‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫מפעילות ש‬
‫לום לעם ל‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪709‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫הביקורים שלנו במדרשיות הגליל השאירו אותנו עם טעם מיוחד‪ .‬אז‬
‫למה אתם מחכים? בואו והצטרפו לפעילות!‬
‫סניף במושב דובב בגליל | פועל בימי ד' |מהשעה ‪20:00 - 21:30‬‬
‫בבית המדרש של הישוב‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה!‬
‫לפרטים‪058-7842870 :‬‬
‫סניף במושב חוסן | פועל בימי א' | מהשעה ‪20:30 - 22:00‬‬
‫בבית הכנסת של המושב‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה!‬
‫לפרטים‪052-7621133 :‬‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫לראות את‬
‫התוצאות‬
‫פרשת וארא כ"ח טבת תשע"ו ‪ 09‬בינואר ‪2016‬‬
‫שבת פרשת וארא‪ ,‬כ"ח בטבת תשע"ו‪,‬‬
‫‪ 9/1/16‬ניצחון האמת על השקר‬
‫כ"ח בטבת‪ ,‬הוא אחד מימי השמחה‬
‫שנחגגו בימי בית המקדש השני‪ .‬ביום זה‬
‫התגברו הפרושים‪ ,‬שהחזיקו בדרך התורה‬
‫בראשות אנשי הכנסת הגדולה‪ ,‬על יריביהם‬
‫הצדוקים‪ ,‬שהיוו כת של פורשי התורה‪.‬‬
‫הצדוקים נקראים על שם מייסדם צדוק‪,‬‬
‫שפירש את התורה ככתבה בלי התורה‬
‫שבעל פה‪ ,‬וכפר מסורת חז"ל‪ .‬מסופר‪,‬‬
‫שצדוק כפר בתורה לאחר ששמע מרבו‬
‫אנטיגנוס איש סוכו שאמר‪" :‬אל תהיו‬
‫כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל‬
‫פרס"‪ ,‬וכוונת הרב הייתה לומר‪ ,‬שלא צריך‬
‫לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו בשביל‬
‫לקבל את שכרו‪ ,‬אלא מפני שכך הוא ציווה‬
‫אותנו ומרוב אהבתנו אליו אנו מקיימים את‬
‫דבריו‪ .‬אלא שצדוק הבין את הדברים‪ ,‬כאילו‬
‫אין חלילה שכר ועונש בשמים‪ ,‬ולכן יצא לתרבות רעה‪ .‬ומכאן למדו חז"ל‪ ,‬כמה‬
‫צריך האדם להיזהר בלשונו כשהוא מלמד אחרים‪ ,‬את בניו ואת תלמידיו‪ ,‬להסביר‬
‫להם את הלימוד בצורה ברורה ונהירה‪ ,‬כדי שהם יבינו את הדברים היטב ולא‬
‫יפרשוהו חלילה בפירוש מוטעה שעלול להוביל אותם לבאר שחת חלילה‪ .‬לאחר‬
‫שהצליחו הצדוקים להשתלט על ה'סנהדרין'‪ ,‬הצליח שמעון בן שטח‪ ,‬אחיה של‬
‫המלכה שלומציון אשת ינאי המלך‪ ,‬להוכיח כי חכמי הצדוקים אינם אלא נבערים‬
‫וחסרי ידיעה בתורה‪ ,‬ומשום כך גירשו חברי הסנהדרין את הצדוקים ממעמדם‪,‬‬
‫ואת מקומותיהם תפסו חכמי הפרושים שהמשיכו בגאון את דרך היהדות הצרופה‪.‬‬
‫היה זה ניסיון נוסף לערעור יסודות היהדות‪ ,‬אולם כמו בכל הפעמים גם ניסיון זה‬
‫נכשל בהתאם להבטחה האלוקית שהתורה לא תישכח מפי ישראל לעולם‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬כ"ט בטבת תשע"ו‪ 10/1/16 ,‬זקן המקובלים‬
‫ביום זה חל יום פטירתו של המקובל הנודע בדורנו‪ ,‬הגאון רבי יצחק כדורי זצ"ל‪,‬‬
‫שנפטר בגיל מופלג בהיותו כבן ‪ ,107‬בכ"ט בטבת תשס"ו‪ .‬בנעוריו זכה לראות את‬
‫פני ה"בן איש חי" מבגדד‪ ,‬וכבר מאז נחשב לעילוי‪ .‬במשך חייו התפרנס ככורך‬
‫ספרים‪ ,‬אך הקדיש את כל זמנו ללימוד התורה ובפרט בלימוד תורת הקבלה‪ ,‬בה‬
‫היה בקי מאין כמוהו‪ ,‬סגולה לאריכות ימים הוא החיוך שלא עזב אותו והיה מאיר‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫פנים לכל אדם‪.‬‬
‫יום שני‪ ,‬א' בשבט‪ ,‬ראש חודש שבט‪ ,‬תשע"ו‪11/1/16 ,‬‬
‫חודש שבט – סגולות החודש‪ :‬ש'נשמע ב'שורות ט'ובות‬
‫שבט הוא החודש החמישי לחודשי השנה שמונים מבריאת העולם‪ ,‬והאחד עשר‬
‫לחודשי השנה למנין יציאת מצרים‪ .‬הוא מוזכר פעם אחת בתנ"ך בספר זכריה‬
‫וניתן לו כאשר עלו מבבל‪ .‬באשורית הוא נקרא בשם "סבטו" מלשון מכה על שם‬
‫הרוחות הנושבות בו‪ ,‬ויש אומרים שהוא מלשון ענף זמורה המסמל את פריחת‬
‫האילנות בחודש זה‪ ,‬ואכן קיים צמח הנקרא "שבטבט" וענפיו דומים לסמלי‬
‫השבטים‪ .‬בראש חודש שבט‪ ,‬התחיל משה רבנו לדבר לעם ישראל את דברי‬
‫התורה בעבר הירדן‪ ,‬עד יום מותו בז' באדר‪ .‬מזל החודש הוא מזל דלי‪ ,‬כדי לרמז‬
‫שחודש זה חל בסוף תקופת הגשמים והוא מסמל את הבורות המלאים והדליים‬
‫שבהם שואבים את המים כדי להשקות את העצים והנטיעות‪ .‬הדלי מסמל הוצאת‬
‫מים קדושים ומים חיים היא התורה הקדושה מהבארות של האבות הקדושים‪,‬‬
‫וכן 'דלי' אותיות 'ילד' שיש כוח בחודש זה להעניק לילד את המשך התורה וקיום‬
‫המצוות‪ .‬חודש שבט מסמל את תחילת השנה החקלאית והפרחים מתחילים‬
