ארועים - שובל
עלון קיבוץ שובל טבת תשע"ו ,דצמבר 2015 חנוכה ,מאסטר שף – איזה כייף! לקוראי השובעלון שלום רב! בין עלון לעלון התחלפו העונות ,והסתיו החורפי הפך לחורף סתווי .העננים השמנמנים באופק ,בכיוון תל א-שריעה ,נותנים תקווה לחורף גשום וליבולי ברכה .בנקודת זמן זאת אפשר רק לייחל לכך .אבל מה הקשר בין תל א-שריעה לגשם? מפי איילון שלו (לרנר), שהיה פלאח ומלומד בתחום ,למדתי שענני הגשם בשובל תמיד מגיעים מכיוון תל א- שריעה .בגיליון זה אנחנו נפרדים בצער מאיילון ז"ל .והתל – גם הוא מוזכר הפעם, בסיפור על אירוע מיוחד שהתרחש בקרבתו במלחמת העולם הראשונה ,וכותרתו על רכבות ,קרבות וכדורגל בשדות שובל .אבל הגיליון נפתח בדברים עליזים יותר – אירועי חנוכה. תוכלו לקרוא את הברכה היפה שכתבה איילת שגב בשם כל משפחת שגב המורחבת. מידע תמציתי על דמי חנוכה בכלל ,ובשובל בפרט ,ועל סביבונים שמחלקים מתנות, בעבר ובהווה ,הוא רקע לשאלה שעלתה ,האם המסורת הזו מתאימה כיום? תחרות מאסטר שף המקומית ,בניצוחו של בני בן ישראל ,הסעירה את כל משתתפיה. השובעלון מסקר את האירוע ומגלה סודות קולינריים שהביאו ניצחון לקבוצה האדומה. נושא שיפור פני החצר הקיבוצית מעסיק כבר כמה שנים את בילי קורן ,והיא מספרת על הפרויקטים שנעשו כדי לשפר את מראה הקיבוץ שלנו. יותם אידן וייס משתף אותנו בחוויה שהייתה לו במסע לפולין – קבלת מכתב שכתב סבא רבא שלו ,שמצא את מותו בשואה. לזכר בן שובל ,אילון שלו (לרנר) ,תוכלו לקרוא את ההספד שנשא יריב רייכר בהלוויה. תחת הכותרת סיפורי בראשית מהמטע בשובל תוכלו לקרוא את דברי הימים של הענף הזה ,שנעלם מהנוף ,אך נשאר בלבנו .הכתבה בהחלט ארוכה ,אבל לא רציתי לוותר על שום קטע – הכול נראה לי ממש מעניין .הקוראים מוזמנים לשפוט. הדס מאיירס מספרת על פעילות "בית חם" של ותיקי שובל ותשמח גם להשתתפותכם. והקינוח קליל -מפי הטף ,תן חיוך והגיגים בקו ,פרי עטו העוקצני של ראובן הירשלר. ערב רב של נושאים שהחוט המקשר ביניהם הוא שובל .אני מקווה שתיהנו מהקריאה. אשמח למשוב ,וכמובן גם לרעיונות ולנושאים שכדאי להביא לשובעלון. שלומית 1 כתבה וקראה -איילת שגב לכבוד חג האורים אנחנו רוצים לאחל לכולם שהאור לנצח יישאר דלוק בלבכם ובביתכם, שנדע גם להאיר האחד לשני במחווה קטנה ואמיתית כי חשוב שהאחר ירגיש שיש פה גם ערבות הדדית. שנמשיך לקיים חיי חברה עשירים ומוארים ומלאי פעילות וניפגש בשבתות בחדר האוכל להתחמם עם מרק בצקניות. שנזכור שכל אחד מאתנו בשובל הוא אמנם אור קטן, אך כשכולנו נרתמים למטרה משותפת בקהילה ,אנחנו יוצרים אור איתן. שנמשיך לצעוד ולהסתובב בחופשיות ברחבי הקיבוץ בנתיבים מוארים, ושחיי התרבות והקהילה התוססים יאירו לנו פנים. שנצליח להאריך ימים כנהוג בשובל ולזכות בבריאות טובה, אבל שיהיו אלו תמיד ימים של אור ,אהבה ושלווה. שהוותיקים שייסדו את הקיבוץ תמיד יזכו להערכה כי הם אלו שהציתו בלהבה נרות של יוזמה ,התארגנות ועשייה. שנדע לקבל בברכה פנים חדשות אל תוך חיי הקהילה, ולא נשכח לטפח את דור העתיד ,שהוא האור שלנו והתקווה. מי ייתן ,ואור נרות חנוכה יאיר את חיינו בשובל לשלום ואחווה ושאחרי החג ,למרות אכילת המטעמים ,נהיה כולנו לנר ,ולא לסופגנייה... מאתנו ,משפחת שגב המורחבת 2 חגים תמיד מבוססים על מסורת ,ומסורת תמיד מלווה בנוסטלגיה .השנה חגגנו את חנוכה עם כמה סממנים בטעם של פעם .בנוסף על הלמפיונים ,השירים ,הריקוד וההצגות החליט צוות החג לחדש מסורת שובלית ארוכת השנים שבה הסביבונים מביאים מתנות לילדים. המסורת מעוגנת במנהג לתת לילדים דמי חנוכה .מקור המנהג בגולה ,וסבורים שהוא נוצר כדי למנוע מילדי היהודים לקנא בשכניהם הנוצרים המקבלים מתנות בחג המולד ,הסמוך לחג החנוכה .בקהילות בבל ,אלג'יר ובוכרה נהגו להכין עוגות דבש ולהסתיר בתוכן מטבעות כסף וזהב .מקורות דתיים מסבירים שהמנהג נובע מהרצון ללמד את הילדים להרבות בצדקה ובמעשים טובים וכן כדי להוסיף חגיגיות לחג .בשובל הותאמו מעות חנוכה לרוח הקיבוץ השיתופי ,והקיבוץ הוא שנתן את המתנות ,בידיהם של הסביבונים, שהגיעו בכל שנה ,שמנים וכבדים ,מזמרים ורוקדים ודוחפים עגלות עמוסות מתנות. את המתנות בחרנו בתערוכה גדולה של צעצועים ומשחקים .בילדותי זה היה אירוע חד- שנתי ,מיוחד ומרגש .לא היה אז כול-בו גדוש ,וכמעט לא הגענו לחנויות בעיר הגדולה. בבתי ההורים היו צעצועים מעטים מאוד ,ובתי הילדים היו משחקים בסיסיים בלבד .וכך, כשהתקרב חג החנוכה והלכנו לבחור לעצמנו מתנה מהתערוכה .היינו נרגשים מאוד וההתלבטות הייתה קשה :מה אבחר הפעם? למה יספיק התקציב שלי? מתנה אחת גדולה? הרבה דברים קטנים? רקמה? קלפים? ספר? פנס? כדור? התלבטות קשה. בערב החג ישבו כל הילדים בחדר האוכל במלבן גדול על ספסלי עץ עם חבריהם לכיתה ולגן ,וכל חברי הקיבוץ סביבם .חדר האוכל היה אפלולי ומואר רק בחנוכיות .כשהגיעו הסביבונים גברה ההתרגשות .הם זימרו שיר לכל קבוצה .הנה כמה שירים נבחרים וזכורים לטוב מחנוכה תשכ"ו ,1966 ,באדיבות הארכיון (מיקי עין גדי): הסביבונים :סבנו דרך ארוכה /באנו ערב חנוכה /סבנו ,אצנו ,בלי לחנֹות /בכרסנו מתנות( ...במנגינת סביבוני ירוץ בגיל) לגן גימל כאן ברכה /עם המתנות שלוחה /כי סיפרו במודיעין /שאתם ממש לומדים. והילדים עונים :לסביבון אנו מודים /והידד ללימודים! (במנגינת באנו חושך לגרש) הסביבונים (במנגינת סביבוני ירוץ בגיל) :בני "רימון" ,עכשיו תורכם /שי הבאנו גם לכם. הילדים :מה הבאתם ,ננחש! - /מה שכל אחד ביקש... יחד :מה יפה המתנה / ,בואו שוב בעוד שנה! וכן הלאה ,שיר לכל קבוצה ,והילדים מקבלים ארגז של מתנות אישיות .