‫שָׂ שׂוֹן וְשִׂ ְמחָה‬
‫ט' אלול התשע"ו‬
‫הרב ארי דוד קאהן‬
‫‪ .1‬דברים פרשת ראה פרק יב פסוק ז‬
‫יכם ֲא ֶ ֥שׁר בֵּ ַֽרכְָך֖ ה֥ ' ֱאֹלהֶ ֽיָך‪:‬‬
‫שׁם ִל ְפנֵ ֙י ה֣ ' ֱא ֹֽלהֵי ֶ֔כם וּשְׂ ַמחְתֶּ֗ ם בְּכֹל֙ ִמ ְ‬
‫)ז( ַו ֲא ַכלְתֶּ ם־ ֗ ָ‬
‫שׁ ַל֣ח י ֶדְ ֶ֔כם ַא ֶ ֖תּם וּבָתֵּ ֶ ֑‬
‫‪ .2‬דברים פרשת ראה פרק יב‬
‫שׁם ָ ֣שׁ ָמּה תָ ִ֔ביאוּ אֵ ֪ת כָּל־ ֲא ֶ ֥שׁר אָנ ִֹכ֖י ְמצ ֶַוּ֣ה‬
‫שׁמ ֙וֹ ֔ ָ‬
‫שׁ ֵכּ֤ן ְ‬
‫שׁר־י ִ ְב ַח ֩ר ֨ה' ֱאֹלהֵיכֶ ֥ם בּ ֙וֹ ְל ַ‬
‫)יא( ְו ָה ָי֣ה ַה ָמּ ֗קוֹם ֲא ֶ‬
‫שׂ ֽר ֹתֵ יכֶם֙ וּתְ ֻר ַ ֣מת י ֶדְ ֶ֔כם וְכֹל֙ ִמב ַ ְ֣חר נִדְ ֵרי ֶ֔כם ֲא ֶ ֥שׁר תִּ דְּ ֖רוּ לַ ֽ ֽה'‪) :‬יב( וּשְׂ ַמחְתֶּ֗ ם‬
‫יכ֣ם ְוזִ ְבחֵי ֶ֗כם ַמ ְע ְ‬
‫ֶאתְ ֶ ֑כם עוֹֹלתֵ ֶ‬
‫ְשׁע ֲֵרי ֶ֔כם ִכּ֣י אֵ ֥ין ֪לוֹ ֵ ֥חלֶק‬
‫יכם ְו ַה ֵלּ ִו ֙י ֲא ֶ ֣שׁר בּ ַ ֽ‬
‫יכם וְאַ ְמה ֹתֵ ֶ ֑‬
‫ִל ְפנֵי֘ ה֣ ' ֱא ֹֽלהֵיכ ֶ֒ם ַאתֶּ֗ ם וּ ְבנֵיכֶם֙ וּב ְ֣נ ֹתֵ י ֶ֔כם ְו ַעבְדֵ ֶ ֖‬
‫ֶיָך בּוֹ֒ ַאתָּ֨ ה וּ ִבנְָך֤ וּ ִב ֶ֙תּ ָ֙ך‬
‫שׁר י ִ ְב ַ֜חר ה֣ ' ֱאֹלה ֘‬
‫ְונַח ֲָל֖ה ִאתְּ כֶ ֽם‪)… :‬יח( ִ֡כּי ִאם־ ִל ְפנֵ ֩י ֨ה' ֱאֹל ֶ֜היָך תּ ֹא ְכ ֶ֗לנּוּ ַבּ ָמּקוֹם֙ ֲא ֨ ֶ‬
‫שׁלַ ֥ח י ֶָדָֽך‪:‬‬
‫שׁע ֶ ָ֑ריָך וְשָׂ ַמחְתָּ֗ ִל ְפנֵ ֙י ה֣ ' ֱאֹל ֶ֔היָך בּ ְ֖כ ֹל ִמ ְ‬
‫ְו ַעבְדְּ ָך֣ ַו ֲא ָמתֶ֔ ָך ְו ַהלּ ִ ֵ֖וי ֲא ֶ ֣שׁר ִבּ ְ‬
‫‪ .3‬דברים פרשת ראה פרק טז פסוק יא‬
‫שׁבֻעוֹ ֙ת לַה֣ ' ֱאֹל ֶ֔היָך … )יא( וְשָׂ ַמחְתָּ֫ ִלפ ְֵנ֣י׀ ה֣ ' ֱאֹל ֶ֗היָך ַאתָּ֨ ה וּ ִבנְָך֣ וּבִתֶּ ָ֘ך ְו ַעבְדְּ ָך֣ ַו ֲא ָמתֶ ָ֒ך‬
‫שׂיתָ ַ ֤חג ָ‬
‫)י( ְו ָע ֜ ִ‬
‫שׁ ֖מוֹ‬
‫שׁכֵּ ֥ן ְ‬
‫שׁע ֶָ֔ריָך ְוהַגֵּ ֪ר ְו ַהיּ ָ֥תוֹם ְוהָאַ ְלמ ָָנ֖ה ֲא ֶ ֣שׁר ְבּ ִק ְר ֶ ֑בָּך ַבּ ָמּ ֗קוֹם ֲא ֶ ֤שׁר י ִ ְב ַח ֙ר ה֣ ' ֱאֹל ֶ֔היָך ְל ַ‬
‫ְו ַה ֵלּ ִו ֙י ֲא ֶ ֣שׁר ִבּ ְ‬
‫ֲשׂה לְָך֖ ִ‬
‫ָֽ‬
‫שׁב ַ ְ֣עת י ִ ָ֑מים ְבּ ָ֨א ְספּ ְָ֔ך מִ ֽגּ ְָרנְָך֖ וּ ִמיּ ִ ְקבֶ ָֽך‪) :‬יד( וְשָׂ ַמח ָ ְ֖תּ ְבּח ֶַגָּ֑ך ַאתָּ֨ ה וּ ִבנְָך֤‬
‫שׁם‪) … :‬יג( ַ ֧חג ַהסּ ֻ֪כּ ֹת תַּ ע ֶ ֥‬
‫שׁב ַ ְ֣עת י ָ ִ֗מים תָּ ח ֹג֙ לַה֣ ' ֱאֹל ֶ֔היָך‬
‫שׁע ֶ ָֽריָך‪) :‬טו( ִ‬
‫וּב ִֶ֙תּ ָ֙ך ְו ַעבְדְּ ָך֣ ַו ֲא ָמתֶ֔ ָך ְו ַה ֵלּ ֗ ִוי ְוהַגֵּ ֪ר ְו ַהיּ ָ֥תוֹם ְוהָאַ ְלמ ָָנ֖ה ֲא ֶ ֥שׁר ִבּ ְ‬
‫שׁר־יִב ַ ְ֣חר ֑ה' ִכּ֣י יְב ֶָרכ ְָ֫ך ה֣ ' ֱאֹל ֶ֗היָך בּ ְ֤כ ֹל תְּ בוּאָ ֽתְ ָ֙ך וּבְכֹל֙ ַמע ֵ ֲ֣שׂה י ָדֶ֔ יָך ְו ָה ִי֖יתָ אַ ְ֥ך שָׂ ֵ ֽמ ַח‪:‬‬