‫להוציא ניצנים ופריחה מחודשת‪ .‬עצי ההדר מתחילים ללבלב ומתרבים פרחי‬
‫הבר בשלל צבעים המרנינים את הלב‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬ב' בשבט תשע"ו‪ 12/1/16 ,‬הקנאה והכבוד שהביאו לרצח עם‬
‫בב' בשבט‪ ,‬מת ינאי המלך משלשלת בית חשמונאי‪ ,‬ואשתו הצדיקה שלומציון‪,‬‬
‫אחותו של התנא המפורסם שמעון בן שטח‪ ,‬שחררה מיד עם מותו שבעים מחכמי‬
‫ישראל שהמלך ביקש להוציאם להורג‪ .‬ינאי הרחיב מאוד את ממלכת החשמונאים‪,‬‬
‫אולם עקב כך שהוא נטה לטובת הצדוקים התעורר נגדו מרד בעם וינאי טבח‬
‫בהם ללא רחם ורצח בדם קר כחמישים אלף יהודים‪ .‬גם לאחר מותו‪ ,‬המשיכו‬
‫המאורעות‪ ,‬לאחר ששני בניו ביקשו לעלות על כיסאו‪ ,‬וביניהם פרצה מלחמת‬
‫אחים עקובה מדם‪ ,‬שהביאה בסופו של דבר לחורבן בית המקדש השני‪ .‬ללמדך‬
‫כמה חמורה היא הקנאה והתאווה והכבוד שעליה אמרו חז"ל‪ ,‬שהיא מוציאה את‬
‫האדם מן העולם‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬ה' בשבט תשע"ו‪ 15/1/16 ,‬בתורה אין פשרות!‬
‫בה' בשבט תרנ"ב‪ ,‬נסגרה ישיבת וולוז'ין לאחר ‪ 90‬שנות פעילות‪ ,‬עקב דרישת שר‬
‫ההשכלה הרוסי להכניס בה את לימודי השפה הרוסית‪ .‬הישיבה נוסדה בידי הגאון‬
‫הנודע רבי חיים מוולוז'ין תלמידו הקרוב של הגר"א מווילנא‪ ,‬ובמשך כל שעות‬
‫היממה נשמע בה קול התורה‪ ,‬אך לאחר ההתערבות החיצונית‪ ,‬הודיע הנצי"ב‬
‫מוולוז'ין כי בתורה אין פשרות וסגר במסירות נפש את מפעל חייו‪.‬‬
‫לראות את התוצאות‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫הדי הפיצוצים נשמעו היטב בכל האזור‪.‬‬
‫התאריך‪ .1981 :‬המקום‪ -‬ביירות‪ .‬מלחמת‬
‫התשה עיקשת התנהלה בין כוחות צבא‬
‫דרום לבנון – וצה"ל‪ ,‬לבין המיליציות‬
‫והכנופיות הלבנוניות שנתמכו בידי‬
‫המשטר הסורי של חאפז אל אסד אביו‬
‫של בשאר אסד‪ ,‬שליטה של סוריה‪.‬‬
‫בשעה ארבע לפנות בוקר התקבלה‬
‫קריאה בחדר הפיקוד של יחידת ‪,669‬‬
‫יחידת החילוץ של חיל האוויר‪ .‬זו הייתה‬
‫אשתו של ג'מאל‪ ,‬ממפקדי צבא דרום‬
‫לבנון שכרעה ללדת באמצע החודש‬
‫השמיני טרם זמנה‪ ,‬ונולד לה פג (כינוי‬
‫לתינוק שנולד לפני הזמן וצריך השגחה‬
‫מיוחדת)‪ .‬מאחר שבכל לבנון לא היה‬
‫אבינועם הרש‬
‫בנמצא הציוד הרפואי הנצרך להצלת חיי‬
‫התינוק שזה עתה נולד‪ ,‬הוחלט בצה"ל כמחווה מיוחדת לאותו מפקד בכיר‬
‫בצד"ל להטיס במהירות את התינוק חסר הישע לעבר בית החולים רמב"ם‬
‫ולהעניק לו טיפול ראשוני עם השגחה צמודה של מיטב הרופאים הישראליים‪,‬‬
‫שיוכלו להציל את חייו של התינוק‪.‬‬
‫בתוך דקות ספורות הורם לאוויר מסוק יסעור ולתוכו הוזנקו לוחמי סיירת‬
‫‪ 669‬מצוידים במכשור רפואי מוטס עם אמצעי לחימה מתקדמים‪ ,‬במקרה‬
‫שחלילה ייתקלו באחת מהכנופיות המסוכנות והחמושות שנמצאות בשטח‪.‬‬
‫כעבור כמה דקות‪ ,‬תוך כדי טיסה קיבלו טייסי מסוק היסעור את המיקום‬
‫המדויק שבו אמורה לחכות לחיל האוויר מונית צהובה ובתוכה האם והתינוק‪:‬‬
‫"אני אדאג לכם לשטח נקי" ניסה ג'מאל‪ ,‬המפקד הבכיר של צבא דרום לבנון‬
‫שכעת היה גם אבא טרי ולחוץ לצעוק לתוך השפופרת‪ ,‬אולם ליתר ביטחון‬
‫העדיפו כמובן בחיל האוויר לדאוג לכך בעצמם‪ ,‬ולשם כך חמישה קילומטרים‬
‫לפני ההגעה לגבול הצטרפו ליסעור שני מסוקי 'קוברה' כדי לחפות על מסוק‬
‫היסעור מכל הכיוונים‪ .‬כעבור דקות ספורות‪ ,‬הגיחו שלוש הצלליות של מסוקי‬
‫חיל האוויר לתוך חשכת ביירות בטיסה נמוכה‪.‬‬
‫טייסי היסעור הבחינו במונית הצהובה וסימנו לרופא המוטס‪ ,‬רב סרן משה‪,‬‬
‫אישור להשתלשל מהכבל המיוחד שהורד מהמסוק עם האלונקה‪.‬‬
‫אחרי משה ירדו גם החובשים הקרביים חיים ואפרים עם רובי ה'עוזי' בעלי‬
‫כוונות האינפרה המיוחדות בכדי לשמור על הסביבה‪ .‬ג'מאל‪ ,‬המפקד הנרגש‬
‫הגיש את בנו התינוק עטוף היטב בשמיכות לרב סרן משה שמצדו שמר על‬
‫התינוק בשתי ידיים‪ ,‬ובעוד חיים ואפרים חבריו מאבטחים את המקום‪ ,‬סימן‬
‫משה לטייסי המסוק להרים את החבל בחזרה למעלה‪.‬‬
‫בזמן שמשה ובידיו הפג הועלו למעלה‪ ,‬נשמע צרור יריות לכיוון הצוות‪ .‬צעקה‬
‫נשמעה מצדו של ג'מאל שנפגע ברגל‪ .‬תוך רגע השיבו חיים ואפרים אש‬
‫מדויקת ונטרלו את מקורות הירי‪ .‬ברגעים אלו הצליח רב סרן משה להיכנס‬
‫עם התינוק המוחזק חזק בתוך ידיו לתוך בטן היסעור הגדול‪ :‬התינוק חובר‬
‫מיד לחמצן והוכנס לתוך אינקובטור (מתקן מיוחד המיועד לשמור על חום‬
