‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫מרכז 'שלום לעם'‬
‫מפעיל ברחבי הארץ מעל‬
‫‪ 150‬מוקדי פעילות לנוער‬
‫לבנים‪ /‬בנות‬
‫רב‪ ,‬מחנך‪,‬‬
‫מדריך‪ ,‬רכז נוער‪.‬‬
‫לפתיחת מדרשת ערב או‬
‫שיעור תורה‬
‫באזור מגוריך‪:‬‬
‫‪052-7644408‬‬
‫‪740‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫בשביל להאיר‬
‫את הנשמה‬
‫גיליון זה יו"ל ע"י‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫ארגון "שלום לעם" בנשיאות גדולי התורה שליט"א מפעיל‪:‬‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫להתחיל מחדש‬
‫פרשת מסעי ט"ז אב תשע"ו ‪ 20‬באוגוסט ‪2016‬‬
‫נטילת ידיים (ב')‬
‫אחד הטעמים לנטילת ידיים לפני‬
‫אכילת לחם‪ ,‬הוא כדי לטהר את הידיים‬
‫מטומאה‪ .‬חשוב לדעת שטומאה אינה‬
‫דומה ללכלוך גשמי ואינה עוברת‬
‫ברחיצה רגילה בלבד‪ .‬חכמים גילו לנו‬
‫שהטומאה עוברת רק בנטילה מתוך‬
‫כלי‪ ,‬כפי שהכהנים בבית המקדש‬
‫רחצו את ידיהם ורגליהם מתוך הכיור‬
‫שהוא כלי‪ .‬בעניין זה יש כמה דינים‬
‫וכאן נשתדל לפרט את העיקריים‬
‫שבהם‪.‬‬
‫יו‬
‫לנטילה?‬
‫להשתמש‬
‫יש‬
‫כלי‬
‫באיזה‬
‫סף‬
‫ר‬
‫זנ‬
‫יק‬
‫הכלי שנוטלים ממנו צריך להיות שלם‬
‫בלי חורים או סדקים‪ ,‬ולהחזיק לכל הפחות "רביעית" מים (לפי הדעה‬
‫המקובלת ‪ -‬כ‪ 86-‬סמ"ק‪ ,‬כחצי כוס חד פעמית)‪ .‬אפשר ליטול מכוס‬
‫רגילה או מבקבוק‪.‬‬
‫אפשרות אחרת לטהר את הידיים היא לטבול אותן במי מעיין או נחל או‬
‫בים‪ .‬כמו שטבילת הגוף במים אלו מטהרת את הגוף‪ ,‬כך היא מטהרת את‬
‫הידיים‪ ,‬וטבילה זו נחשבת כנטילת ידיים‪.‬‬
‫באלו מים יש להשתמש לנטילת ידיים?‬
‫המים שנוטלים בהם לפני האוכל צריכים להיות נקיים באופן שלפחות‬
‫בעל חיים יכול לשתות מהם‪ ,‬עליהם להיות צלולים ושקופים ללא צבע‪,‬‬
‫ושלא נעשתה בהם מלאכה אחרת (כגון מים משומשים מרחיצת כלים)‪.‬‬
‫ואם טובלים את הידיים במים הראויים לטבילה‪ ,‬אין צורך להקפיד על‬
‫דברים אלו‪.‬‬
‫יש לי‬
‫מושג‬
‫איזה חלק ביד יש ליטול?‬
‫לכתחילה יש ליטול את כל כף היד‪ ,‬ויש להקפיד שהמים יגיעו לכל‬
‫המקומות ביד‪ .‬בשעת הדחק אפשר להקל וליטול את האצבעות בלבד‪.‬‬
‫לפני הנטילה צריך להסיר מהידיים כל דבר שחוצץ בין היד לבין המים‪,‬‬
‫כגון טבעות או לכלוכים שונים‪ .‬ואם מדובר בדבר שלא מקפידים עליו‪,‬‬
‫כמו ַצ ָּבע שתמיד יש על ידיו כתמי צבע‪ ,‬אין צורך לנקותו‪ .‬במקרה שיש‬
‫על היד תחבושת וכדומה ואי אפשר להסירה‪ ,‬אפשר ליטול רק את החלק‬
‫שאין עליו תחבושת‪.‬‬
‫כיצד נוטלים בפועל?‬
‫יש לאחוז את הכלי ביד שמאל‪ ,‬ליטול את יד ימין‪ ,‬להעביר את הכלי ליד‬
‫ימין וליטול את יד שמאל‪ .‬אם שופכים על כל יד "רביעית" מים או יותר‪,‬‬
‫אין צורך ליטול כל יד יותר מפעם אחת‪ .‬ויש נוהגים מטעמים שונים ליטול‬
‫כל יד פעמיים או שלוש‪.‬‬
‫בעניין ברכת הנטילה‪ ,‬המנהג הנפוץ הוא שלא לברך לפני הנטילה‪ ,‬כיון‬
‫שאז הידיים עדיין אינן נקיות‪ ,‬אלא ליטול ידיים תחילה‪ ,‬לברך "ברוך אתה‬
‫ה'‪ ...‬אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת ידיים"‪ ,‬ולאחר מכן לנגב‬
‫את הידיים‪ ,‬שכן גם הניגוב הוא חלק מהמצווה‪ .‬ויש נוהגים לברך לפני‬
‫הנטילה‪ ,‬כמו כל המצוות שמברכים עליהן לפני עשייתן‪.‬‬
‫מי שמתכוון לאכול פחות מ"כביצה" לחם (כ‪ 50-60-‬סמ"ק)‪ ,‬ייטול ידיים‬
‫בלא ברכה‪ ,‬כיון שיש אומרים שאין חיוב ליטול ידיים על כמות קטנה כזו‪.‬‬
‫מה יעשה מי שאין לו מים או כלי לנטילה?‬
‫אם אפשר להשיג מים במרחק הליכה של "מיל" (כקילומטר אחד)‪,‬‬
‫יש להביא משם מים ואין לאכול בלי נטילה‪ .‬ואם האדם הולך בדרך‬
‫והמים נמצאים בכיוון ההליכה שלו‪ ,‬אין לאכול בלי נטילה אלא אם כן‬
