‫גליון מס' ‪ ,39‬מאי ‪ / 1026‬ניסן‪-‬אייר תשע"ו ‪http://www.degania-b.org.il‬‬
‫חג עצמאות שמח‬
‫לכל קהילת דגניה ב'‪ ,‬לבני המשפחות ולמדינת ישראל‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫צוות העלון – רינה זהרוני‪ ,‬אפרת לויטן‪ ,‬לירון שרת‪ ,‬אנה לובין‬
‫ארביטי‪ .‬מייל‪[email protected] :‬‬
‫מה בעלון?‬
‫יום הזכרון תשע"ו ‪..............................................................‬‬
‫מהלך הקרב על דגניה ב' ‪......................................................‬‬
‫משולחנו של יו"ר וועד ההנהלה – אגודה קהילתית ‪....................‬‬
‫משולחנו של מנהל הקהילה ‪..................................................‬‬
‫משולחנו של יו"ר הקיבוץ ‪....................................................‬‬
‫נוסטלגיה ‪.........................................................................‬‬
‫רגע ישראלי בחיים שלך ‪......................................................‬‬
‫עושים תרבות ‪....................................................................‬‬
‫אצלנו בדגניה ב' ‪.................................................................‬‬
‫לזכרם ‪.............................................................................‬‬
‫סיכום תקופה באגף בינוי ותשתיות ‪........................................‬‬
‫יומן נעורים ‪......................................................................‬‬
‫חינוך ‪.............................................................................‬‬
‫ספורט ‪...........................................................................‬‬
‫אוכל ‪..............................................................................‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪9‬‬
‫‪12‬‬
‫‪17‬‬
‫‪11‬‬
‫‪19‬‬
‫‪21‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪26‬‬
‫נזכור את בנינו וחברינו היקרים‬
‫אברהם בן‪-‬חנוך‬
‫אביהו אפרת‬
‫אורי אפשטיין‬
‫אלישע בן‪-‬עמי‬
‫אשר פרנק‬
‫אפרים קליין‬
‫בנימין סלע‬
‫ברוך בורונובסקי‬
‫גדעון אדר‬
‫חיים רוטנברג‬
‫חנן בן‪-‬שלום‬
‫יהודה וייס‬
‫יונה וולף‬
‫יונתן וייסבורט‬
‫מרדכי כצנלסון‬
‫משה כהן‬
‫עודד וגמיסטר‬
‫עמרם אוסלנדר‬
‫פטל זייצ'יק‬
‫פסח מימון‬
‫צבי קוטנר‬
‫רן שן‬
‫רפאל בן‪-‬עמי‬
‫רפאל קרוצ'יק‬
‫רפאל כהן‬
‫שמואל אגין‬
‫שמואל ויגדור‬
‫שנפלו במערכות ישראל על הגנת דגניה ב'‪ ,‬העם והארץ‪.‬‬
‫יהי זכרם ברוך‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫מהלך הקרב על דגניה ב' –‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"א באייר תש"ח–‪84.1.5.02‬‬
‫‪ – 01:20‬הרעשה כבדה של תותחים‪ ,‬מרגמות ומקלעים‪ .‬נפגעה הבריכה והמים אזלו ממנה‪.‬‬
‫‪ – 00:00‬בעמדה ב' נפצעו ‪ 1‬חברים‪ 1 .‬קשרים וחבר אחד מהתגבורת‪ .‬העמדה נעזבה ואנשיה‬
‫נערכו בתוך תעלת הקשר‪.‬‬
‫‪ – 00:10‬הטנקים מחפים באש על התקדמות הרגלים‪ ,‬שהגיעו עד ‪ 100‬מ' מהגדר שלנו‪.‬‬
‫‪ – 06:30‬טנקים ומשריינים מתמרנים בשטח ומרעישים את האזור‪.‬‬
‫‪ – 03:30‬התקפה מחודשת של רגלים כחיפוי רכב משוריין‪ .‬פתחנו באש‪ .‬ההתקפה נהדפה‬
‫שנית כמרחק ‪ 100‬מ' מהגדר‪.‬‬
‫‪ – 03:10‬משה כהן נפצע קשה‪.‬‬
‫‪ – 09:00‬הרעשה כבדה על האזור‪ .‬חדר‪-‬האוכל והצריף שלידו עולים בלהבות‪.‬‬
‫‪ – 22:20‬טנקים ומשוריינים נערכים שוב להתקפה‪ .‬עצרנו את האש שלנו ונתנו להם להתקדם‪.‬‬
‫פגז של תותח חדר לעמדה ג'‪ .‬פולה נהרג‪ .‬יונה ו' נפצע קשה‪.‬‬
‫‪ – 22:10‬הגיעה תגבורת ‪ - -‬מחלקה של ‪ 10‬איש‪ .‬חילקנו אותם בין אנשינו‪.‬‬
‫‪ – 21:00‬חיל רגלים‪ ,‬בחיפוי טנקים‪ ,‬הגיע עד למרחק של ‪ 100‬מ' מהגדר‪ .‬פתחנו באש והאויב‬
‫התחיל לסגת‪ ,.‬פרט לטנק אחד‪ ,‬שהגיע למרחק של ‪ 210‬מ' מהשער הצפוני ונעצר‪.‬‬
‫כעבור זמן מה הצטרף אליו עוד טנק אחד‪.‬‬
‫‪ – 23:00‬התצפית הודיעה על תנועת אויב בתוך הקוצים שבמרחק ‪ 60‬מ' מעמדה א'‪ .‬נִזרקו‬
‫רימונים ופתחנו בצליפה מעל לעמדה א'‪ .‬האויב נסוג‪ ,‬בהשאירו שלושה הרוגים בתוך‬
‫הקוצים‪.‬‬
‫‪" – 21:00‬הארטילריה" שלנו‪ ,‬שהוצבה באלומות‪ ,‬פתחה באש על ריכוזי האויב‪ ,‬שהתחיל‬
‫לסגת‪ .‬חילופי היריות בין התותח שלנו ותותחי האויב נמשכו עד לשעה ‪.20:00‬‬
‫‪ – 20:00‬הגיעה תגבורת נוספת – מחלקה בגודל ‪ 30‬איש‪.‬‬
‫‪ – 23:00‬אנשי האזור והתגבורת מקבוצת כנרת ומעגן הוצאו מהקווים‬
‫למנוחה‪.‬‬
‫נפצעו באותו קרב – ‪ 11‬חברים‪.‬‬
‫נפלו בקרב‪ :‬רפאל בן‪-‬עמי‪ ,‬יונה וולף‪ ,‬משה כהן‪ ,‬חיים רוטנברג‪ ,‬ברוך‬
‫ברונובסקי‪ ,‬שמואל ויגדור‪ ,‬עמרם אוסלנדר‪.‬‬
‫מטרה ראשונה לפגזים שימש‬
‫מגדל המים שלנו‬
‫רשמה‪ :‬רינה זהרוני‬
‫ילדים ליד התעלות לפני שפונו לחיפה‬
‫‪1‬‬
‫חודש טוב לכולנו‪,‬‬
‫קהילה היא קבוצת פרטים‪ ,‬שיצרו קשרים חברתיים‪ ,‬הפועלים בגבולות מסוימים‪ ,‬מקושרים‬
‫למקום‪ ,‬ויש להם מאפיין‪ ,‬רצון או עניין משותפים‪.‬‬
‫האדם מטבעו הוא ייצור חברתי‪ ,‬שיש בו צורך להשתייך לקהילה‪ ,‬ולמרות השוני בהגדרות‬
‫הקהילה‪ ,‬המשותף לסוגי הקהילות הוא הרגשת הזהות של חברי הקהילה‪ ,‬היוצרת תחושה‬
‫שהאדם אינו לבד‪.‬‬
‫האם כל אחת ואחד מאיתנו אכן מרגיש תחושת שייכות לקהילת דגניה ב'? האם כולנו חווים את‬
‫הרגשת הזהות והשייכות לקהילת דגניה ב'?‬
‫אם לא‪ ,‬אז מדוע? מה ניתן לעשות על מנת לחבר את פרטיה השונים של הקהילה תחת מכנה‬
‫משותף רחב ועמוק‪ ,‬בלתי ניתן לערעור?‬
‫לדעתי‪ ,‬על מנת להשיג יעד זה עלינו לנסות כל הזמן לחפש את אותן נקודות וקווים בסיסיים‬
‫משותפים‪ ,‬החשובים באמת לכולנו‪ ,‬ואשר מרכיבים את הבסיס לתחושת השייכות למקום‪.‬‬
‫חייהם של בני האדם סובבים לרוב סביב שלושה מישורים‪:‬‬
‫‪ ‬עבודה‬
‫‪ ‬בית‪/‬משפחה‬
‫‪ ‬מקום בילוי – מקום ללא מחויבויות‪ ,‬בארצות האנגלוסקסיות זה יהיה הפאב בו מבלים‬
‫בדרך בין העבודה לבית‪ ,‬יכול להיות גם מועדון ספורט או המועדון לחבר בקיבוצים "של‬
‫פעם"‪ .‬התכונה המאפיינת מקום כזה היא העדר התכליתיות שבו‪ ,‬העדר המחויבות‪,‬‬
‫האדם נמצא במקום כזה כי נעים לו‪ ,‬ולא כי הוא צריך להיות בו‪.‬‬
‫הקהילה יכולה למלא את מקומם של כל אחד מהמישורים האלו – אם כי לרוב היא באה למלא‬
‫את הצורך בבילוי ומילוי שעות הפנאי – פה מקומנו העיקרי‪ ,‬לייצר תוכן ומילוי לשעות הפנאי‪,‬‬
‫שיחבר את כולנו לקהילה אחת מגובשת‪ .‬אנו עושים זאת דרך החינוך‪ ,‬התרבות‪ ,‬הספורט והנוי‪.‬‬
