‫בס"ד‬
‫גליון‬
‫פרשת בהעלותך‬
‫(שנה חמישית)‪ ,‬י"א סיון תשע"ו‬
‫ֹלשת י ִָּמים‪ ,‬וַ אֲ רוֹן בְ ִּרית ה' נֹ סֵ עַ לִּ פְ נֵיהֶּ ם דֶּ ֶּרְך‬
‫יִּסעּו מֵ הַ ר ה' דֶּ ֶּרְך ְש ֶּ‬
‫"וַ ְ‬
‫ֹלשת י ִָּמים לָתּור לָהֶּ ם ְמנּוחָ ה"‪.‬‬
‫ְש ֶּ‬
‫מספרת התורה הקדושה על הילוכם ומסעם של עם ישראל‪,‬‬
‫בעודם עוזבים את מקום קבלת התורה הר סיני‪ ,‬וממשיכים לכיוון‬
‫ארץ ישראל הארץ המובטחת‪ .‬אומר רש"י‪' ,‬מהלך שלשת ימים‬
‫הלכו ביום אחד'‪ ,‬דרך שאורכת ג' ימים זירזם הקב"ה והוליך אותם‬
‫ביום אחד‪ .‬וכותב הרמב"ן‪ ,‬שחשב הקב"ה להכניסם לארץ מיד בלא‬
‫שום עיכובים ובלא שהיות ובכל זאת ביטל את התוכנית‪ ,‬וזאת‬
‫משום שנסעו מהר ה' בשמחה‪ .‬וכי מה רע להיות בשמחה? והלא‪,‬‬
‫'מצווה גדולה להיות בשמחה'‪ .‬נכון! אבל‪' ,‬נסעו בשמחה מהר ה'‬
‫כתינוק הבורח מבית הספר'‪ .‬הייתה להם שמחה‪ ,‬שהיו יוצאים‬
‫מהר סיני מקום קבלת התורה ולימודה‪ ,‬ושמחו שיוצאים משם‬
‫ונוסעים לא"י‪ .‬והרי נוסעים למצות ישוב ארץ ישראל‪ ,‬ארץ‬
‫שעליונים ותחתונים חפצים בה‪ .‬נכון! אבל אומר הרמב"ן השמחה‬
‫כשעוזבים מקום של תורה אפילו כשהולכים למצווה‪ ,‬השמחה הזו‬
‫מראה שאינם חפצים בקב"ה‪' ,‬שהיה מחשבתם להסיע עצמן משם‬
‫מפני שהוא הר ה' ואלמלי חטאם זה היה מכניסם לארץ מיד‪.,‬‬
‫ולהיפך‪ ,‬אמר להם הקב"ה לישראל בשהותם על ים סוף‪,‬‬
‫'ואספתם שם את ממונם'‪ ,‬של מצרים‪ ,‬וגדולה ביזת הים יותר‬
‫מביזת מצרים‪ ,‬שם לא הזדרזתם להתקדם לכיוון ארץ ישראל‬
‫ומשה היה צריך להסיעם בעל כורחו כנאמר "וַ יַסַ ע מֹ ֶּשה אֶּ ת‬
‫יִּש ָראֵ ל ִּמיַם‪-‬סּוף"‪ ,‬פתאום מצות ארץ ישראל לא כל כך חשובה‪,‬‬
‫ְ‬
‫כשיש ממון ויש רווחים‪ .‬אבל בשהותם בהר סיני ובעת קבלת‬
‫תורה ומצות‪ ,‬שעל זה נאמר‪' ,‬והרבה להם תורה ומצות‪ ,‬כי רצה‬
‫הקב"ה לזַּכות את ישראל'‪ ,‬כשקיבלתם את הפקודה שנוסעים‪,‬‬
‫שמחתם והלכתם בזריזות‪ ,‬כתינוק ששומע צלצול בבית ספרו‪,‬‬
‫בריצה יוצא מהתלמוד תורה‪ ,‬כי אותו תינוק לא מבין כמה‬
‫הלימודים ובית הספר חשובים לו להצלת חייו‪ ,‬הוא רואה בהם‬
‫‪91:92‬‬
‫(‪ 02‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪22:22‬‬
‫כעונש‪ .‬לכן בהזדמנות הראשונה הוא רץ‪ ,‬ועל חטא זה הפסידו עם‬
‫ישראל כניסה מיידית לארץ ישראל בלא מלחמה ובלא שהייה‪.‬‬
‫גם בימינו רואים אנו אנשים שכל כך אוהבים את ארץ ישראל‬
‫ואת התיישבותה וכשמשהו מנסה לפגוע בארץ ישראל או‬
‫בהתיישבות מיד נזעקים ועורכים מחאות והפגנות‪ .‬אבל כשפוגעים‬
‫בתורה‪ ,‬באברכים או בלומדי התורה אינם מגיבים! ולא רק שלא‬
‫מגיבים‪ ,‬אלא מסייעים בידם לצמצם את מספר לומדי התורה! זה‬
‫מגלה שארץ ישראל חשובה להם יותר מהתורה ולימודה‪ ,‬ועל חטא‬
‫כזה מאבדים את ארץ ישראל‪.‬‬
‫הגאון מוילנא בביאורי אגדות על הש"ס מסביר את הסיפור‬
‫שמובא בגמרא תענית על לוליאנוס ופפוס‪ 2 ,‬אחים שהקריבו‬
‫עצמם למען עם ישראל כפי שמספרת הגמרא‪ ,‬שנמצאה בת המלך‬
‫הרוגה‪ ,‬ומיד האשימו את היהודים וקבע המלך שאם לא יודו‬
‫הרוצחים כל היהודים יגורשו‪ ,‬ואז ניגשו ‪ 2‬האחים לוליאנוס ופפוס‬
‫ומסרו עצמם ואמרו שהם הרגוה‪ ,‬מסירות נפש עילאית שהגמרא‬
‫אומרת עליהם הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם‬
‫בגן עדן‪ ,‬ואומר על זה הגאון מוילנא שפפוס הוא אותו פפוס בן‬
‫יהודה שפגש את רבי עקיבא קודם הריגתו‪ ,‬ואמר לו אשריך רבי‬
‫עקיבא שנתפסת על דברי תורה ואוי לו לפפוס שנתפס על דברים‬
‫בטלים‪ ,‬ומסביר הגאון‪ ,‬למרות שמסר פפוס נשמתו למען עם‬
‫ישראל‪ ,‬זה נחשב כדברים בטלים מול מסירות נפש ללמד תורה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬גם כשאדם נאלץ לעזוב את השיעור לצורך קיום מצוה‬
‫עוברת‪ ,‬כגון שיש לשמח חתן וכלה‪ ,‬ואין אפשרות בזמן אחר מלבד‬
‫זמן השיעור‪ ,‬ה' רוצה לראות עצבות בלב‪ ,‬לא לעזוב את הר ה' מתוך‬
‫שמחה כתינוק הבורח בצלצול הראשון‪ ,‬אלא מתוך צער ותוגה‬
‫שנאלץ לעזוב את לימוד התורה‪ .‬שכל מצוותיה של תורה אינם‬
‫שווים ללימוד התורה‪ּ" ,‬כָל חֲ פָ צֶּ יָך ֹלא ִּי ְשוּו בָ ּה"‪ ,‬אפילו חפצי שמים‪.‬‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫‪29:22‬‬
‫רוני ושמחי‬
‫זכריה ב'‬
‫לקבלת העלון במייל‪[email protected] :‬‬
‫לשיעורי תורה‪ ,‬שאלות לרב‪ ,‬ועוד‪www.ayal-taarog.co.il :‬‬
‫חשיבות הרגש‬
‫ידוע ומפורסם שאצל הגבר הצד החזק הוא השכל‪ ,‬ואילו האשה‬
‫ניחנה בחוש רגש מפותח יותר‪.‬‬
‫דוגמא לדבר‪ ,‬בעוד האשה צריכה שהבית יהיה נקי‪ ,‬אצל האיש‬
‫מספיק שהבית ייראה נקי‪ ,‬בעוד לאיש יותר חשוב הרהיט החזק‬
‫והזול‪ ,‬אצל האשה חשיבות מיוחדת יש גם לצבע‪ ,‬למראה‪ ,‬לעיצוב‬
‫וכד'‪.‬‬
‫כמובן שאין הכוונה שלאיש אין כלל רגש‪ ,‬או שלאשה אין שכל‪ ,‬אלא‬
‫שהצד הדומיננטי אצל האיש הוא השכל ואצל האשה הרגש‪.‬‬
‫ננסה להבין מה החשיבות שיש ברגש‪ ,‬ולמה הקב"ה חנן את האשה‬
