עלון קיבוץ שובל טבת תשע"ה ,ינואר 2015 סוף-סוף מניחים את היסודות הראשונים לבתים בשכונה! לקוראים שלום! 2014הסתיימה ו 2015-כבר כאן ,והיא מעוררת ,מצד אחד תקוות ומצד שני חששות. הנגב המוריק כולו משגע ביופיו ומחזק את נקודת המבט האופטימית ,אך מבט אחד בחדשות מביא מחשבות אחרות ונוגות ואצלנו – שמחנו בחנוכה ,חגגנו את תחילת השנה האזרחית ואת חילופי התפקידים בוועדת תרבות ,וכל הברכות שנישאו באירועים אלו מובאות בשובעלון ,למען מי שלא היה ,למען מי שהיה אבל לא שמע וגם לתיעוד דברי הימים של המקום. לצד האירועים המשמחים פקד אותנו גם אבל כבד :שלושה מוותיקי שובל נפטרו בשבועות האחרונים .אנחנו הרי משפחה מורחבת ,ואבל המשפחות הוא גם של כולנו .בגיליון זה תוכלו לקרוא דברי הספד לאנני גאון ז"ל וזיכרונות של אילנה על חייו של גדעון רז ז"ל. דברים לזכרה של מרים אושפיץ ז"ל יובאו בגיליון הבא. ומה עוד בגיליון? ז ֹהר ישראלי מספרת על עבודתה בתחום ההנגשה לאנשים עם מוגבלויות – בארץ וגם אצלנו. גליה בר-לוין מסכמת את תהליך הפרטת מים בשובל ,כשנה לאחר שהתבצע. המדור זז משהו בשטח מעדכן את המתעניינים במתרחש בשכונה הנבנית. איך הכול פה התחיל – עוד כמה סיפורים על ראשית הקיבוץ מפי יושקו רייכר. על קבלת סמל בוגרים בגיל 90מספרת לנו חוה וייגרט. נחום כנר מסביר למה אופניים חשמליים יכולים להוות פתרון אקולוגי לעליות בשובל. חיים רון רוקח את ניסיון ההיסטוריה עם אירועי ההווה תחת הכותרת זו הכלכלה ,טמבל! מפי הטף שוב זכינו לצרור חוכמות מתוקות. וראובן הירשלר בהגיגיו בקו פגש פינגווין שמח בחדר האוכל הקריר והחורפי שלנו. ואחרי כל זה לא נשכח לברך את הגשם שכבר ירד ולבקש עוד ממנו. קריאה מהנה! שלומית 1 בערב הטברנה לציון שנת 2015הנכנסת נאמרו דברי ברכה לרונן הירשלר שמסיים את תפקידו בוועדת תרבות ולאורית גולדברג שנכנסה לתפקיד. רונן היקר, עם תחילתה של שנה חדשה, החלפת תפקידים ,העברת מקל והזדמנות לומר לך תודה גדולה על תפקידך כרכז התרבות של קהילת בית שובל בארבע השנים האחרונות. בקולך העמוק ,בדרכך הנעימה ,בחיוך המזמין הצלחת לגייס שותפים ותורמים ולהרים שוב ושוב שלל אירועים שונים ומגוונים. תודה על החגים והניסים על הפעילויות והנפלאות על התכנים והמסיבות על ועדת תרבות בשלל התחפושות על יצירה ,עשייה ועל חשיבה מחוץ לקופסה על כוכב שובל ועל הכול בכלל. תודה על הנכונות וההירתמות, על לבביות וחמימות, על שתמיד זכרת לומר מילים טובות ומחממות. שתמשיך לעשות חיל בהמשך דרכך. ולאורית -בהצלחה גדולה! מי ייתן ונמשיך להיות קהילה מתורבתת ופעילה, יוצרת ,יוזמת ,צבעונית וחמה. כזו שמאפשרת ונותנת במה לכל קול שרוצה להישמע! שנתנדב ונתרום כל אחד בדרכו המיוחדת ויחד נהווה בית לתפארת. 2 ברכה לקיבוץ שובל הלילה הזה נדלקים האורות בִּמרומי המגדלים, הלילה הזה שוטפים לפידים את הרחוב כגלים, הלילה הזה מאירים הנרות בחלונות הבתים וכעיני ילדים נוצצות ,מחלון ואשנב ניבטים. הלילה חוזרים ומספריםִּ ,כבְכל שנה ושנה, אותו הסיפור העתיק ,אותה אגדה נושנה על נס חנוכה, על מורדים-מכבים בנוגׂשים יוונים, וגבורת הבן הקטן מכל שבעת הבנים, על הפך הקטן שהספיק לכל שמונת הימים, על כאלה ניסים שיכולים לקרות גם עכשיו לפעמים... כי יש אי-מי הרוצה גם עכשיו לכבות את האור, כי יש כובשים ונוגׂשים בכל מקום ובכל דור. אך האור הקטן בחלון מזכיר ורומז כי תמיד כשרוצים מאוד, יכולים לחולל את הנס. שכל אור הנדלק הלילה הזה אי-שם בעולם, יהיה מאיר בכל הלילות ובכל המקומות -לכולם! את השיר כתב מרדכי אמיתי מיד מרדכי ,ב ,1977-אבל לדעתי הוא מתאים גם לנו ,כאן ועכשיו ,ויכול להזכיר לנו כמה נסים קטנים שהתחוללו כאן ,ונסים אחרים שאפשר וצריך לעזור להם לקרות: נס ההתחדשות וההתרעננות של קיבוץ שובל ,שהולך ומתחולל לנגד עינינו ,ושצריךלטפח אותו ולהעצים אותו; נס פיתוח הנגב ,שהיה פעם חזון וחלום ועכשיו הוא עובדה מוגמרת ,והנה יש גם פקקיתנועה באמצע הנגב ,וכולנו מחכים כבר להשלמת כביש 6בסמוך לנו. נמשיך ונייחל לנס שיביא שקט ושלווה ארוכי טווח לאזורנו .גם נס זה ,כמו כל נס אחר, מחכה לאנשים שיבינו איך מחוללים אותו ,ודאי בעזרת קצת יותר הבנה מדינית. שלומית 3 בירכה – עדה מור (נשרי) במפגש +60 כבוד גדול היום לכם ,החברים החוגגים שבעים ,שמונים וגם תשעים. אתם שראיתם מעגלי חיים שלמים, חוויתם והייתם בכמה וכמה תפקידים לתינוק שנולד וילד שובב - אבא ואמא ללא רבב! סבא וסבתא לנכדים כה מוצלחים וחלקכם אף זוכים כבר לנינים! כעת זרי דפנה על ראשכם עטורים על עשייה מרובת שנים בהקמת משפחה וצאצאים, על ייסּוד והקמה של קהילה לתפארת שכעת הולכת ומתרחבת! גם אם היו קשיים ,הצלחתם והגעתם להישגים נאים! עדיין במרץ המבעבע מבפנים ,ממלאים אתם את יומכם באתגרים חדשים! לנו הצעירים לא נותר אלא להתבונן בכם, להתגאות בכם, ללכת בדרככם, ולאחל לכם בריאות ,שמחה ואושר, פעילות ,עשייה וכושר! 