‫גליון מס' ‪ ,00‬יוני ‪ / 1026‬אייר‪-‬סיון תשע"ו ‪http://www.degania-b.org.il‬‬
‫חג שבועות שמח לקהילת דגניה ב'‬
‫ריחף וצילם‪ :‬ניר אלפרט‬
‫צוות העלון – רינה זהרוני‪ ,‬אפרת לויטן‪ ,‬לירון שרת‪ ,‬אנה לובין‬
‫ארביטי‪ .‬מייל‪[email protected] :‬‬
‫מה בעלון?‬
‫משולחנו של יו"ר וועד ההנהלה – אגודה קהילתית ‪....................‬‬
‫עושים תרבות ‪....................................................................‬‬
‫נוסטלגיה ‪.........................................................................‬‬
‫אצלנו בדגניה ב' ‪.................................................................‬‬
‫נעים להכיר ‪......................................................................‬‬
‫לזכרם ‪.............................................................................‬‬
‫יומן נעורים ‪......................................................................‬‬
‫חינוך ‪.............................................................................‬‬
‫ספורט ‪...........................................................................‬‬
‫אוכל ‪..............................................................................‬‬
‫‪0‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪11‬‬
‫‪13‬‬
‫‪11‬‬
‫‪15‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫חודש טוב לכולנו‪,‬‬
‫החודש יצא לי ללוות שני ארועים בדגניה ב'‪ :‬האחד את ילדי (למעשה‪ ,‬ילדות) כיתה ז' במסע‬
‫קבוצתי מרגש‪ ,‬מגבש וקשה מדגניה ב' ל"חללית" שברמת סירין‪ .‬יצאנו באחת בלילה‪ ,‬צעדנו דרך‬
‫נחל יבניאל‪ ,‬לחורשת יעלה (שם שמענו את סיפור יעל וסיסרא)‪ ,‬הקרויה גם חורשת הכלב‪,‬‬
‫במעלה שמורת אלות עד לתצפית האלה (מפה ראינו את הזריחה על העמק המופלא שלנו)‬
‫והליכה קצרה עד ל"חללית" בסירין והביתה ברכבי האיסוף‪[ .‬עוד על המסע בעמ' ‪]11‬‬
‫‪ 20‬ימים אחרי ארוע זה‪ ,‬ליווינו למנוחות את חברנו הוותיק והיקר – שלום קופר‪ .‬בגיל ‪ 89‬הלך‬
‫לעולמו‪ .‬שלום‪ ,‬ניצול שואה‪ ,‬שעבר ושרד את שבעת מדורי הגיהנום‪ ,‬התגורר בדגניה ב' ‪ 00‬שנים‪.‬‬
‫כמה מילדינו הכירו את סיפור חייו של שלום קופר?‬
‫החיבור הקהילתי בין דור הוותיקים והדור הצעיר חייב לעמוד בראש מעייננו‪ .‬ישנה מורכבות‬
‫בקהילה מתחדשת‪ ,‬הבנויה מפסיפס רחב ושונה של מתיישבים‪ ,‬שהתקבץ לו יחדיו מסיבות‬
‫שונות‪ .‬עלינו לייצר מכנה משותף לכלל מרכיבי הקהילה‪ ,‬כזה שייצר זיקה אמיתית למקום בו‬
‫בחרנו לחיות‪ ,‬יביא לגאוות השייכות ויגביר את הקשר בין המרכיבים השונים של הקהילה‪.‬‬
‫הדרך הטובה ביותר‪ ,‬לטעמי‪ ,‬ליצור את אותו מכנה משותף זה על ידי חיבור עמוק בין הדור‬
‫הוותיק והדור הצעיר – בבחינת דע מאיפה באנו ולאן אנו הולכים‪ .‬עלינו להשקיע מאמצים‬
‫לייצר את ההיכרות הנדרשת בין הוותיקים לילדים‪ .‬הכרות כזו שתתבסס על שיחות‪ ,‬מפגשים‪,‬‬
‫סיפורים‪ ,‬עזרה ותמיכה‪.‬‬
‫בחודשים הקרובים נבצע מהלך חשיבתי רחב על האופן הנכון להעמקת קשר זה‪ .‬נשמח לקבל‬
‫מכל אחת ואחד מכם רעיונות מעשיים למימוש המהלך‪ .‬אנא פנו ישירות אליי או דרך אחד‬
‫מחברי הוועד‪ ,‬ואנו מצידנו מבטיחים לנסות וליישם את הרעיונות שיעלו‪.‬‬
‫מחברינו הוותיקים אני מבקש מאוד – אנא שתפו אותנו בסיפור חייכם‪ ,‬פיתחו את ליבכם‬
‫וביתכם בפני כל אלו שאינם מכירים‪ ,‬בשל גילם הצעיר או בשל עּובדת הגעתם מחוץ ליישוב‪.‬‬
‫עזרו לנו לתת את הכבוד הראוי‪ ,‬לשמר‪ ,‬לבסס ולפתח את מה שאתם יצרתם בעמל כה רב‪.‬‬
‫חודש טוב‪,‬‬
‫ניר‬
‫ניר אלפרט‪ ,‬יו"ר ועד ההנהלה‪ ,‬אגודה קהילתית‬
‫‪2‬‬
‫מה בתרבות ‪ -‬יוני ‪2116‬‬
‫עברנו את יום העצמאות‪.‬‬
‫קודם כל‪ ,‬תודה ענקית לכל הצוותים ולכל האנשים‪ ,‬שנרתמו ונתנו מזמנם להפקת כל אירועי יום‬
‫העצמאות וטקסי הזיכרון‪.‬‬
‫מספר האנשים שלקחו חלק בכל אירועי העצמאות הוא גדול ומיוחד במינו! החל מהצוותים‬
‫המארגנים‪ ,‬ממשיך באנשים הרבים‪ ,‬שתרמו בעזרה בהפקה ובהקמה ועד למשתתפים הרבים של‬
‫חגיגות העצמאות‪ .‬תודה רבה לכולם‪ .‬זה לא מובן מאליו!‬
‫חגיגות העצמאות‪ .‬צילומים‪ :‬שמעון מנטאל‬
‫ברצוני להודות לכולם על כל העזרה בהפנינג יום העצמאות‪.‬‬
‫ההרתמות של כולם לעזור ממש מרגשת ואיננה מובנת מאליה‪.‬‬
‫חשוב לי לציין את אוריה גלעדי‪ ,‬שהיה מנהל העל לכל דבר ועניין;‬
‫את סמוד כשחקנית נשמה לענייני מזון ובית קפה;‬
‫את דני לונדנר‪ ,‬שידע לעזור בכל דבר ועניין‪.‬‬
‫היה מרגש להרים את הארוע הזה בתוך קהילת מתיישבים כל‪-‬כך מגובשת וערכית‪.‬‬
‫אוריה מאירי‬
‫‪2‬‬
‫ל"ג בעומר – תודה רבה לשיכונאים ולמדריכים על לקיחת האחריות וארגון מדורת ל"ג בעומר‪.‬‬
‫שבועות הבא עלינו לטובה‪...‬‬
‫ימים שבת‪-‬ראשון ‪.22-21.6‬‬
‫חג השבועות השנה‪ ,‬כמו כמעט בכל שנה‪ ,‬נחלק לשני ימים‪:‬‬
‫ערב החג ויום החג עצמו‪ ,‬הלא הוא טקס הבאת הביכורים‪.‬‬
‫הצוות המצוין כבר עומל ורוקח לנו פעילויות לחג‪ .‬תודה מראש!‬
‫‪3‬‬
‫ערב על פועלו של לוי אשכול‪.‬‬
‫לפני כשנה פנה אלי יאיר אלברטון מקיבוץ תמוז ומכון לוי אשכול בקשר לארגון ערב‪ ,‬אשר יעסוק‬
‫בפועלו של לוי אשכול‪.‬‬
‫באופן טבעי קישרתי את הדבר לארכיון דגניה ב' בניצוחה של ריבי כץ‪.‬‬
‫ריבי ניהלה את הקשר מול יאיר והצליחה להפיק ערב מיוחד במינו ומעניין‪ ,‬אשר יתקיים ביום‬
‫חמישי ‪ 8.6‬בחצר ה'בום'‪.‬‬
‫צילום‪ :‬שמעון מנטאל‬
‫‪4‬‬
‫ב'בום' – התקיימה הופעתו של אפרים שמיר‪ .‬קלאסיקה הנראית לנגד העיניים‪.‬‬
‫כיף גדול לראות אומן כל כך מוכשר‪ ,‬אשר שופע בעבר והווה מוסיקלי‪ ,‬המגדיר את הישראליות‬
‫ואת המוסיקה הישראלית‪ .‬כיף גדול לראות אומן כמו אפרים‪ ,‬פשוט יושב ‪ ,‬אוחז בגיטרה ושר‪.‬‬
‫בצנעה אמיתית‪ ,‬לא מתחנפת‪ ,‬בלי רעש וצלצולים‪ ,‬פשוט מציג לפנינו את השירים היפים שלו! זהו‬
‫עולם הולך ונעלם!‬
‫ה'בום' היה מלא עד אפס מקום‪ .‬הקהל היה מדהים! הופעה חד‪-‬פעמית!‬
‫במהלך הקיץ ולאחריו תתקיימנה עוד הופעות ב'בום'‪ .‬יגיעו להתארח אצלנו אומנים כמו‪:‬‬
‫רוסו ווינברג‪ ,‬אוהד חיטמן‪ ,‬נעם רותם‪ ,‬יהלי סובול‪ ,‬רוני ואריק פיטרסון‪ ,‬שלמה יידוב‪ ,‬אלון‬
‫אולארצ'יק ‪...‬‬
‫ב‪ 20.6‬תופיע אצלנו צילי ינקו‪ .‬צילי‪ ,‬אשר בעבר הייתה זמרת ליווי וחברת להקתו של שלמה ארצי‪,‬‬
‫היא זמרת‪-‬יוצרת עצמאית‪ ,‬איכותית ולא מתפשרת‪ .‬כדאי לבוא!‬
‫ההופעות ב'בום' (שלא כמו אירועי התרבות הקהילתיים) הן בעלות כספית‪ .‬ה'בום' הינו עסק‬
‫מסודר והפעילויות בו עולות כסף‪ .‬ההופעות נעות בין המחירים ‪.₪ 00-00‬‬
‫חידת הופעה‪ :‬לקראת כל‬
‫הופעה נפרסם חידת היגיון‬
‫באתר האינטרנט של דגניה ב'‪.‬‬
‫הפתרון לתשובה קשור בדרך‬
‫זאת או אחרת לאותו אומן‬
‫אשר יופיע‪ .‬הראשון שיגלה את‬
‫התשובה יזכה בזוג כרטיסים‬
‫להופעה‪ .‬הזוכה יהיה זה‬
‫שיכתוב ראשון את הפתרון‬
‫הנכון כתגובה באתר על החידה‬
‫המתפרסמת‪.‬‬
‫החידות מאת ש‪ .‬לוגוס ‪.‬‬
‫לשאלות‪ ,‬הבהרות והזמנת כרטיסים ניתן לפנות אל אוריה – ‪.050-0072007‬‬
‫חודש נעים‪ ,‬תרבותי ומהנה‪,‬‬
‫אוריה‪.‬‬
‫אוריה גלעדי‪ ,‬תרבות‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ערב עצמאות ‪" -‬דגניה ב' היא בית"‪.‬‬
‫השנה הייתה זאת מבחינתי – חוויה מיוחדת‪...‬‬
‫ידעתי שלא אהיה בחג עצמו‪ ,‬ובכל זאת התגייסתי למשימה‪.‬‬
‫הנושא שנבחר "דגניה היא בית" עלה מתוך שיחת חולין כבר לפני כחצי שנה ביני לבין סיגל ואוריה‪.‬‬
‫המחשבה הייתה לאפשר לאנשים המתגוררים בחו"ל להסביר למה‪ ,‬על אף שהם בניכר ליבם פה‪...‬‬
