‫הגליון לכל בית יהודי • בנשיאות הרה‬ ‫”צ שלום ארוש שליט”א • פרשת‪ :‬אחרי קדושים‬ ‫(ב‬ ‫חו''ל תזרי''מ) ו' אייר‬ ‫נעשה ונשמע‬ ‫ב‬ ‫המשך למה שכתבנו בשבוע שעבר בעניין‬ ‫ספירת העומר שכל כולה כיסופין ורצונות‬ ‫לקבלת תורתנו הקדושה כהכנה לחג‬ ‫השבועות‪ ,‬וביארנו שעיקר הטהרה והקדושה הנמשכת‬ ‫על האדם בימי הספירה נובעת מהרצונות והכיסופין‪,‬‬ ‫וכך מסביר ר' נתן בליקוטי הלכות‪" :‬וכל זה רמזה לנו‬ ‫התורה הקדושה בדיני טהרת הטמאים שרוב טהרתן‬ ‫תלוי בימים ובזמן כפי ערך טומאתן‪ ,‬כגון הטמאים‬ ‫ביותר כמו טמא מת וזב ומצורע צריכין להמתין שבעה‬ ‫ימים וכו'‪ ,‬ובעל קרי וכיוצא צריכין להמתין יום אחד עד‬ ‫שיעריב שמשן ויתחיל יום שלאחריו‪ ,‬וכל זה הוא בחינת‬ ‫הנ"ל שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי‪ ...‬ועיקר‬ ‫ההתחדשות בכל יום ויום הוא רק בשביל להמשיך‬ ‫ולהאיר מקדושתו העליונה עלינו מחדש לעורר אותנו‬ ‫להתחדש בכל יום ויום ברצונות חדשים וחזקים וכו' לה'‬ ‫יתברך‪...‬‬ ‫וזה סוד הספירה שצריכין ישראל לספור שבע שבתות‬ ‫כמו ספירת ימי הנידה להיטהר מטומאתן‪ ,‬כמבואר‬ ‫בזוהר הקדוש ובכתבי האריז"ל‪ ,‬כי אי אפשר להיטהר‬ ‫בשלמות עד שיזכו לקבלת התורה‪ ,‬כי אם על ידי‬ ‫שממתינים וסופרים שבע שבתות והעיקר להתחזק‬ ‫בכל אלו הימים שאינו זוכה עדיין לשלמות טהרתו‬ ‫שהוא בחינת קבלת התורה‪ ,‬להתחזק בהם בכל יום ויום‬ ‫ברצונות חזקים חדשים וכנ"ל‪ ,‬ויהיה חזק בזה מאוד‬ ‫מאוד בכל מה שיעבור עליו עד שיזכה ליום ישועתו‬ ‫שהוא בחינת טהרתו לגמרי שיוכל לאכל מן הקדשים‪"...‬‬ ‫ולאור דברים אלה נמשיך גם השבוע בביאור חשיבות‬ ‫ומרכזיות עבודת הרצון‪ ,‬ונלמד שכל קבלת התורה‬ ‫תלויה ברצון‪.‬‬ ‫ה'תשע''ה (‬ ‫‪•)25/04/15‬‬ ‫גליו‬ ‫ן‪416 :‬‬ ‫'נעשה'? שעם ישראל רצו בלב שלם ונפש חפצה לעשות של ה' יתברך‪ .‬אך עם ישראל זכו להשיג סוד שמלאכי‬ ‫את כל אשר יאמר ה' ומיד שקבלו עליהם לעשות את כל השרת משתמשין בו שהוא סוד הרצון‪ ,‬וכן הם לא שאלו‬ ‫המצוות נחשב באותו רגע כאילו עשאום‪ ,‬וקיבלו שכר שאלות ומיד קיבלו על עצמם לקיים את כל אשר יאמר‬ ‫של עשייה ממש!‬ ‫ה' יתברך‪ ,‬כי הם זכו להבין שה' יתברך רוצה שנרצה!‬ ‫הרי שרבנו יונה‪ ,‬שפירושו על מסכת אבות הוא אחד‬ ‫מעמודי התווך של ההשקפה ודרך המוסר‪ ,‬פורש כאן‬ ‫בפנינו את סוד הרצון‪ :‬אדם שמקבל על עצמו פירושו‬ ‫שרוצה בלב שלם ונפש חפצה‪ ,‬זה נחשב לו לעשייה‬ ‫גמורה‪ .‬כל התורה כולה היא בחינת רצון שהיא גילוי‬ ‫רצונו יתברך‪ ,‬וכל עבודת האדם היא רק לרצות את רצונו‬ ‫יתברך כמו שאומרת המשנה‪" :‬עשה רצונו כרצונך‪ ,‬בטל‬ ‫רצונך מפני רצונו"‪.‬‬ ‫והיסוד הזה של רבנו יונה מחזק את מה שחזרנו וכתבנו‬ ‫ואמרנו בשיעורים רבים‪ ,‬שהעשייה אינה בידי האדם‬ ‫וכל מה שבידי האדם זה רק הרצון‪ ,‬ושכל הבחירה של‬ ‫האדם היא אך ורק ברצון‪ .‬מי שזוכה לרצונות וכיסופין‬ ‫טובים‪ ,‬משמים יוליכו אותו ויזכו אותו‪ ,‬כמבואר בגמרא‬ ‫"בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו" ומובא בתנא‬ ‫דבי אליהו זוטא פרק ג' ומובאים דבריו בספר שמירת‬ ‫הלשון‪" :‬אם אדם רוצה להיות צדיק‪ ,‬הקדוש ברוך הוא‬ ‫מוסר לו מלאך‪ ,‬שמתנהג עמו בדרך צדיק‪ ,‬ואם אדם‬ ‫רוצה להיות חסיד‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מוסר לו מלאך‪,‬‬ ‫שמתנהג עמו בדרך חסיד"‪ ,‬אך רבנו יונה מגלה לנו כאן‬ ‫יותר מזה‪ ,‬שהרצון עצמו הוא כבר נחשב לעשייה!!‬ ‫כעת נתבונן במאמר רבותינו הקדושים שאותו מכיר‬ ‫כל ילד מהגן‪ .‬רבותינו אומרים על הפסוק "ה' מסיני‬ ‫בא וזרח משעיר למו‪ ,‬הופיע מהר פראן" וגו'‪ ,‬שכשנגלה‬ ‫הקב"ה על ישראל לתת להם את התורה‪ ,‬פנה לפני כן‬ ‫אל האומות והציע להן את התורה וכל אחת מהן שאלה‬ ‫מה כתוב בה‪ ,‬וכל אומה ואומה סירבה לקבל את התורה‬ ‫בטענה שקיום התורה לא אפשרי לה בגלל התאווה‬ ‫והמידה הרעה שלה‪ ,‬ורק עם ישראל קיבלו ואמרו נעשה‬ ‫ונשמע‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת שבת אומרת‪" :‬אמר רבי אלעזר בשעה‬ ‫שהקדימו ישראל נעשה לנשמע יצתה בת קול ואמרה‬ ‫להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו"‪.‬‬ ‫ואומרת הגמרא שהיה אותו צדוקי שקרא לעם ישראל‬ ‫"עמא פזיזא" על כך שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ולא שמעו‬ ‫לפני כן מה כתוב בתורה‪ ,‬ובאמת שאלת הצדוקי היא עפ"י דברי רבנו יונה נבין‪ ,‬מהי נקודת ההבדל שבין‬ ‫שאלה קשה מאוד‪ ,‬שהרי באמת איך ניתן לעשות לפני ישראל לאומות? לאור סוד הרצון שהוא סוד הבחירה‬ ‫ניתן להסביר מדרש זה באור חדש לגמרי‪ .‬האומות לא‬ ‫ששומעים? איזו 'עשייה' שייכת ללא 'שמיעה'?‬ ‫ידעו את סוד הרצון וכוח הרצון‪ ,‬הם לא ידעו שה' יתברך‬ ‫אך רבנו יונה מגירונדי בפירושו למסכת אבות בפרק רוצה את הרצון "רחמנא ליבא בעי" וה' רואה את הרצון‬ ‫השלישי (שהוא הפרק שאותו קוראים כל בית ישראל כעשייה‪ ,‬ומאחר שהן ידעו שאין בהן כוח לשנות את‬ ‫בשבת זו) מגלה יסוד נורא ונפלא‪ ,‬מה הכוונה במילה מעשיהן בפועל‪ ,‬לכן לא רצו לבטל את רצונן בפני רצונו‬ ‫וכעת שדברי המדרש הזה מתוקים מדבש‪ ,‬ניתן לראות‬ ‫לפי זה הרבה מאוד דברים באור חדש‪ .