‫‪223‬‬
‫‪223‬‬
‫מחניך ג'‬
‫הרב יהונתן רובין‬
‫בטח בה' ועשה טוב‬
‫לע"נ סבי ר' יהודה דב בן אברהם אהרן רובין ז"ל‬
‫"איש תם ירא אלוקים וסר מרע"‪.‬‬
‫ההשתדלות והביטחון המוחלט בקב"ה היו אורח חייו‪.‬‬
‫פתיחה‬
‫א‪ .‬גישתו של הרב א‪.‬א‪ .‬דסלר‬
‫ב‪ .‬גישת המהר"ל‬
‫ג‪" .‬אם אסק שמים שם אתה"‬
‫ד‪ .‬השתדלות וביטחון במלחמה‬
‫סיכום‬
‫פתיחה‬
‫במהלך חייו ניצב האדם פעמים רבות בפני החלטות קרדינליות‪ ,‬לדוגמא‪ :‬החלטה על‬
‫עבודה חדשה‪ ,‬דילמה אישית או משפחתית‪ .‬האדם המאמין יודע כי עליו להשליך את יהבו‬
‫על הקב"ה‪" ,‬השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" )תהלים נה כג(‪ .‬אך באיזה נקודה‪ ,‬באיזה‬
‫שלב על האדם לומר 'זהו'‪' ,‬אני את שלי עשיתי'‪ ,‬ומכאן עלי למלא את לבי בביטחון בה'‬
‫שינווט את דרכיו נכונה? במאמר זה אנסה להציג שתי גישות שונות על הביטחון בה'‬
‫ומידת ההשתדלות של האדם‪.1‬‬
‫נעיין בסיפור המפורסם על נחום איש גמזו )תענית כא‪:(.‬‬
‫"זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר‪ ,‬אמרו‪ :‬מאן ייזיל?‬
‫ייזיל נחום איש גם זו‪ ,‬דמלומד בניסין הוא‪ .‬שדרו בידיה מלא סיפטא‬
‫דאבנים טובות ומרגליות‪ .‬אזל‪ ,‬בת בההוא דירא‪ .‬בליליא קמו הנך‬
‫דיוראי‪ ,‬ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא‪) .‬למחר כי חזנהו אמר‪:‬‬
‫גם זו לטובה(‪ .‬כי מטא התם ]שרינהו לסיפטא‪ ,‬חזנהו דמלו עפרא[‬
‫בעא מלכא למקטלינהו לכולהו‪ .‬אמר‪ :‬קא מחייכו בי יהודאי! ]אמר‪:‬‬
‫גם זו לטובה[‪ .‬אתא אליהו‪ ,‬אדמי ליה כחד מינייהו‪ ,‬אמר ליה‪ :‬דלמא‬
‫הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא‪ ,‬דכי הוה שדי עפרא ‪ -‬הוו‬
‫סייפיה‪ ,‬גילי ‪ -‬הוו גירי‪ ,‬דכתיב )ישעיהו מא( יתן כעפר חרבו כקש נדף‬
‫קשתו‪ .‬הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה‪ ,‬בדקו מיניה וכבשוה‪,‬‬
‫עיילו לבי גנזיה‪ ,‬ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו‬
‫ביקרא רבה‪ .‬כי אתו ביתו בההוא דיורא‪ .‬אמרו ליה‪ :‬מאי אייתית‬
‫בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי? אמר להו‪ :‬מאי דשקלי מהכא אמטי‬
‫להתם‪ .‬סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא‪ ,‬אמרו ליה‪ :‬האי עפרא‬
‫דאייתי הכא ‪ -‬מדידן הוא‪ ,‬בדקוה ולא אשכחוה‪ ,‬וקטלינהו להנך‬
‫דיוראי"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫מאמר זה בא לעיין במידת ה'השתדלות' וה'ביטחון'‪ ,‬ואין הכוונה כאן לעיון עד היכן מגעת‬
