הכרעת דין
בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בפני כב' השופטת שרית זמיר מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש המאשימה נגד הנאשם אמיר אלימלך נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד איילת רזין בית אור הנאשם וב"כ עו"ד אושר רובינגר ממשרדו של ד"ר וינרוט ,עו"ד 2 3 4 5 6 78 9 הכרעת דין 10 <>#2# <>#3# 11 כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. על פי הנטען בכתב האישום ,בתאריך ,28.07.12סמוך לשעה 4:30לפנות בוקר ,בהיותו בתפקיד במהלך סיור ,ובעודו משתתף בחיפושים אחר רכב החשוד כגנוב ,הבחין הנאשם בשולי כביש ,40 בסמוך לצומת נען ,ברכב מסוג מאזדה 626מ.ר ,95-981-29 .החונה בצורה אשר עוררה את חשדו (להלן" :הרכב"). הנאשם עצר את רכבו בצד הכביש וניגש לרכב ,אשר באותה עת ישב בו בעליו ,מר שאדי אזברגה (להלן" :המתלונן") .הנאשם שאל את המתלונן לפשר מעשיו במקום ודרש ממנו לצאת מהרכב ולהציג תעודת זהות .המתלונן ,אשר אותה עת שוחח במכשיר הנייד שברשותו ,ניתק את השיחה ועשה כדברי הנאשם. בשלב זה הורה הנאשם למתלונן לחייג שוב לאדם עימו שוחח בטלפון ,אולם עקב טעות ,מחק המתלונן את המספר האחרון אליו חייג .בתגובה ,היכה הנאשם את המתלונן באגרוף על אוזנו השמאלית. מיד לאחר מכן ,תפס הנאשם את המתלונן מחולצתו ,הרים אותו והשליך אותו אל עבר מכסה המנוע של הרכב ,תוך שהוא צועק "יא בן זונה ,מה אתה מוחק ,מספר של מי מחקת". כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרם למתלונן נקב בתופית של האוזן. בישיבת יום 3.09.14כפר הנאשם ,באמצעות באת כוחו ,במיוחס לו. 84 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 הנאשם אישר את הרקע ל אירוע ,העובדה כי הבחין ברכבו של המתלונן חונה בצורה אשר עוררה את חשדו ,ניגש לרכבו של המתלונן ,דרש ממנו לנתק את השיחה ,לצאת מהרכב ולהציג בפניו תעודת זהות ,אך הכחיש מכל וכל שימוש באלימות כלפי המתלונן. לדבריו ,ירד מרכבו ,ניגש אל המתלונן ושאל אותו לפשר מעשיו .בשלב זה הבחין כי המתלונן אינו חש בטוב בשל צום הרמדאן ,כיבד אותו במים ולאחר שנתברר לו כי אין כל חשד המצדיק המשך עיכובו של המתלונן במקום או מעצרו ,שוחרר המתלונן לדרכו. 1 2 3 4 5 6 7 פרשת התביעה 8 מטעם התביעה העידו מר שאדי אזברגה – המתלונן; ד"ר סרגיי נווה – הרופא שקיבל את המתלונן בחדר המיון; השוטר ירון טוך – מפקד צוות מג"ב שהגיע למקום האירוע; מר נפתלי שיין – חוקר מח"ש; מר אופיר שיש – פראמדיק מד"א שפינה את המתלונן לבית החולים; רפ"ק אריק בר כליפה – ראש משרד הסיור בתחנת רמלה והקצין התורן בליל האירוע; מר פאדי אזברגה – אחיו של המתלונן; ד"ר ליהי שגיא – רופאת אף אוזן גרון בביה"ח אסף הרופא שטיפלה במתלונן. לתיק בית המשפט הוגשו בהסכמה המוצגים הבאים: 9 10 11 12 13 14 15 16 17 - אסופת מסמכים רפואיים של המתלונן מיום 28.7.12מהמרכז הרפואי אסף הרופא – ת.1/ 18 - פלט שיחות הטלפון היוצאות מהטלפון הסלולארי של המתלונן ביום – 28.7.12ת.2/ 19 - חולצתו הקרועה של המתלונן אשר סומנה והוחזרה למשמורת התביעה – ת.3/ 20 - תמונות חולצתו הקרועה של המתלונן – ת4/א – ת4/ג. 21 - תמונת רכבו של המתלונן והנזק בו ,כפי שצולמה על ידי המתלונן – ת.5/ 22 - תמונות של רכבו של המתלונן והנזק בו ,כפי שצולמו ע"י גורמי החקירה – ת6/א – ת6/ו. 23 - אמרת נאשם מיום 28.10.12שעה – 10:15ת.7/ 24 - אמרת נאשם מיום 6.12.12שעה – 8:10ת.8/ 25 - דו"ח פעולה של הנאשם מיום – 28.7.12ת.9/ 26 - דו"ח בדוקאי מאת הנאשם מיום 29.7.12שעה – 04:54ת.10/ 27 - מזכר מיום 13.1.14שעניינו בדיקת החומר הרפואי של המתלונן ע"י החוקר נפתלי שיין – ת.11/ 28 29 - מזכר מיום 11.11.12שעניינו ניסיון החוקר נפתלי שיין לאיתור דו"ח הפעולה של המתלונן מיום הארוע – ת.12/ 30 31 85 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 - מזכר מיום 6.12.12שעניינו המצאת דו"ח הפעולה ודו"ח הבדוקאי שכתב הנאשם לידי החוקר נפתלי שיין – ת.13/ 1 2 - מזכר מיום 23.8.12שעניינו האזנה לגל הקשר מיום 28.7.12ותמלול חלקים ממנו ע"י החוקר נפתלי שיין – ת.14/ 3 4 - תמלול גל הקשר מיום – 28.7.12ת.15/ 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 עדות המתלונן מר שאדי אזברגה בעדותו בבית המשפט מסר המתלונן כי ביום האירוע ,בסמוך לשעה 4:30לפנות בוקר ,יצא מחוות הכבשים שבבעלות משפחתו לכיוון ביתו ועצר את רכבו בצומת נען כשהוא בעלייה ,על מנת להמשיך ולשוחח בטלפון עם ארוסתו .מיד ובסמוך לעצירתו חסם אותו רכב סקודה לבן ואחד מיושבי הסקודה סנוור את פניו באמצעות פנס .כתוצאה מכך ,נפל מכשיר הטלפון מידו של המתלונן לרצפת הרכב .הנאשם ירד מרכב הסקודה ,ניגש אליו ,פתח את דלת רכבו ושאל אותו לפשר מעשיו .המתלונן השיב כי למשפחתו יש חוות כבשים באזור. בשלב זה שאל אותו הנאשם מה הוא זרק והמתלונן השיב כי נפל לו מכשיר הטלפון .הנאשם ביקש ממנו את תעודת הזהות שלו ,לקח אותה וחזר לרכב הסקודה על מנת לבדוק את פרטיו .בזמן זה מצא המתלונן את מכשיר הטלפון בין הכיסאות ,ניתק את השיחה ,יצא מהרכב ונשען על חזית הרכב. בשלב זה חזר הנאשם לכיוונו ,שאל אותו עם מי הוא דיבר ,המתלונן השיב כי שוחח עם ארוסתו והנאשם הורה למתלונן להתקשר אליה בחזרה .המתלונן פתח את מכשיר הטלפון ובמקום לחייג לארוסתו לחץ בטעות על מספר אחר .המתלונן הבחין מיד בטעותו ,ניתק את השיחה ומחק אותה מהזכרון. בתגובה היכה אותו הנאשם עם אגרוף יד ימין באוזנו השמאלית ,תפס אותו בחולצתו עם שתי ידיו, הרים אותו והשליך אותו על הרכב באופן שהשאיר סימנים על הרכב. הנאשם קילל את המתלונן תוך ששאל אותו איזה מספר מחק ושל מי המספר אותו מחק והמתלונן השיב כי עשה זאת בטעות .בשלב זה ירד מרכב הסקודה שותפו של הנאשם למשמרת – המתנדב בני אלוני (להלן" :בני" ) ,האיר עם הפנס שלו על פניו של המתלונן ואמר לו שאם לא יגיד להם עם מי דיבר הם יעשו לו משהו לא נעים ,תוך שקילל אותו קללות בוטות. המתלונן ניסה להסביר לנאשם ולבני כי מחק את המספר בטעות והציע לנאשם להתקשר למספר של ארוסתו עמה שוחח עובר למפגשו עימם ,על מנת להיווכח שהוא דובר אמת .הנאשם אכן עשה זאת ונענה על ידי הארוסה במילים "הלו ,הלו" בלבד כיוון שאינה דוברת עברית .בשלב זה ,משנשמע קול של אישה מצידו השני של הקו ומשהסביר המתלונן לנאשם שארוסתו אינה יכולה להבין אותו ,שכן אינה דוברת עברית ,ניתק הנאשם את השיחה. 86 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בהמשך ,שאל הנאשם את המתלונן אם יש ברכבו "דבר אסור" ,המתלונן השיב בשלילה והזמין אותו לערוך חיפוש ברכבו .הנאשם ביקש מהמתלונן שיבוא עמו ,אולם המתלונן הסביר שאינו מרגיש טוב וביקש מהנאשם שיזמין לו אמבולנס .הנאשם השיב לו "מה אתה דפוק? איזה אמבולנס?" ,לקח אותו למושב שליד הנהג ,נתן לו מים ועודד אותו לשתות .בשלב זה העיד המתלונן כי סבל מכאבים בחזה בשל תחושות הלחץ שחש ,הניח ידיו על פניו ועיניו ובכה. לאחר מספר דקות הגיע למקום כוח משטרה של מג"ב ומהרכב ירד שוטר אשר שאל את המתלונן לשלומו .המתלונן ,שסבר כי מדובר בקצין ,השיב כי אינו חש בטוב וצריך אמבולנס .בשלב זה פנה השוטר הצידה אל עבר רכבו של הנאשם ושותפו ושוחח עימם .כשחזר לעבר המתלונן ביקש ממנו שיחנה את רכבו בצד הכביש. המתלונן עבר למושב הנהג אך הרגיש שאינו יכול לנהוג ,וכך גם התרשם אותו שוטר מג"ב אשר שאל אותו לשלומו .משכך ,אחד משוטרי מג"ב נכנס לרכבו והחנה אותו בצד הדרך. כעבור מספר דקות עזב כוח מג"ב את המקום ,הנאשם ניגש אל המתלונן ושאל אותו האם הוא יכול לנהוג .המתלונן השיב בשלילה וחזר על טענתו לפיה הוא צריך אמבולנס .לדבריו ,הנאשם אמר לו שיישאר לשבת באוטו עד שירגיש טוב ולאחר מכן שיסע .בשלב זה עזבו הנאשם ובני את המקום. כעבור 10דקות מעזיבתם התקשר המתלונן למד"א ,מסר לנציגת מד"א כי הותקף ע"י שוטרים והזמ ין לעצמו אמבולנס .כשעלה המתלונן על האמבולנס ,התקשר לאחיו ,סיפר לו כי הותקף וביקש ממנו שיגיע לבית החולים .לדבריו ,בבית החולים הסתבר כי נמצא חור באוזנו השמאלית והוא טופל בכדורי הרגעה .עם שחרורו מבית החולים חזר לבית הוריו ,שם סיפר למשפחתו כי הותקף ע"י שוטרים ובתמיכת אביו הגיש את התלונה. המתלונן הוסיף כי כתוצאה מאחיזתו בחולצה והשלכתו על הרכב ,נקרעה חולצתו ונגרם נזק לרכב בדמות כיפוף בפח. המתלונן עומת עם האפשרות לפיה החבלה באוזנו ארעה עוד קודם לארוע נשוא כתב האישום והכחיש זאת בתוקף .לדבריו ,הנזק והכאבים באוזנו נגרמו כתוצאה מהאלימות שהפעיל כנגדו הנאשם .המתלונן הוסיף כי הוא כלל לא מכיר את הנאשם ,אין לו כל סיבה להעליל עליו ובוודאי שלא ביקש "להפיל אותו" כלשונו .לדבריו ,לא הגיש את התלונה מתוך מניע כספי אלא מתוך תקווה שהצדק ייעשה ,ושהמשטרה "לא יתנהגו לאנשים ככה" כלשונו. בחקירתו הנגדית נשאל המתלונן מדוע כאשר הגיע למח"ש כדי להגיש תלונה ,יומיים לאחר מועד האירוע ,לא הביא עמו את החולצה אותה לבש וכלל לא הזכיר אותה במהלך עדותו כמו גם לא הציג 87 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 את תמונת הנזק שנגרם לטענתו לרכבו .המתלונן השיב כי התמקד באירוע עצמו ,קרי באלימות שהופעלה כנגדו ולא בחולצה או ברכב ,מה גם שמח"ש ביקשו ממנו את החולצה רק בהמשך. במענה לשאלות ההגנה ,אישר המתלונן כי כאשר הגיעו למקום הנאשם ובני הוא היה מפוחד ומבוהל מהסיטואציה בה שוטרים "קפצו עליו" בשעה 04:30לפנות בוקר ,אך עמד בתוקף על כך כי עד לשלב בו הותקף ע"י הנאשם חש בטוב ובלשונו "ירדתי מהאוטו בריא" (פרוטו' עמ' 24שו' .)10 בחקירתו הנגדית הועלו בפני המתלונן תהיות מדוע לא מסר לשוטרי מג"ב שהגיעו למקום כי הנאשם תקף אותו .המתלונן השיב כי לא היה זה הזמן המתאים להגיד זאת לקצין ,היות והוא היה מעולף, לא היו לו כוחות לדבר ולכן כל שאמר לשוטר מג"ב ששוחח עימו זה שהוא רוצה אמבולנס .בהקשר זה הבהיר המתלונן כי שוחח רק עם אחד משוטרי מג"ב שהגיעו למקום וממנו ביקש אמבולנס ,כי הוא חושב שאותו שוטר היה קצין אך אינו יודע איך נראה קצין (פרוט' עמ' 26שו' 7-8וכן שו' ;28 פרוט' עמ' 29שו' .)18-19 העד נשאל ארוכות הכיצד ייתכן שקצין מג"ב והשוטרים הנוספים לא שמעו אותו מבקש אמבולנס ועמד על כך כי אכן ביקש אמבולנס לא אחת ולא פעמיים ,הן מהנאשם והן מאותו שוטר מג"ב עימו שוחח ,בקשותיו לא נענו ולבסוף נאלץ להתקשר בעצמו ולהזמין אמבולנס למקום. ההגנה העלתה תמיהותיה בפני המתלונן ,הכיצד אף אחד מהשוטרים שהיו במקום לא ציין כי ראה עליו סימני אלימות או הבחין בחולצתו הקרועה וכן הכיצד התלונן בפני אנשי צוות מד"א על כאבים בפנים ובחזה ולא הזכיר שקיבל אגרוף באוזן. המתלונן השיב שאינו יודע מדוע השוטרים לא ציינו זאת בדו"חות שלהם ויש להפנות שאלה זאת אליהם .אשר לתלונותיו בפני צוות מד"א ,ציין כי התלונן על כאבים בפנים והתכוון גם לאוזן המהווה חלק מהפנים/הפרצוף .לדבריו ,הנאשם נתן לו אגרוף לפנים אשר פגע באוזנו .בהקשר זה טען כי העברית אינה שגורה בפיו ,מכל מקום בבית החולים בדקו אותו וראו מה יש לו. במענה לשאלות ההגנה עמד המתלונן על העובדה כי שותפו של הנאשם למשמרת – בני ,היה ברכב הסקודה בזמן שהנאשם תקף אותו והצטרף לנאשם רק בשלב מאוחר יותר ,אם כי טרם הגעת כח מג"ב למקום. עדות ד"ר סרגיי נווה 88 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש העד כרופא מתמחה בתחום הכירורגיה הכללית ,במרכז הרפואי "אסף הרופא". בעדותו בבית המשפט מסר כי היה אחד מהרופאים שבדקו את המתלונן בליל האירוע .הראשון שקיבל אותו לבדיקה בחדר המיון ומי ששחרר אותו לביתו באותו הלילה. הרופא העיד כי על פי המסמך הרפואי עליו הוא חתום ,בדק את המתלונן בדיקה גופנית כללית במהלכה מסר לו המתלונן כי הותקף ע"י שוטרים ונחבל מאגרוף באוזן שמאל .המתלונן התלונן על בעיה בשמיעה באוזן זו ולפיכך הופנה להמשך בדיקה על ידי רופאת אף אוזן גרון (ת.)1/ עוד ציין הרופא כי עם שחרור הנאשם נתן הוראה לטיפול באופטלגין ,וזאת על סמך תלונות המתלונן בבדיקה שערך לו. עדות השוטר ירון טוך במועד האירוע שימש השוטר בתוקף תפקידו כמפקד צוות במג"ב מרכז – כפרית שרון. בעדותו בבית המשפט מסר כי בליל האירוע התקבל דיווח על רכב גנוב והוא נתבקש לחסום אותו. בגל הקשר דווח שהרכב נמצא באחד מהיישובים ,בשטח הפתוח שלפני היישוב .בהתאם לכך הוא הגיע למקום וראה רכב עם אורות כחולים חזקים. הוא ניסה להיכנס לשטח הפתוח ,אולם זיהה רכב שחוסם את הציר דרכו אמור היה להיכנס. בנסיבות הללו ירד מהניידת וזיהה במקום שני אנשים ,אחד מהם עם מכשיר קשר עליו .בתחילה התקשה להבין מה קורה .כשניגש לרכב שחסם את הציר הבחין במתלונן יושב ברכב ,מחזיק את הבטן ,מתפתל מכאבים ,נאנח ולא מגיב .הוא ניסה להבין מה קורה וכיצד ניתן להזיז את הרכב החוסם – רכבו של המתלונן .בנסיבות הללו ניגש לרכב בו היו הנאשם ובני ,שבאותה העת סבר השוטר כי הוא הרב"ש .כשניסה לברר פרטים אודות המתרחש השיב לו בני (שלימים התברר לו כי הוא אינו הרב"ש אלא מתנדב) במילים "סתם ,עזוב". השוטר ניגש שוב למתלונן ,אשר עדיין ישב ברכב ,וניסה לדבר עמו ,אולם זה החזיק את הבטן, התפתל מכאבים ,לא ענה לו ולא שיתף עימו פעולה .כל ניסיונותיו לשוחח עם המתלונן עלו בתוהו, שכן המתלונן נאנח מכאבים והחזיק את בטנו. בשלב זה הגיע החפ"ק למקום ומישהו מהכוח המשטרתי הוציא את המתלונן מרכבו ,ישב במקומו והזיז את הרכב .אז הורה לו מפקדו (הקצין אפינגר) לעזוב את המקום והוא עשה כן. 89 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 השוטר ציין כי רכבו של ה מתלונן עמד באמצע עלייה ,דבר אשר נראה לו מוזר וגרם לו לחשוב שהוא משתף פעולה עם הרכב שדווח כי נגנב. העד נשאל האם שמע מהמתלונן בקשה לקבלת טיפול רפואי והשיב "אני שמעתי משהו אמבולנס". לשאלת בית המשפט ממי שמע זאת השיב כי שמע זאת מהמתלונן. העד נשאל בחקירתו הנגדית אודות שיחתו עם אחד המתנדבים (בני) ,שלדבריו טעה לחשוב כי הוא הרב"ש ,והשיב כי כשפנה אליו וניסה לברר איתו פרטי האירוע ,השיב לו המתנדב במילים "סתם עזוב" ו"לא ממש שיתף פעולה" (פרוט' עמ' 32שו' .)27-29 העד נשאל בחקירתו הנגדית אודות דברי המתלונן בקשר לאמבולנס והשיב כי לא ניסה לשאול אותו ולברר עימו "מה זה אמבולנס" ,כיוון שבדיוק הגיע למקום הקצין אחיעד אפינגר שהורה לו לעזוב את המקום .