‫המים רחוקים יותר מארבעה מילין‪ .‬ואם אין מים אפילו במרחק כזה‪,‬‬
‫אפשר לעטוף את היד בבגד או במפית ולאכול את הלחם מבלי לגעת‬
‫בו‪ .‬במקרה שיש ברז מים אך אין כלי ליטול ממנו‪ ,‬אפשר בשעת הדחק‬
‫ליטול ישר מהברז‪.‬‬
‫לקנות את האושר‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫שיחת הטלפון הבאה תפסה את זכריה‬
‫אונגר בהפתעה מוחלטת‪ :‬הקול של‬
‫האישה מעבר לקו היה נשמע לו מוכר‪,‬‬
‫נדמה היה לו שאפילו שמע אותה לא מזמן‪,‬‬
‫אבל למרות כל ניסיונותיו להיזכר מאיפה‬
‫הוא מכיר את הקול הזה‪ ,‬לא הצליח לזהות‬
‫את הקול מתחת לקו‪" :‬שלום אני מדברת‬
‫עם זכריה?"‬
‫"כן‪ "...‬השיב זכריה בחשד‪ ,‬מאז ומתמיד‬
‫הוא לא חיבב שיחות של אנשים‬
‫שהתקשרו אליו ממספר חסום‪ ,‬במיוחד‬
‫שהוא לא מכיר את הדוברת מעבר לטלפון‪.‬‬
‫"מדברת אראלה ממפעל הפיס ‪ -‬רציתי‬
‫לבשר לך שזכית בפרס הגדול של ההגרלה‬
‫האחרונה שנערכה במפעל הפיס‪ ,‬מדובר‬
‫אבינועם הרש‬
‫בסכום של חמישה עשר מיליון שקלים‪"...‬‬
‫זכריה היה בטוח שהוא נפל קורבן למתיחה לא מוצלחת‪" :‬תגידי את חושבת‬
‫שזה מצחיק לעבוד ככה על אנשים? אין לך מה לעשות?" אמר לה ברוגז‪ ,‬אבל‬
‫היא המשיכה לשמור על רשמיות‪" :‬אדוני‪ ,‬אני מבינה את התגובה שלך‪ ,‬אבל‬
‫אני אומרת לך שוב‪ :‬מזל טוב! זכית בפרס‪ ,‬אתה מוזמן לבוא למשרדים שלנו‬
‫ולקחת אותו‪"...‬‬
‫כעת זכריה הרגיש כיצד ליבו מתחיל לפעום בחוזקה ורעד עובר בגופו‪ .‬הייתכן‬
‫שסוף סוף‪ ,‬אחרי שהוא ואשתו מילאו את הטפסים באדיקות במשך שנים‪ ,‬הוא‬
‫זכה בפרס הגדול?‬
‫כשניסה זכריה לבשר זאת לאשתו‪ ,‬תגובתה הייתה זהה לשלו‪" :‬זכריה‪ ,‬יום שישי‬
‫היום‪ .‬אין לך מה לעשות חוץ מלשגע אותי עם השטויות שלך? קדימה‪ ,‬בוא‬
‫תעזור לי בקילוף תפוחי האדמה‪"...‬‬
‫רק לאחר חמש דקות עלה בידי זכריה לשכנע את אשתו להצטרף אליו לנסיעה‬
‫למשרדי הלוטו‪ ,‬כדי לקבל את הזכייה‪...‬‬
‫זכריה ואשתו החליטו שהם לא יספרו לאף אחד על הזכייה הגדולה‪ ,‬לא חסרו‬
‫להם סיפורים על אנשים שזכו בלוטו וסיפרו על כך למכריהם וחייהם נהפכו‬
‫למרורים‪.‬‬
‫כשהגיעו לביתם החליטו שהם לא הולכים ליפול בפח‪ ,‬הם לא יפזרו סתם את‬
‫כספם ובוודאי שלא יתחילו לנקר עיניים באמצעות הכסף‪ .‬הם כמובן יתנו מעשר‬
‫מכספי הזכייה‪ .‬וחלק משמעותי מהכסף יעבור כמובן לבית היתומים הסמוך‬
‫שזכריה ואשתו הכירו את מצבו הכלכלי וידעו היטב‪ ,‬שכל שקל שנכנס לקופת‬
‫בית היתומים הולך להשקעה בטוחה ביתומים המסכנים‪.‬‬
‫זכריה קבע פגישה עם מנהל בית היתומים והודיע לו שהוא מתכוון להעביר‬
‫לו סכום דמיוני של שמונה מאות אלף ש"ח‪ .‬כשהגיעה הודעה מהבנק שהרגע‬
‫הועבר לחשבון בית היתומים שמונה מאות אלף ש"ח‪ ,‬הרגיש מנהל בית‬
‫היתומים שהוא הולך להתעלף‪ .‬הוא אפילו לא ידע כיצד להתחיל להודות‬
‫לזכריה‪.‬‬
‫למחרת החליטו זכריה ואשתו שהגיע הזמן לפנק את עצמם ברכב חדש‪ .‬זכריה‬
‫הרים טלפון למנחם אחיו שעבד כעורך דין שלא הבין פתאום למה האח העני‬
‫שלו חושב שהוא יכול לקנות לעצמו מכונית‪ ,‬אבל זכריה שאל את מנחם‪" :‬תגיד‪,‬‬
‫אם היית רוצה לקנות מכונית‪ ,‬על איזה דגם היית הולך?"‬
‫מנחם שאמנם לא היה עשיר גדול‪ ,‬אבל היה בהחלט בן אדם מבוסס‪ ,‬ענה שהוא‬
‫לא היה מתנגד לקבל אאודי ‪ A6‬חדשה הידועה בתור מכונית מנהלים מפנקת‪.‬‬
‫זכריה רשם את הדגם‪ ,‬ולמחרת התייצב עם אשתו בסוכנות אאודי‪ ,‬ורכש‬
‫אאודי חדשה‪.‬‬
‫השמועה שזכריה ואשתו רצו להסתיר התפשטה כאש בשדה קוצים‪ :‬פתאום‬
‫אנשים שלא אמרו לזכריה שלום מעולם החלו לברך אותו ב'בוקר טוב' ו'ערב‬
‫טוב' המלווה בחיוך ענק‪ .‬חשובי הקהילה חיפשו את קרבתו‪ .‬בתחילה לא חשד‬