‫השתדלותו של האדם בעבודה רוחנית‪ .‬שכן בעבודה רוחנית יש צורך בחתירה אינסופית‬
‫להשתפרות ולהתקדמות‪ .‬ההתייחסות במאמר זה היא לענינים גשמיים פרטיים שיש לאדם‪ ,‬וכן‬
‫בעניני הכלל כדוגמת 'שעת מלחמה' וכד'‪.‬‬
‫הרב יהונתן רובין‬
‫‪224224‬‬
‫בסיפורו של נחום איש גמזו מתוארת התערבות אלוקית על‪-‬טבעית המחלצת את נחום‬
‫איש גמזו מגורל מר ואכזר‪.‬‬
‫א‪ .‬גישתו של הרב א‪.‬א‪ .‬דסלר‬
‫ע"פ הרב דסלר )המתוארת בספרו 'מכתב מאליהו' כרך א עמוד ‪' 188‬ביטחון והשתדלות'(‬
‫יש בסיפור זה דוגמא קלאסית ליחס בין השתדלות האדם לבטחון בה'‪ .‬משל למה הדבר‬
‫דומה‪ :‬לחבית מלאה יין‪ .‬בין אם האדם מחבר ברז אחד או עשרה ברזים‪ ,‬הכמות שתצא‬
‫מהחבית לא תשתנה‪ .‬לאדם יש שפע נתון משמים והשתדלות יתרה לא תועיל לו‪ .‬זוהי‬
‫הגישה של נחום איש גמזו‪ .‬הוא את שלו עשה‪ ,‬יצא לדרכו עם ארגז מלא אבנים ומרגליות‬
‫למלך‪ ,‬מכאן ואילך הוא השליך יהבו על ה' יתברך שיעזור לו‪ ,‬ואפילו אם זה נוגד כל הגיון‬
‫מעשי‪.‬‬
‫וכך כותב הרב דסלר )שם(‪:‬‬
‫"כל צורך להשתדלות בעניינים הגשמיים ע"פ מהלך הטבע בא‬
‫מתולדת חטא אדה"ר‪ ,‬שנאמר בקללתו‪ :‬בזיעת אפיך תאכל לחם‪...‬‬
‫וכיון שכל ענין ההשתדלות אינו אלא עונש וקללה ולא נתנה בו‬
‫התורה שיעור‪ ,‬אם כן הלא טוב לאדם שיפחית עצמו מן הקללה עד‬
‫כמה שאפשר‪".‬‬
‫אמנם התנאי לפרנסת האדם היא זיעת אפו‪ ,‬אך מעולם לא ראינו אדם שמעונין להוסיף‬
‫על עצמו עול וזיעה‪ ,‬ולכן אין שום טעם בהשתדלות יתר על המידה‪ .‬יש להשתדל רק על‬
‫מנת לקיים את הנדרש ותו לא‪ .‬התוצאה בסיפור של נחום איש גמזו לא היתה קשורה כלל‬
‫למעשיו‪ ,‬שהרי מדרך הטבע היה עליו לחזור ולהביא תיבה חדשה מלאה במרגליות‪ ,‬אך כין‬
‫ש"מזונותיו של האדם קצובים לו" הבין נחום איש גמזו כי הוא עשה את ההשתדלות‪,‬‬
‫ומעתה יש לו לבטוח בה' שיעזור לו‪.‬‬
‫גישתו זו של הרב דסלר קשה מאוד לביצוע‪ .‬כיצד ידע האדם שמילא אחר מידת‬
‫ההשתדלות בשיעור הנדרש‪ ,‬ומעתה ורשאי הוא להשליך את כל יהבו על היושב במרומים?‬
‫כן ניתן לשאול גם‪ ,‬היכן עובר הגבול בין השתדלות לעצלנות‪ ,‬איך יכול האדם להבחין אם‬
‫יצרו הוא זה שקורא לו להניח את ההשתדלות ונמצא שהוא סתם עצל במלאכתו‪ .‬ניתן‬
‫להסיק כי גישתו זו של הרב דסלר אינה מותאמת לכל אדם‪ .‬על האדם לעשות בירור פנימי‬
‫יסודי על מנת לשים את הגבול הנכון בקו התחתון של ההשתדלות כדי שזו לא תהפוך‬
