‫שנה ז'‬
‫‪‬‬
‫גליון ‪312‬‬
‫‪‬‬
‫פרשת שופטים‬
‫‪‬‬
‫ז' אלול תשע"ו‬
‫אבות פרק א'‬
‫בס"ד‬
‫נכתב לע"נ ר' יצחק ב"ר צבי ז"ל ומרת טובה בת ר' יהושע פישל ע"ה‬
‫ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה‬
‫הוּא יָנוּס אֶ ל אַחַ ת הֶ עָ ִרים הָ אֵ לֶּה וָחָ י )יט‪ ,‬ה(‬
‫ברמזי הקדמונים מובא‪ ,‬כי "אלול" הוא ראשי תיבות‪" :‬אינה לידו‬
‫ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה" )שמות כא‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫דבר זה יש לנו ללמוד מתוכן העבודה של חודש אלול‪.‬‬
‫ישנם שני דינים ברוצח‪ :‬רוצח במזיד ורוצח בשוגג‪ .‬רוצח במזיד הוא זה‬
‫שמאבד חיי אדם בזדון לבו רח"ל‪ .‬הוא מאבד את זכות החיים‪" .‬שופך דם‬
‫האדם באדם דמו יישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם"‪ .‬אם אין‬
‫חשיבות אצלו לחיי האדם‪ ,‬לצלם האלקים שבו‪ ,‬אין לו זכות לחיות‪ .‬כי‬
‫מה לו ולחיים‪ ,‬אם הוא מוכן לאבד אותם בחרון אפו‪.‬‬
‫ישנו גם רוצח בשוגג‪ .‬גם עליו ישנו בעצם חיוב מיתה‪ ,‬ולכן הותר דמו‬
‫לגואל הדם‪ ,‬ולמאן דאמר אחד אף "מצוה ביד גואל הדם להורגו"‪ ,‬ועכ"פ‬
‫ההורג אותו "אין לו דם"‪ .‬כי גם זה שלא נזהר מספיק שלא לאבד חיי‬
‫אדם‪ ,‬הריהו בכלל האנשים שהחיים אינם חשובים בעיניו‪.‬‬
‫אבל כיון שהדבר נעשה אצלו בשוגג‪ ,‬זאת אומרת שבעומק נפשו‬
‫עדיין ישנה הכרת ערך האדם הנברא בצלם והכרת חשיבות ישראל‬
‫הנקראים בנים למקום‪ ,‬אלא שהתעלם מההכרות הפנימיות האלו‪,‬‬
‫ובמהלך החיים שלו נסחף לצורת חיים של חוסר תשומת לב‪ .‬מצב כזה‬
‫גם הוא בכלל רוצח ייחשב‪.‬‬
‫העצה שנתן הקב"ה לאדם זה שלא יאבד את זכות החיים שלו היא‪:‬‬
‫"ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה"‪,‬‬
‫ובמקום זה הוא זוכה בזכות החיים שלו‪" :‬הוא ינוס אל אחת הערים‬
‫האלה וחי"‪.‬‬
‫כל זמן שהוא בעיר המקלט ‪ -‬זכותו לחיות‪ .‬כשהוא יוצא ממנה‪ ,‬אפילו‬
‫לצורך מצוה‪ ,‬ואפילו כל ישראל צריכים לו כיואב בן צרויה ‪ -‬הוא מאבד‬
‫את זכות החיים‪.‬‬
‫זאת אומרת‪ ,‬שבשעה שהוא נשאר במסלול החיים הרגיל שלו‪ ,‬שבו‬
‫חסרה לו חשיבות חיי אדם להיזהר בהם כראוי‪ ,‬ומחמת כך אינה הקב"ה‬
‫לידו מעשה רציחה בשוגג ‪ -‬אין לו זכות של חיים‪ .‬אבל בשעה שהוא‬
‫יוצא ממסלול החיים הרגיל‪ ,‬הוא גולה ממקומו ועובר למקום שבו יוכל‬
‫להכיר מחדש בערך חיי אדם‪ ,‬גדלותו ונצחיותו‪ ,‬ויתאים את עצמו‬
‫לידיעות אלה ולצורת החיים המחויבת מהן‪ ,‬ויסייעוהו לזה הלויים שומרי‬
‫משמרת ה' אשר יורו דרכי חיים ‪ -‬יתכפר לו חטאו ויזכה מחדש בזכות‬
‫החיים‪.‬‬
‫ישנם עוד מקומות שקולטים אדם ונותנים לו זכות חיים כערי מקלט‪.‬‬
‫המזבח‪ ,‬מקום עבודת ה'‪ ,‬קולט כהן שעבודה בידו‪ .‬וישנה סלקא דעתך‬
‫בגמרא‪ ,‬שגם התורה בעידנא דעסיק בה‪ ,‬גם היא "קולטת" את האדם‪ ,‬כיון‬
‫שתורת ה' ועבודתו כראוי‪ ,‬גם הן מוציאות אותו ממהלך החיים הרגיל‬
‫ומכניסות אותו לצורת חיים אמיתית‪ ,‬והן משמשות עבורו כערי מקלט‪.‬‬
‫עומדים אנו שלושים יום לפני יום הדין‪ ,‬שבו צריכים אנו לזכות להיות‬
‫מן הכתובים בספר החיים למענך אלקים חיים‪ ,‬וזו צריכה להיות מציאות‬
‫כל חיינו‪ .‬כדי שיזכנו הקב"ה בחיים אלו‪ ,‬נתן לנו חודש שלם "לקלוט"‬
‫אותנו ולהוציא אותנו ממהלך החיים הרגיל‪ .‬וזהו "אלול" ‪ -‬ואשר לא צדה‬
‫והאלקים אינה לידו ושמתי לך מקום"‪.‬‬
‫עבודה זו של חודש אלול‪ ,‬רמזוה הקדמונים בשתי צורות נוספות‬
‫בראשי התיבות של השם "אלול"‪ :‬א‪ .‬אני לדודי ודודי לי‪ .‬ב‪ .‬איש לרעהו‬
‫ומתנות לאביונים‪.‬‬
‫שתי עבודות אלו קשורות זו בזו‪ .‬ברור לכולם שכדי שנהיה אנחנו‬
‫מסורים לדודנו‪ ,‬יש לפנות את המחשבה ואת הלב מעסקי החול‪,‬‬
‫ולהדביקם בעסק התורה בהיקפה ובעיונה‪ ,‬ובעבודה שבלב זו תפילה‪,‬‬
‫ולימוד מוסר פותח את הלב לעבודות אלו ‪" -‬מכל משמר נצור לבך כי‬
‫ממנו תוצאות חיים" )משלי ד‪ ,‬כג(‪.‬‬
‫חלק מעבודה זו הוא גם עבודת הבין אדם לחבירו‪ .‬ולהבין עד היכן‬
‫הדברים מגיעים נספר מעשה שהיה לאחרונה בישיבה הקדושה‪ ,‬שניגש‬
