"ו תשע אלול `ז שופטים פרשת 312 גליון `ז שנה מה ש אשר ינוס ושמתי לך מקום
שנה ז' גליון 312 פרשת שופטים ז' אלול תשע"ו אבות פרק א' בס"ד נכתב לע"נ ר' יצחק ב"ר צבי ז"ל ומרת טובה בת ר' יהושע פישל ע"ה ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה הוּא יָנוּס אֶ ל אַחַ ת הֶ עָ ִרים הָ אֵ לֶּה וָחָ י )יט ,ה( ברמזי הקדמונים מובא ,כי "אלול" הוא ראשי תיבות" :אינה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" )שמות כא ,יג(. דבר זה יש לנו ללמוד מתוכן העבודה של חודש אלול. ישנם שני דינים ברוצח :רוצח במזיד ורוצח בשוגג .רוצח במזיד הוא זה שמאבד חיי אדם בזדון לבו רח"ל .הוא מאבד את זכות החיים" .שופך דם האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם" .אם אין חשיבות אצלו לחיי האדם ,לצלם האלקים שבו ,אין לו זכות לחיות .כי מה לו ולחיים ,אם הוא מוכן לאבד אותם בחרון אפו. ישנו גם רוצח בשוגג .גם עליו ישנו בעצם חיוב מיתה ,ולכן הותר דמו לגואל הדם ,ולמאן דאמר אחד אף "מצוה ביד גואל הדם להורגו" ,ועכ"פ ההורג אותו "אין לו דם" .כי גם זה שלא נזהר מספיק שלא לאבד חיי אדם ,הריהו בכלל האנשים שהחיים אינם חשובים בעיניו. אבל כיון שהדבר נעשה אצלו בשוגג ,זאת אומרת שבעומק נפשו עדיין ישנה הכרת ערך האדם הנברא בצלם והכרת חשיבות ישראל הנקראים בנים למקום ,אלא שהתעלם מההכרות הפנימיות האלו, ובמהלך החיים שלו נסחף לצורת חיים של חוסר תשומת לב .מצב כזה גם הוא בכלל רוצח ייחשב. העצה שנתן הקב"ה לאדם זה שלא יאבד את זכות החיים שלו היא: "ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה", ובמקום זה הוא זוכה בזכות החיים שלו" :הוא ינוס אל אחת הערים האלה וחי". כל זמן שהוא בעיר המקלט -זכותו לחיות .כשהוא יוצא ממנה ,אפילו לצורך מצוה ,ואפילו כל ישראל צריכים לו כיואב בן צרויה -הוא מאבד את זכות החיים. זאת אומרת ,שבשעה שהוא נשאר במסלול החיים הרגיל שלו ,שבו חסרה לו חשיבות חיי אדם להיזהר בהם כראוי ,ומחמת כך אינה הקב"ה לידו מעשה רציחה בשוגג -אין לו זכות של חיים .אבל בשעה שהוא יוצא ממסלול החיים הרגיל ,הוא גולה ממקומו ועובר למקום שבו יוכל להכיר מחדש בערך חיי אדם ,גדלותו ונצחיותו ,ויתאים את עצמו לידיעות אלה ולצורת החיים המחויבת מהן ,ויסייעוהו לזה הלויים שומרי משמרת ה' אשר יורו דרכי חיים -יתכפר לו חטאו ויזכה מחדש בזכות החיים. ישנם עוד מקומות שקולטים אדם ונותנים לו זכות חיים כערי מקלט. המזבח ,מקום עבודת ה' ,קולט כהן שעבודה בידו .וישנה סלקא דעתך בגמרא ,שגם התורה בעידנא דעסיק בה ,גם היא "קולטת" את האדם ,כיון שתורת ה' ועבודתו כראוי ,גם הן מוציאות אותו ממהלך החיים הרגיל ומכניסות אותו לצורת חיים אמיתית ,והן משמשות עבורו כערי מקלט. עומדים אנו שלושים יום לפני יום הדין ,שבו צריכים אנו לזכות להיות מן הכתובים בספר החיים למענך אלקים חיים ,וזו צריכה להיות מציאות כל חיינו .כדי שיזכנו הקב"ה בחיים אלו ,נתן לנו חודש שלם "לקלוט" אותנו ולהוציא אותנו ממהלך החיים הרגיל .וזהו "אלול" -ואשר לא צדה והאלקים אינה לידו ושמתי לך מקום". עבודה זו של חודש אלול ,רמזוה הקדמונים בשתי צורות נוספות בראשי התיבות של השם "אלול" :א .אני לדודי ודודי לי .ב .איש לרעהו ומתנות לאביונים. שתי עבודות אלו קשורות זו בזו .ברור לכולם שכדי שנהיה אנחנו מסורים לדודנו ,יש לפנות את המחשבה ואת הלב מעסקי החול, ולהדביקם בעסק התורה בהיקפה ובעיונה ,ובעבודה שבלב זו תפילה, ולימוד מוסר פותח את הלב לעבודות אלו " -מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים" )משלי ד ,כג(. חלק מעבודה זו הוא גם עבודת הבין אדם לחבירו .ולהבין עד היכן הדברים מגיעים נספר מעשה שהיה לאחרונה בישיבה הקדושה ,שניגש חתן לגאון הצדיק רבי אריה פינקל זצ"ל ימים אחדים לפני חתונתו ,ושאל אותו על מה כדאי לו להתפלל בשעת החופה .