‫זכריה בכלום‪ ,‬אולם כאשר סגן ראש העיר שהתפלל אף הוא במניין של זכריה‬
‫הזמין אותו אליו ללשכה בכדי 'לשבת על ארוחת צהריים' הוא החל לחשוד‬
‫שסודו התגלה‪.‬‬
‫בערב החלו להגיע שיחות הטלפון הראשונות מאחיו ואחיותיו‪ ,‬שסיפרו שהם‬
‫שמחים ומתרגשים שזכריה שלהם זכה בלוטו‪.‬‬
‫אשתו של זכריה החלה לקנות לעצמה בגדים‬
‫מהודרים‪ ,‬ואם כבר העניין התפרסם אז למה‬
‫לא לשדרג את עצמם? זכריה ואשתו החליטו‬
‫שעליהם לעבור לבית מרווח יותר ורצוי בחלק‬
‫היוקרתי של העיר‪ ,‬אולם עליהם לחשוב על‬
‫כך בנחת ובישוב הדעת‪ ,‬ואין מתאים מטיסה‬
‫לחופשה מושקעת במיוחד בחו"ל כדי לחשוב‬
‫לאן לעבור להתגורר‪...‬‬
‫כעבור שבועיים התקיימה חגיגת בר המצווה‬
‫של אלעזר‪ ,‬בנו של משה אחיו של זכריה‪ .‬זכריה לא שיער לעצמו שעוד באותו‬
‫ערב תגיע שיחה נזעמת מאחיו‪" :‬תגיד לי חתיכת קמצן! יש לך מיליונים וזה‬
‫מה שהבאת לנו?"‬
‫כך מצא את עצמו זכריה כעבור חודש מסוכסך עם רוב משפחתו‪ ,‬ואם לא די‬
‫בכך‪ ,‬הוא גם התחיל להסתבך עם הבית המפואר שתכנן לקנות‪ .‬לאחר הוצאה‬
‫של כמה מיליונים התברר לו שהקבלן לא אמד במדויק את הסכום וכעת עליו‬
‫להוסיף עוד כמה מיליונים טובים בכדי לסיים את הבנייה המהודרת‪.‬‬
‫כאשר ביקש זכריה מהבנק הלוואה‪ ,‬עיקם מנהל הבנק את הפרצוף והזהיר‬
‫את זכריה כי הוא רגיל במתעשרים מהירים כמוהו שנכנסים לחובות ולבסוף‬
‫פושטים את הרגל‪ ,‬אולם מאחר שהוא מכיר את זכריה ויודע שהוא אדם אחר‬
‫הוא בכל זאת ניאות להלוות לו את הסכום‪.‬‬
‫למרות ההלוואה גילה זכריה שהכסף עדיין לא מספיק כדי לכסות את ההוצאות‬
‫המרובות‪ ,‬עד שבוקר אחד הוא גילה שכרטיס האשראי שלו נבלע במכונה‪.‬‬
‫ובנוסף חיכה לו מכתב נזעם מהבנק שאיים בעיקול כל נכסיו אם לא יפרע את‬
‫כל חובותיו‪ .‬זכריה רצה באופן אוטומטי להתקשר לאחיו עורך הדין‪ ,‬אבל מיד‬
‫נזכר שהוא כועס עליו משום שלא הביא לו מתנה הראויה למעמדו‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬מצא עצמו זכריה כעבור שנה בלבד ללא חברים‪ ,‬ללא כסף‪ ,‬ועם חובות‬
‫עד להודעה חדשה‪ .‬זכריה הצטער מאד על הזכייה ואמר לאשתו‪" :‬תגידי‪ ,‬מה‬
‫היה חסר לנו קודם הזכייה? אמנם לא היינו עשירים אבל היו לנו חברים‪ ,‬הייתה‬
‫לנו משפחה והיינו בלי חובות‪"...‬‬
‫בצערו יצא זכריה לשאוף אוויר‪ ,‬והבחין שבונים אגף חדש ומאובזר בבית‬
‫היתומים‪ .‬השלט שראה חימם לו את הלב‪ ,‬והיה קרן אור במנהרה החשוכה‬
‫שנקלע אליה‪' :‬שיפוץ בית היתומים התאפשר בזכות זוג הנדיבים‪ :‬זכריה‬
‫ונעמי אונגר'‪.‬‬
‫זכריה קרא לאשתו ושניהם הסכימו שהדבר הטוב היחיד שיצא להם מכל הזכייה‬
‫היה הכסף שהם תרמו לזולת כדי להפוך את העולם לטוב יותר‪...‬‬
‫***‬
‫מחקרים מדעיים הראו שרוב האנשים הזוכים בלוטו‪ ,‬הופכים לאחר הזכייה‬
‫למסכנים הרבה יותר מלפניה‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬החוקרים מצאו שרק אנשים‬
‫שהשכילו לתרום את כספם ולחלקו לזולת בכדי להיטיב להם היו באמת יותר‬
‫מאושרים וחייהם נהפכו לטובים יותר‪ .‬אם כן‪ ,‬נמצא שעושר לא קונה אושר‪,‬‬
‫אלא רק לאלו שנתנו וחילקו מהונם‪ ,‬לא צריך זכות בלוטו כדי להבין ששווה‬
‫לתת מעשר לצדקה‪ ,‬כי רק אלו שנתנו צדקה ועזרו לאחרים‪ ,‬הצליחו להשיג‬
‫בסופו של דבר את האושר‪...‬‬
‫החוסך עצמו מן הדין‪ ,‬פורק ממנו‬
‫איבה וגזל ושבועת שווא‪( .‬אבות ד'‪,‬ז')‬
‫מי שמונע את עצמו מלדון‬
‫או שמעביר את ההכרעה‬
‫לפשרה‪ ,‬מרחיק מעצמו‬
‫אויבים‪ ,‬ומציל את עצמו מגזל‬
‫במקרה של טעות‪.‬‬
‫(רבנו עובדיה מברטנורא)‬