‫במנה יתרה של רגש יותר מן האיש?‬
‫בגמ' בברכות (י‪ ):‬נאמר "האשה מכרת באורחין יותר מן האיש"‪,‬‬
‫אחרי הכרות קצרה עם האורח יכולה האשה להחליט אם לקרב אותו‬
‫או לרחק אותו‪ ,‬במבט קצר היא שמה לב אם היה נח לו בארוחה‪ ,‬או‬
‫אם הוא שבע מהמאכלים שהוגשו לפניו‪.‬‬
‫הרגש מקנה לאשה אפשרות לעבוד את הבורא מתוך אמונה תמימה‪,‬‬
‫אמונה זו מושרשת במעמקי הרגש‪ .‬תכונה זו נותנת עדיפות לאשה‬
‫ילדים מורדים‬
‫כהורים‪ ,‬אנחנו נוטים לתת לא מעט עצות לילדינו‪ ,‬אך לא פעם הם‬
‫מקשיבים בעיון‪ ,‬ועושים את ההיפך הגמור‪ .‬משום מה‪ ,‬ברוב המקרים‬
‫מתעורר באדם הצורך לעשות דווקא ההיפך ממה שמסבירים לו‪,‬‬
‫ולגלות דרכים טובות ונכונות יותר מאלה שפסעו בהן הוריו ‪ -‬לחיות‬
‫את חייו‪ .‬אמנם לא תמיד זה מצליח‪ ,‬אבל השאיפה הזו אינה פוסחת‬
‫כמעט על איש‪.‬‬
‫כמעט כל אחד מרד בדרך זו או אחרת בהוריו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כשאנו מביטים‬
‫בזאטוטים שלנו גדלים‪ ,‬אחד הדברים שאנו פוחדים ממנו יותר מכול‬
‫הוא שכך ינהגו גם ילדינו‪.‬‬
‫מאין נובעת השאיפה למרוד בכל מה שהיה נחלת הדור הקודם‪ ,‬וכיצד‬
‫ניתן להתמודד מולה בצורה המועילה ביותר‪ ,‬מבלי לכפות את דעתנו‪,‬‬
‫ומבלי לפגוע בהתפתחותו של הילד?‬
‫שלמה המלך אומר "חנוך לנער על פי דרכו‪ ,‬גם כי יזקין לא יסור ממנו"‬
‫(משלי כ"ב‪ ,‬ו)‪.‬‬
‫כאשר מבקשים מאדם להשתנות‪ ,‬הוא מתנגד לכך באופן טבעי‪ ,‬מפני‬
‫שהשאיפה לשינוי לא הגיעה ממנו‪ ,‬והוא לא מרגיש את התועלת‬
‫שתצמח לו מכך‪ .‬ולמעשה‪ ,‬ברוב המקרים הוא צודק‪ .‬מדוע? מפני‬
‫שמרבית העצות שאנחנו מקבלים מההורים שלנו‪ ,‬נובעות מתבניות‬
‫חשיבה שהם ספגו בילדותם‪ ,‬ומתאימות דווקא להם ‪ -‬ולא לנו‪ .‬כך‬
‫יוצא‪ ,‬שבאופן בלתי מודע‪ ,‬עצותיהם משרתות בעיקר אותם ‪ -‬ולא‬
‫אותנו‪ ,‬ולכן הן לא מתקבלות על ידינו‪.‬‬
‫על פני האיש‪ ,‬וכמאמר הרה"ג ר' זלמן סרוצקין בספרו אזניים לתורה‬
‫"הרגש שבלב‪ ,‬והבינה תלויה בו‪ ,‬ובדבר זה עולה האשה על האיש‪ ,‬כי‬
‫רגשות האשה מפותחים הרבה יותר מרגשות האיש‪ ...‬האשה בלב‬
‫מבין וברגש מפותח מסוגלת יותר מהאיש להכיר את מי שאמר והיה‬
‫העולם"‪ .‬ועל זה מצינו בדברי חז"ל "שבזכות נשים צדקניות נגאלו‬
‫ישראל ממצרים"‪ ,‬בזכות האמונה התמימה יש לאשה כח להתגבר על‬
‫ניסיונות קשים יותר‪.‬‬
‫נחיצות נוספת לרגש הוא גידול הילדים‪ .‬להרגיש מה חסר לכל ילד‪,‬‬
‫מה מעיק עליו‪ ,‬היכולת להשריש בילד מידות ויראת שמים‪ ,‬אחריות‬
‫זו שמוטלת על האשה בבית נעשית אך ורק על ידי הרגש‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬חשוב לדעת שבאופן בלתי מודע‪ ,‬בכל הורה מקנן הרצון‬
‫שילדיו יפסעו בעקבותיו וילכו בדרכו‪ .‬לכן עולם המושגים שהוא‬
‫מקנה להם‪ ,‬הוא עולם המושגים והערכים שלו‪.‬‬
‫כדי ליצור תשתית לתקשורת טובה ובריאה עם הילד עלינו להבין‪,‬‬
‫שלכל דור חדש יש ערכים חדשים‪ ,‬אחרים‪ ,‬משלו‪ ,‬שאינם תואמים‬
‫לציפיות שלנו‪ .‬כמובן שאין הדברים אמורים לגבי הליכות והנהגות‬
‫שהתורה דורשת אותם‪ ,‬אך גם לגביהם לעיתים צריכים להתאים את‬
‫רמת הדרישות למצב הילד כעת ולא לאיך שההורים התמודדו עם‬
‫המצב כשהם היו ילדים‪ ,‬אם נתעלם מהקונפליקט הזה ‪ -‬בין שאיפות‬
‫ההורים לבין דרגת ההתפתחות החדשה של הילד ‪ -‬הוא בהכרח‬
‫יסתיים במרד‪.‬‬
‫מהתבוננות בטבעו של האדם רואים שהסיכוי היחיד שהילד יקשיב‬
‫להורה‪ ,‬הוא אם הילד ירגיש שיהיה לו טוב בעקבות קבלת העצה‪.‬‬
‫לכן החכמה היא להעניק עצה או הסבר‪ ,‬שיקנו לילד תחושה‬
‫שכתוצאה מקבלתה‪ ,‬מצפה לו תועלת אישית שאינה קשורה בהכרח‬
‫להורה‪ .‬לשם כך נדרש מההורה להיות כן עם עצמו‪ ,‬ולבחון את‬
‫מהותה של עצתו ‪ -‬עליו לשאול את עצמו בכל פעם‪" :‬את מי באמת‬
‫העצה שלי משרתת?"‬
‫חשוב שהעצה לא תבוא בלבוש של "עשה ואל תעשה"‪ ,‬אלא תהיה‬
‫כזו שתגרום לילד להבין בעצמו‪ ,‬מתוך עצמו‪ ,‬מה עליו לעשות‪ .‬כך‬
‫הוא לא ירגיש שנכפה עליו מהלך מסוים בחייו‪ ,‬אלא יחוש שהרעיון‬
‫לשינוי התפתח מתוכו באופן עצמאי‪.‬‬
‫דבר נוסף‪ ,‬בליבו פנימה הילד מייחל לחבר אמיתי‪ .‬אחת מתקוותיו‬
‫הגדולות היא לגלות בהוריו חברים אמיתיים‪ ,‬אפילו אחים‪ .‬עמוק‬
‫בפנים הילד מוכן למערכת יחסים כזו עם הוריו‪ .‬לכן‪ ,‬כדי ליצור‬
‫דיאלוג אמיתי עם הילדים‪ ,‬על ההורה ללמוד איך להפוך גם לחבר‬
‫וגם לאח גדול‪ .‬עליו לנסות ליצור מערכת אמון הדדית שאינה‬
‫מושתתת על כבוד ושליטה‪ ,‬אלא על חברות אמיתית ושותפות למען‬
‫השגתה של מטרה משותפת כלשהי‪ ,‬המעוגנת באהבה ללא תנאי‪.‬‬
‫בהצלחה!‬
‫ביה"כ של המהרש"א בעיירה אוסטראה באוקראינה‬
‫רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס זצ"ל ‪ -‬המהרש"א‬
‫בעירו של רבי שמואל אליעזר אידלס‪ ,‬המהרש"א זצ"ל‪ ,‬גר איש‬
‫שהתפרנס ממכירת משקאות קלים ודברי מאפה‪ .‬במשך היום היה יושב‬