בשעה גדולה כזו ,שכל חיי הבית הנבנה עומדים לפניו ,על איזה פרט מהם יתרכז בתפילתו? הגאון רבי אריה זצ"ל חשב לרגע ואמר לו" :יש לך הרבה חברים ב'ועד' שלך שעדיין לא זכו להקים את ביתם .תתפלל עליהם שיזכו גם הם לכך". כששאל הבחור" :אבל מה יהיה אתי ,אני הרי מתפלל על עצמי?" אמר לו" :תאר לך שישנו אבא האוהב את בניו אהבה גדולה ומחפש בטובתם, והריהו אוהב עד מאוד את כל מי שדואג להם .ואם יהיה אדם שאף בשעה שהוא טרוד בשמחה פרטית שלו ,גם אז הוא חושב על בניו של אותו אדם ,בודאי לא יזוז מלחבבו כל ימי חייו". והוסיף ואמר" :הקב"ה הוא אבינו הוא מלכנו .כלל ישראל כולם בנים לה' אלקיהם ,והקב"ה מלכנו חפץ מאוד בטובת בניו ]תפילין דקודשא בריך הוא כתיב בהו "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"[ .אם תהיה מאלה שגם שמחת החופה הגדולה שלך אינך שוכח את טובתם של הבנים לה' ותתפלל עליהם ,תזכה לאהבת הקב"ה ביתר שאת וביתר תוקף ,ולא יסיר ממך אהבתו לעולם ,ובודאי גם ידאג לך לכל מה שנדרש לך בכל ימי חייך". הנה לנו ,כי עבודת החודש של "אני לדודי ודודי לי" מחייבת את העבודה השניה של "איש לרעו ומתנות לאביונים". כניסה למהלך עבודה זה היא ה"עיר מקלט" שלנו מכל צורות החיים הלא נכונות שחיים בהן כל ימות השנה ,וכך נוכל להגיע ליום הדין ולהיכתב בספר החיים למענך אלקים חיים בספר חיים ברכה ושלום, גזירות טובות ישועות ונחמות. הליכות והלכות בעריכת הרב שלמה כהן שליט"א הרב משה א .ברויער לע"נ הגאון המופלא רבי ברוך בן הרב חיים זאב זצ"ל äîåñç ÷åùäî äàéöéä êøãù äàø íùì åàåáá úáù éëøö úåð÷ì ÷åùì êìä ïáåàø :äìàù íéìëàîä ìò êåøãì çøëåî àäé åúàéöéáå ñåðî åì ïéà ÷åùì ñðëðäå ,íéáø úå÷øéå úåøéôá âðåò úåöî äçãúå ÷åùì ñðëé àì úéçùú ìá íåùîã åà óéãò úáù âðåò íà ÷ôúñðå ,íúéçùäìå ? [øçà íå÷îá úåð÷ì à"àù éøééàå] .úáù עונג שבת במקום בל תשחית ֵ א־ת ְׁש ִ ֤חית אֶ ה )דברם כ ,יט( ת־עצָ ּ ֙ יר י ִָ֨מים ַר ִּ֜ביםֽ ...לֹ ַ ִּ ֽכי ָתצ֣ וּר אֶ ל ִע ֩ א' .לכאו' אפשר ללמוד תשובה לשאלה זו מדברי הבה"ל .דהנה כ' בשו"ע סי' רמ"ב ס"א( וז"ל" :אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת" וכ' בבה"ל שם בד"ה לכבד וז"ל: ואם יש לו רק מעט מעות ובא שכיר לתבוע עבור פעולתו שגמר לו היום, נראה דצריך ליתנם להפועל כדי לקיים מה שכתוב ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש ,אף שעל ידי זה לא ישאר לו במה לענג השבת .או שיפייסנו שיתרצה להמתין עד אחר השבת דחיוב תשלומי שכיר בזמנו הוא מדאורייתא וזה הוי רק מדברי קבלה .ואפילו להפוסקים דזה גם כן הוי מדאורייתא וכמו שכתבנו במשנה ברורה ,שם הוי עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה ]יבמות כ"א[ וזה לא מקרי כתבעו ואין לו דאינו עובר ב"בל תלין". וכל דברינו הוא דוקא אם כבר הביא הפעולה לבית בעל הבית וקיבל ממנו, דאי לאו הכי יש לבעל הבית עצה אחרת שלא לקבל ממנו ,ואז אינו עובר, אפילו אם אמר לו הפועל בוא וטול החפץ ממני ואיני רוצה לעכבו תחת השכירות וכמו שכתוב בשיטה מקובצת בבבא מציעא )דף קיט( בשם הרב רבי יהונתן עיין שם. עוד כ' שם דכל זה בגמר לו הפועל העבודה היום יום ו' אבל אם גמר מאתמול אין עליו רק איסור דבל תשהה וכמבואר בחושן משפט והוא כשאר בעל חוב דעלמא] .