ו "עשת תמוז ז"י פנחס פרשת 035 גליון `ו שנה חייב אדם לומר בשבילי נברא
שנה ו'
גליון 035
פרשת פנחס
י"ז תמוז תשע"ו
בס"ד
אבות פרק א'
חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם
ִּש ָראֵ ל...
ִֻּפינְ חָ ס ֻ ֶּבן אֶּ ְל ָעזָר ֻ ֶּבן אַ ֲהרֹן הַ ֻכֹהֵ ן הֵ ִּשיב אֶּ ת ח ֲָמ ִּתי ֵמ ַעל ְ ֻבנֵי י ְ
ִּש ָראֵ ל ְ ֻב ִּקנְ ָא ִּתי (כה ,יא)
יתי אֶּ ת ְ ֻבנֵי י ְ
וְ לֹא ִּכ ִֻּל ִּ
בלעם הרשע ,אשר ניסה כוחו בכל צורה ואפשרות לעורר חרון אף על
ישראל ,לא הצליח .חסד ה' היה כי מדת הדין לא שלטה בימים אלו ובכך
ניצלנו" .עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן
בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'" (מיכה ו ,ה).
אבל בלעם נותן לבלק עצה איך יוכל לפגוע בכל אופן בכלל ישראל -
"איעצך" ,ורש"י מפרש כי העצה היתה להחטיאם ובכך יאבדו רח"ל .ואכן
עצתו הצליחה ובגלל החטאים פרצה מגפה אשר כלתה עשרים וארבעה
אלף מישראל ,וזו היתה רק ההתחלה " -החל הנגף" רח"ל והעם כולו
בסכנה!
מעשה של אדם יחיד ,אשר עשה אותו בטהרת לב מוחלטת ,מתוך
קנאה לכבוד השי"ת ומתוך מסירות ודאגה לכלל ישראל -הציל את
הכלל.
"פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן" ,הוא נקי מכל דבר שאינו כבוד שמים,
ואינו "בן פוטי" אלא מיוחס לאהרן הכהן האוהב שלום ורודף שלום ,וכל
מחשבתו ולבו לכבוד השי"ת ולמסירות לישראל .מעשה אחד אמיתי זה
הציל את הכלל ישראל ,ואף זכה לו ולדורותיו אחריו ב"ברית כהונת עולם",
והכהנים הגדולים שבבית שני היו כולם מזרעו!
זְכוֹת ו ְּלז ַּכוֹת את הכלל כולו.
כי גדול כח היחיד ִל ּ
מצאנו בגמרא (כתובות עז ע"ב) דוגמת דבר זה .הגמרא מספרת על רבי
יהושע בן לוי שלקחוהו לגן עדן ויצא רבי שמעון בר יוחאי לקראתו" .אמר
ליה :את הוא בר ליואי? אמר ליה :הן .נראתה קשת בימיך? אמר ליה :הן,
אם כן אי אתה בר ליואי" .ופירש"י" :אם כן לית את בר ליואי -אין אתה
ראוי לכרוז זה שאני שומע ,שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב
העולם ואם יש צדיק גמור בדור אין צריך אות".
ושמעתי מפי מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א ,כי רואים
מכאן שאם ישנו צדיק גמור בדור ,הריהו מרומם את הדור כולו לדרגה כזו
שאין הם צריכים לאות הברית של הקשת כדי להינצל ,כי זכותו וקדושתו
מרוממת את הדור כולו.
והנה ,לנו נראה כי כח זה שמור רק ליחידי האומה ,ואנחנו אין בידינו
להתרומם לדרגה רמה וגבוהה זו ,ויש בדבר אמת רבה.
ה'מסילת ישרים' (פרק יט -בביאור חלקי החסידות) מעורר שאלה" :ואם
יאמר אדם מי אני ומה אני ספון שאתפלל על הגלות ועל ירושלים וכו',
המפני תפילתי ייכנסו הגליות ותצמח הישועה?"
ועונה על כך" :תשובתו בצדו ,כאותה ששנינו (סנהדרין לח) :לפיכך נברא
אדם יחידי ,כדי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם ,וכבר נחת רוח הוא
לפניו יתברך שיהיו בניו מבקשים ומתפללים על זאת ,ואף שלא תעשה
בקשתם מפני שלא הגיע הזמן או מאיזה טעם שיהיה ,הנה הם עשו את
שלהם והקב"ה שמח בזה.
"ועל העדר זה הדבר התרעם הנביא (ישעיה נט)' :וירא כי אין איש
וישתומם כי אין מפגיע' ,ואמר (ירמיה ל)' :ציון היא דורש אין לה' ,ופירשו
ז"ל (סוכה מא) :מכלל דבעיא דרישה .הרי כאן שחייבים אנחנו בזה ,ואין
לנו ליפטר מפני מיעוט כחנו ,כי על כיוצא בזה שנינו (אבות פ"ג)' :לא
עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה'" ,ע"כ.
למדנו מדבריו ,כי כל יחיד ויחיד בתפילתו ובמעשיו יכול להשלים את
עבודת הציבור ולזכות עמו את הכלל כולו .ואכן כך לימדונו חז"ל (קידושין
מ ע"ב)" :לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי ,עשה מצוה
אחת -אשריו שהכריע עצמו לכף זכות ,עבר עבירה אחת -אוי לו
שהכ ריע את עצמו לכף חובה .ר' אלעזר בר' שמעון אומר :לפי שהעולם
נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו ,עשה מצוה אחת -אשריו
שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות ,עבר עבירה אחת -אוי לו
שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה ,שנאמר (קהלת ט)' :וחוטא
אחד יאבד טובה הרבה' ,בשביל חטא יחידי שעשה זה -אבד ממנו ומכל
העולם טובה הרבה".
בזה נבין את דברי חז"ל (ילקו"ש פרשת וישב רמז קמא) ,שאחרי שהודיעונו
כי "אי לו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו 'וישמע ראובן ויצילהו
מידם בכתפיו' היה טוענו ומוליכו אצל אביו .אילו היה אהרן יודע
שהקב"ה כותב עליו 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך' ,בתופים ובמחולות היה
יוצא לקראתו .אילו היה בועז יודע שכותב עליו 'ויצבט לה קלי' ,עגלות
פטומות היה מביא ומאכילה'" ,מוסיפים ואומרים" :לשעבר היה אדם
עושה מצוה והנביאים כותבין אותה ,ועכשיו שאין נביאים מי כותב
אותה ?" כלומר ,מעשינו אנו שאינם נכתבים בתורה ,האם הם מעשים
חסרי חשיבות גדולה זו?
ועונים חז"ל" :אליהו ומשיח כותבים והקב"ה חותם ,הדא הוא דכתיב
'אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וייכתב ספר זכרון
לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו'".