‫בחנותו הקטנה הממוקמת בפרשת דרכים‪ ,‬והיה מוכר למחייתו‪.‬‬
‫בשעת הצהרים‪ ,‬כאשר היה הולך לביתו לאכל ולנוח קמעה‪ ,‬הייתה בתו‬
‫היחידה מחליפה אותו‪ ,‬עד אשר היה שב‪ .‬כך היה המנהג מדי יום ביומו‪.‬‬
‫והנה באחד הימים‪ ,‬כאשר חזר העשיר מביתו לאחר הפסקת הצהרים‪,‬‬
‫נדהם לראות את דלת חנותו פתוחה לרווחה‪ ,‬ובתו לא נמצאת‪.‬‬
‫הוא קרא בשמה‪ ,‬הסתובב באזור לחפשה‪ .‬כרדוף סער הסתובב בין בתי‬
‫השכנים‪ ,‬עצר עוברים ושבים‪ ,‬התעניין‪ ,‬חקר ושאל ודרש‪ ,‬אך כל שביב‬
‫של מידע אודות בתו לא עלה בידו להציל‪ :‬בתו נעלמה‪ .‬שבור ורצוץ נעל‬
‫את חנותו ובמהירות הודיע לשלטונות על ההיעלמות המסתורית של‬
‫בתו‪ ,‬והללו עזרו לו בחיפושים‪ .‬אך ללא הועיל‪ .‬לא היה אפילו קצה חוט‬
‫של מידע‪ ,‬שיובילם למקום המצאה של הבת‪.‬‬
‫לאחר מספר ימי שוטטות באזור המגורים ללא הצלחה‪ ,‬החליט האיש‬
‫שיצא מעירו‪ ,‬יכתת רגליו וינדוד‪ ,‬עד אשר ימצאנה‪.‬‬
‫אשתו וידידיו ניסו להניאו מצעד זה‪ .‬ידידיו אף יעצו לו‪ ,‬כי בטרם ייצא‬
‫וישקיע את כספו וכוחותיו בחיפושים‪ ,‬כדאי לו להתייעץ עם רב העיר‪,‬‬
‫המהרש"א‪ ,‬עוד הוסיפו‪ ,‬כי הוא צדיק‪ ,‬וברכתו בוודאי תועיל לו‪.‬‬
‫אך האב המיוסר צחק צחוק מר‪ ,‬ולא האמין בכוחו של הצדיק‪ .‬הוא בז‬
‫ואמר‪" ,‬וכי נביא הוא?"‪.‬‬
‫שלוש שנים תמימות עברו עליו בנדודיו‪ ,‬עד אשר כספו אזל‪ ,‬גופו כחש‪,‬‬
‫ובכבדות שרך רגליו לעבר עירו‪ ,‬רצוץ‪ ,‬עני וחסר תקווה‪ .‬חבריו‪ ,‬ידידיו‬
‫ובני משפחתו באו לבקרו‪ ,‬וכשראו את מצבו האומלל‪ ,‬לא הרפו ממנו‬
‫בהפצרותיהם שייגש למהרש"א‪" :‬וכי מה תפסיד?" הפצירו בו‪.‬‬
‫לאחר הפצרות ואילוצים כשהוא מיואש ושבור‪ ,‬ישב האב האומלל בחדר‬
‫ההמתנה של הרבי‪ ,‬וחיכה לתורו‪.‬‬
‫בלב כבד ספר האב את פרשייתו העגומה‪ ,‬והרב הקדוש מאזין‬
‫ואינו משיב דבר‪ .‬חצי שעה ארכה השתיקה‪ ,‬והאב ישב‪ ,‬והשתיקה‬
‫הקפיצה אותו והרתיחה את דמו‪" :‬מדוע הוא שותק?!"‪ ,‬חשב בלבו‪.‬‬
‫לפתע קם הרב ממקומו‪ ,‬עמד והביט על אורחו מכף רגל ועד ראש‪,‬‬
‫מבטו חדר לעמקי לבו של האב והחריד אותו מאד‪.‬‬
‫לאחר מכן לקח הרב פיסת נייר‪ ,‬הניחה על גבי צלחת ושרפה כליל‪.‬‬
‫או אז פתח את פיו ואמר‪" :‬לך עתה לביתך‪ ,‬בלילה תגיע בתך"!‬
‫יצא האב מחדר הרבי‪ ,‬כשכולו בוז ושאט נפש‪" :‬זה הרבי בעל‬
‫המופת?"‪ ,‬שאל‪" ,‬חצי שעה שתק‪ ,‬אחר כך שרף חלקיק ניר‪ .‬ואמר‬
‫שבתי תחזור בלילה הוא שמני ללעג ולקלס ממש‪ .‬היזהרו לבל‬
‫תוסיפו לדבר אליי דבר בנושא זה!"‪ ,‬הזהיר את חבריו שבאו עמו‪.‬‬
‫בלילה התכנסו כולם לביתו של העשיר והמתח ניכר על פניהם‪.‬‬
‫והנה בחצות הלילה נשמעו דפיקות חזקות על הדלת‪ ,‬וקולה של‬
‫בתם נשמע‪" :‬אמא‪ ,‬אבא‪ ,‬פתחו לי‪!".‬‬
‫שערותיהם של הנוכחים סמרו מתדהמה ומהתרגשות‪ .‬האב והאם‬
‫רצו אל הדלת ונפלו לתוך זרועות בתם הבוכייה‪ ,‬השבה הביתה‪.‬‬
‫בעיניים דומעות משמחה סיפרה הבת להוריה היכן הייתה במשך‬
‫כל השנים מאז היעלמותה‪ .‬היא סיפרה‪ ,‬כי ביום המר ההוא הגיע‬
‫לחנותם מפקד צבא עם חייליו‪ ,‬כדי לקנות משקה‪ .‬הוא ציווה עליה‬
‫להביא את המשקה אל הרכב‪ ,‬והיא בתמימותה נכנסה אל הרכב‬
‫להגיש לו את מבוקשו‪ .‬כשהייתה בתוך הרכב‪ ,‬פקד המפקד על‬
‫הנהג לנסוע‪ ,‬והיא לא הספיקה לרדת‪.‬‬
‫כל בכיותיה ותחנוניה לא הועילו‪ ,‬ובחלוף הימים והשבועות דבר‬
‫על לבה שתינשא לו‪ ,‬וכך הצליח ללכדה ברשתו‪ ,‬עד שהייתה‬
‫לאשתו‪ ,‬ואף נולדו להם ילדים‪" .‬והיום"‪ ,‬ספרה הבת‪" ,‬הגיע אליי‬
‫רב זקן‪ ,‬ואמר לי‪" :‬בתי‪ ,‬עלייך לשוב לבית אביך‪ .‬יהודייה את‬
‫ואסורה להתחתן עם אדם גוי"‪ .‬לא ידעתי מיהו‪ ,‬ולא הבנתי כיצד‬
‫הוא יביאני לבית הורי‪ ,‬אבל רציתי לחזור‪ ,‬כיון שמאד התגעגעתי‪.‬‬
‫ברגעים אלו יצאתי מן הבית‪ ,‬כדי לקנות דבר מה‪ ,‬ובדרך הבחנתי‪,‬‬
‫כי הרב הולך בעקבותיי‪ .‬כשהגעתי לשוק‪ ,‬אמר לי הרב לעלות‬
‫לעגלתו ולנסוע‪.‬‬
‫בפחד נכנסתי לעגלה‪ ,‬וכולי מטושטשת‪ .‬והנה מאחוריי ענן אש‪.‬‬
‫הבטתי וראיתי‪ ,‬כי אש אחזה בביתי‪ .‬בעלי‪ ,‬ילדי וכל הרכוש נשרפו‬
‫כליל‪.‬הזדעזעתי עד עמקי נשמתי ופרצתי בבכי מר‪ ,‬והרב מעודדני‬
‫כל הדרך‪ ,‬שהנה אני חוזרת לבית הוריי להיות יהודייה כשרה‪ ,‬והנה‬
‫עיניכם רואות‪ ,‬הגעתי הנה ועדיין כלי נרגשת‪".‬‬
‫הוויטמינים‬
‫הוויטמינים הם יסוד תזונתי חיוני לגוף האדם‪ .‬הם מצויים במזון מן החי‬
‫ומן הצומח‪ .‬הם ממלאים תפקידים שונים בשמירה על התפתחותו של‬
‫הגוף ועל תפקודו התקין‪.‬‬
‫פירות וירקות טריים הם המקור העיקרי לוויטמינים‪ .‬הוויטמינים‬
‫דרושים לגוף בכמויות קטנות מאוד‪ .‬הם אינם משתתפים בבניית הגוף‬
‫ואינם נותנים לו אנרגיה‪ ,‬אך בלעדיהם לא יוכל גופנו לבצע תהליכים‬
‫חשובים מאוד‪ ,‬כמו מלחמה בחיידקים או חשיבה‪.‬‬
‫יש סוגים רבים של ויטמינים‪ ,‬כגון‪ :‬ויטמין אֵ י‪ ,‬קבוצת ויטמין בי‪ ,‬ויטמין‬
‫סי ועוד‪ ,‬כל סוג משתתף בתהליך אחר בגוף ולמחסור בויטמין מסוים יש‬