‫ַבּ ָמּ ֖קוֹם ֲא ֶ‬
‫‪ .4‬דברים פרשת כי תבוא פרק כו פסוק יא‬
‫ֵיתָך ַאתָּ ה֙ ְו ַה ֵלּ ֔ ִוי ְוה ֵַגּ֖ר ֲא ֶ ֥שׁר ְבּ ִק ְרבֶּ ָֽך‪ :‬ס‬
‫ֹלהיָך וּ ְלב ֶ ֑‬
‫)יא( וְשָׂ ַמח ָ ְ֣תּ ְבכָל־ה ַ֗טּוֹב ֲא ֶ ֧שׁר נָ ֽתַ ן־לְָך֪ ה֥ ' ֱא ֶ ֖‬
‫‪ .5‬דברים פרשת כי תבוא פרק כז פסוק ז‬
‫ְשׂ ַמחְתָּ֔ ִלפ ְֵנ֖י ה֥ ' ֱאֹלהֶ ֽיָך‪:‬‬
‫)ז( ְוזָ ַבח ָ ְ֥תּ ְ‬
‫ְאָכלְתָּ ָ ֑שּׁם ו ָ ֣‬
‫שׁל ִ ָ֖מים ו ַ ֣‬
‫‪ .6‬דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק מז‬
‫)מז( תַּ֗ חַת ֲא ֶ ֤שׁר ֹלא־ ָע ַב֙דְ ָ֙תּ ֶאת־ה֣ ' ֱאֹל ֶ֔היָך בְּשִׂ ְמ ָ ֖חה וּב ְ֣טוּב ל ָ ֵ֑בב ֵמ ֖ר ֹב כֹּֽל‪:‬‬
‫‪ .7‬ספר השל"ה הקדוש ‪ -‬שער האותיות ‪ -‬אות תי"ו ‪ -‬תשוקה‬
‫וכן גלה הרב החסיד המקבל מורנו הרב יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש סודו‪ ,‬שכל מה שהשיג שנפתחו לו‬
‫שערי חכמה ורוח הקדש‪ ,‬בשכר שהיה שמח בעשית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית‪ ,‬ואמר‪ ,‬דהינו‬
‫דכתיב )דברים כח‪ ,‬מז( 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל'‪ .‬פרוש 'מרב כל'‬
‫מכל מיני תענוגים שבעולם‪ ,‬מכל זהב ופז רב ואבנים טובות ומרגליות‪ ,‬עכ"ל‪:‬‬
‫‪ .8‬תלמוד בבלי מסכת תענית דף כב עמוד א‬
‫מקום שנקרא "בי לפט"‬
‫בשוק‬
‫היה מצוי‬
‫‪ֲ ,‬הוָה‬
‫דְּ בֵי ֶלפֶט‬
‫בְשׁוּ ָקא‬
‫ַרב בְּרוֹ ָקא חוֹזָאָה ]שהיה ממקום ששמו "בי חוזאי"[ ֲהוָה ָקאִי‬
‫שׁכִי ַח היה מצוי ֵא ִליּ ָהוּ ַגּבֵּיהּ‪,‬אצלו אָ ַמר לֵיהּ‪,‬אמר לו ִאיכָּא יש ְבהַאי שׁוּ ָקא בשוק הזה בַּר ָע ְל ָמא דְּ אָתֵ י בן עולם הבא?‬
‫ְ‬
‫ראה‬
‫בינתיים תוך כדי שהיו עומדים ומדברים‬
‫אין‬
‫ַלהוּא גַב ְָרא דַּ ֲהוָה ְמ ַסיּ ֵם ְמסָאנֵי‬
‫ֲחזָא‬
‫אָ ַמר לֵיהּ‪ֵ ,‬ליכָּא ‪ .‬אַדְ ָהכִי ְו ָהכִי‬
‫אמר לו‬
‫ולא היה מוטל פתיל תכילת בבגדו‬
‫‪,‬‬
‫אָ ַמר לֵיהּ‬
‫אוּ ְכמֵי‪ ,‬שהיה נועל נעלים שחורים ְולָא ָרמִי חוּטֵי דְּ תְ ֶכלְתָּ א ִבגְלִימֵיהּ‪,‬‬
‫הַאי זה בַר ָע ְל ָמא דְּ אָתֵ י הוּא בן עולם הבא הוא‪ָ ,‬ק ָרא לֵיהּ קרא לו רבי ברוקא‪ְ ,‬ולָא אָתָ א ולא בא אותו אדם אליו ְלגַבֵּיהּ אצלו‪,‬‬
‫לך עתה‪,‬‬
‫ַר ַהט בַּתְ ֵריהּ רץ רבי ברוקא אחריו‪ ,‬אָ ַמר לֵיהּ‪ַ ,‬מאי עוּבְדָ ְך מה מעשיך‪ ,‬במה אתה עוסק? אָ ַמר לֵיהּ‪ ,‬זִיל ָהאִידְ נָא‬
‫שומר בית‬
‫וְתָ א ְל ָמחָר ובוא מחר‪) ,‬כי אתא למחר(‪ ,‬אָ ַמר לֵיהּ‪ָ ,‬מאי עוּבְדָ ְך מה מעשיך? אָ ַמר לֵיהּ‪ ,‬זַנְדוּ ָקא ֲאנָא‬
