‫פיקח מי שלוקח‬ ‫ּדַ ּבֵ ר ֶאל ּבְ נֵ י יִ ְׂשרָ ֵאל וְ יִ ְקחּו‬ ‫רּומה ֵמ ֵאת ּכָ ל ִאיׁש‬ ‫לִ י ְּת ָ‬ ‫ֲא ֶׁשר יִ ּדְ בֶ ּנּו לִ ּבֹו ִּת ְקחּו‬ ‫רּומ ִתי (שמות כה‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ֶאת ְּת ָ‬ ‫התורה הקדושה מגדירה את הנתינה למשכן העדות‬ ‫רּומה”‪ ,‬אע”פ שלכאורה‬ ‫בלשון לקיחה‪“ ,‬וְ יִ ְקחּו לִ י ְּת ָ‬ ‫היה יותר נכון לומר לשון “ויתנו”‪ ,‬אלא באה התורה‬ ‫יׁשבֵ י‬ ‫לֹואּה ֵּתבֵ ל וְ ְ‬ ‫ללמדנו בכך יסוד גדול‪ -‬לה’ ָה ָארֶ ץ ְּומ ָ‬ ‫בָ ּה (תהילים כד‪ ,‬א)‪ ,‬הכל שייך לה’ יתברך ולא שייך לתת‬ ‫לו דבר‪ ,‬לִ י ַהּכֶ ֶסף וְ לִ י ַהּזָ ָהב נְ אֻ ם ה’ (חגי ב‪ ,‬ח)‪ ,‬האדם‬ ‫שנותן‪-‬הוא בעצם הלוקח האמיתי!‬ ‫רּומה”‪ -‬וְ יַ ְפרְ ׁשּון ֳקדָ ַמי‬ ‫התרגום מפרש “וְ יִ ְקחּו לִ י ְּת ָ‬ ‫(יפרישו לפני)‪ ,‬התרומה היא אינה נתינה שנותן האדם‬ ‫לה’ יתברך אלא הפרשה שמפריש מכספו ושם בצד‬ ‫וכדרך שמפריש ממשכורתו החודשית לגמלאות‬ ‫ולביטוחים‪ ,‬האדם לא נותן כלום מעצמו‪ ,‬ההפרשה‬ ‫הזו היא כולה שלו‪ ,‬זה מה שנשאר איתו לעד ולעולמי‬ ‫עולמים‪ ,‬לנצח נצחים‪ .‬צריכים אנו להשריש זאת‬ ‫בליבנו ולקבוע בנפשנו שהנתינה שנותנים זו לא נתינה‬ ‫אלא לקיחה‪ ,‬לקיחה נצחית שתישאר עם האדם לעד‪.‬‬ ‫כל שאר הקניינים שקונה האדם בזה העולם הינם‬ ‫קניינים חולפים ועוברים‪ ,‬מה שלוקח איתו האדם‬ ‫באמת אלו התרומות והצדקות שנתן‪ ,‬המצוות‬ ‫המעשים הטובים והחסדים שעשה‪ ,‬ולימוד התורה‬ ‫שלמד‪ ,‬וכפי ששנינו באבות (פ”ו מ”ט) בשעת פטירתו‬ ‫של אדם אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא‬ ‫אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים‬ ‫בלבד‪ ,‬שנאמר (משלי ו‪ ,‬כב) ּבְ ִה ְת ַהּלֶ כְ ָך ַּתנְ ֶחה א ָֹתְך‬ ‫יצֹות ִהיא ְת ִׂש ֶיחָך‪.‬‬ ‫ּבְ ָׁשכְ ּבְ ָך ִּת ְׁשמֹר ָעלֶ יָך וַ ֲה ִק ָ‬ ‫לבניו שהוא משאיר להם שתי צוואות‪ ,‬את הראשונה‬ ‫יפתחו מיד לאחר שיפטר‪ ,‬ואת השנייה יפתחו לאחר‬ ‫הקבורה‪.‬‬ ‫לאחר שנפטר פתחו את הצוואה הראשונה בה היה‬ ‫כתוב שהוא מבקש שיקברו אותו עם גרביים‪ ,‬הבנים‬ ‫ניסו לקיים צוואת אביהם (כפי שנפסק בשו”ע חו”מ סימן‬ ‫רנ”ב ס”ב שמצווה לקיים דברי המת)‪ ,‬אך החברה קדישא לא‬ ‫הסכימה בשום פנים ואופן ולא נתנה להכניס דבר מה‬ ‫עם גופת הנפטר‪ ,‬מלבד התכריכים המכסים אותו‪.