4 דברים שקראה טלי גאון בהלוויה אנני'לה ,חמותי היקרה, אני זוכרת – כאילו זה היה אתמול – את פגישתנו הראשונה ואת החיבור המיידי שנוצר בינך ובין רוביק לביני .מיד הרגשתי חלק מהמשפחה .בשיא הטבעיות .עם הזמן למדתי להכיר אותך ולא הפסקתי להתפעל מהתכונה המיוחדת הזאת שלך – להכניס עוד ועוד אנשים וחברים לחיק המשפחה ,לאהוב בטבעיות ובנעימות עם שמחה וקצת שובבות את כל מי שהביאו בניך הביתה .שמרת על קשר חם ואוהב עם בנות הכיתה של אלון ,עם חברות לשעבר של הבנים ,עם בני הכיתה ,החברים מהצבא ,חברים משנת השירות... הרבה מאוד פעמים בביקורים שלנו בשובל ,כשהייתי רואה אותך בחדר האוכל עוצרת ומדברת עם חברים בכל הגילאים ,חשבתי לעצמי ,וגם אמרתי לך ,שיש לך נשמה גדולה ושכל כך היה מתאים לך להיות עובדת סוציאלית או לעבוד במקצוע טיפולי אחר .במשך שנים רבות ,ממש כמעט עד הסוף ,התעניינת בשלומם של כולם בקיבוץ ,וכמובן – שידעת מה קורה עם כל אחד במשפחה המורחבת ,בנים ,כלות ,נכדים ,נינים ,דודים ,בני דודים וכמובן אחיך ומשפחתו .ימי שבת בבוקר הוקדשו תמיד להתקשרות לכל אהובייך באשר הם ,כולל לולו שבצרפת ,לידיה שבאיטליה ועוד ועוד .תמיד הרגשת את האחר ואיחלת והתפללת שיהיה לכולנו טוב – ושכל אחד יקבל בדיוק את מה שהוא צריך. אנני'לה ,כמו שחשבת על כל אחד ואחת ,כך גם היה לך חוש אסטטי מפותח ,ותמיד שמת לב לכל תכשיט ,שינוי תסרוקת או בגד יפה שאיתו באנו .למדת שזירת פרחים ,ואת הרקפות והוורדים שרוביק קטף בגינה – סידרת תמיד ביד אוהבת ובתשומת לב בוואזה שעל השולחן ,וגם תמיד – ליד התמונה של אלון .בכל השנים שעברנו יחד ידעתי שיש לך משאלה אחת שלא נוכל להגשים עבורך .תמיד אמרת שאת עדיין מחכה שהנה אלון יופיע ויכנס הביתה .אף לרגע לא השלמת עם לכתו – והיום אני רוצה להאמין שאת הולכת לפגוש אותו .לחבק אותו אל לבך אחרי כאב וגעגוע של כל כך הרבה שנים. בשנים האחרונות ,אנני'לה – זו הייתה תקופה לא קלה .מצד אחד מצאת עניין ותעסוקה במשמר הנגב ומצד שני – ההזדקנות ,הבלבול והשכחה הקשו עלייך ,במיוחד כשגם רוביק כבר לא תמיד זכר ,ואת הלא היית רגילה לסמוך עליו כל כך כל השנים .לי היה מרגש לראות את בנייך מתגייסים להתמודדות עם המצב החדש והמשתנה כל הזמן ,נפגשים 5 ומטכסים עצה יחד בכל פעם מחדש כך שהסידור יתאים לך ולרוביק ולרצונכם האמיתי ,כי גם כשזה לא היה נוח -את ידעת מה את רוצה והתעקשת ,והם הקשיבו לרצונך. אשרייך ,גידלת בנים לתפארת. לפני כשלוש שנים ,התמזל מזלנו שהגיעה אלינו לינה ,שטיפלה בך וברוביק באהבה וב מסירות רבה כל כך ,ידעה בדיוק איך את אוהבת כל דבר ,ואם לפעמים כעסת שהדברים לא נעשו כמו שרצית ,אז מיד התנצלת ואמרת ללינה כמה את אוהבת אותה ומודה לה ,כי טיפול כזה הוא לא מובן מאליו .גם אנחנו ,כמוך ,מודים מאד ללינה שטיפלה בכם במופלאות ושמרה על שלום הבית והייתה איתך עד הרגע האחרון .תודה לינה ,מכולנו. ועכשיו אנני'לה – אחרי חיים מרתקים ודרמטיים ומשמעותיים של ילדה שאהבה לשחק כדורגל ונערה ציונית שעלתה לישראל ,ובהמשך, חלוצה חקלאית ורועת צאן ,ואחר כך רעיה ואם כל הבנים וסבתא לתפארת ...ואחרי שמונים וחמש וחצי שנים ...הנה הגיע הזמן לנוח על משכבך בגן עדן של מעלה .הרווחת את זה בכבוד .אנחנו כאן נמשיך לטפל ברוביק שלך ולשמור עליו .את הקשר המופלא והחזק כל כך שהיה ביניכם ראינו כולנו תמיד ,אבל דווקא בדמי ימייך ,לפני כמה ימים, כשכבר לא דיברת ובקושי פקחת עיניים ,ראינו בהשתאות את ידך שעדיין גיששה וחיפשה את בובי שלך ונרגעה רק כשהרגישה אותו לידך ,כמו תמיד. אנני'לה ,הגיע הזמן להיפרד .דעי לך שהיית החמות המושלמת .הפוך מכל הבדיחות הנוראיות – תמיד כיבדת את הזוגיות של הבנים ורק רצית לתמוך בלי להתערב .אני תמיד ידעתי שזכיתי שאתם ההורים של איל ,ואני רוצה להודות לך על הקשר שהיה בינינו ,על החברות והתקשורת הפתוחה ,והאהבה ללא תנאי .יהי זכרך ברוך .אני אוהבת אותך. טלי ,אשתו של הבן איל גאון 6 נקודות בחייו – שיחה עם אילנה רז גדעון נולד בעין חרוד בשנת .1925הוריו הגיעו מגרמניה כחלוצים .בהיותו בן 3-4נפרדו ההורים ,ואמו חזרה עם גדעון אל הוריה ,לכפר אושווינצים ,שהיה אז כפר נחמד .השם מוכר לכולנו בגלל מחנה הריכוז אושוויץ שהוקם בסמוך לו. אביו של גדעון נשאר בארץ ,עזב את עין חרוד ,למד רפואת שיניים והיה רופא השיניים של בן גוריון ...כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה ראה האב את הנולד ,נסע לגרמניה ואמר לאשתו לשעבר :אני לוקח את הילד לארץ ישראל .כך היה ,וגדעון חזר לארץ .האם הגיעה בעקבותיו כעבור זמן-מה. נחישות האב הצילה את חייו של גדעון ,אבל לא יצרה קִּרבה רבה ביניהם .הוא סידר לגדעון מסגרת חינוכית כילד חוץ במשמר העמק ,דאג לכל צרכיו וניסה לטפח קשר חם עם הילד .גדעון הגיע ללא ידיעת עברית .הוא היה רגיל לחינוך האירופאי ,וחייו בחברת הנערים לא היו קלים .בחופשות היה מבלה עם אמו .