בסיום הערב היינו פותחים אותן בהתרגשות רבה .איזו שמחה. חנוכה היה החג הנפלא ביותר בשנה! ומה בהווה? היו שחשבו שעניין המתנות מיותר וחומרני מדי ,והיו ששמחו מאוד לחדש את המסורת הכייפית הזאת .בחג עצמו היו רוב הילדים היו נלהבים ושמחים ,וכמה מבוגרים בוודאי הצטערו שהמתנות לא נועדו גם להם. מזל שהיו סופגניות. ומה בשנה הבאה? בעיניי המסורת יפה ,אבל ההחלטה כרגיל ,תהיה בידי מארגני החג, העיקר שנחגוג בצוותא ובשמחה. תודה רבה לצוות שהקדיש חשיבה רבה לכל מרכיבי החג והמון עבודה. שלומית 3 וגם על לביבה שבאה מאהבה אירועי חנוכה כללו השנה פעילות שעוד לא הייתה כאן :תחרות מאסטר שף .על הצד המקצועי הופקד בני בן ישראל ,בן קיבוץ שובל שהשתתף במשחק הטלוויזיוני הזה בהצלחה רבה וממשיך לעסוק בתחום הקולינרי. המשתתפים התקבצו בשמונה קבוצות מלאות מרץ ,בהרכבים חברתיים מגוונים .המשימה הייתה להכין תוך 45דקות מנה מנצחת ,תחת הכותרת "לביבות לחנוכה" ,וכן קינוח טעים. לרשות המשתתפים עמד מזווה עמוס ומפואר מלא במוצרי מזון .המתח היה רב ,האש להטה בכירות הגז ,השמן בעבע ולחץ התחרות הורגש באוויר. שלב הטעימות על ידי חבר השופטים והשף המהולל היה מותח במיוחד. מי יהיה המאסטר שף של שובל? איזו קבוצה תזכה? השופטים בחנו גם עיצוב המנה והיצירתיות בהכנתה.תגובות השופטים נעו בין לקלוק שפתיים ,מחמאות ושבחים לבין ...איך נאמר זאת בעדינות ...חוסר שביעות רצון מטעם המנה... במקום הראשון זכתה ,לאחר קרב קשה ,הקבוצה האדומה .בוודאי תהיתם מהו המתכון שהביא לה את הניצחון .מערכת השובעלון ביקשה לדעת מה סוד המנה וקיבלה כמה רמזים .הנה הם ,מפי השפית המקומית הילה פז: פֹורלאב המנה המנצחת קיבלה את השם ְ לכבוד ארבע הלביבות בצורת ארבעה לבבות המסמלים הרבה אהבה .כל לביבת-לב הייתה שונה וכללה עולם ומלואו: בלביבה א' חבְ רּו יחדיו שני סוגי תפוחים, תפוח אדמה ותפוח עץ ועמם אגס וצ'ילי. היא הוגשה עם מטבל שמנת ועשבי תיבול. לביבה ב' כללה בטטה ובננה והוגשה עם רוטב צ'ילי מתוק ומיץ תפוזים. לביבה ג' נבנתה משתי לביבות תפוחי אדמה וביניהן שוקולד. לביבה ד' כללה את כל המרכיבים שנזכרו לעיל ,שנאמר ,הנה מה טוב ומה נעים ,שבת אחים גם יחד. אכן ,מתכון מלבב ,של צוות רחב-לב מקורי ונבון כפיים .כך חשבו גם השופטים .בנוסף על היצירתיות היו מעורבות בעשייה כמה וכמה ידיים מקצועיות ,שידעו להגשים את הרעיונות המעניינים ולעשות מהם משהו אכיל... כל הכבוד לצוות על הרעיון ועל הביצוע ,ותודה רבה לבני בן ישראל .היה ממש כיף! 4 על שיפור פני החצר הקיבוצית באמצעות פרויקטים עם בילי קורן כל מי שעובר בשבילי הקיבוץ מבחין בוודאי בשינויים מפתיעים המתרחשים בנוף הקיבוץ. חלק ניכר הוא פרי עבודת קבלן הגינון ,אבל חלק מהפינות הן פרי יוזמה ,תכנון וביצוע של בילי ודודי קורן ולצדם זיגי ונעם ,מנהלי הנוי בעבר ,וכן שמעון פשלי ,דורון ועדנה. ביקשתי מבילי לספר על כך .בילי פתחה ברשימת הפרויקטים ,אבל קודם לכל – חשוב שנבין את הרעיון שעומד מאחורי העשייה הרבה ,והריהו -מפי בילי. התפיסה המובילה את העשייה שלנו בשטח נובעת מהרצון שחצר הקיבוץ תכלול מרכיבים של עבר-הווה-עתיד ,שיהיו בה מרכיבים של מוזאון פתוח שהם חלק בלתי נפרד מהנוף ומצויים סביבנו בכל עת ,ולא רק בתוך מבנה ייעודי וסגור .כך יוכלו הורים וסבים להסתובב בשבילי הקיבוץ ולספר לילדים מה היה כאן בעבר ,כך יוכלו אנשים חדשים שהצטרפו לקהילה ללמוד על עברה .המקומות והפינות מזמינים יצירת משחקים ופעילות חינוכית סביבם,והכוונה היא לשמור על מראה אסתטי וניקיון .עיקרון נוסף הוא שילוב עבודות של אומנים מקומיים בשטח ,וההיכרות אתם ועם יצירתם ,היא עוד אמירה קהילתית. לקיבוץ שובל אין כיום אדריכל נוף. בכמה פרויקטים נעזרנו במיכל אלמלם, מטעם ועדת התכנון של הקיבוץ וכל מה שאנחנו עושים מאושר בוועדה זו. רשימת הפרויקטים ארוכה .התחלנו בשדרה החקלאית ,שנחנכה ב,2009- כשמלאו לקיבוץ .63השדרה היא הגשמת חלום של שנים לאסוף כמה שיותר כלים חקלאיים שסיימו את תפקידם וליצור מהם תצוגה נאה .הרצון לשלב בשדרה צמחייה הוליד את הקשר עם משתלת גילת וגם את הרעיון שצריך לשנות את גישת הגינון במרחבי הקיבוץ ולעבור לצמחייה חסכונית במים .השילוט על הכלים ,פרי עבודתה של עדנה. הפרויקט הבא היה שיפור גן "העץ הנדיב" .משפחת כדורי יזמה את נטיעת העצים, משבעת המינים ומצמחיית ארץ ישראל ,ואת הצבת קטעי הסיפור והספסלים ,כל זאת לזכר בנם ,שאולי ,שאהב את ארץ ישראל והיה נדיב ורחב לב .התוספת שלנו הייתה פיתוח הפינה ,הנחת אבנים גדולות ,שבילים מאבני ִמדרך וכן פסלי מתכת שהכין זיו שלח-מורטון. 5 באוקטובר ,2012בשנת 65לשובל ,נחנך "שביל שובל" .הצוות שהגה את הרעיון והוציאו לפועל ,כלל את רינת ,מיקי ואורית .לאורכו הוצבו שלטים על עשרים מבנים מההיסטוריה של הקיבוץ ונצבעו הבתים בצבע ייחודי .במשך השנה הנוכחית 70 ,לשובל, בכוונתנו להמשיך את הפרויקט ,לעשות גינון ופינת ישיבה ליד כל מבנה וכן תמונות (בטכניקה שמתאימה להצבה בחוץ) שיספרו מה היה בתוך המבנה .אנחנו מקווים לקבל תקציב לכך ממשרד ראש הממשלה ,שלקח על עצמו את אירועי ה 70-ל 11-הנקודות בנגב .השביל מסתיים בתצפית היפה מחדר האוכל והוצבו שם שולחנות מעוטרים באריחי קרמיקה שהכינה עדנה גלילי. ב 2013-זכה בית הביטחון לטיפול יסודי :הורדת העצים שהסתירו אותו ,הקמת מסלעה וגינון .