‬‬ ‫הבנים היו נחושים לקיים צוואת אביהם והחליטו‬ ‫ללכת לדין תורה‪ ,‬האב”ד דן בעניין ולאחר עיון מעמיק‬ ‫הצדיק את החברא קדישא שלא אפשרו לקבור את‬ ‫האבא עם הגרביים‪ ,‬הבנים שמעו לפסק הרב וקברו‬ ‫את אביהם ללא הגרביים‪.‬‬ ‫והנה לאחר שקברו את אביהם התאספו הבנים‬ ‫בביתם ופתחו את הצוואה השניה של אביהם ובה היה‬ ‫כתוב‪:‬‬ ‫“אשריכם בני‪ ,‬רציתי לבדוק אתכם האם תשמעו‬ ‫לקול החכמים תעשו כהוראתם ותלכו בדרכם‪ ,‬ועוד‬ ‫רציתי להורות לכם ששום דבר לא הולך עם האדם‬ ‫לעולם הבא‪ ,‬אפילו יהיה העשיר הגדול ביותר‪ ,‬הוא לא‬ ‫יוכל לקחת עמו זוג גרביים פשוטות‪ ,‬רק תורה מצוות‬ ‫ומעשים טובים מתלווים עם האדם‪ ,‬העולם הזה דומה‬ ‫לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדור כדי‬ ‫שתכנס לטרקלין (אבות פ”ד מט”ז)‪.‬‬ ‫לכן בני‪ ,‬תמשיכו להגדיל חסדים ולהרבות תורה‬ ‫בישראל‪ִּ ,‬פּזַ ר נָ ַתן לָ ֶאבְ יֹונִ ים צִ דְ ָקתֹו ע ֶֹמדֶ ת לָ עַ ד‬ ‫(תהילים קיב‪ ,‬ט)‪ ,‬זה מה שישאר איתכם וילווה אתכם‬ ‫רּומה”‪ -‬אתם לוקחים ולא‬ ‫לעולם הנצח‪“ ,‬וְ יִ ְקחּו לִ י ְּת ָ‬ ‫הנותנים”‪.‬‬ ‫מסופר על אחד מהעשירים הגדולים (יש מייחסים זאת‬ ‫לאחד מראשי משפחת רייכמן הידועים בעושרם ובידם הנדיבה להחזקת האדמו”ר הקדוש “בעל התניא”‪ -‬הגאון רבי שניאור‬ ‫התורה ועזרתם לכל דבר שבקדושה) שלפני שנפטר הודיע זלמן מלאדי זיע”א‪ ,‬הלך באחד מן הימים לגבות‬ ‫העלון מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫שמואל גד בן מיסה ז׳׳ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז׳׳ל ‪ ,‬יעקב בן רחל ז׳׳ל‪ ,‬שרה בת ציונה ז׳׳ל‬ ‫מאחד מעשירי עירו סכום כסף גדול מאוד‪.‬‬ ‫העשיר שהיה בעל אמונה חזקה נענה מיד לבקשת רבו‬ ‫ולא ערער על כך‪ ,‬על אף הקושי בהוצאת כסום כסף‬ ‫כה גדול‪.‬‬ ‫לאחר שנתן את הסכום הגדול אמר לו הרב‪ :‬דע לך‪,‬‬ ‫טיפש מי שנותן‪ ,‬פיקח מי שלוקח!‬ ‫העשיר לא הבין זאת ונפגע בחושבו שלא עשה כהוגן‬ ‫שנתן לרב סכום כסף כה גדול‪ ,‬ושאל את הרב בתמימות‬ ‫“מה הייתי צריך לעשות כבוד הרב?”‬ ‫המשיך הרב והסביר לו בחיוך‪“ :‬אתה פיקח‪ ,‬כיון‬ ‫שאתה יודע שאתה לוקח‪ ,‬הפיקח יודע שהוא לוקח ולא‬ ‫נותן‪ ,‬טיפש מי שנותן וחושב שהוא נותן”‪.