לדבריו ,סיפר לקצין אחיעד על ההתרחשות עם הנאשם ,לרבות באמצעות הקשר (פרוט' עמ' 33שו' .)24-27 השוטר אישר ,בחקירתו הנגדית ,כי לא הבחין בסימני חבלה או סימנים אדומים על גופו של המתלונן ,הגם שהיה קרוב אליו. עדות מר נפתלי שיין במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש העד כחוקר מח"ש ,במסגרת זו ניהל את החקירה וגבה ,בין השאר ,את אמרות הנאשם (ת 7/ו-ת ,)8/הודעות המתלונן והודעתו של קצין מג"ב אחיעד אפינגר (נ.)2/ בעדותו בבית המשפט מסר החוקר כי ביום בו הגיש המתלונן את תלונתו ,שימש הוא כתורן תלונות ביחידה. בהתבסס על עדות המתלונן נפתחה חקירה ,במהלכה ,בשלב הראשון ,פעל בניסיון לאתר את החומר המשטרתי הקשור לאירוע אולם לא נמצא דבר .במהלך בדיקתו הסתבר כי לא הוזנו דו"חות פעולה ולא נמצאו דו"חות פעולה רלוונטיים לאירוע באף אחת מתחנות המשטרה המעורבות באירוע – רחובות/רמלה .בנסיבות הללו היה קשה לאתר את השוטרים המעורבים ולכן בירור התלונה ארך זמן. לאחר שהשיג את רשימת המשמרות ממועד האירוע ואת גל הקשר של אותו הלילה ,הסתבר שמדובר בנאשם ובבני ,שני מתנדבים של תחנת רמלה ,שהגיעו לאירוע ברכבו האזרחי של בני. 90 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 החוקר מסר כי בשלב ראשון סבר כי דווקא בני אלוני הוא החשוד ,מאחר והוא הדמות הבכירה יותר ,הרכב היה שלו והוא המבוגר מבין השניים ולכן סביר שהוא זה שתפס פיקוד וטיפל באירוע. משכך ,בשלב הראשון חקר את הנאשם בעדות פתוחה .רק בשלב מאוחר יותר הבין שהנאשם הוא החשוד ,ואז עבר לחקור אותו תחת אזהרה. העד מסר כי הוא עצמו לא הצליח לאתר את דו"ח הפעולה ודו"ח הבדוקאי שהנאשם טען כי מילא לאחר האירוע ,למרות שעשה כל מאמץ אפשרי לאתרם .בסופו של דבר אותרו הדו"חות על ידי הנאשם עצמו ,אשר היה אף מי שהביאם לידיו. בחקירתו הנגדית נשאל העד האם חשד שהנאשם זייף את דו"חות הפעולה ,והשיב כי אינו יודע. החוקר שב והדגיש כי הוא עצמו לא הצליח לאתר את דו"חות הפעולה על אף שפנה לכל הגורמים הרלוונטיים בתחנות הנוגעות בענין. החוקר תיאר כי במסגרת החקירה נתבקש לבדוק את החומר הרפואי בעניינו של המתלונן .לפיכך, פנה לקופת החולים בה המתלונן מטופל וקיבל לידיו את כל התיעוד הרפואי בעניינו .לאחר שבחן אותו מצא כי למעט כאב אוזן רגיל עליו הלין המתלונן בשנת ,2008לא הייתה אינדיקציה כלשהי לבעיות באוזניו של המתלונן. בחקירתו הנגדית נשאל החוקר אודות פעולות חקירה שההגנה סברה כי ראוי היה לבצע בתיק זה, ואשר לא בוצעו ,כדוגמת עימות בין המתלונן לנאשם וחקירת ארוסתו של המתלונן ,והשיב כי לאחר התייעצות עם ראש צוות החקירה ,לא ראו הם לנכון לבצע עימות בין הנאשם לבין המתלונן. אשר לגביית עדות מהארוסה ,טען כי לא סבור שהיה צורך בכך ,שעה שהאירוע האלים בין המתלונן לבין הנאשם היה לאחר שהשיחה עם הארוסה נותקה זה מכבר. החוקר נשאל אודות העובדה כי המתלונן נקרא שוב לחקירה בחלוף כשנה ממועד האירוע ,ורק במועד זה מסר את החולצה וצילומי הרכב .העד אישר את העובדות והשיב כי אינו זוכר את הנסיבות .מכל מקום טען כי להבנתו מדובר בפעולות חקירה שאינן מחוייבות ,אם כי יכולות לשפוך אור על האירוע. עדות מר אופיר שיש במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש העד בתוקף תפקידו כפראמדיק בתחנת מד"א בלוד .בזמן המשמרת שימש הוא כנהג האמבולנס ואיש הצוות הרפואי הבכיר ,ודימה -שותפו למשמרת ,היה החובש שישב מאחור עם הנפגע (המתלונן). 91 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בעדותו בבית המשפט מסר העד כי אינו זוכר דבר מהאירוע. על פי המסמכים הרפואיים הרלוונטיים שהוצגו בפניו ,אישר העד כי כאשר הגיעו לבית החולים הוא הוסיף בכתב-ידו את האנמנזה האישית שלו ,על סמך דברים שמסר לו המתלונן ,ולפיהם "הותקף על ידי שוטרים ,מתלונן על כאבים בפנים ובחזה ,ללא חבלה נראית לעין". עדות השוטר רפ"ק אריק בר כליפה במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש השוטר כמפקד משרד הסיור בתחנת רמלה ובליל האירוע היה הקצין התורן בתחנה. בעדותו בבית המשפט תיאר כי באותו הלילה התקבל דיווח על אירוע גניבת רכב מגדרה .במסגרת סריקות אחר הרכב המוביל נתקלו המתנדבים (הנאשם ובני) באדם חשוד שנמצא עם רכבו בציר צדדי ,אשר טען בפניהם כי הוא נמצא שם מאחר ויש לו מרעה בסמוך למקום .השעה הייתה 4:30 לפנות בוקר ובדיקת מסוף העלתה כי מדובר באדם בעל רישום פלילי ,אף על פי שקובץ ההרשעות עצמו לא נפתח ולא היה ברור מה טיב ההרשעות והאם מדובר בהרשעות פליליות או תעבורתיות. בנסיבות הללו הורה למתנדבים לעכב את המתלונן .בהמשך ולאחר שהתברר לו כי הדיווח שהתקבל אודות הרכב הגנוב היה שגוי ולאחר שבדיקה נוספת שנעשתה העלתה כי אין למתלונן עבר פלילי, רמת החשד ירדה והוא החליט שלא לעכבו. העד חיווה דעתו לפיה המתלונן היה מעורב בפעילות לא חוקית שלא נקלטה על ידי המשטרה בסופו של דבר ,וזו גם הסיבה בעטיה פינה עצמו באמבולנס לבית החולים .לדבריו ,במקרים רבים מתרחש פשע ,המשטרה תופסת את המוביל או התצפיתן ,אשר בניסיון להרחיק עצמו מביצוע העבירה, מתעלף או מאשפז עצמו בבית החולים על מנת שיהיה לו אליבי .וכך ,סבור הוא ,היה גם במקרה דנן. בחקירתו הראשית עומת השוטר עם העובדה כי הנאשם ובני לא דיווחו לו כי המתלונן השליך טלפונים כאשר הבחין בהם ונשאל האם היה בעובדה זו ,לו היתה מובאת לידיעתו ,כדי להשפיע על החלטתו בכל הנוגע לעיכוב/שחרור המתלונן. בענין זה השיב כי אילו ידע שהמתלונן השליך פלאפונים ברגע שנתקל בשוטרים ,היה עושה שיקולים של רווח והפסד ומעריך האם בנסיבות הללו עיכובו ו/או מעצרו של המתלונן יביא לכדי הבשלת כתב אישום כנגדו .ובמידה והיה מגיע למסקנה שלילית בענין זה היה משחררו לדרכו .לדבריו ,בהנחה שלא נתפסה ראיה כלשהי בשטח הקושרת את המתלונן לביצוע עבירה ,לא היה מקום לעכבו ,חרף השלכת הטלפונים על ידו. 92 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 השוטר נשאל בחקירתו הנגדית אודות היכרותו עם הנאשם וההתרשמות ממנו ומאופיו ,והשיב כי הנאשם אינו מוכר לו כאדם אלים ,אימפולסיבי או מתלהם אלא ענייני ,שקול ואמין. עוד נשאל השוטר בחקירתו הנגדית אודות התנהלותם של הנאשם ובני באירוע ,והשיב כי להבנתו התנהלותם הייתה תקינה .לדבריו ,על אף שביקש מלכתחילה לעכב את המתלונן ,הנאשם ובני היו "העיניים שלו" בשטח ,ולאחר שרמת החשד בקשר למתלונן ירדה ,קיבל הוא את עמדתם ,ומשכך המתלונן לא עוכב. בסיום חקירתו הנגדית חזר השוטר על דבריו לפיהם שיער והניח כי הנאשם ביים את ההתעלפות, עליה דיווחו לו אנשי מג"ב בקשר ,שכן זו תופעה שכיחה וידועה ועבריינים משתמשים בה ככלי. עדות מר פאדי אזברגה מר פאדי אזברגה (להלן" :פאדי") הינו אחיו הבכור של המתלונן. בעדותו בבית המשפט מסר פאדי כי בליל האירוע התקשר אליו אחיו המתלונן בבכי ,סיפר לו ששוטר הרביץ לו ומסר כי לוקחים אותו לבית החולים אסף הרופא .מיד עם קבלת ההודעה נסע פאדי עם אחיו -עבד ,לבית החולים שם חיכו עד להגעת המתלונן עם האמבולנס .בבית החולים סיפר לו המתלונן כי שוטר הרביץ לו באוזן ובצוואר .לדבריו ,המתלונן בכה ,התלונן שכואבת לו האוזן והוא ביקש מהרופאה שתבדוק את אוזנו של אחיו. העד הוסיף כי הבחין בסימנים אדומים באזור הלחי ,החלק העליון של הצוואר והאוזן של המתלונן ובחולצתו קרועה. לדבריו כבר בשלב זה ,ובעודם בבית החולים ,התקשר הוא למוקד 100של המשטרה וביקש לקבל את הפרטים של השוטר התוקף ,אולם נמסר לו כי עליו לגשת למח"ש ושם ימסרו לו את פרטי השוטר. בהמשך ,בני משפחה נוספים שהגיעו לבית החולים נשארו עם המתלונן בבית החולים ,והוא ועבד נסעו לשטח בו ארע האירוע כיוון שרצו לראות את רכבו של המתלונן וחשבו שיכול ויהיה במקום שוטר שיוכל למסור להם פרטים בדבר זהות השוטר שתקף את אחיהם -המתלונן. כשהגיעו למקום לא ראו שוטרים אולם מצאו את רכבו של המתלונן והבחינו שהכנף קיבלה מכה ונכנסה פנימה. העד התבקש לתאר את מצבו הפיזי והנפשי של המתלונן כפי שהתרשם מהם עת פגש בו בבית החולים ,והשיב כי כבר כשדיבר עמו בטלפון ,המתלונן בכה וניתן היה לשמוע שלא טוב לו .בהמשך, 93 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 כשהגיע אליו לבית החולים והמתלונן סיפר לו את שארע ,החל הוא לבכות שוב .פאדי הוסיף כי המתלונן הוא ילד טוב שמעולם לא הרביצו לו ,אפילו לא אביו ואמו .לדבריו ,כאשר סיפר לו המתלונן את שארע ניתן היה לראות שהוא מספר זאת "מבפנים ולא סתם אומר שבאו והרביצו לו" (פרוטו' עמ' 20שו' .)6-10 העד נשאל לגבי פעולות נוספות שעשה בקשר לארוע ,והשיב כי אמר למתלונן לצלם את המכה ברכבו ולאחר שהמתלונן עשה כן אמר לו לשמור את התמונה. בחקירתו הנגדית נשאל העד אודות העובדה שהשוטרים ,עובדי מד"א והרופאים שראו את המתלונן לפניו ,לא ציינו שראו סימנים על פניו ,ועמד על כך שראה שהמתלונן סובל וכואבת לו האוזן ולא בכדי ביקש מהרופאה שתבדוק את אוזנו. עוד נשאל פאדי אודות העובדה שאף לא אחד מהאנשים שראו את המתלונן ,באותו הלילה ,דיווח שראה אותו עם חולצה קרועה ,ועמד על כך כי כאשר ראה את המתלונן חולצתו הייתה קרועה וכן כי ניתן היה לראות בעין שהחולצה נתפסה ונקרעה באזור החזה. בחקירתו הנגדית נשאל פאדי האם המתלונן היה מאורס באותה תקופה והשיב בשלילה .כשעומת עם דברי המתלונן לפיהם מסר כי היתה לו ארוסה באותה התקופה ,השיב כי למיטב ידיעת המתלונן לא היה מאורס .עם זאת ,מסר כי תתכן אפשרות לפיה המתלונן לא יספר לו כי יש לו חברה מתוך כבוד אליו כאחיו הגדול ,כמו גם מכיוון ש"הדת והמנטליות שלנו נותנים לו להסתיר את זה שיש לו חברה" (פרוטו' עמ' 26שו' .)6-10 ההגנה עימתה את פאדי עם האפשרות לפיה לא היו דברים מעולם והמתלונן ,שהיה בסיטואציה מסוימת ,הבחין בשוטרים ,נבהל ובניסיון להרחיק עצמו מהמקום או מהעבירה שביצע ,טען שהיכו אותו. העד השיב כי למתלונן לא היה כל אינטרס לשקר" :מה הוא סתם יתן מכה לכנף? ויקרע לעצמו את החולצה ויביא לעצמו סטירה באו זן ויבוא ויתחיל לבכות סתם ויגיד ששוטר הרביץ לו?" (פרוט' עמ' 25שו' .)28-29 העד הוסיף כי אין כל סבירות שהמתלונן יגרור את עצמו ,את אחיו ואת אביהם באישון לילה לבית החולים ויעלה את עצמו על אמבולנס סתם ככה מתוך כוונה לשקר. פאדי שב והדגיש כי כשראה את אחיו המתלונן בבית החולים "כל כך בוכה" בגלל שהוכה ,כאב לו מאוד ,עד כדי שבאותו הרגע ממש פנה למוקד 100בניסיון לאתר את שם השוטר שתקף אותו. 94 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 עדות ד"ר ליהי שגיא במועד הרלוונטי לכתב האישום שימשה העדה כרופאה מתמחה במחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי "אסף הרופא" ,והייתה בסוף תקופת התמחותה. בעדותה בבית המשפט מסרה כי אינה זוכרת דבר מהאירוע ועדותה נסמכת אך ורק על המסמכים הרפואיים החתומים על ידה אשר הוצגו בפניה במהלך הדיון .לדבריה ,מהמסמכים הרפואיים (ת)1/ עולה כי המתלונן הגיע בתחילה למיון הכללי ומשם הופנה אליה לייעוץ בתחום מומחיותה -אף אוזן וגרון. הרופאה הסבירה כי החלק שכותרתו "תולדות המחלה" מהווה סיכום הפרטים שמסר לה המתלונן ולפיהם טען בפניה כי "הותקף והוכה בין היתר באוזן שמאלית" ,והתלונן" על כאבים ,טינטון וירידת שמיעה". העדה נשאלה ארוכות אודות ממצאי בדיקתה ,לפיה "נמצא אצל המתלונן "קרע בינוני בחלקה האחורי של תופית (עור התוף) אוזן שמאל ,ואודות אבחנתה לפיה המתלונן סובל מ- 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 "."LT. TRAUMATIC PERFORATION OF TYMPANIC MEMBRANE 16 הרופאה הסבירה כי קרע הוא חור שנוצר בעור התוף .לדבריה ,לאחר בדיקת המתלונן הסיקה כי מדובר בחבלה טראומתית ולכן כינתה את הממצא בשם "קרע" בהבדל מ"-חור" או "נקב". העדה הוסיפה כי ניתן להסיק האם חבלה שכזו בתופית היא טראומטית או שהינה על רקע דלקתי. לדבריה ,כיוון שבמקרה הנדון לא היו סימנים של דלקת הסיקה כי מדובר בקרע על רקע טראומטי ובהתאם כינתה את החבלה בשם "קרע" ,בהבדל מ"נקב" -מונח בו משתמשים בהקשר של פגיעה כתוצאה מדלקת. בעדותה הסבירה כי על מנת שייגרם קרע ,כפי שנגרם במקרה של המתלונן ,החבלה צריכה להיות או מאוד משמעותית או לחילופין בעלת אפקט של סטירה היוצרת וואקום ושינוי הלחץ בנסיבות הללו יוצר את הקרע. 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 באנגלית במילים " " TRAUMATIC PERFORATIONעל מנת לתאר את טיב הפגיעה ,היא 28 מסיקה שראתה בבדיקה סימנים לנקב טרי .לדבריה ,המסקנה כי עסקינן בקרע טרי מתיישבת גם עם תלונותיו של המתלונן ,שכן נקב טרי גורם לכאבים כפי אלה עליהם התלונן המתלונן עוד טרם בדיקתו והחבלה יכולה לגרום לנזק לשמיעה או לטנטון ,תופעות שגם עליהן דיווח המתלונן טרם בדיקתו. 29 30 31 32 33 אשר לשאלה האם מ דובר היה בקרע טרי או ישן ,מסרה כי לאור העובדה שרשמה את אבחנתה 95 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בחקירתה הנגדית נחקרה הרופאה ארוכות אודות אבחנתה הרפואית ,לפיה המתלונן סבל מקרע בעור התוף עקב טראומה ,בהבדל מנקב על רקע מחלה/דלקת ,ועמדה בנחרצות על אבחנתה זו. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 פרשת ההגנה 33 העדה הוסיפה כי ציינה שמדובר בקרע שנמצא בחלקו האחורי של עור התוף .לדבריה ,הדבר מתיישב יותר עם כך שמדובר בקרע כתוצאה מפציעה או טראומה כיוון שדלקת גורמת לנקב בחלק הקדמי. הרופאה נשאלה האם במקרה בו נגרם לאדם קרע בתופית כתוצאה מאגרוף בהכרח יתלוו לכך חבלות נוספות ,והשיבה כי לעיתים כן ולעיתים לא – לדבריה תיתכן פגיעה בלי סימנים ויכול ויופיעו סימני חבלה בלי פגיעה של קרע. הרופאה נשאלה אודות היכולת לקבוע את גיל הקרע והשיבה כי לא ניתן לדעת את הגיל המדויק אך ניתן לקבוע אם מדובר בקרע טרי אם לאו .לדבריה ,קרע טרי זה "ענין של שעות אולי יום לכל היותר". במקרה הנדון בחרה לכנות את החבלה במונח "קרע" ,מונח שיש בו כדי להעיד כי הפציעה הייתה טרייה. העדה ציינה כי אמנם לא היה ממצא של דם בתעלה באוזנו של המתלונן כפי שציינה זאת בממצאי בדיקתה ,אולם עצם העובדה שהשתמשה במונח "קרע" מביאה אותה למסקנה שראתה דם ו/או שטפי דם על הקרע עצמו בעור התוף אף שלא תיעדה זאת בכתב .בהקשר זה הסבירה כי היא מציינת בכתב שראתה דם ,רק אם מדובר בדם זורם או בהצטברות של דם בכל חלל האוזן ,מה שלא היה במקרה זה. העדה נשאלה ב חקירתה הנגדית אודות טיבו של האירוע הטראומטי שגרם לקרע ,והשיבה כי ניסיונה מלמדה כי ייתכן ואגרוף יגרום לוואקום בתעלה ויהיה לו אותו אפקט כמו של סטירה מבחינת שינויי הלחץ באוזן .באותה המידה ייתכן שהאגרוף עצמו ,בלי קשר לשינוי הלחץ ,יקרע את עור התוף. במענה לשאלו ת ההגנה שבה והבהירה הרופאה כי השתמשה במילה "קרע" כיוון שדובר בחבלה על רקע טראומתי ובחבלה טריה ,שאם לא כך היתה היא משתמשת במילה "נקב" ומתעדת הסימנים המתלווים לנקב כדוגמת דלקת. בהקשר זה שבה והדגישה כי זה האופן בו היא מתנסחת כדבר שבשגרה וכי רופאים רבים נוספים משתמשים במינוחים הללו בהקשרים אלו ,שהינם מונחים מקובלים ושגורים בשפה הרפואית. 