‫פּוּרי ָא בֵין‬
‫האסורים אני‪ ,‬וְאָס ְַרנָא ַגּב ְֵרי לְחוּד ואני אוסר את האנשים לחוד‪ְ ,‬ונָשֵׁי לְחוּד ואת הנשים לחוד‪ ,‬וּ ְבלֵילָא ָרמִינָא ְ‬
‫ִיסוּרא כדי שלא יתערבו אנשים בנשים‪ ,‬ויבואו לידי עבירה‪.‬‬
‫ַגּב ְֵרי ְלנָשֵׁי ומטיל אני את מיטתי בין אלו לאלו‪ ,‬כִּי הֵיכִי דְּ לָא לִי ַעבְדוּ א ָ‬
‫שנותנים בה בעלי‬
‫שׂ ָר ֵאל כאשר אני רואה בין האסירים נערה בת ישראל‪ ,‬דִּ יהָבוּ עוֹבְדֵ י כוֹ ָכבִים עֵינַי ְיהוּ ָעלַהּ‪,‬‬
‫ְוכִי ָחזִינָא בַת י ִ ְ‬
‫יום אחד‬
‫ומצילה לה‬
‫מוסר אני נפשי‬
‫בית האסורים את עיניהם לדבר עבירה‪, ,‬‬
‫אִיתְ ַרמֵי‬
‫‪ .‬זִי ְמנָא חֲדָ א‬
‫וּ ַמצִי ְלנָא לָהּ‬
‫שׁאִי‬
‫ָמס ְַרנָא נַ ְפ ָ‬
‫שנתנו בה הנכרים את עיניהם‬
‫היתה אצלנו נערה מאורסה‪,‬‬
‫‪ ,‬וּבָעוּ‬
‫וִיהָבוּ בָּהּ עוֹבְדֵ י כוֹ ָכבִים עֵינַי ְיהוּ‬
‫אוֹר ָסה ַגּבָּן‪,‬‬
‫נַע ֲָרה ְמ ָ‬
‫נטלתי שמרי יין‪ ,‬שהם אדומים כדם‪ ,‬והטלתים בשפולי בגדה‬
‫‪ַ ,‬ו ֲאמִינָא‬
‫שׁדָ אִי לָהּ ְבּשִׁיפּוּלָא‬
‫דּוּרדַ י ָא דְּ ַח ְמ ָרא ְו ַ‬
‫ְלמִינְסָה‪ֲ .‬אתָ אִי ְ‬
‫שאין ציצית מוטלת בבגדך‬
‫מה הטעם‬
‫דרך נשים לה‬
‫כדי שיסברו ויאמרו הרואים‬
‫?‬
‫ֵלית ְלך חוּטֵי‬
‫‪ַ .‬מאי ַט ְע ָמא‬
‫‪ ,‬דִּ יסְתְּ נָא הִיא‬
‫לְהוּ‬
‫‪[email protected]‬‬
‫‪1‬‬
‫‬
‫‬
‫ורמית ְמסָאנֵי אוּ ְכמֵי ואתה נועל מנעלים שחורים? עיילנא ונפיקנא ביני נכרים ]אני נכנס ויוצא בין הנכרים[ כִּי הֵיכִי דְּ לָא‬
‫לִידְ עוּ דִּ יהוּדָ אִי ֲאנָא כדי שלא ידעו הנכרים שיהודי אני‪ ,‬כִי הוו גזרי ְגּז ְֵירתָּ א ]כאשר הם מחליטים לגזור גזירות על ישראל[‪,‬‬
‫והם מבקשים רחמים מן השמים‪ ,‬ומבטלים‬
‫מודענא לְהוּ ל ְַר ָבּנָן ]מודיע אני על כך לחכמים[‪ ,‬וּבָעוּ ַר ֲחמֵי‪ ,‬וּ ְמ ַב ְטלֵי לגזירתייהו ]‬
‫את הגזירות[‪ַ .‬מאי ַט ְע ָמא מה הטעם כִּי ֲאמִינָא לְָך ֲאנָא‪ַ ,‬מאי עוּבְדָ ְך שכששאלתיך מה מעשיך‪ ?,‬אָ ַמ ְרתָּ לִי‪ ,‬זִיל ָהאִידְ נָא‬
‫שמעתי את הנכרים שהם גוזרים גזירה‬
‫שׁעְתָּ א באותה שעה ָגּז ְֵרי ְגּז ְֵירתָּ א‬
‫שאלך עתה‪ ,‬וְתָ א ְל ָמחָר ואבוא למחר? אָ ַמר לֵיהּ‪ְ ,‬ב ַההִיא ַ‬
‫שׁמע לְהוּ ל ְַר ָבּנָן ואודיע דבר זה לחכמים דְּ לִיבָּעוּ ַר ֲחמֵי‬
‫שׁא אֵיזִיל קודם כל אלך ְו ַא ְ‬
‫על ישראל‪ַ ,‬ו ֲאמִינָא ואמרתי בלבי בּ ְֵרי ָ‬
‫ָעלַהּ דְּ ִמילְתָ א כדי שיבקשו על כך רחמים‪ .‬אַדְ ָהכִי ְו ָהכִי אָתוּ תְּ ֵרי אַח ֲִרינֵי בינתיים הגיעו לשוק עוד שני בני אדם‪ ,‬אָ ַמר לֵיהּ‬