‫לעצלנות‪ ,‬וכן עליו לדקדק היטב בגבול השני של ההשתדלות‪ ,‬שכן לדעתו של הרב דסלר‬
‫אין כל טעם בהשתדלות יתר על המידה‪.‬‬
‫ב‪ .‬גישת המהר"ל‬
‫המהר"ל )נתיב הבטחון( נוקט בהסתכלות שונה לגמרי על סיפורו של נחום איש גמזו‪:‬‬
‫"וכאשר לקחו ממנו מה שרצה להביא דורון למלך אמר גם זו לטובה‬
‫והניח העפר כי רצה להראות למלך את אשר עשו ואשר גנבו הדורון‬
‫ממנו‪ .‬ולכך שתק כאלו היה שם עוד הדורון וכאשר בא לשם פתח‬
‫אותו כאלו לא ידע ואז היה רוצה להגיד מה שנעשה לו‪ .‬וכאשר עשה‬
‫כן כעס המלך כי לא האמין לו אליו כלל‪ .‬וחד מן היועצים שהיה‬
‫אליהו אמר כי דבר זה ראוי להיחשב סימן טוב כי דרך האומות‬
‫הראשונים שהיו מנחשים בפרט במלחמות וזה שאמר היועץ כי אולי‬
‫‪225‬‬
‫‪225‬‬
‫מחניך ג'‬
‫מעפרא דאברהם אבינו לסימן טוב ואין הפירוש שנעשה מזה חרב‪.‬‬
‫והבן!"‬
‫ניתן לומר כי המהר"ל 'הרס את הסיפור'‪ ,‬מכיון שעל פי המהר"ל‪ ,‬אין ניסים‪ ,‬הכל טבעי‬
‫לחלוטין‪ ,‬ובניגוד להבנה הידועה‪ ,‬נחום איש גמזו לא התכוון כלל להביא את העפר למלך‬
‫כדורון‪ ,‬אלא להתנצל בפניו ולהראותו כי כוונתו היתה טובה אך רימוהו בדרך‪ .‬אין זה‬
‫מוכרח כי יועץ המלך המכונה אליהו הוא אכן 'אליהו הנביא'‪ .‬יתכן כי זה יועץ בשר ודם‪.‬‬
‫העפר העל‪-‬טבעי שניצח מלחמות היה בסך הכל מעין קמיע להצלחה ולא חרב חדה‪ .‬כל‬
‫המופתים והניסים נעלמו מן הסיפור לחלוטין‪.‬‬
‫מדוע שינה המהר"ל את הסיפור‪ ,‬למה ראה צורך להופכו לטבעי כל כך?‬
‫צריך לומר שהסיפור שונה‪ ,‬כי לפי המהר"ל סגנונו הקודם של הסיפור אינו נכון מבחינה‬
‫השקפתית! אי אפשר ללכת 'על עיוור'‪ .‬האדם צריך לעשות את מלוא ההשתדלות ורק‬
‫לאחר מכן הקב"ה יסייע לו‪ .‬בסיפור של נחום איש גמזו היה לפי המהר"ל נסיון 'טבעי'‬
‫להיחלץ מהצרה‪.‬‬
‫עוד כותב המהר"ל )שם(‪:‬‬
‫"בספר משלי‪' :‬בטח בה' בכל לבבך ואל בינתך אל תישען'‪ .‬שלמה‬
‫המלך רצה לומר‪ ,‬האדם ישים בטחונו בו יתברך‪ ,‬כי אך שצריך‬
‫לעשות מעשיו בחוכמה ואין סומכין על הנס‪ ,‬מכל מקום אל ישען על‬
‫תבונתו בלבד רק יבטח בה' שהוא יוציא את הפועל מחשבתו אשר‬
‫חפץ לעשות‪ .‬ובשעת מעשה יחשוב כך"‪.‬‬
‫זו היתה דרכו של נחום איש גמזו‪ .‬הוא כלכל את צעדיו בחוכמה והשליך על ה' את יהבו‬
‫באומרו "גם זו לטובה"‪ ,‬בשעת השתדלותו המקסימלית‪ ,‬בטח בה'‪.‬‬
‫לגישתו זו של המהר"ל ניתן למצוא חיזוק בהסתכלות על התנהגותם של גדולי ישראל כפי‬
‫שמספרת לנו זאת הגמרא )שבת מט‪(.‬‬