האגף לשימור אתרים הציב שלט כחול המספר על המבנה .בנוסף לכך הוצבו ברחבי הקיבוץ ספסלי עץ שהכין זיגי .גן זוהר תוכנן מחדש ע"י מיכל ועבר מתיחת פנים רצינית. ב 2014-הוקמו מתחמי האשפה ,בעזרת תקציב מהמועצה .על קיר הארכיון הודבקו אריחי עוד נמשכת השרשרת עם שמות כל הקבוצות של ילדי שובל והצב של דובי זכה לפינה הולמת .גם כאן העבודה פרי ידיה של עדנה .הוקמו גם שתי פינות הישיבה ב"גבעת הילדים" שליד בית התינוקות הישן. השנה התעשרנו ב"קיר יום העלייה" פרי מכחולו של מיכאל פיק .באורווה נרתמנו לעזרת הצוות המחזיר עטרה ליושנה ונשתלו דשא ועצים ומוקמת פרגולת עץ גדולה ,הכל בהתנדבות של צוות מסור ועיקש ...קיר "הבית הלבן" התקשט באריחים מצוירים של עדנה ולמרגלותיו שיר של השובלטרון .מתוכננים עוד שירים על אריחים .נוספו גם הציפורים שיצר רונן מנדלב באזור חדר האוכל ונדנדות עץ שזיגי בנה והוצבו לאחרונה ליד מתקן המשחקים. 6 בשנתיים הראשונות עבדנו ללא תקציב .בארבע השנים האחרונות אנחנו מגישים תכנית עבודה להנהלת הקהילה ומקבלים תקציב צנוע .כידוע ,כל סלע וכל אבן מדרך עולים כסף רב .האומנים תורמים מזמנם ומכישרונם ,ואנחנו מממנים רק את החומרים -צבעים, אריחים ,עץ מתכת... ט"ו בשבט בכל שנה הוא הזדמנות לנטיעה ולשתילה .כך זכינו בתוספת של כמה פינות ירוקות :השדרה החקלאית ,עצי הזית ושדרת עצים ליד מועדון הנעורים ,חורשת עצים שנטעו 40משפחות חדשות מאחורי מבנה הנעורים ,חרציתנים במדרון חדר האוכל ועצים לאורך הכביש היורד מהכולבו לתחנת הדלק. פרויקט נוסף שייסדנו השנה הוא "אמץ פינה" ,שנועד לטפל בתחזוקה שוטפת של כל הפינות שהוקמו .אנשים רבים התאמצו ואימצו" :גבעת הילדים" בטיפולה של משפחת שלח -מורטון; הגן הנדיב באחריות שרה ומשה כדורי ועמם דנית וגדי כהן; "גן זוהר" בידי חמולת וייס; "הומאז' לצוות הנוי לדורותיו" הוצב על קיר הנגרייה ,והגינון בידי ליאור כהן ונועם קרוטמן; פינת הצב ו"עוד נמשכת השרשרת" –שלומית גולני; את "הערוגה" הפרחונית מטפחת נעמי כיתאין; סביבת מצפה הכוכבים באחריות אילנה צור; השדרה החקלאית -בילי ודודי וגם לאה אגין ויושקו רייכר; אתר ההנצחה ובית הביטחון בטיפולן של משפחות מעודה ,אלמלם ופז .הפיקוס ומתקן המשחקים הגדול וכן רחבת חדר האוכל ורחבת הדקל מחכים למתנדבים! ולא נשכח את "יום המעשים הטובים" שהוא הזדמנות לניקיונות מסביב לענפי הקיבוץ ובשכונות. מה הכוח המניע את כל העשייה הזאת? –אהבה למקום והרצון לחיות בסביבה אסתטית, נאה לעין ,המשרה שלווה ומעוררת זיכרונות מן העבר ומקשרת אותם להווה .החלטתי שאני רוצה להתמקד בתחום הנִ ְראּות של המקום ולתרום בתחום זה לקהילה שלי .המטרה שלי היא לרתום לעשייה כמה שיותר אנשים ,כאלה הרואים ביפי חצר שובל ערך, ומראה המקום וניקיונו חשובים להם .כי זה תלוי רק בנו! דברים פשוטים כמו לצאת עם מטאטא קצת מעבר לפינה הפרטית ולטפל קצת בתחום הציבורי. תודה רבה לך ,בילי .השביל שבו את צועדת תואם את רוח הדברים שנכתבו לפני כמה שנים" :בשביל שובל" ,שהוא שביל בין עבר לעתיד ,שביל בין מקומות ובתוך לבבות. 7 יותם אידן וייס מספר על המסע לפולין ובעיקר על חוויה משפחתית מיוחדת בית כנסת בווארשה .גטו ווארשה .אנדרטת "הלב השבור" .בית הקברות בלודג'. פארק ניצולים .אושוויץ .עוד בית כנסת .חסידי אומות עולם .קור .רצח .שנאה. פשוט קשה לעכל ,הקשר בין המקומות למה שקרה בהם ,לסיפורים שעומדים מאחוריהם נראה דמיוני ,לא אפשרי .לא אמין .נראה כמו מוזיאון. מכתבים מהבית: ביום שישי ,במסע ,לאחר קידוש ,ארוחת ערב וערב פולקלור פולני קיבל כל ילד מעטפה עם מכתבים מהבית .הרגשתי שהמעטפה שלי הייתה די עבה .לאחר שקראתי את המכתבים של אבי ואחותי פניתי למכתב של אמי .במכתב היא סיפרה לי שני סיפורים של סבתי בתקופת השואה .בנוסף צירפה מכתבים שסבא רבא שלי, יעקב בלום ,כתב למשפחתו ממחנות עבודה ברוסיה ,שאליהם נשלח על ידי משתפי פעולה של הנאצים .הנמענים היו אשתו, שהייתה אז בהיריון עם אחותה של סבתי ,חמותו ובתו שהיא סבתי .במכתבים אלו כותב יעקב כאדם שככל הנראה לא יפגוש יותר את משפחתו ומודע לכך שחייו לא יימשכו לאורך זמן רב .הוא משאיר להם הוראות מדויקות איך הוא רוצה שימשיכו לנהל את המשך חייהם ומצהיר על אהבתו לכל אחת ואחת מהן ושהוא נפרד מהחיים. ופתאום זה מכה בי .פתאום האדישות אובדת .כשזה בא ממקום שקרוב אליך ,קשה להישאר אדיש .פתאום ישנו אדם העומד מאחורי המילים ,אדם שכל כך קרוב אלי ,אדם שבזכותו אני פה .אני יושב בחדר במלון וקורא את המכתבים פעם ועוד פעם .מנסה לעכל. חושב על אותו אדם שכותב את המכתבים .איך אפשר להיפרד מהמשפחה במילים? איך אפשר להיפרד מהחיים? את המכתבים החלטתי לקרוא בטקס של המשלחת במחנה מיידנק כעבור מספר ימים .היה לי חשש גדול שלא אעמוד בזה ,שיהיה לי קשה מדי לקרוא ופשוט אפרוץ בבכי .הגיע תורי לקרוא .החזקתי במיקרופון ביד אחת ,את המכתבים ביד השנייה והמילים פשוט יוצאות לי מהפה .קורא לאט ,ברור וחסר כל רגש .לא עברה לי שום מחשבה בראש באותם רגעים, המוח בחר להתנתק .האם אפילו בקטע הזה ,קטע שהיה כל כך חזק ומשמעותי עבורי ,אני פשוט לא מוכן לעכל? אחרי כל מה שהמכתבים האלה עשו לי ,זוהי ההרגשה שהמוח בוחר? לא עברה בי שום מחשבה של עצב או כאב ,פשוט ריקנות .תחושה שקשה 8 להסבירה במילים ,תחושה שאני בספק אם עוד תחזור בחיי .אני מסיים את הקריאה ומרגיש תחושת פספוס .