‫הפגים‪ ,‬המתקשים עקב לידתם המוקדמת לשמור בכוחות עצמם על חום‬
‫גופם) שהוכן מראש‪ .‬כעבור רבע שעה של טיסה נחת היסעור בבטחה במנחת‬
‫המסוקים של בית חולים רמב"ם בחיפה‪ .‬הוא הובהל למחלקת טיפול נמרץ‬
‫ילודים ושם קיבל את הטיפול הטוב ביותר שהיה יכול לקבל‪ .‬בינתיים‪ ,‬רב סרן‬
‫משה שסיים את משימתו קיבל מיד משימה דחופה נוספת‪ :‬לחלץ שני חיילי‬
‫צה"ל שנפגעו בקרבות שבדרום לבנון‪ .‬בדרכו אל היעד‪ ,‬כאשר טס בשנית‬
‫בתוך היסעור‪ ,‬חשב לעצמו על גורל התינוק הקטן שהציל וקיווה בסתר לבו‬
‫שהתינוק הקטן אכן יצליח לשרוד‪ .‬מאז לא שמע מבני המשפחה ועם השנים‬
‫השלים משה בצער עם הידיעה שככל הנראה כבר לא יוכל לדעת לעולם את‬
‫התשובה‪ :‬האם התינוק הקטן הצליח לשרוד למרות הכול? מאז לא שמע מבני‬
‫המשפחה של התינוק או על המקרה הזה‪.‬‬
‫כעבור חמש שנים מצא את עצמו משה במקרה דומה להפליא לחוויה שעברה‬
‫עליו בלבנון כאשר הסיע את אשתו ההרה לבית החולים בבהילות ובגשם‬
‫זלעפות‪ ,‬הצמיג הקדמי התפנצ'ר ועצר את המכונית והותיר את משה חסר‬
‫אונים ומחכה לעזרה שתציל את אשתו ותביא אותה במהירות לבית החולים‪.‬‬
‫מיד נזכר משה בשנית בסיפור הצלת התינוק מלבנון‪ .‬וכעבור דקה אחת עצרה‬
‫למשה מכונית בניגוד לכל הסיכויים מאחר שמשה ואשתו נעצרו בצומת‬
‫מסוכנת שנהגים נמנעו לעצור בה‪ .‬הנהג הסביר למשה שמשום מה‪ ,‬הוא הרגיש‬
‫תחושה מוזרה שגרמה לו לעצור בכל זאת‪ .‬אשתו של משה הגיע לחדר לידה‬
‫ברגע האחרון וחיי בנו הקטן ניצלו‪.‬‬
‫כעבור עשרים שנה הגיע משה לפריז לביקור משפחתי‪ .‬כאשר נהג המונית‬
‫שמע שהוא מישראל‪ ,‬אמר לו כבדרך אגב‪ ,‬שהוא במקור מלבנון‪ .‬משה אמר‬
‫לנהג‪ ,‬שהוא זוכר את לבנון מאחר שזכור לו שם שירותו הצבאי מלפני עשרים‬
‫שנה כאשר שירת ביחידת החילוץ ‪ 669‬של חיל האוויר‪.‬‬
‫הוא לא הבין מדוע הנהג מסתכל עליו דרך המראה הקדמית באופן מוזר‪ .‬משה‬
‫החל לחשוש שנהג המונית רוצה להתנכל לו מאחר שגילה שהוא יהודי‪ .‬אולם‬
‫הנהג המשיך‪" :‬באמת שירתת בחיל האוויר בלבנון? זכור לי משם רופא גיבור‬
‫שהצליח להציל את האחיין שלי‪ ,‬שנולד פג‪ .‬אני זוכר שראיתי איך הוא הגיע עם‬
‫הטייסים הישראלים שהורידו אותו מתוך מסוק‪ .‬זמן רב חיפשנו דרך להודות‬
‫לו אבל אף פעם לא פגשנו אותו‪"...‬‬
‫לשמע דבריו של הטייס החל משה להחוויר‪ .‬הוא ידע שהנהג התכוון אליו‪.‬‬
‫הוא סיפר לנהג המונית את כל הסיפור ותיאר איך במשך עשרים שנה הוא‬
‫מחפש מידע על גורלו של התינוק הקטן שהציל כי לא ידע האם הצליח אפילו‬
‫לשרוד‪ .‬כעת הוא שומע אחרי עשרים שנה שהתינוק הקטן שהציל שרד! נהג‬
‫המונית הנרגש עצר את המכונית והודה למשה מקרב לב‪ ,‬והבטיח לו שיפגיש‬
‫בינו לבין התינוק שהציל‪.‬‬
‫עברו שנתיים‪ ,‬הסיפור כולו נשכח מזיכרונו של נהג המונית‪ ,‬באחד הימים‬
‫הוא קיבל קריאה דחופה לקחת יולדת עם תינוק שנולד לפני כמה ימים לבית‬
‫החולים‪ .‬להפתעתו הוא מגלה שהאישה היא לא יותר מאשר – אשתו של‬
‫האחיין שלו‪ ,‬שהיה פג וניצל בלבנון‪ .‬הסיפור על התייר שהציל את אחיינו עלה‬
‫במוחו‪ ,‬הוא נסע במהירות לבית החולים תוך כדי שהוא מספר לאחיינו על‬
‫הפגישה‪ .‬הוא נתן לאחיינו את מספר הטלפון של משה ולאחר כמה שבועות‪,‬‬
‫התקיימה הפגישה המרגשת בין התינוק שניצל מתוך התופת למצילו‪...‬‬
‫***‬
‫לא תמיד אנחנו זוכים‬
‫לראות את הגמול עבור‬
‫הטובות שאנחנו עושים‬
‫לאחרים‪ .‬לפעמים הגמול‬
‫עבור המעשים שלנו מגיע‬
‫מיד‪ .‬לפעמים באיחור של‬
‫עשרים שנה ולפעמים רק‬
‫ילדינו יזכו ליהנות‪ .‬חשוב‬
‫שנזכור‪ :‬ברגע שנעשה‬
‫את מעשנו מתוך מקום‬
‫אמיתי ומדויק ולא נחכה‬
‫לתמורה‪ ,‬נדע שהצלחנו‬
‫להפוך את העולם למקום‬
‫טוב יותר שיעניק חיים‬
‫טובים יותר לנו ולילדינו‪.‬‬
‫העקשנות משתלמת‪.‬‬
‫גם ההצלחה נראית רחוקה‬
‫מתמיד‪ ,‬עקשנות ודביקות‬
‫במשימה יביאו אותנו למטרה‬
‫הנכספת‪.‬‬
‫ְּת ִמימּות ֶׁשל קֹומֹונִיסְ ט‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ַּתּנּור ַהּנֵ ְפט ֶׁש ָּדלַ ק ְּב ֶמ ְרּכַ ז ַה ְּצ ִריף ָה ָארְֹך ֹלא‬
‫ּנֹורא – ‪40‬‬
‫יּב ִירי ַה ָ‬
‫ִה ְצלִ ַיח לְ ִה ְתּגַ ֵּבר ַעל ַהּקֹור ַה ִּס ִ‬
‫ַמ ֲעלֹות ִמ ַּת ַחת לָ ֶא ֶפס‪ .‬לְ יַ ד ֻׁשלְ ֲחנֹות ָה ֵעץ ָה ֲא ֻרּכִ ים‬
‫יָ ְׁשבּו ַע ְשֹרֹות ֲא ִס ִירים ְּב ַמ ִּדים ֲא ִח ִידים‪ ,‬וְ ָאכְ לּו ֶאת‬
‫ּפּוחי‬
‫לּובה ֶׁש ֻהּגְ ָׁשה לָ ֶהם‪ּ :‬כַ ָּמה ַּת ֵ‬
