‫במ‪ ‰‬ללומ„י ‪˙‰‬ור‪ - ‰‬מו„יעין עילי˙‬ ‫השחתה בספק‬ ‫עץ מאכל ועץ החיים‬ ‫השחתה לצורך בנייה‬ ‫שער הציון‬ ‫פר' שופטים – השחתת עץ פרי‬ ‫קציצת ענפים למצוה‬ ‫תגובות‬ ‫בס"ד ערש"ק ו' אלול תשע"ו‬ ‫השחתת עץ מאכל בספק‬ ‫קציצת עצים לשם בניית מגורים‬ ‫גליון‬ ‫שצ"ט‬ ‫הרב אהרן כהן‬ ‫התורה אסרה כריתת עצי מאכל‪ ,‬ואף בשעת מלחמה נאסרה הכריתה‪ ,‬אמנם‬ ‫נזכר בתורה האופן שיהיה מותר לכרות עצים בשעת מלחמה "רק עץ אשר‬ ‫תדע כי לא עץ מאכל הוא אותו תשחית וכרת"‪.‬‬ ‫לכאורה יש לשאול למה כתבה התורה בלשון "רק עץ אשר תדע" ולא כתוב‬ ‫"אשר לא עץ מאכל הוא" דהרי שורש ההיתר בנוי על המציאות שהעץ איננו‬ ‫עץ מאכל‪ ,‬ולמה צריך להדגיש את עניין ידיעת האדם‪ ,‬ולכאורה מה שיש לומר‬ ‫הוא שבאה התורה לומר שגם בספק אם זה עץ מאכל אין להשחית את העץ‪,‬‬ ‫ורק אם תדע בוודאות שאין זה עץ מאכל אז התירה התורה לכרות את העץ‪.‬‬ ‫ועתה יש לדון אם התורה לא הייתה מדגישה שגם בספק שזה עץ מאכל‬ ‫אין לכרות מה היה צריך להיות הדין בספק‪ ,‬ונראה שמדרבנן בוודאי היה לנו‬ ‫לאסור כיוון שקיי"ל ספיקא דאורי' לחומרא‪ ,‬ומדינא דאורייתא היה הדבר‬ ‫תלוי במחלוקת הרמב"ם והרשב"א בדין ספיקא דאורייתא‪ ,‬שדעת הרמב"ם‬ ‫שמדאורייתא מותר ורק מדרבנן אסור‪ ,‬ודעת הרשב"א שגם מדאורייתא אסור‪,‬‬ ‫וה"נ הכא לולי קרא לדעת הרמב"ם היה לנו להתיר הכריתה ולדעת הרשב"א‬ ‫היה לנו לאסור הכריתה‪.‬‬ ‫ולאור זאת יוצא שלדעת הרמב"ם א"ש למה התורה הייתה צריכה להדגיש‬ ‫שרק אם תדע יהיה מותר לכרות‪ ,‬כיון שלולי שהתורה הייתה מדגישה היינו‬ ‫אומרים שגם כשאינו יודע בוודאי מותר‪ ,‬ולכן התורה צריכה להדגיש שרק‬ ‫כשיודע בוודאי מותר‪ ,‬אבל מה שיש לשאול הוא למה באמת נשתנה האיסור‬ ‫של כריתת עץ שהוא חמור יותר מכל איסורי התורה שבהם ספיקא מותר‬ ‫ולמה כאן ספיקא אסור‪ ,‬ולדעת הרשב"א א"ש למה באמת התורה אסרה‬ ‫בספק‪ ,‬שהרי לדעת הרשב"א בכל איסורי התורה יש לנו להחמיר בספק‪ ,‬רק‬ ‫שיש לשאול למה התורה הייתה צריכה להדגיש שרק אם יודע‪ ,‬גם אם התורה‬ ‫לא הייתה מדגישה את זה‪ ,‬אלא כותבת שרק עץ שאיננו עץ מאכל מותר‬ ‫להשחית‪ ,‬היינו יודעים שרק אם יודע בוודאות יהיה מותר לו להשחית‪ .‬נמצא‬ ‫א"כ שמהפסוק "רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא" יש לשאול גם לדעת‬ ‫הרמב"ם שספיקא דאורי' מדאורי' לקולא‪ ,‬וגם לדעת הרשב"א שמדאורי'‬ ‫לחומרא‪] .‬עד כאן עפ" גדולי האחרונים‪[.‬‬ ‫ונראה ליישב את השאלה ע"פ מה שיש לחקור בגדר איסור בל תשחית‪ ,‬האם‬ ‫האיסור הוא ב"גברא" במעשה האדם שלא ישחית‪ ,‬או ב"חפצא" שהחפץ לא‬ ‫יושחת‪ ,‬היינו האם עניינו של הלאו שהאדם לא ישחית מידותיו בהשחתת‬ ‫דברים‪ ,‬או ענין הלאו שלא יושחתו החפצים‪ ,‬שאין רצונו יתברך שמעשה‬ ‫הבריאה יושחתו לבטלה‪.‬‬ ‫ונפק"משיל"דלפ"ז‪ ,‬מה הדין אדם שבשוגג עבר על איסור בל תשחית‪ ,‬ודוגמה‬ ‫מאוד מצויה לכך‪ ,‬אדם שבלי כוונה שבר כוס זכוכית‪ ,‬ונשאלת השאלה האם‬ ‫חשיב שעבר איסור בשוגג וצריך כפרה‪],‬ולפ"ז לכאורה "המנהג" לומר מזל‬ ‫טוב כשנשבר הכוס אינו ראוי שהרי יש להצטער שנעשה כאן מעשה עבירה‬ ‫בשוגג[ או שלא נחשב כלל שעבר איסור ול"צ כפרה‪ ,‬ויש לומר שהדבר יהיה‬ ‫תלוי בחקירה שכתבנו‪ ,‬שאם עניין האיסור ב"גברא" י"לשל"ש עניין האיסור‬ ‫רק כשהיה כוונה להשחית‪ ,‬אבל כשלא היה כוונה להשחית אין כאן כלל את‬ ‫עניין האיסור‪ ,‬ול"ח שעבר איסור אף בשוגג‪ ,‬אבל אם עניין האיסור ב"חפצא"‬ ‫שהחפץ לא יושחת לכאורה חשיב שעבר איסור בשוגג‪.‬‬ ‫בלשון החינוך]מצוה תקכט[ נראה שעניין האיסור במעשה האדם‪ ,‬אמנם בלשון‬ ‫הספרי נראה שעניין האיסור בתוצאה שהחפץ מושחת‪ ,‬וז"ל הספרי עה"פ "לא‬ ‫תשחית את עצה" "ר' ישמעאל אומר מכאן חס המקום על פירות האילן ומה‬ ‫אילן שעושים פירות הזהירך הכתוב עליו פירות עצמם עאכו"כ"‪ ,‬ונראה מלשון‬ ‫זה שעניין האיסור שחס הקב"ה על בריאתו‪ ,‬וכ"כ ברבינו מיוחס]על‬ ‫הספרי[ "למדנו שחסה התורה על האוכלין‪ ,‬למדנו שחסה התורה‬ ‫על עמלו"‪.‬‬ ‫הרב אברהם לוי ‪ -‬ר"כ 'עוד יוסף חי'‬ ‫כידוע שעקירת עצי מאכל הוא אחת הצוואות של ריה"ח )סי' מה( שאין להשחית‬ ‫עצי מאכל ויש בו סכנה‪ .