‬‬ ‫“אל תחשוב שאתה הנותן‪ ,‬אם לא תיתן‪ ,‬מישהו אחר‬ ‫יבוא במקומך‪ּ ,‬כִ י ֹלא יִ ּטֹׁש ה’ ַעּמֹו וְ נַ ֲחלָ תֹו ֹלא יַ ֲעזֹב‬ ‫(תהילים צד‪ ,‬יד)‪ ,‬ה’ יתברך ידאג שיבוא תורם ונדיב לב‬ ‫אחר‪ ,‬אך אם נפלה בחלקך הזכות לתרום צריך אתה‬ ‫לשמוח‪ ,‬כיון שהמקבל הגדול‪-‬הוא אתה!”‬ ‫רבותינו‬ ‫מביאים במדרש (תנחומא ראה י’‪ ,‬הובא בתוספות תענית‬ ‫ט ע”א ד”ה עשר) מעשה באדם אחד שהיתה לו שדה קטנה‬ ‫המוציאה בכל שנה ושנה אלף מידות‪ ,‬היינו‪ ,‬אלף שקי‬ ‫תבואה משובחת‪ ,‬והיו כולם משתוממים ולא מבינים‬ ‫כיצד שדה קטנה זו מצליחה להוציא כמות כה גדולה‬ ‫של תבואה‪.‬‬ ‫לפני פטירתו מן העולם קרא לבנו ממשיך דרכו ואמר‬ ‫לו‪“ :‬בני‪ ,‬אני מוריש לך דבר שבעזרתו תוכל לחיות‬ ‫בצורה הטובה ביותר‪ ,‬ואתה‪ ,‬ראה נא בני‪ ,‬זו השדה‬ ‫אינה יכולה להוציא כמות גדולה של תבואה‪ ,‬ואם כן‬ ‫כיצד היא מתברכת ומוציאה אלף שקי תבואה‪ ,‬אתה‬ ‫יודע מהו סוד ההצלחה?‬ ‫מיד לאחר שאני קוצר את השדה אני נותן את התרומה‬ ‫לכהן‪ 25 -‬שקים (עין יפה אחת מארבעים‪-‬מסכת תרומות פ”ד‬ ‫מ”ג)‪ ,‬לאחר מכן אני מפריש מעשר לוי‪ 100 -‬שקים‪,‬‬ ‫ולבסוף אני מחלק ‪ 100‬שקים לעניים‪-‬מעשר עני‪.‬‬ ‫בזכות המעשרות שאני נותן ה’ יתברך מברך את השדה‬ ‫שתוציא כמות תבואה כנגד כל הציפיות והסיכויים‪.‬‬ ‫לכן בני‪ ,‬תשמור את הסגולה הזאת של המעשרות‪,‬‬ ‫והיא תביא לך את הברכה והטובה”‪.‬‬ ‫נפטר האבא וירש הבן את השדה‪ ,‬בשנה‬ ‫הראשונה נתן את כל המעשרות כפי שציווהו‬ ‫אביו‪ ,‬אך דבר זה כאב וכרסם בלבו שצריך ליתן‬ ‫“כל כך הרבה מעשרות”‪ ,‬ולכן החליט לשנה הבאה‬ ‫להפחית מסך המעשרות וניחם את עצמו באומרו‬ ‫שהלוי ישמח גם אם יקבל ‪ 20‬שקים ולא חייב לתת לו‬ ‫‪ ,100‬וכן הכהן יסתפק ויהיה מרוצה גם ב‪ 5-‬שקים‪ ..‬וכך‬ ‫התחיל להפחית ולהפחית מהמעשרות‪ ,‬וככל שהפחית‬ ‫נתמעטה השדה והוציאה מעט פירות‪ ,‬עד שהוציאה לו‬ ‫בסה”כ את סך המעשרות שהיה צריך לתת‪.‬‬ ‫שמעו זאת קרוביו ובאו לפניו מלובשים בבגדי חג‬ ‫ושמחים‪ ,‬ואמרו‪“ :‬מזל טוב‪ ,‬שמענו שהפכת להיות‬ ‫כהן”‪.‬‬ ‫התפלא אותו אדם ושאל‪“ :‬כהן? הרי רק מי שנולד‬ ‫מזרע אהרון יכול להיות כהן‪ ,‬וכיצד אתם אומרים עלי‬ ‫כך?”‬ ‫“שמענו עליך שקיבלת את המעשר שהיית צריך לתת‬ ‫לכהן‪ ..