‫אֹוּבְ י ְֶקטִ יבִ ּיּות‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫יֹוסי וְ ֻד ִּבי ְׁשנֵ י יְ ִד ִידים וָ ִת ִיקים‪ֶ ,‬ה ְחלִ יטּו לִ ְׁשּבֹר‬
‫ִ‬
‫ְמ ַעט ֶאת ִׁשגְ ַרת ַה ַחּיִ ים ַה ְמ ַׁש ְע ֶמ ֶמת ֶׁשל ּגִ יל‬
‫ּטֹובים ֶׁש ָּב ֶהם ִטּיְ לּו‬
‫ַה ֶּפנְ ְסיָ ה‪ּ ,‬ולְ זֵ כֶ ר ַהּיָ ִמים ַה ִ‬
‫יַ ְח ָּדו וְ ָח ְרׁשּו ֶאת ָה ָא ֶרץ לְ ָא ְרּכָ ּה ּולְ ָר ְח ָּבּה‪,‬‬
‫סֹובב‬
‫ֵ‬
‫ֶה ְחלִ יטּו לָ ֵצאת לְ ַמ ַּסע ַּת ְר ִמילָ ִאים‬
‫ּנֹופים ֲח ָד ִׁשים‪ ,‬לְ ַב ֵּקר ַּב ֲא ָת ִרים‬
‫עֹולָ ם‪ ,‬לֵ ָהנֹות ִמ ִ‬
‫ְמ ַענְ יְ נִ ים‪ְּ ,‬וק ָצת לְ ַׁש ְח ֵרר ֶאת ַהּגּוף ֶׁש ָר ָאה יָ ִמים‬
‫יֹומית ֶׁשל ַעכְ ָׁשו‪.‬‬
‫יֹותר‪ִ ,‬מּכְ ֵבדּותֹו ַהּיֹום ִ‬
‫טֹובים ֵ‬
‫ִ‬
‫יהם ַהיְ ָׁשנִ ים‪ֶ ,‬ה ֱע ִמיסּו‬
‫נָ ְטלּו ַה ְּׁשנַ יִ ם ֶאת ַּת ְר ִמילֵ ֶ‬
‫ַעל ּגַ ָּבם‪ ,‬וְ יָ ְצאּו לָ תּור ֶאת חּוץ לְ ָא ֶרץ‪.‬‬
‫ּתֹוב ִבים‬
‫עֹוב ִרים ִמ ָּמקֹום לְ ָמקֹום‪ִ ,‬מ ְס ְ‬
‫ַּבּיָ ִמים ָהיּו ְ‬
‫ִּב ְרחֹובֹות ֶה ָע ִרים‪ְ ,‬מ ַח ְּפ ִׂשים ֶאת ָה ֲא ָת ִרים‬
‫ַה ְמ ַענְ יְ נִ ים ּכְ ֶׁש ֵהם ִמ ְס ַּת ְּמכִ ים ַעל ַמ ְד ִריְך ִטּיּולִ ים‬
‫ַמ ְצ ִהיב ִמ ְּׁשנַ ת תרפפ"ו‪ֵ ,‬איכְ ֶׁשהּוא נִ ְס ָח ִבים‪,‬‬
‫נִ גְ ָר ִרים‪ִ ,‬מ ְׁש ַּת ְּדלִ ים לֵ ָהנֹות לְ זִ כְ ָרם ֶׁשל יָ ִמים‬
‫יֹותר‪.‬‬
‫יָ ִפים ֵ‬
‫ֵהם ּכְ ָבר ֹלא יְ ֵׁשנִ ים ְּבא ָֹהלִ ים ְּב ֵחיק ַה ֶּט ַבע‪ְּ ,‬בכָ ל‬
‫ּכֹואב‪ַּ ,‬דּלֶ ֶקת ַה ְּפ ָר ִקים‪ָ ,‬ה ֲע ָצמֹות ַה ְּׁשחּוקֹות‪ַ ,‬הּלֵ ב ֶׁשּכְ ָבר‬
‫עֹושֹה ֶאת ֶׁשּלֹו‪ַ ,‬הּגַ ב ַה ֵ‬
‫זֹאת ַהּגִ יל ֶ‬
‫בֹוּה‪ּ ,‬כָ ל ֵאּלֶ ה יַ ְח ָּדו ָח ְברּו לַ ִּׁשּקּול ַה ַּמכְ ִר ַיע ֶׁש ָע ַמד‬
‫עֹובד ָס ִדיר‪ ,‬לַ ַחץ ַה ָּדם ַהּגָ ַ‬
‫ֹלא ָּת ִמיד ֵ‬
‫עֹושֹים ַעל ִמּטֹות ֶׁשל ַמ ָּמׁש ְּב ָב ֵּתי‬
‫"ׁשים ַּב ַּביִ ת‪ֶ .‬את ַהּלֵ ילֹות ֵהם ִ‬
‫חֹורי ַה ְׁש ָא ַרת ַה ַּס ָק ִ‬
‫ֵמ ֲא ֵ‬
‫ּומזִ ינָ ה‪ְּ ,‬בכָ ל זֹאת ָק ֶׁשה ַּבּגִ יל‬
‫רּוחה ַח ָּמה ְ‬
‫ּוב ַאכְ ַסנְ יֹות ִמזְ ַּד ְּמנֹות‪ָׁ ,‬שם ֵהם ּגַ ם נֶ ֱהנִ ים ֵמ ֲא ָ‬
‫ָמלֹון ְ‬
‫ּמּורים‪ְ ,‬ק ֵר ֶק ִרים וְ נַ ְקנִ יק ְמ ֻע ָּׁשן‪.‬‬
‫ַהּזֶ ה לִ ְחיֹות ַעל ֻק ְפ ָסאֹות ִׁש ִ‬
‫ּכּוח ַה ַּמר ֶׁשּכִ ְמ ַעט ֶׁש ָּׂשם ֵקץ לְ כָ ל ָּפ ָר ַׁשת ַהיְ ִדידּות‬
‫אֹותם לֵ ילֹות‪ָּ ,‬פ ַרץ לֹו ַהּוִ ַ‬
‫ְּב ֶא ָחד ֵמ ָ‬
‫ַהּוָ ִת ָיקה‪.‬‬
‫ַ"קר לִ י! ִּת ְסּגֹר ֶאת ַה ַחּלֹון"‪.‬‬
‫"ה ְׁש ַּתּגַ ְע ָּת?! ַּבחֹם ַהּזֶ ה לִ ְסּגֹר ַחּלֹון‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר לְ ִה ָּצלֹות"‪.‬‬
‫ ִ‬‫ָה ִראׁשֹון ָקם ִמ ִּמ ָּטתֹו נָ חּוׁש‪ ,‬סֹוגֵ ר ֶאת ַה ַחּלֹון‪ַ ,‬מ ְב ִר ַיח ֶאת ַה ְּב ִר ַיח וְ חֹוזֵ ר לִ ְׁשּכַ ב‪.‬‬
‫מֹותָך!"‬
‫נֹוטף זֵ ָעה‪ַ ,‬קח ְש ִֹמיכָ ה‪ ,‬זָ ֵקן ֶׁשּכְ ְ‬
‫"איזֶ ה חֹם! ֲאנִ י ּכֻ ּלִ י ֵ‬
‫ ֵ‬‫"אנִ י זָ ֵקן? ּכָ כָ ה ַא ָּתה ְמ ַד ֵּבר ֵאלַ י ַא ֲח ֵרי ִׁש ִּׁשים ְׁשנֹות יְ ִדידּות‪ִּ ,‬ת ְת ַּבּיֵ ׁש לְ ָך‪ ,‬וְ חּוץ ִמּזֶ ה‬
‫ ֲ‬‫ֲאנִ י ְמ ֻבּגָ ר ִמ ְּמָך ְּבכִ ְמ ַעט ָׁשנָ ה‪ָ ,‬אז ְק ָצת ֶּד ֶרְך ֶא ֶרץ ֹלא ַּתּזִ יק לְ ָך‪ ,‬וַ ֲאבֹוי לְ ָך ִאם ִּת ְפ ַּתח ֶאת‬
‫ַה ַחּלֹון"‪.‬‬
‫ּוב ֲח ָב ָטה ְמלֵ ַאת ֶאנֶ ְרּגְ יָ ה ְׁשלִ ילִ ית‬
‫ּפֹות ַח ֶאת ְּב ִר ַיח ַה ַחּלֹון ַ‬
‫ַה ֵּׁשנִ י ִמ ְת ַעּלֵ ם ֵמ ַאזְ ָה ַרת ָה ֲ'אבֹוי'‪ֵ ,‬‬
‫ּפֹות ַח ֶאת ַה ַחּלֹון לִ ְרוָ ָחה‪.‬‬
‫ֵ‬
‫חֹוד ֶרת לַ ֶח ֶדר‪ִּ ,‬ב ְׁש ִביל ָה ִראׁשֹון זֹאת ִס ָּבה ַמ ְס ֶּפ ֶקת לְ ָה ִרים ֶאת קֹולֹו‬
‫ימה ֶ‬
‫רּוח נְ ִע ָ‬
‫ַ‬