‬ומקורו מהגמ' בב"ק )צא‪ ,(:‬ולכאורה הוא לאו מפורש‬ ‫בתורה )מצוה תקכז(‪ ,‬וא"כ מה הוסיף ריה"ח‪ ,‬וכתב ע"ז בס' מילי דחסידותא‬ ‫)שם( שריה"ח הוסיף שאף במקום שמותר ע"פ דינא לעקור העץ‪ ,‬עכ"ז יש בו‬ ‫סכנה‪.‬‬ ‫והנה יש לעיין בזה דאם הדבר מותר ע"פ דינא‪ ,‬מה סכנה יש בזה‪ ,‬וכבר ראיתי‬ ‫שעמד ע"ז בשו"ת שבט הלוי ח"ו )סי' קיב ‪ -‬ה'( וביאר דאחר שרוב העולם‬ ‫פסקו כדעת הרא"ש בב"ק )שם( ושאר הפוסקים שהם הרוב שמותר לעקור‬ ‫עצים והיינו עצי מאכל לצורך מקומם והיינו לצורך מגורים וכדו'‪ .‬או לצורך‬ ‫מצוה כגון בניית בית כנסת ועוד‪ ,‬פשוט שאין לחשוש כלל ועיקר לשום סכנה‪,‬‬ ‫דאחר שנפסק כסברתם וכך נהגו העולם שלשם צורך מגורים ומצוה עוקרים‬ ‫עצי מאכל‪ ,‬וא"כ ממילא יורד כל חשש סכנה‪ .‬דכל חשש הסכנה הוא שלא נפסק‬ ‫כן לדינא ולא נהגו כן למעשה‪.‬‬ ‫אולם לכתחילה חוששים לדעת המחמירים בזה ה"ה הרב שאילת יעב"ץ‬ ‫ועוד )הו"ד בשו"ת שבט הלוי שם( ולכן כתב הרב שבט הלוי בח"ה )סי' צה(‬ ‫שלכתחילה יש להחמיר ולהקנות הקרקע עם האילנות בקנין כסף או שטר‪,‬‬ ‫והגנן יעקור את העצים‪ .‬וכ"ז רק שיקנה לו הקרקע דאע"פ שיש הערמה בזה‪,‬‬ ‫עכ"ז שרי‪ .‬אבל בלא קנין מקום האילנות רבו האוסרים בזה משום ישנו שליחות‬ ‫לחומרא‪ ,‬או משום אמירה לעכו"ם שבות‪.‬‬ ‫וישנו עוד אופן לעקור העצים והוא בכה"ג שעוקרם עם שרשם ונוטעם במקום‬ ‫אחר‪ ,‬וכ"ז בתנאי שלא יהיו ההוצאות ההעברה למקום אחר‪ ,‬הוצאה גדולה מאוד‪,‬‬ ‫שאז לא הרווחנו כלום‪ ,‬וכש"כ הרב שבט הלוי )שם( דהוצאה גדולה הוה איסור‬ ‫בל תשחית‪ ,‬וממילא אין דוחין בל תשחית משום בל תשחית והו"ל כלא אפשר‪,‬‬ ‫ולכן בכה"ג יש לסמוך על מש"כ לעיל שימכור מקום האילנות לגנן והוא יעקרם‪.‬‬ ‫אילני סרק‬ ‫ע"פ המבואר מכל הפוסקים‪ ,‬משמע לכו"ע שאין שום איסור לעקור אילן סרק‬ ‫לצורך‪ ,‬דגם לדעת ריה"ח‪ ,‬דכל האיסור הוא שעוקרם שלא לשם שום צורך כלל‬ ‫והיינו דרך השחתה‪ ,‬אבל לעוקרם לשם צורך מגורים וכדו' אין בזה שום איסור‬ ‫לכו"ע‪ ,‬ומש"כ בשו"ת חיים שאל ח"א )סי' כ"ג( ע"פ פסקי התוס' פסחים )אות‬ ‫קל"ב( שאין לעקור עצי סרק הוא לא משום איסור עקירת אילנות מאכל‪ ,‬דשם‬ ‫הגמ' בפסחים איירי דמוכרם לשם עצים‪ ,‬ויש בו ענין אחר שהעין שולטת בהם‬ ‫כש"כ רש"י שם דיש בו עין הרע‪ ,‬שמוכרם בפרהסיא וברבים ועין בנ"א שולטת‬ ‫בהם‪ ,‬אולם מצד איסור השחתה או מצד איסור צוואת ריה"ח‪ ,‬אין בזה שום‬ ‫איסור דכיון שמוכרם לשם צורך עצים וכדו' שרי‪ .‬וכן מותר לעקור עצי סרק‬ ‫חזקים לשם דמיהם שמייצרים מהם רהיטים וכדו' בכ"ז נכלל "בצורך" ומותר‬ ‫לכו"ע לקוצצם‪.‬‬ ‫ומש"כ הרמב"ם בה' מלכים פ"ו הי"ג שמותר לעקור עצי סרק אפילו שלא לצורך‪,‬‬ ‫י"ל דדעת הרמב"ם הוא אפילו שאין בו צורך כעת אבל יש בו צורך לאחר זמן‪,‬‬ ‫דאם אין בו שום צורך ועושה כן דרך השחתה‪ ,‬כבר כתב הרמב"ם )שם( בסעי'‬ ‫הקודם שאם אין בו שום צורך‪ ,‬יש בזה איסור בל תשחית‪.‬‬ ‫עקירת פירות אדמה – ירקות‬ ‫ועוד מבואר בשו"ת שבט הלוי ח"ה )שם( שמותר לעקור עצי פרי אדמה‪ ,‬שברכת‬ ‫פירותיהם בו"פ האדמה‪ ,‬כגון אבטיחים – מילונים – תות שדה וכדו'‪ ,‬וכן שדה‬ ‫ירקות‪ ,‬דע"ז לא היה שום גזירה כלל ועיקר‪.‬‬ ‫וכ"ז לשם צורך‪ ,‬אבל ללא שום צורך כלל‪ ,‬פשוט הוא שיש בזה איסור בל‬ ‫תשחית כפי שביארנו לעיל‪.‬‬ ‫ולהשחית עצים ללא שום צורך כלל‪ ,‬יש בזה איסור בל תשחית כש"כ בס'‬ ‫לכל‬ ‫ההחינוך )שם( ומזה האיסור של קציצת אילנות מאכל נלמד כל‬ ‫שאר הדברים שאין להשחיתם דרך השחתה וכש"כ הרמב"ם‬ ‫המשך בעמ' ‪4‬‬ ‫המשך בעמ' ‪2‬‬ ‫לע"נ הגה"צ המקובל רבי יחיאל פישל ב"ר יוסף אייזנבאך זצ"ל נלב"ע ד' באלול תשס"ח‪.‬‬ ‫נתרם ע"י תלמידיו‬ ‫קציצת ענפים לצורך מצוה‬ ‫עץ מאכל ‪ -‬כנגד עץ החיים‬ ‫הרב צבי רותן‬ ‫בב"ק צא‪ :‬אמרינן דאסור לקוץ אילן פרי משום בל תשחית‪ ,‬ואף יש בזה משום‬ ‫סכנה‪ .‬והקץ לוקה כמבואר במכות כב‪ .‬ומבואר בב"ק שם דבמקום שמזיק‬ ‫אילנות אחרים או אם הוא מעולה בדמים ]דהיינו שדמי העץ יקרים[ מותר‬ ‫לקוצו‪ .‬וכתב הרא"ש בב"ק שם דה"ה אם צריך לבנות באותו מקום שרי‪ .‬וכן‬ ‫הביא הט"ז ביו"ד סו"ס קט"ז‪ .‬ובספר פנים יפות )בפר' שופטים( הקשה מהא‬ ‫דלקחו עצי תאנה למערכה ושפוד של רימון לקרבן פסח‪ ,‬וכן לקחו עצי זית‬ ‫לסוכה כמבואר בסוכה לז‪ ,.‬ותירץ דצורך מצוה לא גרע ממעולה בדמים דשרי‪.