אך בתלמיד חכם יש לעיין עיין יומא פ"ז היכי דמי חילול השם וכו'[ עכ"ד. והנה ממש"כ הבה"ל דלפוסקים דכבוד שבת הוי דאו' מ"מ מחוייב ליתן לפועל משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משמע דאם גבי פועל לא היה מצות עשה אלא רק לא תעשה היה מצות עונג שבת דוחה לדין בל תלין משום דעשה דוחה לא תעשה. וצ"ע ]וכה"ק בס' מלכים אומניך פ"ג בהערה ט'[ דידוע דברי הגמ' בביצה ח :אימר דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית דבעידנא דקא מעקר לאו קא מקיים לעשה אבל היכא דבעידנא דקא מעקר לא מקיים עשה אין עשה דוחה לא תעשה וא"כ הכא נמי לא שייך דינא דעשה דוחה לא תעשה דאינו בעידנא דהרי את העשה דעונג שבת מקיים באכילתו בשבת ואת הלאו דבל תלין עובר בסוף יום ו' שאז זמנו לשלם ואינו משלם. ושם במלכים אומניך תי' ע"פ דברי הפסקי תוס' )זבחים צ"ז (:דאי' בגמ' שם אהא דכתיב גבי אכילת הפסח "ועצם לא תשברו" ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו ואחד עצם שאין בו מוח ומק' הגמ' בעצם שיש בו מוח נימא דאתי עשה ולידחי את לא תעשה ]ומת' דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש עי"ש[ והק' התוס שם )ד"ה ואחד( היכי שייך הכא עשה דוחה לא תעשה הא בעידנא דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה ונשאר בצ"ע ובפסקי תוס' שם כ' ליישב וז"ל" :אם אי אפשר לקיים עשה בענין אחר לא בעינן בעידנא דמעקר לאו לקיים עשה" ועפי"ז כ' במלכים אומניך הנ"ל דהכא נמי כיון דאין לו אלא כסף זה וא"א לו לקיים עונג שבת אלא א"כ יעבור בלאו דבל תלין שייך כאן עדל"ת אע"ג דאינו בעידנא. ויש להעיר דעי' טורי אבן )חגיגה דף ב (:שכתב דכל פעולה שמחויבת להתלוות אל המצוה הרי זה כגוף המצוה וחשיב בעידנא ואייתי ראי' לזה מדברי הפסקי תוס' הנ"ל )זבחים דף צז (:ומבואר דלא כל היכא דא"א בענין אחר חשיב בעידנא אלא רק בפעולה שמחוייבת להתלוות למצוה כגון בשבירת עצם ]וכן כ' סברא זו במאירי ריש )או"ח יבמות וז"ל" :דהכשר מצוה הואיל ולא איפשר למצוה בלאו הכי כגוף המצוה היא וקרינן ליה בעידנא"[ ולפי"ז בנידון דידן דרק במקרה א"א בענין אחר לא חשיב בעידנא. ועפי"ז יש ליישב ובהקדם חידושי הגר"ח )סטנסיל( שבת כג :דבשבת יש שני דינים ,חדא עונג שבת וגם משום כבוד והם חלוקים בדיניהם ,דדין עונג שייך רק בשבת עצמה וכמו אכילה ושתיה וכדו' ,דהם דינים של עונג .משא"כ דין הדלקה שהוא משום כבוד שבת עיקר מצותה היא שיהיה דלוק כבר מבעוד יום ,דזהו ג"כ בכלל כבוד שבת שמתקן צרכיו מבעוד יום .עכ"ד הגר"ח זצ"ל. ומעתה י"ל דאף כשקונה בע"ש צרכי העונג חוץ ממה דהוי הכשר מצוה למצות העונג דשבת ,יש בזה קיום מצוה בפנ"ע של כבוד שבת בזה שמכין צרכי שבת ומצוה זו אין קיומה בשבת אלא בע"ש ויכולה לדחות לאו דבל תלין שעובר בשקעה"ח דליל שבת דכנ"ל אם מקיים העשה קודם עבירת הלאו חשיב בעידנא. ג' .עי"ל דברי הבה"ל באופ"א ובהקדם ב' הקדמות :הקדמה א' דברי ר"י בתוס' )פסחים נ"ט (.דדוקא בעשה דוחה לא תעשה דחמיר ]עבירת ל"ת[ בעינן בעידנא דמיעקר לאו דלקיים עשה אבל עשה דחמיר דדחי הקל בזה בכל ענין דוחה אפילו לא מקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח גיטין לח .ובשילוח הקן חולין דף קמא .עי"ש .הקדמה ב' מה שהביא בס' משברי ים ]עניני עדל"ת[ )סי' י"ח( וכו' בשם הכת"ס בתשו' )או"ח סי קי"ד( דכל היכא שקיום העשה הוא בשב ואל תעשה חשיב איסור עשה וכל מקום שזה בקום ועשה חשיב מצות עשה. מעתה י"ל דכיון דתשלום שכר שכיר בזמנו הרי זה בקום ועשה אע"ג דאיכא לאו דבל תלין מ"מ חשיב כמצות עשה דבזה עשה חמור דוחה עשה קל ואע"ג דאינו בעידנא ולפיכך הוצרך הבה"ל דהכא אע"ג דעשה דעונג שבת חשיב חמור מעשה דביומו תתן שכרו ]אולי משום דביומו תתן שכרו הוי עשה דממונא וקיל[ מ"מ לא דוחה משום דאיכא עשה ול"ת ]וכוונתו דאין עשה דשבת חמור כלפי שכר שכיר דהכא איכא שני מצוות ובשבת רק אחד[ ,ודוחק בל' הבה"ל. ד' .