‫חתן לגאון הצדיק רבי אריה פינקל זצ"ל ימים אחדים לפני חתונתו‪ ,‬ושאל‬
‫אותו על מה כדאי לו להתפלל בשעת החופה‪ .‬בשעה גדולה כזו‪ ,‬שכל חיי‬
‫הבית הנבנה עומדים לפניו‪ ,‬על איזה פרט מהם יתרכז בתפילתו?‬
‫הגאון רבי אריה זצ"ל חשב לרגע ואמר לו‪" :‬יש לך הרבה חברים ב'ועד'‬
‫שלך שעדיין לא זכו להקים את ביתם‪ .‬תתפלל עליהם שיזכו גם הם לכך"‪.‬‬
‫כששאל הבחור‪" :‬אבל מה יהיה אתי‪ ,‬אני הרי מתפלל על עצמי?" אמר‬
‫לו‪" :‬תאר לך שישנו אבא האוהב את בניו אהבה גדולה ומחפש בטובתם‪,‬‬
‫והריהו אוהב עד מאוד את כל מי שדואג להם‪ .‬ואם יהיה אדם שאף‬
‫בשעה שהוא טרוד בשמחה פרטית שלו‪ ,‬גם אז הוא חושב על בניו של‬
‫אותו אדם‪ ,‬בודאי לא יזוז מלחבבו כל ימי חייו"‪.‬‬
‫והוסיף ואמר‪" :‬הקב"ה הוא אבינו הוא מלכנו‪ .‬כלל ישראל כולם בנים‬
‫לה' אלקיהם‪ ,‬והקב"ה מלכנו חפץ מאוד בטובת בניו ]תפילין דקודשא‬
‫בריך הוא כתיב בהו "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"[‪ .‬אם תהיה מאלה‬
‫שגם שמחת החופה הגדולה שלך אינך שוכח את טובתם של הבנים לה'‬
‫ותתפלל עליהם‪ ,‬תזכה לאהבת הקב"ה ביתר שאת וביתר תוקף‪ ,‬ולא יסיר‬
‫ממך אהבתו לעולם‪ ,‬ובודאי גם ידאג לך לכל מה שנדרש לך בכל ימי‬
‫חייך"‪.‬‬
‫הנה לנו‪ ,‬כי עבודת החודש של "אני לדודי ודודי לי" מחייבת את‬
‫העבודה השניה של "איש לרעו ומתנות לאביונים"‪.‬‬
‫כניסה למהלך עבודה זה היא ה"עיר מקלט" שלנו מכל צורות החיים‬
‫הלא נכונות שחיים בהן כל ימות השנה‪ ,‬וכך נוכל להגיע ליום הדין‬
‫ולהיכתב בספר החיים למענך אלקים חיים בספר חיים ברכה ושלום‪,‬‬
‫גזירות טובות ישועות ונחמות‪.‬‬
‫הליכות והלכות‬
‫בעריכת‬
‫הרב שלמה כהן שליט"א‬
‫הרב משה א‪ .‬ברויער‬
‫לע"נ הגאון המופלא רבי ברוך בן הרב חיים זאב זצ"ל‬
‫‪äîåñç ÷åùäî äàéöéä êøãù äàø íùì åàåáá úáù éëøö úåð÷ì ÷åùì êìä ïáåàø :äìàù‬‬
‫‪íéìëàîä ìò êåøãì çøëåî àäé åúàéöéáå ñåðî åì ïéà ÷åùì ñðëðäå ,íéáø úå÷øéå úåøéôá‬‬
‫‪âðåò úåöî äçãúå ÷åùì ñðëé àì úéçùú ìá íåùîã åà óéãò úáù âðåò íà ÷ôúñðå ,íúéçùäìå‬‬
‫‪? [øçà íå÷îá úåð÷ì à"àù éøééàå] .úáù‬‬
‫עונג שבת במקום בל תשחית‬
‫ֵ‬
‫א־ת ְׁש ִ ֤חית אֶ‬
‫ה )דברם כ‪ ,‬יט(‬
‫ת־עצָ ּ ֙‬
‫יר י ִָ֨מים ַר ִּ֜בים‪ֽ ...‬לֹ ַ‬
‫ִּ ֽכי ָתצ֣ וּר אֶ ל ִע ֩‬
‫א'‪ .‬לכאו' אפשר ללמוד תשובה לשאלה זו מדברי הבה"ל‪ .‬דהנה כ' בשו"ע‬
‫סי' רמ"ב ס"א( וז"ל‪" :‬אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז‬
‫עצמו לכבד את השבת"‬
‫וכ' בבה"ל שם בד"ה לכבד וז"ל‪:‬‬
‫ואם יש לו רק מעט מעות ובא שכיר לתבוע עבור פעולתו שגמר לו היום‪,‬‬
‫נראה דצריך ליתנם להפועל כדי לקיים מה שכתוב ביומו תתן שכרו ולא תבוא‬
‫עליו השמש‪ ,‬אף שעל ידי זה לא ישאר לו במה לענג השבת‪ .‬או שיפייסנו‬
‫שיתרצה להמתין עד אחר השבת דחיוב תשלומי שכיר בזמנו הוא מדאורייתא‬
‫וזה הוי רק מדברי קבלה‪ .‬ואפילו להפוסקים דזה גם כן הוי מדאורייתא וכמו‬
‫שכתבנו במשנה ברורה‪ ,‬שם הוי עשה ולא תעשה ולא אתי עשה ודחי לא‬
‫תעשה ועשה ]יבמות כ"א[ וזה לא מקרי כתבעו ואין לו דאינו עובר ב"בל תלין"‪.‬‬
‫וכל דברינו הוא דוקא אם כבר הביא הפעולה לבית בעל הבית וקיבל ממנו‪,‬‬
‫דאי לאו הכי יש לבעל הבית עצה אחרת שלא לקבל ממנו‪ ,‬ואז אינו עובר‪,‬‬
‫אפילו אם אמר לו הפועל בוא וטול החפץ ממני ואיני רוצה לעכבו תחת‬
‫השכירות וכמו שכתוב בשיטה מקובצת בבבא מציעא )דף קיט( בשם הרב רבי‬
‫יהונתן עיין שם‪.‬‬
‫עוד כ' שם דכל זה בגמר לו הפועל העבודה היום יום ו' אבל אם גמר מאתמול‬
‫אין עליו רק איסור דבל תשהה וכמבואר בחושן משפט והוא כשאר בעל חוב‬
‫דעלמא‪] .‬אך בתלמיד חכם יש לעיין עיין יומא פ"ז היכי דמי חילול השם וכו'[ עכ"ד‪.‬‬
‫והנה ממש"כ הבה"ל דלפוסקים דכבוד שבת הוי דאו' מ"מ מחוייב ליתן לפועל‬
‫משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה משמע דאם גבי פועל לא היה מצות עשה‬
‫אלא רק לא תעשה היה מצות עונג שבת דוחה לדין בל תלין משום דעשה‬
‫דוחה לא תעשה‪.‬‬