‫תופעות ייחודיות‪.‬‬
‫מקורם של כמה ויטמינים וסימני המחסור בהם‪:‬‬
‫ויטמין ‪ – A‬מצוי בכבד של בעלי חיים‪ ,‬בדגים‪ ,‬בביצים‪ ,‬בחמאה וכן‬
‫בגזר‪ ,‬חסה‪ ,‬עגבניות ועוד‪.‬‬
‫מחסור בויטמין ‪ A‬עלול לגרום לעיוורון לילה ויובש בעין אך סימנים‬
‫אלה הם נדירים ביותר כיון שהויטמין מצוי בסוגים רבים של מזונות‪.‬‬
‫ויטמינים מקבוצת ‪ – B‬ויטמינים בקבוצה זו מתמוססים במים ולכן כל‬
‫עודף מופרש בשתן והם אינם מצטברים בגוף‪.‬‬
‫ויטמין ‪( B9‬תיאמין) מצוי בכבד‪ ,‬בשר‪ ,‬חיטה‪ ,‬אורז שעועית וסויה‪.‬‬
‫לפני מספר שנים פרצה שערורית "רמדיה" ובה שווק מזון תינוקות שבו‬
‫חסר היה ויטמין ‪ B9‬וכיון שהתינוקות שניזונו ממזון זה לא קיבלו‬
‫תוספות כלשהן ולא היה להם מקור כלשהו לספיגת הויטמין הם לקו‬
‫בחוסר ויטמין וחלקם אף מתו ממחסור זה‪.‬‬
‫ויטמין ‪( B2‬ריבופלאבין) מצוי במוצרי חלב‪ ,‬ביצים‪ ,‬בשר‪ ,‬ירקות עלים‪,‬‬
‫חיטה‪ .‬מצבי מחסור הם נדירים מאוד‪.‬‬
‫ויטמין ‪( B2‬ניאצין) מצוי בשמרים‪ ,‬בשר‪ ,‬חיטה‪ ,‬סויה ובטנים‪ .‬גם‬
‫מצבי מחסור של ויטמין זה הם נדירים ביותר‪.‬‬
‫ויטמין ‪ B92‬מצוי בכבד‪ ,‬בשר וחלב‪ .‬מחסור בויטמין זה גורם‬
‫לאנמיה (חסר דם)‪ .‬כיון שהויטמין נמצא רק במזונות שמקורם‬
‫בבעלי חיים הרי שלעיתים קרובות מוצאים אנמיה מחוסר וטמין‬
‫‪ B92‬בצמחוניים‪ .‬הפיתרון הוא להזריק את הויטמין‪.‬‬
‫ויטמין ‪ C‬אף הוא מסיס במים ועל כן אינו נאגר בגוף‪ .‬מקורו‬
‫בפירות וירקות טריים‪ .‬מחסור בויטמין ‪ C‬מתאפיין בדימומים‬
‫מהחיניכיים וממקומות נוספים‪.‬‬
‫ויטמין ‪ D‬דרוש ליצירת העצמות ומחסור ממנו גורם למחלת‬
‫הרככת‪ .‬ויטמין זה נוצר בגופנו בהשפעת קרינת השמש ולכן‪,‬‬
‫בארצנו‪ ,‬נדיר שיהיה מחסור בו‪.‬‬
‫ויטמין ‪ K‬נוצר על ידי חיידקים במעיים‪ .‬הוא נחוץ לקרישת הדם‪.‬‬
‫במחיצתה של לאה‬
‫היא היתה בכיתה ד' כאשר הגיע הרב יחזקאל שרביט לבית ספרה‬
‫במושב הקטן בו התגוררה‪ ,‬במסגרת שיחת חיזוק באמונה וצניעות‪.‬‬
‫עיניה היו נטועות בדמותו הקורנת של הרב ‪ -‬לכל אורך הדרשה ‪ -‬ופיו‬
‫שופע סיפורים וחידושים‪ ,‬מור ובשמים של תורה ויראת‪-‬שמים‪ .‬לאהל'ה‬
‫בר‪-‬נתן היתה ילדה שקטה‪ ,‬אבל עם נשמה שסופגת כל חיזוק‪ ,‬יונקת כל‬
‫מילה חמה שמקרבת את בתו של מלך‪.‬‬
‫"נערה קדושה היתה קלרה שגדלה בעיירה קטנה במרוקו" סיפר הרב‬
‫שרביט בקול חנוק אבל השטן‪ ,‬הוא הנחש הקדמוני‪ ,‬לא יכול היה‬
‫לסבול שבת ישראל נשגבת שכזו תעבור בעולם מבלי להעמידה בנסיון‬
‫נורא‪ .‬רצה להכשילה‪ .‬והנה יום אחד הבחין בה הנסיך הישמעאלי‬
‫מחמוד השלישי‪ ,‬והרהור רע צמח במוחו המעוות‪ .‬הנוכרי הזה ביקש‬
‫לישא את בתה של רחל אמנו‪ ,‬הטהורה‪ ,‬זו שמיועדת על פי מידותיה‬
‫להקים בית נאמן עם בן תורה תלמיד חכם השוקד על תלמודו‪."...‬‬
‫הסקרנות בערה בלאהל'ה‪ .‬הסיפור על קלרה מרתק ומסעיר‪ .‬הלב נכמר‪.‬‬
‫היא שומעת שהנסיך הרשע מאיים אליה ועל בני משפחה להיכנע לו‪,‬‬
‫רוצה לכפות עליה לנטוש את ביתה ואמונתה ולהתגורר בארמונו‪,‬‬
‫איומיו מצמררים‪ ,‬וכשהיא מסרבת הוא מחליט להרגה‪.‬‬
‫"קלרה מסרבת!!!" היא לא חשבה פעמיים זועק הרב שרביט‪" .‬היא‬
‫מודיעה לנסיך‪ ,‬אני מוכנה למות ולמסור נפשי‪ ,‬ולא אכנע לאיומיך‪ .‬דת‬
‫ישראל‪ ,‬איננה מקבלת קשרי חיתון בין ישמעאלי ליהודיה"‪.‬‬
‫לאהל'ה מרגישה דמעה זולגת‪ .‬היא לא רוצה שקלרה תמות‪ ,‬היא מצפה‬
‫לנס‪ ,‬היא מייחלת שהקב"ה ירחם וישלח ישועה‪ .‬אך בהדי כבשנא‬
‫ד'רחמנא למה לנו?‬
‫"הנסיך האכזר מצווה לקשור את קלרה הענוגה והטובה בחבלים לסוסו‬
‫האציל‪ ,‬כדי שימשוך ויגרור אותה בדהרה על גבי שבילי האבן בינות‬
‫לסלעים ועל גבי קוצים‪ ,‬עד למותה הנורא‪ ,‬פצועה ומרוסקת‪."...‬‬
‫לאהל'ה בוכה‪" .‬הנסיך ערל‪-‬הלב מתיר לה לבקש בקשה אחרונה בטרם‬
‫תשלח אל המסע האחרון של חייה הקצרים‪" .‬אם תעתרי לי" הוא אומר‬
‫"תזכי לחיים‪ .‬אם לא ‪ -‬מותך מזוויע יהיה ‪ -‬ומה בקשתך האחרונה קלרה‬
‫העקשנית?"‪.‬‬
‫"אני מבקשת לקשור את שמלתי ‪ -‬בחבלים ובסיכות ‪ -‬חזק חזק לרגלי"‬
‫משיבה הצדקת הצעירה‪ ,‬ומסביר הרב שרביט "קלרה הקדושה יודעת‬
‫שכאשר יגרור אותה הסוס עלולה צניעותה להיפגע‪ ,‬ואין זה ראוי לנערה‬
‫צנועה כמותה שדווקא בדקות האחרונות לחייה תפגם טהרת הליכותיה‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬בקשתה מולאה‪ ,‬שימלתה נקשרה היטב עד כי תחבה סיכות ברזל‬
‫לבשרה כדי שלא תשתחרר שמלתה‪ .‬מיד אחר כך הסוס פתח בדהרה‬
‫נוראה וגרר את קלרה אל מותה‪ ...‬כן היא מתה‪ ,‬אבל מתה צנועה‪ ,‬עד‬
‫היום שמה של קלרה הקדושה מוזכר בסילודין ובהתרגשות בקרב‬
‫קהילות מרוקו‪ ,‬קברה הפך למוקד עליה לרגל‪ ,‬ורבים זוכים לראות שם‬
‫ישועות‪.‬‬
‫"בנות יקרות" סיים הרב שרביט את דרשתו "הנה לכן דמות מופת של‬
‫בת ישראל שהיתה מוכנה להקריב את חייה בשביל לקדש שם שמיים‪,‬‬
