עלון שבועי מבית "בני אמונים" בראשית בנﬨיבות אמוניﬦ אמן ותפילה בפרשה בקול רם אברך שם יי תמיד "בני אמונים" ת.ד 102 .בני ברק | פקס | 08-9746102 .מיילgmail.com .כ@ | 9139191ניתן לקבל עלון זה במייל מידי שבוע וכאשﬧ תקום מן ﬣספר תחפש באשר ﬥמדת אם יש בו דבר שתוﬤל לקיימו מלבד שלושת התפילות אשר נקבעו לנו דרך קבע ,נאמרות על ידינו מדי יום ברכות רבות ומגוונות כהודאה להשי"ת על רוב רחמיו וחסדיו עמנו ,חלקן נתקנו כחובה וחלקן בתורת רשות .כמעט על כל פרט ופרט ממנו אנו נהנים בעולמנו תיקנו לנו חז"ל ברכה בפני עצמה ,ולא בכדי ,אלא משום שהברכה הינה מעין תשלום על ההנאה שנהנינו מחסדי הבורא יתברך ,כפי שדרשו חז"ל )ברכות לה א( מסתירת הפסוקים "לה' הארץ ומלואה" )תהילים כד א( ו"הארץ נתן לבני אדם")שם קטו טז( " -כאן קודם ברכה וכאן לאחר ברכה" ,והיינו שקודם הברכה "לה' הארץ ומלואה" ורק אחריה נתנה לבני אדם. כיון שכך ,בודאי ראויה היא הברכה שתיאמר באופן הטוב ביותר .ואכן ,כמה אל תמנע טוב מבעליו וכמה סימנים בשולחן ערוך הוקדשו להלכות ברכות על פרטיהן ודקדוקיהן .אף ב'ספר חסידים' )רנד( מביא על כך את לשון הכתוב )משלי ג כו(" :אל תמנע טוב ספרים רבים שחוברו במהלך הדורות הוקדשו אך ורק לנושא זה. מבעליו בהיות לאל ידך לעשות" .וכותב" :מה מאד צריך ליזהר לומר הברכות בין ההלכות שנאמרו בעניין זה נאמרה ההלכה שיש לומר את הברכה בקול בקול רם ,אם יש אנשים שיודע בהם שחפצים לענות אל ימנע טוב מהם ,ולו ׂה את חבירו לדבר מצוה המ ֲע ֶש רם ונעים .הלכה חשובה זו נרמזת במילה הפותחת את פרשתנו ובעצם את כל תהיה צדקה יותר ממנה ,כי גדול המזכה ...וכל ְ התורה כולה "בראשית" ,כפי שכותב החיד"א )'נחל קדומים' פר' בראשית( בשם גורי מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בעצמו". האר"י ,שהמילה "בראשית" היא ראשי התיבות 'בקול רם אברך שם יי תמיד'. בעניין זה ראוי שנזכור שעל ידי שהברכה נענית באמן נשלמת גם חובת המברך, וכבר דרשו דורשי רשומות כי לא לחינם רמזה זאת התורה דווקא בתחילת כמבואר ב'רמ"א' )או"ח קסז ב( שהעונה אמן יענה בקול רם כדי שישמע המברך, פרשת בריאת העולם ,אלא כרמז לדברי חז"ל אשר הבאנו בפתח מאמרנו ,והמברך יכוין להיות שומע את האמן כעונה ,וביאר ב'משנה ברורה' שם )ס"ק שאף שהקב"ה ברא את העולם " -לה' הארץ ומלואה", יח( שזהו משום שעל ידי עניית אמן נעשית הברכה למרות זאת ,לאחר שנברך כראוי אזי "והארץ נתן לבני מושלמת. בראשית ברא אדם" -ניתנת לנו הרשות להשתמש בבריאה )'ישמח יהודה' פר' בראשית(. מועיל לזיכרון "בראשית ברא אלקים את השמים מלבד זאת ,ישנו עניין מיוחד בכך שהתורה רמזה את ואת הארץ" )בראשית א א(".