מעתה ניהדר לנידון דידן עונג שבת במקום בל תשחית דלכאו' כאן שייך לומר עשה דוחה ל"ת דהא אין כאן עשה ול"ת אלא ל"ת גרידא אומנם מאידך גיסא אין זה בעידנא וממילא תליא בהנ"ל דאי ס"ל לבה"ל כתי' הראשון דכל היכא דא"א בענין אחר חשיב בעידנא ה"נ דא"א בע"א וחשיב בעידנא ואי ס"ל כתי' השני הנ"ל דכל היכא דהעשה קדים ללאו נמי חשיב בעידנא ה"נ הרי העשה קדים ומהטעם הנ"ל דהקניה לצרכי שבת היא גופא מצוה דכבוד שבת ואת הלאו עובר רק ביציאתו מן השוק אבל אי ס"ל כתי' השלישי הנ"ל דבעשה חמור הדוחה עשה קל לא בעי בעידנא הכא גבי בל תשחית דהוי לא תעשה בזה לא שייך עדל"ת ומשום דאי"ז בעידנא. ה' .אומנם כל נידון הנ"ל אי חשיב בעידנא ועדל"ת שייך רק להשי' דעונג שבת מצוה מדאו' אבל לפו' דעונג שבת מדברי קבלה לכאו' לא שייך כלל דעשה דברי קבלה ידחה בל תשחית דאו' אלא דזה תלוי במח' הנוב"י והמנ"ח אי בל תשחית בשאר דברים דאו' או דרבנן דז"ל הרמב"ם )הל' מלכים פ"ו ה"י(" :ולא האילנות בלבד ,אלא כל המשבר כלים ,וקורע בגדים ,והורס בנין ,וסותם מעין ,ומאבד מאכלות דרך השחתה, עובר בלא תשחית ,ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם ".עכ"ד .ועי' נוב"י )תנינא יו"ד סי' י'( דס"ל בדברי הרמב"ם דבשאר דברים בל תשחית דרבנן ולפיכך לוקה רק מכת מרדות אבל במנ"ח )מצוה תקכ"ט( ס"ל דאיסורו דאו' ורק דאינו לוקה משום שלא מפורש בתורה ,עי"ש. נמצא דלשי' המנ"ח אי עונג שבת מדברי קבלה ל"ש דינא דעדל"ת אבל לנוב"י אף בל תשחית איסורו רק מדרבנן ושייך לדון אי עשה דוחה ל"ת ]ואולי בל תשחית חמור דעיקרו דאו' וצ"ע[ ב' .ואולי י"ל באופ"א ע"פ דברי התוס' )פסחים נ"ט (.דאי' שם בגמ' דמחוסר ו' .עוד יש לדון דאפשר דלא שייך דינא דעל"ת ע"פ מה שהביא מורינו רה"י כיפורים שלא הביא כפרתו בערב הפסח ולכן אף לא יכול להקריב קרבן פסח שליט"א בשיעור בשבת פ' עקב דברי הגרש"ש זצ"ל )ריש מס' נדרים( דלא אמרינן יביא כפרתו אף אחר התמיד דאתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי עשה עדל"ת היכא דהעשה משום הגברא והל"ת משום החפצא כגון נדר ]או כגון ל"ת דהשלמה והקשה ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דגזילה דהלאו משום חבירו[ דאכילת פסח אלא בלילה ותירץ דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שיביא מעתה יש להסתפק אי לאו דבל תשחית יסודו משום הגברא שלא יתנהג כפרתו דשוחטין וזורקין על טבול ומחוסר כפורים וכשמקריב כפרתו ]לאחר בהשחתה או משום החפצא שלא יושחת ואי נימא כהצד השני לכאו' לא שייך הפסח[ מקיים עשה דפסח דהרי אכילת הפסח לא מעכבת ורק ראוי לאכילה סברת עדל"ת. מעכב ונמצא דכשמקריב כפרתו וראוי לאכילת הפסח מקיים עשה דפסח אלא דלכאו' בעצם דברי הגרש"ש לכאו' משמע בבה"ל הנ"ל דפליג עליה שהרי וחשיב בעידנא עי"ש ור"י מתרץ באופ"א עי"ש. דן דעשה ידחה לאו דבל תלין אע"פ שבפשוטו בל תלין דמי לגזילה ,ויש לפלפל והאחרונים הק' על תי' ריב"א דאכתי אין זה בעידנא דהרי עשה דהשלמה עובר וצ"ע. בשמקריב את כפרתו ועשה דפסח נתברר למפרע שקיים בשעת הקרבת הפסח מסקנא דמילתא: ותי' דמוכח בדברי הריב"א דאם העשה קדם ללאו וכשיעבור על הלאו נתברר אע"פ דהראנו פנים לדון דינא דעדל"ת מ"מ כיון דא"א להכריע כן בודאות דכבר קיים העשה זה חשיב כבעידנא ורק אם העשה יקוים אחר עבירת הלאו לפיכך נראה דשב ואל תעשה ויקבל שכר על הפרישה ממצות עונג שבת משום בזה לא אתי עשה ודחי ל"ת ]והסברא בזה דטעמא דבעי בעידנא דשמא יעבור על הלאו עבירה דבל תשחית זולת אי נימא דכל שעושה לצורך מצוה אין זה בגדר ולבסוף לא יקיים את העשה משא"כ אם נתקיים העשה למפרע[ השחתה ולמעשה צ"ע וברור בכ"ז . לע"נ האשה החשובה מרת מלכה בת ר' יעקב אריה הלוי ע"ה כאן גזל וא"א לחייב את הגזלן על מעשיו ,אך לפי היושר לא ראוי לנהוג כך ,וכפי המלכות והמשפט ִּכי ָתבֹא אֶ ל הָ אָ ֶרץ אֲ ׁ ֶשר ה' אֱ לֹ ֶק ָ יך נ ֵֹתן ימה ָעלַ י ֶמלֶ ְך ְּככָ ל הַ גּוֹ יִם אֲ ׁ ֶשר ָש ְב ּ ָתה ָּב ּה וְ אָ ַמ ְר ּ ָת אָ ִׂש ָ לָ ְך וִ ִיר ְׁש ּ ָת ּה וְ י ׁ ַ ְס ִביב ָֹתי )יז ,יד( ענין העמדת המלך צריך ביאור ,שכאן נראה שהוא מצות עשה של "שׂ וֹ ם יך ֶמ ֶל ְך ֲא ׁ ֶשר ִי ְב ַחר ה' ֱאלֹ ֶק ָ ָּתשִׂ ים ָﬠ ֶל ָ יך ּבוֹ " )טו( וא"כ קשה מדוע שמואל האשים את עם ישראל על ששאלו להם מלך )עי' שמואל א' ח( .