ההורים גרו בחיפה. כשסיים גדעון את לימודיו במוסד משמר העמק אמר לו האב :אתה צריך ללמוד מקצוע! גדעון נשלח ללמוד חרטּות ,ומסתבר שהמקצוע ממש התאים לו והוא הצטיין בו. גדעון הצטרף לקבוצה של בוגרי השומר הצעיר בחיפה ,יחד איתם הגיע ל"אילת-נתניה" ואחר כך לשובל. אילנה ,איך נפגשו דרכיכם?הגרעין שלי היה בזיקים ,אבל רציתי לעזוב את המקום .הכרתי את יהודה באואר ,שהיה שליח השומר הצעיר אצלנו ,באנגליה .הוא הציע לי לעבור לשובל .כשהגעתי שמו אותי בחדר עם שתי בנות .גדעון גר אז עם גרשון הופמן .לגרשון הייתה חברה והוא יצא מהחדר .הייתה אז צפיפות בחדרים ,ולא השאירו מיטה פנויה בחדר ,לכן אמרו לי לעבור לחדר של גדעון .ערבוב בין בנים לבנות בחדרים היה מקובל אז. באותו זמן ציפו להגעת קבוצת אולפן מארצות הברית לשובל ,ולא מצאו עבורם מטפלת שיודעת אנגלית .התאמתי לתפקיד ,אבל עמדתי להתגייס לצה"ל .מה עושים? אפרים שחר, שהיה אז מזכיר הקיבוץ ,הציע לי להינשא נישואים פיקטיביים כדי שלא אתגייס .הוא פנה לבחור אחד ,אבל הוא סירב ואחר כך עזב. 7 בינתיים התחיל להיווצר קשר ביני לבין גדעון ,אבל זה היה רחוק מנישואין .גדעון אמר: אם זה יפתור את הבעיה -בואי נתחתן ,אולי בכל זאת נהיה בסוף זוג .וכך היה .לחברים בקיבוץ לא היה ברור אם זו חתונה אמיתית או פיקטיבית ,מה שבטוח – עשו לנו באותו ערב מסיבה. גם החתונה היא סיפור .נסענו עם זוג חברים לבאר שבע .היה יום חורף גשום ,נעלתי מגפיים (מגפי רפת כמובן ,)...ובדרך נכנסתי לקומונה ,ושולמית נתנה לי כפייה בתור כיסוי ראש לחופה .כשהגענו לרב הוא אמר שיש בעיה ,אין מניין .היה לנו בקבוק יין ומעט עוגיות ,ובעזרתם הצליח גדעון לגייס מניין מחוסרי עבודה מהרחוב .אחד האנשים שהחזיק לנו את החופה היה בכלל דרוזי ...זו הייתה החתונה הצנועה ביותר שראיתי .מאז אנחנו ביחד ,בטוב וברע ,נישואים וחיים משותפים שכמותם אני מאחלת לכל אחד. גדעון כתב שירים ולחלק מהם גם הוסיף מנגינה .כשהוא ומרתה סבג פורטים על מנדולינה ויהודה באואר בגיטרה ,הם עשו ערבי שירה נהדרים. הנה שיר שגדעון כתב ב ,1946-כנראה בסמוך לעליית הקיבוץ לקרקע: אל מרחבי מדבר נצא בלב נסער, נגאל צייה וישימון. במקום יילל התן ירון קוצר דגן, ארצי לא עוד תִּ צמא ,תִּ ישָם. במקום ציית מדבר יוריקו שדות הבר, ויעלוז בם האדם. גדעון אמנם גדל במשפחה מפורקת ,אבל היה איש משפחה נפלא .הוא היה אב מסור ואוהב ,ואחר כך גם סבא שכל הנכדים וכל הנינים אוהבים אותו מאוד. 8 עם זהר ישראלי זהר הוסמכה לתפקיד "מורשה נגישות השירות" .מה זה ואיך זה נוגע לחיינו? "נגישות" היא "אפשרות הגעה למקום ,תנועה והתמצאות בו ,שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם ,שימוש במתקניהם והשתתפות בתכניות ובפעילויות המתקיימות בהם ,והכול באופן שוויוני, מכובד ,עצמאי ובטיחותי( ".חוק שיווין זכויות)1998 , פעם חשבו שכדי לאפשר הנגשה לאנשים עם מוגבלות מספיק להתקין רמפה ,מעלית, שירותי נכים וכדומה .כיום יודעים שצריך לאפשר הנגשה בהיבטים נוספים ,לא רק פיזיים, ובאופן מכבד ,המאפשר עצמאות מרבית לאדם ,אצלנו בעמותה מכנים את זה רמפה אנושית. ב 1998-נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות .ב 2005-נוסף לו פרק לגבי נגישות ,ב 2019-וב 2011-נקבעו תקנות לגבי התאמת מבנים .בשנת 2013יצאו תקנות נגישות השירות .תקנות אלו מפורטות מאוד ומציגות את ההיבטים של הנגשת שירות לכלל האוכלוסייה. אני עובדת בעמותה שנקראת "נגישות לישראל" שהוקמה לפני 15שנה על ידי יובל וגנר, טייס מסוקים שהתרסק בטיסת אימון ונותר נכה בארבעת גפיו .הוא הבין שהוא תקוע בעצם במעצר בית כי שום מקום בישראל אינו נגיש לנכים ,ואז הקים את העמותה. בעמותה ישנן כמה מחלקות :מחלקה משפטית שמקדמת חקיקת חוקים בכנסת; מחלקת חינוך והדרכה ,שעוסקת בחינוך לשינוי תפיסות לגבי אנשים עם מוגבלות ,וכן בהגברת המודעות בקרב ילדים ונוער; מחלקת ההכשרה עושה הדרכות ברשויות מקומיות וארגונים וגם קורסים מקצועיים לאנשים שעוסקים בתחום .המחלקה הרביעית עוסקת בייעוץ לנגישות ומלווה ארגונים גדולים במטרה להפוך את הארגון ל"נגיש" .אני חלק ממחלקה זו .התקבלתי לעבודה לאחר שלמדתי באוניברסיטת תל אביב מקצוע חדש: "מורשה נגישות השירות" .הקורס מתקיים במחלקה לריפוי בעיסוק ,בשיתוף עם משרד הכלכלה ,ומכשיר אנשי מקצוע שתפקידם ללוות את נושא הנגשת השירות ,בכל פן שלו. כאשר מדברים על אנשים עם מוגבלות מתייחסים לסוגים שונים של מוגבלויות: מוגבלות פיזית ,מוגבלות חושית הכוללת שמיעה וראייה; מוגבלות קוגניטיבית – פיגור שכלי ,דיסלקציה ,לקויות למידה קשות; 9 מוגבלות נפשית – מחלות נפש ; מוגבלות תקשורתית – ליקויי דיבור ,אוטיזם לסוגיו ועוד. בישראל ישנם כ 1,600,000-איש עם מוגבלות ,כ 20-אחוזים מהאוכלוסייה .עליהם נוספים עוד אנשים רבים שזקוקים להתאמת נגישות .לדוגמה ,להורה עם עגלת תינוק נחוצה רמפה כדי להגיע ,כבד ראייה צריך מסמך עם אותיות גדולות כדי לקרוא .כאשר חברה עוסקת בנגישות השירות צריך להתייחס לכל הממשקים שיש ללקוח עם השירות הניתן .