‫ביתם הוא דגניה ב' עד עצם היום הזה‪.‬‬
‫התחלנו לעבוד במרץ‪ ,‬לקשור קשרים עם חו"ל ומכל מיני סיבות‪ ,‬התהליך פסק‪ .‬ואז עשינו את‬
‫ההסבה – לאנשים החיים בינינו‪ ,‬שדגניה ב' הוא ביתם מתוך בחירה‪.‬‬
‫בדיעבד‪ ,‬הישיבה עם "אנשי המשואות"‪ ,‬הראיון המרתק עם כל אחד ואחת הביאו אותי‬
‫להתרגשות גדולה‪ .‬להיכרות יותר עמוקה עם אנשים החיים בינינו‪ ,‬אשר סיפור חייהם לא תמיד‬
‫ידוע לכולנו‪ .‬גם הרעיון לחבר לכל משואה מצגת תמונות כדי להמחיש ולהנגיש את הסיפור‬
‫לכולם‪ ,‬לילדים ומבוגרים כאחד‪ ,‬התברר כרעיון מוצלח מאוד‪.‬‬
‫את חווית החג חוויתי בניו יורק‪(...‬ביקרתי את רני בני)‪.‬‬
‫קשה לתאר את התחושות‪ :‬יושבת במלון‪ ,‬צמודה לפלאפון ומחכה לוואטסאפים‪ ,‬שנשלחים לי‬
‫בזה אחר זה בזמן אמת מהטקס‪.‬‬
‫דווקא כשאתה רחוק – תחושת הבית חזקה מתמיד‪ .‬וכך התחבר לו נושא הטקס למציאות‬
‫הקטנה שלי בניו יורק הגדולה‪.‬‬
‫פועה גלעדי‪ ,‬מרכזת החג‪.‬‬
‫צילם‪ :‬שמעון מנטאל‬
‫דגניה ב' היא "הבית" ‪-‬‬
‫הנושא המרכז בהדלקת המשואות בחגיגות יום‪-‬העצמאות תשע"ו‪2116-‬‬
‫דגניה ב' היא בית ! – זהו הנושא שנבחר לערב יום‪-‬העצמאות‪ .‬לחלקנו דגניה ב' היא בית‪ ,‬כי כאן‬
‫נולדנו‪ .‬לאחרים דגניה ב' היא בית‪ ,‬כי הגיעו לכאן בעקבות בן או בת זוג‪ .‬אך‪ ,‬לחלק מאנשים‬
‫בתוכנו היו נסיבות החיים‪ ,‬אשר הובילו אותם לבחור דווקא בדגניה ב' כבית‪.‬‬
‫לאנשים אלו ולסיפור חייהם יוחד טקס הדלקת המשואות‪.‬‬
‫שלום קופר ז"ל‬
‫אני שלום קופר‪ ,‬בן ‪ ,89‬נולדתי ב‪ 2829-‬בעיר לודז' שבפולין‪ .‬הייתי בגטו מדריך‬
‫ומורה לילדים בפנימייה‪ .‬ב‪ 2800 -‬הגעתי לאושוויץ יחד עם הוריי ומיד באותו‬
‫לילה הם נרצחו במשרפות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫לאחר המלחמה הגעתי לשבדיה‪ ,‬פגשתי את רבקה‪ ,‬נשלחנו ביחד להקים את אחד מ‪ 21-‬בתי‪-‬‬
‫הספר‪ ,‬שהוקמו בשבדיה לצעירים ששרדו את המלחמה‪ ..‬במאי ‪,2806‬לפני ‪ 00‬שנה בדיוק‪ ,‬הגעתי‬
‫לדגניה ב' עם קבוצת הנערים הראשונה שיצאה עם סרטיפיקטים‪ .‬חיכיתי לרבקה כשנתיים עד‬
‫שהצליחה להגיע לדגניה ב'‪.‬‬
‫במלחמת השחרור‪ ,‬המלחמה על הבית‪ ,‬מתוך הבית‪ ,‬שנינו היינו כאן‪ .‬זו היתה נקודת מפנה חשובה‬
‫בחיינו‪ .‬שנינו אמרנו לא אחת –‬
‫"המלחמה האמיתית לא היתה כנגד הגרמנים‪ ,‬כנגד כוחות הרשע של הנאצים‪ .‬שם אי‪-‬‬
‫אפשר היה לעשות משהו אמיתי‪ .‬כאן‪ ,‬לעצמנו‪ ,‬למען המשך חיינו בארץ – זו היתה‬
‫המלחמה האמיתית בחיינו"‪.‬‬
‫ואתו תחּושת הבית בדגניה ב' – היתה שלמה‪.‬‬
‫חמש‪-‬עשרה שנים חיכינו עד שנולד בננו יוחַ י‪ִ ,‬‬
‫בנימין דרור‬
‫אני‪ ,‬בנימין דרור‪ ,‬נולדתי בפולין בשנת ‪ 2819‬למשפחה יהודית דתית‪.‬‬
‫כשהייתי בן ‪ 20‬פרצה מלחמת העולם ה‪ .1-‬אבי‪ ,‬שנתפס ע"י הגרמנים‪ ,‬הצליח‬
‫לברוח לצד הרוסי‪ .‬ואנחנו ‪ -‬אמי ו‪ 5-‬ילדיה ‪ -‬החלטנו לברוח ולעבור לצד הרוסי‬
‫גם כן‪ .‬בדרך התחברנו עם אבי‪ .‬משם גורשנו לסיביר הרחוקה‪ .‬התנאים היו‬
‫קשים מאוד ואבי נפטר‪ .‬הרוסים הקימו שם בתי ילדים ואני הוכנסתי לאחד‬
‫מהם‪ .‬ב‪ 2802-‬עזבנו את סיביר והגענו לאוזבקיסטן‪ .‬אמי שחלתה בדיזנטריה‬
‫נפטרה והוכנסתי יחד עם אחי לבית יתומים‪ .‬בבית היתומים פגשתי את חברנו אריה יורם‪ .‬הצבא‬
‫הפולני‪ ,‬שעבר לפרס‪ ,‬העביר עמו גם את בתי היתומים – ואנחנו ביניהם‪ .‬הצלחנו להגניב את אריה‬
‫ואחותו‪ .‬בהתערבות הסוכנות היהודית המשכנו בדרכנו והגענו למחנה בטהרן‪ .‬שהינו שם חצי שנה‬
‫ומשם המשכנו דרך הים לישראל‪ ,‬אנו "ילדי טהרן"‪ .‬משם חולקנו לדגניה א'‪ ,‬דגניה ב' וגניגר‪.‬‬
‫לדגניה ב' הגענו ‪ 25‬מילדי טהרן ואומצנו ע"י משפחות‪.‬‬
‫המשפחה שאימצה אותי היתה – משפחת פרומקין‪ .‬לוי בן אמיתי ומנחם הלוי לימדו אותנו עברית‬
‫ואח"כ שובצנו בכיתות בית‪-‬החינוך והתערינו במהירות בין הילדים המקומיים‪.‬‬
‫אני היום בן ‪ 90‬ובניתי פה עם אשתי רבקהל'ה משפחה לתפארת‪ .‬רוב שנותיי בדגניה ב' עבדתי‬
‫ב"מרססי דגניה"‪.‬‬
‫דגניה ב' היא ביתי ‪ -‬אני מדליק משואה זו לתפארת דגניה ב'‪.‬‬
‫אראלה ברוך‬
‫אני‪ ,‬אראלה ברוך‪ ,‬בת ‪ ,08‬בת גרעין נח"ל "נגוהות" שהשלים את קיבוץ אלומות‪.‬‬
‫באלומות התחתנתי עם ישקה ז"ל ושם נולדו שלושת בנותיי‪ .‬היינו שם ‪ 22‬שנים‬
‫ובקיץ ‪ ,2860‬אחרי מלחמת ששת‪-‬הימים‪ ,‬כשהתדרדר המצב באלומות‪ ,‬החלטנו‪,‬‬
‫‪ 5‬זוגות לעזוב את אלומות‪ .‬הייתי חברה בקבוצת הצועדות של עמק הירדן‪,‬‬
‫שחלק גדול ממנה היו מדגניה ב'‪ .‬לאחר שהן שמעו על רצוננו לעזוב – הגיעה‬
‫מדגניה ב' משלחת ִשכנוע והבטיחו לנו הבטחות "רק שנבוא!"‪ ,‬הסכמנו ללא‬
‫התלבטויות‪ .‬דגניה ב' קסמה לנו וגם הלינה המשפחתית שבה‪.‬‬
‫קבלת הפנים היתה חמה ומחבקת והתקבלנו מיד לחברות‪ .‬גם במקום העבודה‪ ,‬במטבח‪ ,‬קיבלו‬
‫אותי באהבה גדולה‪ .‬מאז‪ ,‬מלפני ‪ 50‬שנה‪ ,‬משפחתי ואני חיים בדגניה ב'‪ ,‬תוך תרומה לחיי‬
‫התרבות בקבוצה ובעמק‪ .‬אני אוהבת את דגניה ב' ורואה בה בית‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ג'ק גינדה‬
‫אני‪ ,‬ג'ק גינדה‪ ,‬בן ‪ .69‬הגעתי לארץ עם אמי לקיבוץ גן שמואל‪ ,‬הייתי רק בן‬
‫‪ .8‬אמי ובעלה עזבו לגרמניה ונשארתי לבד בארץ‪ .‬התחנכתי ביוקנעם‬
‫ובתנועות נוער שונות בארץ‪ .‬בשנת ‪ ,2860‬בהיותי בן ‪ 20‬הגעתי לחברת‬
‫הנוער בדגניה ב'‪ .‬התאהבתי במקום‪ ,‬באנשים‪ ,‬באווירה ובעצמאות שניתנה‬
‫לי‪ .‬משפחת אולצ'יק אסתר וישובעם‪ ,‬אימצו אותי והם היו לי כמשפחה‪.‬‬
‫דגניה ב' נתנה לי חום ואהבה ותחושת בית נפלאה מהרגע הראשון!‬
‫כאן גם התאהבתי בשוש‪ ,‬שלימים הפכה לאשתי‪ .‬התחתנו בדגניה ב' ואחריה החלטנו שנשארים‬
‫פה! התקבלנו מייד לחברות ופה הקמתי לי בית ומשפחה לתפארת‪.‬‬
‫אני מדליק משואה זו בשמי ובשם חברי מחברות הנוער‪ :‬מצליח ‪ ,‬שוש‪ ,‬יונה בשמו של בעלה‬
‫אהרון לביא ז"ל ואורי רוזנצוויג לתפארת ביתי ‪ -‬דגניה ב'‪.‬‬
‫ג'ודי מילת‬
‫אני‪ ,‬ג'ודי מילת‪ ,‬בת ‪ 66‬הגעתי לדגניה ב' בגיל ‪.12‬‬
‫עד גיל ‪ 12‬חייתי במנצ'סטר‪ ,‬אנגליה‪ .‬בת למשפחה יהודית מסורתית‪,‬‬
‫אבי היה ראש הקהילה היהודית והיינו משפחה גדולה ומאוד מכובדת‪.‬‬
‫כשפרצה מלחמת ששת הימים‪ ,‬הייתי בכיתה י"ב‪ ,‬פגשתי את לס‬
‫ואחרי זמן מה התחתנו‪ .‬הושפענו מתוצאות המלחמה ושנינו רצינו‬
‫לעלות לארץ‪ ,‬לקיבוץ‪ .‬יחד עם מרילין אחותי ומשפחתה פנינו לסוכנות היהודית‪ .‬שם אמרו לנו‬
‫שנמצא במקום שליח מהארץ ‪ -‬מלאכי כץ שמו‪ .‬לאחר שיחות הוחלט שנעלה כקבוצה‪ .‬הגענו‬
‫לדגניה ב' באמצע ספטמבר והחום היכה בנו‪ ,‬אך מיד עשו לנו היכרות עם בריכת השחייה ונרגענו‪.‬‬
‫התאהבנו בדגניה ב' ‪ -‬הוקסמנו מגילוי של חברה צודקת יותר‪ ,‬דואגת לחלש ונותנת כבוד לכל‬
‫אדם‪ .‬אומצנו ע"י משפחות והתחלנו לעבוד‪ .‬כל חיי הקיבוציים נתתי את חלקי‪ ,‬בשמחות‬
‫ובאירועים עצובים‪ ,‬בעבודה בחינוך – בה גידלתי דורות של תינוקות‪.‬‬
‫זהו המקום שתמיד נתן לי הרגשה של בית ואני גאה להיות חלק מהקהילה הזו‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬התאחדתי עם אחותי פיטה הגרה בהרחבה‪ .‬היום אנו קבוצה אנגלוסכסית גדולה ומלוכדת‬
‫כאן בדגניה ב'‪.‬‬
‫בני אליהו‬
‫אני‪ ,‬בני אליהו‪ ,‬בן ‪ .51‬חזרתי לטבריה בזכות המשרה של מבקר עיריית‬
‫טבריה‪ ,‬בה אני עוסק כבר ‪ 10‬שנה‪ .‬התגוררנו בדירה‪ ,‬עם כל המשמעויות‬
‫והמגבלות של חיים בדירה בעיר‪ ,‬ורצינו לצאת למקום שיש בו חינוך טוב‬
‫יותר לילדים ומקום שיותר כיף לגדל בו ילדים‪ .‬היינו שנתיים באשדות‬