‬הקב”ה בירך את שדך שתוציא אלף שקים‬ ‫כדי שתוכל להפריש לתרום ולתת בשפע‪ ,‬תהיה בעל‬ ‫הבית ותיתן את התרומה‪ ,‬אך לא השכלת לעשות זאת‪,‬‬ ‫מיעטת מהמעשרות ולכן לקח ה’ יתברך בחזרה את‬ ‫הבעלות על השדה ונתן לך את החלק שמגיע לכהן‪”..‬‬ ‫רּומה‪ -‬אדם שמפריש מכספו לצדקות‬ ‫וְ יִ ְקחּו לִ י ְּת ָ‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬הוא לא הנותן אלא הלוקח‪ ,‬לוקח‬ ‫לעצמו שפע טובה וברכה בעולם הזה ובבא ומברכו‬ ‫הקב”ה ומוסיף לו שפע והצלחה כהנה וכהנה (יעוי’ במסכת‬ ‫כתובות דף סו ע”ב ובפירוש רש”י שם על אומרם ז”ל ֵ“מלָ ח ממון‪ַ ,‬ח ֵסר”)‪.‬‬ ‫וכבר נפסק בשולחן ערוך (יו”ד סימן רמ”ז ס”ב) לעולם אין‬ ‫אדם מעני מן הצדקה‪ ,‬ולא דבר רע ולא היזק מתגלגל‬ ‫על ידה‪ ,‬שנאמר‪ :‬וְ ָהיָ ה ַמ ֲע ֵׂשה ַה ְּצדָ ָקה ָׁשלֹום (ישעיה לב‪ ,‬יז)‪.‬‬ ‫ובאמת שכך אפשר לראות בחוש‪ ,‬נדיבי עם שנותנים‬ ‫ביד רחבה זוכים להמשיך ולתת לאורך ימים ושנים‪,‬‬ ‫ואילו אנשים שיש להם ולא נותנים לבסוף נופלים‪,‬‬ ‫וזהו שאמר דוד המלך בתהילים (קיב‪ ,‬ג) “הֹון וָ ע ֶֹׁשר‬ ‫ּבְ בֵ יתֹו וְ צִ דְ ָקתֹו ע ֶֹמדֶ ת לָ עַ ד” (תהילים קיב‪ ,‬ג)‪ -‬אדם שמפריש‬ ‫מכספו לצדקה וחסד ה’ יתברך נותן לו עוד ועוד כדי‬ ‫שיוכל להמשיך במעשי צדקותיו (יעוי’ שם בפירוש המלבי”ם)‪,‬‬ ‫נֹוסף עֹוד (משלי יא‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫יֵ ׁש ְמ ַפּזֵ ר וְ ָ‬ ‫יהי רצון שנזכה תמיד שיהיה חלקנו מן הנותנים‪ ,‬נרבה‬ ‫חסדים בעם ישראל באהבה ואחווה שלום ורעות‬ ‫ונראה בקרוב בקרוב בנחמת ציון ברחמים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫שבת שלום לכל בית ישראל‬ ‫ניתן לצפות בשיעוריו של מרן ראש הישיבה שליט”א בימי שלישי וחמישי בשעה ‪21:00‬‬ ‫בשידור חי באתר ישיבת “אור החיים” ‪orhachaim.org‬‬ ‫כמו כן ניתן להאזין בשידור חי גם דרך הטלפון‪( 02-6400000 :‬שלוחה ‪)9‬‬ ‫ּתֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲה ָבה‬ ‫רּוׁש ִָלם‬ ‫ָ‬ ‫ִמ ְּבנֹות יְ‬ ‫ובעניין זה נספר‪ ,‬היה צדיק אחד שזכיתי להכירו בצעירותי‬ ‫ולשמוע ממוסריו הנפלאים והמרגשים‪ ,‬רבי שמעון ביטון‬ ‫זצ”ל‪ ,‬רבה של הוד השרון‪ ,‬אשר למד בישיבת פורת יוסף‬ ‫אצל הגאון רבינו עזרא עטיה זצ”ל‪.