‬‬ ‫אמנם בשו"ת משיב דבר )ח"ב סי' נ"ו( כתב דמסתימת דברי הגמ' והרמב"ם‬ ‫לא משמע כהרא"ש דלבנין ג"כ שרי‪ ,‬דעד כאן לא התירו בגמ' אלא היכא‬ ‫דמזקי אהדדי דמאי חזית חיותא דהאי מהאי‪ ,‬וכן מעולה בדמים כיון שהאילן‬ ‫עצמו שוה יותר מהפירות הרי אילן זה עצו הוא פריו אבל לצורך רווח אחר לא‬ ‫הותר לקצוץ מהאילן‪ ,‬ואף דבעלמא באיסור בל תשחית אזלינן בתר הצורך מ"מ‬ ‫בקציצת אילן לא הותר בעד רווח צדדי‪ .‬ולפי דבריו יקשה קושית הפנים יפות‬ ‫מכל הנך דוכתי שמצינו שקצצו ענפים לצורך מצוה‪.‬‬ ‫אלא דבאמת יש לדון בזה היתר מטעם אחר‪ ,‬דהנה מצינו שנחלקו בעיקר‬ ‫האיסור לקוץ אילן פרי האם כשקוצץ רק ענפים מהאילן הוי ג"כ בכלל האיסור‬ ‫או רק כאשר קוצץ את כל האילן כולו‪ .‬דהמל"מ בפ"ז מאיסו"ב סוף ה"ג הביא‬ ‫את דברי הבאר שבע שהקשה איך מותר לקוץ עצי תאנה למערכה‪ ,‬וכ' המל"מ‬ ‫דלא ידע היכן מבואר שיש איסור לקוץ ענפים‪.‬‬ ‫אמנם בתוס' בברכות לו‪ :‬בד"ה אין קוצצין אילנות בשביעית הקשו דתיפו"ל‬ ‫משום בל תשחית‪ ,‬ותירצו דמיירי במעולה בדמים‪ .‬והמאירי שם תי' דמיירי‬ ‫שחותך ענפים ומותר לקוץ משום בל תשחית אבל בשביעית אסור‪ .‬ומדלא‬ ‫תירצו התוס' כן מוכח דסברי שאסור גם לחתוך ענפים לחוד‪ .‬וצ"ב דעת המאירי‬ ‫והמל"מ שהתירו לחתוך ענפים‪ ,‬דמ"ט באמת להתיר בזה‪ ,‬ומה עדיפי חתיכת‬ ‫ענפים מהשחתת כלים בעלמא שאסור משום בל תשחית‪.‬‬ ‫ונראה דהמאירי סובר כדנקט המשיב דבר בדעת הרמב"ם דיש ב' דרגות‬ ‫באיסור בל תשחית א‪ .‬איסור קציצת אילן דלא הותר אף במקום צורך‪ ,‬אלא‬ ‫רק כאשר הוא מזיק אילן אחר או שהוא מעולה בדמים‪ .‬ב‪ .‬איסור השחתת כל‬ ‫דבר דבזה כשיש איזה צורך לא הוי השחתה‪ .‬וסובר המאירי שלקוץ ענפים לא‬ ‫הוי בכלל האיסור של השחתת אילן אלא רק בכלל האיסור של כל דבר‪ ,‬ולכן‬ ‫בכה"ג שיש לו צורך מותר לחתוך ענפים‪ .‬אבל התוס' קאי בשיטת הרא"ש שאף‬ ‫באילן מותר באופן שיש לו איזה צורך כגון שצריך למקומו וא"כ לדידהו אין‬ ‫חילוק בין ענפים לאילן שלם‪ .‬ולפ"ז מיושב אף לדעת המשיב דבר איך קצצו‬ ‫אילנות למערכה ולכל צורך מצוה די"ל שקצצו רק ענפים ובזה כו"ע מודו‬ ‫דמותר לצורך מצוה‪.‬‬ ‫ולפ"ז לצורך בניית סוכה מותר לכרות ענפים‪ ,‬ממנ"פ‪ ,‬לדעת‬ ‫המשיב דבר משום דהוי רק ענפים‪ ,‬ולהחולקים מותר‬ ‫משום דהוי לצורך מצוה‪.‬‬ ‫הרב נ‪ .‬דודזון‬ ‫ׂ ּה לֹא ַת ְׁש ִחית ֶאת ֵע ָצ ּה‬ ‫יה ְל ָת ְפ ָש‬ ‫ָמים ַר ִּבים ְל ִה ָּל ֵחם ָע ֶל ָ‬ ‫"כי ָתצוּר ֶאל ִעיר י ִ‬ ‫)דברים כ‪,‬יט( ִּ‬ ‫ֹאכל ְואֹתוֹ לֹא ִת ְכרֹת‪ "..‬ביאור הדברים )עפי"ד הרמח"ל‬ ‫ַרזֶן ִּכי ִמ ֶּמנּ ּו ת ֵ‬ ‫ִלנְ ּד ַֹח ָע ָליו ּג ְ‬ ‫ִטע ה' ֱאל ִֹהים ּגַן ְּב ֵע ֶדן ִמ ֶּק ֶדם‪ ..‬ו ְֵעץ ַה ַח ִּיים ְּבתו ְֹך‬ ‫שיובאו להלן(‪ :‬כתוב )בראשית ב‪,‬ח( ַו ּי ַּ‬ ‫ַה ּגָן‪ .‬ופירשו חז"ל )תיקו"ז‪ ,‬נ"ג‪ ,‬דף פז‪,‬ב(‪" :‬ויטע ה' אלהים גן ‪ -‬דא שכינתא‪ ..‬ועץ‬ ‫החיים ‪ -‬דא עמודא דאמצעיתא‪ ,‬דאתמר בה החכמה תחיה בעליה"‪ .‬ע"כ‪ .‬ומבואר‪,‬‬ ‫שהגן עדן הוא השכינה‪ ,‬ועץ החיים נטוע בתוך השכינה‪ .‬והוא משפיע שפע חיים‬ ‫לשכינה ]ולישראל הדבקים בשכינה[‪ .‬וכדאיתא בזו"ח כי תשא )ח"א‪ ,‬עו‪,‬א(‪" :‬בגין‬ ‫דלית לה )לשכינה( מדילה חיים כלום‪ ,‬ועץ החיים יהיב בה חיים"‪.‬‬ ‫והנה בהרבה מקומות בזוה"ק מבואר יסוד מרכזי‪ ,‬המבוסס על הכתוב )קהלת ז‪,‬יד(‬ ‫ׂה ָה ֱאל ִֹהים"‪ ,‬שהעולם העליון והעולם התחתון מקבילים‬ ‫ֻמת זֶה ָע ָש‬ ‫"גַם ֶאת זֶה ְלע ַּ‬ ‫ּ‬ ‫זה לזה‪ ,‬וכל פרט שיש בעולם העליון‪ ,‬יש כנגדו פרט בעולם התחתון‪ ,‬שהוא דוגמא‬ ‫לו‪ ,‬והוא מייצג אותו בעולם הזה‪ .‬וב"איתערותא דלתתא" שמפעילים את הדוגמא‬ ‫שלמטה‪ ,‬זה גורם "איתערותא דלעילא" שהדבר שכנגדו בעולם העליון יפעל באותו‬ ‫אופן‪.‬‬ ‫ואומר הרמח"ל‪ ,‬שכל אילן המגדל פירות מייצג את עץ החיים‪ ,‬וממילא כאשר‬ ‫ישראל מכבדים אילן המגדל פירות‪ ,‬ולא מקצצים אותו ‪ -‬זה נקרא שמכבדים את‬ ‫עץ החיים‪ ,‬ועי"ז עץ החיים מחבב את ישראל‪ ,‬ומאיר פניו אל השכינה אשר הוא‬ ‫נטוע בה ‪ -‬כדי להשפיע לישראל דרכה‪ ,‬שפע חיים והצלה מהאויבים‪ ,‬ועי"ז ישראל‬ ‫נוצחים במלחמה‪.‬‬ ‫וזה לשון הרמח"ל )זוהר תניינא‪ ,‬עמוד נו‪ ,‬בהוצאת מכון רמח"ל(‪" :‬לא תשחית את‬ ‫עצה‪ ..