‫יעקב איחוד ואז החלטנו לבנות בית‪.‬‬
‫דגניה ב' היתה אהבה ממבט ראשון‪ .‬המקום‪ ,‬חברי הקיבוץ‪ ,‬ההיסטוריה‬
‫של המקום‪ .‬הרגשנו כבוד גדול להיות חלק מדפי ההיסטוריה של המקום‪.‬‬
‫אנחנו פה משנת ‪ 1020‬ויש לנו ‪ 7‬ילדים שלומדים בבית החינוך ובבית ירח וגם שייכים לחינוך‬
‫הבלתי פורמאלי‪ .‬היום‪ ,‬הילדים קשורים למקום ולא מוכנים להחליפו‪ .‬לנו‪ ,‬כהורים‪ ,‬ישנה תחושת‬
‫בטחון‪ .‬הקשר בין הקהילה להרחבה מוכיח את עצמו וזהו קשר שמהללים אותו בכל הצפון‪,‬‬
‫ואנחנו מאושרים לחיות פה‪ .‬למירוץ העצמאות הצטרפתי לפני שלוש שנים ואני מרגיש שאני‬
‫תורם את חלקי בו וחש גאווה גדולה‪.‬‬
‫בדגניה ב' מצאנו קהילה עם אנשים איכותיים ואכפתיים שיודעים לחזק ותומכים אחד בשני‪ .‬כיף‬
‫לחיות בקהילה כזו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫רותי גולן‬
‫אני‪ ,‬רותי גולן בת ‪ ,02‬הגעתי לדגניה ב' ב‪ 2860-‬כנחלאית צעירה‪ .‬כמה‬
‫ימים לאחר שהגעתי פגש אותי אלישע ואמר "את תהיי אשתי‪."...‬‬
‫אחרי חצי שנה התחתנו! ב‪ 2866-‬נולד בננו הבכור רפי – ע"ש אביו של‬
‫אלישע‪ ,‬שנהרג במלחמת השחרור‪ .‬נכנסתי שוב להריון ושמרנו על כך‬
‫בסוד‪ .‬במאי ‪ 2860‬אלישע התנדב ללכת למילואים‪ .‬אז פרצה מלחמת‬
‫ששת הימים ואלישע נהרג‪ .‬רפי היה בן ‪ 8‬חודשים וחורבן הבית ה‪ 1-‬עובר על משפחתנו הקטנה‪.‬‬
‫קהילת דגניה ב' חיבקה אותי‪ ,‬דאגה לי‪ ,‬שמרה עליי ולא ִאפשרה לי ליפול בשום דרך‪ .‬עברתי הריון‬
‫שלם לבד‪ .‬הייתי רק בת ‪ ,11‬בחורה צעירה בתחילת דרכה עם תינוקת וילד בן שנה וחמישה‬
‫חודשים‪ .‬הוריי‪ ,‬מהקריות‪ ,‬הציעו לי לחזור אליהם הביתה ואמרתי להם "אין על מה לדבר!" אף‬
‫פעם‪ ,‬לאורך הדרך‪ ,‬לא חלפה מחשבה במוחי לעזוב את דגניה ב'‪.‬‬
‫את יגאל בעלי היום‪ ,‬הכרתי ב‪ 2868-‬והתחתנו ב‪ .2802-‬יגאל קלט לחיקו את שני ילדיי באהבה‬
‫רבה והקמנו משפחה חדשה ולנו בן ובת נוספים‪.‬‬
‫התאהבתי בדגניה ב' – בחברים‪ ,‬במקום‪ ,‬באנשים המבוגרים עם השפה העברית הצחה שהם‬
‫דיברו‪ ...‬עם השנים הפכתי לפעילה בחיי הקבוצה‪ ,‬בוועדות השונות ושנים רבות תרמתי ותורמת‬
‫עד היום בעבודתי באירוח הכפרי‪.‬‬
‫ראיינה וכתבה – פועה גלעדי; ערכה‪ ,‬קיצרה והביאה לדפוס – רינה זהרוני‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪9‬‬
‫‪ 01‬שנים ל"שבת השחורה"‬
‫ב‪ 18 -‬ביוני ‪ 2806‬השלטון הבריטי פתח במבצע רחב היקף נגד הישוב היהודי‪ ,‬במהלכו נעצרו רבים‪,‬‬
‫מתוך מטרה לפגוע בכוחה של "תנועת המרי העברית"‪ ,‬שערכה פעולות כנגד הבריטים – הבולטת‬
‫שבהן היתה "ליל הגשרים" ב‪ 26-‬ביוני‪ .‬ביישובים רבים נערכו סריקות אחר מסמכים ומאגרי נשק‬
‫סודיים – "סליקים"‪.‬‬
‫להלן – על מה שאירע בדגניה ב' וזיכרונות ילדים של אז‪ 00 ,‬שנה אחרי‪.‬‬
‫מתוך ספר הקהל – סיון תש"ו – יוני ‪– 2806‬‬
‫ביום ראשון‪ ,‬שלושים ביוני‪ ,‬כשקמו החברים לעבודה‪ ,‬מצאו את עצמם מוקפים חיילים אנגלים‪,‬‬
‫עד ‪ 500‬במספר‪ ,‬מזויינים בתת‪-‬מקלעים ורובים‪ ,‬מקלות ואלות‪ ,‬חמישים מכונות‪-‬משא ועשרה‬
‫ג'יפים וכעשרים וחמישה טנקים ומשוריינים‪ .‬האנגלים שמו מצור על המשק‪ .‬כל החיִ ל הזה עמד‬
‫מול ישוב שקט ושלו‪ ,‬שמשאת נפשו היחידה –‬
‫לגאול אחים ניצולי החורבן והזוועה הגרמנית‪ .‬התנגדות‬
‫החברים היתה פסיבית‪ ,‬איתנה ואמיצה‪ .‬נאסרו ‪ 09‬איש‬
‫בלי בדיקות מיוחדות והבחנות‪ .‬הם נשלחו לרפיח‪ ,‬אשר‬
‫בדרום הארץ‪.‬‬
‫"אגרת לחברינו העצורים‪:‬‬
‫שלום חברים‪ ,‬בגיליון הקודם של "הרשומות" כתבנו את‬
‫מכתבנו האחרון לחיילינו בצבא הבריטי‪ .‬והנה רצה‬
‫חיילים בריטיים מחפשים נשק בעזרת‬
‫מגלה מתכות‬
‫הגורל – ועתה אנו כותבים לשבויינו ע"י הצבא הבריטי‪.‬‬
‫אם כי מאז ומתמיד היתה מנת חלקנו בגד ומעל‪ ,‬גזירות וגירושים‪ ,‬בתי‪-‬כלא ומחנות ריכוז – הרי‬
‫הלב אינו יכול להשלים עם אשר קרה‪ .‬גורלכם מתמזג עם גורל האחים ששרדו את ההשמדה‬
‫ומוחזקים על לא עוול במחנות הסגר‪ .‬כעס אין‪-‬אונים מרעיד את הנפש‪.‬‬
‫באותו בוקר‪ ,‬עת נסחבנו אל מחוץ לגדר‪ ,‬וחּולקנו למחנות‪ ,‬מי לחסד ומי לשבט‪ ,‬קינאנו בכם‪ ,‬לא‬
‫כי השתוקקנו למאסר‪ ,‬אלא כי רצינו שתהיו במקומנו ואנו במקומכם‪ .‬כאשר זזו המכוניות פרצו‬
‫כמה ילדים בבכי‪ ,‬אולם החברות השתיקו את בִ כיים ועודדו את רוחם וכולנו התעודדנו‪.‬‬
‫בלי אומר נכנסנו לחצר‪ .‬עשינו חשבון של עבודותינו‪ ,‬וכמעט בלי סידור הלך מיד כל אחד למקומו‬
‫הדרוש‪ .‬הסתערנו על העבודה והילדים איתנו‪ ,‬אלה חוללו נפלאות‪ .‬באותם הימים‪ ,‬מתוך‬
‫התאזרות עליונה‪ ,‬עשינו את כל הדרוש במשק‪ :‬העופות והפרות קיבלו את הטיפול והמזון‪ ,‬הירק‬
‫נקצר והובא לרפת ולולים‪ ,‬השדות והמטעים הושקו וקיבלו את העיבוד‪ ,‬הזיבול נמשך‪ ,‬מכונת‬
‫המשק עבדה כהלכה‪.‬‬
‫כעבור ימים אחדים הגיעה גם עזרה מן החוץ‪ .‬אנשים צעירים מכל הסוגים והמינים באו והביאו‬
‫את הידיים ואת הלבבות‪ .‬משקנו שוקק עתה נוער רב‪ ,‬וכך בכל המשקים שנפגעו‪ .‬לא בנקל‬
‫יהרסּונו‪.‬‬
‫במוצאי‪-‬שבת‪ ,‬שבועיים לאחר שנלקחתם‪ ,‬קיימנו אסיפה קטנה בעניינים שוטפים‪ ,‬אין הרצון לדון‬
‫בעניינים חשובים בהעדרכם‪ .‬על חיינו ועל הרגשותינו נסוך עתה גוון של ארעיות‪ .‬אנו מצפים‪ ,‬אנו‬
‫דוחים סידורים‪ ,‬אשר יש בהם משום קבע"‪.‬‬
‫‪01‬‬
‫הילדים של ‪ – 1416‬מה הם זוכרים מהשבת השחורה?‬
‫נבות שרת – בן קיבוץ יגור שם החלו החיפושים אחר הסליקים ומעצר החברים‪ ,‬מספר‪" :‬נתנו לנו‬
‫מלח וחול כדי לזרוק על "הכלניות" (חיילי המנדט הבריטי חובשי הכובעים האדומים)‪ .‬אני זוכר‬
‫שעל‪-‬יד השער של הקיבוץ עשו מחסום של כלים חקלאיים‪" ,‬הכלניות" פרצו אותו‪ ,‬אספו את‬
‫הגברים בחדר‪-‬האוכל ואחר‪-‬כך לקחו אותם לרפיח‪ .‬ביגור היו הרבה סליקים והם חיפשו אותם‪.‬‬
‫אני זוכר‪ ,‬שכילדים‪ ,‬בעצמנו מצאנו נשק‪.‬‬
‫רוחה שרת – היתה כבת ‪ 9‬שנים‪" .‬אני זוכרת שאבא נתן סטירה לקצין בריטי‪ ,‬אז תפסו אותו‬
‫בכוח‪ .‬אני זוכרת שהיה עולה חדש‪ ,‬אולי קראו לו קורץ‪ ,‬הוא הסתתר בשירותים הציבוריים (לא‬
‫היו אחרים) ע"י חדר‪-‬האוכל של הילדים‪ .‬הוא קפץ מתא לתא‪ ,‬והם חיפשו אותו‪ ,‬בסוף תפשו אותו‬
‫ולקחו אותו למכלאה‪ .‬אנשים ניסו לחמוק‪".‬‬
‫מאירק'ה זית – "הייתי בן בערך ‪ .27‬אני זוכר שהחיילים הגיעו ושכבו עם 'בְּ ֶרנים' (מכונות ירייה)‬
‫במקומות אסטרטגיים והלכו לחפש סליקים‪ .‬הייתי ביחד עם אבא ע"י חדר‪-‬האוכל של הילדים‪.‬‬
‫ראיתי שכמה חיילים בריטיים תפסו אותו והתחילו לגרור אותו‪ .‬קפצתי על אחד מהם מאחור‬
‫וצעקתי אליו‪' :‬מה אתה עושה לאבא שלי?!" הוא תפש אותי וזרק אותי איזה ‪ 5‬מטר הצידה –‬
‫שלא אפריע להם‪ .‬הם המשיכו לגרור את אבא והוא נאחז בכל מה שניתן היה לו‪ .‬כולם התנגדו‪.‬‬
‫ניתנה הוראה ש"צריך לנהוג בהתנגדות פסיבית"‪ .‬היה לנו מורה למתמטיקה והוא הסתתר בבית‪-‬‬
‫השימוש‪ .‬גם אותו תפשו‪ .‬כלאו אותם בתוך גדר מחוץ לדגניה ב'‪ ,‬מקום שהיום נמצא הסיליקון‬
‫ואחר כך לקחו אותם לרפיח‪.‬‬
‫עמנואל עמיבר – היה בן ‪ 6‬שנים ונזכר בשלושה דברים‪" :‬אני זוכר שסגרו אותם בתוך הגן‪ ,‬שהיה‬
‫אז בחלקו הצפוני של הבניין שהיום נקרא "בית ראשונים"‪ .‬הם פלשו לגן ותפסו שם את מולה‬
‫אגין‪ ,‬שהסתתר בינינו ואמר לנו לקרוא לחיילים הבריטים 'נאצים‪ ,‬נאצים!!!' אני חשבתי שהוא‬
‫אמר 'נעצים'‪ .‬דבר שני – באתי הביתה וראיתי שאבא שוכב במיטה בלי הכרה‪ .‬אמא הרחיקה‬
‫אותנו ממנו וסיפרה שחיילים הרביצו לו בשוט מזנב של פיל‪ ,‬כי הוא התנגד להם‪ .‬כשרצו לקחת‬