‫ובקשתה האחרונה היתה לשמור על צניעות בת מלך‪ ,‬עלינו לשאוף‬
‫ולהדמות לה‪ ,‬ולהקים בחיי חיותינו בתים צנועים ומקודשים"‪.‬‬
‫במשך שנים רבות ליוותה דמותה של קלרה את לאהל'ה בר‪-‬נתן מן‬
‫המושב הקטן‪ ,‬וגם אחרי שאביה יוסף העביר את משפחתו לעיר‬
‫הצפונית‪ ,‬לא משה דמותה מעיניה ומלבה‪ .‬קלרה הלכה איתה והיא‬
‫הלכה עם קלרה לכל אורך הדרך לקראת בנית הבית היהודי‪.‬‬
‫אם מישהו יכול היה לחקור את צפונות ליבה של בת הסמינר הביישנית‪,‬‬
‫אזי היה מגלה‪ ,‬שבסתר ליבה רוצה לאה המתבגרת להגשים את חלומה‬
‫של קלרה שהסתלקה בטרם‪-‬עת‪ ,‬ולהקים ‪ -‬לעילוי נשמתה ‪ -‬משפחה‬
‫מפוארת וצנועה‪ ,‬בדיוק כמו שקלרה רצתה‪.‬‬
‫ושעון החיים זולג לו לקראת היום המיוחל‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬אני מתחננת לפניך‪ ,‬תעשו הכל כדי לשפר ולהגביה את המחיצה‬
‫בין עזרת הנשים לבית הכנסת" ביקשה לאהל'ה מיוסף אביה שנבחר‬
‫לועד בית הכנסת "אבן העזר" בעיר הצפונית‪.‬‬
‫נסיונותיו של יוסף עלו בתוהו‪ .‬חברי הועד התנגדו "אין כסף‪ ,‬המחיצה‬
‫סבירה‪ ,‬זה לא הזמן"‪ ,‬תרוצים מתרוצים שונים‪.‬‬
‫חמש שנים של נסיונות ובקשות לשדרג את המחיצה עולים בתוהו‪.‬‬
‫לאהל'ה מעדיפה להתפלל בבית כנסת אחר‪ .‬אביה מבין ללבה‪ .‬צניעות‪.‬‬
‫ר' יוסף בר‪-‬נתן הגבאי היקר הוא אדם חולני אשר בקושי מפרנס את‬
‫משפחתו‪ ,‬הוא אוסף פרוטה לפרוטה כדי לחסוך כמה אלפי שקלים‬
‫לנדוניה של לאהל'ה‪ ,‬שבחסדי השם עוד שנה יוצאת לשידוכין‪.‬‬
‫בסמינר מעריכים אותה מאד‪ ,‬היא מוכשרת‪ ,‬מעודדת את חברותיה‬
‫בביישנות אך במתיקות‪ ,‬ומעל לכל היא הרוח החיה בכל מה שקשור‬
‫בצניעות‪ .‬היא לקחה נושא עליון זה על כתפיה ולמדה את הלכותיו‬
‫בדקדוק רב‪ .‬החל מצבעי הבגד‪ ,‬גובה השמלות ואורך השרוולים‪,‬‬
‫סוגי הגרביים ועוביין‪ ,‬איסוף השיער‪ .‬ה ‪ -‬כ ‪ -‬ל‪.‬‬
‫הנהגות הצניעות בסמינר שלה היו בתאוצה מתמדת‪ ,‬הכל בזכותה‪.‬‬
‫שמו של המשודך נשמע לה מוכר מאיזשהו מקום‪ .‬המחמאות‬
‫והדעות עליו היו מעודדות ומחזקות‪ ,‬הוא היה מבחירי ישיבת‬
‫"תפארת הקודש"‪ .‬אחרי הפגישה השלישית דיווח השדכן גרשון‬
‫כרמיאלי לשני הצדדים‪ ,‬שמחר בערב סוגרים וורט‪ .‬חתן מפואר הוא‬
‫אהוד שרביט בנו של הרב המזכה יחזקאל שרביט‪ ,‬מי שהכיר‬
‫ללאהל'ה את קלרה גיבורת הצניעות‪.‬‬
‫"אביך שיחיה‪ ,‬נטע בי המון יראת שמים באותה דרשה בעודי ילדה‬
‫קטנה‪ .‬לא אגזים אם אומר לך‪ ,‬שהסיפור על קלרה הוסיף לי כוחות‬
‫להתחשל ולדבוק בדרכי אמותינו הקדושות" כך סיפרה לחתנה‬
‫המיועד אהוד‪ ,‬ואז נשמה עמוק וביקשה ממנו בקשה יקרה "אהוד‪,‬‬
‫אבי יוסף שיחיה היא איש פשוט‪ ,‬כל חיינו התנהלו בפשטות ואפילו‬
‫בדחקות‪ .‬הסתפקנו במה שיש‪ .‬אני יודעת שחתונה היא יום נשגב‪,‬‬
‫והארנקים פתוחים והגמ"חים חוגגים‪ ,‬אבל ברשותך אני רוצה‬
‫שננהג באיפוק ולא בבזבוז‪ .‬ולכן יש לי בקשה אהוד"‪.‬‬
‫"בהחלט‪ ,‬אשמח למלא אותה" השיב החתן העתידי‪.‬‬
‫"אינני מבקשת לעצמי חליפות שמלות ונעליים‪ ,‬גם לא תכשיטים‪.‬‬
‫אבא שלי הטוב‪ ,‬חסך כמה אלפי שקלים כדי לקנות לי בגדים‬
‫משובחים‪ ,‬תכשיטים‪ ,‬מצעים וכלים‪ ,‬ברשותך אני מוותרת על ה‪-‬כ‪-‬‬
‫ל‪ .‬ואם תתיר לי‪ ,‬אבקש מאבא שיעביר סכום זה לנגר‪ ,‬כדי שיקים‬
‫מחיצה ראוייה לשמה בבית הכנסת "אבן העזר" בשכונתינו‪ ,‬לצערי‬
‫לא נשמרים שם גדרי הצניעות כהלכה‪ ...‬אתה מסכים?"‪.‬‬
‫אהוד שרביט גדל אצל אביו‪ ,‬איש צנוע וענו שמסר נפשו לזיכוי‬
‫הרבים‪ ,‬פקד בתי ספר ומשפחות וחיזק לאמונה תמימה ולצניעות‪.‬‬
‫הבקשה הזו נפלה על ליבו המזוכך כמו זרע על אדמה לחה ותחוחה‪.‬‬
‫"מסכים" ענה לה מרוגש‪" .‬אין מתנה גדולה מזו לקב"ה ולעמו‬
‫ישראל לרגל נישואינו"‪.‬‬
‫"אבא‪ ,‬אהוד ואני מבקשים שאת הכסף שחסכת עבורי לנדוניה‪,‬‬
‫תקדיש לצורך הקמת מחיצה מהודרת בבית הכנסת‪ .‬אני אסתפק‬
‫במה שיש‪ .‬גם אהוד גדל על ברכיה של ההסתפקות במועט והוא‬
‫מברך על כך"‪.‬‬
‫רבי יוסף בר‪-‬נתן לא הסכים‪ ,‬היה לו קשה לקבל שכספי הנדוניה‬
‫יועברו לנגר לבניית מחיצה‪" .‬בתי היקרה" אמר "נדוניה זו נדוניה‪,‬‬
‫ואם ירצה השם ועד בית הכנסת יסכים לבסוף להקים מחיצה‬
‫חדשה‪."...‬‬
‫לאהל'ה לא הגיבה‪ ,‬כבודו של אבא מעל לשאיפותיה‪.‬‬
‫אנחנו לא מנהלים את העולם‪ ,‬וחשבונות שמים נסתרים מעיננו‪.‬‬
‫חודש לפני החתונה חלתה לאהל'ה בר‪-‬נתן במחלה הנוראה‪.‬‬
‫החתונה נדחתה‪ ...‬אבל בטרם נקבע התאריך החדש‪ ,‬השיבה לאהל'ה‬
‫בר‪-‬נתן את נשמתה לאביה שבשמים‪.‬‬
‫שעה לפני מותה היא לחשה לאביה‪" :‬אבא‪ ,‬אל תשכח‪ ,‬המחיצה‪,‬‬
‫המחיצה"‪.‬‬
‫כספי הנדוניה של לאהל'ה בר‪-‬נתן הועברו לידיו של הנגר השכונתי‪,‬‬
‫שהתקין מחיצה גבוהה ומהודרת‪ ,‬מחיצה ע"ש לאהל'ה‪.‬‬
‫באזכרה‪ ,‬ביום השלושים לפטירתה עלה להספידה הרב יחזקאל‬
‫שרביט ואמר‪ :‬אם חשבתי לעצמי שקלרה היא סיפור נורא ‪ -‬הוד‪,‬‬
‫ששייך לדורות מן העבר‪ ,‬גיליתי שלאהל'ה הצדקת‪ ,‬מי שהיתה‬