‬‬ ‫בפרשת השבוע‪-‬פרשת תרומה‪ ,‬מתארת התורה‬ ‫הקדושה את ציווי ה’ לבני ישראל לתרום לצורך הקמת‬ ‫המשכן‪ ,‬שתכליתה לבטאות ולהראות את אהבת ישראל‬ ‫לאביהם שבשמים וזאת על ידי שאנו לוקחים את הדבר‬ ‫שאנו אוהבים‪ ,‬את הכסף והזהב‪ ,‬ונותנים אותו להקב”ה‪ ,‬סיפר אחד מקרובי משפחתו שלפני תקופת החגים ניגש‬ ‫בזה הקב”ה חפץ‪ֵ ,‬‬ ‫“מ ֵאת ּכָ ל ִאיׁש ֲא ֶׁשר יִ ְּדבֶ ּנּו לִ ּבֹו”‪ -‬תרומה הרב לאשתו ואמר לה‪“ :‬החגים מתקרבים ובתורה נאמר‬ ‫שמבטאת אהבה התרגשות ושמחה כלפי ה’ יתברך‪.‬‬ ‫יתָך‪ ,‬ביתו זו אשתו (יבמות סב‬ ‫(דברים יד‪ ,‬כו)‪ :‬וְ ָׂש ַמ ְח ָּת ַא ָּתה ּובֵ ֶ‬ ‫וזהו שאמר שלמה המלך בחכמתו (שיר השירים ג‪ ,‬ט‪-‬י)‪ :‬ע”ב‪ ,‬וע”ע סוכה כז ע”ב)‪ ,‬אני רוצה לקחת אותך לחנות זהב כדי‬ ‫ּמּודיו ָע ָׂשה שתבחרי תכשיט כרצונך ואני אקנה לך” (הרב השתכר‬ ‫“א ִּפ ְריֹון ָע ָׂשה לֹו ַה ֶּמלֶ ְך ְׁשֹלמֹה ֵמ ֲעצֵ י ַהּלְ בָ נֹון‪ַ :‬ע ָ‬ ‫ַ‬ ‫במשכרות חשובה כיון שהיה רבה של העיר הוד השרון)‪.‬‬ ‫כֶ ֶסף ְר ִפ ָידתֹו זָ ָהב ֶמ ְרּכָ בֹו ַא ְרּגָ ָמן ּתֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲהבָ ה ִמּבְ נֹות‬ ‫יְ ָ‬ ‫רּוׁש ִָלם”‪ ,‬שלמה המלך בנה בית מפואר לה’ יתברך‪ ,‬שמחה הרבנית וקבעה מועד וזמן לדבר‪ ,‬לְ ָמ ָחר יִ ְהיֶ ה ָהאֹת‬ ‫ַע ָ‬ ‫ּמּודיו ָע ָׂשה כֶ ֶסף‪ְ ,‬ר ִפ ָידתֹו זָ ָהב וכו’‪ ,‬אך זה לא העיקר‪ ,‬אלא ַהּזֶ ה (שמות ח‪ ,‬יט)‪ .‬הרב הצטרף לרבנית וביחד הלכו לקנות‬ ‫העיקר הוא “ּתֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲהבָ ה ִמּבְ נֹות יְ ָ‬ ‫רּוׁש ִָלם” העיקר זה את התכשיט‪ ,‬כשהגיעו לחנות הרב ניגש לפינה ולמד‬ ‫האהבה של ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬זה בית המקדש‬ ‫בספר ובינתיים הרבנית בחרה את התכשיט המיועד‪.‬‬ ‫של הקב”ה‪ּ ,‬תֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲהבָ ה‪...‬‬ ‫לבסוף בחרה הרבנית שני תכשיטים כמעט זהים זה לזה‪,‬‬ ‫ישנם אנשים שדואגים להזכיר לנשותיהם ולומר להם‬ ‫ושאלה את הרב מה הוא היה בוחר ומעדיף‪ ,‬זה או זה‪.‬‬ ‫בכל יום שהם אוהבים ומעריכים אותן‪ ,‬אך הם אף פעם‬ ‫לא ביטאו אהבה זאת בשום דבר‪ ,‬ולכן לאחר תקופת זמן אמר לה הרב‪“ :‬תקחי את שניהם‪ּ ,‬בָ זֶ ה וְ גַ ם ִמּזֶ ה ַאל ַּתּנַ ח ֶאת‬ ‫יָ ֶדָך (קהלת ז‪ ,‬יח)‪ ,‬זה בסדר”‪.