‫"שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל‪ ,‬שכל‬
‫המניח תפילין ינקרו את מוחו‪ .‬והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק‪.‬‬
‫ראהו קסדור אחד ‪ -‬רץ מפניו‪ ,‬ורץ אחריו‪ .‬וכיון שהגיע אצלו נטלן‬
‫מראשו ואחזן בידו‪ ,‬אמר לו‪ :‬מה זה בידך? אמר לו‪ :‬כנפי יונה‪ .‬פשט‬
‫את ידו ונמצאו כנפי יונה‪ .‬לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים‪".‬‬
‫מדוע בכלל ברח אלישע‪ .‬מדוע לא עמד במקומו ואמר אני את ההשתדלות שלי עשיתי‪,‬‬
‫בטוחני כי הקב"ה שציווה עלי את מצוות התפילין יעזור לי להיחלץ מצרה זו?‬
‫התנהגות דומה ניתן לראות אצל רבי חנינא בן דוסא )תענית כה‪:(.‬‬
‫"חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא‪ ,‬אמר לה‪ :‬בתי למאי‬
‫עציבת? ‪ -‬אמרה ליה‪ :‬כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן‪,‬‬
‫והדלקתי ממנו אור לשבת‪ - .‬אמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬מאי אכפת לך? מי‬
‫שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק‪ .‬תנא‪ :‬היה דולק‬
‫והולך כל היום כולו‪ ,‬עד שהביאו ממנו אור להבדלה"‪.‬‬
‫גם בסיפור זה ניתן לשאול‪ ,‬מדוע רבי חנינא בן דוסא ניחם את בתו באומרו מי שאמר‬
‫לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק‪ ,‬הרי מי שאמר לחומץ שידלוק יכול גם לומר לאויר‬
‫שידלוק? וכן יכול היה לומר רבי חנינא בן דוסא לבתו‪ :‬אנו את שלנו עשינו הקב"ה ידאג‬
‫לנו לנר שבת אפילו אם הנר שהודלק בחומץ יכבה‪.‬‬
‫ניתן לראות מהתנהגות אלישע 'בעל כנפיים' ורבי חנינא בן דוסא‪ ,‬כי יש חשיבות לעשיית‬
‫האדם את המקסימום האפשרי מבחינתו‪ .‬אלישע מנסה בכל כוחו לברוח‪ ,‬כשיש השתדלות‬
‫הרב יהונתן רובין‬
‫‪226226‬‬
‫מקסימלית יחד עם ביטחון מוחלט בעזרת הקב"ה‪ ,‬אז גם ניסים יכולים לקרות והתפילין‬
‫נהפכות לכנפי יונה‪ .‬רבי חנינא בן דוסא בכוונה מכוון לכך שגם החומץ יכול לדלוק‪ .‬פעולת‬
‫האדם היתה בחומץ ועכשיו נכנסה שבת ואין יותר מה לשנות‪ ,‬עכשיו צריך לבטוח בקב"ה‬
‫שיעזור לנו כי אנחנו את המקסימום שיכולנו לעשות עשינו‪.‬‬
‫הסיפור הבא )מופיע בגליון מס' ‪ 7‬של החוברת 'ניצוצות' בהוצאת ארגון 'ערכים'(‪ ,‬יכול‬
‫להמחיש לנו עד היכן היא מידת ההשתדלות ומתי היא משתלבת בביטחון בה'‪.‬‬
‫"אדם חלם חלום‪ .‬בחלומו מטייל הוא לאורך החוף והאלוקים עמו‪.‬‬
‫בפאתי הרקיע הבזיקו לנגד עיניו מאורעות חייו‪ .‬בצמוד לכל מאורע‬
‫הבחין בשני זוגות עקבות בחול‪ .‬זוג אחד היה שייך לו‪ ,‬והשני ‪-‬‬