ופירושם של דברים ,שגם מעשינו יש להם השפעה כ=על מהלך
ההשגחה לדורות ,והם חלק מגילוי כבוד ה' בעולמו ,אשר מצטרף
להנהגה של גילוי מלכות ה' בעת תמלא הארץ דעה את ה' ,ולכן הם
נכתבים על ידי אליהו מבשר הגאולה ומשיח ,שעל ידו תתגלה מלכות ה'
בעולמו" ,והקב"ה חותם".
בכך נבין את גודל חובת הימים הקדושים הללו ,ימי האבלות על
ירושלים ,שעליהם נאמר" :כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה
בשמחתה ,ושאינו מתאבל על ירושלים -אינו רואה בשמחתה" (תענית ל
ע"ב) ,כי בכך מכירים שכל אושרנו והצלחתנו תלויים אך ורק בקרבתנו
לתורת ה' ועבודתנו ,ויודעים כי השגת מעלות אלו בשלמותן תהיה רק
בעת שתמלא הארץ דעה את ה'.
נצטער על ריחוקנו מתורה ועבודה ונקבע עתים ללימוד המוסר ,לעורר
הלב להתקרב למעלה זו ,ובכך נזכה לעצמנו ולכלל ישראל כולו.
הליכות והלכות
בעריכת
הרב אשר ז .מורסקי שליט"א
יתקבלו בברכה
והוספות
פרידמן
אריה ד.
הערות הרב
שאלה :השבוע הרב מ .מביא את הפירוש השני במילה 'ברוך' אך הקשה עליו כמה
קושיות והיה שמח מאוד לדעת פירוש הדברים לפי שיטה זו?
פרק ב' :ברוך' – מקור הברכה (שם תואר)
יש מקצת ראשונים ואחרונים שביארו ,כי המילה 'ברוך' היא שם תואר ,כמו 'חנון'
ה'' ,רחום' ה' .כלומר" ,ברוך אתה ה'" פירושו הוא :מקור הברכות אתה ה' .אנו
מתארים את ה' בתואר כבוד שהוא מקור הברכות.
אך פירשו כן ,למרות היות פירוש זה דחוק -כי דוחק הוא להפוך את המילה לפתע
לשם תואר -רק מחמת קושיה שהוקשתה להם ,והיא ,כלשון החינוך {ספר החינוך מצוה
תל" :}.הלא הגדתי לך בני במה שקדם ,כי לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד וכל
הטוב וכל החכמה וכל היכולת וכל הברכה ,ודברי בן אדם וכל מעשהו אם טוב ואם
רע לא יוסיף ולא יגרע ,על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות ברוך
אתה השם ,או יתברך ,אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאיננו צריך
לשום תוספת חלילה ,כי הוא האדון על הכל ,וכל הברכות הוא מחדש אותן וממציאן
מאין ,ומשפיע מהן שפע רב באשר תהיה שם רצונו הטוב".
כלומר ,החינוך למד שהתיבה 'ברוך' בטופס ברכות היא תוספת שפע וריבוי .האצלת
ברכה .ואם כן קשה ,היות ש"אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאיננו
צריך לשום תוספת חלילה" ,אם כן מה הוא צריך את לברכתנו?
כמובן ,קושיה זו קשה רק אם נבאר כפי שלמד החינוך ,ש'ברוך' הוא האצלת ברכה,
אך אם נפרש כביאור הרווח בראשונים ,ש'ברוך' הוא לשון שבח ותהילה ,כמו
שהתבאר בפרק א' ,אזי לא קשה דבר.
על כל פנים ,מכח קושיא זו נדחק החינוך לפרש ,שהמילה 'ברוך' אין פירושה
האצלת ברכה אלא היא שם תואר' .ברוך' -מקור הברכה .מקור הברכות אתה ה'.
ובלשון החינוך" :ונמצא לפי הנחת טעם זה ,שיהיה 'ברוך' -תואר {שם תואר[ .לפי
הגדרת הכוזרי לעיל ,התואר הוא 'תואר הפועל' .כמו 'חנון' ו'רחום' .}].כלומר ,הודאה אליו כי
הוא כולל כל הברכות".
כלומר ,הודאה בכך שה' הוא מקור כל הברכות והטובות ,יעויין שם באריכות.
פירוש המילה "יתברך" שבקדיש
והנה ,אנו אומרים בקדיש" :יתברך וישתבח ויתפאר" וכו' ,ובלתי אפשרי לפרש
'יתברך' כשם תואר .על כרחך ,ש'יתברך' משמעותו ,שאנו אכן מברכים את ה' ,ואם
כן הדרא קושיא לדוכתא :הרי "לשם ברוך הוא כל הכבוד וההוד וכל הטוב וכל
החכמה וכל היכולת וכל הברכה" (לשון החינוך)? -כך מקשה החינוך (שם) על דברי
עצמו - .ותירץ" :בלשון 'יתברך' שאנו מזכירין תמיד שהוא מהתפעל {בנין 'התפעל'
שמשבעת הבניינים .כל ומר ,נפעל מאחר .ואם כן קשה ,ש'ברוך' אינו שם תואר אלא פעול .כלומר,
מקבל ברכה מהזולת} ,נאמר ,שהכוונה בו ,שאנחנו מתחננין אליו ,שיהי רצון מלפניו
לסבב לב בריותיו להיות נכון לפניו שיודו הכל אליו ובו יתהללו .וזהו פירוש
'יתברך' ,כלומר ,יהי רצון מלפניך שכל בני העולם יהיו מיחסים הברכה אליך ומודים
כי ממך תתפשט בכל ,ועם הודאת הכל בזה ,תנוח ברכתו בעולם ויושלם חפצו,
שהוא חפץ להיטיב כמו שאמרנו .ותשלום החפץ -תכלית כל המבוקש .והנה מצאנו
קצת טעם אף בלשון 'יתברך' המתמיה".
הרואה יראה ,שתירוץ זה הוא "קצת טעם" בדוחק ,ל"לשון יתברך המתמיה" ,כפי
שהדגיש החינוך .שהרי אם 'ברוך' הוא נתינת שם תואר לה' ,ולא שאנו מברכים את
ה' (משבחים או מאצילים ברכה) ,איך אם כן ניתן לפרש את הלשון 'יתברך' ,כאשר
משמעותה היחידה היא שאנו אכן מברכים את ה'?
ו כפי שניסח זאת הגרש"ר הירש זצ"ל :הרי "פעמים אין מספר אנחנו מצווים לברך
את ה' ,ונשמת כל חי תברך את ה' .אם האדם מברך את ה' ,הרי ה' הוא ברוך ,ואין
מנוס מכך" {בראשית ט ,כז.}.