‬ראשית‪ ,‬כעת‬ ‫מובן מדוע‪ ,‬עיקר ההכנה לקבלת התורה בספירת העומר‬ ‫היא הכנה של רצונות וכיסופין‪ ,‬שהאדם שסופר רוצה‬ ‫ומכין את עצמו לעוד געגועים וציפייה שיזכה לקבל‬ ‫את התורה וזה כל עניין הספירה (כמבואר במאמר של‬ ‫השבוע שעבר)‪ ,‬מדוע זה כך? כי כל קבלת התורה עצמה‬ ‫היא רק הרצון לקיום התורה‪ ,‬וממילא גם ההכנה היא‬ ‫הכנה של רצון לקראת הרצון הגדול של נעשה ונשמע –‬ ‫לרצות לקיים כל אשר ילמד אותנו ה' יתברך‪.‬‬ ‫ועל פי זה נבין מדוע רבותינו קוראים לשלב האחרון של‬ ‫התשובה שהוא עיקר התשובה שלב ה'קבלה לעתיד'‪,‬‬ ‫ולכאורה השלב הסופי של התשובה צריך להיות תיקון‬ ‫המעשים‪ .‬תמיד הסברנו‪ ,‬שתיקון המעשים הוא לא‬ ‫לגמרי בידי האדם‪ ,‬ולכן עיקר התשובה היא תפילה‬ ‫לעתיד‪ ,‬אך כעת לפי רבנו יונה הכול מובן שבעתיים‪ ,‬שה'‬ ‫יתברך יודע שלא ניתן לשנות את כל ההרגלים הרעים‬ ‫ולעזוב את כל הרע ביום אחד‪ ,‬ולכן הוא רואה את רצונו‬ ‫של האדם וקבלתו כעשייה גמורה‪ ,‬וכל שנדרש ממנו‬ ‫הוא קבלה לעתיד‪ ,‬דהיינו רצון‪ .‬וישנם דברים שעל ידי‬ ‫שירצה אותם שבועיים‪ ,‬הוא יגיע אליהם וישיג אותם ויש‬ ‫דברים שיצטרך להתחזק ברצונות ימים ושנים כפי ערך‬ ‫הנחשק‪ ,‬כמבואר בדברי ר' נתן שבתחילת המאמר‪ ,‬אך‬ ‫העיקר הוא הקבלה שהיא ביטול הרצון לרצונו יתברך‪.‬‬ ‫לכן לקבלה יש את הכוח הגדול של התשובה‪ ,‬כמו‬ ‫שאומרת הגמרא על רב הונא שהחמיצו לו ארבע מאוד‬ ‫חביות יין בגלל שלא נתן לאריסו את חלקו בזמורות‬ ‫הגפן (שזה נזק מועט ביותר‪ ,‬ובכלל לא היה מחויב‬ ‫בכך)‪ ,‬מספרת הגמרא הקדושה שברגע שהבין רב‬ ‫הונא את טעותו ואמר 'קבילנא עלי'‪ ,‬עוד לפני שתיקן‬ ‫את המעוות בפועל‪ ,‬כבר זכה שישתנה הטבע והחומץ‬ ‫יהפוך בחזרה ליין‪ .‬וכך ניתן להבין גם את כוחה של‬ ‫קבלה שאדם מקבל על עצמו בעת צרה‪ ,‬שבכוח הקבלה‬ ‫עצמה הוא זוכה לישועה‪ ,‬כי הקבלה זה רצון האדם‪ ,‬וה'‬ ‫דן את האדם ורואה אותו לפי הרצון לבד‪ ,‬כמו שביארנו‬ ‫בעבר באריכות‪ .‬וכך כתוב בספר דניאל שקיבל על עצמו‬ ‫להתענות‪ ,‬ואז נגלה אליו המלאך ואמר לו‪" :‬ויאמר אליי‬ ‫אל תירא דניאל‪ ,‬כי מן‬ ‫המשך בעמוד ‪3‬‬ ‫המשך מאמר הרב‬ ‫בעמוד ‪3‬‬ ‫הפרשה‬ ‫פניני‬ ‫הפרשה‬ ‫פניני‬ ‫פניני חסידות ברסלב‬ ‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬ ‫"ת זָ ִהיר ְמאֹד‬ ‫ַּכ ָּידוּ ַע ָהיָ ה רַ ִּבי ִמיכְ ל ב"ר יִ ְצ ָחק ֶּבן מו ַֹהרְ נַ ְּ‬ ‫פנינים‪ ,‬פתגמים‪ ,‬רעיונות‪ ,‬חידושים לפרשת השבוע‬ ‫ִּב ְט ִבילַ ת ִמ ְקוֶ ה‪ ,‬וְ ָא ַמר ַּפ ַעם ְּב ֶדרֶ ךְ רֶ ֶמז‪ֶ ׁ ,‬ש ּסו ֵֹפי ֵתיבוֹת צו ֶֹפה‬ ‫הציבור ולא שתגיד שלום עלייך‬ ‫ותפשפש במעשיך ותשוב אל ה׳ כמוהו כמוך‪ ,‬רָ ׁ ָשע לַ ַּצ ִּדיק' וּ ִמ ּ ֻכ ָּלם' יַ ִצילֵ ינוּ ' ה' הוּ א ִמ ְ'ק'וֶ 'ה ָּכל ַּכךְ מו ֶֹעלֶ ת‬ ‫"ּוׁש ַמ ְר ֶּתם‬ ‫ְ‬ ‫ותזכו שניכם לחיי עולם‪ ,‬בזה ובבא‪.‬‬ ‫נפשי והציבור מה אכפת לי?‪( ...‬ע"פ החת"ס)‬ ‫זְ כוּ ת ַה ְּט ִבילָ ה ַּב ִּמ ְקוֶ ה‪( .‬שיש"ק ד‪-‬תלד)‬ ‫ֶאת ֻחּק ַֹתי וְ ֶאת ִמ ְׁש ָּפ ַטי ֲא ֶׁשר יַ ֲע ֶׂשה א ָֹתם ָה ָא ָדם וָ ַחי‬ ‫ָּב ֶהם‪( "...‬יח‪ ,‬ה)‬ ‫רבינו הקדוש זי"ע היה אומר ַעל ֵאּלּו‬ ‫ַה ְמ ַד ְק ְּד ִקים ַּומ ְח ִמ ִירים ּבְ ֻח ְמרֹות יְ ֵתרֹות‪ֲ ,‬עלֵ ֶיהם‬ ‫(יֹומא‬ ‫נֶ ֱא ַמר‪" :‬וְ ַחי ּבָ ֶהם"‪' ,‬וְ ֹלא ֶׁשּיָ מּות ּבָ ֶהם'‪ָ ,‬‬ ‫פה‪ּ ):‬כִ י ֵאין לָ ֶהם ׁשּום ִחּיּות ּכְ לָ ל‪ ,‬וְ ָת ִמיד ֵהם‬ ‫ּבְ ָמ ָרה ְׁשח ָֹרה‪ֵ ,‬מ ֲח ַמת ֶׁשּנִ ְד ֶמה לָ ֶהם ֶׁש ֵאינָ ם‬ ‫יֹוצְ ִאים יְ ֵדי חֹובָ ָתם ּבְ ַה ִּמצְ וֹות ֶׁשעֹו ִשֹין‪ ,‬וְ ֵאין‬ ‫ּדּוקים‬ ‫לָ ֶהם ׁשּום ִחּיּות ִמּשּׁום ִמצְ וָ ה ֵמ ֲח ַמת ַה ִּד ְק ִ‬ ‫וְ ַה ָּמ ָרה ְׁשחֹרֹות ֶׁשּלָ ֶהם‪( .‬ליקו"מ ח"ב מד)‬ ‫והחי' הרי"מ זי"ע היה אומר‪ ,‬וחי בהם‪ ,‬שיחי'‬ ‫בהם‪ ,‬באופן שיחיה בהם שכל חיותו בהם‪,‬‬ ‫באופן שיחיה בהם שכל חיותו יתלה רק בתורה‪,‬‬ ‫ולהתאמת אצל כל אחד שאין לו חיות אחר‬ ‫רק מתורה ומצוות וכמו שאומרין כי הם חיינו‬ ‫ולכן מברכין ברכת אלהי נשמה וכו' ומחזיר‬ ‫נשמות לפגרים מתים אחר ברכת התורה תיכף‬ ‫להראות שכל חיות רק מתורה‪( .‬שיש"ק פולין)‬ ‫דׁשים‬ ‫ַ"ּד ֵּבר ֶאל ּכָ ל ֲע ַדת ְּבנֵ י יִ ְׂשָר ֵאל וְ ָא ַמְר ָּת ֲאלֵ ֶהם ְק ִ‬ ‫ִּת ְהיּו‪( "...‬יט‪ ,‬ב)‬ ‫מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל‪( .‬רש"י)‪ .‬לא‬ ‫שתשב סגור בתוך ארבע אמותיך‪ ,‬ובכך תהיה‬ ‫קדוש‪ ,‬כי פרשה זו נאמרה בהקהל אתה צריך‬ ‫להתקדש בהקהל‪ ,‬יחד עם הציבור ובתוך‬ ‫שו"ת‬ ‫של חסד‬ ‫"הֹוכֵ ַח ּתֹוכִ ַיח ֶאת ֲע ִמ ֶיתָך וְ ֹלא ִת ָּשׂא ָעלָ יו ֵח ְטא" (י‬ ‫ט יז)‬ ‫לכאורה אפשר לדקדק‪ ,‬למה כפלה באן‬ ‫תורתינו הקדושה את המילים "הוכח תוכיח״?‬ ‫משיב בעל ״בני יששכר״‪ ,‬על פי מה דמקובל‬ ‫בידינו מאת תלמידי הבעש״ט שצדיק הרואה‬ ‫עבירה באדם הרי זה ודאי אינו במקרה‪ .‬למה‬ ‫זימן השי״ת שיראה את העבירה?