עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 718 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב אדם מלחה המצלמה שלנו יצאה לסיור בסניפי 'שלום לעם' באדם ובמלחה ,נהנינו מכל רגע! סניף באדם | פועל בימים א' ,ב' ,ד' |19:00 - 22:00 בבית הכנסת 'לשם ותהילה' ברח' הרדוף הנחלים. לפרטים050-7497878 : סניף במלחה |פועל בימים א'-ג' | 20:45 - 22:30 בבית הכנסת 'זכור לאברהם' רח' הנמר שכונת מלחה. לפרטים052-7644420 : גיליון זה יו"ל ע"י ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל: מרכז "שלום לעם" מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il המסתורי הנוקםסיפור לשבת במדור פרשת פקודי ב' אדר ב' תשע"ו 12במרץ 2016 שבת פרשת פקודי ,ב' באדר ב' תשע"ו, - 12/3/16משקם החסידות בארץ ישראל בב' באדר ,חל יום פטירתו של הרבי מגור ,רבי ישראל אלתר זצ"ל המכונה ה"בית ישראל" על שם ספריו, מי שחידש ושיקם את חסידות גור לאחר שואת יהודי אירופה והביא אותה להיות החצר החסידית הגדולה בארץ .הרבי עבר את אימי השואה ושיכל בה את משפחתו וילדיו והוא נותר ערירי עד פטירתו ,אולם למרות אסונו האישי התנער כאריה ,ליקט את שרידי ניצולי השואה סביבו והצליח להפיח בהם רוח של תקווה והתחדשות. הרבי היה בעל אישיות כריזמטית וכובשת ,והוא זכה להערצה של רבים גם מחוץ לחצרו ,והייתה לו השפעה גדולה על ענייני הכלל .הוא עמד בראש מועצת גדולי התורה ודבריו נשמעו ברמה ,ועד היום נותר זכרו כאחד מגדולי מנהיגי היהדות החרדית בארץ ישראל לאחר השואה האיומה. יום ראשון ,ג' באדר ב' תשע"ו - 13/3/16 ,ביקור רם מעלה בג' באדר שנת שנ"ב ,לפני למעלה מ 400-מאות שנה ,הוזמן המהר"ל מפראג אל חצר הקיסר רודולף מלך בוהמיה והונגריה ,והמלך קיבלו בכבוד גדול ובזכותו היטיב עם יהודי הממלכה .סיבת ההזמנה אינה ידועה ,ומשערים שהסיבה הייתה בשל חכמתו הגדולה של המהר"ל באסטרונומיה ועיסוקו של המלך בכך ,ואף המדען המפורסם יוהנס קפלר ,מגדולי האסטרונומים בכל הזמנים ,היה בקשר עם המהר"ל מפראג ודן עמו על תגליותיו החדשות. המהר"ל מפראג היה אחד מגדולי ישראל המפורסמים והבולטים ביותר בכל הזמנים ,פוסק הלכה ,מקובל מופלג ומחבר ספרים רבים מאוד ,ותורתו נלמדת עד היום בהיכלי התורה והישיבות. יום שני ,ד' באדר ב' תשע"ו - 14/3/16 ,למנוחת עולמים בד' באדר ה' אלפים ס"ז ,לפני למעלה מ 700-שנה ,הובא המהר"ם מרוטנבורג מסע אל העבר למנוחות עולמים ,לאחר שהיה מוטל בביזיון במאסרו במשך 14שנה מפטירתו .רבי מאיר היה מגדולי הראשונים ומאחרוני בעלי התוספות ,ולאחר שהתגברו רדיפות היהודים בגרמניה ,שהיו נחשבים אז כעבדי אוצר המלך ונאסרה הגירתם מהמדינה ,ניסה לברוח מגרמניה ,אלא שבעקבות עלילת יהודי מומר נכלא ביום ד' בתמוז ה' אלפים מ"ו על ידי הקיסר רודולף הראשון לבית הבסבורג ,במבצר אנזיסהיים שבאלזס .הקיסר דרש סכום עצום של עשרים אלף מארק תמורת פדיונו .הרא"ש ,תלמיד המהר"ם ,אסף את דמי הכופר ,אולם רבו אסר עליו לעשות כן ,מפני שאין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהן מפני תיקון העולם ,ושהה בכלאו שבע שנים עד פטירתו .הנגיד ר' אלכסנדר וימפן ,תרם את כל רכושו וגאל את גופתו של המהר"ם ,ולאחר פטירתו נקבר הנגיד בסמוך לו בוורמייזא העתיקה. יום שלישי ,ה' באדר ב' תשע"ו - 15/3/16 ,לידתו של רש"י ביום זה נולד רש"י הקדוש ,לפני כמעט אלף שנה בשנת ד'ת"ת .רש"י היה גדול מפרשי התורה והתלמוד ומראשוני תקופת הראשונים ,ואחת מדמויות ההוד המפורסמות ביותר של עם ישראל לדורותיו .פירושיו של רש"י מלווים כל יהודי מאז ילדותו ועד זקנה ושיבה .רש"י הצטיין בלשון צחה ודייקנית ופירושיו הפכו לחלק בלתי נפרד מעם ישראל ,לכל גיל ולכל יהודי. יום רביעי ,ו' באדר ב' תשע"ו - 16/3/16 ,השעיר לעזאזל בו' באדר ה' אלפים ק"ט ,בתקופת המגפה השחורה שפרצה באירופה, נהרגו מאות יהודים בעיר וורמייזא בעלילה שפלה ,כאילו הם אשמים בפרוץ המגפה ,ורכושם נבזז .