בראשית" תועלת נוספת שיש באמירת הברכה בקול כותב בעל עניין הברכות דווקא במילה 'בראשית' ,ללמדנו עד 'פלא יועץ' בספרו 'דמשק אליעזר' )ערך 'אמן'( שעל כהלכתן ראשי תיבות 'בקול רם אברך שם כמה חשוב שנחנך את בנינו לאמירת ידי שמברך בקול יזכור האדם אם ברך או לאו ,ואם הברכות בכך עד יי תמיד' .מכאן רמז לחובת האדם שיתרגלו כבר בראשית דרכם בעולם ,כדי לא יזכור -יזכירוהו בני ביתו ואותם ששמעו ממנו כדי הברכות את רם בקול לברך בה הראשונה במילה אחרית ימיהם ,לכן נרמז הדבר את הברכה. שיענו אמן אחר ברכותיו. פותחים ילדינו בלימוד התורה -בראשית. בתוספת נופך כותב גם ה'ראשית חכמה' )שער הקדושה וכבר רגיל היה האדמו"ר מגור בעל ה'בית ישראל' ויש להוסיף עוד כי המילה הבאה: סוף פט"ו( בעניין ברכת המזון..." :אמירת הברכות בקול להורות למחנכים ,שהדבר הראשון שיש לדרוש "ברא" היא ראשי התיבות בקול רם מביאה זכירה; אם בראש חודש -יזכור 'יעלה ויבוא', מהתלמידים הרכים או בשבת ' -רצה' ויוצא בזה ,והאומר בלחש שוכח בראשית חינוכם הוא לברך בקול אמן. )יגדיל תורה פרשת בראשית(. הכל .וכפי שאמרו חכמינו בעניין לימוד התורה שצריך מעניין לעניין באותו עניין ,שח הגאון רבי יעקב וייל ראה 'נחל קדומים' לחיד"א פרשת בראשית להוציא הדברים בפה ,שנאמר )משלי ד כב(" :כי חיים שליט"א ,ראש ישיבת 'שערי תורה' :ה'עלייה לתורה' הם למוצאיהם" ,וכן נאמר )שמואל ב כג ה(" :ערוכה בכל בשבת שלפני חתונתי נערכה בבית מדרשו של ה'בית ושמורה" ,ודרשו חכמים )עירובין נד א( "אם ערוכה ברמ"ח ישראל' מגור זצ"ל .בערב שבת שלח ה'בית ישראל' שליח מיוחד לזרזני שבעלותי איברים שלך משתמרת ,ואם לאו אינה משתמרת". לתורה אברך את הברכות בקול רם בכדי שבאי בית המדרש יענו אמן ,ואף הוסיף הקול מעורר הכוונה שראה לזרזני בכך לפי שזכר שבעלותי לתורה בעת הגיעי למצוות ברכתי את ברכות התורה בשקט .עד כדי כך היו הדברים חשובים בעיניו ,שגם כעבור מספר ב'ספר חסידים' )תתס( כתב בפירוש לשון הכתוב )תהלים קג א( "ברכי נפשי את ה' שנים זכר זאת. וכל קרבי את שם קדשו"" :כשיברך להקב"ה צריך לברכו בקול רם ,כי בקול רם כל הקרביים מתנועעים ונמשכים אחרי הקול". הברכה נענית באמן וה'של"ה' הקדוש כתב )מס' סוכה נר מצוה אות ו(" :בכל הברכות ירגיל אדם עצמו מעלות רבות לה לברכה הנאמרת בקול ,בראש ובראשונה גדולה מעלתה בכך לומר אותם בקול רם ,כי הקול מעורר הכוונה" .ועוד כתב )מס' תמיד נר מצוה עט(: שהיא נענית באמן על ידי השומעים ,כפי שכותב החיד"א עצמו בספרו ,אחר "ילמד אדם את בני ביתו שיאמרו כל הברכות בכל היום בקול רם ,הן ברכות שהביא את הרמז האמור מהמילה 'בראשית' ,שעל ידי שהברכה נאמרת בקול ,המצוות והן ברכות הנהנין ...שהקול מביא לידי כוונה". זוכים הציבור לענות אמן אחריה ,וכך הופכת הברכה להיות מושלמת .