‫אהרן ביאלר נגד שר־ האוצר ואח׳‬ ‫בג״׳צ ‪243/52‬‬ ‫השופט חשין‬ ‫״ פ ם ק י ־ ד י ך ‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬תשי״ג‪/‬תשי״ד־‪1953‬‬ ‫השופט אסף ‪ :‬א נ י מסכים‪.‬‬ ‫השופט צ ל ט נ ר ‪ :‬א נ י מסכים‪.‬‬ ‫השופט דזשין‪ :‬א נ י מסכים לכך׳ כי יש ל ב ט ל א ת הצו־על־תנאי‪ ,‬ומהנימוקים שצויינו‬ ‫א‬ ‫ע ל ידי׳ ח ב ר י ה ש ו פ ט א ג ד נ ט ‪ .‬א ך ברצוני להטעים‪ ,‬כי ע ל ״כת״ ה ט ע נ ו ת הראשיגה ש ל בא־‬ ‫כ ו ח ה מ ב ק ש נראית בעיני ת ש ו ב ת ו ה כ ו ל ל ת ש ל ב א ־ כ ו ח המשיבים‪ ,‬היינו‪ ,‬כי ע ל ידי חוק‬ ‫ה ה א ר כ ה ש ל ה כ נ ס ת קיבלו ה ת ק נ ו ת ת ו ק ף ש ל חוק‪ .‬בחוק אשר ח ק ק ה לא ה ס ת פ ק ה ה כ נ ס ת‬ ‫ד ק ב ה א ר כ ה ת ק פ ן ש ל התקנות׳ כי א ם הביאה בהן שינויים ותיקונים יסודיים‪ .‬ע ו ב ד ה זו‬ ‫מורה׳ כי ה כ נ ס ת נ ת נ ה ד ע ת ה ע ל ענינן המהותי ש ל ה ת ק נ ו ת ולא ר ק ע ל מועד תחולתן‪.‬‬ ‫•‬ ‫א י ן להבדיל‪ ,‬כמובן‪ ,‬בין ה ת ק נ ו ת ה מ ק ו ר י ו ת לבין התיקונים שהובאו ב ה ן ע ל ידי הכנסת‪,‬‬ ‫ו ל ש נ י ה ם כאחד — כלומר‪ ,‬ל ה ק נ ו ת ע ל התיקונים — יש ת ו ק ף ש ל חוק‪ .‬וכיון שכך‪ ,‬אין אני‬ ‫ר ו א ה צורך לחוות ד ע ה ב ש א ל ו ת ה א ח ר ו ת ש ע ו ר ר בא־כוח ה מ ב ק ש ב כ ת ה ר א ש ו נ ה ש ל טע‬ ‫נותיו‪.‬‬ ‫ג‬ ‫ע ל ס מ ך האמור‪ ,‬א נ ו מחליטים ל ב ט ל א ת ה צ ו ־ ע ל ־ ת נ א י מיום ‪ ,19.10.52‬זוך ב מ ס י ב ו ת‬ ‫הענין — אין א נ ו נ ו ת נ י ם צו להוצאות‪.‬‬ ‫ניתן ב פ ו מ ב י היום׳ כ״ד בניסן‪ ,‬תשי״ג)‪.(9.4.53‬‬ ‫ד‬ ‫ע ר ע ו ר פלילי מ ס ׳ ‪128/52‬‬ ‫ה‬ ‫אליעזר שווילי נגד היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ת ישראל‬ ‫ר ב י ת ־ ה מ ש פ ט העליון כבימ״ש ל ע ר ע ו ר י ם פליליים )‪24.11.52‬׳ ‪18.2.53‬׳ ‪(10.4 53‬‬ ‫ו‬ ‫ל פ נ י השופטים‬ ‫נסיו! ל מ ש כ ב זכור — פ ק ו ד ת‬ ‫חשין׳‬ ‫החוק‬ ‫זילברג׳‬ ‫ה לוי‬ ‫ה פ ל י ל י ‪,1936 ,‬‬ ‫ס ע י פ י ם ‪,0)0)152 ,154‬‬ ‫‪ — •)124 ,124 ,238‬ה צ ה ר ה ־ ב ש ב ו ע ה כוזבת שניתנה ע ל ידי ה‪.‬יזתלו‪:‬ן ב ה ש פ ע ת‬ ‫הנאשט‪ ,‬א ש ר אמיתותה הוכחשה לאחר מכן ב ע ד ו ת ו ב כ י ה המשפט — ג ר י מ ת ה י ל ה‬ ‫המורה — פ ק ו ד ת ה פ ר ו צ י ד ו ר ה‬ ‫הא ס מ ה(‬ ‫נחא״י‪ ,‬פ ר ק ל ״ ו ( ‪,‬‬ ‫הפלילית‬ ‫) ש פ י ט ה ע פ ״ י כ ת ב‬ ‫ס ע י ף ‪ — 52‬מהינזנותם ש ל ה ז ת ל ו נ ן ושל‬ ‫ע ד י ה ת ב י ע ה — מכללי הדיו! ב ד ר ג ת הערעור — סיוע ל ע צ ם העבירה‪ ,‬ב ע ב י ר ו ת‬ ‫— ‪— 438‬‬ ‫ז‬ ‫א ל י ע ז ר שווילי נ ג ד היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫ע׳׳פ ‪128/52‬‬ ‫השופט זילברג‬ ‫״ פ ס ק י ־ ד י ך ‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬תשי״ג‪/‬תשי״ד־‪1953‬‬ ‫המיניות‪ ,‬וסיוע ל ה ו כ ח ת זהותו ש ל העבריין — ״ ה נ ק ו ד ה ה מ מ ש י ת ״ ) ‪(material p o i n t‬‬ ‫ב ע ד ו ת ה מ ס י י ע ת — ע צ ם ש ק ר י ו ש ל הנאשם‪ ,‬ו ג י ר ס ת ו המכחישה מ כ ל וכל ה מ ס י י ע ת‬ ‫לגירםתו ש ל המתלונן —‬ ‫ה ע ק ר ו ן ־ ש ל ־ פ ר כ ם י ן ל ג ב י ע ד ו ת ‪,‬מסייעת כ א מ צ ע י של‬ ‫מ ש נ ה ־ ז ה י ר ו ת מ צ ד ה מ ח ו ק ק — הסיוע ה נ ד ר ש ל ע ד ו ת ו ש ל ש ו ת ף ־ ל ע ב י ר ה ולעדותו‬ ‫ש ל מ ת ל ו נ ן ב ע ב י ר ה מ י נ י ת — הרשעה ב ג ר י מ ת ח ב ל ו ת ח מ ו ר ו ת ״כתוצאה ט ב ע י ת ״‬ ‫א‬ ‫וישירה ש ל מעשה ה נ א ש ם — מ נ י ע ת ע ד י ם מלהעיד‪.‬‬ ‫ס ל נ ט — ב ש ם ה מ ע ר ע ר ! ק‪ .‬ג ל ק מ ן — ב ש ם ה מ ש י ב‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫‪(190‬‬ ‫‪i‬‬ ‫פסקי־דין אנגליים שהוזכרו‪:‬‬ ‫; ‪R. v. B a s k e r v i l l e‬‬ ‫;‪v. W i l l i a m Barrett‬‬ ‫‪125.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫]‪I‬‬ ‫‪658.‬‬ ‫‪664,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪)1916(665,‬‬ ‫‪2[ R .‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫) ‪App.R6,‬‬ ‫‪R. r. H u g h S‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7 C r . App. R‬‬ ‫‪K‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪C‬‬ ‫[‬ ‫ז‬ ‫[‬ ‫‪ ? ] ( 1 9 1 1 - 1 9 1 2 ) ,‬׳ ־ {‬ ‫פ ס ק י ־ ד י ן ישראליים ש ה ו ז כ ר ו ‪:‬‬ ‫—‬ ‫פסקי־‬ ‫ל‬ ‫דין״‪ ,‬כ ר ך הי‪ ,‬ת ש י ״ א ‪ /‬ת ש י ״ ב ־ ‪ ,1951‬ע׳ ‪.1200‬‬ ‫)‪ (6‬ע ״ פ ‪ — 125/50‬ד ו ד יעקובוביץ נ ג ד היועץ ה מ ש פ ט י ל מ מ ש ל ת י ש ר א ל ‪ :‬״פסקי־דיך׳‪,‬‬ ‫כ ר ך ו׳‪ ,‬תשי״ב‪/‬תשי״ג־‪ ,1952‬עע׳ ‪ ; 566 ,565 ,514‬״פסקים״‪ ,‬כ ר ך וי‪ ,‬ת ש י ״ ב ־ ‪951 / 5 2‬ו‪,‬‬ ‫ע׳ ‪.439‬‬ ‫ה‬ ‫ע ר ע ו ר ע ל פ ס ק ־ ד י נ ו ש ל ב י ת ־ ה מ ש פ ט המחוזי ב ת ל ־ א ב י ב — י פ ו )השופט י‪ .