‫אליהו‪ַ ,‬הנֵי נַמִי גם אלו ְבנֵי ַע ְל ָמא דְּ אָתֵ י נִינְהוּ ‪ -‬בני עולם הבא הם‪ .‬אָזַל ְלגַ ַבּיּ ְהוּ הלך רבי ברוקא אל אותם בני אדם‪ ,‬אָ ַמר לְהוּ‪,‬‬
‫ואנו מבדחים‬
‫ַמאי עוֹבָדַ יּ ְכוּ מה מעשיכם? אָ ְמרוּ לֵיהּ‪ ,‬אִ ינְשֵׁ י בְדִ וחֵי אֲ נָּן אנשים בדוחים ושמחים אנחנו‪ְ ,‬מבַדְּ חִינָּן ֲעצִיבי‬
‫בני אדם עצובים‪ .‬אִי נַמִי כִּי ָחזִינָן בֵּי תְּ ֵרי דְּ אִית לְהוּ תִּ יג ְָרא ַבהֲדֵ י הֲדָ דֵ י כאשר אנו רואים שני בני אדם שיש ביניהם מריבה‪,‬‬
‫טָ ְרחִינָן ְו ָעבְדִ ינָן לְהוּ שְׁ ָל ָמא ַבהֲדֵ י הֲדָ דֵ י אנו טורחים על ידי דברי בדיחות‪ ,‬ועושים ביניהם שלום‪:‬‬
‫‪ .9‬משנה מסכת סוכה פרק ה‪:‬א‬
‫שׂ ְמחַת בֵּית הַשּׁוֹ ֵאבָה‪ֹ ,‬לא ָראָה שִׂ ְמחָה ִמיָּמָיו‪:‬‬
‫שֹּׁלא ָראָה ִ‬
‫אָ ְמרוּ‪ ,‬כָּל מִי ֶ‬
‫‪ .10‬משנה מסכת סוכה פרק ד‬
‫שׁעַר ַה ַמּי ִם‪,‬‬
‫שּׁלוֹ ַח‪ִ .‬הגִּיעוּ ְל ַ‬
‫שׁת ֻלגִּים ָהי ָה ְמ ַמלֵּא ִמן ַה ִ‬
‫שׁל ֶ‬
‫שׁל זָהָב ַמ ֲחזֶ ֶקת ְ‬
‫נִסּוְּך ַה ַמּי ִם כֵּיצַד‪ ,‬צְלוֹחִית ֶ‬
‫שׁל‬
‫שׁם‪ַ .‬רבִּי י ְהוּדָ ה אוֹ ֵמר‪ֶ ,‬‬
‫שׁל ֶכּסֶף הָיוּ ָ‬
‫שׁנֵי ְס ָפלִים ֶ‬
‫שׂמ ֹאלוֹ‪ְ ,‬‬
‫תָּ ְקעוּ ְוה ִֵריעוּ וְתָ ְקעוּ‪ָ .‬עלָה ַב ֶכּבֶשׁ וּ ָפנָה ִל ְ‬
‫שׁנֵי ֳח ָטמִין דַּ קִּין‪ֶ ,‬אחָד ְמ ֻעבֶּה ְו ֶאחָד דַּ ק‪,‬‬
‫שׁח ִָרין ְפּנֵיהֶם ִמ ְפּנֵי ַהיָּי ִן‪ .‬וּ ְמנֻ ָקּבִין ְכּמִין ְ‬
‫שׁהָיוּ ֻמ ְ‬
‫סִיד הָיוּ‪ֶ ,‬אלָּא ֶ‬
‫שׁל יַי ִן‬
‫שׁל יַי ִן‪ְ ,‬ו ֶ‬
‫שׁל ַמי ִם לְתוְֹך ֶ‬
‫שׁל יָי ִן‪ .‬ע ֵָרה ֶ‬
‫שׁל ַמי ִם‪ִ ,‬מז ְָרחִי ֶ‬
‫שׁנֵיהֶם ָכּלִין ְבּבַת ֶאחָת‪ַ .‬מע ֲָרבִי ֶ‬
‫שׁיּ ְהוּ ְ‬
‫כְּדֵ י ֶ‬
‫שׁמוֹנָה‪ְ .‬ו ַל ְמנַסְֵּך אוֹ ְמ ִרים לוֹ‪ַ ,‬הגְ ֵבּ ַהּ י ָדֶ ָך‪,‬‬
‫שׁל ַמי ִם‪ ,‬יָצָא‪ַ .‬רבִּי י ְהוּדָ ה אוֹ ֵמר‪ ,‬בַֹּּלג ָהי ָה ְמנַסְֵּך כָּל ְ‬
‫לְתוְֹך ֶ‬
‫וּרגָמוּהוּ כָל ָהעָם בְּאֶ תְ רוֹגֵיהֶן‪:‬‬
‫שֶׁ ַפּעַם אַחַת נִסְֵּך אֶ חָד עַל ַגּבֵּי ַר ְגלָיו‪ְ ,‬‬
‫‪ .11‬תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מח עמוד ב‬
‫תנו רבנן‪ :‬מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו‪ ,‬ורגמוהו כל העם באתרוגיהן‪.‬‬
‫‪ .12‬תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מח‪/‬ב‬
‫ואחד היה שמו‬
‫אחד היה שמו‬
‫שׂ ְמחָה'‪.‬‬
‫‪ִ ,‬‬
‫שׁמֵיהּ‬
‫שׂשׂוֹן'‪ְ ,‬וחַד ְ‬
‫ָ‬
‫שׁמֵיהּ‪,‬‬