‫עדיין ארוכה הדרך להגשמת יעדים ומטרות אלו‪ ,‬אך אנו בדרך לשם‪ .‬יום הזכרון ויום העצמאות‬
‫הם הדוגמא הטובה ביותר לעוצמתנו ואחדותנו‪.‬‬
‫אני מאחל לכולנו שנדע לעבור את הימים המורכבים הללו ונדע לשלב בין היגון והשמחה ביחד‪.‬‬
‫בואו נפקח עינינו‪ ,‬בפרט בימים אלו‪ ,‬לאותם חברים שהקהילה התנתקה מהם (או הפוך)‪ ,‬נשלב‬
‫ידיים ונחזירם בחיבוק לתוכנו‪ ,‬בואו נעזור לכל אחת ואחד מאיתנו לשאת בגאווה את השם‬
‫דגניה ב' ולהרגיש שייך‪.‬‬
‫חג שמח לכולנו‪,‬‬
‫ניר‬
‫ניר אלפרט‪ ,‬יו"ר ועד ההנהלה‪ ,‬אגודה קהילתית‬
‫‪3‬‬
‫לקהילת דגניה ב' שלום וברכה‪,‬‬
‫ושוב הגיע יום עצמאות‪ ,‬ואנו חוגגים את תקומת מדינת ישראל‪ .‬חיפשתי ומצאתי את דבריו של‬
‫יוסף קלוזנר (היסטוריון‪ ,‬חוקר ספרות‪ ,‬איש רוח ישראלי‪ ,‬ממקימי האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫נפטר ‪.)2903‬‬
‫מיום העצמאות לחג העצמאות ‪ /‬יוסף קלוזנר‬
‫אין חולקים בדבר‪ ,‬שיום העצמאות‪ ,‬יום ה' באייר‪ ,‬הוא יום‪-‬זיכרון למאורע הגדול ביותר‪ ,‬שאירע‬
‫לישראל במשך אלפיים השנים האחרונות‪ :‬ביום זה הוקמה מדינת ישראל‪...‬‬
‫אבל ליותר מכך ראוי היום הגדול‪ :‬יום‪-‬העצמאות צריך להיפך לחג‪-‬העצמאות‪.‬‬
‫‪...‬בשלוש מאות שישים וארבע ימות‪-‬השנה‪ ,‬אנו עוסקים בביקורת‪ .‬אנו מבקרים את סידרי‪-‬המדינה‪,‬‬
‫ואת ראשי‪-‬המדינה‪ .‬אנו מונים את הטעויות המרובות שטועים המנהיגים שלנו והשרים שלנו‪ .‬אנו‬
‫צוברים ומערימים תילי‪-‬תילים של ליקויים‪ ,‬שאנו רואים ומרגישים אותם בכל פינה‪ ,‬שאנו פונים‬
‫במדינתנו הצעירה‪...‬‬
‫אבל יום אחד בשנה צריך שיהיה לאומה במדינתה יום של חג באמת‪ .‬בו‪ ,‬ביום אחד ויחיד זה‪ ,‬הקיטרוג‬
‫צריך להשתתק‪ ,‬והביקורת החריפה צריכה לפסוק‪ .‬ודאי‪ ,‬גם יום זה צריך להיות יום של חשבון הנפש‪,‬‬
‫אבל צריך החשבון להיות אחר‪ :‬הוא צריך להיות חשבונו של מה שהושג‪ ,‬של מה שנשתנה לטוב‬
‫בכלל ושל מה שניתקן ונשתכלל בשנה האחרונה בפרט‪ .‬יום אחד בשנה זו‪ ,‬יומו של חג‪-‬העצמאות‪,‬‬
‫צריך להביא בפני העם את החשבון של הפסיעות הגדולות והקטנות‪ ,‬שפסעה המדינה לקראת אותן‬
‫המטרות של התרחבות‪ ,‬התקדמות והתעלות‪ ,‬שהציג החזון הלאומי לעצמו בשאר שלוש מאות שישים‬
‫וארבע ימות השנה‪.‬‬
‫‪...‬לא הכל ירוד ומנוון‪ .‬יש גם הרבה שתילים רכים‪ ,‬שיכולים לגדול ולהיות לגפנים אדירות‪.‬‬
‫ומכאן התביעה שיום‪-‬העצמאות ייהפך לחג‪-‬העצמאות‪ .‬חג‪ ,‬שבו נביא חשבון לא רק למה שאנחנו‬
‫חסרים אלא גם למה שהשגנו‪.‬‬
‫‪...‬צריך יום‪-‬העצמאות להיפך ליום הנחמה ועליית הנשמה ‪ -‬לחג‪-‬העצמאות‪ .‬ואז יידע ישראל להעריך‬
‫את המאורע של התקומה המדינית והרוחנית בכל גדלותו ותפארתו‪ .‬אז תשוב השמחה למעונותנו והגוי‬
‫כולו ירגיש בכל נימי‪-‬נפשו את דברי הכתוב הנהדר שבאחד ממזמורי ההלל‪" :‬זה היום עשה ה' ‪ -‬נגילה‬
‫ונשמחה בו‪".‬‬
‫אף אנו בקהילתנו הקטנה‪ 361 ,‬ימים (‪..‬וחצי)‪ ,‬מונים אחת לאחת את הטעויות שעושים‬
‫בהנהלה ועורמים במדרכות תילי תילים של טענות‪ .‬הבה נסתכל‪ ,‬ולו גם רק ביום אחד‪ ,‬על היש‪,‬‬
‫על העשייה הרבה ועל תנופת היצירה‪.‬‬
‫יצירה של קהילה אחת‪ ,‬המנהלת את עצמה באופן דמוקרטי‪ ,‬המאפשר לכל אחד לתת לעצמו‬
‫ביטוי‪ ,‬כחלק מפסיפס אנושי גדול‪ ,‬המהווה את תמונתה של דגניה ב' ערב יום העצמאות תשע"ו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫דרך וחזון‬
‫מילים ‪:‬יוסי ויליאן‬
‫אם המסע עוד מתארך‬
‫ואם הדרך ארוכה‬
‫זוהי ארצנו‬
‫כאן נבנה בתינו‬
‫ואם זורעים פה בדמעה‬
‫ברינה יקצורו‬
‫זוהי ארץ הבחירה‬
‫הבה נתלכדה‬
‫יד אל יד נושיטה‬
‫אנו קני המנורה‬
‫ואסיים בקטעים מברכה עתיקה אותה אני מאחל לקהילתנו כולה‪ :‬שנזכה תמיד‬
‫לאחוז במידת השלום‪ ,‬ויהיה שלום גדול באמת בין כל אדם לחברו‪ ,‬ולא תהיה שום‬
‫מחלוקת אפילו בלב בין כל בני אדם‪ ,‬ויהיה כל אדם אוהב שלום ורודף שלום תמיד‬
‫באמת ובלב שלם‪ ,‬ולא נחזיק במחלוקת כלל לעולם ואפילו נגד החולקים עלינו‪ ,‬ולא‬
‫נבייש שום אדם בעולם‪.‬‬
‫שנת עצמאות טובה‪ ,‬שמחה ומאושרת‪,‬‬
‫נדב‬
‫נדב אמיתון‪ ,‬מנהל הקהילה‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪0‬‬
‫את שישים ושמונה שנות עצמאותנו נציין בהתייחדות עם זכרם של בנינו ובנותינו‪ ,‬אשר הנחילו‬
‫לנו את עצמאותנו‪ .‬בערב יום העצמאות חובה עלינו לזכור ולהזכיר את תקומת העם בארץ‬
‫ולהעלות על נס את ההישגים האדירים בכל תחומי החיים‪ .‬עבורנו זאת היא מחוייבות לעמוד‬
‫באתגרים הרבים העומדים בפנינו לעתיד מבטיח גם לבנינו אחרינו‪.‬‬
‫העצמאות היא גם יכולת ההגנה העצמית‪ ,‬גם היכולת לקבץ גלויות‪ ,‬גם היכולת לכונן משפט צדק‬
‫וגם היכולת לממש בחירה חופשית‪.‬‬
‫בחירה חופשית‪ ,‬הגם שאינה משוחררת מלחצים ומקשיים‪ ,‬מאפשרת לנו לעצב את דרכנו מתוך‬
‫חרות פנימית ולהפוך משבר לאתגר ולחץ לתסיסה פנימית חיובית‪.‬‬
‫עצמאות ובחירה נועדו לאדם עצמו ולא פחות מכך לקהילה‪ .‬אין היא אומרת שכל שנרצה לכונן‬
‫יצליח‪ ,‬ושהחלומות יתגשמו במלואם‪ ,‬ואף על פי כן‪ ,‬מה שאנחנו חוגגים ביום העצמאות הוא‬
‫הקמת מערכת אפשרית ומכוננת לבחירה חופשית טובה ולנטילת אחריות על חיינו בעצמנו‪,‬‬
‫בראש ובראשונה לכונן את העתיד שלנו‪.‬‬
‫יש שיבחרו להצטרף לאלה המקטרים על מצבה של המדינה‪ ,‬של הקיבוץ והקהילה‪ ,‬ויש שחולמים‬
‫חלומות שאין בהם נטילת אחריות על הדרכים להגשמתם‪ ,‬ואילו אנחנו נבחר בהזדמנות להודות‬
‫על הטוב ולממש את הזכות הגדולה לעצמאותנו‪ ,‬בין בהצבת המטרות אליהן אנו שואפים ובין‬
‫בעיצוב הדרכים בהן אנו מתכוונים לפעול‪ .‬נתייחס אל יום העצמאות כאל הזדמנות בה זכינו‪,‬‬
‫ונפעל לכך שתעורר רוח חדשה ונכונה ותמלא את הלב שמחה ואחריות גדולה‪.‬‬
‫חג עצמאות שמח!‬
‫רוני קינן‬
‫רוני קינן‪ ,‬יו"ר הקיבוץ‬
‫אי שם בסדום‪ ,‬מוקמת תחנת כוח של‬
‫מפעלי ים המלח‪,‬‬
‫ובתוך התחנה מערכת אויר דחוס של‪...‬‬
‫חזלינו אומרים ‪ -‬דע מנין באת ולאן‬
‫אתה הולך‪.....‬‬
‫אני יודע מנין באתי ‪...‬‬
‫אבישי ירדן‬
‫הביא לפרסום‪ :‬שלמה ירדן‬
‫‪6‬‬
‫מספר הקהל לחודש אייר – מאי‬
‫לפני ‪ 05‬שנה – אייר‪-‬מאי תשכ"ו– ‪– 1966‬‬
‫‪ ‬אֵ רחנו את הסופר הרוסי קונסטנטין סימונוב‬
‫ואיחלנו לו שיראה את המציאות בארץ בעיִ ן פקוחה‪.‬‬
‫‪ ‬ועדת החברה מציעה לקבל חברים לקבוצה בהצבעה‬
‫חשאית‪.‬‬
‫‪ ‬נדונה האפשרות לתת לחבר לבחור סוג העיתון אותו הוא‬
‫מבקש באופן קבוע‪.‬‬
‫‪ ‬בתינו הומים מתינוקות – לאור הילודה הגבוהה בשנה‬
‫שעברה והילודה הנראית לעיִ ן בעתיד‪ ,‬מציעה ועדת החינוך‬