הגרש"ר הירש מקשה ,הרי היסוד עליו נבנה פירוש זה (שם תואר) ,הוא ההנחה כי
אין אנו מברכים את ה' ,שהרי ה' "איננו צריך לשום תוספת חלילה" (כלשון החינוך),
ולכן הוכרחו לחדש ולפרש בדוחק כי 'ברוך' הוא שם תואר .אבל הרי במקומות אין
מספר אנו מברכים את ה' ,וזאת באופן שלא ניתן לפרש את הלשון 'ברכה' כשם
תואר .ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ,הרי ה' איננו צריך לברכותינו ,ואם ה' צריך
לברכותינו כפי שמוכח במקומות רבים ,ונשמת כל חי תברך את ה' ,מה צורך יש
לתרץ ולהדחק לומר ש'ברוך' הוא שם תואר.
נרחיב מעט את קושית הגרש"ר הירש בהבאת המקומות בהם אנחנו מצווים לברך את ה':
"יהי שם ה' מבורך"
הרשב"א {שו"ת הרשב"א א ,תכג }.כשהוא דן בנדון זה משיב לשואלו" :וכשעמדת על
מלת 'ברוך' והוקשה בעיניך ענינו הפשוט ,מה תעשה ל'יהי שם ה' מבורך'? הנה
שאמר 'יהי' {ר"ל ,יהיה תמיד מבורך ,ואם הוא שם תואר – מקור הברכה ,מה שייך לומר ,יהיה ה' מקור
הברכה ,הרי זהו שם תואר .ה' הוא מקור הברכה .וכמו שאי אפשר לתאר את ה'' ,יהיה חנון' ,שהרי אנו
מתארים אותו שהוא חנון ,והוא אם כן כך בעצמותו ,חנון( .אם זו בקשה שיהיה חנון ,זה דבר אחר ,זו בקשה
ותפלה שיחון אותנו .אבל אם זהו שם תואר ,אינו נכון לומר ,יהיה חנון).
לנקודה זו -שהרשב"א מתנגד לפירוש שם תואר -הסכים גם בעל הגדה של פסח מי מגידו אות א' (בהסכמתו
על ספרו של הגאון המחבר ,מבאי ביתו של הגר"א ,כותב הגאון בעל השואל ומשיב" :אשר בזה נתייקר שמו
בעיני הגאון וכו' מוהר"א מוילנא עד אשר פיו הוא ציוה להביאו" וכו')}{ ,הרב המגיה ברשב"א ,הוצאת מכון
י-ם הערה , 02כותב שכנראה היה הנוסח כך" :שהוסיף בו (אות) מ'" .כלומר ,לא כתוב 'ברוך' (יהי שם ה'
ברוך') אלא מבורך בתוספת האות מ"ם .שעל כרחך פירוש פסוק זה הוא :ה' יהיה מבורך .לא ה' הוא ברוך -
ה' הוא מקור הברכה (שם תואר)},
ועוד שאמר :יהי שם ה'
{כלומר ,לא אמר יהי ה' ,אלא יהי שם ה' ,ואם הוא תואר ,אזי יוצא שהוא
אומר ,שם ה' הוא מקור הברכה ,במקום ה' הוא מקור הברכה .}.והיה לו לומר :הנה ה' ברוך".
ביאור :השואל התקשה ,אם 'ברוך' הוא כ"ענינו הפשוט" ,כלומר ,כרגיל על לשוננו,
דהיינו האצלת ברכה לה' .הרי ה' לא צריך לברכותינו ,ולכן כתב השואל לרשב"א -
כפי שמוכח מלשון התשובה שהשיב לו הרשב"א -שצריך לומר כפי המפרשים
ש'ברוך' הוא שם תואר ,שאז לא תקשה קושיה זו .את זה דוחה הרשב"א וכותב ,אם
'ברוך' הוא שם תואר -מקור הברכה ,היה איפוא צריך להיות נוסח הפסוק :הנה ה'
'ברוך' .כלומר ,הנה ה' הוא מקור הברכה ,ולא לאמר 'יהי שם ה' מבורך' (ראה
בהערות) .על כרחך שב רוך אין פירושו שם תואר אלא שאנו מברכים את ה' {או בלשון
תהילה או האצלת ברכה .דעת הרשב"א תתבאר להלן פרק ג.}.
מפורש א"כ ברשב"א ,שלשון הכ' מוכיח שברכה היא לשון תהלה ולא שם תואר.
מקומות אשר בהם אי אפשר לפרש כדברי החינוך שהוא שם תואר
מלבד האמור ,כד נעיין בסידור נמצא מקומות רבים ,בהם בלתי אפשרי לפרש
'ברוך' כשם תואר ,וכפי שיתבאר להלן:
בברכת 'ברוך שאמר' אנו אומרים לשון 'ברוך' מספר פעמים .נתבונן.
"ברוך שאמר והיה העולם" .אם 'ברוך' הוא שם תואר ,אזי נאמר כאן כך :מקור
הברכה שאמר והיה העולם .משפט כזה הוא כמו בדיוק כמו המשפט :חנון שאמר
והיה העולם ,או :רחום שאמר והיה העולם .משפט שאי אפשר לשמוע וכל שכן
לומר .אך אם 'ברוך' הוא לשון תהלה ,ל"ק מידי ,אנו מברכים ,משבחים ומהללים
למעשה ,כפירוש החינוך ,כתבו גם {האבן עזרא (שמות יח ,י) כתב" :והנה מלת 'ברוך' -תואר.
כמו 'עצום' (במדבר כב ,ו) .מהבנין הקל" .אך ראה בתהילים (קד ,א) על הפסוק "ברכי נפשי את ה'" שכתב :את ה' שבמאמר פיו {"בי' מאמרות נברא העולם" אבות ה ,א } .נברא העולם יש מאין.
"והברכה שתברך הנפש זאת היא ,שתודה ותאמר לשם כי הוא גדול מאד ,על דרך -ומרומם על כל ברכה וכן" ,ברוך עושה בראשית" .אם פירושו הוא' :מקור הברכות עושה מעשה
ותהלה" כאן כותב כפי השיטה שהבאנו שבוע שעבר .ויש לעיין .ונראה לי פשוט ,שכוונתו היא כדברי הכוזרי בראשית' ,אזי אין למשפט זה כל מובן.
(שהבאנו שבוע שעבר ) ,ש'ברוך' הוא תואר יחס .כלומר' ,ברוך' הוא לשון שבח ותהילה .והראיה ,שלאחר מכן
כמו כן" ,ברוך שמו" (שם) ,אין מובן למשפט :מקור הברכות שמו .כי איננו מתארים
הביא שם דברי רבי מרינוס (שכידוע הוא ר"י אבן ג'אנח) ,וכתב שדעת רבי מרינוס היא ,ש'ברוך' הוא תואר.
והרי כבר ראינו (לעיל פרק א) שדעת רבי מרינוס היא ,ש'ברוך' הוא לשון שבח ותהילה ,ולא מקור הברכה .על את שמו של ה' ,אלא את ה'.
