‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪762‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫גילה ב'‬
‫רמת שרת‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫יצאנו לבקר במדרשות שבגילה ב' וברמת שרת‪ ,‬היה מרתק!‬
‫סניף 'שלום לעם' בגילה ב' | פועל בימי א' ‪ -‬ג'‪ ,‬ה' ‪20:00 - 22:00 -‬‬
‫בבית הכנסת 'משכן משה' רח' האנפה ‪ 2‬גילה ב'‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪052-7680295 :‬‬
‫סניף 'שלום לעם' ברמת שרת | פועל בימי ב' ‪ -‬ד' ‪21:00 - 22:00 -‬‬
‫בבית הכנסת 'זכות אבות' רח' פרץ ברנשטין ‪ 3‬ירושלים‪.‬‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪050-4122855 :‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫כישלון מוצלח‬
‫במדור מבט לחיים‬
‫פרשת וארא א' שבט תשע"ז ‪ 28‬בינואר ‪2017‬‬
‫קידוש השם (ב')‬
‫כל אחת ממדינות העולם שולחת‬
‫שגרירים למדינות אחרות‪ .‬השגריר‬
‫הוא אזרח מדינתו וצריך כמובן‬
‫לציית לחוקיה‪ ,‬אך מעבר לכך‬
‫מוטלת עליו חובה כללית לפעול‬
‫למען שמה הטוב של מדינתו‪,‬‬
‫ולחיזוק הקשר בינה לבין המדינה‬
‫המארחת‪ .‬וכיון שהשגריר הוא‬
‫נציג המדינה‪ ,‬לכל מעשה שלו יש‬
‫משמעות גדולה יותר מזו של אדם‬
‫יו‬
‫פרטי‪ ,‬ויש לו השפעה על מעמדה‬
‫סף‬
‫ר‬
‫זנ‬
‫יק‬
‫וכבודה של המדינה כולה‪.‬‬
‫לחיות בשליחות דיפלומטית‬
‫באופן דומה‪ ,‬כל יהודי הוא מעין "שגריר" של הקב"ה בעולם‪ .‬חלק‬
‫ממצוות "קידוש השם" היא לדאוג שגם אחרים יכירו את הקב"ה‬
‫ויתייחסו אליו כקדוש ומרומם ועם ישראל והאנושות כולה יכבדו‬
‫את הקב"ה ויקיימו את מצוותיו‪ ,‬וכך העולם יגיע לתיקונו‪ .‬גם‬
‫ה"קדיש" שאנו אומרים כמה פעמים ביום‪ ,‬הוא תפילה ששמו של‬
‫הקב"ה "יתגדל ויתקדש" בעולם‪.‬‬
‫הקב"ה מתפאר בך‬
‫חלק זה של המצווה נוגע בעיקר לאנשים שמייצגים בסביבתם‬
‫במידה זו או אחרת את התורה ואת הקב"ה‪ :‬יהודי הנמצא בין‬
‫גויים‪ ,‬שומר מצוות הנמצא בין אנשים שאינם כאלה‪ ,‬וכל מי שהוא‬
‫תלמיד חכם או בן תורה‪ .‬אדם כזה צריך להקפיד במיוחד על דרך‬
‫יש לי‬
‫מושג‬
‫ארץ‪ ,‬על יושר ועל דיבור והתנהגות בנחת ובמאור פנים‪ .‬כאשר‬
‫הוא נוהג כך‪ ,‬הוא מקדש את השם וגורם לכך שאנשים יכבדו‬
‫את הקב"ה ואת תורתו‪ ,‬וירצו גם הם ללכת בדרך זו‪ ,‬ועליו נאמר‬
‫(ישעיהו מט‪ ,‬ג)‪" :‬יִ ְׂש ָר ֵאל ֲא ֶׁשר ְּבָך ֶא ְת ָּפ ָאר"‪.‬‬
‫לנקות את הבגדים‬
‫לעומתו‪ ,‬אדם שלמד תורה אך אינו ישר או אינו נוהג בדרך ארץ‪,‬‬
‫מחלל בכך את שם ה'‪ ,‬וגורם לאנשים לומר‪" :‬פלוני שלמד תורה ‪-‬‬
‫ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו"‪ .‬כדוגמה לדבר‬
‫אמרו חכמים‪ ,‬שתלמיד חכם שיש כתם על בגדו‪ ,‬נענש על כך‬
‫באופן חמור‪ ,‬כי הוא משניא את התורה על הבריות‪.‬‬
‫ככל שמעלתו של האדם גדולה יותר‪ ,‬עליו להקפיד יותר שכל‬
‫מעשיו יהיו מתוקנים ולהתרחק מכל דבר שיש בו גנאי ופחיתות‪,‬‬
‫כמו בטלה‪ ,‬אכילה מופרזת וכדומה‪ .‬על אדם כזה להתרחק אפילו‬
‫מחשד של התנהגות לא נאותה‪.‬‬
‫ויתור על אבן טובה‬
‫רבי שמעון בן שטח היה מגדולי חכמי ישראל בתקופת‬
‫החשמונאים‪ .‬פעם באו תלמידיו ואמרו לו בשמחה‪" :‬רבי‪ ,‬מעתה‬
‫אינך צריך עוד לטרוח בפרנסתך!" שאל אותם‪" :‬וכל כך למה?"‬
‫אמרו לו‪" :‬קנינו עבורך חמור מישמעאלי אחד‪ ,‬וכעת מצאנו‬
‫שבצווארו של החמור תלויה אבן טובה"‪ .‬שאל אותם ר' שמעון‪:‬‬
‫"האם בעל החמור ידע על כך?" אמרו לו‪" :‬לא"‪ .‬אמר להם‪" :‬לכו‬
‫והחזירו לו את האבן"‪ .‬שאלו התלמידים‪" :‬והלא לפי ההלכה אין‬
‫חייבים להחזיר אבדה לגוי (שהרי גם הגוי אינו חייב להחזיר אבדה‬
‫ליהודי)?" אמר להם‪" :‬רוצה אני לנהוג לפנים משורת הדין כדי‬
‫שהישמעאלי יברך את א‪-‬להי ישראל‪ ,‬ודבר זה חשוב לי מכל‬
‫הממון שבעולם"‪.‬‬
‫כישלון מוצלח‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫כשהפלאפון צלצל בפעם השלישית‪ ,‬הוא‬
‫הבין שאין לו ברירה והוא חייב להרים‪.‬‬
‫השיחה הייתה קצרה ועניינית‪ ,‬הפקידה‬
‫הודיעה לו בצורה חד משמעית‪ ,‬כי אם עוד‬
‫פעם אחת יחזור לו צ'ק הם יאלצו להגביל את‬
‫החשבון שלו בבנק‪" :‬לא ייתכן שאתה נותן‬
‫שוב ושוב לאנשים צ'קים שאין להם שום‬
‫כיסוי!" קבעה הפקידה נחרצות‪ .‬אבי הסכים‬
‫עם כל מילה‪ ,‬אך מה הוא יכול לעשות? וכי‬
‫הוא העלה את מחיר השכירות? הוא קבע‬
‫את שכר המינימום הנמוך? הוא הרי עובד‬
‫קשה מאד כדי לפרנס את ילדיו‪ ,‬ומה לעשות‬
‫שבסוף החודש לא נשאר כסף לשכירות‪,‬‬
‫לחשבונות המים החשמל והגז‪ ,‬ואפילו לא‬
‫לוועד בית‪.‬‬