רציתי להרגיש משהו באותו רגע מיוחד -לחשוב על סבתא, עצבות ,תחושה כלשהי ,אבל שום דבר .הטקס ממשיך .אני רוצה שרק ייגמר כבר ,רוצה רגע לעצמי .עוד קטע קריאה .עוד שיר .התקווה. לאחר הטקס התחושה עדיין מלווה אותי .המורים והחברים מחבקים ואומרים שהיה מדהים ומרגש נורא .לי באותו רגע קשה לדבר ,לא יודע מה להגיד ,מנותק מהסביבה וממה שקורה סביבי .אני מסתכל לאחור ורואה את הר האפר והולך להדליק נר נשמה לזכר יעקב ולזכר סבתי .ואז אני בוחר להיות לבד קצת .הולך מסביב להר האפר ,מסתכל על הנוף ופתאום ממלאת אותי תחושת גאווה .גאווה שהצלחתי .אחרי כל התלאות ,התופת ,הטרור ,משפחות שנפרדו ,מיליונים שנרצחו ,אני עומד במקום הנורא הזה ומקריא את המכתבים של סבא רבא .אני מרגיש תחושת ניצחון .ניצחון על כך שלמרות היפרדותו מהחיים במכתבים ,נינו קרא את מכתביו ואת סיפורו בפני יותר ממאה חברי המשלחת; ניצחון משום ששתי בנותיו הקימו משפחות נפלאות וניהלו חיים מדהימים; ניצחון משום שיש לנו מדינה משלנו ,ואין פחד שדבר כזה יחזור; ניצחון כי נכד לארבעה ניצולי שואה מרגיש גאה במקום הנורא הזה. יותם אידן וייס הנה הקטעים מהמכתב שקראתי בטקס (מתורגם מהונגרית): ב' באייר ,התש"ב (שנת ,)5702 19.4.1942 מגדה יקרה, מכיוון שאת מכתבי זה תפתחי ,בעזרת השם יתברך ,רק לאחר הלידה, ובמידה ולא אהיה כאן ,בדרך זו אני מאחל לך מזל טוב ,ואלוקים הכל יכול ,המנהל את העולם ,יברך אותך ואת ילדי ,יושיט אליך את ידיו המברכות וידריך אתכם בהתאם לרצונו הקדוש. בלב כבד ,אך בקבלת רצונו הקדוש של אלוקים ,כעת ,בטרם גיוסי, אציג ואכתוב את בקשתי להלן ,הואיל ואני לוקח בחשבון שדברים רבים עלולים להתרחש בחיי. בלב צנוע מבקש אני את אבינו רב החסד שייתן כוח למשפחתי ולכלל עם ישראל ויברך את ילדיו ברצונו הקדוש ויגן עלינו. בראש ובראשונה אני מבקש סליחה ומחילה אם פגעתי במישהו אי פעם, ומבקש את הכל-יכול להתחשב בחולשותיי ולקחת אותי תחת השגחתו. מגדה יקירתי ,אני מודה לך עבור שנותינו המשותפות עד כה ,ואת, האישה המבורכת על ידי השם יתברך ,תהיי מוגנת על ידו ותצליחי להוביל את ילדיך לחופה .אם ,ברצונו של הגורל ,לא אשוב הביתה ,אזי 9 תצטרכי את לשאת בעול כל המשפחה .אם תראי שאינך יכולה להיות לבדך ותרצי להתחתן שוב ,עשי זאת לפי הבנתך .אם תחליטי לעלות לארץ ישראל ,עשי זאת ,אך מדי פעם בואי הנה עם הילדים .זכרי אותי לעתים קרובות באהבה ,כפי שאני חשבתי עליך .את היית שִ מחתי, וכעת ,בשעת כתיבת שורות אלו ,מקווה אני שתהיי גם בעתיד. הריני נפרד מכל אחד מבני משפחתי באהבה רבה .יזכרו אותי ויתפללו עבור י .ילמדו משניות עבורי ,הרי זוהי מצווה הנחשבת כאילו נשמתי הלומדת תחיה .היי אישה כמו אמך ,אשר דומה לה אין למצוא בעולמנו. הנני מבקש סליחה מכל אחד ומבקש מאדון השמיים בלב חנון שיסלח לי ,אם בחיים לא תמיד נהגתי בהתאם לדרכיו ,ימחל על חטאיי ,יקבל את תפילותינו וירחם על ילדיי. ישמשו אבותינו כשליחינו, אשר זכויותיהם יירשמו לזכותנו. הנני מסיים את מכתבי .ריבון עולמים יברך וידריך אתכם ,וזרועו הקדושה תהיה נטויה עלינו ויגן על ילדיי וכל בני משפחתי בברכותיו הרבות. יקיריי ,מגדה ,בלהה ,סנדלה וזה אשר את נושאת מתחת ללבך כאשר כותב אני שורות אלו ,יברכך ה' וישמרך ,יאר ה' פניו אליך ויחנך ,יישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. יעקב בלום 10 הספד שנשא יריב רייכר אילון, בשבילנו ,בני כיתתך ,היית אילון לרנר ,הבן של מדיה ועזריאל ,זוג אנשים ששרדו את הגרוע מכל והקימו בקיבוץ משפחה מפוארת ,הבן של עזריאל ,איש השדה המופלא שלימים חנך אותי בריכוז הפלחה בחוכמה וברגישות שעד היום היא נר לרגלי. אמנם היית אילון לרנר ,אבל כילד וכנער בחברת הילדים הסוערת שלנו היית כבר אז בעצם אילון שלו .היה בך איזה מין שקט פנימי שאיפשר לך לא להיות חלק מהמאבק על המיקום בקבוצה ובחברת הילדים ,מאבק שכל מי שהיה בחברה זו זוכר בוודאי עד היום. היום ,לאחר שעברו כל כך הרבה שנים ,קשה לי לומר ממה נבע שקט זה .אולי פשוט מהעובדה שהיית כל כך חכם .תמיד היית החכם של הקבוצה ,וזה לא היה פשוט בקבוצת שיבולים שהייתה ,ושלא יעלבו האחרים ,יותר מהממוצע .ידעת המון ,קראת המון ,ואבא ידען כמו עזריאל בוודאי שהיה תוספת מכובדת .קינאתי בך איך מבלי להתמאץ ידעת את כל התשובות בכיתה .אני רואה תמונה ,כמו צולמה היום ,איך אתה יושב בכיתה ,מפשפש במגירה ,לכאורה רחוק מהנעשה בכיתה ועונה לשאלת המורה כאילו הכול כבר אצלך בראש ,ואין צורך לחפש תשובות במקום אחר .אחר כך הלכנו לצבא ,טיילנו בעולם יצאנו ללמוד מצאנו בנות זוג ,הקמנו משפחות ויצאנו לחיים. אנחנו ,שגדלנו בחינוך המשותף ,לא הורגלנו בגילוי רגשות ,ולכן את הזיכרון הזה ,איך באת לחדרי כשעזריאל נהרג וביקשת שאקח אותך לבשר זאת למדיה ,שהיתה באיזו השתלמות מחוץ לקיבוץ ,ואת הנסיעה ביחד לתל אביב ,את הזיכרון הזה אני נושא עמי תמיד כשאני חושב עליך. לא הופתענו מהמסלול שבחרת .כבר כילד ברור היה שתצליח במסלול האקדמי ,ואכן זאת עשית ,ולא פעם מצאתי את עצמי מתגאה שבן כיתה שלי הוא פרופסור באוניברסיטה אמריקאית מכובדת. היו בך גם צדדים אחרים ,ואחד מהם הוא האהבה העצומה והידענות המופלגת בספורט. אני זוכר פגישה לפני בטח למעלה מעשרים שנה ,ובה הוכחת שמעבר לניתוחי הספורט האמריקאי אתה יודע לנתח גם את הספורט הישראלי בצורה מופלאה ,למרות שכבר לא 11 חיית כאן .