‬ובזמנא דישראל מנעין גרמייהו דלא לקצצא ליה בגין יקרא דההוא אילנא‬ ‫עלאה )עץ החיים( ‪ -‬כדין ההוא אילנא מחבב להו‪ ,‬ונהיר לשכינתא‪ ,‬ושזיב להו‬ ‫מסנאיהון‪ ,‬בג"כ בקרבא אתחזי דא יתיר‪."..‬‬ ‫נטיעת אילנות בארץ ישראל – כנגד נטיעת עץ החיים בגן עדן‬ ‫לאחר ההקדמה הנ"ל‪ ,‬שכל אילן המגדל פירות מייצג את עץ החיים‪ ,‬יתבארו דברי‬ ‫המדרש )ויקרא רבה כה‪,‬ג(‪" :‬ר"י ב"ר סימון פתח‪ ..‬ובו תדבקון‪ ,‬וכי אפשר לב"ו לעלות‬ ‫לשמים ולהדבק בשכינה‪ ..‬אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא‬ ‫במטע תחלה‪ ,‬הה"ד 'ויטע ה' אלהים גן בעדן'‪ ,‬אף אתם כשנכנסין לארץ לא תתעסקו‬ ‫אלא במטע תחלה‪ ,‬הה"ד )ויקרא יט‪,‬כג(‪" :‬ו ְִכי ָתבֹא ּו ֶאל ָה ָא ֶרץ וּנְ ַט ְע ֶּתם ָּכל ֵעץ ַמ ֲא ָכל"‪.‬‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫והנה עם ישראל מייצגים את קוב"ה‪ ,‬וארץ ישראל מייצגת את השכינה‪ ,‬ולכן אמרו‬ ‫בזוה"ק אמור )צג‪,‬ב(‪ :‬שכאשר עם ישראל מתאחדים עם ארץ ישראל‪ ,‬זה מקביל לכך‬ ‫שהקב"ה מתייחד עם שכינתו‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו במדרש‪ ,‬שהפעולה המקבילה לכך‪ :‬שהקב"ה נטע עץ החיים בתוך הגן‬ ‫עדן )שזו השכינה וכנ"ל( ‪ -‬היא‪ ,‬שעם ישראל ינטעו עץ מאכל ‪ -‬בארץ ישראל‪ .‬ובכך‬ ‫מקיימים "ובו תדבקון"‪] .‬וגם זה גורם "איתערותא דלעילא" ‪ -‬שהקב"ה יטע את עץ‬ ‫החיים בשכינה‪ .‬ועיין להלן[‪.‬‬ ‫המשך מעמ' ‪:1‬‬ ‫השחתת עץ מאכל בספק‬ ‫והנה‪ ,‬אם נימא כצד שעניין האיסור במעשה האדם‪ ,‬יש לתרץ על שאלת‬ ‫האחרונים‪ ,‬שלפ"ז יש להבין שבשונה מכל האיסורים ששם האיסור הוא בעצם‬ ‫מציאות החטא‪ ,‬והמצב המסופק אינו משנה בעצם מהות עניין האיסור‪ ,‬אלא‬ ‫רק זה שיש ספק האם אכן מציאות החטא קיימת‪ ,‬אבל כאן שעניין האיסור‬ ‫במעשה האדם‪ ,‬ובפעולת ההשחתה שיש בה משום השחתת האדם המשחית‪,‬‬ ‫יש להבין שהמצב הספקי גורם לשינוי בעצם מהות האיסור‪ ,‬שיש מקום להבין‬ ‫שלא שייך כאן העניין שאין לאדם להיות במצב נפשי שבו הוא משחית‪ ,‬שכיוון‬ ‫שזה ספק אם יש כאן השחתה‪ ,‬אז הוא לא במצב של משחית‪ ,‬וי"ל שבספק‬ ‫אם הוא משחית אי"ז ספק אם הוא עובר איסור‪ ,‬אלא וודאי שאינו עובר‬ ‫איסור‪ ,‬וע"כ ה"א שגם לרשב"א שבכל ספיקא דאורייתא אוסר מדאוריי' כאן‬ ‫יהיה מותר מדאורי' ולכן התורה צריכה להדגיש שגם באיסור זה נאמר הכלל‬ ‫שספיקא דאורי' לחומראמדאורי'‪.‬‬ ‫וגם לדעת הרמב"ם שבכ"מ מדאורי' לקולא יש ליישב למה כאן נשתנה לחומרא‬ ‫שמדאורי' לחומרא‪ ,‬שי"ל שמכיוון ששורש האיסור במעשה האדם לא איכפ"ל‬ ‫הספק שמא באמת אין כאן השחתה‪ ,‬שעצם המצב שבו האדם עושה‬ ‫פעולה שיתכן שהוא משחית יש כאן את עניין האיסור בודאי ולא‬ ‫רק בספק ולכן כאן נשתנה הדין לחומרא שספיקא אסור‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫סימן לקץ המגולה ‪ -‬כשהרי ישראל נושאים פירותיהם‬ ‫ובזה יבואר מה שאמרו )סנהדרין צח‪,‬א( "ואמר רבי אבא‪ ,‬אין לך קץ מגולה מזה‪,‬‬ ‫ׂ ָר ֵאל‬ ‫ׂא ּו ְל ַע ִּמי ִי ְש‬ ‫ׂ ָר ֵאל ַענְ ְּפ ֶכם ִּת ֵּתנ ּו ו ֶּפ ְרי ְֶכם ִּת ְש‬ ‫ְא ֶּתם ָה ֵרי יִ ְש‬ ‫שנאמר )יחזקאל לו‪,‬ח( "ו ַ‬ ‫ִּכי ֵק ְרב ּו ָלבוֹא"‪.‬‬ ‫ובתחילה צריך לבאר את המושג "קץ המגולה"‪:‬‬ ‫הגר"א אומר‪ ,‬שימות משיח בן דוד נקראים "קץ הפלאות" )דניאל יב‪,‬ו(‪ ,‬משום‬ ‫שבימות משיח בן דוד זוכים להשראת השכינה העליונה‪ ,‬שהנהגתה מכוסה ונפלאת‪.‬‬ ‫וכנגד זה‪ ,‬ימות משיח בן יוסף נקראים "קץ המגולה"‪ ,‬דהיינו שזוכים להשראת‬ ‫השכינה התחתונה שהנהגתה מגולה‪] .‬עיין זוה"ק ויצא קנח‪,‬א[‪.‬‬ ‫וכאן נקדים ב' הקדמות‪ :‬א‪ .‬בזמן הגלות‪ ,‬עץ החיים אינו נטוע בשכינה כראוי‪.‬‬ ‫וכדאיתא בזוה"ק בראשית )כו‪,‬א(‪" :‬בההוא זמנא )בזמן הגאולה‪ ,‬בניגוד לזמן‬ ‫הגלות(‪ ..‬עץ החיים יהא נטיע בגו גנתא"‪.‬‬ ‫ב‪ .‬מכיון שעץ החיים נטוע בשכינה ‪ -‬השכינה עצמה מקבלת את השם "עץ החיים"‪,‬‬ ‫כי מהותה מושפעת ממהותו‪ ,‬וכדאיתא בזוה"ק )תז"ח‪ ,‬ח"ב‪ ,‬עא‪,‬א( "שכינתא‪..‬‬ ‫איתקריאת עץ החיים"‪] .‬ועיין תז"ח )ח"ב‪ ,‬סח‪,‬ב(‪" :‬ובגין דשכינתא איהי כלילא‬ ‫מעילאין ותתאין‪ ,‬אתקריאת בשמא דעילאין ותתאין"[‪.‬‬ ‫ומעתה מבוארים דברי הגמ'‪ ,‬שבזמן הגלות לא הצליחו בנטיעת אילנות בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬וכדכ' )ויקרא כו‪,‬לב( 'ַוה ִׁ‬ ‫ֹּש ִבים‬ ‫יכם ַהי ְׁ‬ ‫יה אֹי ְֵב ֶ‬ ‫ְש ְממ ּו ָע ֶל ָ‬ ‫ׁ‬ ‫ֲש ּמ ִֹתי ֲאנִ י ֶאת ָה ָא ֶרץ ו ָ‬ ‫ָּב ּה' )ועיי"ש רמד"ו עמ' שכ"א(‪ .