‫איתי גלבוע‬
‫באותו לילה התיישב אבי כבכל יום על‬
‫העיתון החינמי כמובן‪ ,‬ועקב אחרי מודעות ה'דרושים' כשלפתע הוא הבחין במודעה‬
‫קטנה שתפסה את עינו‪" :‬אם אתה פעלתן ובעל כושר שכנוע‪ ,‬ויש לך ביטחון עצמי‪,‬‬
‫תפנה עוד היום למספר שלפניך"‪ .‬הוא לא היסס וחייג למספר הרשום‪ ,‬על הקו היה‬
‫יהודי מחו"ל שהזדהה בשם אמיר‪ .‬הוא תחקר אותו לעומק ולאחר שהבין שמדובר‬
‫בבחור שמוכן לעבוד סיפר לו על היוזמה שלו‪" :‬שלוש שנים עבדתי על פטנט‬
‫ייחודי"‪ ,‬סיפר אמיר בחשיבות‪" ,‬וממש לאחרונה הצלחתי לסיים אותו בצורה יוצאת‬
‫דופן‪ .‬מדובר במטרייה חדשה חזקה במיוחד‪ ,‬שאינה נכנעת בפני שום רוח‪ ,‬היא‬
‫מורכבת מבד יקר בציפוי ניילון דק ואיכותי‪ ,‬וגם הברזלים שמסביב מורכבים מברזל‬
‫חזק וסיליקון גמיש במיוחד‪ .‬המטרייה החדשה אמורה להיות הפתרון המושלם לכל‬
‫אותם אנשים שמחליפים מטריות מספר פעמים בחודשי החורף הגשומים‪ ,‬ותוחלת‬
‫החיים שלה עומדת על קרוב לעשר שנים"‪ .‬בהמשך הוא סיפר לו‪ ,‬כי כל מי שרכש‬
‫את המטרייה המדוברת היה מרוצה עד העננים‪ ,‬והסביר כי החיסרון היחיד במוצר‬
‫הוא העלות היקרה יחסית של כל מטרייה‪ ,‬ולכן יש צורך לשכנע אנשים לשלם‬
‫עבורה מחיר יקר מהממוצע‪.‬‬
‫אבי התלהב מהרעיון‪ ,‬הוא היה חזק בלעשות רוח מכל דבר‪ ,‬ועל המקום הציע‬
‫את עצמו כמשווק הבלעדי של המטריות בישראל‪ .‬הם סיכמו להיות בקשר ביום‬
‫המחרת‪ .‬הלילה הארוך עבר על אבי במחשבות ותוכניות מגוונות שעלו וירדו בזה‬
‫אחר זה‪ ,‬עד שהחליט על היעד הנכון מבחינתו‪ :‬הוא ישכור אולם גדול ומפואר‪ ,‬לשם‬
‫יביא אלפי מטריות ויודיע כי זה היום הראשון וגם האחרון בו ניתן לזכות במטרייה‬
‫הייחודית תמורת מחיר הוגן‪ .‬הוא שוחח על כך עם אמיר שפחות התלהב מהרעיון‬
‫והעדיף לשווק את המטריות דרך החנויות הגדולות הקיימות‪ ,‬אך אבי שכנע אותו‬
‫שאם הוא רוצה לשמור על הייחודיות שלו הוא יהיה חייב גם לשווק אותן בדרך‬
‫ייחודית‪ .‬אמיר השתכנע לבסוף ואבי יצא לפעולה‪.‬‬
‫"נלחמים עד הטיפה האחרונה"‪ ,‬הכריזו מודעות ענק שבישרו על הדבר הבא של‬
‫החורף‪ :‬מטרייה ייחודית שצוחקת על הגשם כל הדרך אל הבית‪" .‬יום שלישי הבא‬
‫הוא היום הראשון והאחרון להגשמת החלום ‪ -‬חוזרים הביתה יבשים גם בלי מעיל"‬
‫נכתב במודעות‪ ,‬כשברקע תמונה מרשימה של המטרייה החדשה הצבועה בתכלת‪,‬‬
‫מזכירה את השמים התכולים והרגועים‪ .‬מלווה בתקווה גדולה הכין אבי את האולם‬
‫ועשה את כל הפעולות להוציא את האנשים מהבתים ולהחזיר אותם אל הרחוב‬
‫עם המטרייה החדשה‪ .‬אלא שהנפילה הראשונה שלו הגיעה דווקא מכיוון החזאים‪:‬‬
‫"סערה שלא הייתה כמותה צפויה בשבוע הקרוב"‪ ,‬הם בישרו לכל מי שרק רצה‬
‫לשמוע ולהאמין להם‪ ,‬הם דיברו על סערה איומה המשתוללת פעם בעשר שנים‪.‬‬
‫אבי קיווה לטוב ושכנע את עצמו‪ ,‬שבשורת המטריות שלו תהיה חזקה גם מהסערה‬
‫הצפויה ולא תזיק ליום המכירות שעליו עמל שעות רבות כל כך‪.‬‬
‫היום הגדול התקרב ואתו הסערה‬
‫האכזרית שהפתיעה גם את החזאים‬
‫הוותיקים ביותר‪ .‬שיטפונות ענק השתלטו‬
‫על הרחובות‪ ,‬עצים נעקרו והאנשים‬
‫הסתגרו בבתיהם‪ .‬בצהרי יום שלישי‬
‫עמד אבי באולם מואר מלא במטריות‬
‫וצפה על רחוב ריק מאנשים‪ .‬אף מבקר‬
‫לא נכנס לאולם‪ ,‬היחיד שהשתכנע לעזוב‬
‫את הבית החמים ולהיסחב לאולם היה‬
‫אבי בעצמו‪ ,‬מלבדו לא נראה איש באופק‬
‫הגשום והמעורפל‪.‬‬
‫שעתיים נוספות עברו ולפתע הבחין אבי‬
‫בהולך רגל שמתקרב באיטיות לאולם‪,‬‬
‫כשבידו האחת הוא מגן על צעיפו הרטוב‬
‫שלא יעוף מהרוחות החזקות וביד השנייה‬
‫הוא מחזיק מטרייה שבורה שידעה ימים‬
‫טובים יותר‪ .‬אבי שמח לקראתו‪ ,‬הוא‬
‫הושיב אותו על הכיסא שלפניו‪ ,‬והגיש לו כוס קפה רותח כדי להירגע מהדרך‬
‫הקשה‪ .‬המבקר הראשון והאחרון באולם לקח לעצמו מטרייה חדשה וכששמע‬
‫את מחירה התנצל שאין לו עליו אפילו שקל אחד‪ .‬אבי נכנס לדילמה‪ ,‬אמנם הוא‬
‫לא הגיע לכאן לחלק מטריות‪ ,‬אבל מצד שני איך הוא יכול לשחרר את האיש‬
‫בגשם הנורא הזה ללא מטרייה‪ .‬לאחר הרהור קצר הוא החליט שאת שלו הוא כבר‬
‫הפסיד‪ ,‬זה בכל מקרה הולך להיות היום הראשון והאחרון שלו בתחום‪ ,‬והוא בישר‬
‫לאיש שהוא מעניק לו בשמחה מטרייה חדשה כצידה לדרך‪ .‬האיש הודה לו בכל‬
‫לבו ויצא מהאולם‪ ,‬אבי ליווה אותו החוצה‪ ,‬הוא הכניס את ידו לכיס כדי להתחמם‬
‫ונתקל במצלמה שהכין לעצמו מבעוד מועד למטרות טובות יותר‪ .‬הוא הוציא את‬
‫המצלמה וצילם את הרחוב שמלבד אדם אחד לא נראה בו איש‪" .‬אשלח את התמונה‬
