ועשה טוב ` בטח בה
223 223 מחניך ג' הרב יהונתן רובין בטח בה' ועשה טוב לע"נ סבי ר' יהודה דב בן אברהם אהרן רובין ז"ל "איש תם ירא אלוקים וסר מרע". ההשתדלות והביטחון המוחלט בקב"ה היו אורח חייו. פתיחה א .גישתו של הרב א.א .דסלר ב .גישת המהר"ל ג" .אם אסק שמים שם אתה" ד .השתדלות וביטחון במלחמה סיכום פתיחה במהלך חייו ניצב האדם פעמים רבות בפני החלטות קרדינליות ,לדוגמא :החלטה על עבודה חדשה ,דילמה אישית או משפחתית .האדם המאמין יודע כי עליו להשליך את יהבו על הקב"ה" ,השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך" )תהלים נה כג( .אך באיזה נקודה ,באיזה שלב על האדם לומר 'זהו'' ,אני את שלי עשיתי' ,ומכאן עלי למלא את לבי בביטחון בה' שינווט את דרכיו נכונה? במאמר זה אנסה להציג שתי גישות שונות על הביטחון בה' ומידת ההשתדלות של האדם.1 נעיין בסיפור המפורסם על נחום איש גמזו )תענית כא:(. "זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר ,אמרו :מאן ייזיל? ייזיל נחום איש גם זו ,דמלומד בניסין הוא .שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות .אזל ,בת בההוא דירא .בליליא קמו הנך דיוראי ,ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא) .למחר כי חזנהו אמר: גם זו לטובה( .כי מטא התם ]שרינהו לסיפטא ,חזנהו דמלו עפרא[ בעא מלכא למקטלינהו לכולהו .אמר :קא מחייכו בי יהודאי! ]אמר: גם זו לטובה[ .אתא אליהו ,אדמי ליה כחד מינייהו ,אמר ליה :דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא ,דכי הוה שדי עפרא -הוו סייפיה ,גילי -הוו גירי ,דכתיב )ישעיהו מא( יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו .הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה ,בדקו מיניה וכבשוה, עיילו לבי גנזיה ,ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה .כי אתו ביתו בההוא דיורא .אמרו ליה :מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי? אמר להו :מאי דשקלי מהכא אמטי להתם .סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא ,אמרו ליה :האי עפרא דאייתי הכא -מדידן הוא ,בדקוה ולא אשכחוה ,וקטלינהו להנך דיוראי". 1 מאמר זה בא לעיין במידת ה'השתדלות' וה'ביטחון' ,ואין הכוונה כאן לעיון עד היכן מגעת השתדלותו של האדם בעבודה רוחנית .שכן בעבודה רוחנית יש צורך בחתירה אינסופית להשתפרות ולהתקדמות .ההתייחסות במאמר זה היא לענינים גשמיים פרטיים שיש לאדם ,וכן בעניני הכלל כדוגמת 'שעת מלחמה' וכד'. הרב יהונתן רובין 224224 בסיפורו של נחום איש גמזו מתוארת התערבות אלוקית על-טבעית המחלצת את נחום איש גמזו מגורל מר ואכזר. א .גישתו של הרב א.א .דסלר ע"פ הרב דסלר )המתוארת בספרו 'מכתב מאליהו' כרך א עמוד ' 188ביטחון והשתדלות'( יש בסיפור זה דוגמא קלאסית ליחס בין השתדלות האדם לבטחון בה' .משל למה הדבר דומה :לחבית מלאה יין .בין אם האדם מחבר ברז אחד או עשרה ברזים ,הכמות שתצא מהחבית לא תשתנה .לאדם יש שפע נתון משמים והשתדלות יתרה לא תועיל לו .זוהי הגישה של נחום איש גמזו .