‬וזהו מב' סיבות‪ .‬א‪ .‬שמכיון שעץ החיים לא היה נטוע‬ ‫בשכינה ‪ -‬לכן לא נטעו אילנות שהם כנגד עץ החיים‪ ,‬בארץ ישראל שהיא כנגד‬ ‫השכינה‪ .‬ב‪ .‬מכיון שהשכינה לא ירדה לשרות כראוי בארץ ישראל ‪ -‬לכן לא נטעו‬ ‫אילנות שהם כנגד השכינה )משום שגם השכינה נקראת עץ החיים וכנ"ל( בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬שהרי העולם העליון והתחתון מכוונים זה כנגד זה בדקדוק שלם‪.‬‬ ‫וממילא‪ ,‬כאשר אנו רואים שאילני פירות נטועים בהרי ישראל ‪ -‬ניתן לראות מכך‪:‬‬ ‫א‪ .‬עץ החיים חזר להיות נטוע בשכינה‪ .‬ב‪ .‬שהשכינה )התחתונה הנקראת‬ ‫קץ המגולה( ירדה לשכון בארץ ישראל‪ ,‬ולפיכך זה סימן שהגיעו‬ ‫ימות הגאולה דמשיח בן יוסף‪) .‬וראה "האיש על החומה"‪ ,‬ח"ב‪,‬‬ ‫עמוד ‪ .139‬ובמש"כ בעומקא שס"ה‪ ,‬ויחי תשע"ו(‪.‬‬ ‫לחברותא התקשר עכשיו‪9141217 :‬‬ ‫שער הציון‬ ‫שער הציון‬ ‫איסור השחתת עץ פרי‬ ‫ההיתר כשצריך למקומו‬ ‫בפר' שופטים )כ‪ ,‬יט‪-‬כ( כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא‬ ‫תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרות כי האדם עץ‬ ‫השדה לבא מפניך במצור‪ .‬רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית‬ ‫וכרת ובנית מצור על העיר‪.‬‬ ‫ואי' במכות )כב‪ (.‬דיש איסור לאו בקוצץ אילנות טובות‪ ,‬ואזהרתיה מהכא כי‬ ‫ממנו תאכל ואותו לא תכרות‪ .‬וכ' היראים )שפב( שהמשחית עובר בשני לאוין‬ ‫משום בל תשחית ובל תכרות‪ .‬וכך ביאר החת"ס )חו"מ כז ד"ה והנראה( דלא‬ ‫תשחית כולל כמה דברים וענינים‪ ,‬והלאו דלא תכרות מיוחד לאילן העושה‬ ‫פירות‪.‬‬ ‫ולשון הרמב"ם בסה"מ )ל"ת נז( שהזהירנו מהשחית האילנות כשנצור על עיר‬ ‫כדי להצר לאנשיה ולהכאיב לבבם‪ ,‬והוא אמרו יתעלה לא תשחית את עצה כי‬ ‫ממנו תאכל ואותו לא תכרות‪ .‬וכן כל הפסד נכנס תחת לאו זה‪.‬‬ ‫ועי' בהל' מלכים )פ"ו ה"ח( שהאיסור אינו במצור בלבד אלא בכל מקום‪] ,‬ונא'‬ ‫במצור לרבותא דאסור אף שהוא להצר לאנשי העיר‪ ,‬כמ"ש בסה"מ ובחינוך[‪.‬‬ ‫ועי' בכס"מ שהוכיח כן מכ"מ שמצינו איסור השחתה בשאר דברים‪.‬‬ ‫הט"ז )יו"ד קטז‪,‬ו( תמה על שהטור לא הביא בשום מקום את איסור קציצת‬ ‫אילן‪ .‬ובהגהות חי' הגרשוני )עה"ג( ואמרי ברוך העירו שהטור הזכירו בחו"מ‬ ‫)סי' שפב(‪ ,‬וכ' שם הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור‪] .‬אכן השו"ע לא‬ ‫הזכירו כלל[‪.‬‬ ‫והשבו"י )ח"א קנט( כ' דאין תימא כ"כ דאמנם לא מפורש אבל נכלל בדינים‬ ‫אחרים‪ ,‬כיון דאיסור לקצוץ אילנות אינו דוקא אילן אלא כל המאבד דרך‬ ‫השחתה עובר בלא תשחית‪ ,‬ואיסור בל תשחית מוזכר כמה פעמים בטור‪ ,‬כגון‬ ‫ביו"ד הל' אבילות )שמט ושנ(‪ .‬ואף ההיתר שמותר לקוץ כשמזיק לאחרים‬ ‫מבואר כמה פעמים בטור ח"מ סי' קנה‪.‬‬ ‫הרא"ש בב"ק כ' שאם היה צריך למקומו מותר‪ .‬וביאר השבו"י )ח"א קנט( דהוא‬ ‫כיון דעיקר האיסור הוא משום בל תשחית‪ ,‬משא"כ אם מזיק לדבר אחר דאין‬ ‫זה השחתה רק תיקון לדבר אחר ומותר לקצצו‪ .‬וכ' הט"ז )יו"ד קטז סק"ו( עפ"י‬ ‫הרא"ש שמותר לקוץ אילנות כדי לבנות בית דירה‪] .‬והעיר היד אפרים דההיתר‬ ‫דוקא כשהבית שווה יותר מהאילנות[‪ .‬ועי' בחו"י )קצה( ובשבו"י )שם( דה"ה אם‬ ‫מאפיל על חלונו‪.‬‬ ‫ובשאילת יעבץ )עו( התיר לקוץ לצורך הרחבת ביהכ"נ‪ ,‬וסברתו דאם צריך‬ ‫למקומו מותר וכ"ש לצורך מצוה‪) ,‬ומשמע דלצורך הדיוט אין היתר‪ ,‬ועי' ביד‬ ‫אפרים שם(‪.‬‬ ‫והערוה"ש )קטז‪,‬יג( הביא דיש מי שמחמיר אף בצריך למקומו‪ .‬וביד אפרים‬ ‫)קטז‪,‬ו( כ' דלרווחא דמילתא יקצצנו נכרי‪.‬‬ ‫כ' החות יאיר )קצה( דמ"ש הרא"ש להתיר לצורך מקום‪ ,‬היינו כשרוצה לבנות‬ ‫שם או לתקן לו במקומו דבר הנצרך לו‪ ,‬משא"כ להרחיב חצירו ולצורך טיול‬ ‫ותוספת אור ורווח בעלמא לא אמר‪.‬‬ ‫קציצת ענפים‬ ‫נחלקו הפוס' לגבי כריתת ענפים של אילן מאכל‪ ,‬דעת המל"מ )איסורי מזבח‬ ‫ז‪,‬ג( דאין איסור בענפים‪ .‬ויישב בזה הא דמבואר בתמיד )כט‪ (:‬שהיו רגילים‬ ‫להביא למזבח עצי תאנה שאינה עושה פירות משום ישוב א"י‪ ,‬והק' הבאר שבע‬ ‫ל"ל משום ישוב א"י תיפו"ל דאסור לכרות עץ פרי‪] ,‬ותי' דלמצוה מותר[‪ .