‫אותו עם כל החברים‪ ,‬ד"ר הנדלר אסר על כך‪ ,‬כי היה לאבא זעזוע מוח‪ .‬דבר שלישי – חברות‬
‫מבוגרות עמדו במרפסות ובידיהן קערות עם מים רותחים או שמן רותח וזרקו מלמעלה על‬
‫החיילים"‪.‬‬
‫מלאכי כץ – "הייתי כמעט בן ‪ 9‬שנים‪ ,‬ואני זוכר שלקחו את יוסי לוקסמבורג‪ ,‬שהיה מורה‬
‫להתעמלות באותו הזמן‪ ,‬הוציאו אותו מתוך תא של שירותים (בקומפלקס המכבסה הישנה)‪.‬‬
‫ארבעה חיילים סחבו אותו בידיים וברגליים עד גדר‪ ,‬לשם אספו את הגברים"‪.‬‬
‫אמנון מישר – "הייתי בן ‪ 6‬וחצי‪ ,‬ישנתי במיטה מתחת לקזוארינות (איפה שהיום גרים‬
‫סטודנטים‪ ,‬אז גרו משפחות ובנעורינו שם היה 'השיכון')‪ .‬אמא שמה שטיח על הכילה‪ ,‬כנגד הטל‬
‫בלילה והשמש בבוקר‪ .‬המזרון היה מציפה שמילאו אותה בקש‪ .‬פתאום שמעתי על‪-‬ידי קולות‪ ,‬לא‬
‫הבנתי מה אומרים‪ .‬התעוררתי בבהלה‪ ,‬כי הפכו את המיטה ואני בתוכה‪ .‬ראיתי חיילים‪ ,‬הם‬
‫משכו את הכילה‪ ,‬פתחו את הציפה והוציאו את כל הקש‪ .‬אחר‪-‬כך הלכו‪ .‬הם לא צעקו עליי‪ ,‬לא‬
‫נגעו בי‪ .‬אחר‪-‬כך אמא שלי החזירה את כל הקש בחזרה לתוך הציפה והיה לי מזרון מחודש‪.‬‬
‫הביאה מספר הקהל וראיינה – רינה זהרוני‬
‫‪00‬‬
‫על השבת השחורה כתב שמואל צלביץ ב"מחברות הזיכרון שלי"‬
‫שבת יום רגיל‪ ,‬רינה בת ‪ 20‬ימים‪ ,‬ולבלה יש חום‪ ,‬הוחלט שאביא את התינוקת לאמא‪ ,‬שתאכל‬
‫הקטנה‪ .‬שרה בוסל הכינה לי אותה‪ ,‬הניחה אותה בידיי וכיסתה אותה בחתיכת כילה‪ .‬בחצר‬
‫חשתי תנועה משונה‪ ,‬רעש מכוניות‪ .‬עשרות כומתות אדומות צצו בחצר עם רובים מכודנים‪ ,‬רצים‬
‫לכל עבר ולוקחים חברים‪ .‬ואני הולך לי ואוצרי הקטן בזרועותיי‪ ,‬ולמולי הולכים קצין ושני‬
‫חיילים‪ .‬הייתי חשוד בעיניהם‪ ,‬והקצין עם אקדח שלוף בידו בא לקראתי‪.‬‬
‫היה לי ברור‪ ,‬שהם חושבים שאני מסתיר בידי חומר נפץ‪ ,‬או כלי נשק‪ .‬בתוכי צחקתי שרינה‬
‫הקטנה מחשבת בעיניו לפצצה‪ .‬הקצין נעצר ושאל‪" :‬וואט איז דיס?" חייכתי והרמתי את הכילה‬
‫מפניה של רינה‪ ,‬רק נולדה וכבר פצצת זמן‪ .‬הוא קירב את פניו וראה את הילדה שפקחה זוג עיני‬
‫תכלת ופיהקה‪ .‬הגוי זרק מבט וחיוך מאוזן לאוזן התפשט על פניו‪ ,‬גם שני החיילים חייכו ועשו‬
‫עוויות למולה‪.‬‬
‫"ווֶ ר ַאר יּו גואינג?"‬
‫"פוֹר הֶ ר מאדיר טּו איט" – עניתי באנגלית שקספירית‪.‬‬
‫"או קיי‪ ,‬פאדיר‪ ,‬גו!" ענה הקצין‪ ,‬אבל שלח את חייליו כבני לוויה‪.‬‬
‫בבואי לבית‪ ,‬בלה כבר עמדה ליד מעקה המרפסת וראתה כיצד גוררים חברים מחוץ לחצר‪ ,‬ראתה‬
‫אותי בליווי חיילים‪ .‬היא השכיבה את התינוקת על המיטה‪ ,‬חיבקה אותי ואמרה‪:‬‬
‫ לך אליהם‪ ,‬אל תהיה גיבור! לך איתם בשקט‪ ,‬אני אביט אחריך‪ .‬אל תעשה קונצים‪ ,‬ראיתי‬‫איך סוחבים את יוסף סוחובולסקי בידיים וברגליים‪ .‬זה צבא‪ .‬כלום לא יקרה‪ ,‬ישחררו‬
‫אתכם תוך כמה ימים‪ ,‬לך!‬
‫החיילים הובילו אותי אל מחוץ לגדר‪ .‬הבטתי אחורה וראיתי את אשתי עומדת שם למעלה לראות‬
‫במעשיי‪ .‬שמעתי בקולה‪ .‬יכולתי בקלות לנער את שני החיילים מעליי ולהסתלק‪ ,‬אבל הבטחתי‬
‫לה‪ .‬הלכתי איתם וכמוני הלכו עוד ועוד חברים‪ ,‬ואם היו כמה שהתנגדו – אז סחבו אותם בלי‬
‫בעיות‪.‬‬
‫כמעט את כל חברי דגניה ב' בגיל ‪ 00-29‬לקחו‪ .‬הוחזקנו בתוך מכלאה של חבלים‪ ,‬שסגרה עלינו‬
‫מסביב‪ .‬תמונה מוזרה ומבישה‪ .‬עמדנו כולנו‪ ,‬זה ליד זה‪ ,‬משתוממים על עצמנו‪ ,‬מביטים בצבא‬
‫השומר סביבנו עם רובים מכודנים‪ .‬היינו כלואים במרחק של מאה‪-‬מאתיים מטר משער הקיבוץ‪.‬‬
‫ושם‪ ,‬ליד השער‪ ,‬עמדו נשים‪ ,‬גברים מבוגרים וילדים‪ .‬ידעתי שאת אשתי לא אראה ממרחק‪ ,‬לא‬
‫אבחין בה‪ ,‬אבל את בני‪ ,‬את נמרוד‪ ,‬קיוויתי לראות והבחנתי בראשו‪ .‬אני בטוח שלא טעיתי‪.‬‬
‫מחנה המעצר ברפיח‪ .‬רישום‪ :‬ורנר נוימן‪/‬יגור‬
‫‪02‬‬
‫מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב!‬
‫‪ ‬לאמנון ולמירה מישר להולדת הנכד – בן‪,‬‬
‫בן לדנה ולגלעד מישר‪ ,‬אח לאדם ולאמה‪.‬‬
‫‪ ‬לנטע טייכנר להולדת הבת – מיכאל והבן – אביב‪,‬‬
‫לסבתא ולסבא גולי וגבי טייכנר‪.‬‬
‫‪ ‬לרויטל וליניב טייכנר להולדת הבת – יערה‪ ,‬לאח הגדול – עומרי‪,‬‬
‫לסבתא ולסבא גולי וגבי טייכנר‪.‬‬
‫‪ ‬למרב גמר ולהדר רז להולדת הבן ‪ -‬עומר‪ ,‬לאחות הגדולה – נועם‪,‬‬
‫לסבתא תמי ולסבא אמנון גמר‪.‬‬
‫לכל המשפחות בדגניה ב' ובחוץ – שפע ברכות חמות ושירבו השמחות!‬
‫‪ ‬לאריאלה חינקיס ברכות והצדעה לכבוד קבלת דרגת סגן כקצינת חינוך‬
‫מצטיינת בפיקוד צפון‪ .‬יישר כוח!‬
‫אוהבים‪ ,‬ועדת דור צעיר ובית דגניה ב'‬
‫מועדון הסלסה של העמק מגיע ל'בום'‬
‫הציבור מוזמן להגיע‪ ,‬לרקוד וללמוד סלסה‪...‬‬
‫כל יום רביעי ב‪02:22‬‬
‫*** תזכורת ***‬
‫לאתר של דגניה ב' ‪ http://www.degania-b.org.il‬יש להכנס כך‪:‬‬
‫שם משתמש‪ :‬שם פרטי ומשפחה (למשל‪ :‬דגניה בית)‬
‫סיסמא‪( 4021 :‬זו סיסמא ראשונית‪ .‬רצוי להחליפה)‪.‬‬
‫שימו לב – באתר עודכנו מספרי הניידים‪ ,‬כפי שמופיעים בספר הטלפונים‪.‬‬
‫על מנת לקבל מיילים בדיוור ישיר יש לעדכן דוא"ל בפרטים האישיים‪.‬‬
‫לשאלות‪ ,‬הערות והארות ניתן לפנות אל אנה באמצעות “צור קשר” באתר או‬
‫במייל‪[email protected] :‬‬
‫‪03‬‬
‫משפחת אלראי‬
‫ההורים‪ :‬יריב – בעל עסק לבנייה בעץ; כרמית – יועצת תעסוקתית‪.‬‬
‫הילדים‪ :‬יואב – בן ‪ ;21.5‬עידו – בן ‪ ;20.5‬אביתר – בן ‪ִ ;6‬מיה – בת ‪.7.5‬‬
‫חיות המחמד שלנו‪ :‬מילקי החתול‪ ,‬ג'נגו התוכי‪ ,‬תרנגולות‪.‬‬
‫גרים בדגניה ב' מאז‪ :‬סוכות ‪ .1008‬מתגוררים בבית העץ‪ ,‬שבנה יריב‪ ,‬בהרחבה‪.‬‬
‫קצת עלינו‪ :‬פעילויותינו המשפחתיות כוללות טיולים‪ ,‬ריקודים לצלילי מוסיקה רועשת‬
‫בסלון (בכלל 'רועש' זה אנחנו – תשאלו את השכנים)‪ ,‬הרבה 'מנגל' בימי‬
‫שישי‪ ,‬אירוח בני המשפחה המורחבת ועוד‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬יריב אוהב לשחות ולרכב על אופניים‪ ,‬יואב מסיים שנתיים בחוג‬
‫טניס ומכור לתוכניות ריאליטי (ההורים לא מעודדים בכלל)‪ ,‬עידו בחוג‬
‫פסנתר‪ ,‬מכור לספרי קומיקס ולמשחקי מחשב (ההורים לא מעודדים‪ ,‬אבל‬
‫מתנחמים שזה לא תכנית ריאליטי)‪ ,‬אביתר מתאמן בכל דקה פנויה‬
‫בגלגלונים ועמידות ידיים‪ ,‬אפילו עושה לפעמים פרזנטציות במפגשי הגן‪,‬‬
‫אחרת קשה מאד לקיים את המפגש‪ִ ...‬מיה אוהבת להתפנק‪ ,‬לצייר ולהדביק‪.‬‬
‫וכרמית? מנתבת בין השיגעונות ומנצחת על התזמורת‪.‬‬
‫הנה אנחנו ברגע של נחת‬
‫‪04‬‬
‫הנפטרים בדגניה ב' בחודש יוני‬
‫____ נר זיכרון ___________________________‬
‫שמעון אגין‬
‫מרדכי שי‬
‫רן שן‬
‫רפאל מוסה‬
‫אלישע בן‪-‬עמי‬
‫שרה גלעדי‬
‫דוד לוין‬
‫שמואל אגין‬
‫עמרם האפט‬
‫מרים בן‪-‬עמי‬
‫יהודית סלע‪-‬וינר‬
‫שושנה גתי‬
‫תחיה רם‬
‫זאב רם‬
‫יצחק ענבר (מוסה)‬
‫אברהם הירשפלד‬
‫שרה גרונר‬
‫רחל לוז‬
‫ב' בסיון תשכ"ה‬
‫י' בסיון תשכ"ה‬
‫כ"ו באייר תשכ"ז‬
‫י"ט בסיון תשכ"ט‬
‫כ"ז באייר תשכ"ז‬
‫כ' בסיון תשכ"ט‬
‫א' בסיון תשכ"ז‬
‫ב' בסיון תשכ"ז‬
‫י"ד בסיון תשס"ו‬
‫כ"ב בתמוז תשט"ו‬
‫ח' בסיון תשנ"ז‬
‫ו' בתמוז תשנ"ד‬
‫כ"א בסיון תשע"א‬
‫ג' בתמוז תשמ"ד‬
‫י' בתמוז תשנ"ט‬
‫ט"ז בתמוז תשל"ה‬
‫ח' בתמוז תשמ"ח‬
‫ג' בתמוז תשמ"ז‬
‫יהי זכרם ברוך‬
‫‪05‬‬
‫______‬
‫‪1.6.2865‬‬
‫‪6.6.2865‬‬
‫‪5.6.2860‬‬
‫‪5.6.2868‬‬
‫‪6.6.2860‬‬
‫‪6.6.2868‬‬
‫‪8.6.2860‬‬
‫‪20.6.2860‬‬
‫‪20.6.1006‬‬
‫‪21.6.2855‬‬
‫‪27.6.2880‬‬
‫‪25.6.2880‬‬
‫‪17.6.1022‬‬
‫‪10.6.2891‬‬
‫‪10.6.2888‬‬
‫‪15.6.2805‬‬
‫‪10.6.2895‬‬
‫‪70.6.2890‬‬
‫בית דגניה ב' משתתף בצערה של משפחת קופר –‬
‫יוחי וגלית והנכדים איתי‪ ,‬שי ותום וכל המשפחה‬