‫מיועדת להיות כלתי‪ ,‬היא קלרה של הדור הזה"‪.‬‬
‫ועשרות עיני נשים דומעות‪ ,‬הציצו דרך חרכי מחיצת העזרה‬
‫הצנועה לעילא ולעילא‪.‬‬
‫למה הרגת לי את הסוס?‬
‫ישא‬
‫ּפַ עַ ם ַאחַ ת נִּכְ נַס עֶּ גְ לוֹן אֶּ חָ ד לְ תוֹך בֵ ית הַ ִּמ ְד ָרש ֶּשל הַ סַ בָ א ַק ִּד ָ‬
‫מֵ רּוזִּ 'ין‪ ,‬הָ יָה בֵ ית הַ ִּמ ְד ָרש מָ לֵא ַתלְ ִּמ ִּידים‪ּ ,‬פָ ַתח הָ עֶּ גְלוֹן אֶּ ת הַ הֵ יכָל ָתפַ ס‬
‫אֶּ ת הַ סֵ פֶּ ר תו ָֹרה וְ ִּה ְת ִּחיל לִּ צְ עֹק עָ לָיו‪ :‬לָמָ ה הָ ַרגְ ָת אֶּ ת הַ סּוס ֶּשלִּ י?! צָ עַ ק‬
‫וְ נִּ עְ נַע אֶּ ת סֵ פֶּ ר הַ תו ָֹרה‪ֻּ ...‬כלָם ָקמּו עָ לָיו ּכְ דֵ י לִּ ְתּפֹ ס וְ לַעֲ צֹר אוֹתוֹ‪ ,‬הַ ִּאם‬
‫ישא מֵ רּוזִּ 'ין וְ ָאמַ ר לוֹ‪ :‬בְ בַ ָק ָשה‬
‫הּוא ִּה ְש ַתגֵעַ ?!‪ ...‬נִּ גַש אֵ לָיו הַ סַ בָ א ַק ִּד ָ‬
‫נִּדהַ ם הָ עֶּ גְ לוֹן – ֶּשאֲ נִּ י אֲ בָ ֵרך אֶּ ת הָ ַרבִּ י?!‪ּ ...‬כֵן‬
‫ִּמ ְמך‪ְ ,‬תבָ ֵרך או ִֹּתי!‪ ...‬מָ ה? ְ‬
‫– ָאמַ ר הָ ַרבִּ י ‪ִּ -‬אם אַ ָתה מַ אֲ ִּמין ֶּשה' הָ ַרג לְ ך אֶּ ת הַ סּוס וְ לא הַ בֹץ אַ ָתה‬
‫בַ עַ ל אֱ מּונָה גָדוֹל ְמאֹד‪ ,‬טוֹב ֶּשאַ ָתה ָרב עִּ ם ה'‪ִּ ,‬ריב לַה' יְהּודָ ה י ְִּש ָראֵ ל‬
‫אֶּ ְתוַ ּכֵחַ לְ כּו לִּ ְדבַ ר ה'‪ ,‬הַ ָקדוֹש בָ רּוך הּוא ָשמֵ חַ ֶּשאַ ָתה ָרב ִּאתוֹ‪ ,‬תָ ִּריב ִּא ִּתי‬
‫וְ כָך תֵ דַ ע ֶּשזֶּה אֲ נִּ י‪" ...‬עַ ל מָ ה עָ ָשה ה' ָּככָה"‪ִּ ,‬ת ְשַאל או ִֹּתי לָמָ ה הָ ַרגְ ָת לִּ י‬
‫אֶּ ת הַ סּוס‪ ,‬זֶּה לא נָכוֹן‪ ,‬הַ תו ָֹרה ְמצַ ּוָ ה או ְֹתך‪ ,‬הַ תו ָֹרה בְ פָ ָר ַשת נִּ צָ בִּ ים‬
‫ָארץ הַ ִּהוא וְ אֶּ ת‪ַ -‬תחֲ לֻאֶּ יהָ אֲ ֶּשר‪ִּ -‬חלָ ה ה' בָ ּה‬
‫אוֹמֶּ ֶּרת לָנּו וְ ָראּו אֶּ ת‪-‬מַ ּכוֹת הָ ֶּ‬
‫ַארצָ ּה לא ִּתז ַָרע וְ לא ַתצְ ִּמחַ וְ לא‪-‬יַעֲ לֶּה בָ ּה ּכָל‪-‬‬
‫גָפְ ִּרית וָמֶּ לַח ְש ֵרפָ ה כָל‪ְ -‬‬
‫ַאדמָ ה ּוצְ ב ֹויִּם אֲ ֶּשר הָ פַ ך ה' בְ אַ ּפ ֹו ּובַ חֲ מָ ת ֹו‬
‫עֵ ֶּשב ּכְ מַ ְהּפֵ כַת ְסדֹם וַ עֲמֹ ָרה ְ‬
‫ָָארץ הַ זֹאת מֶּ ה חֳ ִּרי הָ ַאף הַ גָדוֹל‬
‫ָאמרּו ּכָ ל‪-‬הַ ג ֹויִּם עַ ל‪-‬מֶּ ה עָ ָשה ה' ּכָכָ ה ל ֶּ‬
‫ְ‬
‫הַ זֶּה"‪ ,‬חַ יָבִּ ים לִּ ְשאֹל‪ ,‬אוֹי וַאֲ בוֹי ִּאם לא נִּ ְשַאל‪ִּ ,‬ת ְשַאל ִּרבוֹנ ֹו ֶּשל ע ֹולָם‬
‫ית בַ ר‬
‫אֲ נִּ י רוֹצֶּ ה לְ הָ בִּ ין לָמָ ה‪ ,‬אַ ָתה שוֹאֵ ל לָמָ ה? בֹא אֲ נִּ י אַ גִּ יד לְ ך‪ ,‬עָ ִּש ָ‬
‫עֹרבֶּ ת‪ָ ,‬אז‬
‫יתי בַ ר ִּמצְ וָ ה ְמ ֶּ‬
‫ִּמצְ וָ ה ְמע ֶֹּרבֶּ ת לִּ פְ נֵי ָשנָה נָכוֹן? אוֹמֵ ר ּכֵן‪ ,‬עָ ִּש ִּ‬
‫מָ ה אַ ָתה רוֹצֶּ ה? אַ ָתה יוֹדֵ עַ לְ פִּ י הַ ְק ִּריטֶּ ְריוֹן ֶּשל ה' אֲ נִּ י לא רוֹצֶּ ה לִּ פְ גֹ עַ‬
‫ית בַ ר ִּמצְ וָה ְמע ֶֹּרבֶּ ת‬
‫ישה‪ ,‬עָ ִּש ָ‬
‫בְ ך‪ ,‬אֲ בָ ל ָּככָה ּכָתּוב בַ ְק ִּריטֶּ ְריוֹן בְ חֹ ק הָ עֲ נִּ ָ‬
‫ּכָל הַ ִּמ ְשּפָ חָ ה ֶּשלְ ך הָ י ְָתה צְ ִּריכָה לְ ִּה ְתחַ סֵ ל מֵ הָ ע ֹולָם‪ַ ,‬רּכֶּבֶּ ת הָ י ְָתה צְ ִּריכָה‬
‫לַעֲלוֹת עֲ לֵיכֶּם‪ָּ ,‬ככָה ּכָתּוב בַ ַש"ס לא אֲ נִּ י אוֹמֵ ר ָלכֶּם‪ ,‬וְ אַ ָתה בְ כָל זֹאת‬
‫ית ּכָך‪ָ ,‬אז מָ ה אַ ָתה רוֹצֶּ ה? הַ ֵשם י ְִּתבָ ַרך ִּרחֵ ם עָ לֶּיך וְ לא הֵ בִּ יא לְ ך סּוס‬
‫עָ ִּש ָ‬
‫מּורת זֶּה‪.‬‬
‫מַ ה ָק ָרה? ַקח זֶּה ְת ַ‬
‫ָאמַ ר ּפַ עַ ם הַ ִּדבְ ֵרי חַ יִּים ִּמצַ אנְ ז בְ מַ עֲ ֵשה חַ נָה וְ ִּשבְ עַ ת בָ נֶּיהָ ‪ ,‬לְ ַאחַ ר ֶּשנֶּהֶּ ְרגּו‬
‫ֵש ֶּשת הַ בָ נִּ ים הַ גְדוֹלִּ ים ָאמַ ר אֶּ פִּ יפָ ֶּנס הָ ָר ָשע לַבֵ ן הַ ָקטָ ן הָ ַאחֲ רוֹן ֶּשל חַ נָה‪:‬‬
‫ַתעֲ ֶּשה טוֹבָ ה ַתצִּ יל אֶּ ת הַ ּכָבוֹד ֶּשלִּ י‪ּ ,‬כָך ּכָתּוב בְ ָתנָא ְדבֵ י אֵ לִּ יָהּו‪ֵ ,‬שש‬
‫ַאחים ֶּשלְ ך מֵ תּו‪ ,‬הָ יּו גְדוֹלִּ ים‪ ,‬בֹא אֲ נִּ י אַ צִּ יל או ְֹתך וְ אַ ָתה ִּת ְחיֶּה‪ .‬אֲ נִּ י‬
‫ִּ‬
‫לא יָכוֹל לְ הַ ְרא וֹת ֶּשנִּ צַ ְח ֶּתם או ִֹּתי‪ ,‬אֲ נִּי אֶּ זְ רֹק אֶּ ת הַ טַ בַ עַ ת וְ אַ ָתה‬
‫ִּת ְתּכוֹפֵ ף וְ ָת ִּרים או ָֹתּה וְ כָך נִּ גְמֹ ר אֶּ ת הַ ִּסּפּור‪ .‬לְ פִּ י הַ הֲ ָלכָה זֶּה מֻ תָ ר אֲ נִּ י‬
‫בֵ ַר ְר ִּתי‪...‬‬
‫ָאמַ ר ל ֹו הַ יֶּלֶּד הַ ָקטָ ן‪ :‬הוֹי אֶּ פִּ יפָ נֶּס ּכַמָ ה אַ ָתה שוֹטֶּ ה‪ ,‬אַ ָתה ְמ ַרחֵ ם עַ ל‬
‫הַ ּכָבוֹד ֶּשלְ ך ּכוֹאֵ ב לְ ך מַ ה יַגִּ ידּו‪ ...‬אֲ בָ ל עַ ל הַ ּכָבוֹד ֶּשל ה' אֲ נִּ י לא‬
‫אֶּ ְחשֹב? ִּאם ה' ָגזַר עָ לַי לָמּות זֶּה לא ְמ ַשנֶּה ִּאם זֶּה אַ ָתה ָת ִּמית או ִֹּתי‬
‫א ֹו ְתאּונַת ְד ָרכִּ ים‪ ...‬הַ ְרבֵ ה הו ְֹרגִּ ים יֵש ל ֹו לַמָ קוֹם‪ ,‬יֵש חַ יְדַ ִּקים‪ ,‬מַ חֲ לוֹת‪,‬‬
‫אֵ רּועַ מֹ ִּחי‪ ,‬לְ בָ בִּ י‪ ,‬מַ ה ֶּשאַ ָתה רוֹצֶּ ה יֵש לוֹ‪ ,‬בָ רּוך הַ ֵשם הָ ְר ִּשימָ ה ֶּשל‬