‬גביחן( מ י ו ם‬ ‫‪ ,8.7.52‬ב ת י ק פ ל י ל י מ ס ׳ ‪ ,352/51‬א ש ר לפיו ה ו ר ש ע ה מ ע ר ע ר ב א ש מ ת נסיון ל מ ש כ ב זכור‪,‬‬ ‫ל פ י ס ע י ף ‪154‬׳ ב צ י ר ו ף ס ע י ף ‪)(1)152‬ב(! ב א ש מ ת ג ר י מ ת ח ב ל ה ח מ ו ר ה ל פ י סעיף ‪,238‬‬ ‫ו ב א ש מ ת מ נ י ע ת ע ד מ ל ה ע י ד ל פ י סעיף ‪)124‬ב> ש ל פ ק ו ד ת ה ח ו ק הפלילי‪ ,1936 ,‬ו ד ן א ת‬ ‫ה מ ע ר ע ר ל ת ק ו פ ה כ ו ל ל ת ש ל ‪ 6‬ש נ ו ת מ א ס ר ‪ .‬ה ע ר ע ו ר נ ח ז ה ל ג ב י נסיו! ל מ ש כ ב זכור ו ג ר י ־‬ ‫י‬ ‫ימת ח ב ל ה ח מ ו ר ה ‪ ,‬ו נ ת ק ב ל ל ג ב י ע ב י ר ת מ נ י ע ת ע ד מלהעיד‪.‬‬ ‫פסק־דין‬ ‫ה ש ו פ ט ז י ל ב ר ג ‪ :‬ל פ נ י נ ו ע ר ע ו ר ע ל פ ס ק ־ ד י נ ו ש ל ב י ת ־ ה מ ש פ ט המחוזי‪ ,‬ת ל ־ א ב י ב ׳ ה מ ר ־‬ ‫‪T‬‬ ‫שיע א ת ה מ ע ר ע ר ב ש ל ו ש א ל ה ‪:‬‬ ‫)א( גסיון ל מ ש כ ב זכור נ ג ד ר צ ו נ ו ש ל ה נ ש כ ב — ע ב י ר ה ע ל ס ע י ף ‪ ,154‬ב צ י ר ו ף ס ע י ף‬ ‫‪)(1)152‬ב(‪ ,‬ל פ ק ו ד ת ה ח ו ק ה פ ל י ל י ;‬ ‫— ‪— 439‬‬ ‫אליעזר שווילי נגד היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫ע״פ ‪128/52‬‬ ‫השופט זילברג‬ ‫״פסקי־־ךיך‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬תשי״ג‪/‬תשי״ד־‪1953‬‬ ‫)ב(‬ ‫ג ר י מ ת ח ב ל ה ח מ ו ר ה — ע ב י ר ה על סעיף ‪ 238‬ל א ו ת ה פ ק ו ד ה !‬ ‫)ג(‬ ‫מ נ י ע ת ע ד מהעיד — ע ב י ר ה על סעיף ‪) 124‬ב( ל א ו ת ה פקודה‪,‬‬ ‫ו ד ן אותו לשש ש נ ו ת מ א ס ר ‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫א‬ ‫פ ר ט י הענין‪ ,‬ו ה ר ק ע ה ט ר ג י עליו התרחשו‪ ,‬ת ו א ר ו ב פ ר ו ט ר ו ט ב פ ס ק ־ ד י נ ו המנצד‪,‬‬ ‫של ־ ש ו פ ט המלומד‪ ,‬ואפשר ל ס כ מ ם ב מ ר ו כ ז כ ך ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫כשנתיים‬ ‫קלטתו‪.‬‬ ‫המתלונן‪ ,‬מ‪ .‬ט‪,.‬‬ ‫הוא‬ ‫עלם‬ ‫צעיר׳‬ ‫יליד‬ ‫פרים‪,‬‬ ‫וביום‬ ‫המעשה‬ ‫היה‬ ‫גן‬ ‫‪.18‬‬ ‫ב‬ ‫ו ר ב ע ק ו ד ם ל כ ן ה ו ב א ל י ש ר א ל ע ם עליית־הנוער‪ ,‬ונראה ה ד ב ר כי הארץ ל א‬ ‫ת ח י ל ה ע ב ד בקיבוץ אחד‪ ,‬נ כ ש ל ש ם ב ג נ י ב ה פ ע ו ט ה וגורש‪ ,‬ע ב ר לקיבוץ א ח ר‬ ‫ע ב ד ב ו זמן־ מה ופוטר‪ ,‬ו ד ר כ ו ה ו ב י ל ה א ו ת ו אל י ר כ ת י העיר הגדולה׳ היא ה ל ־ א ב י ב ‪ ,‬א ש ר‬ ‫ק ס מ ה לו מ ר ח ו ק עוד בהיותו מ ח ו צ ה לה‪ .‬כאן הוא נקלע‪ ,‬לאסונו‪ ,‬ל ח ב ר ת צעירים לא טובה‪,‬‬ ‫הוזל ל ע ס ו ק ב ג נ י ב ו ת ונאסר‪ ,‬ניסה ל ה ס ת ד ר ב ע ב ו ד ה כ מ ל צ ר ולא הצליח‪ ,‬ה ת ג ל ג ל מ מ ק ו ם ־‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ל י נ ה א ח ד למשנהו‪ ,‬ל ל א ק ר ו ב או גואל‪ ,‬עד שביום א ח ד אינה הגורל לידו להיפגש עם‬ ‫ה מ ע ר ע ר ‪ .‬היתד‪ ,‬זאת פגישה מ ק ר י ת ‪ ,‬ל פ נ ו ת ערב‪ ,‬ב א ח ד מ ר ח ו ב ו ת י פ ו ‪ :‬ה מ ת ל ו נ ן נ פ ל ו נ פ צ ע‬ ‫ב פ ג י ע ת אופניים‪ ,‬ה מ ע ר ע ר עזר ל ו לקום‪ ,‬נהג ב ו ב א ד י ב ו ת והזמינו ל ב ו א אליו הביתה‪.‬‬ ‫ה מ ת ל ו נ ן ה ס כ י ם להצעה‪ ,‬ת ח י ל ה ל ל י נ ת לילה אחד‪ ,‬ואחר כ ך — להפצרותיו של ה מ ע ר ע ר‬ ‫— ל ד י ר ת קבע‪ ,‬כי ל א היתה ל ו ק ו ר ת גג‪ ,‬ו ה מ ע ר ע ר עשה ע מ ד ו ח ס ד ולא גילה‪ ,‬ב ר א ש י ת‬ ‫‪1‬‬ ‫כ ל םזימה שפלה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫בינתיים נ ס ת ב ך ה מ ת ל ו נ ן ב ע ס ק ביש אחר‪ ,‬חשדו בו והאשימוהו ב ג נ י ב ת ספרים‪,‬‬ ‫ה מ ש ט ר ה ע צ ר ה אותו‪ ,‬ה מ ע ר ע ר ח ת ם על ע ר ב ו ת בשבילו‪ ,‬והוא ש ו ח ר ר ממעוירו וחזר ל ג ו ר‬ ‫ב ח ד ר ו של ה מ ע ר ע ר ‪ .‬מ ע ת ה ה ח ל ה פ ר ש ה חדשה‪ ,‬או פ ר ש ה יותר גלויה‪ ,‬ביחסי ״הידידות״‬ ‫שביניהם‪.‬‬ ‫יי‬ ‫כ ב ר ב ל י ל ה הראשון ל ש ו ב ו מ ב י ת ־ ה ס ו ה ר ‪ ,‬הרגיש ה מ ת ל ו נ ן כי ה מ ע ר ע ר רוצה‬ ‫ל ע ש ו ת ב ו מ ע ש ה סדום‪ ,‬אך הוא ה ת נ ג ד לכך‪ ,‬והלה ל א הצליח להפיק אח זממו• בלילה‬ ‫ש ל א ח ר י ו ניסה ה מ ע ר ע ר בכוח ל ב צ ע א ת המעשה׳ ושוב ה ת נ ג ד המתלונן׳ והנסיון סוכל‪.