‬‬ ‫קצרה הם מתפלאים שנשותיהם מתפרצות עליהם בטענה‬ ‫וזעם פנימי‪“ :‬אתה לא אוהב אותי”‪ ,‬ולא מצליח אותו אדם‬ ‫“מה פתאום” ענתה הרבנית‪“ ,‬זה יקר מאוד”‪.‬‬ ‫להבין‪“ ,‬אני לא אוהב אותך? הרי בכל יום אני דואג לומר “זה בסדר‪ ,‬השיב הרב ברוגע‪“ ,‬את יקרה לי יותר מהם‪.”..‬‬ ‫לך שאני אוהב ומעריך אותך”‪.‬‬ ‫זה כבוד ואהבה אמיתית! זה לא הכסף והזהב אלא ּתֹוכֹו‬ ‫רּוׁש ִָלם (שיר השירים ג‪ ,‬י)‪ ,‬זו אהבה שבאה‬ ‫האשה עונה בחזרה ומשיבה לבעלה‪“ :‬במה ביטאת את ָרצּוף ַא ֲהבָ ה ִמּבְ נֹות יְ ָ‬ ‫אהבך? מה עשית בשבילי? קנית לי בגד או תכשיט יפה? לידי ביטוי ובזכותה זוכים לחיות לאורך ימים ושנים‬ ‫לא! רק דיברת דיבורים‪ ..‬אני רוצה שתראה את אהבך‪ ,‬בהרגשה נפלאה‪ ,‬ומשרים את השכינה בבית‪ ,‬איש ואשה‬ ‫תבטא אותה במעשים”‬ ‫זכו שכינה ביניהן (סוטה יז ע”א)‪ ,‬שם הויה ברוך הוא נמצא‬ ‫על האדם לבטאות את אהבתו במעשים‪ ,‬כפי שאומרים בתוכם‪ .‬את זה צריך לשים אדם מול עיניו תמיד‪ -‬איך‬ ‫רבותינו (יבמות סג ע”א) שרבי חייא כשהיה עובר בשוק ומוצא לעשות ולגרום שה’ יתברך ימצא בניהם וישכון בתוכם‪,‬‬ ‫שם פריט יפה כגון שרשרת עגיל או טבעת של נשים וכדו’ “וְ ָעׂשּו לִ י ִמ ְק ָּדׁש וְ ָׁשכַ נְ ִּתי ּבְ תֹוכָ ם” (שמות כה‪ ,‬ח)‪ ,‬בתוך כל אחד‬ ‫היה קונה אותו‪ ,‬עוטפו בסודר ומביאו לאשתו במתנה‪“ ,‬אין ואחד (אלשיך שמות כה‪ ,‬ט ד”ה ועוד יתכן) וכך זוכים לדור ישרים‬ ‫כמוך בעולם‪ ,‬ראיתי את התכשיט הזה היום בחנות ואמרתי מבורך‪ ,‬בנים ובנות יראי ה’ בתכלית בעלי מידות יקרות‬ ‫בלבי שאני חייב לקנות לך‪ ,‬את חביבה לי יותר מכל הכסף ואציליות‪ ,‬כיון ששורשם בקדושה וטהרה‪ ,‬מתוך השראת‬ ‫והזהב שבעולם”‪.‬‬ ‫השכינה הקדושה‪.‬‬ ‫ככה זוכים לחיות לאורך ימים ושנים באהבה וכבוד הדדי‪ ,‬יהי רצון שנזכה שתשרה תמיד השכינה בתוכנו‪ ,‬נחיה‬ ‫ּתֹוכֹו ָרצּוף ַא ֲהבָ ה ִמּבְ נֹות יְ ָ‬ ‫רּוׁש ִָלם (שיר השירים ג‪ ,‬י)‪ ,‬וכך זוכים באהבה ובידידות‪ ,‬ונראה בקרוב בקרוב בביאת הגואל‬ ‫להשרות את השכינה בבית‪ ,‬איש ואשה זכו שכינה ביניהן‬ ‫ובבניין בית המקדש במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫(סוטה יז ע”א)‪.