96 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 במסגרת פרשת ההגנה העידו הנאשם ושותפו מר בני אלוני. לתיק בית המשפט הוגשו בהסכמה המוצגים הבאים: 1 2 3 4 5 - מזכר מיום 29.10.12של החוקר נפתלי שיין ,בנוגע לחקירתו של הנאשם בעדות פתוחה – נ.1/ 6 7 - הודעת קצין מג"ב אחיעד אפינגר מיום – 19.9.12נ.2/ 8 - הודעת המתלונן מיום 30.7.12שעה – 12:35נ.3/ 9 10 עדות הנאשם בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום שימש כמתנדב במשטרת ישראל – תחנת רמלה. אשר לאירוע נשוא כתב האישום ,תיאר כי בליל האירוע ,בשעה ,21:30יצא למשמרת יחד עם שותפו בני. בשעה 04:00לערך דווח בקשר על רכב שנגנב מכיוון גדרה ונמצא בדרכו לצומת ביל"ו .ניידות החלו סריקות באזור ,והוא ובני ,אשר כונו בגל הקשר " ,"391נתבקשו לבצע סריקה מכביש 40לכיוון היישוב נען .הם החלו לבצע סריקה ואחרי כ 400-500-מטר מהכביש ,אחרי אולם "אחוזת גן", הבחינו ברכב מסוג מאזדה שחזיתו גלשה לתוך נתיב הנסיעה כשהוא חונה ללא אורות. בשלב זה בני ,אשר נהג ברכב ,ירד לשול ,הדליק אור גבוה לכיוון הרכב והדליק "כחולים" .הנאשם יצא מהרכב וברגע שהמתלונן ,שישב ברכב המאזדה ,הבחין בו ,זרק מיד מס' מכשירי טלפון בתוך הרכב .הנאשם התקרב אל הרכב ,האיר עם הפנס שלו והבחין במתלונן שנראה לחוץ ,הזיע והיה מפוחד .בני שותפו ירד מיד אחריו מהרכב .הנאשם ביקש מהמתלונן תעודת זהות והוא מסר לו. הנאשם העביר את תעודת הזהות לבני ,אשר הלך לרכב על מנת להביא משקפיים ולבדוק את המתלונן במסוף. כעבור שתי דקות מהפגישה עם המתלונן ,הגיע צוות מג"ב לזירה והמתלונן נשאל ,הן על ידי הנאשם והן על ידי בני ,האם הוא רוצה טיפול רפואי כיוון שלא נראה טוב .בנוסף ,בני הביא למתלונן בקבוק מים מהאוטו והפציר בו לשתות .המתלונן לקח לגימה וירק את המים ,אמר שהוא בצום הרמדאן ואינו מרגיש טוב בגלל הצום .לאחר מכן לקח הנאשם בעצמו בקבוק מים והציע למתלונן שוב ,אך הוא סירב. 97 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בשלב זה שאל הנאשם את המתלונן האם הוא יכול לבצע חיפוש ברכבו והסביר לו כי הוא אינו מחויב להסכים .המתלונן הסכים וביקש ממנו לעשות את זה "זריז" כיוון שהוא לא חש בטוב. הנאשם העיף מבט באמצעות הפנס בתוך הרכב וביקש מהמתלונן לשבת ברכב עד שתסתיים הבדיקה כיוון שהוא לא מרגיש טוב .כעבור מספר דקות הגיע צוות מג"ב וביצע את החיפוש ברכב ביחד עם הנאשם .בשלב זה הגיעה עוד ניידת מג"ב מהשטח .מכיוון שרכב המאזדה של המתלונן חסם את העלייה לכביש ,אחד משוטרי מג"ב עלה לרכב והזיז אותו ימינה כדי שהניידת תוכל לעבור. לאחר הטיפול באירוע ודיווח של הנאשם ובני לקצין התורן ,נשאל המתלונן האם הוא זקוק לסיוע כדי להזיז את הרכב למקום בטוח אולם המתלונן אמר שהוא מסתדר ,עלה לרכב והזיז אותו בעצמו לשטח הכורכר .בהמשך ,ניגש בני אל המתלונן ושאל אותו שוב אם הוא צריך טיפול רפואי אך המתלונן סירב ואמר שיישאר באוטו עד שירגיש יותר טוב וייסע לביתו .הנאשם ובני דיווחו על כך לקצין התורן ,עזבו את המקום והמשיכו בסריקות באזור .כעבור רבע שעה הבחינו בניידת מד"א שעברה אותם וניגשה למתלונן וכך הבינו שהוא הזמין לעצמו אמבולנס אשר פינה אותו מהמקום. הם דיווחו על כך שוב לקצין התורן ועזבו את המקום. הנאשם טען כי לא הייתה לו כל אינטראקציה עם המתלונן שהצריכה שימוש בכוח ,מאחר והמתלונן מסר מרצונו את תעודת הזהות ,נבדק ,הסכים לחיפוש ,לא סירב לעיכוב ,לא השתולל ולא תקף את השוטרים. אשר לדו"חות שמילא בליל האירוע ,הסביר הנאשם כי בדרך כלל באירועים מסוג זה ,הוא לא נוהג לרשום דו"ח פעולה כיוון שזו לא הגזרה שלו ושל בני .אולם לאור העובדה שהמתלונן נמצא בנסיבות מחשידות ,הוא החליט למלא דו"ח בדוקאי מפורט על המתלונן ולאחר מכן כתב דו"ח פעולה ,על מנת שאם יתברר ,בסופו של דבר ,כי התרחש אירוע פלילי ,ידעו למי לגשת ואת מי לחקור. הנאשם העיד כי בדו"ח הבדוקאי ציין שהמתלונן לבש ג'ינס וחולצת טריקו לבנה .משכך טען כי החולצה אותה הציג המתלונן בפני בית המשפט (ת - )ׂ3/חולצה בצבע שמנת עם כתוביות ,אינה החולצה שלבש באותו הערב ,שהיתה לבנה חלקה .בהקשר זה טען כי ביכולתו לאתר דו"חות בדוקאים שמילא באירועים קודמים ,שיעידו כי הוא מתייחס לכל פרט ופרט בתיאור לבוש הבדוקאי ,לרבות קיומו של כיתוב על חולצה וטיבו של הכתוב ובלשונו "כל פרט ופרט ,הכי קטן". הנאשם תיאר כי בתוך רכבו של המתלונן היו שלושה מכשירי טלפון מסוג נוקיה ,אותם תיאר כמכשירים "כמו של שב"חים" (בלשונו) – מכשיר נוקיה אחד עם פומית ושני מכשירי נוקיה ללא פומית עם כפתורים ,אותם כאמור השליך המתלונן מיד כשהבחין בכח המשטרתי. 98 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 הנאשם הכחיש בתוקף כי המתלונן התקשר בנוכחותו לארוסתו ואף נתן לו לדבר עמה .בהקשר זה, טען כי הוא (הנאשם) לא דיבר עם איש בטלפון וכן כי המתלונן לא הציג בפניו שום מספר ולא מחק שום מספר. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם אודות ההבדלים בין הפרטים שמסר בחקירתו במח"ש (ת )7/לבין דו"ח הפעולה שלו (ת ,) 9/והשיב כי בעוד במח"ש נחקר ארוכות ונשאל לפרטי פרטים ,דו"ח הפעולה שרשם הוא במהותו זכרון דברים ובו תיאור קצר ולקוני של האירוע. הנאשם מסר כי להערכתו המתלונן שימש כתצפיתן או פתח ציר לרכב גנוב ,וכאשר הבחין בשוטרים עשה עצמו "לא מרגיש טוב" כדי שהשוטרים יהיו עסוקים בו ולא במתרחש .לדבריו ,הוא "לא ממש" האמין למתלונן בזמן אמת כי אינו חש בטוב ,משהו הציק לו והוא חשד שמדובר בהצגה .זאת בשים לב לחשד שהתעורר בשל שעת הלילה המאוחרת ,ההמצאות התמוהה בשטח ,תגובותיו של המתלונן והדיווח על הרכב הגנוב. הנאשם נשאל בחקירתו הנגדית אודות השלכת מכשירי הטלפון ע"י המתלונן עת הבחין בו מתקרב לרכבו ,והשיב כי לאחר שבני הדליק את הכחולים ,הבין המתלונן כי זו משטרה ואז השליך הטלפונים. משכך ,הקשתה התובעת ,מדוע לא מצא לנכון לתפוס הטלפונים/לרשום מספרם/לדווח לקצין בר- כליפה אודות המעשה ,ו/או לעכב המתלונן לחקירה ,שכן לכאורה מדובר לכל הפחות בניסיון להעלמת ראיות ,כשכל שאר הנסיבות מעוררות חשד של ממש למעורבות בהתנהלות פלילית. הנאשם התקשה לספק תשובה עניינית ותוך שהתעלם מהעובדות שהציגה בפניו התובעת השיב "כל אדם שאני אראה אותו לא חש בטוב ,מעורפל ,אז אני אעכב אותו לתחנה?" (פרוטו' עמ' 34שו' 5- .)22 הנאשם נשאל ארוכות בחקירתו הנגדית אודות החיפוש שערך ברכבו של המתלונן ,והשיב כי העיף מבט ברכב ,הדליק פנס ,הסתכל בתוך הרכב מבלי להפוך ומבלי לגעת בדבר ואמר למתלונן שהוא יכול לחזור לשבת ברכב בינתיים .לדבריו ,לא פתח מגירות ולא פתח את תא המטען של הרכב ומי שביצע את החיפוש היסודי זה צוות מג"ב שהפך למתלונן את הרכב (פרוטו' עמ' 35שו' .)13-15 הנאשם הוסיף כי חרף רמת החשד לא עלה בדעתו לבצע חיפוש נרחב יותר והוא חיכה לצוותים נוספים שיגיעו למקום. בחקירתו הנגדית עמד הנאשם על כך ששאל את המתלונן מספר פעמים האם הוא רוצה שיזמינו לו אמבולנס אולם המתלונן סירב .בנסיבות הללו טען כי לא מצא לנכון להזמין למתלונן אמבולנס 99 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 מהטלפון הפרטי שלו ,רק כדי לגלות בדיעבד שחייבו אותו בתשלום ,כיוון שהמתלונן סירב לעלות על האמבולנס ולהתפנות לבית החולים .הנאשם הוסיף כי לדעתו המתלונן סירב להצעות מצידו ומצד בני להזמין לו אמבולנס ,כיוון שרצה להרחיק עצמו מהמשטרה ולא לשתף עמה פעולה .הנאשם הוסיף כי ייתכן שאחרי שהוא ובני עזבו ישב המתלונן ברכב ואחרים הדריכו אותו מה לעשות. במענה לשאלות המאשימה השיב הנאשם כי למיטב זכרונו הוא ובני עזבו את המקום כאשר ניידת מג"ב נשארה עדיין במקום יחד עם המתלונן והייתה האחרונה לעזוב. הנאשם נשאל האם שוחח עם אריק בר כליפה במהלך האירוע ,והשיב כי מסר לו את פרטי האירוע וסיפר לו שהמתלונן הזמין מד"א ופינה עצמו לבית החולים. הנאשם לא זכר האם סיפר לאריק שהמתלונן זרק 3פלאפונים .לדבריו ,יכול להיות שעדכן אותו ואריק לא זכר ,ויכול להיות גם שלא עדכן אותו בפרט זה. הנאשם טען כי תמוה בעיניו הכיצד המתלונן לא פנה למי משוטרי מג"ב ,סיפר להם כי הותקף וביקש מהם את פרטי הנאשם .בהקשר זה הוסיף כי כעבור מספר חודשים פגש במתלונן בצומת תעבורה, המתלונן שאל אותו איך קוראים לו ,הוא ענה לו ,מסר לו את שמו ובירך אותו בברכת יום טוב. לדבריו ,אם היה יודע שהמתלונן מתכוון להתלונן עליו במח"ש היה מוסר לו שם בדוי ובלשונו "ממציא לו שם" (פרוטו' עמ' 36שו' .)29-31 אקדים את המאוחר ואומר כבר עתה כי בתשובתו זו ביקש ,ככל הנראה ,הנאשם ללמד על עצמו זכות שכן להבנתו האופן בו נהג מלמד כי לא חשש כלל מפני המתלונן ומפני תלונה כלשהי נגדו .דא עקא שהנאשם שבא לברך יצא מקלל שעה שאמירתו זו יש בה כדי לזרוע ספק שמא האמת (בנסיבות מסויימות) אינה נר לרגליו של הנאשם. לאורך כל חקירתו הנגדית שב והכחיש הנאשם בתוקף כי תקף את המתלונן והשתמש כנגדו בכח, תוך שהוסיף "אם הייתי צריך להרים עליו ידיים הייתי כותב דו"חות פעולה אחרים ופועל לעכב אותו לתחנה" (פרוטו' עמ' 40שו' .)27-29 משכך נשאל אודות אמרתו במח"ש לפיה הוא "כותב הכל בדו"ח הפעולה כדי שיהיה בסדר ולא יגיע למח"ש" כלשונו ,והשיב ,כי הוא מציין בדו"ח הפעולה את כל מה שהוא עושה .משעומת עם העובדה כי מסר שעושה זאת "כדי שיהיה בסדר ולא יגיע למח"ש" השיב כי אינו יודע מה רשם שם החוקר נפתלי. בהקשר זה אין לי אלא לשוב ולציין כבר בשלב זה ,כי אמרותיו הספונטניות של הנאשם לפרקים, מעוררות חשש שמא אכן מדובר במי שלא בהכרח מבקש לדבוק באמת העובדתית כהוויתה. 100 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 עדות מר בני אלוני במועד הרלוונטי לכתב האישום היה מר בני אלוני שותפו של הנאשם למשמרת ,בתוקף תפקידו כמתנדב במשטרה. בעדותו בבית המשפט מסר בני כי הוא מתנדב במשטרה ,לסירוגין ,מאז גיל 16ועד לאחרונה ,עת חלה החמרה במצבו הבריאותי. אשר לאירוע נשוא כתב האישום ,תיאר כי במהלך המשמרת ,בשעות הלילה המאוחרות ,התקבל אירוע על מרדף שמתנהל אחר רכב גנוב על כביש 40באזור רחובות .הוא והנאשם יצאו לשטח והחלו לבצע סריקות .בשלב מסוים זיהו רכב לבן עם אורות כבויים שיצא מהשטח לכיוון הכביש ועמד בצורה אנכית לכביש . 40לדבריו ,עצר בצד ימין כשני מטרים לפני הרכב ,האיר עליו באמצעות אורות גבוהים וזיהה ברכב את המתלונן יושב כשהכיסא שלו מושען לאחור והיד שלו קרובה לאזור הפנים והאוזן. הוא הדליק אורות מהבהבים ברכב בצבע כחול ואדום והנאשם ירד מהרכב וניגש אל המתלונן לבקש ממנו תעודת זהות .הוא ירד מיד אחריו והבחין במתלונן שוכב באוטו ,נראה מזיע ,קצת חיוור, מבוהל וידיו רעדו .בני והנאשם הזדהו כאנשי משטרה והציגו תעודות ,ולאחר שהנאשם לקח מהמתלונן את תעודת הזהות ניגשו הוא והנאשם אל רכבם על מנת לבדוק את המתלונן ,כאשר הנאשם מחזיק את התעודה והוא מאיר עם הפנס ובודק את התעודה בקשר. תוך כדי ,ועוד במהלך בדיקת התעודה ,הבחין בניידות מג"ב שהגיעו לזירה על מנת לתת להם סיוע. לדבריו ,לאחר שבדק את המתלונן נתבקש הוא מקצין התחנה בר-כליפה ,שכינויו ברשת הקשר היה " ," 33לעכב את המתלונן .הוא המתין עם העיכוב של המתלונן שכן בינתיים אנשי מג"ב לקחו את המתלונן ועשו עמו חיפוש בתא המטען של הרכב. בני הוסיף כי במהלך האירוע ניגש אל המתלונן והבחין כי הוא אינו חש בטוב .המתלונן טען כי אכל לפני תחילת צום הרמדאן והתלונן על כאבי בטן .לדבריו ,זוכר בוודאות שהוא והנאשם הביאו למתלונן מים. במענה לשאלת הסנגור אודות נוכחות פלאפונים באירוע ,מסר בני כי בזמן שהנאשם האיר עם הפנס ע ל רכבו של המתלונן הבחינו הוא והנאשם בטלפונים מונחים על הכיסא האחורי ,לאחר ,שלדעתו, המתלונן השליך אותם לשם .בני שאל את המתלונן לפשר הפלאפונים אולם המתלונן לא תיקשר ולא שיתף עמו פעולה .לדבריו ,מרגע זה הפסיק לשאול את המתלונן שאלות ,כיוון שעל כל שאלה שנשאל המתלונן השיב כי הוא אינו מרגיש טוב בגלל צום הרמדאן. 101 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בני המשיך ותיאר כי לאחר שנערכו כל הבדיקות וצוותים של מג"ב נכנסו לשטח והמשיכו לבצע סריקות ,נתבקש הוא שוב לעכב את המתלונן לתחנה ,וביקש מאריק בר כליפה שישלח אליו ניידת שתיקח את המתלונן לתחנה ,כיוון שלא רצה להשאיר את רכבו של המתלונן בשטח .תוך כדי דין ודברים נתקבלה הודעה בקשר שהרכב הגנוב נמצא בגדרה ,האירוע חזר לשגרה ,המתלונן שוחרר לדרכו והוא והנאשם נכנסו לכיוון נען להמשך פעילות שוטפת .בהמשך ,לכשיצאו משם ,ראו שהמתלונן הזמין לעצמו אמבולנס ופינה עצמו לבית החולים. בני מסר כי מיד ובסמוך לסיום האירוע מילא הנאשם דו"ח בדוקאי מפורט לצורכי מודיעין ,אליו צורף נספח כתוב בכתב ידו ובו פירוט נסיבות האירוע. העד נשאל בנוגע לזמן שחלף מרגע שביקש הנאשם מהמתלונן את תעודת הזהות ועד שהגיעו למקום ניידות מג"ב נוספות ,והשיב כי מדובר בזמן מאוד קצר וכי הניידות הגיעו תוך כדי שהוא עומד עם הנאשם ובודק את פרטי המתלונן. העד נשאל אודות טענת המתלונן ,לפיה חייג ,בהוראת הנאשם ,לאדם האחרון עמו שוחח ,היא ארוסתו ,והשיב כי הדבר לא היה ולא נברא .מה גם שאם שיחה כזו הייתה מתקיימת יכול היה הוא לתרגם אותה היות והוא דובר ערבית. בני טען בתוקף כי בשום שלב הנאשם לא תקף את המתלונן .לדבריו ,הנאשם עמד לידו לאורך כל האירוע והם היו יחד מרגע ההגעה למקום ועד לעזיבתם. כשהוצגה בפניו האפשרות כי הנאשם תקף את המתלונן כשהוא לא ראה ,שכן לא היה יחד איתם, השיב "אין מצב .בוודאות ,בנחישות אני אומר אין מצב כזה" וטען בנחרצות כי שמר על קשר עין רצוף עם הנאשם לכל אורך האירוע. אשר למניע של המתלונן בהגשת התלונה כנגד הנאשם דווקא ,טען כי להערכתו המתלונן מנסה ליצור לעצמו אליבי ולהרחיק עצמו מאיזשהו קשר למשהו ,שעה שלהערכתו שימש הוא כתצפיתן של כנופיה שפרקה בשטח .בהקשר זה סבור הוא כי המתלונן האשים את הנאשם דווקא ולא אותו כיוון שהליכתו שלו מוגבלת וקל לזהותו. בחקירתו הנגדית אישר בני כי עבד עם הנאשם בתדירות של משמרת-שתיים בשבוע והשניים בילו הרבה זמן ביחד בעבודה בשטח. בשים לב לגרסתו בחקירתו הראשית בענין הטלפונים ,נשאל בני בחקירתו הנגדית אודות "אירוע הטלפונים" ,והסביר כי בזמן שישב הוא עדיין בתוך הרכב ,הנאשם ירד ראשון והחל להתקרב אל 102 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 רכב המתלונן .