מוכרים הסיפורים על בני קיבוץ שובל שעלו אליך לרגל בארצות הברית, לפעמים בנסיעה של שעות ,רק כדי לשמוע ממך את דעותיך על מצב הפוטבול האמריקאי. אילון ,היית צעיר ממני בארבע ימים ,ולפעמים בחמישה ,תלוי אם באותה שנה היה גם 29 לפברואר .גדלנו וחיינו יחד מבית התינוקות ועד שעברתם לארצות הברית ,בערך חצי משנות חייך .בחצי השני של החיים היה לנו מעט מאד מגע .כך מתגלגלים החיים ,אך אני יודע שהקמת משפחה אוהבת ,ואני משוכנע שכל מכירך אהבוך. אילון ,לא מתת צעיר ,אבל מתת הרבה לפני הזמן .לא הספקת לחוות את האושר המופלא שבגידול הדור השלישי של המשפחה ,אך אני בטוח שרוחך ִת ְשרה עליהם ,ומשפחתך תעביר להם את מה שאתה היית בוודאי רוצה להעביר. למשפחה – בס ,ניצן ושני – אנחנו בני כיתתו של אילון מקבוצת שיבולים ,שאהבנו אותו מאוד ,מחבקים אתכם בצערכם הגדול. יהי זכרו ברוך. יריב רייכר 12 "צריך לתעד את ראשית החקלאות בנגב ואת ראשית הענפים החקלאיים בשובל" אמרו לי כבר פעמים רבות כמה אנשים .לכן כינסתי כמה מהאנשים שעבדו במטע של שובל בשנותיו הראשונות :מלכה מדניק שעבדה שם מסוף 1949עד 1958בערך ,חיים הוברט שעבד במטע בשנים 1964-1951ורוני גרונר שהצטרפה לענף ב .1960-רוני הייתה מרכזת הענף מ ,1967-ואחת משתי נשים שריכזו ענף חקלאי בשובל .ניסים עזר השלים מידע בנושא ההשקיה. את ענף המטע הקים "דּבּוצה" ,דוב קּושמרו ,שהיה אחד מחברי "חוג הגליל" ,בוגרי בית הספר החקלאי בבן שמן ,ולפיכך בעל ניסיון בתחום המטע .כשחיים הגיע לשובל לא היה מקום לאדם נוסף בענף ,למרות שהיה לו כבר ניסיון בתחום ,לכן הצטרפותו נדחתה. במהלך השנים עבדו במטע ובסככת האריזה אנשים רבים .ניסינו למנותם :יהושע ויעקב רון ,מולה אגין ,עזרא סרדר ,אלעזר גרנות ,אברהם ציטרון ,ניסים עזר ,אביגדור פרלמן, פרץ גנץ ,יוסק'ה הולצמן ,משה ושרגא אלון ,יונה פיק ,לאה נאור ,אפרים וסמדר אופיר, מגדלה טאוב ,אורה גלעד ,רבקה ציון (שגב) ,מיסה רוסק ,סימנטוב ,יוסי רוזנטל ,אברשה נוריאל .שכנינו מוחמד אבו דעבס וסלמאן היו העובדים השכירים היחידים ,והיו גם ,כמובן, כל שאר חברי הקיבוץ ,ילדיו ונעריו ,שלקחו חלק בגיוסים .וסליחה אם נשמט מישהו מהרשימה. את החלקה הראשונה נטעו בחורף .1947-8זו הייתה חלקה של 20דונמים של זיתים ושזיפים נטועים לסירוגין ,שורה של זית-שני שזיפים-זית ולצדה שורת שזיפים ,וכן הלאה, וזאת כי לזית נחוצים מרווחים גדולים .שנה לאחר מכן ,בחורף ,50-49נטעו כרם של עשרה דונמים בהמשך למטע הראשון ,בשטח שבו יש כיום שרידי זיתים .כך המשכנו לנטוע כמעט כל שנה .הכרם הגדול ניטע בסביבות 1953-4מעבר לוואדי (ב"חלקת הכרם" ,שכיום נראית כמו מחצבת עפר) ,ואחריו נטעו אפרסקים ,תפוחים ואגסים ב- .1956-58ליד שכונת 14החדשה עומדים עדיין כמה ברושים שניטעו כשוברי רוח בשולי המטע. בוצרים בכרם .מימין – משה סידון ,משמאל – יונה פיק 13 בכרם היו שלושה מינים של ענבי מאכל :מַ דלן ,המבורגר ומלכת הכרמים .הייתה גם חלקה בת חמישה דונמים של כַּנֹות אמריקאיות .הכנות היו מזן עמיד למחלה פילֹוקְ סרה ,שפגעה קשות בכרמים וחיסלה אותם .מכרנו זמורות למשתלות ,כולל למשתלת שובל. מלכה :השתתפתי בנטיעה של כל החלקות הראשונות בקיבוץ .אני זוכרת ימים ארוכים של בציר ואריזה עם יונה פיק ולאה סמסון (נאור) .התחלנו לבצור השכם בוקר ,וכשהיה כבר מה לארוז התחלנו באריזת הענבים .היינו צריכות לארגן את הארגז כך שהמראה יהיה יפה, לקראת המכירה .באחד הימים היו לי אורחים ,ובכל זאת הזעיקו אותי לבוא למטע כי הייתה נטיעה ,וכמובן שהתייצבתי ...למרות זאת כל הזמן הייתה דרישה שאעבוד בבתי הילדים ,בהקמות ובהחלפות. חיים :מצאתי קטע בסקירון מאותן שנים ,וזו לשונו" :המזכירות הזמינה את חיים ה' לישיבה כי הוא סירב לשלוח את מלכה מ' להקמה בבית ילדים ".בשיחה השבתי שמלכה הייתה צריכה לארוז ענבים .גם כך עבדנו עד שמונה בערב כדי לסיים את אריזת הענבים שבצרנו .לסדרן העבודה הייתה אז סמכות בלתי מוגבלת ,והחברים היו צריכים לציית להחלטותיו ,אבל כמובן שהיו לפעמים ויכוחים. חיים הוברט אורז ענבים .מינה הרב נוטעת ומשקה. לא נקבעה לנו ִמכסה ,קטפנו כמה שהספקנו ,לפי כוח העבודה שהוקצה לנו .בנוסף על חברי הקיבוץ גייסנו כל מיני צעירים :מכפר הנוער החקלאי באשל הנשיא ,מחנות עבודה וחברים מהקיבוצים דביר ולהב ,שעלו אז על הקרקע ועדיין לא היו להם מספיק מקומות עבודה .אם בצרנו טונה ענבים – היינו מסיימים ב ,16:00-אם בצרנו שתי טונות – עבדנו עד .20:00כדי להאיר את הסככה העמדנו שני טרקטורים ,ופנסיהם שימשו לתאורה .את הפרי העמיסו על משאית של "הנגב" והוא נשלח לשוק בתל אביב. גידול אפרסקים היה אתגר כי עץ נחשב לאוהב קור ,ולכן גידלו אותו במקומות הרריים. וס ִמית ,ואותם נטענו .כמו כן היה בקליפורניה פיתחו זנים שאינם זקוקים לקורּ ,בּבְ קֹוק ְ 14 ידוע לנו שאפרסקים נפגעים מזבוב הים התיכון .לא היה אז שום חומר הדברה שניתן לרססו ,לכן נהגו לכסות בשקיות" ,לכייס" ,כל אפרסק ,וזו עבודה רבה .קודם לכן גם דיללו את הפרי .ידענו שיש בעיה בגידול ,אבל ידעתי שעוסקים בפיתוח חומר ריסוס. החלטנו להסתכן ונטענו עשרה דונמים .בשנה הראשונה עוד כייסנו ,ואחר כך הגיע חומר הריסוס ושינה את מהלך הגידול. המשכנו ונטענו בהמשך לכרם חלקת תצפית של תפוחי עץ מכל הזנים .בארגון מגדלי הפירות התנגדו לכך שנגדל תפוחים וטענו כי זהו גידול שמתאים למקומות קרים .היינו תלויים בסוכנות למימון הנטיעות ,וכידוע "בעל המאה הוא גם בעל הדעה" ,והם גם הקצו מדריכים חקלאיים .מקובל היה אז לחשוב ששטחים מישוריים יש לייעד לגידולי שלחין ופלחה ושטחים במדרון למטעים .