‫לאלוקים‪ .‬כאשר תמונות חייו האחרונות הבזיקו מול עיניו פנה‬
‫במבט לאחור להתבונן בעקבות שבחול‪ .‬הוא הבחין שפעמים רבות‬
‫במהלך חייו נראו בחול רק זוג עקבות אחד‪ .‬הוא גם הבחין שאותן‬
‫תקופות היו הקשות והעצובות שבחייו‪ .‬הוא פנה לאלוקים‪' :‬אלקי‪,‬‬
‫הלא בישרתני שאם אלך בנתיבך‪ ,‬תלך עמי לאורך כל הדרך‪ .‬אולם‬
‫בתקופות המצערות והמיוסרות ביותר בחיי אני מבחין רק בזוג‬
‫עקבות אחד‪ .‬מדוע דווקא כשהייתי זקוק לך ביותר נטשתני‬
‫ועזבתני?' והאלוקים השיב מן הדממה‪' :‬בני היקר לי מאד‪ ,‬אני‬
‫אוהבך ולעולם לא נטשתיך‪ .‬במשך אותן תקופות של ניסיון וסבל‬
‫בחייך‪ ,‬הבחנת רק בזוג עקבות אחד‪ ,‬כי בתקופות האלו נשאתי אותך‬
‫על כפי!"‪.‬‬
‫בסיפור הזה האדם מזהה שבמקומות מסוימים בהם היה לו קשה עד מאוד יש רק זוג‬
‫עקבות אחד בחול‪ ,‬ותשובתו של האלוקים היא שבזמנים בהם לאדם היה כל כך קשה הוא‬
‫נשאו על כפיו‪ .‬ניתן לשאול וגם להניח כי אם האדם היה מתבכיין כבר בתחילת המסע‪,‬‬
‫בצעדים הראשונים ביותר ‪ -‬הכל היה נכשל‪ ,‬הוא לא היה מתקדם כלל‪ .‬רק במקומות בהם‬
‫האדם מותש לחלוטין ואינו יכול להמשיך לבד ‪ -‬שם‪ ,‬האבא‪ ,‬האלוקים‪ ,‬אוסף אותו לחיקו‬
‫ומסייע לו לעבור את המכשולים‪ .‬כשהאדם עושה את כל ההשתדלות שהוא יכול אותה‬
‫נשיאה על כפים יכולה גם להיות על טבעית‪ ,‬זוג עקבות אחד‪ ,‬הניסי‪ ,‬הוא המוטבע בחול‪.‬‬
‫זהו המסר העולה לפי המהר"ל מסיפורו של נחום איש גמזו‪ .‬זהו דפוס ההתנהגות של‬
‫אלישע בעל כנפיים ורבי חנינא בן דוסא‪.‬‬
‫ההתחבטות בשאלה‪ ,‬עד כמה יש להתעסק בהשתדלות העצמית העסיקה גם את משה‬
‫רבינו )שמות יד טו‪-‬טז(‪:‬‬
‫"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו‪ .‬ואתה‬
‫מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך‬
‫ָ‬
‫הרם את‬
‫הים ביבשה"‪.‬‬
‫משה והעם נמצאים במצב של חוסר אונים מוחלט‪ .‬מצרים סוגרים עליהם מאחור והים‬
‫לפניהם‪ .‬הכתוב אמנם לא מספר לנו על פנייתו של משה אל הקב"ה אך מהפסוקים עולה‬
‫כי משה זעק זעקה לקב"ה שיושיע את העם‪ .‬תגובת הקב"ה כפי שמובאת בפסוקים‬
‫מפתיעה למדי‪ .‬מהפסוקים ברור כי התשובה למשה לא היתה‪ :‬נטה ידך על הים ובקעהו‬
‫ואחר כך "דבר אל בני ישראל ויסעו"‪ .‬הדרישה היתה‪ :‬תן פקודה לעם לנוע‪ .‬שואל ה'אור‬
‫החיים' הקדוש )שם(‪" :‬להיכן יסעו"?! מה ציפה הקב"ה מבני ישראל לעשות?‬
‫‪227‬‬
‫‪227‬‬
‫מחניך ג'‬