‫וצ"ע ]וכה"ק בס' מלכים אומניך פ"ג בהערה ט'[ דידוע דברי הגמ' בביצה ח‪ :‬אימר‬
‫דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת א"נ כלאים בציצית‬
‫דבעידנא דקא מעקר לאו קא מקיים לעשה אבל היכא דבעידנא דקא מעקר לא‬
‫מקיים עשה אין עשה דוחה לא תעשה וא"כ הכא נמי לא שייך דינא דעשה‬
‫דוחה לא תעשה דאינו בעידנא דהרי את העשה דעונג שבת מקיים באכילתו‬
‫בשבת ואת הלאו דבל תלין עובר בסוף יום ו' שאז זמנו לשלם ואינו משלם‪.‬‬
‫ושם במלכים אומניך תי' ע"פ דברי הפסקי תוס' )זבחים צ"ז‪ (:‬דאי' בגמ' שם אהא‬
‫דכתיב גבי אכילת הפסח "ועצם לא תשברו" ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם‬
‫שיש בו ואחד עצם שאין בו מוח ומק' הגמ' בעצם שיש בו מוח נימא דאתי‬
‫עשה ולידחי את לא תעשה ]ומת' דאין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש עי"ש[ והק'‬
‫התוס שם )ד"ה ואחד( היכי שייך הכא עשה דוחה לא תעשה הא בעידנא‬
‫דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה ונשאר בצ"ע ובפסקי‬
‫תוס' שם כ' ליישב וז"ל‪" :‬אם אי אפשר לקיים עשה בענין אחר לא בעינן‬
‫בעידנא דמעקר לאו לקיים עשה" ועפי"ז כ' במלכים אומניך הנ"ל דהכא נמי‬
‫כיון דאין לו אלא כסף זה וא"א לו לקיים עונג שבת אלא א"כ יעבור בלאו דבל‬
‫תלין שייך כאן עדל"ת אע"ג דאינו בעידנא‪.‬‬
‫ויש להעיר דעי' טורי אבן )חגיגה דף ב‪ (:‬שכתב דכל פעולה שמחויבת להתלוות אל‬
‫המצוה הרי זה כגוף המצוה וחשיב בעידנא ואייתי ראי' לזה מדברי הפסקי תוס'‬
‫הנ"ל )זבחים דף צז‪ (:‬ומבואר דלא כל היכא דא"א בענין אחר חשיב בעידנא אלא רק‬
‫בפעולה שמחוייבת להתלוות למצוה כגון בשבירת עצם ]וכן כ' סברא זו במאירי ריש‬
‫)או"ח‬
‫יבמות וז"ל‪" :‬דהכשר מצוה הואיל ולא איפשר למצוה בלאו הכי כגוף המצוה היא וקרינן ליה‬
‫בעידנא"[ ולפי"ז בנידון דידן דרק במקרה א"א בענין אחר לא חשיב בעידנא‪.‬‬
‫ועפי"ז יש ליישב ובהקדם חידושי הגר"ח )סטנסיל( שבת כג‪ :‬דבשבת יש שני‬
‫דינים‪ ,‬חדא עונג שבת וגם משום כבוד והם חלוקים בדיניהם‪ ,‬דדין עונג שייך‬
‫רק בשבת עצמה וכמו אכילה ושתיה וכדו'‪ ,‬דהם דינים של עונג‪ .‬משא"כ דין‬
‫הדלקה שהוא משום כבוד שבת עיקר מצותה היא שיהיה דלוק כבר מבעוד‬
‫יום‪ ,‬דזהו ג"כ בכלל כבוד שבת שמתקן צרכיו מבעוד יום‪ .‬עכ"ד הגר"ח זצ"ל‪.‬‬
‫ומעתה י"ל דאף כשקונה בע"ש צרכי העונג חוץ ממה דהוי הכשר מצוה למצות‬
‫העונג דשבת‪ ,‬יש בזה קיום מצוה בפנ"ע של כבוד שבת בזה שמכין צרכי שבת‬
‫ומצוה זו אין קיומה בשבת אלא בע"ש ויכולה לדחות לאו דבל תלין שעובר‬
‫בשקעה"ח דליל שבת דכנ"ל אם מקיים העשה קודם עבירת הלאו חשיב‬
‫בעידנא‪.‬‬
‫ג'‪ .‬עי"ל דברי הבה"ל באופ"א ובהקדם ב' הקדמות‪ :‬הקדמה א' דברי ר"י בתוס'‬
‫)פסחים נ"ט‪ (.‬דדוקא בעשה דוחה לא תעשה דחמיר ]עבירת ל"ת[ בעינן בעידנא‬
‫דמיעקר לאו דלקיים עשה אבל עשה דחמיר דדחי הקל בזה בכל ענין דוחה‬
‫אפילו לא מקיים עשה חמור בעידנא דקא עבר אעשה הקל כדמוכח בהשולח‬
‫גיטין לח‪ .‬ובשילוח הקן חולין דף קמא‪ .‬עי"ש‪ .‬הקדמה ב' מה שהביא בס'‬
‫משברי ים ]עניני עדל"ת[ )סי' י"ח( וכו' בשם הכת"ס בתשו' )או"ח סי קי"ד( דכל היכא‬
‫שקיום העשה הוא בשב ואל תעשה חשיב איסור עשה וכל מקום שזה בקום‬
‫ועשה חשיב מצות עשה‪.‬‬
‫מעתה י"ל דכיון דתשלום שכר שכיר בזמנו הרי זה בקום ועשה אע"ג דאיכא‬
‫לאו דבל תלין מ"מ חשיב כמצות עשה דבזה עשה חמור דוחה עשה קל ואע"ג‬
‫דאינו בעידנא ולפיכך הוצרך הבה"ל דהכא אע"ג דעשה דעונג שבת חשיב חמור‬
‫מעשה דביומו תתן שכרו ]אולי משום דביומו תתן שכרו הוי עשה דממונא וקיל[ מ"מ לא‬
‫דוחה משום דאיכא עשה ול"ת ]וכוונתו דאין עשה דשבת חמור כלפי שכר שכיר דהכא‬
‫איכא שני מצוות ובשבת רק אחד[‪ ,‬ודוחק בל' הבה"ל‪.‬‬
‫ד'‪ .‬מעתה ניהדר לנידון דידן עונג שבת במקום בל תשחית דלכאו' כאן שייך‬
‫לומר עשה דוחה ל"ת דהא אין כאן עשה ול"ת אלא ל"ת גרידא אומנם מאידך‬
‫גיסא אין זה בעידנא וממילא תליא בהנ"ל דאי ס"ל לבה"ל כתי' הראשון דכל‬
‫היכא דא"א בענין אחר חשיב בעידנא ה"נ דא"א בע"א וחשיב בעידנא ואי ס"ל‬
