‫לפני הכול‬
‫לפני שנה העברתי את חיי אל העיר ניו יורק‪ .‬מכרתי את הרהיטים שלי‪ ,‬עזבתי את הדירה שלי‪,‬‬
‫נתתי את הרכב שלי‪ ,‬תרמתי את רוב הבגדים והחפצים‪ ,‬טסתי‪ .‬מזוודה אחת ביד‪ ,‬אלף דולר‬
‫בארנק‪ ,‬ארבע מאות חלומות בכיס האחורי‪ .‬כאילו הייתי שוב בת עשרים‪ .‬חודש וחצי אחרי‬
‫המעבר‪ ,‬בבוקר גשום וחורפי‪ ,‬קמתי מוקדם מדי לראיון עבודה למשרה נחשקת ביותר‪ .‬קיבלתי‬
‫אותה‪ .‬הרמתי טלפון לבעלת הבית של הדירה המקסימה שראיתי ערב קודם לכן במרכז מנהטן‪.‬‬
‫כבר הייתי בדרך למסע שופינג עם אחי לכבוד התחלת החיים החדשים‪ .‬בדרך לאאוטלט בניו‬
‫ג'רזי קיבלתי הודעה שמבקשת ממני לחזור לארץ‪ ,‬לעונה השביעית של האח הגדול‪ .‬לא נרשמה‬
‫מאית שנייה של התלבטות‪.‬‬
‫מאז ועד היום – במשך יותר משנה – יותר מדי אנשים עם יותר מדי כוונות רעות סיפרו‬
‫את הסיפור שלי‪ ,‬תיווכו את האישיות שלי‪ ,‬הגדירו אותי‪ ,‬שיקרו‪ ,‬סילפו וניסו להשתיק אותי‪,‬‬
‫קודם בזמן העונה ואחר כך מחוץ לאולפן‪ .‬התגובות שלי היו לא רלבנטיות‪ .‬שמעתי שאני רכלנית‬
‫ורעה ושקרנית ומחרימה‪ .‬שאני לא מתקלחת‪ ,‬שאני עוכרת ישראל‪ ,‬שאני שונאת את חיילי צה"ל‬
‫וחברה בארגון בצלם‪ .‬למדתי שאני דורסת למוות בעלי חיים או צדה להנאתי‪ ,‬קונה חברויות‬
‫ואהבה במניפולציות ובכשפים‪ ,‬ושאני מבשלת אוכל מאוד לא טעים‪.‬‬
‫הספר הזה הוא לא יצירת אמנות שמנותקת או בשלבי התנתקות ממני‪ .‬כתב היד הזה‬
‫הוא ככל הנראה היומן שהייתי כותבת במאה הימים שבהם חייתי באולפן של יורם זק אילו היו‬
‫לי שם עט ודף‪ .‬הסיפור הזה הוא הסיפור שלי‪ .‬ורק שלי‪ .‬לא הסיפור שערך יורם זק כרצונו מתוך‬
‫הדברים שאמרתי‪ .‬לא אחד הסיפורים הרבים האחרים שהתרחשו באולפן‪ ,‬אבל לא היו שלי‪,‬‬
‫ולא אני אספר אותם‪ .‬מה שהיה שלי‪ ,‬מה שנגע בי או נגע אלי‪ ,‬מסופר כאן לראשונה מפי‪ ,‬ללא‬
‫מתווכחים וללא עריכה‪.‬‬
‫זהו סיפור החוויה הקשה והרעה ביותר שעברתי בחיי‪ .‬אבל יותר מכך‪ ,‬זה הסיפור של‬
‫הניצחון שלי‪ .‬כי למרות כל מה שנעשה לי‪ ,‬לא היה רגע אחד שבו הצליחו להפוך אותי לקורבן‪.‬‬
‫והם ניסו מאוד‪.‬‬
‫אמא שלי המופלאה חינכה אותי מינקות‪ ,‬ומזכירה לי בכל יום בחיי‪ ,‬שאני מנצחת‪.‬‬
‫ההנחיה שלה ליוותה אותי בכל שנייה בשהות שלי באולפנים של אנדמול וקשת‪ ,‬מהעלייה על‬
‫השטיח האדום ועד הרגע שבו כתבתי את המלה האחרונה בעניין‪.‬‬
‫אור סיונוב! את לא חותמת על החוזה הזה אם את לא קוראת אותו!‬
‫איתי בוער מעצבים‪ ,‬אבל מסתיר את זה היטב‪ .‬העיניים שלו מביעות תסכול‪ ,‬חוסר‬
‫אונים וכעס‪ .‬שנינו לבד בחדר קטן ולבן בבניין העצום של קשת ברחוב הברזל ברמת החייל‪,‬‬
‫עם שולחן פינתי ושלושה כסאות פלסטיק שחורים‪ .‬אמרו לי לבוא לחתום על החוזה עם עורך‬
‫דין או חבר אחד שאני סומכת עליו‪ .‬בדרך לשם איתי נהג ואני חלמתי על סיגריה‪ ,‬והוא אמר‪,‬‬
‫תגידי‪ ,‬אמרת להם שאני החבר שאת מביאה?‬
‫לא שאלו‪ ,‬אמרתי לו‪.‬‬
‫חשבת שאולי הם לא יאהבו את זה? הוא שאל‪.‬‬
‫לא הצלחתי להבין‪ .‬הוא חיכה שייפול לי האסימון‪ ,‬אבל זה לא קרה‪ .‬אור‪ ,‬הוא אמר‪ ,‬אני‬
‫כתב טלוויזיה בהארץ‪ .‬לא יודע עד כמה האנשים האלו ירצו שאני אקרא את החוזה שלך ואייעץ‬
‫לך‪ .‬אה‪ .‬ואללה‪ .‬לא חשבתי על זה‪ ,‬עניתי לו – אבל האמת היא שכאשר הגענו לשם הם לא‬
‫זיהו אותו ואנחנו לא אמרנו כלום‪.‬‬
‫איתי יושב על אחד הכסאות ואני עומדת בגבי אל הדלת ומושכת בכתפיים‪ .‬הוא לא‬
‫רוצה שאני אשתתף באח הגדול‪ .‬כשאני אומרת "לא רוצה" אני משתמשת במלים עדינות מאוד‪.‬‬
‫כאיש שמכיר מקרוב את תעשיית הטלוויזיה ואת הפרסונות השונות‪ ,‬יש לו דעה נחרצת מאוד‬
‫בעניין‪ .‬אני יודעת שיהיה לו הרבה מאוד להגיד על כל סעיף שאקרא‪ .‬הוא מחזיק ביד את ‪28‬‬
‫העמודים של החוזה‪ .‬עשרות אלפי אותיות קטנות‪ ,‬באלפי מלים שחורות מודגשות על לבן‬
‫מסנוור‪ .‬יש לי סחרחורת‪ .‬לא ישנתי כבר כמה ימים‪ ,‬מרגע שנחתי בארץ ועד עכשיו‪.‬‬
‫תביא לי עט‪ ,‬אני מבקשת‪ .‬הוא‪ ,‬בתמורה‪ ,‬מציע לפחות להקריא לי את החלקים‬
‫החשובים‪ .‬אני מתיישבת‪ ,‬הוא מתחיל ואני שומעת בקולו את הגועל ואת הדחייה שהוא מרגיש‬
‫בעודו מקריא לי את החוזה הגרוע והנצלני ביותר בתולדות החוזים הגרועים והנצלניים‪ .‬אבל‬
‫אני לא יכולה להתמודד שוב עם הביקורת שלו ולא רוצה לשמוע מלה ממה שהוא אומר‪ ,‬אז אני‬
‫מתנתקת לגמרי‪ ,‬שרה לעצמי שיר ישן של מייקל ג'קסון‪ ,‬מחייכת ומהנהנת‪ ,‬מתעלמת מהבחילה‬
‫בעיניו של החבר הכי טוב שלי ומאמינה שהכול יהיה בסדר‪.‬‬
‫כשהוא מסיים לקרוא בקול הוא יודע שלא הקשבתי לכלום ושואל אותי מה יהיה‪ .‬אני‬
‫מחבקת אותו ארוכות‪ .‬אחר כך אני מתרחקת‪ ,‬מסתכלת לו לתוך העיניים ושואלת אותו‪ ,‬בייבי‪,‬‬
‫נראה לך שהייתי חותמת על מלה מהחוזה הזה אם הייתי קוראת אותו?‬
‫הוא לא עונה‪.‬‬
‫תביא לי עט‪ ,‬אני מבקשת בפעם השנייה‪.‬‬
‫– אין שום דבר בעולם שאני יכול להגיד שיגרום לך לשנות את דעתך‪ ,‬הא?‬
‫– אתה יודע שלא‪.‬‬
‫הוא מגיש לי את העט ואני מתחילה לחתום‪.‬‬
‫‪ 28‬חתימות בתחתית כל עמוד‪.‬‬
‫שבועיים קודם‬
‫אני יושבת על הרצפה בבית של ליהי‪ ,‬חברה שלי בניו יורק‪ ,‬ואנחנו מסכמות‪ .‬עשינו כל מה‬
‫שיכולנו‪ .‬לפני כמה חודשים סיימתי את כל האודישנים לאח הגדול‪ .‬אירמה‪ ,‬מלהקת בתוכנית‪,‬‬
‫שלחה לי הודעת פייסבוק וכתבה שהיא שמעה עלי‪ ,‬קיבלה עלי המלצה והיתה שמחה לפגוש‬
‫אותי לאודישן‪ .‬אמרתי לה שכבר הייתי באודישנים לתוכנית כמה וכמה פעמים ולא התקבלתי‪,‬‬
‫ואין לי כוח לבלבולי מוח או לעוד אכזבה‪ .‬היא ביקשה שאגיע שוב בכל זאת‪ .‬כך הגעתי שוב אל‬
‫מסדרונות קשת ומצאתי חדר מפוצץ באנשים שמחכים להפוך לכוכבים הבאים של ישראל‪.‬‬
‫ברגע שראיתי את ההמולה יצאתי חזרה אל הרחוב‪ .‬שלחתי לאירמה הודעת תודה‪ .‬הסברתי‬
‫שאני פחות בעניין של לשבת ולהמתין בחדר הזה‪ .‬היא ביקשה שאגיע שוב‪ ,‬הפעם בלי תור‪.‬‬
‫ובאמת‪ ,‬אחרי כמה ימים חזרתי אל הבניין‪ ,‬נכנסתי לחדר האודישנים בלי תור ומצאתי את‬
‫אירמה יושבת מאחורי מצלמה‪ .‬דיברנו כמה דקות ונפרדנו‪ .‬הייתי בטוחה שבזה נגמר הסיפור‪.‬‬
‫אחרי כמה ימים הזמינו אותי ליום של דינמיקה קבוצתית‪ .‬התכנסנו בשעת בוקר מוקדמת‪,‬‬
‫כעשרים מתמודדים פוטנציאליים בחדר אחד‪ .‬היום התחיל בהיכרויות ובמשחקים שונים‬
‫ומשונים‪ .‬לא שיתפתי פעולה עם הרוב והייתי משועממת עד כלות‪ .‬הייתי עמוסה מאוד בעבודה‬
‫ורציתי לעוף משם‪ .‬אחר הצהריים הם קראו בשמות מי שמתבקש להישאר להמשך מיונים‪ .‬גם‬
‫בשמי קראו‪ .‬אז נכנסתי לשיחה ארוכה מאוד עם פסיכולוג שחקר אותי על חיי מיום שיצאתי‬
‫מהרחם של אמא שלי‪ .‬אני חושבת ששוחחנו כשעתיים‪ .‬לאחר מכן הייתי צריכה להיכנס לשיחה‬
‫עם יורם זק‪ .‬לפניי היו עוד כמה בתור‪ ,‬אז הודעתי שאני הולכת‪ ,‬ושאם מעניין אותם שאחזור‪,‬‬
‫שיתקשרו אלי כשכולם מסיימים‪ .‬בסביבות שמונה בערב ביקשו ממני לשוב ונכנסתי לשיחה‬
‫בחלל שמעוצב בדיוק כמו החדר שנקרא בתוכנית עצמה "חדר האח הגדול"‪ .‬שני אנשי טלוויזיה‬
‫ישבו שם מאחורי המצלמה‪ .‬את יורם ואת מי שישב איתו לא ראיתי‪ .‬שוחחנו כמה שעות‪ .‬סיפרתי‬
‫ליורם שכבר הייתי בכמה אודישנים ושאם הפעם הסיפור לא יצלח‪ ,‬זאת הפעם האחרונה שאני‬
‫באה כשהם קוראים לי‪ .‬הצהרתי שאני רוצה מאוד להשתתף‪.‬‬
‫למה? יורם שאל‪.‬‬
‫כי אני רוצה להפיץ את תפישות העולם שלי ליותר מאלף אנשים שמימלא מסכימים‬
‫איתי על הרוב‪ ,‬אמרתי‪ .‬כי אני רוצה לזכות וכי אני עייפה וזאת נראית לי אחלה מנוחה‪.‬‬
‫נפרדנו לשלום כשאני משוכנעת שהם רוצים אותי מאוד‪ ,‬לפחות כמו שרציתי אני‪ .‬אחרי‬
‫כחודש שאלתי את אירמה מה קורה והיא אמרה ש ֵידעו לקראת תחילת העונה‪ .‬אנחנו היינו‬
‫באוגוסט ואני החלטתי שזמני בישראל תם לעת עתה ואני טסה לניו יורק‪ .‬אם תרצו אותי‪,‬‬
‫כתבתי לה‪ ,‬תכתבו לי לפייסבוק‪ .‬ארזתי‪ ,‬מכרתי‪ ,‬תרמתי‪ ,‬טסתי‪ .‬התחלתי לבנות את חיי בעיר‬
‫זרה‪ .‬זה מורכב‪ ,‬בגילי‪ .‬כבר יש לי סטנדרטים וצרכים יקרים וספציפיים יותר משהיו כשהייתי‬
‫בת ‪ ,21‬אז העברתי את חיי לניכר בפעם הראשונה‪ .‬וככה‪ ,‬בעודי מתארגנת ולומדת לחיות‬
‫בעיר עם דופק חדש וקצב אהוב‪ ,‬יושבים לי בקופסה האחורית האודישן והעובדה שלא קראו‬
‫לי‪ .‬ליהי אומרת לי שעוד לא אבדה תקוותנו‪ ,‬אבל אנחנו מבינות מחבר בתוך ההפקה שכבר‬
‫הורידו את השם שלי מהלוח כאופציה להשתתפות בעונה‪ .‬שתינו ידענו על איזה טיקט אני‬
‫אמורה להיכנס לשם‪ :‬פעילה חברתית פמינסטית מזרחית‪ .‬כל הקולגות הפוליטיים שלי ידעו‬
‫שאם מלהק‪.‬ת מתקשר‪.‬ת אליהם‪.‬ן והן‪.‬ם לא מעוניינים‪.‬ות‪ ,‬עליהם לומר לא תודה ואת השם‬
‫אור סיונוב‪ .‬מתברר שהם כבר דיברו עם כולם‪ .‬זה בלתי נסבל‪ ,‬ליהי אומרת לי בזעם‪ .‬עוד‬
‫הפעם הקאסט שלהם מלא באותו ייצוג של מזרחים ומזרחיות בלי השכלה‪ ,‬מהפריפריה‪ .‬הם‬
‫יקראו להם ערסים ופרחות‪ ,‬ואת הדיון על המאבק שלנו יורידו באסלת הרייטינג‪ .‬איך הם לא‬
‫לוקחים אותך?‬
‫אולי אני לא טלוויזיונית? אני תוהה‪.‬‬
‫כוס אמא שלהם‪ ,‬ליהי זועמת‪ .‬את חייבת להיכנס לבית הזה! או את או כרמן )פעילה‬
‫מזרחית אחרת(‪ .‬אתן הבחירה הכי טובה שלנו‪ ,‬אתן תעשו את העבודה הכי טובה‪ .‬וכרמן לא‬
‫רוצה‪ ,‬אז זאת חייבת להיות את‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אני אומרת‪ .‬בחיאת רבאכ‪ ,‬ליהי‪ .‬מחר אני חותמת על דירה ויש לי ראיון עבודה‬
‫שאני לוקחת בשלוק‪ .‬מירו כבר אמר לי שביום שאני פותחת מסעדה הוא רוצה להשקיע‪ .‬די‪.‬‬
‫זהו‪ .‬החיים שלי פה‪ .‬גם אם הם יקראו לי כבר אין לי דרכון לחזור איתו הביתה‪ .‬נגמר הסיפור‪,‬‬
‫אחות‪.‬‬
‫למחרת אני מקבלת אס‪.‬אם‪.‬אס מאירמה‪ .‬אור‪ ,‬היא כותבת‪ .‬צריכה אותך‪.‬‬
‫באמא שלך? אני שואלת‪ .‬אני בפאקינג ניו יורק!‬
‫את ההודעה אני מקבלת באוטו‪ .‬אני ואחי שם יחד‪ ,‬בדרך לאאוטלט בניו ג'רזי‪ .‬הוא בא לבקר‬
‫אותי לפני כמה ימים‪ .‬אני רואה את ההודעה ומשתתקת‪ .‬מה קרה לך? הוא שואל‪ .‬אני לא‬
‫יודעת מה להגיד לו‪.‬‬
‫– נו דברי! את נראית כאילו דרכת על עכבר!‬
‫–האח הגדול‪.‬‬
‫שנינו משתתקים‪ .‬העיניים שלו על הכביש‪ ,‬שלי בוהות במסך‪ .‬אחרי עשר שניות אנחנו‬
‫מתחילים לצרוח ביחד צרחות של התרגשות ואושר‪ .‬במשך רבע שעה אנחנו צוחקים והמומים‬
‫עד שאנחנו נרגעים ואחי מסתכל עלי באותו מבט שכל אח גדול מסתכל בו על האחות הקטנה‬
‫והמסורבלת שלו )למרות שאני גדולה ממנו בשנה(‪ ,‬מחייך אלי חיוך עקום ואומר לי‪ ,‬אז בסוף‬
‫את כן מיוחדת‪ ,‬הא?!‬
‫– אז מה? ללכת?‬
‫– זאת בכלל שאלה?‬
‫חברת הפקה אומרת לי שלפני שהם יכולים לסגור את זה סופית‪ ,‬אני חייבת לעבור הערכה‬
‫פסיכולוגית‪ .‬יש לך אפשרות לסקייפ? היא שואלת‪.‬‬
‫וכך אני יושבת בחניון של אאוטלט בניו ג'רזי‪ ,‬בתוך האוטו החדש שאחי קנה לי לפני‬
‫כמה ימים ב‪ 500-‬דולר‪ .‬בחוץ יורד גשם זלעפות ואני מנהלת שיחה בת שלוש שעות עם רן‬
‫הפסיכולוג‪ ,‬ששאל אותי כל כך הרבה שאלות‪ ,‬עד שאמרתי לו שהוא בוודאות מכיר אותי כעת‬
‫יותר טוב מאמא שלי‪ .‬הוא מתוק‪ ,‬הרן הזה‪ .‬חתיך לא רגיל‪ .‬יש לו חיוך כובש ועיניים טובות‪.‬‬
‫אהבתי‪.‬‬
‫בתוך ‪ 48‬שעות חזרתי לארץ‪.‬‬
‫המלון‬
‫ביום שני באים לקחת אותנו לבית מלון בנווה אילן‪ .‬חיבוקים אחרונים ונשימה עצורה‪ .‬זהו‪ .‬מכאן‬
‫ניתק הקשר‪ .‬לא יהיו עוד איחולים והמלצות‪ ,‬פחדים ותכנונים‪ .‬תזכור‪ ,‬אמרתי לאח שלי לפני‬
‫שנכנסתי למונית‪ .‬אתה נותן לי חודש‪.‬‬
‫נשימה עמוקה ונשיפה של רווחה‪ .‬מעכשיו ועד יום רביעי בלילה מבודדים אותנו במלון‬
‫קטן‪ ,‬צמוד לאולפן‪ ,‬מנתקים אותנו לגמרי מהעולם החיצון‪ .‬השקט הזה נחוץ לי כמו אוויר‬
‫לנשימה‪ .‬בעבור כולם‪ ,‬האפשרות להיות נעולים בחדר קטן בבית מלון מחורבן בסוף העולם בלי‬
‫טלפון ובלי מחשב נשמעת כמו סיוט מטורף‪ ,‬אני מחכה לזה בשקיקה‪ .‬בדרך לנווה אילן עולה‬
‫על המונית חבר הפקה‪ .‬הוא מסביר שכאשר נגיע אל המלון‪ ,‬הוא יכסה אותי בשמיכה ויוביל‬
‫אותי פנימה אל החדר שיהיה שלי בשלושת הימים הקרובים‪ .‬הוא מבקש ממני להיות בשקט‬
‫עד הכניסה לחדר‪ .‬הוא כל הזמן מחזיק לי את היד‪ .‬אני לא סובלת את הסיטואציה הזאת‪ .‬היא‬
‫מלחיצה אותי‪ .‬אני לא אוהבת לא לראות ולא אוהבת שמחביאים או מובילים אותי‪ .‬אבל אני לא‬
‫רוצה להקשות או להכביד בחוסר הנוחות שלי‪ .‬אני מחזיקה את היד של איש ההפקה חזק‬
‫ומתרכזת בצעדים שלי‪ .‬אנחנו נכנסים למעלית ויוצאים ממנה‪ ,‬הולכים אנה ואנה עד שמגיעים‬
‫לחדר‪ .‬כאשר אני שומעת את הדלת נפתחת‪ ,‬אני נושמת לרווחה‪ .‬בכניסה לחדר הוא מעיף‬
‫מעלי את השמיכה ואני מביטה בבית שלי לימים הקרובים‪ .‬חדר בסיסי וחמוד‪ .‬בכניסה מימין‪:‬‬
‫מקלחת ושירותים‪ .‬לשמחתי הרבה‪ ,‬יש אמבטיה‪ .‬ממול יש ארון‪ ,‬אבל אין באמת טעם לפרוק‬
‫את המזוודה שלי‪ .‬בחדר עצמו‪ ,‬מימין‪ ,‬יש מיטה זוגית גדולה עם מצעים לבנים ונקיים ומולה‬
‫טלוויזיה קטנה ועתיקה שמחוברת לדי‪.‬וי‪.‬די‪ .‬ליד הטלוויזיה יש ארבעה דיסקים של סדרות‬
‫וסרטים‪ .‬הילה‪ ,‬משקית הת"ש שלנו‪ ,‬אשת הקשר שלנו ושל המשפחות עם ההפקה‪ ,‬נותנת לי‬
‫טלפון קטן מקו ייצור תש"ח שמוגדר לצלצל רק אליה‪ .‬כל דבר שאת צריכה‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬בכל‬
‫שעה‪ ,‬תתקשרי‪ .‬יש חלון גדול שאפשר לפתוח כדי חריץ‪ .‬הוא משקיף אל דשא רחב‪ ,‬אבל רק‬
‫אל הדשא‪ .‬אין מרפסת ואין יכולת לתקשר עם אף אדם בעולם‪ .‬ניתוק מוחלט‪ .‬אחרי שהילה‬
‫יוצאת מהחדר‪ ,‬אני מוציאה כמה בגדים מהמזוודה בשביל הימים במלון ותולה את הבגדים‬
‫המיועדים לערב הכניסה לאולפן‪ .‬פתאום הז'קט הלבן שבחרתי נראה לי מיושן ולא מוצלח‪ ,‬אבל‬
‫חברי ההפקה משתגעים עליו‪ ,‬אז אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר מדי‪ .‬לפתע אני קולטת‬
‫שהטלפון האישי שלי עלי‪ .‬הייתי אמורה להשאיר אותו בבית‪ ,‬ושכחתי להוציא אותו מהתיק‪.‬‬
‫אני מתחילה לצחוק עם עצמי‪ .‬אני יכולה להתקשר אל מי שאני רוצה‪ ,‬אני יכולה להשאיר‬
‫אותו בחדר‪ .‬אני יכולה להיכנס איתו אל אולפן האח הגדול‪ .‬בגדול‪ ,‬אני יכולה לעשות עם הטלפון‬
‫הזה בדיוק מה שבא לי‪ ,‬אבל בלי לחשוב אפילו לשנייה אחת אני מתקשרת אל הילה ומתנצלת‪.‬‬
‫שומעת? הטלפון שלי עלי‪ .‬לא שמתי לב בכלל‪ ,‬אבל יצאתי איתו מהבית‪.‬‬
‫היא מגיעה אל החדר תוך שנייה וחצי ולוקחת את המכשיר‪ .‬את לא נורמאלית! היא‬
‫אומרת לי‪ ,‬סמוקה מהלם‪ .‬ציחקקתי ונפרדנו בחיבוק‪ .‬חיים שלי‪ ,‬היא קוראת לי‪ .‬כולם כאן חיים‬
‫שלי‪ .‬אני שוכבת על הגב במיטה הגדולה שלי סופגת את השקט ואת הניתוק ומנסה לחשוב‬
‫למה נתתי לה את הטלפון‪.‬‬
‫לא כי אלה הכללים‪ .‬אני לא שבויה של חוקים ואף פעם לא הייתי‪ .‬לא נתתי לה את‬
‫המכשיר כי פחדתי שיתפסו אותי‪ ,‬וגם לא כי חשובים לי השקט והניתוק‪ .‬משונה‪ .‬אני שואלת‬
‫את עצמי אם אני כבר מושפעת מהאשליה של המשחק‪ ,‬של האח הגדול‪ ,‬של החשק לשחק‪.‬‬
‫תהיתי אם התודעה שלי כבר בת ערובה של פורמט שנרקם כדי לייצר שטיפת מוח אצל כל מי‬
‫ששותף לו עוד לפני שכף רגלי דרכה בתוך האולפן‪.‬‬
‫הימים במלון עוברים ביעף‪ .‬אני צופה בסרטים‪ ,‬עושה אמבטיות ארוכות‪ ,‬מתראיינת לכלי‬
‫תקשורת שונים‪ ,‬ממלאת כל מיני שאלונים דבילים של מאקו‪ ,‬פוגשת אנשי הפקה עוד ועוד‪ .‬אני‬
‫כותבת מכתבים ארוכים לאנשים שאני אוהבת על כל מיני דפי טיוטה‪ ,‬מגלה פונקציה של רדיו‬
‫בטלפון הפרה‪-‬היסטורי ושומעת מלא מוזיקה באוזניות ששמרתי לעצמי בתושייה רבה ובעיקר‬
‫נחה‪ .‬ביום שלישי נכנס אל חדרי יורם זק‪ .‬האח הגדול‪ .‬עד כה פגשתי אותו רק פעמיים‪ .‬בפעם‬
‫הראשונה באודישנים שערכתי לפני חצי שנה‪ .‬עבר זמן וקרו לי בחיים הרבה אירועים מאז‪ ,‬כך‬
‫שאני בקושי זוכרת אותו או את רוב היום ההוא‪ .‬הפעם השנייה היתה לפני שבוע‪ ,‬קצת אחרי‬
‫שנחתתי בארץ מניו יורק‪ :‬צילומים לתעודת הזהות שלי‪ ,‬סרטון קצר שבו מנסים לספר לצופי‬
‫התוכנית מי אני‪ .‬הצילומים עצמם נמשכו כמה ימים ובהם ליוו אותי לכל מיני מקומות וצילמו‬
‫את סדר היום המלאכותי שהם המציאו לי לכבוד התוכנית‪ .‬החלק עם יורם היה ראיון קצר‪ .‬הוא‬
‫שואל ואני עונה‪ .‬הייתי כל כך עייפה והמומה‪ ,‬שגם את המפגש ההוא אני בקושי זוכרת‪ .‬כשיורם‬
‫נכנס לחדר הוא נותן לי חיבוק ומביט סביב‪ .‬הוא שואל אם אפשר לעשן ואני אומרת שכן למרות‬
‫שאני לא אוהבת שמעשנים בחדר שאני ישנה בו‪ .‬הוא לא מדליק את הסיגריה‪ .‬אנחנו יושבים‬
‫על שולי מיטתי ואני מבקשת ממנו רשות להכניס ערכת לקים לבית האח‪ .‬הוא מרים גבות‬
‫ומסכים‪ .‬אנחנו מדברים מעט ואני משתדלת להיות קשובה‪ ,‬אבל עסוקה במערכת היחסים הלא‬
‫מדוברת בינינו‪ ,‬מנסה להבין מה האיש הזה חושב עלי‪.‬‬
‫לא לוקח לי זמן רב להבין‪ :‬האיש לא אוהב אותי‪ .‬לא שונא‪ ,‬אבל לא אוהב‪ .‬אדיש‪ .‬אני‬
‫לא מלהיבה או מרגשת אותו בשום צורה‪ ,‬והסיבה היחידה שאני כאן היא שהם נתקעו‪ ,‬ולכן‬
‫הודיעו לי בדקה התשעים לחזור‪ .‬אני בתפקיד משנה בתסריט הכתוב שלו‪ .‬שחקנית רקע –‬
‫וזה לא טוב‪ .‬הדבר שאמרו לי כולם ללא יוצא מן הכלל הוא‪ :‬אם את נכנסת לבית האח הגדול‪,‬‬
‫כדאי מאוד שיורם זק יאהב אותך‪ .‬ויורם זק לא אוהב אותי‪ .‬יותר מזה‪ ,‬אני לא שחקנית משנה‪.‬‬
‫אף פעם ושל כלום‪ .‬והדיסוננס הזה מסוכן‪ .‬אני מופתעת מכמה שזה מעליב אותי‪ ,‬אבל בעיקר‬
‫מודאגת‪ .‬אני מחכה שהוא יעזוב ונשכבת על המיטה כדי לחשוב‪ .‬מה עושה?‬
‫האם לסמוך על זה שעם הזמן‪ ,‬ככל שהוא יכיר אותי יותר‪ ,‬אני אתחבב עליו? האם זה‬
‫הזמן לוותר על כל החוויה המפוקפקת? מהר מאוד אני נסחפת אל המקומות שבהם אני חסרת‬
‫ביטחון‪ .‬אני לא יפה מספיק‪ ,‬לא כריזמטית מספיק‪ ,‬לא חכמה מספיק‪ ,‬לא עוברת מסך מספיק‪.‬‬
‫שמה על עצמי את חוסר החיבה שרוחש לי האיש שאני הולכת להפקיד את חיי בידיו בעוד‬
‫פחות מיום‪ .‬למה אני כאן?‬
‫בהמשך היום מגיעות אל החדר שלי הילה והעוזרת שלה‪ ,‬מעיין‪ ,‬כדי להעביר את כל הבגדים‬
‫מהמזוודה שלי אל המזוודה של ההפקה‪ .‬המזוודה מעט קטנה יותר‪ ,‬אבל אני משוכנעת שהכול‬
‫ייכנס‪ .‬הילה מוציאה בגד אחר בגד ומעבירה למעיין‪ ,‬שבודקת כל פריט‪ .‬מורידה תוויות ומוודאת‬
‫שלא החבאתי כלום בתוך הכיסים ובמכפלות‪ .‬מה אני יכולה להחביא בבגדים? אני שואלת‪ .‬הו‪-‬‬
‫הו‪ ...‬מלא דברים‪ ,‬מאשרת הילה‪ .‬אבל בעיקר סמים‪ .‬הן מאמינות שהבדיקה הזאת מבטיחה‬
‫את הסטריליות של הדברים שנכנסים לאולפן‪ ,‬אך אילו רציתי הייתי יכולה להכניס כל מה שהיה‬
‫עולה על דעתי‪ .‬יכולתי למשל להכניס את הטלפון הנייד שלי בלי שום בעיה‪ .‬להחביא אותו‬
‫בסולייה של נעל או בכיס המעיל שלבשתי בכניסה לבית‪ ,‬ואיש לא בדק‪ .‬יכולתי להחביא כמויות‬
‫מסחריות של סמים בנרתיקים של המשקפיים שלי או בבקבוקי הלק או בסוליות הנעליים‪.‬‬
‫יכולתי להחביא עטים בתוך חגורות או חבילות של מגבונים לחים וכן הלאה‪ .‬בזמן שבדקו וקיפלו‬
‫את הבגדים‪ ,‬הילה ומעיין הוציאו כל דבר שיש עליו הדפס של המותג והדביקו מדבקה כחולה‬
‫כדי להסתיר את שם החברה או את הסמל שלה‪ .‬מאות מדבקות על כל מוצרי האיפור‪ ,‬הרחצה‬
‫והטיפוח‪ .‬מאות עיניים כחולות בגדלים שונים מסתירים את מאק‪ ,‬רבלון‪ ,‬לנקום‪ ,‬פלמוליב‪,‬‬
‫ג'ונסון וכן הלאה‪ .‬הן ביקשו ממני להוציא מה שאני צריכה ליממה האחרונה לפני שהן לוקחות‬
‫את המזוודה‪ ,‬והבטיחו לצרף את השקית האחרונה למזוודה ברגע שאכנס לאולפן‪.‬‬
‫ביום הכניסה אני מתעוררת אל מקלחת ארוכה‪ ,‬ארוחת בוקר מגעילה נוספת ומלא המולה‬
‫בחדר‪ .‬יורם מגיע לבקר‪ ,‬אני פוגשת בפעם הראשונה את הצוות הטיפולי‪ ,‬אנשי הפקה באים‬
‫והולכים – והכול בחדר‪ .‬וכל מי שנכנסים ויוצאים שואלים אותי אותה שאלה‪ :‬נו? את מתרגשת?‬
‫התשובה היא חד‪-‬משמעית לא‪ ,‬אבל לא נעים לי‪ ,‬אז אני אומרת שמעט‪ .‬בשעת אחר‬
‫צהריים מוקדמת מגיע האיש של השיער‪ .‬הוא שואל אותי מה הייתי רוצה ואני רק מתעקשת‬
‫על מתולתל‪ .‬חוץ מזה שיעשה מה שבא לו‪ .‬הספר מתוק ואנחנו מדברים מלא‪ .‬הוא מספר לי‬
‫את כל סיפור חייו ומסיים כשיש לי על הראש תסרוקת כבדה שמבגרת אותי נורא ואני לא‬
‫אוהבת בכלל‪ .‬כשהוא שואל אותי אם אני מרוצה אני מרימה שתי אצבעות ומסמנת ביג לייק‬
‫בשתי ידי‪ .‬אחריו נכנסת המאפרת‪ ,‬וממנה אני מבקשת מעט מאוד איפור‪ .‬אני לא רוצה להיראות‬
‫כמו ליצן‪ .‬היא‪ ,‬בתמורה‪ ,‬מתחננת לגמישות ואמון מצדי‪ .‬במצלמה הכול עובר אחרת‪ ,‬היא‬
‫מפצירה‪ .‬תני לי לעשות את העבודה שלי‪ .‬אנחנו שמות בדי‪.‬וי‪.‬די תקליטור הופעה של אלטון‬
‫ג'ון‪ ,‬משתוללות ורוקדות‪ ,‬ומהר מאוד אני מתאהבת בה‪ .‬כשהיא מסיימת‪ ,‬אני מביטה במראה‬
‫ורואה את בוזו הליצן‪ .‬אני מחבקת אותה ומודה לה מקרב לב‪ .‬אני מתלבשת ומוכנה והשעה‬
‫היא שעת ערב מוקדמת‪ .‬עוד מבט במראה ומגלגלת עיניים עצובות‪ .‬אני נראית בת ‪ ,68‬לבושה‬
‫כבד ועייף‪ ,‬מאופרת כאילו מנסים להסוות אותי בתוך יערות נווה אילן עם תסרוקת עדכנית כמו‬
‫הפלייליסט שלי באייפוד‪ .‬אני נשכבת במיטה‪ ,‬ראש באוויר כדי לא למעוך את הקן שבנו לי עליו‪,‬‬
‫וממתינה‪ .‬אין לי מושג מתי אני נכנסת‪ .‬ראשונה? אחרונה? באמצע?‬
‫אני מקווה להיכנס ראשונה או לפחות שנייה‪ .‬מבינה שאפקט הראשוניות מייצר אהדה‬
‫ומקנה תשומת לב‪ ,‬אבל יודעת שהמקום כבר שמור למישהו אחר‪ .‬מישהו שיורם אוהב‪ .‬הזמן‬
‫עובר ומשעמם לי נורא‪ .‬אני ממתינה בלי סוף‪ .‬בוהה בתקרה‪ ,‬שרה לעצמי‪ ,‬מנסה לזהות קולות‬
‫מאחורי הדלת‪ ,‬תוהה ביני לבין עצמי מדוע אני לא לחוצה ולא מתרגשת‪ .‬הדבר היחיד שאני‬
‫מרגישה זה קוצר רוח‪ .‬אני מנסה לדמיין את השנייה הזאת‪ ,‬שבה ארד מהמכונית אל השטיח‬
‫האדום ואראה את מאות האנשים צורחים את שמי )על שום מה?(‪ .‬אני תוהה אם אז זה יכה‬
‫בי‪ .‬המחשבה הבאה שלי היא להיכנס למקלחת‪ .‬חיוך גדול נמרח על פני כאשר אני חושבת את‬
‫המחשבות האלה‪ ,‬שמרגישות זדוניות‪ .‬אני מדמיינת בקלות איך השיער נשטף מהכמויות‬
‫המגוחכות של המוס והספריי‪ .‬איך הנקבוביות של הקרקפת נושמות לרווחה‪ .‬מדמיינת איך‬
‫ירגישו הלחיים כשאשטוף מעליהן שני קילוגרם מייקאפ‪ .‬כאשר אני מדמיינת את הפסים‬
‫השחורים זולגים מהעיניים ואת טיפות המים הצבועות ורוד‪ ,‬חום וזהב שיישטפו לי מהפנים אני‬
‫אומרת לעצמי בקול גדול‪ ,‬שלא תעזי‪ ,‬אור סיונוב! הם ירצחו אותך! אבל אז אני מתענגת‬
‫במחשבה על הבעות חברי ההפקה כשארד מהמכונית בשיער רטוב ורענן מהמקלחת‪ ,‬בפרצוף‬
‫נקי מאיפור‪ ,‬אולי מעט סומק‪ ,‬בשמלת ערב קלילה ובנעליים שטוחות‪ .‬אם יורם יגיד לי על זה‬
‫משהו‪ ,‬או אז אודיע לו שכך ייעשה לאיש שמעז לטעות לחשוב שבאתי לכאן לגלם תפקיד‬
‫משנה‪ .‬החיוך גדל עוד ועוד‪ ,‬ובדיוק כאשר אני מתחילה לחלוץ נעליים נשמעת דפיקה בדלת‪.‬‬
‫אני פותחת וחבר הפקה מודיע לי שעוד מעט יוצאים‪ .‬איתו נכנס סאונדמן שמחזיק בידו את‬
‫המיקרופון שעומד להיות צמוד אלי ‪ 24‬שעות ביממה מעתה והלאה‪ .‬הוא שם את השרשרת‬
‫סביב הצוואר שלי ומנסה למצוא מקום להחביא את הבטרייה‪ .‬זה לא נתפס בשום מקום במעיל‬
‫בלי להיראות מגוחך‪ ,‬ובטח שלא על השמלה‪ .‬לבסוף הוא מוצא פינה בצוואר; הקן שהיה פעם‬
‫השיער שלי מסתיר אותה היטב‪ .‬מתברר ש"עוד מעט" של אנשי הפקה זה דווקא "עוד הרבה"‪,‬‬
‫ורק לקראת השעה ‪ 23:00‬בלילה מגיעה חברת הפקה לקחת אותי‪.‬‬
‫לעצמי אני חושבת שממש הייתי מספיקה להתקלח‪.‬‬
‫מתרגשת? היא שואלת בעיניים נוצצות‪ .‬לא נעים לי לאכזב אותה‪ ,‬אז אני עונה שמאוד‬
‫ומזייפת חיוכי לחץ והתרגשות‪ .‬אני מובלת ביד אל רכב שחונה בחוץ‪ ,‬אני והיא נכנסות אל‬
‫המושב האחורי‪ .‬הנסיעה בכביש הגישה החשוך בין המלון לאולפן נמשכת רק כמה דקות‪ ,‬אבל‬
‫אנחנו זוחלים לאט‪-‬לאט‪ .‬מי שאיתי באוטו מבקשת מהנהג שישים לב שאנחנו עומדים במקום‬
‫שלא רואים ממנו את המסך‪ ,‬כדי שלא אראה את תעודת הזהות שלי‪ .‬אני רואה ברקע מסך‬
‫ענק ועליו דמות‪ .‬אני מניחה שזה מי שנכנס לפני‪ .‬הנהג נוהג עוד טיפה קדימה ושיח ענק חוסם‬
‫את שדה הראייה שלי‪ .‬אני שומעת מחיאות כפיים סוערות ואז שקט‪ .‬כנראה שמתחילה תעודת‬
‫הזהות שלי‪ .‬אני מנסה להקשיב‪ ,‬לשמוע משהו קטן מהמרחק שאנחנו נמצאים בו‪ ,‬אבל הנהג‬
‫מזהה או מרגיש את המאמצים שלי ומגביר מיד את הרדיו ואני לא יכולה לשמוע כלום‪ .‬אחרי‬
‫כמה דקות אני שומעת בקול חזק‪ ,‬קבלו את אווווווווווווווווווווווווווווווווווווור! חברת ההפקה‬
‫לידי לוחשת לי‪ ,‬אל תשכחי לנשום‪ .‬אני מחייכת ומהנהנת אף שלא שכחתי לרגע‪ .‬שנייה אחרי‬
‫זה מישהו מבחוץ פותח את הדלת של הרכב‪ .‬אני עוצמת עיניים ושואלת את עצמי שוב בפעם‬
‫האחרונה‪ ,‬מתרגשת?‬
‫התשובה היא לא‪.‬‬
‫אקשן‬
‫אני מביטה ימינה ומאות הפלאשים מסנוורים אותי‪ .‬חיוך גדול‪ .‬מזכירה לעצמי את הוראות‬
‫הבימוי‪ .‬מאות אנשים צורחים‪ .‬צאי מהרכב‪ .‬תנופפי‪ .‬רעש מחיאות הכפיים מהמם אותי‪ .‬לכי עד‬
‫המדרגות‪ ,‬תסתובבי ותנופפי שוב‪ .‬חיוך גדול‪ .‬תעלי במדרגות‪ ,‬תעצרי ליד הדלת‪ .‬לפני שאת‬
‫נכנסת‪ ,‬תסתובבי ותנופפי בפעם האחרונה‪ .‬הם כולם עוד צועקים ומוחאים כפיים‪ .‬על שום מה‪,‬‬
‫אני חושבת שוב‪ .‬חיוך גדול‪ .‬הנעליים שלי גבוהות ולא נוחות‪ ,‬וכל הדרך אני מקווה שלא למעוד‬
‫וליפול‪ ,‬בעיקר כדי שהשמלה הקצרה לא תעוף למעלה ושלא יראו לי הכול על הערב הראשון‪.‬‬
‫אבל אני עוברת את המסלול בשלום‪ ,‬נכנסת בדלתות ואלו נסגרות מאחורי‪ .‬באחת – דממה‪.‬‬
‫המשך הוראות בימוי‪ .‬רדי במדרגות ותיכנסי אל חלל שיש בו שעון‪ .‬הם רוצים שאני‬
‫אקרא לזה "חלל הזמן"‪ .‬לכי סביב השעון ותחכי שהדלת תיפתח‪ .‬הדלת אכן נפתחת והנה אני‬
‫עומדת בתוך אולפן הצילום הענק שהם ינסו ויצליחו לשכנע אותנו שהוא בית‪ .‬מלא משתתפים‪,‬‬
‫כולם יושבים מולי על הספה וממתינים‪ .‬לא ראשונה ולא אחרונה‪ .‬במקום בטוח‪ ,‬לא מרשים‬
‫וזניח לחלוטין‪ ,‬לקראת הסוף‪.‬‬
‫יש כמה אנשים שאני יודעת שאני עומדת לפגוש בפנים‪ .‬אחת מהן היא תמר והיא‬
‫הראשונה לגשת אלי בקריאות או מיי גאד נלהבות‪ .‬כמה ימים לפני הכניסה שלי לתוכנית ישבתי‬
‫לשתות קפה בבית הקפה השכונתי שלי‪ ,‬מקום שהיה הבית החברתי‪ ,‬הפוליטי וגם הרוחני שלי‪.‬‬
‫הבעלים היו בין חברי הקרובים‪ ,‬וכך גם רבים מיושבי המקום הקבועים‪ .‬הייתי מגיעה לשם‬
‫כמעט כל יום‪ .‬היכולת להגיע לאנשהו בלי להצטרך לקבוע עם מישהו מראש‪ ,‬ולדעת שאפגוש‬
‫שם בכל יום ובכל שעה חבר או חברה‪ ,‬הפכה את בית הקפה לאחד המקומות החשובים בחיי‪.‬‬
‫הוקרתי את המתנה הזו תמיד ובירכתי על מזלי‪ .‬באותם צהריים תמר הגיעה לעשות קניות‬
‫בחנות הבגדים הצמודה לבית הקפה‪ ,‬בבעלותה של אשה שסברתי שהיא חברה שלי‪ .‬היא‬
‫עצמה השתתפה בתוכנית לפני כמה עונות ונשארה מיודדת עם חבר הפקה‪ ,‬נקרא לו ב'‪ .‬הוא‬