‬ ‫על כרחך הוא שיש בידו גם כן שמץ מה‬ ‫מדוגמת אותה העבירה‪ ,‬והראוהו מן השמים‬ ‫בכדי שיפשפש במעשיו‪.‬‬ ‫וכמו שתלמידי הבעש״ט סיפרו‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫ראה הבעש״ט אדם שחילל שבת בפרהסיא‪.‬‬ ‫עמד משתומם למה הראוהו כזאת‪ ,‬ופשפש‬ ‫במעשיו דעל כרחך יש בידו עון כזה‪ .‬פשפש‬ ‫ומצא ששמע מקרוב זילותא דתלמיד חכם‬ ‫(ת״ח נקרא שבת כאמור בזוהר) ושתק‪,‬‬ ‫והמשכיל יתבונן כן בכל הענינים‪ ,‬שהקב״ה‬ ‫מדקדק מאד עם חסידיו‪.‬‬ ‫ולפי זה יתפרש הכתוב ״הוכח תוכיח את‬ ‫עמיתך״‪ ,‬היינו שתהיה גם אתה מוכח כאשר‬ ‫תוכיח את עמיתך‪ ,‬ותפשפש במעשיך‪ .‬״ולא‬ ‫תשא עליו חטא״‪ ,‬רצ״ל לא תשא את החטא רק‬ ‫עליו‪ ,‬אבל תבין אשר גם אתה מצטרף לתוכחה‪,‬‬ ‫דיון הלכתי המוגש ע"י בית ההוראה "חוט של חסד" מאת הרה"ג‬ ‫נָ ֲהגוּ וְ ִה ְק ִּפידוּ אנ"ש לִ ְקרוֹת ְקרִ ַיאת ׁ ְש ַמע ׁ ֶשל ׁ ַש ֲחרִ ית‬ ‫"וְ ָא ַה ְב ָּת לְ ֵר ֲעָך ּכָ מֹוָך ֲאנִ י ה' (יט‪ ,‬יח)‬ ‫יטת ַה ָּמגֵ ן ַא ְברָ ָהם ַּדוְ ָקא‪( .‬שם ד)‬ ‫משל לשני אוהבים שהיה נפשם קשורה ְּכ ׁ ִש ַ‬ ‫באהבה מאוד והיו רחוקים זה מזה‪ .‬והגיע‬ ‫עילה על אחד מהם ונגמר דינו ליהרג‪ .‬והוכרז‬ ‫שכל המדינה יבואו לראות דין האיש הזה‪ .‬ובא‬ ‫האוהב הזה גם כן לשם‪ .‬וכראותו כי כן‪ .‬צעק‬ ‫בקול גדול הניחוהו אני הוא שעשיתי העוול‬ ‫הזה ולא חבירי‪ .‬והגיע הדין להמלך‪ .‬וקרא‬ ‫אותם לשאול להם אמיתות הדבר כיון שרק‬ ‫אחד עשה הדבר ולמה יחפוץ זולתו למות‬ ‫בחינם‪ .‬אז השיב לו אני יודע שחבירי לא עשה‬ ‫שום עוול כי אני מכיר מזגו ומהותו שאי אפשר‬ ‫לו לעשות כן‪ .‬אם כן אין זה רק עילה‪ .‬וחיי תלוי‬ ‫בחיי חבירי מוטב שאמות ולא אראה במיתת‬ ‫חבירי כי בודאי אני חייב מיתה על שהגיע לי‬ ‫עונש לראות במיתת חבירי‪ .‬וכן השיב לו גם‬ ‫חבירו‪ .‬אז פטר אותם זה המלך‪ .‬וביקש מהם‬ ‫שבין אוהבים כמותם אני חפץ להיות גם כן‪.‬‬ ‫שתכניסו אותי באהבתכם ואני אהיה לכם‬ ‫גם כן אוהב כזה‪ .‬כן הדבר כאשר יגיע למעלת‬ ‫ואהבת לרעך כמוך‪ .‬אז אני ה' מבקש לשרות‬ ‫בכם שתאהבו גם אותי‪ .‬ואני אהיה לכם גם כן‬ ‫לאוהב נאמן עד כאן דבריו הקדושים‪( .‬רמתים‬ ‫צופים ‪ -‬סימן א)‬ ‫ֲאנַ ׁ"ש לֹא ָהיוּ עו ִֹשים ֵע ֶסק ִמ ִּכ ּבוּ ד ַסנְ ְּד ָקאוּ ת וְ כַ ּדו ֶֹמה‪ַּ .‬פ ַעם‬ ‫ְּב ֵעת ׁ ֶש ִהכְ נִ יס רַ ִּבי ַמ ִּת ְתיָ הוּ כּ ֵֹהן זִ כְ רוֹנוֹ‪-‬לִ ְברָ כָ ה ֶאת ְּבנוֹ‬ ‫ִּב ְברִ יתוֹ ׁ ֶשל ַא ְברָ ָהם ָא ִבינוּ ‪ָ ,‬מכְ רוּ ֶאת ִּכ ּבוּ ד ַה ַּסנְ ְּד ָקאוּ ת‪ִּ ,‬כי‬ ‫רָ צוּ לְ ַהׁ ְּשלִ ים ְּבכָ ךְ ָמעוֹת לְ הו ָֹצאוֹת ַה ְּברִ ית‪ִּ ,‬כי ָהיָ ה ָענִ י ָּגדוֹל‬ ‫וּ ָמרוּ ד ַעד ׁ ֶשלּ ֹא ָהיָ ה לוֹ ֲא ִפלּ וּ לְ הו ָֹצאוֹת ַה ְּברִ ית‪ ,‬וְ ָקנָ ה אוֹתוֹ‬ ‫רַ ִּבי ַח ִּיים ׁ ַש ְּב ַתי ֵמאוּ ַמאן‪( .‬שם ד)‬ ‫ָא ַמר רַ ֵּבנוּ זַ "ל‪ְּ :‬כ ׁ ֶש ְּמ ַפ ֶּתה ַה ֵּי ֶצר ֶאת ָה ָא ָדם לַ ֲע ֵברָ ה ָחלִ ילָ ה‪,‬‬ ‫ֵאין ַּכ ָּונָ תוֹ לְ ֶע ֶצם ָה ֲע ֵברָ ה ְּגרֵ ָידא‪ֶ ,‬א ָּלא ְּב ִע ָּקר לְ ַע ְצבוּ ת וּ לְ ַמ ַּפח‬ ‫נֶ ֶפ ׁש ׁ ֶש ִּי ְהיֶ ה לוֹ לְ ַא ַחר ַה ִּמכְ ׁשוֹל‪ֶ ׁ ,‬ש ַעל יְ ֵדי זֶ ה ָה ַע ְצבוּ ת יִ ּפֹל‬ ‫ְּכ ָבר ָה ָא ָדם ַּב ֲע ֵברוֹת רַ ּבוֹת לְ רֹב ַה ֵּיאוּ ׁש וְ ָה ַע ְצבוּ ת וְ יִ ּפֹל ְּכ ָבר‬ ‫ֵמ ַע ְצמוֹ ִמ ְּד ִחי ֶאל ֶּד ִחי‪ַ .‬על ֵּכן ָצרִ יךְ ָה ָא ָדם לְ ִה ָּז ֵהר ְּב ֵאיזֶ ה א ֶֹפן‬ ‫ׁ ֶשהוּ א לִ ְבלִ י לִ ּפֹל ְּב ַע ְצבוּ ת ַעל יְ ֵדי ִמכְ ׁשוֹלוֹ יִ ְהיֶ ה ַמה ׁ ֶּש ִּי ְהיֶ ה‪,‬‬ ‫ש ְמ ָחה וְ ַא ַחר ָּכךְ‬ ‫רַ ק יַ ְמ ׁ ִשיךְ לַ ֲעסֹק ְּבתוֹרָ ה וּ ְת ִפ ָּלה ְּכ ַדרְ כּ וֹ וּ ְב ִ ׂ‬ ‫שה ְּת ׁשוּ ָבה‪( .‬שם ה ‪ -‬מט)‬ ‫יַ ֲע ֶ ׂ‬ ‫ִהרְ ִחיב ַּפ ַעם רַ ִּבי יִ ְצ ָחק ֶּבער זַ "ל ְּב ִד ּבוּ רָ יו ִמגּ ֶֹדל ַה ְּקדֻ ׁ ָּשה‬ ‫יטב‪ ,‬וְ ָא ַמר ֲהרֵ י ִּב ְת ִפ ִּלין‬ ‫ׁ ֶש ָּצרִ יךְ ָּכל ֶא ָחד לִ ׁ ְשמֹר ְקדֻ ׁ ָּשתוֹ ֵה ֵ‬ ‫שרָ ֵאל"‪ְּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָא ְמרוּ‬ ‫ְּד ָמארֵ י ָעלְ ָמא ָּכתוּ ב ָּב ֶהם "וּ ִמי ְּכ ַע ְּמךָ יִ ְ ׂ‬ ‫רַ זַ "ל‪ִ ,‬מ ֶּזה יֵ ׁש לְ ָה ִבין ׁ ֶש ְּכ ׁ ֶש ּפוֹגֵ ם ָחלִ ילָ ה ְּפגָ ם ָּכל ׁ ֶשהוּ א‬ ‫ִּב ְקדֻ ׁ ַּשת יַ ֲהדוּ תוֹ ֲהרֵ י הוּ א ְּכפוֹגֵ ם ִּב ְת ִפ ָּליו ׁ ֶשל ַה ׁ ֵּשם יִ ְת ָּברַ ךְ‬ ‫ַעד ׁ ֶש ָּיכוֹל ַאף לְ ָפ ְסלוֹ ָחלִ ילָ ה‪ .‬וְ ַהיְ נוּ ׁ ֶש ּפוֹגֵ ם ְּב ַה ִה ְת ָּפ ֲארוּ ת‬ ‫ׁ ֶש ִּמ ְת ָּפ ֵאר ּבוֹ ַה ָּקדו ֹׁש ָּברוּ ךְ הוּ א ׁ ֶשהוּ א ְּב ִחינַ ת ְּת ִפ ָּליו יִ ְת ָּברַ ךְ ‪.‬‬ ‫ר' אלחנן שלום אלגרוד שליט"א ר"כ ההוראה ודומ"צ דק"ק "חוט של חסד" ודיין בביה"ד "משפט וחסד"‬ ‫עצות והדרכות בלימוד התורה לתחילת זמן קיץ ה'תשע"ה – ח"ב‬ ‫אנו ממשיכים השבוע בעצות והדרכות כיצד‬ ‫נוכל לשפר את לימוד התורה במהלך הזמן‬ ‫למעננו ולמען עולם התורה‪ .