‬ועל זה‬ ‫כ' המל"מ שלא כרתו האילן כולו אלא רק ענפים‪.‬‬ ‫אך דעת המהר"י באסאן )סי' קא( דגם בענפים עובר בלאו‪ ,‬וכ"מ בקו' הבאר‬ ‫שבע הנ"ל‪ .‬ועי' דרכ"ת יו"ד קטז‪ ,‬ופנים יפות )שופטים(‪.‬‬ ‫ובערוה"ש )יו"ד קטז‪,‬יג( נקט שאין קפידא בקציצת הענפים‪ .‬אך בתשוה"נ )ח"א‬ ‫שעו( הביא מהבית יצחק )ח"א קמד( דמשמע שיש איסור דאורייתא בקציצת‬ ‫ענפים של אילן מאכל‪ .‬אכן כ' שבשאילת יעבץ )שם( ובס' שבעים תמרים מוכח‬ ‫דע"י עכו"ם אין חשש סכנה כלל‪.‬‬ ‫ועי' בצרור המור )שופטים( שפי' בפס' "לא תשחית את עצה" שהם העצים‬ ‫הקטנים והענפים שבאילן לנדוח עליו גרזן‪ ,‬ששם הפרי הראוי לאכילה‪ .‬כל שכן‬ ‫שאותו ‪ -‬העץ עצמו לא תכרות מכל וכל‪.‬‬ ‫כריתת עץ מאכל במלחמה‬ ‫נחלקו הראשונים אם מותר לכרות עץ מאכל לצורך בניית מצור ]כשאין עצי‬ ‫סרק[‪ .‬עי' בברייתא בב"ק )צא‪ (:‬שדרשו בפס' רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל‪,‬‬ ‫כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק‪ .‬ומה שכתוב כי לא עץ מאכל‪ ,‬הוא באופן‬ ‫שיש עצי סרק שהם קודמים‪ .‬ופירש רש"י דה"ק "רק עץ אשר תדע" אם אינך‬ ‫יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו ואפי' הוא של מאכל‪ .‬עכ"ל‪ .‬והיינו שאם אין‬ ‫עץ סרק מותר לכרות עץ מאכל כדי לבנות מצור‪.‬‬ ‫וכ"כ הרמב"ן עה"ת‪ ,‬ופי' הפרשה לפי"ז שהזהירה התורה לא תשחית את עצה‬ ‫לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור‪ ,‬כמנהג המחנות‪.‬‬ ‫ועי' בתורת חיים )ב"ק( דהפס' הראשון "לא תשחית את עצה" אינו על בניית‬ ‫מצור‪ ,‬אלא שעושה שלא לצורך דרך השחתה ]כגון לנקום באויב‪ ,‬עי' בל' סהמ"צ‬ ‫ובחו"י קצה[‪ .‬והפס' השני "רק עץ אשר תדע" איירי שקצצו לצורך שרוצה לבנות‬ ‫ממנו מצור‪ ,‬וכיון דלצורך קעביד שריא רחמנא אפילו עץ מאכל‪.‬‬ ‫אך דעת הרמב"ם )הל' מלכים פ"ו ה"ח( שאין שום היתר לקצוץ אילן מאכל‬ ‫במצור‪ .‬וביאר הכס"מ שמפרש בגמ' הנ"ל זה אילן מאכל כשהזקין שכבר אינו‬ ‫עושה פירות‪ .‬וכ"כ בהגמ"י אשר תדע ‪ -‬שידעתו שהיה עץ מאכל תחילה‪.‬‬ ‫והסמ"ג )ל"ת רכט( הביא את ב' הפי' וז"ל‪ ,‬ופירש רבינו משה אשר תדע ]זה‬ ‫אילן[ כלומר שידעתו שהיה עץ מאכל מתחילה ועתה הזקין ואינו עושה אלא‬ ‫דבר מועט‪ .‬אבל רבינו שלמה פירש אם אינך יודע קרוב למצור אלא הוא קחנו‬ ‫ואפילו של מאכל הוא‪.‬‬ ‫]ועי' יד המלך שהביא מזה ראיה לשי' הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מן‬ ‫התורה‪ .‬שהרי מבואר כאן שהאיסור לקוץ הוא "רק עץ אשר תדע" בודאי שעץ‬ ‫מאכל הוא‪ ,‬אבל אם יש בו ספק אם הוא עץ מאכל‪ ,‬מותר מדאורייתא לקוץ‬ ‫אותו[‪.‬‬ ‫סכנה בקציצת אילן‬ ‫בגמ' ב"ק שם‪ ,‬אמר רבי חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא‬ ‫זמנה‪ .‬וכ"ה בב"ב )כו‪.(.‬‬ ‫ועי' בפסחים )נ‪ (:‬שקוצצי אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה‪] .‬ופירש"י‬ ‫שהכל תמהים ומלעיזין עליהם ומתוך כך עין שולטת בהן וצעקת בני אדם[‪.‬‬ ‫והקשו המפרשים דהלא הוא איסור וסכנה‪ ,‬וביאר המהרש"א דאמנם איסורא‬ ‫נמי איכא משום בל תשחית‪ ,‬אלא דקאמר הכא דעונשן שאינן רואין סימן ברכה‪.‬‬ ‫והחיד"א תי' )בשו"ת חיים שאל ח"א כג(‪ ,‬דבפסחים הוא אחרי שעברו וקצצו‪,‬‬ ‫אם עושה בהן סחורה אינו רואה בהן סימן ברכה כיון שנעשה בהם עבירה‪.‬‬ ‫ובשאילת יעבץ )ח"א עו( כ' דודאי שבחת בנו של ר"ח הי' ת"ח וח"ו דעבר על‬ ‫איסור בל תשחית‪ ,‬אלא ע"כ שהי' מעולה בדמיו או נצרך למקומו‪ ,‬ואעפ"כ אינה‬ ‫משנת חסידים ונענש ע"ז לפנים משורת הדין לפי שהי' חסיד‪ .‬ומבואר דעתו‬ ‫דסכנה איכא גם כשמותר מדינא‪ ,‬כגון שאינו עושה הרבה פירות או שצריך‬ ‫למקומו‪.‬‬ ‫וכ"כ במנחת אלעזר )ח"ג יג( דשיבחת קצץ התאנה מפני שהיתה עושה פירות‬ ‫מועטין‪ ,‬דאין בזה איסור‪ ,‬אך מ"מ יש בזה סכנה‪ .‬ודקדק כן מהט"ז שכ' "שאסרו‬ ‫חז"ל מפני הסכנה שלא לקוץ אילן עושה פירות"‪ ,‬ותמה בגליון מהרש"א דהלא‬ ‫הוא איסור מדאורייתא‪ .‬אלא דהשמיענו הט"ז דיש סכנה גם כשאין איסור‬ ‫מדינא‪.‬‬ ‫אך החיד"א )שם( השיג על הריעב"ץ‪ ,‬דלא שייך עונש מיתה על מה שאינו נוהג‬ ‫לפנים משורת הדין‪ ,‬אלא רק יסורים‪ ,‬ויקר בעיני ד' המותה לחסידיו‪ .‬וגם מלשון‬ ‫הגמ' שקץ תאינה בלא זמנה‪ ,‬משמע שעבר על איסור בל תשחית‪.