כרחך שכוונת ראב"ע היא ש'ברוך' הוא תואר ייחס (לא תואר הפועל או שם תואר) ,וכפי דברי הכוזרי .ובזה וכן" :ברוך כבוד ה' ממקומו" .האם נאמר שפירוש הכתוב הוא :מקור הברכות כבוד
נדחו דברי יש מי שכתב ,שדעת ראב"ע כדעת החינוך.
ה' ממקומו? ודאי שהכוונה היא :מבורך ומהולל כבוד ה' ממקומו.
המלבי"ם בספרו ארצות החיים סי' ה סק"א הביא שלוש הפירושים .א .שם תואר -מקור הברכה ,ב .האצלת
ברכה ,ג .לשון שבח ותהילה .ובפירושו לתהילים (קלד ,א) כתב כדברי המקובלים (כדלהלן פרק ג) וציין שם או "ברוך ה' מציון" .אי אפשר לומר :מקור הברכות ה' מציון .כמו שאי אפשר
למה שכתב בארצות החיים .ולא כמו שיש מי שכתב שלדעת המלבי"ם 'ברוך' הוא שם תואר מקור הברכה לומר :חנון ה' מציון.
כדעת החינוך }.האבודרהם {סדר השכמת הבוקר (מהדורת 'אור הספר' תשס"א עמ' פז) ,}.ספר העיקרים הש"ץ אומר" :ברכו את ה' המבורך" והציבור עונה" :יהי שם ה' מבורך מעתה ועד
{מאמר ב פרק כו .על דבריו כתב האברבנאל" :זר מאד על בעל ספר עיקרים מאמר ב' פ' כ"ו ,וחשב עליו עולם" .מה הש"ץ מבקש שהציבור יענה? יברך את ה' .מה הציבור עונה? האם
מחשבות ,אבל כפי האמת ,ענינו מהולל ומשובח מפי בני אדם" (דברים פרק לג ד"ה ואחר זה) }.והיעב"ץ
הציבור משיב :יהי שם ה' מקור הברכה? פשוט וברור שהש"ץ מבקש מהציבור
בסידורו {סידור היעב"ץ ,הוצאת אשכול ,חלק א עמודי שמים ,סולם בית אל ,חווק ב' עין ב' (עמ' לג) .ולפי
פירוש זה ,תיבת 'ברוך' איננה מבנין 'פעול' ,בנין קל ,המקבל פעולת אחר הפועל בו .כלומר ,פעול מפעולת לברך ולהלל אחריו את ה' המבורך והמהולל ,וזה מה שהציבור אכן עונה :יהי שם
הפועל בו ,אלא הוא שם תואר כנ"ל ,וכפי שביאר שם{ ,}.בקונטרס החשוב 'עבודת התפלה' (הערה ד) כתב ה' מבורך מעתה ועד עולם.
שכן היא דעת הרשב"א .ואינו כן .המעיין ברשב"א (ה ,נא) יראה ,שמפרש בענין אחר ,אלא שכתב בתוך וכך כותב האברבנאל" :ענין אמרנו 'ברכו את ה' המבורך' .רוצה לומר ,הללו ושבחו
דבריו ,כראיה לדחות ,ובלשון ספק" ,כי ברוך ,אפשר שהיינו יכולין לומר שהוא תואר ,לומר ,כלול מכל
את ה' שהוא הראוי להלל ולשבח ,והוא המהולל באמת {אברבנאל דברים פרק לג ד"ה ואחר
הברכות" ,עיי"ש בדבריו ,ו בביאור דבריו להלן פרק ג' .ומה שכתב הרשב"א בח"א ס"ס תכ"ג ,אין כוונתו
זה .וכ"ה בסידור רש"י (סימן יג)" :ואומר (=הש"ץ) 'ברכו' .ועוד (=ובעוד) שהוא מאריך בקולו ,הצבור
שהוא שם תואר ,כי לא כתב שם ש'ברוך' הוא שם תואר ,אלא כתב להיפך ממש ,שהרי כותב שם" :ועוד,
אומרים בלחש' ,יתברך וישתבח שמו של מלך מלכי המלכים' וגו' ,ועונין הצבור' ,ברוך ה' המבורך לעולם
שאמר 'יהי שם ה' (מבורך)' ,והיה לו לומר ,הנה ה' ברוך" .כלומר ,אם זהו שם תואר ,צריך לומר ה' ברוך,
תואר כמו ,ה' חנון ,או ה' רחום ,והרי אמר 'יהיה ה' מבורך' .אם כן איננו שם תואר! ראה בהערות להלן ,וגם ועד' ,והוא אומר בלחש ,שהוא משובח ומפואר על ברכה ותהלה"} .וכך כותב רבינו המשנ"ב {סימן
סו ס"ק יח ,יט .דעת רבינו המשנ"ב תתבאר גם להלן פרק ג .וזה דלא כמו שכתב לפרש בזה מנפשיה בסידור
להלן פרק ג' שנבאר בס"ד דעת הרשב"א בענין זה}.
היקר 'יסוד מלכות' .ודבריו שם קשים להולמם}.
והנה ,על שיטה זו ,ש'ברוך' הוא שם תואר ,מלבד הקושיא שכתב רבינו החינוך
בקדיש אנו עונים" :יהא שמא רבא מבורך לעלם ולעולמי עלמיא" .הרי בלתי
עצמו ,וככל האמור ,ישנן בנוסף כמה קושיות גדולות וחזקות שלא ניתן להימלט
אפשרי לפרש משפט זה :יהי שמו הגדול מקור הברכות לעולם .אין לזה כל מובן.
מהן (זאת מלבד הראיות שהבאנו מלשונות הפסוקים והראשונים לעיל פרק א).
אלא אנו אומרים ששמו הגדול של ה' יהיה מבורך מהולל ומשובח תמיד .וצ"ע.
אחר הגבהת ספר התורה אומרים" :ברוך שנתן תורה לעמו ישראל בקדושתו"
לע"נ האשה החשובה מרת מלכה בת ר' יעקב אריה הלוי ע"ה
שמירה מטומאה
עולָ ם ֻ ַתחַ ת
עו אַ ח ֲָריו ְ ֻב ִּרית ְֻכהֺ ֻנַת ֹ
וְ הָ י ְָתה ֻל ֹו ו ְֻלז ְַר ֹ
ִּש ָראֵ ל(כה ,יג)
אֲ ֶּשר ִּק ֻנֵא לֵ אלֹהָ יו וַ יְכַ ֻ ֵפר ַעל ְ ֻבנֵי י ְ
בחז"ל (ספרי פרשת בלק פיסקא קלא) מבואר שנעשו לפנחס שנים עשר ניסים
במעשה הריגת זמרי ,עיי"ש ,והנס העשירי היה שלא ירד מדמם על פנחס שלא
יטמא והנס האחד עשר היה שלא מתו והן בידו שלא יטמא[ ,אמנם המעיין יראה
שלא מנה שם נס שלא מתו בידו ,אך הוא חסרון הניכר ,שהרי אמר שהיו י"ב ניסים
ובפרטן אתה מוצא רק י"א ,ובתרגום יונתן בן עוזיאל הדברים מפורשים שהיו י"ב
ניסים ואחד מהם שלא מתו בידו] גם בפסיקתא כתב (פסיקתא זוטרתא [לקח טוב] פרשת
בלק דף קלא עמוד א) 'התשיעי שלא הטיפו דם שלא יטמא פנחס הכהן ,העשירי שלא
מתו עד שהוציאם מן האהל שלא יטמא פינחס בתוך האהל' עכ"ל.