‬העצות מלוקטות‬ ‫מהספרים הנפלאים‪" :‬הזמן ובין הזמנים"‪,‬‬ ‫"אגרת לבן התורה" מאת הג"ר יצחק יוסף‬ ‫שליט"א וספר "חיזוק – לקט מדברי רבותינו‬ ‫ומאמרי חיזוק לעמלי התורה" בהוצאת דרשו‪.‬‬ ‫במהלך בין הזמנים נפטרו הגאונים המופלגים‪,‬‬ ‫מעמודי התווך של עם ישראל ושל התורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬בעל שבט הלוי זצ"ל ומרן הגר"ח‬ ‫גריינמן זצ"ל‪ .‬מדור זה שעוסק השבוע בלימוד‬ ‫תורה‪ ,‬מוקדש לזכרם הטהור והקדוש‪ ,‬ויה"ר‬ ‫שיהיו מליצי יושר על כלל ישראל ויחישו את‬ ‫ביאת משיח צדקנו בב"א‪.‬‬ ‫ח‪ .‬עצה כיצד לא להישחק בלימוד רצוף‬ ‫הג"ר ברוך דב פוברסקי שליט"א – ראש‬ ‫ישיבת פוניבז' [ספר חיזוק שער ז' פרק ד' עמוד‬ ‫תקצ"א] מביא בשם רופא נאמן שהיה‬ ‫ידיד המשפחה‪ ,‬עצה טובה בדרך הלימוד‬ ‫שהיא דבר בדוק ומנוסה‪ ,‬שבדרך כלל‬ ‫כשעוסקים בסוגיא בעמלה של תורה‬ ‫במשך כמה שעות רצופות‪ ,‬מרגישים‬ ‫עייפות במוח וצורך מנוחה קצת‪ ,‬ואמר‬ ‫לו הרופא שאין צורך להפסיק לגמרי את‬ ‫לימוד התורה כדי לתת למוח מנוחה אלא‬ ‫די ללמוד סוגיא אחרת‪ ,‬וזה כשלעצמו‬ ‫גורם לאדם להרגיש רעננות ובד בבד אינו‬ ‫מפסיק את לימודו הרצוף‪.‬‬ ‫ט‪ .‬לתת גט לבינוניות‬ ‫הג"ר אביעזר פילץ שליט"א – ראש ישיבת‬ ‫תפרח [ספר חיזוק שער ז' פרק ד' עמוד תקצ"ד]‬ ‫מביא שאדם צריך להשתדל כל הזמן‬ ‫להתעלות ולהתרומם מעל הבינוניות‪,‬‬ ‫כי אדם יכול לשבת בישיבה ובכולל וכד'‬ ‫ולמרות כל עסקו בתורה שייך שלא‬ ‫יתעלה כראוי ויישאר בבינוניותו‪ .‬ולכן‬ ‫צריך לשים לב כל הזמן לתפילתו‪ ,‬לתורתו‪,‬‬ ‫להתנהגותו עם הבריות ולשאר הדברים‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬וצריך לתת "גט" לבינוניות‪.‬‬ ‫וכאשר האדם יקפיד שלא להיות בינוני‬ ‫אלא ישתדל לעלות מעלה מעלה ולהיות‬ ‫מהמצוינים שבחבורה‪ ,‬ע"י כך יגיע‬ ‫בסייעתא דשמיא לדרגות גבוהות‪ .‬הגר"י‬ ‫סלנטר זצ"ל העיד על עצמו בזקנותו‬ ‫שהיאך הוא צמח להיות ר' ישראל? כי‬ ‫כל ימי חייו הוא שאף להיות כמו הגר"א‬ ‫ולכן הוא הצליח להיות ר' ישראל‪ ,‬והסבא‬ ‫מנובהרדוק היה אומר‪" :‬אם תשאפו‬ ‫להיות מפקדים‪ ,‬אז תצאו חיילים טובים"‪,‬‬ ‫כלומר – אדם צריך לשאוף למקסימום כדי‬ ‫למצות את הכוחות שטמונים בו‪.‬‬ ‫י‪ .‬לדעת שכשרונות אינם הערובה לגדלות‬ ‫בתורה‬ ‫הגמ' [ברכות ל"א ע"ב] מספרת שכשחנה‬ ‫ביקשה מה' ילד‪ ,‬היא ביקשה "זרע‬ ‫אנשים"‪ ,‬ומבארים שם רבנן ורב דימי‬ ‫שהכוונה היא לילד ממוצע בכשרונותיו‬ ‫ובמראהו‪ .‬וז"ל הגמ'‪" :‬ונתתה לאמתך‬ ‫זרע אנשים [שמואל א' פרק א' פסוק י"א]‪ ,‬מאי‬ ‫זרע אנשים? רבנן אמרי‪ :‬זרע אנשים ‪-‬‬ ‫זרע שמובלע בין אנשים‪ .‬כי אתא רב‬ ‫דימי‪ ,‬אמר‪ :‬לא ארוך ולא גוץ‪ ,‬ולא קטן‬ ‫ולא אלם‪ ,‬ולא צחור ולא גיחור‪ ,‬ולא חכם‬ ‫ולא טפש"‪ .‬והנה חנה קיבלה את מה‬ ‫שביקשה מאת ה' כדכתיב [שם פסוק כ"ז]‪:‬‬ ‫"אל הנער הזה התפללתי‪ ,‬ויתן ה' לי את‬ ‫שאלתי אשר שאלתי מעמו"‪ .‬ואותו ילד‬ ‫ממוצע ללא שום כשרון או דבר שמייחד‬ ‫אותו מאחרים‪ ,‬זכה להגיע להיות נביא‬ ‫ה'‪ ,‬שופט של כל עם ישראל וממליכם‬ ‫של שאול המלך ודוד המלך‪ ,‬ובגדולתו‬ ‫ובקדושתו עבר את משה רבינו ואת‬ ‫אהרן הכהן עד שהיה שקול כשניהם יחד‪,‬‬ ‫כדאיתא בגמ' [ברכות הנ"ל] וז"ל‪" :‬מאי זרע‬ ‫אנשים? רבי יוחנן אמר‪ :‬זרע ששקול כשני‬ ‫אנשים‪ ,‬ומאן אינון ‪ -‬משה ואהרן‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫[תהלים צ"ט] 'משה ואהרן בכהניו ושמואל‬ ‫בקוראי שמו'"‪ .‬ומכאן שגם אדם ממוצע‬ ‫ובינוני‪ ,‬יכול להגיע למדרגת גדול הדור אם‬ ‫ירצה בכך ויתאמץ! וידועים דברי החזו"א‬ ‫זצ"ל [ספר חיזוק הנ"ל עמוד תקצ"ט] ש"כמעט‬ ‫כל בן תורה הוא בספק להיות גדול הדור"!‬ ‫יא‪ .‬אין הדבר תלוי אלא בי‬ ‫כל אחד צריך לדעת שהיכולת להיות גדול‬ ‫בתורה תלויה רק בו עצמו ולא בשום גורם‬ ‫אחר‪ .‬הגמ' מספרת [ע"ז י"ז ע"א] על חוטא‬ ‫גדול בשם אלעזר בן דורדיא‪ ,‬שכאשר הוא‬ ‫ביקש לחזור בתשובה הוא ביקש מכוחות‬ ‫רבים להתפלל עבורו והם סירבו‪ .‬אומרת‬ ‫הגמ' שם וז"ל‪" :‬אמר‪ :‬אין הדבר תלוי אלא‬ ‫בי‪ ,‬הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד‬ ‫שיצתה נשמתו‪ .‬יצתה בת קול ואמרה‪:‬‬ ‫ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא‪...‬‬ ‫בכה רבי ואמר‪ :‬יש קונה עולמו בכמה‬ ‫שנים‪ ,‬ויש קונה עולמו בשעה אחת‪ .‬ואמר‬ ‫רבי‪ :‬לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין‬ ‫אותן‪ ,‬אלא שקורין אותן רבי"‪ .‬וקשה‪ ,‬וכי‬ ‫בגלל שחזר בתשובה ראוי להיקרא רבי?‬ ‫ושמעתי מהגה"צ ר' אלימלך בידרמן‬ ‫שליט"א שמתרץ ש"רבי" הוא מי שאינו‬ ‫מרמה את עצמו ואינו משליך את האשמה‬ ‫באחרים‪ ,‬אלא תולה את הכל בעצמו‪ .‬לכן‬ ‫משעה שהבין אלעזר בן דורדיא ש"אין‬ ‫הדבר תלוי אלא בי" – הרי הוא רבי‪ .‬וכך‬ ‫אומר הלל הזקן בפירוש [מסכת אבות פ"א‬ ‫מי"ד]‪" :‬אם אין אני לי‪ ,‬מי לי"‪ ,‬ומסביר‬ ‫המאירי [שם] שהכל נתון ביד האדם עצמו‬ ‫ולא ביד שום דבר אחר‪ ,‬ומוהרנ"ת זיע"א‬ ‫[ליקוטי הלכות או"ח ח"א‪ ,‬הלכות קריאת התורה ה"ו‬ ‫אות ל"ב] מביא שדברים אלו של הלל נאמרו‬ ‫ישירות על לימוד התורה‪.