‫רּוחה ָה ֲע ָ‬
‫ָה ֲא ָ‬
‫לּוח‬
‫ּומ ָרק ָּד ַ‬
‫רּוסת לֶ ֶחם ָׁשחֹר ָ‬
‫קּובים‪ְּ ,‬פ ַ‬
‫ֲא ָד ָמה ְר ִ‬
‫וַ ֲח ַסר ַט ַעם‪ּ .‬כָ ל ֶא ָחד ֵמ ָה ֲא ִס ִירים ָהיָ ה ַּפ ַעם ָא ָדם‬
‫ּומ ֻא ָּׁשר – ַעד ֶׁשּיֹום ֶא ָחד הּוא נֶ ְע ַצר ַעל יְ ֵדי‬
‫ָח ְפ ִׁשי ְ‬
‫הֹודיעּו לֹו ּכִ י הּוא ָחׁשּוד ִּב ְפ ִעילּות‬
‫סֹוכְ נֵ י ַה ֶּק‪.‬גֶ ֶ‪ּ.‬ב‪ֶׁ ,‬ש ִ‬
‫ּמֹועצֹות‪ַ .‬ר ִּבים ֶה ְע ִּדיפּו‬
‫נֶ גֶ ד ִׁשלְ טֹונֹות ְּב ִרית ַה ָ‬
‫לְ הֹודֹות ּגַ ם ַּב ֶּמה ֶׁשֹּלא ָעשֹּו ִּב ְמקֹום לִ ְסּבֹל ִעּנּויִ ים‬
‫ְּב ַמ ְר ְּת ֵפי ַה ֲח ִקירֹות‪ַ .‬ה ִּמ ְׁש ָּפ ִטים ְּב ַמ ֲע ֶרכֶ ת ַה ִּמ ְׁש ָּפט‬
‫ּופ ַסק ַה ִּדין ּכָ לַ ל ְּב ֶד ֶרְך ּכְ לָ ל‬
‫יטית ָהיּו ְמ ִה ִירים‪ְ ,‬‬
‫ּסֹוביֶ ִ‬
‫ַה ְ‬
‫בֹודה‬
‫בֹודת ָּפ ֶרְך ְּב ַמ ֲחנֵ ה ֲע ָ‬
‫ְׁשנֹות ַמ ֲא ָסר ַרּבֹות ִעם ֲע ַ‬
‫ְּב ִס ִּביר‪.‬‬
‫ְּב ָׁש ָעה ָח ֵמׁש ַּבּב ֶֹקר ּכְ ָבר ָהיּו ָה ֲא ִס ִירים ִמ ְס ַּת ְּד ִרים‬
‫בֹודה‬
‫יֹוצ ִאים לָ ֲע ָ‬
‫יפים‪ ,‬וְ ְ‬
‫ְּבׁשּורֹות ֲא ֻרּכֹות ִמחּוץ לַ ְּצ ִר ִ‬
‫ַּביְ ָערֹות ֶׁש ִּמ ָּס ִביב לַ ַּמ ֲחנֶ ה‪ֵ .‬הם ּכָ ְרתּו ֵע ִצים וְ נִ ְּסרּו‬
‫רּוסיָ ה לְ ַת ֲע ִׂשּיַ ת ָה ֵעץ‬
‫אֹותם‪ ,‬וְ ַהּלָ לּו נִ ְׁשלְ חּו לְ תֹוכְ כֵ י ְ‬
‫ָ‬
‫רּוחת ֶע ֶרב ַּדּלָ ה‪,‬‬
‫סֹופן ִק ְּבלּו ֲא ַ‬
‫ים‪-‬ע ְש ֵֹרה ָׁשעֹות ְרצּופֹות‪ֶׁ ,‬ש ְּב ָ‬
‫ַה ְמ ַׁשּוַ ַעת לְ ח ֶֹמר ּגֶ לֶ ם‪ֵ .‬הם ָע ְבדּו ְׁש ֵּת ֶ‬
‫יהם ּכְ בּולֵ י ֵעץ‪.‬‬
‫ּטֹות ֶ‬
‫ּולְ ַא ַחר ִמּכֵ ן נָ ְפלּו לְ ִמ ֵ‬
‫רּוסית‪ַ ,‬אְך ְּב ַא ַחד ַה ֻּׁשלְ ָחנֹות‬
‫לּוסּיָ ה ָה ִ‬
‫ּפֹוׁש ִעים ִמ ְּׁשכָ בֹות נְ מּוכֹות ָּב ֻאכְ ִ‬
‫ַמ ְר ִּבית ָה ֲא ִס ִירים ָהיּו ְ‬
‫יׁשי ֶׁשל ַמנְ ִהיג ְּב ִרית‬
‫רֹופאֹו ָה ִא ִ‬
‫ַה ְּצ ָד ִדּיִ ים ַּב ְּצ ִריף ָאכְ לּו ָה ֲא ִס ִירים ַה ְ'מיֻ ָח ִסים'‪ֶ :‬א ָחד ָהיָ ה ֶּב ָע ָבר ְ‬
‫יׁשי ֲח ֵבר ַהנְ ָהלַ ת ַה ִּמ ְפלָ גָ ה‬
‫ּמֹועצֹות ְס ַטאלִ ין‪ַ ,‬ה ֵּׁשנִ י ָהיָ ה ֶּב ָע ָבר ְמ ַהנְ ֵּדס ְּב ֵבית ֲחר ֶֹׁשת ְּב ִריגָ ה‪ַ ,‬ה ְּׁשלִ ִ‬
‫ַה ָ‬
‫יס ִטית ְּב ִקּיֶ ב‪ ,‬וְ כָ ְך ּגַ ם ָה ֲא ֵח ִרים‪ֵ .‬הם ָס ְבלּו ֹלא ַרק ֵמ ַה ְּתנָ ִאים ַה ִפיזִ ּיִ ים ַה ָּק ִׁשים‪ֶ ,‬אּלָ א ּגַ ם‬
‫ַהּקֹומֹונִ ְ‬
‫מּוס ָיקה אֹו‬
‫ּומ ִּסגְ נֹון ַה ַחּיִ ים ֶׁש ֵהם ִה ְת ַרּגְ לּו ֵאלָ יו‪ְּ .‬ב ִס ִּביר ֹלא ָהיָ ה זְ ַמן לִ ְׁשמ ַֹע ִ‬
‫ֵמ ַהּנִ ּתּוק ֵמ ַה ַּת ְרּבּות ִ‬
‫לִ ְקרֹא ֵס ֶפר טֹוב‪ֹ ,‬לא לִ ְראֹות ַה ָּצגָ ה‪ ,‬וַ ֲא ִפּלּו ֹלא לְ ַש ֵֹחק ַׁש ְח ָמט‪ֵ .‬מ ַאנְ ֵׁשי ַּת ְרּבּות ַר ֲח ֵבי ֳא ָפ ִקים ֵהם‬
‫בֹודה‪.‬‬
‫סֹוב ִבים ְס ִביב ָה ֲע ָ‬
‫יהם ְ‬
‫פֹועלִ ים ְׁשח ִֹרים ֶׁשּכָ ל ַחּיֵ ֶ‬
‫ָה ְפכּו לְ ֲ‬
‫עֹומד לְ ִהּכָ נֵ ס‪.‬‬
‫הֹוד ַיע ִּב ְצ ָעקֹות ֶׁש ְּמנַ ֵהל ַה ַּמ ֲחנֶ ה ֵ‬
‫ּסֹוה ִרים נִ כְ נַ ס וְ ִ‬
‫לְ ֶפ ַתע נִ ְפ ְּת ָחה ֶּדלֶ ת ַה ְּצ ִריף‪ַ .‬א ַחד ַה ֲ‬
‫ּסֹוהר‪.‬‬
‫'ּכֻ ּלָ ם לָ קּום'‪ָ ,‬צ ַרח ַה ֵ‬
‫ּומ ַח ֵּמם‪ ,‬יָ ָדיו נְ תּונֹות ִּבכְ ָפפֹות‪ ,‬וְ ַרגְ לָ יו ְּב ַמּגָ ַפיִ ם ְמ ֻר ָּפ ִדים‪.‬‬
‫ְמנַ ֵהל ַה ַּמ ֲחנֶ ה נִ כְ נַ ס‪ָ ,‬עטּוף ִּב ְמ ִעיל ָע ֶבה ְ‬
‫מֹותכֶ ם'‪,‬‬
‫וֹוד ָקה נָ ַדף ִמ ֶּמּנּו‪ .‬הּוא ֹלא ִּבזְ ֵּבז זְ ַמן ַעל ַה ְק ָּדמֹות ְמיֻ ָּתרֹות‪'ַ .‬ע ְצלָ נִ ים ֶׁשּכְ ְ‬
‫ֵר ַיח ָח ִריף ֶׁשל ְ‬
‫ֹלח‪ַ .‬א ֶּתם ַמ ְמ ִׁשיכִ ים‬
‫ָצ ַרח‪ּ'ַ ,‬בח ֶֹדׁש ָה ַא ֲחרֹון ַה ַּמ ֲחנֶ ה ֶׁשּלָ נּו ֹלא ָע ַמד ְּב ִמכְ ַסת ָה ֵעץ ֶׁש ָעלֵ ינּו לִ ְׁש ַ‬
‫נֹוס ֶפת ּכָ ל יֹום‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ֵּת ְדעּו ֹלא‬
‫הּובה‪ִ .‬מ ָּמ ָחר ַּת ַע ְבדּו ֲח ִצי ָׁש ָעה ֶ‬
‫לְ ַח ֵּבל ְּבכַ לְ ּכָ לַ ת מֹולַ ְד ֵּתנּו ָה ֲא ָ‬
‫לְ ִה ְת ַע ֵּצל'‪.‬‬
‫קֹומם‬
‫נֹותר ָּב ֶהם ּכ ַֹח לְ ִה ְת ֵ‬
‫מּות ִׁשים ַעד ֶׁשֹּלא ַ‬
‫לֹומר ִמּלָ ה‪ֵ .‬הם ָהיּו ּכֹה ָ‬
‫ַאף ֶא ָחד ֵמ ָה ֲא ִס ִירים ֹלא ֵה ֵעז ַ‬
‫רּוח ָתם וְ לָ לֶ כֶ ת לִ יׁשֹן‪.‬‬
‫ירּותית‪ֵ .‬הם ִמ ֲהרּו לְ ַסּיֵ ם ֶאת ֲא ָ‬
‫נֶ גֶ ד ַה ַה ְחלָ ָטה ַה ְּׁש ִר ִ‬