הוא את שלו עשה ,יצא לדרכו עם ארגז מלא אבנים ומרגליות למלך ,מכאן ואילך הוא השליך יהבו על ה' יתברך שיעזור לו ,ואפילו אם זה נוגד כל הגיון מעשי. וכך כותב הרב דסלר )שם(: "כל צורך להשתדלות בעניינים הגשמיים ע"פ מהלך הטבע בא מתולדת חטא אדה"ר ,שנאמר בקללתו :בזיעת אפיך תאכל לחם... וכיון שכל ענין ההשתדלות אינו אלא עונש וקללה ולא נתנה בו התורה שיעור ,אם כן הלא טוב לאדם שיפחית עצמו מן הקללה עד כמה שאפשר". אמנם התנאי לפרנסת האדם היא זיעת אפו ,אך מעולם לא ראינו אדם שמעונין להוסיף על עצמו עול וזיעה ,ולכן אין שום טעם בהשתדלות יתר על המידה .יש להשתדל רק על מנת לקיים את הנדרש ותו לא .התוצאה בסיפור של נחום איש גמזו לא היתה קשורה כלל למעשיו ,שהרי מדרך הטבע היה עליו לחזור ולהביא תיבה חדשה מלאה במרגליות ,אך כין ש"מזונותיו של האדם קצובים לו" הבין נחום איש גמזו כי הוא עשה את ההשתדלות, ומעתה יש לו לבטוח בה' שיעזור לו. גישתו זו של הרב דסלר קשה מאוד לביצוע .כיצד ידע האדם שמילא אחר מידת ההשתדלות בשיעור הנדרש ,ומעתה ורשאי הוא להשליך את כל יהבו על היושב במרומים? כן ניתן לשאול גם ,היכן עובר הגבול בין השתדלות לעצלנות ,איך יכול האדם להבחין אם יצרו הוא זה שקורא לו להניח את ההשתדלות ונמצא שהוא סתם עצל במלאכתו .ניתן להסיק כי גישתו זו של הרב דסלר אינה מותאמת לכל אדם .על האדם לעשות בירור פנימי יסודי על מנת לשים את הגבול הנכון בקו התחתון של ההשתדלות כדי שזו לא תהפוך לעצלנות ,וכן עליו לדקדק היטב בגבול השני של ההשתדלות ,שכן לדעתו של הרב דסלר אין כל טעם בהשתדלות יתר על המידה. ב .גישת המהר"ל המהר"ל )נתיב הבטחון( נוקט בהסתכלות שונה לגמרי על סיפורו של נחום איש גמזו: "וכאשר לקחו ממנו מה שרצה להביא דורון למלך אמר גם זו לטובה והניח העפר כי רצה להראות למלך את אשר עשו ואשר גנבו הדורון ממנו .ולכך שתק כאלו היה שם עוד הדורון וכאשר בא לשם פתח אותו כאלו לא ידע ואז היה רוצה להגיד מה שנעשה לו .וכאשר עשה כן כעס המלך כי לא האמין לו אליו כלל .וחד מן היועצים שהיה אליהו אמר כי דבר זה ראוי להיחשב סימן טוב כי דרך האומות הראשונים שהיו מנחשים בפרט במלחמות וזה שאמר היועץ כי אולי 225 225 מחניך ג' מעפרא דאברהם אבינו לסימן טוב ואין הפירוש שנעשה מזה חרב. והבן!" ניתן לומר כי המהר"ל 'הרס את הסיפור' ,מכיון שעל פי המהר"ל ,אין ניסים ,הכל טבעי לחלוטין ,ובניגוד להבנה הידועה ,נחום איש גמזו לא התכוון כלל להביא את העפר למלך כדורון ,אלא להתנצל בפניו ולהראותו כי כוונתו היתה טובה אך רימוהו בדרך .אין זה מוכרח כי יועץ המלך המכונה אליהו הוא אכן 'אליהו הנביא' .יתכן כי זה יועץ בשר ודם. העפר העל-טבעי שניצח מלחמות היה בסך הכל מעין קמיע להצלחה ולא חרב חדה .כל המופתים והניסים נעלמו מן הסיפור לחלוטין. מדוע שינה המהר"ל את הסיפור ,למה ראה צורך להופכו לטבעי כל כך? צריך לומר שהסיפור שונה ,כי לפי המהר"ל סגנונו הקודם של הסיפור אינו נכון מבחינה השקפתית! אי אפשר ללכת 'על עיוור' .האדם צריך לעשות את מלוא ההשתדלות ורק לאחר מכן הקב"ה יסייע לו .