‬‬ ‫ל מ ח ר ת היום׳ ב נ צ ל ו א ת ש ע ת היעדרו של מארחו‪ ,‬ה ת ח מ ק ה מ ת ל ו נ ן ו ב ר ח מן ה ח ד ר והלך‬ ‫ל ג ו ר אצל א ח ד מ ח ב ר י ו ‪ .‬אך ה מ ע ר ע ר לא ה ר פ ה מ ט ר פ ו ‪ ,‬ע ק ב א ח ר י ו ומצאהו‪ ,‬ל ק ח מ מ נ ו‬ ‫ו‬ ‫א ת בגדיו ו ת ע ו ד ו ת י ו ואילץ אותו ל ש ו ב א ל חדרו‪ — ,‬ו ב א ח ד ה ל י ל ו ת ה ב א י ם הוא הצליח‬ ‫להשיג א ת מבוקשו‪ ,‬וביצע בו‪ ,‬במתלונן‪ ,‬מ ע ש ה ס ד ו ם בעל־כרחו‪ .‬וכאן מ ת ח י ל ה ס י ד ר ה‬ ‫של‬ ‫ב ר י ח ו ת ה מ ת ל ו נ ן מזה׳ ו ר ד י פ ו ת ה מ ע ר ע ר א ח ר י ו מזה — עד ש א נ ו מ ג י ע י ם א ל ליל‬ ‫המעשה‪ ,‬א ש ר ב ג ל ל ו הובא ה מ ע ר ע ר לדין‪ ,‬הוא ליל ה ־ ‪ 2 2 / 2 3‬באפריל׳‬ ‫‪ .1951‬באותו לילה‪,‬‬ ‫א ח ר י חצות׳ ל ק ח ה מ ע ר ע ר א ת ה ע ל ם ה צ ע י ר מן ה מ ק ו ם ב ו התגורר‪ ,‬נסע א ת ו ב ט כ ס י ע ד‬ ‫ב י ת ו א ש ר ב ר ח ו ב בן־יהודה‪ ,‬ועלה ע מ ו ל ח ד ר ו ‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ו ה ר י ת י א ו ר המעשה‪ .‬כפי שאנו קוראים א ו ת ו ב פ ס ק ־ ה ד י ן ד ל מ ט ה ‪:‬‬ ‫— ‪— 440‬‬ ‫ן‬ ‫אליעזר שווילי נ ג ד היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫ע ״ פ ‪128/52‬‬ ‫״פסקי־דיך׳‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬ת ש י ״ ג ‪ /‬ת ש י ״ ד ־ ‪ 9 5 3‬ו‬ ‫השופט זילברג‬ ‫״ ב ח ד ר ה ת נ פ ל ה נ א ש ם ע ל ה מ ת ל ו נ ן ו ה ח ל ל ה כ ו ת ו ב מ ק ל עבה׳ ש נ מ צ א א ח ״ כ‬ ‫בחדר‬ ‫והוצג ל ב י ת ־ ה מ ש פ ט )ת‪(2/‬׳ מ כ ו ת ר ב ו ת ע ל גבו‪ ,‬על זרועותיו ועל‬ ‫ירכיו‪ .‬הוא היכהו גם בידיו ע ל ראשו ו ב פ נ י ו מ ת ח ת לעיניו‪ ,‬ה מ ת ל ו נ ן סוכך‬ ‫ע ל פ נ י ו בידיו‪ ,‬ב כ ה ונאנח‪ ,‬א ך פ ח ד לצעוק פ ן יפליא ה נ א ש ם מכותיו‪ .‬ה נ א ש ם‬ ‫ק ר ע מ ע ל ה מ ת ל ו נ ן א ת ח ו ל צ ת ו וגופיתו׳ ד ח פ ו והפילו על ה מ י ט ה ו פ ש ט לו‬ ‫א‬ ‫מ כ נ ס י ו ו ב א ו ת ו מ ע מ ד ק ר א ה נ א ש ם שהוא יעשה ב מ ת ל ו נ ן מ ע ש ה ס ד ו ם בין‬ ‫א ם י ר צ ה או ל א ירצה‪ .‬ב י ח ס ל נ ע ל י ם אין ה מ ת ל ו נ ן זוכר׳ וייתכן ש ה נ א ש ם‬ ‫פ ק ד עליו לחלצן‪ .‬הוא ר צ ה ל ב ר ו ח ׳ כי היה ב ט ו ח ש ה נ א ש ם ע ו מ ד ל ע ש ו ת‬ ‫ב ו מ ע ש ה ס ת ם ‪ .‬ה ד ל ת מ ה ח ד ר ל ג ז ו ז ט ר ה ל א היתה נעולה‪ ,‬ו ה נ א ש ם רץ ל ע ב ר‬ ‫ה ג ז ו ז ט ר ה והפיל ע צ מ ו ל מ ט ה ל ר ח ו ב ‪ .‬א ש ר ל מ ח ש ב ו ת ??זעברו ב ו א ו ת ה ש ע ה‬ ‫ב‬ ‫ה ע י ד ה מ ת ל ו נ ן כ ז א ת ‪ , :‬כ ש ק פ צ ת י היה ב ז ה אולי ק צ ת מ כ ו ו נ ה ל א ב ד ע צ מ י‬ ‫ל ד ע ת ‪ ,‬ח ש ב ת י ל ק פ ו ץ ויהיה מ ה שיהיה‪ ,‬ה ע י ק ר ש א ג מ ו ר מ מ נ ר ‪.‬‬ ‫הוא נ פ ל על ב ט נ ו ואיבד ל ר ג ע ק ל ה כ ר ת ו ‪ .‬כ ש ח ז ר ה א ל י ו ה ה כ ר ה ר א ה‬ ‫שלידו שני פ ו ע ל י נקיון‪ ,‬ו ב י ק ש ״משטרה‪ ,‬מ ש ט ר ה ״ ‪ .‬ד ם נ ז ל ל ו מפיו ו ס נ ט ר ו ‪.‬‬ ‫ל ק ו ל צ ע ק ו ת י ו ש ל ה מ ת ל ו נ ן כשנפל׳ ה ת ע ו ר ר ו רוזן ו א ש ת ו ו ד ״ ר ש נ ו ק‬ ‫ג־‬ ‫ואשתו‪ .‬רוזן ו א ש ת ו ה ב י ט ו ל ע ב ר ה ר ח ו ב כ ל א ח ד מ ח ל ו ן א ח ר ש ב א ו ת ו ח ד ר ‪,‬‬ ‫ו ר א ו איש מ ו ט ל ל מ ט ה על מ ד ר כ ת הרחוב‪ .‬ש נ י ה ם ה ב ח י נ ו כ י היה א ו ת ו ר ג ע‬ ‫א ו ר ב ח ד ר ו ש ל שווילי‪ ,‬ו ש א ו ר זה כ ב ה פ ת א ו ם ‪ .‬מ ה ח ל ו ן ש ב ע ד ו נ ש ק פ ה ה ג ב ׳‬ ‫ר ו ז ן א פ ש ר ל ר א ו ת א ת ש ע ר הבית‪ ,‬והגב׳ רוזן ר א ת ה א ת שווילי יוצא מ מ נ ו‬ ‫ו פ ו נ ה ל ע ב ר מ ו ג ר ב י ‪ .‬ג ם ה מ ת ל ו נ ן ב ש ו ב אליו ה כ ר ת ו א ח ר י ה נ פ י ל ה ר א ה א ת‬ ‫ל‬ ‫ה נ א ש ם יוצא מ ה ב י ת ו פ ו נ ה ל ע ב ר מ ו ג ר ב י ‪ .‬׳ * ) ע מ ו ד י ם ‪.(7 ,6‬‬ ‫ה מ ת ל ו נ ן נ ל ק ח ל ב י ת החולים‪ ,‬ה ד ב ר נ ו ד ע ל מ ש ט ר ה ‪ ,‬ו ל פ נ ו ת ב ו ק ר נ ע ר ך חיפוש ב ח ד ר ו‬ ‫של המערער׳ ונמצא בו מקל המתאים לתיאור ש מ ס ר המתלונן למפקח המשטרה‪ .‬תוך כדי‬ ‫ח‬ ‫ע ר י כ ת החיפוש׳ ה ו פ י ע ה מ ע ר ע ר ו ש א ל ‪ :‬״מה יש פ ה ז ״ ‪ .‬ל ה ע ר ת ו ש ל ה מ פ ק ח ‪ :‬״האם ל א‬ ‫ידוע ל ך מ ה ק ר ה כאן ?