‫לּוחים ֶּשל ה' אֲ רֻ ּכָה‪ ...‬הַ ִּאם אֲ נִּ י צָ ִּריך או ְֹתך בִּ ְשבִּ יל ֶּשיַהַ ְרגּו או ִֹּתי?‬
‫הַ ְש ִּ‬
‫ִּאם לא נִּ גְ זַר עָ לַי לָמּות לא אַ ָתה וְ לא אֶּ לֶּף ּכָמוֹך תּוכְ לּו לַהֲ רֹג או ִֹּתי‪...‬‬
‫הָ ַרמָ "א ִּמּפַ אנוֹ‪ַ ,‬רבֵ נּו ְמנַחֵ ם עֲ ז ְַריָה ַתלְ ִּמיד ַרבֵ נּו הָ אֲ ִּר"י‪ ,‬יָבוֹא עוֹד ּכַמָ ה‬
‫ָשנִּ ים‪ ,‬וְ הּוא ְי ַגלֶּה ֶּש ִּאמָ א ֶּשלִּ י הַ זֹאת ִּהיא נִּ ְשמָ ָתּה ֶּשל ִּא ָמא ֶּשל‬
‫ַאמ ְתלַאי בַ ת ַק ְרנָבוֹ‪ ,‬וְ ִּהיא ִּהפְ ִּריעָ ה לְ ַאבְ ָרהָ ם לִּ לְ מֹ ד תו ָֹרה‬
‫ַאבְ ָרהָ ם‪ְ ,‬‬
‫וְ לַעֲ בֹד אֶּ ת ה' ָאז ה' הֵ בִּ יא או ָֹתּה ֶּשי ְִּשחֲ טּו ִּשבְ עָ ה בָ נִּים מּול הָ עֵ י ַניִּם‬
‫ֶּשלָּה ּכְ דֵ י לְ כַּפֵ ר עַ ל מָ ה ֶּשעָ ְש ָתה ּכְ דֵ י ֶּשַאבְ ָרהָ ם י ְִּראֶּ ה אֶּ ת ִּא ָמא ֶּשל ֹו‬
‫ָאמר ל ֹו מָ ה אַ ָתה‬
‫בְ גַן עֵ דֶּ ן‪ָ ,‬אז אַ ָתה מֵ בִּ ין לָמָ ה אֲ נ ְַחנּו לא דוֹאֲ גִּ ים? ַ‬
‫ָאמ ָרה ל ֹו ִּאמָ א ֶּשלוֹ‪ :‬לֵך לְ ַאבְ ָרהָ ם‬
‫אוֹמֵ ר?! ָאמַ ר ל ֹו ּכֵן‪ַ ,‬תהַ ְרגּו או ִֹּתי‪ְ ,‬‬
‫ָאבִּ ינּו וְ ַתגִּ יד ל ֹו ֶּשסָ ג ְַר ִּתי אֶּ ת הַ חֶּ ְשבוֹן ִּאתוֹ‪...‬‬
‫מָ ה אַ ָתה חו ֵֹשב‪ .‬אַ ָתה ִּהפְ ַרעְ ְת ַל ֶּילֶּד ֶּשלְ ך ָל ֶּלכֶּת ַלי ְִּשיבָ ה הַ ִּאם זֶּה יַעֲ בֹר‬
‫ָאמ ְר ָת ל ֹו מַ ה ּפִּ ְתאֹ ם‬
‫ָּככָה בְ ֶּש ֶּקט?‪ ...‬הַ ֶּילֶּד ֶּשלְ ך ָרצָ ה ָל ֶּלכֶּת ַלי ְִּשיבָ ה ַ‬
‫הַ ִּאם לא יִּלְ ַמד הַ נְ ָדסָ ה ַאלְ גֶּבְ ִּרית?‪ ...‬מַ ה ֹּלא יִּלְ ַמד מַ ְח ְשבִּ ים‪ִּ ...‬הפְ ַרעְ ְת‬
‫לוֹ! בְ סֵ דֶּ ר לא ָק ָרה ּכְ לּום אוֹמֵ ר ה' נִּ ָשאֵ ר י ְִּד ִּידים‪ַ ,‬רק אַ ָתה ִּתצְ טָ ֵרך‬
‫לְ כַּפֵ ר עַ ל זֶּה יוֹם אֶּ ָחד‪ִּ ,‬תצְ טָ ֵרך לַחֲ זֹר לְ פֹ ה ּולְ כַּפֵ ר עַ ל זֶּה‪ ...‬זֹאת ְר ִּאיָה‬
‫ְהּודי צָ ִּריך לְ חַ נֵך אֶּ ת עַ צְ מ ֹו לִּ ְר ִּאיָה‬
‫ימית‪ ,‬זֹאת לא ְר ִּאיָה ִּחיצוֹנִּית‪ ,‬י ִּ‬
‫ּפְ נִּ ִּ‬
‫ימית‪ְ ,‬ר ִּאיָה ַאחֶּ ֶּרת‪.‬‬
‫ּפְ נִּ ִּ‬
‫ּכְ ֶּשהּוא רוֹאֶּ ה ְדבָ ִּרים עָ לָיו לָדַ עַ ת ֶּש ְת ֵכלֶּת דוֹמֶּ ה לְ יָם וְ יָם דוֹמֶּ ה ל ָָר ִּקיעַ‬
‫וְ ָר ִּקיעַ דוֹמֶּ ה לְ כִּ סֵ א ּכָבוֹד וְ הַ ּכֹל ִּד ְמיוֹן‪ ,‬אַ ָתה רוֹאֶּ ה אֶּ ת הַ יָם הּוא ּכָחֹ ל?‬
‫מַ ה ּפִּ ְתאֹ ם! בְ ִּשעּור ִּראשוֹן בְ טֶּ בַ ע ְמל ְַמ ִּדים ָשמַ יִּם אֵ ין ָלהֶּ ם לא צֶּ בַ ע‬
‫וְ לא ֵריחַ וְ לא טַ עַ ם‪ִּ ,‬ת ְס ַתּכֵל‪ָ ,‬ת ִּרים אֶּ ת הַ מַ יִּם מֵ הַ יָם הֵ ם ּכְ חֻ לִּ ים? ל ָָמה‬
‫הַ יָם ּכָחֹל? זֶּה ִּה ְש ַת ְקפּות! ִּד ְמיוֹן! ָר ִּקיעַ ּכָחֹל? לָמָ ה רו ִֹּאים אוֹת ֹו ּכָחֹ ל?‬
‫שּוב ּפַ עַ ם ְשבִּ ַירת ַק ְרנֵי אוֹר‪ ,‬טָ עּות אוֹּפְ ִּטית זֶּה הַ ּכֹל‪ִּ ,‬ת ְראֶּ ה ּכָל הָ ע ֹו ָלם‬
‫הַ זֶּה ֶּש ֶּקר אוֹמֵ ר ה'‪ִּ ,‬ת ְס ַתּכֵל ִּמסָ בִּ יב הָ עֵ י ַניִּם ֶּשלְ ך ְמבַ לְ בְ לוֹת לְ ך אֶּ ת‬
‫הַ ֵשכֶּל‪ ,‬זֶּה לא הַ ְמצִּ יאּות‪ ,‬זֶּה ַרק נִּ ְראֶּ ה ּכָך‪.‬‬
‫א‪.‬ב‪ .‬בפרשה‬
‫א‪ .‬יש להקריב את הפסח בתאריך ___ לניסן‬
‫ב‪ .‬העם ___ באזני ה' לאמר "מי יאכילנו ___"‬
‫ג‪ .‬גם הוא משתתף בקרבן פסח‬
‫ד‪ .‬מחנהו היה מאסף לכל המחנות‬
‫ה‪ .‬כשבני ישראל נפרדו מיתרו‪ ,‬נסעו משם דרך ‪ 2‬ימים‬
‫ו‪" .‬קומה ה' __ אויבך __ מנשאיך מפניך"‬
‫ז‪ .‬בדגל מחנה יהודה היו יהודה יששכר ו ‪-‬‬
‫ח‪.‬אהרן הכהן נצטווה להזות על הלוים מי ‪-‬‬
‫ט‪ .‬אחד מהחייבים בפסח שני‪ :‬מי שהיה ____ לנפש‬
‫י‪" .‬עד ___ עד פרחה מקשה היא"‬
‫כ‪ .‬עונש המבטל קרבן פסח במזיד‬
‫ל‪ .‬אהרן הניף אותם תנופה‬
‫מ‪ .‬מאכלם של בני ישראל במדבר‬
‫נ‪ .‬משה התפלל על מרים "א‪-‬ל __ רפא __ לה"‬
‫ס‪ .‬בני ישראל שטחו את השלו שלהם שם ‪ __' -‬למחנה'‬
‫ע‪ .‬השם יתברך ירד בעמוד של __ועמד בפתח האהל‬
‫פ‪ .‬אהרן הכהן הביא שניים כאלו לקרבן‬
‫צ‪ .‬עונשה של מרים הנביאה על שדיברה במשה‬
‫ק‪ .‬אחד מן המאכלים שבני ישראל התגעגעו אליהם‬
‫ר‪ .‬העם טחנו את המן ב ‪___ -‬‬
‫ש‪ .‬אחד מן המאכלים שבני ישראל התגעגעו אליהם‬
‫ת‪ .‬אחת כזו הייתה סימן להיאספות הנשיאים‬
‫חידות לפרשת בהעלותך‬
‫‪ .9‬גם לפני יותר משמונה שבועות‪ ,‬קראנו קטע מפרשתנו זאת‪.‬‬
‫בו מי שמחמת טומאה‪ ,‬מצווה חשובה וגדולה ממנו נמנעה‪.‬‬
‫‪ .2‬בפרשתנו מתחברת‪ ,‬התפילה הקצרה ביותר בתנ"ך‪.‬‬
‫על מי היא נאמרת‪ ,‬ומדוע קצרה היא כל כך?‬
‫י‬
‫הגיע לסיומו‬
‫מבצע‬
‫בהצלחה מרובה‪ ,‬ההר התמלא בפרחים של מצוות‪.‬‬
‫בקרוב נפרסם את שמות הזוכים בהגרלה הגדולה על‬
‫מכונית על שלט ועוד פרסים יקרי ערך‪.‬‬
‫התלמידים חזרו לאחר חג השבועות בכוחות מחודשים לאחר שהשקיעו במבצע "והגית בו יומם ולילה"‬
‫כל התלמידים שקדו ועמלו בשבת ובליל חג השבועות ומתכוננים בקרוב להגרלה הגדולה על אופניים ועוד פרסים יקרי ערך‪.‬‬
‫המוח‬