‫ּיֹוׁש ֵבי ֻׁשלְ ַחן ַה ְ'מיֻ ָח ִסים' ָהיָ ה אֹולֶ ג‪ .‬לִ ְפנֵ י ֶׁשּנֶ ֱא ַסר ִּבגְ לַ ל ַהלְ ָׁשנָ ה‪ ,‬הּוא ִׁש ֵּמׁש ּכִ ְמ ַהנְ ֵּדס יְ ָערֹות‬
‫ֶא ָחד ִמ ְ‬
‫ָּבכִ יר ְּב ִע ִירּיַ ת ִקּיֶ ב‪ .‬לַ ְמרֹות ֲעיֵ פּותֹו ָה ַר ָּבה הּוא ֹלא ָּפנָ ה לִ ְצ ִריף ַה ֵּׁשנָ ה‪ֶ ,‬אּלָ א ָצ ַעד לְ כִ ּוּון ִמ ְש ָֹרדֹו ֶׁשל‬
‫פּוקה'‪ָ ,‬א ַמר אֹולֶ ג‪.‬‬
‫רֹוצה?' נָ ַבח לְ ֶע ְברֹו ַה ְמנַ ֵהל‪' .‬יֵ ׁש לִ י ַר ְעיֹון לְ ַהגְ ָּב ַרת ַה ְּת ָ‬
‫ְמנַ ֵהל ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪'ָ .‬מה ַא ָּתה ֶ‬
‫קּופה ֶׁשּלִ ְפנֵ י ַמ ֲע ָצ ִרי ִּפ ַּת ְח ִּתי ַמּסֹור ְמיֻ ָחד ֶׁש ַּמגְ ִּביר ֶאת ְמ ִהירּות ּכְ ִר ַיתת ָה ֵע ִצים‪ִ .‬אם יֻ ְר ֶׁשה לִ י‪,‬‬
‫ַ'ּב ְּת ָ‬
‫אּוכַ ל לְ יַ ֵּצר ּפֹה ֶאת ֶּדגֶ ם ַה ַּמּסֹור ַהּזֶ ה'‪.‬‬
‫ּזֹועף ִה ְסּכִ ים וְ נָ ַתן לְ אֹולֶ ג ִאּׁשּור לְ ִהּכָ נֵ ס לְ ֵבית ַה ְּמלָ אכָ ה ַּב ַּמ ֲחנֶ ה‪ְּ .‬בתֹוְך ּכַ ָּמה יָ ִמים יָ ַצר‬
‫ַה ְמנַ ֵהל ַה ֵ‬
‫עֹומ ִדים ִמ ִּׁשּנֵ י ִצ ֵּדי ָה ֵעץ‪.‬‬
‫ּסֹורים ֲא ֻרּכִ ים ַּב ֲעלֵ י ְׁש ֵּתי יָ ִדּיֹות‪ֶׁ ,‬ש ֻּמ ְפ ָעלִ ים ִּב ֵידי ְׁשנֵ י ֲאנָ ִׁשים ָה ְ‬
‫אֹולֶ ג ַמ ִ‬
‫ּיֹומית‬
‫ּסֹורים ַה ֲח ָד ִׁשים‪ִ ,‬סּיְ מּו ָה ֲא ִס ִירים ֶאת ּכְ ִר ַיתת ַה ִּמכְ ָסה ַה ִ‬
‫ַּבּיֹום ָה ִראׁשֹון ֶׁשּבֹו נַ ֲע ָשֹה ִׁשּמּוׁש ַּב ַּמ ִ‬
‫ּופנּו‬
‫בֹודה‪ָ .‬ה ֲא ִס ִירים ַה ְמ ֻא ָּׁש ִרים הֹודּו לְ אֹולֶ ג ַעל יָ זְ ָמתֹו‪ָ ,‬‬
‫ֶׁשל ָה ֵע ִצים ָׁשֹלׁש ָׁשעֹות לִ ְפנֵ י ּתֹם יֹום ָה ֲע ָ‬
‫ּכְ ִאיׁש ֶא ָחד לַ ֲחזֹר לְ כִ ּוּון ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪.‬‬
‫אֹותם ְמנַ ֵהל ַה ַּמ ֲחנֶ ה ִּב ְצ ָעקֹות ָרמֹות‪' :‬זֶ ה ַע ָּתה‬
‫ֲא ָבל עֹוד לִ ְפנֵ י ֶׁש ֵהם נִ כְ נְ סּו ְּב ַׁש ַער ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ָ ,‬ע ַצר ָ‬
‫פּוקה ְּבא ֶֹפן ִמּיָ ִדי‪ּ .‬כֻ ּלָ ם חֹוזְ ִרים ִמּיָ ד‬
‫ּמֹוס ְק ָבה‪ָ :‬עלֵ ינּו לְ ַהכְ ִּפיל ֶאת ַה ְּת ָ‬
‫הֹור ָאה ֲח ָד ָׁשה ִמ ְ‬
‫ִהּגִ ָיעה ָ‬
‫בֹודה'‪.‬‬
‫לָ ֲע ָ‬
‫אֹולֶ ג ְמ ַהנְ ֵּדס ַהיְ ָערֹות ֹלא ָהיָ ה ְמ ֻסּגָ ל לְ ִה ְת ַא ֵּפק‪ .‬הּוא ֵה ֵחל לִ ְצעֹק‪'ֲ :‬א ָבל לָ ָּמה? זֹו ַמ ָּמׁש ִה ְת ַעּלְ לּות!'‬
‫סֹוה ִרים‪ ,‬וְ ַהּלָ לּו זִ ּנְ קּו לְ ֶע ְברֹו ֶׁשל אֹולֶ ג‪ִ ,‬הּכּו אֹותֹו ְּבכָ ל ּגּופֹו וְ ִה ְׁשלִ יכּו אֹותֹו‬
‫ַה ְמנַ ֵהל נָ ַתן אֹות לִ ְׁשנֵ י ֲ‬
‫בּוע יָ ִמים‪.‬‬
‫לְ ִצּנֹוק לְ ֶמ ֶׁשְך ָׁש ַ‬
‫עֹורר‪ּ ,‬ולְ ַמ ְר ֵּבה ַה ְפ ָּת ָעתֹו ָּפגַ ׁש‬
‫יׁשי הּוא ִה ְת ֵ‬
‫יֹומיִ ם ָהיָ ה אֹולֶ ג ְמ ֻח ָּסר ַהּכָ ָרה‪ַּ .‬בּיֹום ַה ְּׁשלִ ִ‬
‫ְּב ֶמ ֶׁשְך ַ‬
‫ַּב ִּצּנֹוק ֶׁשּלְ יָ דֹו יָ ִדיד וָ ִתיק‪ :‬לֵ יאֹונִ יד ַּב ְרצ'וֹק‪ְ ,‬סגַ ן רֹאׁש ִע ִירּיַ ת ִקּיֶ ב לְ ֶׁש ָע ַבר‪' .‬לֵ יאֹונִ יד‪ָ ,‬מה ַא ָּתה‬
‫עֹושֹה ּכָ אן?' ָׁש ַאל אֹולֶ ג‪ ,‬וִ ִידידֹו ֵה ִׁשיב לֹו ֶׁשּגַ ם הּוא ָהיָ ה ָק ְר ָּבן לַ ֲעלִ ילָ ה‪ ,‬וְ נִ ְׁש ַּפט לְ ַמ ֲא ָסר ִעם‬
‫ֶ‬
‫בֹודת ָּפ ֶרְך‪ֲ ,‬א ָבל הּוא ְמ ָס ֵרב לַ ֲעבֹד‪ ,‬וְ לָ כֵ ן ֻה ְׁשלַ ְך לַ ִּצּנֹוק‪.‬‬
‫ֲע ַ‬
‫גּובת ִׁשלְ טֹונֹות‬
‫עֹושֹה ּפֹה?' ָׁש ַאל לֵ יאֹונִ יד‪ .‬אֹולֶ ג ִס ֵּפר לֹו ַעל ַה ַה ְמ ָצ ָאה ֶׁשּלֹו וְ ַעל ְּת ַ‬
‫'ּומה ַא ָּתה ֶ‬
‫ָ‬
‫ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪.‬‬
‫יֹודע ֵאיזֶ ה נֶ זֶ ק עֹולַ לְ ָּת לַ ֲח ֵב ִרים‬
‫'אֹוי‪ ,‬אֹולֶ ג‪ַ ,‬א ָּתה ּכָ ל ּכָ ְך ָּת ִמים'‪ָ ,‬א ַמר לֵ יאֹונִ יד ְּב ַר ֲח ִמים‪'ַ .‬א ָּתה ֹלא ֵ‬
‫יטים ְצ ִריכִ ים ֶאת ָה ֵעץ ֶׁשּלָ כֶ ם? ֵהם ִמ ְׁש ַּת ְּמ ִׁשים ּגַ ם ָּב ֵעץ‪ֲ ,‬א ָבל ַמה‬
‫ּסֹוביֶ ִ‬
‫חֹוׁשב ֶׁש ַה ְ‬
‫ֶׁשּלְ ָך‪ַ .‬א ָּתה ֵ‬
‫אֹותם זֶ ה ֶׁשּיִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם זְ ַמן ָּפנּוי‪ּ .‬כַ ֲא ֶׁשר יֵ ׁש זְ ַמן‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר לְ ִה ְת ַא ְרּגֵ ן נֶ גֶ ד ַהנְ ָהלַ ת‬
‫ֶּׁש ֲהכִ י ַמ ְפ ִחיד ָ‬
‫אֹותם‬
‫ַה ַּמ ֲחנֶ ה‪ ,‬לְ ַתכְ נֵ ן ְּב ִר ָיחה אֹו ֲא ִפּלּו לְ ַׁשכְ נֵ ַע ֲא ִס ִירים ֶׁש ֵהם ַח ִּפים ִמ ֶּפ ַׁשע‪ַ .‬ה ָּד ָבר ֶׁש ֲהכִ י ַמ ְפ ִחיד ָ‬
‫זֶ ה ֶׁשּיִ ְהיֶ ה לָ כֶ ם זְ ַמן לַ ֲחׁשֹב‪'...‬‬
‫***‬