ומצאתי בכתבי אבי מורי זלה"ה – אומר החיד"א בספרו פני דוד – שתמה רבי
חיים אלפנדרי זלה"ה מאחר שלא מתו בידו למה הוצרך לנס נוסף שלא ירד הדם
עליו ויטמא אותו ,הרי דם מן החי לא מטמא ,וכמו שפסק הרמב"ם (פ"ב טומאת מת הי"ג)
וז"ל 'דם החי אפילו דם נחירה הרי זה טהור כל זמן שהוא חי' ,ואף בדם של צלוב
[שנהרג בחרב] נחלקו תנאים (אהלות פ"ג מ"ה) איזה דם מטמא ,וכל זה רק לאחר שמת
אולם לפני שמת דמו אינו מטמא וא"כ קשה מהו הנס שלא נטף מדמם על פנחס.
ואפשר לומר – אומר החיד"א – שהנס המדובר כאן הוא שלא נטף עליו דם נדות,
שהרי פנחס הכניס את הרומח אל קבתה ובודאי פגע במקור דמיה ודם היוצא משם
מטמא ,ואם היה דם זה נוטף על פנחס היה נטמא בטומאת נדה ,וא"כ מובן מהו הנס
שלא נטף עליו דם מלבד הנס שלא מתו בידו ולא טמאוהו בטומאת מת.
בודאי עשה תשובה
ִּש ָראֵ ל הַ ֻ ֺמ ֻ ֶּכה אֲ ֶּשר הֺ ָֻכה אֶּ ת הַ ִֻּמ ְדיָנִּ ית זִּ ְמ ִּרי ֻ ֶּבן ָסלוֻא נְ ִּשיא
וְ ֵשם ִּאיש י ְ
ש ְמעֹנִּ י (כה ,יד)
בֵ ית ָאב לַ ֻ ִּ
ִש ָר ֵׁאל ַה ֻּמ ֶּכה .כשם שייחס את הצדיק לשבח ייחס את הרשע לגנאי
ְשם ִאיש י ְ
ו ֵׁ
(רש"י)
יש לתמוה ,שכאן מבאר רש"י שכאשר מוזכר בפסוק שם אדם יחד עם שמות
אבותיו ,הם מוזכרים לשבח או לגנאי ,והמבחן הוא ,שאם מי שמוזכר צדיק ,אף
אבותיו מוזכרים לשבח ,ואם מי שמוזכר בפסוק מוזכר לגנאי ,אף אבותיו
שמוזכרים ע מו מוזכרים לגנאי ,ומעתה קשה ,שבהמשך הפרשה מזכיר הכתוב את
צלפחד יחד עם אבותיוַ " ,ו ִֻת ְק ַר ְבנָ ה ְ ֻבנוֹ ת ְצ ָל ְפ ָחד ֶׁ ֻבן ח ֶׁפר ֶׁ ֻבן ִ ֻג ְל ָעד ֶׁ ֻבן ָמ ִכיר ֶׁ ֻבן
ְמנַ ֻ ֶׁשה ְל ִמ ְש ֻ ְפחֹת ְמנַ ֻ ֶׁשה ֶׁבן יוֹ סף" (כז ,א) וכתב רש"י שם ,שבא הכתוב ומיחס את
צלפחד ליוסף ,לומר לך שכפי שיוסף חיבב את הארץ ,שנאמר " ְו ַה ֲע ִל ֶׁתם ֶׁאת
ַע ְצמ ַֹתי ִמ ֶׁ ֻזה" (בראשית נ ,כה) אף בנותיו חבבו את הארץ ,שנאמר " ְֻתנָ ה ָֻלנ ֻו ֲא ֺח ָ ֻזה",
וללמדך שהיו כולם צדיקים ,שכל מי שמעשיו ומעשה אבותיו סתומים ופרט לך
הכתוב באחד מהם ליחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק ,ואם יחסו לגנאי ...בידוע
שכל הנזכרים עמו רשעים היו ,עכ"ל ,והדבר תמוה ,שהרי צלפחד בחטאו מת[ ,או
שהיה מן המעפילים או שהוא המקושש עצים ומחלל שבת היה] ואיך יתכן לומר
שהכתוב מזכירו לשבח.
עוד יש להבין ,מה ראו בנות צלפחד לומר שאביהם מת בחטאו ,הרי בזה הם
מזכירים גנותו ,מה דחק אותם להזכיר את סיבת מיתתו ,ויותר היה ראוי ,לכאורה,
שלא להזכיר כלל את סיבת מיתתו ושיבינו כולם שהוא מת כדרך כל הארץ.
ונראה לומר – אומר רבי יוחנן לוריא [מגדולי אשכנז לפני כ 022-שנה] בספרו
משיבת נפש – שבנות צלפחד חששו שיחשדו את אביהם שהוא מת משום שהיה
מעדת קרח או מן המרגלים ,וכדי שלא יחשבו כך אמרו שבחטאו מת ,ואין לו כל
קשר לאותם רשעים ,ואע"פ שגם זה אינו שבח לאביהם מ"מ דבר זה לא מחשיב
אותו לרשע ,משום שכל אדם שחוטא יש לדונו לזכות שבוודאי עשה תשובה
וכשמת היה צדיק.
אך אם היו חושדים אותו שמת בגלל השתייכותו לעדת קרח או למרגלים
שחטאם היה כפירה בה' ובמשה עבדו ,זה היה גנאי גדול עבורו ,וכדי שלא יחשבו
כך הוצרכו להזכיר את סיבת מיתתו ולנקותו מהחשד ,ומעתה מובן מדוע רש"י
מבאר שכאן הוזכר צלפחד עם יוסף לשבח.
ומכאן יש ללמוד ,שאין לדון שום חוטא לרשע ,ואף שחטא בתאוותו שמא
הרהר ועשה תשובה ,ובפרט כאן שהיה נסקל [אם היה מקושש] וכבר קיבל דינו
והתוודה אין לו גנאי מעון זה ,אך המחטיא את הרבים ,או הבועט ומזלזל במצוות
או בתלמידי חכמים וכל פורצי גדר והפורשים מן הציבור הם נקראים רשעים.