‫במות האב והסב‬
‫חברנו שלום קופר ז"ל‬
‫מי ייתן ולא תדעו יותר צער‬
‫שלום קופר – עם סתימת הגולל‬
‫שלום נולד לפני ‪ 89‬שנה בעיר לודז' שבפולין‪ ,‬בן יחיד להוריו יעקב יוסף וצילה‪.‬‬
‫למד בבית ספר יהודי והצטיין בלימודי השפה העברית ובשירה‪ .‬בזכות קולו‬
‫הערב היה סולן המקהלה בבית הכנסת‪.‬‬
‫בפרוץ המלחמה היה בן ‪.12‬‬
‫במהלך המלחמה עבר את כל מדורי הגיהינום‪ ,‬החל בגטו וכלה במחנה ההשמדה‬
‫אושוויץ‪.‬‬
‫על קורותיו המדהימות ועל הדרך בה ניצל שוב ושוב מגורל מר‪ ,‬ניתן לקרוא בספרו "ואני‬
‫המשכתי ללכת‪."...‬‬
‫בתום המלחמה הגיע לשבדיה ושם פגש את אהבת חייו‪ ,‬את רבקה ז"ל‪.‬‬
‫יחד הקימו בשבדיה בית ספר לילדים יתומים‪.‬‬
‫בשהותם בשבדיה פגשו שליחה מישראל‪ ,‬חמדה הלוי‪ ,‬שהשפיעה עליהם לעלות לדגניה ב'‪.‬‬
‫לפני שבעים שנה הגיע לדגניה ב'‪ .‬רבקה נשארה שנתיים נוספות בשבדיה ואז הצטרפה אליו‪.‬‬
‫לאחר שנים מספר נולד בנם יחידם יוחי‪ ,‬יבל"א‪ .‬ילד ונער ברוך כשרונות שנתן טעם מחודש‬
‫לחייהם‪.‬‬
‫בדגניה ב' המשיך שלום לעסוק בהדרכת חברות נוער עולה‪ .‬כמו כן עבד בחקלאות‪ ,‬במכון‬
‫התמרים‪ ,‬במפעלים האזוריים ובבית החינוך‪.‬‬
‫לפני ארבעים שנה החל לעבוד בארכיון‪ .‬על עבודתו המסורה והברוכה במוסד זה עוד יסופר כאן‪.‬‬
‫לפני תשע שנים נפטרה רבקה‪ .‬הבדידות היתה קשה‪ ,‬אך שלום המשיך בעבודתו בארכיון‪ ,‬עבודה‬
‫בה השקיע את כל מאודו‪.‬‬
‫לפני שבועיים התרגשנו כולנו‪ ,‬כאשר שלום הדליק משואה בטכס הכרזת יום העצמאות‪.‬‬
‫לאחרונה החלו השנים לתת בו את אותותיהן‪ ,‬ואתמול השיב נפשו לבוראו‪.‬‬
‫תמה מסכת חיים ארוכה‪ ,‬עשירה באירועים ובעשייה‪.‬‬
‫ליוחי וגלית‪ ,‬לנכדים איתי‪ ,‬שי ותום‪ ,‬שלוחים תנחומינו‪.‬‬
‫נוחה בשלום חברנו היקר‪ ,‬לצידה של רעייתך שאותה כה אהבת‪.‬‬
‫עוזי בן שלום‬
‫‪06‬‬
‫אבא היקר והאהוב שלי‪,‬‬
‫אני עוד לא יכול לדבר עליך בלשון עבר‪...‬‬
‫אני זוכר את כל סיפורי הילדות המאושרת שלך מפולין על‬
‫המשפחה הענקית שהייתה לך‪,‬‬
‫על אביך שהיה הבכור משבעת אחים ויועד להיות רב‪ ,‬אך נאלץ‬
‫להתפרנס ממסחר‪ ,‬ואמך האהובה שהשפיעה כל כך על חייך כבן‬
‫יחיד‪ ,‬ושאפילו תמונה אחת למזכרת לא נשארה לך ממנה‪.‬‬
‫על תנועת בני עקיבא שהיית חבר בה ועל החלומות שלך לעלות לא"י‬
‫ולהיות מוסיקאי ושחקן‪.‬‬
‫ואז הגיעה המלחמה הארורה ההיא ואבדת כמעט את כל משפחתך‪...‬‬
‫כשהגרמנים לקחו להשמדה גם את קבוצת הילדים היתומים שלך‪ ,‬שבהם טיפלת בגטו כמו אבא‬
‫ואמא – משהו נשבר בך‪ ,‬והחלטת לנתק את עצמך מאלוהים שאיפשר לדבר כל כך נורא לקרות‪.‬‬
‫אחרי ששרדת את הגיהינום ההוא בחרת בחיים‪.‬‬
‫הכרת את אמא בשוודיה כמורים בבית ספר ליתומים‪ .‬הגעתם לדגניה ב'‪ ,‬התחתנתם כאן‬
‫ובחרתם לקשור את גורלכם בקיבוץ חילוני‪ ,‬תוך שמירה על אורך חיים מסורתי כל השנים‪.‬‬
‫תמיד אמרת לי‪ ,‬שאתה אומנם התנתקת מאלוהים‪ ,‬אבל אלוהים כנראה לא התנתק ממך‪.‬‬
‫ביום שנולדתי‪ ,‬לאחר עשר שנים של ניסיונות עקרים‪ ,‬יצאת למסדרונות בית החולים רוטשילד‬
‫(בסצנה הזויה) וצעקת מרוב אושר לכל מי שהיה מוכן לשמוע‪" ,‬נולד לי בן ביום ההולדת של בן‬
‫גוריון"‪.‬‬
‫בכל שנות ילדותי לא ידעתי להבדיל בן קרובי משפחתנו המעטים‪ ,‬לבין חבריכם אנשי המחתרות‬
‫מן הגטאות בפולין – שרידי "המשפחה הלוחמת" שאיתם שמרתם אתה ואמא על קשר הדוק‬
‫במיוחד כל השנים‪ .‬עבורי כולם היו בני משפחה‪.‬‬
‫לבר המצווה שלי בקיבוץ הגיעו כולם‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬ולא הפסיקו לספר לי איזה אמא ואבא‬
‫גיבורים יש לי וכמה אני צריך להתגאות בהם‪ ,‬ואכן התגאתי‪.‬‬
‫אנטק – יצחק צוקרמן גם הבטיח לי חגיגית שהוא יבוא לרקוד בחתונה שלי‪ ,‬הוא אומנם לא הגיע‬
‫אבל אני זוכר כמה היית מאושר בחתונה שלנו‪ ,‬חייכת וצחקת אל כולם כמו שלא ראיתי אותך‬
‫מעולם‪ .‬את גלית קיבלתם אתה ואמא כמו הבת שמעולם לא הייתה לכם‪.‬‬
‫כשנולד איתי‪ ,‬הנכד הראשון‪ ,‬לא ידעת את נפשך מרוב אושר – הרגשת ששוב יש לך משפחה‬
‫שלמה‪ .‬אבל זמן לא רב אחר כך אמא חלתה ונפלו עליך השמיים‪.‬‬
‫לא יכולת להשלים עם הסבל הלא מוצדק הזה שנפל עליה שוב‪ ,‬אבל בנחישות האופיינית לך‬
‫הקדשת את כל זמנך ומרצך לטפל ולסעוד אותה‪ .‬כל יום ישבת לידה שעות בבית פרומקין ודאגת‬
‫לה במסירות ובאהבה אין סופיים‪.‬‬
‫כך במשך שלוש עשרה שנים ארוכות‪ ,‬עד שנפרדה מאיתנו‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬כשחשבתי שהריקנות העצומה והפתאומית בחייך תגרום לך לוותר ולהיכנע – שוב הפתעת‬
‫בגדול וחזרת לחיים במלוא המרץ‪.‬‬
‫לא ויתרת על אף יום עבודה בארכיון‪ ,‬שהקמת במו ידיך לפני קרוב ל‪ 00-‬שנים‪ ,‬והפך למפעל חייך‪.‬‬
‫בגיל ‪ 80‬למדת לעבוד מול המחשב ולהדפיס חומר רב‪ ,‬ובמקביל שמרת בקנאות על חיים‬
‫עצמאיים ומלאים בביתך הפרטי‪.‬‬
‫בשנים האחרונות נהגנו לדבר כל יום‪ ,‬תמיד אמרת שאצלך הכל בסדר ואתה מתגבר על הכול‪ .‬רק‬
‫רצית לשמוע מה שלום הנכדים‪ ,‬איך הם לומדים ומה הם עושים‪ ,‬ושכולם בריאים ואוכלים כמו‬
‫שצריך‪.‬‬
‫‪07‬‬
‫אף פעם לא קיטרת על כלום‪ ,‬מלבד העניין הזה‪ ,‬שאתה כבר סבא זקן ושלימזל שלא מסוגל לשחק‬
‫עם הנכדים שלו‪.‬‬
‫לפני שנה‪ ,‬אחרי מחלה לא קלה‪ ,‬נחלשת מאוד והחלטת להפסיק לעבוד‪ ,‬היינו צריכים לשכנע‬
‫אותך שזה בסדר‪ .‬אז גם הוחלט להצמיד לך מטפלת וקיבלת את ממטה המקסימה‪.‬‬
‫למרות שחששתי מהתגובה שלך בגלל אותה קנאות שלך לעצמאות‪ ,‬זה הפך לסיפור אהבה ולמדת‬
‫אפילו להנות מזה שמטפלים בך ודואגים לכל צרכיך‪.‬‬
‫לפני שלושה חודשים ביום הולדתך ה‪ ,89-‬התכנסנו כולנו‪ ,‬התבדחנו על גילך המופלג ואיחלנו לך‬
‫עד ‪ ,210‬אבל אתה עשית תנועת ביטול ואמרת לנו‪" ,‬לא‪ ,‬לא זה כבר משעמם"‪.‬‬
‫בליל הסדר האחרון עוד היית בביתנו בטבעון ונראית במיטבך‪.‬‬
‫אתמול בחרת ללכת‪ -‬ושוב בדרך שלך‪ ,‬אותה הדרך בה הלכת כל חייך‪ ,‬בצניעות‪ ,‬בשקט ובלי ליפול‬
‫לנטל חס וחלילה על כתפו של מישהו‪.‬‬
‫במהלך השנה האחרונה נהגתי לשאול אותך איך אתה מעביר את כל אותן שעות ארוכות של‬
‫ישיבה בבית ללא מעש‪ ,‬ואמרת לי שכל יום יש לך שיחות ארוכות עם אמא שלך ששומרת עליך‬
‫מלמעלה כל החיים‪.‬‬
‫אז עכשיו אתה תצטרף לאימהות שלנו ותשמור על כולנו שם מלמעלה ואני כבר מתגעגע כל כך‪.‬‬
‫שלום‪.‬‬
‫יוחי‬
‫לזכרו של שלום קופר ז"ל‬
‫בוקר אחד‪ ,‬בהיכנסי לארכיון‪ִ ,‬קיבל אותי שלום במאור פנים יוצא דופן –‬
‫"מצאתי!" – אמר בקול בוטח‪ .‬הסתכלתי בו בתימהון‪ .‬שלום קם מכיסאו‪ ,‬עליו‬
‫ישב עשרות שנים‪ ,‬בקביעות‪ ,‬בדביקות ובהתמדה ואמר – "'ואני המשכתי ללכת‪'...‬‬
‫" – הרים ראשו ואמר בחדות – "כך אני רוצה שיהיה שם הספר ובו קטעים‬
‫מזיכרונותיי"‪.‬‬
‫זה היה אחרי שבועות ארוכים בהם עבדנו יחדיו על הספר שלו‪ .‬הוא סיפר המון‪,‬‬
‫התרגש‪ ,‬שתק‪ ,‬והציג‪ ,‬אך כל הזמן דאג להמעיט בתיאורים‪ ,‬לומר רק עּובדוֹת – "כי אין מילים‬
‫שיכולות לתאר את הזוועה שהיתה שם" – אמר‪.‬‬
‫שהּכרתי במהלך עבודתי בארכיון‪,‬‬
‫כשאנחנו נפרדים ממך‪ ,‬שלום יקר‪ ,‬אני רוצה לספר על שלום ִ‬
‫בעבודתנו על ִספרך‪ ,‬ובביקורים בביתך‪.‬‬
‫את הארכיון של דגניה ב' הקים שלום מאפס והביא אותו להיות לדוגמה ולמופת‪ .‬ללא מחשב ועם‬
‫ציוד מינימלי ִמיין‪ ,‬רשם וקיטלג את תולדות המקום על כל מה שיש בו‪ .‬הכיסא של שלום הוא‬
‫דוגמה לציוד הצנוע של אדם צנוע – על הידיות מתוחות גרביים תכולות ומהוהות ואת המושב‬
‫מכסה מגבת ישנה בצבע זהה‪ .‬על כיסא זה ישב כארבעים שנים‪ ,‬עד לפני כחצי שנה‪ .‬גם כשהגיל‬