הדוגמאות רבות: מוקד טלפוני – איך כבד שמיעה או חירש ייצור קשר עם מחלקת הכספים של ישראכרט כדי לברר פרטים חיוניים? – החברה צריכה ליצור חלופות וללמד את הצוות איך לספקן. הנגשת אתר אינטרנט – כיצד יוכל עיוור לגלוש באינטרנט כדי לקבל מידע? צריך ליצור אתר נגיש ,כך שתוכנת ההקראה של העיוור תוכל לקרוא אותו .עבור אדם עם מוגבלות ביד צריך לאפשר גלישה ללא עכבר ,בהקשה על מקשי המקלדת בלבד. הנגשת המידע – איך יקרא כבד הראייה את חשבון הארנונה שלו? איך יקיים חירש דיון עם חברת הפנסיה לגבי תנאיה? צריך למצוא התאמות טכנולוגיות ואחרות ,לפי סוגי המגבלות .אפשר לספק הקראה לעיוור ,תרגום לשפת הסימנים לחירש ועוד. עד כאן העקרונות .מה שקורה בפועל הוא שחברה מתקשרת אלינו ,ולאחר שקיבלנו את ברכת הדרך מהמנכ"ל אנחנו מתחילים לעבוד עם כל ועדות המטה .התהליך מורכב ויקר. יש קושי למפות את כל הארגון ,לגייס את עובדיו ולבסוף להגיע ליישום ,על ידי כל מי שפוגש את הקהל .דוגמה לארגון נגיש במלואו אפשר למצוא באיקאה .כיום אנחנו עובדים עם מועצות אזוריות ,רשויות מקומיות ,חברות ביטוח ,בנקים – ארגונים ענקיים. ומה בשובל? -הצגתי את הנושא במזכירות ,ונצטרך ליצור תכנית עבודה .הטופוגרפיה שלנו מציבה קושי רב כי תשתית הכבישים והשבילים קשה להנגשה .בנוסף ,אין מספיק מודעות לנושא .למשל כאשר מכינים חג ,אי אפשר להסתפק בישיבה על מחצלות ,נחוצים גם כיסאות רגילים וגם כיסאות עם מסעדי יד ,למען מי שמתקשה לשבת ולקום .המידע הכתוב בלוח המודעות צריך להיות קריא גם עבור כבדי ראייה .הנגישות צריכה להיכנס לדיבור שלנו .זו הרכבת "משקפיים" אחרים ,חיוניים. מבחינתי זוהי עבודה מרתקת שבה עדיין צריך "להמציא את הגלגל" .אני עובדת עם אנשים עם מוגבלות ,וזה גורם לי לבדוק את עצמי כל יום ,לבדוק את הסטיגמות שלי ,לנסות להיות אדם טוב יותר ולשנות את פני החברה. כדאי לזכור ,כולנו נהיה לבסוף צרכני נגישות ,כך או אחרת! 10 קצת יותר משנה לאחר ההתחלה -גליה בר מסכמת את התהליך לאחר מספר נסיונות לבצע הפרטת מים בשובל ,אשר לא צלחו ,נשאלתי אם אהיה מוכנה לעסוק בכך .בשבילי זה היה מעין "דה-ז'ה-וו" של הפרטת החשמל שעשינו לפני כ14- שנים ,ויש הסכמה כללית בדבר הצלחתה .בדיוק כמו עם החשמל ,כך גם את נושא המים הכרתי רק כצרכנית ,ובדיוק כמו אז כך גם עתה ,הזמנתי אנשים מן התחומים הרלונטיים להצטרף לצוות שיעסוק בכך .זו כמובן ההזדמנות להודות לבני בלול ,נדב פלג ,אהוד וייס, שהוחלף על ידי שרון שכטר וגם ורד איתן ,שהצטרפה אלינו לחלק הכלכלי. יצאנו לדרך ללמוד את נושא מניית המים על בוריו. לשאלה למה צריך היה להפריט היו שתי תשובות: כי חויבנו על ידי המדינה; כי כל מי שהקדים אותנו טען שהחיסכון הוא גדול.היה עלינו לבחור בין קריאת מונים ידנית לבין קריאה אלחוטית ,ובחרנו בדרך המתקדמת יותר, על אף שהייתה יקרה יותר. לפרויקט היו שלושה חלקים: נושא המנייה – המונים סופקו על ידי חברת ארד (מקבוץ דליה). נושאי התשתיות וההתקנה ,שנעשו במקצועיות רבה ותוך חיסכון ענק בעלויות ,על ידי צוות בראשות בני ,שנעזר בקבלן שכיר בעת הצורך ,בעיקר לצורך חפירות. הנושא הכלכלי והמנהלתי .היה ברור לנו שאנו רוצים לספק לאוכלוסייה את המים במחיר הנמוך ביותר האפשרי ,וכמובן למצוא מערכת אשר תקרא את קובץ הנתונים הנצברים מן המחשבים כל חודש ותהפוך אותו מצד אחד לחשבוניות עבור האוכלוסייה ,ומצד שני תשתול בתוך מערכת הנהלת החשבונות שלנו את כל הנתונים .שני החלקים הראשונים הושלמו לגמרי .החלק השלישי עדיין זקוק לליטושים כדי להקל את עבודת המעקב התמחירי ,אך גם בעיה זאת עומדת לפני פתרונה. בשובל היתה בעיה ספציפית .כשבנו את כל השכונות ,למעט שכונת 14התחתית ,לא חלמו על הפרטה ,פרצלציה ושאר מונחים השגורים בפינו היום ,ולכן כל הדירות חוברו לכניסה ראשית אחת ,וממנה משכו מים לכל הדירות .הבעיה היתה מורכבת יותר בבתים בעלי שתי קומות ,וכאלה יש לנו לא מעט .הפרדה של כניסת המים הראשית לשתיים או לארבע כניסות נפרדות העמיסה עלינו עבודה רבה של חפירה ,הרמת משטחים ,עקירת שיחים ועבודת אינסטלציה גדולה .התחייבנו להחזיר כל דבר למקומו .אין ביקום משהו מושלם 11 במאה אחוזים ,אך על פי התגובות ,נראה שברוב המקרים הדברים חזרו למקומם .אמנם הדבר ארך מספר חודשים ,אך כל מי שפנה נענה (לפי דחיפות הנושא). בעיה נוספת היתה חיבור הנוי לראשי מערכת כדי שנוכל למנות גם את צריכת המים בנוי, שהוא צרכן גדול מאד .נושא זה נסגר באפריל האחרון ,ולמעשה מאפריל נמנית כל כמות המים בשובל. המערכת בנויה לפי השכונות ,ולכל שכונה יש מחשב המרכז את צריכת כל דיירי השכונה ומאפשר לנו לעקוב אחר דליפות בין הצנרת הראשית לשעון הפרטי של הבית .מאחר וציוד מעקב זה הוא יקר מאד לא רישתנו את כל הקיבוץ בציוד זה ,ועדיין יש קטעים שעלינו פשוט לעקוב פיזית ולחפש דליפות. כיצד עובדת מערכת זו? בכל שעה מתבצעת קריאה של כל המונים בקיבוץ .כל יום נמדד משעה 24:00עד 24:00למחרת .