‫לאמיר"‪ ,‬הוא חשב לעצמו‪" :‬הוא כבר יראה לבד מה היה לנו פה"‪ ,‬ניסה להתנחם‪.‬‬
‫לאחר מספר שעות עקרות של המתנה נעל אבי את האולם וחזר הביתה שבור‬
‫ומתוסכל‪ .‬הוא התיישב על הספה‪ ,‬הכניס את היד לכיס וגילה שהמצלמה נעלמה‪.‬‬
‫הוא לא הבין מה קורה לו‪ .‬השמים פשוט החליטו ליפול עליו היום‪" .‬זו וודאי נקמה‬
‫על המלחמה שהכרזתי נגדם‪ "...‬הרהר לעצמו בחצי חיוך‪ ,‬כשהוא עצוב ומושפל‪.‬‬
‫צלצול צורמני העיר אותו בשש בבוקר לאחר שינה עמוקה ביותר‪ .‬שבע שיחות‬
‫שלא נענו‪ ,‬נרשם על צג הפלאפון‪ ,‬הוא מיהר לחזור למספר העלום שממנו חיפשו‬
‫אותו בשעה כה מוקדמת‪ .‬על הקו היה עיתונאי של אחד היומונים החזקים בארץ‪.‬‬
‫הוא סיפר לאבי שמצא את המצלמה שלו ליד אולם המכירות‪" .‬מצאתי שם תמונה‬
‫מוצלחת ביותר של הסערה מיום אתמול‪ ,‬והכנסתי אותה כתמונת שער בעיתון"‪,‬‬
‫הוא התנצל בפני אבי שלא הספיק לעדכן אותו קודם לכן למרות שחיזר אחריו‬
‫שוב ושוב‪ .‬אבי נכנס להלם‪ .‬בדיוק את התמונה הזאת הוא החליט לפרסם?! אלא‬
‫שבשעות הקרובות כבר לא היה לו זמן לחשוב‪ ,‬מאות אנשים התקשרו לשאול היכן‬
‫ניתן להשיג את המטרייה המפורסמת‪ ,‬התמונה הייחודית של האיש עם המטרייה‬
‫הכחולה מבוסס בגשם הסוער ברחוב השומם תחת הכותרת "מערכה של איש‬
‫אחד בטבע הסוער"‪ ,‬עשתה את שלה‪ ,‬אנשים התפלאו מעוצמתה של המטרייה‬
‫שעמדה זקופה מול הרוחות העזות בחוץ‪ ,‬ובסופו של יום נאלץ אבי להתקשר‬
‫לאמיר ולהזמין אצלו מלאי חדש של מטריות‪" .‬המטרייה הראשונה והאחרונה‬
‫נחטפה היום בתוך מספר שעות"‪ ,‬הוא בישר לו בסיפוק‪ ,‬כשהוא משלים לעצמו‬
‫את חצי החיוך שחסר לו מאתמול‪...‬‬
‫***‬
‫לעולם אין לדעת מהיכן תצמח ההצלחה‪ .‬העיקר הוא לא להרים ידיים ולנסות עד‬
‫כמה שאפשר‪ ,‬לפעמים דווקא מתוך נקודת החולשה בוקעת ההצלחה ומשם היא‬
‫יכולה רק לעלות ולהתרומם אף למקומות בלתי צפויים‪ .‬אם תחפש עמוק בתוך‬
‫הכישלון את נקודת התורפה‪ ,‬תמצא שם את ההצלחה!‬
‫לפעמים‪,‬‬
‫צריך לראות‬
‫את התמונה‬
‫המלאה‪.‬‬
‫(מתוך מדור 'סיפור צעיר')‬
‫ַמטְ ּבֵ ַע ֶׁשל זְכּות‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ָהיָ ה זֶ ה ְּבכִ ּנּוס ְמיֻ ָחד ֶׁשּנֶ ֱע ַרְך ַעל יְ ֵדי ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל‬
‫סֹופר" ַעל‬
‫"ח ַתם ֵ‬
‫דּוע ַּבּכִ ּנּוי ַה ֲ‬
‫סֹופר‪ַ ,‬הּיָ ַ‬
‫ַר ִּבי מ ֶֹׁשה ֵ‬
‫ּנֹוד ִעים‪ֵ .‬הם ִה ְתּכַ ּנְ סּו יַ ְח ָּדו ְּב ַמ ָּט ָרה‬
‫ֵׁשם ְס ָפ ָריו ַה ָ‬
‫לְ ִה ְת ַחּזֵ ק לְ ַא ַחר ְּפ ִט ַירת ַר ָּבם ַהּגָ דֹול‪ֶׁ ,‬שּנִ ְפ ַטר‬
‫ִּב ְׁשנַ ת ת"ר‪.‬‬
‫ּומ ַּׁש ְמנָ ּה ֶׁשל יַ ֲהדּות הּונְ גַ ְריָ ה‪,‬‬
‫יָ ְׁשבּו ָׁשם ִמ ָּסלְ ָּתּה ִ‬
‫אׁשי יְ ִׁשיבֹות‪ַּ ,‬תלְ ִמ ֵידי ֲחכָ ִמים‬
‫ַר ָּבנִ ים‪ַּ ,‬דּיָ נִ ים‪ָ ,‬ר ֵ‬
‫אׁשי ְק ִהּלֹות‪ּ ,‬כְ ֶׁש ַה ְמכַ ּנֶ ה ַה ְמ ֻׁש ָּתף לְ כֻ ּלָ ם הּוא‬
‫וְ ָר ֵ‬
‫סֹופר"‪ֵ .‬הם‬
‫"ח ַתם ֵ‬
‫יֹותם ַּתלְ ִמ ָידיו ֶּב ָע ָבר ֶׁשל ַה ֲ‬
‫ֱה ָ‬
‫חּומים זֶ ה ָּבזֶ ה‪ ,‬לָ ֵצאת ְמ ֻחּזָ ִקים‬
‫ִּב ְּקׁשּו לִ ְמצֹא ַּתנְ ִ‬
‫גּוריו לְ ַה ְמ ִׁשיְך‬
‫רּוחם‪ִ ,‬איׁש ִאיׁש לִ ְמקֹום ְמ ָ‬
‫ְּב ָ‬
‫יהם ַה ְּברּוכֹות‪ְּ ,‬ב ַד ְרּכֹו ֶׁשל ַר ָּבם‪.‬‬
‫ּלֹות ֶ‬
‫ִּב ְפ ֻע ֵ‬
‫"ח ַתם‬
‫ְּברֹאׁש ַה ְמ ֻס ִּבים יָ ַׁשב ְּבנֹו ַהּגָ דֹול ֶׁשל ַה ֲ‬
‫דּוע ַּבּכִ ּנּוי‬
‫סֹופר‪ַ ,‬הּיָ ַ‬
‫מּואל ִּבנְ יָ ִמין ֵ‬
‫סֹופר"‪ַ ,‬ר ִּבי ְׁש ֵ‬
‫ֵ‬
‫ּגֹודדּו ַּתלְ ִמ ָידיו ַהּוָ ִת ִיקים‬
‫סֹופר"‪ְ ,‬ס ִביבֹו ִה ְת ְ‬
‫ַה"ּכְ ַתב ֵ‬
‫ּוב ְּקׁשּו לְ ַה ֲעלֹות זִ כְ רֹונֹות ִמּיָ ִמים ָע ָברּו‪,‬‬
‫ֶׁשל ָא ִביו ִ‬
‫ּתֹורתֹו ֶׁשל ָה ָאב ֶׁש ֵאינֶ ּנּו‪ ,‬וְ לִ לְ מֹד‬
‫לְ ִה ְת ַּב ֵּׂשם ִמ ִּד ְב ֵרי ָ‬
‫גֹותיו ַה ְמיֻ ָחדֹות ְּבכָ ל ִענְ יְ נֵ י ַה ַחּיִ ים‪.‬‬
‫ְמ ַעט ֵמ ַהנְ ָה ָ‬
‫ְּבתֹוְך ּכְ ֵדי ַהּכִ ּנּוס ִהכְ ִריז ֶּבן ָה ַרב זִ כְ רֹונֹו לִ ְב ָרכָ ה‪ּ ,‬כִ י ִּב ְרצֹונֹו לְ ַׁש ֵּתף ֶאת ַהּנֹוכְ ִחים ּולְ ַה ְראֹות‬
‫לָ ֶהם ֵח ֶפץ יְ ַקר ֵע ֶרְך ֶׁשאֹותֹו ִק ֵּבל יְ ֻר ָּׁשה ֵמ ָא ִביו‪ְּ .‬ד ָמ ָמה ָש ְֹר ָרה ַּב ָּק ָהל ְּב ֵעת ֶׁש ֵּת ֵאר ֶאת ַה ַּמ ְט ֵּב ַע‬
‫ַהיְ ָק ָרה ֶׁש ִּב ְרׁשּותֹו‪ֻ ,‬מ ְחזֶ ֶקת ִהיא לִ ִיח ָידה ָּבעֹולָ ם‪ ,‬וְ ִהיא ָה ָע ְב ָרה ְּב ִמ ְׁש ַּפ ְחּתֹו ּדֹור ַא ַחר ּדֹור ִמימֹות‬
‫"ּׁש ְקלֵ י ַהּק ֶֹדׁש"‪ֶׁ ,‬שּנִ ְמ ְסרּו‬
‫טֹוענִ ים ּכִ י ַמ ְט ֵּב ַע זֹו ִהיא ִמ ִ‬
‫יֹוד ֵעי ָּד ָבר ֲ‬
‫נֹוח‪ְ .‬‬