המגפה השחורה נחשבת כאסון הדמוגרפי הגדול ביותר שפגע באירופה ,והיא קטלה כ 25-מיליון בני אדם באירופה ,וכ35- מיליון בסין לבדה ,בין כרבע לחצי מאוכלוסיית אירופה .האנטישמיים הפיצו שמועה ,כי היהודים הרעילו את בארות המים והם הגורמים לפרוץ מגפת הדבר ,ובעקבות זאת נערכו פרעות דמים ביהודים ,הי"ד. יום חמישי ,ז' באדר ב' תשע"ו - 17/3/16 ,פטירת הרועה הנאמן ז' באדר הוא יום פטירתו של משה רבנו ,הרועה הנאמן של עם ישראל ,שנפטר טרם כניסת בני ישראל לארץ ישראל לאחר ארבעים שנות הנדודים במדבר. בז' באדר הפסיק ַה ָּמן לרדת לאבותינו במדבר ,והם אכלו את המזון שנותר בכליהם עד ממחרת הפסח לאחר שנכנסו לארץ. מלאך התינוקות הכחולים מבאט ל החיים דוקטור אלפרד בליילוק יצא מהמעבדה ,כאשר הטלפון צלצל. "שלום ,דוקטור!" נשמע הקול מעבר לקו" .שמי ויויאן תומאס ,שמעתי על המחקרים שאתה מבצע והייתי שמח להיפגש איתך ולהציע את עצמי כעוזר למחקריך "...דוקטור בליילוק היה רופא כירורג בעל שם באוניברסיטת ונדרבילט שבארה"ב, במהלך מחקריו פורצי הדרך הוא פיתח שיטות חדשניות לטיפול בהלם קרב ובכך הציל אלפי חיילים דוד קליינר במלחמת העולם השנייה. מכיוון שהייתה לו עבודה רבה ,הוא חיפש עוזר מחקר שיוכל לעזור לו במעבדה בפיתוח שיטות טיפול חדשניות שעליהן עמל במרץ .באותו אזור גר בחור צעיר ונמרץ בשם ויויאן תומאס ,הוא גמר בהצלחה רבה בית ספר לרפואה, וחיפש עבודה בתחום ,אבל מכיוון שהיה שחור ובאותה תקופה שררה אפליה בין שחורים ללבנים בארה"ב ,לא הצליח למצוא עבודה בתחום הרפואה .כאשר הוא שמע שד"ר בליילוק מחפש עוזר מעבדה ,הוא הזדרז להציע את עצמו .דוקטור אלפרד התרשם ממנו מאוד וקיבל אותו לעבודה ,הבעיה היחידה הייתה שהוא היה יכל לעבוד רק תחת תקן של שרברב או מנקה ,ונאסר עליו ללבוש חלוק לבן ,אבל למעשה רוב שעות היום הוא עבד במעבדה יחד עם ד"ר בליילוק. לאחר שמחקריו פורצי הדרך התפרסמו בעולם ,נקרא דוקטור בליילוק לנהל את המחלקה הכירורגית של אוניברסיטת ג'ון הופקינס היוקרתית .כמובן ,הוא לקח אתו את עוזרו הנאמן .במקום החדש ניצבו השניים בפני בעיות רפואיות קשות מאוד שהופנו לשם מכל רחבי העולם .אחת המחלות שהטרידו את שלוותם הייתה בעיית 'התינוקות הכחולים' .ילדים אלו נולדו עם מום בלב שגרם לכך שהריאות לא הצליחו להזרים ללב דם עם חמצן כראוי, ולכן צבע הדם היה כחלחל .מכיוון שבשנים ההן אף אחד אפילו לא חלם שניתן לעשות ניתוחי לב ,כל התינוקות הללו מתו עד גיל שנתיים. עוזר המחקר הנלהב החליט שצריך למצוא פתרון פורץ דרך לבעיה העצובה הזאת .הוא התחיל לעשות ניתוחי לב ניסיוניים על עכברים ,ומכיוון שהיו לו ידע וניסיון באינסטלציה וחיבור צינורות, הוא פיתח שיטה של ניתוחי מעקפים בהם חיבר עורקים חדשים שהובילו דם מן הריאות אל הלב והצליחו בצורה מדהימה .הייתה לו בעיה נוספת :לא היו לו כלים מתאימים לבצע ניתוחים כאלו בבני אדם .אבל גם כאן הוא השתמש בכישרונו בעבודת כפיים, וייצר בעצמו כלים עדינים שבאמצעותם תהיה אפשרות לבצע ניתוחים בהצלחה. בליילוק שכבר היה פרופסור בכיר ,הביט בניתוחים הללו בהשתאות ,וביקש מויויאן שילמד אותו כיצד לבצע אותם בצורה הטובה ביותר .באחד הימים הגיעו זוג הורים עם ילדה כחולה בת 15חודשים כשהיא שוקלת בסך הכול ארבע קילו ,שמה היה אלן סקטון. מצבה היה אנוש ,וההורים המיואשים ביקשו מפרופסור בליילוק שיעשה כל מה שצריך על מנת להציל את חייה .הרופא שאל אותם האם הם מוכנים שהיא תהיה האדם הראשון שבו יבוצע ניתוח לב ,והם הסכימו בלית ברירה. בגלל חשיבותו של הניתוח המהפכני, הגיעו עשרות מנתחים בכירים לצפות בביצועו ,הם התיישבו ביציע מיוחד שהיה סביב מרכז החדר וחיכו להתחלת הניתוח .