בסיפור של נחום איש גמזו היה לפי המהר"ל נסיון 'טבעי' להיחלץ מהצרה. עוד כותב המהר"ל )שם(: "בספר משלי' :בטח בה' בכל לבבך ואל בינתך אל תישען' .שלמה המלך רצה לומר ,האדם ישים בטחונו בו יתברך ,כי אך שצריך לעשות מעשיו בחוכמה ואין סומכין על הנס ,מכל מקום אל ישען על תבונתו בלבד רק יבטח בה' שהוא יוציא את הפועל מחשבתו אשר חפץ לעשות .ובשעת מעשה יחשוב כך". זו היתה דרכו של נחום איש גמזו .הוא כלכל את צעדיו בחוכמה והשליך על ה' את יהבו באומרו "גם זו לטובה" ,בשעת השתדלותו המקסימלית ,בטח בה'. לגישתו זו של המהר"ל ניתן למצוא חיזוק בהסתכלות על התנהגותם של גדולי ישראל כפי שמספרת לנו זאת הגמרא )שבת מט(. "שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה גזירה על ישראל ,שכל המניח תפילין ינקרו את מוחו .והיה אלישע מניחם ויוצא לשוק. ראהו קסדור אחד -רץ מפניו ,ורץ אחריו .וכיון שהגיע אצלו נטלן מראשו ואחזן בידו ,אמר לו :מה זה בידך? אמר לו :כנפי יונה .פשט את ידו ונמצאו כנפי יונה .לפיכך קורין אותו אלישע בעל כנפים". מדוע בכלל ברח אלישע .מדוע לא עמד במקומו ואמר אני את ההשתדלות שלי עשיתי, בטוחני כי הקב"ה שציווה עלי את מצוות התפילין יעזור לי להיחלץ מצרה זו? התנהגות דומה ניתן לראות אצל רבי חנינא בן דוסא )תענית כה:(. "חד בי שמשי חזייה לברתיה דהוות עציבא ,אמר לה :בתי למאי עציבת? -אמרה ליה :כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת - .אמר לה :בתי ,מאי אכפת לך? מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר לחומץ וידלוק .תנא :היה דולק והולך כל היום כולו ,עד שהביאו ממנו אור להבדלה". גם בסיפור זה ניתן לשאול ,מדוע רבי חנינא בן דוסא ניחם את בתו באומרו מי שאמר לשמן וידלוק יאמר לחומץ וידלוק ,הרי מי שאמר לחומץ שידלוק יכול גם לומר לאויר שידלוק? וכן יכול היה לומר רבי חנינא בן דוסא לבתו :אנו את שלנו עשינו הקב"ה ידאג לנו לנר שבת אפילו אם הנר שהודלק בחומץ יכבה. ניתן לראות מהתנהגות אלישע 'בעל כנפיים' ורבי חנינא בן דוסא ,כי יש חשיבות לעשיית האדם את המקסימום האפשרי מבחינתו .אלישע מנסה בכל כוחו לברוח ,כשיש השתדלות הרב יהונתן רובין 226226 מקסימלית יחד עם ביטחון מוחלט בעזרת הקב"ה ,אז גם ניסים יכולים לקרות והתפילין נהפכות לכנפי יונה .רבי חנינא בן דוסא בכוונה מכוון לכך שגם החומץ יכול לדלוק .פעולת האדם היתה בחומץ ועכשיו נכנסה שבת ואין יותר מה לשנות ,עכשיו צריך לבטוח בקב"ה שיעזור לנו כי אנחנו את המקסימום שיכולנו לעשות עשינו. הסיפור הבא )מופיע בגליון מס' 7של החוברת 'ניצוצות' בהוצאת ארגון 'ערכים'( ,יכול להמחיש לנו עד היכן היא מידת ההשתדלות ומתי היא משתלבת בביטחון בה'. "אדם חלם חלום .בחלומו מטייל הוא לאורך החוף והאלוקים עמו. בפאתי הרקיע הבזיקו לנגד עיניו מאורעות חייו .בצמוד לכל מאורע הבחין בשני זוגות עקבות בחול .זוג אחד היה שייך לו ,והשני - לאלוקים .כאשר תמונות חייו האחרונות הבזיקו מול עיניו פנה במבט לאחור להתבונן בעקבות שבחול .