בשלב זה ,לדבריו ,הבחין הוא מתוך הרכב בו ישב ,כי המתלונן זורק את הפלאפונים. בני טען כי זוכר שמסר פרטים אלו לקצין אריק בר כליפה. כשעומת עם העובדה כי אין לכך כל תיעוד ו/או זכר בגל הקשר ,השיב כי יתכן ובזמן שהקשר היה תפוס דיבר עם אריק בגל התחנה ,שם דיווח לו על ההתרחשות המתוארת. העד נשאל אודות מצבו הפיזי של המתלונן באותו הלילה ,והשיב כי ויזואלית נראה היה כי המתלונן לא מרגיש טוב ,אולם בתוך לבו האמין שהמתלונן מסתיר מהם משהו או יוצר לעצמו אליבי. הוטח בעד כי לא מעדות הקצין אריק ולא מגל הקשר עולה כי דיווח לקצין על כי המתלונן אינו חש בטוב ,ועמד על כך כי דיווח שהמתלונן לא מרגיש טוב. עוד נשאל העד בחקירתו הנגדית על החיפוש שנערך ברכבו של המתלונן ,והשיב כי לא נערך כל חיפוש על ידו ועל ידי הנאשם .לדבריו ,ראה את אנשי מג"ב מובילים את המתלונן לתא המטען של הרכב שם ערכו הם חיפוש .כשעומת העד עם גרסת הנאשם בנוגע לחיפוש ,השיב כי אם הנאשם מסר כי עשה חיפוש ברכב אז הוא עשה .מכל מקום ,הוא עצמו לא עשה חיפוש ,לא לבדו ולא עם הנאשם, ורק ראה את הנאשם מאיר עם הפנס לתוך רכבו של המתלונן. התביעה עימתה את בני עם עדותו של שוטר מג"ב ירון טוך ,לפיה כשפנה אליו ירון לברר מה קורה עם המתלונן השיב לו בני במילים "סתם ,עזוב". בני השיב כי כיום הוא לא זוכר מה ענה לירון במועד האירוע ,אולם קרוב לוודאי שלא זאת התשובה שנתן לו .כשעומת עם כך כי ירון מסר את הדברים פעמיים במהלך עדותו בבית המשפט השיב "הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה" (פרוטו' עמ' 68שו' .)3-15 עוד נשאל העד בנוגע לכוח שנשאר עם המתלונן בסוף האירוע ,והשיב כי הוא והנאשם לא היו האחרונים להישאר עם המתלונן בשטח וכי נשארה במקום ניידת מג"ב לאחר עזיבתם את המקום. עדות השוטר מפקח אפינגר אחיעד לבקשת ב"כ הנאשם ובהסכמת ב"כ המאשימה הוגשה לתיק בית המשפט ,במסגרת פרשת ההגנה, עדותו של קצין מג"ב מפקח אפינגר אחיעד (להלן" :אחיעד") ,תוך שהצדדים ויתרו על חקירתו בבית המשפט. מעדותו במח"ש ,שנגבתה ביום ( 19.9.12נ ,)2/עולה כי בליל האירוע עבדו 2ניידות מג"ב ,אחיעד שימש כמפקד כל הצוות וירון (ירון טוך – ש.ז ).היה מפקד הניידת השניה. 103 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 לדבריו ,לאחר שהתקבל דיווח על אירוע גניבת רכב הגיעו לזירה ,שם כבר הייתה "משטרה כחולה" כשלמיטב זכרונו "הם היו על אזרחי" ואינו זוכר איזה רכב היה להם. מכל מקום "המשטרה הכחולה" חשדו במתלונן שאולי משמש כמוביל או פותח ציר לרכב הגנוב ולכן בדקו אותו והוא אמר שלא מרגיש טוב. בחקירתו נשאל אחיעד מי מכח מג"ב הגיע ראשון למתלונן והשיב שהוא עצמו חלף עם הג'יפ שלו במקום והבחין ב"השוטר הכחול" מקריא את מספר תעודת הזהות מחוץ לאוטו והמתלונן יושב בכסא הנהג ונשען אחורה .בנסיבות הללו המשיך ועשה סיבוב בשטח ובהמשך כשחזר הוא למקום הצוות השני (של ירון – הערה שלי ש.ז ).כבר היה שם. לטענתו ,המתלונן לא דיבר בכלל ולא התלונן כי הוכה וגם הם מצידם לא שאלו אותו דבר. המתלונן לא ביקש ממנו אמבולנס ,לא נראו עליו סימני אלימות והוא נראה נינוח .מכל מקום הוא כלל לא שוחח עם המתלונן ,שכן היה מרוכז יותר ברכב הגנוב ופחות במתלונן. במענה לשאלה האם יודע כי "השוטרים הכחולים" תקפו את הבחור ,השיב כי לא יודע אבל מאמין שלא כך היה מאחר שלא היתה כל סיבה לתקוף את המתלונן והוא לא נראה כמו אחד שתקפו אותו. את עדותו חתם אחיעד במילים "אני מאמין בחפותם של שוטרי משטרת ישראל". 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 דיון והכרעה 16 לאחר ששמעתי עדויות העדים ושקלתי מהימנותם על פי דבריהם ,התרשמתי מהם ,עת העידו ארוכות על דוכן העדים ,ולאחר שעיינתי בראיות הנוספות שהוגשו לתיק בית המשפט ,מצאתי להעדיף באופן ברור את גרסת עדי התביעה על גרסת הנאשם ועדיו והגעתי למסקנה כי אשמת הנאשם הוכחה מעבר לכל ספק סביר ,וכי יש להרשיעו במיוחס לו בכתב האישום באירוע זה. אין מחלוקת כי בין הנאשם לבין המתלונן היה מגע והתנהל דין ודברים שבסופו שוחרר המתלונן לדרכו ,ללא המשך טיפול משטרתי .תוכנם של חילופי הדברים (בחלקם) בין הנאשם לבין המתלונן, כמו גם השאלה האם תקף הנאשם את המתלונן ,הם השנויים במחלוקת. בענין זה ראיתי להעדיף את גרסת עדי התביעה. עדות המתלונן באשר לאלימות שנקט כלפיו הנאשם הייתה ברורה ,עקבית ,ומפורטת וניכר בה היגיון פנימי .התרשמתי כי במעמד מסירת העדות חווה המתלונן אל מול עיניו את האירועים ושחזר אותם באופן אותנטי .המתלונן מסר ,לטעמי ,עדות כנה ,אישית ואותנטית שאותות האמת ניכרים בה על פניה. 104 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בבית המשפט העיד המתלונן על נסיבות האירוע ,באופן קוהרנטי וסדיר ,ועדותו בבית המשפט תואמת את הגרסה שמסר במשטרה ,ככל שהיא באה לידי ביטוי בנ.3/ המתלונן העיד בצורה תמציתית ,שקולה ,עניינית ובלתי מתלהמת ובה בעת מתוך שכנוע פנימי עמוק. קשה היה שלא להתרשם מהסגנון האישי ומהביטוי האותנטי של תיאוריו את המעשה שעשה בו הנאשם והתחושות הקשות שנצרבו בו בעטיו ,שניכר היה כי הוא מסופר על ידי מי שחווה אותו על בשרו. המתלונן תיאר את אירועי אותו לילה .סיפר כיצד חסם אותו רכבם של הנאשם ובני ,סנוור אותו וגרם לו להפיל את הטלפון שעה ששוחח באותה העת עם ארוסתו. הנאשם ניגש אליו ,שאל אותו לפשר מעשיו במקום וביקש ממנו תעודת זהות ,והוא מסר לו אותה. בהמשך מצא את הטלפון בין הכיסאות ,ניתק את השיחה ויצא מהרכב אז ניגש אליו הנאשם שוב, שאל אותו עם מי דיבר והורה לו לחזור למספר האחרון אליו חייג. המתלונן חייג בטעות למספר אחר ומיד מחק אותו ואז קיבל מכת אגרוף מהנאשם .הנאשם קילל אותו ,תפס אותו בשתי ידיו מחולצתו והשליך אותו על הרכב תוך ששאל אותו עם מי דיבר ומדוע מחק את המספר. בנסיבות הללו ותוך ניסיון להוכיח את אמיתות דבריו ,הציע המתלונן לנאשם להתקשר לארוסתו על מנת שיוכל להיווכח בעצמו כי שוחח עמה .בהמשך להצעתו זו התקשר ,בנוכחות הנאשם ,לאותו מספר אחרון של הארוסה והנאשם ניסה לדבר עמה ,אולם לאחר שהבין שמעברו השני של הקו עונה אישה והיא אינה דוברת עברית ,ניתק את השיחה ופנה לעשות חיפוש ברכבו. המתלונן מסר כי הסביר לנאשם שאינו חש בטוב וביקש שיזמין לו אמבולנס ,אולם הנאשם לא נענה לבקשתו ותחת זאת נתן לו בקבוק מים. כן תיאר כיצד הסתיים האירוע שעה שאחד משוטרי מג"ב עזר לו להזיז את הרכב ,הוא נשאר לשבת ברכב ולאחר שהשוטרים עזבו את המקום צלצל למד"א והזמין לעצמו אמבולנס. ב"כ הנאשם טען כי עדותו של המתלונן מניפולטיבית ומלאת סתירות ושקרים .בסיכומיו הפנה לתהיות ותמיהות שעלו ,לשיטתו ,מגרסת המתלונן. בראש ובראשונה העלה תמיהה בנוגע לחולצה אותה נטען כי לבש המתלונן בליל האירוע (ת.)3/ לדבריו ,כעולה מדו"ח הבדוקאי שמילא הנאשם מיד לאחר האירוע ,בזמן האירוע לבש המתלונן חולצת טריקו לבנה .אלא שהחולצה שהוגשה לבית המשפט (ת )3/היא חולצה בצבע שמנת עם הדפס עליה .מכאן שאין המדובר באותה החולצה שלבש המתלונן במועד האירוע. 105 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בנוסף ,טען הסנגור כי בהודעתו הראשונה של המתלונן במח"ש ,מיום ,30.7.12לא טרח הוא לציין כי חולצתו נקרעה על ידי הנאשם ,ואם לא די בכך הרי שהחולצה נמסרה על ידי המתלונן למשטרה רק ביום ,26.6.13בחלוף כשנה ממועד האירוע. עוד טען כי עיון בתמונות החולצה מעלה כי הקרע באזור החזה צר מדי וקווי החיתוך ישרים מדי מכדי שניתן יהיה לחשוב שנגרמו כתוצאה מהאחיזה של הנאשם והשלכתו את המתלונן. בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית עמד המתלונן על כך כי החולצה שהוצגה בבית המשפט (ת)3/ היא החולצה אותה לבש במועד האירוע. לדבריו ,בחקירתו הראשונה במח"ש כלל לא נתבקש להביא את החולצה אלא רק בהמשך ,וכך עשה. בנוסף ,טען כי בהודעתו הראשונה במח"ש לא התייחס כלל לקריעת החולצה כיוון שייחס את מירב החשיבות לאירוע עצמו -לפגיעה בו ולא בחולצה (פרוט' עמ' 20שו' .)22 המתלונן נשאל והשיב כי שמר בכל זאת את החולצה ברשותו "כי ידעתי שאני הולך לתבוע אותו במח"ש" (פרוט' עמ' 16שו' .)15 אקדים ואומר כי כשלעצמי סברתי כי אין ליתן משקל ראייתי לחולצה שהוצגה ,וזאת מן הטעם שהחולצה הועברה לידי היחידה החוקרת בחלוף כשנה ממועד האירוע .פרק הזמן הממושך שחלף ממועד האירוע ועד תפיסתה ,מקשה על היכולת ליתן משקל ראייתי לראיה זו ולראות בה כראיה מחזקת. עם זאת ,אינני סבורה כלל ועיקר כי יש בנתונים עליהם הצביעה ההגנה כדי לפגום במהימנות ואמינות גרסת המתלונן באשר לאירועי אותו הלילה. טענת ההגנה כי דו"ח הבדוקאי מעלה בצורה ברורה וחד משמעית כי הנאשם לבש חולצה אחרת ,אין לה על מה שתסמוך. ההבדל בין חולצה בצבע לבן לחולצה בצבע שמנת הוא זניח ולא מן הנמנע כי אנשים רבים לא בהכרח עושים הבחנה בין 2גוונים אלו. אשר לטענת הנאשם כי לא כתב בדו"ח הבדוקאי כי על גבי החולצה הוטבע הדפס ,ומשכך יש לקבוע כי לא זו החולצה שלבש המתלונן באותו הלילה ,גם היא נועדה לכשלון. בנסיון לבסס טענתו זו עתר הנאשם כי יומצאו לידו דו"חות בדוקאים שמילא בשנים קודמות, שילמדו ,כך לדבריו ,שמדקדק הוא כחוט השערה בתיאור פרטי הלבוש של הבדוקאי נשוא הדו"ח, עד כדי פירוט סוג ההדפס על החולצה ותיאורו המלא. חרף התנגדות המאשימה לבקשת ההגנה בענין זה ,נעתרתי לבקשה ,והדו"חות הועברו לידי ההגנה. בשלב זה זנח הנאשם טענתו זו ולא חזר עליה יותר ,ודומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. 106 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 עוד תמהה ההגנה הכיצד טוען המתלונן כי הוטח על מכסה המנוע של הרכב שעה שבתמונה שצילם נראה נזק לכנף הרכב. בנוסף ,לטענת ב"כ הנאשם ,שטח הפנים של המכה שתועדה בתמונות (ת – 5/ת )6/הוא קטן ועמוק בעוד שבנסיבות אותן מתאר המתלונן מצופה היה לראות מכה שטוחה בעלת שטח פנים רחב. ב"כ הנאשם סבור עוד כי הטחת המתלונן בעוצמה על מכסה המנוע הייתה אמורה לגרום לפגיעה קשה בגבו של המתלונן או לחילופין להימצאותם של סימנים על גבו אולם כאלה לא נמצאו והמתלונן כלל לא התלונן על כאבים בגבו. בעניין זה העיד המתלונן בבית המשפט כי ניתן לראות את הסימן שנגרם לכנף של הרכב כתוצאה מהטחתו על הרכב ,אותו סימן שתועד בתמונה שצולמה על ידו (ת )ׂ5/ובתמונות שצולמו ע"י היחידה החוקרת (ת 6/א'-ו'). בחקירתו הנגדית ,לכשנשאל המתלונן מה זה מכסה מנוע ,השיב" :זה מהצד .הוא הרים אותי ככה ודחף אותי ונפגעתי מאחורה מהכנף והגב שלי היה על מכסה המנוע" (פרוט' עמ' 27שו' .)23-24 הנה כי כן ,המתלונן סיפק הסברים לתהיות אותן העלתה ההגנה בפניו. אשר לטענה בדבר טיב הפגיעה שצריך היה כי תגרם לרכב בנסיבות אלו ו/או טיב הפגיעה שצריך היה כי תגרם לגבו של המתלונן – מדובר בטענה בעלמא ,בסברה של ב"כ הנאשם שלא הוכחה ולא בוססה ובוודאי שאינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. מכל מקום ,אשר למכה שתועדה ברכבו של המתלונן ,בדומה לעניין החולצה ,בשים לב לפער הזמנים בין מועד האירוע לבין המועד בו הועברה לידי היחידה החוקרת תמונת הנזק (ת )5/והמועד בו הרכב צולם ע"י היחידה החוקרת (ת ,)6/סבורני כי אין ליתן משקל ראייתי לאותה חבלה ברכב. מכל המקובץ לא מצאתי כי יש בטענות ההגנה בנוגע לחולצת המתלונן ולתמונות הרכב כדי לפגוע במהימנות גרסתו וברושם החיובי שהותירה בי עדותו. בשל חלוף הזמן והקושי ליתן משקל ראייתי לראיות המוצגות בחלוף זמן כה רב ,אין בראיות הללו מן הצד האחד כדי לתמוך בגרסת המתלונן .מן הצד השני בוודאי שאין בהן כדי לפגוע בה או להטיל דופי במהימנותה ואמינותה. עוד העלתה ההגנה תהיות באשר לגרסת המתלונן לפיה עת ניגש אליו הנאשם לראשונה ,שוחח בטלפון עם ארוסתו .בענין זה הדגישה ההגנה כי אחיו של המתלונן ,עד התביעה פאדי ,מסר בחקירתו הנגדית בבית המשפט ,כי המתלונן לא היה מאורס באותה התקופה. 107 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 ההגנה עטה כמוצאת שלל רב על ההבדל בענין זה בין עדות הנאשם שכינה את מי שעימה שוחח בשם "ארוסתו" ,לבין עדות האח פאדי שטען כי הנאשם לא היה מאורס באותה תקופה. לשיטת ההגנה מדובר בשקר גס ובוטה של הנאשם. אינני רואה את הדברים עין בעין עם ההגנה .לכשנשאל האח פאדי בענין זה טען אמנם כי למיטב ידיעתו הנאשם לא היה מאורס באותה העת ,אך לא שלל את האפשרות כי המתלונן לא סיפר לו אודות קיומה של בת-זוג/חברה מתוך כבוד אליו כאחיו הגדול כמו גם מכיוון ש"שהדת והמנטליות שלנו נותנים לו להסתיר את זה שיש לו חברה" (פרוטו' עמ' 26שו' .)6-10 כשלעצמי סבורני כי בהחלט מתקבלת על הדעת האפשרות שהמתלונן לא שיתף את אחיו במערכת היחסים שלו עם מי שאותה כינה "ארוסתו". אין בעובדה כי האח לא ידע על קיומה של מערכת יחסים בין המתלונן לבין אותה גברת שכונתה ע"י המתלונן בשם "ארוסתי" כדי ללמד כי המתלונן שיקר בנוגע לזהות האדם עימו שוחח. עוד טענה ההגנה בהקשר לשיחת הטלפון עם הארוסה כי גרסת המתלונן לפיה השיחה השניה עם הארוסה נותקה לאחר שהתברר לנאשם ולבני כי אינה דוברת עברית ,היא שקרית ,שכן בני דובר השפה הערבית ויכול היה להבין אותה ולנהל עמה שיח. בהקשר זה אומר כי טענת ההגנה יוצאת מתוך נקודת הנחה לפיה ארוסתו של המתלונן בהכרח דוברת השפה הערבית ,ומשכך בני יכול היה להבין אותה ולשוחח עימה .להנחה זו אין כל בסיס עובדתי. המתלונן לא נשאל בחקירתו הנגדית איזו שפה דוברת ארוסתו ולא עומת עם הטענה כי בני דובר את השפה הערבית. בה חלט ייתכן והארוסה דוברת שפה אחרת ,ומשכך לא עלה בידיהם של הנאשם ובני להבין את דבריה ולכן השיחה נותקה כעבור זמן קצר .בנוסף ,בהחלט אפשרי כי מרגע שהסתבר לנאשם ובני כי מן העבר השני של הקו עונה אישה ,איבדו את הענין בשיחה ולא התאמצו לקיימה ,בפרט לאחר שהמתלונן מסר להם כי היא אינה דוברת עברית. מכל מקום גרסת המתלונן כי שוחח עם ארוסתו עובר למפגשו עם הנאשם וזמן קצר לאחר מכן התקשר אליה שוב בנוכחות הנאשם ,שיחה קצרה במהלכה הסתבר כי אינה דוברת עברית והשיחה נותקה (פרוט' עמ' 13שו' ,)6-15נתמכת בפלט שיחות הטלפון הסלולרי של המתלונן באותו הלילה (ת .)2/מפלט זה עולה כי בשעה 04:37שוחח המתלונן עם המספר השייך ,לדבריו ,לארוסתו דאז, משך 4דקות ,ובשעה 04:43היתה התקשרות נוספת לאותו מספר ,התקשרות קצרה שמשכה 38 שניות. בנסיבות הללו אין נפקא מינה אם מדובר היה בחברתו של המתלונן או "בארוסתו" כפי שבחר הוא להגדיר אותה ,וממילא אינני נדרשת לשאלה אם היו הם מאורסים באופן רשמי ,אם לאו ,שעה 108 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 שעלה בידי התביעה להוכיח כי המתלונן חייג שוב לאותו מספר עמו שוחח כשנתקל לראשונה בנאשם ,אירוע אותו הכחיש הנאשם מכל וכל. זאת ועוד ,העובדה כי המתלונן אפשר ליחידה החוקרת לחדור למכשיר הטלפון שלו ולהפיק פלטים בענין השיחות שניהל ,מלמדת מתוכה כי אין עסקינן בשקרן .