אם נמצא כי השעון איננו עוצר מסיבוביו יותר מ21- שעות ,או לחליפין ,הצריכה גבוהה בהרבה מן המקובל אצל אותו צרכן ,משדרת המערכת התראת דליפה ,אשר מועברת במקביל למחשב ולטלפון הנייד שלי .דבר זה מאפשר לי לקבל התראות ,גם כשאינני בבית. כשאני מקבלת התראה אני מידעת את הצרכן ומנחה אותו לפעול לפי הדף שחולק .אם האנשים נתקלים בבעיה כלשהי ,הם חוזרים אלי טלפונית לברר מה עושים הלאה .בכל מקרה זִּכרו :אם לא נמצא פתרון מידי לבעיה ,מומלץ פשוט לסגור את הברז הראשי בשעות שבהן אינכם משתמשים במים ,כדי לא לתת למים לזרום ,ולכם לשלם. ישנם סוגי תקלות שונים של שעונים עצורים ,היעדר קליטה ועוד .גם על כך אנו מקבלים התראות ומתקנים את התקלה ,ללא ידיעת הצרכנים. אז מה כל זה עושה ועשה לנו? ראשית יש לזכור שאנו עוסקים רק במים שפירים ,מי שתייה ,לעומת הגד"ש המשתמש בשפד"ן – מי קולחים שטוהרו ברמה מסוימת .למים השפירים יש שימוש חקלאי בלולים וברפתות ושימוש צרכני בכל הקיבוץ ,בבתים ובענפים השונים. מאחר ולא ניתן וגם לא רצוי ללמד את החיות להפסיק לשתות ,ברור שהחיסכון בא מן המגזר הצרכני .כשעסקנו בנושא הכלכלי הוחלט שייעשה אומדן צריכה של החברים ,על 12 פי הצריכה שנמדדה עד לתחילת ההפרטה ,ובהתאם לאומדן זה הופחתו מיסי הקהילה, אשר נגבו מן החברים עבור המים .במילים אחרות ,ההכנסה הפנויה של החברים גדלה בשיעור לא מבוטל. האם הצלחנו לצמצם את צריכת המים? התשובה קצת מוזרה .האוכלוסייה הפחיתה את צריכת המים .הקבוץ כמערכת מרכזית נהנה במידה חלקית בלבד כיוון שהורדת מיסי הקהילה נעשתה לפני ההפרטה בפועל. צריכת המים של המגזר הצרכני בקבוץ ירדה בכ 30%-במהלך השנה החולפת .נתון זה מושפע מאד מן ההפרטה ,אך גם למזג האוויר יש בו חלק .עדיין לא נעים לראות שיש חלק מן הציבור אשר ידם קלה על הברז הציבורי ,והרבה יותר כבדה על הברזים הפרטיים. נושא שנפגע מאוד מאוד מן ההפרטה הוא נושא הגינות הפרטיות .לדשאים הצהובים אין קשר לבעיה כלכלית כלשהי או למחסור במים לענף .אנשים פשוט מעדיפים לחסוך את הכסף בחלק מן המקרים ,ולא להוציאו על טיפוח גינה .לי חבל על כך ,ואני מאד מקווה כי לאחר זמן מסוים האנשים יתרגלו ,ובדיוק כמו שעם תחילת הפרטת החשמל אנשים ישבו בבית קר ,עטופי מעילים כדי לחסוך בחימום ,ועם הזמן חזרו להשתמש בנפלאות הטכנולוגיה לחימום הבית ,כך ,לאחר זמן מה ,יחזרו האנשים לטפח להם פינות חמד ליד ביתם. למרות כל המערכות המתקדמות עדיין יש אצלנו ,ובכל מקום ,פחת מים הנובע מפיצוצי צנרת ,מברזים שמסיבות שונות לא חובר להם מונה ומפיצוצים אשר מאוד קשה לגלותם כיוון שבמהלך השנים הצנרת כוסתה בלא יודעין על ידי בטון ,והמים מוצאים דרכם לביוב, ולא ניתן לראות את הדליפה .בנושא פחת המים קשה להשוות לעבר כי איננו יודעים מה היה קודם ,אך חלק לא מבוטל מהירידה בצריכת המים נובע מאיתור דליפות בנות חודשים ושנים אשר אותרו וטופלו .היקף הדליפות שהתגלו נאמד באלפים רבים של קובים. לאחרונה שויך אלינו גם נושא השירות לאוכלוסייה -לתיקון בעיות באינסטלציה בתוך הבתים ,ובינתיים אני מקבלת הדים טובים. כמו בחשמל ,כך גם במים אנו מקבלים חיזוקים חיצוניים רבים לביצוע הפרויקט ולתפעולו ,וצריך לחפש את המילים כדי לתאר את תרומתו של בני למצב ,כל השבוע, כולל שישי ושבת ,ונראה לי שחלק לא קטן מן ההצלחה של המערכת טמון בשיתוף הפעולה של הצוות. לאחר שייפתרו הבעיות התמחיריות נוכל לבדוק אם המחיר שקבענו אכן מספיק לכסות את התיקונים השוטפים ולאפשר ,כפי שצריך לעשות ,גם אחזקת רשת אשר איננה אחזקת שבר בלבד ,אלא החלפה מתוכננת של צנרת ישנה ופגומה. גליה 13 מי שמתעניין במתרחש בשכונה הנבנית בוודאי הבחין בפעילות ערה המתרחשת בה לאחרונה .קבלן הבנייה הגיע והעביר לשטח כמה מבנים של מחסנים ומשרדים – כדי לאפשר את תחילת עבודתו .כמקובל באתר בנייה -כל השטח הוקף בגדר פחים גבוהה כדי למנוע הסתובבות בשטח .זה אולי לא נאה לעין ,חוסם את הנוף ומפריע לנו לטייל ברחבי השכונה ,אבל חיוני לבטיחות של כולנו .אני קוראת לזה "חומות של תקווה". עד עכשיו עבד בשטח קבלן התשתיות ,ועבודתו התנהלה תחת פיקוח המועצה .לקראת כניסת קבלן הבנייה נמסר האתר לידיו ,אם כי קבלן התשתיות עדיין "מסתובב" עם כלים בתוך שטח הבנייה .התשתיות שהוקמו כוללות ביוב ,מים ,חשמל ,תקשורת ,דרכים וכבישים ,כיכרות ,חניות ,הכנה למדרכות ואפילו עמודי תאורה .כך בונים כיום שכונה. השלב הראשון לקראת תחילת הבנייה כולל מדידות וסימון השטחים .אחריו מתחילים להכין את יסודות הבתים ,שכיום קוראים להם כלונסאות .בכמה מגרשים אפשר כבר לראות שהתבצעו החפירות – לעומק כעשרה מטרים ,לתוכן הוכנסו ברזלי הכלונסאות ומיד מתבצעת יציקת הבטון .את כל התהליך הבנייה מנהלת חברת קֹורּום. לחלק מהמשתכנים היו הסתייגויות לגבי בחירת קבלן הבנייה ,עקב בעיה בסיווג שלו .יש לקוות שבעיה זו נפתרה ,לאחר שאושר הסיווג המוגדל לקבלן הבנייה הנבחר. הנחת אבן הפינה לבתים בפרויקט מתוכננת למועד חגיגי -ט"ו בשבט ,אכן מועד סמלי כשמדובר בצמיחה שלנו. במהלך חודש ינואר יתקיים תהליך הקבלה לחברות בשיחת הקיבוץ ובקלפי של כ12- משפחות נוספות .