‫ּתֹורה ְמ ַס ֶּפ ֶרת לָ נּו ֶׁש ֵהם 'ֹלא ָׁש ְמעּו ֶאל מ ֶֹׁשה ִמּק ֶֹצר‬
‫מ ֶֹׁשה ַר ֵּבנּו ַמּגִ ַיע לִ גְ אֹל ֶאת ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל‪ ,‬וְ ַה ָ‬
‫בֹודה ָק ָׁשה'‪ּ .‬כִ י ּכַ ֲא ֶׁשר ַּפ ְרעֹה ָׁש ַמע ֶׁש ְּבנֵ י יִ ְש ָֹר ֵאל ַמ ְת ִחילִ ים לַ ֲחׁשֹב ַעל ּגְ ֻאּלָ ה‪ ,‬הּוא ִה ִּטיל‬
‫ּומ ֲע ָ‬
‫רּוח ֵ‬
‫ַ‬
‫סּוקים ִמּב ֶֹקר וְ ַעד ֶע ֶרב‪ ,‬וְ ֹלא‬
‫ּומ ְׁש ִּפילֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי ֶׁש ֵהם יִ ְהיּו ֲע ִ‬
‫נֹוספֹות ָקׁשֹות ַ‬
‫יהם ִמּיָ ד ֲעבֹודֹות ָ‬
‫ֲעלֵ ֶ‬
‫ֹלקים ֶׁש ִהּגִ ַיע לִ גְ אֹל‬
‫יִ ְהיֶ ה לָ ֶהם ֶרגַ ע ֶא ָחד ֶׁשל יִ ּׁשּוב ַה ַּד ַעת לַ ֲחׁשֹב‪ ,‬לְ ַה ְר ֵהר‪ ,‬לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ְׁשלִ ַיח ָה ֱא ִ‬
‫רּוח‪.‬‬
‫אֹותם‪ַּ .‬פ ְרעֹה ִּב ֵּקׁש לִ ְׁשֹלט ֹלא ַרק ַעל ַהּגּוף‪ֶ ,‬אּלָ א ּגַ ם ַעל ָה ַ‬
‫ָ‬
‫ּומ ְדיָ ה ִמּכָ ל ֵע ֶבר‪ֲ .‬אנָ ִׁשים ְ'מנַ ְּצלִ ים'‬
‫ּגַ ם ּכַ ּיֹום ָאנּו נִ ְמ ָצ ִאים ְּבסּוג ֶׁשל ִׁש ְעּבּוד‪ִׁ ,‬ש ָּטפֹון ֶׁשל ִּת ְקׁש ֶֹרת ֶ‬
‫ּומ ֻח ָּבר לְ ֶא ְמ ָצ ִעי‬
‫יׁשה וְ לִ ְצ ִפּיָ ה‪ּ .‬גַ ם ּכְ ֶׁש ָאנּו נִ ְמ ָצ ִאים ִעם ַה ִּמ ְׁש ָּפ ָחה‪ּ ,‬כָ ל ֶא ָחד ָקׁשּור ְ‬
‫ּכָ ל ֶרגַ ע לִ גְ לִ ָ‬
‫נֹוׁשי‪.‬‬
‫ִּת ְקׁש ֶֹרת‪ ,‬וְ כִ ְמ ַעט ֹלא חֹווֶ ה ֶאת ַה ִּמ ְפּגָ ׁש ָה ֱא ִ‬
‫יצ ָיאה לְ ֵחרּות‪ ,‬הּוא ַהּנִ ּתּוק ֵמ ַה ִּׁש ְעּבּוד ַה ַּמ ְת ִמיד לִ כְ לֵ י ַה ִּת ְקׁש ֶֹרת‪ ,‬וְ ָאז ָא ָדם יָ כֹול‬
‫ַה ַּצ ַעד ָה ִראׁשֹון לִ ִ‬
‫לַ ֲחׁשֹב‪ ,‬לְ ַה ְר ֵהר‪ ,‬וְ לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ַּפ ֲע ֵמי ַהּגְ ֻאּלָ ה‪.‬‬
‫מכונת הקפה‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫חייו של שון היו שלווים ומאושרים‪.‬‬
‫הוא היה נשוי וניהל משפחה קטנה‬
‫עם שני ילדים‪ ,‬ועבד כגנן בבית הספר‬
‫המקומי‪ ,‬ובסך הכול הוא היה מרוצה‬
‫מחייו שהתנהלו על מי מנוחות‪ .‬אלא‬
‫שדבר אחד חשוב הוא לא ידע‪ :‬אמה‬
‫אשתו‪ ,‬הייתה פסיכופתית מסוכנת‪,‬‬
‫שלא חדלה לתכנן מזימות כיצד תוכל‬
‫להיפטר ממנו בהקדם‪ .‬מדוע היה‬
‫חשוב לה כך להיפטר מבעלה? שון‪,‬‬
‫כגנן בבית ספר ציבורי – היה חתום‬
‫על ביטוח חיים בסך של ‪ 3.5‬מיליון‬
‫סטרלינג – סכום כסף עצום‪ .‬ועם מותו‬
‫אריק סגל‬
‫של שון‪ ,‬נדרש הביטוח הלאומי של‬
‫המדינה להעביר לידי יורשו הקרוב את‬
‫הסכום העצום הזה‪ ,‬כשבמקרה הזה זוהי כמובן אמה – רעייתו‪.‬‬
‫אמה לא הפסיקה לחשוב על דרכים כיצד להעביר את בעלה מן העולם‪,‬‬
‫עד שרעיון חלף בראשה‪ .‬שון היה נוהג לשתות מידי סוף שבוע בירה ללא‬
‫אלכוהול‪ .‬הוא סבל מסכרת בדרגה בינונית‪ ,‬לא ברמה המסכנת את חייו‪,‬‬
‫אך בהחלט כזו העשויה לסבך אותו עם שתיית אלכוהול‪ .‬התכנית של‬
‫אמה הייתה פשוטה‪ :‬היא תחליף את הבירה נטולת האלכוהול ששותה‬
‫שון‪ ,‬בבירה עם אלכוהול ללא שישים לב‪ .‬היא פנתה לרוקח וביקשה‬
‫ממנו להכין לה חומרים המטשטשים את טעם האלכוהול‪ ,‬וכשהחומרים‬
‫היו בידה רכשה בקבוק בירה עם ריכוז גבוה של אלכוהול‪ ,‬אליו הוסיפה‬
‫את החומרים שטשטשו את טעם האלכוהול‪ ,‬והגישה אותו לבעלה‪.‬‬
‫שון שתה לתומו את הבירה‪ ,‬בלי לבדוק לעומק את הבקבוק‪ ,‬לאחר זמן‬
‫קצר התלונן על תחושות גירוד קשות‪ .‬הוא החוויר ולאחר מכן התעלף‪.‬‬
‫אמה מיהרה להזמין אמבולנס שהבהיל את שון במצב קשה לבית החולים‪.‬‬
‫האישה 'המודאגת' הצטרפה לאמבולנס ולא חדלה למרר בבכי‪" :‬מה יהיה‬
‫עם בעלי? איך זה קרה פתאום?"‪ ,‬הרופאים שבדקו אותו בבית החולים‬
‫מצאו בדמו ריכוז גבוה של אלכוהול‪" .‬טעות כזו קורה לעתים קרובות"‪,‬‬
‫הסביר רופא בית החולים‪" ,‬אנשים שאסור להם לשתות אלכוהול או‬
‫לאכול סוכר מכניסים לגופם את החומרים האלו בלי לשים לב"‪.‬‬
‫אמה נשמה לרווחה‪ .‬היא הצליחה להתגבר על החשד שהיה עשוי ליפול‬
‫עליה‪ ,‬וחיכתה לשמוע את הבשורה על מותו של שון‪ .‬כפי שציפתה יצא‬
‫אליה הרופא בפנים חמורות סבר ואמר כי יש בידו בשורה קשה‪" :‬בעלך‬
‫נפל לתרדמת‪ ,‬בעקבות קריסת הכבד‪ .‬איננו יודעים מתי יצא ממנה אם‬
‫בכלל"‪ .‬לא זו הייתה הבשורה שאמה ציפתה לשמוע‪" :‬כמה זמן הוא יכול‬
‫לשכב כך"? שאלה‪" .‬שנים ארוכות"‪ ,‬השיב הרופא בשקט‪.‬‬
‫"הגיע הזמן לעבור לתכנית חילופית" חשבה האישה הרעה‪ .‬היא חזרה‬