שהרי בדיקה פשוטה ביותר מצד היחידה החוקרת יכולה היתה לתמוך ולאשש את גרסתו ו/או לחילופין להפריכה. העובדה כי המתלונן העמיד את גרסתו במבחן חיצוני ראייתי פורנזי בעל ממצאים אובייקטיבים וחד-משמעיים ,מלמדת כי גרסתו בענין זה גרסת אמת היא. גם העובדה כי מסר לחוקריו כי שוחח עם ארוסתו ובכך חשף עצמו לאפשרות כי היחידה תפנה לאותה ארוסה ,יש בה כדי להעיד כי מסר גרסת אמת ,שכן אין זו דרכו של שקרן למסור פרטים אותם ניתן לאמת או לשלול בצורה חד-משמעית באופן פשוט .יש לזכור כי עת מסר המתלונן גרסתו לא ידע אם היחידה תחליט לפנות בסופו של דבר לאותה ארוסה אם לאו .המתלונן מיוזמתו העמיד את גרסתו לבדיקה חיצונית ובכך שיווה משנה תוקף למהימנות גרסתו. בנוסף ,עדותו של המתלונן ,שאותה כאמור מצאתי אמינה ומהימנה ,מקבלת חיזוק בנקודות מהותיות ,הן מעדויות עדי תביעה נוספים והן בראיות נוספות ,הכל כפי שיפורט להלן: פלט שיחות הטלפון של המתלונן עיון בפלט שיחות הטלפון של המתלונן (ת )2/מעלה כי הוא חייג למספר 054-9028817בשעה ,04:37:41שיחה שארכה כ 4-דקות ו 8-שניות ,ובשעה 04:43:53חייג שוב לאותו המספר ,שיחה שארכה 38שניות. עובדה זו ,כאמור לעיל' ,מחזקת את גרסת המתלונן ,לפיה שוחח עם ארוסתו בטלפון בזמן שנתקל לראשונה בנאשם ומספר דקות לאחר מכן חייג אליה שוב והתקיימה שיחה קצרה משעה שהתברר כי מדובר באשה שאינה דוברת עברית. הנאשם ,כמו גם בני ,הכחישו מכל וכל קיומה של שיחה בנוכחותם לארוסתו של המתלונן ,וטענו כי לא היו דברים מעולם .יחד עם זאת ,הן הנאשם והן בני עמדו על כך כאשר הבחין בהם המתלונן, השליך מכשירי טלפון שהחזיק בידו ,ובני אף תיאר כי עת הבחין לראשונה במתלונן ראה אותו "כשהיד שלו קרוב לאזור הפנים והאוזן" (פרוטו' עמ' 57שו' .)12-13כמו כן ,במענה לכתב האישום טען הנאשם מפורשות כי עת ניגש לראשונה למתלונן דרש ממנו לנתק את השיחה ,לצאת מהרכב ולהציג תעודת זהות. 109 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 הנה כי כן ,גרסת הנאשם ובני תומכת בטענת המתלונן כי עובר למפגשו הראשון עם הנאשם ,שוחח הוא בטלפון .שיחה שלא הושלמה ,לטענתו -בשל סינוור הפנס שגרם לו להפיל את המכשיר ,ולטענת ההגנה -בשל העובדה שהשליך המכשירים. דבר קיומה של השיחה הראשונה נתמכת ,בנוסף ,בצורה חד משמעית במחקר התקשורת (ת.)2/ פרק זמן של קצת יותר משתי דקות לאחר סיום אותה שיחה ,מתועדת בפלט השיחות ת 2/שיחה יוצאת נוספת לאותו מספר ,כשבשלב הזה לא יכול להיות חולק בדבר קיומה של אינטראקציה ישירה בין הנאשם לבין המתלונן. העובדה כי הנאשם ועד ההגנה בני מכחישים בנחרצות עובדה המוכחת בראיה פורנזית חד-משמעית, עומדת להם לרועץ ,ושומטת את הקרקע מתחת האפשרות ליתן אמון בגרסתם. לא סביר בעיני כי הן בני והן הנאשם החמיצו קיומה של אותה שיחה ,שגם אם היתה קצרה ,היתה ארוכה דיה על מנת שאנשי המשטרה המטפלים בחשוד ,ושהחשד בעניינו נוגע ,בין היתר ,לטלפונים שלטענתם השליך ,לא יבחינו בה. גרסת המתלונן ומכלול הנסיבות אותן מתאר המתלונן מתיישבים גם עם ההגיון והשכל הישר. לכאורה ,מה לו למתלונן כי בעודו מוחשד ע"י השוטרים ,פרטיו נבדקים והוא מצוי תחת עינם החשדנית והפקוחה ובסמיכות אליהם ,ייצור שוב קשר טלפוני עם ארוסתו? הרי לטענת הנאשם ובני מיד עת הבחין בהם המתלונן השליך את הטלפונים .אם כך ,מדוע יבחר המתלונן מיוזמתו לקחת שוב את הטלפון ,אותו השליך ,ולחייג שוב בדיוק לאותו מספר עמו שוחח עובר להשלכת הטלפון על ידו ,וזאת שעה שהשוטרים בודקים אותו? דומה כי אך סביר שמי שמבקש להרחיק מעליו ראיה מפלילה לא ישוב ויקשור עצמו מיוזמתו לאותה ראיה ממש ,ועוד בנוכחות גורמי אכיפת החוק. מנגד ,גרסת המתלונן בדבר הנסיבות שהביאו אותו לכך ,הגיונית וסבירה .לדבריו ,המתנדבים חשדו בו בכל הנוגע לשיחה שערך טרם המפגש עימם .בנסיבות הללו דרשו ממנו לחזור לשיחה האחרונה. משטעה ומחק את המספר השגוי אליו חייג ,בערה בו חמתו של הנאשם ,שככל הנראה חשד כי המתלונן מבקש להעלים ראיה ,והוא חבט במתלונן .בנסיבות הללו ניסה המתלונן להסביר לנאשם כי מדובר היה בטעות והפציר בו להתקשר בנוכחותו לאותו מספר אחרון ,וכך אכן נעשה. המתלונן מתאר השתלשלות עניינים הגיונית וסבירה המתיישבת באופן מלא עם נתוני הפלט. עדותה של ד"ר שגיא בדבר החבלה באוזנו של המתלונן ד"ר שגיא – רופאת אף אוזן גרון ,העידה כאמור אודות החבלה שנגרמה לאוזנו השמאלית של המתלונן ,כפי שאובחנה על ידה לאחר בדיקתו על ידה. 110 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 ד"ר שגיא העידה בפניי באופן מקצועי ,בבהירות וברהיטות ,וסיפקה תשובה לכל שאלה שנשאלה באורח קולח ,מלא ,פשוט ומובן. ד"ר שגיא נחקרה ארוכות אודות אבחנתה ,לפיה אצל המתלונן נצפה קרע בינוני בחלקה האחורי של 1 2 3 התופית (עור התוף) שאובחן כLT. TRAUMATIC PERFORATION OF TYMPANIC - 4 ( MEMBRANEת.)1/ 5 בעדותה עמדה על אבחנתה לפיה החבלה שנגרמה לנאשם באוזנו היתה כתוצאה מטראומה .זאת לאור העובדה כי לא נצפו ולא תועדו על ידה סימני דלקת ,לאור מיקום הקרע בחלקה האחורי של האוזן (בהבדל מנקב שנגרם עקב דלקת המופיע בחלקה הקדמי של האוזן) ,ולאור העובדה כי כינתה את החבלה בשם "קרע" בהבדל מ"נקב" (פרוטו' עמ' 43שו' ,12-14עמ' 44שו' .)7-9 בהקשר זה ,הסבירה כי ככל שהדברים נוגעים אליה ,כאשר מדובר בחבלה כתוצאה מטראומה משתמשת היא במינוח "קרע" וכאשר מדובר בחבלה כתוצאה מדלקת משתמשת היא במינוח "נקב". אשר לגילו של הקרע ,העידה ד"ר שגיא כי לא ניתן לאמוד את גילו המדויק ,אולם יש באפשרותה לקבוע האם מדובר בקרע טרי אם לאו .לדבריה ,קרע טרי מוגדר כקרע בן מס' שעות לאחר הפציעה ולכל היותר יום. במקרה דנן ציינה כי לאבחנתה מדובר היה בקרע טרי. כאשר נדרשה ד"ר שגיא ,בחקירתה הראשית ,להסביר הכיצד קבעה כי מדובר בהכרח בקרע טרי שנגרם כתוצאה מתקיפתו של הנאשם ,סיפקה הסבר והשיבה כי לרוב יש סימנים בדמות שטפי דם או דם מסביב לקרע טרי והיא יכולה לזהות האם מדובר בקרע טרי או ישן .לדבריה ,עצם העובדה שבחרה במינוח "קרע" ורשמה את האבחנה באנגלית במילים 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 " "TRAUMATIC PERFORATIONמעידה על כך שראתה בבדיקה סימנים לנקב טרי אצל 23 המתלונן (פרוט' עמ' 44שו' .)1-6 הרופאה הוסיפה כי המסקנה לפיה מדובר בקרע טרי מתיישבת עם תלונותיו של המתלונן שכן נקב טרי גורם לכאבים כפי אלו עליהם הלין המתלונן עוד טרם בדיקתו ,והחבלה יכולה לגרום לנזק לשמיעה או לטנטון ,תופעות שגם עליהן דיווח המתלונן טרם בדיקתו. 24 25 26 27 28 29 30 31 32 אשר לאירוע הטראומטי שגרם לקרע ,העידה ד"ר שגיא כי ,לאור ניסיונה ,ייתכן שטראומה הגורמת לנקב תגרם כתוצאה מאגרוף ,שיהיה לו אפקט דומה לזה של סטירה בכל הקשור לשינויי הלחץ באוזן שיגרום לוואקום בתעלת האוזן ויביא לקרע .כמו כן ,ייתכן שהאגרוף עצמו יקרע את עור התוף כתוצאה מעוצמת המכה עצמה. 111 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 ד"ר שגיא נחקרה בחקירה נגדית צולבת ,נוקבת וממושכת .עדותה לכל אורך הדרך הייתה עקבית, היא עמדה מאחורי אבחנתה הרפואית ,וניתן היה להתרשם ממקצועיותה ומבטחונה ונחרצותה באבחנתה הרפואית. ניסיון ההגנה בסיכומיה לטעון כי עדות ד"ר שגיא "מביסה את עצמה מתוך עצמה" ,אין לו על מה שיסמוך. ההגנה לא צירפה חוו"ד נגדית מטעמה ,ולא הוכיחה בראיות קבילות כי המינוחים בהם השתמשה ד"ר שגיא לצורך אבחנתה (לדבריה באופן מודע ,מכוון ובררני) שגויים ו/או אינם מקובלים בעולם הרפו אה ,ו/או אינם משקפים את הממצאים להם טענה ד"ר שגיא .בנסיבות הללו לא עלה בידי ההגנה לקעקע או להטיל ספק בעדות ד"ר שגיא אודות ממצאי החבלה שאיבחנה אצל המתלונן, הגורמים לה וגילה. בהקשר זה חשוב לזכור כי ד"ר שגיא אינה מכירה איש מהמעורבים בענין הנדון ,ואין לה כל קשר לאירועים נשוא כתב האישום ו/או למי מהנפשות הפועלות בענין .עדותה חפה מכל אינטרס ועניינה מקצועי טהור .בנסיבות הללו לא מצאתי להטיל ולו שמץ של ספק בממצאיה ובאבחנתה לפיה מדובר היה בקרע טרי כתוצאה מטראומה שנגרמה למתלונן. זאת ועוד ,עדותה של ד"ר שגיא אינה עומדת כשלעצמה כראיה יחידה עליה יש להשית ממצאים שבעובדה ,אלא מהווה ראיה תומכת לגרסת המתלונן ,אודות האגרוף שקיבל באזור פניו ואוזנו מהנאשם ,שגרם לו לכאב מיידי ועז באופן שהביא אותו להזמין לעצמו אמבולנס באופן מיידי ולהתפנות לבית-חולים. עוד ראוי להזכיר ,בשולי ענין זה ,כי התיעוד הרפואי המלא של המתלונן נבדק הן ע"י היחידה החוקרת והן ע"י ב"כ הנאשם ,ולא נמצא בו זכר לבעיות קודמות מהן סבל המתלונן באוזניו. המתלונן סיפר על התקיפה בהזדמנות הראשונה כפי שעולה מהראיות שהוגשו לבית המשפט ומהעדויות שנשמעו בפניי ,המתלונן סיפר על שארע לו בסמוך למועד האירוע ,למספר עדי תביעה ,רובם אובייקטיביים לחלוטין. 112 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 - המתלונן העיד כי שוחח עם נציגת מד"א עת ביקש להזמין לעצמו אמבולנס ,מסר לה את פרטיו וציין בפניה כי הותקף על ידי שוטרים (פרוט' עמ' 15שו' .)17-20 מגל הקשר של מד"א ,שהושמע באולם בית המשפט ,עולה כי בקול חלוש ורועד מדווח המתלונן לנציגת מד"א כי המשטרה תקפה אותו והלכה מהמקום. 1 2 3 4 5 - עוד העיד המתלונן כי כשעלה לאמבולנס התקשר לאחיו ,בכה ,סיפר לו שהותקף ע"י שוטרים וביקש ממנו להגיע לבית החולים. מס' שעות לאחר מכן ,כששוחרר מבית החולים וישב עם משפחתו ,סיפר להם שהותקף על ידי שוטרים ואביו לקח אותו לתחנת משטרת רחובות (פרוט' עמ' 11שו' )6-10בניסיון לאתר את השוטר התוקף ולהגיש תלונה. אחיו של המתלונן ,עד התביעה מר פאדי אזברגה ,העיד בענין זה כי המתלונן התקשר אליו בזמן שהיה באמבולנס ,בכה ,אמר לו ששוטר הרביץ לו ושהוא בדרך לבית החולים (פרוט' עמ' 19שו' .)23-24בהמשך ,בבית החולים ,שאל את המתלונן לפרטי האירוע והמתלונן סיפר לו כיצד השוטר הרביץ לו באוזן ובצוואר .כמו כן חולצתו של המתלונן הייתה קרועה, הוא בכה והתלונן שכואבת לו האוזן (פרוט' עמ' 19שו' .)25-27 בנסיבות הללו ניסה האח פאדי לברר את פרטי השוטר התוקף ,בשיחת טלפון ,שערך בבית החולים ,לתחנת המשטרה. חיזוק אובייקטיבי לגרסתם של המתלונן ואחיו בענין זה ניתן למצוא בפלט השיחות (ת)2/ ממנו עולה כי בשעה ,05:27כשש דקות לאחר שבוצעה השיחה האחרונה למד"א ,חייג המתלונן לאחיו ,ושוחח עמו משך 53שניות. 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 - מיד עם עלייתו לאמבולנס דווח המתלונן לפרמדיק ,עד התביעה אופיר שיש ,כי הותקף ע"י שוטרים .מר שיש תיעד זאת בכתובים בפרק האנמנזה בדו"ח שמילא בעניינו של המתלונן. 22 23 24 - גם בהגיעו לבית החולים סיפר המתלונן כיצד הותקף על ידי הנאשם. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לבית המשפט (ת )1/עולה כי בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה ,בפרק שכותרתו "התלונה העיקרית" נכתב ע"י ד"ר סרגיי נווה בין היתר: "לדבריו הותקף ע"י שוטרים ,נדחף ונחבל (מאגרוף) באוזן שמאל.".. כמו כן עולה כי בסיכום ייעוץ אף אוזן גרון ,בפרק שכותרתו "תוכן הייעוץ" נכתב ע"י ד"ר ליהי שגיא כי לטענת המתלונן" :הותקף והוכה בין היתר באוזן שמאלית.".. הן ד"ר סרגיי והן ד"ר שגיא אישרו בעדותם בביהמ"ש כי המתלונן סיפר להם כי הותקף ע"י שוטרים. 25 26 27 28 29 30 31 32 113 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 עולה כי כבר בהזדמנות הראשונה מסר המתלונן למספר רב של אנשים כי הותקף ע"י שוטרים ואף תיאר כיצד הותקף. ניסיון ההגנה להיתלות בעובדה כי המתלונן לא התלונן בפני שוטרי מג"ב שנכחו במקום על כך שהותקף על ידי הנאשם ,כדי לבסס פגם במהימנותו ,אין בו ממש. בחקירתו הנגדית ,נשאל המתלונן אודות המפגש עם קצין מג"ב והסביר מדוע לא מסר לו שהותקף על ידי הנאשם ,וכך השיב" :כי זה לא היה הזמן המתאים להגיד לו ,הייתי מעולף והייתי חייב אמבולנס ,לא היה לי כוח לדבר איתו בכלל ,אמרתי לו אני לא יכול אני רוצה אמבולנס ,זה כל מה שאמרתי לו" (פרוט' עמ' 26שו' .)3-4 משהקשתה באת-כח הנאשם והתעקשה לדעת הכיצד יתכן שהמקום המה בכל כך הרבה שוטרים והמתלונן לא אמר לאף אחד מהם שקיבל מכות ,השיב" :זה בכלל לא היה כמו שאת מתארת .דבר ראשון הנאשם עזר לי לשבת במושב שליד הנהג ונתן לי מים וישבתי שם כל הזמן .הניידות באו ואני כל הזמן שם ,הקצין בא וביקש ממני לבוא אליו" (פרוט' עמ' 26שו' .)14-15 לאחר שבחנתי את עדותו של המתלונן ועדותם של המעורבים הנוספים בארוע והתרשמתי מהדינאמיקה בזירת האירוע בין המתלונן לבין שאר המעורבים ,לא תמוהה בעיני ,כלל ועיקר, העובדה כי המתלונן נמנע מלומר למי מהשוטרים במקום כי הותקף ע"י הנאשם. יש לזכור שהמתלונן מצא עצמו בסיטואציה זרה ומלחיצה ,בשעת לילה מאוחרת כשהוא מוקף בשוטרים וניידות .המתלונן העיד על עצמו כי היה מפוחד ,כפי שהעיד על כך גם הנאשם בעצמו. בהחלט ייתכן והמתלונן נתמלא פחד וחשש לספר על שארע לשוטרים האחרים במקום מחשש לתגובתם או משום שסבר שלא יאמינו לו היות ומדובר בשוטר שהוא עמיתם למקצוע. מצבו הגופני והנפשי של המתלונן באותו הזמן ,כעולה מתיאור כל המעורבים באירוע ,לא היה שפיר, והוא לא היה במיטבו ובמלוא חושיו באותה העת ,ובפריזמה הזו יש לבחון את אופן התנהלותו. המתלונן פעל כפי שראה לנכון באותו הרגע ,ומכלול ההסברים שסיפק בעניין זה ,לרבות העדפתו לדאוג לעצמו לטיפול רפואי חלף חשיפת אירוע התקיפה בפני השוטרים האחרים – עמיתיו של הנאשם ,מתיישבים עם השכל הישר והגיונם של דברים ומניחים את דעתי באשר להלך רוחו ולאופן בו נהג בזמן אמת. זאת ועוד ,מהראיות שהוצגו בבית המשפט עולה כי למעט האינטראקציה של המתלונן עם שוטר מג"ב ירון טוך ,לא הייתה למתלונן אינטראקציה עם שאר שוטרי מג"ב ,זאת ,בין היתר ,משום שבהוראת הנאשם ישב בכל אותה העת ברכבו. 114 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 ב"כ הנאשם טען בסיכומיו כי המתלונן שיקר עת העיד כי ביקש שיזמינו לו אמבולנס וכי הנאשם כמו גם בני וקצין מג"ב שעימו שוחח ,התעלמו מבקשתו זו .