‫נתן בו אותותיו וגופו נחלש‪ ,‬המשיך להגיע ולהקליד על המחשב ו‪ -‬לזּכור‪ .‬בלי תוכנה מיוחדת –‬
‫רק מזיכרונו והתגאה שממשיך להיות לו ולנו לעזר‪ .‬כמה תחסר לנו!‬
‫שלום לא רצה לכתוב את ִספרו‪ .‬לא חשב שזה יעניין מישהו – ובזה טעה‪ .‬זה סיפור קורותיו של‬
‫ששכלו המבריק הוביל אותו "להמשיך ללכת‪."...‬‬
‫אדם ִ‬
‫כשסיפר היה קם ומדגים בידיו ובגופו‪ .‬עיניו ברקו וגבו הזדקף עת דיבר על חניכיו בלילות‪-‬שבת‬
‫כשהדגים‬
‫ִ‬
‫בפנימיית הילדים מרישין שבגטו לודג'‪ ,‬כשהלך איתם בשירה ובנגינה על מסרק‪ .‬או‬
‫בפנים מיּוסרות איך באושוויץ תפס בידו את חלּוקו של מֶ נגלֶה‪ ,‬כדי שהנאצי הסאדיסט ישים‬
‫אליו לב‪.‬‬
‫‪08‬‬
‫פעם אחרת קם ונשען על קיר בארכיון וסיפר‪ ,‬שכך עמד והקשיב לתשובות האנשים שרצו לצאת‬
‫מהמחנה לגרמניה‪ .‬כשעמד לפני המשלחת הגרמנית הציג עצמו לא כמסגר פשוט‪ ,‬אלא כאחראי‪.‬‬
‫– "עובדים כאלה אנחנו צריכים!" – אמר ראש המשלחת הגרמנית‪ .‬בדרך זו הצליח שלום‬
‫להערים על הגרמנים ולצאת מאושוויץ‪.‬‬
‫מכל סיפוריו של שלום‪ ,‬האופטימי ביותר היה סיפור התאהבותו ברבקה‪ ,‬וכשסיפר על כך קם‪,‬‬
‫התחיל ללכת בחדר בהליכה צידית‪ ,‬והדגים איך נדחק בין אנשים ובין שורות היושבים – "ברגע‬
‫שראיתי אותה‪ ,‬ניסיתי להתקרב אליה‪ ,‬רמזתי לחברה שישבה על‪-‬ידה שתזוז‪ ,‬נדחקתי עד לשורה‬
‫שם ישבה והתיישבתי"‪.‬‬
‫זה היה תחילתו של קשר אוהבים שנמשך ונמתח על פני היסטוריה שלמה של משפחה‪ ,‬של עם‪,‬‬
‫של תקווה‪ .‬של שנות‪-‬ציפייה ולאחריה אושר גדול עם לידתו של יוחַ י‪ .‬שנים של מסירות וחמלה‪,‬‬
‫של טיפול ודאגה‪ .‬של רצון להמשיך יחדיו בטוב וברע‪.‬‬
‫שלום יקר‪ ,‬תמיד אמרת – "אני בסדר‪ ,‬אני ממשיך!‪."...‬‬
‫בחודש האחרון דיבר על געגועיו להוריו‪ ,‬מהם לא נפרד‪ִ ,‬אתם נסע ברכבת לאושוויץ ושם הופרדו‬
‫למשרפות‪ ,‬ושלום – "המשיך ללכת‪ ."...‬והוא המשיך עוד שנים‬
‫– הם נשלחו לתוֹר הארוך בדרך ִ‬
‫ארוכות מלאות בעניין‪ ,‬באהבה ובמשפחה‪.‬‬
‫הוא סיפר בגאווה על שלושת נכדיו‪ ,‬על הצלחותיהם של יוחי וגלית‪ ,‬ועל ליל‪-‬הסדר האחרון שחגגו‬
‫יחדיו בבית המשפחה בטבעון‪.‬‬
‫ממגוון‬
‫‪ 89‬שנות חיים של אדם יקר שאמר – "אני המשכתי ללכת‪ "...‬והמשיך לתת‪ ,‬ולתרום ִ‬
‫כישרונותיו‪ ,‬כאן במקום שהיה לו בית‪ ,‬מאז יום בואו לכאן בדיוק לפני ‪ 00‬שנים‪.‬‬
‫יוחי‪ ,‬גלית והנכדים – איתַ י‪ ,‬שי ותום – אתם הייתם מקור אושרו‪ .‬זִ כרוהו בטוב ובאהבה‪.‬‬
‫גם בדרכו האחרונה המשיך ללכת – בדרכו‪ ,‬כמו שרצה – בשלווה וברגיעה‪ ,‬בביתו ובַ בַ ית הגדול‬
‫שהיה יקר לו – בדגניה ב'‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך!‬
‫רינה זהרוני‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪09‬‬
‫במסיבת הסיום של מחזור ע"א בבית ירח הוענקו תעודות הצטיינות לשמונה תלמידות מסיימות‬
‫י"ב‪ ,‬ביניהן שתיים מדגניה ב'‪ :‬אורי סחר ורז אליהו‪.‬‬
‫ראשונה מימין‪ :‬רז אליהו‪ ,‬לידה ‪ -‬אורי סחר‬
‫המדור הזמין את רז לשיחה על כוס קפה‪ ,‬כדי לשמוע ממנה על התעודה ומה שמאחוריה‪:‬‬
‫רז‪" :‬התעודה הוענקה לי על תרומה חברתית‪ ,‬בשילוב עם הצלחה לימודית‪ ,‬בגלל הפעילות מכיתה‬
‫ט' עד י"ב בכמה תחומים‪:‬‬
‫ פינת החי בבית הספר – טיפול והאכלת החיות (במיוחד נקשרתי אל הארנבים);‬‫ "המועדונית" – פעילות עם ילדים עם תסמונת דאון פעם בשבוע אחה"צ בבית ירח;‬‫ פעילות במסגרת ארגון "לתת" – עודדנו אנשים‪,‬‬‫בחופשים‪ ,‬לתרום לנזקקים;‬
‫ פעילות בגרעין אנ"ת (אינספירשיין)‪ ,‬העברת פעילות‬‫חברתית לנוער דרך עשיה אמנותית;‬
‫ "מנהיגות ירוקה" – פעילה למען הסביבה – ניקוי חופי‬‫הכנרת והירדן‪ ,‬יריד אקולוגי ועוד;‬
‫ הייתי חברה בקבוצת ה"דיבייט" – השתתפתי בתחרויות אזוריות וארציות בדיונים על מגוון‬‫נושאים בוערים ודילמות‪ ,‬כגון בעד ונגד נישואים חד מיניים בישראל;‬
‫ מש"צית – השתתפתי בסמינרים ‪ ,‬כנסים ופעילויות הדרכה בטיולים בארץ;‬‫ אני משתתפת פעילה ב"ירחי דעת" – בית מדרש מורים‪-‬הורים‪-‬תלמידים"‪.‬‬‫‪21‬‬
‫במקביל לכל הפעילות הענפה הזאת‪ ,‬רז גם למדה שני מקצועות ברמה של ‪ 5‬יח"ל (תיאטרון עיוני‬
‫ומעשי‪ ,‬מחשבת ישראל) וקיבלה מידי שנה תעודת הצטיינות לימודית‪ ,‬המוענקת בזכות ממוצע‬
‫מעל ‪ 80‬בציונים! ואם כל זה לא מספיק‪ ,‬רז גם נוסעת בחופשים לסדנאות משחק בתל אביב‪,‬‬
‫בסטודיו למשחק של הילי ילון‪.‬‬
‫על הענקת התעודה מעידה רז‪" :‬הייתי ממש מופתעת‪ ,‬נורא התרגשתי‪ .‬המחנך שלי‪ ,‬איתן‬
‫אלטבאואר‪ ,‬סיפר לי את זה רק חצי שעה לפני תחילת הטקס באמפי צמח‪ .‬ההורים שלי וגם‬
‫האחים שמחו ומאוד התגאו‪ .‬בעיניי חשוב מאוד להתנדב‪ ,‬גם כי את נותנת ומשפיעה על הסביבה‬
‫ואת מרגישה שמעריכים אותך‪ ,‬והאנשים שלהם את מעניקה יוצאים נשכרים מכך‪ .‬אבל חשוב‬
‫לציין‪ ,‬שיחד עם הכייף‪ ,‬ההנאה והתרומה‪ ,‬לפעמים יש קושי לעשות במקביל כל כך הרבה דברים‪.‬‬
‫זה מלווה בהרבה לחץ‪ ,‬הרבה פחות שעות שינה‪ ,‬פחות זמן להשקיע בהתכוננות לבחינות‪ .‬זה ממש‬
‫לרוץ מפה לשם בלי לנשום‪ ,‬להשלים חומר שהפסדתי בכיתה כתוצאה מיציאה לפעילות‬
‫חברתית"‪.‬‬
‫מתי בפעם אחרונה יצאת לסרט? "לפני חודשיים‪-‬שלושה‪ ,‬לא זוכרת בכלל"‪.‬‬
‫מה את רואה בטלויזיה? "האנטומיה של גריי‪ ,‬ג'יין הבתולה‪ ,‬המרוץ למיליון – חצי שעה עד שעה‬
‫גג‪ ,‬כדי לעשות מנוחה לראש‪ ,‬כשאני כבר לא מפוקסת ומרוכזת"‪.‬‬
‫ומה בהמשך? "אני יוצאת באוגוסט לשנת שרות בתנועת "תרבות" – גרעין אמנויות שבו נעבוד עם‬
‫ילדים בכל הגילאים על נושאים חברתיים‪ ,‬באמצעות יצירה (כמו העלאת מופע)‪ ,‬פיתוח מודעות‬
‫חברתית וסביבתית‪ .‬עדיין אינני יודעת איפה בארץ‪."...‬‬
‫בעתיד‪" :‬לשלב את תחום ההוראה עם תחום המשחק‪ ,‬ותמיד להמשיך להתנדב ולעזור למי‬
‫שזקוק"‪.‬‬
‫ברכות לרז אליהו‪ ,‬אורי סחר‪ ,‬שגיא מימון‪ ,‬גיא יפה‪ ,‬מור חכמון‪,‬‬
‫ניצן אייזנברג‪ ,‬ליה רוטמן‪ ,‬עידית אבנר‪,‬‬
‫אשר סיימו את חוק לימודיהם במסיבה מושקעת ומרגשת‪.‬‬
‫בשעה טובה! ובהצלחה בבחינות הבגרות‪.‬‬
‫ראיינה וכתבה‪ :‬אפרת לויטן‬
‫‪20‬‬
‫מסע לילי – שנת מצוות‬
‫בליל ירח מלא בחודש מאי יצאנו‪ ,‬בנות המצווה בליווי המדריכות‪ ,‬למסע לילי מאתגר ומרגש‬
‫מדגניה ב' עד ל"חללית" ברמת סירין‪.‬‬
‫נפגשנו בשעה ‪ 02:00‬בבית הכנסת‪ ,‬ועל אף העייפות‪ ,‬החששות והלבטים יצאנו והתחלנו לצעוד‪.‬‬
‫לאט לאט יצאנו והתרחקנו מהאורות המוכרים של דגניה ב' ומצאנו עצמנו צועדים בחושך‪ ,‬ללא‬
‫פנסים‪ ,‬כאשר אור הירח הוא היחידי אשר מלווה אותנו‪.‬‬
‫את מסענו ליווה ספר תנ"ך ומתוכו קראנו סיפורים‪ ,‬אשר התרחשו כאן בעמק הירדן שלנו לפני‬
‫אלפי שנים‪ ,‬ועצרנו מדי פעם לראות את המראות או להאזין לקולות המלווים סיפורים אלו‪.‬‬
‫ההליכה הייתה מאתגרת‪ ,‬כולה במגמת עלייה וטיפוס‪ ,‬מלווה באנרגיה גדולה‪ ,‬שהצליחה לנצח את‬
‫העייפות הכבדה‪ .‬בשעת בוקר מוקדמת‪ ,‬עוד לפני זריחת השמש‪ ,‬הגענו אל עץ האלה העתיק –‬
‫תצפית יפיפיה על העמק‪ ,‬ושם חיכינו בסבלנות רבה לשמש בזמן שהתחממנו עם כוס תה‪ .‬השמש‬
‫הפציעה דקות ספורות לפני השעה ‪ ,06:00‬וכך קיבלנו את האישור לסיים ולצעוד אל עבר‬
‫ה"חללית"‪ .‬החזרה הביתה הייתה כבר ברכבים‪.‬‬
‫עם הגיענו לקיבוץ חיכו לנו ההורים בבית הכנסת‪ ,‬שם גם נפגשנו בתחילתו של הלילה‪ ,‬לארוחת‬
‫בוקר מפנקת ומילות סיכום ללילה נפלא וחוויתי שכזה‪.‬‬
‫את המסע הדריך ניר אלפרט‪ ,‬זו גם ההזדמנות להודות לו שוב‪ ,‬אך בעיקר לבנות המצווה‬
‫שהשתתפו‪ ,‬ולמרות הקשיים נהנו מכל רגע וצבעו את הלילה בצבעים של אנרגיה‪ ,‬שירה‪ ,‬גיבוש‬