‫רֹומם‬
‫"ּצ ִעיר" ְּב ָמנָ ה ַא ַחת ַא ַּפיִ ם‪ .‬וְ ׁשּוב ִמ ְת ֵ‬
‫אֹוק ָטבֹות ַמ ֲח ִריׁשֹות אֹזֶ ן ּולְ הֹוכִ ַיח ֶאת יְ ִדידֹו ַה ָ‬
‫לְ ְ‬
‫ּומזְ ִהיר‬
‫ִמ ִּמ ָּטתֹו ְּבכַ ַעס‪ ,‬סֹוגֵ ר ֶאת ַה ַחּלֹון ַּב ֲח ָב ָטה ֶׁש ְּמ ַאּיֶ ֶמת לְ ַה ִּפיל ֶאת ַה ַחּלֹון ַעל ִמ ְסּגַ ְרּתֹו‪ַ ,‬‬
‫ֶאת יְ ִדידֹו ּכִ י ְּב ִמ ְק ֶרה ֶׁש ַה ַחּלֹון יִ ָּפ ַתח ַּב ֵּׁשנִ ית‪ֲ ,‬אזַ י‪...‬‬
‫ּכֹוע ִסים‪,‬‬
‫צֹוע ִקים‪ֲ ,‬‬
‫יהם ֲ‬
‫ּפֹות ַח וְ ַה ֵּׁשנִ י סֹוגֵ ר‪ְׁ ,‬שנֵ ֶ‬
‫ּכָ ְך נִ ְמ ַׁשְך ַה ִּסּפּור ּכְ ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה‪ֶ ,‬א ָחד ֵ‬
‫רֹות ִחים‪.‬‬
‫ִמ ְתוַ ּכְ ִחים‪ְ ,‬‬
‫ַעד ֶׁשּנִ ְמ ַאס‪.‬‬
‫ּתֹובב ָּב ֲאוִ יר ָעף לְ כִ ּוּון ַה ַחּלֹון וְ ָאז‬
‫רֹומם ֲאגַ ְר ָטל ּכָ ֵבד‪ִ ,‬מ ְס ֵ‬
‫ִמּכִ ּוּון ִמ ָּטתֹו ֶׁשל ַה ֵּׁשנִ י ִמ ְת ֵ‬
‫יסי זְ כּוכִ ית ִמ ְת ַּפּזְ ִרים ַא ְר ָצה ְמכַ ִּסים ֶאת ַה ָּׁש ִט ַיח‬
‫קֹול נֶ ֶפץ ַעז נִ ְׁש ַמע ַּב ֶח ֶדר‪ַ ,‬ע ְשֹרֹות ְר ִס ֵ‬
‫נֹוצץ‪.‬‬
‫ְּב ַמ ֲע ֶטה ֵ‬
‫"עכְ ָׁשו נָ ִעים!" הּוא ַמכְ ִריז ְּבקֹול‪" .‬לַ יְ לָ ה טֹוב זָ ֵקן!"‬
‫ ַ‬‫ "אֹוי ּכַ ָּמה ַקר!" נֶ ֱאנַ ח ַה'ּזָ ֵקן'‪ָׁ ,‬ש ַב ְר ָּת ֶאת ְׁשנֵ י ַה ַחּלֹונֹות‪ַ .‬עכְ ָׁשו ִּבגְ לָ לְ ָך ֹלא אּוכַ ל לִ יׁשֹן ּכָ ל‬‫‪...‬ר‪...‬ר‪...‬ר‪...‬ר‪...‬ר לִ י‪"!....‬‬
‫נֹור ָמלִ ית ֵאין ּכָ אן‪ֲ ,‬אנִ י ֶא ְק ָּפא ִמּקֹר‪ ...‬אֹוי ַק ְ‬
‫ַהּלַ יְ לָ ה‪ֲ .‬א ִפּלּו ְש ִֹמיכָ ה ְ‬
‫עֹוד ָׁש ָעה ֲא ֻרּכָ ה נִ ְמ ָׁשכִ ים ַהּקֹולֹות‪ֶ ,‬א ָחד נֶ ֱהנֶ ה ִמּכָ ל ֶרגַ ע‪ ,‬הּוא ְמ ָת ֵאר ְּבקֹול ֶאת ַמ ְּׁש ֵבי‬
‫נֹוׁש ֶבת ַעל‬
‫רּוח ֶ‬
‫עֹושֹה לֹו‪ּ ,‬כַ ָּמה נָ ִעים לֹו ּכְ ֶׁש ָה ַ‬
‫ּומ ַס ֵּפר לַ "ּזָ ֵקן" ּכַ ָּמה טֹוב זֶ ה ֶ‬
‫ימים ְ‬
‫ָה ֲאוִ יר ַהּנְ ִע ִ‬
‫סֹובל ִאּלּו נִ ְׁש ַאר ַה ַחּלֹון ָסגּור‪.‬‬
‫ָּפנָ יו ַּבּלַ יְ לָ ה‪ ,‬וְ כַ ָּמה הּוא ָהיָ ה ֵ‬
‫רֹועד‪ ,‬וְ ֶׁשל ֲע ָצמֹות‬
‫ּומן ַה ַּצד ַה ֵּׁשנִ י ְּבקֹול ָצרּוד עֹולֶ ה וְ נִ ְׁשנֶ ה ֵּתאּור ֶׁשל קֹר ַמ ְק ִּפיא‪ֶׁ ,‬של ּגּוף ֵ‬
‫ִ‬
‫ּכֹואבֹות ִמּקֹר‪.‬‬
‫ֲ‬
‫ָה ֲעיֵ פּות ִהכְ ִר ָיעה ֶאת ַהּכַ ף‪ ,‬וְ ַה ְּׁשנַ יִ ם נִ ְר ְּדמּו‪.‬‬
‫ַּבּב ֶֹקר‪ּ ,‬כְ ֶׁש ָרצּו לְ ִה ְס ָּת ֵרק ֶאל מּול ַה ַּמ ְר ָאה‪ֵ ,‬הם ּגִ ּלּו ֶׁש ִהיא ְמנֻ ֶּפ ֶצת‪....‬‬
‫ּובכָ ל זֹאת לְ ֶא ָחד ָהיָ ה ַקר‪,‬‬
‫ּכֵ ן‪ֲ ,‬ה ַבנְ ֶּתם נָ כֹון‪ָּ .‬פׁשּוט ִה ְת ָּב ֵרר לָ ֶהם ֶׁש ַה ַחּלֹון נִ ְׁש ַאר ָסגּור‪ְ ,‬‬
‫וְ לַ ֵּׁשנִ י ָהיָ ה נָ ִעים‪.‬‬
‫יבּיֹות"‪ּ .‬כָ ל ֶא ָחד ָהיָ ה ְמ ֻׁשכְ נָ ע ֶׁש ַּמה‬
‫"אֹוּביֶ ְק ִט ִ‬
‫ַה ַּמ ֲח ָׁש ָבה‪ִ ,‬היא ֶׁשּגָ ְר ָמה לָ ֶהם לַ ְּתחּוׁשֹות ָה ְ‬
‫ֶּׁשהּוא ַמ ְרּגִ יׁש זֹאת ַה ְּמ ִציאּות‪ .‬לַ ְמרֹות ֶׁש ַה ֵה ֶפְך ָהיָ ה ַהּנָ כֹון‪.‬‬
‫***‬
‫זֹוהי ִמּלַ ת ַה ֶּק ֶסם ֶׁש ָּבּה ִמ ְת ַה ֵּדר ּכָ ל ִמ ְתוַ ּכֵ ַח ָמצּוי‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ְמנַ ֶּסה לְ ַה ְס ִּביר‪,‬‬
‫יבי" – ִ‬
‫"אֹוּביֶ ְק ִט ִ‬
‫ְ‬
‫ּצֹודקֹות‪ ,‬וְ לָ ָּמה ַההֹוכָ חֹות ֶׁשּלֹו ֵהן‬
‫נֹותיו ֵהן ַה ְ‬
‫ּדּוע ַט ֲע ָ‬
‫לְ ַה ְב ִהיר‪ ,‬לְ הֹוכִ ַיח‪ ,‬לְ ַׁשכְ נֵ ַע‪ַ ,‬מ ַ‬
‫ַה ֻּמ ָּצקֹות‪.‬‬
‫ּכּוח‪.‬‬
‫ּובזֶ ה ַּתם וְ נִ ְׁשלָ ם ִמ ְּב ִחינָ תֹו ֵס ֶדר וִ ַ‬
‫טֹוען ְּבנֶ ֱח ָרצּות‪ָ ,‬‬
‫יבי"‪ ,‬הּוא ֵ‬
‫אֹוּביֶ ְק ִט ִ‬
‫"אנִ י ְ‬
‫ֲ‬
‫ּכּוח‪.‬‬
‫ׁשֹואל ָּת ֵמ ַּה ַה ַּפ ְר ְטנֶ ר לַ ּוִ ַ‬
‫"ּומה ֲאנִ י?!" ֵ‬