עוד יש לבאר מדוע צריך להעמיד מלך "ככל הגויים". כדי להבין את הענין – אומר רבי יעקב לורברבוים בספרו נחלת יעקב – יש לבאר מה התועלת בהעמדת מלך יותר מהנהגת השופטים והסנהדרין שהנהיגו את ישראל עד תקופת המלכים. הלא ה' לחם את מלחמותיהם מאז ומקדם כאשר היה בימי השופטים ,והיה להם סנהדרין ששופטים ומעמידים את עניני הדת והמשפט על תילם ,ומה שונה הנהגת המלכות מהנהגת המשפט של השופטים. אלא שיש הבדל גדול בין משפטי המלכות למשפטי הדיינים ,וכפי שרואים זאת בדברי נתן הנביא כשבא לדוד להוכיח אותו על שלקח את בת שבע אשת אוריה לאשה, )עי' שמואל ב' י"ב( שהקדים ואמר לדוד משל קודם שהוכיח אותו, לשני אנשים שהיו בעיר אחת ,אחד עשיר ואחד עני ,ולעשיר היה צאן ובקר לרוב, ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה ,וכשבא אורח לעשיר חס העשיר על ממונו ולכן הוא לקח את כבשת הרש לעשות ממנה מאכל לאורח ,וכשדוד שמע כל זאת, יש ָהעֹשֶׂ ה זֹאתְ .ו ֶאת יש ְמאֹד ַו ּי ֶ ֹאמר ֶאל נָ ָתן ַחי ה' ִּכי ֶבן ָמ ֶות ָה ִא ׁ " ַו ִ ּי ַחר ַאף דָּ ִוד ָ ּב ִא ׁ ַה ִּכ ְבשָׂ ה ְי ׁ ַש ֵ ּלם ַא ְר ַ ּב ְע ָּת ִים" )ה-ו( ורק אז אמר לו נתן הנביא שהוא האיש המדובר במשל והוכיח אותו על אשר עשה. ויש להבין מדוע היה צריך להמשיל לו משל ולא אמר לו מיד את התוכחה שנאמר לו בנבואה מאת ה' " ּכֹה ָא ַמר ה' ֱאלֹ ֵקי ִישְׂ ָר ֵאל ָאנ ִֹכי ְמ ׁ ַש ְח ִּת ָ יך ְל ֶמ ֶל ְך ַﬠל ִישְׂ ָר ֵאלַ ...מדּ ו ַּﬠ ָ ּבזִ ָ ית ֶאת דְּ ַבר ה' ַל ֲﬠשׂ וֹ ת ָה ַרע ְ ּב ֵﬠינַ ו". אלא שיש הבדל בין משפט המלך למשפט השופט ,שהרי כאשר נתבונן במשפט דוד המלך על אותו עשיר שלקח את כבשת הרש שהוא בן מות ואת הכבשה ישלם ארבעתים ,נראה שהוא לא כפי דין התורה שהרי קיי"ל שאין מת ומשלם )עי' כתובות כט(. ועוד שאין דין ארבעה וחמישה בגזלן )עי' ב"ק עט(: אלא שהתורה ניתנה בכללות ִודינֶ ַה קבועים ,ואין חילוק בין גוזל עני לגוזל עשיר כי אי אפשר להשגיח על הפרט ,ואע"פ שהשכל מבין שיש הבדל בין גוזל עני לגוזל עשיר ,שהגוזל עני גוזל את נפשו ,התורה לא חילקה בין גוזל עני לעשיר. וכדי לדון דינים אלו העמידה התורה מלך שדן גם לפי הזמן והמקום ויש ביכולתו לשקול גם את נסיבות הענין ולקנוס ולהעניש ולשפוט לפי השעה והענין] ,ובדורות האחרונים שפסקה מלכות מישראל יכולים ראשי העם לקנוס ולהעניש ולגדור פרצות מישראל[. ומשום כך הוצרך נתן הנביא להוכיח את דוד ע"י משל ,כי ע"פ הדין הקבוע לא היה יכול לחייב את דוד ,כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה )שבת נו (.שהרי כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו )שם( ,אך עם כל זה כיון שהיה במעשה זה עול גדול בעיני הבריות ,לגרום לאוריה שייהרג במלחמה בזמן שהוא מסכן את עצמו עבור דוד ויוצא ללחום מלחמותיו ,וכל כתיבת הגט נועדה לצורך המלחמה הזו ,ובשבילו הוא כתב גט זה ,ועתה כשדוד לקח אשתו ממנו למרות שאין בזה חטא ,ועל פי דין הוא נהרג ]שמורד במלכות היה )עי' קידושין מג[(. שאמרו במדרש )ב"ר לא ,ה( שזה היה מדת סדום ,שכל אחד היה נוטל פחות משוה פרוטה ולא היו יכולים לחייבו על פי דין ,ומ"מ על זה נחתם גזר דינם ,והתורה יהם" )בראשית ו ,יג(. אמרה " ִּכי ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶרָ ıח ָמס ִמ ּ ְפנֵ ֶ וכגון מה שאמרו )ב"ב יג(. שני אחין ,אחד עני ואחד עשיר ,שהניח להם אביהם מרח ıובית הבד ,הרי עשיר אומר לעני :קח לך עבדים ,קח לך זיתים ,וגוד ]קנה ממני את חלקך[ או אגוד ]אני אקנה ממך את חלקך[ ,שאין העני יכול לטעון ,שאין לו מעות לטעון אגוד ,ונמצא שבמשפט זוכה העשיר ,כי הדיינים מחויבים לדון ע"פ הדין הקבוע ,ואין מרחמים בדין )כתובות פד.