‫הרש"ר הירש )בפירושו לפסוק טו( מסביר שמשה היה סבור שהישועה תבוא בצורת‬
‫השמדת פרעה וכל חילו ללא צורך בפעולה כל שהיא מצד עצמו או מצד העם‪ .‬תשובתו של‬
‫הקב"ה היתה שהישועה עדיין תלויה בעם עצמו‪.‬‬
‫"הצעד הראשון צריך שיעשה על ידי העם ועדיין עליו להיות ראוי‬
‫לישועה על ידי ההוכחה המעשית שבליבו בטחון בה'‪ ...‬תחילה יסעו‬
‫הם וירדו לים בלא היסוסים וחששות‪ ,‬ורק אז יסלול ה' את נתיב‬
‫הישועה"‪.‬‬
‫ואכן המדרש )מדרש אגדה ]בובר[ במדבר פרק א ד"ה ]ז[ 'ליהודה נחשון'( מתאר לנו את‬
‫הגורם לבקיעת הים‪:‬‬
‫"למה נקרא שמו נחשון‪ ,‬שירד לנחשול של ים תחלה בטרם שנבקע‪,‬‬
‫ונו"ן מתחלף בלמ"ד‪ ,‬כמו שמצינו נשכות לשכות‪ ,‬נילוס נינוס‪ :‬בן‬
‫עמינדב‪ .‬לכך נעשה נדיבו של הקב"ה‪ ,‬לכך זכה יהודה למלכות‪,‬‬
‫שנאמר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה )תהלים קיד ב(‪ ,‬מלמד‬
‫שקדש שמו של הקב"ה על הים‪ ,‬לכך ישראל לממשלותיו )שם(‪ ,‬נעשה‬
‫מושל לישראל‪ ,‬ולכך נקרא נחשון בן עמינדב‪".‬‬
‫מהמדרש עולה‪ ,‬כי על מנת לבקוע את המים היה צורך במהלך השתדלותי עד קצה‬
‫היכולת‪ .‬קפיצתו של נחשון בן עמינדב למים היתה מתוך ביטחון מוחלט בקב"ה‪ ,‬אך היה‬
‫צורך בהשתדלות מקסימלית ‪ -‬עד קצה גבול היכולת העצמית של האדם‪ ,‬שם בנקודה זו‬
‫הקב"ה מסייע בצורה הטובה ביותר‪ ,‬גם אם צריך להפר חוקי טבע‪ ,‬כי האדם עשה את כל‬
‫מה שיכל מבחינה גשמית מתוך אמונה בה' שיעזור וינווט אותו לחוף מבטחים‪.‬‬
‫ג‪" .‬אם אסק שמים שם אתה"‬
‫"למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני ותדע‪ .‬אתה ידעת שבתי וקומי בנתה‬
‫לרעי מרחוק‪ .‬ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת‪ .‬כי אין מלה בלשוני‬
‫הן ה' ידעת כלה‪ .‬אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה‪ .‬פליאה דעת‬
‫נשגבה לא אוכל לה‪ .‬אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח‪ .‬אם אסק‬
‫שמים שם אתה ואציעה שאול הנך‪ .‬אשא כנפי שחר אשכנה באחרית‬
‫ים‪ .‬גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך‪) ".‬תהלים קלט(‪.‬‬
‫הקב"ה בהיותו חוקר לב ובוחן כליות יודע את מחשבות האדם‪ .‬מבחין הוא האם האדם‬
‫עושה את כל מה שיכול מבחינה עצמית ושם ידו מנחה ואוחזת לבל יפול‪ .‬זוהי שירתו‬
‫והוראתו של דוד המלך לדורות הבאים‪ .‬יש צורך שהאדם יגיע עד השמים‪ ,‬ואז ‪-‬שם אתה!‬
‫שם "ידך תנחני ותאחזני ימינך"‪.‬‬
‫מסופר על הרב צבי פסח פרנק כי בעת ההפגזות על ירושלים במלחמת השחרור‪,‬היה יורד‬