‬‬ ‫יב‪ .‬חזרה על הלימוד כל ימיו‬ ‫גמרות רבות מדברות על החשיבות של‬ ‫החזרה ועל כך שאי אפשר לגדול בתורה‬ ‫ולדעת את התורה ללא שחוזרים עליה‬ ‫שוב ושוב‪ .‬וז"ל הגמ' בסנהדרין [צ"ט סוף‬ ‫ע"א]‪" :‬רבי יהושע בן קרחה אומר‪ :‬כל‬ ‫הלומד תורה ואינו חוזר עליה ‪ -‬דומה‬ ‫לאדם שזורע ואינו קוצר"; וכן איתא בגמ'‬ ‫בעירובין [נ"ד ע"א] וברש"י שם שמי שחוזר‬ ‫על לימודו – תלמודו מתקיים בידו; וכן‬ ‫מובא בגמ' בתענית [ח' ע"א] שריש לקיש‬ ‫היה חוזר על תלמודו ‪ 40‬פעם קודם שהיה‬ ‫נכנס ללמוד לפני ר' יוחנן כדי שהדברים‬ ‫יהיו סדורים בפיו‪ ,‬ורב אדא בר אהבה היה‬ ‫חוזר על תלמודו ‪ 24‬פעמים קודם שהיה‬ ‫נכנס ללמוד לפני רבא; וכן מובא בגמ'‬ ‫בגיטין [ס"ז ע"א] שאיסי בן יהודה היה מונה‬ ‫שבחן של חכמים‪ ,‬ועל ר' עקיבא שהיה‬ ‫ראוי שתנתן התורה על ידו [כדאיתא במנחות‬ ‫כ"ט ע"ב] אמר שהוא "אוצר בלום" ומבאר‬ ‫שם רש"י שהכוונה היא שכל דבר ששמע‬ ‫ר"ע מרבותיו‪ ,‬היה נותן לבו לחזור עליהן‬ ‫ולגורסן עד שהיו סדורין בפיו‪ ,‬ומזה נעשה‬ ‫ר"ע אוצר בלום בכל חלקי התורה‪ .‬וסיפר‬ ‫הגר"ח מוואלאז'ין זצ"ל שכשאר בא‬ ‫לפני הגר"א והיה אז כבן י"ט שנה‪ ,‬אמר‬ ‫לו הגר"א שאין שיעור למספר החזרות‬ ‫שצריך לעשות על הלימוד [כתר ראש אות‬ ‫נ"ז]; ואחיו של הגר"ח מוואלאז'ין – הגאון‬ ‫ר' זלמן זצ"ל‪ ,‬היה חוזר על כך דבר שלמד‬ ‫מאות פעמים [תולדות אדם פרק ט']‪ .‬והרה"ק‬ ‫השר שלום מבעלזא זצ"ל אמר שיש "יצר‬ ‫הרע מיוחד למנוע את החזרה והשינון"‪,‬‬ ‫והרה"ק הקדושת יו"ט מסיגעט אמר‬ ‫שעיקר מטרת נתינת התורה וחיוב הלימוד‬ ‫הוא בכדי לחזור ולשנן אח"כ [חיזוק שער ב'‬ ‫פרק ד' עמוד קע"ג]‪.‬‬ ‫יג‪ .‬לימוד תורה קודם תפילת שחרית‬ ‫הגר"י אייבשיץ זצ"ל‬ ‫דרוש י'] כותב וז"ל‪" :‬אשרי איש קובע עתו‬ ‫לתורה לשמה קודם התפילה‪ ,‬ואח"כ‬ ‫יתפלל ברעותא דלבא‪ ,‬ואז בלי ספק‬ ‫ייפתחו לו שערי שמים"; וכן מובא בספר‬ ‫שולחן הטהור [סי' צ"ג ס"ב] שללא לימוד‬ ‫תורה קודם התפילה‪ ,‬אי אפשר להתפלל‬ ‫בלב טהור ונכנע בלב אמת; ובספר מאור‬ ‫ושמש [פ' "בראשית" ד"ה "והנה עיקר"] כותב‬ ‫שעצה יעוצה שלא יבלבלו אותו מחשבות‬ ‫זרות בתפילה‪ ,‬היא שילמד קודם התפילה;‬ ‫והאהבת שלום מקוסוב זצ"ל [פ' "משפטים"]‬ ‫כותב שרק ע"י השכמה בבוקר ולימוד‬ ‫תורה קודם התפילה אפשר להביס את‬ ‫היצר הרע כמאמר הגמ' [סנהדרין ע"ב ע"א]‬ ‫"אם בא להורגך‪ ,‬השכם להורגו"‪ ,‬והכוונה‬ ‫היא שהדרך לנצח את היצר הרע שבא‬ ‫להרוג את האדם מבחינה רוחנית‪ ,‬היא ע"י‬ ‫שמשכימים בבוקר ובכך הורגים אותו‪ ,‬וכך‬ ‫גם כותב הפלא יועץ [ערך "השכמה"] להדיא‪.‬‬ ‫[ספר יערות דבש ח"א‬ ‫סיפור לשולחן‬ ‫שבת‬ ‫הל המלווים התהלך‬ ‫ק‬ ‫שפוף אחר מיטתו של‬ ‫אחד מנכבדי הקהל‬ ‫בעיר אוסטרו שבגליציה‪ .‬אהוב‬ ‫על המקום ונוח לבריות היה‪,‬‬ ‫פורש כפיו לכל נצרך‪ ,‬רחום וטוב‬ ‫לב היה ועתה‪ ,‬הגיע זמנו לעבור‬ ‫לעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫ההלוויה התנהלה כיאה וכיאות‬ ‫לאדם אהוב על הבריות‪ ,‬חבורת‬ ‫המלווים התקרבה אל שערי‬ ‫בית העלמין היהודי‪ ,‬שם כבר‬ ‫נכרה קברו‪ ,‬סמוך לזקני וחשובי‬ ‫הקהילה לדורותיה‪.‬‬ ‫בעודם צועדים‪ ,‬חלפו על פני‬ ‫הכנסייה המקומית‪ ,‬זו הייתה‬ ‫דרכם הקבועה להגיע אל בית‬ ‫העלמין‪ .‬בעברם מלמלו את‬ ‫הפסוק הנהוג לאמרו‪" :‬שקץ‬ ‫תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם‬ ‫הוא‪."...‬‬ ‫אולם אז אירע לפתע דבר‬ ‫מחריד‪ .‬פעמוני הכנסיה החלו‬ ‫לצלצל בעוז‪ ,‬ומין רוח של‬ ‫טומאה חדרה וחטפה את‬ ‫מיטת הנפטר‪.‬‬ ‫מאז חזר המאורע על עצמו שוב‬ ‫ושוב‪ .‬כל מסע הלוויה נהפך‬ ‫לצער ועוגמת נפש גדולה‪ .‬וזאת‬ ‫בשל הסיבה כי הדרך היחידה‬ ‫לבית העלמין עברה סמוך לבית‬ ‫טומאה זה‪ ,‬ולא הייתה ליהודי‬ ‫העיר ברירה אלא לחלוף לידו‪.‬‬ ‫בכל לוויה היו פעמוני הכנסייה‬ ‫מתחילים להרעיש בקולי קולות‬ ‫ולגרום בכח טומאתם את צער‬ ‫הנפטר‪.‬‬ ‫בעת ההיא כיהן כרב העיר הגאון‬ ‫הקדוש‪ ,‬שנודע בחיבורו הגדול‬ ‫על הש"ס "חידושי הלכות‬ ‫ואגדות – מהרש"א"‪ .‬לבו‬ ‫"מגדיל ישועות מלכו‪"...‬‬ ‫התמלא צער רב על התופעה‬ ‫המחרידה‪ ,‬והוא לחם בכל‬ ‫כוחו כדי להכניע את הטומאה‬ ‫הגדולה הזו‪.‬‬ ‫***‬ ‫"נצחו אראלים את המצוקים‬ ‫ונשבה ארון הקודש"‪ ,‬פילחה‬ ‫השמועה בעירה‪ .‬התושבים‬ ‫נחרדו למשמע הבשורה‪,‬‬ ‫המהרש"א הקדוש‪ ,‬שהיה נערץ‬ ‫ואהוב על כל בני עירו היראים‬ ‫והתמימים – הסתלק לבית‬ ‫עולמו!‬ ‫באותו יום לבשה אוסטרו אבל‪,‬‬ ‫כל החנויות נסגרו האובדן המר‬ ‫והיתמות הורגשה על פני הכל‪.‬‬ ‫המונים נהרו אל בית מדרשו‬ ‫של רבי שמואל אליעזר אידלס‪,‬‬ ‫שבו נהג להשקות מתורתו‬ ‫לתלמידיו‪ ,‬משם החל מסע‬ ‫ההלוויה‪ .‬המהרש"א ביקש לפני‬ ‫עלייתו לגנזי מרומים‪ ,‬כי יניחו‬ ‫על מיטתו בעת הלוויתו את‬ ‫חיבורו הגדול על הש"ס‪ .‬ואכן‬ ‫כך היה‪ ,‬כפי שביקש המהרש"א‪,‬‬ ‫הניחו על מיטתו את ספרו‪,‬‬ ‫והעיר כולה ליוותה את גדול‬ ‫הדור אל מקום מנוחתו‪.