‫כתי' השני הנ"ל דכל היכא דהעשה קדים ללאו נמי חשיב בעידנא ה"נ הרי‬
‫העשה קדים ומהטעם הנ"ל דהקניה לצרכי שבת היא גופא מצוה דכבוד שבת‬
‫ואת הלאו עובר רק ביציאתו מן השוק אבל אי ס"ל כתי' השלישי הנ"ל דבעשה‬
‫חמור הדוחה עשה קל לא בעי בעידנא הכא גבי בל תשחית דהוי לא תעשה‬
‫בזה לא שייך עדל"ת ומשום דאי"ז בעידנא‪.‬‬
‫ה'‪ .‬אומנם כל נידון הנ"ל אי חשיב בעידנא ועדל"ת שייך רק להשי' דעונג שבת‬
‫מצוה מדאו' אבל לפו' דעונג שבת מדברי קבלה לכאו' לא שייך כלל דעשה‬
‫דברי קבלה ידחה בל תשחית דאו'‬
‫אלא דזה תלוי במח' הנוב"י והמנ"ח אי בל תשחית בשאר דברים דאו' או‬
‫דרבנן דז"ל הרמב"ם )הל' מלכים פ"ו ה"י(‪" :‬ולא האילנות בלבד‪ ,‬אלא כל המשבר‬
‫כלים‪ ,‬וקורע בגדים‪ ,‬והורס בנין‪ ,‬וסותם מעין‪ ,‬ומאבד מאכלות דרך השחתה‪,‬‬
‫עובר בלא תשחית‪ ,‬ואינו לוקה אלא מכת מרדות מדבריהם‪ ".‬עכ"ד‪ .‬ועי' נוב"י‬
‫)תנינא יו"ד סי' י'( דס"ל בדברי הרמב"ם דבשאר דברים בל תשחית דרבנן ולפיכך‬
‫לוקה רק מכת מרדות אבל במנ"ח )מצוה תקכ"ט( ס"ל דאיסורו דאו' ורק דאינו‬
‫לוקה משום שלא מפורש בתורה‪ ,‬עי"ש‪.‬‬
‫נמצא דלשי' המנ"ח אי עונג שבת מדברי קבלה ל"ש דינא דעדל"ת אבל לנוב"י‬
‫אף בל תשחית איסורו רק מדרבנן ושייך לדון אי עשה דוחה ל"ת ]ואולי בל‬
‫תשחית חמור דעיקרו דאו' וצ"ע[‬
‫ב'‪ .‬ואולי י"ל באופ"א ע"פ דברי התוס' )פסחים נ"ט‪ (.‬דאי' שם בגמ' דמחוסר ו'‪ .‬עוד יש לדון דאפשר דלא שייך דינא דעל"ת ע"פ מה שהביא מורינו רה"י‬
‫כיפורים שלא הביא כפרתו בערב הפסח ולכן אף לא יכול להקריב קרבן פסח שליט"א בשיעור בשבת פ' עקב דברי הגרש"ש זצ"ל )ריש מס' נדרים( דלא אמרינן‬
‫יביא כפרתו אף אחר התמיד דאתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי עשה עדל"ת היכא דהעשה משום הגברא והל"ת משום החפצא כגון נדר ]או כגון ל"ת‬
‫דהשלמה והקשה ריב"א הא בעידנא דמיעקר עשה דהשלמה לא מיקיים עשה דגזילה דהלאו משום חבירו[‬
‫דאכילת פסח אלא בלילה ותירץ דמיירי שישחטו פסח עליו קודם שיביא מעתה יש להסתפק אי לאו דבל תשחית יסודו משום הגברא שלא יתנהג‬
‫כפרתו דשוחטין וזורקין על טבול ומחוסר כפורים וכשמקריב כפרתו ]לאחר בהשחתה או משום החפצא שלא יושחת ואי נימא כהצד השני לכאו' לא שייך‬
‫הפסח[ מקיים עשה דפסח דהרי אכילת הפסח לא מעכבת ורק ראוי לאכילה סברת עדל"ת‪.‬‬
‫מעכב ונמצא דכשמקריב כפרתו וראוי לאכילת הפסח מקיים עשה דפסח אלא דלכאו' בעצם דברי הגרש"ש לכאו' משמע בבה"ל הנ"ל דפליג עליה שהרי‬
‫וחשיב בעידנא עי"ש ור"י מתרץ באופ"א עי"ש‪.‬‬
‫דן דעשה ידחה לאו דבל תלין אע"פ שבפשוטו בל תלין דמי לגזילה‪ ,‬ויש לפלפל‬
‫והאחרונים הק' על תי' ריב"א דאכתי אין זה בעידנא דהרי עשה דהשלמה עובר וצ"ע‪.‬‬
‫בשמקריב את כפרתו ועשה דפסח נתברר למפרע שקיים בשעת הקרבת הפסח מסקנא דמילתא‪:‬‬
‫ותי' דמוכח בדברי הריב"א דאם העשה קדם ללאו וכשיעבור על הלאו נתברר אע"פ דהראנו פנים לדון דינא דעדל"ת מ"מ כיון דא"א להכריע כן בודאות‬
‫דכבר קיים העשה זה חשיב כבעידנא ורק אם העשה יקוים אחר עבירת הלאו לפיכך נראה דשב ואל תעשה ויקבל שכר על הפרישה ממצות עונג שבת משום‬
‫בזה לא אתי עשה ודחי ל"ת ]והסברא בזה דטעמא דבעי בעידנא דשמא יעבור על הלאו עבירה דבל תשחית זולת אי נימא דכל שעושה לצורך מצוה אין זה בגדר‬
‫ולבסוף לא יקיים את העשה משא"כ אם נתקיים העשה למפרע[‬
‫השחתה ולמעשה צ"ע וברור בכ"ז‪ .‬‬
‫לע"נ האשה החשובה מרת מלכה בת ר' יעקב אריה הלוי ע"ה‬
‫כאן גזל וא"א לחייב את הגזלן על מעשיו‪ ,‬אך לפי היושר לא ראוי לנהוג כך‪ ,‬וכפי‬
‫המלכות והמשפט‬
‫ִּכי ָתבֹא אֶ ל הָ אָ ֶרץ אֲ ׁ ֶשר ה' אֱ לֹ ֶק ָ‬
‫יך נ ֵֹתן‬
‫ימה ָעלַ י ֶמלֶ ְך ְּככָ ל הַ גּוֹ יִם אֲ ׁ ֶשר‬
‫ָש ְב ּ ָתה ָּב ּה וְ אָ ַמ ְר ּ ָת אָ ִׂש ָ‬
‫לָ ְך וִ ִיר ְׁש ּ ָת ּה וְ י ׁ ַ‬
‫ְס ִביב ָֹתי )יז‪ ,‬יד(‬
‫ענין העמדת המלך צריך ביאור‪ ,‬שכאן נראה שהוא מצות עשה של "שׂ וֹ ם‬
‫יך ֶמ ֶל ְך ֲא ׁ ֶשר ִי ְב ַחר ה' ֱאלֹ ֶק ָ‬
‫ָּתשִׂ ים ָﬠ ֶל ָ‬
‫יך ּבוֹ " )טו( וא"כ קשה מדוע שמואל האשים‬