״׳ ע נ ה ה מ ע ר ע ר ‪ ,‬כי הוא לא היה כ ל הלילה ב ח ד ר ו ‪ ,‬ואינו י ו ד ע מ ה‬ ‫ה ת ר ח ש שם‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ומכאן ל פ ר ט י ם האחרים‪ ,‬ה נ ו ג ע י ם ל ה ר ש ע ה ב ע ב י ר ה השלישית‪.‬‬ ‫גם ל א ח ר צ א ת ה מ ת ל ו נ ן מ ב י ת החולים‪ ,‬ל א ח ד ל ה מ ע ר ע ר ל ה צ י ק לו‪ ,‬ו ל ב ק ש א ת ק ר ב ‬ ‫ת ו ב א מ צ ע י ם כ ש ר י ם ו ב ל ת י ־ כ ש ר י ם ‪ .‬בינתיים ה ח ל ה ה מ ש ט ר ה ל ט פ ל בענין‪ ,‬ו ה מ ע ר ע ר נ י ס ה‬ ‫ל ש כ נ ע א ת ה מ ת ל ו נ ן כי ל א כ ד א י ל ע ר ו ך משפט׳ ו ט ר ח ל ה ש פ י ע עליו כ י יחזור ב ו מ ת ל ו נ ת ו ‪.‬‬ ‫ה מ ת ל ו נ ן ה ס כ י ם ‪ .‬ה מ נ י ע ל כ ך היה — כ ך ק ב ע ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד — כ י ה מ ת ל ו נ ן שאף ל ש ו ב‬ ‫ז‬ ‫ל צ ר פ ת ‪ ,‬וחשש מ פ נ י העיכוב שיחול ע ק ב קיום ה מ ש פ ט ‪ .‬ס ו ד ר ה פ ג י ש ה בין ה מ ת ל ו נ ן ו ע ו ר ך ־‬ ‫ד י נ ו ש ל ה מ ע ר ע ר ‪ ,‬ו ה מ ת ל ו נ ן ח ת ם ׳ ל פ נ י שופט ש ל ו ם ‪ ,‬על ה צ ה ר ה ב ש ב ו ע ה ‪ ,‬א ש ר תכבה‬ ‫ב ק י צ ו ר הוא‪ ,‬כי ה מ ע ר ע ר ל א ע ש ה ב ו מ ע ו ל ם ל א מ ע ש ה ס ד ו ם ו ל א פ ג י ע ה א ח ר ת ׳ ו נ ה פ ו ך‬ ‫־ ה ו א ‪ :‬נ ה ג כ ל הזמן כ ל פ י ו ב א ד י ב ו ת ו ב י ח ס נאה‪ .‬ואשר ל מ א ו ר ע ו ת א ו ת ו לילה‪ ,‬ו ב י ח ו ד ה ק פ י ־‬ ‫— ‪— 441‬‬ ‫אליעזר שווילי נגד היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫צ״פ ‪128/52‬‬ ‫השופט זילברג‬ ‫״ פ ס ק י ־ ד י ך ‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬תשי״ג‪/‬תשי״ד־‪1953‬‬ ‫צד‪ ,‬אל הרחוב׳ ה ס ב ר ו של המצהיר הוא‪ ,‬כי הוא נ ב ה ל מפני ה מ ש ט ר ה ש ב א ה לחדר׳ ו ל כ ן ‪:‬‬ ‫‪,‬׳איבדתי א ת שיווי־המשקל ו ק פ צ ת י מ ב ע ד לחלון בחשבי כאילו יש מה שהוא מ ה א ס ו ר‬ ‫ב ח ד ר ו מ ו ט ב ש ל א ימצאוני״‪.‬‬ ‫בעדותו‬ ‫ב ב י ת ־ ה מ ש פ ט ד ל מ ט ה הכחיש ה מ ת ל ו נ ן א ת א מ י ת ו ת ד ב ר י ה ה צ ה ר ה ב ש ב ו ע ה‬ ‫הנ״ל‪ ,‬והשופט ה מ ל ו מ ד ק ו ב ע ואומר‪ ,‬כי ה ה צ ה ר ה ההיא ״הושגה מ ת ו ך לחץ ואיומים של‬ ‫הנאשם‬ ‫א‬ ‫)המערער( על המתלונן׳ ושכל החלקים ב ה צ ה ר ה זו שהכחיש ם ה מ ת ל ו נ ן ב ע ד ו ת ו‬ ‫ב ב י ת ־ ה מ ש פ ט א י נ ם נכונים״‪.‬‬ ‫ל א ח ר מ ת ן ה ה צ ה ר ה ב ש ב ו ע ה הנ״ל׳ נ פ ג ש ה מ ע ר ע ר‬ ‫פעמים‬ ‫מספר‬ ‫עם‬ ‫המתלונן‪,‬‬ ‫!‪,/‬הסביר״ לו‪ ,‬כי א ם יתקיים המשפט‪ ,‬עליו יהא להעיד ב ה ת א ם ל ה צ ה ר ה הנ״ל‪ .‬ש א ם לא‬ ‫יעשה כן‪ ,‬ו ה מ ע ר ע ר יושם ב ב י ת ־ ה ס ו ה ר ‪ ,‬הרי יש לו׳ ל מ ע ר ע ר ‪ ,‬ח ב ר י ם ש״יסדרו״ אותו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫כ ת ו צ א ה מ כ ך — ק ו ב ע ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד — ״לא הופיע ה מ ת ל ו נ ן כשהוזבן ל ח ק י ר ה ה מ ו ק ד מ ת‬ ‫ל ש ו פ ט החוקר‪ ,‬והיה צורך ש ה מ ש ט ר ה ת ב י א אותו״‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫על י ס ו ד כ ל ה ע ו ב ד ו ת הללו׳ א ש ר נ ק ב ע ו כ נ כ ו נ ו ת על־ידי ה ש ו פ ט המלומד• ה ו ר ‬ ‫שע ה מ ע ר ע ר בשלוש ה ע ב י ר ו ת הנ״ל‪ .‬לכתחילה׳ ב כ ת ב ־ ה ה א ש מ ה ׳ הואשם המערער• כ פ ר ט‬ ‫ג‬ ‫שני׳ בנסיון הריגה‪ ,‬אך ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד מ צ א כי אין יסוד להרשיעו ב ע ב י ר ה זו‪ ,‬והעמיד‬ ‫ת ח ת י ה ה ר ש ע ה ב ג ר י מ ת ח ב ל ה חמורה׳ מכוח ה ס מ כ ו ת ה נ ת ו נ ה לו על כיי סעיף ‪ 52‬ל פ ק ו ד ת‬ ‫הפרוצידורה‬ ‫ה פ ל י ל י ת )שפיטה על פי כתב־האשמה(‪ .‬גזר־דינו של !‪:‬ית־המשפט ד ל מ ט ה‬ ‫ה ו א ‪ :‬עונש אחד‪ ,‬ש ל ח מ ש ש נ ו ת מאסר׳ על ה ע ב י ר ה הראשונה ־‪ ,‬עונש שני‪ ,‬חופף‪ .‬של ‪3‬‬ ‫מאסר‪ ,‬ע ל ה ע ב י ר ה ה ש נ י ה ! ועונש שלישי‪ ,‬לא ח ו פ ף א ל א רצוף‪ ,‬של ש נ ת מ א ס ר‬ ‫שנות‬ ‫ד‬ ‫אחת‪ ,‬על ה ע ב י ר ה השלישית‪ ,‬ו ב ס ך הכל שש ש נ ו ת מאסר‪ .‬ועל פסק־דיין זה — ו א ל ט ר נ ט י ‬ ‫ב י ת ‪ :‬על גזר־הדין — מ ע ר ע ר כיום ה מ ע ר ע ר לפנינו‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ט ע נ ו ת י ו ש ל ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר לפנינו‪ ,‬מ ת ח ל ק ו ת לשתי קבוצות‪ .‬הראשונה מ כ ו ו נ ת‬ ‫כלפי האמון ש נ ת ן ב י ת ־ ה מ ש פ ט ד ל מ ט ה בעדי התביעה‪ ,‬ו ב י ח ו ד ‪ :‬כלפי א מ ו נ ת ו ל ד ב ר י עד‬ ‫הראייה העיקרי‪ ,‬הוא המתלונן‪ .