‬‬ ‫מתיחות גדולה הורגשה על‬ ‫פני המלווים‪ ,‬שעה שחלפו‬ ‫עם מיטתו של הצדיק‪ ,‬סמוך‬ ‫לכניסה המפורסמת אשר כל‬ ‫באיה לא ישובון‪ ,‬ואשר הפילה‬ ‫את חיתתה על יהודי העיר‪ :‬מה‬ ‫יהיה עכשיו?…‬ ‫וראה זה פלא‪ :‬ברגע שבו עברה‬ ‫המיטה ועליה גופו הטהור של‬ ‫רבי שמואל אליעזר‪ ,‬ליד מקום‬ ‫טומאתם של הנוצרים‪ ,‬קם‬ ‫והתיישב הצדיק על מיטתו‪,‬‬ ‫נטל את ספרו והחל מדפדף בו‬ ‫–––‬ ‫חרדת אלוקים נפלה על כל‬ ‫הקהל‪ ,‬ובעודם משתוממים‬ ‫למראה עיניהם‪ ,‬החלו שומעים‬ ‫זעקות שבר נוראות בוקעות‬ ‫מתוך בית התיפלה‪ .‬לתדהמתם‪,‬‬ ‫החל הבניין הענק שוקע אט אט‬ ‫באדמה על יושביו‪.‬‬ ‫כעבור שעה קלה‪ ,‬לא נותר‬ ‫מבית התיפלה האימתני זכר‪,‬‬ ‫מלבד בור ענק שנותר במקום‬ ‫בו היתה פעם הכנסייה – עדות‬ ‫לנס הגדול שחולל המהרש"א‬ ‫לאחר הסתלקותו‪.‬‬ ‫בזה תם מסכת העינוי והצער‬ ‫בשעת הלוויות הנפטרים‪,‬‬ ‫וליהודי אוסטרו הישועה‬ ‫והרווחה‪.‬‬ ‫(גירסה אחרת מספרת כי‬ ‫המלווים של המיטה היו‬ ‫הם נמשכים אחרי הטומאה‬ ‫ומנפטר‬ ‫ומשתמדים‪,‬‬ ‫המהרש"א שקעה הכנסיה‬ ‫ובטלה הגזירה)‬ ‫‪aaa‬‬ ‫באחד הימים שרק'ה הצדקנית‬ ‫חלתה ונפלה למשכב‪ ,‬אביה‪,‬‬ ‫רבי נחמן מברסלב זיע"א הגיע‬ ‫לבקרה כשראה אותה בחוליה‬ ‫מרותקת למיטתה הצטער צער‬ ‫רב וכשהוא יושב ליד מיטת‬ ‫חוליה של ביתו שרק'ה‪ ,‬נרדם‪.‬‬ ‫והנה זקנו הקדוש‪ ,‬הבעל שם‬ ‫טוב‪ ,‬הופיע בחלומו שאלו‪" :‬על‬ ‫מה אתה מיצר?"‬ ‫"על בתי החולה"‪ ,‬השיב רבי‬ ‫נחמן מברסלב‪ .‬נענה הבעש"ט‪:‬‬ ‫"הלא נאמר בתהלים‪' :‬מגדיל‬ ‫ישועות מלכו' – ה' מגדיל‬ ‫ישועותיו לצדיקיו המכונים‬ ‫מלכים‪' ,‬ועושה חסד' למשׂיחים‬ ‫בסיפורי הצדיקים – 'לדוד‬ ‫ולזרעו' – לצאצאי דוד המלך"‬ ‫(שרבינו נמנה עמם)‪.‬‬ ‫התעורר רבי נחמן מחלומו‬ ‫כששמחה ורגש אופפת אותו‪,‬‬ ‫כשהוא יושב לצד ביתו סיפר לה‬ ‫את סיפור המהרש"א‪ -‬מגדיל‬ ‫ישועות מלכו ועושה חסד‬ ‫למשיחו‪.‬‬ ‫המשך דבר ראש הישיבה‬ ‫היום הראשון אשר נתת את ליבך להבין ולהתענות לפני‬ ‫אלוקיך נשמעו דבריך‪ ,‬ואני באתי בדבריך"‪ .‬רואים גם‬ ‫מכאן שה' רואה ומחשיב את הקבלה והרצון כעשייה‪.‬‬ ‫ועל פי זה מבאר רבנו יונה את המשנה שאותה נקרא‬ ‫השבת בפרקי אבות‪" :‬כל שמעשיו מרובין מחכמתו‪,‬‬ ‫חכמתו מתקיימת"‪ .‬שהרי יש לשאול‪ ,‬איך ייתכן שיעשה‬ ‫יותר ממה שיודע‪ ,‬ועוד הרי אין בור ירא חטא ולא עם‬ ‫הארץ חסיד? ומבאר רבנו יונה‪ ,‬שהוא מהראשונים‬ ‫כמלאכים במתק לשונו בביאור קל‪" :‬אלא שזו המשנה‬ ‫דיברה לפי עצה טובה נאה ומקובלת שיש לו למי שאינו‬ ‫יודע (דהיינו‪ ,‬אדם שחסר לו ידע) שלא יאבד נפשו‪.‬‬ ‫(ומהי העצה?) שיקבל על עצמו לעשות כל הדברים‬ ‫אשר יגידו לו חכמים ולא יסור מהן ימין או שמאל‪,‬‬ ‫כאשר יידעם‪ ,‬ועל פי התורה אשר יורו אותו ועל המשפט‬ ‫אשר יאמרו לו יעשה‪ .‬ומיד שקבלה זו יקבל על עצמו‬ ‫בלבב שלם ובנפש חפצה מעלה שכר כאילו קיבל עליו‬ ‫כל המצוות‪ .‬ועל דרך זו אמרו (וזה פירוש המשנה‪' ):‬כל‬ ‫שמעשיו מרובים מחכמתו'‪ ,‬כי אף מי שאינו יודע ואינו‬ ‫עושה נקרא מעשה‪( .‬ביאור הדברים‪ :‬שגם אם אינו‬ ‫יודע מה לעשות וממילא אינו עושה בפועל‪ ,‬אך רוצה‬ ‫לעשות את רצון ה' זה כבר נחשב לעשייה ונקרא מעשיו‬ ‫מרובין מחכמתו)‪ ,‬על שם כי יש לו שכר עליהם כאילו‬ ‫עשאם מפי הקבלה‪ ,‬וכן מפורש באבות דרבי נתן דתנן‬ ‫התם‪" :‬כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת‬ ‫שנאמר נעשה ונשמע"‪.‬‬ ‫וזו נקראת תמימות‪ ,‬כי התמים מוכן בכל ליבו לעשות‬ ‫את מה שאומרים לו בתמימות ובלי חשבונות‪ .‬וכך עונה‬ ‫האמורא רבא לצדוקי ששאל אותו כיצד הקדמתם‬ ‫נעשה לנשמע‪ .‬עונה לו רבא‪ :‬אנו הולכים בתמימות‬ ‫ואתם לא הולכים בתמימות! ואומר רבנו הקדוש שעיקר‬ ‫היהדות היא תמימות ופשיטות‪ ,‬ולכן בספירת העומר‬ ‫שעניינה הוא הרצון והכיסופין נאמר "תמימות תהיינה"‬ ‫ורבותינו דרשו מתי הן תמימות? בזמן שעושין רצונו‬ ‫של מקום‪ ,‬וזה מדרש פליאה‪ ,‬מה הקשר בין תמימות‬ ‫תהיינה לעשיית רצונו של מקום? וכעת על פי הנאמר‬ ‫מובן היטב‪ ,‬עיקר הספירה הוא להתחזק ברצון לקיים‬ ‫את רצון ה'‪ ,‬וזה נקרא תמימות‪ ,‬בבחינת בטל רצונך‬ ‫מפני רצונו‪ ,‬וזו עיקר ה"עשייה" של רצונו של מקום‬ ‫כפי שבארנו שעיקר העשייה הוא הרצון‪ ,‬ולכן כאשר‬ ‫אדם סופר באמת דהיינו שרוצה בכל ליבו יום אחר יום‬ ‫שבוע אחר שבוע‪ ,‬זה נקרא התמימות שהיא עיקר הכלי‬ ‫לקבלת התורה‪.‬‬ ‫יהי רצון‪ ,‬שנזכה כל בית ישראל לאור הרצון בשלמות שהוא‬ ‫עיקר קבלת התורה‪ ,‬ונזכה לעשות רצונו יתברך כרצוננו‬ ‫ולעובדו בלב שלם ובנפש חפצה מעתה ועד עולם‪.‬‬ ‫בברכת שבת שלום ומבורך‬ ‫לכל בית ישראל‬ ‫חנוך‬ ‫לנער‬ ‫לימודי הצלחה פרק יב'‬ ‫מאת הרב יצחק אבוחצירא‪.‬‬ ‫המאמרים האחרונים עוסקים ב"מיומנויות‬ ‫ההכשרה ללמידה" דהיינו‪ :‬באותם כלים‬ ‫שבאמצעותן ניתן להגיע ללמידה‪.‬‬ ‫בפרק הנוכחי‪ ,‬נלמד בע"ה על המיומנות השנייה‬ ‫מתוך חמש המיומנויות‪ ,‬שהן‪ :‬סדר וארגון‪ ,‬ניהול‬ ‫זמן‪ ,‬התמקדות‪ ,‬ריכוז ומוטיבציה‪.‬‬ ‫המיומנות השנייה‪ -‬ניהול זמן‪:‬‬ ‫דמיינו עולם המתקיים בלי המציאות הברורה‬ ‫הזו של "הזמן"‪ ,‬עולם שחיים בו "למעלה‬ ‫מהזמן" וללא שום הגדרת זמן‪ ,‬מה דעתכם?!