‫ובדיחות אין סוף‪.‬‬
‫לאחר שנתיים של קיום המסע אנו מקווים להפוך אותו באופן רשמי למסורת בשנת המצוות‬
‫ולקיים אותו מדי שנה‪.‬‬
‫כתבו‪ :‬שי וחן מדריכות מרחב ו‪-‬ז‪-‬ח‬
‫צילם‪ :‬ניר אלפרט‬
‫‪22‬‬
‫לפני מספר שבועות העבירה יפעת גונן בן‪-‬ענת הרצאה להורים בנושא "ויסות רגשי"‪ .‬להלן תמצית‬
‫הרצאה חשובה זו‪[ :‬הכוונה ב"ילדים" היא מתינוקות ועד בכלל‪]...‬‬
‫מהו ויסות רגשי?‬
‫ויסות רגשי מכיל אסטרטגיות נרכשות של ויסות‪-‬עצמי רגשי‪ ,‬וכן מגוון של השפעות חיצוניות‬
‫מווסתות רגשית‪ ,‬שמתרחשות בתוך הסביבה הטיפולית ובמהלך אינטראקציות עם ההורים‪,‬‬
‫בעיקר בתקופת הינקות‪.‬‬
‫שני היבטים של רגש יכולים להיות מווסתים‪:‬‬
‫טון רגשי‪ :‬הרגש הספציפי המאפיין את מצב הרוח‪.‬‬
‫דינמיקות רגשיות‪ :‬מאפייני העוצמה‪ ,‬המשך של המצב הרגשי ועוד‪.‬‬
‫בעת כשל ביכולת הוויסות הרגשי אנו עלולים להגיע למצבים של‪:‬‬
‫תת שליטה‪ :‬המאופיינים בחוסר יכולת להתמודד עצמאית בסיטואציות רגשיות‪.‬‬
‫שליטת יתר‪ :‬המאופיינת בשליטה עצמית מוגזמת על הרגשות‪.‬‬
‫השגת ויסות רגשי היא תהליך המתפתח ומשתכלל החל מגיל הינקות‪ ,‬דרך שנות הילדות‬
‫וההתבגרות‪ ,‬ולמעשה נמשך לאורך כל חיינו‪.‬‬
‫התפתחות זו מושפעת מתהליכים חיצוניים (סביבתיים‪ ,‬חברתיים‪ ,‬הוריים וכד') ומתהליכים‬
‫פנימיים (גנטיקה – נוירופיזיולוגיים‪ ,‬קוגניטיביים‪ ,‬מאפיינים אינדיבידואליים ועוד)‪.‬‬
‫באמצעות רכישת היכולת לוויסות רגשי מפתחים ילדים יכולות להתמודדות עם סיטואציות‬
‫שונות באמצעים נורמטיביים‪ .‬חוסר יכולת להשיג ויסות רגשי מהווה סיכון להתפתחות במגוון‬
‫תחומים‪ :‬חברתית (כמו אימפולסיביות‪ ,‬העלולה להוביל לחיכוכים ודחייה); רגשית (כמו חוסר‬
‫איזון רגשי‪ ,‬תלות בדמויות משמעותיות‪ ,‬הפרעות רגשיות כמו חרדה ודכאון והפרעות אישיּות‬
‫בהמשך החיים); קוגניטיבית (פיתוח יכולות קוגניטיביות מצריך פניות ומיקוד קשב‪ ,‬תחושת‬
‫שליטה‪ ,‬יכולת לחשיבה הגיונית וקרה)‪.‬‬
‫אחד הגורמים המשפיעים על יכולת הוויסות הרגשי ושלדמויות הבוגרות‪ ,‬המשמעותיות בחיי‬
‫הילד השפעה רבה עליו – היא היכולת לבטא מילולית מצבים רגשיים‪.‬‬
‫חוסר יכולת לביטוי מצב רגשי (שלילי או חיובי) בצורה מילולית‪ ,‬עלול להביא ילדים להגיב בצורה‬
‫לא מותאמת – התנהגות במקום דיבור; תקשורת לא מילולית במקום תקשורת מילולית‪.‬‬
‫אז איך אנחנו עוזרים לילדים לפתח את יכולת הוויסות הרגשי שלהם? אם נתייחס אל הילד כאל‬
‫יצור מרגיש ולא כאל יצור מתנהג‪ ,‬נתייחס לרגשותיו‪ ,‬ניתן להם מילים‪ ,‬נקבל ונבין אותם‪ ,‬גם‬
‫כאשר איננו מקבלים את התנהגותו – נעזור לו לפתח את היכולת לווסת את רגשותיו ולא‬
‫להזדקק להתנהג אותם )‪.(acting out‬‬
‫תגובות פחות מומלצות סביב ביטוי רגשי עוצמתי של ילדים‪ :‬שלילת רגשות – ככל שננסה‬
‫להרחיק מילד את רגשותיו השליליים‪ ,‬כך יתחפר בהם יותר; ככל שנקבל אותם יותר‪ ,‬כך יצליח‬
‫לדחות אותם מעליו בעצמו; ייעוץ – מתן עצות‪ ,‬גם אם לא מעצבן‪ ,‬לא מאפשר לילד להתמודד‬
‫לבד עם הבעיה‪ .‬לא משדר לו שאנו סומכים עליו; הימנעות ממתן עצות מאפשרת לילד להגיע‬
‫בעצמו לפתרון הבעיה ולפתח תחושת מסוגלות עצמית; תגובה פילוסופית‪/‬ניתוח פסיכולוגי – דיון‬
‫פילוסופי על‪-‬פי רוב מחייב פניות רגשית; רחמים – מעביר מסר של חוסר אונים; האשמה – גוררת‬
‫הערכה עצמית נמוכה ואינה מעודדת חשיבה עצמאית‪ ,‬יוזמה והתמודדות; גיוס ההיגיון – מתעלם‬
‫ממצב רגשי‪ ,‬משדר "אני לא קשוב אליך"‪ .‬רגשות עזים לא 'חיים בשלום' עם היגיון בריא‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫אז מה במקום???‬
‫גישה שבכוחה ליצור אווירה של שיתוף פעולה ושל הרמוניה‪ ,‬לחזק יחסים חיוביים בין מבוגרים‬
‫לילדים‪ .‬גישה שמסייעת לילדים לפתח יכולת לוויסות רגשי ולהגיע בעצמם לפתרונות הולמים‪.‬‬
‫בהתאם‪ ,‬יתחזקו תחושת המסוגלות‪ ,‬הביטחון והערך העצמי של הילד וגם של ההורה‪.‬‬
‫חמשת הצעדים בדרך לשם‪...‬‬
‫‪ .2‬מקשיבים (אבל באמת) ומגיבים במינימום מילים‪.‬‬
‫‪ .1‬מזהים את הרגש שמאחורי ההתנהגות‪.‬‬
‫‪ .7‬משקפים את הרגש ונותנים לו שם‪.‬‬
‫‪ .0‬נותנים תוקף לרגש (ואין זו בהכרח הסכמה עם ההתנהגות)‪.‬‬
‫‪ .5‬מציבים גבול (בצורה אמפתית)‪ ,‬בין היתר על ידי שימוש בדמיון‪.‬‬
‫נקודות חשובות ועצות לדרך‪...‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫לדבר עם מישהו ש"כאילו" מקשיב ‪ -‬יכולה להיות חוויה מתסכלת במיוחד‪ ,‬בין אם הוא עסוק‬
‫במשהו אחר ובין אם הוא שואל המון שאלות‪.‬‬
‫לפעמים שתיקה אוהדת היא כל מה שילד צריך בשביל לדבר‪.‬‬
‫תגובות קצרות ואמפתיות מהוות הזמנה לבדיקה עצמית של רגשות ומחשבות ולמציאת‬
‫פתרון עצמאי‪.‬‬
‫ניסיון לגרום לילד להדחיק תחושה רעה‪ ,‬גם כשנעשה בעדינות‪ ,‬מקשה עליו ונוטה לעצבן אותו‪.‬‬
‫התמודדות עם תסכול של ילד באמצעות הסברים והגיון – עשויה להיות כ"כוסות רוח למת"‬
‫או אף גרוע מכך‪ ,‬כגורם המעצים תסכול‪.‬‬
‫ילד מתנחם דווקא כשהוא מבין שיש מילים למה שהוא מרגיש‪ ,‬ושמישהו מבין אותו ואת‬
‫רגשותיו‪.‬‬
‫קבלת רגשות ואישורם מספקים להורים תחושת סיוע לילד‪ ,‬על‪-‬ידי יצירת קשר‪ ,‬שלהם ושלו‪,‬‬
‫עם המציאות הפנימית שלו‪.‬‬
‫לפעמים עצם הידיעה‪ ,‬שמישהו מבין כמה אתה מתוסכל‪ ,‬מוכן להתייחס לכך בכבוד‪ ,‬ובהמשך‬
‫בקלילות או על‪-‬ידי הצבת גבול מארגן – עוזרת להתמודד עם המציאות המתסכלת‪.‬‬
‫חשוב לשקף ממקום אותנטי‪ .‬ילדים מזהים זיוף מקילומטרים!‬
‫חשוב להתאים את עוצמת התגובה לעוצמת הרגש המובע ולא להגזים בתגובה‪...‬‬
‫שיקוף רגשות "שליליים" מרגיע ומאפשר להתחיל להתמודד עם המצב‪/‬הבעיה‪ ,‬ולא‪ ,‬כפי‬
‫שנוטים לחשוב לעיתים‪" ,‬מקשה על הילד" בשל "התמקדות ברגש שלילי"‪.‬‬
‫חשוב שהילד יבין שמותר לו להרגיש אומלל‪ ,‬בלי שזה יאמלל אותנו‪.‬‬
‫גם אם מאד מפתה למהר ולהיטיב או לנסות לפתור עבור הילד את הבעיה – הימנעו ממתן‬
‫עצות מיידיות‪.‬‬
‫שיקוף ותיקוף רגשות הינן פעולות השונות מהסכמה עימם‪ .‬אפשר לקבל כל רגש‪ ,‬ולצד זה יש‬
‫להגביל התנהגויות מסוימות‪.‬‬
‫ככלל‪ ,‬יש להישאר רגועים בעצמנו‪" ...‬נאה דורש נאה מקיים"‪.‬‬
‫בהצלחה!‬
‫‪24‬‬
‫מזג האוויר מתחמם – יש שיגידו שכבר חם ואפשר למצוא גם את מי שיגיד שכבר חם מידי‪ ,‬אבל‬
‫מה נעשה ? נעשה!!‬
‫מזג האוויר החם לא אמור למנוע מאתנו לעשות פעילות גופנית‪ ,‬כמובן שצריך לקחת בחשבון את‬
‫מזג האוויר‪ ,‬את השמש הלוהטת והאדמה הבוערת‪ ,‬אך אם נדע להתנהל נכון‪ ,‬אפשר‪ ,‬ואפילו רצוי‪,‬‬
‫להמשיך את הפעילות הגופנית‪ ,‬שאנחנו רגילים לעשות‪.‬‬
‫מומלץ לכל אלו העוסקים בפעילות גופנית בחוץ‪ ,‬כמו ריצה‪ ,‬צעידה‪ ,‬רכיבה על אופניים‪ ,‬לעשות‬
‫את הפעילות בשעות הבוקר המוקדמות (היום בחמש כבר יש קצת אור) או בשעות הערב‬
‫כשהשמש יורדת ואפשר לנשום בחוץ‪ .‬גם בשעות אלה כדאי לשתות בחוכמה לפני הפעילות‬
‫ולהצטייד במים למשך הפעילות עצמה‪ .‬כל אחד מכיר את עצמו הכי טוב ויודע כמה מים הוא‬
‫צריך לפעילות אותה הוא הולך לבצע‪.‬‬
‫הלבוש הוא לא פחות חשוב – חולצות וכובעים מנדפי זיעה מומלצים גם אם הפעילות היא לא‬
‫בשעות השמש‪ .‬הכובע סופג את הזיעה ועוזר לצנן את הראש‪ ,‬והחולצות שומרות עלינו יבשים ככל‬
‫שניתן‪.‬‬
‫לאחר הפעילות כמובן להשלים את הנוזלים שאיבדנו בשתיית מים והימצאות במקום מוצל‬
‫וקריר‪.‬‬
‫כדורשת – ליגת הכדורשת השנה עברה תהפוכות רבות‪ .‬הבנות שלנו‪ ,‬בהדרכתם של שני המאמנים‬
‫המצטיינים שלנו – אלון ליבר ויפתח סחר‪ ,‬שעושים זאת בהתנדבות מלאה כבר מספר שנים ואין‬