‬‬ ‫ההיתר לצורך דמיו‬ ‫תנן בשביעית )פ"ד מ"י( כמה יהא בזית ולא יקוצנו רובע‪ .‬וכ' המפרשים שמדובר‬ ‫בכל השנים‪ ,‬ומשום השחתת עץ פרי‪ .‬עי' בפיה"מ לרמב"ם שמותר לקצוץ האילן‬ ‫בתנאי שיש דמים לעציו‪ ,‬אבל אם לא היה לעציו דמים מרובים עד כדי שיאמרו‬ ‫שיותר מועיל לקצצו מלהשאירו הרי זה אסור לקצצו כיון שהוא עושה פירות‪.‬‬ ‫והוא מ"ש בגמ' ב"ק )צא‪ (:‬אמר רבינא אם היה מעולה בדמים מותר‪ .‬ופירש"י‬ ‫שדמיו יקרים לבנין יותר משבח פירותיו‪.‬‬ ‫אמנם לכאו' עדיין נאמר בזה שאינו רואה סימן ברכה‪ ,‬דבמקור הענין בפסחים‬ ‫)נ‪ (:‬לגבי קוצצי אילנות טובות‪ ,‬פירש"י למוכרן לעצים‪.‬‬ ‫וגם במקום שמותר‪ ,‬כ' בשאילת יעבץ )עו( דיעשה ע"י גוי‪ .‬ועי'‬ ‫דרכ"ת יו"ד קטז נא שימכור האילן לגוי ואח"כ יעקרנו‬ ‫הגוי‪) .‬וכ"ז משום דעדיין יש סכנה כדלק'(‪.‬‬ ‫כריתת עץ סרק‬ ‫אילן סרק מותר לקצוץ כדכתיב בקרא‪ ,‬ודעת המהר"י בסאן )סי' קא( שמותר‬ ‫לקוצצו אף ללא שום צורך‪ .‬אך החקרי לב )מהדו"ב יו"ד סי' יא( הביאו ונחלק‬ ‫עליו שאסור לקצצו לחינם דלא גרע משאר דברים שיש בהם בל תשחית עכ"פ‬ ‫מדרבנן‪.‬‬ ‫ובפסקי תוס' בפסחים )אות קלב( כ' הקוצץ אפילו אילן סרק אינו רואה סימן‬ ‫ברכה‪ .‬והביאו השבות יעקב )ח"א קנט( והחיד"א )שם( והמהרש"ם )ח"א כב(‪.‬‬ ‫והגרי"ח זוננפלד בשו"ת תורת חיים )עט( כ' דגם לשי' הפסקי תוס'‬ ‫בודאי אין איסור אם יש לו צורך בהם או ששווים למכור‬ ‫לעצים‪ ,‬וביאר דמשו"כ לא הזכירו הפוסקים ענין זה‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫לחברותא התקשר עכשיו‪9141217 :‬‬ ‫לקביעת חברותא‬ ‫דרושים חברותות לזמן אלול‬ ‫פתוח‬ ‫ערב‬ ‫אחה"צ‬ ‫צהריים‬ ‫בוקר‬ ‫נושא‬ ‫מקום‬ ‫‪9141217‬‬ ‫‪ 24‬שעות ביממה‬ ‫שעה‬ ‫טלפון‬ ‫‪058-3258123‬‬ ‫איזור היכל יצחק‬ ‫‪8-10‬‬ ‫סדר מועד‬ ‫‪052-7108288‬‬ ‫גמיש‬ ‫גמרא‬ ‫‪054-8407402‬‬ ‫ברכפלד‬ ‫‪9-10‬‬ ‫גמרא‬ ‫‪052-7643513‬‬ ‫פתוח‬ ‫מסכת מדות‬ ‫‪052-7609857‬‬ ‫גמיש‬ ‫‪8-8:45‬‬ ‫מ"ב דרשו‬ ‫‪054-8456965‬‬ ‫ביכ"נ נאות שמחה‬ ‫‪1-1:45‬‬ ‫לאלול‪ ,‬בתשלום‬ ‫רכז‬ ‫חברון שד"ח‬ ‫‪4:30-7:00‬‬ ‫גמרא‬ ‫‪054-8437242‬‬ ‫חזון דוד‬ ‫שחיטה וטריפות‬ ‫והלאה‪,‬‬ ‫קנין הלכה יו"ד מסי' צ"ח‬ ‫‪052-7677941‬‬ ‫גמיש‬ ‫מהר‬ ‫‪052-7151644‬‬ ‫היכל יצחק‬ ‫‪9‬‬ ‫דף היומי‬ ‫‪052-7609857‬‬ ‫גמיש‬ ‫‪9-10:30‬‬ ‫מ"ב דרשו‬ ‫חצי שעה עד שעה ‪052-7151176‬‬ ‫בטלפון‬ ‫מ"ב ח"ד )דרשו(‬ ‫לקביעת חברותא התקשר עכשיו‪ 9141217 :‬והשאר הודעתך‬ ‫מענה אישי בשעות הערב ‪9:45-10:30‬‬ ‫בטל' ‪ – 052-7127797‬רכז חברותות‬ ‫נושאי הגליונות הקרובים בס"ד‬ ‫כי תצא ‪ -‬הערות בפרשה‬ ‫כי תבא ‪ -‬שומע כעונה‬ ‫נצבים ‪ -‬תפילות ימים נוראים‬ ‫ד"ת ]עד ‪ 700‬מילים[ יתקבלו בצירוף שם מלא וטל'‬ ‫עד יום שלישי בערב בדוא"ל‪[email protected] :‬‬ ‫בכת"י‪ ,‬עד יום א' בתיבה שע"י אוצה"ס בית יוסף‪ ,‬בצירוף הוצ' הקלדה ]‪ 10‬ש' לעמוד[‬ ‫גליון ‪400‬‬ ‫]פר' כי תצא[‬ ‫יוקדש להערות קצרות‬ ‫)עד ‪ 200‬מילים(‬ ‫בכל נושא מהפרשה‬ ‫חדש!‬ ‫ניתן לתרום לעומקא דפרשה‬ ‫ע"י מספר אשראי‬ ‫במכשיר "נדרים פלוס"‬ ‫שבאוצר הספרים בית יוסף‬ ‫וכן בכל המכשירים‪,‬‬ ‫ע"י כניסה לתפריט מוסדות ‪ -‬עומקא דפרשה‪.‬‬ ‫תגובות‬ ‫במאמר "מקום המקדש" שבגליון שצ"ח‪ ,‬בא לפקפק במסורת מקובלת שמקום המקדש‬ ‫הוא בראש ההר על הרמה )המפלס הגבוה( וקדש הקדשים היה על הסלע החשוף )אבן‬ ‫השתיה( מתחת לכיפת הסלע )הזהב(‪.‬‬ ‫והדבר מפורש בספר יחזקאל בתיאור הר הבית שהוא ‪ 500‬אמה על ‪ 500‬אמה )וכן הוא‬ ‫גם במשנה במידות( "על ראש ההר כל גבולו סביב קדש קדשים" וראש ההר הוא כיום‬ ‫כ‪ 500-‬אמה על ‪ 500‬אמה )לשיעור חזו"א( שרוחב ההר ממזרח למערב הוא כ‪ 300-‬מטר‬ ‫ומצפון לדרום הוא קצת יותר )כ‪ 320-‬מטר(‪ - .‬ושאר השטח המוקף בחומות של הר הבית‬ ‫הם לא על ראש ההר אלא תוספות שנוספו על גבי העמק שעל יד ההר בדרום כ‪70-‬‬ ‫מטר שנבנה על הגיא המרכזי )שהיה בין המקדש ובין העיר העליונה שנקרא כיום רחוב‬ ‫הגיא‪-‬אל ואד( ונוסף על ידי הורדוס‪ ,‬ובצפון כ‪ 120-‬מטר נבנה מעל נחל צולב )שנסתם‬ ‫בימי החשמונאים( ונוסף גם כן על ידו או לפניו‪.