‬ ‫זה נחמד אולי ליום או יומיים במקרה הטוב‪,‬‬ ‫אבל האם אפשר להתנהל‪/‬לתפקד בלי זמן‬ ‫מוגדר?!‬ ‫תחשבו על מציאות של חיים ללא זמני‬ ‫שינה וקימה‪ ,‬ביה"ס המתנהל ללא זמן‪,‬‬ ‫פעילות בבית או מחוץ לבית ללא מחויבות‬ ‫של זמן‪ ,‬עבודה ללא זמן ידוע‪ ,‬שעות פתיחה‬ ‫וסגירה של המכולת ללא התחייבות של זמן‪,‬‬ ‫משרדים שונים‪ ,‬בנקים‪ ,‬תחבורה‪ ,‬טיסות‬ ‫וכדו'‪ ,‬תארו לכם אימא שאומרת לבנה‪:‬‬ ‫"תתארגן‪ ,‬עוד מעט הולכים‪ "..‬ומבחינת הילד‬ ‫זמן הארגון הוא נצחי‪...‬‬ ‫או הורים שאומרים לילדיהם "אנו יוצאים‬ ‫לחופשה נחזור מהר" אך ללא כל מימד של‬ ‫זמן‪ ...‬בקיצור‪ ,‬מובן לכולנו כי עולם ללא‬ ‫מציאות של זמן‪ ,‬הוא עולם של "תוהו ובוהו"‪.‬‬ ‫הזמן מציב לנו גבולות ברורים ויוצר לנו‬ ‫סדר בחיים‪ ,‬הוא מאפשר רמה של שליטה‬ ‫מסוימת בהתרחשויות‪ ,‬תכנון מוקדם‬ ‫ותקשורת בריאה‪.‬‬ ‫מימד הזמן‪ ,‬גורם לדברים ולפעילויות שלנו‬ ‫בעולם להתקיים‪ ,‬ובגלל שהוא לכאורה לא‬ ‫מוגדר וכמעט "אין סופי" אנחנו זקוקים‬ ‫להתנהל מולו בצורה ברורה ולנהל אותו‬ ‫בחכמה בכדי שיסייע לנו לחיות בעולם‬ ‫נורמאלי ותקין‪.‬‬ ‫כולנו מאמינים כי‪" :‬ילדים צריכים סדר‬ ‫יום קבוע" ובלי סדר יום ברור‪ ,‬הם פשוט‬ ‫משתגעים‪ ,‬נסו להזכר מה קרה בחופשת‬ ‫פסח‪.‬‬ ‫הזמן‪ ,‬הוא עיקרי וחשוב בחיינו ו"ניהול‬ ‫הזמן" בצורה חכמה‪ ,‬הוא ממש חיוני בכדי‬ ‫להתקיים‪.‬‬ ‫היסטוריית הזמן‬ ‫לפני דור אחד או שניים‪ ,‬ניהול הזמן של‬ ‫רוב תושבי העולם היה ברור ופשוט‪ :‬בבוקר‬ ‫השכם כולם היו מתעורריםבאותה השעה‪-‬‬ ‫האם לעבודת הבית‪ ,‬האב לעבודתו בחוץ או‬ ‫ללימודו‪ ,‬הילדים הקטנים ללימודם והגדולים‬ ‫לעבודתם‪.‬‬ ‫כולם היו מסיימים את לימודיהם או עבודתם‬ ‫כמעט באותה השעה‪ ,‬אוכלים את ארוחתם‬ ‫באותה השעה‪ ,‬משחקים באותם השעות‬ ‫ועם רדת החשכה חוזרים בזריזות לבית‪,‬‬ ‫מתארגנים לסיום היום ועולים לישון‪.‬‬ ‫בדורנו‪-‬דור הקידמה‪ ,‬לוח הזמנים שלנו‬ ‫עמוס‪ ,‬מבולבל וצפוף‪.‬‬ ‫טווח השעות שאנו ערים בו כמעט והתחלף‪,‬‬ ‫קשה למצוא אנשים שישנים עם רדת‬ ‫החשכה וקמים עם עלות השחר‪ ,‬כמעט כולנו‬ ‫גולשים לשעות הלילה המאוחרות ולכן גם‬ ‫קמים בשעות יותר מאוחרות‪.‬‬ ‫המנגנון הביולוגי הטבעי שלנו‪ -‬מבולבל‬ ‫וכשנוסיף לו את שלל הפעילויות האינסופיות‬ ‫שאנו מעמיסים על עצמנו מידי יום‪ ,‬נבין‬ ‫מדוע יש לנו קושי משמעותי לנהל את החיים‬ ‫בכללותם ואת הזמן שלנו בתבונה ובנחת‪.‬‬ ‫זמן של ילד‬ ‫לוח הזמנים של הילדים שלנו‪ ,‬נעשה אף‬ ‫הוא מיום ליום מסורבל וצפוף במיוחד‪ ,‬הילד‬ ‫הרגוע של לפני ‪ 30-40‬שנה‪ ,‬צריך להכיל‬ ‫בדיחות הדעת‬ ‫כמעט א”א לבוא לידי שמחה כי אם ע”י מילתא דשטותא‬ ‫יועץ חינוכי ומחנך בת”ת “שלום בנייך”‬ ‫באותו הזמן עוד עשרות פעילויות יומיות‬ ‫שלרוב מתנגשות ונעשות במהירות‪ ,‬ללא‬ ‫השקעה או הנאה וללא התייחסות מספקת‬ ‫לפרטים‪ .‬הבלגן הזה בחיים יוצר אצל הילד‬ ‫חוסר חשיבות למימד הזמן‪ ,‬חוסר ניהול‬ ‫זמן בצורה נכונה‪ ,‬אי הספקה של פעילויות‬ ‫חשובות‪ ,‬הרגשת רדיפה‪ ,‬חוסר שביעות רצון‪,‬‬ ‫קושי להשתלב במערכת הלימודית הדורשת‬ ‫עמידה בזמנים ועוד‪.‬‬ ‫במיוחד סובלים מכך הילדים "המתקדמים"‬ ‫מבחינה טכנולוגית‪.‬‬ ‫הם גם לומדים בבית הספר‪ ,‬יוצרים קשרי‬ ‫חברה‪ ,‬עוזרים בבית‪ ,‬משחקים אחה"צ‬ ‫במגרש השכונתי‪ ,‬רשומים לחוג במתנ"ס‬ ‫ובנוסף הם מחלקים את זמנם בין חברים‬ ‫רגילים וחברים וירטואליים‪ ,‬בין שיחות‬ ‫טלפון לשליחת ‪ ,SMS‬עניית מאות תגובות‬ ‫בקבוצות הווצאפ'‪ ,‬משחקי מחשב‪ ,‬צפייה‬ ‫בסרטים‪ ,‬סדרות‪ ,‬משחקי כדורסל או כדורגל‬ ‫ועוד רעות שונות‪...‬‬ ‫לילדים אלו‪ ,‬הזמן הולך ונהיה מצרך יקר‬ ‫ובגלל שהם רוצים להספיק הכל‪ ,‬ויעיד על‬ ‫כך הרצון להישאר ערים עד שעות מאוחרות‪,‬‬ ‫יוצר מצב שהם פשוט נסחטים מבחינה‬ ‫נפשית‪.‬‬ ‫מרוץ נגד הזמן‬ ‫רובנו מנהלים מערכת יחסים מאוד מורכבת‬ ‫עם הזמן‪ ,‬המשפטים השגורים על לשוננו‬ ‫הם‪" :‬אין לי זמן"‪" ,‬אני לא מאמין איך שהזמן‬ ‫טס"‪" ,‬אני במרוץ נגד הזמן"‪" ,‬לא הספקתי‬ ‫היום כלום"‪" ,‬הלוואי היו לי עוד כמה שעות‬ ‫ביום"‪" ,‬היו לי כל כך הרבה דברים לעשות ולא‬ ‫הספקתי לישון הלילה" ועוד ‪...‬‬ ‫בעידן הנוכחי של קצב חיים מהיר ותובעני‪,‬‬ ‫אנו נדרשים לעיתים קרובות‪ ,‬להלחם נגד‬ ‫הזמן בכדי שנוכל "לשרוד" את החיים ולא‬ ‫לשקוע בהם‪.‬‬ ‫עלינו המבוגרים להספיק לעבוד מספיק‬ ‫שעות ביום בכדי לפרנס את המשפחה‬ ‫ובמקביל להיות גם הורים ובני זוג מושלמים‪.‬‬ ‫אבא אחד אמר לי‪" :‬אתה מבקש ממני שעת‬ ‫איכות עם הילד‪ ,‬ומנהל הבנק מבקש ממני‬ ‫עוד ‪ 3‬שעות עבודה כל יום" למי מהם אשמע‪.‬‬ ‫החוויה של רבים מאיתנו היא‪ :‬שהזמן הוא‬ ‫משאב מצומצם ויקר‪ ,‬שדרושים מאמצים‬ ‫רבים להשגתו ולרוב הם מסתיימים‬ ‫בתסכולים ובתחושה של חוסר סיפוק‪.‬‬ ‫תוך כדי מרוץ החיים‪ ,‬חלקנו חיים בתחושה‬ ‫שכאילו "מישהו" מנהל אותנו‪ ,‬במקום‬ ‫שאנחנו ננהל את עצמנו ונחוש שליטה‬ ‫במצב‪ .‬מבחינה זו‪ ,‬הפכנו לקורבנות של‬ ‫"מרוץ ההספק נגד הזמן"‪.