‫סיפר לה שמתנחלת שחיה בתל אביב כבר כמה שנים נכנסת לאולפן‪ .‬כאשר זאת ראתה את‬
‫תמר‪ ,‬מיד הבינה שהיא המתנחלת המדוברת‪ .‬היא מיהרה אל הקפה‪ ,‬לחשה על אוזני וקראה‬
‫לי לבוא לרחרח )אל תגידי כלום‪ ,‬היא אמרה‪ .‬רק תראי אותה(‪ .‬נכנסתי אל החנות ופתחתי‬
‫בשיחה על כלום‪ .‬תמר חשבה שאני אשת הפקה מושתלת‪ ,‬נבהלה ונאלמה דום‪ .‬כאשר נכנסתי‬
‫לאולפן הלסת של תמר נפלה והיא ניגשה לתת לי חיבוק גדול‪ .‬מיד אחריה זיהיתי את סלים‪,‬‬
‫גם הוא מיושבי בית הקפה‪ .‬גם על כניסתו ידעתי‪ .‬כששאלתי את ב' עליו הוא הגדיר לי אותו‬
‫בחיוך לא מרוצה או נלהב‪ ,‬שמאלני של מרצ‪ .‬אחריו זיהיתי את קוקו‪ ,‬שעמדה ליד תמר בשמלה‬
‫צבעונית ענקית ושיער צהוב ארוך ומהמם‪ .‬היא נראתה לי כמו האביב ביום שמש‪ .‬אני יודעת‬
‫שהיא אמנית צעירה מירושלים‪ .‬גם על ההשתתפות שלה סיפרה לי חברתי מחנות הבגדים‬
‫יומיים לפני הכניסה לאולפן‪ .‬אני לא יודעת איך ידעה‪ .‬אחר כך‪ ,‬במלון‪ ,‬ב' סיפר לי שהם סגרו‬
‫איתה בדקה התשעים אחרי שאחד המשתתפים האחרים נפל‪ .‬כשאני שואלת איך היא‪ ,‬הוא‬
‫מגלגל עיניים ואומר‪ ,‬היא לא תישאר הרבה זמן‪ .‬חקרתי עליה מעט בפייסבוק לפני שנכנסתי‪.‬‬
‫לא הבנתי שום דבר מהאמנות שלה‪ .‬אין לי הרבה עניין באמנות או בסצנה שסביבה‪ ,‬ולא‬
‫העליתי על הדעת שאני והיא נהפוך חברות קרובות‪ .‬לחצנו יד וחייכנו זו אל זו‪ .‬בחור צעיר ויפה‬
‫תואר ניגש אלי‪ .‬את אור סיונוב מ"נביאים"! הוא אמר‪ .‬נכון‪ ,‬חייכתי‪ .‬נחמד שמישהו מכיר‪.‬‬
‫"נביאים" זאת סדרה אינטרנטית על פעילים פוליטיים‪ ,‬שכל פעיל שוטח בה את משנתו‪.‬‬
‫העובדה שיש במשחק מישהו שמכיר את הפעילות שלי מנחמת מאוד‪ .‬נעים מאוד! אני גיל‪.‬‬
‫אחריו אני מסתכלת על בחור שיושב על הספה‪ .‬שמו ברק‪ ,‬העיניים שלו פקוחות לרווחה ונדמה‬
‫לי שהוא לא גורב גרביים‪ .‬זה נראה לי משונה‪ .‬כשאני שואלת אותו מדוע‪ ,‬הוא מראה לי שהוא‬
‫גורב דבר שנקרא "עקביות"‪ ,‬ולי זה נראה מוזר מאוד‪ .‬הוא כל כך יפה שנשימתי נעתקת לרגע‪.‬‬
‫אני מחייכת אליו והוא מחזיר לי בהבעת פנים משונה שאולי יש שיכלו לפרש כחיוך‪ .‬את שלושת‬
‫האנשים שנחשפו בתקשורת לפני כניסתנו לאולפן אני מזהה מיד‪ :‬שי מיקה‪ ,‬בחורה צעירה‬
‫מקצרין שהכותרת הצהובה שהצמידו לה נוגעת לחברות עם תאיר ראדה זכרונה לברכה‪ .‬עומר‬
‫קינן‪ ,‬שממותגת כדוגמנית צעירה ואושיית אינסטגרם‪ .‬מייקל אלרוי‪ ,‬שהתפרסם לפני תחילת‬
‫העונה בכתבה שעשו עליו בעקבות השינוי המגדרי שלו‪ .‬עומרי‪ ,‬שממלא את תפקיד החתיך‬
‫התל אביבי שאמור לרצות לשכב עם כל הבנות בבית‪ ,‬ובמבט ראשון אל תוך עיניו נראה לי‬
‫נחמד מכדי ליפול לטייפ קאסט‪ .‬דודו כהן – שלום למאמי המתוק והדבילי מהפריפריה )הייצוג‬
‫המוכר(‪ .‬גילי כהן‪ ,‬שיש לו סרטונים ויראליים ברשת ומסומן על ידי מי שמכירים אותו כאיש‬
‫שבטוח יזכה‪ .‬אין לי מושג מי הוא‪ ,‬אבל הוא נראה לי מעניין ומצחיק‪ ,‬ובעיקר בן דורי‪ .‬משמאלי‬
‫עומדת בחורה יפה בשמלת כלה ואני מיד שואלת אותה אם הגיעה לכאן אחרי חתונה‪ .‬היא‬
‫מעט צוחקת ומספרת שתמיד רצתה יום הכנה לחתונה‪ ,‬אבל היות ולא יצא לה‪ ,‬החליטה לנצל‬
‫את ההזדמנות‪ .‬שמה פלורי ומהר מאוד אנחנו מצהירות על אחווה מבוססת גיל וסטטוס‪ .‬עוד‬
‫נמצא שם בחור בחליפת קטיפה בצבע בורדו‪ ,‬רכון מעט‪ ,‬חיוכו יפה אך עיניו טרודות מדי‬
‫למעמד‪ .‬הוא מתעלם ממני לחלוטין‪ .‬אני ניגשת לומר שלום ולומדת ששמו שי‪ ,‬אבל ההפקה‬
‫מתעקשת מהשנייה הראשונה לקרוא לו גם בשם משפחתו‪ :‬שי חי‪ .‬אני מחייכת חיוך גדול‪ .‬זה‬
‫שם המשפחה של אמא שלי לפני החתונה‪ ,‬אני מגלה מיד‪ .‬אולי אנחנו משפחה‪ .‬הוא מחייך‬
‫חיוך מחפף וחוזר לבחון את שאר הבית‪ .‬אחריו אני רואה אשה גבוהה‪ ,‬שנראית כמו הדוגמנית‬
‫הכי יפה שראיתי בחיים שלי עם החיוך הכי מתוק בעולם‪ .‬קסניה‪ .‬נשימתי נעתקת‪ .‬אני די‬
‫בטוחה שאני לא מכירה מישהו שנראה כמוה‪ .‬מיד אחריי נכנסת אשה מבוגרת מהממוצע‬
‫בחדר‪ ,‬מרשימה ביותר‪ ,‬מתרגשת ומצחיקה‪ :‬אילנה‪ .‬המשקפיים הביקורתיות שלי יושבות חזק‬
‫על העיניים‪ .‬לא צריך להיות גאון גדול כדי לזהות מי מלוהק לאיזה תפקיד‪ .‬מהר מאוד אני מזהה‬
‫את הכעס של ליהי על הליהוק‪ ,‬ומזהה גם את התפקיד שלי בתוך החבורה הזאת‪ .‬אני לא‬
‫אוהבת את התפקיד הזה בכלל‪ ,‬ואין לי שום כוונה לשתף איתו פעולה‪ .‬ההפקה הזאת מבולבלת‬
‫מאוד ביחס לקאסטינג שלי‪.‬‬
‫בתום הכניסות אנחנו מתבקשים לשבת על הספה לכבוד המשימה הראשונה‪ .‬דודו‬
‫מתבקש לגשת אל החלל שנקרא חלל הזמן ולבחור תפקידים לכמה מהמשתתפים למשך‬
‫השבוע הקרוב‪ :‬למי יהיו מים חמים כל השבוע‪ ,‬מי לא יהיה מועמד להדחה השבוע‪ ,‬מי יהיה‬
‫מועמד להדחה השבוע‪ ,‬מי לא יקבל את המזוודה שלו השבוע‪ ,‬מי יחיו בבית בצמד‪ ,‬מי יוכל‬
‫לשמוע איזה שיר שבא לו כל ערב‪ ,‬מי יעמיד להדחה באופן פומבי השבוע‪ .‬מה שדודו לא ידע‬
‫זה שלא מדובר בשבוע אחד בלבד‪ ,‬אלא במשחק כולו‪.‬‬
‫לפני כמה עונות‪ ,‬כשחברה שלי נכנסה אל אולפן האח הגדול‪ ,‬ב' אמר לי‪ :‬שימי לב‪,‬‬
‫יורם נותן לה תפקיד מרכזי במשימה כדי להבליט אותה‪ .‬אני זוכרת היטב את השיחה מאז‬
‫ומסיקה ממנה על עכשיו‪ .‬לא סתם יורם בוחר בדודו להיות האיש שמחלק את התפקידים‬
‫במשימה הזאת‪.‬‬
‫יורם זק מסכם את הבחירות בקול רם‪ :‬קסניה‪ ,‬דודו נתן לך מים חמים ‪ 24/7‬במהלך‬
‫כל העונה‪ .‬פלורי‪ ,‬בכל יום בבית האח הגדול תוכלי לבחור שיר אחד לבקשתך‪ .‬גיל וגילי‪ ,‬אתם‬
‫תעמדו להדחה ביחד ותעמידו להדחה ביחד כל העונה‪ .‬תמר‪ ,‬לא נעים‪ ,‬אבל את לא תקבלי את‬
‫המזוודה שלך במהלך כל העונה‪ .‬האח הגדול יספק לך מזוודה עם לבנים‪ .‬שי חי‪...‬‬
‫שי מבולבל‪ .‬הוא יודע שאין לו שום תפקיד‪ .‬מה עשית לי?! הוא שואל בחיוך ספק את‬
‫דודו וספק את יורם‪.‬‬
‫סליחה‪ ,‬יורם עונה במהירות‪ .‬לא עשית כלום‪ .‬ואז שוב‪ :‬שי חי‪ ...‬סליחה‪ ,‬קוקו‪ .‬דודו‬
‫שינה את הבחירה שלו ברגע האחרון‪ .‬קוקו‪ ,‬את תעמידי להדחה פומבית‪ .‬תעמדי מול כל‬
‫הדיירים כל שבוע ותתני שני שמות להדחה‪.‬‬
‫אבל האמת היא שדודו לא שינה שום בחירה‪ .‬הוא לא שקל את שי לרגע‪ .‬אני מרגישה‬
‫בבטן ממש לשנייה שמשהו פה לא תקין‪ ,‬אבל כל כך עמוסה ועייפה שאני לא מצליחה להבין‬
‫את התחושה‪ .‬יורם ממשיך לסכם את חלוקת התפקידים ואני עוד חושבת על הטעות הזאת‬
‫ועל המשמעות שלה‪.‬‬
‫המשתתפים המומים ונסערים ונרגשים ואני עייפה נורא ורעבה מאוד‪ .‬אנו מביטים ימינה ורואים‬
‫תריסים שעולים מעל קירות זכוכית וחושפים את החצר שלנו‪ .‬בחוץ ערכו שולחנות עם מזון‬
‫ואלכוהול‪ ,‬ובמרכז אני רואה את הג'קוזי מעלה אדים מפתים‪ .‬אני מדמיינת כמה נעים זה בטח‬
‫לשבת בתוכו כשקר בחוץ‪ .‬אחרי כמה זמן נפתחות גם דלתות חלל השינה וכולם‪.‬ן רצים אל‬
‫המיטות לבחור את זו שהכי מתאימה להם‪ .‬אני מיד מתמקמת במיטה אישית במיקום נוח‪.‬‬
‫לאחר מכן אנחנו מקבלים את המזוודות הסטריליות שלנו‪ .‬כולם נלחמים על עוד מדף ועוד‬
‫מגירה בחלל הפצפון הצמוד לאזור המיטות ואני יושבת על המיטה שלי וממתינה לשוך הסערה‪.‬‬
‫כאשר רוב המשתתפים‪.‬ות מסיימים‪.‬ות לפרוק‪ ,‬אני נכנסת‪ ,‬מוצאת כמה פינות פנויות‪ ,‬פורקת‬
‫בשנייה ונכנסת לישון‪ .‬האור כבה בשעה מאוחרת מאוד‪ .‬אין לי דרך לנחש מה השעה‪ ,‬אבל אני‬
‫מרגישה שאנחנו עמוק בתוך הלילה‪.‬‬
‫ועכשיו‪ ,‬להירדם‪ .‬שינה היא מבחינתי הפעולה האינטימית והרגישה ביותר‪ .‬אני לעולם‬
‫לא ישנה עם זר באותו חדר‪ .‬לעתים נדירות ישנה עם אותו אדם במיטה‪ .‬אני‪ ,‬בחדר אחד עם‬
‫‪ 15‬אנשים שאני לא מכירה‪ ,‬ואמורה להירדם? ובכן‪ ,‬לא באמת‪ .‬נשארתי ערה עד השעות‬
‫הקטנות של הלילה‪ ,‬הראש מלא במחשבות‪ .‬נדמה לי שהעייפות הכריעה אותי בשעת בוקר‬
‫מוקדמת‪ ,‬ולבסוף זלגתי אל תוך חלום נעים ומשונה לכמה שעות‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בפעם הראשונה‪ ,‬ולמשך שלושה וחצי החודשים הבאים של חיי‪ ,‬ההשכמה‬
‫האלימה‪ ,‬המבהילה והאיומה ביקום‪ .‬בחיים השפויים שלי אני מתעוררת כאשר שיר שקט ורגוע‬
‫מתחיל לנגן בטלפון שלי‪ .‬אני מכבה אותו ומסיטה מעט את הווילון‪ ,‬מאפשרת לקרני השמש‬
‫לחדור באיטיות אל חלל החדר ולהאיר אותו בשלבים‪ .‬כאשר השיר מתחיל בפעם השנייה אני‬
‫פותחת חלון לשמוע את הרחוב‪ ,‬בודקת את הפייסבוק‪ ,‬קוראת מה התחדש בעולם מאז‬
‫שנרדמתי‪ .‬וכך נראה הליך ההשכמה שלי בכל בוקר‪ .‬הוא אורך כחצי שעה מהצליל הראשון‬
‫ועד אשר אני יוצאת מהמיטה‪.‬‬
‫וכעת? מחלל חשוך לחלוטין‪ ,‬שקט של חדר מתים‪ ,‬בכל בוקר – באחת! – נדלקים‬
‫מיליון פלואורסצנטים מעוורים בכל החלל ומעל המיטות שלנו‪ ,‬ואיתם שיר בווליום שבוודאות‬
‫מייצר קרעים בעור התוף שלנו‪ .‬העיניים נפערות בבעתה‪ ,‬הרגשה של הלם שוטפת את הגוף‪.‬‬
‫כאילו נפלה צלחת מעופפת היישר מן המאדים על מיטתי‪ .‬אחרי כחצי דקה של הסדרת נשימה‬
‫והרגעה ראשונית‪ ,‬הצצתי מבעד לשמיכה וראיתי כמה מהמשתתפים רוקדים במרכז החדר‪.‬‬
‫אני מבינה שיש כללי התנהגות נהוגים‪ ,‬ואולי זה דבר שקרה בעונות קודמות‪ ,‬אבל לא הצלחתי‬
‫להעלות על דעתי כיצד המחול הזה על הבוקר הוא דבר שמתקבל על הדעת‪ .‬תוך כדי שפשוף‬
‫עיניים אני נזכרת באחד הכללים של הבית‪ :‬יש לנו רק שעה להתקלח במים חמים בבוקר‪15 .‬‬
‫משתתפים )מינוס קסניה עם המים החמים כל היום(‪ .‬בחישוב מהיר‪ ,‬ארבע דקות למשתתף‪.‬ת‪.‬‬
‫דידיתי אל חלל האמבטיה ושם רעש‪-‬המולה‪ .‬צעקות‪ ,‬צחוק‪ ,‬דרמה‪ .‬תערובת של קריאה‬
‫לתשומת לב וניסיון להספיק להתקלח‪ .‬אל אלוהים‪ .‬סחרחורת פוקדת אותי‪ .‬איך מתמודדים עם‬
‫כל הבלגן הזה על הבוקר?‬
‫הימים הראשונים שלנו הם בסימן היכרות והסתגלות לתנאי המחיה החדשים‪ .‬אני מסיירת‬
‫הרבה באולפן והולכת לאיבוד‪ .‬חוש הכיוון שלי גרוע מאוד‪ .‬בוהה מעלה ומטה‪ ,‬מנסה להבין‬
‫האם התפאורה המכוערת והמטרידה נועדה לשגע‪ ,‬להכעיס או לבלבל אותנו‪ ,‬או האם יש סיכוי‬
‫שמישהו חשב שאכן מדובר בעיצוב יפה‪ .‬אני לומדת את ההביטאט החדש ומזכירה לעצמי‪ ,‬זה‬
‫לא בית‪ .‬אין פה חדרים‪ .‬והמשפחה שלך נמצאת בתל אביב‪ .‬יש פה אולפן‪ ,‬חללים‪ ,‬משתתפים‬
‫ומשתתפות שעשויים להפוך לחברים וחברות‪.‬‬
‫האולפן‬
‫מהאזור שנקרא חלל הזמן נכנסים אל חלקו של האולפן שמעוצב כסלון‪ .‬מול הכניסה‪ :‬ספות‬
‫מסתלסלות בצבע חרדל מלוכלך‪ .‬משמאל‪ :‬היציאה אל החצר‪ .‬בין הסלון והיציאה‪ :‬קיר זכוכית‬
‫עצום‪ .‬על החלון יש תריסים לבנים שמורידים כאשר ההפקה לא רוצה שנראה מה קורה בחוץ‪.‬‬
‫כאשר מכינים משימה חדשה ומרימים תפאורה מותאמת‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬או כאשר מסוקים או‬
‫רחפנים זורקים דברים אל החצר‪ .‬משמאל יש ספסלים הממוקמים תחת תנורי חימום‪ .‬במרכז‬
‫החצר יש ג'קוזי שמקבל את השם "שכשוכית" ומימין‪ ,‬בחצי סיבוב פרסה‪ ,‬מבנה קטן‪ ,‬דומה‬
‫לקרוואן‪ ,‬ובו שתי ספות גדולות ומפנקות מאוד‪ .‬הוא מקבל את השם "נסט"‪ .‬בתוך האולפן‪ ,‬כמה‬
‫צעדים מימין לחלל הזמן‪ ,‬נמצא החלל שנקרא "חדר האח הגדול"‪ .‬על דלת החלל יש מנורה‬
‫גדולה‪ .‬כאשר היא דולקת בצבע כחול זה אומר שיורם זק או אחת ממחליפותיו פנויים לשוחח‬
‫איתנו‪ .‬כאשר המנורה אדומה זה אומר שהם עסוקים‪ .‬בתוך החלל יש ספת יחיד גדולה שניצבת‬
‫מול המצלמה התלויה במרכז‪ .‬מתחת למצלמה יש שלט המורה לנו להביט לתוך המצלמה‬
‫ולדבר אליה בלשון זכר גם אם מי שמשוחחת איתנו היא אשה‪ .‬זה כדי שהם יוכלו להשתמש‬
‫בחומרים האלה ולהחליף בעריכה את הקול של המחליפות בקולו של יורם‪ .‬משמאל לחלל‬
‫הקטנטן הזה יש דלת‪ .‬מאחורי הדלת יש חלל פצפון עם שרפרף קטן שעליו אנחנו משאירים‬
‫את המיקרופון לפני הכניסה אל החדרון הבא‪ ,‬שבו מתבצעות כל מיני פעולות "אוף דה רקורד"‪.‬‬
‫שם נפגוש את החובש‪.‬ת במקרה שלא נרגיש טוב או שנפצענו‪ ,‬שם נפגוש את הרופא שמגיע‬
‫אחת לתקופה לביקורת שגרתית‪ ,‬שם נשב לשיחות עם הפסיכולוג‪.‬ית אחת לשבוע‪ .‬מהחדר‬
‫הזה גם יש דלת יציאה מהאולפן‪ .‬מחוץ לחדר האח‪ ,‬האולפן מתפצל במזלג ימינה ושמאלה‪.‬‬
‫משמאל‪ :‬נישה עם שולחן אוכל ענק ומלא כסאות‪ ,‬ודלת אל חלל השינה‪ .‬בחלל השינה‬
‫מיטות קומתיים‪ ,‬מיטות יחיד‪ ,‬מיטות זוגיות‪ ,‬מיטה וחצי‪ .‬בקצה החלל הזה‪ ,‬מימין‪ ,‬יש עוד קיר‪,‬‬
‫מאחוריו מלא ארונות ומדפים ובתוכו תא קטן עם אסלה‪ .‬השירותים‪ .‬בתוך חלל הארונות‬
‫והמדפים היה חדרון קטן המיועד לעישון במידה והחצר היתה סגורה‪.‬‬
‫מימין‪ :‬מטבח גדול ומאחוריו חלל שירות עם מכונת כביסה ומייבש‪ .‬החלל הזה משמש‬
‫את ההפקה גם להשאיר ולאסוף דברים‪ .‬אם יורם רצה לתת לנו אלכוהול‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬הוא היה‬
‫שולח את זה לשם ומישהו מאיתנו היה מתבקש להגיע לקחת‪ .‬לא פעם ניצלנו את החלל הזה‬
‫לשיחות אישיות או להתקפי בכי‪ ,‬בעיקר כי רוב הזמן הוא היה פנוי וריק‪ .‬בצמוד לחלל השירות‬
‫יש דלת נוספת‪ .‬בדרך כלל היא נעולה‪ :‬היא מובילה אל חלל משימות‪ ,‬שנפתח בכמה‬
‫מהמשחקים‪.‬‬
‫כל חלל מופרד בדלת שנסגרת וננעלת בהתאם לצרכי ההפקה‪ .‬לפעמים סוגרים חללים‬
‫ספציפיים באולפן כדי לתקן או להכניס משהו‪ .‬לפעמים סוגרים את רוב האולפן כדי להכין את‬
‫התפאורה לקראת משימה חדשה‪ .‬במקרים כאלה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו נעולים בחלל‬
‫השינה או הסלון למשך חצי יום‪.‬‬
‫כל מוצרי החשמל היו מבית היוצר של נורמנדי‪ ,‬שנתנו חסות‪ .‬חוץ מהם היתה נותנת‬
‫חסות נוספת‪ :‬חברת האיפור סקארה‪ .‬אלה שני מותגים שמותר היה לפרסם באולפן‪ ,‬ושלא‬
‫החביאו את שמם במדבקות מכוערות‪.‬‬
‫מצלמות‪ :‬כל האולפן מרושת במצלמות‪ .‬לאורך כל הקירות‪ ,‬בגובה הכתפיים‪ ,‬יש‬
‫מראות שהן למעשה חלון חד‪-‬כיווני‪ ,‬כמו בחדרי חקירות בסדרות פשע‪ .‬סביב הסט יש מעין‬
‫מסילות שעליהן יושבות המצלמות‪ .‬המפעילים שלהם מתניידים איתן בהתאם למה שמתרחש‬
‫בפנים‪ .‬לעתים קרובות יכולנו לדעת מה מעסיק את ההפקה לפי הרעש של המסילות מאחורי‬
‫הקירות‪ .‬לאנשים מאחורי הקירות קראנו "עכברים"‪ ,‬כדי לא להפר את חוקי המשחק האוסרים‬
‫לדבר על ענייני הפקה‪ .‬אלה היו המצלמות הנסתרות‪ .‬בתוך האולפן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬היו עשרות‬
‫מצלמות גלויות‪ ,‬שנתלו למעלה‪ .‬יכולנו לראות בכל רגע לאן הן מכוונות והאם הן מצלמות או‬
‫לא‪.‬‬
‫מיקרופונים‪ :‬היה עלינו לענוד את שרשרת המיקרופון הנייד שלנו בלי הפסקה‪.‬‬
‫השרשרת היתה מחוברת אל בטרייה קטנה שהיינו צריכים לתלות על הבגדים שלנו בכל עת‪,‬‬
‫דבר שכיער בערך כל דבר שלבשנו‪ .‬הבנות מצאו דרכים יצירתיות לקשור אותה לחגורה‬
‫ולהחזיקה כמו תיק קטן‪ .‬לרוב הצמדתי את הבטרייה לרצועת החזייה שלי‪ ,‬מאחור‪ ,‬בתקווה‬
‫שהשיער יסתיר את המתקן המכוער‪ ,‬אבל מדי פעם‪ ,‬כאשר העפתי מבט במראה‪ ,‬ראיתי‬
‫שהדבר נראה כמו גבנון ענק‪ .‬את השרשרת ניתן היה להסיר בג'קוזי או במקלחת‪ ,‬וזה הכול‪.‬‬
‫בסוף היום‪ ,‬כאשר הלכנו לישון‪ ,‬הורדנו את השרשרת והכנסנו אותה לטעינה ללילה‪ .‬בבוקר‬
‫ענדנו אותה שוב‪ .‬הרבה מאוד מהכריזות עסקו בענייני מיקרופון‪ .‬אם מישהו הסתובב עם‬
‫מיקורפון כבוי‪ ,‬שכח לענוד אותו מחדש אחרי המקלחת וכן הלאה‪ ,‬יורם זק או מי שהיתה‬
‫במשמרת כרזו אלינו "ברק – מיקרופון בבקשה"‪.‬‬
‫האנשים שפגשנו מלבד הדיירים‬
‫אנשי ההפקה‪ ,‬וראשית כל האח הגדול‪ .‬את תפקיד האח הגדול חולקים בתחילת העונה‬
‫ארבעה אנשים‪ ,‬ובאמצע מצטרפת עוד אחת‪ .‬יורם זק אחד ועוד ארבע נשים שאת השמות‬
‫שלהן אנחנו לא מכירים‪ .‬הם מאיישים את התפקיד במשמרות‪ .‬האח הגדול הוא כמו האלוהים‬
‫הקטנים והאם הגדולה של המרחב הזה‪ .‬הוא‪/‬היא מעיר‪.‬ה אותנו בבוקר‪ ,‬מעיר‪.‬ה לנו כאשר‬
‫אנחנו עושים‪.‬ות דבר שגוי‪ ,‬נותן‪.‬ת לנו הוראות‪ ,‬מקבץ‪.‬ת אותנו לחללים מסוימים‪ ,‬מסביר‪.‬ה מה‬
‫קורה בבית‪ ,‬מנהל‪.‬ת איתנו שיחות בחדר האח‪ ,‬משמיע‪.‬ה לנו שירים ועוד‪ .‬אנחנו מקבלים כריזה‬
‫מהאח הגדול לפחות אחת לשעה‪ ,‬ולפעמים ממש כל דקה‪ .‬מהר מאוד המשתתפים קוראים‬
‫לבנות שמאיישות את התפקיד "אחיות" וליורם כל מיני כינויים מאדירים‪" :‬בכור" "אחונה"‬
‫"המקורי" ועוד‪ .‬כל המשתתפים‪.‬ות יודעים‪.‬ות היטב מי מנהל את הקרקס‪ ,‬ומערכת היחסים עם‬
‫יורם זק חשובה לכולנו מאוד‪.‬‬
‫הנינג'ות‪ ,‬כלומר‪ ,‬אנשי ההפקה שנכנסים אל האולפן כדי לבצע כל מיני מטלות‪ .‬הם לבושים‬
‫בסרבלים שחורים ומכוסים מכף רגל ועד ראש‪ ,‬עם חריץ קטן לעיניים‪ .‬אסור להם להביט בנו‬
‫או לשוחח איתנו בשום צורה‪ .‬הם מתקנים דברים‪ ,‬בונים את התפאורות‪ ,‬מאפרים ומלבישים‬
‫אותנו‪ ,‬מכניסים דברים לתוך האולפן וכן הלאה‪ .‬אסור לנו לדבר איתם או להתייחס לקיומם –‬
‫איסור שאנחנו לא עומדים בו בכלל‪ .‬הרוב המוחלט של הנינג'ות הם גברים‪.‬‬
‫החובשים‪.‬ות‪ .‬את החובשים היינו פוגשים משמאל לחדר האח הגדול‪ .‬הם והפסיכולוגים היו‬
‫האנשים היחידים שפגשנו באופן חשוף ומלא בזמן השהות באולפן‪.‬‬
‫הפסיכולוגים רן ורונית‪ .‬הא‪.‬נשים היחידים שפגשנו ממש‪ ,‬מלבד החובשים‪ .‬רונית ותיקה‬
‫בהפקה‪ .‬היא מנוסה מאוד ומרגישה לי קצרה‪ ,‬צינית ומשועממת מהתוכנית‪ .‬רן חדש בתחום‪.‬‬
‫יש לו עיניים טובות והוא בעיקר מנסה מאוד לעזור לנו‪ .‬אחת לשבוע‪ ,‬כל דייר נפגש למשך שעה‬
‫עם מי שמינו לו‪ .‬אני הייתי נפגשת עם רן‪ ,‬וכאשר המצב במשחק נעשה קיצוני‪ ,‬צירפו לצוות‬
‫הטיפול בי גם את רונית‪ .‬ההפקה והפסיכולוגים דואגים להבהיר שהמפגש אינו מפגש טיפולי‪,‬‬
‫רק ליווי ותמיכה‪ ,‬אבל זה קשקוש וכולם יודעים זאת‪ .‬כל המשתתפים מחכים למפגשים‬
‫בשקיקה‪ .‬ראשית כל‪ ,‬המפגש עם אדם שאינו משתתף במשחק מרענן וחשוב‪ .‬שנית‪ ,‬האפשרות‬
‫לשוחח במשך שעה בחופשיות‪ ,‬ללא מיקרופון או מצלמה וללא חשש מעריכה רעה‪ ,‬היו דבר‬
‫שאין לו מחיר‪ .‬אני הייתי פוגשת את רן בימי שלישי‪ ,‬כל פעם בשעה אחרת‪ .‬היו שבועות שבהם‬
‫היו הפגישות תכופות יותר‪ .‬לפסיכולוגים קראנו "קוסמטיקאים"‪ .‬אני התייחסתי אל רן כאל‬
‫"בעלי"‪.‬‬
‫הלו"ז השבועי‬
‫בימי ראשון היינו קמים בדרך כלל אל משימת תקציב חדשה‪ .‬אם היינו מצליחים במשימה‪ ,‬היינו‬
‫מקבלים תקציב מותרות להזמנת אוכל למהלך השבוע‪ .‬אם נכשלנו‪ ,‬קיבלנו תקציב בסיסי דחוק‪.‬‬
‫כל משימה חדשה כללה לרוב תפאורה גדולה ומרשימה‪ ,‬תחפושות ועוד‪ .‬הרבה פעמים‪ ,‬אם‬
‫היה לנו מזל‪ ,‬המשימה המשיכה ליום שני‪.‬‬
‫ביום שלישי היה עלינו לנקות את האולפן ולהיפגש עם הפסיכולוגים‪ .‬אחר הצהריים‬
‫בנינו את התקציב‪ .‬ביום שלישי‪ ,‬לרוב‪ ,‬נכנסנו אל חלל האח הגדול ובחרנו מי המשתתפים‬
‫שאנחנו רוצים להעמיד להדחה‪ .‬באותו יום התקיימה בדרך כלל גם העמדה פומבית להדחה‪.‬‬
‫בלילה שבין שלישי לרביעי‪ ,‬הנינג'ות היו נכנסים לאולפן ומפנים כל גרם של אוכל‪.‬‬
‫לעתים קרובות היינו מחביאים כל מיני דברים שלא הזמנו‪ ,‬ולעתים נדירות הצלחנו‪.‬‬
‫ברביעי בבוקר היינו מקבלים קופסאות של ארוחת בוקר שהתכולה שלהן היתה אמורה‬
‫להחזיק אותנו עד לקבלת המשלוח‪ .‬בתוך הקופסא היו שקיות אישיות של קפה נמס‪ ,‬קפה‬
‫שחור‪ ,‬תה‪ ,‬סוכר וסוכרזית‪ .‬תפוח עץ או אגס‪ ,‬אריזה אישית של קורנפלקס מבית קלוגס וחטיף‬
‫אנרגיה‪ .‬נוסף לקופסאות האלה קיבלנו שני קרטונים של חלב‪ .‬משלוח האוכל שלנו היה‬
‫משופרסל‪ ,‬ורוב המוצרים היו מבית היוצר של המותג שלהם‪ .‬הבנו במהרה ובצער רב כי עלינו‬
‫לשכוח מאוסם‪ ,‬עלית ותנובה‪ .‬מהחלב ועד הקפה‪ ,‬מרסק העגבניות ועד הפסטה והשוקולד‬
‫למריחה – הכול היה של שופרסל‪.‬‬
‫ברביעי בערב היו סוגרים לנו את החצר ואנחנו היינו מוגבלים לחלק הסגור של האולפן‪,‬‬
‫היות וזה היה ערב של שידור פרק‪ .‬את הפרק הנחו אנשי הטלוויזיה ארז טל וקורין גדעון‪ .‬בתום‬
‫השידור גילינו מי המועמדים להדחה לשבוע‪.‬‬
‫ביום חמישי היינו משחקים במשחק שנקרא "משחקי האח" כדי להינצל מרשימת‬
‫ההדחה‪ .‬המועמדים להדחה נכנסו לחלל הזמן‪ ,‬לשחק משחק בשלושה חלקים‪ .‬בחלק הראשון‬
‫היה עלינו לנחש אם אירועים מסוימים קרו או לא קרו במציאות‪ .‬מי שצברו הכי הרבה נקודות‬
‫המשיכו אל השלב הבא‪ ,‬שבו היה עלינו לנחש מה צופי התוכנית חושבים על המשתתפים‬
‫במשחק‪ .‬לבסוף‪ ,‬בשלב השלישי‪ ,‬הגיע אורח שקשור אל מישהו מאיתנו בחיים האמיתיים‪ ,‬והיה‬
‫עלינו לנחש‪ ,‬בעזרת רמזים‪ ,‬אל מי‪ .‬מי שניחש נכון אל מי קשור האורח יצא מרשימת ההדחה‬
‫והכניס אליה מישהו מהמשתתפים האחרים במקומו‪.‬‬
‫יום שישי היה יום בלי משימות‪ .‬היו עוד כמה מפגשים עם הפסיכולוגים )זה היה היום‬
‫של רונית(‪ ,‬ובגדול יום של בישולים והכנות לשבת‪ .‬יורם אהב להשמיע לנו שירים במערכת‬
‫הכריזה של האולפן‪ ,‬בדרך כלל שירים עם מסרים אל המשתתפים או שירים שקשורים למצב‬
‫בבית‪.‬‬
‫בשישי בערב ישבנו לרוב לארוחה גדולה ביחד‪.‬‬
‫בשבת בבוקר כבר החלה הפאניקה לקראת הערב‪ .‬אחרי צאת השבת‪ ,‬ההפקה‬
‫הכניסה את המזוודות של המועמדים להדחה אל חלל השירות שצמוד למטבח‪ .‬האריזות החלו‬
‫ברגע‪ .‬בערב של ההדחות קיבלנו עוד קצת מים חמים כדי להתארגן לקראת שידור ו‪/‬או יציאה‬
‫הביתה‪ .‬החצר היתה נסגרת בשעות אחר הצהריים המאוחרות‪ ,‬לעתים קרובות עד יום ראשון‪.‬‬
‫כל המועמדים להדחה היו נכנסים אל חלל הזמן וחוזרים פנימה בזה אחר זה על פי הכרזתו‬
‫של ארז טל‪ .‬כולם חוץ מהמודח הטרי‪.‬‬
‫ימים ראשונים באולפן‬
‫אני מרגישה שאני במשימה‪ .‬כאילו שיש לי הזדמנות חד‪-‬פעמית‪ ,‬שלא תחזור לעולם ועד‪ .‬כמה‬
‫אנשים צופים בתוכנית הזאת? הייתי צריכה לברר לפני שנכנסתי‪ .‬אני יכולה להעביר את מה‬
‫שאני מאמינה וחושבת‪ ,‬בהשראת מאות מורים ומורות‪ ,‬אל מאות‪ ,‬אלפי ואולי מיליוני אנשים‪.‬‬
‫אני מרגישה שזה פלא לא רגיל‪ ,‬ובימים הראשונים זה מציף אותי בהתרגשות ואושר‪ .‬אני‬
‫מפחדת מהחמצה פחד גדול‪ ,‬כך שבשבועות הראשונים אני בעבודה ‪ 24‬שעות ביממה‪.‬‬
‫משתדלת לא לפספס הזדמנות להגיד משהו שיהיה משמעותי לאיזשהו מאזין בחוץ‪ .‬בתוך‬
‫האולפן הזה אני מרגישה שכל כך הרבה שנים של למידה‪ ,‬תרגול‪ ,‬תיאוריה‪ ,‬הפגנות‪ ,‬חפירות‬
‫אל תוך הלילה‪ ,‬פוליטיקה ופעילות חברתית – הכול מצטמצם אל הרגע הזה ואל ההזדמנות‬
‫הזאת‪ .‬הנושאים עולים כל יום‪ .‬שוויון מגדרי ואתני‪ ,‬חופש‪ ,‬סובלנות ועוד ועוד‪ .‬אני מנסה להזכיר‬
‫לעצמי לא להעיק‪ ,‬לא להגזים‪ .‬לא להפוך בתוך שבוע נושאת הדגל הבלתי נסבלת‪ .‬האישיות‬
‫שלי חייבת להיות חלק מהמפגש‪ ,‬אחרת אני לא אחזיק מעמד‪ .‬אני מזכירה לעצמי כל שעה‬
‫שקודם כל אני אור שצריכה לחיות כאן עם האנשים האלו ורק אחר כך אני המזרחית‪-‬‬
‫הפמיניסטית‪-‬הפעילה‪-‬המחנכת שחיה כאן‪ .‬אני צריכה לפעול בהתאם‪ ,‬להתרכך‪ ,‬להכיל‬
‫ולהקשיב גם כשהדברים דורשים הטפה או נאום – והדברים דורשים הטפה או נאום כל חצי‬
‫שעה‪.‬‬
‫זאת החלטה מודעת‪ ,‬ובימים הראשונים היא מנוגדת לכל האינסטינקטים שלי‪ .‬בימים‬
‫האלה אני גם לא ישנה‪ .‬גילי ואני יושבים כמעט כל ערב‪ ,‬אחרי כיבוי אורות‪ ,‬לשיחות ארוכות על‬
‫כל הנושאים שהביאו אותי לכאן‪ .‬גם גילי לא נרדם‪ ,‬ומבחינתי זאת שעת כושר‪ .‬כולם ישנים‪ ,‬אז‬
‫המצלמות יהיו חייבות להיות מכוונות עלינו‪ .‬וכמו שאני מכירה את החברות שלי‪ ,‬הן נמצאות‬
‫מול המסך סביב השעון בדיוק בשביל רגעים כאלה‪ .‬כמו כל שאר הדיירים‪ ,‬גילי יודע שאני כאן‬
‫כדי להעביר השקפות עולם‪ ,‬ושהאמונות והאידיאולוגיות שלי חשובות לי מאוד‪ .‬אנחנו מתווכחים‬
‫הרבה‪ ,‬אבל הויכוחים חבריים ואוהבים‪ ,‬ואני מוצאת את עצמי מחכה במהלך היום לזמן הזה‬
‫שלי איתו‪ .‬גילי מרוצה מהשיחות ויודע שהוא עוזר לי‪ ,‬ואנחנו מסיימים כל לילה כאשר אנחנו‬
‫מפנים את פינת האוכל‪ ,‬הוא מחייך אלי חיוך אירוני ואומר‪ ,‬אז תגידי‪ ,‬איזה נושא להרים לך‬
‫מחר?‬
‫ומלילה ללילה‪ ,‬בעוד אנחנו משוחחים בנושאים ברומו של עולם‪ ,‬אני מעיפה מבט אל‬
‫המצלמה שאמורה לשדר את הדברים שאני אומרת על כלכלה‪ ,‬גזענות‪ ,‬חופש‪ ,‬ביטחון ושוויון‪,‬‬
‫וקולטת שרוב הזמן המצלמה מכוונת אל התקרה‪ ,‬ושמסביב‪ ,‬מאחורי הקירות‪ ,‬יש שקט דממה‪.‬‬
‫באחד הלילות אני קולטת שהמיקרופון שלי כבוי ושאף אחד לא כורז לי לחבר אותו‪ .‬מה שאומר‬
‫שלא ניתן להקליט אותי‪ ,‬שלא שומעים אותי חופרת על הריכוזיות במשק ושזה כנראה לא‬
‫מפריע לאף אחד‪ .‬אני נכנסת לחלל של האח הגדול ושואלת אם בשתיים לפנות בוקר הם‬
‫מעדיפים לצלם את הישנים ולא את המשוחחים והערים בפינת האוכל‪ .‬מי שישבה אז בקונטרול‬
‫אמרה לי שאני כמובן מצולמת ונשמעת‪ ,‬לא לדאוג‪ ,‬אבל ציינה גם שהפוליטיקות האלו לא כל‬
‫כך מעניינות‪ .‬שאם אני יכולה להביא דברים אישיים‪ ,‬משל עצמי‪ ,‬זה יהיה הרבה יותר טוב‪ .‬אני‬
‫תוהה כמה היא או הבמאי שמחליט כרגע מה מעניין ומה לא הם אנשים שגירשו מהבית שלהם‪,‬‬
‫אנשים שלאמא שלהם חטפו פעם ילד‪ ,‬או אנשים שגדלו בלי חינוך ראוי כי הם נולדו בצבע הלא‬
‫נכון‪ .‬אולי הם נאנסו? אולי נכלאו על לא עוול בכפם? הם הרגישו כל כך בנוח להחליט שהדברים‬
‫שאני וגילי מדברים עליהם לא מעניינים‪ ,‬שקיוויתי שהיוהרה הזו נובעת לפחות מאיזו הבנה או‬
‫ידיעה אישית‪ .‬אבל הנחתי שלא‪.‬‬
‫רצפת האולפן מכוסה בשטיח מקיר לקיר‪ .‬השטיח משונה מאוד‪ .‬הוא מעלה סיבים אינספור‬
‫המתקבצים לכדורי צמר מכוערים שמפוזרים בכל הבית‪ .‬אנחנו מנסים להשתלט על כדורי‬
‫הצמר האלו‪ ,‬שיכלו לשמש ‪ 8,000‬חתולים למשחק‪ ,‬אבל נכשלים באופן צורב‪ .‬אנחנו אוספים‬
‫אותם‪ ,‬אבל בתוך שנייה עולים מהמרבד עוד מיליון‪ .‬אני מנסה לשאול אחת האחיות הגדולות‬
‫איזו חברה סיפקה את השטיחים מייד אין ג'האנם האלה כדי לוודא לעולם לא ארכוש שם שטיח‪,‬‬
‫אבל נענית באפתיה‪ .‬אני מרגישה את השעמום מזדחל‪ ,‬מייצר תחושות לא נוחות בעמוד‬
‫השדרה‪ ,‬מתחת לעור‪ .‬אני מרגישה שעלי למצוא דרך לגבור על השעמום הזה כדי להחזיק‬
‫מעמד בחודשים הקרובים‪ .‬בשעות המתות אני אוספת את הגולגולים המכוערים‪ .‬אחרי‬
‫שאספתי אותם מחצי בית‪ ,‬אני דוחסת הכול בגרביוני ניילון קצרים של קסניה ומייצרת את‬
‫הכדור הראשון שלנו בבית‪ .‬הכדור משמש לאינספור משחקים‪ ,‬ואני גאה בעצמי מאוד‪ .‬וכך‪ ,‬כדי‬
‫לנצח את חוסר המעש המייצר תחושות קשות של תסכול המאיים להתפשט כמו וירוס רע בכל‬
‫ההוויה‪ ,‬בכל יום אני מוצאת לעצמי דבר קטן ומשונה אחר לעשות‪.‬‬
‫אני משתוקקת להיכנס אל הג'קוזי‪ .‬הקור בחוץ הופך את האדים העולים ממנו למחזה מגרה‪,‬‬
‫שקשה לעמוד בפיתוי שלו‪ .‬אבל כבר בימים הראשונים במשחק אני מבינה את התפקיד האמיתי‬
‫של המעיין המלאכותי הזה‪ .‬במוחי‪ ,‬תפקידו של הג'קוזי היה להרגיע את הנשמה ואת הגוף‪,‬‬
‫אך במוחם של היוצרים והמשתתפים תפקידו היה מופע פיזי של רואים ונראים ומשוחחים על‬