‫את עם ישראל על ששאלו להם מלך‬
‫)עי' שמואל א'‬
‫ח(‪ .‬עוד יש לבאר מדוע צריך‬
‫להעמיד מלך "ככל הגויים"‪.‬‬
‫כדי להבין את הענין – אומר רבי יעקב לורברבוים בספרו נחלת יעקב – יש‬
‫לבאר מה התועלת בהעמדת מלך יותר מהנהגת השופטים והסנהדרין שהנהיגו את‬
‫ישראל עד תקופת המלכים‪.‬‬
‫הלא ה' לחם את מלחמותיהם מאז ומקדם כאשר היה בימי השופטים‪ ,‬והיה‬
‫להם סנהדרין ששופטים ומעמידים את עניני הדת והמשפט על תילם‪ ,‬ומה שונה‬
‫הנהגת המלכות מהנהגת המשפט של השופטים‪.‬‬
‫אלא שיש הבדל גדול בין משפטי המלכות למשפטי הדיינים‪ ,‬וכפי שרואים‬
‫זאת בדברי נתן הנביא כשבא לדוד להוכיח אותו על שלקח את בת שבע אשת‬
‫אוריה לאשה‪,‬‬
‫)עי' שמואל ב' י"ב(‬
‫שהקדים ואמר לדוד משל קודם שהוכיח אותו‪,‬‬
‫לשני אנשים שהיו בעיר אחת‪ ,‬אחד עשיר ואחד עני‪ ,‬ולעשיר היה צאן ובקר לרוב‪,‬‬
‫ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה‪ ,‬וכשבא אורח לעשיר חס העשיר על ממונו‬
‫ולכן הוא לקח את כבשת הרש לעשות ממנה מאכל לאורח‪ ,‬וכשדוד שמע כל זאת‪,‬‬
‫יש ָהעֹשֶׂ ה זֹאת‪ְ .‬ו ֶאת‬
‫יש ְמאֹד ַו ּי ֶ‬
‫ֹאמר ֶאל נָ ָתן ַחי ה' ִּכי ֶבן ָמ ֶות ָה ִא ׁ‬
‫" ַו ִ ּי ַחר ַאף דָּ ִוד ָ ּב ִא ׁ‬
‫ַה ִּכ ְבשָׂ ה ְי ׁ ַש ֵ ּלם ַא ְר ַ ּב ְע ָּת ִים"‬
‫)ה‪-‬ו(‬
‫ורק אז אמר לו נתן הנביא שהוא האיש המדובר‬
‫במשל והוכיח אותו על אשר עשה‪.‬‬
‫ויש להבין מדוע היה צריך להמשיל לו משל ולא אמר לו מיד את התוכחה‬
‫שנאמר לו בנבואה מאת ה' " ּכֹה ָא ַמר ה' ֱאלֹ ֵקי ִישְׂ ָר ֵאל ָאנ ִֹכי ְמ ׁ ַש ְח ִּת ָ‬
‫יך ְל ֶמ ֶל ְך ַﬠל‬
‫ִישְׂ ָר ֵאל‪ַ ...‬מדּ ו ַּﬠ ָ ּבזִ ָ‬
‫ית ֶאת דְּ ַבר ה' ַל ֲﬠשׂ וֹ ת ָה ַרע ְ ּב ֵﬠינַ ו"‪.‬‬
‫אלא שיש הבדל בין משפט המלך למשפט השופט‪ ,‬שהרי כאשר נתבונן‬
‫במשפט דוד המלך על אותו עשיר שלקח את כבשת הרש שהוא בן מות ואת‬
‫הכבשה ישלם ארבעתים‪ ,‬נראה שהוא לא כפי דין התורה שהרי קיי"ל שאין מת‬
‫ומשלם‬
‫)עי' כתובות כט‪(.‬‬
‫ועוד שאין דין ארבעה וחמישה בגזלן‬
‫)עי' ב"ק עט‪(:‬‬
‫אלא‬
‫שהתורה ניתנה בכללות ִודינֶ ַה קבועים‪ ,‬ואין חילוק בין גוזל עני לגוזל עשיר כי אי‬
‫אפשר להשגיח על הפרט‪ ,‬ואע"פ שהשכל מבין שיש הבדל בין גוזל עני לגוזל‬
‫עשיר‪ ,‬שהגוזל עני גוזל את נפשו‪ ,‬התורה לא חילקה בין גוזל עני לעשיר‪.‬‬
‫וכדי לדון דינים אלו העמידה התורה מלך שדן גם לפי הזמן והמקום ויש‬
‫ביכולתו לשקול גם את נסיבות הענין ולקנוס ולהעניש ולשפוט לפי השעה‬
‫והענין‪] ,‬ובדורות האחרונים שפסקה מלכות מישראל יכולים ראשי העם לקנוס‬
‫ולהעניש ולגדור פרצות מישראל[‪.‬‬
‫ומשום כך הוצרך נתן הנביא להוכיח את דוד ע"י משל‪ ,‬כי ע"פ הדין הקבוע‬
‫לא היה יכול לחייב את דוד‪ ,‬כי כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה )שבת נו‪ (.‬שהרי‬
‫כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו )שם(‪ ,‬אך עם כל זה כיון‬
‫שהיה במעשה זה עול גדול בעיני הבריות‪ ,‬לגרום לאוריה שייהרג במלחמה בזמן‬
‫שהוא מסכן את עצמו עבור דוד ויוצא ללחום מלחמותיו‪ ,‬וכל כתיבת הגט נועדה‬
‫לצורך המלחמה הזו‪ ,‬ובשבילו הוא כתב גט זה‪ ,‬ועתה כשדוד לקח אשתו ממנו‬
‫למרות שאין בזה חטא‪ ,‬ועל פי דין הוא נהרג ]שמורד במלכות היה )עי' קידושין מג‪[(.‬‬
‫שאמרו במדרש‬
‫)ב"ר לא‪ ,‬ה(‬
‫שזה היה מדת סדום‪ ,‬שכל אחד היה נוטל פחות משוה‬
‫פרוטה ולא היו יכולים לחייבו על פי דין‪ ,‬ומ"מ על זה נחתם גזר דינם‪ ,‬והתורה‬
‫יהם" )בראשית ו‪ ,‬יג(‪.‬‬
‫אמרה " ִּכי ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶר‪ָ ı‬ח ָמס ִמ ּ ְפנֵ ֶ‬
‫וכגון מה שאמרו‬
‫)ב"ב יג‪(.‬‬
‫שני אחין‪ ,‬אחד עני ואחד עשיר‪ ,‬שהניח להם אביהם‬
‫מרח‪ ı‬ובית הבד‪ ,‬הרי עשיר אומר לעני‪ :‬קח לך עבדים‪ ,‬קח לך זיתים‪ ,‬וגוד ]קנה‬
‫ממני את חלקך[ או אגוד ]אני אקנה ממך את חלקך[‪ ,‬שאין העני יכול לטעון‪ ,‬שאין‬
‫לו מעות לטעון אגוד‪ ,‬ונמצא שבמשפט זוכה העשיר‪ ,‬כי הדיינים מחויבים לדון ע"פ‬
‫הדין הקבוע‪ ,‬ואין מרחמים בדין )כתובות פד‪.(.‬‬