‫ ָ‬‫יבית‪.‬‬
‫סּוּביֶ ְק ִט ִ‬
‫יׁשית ְ‬
‫רֹואה ֶאת ַה ְּד ָב ִרים ִמּנְ ֻק ַּדת ַמ ָּבט ִא ִ‬
‫גּוע‪ַ ,‬א ָּתה ֶ‬
‫"א ָּתה ֹלא! ַא ָּתה ְס ָתם נָ ַ‬
‫ ַ‬‫ַה ַּמ ָּבט ֶׁשּלְ ָך ֹלא נָ ִקי!"‬
‫לֵ ְך ִּת ְתוַ ּכַ ח ִאּתֹו‪.‬‬
‫לָ ָּמה?‬
‫ימן ְק ִר ָיאה‪ ,‬סֹוף ָּפסּוק‪.‬‬
‫יבי וְ זֶ הּו‪ ,‬נְ ֻק ָּדה‪ ,‬נְ ֻק ָּד ַתיִ ם‪ִ ,‬ס ָ‬
‫אֹוּביֶ ְק ִט ִ‬
‫‪ּ -‬כָ כָ ה! ּכִ י הּוא ְ‬
‫להתחיל מחדש‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫שמו של ליאוניד הלך לפניו בעולם‬
‫הפשע‪ .‬הוא היה שודד בנק מקצועי‬
‫שנתפס לאחר תקופה ארוכה‪.‬‬
‫ליאוניד נחשב לבעל מוח מבריק‬
‫וידע תמיד להקדים את המשטרה‬
‫ולעקוף את אמצעי המיגון של‬
‫הבנקים ובתי המסחר הגדולים‪ .‬אלא‬
‫שכמו שכל גנב סופו לתלייה‪ ,‬נתפס‬
‫ליאוניד בעקבות צעד מוטעה ומצא‬
‫עצמו מול שופט שגזר עליו עונש‬
‫מאסר כבד של שש שנים בפועל‪.‬‬
‫בניגוד למצב המצוי‪ ,‬שבית הכלא‬
‫מהווה את בית הספר הטוב ביותר‬
‫לפושעים‪ ,‬ושגנבים קטנים יוצאים‬
‫אריק סגל‬
‫ממנו שודדים גדולים‪ ,‬ליאוניד מצא‬
‫את עצמו מהרהר במשך חודשים ושנים על מצבו‪ ,‬והגיע למסקנה כי‬
‫דרך החיים שבחר לא הובילה אותו לשום מקום‪ .‬הוא ניסה לחשוב על‬
‫עתידו כשיצא הלאה מהכלא והגיע למסקנה שגם אם יחזור ל'עבודה'‬
‫הישנה שלו‪ ,‬הוא ימצא עצמו במוקדם או במאוחר מאחורי סורג‬
‫ובריח‪ ,‬וחייו יעברו עליו ללא תכלית ועתיד‪ .‬הוא השתתף בתכניות‬
‫שיקום בכלא‪ ,‬שמע הרצאות‪ ,‬שוחח עם אנשים חכמים‪ ,‬וכאשר הגיע‬
‫מועד השחרור שלו‪ ,‬הרגיש ליאוניד שהוא יוצא לדרך חדשה‪ ,‬לעולם‬
‫טוב ונקי יותר‪.‬‬
‫בבוקר יום השחרור נקרא ליאוניד למנהל הכלא שבירך אותו‬
‫בחמימות‪ ,‬צייד אותו בבגדים אזרחיים והעניק לו סכום כסף עבור‬
‫צעדיו הראשונים מחוץ לבית הכלא‪ .‬ליאוניד הודה לו‪ ,‬ופנה ישירות‬
‫לסניף הבנק הסמוך‪ ,‬כדי להפקיד את הכסף בחשבון חדש‪ ,‬ולפתוח‬
‫בחיים מהוגנים‪ .‬הוא נכנס אל הסניף‪ ,‬המתין בתור‪ ,‬כשלפתע שמע‬
‫צעקות‪ .‬הוא הסתובב וגילה אדם רעול פנים‪ ,‬שמחזיק בידו אקדח‬
‫וצועק‪" :‬זה שוד! כולם לשכב על הרצפה!"‪.‬‬
‫ליאוניד היה המום‪ ,‬מה הסבירות ששודד בנק יגיע לסניף שבו הוא‬
‫נמצא‪ ,‬בדיוק ביום שיצא מהכלא? תגובתו האיטית לכדה את עינו של‬
‫השודד שהחליט לקחת אותו כבן ערובה‪ .‬הוא הצמיד את האקדח‬
‫לצווארו‪ ,‬ניגש לפקידה ואמר‪" :‬תני לי את כל הכסף שבמגירה‪ ,‬אחרת‬
‫האיש הזה ימות במקום!"‬
‫ליאוניד התבונן בסביבה והחל לחשוב כמקצוען‪ .‬הוא קלט מיד‬
‫שהשודד הזה חסר ניסיון‪ ,‬הוא לא פיקח במיוחד‪ ,‬והוא תכנן את‬
‫השוד הזה בצורה מרושלת‪ .‬הוא הבין עוד דבר‪ :‬כשהשוטרים‬
‫ילכדו את השודד הטיפש‪ ,‬הם יראו את ליאוניד צמוד אליו‪ ,‬ויהיו‬
‫משוכנעים כי השנים תכננו את השוד מראש‪ .‬הסבירות שהם יאמינו‬
‫לכך שליאוניד השודד הגדול 'נקלע' במקרה לשוד בנק ביום שבו‬
‫השתחרר מהכלא הייתה נמוכה מאד‪ .‬מוחו פעל בקדחתנות והוא‬
‫ניסה למצוא מוצא מן הסבך‪ .‬עוד לפני שצצה בראשו תכנית פעולה‬
‫הוא אמר אינסטינקטיבית לשודד‪" :‬אל תבקש ממנה להוציא את‬
‫הכסף מהמגרה! זו מגרה אוטומטית שנפתחת עם 'כפתור אדום'‬
‫שעליו היא לוחצת כדי להזעיק את המשטרה!"‬
‫השודד הביט בו בתמיהה‪ .‬ליאוניד ביקש מהמזכירה להראות לו את‬
‫הכפתור האדום‪ ,‬וזו הצביעה מפוחדת על הכפתור החבוי‪" .‬עליך‬
‫לפתוח את המגירה עם מברג‪ "...‬הציע לו ליאוניד וזה הביט בו בתודה‬
‫וביצע את הפעולה‪ .‬ליאוניד הציע לו לבדוק בתא נוסף שם מוחזקות‬
‫אגרות חוב‪ ,‬והשודד המופתע אסף את תכולת התא בלא לומר מילה‪.‬‬
‫כעת חיפש ליאוניד במהירות את השותף הסמוי של השודד‪ .‬הוא‬