‫השלל‪ .‬שוק הבשר‪ .‬כשהבנות מופיעות בבגדי הים שלהן לטבילה בשכשוכית‪ ,‬המצלמות‬
‫משתוללות וגופן הופך מיד לנושא השיחה‪ .‬מהר מאוד הן מקבלות כותרות שמזעזעות אותי‪:‬‬
‫"הרגליים של המדינה"‪" ,‬הציצים של המדינה"‪ .‬נראה שהן מרוצות מההכתרות האלה‪ ,‬ואני‬
‫ממש לא מעוניינת להיות זו שמשביתה את חגיגת היפים והיפות‪ ,‬אבל יותר מזה‪ ,‬אני לא רוצה‬
‫להיות בעמדה של מי שהופכת מצב גרוע לגרוע עוד יותר‪ .‬אני שואלת כמה מהן אם הן היו‬
‫רוצות שאני אגיד על זה משהו‪ ,‬אם זה מפריע להן‪ ,‬והן אומרות שזה מחמיא להן ושלא אתערב‪.‬‬
‫כך אני אכן עושה‪ ,‬בהתחלה‪ .‬אבל המציאות הזו‪ ,‬שהאואזיס הקטן באמצע האולפן המכני הזה‬
‫הופך בה למסלול שבו בוחנים את גופך ונותנים לו ציונים‪ ,‬מדיר אותי ממנו באחת‪ .‬לא רציתי‬
‫בשום פנים ואופן לקחת חלק במציאות שהמשתתפים במשחק ינהלו בה דיון בעניין הגוף שלי‪,‬‬
‫לא בפני ולא מאחורי גבי‪ .‬לא רציתי שידברו על גודל שדי‪ ,‬על הצלוליטיס שיש או אין לי‪ ,‬לא על‬
‫שום היבט אחר‪ .‬תמר שואלת אותי אם אני מתביישת‪ .‬לא‪ ,‬בכלל לא‪ .‬לא מתביישת היום ולא‬
‫התביישתי מעולם‪ .‬אני אוהבת את הגוף שלי ותמיד אהבתי‪ .‬את רוב הקיץ אני מבלה בים‪,‬‬
‫והדבר שאני הכי אוהבת לעשות זה לשחות‪ .‬אבל האנשים בסביבה שלי לא מתעסקים האחד‬
‫בגוף של השני‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬זה לא משודר לחצי מדינה‪ .‬אני יודעת איך החברה שלנו מעמידה‬
‫מול כיתת יורים כל אשה בכל הנוגע לגופה‪ ,‬איך זה הופך לכלי הראשון להתנגחות בה‪ .‬יכולתי‬
‫בקלות לדמיין את הסצנה שבה אני נכנסת בביקיני שלי לשכשוכית וברקע מישהו מדבר בקול‬
‫רם את מחשבותיו החיוביות או השליליות בעניין גופי העירום‪ .‬מאות בני נוער שחינכתי בעבר‬
‫צופים בי‪ ,‬וכמוהם גם בני המשפחה שלי‪ .‬אני יודעת שממילא הולכת להיות להם עבודה קשה‬
‫לתווך אותי אל הציבור בהיותי‪ ,‬ובכן מה שאני‪ .‬אני לא רוצה להוסיף לאף אחד מהם עוד עבודה‪.‬‬
‫מחליפים‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬אחרי כמה ימים סגורים באולפן והסתגלות לאטמוספרה החדשה‪ ,‬אנחנו מקבלים‬
‫משימת תקציב ראשונה‪ .‬המשתתפים‪.‬ות מתכנסים בחלל הזמן בזמן השידור ויורם זק מודיע‬
‫לנו שהמשימה היא שכל אחד מאיתנו שקיבל‪.‬ה תפקיד או מתנה מדודו ביום הראשון צריכ‪.‬ה‬
‫למצוא לעצמם מחליף‪ .‬המשימה תושלם אך ורק אם כל אחד ואחת מהשחקנים יחליף את‬
‫המשימה שלו עם שחקן אחר‪ .‬הבית כמרקחה‪ .‬ברק מודיע שהוא לא מוותר על החסינות שלו‪,‬‬
‫אז אפשר להפסיק לנסות‪ .‬האחרים מנסים להיפטר מהגזירות הרעות שנכפו עליהם‪ .‬זה מתחיל‬
‫מהקל אל הכבד‪ .‬קסניה מעבירה את המים אל שי מיקה ללא היסוס‪ ,‬פלורי מעבירה אלי את‬
‫השיר ביום שלה ותמר שוברת את הראש איך להעביר מעצמה את גזירת המזוודה‪ .‬היא לא‬
‫רוצה ללבוש טרנינג לבן כל העונה‪ .‬מייקי מציע לקחת את זה ממנה והיא מהססת מאוד‪ .‬את‬
‫שי לקחתי לשיחה ארוכה והפצרתי בו לקחת מתמר את המזוודה‪ .‬זאת הזדמנות‪ ,‬הסברתי לו‪.‬‬
‫הזדמנות בשבילך לעשות דברים שאתה לא רגיל אליהם בשום צורה‪ .‬הזדמנות לגדול‪ .‬לעשות‬
‫מעשה חסר אנוכיות לחלוטין‪ ,‬דבר שאתה לא מכיר‪ .‬הזדמנות להיפרד מהסגידה לחומר‬
‫ולמותגים‪ .‬הזדמנות להתנקות ולמצוא בעצמך היבטים חדשים‪ .‬אני רואה בעיניים שלו שהוא‬
‫חושב על זה‪ .‬יש לנו שיחה טובה ובסופה הוא אומר לי שהוא ממש רוצה לעשות את זה‪ ,‬אבל‬
‫קשה לו‪ .‬הוא נכנס לשיחה עם יורם ויוצא ממנה כאשר הוא משוכנע שהוא לא רוצה את משימת‬
‫המזוודה הלבנה‪ ,‬אלא את המשימה של קוקו – העמדה פומבית להדחה‪ .‬אני משוחחת איתו‬
‫על ההדחה הזו‪ .‬אומרת לו שזה המוכר שלו‪ ,‬להיות מנוול‪ ,‬להעליב אנשים‪ ,‬לעשות פרובוקציה‬
‫ולהרחיק אנשים מעליו‪ .‬אני שואלת אותו אם לא היה רוצה לנצל את ההזדמנות לנסות משהו‬
‫חדש‪ .‬אני רואה שהוא מתלבט ולפתע שוב נכנס אל החלל של יורם‪ .‬אני מרגישה כאילו יורם‬
‫מתערב‪ ,‬אבל לא בטוחה‪ .‬כמובן שאני לא אומרת כלום‪ .‬שי יוצא מהחדר ואומר לי שהוא רוצה‬
‫להיות נאמן לעצמו‪ .‬למי שהוא‪ .‬שהוא לא מעוניין לעבור תהליך ושהוא לא בא לכאן כדי לעשות‬
‫חברים או להתחבב על מישהו‪ .‬הוא לא מתכון להיבהל מזה שקוראים לו אליטיסט‪ .‬הוא מתחנן‬
‫אל קוקו בחינניות גדולה שתעביר אליו את המשימה‪ .‬אני מזהירה אותה שלא תעז‪ ,‬אבל בסופו‬
‫של דבר זאת הבחירה שלה‪ .‬תמר מעבירה את המזוודה הלבנה אל מייקי‪ ,‬קוקו מעבירה את‬
‫ההדחה הפומבית אל שי‪ ,‬והמשימה נעצרת אצל גיל וגילי שמסרבים להעביר את הצמידות‬
‫שלהם אל משתתפים אחרים‪ .‬המשימה נפלה ואנחנו נצטרך לקנות אוכל באלף שקל לכולנו‬
‫לכל השבוע‪ .‬אבל יורם קיבל מה שרצה‪ ,‬ואני נזכרת בלילה הראשון שבו הכריז על שי פעמיים‪,‬‬
‫"בטעות"‪ ,‬כמי שיעמיד להדחה באופן פומבי‪.‬‬
‫אני שונאת את הסדינים של המקום הזה‪ .‬סדיני סאטן מבד אטום שלא נושם חונקים אותנו‬
‫במיטות שלנו באולפן הזה שאין בו חלון והמזגן בקושי עובד ואנחנו מתבשלים בתוך הבד‬
‫הסינתטי הארור כל הלילה‪ .‬כל בוקר אנחנו מתעוררים עם השעון המעורר האכזרי בתבל‪,‬‬
‫והזיעה מהחום הופכת לזיעה קרה מהבהלה‪ .‬מי שמתחילים לרקוד מתחילים לרקוד‪ ,‬מי שרצים‬
‫למקלחת רצים למקלחת‪ ,‬כולם מתעסקים עם שרשרת המיקרופון וכמה מאיתנו בוהים או‬
‫מתחבאים תחת לשמיכה ומנסים להתאושש‪ .‬אחרי המקלחות אנחנו מכינים לעצמנו קפה או‬
‫תה ומשוחחים‪ .‬כל היום‪ ,‬כל הזמן‪ .‬אנחנו משוחחים‪ .‬שיחות פרטיות ואישיות‪ ,‬שיחות קבוצתיות‪,‬‬
‫שיחות עם עצמנו ושיחות עם יורם או עם אחת המחליפות שלו‪ .‬משהו מתחולל כמעט בכל שעה‬
‫בכל חלל באולפן‪ .‬יש משתתפים שמסתובבים באולפן בין ההתרחשויות ומחפשים את זו שהכי‬
‫מעניין להצטרף אליה‪ .‬אני תוהה אם הבחירות נובעות משיקולים טלוויזיוניים או אמיתיים‪ .‬אף‬
‫אחד לא שוכח לרגע שהוא מצולם ומוקלט‪.‬‬
‫המשתתפים מתחילים להתגבש בחברויות אוטומטיות‪ .‬חבורת המתאמנים‪ ,‬שאני‬
‫מכנה "הספסל האחורי" – מחווה למקובלים שישבו בספסל האחורי בכל טיול שנתי‪ .‬נדמה‬
‫שהם מכירים כבר מהבית‪ ,‬ויש להם המון חברים משותפים מסצנות תל אביביות עדכניות‪ .‬אלה‬
‫עומרי‪ ,‬עומר ושי מיקה‪ ,‬ואליהם מצטרף דודו‪ .‬הם מבלים הרבה בנסט‪ ,‬ובהתחלה לא ממש‬
‫מתחברים אלי‪ .‬אני לא יושבת איתם יותר מדי‪ ,‬כי דודו ועומר מגלגלים לכיווני עיניים לעתים‬
‫תכופות ואין לי שום מוטיבציה להיכנס לריב עם אף אחד מהם לפני שאנחנו מכירים‪ .‬שי מיקה‬
‫ואני מתחברות ממש ביום הראשון‪ ,‬ועומרי אדיש אלי לחלוטין‪.‬‬
‫אל שאר המשתתפים אני מתחברת בקלות ומרגישה קרבה גדולה כבר בימים‬
‫הראשונים‪ .‬אני מוצאת נחמה בעובדה שאין לנו טלפונים‪ .‬מגלה מחדש איך זה מרגיש לנהל‬
‫שיחה בלי נוכחות קבועה של גורם מסיח דעת‪ .‬אני מגלה מחדש גם את הקונספט של "בהייה"‪.‬‬
‫אנחנו לא בוהים יותר‪ ,‬אני אומרת לתמר יום אחד‪ .‬זה נחמד‪ ,‬לבהות‪ ,‬את יודעת? מצד אחד זה‬
‫מפחיד‪ ,‬כי פתאום את צריכה להתמודד עם המחשבות של עצמך‪ ,‬אבל זה גם נחמד‪.‬‬
‫באופן כללי אני מרגישה שאני נהנית יחסית למה שחשבתי‪ .‬אנחנו צוחקים וצוחקות‬
‫הרבה‪ ,‬אני מוצאת המון נושאי שיחה עם כולם‪ ,‬ומלבד האכזבה שלי מהאופן שבו ההפקה‬
‫מתעלמת ממני‪ ,‬החוויה עד כה די חיובית‪.‬‬
‫את שגרת החיים שלנו מלווים צלילי ההפקה‪ :‬רשרוש מסילות המצלמה‪ ,‬התעטשות‬
‫של אחד העכברים מאחורי הקיר‪ ,‬כריזות של התורן‪.‬ית בעמדת האח הגדול‪ ,‬נינג'ות שנכנסים‬
‫לבצע משימה באולפן‪ .‬אני יכולה להניח שככה מרגישים עכברים במעבדה‪ .‬הם חיים את החיים‬
‫שלהם בתנאים שיצרו עבורם באופן מלאכותי‪ ,‬מתעסקים בענייניהם ומסביב בוחנים אותם‬
‫החוקרים במקטורנים הלבנים‪ .‬אני תוהה אם העכברים משנים את ההתנהגות שלהם מרגע‬
‫שמכניסים אותם אל המעבדה‪ .‬אני מרגישה שאני נשארת עצמי לגמרי‪ ,‬אבל מאחורי פעולה או‬
‫אמירה יש מחשבה‪ .‬האם זה דבר שראוי להפיץ? האם אני עושה או אומרת משהו ששווה‬
‫לתעד?‬
‫מדי כמה דקות‪ ,‬העיניים של כולם מגניבות מבט אל המצלמות שמעלינו‪ .‬אחת לכמה‬
‫שעות תמרי אומרת לי באמונה שלמה‪ ,‬אור‪ ,‬אין מצב שמישהו רואה את זה‪.‬‬
‫העמדה פומבית להדחה ראשונה‬
‫ביום שלישי הראשון שלנו כאן‪ ,‬אחרי כמעט שבוע באולפן‪ ,‬אנחנו מתכנסים לבקשתו של יורם‬
‫להעמדה פומבית להדחה בפעם הראשונה‪ .‬כולנו יושבים על הספה המסולסלת והמכוערת‬
‫בצבע חרדל‪ ,‬מתחילים להתרגל למעמד ולמצוא כל אחד את הנישה החביבה עליו בסיטואציה‪.‬‬
‫מתחילים לשים לב מי יושב ליד מי‪ .‬מי משתדל לשבת מול המצלמה‪ .‬מי מחפש מקום נוח‬
‫להפוך את הישיבה להימרחות‪ .‬אני לא יודעת למה לצפות‪ .‬אני מניחה ששי ישב מול הקבוצה‬
‫ובאופן מנומס ומתנצל יעמיד להדחה שני אנשים‪ .‬אני מניחה שאשמע דברים כמו "ואללה‪ ,‬לא‬
‫התחברתי אלייך" כפי שכל אחד מאתנו כנראה היה עושה בשלב הזה של המשחק‪.‬‬
‫אנחנו מתכנסים בסלון ושי יושב מולנו על כורסת יחיד‪ .‬הוא לבוש בחליפה מגוחכת‬
‫ונועל נעליים יקרות מאוד‪ ,‬הוא מגולח ומבושם ושימן את שערותיו‪ .‬יורם מבקש את תשומת‬
‫לבנו‪ .‬הוא אומר לנו שכל עוד שי חי בבית‪ ,‬הוא יעמיד להדחה באופן פומבי כולל נימוק מפורט‪.‬‬
‫שי חי ייתן עכשיו שני שמות‪ .‬על הדיירים לא לדבר בזמן ההעמדה להדחה של שי חי‪ .‬שי חי –‬
‫בבקשה‪.‬‬
‫יורם זק אומר את צירוף המלים שי חי ארבע פעמים בשני משפטים‪ .‬נשמע כאילו מפיק‬
‫עונג מיצירת המותג‪ .‬זה מביך אותי‪.‬‬
‫ ברוכים הבאים לפינתי "כל האמת בפרצוף"‪.‬‬‫אני מבינה מה שי מתכוון לעשות עם התפקיד ומתאכזבת מאוד בשבילו‪ .‬אני מחייכת‬
‫אליו בחצי לעג‪ ,‬מופתעת ולא מופתעת שהוא בוחר לנצל דווקא את הבמה הזו כדי לעשות‬
‫לעצמו יחסי ציבור‪ .‬הוא מייצר לעצמו זירות רבות של ריבים מהיום הראשון שלו בבית‪ .‬הוא‬
‫מעליב את רוב הדיירים‪ ,‬מסתגר וזורק הצהרות כזב פרובוקטיביות‪ .‬כמה מהמשתתפים כבר‬
‫לא מוכנים להחליף אתו מלה‪ .‬בשלב זה אני מרגישה כלפיו חיבה ורחמים‪ ,‬מדמיינת את אחי‬
‫תופס את הראש בין ידיו בייאוש וצועק אל המסך‪ ,‬מה את מדברת עם הדפוק הזה?!‬
‫הוא אומר‪ ,‬האדם הראשון שהייתי רוצה להעמיד להדחה זאת עומר קינן‪ .‬אני שומעת‪,‬‬
‫האדם הראשון שאני רוצה להשפיל זה עומר קינן‪ .‬ואני אומרת לעצמי‪ ,‬את לא תתני לזה לקרות‪,‬‬
‫נכון? ברק לוקח את היד שלי ולוחץ אותה חזק‪ .‬מסמן לי – איזה ברדק‪ .‬אני מחייכת אבל‬
‫מבולבלת‪ .‬עומר מרשעת כלפי‪ .‬היא לא אוהבת אותי מאז היום הראשון‪ ,‬ובכל מה שקשור אלי‬
‫ציפורניה שלופות‪ .‬אז אני לא אוהבת אותה בחזרה‪ ,‬ובשנייה הראשונה אני שמחה שמישהו‬
‫הולך להגיד לה שהיא מתנהגת לא יפה‪ .‬שי פותח את הפה ומתחיל לדבר איתה על ההתנהלות‬
‫הפיזית שלה בבית‪ ,‬על עולמה הצר‪ ,‬על היכולות השכליות שלה‪ .‬משפיל‪ ,‬מבזה‪ ,‬מעליב – ועם‬
‫כל מלה אני חושבת‪ ,‬למה אני לא מתערבת? האם אני מפחדת לגמד אותה? האם אני לא רוצה‬
‫להפוך סיטואציה גרועה לגרועה עוד יותר? האם אני לא רוצה לסכן את התקציב שלנו? להכעיס‬
‫את יורם? ממה אני חוששת? אני לא יודעת כמה זמן זה נמשך‪ .‬לא יודעת איך עומר הגיבה‪.‬‬
‫רק רואה את ההנאה הסאדיסטית של שי מהמופע המשפיל ומרגישה איך הדם אוזל לי‬
‫מהפנים‪ .‬אני צורחת לעצמי "תעצרי את זה!"‪ ,‬אבל ממשיכה לשבת בשקט‪ ,‬מתפללת שזה‬
‫ייגמר ולא מבינה את ההתנהגות של עצמי‪ .‬עד שהדבר נגמר‪ ,‬אף אחד לא מגיב ולא משיב‪.‬‬
‫מדינה שלמה צופה‪ .‬אני לא יכולה לדמיין מה עובר עכשיו על הילדה הזאת‪.‬‬
‫אחרי שהוא מסיים עם עומר‪ ,‬שי מעמיד להדחה את עומרי‪ .‬את עומרי הוא לא מבזה‬
‫ולא משפיל‪ ,‬לא ביחס לגופו ולא ביחס לשכלו‪ .‬רק ביחס לזה שהוא "לא יצא גבר"‪ .‬אני רואה‬
‫לנגד עיני קוף חוטף ממישהו בננה וצוהל צהלולי קופים בג'ונגל‪ .‬גבר‪-‬גבר‪ .‬כאשר שי מסיים את‬
‫המופע שלו‪ ,‬עומר יוצאת נסערת החוצה‪ ,‬בוכה‪ ,‬כואבת‪ ,‬כועסת‪ .‬ואני לא מצליחה להבין רק‬
‫דבר אחד‪ :‬איך לא עצרתי את זה?‬
‫בערב אנחנו יושבות במטבח‪ ,‬אני‪ ,‬פלורי ותמר‪ ,‬ואני אומרת להן שאם הייתי צופה‬
‫בבית‪ ,‬הייתי כותבת פוסט חריף מאוד על מה שהתרחש כאן היום‪ ,‬אבל לא הייתי כותבת מלה‬
‫על מה ששי עשה ואמר‪ ,‬אלא רק על הנשים שישבו שם – הנשים הפמיניסטיות שישבו שם –‬
‫ואפשרו את זה‪ .‬אני נכנסת למיטה מובסת‪ ,‬עצובה וכועסת על עצמי‪.‬‬
‫בשנת ‪ ,1962‬פסיכולוג ושמו סטנלי מילגרם ערך ניסוי שביקש לבדוק איך אנשים מגיבים‬
‫לסמכות‪ .‬משתתפי הניסוי התבקשו לקחת חלק במשחק תפקידים‪ .‬במשחק יש מורה ותלמיד‪.‬‬
‫המשתתפים מאמינים שהגרילו ביניהם תפקידים‪ ,‬והם אמורים לשמש בתפקיד המורה רק‬
‫במקרה‪ .‬למעשה‪ ,‬אף משתתף אינו תלמיד‪ :‬התלמידים הם חלק מצוות המחקר‪ ,‬ומשתפים‬
‫פעולה עם הפסיכולוג החוקר‪.‬‬
‫וזה מהלך הניסוי‪ :‬המורה מלמד את התלמיד דבר מה‪ .‬כאשר התלמיד טועה‪ ,‬המורה‬
‫מקבל הוראה לחשמל אותו‪ .‬בכל פעם הוא נדרש להעלות את עוצמת הזרם‪ .‬ה"תלמיד" אינו‬
‫מחושמל באמת‪ ,‬אבל המשתתפים לא יודעים את זה‪ .‬לבקשת החוקר‪ ,‬הם מתבקשים להגביר‬
‫את עוצמת הזרם עוד ועוד‪ ,‬עד לרמה שעלולה להרוג את התלמיד‪ .‬התלמידים נאנקים וצורחים;‬
‫למיטב ידיעתם של ה"מורים"‪ ,‬מדובר במכות חשמל איומות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬לבקשת החוקר‪65 ,‬‬
‫אחוז מה"מורים" צייתו‪ .‬הם הגבירו את הזרם עוד ועוד‪ .‬למיטב ידיעתם‪ ,‬הם חשמלו את‬
‫התלמידים עד כדי סכנת מוות‪.‬‬
‫בכוס הקפה האחרונה שלי ושל איתי‪ ,‬לפני שלקחו אותי אל בית המלון‪ ,‬הוא מביט בי‬
‫בעיניים חרדות ומזכיר לי – אור‪ ,‬אנחנו לא מחשמלים אנשים‪ ,‬זוכרת?‬
‫זוכרת‪ ,‬אני עונה לו בלחישה מתחת לסדיני הסאטן האלה‪ ,‬שנטוו בגיהינום‪ .‬ונכשלתי‪.‬‬
‫ראית? כישלון ראשון – כל כך מהר‪ .‬כולם ישנים ואני שומעת רק את המזגן נודף חמצן מתוך‬
‫פתחי האוורור בקמצנות אין קץ‪ .‬למה לא עצרתי את זה? אני יודעת שהקנסות לא עניינו אותי‪,‬‬
‫יורם לא הפחיד אותי‪ ,‬בטח שלא שי‪ .‬איך אפשרתי את זה?‬
‫ביום שאחרי מופע האימים הזה התעוררתי ליום הראשון שלי בוכייה באולפן‪ .‬זה היה‬
‫יום קשה מאוד‪ ,‬שבו ניסיתי להבין מה קורה לי ואיך זה קורה כל כך מהר‪ .‬בושה ואכזבה הציפו‬
‫אותי‪ .‬כינסתי את כולם בחצר והודעתי להם שאני מתביישת‪ ,‬שהתפקיד שלי היה לעצור את‬
‫הדבר שקרה‪ ,‬שאני מבקשת להתנצל בפני עומר באופן פומבי‪ .‬זו הביטה בי בעיניים משתאות‬
‫והודתה לי על ההתנצלות‪ .‬נשאתי נאום קצר על הביזוי והמיזוגיניה וקיוויתי שהדברים‬
‫מושמעים‪ ,‬למען ֵידעו הצופים והצופות שהדבר שקרה אתמול היה שלילי ביותר‪ ,‬ושיש לו‬
‫אופוזיציה מבפנים‪ .‬סיימתי באומרי לשי שההיטפלות הזו לבחורה צעירה ממנו עם כל מיני‬
‫"אמיתות" סובייקטיביות ומשעממות היא אחד הדברים הכי לא סקסיים שקיימים‪ .‬רציתי‬
‫להעליב אותו ולהציג אותו קטן וחסר אונים לכבוד עומר‪ ,‬שתראה אותו במלוא עליבותו‪ .‬ידעתי‬
‫ש"לא סקסי" זאת מכה קשה בשבילו‪.‬‬
‫שי אומר לי מה הוא חושב על מה שעשיתי ומנסה לטעון שככל שניתנה לו זכות הדיבור‪,‬‬
‫עלי לכבד זאת ולאפשר לו להתבטא‪ .‬אני מודיעה לו בתמורה שככל שהוא יבזה מישהו מעתה‬
‫ואילך‪ ,‬אני אתנגד וזאת זכותי המולדת‪ .‬הוא יכול לנסות להשתיק אותי או להתנגד למחאה שלי‬
‫כלפיו‪ ,‬גם זאת זכותו‪ ,‬אבל היות והוא פחות מוצלח ממני‪ ,‬לא נראה לי שזה ייקח אותו רחוק‪.‬‬
‫בהמשך היום יורם יכנס אותנו בחלל הסלון ויזמין אותנו לשחק בפעם הראשונה ב"משחקי‬
‫האח"‪ .‬בשלב הראשון‪ ,‬המועמדים להדחה – אני‪ ,‬סלים‪ ,‬שי‪ ,‬עומר‪ ,‬עומרי‪ ,‬דודו ואילנה – ניכנס‬
‫אל חלל הזמן ונצטרך לנחש אילו אירועים קרו או לא קרו מחוץ לאולפן‪ .‬שי מנצח‪ ,‬ובוחר מבין‬
‫ארבעה מתמודדים שהגיע למקום השני בתיקו )עומר‪ ,‬סלים‪ ,‬עומרי ודודו( מי ממשיך איתו‬
‫הלאה‪ .‬הוא בוחר בעומר וסלים‪ .‬בשלב הבא שלושתם צריכים לענות על שאלות לגבי מה‬
‫שחושבים עליהם הצופים‪ .‬אני מבולבלת‪ .‬אחד הדברים שהסבירו לי הכי הרבה פעמים לפני‬
‫שנכנסתי לאולפן זה שהפורמט מתבסס על הניתוק שלנו מן החוץ‪ .‬על זה שאין לנו מושג מה‬
‫קורה מחוץ לאולפן‪ .‬מה המוטיבציה של יורם לספר לנו‪ ,‬בניגוד מוחלט למסורת של הפורמט‪,‬‬
‫מה חושבים עלינו צופי התוכנית?‬
‫הדחה ראשונה‬
‫תן לי חודש‪ .‬אתה תדאג להשאיר אותי שם בחודש הראשון ומשם אני אטפל בזה‪.‬‬
‫אלה המלים שבהן נפרדתי מאחי לפני שבאה המונית לאסוף אותי אל בית המלון‪.‬‬
‫במוצאי שבת‪ ,‬עשרה ימים אחרי שנכנסנו לאולפן של אנדמול ויורם זק‪ ,‬אני מועמדת‬
‫להדחה בפעם הראשונה‪ .‬כמעט כל המשתתפים אוהבים אותי מאוד‪ .‬אני מרגישה קשורה‬
‫אליהם והם אלי‪ ,‬אבל אני חושדת שקהל הצופים בקושי ראה אותי‪ .‬אני לא יכולה לדעת בוודאות‪.‬‬
‫המציאות שלי היא כזו שאני לא יכולה לשאול או לקבל אינפורמציה ביחס לכל מה שקורה מחוץ‬
‫לכותלי הבית‪ .‬וכך‪ ,‬כמו עיוורת ששאר חושיה מתחדדים‪ ,‬גם אני מתחדדת ביחס לכל טיפת‬
‫מידע שאני יכולה לדלות ביחס לרושם עלי מחוץ לאולפן‪ .‬נימת קולו של יורם כאשר הוא קורא‬
‫לכל אחד מאיתנו או מתייחס אלינו בכריזה; הבדיחות הקטנות שלו עם המשתתפים האחרים;‬
‫נימת קולן של המחליפות שלו; המבט בעיניים של הגברים המחופשים לנינג'ות כאשר הם‬
‫נכנסים אל תוך האולפן‪ .‬על מי הם מסתכלים? אל מול מי מצטברים קמטוטי חיוכים בזוויות‬
‫העיניים? אל מול מי מצטמצמות ארובות העין בחשדנות או בחוסר חיבה? המצלמות לא‬
‫מסתובבות כאשר אני עוברת‪ .‬מאחורי הקירות יש שקט כאשר אני מדברת או עושה דבר מה‪.‬‬
‫אותם קירות שצוות ה"עכברים" משתולל מאחוריהם כאשר דודו‪ ,‬פלורי או תמר עוברים‪ .‬כאשר‬
‫אני שוכחת להרכיב או להדליק את המיקרופון שלי‪ ,‬יורם או אחת ממחליפותיו לא מעירים לי‬
‫בכריזה‪ .‬בשלב הזה אני די משוכנעת שאני מבינה נכון במי ממקדים את תשומת הלב ומה‬
‫התסריט‪ .‬אם אני צודקת‪ ,‬אין שום סיבה שמישהו מלבד בני משפחתי‪ ,‬חברי וחברותי יצביע כדי‬
‫להשאיר אותי במשחק‪.‬‬
‫אני יושבת בחלל הזמן עם שאר המועמדים להדחה וחושבת על אחי‪ .‬איש של מעשים‪.‬‬
‫אני יודעת שהוא יתן לי את החודש שביקשתי גם אם יצטרך להדפיס את הפרצוף שלי על‬
‫חמישים אלף פלאיירים ולהדביק אותם על כל עמוד חשמל בתל אביב‪.‬‬
‫המועמדים להדחה חוזרים פנימה בזה אחר זה לפי הסדר שמכריז ארז טל‪ .‬פלורי‬
‫ראשונה‪ ,‬עומרי אחריה‪ .‬הדיירת השלישית שמחזירים פנימה‪ ,‬אל המשחק‪ ,‬היא אני‪.‬‬
‫המשתתפים האחרים מודאגים מאוד ביחס אלי‪ .‬כאשר אני חוזרת אל פנימה אני חווה את‬
‫הרגע הכי מרגש שידעתי בחיי עד כה‪ :‬עשרה אנשים שלפני פחות משבועיים היו לי זרים‬
‫מוחלטים מגיבים לשובי בהתרגשות בלתי ניתנת לתיאור‪ .‬ברק שואג "יש!" קופץ גבוה לשמים‬
‫ומושך לי חזק בשיער‪ .‬פלורי מריעה ומוחצת אותי בחיבוק של אחות‪ .‬שי מיקה קופצת לעברי‬
‫קפיצות קנגרו קטנות ונלהבות‪ .‬תמר מתעופפת אלי כמו פיה מאושרת‪ .‬גיל ומייקי נושמים‬
‫לרווחה ומצטרפים אל החיבוק הקבוצתי‪ .‬קסניה מוחאת כפיים וצוחקת צחוק גדול‪ .‬עומרי נעמד‬
‫להריע‪ .‬גילי מחכה לתורו‪ ,‬לחבק חיבוק חם‪ .‬אפילו שי מגניב חיוך מבעד לשאריות הכעס שלו‬
‫על אירועי ההדחה הפומבית‪ .‬במשך כמה שניות הבית צוהל וצוחק‪ ,‬ואני מוצפת התרגשות‪.‬‬
‫יהיה אשר יהיה – אני חושבת לעצמי – טוב שבאתי לכאן‪ .‬יש אנשים שלא נשטפים בפרץ כזה‬
‫של אהבה נדיבה וכנה במשך חיים שלמים‪ ,‬ואני כרגע זכיתי‪.‬‬
‫באותו ערב אנחנו נפרדים מאילנה‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬במיטה‪ ,‬אני כמובן לא נרדמת‪ .‬מתהפכת אנה ואנה ותוהה כיצד יורם זק מיישב את‬
‫הסתירה בין האהבה שהמשתתפים האחרים רוחשים לי‪ ,‬בין המשמעות שיש לי מבחינתם‪,‬‬
‫לבין מה שהוא מציג כלפי חוץ‪ .‬האם אני טועה ביחס לאופן ולהיקף שבהם מציגים אותי? אני‬
‫כמעט בטוחה שלא‪ .‬האם יורם יסכן את שמו ואת המקצועיות שלו כאיש המספר ומגיש אמת?‬
‫אני מניחה שגם זאת לא אפשרות‪ .‬קצת לפני שאני נרדמת אני חושבת לעצמי‪ ,‬הלוואי שמישהו‬
‫יתקן את המזגן הזה‪.‬‬
‫עליזה בארץ הפלאות‬
‫בוקר משימה‪ .‬אנחנו מתעוררים לשיר "מי לעזאזל זאת אליס" של להקת סמוקי‪ .‬אנחנו נעולים‬
‫בחדר השינה כבר כמה שעות‪ ,‬בחוץ בונים תפאורה חדשה‪ .‬קופסאות ארוחת הבוקר הגיעו‬
‫לחדר‪ .‬אנחנו ממתינים בסבלנות בחלל השינה‪ ,‬על המיטות‪ ,‬מנשנשים קורנפלקס ושותים קפה‪.‬‬
‫מתישהו נפתחים התריסים בחדר השינה ומיד אחריהם הדלתות‪ .‬אנחנו יוצאים מהחדר‬
‫ונכנסים אל העולם הנפלא של עליזה בארץ הפלאות‪ .‬התפאורה עוצרת נשימה‪ .‬הרצפה כולה‬
‫הפכה ללוח דמקה עצום בריבועים של שחור ולבן‪ ,‬והקירות מכוסים מעוינים באותם צבעים‪.‬‬
‫המעברים בין החדרים הפכו לקשתות בצורת לבבות אדומים‪ .‬חלל פינת האוכל הפך כולו‬
‫לשולחן סעודה של ארץ הפלאות‪ ,‬הכיסאות מעוטרים בלבבות ענקיים ועל השולחן הודבקו‬
‫מדבקות של כל צורות הקלפים‪ .‬עמודים אדומים מקיפים את השולחן‪ .‬את הסלון פינו לטובת‬
‫קשתות עשויות קלפים‪ .‬פרחים לבנים רבים מספור מעטרים את הקירות וספסל בודד ומוזהב‬
‫עומד בקצה הסלון‪ .‬החצר כולה הפכה לארץ פלאות‪ .‬פטריות מעטרות את הדשא הסינטטי‪,‬‬
‫במרכז ניצב שולחן גדול וצבעוני וסביבו שש כסאות‪ ,‬וגם כאן הכול מלא שיחים של פרחים‬
‫לבנים‪ .‬כולנו מתרגשים כמו ילדים בדיסנילנד‪ .‬יורם מבקש בכריזה שנתכנס סביב שולחן האוכל‪.‬‬
‫הוא מבקש מפלורי ותמר להיכנס לחלל האח הגדול‪ .‬כעבור שעה קלה הן יוצאות משם‪ :‬פלורי‬
‫מחופשת למלכת הלבבות ותמר היא עליזה‪ .‬אחד‪-‬אחד נכנסים המשתתפים אל החדר ויוצאים‬
‫מחופשים לדבר מה מן הסיפור‪ .‬קסניה היתה הארנב‪ ,‬ברק זחל‪ ,‬שי מיקה חתול‪ ,‬גיל וגילי היו‬
‫לטווידלדי וטווידלדם‪ ,‬שי חי הוא הכובען המשוגע‪ .‬נותרנו אנחנו – אני‪ ,‬סלים‪ ,‬קוקו‪ ,‬מייקי‪,‬‬
‫עומרי‪ ,‬עומר ודודו‪ .‬כלומר‪ ,‬מלבד דודו‪ ,‬כל מי שיורם משועמם ממנו‪ .‬הוא קורא לנו להיכנס אל‬
‫חדר האח‪ ,‬שם עלינו להתחפש לקלפים‪ .‬זה שוב ברור לי‪ :‬אני תפאורה באולפן‪ .‬אני זו שלא‬
‫מעוניינים להבליט או להכיר‪ .‬נבחרת הכוכבים של יורם כרגע כוללת את שי )הבן(‪ ,‬דודו‪ ,‬פלורי‪,‬‬
‫קסניה ותמר‪ .‬אני שמחה למצוא רוב נשי ומקווה שהתפקידים שלהן בתסריט נוגעים לחוויה‬
‫האישית שלהן באולפן‪ ,‬ושהן לא משחקות תפקיד משני לאחד הגברים‪ .‬אני זוכרת שכאשר‬
‫חברתי השתתפה במשחק‪ ,‬ב' אמר לי‪ ,‬שימי לב‪ ,‬יורם נותן לה את תפקיד הגנבת במשימה כדי‬
‫לשים עליה את הזרקור‪ .‬אני מבינה שיורם שם עלי קלף במשימה הזאת כדי לשים עלי מסך‪.‬‬
‫אני לא אוהבת את זה בכלל‪ .‬חנוקה מדמעות‪ ,‬אני אומרת בקול רם שלא מתאים לי להיות אחת‬
‫משבע‪ .‬שאני יצור אינדיבידואליסטי‪ .‬שככה אמא שלי חינכה אותי‪.‬‬
‫כמובן שאני לא נשמעת‪.‬‬
‫כקבוצה‪ ,‬אנחנו מקבלים הרבה מאוד משימות במהלך המשחק‪ .‬באמצעותן אני לומדת‬
‫לאילו תסריטים מכוונים‪ .‬קסניה צריכה להיכנס פעמיים אל תוך כלוב גדול בחלל הזמן‪ ,‬בכל‬
‫פעם עם משתתף שיורם בוחר‪ ,‬ולאכול כמות מגוחכת של גזרים‪ .‬יורם בוחר בדודו בפעם‬
‫הראשונה ובשי בפעם השנייה‪ .‬כשהוא מכניס אותה לכלוב עם שי‪ ,‬הוא מצרף גם בקבוק‬
‫אלכוהול ושיר רומנטי לבילוי המשותף‪ .‬קסניה נעלבת ומסרבת לגלם את התפקיד שיורם מייעד‬
‫לה בצלחת הפטרי הזו‪ .‬גיל וגילי צריכים לענות על שאלות של "מי אמר למי" מול כולנו‪ .‬יורם‬
‫משתמש בריכולים של המשתתפים זה על זה כדי לסכסך בינינו‪ .‬אני יודעת שכל משתתף‬
‫יודע‪.‬ת בדיוק מה אני חושבת עליו או עליה‪ ,‬אבל מבוהלת מאוד מהאפשרות למצוא שמישהו‬
‫אמר עלי דבר מה מעליב‪ .‬השם שלי לא עולה בשאלון אפילו פעם אחת‪ .‬לא כמישהי שאמרה‬
‫משהו ולא כמישהי שאמרו עליה דבר מה‪ .‬לצד הרווחה אני גם מתבאסת‪ .‬זו עוד ראיה לדבר‬
‫שאני מרגישה‪.‬‬
‫בסיום המשימה אני לוקחת את ברק לשיחה‪ .‬במקום הזה‪ ,‬אני אומרת לו‪ ,‬אני ואתה –‬
‫אם אנחנו רבים או כועסים זה על זה – אנחנו מדברים בינינו‪ .‬ורק בינינו‪ .‬אתה ואני בחיים לא‬
‫יורדים זה על זה עם מישהו אחר באולפן‪ .‬אנחנו חותמים את העסקה בחיבוק של הקלה‪.‬‬
‫במסגרת המשימה שלו‪ ,‬שי מנהל שתי מסיבות תה שהמשתתפים בהן נדרשים לשתות משקה‬
‫דוחה ולאכול מאפין מחריד‪ .‬שי בוחר את הסועדים ואני נושמת לרווחה‪ .‬מזל שכרגע אנחנו‬
‫שונאים‪ :‬אני לא אוכלת או שותה דברים דוחים‪ .‬אף פעם‪ .‬שי מיקה וברק צריכים לרוץ לשבת‬
‫על עמדה ספציפית בחצר כאשר מושמע שיר עם המלים עשן או חיוך‪.‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬הקלפים? הקלפים מתבקשים לצבוע כחמש מאות פרחים לבנים בצבע אדום‪.‬‬
‫אנחנו מקבלים דליים של צבע ומכחולים דקיקים‪ .‬עלינו לעבוד בתורנויות‪ ,‬כי קיבלנו רק שלושה‬
‫מכחולים‪ .‬ביום הראשון של המשחק כל הפרחים נמצאים בתוך הבית‪ ,‬מעטרים את קירות‬
‫החלל שנקרא סלון‪ ,‬והם סבירים בגודלם‪ .‬אנחנו מתחילים לצבוע על פי ההוראות‪ ,‬אך מהר‬
‫מאוד מבינים שממילא אף אחד לא מסתכל עלינו‪ ,‬ועוברים לצביעה עם כל כף היד‪ .‬ביום שאחרי‪,‬‬
‫‪ 250‬הפרחים הנותרים עומדים בחוץ‪ ,‬מעטרים שיחי ורדים מלאכותיים שפזורים בכל החצר –‬
‫כל פרח בגודל עצום! מאות פרחים‪ ,‬וכל פרח עשוי עשרות עלי כותרת מפותלים‪ .‬גם אותם עלינו‬
‫לצבוע באדום‪ .‬את כולם‪ .‬אני מוצאת את המשימה סיזיפית ומטומטמת‪ ,‬נזכרת בהצגה שצפיתי‬
‫בה בלונדון לפני כמה שנים – "עקומים"‪ .‬שני המשתתפים בהצגה מגלמים הומוסקסואלים בימי‬
‫מלחמת העולם השנייה בגטו דכאו‪ .‬על שניהם מוטלת עבודת פרך חסרת תכלית או היגיון‪:‬‬
‫להעביר סלעים מערמה אחת לאחרת‪ ,‬בצד השני של הרחבה שהם עובדים בה‪ .‬המטרה של‬
‫הנאצים במטלה הזו היא ראשית לוודא שתהיה תעסוקה לכלואים‪ ,‬כדי שלא יהיו משועממים‬
‫ויתכננו בטעות מרד‪ .‬המטרה השנייה היא לשבור את רוחם ולדכא תחושת הערך העצמי‬
‫שלהם‪ .‬אני צוחקת על עצמי בלב על ההשוואה הקיצונית ובאותה נשימה חשה תיעוב עמוק‬
‫כלפי המעשה שאני חלק ממנו ובכל זאת משתפת איתו פעולה באופן מלא‪ .‬בחוץ קר נורא‬
‫ומההפקה מביאים לנו חרמוניות וכפפות‪ ,‬שלא נקפא בעת הצביעה‪ .‬אני ועומרי לא חברים‪,‬‬
‫אבל המבטים שהגנבנו בינינו תוך כדי המטלה הרעה והמיותרת מבהירים ששנינו מבינים‬
‫שאנחנו נמצאים בדיוק באותה סירה‪ .‬שחקני משנה מיותרים לגמרי במשחק הזה‪ .‬שנינו שונאים‬
‫את התפקיד הזה‪ ,‬לא רגילים אליו‪ ,‬מתוסכלים ממנו מאוד – אבל משום מה ממשיכים לצבוע‪.‬‬
‫מהר מאוד אנחנו שוב מוותרים על צביעה בעזרת המכחולים‪ ,‬טובלים את כפות הידיים עטויות‬
‫הכפפות בתוך הדלי עם הצבע הקפוא וצובעים כך עוד ועוד עלה‪ .‬בזמן שהקלפים האחרים‬
‫צבעו פרח אחד‪ ,‬אנחנו סיימנו חמישה‪ .‬יורם אמר שעל כל פרח שלא צבוע באופן מושלם תרד‬
‫לנו נקודה‪ ,‬אבל ברור לי לחלוטין שאין שום משמעות לניקוד‪ .‬יורם מחליט מבעוד מועד אילו‬