לשיטת ההגנה ,לא רק שהמתלונן לא ביקש מאיש מהנוכחים כי יזמינו לו אמבולנס ,אלא שסירב הוא בנחרצות להצעותיהם של הנאשם ובני להזמין לו אמבולנס. כאמור ,לגרסת המתלונן ,הן כפי שנמסרה בהודעתו במח"ש (נ )3/והן כפי שנמסרה בעדותו בבית המשפט ,ביקש הוא מהנאשם ,ולא בהזדמנות אחת ,להזמין לו אמבולנס ,כמו גם ביקש אמבולנס מאותו קצין מג"ב עימו שוחח. ראשית לכל ,מצאתי לנכון לקבוע ממצא עובדתי ביחס לזהות אותו שוטר/קצין מג"ב עימו שוחח המתלונן. מהראיות שהוצגו בפני מוצאת אני לקבוע כעובדה כי שוטר מג"ב עימו שוחח המתלונן ואותו הוא מכנה בתואר "קצין" היה השוטר ירון טוך ,שאינו קצין. אמנם המתלונן מסר כי בא במגע עם קצין מג"ב ,אלא ,שבחקירתו הנגדית אודות "הקצין" עימו שוחח ,עת נשאל אם יודע הוא איך נראה קצין השיב" :לא .אבל הוא ממג"ב" (פרוטו' עמ' 26שו' 7- .)8 כאמו ר המתלונן עמד על כך ששוחח רק עם שוטר מג"ב אחד (אותו כינה "קצין") וממנו ביקש אמבולנס (פרוטו' עמ' 26שו' .)18-30 לצד זאת ,היחיד מבין שוטרי מג"ב שנחקרו אודות האירוע ,שמסר כי שוחח עם המתלונן ,הוא עד התביעה השוטר ירון טוך. כאמור השוטר טוך העיד כי במועד האירוע שימש כמפקד צוות (ייתכן כי זו הסיבה בגינה סבר המתלונן כי מדובר בקצין) וכי הוא הראשון מבין כוחות מג"ב שהגיעו לאזור ,חנו במקום ופגשו במתלונן .במקום הבחין בנאשם ובבני ,שסבר שהוא הרב"ש ,וכן במתלונן שישב ברכבו ונראה מרגיש לא טוב .לדבריו ,ניסה לדבר איתו אך המתלונן החזיק את הבטן והתפתל מכאבים .עוד העיד כי זוכר כי "שמע משהו על אמבולנס" מפי המתלונן ,וכי כאשר ניסה לברר עם בני פרטים אודות המתלונן השיב לו בני במילים "סתם עזוב" .לגרסת השוטר טוך רק בשלב מאוחר יותר הגיע למקום החפ"ק עם מפקדו – הקצין אחיעד אפינגר ,שהנחה אותו לעזוב את המקום. עדותו זו של ירון נתמכת גם בעדות הקצין אפינגר (נ )2/ממנה עולה כי ראשון הגיע למקום האירוע הצוות השני (יחד עם מפקד הצוות ירון – הערה שלי ש.ז ).וכשהוא הגיע עם רכבו למקום ועצר, הצוות של ירון כבר היה שם (נ 2/שו' .)22-25 הקצין אפינגר עמד על כך כי לא דיבר כלל עם המתלונן. 115 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 מהאמור עולה כי כאשר המתלונן מתאר כי שוחח עם קצין מג"ב וביקש ממנו אמבולנס ,מתכוון הוא לירון טוך ,שטעה לחשוב כי הוא קצין. ב"כ הנאשם בסיכומיו ,לא התמודד התמודדות אמיתית עם עדותו של ירון טוך בנוגע לאינטראקציה שהיתה לו עם המתלונן ,וכל שטען הוא כי השוטר העיד בבית המשפט וסיפר כי המתלונן לא תקשר עמו כלל ,ורק זכור לו במעומעם כי כנראה שמע את המילה אמבולנס (סעיף 60לסיכומי ההגנה). דא עקא ,כי השוטר לא עשה כל שימוש במונח "במעומעם" והשיב במפורש ,לשאלת בית המשפט ,כי שמע את המילה אמבולנס מהמתלונן ואף הוסיף" :גם הגיע החפ"ק והקצין וניסינו לברר" (פרוטו' עמ' 32שו' .)24 זו אף זו ,המתלונן תיאר כיצד אמר לקצין מג"ב שהוא מעוניין באמבולנס ,או אז אמר לו הקצין שיישאר ברכב ,ניגש לרכבם של הנאשם ובני ודיבר איתם ובהמשך חזר אליו וביקש שיזיז את רכבו (פרוטו' עמ' 10שו' .) 26-27עדותו זו של המתלונן תואמת את עדותו של השוטר ירון טוך אשר העיד כי שמע מפי המתלונן משהו בנוגע לאמבולנס ותיאר כיצד ניגש לבני במטרה לברר את העניין" :הוא (הכוונה לבני – ש.ז ).היה הראשון שראיתי שבאתי לאירוע .ניסיתי לברר איתו והוא אמר לי "סתם עזוב" והוא לא ממש שיתף פעולה" (פרוטו' עמ' 32שו' .)28-29 הנה כי כן ,עדותו של המתלונן נתמכת גם בנקודה זו ,בעדותו של השוטר ירון טוך. בניסיון לערער את גרסת המתלונן בנוגע לבקשותיו לקבל עזרה רפואית ,הפנתה ההגנה לעדות הקצין אפינגר (ת ,)2/אשר מסר כי לא שוחח כלל עם המתלונן. אלא ,שנוכח הקביעה כי שוטר מג"ב עימו שוחח הנאשם הוא ירון טוך ,שהנאשם טעה לחשוב כי הינו קצין וכך כינה אותו ,אין בטענת ההגנה ממש. בסיכומיה טענה ההגנה כי המתלונן שיקר בנוגע למצבו הבריאותי שלא אפשר לו להזיז את רכבו. לאחר שבחנתי מכלול הראיות בענין זה מצאתי כי לא רק שגרסת המתלונן בענין זה מאוששת ונתמכת באופן חד משמעי בעדויות נוספות ,אלא שדווקא גרסת הנאשם בענין זה אינה עקבית ונסתרת ע"י שאר העדויות ואפרט – בהודעתו הראשונה במח"ש (נ )3/תיאר המתלונן כיצד במהלך האירוע ,לאחר שאמר ל"קצין מג"ב" שהוא מעוניין באמבולנס ,חזר אליו "הקצין" וביקש ממנו להחנות את רכבו. המתלונן נכנס לרכבו ,נסע אחורה אולם "הקצין" אמר לו "לא ,לך תתקדם" ושאל אותו אם הוא יכול לנהוג .המתלונן השיב בשלילה ואמר שאינו חש בטוב ,אז הגיע שוטר מג"ב אשר נכנס לרכבו והחנה אותו בשולי הכביש (עמ' 2שו' .)40-46 בחקירתו הראשית העיד המתלונן אודות התרחשות זו וחזר על תיאורו (פרוטו' עמ' 10שו' .)26-29 116 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 הנאשם מצידו העיד בחקירתו הראשונה במח"ש (ת )7/כיצד שאל הוא את המתלונן האם הוא יכול להזיז את רכבו ואף הציע להזיז לו את רכבו ,אולם המתלונן השיב כי הוא יכול לעשות כן והזיז את רכבו בעצמו (עמ' 1שו' .)27-29בחקירתו השנייה במח"ש (ת )8/חזר על גרסתו זו (עמ' 1שו' .)25-28 בבית המשפט ,לעומת זאת ,הציג הנאשם גרסה חדשה לפיה היו 2הזזות של רכבו של המתלונן, הראשונה בידי אחד משוטרי מג"ב אשר הזיז את הרכב ימינה כדי שהניידת תוכל לעבור ,והשנייה בידי המתלונן עצמו (פרוטו' עמ' 28שו' .)21-25 בחקירתו הנגדית לא ידע הנאשם להסביר מדוע גרסה זו לא הופיעה באף אחת מחקירותיו במח"ש, וטען כי ייתכן והדבר לא נרשם (פרוטו' עמ' 38שו' .)3-9 השוטר ירון טוך העיד בעניין זה בבית המשפט וכך מסר" :ראיתי מישהו שמוציא אותו מהרכב ,הוא ישב במקומו והזיז את הרכב" (פרוטו' עמ' 32שו' .)3-4 מתמליל גל הקשר עולה כי בדקה 40:39נשמעת ההערה הבאה בגל הקשר" :תוציא אותו דרדר את האוטו אם הוא משחק אותה מעולף". הנה כי כן ,הראיות כולן ,למעט גרסת הנאשם כפי שנמסרה במח"ש ,מצביעות על כך כי רכבו של המתלונן הוזז על ידי שוטר מג"ב ,שכן המתלונן התקשה לנהוג אותו. בנסיבות הללו לא ברורה לי כלל ועיקר טענת ההגנה כי המתלונן שיקר בנקודה זו. דומה כי דווקא גרסת הנאשם בענין זה ,כפי שהושמעה בבית המשפט ,באה ליתן מענה להבדלים בין גרסתו כפי שנ מסרה במח"ש לבין עדות השוטר ירון טוך והנתונים העולים בענין זה מתמלול גל הקשר. ב"כ הנאשם ייחד חלק נרחב מסיכומיו לטענה כי מסגרת הזמנים כפי שהיא עולה מראיות אובייקטיביות ,שוללת בהכרח את התיזה המרשיעה .בהקשר זה טען כי מגרסת המתלונן עולה כי אירוע התקיפה הנטען ,אירע בטווח שבין סיום שיחת הטלפון הראשונה לארוסה לבין שיחת הטלפון השניה אליה. עובדתית אין חולק כי מדובר בטווח זמנים של קצת למעלה מ 2-דקות (כעולה מ-ת.)2/ עוד עולה ,לשיטת ההגנה ,כי שיחת הטלפון הראשונה הסתיימה במקביל לשלב בו לקח הנאשם מהמתלונן את תעודת הזהות וניגש חזרה לרכב המשטרתי על מנת לבדוק אותה. לטענת ההגנה ,רק לאחר שהנאשם סיים את הבדיקה הוא ניגש חזרה למתלונן אז התחיל שיח שהסתיים בתקיפת המתלונן ,בחבירתו של בני אל השניים ובשיחה השניה לארוסתו של המתלונן. 117 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 ההגנה טענה כי בחינת האירועים אל מול ציר הזמנים ,מעלה כי גניבת הרכב החלה בשעה 4:14 (בהתאם להודעת המאשימה בענין זה) המקבילה לדקה 10:46בגל הקשר ,אז החל הדיווח בקשר לגבי הרכב הגנוב. שיחת הטלפון הראשונה מתחילה בשעה ,4:37:41דהיינו בדקה 34:26לגל הקשר ,ומסתיימת לאחר 4דקות ו 8-שניות ,כלומר בשעה ,4:41:49שהיא דקה 39:34לגל הקשר .כאשר ברור מתמליל גל הקשר כי בזמן זה כוחות מג"ב כבר פרושים באזור .בנסיבות הללו טענה ההגנה כי גרסת המתלונן נסתרת באופן חד-משמעי. בהקשר זה יצויין כי המסמך "ציר הזמנים-על פי המאשימה" אשר צורף כנספח לסיכומי ההגנה, כולל התייחסות מפורטת לנקודות זמן במהלך האירוע אל מול הדקות בגל הקשר ומבקש להתבסס על תשובתה של המאשימה ,לפיה הדיווח הראשוני שהתקבל אודות האירוע במשטרת ישראל היה, ככל הנראה ,בשעה .04:14 ב"כ הנאשם ביקש לסמוך ידיו על ההנחה לפיה בשעה 04:14:00בדיוק החל האירוע ,דהיינו נשמע הדיווח בגל הקשר המתחיל במילים " 391מרכז" .בהתאם לכך תזמן את רצף האירועים שנקלטו בגל הקשר ,והגיע למסקנה כי גרסת המתלונן כי הותקף טרם הגעת כח מג"ב למקום אינה מתיישבת עם לוח הזמנים. בהקשר זה אומר כי לא הונח בסיס עובדתי להנחה שכזו. ראשית ,כי לא הובאה כל ראיה המוכיחה כי שעון המשטרה לפיו הארוע דווח לראשונה בשעה 04:14 תואם ומסונכרן עם שעון חברת הסלולר על פיו הופק פלט ההתקשרויות ת.2/ זו אף זו ,בעוד מהפלט ת 2/עולה כי הזמנים המצויינים בו נמדדו בקפידה וברזולוציות של דקות ושניות ,אין כל ממצא כזה לגבי השעון עליו הסתמכה המשטרה בדיווחיה עת ציינה ב"כ המאשימה בכלליות כי מבדיקה שערכה עלה כי האירוע דווח לראשונה למשטרת ישראל בשעה ,04:14כאשר לא התייחסה לשעה ככזו "החקוקה בסלע" ,וככזו המבקשת להיות מדוייקת עד לרמת עשירית השניה. בהעדר ראיה כי מדובר בשעונים מסונכרנים ,ובשים לב לתשובתה הכללית של המאשימה בענין הזמנים ,לא ניתן לבסס מסקנה עובדתית הנסמכת על הצלבה בין נתוני השעונים הללו. מכל מקום טענת ההגנה בענין זה קורסת ממילא שכן בדיקה מדוקדקת של תמליל גל הקשר מעלה את הנתונים הבאים: הפעם הראשונה בה נשמע קולו של בני בגל הקשר היא בדקה ,27:15אז מתנהל שיח בינו לבין הקצין בר כליפה בו מבקש בני לבדוק את פרטי המתלונן. השיח מסתיים בדקה ,27:50לאחר שנמסר שמו של המתלונן. 118 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 הפעם הבאה בה נשמע קולו של בני בגל הקשר הוא בדקה 29:37אז מבקש הוא לבדוק את רכבו של המתלונן. רק בדקה 35:52עולה כי כח מג"ב הגיע לשטח ,אז מדווח אותו כח ,באמצעות ירון טוך ,לקצין אחיעד אפינגר כי "אחיעד מאזין? ...יש פה איזה רכב מזדה לבנה ,בחור פה במצב קצת לא ,נראה לי מעולף". הנה כי כן ,עולה כי קיים פרק זמן ארוך מאוד בו היו הנאשם ובני לבד עם המתלונן בשטח ,פרק זמן שלכל הפחות ארך 8דקות שרק לאחריו הגיע כח מג"ב לשטח .מדובר בפרק זמן ארוך למדי ,בו יכל להתרחש אירוע התקיפה המתואר ע"י המתלונן וזאת עוד טרם הגיע כוח מג"ב למקום. נכון הוא כי מעדות הקצין אפינגר עולה כי בטווח הזמנים הזה עבר גם הוא עם רכבו בחטף במקום והבחין שהמשטרה הכחולה עם המתלונן ,אלא שלגרסתו הוא לא עצר ולא התעכב במקום ,המשיך בסריקות ורק אח"כ חזר ,אז כבר היה הצוות השני של ירון טוך במקום. מכאן כי טענת ההגנה שצוות מג"ב הגיע מיד למקום וכי ציר הזמנים מעלה כי המתלונן לכאורה הותקף כשנוכחים במקום צוותי מג"ב ,נסתרת בראיות חד-משמעיות. דומה כי דווקא גרסת ההגנה בענין זה אינה הגיונית ,שהרי ככל שאכן כך היו פני הדברים בהכרח מתבקשת המסקנה כי את 2שיחות הטלפון לארוסה ,ערך הנאשם לאחר שהגיע למקום כח מג"ב. נזכיר כי לפחות אחת מן השיחות היתה ארוכה למדי ונמשכה כ 4-דקות. משכך הכיצד איש מבין העדים לא הבחין בכך ולא דיווח על כך? לא יעלה על הדעת שבזמן שהמתלונן נמצא תחת עינם הפקוחה של המתנדבים ושל שוטרי מג"ב, בחשד למעורבות בהתרחשות פלילית ,יתאפשר לו לנהל שיחות טלפון ארוכות מבלי שאיש מהנוכחים יבחין בכך וימנע זאת. מדובר בהתרחשות לא סבירה בעליל שאף נוגדת מכל וכל את אופן הפעולה המשטרתי השגרתי ,שעה שמבקשים לברר מעורבותו של אדם חשוד בביצוע עבירה ,ובהכרח מבקשים לנטרל כל השפעה חיצונית עליו ,ובטח ובטח שלא מאפשרים לחשוד באותו מעמד לנהל שיחות טלפון ארוכות באין מפריע. בנוסף ,מתיאור המעורבים כולם עולה כי באותו פרק זמן המתלונן חש שלא בטוב באופן שהתקשה לתקשר עם הנוכחים במקום ,הרבה לבכות והתפתל מכאבים .כיצד תיאור זה מתיישב עם התיזה כי באותו הזמן ניהל שיחות טלפון ארוכות??? להגנה הפתרונים. בהקשר זה לא למותר יהיה לציין כי בדו"ח הפעולה שמילא הנאשם בערב הארוע (ת )9/עולה כי הנא שם מסר שכאשר הבחין לראשונה במתלונן היה זה האחרון בעיצומה של שיחת טלפון .כמו כן, 119 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 גם במענה לכתב האישום ,אישר הנאשם כי עת ניגש לראשונה למתלונן ,ביקש ממנו לנתק את שיחת הטלפון .הנה כי כן גם גרסת הנאשם עצמו בענין זה מחזקת דווקא את עדות המתלונן. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 - בחקירותיו במח"ש (ת-7/ת )8/נמנע הנאשם מלציין כי כאשר ירד מרכבו והתקרב אל עבר רכבו של המתלונן הבחין במתלונן יושב ברכב כשהוא משוחח בטלפון .אף בחקירתו הראשית נמנע הנאשם מלציין פרט זה. כאשר עומת עם ת 9/הוא דו"ח הפעולה שמילא בליל האירוע ,ממנו עולה כי הוא תיאר את המתלונן יושב ומדבר בטלפון ,השיב כי" :ת 9/זה זיכרון דברים .זה דו"ח פעולה שאני רושם עליו בקצרה ,אני לא מפרט ב 10-דפים מה שהיה .מה שהחוקר נפתלי חקר אותי ,הוא חקר אותי ללא דו"חות פעולה .אם היה מציג בפניי את הדו"ח פעולה ,ת ,9/אולי הייתי עונה גם לו בקצרה" (פרוט' עמ' 32שו' .)2-4תשובתו של הנאשם בענין זה נעדרת כל היגיון ,שכן לו דו"ח הפעולה מצומצם והעדות מפורטת מצופה היה כי נתון זה יופיע דווקא בעדותו ולא בדו"ח הפעולה. מכל מקום אין בתשובת הנאשם כדי מענה ענייני להבדלים בגרסאותיו. בהקשר זה לא יהיה מותר לציין כי גם במענה לכתב האישום מסר הנאשם כי עת פגש במתלונן לראשונה דרש ממנו לנתק את מכשיר הטלפון עימו דיבר. 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 - גרסאותיו המתפתחות של הנאשם באו לידי ביטוי גם כשנדרש לשאלה האם האמין למתלונן כשזה אמר לו כי אינו חש בטוב. 31 32 אל מול עדותו הא מינה והאותנטית של המתלונן המחוזקת בראיות נוספות ,כפי שפורט לעיל ,עומדת לה עדותו המתחמקת ,המגמתית והמצמצמת של הנאשם. גרסתו של הנאשם בנוגע לאירוע והכחשתו את טענות המתלונן בדבר האלימות שהופעלה כלפיו לא עוררה בי כל אמון. סבורני כי גרסתו המיתממת של הנאשם באשר לאירוע ,ניסיונו הברור להקטין את חלקו באירוע ולצייר עצמו כמי שנהג במתלונן לכל אורך האירוע בעדינות ובחמלה ,פגמו ביכולתו של בית המשפט ליתן אמון בגרסתו. זו אף זו ,הנאשם התקשה למסור גרסה עקבית ואחידה בנוגע לנסיבות שאפפו את האירוע ופרטיו, למעט בכל הנוגע לכפירתו בהפעלת אלימות כלפי המתלונן. גרסתו של הנאשם נסתרה שוב ושוב ,לפרקים מתוך עצמה ,לפרקים מתוך ראיות אחרות שהוצגו ולפרקים מעדויות עדי ההגנה והכל כפי שיפורט להלן: 120 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בחקירתו הנגדית בביהמ"ש מסר הנאשם כי לא האמין למתלונן כשזה התלונן כי אינו מרגיש טוב ולהערכתו הוא "עשה את המשחק של לא מרגיש טוב" כלשונו (פרוט' עמ' 32שו' .)25 מנגד ,בחקירתו הראשונה במח"ש (ת )7/מסר בענין זה" :שאלתי אותו אם הוא רוצה מד"א או טיפול רפואי ,מסר שלא ,והוא נשאל כמה פעמים כי הוא באמת היה נראה לא מרגיש טוב" (עמ' 1שו' .)24-25 בחקירתו השנייה (ת ) 8/ציין" :אני אומר לך לא נגעתי בו ,ריחמתי עליו הוא היה נראה רע".. (עמ' 2שו' .) 