‬‬ ‫העלון מוקדש לזיווג הגון‬ ‫אלעד בן אילנה‪ ,‬רבקה בת תקוה‪ ,‬דוד רחמים בן אילנה‬ ‫התייחסות בכבוד הראוי‬ ‫יֹוסף ּבָ א ֵאלֶ יָך וַ ּיִ ְת ַחּזֵ ק‬ ‫ֹאמר ִהּנֵ ה ּבִ נְ ָך ֵ‬ ‫וַ ּיַ ּגֵ ד לְ יַ ֲעקֹב וַ ּי ֶ‬ ‫יִ ְׂשרָ ֵאל וַ ּיֵ ֶׁשב ַעל ַה ִּמ ָּטה (בראשית מח‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫יעקב אבינו היה במצב חולי מסוכן ובקושי יכול היה‬ ‫לזוז ממיטתו‪ ,‬וזאת לפי בקשתו שביקש מהקב”ה‪,‬‬ ‫וכמו שאמרו רבותינו במדרש (לקח טוב בראשית פרק מ”ח‬ ‫סימן א’) מעולם לא חלה אדם עד יעקב שבא וביקש‬ ‫רחמים שיחלה האדם‪ -‬לפני שבא יעקב האדם היה‬ ‫מת בפתאומיות‪ ,‬אע”פ שהיה בריא וחזק‪ ,‬אם הגיע‬ ‫זמנו היה נופל ומת בלי להכין את עצמו ואת קרובי‬ ‫משפחתו לכך‪ ,‬לכן ביקש יעקב מה’ יתברך שיחלה‬ ‫האדם קודם מיתתו‪ ,‬אמר יעקב לפני הקב”ה‪ :‬ריבונו‬ ‫של עולם מתוך שאדם חולה מרגיש בעצמו והוא‬ ‫מצוה את ביתו‪ ,‬ומתמרקים עונותיו והוא חוזר‬ ‫בתשובה‪ ,‬א”ל הקדוש ברוך הוא דבר טוב שאלת‪,‬‬ ‫חייך ממך אני מתחיל‪ ,‬אתה תחלה לפני שתמות‪.‬‬ ‫ועל אף שיעקב אבינו היה נוטה למות‪ ,‬מ”מ כשהודיעו‬ ‫לו שיוסף בנו המושל בכל מצרים מגיע אליו‪ ,‬אמר‬ ‫יעקב בליבו‪ :‬כיצד יראה אותי בני שוכב כך במיטה‪,‬‬ ‫אין זה כבוד המלכות‪ ,‬אני חייב לכבדו‪“ ,‬וַ ּיִ ְת ַחּזֵ ק יִ ְׂשרָ ֵאל‬ ‫וַ ּיֵ ֶׁשב עַ ל ַה ִּמ ָּטה” התחזק יעקב בכח גדול ובשארית‬ ‫כוחותיו כדי לכבד את המלך יוסף‪.‬‬ ‫ואע”ג שזה היה בנו ולכאורה בשביל מה צריך האב‬ ‫לכבדו‪ ,‬מ”מ בא יעקב אבינו ללמדנו בכך כיצד יש‬ ‫להתייחס לזולת‪ ,‬אפילו שאתה נמצא בשיא המדרגה‬ ‫הגבוהה‪ ,‬צריך אתה לתת יחס וכבוד לאדם שמגיע לו‬ ‫וזקוק לכך‪.‬‬ ‫אברך ירא ה’‬ ‫שקדן בלימודו‬ ‫ועמקן גדול מגיע‬ ‫לביתו‪ ,‬על אף‬ ‫שקדנותו וחכמתו‪ ,‬אסור לו לשכוח שמחכה לו בביתו‬ ‫עזר כנגדו שלא נמצאת ברמת שקדנותו וחכמתו‪,‬‬ ‫ההתייחסות אליה צריכה להיות אחרת‪ ,‬התייחסות‬ ‫בכבוד ובהבנה לפי דרגתה והבנתה‪.‬‬ ‫וכן עם הילדים‪ ,‬צריך להתייחס אליהם מכל הלב‬ ‫באמת ולכבד אותם‪ ,‬כפי שיעקב אבינו התאמץ בכח‬ ‫גדול לכבד את בנו‪.‬‬ ‫השבוע ניגש אלי אברך והביא לי את בנו בן ‪14.5‬‬ ‫שאינו רוצה להמשיך ללמוד בישיבה הקטנה‪,‬‬ ‫התחלתי לדבר עם הילד לאט לאט בחום ובחיבה עד‬ ‫שהגענו ביחד לסיכום הסופי‪ ,‬שאלתי אותו אמור נא‬ ‫לי‪ ,‬מה בדיוק הסיבה שבגללה אינך רוצה ללכת יותר‬ ‫לישיבה‪.