היכן חכמתן של בנות צלפחד
לו ֻ ֵבן ְֻתנָה ָֻלנ ֻו אֲ חֺ זָֻה
לָ ֻ ָמה ִּי ָ ֻג ַרע ֵשם ָא ִּבינ ֻו ִּמ ֻת ֹו ְך ִּמ ְש ֻ ַפ ְח ֻת ֹו ִֻּכי אֵ ין ֹ
ְ ֻב ֹ ְ
תוך אֲ חֵ י ָא ִּבינ ֻו (כז ,ד)
כי אין לו בן ,הא אם היה לו בן לא היו תובעות כלום ,מגיד שחכמניות היו (רש"י)
מזה שבנות צלפחד אמרו שאם היה לאביהם בן הם לא היו תובעות כלום,
למדו חז"ל (ספרי קל"ג) שבנות צלפחד היו חכמניות.
והדבר תמוה ביותר ,והרי הדבר ידוע ומפורסם שכאשר יש בן רק הוא יורש ואין
הבת יורשת במקום הבן ,וא"כ איזו חכמה ראו בזה.
מבאר רבי דוד מלידא בספרו חלקי אבנים (נדפס לפני כשלש מאות שנה) בנות צלפחד
רצו לרשת שלשה חלקים ,חלק אביהם בירושת הארץ ,חלקו בירושת חפר אבי
אביהם ,וגם חלק בכורה [של צלפחד] בירושת חפר אבי אביהם כמבואר במשנה
אביהם ,וגם חלק בכורה [של צלפחד] בירושת חפר אבי אביהם כמבואר במשנה
ובגמרא ב"ב (קטז ,):ולכך באו בחכמה להוכיח דבריהם שמגיע להם כל אותם
חלקים אע"פ שאביהם מת ,משום שהם בנותיו הם יורשות אותו ,שהרי אם היה
לאביהם בן ובשעת החלוקה היה בן זה מת והיה מניח בת אחריו ,ודאי היה שבת
הבן תירש את צלפחד ואת כל חלקי הירושה המגיעים אליו ,ושהיא -בת הבן,
תדחה אותם – את בנות צלפחד ,שהרי בת הבן קודמת לבת .ודין זה נלמד מדכתיב
"אין לו בן" ודרשו חז"ל עיין עליו ותחפש אם יש לאותו בן איזה ממשיך.
וא"כ כפי שברור היה שבת הבן קודמת ,אף עתה ברור שהן יורשות את אביהן
ואף את חלק בכורתו בנכסי חפר שהרי "אין לו בן" וא"כ בדין הוא שהם יורשות
את צלפחד מדין "בת הבן" שדין בת הבן כבן ,ומשום כך ראויות הם לרשת את
ירושתו א"כ מטענה זו שאין לו בן בזה גופא הוכיחו שהם ראויות לרשת את ירושת
צלפחד אביהן ואף את חלקו בירושת חפר וא"כ מכאן שחכמניות ודרשניות היו.
כפל תפקידים
משה אֶּ ל ה' לֵ אמֹר .י ְִּפקֹד ה' אֱ לֹ ֵקי הָ ר ֻוחֹת ְלכָ ל ָֻב ָשר ִּאיש ַעל
ֶּ
וַ י ְַד ֻ ֵבר
הָ ֵע ָדה .אֲ ֶּשר יֵצֵ א ִּל ְפנֵיהֶּ ם וַ אֲ ֶּשר ָיבֹא ִּל ְפנֵיהֶּ ם וַ אֲ ֶּשר ֹיו ִּציאֵ ם וַ אֲ ֶּשר י ְִּביאֵ ם
שר אֵ ין לָ הֶּ ם ר ֶֹּעה (כז ,טו-יז)
וְ לֹא ִּת ְהיֶּה עֲ ַדת ה' ֻ ַכ ֻצֹאן אֲ ֶּ
יהם" ַ " -ו ֲא ֶׁשר
יש לדקדק ולבאר מהו כפל הלשון הכתוב כאןֲ " ,א ֶׁשר יצא ִל ְפנ ֶׁ
יהם" – " ַו ֲא ֶׁשר יְ ִביאם".
יוֹ ִציאם"ֲ " ,א ֶׁשר יָ בֹא ִל ְפנ ֶׁ
מבאר החיד"א (בספרו דברי דוד) ,ישנם שתי סוגי הנהגות ,יש הנהגה של נשיא ויש
הנהגה של רועה ,דרך הנהגת הנשיא הוא לצאת לפני העם ,ואילו דרכו של הרועה
יעה ֶׁאת ַע ֶֻׁמ ָך ֻו ָבר ְך
לצאת אחרי הצאן ,ולה כיון אדוננו דוד המלך בתהילותיו" ,הוֹ ִש ָ
ֶׁאת נַ ֲח ָל ֶׁת ָך וּ ְר ֵעם ְונַ ּ ְש ֵאם ַעד ָהעוֹ ָלם" (כח ,ט) ,ורעם -כרועה ,ונשאם – כנשיא.
ומעתה יש לבאר דברי משה רבנו כך ,יפקוד ה' ...איש על העדה ,אשר יצא
לפניהם ואשר יבוא לפניהם ,כדרך הנשיא שיוצא לפני בני עמו ,וזה אם יזכו
שמנהיגם ינהג בהם מנהג נשיאות ,ואם לא יזכו ולא יהיו ראויים להנהגה של
נשיאות ,עכ"פ תן להם מי שיוביל אותם וינהיג אותם" ,אשר יוציאם ואשר יביאם"
וזה כדי ש"לא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה" ,וכפי שהרועה מוציא את
הצאן לפניו כך גם אותו מנהיג יוציאם ויביאם רועה את עדרו.
עוד יש לומר ,ע"פ מה שביאר הרב המופלא מהר"ם ב"ר שמואל זלה"ה ,ישנם
שתי סוגי הנהגות של מלכות ,ישנו מלך ש'הולך לפניהם' ומנהיג את העם ביד רכה
ו'מתיעץ עמם' היאך ראוי לנהוג ,ויש מלך שמנהיג את העם ביד קשה 'ואשר
יוציאם' בעל כרחם.
וכפי שאמר משה ליהושעֲ " ,ח ַזק ֶׁו ֱא ָמץ ִֻכי ַא ָֻתה ָֻתבוֹ א ֶׁאת ָה ָעם ַה ֶׁ ֻזה" (דברים לא ,ז)
ופירש רש"י ,את העם הזה ,עם העם הזה ,משה אמר ליהושע 'זקנים שבדור יהיו
עמך ,הכל לפי דעתן ועצתן' ,אבל הקב"ה אמר ליהושע " ִֻכי ַא ָֻתה ָֻת ִביא ֶׁאת ְ ֻבני
יִ ְש ָראל ֶׁאל ָה ָא ֶׁרץ ֲא ֶׁשר נִ ְש ַ ֻב ְע ִֻתי ָל ֶׁהם" (כג) תביא על כרחם הכל תלוי בך טול מקל
והך על קדקדןַ ,ד ַ ֻבר אחד לדור ולא שני ַד ַ ֻב ִרים לדור' ,הרי שישנם שתי דרכים
להנהיג ,יש מנהיג שהולך עם העם ו'מתייעץ עימו' ,ויש מנהיג שמכה על קדקדם
ואומר את דעתו בתקיפות ואינו 'מתייעץ' עם העם.