47עוד מסר הנאשם" :הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב ולכן הוא עצר בצד והוא באמת היה נראה לא טוב" (עמ' 2שו' .)52ובהמשך ציין כי המתלונן היה נראה אמין כשאמר שהוא לא מרגיש טוב (עמ' 2שו' .)65 משעומת עם הבדלים אלו בחקירתו הנגדית ,השיב כי בתחילה האמין למתלונן ולכן גם סייע לו בכך שהביא לו בקבוק מים ושאל אותו האם הוא זקוק לטיפול רפואי ,אולם בהמשך, לאחר שנעשו כל הבדיקות ולאור העובדה כי המתלונן נמצא בשטח בשעה לא סבירה ,חשד כי מדובר בהצגה. יחד עם זאת ,הנאשם אישר ,במענה לשאלת בית המשפט ,כי החשד שלו ושל בני בנוגע למתלונן התעורר עוד כשניגשו אליו בפעם הראשונה (פרוט' עמ' 33שו' .)16-19 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 סתירות נתגלו אף באשר לזריקת הטלפונים ולמספר הפלאפונים שנצפה המתלונן זורק. בעוד בעדותו בבית המשפט מסר הנאשם כי מיד עת הבחין המתלונן בו ובבני השליך מידיו מכשירי טלפון ,וזאת עוד טרם ניגש לעברו הנאשם ,במענה לכתב האישום מסר הנאשם כי ניגש לרכבו של המתלונן ודרש ממנו לנתק את שיחת הטלפון ולצאת מהרכב. בת 7/ציין הנאשם כי המתלונן היה עם שלושה פלאפונים (עמ' 2שו' )34ובת 8/מסר כי הוא חושב שלמתלונן היו שלושה מכשירים (עמ' 1שו' .)13-14 27 28 29 30 31 32 גם בענין זה תשובתו של הנאשם יותר משמספקת מענה לתהיה העולה מגרסתו מחזקת אותה .שהרי לא יכול להיות חולק כי מכלול הנתונים שהיו בידי הנאשם עוד טרם שניגש למתלונן עוררו את החשד :שעת לילה מאוחרת ,רכב העומד בצורה המסכנת את התנועה, המתלונן נצפה משליך טלפונים וברקע דיווח על רכב גנוב באזור. לא ברור איזה נתונים נוספים ,לשיטת הנאשם ,התווספו בשלב מאוחר יותר ,שהביאו אותו לחשוב ,כגרסתו ,כי המתלונן "עושה הצגה". ההיפך הוא הנכון ,שהרי גם לגרסת ההגנה ככל שחלף הזמן ונערכו בדיקות רמת החשד ירדה ,עד כדי שבסופו של דבר שוחרר המתלונן ללא כל טיפול משטרתי. - 121 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך - 18מרץ 2015 עם זאת ,בדו"ח הפעולה (ת )9/כתב הנאשם כי המתלונן זרק טלפון אחד ובדו"ח הבדוקאי (ת )10/ציין כי המתלונן החזיק ברשותו שני טלפונים. 1 2 3 בבית המשפט העיד הנאשם אודות השתלשלות האירועים ותיאר כיצד הוא ירד מהרכב, התקרב לרכבו של המתלונן ,הבחין בזריקות טלפונים ובמתלונן שהוא מזיע ומפוחד וביקש ממנו תעודת זהות .בשלב זה ירד גם בני מהרכב והנאשם העביר את תעודת זהות לבני לצורך בדיקתה .בני הלך להביא משקפיים ובדק את המתלונן במסוף. הנאשם ציין כי כעבור שתי דקות מהפגישה שלו עם המתלונן הגיע צוות מג"ב והמתלונן נשאל אם הוא רוצה טיפול רפואי כיוון שלא נראה טוב (פרוטו' עמ' 28שו' .)12-13 בחקירתו הראשונה במח"ש (ת )7/העיד הנאשם כי ביקש מהמתלונן תעודה מזהה ,אמר לו שייצא מהרכב כיוון שנראה היה שהוא אינו חש בטוב ,תוך כדי כך הגיעו ניידות מג"ב למקום ואז לקח את תעודת הזהות והעביר אותה לבני על מנת שיבדוק במסוף (עמ' 1שו' .)13-17 בחקירתו השנייה במח"ש (ת )8/העיד הנאשם כי המתלונן הביא לו את תעודת הזהות ,בני לקח את התעודה ,הלך לרכב לקחת את המשקפיים ובדק את התעודה מול המסוף (עמ' 1 שו' .)17-18 בדו"ח הפעולה (ת )9/הנאשם לא מזכיר כלל את מעורבותו של בני באינטראקציה בינו לבין המתלונן. הנה כי כן ,הנאשם מסר שלל גרסאות שלא בהכרח מתיישבות זו עם זו ,אך בשום שלב ובשום הזדמנות לא מסר כי הוא ובני היו צמודים זה לזה בזמן האירוע ו/או כי ביצעו את הפעילות יחד. בניגוד לגרסת הנאשם בענין זה ,מסר עד ההגנה בני ,בעדותו בבית המשפט ,כי הוא והנאשם נעמדו ליד רכבו לאחר שקיבלו את תעודת הזהות של המתלונן ,הנאשם החזיק בתעודה בזמן שהוא האיר עם הפנס ובדק אותה בקשר ותוך כדי כך הגיעו ניידות מג"ב לזירה (פרוטו' עמ' 57שו' .)19-23 ככלל ,העיד בני כי כל הטיפול באירוע מראשי תו ועד סופו בוצע יחד על ידו ועל ידי הנאשם וכי השניים אף שמרו זה עם זה על קשר עין רצוף במהלך האירוע כולו. 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 הנה כי כן ,הוצגו ע"י ההגנה שלל גרסאות בנוגע לאינטראקציה הראשונית של הנאשם עם המתלונן ,בנוגע לשאלה האם בני לבדו בדק את פרטי המתלונן בעוד הנאשם שהה עם המתלונן לבד בפרק הזמן הזה ,ובנוגע למועד בו הגיע כח מג"ב לזירה. בהקשר זה אשוב ואפנה לעולה מתמלול גל הקשר (עמ' 36להכ"ד) ,לפיו כח מג"ב הגיע למקום כ 8-דקות לאחר המפגש של הנאשם ובני עם המתלונן. 122 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 הנאשם התקשה לספק הסברים להבדלים שבין גרסאותיו השונות וככלל כל אימת שעומת בחקירתו הנגדית עם הבדלים וסתירות בגרסאותיו ,חזר ונתלה בדו"ח הפעולה (ת )9/שמילא בליל האירוע ושלא עמד לנגד עיניו בזמן חקירתו במח"ש. אלא שגם בענין זה תשובת הנאשם אינה מספקת ואינה הגיונית שכן דו"ח הפעולה שמילא הינו לקוני ביותר ואין בו התייחסות לרוב פרטי האירוע ,כך שממילא לא יכל הנאשם להסתייע בפרטים המופיעים בו שעה שהתבקש ליתן במח"ש גרסה מלאה ולהתייחס למכלול פרטי האירוע. דומה כי הנאשם בחר להפנות לדו"ח הפעולה כל אימת שנתקשה הוא לספק תשובה עניינית והגיונית המניחה את הדעת בנוגע להבדלים בין גרסאותיו ,הגם שלא השכיל להבין את חוסר ההגיון בענין זה שכן עסקינן בדו"ח קצר ,לקוני ודל פרטים. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 - הנאשם הכחיש מכל וכל קיומה של שיחת הטלפון השניה ,שבוצעה לטענת המתלונן בנוכחותו ,אך לא התמודד עם העובדה כי שיחה כאמור התבצעה גם התבצעה ,כעולה מ- ת.2/ 12 13 14 15 - הנאשם טען בחקירתו הנגדית בבית המשפט כי מי שנשאר אחרון עם המתלונן בזירה היה צוות מג"ב (פרוטו' עמ' 38שו' .)11-12 בהודעתו השניה במח"ש (ת 8/שו' )69טען ,לעומת זאת ,כי הוא היה האחרון שנשאר עם המתלונן. גם מתמלול גל הקשר עולה כי הנאשם ובני היו האחרונים שבאו במגע עם המתלונן ,שכן החל מדקה 45:37בגל הקשר אין אינדיקציה למעורבות מג"ב באירוע .משלב זה ואילך מתנהל שיח בין בני לבין הקצין בר-כליפה בנוגע לעיכובו/שחרורו של המתלונן עד ההודעה הנשמעת בדקה " 49:10לחזור לשגרה ,כולל רועה הצאן". 16 17 18 19 20 21 22 23 24 - לבד מן הסתירות והתהיות העולות מגרסת הנאשם כפי שפורטו לעיל' ,עולה תהיה ותמיהה רבתי אודות התנהלות הנאשם ושותפו למשמרת-בני ,בכל הנוגע לדיווחים שהעבירו או שנמנעו מלהעביר לקצין הממונה בר-כליפה ,ולטיפול המשטרתי במתלונן ,שבאותה העת היה בגדר חשוד. בחומר הראיות אין כל אינדיקציה כי הנאשם ו/או בני דיווחו לקצין בר-כליפה כי הנאשם השליך את הטלפונים שהיו ברשותו .בגל הקשר אין כל זכר לדיווח כאמור ,ומעדות הקצין בר-כליפה לא עולה כי המידע הועבר לו. הנאשם נשאל האם דיווח לקצין אריק בר-כליפה אודות השלכת הטלפונים והשיב כי אינו זוכר (פרוטו' עמ' 40שו' .)14-15 123 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 כשלעצמי סבורני כי השלכת הטלפונים ע"י המתלונן ,ככל שאכן היתה כזו ,כגרסת המתלונן, היא נתון מהותי שחובה היה על המתנדבים בשטח לדווח עליו לקצין הממונה .נתון שיש בו להגביר רמת החשד ואשר מצדיק בדיקה מדוקדקת יותר הן של החשוד והן של הטלפונים עצמם .זאת בפרט שלטענת הנאשם המתלונן השליך את הטלפונים מיד כשהבין שמדובר ברכב משטרתי. בהנתן החשד כי המתלונן משמש כתצפיתן ומסייע לרכב הגנוב ,בשים לב לעובדה כי שוחח בטלפון ומיד כשהבחין בכוח השיטור השליכו יחד עם מכשירים אחרים ,מצופה היה כי לכל הפחות ידווח על כך לקצין והמכשירים ייתפסו לבדיקה ,שכן יכול ויש בהם כדי להוות ראיה הקושרת את החשוד לביצוע העבירה או למעורבים אחרים בביצועה. זו אף זו ,השלכת הטלפונים משווה נופך מחשיד עוד יותר לנסיבות המצאותו של המתלונן במקום ,ובנסיבות הללו אך סביר שאכן הנאשם ביקש לערוך חיפוש ברכבו של המתלונן. אלא שגם בנוגע לחיפוש שנערך עולות תמיהות ושאלות. בחקירותיו במח"ש העיד הנאשם כי ערך חיפוש ברכבו של המתלונן בחטף תוך שהוא מסתכל מבחוץ אל פנים הרכב ,וכך מסר" :שאלתי אותו אם אפשר לבצע חיפוש ברכב ,מסר שכן ואמרתי לו שהוא יכול גם לסרב והוא אמר תחפש רק תעשה את זה מהר אני לא מרגיש טוב ,הסתכלתי ברכב וראיתי רק את הטלפונים" (ת 7/עמ' 1שו' .)21-23 בחקירתו השניה במח"ש מסר" :שאלנו אותו אם יש ברכב משהו שלא צריך להיות ואם אפשר לבצע חיפוש והוא אמר שאין שום דבר ואפשר לעשות חיפוש ,הסתכלנו באוטו ולא ראינו שום דבר חשוד" (ת 8/עמ' 1שו' .)18-20 עם זאת ,בדו"ח הפעולה ובדו"ח הבדוקאי (ת-9-ת )10/לא נרשם כלל כי הנאשם ביצע חיפוש ברכבו של המתלונן. בבית המשפט העלה הנאשם גרסה חדשה ,לפיה הוא אכן ביצע חיפוש בסיסי ברכבו של המתלונן ,הדליק פנס והסתכל לתוך הרכב מבלי לגעת בדבר אולם צוות מג"ב ביצע את שאר החיפוש היסודי תוך ש"הפכו לו את האוטו" כלשונו (פרוט' עמ' 35שו' .)13-15 הנאשם אישר כי לא רשם בדו"ח הפעולה ובדו"ח הבדוקאי כי ביצע חיפוש ,נשאל מדוע לא מופיע בשום מקום שצוות מג"ב ביצע חיפוש ,והשיב" :שתבוא למג"ב בטענות למה הם לא ציינו את זה בדו"חות שלהם" (פרוט' עמ' 35שו' .)27 גרסתו המאוחרת של הנאשם לפיה צוות מג"ב הוא שערך החיפוש ברכב לא מתיישבת עם הדיווח בגל הקשר לפיו בדקה 44:44נשמע בני משוחח עם הקצין בר-כליפה ובמענה לשאלה "עשית לו חיפוש ברכב?" משיב "עשינו בדיקה ברכב בהסכמתו ,אין שום דבר ברכב ,הכל נקי ,הוא פשוט מתרגש קצת ובוכה ,הוא נבהל". 124 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 גם בדיווח זה אין כל זכר לחיפוש בו היו מעורבים שוטרי מג"ב. פרט מהותי נוסף ,שלא הובא לידיעת הקצין בר-כליפה ,נוגע למצבו של המתלונן באירוע. גם בהקשר זה אין כל זכר בגל הקשר כי הנאשם או בני דיווחו לקצין כי הנאשם לא חש בטוב. למעשה הראשון שמדווח ע ל מצבו של המתלונן הוא שוטר מג"ב (ירון טוך) שנשמע אומר בדקה 36:03בגל הקשר "יש פה איזה רכב מזדה לבנה ,בחור פה במצב קצת לא ,קצת נראה לי מעולף". הדיווח היחיד מצד המתנדבים ,הנוגע למצבו של המתלונן מגיע בדקה ,44:44אז מדווח בני כי עשו בדיקה ברכב ,הכל נקי וכי המתלונן "מתרגש קצת ובוכה נבהל" ,דיווח לקוני הנעדר כל קשר ו/או אזכור למצבו הפיזי של המתלונן כפי שהיה הלכה למעשה ,עליו העידו הנאשם ובני בעצמם. מכלול הנתונים הללו מעלים יותר מתמיהה בנוגע להתנהלותם של הנאשם ושותפו במהלך האירוע. לכאורה קיים מצבור נתונים המעלים חשד של ממש :שעת לילה מאוחרת ,רכב שחונה בצורה מחשידה ,חשוד המוסר גרסה שנשמעת על פניה מוזרה בנוגע לנסיבות המצאותו במקום ,החשוד עצמו נראה מבוהל ומזיע ,נמצא בסמיכות למסלול הנסיעה של הרכב שנגנב, נצפה משוחח בטלפון ומיד כשמבחין בכח המשטרתי משליך את הטלפון ,מתקבל דיווח כי יש לו עבר פלילי ,וכפי שעולה בבירור מגל הקשר גם שם משפחתו מלמד עליו מתוך עצמו, לשיטת השוטרים המעורבים באירוע ,כי אינו "צדיק". חרף מצבור הנתונים הללו לא טורחים המתנדבים ,כך לפי גרסתם ,לערוך חיפוש יסודי ברכבו ,לתפוס את מכשירי הטלפון שלו ,ולו בשלב ראשון ועד להסרת החשד ,ויותר מכך אף מאפשרים לו להמשיך ולהוציא שיחת טלפון נוספת (כעולה באופן חד משמעי מת.)2/ זו אף זו ,השניים נמנעים מלמסור מידע חשוב ורלוונטי לקצין הממונה אודות השלכת הטלפונים ,ואודות מצבו הגופני של המתלונן. בנסיבות הללו תתכנה אחת מ 2-אפשרויות :או שהעובדות הנוגעות להשלכת הטלפונים ע"י המתלונן ולמצבו הגופני עוד טרם שבא במגע עם הצוות המשטרתי ,כפי שמעידים עליהם הנאשם ושותפו (בניגוד לגרסת המתלונן) לא היו ולא נבראו ,ולכן לא דווחו הלאה. או שאכן המתלונן השליך הטלפונים וחש שלא בטוב עוד טרם המגע עם הכח המשטרתי, אלא שאז הסתרת העובדות הללו מעוררת חשד שמא הנאשם ושותפו ,כשנחשפו להשפעת האלימות שהפעיל הנאשם על המתלונן ,ביקשו לנתק מגע עם המתלונן מהר ככל האפשר, 125 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 ולצמצם את הטיפול המשטרתי בו ,וזאת מתוך מחשבה או תקוה כי האירוע יסתיים בכך, המתלונן ילך לדרכו ויזנח טענותיו כלפיהם. כך או אחרת ,לא יכול להיות ספק כי כל אחת מהאפשרויות פועלת לחובת הנאשם. בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי סיפור המעשה ,כפי שהוא עולה מגרסת המתלונן ,אינו עומד במבחן הביקורת של השכל הישר ,שכן לא הגיוני כי הנאשם ,ששימש בתפקיד "השוטר הרע" עת הכה את המתלונן ,הפך בין רגע ל"שוטר הטוב" ,עזר למתלונן ,הושיבו ברכבו, הציע לו מים והרגיע אותו ,ויחד עם זאת סירב לבקשות המתלונן להזמין לו אמבולנס. לשיטת ההגנה ההמשך הטבעי והמתבקש לאירוע התקיפה ,כמתואר ע"י המתלונן ,הוא מעצר המתלונן ולא טיפול אנושי וחומל ,כפי שלטענת המתלונן ,נהג בו הנאשם לאחר שהכה אותו. כשלעצמי ,אינני רואה את הדברים עין בעין עם ההגנה. ראשית ,תיאורו של המתלונן בדבר הדרך בה נהג בו הנאשם לאחר שהכה אותו מתיישבת עם גרסת הנאשם ועם גרסתו של בני ,הגם שהללו טוענים כי מלכתחילה נהגו במתלונן בחמלה. סבורני כי העובדה שהנאשם הגיש למתלונן עזרה ונהג בו באדיבות היא תוצאה של נקיפות המצפון שאחזו בו בשל האופן האלים והאינסטינקטיבי בו הגיב אל מול מעשה המתלונן – מחיקת מספר הטלפון אליו חייג. דומה כי הנאשם ,שהיה חדור מוטיבציה למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר ,סבר בזמן אמת ,וי כול ובצדק ,כי למתלונן יש קשר לאותו רכב גנוב ,וכי עושה הוא הכל על מנת לשבש ולסכל את אפשרות תפיסת הרכב הגנוב על דרך השלכת הטלפונים ומחיקת פרטי התקשרותו האחרונה .בנסיבות הללו בערה בו חמתו והוא הכה במתלונן .אלא שמיד לאחר מכן ,התקשר המתלונן שוב למספר האחרון עמו שוחח והסתבר כי מן העבר השני נשמעת אשה. בהחלט ייתכן כי עובדה זו שנודעה לנאשם ,יחד עם האופן בו השפיעה המהלומה שהנחית על המתלונן ,גרמו לו להצטער על תגובתו הנמהרת ולכן ביקש לסייע לו. כמו כן ,לא מן הנמנע כי הנאשם ביקש "לפייס" את המתלונן מתוך תקוה שהאחרון יסלח לו על מעשיו ולא ידווח עליהם. אפשרות אחרונה זו מתיישבת גם עם העובדה כי כאשר הגיע השוטר ירון טוך למקום ופנה לבני בניסיון לערוך בירור בנוגע למתלונן ,שנראה מרגיש מאוד לא טוב ,כך לגרסת ירון עצמו ,השיב לו בני בביטול "סתם עזוב". בהמשך נשארו הנאשם ובני בשטח עם המתלונן אחרונים ,וככל הנראה לא בכדי. 126 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 נראה כי הנאשם ביקש לוודא כי המתלונן שומר על שתיקתו בנוגע לאינטראקציה בינהם, לפיכך ביקש לבודדו משאר השוטרים בשטח ,הכניסו לרכב ,הציע לו מים ונהג בו באדיבות. מצאתי להתייחס בהכרעת דיני לתשובת הנאשם עת התבקש להתייחס לעובדה כי למתלונן לא היה כל מניע להעליל דווקא עליו כי הכה אותו .