(. אבל הבעל דין מחויב לעשות תמיד ע"פ היושר ,ולא לנצל את שורת הדין לתועלתו ,ועל זה וכיוצא בזה אמרו )ב"מ ל(: לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה. וזהו שאמר שלמה בחכמתו" ,אל תגזול דל כי דל הוא" ,אל תנצל את חולשתו של העני ודלותו ותסובב שהדברים יפעלו לטובתך" ,ואל תדכא עני בשער" ,כי השער הוא מקום המשפט] ,כמו שנאמר ועלתה יבמתו השערה )דברים כה ,ז([ ,שאם תעשה כן הקב"ה בעצמו יריב ריבם ויעניש את העושים כך ,וכפי שהאדם נוהג עם חבריו כך הקב"ה ינהג איתו ,שאם אתה תלך עימו לפי דין ,גם אותך ידונו לפי דין, ומי יצדק לפניו במשפט ,וזהו "וקבעתי את קובעיהם נפש" ,שאם הוא ילך ע"פ הדין הקבוע גם הקדוש ברוך הוא ילך עמו ע"פ הדין הקבוע. לזכות לגלות יך אֶ ת ְ ּגבֻ ְל ָך ַּכאֲ ׁ ֶשר נִ ְׁש ַּבע לַ אֲ ב ֶֹת ָ וְ ִאם י ְַר ִחיב ה' אֱ לֹ ֶק ָ יך וְ נ ַָתן ְל ָך אֶ ת ָּכל ָ הָ אָ ֶרץ אֲ ׁ ֶשר ִ ּד ֶּבר לָ ֵתת לַ אֲ ב ֶֹתיךִּ .כי ִת ְׁשמֹר אֶ ת ָּכל הַ ִּמ ְצוָ ה הַ זֹּאת לַ עֲ ׂש ָת ּה אֲ ׁ ֶשר אָ נ ִֹכי ְמצַ ְּו ָך הַ י ּוֹ ם ְלאַ הֲבָ ה אֶ ת ה' אֱ לֹ ֶק ָ יך וְ לָ לֶ כֶ ת ִ ּב ְד ָרכָ יו ָּכל לש ָע ִרים ַעל הַ ּ ׁ ָש ׁ הַ י ּ ִָמים וְ י ַָס ְפ ּ ָת ְל ָך עוֹ ד ׁ ָש ׁ לש הָ אֵ ּ ֶלה )יט ,ח-ט( (é"ùø) àåáì ãéúòì ùìùå ïòðë õøàáù ùìùå ïãøéä øáòáù ùìù ,òùú éøä .LìL È ã Éåò êÈ ìÀ zÈ ôÀ ñÈ Ç éåÀ יש לדקדק ,מדוע שיצטרכו לעתיד לבוא עוד שלש ערים ,הרי באותם ימים לא יהם ְל ַמ ְז ֵמרוֹ ת לֹא יהיו רוצחים והורגים כדכתיב " ְו ִכ ְּתת ּו ַח ְרבוֹ ָתם ְל ִא ִּתים ַו ֲחנִ יתוֹ ֵת ֶ ִי ּ ָשׂ א גוֹ י ֶאל גּ וֹ י ֶח ֶרב ְולֹא ִי ְל ְמד ּו עוֹ ד ִמ ְל ָח ָמה" )ישעיה ב ,ד( וביותר קשה ,שכאן מבואר שלא זו בלבד שערי המקלט לא יספיקו אלא יצטרכו להוסיף עוד שלש ערים. גם המשך הפסוק " ְולֹא ִי ּ ׁ ָש ֵפ ְך דָּ ם נָ ִקי ְ ּב ֶק ֶרב ַא ְר ְצ ָך ֲא ׁ ֶשר ה' ֱאלֹ ֶק ָ יך נ ֵֹתן ְל ָך נַ ֲח ָלה" )י ( צריך ביאור ,שהרי כאן מבואר שישפך דם נקי – של הנהרג בשגגה – ויצטרך ההורג ללכת לעיר מקלט. ושמעתי – אומר החיד"א בספרו פני דוד -בשם רבי אליהו הכהן זלה"ה ]בעל השבט מוסר[ שפירש ,במשך שנות הגלות המרה והארוכה היו כמה וכמה שהרגו שמﬠת הגלות בטלו ֵ בשגגה ,ואותם הורגים התחייבו לגלות לעיר מקלט ,אך מכיון דין ערי מקלט לא היו אותם רוצחים יכולים לקיים את חיובם. וכפי שחייבי חטאות ושאר קרבנות יביאו את קרבנות חובותיהם בבוא הגואל במהרה בימינו וכפי שכתב רבי ישמעאל בן אלישע על פנקסו 'כשיבנה בית המקדש אקריב חטאת שמנה' )עי' שבת יב (:כך גם חייבי גלות ילכו לערי מקלט לכפרתם. ומכיון שמאז חורבן הבית עברו כבר יותר מאלף שבע מאות שנה ]כך היה מספר שנות הגלות בימיו של החיד"א ,וכיום עברו כבר יותר מ 1948שנה[ ובמהלך אותם שנים היו הרבה הורגים בשגגה שלא באו על תיקונם ,שלא היה להם להיכן לגלות, וכולם צריכים תיקון לחטאיהם ,לכך צריך שיהיו תשע ערי מקלט כדי להכיל את כל חייבי הגלות שהיו במהלך כל הגלות המרה והארוכה. כעול גדול ,הוצרך הנביא להראות לו ע"י משל שעל פי מ"מ כיון שדבר זה נראה ֶ וזה כוונת הכתוב " ִּכי ִת ׁ ְשמֹר ֶאת ָּכל ַה ִּמ ְצ ָוה ַה ּזֹאת ַל ֲﬠשׂ ָת ּה" ,כלומר ,בשעה משפט המלך ,שדן גם לפי הענין והשעה ,יש לדון את מעשיו באופן אחר מכפי שתזכו לקיים את כל המצוה ,כשיבוא הגואל ותשוב העבודה על מכונה ויתאפשר המשפט הקבוע. אז לקיים את כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשהְ " ,ו ָל ֶל ֶכת ִ ּב ְד ָר ָכיו ָּכל ַה ָ ּי ִמים", ומעתה יתבאר עוד מה היה חטאם של ישראל בזה שביקשו להעמיד עליהם מלך ,והרי התורה מלמדת שראוי שיהיה מלך שידון