‫משימות עברנו ואילו לא‪ ,‬והמשחק והתפאורה הם רק למען האירוע הטלוויזיוני‪ .‬האלמנט של‬
‫התקציב נוגע אך ורק לצרכים של ההפקה‪ .‬כמה מתח הם היו רוצים שיהיה לנו‪ ,‬כמה מתאים‬
‫להם שנהיה ברעב‪ ,‬כמה מתאים להם שנריב על אוכל‪ ,‬כמה הם רוצים שנאשים מישהו בכישלון‬
‫המשימה‪.‬‬
‫המשימה נמשכת כמה ימים‪ .‬רוב הזמן אני צובעת עלים‪ ,‬שרה שירים ומסתגרת בנסט‬
‫עם גיל‪ .‬השיחות איתו הם מפלט חשוב מהאולפן הזה‪ .‬כמעט כל יום אנחנו נסחפים לשיחות‬
‫על אהבה‪ ,‬פוליטיקה‪ ,‬ילדות‪ ,‬מוזיקה וחיים‪ .‬מדברים או שותקים שעות מרגע שמתכנסים יחד‬
‫בנסט‪ ,‬מתנתקים ולעתים ממש שוכחים איפה אנחנו נמצאים‪ .‬מבחינת שנינו‪ ,‬יכולנו להיות בסלון‬
‫ביתי‪ ,‬מכורבלים בשמיכות מול הטלוויזיה‪ .‬כבר התחלנו להבין שהמצלמות לא מצלמות‬
‫והמיקרופונים לא משדרים‪ .‬אני אוהבת מאוד את האי הבודד הזה שלי איתו‪ ,‬וזקוקה לו מאוד‪.‬‬
‫גיל הוא החבר שלי פה מהשעה הראשונה‪ .‬אני יודעת שהוא שומר עלי ואני שומרת עליו‪,‬‬
‫והנאמנות המוחלטת הזו לא מדוברת‪ ,‬אבל ברורה כשמש לשנינו‪ .‬הדבר הזה – הנאמנות הזו‬
‫בתוך המקום ההזוי הזה – היא גלגל הצלה ששומר עלינו מלפתח תודעה כוזבת ביחס לעצמנו‬
‫ולסביבה המיידית שלנו‪ .‬כמו ילד שזקוק לפעמים למבט חטוף בהוריו בעת חרדה או חשש‪,‬‬
‫להרגיע את עצמו מהאפשרות שהעולם כפי שהוא מכיר אותו נגמר‪ ,‬כך אנו נאחזים בחברות‬
‫אמיתית במקום הזה‪ .‬עבור שנינו המשימה הזאת בלתי נסבלת‪ ,‬ואנחנו מתחבאים מפניה בנסט‬
‫שעות ארוכות מאוד‪ .‬שנינו מכורבלים על הספות האדומות‪ ,‬נבלעים בתוך התחפושות‬
‫המסורבלות שלנו‪ ,‬הוא בחליפת שומן ירוקה של טווידלדם ואני בתוך פיסת ספוג עצומה שמצויר‬
‫עליה קלף של שמונה לבבות‪.‬‬
‫בלילה השני‪ ,‬אני וקוקו עובדות יחד על אחד העצים במשך כשעתיים‪ .‬אנחנו משוחחות‬
‫בשקט‪ ,‬שרות קצת ובעיקר סובלות מהקור ומהסיזיפיות של המשימה המטומטמת‪ .‬פתאום‪,‬‬
‫באמצע הצביעה‪ ,‬העץ מעט מתנדנד ופתאום נופל‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬אחד הנינג'ות היה מגיע לתקן‬
‫את הנזק כדי שנוכל להמשיך‪ .‬הפעם אף נינג'ה לא בא‪ .‬אנחנו קוראות פעם או פעמיים ליורם‪,‬‬
‫להפקה‪ ,‬וכלום‪ .‬קוקו אומרת לי‪ ,‬אור‪ ,‬נפל עלינו עץ והם לא יודעים‪ .‬את קולטת שאין לאף אחד‬
‫מושג שאנחנו כאן?‬
‫ אמא שלי פותחת טלוויזיה ומחפשת את הבת שלה‪ .‬אומרת לעצמה – ואללה? איפה‬‫היא? נראה לי שזאתי הודחה ולא סיפרו לי בכלל‪.‬‬
‫ האקס שלי רואה טלוויזיה ואומר לעצמו – היא אמרה לי שהיא הולכת ל"אח הגדול"‪,‬‬‫אבל בחיים לא ראיתי אותה שם‪ .‬היא ממש הגזימה בשביל שניפרד‪.‬‬
‫ היא אמרה לנו שהיא עוזבת את ניו יורק כדי להשתתף ב"אח הגדול"‪ ,‬אבל בכל פעם‬‫שהדלקנו את הטלוויזיה היא לא היתה שם‪ .‬היא יכלה פשוט להגיד שלא מתאים‪ ,‬למה להמציא‬
‫"אח גדול"?‬
‫ נפל עלינו עץ ומתנו וכעבור שלושה ימים התנים מבחוץ השתגעו מריח הגופות‪ .‬רק‬‫אז ההפקה שמה לב שאנחנו נעדרות‪ .‬הודעה נמסרה למשפחות‪.‬‬
‫אני וקוקו המשכנו להתבדח עוד ועוד על חשבון עצמנו‪ ,‬אך לא בלי כעס‪ ,‬עלבון וביקורת‬
‫על המציאות‪ ,‬שהיתה ברורה מאוד לשתינו‪ .‬אחרי זמן רב מאוד מגיע נינג'ה לתקן את העץ‪ .‬אני‬
‫מנסה לתפוס אותו בעיניים‪ ,‬אך ללא הצלחה‪ .‬מה שמעניין את ההפקה הזאת על כל גורמיה לא‬
‫קורה כרגע בחצר‪ ,‬אלא במקום אחר‪ .‬אנחנו מפריעות‪ .‬קוקו רוצה לספר לי משהו על איש כלשהו‬
‫בחייה ואומרת לי ‪ ,‬כשנצא אספר לך‪ .‬אני צוחקת‪ .‬יפה שלי‪ ,‬את יכולה לספר לי כל מה שבראש‬
‫שלך – אין אף מצלמה שמצלמת אותנו או עוסקת בנו באולפן הזה‪.‬‬
‫למחרת‪ ,‬אחרי יותר מדי ימים בתחפושת המוחקת‪ ,‬אני מתארגנת בבגדי שלי‪ .‬אני‬
‫לבושה ויוצאת אל המטבח להכין לי קפה קר‪ .‬הכריזה מופעלת ואני קופצת בבהלה‪ .‬שי חי –‬
‫נא לבדוק חיבורים למיקרופון!‬
‫שנייה אחר כך אני רואה שהמיקרופון שלי בכלל לא עלי ולא היה עלי כל הבוקר‪ .‬אני‬
‫אומרת בקול רם‪ ,‬לעצמי‪ ,‬אני מבינה שהעובדה שאותי לא שומעים זה דבר שאין לכם שום‬
‫סיבה בעולם לשים לב אליו‪ ,‬הא?‬
‫אני לוחצת על כפתור הכניסה לחדר האח הגדול‪ .‬המנורה שהיתה כחולה הופכת‬
‫בשניה לאדומה ומסמנת לי "לא עכשיו" למרות שאני יודעת שאין אף אחד בתוך החלל כרגע‪.‬‬
‫למה את נשארת כאן?‬
‫מה השעה‬
‫בחיפוש אחר המופלא‪ ,‬הנשגב‪ ,‬הקסום והנסתר פגשתי אנשים אינספור שטענו שיש להם‬
‫מפתח או מפה אל אלה‪ .‬מצאתי את עצמי כמהה לתחושה של פליאה‪ ,‬הפתעה או ריגוש יוצא‬
‫מגדר הרגיל לנוכח דבר שהשכל הישר לא יכול להסביר‪ .‬שוחחתי עם גורואים בהודו‪ ,‬קוסמים‬
‫בסקוטלנד‪ ,‬מכשפה טהיטית בגטאות של ניו יורק‪ ,‬קוראת בקפה ביפו ועוד ועוד‪ .‬חיפשתי מול‬
‫הרי ההימאליה ובדיונות האינסופיות של סיני‪ .‬כל מה שרציתי היה ראיה‪ .‬אחת תספיק‪ .‬כזו‬
‫שאוכל לחוש בין אצבעותי או לראות במו עיני‪ .‬במשך שנים מצאתי את עצמי מלהטטת בנפשי‬
‫בין אמונה בנשגב לבין כניעה לגשמי‪ .‬מצאתי אינספור מניפולציות שאפשר לעשות על‬
‫המחשבה כדי להניח ולהרגיע אותה‪ .‬מנטרות או אמונות כמו "הכול זה שיעור"‪" ,‬המוות אינו‬
‫הסוף"‪ ,‬הכול קורה לטובה"‪" ,‬אין מקרה"‪" ,‬ההשגחה פרטית"‪" ,‬כולנו חלק מאותו אור גדול"‪,‬‬
‫אנחנו יוצרים לעצמנו את המציאות"‪ .‬רציתי להאמין‪ .‬להרגיש‪ .‬עם השנים זה אבד‪ .‬אני יודעת‬
‫מה שאני רואה‪ .‬אני סומכת על מה שאני מבינה‪ .‬אני אוהבת להיות בשליטה‪ ,‬כי אז אני יודעת‬
‫ומבינה‪ ,‬ואני צריכה כלים כדי להיות בשליטה‪ .‬אני צריכה לדעת מה השעה‪ .‬ובאולפן של יורם‬
‫זק אנחנו לא אמורים לדעת מה השעה‪ .‬ההפקה מחליטה מתי האור נדלק ומתי הוא כבה‪ .‬היא‬
‫שוללת מאיתנו את הבחירה בזמן השינה או ההשכמה‪ .‬כמו תרנגולות בלול‪ .‬אנחנו אמורים‬
‫לאבד תחושה של זמן ואוריינטציה‪ .‬תחושה של שליטה‪ .‬זה מוסיף מאוד לתחושת הכלום‬
‫המאיימת לשטוף את התודעה שלי‪ .‬זה אמור להשכיח מאיתנו את החיים שבחוץ‪ .‬את המציאות‬
‫שבחוץ‪ .‬את האנשים והגורמים השונים והרבים שנמצאים מחוץ לאולפן הזה ומשפיעים על‬
‫החיים שלנו – ואת היכולת שלנו להשפיע בחזרה‪ .‬מאלפים אותנו לתחושת חוסר אונים‬
‫מוחלטת‪ .‬התחושה הזאת שכל העולם כאן‪ ,‬החוויה הזאת שהאלוהים זה הם – ההפקה‪ ,‬ובעיקר‬
‫יורם – מאיימת לפלוש כל הזמן‪ .‬אני מנהלת מולה מאבק מנטלי מיום שנכנסתי למונית מחוץ‬
‫לבית של אחי‪ ,‬אבל זה מאבק לא פשוט בכלל‪ ,‬ויש לי מעט מאוד תחמושת‪.‬‬
‫בימים הראשונים באולפן אנחנו מוצאים שלושה שעונים שההפקה לא חשבה עליהם‪:‬‬
‫אחד במתקן המים במטבח‪ ,‬אחד במתקן המים בחלל ההלבשה‪ ,‬אחד בטיימר של התנור‪ .‬קרש‬
‫הצלה מופלא ומרגש לאשה כמוני‪ .‬אני לא יודעת מי מכוון את השעונים‪ ,‬אני מנחשת שעומרי‪,‬‬
‫ובמשך תקופה ארוכה מאוד אנחנו יודעים מה השעה כל הזמן‪ .‬אנחנו מסתירים את זה‬
‫מההפקה באופן מגושם וגרוטסקי‪ .‬אחרי כמה שבועות אני משוכנעת לחלוטין שההפקה כבר‬
‫מבינה שאנחנו יודעים מה השעה אף על פי שאנחנו מנותקים באולפן‪ ,‬אבל מופתעת מאוד‬
‫לגלות שלא‪ .‬אני מגלה להפתעתי שהאח הגדול לא באמת רואה הכול‪ .‬גם לא חצי‪.‬‬
‫מסיבת הסילבסטר‬
‫יורם מודיע לנו שבחלל הזמן מחכה לנו מסיבת סילבסטר‪.‬‬
‫עד כה עברו עלינו קצת יותר משבועיים בתוך הבית‪ .‬המצב הנפשי של רובנו מוזר‪ .‬אני‬
‫מקפידה לנהל שיחות ארוכות עם מי שמבקש‪.‬ת‪ ,‬במלים או בלי‪ .‬כולם מבטאים את הקושי‬
‫למצוא כאן חבר‪ ,‬את תחושת הבדידות ואת הקושי לנוכח הניתוק‪ .‬המצב הנפשי שלי‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬רגוע יחסית‪ .‬אני מסתגלת מהר ובעיקר מחפשת פרצות לשוחח על ענייני דיומא בישראל‪.‬‬
‫בתוך זמן קצר מאוד עשיתי כאן כמה חברים‪.‬ות ממש טובים‪.‬ות‪ ,‬ובמציאות זה רוב מה שיצור‬
‫אנושי צריך כדי לשמור על מצב רגשי חיובי‪ .‬זכיתי גם בעוגן נפשי בדמות תמר הנפלאה ב' אמר‬
‫לי במלון שהוא צופה שאני והיא נהיה חברות קרובות‪ ,‬ובתוך האולפן אני מבינה עד כמה הוא‬
‫צדק‪ .‬היא היחידה שתוכל לטפל בי בחזרה כאשר ואם אצטרך‪.‬‬
‫אבל עכשיו יש מסיבת סילבסטר‪ ,‬ויורם שולח אותנו להתקלח ולהתארגן‪ .‬כולנו‬
‫מתרגשים נורא‪ .‬מוזיקה‪ ,‬אוכל ובעיקר אלכוהול‪ .‬ענייני איד שנגישים וברורים לכולנו בחיי‬
‫היומיום הופכים לאירוע יוצא דופן ומשמח באופן חריג‪ .‬הדבר הראשון שאני מחפשת כאשר אני‬
‫נכנסת לחלל הוא בקבוקי ויסקי‪ .‬אני נושמת לרווחה‪ .‬הבקבוק בידיים של קסניה והשתייה‬
‫מתחילה‪ .‬קצת אחרי חצות‪ ,‬באופן מוזר ביותר‪ ,‬אני מוצאת את עצמי בוכה במיטה ושיכורה‬
‫כלוט‪ .‬כמה שתיתי? אני לא יודעת‪ .‬זמן עובר‪ .‬מתישהו תמר מופיעה לידי‪ .‬אור‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬
‫הבית מתפרק‪ .‬ברק‪ ,‬קסניה‪ ,‬דודו‪ ,‬שי מיקה‪ ...‬צריכים אותך‪.‬‬
‫אני מדדה החוצה מהמיטה ומוצאת את חברי במצבים מצחיקים‪ ,‬קשים‪ ,‬מוזרים‬
‫וגרוטסקיים ביותר‪.‬‬
‫כמה שתינו?!‬
‫שש מהדמויות של יורם זק איבדו את זה לגמרי‪ .‬אחת מרוחה על רצפת האמבטיה‬
‫תחת המים הזורמים ורוצה ללכת הביתה‪ ,‬אחת בוכה שהיא רוצה את אמא‪ ,‬אחת נרדמה על‬
‫השטיח בתוך הקיא של עצמה‪ ,‬אחת בורחת למיטה מרוחקת למען לא תעשה טעויות‪ ,‬אחת‬
‫רוקדת בגשם‪ ,‬בקור אלוהים‪ ,‬בשלוש לפנות בוקר‪.‬‬
‫השישית מנסה לטפל במי שאפשר‪.‬‬
‫בין ריצה מזירה לזירה‪ ,‬לפתע אני בחלל של יורם‪ .‬אני לא מבינה אם הוא קרא לי לשם‬
‫או שביקשתי להיכנס‪ .‬אני מבטיחה לו שהכול בשליטה וחושבת לעצמי – אולי עכשיו‪ ,‬כשהוא‬
‫צופה בי שיכורה יותר משהייתי כל ימי חיי‪ ,‬מטפלת במשתתפים השיכורים מאוד שלו‪ ,‬אולי‬
‫כעת אזכה להערכתו? לחיבה ממנו?‬
‫אחרי שאני יוצאת מהחלל שלו אני רואה את גיל רץ באולפן עם מגשי המזון מהמסיבה‪.‬‬
‫אני מחזיקה את ראשו של המקיא הנוכחי ומרימה אליו עיניים‪ .‬מה אתה עושה‪ ,‬גיל?!‬
‫מחביא את האוכל‪ ,‬הוא עונה לי‪ .‬שהנינג'ות לא ייקחו אותו אחרי המסיבה‪.‬‬
‫הבית מתפרק ואתה מחביא אוכל? אני צועקת עליו‪ .‬אתה רוצה אולי לעזור לי?!‬
‫גיל מושך בכתפיים ואומר לי שהוא לא יודע לעשות את מה שאני עושה‪ ,‬אבל כשאני‬
‫אסיים לשים את כולם במיטות‪ ,‬אני אודה לו מאוד כי אני אהיה רעבה ויחכה לי מלא אוכל שהוא‬
‫החביא במלא מקומות‪ .‬אני מפטירה שהוא כנראה גלגול של אדם שמת כתוצאה מרעב וחוזרת‬
‫לענייני‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬בסביבות ארבע לפנות בוקר‪ ,‬כאשר אני‪ ,‬תמר וקוקו מסיימות את מלאכת‬
‫ההשכבה וההרגעה‪ ,‬אנחנו מתכנסות במטבח לארוחת לילה ענקית‪ .‬תשמעו‪ ,‬אני אומרת להן‪:‬‬
‫אם הילד לא היה אקוקה‪ ,‬הייתי משוכנעת שהוא דור שני לניצולי שואה‪ .‬כך או כך‪ ,‬הוא צדק‪.‬‬
‫הסנדוויצ'ונים האלו כרגע הם הדבר הכי טוב שקרה לי מאז תחילת העונה‪.‬‬
‫תמר שולפת מגש קינוחים מהמקרר בעיניים נוצצות‪ .‬היא מסכימה איתי‪.‬‬
‫בין סדיני הסאטן החונקים אני חושבת על עומרי‪ .‬הלילה הוא היה אמור לגלם את התפקיד‬
‫שיורם ייעד לו‪ .‬כל כך הרבה אלכוהול ולפחות שתי בנות שהיו שמחות להירדם בזרועותיו הערב‪,‬‬
‫אבל הוא ברח אל מיטתו‪ ,‬הסתתר מתחת לשמיכה ונרדם עד הבוקר‪ .‬אני תוהה אם יהיה חכם‬
‫לספר לו שהוא מפר את החוזה הבלתי כתוב שלו עם יורם‪ ,‬אבל מחליטה שאם הוא לא מבין‬
‫את זה בעצמו‪ ,‬אולי עדיף בשביל כל הגורמים המעורבים שאני לא אתערב‪.‬‬
‫אחרי מסיבת הסילבסטר‪ ,‬במוצאי שבת‪ ,‬עומר מודחת‪ .‬אני מופתעת מאוד‪ .‬רבים מאיתנו היו‬
‫משוכנעים שהמודח יהיה שי‪ .‬אני מתחילה לשאול את עצמי מה אני מפספסת‪ .‬אחרי ששי צולח‬
‫את ההדחה‪ ,‬אני נכנסת לחלל של יורם זק כדי לנסות להבין‪ .‬נמצאת שם אחת המחליפות שלו‪.‬‬
‫אני לא מבינה‪ ,‬אני אומרת לה‪ .‬הוא נבזי אל כולנו‪ ,‬הוא גזעני כלפי כולם‪ ,‬הוא לא חכם‪ ,‬לא‬
‫מצחיק‪ .‬רוב היום הוא מעשן ומשקר – איך זה שהוא עדיין כאן? מה אתם עושים בעריכה‬
‫שמשאיר אותו כאן? מה יהיה עם הפסנתר?‬
‫ איזה פסנתר?‬‫ זה שאתם כנראה מתחילים להשמיע בכל פעם שהמצלמה עליו‪.‬‬‫היא משיבה לקונית שהם מראים רק את האמת‪ ,‬כי זאת תכנית ריאליטי‪ .‬אני מתחילה‬
‫לפקפק בדבר הזה‪ ,‬אבל בקול של האשה הזאת יש כל כך הרבה ארס כלפי‪ ,‬שלא בא לי‬
‫להמשיך בדיון‪ .‬מה שכן‪ ,‬נתתי לה שם באמצעותו הצחקתי בעיקר את עצמי כל העונה‪:‬‬
‫"המסמסת לשי חי"‪.‬‬
‫שתול או לא שתול‬
‫אני‪ ,‬תמר‪ ,‬פלורי וקוקו יושבות לשיחה בעניין שי‪ .‬אנחנו לא מבינות מדוע כל הפוקוס של ההפקה‬
‫עליו‪ ,‬איך הוא עבר הדחה ומדוע הוא נתפס בכל כך הרבה שקרים‪ ,‬קטנים עד גדולים‪ .‬האם‬
‫ייתכן שההפקה שתלה אותו כאן כדי לשגע אותנו? נראה לי משונה ולא סביר שאיש של ההפקה‬
‫ינהג באופן כל כך פוגעני ואלים‪ .‬אם הוא שחקן‪ ,‬אני אומרת להן‪ ,‬הוא שחקן גרוע‪.‬‬
‫אנחנו מצחיקות את עצמנו נורא‪ ,‬ובשלב מסוים של הלילה אפילו מחליטות לנסות‬
‫להתקרב אל מיטתו בעודו ישן ולנסות לראות אם התמונה של ילדיו אמתית‪ ,‬אבל נבהלות‬
‫בדרך‪.‬‬
‫אני ותמר עומדות לרגע לבדנו בחדר ההלבשה ואני אומרת – קצת לעצמי וקצת לה –‬
‫הוא כל הזמן משקר‪ .‬אם הוא משקר בשליחות ההפקה‪ ,‬אז ההפקה הזאת חולה‪ .‬ואם הוא‬
‫משקר כי הוא כזה‪ ,‬אז למה הכניסו אותו לכאן?‬
‫תמר שואלת אותי למה אני חושבת את זה‪.‬‬
‫הוא היה שומר הראש של מיילי סיירוס‪ ,‬אני אומרת‪ .‬הוא למד קראטה שנים ביפן‪ ,‬הוא‬
‫היה נשוי ועשה ילדים‪ ,‬הוא קיבל פרס על מפעל חיים בהודו‪ ,‬הוא אוכל רק אוכל כזה ומתקלח‬
‫רק במים כאלו ואין לו חברים‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬לכולנו התמונה הזאת נראית משונה‪ .‬והבכי בעניין‬
‫הגעגועים לילדים‪ .‬תמר‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬אני לא מאמינה לזה‪ .‬לא לרגע‪.‬‬
‫תמר מסתכלת עלי המומה‪ .‬זה דבר נורא להגיד‪ .‬אני לא מוסיפה מלה‪ ,‬אבל במיטה‬
‫אני עוד חושבת על זה‪ .‬שקרים אני מזהה‪ .‬זאת לא מתנה משמים‪ ,‬רק הרבה יותר מדי ניסיון‪.‬‬
‫מי שמגדל ילדים באופן קבוע ורציף יודע להכין סנדוויץ'‪ ,‬לטגן חביתה‪ ,‬לכבס חולצה‪ ,‬להחליף‬
‫מצעים‪ .‬ילדים אוכלים ומלכלכים‪ .‬אני לא מאמינה לבכי מתגעגע אחרי יומיים באולפן‪ .‬הוא לא‬
‫בוכה מגעגוע אליהם‪ .‬הוא בוכה על עצמו‪ .‬והוא בוחר להסתכל על המצלמות תוך כדי הבכי‬
‫ולדבר על הילדים כי ככה הוא עושה טלוויזיה‪ .‬ויורם קונה את זה?‬
‫הבית עסוק בשי‬
‫אחרי המשימה של עליזה אנחנו נושמים לרווחה‪ .‬אוספים את חלקי הנפש שהתפזרו במסיבת‬
‫הסילבסטר‪ ,‬מתחברים מחדש איפה שנגדע‪ ,‬מעבירים את מערכות היחסים שלב אחד קדימה‪.‬‬
‫הקבוצות ההרמטיות שהתהוו בהתחלה נפתחות לחברויות חדשות‪ .‬חברי "הספסל האחורי"‬
‫מוכנים לצאת את הרביעייה שלהם אחרי הדחתה של עומר‪ ,‬ולקחת חלק במערכות יחסים‬
‫נוספות באולפן‪ .‬גם שי מתקרב מחדש‪ .‬התפייסתי איתו בעודי מרוחה על רצפת הסלון באמצע‬
‫הלילה‪ ,‬מותשת מצביעת הפרחים המלאכותיים‪ ,‬מחופשת לקלף ורועדת מקור‪ .‬הגשתי אליו‬
‫זרת קטנה‪ ,‬מנחת שלום‪ .‬הוא יכול לרצות להיות מוחרם ובודד‪ ,‬אבל הוא לא יכפה עלי להחרים‬
‫או לבודד אותו‪ .‬אני עוד לא לגמרי מבינה מה מתרחש בעניינו‪ ,‬מקווה ומצפה שהוא יודח בקרוב‪.‬‬
‫ובכל זאת ביקשתי לקחת אוויר ולנסות לעודד אותו להצטרף אל שאר הדיירים‪ .‬לא בשבילו ולא‬
‫למענו – רק למען האפשרות שנוכל להיות עסוקים בדבר שאינו שי‪ ,‬שכבר הפך בפי רובנו‬
‫למותג "שי חי" בהשראת יורם זק‪ ,‬מחליפותיו‪ ,‬ארז טל וקורין גדעון‪ ,‬המתעקשים‪.‬ות לקרוא לו‬
‫ככה באופן עקבי וחופר‪ .‬הנחתי שאם ניפטר מההתעסקות בו‪ ,‬אולי המצלמות ייאותו לשמוע גם‬
‫איזו מלה על דיכוי והסללה‪.‬‬
‫אך כעבור יום שי מבקש מעומרי לעמוד על כיסא באמצע הסלון וטוען שזה בהוראת‬
‫יורם זק‪ .‬זאת משימה‪ ,‬הוא מבטיח‪ .‬לחלקנו ברור שהוא משקר‪ ,‬חלק אחר לא מצליח להבין מה‬
‫קורה כאן‪ .‬תמר אומרת שהיא לא פגשה אדם שמשקר בלי למצמץ‪ ,‬ואני צוחקת‪ .‬אני מבינה‬
‫ששי ממציא את התעלול הזה כי הבית לא היה עסוק כל כולו בו כבר יותר מדי זמן‪ ,‬ונעצבת על‬
‫מי שמעדיף להמציא רגשות ומציאות למען הצרכים של יורם זק‪ ,‬ומוותר לחלוטין על הזדמנות‬
‫לגדול כבן אדם‪ .‬הוא מתחיל למלמל כל מיני דברים על לעזוב את האולפן‪ ,‬ואני מניחה שהוא‬
‫משקר כדי להשיג דבר מה‪ .‬המשחק מלא אנשים שסולחים וסלחו לו מיליון פעמים‪ ,‬והוא יודע‬
‫שהוא יכול לשנות לעצמו את המציאות ברגע‪ .‬הוא בוכה שאין לו חבר‪ ,‬אבל מייקי חבר שלו‬
‫וקוקו וסלים וגילי ופלורי‪ .‬כולם חברים שלו‪ .‬הלסת ננעלת לו כל הזמן‪ ,‬הוא משקיע טונות של‬
‫אנרגיה בפרצופים עצובים שאמורים לעורר את רחמי הבית‪ ,‬ההפקה והציבור‪ .‬הוא מנסה‬
‫להתנצל‪ ,‬אבל אני לא מאפשרת את זה‪ .‬אל תתנצל יותר‪ .‬תתנהג‪ .‬אתה לא בעל מכה ואנחנו‬
‫לא הנשים המוכות שלך‪ .‬מספיק! מעכשיו‪ ,‬בכל פעם שתחטיף‪ ,‬אתה חוטף בחזרה‪ .‬מצפות‬
‫ממך להשתפר‪ .‬ויפה שעה אחת קודם‪.‬‬
‫למחרת אני מבשלת סיר של מרק קובה לכל המשתתפים‪ .‬מייקי מבקש ממני למזוג‬
‫מנה לשי‪ .‬אני חושבת לעצמי באיזה עולם אני אמורה להגיש אוכל לאיש שניסה לבזות ולהעליב‬
‫אותי ממש לפני רגע‪ ,‬ואומרת שאם הוא רוצה קובה‪ ,‬שיקום ויקח לעצמו‪ .‬הוא לא קיסר במקום‬
‫הזה‪ .‬מייקי מזמין את שי אל המטבח‪ ,‬אבל הוא טוען שהוא לא רעב‪ .‬שנייה אחר כך הוא מגיע‬
‫למטבח בכל זאת‪ ,‬לעשות טלוויזיה‪ .‬אני אכין לעצמי סנדוויץ' עלוב בזמן שהם אוכלים ארוחה‬
‫חמה וביתית‪ .‬המצלמות באולפן משתוללות‪ .‬סביב השולחן עסוקים כולם בדרמה שהוא מייצר‪,‬‬
‫אבל בזווית העין אני רואה שהוא לא טורף את הביצה במזלג‪ ,‬אלא בעזרת כף טיגון גדולה‬
‫מעץ‪ .‬שוב אני חושבת לעצמי באירוניה‪ ,‬מי טורף ככה ביצה? בטח לא אדם שצריך להכין‬
‫חביתות לילדים שלו‪.‬‬
‫משהו מתחיל להשתנות במוח‪ .‬אצל כולנו‪ .‬אני מרגישה את זה על עצמי ורואה את זה על‬
‫האחרים‪ ,‬אבל לא מצליחה לשים על זה את האצבע‪ .‬אני יודעת שהתודעה שלי מושפעת‬
‫מהדברים שקורים סביבי‪ .‬מה שאני רואה לנגד עיני משפיע על מי שאני כרגע‪ ,‬ולאורך זמן‬
‫מעצב גם את האישיות שלי‪ .‬מה שאני חווה משפיע על ההוויה שלי‪ .‬והכול שונה באופן דרמטי‬
‫מכל מה שהיה עד היום‪ .‬העובדה שאני לא רואה מה קורה מחוץ לאולפן הזה מאיימת לפגוע‬
‫ביכולות הקוגניטיביות שלי‪ .‬ככל שחולפים הימים נעלמות לי מלים‪ ,‬אני שוכחת שמות של שירים‬
‫וסרטים ולוקח לי זמן רב יותר להתנסח‪ .‬הקיום המצומצם הזה‪ ,‬מיעוט הגירויים הקיצוני‪ ,‬זה‬
‫מתחיל להשפיע עלי‪ .‬אני מבינה שאני צריכה לגבש לעצמי סוג של רוטינת אימון למוח כדי שלא‬
‫אתנוון‪ .‬העובדה שאני מרגישה שאני במשימה פוליטית בריאה לי במובן הזה‪ ,‬אבל אני פוחדת‬
‫מאוד לאבד מהחדות שלי‪.‬‬
‫אני מאמנת את המוח כל היום‪ .‬זוכרת בכל שנייה שאני כאן במשימה‪ ,‬עם מטרה‪ .‬מאז‬
‫היום הראשון של המשחק דיברתי על אינספור נושאים‪ :‬דימוי גוף‪ ,‬שוויון זכויות‪ ,‬אפליה אתנית‬
‫ומגדרית ועוד ועוד‪ .‬כמעט בכל פעם שאחד המשתתפים אמר דבר מה שנוגע באופן ישיר או‬
‫עקיף לאחד הנושאים האלה‪ ,‬ניצלתי את ההזדמנות כדי להעביר מסר‪.‬‬
‫והמצלמות? בזום אין‪ ,‬כל היום וכל הלילה‪ ,‬על איש שלא יודע להכין חביתה‪.‬‬
‫אור וחושך‬
‫יורם מעיר אותנו בכריזה באמצע הלילה‪ .‬אנחנו לא יודעים מה השעה וכולם עוד עייפים נורא‪.‬‬
‫קוקו נכנסת לחלל של יורם ויוצאת עם המשימה‪ :‬המשתתפים יתחלקו לשתי קבוצות‪ .‬חצי יהיו‬
‫בני האור וחצי בני החושך‪ .‬בני החושך הולכים לחלל המשימות מאחורי חדר השירות שם יהיה‬
‫חושך מוחלט‪ .‬על המשתתפים יהיה מוטל בעיקר לישון‪ .‬החצי השני נשאר באולפן‪ ,‬מקבל בגדים‬
‫צהובים נורא ויצטרך להישאר ער‪ .‬המשימה תימשך ‪ 48‬שעות‪ .‬אני‪ ,‬עומרי‪ ,‬קסניה‪ ,‬תמר‪ ,‬שי‪,‬‬
‫מייקי וסלים נשארים באולפן בתפקיד בני האור‪ .‬פלורי‪ ,‬דודו‪ ,‬שי מיקה‪ ,‬גיל‪ ,‬גילי וברק עוברים‬
‫לחדר המשימות‪.‬‬
‫שקט‪ .‬הצד שלנו הופך להיות שקט ואנחנו מקבלים שינוי אטמוספירה קיצוני באולפן‪.‬‬
‫הצלילים משתנים‪ ,‬הגוון של ההתנהלויות ובהתאם‪ ,‬גם האפשרויות‪ .‬החברים הקרובים של‬
‫עומרי נמצאים בצד השני‪ ,‬ואנחנו מתפנים להכיר יותר זו את זה‪ .‬הברית הלטנטית שכרתנו‬
‫בינות עלי הכותרת הלבנים של משימת עליזה הרעה יוצאת אל האור ומונחת על השולחן‪,‬‬
‫ובחסות השקט של העינוי הנוכחי שרקחו יורם ואנשיו אנחנו מתחברים‪ .‬כמו כן‪ ,‬אני מקבלת‬
‫את המטבח לעצמי‪ .‬יש לי שקט לבשל לאט וככל שעולה על דעתי‪ .‬בתוך השינוי הזה‪ ,‬קסניה‬
‫ועומרי מתחילים להתקרב‪ .‬סלים מעיד שהוא מרגיש שהוא מתחבר סוף‪-‬סוף אל המשתתפים‬
‫האחרים‪ ,‬מרגיש חלק‪ .‬תמר עושה מאמץ כביר‪ ,‬יותר מכולנו‪ ,‬להישאר ערה‪ ,‬רוקדת רוב היום‬
‫עם קסניה מול מסך האקס בוקס שיורם הניח לנו בסלון לכבוד המשימה‪ .‬שי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬עסוק‬
‫מאוד בלהשיח את בדידותו אל המצלמות‪ .‬אין לי חבר בבית‪ .‬זה הנראטיב‪ .‬אני רוצה ללכת‬
‫מכאן‪ .‬שוב ושוב‪ ,‬עוד ועוד‪ .‬הוא ניגש הלוך ושוב לשיחות אצל יורם ומחליפותיו‪ ,‬ואני מנחשת‬
‫שהוא מאיים בעזיבה‪ .‬תוך כדי המשימה‪ ,‬ההפקה מכינה לנו הפתעות‪ .‬לפתע נכנסים חברי בר‬
‫אקטיבי להרים לנו עם מוזיקה‪ ,‬שוטים‪ ,‬שרשראות הוואי וסוכריות גומי‪ .‬בשעת ערב‪ ,‬או מה‬
‫שנדמה לנו כשעת ערב‪ ,‬מתחיל קונצרט‪ .‬מה שמתחיל כמופע טריו שכל מטרתו בעולם לענות‬
‫את נפשותינו עד מאוד הופך פתאום למחרוזת של שלושה מהשירים האהובים עלי‪ .‬יכול להיות‬
‫שהנגנים קיבלו הוראה לנגן את השירים האלו? להניח את דעתי? לנחם אותי? האם זה צירוף‬
‫מקרים מוזר? בשיר השלישי‪ ,‬השיר שלי ושל האהבה האחרונה שלי‪ ,‬אני דומעת ללא הפסקה‪.‬‬
‫האם אתה רואה‪ ,‬אלון‪ ,‬את הכנר הזה מנגן לי עכשיו את השיר הכי רומנטי בעולם שלנו? האם‬
‫אתה מעלה על דעתך כמה אני מתגעגעת אליך?‬
‫נגן הכינור מביט בי דומעת תוך שהוא מנגן והרגע הזה הוא רגע של שיחה פרטית עם‬
‫האיש הזה‪ ,‬שהיה שלי‪ .‬כשהמופע נגמר אני שואלת את עצמי אם גם הדמעות שלי יהיו חלק‬
‫מהפרק ביום רביעי‪ ,‬חלק מהמציאות שיורם עורך לקהל הצופים‪ .‬האם אלון ידע על השיחה הזו‬
‫בינינו או שיורם ימחק אותה כפי שאני מרגישה שהוא מוחק כל היבט אחר בי?‬
‫בהמשך המשימה תמר יושבת לשיחת עידוד וחיזוק עם שי‪ .‬השיחה הזאת מרגיזה את עומרי‪.‬‬
‫הוא אומר שהיא נותנת לו במה‪ ,‬ואני אומרת לו שהיא מייצרת לעצמה סביבה בטוחה ושזה לא‬
‫עניינו‪.‬‬
‫לפני כשנה וחצי הלכתי עם איתי לקולנוע והיה עלינו לבחור בין סרט על גבר שהוא‬
‫שחקן כושל וגבר כושל באופן כללי ומחפש את עצמו בעולם‪ ,‬סרט על גבר שלומד להיות מתופף‬
‫אצל מורה קשוח‪ ,‬סרט על גבר שיוצא עם בנו לתחרות איש הברזל‪ ,‬סרט על גבר שהוא מתאבק‬
‫בתחילת דרכו ועל מערכת היחסים שלו עם הפטרון המטורלל שלו‪ ,‬סרט על גבר שהוא מפקד‬
‫טנק במלחמת העולם השנייה – וסרט על גבר שהוא חוקר חלל‪ .‬כולם גברים מיוסרים ועצובים‪,‬‬
‫וסביבם אנשים ובעיקר נשים מסורות ומודאגות שמתכנסות כדי להכיל‪ ,‬להרגיע ולערסל את‬
‫הנשמה המעונה והסובלת שלהם‪ .‬עוד ועוד גברים בתעשייה מייצרים עוד ועוד סרטים כדי‬
‫ללמד את כולנו שעלינו להיעמד דום אל מול הפרצוף העצוב שלהם והנשמה המורכבת‬
‫והדואבת שלהם‪.‬‬
‫אני חושבת על אחת הדודות שלי והבעל המיוסר דרך קבע שלה‪ ,‬שחוזר מהעבודה‬
‫בארשת קשה וקשוחה‪ ,‬מגיב כאילו הוא עושה טובה לעולם בכך שהוא מואיל בטובו להשמיע‬
‫צלילים בודדים בתגובה על כל שאלה שנשאל‪ ,‬מבטו מרוחק כאילו הוא בדיוק מנסה לפענח את‬
‫הסוד הגדול של היקום‪ .‬ילדיו נעשים שקטים ומתוחים בנוכחותו‪ ,‬ודודה שלי מוודאת שמה‬
‫שבישלה מתובל בדיוק בכמות המלח שהוא אוהב‪ .‬לי כל המופע הזה תמיד היה נראה כמו‬
‫טרור רגשי‪ .‬הוא עושה טרור‪ .‬ועל מה הוא כל כך מיוסר? הבכיינות של הגברים בחיים שלי‪,‬‬
‫הייסורים המדומיינים שלהם‪ ,‬עניינו אותי כקליפת השום כבר מגיל צעיר מאוד‪ .‬הם נראו לי כמו‬
‫עוד דרך להביא לידי ביטוי את שנאת הנשים שלהם ואת העליונות שלהם עליהן‪ .‬כל החיים אני‬
‫רוצה להגיד להם‪ ,‬טוב‪ ,‬מה קרה?! מה נפל על הנשמה העמוסה והמופלאה שלך שאתה‬
‫מסתובב בעולם עם פרצוף כל כך עצוב?! הרבה פעמים אני מרגישה שהמשחק הזה הוא כלי‬
‫כדי להכשיר את ההתנהגויות הרעות שלהם‪ .‬יותר מזה‪ ,‬אני רוצה להגיד לכל הנשמות הטובות‬
‫שמתכנסות סביב המיוסר הזה – כרגע‪ ,‬תמר – שהטקס שכולל ניסיונות לרכך‪ ,‬לפייס‪ ,‬לגייס‪,‬‬
‫ולתמוך עד אין קץ באיש עם המופעים האלו לא משפרים לאף אחד את העולם‪ ,‬אז אולי די?‬
‫כל כך רע לו בחיים האלו‪ ,‬לאיש הזה שאת מנסה לנחם ולהרגיע? שייקח ציפרלקס‪ ,‬ייסע להודו‬
‫או יתבודד באיזה אשראם במדבר‪ .‬למה להכניס את כל מי שמסביב למצב פאניקה וכוננות?‬
‫למה קבוצת אנשים שלמה מטופפת על קצות אצבעותיה סביב ייסוריו הבלתי נגמרים והבכיינות‬
‫הבלתי נסבלת של איש משעמם אחד‪ ,‬שמהיום הראשון מקבל במקום הזה רק מתנות?‬
‫אני למדתי כבר מזמן שהגברים האלו‪ ,‬שנראה כאילו כל צרות העולם מכבידות על‬
‫הכתפיים שלהם‪ ,‬מתקשטים בשקט אניגמטי ומייצרים לסביבה שלהם בעיקר מתח בתחפושת‬
‫של מסתורין מכשף‪ ,‬הם בגדול היצורים הכי בכייניים ומשעממים באנושות‪.‬‬
‫החיים קצרים‪ .‬תחייך‪.‬‬
‫בסוף המשימה‪ ,‬יורם מבקש מאתנו להעמיד זה את זה להדחה בהצבעה פומבית‪ .‬הוא קורא‬
‫בשם של אחד המתמודדים ומי שמעוניין להעמיד את אותו אדם להדחה מרים יד‪ .‬מה הוא‬
‫מנסה לעשות? לגרום לכולנו להרים יד מול פרצופו הנעלב של שי חי? למה שמישהו מאתנו‬
‫ירצה להיות חלק מהעלבה קולקטיבית כזאת? החברים בחדר חושך עושים את זה בלי בעיה‪,‬‬
‫אבל אנחנו מסרבים‪ .‬לא מרימים את היד כאשר הוא קורא בשמות‪ .‬ה"עונש" הוא שכל‬
‫המתמודדים מועמדים להדחה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬אף על פי שכולנו מועמדים‪ ,‬שי לא מוותר על השיא‬
‫הסאדיסטי השבועי שלו‪ .‬הפעם הוא בוחר בי ובעומרי ומתחיל להטיח בנו את ה"עלבונות" שלו‪.‬‬
‫בניגוד מוחלט למוטיבציה שלו‪ ,‬ובלי להבין בכלל‪ ,‬הוא נותן לי עוד אחת מהמתנות המרגשות‬
‫שקיבלתי באולפן הזה‪ :‬גיל רוקע בזעם על הדברים שהוא אומר לי‪ ,‬ברק חורק שיניים בכעס‪,‬‬
‫קוקו ושי נעלבות כאילו עליהן דיבר‪ ,‬קסניה דומעת מהרוע של האיש‪ ,‬ואילו החברות שלי עם‬
‫עומרי מקבלת תוקף רגשי עמוק ומהותי בעודו מלטף את ראשי בזמן שהאיש מלהג לעצמו זמן‬
‫מסך נוסף‪ .‬ירדת נמוך‪ ,‬הוא אומר לו בסוף‪ ,‬ובלבי אני שמחה על המקום הגבוה שאליו עליתי‬
‫אני‪ .‬אני אהובה כאן מאוד‪ ,‬אהבה נדיבה וגלויה‪ ,‬ואוהבת בחזרה‪ .‬לזה לא ציפיתי‪.‬‬
‫רן‬
‫יום אחרי ההעמדה הפומבית יש לי פגישה עם הפסיכולוג‪.‬‬
‫ עברת מאורע קשה אתמול‪ .‬רוצה לספר לי איך את מרגישה?‬‫רן המתוק והיפה והחכם והחמוד‪ .‬הוא פסיכולוג‪ ,‬אבל אני לא בטיפול‪ .‬ככה הם מקפידים‬
‫להגיד – אולי כדי שלא תהיה עילה לתביעה‪ .‬הוא מלווה אותי‪ .‬עושה מוניטורינג למצב הנפשי‬