‫לביתה והדפיסה מכתב‪ ,‬כתבה עליו תאריך מלפני כמה שנים וניסחה‪:‬‬
‫"אני מודיע בזאת‪ ,‬כי אם אגיע למצב בו חיי לא יהיו חיים‪ ,‬ואשכב בבית‬
‫החולים כצמח‪ ,‬אבקש שלא להאריך את חיי ולא לחבר אותי למחונת‬
‫ההנשמה‪ ,‬כי אינני מעוניין לסבול"‪ .‬אמה לקחה את הדף‪ ,‬זייפה עליו את‬
‫חתימתו של בעלה שאותה הכירה היטב‪ ,‬והופיעה בבית החולים בפנים‬
‫מודאגות‪ .‬היא הגישה לעובד הסוציאלי את המכתב ואמרה‪ :‬מצאתי את‬
‫זה במגירה של בעלי‪ ,‬אינני יודעת מה זה אומר עבורו כיום‪...‬‬
‫העובד הסוציאלי התבונן‬
‫במכתב ואמר‪" :‬לפי‬
‫מה שכתוב כאן‪ ,‬בעלך‬
‫מבקש שלא לחבר אותו‬
‫למכונות הנשמה‪ .‬אני‬
‫חושב שעל פי החוק‬
‫הקיים כאן במדינה‪,‬‬
‫מותר לו לבקש דבר כזה"‬
‫אמה פרצה בבכי ואמרה‪:‬‬
‫"אני רוצה שהוא יחיה‪,‬‬
‫גם כצמח‪ .‬אני אבוא‬
‫לבקר אותו בכל יום!"‬
‫העובד הסוציאלי משך בכתפיו ואמר‪" :‬אם זה מה שהוא ביקש‪ ,‬צריך‬
‫למלא את רצונו!" דבריו של האיש שימחו את אמה שהגיבה ואמרה‪:‬‬
‫"טוב‪ ,‬אם זה החוק‪ ,‬אינני רוצה להתנגד לחוק‪"...‬‬
‫המפנה המהיר שחל פתאום באישה שלפניו עורר חשד אצל העובד‬
‫הסוציאלי שלא אמר כלום אך בחן שוב את המכתב של שון ושם לב‬
‫לדבר מעניין‪ .‬שון כתב שהוא אינו רוצה שיחברו אותו למחונת הנשמה‪,‬‬
‫בטעות כתיב‪ ,‬במקום – 'למכונת הנשמה'‪ .‬טעות כתיב קטנה אבל בולטת‪.‬‬
‫הוא התקשר לקצין הביטחון של בית החולים וזה עירב את המשטרה‪.‬‬
‫הטעות הייתה נראית להם לא חשובה במיוחד‪ ,‬אולם בכל זאת הם‬
‫החליטו לנסות ולבצע בדיקה‪.‬‬
‫למחרת קיבלה אמה שיחת טלפון מהעובד הסוציאלי שביקש להיפגש‬
‫איתה‪ ,‬כדי לבחון את מצבה הנפשי לאור האסון‪ ,‬ובמיוחד לאור העובדה‬
‫שבעלה עומד לסיים את חייו‪ .‬אמה נענתה לבקשה והגיעה לחדרו‪.‬‬
‫העובד הסוציאלי‪ ,‬סיפר לה כי הוא רוצה לטפל בה בעזרת טכניקה‬
‫שנקראת 'כתיבה חופשית'‪" :‬עלייך לכתוב כל מה שעולה בדעתך‪ ,‬את‬
‫כל מה שאת רואה בחדר למשל‪ ,‬ואנחנו נבחן ביחד את התוצאות"‪ .‬אמה‬
‫התבוננה סביבה וראתה את מכונת הקפה הגדולה אותה הניח שעה‬
‫קודם לכן העובד הסוציאלי‪ .‬היא כתבה‪" :‬עובד סוציאלי‪ ,‬שולחן‪ ,‬מאפרה‪,‬‬
‫מחונת קפה‪ ,‬פגישה"‪ .‬העובד הסוציאלי התבונן בכתיבה וראה שהיא‬
‫טעתה שוב וכתבה 'מחונת קפה' במקום 'מכונת קפה'‪ .‬הוא ביקש ממנה‬
‫להמתין בסבלנות‪ ,‬וכשחזר היו אתו שני קציני משטרה שהודיעו לאמה‬
‫כי היא עצורה בגין ניסיון להרוג את בעלה‪...‬‬
‫***‬
‫אם האדם ירצה להתבונן בגדולתו של הבורא‪ ,‬יוכל למצוא את הסימנים‬
‫לכך בכל מקום אפשרי‪ .‬בפרשת וארא שבה מוזכרות מכות מצרים‪ ,‬באו‬
‫המכות לא רק כסימן לפרעה שעליו לשחרר את בני ישראל‪ ,‬אלא גם‬
‫כרמז שהקב"ה שולט בעולמו‪ ,‬ביבשה‪ ,‬באוויר ובים‪ .‬כך למשל הוכיחה‬
‫מכת הדם כי ה' שליט על המים‪ ,‬בארבה כי הוא שליט על הרוח‪ ,‬בצפרדע‬
‫על בעלי החיים וכך בכל מכה ומכה‪...‬‬
‫‪.‬‬
‫עקיצה במבצע‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫"תזמין לי כמות של ארבעת אלפים כדורי‬
‫ויטמין ‪ D‬אני חייב אותם בדחיפות!"‬
‫צעק ג'קי לתוך השפופרת‪ .‬כבר שנתיים‬
‫שג'קי משווק את הוויטמינים של חברת‬
‫'טבעי בשבילך' אבל לאחרונה המוצר‬
‫לא הלך במיוחד והוא איבד את השוק‬
‫שלו‪ ,‬כעת עלה בראשו של ג'קי רעיון‬
‫נפלא כיצד 'לעשות קופה' על הלקוחות‬
‫התמימים‪ .‬מחירה של חבילת וויטמינים‬
‫בודדת עמד על ‪ ₪ 20‬והוא פרסם תחת‬
‫הכותרת‪' :‬מבצע – שמונה חבילות‬
‫במאתיים שקלים בלבד!" האנשים שלא‬
‫טרחו לבדוק האם זה משתלם‪ ,‬קנו את‬
‫שאלה מס' ‪376‬‬
‫המוצר בהמוניהם‪ .‬בין המתעניינים היה‬
‫בני‪ ,‬שקלט מיד את התרגיל שטמן ג'קי‬
‫במודעה ובא אליו בטענות‪,‬‬
‫אבל ג'קי אמר‪" :‬תראה‪ ,‬המוצר באמת עולה ‪ ₪ 25‬לחבילה‪ .‬אבל כיוון שלא‬
‫הולך לי למכור אותו במחיר הזה‪ ,‬אז עשיתי כביכול 'מבצע' וככה אנשים‬
‫קונים‪ ,‬אבל זה באמת השווי של המוצר‪ "...‬בסיפור הזה ישנם כמה שאלות‪:‬‬
‫א') האם מותר לפרסם כביכול 'מבצע' כזה‪ ,‬או שיש בזה חשש גניבה‬
‫והונאה? ב') אם אנשים יבקשו להחזיר את המוצר בגלל התרמית‪ ,‬כמה‬
‫מהכסף יצטרך ג'קי להחזיר? ג') האם ג'קי חייב להחזיר כסף לאנשים שלא‬
‫בדקו ונפלו בפח?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן רכ"ז סעיף א' ובש"ך סעיף קטן י"ד‪ .‬סימן רכ"ח סעיפים ו' – י'‬