‫ידע שהלה‪ ,‬למרות חוסר ניסיונו המוכח לא הגיע לבד‪ ,‬וגם עבריין‬
‫מתחיל יודע שעליו להגיע עם גיבוי‪ .‬עינו המנוסה תרה במהירות‬
‫אחרי הלקוחות ששכבו מפוחדים על הרצפה‪ ,‬והוא הבחין בבחור‬
‫צעיר שהיה לבוש בבגדים יקרי ערך‪.‬‬
‫ליאוניד הסתובב לכיוונו‪ ,‬משך בידו של השודד ואמר בקול‪" :‬כמו‬
‫שסיכמנו אנחנו מתחלקים לבד‪ ,‬הוא לא מקבל כלום‪ ,‬הוא לא סיכן‬
‫את עצמו!"‪ .‬והצביע לעברו של הצעיר הלבוש בהידור ששכב על‬
‫הרצפה‪ ,‬הצעיר זינק על רגליו‪ ,‬התקרב ואמר‪" :‬על מה אתה מדבר‬
‫לכל הרוחות?"‬
‫ליאוניד לא ענה לו‪ .‬הוא התבונן שוב אל תוך עיניו של השודד בעל‬
‫הפנים הרעולות ואמר‪" :‬אני עזרתי לך לחלץ את הכסף‪ ,‬ואתה הבטחת‬
‫לי שהוא יהיה מחוץ לתמונה"‪ .‬פניו של הצעיר העלו סומק של כעס‬
‫והוא צרח לעבר חברו‪" :‬ידעתי שתבגוד בי! על מה הסתודדתם שם‬
‫ליד הקופאית?" השודד בעל הפנים הרעולות ניסה להסביר כי הוא‬
‫לא מבין על מה הוא מדבר‪ ,‬אבל הצעיר דחף אותו בחוזקה‪ .‬שקית‬
‫הכסף נפלה והשטרות הרבים התפזרו‪ ,‬הצעיר המהודר התכופף‬
‫והחל לאסוף בלהיטות את השטרות‪ ,‬אבל השנים החלו לריב על‬
‫הרצפה לתדהמתם של לקוחות הבנק‪...‬‬
‫מיותר לציין שלא חלפו דקות ארוכות והשניים נאספו על ידי‬
‫השוטרים שהגיעו למקום‪ .‬גם בתוך הניידת הם המשיכו לגדף‬
‫ולקלל איש את רעהו והיו משוכנעים שאחד מהם שיתף פעולה עם‬
‫המשטרה‪ .‬ליאוניד נחקר ארוכות על ידי השוטרים‪ ,‬כשבסופו של יום‬
‫שמח להתבשר שהתיק הפלילי שהיה רשום על שמו נמחק לחלוטין‬
‫בעקבות מעשיו הנפלאים‪ ,‬ואומץ הרוח שהפגין בלכידת השודדים‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע אנו לומדים על 'ערי המקלט'‪ .‬מהן ערי המקלט?‬
‫כאשר אדם היה רוצח‬
‫אדם אחר בשוגג ניתנה‬
‫לו האפשרות להימלט‬
‫לאחת מן הערים‬
‫האלו‪ ,‬ושם אסור היה‬
‫לקרובי הנרצח לפגוע‬
‫בו‪ .‬בערים אלו שהיו‬
‫מיושבות על ידי לוויים‬
‫שהיו תלמידי חכמים‪,‬‬
‫היה הנמלט לומד מהם‬
‫כיצד יש להתנהג ויוצא‬
‫משם אדם אחר‪ ,‬טוב‬
‫יותר‪ ,‬וזהיר יותר‪...‬‬
‫לדרוך על ביצים‬
‫תוכנת ה'וויז' כבשה את המדינה‬
‫בתור תוכנת ‪ ‬GPS‬המוצלחת ביותר‪.‬‬
‫אבי יצא לדרך כדי להגיע לפגישה‬
‫ברחובות‪ ,‬וכשהגיע לאזור מצא חניה‬
‫ויצא לכיוון היעד המתוכנן כשהוא‬
‫שקוע בתוכנת הניווט שמראה לו את‬
‫הדרך‪ ,‬שוקי ויגאל עמדו על המדרכה‬
‫בכיוון שאליו הוא צעד‪ ,‬וניסו לראות‬
‫האם הוא יבחין בהם ברגע האחרון‪.‬‬
‫אבי היה שקוע במסך הטלפון ונכנס‬
‫ביגאל ושוקי‪ ,‬יגאל שבדיוק חזר‬
‫מהקניות עבור אימא שלו החזיק‬
‫בידיו תבנית ביצים‪ ,‬וכאשר אבי‬
‫שאלה מס' ‪408‬‬
‫נכנס בהם הוא נפל על הרצפה וכל‬
‫הביצים נשברו‪ .‬ואילו שוקי חטף את‬
‫המכה הקשה‪ ,‬ונפל ישירות על הפנים ושבר את עצם האף‪.‬‬
‫כעת שוקי ויגאל באים לאבי בטענה לשלם את הנזקים‪" :‬תגיד לי‪,‬‬
‫אתה לא רואה לאן אתה הולך?! תראה איזה נזקים גרמת לנו‪ ,‬מרוב‬
‫שהיית שקוע בטלפון שלך!"‬
‫ואילו אבי טוען‪" :‬הרי ראיתם שאני הולך לכיוונכם‪ ,‬למה לא זזתם‬
‫מהדרך? אתם גרמתם לעצמכם את הנזק ואני לא צריך לשלם לכם‬
‫שקל!"‬
‫מה דעתכם? מי צודק?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד בבלי‬
‫מסכת 'בבא קמא' דף כ"ז עמוד ב' ושולחן ערוך 'חושן משפט' סימן‬
‫תי"ב סעיף ג'‪ ,‬וסימן ת"י סעיף כ'‪.‬‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫תשובה לשאלה "תאונת אופניים" (שאלה מס' ‪)406‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬רובי קנה אופניים חשמליים‪ ,‬ופרץ בהם‬
‫את המהירות הקבועה‪ .‬הוא נסע במהירות‪ ,‬איבד את הבלמים וכדי‬
‫לא לפגוע בזקן שחצה את הכביש הוא סטה ונכנס ברכב חונה‪ .‬כעת‬