‫שלי‪ ,‬כדי לוודא שהכול טוב‪ .‬שאני יכולה להמשיך‪ .‬באופן טבעי ביותר‪ ,‬אני מאוהבת בו עד כלות‪,‬‬
‫התאהבות ילדותית‪ ,‬בתוך שבועיים‪ .‬איך לא? אני מספרת לו כל מה שאני לא יכולה כבר יותר‬
‫מדי זמן לספר או לדבר אפילו עם עצמי‪ .‬הוא היחיד שיודע מה קורה בחוץ‪ .‬ולמרות שהוא לא‬
‫מסגיר מלה‪ ,‬בעיניו אני רואה‪ .‬ומשבוע לשבוע הוא אוהב אותי יותר‪ .‬דואג לי יותר‪ .‬שונא את‬
‫ההפקה הזאת יותר‪ .‬הוא לא אומר מלה‪ .‬רק מביט בי בעיניו היפות כשאני שואלת‪ ,‬ומחייך אל‬
‫הנושא הבא‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אני עונה‪ .‬לא‪ .‬לא עברתי שום מאורע קשה‪ .‬ישב מולי קוף ואמר לי שאני ריקה רעה‬
‫ומכשפה‪ .‬היות ואני יודעת שאני בוודאות אף לא אחד משלושת הדברים‪ ,‬זה לא נגע בי בכלל‪.‬‬
‫הוא נראה סקפטי‪ .‬זה לא נראה לו אפשרי‪.‬‬
‫המממם‪ ,‬אני אומרת‪ .‬אם הייתי יושבת מולך ואומרת לך שאתה טיפש ומכוער‪ ,‬זה היה‬
‫מעליב אותך?‬
‫הוא לא עונה‪ ,‬אז אני ממשיכה‪ .‬יופי‪ .‬שנינו יודעים שלא‪ .‬היות ואתה לגמרי מודע‬
‫לעובדת היותך יפה וחכם‪ .‬אבל נניח שהייתי אומרת לך שאתה עושה חרא של עבודה בלעזור‬
‫לי‪ ,‬שהשיחות האלו מיותרות לי וזה כנראה בגלל שאתה חדש בתחום ולא מקצועי בכלל –‬
‫סביר להניח שזה היה מזיז לך קצת יותר‪ .‬ולעצמי חושבת‪ ,‬אם הייתי אומרת לך שמכרת את‬
‫הערכים שלך בשביל לעבוד במקום המחריד הזה‪ ,‬אולי גם אז היית נעלב? אני ממשיכה‪ ,‬שי‬
‫מכיר אותי כבר כמעט חודש‪ .‬אם המטרה שלו היתה להעליב אותי‪ ,‬הוא היה יכול למצוא דברים‬
‫יותר אינטליגנטיים להגיד‪ .‬אבל הוא לא מסוגל‪ .‬המרב שהוא יודע לעשות זה לשבת מול אדם‬
‫שמן ולהגיד לו‪ ,‬שומע? אתה שמן‪.‬‬
‫אבל את כועסת‪ ,‬רן מאבחן‪.‬‬
‫מאוד‪ ,‬אני אומרת‪ .‬אבל לא בגלל שי‪ .‬אתה יודע למה אני פה‪ .‬אני מנסה להעביר‬
‫אג'נדה‪ ,‬אני רוצה ליהנות מחוויה מעניינת ושונה‪ ,‬וזה יכול להיות משמח מאוד‪ ,‬לזכות בבית‪.‬‬
‫אני לא מעבירה שום אג'נדה‪ ,‬כי המיקרופון שלי סגור רוב היום והמצלמות מתהפכות כשאני‬
‫עוברת‪ .‬יורם מת שאני אעוף מהאולפן‪ ,‬אז הוא מעלים אותי‪ .‬אני לא הולכת לזכות בדירה כי‬
‫כאמור‪ ,‬לא רואים אותי וכשכן‪ ,‬אז רק בקונטקסט שלילי ואני כבר מתחילה לא ליהנות מהחוויה‬
‫בכלל‪ .‬אז אני רוצה ללכת מכאן‪ ,‬אבל בכל פעם שאני אומרת את זה‪ ,‬אומרים לי שאני אתחרט‬
‫אם אצא‪ .‬אז לא הבנתי מה אני עושה כאן‪.‬‬
‫התשובות של רן לא משנות‪ .‬הוא אומר מה שמותר לו להגיד‪ ,‬ואלה דברים שאני יכולה‬
‫להגיד בעצמי‪ .‬מה שאני רוצה לדעת זה מה קורה בחוץ‪ .‬אני רוצה אישור קטן לחשדות שלי‪.‬‬
‫רוצה לדעת במאה אחוז‪ ,‬כדי שאוכל להפסיק לנסות להסתמך על רמזים‪ .‬וכאלה אני מקבלת‬
‫בשפע כאשר אנחנו נכנסים שוב ל"משחקי האח"‪.‬‬
‫במשחקים שמתקיימים אחרי משימת האור והחושך‪ ,‬אני וקוקו עולות לשלב שבו אנחנו‬
‫מתבקשים לנחש מה חושבים עלינו צופי התוכנית‪ .‬מי הכי יפה? מי הכי אמיתי? מי הכי חכם?‬
‫מי הכי רגיש? מי הכי צבוע? זה סגנון השאלות‪ .‬השלב הזה לא נוח לי בכלל‪ .‬אני לא יודע איך‬
‫להשיב על השאלות הנוגעות למשתתפי המשחק‪ .‬האם לענות את התשובה האמתית ולאבד‬
‫ניקוד? האם לענות מה שנראה לי שיורם מספר לצופים ולקבל נקודה? אנחנו נשאלות מי‬
‫המשתתף הכי דו פרצופי באולפן‪ ,‬ואני בוהה ברשימת המשתתפים‪ ,‬מבולבלת ומובכת‪ .‬אני‬
‫חושבת על זה שפלורי כינתה את תמר במשך כל השבוע צבועה ומחשבת שאם יורם שידר את‬
‫זה‪ ,‬זה כנראה מה שחושבים הצופים‪ ,‬אבל אני לא רוצה ללחוץ על התמונה שלה‪ ,‬כי תמר אינה‬
‫דו פרצופית בשום פנים ואופן‪ .‬היד שלי קופאת ולבסוף אני לוחצת על שמה‪ ,‬אבל היססתי זמן‬
‫ארוך מדי והתשובה שלי לא מתקבלת‪ .‬אני נושמת לרווחה‪ .‬התביישתי בבחירה הזו ולא רציתי‬
‫שאף אדם בעולם ידע שזאת היתה ההצבעה שלי‪ .‬אני מגלה שלדעת צופי התוכנית‪ ,‬הדו פרצופי‬
‫הוא דווקא החבר הכי טוב שלי באולפן הזה‪ ,‬ברק‪ .‬וכאשר יורם שואל אותנו עם מי הצופים היו‬
‫מבקשים להיתקע באי בודד‪ ,‬אני וקוקו משיבות יחד קסניה‪ ,‬אבל הצופים בוחרים בשי‪.‬‬
‫מה יורם זק מראה לצופים בבית? מה אני מפספסת?‬
‫מיום ליום הכול מתחיל להיראות ולהרגיש כמו דה ז'ה וו‪ .‬אותה השכמה‪ ,‬אותו תור במקלחת‪,‬‬
‫אותם אנשים באותם טקסים‪ .‬חלקנו במטבח‪ ,‬חלק מתאמנים‪ ,‬חלק מעשנים‪ ,‬חלק בשכשוכית‪.‬‬
‫מדי כמה שעות משנים מיקום‪ .‬אותם קולות כל יום‪ ,‬כל היום‪ .‬בתוך האולפן ומחוצה לו‪ .‬חלקנו‬
‫מוטרדים וסוערים בעקבות הדיונים הפמיניסטיים שאני מעלה‪ ,‬ואני מנסה להזכיר לעצמי לא‬
‫להיות בלתי נסבלת ‪ 24‬שעות ביממה‪ .‬זה דבר שקשה מאוד לעשות בדיונים עקרוניים‪ ,‬ועוד‬
‫יותר קשה כאשר הפוליטי נהיה אישי‪ .‬כחלק מסדר היום הפמיניסטי שאני מנסה להנחיל‬
‫באולפן‪ ,‬אנחנו מתווכחים כבר יותר מדי זמן על סדר שתיית היין בקידוש‪ .‬עד כה נהגנו להעביר‬
‫את כוס היין קודם בין הגברים‪ ,‬לפי סדר הגיל שלהם‪ ,‬ולאחר מכן בין הנשים‪ .‬אני לא אוהבת‬
‫את זה בכלל‪ .‬פלורי לא מוכנה בשום פנים ואופן שנשנה את סדר השתייה‪ ,‬ואת גילי אני שומעת‬
‫אומר שאם מייקי היה מבקש שזה יהיה לפי סדר של גיל‪ ,‬הוא היה מקבל את זה‪ .‬מנסה לומר‬
‫שהוא רב על הנושא כי הבעיה שלו היא איתי ולא עם הערך‪ .‬אני לא יודעת מה הדרך הנכונה‬
‫לתקוף את זה‪ .‬מצד אחד‪ ,‬חשוב לי מאוד שכאשר הצופים בבית יצטרפו אלינו לקידוש הם לא‬
‫יראו את הבנים שותים לפני הבנות‪ .‬מצד שני‪ ,‬לא בא לי להיות חלק ממנגנון שרוצה שוב למצב‬
‫גבר מזרחי כפרימיטיבי ושוביניסט‪ .‬מצד שלישי‪ ,‬הגבר הזה – במלים פשוטות – לא סובל אותי‪.‬‬
‫גם אני מתחילה לסלוד ממנו מאוד‪ ,‬ולכן לא מוצאת דרך לשוחח איתו באופן הגיוני‪ .‬בשבוע‬
‫שעבר‪ ,‬באחת השיחות הקבוצתיות שלנו בנושא‪ ,‬אמרתי לו‪ ,‬בוא תגדל את הבן שלך להיות‬
‫גבר בעולם שבו אתה רוצה שהבת שלך תחיה‪ .‬באותה שיחה ממש החלטנו ביחד שנשתה יין‬
‫לפי סדר הגילאים‪ .‬אך ככל שהוא חיבב אותי פחות‪ ,‬עמדתו השתנתה‪ .‬עכשיו אני מרגישה שאם‬
‫אני אומרת לו משפט כזה‪ ,‬הוא זורק אותי בשכשוכית‪ .‬אז אני קצת במבוי סתום לגבי הדרך‬
‫הנכונה לפתור את זה‪ .‬עומרי מבין שאני לא רוצה או צריכה לנצח כאן‪ ,‬אבל שאני בכל זאת‬
‫מודאגת מהמסר‪ ,‬אז הוא מחליט למזוג לכולם מעט יין בכוסות לפני שאנחנו יושבים לקידוש‪,‬‬
‫כך שכולנו שותים בו זמנית‪ .‬אני מתחילה להרגיש את המשתתפים חוטפים עלי קריזה‪ .‬זה לא‬
‫חדש‪ ,‬שהפעילה הפמינסטית מביאה לחברים‪.‬ות את הסעיף‪ .‬הכנתי את עצמי למציאות הזאת‪.‬‬
‫תמר ומייקי הם קואליציה מעולה‪ ,‬ואני יודעת שתפישות העולם שלי פחות יכעיסו את‬
‫האופוזיציה ככל שילמדו להכיר אותי‪ .‬מטאפורית וקונקרטית‪ ,‬המציאות היא שכאשר את מגישה‬
‫את האג'נדה שלך יחד עם סיר של קובה‪ ,‬יותר קל להקשיב לאפשרות שאת מציעה‪ .‬אני מזכירה‬
‫לעצמי שוב ושוב לא להיבהל ולא לתקוף‪ .‬עוד קצת סבלנות‪ .‬בקרוב הדיון כבר יהיה פחות קשה‪.‬‬
‫אבל אנחנו עוד לא שם‪ ,‬והמשתתפים מתחילים להתעצבן‪.‬‬
‫ממש בימים שבהם מתנהל הוויכוח הלוהט הזה אני מגלה שהספסל האחורי החביא בקבוק‬
‫של יין‪ ,‬ושגם ברק מוזמן לאירוע‪ .‬פוליטיקות בצד‪ ,‬נעלבתי נורא – בפעם הראשונה באולפן‪ .‬אני‬
‫באה עם עלבוני אל תמר ואומרת לה‪ ,‬אני יודעת שהם לא חברים שלי וזה רק בקבוק יין‪ ,‬אז‬
‫למה אני כל כך נעלבת? תמר חושבת שנייה ואומרת לי‪ ,‬את לא נעלבת כי החביאו בקבוק יין‪.‬‬
‫את נעלבת כי הם החביאו מסיבה‪ .‬את מתחילה לאהוב אותם‪ ,‬וזה אף פעם לא כיף‪ ,‬שלא‬
‫מזמינים אותך למסיבה של אנשים שאת אוהבת‪.‬‬
‫אני מספרת לברק שנעלבתי ממנו מאוד ושבחיים לא הייתי הולכת למסיבה באולפן‬
‫בלעדיו‪ ,‬ומחליטה להמשיך להיות פמינסטית בגרסה הכי מעצבנת שלה עד לאחריי ההדחה‬
‫הבאה‪.‬‬
‫כניסה חדשה לבית‬
‫שלושה שבועות וקצת עברו מאז שנכנסנו לאולפן – ובמוצ"ש מכניסים אלינו שתי משתתפות‬
‫חדשות‪.‬‬
‫הראשונה היא ארבל‪ .‬חיבוק ראשון לעומרי‪ .‬תחילה זה מפתיע אותי‪ ,‬כי אני כבר יודעת‬
‫שהוא לא נמצא ברשימת כוכבי העונה של יורם‪ ,‬אבל רגע אחר כך אני מבינה שהם מכירים‬
‫מלפני התוכנית‪ .‬אחר כך היא מתרגשת מדודו ואז‪ ,‬בהתפעלות אין קץ‪ ,‬ניגשת אל שי‪ .‬אלו‬
‫האטרקציות‪ .‬תמר ופלורי יצאו מהתסריט של יורם‪ ,‬משום מה‪ .‬ארבל מפחידה אותי‪ .‬היא קולנית‬
‫ומפוזרת ודרמטית‪ ,‬אבל היא בעיקר ילדה חדשה ואמיתית‪ ,‬ואני לא יודעת איך להתמודד עם‬
‫המציאות שלה בתוך הבית‪ .‬האטמוספירה שוב עומדת להשתנות‪ .‬כמו פועלים במפעל ענק‬
‫ששומעים כל יום אותם צלילים מאותן מכונות‪ ,‬התרגלנו לרעשים ספציפיים מאוד‪ .‬וארבל היא‬
‫מכונה חדשה‪ .‬נדמה לי שלהסתגל אליה זו כרגע משימה בלתי אפשרית‪.‬‬
‫האדם הבא שנכנס אל תוך האולפן מבהיל אותי עוד יותר‪ :‬זו בת הזוג של שי‪ .‬עכשיו‬
‫כבר ברור לי שאני חייבת לצאת מהמקום הזה‪ .‬ברור לי שאין כאן משחק‪ .‬יש כאן שחקן אחד‬
‫ותסריט שעוסק בו‪ ,‬בהתמודדויות שלו ובצרכים שלו‪ .‬שי כל השבוע אומר שהוא רוצה לצאת‪,‬‬
‫חורק שיניים‪ ,‬משחק משחק של ייסורים וחרם – ובסופם מקבל במתנה את הבית שלו‪ .‬אני‬
‫מבינה שאני חלק מתסריט שמנוגד להוויה שלי‪ .‬אני לא מוכנה להיות ניצבת בשום הצגה‪ ,‬בטח‬
‫לא בכזאת שמקדמת את מה שמייצג האיש הזה‪ .‬פלורי כנראה מבינה את מה שאני מבינה‪,‬‬
‫ובזמן שכולם מתרגשים ומתחבקים היא מסתכלת עלי ואומרת לי בשפתיים‪ ,‬בלי קול‪ ,‬בואי נעוף‬
‫מכאן‪ .‬עכשיו‪.‬‬
‫דלת חלל הזמן עוד פתוחה והירכיים שלי במגמת עמידה‪ ,‬אבל ברק מזהה את הכוונה‬
‫שלנו ותופס לי את היד חזק בחיקו‪ .‬נראה לך שאת עוזבת אותי כאן?!‬
‫אני נשארת במקום ומקווה בכל זאת שאהיה המודחת הבאה‪ .‬בעוד כמה דקות‪ ,‬אני‬
‫חושבת‪ ,‬אעוף החוצה מתוך הזיית האימה שיצר מוחו הקודח והסאדיסטי של העורך הראשי‬
‫בחסותם של קשת ואנדמול‪ .‬הפקת ‪ 40‬מיליון שקל על איש אחד‪.‬‬
‫יורם אומר שלמשתתפות החדשות אסור בתכלית האיסור לספר לנו שום דבר ממה‬
‫שקורה בחוץ‪ .‬אני מגלגלת עיניים‪ .‬תני אומרת לי עם הפתעה בעיניים שיפה לי שיער חלק‬
‫וארבל אומרת לי שאני נראית אחרת לגמרי‪ .‬אני תוהה אם יורם מנסה למתג אותי כאשה‬
‫מכוערת‪ .‬האם אני מצולמת באופן לא מחמיא פיזית כפי שאני נערכת באופן לא מחמיא‬
‫אישיותית?‬
‫כשארז טל מתחיל לקרוא את שמות המשתתפים שנשארים במשחק‪ ,‬אני שסועה‪ .‬מצד‬
‫אחד אני מתפללת שלא יקרא בשמי ואוכל להשתחרר מהגיהינום הזה‪ .‬מן הצד השני אני‬
‫מתפללת ללמוד שהצופים מחבבים אותי ומתה מפחד לגלות שאני המודחת הבאה‪ .‬אני שרה‬
‫לעצמי בלב‪ .‬הכי טוב שאעבור את ההדחה ואחר כך אצא בעצמי‪.‬‬
‫אני עוברת את ההדחה ולא יוצאת בעצמי‪ .‬כי אני מטומטמת‪ .‬כי אני לא מאמינה לאף‬
‫מלה של חברי ההפקה‪ ,‬של יורם והמחליפות שלו – ובכל זאת מאמינה לכל מלה שלהם‪.‬‬
‫מטומטמת‪.‬‬
‫אחר כך יורם יגיד לי ששי מעולם לא ביקש לצאת ושהוא לא הכניס את תני אל האולפן כדי‬
‫שהוא יישאר או כדי לעזור לו‪.‬‬
‫את מי משרת השקר? מי משקר בקלות? מי יודע תמיד מתי משקרים לו?‬
‫לפני כעשור התחלתי לעבוד עם נערים ונערות בהוסטל קשוח מאוד‪ .‬פעמים רבות היו‬
‫מגיעים ילדים באמצע הלילה‪ .‬דופקים בדלת‪ .‬כל אחד והתרכובת המשונה שיצרה את המציאות‬
‫הרעה שלו‪ .‬מציאות ובה אין לו מיטה הלילה‪.‬‬
‫דבר ראשון‪ ,‬לימדה אותי אז המנהלת‪ ,‬תשלחי אותם למקלחת ותני להם בגדים נקיים‪.‬‬
‫את הבגדים שלהם תכבסי במכונת כביסה‪ ,‬כדי שגם אם מחר בבוקר הם יצטרכו לשוב אל‬
‫המקום שממנו באו‪ ,‬לפחות יעשו זאת בבגדים נקיים‪ .‬אחרי כן‪ ,‬בזמן שהמכונה מסתובבת‪,‬‬
‫תכיני להם משהו לאכול‪ .‬אל תשאלי אם הם רוצים או לא‪ .‬הרוב יתביישו ויגידו שלא‪ .‬אבל ילד‬
‫רעב מול צלחת של אוכל יאכל‪ .‬אז כשהוא‪.‬היא מתקלח‪.‬ת‪ ,‬לכי תכיני חביתות וטוסטים‪ .‬אחרי‬
‫כן תשאלי מאיפה הוא בא‪ .‬מאיפה היא באה‪ .‬אם הוא רוצה‪ ,‬שילך לישון‪ .‬אם היא רוצה‪,‬‬
‫שתישאר ערה במרפסת‪ .‬בבוקר תספרי לי מה היה‪ .‬אחרי המקלחת הייתי שואלת אותם מה‬
‫קורה‪ ,‬מאיפה באו ומה הם צריכים‪ .‬הנערים האלו היו מספרים לי סיפורים רבים על קורותיהם‪.‬‬
‫לפעמים סיפורים אמיתיים‪ ,‬לפעמים הסיפורים הכי יצירתיים ובדיוניים שניתן להעלות על‬
‫הדעת‪ .‬לכולם האמנתי‪ .‬אין סיפור שלא אכלתי‪ .‬המנהלת שלי היתה צוחקת עלי‪ ,‬מעדכנת אותי‬
‫שאני מטומטמת ואומרת לי שהילדים האלו יכלו לספר לי שהם הגיעו מארץ לעולם לא כי לוונדי‬
‫ולפיטר פן נמאס מהם‪ ,‬ואני הייתי קונה את זה‪ .‬תחילה התנגדתי לנחרצות שלה‪ ,‬אך ככל‬
‫שחלפו החודשים ושמעתי שוב ושוב איך הגרסה שלהם משתנה בשנייה שהם יושבים מולה‪,‬‬
‫הבנתי כמה נאיבית ונוחה להאמין אנוכי‪ .‬בתקופה הזו וגם אחריה‪ ,‬במסגרות אחרות‪ ,‬למדתי‬
‫את תורת השקר והשקרנים על בוריה‪ .‬לפעמים‪ ,‬כשהשקר לא פוגע באף אחד ונועד לשמור על‬
‫שלמות המשקר או על שלמותי‪ ,‬אני מוותרת‪ .‬אבל היום‪ ,‬אחרי הניסיון שלי‪ ,‬קשה מאוד לשקר‬
‫לי‪ .‬זה קשה גם לשקרנים מוכשרים מאוד‪.‬‬
‫למדתי שאנשים משקרים כאשר המציאות לא משרתת אותם‪.‬‬
‫למדתי שאנשים שמשקרים בקלות הם אנשים שחושבים שהמציאות היא שלהם‪ ,‬והם‬
‫יכולים לעצב אותה כראות עיניהם‪.‬‬
‫כשיורם אומר לי שהוא לא הכניס את תני למשחק כדי ששי לא ייצא‪ ,‬אלא שהיא פשוט‬
‫ליהוק מצוין‪ ,‬אני מנסה להבין איזו מציאות לא משרתת אותו כרגע‪ .‬אני המומה מהיכולת לשקר‬
‫לי בלי להניד עפעף‪ .‬אני אומרת לו שאני לא מאמינה למלה שיוצאת לו מהפה‪ ,‬אבל בפנים יש‬
‫אדווה קטנה שמתפשטת בתוך הבטן‪ ,‬זעה כמו כנף של פרפר גווע‪ .‬יש שם ילדה תמימה‬
‫שמנסה בכל כוחה למצוא דבר מה להיאחז בו כדי להאמין לאיש הזה‪.‬‬
‫מי משקר ככה‪ ,‬בקלות ובטבעיות? סוציופתים‪ ,‬עבריינים‪ ,‬קלפטומנים‪ ,‬פדופילים‪,‬‬
‫אנסים‪ .‬אנשי שוליים‪ .‬אבל מר טלוויזיה?! הוא נורמטיבי‪ ,‬נשוי עם ילדים‪ ,‬אהוב ומוערך‪ .‬העובדה‬
‫שהוא משקר לי ככה‪ ,‬בלי להתבלבל‪ ,‬גורמת לי להרגיש שאני מאבדת את אשליית האחיזה‬
‫במציאות שהיא אוויר לנשימה במופע הזה‪ .‬יש לחץ שמתחיל להצטבר בצוואר ואני לא מצליחה‬
‫למצוא דרך לשחרר אותו‪ .‬תאמיני לו‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ .‬פשוט תאמיני לו‪ .‬כל כך קל לשחרר‪.‬‬
‫אבל זה לא אפשרי‪ .‬כי אני יודעת מתי משקרים לי‪ .‬ויורם זק משקר לי‪.‬‬
‫בלילה במיטה‪ ,‬בלי המיקרופון ומתחת לשמיכה‪ ,‬אני מתכנסת לשיחה דחופה וצפופה‬
‫עם עצמי‪ .‬אור סיונוב‪ .‬שומעת? אני שואלת בלחישה ומאזינה לקול שלי‪ .‬אני מרגישה שאני‬
‫צריכה לשמוע אותו חזק‪ .‬להיאחז בו‪ .‬להיאחז בעצמי‪ .‬אני מדמיינת את עצמי במיטתי בבית‪.‬‬
‫אני עושה לעצמי סדר בקול רם‪ ,‬כאילו הייתי בבית‪ .‬את האשה הכי חכמה שאת מכירה‪ ,‬אני‬
‫אומרת‪ .‬את לא תמימה ולא מטומטמת‪ .‬ואת לא טועה‪ .‬אל תתני לו לבלבל אותך‪ .‬תזכרי מי‬
‫צופה בך‪ .‬תאמיני בהם שהם מנצחים את השקרים שלו‪ .‬אל תשכחי למה את כאן‪ .‬אל תפחדי‬
‫מאנשים שהמציאות לא משרתת אותם‪ .‬המציאות היא שאת אהובה ואוהבת ומוקפת באנשים‬
‫טובים מאוד‪ .‬המציאות משרתת אותי‪ ,‬ואני לא צריכה או רוצה לשקר‪ .‬המציאות לא משרתת‬
‫את יורם‪.‬‬
‫ובעודי חושבת מחשבות רבות אין קץ‪ ,‬אני שומעת את תני ושי מתלחששים במיטה‪.‬‬
‫פתאום אני מבינה שכעת‪ ,‬נוסף על כל המתנות האחרות שהוא קיבל במשחק הזה‪ ,‬ובעוד‬
‫שאנחנו ממשיכים לחיות כאן בספק מתמיד ובפחד משתק מפני הלא נודע שמתרחש בעולם‬
‫האמיתי‪ ,‬הוא יודע כל דבר ודבר שקורה מחוץ לאולפן הזה‪.‬‬
‫ביום ראשון בבוקר‪ ,‬באופן אנוס וצפוי‪ ,‬אנחנו קמים אל עוד שבוע של שי‪ .‬המצלמות עליו כל‬
‫היום‪ .‬ההפקה משתוללת סביבו מאחורי הקירות‪ .‬יורם והמחליפות שלו פונים אל שי בנימה‬
‫מאוהבת‪ .‬הוא רגוע ומאושר‪ ,‬ואני מבינה שתני מספרת לו על מציאות מחמיאה ומשמחת מאוד‬
‫בחוץ‪ .‬מה זה אומר עלי?‬
‫המשימה שלנו השבוע היא תחרות כישרונות‪ .‬תני וארבל‪ ,‬בתפקיד השופטות‪ ,‬הולבשו‬
‫בחליפות שחורות תואמות‪ .‬באמצע היום ראיתי את ארבל מסתובבת בחוסר נוחות‪ .‬שאלתי‬
‫אותה מה קרה והיא סיפרה לי ולתמר שהחולצה מתחת לז'קט שקופה לחלוטין והמלבישה‬
‫אמרה לה להישאר בלי חזייה‪ .‬הז'קט הזה לא מכסה אותי‪ ,‬היא אמרה בעצבים ובחוסר אונים‪.‬‬
‫תמר לקחה אותה ביד לכיוון חדר ההלבשה והפצירה בה מיד ללבוש מה שבא לה מתחת‬
‫לחולצה‪ .‬אמרנו לה שאם תהיה לה בעיה מול ההפקה‪ ,‬אנחנו נבוא לצעוק‪.‬‬
‫בשלב הראשון של המשימה‪ ,‬אני‪ ,‬פלורי ודודו מתחרים על בישול המנה המוצלחת‬
‫ביותר‪ .‬אני זועמת על התפקיד‪ ,‬אבל מנצלת את ההזדמנות לנסות להתקרב שוב אל פלורי‪,‬‬
‫שכועסת עלי מאוד – נדמה לי שבעקבות מחלוקת הקידוש והיין‪ .‬אני נכשלת מאוד‪.‬‬
‫גיל וגילי צריכים להתחרות בתמר במופע סטנדאפ‪ .‬אחרי המופע קיבלנו מסיבת קריוקי‬
‫ולא היתה מאושרת ממני‪.‬‬
‫ביום השני למשימה ברק שי וקוקו צריכים לכתוב שירה‪ ,‬ואילו עומרי‪ ,‬קסניה מייקי ושי מיקה‬
‫צריכים לגלם את שי וקסניה בזמן השיחה שלהם בכלוב עם הגזרים במשימת עליזה‪.‬‬
‫עומרי עצבני שהוא צריך לגלם את שי‪ ,‬ואומר בזעם שהוא לא מצליח להוציא אותו‬
‫מהמערכת‪ .‬אני שוכח ממנו‪ ,‬לא רוצה להתעסק בו ודוחפים לי אותו בהפוכה‪ .‬אני מחייכת כשהוא‬
‫אומר את זה‪ .‬מבינה עוד ועוד מה קורה סביבי‪.‬‬
‫בשיחה השבועית שלי עם רן אני מנסה להבין איתו למה אני לא יוצאת מהאולפן הזה‪.‬‬
‫זה הופך להיות הנושא העיקרי של השיחות השבועיות שלנו‪ .‬אני לא נשמעת‪ .‬השם שלי מוכפש‪,‬‬
‫מעליבים אותי כל היום – בפני או שמאחורי גבי )בפני מדינה שלמה( – והכי גרוע‪ ,‬אני חלק‬
‫מתוכנית שעסוקה בבן אדם שלא צריך להיות כל עיסוק בו‪ .‬אם כל זה לא מספיק‪ ,‬פלורי כל‬
‫היום עסוקה בי בקטע רע מאוד‪ .‬אין לי מושג מדוע‪ ,‬וגם לא אכפת לי מספיק כדי לגלות‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬הצרחות שלה מתחילות להעביר אותי על דעתי‪.‬‬
‫למה אני לא יוצאת מכאן? היבריס? ספק? המחשבה שאוכל לנצח את המנגנון? יורם‬
‫אומר לי שאם אני אצא‪ ,‬אני אתחרט‪ .‬אני מאמינה לו?‬
‫רן לא אומר כלום‪ .‬כרגיל‪ .‬אני עוזבת את החדר מהר‪ .‬תנתקי את האינטראקציה איתו‬
‫במהירות‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ ,‬כי אסור לך לאבד אמון גם בו‪.‬‬
‫בתום המשימה‪ ,‬בהעמדה להדחה הפומבית של שי‪ ,‬הוא לא מעמיד אותי להדחה אף שאני‬
‫האשה השנואה עליו באולפן‪ .‬מה זה אומר? אני שואלת את עצמי מתחת לשמיכה‪ .‬ואני עונה‪:‬‬
‫זה אומר שתניה כבר הסבירה לו שאף אחד לא יודע שאני קיימת במשחק הזה‪ ,‬וברגע שהוא‬
‫מחליט להעמיד אותי להדחה‪ ,‬הוא בעצמו מגלה לציבור שאני כאן‪ .‬שאני משתתפת אמיתית‬
‫במשחק‪ .‬הוא הבין שאם הוא רוצה שאני אעוף מהמשחק‪ ,‬כדאי לו להפסיק לדבר עלי או אלי‬
‫במופע השבועי שיורם סידר לו‪.‬‬
‫סליחה‬
‫שי מעיף בצל לכיוון קוקו‪ .‬אחר כך הוא מפוצץ כוס מילימטר ממנה‪ .‬אחר כך הוא מגביה את‬
‫עצמו לעומתה וצורח עליה‪ .‬ברק ודודו מפרידים ומוציאים אותה מהחדר‪ .‬היא רוצה לצאת‬
‫מהאולפן‪ .‬בזה הרגע‪ .‬אני יודעת בכל תא בגוף שלי ששי סיים את דרכו במשחק‪ .‬גם אם יורם‬
‫ישאיר אותו כאן אחרי ההתנהגות הזו‪ ,‬אין סיכוי שעם ישראל ישאיר אותו כאן‪ .‬אין סיכוי‪ .‬אני‬
‫משכנעת אותה להישאר‪ .‬שהוא ייצא מכאן‪ ,‬אני אומרת לה‪ .‬לא את‪.‬‬
‫אחרי המעשה הוא ממשיך לנבוח עלינו‪ ,‬הוא מרוצה מעצמו יותר מתמיד‪ ,‬הוא ממשיך‬
‫להיות אגרסיבי‪ ,‬פוגעני‪ ,‬בוטה‪ ,‬נוכח‪ .‬בטח לא אדם שמתבייש במעשיו‪.‬‬
‫ואז הוא מתנצל‪.‬‬
‫אחת המלים השנואות עלי בכל שפה היא המלה "סליחה"‪ .‬אם אני צריכה לנחש‪ ,‬זאת המלה‬
‫המשומשת ביותר בכל השפות אי פעם‪ .‬באופן בלתי נסבל ופרדוקסלי לחלוטין‪ ,‬מייחסים‬
‫לבקשת הסליחה ערך עליון‪ .‬בבית ובבית הספר מחנכים אותנו לבקש סליחה‪ .‬כל הדתות שריינו‬
‫חגים וטקסים סביב הפעולה הזאת‪ ,‬וכל ילד לומד להגיד תודה וגם סליחה‪ .‬אם תבקש סליחה‪,‬‬
‫גם בבית המשפט יקלו בעונש‪ .‬בקשת הסליחה היא אחת הפעולות המתוגמלות והמוערכות‬
‫בחברה‪ .‬אבל מניסיוני‪ ,‬ככל שאדם שפל יותר‪ ,‬ככה הוא משתמש במלה הזאת לעתים יותר‬
‫קרובות‪.‬‬
‫ומה בעניין לסלוח? הו! כולם חייבים לסלוח‪ .‬תמיד‪ .‬לסלוח זו מעלה אלוהית‪ ,‬לא פחות‪.‬‬
‫וכולם משתפים פעולה עם העמדה הזאת‪ .‬העולם הטיפולי טוען שרק בעזרת הסליחה ניתן‬
‫להחלים והבודהיסטים אומרים לך לסלוח כי אחרת זאת קארמה רעה‪ ,‬והיהודים ממש מגזימים‬
‫ואומרים שאם לא תסלח אחרי שלוש בקשות סליחה‪ ,‬העוון עובר אליך‪.‬‬
‫אז אם מישהו ביקש ממני סליחה ואני‪ ,‬נגיד‪ ...‬מעזה לא לסלוח? במקרה כזה הפרתי‬
‫את הכלל החברתי שנמצא כביכול בבסיס היכולת שלנו להתקיים יחד‪ .‬מרדתי במסורת ובחינוך‪.‬‬
‫ובכן‪ ,‬אני גורסת שטקס בקשת הסליחה הוא המצאה של אנשים חזקים שעושים מעשים לא‬
‫יפים כלפי מי שחלש מהם וניסחו לעצמם קומבינה שתשאיר אותם לגיטימיים בחברה‪ .‬מי‬
‫שלימד את האנושות להגיש את הלחי השנייה הוא לא מי שחטף את הסטירה הראשונה‪ ,‬אלא‬
‫מי שהחטיף אותה‪.‬‬
‫שתזדיין בקשת הסליחה מעתה ועד עולם‪.‬‬
‫אם אדם עושה מעשה מכוער‪ ,‬שיתכבד לקחת אחריות ולשנות את ההתנהגות שלו‪.‬‬
‫שיבקש סליחה רק אחר כך‪ ,‬אם בכלל יקבל רשות‪.‬‬
‫אז אני לא מאפשרת לשי להתנצל‪ ,‬כי אני יודעת שהוא לא מצטער על כלום‪ ,‬ואז הוא נשבע‬
‫בחיים של הילדים שלו שאף אחד לא צריך לפחד ממנו באולפן הזה יותר ואני נשטפת צמרמורת‬
‫מהאופן שבו הוא שוב משתמש בהם‪ .‬הוא יודע כמה הוא אלים‪ ,‬הוא לא גילה על עצמו שום‬
‫דבר חדש בתוך המקום הזה‪ .‬אני חונכתי במקום שמייחס לשבועה משמעות מיסטית‪ .‬אני לא‬
‫מאמינה במשמעות הזאת‪ ,‬אבל עדיין מתחלחלת אינסטינקטיבית כאשר אדם נשבע בילדיו‬
‫בעודו משקר‪" .‬המסמסת לשי חי" תקרא לי אחר כך אל חלל האח הגדול ותתהה מדוע אני לא‬
‫מאפשרת לו להתנצל‪ .‬כי הוא לא מצטער‪ ,‬אני אומרת לה‪ ,‬וכי הוא מסוכן ומפחיד וכי אני לא‬
‫מבינה למה הוא עדיין בבית הזה‪ ,‬למה אתם לא מעיפים אותו‪ ,‬למה אתם בוחרים בו ולא‬
‫ברווחת שאר המשתתפים‪.‬‬
‫היא רק ממלמלת משהו על איך אנחנו פוגעות בשמו הטוב‪ ,‬אבל אני יודעת שזה עניין‬
‫זמני‪ .‬אני יודעת שעם ישראל לא יסמס לאיש שמפגין כזאת אלימות‪ .‬לא יודעת איך הוא נשאר‬
‫עד עכשיו‪ ,‬אני אומרת לה ואחר כך גם ליורם‪ .‬אני לא יודעת מה ערכתם‪ ,‬לא יודעת מה שיקרתם‪,‬‬
‫לא יודעת מה לא בסדר אתכם שם‪ ,‬בהפקה הזאת ובקשת ובאנדמול‪ ,‬אבל את זה אתם לא‬
‫תוכלו להעלים‪ .‬על זה לא תוכלו לשקר‪ .‬את זה תהיו חייבים לשדר‪.‬‬
‫לא?‬
‫תמרי מודחת‬
‫בשישי בערב תמר מזדחלת אל תוך מיטתי לפני השינה‪ ,‬כפי שעשתה בכל לילה‪ .‬אנחנו‬
‫מסכמות את היום שהיה‪ .‬את התחושות שלנו‪ .‬שואבות ומזינות זו את זו‪ .‬הריקוד הלילי הזה‬
‫שלי ושלה בסופו של יום הוא הכוח שלי‪ .‬הוא מאפשר לי להיות כאן‪ .‬כשתמר כאן‪ ,‬אני לא לבד‪.‬‬
‫הנשמה שלי יכולה להתרפק ולהתפרק אצלה‪ .‬אני יכולה להיחשף בכל צבעי‪ ,‬חולשותיי ופחדי‪.‬‬
‫אין ביקורת‪ .‬היא‪ ,‬בחיוך המושלם ובעיניים הטובות שלה‪ ,‬עוזרת לי להרכיב בעצמי את מה‬
‫שמאיים להתפרק‪ .‬היא מזכירה לי מי אני‪ .‬איתה אני יכולה להיות‪ .‬ולנוח‪ .‬רק איתה אני יכולה‬
‫להפסיק להיות חזקה‪ ,‬חכמה‪ ,‬תומכת‪ ,‬אחראית‪ .‬אנחנו מדברות בשפה שאני אוהבת‪ ,‬אנחנו‬
‫רואות את העולם אותו דבר‪ .‬אנחנו צוחקות ביחד‪ ,‬מפליגות‪ ,‬נאבקות ואוהבות‪ ,‬ביחד‪ .‬והיא‬
‫מלטפת בחום אין קץ‪ .‬היא הבן אדם היחיד שיודע ויכול ללטף אותי כאן‪ .‬יש לי במשחק חברים‬
‫ואהבה אין סוף‪ ,‬אבל בשביל להישאר שלמה וחזקה יש לי רק אותה‪ .‬אותה ואותי‪.‬‬
‫עומרי וקסניה ישנים במיטה של תמר‪ ,‬אז היא נשארת הערב זמן ארוך מן הרגיל ואני‬
‫אומרת לה‪ ,‬תמרי‪ ,‬דברי עם הרוחות רפאים שלך‪ ,‬עם האלוהים שלך או עם מי שזה לא יהיה‬
‫ותסבירי להם שאת לא יכולה לצאת מכאן‪ .‬את לא יכולה לצאת מהאולפן הזה מחר‪.‬‬
‫היא צוחקת ומלטפת‪ .‬יפה שלי‪ ,‬היא אומרת לי‪ .‬את לא צריכה אותי כאן‪ .‬הדמעות‬
‫מתחילות לזלוג מעצמן‪ .‬אם אני טועה ושי לא יודח מחר‪ ,‬תמר הולכת הביתה‪ .‬מרגע שיורם‬
‫הבין שהיא לא הולכת למלא את התפקיד שהוא ייעד לה מול שי‪ ,‬הוא איבד בה עניין‪ .‬בשבוע‬
‫שעבר הוא שאל אותה למה היא לא מדברת עם שי קצת יותר‪ ,‬מתקרבת אליו‪ .‬היא ענתה לו‬
‫בחיוכה המתוק שזה לא עניין עקרוני שנוגע להתנהגויות שלו‪ ,‬אלא שהיא פשוט לא מוצאת בו‬
‫שום דבר מעניין‪ .‬במלים אחרות‪ ,‬היא הודיעה לו שהיא לא מתכוונת להחזיק לאוואטר שלו את‬
‫היד במהלך המסע הטלוויזיוני שלו‪.‬‬
‫זה התפקיד שלה בתסריט המצומצם והמפוספס של יורם‪.‬‬
‫במוצ"ש‪ ,‬בערב ההדחה‪ ,‬כאשר בחלל הזמן נשארים תמר ודודו‪ ,‬אני יודעת שיורם‬
‫משאיר את דודו‪ ,‬והעיניים שלי נפתחות כמו ממטרות ולא נסגרות עד למחרת בבוקר‪ .‬אני לבד‪.‬‬
‫אני חושבת על תמר ועל כמה שהיא נהנתה כאן‪ .‬יותר מכולנו‪ .‬אני חושבת על זה שעם‬
‫ישראל העדיף את שי‪ ,‬על מופע האלימות הבוטה שלו השבוע‪ ,‬על פני תמר‪ ,‬שהיא אושר‪,‬‬
‫נדיבות‪ ,‬אהבה וחוכמה‪ .‬אני בוכה על עצמי ועליה ועל עם ישראל בו זמנית‪ .‬בבוקר‪ ,‬אחת‬
‫האחיות קוראות לי לחלל האח הגדול באיזה עניין טכני‪ .‬אני לא מצליחה לזהות אם זאת‬
‫"המסמסת לשי חי"‪ .‬היה לי לילה קשה וארוך ואני לא מרוכזת‪ .‬העיניים שלי נפוחות ואני בקושי‬
‫מצליחה לפקוח אותן‪.‬‬
‫טוב‪ ,‬אולי כדאי להירגע? לקחת דברים בפרופורציות? היא מציעה לי‪ .‬זה לא שהיא‬
‫מתה או משהו‪ ,‬אור‪ .‬זה רק משחק‪.‬‬
‫הבכי מתעצם‪.‬‬
‫אלה הא‪.‬נשים שאני תלויה בהם‪ .‬שחיי‪ ,‬שלומי ובטחוני תלויים בהם‪.‬‬
‫ששמי הטוב תלוי בהם‪.‬‬
‫למה אני נשארת כאן?‬
‫עוד לפני שאני מתחילה בכלל לעכל את עזיבתה של תמר‪ ,‬יורם מחלק אותנו לשתי קבוצות‪:‬‬
‫אדומים וכחולים‪ .‬שי ועמרי נבחרים להיות הקפטנים‪ ,‬וצריכים לבחור אותנו אחד‪-‬אחד‪ .‬אני‬
‫מדמיינת איך אני ותמר היינו מגניבות מבטים ומגלגלות עיניים בתגובה למופע מלחמת גברי‬
‫האלפא הצפויה והפתטית של יורם‪ .‬לרגע אני כמעט מתפתה להיכנס אל החלל שלו ולשאול‬
‫למה הוא לא בחר במייקי וקוקו כקפטנים – לתת קצת זמן מסך לאנשים האחרים שבחר לסגור‬
‫בכלוב שלו – אבל אני עייפה מדי ועצובה מדי ורוצה שהיום הזה ייגמר כדי שאוכל להיעלם לי‬
‫מתחת לשמיכה שלי‪ ,‬המקום השפוי היחיד בעולם שלי כרגע‪ ,‬ולהתרכז בלנשום‪ .‬ביומיים‬
‫שלאחר מכן אנחנו מתמודדים בכל מיני משחקים‪ .‬אנחנו מפסידים לקבוצה האדומה הפסד‬
‫גורף וצורב‪ ,‬ולא מבינים איך זה קורה‪ .‬אבל אז‪ ,‬בסוף היום השני‪ ,‬יורם קורא לנו אל החלל שלו‬
‫ומסביר שהוא נתן לקבוצה השנייה את הניצחונות במתנה כדי לשגע אותנו‪ ,‬ושעכשיו אנחנו‬
‫חייבים לנצח במשימה האחרונה כדי לזכות בתקציב עבור כל הבית‪.‬‬
‫אנחנו יוצאים ומנצחים את המשימה האחרונה בזכותו של עומרי‪ .‬בלילה‪ ,‬במיטה‪ ,‬אני‬