‬עד זה — כך טוען מ ר ס ל נ ט — הוא‬ ‫ה‬ ‫ל כ ל הדעות‪ ,‬פ ו ש ע‬ ‫מ ו ע ד ‪ :‬הוא ס י פ ר ולא בוש על ה ג נ י ב ו ת ה מ ר ו ב ו ת ש ב ו צ ע ו על ידו‪ ,‬ומה שהוא עוד י ו ת ר‬ ‫ח ש ו ב ‪ :‬ה ו ד ה ב ע צ מ ו כי נ ש ב ע לשקר‪ ,‬בהצהירו לפני ש ו פ ט השלום׳ בי ה מ ע ר ע ר חף מפשע‪,‬‬ ‫וכי אין כ ל א מ ת ב ת ל ו נ ה שהוגשה על ידו‪ .‬הייתכן — כ ך שואל ב ת מ י ה ה בא־כוח ה מ ע ר ע ר‬ ‫— להאמין ל ד ב ר י עד‪ ,‬אשד‪ ,‬ל ה ו ד א ת עצמו׳ כ ב ר שיקר‪ ,‬ו ש י ק ר בשבועה‪ ,‬באותו ענין‬ ‫‪1‬‬ ‫גופו י ! ואם הוא‪ ,‬על כ ל פנים׳ ש ק ר ן — ש מ א שיקר ד ו ק א ב ע ד ו ת ו ב ב י ת ־ ה מ ש פ ט ׳ ומדוע‬ ‫לא נאמין ל ד ב ר י ה ה צ ה ר ה ה נ ״ ל ?‬ ‫אין א נ ו מ ו כ נ י ם ל ק ב ל א ת ה ט ע נ ה הזאת׳ כי היא מ ת כ ח ש ת ל כ ל ל י הדיון ב ד ר ג ת ה ע ר ‬ ‫עור׳ כ פ י ש א ל ה נ ק ב ע ו ב ע ש ר ו ת פסקי־דין‪ .‬ל א נ ע ל מ ו מעיני ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד כל ה פ ר ט י ם‬ ‫הללו׳ הוא דן ב ה ם ודש ב ה ם ת ו ך נ י ת ו ח מעמיק‪ .‬ו א ם ה ת ר ש מ ו ת ו האישית — ה מ ק י פ ה וה‬ ‫כ ו ל ל ת — היתה‪ ,‬כי ה מ ת ל ו נ ן הוא ״בחור הגון וישר ביסודו‪ ,‬א ל א ח ל ש ־ א ו פ י ו מ ח ו ס ר יזמה״‪,‬‬ ‫ו ה מ ס ק נ ה שהגיע אליה‪ ,‬ל א ח ר ראייתו ושמיעתו‪ ,‬היתד‪ ,‬כי הלה לא ש י ק ר ב ע ד ו ת ו ל פ נ י י‬ ‫— ‪— 442‬‬ ‫ז‬ ‫א ל י ע ז ר שווילי נ ג ד היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫עיפ ‪128/52‬‬ ‫״פסקי־דין״‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬ת ש י ״ ג ‪ /‬ת ש י ״ ד ־ ‪1 9 5 3‬‬ ‫השופט זילברג‬ ‫מ ה ל נ ו — א ש ר ר ק ק ר א נ ו א ת ה ע ד ו ת — כי נלין ע ל ק ב י ע ת ו ז ו ל םוף־סוף׳ ג ם ש ק ר ן‬ ‫א ו מ ר פ ע ם א ת ה א מ ת ‪ ,‬ה ש א ל ה ר ק ‪ :‬מ ת י ז׳ ו ה מ ו ס מ ך ל ע נ ו ת ע ל כ ך ה ו א ה ש ו פ ט ה ד ן ב ע נ ק‬ ‫— ביחוד ב מ ק ר ה כ ה מ ס ו ב ך ׳ מ ב ח י נ ה נפשית‪ ,‬ב מ ו ה מ ק ר ה ש ל פ נ י נ ו ‪ .‬ב ל נ ס י ח ד ע ת מן‬ ‫ה ר ק ע ו ה מ ס י ב ו ת ש ל הענין‪ ,‬ו ב ל נ ש כ ח א ת ה ע ו ב ד ה ‪ ,‬כ י ה מ ד ו ב ר כ א ן ב ע ל ם צעיר׳ ב ו ד ד‬ ‫א‬ ‫וגלמוד‪ ,‬א ש ר ב ג י ל ה ה ת ב ג ר ו ת ועיצוב האופי ה ו ע ב ר מ א ק ל י ם ל א ק ל י ם ‪ ,‬נ ע ק ר מן האחד‪,‬‬ ‫ולשני כ נ ר א ה ל א ה ס ת ג ל ‪ .‬ה ה צ ל ח ה ל א ה א י ר ה ל ו פ נ י ם ב א ר ץ הזאת‪ ,‬והוא ל א נ ק ל ט ב ת ו כ ה •‪,‬‬ ‫מודדף בלי חשך‪ ,‬הוא ה ל ך מדחי א ל דחי‪ ,‬ע ד שהגיע ל ס ף היאוש; ל א לחינם הטיל את‬ ‫עצמו א ל ר צ פ ת ה ר ח ו ב ‪ .‬ג ם א ח ר י צ א ת ו מ ב י ת ־ ה ח ו ל י ם ׳ ל א מ צ א מ ט ח ‪ ,‬ה ס ת ד ר א מ נ ם ב ע ‬ ‫בודה‪ ,‬א ך ה ע ב ר ש ל ו והידיד ש ל ו ר ד פ ו א ח ר י ו כ מ ו צ ל ‪ .‬ט ב ע י ה ד ב ר ׳ כי ב כ ל מ א ו ד ו ש א ף‬ ‫ב‬ ‫ל ג מ ו ר ולשכוח‪ ,‬ו ל א ש& א ל י ק י ו ם הדיון ה מ ש פ ט י ה מ כ א י ב ‪ .‬נ ו ב ח כ ל ה מ ס י ב ו ת הללו׳ אין‬ ‫ל ת מ ו ה ע ל כ ך ‪ ,‬כ י ב י ת ־ ה מ ש פ ט ד ל מ ט ה ל א ייחס ע ר ך ר ב — מ ב ח י נ ת הפגיעה ב מ ה י מ נ ו ת‬ ‫— לא לגניבות שביצע‪ ,‬ולא ל ה צ ה ר ה בשבועה ״המטהרת״ ש נ מ ס ר ה ע ל ידו לפני שופט‬ ‫השלום‪.‬‬ ‫מ א ו ת ו ט ע ם גופו‪ ,‬ועוד מ ק ל וחומר‪ ,‬ד ו ח י ם א נ ו א ת ט ע נ ו ת ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר כ ל פ י‬ ‫‪1‬‬ ‫מהימנותם ש ל שאר עדי התביעה‪.‬‬ ‫ר צ י נ י ו ת יותר׳ ו ב ע ל ו ת י ת ר משקל׳ ה ן ט ע נ ו ת י ו ה א ח ד ו ת ש ל ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר ‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫א ח ת מ ה ן היא ט ע נ ת ה ע ד ר ה ס י ו ע ל ע ד ו ת ו ש ל המתלונן‪ .‬אין ח ו ל ק ע ל כ ך ׳ כ י ל ג ב י ה ע ב י ר ה‬ ‫הראשונה׳‬ ‫ל‬ ‫שהיא ע ב י ר ה מינית׳ יש צורך ב ס י ו ע ל ע ד ו ת ו ה י ש י ר ה ש ל המתלונן׳ ו כ ב ר‬ ‫נ ק ב ע ה ד ב ר ‪ ,‬כ ה ל כ ה מחייבת ו ל א ר ק רצויה‪ ,‬ב ־ ע ר ע ו ר פ ל י ל י ‪ ,95/50‬נ‪ ,(5‬ו ב ־ ע ר ע ו ר פ ל י ל י‬ ‫‪) 125/50‬ו׳ פ ס ק י ־ ד י ן ‪ .161 ,(514‬ה ש א ל ה היא‪ ,‬איפוא׳ א ם א מ נ ם נ מ צ א כ א ן ה ס י ו ע ה נ ד ר ש ‪,‬‬ ‫ו ל ש ם כ ך ע ל י נ ו ל ב ח ו ן ו ל ב ד ו ק א ת ה פ ר ט י ם ‪ ,‬א ש ר צ ר י נ ו כ ס י ו ע ל ע ד ו ת ע״י ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד ‪.