תשובת הנאשם בהקשר זה הייתה כי תלונתו של המתלונן היא שקרית ,ובאה לעולם על רקע רצונו של המתלונן "לתפור לו תיק" והוא אף הודרך בענין זה כיצד עליו לפעול בזמן שישב ברכב .לחילופין טען הנאשם כי המתלונן ביקש לגבש לעצמו "אליבי" בשל מעורבותו בפעילות פלילית כלשהי שבסופו של יום לא נחשפה ע"י המשטרה ,ולכן טען את שטען ואף אשפז עצמו בבית החולים. לא מצאתי להיפותיזות הללו כל אחיזה בחומר הראיות. בביהמ"ש עומת המתלונן עם הטענה לפיה ברצונו "להפיל את הנאשם" ,וכך השיב לב"כ המאשימה: "אני אפילו לא מכיר את השוטר ,למה אני אפיל אותו? לא מכיר אותו ,ולא ידעתי ששוטר ככה מתנהג". (פרוט' עמ' 19שו' .)20-21 המתלונן אף עומת עם האפשרות כי עשה זאת בשל בצע כסף והשיב" :לא עשיתי את זה בשביל הכסף ,בשביל שיהיה פה צדק ויהיה קצת חוק כזה למשטרה שלא יתנהגו לאנשים ככה" (פרוט' עמ' 19שו' .)23-24 המתלונן אף אישר כי לא הגיש כנגד הנאשם תביעה אזרחית ,ללמדך כי לא היה לו כל מניע כלכלי בהגשת התלונה. אשר לטענה כי בזמן שישב המתלונן ברכבו הודרך על ידי אחרים לבדות תלונה אודות אלימות משטרתית ,הרי שלתיק בית המשפט הוגשה ראיה פורנזית השומטת את הקרקע מתחת היפותזה זו של הנאשם -פלט השיחות של המתלונן -ת .2/מפלט זה עולה כי לאחר השיחה השניה עם הארוסה מלבד מס' ניסיונות חיוג של המתלונן שלא הבשילו לכלל שיחות ,לא שוחח המתלונן טלפונית עם איש .השיחה היחידה שמנהל המתלונן בפרק הזמן הזה היא שיחת הטלפון למד"א שמתחילה בשעה 05:06:47ואורכת 2.07דקות .השיחה הראשונה שמנהל המתלונן עם מאן דהוא ,היא לאחר שמד"א הוזמנו זה מכבר למקום ופינו אותו (בשעה ,)05:27:46כאשר בשלב זה המתלונן כבר דיווח למד"א כי הותקף ע"י שוטרים. כאמור ,העלה הנאשם אפ שרות ,כפי שהעלו אותה גם בני אלוני וגם הקצין בר-כליפה ,כי המתלונן בדה את סיפור התקיפה ואת הטענה בדבר מצבו הגופני בניסיון להרחיק עצמו מהתרחשות פלילית אליה היה קשור ובניסיון ליצור לעצמו אליבי. 127 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 מדובר בטענה משוללת יסוד וחסרת בסיס הגיוני .ממילא אין בהתנהגות המתלונן כאמור כדי ליצר "אליבי" טוב יותר עבורו מאשר אותו אליבי שקיים ממילא מעצם הימצאותו בכל אותו פרק זמן מדובר יחד עם השוטרים. שהרי עצם הנוכחות היא שיוצרת את "האליבי" ולא טיב האינטראקציה בינו לבין השוטרים בכל אותו פרק זמן. שנית ,סבורני כי לו אכן ביקש המתלונן להרחיק עצמו מהמקום ומהשוטרים במקום ,היה עושה כל שלאל ידיו על מנת להסתלק מהמקום בהזדמנות הראשונה ובמהירות האפשרית ,מיד לאחר שהוסר החשד לגביו. לחילופין ,היה נענה להצעותיהם של הנאשם ובני ,כפי טענתם ,להזמין לו אמבולנס ובכך היה אף מחזק עוד יותר את טענת "האליבי". אלא שלא כך היה. המתלונן נשאר בזירה לאחר שניידות מג"ב עזבו וגם לאחר שהנאשם ובני עזבו .בצר לו ,הזמין לעצמו אמבולנס והמתין לו במקום .יתרה מזאת ,עת "פספס" האמבולנס את הנקודה בה עמד עם רכבו, טרח להתקשר שוב למד"א והכווין אותם למקום המצאו. אין המדובר בהתנה לות המאפיינת מי שהיה מעורב בפעילות עבריינית ,ובאופן טבעי עושה כל שניתן על מנת להרחיק עצמו מההתרחשות העבריינית ומהזירה ,כי אם להיפך. כאן המקום לשוב ולהפנות לאמרותיו הספונטניות של הנאשם בבית המשפט בנוגע לפרטים שמסר למתלונן ולטיבם של דוחות הפעולה שנוהג למלא (עמ' 17להכרעת דיני) שמצטרפות למכלול הסתירות והתהיות בגרסאות הנאשם ,ומעוררות חשש של ממש שמא האמת ,ככל שהיא נשמעת מפי הנאשם ,היא תלויית נסיבות. מכל האמור אינני נותנת אמון בגרסת הנאשם ,שנוכח כל שפורט לעיל' אינה ראויה לאמונו של בית המשפט ,ואני דוחה אותה ללא היסוס. כאמור במסגרת פרשת ההגנה נשמעה עדותו של המתנדב בני אלוני והוגשה בהסכמה הודעתו של קצין מג"ב מפקח אחיעד אפינגר (נ .)2/לא מצאתי כי יש בעדויות אלו כדי לסייע להגנת הנאשם ,כלל ועיקר ,ואפרט: הודעתו של מפקח אחיעד אפינגר באמצעות הודעת הקצין אפינגר ביקשה ההגנה לסתור גרסת המתלונן לפיה פנה לקצין מג"ב וביקש ממנו אמבולנס. 128 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 כאמור ,בענין זה העיד הקצין אפינגר ,כי בשום שלב לא שוחח עם המתלונן ולא שאל אותו דבר (נ2/ עמ' 1שו' .)27 בענין זה אין לי אלא לשוב ולהפנות לקביעתי לפיה היחיד מבין שוטרי מג"ב עימו שוחח המתלונן הינו השוטר ירון טוך ,שהמתלונן טעה לחשוב כי הינו קצין .מעדותו של השוטר ירון טוך עולה כי אכן שמע מהמתלונן את המילה "אמבולנס" ,פנה לבני בניסיון לברר הנושא ונענה בביטול ,ובהמשך זנח הטיפול באירוע ועזב בהוראת מפקדו הקצין אפינגר. משכך אין בעדותו של הקצין אחיעד כדי לסתור גרסת המתלונן ו/או לסייע לנאשם בהגנתו. עדותו של המתנדב בני אלוני ראשית ,יצוין כי העד בני אלוני הינו עד מעונין ,נוגע בדבר ,מתוקף היותו שותפו של הנאשם למשמרת שהיה לו קשר ישיר לאירוע נשוא כתב האישום ,ולפיכך יש לבחון את עדותו בצורה זהירה. לאחר שב חנתי את עדותו של מר אלוני בזהירות המתבקשת מצאתי כי היא אינה אחידה ,רצופה סתירות ,אינה מתיישבת עם מכלול הראיות שהוצגו בפניי ואפילו לא עם גרסת הנאשם עצמו ,חסרת היגיון ,מגמתית ומוקצנת אף יותר מגרסת הנאשם כפי שיפורט בקצרה להלן: .1 בני העיד כי לאורך כל האירוע היו הוא והנאשם צמודים זה לזה ושמרו על קשר עין רציף. מתיאורו החד משמעי והנחרץ של בני בענין זה דומה כי היו השניים בגדר "תאומים סיאמים" שלא נפרדו זה מזה ולו לשניה במהלך כל האירוע. אומר עתה ומיד כי לטעמי מדובר בגרסה בלתי סבירה בעליל שבאה לעולם במטרה אחת ויחי דה והיא לשלול את האפשרות שאירוע התקיפה התרחש מבלי שבני היה עד לו ,כפי שטען המתלונן. בהקשר זה ,וככל הנראה מתוך תחושה ברורה של בני עצמו כי מדובר בתיאור התנהלות לא סבירה בעליל של שוטרים בזירה שלא מרפים זה מזה ולו לשניה ,הסביר בני ,כי לאור מצבו הרפואי והברי אותי "אמיר תמיד איתי ובגלל זה הוא מגונן עליי שאני לא יעשה טעות .אני לא יכול לרוץ ,אני לא יכול לעשות פעולות שדורשות ממני מאמץ" (פרוטו' עמ' 59שו' 18- .)19 דא עקא כי בענייננו אין המדובר באירוע אשר הצריך פעילות גופנית כלשהי מצדו של בני או הנאשם. 129 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 כאמור בני העיד כי הנאשם התלווה אליו בכל צעד ושעל אפילו בזמן שהלך להביא את משקפיו מהרכב ,בזמן שניגש לבדוק את תעודת הזהות של המתלונן במסוף וכן בזמן שפנה לרכבו על מנת להביא מים למתלונן. אשר לאופן בדיקת תעודות הזהות מסר" :אחד מחזיק פנס ,אחד קורא ואחד כותב .האוטו מטר ממני ואמיר איתי אז הוא בא" (פרוטו' עמ' 67שו' .)18 אציין כי אלמלא עסקינן במשפט פלילי יכול היה ויחשוב מי שיחשוב כי מדובר במשפט פתיחה לבדיחה בלתי מוצלחת בעליל. מכל מקום גרסתו זו של בני אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו של הנאשם עצמו. הנאשם העיד כיצד ביקש מהמתלונן תעודת זהות והעבירה לבני ,אשר פנה לרכב להביא את משקפי הראייה שלו ולבדוק את המתלונן במסוף ,מבלי שציין כי התלווה לבני (פרוטו' עמ' 28שו' .)11-12 תיאורו של בני בענין זה הינו מוגזם ומוקצן ,לא מתיישב עם עדותו של הנאשם עצמו ולא מתקבל על הדעת ,ובנסיבות הללו לא עורר בי כל אמון. .2 בני העיד כי עוד בזמן שהוא והנאשם בדקו את תעודת הזהות של המתלונן הגיעו למקום ניידות מג"ב. טענה זו אינה מתיישבת עם הממצאים החד משמעיים העולים מגל הקשר (ת ,)15/ממנו עולה כי בני בדק את תעודת הזהות של הנאשם בגל הקשר החל מדקה 27:07ועד דקה .30:52 בדקה 31:23מג"ב עולים לראשונה בקשר (דגל )40ורק בדקה 36:03שוטר מג"ב (ירון טוך – ש.ז ).עולה לראשונה בקשר ומדווח כי הגיע למקום ומבחין במתלונן כשהוא נראה לו "קצת מעולף" ,כלשונו. ללמדך כי כוח מג"ב הגיע למקום רק בחלוף למעלה מ 8-דקות מאז שבני החל לבדוק את תעודת הזהות של המתלונן במסוף. .3 אשר לחיפוש ברכבו של המתלונן -תיאר בני ,בחקירתו הראשית ,כי ניידות מג"ב הגיעו למקום ,לקחו את המתלונן וערכו עמו חיפוש ברכבו בתא המטען (פרוטו' עמ' 57שו' .)25-27 יצויין כי בני לא הזכיר ולו ברמז כי הנאשם ביצע כל חיפוש ברכב ,בסיסי או יסודי. מנגד ,העיד הנאשם כי ביקש את הסכמתו של המתלונן לערוך חיפוש ברכבו ,העיף מבט בתוך הרכב עם הפנס וכעבור כמה דקות הגיע בחזרה צוות מג"ב וביצע את החיפוש ברכב יחד עמו (עם הנאשם) (פרוטו' עמ' 28שו' .)16-20 130 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בחקירתו הנגדית עומת בני עם סתירה זו ,והשיב" :חיפוש פיזית ברכב ,אני לא עשיתי .אם אמיר אומר שהוא עשה חיפוש ברכב אז הוא עשה חיפוש ברכב .אני לתוך הרכב לא נכנסתי" (פרוטו' עמ' 66שו' .)7-8 תשובתו זו של עד ההגנה אינה מתיישבת עם גרסתו בה החזיק בנחרצות ,לפיה היה צמוד לנאשם כל מהלך האירוע משל היו הם תאומים סיאמיים ,ובכל מקרה שמר עימו על קשר עין רציף. אם כך הוא הדבר הכיצד לא הבחין כי הנאשם ערך חיפוש ברכב? .4 בני העיד כי דיווח לאריק בר-כליפה אודות מצבו הרפואי של המתלונן .משעומת עם העובדה כי גרסתו אינה נתמכת בעדותו של אריק בר כליפה וכן כי תמלול גל הקשר מעלה כי הראשון שדיווח בקשר כי המתלונן נראה מעולף הוא שוטר מג"ב ירון טוך ,השיב" :באמת? לא קראתי את כל התמליל של רשת הקשר .צריך לקרוא את התמליל במלואו מילה במילה" (פרוטו' עמ' 65שו' .)8-11 הנה כי כן ,גם בענין זה מסר העד תשובה מתחמקת ולא סיפק כל תשובה עניינית. .5 כשנשאל בני בחקירתו הנגדית האם השלכת הטלפונים ע"י המתלונן העלתה אצלו את רמת החשד השיב "לא" אלא שמיד בהמשך תשובתו זו ובאותה נשימה אמר "לנו זה נראה מאוד מחשיד ועל כן עשינו את כל הבדיקות שצריכות להעשות בשטח .זריקה של פלאפונים בנסיבות שהבן אדם ע שה זה משהו שמחייב בדיקה ועשינו את הבדיקות שצריך לעשות".... (פרוטו' עמ' 62שו' .)30-32 בהמשך ,ובהתאם לתשובתו זו ,נשאל מדוע אם כן לא דיווח על נתון זה לקצין בר-כליפה ועומת עם העובדה כי מגל הקשר אין אינדיקציה כי דיווח על כך ,כמו גם מעדות בר-כליפה לא עולה כי נתון זה הועבר לו. העד השיב כי ייתכן והדבר לא נשמע בגל הקשר ,שכן אולי דיבר על כך עם הקצין בר כליפה בגל התחנה .בני עמד על כך כי דיווח על כך לקצין ,שכן הסכים עם התובעת כי מדובר בנתון חשוב ומשמעותי (פרוטו' עמ' 64שו' .)1-4 דא עקא כי גרסתו זו של העד נסתרת בעדותו החד משמעית של הקצין בר-כליפה ממנה עולה כי לו עצמו לא הייתה ,בזמן אמת או לאחריו ,כל ידיעה בנוגע להשלכת הטלפונים ע"י המתלונן. .6 בחקירתו הנגדית התבקש העד להתייחס לעדותו של ירון טוך ,ועומת עם העובדה שירון העיד כי שמע מהמתלונן משהו על אמבולנס .בשלב ראשון ענה העד בענין זה לתובעת 131 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 בשאלה "הוא בטוח בוודאות שהוא שמע מהמתלונן?" ולאחר שנענה בחיוב השיב "לא יכול להיות .אז למה הוא לא הזמין לו?". משכך עומת עם גרסתו של ירון לפיה כאשר ירון ניגש אליו לברר מה קורה עם המתלונן השיב לו במילים "סתם עזוב". לכך השיב העד" :את שואלת אותי היום אחורה שנתיים וחצי ,אני לא זוכר מה עניתי לו, קרוב לוודאי שזאת לא התשובה שנתתי לו". כשהטיחה בו התובעת כי השוטר ירון מסר זאת פעמיים והפנתה אותו לפרוטוקול ,השיב בני בהתרסה "הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה ,לכולם את מאמינה רק למה שאנחנו אומרים את לא מאמינה" (פרוטו' עמ' 68שו' .)1-15 גם בענין זה מעדיפה אני ללא היסוס את גרסתו של השוטר ירון טוך על פני גרסת עד-ההגנה. מכל האמור התרשמתי כי העד נמנע מלתאר את האירוע כהוויתו ,וביקש ליתן בעדותו "רוח גבית" לגרסת הנאשם. ניכר היה שהעד מבקש למסור גרסה מוקצנת ,עד כדי בלתי סבירה בעליל ,שאינה עולה בקנה אחד אפילו עם עדות הנאשם עצמו. מתשובות העד עולה כי הוא ראה עצמו חלק בלתי נפרד מהאירוע ואולי אף ראה עצמו אחראי בצורה כזו או אחרת להתרחשות המתוארת בכתב האישום ,בהיותו הבכיר בצוות המתנדבים ומי שעמד בקשר רציף עם הקצין בר-כליפה .בנסיבות הללו לא מן הנמנע כי עדותו היתה נגועה בענין אישי מובהק ,ובכל מקרה היא אינה עדות אובייקטיבית. מכל המקובץ עולה שאין בעדות עד ההגנה בני כדי לסייע לנאשם בהגנתו ,ההיפך הוא הנכון. סוף דבר ,על יסוד עדותו המהימנה של המתלונן ,אשר מצאה חיזוק של ממש בראיות שהוזכרו לעיל, בצירוף חוסר האמון שנתתי בגרסת הנאשם ובגרסת עד ההגנה בני ,אני מקבלת את גרסת התביעה בנוגע לאירוע נשוא כתב האישום וקובעת כי התביעה הוכיחה מעל לכל ספק את האשמה המיוחסת לנאשם ולפיכך מרשיעה את הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. <>#4# ניתנה והודעה היום כ"ז אדר תשע"ה 18/03/2015 ,במעמד הנוכחים. 132 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך 18מרץ 2015 שרית זמיר ,שופטת ב"כ הנאשם: אנו מבקשים שבית המשפט יורה על תסקיר בעניינו של הנאשם שיבחן את האפשרות של ביטול ההרשעה .אנו סבורים שלאור גילו של הנאשם והעדר עבר פלילי ,והעובדה שהוא מתנדב במשטרה כבר מגיל צעיר ,גם המדינה במהלך החקירה הנגדית של הנאשם הציגה אותו שביצע את המעשה כתוצאה מלהט או רצון להביא לסיום את האירוע הפלילי שחשדו שהוא מתרחש .המניעים שהובילו אותו לעשות את אותו מעשה פסול היו רצון להטיב עם הציבור ולא מתוך מניע פסול. ב"כ המאשימה: אני לא מתנגדת לתסקיר. אני לא מסכימה עם חברי בכל הנוגע לטענה כי אנו מסכימים שהנאשם במעשיו ניסה להטיב עם האינטרס הציבורי. אנחנו נעמוד על הרשעה בכל מקרה וללא קשר לתוצאות התסקיר. נבקש כי במקביל לתסקיר תתקבל גם חוו"ד ממונה בעניינו של הנאשם שכן בכוונתנו לעתור לעונש מאסר בפועל. <>#5# החלטה המשך הדיון בעניינו של הנאשם יידחה לקבלת תסקיר וקבלת חוו"ד ממונה ליום 28.6.15שעה .08.30 מובהרת לנאשם חובת התייצבותו לדיון. עד למועד הנדחה יערוך שירות המבחן תסקיר בעניינו של הנאשם וידאג להעבירו לתיק בית המשפט. כמו כן עד למועד הנדחה יערוך הממונה על עבודות השירות את חוות דעתו בשאלה האם הנאשם כשיר לרצות עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. תשומת לב שירות המבחן והממונה כי ניתן לזמן את הנאשם לראיון בטל' 054-5763364או באמצעות ב"כ עו"ד רובינגר בטל' 03-7181111פקס' .03-7181112 המזכירות תשלח עותק ההחלטה לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות. ב"כ הנאשם יוודא קבלת ההחלטה בשירות המבחן ואצל הממונה. <>#6# 133 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 בית משפט השלום בראשון לציון ת"פ 46896-02-14מחלקה לחקירות שוטרים -מח"ש נ' אלימלך ניתנה והודעה היום כ"ז אדר תשע"ה 18/03/2015 ,במעמד הנוכחים. 18מרץ 2015 1 2 שרית זמיר ,שופטת 3 4 הוקלד על ידי חדווה ינר 134
© Copyright 2024