‫בעל הרכב דורש ממנו לשלם את הנזקים‪ .‬האם רובי צריך לשלם?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬אם רובי לא היה מספיק לעצור כשהזקן ירד לכביש‬
‫בלי קשר למהירות הנסיעה הוא פטור‪ .‬ואם לא יכול היה לעצור רק‬
‫מכיוון שנסע מהר‪ ,‬עליו לשאת בכל הנזקים‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬אין ספק שאדם שעבר על החוק ונסע במהירות‬
‫גבוהה‪ ,‬ובלי קשר למהירות פתאום 'הלכו' לו הבלמים באופניים‬
‫והזיק‪ ,‬הוא נחשב כ'פושע'‪ ,‬שהרי אם היה נוסע במהירות סבירה‬
‫ומותרת היה יכול לעצור את האופניים‪ .‬מקרה כזה מוגדר בהלכה‬
‫כ'תחילתו בפשיעה וסופו באונס' שהרי הנזק נגרם בגלל הנסיעה‬
‫המהירה של רובי‪ .‬ולמרות שהוא נאנס בקלקול הבלמים‪ ,‬בכל מקרה‬
‫הוא יהיה חייב לשלם על הנזקים‪ .‬דין זה מובא בגמרא בכמה מקומות‬
‫(לגבי 'שומר שפשע בשמירה וקרה לו אונס') וב'טור' (סימן שע"ח)‬
‫נפסק להלכה שהמזיק יהיה חייב‪ ,‬ולכן אם רובי לא יכל לעצור בגלל‬
‫המהירות‪ ,‬זה אונס שנגרם ב'פשיעה' והוא יהיה חייב לשלם את הנזק‪.‬‬
‫פשע‪ ,‬וקרה אונס לא בגלל הפשיעה‪.‬‬
‫במקרה שרובי נסע במהירות‪ ,‬והתקלקלו לו הבלמים והוא נכנס‬
‫ברכב חונה כדי לא לפגוע בזקן שחצה פתאום את הכביש‪ ,‬ולרכב‬
‫שנכנס בו נגרם נזק – רובי חייב לשלם לבעל הרכב את הנזק‪ .‬אבל‬
‫אם היה נוסע במהירות המותרת והזקן היה חוצה פתאום באמצע‬
‫הכביש‪ ,‬ורובי לא היה מספיק לעצור‪ ,‬רובי היה פטור מתשלום‪ .‬ולכן‬
‫במקרה שלנו‪ ,‬אין ספק שנסיעתו המהירה של רובי הינה עברה על‬
‫החוק ומוגדרת בהלכה כ'פשיעה' למרות שהנזק לא נגרם בגלל‬
‫הנסיעה עצמה‪ ,‬כיוון שרובי לא יכל לעצור את האופניים‪ .‬ומדין‬
‫'תחילתו בפשיעה וסופו באונס' רובי יהיה פטור מתשלום הנזק‪ ,‬וכך‬
‫נפסק להלכה‪( .‬שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רצ"א סעיף ט')‬
‫פשע וקרה לו אונס‪ ,‬אבל התכוון להזיק‪ .‬מה הדין?‬
‫ברור לנו‪ ,‬שבמקרה שהבאנו רובי לא התכוון לגרום לנזק‪ .‬למרות‬
‫שבמקרה שלנו‪ ,‬רובי נכנס ברכב וידע שיגרם נזק‪ ,‬אבל הוא עשה‬
‫זאת רק כדי להציל את הזקן מפציעה‪ .‬במקרה כזה לימדו אותנו‬
‫הפוסקים שרובי חייב אפילו באונס‪ ,‬ויהיה פטור רק אם האונס נגרם‬
‫כתוצאה של גורם אחר ולא בגלל הנסיעה המהירה‪.‬‬
‫התכוון להציל אדם ומכוח ההצלה הזיק‪ .‬מה הדין?‬
‫למדנו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"פ סעיף ג') שאדם‬
‫שהציל ממות אדם שרדפו אחריו כדי להרוג אותו‪ ,‬ותוך כדי ההצלה‬
‫הוא גרם לנזק – המציל פטור מלשלם את הנזק‪ .‬בגלל שחכמים‬
‫תיקנו תקנה מיוחדת ל'מצילים' כאלו כדי שלא יימנעו מלהציל‬
‫אחרים‪ ,‬אם יצטרכו לשלם את הנזקים‪.‬‬
‫אבל מה יהיה הדין אם באמת התכוון להציל מישהו ו'על הדרך' הציל‬
‫גם את עצמו? האם תקנת חכמים ל'מצילים' תפטור אותו מהנזק?‬
‫דבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים‪ :‬לדעת ה'נתיבות המשפט' (שולחן‬
‫ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ סעיף ד') תקנת חכמים תציל אותו‬
‫מתשלום הנזק‪ ,‬ולדעת ה'פני יהושע' (מסכת 'בבא קמא' דף ס"א)‬
‫במקרה שהוא הציל גם את עצמו‪ ,‬עליו לשלם את הנזקים‪ ,‬כיוון שלא‬
‫יכול לפטור את עצמו מתשלום בגלל שהציל מישהו אחר‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫אם שימי היה יכול לעצור את האופניים בלי קשר למהירות שנסע‪,‬‬
‫הוא פטור מתשלום כדעת ה'נתיבות המשפט' שסובר שגם כשהציל‬
‫את עצמו‪ ,‬עדיין הוא פטור מלשלם את הנזק‪ .‬ואם היה נוסע במהירות‬
‫סבירה‪ ,‬ורק בגלל המהירות המופרזת הוא לא הצליח לעצור ‪ -‬הוא‬
‫חייב לשלם את כל הנזקים‪.‬‬