פרופסור בליילוק התחיל את ההכנות לביצוע הניתוח ההיסטורי בקפידה כשכולם צופים בכל פעולה שלו ,לפתע נעצר ופקד על האחות האחראית" :רוצי למרתף ,שם בתוך המעבדה נמצא עוזרי ויויאן תומאס ,תגידי לו שיגיע לכאן בדחיפות!" האחות רצה במהירות אל המעבדה כשחלוק לבן בידה" :תלבש את זה ובוא אחריי לחדר הניתוח" .כל הרופאים במסדרונות שפשפו את עיניהם בתדהמה כאשר ראו לראשונה בחייהם אדם שחור הלובש חלוק לבן של רופאים. ויויאן נכנס אל חדר הניתוח וניגש היישר אל יציע הרופאים ,אבל הפרופסור קרא לו" :בא הנה ונתחיל כבר לעבוד!" הוא ניגש מיד אל שולחן הניתוחים ,והתחיל להדריך את המנתח הדגול בכל צעד ושעל ,כשמידי כמה דקות הרופא נעצר ושואל: "מה צריך לעשות עכשיו ויויאן?" ,אף אחד מלבדו לא ידע מה באמת צריך לעשות. לאחר מספר שעות מורטות עצבים התעוררה אלן הקטנה כשצבע עורה וורדרד ,חייה ניצלו! הצלחתו של הניתוח ההיסטורי התפרסמה ברחבי העולם ,וכבר באותו חודש הגיעו כמה מאות 'ילדים כחולים' על מנת שיצילו את חייהם .טובי המנתחים ירדו עם השרברב השחור אל מעבדת המחקר שם הוא הראה להם כיצד יש לערוך ניתוחי לב בהצלחה. עד היום ,מיליוני בני אדם בעולם חבים את חייהם לעוזר המחקר הצנוע והשקט שעשה פריצת דרך בינלאומית כשהמציא לראשונה את המושג' :ניתוח לב'. *** בני אדם אוהבים להגדיר את כל מי שלא נראה כמוהם בדיוק כנחות מהם ,הם בטוחים במאת האחוזים שהשונה איננו מוצלח ואין סיכוי שיצליח במקום שהם הצליחו .אבל מסתבר ,שפעמים רבות הדבר הזה גורם לכך שהאנושות כולה מפסידה בגלל חוסר ההזדמנויות שהיא נותנת למי שנראה לה כ'שונה' .לפעמים דווקא אותם 'שונים' ו'מוזרים' הם אלו שיצליחו למצוא את הפתרונות לבעיות הגדולות שקיימות בעולם. ציפורים נודדות בשנה מאות אלפי קילומטרים. את הכוח שלהן הם שואבות מהעובדה שהם עוקבות אחרי קצב ההתקדמות שלהן ,לאורך כל הדרך. אם נעקוב אחרי ההתקדמות שלנו בחיים ,נוכל לקבל את הכוח להתקדם לפסגות ההצלחה. צולם ע"י י.אסולין מעל הכינרת הַ ּכ ַָרת הַ ּטֹוב סיפור צעיר ה"ק ְּב ָצן" ָק ְראּו לֹו ַה ְּב ִרּיֹותְׁ .שמֹו ּכְ ֵׁשם ַּפ ְרנָ ָסתֹו, ַ ּתֹובב ִמּב ֶֹקר ַעד ֶע ֶרב ִמ ַּביִ ת לְ ַביִ תֵ ,מ ֲחנּות לַ ֲחנּות, ִמ ְס ֵ ּתֹובב ֵּבין ְמ ַב ֵּקׁש ֶאת ַר ֲח ֵמי ַה ְּב ִרּיֹותֵ .מ ַא ַחר ֶׁש ָהיָ ה ִמ ְס ֵ גֹומלֵ י ֲח ָס ִדים ֵהם ִמ ֶּט ַבע הּודים ֶׁש ַר ֲח ָמנִ ים וְ ְ ֶא ָחיו ַהּיְ ִ ְּב ִרּיָ ָתםִ ,ה ְצלִ ַיח לַ ֲחזֹר ַה ַּביְ ָתה ִמ ֵּדי יֹום ּכְ ֶׁש ְּביָ דֹו ִּפ ְדיֹון ֶׁשל ּכַ ָּמה ְּפרּוטֹות ֶׁש ִה ְס ִּפיקּו ּכְ ֵדי ִמ ְחיָ ה ַּדּלָ ה ֶׁשל יֹום ֶא ָחד ,וְ גַ ם זֶ ה ְּבק ִֹׁשי. ִאּלּולֵ א ִמ ַּדת ָה ַר ְח ָמנּות ֹלא ָהיָ ה זֹוכֶ ה לְ ַק ֵּבל ֲא ִפּלּו ּומזְ גֹו ַה ַּמר לְ ַצד חּוקה ַא ַחתָ .א ְפיֹו ַהּכַ ֲע ָסנִ י ִ גֹורה ְׁש ָ ֲא ָ ּטֹובה ֶׁש ָהיְ ָתה ְּב ַמ ֲע ָשֹיו ָה ְפכּו אֹותֹו לְ ָא ָדם ּכְ ִפּיּות ַה ָ יפים ּומ ְע ִּד ִ ְמנֻ ּכָ רֶׁ ,ש ַה ְּב ִרּיֹות ֵאינָ ם ֲח ֵפ ִצים ְּב ִק ְר ָבתֹו ַ לְ ִה ְת ַר ֵחק ִמ ֶּמּנּו ֶמ ְר ָחק נִ ּכָ רֵ .מעֹולָ ם ֹלא ָׁש ַמע "ּתֹודה"ֲ ,א ִפּלּו ַעל ַהּגְ דֹולָ ה ָ אֹומר ִמּלַ ת אֹותֹו ִאיׁש ֵ אֹוצר ַה ִּמּלִ ים ֶׁש ַּבּנְ ָדבֹות ,זֹו ָּפׁשּוט ֹלא ָהיְ ָתה ַקּיֶ ֶמת ְּב ַ ֶׁשּלֹוּ ,גַ ם ִחּיּוְך ַקל ֹלא ִה ְפ ִצ ַיע ַעל ָּפנָ יו ּכְ ֶׁש ָא ָדם נָ ִדיב ָחנַ ן אֹותֹו ִּב ְׁש ָטר ְמכֻ ָּבד. ֹלא ,הּוא ֹלא ָהיָ ה ַּבּיְ ָׁשןַ .ה ְּצ ָעקֹות ֶׁש ִה ְד ֲהדּו ְּב ַר ֲח ַבת ַהּׁשּוקּ ,כְ ֶׁש ֶא ָחד ִמ ַּב ֲעלֵ י ַה ֲחנֻ ּיֹות ָּד ַרׁש ִמ ֶּמּנּו ַּת ְׁשלּום אֹותם לָ ַקח ּכְ ֵצ ָידה ּפּוחים ֶׁש ָ ֹלׁשת ַה ַּת ִ ָמלֵ א ַּב ֲעבּור ְׁש ֶ אֹותם ְרגָ ִעים ָהיָ ה לַ ֶּד ֶרְךֹ ,לא ָהיּו ְצ ָעקֹות ֶׁשל ַּבּיְ ָׁשןְּ ,ב ָ ּדּופיםְ .