ובזה יתבאר מדוע קיבל רחבעם את עצת הנערים להנהיג את העם בשוטים
ובעקרבים ,ולא קיבל את עצת הזקנים שיעצו לו להפחית את עול מלכותו מהעם
[ואע"פ שהדבר היה מאת ה' למען הקים את דברו ,מ"מ צריך טעם דרך טבע במה טעו].
ויש להתבונן ,שאף 'הילדים' בדורו של רחבעם לא היו ילדים קטנים ובוודאי
היו חכמים גדולים ומן הסתם הם לא היו צעירים לימים שהיו בני ארבעים
כרחבעם ,ואין ספק ששלמה לא נתן לבנו להתרועע עם ריקים ופוחזים.
אלא שהיה מחלוקת בין הזקנים לילדים היאך ראוי להנהיג ,האם ביד רכה או
ביד קשה ,שהילדים ראו את דבר ה' ליהושע שאמר לו 'טול מקל והך על קדקדם'
וסברו שכך הוא האמת והדרך הראויה להנהגה ,ואע"פ שמשה אמר ליהושע
שיתייעץ עם הזקנים' ,דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים'? אמנם הזקנים
סברו שאע"פ שה' אמר ליהושע שינהיג את העם ביד קשה מ"מ דברי משה לא
בטלים ובפרט שהם נכתבו בתורה ,אלא ודאי כוונת הדברים היא שבתחילה קודם
שימליכוהו ידבר עמם בנחת אך לאחר זמן כשתתחזק המלכות בידו יעשה רצונו
ויהיה ַד ַ ֻבר אחד לדור.
וזה מה שאמר משה רבנו "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם" שבתחילה
תסכים דעתו לדעת הזקנים ויהיה מסכים והולך לדעתם ,ולאחר זמן" ,אשר יוציאם
ואשר יביאם" בעל כרחם ,ונתן טעם לדבריו ואמר "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר
אין להם רועה" ,שאם בתחילה יכביד עליהם את עולו ימאנו בהנהגתו ויהיו כצאן
אובד ,אבל אח"כ ינהג עמם ביד קשה "ואשר יוציאם ואשר יביאם" ,בעל כרחם
כדי שיהיה ַד ַ ֻבר אחד לדור.
עוד אפשר לומר – אומר החיד"א – תפקיד גדול הדור להנהיג את בני דורו
בדרך ישר וטוב לשמור גופם מסכנות המתעוררות עליהם ,וגם לשמור נפשם מרדת
שחת וכוון אותם להגיע אל מחוז חפצם להיות בני העולם הבא שזהו תכלית האיש
הישראלי לאור באור החיים ולחיות חיי נצח ,וזה אומר משה לה' שיעמיד להם
מנהיג "אשר יצא לפניהם" להצילם מהקמים עליהם כאן העולם הזה" ,ואשא
יוציאם" מדין גיהינום "ואשר יביאם" לחיי העולם הבא ,וזאת ע"י שינהיג אותם
בדרך הטוב והישר.
צום י"ז בתמוז (נדחה)
" יש ָשם ָי ִמים ֶׁש ָֻכל ִי ְש ָראל ִמ ְת ַע ִ ֻנים ָ ֻב ֶׁהם ִמ ֻ ְפני ַה ָ ֻצרוֹ ת
וֻבה
ֶׁשא ְרעוֻ ָ ֻב ֶׁהן ְֻכדי ְלעוֹ רר ַה ְֻל ִבבוֹ ת ְו ִל ְפ ֻת ַֹח ַֻד ְרכי ַה ְֻתש ָ
וֻמ ֲעשה ֲאבוֹ תינוֻ ֶׁש ָה ָיה ְֻכ ַמ ֲעשינוֻ ַע ָֻתה ַעד ֻ ֶׁש ָ ֻג ַרם ָל ֶׁהם
ְו ִי ְה ֶׁיה ֶׁזה ִז ָֻכרוֹ ן ְל ַמ ֲעשינוֻ ָה ָר ִעים ַ
יטיב ֶׁש ֶׁ ֻנ ֱא ַמרְ :ו ִה ְת ַודֻ וֻ ֶׁאת ֲעוֹנָ ם ְו ֶׁאת ֲע ֹון
ְו ָלנוֻ אוֹ ָתן ַה ָ ֻצרוֹ תֶׁ ,ש ְ ֻב ִז ָֻכרוֹ ן דְֻ ָב ִרים א ֻלוֻ נָ שוֻ ב ְלה ִ
וֻבטל ַה ָֻת ִמיד
ֲאבוֹ ָתם ְוגוֹ 'ְ .ו ִש ְב ָעה ָע ָשר ְ ֻב ַת ֻמוֻ ז ֲח ִמ ֻ ָשה דְֻ ָב ִרים א ְרעוֻ ֻבוֹ :נִ ְש ַֻת ְ ֻברוֻ ַה ֻלוֻחוֹ תָ ,
רוֻשלם ְ ֻב ֺח ְר ָ ֻבן שנִ יְ ,ו ָש ַרף אפוסטומוס ָה ָר ָשע ֶׁאת ַה ֻתוֹ ָרהְ ,ו ֶׁה ֱע ִמיד
ִמ ֻבית ִראשוֹ ן והובקעה ְי ָ
ֶׁצ ֶׁלם ְ ֻבה ַיכל" ( ַר ְמ ַב"ם תענית פרק ה).
לכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן ,כי אין
העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וכו' ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם
האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר
ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים
להתענות בהם (משנ"ב תקמ"ט סק"א).
השנה חל י"ז בתמוז בש"ק ,ודוחים הצם ליום ראשון – דאקדומי פורעניתא לא
מקדמינן (ש"ע תק"נ ובמ"ב).
מי שנעשה בר מצוה ביום י"ח בתמוז ותענית י"ז בתמוז נדחה לי"ח ,לכתחילה יש לו
להתענות ,כיון שחז"ל תיקנו להתענות היום והציבור מתענים ,אכן מי שחלש בטבעו
יש להקל (עיין נטעי גבריאל שמביא מחלוקת אחרונים בזה)
ולגבי חתן בתוך ז' ימי משתה מצדד בשעה"צ שאין משלימין (תקנ"ט סקל"ד ועיין שם
וביה"ל).
הכל חייבים להתענות ארבע צומות הללו ואסור לפרוץ גדר .מיהו עוברות ומיניקות
שמצטערות הרבה ,אין להתענות ,ואפילו אינן מצטערות ,אינן מחוייבות להתענות אלא
שנהגו להחמיר ודוקא בג' צומות ,אבל בט' באב מחוייבות להשלים (שו"ע ,רמ"א).
מעוברות ומניקות אף אסורות להתענות בג' צומות (חיי אדם).