‬‬ ‫“אף אחד לא מתייחס אלי”‪ ,‬ענה הילד‪“ ,‬ולכן אין לי‬ ‫עניין להישאר ללמוד בישיבה הזו”‪.‬‬ ‫זאת אומרת שהתייחסות לזולת‪ ,‬לאשה ולבנים‬ ‫זה בעצם הקיום והמעמיד של התורה הקדושה‪,‬‬ ‫המידות הטובות היחס החום והאהבה הם הדברים‬ ‫שעלינו להתחזק בהם כדי שנוכל לחיות חיים טובים‬ ‫ומאושרים‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫השבוע זכינו להיכנס לחודש אדר המהודר‪,‬‬ ‫ומשנכנס אדר מרבים בשמחה (תענית כט‪ ,‬ע”א)‪,‬‬ ‫ודין זה הוא אף באדר א’ וכפי שמורים לנו רבותינו‬ ‫(מגילה ו ע”ב) שאין בין אדר ראשון לאדר שני אלא‬ ‫קריאת מגילה‪ ,‬ומתנות לאביונים‪ ,‬אך שאר הדינים‬ ‫והסגולות המיוחדות קיימים אף בחודש אדר א’‪.‬‬ ‫א‪ .‬דרשו רבותינו (ביצה טו ע”ב) הרוצה שיתקיימו‬ ‫נכסיו יטע בהן אדר‪ ,‬שנאמר (תהילים צג‪ ,‬ד) ַאּדִ יר‬ ‫ּבַ ָּמרֹום ה’‪ ,‬כלומר יעשה מהן צדקה חשובה לפני ה’‬ ‫במרום (רבינו חננאל שם‪ ,‬וכן פירש בערוך כפי שציין לכך המהרש”א‬ ‫שם בד”ה אי נמי)‪ ,‬ועל ידי שיפריש מכספו לצדקות‬ ‫ומעשים טובים יזכה שיתברכו נכסיו ויוסיפו לגדול‬ ‫ולהתברך עוד כהנה וכהנה‪.‬‬ ‫משנכנס אדר מרבים בשמחה (תענית כט ע”א‪ ,‬מגן‬ ‫אברהם סימן תרפ”ו סק”ה)‪ ,‬וכמו שנאמר במגילת אסתר‬ ‫(ט‪ ,‬כב)‪ :‬וְ ַהחֹדֶ ׁש ֲא ֶׁשר נֶ ְה ַּפְך לָ ֶהם ִמּיָ גֹון לְ ִׂש ְמ ָחה‪,‬‬ ‫לומר לך שמזל החודש גורם לטובה (ירושלמי ריש‬ ‫מגילה)‪ .‬ולכן ישראל שיש לו דין ותביעה ומשפטית‬ ‫נגד גוי ישתדל כמיטב יכולתו שהדיון בתביעתו‬ ‫יתקיים בחודש אדר‪ ,‬מפני שיד ישראל על העליונה‬ ‫בחודש אדר‪ ,‬וְ גָ בַ ר יִ ְׂשרָ ֵאל (שמות יז‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫ואע”ג שאמרו רבותינו (שבת קנו ע”א) אין מזל לישראל‬ ‫(דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה‪-‬רש”י שם)‪ ,‬זהו בשאר‬ ‫ימים‪ ,‬אבל בחודש הזה יש מזל שכן נגזר עלינו מן‬ ‫השמים (ריטב”א בתענית כט ע”א)‪ ,‬ומגלגלין זכות ליום‬ ‫זכאי (המהרש”א שם)‪ .‬והוא בכלל האמונה שהדבר הוא‬ ‫על ידי השגחה מן השמים ולכן אין שייך בזה איסור‬ ‫של מעונן וכדו’ (חזון עובדיה פורים עמוד ל”א ובהערות שם)‪.‬‬