מנֻ ֶּסה ָהיָ ה ְּב ַה ְפ ָח ָד ָתם רֹות ַחת ֶׁשל ְקלָ לֹות וְ גִ ִ ּפֹור ֶצת לַ ָּבה ַ ּדֹומה לְ ַהר ּגַ ַעׁש ֶׁש ִּמּלֹועֹו ֶ ִּפיו ֶ יהםֶׁ ,שֹּלא יִ ְּפלּו ֶׁשל ְּבנֵ י ָה ִעירִ .אם ִא ְת ַרע ַמּזָ לָ ם וְ נִ ְת ְקלּו ּבֹוֶ ,ה ְע ִּדיפּו לִ ְפּת ַֹח ֶאת יָ ָדם וְ לִ נְ עֹל ֶאת ִּפ ֶ ְּב ָטעּות לְ תֹוְך ִּפיו ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן". ּדּופים לְ ַבלְ ֵּבל אֹותֹו ,הּוא ּוב ָת ִמים .הּוא ֹלא נָ ַתן לְ ַמ ֶּסכֶ ת ַהּגִ ִ ֶא ָחד ָהיָ ה ֶׁש ִר ֵחם ַעל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ֶּב ֱא ֶמת ְ ּגֹור ֶמת לֹו חֹורי ַמ ֵּסכַ ת ַה ַ"ּק ְּב ָצן"ֵ ,ה ִבין ֶׁשּכַ ּמּות ַה ְּמ ִרירּות ֶׁש ְּמ ַפ ְע ַּפ ַעת ְּב ִק ְרּבֹו ֶ ָר ָאה ֶאת ָה ִאיׁש ֶׁש ֵּמ ֲא ֵ ּדֹוק ָרנִ יֵ ,אין לֹו ְּב ֵר ָרה ַא ֶח ֶרתָ ,היָ ה ְמלַ ֵּמד ָעלָ יו זְ כּותְּ .בכָ ל ַּפ ַעם ֶׁש ָהיָ ה ַה ַּק ְּב ָצן לְ ַׁש ֵּדר נֻ ְקׁשּות ,לִ ְהיֹות ְ ימה ,מֹוזֵ ג לֹו ּכֹוס עֹובר ְּב ִפּנַ ת ָה ְרחֹוב ֶׁש ָּבּה ָע ַמד ּדּוכַ ן ַה ַּפיִ ס ֶׁשּלֹוָ ,היָ ה ַמזְ ִמין אֹותֹו לְ ִהּכָ נֵ ס ְּפנִ ָ ֵ ּומ ָב ֵרְך אֹותֹו ְּבחֹם. רּוטה ְק ַטּנָ ה ְ ּדֹוחף ְּביָ דֹו ְּפ ָ ַמ ְׁש ֶקה ַחם אֹו ַקרְּ ,ב ֶה ְת ֵאם לַ ּיֹוםֵ , יֹוד ַע ְּבלִ ּבֹו ֶׁשּזֶ ה ּתֹודהֲ ,א ָבל הּוא ִה ְמ ִׁשיְך לְ ָק ֵרב אֹותֹו ְּבחֹםֵ , ּגַ ם ַעל זֶ ה ֹלא נִ ְׁש ְמ ָעה ֵמעֹולָ ם ִמּלַ ת ָ ַה ָּמקֹום ַהּיָ ִחיד ָּב ִעיר ֶׁשּבֹו ְמ ִא ִירים ָּפנִ ים לָ ִאיׁש ַה ִּמ ְסּכֵ ן ַהּזֶ ה. ׁשֹואל :לָ ָּמה ֹלא ִּת ְקנֶ ה ּכַ ְר ִטיס ַּפיִ ס ,לֵ ְך ֵּת ַדע ,אּולַ י יִ ְת ַמּזֵ ל ַמּזָ לְ ָך ִמ ֵּדי ַּפ ַעם ָהיָ ה ּפֹונֶ ה ֶאל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" וְ ֵ גּובה ָהיְ ָתה ָּת ִמיד ֵסרּוב -לֶ ֶחם לֶ ֱאכֹל ֵאין לִ י, ׁשֹוטט ָּב ְרחֹובֹות לְ ַק ֵּבץ נְ ָדבֹותַ .ה ְּת ָ וְ ֹלא ִּת ְצ ָט ֵרְך עֹוד לְ ֵ ַעל ּכַ ְר ִטיס ַּפיִ ס ַא ָּתה ְמ ַד ֵּברֵ ,מ ֵאיפֹה יֵ ׁש לִ י ּכֶ ֶסף?! ָהיָ ה ִמ ְת ַר ֵעם. הּוא ֹלא ִה ְתיָ ֵאׁשֶּ .ב ֱא ֶמת ֶה ֱא ִמין ֶׁשּיִ ָּתכֵ ן ֶׁשּיִ ְת ַמּזֵ ל ַה ַּמּזָ ל וְ ָה ִאיׁש יִ זְ ּכֶ הָ ,צ ִריְך ַרק לְ נַ ּסֹותֲ .א ָבל ָה ִאיׁש ּוב ֵרְך אֹותֹו ָהיָ ה ַע ְּק ָׁשןֹ ,לא ָר ָצה לִ ְׁשמ ַֹעַּ .ב ַּפ ַעם ָה ַא ֲחרֹונָ ה ֶׁש ָּבּה ִה ִּצ ַיע לֹו לִ ְקנֹותָּ ,פ ַתח ָעלָ יו ֶאת ִּפיו ֵ אֹותם ִהּכִ יר .זֶ ה ֹלא ָּפגַ ע ּבֹו ,הּוא לִ ֵּמד זְ כּות ַעל ָה ִאיׁש ַה ָּמ ִריר וְ ַה ִּמ ְסּכֵ ן ,וְ ִה ְמ ִׁשיְך "ּב ָרכֹות" ֶׁש ָ ְּבכָ ל ַה ְ לְ ַק ֵּבל אֹותֹו ְּב ֵס ֶבר ָּפנִ ים יָ פֹות. ּכְ ֶׁש ְּסכּום ַה ַהגְ ָרלָ ה ָע ַמד ַעל ַא ְר ָּב ִעים ִמילְ יֹוןֶ ,ה ְחלִ יט ֶׁש ַה ַּפ ַעם יְ ַק ֵּבל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ֶאת ַה ִהזְ ַּד ְּמנּות ְּב ַעל ּכָ ְרחֹו'ַ .חּיָ ִבים לַ ֲעזֹר לֹו' ָ -א ַמר לְ ַע ְצמֹו וְ נִ ּגַ ׁש לְ ַה ִּצ ַיע לַ ַּק ְּב ָצן ַה ָּצ ָעה ֶׁש ִאי ֶא ְפ ָׁשר לְ ָס ֵרב לָ ּה. לֹומר – ִאם זָ כִ ָית ִׁ -שּלַ ְמ ָּתֹ ,לא זָ כִ ָית ֹ -לא ְׁש ַמע יְ ִד ִידיֲ ,אנִ י ֶא ֵּתן לֵ ְך ּכַ ְר ִטיס ַהגְ ָרלָ ה ַעל ְּתנַ איּ ,כְ ִַׁשּלַ ְמ ָּת. רֹוצהֶׁ ,שּיִ ְהיֶ הֵּ .תן לִ י ֶאת ַהּכַ ְר ִטיס. ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ָע ָׂשה ַע ְצמֹו ּכְ ִמי ֶׁש ְּמ ַה ֵּסס - .נּוִ ,אם ַא ָּתה ּכָ ל ּכָ ְך ֶ ִק ֵּפל ֶאת ַהּכַ ְר ִטיסִ ,הכְ נִ יס אֹותֹו ְּב ֶא ָחד ִמ ִּק ְפלֵ י ְמ ִעילֹו וְ ִה ְמ ִׁשיְך ְּב ִקּבּוץ ַהּנְ ָדבֹות. בּוע נֶ ֶע ְרכָ ה ַה ַהגְ ָרלָ ה ַהּגְ דֹולָ הַ ,ה ִּמ ְס ָּפר ֶׁשּזָ כָ ה ִמ ְס ַּפר יָ ִמים ָחלְ פּוַּ ,ב ֲחצֹות ַהּלַ יְ לָ ה ֶׁשל ֶא ְמ ַצע ַה ָּׁש ַ ּגֹורלִ י ֶׁשּלָ ֶהם הּואּ .