‫לבנות בית חדש לפי מתכונת האיחוד‪.‬‬
‫‪ ‬קבוצת הכדור‪-‬עף שלנו גברה על קבוצת טירת‪-‬צבי ‪.2:3‬‬
‫אֵ רחנו את קבוצת הכדורסל הפולנית "ויטלה" במשחק נגד‬
‫עמק‪-‬הירדן ונוצחנו בהפרש ‪ 20‬נקודות‪.‬‬
‫‪ ‬המא"ז מסר הוראות שמטרתן למנוע הנחת מטעני חומר‪-‬‬
‫נפץ ע"י מחבלים מתחת לבתים‪.‬‬
‫לפני ‪ 45‬שנה – אייר‪-‬מאי תשל"ו – ‪– 1976‬‬
‫‪ ‬יום‪-‬העצמאות – חגגנו כמיטב המסורת והרוח הטובה בתוספת טיול מעניין בהדרכת סגן‪-‬‬
‫אלוף אביגדור קהלני‪ ,‬שפקד על קרב הבלימה ברמה במלחמת יום‪-‬הכיפורים‪.‬‬
‫‪ ‬מסיבת השוודים – החברה "השוודית" קיימה פגישה אצלנו לציון ‪ 30‬שנה לעלייתם ולבואם‬
‫אלינו‪ .‬בערב על‪-‬שפת הכינרת ולמחרת במועדון ועל‪-‬יד הבריכה התגלגלו סיפורים וזיכרונות‬
‫מהימים של ראשית קליטה והסתגלות בארץ‪ .‬החברה שמרה על קשרים הדוקים בין החברים‬
‫והמדריכים והמטפלות שליוו אותם בדרכם‪ .‬ב"דף‬
‫השבוע" ‪ 391‬מופיעות רשימות של שלום קופר‪ ,‬נחום‬
‫קלרמן ורחל גלר לציון המפגש‪.‬‬
‫לפני ‪ 35‬שנה – אייר‪-‬מאי תשמ"ו – ‪– 1916‬‬
‫‪ ‬בליל חג העצמאות – טכס מרשים של הנפת דגלים‬
‫והדלקת משואות ברחבת חדר‪-‬האוכל ובסיומם ארוחה‬
‫חגיגית בחדר‪-‬האוכל‪ .‬למחרת – יום ספורט שבמרכזו‬
‫אליפות ענפי המשק בכדורסל‪ .‬אחר‪-‬הצהריים – שעשועים‬
‫ופיקניק בבריכה‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ ‬לסיום אירועי חג העצמאות – מסיבת חברים‪ .‬הסיפורים והשירה קלחו עד שעה מאוחרת של‬
‫הלילה – עד אשמורת שניה‪.‬‬
‫‪ ‬סוף עונת האבטיחים – בהתגייסות כללית וממושכת של חברים ובני‪-‬נוער ובמיוחד של בני‬
‫בית‪-‬ירח‪ ,‬הצלחנו לאסוף את יבול האבטיחים משטח של ‪ 210‬דונם‪ .‬סה"כ כ‪ 300-‬טון‪ .‬הפעם‬
‫התגייסו מטף ועד זקן‪ .‬המחיר – ירוד‪ .‬ההישגים החקלאיים והארגוניים נותנים תקווה לשנים‬
‫הבאות‪.‬‬
‫‪ ‬ערב יהדות תימן – התמונה‪ ,‬בצליל ובריקודים‪ ,‬בתלבושות מסוגננות התקיים ערב "יהדות‬
‫תימן"‪ ,‬שהתחיל בהובלת כלה וחתן לרחבת חדר‪-‬האוכל‪ .‬משתתפים רבים הגיעו מהאזור‬
‫ומבני העדה התימנית שהזדמנו בסביבה‪.‬‬
‫ליקטה מ"ספר הקהל" – רינה זהרוני‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪8‬‬
‫רגע ישראלי בחיים שלך‬
‫בחודשים האחרונים עסקתי רבות בראיונות של מאות אנשים שהציגו את‬
‫עצמם (כל אחד בדרכו) והיה עליהם לענות על השאלה‪ ,‬שמאות התשובות עליה‬
‫יוצרות ִמרקם ישראלי מגוון שכולו ישראלי‪ ,‬כולו אנחנו הישראלים‪ .‬הנשאלים‬
‫היו צריכים לענות במהירות על השאלה‪:‬‬
‫מהו הזיכרון הראשון שעולה לנגדם כשאומרים להם "רגע ישראלי בחיים שלך?"‪.‬‬
‫בין הנשאלים היו גם מדגניה ב'‪ .‬להלן חלק מהראיונות‪:‬‬
‫דני זריהן‪ :‬בן ‪ 10 ,61‬שנה בארץ‪ .‬עליתי לבד מהאיים הקנרים‪ .‬הצטרפתי לדגניה ב' ב‪ 00-‬ומאז‬
‫אני בקיבוץ‪ .‬עוסק בכמה תחומי אומנות וגם במחשב‪.‬‬
‫הרגע הישראלי הראשון שאני נזכר בו הוא – הצבא‪ ,‬כי שם הרגשתי שאני כבר שייך לפה‪.‬‬
‫התגייסתי שנתיים אחרי שעליתי‪.‬‬
‫דני המשיך ואמר‪ :‬הישראליּות בשבילי זה הדּוגריּות‪ ,‬אומרים ישר הכל בפנים‪ .‬אני בא ממקום‬
‫ששקלנו את התשובות לאנשים על מנת לא לפגוע‪ .‬יש לי סיפור על ישראליות‪:‬‬
‫כשלימדתי אומנות בבי"ס ויצו בחיפה‪ ,‬ביום‪-‬העצמאות המנהל אמר לכל‬
‫התלמידים והמורים להביא חפץ שמסמל עבורם את הישראליּות‪ .‬היו שהביאו‬
‫פלאפל‪ ,‬כובע טמבל‪ ,‬פטיש‪-‬רעשן של יום‪-‬העצמאות ועוד‪ .‬אני הלכתי למוסך לקחתי‬
‫מיוסי שבתאי אגזוז (מפלט) של אוטו ובקצה שלו תליתי נעל של תינוק‪ .‬התצוגה‬
‫היתה בתוך אולם הספורט של בית‪-‬הספר ודגל ישראל היה‪ ,‬כמובן‪ ,‬במרכז‪.‬‬
‫בטי לובין – אני סבתא בטי‪ ,‬בת ‪ .03‬אֵ ם לשניים‪ ,‬סבתא ל‪ ,6-‬חברת דגניה ב'‪ ,‬עליתי לארץ‬
‫מארה"ב בינואר ‪.2903‬‬
‫הייתי מתנדבת שנה וחצי מ‪ 60-‬עד ‪ 69‬וחזרתי לארה"ב‪ .‬ידעתי‬
‫שאחזור לישראל‪ ,‬במשפחה ידעו שאחזור‪ .‬לקח לי ‪ 1‬שנים‬
‫לחסוך כסף ולעלות‪ .‬בזמן הזה היה לי קשה להתקשר עם‬
‫אנשים שלא היו בארץ‪ .‬התקופה הזאת היתה בלב ועשתה –‬
‫שזה המקום שלי‪.‬‬
‫בטי נזכרת ברגע ישראלי משמעותי בחייה‪ :‬מלחמת יום‪-‬כיפור‪ .‬גרתי בדירה בטבריה‪ .‬עבדתי‬
‫כאחות בבית חולים פוריה‪ .‬הייתי בדירה שלי ופתאום שמעתי מטוסים‪ .‬הבנתי שמשהו קרה‪,‬‬
‫ראיתי חיילים עם טלית רצים ברחוב‪ .‬הבנתי שיש מלחמה‪ .‬הדלקתי רדיו‪ .‬היה לי אוטו‪ ,‬לקחתי‬
‫תיק ומפתחות ונסעתי לבי"ח‪ .‬בדרך אספתי חיילים‪ .‬בטרמפ הם סיפרו לי‪ ,‬פחות או יותר‪ ,‬מה‬
‫קרה‪ .‬זה רגע ישראלי בחיים שלי עם עבודה שעות על שעות במחלקה הכירורגית‪ .‬כשחיילים‬
‫התחילו להגיע שכבו חיילים עם שקיות‪-‬דם‪ ,‬והמנתח קרא לי לעזרתו‪ ,‬מהר‪ .‬אחר‪-‬כך קראו לי‬
‫למחלקת כביות ושם נשארתי‪ .‬היה קשה‪ ,‬אחרים עברו כמה מלחמות ולי זו היתה המלחמה‬
‫הראשונה‪ ,‬אך לרגע לא חשבתי לעזוב – הייתי ישראלית עוד יותר‪.‬‬
‫יגאל בָ ארי – בן ‪ ,01‬יליד עפולה‪ ,‬גדלתי‪ ,‬התחנכתי והתבגרתי בעפולה‪.‬‬
‫רגע ישראלי – חג העצמאות‪ .‬מבחינתי החג הכי חשוב‪ .‬בעיקר בילדות בעפולה‪ ,‬החגיגות שתמיד‬
‫התקיימו כל שנה בעפולה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫בחיוך יגאל נזכר בעוד שני רגעים ישראליים משמעותיים לדעתו‪ :‬אני זוכר‬
‫את המשחק שהיה ב‪ ,'00-‬כשמכבי תל‪-‬אביב ניצחה את צסק"א מוסקבה‪,‬‬
‫ושטל ברודי אמר‪" :‬אנחנו על המפה ואנחנו נשאר במפה"‪ .‬ניצחון של מדינה‬
‫קטנה‪ ,‬שמול מעצמה כמו ברית המועצות‪ ,‬מנצחת אותה ועולה על המפה‬
‫כמדינה שיכולה להתמודד מול מעצמות‪ .‬ואנחנו יכולים לראות את זה גם‬
‫היום בספורט וגם בטכנולוגיה‪ .‬עברו מאז המון שנים ואנחנו על המפה‪.‬‬
‫ולא פחות חשוב – 'מבצע שלמה' בו הביאו את העולים מאתיופיה עם כל הלוגיסטיקה‪ ,‬עשו מבצע‬
‫שמדינות בעלות עוצמה לא מצליחות לעשות‪ .‬זה מרבד הקסמים של סוף שנות ה‪-90-‬תחילת שנות‬
‫ה‪ .1000-‬מבחינת קליטתם יש עוד מה לעשות‪ .‬המהומות בתל‪-‬אביב אינן משקפות הכל‪ ,‬אלא –‬
‫תהליך‪ .‬יש בין העולים מצליחים רבים שמראים את צמיחת הקהילה האתיופית‪.‬‬
‫לאה רם – הגעתי לדגניה ב' עם הכשרת הפלמ"ח ב‪ .2916-‬הכרתי פה בחור יפהפה‪ ,‬התאהבנו‪,‬‬
‫התחתנו ונולדו לנו ‪ 1‬ילדים‪ .‬כיום יש לי ‪ 21‬נכדים ו‪ 26-‬נינים‪.‬‬
‫הרגע הישראלי הראשון שהיה משמעותי בחיי אני חושבת שהיה כשהגעתי ל"שפיה" – יצאתי‬
‫מחושך לאור‪ .‬התייתמתי בגיל צעיר‪ ,‬ארבע שנים הייתי בבית‪-‬יתומות בירושלים‪ ,‬וכשנסעתי נפתח‬
‫לפניי עולם חדש‪ .‬פתאום ראיתי עצים ונוף‪ ,‬עולם פתוח‪ ,‬שמש זורחת‪ .‬פעם‬