גם לפי הנסיבות ,אלא, שאע"פ שצריך גם את משפט המלך ,מ"מ בדרך כלל ראוי שעם ה' ילכו לפי משפטי התורה ורק באופנים מיוחדים ידונו ע"י המלכות ,ומכיון שבקשתם למלך נבעה מכך שהם רצו לעקור את משפטי התורה לגמרי ולהעמיד הכל על משפט יך לֹא ָה ְלכ ּו ִ ּב ְד ָר ֶכ ָ המלך ,וכפי שאמרו לשמואל " ִה ֵ ּנה ַא ָּתה ָז ַקנְ ָּת ו ָּבנֶ ָ ימה יך ַﬠ ָּתה שִׂ ָ ָ ּלנ ּו ֶמ ֶל ְך ְל ׁ ָש ְפ ֵטנ ּו ְּכ ָכל ַהגּ וֹ ִים" )שמואל א' ח ,ה( ומאסו בזה את משפטי התורה ,על זה יהם" )ז(. א ְת ָך ָמ ָאס ּו ִּכי א ִֹתי ָמ ֲאס ּו ִמ ְּמל ְֹך ֲﬠ ֵל ֶ חרה אף ה' ואמר " ִּכי לֹא ֹ ובזה יש לפרש כוונת הכתוב " ַאל ִּת ְג ָזל דָּ ל ִּכי ַדל הוּא ְו ַאל ְּת ַד ֵּכא ָﬠנִ י ַב ּ ׁ ָש ַﬠרִּ .כי ה' יבם ְו ָק ַבע ֶאת ק ְֹב ֵﬠ ֶ יהם נָ ֶפ ׁש" )משלי כב ,כב-כג( שיש פעמים שעל פי דין אין ָי ִריב ִר ָ אז באותם ימים יצטרכו להוסיף עוד שלש ערי מקלט נוספות כדי להכיל את כל אותם רוצחים בשגגה של כל שנות הגלות. וזה מה שממשיכה התורה ואומרת " ְולֹא ִי ּ ׁ ָש ֵפ ְך דָּ ם נָ ִקי ְ ּב ֶק ֶרב ַא ְר ְצ ָך ֲא ׁ ֶשר ה' ֱאלֹ ֶק ָ יך נ ֵֹתן ְל ָך נַ ֲח ָלה" ,שבאמת הסיבה שיצטרכו לערי מקלט לא תהיה בגלל שיהיו אז רוצחים ,אלא הטעם להעמדת ערי מקלט היא בגלל ש" ְו ָהיָ ה ָﬠ ֶל ָ יך דָּ ִמים" ,כלומר הצורך לערי מקלט הוא בגלל שהיה בעבר עליך דמים ואותם רוצחים התחייבו על כך גלות רק שלא יכלו לגלות עד בא הגואל וכשחוזרים לאר ıיכולים הם לקיים חיובם ולגלות. נמצא שפרשה זו נאמרה לעתיד לבא כשנזכה לשוב לארצנו ולקיים כל חובותינו ובכללם קיום דין גלות לרוצחים בשגגה. אלול משל ונמשל משל לבעל חנות ,אשר הרוויח בכל יום הון רב ,ומדי יום ביומו בעת נעילת החנות היה שולח נער עם כספו אשר הרויח באותו יום ,להפקידו בבנק. ויהי כראות 'גנב העיר' שנער זה עובר ברחובה של עיר בכל יום בשעה קבועה עם צרור הכסף הגדול ,שם עיניו החמדניות על הכסף ,אך לא היה יכול לשדדו מהנער כיון שבאותה שעה שהילך עם הממון בידו ,היה רחוב העיר מלא באנשים ,והיאך יגנבהו לעיני כל הקהל ,אמנם 'גנב העיר' אינו מתייאש, וחישב עד שמצא תחבולות האיך יבא כל הכסף אל ידיו ,וממחשבה למעשה, ברחוב ההוא היה יושב חייט מומחה התופר בגדי שרד לשרים ורוזנים ,באחד הימים נכנס הגנב אל החייט ואמר לו :הנני שלוחו של פלוני מעשירי העיירה, אשר שלחני להזמין בעבורו חליפה ברוב פאר והדר כראוי לעשיר שכמותו, אמר החייט :אכן אצלי הוא המקום הנכון לכך ,אך יואיל כבוד העשיר לבוא הנה שאוכל למדוד את מדת החליפה ,אמר לו ה 'שליח' ,אדוני עסוק עד מאד ואין עתותיו בידו לבוא הנה ,לכך ביקש ממני ,שאחפש ברחוב העיר אדם השווה למידות גופו ועליו נמדוד את החליפה ,וכך יצאו שניהם להמתין ברחובה של עיר לאדם התואם במידותיו לעשיר ... ויהי כאשר עבר נער זה והממון בידיו ,אמר הגנב לחייט מידות נער זה מתאימות למידות אדוני ,קרא החייט לנער ואמר לו ,האם תוכל לגמול עמי חסד ולמדוד חליפה זו ,והנער הסכים ,נכנס לחנותו של החייט ופשט את חליפתו שלו ואף הוריד מידו את אמתחת המעות בכדי למדוד את החליפה החדשה ,באותו רגע תפס הגנב את אמתחת המעות וברח עמה ,הנער שרצה לרדוף אחריו ,נעצר על ידי החייט שתפסו בשתי ידיו בזעקו ,אין אתה יוצא מכאן כשהנך לבוש בחליפה שלי ...וכך עלה בידו של הגנב להוציא ממנו את כל המעות. והנמשל -אומר המגיד מדובנא -שלכך אנו דומים :בחודש אלול יש בידינו 'אמתחת מעות' פי כמה וכמה מאשר אנו משערים ,ובכוחנו לפעול לעצמנו כתיבה וחתימה טובה לשנה הבאה עלינו לטובה ,לשוב ולהתקרב אל השי"ת ,לעלות ולהתעלות ברוחניות ובגשמיות אי לכך בא היצר ,זה 'הגנב הגדול' ,מלביש עלינו' חליפותיו' ,לא רק על גופנו ,כי אם ובעיקר על מוחנו וליבנו ,כל אחד כפי מידותיו ושטויותיו ,וכך מסיח הוא את דעתנו ומאבד אוצר יקר זה מידינו ,עד שכאשר נפקח עינינו לראות את 'הגניבה' יזעק הוא לעברנו ,אין בידך לברוח ,כיון שהנך לבוש בחליפה שלי ...