חולה שאין בו סכנה פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר (מ"ב שם ד').
אין דין תענית שעות לצום מקצת מהצום למי שאינו יכול להשלימו (מועדים וזמנים מהגרי"ז
והגר"ח).
ומ"מ אף הצריך לאכול לא יתענג עצמו בבשר ויין רק כפי מה שצריך .וכן הקטנים שיש
להם דעת להתאבל אע"ג שאין מחוייבין לחנכם אפילו בן י"ב שנה ואפילו בתענית
שעות מ"מ ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף לחם ומים ושאר מאכל פשוט
כדי שיתאבלו עם הציבור (מ"ב תק"נ סק"ה)
מי ששכח ובירך ונזכר קודם אכילה יש סוברין שיאכל פחות מכשיעור וכדי שלא תהא
ברכתו לבטלה( .שו"ת הלכות קטנות סי' רנ"ב ,ברכ"י סי' תקס"ח סק"א ,ושד"ח מערכת בין המצרים סי' א אות י"ד).
ויש שסוברין שלא יאכל ויאמר ברשכמל"ו (דע"ת או"ח תקס"ח עיי"ש ,שו"ת יגל יעקב או"ח סי' ס"ז)
משפחת הרב עמנואל ציגלר
שליט"א
לאירוסי הבן הבחור החשוב ,מופלג בתורה ויר"ש
החתן ידידיה אהרן הי"ו
מבחירי ישיבת "כנסת יחזקאל" אלעד
עב"ג תחי' למז"ט
שמביא מהחיד"א שכבר מליל התענית מתחיל דיני האבלות ,ואין תלוי זה בתענית ,אולם יעויין בהלכות חג בחג
בהעות שם ,שהרי האבלות הוא מנהגא שקבלו עליהם ישראל וזה תלוי בתענית שאז מתפרסם העניין של החורבן
ומתאבלים עליה) ,וז"ל האגר"מ (או"ח ח"ד סימן קי"ב אות ב) :ובדבר אם מותר תספורת בלילה
השייך לשבעה עשר בתמוז הנה למה שבארתי בתשובה (או"ח ח"א סי' קס"ח) לענין
לעשות נישואין בלילה הוא במחלוקת ראשונים בעה"מ ורמב"ן (תענית י"א) ולצורך
גדול יש להתיר.
י"א שבשמחת שבע ברכות בימים שאחרי י"ז בתמוז מותר גם לרקוד (הגריש"א) .ויש
אומרים שלא לעשות ריקודים ומחולות ב"שבע ברכות"'[ ,ריקוד' היינו אחד או שניים
שרוקדים ו'מחולות' שהרבה רוקדים ע"י סיבוב (הגרשז"א זצ"ל)] .ולשיר שירים עם
פסוקים מותר ,אבל אין לשיר בשמחה גדולה שירים שלא מזכירים בהם פסוקים
(ארחות רבינו בשם הסטייפלר זצ"ל)[ .ולא ישמיעו כלי זמר ולא ב"טייפ"] .בשמחת בר-מצוה
מותר לשיר בפה.
"וצום הרביעי ....יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולימים טובים"
שבעים
עמודים חייבים להירכש
הזריז נשכר!
אחר שרואים את כל ההידורים המיוחדים שיש בס"ת הנכתב
יזכו לבנות ביתם על אדני התורה והיראה
ובורא עולם בקנין ישלים זה הבנין
איך אפשר לעמוד מנגד – הזדמנות פז למצוה נדירה
משפחת הרב נתנאל לוי שליט"א
להולדת הבת
שכח ואכל ,לא יאכל עוד (ואינו מתענה יום נוסף) ,ואומר עננו ביום צום התענית הזה
דהכוונה שתקנו חז"ל לצום (תקס"א א').
חולה שאוכל ואין מתענה כלל אינו אומר עננו (הכרעת הביה"ל תקס"ה ,אשי ישראל פמ"ד הע'
ט"ו).
בעל ברית וחתן מתענים ומשלימים (שונה הלכות תק"נ ט').
מדיני התענית רשאי לאכול ולשתות עד עלות השחר( ,תקס"ד) .אך מחצי שעה הסמוכה
לעלוה"ש אסור לאכול ולשתות יותר מכביצה לפני התפילה (מ"ב סי' פ"ט ס"ק כ"ז כ"ח).
אך הישן שינת קבע על מיטתו אם רוצה אח"כ לאכול צריך להתנות קודם שינתו.
ולשתיה לכתחילה יתנה ,ובדיעבד מותר לשתות אף ללא תנאי ,ואם רגיל לשתות אחר
שינתו ,אף לכתחילה אי"צ להתנות (מ"ב תקס"ד).
מי שדרכו לרחוץ פיו בשחרית ,בתענית ציבור אין לו לעשות כן (שו"ע תקס"ז).
ובמקום צער יש להתיר רחיצת פה במים בכל ת"צ רק שיזהר ביותר לכפוף ראשו ופיו
למטה שלא יבא לגרונו ואפילו בט"ב יש להתיר כשהוא לו צער גדול וביוה"כ יש
להחמיר גם בזה (ח"א ,הובא במ"ב).
נהגו שלא לרחוץ בחמין אלא פניו ידיו ורגליו .ובצונן מותר לרחוץ כל גופו( .שעה"צ ח').
ובעל נפש יחמיר שלא לרחוץ כלל מתחילת ליל התענית (מ"ב ו').
עיין ביה"ל שכתב אפשר דדין י"ז בתמוז כימים שמר"ח אב עד ט"ב דהיינו לאסור
כיבוס (ולבישת מכובסים וכו ,הוא ט"ס ,עיין שונה הלכות תקנ"א ל"ח).
מוצאי הצום :מותרים בבשר ויין (ורק בט"ב החמירו ,תקנ"ח ה').
נחלקו הפוסקים אם בליל התענית מתחיל דיני אבילות בין המצרים (יעוין שו"ת חיים שאל
שתחי' למז"ט
יזכו לגדלה לתורה לחופה ולמעש"ט
מעומקא דליבא – קהילת "מאור חיים"
תורמים לצפוי בית המדרש ללא חסרון כיס
נחפשה דרכינו ונחקורה
בצום "שבעה עשר בתמוז"
ישא דברים מענינא דיומא בבית מדרשנו
מורנו ראש הישיבה שליט"א
בשעה 1:70
(נדחה)
להלן זמני התפילות לצום י"ז בתמוז:
שחרית 5::6 :מנחה5::0 :
מעריב0:70 :
ימי בין המצרים – בו מתאבלים על חורבן בית המקדש
נתחזק כולנו בבית מקדש מעט – לשמור על קדושתו ח"ו לא לחללו
וגם להרבות כבוד בית ה' ומתאמצים ורוכשים 'תווי קניה'
שמעבר למאמץ אין כאן חסרון כיס כלל!!
© Copyright 2024