‬‬ ‫וכאן ש ו מ ה עלינו׳ ר א ש י ת כ ל ׳ לדייק דייק ה י ט ב ב ה ב ח נ ה א ח ת ׳ ו ש ל א ל ש ג ו ת ב ע י ר ו ב י‬ ‫ןן‬ ‫תחומין‪ .‬ה ב ע י ה ה י א ‪ :‬מ ה ה ו א כ א ן הסיוע ל ה ו כ ח ת ע צ ם ה ע ב י ר ה ‪ ,‬ו ל א ‪ :‬מ ה ה ו א ה ס י ו ע‬ ‫ל ה ו כ ח ת זהותו ש ל העבריין‪ .‬כי מ ש ע נ י נ ו ב ח י ו ב ע ל ה ש א ל ה ה ר א ש ו נ ה ‪ ,‬ו ק ב ע נ ו כי הנסיון‬ ‫ל מ ש כ ב ־ ז כ ו ר א מ נ ם עשה נעשה‪ ,‬ע ל ידי מ י שהוא׳ ש ו ב א י ן כ ל קושי ב מ צ י א ת סיוע ל ה ו כ ח ת‬ ‫ה ק ש ר ש ב י ן ה מ ע ר ע ר והמעשה‪ .‬י ע ן כי ב נ ק ו ד ה זו מ ס ת י י ע ת ע ד ו ת ו ש ל ה מ ת ל ו נ ן ב ע ד ו ת ה‬ ‫ש ל ה ג ב ׳ רוזן‪ ,‬אשר‪ ,‬מ י ד ל א ח ר ק ר ו ת ה מ ק ר ה ‪ ,‬ר א ת ה א ת ה מ ע ר ע ר יוצא מ פ ת ח ביתו‪ .‬ל א‬ ‫ן‬ ‫ה ו ש מ ע ה ה ט ע נ ה ‪ ,‬ו ל א היה כ ל י ס ו ד ל ה נ ח ה א ו ל ס פ ק ׳ ש מ א מ י ש ה ו א ח ר ׳ ו ל א ה מ ע ר ע ר ׳ ש ה ה‬ ‫א ו ת ה ש ע ה ב מ ק ו ם המעשה‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ו ב כ ן ה ש א ל ה היא‪ ,‬מ ה ה י ת ה ה ר א י ה ה מ ס י י ע ת לכך‪ ,‬כי א מ נ ם נ ע ש ה נסיון מ ש כ ב ־‬ ‫זכור בגופו ש ל ה מ ת ל ו נ ן ‪ .‬ב ת ש ו ב ה ל כ ך מ צ ב י ע ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד ע ל ש ל ו ש ת א ל ה ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫״)א( ק פ י צ ת ו ש ל ה מ ת ל ו נ ן מ ב ע ד ל ג ז ו ז ט ר ה ו נ פ י ל ת ו ל ר ח ו ב !‬ ‫)ב( הימצאו ש ל ה מ ת ל ו נ ן ב ת ח ת ו נ י ם ב ל ב ד »‬ ‫)ג( ה מ כ ו ת שהיו ע ל גופו ש ל •המתלונן‪ ,‬ע ל ג ב י ז ר ו ע ו ת י ו וירכיו‪ ,‬ש ל ד ב ר י‬ ‫ה ר ו פ א ל א מ ת ק ב ל ע ל ה ד ע ת ש נ ג ר מ ו ע ל ־ י ד י הנפילה״‪) .‬עמוד ‪.(12‬‬ ‫— ‪— 443‬‬ ‫עי׳פ ‪128/52‬‬ ‫אליעזר שווילי נגז־ היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫השופט ז י ל ב ר ג‬ ‫״פסקי־דיך‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬תשי״ג‪/‬תשי״ד־‪953‬ו‬ ‫ט ע נ ת ו ש ל ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר היא‪ ,‬ב ק י צ ו ר נמרץ‪ ,‬כ י ב ש ל ו ש ת ה פ ר ט י ם הללו• ואפילו‬ ‫ב ה צ ט ב ר ם כ ו ל ם יחד‪ ,‬אין כ ל סיוע ל ה ו כ ח ת ה ע ב י ר ה המינית‪ .‬״סיוע לעדור‪,‬״ ב מ ו ב נ ו ה ט כ נ י‬ ‫ש ל הביטוי׳ מ ש מ ע ו ת ו היא — כ ך טוען מ ר ס ל נ ט — ר א י ה א ח ר ת ׳ נוספת• ה מ צ ב י ע ה א ף‬ ‫היא‪ ,‬ב א ו ר ח נ פ ר ד ׳ ע ל קיום ה ע ב י ר ה ה ק ו נ ק ר י ט י ת ה נ ד ו נ ה — ו כ ל ו ם הפרשים ה ל ל ו מ ו ר י ם‬ ‫אוי מ צ ב י ע י ם ע ל כ ך ‪ ,‬כ י א כ ן נ י ס ה כאן מ י שהוא ל ב צ ע דוקא מעשה ס ד ו ם י ושמא ה מ ת ק י ף‬ ‫‪H‬‬ ‫תוחל ר ק ל ה כ ו ת א ת ק ר ב נ ו ‪ ,‬והוא ה ט י ל א ת עצמו ה ר ח ו ב ה מ פ ח ד ה מ כ ו ת י ה ע ו ב ד ה כי הוא‬ ‫ב ת ח ת ו נ י ם ב ל ב ד ‪ ,‬אינה מוכיחה ו ל א כלום‪ ,‬שהרי המתלונן‪ ,‬ל כ ל הדעות‪,‬‬ ‫נמצא‬ ‫התכונן‬ ‫ללון ב ח ד ר ו ש ל ה מ ע ר ע ר ‪ .‬ל א נ ש ת מ ט לו‪ ,‬ל ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר ‪ ,‬קיום ה ה ל כ ה הרווחת׳ כ י‬ ‫ה ע ד ו ת ה מ ס י י ע ת א י נ ה מחוייבת ל ה ש ת ר ע ע ל כ ל חוליות ה ש ר ש ר ת ש ל מ ע ש ה ה ע ב י ר ה ז די‬ ‫ל ה א ם ת ת י י ח ס ל״איזו שהיא נ ק ו ד ה מ מ ש י ת ״ — ראה‪ ,‬ל מ ש ל ‪:‬‬ ‫;[‬ ‫;(‬ ‫‪2‬‬ ‫‪1)R. v. Siskerville (1916),‬‬ ‫‪2)R. v. William Barrett (1908),‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪3(,)R. v. •Wilson and others (1911), 6 Cr. App. R. 125, at p. 128,‬‬ ‫ו ר כ י ם א ח ר י ם ז ו ל ת ם — א ך ט ע נ ת ו היא‪ ,‬כ י א ו ת ה ״נקודה ממשית״ )‪point‬‬ ‫‪(material‬‬ ‫‪J‬‬ ‫צריכה להשתייך א ל ה ע ב י ר ה ה נ ד ו נ ה גופה‪ ,‬ו ל א ל ס ת ם עבירה‪ ,‬או ל מ ש ה ו ה מ צ ד מחוץ‬ ‫ל ג ד ר העבירה‪.‬‬ ‫ה ש ק פ ה ז ו נ כ ו נ ה ב ד ר ך כלל׳ א ך אין היא מ ח י י ב ת א ת ה מ ס ק נ ה שמבל;ש ל ה ס י ק מ מ נ ה‬ ‫בא־כוח ה מ ע ר ע ר ‪ .‬ה ת ע ל ם ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר מ פ ר ט א ח ד חשוב‪ ,‬ו ה ו א ‪ :‬ג י ד ס ת ו ה מ כ ח י ש ה‬ ‫ך‬ ‫ה ק י צ ו נ י ת ש ל ה מ ע ר ע ר גופו‪ .