‫עם לידתנו‪ ,‬שוקל המוח כ‪ 022-‬גרם‪ .‬הוא בין האיברים הבודדים בגוף‪,‬‬
‫שגדל הכי מעט מהלידה ועד הזיקנה‪ .‬מוח ממוצע של אדם בוגר שוקל‬
‫כ‪ 9,022 -‬גרמים‪ .‬אורכו כ‪ 961-‬מ"מ‪ ,‬רוחבו כ‪ 902-‬מ"מ וגובהו ‪ 12‬מ"מ‪.‬‬
‫הוא קטן יותר ממוחו של פיל (השוקל כ‪ 6-‬ק"ג)‪ ,‬אבל גדול יותר ממוחו‬
‫של קוף (כ‪ 19-‬גרם)‪ ,‬של כלב (‪ 12‬גרם) ושל חתול (‪ 22‬גרם)‪.‬‬
‫‪ %19‬מהמוח מכיל מים‪ .‬בסך הכל מהווה המוח כ‪ 2%-‬מכל משקל הגוף‪.‬‬
‫בגיל ‪ 22‬מגיע המוח למשקלו המירבי‪ ,‬כקילוגרם וחצי‪ .‬במרוצת‬
‫העשורים הבאים לחיים ימותו כמיליארד תאי העצב שבו‪ ,‬ומשקלו‬
‫יפחת בכ‪ 922-‬גרם‪.‬‬
‫על פי ההערכות‪ ,‬מוחנו מסוגל לאחסן כמות מידע הגדולה מ‪ 0-‬מיליון‬
‫מגבייט (יותר מ‪ 9,222-‬תקליטורים) וזאת בזכות כ‪ 922-‬מיליארד תאי‬
‫עצב (נוירונים) שבו ‪ -‬מספר הגדול פי ‪ 962‬ממספר האנשים החיים על‬
‫פני כדור הארץ‪.‬‬
‫כדי לספור את כל תאי העצב‪ ,‬נצטרך בחישוב גס כ‪ 2,222-‬שנים‪ .‬תאי‬
‫העצב במוח הם משני סוגים‪ 62% :‬קרויים חומר לבן‪ ,‬ואחראים על‬
‫העברת האותות החשמליים מהמוח ובחזרה אליו‪ ,‬ו‪ 02%-‬קרויים‬
‫חומר אפור ומכילים את גרעיני התאים המעבדים את המידע‬
‫ושולחים אותו הלאה‪.‬‬
‫מהירות העברת האותות החשמליים במערכת העצבים היא‬
‫מדהימה ונעה בין חצי מטר לשנייה (‪ 2‬קמ"ש)‪ ,‬עד ל‪ 922-‬מטר‬
‫לשנייה (‪ 022‬קמ"ש)‪ .‬על פי ההערכות‪ ,‬כמות האותות החשמליים‬
‫שיוצר המוח ביממה‪ ,‬גדולה יותר מכל האותות שנוצרים בכל‬
‫הטלפונים ברחבי העולם‪ .‬כמות האנרגיה החשמלית המתחוללת‬
‫במוח היא כה רבה‪ ,‬עד שהיא מסוגלת להדליק נורה של ‪ 92‬וואט‪.‬‬
‫אף שהמוח אינו האיבר הגדול ביותר בגוף‪ ,‬הוא מנצל כ‪ 22%-‬מכלל‬
‫תצרוכת החמצן של הגוף‪ .‬כ‪ 192-‬מ"ל של דם זורמים אל המוח כל‬
‫דקה‪ .‬רקמת המוח היא הרקמה הרגישה ביותר בגוף למחסור‬
‫בחמצן‪.‬‬
‫עכשיו תוכלו להבין מדוע בעצם אתם נופלים לרצפה כשאתם‬
‫מאבדים הכרה‪ :‬כבר לאחר ‪ 1‬שניות של אובדן אספקת חמצן למוח‪,‬‬
‫יתעוררו מנגנונים שיורו לגוף להפיל אותנו לריצפה‪ .‬זהו למעשה‬
‫מנגנון העילפון‪ ,‬שאמור להביא אותנו למצב מאוזן‪ ,‬ולהזרים יותר‬
‫דם עם חמצן לכיוון המוח‪.‬‬
‫העילפון הוא רק ההתחלה‪ :‬אם חוסר אספקת החמצן יגיע ל‪0-‬‬
‫דקות‪ ,‬ייגרם נזק בלתי הפיך לרקמת המוח‪ ,‬ולמוות‪ .‬זוהי גם הסיבה‬
‫לחשיבות ביצוע ההחייאה מוקדם ככל האפשר‪ ,‬עוד לפני הגעת‬
‫האמבולנס‪ :‬כל עיכוב בהחייאה ובאספקת החמצן למוח‪ ,‬יגרום‬
‫לנזק בלתי הפיך‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 20:92‬כ‪ 09-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪21:22‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪21:99‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 91:29‬כ‪ 22-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 91:22‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫פעילות לנשים‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫יום שלישי ‪ 22:22‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 91:22‬כ‪ 22-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫‪( 20:22‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫שחרית עם הנץ החמה‬
‫‪ 22( 21:22‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪21:22‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 92:22‬אליהו קורן ‪ ,2‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫שיעור הלכה חושן משפט ‪99:22‬‬
‫‪96:22‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪96:22‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 91:99‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 91:29‬כשעה לפני צאת השבת)‬
‫אבות ובנים‬
‫‪( 91:99‬כ‪ 22-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 22:29‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 90:09‬הרב מן ההר ‪ ,90/1‬משפ' בן אלי)‬
‫‪ 90:09‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫‪91:22‬‬
‫יום ראשון ‪ 29:22‬ביה"כ "משכן אברהם"‪ ,‬רח' מרידור פסגת זאב י‪-‬ם יום שני‬
‫יום חמישי ‪29:22‬‬
‫יום רביעי ‪ 91:22‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רח' פישל ירושלים‬
‫בהלכה ובאגדה לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רח' יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רח' אבני החושן‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬ציון בן נעמי לבריאות והצלחה‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה להצלחה ברוחניות וגשמיות‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫לרפואת‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‪ ,‬עובדיה בן עמומה‬
‫לעילוי נשמת‪ :‬נעמי בת עזיזה‪ ,‬שמואל בן רחל‬