גַ ם ַּב ַעל ּדּוכַ ן ַה ַּפיִ ס ַּב ַּפיִ ס ֻּפ ְר ַסם ִחיׁש ַמ ֵהר ,וַ ֲהמֹונִ ים ָאצּו לִ ְבּדֹק ִאם ַה ִּמ ְס ָּפר ַה ָ ּומ ָצאּ .כַ ְר ִטיסֹו ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" הּוא ַהּכַ ְר ִטיס ַּב ַעל ַה ִּמ ְס ָּפר ַהּזֹוכֶ ה. ָּב ַדק ָ ׂשֹורה ַהּנִ ְפלָ ָאה לְ יֹום ַה ָּמ ֳח ָרת ֹלא ָר ָצה. ֶטלֶ פֹון ֹלא ָהיָ ה ַּבּנִ ְמ ָצא ְּב ֵביתֹו ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן" .לִ ְדחֹות ֶאת ַה ְּב ָ "אל ִּת ְמנַ ע טֹוב ִמ ְּב ָעלָ יו" ,וְ ִאם ְּב ֶא ְפ ָׁשרּותֹו לִ גְ רֹם לְ לַ יְ לָ ה ְמ ֻא ָּׁשר ְּב ַחּיָ יו ֶׁשל הּוא ֻחּנַ ְך ַעל ַה ָּפסּוק ַ רֹוצה לַ ֲעשֹוֹת זֹאת. ָא ָדם הּוא ְּב ֶה ְחלֵ ט ֶ נֹוח ִתים ימיםְּ ,פ ִת ֵיתי ֶׁשלֶ ג ֲ עֹוברֹות לֹו ָּברֹאׁשַּ .בחּוץ ּכְ פֹור ֵא ִ ּומ ֲח ָׁשבֹות ֶׁשל ִהּסּוס ְ ָּפ ַתח ֶאת ַה ֶּדלֶ ת ַ סֹוערְּ .ב ֶה ְחלֵ ט ֹלא ְמ ַפ ֶּתה רּוח צֹולֶ ֶפת ַּב ָּפנִ יםֶ ,מזֶ ג ֲאוִ יר ֵ ּומכַ ִּסים ֶאת ַה ַּק ְר ַקע ְּב ַמ ֲע ֶטה ֲחלַ ְקלַ קָ ,ה ַ ְ אֹותֹו לָ ֵצאתַ .מה ּגַ ם ֶׁש ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ּגָ ר ַּב ָּק ֶצה ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשל ָה ִעירְּ ,ב ָמקֹום ֶׁשהּוא ָס ֵפק ִעיר ָס ֵפק ּכְ ָפר, יׁשים ֹלא ּכָ ל ּכָ ְך ְסלּולִ יםֹ ,לא נָ ִעים. מּוא ִריםַ ,הּכְ ִב ִ ָה ְרחֹובֹות ָׁשם ֹלא ְּב ִדּיּוק ָ ּומכְ ִר ַיח אֹותֹו יֹוצא לַ ֶּד ֶרְךַ .הּלֵ ב ֶׁשּלֹו ְמ ַד ֵּבר ֵאלָ יו ַ הּוא ְמ ַה ֵּססִ ,מ ְתלַ ֵּבטֶ ,רגֶ ל ִּב ְפנִ יםֶ ,רגֶ ל ַּבחּוץ ,וְ הּוא ֵ ּטֹובה לְ ָמ ָחר. ׂשֹורה ַה ָ הּודי ,לִ גְ רֹם לֹו לְ א ֶֹׁשרֹ ,לא ְמ ֻסּגָ ל לְ ַה ְׁש ִאיר ֶאת ַה ְּב ָ לְ ַש ֵֹּמ ַח יְ ִ סֹוחבֹות ְּבק ִֹׁשי ,נֶ ֶפׁש בֹוסס ַּב ֶּׁשלֶ ג ֶמ ֶׁשְך ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ הַ ,אּפֹו ָה ַפְך זֶ ה ִמּכְ ָבר לְ ַׁשלְ ּגֹוןַ ,רגְ לָ יו ֲ ּכָ ְך ְמ ֵ צֹועדַ .קר לֹו ַּבחּוץ ,וְ ַחם לֹו ַּבּלֵ ב הֹולֵ ְך לְ ַח ֵּמם ּגַ ם ֶאת לִ ּבֹו יבה ,וְ הּוא ֵ ַחּיָ ה ֵאינָ ּה נִ ְר ֵאית ְּבכָ ל ַה ְּס ִב ָ ֶׁשל ַה ַ"ּק ְּב ָצן". רּוטאֹות, מֹוצא ֶאת ַה ַּביִ תּ ,ולְ יֶ ֶתר ִּדּיּוק ְ -צ ִריף ָעלּובְ .מ ַפּלֵ ס ֶּד ֶרְך ְּבתֹוְך ֲע ֵר ַמת ּגְ ָ ְּבק ִֹׁשי ַרב הּוא ֵ גּובה ַמגְ ִּביר ּומ ֶּׁש ֵאין ְּת ָ דֹופק ַּב ֶּדלֶ תַּ ,ב ְּת ִחּלָ ה ְּב ֶק ֶצב ַחּלָ ׁשִ , חֹורקֹות וְ ֵ ְמ ַט ֵּפס ַעל ּכַ ָּמה ַמ ְד ֵרגֹות ַּב ְרזֶ ל ְ עֹורר. ֶאת ֶק ֶצב ַה ְּד ִפיקֹות ַעד ֶׁש ַה ַ"ּק ְּב ָצן" ִמ ְת ֵ ִמי ָׁשם? -נִ ְׁש ַמ ַעת ַה ְּׁש ֵאלָ ה.קֹופא ִמּקֹר. זֶ ה ֲאנִ יִ ,מּדּוכַ ן ַה ַּפיִ סִּ .ת ְפ ַּתח לִ יֲ ,אנִ י ֵרֹוצה? ָמה ַא ָּתה ֶ ַרק ִּת ְפ ַּתח לִ יֲ ,אנִ י ַאּגִ יד לְ ָך ַהּכֹל ִ -מ ְת ַחּנֵ ן ַעל נַ ְפׁשֹו.ָה ִאיׁש ֶׁש ֵּמ ֵע ֶבר לַ ֶּדלֶ ת ִמ ְת ַע ֵּקׁש ֶׁשֹּלא לִ ְפּת ַֹח. ּטֹובהִּ .ת ְפ ַּתח לִ י ּכְ ָברֲ ,אנִ י ׂשֹורה ַה ָ זָ כִ ָית ַּב ַּפיִ סַ ,א ָּתה ִמילְ יֹונֶ ר ,יְ ִד ִידיָ ,ר ִצ ִיתי לְ ַב ֵּׂשר לְ ָך ֶאת ַה ְּב ָקֹופא. ֵ חּוצהֲ - .אנִ י ֹלא ֵמ ִבין ֵאיְך ַא ָּתה ֵמ ִעיז לִ ְדּפֹק ֶא ְצלִ י ַה ֶּדלֶ ת נִ ְפ ַּת ַחת ּכְ ֵדי ֶס ֶדק ַצרַ ,רק ָה ַאף ֵמ ִציץ ַה ָ יֹוד ַע ֶׁש ֲאנִ י ִמילְ יֹונֶ ר, חֹוׁש ִבים ֶׁש ֲאנִ י ְס ָתם ַק ְּב ָצןֲ ...