והנה זאת ברור ומוסכם שבאם היה אחד מגיע אל אותו נער וזועק לו ,הזהר והישמר מפני אותו נוכל שכל מאוויו הם לשדוד את מעותיך ,ודאי שהיה הנער משליך את החליפה מעליו ושומר על צרור הכסף כעל בבת עינו ,ולדידן ,זהו קול השופר שתוקעים בחודש אלול לעורר אותנו ולצעוק אלינו בקול גדול ,עורו ישנים משנתכם ,היזהרו והישמרו ממעללי היצר הרע הבוער בכם ורוצה לגנוב מידכם את כל החודש הנעלה הזה ,ואת כל השנה הבאה לטובה התלויה בחודש זה ,השליכו מעליכם את כל הטרדות והתחזקו בעבודת הבורא יתעלה. ישיבת בין הזמנים "מחיל אל חיל" שע"י ביהמ"ד "מאור חיים" כל אלו שעדיין לא העבירו את חלקם בישיבת בין הזמנים, מתבקשים להעבירו בהקדם! ברכת הצלחה לקראת 'זמן אלול' הבעל"ט באים אנו בברכה לבחורי החמד מבני קהילתנו אשר עולים לישיבה קטנה הבה"ח ראובן יוסף ברויער ני"ו, הבה"ח הלל כהן ני"ו, מוטעם בטעמי הפסוק הראשון שבפרשה ,יש רמז לאדם כיצד לנהוג בחייו. ש ְט ִ ֗רים – בטעמי שופר מהופך רביע ,כלומר אדם הרוצה לשפר ׁש ְֹפ ִ ֣טים וְ ֽׁ ֹ מעשיו ולתקן את עצמו ,צריך לקחת לו שופטים ושוטרים שישפיעו עליו וינחוהו בדרך אמת כגשם המרביע את האדמה. ל־ש ָע ֶ ֔ר ָ ְׁ ת ּ ֶֽת ְ ִּ יך – בטעמי קדמא זקף קטן ,שאם האדם יקדים וישים לנגד ן־ל ָ ֙ך ְ ּבכָ עיניו את השופטים שישפטו את מעשיו מדי יום ,אז גם אם הוא בעל קומה זקופה ,זוכה על ידי כך להקטין את עצמו. שר ה' אֱ ל ֶֹ֛ה ָ אֲ ׁ֨ ֶ יך ֹנתֵ ֥ן ְלךָ ֖ – בטעמי דרגא תביר ,שגם אם יש לו שררה ומנוי, ישבור את דרגתו ויתנהג בענוה, ֹנתֵ ֥ן ְלךָ ֖ ִל ְׁשבָ ֶ ֑ט ָ יך – בטעמי מאריך )מרכא( טרחא )טפחא( אתנחתא ,שעל ידי הטירחה הרבה והארוכה שמתייגע האדם במלחמתו ביצר הרע ובתאוותיו ,בזה ששופט את עצמו בכל רגע מחייו ,אז הוא זוכה למנוחה נכונה בעולם הזה בהמשך חייו ,כפי שאמרו חז"ל ביומא' ,כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חוטא'. וְ ׁ ָש ְפ ֥ט ּו אֶ ת־הָ ָע֖ם ִמ ְׁש ּ ַפ ֶ ֽ ט־צ ֶדק – :בטעמי מאריך )מרכא( טרחא )טפחא( מקף סוף פסוק ,שאם יחשוש האדם שכבר זכה בעולם הזה למנוחה ולא יותר לו זכר לעולם הבא ,אזי מובטח לו שבזכות שהקיף וסבב את עצמו במשפטי צדק ולחם ביצרו ,יזכה שיהיה סוף פסוק לכל צרותיו וישב בהשקט ושלוה במנוחת עולמים )מנחת עני(. ממשיכים !!! תורמים לציפוי בית המדרש -ללא חסרון כיס! יעוין ספר "ערבי נחל" )פרשת נצבים דרוש ח'( שכל מי שתורם לבנין בית הכנסת הרי הוא בונה את בית המקדש השלישי ,שכן אמרו חז"ל" :עתיד הקב"ה לקבוע בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל )בגלות( בירושלים" ,ומהם יבנה בית המקדש השלישי! לבחורים היקרים והנפלאים מבני קהילתנו, אשר טרחו ועמלו למען התורה הקדושה והחזיקו בעץ החיים הבה"ח אליהו אלדד ני"ו ,הבה"ח חיים הס הבה"ח יצחק צבי הס ני"ו, הילד איציק קולודצקי ני"ו, ויחד עמם שאר הבחורים ני"ו, אשר עמלו וטרחו לכבודה של תורה בסידור בית המדרש לכבוד שמחת ה"הכנסת ספר תורה" הברכה אחת היא כשם שזכיתם וטרחתם למען כבודה של תורה כן תזכו לכבוד – ואין כבוד אלא תורה – לגדול בתורה וביראת שמים לנחת להוריכם היקרים מעומקא דליבא – קהילת "מאור חיים" הבה"ח שלמה גרדין ני"ו, הבה"ח אברהם קרימלובסקי ני"ו, ישלח לכם הקב''ה הצלחה גדולה בלימוד ועסק התורה ותזכו להתעלות במעלות התורה ויר''ש טהורה מתוך בריות גופא ונהורה מעליא ,לנחת להוריכם היקרים מאחלים מעומקא דליבא קהילת ''מאור חיים'' הרב אהרן וייס שליט " א לע " נ אביו הגדול הגאון ר ' ברוך ב " ר חיים זאב זצ " ל בזכות מצוה גדולה זו יזכה לראות בשפע אורה של תורה מהם ומכל יוצ"ח והצלחה ברוחניות ובגשמיות
© Copyright 2025