‫מספיק מילים להודות להם על כך‪ ,‬סיימו את הליגה במקום הראשון‪ .‬מסיבות כאלו ואחרות לא‬
‫התקיימו משחקי הגמר‪ ,‬ולכן אני מסמיך את עצמי להכריז עליהן כאלופות הליגה!‬
‫ליגת הכדורשת היא פרויקט חשוב‪ ,‬לפי דעתי‪ ,‬ואני מקווה שמחלקת הספורט תמצא את הדרך‬
‫לקיים אותו גם בשנים הבאות‪.‬‬
‫הייתי שמח אם עוד נשים היו מצטרפות לקבוצה‪ ,‬גם אם לאימונים בלבד‪.‬‬
‫בכתבות שלי אני מזכיר וכותב כל הזמן על הקבוצות שמייצגות את דגניה ב'‪ .‬אנחנו צריכים‬
‫לזכור שבדגניה ב' יש עשרות ספורטאים וספורטאיות‪ ,‬שמייצגים את הקבוצות שבהן הם‬
‫מתאמנים ושותפים להן במהלך השנה‪ ,‬ומבחינתנו‪ ,‬גם הם מייצגים את דגניה ב' כמו‪ :‬צועדות‬
‫עמק הירדן‪ ,‬חותרי קיאקים‪ ,‬אצנים‪ ,‬אייקי‪ ,‬קופצי סוסים ועוד ועוד‪.‬‬
‫המשיכו לעסוק בספורט ושימרו על בריאותכם!‬
‫בברכת הספורט וההנאה‪,‬‬
‫דוד אייזנברג‬
‫‪25‬‬
‫חג שבועות‬
‫חג עם המון מאכלים‪.‬‬
‫החג שתמיד יהיה בשבילי החג של הבלינצ'ס בחד"א‪ ,‬ששנים הכנתי במטבח עם הצוות‪ ,‬וכמובן‬
‫הגיוסים למלא‪ ,‬לגלגל‪ ,‬למרוח בשמנת חמוצה ולפזר למעלה קצת אגוזים‪.‬‬
‫חג של לחם מים ומוצרי חלב‪.‬‬
‫בראש עומדת תמיד עוגת הגבינה‪ .‬הפעם בחרתי להכין עוגה‪ ,‬שלא תמיד נחשבת לעוגת שבועות‬
‫טיפוסית – טירמיסו‪ .‬עוגה שמוצאה בכלל באיטליה ובדרך כלל עשוייה מגבינת מסקרפונה ‪00%‬‬
‫וביצים לא מבושלות‪ .‬אני לקחתי את המתכון ושיניתי לעוגה בלי ביצים ומופחתת קלוריות‪.‬‬
‫חומרים לתבנית פיירקס מלבנית גבוהה או כלי קיבול יפה אחר ושקוף‬
‫‪ 500‬גרם גבינת שמנת ‪5%‬‬
‫‪ 2‬מיכל שמנת מתוקה להקצפה‬
‫‪ 2‬קופסא אינסטנט פודינג וניל‬
‫‪ 0‬כפות גדושות סוכר‬
‫‪ 2‬כוס חלב‬
‫‪ 1‬חבילות בישקוטים‬
‫‪ 7‬כפות ברנדי משובח או וויסקי‬
‫‪ 0‬מנות אספרסו ארוך (למי שאין מכונה – ‪ 7‬כפות נס קפה מגורען‪ ,‬האהוב אליכם‪ ,‬מעורבב עם‬
‫שלושת רבעי כוס מים)‬
‫‪ 1‬כפות קקאו‬
‫לעבודה –‬
‫מקציפים במיקסר אינסטנט פודינג‪ ,‬שמנת מתוקה וחלב‪ .‬להתחיל להקציף‪ ,‬להוסיף סוכר‪,‬‬
‫ולאט כף אחרי כף גבינת שמנת‪ .‬הבלילה צריכה להיות חלקה ומעורבבת היטב (היא לא אמורה‬
‫להיות מוצקה) הרבה מסה די נוזלית‪.‬‬
‫אחרי הקצפה של ‪ 5‬דקות מערבבים אספרסו‪/‬נס קפה עם הברנדי בצלחת עמוקה‪ ,‬כדי שיהיה‬
‫אפשר לטבול את הבישקוטים‪ .‬מתחילים‬
‫בטבילה של הבישקוטים וסידורם יפה‬
‫בתבנית‪ .‬לא להשאיר חריצים!‬
‫לשפוך חצי מכמות הגבינה על הבישקוטים‪,‬‬
‫להניח שוב שכבת בישקוטים‪ ,‬לשפוך את‬
‫החצי השני של הבלילה ולסיים עם שכבת‬
‫בישקוטים צפופה ומסודרת יפה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫עכשיו‪ ,‬לפדר באבקת קקאו‪ ,‬לעטוף בניילון‬
‫נצמד ולמקרר לפחות ללילה‪.‬‬
‫העוגה נחתכת מאוד יפה‪ ,‬ואפשר תמיד גם להפוך‬
‫אותה לעוגת כפיות‪.‬‬
‫בתאבון‪,‬‬
‫סמוד‬
‫תודה‬
‫אני רוצה להכיר לכם את צוות האפייה שלי‪ ,‬שאופה איתי כבר כמה שנים טובות בחגים הגדולים‪,‬‬
‫וגם בקטנים‪ ,‬במטבח ובקונדיטוריה שלי‪ ,‬שתמיד נרתם לכל ארוע שאני מתנדבת‪.‬‬
‫תודה לענבל אבנר‪ ,‬סיגל רוטמן ואורית קלי‪ ,‬שתמיד מוכנות לקריאה שלי‪ ,‬גם שלא נוח ועמוס‬
‫לכולם‪ .‬אתם צוות מנצח שכל אחד היה יכול לחלום עליו‪ .‬זכיתי!‬
‫תודה‪,‬‬
‫סמוד‬
‫‪27‬‬
‫בעלון הקודם‪ ,‬שיצא בחודש מאי לקראת יום העצמאות‪ ,‬נשמטו בטעות מהגיליון המודפס‬
‫העמודים הבאים‪ .‬עם סמוד ורינה – הסליחה‪.‬‬
‫בנימה אישית‬
‫איך בכלל התחלתי את האהבה לאפייה ולכל הקשור בנושא?‬
‫לפני הרבה שנים הכינו אצלנו במטבח הכל‪ .‬כן‪ ,‬החל ממסיבת רווקים‪ ,‬קבלה לחברות (גם לחם‬
‫ועוגות ימי קלרה וקודמיה) כל האפייה והבישול בחגים‪ ,‬וכמובן חתונות‪ ,‬בר‪-‬מצווה ומיני שמחות‪.‬‬
‫יש מי שראתה את הניצוץ בעיניי וצירפה אותי בגיל צעיר לצוות האפייה שלה בתור אחראית‬
‫קרם‪-‬שניט (אני ניחנתי בזיכרון של אבא שלי)‪ .‬אני נערה צעירה‪ ,‬המסתובבת בין כל האופות‬
‫והבשלניות הגדולות‪ .‬אני מדברת על יהודית עמיבר שנתנה לי את הצ'אנס ההתחלתי‪ ,‬של מה‬
‫שיהפוך מאוחר יותר למקצוע שלי‪.‬‬
‫ליהודית היה צוות משלה לחתונות ולארועים אחרים‪ ,‬שהיו באות איתה למטבח (בדיוק כמו שלי‬
‫יש היום)‪ .‬יהודית היתה מתכננת את החתונה עם בני המשפחה‪ ,‬ויחד איתם היו נכנסים למטבח‬
‫(כולל הכלה)‪.‬‬
‫איזה כיף היו ימי האפייה האלה‪ .‬הרגשה של ביחד‪ ,‬עשייה בלתי נגמרת ומורל גבוה‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬נערה בשיכון‪ ,‬עדיין לא ראיתי את הנולד‪.‬‬
‫ישבתי עם יהודית כדי לשוחח על ימי האפייה האלה – סיבוב ראשון נעשה אצלי בבית על קפה‬
‫ועוגה‪ .‬אי אפשר היה להפסיק את השיחה מרוב נוסטלגיה על כל מה שהיה פעם‪ ,‬חגים – למשל‪,‬‬
‫ביום העצמאות העופות הממולאים‪ ,‬הצמחוני שיהודית היתה מכינה לפסח (פחזניות ממולאות)‪,‬‬
‫סלטים וכמויות בלתי נגמרות של צחוק ושמחה (צוות המטבח של אז‪ :‬תמה‪ ,‬מרגלית ‪,‬ענת וכל‬
‫מיני עוזרים – גם לאכול כמוני‪...‬‬
‫אני יכולה לכתוב דפים שלמים על התקופה של אז‪.‬‬
‫סיבוב שני –ישבנו הפעם אצל יהודית בבית‪ ,‬והפעם האוצר האמיתי נחשף‪.‬‬
‫יהודית שמרה על יומנים ישנים‪ ,‬שבהם רשמה בינות הדפים‪ ,‬שחלקם עם קמח ושאריות דביקות‬
‫אחרות‪ ,‬את תאריכי הארועים‪ ,‬מה ביקשו‪ ,‬וכמובן הכי חשוב הערות בונות (שגם היום אני עושה‬
‫לגבי השנים הבאות)‪.‬‬
‫הרישום הראשון היה בשנת ‪ '96‬לחתונה הראשונה (דבורל'ה עמיבר)‪ ,‬והאחרון ב‪( '89-‬נעמה‬
‫היינמן)‪ .‬בין לבין היתה אפייה לחיילים (כן‪ ,‬כן‪ ,‬לחבילות) ואפילו למתנדבים‪.‬‬
‫אוצר אמיתי ההערות‪ ,‬שריתקו אותי בגלל שתמיד טוב ללמוד‪.‬‬
‫מצאנו גם חתונות שנסעו למקומות אחרים – אפו בדגניה ב'‪ ,‬חתכו ונסעו עם הקינוח להרבה‬
‫קיבוצים אחרים – מי יכול לוותר על העוגות של יהודית?‬
‫לסיכום – היה פה שמח! אפו ובישלו הכל מההתחלה ועד הפרט האחרון‪.‬‬
‫אני רוצה להודות ליהודית שסללה לי את הדרך הקולינרית‪ ,‬שבה אני ממשיכה גם היום‪ ,‬ולאחל‬
‫רפואה שלמה ומהירה לעמנואל‪.‬‬
‫חג שמח‪,‬‬
‫סמוד‬
‫‪28‬‬
‫סיום הכתבה "רגע ישראלי בחיים שלך"‬
‫רינה זהרוני – בת דגניה ב'‪ ,‬ילידת ‪ .2806‬יש לי ארבעה ילדים מקסימים ושמונה נכדים שממלאים‬
‫את ליבי באושר גדול‪.‬‬
‫הדבר הכי ישראלי שעלה בראשי עכשיו הוא – החתונה שלנו‪ .‬זאת היתה חתונה שנערכה בקיבוץ‬
‫צעיר בצפון‪ ,‬כאשר האחראי על הביטחון במשק ידע שהמצב מתוח‪ .‬זה היה באפריל ‪ ,2860‬כמה‬
‫ימים אחרי שהפילו מטוסי קרב סוריים לכינרת‪ .‬היתה חתונה מסורתית ע"י רב שהגיע ממטולה‬
‫את מקודשת לי בזר פרחים זה‬
‫ואחריה חתונה קיבוצית בה קודשנו בפרחים ובמילים‪" :‬הרי ְּ‬
‫שצמח ועלה באדמת מעיין‪-‬ברוך"‪.‬‬
‫הדבר השני הוא– הקיבוץ‪ ,‬שבשבילי זה הבית‪ .‬בכל מקום‬
‫שארגיש בו טוב‪ ,‬לא ארגיש טוב כמו בקיבוץ‪ ,‬בבית‪ ,‬שזה משהו‬
‫הכי ישראלי‪ .‬בכל העולם חלק מהדימוי של ישראל זה הקיבוץ‪.‬‬
‫מאז שאני עובדת בארכיון אני עוד יותר מחוברת לכאן‪ ,‬ליצירה‬
‫הענקית שיצרו המייסדים‪ ,‬המשיכו החלוצים שבאו אחריהם‪,‬‬
‫ואנו‪ ,‬הדורות הבאים והמצטרפים לאורך השנים שומרים עליה‪,‬‬
‫על הקיבוץ שימשיך להיות בית‪-‬דגניה‪-‬ב'‪.‬‬
‫ ואם קראתם עד הנה‪ ,‬בוודאי גם לכם צצו "רגעים ישראלים בחייכם"‪.‬‬‫אז – אתם שבו עם בני משפחותיכם – צעירים ומבוגרים‪ ,‬עם חבריכם ואורחיכם וספרו על‬
‫רגעים שכאלה בחייכם‪ .‬אפשר ורצוי‪ ,‬לשבת עם בני הדורות הצעירים יותר ולשמוע את‬
‫התשובות שלהם על כך‪.‬‬
‫חג עצמאות שמח לכולם‪,‬‬
‫ראיינה וכתבה – רינה‬
‫צילם‪ :‬עידן בן‪-‬שלום‬
‫‪29‬‬