‫ַּביִ ת ֵׁשנִ י וְ ַעד לְ ָא ִביו ַה ָּמ ַ‬
‫לִ ֵידי ַהּכ ֲֹהנִ ים ְּב ֵבית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ָה ִראׁשֹון‪.‬‬
‫אֹותּה‪ּ ,‬ולְ ַמ ֵּׁשׁש ָּבּה‪.‬‬
‫הּוא ִּב ֵּקׁש ֵמ ַהּנֹוכְ ִחים לְ ַה ֲע ִב ָירּה ִאיׁש לְ ֵר ֵעהּו‪ֶׁ ,‬שּכֻ ּלָ ם יּוכְ לּו לִ ְר ָ‬
‫ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ָה ָע ְב ָרה ִמּיָ ד לְ יָ ד‪ּ ,‬כָ ל ֶא ָחד ִמ ֵּׁשׁש וְ נָ גַ ע‪ָּ ,‬ב ַחן וְ ִה ְס ַּתּכֵ ל ַּב ַּמ ְט ֵּב ַע ַהּנְ ִד ָירה‪ֹ ,‬לא ְּבכָ ל יֹום‬
‫מּואל ִּבנְ יָ ִמין ֵה ִס ַיח ֶאת ַּד ְעּתֹו‬
‫רֹואים ַמ ְט ֵּב ַע ֶׁשּכָ זֹו‪ֶ .‬מ ֶׁשְך ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה ָה ָע ְב ָרה ַה ַּמ ְט ֵּב ַע‪ ,‬וְ ַר ִּבי ְׁש ֵ‬
‫ִ‬
‫ּסֹוב ִבים‪.‬‬
‫ִמ ֶּמּנָ ה וְ ִה ְמ ִׁשיְך ִּב ְד ָב ָריו ִעם ַה ְ‬
‫קֹומּה‪ַ .‬ר ַחׁש ָע ַבר‬
‫ּוב ֵּקׁש לָ ַד ַעת ֵהיכָ ן ַה ַּמ ְט ֵּב ַע‪ִ ,‬הּגִ ַיע ַהּזְ ַמן ֶׁש ָּתׁשּוב לִ ְמ ָ‬
‫ּכַ ֲעבֹר זְ ַמן ִה ְתנַ ֵער לְ ֶפ ַתע ִ‬
‫אֹותּה‪,‬‬
‫ַּב ָּק ָהל‪ָ ,‬ה ַרב ְמ ַב ֵּקׁש ֶאת ַה ַּמ ְט ֵּב ַע‪ּ .‬כָ ל ֶא ָחד ִח ֵּפשֹ ַעל ֻׁשלְ ָחנֹו‪ְ ,‬מנַ ֶּסה לְ ִהּזָ כֵ ר לְ ִמי ֶה ֱע ִביר ָ‬
‫אֹותּה ָה ֲא ָד ָמה‪.‬‬
‫אּולָ ם ִאיׁש ֹלא יָ ַדע ֵהיכָ ן ִהיא‪ַ ,‬ה ַּמ ְט ֵּב ַע נֶ ֶעלְ ָמה ּכְ ִאּלּו ָּבלְ ָעה ָ‬
‫מּותּה‪.‬‬
‫מּואל ִּבנְ יָ ִמין נִ ְר ָאה נִ ְס ָער‪ַ ,‬ה ַּמ ְט ֵּב ַע ָהיְ ָתה יְ ָק ָרה לְ לִ ּבֹו‪ ,‬הּוא ֵס ֵרב לְ ַה ְׁשלִ ים ִעם ֵה ָעלְ ָ‬
‫ַר ִּבי ְׁש ֵ‬
‫ּוב ִק ְפלֵ י ַה ְּבגָ ִדים‪ ,‬אּולַ י ִּת ָּמ ֵצא ְּב ָטעּות‪,‬‬
‫יסיו ְ‬
‫יטב ְּבכִ ָ‬
‫"אּנָ א"‪ִ ,‬ה ְפ ִציר ַּבּנֹוכְ ִחים‪" ,‬יְ ַח ֵּפׂש ּכָ ל ֶא ָחד ֵה ֵ‬
‫ָ‬
‫אֹותּה ֵאי ִמי ְּב ָטעּות לְ ַא ְרנָ קֹו"‪.‬‬
‫ֶׁש ָּמא ִהכְ נִ יס ָ‬
‫נֹות ָרה נֶ ְעלֶ ֶמת‪.‬‬
‫ּוב ְּק ָפלִ ים‪ַ ,‬אְך לַ ָּׁשוְ א‪ַ ,‬ה ַּמ ְט ֵּב ַע ְ‬
‫יסים ַ‬
‫ּכֻ ּלָ ם ִמ ֲהרּו לְ ַפ ְׁש ֵּפׁש ַּבּכִ ִ‬
‫טּוחים ֶׁש ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ֹלא נִ כְ נְ ָסה ְּב ָטעּות לְ כִ יסֹו ֶׁשל ִאיׁש‪,‬‬
‫וְ ָאז ִה ִּצ ַיע ַא ַחד ַהּנֹוכְ ִחים ּכִ י ּכְ ֵדי לִ ְהיֹות ְּב ִ‬
‫טּוחים ּכִ י ָאכֵ ן ִח ְּפשֹּו ַא ַחר‬
‫ּיֹוׁשב לְ יָ דֹו‪ַ ,‬רק ּכָ ְך יּוכְ לּו לִ ְהיֹות ְּב ִ‬
‫יְ ַפ ְׁש ֵּפׁש ּכָ ל ֶא ָחד ְּבכִ יסֹו ֶׁשל ַה ֵ‬
‫יֹוד ַע‪ ,‬אּולַ י ִהיא ִּת ָּמ ֵצא‪.‬‬
‫יסֹודּיּות‪ִ ,‬מי ֵ‬
‫ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ִּב ִ‬
‫ּובקֹול‬
‫סֹופר" ְ‬
‫"ח ַתם ֵ‬
‫רֹומם ֶא ָחד ִמּזִ ְקנֵ י ַּתלְ ִמ ָידיו ֶׁשל ַה ֲ‬
‫ּכֻ ּלָ ם נָ טּו לְ ַה ְסּכִ ים לַ ַה ָּצ ָעה‪ֶ ,‬אּלָ א ֶׁש ָאז ִה ְת ֵ‬
‫ִמ ְת ַחּנֵ ן ִּב ֵּקׁש לְ ַה ְמ ִּתין לְ ָפחֹות עֹוד ֶע ֶׂשר ַּדּקֹות ְּב ֶט ֶרם יְ ַב ְּצעּו ֶאת ַה ִחּפּושֹ‪ֵ ,‬עינַ יִ ם ְּת ֵמהֹות נִ ְתלּו‬
‫ּדֹוחים ֶאת ְּד ָב ָריו‪.‬‬
‫ְּבאֹותֹו יָ ִׁשיׁש‪ ,‬וְ ִאם ֹלא ִמ ְּפ ַאת ּכְ בֹודֹו ָס ִביר לְ ַהּנִ ַיח ֶׁש ָהיּו ִ‬
‫רֹומם ַּב ֵּׁשנִ ית‪:‬‬
‫ֶע ֶׂשר ַּדּקֹות ָחלְ פּו‪ ,‬וְ ָה ִאיׁש ִה ְת ֵ‬
‫"אּנָ א‪ְּ ,‬ב ַב ָּק ָׁשה ִמּכֶ ם‪ ,‬עֹוד ֶע ֶׂשר ַּדּקֹות!"‬
‫ָ‬
‫סֹופר" ִה ְׁש ִּתיק ֶאת ַה ָּק ָהל‬
‫ּומ ָּׁשם‪ַ ,‬אְך ַה"ּכְ ַתב ֵ‬
‫ַר ַחׁש לַ ַחׁש ָע ַבר ַּב ָּק ָהל‪ ,‬נִ ְׁש ְמעּו ְר ִטינֹות ִמּפֹה ִ‬
‫נֹוספֹות‪.‬‬
‫הֹורה לְ ַה ְמ ִּתין ֶע ֶׂשר ַּדּקֹות ָ‬
‫וְ ָ‬
‫יֹותר ֹלא ֲא ַב ֵּקׁש‪ַ ,‬אְך ָאּנָ א‪ֶ ,‬ע ֶׂשר ַּדּקֹות‬
‫"ּב ַב ָּק ָׁשה ִמּכֶ ם‪ֵ ,‬‬
‫יׁשית‪ְ :‬‬
‫רֹומם ַּב ְּׁשלִ ִ‬
‫ֵאּלּו ָע ְברּו‪ ,‬וְ ַהּזָ ֵקן ִה ְת ֵ‬
‫נֹוספֹות"‪.‬‬
‫ָ‬
‫הֹורה‬
‫סֹופר" ֶׁש ִה ְרּגִ ַיע ֶאת ַהּנֹוכְ ִחים וְ ָ‬
‫ׁשּוב נִ ְׁש ְמעּו לְ ִחיׁשֹות ְּור ִטינֹות‪ ,‬וְ ׁשּוב ָהיָ ה זֶ ה ַה"ּכְ ַתב ֵ‬
‫לְ ַה ְמ ִּתין‪.‬‬
‫אתי‬
‫"מ ָצ ִ‬
‫מּואל ִּבנְ יָ ִמין‪ְּ ,‬בשֹו ָֹרה ְּב ִפיו‪ָ :‬‬
‫ַּדּקֹות ִמ ְס ָּפר ָחלְ פּו‪ ,‬וְ ֶאל ָהאּולָ ם נִ כְ נַ ס ְמ ַׁש ְּמׁשֹו ֶׁשל ַר ִּבי ְׁש ֵ‬
‫ֶאת ַה ַּמ ְט ֵּב ַע"‪ְּ .‬בתֹוְך ּכְ ֵדי נִ עּור ַה ַּמּפֹות ַּבחּוץ נָ ְפלָ ה ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ִעם ְׁש ֵא ִרּיֹות ָהאֹכֶ ל ַא ְר ָצה‪ָ .‬ה ֲא ֵב ָדה‬
‫הּוׁש ָבה‪.‬‬
‫ְ‬
‫מֹופת יֵ ׁש ּכָ אן‪ַ ,‬ה ֲא ִמינּו‬
‫ֵעינַ יִ ם נִ ְתלּו ַּב ַּתלְ ִמיד ַהּיָ ִׁשיׁש ֶׁש ִה ְׁש ָהה ֶאת ַה ִחּפּושֹ‪ ,‬וְ הּוא ִה ְס ִּביר‪ֹ" :‬לא ֵ‬