על דבריו נוכל להוסיף בדרך רמז ,כי המילה הבאה אחר 'בראשית' ' -ברא' ,הינה עבד אברהם אנכי ראשי תיבות של 'בקול רם אמן'. אף בעת שהוגש האוכל לאליעזר עבד אברהם בבית בתואל אבי הפסוק לשון פי על א( קס דף )ויצא הקדוש בעניין זה נאמר ב'זוהר' רבקה ,אמר )בראשית כד לג-לד(" :לא אכל עד אם דברתי דברי", )אגרת הרמב"ן( ﬥא המדרש עיקﬧ אלא ﬣמעשה )אבות א יז( נאה ﬢורש ונאﬣ מקייﬦ )חגיגה יד ב( ברכה בקול רם )דברים לב ג( "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו"..." :אבל סוד הדבר הוא ,שבכל ברכה צריך שיהיה אחד מברך ושניים שיענו אמן אחריו ,כדי שיעלה שבחו של ה' בסוד שלושה ,שהאחד מברך ושניים עונים אמן ,וכך היא קיום הברכה בסוד העליון כראוי ,ובסוד שלושה כמו שאמרנו". וכך כתב בעל 'ספר חסידים' )תכח( :האומר בלחש ברכת התורה וברכות גוזל את המצוות ...לכך יאמרו הקהל את הברכות בקול רם ,כדכתיב )דברים כ"ז י"ד( וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם .עוד כתב שם )תכט( :כשקורין בתורה, אותו המברך על התורה נקרא חוטא אם מברך בלחש ,שמחמת כן לא יענו אחריו הקהל ברוך ה' המבורך לעולם ועד ואמן. וכאשר אמרו לו]" :ויאמר[ ַד ֵּבר!" ,פתח ואמר "עבד אברהם אנכי" .ובביאור הדברים כתב בעל הטורים :שכוונת אליעזר בדבריו "לא אוכל עד אם דברתי דברי" ,הייתה לומר שאין הוא יכול לאכול בטרם יברך ברכת 'על נטילת ידים' ו'המוציא'. על פי הדברים היה מוסיף ה'אמרי אמת' לפרש את המשך הפסוק כך: "ויאמר דבר" -אמר לבן לאליעזר :רצונך לברך ,ברך ,אך עשה זאת מהר – ַד ֵּבר! על כך השיב לו אליעזר" :עבד אברהם אנכי" – אינני חוטף ברכה במהירות ,אלא כראוי לעבדו של אברהם שהוא זה שלימד את העולם לברך על המאכל ,מברך אני בקול ובכוונה )'יגדיל תורה' פרשת חיי שרה(. כתר של עשבים מעשה אמוניﬦ כעבד לפני מלך גם בעל 'אור זרוע' )ח"ב הל' שבת סי' מב( מביא את המעשים דלעיל ומסיים: "ותסמרנה שערות ראשנו בהעלות על לבבנו עד היכן מגיע גודל החשיבות של אמירת הברכות בכוונה ובנעימות .שאדם המברך או המתפלל ומוציא את הדברים בפיו בנעימות ,הרי הוא מראה בזה שהוא כעבד לפני מלך ,ואם בזכותו ענו אחרים אמן על ברכתו ,הרי זה מגדל ומקדש את שמו יתברך". בהמשך דבריו מביא ה'אור זרוע' את לשון ה'רמב"ן')שמות יג טז(" :ואין א-ל עליון חפץ בתחתונים ,מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו ,וכוונת רוממות הקול בתפילות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפילת הרבים ...וזו כוונתם במה שאמרו חכמים )ירושלמי תענית ב א(" :ויקראו אל אלוקים בחזקה" )יונה ג ח( -מכאן אתה למד שתפילה צריכה קול"... סיפור שבועי על אמן ותפילה אורה של ברכה הייתה כשל תלמיד חכם מובהק .עצמתי עין אחת, כאשר השנייה הייתה מסונוורת מכל הטוב שהושפע עלינו .אט אט החל ביתינו לפשוט את צורתו ,וככל שהוטב המצב הגשמי ,כן התדרדר המצב הרוחני. אני ,כאמור בחרתי לעצום את עיניי ,אך אשתי התעשתה ראשונה .