‫ראשונה שלקחו אותי מבית היתומות לבקר את אחותי‪ ,‬שכבר היתה בשפיה‪.‬‬
‫שם הייתי בליל‪-‬הסדר‪ .‬החברות שלה עטפו אותי ויחד יצאנו לטיול בהרים‬
‫סביב‪ .‬רעיתי את הפרות במרעה‪ ,‬ויש שמש ושמיִ ם ופרחים‪ .‬זה הרגע הישראלי‬
‫הראשון שלי‪.‬‬
‫הרגע השני – היה כשהגעתי לדגניה ב' עם הפלמ"ח‪ .‬הכרתי צורת חיים אחרת‪,‬‬
‫תומכת ומחבקת‪ .‬מצאה‪-‬חן בעיניי דרך החיים כאן‪ .‬התפתחתי כאן‪ ,‬למדתי ואני‬
‫חושבת שהשפעת ההתרשמות הראשונה מהמקום נמשכה הרבה זמן‪.‬‬
‫רונית פרנקל – בת ‪ ,16‬אמא ל‪ 1-‬ילדים‪ ,‬מורה למתמטיקה בבית‪-‬ירח‪ ,‬מחנכת כיתה י"א‪ .‬חיפאית‬
‫במקור‪ .‬גרתי ‪ 23‬שנים בקבוצת כינרת ואחר‪-‬כך בחרנו לבנות בהרחבה בדגניה ב'‪.‬‬
‫כשאומרים לי "זיכרון ישראלי ראשון" מיד עולים לנגד עיניי ימי הזיכרון לשואה ולחללי מערכות‬
‫ואתם גם יום‪-‬העצמאות‪ .‬יום הזיכרון לשואה בעיקר בגלל שאנחנו חיים בארץ משלנו‪ ,‬ולי‬
‫ישראל ִ‬
‫ולמשפחתי זה חשוב מאוד אחרי ששתי הסבתות שלי חוו ועברו את השואה בפולין‪ .‬ויום הזיכרון‬
‫עם יום העצמאות בגלל התחושה של "הביחד"‪ ,‬של האובדן ואחר‪-‬כך של השמחה‪ ,‬ששניהם‬
‫משתלבים בעצמאות של מדינת ישראל‪.‬‬
‫משהו ישראלי‪ ,‬בשבילי‪ ,‬ומאוד‪-‬מאד אישי – לפני ‪ 20‬שנים אני תרמתי מוח‪-‬עצם למישהו שלא‬
‫ִהכרתי‪ .‬האדם שתרמתי לו הפך להיות כמו אח בשבילי‪ .‬הוא נפטר לפני כחודשיים‪ .‬חג הפסח‬
‫האחרון היה הראשון ללא הגפילטע‪-‬פיש שלו‪ ,‬מאז שהכרנו‪ .‬הישראליות‬
‫באכפתיות לאחֵ ר‪ ,‬בתרומה‪ .‬ההרגשה של "הביחד" זה‬
‫בולטת ביחס לאחֵ ר‪ִ ,‬‬
‫משהו מאוד ישראלי בעיניי‪.‬‬
‫ושרי‪ ,‬עובד בבית‪-‬אריזה‪.‬‬
‫אוריה מאירי – נשוי לרות‪ ,‬בן ‪ ,31‬אבא ל‪ 1-‬ילדים – ִאמרי ַ‬
‫הכי ישראלי בעיניי – יום העצמאות‪ .‬זכורים לי הטקסים‪ ,‬הדגלים‪ ,‬הרחוב‪ ,‬האוירה‪ .‬הטקסים‬
‫במושבה היו תמיד בחצר‪-‬כינרת ובתור ילד הייתי תמיד נצא שם בחזרות‪ ,‬להעביר את הזמן אני‬
‫זוכר שהייתי מצייר מהחצץ‪ ,‬שיש שם בלי סוף‪ ,‬דגל ועוד דגל‪ .‬ביום העצמאות היינו יורדים לחוף‬
‫להפנינג גדול ומכל המושבה היו מגיעים וזה היה זיכרון יפה‪ .‬השנה אני שותף להכנות להפנינג‬
‫בדגניה ב'‪.‬‬
‫‪01‬‬
‫המילואים – זה דבר מאוד ישראלי בעיניי‪ .‬שולפים אותך מכל ִשגרת יומך וחייך‪,‬‬
‫ואומרים לך – תתייצב! נותנים לך מדים ועכשיו אתה חייל – נותן ומקבל פקודות‪.‬‬
‫בעיקר זוכר כחווייתיים את האימונים בצאלים‪ .‬היה לנו קו בחודש יולי בים‪-‬המלח‪.‬‬
‫זה זכור לי כחוויה חמה מאוד – המדים‪ ,‬בלי מזגנים‪ ,‬חבורת גברים מזיעים‪ ...‬כל‬
‫הקלישאות הרגילות‪ .‬מילואים זו חוויה ישראלית לגברים‪.‬‬
‫צבי לוז ‪ -‬בן דגניה ב' משנת ‪ .2930‬גדלתי במוסדות החינוכיים המשותפים בעמק‪-‬‬
‫הירדן‪ .‬לא גמרנו י"ב כי גויסנו למען המלחמה‪ .‬אחרי מלחמת השחרור עבדתי ‪ 3‬שנים בעיקר‬
‫ברפת עם שניאור‪ ,‬לפני שאלך להיות אינטליגנט‪ .‬סירבתי להצעתו של שניאור ללמוד וטרינריה‪ ,‬כי‬
‫רציתי ללמוד פילוסופיה וספרות‪ .‬יצאתי ללמוד ב‪ ,06-00-‬מצאתי את הפרופסור המתאים לי –‬
‫קורצווייל‪ ,‬ומאז אני עוסק בספרות‪ ,‬במחקר ובכתיבה‪ .‬התחתנתי עם אהובה ב‪ 06-‬ונולדו לנו ‪0‬‬
‫ילדים ומהם הולכת להיוולד הנכדה ה‪ .21-‬הוצאתי למעלה מ‪ 30-‬ספרים – ‪ 21‬בסיפורת והשאר‬
‫בחקר הספרות והפילוסופיה הכרוכה בה‪.‬‬
‫הרגע הישראלי המשמעותי הראשון שאני נזכר בו הוא ‪ -‬הכרזת האו"ם על‬
‫אישור קמת מדינה יהודית בפלשתינה וחלוקת הארץ ליהודים ולערבים‪ .‬אני‬
‫זוכר שהקשבנו לרדיו האחד בחדר‪-‬האוכל שמענו את ההצבעות ובסוף פרצו‬
‫כולם בריקודים עד אור הבוקר‪ .‬סבא אלצ'יק‪ ,‬שהיה הזקן ביותר בדגניה ב'‪,‬‬
‫נאם ואמר "שהחיינו"‪.‬‬
‫רגע ישראלי אישי – שראיתי את אהובה בפעם הראשונה‪ .‬הייתי אז ביוטבתה‪ ,‬שתלנו ‪2000‬‬
‫תמרים‪ .‬הביאו מחלקת נח"ל לסייע‪ .‬מה עושה רווק בן ‪ 13‬כשרואה בנות? אז אמרתי לסדרן‬
‫העבודה שישלח אותה אליי להשקות ביחד את התמרים‪ .‬ומאז היא משקה אותי‪.‬‬
‫איריס שחף – בת ‪ ,10‬אמא לשני ילדים מקסימים‪ .‬גדלתי וחונכתי בקריית‪-‬‬
‫ביאליק‪ .‬בצבא הייתי צפ"טית בחיל‪-‬קשר‪ .‬למדתי ִמנהל עסקים בהתמחות‬
‫בשיווק‪ 10 .‬שנים עסקתי בתחום זה‪ .‬ב‪ 1003-‬עשיתי הסבה‪ ,‬למדתי לתואר‬
‫שני בהתמחות בביקורת פנימית וציבורית‪ .‬היום אני כבר ‪ 0‬שנים מבקרת‬
‫של המכללה האקדמית כינרת‪ .‬לדגניה ב' עברנו אחרי שגרנו בזכרון יעקב‪.‬‬
‫הכי ישראלי בעיניי – אילן רימון‪ ,‬האסטרונאוט הישראלי הראשון‪ .‬אני‬
‫זוכרת מאוד את הציפייה לכניסתו בחזרה לכדור הארץ זה לא קרה‪ .‬הוא‬
‫דמות להערצה‪ .‬מבחינתי זה הישראלי האולטימיבי‪ .‬אני מקווה שיהיו רבים‬
‫כמוהו‪.‬‬
‫זיכרון ישראלי חזק בשבילי – הסכם השלום עם מצרים‪ .‬זה היה ההסכם הראשון‪ ,‬שהיה אחרי‬
‫מלחמה עקובה מדם‪ ,‬והאומץ של נשיא מצרים‪ ,‬סאדאת‪ ,‬לעשות איתנו שלום היה חזק עבורי‪.‬‬
‫זכור לי כילדה בת ‪ ,9‬שישבנו כולנו בהתרגשות גדולה מול הטלוויזיה‪ .‬זה היה אירוע מכונן‪.‬‬
‫ובאותה נשימה גם חוסיין‪ ,‬מלך ירדן‪ ,‬שהגיע לנחֵ ם את משפחות הנערות שנרצחו בנהריים‪ .‬הוד‪-‬‬
‫מעלתו ישב על הברכיים לפני האבֵ לים‪ .‬זה היה מראה כל‪-‬כך מיוחד ואנושי‪.‬‬
‫דני שחף – אני איש שהרבה מאוד שנים חי על הכדור הזה‪ .‬בן ‪ .60‬אב ל‪ 0-‬ילדים וסב ל‪ 3-‬נכדים‪.‬‬
‫בן קיבוץ האון‪ ,‬חייתי הרבה שנים בעמק‪ ,‬עזבתי לפני ‪ 10‬שנים וחזרתי לפני ‪ 23‬שנים‪ .‬עיקר‬
‫עיסוקי‪ ,‬בשנים האחרונות‪ ,‬מחקר ופיתוח בתחום רפואי‪ .‬כיום אני מפתח פלטפורמה להעברת‬
‫תרופות למוח‪.‬‬
‫מלחמת ששת‪-‬הימים‪ ,‬הניצחון‪ ,‬כיבוש ירושלים – הם הזיכרון הראשון שעולה בראשי‪ .‬היתי ילד‬
‫בן‪ 21‬והבשורה של כיבוש ירושלים היתה אחד מהשיאים של הישראליות שלי‪.‬‬
‫‪00‬‬
‫זיכרון ישראלי אישי‪ ,‬חזק ומיוחד עבורי – המבצע‬
‫שהשתתפתי בו בהבאת יהודי אתיופיה‪ .‬הייתי אז לוחם‬
‫בשייטת ‪ 23‬והמפגש עם האנשים בסודן וקליטתם‬
‫והבאתם לישראל התחברו לי עם ההוויה הישראליות‪ ,‬עם‬
‫סיפור השואה ולמה צריך להביא אותם לישראל‪.‬‬
‫נוגה רוזנצווייג – ֵשם נעוריי קרוצ'יק‪ .‬ילידת קיבוץ דגניה ב'‪ ,‬בת ‪ .61‬נולדתי להורים צברים ואני‬
‫גאה על כך‪ ,‬לעומת חברותיי שנולדו להורים מהגולה‪ .‬נשארתי כמעט כל שנות חיי בדגניה ב'‪ ,‬פרט‬
‫לשנתיים שבעלי ואני ניסינו לחיות במושב‪ .‬יש לנו ‪ 1‬ילדים מקסימים ו‪ 1-‬נכדים‪.‬‬
‫רגע ישראלי ראשון בו אני נזכרת – מלחמת ששת הימים‪ .‬הייתי בת ‪ ,26‬בכיתה י'‪ .‬כל הידיעות על‬
‫הניצחונות המדהימים של מדינת ישראל ניפחו את החזה והייתי מאוד גאה‪ .‬לא האמנו לכל‬