ההשתתפות בהצבעה חיונית כי דרוש רוב גדול. שלומית אכן ,זז משהו בשטח! 14 עוד סיפורים מפי יושקו ההתקפה היחידה על קיבוץ שובל ועוד עניינים ביטחוניים במהלך מלחמת השחרור נעו המצרים בציר מזרחי מאזור באר שבע לכיוון חברון .אחת היחידות שלהם נעה באחד הימים על הגבעות ממזרח לנו .זה היה במהלך אחת ההפוגות. הם ירו עלינו במרגמות 120מ"מ ,שהטווח שלהן כשמונה ק"מ .הפגזים נפלו במקום שאנו מכנים "חלקת הכרם" ,מזרחית לוואדי ולשכונה החדשה הנבנית .לא הגבנו והסתפקנו בתפיסת מחסה בתעלות ובמקלטים שהיו לנו .מכיוון שזה היה בזמן ההפוגה הגיעו אלינו נציגים מהאו"ם כדי לברר איפה נפלו הפגזים .זו ההתקפה היחידה שהייתה על שובל. [לכן אפשר לומר ששובל היא המקום הבטוח ביותר בארץ]... סיפור נוסף התרחש באביב ,1948עדיין בתקופת המנדט הבריטי .היה לנו תצפיתן על מגדל המים באופן קבוע .יום אחד הוא ראה טור של טנקים בריטיים נע על הדרך (כיום הכביש) מדרום לצפון .הוא צעק :באים טנקים! באים טנקים! ברוך שליין ,שהיה אחראי על הביטחון ,חשב רגע וצעק לתצפיתן :תן להם לעבור! הנשק היחיד שהיה בידי התצפיתן היה רובה איטלקי קצר קנה וכמה כדורים... המפקדה של חטיבת הנגב ,שכבשה את באר שבע ,שכנה בבית השייך אל הוזייל .במהלך מלחמת השחרור הטילה עלינו חטיבת הנגב לעצור כוחות שיעלו בדרך (בכביש) מאשל הנשיא לפלוג'ה (פלוגות) .כדי למלא את תפקידנו מיקשנו את הדרך במוקשים חשמליים, שניתן ליזום את הפעלתם .הכוונה הייתה לפוצץ אותם ,אם תעבור שיירת אויב ,לעצור אותה ולפתוח עליה באש .היה לי מקלע ברן ו 12-מחסניות .זה לא קרה. בית הביטחון שלנו נבנה ב ,1947-מכספי תרומות .יש שלט המנציח זאת בכניסה שלו. 15 מצטיידים... במהלך המלחמה שמענו שבביר אבו ג'אבר (כיום דרומית לאחוזם ,ליד הכביש ,בנחל אדוריים) נשארו חביות של סולר ,ששימש להפעלת המשאבה בבאר .נסענו וראינו שהחביות ריקות .החלטנו לקחת את מְכל האוויר הדחוס של מנוע הבאר .לא ידענו עד כמה הוא כבד .המכל נפל עליי .נפלתי על המשאבה שעמדה מאחורי ונפצעתי בראש .למזלי המכל נבלם כשנפל גם הוא על המשאבה .חזרנו הביתה עם המכל ,וייעדנו אותו לרפת החליבה ,כי כל מנועי הדיזל שהיו לנו שם הופעלו בעזרת אוויר דחוס. כאמור הייתי פצוע .שלחו אותי לבית החולים שהיה ברוחמה .הוא היה ממוקם במקלט מתחת לאדמה .היו שם דרגשים בקומות ששימשו מיטות לחולים ,והיה צוות רפואי .טיפלו שם בפצועי המלחמה וגם בי .זה קרה בדיוק ביום שבו נכבשה באר שבע. חנה באה לבקר אותי ,ולא נתנו לה להיכנס כי היה ביקור רופאים .כמובן שהיא לא שתקה, והצוות זכה להכיר אותה ...לאחר מכן אמרה לי האחות שהביאה לי אוכל :אתה צריך לאכול הרבה אוכל כדי להיות חזק וכדי להסתדר עם האישה הזאת... על בנייה בשובל בהתחלה גרנו בסוכה ,והגיע אלינו המהנדס הראשי של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות. הוא אמר :נתחיל לבנות בתים ,כל דירה 12מ"ר ,אבל לא נעשה פנלים .למה? שאלנו, והוא ענה שאין לזה תקציב .אחר כך הוספנו את הפנלים מתקציב הקיבוץ .החברים שאלו: למה בניתם כל כך קטן? והתשובה הייתה כי לא היה תקציב ליותר מזה. אילנה צור :מאיר בץ ,מהנדס מחוז הנגב ,הגיע באחד הימים ,עמד על הגבעה החשופה שלנו ,הצביע למקום מסוים ואמר :פה יקום לול! לנו זה נראה קצת דמיוני ,אבל כך היה משורטט בתכנית ,וכך היה. לנקודה ,קיבוץ שובל ,הייתה תכנית מסודרת ,והיא תלויה כיום בכניסה למועדון. 16 חוה וייגרט מספרת כיצד היה הדבר ,ומדוע מוטב מאוחר... הייתי חברת השומר הצעיר מגיל ,12עוד בברלין ,עיר הולדתי. כאשר עלו הנאצים לשלטון הרגשנו זאת מיד .אבי פוטר ממקום עבודתו ב ,1934-ואני לא יכולתי להמשיך בלימודי בבית הספר .כשהייתי בת 14הצטרפתי ל"קיבוץ הכשרה וינקלר" של תנועות הנוער בגרמניה ,שנחשב כבית ספר חקלאי .בסוף 1939הועברו הנערים מההכשרה לדנמרק ,להולנד ולאנגליה .אני נשלחתי לדנמרק והשתלבתי בביתה של משפחת איכרים. בסוף 1940נחתם הסכם מיוחד בין הבריטים לבין הגרמנים ,ובו הסדירו את החלפת ילדי הטמפלרים בארץ ישראל ב 50-ילדים יהודים מאירופה ,ואני נכללתי בקבוצה זו .עברנו לשבדיה וממנה לפינלנד ,הפלגנו ללנינגרד ומשם ברכבת לאודסה .הפלגנו לקונסטנטינופול ומשם ברכבת דרך תורכיה ,סוריה ,לבנון ועד ארץ ישראל ,דרך מעבר ראש הנקרה .שם חיכו לנו והעבירו אותנו לבית עולים בחיפה .הייתי כבת 16אז. אנו ,הנערים שהיו קשורים לשומר הצעיר ,הועברנו למשמר העמק והתחנכנו בחברת נוער. למדנו ,עבדנו והשתתפנו בפעולות ,בדומה לקיבוצניקים בני גילנו ,אבל לא היינו חלק מהמוסד במשמר העמק .הייתה לי חולצה שומרית ,אפורה ,עוד מברלין ,וראש הקן של משמר העמק אמר לי :אסור לך ללכת בחולצה שומרית כי עדיין לא נכנסת לתנועה... ידעתי קצת עברית ,יותר מחברי בקבוצה ,לכן נשלחתי לוועידה הארצית השנייה של השוה"צ. רק כאשר סיימנו את חברת הנוער התקבלנו לשומר הצעיר .