הוא הבחין שפעמים רבות במהלך חייו נראו בחול רק זוג עקבות אחד .הוא גם הבחין שאותן תקופות היו הקשות והעצובות שבחייו .הוא פנה לאלוקים' :אלקי, הלא בישרתני שאם אלך בנתיבך ,תלך עמי לאורך כל הדרך .אולם בתקופות המצערות והמיוסרות ביותר בחיי אני מבחין רק בזוג עקבות אחד .מדוע דווקא כשהייתי זקוק לך ביותר נטשתני ועזבתני?' והאלוקים השיב מן הדממה' :בני היקר לי מאד ,אני אוהבך ולעולם לא נטשתיך .במשך אותן תקופות של ניסיון וסבל בחייך ,הבחנת רק בזוג עקבות אחד ,כי בתקופות האלו נשאתי אותך על כפי!". בסיפור הזה האדם מזהה שבמקומות מסוימים בהם היה לו קשה עד מאוד יש רק זוג עקבות אחד בחול ,ותשובתו של האלוקים היא שבזמנים בהם לאדם היה כל כך קשה הוא נשאו על כפיו .ניתן לשאול וגם להניח כי אם האדם היה מתבכיין כבר בתחילת המסע, בצעדים הראשונים ביותר -הכל היה נכשל ,הוא לא היה מתקדם כלל .רק במקומות בהם האדם מותש לחלוטין ואינו יכול להמשיך לבד -שם ,האבא ,האלוקים ,אוסף אותו לחיקו ומסייע לו לעבור את המכשולים .כשהאדם עושה את כל ההשתדלות שהוא יכול אותה נשיאה על כפים יכולה גם להיות על טבעית ,זוג עקבות אחד ,הניסי ,הוא המוטבע בחול. זהו המסר העולה לפי המהר"ל מסיפורו של נחום איש גמזו .זהו דפוס ההתנהגות של אלישע בעל כנפיים ורבי חנינא בן דוסא. ההתחבטות בשאלה ,עד כמה יש להתעסק בהשתדלות העצמית העסיקה גם את משה רבינו )שמות יד טו-טז(: "ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו .ואתה מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבאו בני ישראל בתוך ָ הרם את הים ביבשה". משה והעם נמצאים במצב של חוסר אונים מוחלט .מצרים סוגרים עליהם מאחור והים לפניהם .הכתוב אמנם לא מספר לנו על פנייתו של משה אל הקב"ה אך מהפסוקים עולה כי משה זעק זעקה לקב"ה שיושיע את העם .תגובת הקב"ה כפי שמובאת בפסוקים מפתיעה למדי .מהפסוקים ברור כי התשובה למשה לא היתה :נטה ידך על הים ובקעהו ואחר כך "דבר אל בני ישראל ויסעו" .הדרישה היתה :תן פקודה לעם לנוע .שואל ה'אור החיים' הקדוש )שם(" :להיכן יסעו"?! מה ציפה הקב"ה מבני ישראל לעשות? 227 227 מחניך ג' הרש"ר הירש )בפירושו לפסוק טו( מסביר שמשה היה סבור שהישועה תבוא בצורת השמדת פרעה וכל חילו ללא צורך בפעולה כל שהיא מצד עצמו או מצד העם .תשובתו של הקב"ה היתה שהישועה עדיין תלויה בעם עצמו. "הצעד הראשון צריך שיעשה על ידי העם ועדיין עליו להיות ראוי לישועה על ידי ההוכחה המעשית שבליבו בטחון בה' ...תחילה יסעו הם וירדו לים בלא היסוסים וחששות ,ורק אז יסלול ה' את נתיב הישועה". ואכן המדרש )מדרש אגדה ]בובר[ במדבר פרק א ד"ה ]ז[ 'ליהודה נחשון'( מתאר לנו את הגורם לבקיעת הים: "למה נקרא שמו נחשון ,שירד לנחשול של ים תחלה בטרם שנבקע, ונו"ן מתחלף בלמ"ד ,כמו שמצינו נשכות לשכות ,נילוס נינוס :בן עמינדב .לכך נעשה נדיבו של הקב"ה ,לכך זכה יהודה למלכות, שנאמר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה )תהלים קיד ב( ,מלמד שקדש שמו של הקב"ה על הים ,לכך ישראל לממשלותיו )שם( ,נעשה מושל לישראל ,ולכך נקרא נחשון בן עמינדב". מהמדרש עולה ,כי על מנת לבקוע את המים היה צורך במהלך השתדלותי עד קצה היכולת .