‫צוחקת עם עצמי צחוק גדול‪ .‬קוקו עוברת לידי ושואלת מה קרה‪ .‬אני מתיישבת במיטה‪ ,‬קוראת‬
‫לה ולוחשת לה – הקבוצה של שי מנצחת רק כשיורם נותן לו את הניצחון במתנה‪ ,‬במרמה‪.‬‬
‫כשהוא צריך לנצח בכוחות עצמו‪ ,‬הוא נכשל‪ .‬כמובן‪ .‬את חושבת שיורם וחביבו ערים לאירוניה‬
‫שבדבר או שזה אפילו לא עלה על דעתם?‬
‫שברתי את האצבעות ברגליים‪ .‬באמצע מלחמת דגדוגים עם גיל ברחתי ממנו ישר אל תוך‬
‫הקיר בחלל פינת האוכל‪ .‬החובשת בודקת אותי ומעבירה פרטים לרופא‪ ,‬שאומר שצריך לפנות‬
‫אותי לבית החולים‪ .‬יורם אומר לי שנבצע את הפינוי בלילה‪ ,‬כשכולם ישנים ושאין צופים‪ .‬אני‬
‫דואגת ומפחדת נורא מהאפשרות שלא יחזירו אותי אל המשחק אחרי הטיפול בבית החולים‬
‫אבל יורם מרגיע אותי‪ .‬אני מחכה ללילה בכיליון עיניים‪ ,‬וכששאר המשתתפים נכנסים למיטות‬
‫אני נקראת אל החלל של יורם‪ ,‬יוצאת משם אל חדר הטיפולים ומשם אל הדלת שמוציאה‬
‫החוצה מהמקום הזה‪ .‬הילה מחכה לי בחוץ‪ .‬אני מחבקת אותה חיבוק גדול ומתרגשת נורא‬
‫לראות אותה‪ .‬היא שמה שמיכה על הראש שלי עד האוטו‪ ,‬ובתוך הרכב מבקשת ממני להיות‬
‫עם משקפי שמש ולעטוף את הראש בצעיף כדי שלא יזהו אותי‪ .‬הנינג'ה שהוא הנהג שלנו‬
‫לבוש רגיל ואני חושבת שהוא מחייך אלי כשהוא רואה אותי‪ .‬אולי הוא מחבב אותי? תזכרי‬
‫אותו‪ ,‬אור סיונוב‪.‬‬
‫אני מסתכלת על העיניים שלו דרך המראה‪ ,‬בוחנת כל קמטוט סביבן‪ ,‬חוקרת את צורת‬
‫הריסים‪ ,‬את הצבע ואת ההבעה‪ ,‬בוחנת את הגבות ומתעמקת בשיפול בין העיניים שמתחבר‬
‫אל גשר האף‪ ,‬הנקודה שממנה והלאה הפנים מוסתרות כאשר הוא חוזר להיות נינג'ה מחופש‬
‫בתוך האולפן‪ .‬תזכרי שיש לו קוקו‪ .‬תזכרי את הגוף שלו‪ :‬גדול‪ ,‬גבוה‪ ,‬מעט מגושם אבל חינני‬
‫בנעורים שלו‪ .‬הוא נראה לי בערך בן ‪ .25‬תזכרי כל פרט‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ ,‬כדי שאם יום אחד‬
‫האיש הזה יעבור בתוך האולפן כשיש לך יום קשה במיוחד‪ ,‬אולי הוא יחייך אלייך עם העיניים‬
‫ויזכיר לך שיש אנשים בחוץ שמחבבים אותך‪ .‬איך קוראים לך‪ ,‬אני שואלת אותו ושנינו צוחקים‪.‬‬
‫הילה מחמיצה פנים‪ .‬הוא מתניע ועיני מתמלאות דמעות‪ .‬עבר יותר מחודש מאז ששמעתי צליל‬
‫של התנעת רכב‪ .‬הריח של האוטו‪ ,‬החלונות‪ ,‬ההשתקפות של הפנים שלי בחלונות‪ .‬יש לי‬
‫צמרמורת בכל הגוף‪ .‬אנחנו נוסעים לבית החולים‪ .‬אני בוהה החוצה ונזכרת בעולם‪ ,‬בחיים‪ .‬כל‬
‫חושי מתחדדים‪ ,‬מתקוממים‪ ,‬מתפעלים‪ .‬צלילים ששכחתי‪ ,‬מראות שנמחקו‪ .‬רחוב‪ .‬אורות‬
‫העיר‪ ,‬צופרים וריח הצמיגים על הכביש‪ .‬אני רוצה לבקש מהנינג'ה החמוד שלי שיפעיל את‬
‫הווישרים‪ ,‬לאפשר לעוד פעולה סטנדרטית לעורר את הזיכרון שלי כמו רכבת הרים‪ ,‬אבל אני‬
‫נושכת את השפה‪ .‬אני מרגישה כמו משוגעת‪ ,‬אבל לא רוצה להישמע כזאת‪ .‬אנחנו מגיעים אל‬
‫בית החולים בתוך כמה דקות‪ .‬הנסיעה נגמרת לי מהר מדי‪ .‬בוא נחכה שהילה תרד מהאוטו‪,‬‬
‫אני רוצה להציע לנינג'ה המתוק‪ ,‬וניסע הרבה ורחוק‪ .‬נברח לה‪ .‬אחר כך נדאג למה שאחר כך‪.‬‬
‫ביציאה מהרכב‪ ,‬הילה עוטפת לי את הראש בצעיף ענק ואני מרכיבה משקפי שמש‪ .‬אני צוחקת‬
‫ואומרת לה שהשעה בטח שתיים לפנות בוקר‪ ,‬וזה שאני מסתובבת עם משקפי שמש זה קצת‬
‫מגוחך‪ .‬היא משתיקה אותי ואנחנו נכנסות פנימה אל חדר פרטי וצדדי‪ ,‬שם מחכה לנו הרופא‪.‬‬
‫אין תור‪ ,‬אין עוד אנשים סביבנו‪ ,‬אין טפסים למלא‪ .‬כלום‪ .‬הוא בודק‪ ,‬שולח אותי לחדר צדדי‬
‫שבו ממתינה טכנאית עם מכשיר רנטגן‪ ,‬ואחרי הצילום אני חוזרת אל חדר הרופא‪ ,‬שאומר‬
‫שאין מה לעשות‪ ,‬רק לחבוש את הרגל ולא לדרוך עליה שלושה ימים‪ .‬שלושה ימי מנוחה?!‬
‫הופה‪ .‬זאת חגיגה אמיתית‪ .‬זה מושלם‪ ,‬כי עכשיו יורם יהיה חייב לאשר לי לישון כמה שארצה‪.‬‬
‫זהו‪ .‬כמה דקות וכל התהליך נגמר‪ .‬אני מניחה שככה מטפלים בביונסה כשהיא מגיעה‬
‫לבית חולים‪ .‬אני מחייכת‪ .‬הכי ביונסה שלי אי פעם‪.‬‬
‫כשאנחנו חוזרים לאולפן‪ ,‬כולם כבר ישנים‪ .‬אני צולעת אל המיטה ותוהה אם יורם יספר‬
‫לצופים שנפצעתי ברגל או שסתם אסתובב צולעת באולפן כמה שבועות ואף אחד לא יבין מדוע‪.‬‬
‫לפחות עכשיו כששי יתייחס אל "הרגליים השבורות" שלי‪ ,‬הוא יהיה די מדויק‪ .‬לשם שינוי‪.‬‬
‫ב"משחקי האח" השבוע אני מגלה שעל פי צופי התוכנית‪ ,‬אני המשתתפת הכי רכלנית במשחק‪.‬‬
‫היות ואני לא יצור רכלן ככלל )בעיקר כי כאשר אני מנהלת שיחה אני מעדיפה לדבר על עצמי‬
‫או על הבנאדם שאיתו אני משוחחת(‪ ,‬אני נחרדת‪ .‬יש כמובן עניינים מטרידים או מעליבים בעיני‬
‫הרבה יותר מלהיחשב רכלנית במקום שבו אנחנו רק מדברים כל היום‪ ,‬אבל זאת פשוט לא‬
‫האמת‪ .‬מבחינתי‪ ,‬זאת ראיה נוספת לכך שמספרים עלי סיפור לא אמיתי‪ .‬שמנסים לכפות עלי‬
‫תפקיד שאני לא באמת ממלאת בהצגה שמתקיימת בעיקר בראש של יורם‪.‬‬
‫במוצ"ש‪ ,‬גיל שלי מודח מהבית‪ .‬לא נפרדתי ממנו‪ .‬בסיוטים הכי גדולים שלי לא חשבתי‬
‫שקיים סיכוי כזה בעולם‪ .‬אני מרגישה שאני לא יכולה לנשום‪ .‬במיטה ברק מלטף אותי ואני‬
‫אומרת לו שאני לא חושבת שאני יכולה יותר‪ .‬פלורי בחוץ‪ ,‬מרוסקת מכך שגילי יצא‪ ,‬ונדמה‬
‫שמצבה לא משתפר‪ .‬ברור לי שיורם לא עושה שום דבר כדי להקל עליה ושאף אחד‬
‫מהמשתתפים האחרים לא יכול כרגע לספק לה את הסעד שהיא זקוקה לו‪ .‬אף אחד חוץ ממני‪.‬‬
‫היא מתעבת אותי כבר שבועיים‪ ,‬סיבותיה שמורות עמה‪ ,‬אבל אני לא יכולה שלא לעשות כלום‪.‬‬
‫אז אני מחבקת אותה ומנחמת אותה ומודיעה לה שהיא הולכת לחדר ומסדרת את כל הבגדים‬
‫שלה במקום‪ ,‬כי בשבוע האחרון כל בגדיה נחו מפוזרים על מיטתה תוך שהיא מאיימת לעזוב‪.‬‬
‫אני מבקשת מתני לעזור לה להתארגן ובכך נגמרת הדרמה הלילית הזו‪ .‬אז אני שבה אל מיטתי‬
‫ואל לילה נוסף של בכי ללא שינה‪ .‬מה אעשה בלי פסקי הזמן שנתן לי גיל?‬
‫ביום רביעי רן שואל אותי למה אני לא מדברת ופורקת עם יורם או אחת המחליפות‬
‫שלו‪ .‬אם אני מרגישה כל כך בודדה‪ ,‬למה אני לא מנצלת את המשאב הזה? אני מעקמת אליו‬
‫פרצוף‪ ,‬ומסבירה לו שקודם כל‪ ,‬אני לא יכולה לשוחח עם מצלמה בענייני מכאובי הלב‪ .‬אני‬
‫מרגישה כמו מטומטמת‪ .‬שנית‪ ,‬אני לא יכולה לפנות אל אשה שמשוחחת איתי בלשון זכר גם‬
‫כי זה גורם לי להרגיש מטומטמת וגם כי זה מזכיר לי שבעודי מנסה להתבטא‪ ,‬הם ינסו להנפיק‬
‫מההשתפכות שלי חומרים שאפשר אחר כך לערוך כאילו שוחחתי עם יורם עצמו – לא בדיוק‬
‫סביבה אינטימית מאפשרת ובטוחה‪ .‬ועניין שלישי והכי חשוב‪ :‬למה שארצה לשוחח עם אנשים‬
‫שלא סובלים אותי? שמשקרים לי כל הזמן?‬
‫ למה את חושבת שהם לא סובלים אותך? או משקרים לך?‬‫רן‪ ,‬אני מגלגלת אליו עיניים‪ ,‬אתה יודע מה אמרה לי "המסמסת לשי חי" השבוע‪,‬‬
‫כשאמרתי לה שאני מרגישה שהמשחק הזה מתנהל באופן לא הוגן ולא שוויוני? דבר ששנינו‬
‫יודעים שהוא נכון? היא אמרה לי שהיא חושבת שאנשים כמוני כנראה רגילים להרגיש‬
‫מקופחים‪ .‬כל הפעילים החברתיים האלו של ה"אכלו לי שתו לי"‪ .‬עכשיו‪ ,‬רק תדמיין לך כמה זה‬
‫מזמין אותי לרצות לנהל שיחות נפש בחדר הזה‪.‬‬
‫שינויים‬
‫משהו משתנה‪ .‬ככל שהריב שלי עם שי הולך ומעמיק‪ ,‬האולפן והצוות שלו מגיבים אלי‪.‬‬
‫המצלמות מעלי מסתובבות לעתים קרובות יותר ויותר‪ .‬לעתים קרובות יותר ויותר‪ ,‬יורם או מי‬
‫ממחליפותיו מבחינים שאני לא מחוברת למיקרופון‪ .‬בשלב הזה של המשחק אני בחוסר אמון‬
‫כמעט מוחלט מול ההפקה‪ ,‬אבל כל כך רוצה להאמין בהם‪ ,‬שמתעוררת בי מחדש תקווה גדולה‬
‫שאולי אני טועה‪ .‬אולי אני מייחסת להם זדון שלא בצדק‪.‬‬
‫אנחנו באולפן כבר יותר מחודש‪ .‬ביום ראשון בבוקר‪ ,‬יורם קורא לי ולפלורי לגשת אל‬
‫החדר שלו‪ .‬הוא נותן לנו לענוד על הצוואר קופסת פלסטיק שאנחנו אמורות להאמין שהיא מד‬
‫דציבלים‪ ,‬ואנחנו צריכות לשמור על השקט‪.‬‬
‫זאת משימה שובינסטית‪ .‬זאת משימה שכל כולה מנחה לחביבו בבית‪ .‬יכולתי לדמיין‬
‫אותו אומר לשי – הנה‪ ,‬קח‪ .‬אני אשתיק אותן למענך‪ ,‬מאסטר‪ .‬אבל אני עייפה מלכעוס עליו‬
‫ולשנוא אותו ולא להאמין לו‪ ,‬ולכן משתפת פעולה ומצטרפת למשחק‪ ,‬כי אני אוהבת לשחק וכי‬
‫בא לי שיהיה לי קצת כיף‪ .‬אז אני מנסה‪ .‬מאוד‪ .‬ולא מאמינה לעצמי אפילו לרגע‪ .‬ובד בבד‬
‫שומעת את הבית‪ .‬שומעת את ההפקה‪ .‬אפילו האחיות הגדולות אומרות את השם שלי עם‬
‫מעט פחות רעל‪.‬‬
‫אף פעם לא אהבתי את "בת הים הקטנה"‪ .‬כשכל הילדים שרו את שיריה של אריאל ושאר‬
‫חבריה בים וביבשה‪ ,‬אני התעלמתי מקיום הסרט בהתרסה‪ .‬אשה שצריכה לוותר על הקול‬
‫שלה כדי שתהיה לה הזדמנות לאהבה? באינסטינקטים של ילדה בת תשע הבנתי שהסיפור‬
‫הזה לא טוב לי‪ ,‬ושזה דבר שלא יתקבל על הדעת‪ .‬בטח ובטח לא כשהנערה היא זמרת שכל‬
‫כך נהנית לשיר‪ .‬כאשר מגיל צעיר היו מנסים להשתיק אותי או לגעור בי על הדציבלים שלי‬
‫הייתי מודיעה שאני לא אריאל‪ .‬וכשאני אומרת ליורם שזה מעשה אנטי פמיניסטי‪ ,‬להשתיק את‬
‫שתי הנשים הקולניות בבית‪ ,‬הוא אומר לי‪ ,‬עם או בלי להיות מודע לאירוניה העקומה שהוא‬
‫מייצר – אני לא מנסה להשתיק אותך‪ .‬אני מנסה להחליש אותך‪ .‬אז כדי להחזיר לו‪ ,‬ליורם‪ ,‬אני‬
‫אומרת אינספור פעמים ביום‪ ,‬ומוודאת שהאוואטר שלו ישמע‪ :‬שי בחיים לא ינצח במשחק הזה‪.‬‬
‫מסבירה שהרשע בחיים לא מנצח‪ .‬אין לי מושג אם אני צודקת‪ ,‬אבל אני ממשיכה להגיד‬
‫בביטחון מלא‪ :‬עם ישראל לא סובל רוע‪ ,‬ואי‪-‬אפשר לעבוד עלינו‪ .‬כן‪ ,‬יורם יכול להחליש אותי‬
‫מאוד‪ .‬אבל גם לי יש כמה כישרונות‪.‬‬
‫בפעם הבאה ששי מעמיד אותי להדחה‪ ,‬גם אני עושה טלוויזיה‪ .‬אני עונה לאוואטר של‬
‫יורם‪ ,‬יודעת שעכשיו אני נשמעת ומספרת לכל מי ששומע‪.‬ת שלמרות שהוא והחבורה שלו‬
‫מייחסים תכונות שליליות למלה הזו‪ ,‬אני דווקא מכשפה גאה מאוד‪ .‬ואני יודעת בדיוק מה‬
‫החברות שלי בבית יעשו עם המונולוג הזה שלי – אם יורם לא ימחק אותו‪ .‬והוא לא ימחק אותו‪,‬‬
‫כי יותר ממה שהוא שונא אותי‪ ,‬הוא אוהב לעשות טלוויזיה‪.‬‬
‫ב"משחקי האח" ביום חמישי אני מגלה שיורם סיפר השבוע לצופים שאני סכסכנית‪,‬‬
‫ולעומת זאת שי הוא בעל כושר מנהיגות‪ .‬לברק אני אגיד בערב שאני מכירה את הביקורות‬
‫עלי‪ .‬אני מוכנה להתמודד עם דברים רלוונטיים‪ ,‬שכבר שמעתי בעבר‪ :‬שאני דעתנית‪,‬‬
‫שתלטנית‪ ,‬קולנית‪ ,‬יהירה ושחצנית‪ .‬אבל החרא הזה‪ ,‬ההמצאות האלו בעניין האישיות שלי‪,‬‬
‫לא מאפשר לי לחשוב כמו שצריך‪.‬‬
‫אחרי ‪ 41‬ימים באולפן אני מרגישה שילוב של כמה תחושות‪ .‬אני עייפה מאוד‪ .‬אני מרגישה‬
‫שהמשחק הזה שאני כולאת את עצמי בתוכו מתחיל לתעתע בי‪ ,‬למרות שאני עוד חזקה מולו‪.‬‬
‫אני מרגישה שאני רוצה ללכת הביתה‪ .‬בכל פעם שאנחנו נכנסים אל חלל הזמן כדי לשחק‬
‫ב"משחקי האח" אני לומדת שקהל הצופים מצביע הפוך לגמרי מהאופן שבו אנחנו חווים את‬
‫עצמנו‪ .‬מהאופן שבו אנחנו חווים אחד את השני‪ .‬אני לא מצליחה להבין מה אני מפספסת‪ .‬יש‬
‫טוב ורע בעולם‪ .‬אני מאמינה בזה‪ .‬איש שמעליב בכוונה זה רע‪ .‬אלימות זה רע‪ .‬מה יורם מראה‬
‫לצופים? איך הוא עורך את התוכנית הזו? השאלה הזו‪ ,‬שתחילה מטפטפת כאן ושם‪ ,‬נמצאת‬
‫כעת מעל פני השטח‪ ,‬וכולנו עסוקים בה‪.‬‬
‫אני נכנסת לשיחה עם יורם ואומרת לו שאני רוצה ללכת הביתה‪ .‬הוא עונה לי‪ ,‬אור את‬
‫לא הולכת הביתה‪ .‬אתה פוגע בשם שלי‪ ,‬יורם‪ ,‬אני אומרת‪ .‬אני לא יודעת איך ומה אתה עורך‪,‬‬
‫אבל אני לא ילדה בת ‪ 12‬שמשחקת במשחקי כיתה של תיכון‪ .‬סכסכנית? רכלנית? אתה‬
‫השתגעת? אני צריכה לחזור מכאן לעבוד עם בני נוער‪ ,‬איזה מין שם אתה מוציא לי? הוא אומר‬
‫לי שאין שום משמעות למה שצופי מאקו מצביעים‪ ,‬ושלא אדאג לשמי הטוב‪ .‬הוא אומר שיצא‬
‫ממני משהו בשבוע האחרון‪ .‬צד אחר‪ .‬מבטיח לי שאם אני אלך‪ ,‬אם אצא מהמשחק – אני‬
‫אתחרט‪.‬‬
‫צד אחר? אני אותה אור מיום שנכנסתי לאולפן הזה‪ .‬לא ייצא משהו אחר‪ ,‬כנראה‬
‫שאתה בוחר לערוך אחרת‪ .‬אני אומרת לו שאני יודעת שאמא שלי צופה בי ורוצה אותי לידה‪.‬‬
‫שהסבל הזה הספיק לכולנו‪ .‬הוא מגחך ואומר לי שאם הוא יתן לי לצאת‪ ,‬אמא שלי תגיע לנווה‬
‫אילן ותשרוף לו את כל המשרדים‪ .‬הוא משקר‪ .‬אני יודעת שהוא משקר‪ ,‬אבל כל כך רוצה‬
‫להאמין לו‪ .‬מתמלאת תקווה ואושר מלאכותיים‪ .‬אני מנחשת שהחברים שלי והמשפחה שלי‬
‫מבינים שאני רוצה ללכת הביתה‪ ,‬אבל לא חזקה מספיק לקבל את ההחלטה לבד‪ .‬אני מנחשת‬
‫שהקהל בבית לא מצביע לי כי אם הוא חושב שאני רכלנית וסכסכנית‪ ,‬אז יורם לא הראה אותי‬
‫בכלל וקהל הצופים מכיר אותי כנראה רק דרך מה שהוא שומע מפלורי שי ותני‪ ,‬כך שיש סיכוי‬
‫גבוה שבהדחה הקרובה אני סיימתי‪ .‬ובצד ההרגשה הזו אני מרגישה הקלה שלא נגמרת‪ .‬אני‬
‫מכינה מתנות פרידה למשתתפים‪.‬ות האחרים‪ ,‬בובות קטנות וסמליות‪ .‬יש לי אתגר ועניין ונחמד‬
‫לי ואני יכולה להתכנס ולהיות עם עצמי ולמצוא איזון ושלווה ביצירה‪ ,‬חופש ומנוחה בניתוק‪.‬‬
‫אפילו הניסיון המכוער של שי להפוך את המתנות שלי לדבר שלילי לא מצליח להשפיע עלי‪,‬‬
‫וכשהוא ופלורי שואלים אותי מה אני עושה‪ ,‬אני אומרת להם שאני מכינה בובות וודו כדי‬
‫שיסתלקו מעולמי ויפסיקו לכער אותו‪.‬‬
‫יורם שואל אותי מה עם הבובה שלו‪ ,‬ואני אומרת לו שאם אשרוד את ההדחה‪ ,‬אתן לו‬
‫אותה‪ .‬הכנתי לו בובה‪ ,‬כמובן‪ .‬לאיש שהשתוקקתי לחיבה שלו‪ ,‬לאמפתיה שלו‪ ,‬לאהבה שלו‪.‬‬
‫לאיש שמנהל את כל ההצגה הזאת‪ .‬משהו בקול שלו מרגיש לי נדיב יותר‪ .‬הוא יוזם מעט שיחות‬
‫איתי‪ ,‬ואני חושדת או רוצה לחשוד שעוד יש סיכוי למערכת היחסים הזו‪.‬‬
‫יורם זק‬
‫ליורם הכנתי בובה שחורה מצמר שחור שהכנתי מגרב שנקרעה לי‪ .‬הבובה בדמות תמנון‪.‬‬
‫סיפרתי לו על טיול שלי לבד בסיני לפני הרבה שנים‪ .‬באחד הבקרים קמתי מוקדם מדי‪ ,‬עם‬
‫הזריחה‪ ,‬יצאתי מהחושה שלי וראיתי את הנער שעבד בחוף בדרכו עם החסקה שלו לבדוק‬
‫את המלכודות שהניח בים ערב קודם‪ .‬הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא איתו‪ .‬לא ממש הכרתי‬
‫אותו‪ ,‬רק סבח אל נור בבוקר וניד לשלום בערב‪ .‬הוא הרים את המשקפת שלו ואמר לי‪ ,‬בערבית‬
‫– את לא יודעת לשחות‪ ,‬אז תוכלי לשכב על הבטן ולראות את הים מבפנים‪ ,‬כמעט כמו לצלול‪.‬‬
‫לא עמדתי בפיתוי‪ .‬נכנסנו יחד אל הים וכשהמים התחילו להיות עמוקים קפצתי על החסקה‬
‫שלו‪ .‬הנער חתר פנימה עוד ועוד ואני שכבתי על הגב בשמש שנצנצה אלי שלמות וחיים‪ .‬אחרי‬
‫כעשרים דקות הוא הציע לי את המשקפת‪ .‬תסתובבי על הבטן ותכניסי רק את הראש‪ ,‬הוא‬
‫אמר‪ .‬אני רוצה להגיד לו שאני לא מדברת ערבית‪ ,‬אבל אני מבינה כל מה שהוא אומר לי‪ ,‬אז‬
‫זה לא באמת רלוונטי‪ .‬הנער קפץ פנימה אל המים ויצא לבדוק את המלכודות בזמן שנשמתי‬
‫נעתקה מהמחזה שנגלה לפני‪ .‬אינספור חיים‪ ,‬צבעים‪ ,‬שקט‪ .‬הצטמררתי ותחושת פלא שטפה‬
‫את כל הגוף שלי‪ .‬רציתי לראות עוד וחיפשתי זוויות חדשות‪ .‬לפתע ראיתי במים תמנון שחור‬
‫עצום‪ .‬כמעט נחנקתי‪ .‬המחזה היה מרהיב ודוחה בו זמנית‪ .‬רציתי לגעת בו‪ ,‬לשחות לידו‪ ,‬כמו‬
‫שרציתי להתרחק ממנו ככל שניתן‪ .‬מפליא ומזעזע‪ .‬יפהפה ומכוער בטירוף‪ .‬אחד הדברים הכי‬
‫מפחידים שראיתי בחיים‪ .‬כשהנער קפץ חזרה על החסקה ללא שלל‪ ,‬החלקתי אל הים העמוק‪,‬‬
‫בכיוון התמנון‪ .‬באלפית השנייה חשבתי לעצמי שהילד הזה‪ ,‬שאני לא יודעת עליו כלום‪ ,‬יכול‬
‫להניח לי לשקוע אל מותי או להושיט אלי יד‪ .‬הוא יודע שאני לא שוחה‪ .‬לפני שהמחשבה‬
‫הסתיימה‪ ,‬היד שלו כבר תפסה אותי והעלתה אותי למקום בטוח‪ .‬בשבוע החמישי שלי באולפן‬
‫של יורם אני מספרת לו שעבורי הוא כמו התמנון הזה‪.‬‬
‫יורם מנהל איתנו מערכת יחסים עם ניחוח ארוטי מיום שהוא מכיר אותנו‪ .‬תמר קוראת‬
‫לזה סאדו מאזו‪ .‬תראי איך הם מגיבים אליו כשהוא קורא להם לחדר‪ ,‬היא אומרת‪ .‬תראי באיזה‬
‫קול הוא בוחר להשתמש‪.‬‬
‫אני לא מקיימת את מערכת היחסים הזו איתו‪ .‬אולי כי אין לו עניין בכך‪ ,‬אולי כי אין לי‬
‫עניין בכך‪ ,‬אולי כי כשהוא עושה את זה איתי הוא רואה באופן ברור את הצבעים האמיתיים של‬
‫עצמו ולא אוהב את המראה הזה‪ .‬הוא יודע שאני לא בוטחת בו ולא מאמינה למלה שיוצאת לו‬
‫מהפה‪ .‬הוא יודע שאני מאוכזבת מאוד מההתפעמות שלו משי‪ ,‬אבל יותר מכל הוא יודע‪ ,‬כמו‬
‫כל חברי ההפקה בעבר ובהווה‪ ,‬כמו כל המתמודדים וכל הקרובים שלהם‪ ,‬שהדבר שאני הכי‬
‫רוצה בחיים שלי בתוך האולפן הזה כרגע הוא שיורם זק יאהב אותי‪.‬‬
‫אני שבורה בחדרו‪ .‬אתה ראית כמה קשה לי‪ ,‬אני אומרת לו‪ .‬ראית כמה אני לבד‪ ,‬כמה‬
‫אני מרוסקת בתוך האולפן הזה – למה לא עזרת לי? עזרה קטנה? משהו קטן לרומם את‬
‫רוחי?‬
‫הוא לא עונה‪.‬‬
‫אבל אני יודעת‪.‬‬
‫והוא יודע שאני יודעת‪.‬‬
‫הוא לא יכול להגיד לי "כי אני לא אוהב אותך" ואני לא יכולה לשמוע את זה או להתמודד‬
‫עם זה‪ .‬וכשהוא אומר לי "אני אוהב את כולכם" אני מדמיינת אותו מגלגל עיניים בבוז כלפי‪,‬‬
‫ומרגישה כמו שבטח הרגישה סינדרלה כשהאמא החורגת שלה נתנה לבנותיה הרעות את כל‬
‫המלכות והשאירה אותה לנקות את עליית הגג‪.‬‬
‫אני תוהה אם יורם מצליח לנהל ככה את כולם סביבו‪ .‬האם הוא עוטה על עצמו את‬
‫פסאדת החלקלקות הכריזמטית הזו גם בחייו האישיים או שזה שמור לעכברים במעבדה שלו‪.‬‬
‫אני רואה את המשתתפים מגיבים אליו‪ .‬סולחים לו על הכול‪ .‬מאמינים לכל סיפור‪ .‬לכל שקר‪.‬‬
‫נכנסים לשיחה איתו זועמים ויוצאים ממנה מפויסים ומאוהבים‪ .‬ליורם יש מתנה שאני מקנאה‬
‫בה‪ .‬אנשים מתחילים איתו מהתאהבות‪ .‬אנשים סביבו מבקשים לרצות אותו‪ ,‬רוצים בקרבתו‪.‬‬
‫הוא לא צריך להוכיח כלום‪ .‬משהו בו מייצר מוטיבציה לשמח אותו‪ ,‬למצוא חן בעיניו‪ ,‬לאהוב‬
‫אותו‪ .‬והוא סוחט את הדבר הזה עד הטיפה האחרונה כדי לגרום לכל מי שבתוך האולפן )ואולי‬
‫גם מחוצה לו?( לרקוד בדיוק‪-‬בדיוק‪-‬בדיוק לפי החליל שלו‪.‬‬
‫אני לא בטוחה אם אני יכולה לנצח את הכוח הזה‪.‬‬
‫ובמוצאי שבת‪ ,‬בחלל הזמן‪ ,‬ארז אומר ערב טוב לשי והקהל יוצא מדעתו בשאגות וקריאות‬
‫הערצה‪ .‬הוא חוזר אל תוך האולפן‪ ,‬וכך גם כל שאר המועמדים להדחה‪ .‬אני וקוקו נשארות‬
‫אחרונות בחלל הזמן‪ .‬אני קולטת שהיא לחוצה ורוצה נורא להישאר‪ .‬פתאום אני שומעת אותי‬
‫אומרת לעצמי בפנים – אלוהים‪ ,‬שארז טל יגיד לי‪ ,‬אור‪ ,‬בואי אלינו‪ .‬אני מתפללת את התפילה‬
‫הכנה והעמוקה ביותר שידעתי לאחרונה‪ :‬אור‪ ,‬את המודחת החמישית העונה‪ ,‬בואי אלינו‪ .‬אני‬
‫כמעט מצליחה לשמוע את ארז אומר את זה‪ .‬אבל הוא קורא לקוקו‪ ,‬ואני נשארת באולפן ונכנסת‬
‫בדלת‪ ,‬מצד אחד שמחה לגלות שקהל הצופים אוהב אותי ומסמס לי‪ .‬האישור הזה מקהל‬
‫הצופים ממלא בביטחון‪ ,‬הקלה ושמחה שזר לא יבין לעולם‪ .‬מצד שני אני מיואשת לגמרי‪ .‬אחר‬
‫כך ברק שואל אותי איך אני לא בוכה ואני אומרת לו‪ ,‬ברק‪ ,‬תסתכל עלי – ועיני מתמלאות שוב‬
‫בדמעות שאני כבר לא יכולה לשלוט בהן‪ .‬אני עייפה‪ ,‬מתוסכלת וכועסת‪ ,‬אתה מזהה אותי?‬
‫הוא מוריד את המבט ואני אומרת לו שהסיבה שאני לא בוכה על ההדחה של קוקו היא פשוט‬
‫כי אני מקנאה בה‪ .‬כי אני יודעת שאנחנו במקום רע מאוד‪ .‬ובלילה‪ ,‬מתחת לשמיכה‪ ,‬אני חושבת‬
‫על האנשים שאוהבים אותי‪ ,‬ששומרים עלי‪ .‬הם עוזבים אחד אחרי השני‪ .‬זה לא מפתיע אותי‪.‬‬
‫אף פעם לא הסתובבתי עם חביבי הקהל‪ .‬אנדרדוגז תמיד היו הסביבה היותר טבעית שלי‪.‬‬
‫בחיים האישיים והמקצועיים‪ .‬חינכתי נערים בקצה‪ ,‬יצאתי עם גברים בקצה‪ ,‬החברים והחברות‬
‫שלי קושרים את עצמם לבתים מועדים להריסה כשבא להם להתאוורר מהשגרה‪ .‬אבל אני‬
‫נשארת‪ .‬שבוע אחרי שבוע‪ .‬וחביבו של יורם לא יודע את נפשו מצער‪ .‬אחרי שקוקו יוצאת הוא‬
‫מטיח לעברי מלות רוע‪ ,‬ואם סבתא לא היתה מלמדת אותי לעולם לא לרחם על אכזרים‪ ,‬הייתי‬
‫מרחמת עליו מאוד על הרצון שלו להכאיב לאחרים ועל חוסר האונים שלו‪.‬‬
‫כשאדבר עם יורם על מחיאות הכפיים הסוערות לאיש האחד והיחיד שמעניין אותו‬
‫בהפקה הזו‪ ,‬הוא יגיד לי להסיר דאגה מלבי‪ .‬אלה שמקבלים הכי הרבה מחיאות כפיים‪ ,‬אלה‬
‫שזוכים להכי הרבה שאגות‪ ,‬הם אלה שנופלים כמו זבובים‪ ,‬מודחים האחד אחרי השני‪.‬‬
‫שקרן‪.‬‬
‫רוב המשתתפים במצב רוח טוב וחביבו של יורם מתקרב אל כולם – ובכל זאת‪ ,‬כאשר מחלקים‬
‫אותנו לקבוצת הבנים נגד הבנות כדי להכין קליפ אוטו נחמד‪ ,‬שי מודיע שהוא לא משתתף‪ .‬תני‬
‫אומרת לנו שלא נחמד לו להרגיש מוחרם‪.‬‬
‫אני כבר מבינה את המופע‪ .‬המעשים של שי מובנים וצפויים‪ .‬בן אדם חי עם קבוצה‬
‫שלמה של אנשים שמפויסים איתו‪ ,‬וסולחים לו על אין סוף דברי בלע ורשע שהוא אמר על כל‬
‫אחד מהם – והוא עושה לכולם את המוות כדי שהפרק יהיה עליו‪ .‬הוא מייצר לעצמו בכוח‬
‫סביבה עוינת בשביל דקות מסך‪ ,‬ויורם אוכל את זה? לפי תגובות הצופים‪ ,‬שאלוני "משחקי‬
‫האח" והקריאות מבחוץ‪ ,‬כבר ברור לכולנו למי הילדים רוצים להתחפש בפורים‪ .‬מה שאומר‬
‫שהמניפולציה עובדת לו ויורם רוקד לגמרי לפי חלילו‪ ,‬ועורך פרק אחרי פרק בענייני המכאובים‬
‫החברתיים המזויפים שלו‪.‬‬
‫הדבר הכי מעניין ומרגש שקורה באולפן סביב המשימה הזאת הוא מה שעובר על‬
‫מייקי‪ ,‬גבר טרנסקסואל שמשקיע משאבים כדי שלא להיראות כמו אשה‪ ,‬וכעת מתבקש לפשוט‬
‫את בגדי הגבר שלו‪ ,‬להתאפר וללבוש שמלות‪ .‬אני רואה אותו בשמלת דנה אינטרנשיונל‬
‫והעיניים שלי מתמלאות בדמעות של התרגשות עבורו‪ .‬אני לא יודעת אם הוא רוצה לדבר על‬
‫זה‪ ,‬כי רוב היום אני עם הבנות בחזרות לקליפ שלנו‪ ,‬אבל בלב אני חוגגת איתו את הביטחון‬
‫שהוא מרגיש ואת האופן שבו הוא כנראה שלם עם התהליך שלו ובטוח בזהות שלו מספיק כדי‬
‫להיות מסוגל ללבוש את השמלות האלה‪ .‬ויורם? הפרק הבא שיורם יערוך צריך להיות כל כולו‬
‫על מייקי‪ .‬אם הוא יעסוק שוב בהצגה של שי‪ ,‬יורם צריך להחליף מקצוע‪ .‬בחלל שלו‪ ,‬כשאני‬
‫מדברת איתו על ההתעסקות של ההפקה בשי‪ ,‬הוא אומר לי‪ ,‬אור אתם אשמים‪ .‬אתם מתעסקים‬
‫בו כל היום‪ .‬אני רק מראה את זה‪ .‬זה חד‪-‬משמעית לא נכון‪ ,‬אבל אין לי סבלנות אליו או לשיחה‬
‫הזאת‪ .‬עכשיו‪ ,‬בשלב הזה במשחק‪ ,‬החברים שלי רוצים להתחיל לחגוג את עצמם‪ ,‬את‬
‫היצירתיות שלהם‪ ,‬את הכישרון שלהם‪ .‬הם רוצים להתחפש‪ ,‬לשיר ולרקוד‪ ,‬ואני מבינה שיורם‬
‫שוב יערוך פרק על האיש העצוב והצרכים המיוחדים שלו‪.‬‬
‫כשאני לא מצליחה לנשום יותר אני כותבת עם האצבע מכתבים שלעולם לא ייכתבו‪ ,‬שאיש לא‬
‫יקרא‪ ,‬אל האיש שאהבתי‪ .‬אני מספרת לו מחשבות שאני לא יכולה לדבר כאן‪ .‬כותבת בפירוט‬
‫על געגועי ועל מה שהייתי מעדיפה לעשות תוך כדי כתיבת המכתב‪ .‬אני שואלת אותו מה הוא‬
‫חושב‪ .‬עלי ועל הסיטואציה‪ .‬מספרת לו שאני חושבת עליו כל היום‪ .‬שהייתי שמחה לשאול אותו‬
‫כל מיני דברים ושהוא יסביר לי אותם בקול המכשף שלו‪ ,‬כי הוא האיש הכי חכם שאני מכירה‪.‬‬
‫בשמחה הייתי שותה איתו עכשיו כוסית ויסקי ואוכלת איתו צ'יפס חם בבר האהוב עלינו במקום‬
‫מה שאני עושה‪ .‬באצבע אני משרטטת לאט‪ ,‬לעיתים במשך שעות‪ ,‬על סדיני הסאטן או מסגרת‬
‫העץ של המיטה את האותיות‪ .‬חבר נפש שלי‪ .‬הלוואי שאתה רואה אותי‪ .‬הלוואי שאתה גאה‬
‫בי‪ .‬אולי אתה יודע למה אני עוד כאן? תרשום לעצמך – אני מבקשת ממנו במכתבים‬
‫המדומיינים האלו – כדי שתסביר לי אחר כך‪ .‬כי אני לא מבינה‪.‬‬
‫היום ה‪ 53-‬באולפן של יורם זק הוא יום חג עבורי‪ .‬משתתפים חדשים אמורים להיכנס ולהחליט‬
‫מי מאיתנו חוזר פנימה איתם‪ .‬יש סיכוי אמיתי שאני עלולה להתחיל ליהנות במקום הזה‪.‬‬
‫לנשום‪ .‬להפסיק לפחד‪ .‬בחלל הזמן יורם בוחר להקרין לנו את תעודות הזהות של המשתתפים‬
‫החדשים‪ .‬הוא שואל אותם מה הם חושבים עלי‪ .‬בעיקר עלי‪ ,‬על שי ועל דודו‪ .‬כוכבי העונה שלו‪.‬‬
‫והוא רוצה שנדע את זה‪ .‬כולנו יושבים ביחד בחלל הזמן‪ .‬המשתתפת הראשונה שנכנסת היא‬
‫אסתי לי – בת ‪ ,29‬לסבית‪ ,‬מכפר אודים‪ ,‬שמתעסקת בפרסום‪ .‬תעודת הזהות עוסקת בעיקר‬
‫בחיי האהבה שלה‪ .‬היא בוחרת להכניס איתה חזרה אל תוך האולפן ואל המשחק את מייקי‬
‫ותניה‪ .‬אחריה נכנסת רינת‪ ,‬שקרובה יותר בגילה אלי – מפא"ינקית‪ ,‬פמיניסטית ואקסית של‬
‫ילד בן ‪ .19‬רינת מכניסה איתה את עומרי ושי מיקה‪ .‬שחר – ספר במקצועו‪ ,‬מתנדב במד"א‬
‫ומחפש אהבה – נכנס מיד אחריה‪ ,‬ומכניס את ארבל וקסניה‪ .‬על הספה נשארנו אני‪ ,‬דודו‪ ,‬שי‬
‫ופלורי‪ .‬אני נושמת לרווחה אין קץ‪ .‬כמעט כל תסריט כרגע יהיה מושלם עבורי‪ .‬אם אני יוצאת‪,‬‬
‫זה לא כי ציבור הצופים לא אוהב אותי – ואם אני נשארת‪ ,‬יש סיכוי של ‪ 75‬אחוז שאני הולכת‬
‫לחיות באולפן הזה בלי שי‪ .‬איציק‪ ,‬ספר חיפאי גם הוא‪ ,‬מבוגר מעט יותר משחר‪ ,‬קורא לי‬
‫ולפלורי להיכנס איתו‪ ,‬ודודו ושי עוזבים את האולפן‪ .‬מודחים‪ .‬אני מחבקת את פלורי בהתקף‬
‫של אושר ונאנחת ברווחה‪ .‬אני לא מאמינה שזה קורה‪ .‬כשאנחנו נכנסות בחזרה פנימה‪ ,‬שאר‬
‫המשתתפים המומים‪ .‬רובם קיוו שאני ודודו נחזור‪ .‬הם המומים ועצובים ואני לא נעלבת בכלל‪.‬‬
‫רק מאושרת‪ .‬רגע של אושר מזוקק ומושלם‪ ,‬ששום דבר לא יכול להרוס לי כרגע‪.‬‬
‫עומרי לא מאמין ששי ודודו יצאו‪ ,‬ואני כל כך מאמינה שאני חותמת את החיים שלי על‬
‫זה‪ .‬מאמינה או רוצה להאמין‪ .‬מאושרת מהאפשרות לחיות במקום הזה בלי הנוכחות של האיש‬
‫הזה‪ ,‬משוחררת מהעיסוק בו לחלוטין ולתמיד‪ .‬החברים האחרים מפורקים מהפרידה מדודו‪,‬‬
‫ותניה לא יודעת את נפשה מול ההדחה של שי‪ .‬היא פוחדת שהוא לא יחכה לה‪ .‬בלב פנימה‬
‫איחלתי לה שהיא צודקת‪ .‬שבשנייה הוא ייצא מכאן הוא ישכח מקיומה‪ ,‬ושבעל כורחה היא‬
‫תשתחרר מהאיש הזה אל עתיד טוב יותר ובטוח יותר עבורה‪ .‬אני מביטה בה וחושבת שזאת‬
‫גם הזדמנות נדירה להכיר אותה יותר‪ ,‬לשוחח איתה‪ ,‬להיות חברות‪ .‬אהבתי את הרגעים שלי‬
‫עם תני כי חיבבתי והערכתי אותה‪ ,‬אבל בכל פעם ששי עבר לידינו בזמן ששוחחנו‪ ,‬חריקת‬
‫השיניים שלו הבהילה אותי‪ ,‬אז עזבתי‪ .‬אמרתי לה לפני כן שאני מחבבת אותה אבל לא יכולה‬
‫להיות בחברתה‪ ,‬ושחבל לי‪ .‬אני שמחה בשבילה על האפשרות להיות חלק מהמשחק הזה‪:‬‬
‫אינדיבידואל‪ ,‬שגדל ומתפתח במנותק ממנו ומההשפעה המדכאת שלו עליה‪.‬‬
‫בשיחה עם יורם בלילה אני אומרת לו תודה‪ .‬אני מבינה שערכת את תעודות הזהות‬
‫כך שאראה שעוסקים בי ושמעריכים אותי‪ .‬כבר חודשיים שאתה אומר לי שאני נשמעת ואני לא‬
‫מאמינה לך‪ ,‬ואני מרגישה שבמובן מסוים עשית את זה כדי לתת לי סוג של מתנה‪ .‬אולי אני‬
‫רוצה להאמין שזאת מחווה מיוחדת בשבילי‪ ,‬אקט של חיבה‪ ,‬אולי זה באמת מה שזה‪ ,‬אבל זה‬
‫כבר לא משנה לי‪ .‬אני מבינה איפה אני ממוקמת במשחק הזה‪ ,‬ומבינה שהשקפות העולם שלי‬