זו הסיבה לכך שנטענו את הזיתים והשזיפים בגבעת בית הקברות ואת הכרם בגבעה מעל הוואדי .אבל ראינו שככל שעולים במעלה הגבעה העצים מתפתחים פחות .ערכנו בדיקת קרקע באמצעות תעלה בעומק שני מטרים וגילינו שליד הוואדי עומק האדמה הוא מטר וחצי ,ואילו בראש הגבעה עומק האדמה הוא רק 30ס"מ. מתחת לאדמת הלס ישנה אדמה גירית ומתחתיה סלע גיר (זה שנחשף כשהעבירו אדמה מחלקת הכרם לבניית השכונה החדשה) .היה לנו מאבק על השטחים עם הפלאחים כי כל ענף רצה את האדמה הטובה .לבסוף ועדת המשק הכריעה .כך קיבלנו את השטח שמעבר לוואדי ונטענו תפוחים ,כ 60-דונמים ובהם הזנים יונתן ,גרנד ,סטאר קינג ,דלישס זהוב, דלישס אדום ,גליה ו"בננה" .מעל התפוחים נטענו שזיפים ומעליהם ארבעה דונמים של משמש. המשמשים שגידלו אז בארץ היו מזן ּבלדי ,ערבי .הפרי היה קטן ומתוק והיבול קטן. שמעתי שישנו בארץ ,ברעננה ,זן חדש שבו הפרי גדול והיבול גדול .כשהלכתי לקנות שתילי שזיפים במשתלה של קיבוץ הזורע שאלתי על זן המשמש הזה .השתלן הבטיח לי שכדאי לקנות את שתילי המשמש .לאחר התלבטות החלטנו לקנות שתילים לארבעה דונמים .סיפרתי על כך למדריך מטעם הסוכנות .הוא תהה איך נתמודד עם בעיית זבוב הים התיכון ואמר לי" :כשיגדלו שערות על כף ידי אתה תמכור משמשים!" באותה שנה שליש מכלל המשמשים שנמכרו דרך תנובה גדלו בשובל ,וקיבלנו עליהם מחיר גבוה במיוחד כי הם היו גדולים ויפים ,מזן "רעננה"... אחר כך נטענו אגסים ,רחוק יותר ,בצד השני של הוואדי ,בשיטת "כמעט קורדון" שבה מעצבים את העצים כשדרה רצופה על ידי גיזום ,ולא כעצים נפרדים ועגולים .גידלנו את הזנים קוסטיה וספדונה וביניהם שורות של ג'נטיל ,זן קטן שמשפר את ההפריה בזנים האחרים .מטע האגסים שימח את הלב בפריחה יפה במיוחד .בהמשך נטענו חלקת משמש גדולה ,בשטח שליד מבואות הנגב. היו לנו גם 20דונמים זיתים ,ששרידיהם נמצאים עדיין בשטח וחלקם הועתקו לנוי של הקיבוץ .הגידול הזה נכשל ונזנח כי היבול היה נמוך ולא משתלם .היה לנו גם מטע חרובים גדול -של 60דונמים ,שהשתרע מהכרם ועד שלושת העצים .את החרובים הוסיפו לתערובת של הפרות ,וייבאו אותם בתחילה מקפריסין .בשנתיים הראשונות השקינו את העצים הצעירים בעזרת מכל (טנקר) בנפח קוב אחד ,רתום לטרקטור .לברז המכל חיברנו צינור וקפיץ מחובר לחבל .הטרקטוריסט היה נוסע ,מתקרב לצלחת העץ ,מושך בחבל, 15 פותח כך את הברז ,והצינור מילא את צלחת העץ במים .כשהחרובים גדלו והתחילו להניב הסתבר שהוספת מזון זה אינה טובה לפרות ,והעצים ננטשו .כמה עשרות עצים עדיין צומחים ממערב לשלושת העצים. כמובן שמטע בנגב זקוק להשקיה .בשנה הראשונה עשינו צלחות והשקינו עם צינור. בהמשך היו קווי העברה של שני צול וממטרות נמוכות .לפני שהוקם מערך המיון בסככת האריזה מיינו את הפרי בשטח .בעזרתו של אברי ברזילי בנינו מתקן מיון .היו בו גלילים שנלקחו מציוד למיון תפוחי אדמה ומסלולים בגדלים שונים .הפרי נע על הגלילים ,נכנס למסלולים לפי הגודל וכך התמיין .את הסרט הנע הפעלנו במנּואלה... רוני נזכרת :התחלתי לעבוד במטע בחורף שהיה אחד הקרים והקשים ביותר .הייתה נהוגה אז שיטת "החיפוי הירוק" ,כלומר כל המטע היה מכוסה בעשבייה .הכול היה רטוב ,והיה קור כלבים .עמדנו וגזמנו ,והטיפות הקפואות נפלו עלינו .זה לא הפריע לאלעזר וליהושע להתווכח על אופן הגיזום של כל ענף ,וכמובן גם על פוליטיקה ,על הקיבוץ ועל כל דבר. כשריכזתי את הענף חברי לעבודה היו העוזרים הרציניים שלי :אברהם ציטרון ,יוסי רוזנטל ואברשה ,שהיה אחראי על הריסוסים בפרתיון ועל חישוב כל הכמויות .תמיד הזהרנו את הציבור לא להתקרב למטע המרוסס ,אבל החברים קצת זלזלו בזה .בתקופתי הייתה לנו סככת אריזה ולצדה בית קירור ,וגם שם נעזרנו בגיוסי חברים. ניסים עזר :התחלתי לעבוד במטע ב,1951- כשהצטרפתי לחברת הנוער ,וסיימתי כשחיסלו את הענף ,בסוף שנות ה .80-עיקר עיסוקי היה ההשקיה .בהתחלה העברנו צינורות אלומיניום מחלקה לחלקה בידיים ,וזו הייתה עבודה קשה. הממטרות בכרם היו גבוהות מאוד ,מעל הנוף של הגפנים .בהמשך שיפרנו את השיטה וגררנו את קווי ההשקיה בעזרת טרקטור לאורך החלקות, אבל הן לא היו ישרות ,וצריך היה לגרור גם ואפשר בזיגזג .פיתחנו "תוף" שעמד בסיבוב ִ גרירה גם כשיש פנייה .בתור אחראי על ההשקיה הייתי מתכנן את מועדי ההשקיה ואת הכמויות. לאחר שרכשנו עוד צנרת יכולנו לגרור פחות ,וזה הקל את העבודה .זה היה חשוב כי היו לנו חלקות ניסים במטע הצעיר גדולות של תפוחים ואגסים. בשנים הראשונות שימשתי עגלון והובלתי בעגלה רתומה לפִ ְרדה את ארגזי הענבים שהונחו בצל הגפנים אל סככת האריזה מעבר לוואדי .עבודה זו הייתה אומנות כי הפִ רדה רצה במורד הוואדי ,והייתי צריך לבלום אותה כדי שערמת הארגזים הגבוהה לא תמוטט ותיפול .ככה עבדנו .הקיבוץ לא היה יכול אז להקצות טרקטור למטע .כאשר התחלנו לקטוף תפוחים במטע הגדול השתנתה השיטה :קטפנו לתרמילים ומהם למכלים גדולים, וכאן נדרש טרקטור ,כדי לגרור את שיירת המכלים הארוכה לבית האריזה. 16 בשיא גודלו של המטע קטפנו 1000טונות פרי בשנה .בעונת הקטיף נעזרנו באנשים רבים, אבל בהתאם לעקרונות הקיבוץ לא נעזרנו כמעט בעבודה שכירה ,פרט לשני עובדים בדואים שעבדו בקביעות .היו גיוסים של חברים ,נערים ,מחנות עבודה ,נערים מאשל הנשיא וכדומה .עובדי הענף התארגנו לעבודה כבר ב 4:00-בבוקר ,כדי להתחיל את הקטיף במסגרת הגיוס ב .5:00-החברים והנערים התגייסו מ 5:00-עד 8:00ואחר כך המשיכו את יום עבודתם או את יום לימודיהם הרגיל .