‫לִ י ֶׁשֹּלא יָ ַד ְע ִּתי ֵהיכָ ן ַה ַּמ ְט ֵּב ַע‪ ,‬וְ זֹאת ִהיא ַה ִּס ָּבה ֶׁשּכָ ל ּכָ ְך ָח ַׁש ְׁש ִּתי ֵמ ַה ִחּפּוׂש"‪ְּ .‬בתֹוְך ּכְ ֵדי ּכָ ְך‬
‫"אף לִ י‬
‫אֹוב ֶדת‪ַ .‬‬
‫הֹוציא ִמ ָּׁשם לְ ַת ְד ֵה ַמת ַהּנֹוכְ ִחים ַמ ְט ֵּב ַע זֵ ָהה לְ זֹו ָה ֶ‬
‫ִּפ ְׁש ֵּפׁש ַהּיָ ִׁשיׁש ְּבכִ יסֹו וְ ִ‬
‫מּואל ִּבנְ יָ ִמין‬
‫בֹותי‪ְּ .‬ב ָׁש ָעה ֶׁש ָר ִא ִיתי ֶאת ִש ְֹמ ָחתֹו ֶׁשל ַר ִּבי ְׁש ֵ‬
‫ָהיְ ָתה ַמ ְט ֵּב ַע ֶׁשּכָ זֹו‪ ,‬יְ ֻר ָּׁשה ֵמ ֲאבֹות ֲא ַ‬
‫הֹוריד ֵמ ֶע ְרּכָ ּה ֶׁשל ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ָה ִראׁשֹונָ ה ְּב ֵעינֵ י‬
‫ַּב ַּמ ְט ֵּב ַע ֶׁש ִּב ְרׁשּותֹו‪ֹ ,‬לא ָא ַמ ְר ִּתי ָּד ָבר‪ֹ ,‬לא ָח ַפ ְצ ִּתי לְ ִ‬
‫אֹותּה ַמ ָּט ָרה ּכְ ֵדי‬
‫אֹותּה לְ ָ‬
‫אתי ָ‬
‫יסי‪ַ ,‬על ַאף ֶׁש ֵה ֵב ִ‬
‫ַה ָּק ָהל‪ָׁ ,‬ש ַת ְק ִּתי וְ ִה ְׁש ַא ְר ִּתי ֶאת ַה ַּמ ְט ֵּב ַע ְּבכִ ִ‬
‫קֹורה ִאּלּו ֻּב ַּצע ַה ִחּפּושֹ ַּב ַּמ ְתּכֹנֶ ת ֶׁש ֻה ְּצ ָעה‪,‬‬
‫לְ ַׁש ֵּתף ָּבּה ֶאת ַהּנֹוכְ ִחים‪ַּ .‬ת ֲארּו לְ ַע ְצ ְמכֶ ם ֶמה ָהיָ ה ֶ‬
‫יסי‪.‬‬
‫אֹותּה ְּב ִדּיּוק ְּבכִ ִ‬
‫ֹאתי ָ‬
‫יׁשהּו ַמ ֲא ִמין לִ י ּכִ י ַאף לִ י ָהיְ ָתה ַמ ְט ֵּב ַע ְּב ִדּיּוק ּכָ זֹו‪ֶׁ ,‬שּנָ ָש ִ‬
‫ַה ִאם ָהיָ ה ִמ ֶ‬
‫נֹופל ֲח ָׁשד ַעל ָא ָדם ֶׁשּכָ מֹונִ י ּכִ י‬
‫"חּלּול ַה ֵּׁשם" ֶׁש ָהיָ ה נִ גְ ָרם‪ּ ,‬כַ ֲא ֶׁשר ָהיָ ה ֵ‬
‫ֵאין ַט ַעם לְ ַה ֲא ִריְך ְּב ִ‬
‫ָׁשלַ ח ֶאת יָ דֹו ְּב ַמ ְט ֵּב ַע ֹלא לֹו‪ .‬לָ כֵ ן ִּב ַּק ְׁש ִּתי לִ ְדחֹות ֶאת ַה ִחּפּושֹ‪ּ ,‬ולְ ַה ְמ ִּתין אּולַ י ִּת ָּמ ֵצא ַה ַּמ ְט ֵּב ַע‪,‬‬
‫ֹאתי ְּת ִפּלָ ה ֶׁשּנֶ ֶענְ ָתה‪ ,‬וְ ַה ַּמ ְט ֵּב ַע נִ ְמ ְצ ָאה"‪.‬‬
‫ֵּבינְ ַתיִ ם נָ ָש ִ‬
‫ּבֹותי‪ ,‬לִ ּמּוד ּגָ דֹול יֵ ׁש‬
‫רֹומם ִמ ְּמקֹומֹו‪ ,‬וְ ָא ַמר‪"ַ :‬ר ַ‬
‫מּואל ִּבנְ יָ ִמין ִה ְת ֵ‬
‫ִה ְת ַרּגְ ׁשּות נִ ּכְ ָרה ַּב ָּק ָהל‪ַ .‬ר ִּבי ְׁש ֵ‬
‫ּכָ אן ְּב ִד ְב ֵרי ֲחכָ ִמים ֶׁש ִחּיְ בּו "לָ דּון ֶאת ּכָ ל ָה ָא ָדם לְ כַ ף זְ כּות"‪ִ .‬מ ִּסּפּור זֶ ה נּוכַ ל לְ ָה ִבין ַעד ּכַ ָּמה‬
‫חֹוט ִאים ָהיִ ינּו‬
‫ָצ ִריְך לְ ַה ְר ִחיק לֶ כֶ ת ְּבלִ ּמּוד זְ כּות‪ֲ .‬ה ֵרי ִאּלּולֵ א נִ ְמ ְצ ָאה ָה ֲא ֵב ָדה ָס ִביר לְ ַהּנִ ַיח ּכִ י ְ‬
‫ְּב ַה ָּטלַ ת ַא ְׁש ָמה ַעל ָא ָדם נְ ִקי ּכַ ַּפיִ ם‪ִ ,‬איׁש ֹלא ָהיָ ה ַמ ֲעלֶ ה ַעל ַּד ְעּתֹו ּכִ י ַמ ְט ֵּב ַע זֵ ָהה לְ זֹו ָהיְ ָתה‬
‫ּוב ַח ְס ֵּדי ָׁש ַמיִ ם נִ ְמנַ ע ֵמ ִא ָּתנּו ָעוֹן זֶ ה‪ִ .‬אּלּו ֹלא ִה ְת ַא ַּס ְפנּו ּכָ אן‬
‫ּובפ ַֹעל‪ֵ ,‬אּלּו ָהיּו ָה ֻע ְבּדֹות‪ְ ,‬‬
‫ְּבכִ יסֹו‪ְ ,‬‬
‫ַהּיֹום ֶאּלָ א לְ צ ֶֹרְך לִ ּמּוד זֶ ה‪ַּ ,‬דּיֵ ינּו!"‬
‫***‬
‫"הוֵ י ָּדן ֶאת ּכָ ל ָה ָא ָדם לְ כַ ף זְ כּות"‪.‬‬
‫ָק ֶׁשה ְמאֹד לְ יַ ֵּׂשם ְּב ַחּיֵ י ַה ַּמ ֲע ֶׂשה ֶאת ַמה ֶּׁש ָא ְמרּו ֱ‬
‫יבה ַע ִּת ֵיקי‬
‫פּוסי ֲח ִׁש ָ‬
‫ּומ ֲא ָמץ לְ ִׁשּנּוי ְּד ֵ‬
‫ּכְ ג ֶֹדל ַהּק ִֹׁשי ְּב ִענְ יָ ן זֶ ה ּכָ ְך ִמן ָה ָראּוי לְ ַה ְק ִּדיׁש ַמ ֲח ָׁש ָבה ַ‬
‫יֹומין‪ּ ,‬ולְ ַאּלֵ ץ ֶאת ַע ְצ ֵמנּו לְ ַח ֵּפשֹ נְ ֻקּדֹות ֶׁשל זְ כּות ֵא ֶצל זּולָ ֵתנּו‪ַ .‬מ ֲא ָמץ ֶׁשּכָ זֶ ה סֹופֹו לְ ַה ְצלִ ַיח‬
‫ִ‬
‫לּוטין‪.‬‬
‫ּולְ ָה ִאיר ֶאת ַחּיֵ ינּו ַה ֶח ְב ָר ִתּיִ ים ְּבאֹור ׁשֹונֶ ה לַ ֲח ִ‬
‫מציל אמיתי‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫כשג'סטין הציץ בעינית הדלת‪ ,‬וראה‬
‫כי ריילי עומד מצידה השני‪ ,‬הוא נאנח‬
‫ופתח אותה בהשלמה‪ .‬הוא ידע היטב‬
‫שהוא מגיע לבקש טובה נוספת‪ ,‬והוא‬
‫גם ידע שהוא יצטרך למלא אותה‬
‫בשלמות‪ .‬ריילי נכנס‪ ,‬טפח על שכמו‬
‫של ג'סטין בשמחה‪ ,‬והתיישב על‬
‫הספה ללא גינונים מיותרים‪.‬‬
‫"אפשר קפה בבקשה!"‪ ,‬אמר ריילי‪.‬‬
‫ג'סטין‪ ,‬בצעד של השלמה צעד לכיוון‬
‫המטבח והכין שתי כוסות קפה‪ .‬הוא‬
‫התיישב מול ריילי וענה לשאלות ה'מה‬
‫נשמע' הנימוסיות‪ .‬הוא חיכה כבר‬
‫לבקשה‪ ,‬ואכן לא היה צריך להמתין‬
‫זמן רב‪" :‬תשמע"‪ ,‬אמר ריילי‪ ,‬לאחר‬
‫רגע של שתיקה‪" :‬אני צריך הלוואה‬
‫אריק סגל‬
‫דחופה‪ ,‬יש לי בעיה של תזרים מזומנים‬
‫כרגע בעסק"‪ .‬ג'סטין ידע שעסק מכירת‬
‫האופנועים המשומשים של ריילי תמיד היה בבעיה של תזרים מזומנים‪,‬‬
‫שכן ריילי מעולם לא היה מסודר‪ ,‬והאופנועים המשומשים שלו עשו‬
‫תמיד בעיות‪ .‬הוא השתהה בתשובה ולבסוף אמר רק‪" :‬כמה?" "עשרת‬