‫הידיעות שריסקנו למצרים את כל שדות התעופה‪ ,‬כיבוש ירושלים והכותל‪ .‬וראינו במו עינינו איך‬
‫עולים לרמת הגולן‪.‬‬
‫רגע ישראלי מיוחד ומרגש עבורי היה כשהייתי בכיתה י"ב‪,‬‬
‫בשנת ‪ ,2969‬ישראל היתה אז מאוד אהודה במדינות העולם‪.‬‬
‫השתתפתי אז בצעדה בהולנד‪ .‬ביום האחרון‪ ,‬מתוך ארבעה‬
‫שהיו‪ ,‬הלכנו ברחובות עיר ובכפרים לאורך כ‪ 20-‬קילומטרים‪.‬‬
‫כרגיל‪ ,‬שרנו 'הבה נגילה' ו'הבאנו שלום עליכם' אנשים זרקו‬
‫עלינו פרחים והריעו לנו וזה ריגש אותי עד דמעות‪ .‬בסוף‪,‬‬
‫בטקס הסיום‪ ,‬שרנו את 'התקווה' ומרוב דמעות והתרגשות לא‬
‫יכולתי לשיר‪.‬‬
‫איתמר זהרוני – בן ‪ ,00‬יליד קריית‪-‬חיים שם החינוך הבסיסי היה על אהבת הארץ‪ ,‬לכן כולם‬
‫הלכו לתנועות נוער‪ ,‬להגשמה בקיבוצים ולשירות בנח"ל‪ .‬הייתי בהכשרת נח"ל בדגניה ב'‪ .‬אב‬
‫לארבעה ילדים וסבא לשמונה נכדים‪ .‬במקצועי אני מורה נהיגה‪.‬‬
‫ישראלי בשבילי – המלחמות שהשתתפתי בהן‪ .‬כשנהרג על‪-‬ידי חבר‪.‬‬
‫במלחמת ששת הימים‪ ,‬בגבעת התחמושת‪ .‬חבריי ואני נתנו חיפוי לחבר'ה‬
‫שלנו מהצנחנים‪ .‬המק"ח שלי התקלקל‪ ,‬רכנתי כלפי מטה כדי לתקן אותו‬
‫ובינתיים הבחור שלי לצוות התחיל לירות במקלע ואז נכנס לנו פגז‬
‫תול"ר‪ .‬פגז התול"ר פגע בקנה של חבר הצוות‪ ,‬הוא נהרג במקום‪ .‬היה‬
‫ההרוג הראשון של החטיבה‪ .‬אנחנו קיבלנו הֶ דף חזק ונמרחנו על הרצפה‪.‬‬
‫זה היה רגע ישראלי‪ .‬המחיש לי שאנחנו חיים על החרב‪ .‬שחרור ירושלים‬
‫לא גרם לי לשמחה כמו לכל עם ישראל‪ ,‬שחגג את שחרור הכותל המערבי‪.‬‬
‫העצב והכאב על מותם של חברים רבים האפיל על השמחה‪ ,‬במיוחד חבר‬
‫טוב שלי מגרעין 'יחדיו'‪.‬‬
‫ילדותי בקריית‪-‬חיים‪ ,‬בסוף שנות ה‪ ,00-‬היתה ילדות ישראלית טיפוסית‪ ,‬בעיקר בימי הקיץ‪.‬‬
‫הבילוי העיקריים היו ללכת עם החבר'ה של התנועה לים‪ ,‬לשחק על החול מטקות‪ ,‬לתפוס גלים‬
‫(בלי גלשנים ואביזרי‪-‬עזר) ולשחות עד למצופים של נמל‪-‬הקישון‪ ,‬שכילד נראה היה לי שזה להגיע‬
‫לסוף העולם‪ .‬בילוי נוסף היה "סחיבת" אבטיחים מהסככות שהוקמו על החולות בצידי הרחובות‪.‬‬
‫היינו מתפצלים לשניים‪" :‬כוח" אחד היה מסית את תשומת‪-‬לב המוכר וה"כוח" השני היה חופר‬
‫בור מתחת ליריעת האוהל והאבטיחים ביו גולשים לכפות הידיים לשמחת כולנו‪ .‬הצלחנו! היה‬
‫משעשע‪.‬‬
‫‪01‬‬
‫רינה זהרוני – בת דגניה ב'‪ ,‬ילידת ‪ .2916‬יש לי ארבעה ילדים מקסימים ושמונה נכדים שממלאים‬
‫את ליבי באושר גדול‪.‬‬
‫הדבר הכי ישראלי שעלה בראשי עכשיו הוא – החתונה שלנו‪ .‬זאת היתה חתונה שנערכה בקיבוץ‬
‫צעיר בצפון‪ ,‬כאשר האחראי על הביטחון במשק ידע שהמצב מתוח‪ .‬זה היה באפריל ‪ ,2960‬כמה‬
‫ימים אחרי שהפילו מטוסי קרב סוריים לכינרת‪ .‬היתה חתונה מסורתית ע"י רב שהגיע ממטולה‬
‫את מקודשת לי בזר פרחים זה‬
‫ואחריה חתונה קיבוצית בה קודשנו בפרחים ובמילים‪" :‬הרי ְ‬
‫שצמח ועלה באדמת מעיין‪-‬ברוך"‪.‬‬
‫הדבר השני הוא– הקיבוץ‪ ,‬שבשבילי זה הבית‪ .‬בכל מקום שארגיש בו‬
‫טוב‪ ,‬לא ארגיש טוב כמו בקיבוץ‪ ,‬בבית‪ ,‬שזה משהו הכי ישראלי‪ .‬בכל‬
‫העולם חלק מהדימוי של ישראל זה הקיבוץ‪ .‬מאז שאני עובדת‬
‫בארכיון אני עוד יותר מחוברת לכאן‪ ,‬ליצירה הענקית שיצרו‬
‫המייסדים‪ ,‬המשיכו החלוצים שבאו אחריהם‪ ,‬ואנו‪ ,‬הדורות הבאים‬
‫והמצטרפים לאורך השנים שומרים עליה‪ ,‬על הקיבוץ שימשיך להיות‬
‫בית‪-‬דגניה‪-‬ב'‪.‬‬
‫ ואם קראתם עד הנה‪ ,‬בוודאי גם לכם צצו "רגעים ישראלים בחייכם"‪.‬‬‫אז – אתם שבו עם בני משפחותיכם – צעירים ומבוגרים‪ ,‬עם חבריכם ואורחיכם וספרו על‬
‫רגעים שכאלה בחייכם‪ .‬אפשר ורצוי‪ ,‬לשבת עם בני הדורות הצעירים יותר ולשמוע את‬
‫התשובות שלהם על כך‪.‬‬
‫חג עצמאות שמח לכולם‪,‬‬
‫ראיינה וכתבה – רינה‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪01‬‬
‫מה בתרבות ‪ -‬מאי ‪2516‬‬
‫אז מה היה לנו?‬
‫שיחה לקראת הסדר עם אסף ענברי וג'קי לוי‪ .‬בהחלט ערב מהנה ‪,‬מצחיק ומשכיל! תודה רבה‬
‫לאסף ולג'קי‪ ,‬לענת גולדמן ולאבישי רוטמן על האתנחתות המוסיקליות ‪.‬‬
‫ליל הסדר היה שמח‪ ,‬מהנה ומכובד‪ .‬בהחלט ניתן היה להרגיש את אווירת החג המיוחדת‬
‫והייחודית של ליל סדר קיבוצי‪ .‬זאת ההזדמנות להגיד תודה לכל האנשים שתרמו מזמנם‬
‫וממרצם להפקת ליל הסדר‪ :‬לצוות החג בראשות דליה‪ ,‬לסיון על עיצוב חד"א ולמתנדבים הרבים‬
‫שעזרו‪ ,‬סידרו‪ ,‬קישטו והשתתפו‪ ,‬לצוות המטבח וחד"א ולרוביק – אב הסדר‪.‬‬
‫לא הספקנו לנוח מאותו ליל וכבר למחרת‪ ,‬בעת שקיעה‪ ,‬כל הקיבוץ התייצב בשדה "יורם" לטקס‬
‫קציר העומר‪ .‬הטקס היה סמלי‪ ,‬קולע‪ ,‬מהנה ובעיקר נתן הרגשה של קיבוץ‪ .‬תודה לצוות‪ ,‬שלא‬
‫ויתר והפיק את טקס העומר – אבי אייזנברג‪ ,‬עידן בן‪-‬שלום ונעמה היינמן‪.‬‬
‫צילום‪ :‬דני זריהן‬
‫בערב החג השני סי היימן הופיעה לכבודנו בחצר ה'בום'! אז נחצ'ה לא הגיע‪ ,‬אבל אנחנו מאוד‬
‫נהננו למרות זאת! תודה לסי וללהקה – ורד פיקר‪ ,‬אלעד שודלר ומאור ויזל‪ .‬תודה לכל מי שעזר‬
‫בהקמת המופע ולאודי אור על היוזמה‪.‬‬
‫המופע נחל הצלחה גדולה‪ ,‬מלווה באווירה מעולה‪ .‬מי ייתן וכל ארוע תרבותי בדגניה ב' יזכה‬
‫לאווירה שכזאת‪.‬‬
‫דבר נוסף‪ ,‬חלק נכבד מהכנסותיה של סי מהמופע נתרמו לעזרה ישירה לאביה‪ ,‬נחום "נחצ'ה"‬
‫היימן‪ .‬כבוד גדול הוא לנו לעזור למלחין ויוצר כה חשוב בשדה הזמר העברי‪.‬‬
‫צילום‪ :‬שרה אור‬
‫‪01‬‬
‫בהמשך ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה בטקס מכובד ומרגש בחדר האוכל‪.‬‬
‫תודה רבה לשיכונאים‪ ,‬לעפרי ולנבו המדריכים ולאפרת מנהלת מערכת החינוך על הטקס‪[ .‬דברים‬
‫שהוקראו בטקס ניתן למצוא בעמוד ‪]11‬‬
‫ה'בום' נהפך ל"מיני זאפה" –‬
‫יובל מנדלסון היה בהופעה מרגשת ומצחיקה!‬
‫ובסוף החודש ב‪ 10.0 -‬יגיע להופיע אפרים שמיר‪.‬‬
‫ניתן להזמין מקום מראש אצל אוריה‪ .001-0032013 :‬עלות כרטיס‪.₪ 00 :‬‬
‫ומה בדרך?‬
‫אירועי עצמאות ‪ 1026‬קרבים ובאים‪ .‬הצוותים עמלים קשה‪ ,‬כדי לייצר לנו ערבי חג וטקסים‬
‫מכובדים ויפים‪ .‬תודה רבה לכל מי שלוקח חלק!‬
‫אוריה גלעדי‪ ,‬תרבות‪.‬‬
‫‪01‬‬
06
‫‪...‬מזל טוב‪...‬מזל טוב‪...‬מזל טוב‪...‬מזל טוב‪...‬מזל טוב‪...‬מזל טוב‪...‬‬
‫‪ ‬לחנה ולאמציה בן‪-‬יהודה להולדת הנכדה – הילה‪,‬‬
‫בת לרותם ולארז פירסט‪ ,‬אחות לתום וליעל‪.‬‬
‫‪ ‬ליונה ולאריה יורם להולדת הנין – כרמי‪ ,‬נכד לעופרה ולרפי פולק‪,‬‬
‫בן בכור לרונה וליהלי‪.‬‬
‫‪ ‬למשפחת אייזנברג‪ -‬קרול‪ ,‬אבי‪ ,‬דוד וכל בני המשפחה‪,‬‬
‫לנישואי הבן‪/‬האח ברק עב"ל איילת‪.‬‬