חלק מהגיוסים היו גם אחר הצהריים ,לאחר שעות העבודה .בסופו של דבר הגיוסים נמאסו על חברי הקיבוץ ,וזו הייתה אחת הסיבות לחיסול הענף. המטע היה לעתים מרכז לפעילות חברתית .בקיץ ,הקטיף היה עיסוק המוני ולצדו אריזה, שבה השתתפו פחות אנשים .היינו שעות רבות ביחד והיו שיחות רבות .גם תקופת הגיזום בחורף זימנה שיחות ערות. כשבן גוריון דיבר על הפרחת הנגב הוא בוודאי לא דמיין שאפשר לגדל בו מינים רבים כל כך :בשובל היו מטעים של זיתים ,שזיפים ,ענבים ,אפרסקים ,תפוחים ,אגסים ,משמשים רימונים ופקאנים .מאוחר יותר הוקם ענף הפרדס על ידי יוסק'ה הולצמן. כמה סיפורים של חיים: #בבציר ב 1954-עבדו איתנו חבר'ה מקיבוץ להב .בסיום עונת הבציר עשינו מסיבה .זמן- מה לפני כן הפלאחים עשו מסיבה ליד הסילו ,לכל הקיבוץ ,לכבוד סיום הקציר ,וחילקו לכולם ארטיקים – אטרקציה מיוחדת בזמנו .אנחנו ,עובדי המטע ,רצינו להתחרות בהם. הזמנו את כל הקיבוץ לסככת האריזה (הראשונה) שהייתה מקורה בגפן מזן מטפס, סולטנינה ,הבאנו גנרטור ,הכנו תכנית תרבותית ,כולל שיר של השובלטרון על "שלוש הגרציות מלהב" – בנות מלהב שעבדו במטע ,ובהן אביבה קציר ,כל זאת כקונטרה לפלאחים .תמיד היו מאבקי יוקרה בין הענפים בשובל. #בבציר ובאריזה עבדו באחד הימים מלכה מדניק ,יונה פיק ומינה ,שהשתייכה לקבוצה של רוני .יום העבודה הארוך התחיל ב 4:00-והסתיים ב ,17:30-ואני עוד המשכתי כדי להשלים את האריזה ומשלוח הפרי .כשהגעתי הביתה הגיע ורדי מבית קמה ודפק בדלת. היה זה יום הבציר הראשון שלהם ,והם לא ידעו כמה לקטוף ואיך לארוז .היה כבר לפנות ערב ,והסככה שלהם הייתה מלאה בפרי .הוא בא וביקש :תצילו אותנו! ניגשתי לחדרה של מינה ,שלא היו לה ילדים ,מצאתי אותה מותשת מיום העבודה וביקשתי שתבוא איתי לבית קמה כדי לעזור להם .ראינו שם את ערמת הפרי הגדולה ,ארגנו את העבודה ,לימדנו אותם לארוז ועבדנו עד הלילה... #באחד הבקרים שבהם היה גיוס רתם יהושע את הפלטפורמה ,וכל החברים שהתייצבו לגיוס התיישבו עליה .יהושע שאל :אפשר לנסוע? והחבר'ה השיבו :כן .בעוד יהושע מביט קדימה ,משלב הילוך ומתחיל לנסוע ,שלף אחד החבר'ה את הפין שחיבר את הפלטפורמה לטרקטור .יהושע היה ממוקד בדרך ,נסע ונסע ,הגיע למטע ,ורק אז הפנה את פניו לאחור וגילה שהפלטפורמה והחברים שעליה אינם... המטע של שובל הוא כיום פיסת נוסטלגיה ,אבל יש לו מקום חשוב בהיסטוריה של המקום, בהקמת המשק החקלאי שלנו ובחיי הקיבוץ בכלל. תודה רבה למלכה ,רוני ,ניסים וחיים ששיתפו אותנו בזיכרונותיהם. 17 מה זה "בית חם"? רקע קצר תכנית "בית חם" נוסדה למען קבוצות קטנות של עולים בגיל ִזקנה ,מרקע תרבותי דומה (לרוב מחבר העמים) כדי להעניק מסגרת למפגשים חברתיים על בסיס קבוע .משתתפי כל קבוצה קובעים בעצמם את התכניות ואת הפעילויות של המפגשים ,בהתאם לנושאים המעניינים אותם. בערים מתקיימים המפגשים בבית משפחה המארחת בקביעות קבוצת גמלאים קטנה ,ובקיבוצים ובמושבים פועל "הבית החם" כמועדון חברתי לקבוצת ותיקים גדולה יותר .המפגשים מתקיימים בתדירות של ארבע פעמים בחודש לכל הפחות ,והפעילות מגוונת .המדינה ,באמצעות העמותות ברשויות המקומיות ,מסייעת במימון וברכישת ציוד בסיסי לצורך הפעלת התכנית ובהחזרים עבור הוצאות השוטפות. ואיך זה עובד אצלנו? " -בית חם בשובל" התכנית כבר פועלת בהצלחה ברוב קיבוצי המועצה ,וכשדפנה שגיא נכנסה לניהול הרווחה בשובל התחלנו לפעול יחד לבניית תכנית פנאי מגוונת לוותיקים שלנו .כך אימצנו ,בנוסף לחוגים שונים, גם את התכנית הזאת ,ומאז חודשי הקיץ אנו עושות יחד כל שניתן כדי לערוך מפגשים מגוונים בתדירות של פעם בשבוע :הרצאה; מפגש עם מישהו מהבנים שלנו או בני משפחה אחרים או עם אנשי מקצוע מהקהילה ומהאזור; פעילות עם מכינת "נחשון" ועם חברת הילדים; מסיבות יום ההולדת המסורתיות שמארגנות רוני ונשות צוות ;+60מספר טיולים במהלך השנה .בפסח יצאנו עם ציקי לוין לטיול בשדות שובל והשבוע יצאנו לטיול בספארי .בכוונתנו להמשיך ולצאת לטיול אחד לפחות בכל עונה. כדי שנוכל להמשיך ו לערוך מפגשים אלו בכל שבוע ,אנו זקוקות לעזרתכם בכמה דרכים ,מכיוון שמטבע הדברים ,התכנית מושתתת על התנדבות ,גם בהפעלת המועדון (תיאום וארגון המפגש, פרסום וכדומה) וגם בהנחית המפגשים. א .אנו קוראות מכאן לבנות הקיבוץ ולבניו ,לחברי משפחה אחרים וגם לחברים החדשים שלנו ,לעצור לרגע ולחשוב -במה עיסוקך ,תחביבך או עולם הידע שלך עשויים לעניין אותנו, ואיך ומתי תוכלו לשתף אותנו בכך ,במסגרת של שעת מפגש? (רצוי בשעות הבוקר) ב .התכנית המקורית מופעלת על ידי אזרחים ותיקים למען עצמם ,לכן דרושים שניים-שלושה מתנדבים לעזור לדפנה ולהדס בחשיבה ,בתכנון ובארגון המפגשים לאורך השנה .בתודה מראש, דפנה שגיא רכזת בריאות ורווחה בשובל – 052-6033752 הדס מאיירס – רכזת קהילה תומכת (רווחת הוותיקים בשובל) 0508645814 טיול נחמד במיוחד בספארי הדלקת נרות ומשחק חנוכה עם הנכדים בחברת הילדים 18 האם ידעתם שרכבת תורכית נסעה בשדות שובל? לפני 100שנה ,בסתיו ,1915נחנך קו הרכבת הזה ,וקטרים החלו לשעוט במרחבי הנגב השוממים. התורכים סללו את המסילה מדמשק דרך צמח ,דרומה לבאר שבע ומכאן לניצנה ולסיני. הרכבת עצרה בתל א-שריעה כדי למלא מים מנחל גרר בדּוד של קטר הקיטור .התורכים הזדרזו להשלים את המסילה במלחמת העולם הראשונה במטרה להגיע לתעלת סואץ ולפגוע בנתיב השיט החשוב הזה ,שנשלט על ידי הבריטים .