‫אבל הבעל דין מחויב לעשות תמיד ע"פ היושר‪ ,‬ולא לנצל את שורת הדין‬
‫לתועלתו‪ ,‬ועל זה וכיוצא בזה אמרו‬
‫)ב"מ ל‪(:‬‬
‫לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו‬
‫דבריהם על דין תורה‪.‬‬
‫וזהו שאמר שלמה בחכמתו‪" ,‬אל תגזול דל כי דל הוא"‪ ,‬אל תנצל את חולשתו‬
‫של העני ודלותו ותסובב שהדברים יפעלו לטובתך‪" ,‬ואל תדכא עני בשער"‪ ,‬כי‬
‫השער הוא מקום המשפט‪] ,‬כמו שנאמר ועלתה יבמתו השערה )דברים כה‪ ,‬ז([‪ ,‬שאם‬
‫תעשה כן הקב"ה בעצמו יריב ריבם ויעניש את העושים כך‪ ,‬וכפי שהאדם נוהג עם‬
‫חבריו כך הקב"ה ינהג איתו‪ ,‬שאם אתה תלך עימו לפי דין‪ ,‬גם אותך ידונו לפי דין‪,‬‬
‫ומי יצדק לפניו במשפט‪ ,‬וזהו "וקבעתי את קובעיהם נפש"‪ ,‬שאם הוא ילך ע"פ הדין‬
‫הקבוע גם הקדוש ברוך הוא ילך עמו ע"פ הדין הקבוע‪.‬‬
‫לזכות לגלות‬
‫יך אֶ ת ְ ּגבֻ ְל ָך ַּכאֲ ׁ ֶשר נִ ְׁש ַּבע לַ אֲ ב ֶֹת ָ‬
‫וְ ִאם י ְַר ִחיב ה' אֱ לֹ ֶק ָ‬
‫יך וְ נ ַָתן ְל ָך אֶ ת ָּכל‬
‫ָ‬
‫הָ אָ ֶרץ אֲ ׁ ֶשר ִ ּד ֶּבר לָ ֵתת לַ אֲ ב ֶֹתיך‪ִּ .‬כי ִת ְׁשמֹר אֶ ת ָּכל הַ ִּמ ְצוָ ה הַ זֹּאת‬
‫לַ עֲ ׂש ָת ּה אֲ ׁ ֶשר אָ נ ִֹכי ְמצַ ְּו ָך הַ י ּוֹ ם ְלאַ הֲבָ ה אֶ ת ה' אֱ לֹ ֶק ָ‬
‫יך וְ לָ לֶ כֶ ת ִ ּב ְד ָרכָ יו ָּכל‬
‫לש ָע ִרים ַעל הַ ּ ׁ ָש ׁ‬
‫הַ י ּ ִָמים וְ י ַָס ְפ ּ ָת ְל ָך עוֹ ד ׁ ָש ׁ‬
‫לש הָ אֵ ּ ֶלה )יט‪ ,‬ח‪-‬ט(‬
‫‪(é"ùø) àåáì ãéúòì ùìùå ïòðë õøàáù ùìùå ïãøéä øáòáù ùìù ,òùú éøä .LìL‬‬
‫‪È ã Éåò êÈ ìÀ zÈ ôÀ ñÈ‬‬
‫‪Ç éåÀ‬‬
‫יש לדקדק‪ ,‬מדוע שיצטרכו לעתיד לבוא עוד שלש ערים‪ ,‬הרי באותם ימים לא‬
‫יהם ְל ַמ ְז ֵמרוֹ ת לֹא‬
‫יהיו רוצחים והורגים כדכתיב " ְו ִכ ְּתת ּו ַח ְרבוֹ ָתם ְל ִא ִּתים ַו ֲחנִ יתוֹ ֵת ֶ‬
‫ִי ּ ָשׂ א גוֹ י ֶאל גּ וֹ י ֶח ֶרב ְולֹא ִי ְל ְמד ּו עוֹ ד ִמ ְל ָח ָמה" )ישעיה ב‪ ,‬ד( וביותר קשה‪ ,‬שכאן מבואר‬
‫שלא זו בלבד שערי המקלט לא יספיקו אלא יצטרכו להוסיף עוד שלש ערים‪.‬‬
‫גם המשך הפסוק " ְולֹא ִי ּ ׁ ָש ֵפ ְך דָּ ם נָ ִקי ְ ּב ֶק ֶרב ַא ְר ְצ ָך ֲא ׁ ֶשר ה' ֱאלֹ ֶק ָ‬
‫יך נ ֵֹתן ְל ָך נַ ֲח ָלה"‬
‫)י (‬
‫צריך ביאור‪ ,‬שהרי כאן מבואר שישפך דם נקי – של הנהרג בשגגה – ויצטרך‬
‫ההורג ללכת לעיר מקלט‪.‬‬
‫ושמעתי – אומר החיד"א בספרו פני דוד ‪ -‬בשם רבי אליהו הכהן זלה"ה ]בעל‬
‫השבט מוסר[ שפירש‪ ,‬במשך שנות הגלות המרה והארוכה היו כמה וכמה שהרגו‬
‫שמﬠת הגלות בטלו‬
‫ֵ‬
‫בשגגה‪ ,‬ואותם הורגים התחייבו לגלות לעיר מקלט‪ ,‬אך מכיון‬
‫דין ערי מקלט לא היו אותם רוצחים יכולים לקיים את חיובם‪.‬‬
‫וכפי שחייבי חטאות ושאר קרבנות יביאו את קרבנות חובותיהם בבוא הגואל‬
‫במהרה בימינו וכפי שכתב רבי ישמעאל בן אלישע על פנקסו 'כשיבנה בית המקדש‬
‫אקריב חטאת שמנה' )עי' שבת יב‪ (:‬כך גם חייבי גלות ילכו לערי מקלט לכפרתם‪.‬‬
‫ומכיון שמאז חורבן הבית עברו כבר יותר מאלף שבע מאות שנה ]כך היה מספר‬
‫שנות הגלות בימיו של החיד"א‪ ,‬וכיום עברו כבר יותר מ‪ 1948‬שנה[ ובמהלך אותם‬
‫שנים היו הרבה הורגים בשגגה שלא באו על תיקונם‪ ,‬שלא היה להם להיכן לגלות‪,‬‬
‫וכולם צריכים תיקון לחטאיהם‪ ,‬לכך צריך שיהיו תשע ערי מקלט כדי להכיל את כל‬
‫חייבי הגלות שהיו במהלך כל הגלות המרה והארוכה‪.‬‬
‫כעול גדול‪ ,‬הוצרך הנביא להראות לו ע"י משל שעל פי‬
‫מ"מ כיון שדבר זה נראה ֶ‬
‫וזה כוונת הכתוב " ִּכי ִת ׁ ְשמֹר ֶאת ָּכל ַה ִּמ ְצ ָוה ַה ּזֹאת ַל ֲﬠשׂ ָת ּה"‪ ,‬כלומר‪ ,‬בשעה‬
‫משפט המלך‪ ,‬שדן גם לפי הענין והשעה‪ ,‬יש לדון את מעשיו באופן אחר מכפי‬
‫שתזכו לקיים את כל המצוה‪ ,‬כשיבוא הגואל ותשוב העבודה על מכונה ויתאפשר‬
‫המשפט הקבוע‪.‬‬
‫אז לקיים את כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה‪ְ " ,‬ו ָל ֶל ֶכת ִ ּב ְד ָר ָכיו ָּכל ַה ָ ּי ִמים"‪,‬‬
‫ומעתה יתבאר עוד מה היה חטאם של ישראל בזה שביקשו להעמיד עליהם‬
‫מלך‪ ,‬והרי התורה מלמדת שראוי שיהיה מלך שידון גם לפי הנסיבות‪ ,‬אלא‪,‬‬
‫שאע"פ שצריך גם את משפט המלך‪ ,‬מ"מ בדרך כלל ראוי שעם ה' ילכו לפי‬