‫ַהנְהוּ תְּ ֵרי מִינִי )מִינִים(‪ ,‬מעשה בשני מינים )כופרים( חַד ְ‬
‫שׂ ְמחָה יַשִּׂיגוּ"‬
‫שׂשׂוֹן ְו ִ‬
‫שׂ ְמחָה‪ֲ ,‬אנָא עֲדִ י ְפנָא מִינְָּך‪ ,‬אני עדיך ממך דִּ כְתִ יב‪) ,‬ישעיה לה( " ָ‬
‫שׂשׂוֹן ְל ִ‬
‫אָ ַמר לֵיהּ ָ‬
‫אני עדיך ממך‬
‫שׂשׂוֹן‬
‫שׂ ְמחָה ְו ָ‬
‫דִּ כְתִ יב‪) ,‬אסתר ח( " ִ‬
‫שׂשׂוֹן‪ֲ ,‬אנָא עֲדִ י ְפנָא מִינְָך‪,‬‬
‫שׂ ְמחָה ְל ָ‬
‫וְגוֹ'‪ .‬אָ ַמר לֵיהּ ִ‬
‫)ותתמנה להיות רץ לרוץ‬
‫יעזבוך‬
‫יום אחד‬
‫שׁ ְויוְּך פּ ְַרוַונְ ָקא‪,‬‬
‫ְו ַ‬
‫שׁבְקוְּך‬
‫ַ‬
‫שׂ ְמחָה‪ ,‬חַד יוֹ ָמא‬
‫שׂשׂוֹן ְל ִ‬
‫ַליּ ְהוּדִ ים"‪ .‬אָ ַמר לֵיה‪ָ ,‬‬
‫יעזבוך‬
‫יום אחד‬
‫שׁבְקוְּך‬
‫ַ‬
‫שׂשׂוֹן‪ ,‬חַד יוֹ ָמא‬
‫שׂ ְמחָה ְל ָ‬
‫שׂ ְמחָה תֵ צֵאוּ"‪ .‬אָ ַמר לֵיהּ ִ‬
‫לפניו‪ .‬דִּ כְתִ יב‪) ,‬ישעיה נה( "כִּי ְב ִ‬
‫שׂשׂוֹן ל ְַרבִּי‬
‫שׁמֵיהּ ָ‬
‫שׂשׂוֹן"‪ .‬אָ ַמר לֵיהּ הַהוּא מִין דִּ ְ‬
‫שׁאַבְתֶּ ם ַמי ִם ְבּ ָ‬
‫וּ ָמלוּ בְָּך ַמי ָא‪ ,‬ומלו וימלאו בך מים‪ .‬דִּ כְתִ יב "וּ ְ‬
‫שׁאַבְתֶּ ם ַמי ִם‬
‫ַאבָּהוּ‪ ,‬עֲתִ ידִ יתוּ עתידים אתם דִּ תְ ָמלוּ לִי ַמי ִם שתמלאו לי מים ְל ָע ְל ָמא דְּ ַאתֵּ י‪ ,‬לעולם הבא דִּ כְתִ יב‪" ,‬וּ ְ‬
‫שׁכֵיהּ דְּ הַהוּא‬
‫שׂשׂוֹן"‪ַ ,‬מ ְ‬
‫שׁתָּ א דִּ כְתִ יב‪ְ " ,‬בּ ָ‬
‫שׂשׂוֹן" כִּדְ ָקאָ ַמ ְרתְּ ‪ַ ,‬ה ְ‬
‫שׂשׂוֹן"‪ .‬אָ ַמר לֵיהּ‪ ,‬אִי ֲהוָה כְּתִ יב‪ְ " ,‬ל ָ‬
‫ְבּ ָ‬
‫‪ :‬ונמלא בן מים‪:‬‬
‫נעשה נוד‬
‫מעורו של אותו האיש‬
‫‪ ,‬וּ ָמלִינָן בֵּיהּ ַמי ָא‬
‫שׁוִינָן לֵיהּ גּוּדָ א‬
‫ַמ ְ‬
‫ַגּב ְָרא‬
‫‪ .13‬רשימות שיעורים )רי"ד סולובייצ'יק( מסכת סוכה דף מח עמוד ב‬
‫שם‪ .‬בגמ' ‪ -‬הנהו תרי מיני‪] .‬חידושי אגדה[‪ .‬מסתבר שהספור בא כאן ללעוג על הצדוקים המפרשים‬
‫פסוקים כמשמעם בלי מסורת תורה שבעל פה והאיך ע"פ דרכיהם המקולקלים מעוותין הם אפילו‬
‫את פשטם של המקראות כדמוכח מהפשטים של הבאי שאמרו בפסוקים‪.‬ששון ע"פ לשון הקודש‬
‫מציין את הרגש הפנימי ושמחה מציינת את המעשה החיצוני‪ ,‬וכמש"כ שש אנכי על אמרתך ‪ -‬הרגש‬
‫הפנימי‪ ,‬וכי בשמחה תצאו ‪ -‬המעשה החיצוני‪.‬‬
‫‪ .14‬מלבי"ם על ישעיה פרק לה פסוק א ‪ -‬חלק באור הענין‬
‫ויש הבדל בין שמחה ששון גיל‪ ,‬הששון הוא הפעולות החיצונות שיעשה להראות השמחה‪ ,‬כמו תוף‬
‫וכנור ומחול וכדומה‪ ,‬והשמחה והגיל הם נפשיים‪ ,‬לבד שהשמחה היא השמחה התמידיית הרצופה‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫‬
‫‪ .15‬קול התור – תלמיד הגר"א הלל בן רבי בנימין ריבלין –‬