לאחר ניסיון כושל של התורכים להטביע אנייה בתעלת סואץ כדי לחסום אותה ,הבינו הבריטים שאם ברצונם להגן על התעלה עליהם לכבוש את ארץ ישראל מידי התורכים .הם התקדמו לאורך חופי סיני ,ניהלו קרב קשה בעזה והגיעו לאזור באר שבע. לתורכים היה מחנה גדול ליד תל א-שריעה ,התל שנמצא בשולי שדות שובל ,מדרום-מערב לקיבוץ .בכוח הבריטי היה קצין מצטיין ,לוטננט קולונל ארתור דרמונד בורטון .הוא סופח לקורפוס ה 20-שנלחם בגזרת באר שבע והשתתף בכמה קרבות באזור .בליל 7בנובמבר 1917הסתער הגדוד שלו על הכוח התורכי שהיה ליד תל א-שריעה .התורכים נסוגו, התמקמו על קו הרכס במרחק קילומטר צפונית מהתל וירו אש כבדה לעבר הכוח האנגלי, שנמצא בוואדי ,בשטח נמוך יותר .הגדוד חזר והסתער על התורכים ,שהחזיקו בנחישות בעמדותיהם ,והבריטים נאלצו לסגת. הקולונל בורטון לא ויתר ,עודד את חייליו המותשים והוביל אותם פעם אחר פעם לעבר עמדות התורכים במשך כל הלילה ,אך לשווא .כשדמדומי השחר כבר נראו באופק הוא הבין שעליו לעשות מעשה לא שגרתי אם ברצונו להצליח במשימה .הוא נזכר ב"נשק הסודי" של האנגלים ,הדבר שכל אנגלי באשר הוא לא יישאר אדיש כלפיו וינוע קדימה בכל מצב :כדורגל ...הקצין שלף כדורגל מתרמילו של אחד החיילים ,בעט אותו בחוזקה קדימה ,לכיוון התורכים ,ופתח בריצת אמוק לעבר הכדור כשחייליו המשולהבים בעקבותיו .בזעקות קרב ובכידונים שלופים הם שטפו את עמדות התורכים ההמומים והכריעו את הקרב... כל זה התרחש ,כאמור ,בשולי שדות שובל ,אם כי הרבה לפני הקמת הקיבוץ. על מעשה הגבורה הזה זכה לוטננט קולונל בורטון בעיטור צלב ויקטוריה. לקצין בריטי אחר ,בקרב על הסום בצפון צרפת ,היה רעיון דומה והוא הונצח בציור זה: את הדברים שמעתי בסיור בעקבות הרכבת התורכית ,מפי אבי נבון מקיבוץ להב .נבון נמנה עם מקימי העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל .רוב המידע לקוח ממאמר של עזרא פימנטל" ,הכדור והעיטור -צלבי ויקטוריה בארץ ישראל" שנכלל בספר " 90שנה למלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל" בהוצאת העמותה. 19 בארוחת ערב מנסות עפרי גולן (בת )3ואמא אסנת לעשות קצת סדר בעולם המשפחתי. אמא מזמינה את הילדה להשלים :עדי (האח) קטן ,עפרי ... עפרי :גדולה אמא :עדי בן ,עפרי... עפרי :בת. אמא :עדי -גולן ,עפרי... עפרי :גולנית! עפרי (הנ"ל) סופרת אצבעות ברגליים: אצבע ראשונה ,אצבע שנייה ,אצבע שלישית ,אצבע רביעית ,אצבע אחרונית! אור אלמלם (כמעט בן )5מבקש מהגננת :ברצ'יקו ,אני צריך את הדבר הזה, עם הפסים והחורים ,זה שדומה לכלא [ ...רשת של תנור]... ינאי מילאני (בן )4פונה לילדה מהגן ואומר :לירון ,את צריכה לוותר לי כי אני צעיר וחמוד... ינאי (הנ"ל) היה במרפאה עם אמא וקיבל חיסון מהאחות .בסוף אמרנו "תודה לאחות". ינאי שאל :מוכרת התרופות [הרוקחת] ,מה היא במשפחה של המרפאה? זיו גבעון (בן )6מכריז :אני הולך הביתה עכשיו! מרינה המטפלת :אתה לא יכול. זיו :אני באתי רק לביקור... רני קרוטמן (בן 5וחצי) ומשפחתו מצאו חילזון .אמא זֹ הר הציעה שישחררו אותו ,אבל רני אמר :אני לא רוצה שישחררו אותו ,אני רוצה שהוא יהיה חֶ ֶרק המחמד שלי... בחנוכה בירכו במשפחת קרוטמן על הנרות ..." :שעשה ניסים לאבותינו"... רני מלמל לעצמו :בכלל לא ניסים ,סתם אגדה... רני (הנ"ל) שוחח עם הוריו על אירוע מסוים ,ניסה להסביר מתי הוא היה ואמר: זה היה לפני ְשלֹושֹומַ יִ ם! ילד אחד ,לא משובל ,ובכל זאת חמוד ,אמר בחנוכה :לא הבנתי את סיפור פך השמן! הדודה ניסתה להסביר: נגיד ,כמו סוללה של טלפון נייד ,שמספיקה ליום אחד – זו מספיקה לשמונה ימים... 20 😂 אני בחיים לא אבין את הביטוי "הלכו לי הרגליים "...מה ,זה לא התפקיד שלהן??? 😂 לכל אלה שמחפשות את האחד ...הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת... 😂 גוגל יקר ,האם אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את המשפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש? 😂 לפתוח חטיף בטיול שנתי זה כמו מס הכנסה ,מיד יורדים לך ...30% 😂 לפעמים מי שהורס לך את כל החלומות הגדולים זה בסך הכול השעון המעורר... 😂 אף פעם לא טעיתי ,ואם טעיתי זה בטעות... 😂 המורים קוראים לזה העתקה ,אנחנו קוראים לזה עבודת צוות... 😂 מתמטיקה יקרה ,אנא התבגרי ותלמדי לפתור את הבעיות שלך בעצמך... התעייפתי מלעזור לך!!! 😂 למה תימנים עלו לארץ? כי היה מבצע... 😂 רק אצלנו תשמע את המורה אומרת: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן ,אתה גם מאחר??" 😂 פיהוק זו הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ 20%-סוללה... 😂 אין אחד שלא איבד משהו וחשב "איזה באסה שאי אפשר להתקשר אליו"... 😂 אם זה נראה קלקר ,יש לזה ריח של קלקר וטעם של קלקר ,זו פריכית אורז... 😂 מחקרים מוכיחים ש 97%-מתלמידי ישראל גרועים במתמטיקה. אני דווקא בין ה 4%-הטובים... 😂 ישלכםמושגמזההמקשהארוךבתחתיתהמקלדת? 😂 אל תשנא את עצמך -יש הרבה שעושים את זה עבורך... 😂 ככל שאני מכיר יותר ויותר אנשים אני נקשר לכלב שלי... 😂 מנה חמה ...הדבר הכי קל להכנה ,רק תמיד תסתכל בהוראות... 😂 יש לך 10דגים 5 .טבעו 2 ,חזרו לחיות .כמה דגים יש לך? תפסיקו לחשב ...דגים לא טובעים!!! 21 מפרי עטו של ראובן הירשלר סבא ,איפה העץ שנטעת ב?'48- -הנה ,פה... 22 תמונות מחדר האוכל זה היה עד לפני שבוע .והנה יש לנו קולט עשן! כמה טוב .בתיאבון לכל באי חד"א. 23
© Copyright 2024