‫לכל המשפחות בדגניה ב' ובחוץ – שפע ברכות חמות ושירבו השמחות!‬
‫‪ ‬למעיין מרקו שהשתחררה מצה"ל – בשעה טובה ומוצלחת!‬
‫ברכות להצלחה בחיים האזרחיים והשתלבות נעימה בדגניה ב' ובכל‬
‫מקום שתבחרי‪.‬‬
‫אוהבים‪ ,‬ועדת דור צעיר ובית דגניה ב'‬
‫ב‪ 4..2 -‬התקיים הפנינג של הנחת מרבדי דשא בעמוד הזכרון‪.‬‬
‫תודה לכל המשתתפים הוותיקים והנכדים‪ -‬הייתם גדולים!‬
‫היה ערב נהדר ועוד פינה נצבעה בירוק‪.‬‬
‫תודה לגבי שכטר‪ ,‬שתרם את חלקו כרגיל‪.‬‬
‫גלעד עידן‪ ,‬אחראי נוי ותברואה‬
‫את הסיפור הקצר של לילי מילת‪ ,‬שזכה במקום הראשון בתחרות סיפורים קצרים‪ ,‬ניתן‬
‫לקרוא בקישור המופיע ב'פורום האתר' באתר האינטרנט של דגניה ב'‪.‬‬
‫‪07‬‬
‫הנפטרים בדגניה ב' בחודש מאי‬
‫____ נר זיכרון ___________________________‬
‫פסח מימון‬
‫אלישבע האס‬
‫מרים זיו‬
‫מרים רפפורט‬
‫עזריה אברמוביץ'‬
‫קלרה שי‬
‫שיינה קלימן‬
‫מרדכי כצנלסון‬
‫אברהם בן‪-‬חנוך‬
‫אשר פרנק‬
‫בנימין סלע‬
‫יהודה וייס‬
‫צבי קוטנר‬
‫יונה וולף‬
‫רפאל בן‪-‬עמי‬
‫תמר אייזנברג‬
‫חגי עמיאל‬
‫זלדה נוסבאום‬
‫טוביה בונדי‬
‫פרץ האס‬
‫כ"ו בניסן תש"ג‬
‫כ"ט בניסן תשמ"ה‬
‫י"ג באייר תשע"ב‬
‫כ"ח בניסן תשס"ה‬
‫י"ד באייר תשס"ט‬
‫ד' באייר תשל"ח‬
‫כ"ט באייר תשכ"א‬
‫ז' באיר תש"ח‬
‫ט' באייר תש"ח‬
‫ט' באייר תש"ח‬
‫ט' באייר תש"ח‬
‫ט' באייר תש"ח‬
‫ט' באייר תש"ח‬
‫י"א באייר תש"ח‬
‫י"א באייר תש"ח‬
‫ח' בסיון תשמ"ג‬
‫י"ז באייר תשע"א‬
‫י"ב בסיון תש"מ‬
‫ו' בסיון תשע"ב‬
‫ו' בסיון תשכ"ג‬
‫יהי זכרם ברוך‬
‫‪08‬‬
‫______‬
‫‪2.0.2913‬‬
‫‪1.0.2930‬‬
‫‪0.0.1021‬‬
‫‪0.0.1000‬‬
‫‪0.0.1009‬‬
‫‪21.0.2903‬‬
‫‪20.0.2962‬‬
‫‪26.0.2913‬‬
‫‪23.0.2913‬‬
‫‪23.0.2913‬‬
‫‪23.0.2913‬‬
‫‪23.0.2913‬‬
‫‪23.0.2913‬‬
‫‪10.0.2913‬‬
‫‪10.0.2913‬‬
‫‪10.0.2933‬‬
‫‪12.0.1020‬‬
‫‪10.0.2930‬‬
‫‪10.01021‬‬
‫‪19.0.2969‬‬
‫‪10/01/1026‬‬
‫סיכום תקופה באגף בינוי ותשתיות‬
‫באוגוסט ‪ 1021‬נכנסתי לתפקידי כמנהל בינוי ותשתיות של הקבוצה‪.‬‬
‫אתגרים‬
‫בהיכנסי לתפקיד‪ ,‬דו"ח ביקורת הענף הוגש על שולחני‪ .‬הדו"ח מצא ליקויים רבים במערכת‬
‫הניהולית והתפקודית של הענף‪ .‬צריך היה לטפל בשלושה עניינים עיקריים –‬
‫‪ .2‬קריאות שירות העוברות ישירות לעובדי החצר ואינן מגיעות למוקד אחד – לאיסוף‪ ,‬טיפול‬
‫ושמירה;‬
‫‪ .1‬מערכות תשתיות – מים‪ ,‬חשמל‪ ,‬ביוב ותקשורת טופלו (וחלקן עדיין מטופלות) לא בתוך‬
‫הענף‪ ,‬כי אם ע"י חברים שונים‪ ,‬שאינם קשורים ישירות לענף‪.‬‬
‫‪ .3‬חיובים כספיים‪ ,‬שאינם מנותבים ללקוחות מקבלי שירות‪ ,‬ולפיכך אינם נרשמים במקום‬
‫הנכון בהנה"ח‪ .‬כמו כן הביא הדבר לחוסר מידע ספציפי באשר להשקעות שאנו משקיעים‬
‫בנכסי הקבוצה‪.‬‬
‫משימות‬
‫ברור היה לי כי צריכה להיעשות עבודה גדולה בנושא התפיסה הארגונית והכספית של הענף‪ ,‬כפי‬
‫שהתבקש מדו"ח הביקורת‪.‬‬
‫מאז אוגוסט ‪ ,1021‬הוכנסו שינויים למערכת במטרה ליצור ארגון מסודר בעל נהלים מוקפדים‬
‫וברורים שייתן מענה לחברים‪ ,‬תושבים‪ ,‬ענפים שונים ולמערכת הניהולית של הקבוצה‪:‬‬
‫‪ .2‬ריכוז קבלת קריאות שירות ומעקב אחריהן‪.‬‬
‫‪ .1‬קשר ישיר ושוטף עם מקבלי השירות (חברים‪ ,‬ענפי קהילה ומשק ותושבים)‬
‫‪ .3‬ריכוז ואיסוף כל תחומי הבניין והתשתיות (חשמל‪ ,‬מים‪ ,‬תקשורת‪ ,‬ביוב‪ ,‬דרכים‪ )..‬תחת גוף‬
‫אחד – "בינוי ותשתיות‪ ,‬דגניה ב'"‬
‫‪ .1‬שיתוף פעולה בין המשרד לבין השכרת דירות באחזקה ובשיפוץ דירות‪.‬‬
‫‪ .0‬מעורבות בתהליכי תכנון ובניה בקיבוץ – כגוף מבצע של נושאים אלו‪.‬‬
‫‪ .6‬פתרונות לתשתיות שלא טופלו במשך זמן רב‪.‬‬
‫‪ .0‬עזרה ביישום תהליכי תכנון ובניה בנושא שכונה חדשה ובכל נושא תכנוני אחר‪.‬‬
‫‪ .3‬שיפור החזות החיצונית של דגניה ב' – צביעת בתים‪ ,‬מבני ציבור‪ ,‬תיקוני מדרכות וכו'‪...‬‬
‫הכל תחת עמידה בתקציבים והשתדלות לביצוע העבודה ע"י צוות החצר המיומן‪.‬‬
‫ביצוע‬
‫‪ .2‬קלטנו את סתנאי‪ ,‬בשלושת רבעי משרה ‪ -‬מזכירה מסורה ויעילה המפעילה את המשרד‬
‫בצורה מיטבית‪ ,‬ומאפשרת לי לנהל מרחוק‪ ,‬ובמקביל לעבוד במשרה נוספת‪ ,‬ללא פגיעה‬
‫באיכות השירות הניתן לחברים ולענפים‪.‬‬
‫‪ .1‬נושא קריאות השירות והטיפול בהן מבוצע היום בדיוק ובמענה מהיר‪ .‬כל קריאה מגיעה‬
‫למשרד ואליי ומטופלת במהירות האפשרית‪ .‬רוב קריאות השירות מתקבלות דרך אתר‬
‫האינטרנט של דגניה ב'‪ ,‬מה שנותן לנו אפשרות למעקב ולביצוע מיטבי‪.‬‬
‫‪ .3‬כל עבודה (פנימית‪ ,‬או של קבלן חיצוני) או קניית חומר מנותבים לחיוב כספי ומוגשים‬
‫להנה"ח באופן מסודר ורציף מדי חודש‪ .‬במקביל‪ ,‬נרשמת העבודה לחובת הפרויקט הספציפי‬
‫(פרויקט יכול להיות בית ‪ X‬לשיפוץ ‪ /‬תיקון תשתית וכיו"ב)‪.‬‬
‫‪09‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.0‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.0‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.9‬‬
‫כל מי שמקבל שירות מהענף מקבל דיווח מסודר על העבודה וחיוב כספי לידיעה‪ .‬עבודות‬
‫גדולות ופרטיות מקבלות הצעת מחיר שיש לחתום עליה לאישור לפני הביצוע‪.‬‬
‫רוב פעילות התשתיות‪ ,‬מרוכזת כיום תחת הענף‪ .‬הענף מאגד היום תחתיו – בינוי ושיפוצים‬
‫במבנים‪ ,‬אינסטלציה‪ ,‬מסגריה‪ ,‬נגריה‪ ,‬מזגנים‪ ,‬תקשורת‪ ,‬קיטור‪ ,‬תאורת חצר‪ ,‬הדברה‪ ,‬גז‬
‫וכו'‪..‬‬
‫שכונת בנים – בהעדר מישהו שייקח על עצמו את כל נושא "פינוי בינוי" לטובת השכונה‪,‬‬
‫נרתמתי למשימה‪ .‬הנושא ארך זמן – תכנון (בשיתוף עם אדריכל נוף)‪ ,‬תיאום עם פונקציות‬
‫שונות‪ ,‬ומי שאחראי עליהן‪ ,‬הקיימות בשטח‪ ,‬ישיבות‪ ,‬עריכת מצגת שתבהיר לחברים‬
‫ולאסיפה את ההשלכות והתכנון‪ ,‬ואומדן תמחירי לפרויקט‪.‬‬
‫בוצע פרויקט גז בו הותקנו לכל דירה ‪ 1‬בלוני גז כמתחייב בחוק‪ .‬נקבע יום אחד בשבוע‬
‫לחלוקת גז‪.‬‬
‫טופלה דליפת מים שאותרה בבריכה לפני כמה שנים והוזנחה‪ .‬טיפול בפחת המים הכללי של‬
‫הקיבוץ – מטופל בימים אלו‪.‬‬
‫ממשיכים את צביעת הבתים החיצונית ‪ -‬ככל שניתן לעובדי החצר הזמן וככל שניתן לעמוד‬
‫בתקציבים שאושרו ע"י האסיפה‪.‬‬
‫בעתיד הקרוב‬
‫‪ .2‬תקשורת – בימים הקרובים ייערך סיור קבלנים לקראת ביצוע עפ"י מכרז של שדרוג מערך‬
‫התקשורת בדגניה ב' – אינטרנט וטלפונים‪ .‬כפי שאושר באסיפה‪.‬‬
‫‪ .1‬שיקום וצביעה של מגדל המים‪.‬‬
‫‪ .3‬המשך טיפול במדרכות ברחבי הקיבוץ‪.‬‬
‫‪ .1‬המשך צביעת בתים חיצונית‪.‬‬
‫‪ .0‬התחלת הסדרת חניות משוייכות‪ .‬מקטע ראשון – התפר בין השכונה הקהילתית לבין הקיבוץ‬
‫(שכונה צפונית) – בשיתוף עם ועדת תכנון‪.‬‬