א ָבל ַא ָּתהַ ,א ָּתה ֲה ֵרי ֵ ְּב ָׁש ָעה ּכָ זֹאת?! ֵמילָ א ּכֻ ּלָ ם ְ ָאז ֵאיְך ַא ָּתה ֵמ ִעיז לִ ְדּפֹק ֵא ֶצל ִמילְ יֹונֶ ר ּכָ מֹונִ י ְּב ֶא ְמ ַצע ַהּלַ יְ לָ ה?! ֵאין ִמּלִ ים. ּטֹובה ֶׁש ָע ָשֹה לֹו זּולָ תֹו. יֹוד ַע לְ ַהּכִ יר ַּב ָ טֹובתֹו ֶׁשל ֲח ֵברֹוִ ,מי ֶׁש ֵאינֹו ֵ ּכֹופר ְּב ָ ּכָ ְך ְּב ִדּיּוק נִ ְר ֶאה ִמי ֶׁש ֵ ּתֹורהּ ,גַ ם ֵּבין ָא ָדם לַ ָּמקֹום הּוא יבה ַה ָ אֹותּה ִהכְ ִּת ָ יֹוד ַע לְ ִה ְתנַ ֵהג ֵּבין ָא ָדם לַ ּזּולַ ת ַּב ֶּד ֶרְך ֶׁש ָ ִמי ֶׁש ֵאינֹו ֵ ּבֹוראֶ ,את ַה ַחּיִ ים ֶׁשּנִ ְּתנּו לֹו עֹושֹה ִעּמֹו ַה ֵ ֹלא יַ ְצלִ ַיח ,הּוא לְ עֹולָ ם ֹלא יִ ְר ֶאה ֶאת ַהּטֹובֹות ַהּנִ ְפלָ אֹות ֶׁש ֶ חֹוׁשב ַרק ַעל ַע ְצמֹו. ְּב ַמ ָּתנָ הֶ ,את ַה ְּב ִריאּותֶ ,את ַה ַּפ ְרנָ ָסהֶ ,את ַהיְ לָ ִדים וְ כּו'ּ .כִ י הּוא ֵ ּומגַ ּלֶ ה ֶׁשּיֶ ְׁשנָ ם "אנִ י" ֶׁש ָּבּה ּגָ ַדל ִמּגִ יל ֶא ֶפסֶ ,אל ָהעֹולָ ם ַהּגָ דֹולְ , יֹוצא ִמּתֹוְך קּונְ כִ ּיַ ת ָה ֲ ּבֹו ָּב ֶרגַ ע ֶׁש ָא ָדם ֵ עֹושֹים לְ ַמ ֲענֹוְ ,מגַ ּלֶ ה ֶאת ַהּטֹוב ֶׁש ְּבכָ ל עֹוד ֲאנָ ִׁשים ָּבעֹולָ ם ,הּוא ַמ ְת ִחיל לְ ַה ֲע ִריְך ַמה ֶּׁש ֲא ֵח ִרים ִ ּבֹורא עֹולָ ם ,הּוא יִ ְש ַֹמח לְ הֹודֹות. יטיב ִאּתֹו ֵ ֶא ָחד .הּוא יְ גַ ּלֶ ה ַמ ֵהר ְמאֹד ֶאת ַה ֲה ָט ָבה ַה ֻּמ ְפלָ ָאה ֶׁש ֵּמ ִ הנוקם המסתורי סיפור לשבת "שמעת מה קרה?" צעק אלברטו. "חואן הספר ,ורוזיטו הרפתן הוכו נמרצות אתמול בלילה!" בעל המכולת היחידה בעיירה ,עמד ושפשף את עיניו בתימהון" .מה קורה בכפר השקט והקטן שלנו?" אנשי הכפר האיטלקי הקטן ,היו אחוזי חרדה .משהו מסתורי ומפחיד התחולל ברחובות .בשבועות האחרונים הוכו קשות כמה מן התושבים על ידי אלמוני מבלי כל סיבה הנראית לעין .המוכים לא נשדדו ,והיה נדמה היה שההתקפה עליהם נועדה להסב להם נזק ,ללא כל תועלת. אריק סגל ימים ספורים חלפו ,ושוב הוכו שני אנשים נוספים מתושבי הכפר ,הכוורן הקשיש ,וצעיר שהיה הדוור המקומי .אלא שאז ,צירופם של ארבעת המוכים ומקצועם החל להישמע מוכר לתושבי הכפר .הם הבינו שמישהו החליט להתעלל בהם .מאה וחמישים שנים קודם לכן ,התגורר בכפר סופר שהפך לאחד הדמויות המוכרות והאהובות ביותר באיטליה – אלדו אליקרה .קשה למצוא איטלקי מכל שכבת גיל שלא הכיר את ספריו .אנשי הכפר התגאו מאד בסופר המפורסם שיצא מכפרם ,ואף ארגנו סיורים בתשלום לביתו הישן של אלדו ,בהם היו מציגים את שולחן הכתיבה שלו ,את המיטה עליה ישן ,ואפילו את קסת הסופרים שבה השתמש. ספרו הראשון של אלדו – זה שהפך אותו למפורסם נכתב על כפר מגוריו. בספר תוארו באופן משעשע קורותיהם של חמישה תושבים שגילו באחד הימים שזכו בפרס הגדול של הלוטו .החמישה ,אנשי כפר עניים, לא ידעו כיצד להתנהל עם סכום כסף כה גדול שנפל לפתע לידיהם, והתיאורים אודות התגובות המצחיקות שלהם ומריבותיהם הקטנות שבו את לב הקהל האיטלקי ,והספר זכה להצלחה מסחררת. כעת מאה וחמישים שנה לאחר מכן ,נזכרו התושבים בספר ,ודמויות חמשת הגיבורים בספר חלפו מול עיניהם .היו אלה :דוור הכפר ,הרפתן, הספר ,וקשיש שהתפרנס מרדיית דבש מכוורות דבורים .צמרמורת חלפה בגוום של התושבים כשהבינו כי ארבעת האנשים שהוכו ,הם למעשה ארבעה מתוך חמשת גיבוריו של הסופר אלדו אליקרה .ומי הייתה הדמות החמישית? למרבה האירוניה היה זה שוטר הכפר ,אדם בשם ג'ון .המחשבה על כך רק הבעיתה את התושבים יותר ,שכן לשוטר הכפר ,קראו גם כן ג'ון ונראה היה כי מישהו מתנכל אליהם ,כאשר הם אפילו לא יודעים מה מטרתו. באסיפת חירום שהתכנסה בבית מועצת הכפר ,בהשתתפות השוטר ג'ון, התחננו התושבים לפניו כי ייזהר ,שכן הוא עלול להיות הכתובת הבאה של התוקף המרושע ,שהחליט להפוך את הספר האהוב לסוג של בדיחה אכזרית .בנוסף הציעו התושבים ,להזמין כוח עזר לשוטר המקומי ,שינסה לגלות מי התוקף ומה הם מניעיו .אלא שהשוטר ג'ון סירב ,הוא הסביר לתושבים כי הוא מסוגל להתמודד לבד וכי הוא מבטיח לגלות לבד את הפושע המסתורי .דבריו של השוטר האמיץ ,היו הגיוניים ,הוא לא רצה להיראות כמי שלא מסוגל למלא את תפקידו ,אך מועצת הכפר בחרה שלא לקבל את דבריו ,והחליטה להזמין בכל אופן בלש נוסף לעיירה. הבלש שהגיע לעיירה היה נראה בחור צעיר וחסר ניסיון – דבר ששימח את ג'ון שחש שהשליטה חוזרת לידיו ,הוא הודיע לתושבים כי כמעט ולא ישהה בעיירה .