‫פרק ב סימן עט – מעין הישועה – שהוא בטוריא דששון על פי חז"ל )סוכה מח( ומכוון למשיח בן‬
‫יוסף ‪ , 566‬וכן בחושבנא "מעין הישועה" ‪ 566‬ורבינו אמר שאילו לא נברא אלא להשגת כוונת‬
‫חז"ל )שם( בענין ששון ושמחה ‪ -‬דיו‬
‫ֹאשׁם שָׂ ֤שׂוֹן וְשִׂ ְמחָה֙ יַשִּׂ֔ יגוּ ו ְָנ֖סוּ יָג֥ וֹן וַאֲ נ ָָחֽה‬
‫עוֹלם עַל־ר ָ ֑‬
‫וְשִׂ ְמ ַ ֥חת ָ ֖‬
‫וּבאוּ צִיּוֹ ֙ן בּ ְִר ָ֔נּה‬
‫פרק ב סימן קיח – וּפְדוּ ֵ֨יי ֜ה' יְשֻׁ ֗בוּן ָ ֤‬
‫)ישעי' ל"ה‪:‬י( ‪ -‬כל לשון פדיון הוא ביעודו של משיח בן יוסף שעל ידו קבוץ גלויות כביאור רבנו‬
‫ע"ז באריכות בחיבורו סוד האותיות )ספר ליקוטי הגר"א(‪ .‬מכאן שקבוץ גלויות העיקרי הוא לא‬
‫פחות מששים רבוא עפ"י דרשת חז"ל על פסוק זה )מסכת שבת פ"ח( בקשר לענין שני הכתרים‬
‫ומעשה העגל ותיקונו‪ .‬ובפסוק זה ששון ושמחה ישיגו ודרשת חז"ל ע"ז )סוכה מ"ח( שע"ז אמר‬
‫רבנו‪ :‬אילו לא נברא אלא להשיג את כוונת הגמרא בענין זה ‪ -‬כדאי הוא לו‪ .‬ועיקר הכוונה הוא‬
‫על ב' המשיחין‪.‬‬
‫‪ .16‬ביאור הגר"א על כמה אגדות – פירוש המאמר ששון ושמחה‬
‫‪ .17‬בראשית פרק כא‪ ,‬יד‬
‫שׁלּ ֶ ְ֑ח ָה‬
‫שׁכְמָ ֪הּ ְו ֶאת־ ַה ֶ ֖יּלֶד וַ ֽי ְ ַ‬
‫שׁ ֵכּ֣ם אַב ְָר ָ ֣הם׀ בּ ַ֡בּ ֹ ֶקר ַו ִיּ ֽקַּ ֽח־ ֶלחֶם֩ ְו ֵ֨ח ַמת ַ֜מי ִם ַויּ ֵ ִ֣תּן ֶאל־ ֠ ָהגָר ָ ֧שׂם עַל־ ִ‬
‫)יד( ַויּ ַ ְ‬
‫שׁבַע‪:‬‬
‫ו ֵ ַ֣תּלְֶך וַתֵּ֔ תַ ע ְבּ ִמדְ ַ ֖בּר בְּאֵ ֥ר ָ ֽ‬
‫‪ .18‬משנה מסכת תענית פרק ד‪:‬ח‬
‫שׁ ָבּהֶן‬
‫ִפּוּרים‪ֶ ,‬‬
‫שׂר בְּאָב וּכְיוֹם ַהכּ ִ‬
‫שּׁה ָע ָ‬
‫שׂ ָר ֵאל ַכּ ֲח ִמ ָ‬
‫שׁ ְמעוֹן בֶּן ַגּ ְמלִי ֵאל‪ֹ ,‬לא הָיוּ יָמִים טוֹבִים ְלי ִ ְ‬
‫אָ ַמר ַרבָּן ִ‬
‫שׁ ַלי ִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת‬
‫שׁאֵין לוֹ‪ ...‬וּבְנוֹת י ְרוּ ָ‬
‫שֹּׁלא ְל ַביּ ֵשׁ ֶאת מִי ֶ‬
‫שׁאוּלִין‪ֶ ,‬‬
‫שׁ ַלי ִם יוֹצְאוֹת ִבּ ְכלֵי ָלבָן ְ‬
‫בְּנוֹת י ְרוּ ָ‬
‫בוֹרר לְָך‪ .‬אַל תִּ תֵּ ן עֵינֶיָך בַּנּוֹי‪ ,‬תֵּ ן‬
‫וּר ֵאה‪ָ ,‬מה ַאתָּ ה ֵ‬
‫שׂא נָא עֵינֶיָך ְ‬
‫ַבּכּ ְָרמִים‪ .‬וּ ֶמה הָיוּ אוֹ ְמרוֹת‪ ,‬בָּחוּר‪ָ ,‬‬
‫שּׁה י ְִראַת יְי ָ הִיא תִ תְ ַהלָּל‪ְ ... .‬וכֵן הוּא אוֹ ֵמר‪,‬‬
‫שׁ ֶקר ַהחֵן ְו ֶהבֶל הַיֹּפִי‪ִ ,‬א ָ‬
‫שׁ ָפּחָה‪) .‬משלי לא( ֶ‬
‫עֵינֶיָך ַבּ ִמּ ְ‬
‫שׁ ִעטּ ְָרה לּוֹ ִאמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻ נָּתוֹ וּבְיוֹם‬
‫שֹׁלמ ֹה ַבּעֲטָ ָרה ֶ‬