‫‪ .6‬התחלת פרוייקט פינוי בינוי לטובת "שכונת תמרים" – ביצוע‪.‬‬
‫תודות‬
‫‪ ‬לציבור החברים הנותנים אמון וחיזוק להמשיך ולתת שירות בחשיבה מערכתית ואישית‪.‬‬
‫‪ ‬לצוות התשתיות‪ ,‬לאלו הוותיקים ולאלה שהצטרפו למעגל נותני השירות‪ :‬במסגריה‪,‬‬
‫בחשמליה‪ ,‬בנגריה‪ ,‬בתקשורת‪ ,‬בבניין‪ ,‬באינסטלציה‪ ,‬בתיקוני רשתות ותריסים‪ ,‬ובמשרד‪.‬‬
‫‪ ‬לשותפים לדרך בהנהלת הקיבוץ שתמיד מקשיבים ועוזרים כמיטב יכולתם‪.‬‬
‫בברכת עשייה ופריחה‪,‬‬
‫שלמה רוטמן‪ ,‬אגף בינוי ותשתיות‬
‫‪11‬‬
‫בטקס יום השואה‪ ,‬שהתקיים בחד"א ע"י נערי ונערות ה'שיכון'‪ ,‬הוקראו הקטעים הבאים‪:‬‬
‫לפני כשבועיים‪ ,‬חזְ רה ארצה מהמסע לפולין‪,‬‬
‫משלחת בני הנוער מעמק הירדן‪ .‬משלחת‬
‫שבראשה עמדתי ובגין זה התבקשתי לפני כמה‬
‫ימים‪ ,‬לשאת דברים בטקס ולשתף בחוויות‬
‫מהמסע‪.‬‬
‫גילוי נאות – התבלבלתי‪ .‬על מה לדבר? מאיפה‬
‫להתחיל בכלל? המסע הזה כל כך מורכב וגדוש‬
‫בידע‪ ,‬מחשבות ורגשות‪ .‬איך בכלל אצליח להעביר‬
‫את הדילמות האדירות איתן מתמודדים בני‬
‫הנוער‪ ,‬אולי בפעם הראשונה בחייהם‪.‬‬
‫בימים האחרונה התעוררה מחדש בתקשורת‪ ,‬שאלת המסעות לפולין‪ .‬שאלה חשובה וגדולה‪,‬‬
‫שלאורך שנים רבות מעסיקה אנשי חינוך‪ ,‬הורים ובני נוער‪ .‬גילוי נאות נוסף – אין לי תשובה‬
‫גורפת וחד משמעית לגביה‪ .‬אני יודע לדבר על המסע שלנו ומאפייניו ואני בטוח ביכולתו לחולל‬
‫שינוי אצל בני הנוער ובחברה‪ .‬נתפלפל יחד בסוגיה‪.‬‬
‫אבל איך בכל זאת אשתף אתכם במעט ממה שעברנו?‬
‫אולי אדבר על המספר ההולך וקטן של ניצולי השואה‪ ,‬שעודם בין החיים ועל הקושי לגשר בינם‬
‫לבין בני הנוער‪ .‬אפשר לדבר גם על יחסה של המדינה אל הניצולים‪ ,‬על כך שרבים מהם חיים‬
‫מתחת לקו העוני ואינם מקבלים את זכויותיהם‪ ,‬ולמעשה מזדקנים לאיטם בבושה ובסבל ולא‬
‫ברווחה ובכבוד‪ ,‬כפי שראוי שיזדקנו‪.‬‬
‫ואיך נדבר עם בני הנוער על סיטואציה כזאת? מה יחשבו כשיביטו אל אותם הניצולים? כשישמעו‬
‫את עדותם? האם יצליחו להכיל? האם ינסו לבקר את התנהלות המדינה? האם יביעו דעה?‬
‫גם לדבר על המציאות הישראלית הועלה כנושא אפשרי‪ ,‬היום‪-‬יום רוויי האלימות‪ ,‬השנאה‪,‬‬
‫הגזענות והפחד‪ .‬מציאות שבה הפסקנו לקוות ולהאמין‪ ,‬שיכול להיות פה טוב ואנו בקושי‬
‫מצליחים לדמיין אותה אחרת‪ ,‬שיכול לשרור שלום בין תושבי הארץ הזאת‪ ,‬שכבוד ושוויון יכולים‬
‫להיות ערכים מרכזיים בחברה ושנחזור להאמין באדם‪ .‬אך מאיפה נתחיל? ואיך זה קשור למסע?‬
‫במסע לפולין למדנו על מאות שנות יהדות בפולין‪ .‬מהשטייטעל אל העיר‪ ,‬החסידות‬
‫והאוניברסיטה‪ ,‬ולאחר מכן האנטישמיות‪ ,‬השנאה‪ ,‬החיים בגטו והאקציות‪ ,‬השילוחים אל מחנות‬
‫המוות‪ .‬השמדה המונית ואירופה כולה שותתת דם‪.‬‬
‫ואנו נקשה ונשאל‪ :‬הנה ביקרנו בתהומות הרוע של אושוויץ‪ ,‬במשרפות בבירקנאו‪ ,‬למדנו על אלה‬
‫שלחמנו ביערות ובחרנו שלא לקבל את גזר דין ההשמדה כמובן מאליו‪ .‬חברי תנועת "דרור"‬
‫למשל‪ ,‬שבחרו לחזור לתוך גטו וורשה כדי להיות יחד עם החניכים שלהם כדי ליצור חיים בתוך‬
‫המציאות הקשה בגטו‪ .‬נדבר על אלו שבחרו לצאת למרד מזוין נגד הנאצים‪ ,‬אלו ששרדו ובחרו‬
‫לעלות לישראל ולהגשים את חלומם הציוני‪ ,‬להקים משפחה‪ ,‬קיבוץ‪ ,‬חברה ומדינה‪.‬‬
‫איך לעזאזל הגענו לאן שהגענו? כפרטים וכחברה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫נשאל‪ :‬מה ניתן ללמוד מכל זה? באיזו חברה אתם רוצים לחיות בני נוער יקרים?‬
‫אלו הן חלק מהשאלות והדילמות איתם מתמודדים בני הנוער בתהליך ההכנה לפני המסע‪ ,‬בזמן‬
‫המסע עצמו וכמובן שגם לאחריו‪.‬‬
‫את תהליך ההכנה למסע לפולין התחלנו בינואר השנה‪ .‬התחלנו אותו כבודדים ושאפנו לקבוצה‪.‬‬
‫בני הנוער עשו דרך ארוכה כדי להכיר אחד את השני ואת הקבוצה‪ .‬הם למדו מהי קבוצה ומה‬
‫מקומם בתוכה‪ .‬למדו להקשיב‪ ,‬לשתף‪ ,‬להכיל ולקבל אחד את השנייה‪.‬‬
‫את המסע הזה עברנו יחד‪ .‬קל יותר להכיל את המראות והעדויות יחד‪ .‬נכון יותר להתמודד‬
‫במשותף עם אותן דילמות‪ .‬הרי כולנו בסופו של דבר חוזרים ארצה‪ ,‬אל אותה חברה שסועה‪.‬‬
‫בעיקר‪ ,‬נכון יותר לעשות מעשה יחד‪ .‬לחולל שינוי‪ .‬פנימי וחיצוני‪ .‬להיות חלק ממשהו גדול יותר‪.‬‬
‫להאמין יחד בטוב‪ ,‬לשאוף לצדק ושוויון בחברה‪ .‬לעשות עולם טוב יותר!‬
‫אל תיבהלו בני ובנות נוער יקרים‪ .‬אולי זה נשמע גדול וכשפותחים טלוויזיה רואים שעוד רחוק‬
‫היום‪ ,‬אבל אני בטוח שיחד‪ ,‬ברצון משותף לעשות טוב ולשנות‪ ,‬ובאמונה משותפת שיכול להיות‬
‫פה אחרת וניתן לקיים חברה טובה וצודקת יותר – אתם תצליחו‪.‬‬
‫אינכם לבד‪ .‬יצירת חברה טובה יותר בישראל צריכה להיות המשימה של כולנו!‬
‫קחו את המראות‪ ,‬החוויות‪ ,‬הידע‪ ,‬התובנות ונצא יחד למאבק על חברה טובה יותר בישראל‪.‬‬
‫אהוד סלעי‬
‫***********************************************************************************************************************‬
‫מתוך יומן המסע שלי‪ ,‬פולין ‪ ,2516 /‬נבו שחף‬
‫העננים התאספו מעלינו כאילו מזהירים אותנו מהמקום שאליו אנחנו נוסעים‪ .‬אנחנו על‬
‫האוטובוס בדרך לאושוויץ‪ .‬מקום כזה עוד לא נראה בעינינו מעולם‪ .‬תמצית הרוע האנושי‪ .‬שנאה‪.‬‬
‫אי אפשר להבין‪ ,‬אי אפשר להסביר‪ .‬התחושה קשה‪ ,‬מחנק מתלווה לכל תצוגה‪ .‬והגשם ממשיך‬
‫לשטוף אותנו‪ .‬המילה למה הדהדה לי בראש‪ ,‬למה כל זה צריך לקרות‪ .‬למה לעשות רע? הרי אנחנו‬
‫בני אדם‪ .‬כבר כתבנו כל מגילת זכויות אפשרית‪ .‬וברגע אחד חזרנו ‪ 1000‬צעדים אחורה‪ .‬איך דבר‬
‫כל כך לא אנושי‪ ,‬יכול ברגע להפוך לכל כך אנושי‪.‬‬
‫דבר כזה עוד לא נראה מעולם‪ ,‬לא בספרים‪ ,‬לא בכתבי ההיסטוריה ואפילו לא בדמיון‪ .‬אבל‬
‫עכשיו‪ ,‬הוא שם‪ ,‬בכל מקום‪ ,‬בספרים‪ ,‬בהיסטוריה‪ ,‬בדמיון‪ .‬העולם נתן לגיטימציה לנורא מכל‪.‬‬
‫האדם ברא את אושוויץ‪ ,‬לא אלוהים‪ ,‬אם יש בכלל כזה אחרי כל מה שראינו ושהעם שלנו עבר‪.‬‬
‫מחובתנו כעם היהודי לדאוג שדבר כזה לא יקרה שוב‪ .‬מחנה אושוויץ מתחיל בראש‪ ,‬משנאת‬
‫חינם‪ ,‬מגזענות‪ ,‬מניצול‪.‬‬
‫"גורלנו יהיה אזהרה לכם" – כך כתוב מעל הר של אפר אדם במחנה מיידנק‪.‬‬
‫כבר אין עננים מעלינו וגם הגשם הפסיק לרדת‪ ,‬אנחנו במקום אחר‪ ,‬בזמן אחר וקשה להאמין‬
‫שעוד תקרה זוועה כזו על העם שלנו‪ .‬אבל מה עם מי שנמצא ממש לידינו? להיות העומדים מן‬
‫הצד זו ממש לא דרכינו‪ .‬אנחנו מעצבים את העתיד שלנו‪.‬‬
‫מקווה לימים טובים יותר ולעולם רחום יותר‪.‬‬