‫מעליית הגג בה ישב ולמד למקום נמוך יותר על מנת לשהות במקום בטוח יותר‪ ,‬אולם‬
‫דווקא בעת שההפגזות היו כבדות מאוד עלה לעליית הגג וחזר ללמוד‪ .‬כששאלוהו בני‬
‫ביתו על פשר הדבר ענה להם‪ :‬כל עוד ניתן להינצל על ידי ירידה לקומה התחתונה חובה‬
‫לעשות כל מה שניתן על מנת להינצל‪ ,‬אולם כאשר ההפגזות כה כבדות ואין הבדל היכן‬
‫שוהים והכל בידי הקב"ה‪ ,‬אזי אפשר לעלות חזרה ללמוד במקום הרגיל‪.‬‬
‫הראי"ה קוק נתן הגדרה ברורה מהי השתדלות ומהו ביטחון‪ ,‬וכיצד הביטחון משתלב‬
‫בתוך אותה השתדלות )'עין אי"ה' ברכות א קמג(‪:‬‬
‫"דרכי הביטחון הם השלמות האנושית‪ ,‬אמנם הם נחלקים‪ ,‬הביטחון‬
‫הפשוט אם השעה צריכה לכך שיעשה נס‪ ,‬או מצד האדם המעלה‬
‫הרב יהונתן רובין‬
‫‪228228‬‬
‫שראוי לכך‪ ,‬אבל הביטחון התמידי הוא להיות בוטח בה' שיעזור‬
‫בהשתדלותו"‪.‬‬
‫על השימוש המוקדם והמיותר בביטחון מתנסח הראי"ה )שם ט קכ( אף ביתר חריפות‪:‬‬
‫"הביטחון מוגדר כשנשלים את חוק ההשתדלות במה שהוא בידינו‪,‬‬
‫ומה שאין יכולת שלנו מגיעה לזה שם הוא מקום הביטחון‪ .‬כי‬
‫במקום שהיכולת מתגלה חלילה להשתמש בביטחון‪ ,‬שאין זה‬
‫ביטחון כי אם הוללות ומסה כלפי מעלה‪".‬‬
‫ובמקום אחר )שם שכב( הוא מתייחס לבעיה העלולה לקרות במהלך ההשתדלות‬
‫והביטחון‪:‬‬
‫"בצר לאדם יפנה לעזרה אל המפלט של שם ה'‪ ,‬אל הקנינים‬
‫הרוחניים שבהם לעולם ימצא נחם בצרה ומעוז בעת צר‪ .‬אמנם לא‬
‫תמצא לאדם הנחם והשמחה בעת צרה בביטחון ואמונה‪ ,‬כ"א אם‬
‫‪2‬‬
‫הרבה לקנות לו את יקרתם בעת ההצלחה‪.‬‬
‫ממילא אפשר להגדיר מהדברים מהו ביטחון מזויף‪ :‬כשאדם מתחיל לבטוח בה' דווקא‬
‫כשהתייאש מכל ההשתדלויות שעשה‪ .‬אין זו הכוונה‪ ,‬אלא שגם בזמן ההשתדלות יש‬
‫ביטחון בה'‪ ,‬כדברי המהר"ל שראינו לעיל‪.3‬‬
‫ד‪ .‬השתדלות וביטחון במלחמה‬
‫בהתייחסו לגדר האומץ הגשמי והביטחון בה' בעת מלחמה כותב הרב‪:‬‬
‫"ע"כ יוכל הטוען לטעון כי מושגי דעת יראת אלוקים יחלישו את‬
‫אומץ העם באשר לפי האמת מתבאר "כי לה' המלחמה"‪ ,‬ולולא‬
‫עזרת ה' שווא זרע אדם‪ .‬אבל זו טעות מוחלטת‪ ,‬כי אין גדר הבטחון‬
‫וההיתלות אל ישועת ה' בא למעט את כל כוחות הגבורה האפשריים‪,‬‬
‫כ"א להשכיל את העם שלא בכח הגבורה הבשרית לבדה ישיגו את‬
‫מאויים‪ ...‬אבל כשישים רק אל הגבורה הגשמית פניו וע"ד הכשרון‬
‫הרוחני לא יביט ולא יתבונן הלא ירד במעלות רוחו ואין תועלת‬
‫נמצא בהצלחתו‪ ,‬ודאי לא יצליח כי אין ה' עמו"‪.‬‬