‫אלפים פאונד‪ ,‬ואני מחזיר לך אותם בתוך שלושה‪ ,‬ארבעה‪ ,‬מקסימום‬
‫שישה חדשים‪ "...‬השיב ריילי‪ ,‬ג'סטין ידע שששת החודשים עשויים‬
‫להפוך בקלות ל‪ 6-‬שנים והוא אמר‪" :‬תשמע ריילי‪ ,‬גם לי יש מצוקת‬
‫מזומנים‪ ,‬אולי תיקח קצת פחות?!"‬
‫ריילי הביט בג'סטין במבט מאשים ואמר‪" :‬כשהצלתי לך את החיים‬
‫באפגניסטן‪ ,‬לא חשבתי בכלל על כסף‪ ,‬לא על עשרת אלפי פאונד‪ ,‬וגם‬
‫לא על ‪ 50‬סנט"‪ .‬ג'סטין נאנח‪ .‬הוא ידע שאין לו מה להשיב‪ ,‬כשהוא וריילי‬
‫היו בחורים צעירים‪ ,‬הם שירתו בכוחות הצבא הבריטי במלחמה בכוחות‬
‫הטאליבן באפגניסטן‪ .‬השנים חלקו אוהל משותף‪ ,‬ביחד עם מפקד הכוח‬
‫– ג'רמי ינקו‪ .‬באחד הימים‪ ,‬תקף בהפתעה כוח גדול של אנשי טאליבן את‬
‫המחנה‪ ,‬והיחידה הושמדה כמעט כליל‪ .‬ג'סטין לא זכר הרבה מאותו לילה‬
‫נורא‪ ,‬חוץ מהאוהל העולה בלהבות‪ ,‬ובמעומעם שמישהו גורר אותו אל‬
‫מחוץ לאוהל כשהוא מכוסה בכוויות‪.‬‬
‫שבועיים לאחר מכן‪ ,‬כשהתעורר במיטת שדה בבית החולים‪ ,‬נאמר לו‬
‫שחבריו מתו כולם בהתקפה‪ ,‬שגופתו של מפקד הכוח ג'רמי הושחתה‬
‫עד לבלי הכר‪ ,‬ושרק הוא וחברו ריילי ניצלו מהתופת הנוראה‪ .‬ריילי סיפר‬
‫לו כי הוא גרר אותו ברגע האחרון כשהוא מסכן את נפשו בכניסה אל תוך‬
‫האוהל האפוף בלהבות‪ ,‬וג'סטין חש הכרת תודה עזה לחברו שהציל את‬
‫חייו‪ .‬באותו מעמד הם החליט כי יקיימו מידי שנה טקס קטן ואישי בבית‬
‫הקברות שם נטמנה גופתו של מפקדם האהוב ג'רמי ינקו‪.‬‬
‫אלא שמלבד הטקס הקטן והחברות שהועמקה‪ ,‬גילה ג'סטין את הצדדים‬
‫הפחות יפים של הקשר העז‪ .‬ריילי התגלה כאדם נצלן‪ ,‬שלא חדל‬
‫לבקש טובות מחברו ג'סטין כשהוא מזכיר לו ללא בושה את הצלת חייו‪.‬‬
‫בפעם הראשונה שביקש ריילי ‪ 100‬פאונד‪ ,‬ג'סטין הלווה לו בשמחה‪,‬‬
‫אך כעבור מספר שבועות‪ ,‬הגיע ריילי שוב ודרש מג'סטין לעשות עבורו‬
‫עבודה שהוטלה עליו במסגרת לימודיו באוניברסיטה‪ .‬זו הייתה עבודה‬
‫קשה ומפרכת‪ ,‬אבל ג'סטין זכר שהוא חב לריילי את חייו וביצע את מה‬
‫שהוטל עליו בשלמות‪ .‬בפעם אחרת‪ ,‬הוא רכש מכונית קטנה לריילי‪ ,‬קנה‬
‫מתנות לחמיו וחמותו‪ ,‬טס אתו לטיול על חשבונו‪ ,‬ונענה כמעט תמיד‬
‫לכל גחמותיו‪ .‬כשהיה מנסה לומר כי הדבר קשה עבורו היה ריילי פותח‬
‫במשפט המנצח‪" :‬כשהיינו באפגניסטן‪ ,‬תחת אש צולבת‪ ,‬ואוהל בוער‬
‫באש יכולתי גם כן לומר שזה קשה לי!"‪ .‬אחרי המשפט הזה לא יכל‬
‫ג'סטין לומר כלום‪ ,‬והוא תמיד היה ממלא את משאלותיו של מצילו‬
‫הנצלן‪...‬‬
‫גם הפעם גייס ג'סטין ‪ 10,000‬פאונד עבור חברו והזכיר לו כי עליהם‬
‫להיפגש כמידי שנה‪ ,‬בעוד כשבוע ליד קברו של ג'רמי ינקו‪ ,‬המפקד‬
‫שאיבד את חייו באותה פעולה‪ .‬ריילי השיב כי הוא זוכר היטב את‬
‫התאריך והוסיף כי הוא מבקש דבר מה נוסף‪" :‬מה אתה צריך עוד כסף?"‬
‫שאל ג'סטין בייאוש‪" .‬לא"‪ ,‬אמר ריילי‪" :‬משהו הרבה יותר גדול‪ .‬אני צריך‬
‫שתתרום כליה עבור אחי כריסטי שסובל ממחלת כליות קשה‪ .‬אם לא‬
‫הייתי מרגיש שהצלתי לך את החיים לא הייתי מעז לבקש ממך דבר‬
‫כזה"‪ .‬ג'סטין חשב שריילי הגזים לחלוטין‪ .‬הוא אמנם הציל לו את החיים‪,‬‬
‫אך הוא כבר הודה לו על כך שוב ושוב‪ .‬ריילי שזיהה את הכעס בפניו של‬
‫ג'סטין‪ ,‬משך בכתפיו ורק אמר‪" :‬אתה לא חייב לתרום‪ ,‬אבל אם כך אני‬
‫לא אגיע יותר לטקס הקבוע שלנו‪ ,‬ואני גם מבקש שהקשר בינינו ייפסק‪.‬‬
‫אם בן אדם שהצלתי לו את החיים לא מסוגל לתרום עבורי כליה‪ ,‬פעולה‬
‫שלא מסכנת לו כלל את החיים‪ ,‬אני מעדיף לוותר על כל החברות"‪ .‬ג'סטין‬
‫חרק את שיניו ואמר בקול נמוך‪" :‬בסדר‪ ,‬בסדר‪ ,‬אתרום לאחיך כליה!"‪.‬‬
‫שבוע חלף‪ ,‬והשניים הגיעו לבית הקברות אל מול מצבתו של המפקד‬
‫האהוב ג'רמי ינקו‪ .‬הם הופתעו לגלות שם אדם נוסף‪ ,‬מבוגר בעל פנים‬
‫מצולקות מעשרות כוויות‪ .‬הם התבוננו בו היטב ולאחר רגע צעק ג'סטין‪:‬‬
‫"ג'רמי זה אתה? המפקד? היינו בטוחים שנשרפת!" ג'רמי התבונן בהם‬
‫בפנים עצובות וסיפר‪" :‬לאחר הפעולה הקשה בה מתו כמעט כל חיילי‪,‬‬
‫הרגשתי אשמה כה כבדה והחלטתי לנטוש את הצבא‪ ,‬את המולדת‪,‬‬
‫ולנסוע לארץ אחרת‪ .‬להתחיל את החיים מחדש‪ .‬לא הייתי מסוגל לשאת‬
‫את פני למשפחות החיילים‪ .‬נעלמתי ושמחתי שהצבא חשב שהגופה‬
‫שהושחתה מהאש שייכת לי‪ .‬גם כעת לא חזרתי אלא לכמה ימים‬
‫לכמה סידורים דחופים הקשורים במותו של אבי שהלך לעולמו בשבוע‬
‫שעבר‪ "...‬הוא נשם עמוקות והמשיך‪" :‬להפתעתי שמעתי ששניים מחיילי‬
‫ג'סטין וריילי‪ ,‬מקיימים מדי שנה טקס ליד 'מצבתי' והחלטתי להופיע‬