היא חשה כיצד הילדים מאבדים את החשק שהיה להם עד כה לברך ולהתפלל, ובמקומם החלה להשתלט עליהם קרירות ואדישות, עד כדי קלות ראש. היה לה ברור מי אחראי למצב .בלשון נחרצת שאינה משתמעת לשני פנים היא פנתה אלי ובקשה ממני שלא אאפשר עוד לזקן לדרוך על מפתן דלתנו. שמו ברגע הראשון הוכיתי )מתוך תפילת 'אדון עולם'( בהלם .לא הייתי מסוגל אף לחשוב לגרש כך את מיטיבי .אלא שזוגתי דחקה בי ועודדתני לעשות זאת. היא החלה להסביר לי בדברים המתיישבים על בראשיתה של התורה, הלב כיצד הגיעה למסקנה בעת שאנו קוראים על בריאת העולם כי כל מטרתו של זקן זה הוא להעבירנו על דתנו ,וכי נזכור ונשיב אל ליבנו כי בכל יום בידינו בחר להסיתנו בנושא אמירת לקבל את מלכותו יתברך הברכות בקול משום שהבין על ידי עניית אמן כהלכה כדברי חז"ל: שכל עוד נמשיך בהנהגה זו לא יהיה לו היכולת להשפיע 'מאי אמן- :ל לך אמן' עלינו ,מחמת יראת השמים השורה עלינו ועל צאצאינו. השתכנעתי .ביום שלמחרת, עת הופיע הזקן בפתחנו כמנהגו מדי יום ,הודעתי לו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים שיותר אין לו מה לדרוך בביתינו. בתחילה הוא ניסה להסביר, אחר כך לאיים ,אך אני התעקשתי .לבסוף הוא נטל מאיתנו את כל שהשקיע בנו, וברח לנפשו בטריקת דלת. נותרנו עניים בגשם ,אך עשירים ברוח. לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך נקרא יהודי יקר! א מ נ גם אני מקפיד לפתוח את היום באמירת ברכות השחר בחברותא. shayעיצובים את הסיפור דלהלן רגיל היה לספר המשפיע הבלתי נשכח ,הרה"ח רבי אלי' ראטה זצ"ל משמו של רבנו חיים בן עטר זיע"א -האור החיים הקדוש: פעם אחת הזדמן האור החיים בליל הסדר לביתם של זוג זקנים ,אנשים פשוטים ותמימים. במשך הזמן שהסב לצידם הבחין האור החיים שפניו של הזקן יוקדות באור מופלא ,שהיה נראה עמום לעומת האור שזרח מפניה של נוות ביתו .הדבר הפליא אותו עד מאוד ,שכן מחזה זה אינו רגיל בדרך כלל להיראות בקרב אנשים פשוטים. ביקש האור החיים מבעל הבית שיסביר לו על מה ולמה זכה בכך ,ומדוע נודף ריח קדושה כה חזק מן הבית. בעל הבית לא ידע להסביר את הדברים ,אך האור החיים דחק בו שיתאר באזניו את סדר יומו ,וכך סיפר בעל הבית: מאז ומקדם ,הקדים בעל הבית ,נהגנו בביתנו לומר את כל הברכות והתפילות בקול רם ,מלא חיות ונעימות .בסייעתא דשמיא ביתנו התנהל תמיד על מי מנוחות ,המצב הכלכלי הקשה לא השפיע על חינוך הילדים ,מהם זכינו לרוות נחת ולראותם גדלים על אדני התורה והיראה כשאיפתנו. אלא שכפי הנראה ,השטן לא שבע נחת מן המחזה הנפלא הלזה ,והוא גמר אומר להחשיך לנו את המאורות .