‫והמאבקים החברתיים שבאתי לדבר עליהם כנראה כן מקבלים מקום על המסך‪ .‬לראשונה מזה‬
‫חודש אני לוקחת אוויר מלוא הריאות‪ ,‬שמתרחבות ומתנפחות‪ .‬אני נושמת לרווחה‪.‬‬
‫הרע נגמר‪ ,‬אולי הטוב יכול להתחיל‪.‬‬
‫למחרת אנחנו נכנסים לחדר ההלבשה ומוצאים תלבושות שנראות כמו מאירופה של המאה‬
‫הקודמת‪ .‬לפי הפערים בין התחפושות‪ ,‬אני מנחשת שיש משימת משרתים ואדונים‪ .‬אנחנו‬
‫יוצאים ומגלים תפאורה של לונדון‪ ,‬העיר האהובה עלי בעולם‪ .‬מזג האוויר גשום ורומנטי ואני‬
‫מרגישה איך הדם חוזר לזרום רגיל בגופי‪ .‬איך אני נרגעת‪ .‬איך האמיגדלה מפסיקה לשדר‬
‫למערכת העצבים תדרים של סכנה‪ .‬אני מתחילה למצוא את עצמי‪ .‬במראה אני רואה את עור‬
‫הפנים שלי מגיב במהירות אל החופש והשלווה‪ .‬אפילו מרגישה שאני מתחילה לשמוע טוב‬
‫יותר את הקולות סביבי‪ ,‬לחשוב באופן חד וצלול יותר‪ .‬המציאות החושית והקוגניטיבית שלי‬
‫משתנה ומשתפרת‪ .‬אני חופשיה‪ .‬אני חופשיה מהתעסקות באיש שאין שום סיבה הגיונית‬
‫בעולם שהתעסקתי בו עד היום‪.‬‬
‫ביום השני של המשימה‪ ,‬רינת – משתתפת חדשה – כועסת מאוד על התחפושת‬
‫שנתנו לה ועושה סצנה גדולה מאוד‪ .‬מה זה הזבל הזה‪ ,‬היא שואלת‪ .‬זה נראה כמו תחתית‬
‫של תחפושת אמיתית וזה לא מכבד אותי‪ .‬היא מסרבת ללבוש את הבגד‪ .‬אני מנסה להרגיע‬
‫אותה ולהחזיר אותה אל המשחק‪ ,‬אך היא מסרבת‪ .‬אני אומרת לה שמאז תחילת המשחק‬
‫מלבישים אותי בכל משימה מחדש בתחפושות הכי מחרידות בבית‪ ,‬הכי לא סקסיות‪ ,‬הכי לא‬
‫מחמיאות‪ ,‬הכי פח‪ .‬בעליזה עשו ממני קלף‪ ,‬במשימת האור והחושך קיבלתי בגדים בצבעים‬
‫איומים‪ ,‬שקופים ולא במידה שלי‪ ,‬בתחרות כישרונות נתנו לי סינר כמו אוהל וכובע של פילסברי‪,‬‬
‫בקליפ הייתי מחופשת לזכרים והנה‪ ,‬עכשיו שמו עלי וילונות ותראי איך אני זורמת‪ .‬בעודי‬
‫מגוללת בפניה את היסטוריית התחפושות הרעות שהלבישו אותי בהן אני קולטת בעצמי את‬
‫חומרת הדבר בפעם הראשונה‪ .‬היא פוערת אלי פה המום‪ ,‬מרימה גבה ואומרת לי‪ ,‬ובכן‪,‬‬
‫אחותי‪ ,‬חבל מאוד שאת זורמת עם זה‪ .‬מה נסגר איתך?‬
‫אני צופה בה מתנגדת לתחפושת שלה בביטחון מלא ביום הראשון שלה באולפן‪,‬‬
‫מתעקשת להיראות באופן שמוצא חן בעיניה‪ ,‬ושואלת את עצמי מה נסגר איתי‪ .‬למה הסכמתי‬
‫ללבוש כל דבר שאמרו לי? למה לא התנגדתי לאופן שבו יורם מגדיר אותי באולפן הזה גם‬
‫באמצעות התחפושות?‬
‫אני נכנסת אליו לחלל‪ ,‬מפויסת‪ ,‬רגועה ומחויכת‪ ,‬ומודיעה שבפעם הבאה שהתחפושת‬
‫לא תמצא חן בעיני‪ ,‬אני לא אלבש אותה – ונתחיל בכובע המכוער שהביאו לי גם היום‪.‬‬
‫בלילה השני שלי‪ ,‬חופשיה ומאושרת‪ ,‬אנחנו שותים‪.‬ות שמפניה בנשף מדומה בסיום‬
‫המשימה‪.‬‬
‫שי ודודו חוזרים‪.‬‬
‫הם לא באמת הודחו‪.‬‬
‫הכול היה חלק ממשימה סודית‪.‬‬
‫המשתתפים‪.‬ות האחרים‪.‬ות חוגגים‪.‬ות ואני נשברת‪.‬‬
‫אני יודעת שאני הולכת הביתה‪ .‬בוודאות‪.‬‬
‫שי חוגג עם אהובתו ועל הדרך זורק לי עלבון לסיפתח‪.‬‬
‫המון רעש בחוץ ובפנים‪.‬‬
‫אני אומרת ליורם שאני רוצה ללכת הביתה עכשיו‪.‬‬
‫הוא מעכב אותי‪.‬‬
‫יורם‪ ,‬אם עד עכשיו היה לי ספק‪ ,‬הנה‪ ,‬הוא נעלם‪ .‬שי ודודו הם הכוכבים שלך‪ ,‬אז למה‬
‫אתה מתעקש? למה אתה מנסה לשכנע אותי להישאר? אין לך כאן מספיק תפאורה?‬
‫הוצאתי את שי ודודו מהבית כדי לייצר דרמה‪ ,‬הוא אומר‪ .‬לעשות סיפור‪ .‬הכאב של תני‬
‫זה סיפור‪ .‬הדרמה של דודו כשהוא חושב שהוא מודח – זה סיפור‪.‬‬
‫אני לא מאמינה למלה‪ ,‬אבל מתעכבת‪ .‬מתבלבלת‪.‬‬
‫למה את לא יוצאת מהבית‪ ,‬אור? קומי‪ ,‬אני צורחת בתוך המוח‪ .‬צאי‪ .‬עכשיו‪.‬‬
‫אבל אני נשארת‪ .‬מכירה את כל התמונה‪ ,‬מבינה את כל המציאות‪ ,‬ובוחרת הפוך מכל‬
‫מה שאומרים ההיגיון והשכל שהדריכו אותי כל כך מדויק ונכון עד היום‪.‬‬
‫גם פלורי רוצה לצאת‪ .‬בין אם היא מודעת לכך ובין אם לא – היא עומדת לפני משבר גדול‬
‫מאוד‪ .‬מצבה לא טוב ואני מודאגת שלא תגיע להתמוטטות עצבים‪ .‬הגברים בחוץ מתכננים‬
‫לפרטי פרטים את האמבוש עליה מחר בבוקר‪ ,‬ואני אומרת ליורם שאם הוא מנסה לשכנע אותה‬
‫להישאר‪ ,‬דמה בראשו‪ .‬היא צריכה ללכת הביתה – ועכשיו‪ ,‬לפני שיעשה לה נזק בלתי הפיך‪.‬‬
‫אני יודעת שאני מדברת גם על עצמי‪.‬‬
‫המשתתפים החדשים מגיבים לבחירה שלה לצאת מהאולפן כאילו שהיא בוחרת לשים‬
‫קץ לחייה‪ .‬אני מסתכלת עליהם ומנסה להבין דרכם מה קורה לי‪ .‬כל ניסיונות השכנוע שלהם‬
‫נראים לי מעוררי רחמים והזויים‪ ,‬אבל אני מבינה שבמובנים רבים אני שבויה בדיוק באותו‬
‫קונספט‪ ,‬אחרת הייתי יוצאת‪.‬‬
‫אני רוצה לשאול אותם "מה עם קצת פרופורציות?" אבל אין לי תשובה הולמת גם‬
‫בענייני שלי‪ .‬אני רוצה לשאול "מה קורה לכם שאתם מתנהגים כאילו הדבר הכי חשוב בעולם‬
‫זה לא לצאת מכאן?" ומבינה שגם אני מרגישה ככה‪ .‬אני רוצה להגיד להם "אתם לא מבינים‬
‫שהדבר הכי חשוב בעולם זה להישאר שלמה? אתם לא רואים בדיוק כמוני שזה לא מה שקורה‬
‫כאן?"‬
‫אני מסתכלת על פלורי ואני יודעת בדיוק מה יקרה לה‪ ,‬מהלך אחר מהלך‪ ,‬אם היא‬
‫תישאר באולפן הזה‪ .‬היא מגדפת אותי‪ ,‬מקללת אותי‪ ,‬מוציאה את דיבתי רעה כבר מעל חודש‪.‬‬
‫אבל אני לא כועסת עליה‪.‬‬
‫אני מרגישה כל מיני דברים אחרים‪ ,‬אבל לא כעס‪.‬‬
‫וכשהיא באה אלי לשאול אותי מה לעשות‪ ,‬אני גאה בעצמי שבתוך כל הריב שלה איתי‬
‫היא סומכת עלי שאכוון אותה נכון‪ .‬היא יודעת שבשעת מצוקה‪ ,‬בקצה‪ ,‬אני הכתובת שלה‪.‬‬
‫אני אומרת לה שהיא צריכה לצאת מהאולפן הזה‪ ,‬וליורם אני אומרת שאם הוא מתעקש‬
‫עכשיו לשכנע אותה להישאר‪ ,‬הוא חוטא לה ולנפשה‪.‬‬
‫תוך כדי שאני נלחמת בשבילה אני יודעת ששניהם ינסו לעוות את המעשה שלי לכדי‬
‫דבר מכוער‪ .‬אני יודעת שהוא יספר שהיא יוצאת מהמשחק באשמתי‪ .‬אני יודעת גם שזה‬
‫הסיפור שהיא עצמה תספר‪ .‬אבל אני גם יודעת להגיד שהיא לא יוצאת באשמתי‪ .‬היא יוצאת‬
‫בזכותי‪ .‬והלוואי שמישהו באולפן הזה‪ ,‬בתוכו או בקונטרול שמעליו‪ ,‬היה עושה שירות כזה גם‬
‫עבורי‪ .‬כי אני נשארת‪.‬‬
‫בבוקר אנחנו מתעוררים ומייקי‪ ,‬אחרי לילה רע‪ ,‬לא יוצא מהמיטה‪.‬‬
‫אני ניגשת לחבק אותו והוא מאובן‪ .‬ער‪ ,‬עיניים עצומות‪ ,‬לא זז‪.‬‬
‫שעה חולפת‪ ,‬אני לידו והוא לא זז‪.‬‬
‫אני מחבקת אותו ומלטפת אותו ואומרת לו כל מיני דברים שהייתי צריכה שמישהו יגיד‬
‫לי כרגע‪ ,‬אבל הוא לא מוכן לזוז‪ .‬אחת המחליפות של יורם קוראת לו פעם אחר פעם לגשת אל‬
‫חדר האח הגדול‪ ,‬והוא לא זז‪ .‬אולי תסתמי?! אני מציעה בפעם השלישית שהיא קוראת לו‪.‬‬
‫בשיחה שלי עם רן אני שוב חוזרת על הדברים שיורם אמר לי‪ :‬אם אעזוב‪ ,‬אתחרט‪ .‬אבל אני‬
‫מרגישה שהדבר היחיד שאתחרט עליו זה שאני נשארת‪ .‬אני מספרת לו שהמאפיין הראשון‬
‫שלי‪ ,‬מאז שאני ילדה‪ ,‬זה שאני הולכת ממקומות שלא טובים לי‪ .‬המדיניות הזאת ליוותה אותי‬
‫עד היום‪ ,‬והוכיחה את עצמה יפה‪ .‬הוא אומר כל מיני דברים עמומים כדי להרגיע אותי‪ ,‬אבל‬
‫אני לא נרגעת‪ .‬בקושי מצליחה להשלים משפט בתוך הבכי‪ .‬אני אומרת לו שבינתיים‪ ,‬עד‬
‫שאחליט מה אני עושה הלאה‪ ,‬אני לא יושבת יותר בהעמדות להדחה הפומביות של שי‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬אני לא יושבת איתו יותר באותו חלל בכלל‪ .‬מעכשיו‪ ,‬ועד כמה שאני יכולה‪ ,‬אני לא‬
‫אשמע אותו מקלל‪ ,‬מגדף או מנסה להעליב אותי‪.‬‬
‫רן אומר לי שהוא חושב שזה רעיון מצוין‪.‬‬
‫אני יוצאת מהפגישה איתו וחושבת לעצמי שלפעמים הוא דווקא אומר מה שהוא חושב‪.‬‬
‫ואני לא מצליחה להבין למה הוא לא אומר לי‪ ,‬אור‪ ,‬תעזבי את המקום הזה‪ .‬אם אני צודקת ואני‬
‫חיה בתוכנית שנקראת המופע של שי חי‪ ,‬ואם הוא רואה כמה אני עייפה ושבורה‪ ,‬ואם אני‬
‫מסבירה לו שאני מתכתבת עם הנפש שלי ומבינה שאני באזורים מסוכנים – למה הוא לא אומר‬
‫לי‪ ,‬כאיש של רפואת הנפש‪ ,‬עופי מפה! הצילי את עצמך!‬
‫אחד הדברים שמצליחים לייצר אצלי את הבלבול הכי גדול והספק שלא נגמר הוא‬
‫השקט של רן‪ .‬ההימנעות שלו‪ .‬מרונית אני לא מצפה לכלום‪ ,‬אבל רן לא נראה לי כמו איש‬
‫ששותק אל מול עוולה‪ .‬הוא לא נראה לי כמו איש שמוצא את ההפקה הזו חשובה יותר מנפש‬
‫המתמודדים‪ .‬אולי אני טועה? מה אני מפספסת?‬
‫בשנת ‪ ,1951‬פסיכולוג חברתי בשם סלומון אש רצה לבדוק את כוחה של הקונפורמיות‪ .‬הוא‬
‫הכניס לחדר אחד שבעה אנשים‪ .‬רק אחד מהם היה הנבדק – ששת האחרים היו משתפי‬
‫פעולה סמויים של החוקר‪ .‬שני כרטיסים הוצגו בפני הנוכחים‪ .‬אחד מהם הציג קו אחד‪ ,‬ארוך‬
‫ופשוט‪ .‬השני הציג שלושה קווים באורכים שונים‪ .‬המשימה של המשתתפים היתה לענות על‬
‫שאלה פשוטה‪ :‬איזה מהקווים בכרטיס ‪ 2‬הכי קרוב באורכו לקו שבכרטיס הראשון‪ .‬הקווים‬
‫בכרטיס השני היו שונים באופן ניכר זה מזה‪ ,‬והתשובה הנכונה היתה מובהקת‪ .‬הנשאלים‬
‫החלו לענות‪ ,‬והנבדק האמיתי היחיד בחדר תמיד ענה אחד לפני האחרון – כדי לוודא ששמע‬
‫את תשובות שאר ה"משתתפים"‪ .‬כאשר כל מי שישב בחדר ענה תשובה לא נכונה )בהוראת‬
‫החוקר‪ ,‬כמובן(‪ ,‬הנבדק התיישר לפי מה שענו הרוב‪ ,‬וענה גם הוא תשובה לא נכונה‪ .‬רק רבע‬
‫מהנבדקים השיבו תשובה נכונה גם כאשר הם היו היחידים בחדר שזיהו את הקו הנכון‪ .‬כאשר‬
‫אש שאל את הנבדקים מדוע ענו כמו שענו‪ ,‬חלקם העידו שידעו שהם טועים‪ ,‬אבל לא רצו להיות‬
‫שונים‪ .‬אחרים אמרו שהם חשבו שהם אולי לא רואים טוב‪ .‬היו כאלה שאמרו שאחרי ששמעו‬
‫את התשובות של האחרים‪ ,‬הם השתכנעו שהתשובה שלהם לא נכונה‪ ,‬ושהאחרים סייעו להם‬
‫להבין את הטעות שלהם‪.‬‬
‫בכל פעם שנכנסנו ל"משחקי האח" ולמדנו מה חושבים עלינו אלפי צופי מאקו חשבתי‬
‫על הניסוי הזה והעברתי את המשך היום שלי בבחילה בלתי נסבלת‪.‬‬
‫יורם קורא לנו אל החלל שלו בשעת לילה מאוחרת‪ .‬אני יודעת שעומרי עומד להעמיד אותי‬
‫להדחה‪ .‬לא את שי‪ .‬לא את תני‪ .‬אותי‪ .‬אני חושבת על הבובה שהכנתי לו‪ :‬בובת פילסברי‬
‫שמנמנה ועקומה‪ ,‬עשויה אורז שדחסתי לתוך גרביון‪ .‬אמרתי לו שאני מרגישה שהעטיפה שלו‪,‬‬
‫שהיא באמת מושלמת‪ ,‬מחייבת אותו להיות מישהו שהוא לא‪ .‬שיש איזו פסאדה של התל אביבי‬
‫החתיך שאמור להיות שטחי ונהנתן ואגואיסט‪ ,‬אבל זה ההפך המוחלט ממנו‪ ,‬ואני רואה אותו‬
‫כמו שהוא ואוהבת את מה שאני רואה‪ .‬לי ולעומרי היו במהלך המשחק הרבה שיחות על‬
‫גבריות‪ ,‬התאהבות‪ ,‬התהוללויות‪ .‬דיברנו ארוכות על הרצון להשתחרר מהדמות שמצפים ממנו‬
‫להיות‪ ,‬הדמות שאפילו כאן ניסו לעשות ממנו‪ ,‬ופשוט להיות הוא עצמו‪ .‬אני מת להתאהב‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪ .‬אהבת אמת‪ .‬להיות עם האשה שאני אוהב עד שאזדקן‪ ,‬זה כל מה שאני רוצה‪.‬‬
‫אני מוכנה להתערב על החיים שלי שיורם לא הראה את הסצנה הזו או אף סצנה דומה‬
‫אחרת‪ .‬שני המשתתפים היחידים שלו שמסרבים במובהק לגלם את התפקיד שאליו הוא ליהק‬
‫אותם לא ימצאו את מקומם בפריים טיים שלו‪.‬‬
‫בשיחה שלנו בנסט עכשיו אנחנו מדברים על כך שהוא העמיד אותי להדחה בלי להגיד‬
‫את המילים המפורשות כי זה אסור על פי חוקי המשחק‪ .‬הוא אומר לי שהוא בחר בשי על פניי‬
‫כי נתתי לו צ'ק‪ :‬אמרתי לו ולכולם שאם הם יעמידו אותי להדחה‪ ,‬אני לא אכעס‪ .‬זה לא צ'ק‬
‫שחשבתי שמישהו מהחברים שלי באולפן יפרע‪.‬‬
‫מה אני אעשה‪ ,‬אור? הוא אומר לי‪ .‬אני והוא באים מאותו מקום‪.‬‬
‫אני חושבת על אחד השיעורים הראשונים שקיבלתי מהמורות הפמיניסטיות המזרחיות‬
‫שלי על גברים לבנים‪ ,‬על הפריווילגיות שלהם ועל איך שהם תמיד יישרו שורות נגד מי‬
‫שמפריעה לסדר הישן והטוב שלהם‪ .‬נגד מי שמתעקשת להפר אותו‪ .‬אני שבורה מההחלטה‬
‫שלו לפרוע את הצ'ק הזה‪.‬‬
‫נהיינו חברים‪ ,‬אני והוא‪ .‬ככה הוא אומר לי‪ .‬אני רוצה להגיד לו הרבה דברים‪ ,‬אבל אין‬
‫לי כוח או מלים או אוויר‪ .‬יכולתי להילחם את המלחמה שלי ביורם ובהפקה הזו כל עוד ידעתי‬
‫שהמשתתפים איתי‪ ,‬שהאנשים שרואים וחיים את האמת של מה שקורה בתוך האולפן הזה‬
‫אוהבים אותי ולא מתחילים להאמין לעיוותים שיורם מציג בפנינו כל יום חמישי ב"משחקי האח"‬
‫שלו‪ .‬אבל עכשיו אני מביטה בעיניו של מי שאמור היה להיות גיבור גדול פה – והוא אומר לי‬
‫שהם באים מאותו מקום‪ .‬שהם דומים‪ .‬ואני לא רוצה להיות כאן יותר‪.‬‬
‫כשמתחיל המופע השבועי שיורם סידר לשי‪ ,‬אני מודיעה שלא אשב יותר בסלון‪ .‬יורם‪ ,‬שכבר‬
‫יודע שאין לי כוונה להשתתף בקרקס שהוא כל כך אוהב‪ ,‬מנסה להפחיד אותי באמצעות קנס‪.‬‬
‫אלף שקל‪ .‬אני מגחכת בלב פנימה‪ .‬זה הכי טוב שלך‪ ,‬יא עלוב? מיד עולה השאלה המתבקשת‪,‬‬
‫שמטריפה אותי עד השעות הקטנות של הלילה‪ :‬אור סיונוב‪ ,‬למה לא עשית את זה עד היום?‬
‫מחדר השינה אני שומעת את מייקי אומר לאחרים שאם הם העמידו להדחה אותי ולא‬
‫את שי‪ ,‬הם צריכים להתבייש‪ .‬שהוא לא יכול להבין איך הם שכחו כל כך מהר את החברות שלי‬
‫איתם ואת מה שעשיתי למענם בחודשיים האחרונים‪ .‬שי מנסה לקטוע אותו‪ ,‬אבל מייקי מרים‬
‫את הקול ומשתיק אותו באחת‪ .‬ובלילה של אותו יום אני מגלה שאני מועמדת להדחה אבל תני‬
‫מוגנת‪ ,‬ואני מתרסקת עוד קצת‪.‬‬
‫מי היה מאמין שניתן להתרסק כל כך הרבה‪.‬‬
‫ביום חמישי אני מסרבת להיכנס ל"משחקי האח" ולנסות להציל את עצמי מהדחה‪ .‬נמאס לי‬
‫להיכנס לחלל הזה ולנסות לנחש איזה דברים מעליבים צופי מאקו חושבים על החברים שלי‪.‬‬
‫לא בא לי לשתף פעולה עם המשחקים המרושעים של יורם‪ ,‬בטח ובטח כשבלבי פנימה אני‬
‫רוצה רק ללכת הביתה‪ .‬בחמישי אחר הצהריים עולה מסוק השמימה‪ .‬הוא נשלח אלי מלוחמי‬
‫חופש וצדק שאין להם שקל מיותר‪ ,‬מסוק ראשון‪ ,‬ואני מבינה שהם איתי וגאה בעצמי‪ ,‬וכשאחת‬
‫המחליפות של יורם שואלת אותי אם זה שיפר לי את מצב הרוח‪ ,‬הבכי מתעצם כי חיכיתי‬
‫למסוק הזה נורא‪ ,‬ועכשיו אני לא מרגישה כלום‪ .‬מה שמבהיר לי עד כמה המצב שלי חמור‪.‬‬
‫במוצ"ש מייקי שלי מודח ואני חושבת שאני במקום הכי נמוך שיכולתי להיות‪ ,‬כי אני לא‬
‫מצליחה להירגע או להסדיר נשימה‪ ,‬וזה נשאר ככה עד הבוקר‪.‬‬
‫הפעם האחרונה שהרגשתי כפי שאני מרגישה עכשיו היתה לפני שמונה שנים‪ .‬אחרי פרידה‬
‫מבן זוג אהוב‪ ,‬ארובות העיניים נפתחו ובכיתי רוב היום‪ ,‬בלי שום שליטה‪ .‬הפסיכיאטר קבע‬
‫"דיכאון קליני" ורשם תרופות‪ .‬סירבתי לקחת אותן‪ .‬אני עצובה כי משהו רע קרה‪ ,‬לא כי יצאתי‬
‫מאיזון כימי‪ .‬אני צריכה ללמוד איך אני חיה עם זה‪ ,‬לא איך אני משטה במוח שלי‪ .‬שבועיים‬
‫לפני הכניסה של המשתתפים החדשים הרגשתי איך אני מתחילה להחליק מטה‪-‬מטה‪ ,‬אל‬
‫אותו המקום‪ .‬כששי יצא מהאולפן צפתי מעלה כמו בלון הליום שיצא אל החופשי‪ .‬הבנתי‬
‫שהירידה במדרון אל תהומות של ייאוש ועצב נובעים ממציאות אובייקטיבית‪ ,‬מן הנוכחות‬
‫בסביבה שהיא מסוכנת ופוגענית עבורי‪ .‬וכאשר שי חזר פנימה‪ ,‬שוב התיישבתי בעל כורחי‬
‫במסלול הרע‪ ,‬בדרך למצוקה נפשית איומה‪ .‬אמרתי לרן שכרגע אני נמצאת במצב שבו מתחיל‬
‫נזק בלתי הפיך‪ ,‬ושאני מתחננת שיפסיקו לבלבל אותי‪ .‬שפשוט יתנו לי לצאת‪.‬‬
‫אני נכנסת למיטה‪ ,‬ממתינה לחצר שתתפנה‪ ,‬יודעת שכבר לא אירדם ורועדת בבכי ובאכזבה‪.‬‬
‫עצמתי עיניים‪ ,‬התחלתי לכתוב מכתב ליקירי מתחת לשמיכה‪ .‬אתה יכול לדמיין איך זה מרגיש‪,‬‬
‫כתבתי‪ ,‬להיות לגמרי לבד בעולם? לא לדעת מי יחבק אותך ביום שאחרי?‬
‫תוך כדי שאני כותבת עם האצבע על המזרן שלי‪ ,‬נרדמתי‪ .‬השינה היתה קלה‬
‫ומרפרפת‪ ,‬וחלמתי חלום חוזר‪ .‬בפעם הראשונה חלמתי אותו אחרי פרידה כואבת מאוד מבן‬
‫זוג שאהבתי נורא‪ .‬מי שמופיע בחלומי במקומו הפעם הוא יורם זק‪.‬‬
‫***‬
‫אני עומדת על קצה הר גבוה מאוד‪ .‬תחת כיפת השמים‪ ,‬מוקף יער עבות‪ .‬שלוש ספות תוחמים‬
‫שלוש צלעות של ריבוע דמיוני‪ ,‬שנראה כמו סלון‪ .‬הספות אדומות ועליהן זרוקות כשמונה כריות‬
‫לבנות‪ .‬ביניהן‪ ,‬על הרצפה‪ ,‬יש שטיח מצרי סרוג בכל צבעי הקשת‪ .‬יש שם שולחן קפה קטן‪,‬‬
‫עשוי ברזל פשוט בצבע ברונזה‪ .‬מול אחת הספות‪ ,‬בפאה הרביעית של הריבוע‪ ,‬יש שידה קטנה‬
‫ועליה טלוויזיה‪ .‬מאחורי אחת הספות יש פינת עבודה עם מחשב ומדפים עמוסים ספרים‪ .‬יורם‬
‫יושב שם וקורא משהו במחשב‪ .‬מאחורי פינת הישיבה נמצא חדר השינה‪ ,‬בלי קירות‪ .‬יש שם‬
‫מיטה זוגית פשוטה‪ ,‬בלי מצעים‪ ,‬ושמיכה ארוכה משתפלת ממנה אל הקרקע‪ .‬ארון הבגדים‬
‫המקביל למיטה פתוח חלקית ואני רואה את השמלות שלי תלויות שם‪ .‬אני מחייכת ותוהה אם‬
‫יכול להיות שאני גרה כאן‪ ,‬בבית בלי קירות על ראש ההר הזה‪ .‬קצה ההר‪ ,‬קצה הצוק‪ ,‬קרוב‬
‫מאוד‪ .‬אני מתחילה לצעוד לכיוונו‪ .‬כשאני מגיעה לקצה אני מביטה למטה ונחרדת לגלות תהום‬
‫עמוקה עד אין קץ‪ .‬למטה אני לא רואה דבר‪ ,‬רק עוד ועוד תהום‪ .‬אני מביטה לכיוון השני‪,‬‬
‫מבוהלת ומופתעת‪ ,‬ורואה שכדי לצאת מה"בית" יהיה עלי להיכנס ליער עבות ומפחיד‪ .‬מיד‬
‫ברור לי שליער הזה אני לא נכנסת‪ .‬האפשרות היחידה שנותרה כדי לצאת החוצה היא לקפוץ‬
‫לתהום‪ .‬אני מסתכלת שוב למטה‪ ,‬אל התהום‪ ,‬ומתמלאת צמרמורת‪ .‬הרגשה מוזרה‪ .‬מה קורה‬
‫פה? אני חוזרת לכיוון הבית‪ ,‬שהיה במרחק כעשרים מטר מקצה הצוק‪ ,‬ומתיישבת ליד יורם‪.‬‬
‫אני מניחה יד על כתפו ושואלת אותו למה אנחנו פה‪ .‬הוא מביט בי במבט לא מבין‪ .‬כי זה הבית‬
‫שלי‪ ,‬הוא עונה‪.‬‬
‫ הבית שלך? לא שלי?‬‫ לא‪ .‬זה הבית שלי‪.‬‬‫ ואיך אני הולכת הביתה?‬‫ את לא‪.‬‬‫ אז מה אני עושה כל היום?‬‫ את כאן‪ .‬אור‪ ,‬מה את רוצה?‬‫ כלום‪.‬‬‫ את רוצה ללכת?‬‫אני לא עונה‪ .‬במקום זאת אני שואלת‪ ,‬ראית כמה התהום עמוקה?‬
‫ איזה תהום?‬‫ בוא‪ .‬תראה‪.‬‬‫הוא מרים אלי עיניים חסרות סבלנות‪.‬‬
‫ אור‪...‬‬‫אני חייבת לחלוק עם מישהו את תחושותיי‪ ,‬והוא היחיד שנמצא שם‪.‬‬
‫יורם‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬אתה חייב לבוא לראות!‬
‫הוא קם בכעס‪ .‬אני לוקחת את ידו בידי ומאיצה בו‪ .‬כשאנחנו מגיעים לקצה אני עומדת‬
‫ומתפלאת בקול‪.‬‬
‫ תראה איזה מטורף!‬‫ אור‪ ,‬על מה את מדברת?‬‫ אתה לא רואה?!‬‫ לא את מה שאת רואה‪.‬‬‫אני המומה‪ .‬איך זה ייתכן? הרי זה כאן‪ .‬אמיתי‪ .‬מוחשי‪ .‬לא פרי דמיוני‪.‬‬
‫‪ -‬איך אתה לא רואה?‬
‫דמעות מתחילות להצטבר בעיני ויורם מתחיל לצעוק עלי פתאום‪.‬‬
‫למה את בוכה?! הוא צועק‪ .‬מה את רוצה?! נמאס לי‪ ,‬אור! נמאס לי! מה את רוצה‬
‫ממני?!‬
‫האוזניים שלי בוערות מפחד ובלבול‪ .‬אני לא אומרת כלום‪ ,‬ומשפילה עיניים לתהום‪.‬‬
‫עולה משם קור ואיתו ריח חזק של משהו שאיני מזהה‪ .‬אני לא מבינה למה הוא צועק ומרגישה‬
‫חרדה גדולה‪ .‬אני חייבת להתרחק ממנו‪ ,‬אבל יודעת שאם אני הולכת‪ ,‬אין לי איך לחזור‪ .‬ביער‬
‫אלך לאיבוד‪ ,‬ומהתהום אף אחד לא יוצא בחיים‪.‬‬
‫אני מצמצמת עיניים בניסיון לאתר משהו למטה‪ .‬דמות‪ .‬צבע‪ .‬חיה‪ .‬עץ‪ .‬משהו שאוכל‬
‫להצביע עליו ולהראות ליורם‪ ,‬שיראה שאני לא משוגעת ויפסיק לצעוק שנמאס לו‪.‬‬
‫בעודי מתאמצת‪ ,‬מתקרבת עוד ועוד אל הקצה‪ ,‬אני מרגישה את ידו נחה על מרכז גבי‪,‬‬
‫כף יד פרושה אשר חומה חודר את האריג הקל של השמלה שלי‪.‬‬
‫הוא מפסיק לדבר‪ .‬אני מסובבת את ראשי ומסתכלת עליו‪.‬‬
‫מה? אני שואלת במבט‪.‬‬
‫הוא לא עונה‪.‬‬
‫היד הרכה והחמה המונחת על גבי מתקשה פתאום‪ .‬השרירים מתכווצים‪ .‬בתנועה‬
‫מהירה וחזקה‪ ,‬הוא דוחף אותי‪.‬‬
‫אני נופלת‪.‬‬
‫האימה והזעזוע מציפים אותי כמו מים‪ ,‬זורמים פנימה דרך כל פתחי הגוף‪ .‬התחושה‬
‫לא חדשה לי‪ .‬אני מתפלאת שהאימה הזו מוכרת‪.‬‬
‫***‬
‫יום ראשון בבוקר‪ ,‬אחרי ההדחה של מייקי‪ .‬לא ישנתי רוב הלילה‪ ,‬העיניים שלי שוב נפוחות כמו‬
‫ביום שאחרי ההדחה של תמרי‪ .‬אני מסוחררת ולא מצליחה להוציא את עצמי מהמיטה‪ .‬סביבי‬
‫אותם קולות של השכמה‪ ,‬הדלת שנפתחת ונסגרת בדרך למקלחת‪ ,‬הכריזה הקוראת לצאת‬
‫מהמיטה‪ ,‬פתח האוורור הקמצני שמטפטף אוויר אל הגיהינום הכי מחניק בעולם‪.‬‬
‫אני נכנסת אל חלל ההלבשה ומוצאת שם כמה נינג'ות‪ :‬שיער‪ ,‬איפור והלבשה‪ .‬הם‬
‫מגיבים אלי‪ .‬כולם‪ .‬כשאני נכנסת‪ ,‬החדר משתתק‪ .‬אני כבר מומחית גדולה‪ ,‬ומזהה את‬
‫הניואנסים בשנייה‪ .‬מקבצת עדויות למה חושבים עלי בחוץ‪ .‬מעצב השיער‪ ,‬שלפני שבועיים‬
‫בדיוק לא הסתכל עלי‪ ,‬מחייך חיוך ענק מתחת המטפחת שעוטפת לו את הפנים‪ .‬אני רואה‬
‫עשרות קמטוטים של אהבה בזוויות העין‪ ,‬וידו מגניבה אלי חום ונחמה בכל פעם שהיא מונחת‬
‫על גבי‪ ,‬מכוונת אותי או אוספת עוד קווצת שיער‪ .‬המלבישה שהסירה את מסכת הפנים שלה‬
‫קוראת לי מאמי וכמעט מחבקת אותי אחרי שהיא מסיימת להלביש אותי‪ .‬המאפרת מסתכלת‬
‫לי עמוק בעיניים הנפוחות והעייפות שלי בכל פעם שהיא מעלה עוד צבע על המברשת‪ .‬אני‬
‫חושבת שאני מחופשת לסינדי לאופר או לטינה טרנר‪ ,‬ומבינה שאנחנו במשימה שנוגעת לשנות‬
‫השמונים‪.‬‬
‫במהלך היום כולו‪ ,‬הפלייליסט ברקע הוא זה שמתנגן לי בבית‪ .‬כל השירים האהובים‬
‫עלי‪ .‬כאילו יורם הלך והוציא אותם מהתיקייה הפרטית שלי‪ .‬אבל אין לי דקה אחת של אושר‪.‬‬
‫אני לא מאמינה שמייקי איננו‪ .‬לא מאמינה שאני עוד כאן‪ .‬הכוכבים של המשימה הזאת הם שי‬
‫מיקה ודודו‪ .‬שי‪ ,‬בייאושו הרב על שאינו מככב‪ ,‬מחליט להתעלל רגשית באסתי לי‪ .‬אני מנסה‬
‫להקשיב לה ולתמוך בה‪ ,‬אבל אני חלשה מדי‪ .‬לקראת ערב יורם מזמין אותנו אל חלל הזמן‬
‫למסיבת ולנטיינז‪ .‬אני שוכבת במיטה‪ ,‬כותבת עוד מכתב ופתאום עומרי זורק את עצמו עלי‬
‫בתוך חיבוק עם בקבוק של אושר ביד‪ .‬ג'יימסון‪ .‬ריב או לא ריב‪ ,‬הוא אומר לי‪ ,‬בואי לשתות‬
‫איתי‪ .‬אני לא רוצה לתאר לו את הבחילה שאני מרגישה כרגע‪ .‬עם כל כמה שאני כועסת עליו‬
‫ומאוכזבת ממנו‪ ,‬אני לא רוצה להרוס לו את המסיבה‪.‬‬
‫אני רואה את ברק ויודעת שהדיכאון שלי מקרין עליו כבר כמה ימים‪ ,‬אז אני מגיעה אל‬
‫המסיבה בתקווה שזה ישפר גם את מצב הרוח שלו‪ .‬אני מנסה לחייך ולרקוד‪ ,‬אבל השירים‬
‫קורעים אותי‪ .‬אני מתגעגעת הביתה‪ ,‬לחברים ולחברות שלי‪ ,‬שמותחים קווים אדומים באדיקות‪,‬‬
‫כמוני‪ .‬שלא מוותרים עלי כשאני נחלשת‪ .‬שעומדים חזק ויציב מול מי שפוגע בי‪ .‬אני לא מצליחה‬
‫להישאר שם‪ ,‬והולכת אל חלל השינה‪ .‬נכנסת למיטה בבגדי התחפושת שלי ויורם מכבה את‬
‫האור‪ .‬הנשמה שלי מחולקת לשני חלקים ושניהם מרגישים צודקים מאוד‪ .‬חלק אחד מרגיש‬
‫שהוא רוצה לתת לי שקט ושלווה‪ ,‬ומכבה את האור כמו איש אוהב ודואג‪ .‬החלק השני מרגיש‬
‫שהוא רוצה להגיד לי‪" ,‬שומעת את המוזיקה שאת כל כך אוהבת? רואה האנשים שאת כל כך‬
‫אוהבת? את האלכוהול האהוב עלייך? עוגות ושוקולד? ואת לא במסיבה‪ ...‬תביני שזהו‪.‬‬
‫הפסדת‪ .‬אני מכבה עלייך את האור‪ .‬נסגר הסיפור שלך"‪.‬‬
‫אני חושבת שמערכת היחסים שלי עם יורם בתוך האולפן הזה היא כמו של ילד שעובר‬
‫התעללות מצד ההורים שלו‪ .‬הוא מבין שההורה רוצה ברעתו‪ ,‬אבל מנסה לשכנע את עצמו‬
‫שהוא בעצם רוצה בטובתו‪ .‬הוא מייחס להורים שלו תכונות אלוהיות לצד שטניות‪ .‬הוא מבולבל‬
‫כל הזמן‪ .‬יורם והמחליפות שלו משתמשים‪.‬ות בבלבול הזה‪ .‬הם כל הזמן אומרים‪.‬ות לנו שהם‬
‫מרגישים שהם קצת כמו ההורים שלנו‪ ,‬שהם לא נהנים כשאנחנו סובלים‪ .‬אני מנסה להגיד‬
‫לעצמי לא להיכנע לשטיפת המוח הזו‪ ,‬לא לקחת חלק במשחק תפקידים המגוחך הזה‪ ,‬לא‬
‫להתמסר לניסוי‪ ,‬אבל חצי מהזמן אני נכשלת‪ .‬נעה בין שיתוף פעולה מוחלט עם הסאדו מאזו‬
‫לבין חוסר אמון ותיעוב מוחלטים‪.‬‬
‫ברק מגיע אחרי לחלל המיטות ואני מתחננת אליו שיחזור למסיבה‪ .‬הוא לא רוצה‪ ,‬ואני‬
‫אומרת לו שקשה לי עם המוזיקה הזאת כי היא מזכירה לי את הבית‪ .‬שהכול בסדר גמור‪,‬‬
‫באמת‪ .‬שאני רק רוצה שהוא יחזור ליהנות‪ .‬הוא חוזר למסיבה‪ ,‬אבל בלילה‪ ,‬כשהוא מבין שאני‬
‫עוד ערה‪ ,‬הוא מחבק אותי חזק ואומר לי שהוא מבקש ממני ללכת מכאן‪ .‬את לא מי שהיית‬
‫כשנכנסת‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬את מפורקת ואני מפחד עלייך‪ .‬אני יודע שאת נשארת כאן בשבילי‪.‬‬
‫ואת משוחררת‪.‬‬
‫אני בוכה בכי גדול מאוד ובתחושת שחרור גדולה מבקשת מההפקה ללכת הביתה‪.‬‬
‫אני לא יודעת עם מי אני מדברת‪ ,‬עם יורם או עם אחת המחליפות שלו‪ .‬המוח שלי כבר לא‬
‫שלי‪ .‬בבקשה‪ ,‬אני אומרת – אל תפעילו עלי את השימור‪-‬לקוחות שלכם‪ .‬לא פסיכולוגים ולא‬
‫כלום‪ .‬אני מבקשת ללכת מכאן‪ .‬אבל שימור הלקוחות מופעל‪.‬‬
‫אני מסבירה לרן‪ ,‬המשוכה הראשונה במערך‪ ,‬שיש מסיבה עם המוזיקה שאני אוהבת‪,‬‬
‫האלכוהול שאני אוהבת והאוכל שאני אוהבת‪ .‬ובתוך המסיבה רוקדים אנשים שאני אוהבת‪,‬‬
‫אבל אני כבר לא חלק מהמסיבה הזאת‪ ,‬ואם אני לא חלק ממסיבה כזאת – הזמן שלי באולפן‬
‫הזה נגמר‪.‬‬
‫רונית‪ ,‬מצדה‪ ,‬אומרת לי שאני הכי קרובה לזכייה בפרס הגדול מיום שהעונה התחילה‪,‬‬
‫וזאת הדרך שלה להניח לי מול הפנים את הפיתיון האולטימטיבי‪ .‬הפרס‪ .‬בית‪ .‬קרש קפיצה‬
‫ראשון אל הגשמת החלום שלי‪ .‬והנה‪ ,‬כל מה שאני צריכה לעשות זה להחזיק מעמד רק עוד‬
‫קצת‪ .‬ובאחת‪ ,‬כמו צונאמי‪ ,‬שוטף אותי זיכרון השיחה שלי עם איתי קצת לפני שנכנסתי‪.‬‬
‫האפשרות שיהיה לי עצוב וקשה הדאיגה אותו מאוד‪ ,‬וכמוה האפשרות שהם יעשו לי נזק נפשי‪.‬‬
‫יפה שלי‪ ,‬אמרתי לו אז‪ ,‬תפסיק לדאוג כל כך‪ .‬אני נשבעת לך שבשנייה שיהיה לי רע‪ ,‬אני אצא‪.‬‬
‫אתה מכיר אותי‪ ,‬בייבי‪ .‬ממתי אני נשארת במקום שרע לי?‬
‫אור‪ ,‬הוא אמר לי‪ ,‬כשאת תרצי לצאת וזה לא יתאים להם‪ ,‬הם ירמזו לך שאת הזוכה‪.‬‬
‫ואת‪ ,‬שלא תעזי להאמין להם‪.‬‬
‫אני נראית לך סתומה‪ ,‬שאלתי אותו אז‪ .‬אבל עכשיו אני מול האשה הזאת‪ ,‬פסיכולוגית‬
‫קלינית‪ .‬והיא מביטה באשה שמתפרקת מעצמה‪ ,‬עמוק בתוך דיכאון קליני‪ ,‬מבועתת ועצובה‬
‫‪ 24‬שעות ביממה‪ ,‬עייפה ומובסת מהאלימות של שי והטינה של יורם – והיא מפעילה עלי את‬
‫התותחים הכבדים‪.‬‬
‫אני שומעת את איתי בראש שלי ועדיין מנסה להאמין לה‪.‬‬
‫סתומה ומטומטמת‪.‬‬
‫אני נעה בין חוסר אמון ותיעוב מוחלט כלפי כל ההפקה הזאת לבין כניעה כמעט אבסולוטית‬
‫ורצון טבעי ובלתי נסבל למצוא חן בעיניהם‪ .‬בקצה אחד של היום אני מתעקשת לחוות את‬
‫האולפן כמקום מיטיב והוגן‪ ,‬אך ככל שהזמן עובר אני מבינה שאני מתפעלת על עצמי מניפולציה‬
‫שקרית רק בשביל שאצליח להתמודד עם עוד יום במקום הזה‪.‬‬
‫נכנסתי לתוך המשחק הזה כדי להעביר מסר‪ .‬לא העליתי על דעתי שאקח חלק בסיפור‬
‫סאדיסטי ומעוות‪ .‬אני מבינה שמחוץ לאולפן הזה יש מחנה אור ומחנה שי‪ .‬אני מבינה את זה‬
‫מהדברים של אסתי לי‪ .‬היא אומרת לי‪ ,‬איזו תקווה יש לנו לנצח את ביבי אם את מוותרת לאיש‬
‫כמו שי?‬
‫מן הרמיזות שלה אני מבינה שאסור לי – למען השם הטוב שלי‪ ,‬למען האופן שבו אני‬