‬אילו הודה ה מ ע ר ע ר ב מ כ ו ת ש ה נ ח י ת ע ל המתלונן‪ ,‬ו ט ע נ ת ו‬ ‫היתד״ כ י ל א נסיונו ל ב צ ע מ ע ש ה סדום‪ ,‬א ל א ה מ כ ו ת ה ל ל ו הן הן ש ג ר מ ו ל ק פ י צ ת ו ה מ ס ו ‬ ‫כ נ ת ש ל המתלונן׳ כי אז א פ ש ר ה י ה לומר׳ ב מ י ד ה ר ב ה ש ל הגיון׳ כי ה ק פ י צ ה ההיא וסימני‬ ‫ה ב ב ו ת ה ל ל ו א י נ ם מסייעים כ ל ל ל ה ו כ ח ת ה ע ב י ר ה ה ס פ צ י פ י ת ההיא — העבירה המינית‬ ‫ש ל נםיון מ ש כ ב ־ ז כ ו ר ‪ .‬כ י ב מ ק ר ה זה‪ .‬ה ש א ל ה השנויה ב מ ח ל ו ק ת היתה‪ ,‬א ם ה ו א ״רק״ היכה‬ ‫ה‬ ‫א ת המתלונן‪ ,‬או ג ם ניסה ל ב צ ע ב ו מעשה־סדום• ולגבי ״הפרש״ זה אין לראות‪ ,‬אולי׳ כ ל‬ ‫סיוע ל א ב ק פ י צ ה ו ל א בסימני ה מ כ ו ת הנ״ל‪ .‬א ב ל הן ג י ר ס ת ו ש ל ה מ ע ר ע ר ‪ ,‬מ ר א ש י ת ו ע ד‬ ‫אחרית‪ ,‬היתה‪ ,‬כ י ה ו א כ ל ל ל א ה י ה ב מ ק ו ם המעשה‪ ,‬ו כ י א י ן ל ו י ד ו ח ל ק ב כ ל מ ה ש ה ת ר ח ש‬ ‫ב ל י ל ה ההוא‪ .‬ה ש א ל ה ה מ ו ג ד ר ת ל פ נ י ב י ת ־ ה מ ש פ ט היתה‪ ,‬איפוא‪ ,‬איזו משתי ה ג י ר ס א י ת היא‬ ‫הנמנה‪:‬‬ ‫גירסת‬ ‫ההאשמה־בעבירה־מיגית׳ של‬ ‫המתלונן׳ או‬ ‫גידסת‬ ‫החפות־מפשע‪ ,‬ש ל‬ ‫‪1‬‬ ‫ה מ ע ר ע ר ! ו א ם זו ה י א השאלה׳ ה ר י ק פ י צ ת ו ה מ ס ו כ נ ת ש ל ה מ ת ל ו נ ן וםימנ• ה מ כ ו ת בגופו‪,‬‬ ‫מהווים‪ ,‬ל ח ו ד ויחד‪ ,‬סיוע כשר‪ ,‬וסיוע ב״נקודה ממשית״‪ ,‬ל ע ד ו ת ו הישירה על ה ע ב י ר ה ה מ י ‪-‬‬ ‫ניוז‪ :‬הנ״ל‪.‬‬ ‫ו ב ל י ג ל ו פ נ י ם ש ל א כ ה ל כ ה ב ד ב ר י ם ש נ א מ ר ו זה ע ת ה ‪ .‬ל א ע צ ם ש ק ר ו ש ל ה מ ע ר ע ר ‪,‬‬ ‫ה״ןזליבי״ הכוזב שלו׳ הוא שהיווה ב א ן סיוע כ ש ר ל ע ד ו ת ו ש ל ה מ ת ל ו נ ן‬ ‫— שקרו של‬ ‫נאשם‪ ,‬ב ת ו ר שכזה׳ אינו עלול ל ש מ ש סיוע ״טכני״׳ כ פ י ש ה ע ל י ת י ב פ ס ק ־ ד י נ י ב ־ ע ר ע ו ר‬ ‫פלילי ‪1) 125/50‬׳ פסקי־דין‪ ,‬עמודים ‪ — ,(6) ,(566 ,565‬א ל א ‪ :‬גירםתו• ה מ כ ח י ש ה מ כ ל‬ ‫‪444‬‬ ‫‪Î‬‬ ‫ע ״ פ ‪128/52‬‬ ‫א ל י ע ז ר ש ו ד ל י נ ג ד היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫השופט זילברג‬ ‫״ פ ס ק י ־ ד י ד ‪ ,‬כ ר ך ז ‪ /‬ו‪1‬שי״ג‪/‬תשי״ד־‪953‬ו‬ ‫וכל‪ ,‬ש ל ה נ א ש ם ־ ה מ ע ר ע ר ‪ ,‬הוציאה כ א ן מ כ ל ל דיון ו ס פ ק א ת ה ה נ ח ה ש ל ה כ א ת מ כ ו ת גרידא‪,‬‬ ‫ו מ מ י ל א סייעו ש ת י ה ע ו ב ד ו ת ה ל ל ו ל ג י ר ס ת ו ש ל המתלונן׳ ג ם ע ד כ מ ה שהיה ב ה מ ש ו ם‬ ‫ה א ש מ ת ה מ ע ר ע ר ב ע ב י ר ה המינית‪.‬‬ ‫א‬ ‫כי ע ק ר ו ן הסיוע ה ו א ב כ ל ל‬ ‫עקרון‬ ‫״אנומאלי״׳ כ פ י‬ ‫שהעיר‬ ‫הלורד‬ ‫‪Reading‬‬ ‫ב מ ש פ ט ‪ BaskervMe, (11 ,‬ה נ ״ ל )ענו׳ ‪ ,(664‬ש ה ר י בעטיו נ ד ר ש ה ש ו פ ט ל ב ק ש ל ו ת ו ס פ ת‬ ‫משקל׳ ל־‪ 100%‬א ש ר כ ב ר השיג ב א מ צ ע ו ת ההוכחה העיקרית‪ .‬זה הוא‪ ,‬א ם נ י ת ן להיאמר‪,‬‬ ‫אמצעי ש ל מ ש נ ה ־ ז ה י ר ו ת מ צ ד ה מ ח ו ק ק ׳ ולכן ל א נ ד ר ש הסיוע ל א ו ר ך כ ל החזית׳ ו ד י ל ו‬ ‫א ם יתלווה לאיזו שהיא נ ק ו ד ה מ מ ש י ת ‪.‬‬ ‫ב‬ ‫״העקרון־של־פרכסין»‬ ‫ל ג ב י ע ד ו ת מסייעת — א ו מ ר ה ל ו ר ד ר ד י נ ג ב פ ס ק ־‬ ‫הדין ה ק ל ס י הנ״ל — מ ק ו ר ו נעוץ ב ס כ נ ה ל ה ר ש י ע א ד ם ע ל ־ פ י ע ד ו ת ו ה ב ל ־‬ ‫ת י ־ מ א ו ש ר ת ש ל מי שהוא פ ו ש ע ודאי‪ .‬מ ה ש ד ר ו ש הוא‪ ,‬ע ד ו ת ־ מ ה נוספת‪,‬‬ ‫א ש ר מ ת ו כ ה מ ס ת ב ר ׳ כ י סיפורו ש ל ה ש ו ת ף ־ ל ע ב י ר ה א מ ת ‪ ,‬וכי ב ט ו ח דיו‬ ‫ל פ ע ו ל ע ל פיו‪.‬״‬ ‫ג‬ ‫הדברים‬ ‫)שם׳ עמ׳ ‪.(665‬‬ ‫ש נ א מ ר ו כ א ן ל ג ב י הסיוע ה נ ד ר ש ל ע ד ו ת ו ש ל ש ו ת ף ־ ל ע ב י ר ה ‪ ,‬כ ו ח ם יפה‪,‬‬ ‫במידה שווה׳ ג ם ל ג ב י ה ס י ו ע ה נ ד ר ש ל ע ד ו ת ו ש ל מ ת ל ו נ ן ב ע ב י ר ה מינית׳ כי א ח ד ה ו א‬ ‫הרעיון‬ ‫ד‬ ‫ה ב ט ח ו נ י ‪ ,‬ה מ ו נ ח ב י ס ו ד שניהם• ומכיון ש כ ך ‪ ,‬ה ר י ב מ ס י ב ו ת ה מ ק ר ה דנן‪ ,‬ו נ ו כ ח‬ ‫ה ה כ ח ש ה ה ט ו ט א ל י ת הנ״ל‪ ,‬ש נ י ה פ ר ט י ם — )א( ו־)ג( — שצויינו ע ל ־ י ד י ה ש ו פ ט המלומד‪,‬‬ ‫כ ש ר י ם היו ל ש מ ש סיוע ל ע ד ו ת ו ש ל ה מ ת ל ו נ ן כולה‪.‬‬ ‫אין מ מ ש בשאר הטענות שהושמעו על־ידי בא־כוח המערער כלפי ההרשעה בעבירה‬ ‫הראשונה׳ ואנו קובעים׳ כי ה ר ש ע ה זו בדין יסודה‪.‬‬ ‫ך‪,‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫כ מ ו ־ כ ן אין א נ ו מ ו צ א י ם דופי ב ה ר ש ע ה השניה‪ .