קפיצתו של נחשון בן עמינדב למים היתה מתוך ביטחון מוחלט בקב"ה ,אך היה צורך בהשתדלות מקסימלית -עד קצה גבול היכולת העצמית של האדם ,שם בנקודה זו הקב"ה מסייע בצורה הטובה ביותר ,גם אם צריך להפר חוקי טבע ,כי האדם עשה את כל מה שיכל מבחינה גשמית מתוך אמונה בה' שיעזור וינווט אותו לחוף מבטחים. ג" .אם אסק שמים שם אתה" "למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני ותדע .אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק .ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת .כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כלה .אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה .פליאה דעת נשגבה לא אוכל לה .אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח .אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך .אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים .גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך) ".תהלים קלט(. הקב"ה בהיותו חוקר לב ובוחן כליות יודע את מחשבות האדם .מבחין הוא האם האדם עושה את כל מה שיכול מבחינה עצמית ושם ידו מנחה ואוחזת לבל יפול .זוהי שירתו והוראתו של דוד המלך לדורות הבאים .יש צורך שהאדם יגיע עד השמים ,ואז -שם אתה! שם "ידך תנחני ותאחזני ימינך". מסופר על הרב צבי פסח פרנק כי בעת ההפגזות על ירושלים במלחמת השחרור,היה יורד מעליית הגג בה ישב ולמד למקום נמוך יותר על מנת לשהות במקום בטוח יותר ,אולם דווקא בעת שההפגזות היו כבדות מאוד עלה לעליית הגג וחזר ללמוד .כששאלוהו בני ביתו על פשר הדבר ענה להם :כל עוד ניתן להינצל על ידי ירידה לקומה התחתונה חובה לעשות כל מה שניתן על מנת להינצל ,אולם כאשר ההפגזות כה כבדות ואין הבדל היכן שוהים והכל בידי הקב"ה ,אזי אפשר לעלות חזרה ללמוד במקום הרגיל. הראי"ה קוק נתן הגדרה ברורה מהי השתדלות ומהו ביטחון ,וכיצד הביטחון משתלב בתוך אותה השתדלות )'עין אי"ה' ברכות א קמג(: "דרכי הביטחון הם השלמות האנושית ,אמנם הם נחלקים ,הביטחון הפשוט אם השעה צריכה לכך שיעשה נס ,או מצד האדם המעלה הרב יהונתן רובין 228228 שראוי לכך ,אבל הביטחון התמידי הוא להיות בוטח בה' שיעזור בהשתדלותו". על השימוש המוקדם והמיותר בביטחון מתנסח הראי"ה )שם ט קכ( אף ביתר חריפות: "הביטחון מוגדר כשנשלים את חוק ההשתדלות במה שהוא בידינו, ומה שאין יכולת שלנו מגיעה לזה שם הוא מקום הביטחון .כי במקום שהיכולת מתגלה חלילה להשתמש בביטחון ,שאין זה ביטחון כי אם הוללות ומסה כלפי מעלה". ובמקום אחר )שם שכב( הוא מתייחס לבעיה העלולה לקרות במהלך ההשתדלות והביטחון: "בצר לאדם יפנה לעזרה אל המפלט של שם ה' ,אל הקנינים הרוחניים שבהם לעולם ימצא נחם בצרה ומעוז בעת צר .אמנם לא תמצא לאדם הנחם והשמחה בעת צרה בביטחון ואמונה ,כ"א אם 2 הרבה לקנות לו את יקרתם בעת ההצלחה. ממילא אפשר להגדיר מהדברים מהו ביטחון מזויף :כשאדם מתחיל לבטוח בה' דווקא כשהתייאש מכל ההשתדלויות שעשה .