‫***********************************************************************************************************************‬
‫במהלך הערב הוקרנה מצגת של המסע לפולין של נערי ונערות כיתה י"א‪ .‬את המצגת‪ ,‬שהכין ניר‬
‫אלפרט‪ ,‬ניתן למצוא בפורום אתר האינטרנט של דגניה ב'‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫לכבוד יום העצמאות ילדי הגנים מאחלים למדינה ומוסיפים מה הם הכי‬
‫אוהבים בחג‪:‬‬
‫הוד דואב‪ :‬שיהיה חג שמח והרבה אהבה ושתמיד כל המשפחה תהיה שמחה‪.‬‬
‫הכי אוהב להיות עצמאי‪.‬‬
‫זוהר חיטין‪ :‬שתהיה יפה ושלא יהיה מלחמות‪.‬‬
‫הכי אוהבת ללכת לבריכה ולירדן‪.‬‬
‫אלונה ענברי‪ :‬שתהיה שמחה‪.‬‬
‫הכי אוהבת את המתקנים באפיקים‪.‬‬
‫אלון אלפרט‪ :‬שתהיה שמחה ושלא יהיו מלחמות וכולם יאהבו את כולם‪.‬‬
‫הכי אוהב את ההצגות‪.‬‬
‫אייל רובינפלד‪ :‬שלא יהיו מלחמות ושכולם יהיו טובים‪.‬‬
‫אני הכי אוהב את ריקוד הדגלים‪.‬‬
‫נסי מראד‪ :‬שלא יירו בילדים ושלא ישימו אותם בכלא‪.‬‬
‫הכי אוהב שמחזיקים דגל‪.‬‬
‫יעלה אלקבץ‪ :‬שתהיה שמחה‪.‬‬
‫הכי אוהבת שיש דגלים‪.‬‬
‫אמרי מאירי‪ :‬הכי אוהב להניף דגל‪.‬‬
‫אריאל גידו‪ :‬שלא יהיו קרבות‪.‬‬
‫הכי אוהב את הדגל‪.‬‬
‫אביאל גידו‪ :‬מזל טוב!‬
‫הכי אוהב את הדגל‪.‬‬
‫מעיין קורנפיין‪ :‬שהמדינה לא תתפרק ושכל טיול יהיה טוב‪.‬‬
‫הכי אוהב את המתנפחים בבריכה‪.‬‬
‫עמית אקנין‪ :‬מאחל עוגה וגם הכי אוהב עוגה‪.‬‬
‫מאיה צימבליסטה‪ :‬שתהיה כיפית ויפה ושיהיה בה המון דגלים‪.‬‬
‫הכי אוהבת לרקוד‪.‬‬
‫איתי כהן‪ :‬שיהיה לך יום הולדת שמחה ושתהיה לך עוגה ענקיסטית‪.‬‬
‫הכי אוהב שיש עצמאות‪.‬‬
‫אסף סיסו‪ :‬מזל טוב!‬
‫הכי אוהב לשחות בבריכה‪.‬‬
‫שני וייסמן‪ :‬שתהיה יפה ושתהיה מהממת‪.‬‬
‫הכי אוהבת ללכת לבריכה‪.‬‬
‫ראיינו‪ :‬זוהר מעוז ואפרת רוטמן‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪11‬‬
‫מרוץ העצמאות ‪2516‬‬
‫‪3.0.26‬‬
‫אתמול בערב הסתיים המרוץ המסורתי של עמק הירדן לזכר הנופלים במערכות ישראל‪.‬‬
‫כמו בכל שנה‪ ,‬המרוץ מעלה אמוציות ורוח התחרותיות נלחמת ברוח הספורטיביות‪ ,‬המלחמה‬
‫היא לא פשוטה ולא תמיד מובנת למי שמסתכל מהצד‪.‬‬
‫בראש ובראשונה‪ ,‬אני רוצה להודות לכל הרצים‪ ,‬שהגיעו והשקיעו‪ ,‬התאמנו והזיעו‪ ,‬האזינו ולמדו‬
‫והכל בהתנדבות‪ ,‬על חשבון זמנם הפנוי‪.‬‬
‫הרבה שעות הושקעו באימונים‪ ,‬ועל כך הרבה תודה לבארי‪ ,‬שמתגייס כל שנה לטובת ההכנה‬
‫למרוץ‪ ,‬למרות הלחץ ואובדן שעות שינה יקרות מהתרגשות‪.‬‬
‫תמיד לקראת המרוץ עצמו אנו נאלצים לבצע התאמות ועדכונים קלים בנבחרת הרצים‪ .‬השנה‪,‬‬
‫נאלצנו לבנות כמה שעות לפני המרוץ נבחרת חדשה ומעודכנת‪ .‬הסיבה לכך היא שאנחנו מאמינים‬
‫שצריך לשמור על החוקים והתקנונים ולא לפגוע במטרת המרוץ הראשונה – זיכרון הנופלים‪.‬‬
‫גייסנו רצים חדשים‪ ,‬שהתנדבו בשמחה ונאלצנו "לוותר" על רצים חזקים בצער רב‪.‬‬
‫אני בטוח שהנבחרת של דגניה ב' תמיד תדע ללכת בדרך הנכונה‪ ,‬עם האמת התחרותית שלה‪,‬‬
‫מבלי לפגוע במטרת המרוץ או בקבוצות הרצים האחרות‪.‬‬
‫שוב אני מבקש לומר תודה ענקית‪ ,‬לכל מי שרץ והתאמן‪ ,‬התאמן ולא רץ‪ ,‬רץ ולא התאמן ותודה‬
‫לבארי‪ .‬ניפגש בשנה הבאה בכוחות מחודשים!‬
‫עוד כשבועיים נקיים אירוע הוקרה לנבחרת הרצים והמתאמנים‪ .‬כל מי שמוכן להתנדב‪ ,‬לעזור‪,‬‬
‫להכין‪ ,‬להביא‪ ,‬מוזמן ליצור איתי קשר‪.‬‬
‫דוד אייזנברג‬
‫ברכת כל הכבוד לנבחרת רצי דגניה ב'‪ ,‬שהגיעו למקום ה‪ 4-‬והמכובד‪ .‬גאים בכם!‬
‫‪11‬‬
‫ואלה שמות (לפי סדר הריצה)‪ :‬גיא יפה; עפרי אייזנברג; פארן אלון; הדס גינדה; סיטאר אלון;‬
‫גיא קלי; יערה אלפרט; שני חיטין; אשד ליבר; עמית מאירי; חמוטל יפה; ניצן אייזנברג; אורי‬
‫סחר; יוחאי רמון; אודי אור; יואב קלי; גוני אלפרט; יהונתן בן‪-‬ענת; ניר אלפרט; בני אליהו‪.‬‬
‫תמונות‪ :‬ארז ביטון‪ ,‬ארזביט – סטודיו לצילום; מח' הספורט של עמק‪-‬הירדן‬
‫‪11‬‬
‫בנימה אישית‬
‫איך בכלל התחלתי את האהבה לאפייה ולכל הקשור בנושא?‬
‫לפני הרבה שנים הכינו אצלנו במטבח הכל‪ .‬כן‪ ,‬החל ממסיבת רווקים‪ ,‬קבלה לחברות (גם לחם‬
‫ועוגות ימי קלרה וקודמיה) כל האפייה והבישול בחגים‪ ,‬וכמובן חתונות‪ ,‬בר‪-‬מצווה ומיני שמחות‪.‬‬
‫יש מי שראתה את הניצוץ בעיניי וצירפה אותי בגיל צעיר לצוות האפייה שלה בתור אחראית‬
‫קרם‪-‬שניט (אני ניחנתי בזיכרון של אבא שלי)‪ .‬אני נערה צעירה‪ ,‬המסתובבת בין כל האופות‬
‫והבשלניות הגדולות‪ .‬אני מדברת על יהודית עמיבר שנתנה לי את הצ'אנס ההתחלתי‪ ,‬של מה‬
‫שיהפוך מאוחר יותר למקצוע שלי‪.‬‬
‫ליהודית היה צוות משלה לחתונות ולארועים אחרים‪ ,‬שהיו באות איתה למטבח (בדיוק כמו שלי‬
‫יש היום)‪ .‬יהודית היתה מתכננת את החתונה עם בני המשפחה‪ ,‬ויחד איתם היו נכנסים למטבח‬
‫(כולל הכלה)‪.‬‬
‫איזה כיף היו ימי האפייה האלה‪ .‬הרגשה של ביחד‪ ,‬עשייה בלתי נגמרת ומורל גבוה‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬נערה בשיכון‪ ,‬עדיין לא ראיתי את הנולד‪.‬‬
‫ישבתי עם יהודית כדי לשוחח על ימי האפייה האלה – סיבוב ראשון נעשה אצלי בבית על קפה‬
‫ועוגה‪ .‬אי אפשר היה להפסיק את השיחה מרוב נוסטלגיה על כל מה שהיה פעם‪ ,‬חגים – למשל‪,‬‬
‫ביום העצמאות העופות הממולאים‪ ,‬הצמחוני שיהודית היתה מכינה לפסח (פחזניות ממולאות)‪,‬‬
‫סלטים וכמויות בלתי נגמרות של צחוק ושמחה (צוות המטבח של אז‪ :‬תמה‪ ,‬מרגלית ‪,‬ענת וכל‬
‫מיני עוזרים – גם לאכול כמוני‪...‬‬
‫אני יכולה לכתוב דפים שלמים על התקופה של אז‪.‬‬
‫סיבוב שני –ישבנו הפעם אצל יהודית בבית‪ ,‬והפעם האוצר האמיתי נחשף‪.‬‬
‫יהודית שמרה על יומנים ישנים‪ ,‬שבהם רשמה בינות הדפים‪ ,‬שחלקם עם קמח ושאריות דביקות‬
‫אחרות‪ ,‬את תאריכי הארועים‪ ,‬מה ביקשו‪ ,‬וכמובן הכי חשוב הערות בונות (שגם היום אני עושה‬
‫לגבי השנים הבאות)‪.‬‬
‫הרישום הראשון היה בשנת ‪ '36‬לחתונה הראשונה (דבורל'ה עמיבר)‪ ,‬והאחרון ב‪( '93-‬נעמה‬
‫היינמן)‪ .‬בין לבין היתה אפייה לחיילים (כן‪ ,‬כן‪ ,‬לחבילות) ואפילו למתנדבים‪.‬‬
‫אוצר אמיתי ההערות‪ ,‬שריתקו אותי בגלל שתמיד טוב ללמוד‪.‬‬
‫מצאנו גם חתונות שנסעו למקומות אחרים – אפו בדגניה ב'‪ ,‬חתכו ונסעו עם הקינוח להרבה‬
‫קיבוצים אחרים – מי יכול לוותר על העוגות של יהודית?‬
‫לסיכום – היה פה שמח! אפו ובישלו הכל מההתחלה ועד הפרט האחרון‪.‬‬
‫אני רוצה להודות ליהודית שסללה לי את הדרך הקולינרית‪ ,‬שבה אני ממשיכה גם היום‪ ,‬ולאחל‬
‫רפואה שלמה ומהירה לעמנואל‪ ,‬בבי"ח תל‪-‬השומר‪.‬‬
‫חג שמח‪,‬‬
‫סמוד‬
‫‪16‬‬