‫בפניכם כדי לגלות לכם את האמת‪ "...‬ואילו השניים הביטו בו בהלם‬
‫מוחלט‪.‬‬
‫"דבר אחד מנחם אותי!"‪ ,‬המשיך המפקד לספר‪" :‬שהצלחתי להציל לך‬
‫את החיים ג'סטין‪ ,‬נכנסתי לאוהל הבוער ומשכתי אותך החוצה‪ .‬לפחות‬
‫אתה ניצלת‪ ,‬היחיד‪ .‬זו גם הסיבה שכל הפנים שלי מצולקות מכוויות"‪.‬‬
‫ג'סטין הביט בו כלא מאמין‪" :‬אתה הצלת אותי? חשבתי שזה היה‬
‫ריילי!!!" המפקד נשף בבוז‪" :‬ריילי? הוא ברח מיד כשהחלה ההתקפה‪,‬‬
‫הוא לא נשאר להילחם‪ ,‬הוא תמיד התחמק מכל מטלה‪ .‬זה החייל מוג‬
‫הלב ביותר שפגשתי בימי חיי‪ .‬אני לא מעוניין כלל לדבר אתו!"‪ ,‬הוא‬
‫סובב את גבו לריילי והחל לפסוע בדרכו החוצה מהמקום‪ .‬גם ג'סטין‬
‫סובב את גבו לריילי‪ ,‬ופנה לדרכו ללא גינונים מיותרים‪" .‬אילו הייתי יכול‬
‫להעביר את כל רגשי תודתי לאדם שבאמת הציל את חיי‪ ,‬הייתי עושה‬
‫זאת עכשיו‪ "....‬חשב ופסע החוצה מבית הקברות‪ ,‬מותיר מאחוריו את‬
‫ריילי ההמום‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע אנו לומדים‬
‫על מכת צפרדע‪ .‬הצפרדעים‬
‫הופיעו אצל המצרים בכל‬
‫מקום‪ ,‬במיטות‪ ,‬באוכל‪ ,‬בחדרי‬
‫המגורים‪ ,‬וגם בתנורים‪ .‬חז"ל‬
‫מספרים כי הצפרדעים מסרו את‬
‫נפשן וקפצו לתוך האש‪ ,‬ומהן אנו‬
‫לומדים את כוחה של מסירות‬
‫נפש למען מצווה‪ .‬כשאדם מוסר‬
‫נפשו למען מצווה‪ ,‬שכרו גדול‬
‫הרבה יותר ולמצווה שקיים ישנו‬
‫ערך רב בשמיים‪...‬‬
‫סיפור כפול‬
‫במשך שלוש שנים עבד אורי ככותב באחד‬
‫מעלוני השבת המפורסמים‪ ,‬ושנתיים לאחר‬
‫שעזב את מערכת העלון החליט לגזור לעצמו‬
‫רווח נאה‪ :‬הוא לקח את הסיפורים אותם כתב‬
‫כמעט מדי שבוע‪ ,‬ערך אותם מחדש ושינה‬
‫במקצת את סגנון הסיפור‪ ,‬והוציא אותם לאור‬
‫בספר שבו קיבץ את כל הסיפורים יחדיו‪.‬‬
‫לאחר שיצא הספר התקשר מנשה ‪ -‬עורך‬
‫העלון לאורי ושאל אותו‪" :‬אמור לי אורי‪ ,‬הרי‬
‫ידעת שהמערכת משלמת עבור הסיפורים‪,‬‬
‫ושהם רכוש המערכת? כיצד אתה מוציא‬
‫לאור ספר של סיפורים ששייכים לנו?"‬
‫"תראה‪ ,‬אני ניסיתי לתפוס אותך בטלפון ואתה‬
‫לא ענית לי‪ "...‬גמגם אורי בטלפון‪" .‬וחוץ מזה‪,‬‬
‫אני ערכתי את הסיפורים מחדש‪ .‬אלו לא‬
‫שאלה מס' ‪430‬‬
‫הסיפורים שנערכו על ידכם בעלון‪ ,‬אלא אלו‬
‫שאני כתבתי ואני גם שיניתי אותם‪ .‬וחוץ מזה‪,‬‬
‫גם לא חתמתי על שום מסמך מחייב שכתוב בו שכל הזכויות שמורות למערכת‬
‫העלון‪ "...‬הוא היה נשמע מגוחך‪ .‬אבל מנשה היה נחרץ‪" :‬תראה אנחנו מדברים כאן‬
‫על עניין של זכויות יוצרים‪ ,‬אין ספק שאתה כתבת את הסיפורים‪ .‬אבל אנחנו שילמנו‬
‫לך על הכתיבה‪ ,‬לא כדי שתוציא אותם לאור‪ ,‬אלא כדי שנוכל להשתמש בהם בהווה‬
‫ובעתיד‪ .‬אתה ידעת בוודאות שאנחנו נשתמש בסיפורים הללו‪ ,‬ושהתשלום הוא על‬
‫דעת כך שהסיפורים יהיו שייכים למערכת‪"...‬‬
‫"כן‪ ,‬אבל אני שיניתי אותם‪ "...‬התפתל אורי בטלפון‪ .‬מה דעתכם? האם אורי צריך‬
‫להחזיר למערכת העלון את הכסף שקיבל עבור הסיפורים? והאם היה מותר לו‬
‫לעשות זאת?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן‬
‫רצ"ב וסמ"ע סעיף קטן מ"ה ובש"ך סעיף קטן ל"ה‪ .‬בדין‪' :‬להשתמש במוצר חכמה של‬
‫השני' 'פתחי תשובה' סימן קנ"ח סעיף קטן א'‪ .‬והאם הסוגיה שלנו קשורה לדין של‬
‫'כיצד הלה עושה סחורה בפרו של חברו' סימן ש"ז סעיף ה'‪.‬‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫תשובה לשאלה "המחיר קובע" (שאלה מס' ‪)428‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬דודי הלך לסופרמרקט כדי לקנות יין לברית המילה של‬
‫בנו‪ ,‬ונדהם לגלות יין שמחירו בדרך כלל ‪ ₪ 60‬לבקבוק‪ ,‬במחיר ‪ ₪ 22‬לבקבוק‪.‬‬
‫כשהגיע לקופה הסבירה לו הקופאית שזה טעות אך מחובתה למכור לו את זה במחיר‬
‫הרשום לפי החוק‪ ,‬לאחר בירור קצר נודע שזו הייתה טעות של אחד הפועלים‪ ,‬כעת‬
‫השאלה‪ :‬האם מותר לדודי לקחת את היין במחיר המוטבע רק בגלל החוק למרות‬
‫שבעל הבית אינו רוצה? והאם הפועל יהיה חייב לשלם על הנזק שגרם על ידי טעותו?‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬החוק אכן קובע שיש למכור כל מוצר לפי המחיר הרשום עליו גם‬
‫אם המוכר טעה‪ ,‬אך האם יש לזה תוקף הלכתי? בהלכה (שלחן ערוך 'חושן משפט'‬
‫סימן שס"ט סעיף ו') נפסק‪ ,‬ש'דינא דמלכותא דינא'‪ ,‬וחובה להישמע לחוקי המלכות‪,‬‬
‫אולם הלכה זו נאמרה רק בחוקים כאלו המביאים תועלת למלך עצמו‪ ,‬לממשל‪ ,‬או‬
‫לבני המדינה כולה‪( ,‬לשאר החוקים יש להישמע מצד המוסריות וכדי לא לגרום‬