‫בניגוד לשאר העמים‪ ,‬בהם הניצחון בשדה המערכה תלוי במידת האומץ והביטחון העצמי‬
‫של הנלחמים‪ ,‬בעם ישראל לא ניתן להישען רק על האומץ של העם הנלחם יש צורך גם‬
‫במוסר רוחני המלווה את המלחמה והוא המהווה חיבור אל הקב"ה ויוביל לניצחון‪ .‬כל‬
‫חשיבה אחרת‪ ,‬בין אם הישענות רק על העוצמה הגשמית האפסית של האדם‪ ,‬ובין אם‬
‫תלות מוחלטת בקב"ה ללא נקיפת אצבע למען המלחמה מובילה אל כישלון צפוי בשדה‬
‫המערכה‪.‬‬
‫גם ממלחמת יריחו ניתן ללמוד על היחס בין ההשתדלות והביטחון )שם ט יד(‪:‬‬
‫"המלחמה הראשונה שנלחמו ישראל בכיבוש הארץ העיקרית‬
‫'מלחמת יריחו'‪ ,‬הוצרכה לה ערך ציור כללי‪ ,‬על יחש ההסמך על הנס‬
‫עם חריצות והשתדלות של עוצמה וגבורה‪ ,‬שגם אלה הם משמשי‬
‫תקומת האומה הדרה וכבודה‪,‬ועם זה כל שאיפותיה הרמות בגאון‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫הרב מדבר על המרפה עצמו מדברי תורה‪ .‬אכן לא ניתן לקנות השתדלות וביטחון ללא עמלה של‬
‫תורה וקיום מצוות כדברי הגמ' שם‪" :‬אפילו מצווה אחת"‪.‬‬
‫"רק יבטח בה' שהוא יוציא את הפועל מחשבתו אשר חפץ לעשות‪ .‬ובשעת מעשה יחשוב כך"‪.‬‬
‫‪229‬‬
‫‪229‬‬
‫מחניך ג'‬
‫ה'‪ .‬ע"כ היתה ההוראה‪ ,‬שאמנם רק בזה המצב יצדק ההעזר בניסים‪,‬‬
‫במקום שאין יד ההשתדלות וגבורת האדם מגעת שם‪ ,‬ע"ז יועילו‬
‫הניסים‪ ,‬להודיע כי ה' אתנו‪ ,‬וגם במקום שכבר פס כל עזר מצד‬
‫הטבע תשועת ה' תשגבינו"‪.‬‬
‫סיכום‬
‫ראינו שתי גישות על מידת ההשתדלות של האדם והביטחון בה'‪ .‬גישתו של הרב דסלר‪,‬‬
‫הסובר כי יש למעט בהשתדלות עד למינימום ההכרחי‪ ,‬וגישתם של המהר"ל ושל הראי"ה‬
‫על ההכרח לעשות את המקסימום האפשרי מבחינה גשמית מתוך אמונה וביטחון מוחלט‬
‫בקב"ה שיעזור ויושיע בכל מצוקה אף בדרך הניסית והעל טבעית‪ .‬מתוך נקודת מוצא זו‬
‫ניתן להבין אחרת את סיפורו של נחום איש גם זו וכן לדקדק במעשיהם של אלישע בעל‬
‫כנפיים ורבי חנינא בן דוסא‪.‬‬
‫מדברי הראי"ה ראינו‪ ,‬כי במיוחד בעיתות מלחמה‪ ,‬יש צורך שהאדם ישים אל ליבו היטב‬
‫לבל ינכס את עוצמתו לכוחו הגשמי בלבד מחד‪ ,‬ומאידך עליו לדעת כי עליו לעשות את כל‬
‫הנדרש ממנו מבחינה עצמית כדי לחזות בתשועת ה'‬
‫והלוואי ונצליח שיקויים בנו‪:‬‬
‫"בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך‬
‫משאלות ליבך" )תהלים לז ג‪-‬ד(‪.‬‬
‫מתוך ביטחון ואמונה בה'‪ ,‬לאחר עשייה עצמית טובה‪ ,‬נזכה ל"והתענג על ה' ויתן לך‬
‫משאלות ליבך" ‪.‬‬
‫‪¤ ¤ ¤‬‬