ביום מן הימים התדפק על דלתנו יהודי בעל חזות אמידה ,זקן לבן ארוך מעטר את פניו הנאות ,כל כולו מפיק טוב לב. כמלאך מושיע היה הוא לנו ,בלי שהצלחנו להבין מדוע ,הוא הרעיף עלינו משפע טובו וחסדו. בחודש הראשון דאג להחליף לנו את הריהוט הדל והמתפרק ,בריהוט חדש ואיכותי .בחודש השני המיר את הבגדים הדלים שלבשו ילדינו בחדשים. ובד בבד דאג למלאות את כל חסרוננו החומרי ביד רחבה .כך ,בזמן קצר הוא קנה את ליבנו ורכש את אימוננו המלא. לזמן קצר חשנו כאילו זכינו להארה שמימית מיוחדת ,אלא שאז החל האיש להטיף לנו את משנתו הרוחנית ,בראש ובראשונה בנושא הברכות :אין זה מנהג נימוסין ודרך ארץ להתפלל ולברך בקול, אמר לנו האיש ,הקב"ה שומע גם בקול נמוך... כך מדי יום ביומו החל פיו לנטוף ארס של קרירות לכל דבר שבקדושה. לתומי סמכתי על חזותו שנראית מאז קיבלנו על עצמנו להתחזק ביתר שאת במנהגנו הטוב להקפיד לומר את הברכות והתפילות בקול רם ובכוונה .כיום ,שנים רבות לאחר אותו מקרה, זוכים אנו לרוות נחת מצאצאנו ההולכים כולם בדרך התורה המסורה. או אז הבין האור החיים הקדוש מדוע זורח מביתם אור כה נפלא. )'נוטרי ברכה' עמ' רסט( יהודי יקר! כשאﬨה מברך ברכות השחﬧ דאג שמישהו יענה ﬡמן אחר ברכותיך. מעשה נורא הובא ב'מטה משה' )סי' מו( בשם בעל ה'אור זרוע' וזה לשונו" :אני הכרתי יהודי אחד מוורמיז"א ,והיו קורין אותו ר' בונים ,והיה זקן וקובר מתים. ושמעתי על האמת ,שפעם אחת השכים השמש לבית הכנסת וראה אדם יושב לפני בית הכנסת ,ובראשו כתר של עשבים ,ונתפחד השמש ממנו וסבור שהוא שד .אמר לו וכי אינך פלוני שמת אתמול? אמר לו הן .ושקברתיך אתמול? אמר לו הן. אמר לו היאך אתה באותו עולם? אמר לו בטוב .אמר לו מה זכות היה לך ,והלא אתה אדם ַקל? אמר לו :רק בזכות שהייתי אומר ברכות בקול נעים בבית הכנסת ,בזכות זה הביאוני לגן עדן ומכבדים אותי .וזה לך הסימן שאני הוא שקברת אותי ,כי תראה בית חלוקי קרועה ,לפי שקרעת לי אותה כשהלבשתני תכריכים .ושאל לו מה זה שבראשך? וענה ואמר לו הן עשבים שבגן עדן ששמתי בראשי כדי לבטל ריח רע שבעולם הזה."... ובספר הקדמון 'ספר הגן' )ליום שני( מביא בשם רבי יהודה החסיד מעשה ברב אחד שהיה גדול ומפורסם לרבים כתלמיד חכם מובהק ,ומחמת שהיה ממהר לחזור לתלמודו ,היה גוער כל יום באותם אנשים שהיו מאריכים בתפילה ובברכות .סופו של אותו רב היה שהוא נענש בעולם הבא באופן חמור רח"ל ,על שמנע מאנשים לומר הברכות במתינות ובקול נעים. על כן ,כותב בעל ספר הגן ,צריך כל אדם לקחת אל לבו ולומר את הברכות בקול רם ונעים ,ובשכר זאת יזכה לגן עדן .ועוד הביא שם בשם קדמונים ,שכל המגביה קולו ואומר את הברכות בקול רם ,מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את כל הקרבנות הכתובים בפרשת ויקרא .ורמז לכך מהעובדה שבפרשת ויקרא ישנם קי"א פסוקים ,כמניין מאה הברכות אותן חובה לברך בכל יום ,בתוספת י"א 'ברוך' שיש בברכת 'ברוך שאמר'.
© Copyright 2024