‫וספר 'מאירת עיניים' סימן רל"א סעיף קטן א'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "על טעות משלמים" (שאלה מס' ‪)374‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬מתן שכר את איתי הורביץ‪ ,‬כמורה פרטי ללמד‬
‫אותו משפטים כדי שיעבור את המבחן‪ ,‬מתן נכשל במבחן ובבדיקה שעשה‬
‫אחר כך גילה שהמורה ששכר לימד אותו דברים מוטעים שענה עליהם‬
‫במבחן כפי שהוא לימד אותו ובגלל זה הוא נכשל‪ .‬לכן הוא דורש ממנו את‬
‫הכסף של השיעורים שבהם לימד אותו טעויות וגם החזר של עלות המבחן‪.‬‬
‫מה דעתכם?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬המורה פטור מלשלם על המבחן והתלמיד חייב לשלם על‬
‫השיעורים‪ ,‬על אף הלימוד המוטעה‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬לפני שניכנס לדרישת התשלום של מתן מהמורה הפרטי‪,‬‬
‫נדון קודם על השיעורים שבהם לימד אותו חומר מוטעה‪ .‬האם המורה חייב‬
‫להחזיר את הכסף שניתן בתמורה לאותם שיעורים?‬
‫מורה שטעה טעות מצויה‪ ,‬האם מקבל כסף על השיעור?‬
‫אם בלימודי המשפטים‪ ,‬מקובל שלפעמים המורים מלמדים דבר שהוא‬
‫מוטעה וזה לא דבר יוצא דופן‪ ,‬אז ודאי מתן חייב לשלם גם על השיעורים‬
‫שבהם למד חומר מוטעה‪ ,‬כי גם אם המורה טעה זה עדיין בגדר דבר סביר‬
‫ומקובל‪ .‬דבר זה נפסק בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ו סעיף‬
‫ח') לגבי סופר סת"ם שטעה בכתיבת האותיות‪ ,‬האם צריך לשלם את שכרו‬
‫של המגיה שעובר ומתקן את הטעויות ומקבל תמורה כספית בהתאם‬
‫לכמות הטעויות‪ ,‬שהדין הוא שאם אלה טעויות שמקובל שהן קורות הסופר‬
‫אינו משלם למגיה‪ .‬אבל אם מדובר ביותר מדיי טעויות‪ ,‬הסופר צריך לשלם‬
‫למגיה שיתקן אותן‪ ,‬כפי מנהג המדינה‪.‬‬
‫מורה שטעה טעות חריגה‬
‫במצב שהמורה הטעה את התלמיד בלימוד החומר אפילו לא באחוז אחד‪,‬‬
‫הדבר תלוי במצב כרגע‪ :‬אם מתן יכול לגשת למבחן חוזר‪ ,‬וכעת איתי ילמד‬
‫איתו את החומר מחדש בצורה נכונה והוא יעבור – אז אינו צריך להחזיר‬
‫את הכסף‪ .‬אבל אם מתן כבר הפסיד את ההזדמנות להיבחן‪ ,‬והוא תובע‬
‫מממנו בחזרה את הכסף של השיעורים ששילם לו לחינם‪ ,‬הדבר תלוי בערך‬
‫השיעורים אצל התלמיד‪ :‬אם הוא נהנה מעצם הלמידה‪ ,‬ישלם לו כפי שהם‬
‫שווים עבורו‪ .‬ואם למד רק כדי לעבור את המבחן ולקבל את התואר ונכשל‪,‬‬
‫המורה אכן יצטרך להחזיר את הכסף‪ .‬אמנם כל זה דווקא שנכשל במבחן‬
‫בגלל הטעויות של המורה‪ ,‬אבל אם היו גם טעויות של התלמיד ורק בצירוף‬
‫הטעויות שלו ושל המורה הוא נכשל – אין לו טענה כלפי המורה כיוון שאם‬
‫לא היה לו טעויות אחרות היה עובר את המבחן‪ ,‬ולכן המורה ביצע את‬
‫עבודתו כראוי והתלמיד ינכה לו באופן יחסי על הזמן שלימד אותו את‬
‫החומר השגוי‪.‬‬
‫מה הדין לגבי העלות של המבחן שתובע התלמיד מהמורה?‬
‫הדבר תלוי כפי שהסברנו למעלה‪ ,‬מה נחשב למקובל באקדמיה‪ .‬אם מצוי‬
‫שמורה טועה בחומר הלימודי‪ ,‬הוא יהיה פטור מלשלם על המבחן‪ .‬אבל אם‬
‫זו טעות חריגה‪ ,‬המעידה על בורות מצד המורה ישלם את עלות המבחן‪ .‬דבר‬
‫זה למדנו בהלכה (סימן ש"ו סעיף ו') לגבי אדם שמראה שטר כסף לצ'יינג'‬
‫ושואל אותו האם הוא אמיתי או מזויף‪ ,‬והוא עונה לו שהשטר אמיתי והוא‬
‫סמך עליו וקנה אותו והתברר אחר כך שהוא מזויף‪ ,‬אם שילם לצ'יינג' על‬
‫הייעוץ הוא יהיה חייב לשלם לו את ההפסד כי הוא סמך עליו‪ .‬וככך הדבר‬
‫לגבי המורה‪ .‬מתן סמך על המורה ולכן במקרה של טעויות למידה משובשת‬
‫שאינה מקובלת איתי יצטרך לשלם גם את עלות המבחן‪ .‬כיוון שבכל זאת‬
‫לא שם לב שיש לו טעויות ואמר למתן שהוא יכול לגשת למבחן ועל סמך‬
‫דבריו שילם את האגרה לחינם‪ .‬לכן המורה חייב לשלם‪ .‬אמנם אם עם‬
‫החומר שהמורה לימד אותו מתן יכל לעבור את המבחן‪ ,‬ורק בגלל שהיו לו‬
‫הרבה טעויות הוא נכשל‪ .‬אי אפשר לחייב את המורה ולכן הוא יהיה פטור‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫במקרה שלנו‪ ,‬מתן נכשל במבחן באשמת המורה ובתוספת לטעויות שהיו‬
‫לו‪ ,‬לכן המורה אינו חייב לשלם‪ .‬למרות שהמורה אמר לו שהוא מוכן למבחן‪,‬‬
‫כיוון שאם מתן היה חוזר על החומר היה מצליח במבחן והמורה לא קשור‬
‫לטעויות של מתן ולא יצטרך לשלם את עלות המבחן‪ .‬אמנם אם המורה היה‬
‫ידע שמתן לא קלט את החומר ולא מוכן למבחן ולמרות זאת אמר לו שיכול‬
‫לגשת למבחן יהא חייב לשלם על הכסף שהלך לחינם על המבחן‪.‬‬