‬‬ ‫בהמשך בספר יחזקאל מתואר פירוט ה‪ 500-‬אמה ומבואר שם שהבניין של האולם‬ ‫וההיכל וקדש הקדשים הוא כולו ‪ 100‬אמה )וכן הוא גם במשנה במידות( ועומד באמצע‬ ‫מצפון לדרום וממזרח מתחיל מהאמה ה‪ 301-‬עד ‪ 400‬מהחומה המזרחית )כולל( וחלל‬ ‫קדש הקדשים הוא אמות ‪ 366‬עד ‪ 385‬מצד מזרח )מהחומה המזרחית של הר הבית( וזה‬ ‫בדיוק במקום שהסלע של ההר חשוף שהוא אבן השתיה שכתוב במשנה שהייתה בקדש‬ ‫הקדשים‪) .‬וזה מתאים בין לשיעור חזו"א ובין לשיעור קצת יותר קטן( ומקום ההיכל‬ ‫וקדש הקדשים לא השתנה ולא ישתנה בין בבניין שלמה )ראשון( בין בבניין זרבבל )שני(‬ ‫ובין בבניין העתיד כמפורש בכתוב "זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולם לישראל"‬ ‫ועוד מקומות וכן במשנה ביומא נ"ד מבואר שאבן השתיה הייתה בקדש הקדשים גם‬ ‫בבית ראשון )"מימות נביאים הראשונים"( וגם בבית שני‪.‬‬ ‫גם לפי התיאור של המשנה במידות ]ופסקה הרמב"ם ביה"ב פ"ו ה"א( מבואר שההיכל‬ ‫וקדש הקדשים בנויים בראש ההר במפלס הגבוה אחרי שעולים ממזרח יותר מעשרים‬ ‫אמה ורחוק מכותל מזרחי של הר הבית לפחות כ‪ 340-‬אמה )אין המשנה פירוט מרחק‬ ‫מדויק מקצה הר הבית( ולכן גם לא יכול להיות שהוא ב ‪ 100‬אמות הקרובים לכותל‬ ‫המערבי ששם המפלס יורד )ה"רמה" נגמרת( והמקדש היה בנוי בראש ההר‪.‬‬ ‫ודבר זה שהעזרה וההיכל בנויים על המקום הגבוה בראש ההר הוא מתועד גם בספר‬ ‫יוסיפוס )פרק ה'( באורך שמתאר שיש שלשה תחומים הראשון מבחוץ הוא הר הבית‬ ‫והשני הוא המקום שממנו והלאה אסור לגוים להיכנס וגבולו ‪ 10‬אמות )וזה מה שכתוב‬ ‫במשנה על החיל( והוא במרכז ההר ומוקף חומה גבוהה ומבפנים היא נראית פחות‬ ‫גבוהה מפני שהיא יושבת על גבעה ‪ -‬רמה‪.‬‬ ‫]נ‪.‬ב‪ .‬וכן יש עדויות נוספות מזמן הבית כעין זה כגון ב"מגילת המקדש" שנכתב באמצע‬ ‫ימי בית שני כתוב שהחומה הפנימית היא ‪ 280‬על ‪ 280‬אמה )ובתוכה המקדש והעזרה‬ ‫וכו'( ‪ -‬וזה כגודל הרמה הקיימת בערך ‪ -‬ומסביב חומה ‪ 480‬על ‪ 480‬אמה )לא כולל עובי‬ ‫החומה ועם החומה הוא ‪ 500‬ככתוב ביחזקאל( וכן באיגרת אריסטיאס )ג"כ מאותה‬ ‫תקופה בערך( כתוב שהגודל של המקדש הוא )במידות יווניות והוא( כמו גודל הרמה‬ ‫שקיימת היום[‪.‬‬ ‫במאמר הביא דברי הכפתור ופרח על תיאור שער סתום בחומה המזרחית של הר הבית‬ ‫מדרום לשערי רחמים וכתב בכפתור ופרח שהוא מכוון נגד קדש הקדשים והשער ההוא‬ ‫לא ניכר כיום‪ ,‬והכותב ניסה לומר שהוא בדרום אבל באמת תיעוד מקביל לכו"פ יש בעוד‬ ‫מקור משנת רנ"ה )מוג'יר א' דין( ושם מציין שהשער הסתום הזה הוא מול אמצע כיפת‬ ‫הסלע‪ .‬הרי נתבררה כוונת הכו"פ‪.‬‬ ‫ומה שכתב במאמר שהרדב"ז הוא היחיד שהורה למעשה על פי המסורת שכיפת הסלע‬ ‫הוא מקום ההיכל וקדש הקדשים‪ ,‬אמנם הרדב"ז פסק כן להתיר למעשה דבר שספיקו‬ ‫כרת על סמך מסורת שהביא ושהביאו הרבה קדמונים כמו ר"י מפריז ותלמיד הרמב"ן‬ ‫ועוד‪ ,‬והעתיקוהו להלכה בשערי תשובה וברכי יוסף )שג"כ היה בירושלים כרדב"ז( וכף‬ ‫החיים‪ .‬וכן כתב הב"ח בשם מהרי"ו שהכיפה היא בנויה על מקום ההיכל‪ ,‬וכן פסק החפץ‬ ‫חיים בספרו ליקוטי הלכות )על זבחים פ"ו(‪.‬‬ ‫וסוף דבר שמקום קדש הקדשים הוא על הסלע שתחת כיפת הזהב היא הוראה‬ ‫מ‬ ‫מקובלת בכל ישראל על פי הכתובים והמשנה והמסורה ולא פקפק בזה‬ ‫אדם מעולם‪.‬‬ ‫הרב ישראל מאיר בוגרד‬ ‫המשך מעמ' ‪:1‬‬ ‫קציצת עצים לשם בניית מגורים‬ ‫שם )ה"ח(‪ ,‬דכמו כן אין להשחית חפצים כגון לשרוף או לקרוע בגדים ללא שום‬ ‫צורך‪ ,‬והעושה כן מכין אותו מכת מרדות‪ .‬וכתב עוד החינוך שם דברים נפלאים‬ ‫מאוד בשרשי טעם המצוה הזאת‪ ,‬והוא‪ :‬שדברים אלו של השחתה משחיתים את‬ ‫הנפש‪ ,‬וזה מלמד את האדם להיות רע ומושחת‪ ,‬ואין זה רצון השי"ת‪ ,‬וזהו רצון‬ ‫הרשעים בהשחתת העולם ח"ו והם משחיתים את עצמם ואת כל העולם כולו‬ ‫במעשיהם הרעים‪ ,‬ובמידה שאדם מודד מודדין לו‪ ,‬דאם אדם חפץ לעשות טוב‬ ‫ושמח "בעשיית הטוב"‪ ,‬הטוב ירדוף אחריו‪ ,‬וזה ידוע ומפורסם‪ .‬עכת"ד‪.‬‬ ‫וכתבו הפוסקים השבט הלוי )שם( ובשו"ת יבי"א ח"ב )סי' י"ב( דכל מה שהתירו‬ ‫הפוסקים‪ ,‬הוא דוקא לצורך מגורים בצפיפות או הרחבת סוכתו וכדו'‪ .‬אבל‬ ‫לעקור עצי מאכל לשם נוי ויופי להרווחה בעלמא‪ ,‬אין להתיר‬ ‫קציצת האילנות עבור זה‪ .‬וכש"כ בערוך השולחן סי'‬ ‫קלז – יג‪ .‬יעו"ש‪.‬‬ ‫הקופה שגדולי הדור סומכים וממליצים עליה‬ ‫תורמים לעניי העיר ורואים ישועות‬