קיבוץ משמר העמק היה אז במצב כלכלי קשה ,ולא היה לו כסף כדי לתת לנו סמלי בוגרים ,למרות שהשתתפנו בכל הפעילויות .יש לשער שבני הקיבוץ כן קיבלו .לא שכחתי זאת .הקבוצה שלי נפרדה ממשמר העמק ונדדה לעין שמר ומשם למזרע ,אבל אני לא רציתי להשלים קיבוץ ותיק, לכן הצטרפתי לקיבוץ אילת-נתניה הריהו קיבוץ שובל. שנים רבות אחר כך ,כששמעתי שבמשמר העמק מחלקים בונוסים לחברים ושהקיבוץ כבר לא עני ,אמרתי :ריבונו של עולם ,מתי כבר אקבל את סמל הבוגרים? האם אני עדיין צריכה להוכיח שהגשמתי את מטרות השוה"צ?! בני משפחתי שמעו זאת פעמים רבות. כאשר התקרב יום הולדתי ה 90-הכינו בני משפחתי מסיבה ,וכל אחד התבקש להביא משהו מיוחד ומשמעותי .מיקי ,בעלה של תמר בתי ,החליט לפנות להנהגה הראשית ולבקש סמל בוגרים עבורי .הוא קיבל מהם סמל בוגרים ודגל .במסיבה הם הוענקו לי בידי נכדתי יחד עם חולצה כחולה ושרוך לבן .התרגשתי מאוד .אכן ,מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. 17 בכל פעם שאני עולה בכבישי הקיבוץ וחולף על פני טוסטוס הוא משאיר אחריו שובל עשן והאוויר הנקי מתחלף בסירחון .אני מייחלת לפתרון אחר לעניין הניידות בקיבוץ ,כזה שלא יהיה כרוך בזיהום אוויר .לאחרונה הגיעו לשובל כמה זוגות אופניים חשמליים ,אחד מהם שייך לנחום כנר .ביקשתי ממנו לספק כמה פרטים לציבור .קבלו: אופניים חשמליים הם הפתרון הטוב ביותר לנסיעה ביישוב כמו שובל .לפי החוק החדש כוחם מוגבל ל 250-וואט ולמהירות 25קמ"ש .אין צורך בביטוח וברישיון כדי לנהוג בהם .הרוכב יכול לנסוע במצב אוטומטי ,ללא שום דיווש ,אבל כדי לעלות בעליות של שובל חייבים לדווש קצת .מי שמכיר קצת את המקום יכול למצוא מסלול חלופי שבו העלייה מתונה .לאופניים החשמליים יש הילוכים ,כמו במכונית ,וצריך להשתמש בהם בהתאם לתנאי הדרך .בהשוואה לאופניים רגילים עבודת הרגליים קלה הרבה יותר. אפשר להוסיף סל מאחור וכך לענות על הצורך לסחוב דברים הביתה .למזלנו הכולבו שלנו למעלה ,ואפשר להתגלגל בקלות במורד הגבעה עם הקניות .אפשר להתקין מאחור מושב לילד .חלופות נוספות להסעת ילדים :במנשא על גב הרוכב או לרתום עגלה לאופניים .ההטענה נמשכת 2-3שעות ,בלילה ,בדומה לקלנועית .גם הרוכב וגם הולכי הרגל צריכים להיזהר כי האופניים שקטים מאוד ועלולים להפתיע. מחיר אופניים חשמליים מתחיל ב .₪ 2,500-זוג טוב יעלה כ ₪ 5,000-וגם הרבה יותר. ישנם גם קטנועים חשמליים ,שקטים ונטולי מפגעי עשן .בסין רואים אותם באלפיהם .הם שקטים ולא מוסיפים לזיהום האוויר. מה דעתכם? אולי נעבור בשובל לאופניים חשמליים? 18 "זו הכלכלה ,טמבל!" מאת חיים רון שנת 2015הסתיימה ,ואנחנו שוב בתקופת בחירות .לא נגמרו הבעיות הביטחוניות והמדיניות ,אבל יתכן שהפעם נושאי הכלכלה והחברה ,ולאו דווקא הנושאים המדיניים והביטחוניים ,הם שיכריעו. לאחר ניצחון ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה ביקש הנשיא ג'ורג' בוש (האב) להיבחר לקדנציה נוספת .במחנה המועמד האחר ,ביל קלינטון ,הבינו שאין סיכוי לנצח את בוש בנושאי ביטחון ,אבל ניתן לתקוף אותו בנושא הכלכלה .בדיון פנימי הציע אחד מיועצי קלינטון את הסיסמה "זו הכלכלה ,טמבל"! ועם הסיסמה הזאת קלינטון ניצח. ואצלנו ,בשנה האחרונה העסיקו אותנו מספר נושאים כלכליים-חברתיים: )1מחירי דירות והמחסור בנדל"ן לבנייה )2העוני ,האבטלה ,שכר המינימום ושוק העבודה )3מצב הכלכלה הגלובלית ומחירי נפט הצונחים (ואצלנו גם נושא הגז הטבעי) )4תוספת שלי :שער הדולר הנמוך (בתחילת השנה) והמשתנה. בעניין שער הדולר נתקלתי בסיפור נחמד (ואולי נכון) ,אבל קודם הבהרה קטנה לגבי משמעות השינויים הגדולים בשער הדולר :נניח שמפעל היי-טק מסכם עם לקוח על ייצוא מכשיר רפואי במיליון דולרים כאשר השער עומד על ₪4לדולר .לוקח לו חצי שנה לייצר את ההזמנה ,ובזמן הזה יורד השער ל ₪3.5-לדולר .במקום הכנסה מתוכננת של 4מיליון ₪יוצא שההכנסה בפועל היא רק 3.5מיליון .₪הפרש של חצי מיליון ₪עלול להיות ההבדל בין רווח והפסד ולהכריע את גורל הישרדותו של המפעל. ועכשיו לסיפור :בתקופת האינפלציה הדוהרת בשנות ה '80-גיבש צוות במשרד האוצר את התכנית לייצוב הכלכלה .נשאלה השאלה ,מהו שער הדולר האופטימלי? אחד מ"נערי האוצר" (שיתכן כי עדיין מכהן היום ,למרות שכבר איננו "נער") נסע לארה"ב ואכל שם ב"-מקדונלדס" .הוא השווה בין מחירו של "ביג-מק" בארה"ב למחירו בארץ ושם לב שחישוב שער הדולר לפי מחיר ה"ביג-מק" נותן לו שער כמעט זהה לאותו "שער האופטימלי" שעליו דנים .שער זה קיבל את הכינוי "מדד הביג-מק"' ובמהלך השנים 19 התגלה כמדד מצוין .לאחרונה נמכר "ביג-מק" בארה"ב ב 4.13-דולר ובארץ ב.₪15.90- זה נותן שער של ₪3.85לדולר .לא רע!! וכיצד זה מתקשר לבחירות? כל הצעה שתוביל לפריצת מסגרות תקציביות ואי-שמירה על יציבות שער הדולר לא תאפשר תכנון עלויות ,הכנסות ורווחים לטווח הארוך ותפגע בכלכלה ובמשק וכולו ,ולא תאפשר בפועל את השינויים המתחייבים בו. בענייני עוני ,שכר המינימום ,אבטלה ושוק העבודה ,בתקשורת מביאים לנו מדי יום סקרים וסטטיסטיקות המצביעות על מצבנו הגרוע בהשוואה למדינות "העולם המפותח" בשתי קטגוריות עיקריות :העוני – א .