‫חלילה לחילול השם‪ ,‬אולם עדיין יש מקום לדון מהצד ההלכתי)‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬היה מקום‬
‫לומר‪ ,‬שגם החוק הזה שנועד למנוע ממוכרים נוכלים לרמות את לקוחותיהם בהצגת‬
‫מחירים מוטעים ומטעים על המוצרים שנמצאים בחנות‪ ,‬כשאחר כך מגיעים לקופה‬
‫והמחיר משתנה ולפעמים גם לא שמים לב לכך‪ ,‬ולכן יתכן שיש כאן תוקף הלכתי‬
‫שונה‪ ,‬שהרי הוא מביא תועלת לכלל הציבור‪ ,‬וההלכה תחייב לנהוג על פי זה‪.‬‬
‫אלא שכאן‪ ,‬כיוון שכל אחד מבין שהמחיר הוא טעות‪ ,‬וההלכה היא (שלחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן ר"ז סעיף י') שמחילה בטעות אינה מחילה‪ ,‬אי אפשר לחייב את המוכר‬
‫למכור את היין במחיר המוזל‪ ,‬כי הוא לא התכוון למכור אותו אף לרגע במחיר הרשום‪,‬‬
‫וזו הייתה רק טעות‪ ,‬וכיון שכך‪ ,‬על אף החוק היבש‪ ,‬לא יהיה ניתן לחייב את המוכר‬
‫להשלים עם המחיר המוזל שהודבק על היין רק בטעות‪ ,‬כי על פי ההלכה זה 'מקח‬
‫טעות' והמכירה בטלה‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬לקוח שרואה על מוצר מחיר לא סביר‪ ,‬חייב להודיע זאת לבעלי המקום כדי שלא‬
‫ייגרם להם הפסד מצד אנשים שינצלו את החוק לטובתם‪ ,‬והוא מקיים בכך מצוות‬
‫השבת אבדה‪ ,‬ובוודאי שאסור לו לדרוש מהם למכור לו את זה בזול כי כך אומר החוק‪.‬‬
‫פועל שהזיק בטעות האם חייב לשלם על ההיזק?‬
‫במקרה שהטעות לא נודעה‪ ,‬ואחד הלקוחות קנה את המוצר במחיר הזול‪ ,‬האם הפועל‬
‫שהדביק בטעות את המדבקה הלא נכונה חייב לשלם לבעלי החנות את ההפרש‪ ,‬כיוון‬
‫שבטעותו הוא גרם לו להפסד?‬
‫כדי לדעת מה דינו של הפועל יש לבדוק אם הנזק שגרם נחשב ל'גרמא' (נזק עקיף)‬
‫או ל'גרמי' (נזק ישיר) כי מזיק חייב לשלם רק אם הוא הזיק ב'גרמי'‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שהנזק‬
‫היה ישיר‪ ,‬מיידי וודאי‪ ,‬אבל אם זה היה רק 'גרמא'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהנזק נעשה רק בעקיפין‬
‫או שלא היה ברור שהנזק אכן יקרה‪ ,‬המזיק פטור מלשלם‪ ,‬אלא שיש פעמים שראוי‬
‫שהוא ישלם כדי לצאת ידי שמים‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬אם החנות נמצאת במקום שהקונים שם אינם מתחשבים עם כללי ההלכה אלא‬
‫עם חוקי המדינה‪ ,‬על הפועל לשלם לבעלי החנות את הפרש המחיר‪ ,‬כיוון שהנזק‬
‫הוא ודאי‪ ,‬אולם אם הלקוחות הנם שומרי הלכה וחלק מהם בוודאי לא יקחו לעצמם‬
‫כסף האסור להם על פי ההלכה‪ ,‬או אז הפועל יהיה פטור מלשלם‪ ,‬כיוון שהוא לא גרם‬
‫נזק ודאי‪ ,‬שהרי ייתכן שיימצא אותו אדם שלא ידרוש את הכסף לעצמו ובעל הבית‬
‫לא יצא נפסד‪ ,‬אלא שאם הוא רוצה לצאת ידי שמים‪ ,‬עליו לפצות את בעלי החנות‬
‫ולשלם לו את הפרש המחיר‪.‬‬
‫יש לציין‪ ,‬שאין לפטור את הפועל משום שהיה 'שוגג'‪ ,‬כיוון שהיה עליו לשמור שלא‬
‫תקרה לו טעות חמורה כזאת‪ ,‬שעל זה הוא מונה‪ ,‬והוא נחשב למזיד‪ ,‬על כך שלא בדק‬
‫היטב מה הוא מדביק‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫היה אסור לדודי לקחת את המוצר שמוטבע עליו מחיר לא נכון היות שזה נוגד‬
‫את רצונו של בעל הבית שלא רוצה למכור את המוצר במחיר הזה‪ ,‬וגם חובה עליו‬
‫ליידע את בעל הבית על הטעות מדיני משיב אבדה‪ .‬אולם אם החנות נמצאת במקום‬
‫שהלקוחות שם לא מתחשבים בהלכה‪ ,‬מותר לדודי לקחת את היין לעצמו‪ ,‬כיוון‬
‫שהבעלים בוודאי מוחלים על הטעות הזו‪ ,‬היות שהם יודעים שאין סיכוי שמישהו‬
‫יחזיר להם את המוצר‪ ,‬כי הרי כך קובע החוק‪ ,‬וכיוון שהם מוחלים לגמרי‪ ,‬יהיה מותר‬
‫לדודי לקחת את היין במחיר הזול‪ .‬אך אם גם שומרי הלכה מבקרים בחנות‪ ,‬והם לא‬
‫יעשו נגד רצונו של בעל הבית ונגד ההלכה‪ ,‬אז בעל הבית לא באמת מחל על זה‪,‬‬
‫והמחילה היא רק בטעות‪ ,‬ואסור לדודי לקחת את המוצר לעצמו‪.‬‬
‫לגבי הפועל זה גם יהיה תלוי באופי של מבקרי החנות‪ ,‬אך בצורה הפוכה‪ ,‬שאם‬
‫הלקוחות הם שומרי חוק ולא הלכה‪ ,‬כך שהנזק הוא ודאי כי אין שום סיכוי שמישהו‬
‫יחזיר את הטעות‪ ,‬הפועל חייב לשלם לבעלים את הפרש המחיר‪ ,‬אולם במקום שיש‬
‫סיכוי שיחזירו לבעלים את כספו‪ ,‬אז הנזק הוא לא ודאי והפועל פטור מלשלם‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫אם לחנות מגיעים רק אנשים שאינם שומרים את כללי ההלכה אלא את חוקי המדינה‪,‬‬
‫לדודי יהיה מותר לקחת את היין במחיר הזול‪ ,‬והפועל יצטרך לשלם עליו לבעלים‪,‬‬
‫ואם מבקרים בחנות גם אנשים שומרי הלכה‪ ,‬לדודי אסור לקחת את היין‪ ,‬וגם אם הוא‬
‫כבר הלך משם‪ ,‬הפועל פטור מלשלם‪.‬‬