‬ה מ ק ר ה ש ל פ נ י נ ו ד ו מ ה ב כ ל פ ר ט י ו‬ ‫למקרה‬ ‫ניסה‬ ‫ה א נ ג ל י הידוע ש ל משפט‪ •R. v. Hugh Sadler Beech (1912), (4) ,‬ש ם‬ ‫ה נ א ש ם ל פ ר ו ץ ל ח ד ר ה ש ל ה מ ת ל ו נ נ ת ׳ כ ד י ל ב ו א ע מ ה ביחסי מין‪ ,‬והיא ק פ צ ה ב ע ד החלון‬ ‫ונחבלה‬ ‫קשה׳ ו ה נ א ש ם הורשע‪ ,‬כ מ ו ב מ ק ר ה דגן‪ ,‬ב ג ר י מ ת ח ב ל ה ח מ ו ר ה ‪ .‬הוגש ע ר ע ו ר ‪,‬‬ ‫ו ב י ת ־ ה מ ש פ ט ל ע ר ע ו ר י ם ק ב ע ‪ ,‬כי ה מ ב ח ן ה נ ב ת היה׳ א ם ה ק פ י צ ה ה י ת ה ״ ת ו צ א ה ט ב ע י ת ״‬ ‫‪1‬‬ ‫ש ל מ ע ש ה הנאשם׳ ו מ ש ע נ ו ה מ ו ש ב ע י ם ב ח י ו ב ע ל כך׳ אין מ ק ו ם ל ב ט ל א ת ה ה ר ש ע ה ‪ .‬ג ם‬ ‫כאן‪ ,‬ב ק ר א נ ו א ת פ ס ק ־ ד י נ ו ש ל ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד ה מ ז כ י ר א ת ה א ס מ כ ת א הנ״ל׳ אין ס פ ק‬ ‫כי ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד נ ת ן ד ע ת ו ע ל ה מ ב ח ן ההוא‪ ,‬וכי מ מ צ א ו היה׳ כי ג ם ק פ י צ ת ה מ ת ל ו נ ן‬ ‫ד נ ן ה י ת ה ת ו צ א ה ט ב ע י ת וישירה ש ל מ ע ש ה ה מ ע ר ע ר ‪ .‬העובדה׳ כי ה ש ו פ ט ה מ ל ו מ ד פ ס ל‬ ‫א ת ה ה א ש מ ה בנסיון הריגה‪ ,‬אינה מ ע י ד ה ע ל היפוכו ש ל ד ב ר ׳ כ פ י ש נ י ס ה לטעון ל פ נ י נ ו‬ ‫ז‬ ‫ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר ‪ ,‬ש כ ן ר ח ו ק י ם מ א ד ה מ ו ש ג י ם זה מזה‪ ,‬ואין צ ו ר ך ל ה ר ח י ב א ת ה ד י ב ו ר‬ ‫ע ל כל‬ ‫י( פרכסין — פרקטיקה משפטית־ על פ־ ירושלמי‪ ,‬בבא מציעא‪ ,‬פרק בי‪ ,‬הלכה זז׳‪.‬‬ ‫— ‪— 445‬‬ ‫אליעזר שווילי נ גז־ היועץ ה מ ש פ ט י‬ ‫עיפ ‪128/52‬‬ ‫״!!םקי־דין״‪ ,‬כ ר ך זי‪ ,‬תשי״ג‪/‬תשי־״ד־‪1953‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫השופט זילברג‬ ‫ל ע ו מ ת ז ה נ ר א ה לנו׳ כ י אין יסוד ל ה ר ש ע ה ב ע ב י ר ה השלישית‪: ,‬׳יש ל ב ט ל ה ‪ .‬ה ע ‬ ‫ב י ר ה ל פ י ה ג ד ר ת סעיף ‪)124‬ב( ה י א ‪:‬‬ ‫״מניא‪ ,‬עוצר א ו מ ו נ ע א ד ם המחוייב על־פי החוק ל ה ו פ י ע כ ע ד וליתן עדותו‪,‬‬ ‫מ ל ה ו פ י ע ו ל ה ע י ד וכד‪.‬״‬ ‫א‬ ‫ל א נ ת ב א ר כ א ן פירוש ה ד י ב ו ר ‪ :‬״מחוייב ע ל ־ פ י החוק״ — ח ו ב ה כללית‪ ,‬ח ו ב ת האזרח‪ ,‬שלא‬ ‫ל ע ב ו ר ע ל ״אם ל א יגיד״‪ ,‬א ו ח ו ב ה מיוחדת׳ ב מ ק ר ה הקונקריטי‪ ,‬לאחר שה־זמן כחוק מ ט ע ם‬ ‫ב י ת ־ ה מ ש פ ט ‪ ,‬וייתכן כי יש לייחס ל א ו ת ו ד י ב ו ר א ת ה פ י ר ו ש השני דוקא׳ כ פ י ש ט ע ן ל פ נ י נ ו‬ ‫ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר ‪ .‬א ך גם א ם ל א נ ק ב ל א ת ה ה ש ק פ ה הזאת׳ עדיין ל א הוכחו כ א ן יסודי‬ ‫ב‬ ‫העבירה‪ ,‬כ פ י שהוסיף וטען ל פ נ י נ ו ב א ־ כ ו ח ה מ ע ר ע ר ‪ .‬ה ק ט ע היחיד ב ע ד ו ת ו ש ל ה מ ת ל ו נ ן‬ ‫ב נ ק ו ד ה זו‪ ,‬ה ו א ‪:‬‬ ‫״ ב ב י ת ־ מ ש פ ט ה ש ל ו ם נשבעתי׳ ו ל א באתי ל ב ד י א ל א ה מ ש ט ר ה ה ב י א ה אותי‬ ‫ומאז כ ב ר הופעתי כ ל פ ע ם ‪ .‬ב פ ע ם הראשונה ל א הופעתי כי חש‪:1‬תי ש ל א‬ ‫ג‬ ‫יהיה מ ש פ ט כ ל ל ‪ .‬א מ נ ם ק י ב ל ת י הזמנה ל ב ו א ל ב י ת ־ ה מ ש פ ט א ך ל א באתי‬ ‫כי ח ש ב ת י ש ל א יהיה המשפט‪.‬״‬ ‫נוכח‬ ‫ד ב ר י ם א ל ה אין י ס ו ד ל ק ב י ע ת ו ש ל השופט המלומד׳ כי ה מ ת ל ו נ ן ל א הופיע‬ ‫ב ח ק י ר ה ה מ ו ק ד מ ת ב ש ל שידוליו א ו איומיו ש ל ה מ ע ר ע ר )ראה ס ו ף פ ם ק א ‪)2‬ד( לעיל(‪ ,‬ו ג ם‬ ‫ד‬ ‫עצם השידולים או האיומים הללו‪ ,‬ל א נ ר א ה כי מ ט ר ת ם היתד‪ .‬להשפיע ע ל ה ע ד שלא‬ ‫ל ד ע י ד ‪ .‬מ ט ע ם זה ס ב ו ר י ם אנו‪ ,‬כי ה ר ש ע ה זו אין ל ה ע ל מ ה ש ת ס מ ו ך ‪.‬‬ ‫‪ .8‬ואשר ל מ י ד ת העונש‪ ,‬ביחס ל ש ת י ההרשעות ש ל א ב ו ט ל ו ע ל ידינו‪ ,‬אין א נ ו רואים‬ ‫י ס ו ד ל ה ת ע ר ב בגזר־הדין‪.‬‬ ‫לפיכך‬ ‫ה‬ ‫ה ו ח ל ט ‪ :‬ל ד ח ו ת א ת הערעור‪ ,‬ולאשר א ת ה ה ר ש ע ה ו א ת גזר־ הדין ל ג ב י ש ת י‬ ‫ה ע ב י ר ו ת הראשונות‪ ,‬ו ל ק ב ל א ת ה ע ר ע ו ר ו ל ב ט ל א ת ה ה ר ש ע ה ו א ת גזר־הד״ן ל ג ב י העבירה‬ ‫השלישית‪ .‬הענשין ע ל ש ת י ה ע ב י ר ו ת הנ״ל יירצו ב ע ת ובעונה אחת‪ ,‬ו ת ק ו פ ת ם ת י מ נ ה מיום‬ ‫מ ת ן פ ס ק ־ ה ד י ן ב ב י ת ־ ה מ ש פ ט ד ל מ ט ה ‪ ,‬היינו‪ :‬מיום ‪.8.7.52‬‬ ‫ו‬ ‫ניתן ב פ ו מ ב י היום‪ ,‬כ״ה בניסן תשי״ג)‪.(10.4.1953‬‬ ‫ז‬ ‫— ‪— 446‬‬