‫וּראֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן ַבּ ֶמּלְֶך ְ‬
‫)שיר השירים ג( ְצאֶינָה ְ‬
‫שׁיּ ִ ָבּנֶה ִבּ ְמה ֵָרה‬
‫שׂ ְמחַת לִבּוֹ‪ ,‬זֶה ִבּנְי ַן בֵּית ַה ִמּ ְקדָּ שׁ‪ֶ ,‬‬
‫תּוֹרה‪ .‬וּבְיוֹם ִ‬
‫שִׂ ְמחַת לִבּוֹ‪ .‬בְּיוֹם חֲתֻ נָּתוֹ‪ ,‬זוֹ ַמתַּ ן ָ‬
‫ְביָמֵינוּ‪ .‬אָ ֵמן‪:‬‬
‫‪ .19‬רש"י מסכת תענית דף כו עמוד ב‬
‫זה מתן תורה ‪ -‬יום הכפורים‪ ,‬שניתנו בו לוחות האחרונות‪.‬‬
‫‪ .20‬רש"י שיר השירים פרק ג פסוק יא‬
‫בעטרה שעטרה לו אמו ‪ -‬אהל מועד שהוא מעוטר בגוונין תכלת וארגמן ותולעת שני ‪...‬‬
‫וביום שמחת לבו ‪ -‬זה שמיני למילואים שנתחנך בו המשכן במדבר‪:‬‬
‫‪ .21‬תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א‬
‫שּׁ ֵרת‪.‬‬
‫שׁל ַמ ְל ֲאכֵי ַה ָ‬
‫שׁשִּׁים ִרבּוֹא ֶ‬
‫שׂ ָר ֵאל "נַעֲשֶׂ ה" ְל"נִשְׁ ַמע"‪ ,‬בָּאוּ ִ‬
‫שׁ ִה ְקדִּ ימוּ י ִ ְ‬
‫שׁעָה ֶ‬
‫דָּ ַרשׁ ַרבִּי סִי ָמאִי‪ְ ,‬בּ ָ‬
‫שׁתֵּ י כְּתָ ִרים‪ֶ ,‬אחָד ְכּנֶגֶד "נַעֲשֶׂ ה"‪ְ ,‬ו ֶאחָד ְכּנֶגֶד "נִשְׁ ַמע"‪ְ .‬וכֵּיוָן‬
‫שׁרוּ לוֹ ְ‬
‫שׁ ָר ֵאל ָק ְ‬
‫ְלכָל ֶאחָד ְו ֶאחָד ִמי ִ ְ‬
‫שׁנֶּ ֱא ַמר‪) ,‬שמות לג( " ַוי ִתְ נַצְּלוּ ְבנֵי‬
‫שׂ ִרים ִרבּוֹא ַמ ְל ֲאכֵי ַח ָבּלָה וּפ ְָרקוּם‪ֶ ,‬‬
‫שׂ ָר ֵאל‪ ,‬י ְָרדוּ ֵמאָה ְו ֶע ְ‬
‫שׁ ָחטְאוּ י ִ ְ‬
‫ֶ‬
‫ְחוֹרב ָטעֲנוּ ‪-‬‬
‫ְחוֹרב פּ ְָרקוּ‪ .‬בּ ֵ‬
‫ְחוֹרב ָטעֲנוּ‪ ,‬בּ ֵ‬
‫חוֹרב"‪ .‬אָ ַמר ַרב ַח ָמא בַר ֲחנִינָא‪ ,‬בּ ֵ‬
‫שׂ ָר ֵאל ֶאת עֶדְ י ָם ֵמהַר ֵ‬
‫יִ ְ‬
‫שׁה וּנְ ָטלָן‪,‬‬
‫שׂ ָר ֵאל" וְגוֹ'‪ .‬אָ ַמר ַרב יוֹ ָחנָן‪ ,‬וְכוּלָּן ‪ -‬זָכָה מ ֹ ֶ‬
‫ְחוֹרב פּ ְָרקוּ ‪ -‬דִּ כְתִ יב‪ַ " ,‬וי ִתְ נַצְּלוּ ְבנֵי י ִ ְ‬
‫כִּדְ אַ ְמ ִרינָן‪ .‬בּ ֵ‬
‫ִירן‬
‫שׁה י ִ ַקּח ֶאת הָאֹהֶל"‪ .‬אָ ַמר ֵרישׁ ָלקִישׁ‪ְ ,‬ועָתִ יד ַה ָקּדוֹשׁ בָּרוְּך הוּא ְל ַה ְחז ָ‬
‫דִּ ְסמֵיְך לֵיהּ‪) ,‬שמות לג( "וּמ ֹ ֶ‬
‫שׁם‪ ,‬שָׂ שׂוֹן‬
‫שׁנֶּ ֱא ַמר‪) ,‬ישעיה לה( "וּפְדוּי ֵי ה' יְשׁוּבוּן‪ ,‬וּבָאוּ צִיּוֹן בּ ְִרנָּה‪ ,‬וְשִׂ ְמחַת עוֹלָם עַל ר ֹא ָ‬
‫לָנוּ‪ֶ ,‬‬
‫שׁ ִה ְקדִּ ימוּ‬
‫שׁעָה ֶ‬
‫שׁם‪ .‬אָ ַמר ַרבִּי ֶא ְל ָעז ָר‪ְ ,‬בּ ָ‬
‫שׁ ֵמּעוֹלָם ‪ -‬עַל ר ֹא ָ‬
‫וְשִׂ ְמחָה יָשִּׂיגוּ‪ְ ,‬ונָסוּ י ָגוֹן ַו ֲאנָחָה" ‪ -‬שִׂ ְמחָה ֶ‬
‫‪3‬‬
‫‬
‫שּׁ ֵרת‬
‫שׁ ַמּלְאַכֵי ַה ָ‬
‫שׁ ַמע"‪ ,‬יָצְתָ ה בַת ‪ -‬קוֹל וְאָ ְמ ָרה ָלהֶם‪ ,‬מִי גִילָּה ְל ָבנַי ָרז זֶה ֶ‬
‫שׂה"" ְל"נִ ְ‬
‫שׂ ָר ֵאל "נַ ֲע ֶ‬