אין זו הכוונה ,אלא שגם בזמן ההשתדלות יש ביטחון בה' ,כדברי המהר"ל שראינו לעיל.3 ד .השתדלות וביטחון במלחמה בהתייחסו לגדר האומץ הגשמי והביטחון בה' בעת מלחמה כותב הרב: "ע"כ יוכל הטוען לטעון כי מושגי דעת יראת אלוקים יחלישו את אומץ העם באשר לפי האמת מתבאר "כי לה' המלחמה" ,ולולא עזרת ה' שווא זרע אדם .אבל זו טעות מוחלטת ,כי אין גדר הבטחון וההיתלות אל ישועת ה' בא למעט את כל כוחות הגבורה האפשריים, כ"א להשכיל את העם שלא בכח הגבורה הבשרית לבדה ישיגו את מאויים ...אבל כשישים רק אל הגבורה הגשמית פניו וע"ד הכשרון הרוחני לא יביט ולא יתבונן הלא ירד במעלות רוחו ואין תועלת נמצא בהצלחתו ,ודאי לא יצליח כי אין ה' עמו". בניגוד לשאר העמים ,בהם הניצחון בשדה המערכה תלוי במידת האומץ והביטחון העצמי של הנלחמים ,בעם ישראל לא ניתן להישען רק על האומץ של העם הנלחם יש צורך גם במוסר רוחני המלווה את המלחמה והוא המהווה חיבור אל הקב"ה ויוביל לניצחון .כל חשיבה אחרת ,בין אם הישענות רק על העוצמה הגשמית האפסית של האדם ,ובין אם תלות מוחלטת בקב"ה ללא נקיפת אצבע למען המלחמה מובילה אל כישלון צפוי בשדה המערכה. גם ממלחמת יריחו ניתן ללמוד על היחס בין ההשתדלות והביטחון )שם ט יד(: "המלחמה הראשונה שנלחמו ישראל בכיבוש הארץ העיקרית 'מלחמת יריחו' ,הוצרכה לה ערך ציור כללי ,על יחש ההסמך על הנס עם חריצות והשתדלות של עוצמה וגבורה ,שגם אלה הם משמשי תקומת האומה הדרה וכבודה,ועם זה כל שאיפותיה הרמות בגאון 2 3 הרב מדבר על המרפה עצמו מדברי תורה .אכן לא ניתן לקנות השתדלות וביטחון ללא עמלה של תורה וקיום מצוות כדברי הגמ' שם" :אפילו מצווה אחת". "רק יבטח בה' שהוא יוציא את הפועל מחשבתו אשר חפץ לעשות .ובשעת מעשה יחשוב כך". 229 229 מחניך ג' ה' .ע"כ היתה ההוראה ,שאמנם רק בזה המצב יצדק ההעזר בניסים, במקום שאין יד ההשתדלות וגבורת האדם מגעת שם ,ע"ז יועילו הניסים ,להודיע כי ה' אתנו ,וגם במקום שכבר פס כל עזר מצד הטבע תשועת ה' תשגבינו". סיכום ראינו שתי גישות על מידת ההשתדלות של האדם והביטחון בה' .גישתו של הרב דסלר, הסובר כי יש למעט בהשתדלות עד למינימום ההכרחי ,וגישתם של המהר"ל ושל הראי"ה על ההכרח לעשות את המקסימום האפשרי מבחינה גשמית מתוך אמונה וביטחון מוחלט בקב"ה שיעזור ויושיע בכל מצוקה אף בדרך הניסית והעל טבעית .מתוך נקודת מוצא זו ניתן להבין אחרת את סיפורו של נחום איש גם זו וכן לדקדק במעשיהם של אלישע בעל כנפיים ורבי חנינא בן דוסא. מדברי הראי"ה ראינו ,כי במיוחד בעיתות מלחמה ,יש צורך שהאדם ישים אל ליבו היטב לבל ינכס את עוצמתו לכוחו הגשמי בלבד מחד ,ומאידך עליו לדעת כי עליו לעשות את כל הנדרש ממנו מבחינה עצמית כדי לחזות בתשועת ה' והלוואי ונצליח שיקויים בנו: "בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה והתענג על ה' ויתן לך משאלות ליבך" )תהלים לז ג-ד(. מתוך ביטחון ואמונה בה' ,לאחר עשייה עצמית טובה ,נזכה ל"והתענג על ה' ויתן לך משאלות ליבך" . ¤ ¤ ¤
© Copyright 2024