‬‬ ‫זמן ילדות‬ ‫מערכת היחסים שלנו עם הזמן‪ ,‬אינה‬ ‫מתחילה רק בהיותנו הורים‪ ,‬היא מתחילה‬ ‫הרבה הרבה "זמן" לפני שאנחנו באמת‬ ‫מבינים את המשמעות של המושג זמן‪.‬‬ ‫כתינוקות חווינו את התנהגות הורינו וחשנו‬ ‫את תגובותיהם‪ ,‬נימת קולם‪ ,‬הנינוחות‬ ‫והרוגע שלהם או הלחץ ואי השקט שלהם‬ ‫בהתנהלותם מול השעון המתקתק‪.‬‬ ‫חוויות ראשוניות אלה‪ ,‬השפיעו בוודאות על‬ ‫כל ההתייחסות שלנו לנושא "מימד הזמן"‬ ‫וזה הזמן להתחיל "לטפל" בתפיסה שלנו‬ ‫את הנושא‪.‬‬ ‫אחת הבעיות העיקריות היא‪ :‬שלמעשה‪,‬‬ ‫מעולם לא לימדו אותנו להתנהל בצורה‬ ‫נכונה במסגרת של זמן‪.‬‬ ‫מיומנות של ניהול עצמי במסגרת של זמן‪,‬‬ ‫עשויה להחזיר לנו את תחושת השליטה שלנו‬ ‫על מהלך חיינו ומכאן את האפשרות לארגן‬ ‫ולחנך את ילדינו לנהל את הזמן שלהם‪.‬‬ ‫במידה ואנו חיים במרוץ נגד הזמן‪ ,‬כמעט‬ ‫ואין סיכוי שנוכל לחנך את ילדינו ל"ניהול‬ ‫זמן" בצורה תקינה המזמינה אפשרות לניהול‬ ‫עצמי ולהצלחה בלימודים ולכן העבודה‬ ‫הראשונה שלנו היא עם עצמנו‪.‬‬ ‫ניהול זמן וסדר יום‬ ‫עלינו לדעת‪ ,‬כי הלימוד הראשוני שנוכל‬ ‫לקדם בבית שלנו בכל הקשור לניהול זמן‬ ‫הוא‪" :‬סדר יום קבוע" הרווח שנרוויח הוא‬ ‫כפול ומכופל וניתן להתרגל לחיות לפי סדר‬ ‫יום ללא הרבה מאמץ או שינוי הרגלים‪.‬‬ ‫הזכרנו במאמרים הקודמים על "סדר‬ ‫וארגון" כי סדר יום קבוע‪ ,‬תורם להתפתחות‬ ‫של תפיסת עולם מסודרת אצל ילדים‪.‬‬ ‫הידיעה של רצף ההתרחשויות הקבוע‬ ‫והחוזר בעקביות על עצמו‪ ,‬היא זו שמקנה‬ ‫להם תחושה של ביטחון‪ .‬העובדה שהילד‬ ‫שותף לתכנון הזמן שלו ואחראי בעצמו על‬ ‫ביצוע הפעולות היומיומיות‪ ,‬מגבירה את‬ ‫המוטיבציה שלו לשתף פעולה‪ ,‬נותנת לו‬ ‫תחושה של שליטה במצב‪ ,‬עצמאות‪ ,‬אחריות‬ ‫אישית ומגבירה את תחושת הערך ותחושת‬ ‫השייכות שלו למשפחה ולמערכת הלימודים‪.‬‬ ‫פעם התלוננה טלית לפני הקדוש ברוך הוא‬ ‫שבעל הבית נסע למרחקים ‪ ,‬לקח עמו כסף‬ ‫וזהב והשאיר אותה לבדה בבית‪.‬‬ ‫ענה לה הקדוש ברוך הוא‪ " :‬יום יבוא ובעל‬ ‫הבית ייסע לדרך רחוקה עוד יותר וישאיר‬ ‫את הכסף והזהב בבית ורק אותך ייקח עמו‬ ‫"‪...‬‬ ‫תכנון הזמן!‬ ‫נשיא ארה"ב לינקולן‪ ,‬אמר פעם‪" :‬לו היו לי‬ ‫שמונה שעות לכרות עץ‪ ,‬הייתי מקדיש שש‬ ‫מהן להשחזת הגרזן"‪...‬‬ ‫עלינו לדעת‪ ,‬שהדבר העיקרי ביותר בחינוך‬ ‫ושיפור ניהול הזמן הוא "תכנון הזמן" בכדי‬ ‫שנוכל ליצור סדר יום ברור‪ ,‬עלינו ללמוד‬ ‫לתכנן את זמננו‪.‬‬ ‫רובנו מסכימים ש"תכנון" הוא חשוב וחיוני‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬מדוע איננו מקדישים יותר זמן‬ ‫לפעולה חשובה זו?!‬ ‫התשובה המצחיקה היא‪" :‬שפשוט אין לנו‬ ‫מספיק זמן כדי לתכנן"‪.‬‬ ‫יש לנו יותר מדי עבודות דחופות שצריכות‬ ‫להיעשות‪ ,‬והתכנון יכול לחכות ליום אחר‬ ‫והיום האחר הזה עדיין לא הגיע‪...‬‬ ‫הורים יקרים! עלינו לדעת כי אילו היינו‬ ‫מקדישים את הזמן הדרוש לתכנון סדר היום‬ ‫שלנו ושל ילדינו ותכנון לפעולות היומיומיות‬ ‫שלנו‪ ,‬היינו יכולים להרוויח יותר זמן לביצוע‬ ‫הפעולות שלנו ומכאן איכות הפעולות‪ ,‬הרוגע‬ ‫ורמת הסיפוק שלנו ושל ילדינו הייתה עולה‪.‬‬ ‫לסיכום‪:‬‬ ‫אם אנחנו רוצים שבע"ה הבית שלנו יתנהל‬ ‫בנחת‪ ,‬ברוגע‪ ,‬מתוך סדר יום וניצול הזמן כמו‬ ‫שצריך‪ ,‬אנו צריכים ללמוד לנהל את הזמן‬ ‫שלנו‪ ,‬בשביל ההתחלה עלינו להתחיל לתכנן‪.‬‬ ‫כי אם אנו רוצים שזמננו ינוצל היטב‪ ,‬הוא‬ ‫חייב להיות מתוכנן‪ .‬ככל שנתכנן טוב יותר‪,‬‬ ‫כך יהיה לנו יותר זמן לניצול ההזדמנויות‬ ‫כאשר הן מתעוררות‪.‬‬ ‫זמנים |‬ ‫אחרי קדושים (תזרי"מ בחו''ל)‬ ‫התשע"ה‬ ‫כתבנו בעבר שעיקר ההצלחה של הילד‬ ‫בלימודים היא לדביק את הפער בין המצוי‬ ‫לרצוי‪ ,‬עלינו לדעת כי "תכנון הזמן" מגשר‬ ‫כניסה ‪18:58 18:41 18:54 18:39‬‬ ‫על הפער בין המקום בו אני נמצא עכשיו‬ ‫והמקום בו אני רוצה להיות בנקודה מסוימת‬ ‫יציאה ‪19:54 19:50 19:55 19:53‬‬ ‫בעתיד‪.‬‬ ‫למה הדבר דומה‪ :‬לאדם העומד מצד אחד‬ ‫ר"ת ‪20:32 20:29 20:29 20:32‬‬ ‫של התהום והיעד שלו הוא לעבור את התהום‬ ‫ולהגיע לצד השני‪ ,‬איך עושים זאת?! ע"י‬ ‫הפטרה ע"מ בן אדם כו' הלדרוש (יחזקאל כ ב)‬ ‫תכנון‪ ,‬עליך לתכנן את האפשרות כיצד תוכל‬ ‫בני אשכנז הלא כבני כושיים‪ .‬בחו"ל מפטירין הפטרת מצורע‪.‬‬ ‫לעבור את התהום בהצלחה המרבית וללא‬ ‫יו”ל ע”י מוסדות "חוט של חסד"‬ ‫סיכונים מיותרים‪ .‬אם אין לך דרך כלשהיא‬ ‫רח' שמואל הנביא ‪ 13‬ירושלים ת‪.‬ד‪ 57669 .‬י‪-‬ם‬ ‫לגישור על הפער‪ ,‬לעולם הרי לא תוכל להגיע‬ ‫טל’ ‪ 02-5812210‬פקס ‪02-5812252‬‬ ‫ליעד הרצוי‪.‬לכן התכנון הוא סוד ההצלחה!‬ ‫להצטרפות לקבלה בדוא”ל ולתגובות כתבו לנו‪:‬‬ ‫המשך בע"ה בשבוע הבא!‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫פגישה‬ ‫לתיאום‬ ‫לייעוץ טלפוני ללא תשלום‪/‬או‬ ‫כתובתינו באינטרנט‬ ‫צור קשר בימים ג' ‪ -‬ד' משעה ‪ 8-10‬בערב‬ ‫נייח‪ 073-727-0000 :‬נייד‪0548-434-435 :‬‬ ‫י‪-‬ם‬ ‫ת”א‬ ‫חיפה בא”ש‬