‫יִ ְ‬
‫שׁמוֹ ַע בְּקוֹל דְּ בָרוֹ"‪.‬‬
‫ִבּוֹרי כ ֹ ַח עוֹשֵׂי דְּ בָרוֹ‪ִ ,‬ל ְ‬
‫שׁתַּ ְמשִׁין בּוֹ? דִּ כְתִ יב‪) ,‬תהלים קג( "בּ ְָרכוּ ה' ַמלְאָכָיו גּ ֵ‬
‫ִמ ְ‬
‫שׁא "עוֹשֵׂ י"‪ְ ,‬והָדַ ר "לִשְׁ מוֹע"‪:‬‬
‫בּ ְֵרי ָ‬
‫‪ .22‬תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיב עמוד א‬
‫רבי זירא כי הוה סליק לא"י‪ ,‬לא אשכח מברא למעבר‪ ,‬נקט במצרא וקעבר‪ .‬אמר ליה ההוא צדוקי‪:‬‬
‫עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו נעשה לנשמה‪ ,‬אכתי בפזיזותייכו קיימיתו! אמר ליה‪ :‬דוכתא דמשה‬
‫נצח ואהרן הוד לא זכו לה‪ ,‬אנא מי יימר דזכינא לה!‬
‫‪ .23‬שו"ת עמודי אור קכא‪:‬יב‬
‫‪ .24‬רש"י שמות פרק לב‬
‫עגל מסכה ‪ -‬כיון שהשליכו לכור‪ ,‬באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש‬
‫אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים‪ ,‬והיה בידו שם‪ ,‬וטס שכתב בו‬
‫משה עלה שור‪ ,‬עלה שור‪ ,‬להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס‪ ,‬והשליכו לתוך הכור ויצא העגל‪:‬‬
‫‪ .25‬דברים פרק לג‪ ,‬א‪-‬ב‬
‫שׂ ָר ֵאל ִל ְפנֵי מוֹתוֹ‪) :‬ב( וַיּ ֹא ַמר ה' ִמסִּינַי בָּא‬
‫שׁה אִישׁ ָה ֱאֹלהִים ֶאת ְבּנֵי י ִ ְ‬
‫שׁר בּ ֵַרְך מ ֹ ֶ‬
‫)א( וְז ֹאת ַהבּ ְָרכָה ֲא ֶ‬
‫ָארן וְאָתָ ה ֵמ ִרבְב ֹת ק ֹדֶ שׁ מִימִינוֹ אשדת ֵאשׁ דָּ ת לָמוֹ‪:‬‬
‫ְוז ַָרח ִמשֵּׂ עִיר לָמוֹ הוֹפִי ַע ֵמהַר פּ ָ‬
‫‪ .26‬אדרת אליהו על דברים פרק לג פסוק ב )ע' תורת חיים ע"ז‪( :‬‬
‫פירוש אחר‪" ,‬ה' מסיני בא" וגו'‪ .‬שזכו מחמת עצמן בשביל שאמרו נעשה ונשמע‪" .‬וזרח משעיר"‪.‬‬
‫כמו שאמרו בגמרא )בספרי כאן( כשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל החזירה על כל אומה ולשון‪,‬‬
‫ובא אל ישמעאל אמרו לו תורה מה כתיב בה‪ ,‬אמר להם לא תנאף‪ ,‬אמרו אי אפשר תנה לישראל‬
‫וכו'‪ ,‬וכולם נתנו להם מתנות דהיינו עשו וישמעאל‪ ,‬ונתנו להם עשייה ושמיעה שאמרו 'נעשה ונשמע'‪.‬‬
‫"ואתה מרבבת קדש"‪ .‬שגם שאר השרים נתנו להם מתנות‪:‬‬
‫‪ .27‬ספר לקוטי תורה ‪ -‬פרשת מקץ )כתבי הארי ז"ל(‬
‫אמנם ב' מינים היו ואלו נקראים ערב רב ויש ערב קטן כנזכר בזוהר פ' תשא שאית ערב רב ואית‬
‫ערב זעיר כנזכר בזוהר בסוד בין הערבים ואלו הם הערב רב שיצאו מדעת העליון הנקרא רב ולא‬
‫מצד היסוד הנקרא קטן לכן ער"ב ר"ב גי' דע"ת ואלו הם שחטאו וקצצו למעלה בסוד עם קשה עורף‬
‫שבפ' עקב ע"ש בסוד ד' דאח"ד‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‬