עליו לערוך כמה בירורים בעיר הבירה – רומא ,ורק אז ישוב למקום .ג'ון הסביר לתושבים כי זוהי תוצאה של חוסר ניסיון ,שכן שוטר טוב בודק קודם כל את השטח ,והתושבים נטו לקבל את דבריו. למרות זאת הוחלט לתת לבלש הצעיר הזדמנות ,וכעבור שבוע כאשר חזר האיש וביקש לכנס את כל חברי מועצת הכפר. ראש המועצה דילג על ההקדמות הרשמיות ופתח בשאלה שסקרנה את כולם" :האם גילית את הפושע?" "כן" השיב הבלש הצעיר" ,הפושע הוא ג'ון השוטר שלכם ,והוא זה שהכה את התושבים "...מהומה התחוללה באולם ,פניו של ג'ון האדימו והוא ביקש לסלק אותו מהמקום ,אך ראש המועצה ביקש ממנו להסביר את דבריו" :מאחר שהבנתי שהפושע עובד על פי ספרו של הסופר האהוב אלדו אליקרה ,הבנתי ששם נמצא המפתח לתעלומה .נסעתי לספרייה הגדולה ברומא כדי לחקור את תולדותיו של הספר ,במהלך מחקרי גיליתי שני פרטים חשובים .הסיפור של אלדו התרחש במציאות ,אמנם לא בפרס גדול של הלוטו אבל בכל זאת בזכייה קטנה כל שהיא .הפרט השני הוא ,שהיו למעשה שישה אנשים ,ולא חמישה .השישי היה אדם בשם טיאגו ,שהיה נוכל ורמאי ,הוא ניסה לגזול את הפרס מחמשת חבריו והם בתגובה גירשו אותו מהכפר ,ונישלו אותו מחלקו בכספי הזכייה. אלדו הסופר ,בחר להתעלם מחלקו של טיאגו הנוכל ,ולא הזכיר אותו בספר ,אך טיאגו מסתבר לא שכח את 'העוול' שנעשה לו .השוטר שלכם ג'ון הוא הנין של טיאגו הנוכל ,ששמע שוב ושוב על העוול שנעשה לראש משפחתו והחליט בראשו המעוות לנקום בכפר שלכם שמתהדר בספרו של אלדו ובגיבוריו .זו גם הסיבה שג'ון שמח שהגעתי לכפר .אני הייתי השוטר שאמור היה להיות המותקף הבא ,ולא הוא כפי שחשבתם. הוא ביקש לנקום באופן מעוות את כבודו של סבו ,ובאמצעות תקיפה של דמויות זהות לפרשייה ישנה שהתרחשה מאה וחמישים שנים קודם לכן "...פניו של ג'ון האדימו כסלק ,ותושבי הכפר אחזו בו בחוזקה והובילו אותו לתא המעצר... *** מדוע מפרטת התורה את חשבון הוצאות המשכן עד לפרטים הקטנים? אומרים חז"ל :להוציא חשד מליבותיהם של אנשים מסוימים שהאשימו את משה רבינו בנטילת כסף מתרומות המשכן לכיסו הפרטי .מכאן אמרו חכמים :ראו מהי כוחה של ליצנות ,אדם בעל קנאה יוקדת ,מסוגל לחשוד אפילו במשה רבינו אבי הנביאים ,עד שהתורה בחכמתה פירטה את 'פקודי המשכן' עד כדי זהירות למעלה מ3,000 שנה כדי לסתור את חשדותיהם של אותם קנאים ,כאשר לעומת זאת אנו רואים רגשי נקמה לאחר 150שנה. הדו"ח שלא שולם "רובי ,אני יכול לקחת ממך את הרכב לכמה שעות?! אני חייב להשתתף באיזה אירוע משפחתי ברעננה" ביקש דני מידידו הטוב .רובי הסכים ודני לקח את הרכב ויצא לדרכו .כיוון שהשעה כבר הייתה מאוחרת הוא מיהר ונסע מעל המהירות המותרת וחרג ממנה בשלושים קמ"ש. מצלמת מהירות שהייתה בכביש צילמה את הרכב ולרובי נשלח דו"ח על סך שבע מאות וחמישים שקלים .רובי בדק את התאריך וגילה שהדו"ח צולם בזמן שדני שאל ממנו את הרכב ,הוא הראה את הדו"ח שאלה מס' 385 לדני שהתנצל ומיד שלף מכיסו את הסכום ונתן אותו לרובי .כמה שעות לאחר מכן עלה במוחו של רובי רעיון :הוא ינסה לבטל את הדו"ח, כיוון שאין לו עברות תנועה קודמות .הוא פנה למשטרת התנועה והגיש ערעור .לאחר בדיקה ,הסכימה המשטרה להמיר לו את הדו"ח באזהרה .הוא סיפר על כך לדני ,והוא ביקש ממנו להחזיר לו את הכסף כיוון שלא שילם בסוף על הדו"ח" .מה פתאום?! זה זכותי לבטל את הדו"ח והרווחתי את הכסף ,וחוץ מזה בגלל אותה עברה עכשיו יש לי אזהרה בתיק האישי שלי ולכן אני לא צריך להחזיר לך את הכסף"... מה אתם אומרים? האם רובי צריך להחזיר לדני את הכסף? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :תלמוד בבלי מסכת 'בבא בתרא' דף קט"ז עמוד א' במילים' :רב ספרא ,אדעתא דאריה אפקריה' .שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קפ"ג סעיפים ח' ט' ברמ"א בדין' :שליח שלא הוציא את כל המעות שקיבל' .