‫משפטי התורה ורק באופנים מיוחדים ידונו ע"י המלכות‪ ,‬ומכיון שבקשתם למלך‬
‫נבעה מכך שהם רצו לעקור את משפטי התורה לגמרי ולהעמיד הכל על משפט‬
‫יך לֹא ָה ְלכ ּו ִ ּב ְד ָר ֶכ ָ‬
‫המלך‪ ,‬וכפי שאמרו לשמואל " ִה ֵ ּנה ַא ָּתה ָז ַקנְ ָּת ו ָּבנֶ ָ‬
‫ימה‬
‫יך ַﬠ ָּתה שִׂ ָ‬
‫ָ ּלנ ּו ֶמ ֶל ְך ְל ׁ ָש ְפ ֵטנ ּו ְּכ ָכל ַהגּ וֹ ִים" )שמואל א' ח‪ ,‬ה( ומאסו בזה את משפטי התורה‪ ,‬על זה‬
‫יהם" )ז(‪.‬‬
‫א ְת ָך ָמ ָאס ּו ִּכי א ִֹתי ָמ ֲאס ּו ִמ ְּמל ְֹך ֲﬠ ֵל ֶ‬
‫חרה אף ה' ואמר " ִּכי לֹא ֹ‬
‫ובזה יש לפרש כוונת הכתוב " ַאל ִּת ְג ָזל דָּ ל ִּכי ַדל הוּא ְו ַאל ְּת ַד ֵּכא ָﬠנִ י ַב ּ ׁ ָש ַﬠר‪ִּ .‬כי ה'‬
‫יבם ְו ָק ַבע ֶאת ק ְֹב ֵﬠ ֶ‬
‫יהם נָ ֶפ ׁש" )משלי כב‪ ,‬כב‪-‬כג( שיש פעמים שעל פי דין אין‬
‫ָי ִריב ִר ָ‬
‫אז באותם ימים יצטרכו להוסיף עוד שלש ערי מקלט נוספות כדי להכיל את כל‬
‫אותם רוצחים בשגגה של כל שנות הגלות‪.‬‬
‫וזה מה שממשיכה התורה ואומרת " ְולֹא ִי ּ ׁ ָש ֵפ ְך דָּ ם נָ ִקי ְ ּב ֶק ֶרב ַא ְר ְצ ָך ֲא ׁ ֶשר ה'‬
‫ֱאלֹ ֶק ָ‬
‫יך נ ֵֹתן ְל ָך נַ ֲח ָלה"‪ ,‬שבאמת הסיבה שיצטרכו לערי מקלט לא תהיה בגלל שיהיו‬
‫אז רוצחים‪ ,‬אלא הטעם להעמדת ערי מקלט היא בגלל ש" ְו ָהיָ ה ָﬠ ֶל ָ‬
‫יך דָּ ִמים"‪ ,‬כלומר‬
‫הצורך לערי מקלט הוא בגלל שהיה בעבר עליך דמים ואותם רוצחים התחייבו על‬
‫כך גלות רק שלא יכלו לגלות עד בא הגואל וכשחוזרים לאר‪ ı‬יכולים הם לקיים‬
‫חיובם ולגלות‪.‬‬
‫נמצא שפרשה זו נאמרה לעתיד לבא כשנזכה לשוב לארצנו ולקיים כל חובותינו‬
‫ובכללם קיום דין גלות לרוצחים בשגגה‪.‬‬
‫אלול‬
‫משל‬
‫ונמשל‬
‫משל לבעל חנות‪ ,‬אשר הרוויח בכל‬
‫יום הון רב‪ ,‬ומדי יום ביומו בעת נעילת‬
‫החנות היה שולח נער עם כספו אשר‬
‫הרויח באותו יום‪ ,‬להפקידו בבנק‪.‬‬
‫ויהי כראות 'גנב העיר' שנער זה עובר ברחובה של עיר בכל יום בשעה‬
‫קבועה עם צרור הכסף הגדול‪ ,‬שם עיניו החמדניות על הכסף‪ ,‬אך לא היה יכול‬
‫לשדדו מהנער כיון שבאותה שעה שהילך עם הממון בידו‪ ,‬היה רחוב העיר‬
‫מלא באנשים‪ ,‬והיאך יגנבהו לעיני כל הקהל‪ ,‬אמנם 'גנב העיר' אינו מתייאש‪,‬‬
‫וחישב עד שמצא תחבולות האיך יבא כל הכסף אל ידיו‪ ,‬וממחשבה למעשה‪,‬‬
‫ברחוב ההוא היה יושב חייט מומחה התופר בגדי שרד לשרים ורוזנים‪ ,‬באחד‬
‫הימים נכנס הגנב אל החייט ואמר לו‪ :‬הנני שלוחו של פלוני מעשירי העיירה‪,‬‬
‫אשר שלחני להזמין בעבורו חליפה ברוב פאר והדר כראוי לעשיר שכמותו‪,‬‬
‫אמר החייט‪ :‬אכן אצלי הוא המקום הנכון לכך‪ ,‬אך יואיל כבוד העשיר לבוא‬
‫הנה שאוכל למדוד את מדת החליפה‪ ,‬אמר לו ה 'שליח'‪ ,‬אדוני עסוק עד מאד‬
‫ואין עתותיו בידו לבוא הנה‪ ,‬לכך ביקש ממני‪ ,‬שאחפש ברחוב העיר אדם‬
‫השווה למידות גופו ועליו נמדוד את החליפה‪ ,‬וכך יצאו שניהם להמתין‬
‫ברחובה של עיר לאדם התואם במידותיו לעשיר‪ ...‬‬
‫ויהי כאשר עבר נער זה והממון בידיו‪ ,‬אמר הגנב לחייט מידות נער זה‬
‫מתאימות למידות אדוני‪ ,‬קרא החייט לנער ואמר לו‪ ,‬האם תוכל לגמול עמי‬
‫חסד ולמדוד חליפה זו‪ ,‬והנער הסכים‪ ,‬נכנס לחנותו של החייט ופשט את‬
‫חליפתו שלו ואף הוריד מידו את אמתחת המעות בכדי למדוד את החליפה‬
‫החדשה‪ ,‬באותו רגע תפס הגנב את אמתחת המעות וברח עמה‪ ,‬הנער שרצה‬
‫לרדוף אחריו‪ ,‬נעצר על ידי החייט שתפסו בשתי ידיו בזעקו‪ ,‬אין אתה יוצא‬
‫מכאן כשהנך לבוש בחליפה שלי‪ ...‬וכך עלה בידו של הגנב להוציא ממנו את‬
‫כל המעות‪.‬‬
‫והנמשל ‪ -‬אומר המגיד מדובנא ‪ -‬שלכך אנו דומים‪ :‬בחודש אלול יש‬
‫בידינו 'אמתחת מעות' פי כמה וכמה מאשר אנו משערים‪ ,‬ובכוחנו לפעול‬
‫לעצמנו כתיבה וחתימה טובה לשנה הבאה עלינו לטובה‪ ,‬לשוב ולהתקרב אל‬
‫השי"ת‪ ,‬לעלות ולהתעלות ברוחניות ובגשמיות אי לכך בא היצר‪ ,‬זה 'הגנב‬
‫הגדול'‪ ,‬מלביש עלינו' חליפותיו'‪ ,‬לא רק על גופנו‪ ,‬כי אם ובעיקר על מוחנו‬
‫וליבנו‪ ,‬כל אחד כפי מידותיו ושטויותיו‪ ,‬וכך מסיח הוא את דעתנו ומאבד‬