מספר המשפחות ,ובמיוחד הילדים ,החיים מתחת לקו העוני; ב .הפערים העצומים אצלנו בין בעלי שכר גבוה למקבלי שכר נמוך .כעת מונחת על סדר היום של הכנסת הצעת חוק להעלאת שכר המינימום .על פי כללי הכלכלה הכי פשוטים ובסיסיים כאשר מעלים את המחיר של משהו הביקוש עבורו יורד .לכן ,לכאורה, אם מעלים למעסיק את מחיר העובד (העלאת שכר המינימום) הביקוש לעובדים אמור לרדת והאבטלה תגבר .אם כן ,מה עשינו? את הסוגיה הזאת בדקה "ועדה ציבורית לבחינת חוק שכר מינימום בישראל" בשנת .2000בין חברי הוועדה הייתה ד"ר קרנית פלוג ,כיום נגידת בנק ישראל .הוועדה בדקה שני ענפים המעסיקים עובדים רבים בתנאי שכר מינימום והנה ,הפלא ופלא ,גילתה שבענף אחד אכן כלל זה מתקיים בפועל ,והעלאת שכר המינימום אכן הובילה לפיטורי עובדים ,אבל במקרה השני קרה ההיפך! אם כן ,לך תדע !?! קיים פתרון נוסף להעלאת שכר מינימום ,ולדעתי הוא עדיף :מס הכנסה שלילי .לגבי אחוזי העוני ,לדעתי קשה מאוד להימנות על המדינות בעלות אחוזי עוני נמוכים כאשר סדר גודל של עשרים אחוז מאבות המשפחה בישראל מסרבים להשתתף בפרנסת משפחותיהם. נושא הנפט ונושא הגז נמצאים בכותרות בימים אלה ,כאשר מחירי הנפט בעולם נופלים, ולא ברור באיזו רמה יתייצבו ,ואצלנו החליטו סוף-סוף להילחם במונופול בענף הגז הטבעי. מחירי נפט כיום הם הנמוכים ביותר מאז המשבר הכלכלי הגלובלי ב .2008-האם אנחנו על סף עוד משבר? או אולי מתרחש כעת משהו אחר? אם נחזור לחוקי הכלכלה הבסיסיים, "היצע" ו"ביקוש" ,במשבר של 2008הייתה האטה בייצור תעשייתי בכל העולם ,והביקוש לנפט ירד .הסעודים ניסו אז לעצור את ירידות מחירי הנפט על ידי הפסקת האספקה (הורדת ההיצע) ,אבל לא הצליחו להשפיע על יצרני נפט אחרים ולא הצליחו לייצב את 20 המחיר .סעודיה התגלתה כחסרת אונים ואיבדה יוקרה והשפעה בזירה הגלובלית .היום הייצור התעשייתי העולמי והביקוש לנפט טובים ,ואין משבר גלובלי כמו ב ,2008-אבל בכל זאת מחירי הנפט יורדים .כנראה מדובר במצב של עודף היצע .בקרוב יהפכו טכנולוגיות חדשות את ארה"ב מהיבואנית הגדולה ביותר של נפט בעולם ליצואנית הגדולה ביותר .הנפגעים העיקריים בינתיים הנם מדינות עוינות לישראל כגון וונצואלה ,אירן ורוסיה. מילה או שתיים על משק הגז הישראלי :כשנחתם הסכם הגז עם מצרים (ייבוא גז טבעי מצרי לישראל) ב 2005-סוכם על מחיר יחידת גז של פחות מ .₪ 2.5-בהסכמי הגז שנחתמו לאחרונה על אספקה מקידוחים ישראליים שבבעלות יצחק תשובה ("קבוצת דלק") וחברת "נובל אנרגי" מדובר במחיר יחידת גז של כשישה .₪אין פלא שזה מעורר תרעומת! העיתונים מדווחים כי חברת "נובל" גייסה גורמים בממשל האמריקאי בניסיון לבטל את הגזרה (שבירת המונופול שלה בישראל) .צריך להזכיר כי לאמריקאים הייתה פעם חברה בשם " ,"Standard Oilבבעלות טייקון האמריקאי בשם ג'ון רוקפלר, שהחזיקה במונופול במשק הנפט בארה"ב .נשיא אמריקאי אמיץ בשם תאודור רוזוולט שבר את המונופול של חברת " ."Standard Oilלרוזוולט לא היה "ממונה על ההגבלים". את העבודה המלוכלכת הוא עשה בעצמו. היכן המנהיג הישראלי שיעמוד מול הטייקונים ויעשה כן? ולנושא הנדל"ן .עם כל הכבוד לתכניות כמו "מע"מ אפס" ו"מחיר מטרה" ,על מנת להוריד מחירי דירות חייבים באמת "להפשיר" ולאשר לבניית דונמים רבים של קרקע .חלק גדול של האדמות באזורים שיש בהם ביקוש בארץ נמצאות בידינו ,הקיבוצים והמושבים ,ולא מן הנמנע שאנחנו נצטרך להיות חלק מהפתרון. הבה נקווה שיחד עם קברניטי המדינה שייבחרו נדע לנהוג בתבונה ובחמלה הדרושות כדי להעמיד את כלכלת ישראל ואת החברה הישראלית במקומן הראוי. חיים רון 21 אמא זהר אומר לבנה ,רני קרוטמן ,לפנות ערב :אתה שומע את הקאקים* מתארגנים ללינה? רני (כמעט בן :)5ללינה משותפת??! *קאק היא ציפור שחורה ,דומה לעורב ,ולהקה גדולה שלהן מתעופפת בשובל לפנות ערב. אמא (הנ"ל) :רני ,בוא למקלחת! רני (הנ"ל) :אמא ,אני פרעה! אמא זוהר :פרעה ,בוא למקלחת! רני :לפרעה יש עכשיו מכת כינים ,הוא לא מתקלח... אמא נטע בר אומרת לתמרה לאחר שחזרו מבילוי משפחתי ,שאליו הילדה לא רצתה לבוא בתחילה" :ראית כמה שהיה לנו כיף? " תמרה (בת " :)5באמת ,אמא ,אני לא ראיתי כמה שהיה כיף ,אני הרגשתי כמה שהיה כיף! אמא יאנה הסבירה לשלי שניידמן (כמעט בת )4שכאשר תינוקות בוכים -ככה הם מדברים .יום אחד אחיה התינוק שרון בכה בזמן שי ָנק .שני אמרה :אוי ואבוי ,לא מדברים עם אוכל בפה! [כי הרי ידוע שאין מסיחין בשעת הסעודה!] שלי (הנ"ל) דפדפה בתצלומי המשפחה וראתה שהעיניים של שרון (הנ"ל) אדומות (כתוצאה מהפלאש) .ניגשה לאמא ואמרה :אוי ,לשרון יש עיניים אדומות ,יש לו דלקת, צריך לתת לו טיפות עיניים! אנאבל יעקבלב-גולני (בת :)5היום אני קצת חולה ,לכן אני צריכה יותר ויטמינים .אז בלי ממתקים היום ,רק שוקולד... 22 23
© Copyright 2024