ושם בש"ך בית המדרש סעיף קטן ט"ו בדין' :שליח שהבריח מכס למי הולך הרווח ,והאם זכאי לתשלום'. תשובה לשאלה "המטרייה שנשברה" (שאלה מס' )383 תקציר השאלה השבועית :שלומי ביקש מדודו מטרייה לכמה דקות והוא נענה בחיוב ,בסלסלת המטריות שבכניסה למשרד הייתה מטרייה ללא שם והוא תיאר לעצמו שהיא של דודו .המטרייה נשברה ,וכשחזר גילה שהיא בכלל לא של דודו ,דודו נזכר שהוא טעה והמטרייה שלו לא הייתה בערמת המטריות ,כעת בעל המטרייה דורש ממנו לשלם עליה .האם הוא צריך לשלם? תשובה בקצרה :שלומי פטור מלשלם על המטרייה ,וגם דודו פטור מלשלם על הנזק. תשובה בהרחבה :מי ששאל מחברו מטרייה ,ונשברה תוך כדי שימוש רגיל מחמת הרוח או הגשם -האם הדבר מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' שפוטרת את השואל מתשלום? (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ סעיף א') הדבר תלוי בהסבר הסוגיה -מדוע שואל פטור דווקא במקרה של 'מתה מחמת מלאכה' ( נזק שקרה תוך כדי שימוש רגיל בחפץ שהושאל) ובמקרה של נזק ב'אונס' הוא חייב לשלם .דעת הרשב"א שהמשאיל הסכים לתת לו את החפץ כדי להשתמש בו ,למרות שיודע שיכול להיגרם נזק תוך כדי שימוש, שהרי לא נתן לו את החפץ כדי להניח אותו בארון וכל עוד שמדובר בשימוש רגיל השואל פטור .ודעת הרמב"ן שסיבת הפטור היא בגלל שהמשאיל מוגדר כ'פושע' כיוון שנתן לו חפץ שכנראה היה פגום עד כדי שאינו ראוי לשימוש ולכן הוא פטור מלשלם. אבל במקרה שלנו ,הדין תלוי בשני הטעמים שהבאנו :לפי הטעם שכוונת המשאיל לתת את המטרייה על מנת להשתמש בה ,ולקח בחשבון שיתכן ויגרם נזק תוך כדי שימוש ,הרי זה 'מתה מחמת מלאכה' ופטור .לעומת זאת ,לפי הטעם שהפטור הוא בגלל פשיעת המשאיל – הרי שכאן המטרייה הייתה טובה ,ונשברה רק בגלל הרוח ,ולכן השואל חייב לשלם את הנזק .ולכן להלכה השואל יהיה פטור מלשלם על מטרייה שנשברה תוך כדי שימוש רגיל ,כיוון שיכול לסמוך על הטעם הראשון וכך נראה מדעת ה'שולחן ערוך' (סימן ש"מ סעיף ג') שואל שלא מדעת -האם נחשב גזלן? שלומי שלקח בטעות מטריה ללא רשות מוגדר כ'שואל שלא מדעת' שלהלכה נחשב כ'גזלן' ואם כן ,יהיה חייב לשלם גם ב'מתה מחמת מלאכה' כפי שגזלן חייב בכל מקרי אונס ,כי הטעם ל'פטור' של השואל מתשלום נובעת מהסכמת המשאיל לשימוש ,וכאן שהוא לקח ללא רשות את המטרייה אין לנו כאן את הסכמת המשאיל ,יהיה חייב בתשלום .מצד שני ,אמנם שלומי לקח ב'שוגג' ומי שמשתמש בחפץ של מישהו אחר בשוגג אינו נחשב כ'גזלן' ,ומה שנפסק להלכה לגבי 'שואל שלא מדעת' שהוא גזלן וחייב בכל סוגי האונסים -זה לגבי אדם שלקח חפץ בכוונה ללא ידיעת הבעלים .אבל במקרה המדובר למרות שאינו חייב מדין 'גזלן' -כיוון שרצה לשאול את המטרייה וקיבל עליו חיובי שמירה ,חייב מדין 'שואל' .ואף על פי שאין לפטור את שלומי לגמרי מתשלום כשואל רגיל שפטור ב'מתה מחמת מלאכה' כיוון שלא קיבל רשות מהבעלים ,עדיין נוכל לפטור אותו מתשלום בגלל שתי סיבות .א') כיוון שקיבל עליו חיובי 'שואל' עדיין יכול להיפטר מדין 'מתה מחמת מלאכה' .ב') מכיוון שהנזק לא נגרם ישירות כתוצאה ישירה משימוש במטרייה ,אלא מרוח חזקה ולכן זה לא דומה לדין 'מתה מחמת מלאכה' ששם היא מתה בגלל שימוש בחפץ. אם כן ,כל אדם שמוגדר 'שואל שלא מדעת' בשוגג כמו שלומי, אפשר לחייב אותו בתשלום מדין 'אדם המזיק' .כי רק 'שואל' רגיל פטור מכיוון שקיבל רשות מהבעלים ,וכאן במקרה שלנו המטרייה נשברה בגלל רוח חזקה שבאה פתאום ,ועל אף ששלומי כבר קיבל על עצמו חיובי 'שואל' אין לנו לחייב אותו יותר ממה שקיבל על עצמו ואם הנזק נעשה תוך כדי שימוש רגיל הוא פטור מתשלום. בסיפור שלנו שלומי פטור מלשלם על המטרייה ,בגלל הטעמים שהבאנו ,ודודו שגרם לו לקחת בטעות מטרייה של מישהו אחר ,יהיה פטור מלשלם מדין 'גרמא בנזיקין' בשוגג.
© Copyright 2024