‫אוצר יקר זה מידינו‪ ,‬עד שכאשר נפקח עינינו לראות את 'הגניבה' יזעק הוא‬
‫לעברנו‪ ,‬אין בידך לברוח‪ ,‬כיון שהנך לבוש בחליפה שלי‪ ...‬והנה זאת ברור‬
‫ומוסכם שבאם היה אחד מגיע אל אותו נער וזועק לו‪ ,‬הזהר והישמר מפני‬
‫אותו נוכל שכל מאוויו הם לשדוד את מעותיך‪ ,‬ודאי שהיה הנער משליך את‬
‫החליפה מעליו ושומר על צרור הכסף כעל בבת עינו‪ ,‬ולדידן‪ ,‬זהו קול השופר‬
‫שתוקעים בחודש אלול לעורר אותנו ולצעוק אלינו בקול גדול‪ ,‬עורו ישנים‬
‫משנתכם‪ ,‬היזהרו והישמרו ממעללי היצר הרע הבוער בכם ורוצה לגנוב‬
‫מידכם את כל החודש הנעלה הזה‪ ,‬ואת כל השנה הבאה לטובה התלויה‬
‫בחודש זה‪ ,‬השליכו מעליכם את כל הטרדות והתחזקו בעבודת הבורא‬
‫יתעלה‪.‬‬
‫ישיבת בין הזמנים "מחיל אל חיל"‬
‫שע"י ביהמ"ד "מאור חיים"‬
‫כל אלו שעדיין לא העבירו את חלקם בישיבת בין הזמנים‪,‬‬
‫מתבקשים להעבירו בהקדם!‬
‫ברכת הצלחה‬
‫לקראת 'זמן אלול' הבעל"ט באים אנו בברכה‬
‫לבחורי החמד מבני קהילתנו אשר עולים לישיבה קטנה‬
‫הבה"ח ראובן יוסף ברויער ני"ו‪,‬‬
‫הבה"ח הלל כהן ני"ו‪,‬‬
‫מוטעם‬
‫בטעמי הפסוק הראשון שבפרשה‪ ,‬יש‬
‫רמז לאדם כיצד לנהוג בחייו‪.‬‬
‫ש ְט ִ ֗רים – בטעמי שופר מהופך רביע‪ ,‬כלומר אדם הרוצה לשפר‬
‫ׁש ְֹפ ִ ֣טים וְ ֽׁ ֹ‬
‫מעשיו ולתקן את עצמו‪ ,‬צריך לקחת לו שופטים ושוטרים שישפיעו עליו וינחוהו‬
‫בדרך אמת כגשם המרביע את האדמה‪.‬‬
‫ל־ש ָע ֶ ֔ר ָ‬
‫ְׁ‬
‫ת ּ ֶֽת ְ‬
‫ִּ‬
‫יך – בטעמי קדמא זקף קטן‪ ,‬שאם האדם יקדים וישים לנגד‬
‫ן־ל ָ ֙ך ְ ּבכָ‬
‫עיניו את השופטים שישפטו את מעשיו מדי יום‪ ,‬אז גם אם הוא בעל קומה‬
‫זקופה‪ ,‬זוכה על ידי כך להקטין את עצמו‪.‬‬
‫שר ה' אֱ ל ֶֹ֛ה ָ‬
‫אֲ ׁ֨ ֶ‬
‫יך ֹנתֵ ֥ן ְלךָ ֖ – בטעמי דרגא תביר‪ ,‬שגם אם יש לו שררה ומנוי‪,‬‬
‫ישבור את דרגתו ויתנהג בענוה‪,‬‬
‫ֹנתֵ ֥ן ְלךָ ֖ ִל ְׁשבָ ֶ ֑ט ָ‬
‫יך – בטעמי מאריך )מרכא( טרחא )טפחא( אתנחתא‪ ,‬שעל ידי‬
‫הטירחה הרבה והארוכה שמתייגע האדם במלחמתו ביצר הרע ובתאוותיו‪ ,‬בזה‬
‫ששופט את עצמו בכל רגע מחייו‪ ,‬אז הוא זוכה למנוחה נכונה בעולם הזה‬
‫בהמשך חייו‪ ,‬כפי שאמרו חז"ל ביומא‪' ,‬כיון שיצאו רוב שנותיו של אדם ולא‬
‫חטא שוב אינו חוטא'‪.‬‬
‫וְ ׁ ָש ְפ ֥ט ּו אֶ ת־הָ ָע֖ם ִמ ְׁש ּ ַפ ֶ ֽ‬
‫ט־צ ֶדק‪ – :‬בטעמי מאריך )מרכא( טרחא )טפחא( מקף‬
‫סוף פסוק‪ ,‬שאם יחשוש האדם שכבר זכה בעולם הזה למנוחה ולא יותר לו זכר‬
‫לעולם הבא‪ ,‬אזי מובטח לו שבזכות שהקיף וסבב את עצמו במשפטי צדק ולחם‬
‫ביצרו‪ ,‬יזכה שיהיה סוף פסוק לכל צרותיו וישב בהשקט ושלוה במנוחת עולמים‬
‫)מנחת עני(‪.‬‬
‫ממשיכים !!!‬
‫תורמים לציפוי בית המדרש ‪ -‬ללא חסרון כיס!‬
‫יעוין ספר "ערבי נחל" )פרשת נצבים דרוש ח'( שכל מי שתורם לבנין‬
‫בית הכנסת הרי הוא בונה את בית המקדש השלישי‪ ,‬שכן אמרו‬
‫חז"ל‪" :‬עתיד הקב"ה לקבוע בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל‬
‫)בגלות( בירושלים"‪ ,‬ומהם יבנה בית המקדש השלישי!‬
‫לבחורים היקרים והנפלאים מבני קהילתנו‪,‬‬
‫אשר טרחו ועמלו למען התורה הקדושה‬
‫והחזיקו בעץ החיים‬
‫הבה"ח אליהו אלדד ני"ו‪ ,‬הבה"ח חיים הס‬
‫הבה"ח יצחק צבי הס ני"ו‪,‬‬
‫הילד איציק קולודצקי ני"ו‪,‬‬
‫ויחד עמם שאר הבחורים‬
‫ני"ו‪,‬‬
‫אשר עמלו וטרחו לכבודה של תורה בסידור בית‬
‫המדרש לכבוד שמחת ה"הכנסת ספר תורה"‬
‫הברכה אחת היא‬
‫כשם שזכיתם וטרחתם למען כבודה של תורה כן תזכו‬
‫לכבוד – ואין כבוד אלא תורה – לגדול בתורה וביראת‬
‫שמים לנחת להוריכם היקרים‬
‫‪‬‬
‫מעומקא דליבא – קהילת "מאור חיים"‬
‫הבה"ח שלמה גרדין ני"ו‪,‬‬
‫הבה"ח אברהם קרימלובסקי ני"ו‪,‬‬
‫ישלח לכם הקב''ה הצלחה גדולה בלימוד ועסק התורה‬
‫ותזכו להתעלות במעלות התורה ויר''ש טהורה‬
‫מתוך בריות גופא ונהורה מעליא‪ ,‬לנחת להוריכם היקרים‬
‫מאחלים מעומקא דליבא‬
‫קהילת ''מאור חיים''‬
‫הרב‬
‫אהרן וייס‬
‫שליט " א‬
‫לע " נ אביו הגדול‬
‫הגאון ר ' ברוך ב " ר חיים זאב זצ " ל‬
‫בזכות מצוה גדולה זו יזכה לראות בשפע אורה של‬
‫תורה מהם ומכל יוצ"ח והצלחה ברוחניות ובגשמיות‬