‫נתפשת‪ ,‬למען העתיד שלי – להיות חלק מעונה שבה שי מנצח‪ ,‬ואני צריכה לעשות כל מה‬
‫שאני יכולה כדי לוודא שזה לא יקרה‪ .‬לא בחוץ ולא בפנים‪.‬‬
‫שי מצומצם וקנאי‪ ,‬ומעל הכול הוא נמצא כאן כדי לזכות‪ .‬אני צריכה ויכולה לנצל את זה‬
‫כדי להשפיע עליו בתוך האולפן‪ .‬ואני צריכה להשמיע חזק את הקול שלי אל מול החושך שיורם‬
‫מנסה לייצר‪ ,‬וכך לוודא שבחוץ הצופים נשארים איתי‪ .‬מקלפים ביחד איתי את שכבות העריכה‬
‫והשקר שלו‪ .‬אבל מאיפה הכוח? אני מביטה ימינה ושמאלה ולא רואה שום מקור להיטען ממנו‪.‬‬
‫אין שם חבר או חברה שיוכלו למלא אותי‪ ,‬אני לא מאמינה ליורם ולמחליפות שלו‪ ,‬ורן מבלבל‬
‫אותי‪.‬‬
‫הבית‪ .‬הפרס‪ .‬אני שוטפת לעצמי את המוח במנטרה שאני הזוכה של העונה וזה חייב‬
‫יהיה להיות מקור לכוח‪ ,‬כי אני אצטרך הרבה מאוד כוח במקום שאליו אני הולכת‪ .‬תדמייני את‬
‫הסיטואציה כל שעה‪ :‬את ושי יושבים אחרונים על הספה‪ ,‬וארז מודיע שאת הזוכה‪ .‬ושהכוח‬
‫שלך יהיה שעם ישראל לא בחר ברשע‪ .‬שהוא ראה דרך הבלוף והשקרים של יורם ובחר להרים‬
‫לו אצבע משולשת‪ .‬ותשנני את המלים שתגידי על הבמה מול ארז‪ .‬אם אני ניצחתי את יורם‪,‬‬
‫הכול אפשרי‪ .‬אבל אל תסמכי על זה‪ .‬אפילו לא לרגע‪ .‬כי הוא עדיין העורך הראשי‪ ,‬מוקף במאות‬
‫עושי דברו‪ ,‬ואני עדיין אני‪ .‬אז תסמכי על מה שבטוח‪ .‬ומה שבטוח זה האולפן הזה‪ ,‬והכלים שלי‬
‫לנצח את יורם מתוכו‪.‬‬
‫העמדה פומבית להדחה‬
‫לפני שנכנסתי לאולפן אמרתי לחברים הקרובים ולמשפחה שלי שאני מבקשת מהם מאוד –‬
‫ולא משנה מה אני אגיד או אעשה – לעולם לא לומר שאני מתנהגת באופן שאינו אופייני לי‪ .‬אל‬
‫תאשימו את האולפן או את המשחק בהתנהגויות שלי‪ ,‬ביקשתי‪ .‬אני אני‪ .‬האולפן הזה‪ ,‬ככל‬
‫שיהיה מטורף ומלחיץ‪ ,‬לא יגרום לי להתנהגויות שאינן אופייניות לי‪ .‬לא ימציא לי תכונות אופי‪.‬‬
‫כל עוד לא אקח כדורים פסיכיאטרים שישפיעו על האישיות שלי – ואני לא – אהיה נאמנה‬
‫לעצמי במיליון אחוז‪ .‬אם תראו אותי עושה משהו שלא אופייני לי או מתנהגת באופן משונה‪,‬‬
‫דעו שזאת העריכה‪ .‬תסמכו עלי‪ ,‬תעמדו מאחורי המעשים שלי‪ .‬נשבעתי להם שאשאר ישרה‬
‫ואמיתית‪ .‬אור שהם מכירים עד הסוף‪ .‬וכך היה‪.‬‬
‫בהעמדה הבאה להדחה‪ ,‬כולנו מעמידים זה את זה בגלוי‪ .‬הימים הם ימים של שלום‬
‫ואחווה בין כל המשתתפים‪ .‬כולם סלחו‪ ,‬עברו הלאה ומצאו חברות אמיצה וחדשה עם שי ותני‪.‬‬
‫היות ויורם יודע שכל המשתתפים מלבדי ומלבד שי יעמידו להדחה את המשתתפים החדשים‪,‬‬
‫באופן צפוי ומשעמם‪ ,‬אני מבינה שהמניפולציה הזו נועדה לגרום לי לשבת במעגל הזה ולהלהיט‬
‫מחדש את הריב עם האוואטר שלו‪ .‬ואני משתפת פעולה‪ .‬לא כי אני רוצה‪ ,‬אלא כי אני במשימה‪.‬‬
‫והמשימה שלי באולפן של יורם זק כעת היא לוודא ששי לא זוכה בתוכנית הזאת‪ ,‬ובמלים‬
‫אחרות‪ ,‬לוודא שיורם לא זוכה‪ .‬המשימה שלי היא לא לאפשר לו לספר לכל ילד וילדה‬
‫שצופים‪.‬ות בתוכנית הזאת שמשתלם להיות אלים ומרושע‪.‬‬
‫לפני כמה ימים‪ ,‬יורם אמר לי שחבל שאני בוחרת שלא לשבת במופע השבועי שהוא‬
‫אירגן לשי‪ .‬שדווקא אז אני יוצאת הכי רהוטה והכי נשמעת‪ .‬אני רוצה להגיד לו שאני הרבה‬
‫יותר רהוטה בשיחות שלי על אהבה עם קסניה ועל חלומות עם ברק ועל פוליטיקה עם רינת‪,‬‬
‫אבל מבינה שאין טעם‪ .‬הוא מחליט מתי אני נשמעת‪ ,‬ואני כבר מבינה שיש סיכוי טוב שהוא‬
‫מראה אותי רק כאשר אני באינטראקציה עם הכוכב שלו‪ .‬לרן אני אומרת שבמובנים מסוימים‬
‫אני מרגישה שאני רוצה לחזור אל המשחק‪ ,‬אבל מתלבטת‪ .‬אני מודה בפניו שזאת הפעם‬
‫הראשונה שעוברת לי בראש מחשבה "אסטרטגית"‪.‬‬
‫אני מחליטה להשתתף‪ .‬וכשמגיע תורי להעמיד את שי להדחה‪ ,‬אני מתכננת לתת לו‬
‫לטעום מעט מן התרופה שלו‪ .‬לעשות לו "כל האמת בפרצוף"‪ ,‬אבל כזאת שמשנה‪ .‬הנאום מוכן‬
‫וכתוב בראש שלי בלי שאצטרך לחשוב עליו אפילו שנייה‪.‬‬
‫"אני מעמידה אותך להדחה‪ ,‬שי‪ ,‬כי אני מתה להישאר באולפן הזה כשאתה לא כאן‪ .‬אני‬
‫מעמידה אותך להדחה כי האירוניה בפינתך 'כל האמת בפרצוף' עושה לי כזאת בחילה‪ ,‬שאני‬
‫כבר לא יכולה לשאת אותה‪ .‬ואני מעמידה אותך להדחה כי כל מה שאמרת לאחרים בפורום‬
‫הזה נכון אך ורק לגביך‪ .‬אמרת להם שעולמם צר כנמלה‪ ,‬שהם קונפורמיסטים וקנאים וריקים‪,‬‬
‫כאשר האיש הכי מצומצם וקונפורמיסט באולפן הזה הוא אתה‪ .‬כל האמת בפרצוף מאיש שכל‬
‫הזמן משקר‪ .‬הא! אמור לי‪ ,‬שי‪ :‬זה לכבוד התוכנית או שאתה שקרן גם בחייך האישיים? אני‬
‫מבינה שרכשת שנות מיומנות בעת נישואיך לאשה שבגדת בה ושיקרת לה אין סוף‪ ,‬אך האם‬
‫זה היה רק לה או שהיו עוד כמה כאלה שנאלצו לסבול את נוכחותך בחיים שלהן ולספוג את‬
‫שקריך? מהיום הראשון שאתה כאן אתה שקרן‪ .‬משקרים קטנים שסיפרת ועד ביוגרפיות‬
‫שקריות שלמות על חייך‪ .‬שמע אותי טוב‪ ,‬שי‪ ,‬כי אמרתי את זה לאחרים‪ ,‬אבל אתה אוהב‬
‫בפרצוף‪ ,‬נכון? הכול שקרים‪ .‬לא שומר ראש ולא ספורטאי מוביל בישראל‪ .‬אני מכירה אנשים‬
‫שאמנות הלחימה היא בדמם‪ .‬ספורטאים מחוננים‪ .‬שיש להם כבוד לכל אדם ואשה ואיפוק‬
‫ונימוסים ודרך ארץ‪ .‬הם חזקים ויש להם מוסר והם עקביים ואנשים עם מצפן פנימי יציב וחזק‪.‬‬
‫הגוף שלהם הוא המקדש שלהם‪ .‬ואתה לא אף אחד מהם‪ .‬אתה חלש ועגום ועלוב‪ ,‬ואתה כל‬
‫היום מקטר ומתלונן ומרחם על עצמך ואתה בכיין‪ .‬אלוהים‪ ,‬כמה שאתה בכיין‪ .‬והשלוש תנועות‬
‫שאתה עושה פעם ביום לכמה דקות בסלון‪ ,‬בתלבושת שיושבת עליך עקום ומגושם‪ ,‬לא עושה‬
‫עלי רושם‪ ,‬שי‪ .‬אני מעמידה אותך להדחה כי בחיים האמיתיים המפגש היחיד שיש לי עם גברים‬
‫כמוך זה במסגרת העבודה שלי‪ .‬ואני לא צריכה להתמודד עם גברים כמוך בזמני החופשי‬
‫והאישי‪ ,‬וגם אם כן‪ ,‬אז בשתי מלים אני מפנה אותם מדרכי‪ .‬אבל כאן אני תקועה איתך‪ .‬כאן כל‬
‫ההפקה איתך‪ ,‬הבת זוג שלך איתך‪ ,‬אתה יודע כל מה שקורה בחוץ כי היא סיפרה לך‪ ,‬אתה‬
‫יודע כמה תמיכה יש לך וכמה השקיעו בשבילה – ועם כל הכלים האלו‪ ,‬עם כל המתנות האלו‬
‫שהרעיפו עליך יורם זק והחברים שלו‪ ,‬אני עדיין יותר חזקה ממך‪ ,‬יותר מוצלחת ממך‪ ,‬ואתה‬
‫עדיין בכיין‪ .‬ואני מעמידה אותך להדחה‪ ,‬יצור עגום ועלוב שכמותך‪ ,‬כי אתה לא צריך להיות‬
‫בבית האח הגדול‪ .‬אתה צריך להיות בטיפול רציני לשליטה בכעסים‪ .‬ואני מעמידה אותך‬
‫להדחה כי אני מפחדת ממך פיזית ונמאס לי לפחד ובא לי שתעוף מפה כבר‪ ,‬אתה והאלימות‬
‫שלך‪ ,‬כדי שאני אוכל להסתובב באולפן הזה בחופש‪ .‬והכי אני מעמידה אותך להדחה כי אני‬
‫מתעסקת בך כבר חודשיים‪ .‬אני אנוסה להתעסק בך כי אתה כמו יתוש שעוקץ בלי סוף ומקבל‬
‫הרבה יותר מדי עזרה בכל פעם שכמעט נפטרים ממנו‪ .‬ואני לא רוצה להתעסק בך‪ ,‬כי אין בך‬
‫כלום‪ .‬וזה מקטין אותי‪ ,‬העיסוק בך‪ .‬ואני לא בן אדם קטן‪".‬‬
‫אבל אני לא אומרת שום דבר מהדברים האלו‪ .‬אני רוצה‪ .‬המלים נמצאות לי בראש‪ ,‬ובדרך כלל‬
‫אני מתנסחת בקלות וברהיטות כשאני רוצה או צריכה – אבל זה לא עובד‪ .‬זה לא עובד כי זאת‬
‫לא אני‪ .‬לא אור סיונוב‪ .‬כפי שהבטחתי למשפחה ולחברים שלי‪ ,‬לא יהיו באולפן הזה התנהגויות‬
‫שלא אופייניות לאישיות שלי‪ .‬כי לשבת על כיסא מול כולם ולהטיח באיש הזה את כל מה שאני‬
‫חושבת עליו – ולעשות את זה מולו‪ ,‬כשהוא וכל האחרים חייבים רק להקשיב בשקט – זה דבר‬
‫שאני לא מצליחה ולא רוצה לעשות‪ .‬המעמד קשה לי‪ ,‬אני מודה‪ .‬הקול שלי נשבר‪ ,‬ואחרי כמה‬
‫מלים אני מבינה שאין סיכוי שאצליח לעלוב בו כמו שהוא עולב בנו כל שבוע ללא מאמץ‪ .‬הגם‬
‫שמגיע לו‪ .‬הגם שמגיע לי‪ .‬הגם שמגיע לכל מי שצופה בתאונת הדרכים הזו שקרויה האח‬
‫הגדול ‪ .7‬האופן שבו הוא מצליח לנצל בקלילות כזו את בימת הטינופת שרקח עבורו זק לא‬
‫מובן לי‪ .‬ויותר מכול‪ ,‬איזה מין בן אדם רוצה לעשות דבר כזה? עם מי יורם הכניס אותי לאולפן‬
‫הזה?‬
‫שי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נוהג בתורו בדיוק בהתאם לאופי שלו‪ ,‬נהנה ופורח מן המעמד‪ ,‬ושוב‬
‫מתאר את האופן שבו החרמתי אותו‪ .‬אחר כך נפתח בסלון האולפן ויכוח קולני ובו אני שוב‬
‫יוצאת לקרב על שמי הטוב בתגובה לדיבה הרעה שמושמעת כלפיי‪ ,‬ומתפללת שאני נשמעת‪.‬‬
‫למחרת אני בחלל הארונות‪ ,‬מחפשת חולצה ארוכה‪ ,‬ושי נכנס‪ .‬בהתפרצות זעם פתאומית‪ ,‬הוא‬
‫משליך זוג אחרי זוג של נעליים של מישהו ממדף גבוה‪ .‬הוא לא מעיף אותן לכיווני‪ ,‬אלא לרצפה‪,‬‬
‫אבל החלל קטן מאוד ואני מתכווצת בפינה כדי לא לחטוף נעל בפרצוף‪ .‬כשהטקס מסתיים אני‬
‫בורחת החוצה‪ ,‬מתיישבת במיטה לאכול את הקורנפלקס שלי‪ ,‬ומתחילה לכתוב מכתב לאיש‬
‫אליו אני מתגעגעת‪ .‬אני תוהה מה שלומו ואם הוא רואה גם ערוץ ‪ 26‬או רק את התוכניות‬
‫הערוכות‪ .‬האם חייו אותו דבר‪ .‬אני מתה ששי יעוף מהחדר כי בא לי להישאר במיטה ולנהל‬
‫את השיחה המדומיינת שלי עם איש טוב בעולם אחר‪ ,‬אבל במקום זאת הוא פתאום יוצא‬
‫ממיטתו ובא לכיווני‪ .‬לבסוף הוא מתייצב קרוב אלי מאוד וגופו מסתיר ממני את החדר‪ .‬אני‬
‫מבקשת ממנו להתרחק כי הוא עומד קרוב אלי מדי ומפחיד אותי פיזית‪ .‬הוא לא זז‪ .‬אני צורחת‬
‫עליו שיתרחק ממני‪ .‬אני מרגישה רעד בכל הגוף‪ .‬אחרי כמה שניות ארוכות הוא מתרחק בעודו‬
‫צועק עלי שלל מהמם ולא מרשים של מלות גנאי‪ .‬תוך כדי כך הוא בודק שהמצלמות עליו‪ .‬ובשם‬
‫כל אשה בעולם שסבלה אלימות והפחדה מגבר חלש ואלים‪ ,‬אני מחזירה לבן כלב הזה‪ .‬אני‬
‫מזכירה לו שהוא לא יזכה בחיים‪ .‬ואני עושה את זה‪ ,‬למרות שבא לי לברוח אל החלל של יורם‬
‫ולהתחבא שם עד יעבור זעם‪ .‬למרות שבא לי לברוח אל אמא שלי‪ ,‬להניח ראש בחיקה ולבכות‬
‫עד שאשכח‪ .‬למרות שבא לי לשמוע את השירים שלי תוך כדי שאני שוחה בבריכה שלי‪ ,‬בחסות‬
‫השקט של הגג בדיזינגוף סנטר‪ ,‬ושוטפת מעל עצמי בכלור ובמים את כל הזוהמה שאני חשופה‬
‫אליה יום אחרי יום‪ ,‬כבר יותר מדי זמן‪.‬‬
‫יורם או אחת המחליפות שלו מודיעים שהגיעו אלינו מזוודות מלאות בגדים חדשים‪ ,‬ואחת‬
‫האחיות הגדולות אומרת לי בקול חגיגי שהם איפשרו באופן חריג רק למשפחה שלי לשלוח‬
‫דברים עם תוויות הבגד‪ ,‬כדי שיוכלו להחזיר לחנות מה שאני לא אוהבת‪.‬‬
‫בתוך המזוודה היו אמורים להיות מסכה וסרום לשיער‪ .‬יורם אומר לי שאני צריכה‬
‫להזמין את זה בתקציב‪ ,‬ואני אומרת לו שזה עולה מאות שקלים ושאני לא מזמינה את זה‬
‫בתקציב‪ ,‬אז או שיכניס לי את זה לאולפן או שאני הולכת הביתה‪ .‬אחרי כמה ימים הוא מודיע‬
‫לי שהסרום והמסכה נמצאים במגרה האחרונה בשידת האמבטיה‪ .‬אז אני מבינה באופן סופי‬
‫מי שני השחקנים הראשיים בקרקס הזה‪ .‬העובדה ששי הוא האופוזיציה שלי מעליבה ומדכאת‬
‫אותי‪ ,‬אבל היא גם מחזקת אצלי את ההבנה שאני חייבת לנצח את יורם‪.‬‬
‫באותו ערב אני אומרת עוד פעמיים‪ ,‬ומוודאת שהוא שומע‪ :‬שי בחיים לא יזכה‪.‬‬
‫באותו שבוע‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬אחת המחליפות של יורם רואה שאני ערה וקוראת לי אליה‬
‫לשיחה‪.‬‬
‫ כן?‬‫היא שואלת למה אני ערה‪ ,‬ואני מסבירה לה שהלילה זה הזמן היחיד שלי להיות בחוץ‪.‬‬
‫לנשום אוויר‪ .‬שי מעשן בחצר כל היום‪ ,‬ואני לא מעוניינת להיות באותו חלל איתו‪ .‬אני מסבירה‬
‫לה שאני מתעייפת מאוד מהבריחה הזאת מחלל לחלל‪ .‬אז אולי תפסיקי‪ ,‬היא מציעה‪ .‬ואז מה?‬
‫אני שואלת‪ .‬כפי שעינייך רואות‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬אלא אם כן כולכם שם בקונטרול התעוורתם בו‬
‫זמנית‪ ,‬בכל פעם שאני נשארת לידו זה עניין של כמה דקות עד שהוא מנסה להעליב אותי‪ .‬אני‬
‫שק החבטות שלו כאן‪ ,‬ולא בא לי להמשיך להיות כזאת‪ .‬לא בא לי להיות בנוכחות של איש‬
‫שמת להעיף לי כאפה‪ .‬איך את‪ ,‬סיסטר‪ ,‬חושבת שאני מרגישה‪ ,‬נעולה במקום עם גבר שאני‬
‫כל הזמן מפחדת ממנו – וההפקה מאוהבת בו? איך את היית מרגישה? אור‪ ,‬היא אומרת לי‬
‫בחצי גיחוך‪ ,‬שי לא צריך להפחיד אותך‪.‬‬
‫אני כבר עייפה מהשיחות האלו איתן‪.‬‬
‫ביום ראשון בבוקר אנחנו מתעוררים לשיר של דייוויד בואי‪ .‬זאת הפעם השניה או השלישית‬
‫שדייוויד מעיר אותנו בבוקר‪ ,‬ואני אומרת לברק שהוא כנראה מת בזמן שהותנו בבית‪ .‬אנחנו‬
‫מביטים החוצה ורואים שהאולפן מעוצב בתפאורה של סין‪ .‬על הרצפה יש אביזרים שנראים‬
‫כמו לבנים ומלט‪ ,‬ומסילה מסומנת של תחילת בנייה חוצה את כל האולפן באמצע‪ ,‬מהחצר עד‬
‫המטבח‪ .‬המסר ברור‪ :‬נצטרך לבנות חומה באמצע הבית‪ .‬יורם מבקש מהבנים‪ ,‬חוץ מאיציק‪,‬‬
‫לארוז כלי רחצה‪ ,‬ומודיע לנו שאנחנו נפרדים לתשעה ימים הקרובים‪ .‬הבנים ישחקו בתפקיד‬
‫האיכרים העניים שבונים את החומה‪ ,‬עם מעט מאוד אוכל ותנאי מחיה לא נעימים בכלל‪ ,‬ואנחנו‬
‫הבנות נהיה בנות אצולה‪ ,‬נשות החצר‪ ,‬עם פינוקים ובגדים מהודרים‪ .‬איציק יהיה הבן היחיד‬
‫שחי איתנו‪ ,‬בצד המפנק של החומה‪ ,‬בתפקיד הקיסר של המשימה‪.‬‬
‫שי הלום מהעובדה שיורם לא נתן לו את תפקיד הקיסר‪ .‬הוא המום וכועס‪ ,‬ואני תוהה‬
‫איך זה יבוא לידי ביטוי‪ .‬אני רואה בעיניים שלו שהוא מתחיל לתהות אם אני צודקת‪ .‬אם יורם‬
‫מתחיל לקחת ממנו את הזכייה מן ההפקר‪ .‬לצד הבהלה והצער על ההיפרדות מברק לכל כך‬
‫הרבה זמן‪ ,‬אני נושמת לרווחה על ההיפטרות משי‪ .‬כחלק מהמניפולציות המודעות והמתוכננות‬
‫שאני מפעילה על המוח שלי‪ ,‬אני מנסה לספר לעצמי שיורם רקח את המשימה הזאת במיוחד‬
‫בשבילי‪ ,‬כדי לחסוך ממני את השהייה במחיצת האיש הזה‪ .‬שהוא שומר עלי מתוך האהבה‬
‫שהוא מתחיל להרגיש כלפי‪ .‬בהמשך אתהה אם בעצם הוא מפריד בינינו כדי לתת לשי‬
‫הזדמנות לשקם את היחסים שלו עם דודו‪ ,‬ברק ועומרי‪ ,‬מתוך אמונה מעותת שאני הגורם‬
‫המפריע לקשרים האלו‪.‬‬
‫אני צוחקת על עצמי כשאני חושבת את זה‪ ,‬אבל לא אכפת לי‪ .‬כל עוד האיש והנחיריים‬
‫רושפי הגיצים שלו לא בטווח הראייה שלי‪ ,‬המצב שלי משתפר מאוד‪.‬‬
‫הבנים מתבקשים לעבור לצד הימני של האולפן‪ ,‬ואנחנו מתחפשות לנשות חצר מהודרות‪.‬‬
‫אנחנו מקבלות ערכת איפור ותלבושת מושקעת להפליא‪ ,‬עם אביזרים נלווים‪ .‬רינת מחייכת אלי‬
‫ויודעת כמוני שהמחאה שלי בעניין התחפושות הרעות נשמעה והמסקנות הופקו‪ .‬איציק לובש‬
‫את בגדי הקיסר שלו‪ .‬אני ושאר הבנות מזעיפות פנים לנוכח הבחירה של יורם למנות זכר שליט‬
‫על הבנות‪ .‬ארבל מציעה מרד ואנחנו שוקלות מה תהיה הדרך הטובה ביותר‪.‬‬
‫די בתחילת המשימה‪ ,‬שי מחליט שהוא לא בונה את החומה עם הבנים‪ .‬כל כמה דקות‬
‫הוא מחליף סיבה‪ :‬אני עייף‪ ,‬לא בא לי ועוד כל מיני‪ .‬בסוף הוא מוצא את התסריט שהכי מתאים‬
‫לו טלוויזיונית‪ :‬הוא לא יבנה חומה בינו לבין האהבה שלו‪.‬‬
‫עומרי אומר שהוא לא מבין‪ .‬דודו זועם‪ .‬איזה חבר מתנהג ככה? המשתתפים כולם‬
‫מתכנסים סביב הבכיינות של האיש הזה ואומרים‪ ,‬חשבנו שכולם בסדר‪ .‬שהוא כבר חלק‪ .‬למה‬
‫הוא שוב עושה את זה?‬
‫שוב כולם מתעסקים בכלום שהאיש הזה מייצר‪ .‬ובמהלך בניית החומה‪ ,‬גם במשימה‬
‫הזאת‪ ,‬הדבר הכי מעניין ומרגש שקורה כרגע בכלל לא נוגע להתבכיינות של האיש האומלל‬
‫והמאמלל הזה שיורם כל כך אוהב‪ ,‬אלא לאיש שעומד בחוץ ובונה את החומה‪ .‬ברק שלי‪.‬‬
‫שמתמודד בפעם הראשונה בחיים שלו עם כל כך הרבה שדים פרטיים ואישיים‪ .‬ובעוד שבתוך‬
‫האולפן כל המשתתפים עומדים סביב שי ודנים בקשיים שלו‪ ,‬ברק עומל בחוץ‪ ,‬מורח מלט‬
‫מדומה‪ ,‬מדביק עוד לבנה מקלקר‪ ,‬נחוש לסיים את החומה המחורבנת הזאת‪ .‬כי הוא לא סיים‬
‫שום דבר בחיים שלו‪ .‬כי לפני שאבא שלו נפצע והתיישב בכיסא גלגלים‪ ,‬הוא בנה בניינים –‬
‫ודרך המשימה הזאת ברק מרגיש אותו‪ .‬מתקרב אליו‪ .‬מפצה על שנים שבהן התבייש בו‪ ,‬באבא‬
‫שלו‪ ,‬שהוא קבלן בנייה‪.‬‬
‫אני נכנסת פנימה וצועקת את התסכול שלי מהסיטואציה‪.‬‬
‫אני יודעת שבשלב‬
‫זה המצלמות מכוונות גם אלי‪ .‬בחוץ קפוא ויורד גשם‪ ,‬ואני לא מוכנה לאפשר ליורם זק להפוך‬
‫גם את הפרק הזה לסיפור של שי‪ .‬אני שמה על עצמי מעיל ונעמדת מהצד השני של החומה‬
‫עם ברק בזמן שהוא בונה‪ .‬תוך כדי הוא מספר לי על המשפחה שלו‪ ,‬על הילדות שלו‪ ,‬על מה‬
‫שהוא מרגיש‪ .‬הוא מרגש אותי עד דמעות‪ .‬והמצלמות עובדות‪ .‬רואה‪ ,‬מר זק? גם אני יודעת‬
‫לעשות טלוויזיה‪.‬‬
‫בערב יורם יגיד לי שהעובדה ששי לא רצה לבנות את החומה עם החברים שלו‬
‫הפתיעה אותו מאוד‪ ,‬ובטח תשפיע על דעת הקהל בעניינו‪ .‬בקולו אני שומעת מעט חיבה ותוהה‬
‫אם הוא כבר מאס בעצמו בקרקס של האוואטר שלו‪.‬‬
‫כשאני מבשלת פתיתים‪ ,‬אני תמיד מסתכלת בהוראות ההכנה על האריזה‪.‬‬
‫זה לא שאני לא יודעת איך מבשלים פתיתים‪ .‬בישלתי פתיתים אולי ‪ 1,800‬פעמים‬
‫בחיים שלי‪ ,‬אבל כדי להיות בטוחה‪ ,‬להרגיע את המיליגרם של הספק בעניין יחס המים‬
‫והפתיתים‪ ,‬אני תמיד מעיפה מבט‪ .‬אני יודעת לבד שזה כוס ורבע מים על כוס פתיתים‪ ,‬אבל‬
‫בשביל האחד חלקי מיליון סיכוי שאני טועה‪ ,‬אני צריכה את האריזה לידי‪ .‬ליתר ביטחון‪ .‬לפני‬
‫הרבה שנים‪ ,‬קפצתי להתנדב בבית זקנים והתבקשתי להכין קציצות ופתיתים‪ .‬הפתיתים עמדו‬
‫על השיש של המטבח העצום בצנצנת זכוכית ענקית‪ .‬אריזה לא היתה‪ .‬עוד לא המציאו טלפונים‬
‫חכמים‪ ,‬אז לא היתה לי גישה לאינטרנט‪ .‬ביקשתי רגע לקפוץ למכולת לקנות סיגריות‪,‬‬
‫כשלמעשה רציתי למצוא שם אריזת פתיתים ולאשר את מה שאני כבר יודעת‪ .‬להציץ במתכון‬
‫שעל אריזה‪.‬‬
‫תראי אותו‪ ,‬אומרת לי רינת‪ ,‬שמסתובבת המומה באולפן בזמן שהבנים רבים בעניין‬
‫חומת הקלקר של יורם‪ .‬אני לא מבינה מה קורה כאן!‬
‫לא מה שהראו לכם בבית‪ ,‬הא? אני אומרת לה‪.‬‬
‫היא לא יכולה להגיד כלום‪ ,‬אבל מסתכלת לי עמוק בעיניים‪ .‬מה קורה כאן? היא זועמת‪.‬‬
‫ואני שואלת‪ ,‬אפילו שאסור לה לענות – זה הכול סביבו‪ ,‬נכון? כולנו התפאורה שלו‪ ,‬נכון? כל‬
‫הזמן הזה צדקתי במאה אחוז?‬
‫רינת אומרת לי‪ ,‬אור‪ ,‬ממה שראיתי את לא צריכה שמישהו יגיד לך מה קורה פה‪.‬‬
‫לא‪ ,‬אני לא צריכה‪ .‬אבל כמו עם הפתיתים‪ ,‬האישור הסופי הזה כל כך משמעותי לי‪.‬‬
‫אחר כך אני נכנסת להגיד את זה ליורם‪ .‬אני אומרת לו שלמרות שאני אמורה לזעום‪,‬‬
‫אני דווקא שמחה‪ .‬רינת אישרה לי את מה שידעתי כל הזמן למרות שהוא והחברות שלו עשו‬
‫הכול כדי לבלבל אותי‪ ,‬כדי לגרום לי להרגיש מטומטמת‪ .‬נכון‪ ,‬מפעם לפעם האמנתי להם‪ ,‬אבל‬
‫אני גאה בעצמי שבגדול – לא הפקדתי את מנת המשכל שלי בחלל הזמן כאשר נכנסתי לאולפן‪.‬‬
‫ועכשיו כבר אין להם שום יכולת לקחת ממני את הביטחון שלי בעצמי ובשכל שלי‪.‬‬
‫יורם מנסה להגיד לי שלא כדאי לי להאמין כרגע לרינת‪ .‬שהיא מדברת מתוך כעס‬
‫ותסכול‪ ,‬ולא מוסרת לי אינפורמציה מדויקת‪.‬‬
‫המלים שלו כבר לא משנות כלום‪ .‬אני רק ממשיכה לתהות ביני לביני – מי משקר ככה?‬
‫בשנת ‪ ,1971‬הפסיכולוג פיליפ זימברדו ערך מחקר שזכה לכינוי "מחקר הכלא של זימברדו"‪,‬‬
‫והתבסס על מחקרו של מילגרם‪ .‬לצורך המחקר הקימו במרתפי אוניברסיטת סטנפורד כלא‬
‫מדומה‪ 24 .‬סטודנטים שאובחנו כנסיינים כשירים הוכנסו אליו; חלק גילמו תפקיד של סוהרים‬
‫וחלק גילמו תפקיד של אסירים‪ .‬הסוהרים קיבל מדים‪ ,‬אלות‪ ,‬משרוקיות ועוד כל מיני סממנים‬
‫חיצוניים כדי לקבע את מעמדם‪ ,‬כולל משקפי שמש כדי שהאסירים לא יראו את העיניים שלהם‪,‬‬
‫דבר שיצר מרחק וניכור בין הנסיינים‪ .‬הניסוי התחיל בתהליך המעצר של האסירים‪ .‬הם נלקחו‬
‫למסדרונות הכלא‪ ,‬עברו תהליך רישום‪ ,‬הופשטו מבגדיהם והולבשו בכותונת סגפנית‪ .‬בתחילת‬
‫הניסוי‪ ,‬הסטודנטים הרגישו מאוד לא נוח עם החלוקה‪ .‬עד תחילת הניסוי הם הרי היו חברים‬
‫ללימודים‪ ,‬ושווים זה לזה‪ .‬בהדרגה‪ ,‬במשך ימים לא רבים‪ ,‬הסוהרים נכנסו לתפקיד‪ .‬משקפי‬
‫השמש קידמו את תחושת הריחוק והסוהרים החלו להיכנס לתפקיד ולהתאכזר אל האסירים –‬
‫החל בדרישה לקבל את הסמכות שלהם‪ ,‬עבור בהצקות בלתי נגמרות וכלה בענישה גופנית‪.‬‬
‫הם הציקו לאסירים באופן אינטנסיבי למרות שזימברודו עצמו מעולם לא ביקש מהם לעשות‬
‫כן‪ .‬הניסוי הופסק אחרי שישה ימים‪ ,‬מחשש לשלומם של המשתתפים‪.‬‬
‫אני מבינה מה יורם רוצה שיקרה כאן‪ ,‬וזה יקרה על גופתי המתה‪ .‬אני מספרת לדודו וברק על‬
‫הניסוי של זימברודו‪ .‬אני אומרת להם שמה שאמור לקרות הוא שבקרוב מאוד הם אמורים‬
‫להתחיל לכעוס עלינו‪ ,‬אבל הם צריכים לזכור שלא אנחנו ביקשנו את החלוקה הזאת‪ .‬הם‬
‫צריכים לזכור שאנחנו חברים‪ .‬הבנות כולן משתפות את הבנים בכל מה שאנחנו עושות‪,‬‬
‫משוחחות איתם כל היום ועוסקות בהם ובמצבם‪ .‬אחת המשימות של הבנות היא לערוך כל‬
‫ערב מעגל נשים‪ ,‬שאחת מאיתנו מנחה באיזה נושא שהיא בוחרת‪ .‬מתנה בשבילי? יש סיכוי?‬
‫אני כבר לא יודעת – ומנסה לשכנע את עצמי שגם לא אכפת לי‪ .‬אני יודעת שזאת הזדמנות‬
‫מהממת לי ולאחרות להעביר כמה מסרים אל העולם שבחוץ‪ .‬המשימה הזאת היא חגיגה‬
‫גדולה‪ .‬בערב הראשון אני מנחה מעגל בנושא פמיניזם‪ .‬בערב השני קסניה מכינה לנו חבילה‬
‫עוברת עם שאלות מרגשות ומשימות מצחיקות‪ .‬בערב השלישי רינת מנחה שיחה על החיים‬
‫בגיל ארבעים‪ .‬בערב הרביעי שי מיקה עורכת פעילות בנושא דימוי גוף‪ .‬באמצע השיחה‪ ,‬איציק‬
‫מכעיס אותה‪ :‬הוא הופך את המעגל לבימת התכתשות עם רינת‪ ,‬והבנים מתערבים בשיחה‬
‫מהצד השני של החומה‪ .‬באולפן פורץ ריב גדול‪ .‬דודו מתפרץ עלי בזעם חסר פרופורציות )אני‬
‫לא יכול לשמוע יותר על נשים!!!(‪ .‬אני לא עונה לו‪ .‬הבנים צורחים אחד על השני‪ ,‬וכשדודו אומר‬
‫לעומרי או ברק )אין לי דרך לדעת מי( "אתה הבריון של אור" אני מתכווצת‪ ,‬נעלבת וכמובן‪,‬‬
‫בוכה‪ .‬אבל עדיין לא עונה‪.‬‬
‫רינת ניגשת אלי ושואלת אותי למה אני לא מרגיעה ומתערבת‪ .‬למה אני מאפשרת‬
‫לדבר הזה לקרות‪.‬‬
‫ואני מתפוצצת‪.‬‬
‫כל מה ששמרתי בבטן פורץ החוצה‪ ,‬בלי סדר ובלי מעצורים‪ .‬בפעם הראשונה‪ .‬בפעם‬
‫היחידה‪ .‬אני אומרת לרינת שאני לא נבהלת מהצעקות שלהם ואני חושבת אחרת ממנה‪ ,‬כי‬
‫כשאני רבה איתם אני לא רק רבה איתם‪ ,‬אלא חושבת גם על המשפחה שלהם ועל הדמות‬
‫שכבר בטח עשו מהם ב"ארץ נהדרת"‪ .‬לא בא להשתתף בהפיכת אף אחד מהאנשים באולפן‬
‫הזה לקרקס‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬והיא עונה שנגעתי בדיוק בנקודה‪ ,‬ושוב רומזת לי שעושים מאיתנו‬
‫בדיחה כדי להאדיר את חביבו של יורם‪ .‬אני אומרת לה שהיא לא צריכה להגיד לי – אני יודעת‬
‫בדיוק מה קורה בחוץ‪ ,‬ואני עושה מה שאני יכולה‪ ,‬כלומר‪ ,‬משנה מבפנים‪ .‬את רוצה להיכנס‬
‫למפלגת העבודה? אני אומרת‪ .‬אני נכנסתי לבית האח הגדול‪ .‬וכל היום אני חושבת על מה‬
‫שקורה בחוץ‪ :‬את מי מלעיגים‪ ,‬על מי קל לצחוק‪ ,‬מי הקורבן התורן‪ .‬את חושבת שאני אצטרף‬
‫לקרקס הזה? את חושבת שאני לא יודעת מה קורה בחוץ? את חושבת שאני לא מבינה מה‬
‫אומרת קהילת הפמיניסטיות כשאני שותקת? אני יודעת‪ ,‬מבינה ומנתחת הכול‪ ,‬וכפרה – על‬
‫הזין שלי‪ .‬אני רואה את כל התמונה‪ .‬עשיתי מה שאני יכולתי בתוך הבית כדי להקל לכל אחד‬
‫מהם את החיים‪ .‬וכשהם מדברים עלי באופן שלא מקובל עלי‪ ,‬ולא מתאים לי שיגידו עלי שיש‬
‫לי בריונים‪ ,‬אני אוסיף אש לריב שחם ממילא – ואת מי שירתתי? את מי משלושת החברים‬
‫שלי אני משרתת כשאני עושה את זה? אנחנו כאן כבר חודשיים‪ 24 ,‬שעות ביממה‪ .‬אני יכולה‬
‫לעשות מה שאני יכולה לעשות‪ .‬אני יכולה לשבת עם חבר שלי שעומד להגיד משהו לא נכון כי‬
‫הוא לא עבר את הפאקינג פקולטה של מקינון בלימודי מגדר ולהגיד לו‪ ,‬תקשיב‪ ,‬אתה עדיין לא‬
‫יודע‪ ,‬אבל‪...‬‬
‫וכן‪ ,‬זה לא הכי פוליטיקלי קורקט‪ .‬יקח? יקח‪ .‬לא יקח? עשיתי מה שיכולתי‪ .‬וכל היום‬
‫זה נמצא לי בראש‪ 17 .‬מיליון קהילות‪ .‬הפמיניסטיות והשמאלנים ואנשי החינוך והמזרחים‬
‫והטבעונים והקהילה הגאה ועוד ועוד )היא ממלמלת שאני יכולה להיות רגועה‪ .‬אני ממשיכה‬
‫בשצף שלי‪ ,‬אבל שומעת היטב את מה שאמרה עכשיו ונושמת מעט לרווחה(‪ .‬תקשיבי לי‪ ,‬רינת‬
‫)אני אומרת(‪ ,‬קחי בחשבון שכל מה שאמרתי לך עכשיו נמצא בראש שלי כל הזמן‪ .‬אני יודעת‬
‫שלפעמים אני טועה‪ ,‬אני יודעת שאני נהיית אמוציונלית‪ ,‬אני יודעת שלפעמים אני מוותרת‪ ,‬אני‬
‫יודעת שאנשים מסתכלים עלי – ואסתי לי אמרה לי‪ ,‬אל תוותרי‪ ,‬כי יש אנשים שצריכים לשמוע‬
‫את הדברים האלה‪ .‬אני יודעת הכול‪ .‬זה קשה‪ .‬אין לי מאה אחוז‪ .‬ואם אני עושה עשרה אחוז‪,‬‬
‫סבבה‪ .‬ניצחתי את העולם‪ .‬ואם לא‪ ,‬אז פישלתי‪ .‬יש כאן פוליטיקות‪ ,‬אבל האנשים אלה‪ ,‬גם‬
‫כשהם טועים בפוליטיקה‪ ,‬הם חברים שלי‪ .‬דודו הוא חבר שלי‪ .‬אני אוהבת אותו‪ .‬ברק הוא חבר‬
‫שלי ועומרי חבר שלי ושי וקסניה וארבל הן חברות שלי ואני אוהבת אותן‪ ,‬אז אני עושה את מה‬
‫שאני יכולה‪.‬‬
‫רינת מסתכלת עלי בעיניים פעורות‪ .‬מצד אחד היא רוצה לדבוק בעמדתה‪ ,‬שאומרת‬
‫שהייתי צריכה להתערב בריב של הבנים‪ ,‬אבל מצד השני יש לה מבט מרחם בעיניים‪ ,‬ונראה‬
‫שהיא מתחילה לקלוט מה עובר עלי כבר יותר מחודשיים‪.‬‬
‫הקיסר החדש‬
‫היום החמישי למשימה מגיע‪ .‬הבנים נכנסים לתחרות על תפקיד הקיסר החדש שיחליף את‬
‫איציק‪ .‬המנצח זוכה להצטרף הבנות‪ ,‬ליהנות ממנעמי החיים ולבחור אחת מהן לצאת איתה אל‬
‫הקהל בחוץ במוצאי שבת‪.‬‬
‫אני במצב טוב מאוד‪ .‬נחמד לי עם הבנות‪ ,‬כל ערב אנחנו מנהלות דיון בנושאי מגדר‪,‬‬
‫אנחנו אוכלות טוב‪ ,‬יש לנו מים חמים כל היום‪ ,‬הגוף שלי חוזר להיות נינוח‪ .‬אני שוב קולטת‬
‫כמה מתח וכיווץ נוצרים אצלי בנוכחות שי – וכמה חופשייה אני מרגישה כאשר האיש לא נמצא‬
‫בקרבתי‪ .‬היכולת שלו לעלוב בי או לאיים עלי פיזית דרך חומת הקלקר מצטמצמת בעשרות‬
‫אחוזים‪ .‬ככל שחומת הקלקר המזופתת הזאת מכוערת ומייצרת לכלוך בכל האולפן‪ ,‬אני אוהבת‬
‫אותה‪.‬‬
‫אנחנו יושבות ליד החלל של יורם וממתינות‪.‬‬
‫אם דודו ייצא מדלת החומה ויוכתר כקיסר החדש‪ ,‬הוא יבחר בשי מיקה לצאת איתו אל‬
‫הקהל במוצ"ש‪.‬‬
‫אם עומרי ייצא‪ ,‬הוא יבחר בקסניה‪.‬‬
‫אם ברק ייצא‪ ,‬הוא יבחר בי‪.‬‬
‫אני מתפללת שברק ייצא‪ ,‬מפנטזת על הבמה המטורפת ועל האופן המדהים שבו אני‬
‫יכולה לנצל אותה כדי להגיד משהו משמעותי ללא עריכה‪ .‬ללא צנזורה‪ .‬אני מבקשת מעצמי‬
‫להאמין שאולי הפעם המשחק יהיה הוגן‪ ,‬אבל כל תא בגופי )אני יכולה לדמיין עשרות מליוני‬
‫תאים‪ ,‬וכל אחד מהם יושב על הברכיים בכפות ידיים צמודות אל הלב ומתפלל( יודע שהאיש‬
‫שייצא בבגדי הקיסר הוא שי‪ .‬ובראשי אני כבר מבינה‪ ,‬בדיוק כמו שאר חברי ההפקה‪ ,‬שאין‬
‫מציאות שבה אני נשארת בצד הזה של החומה במקרה כזה‪ .‬אין מציאות ואין "נדמה לי" שבהן‬
‫האיש הזה מגלם תפקיד של שליט בחיי‪ .‬שהאיש הזה ישן במרכז החדר ואני אחת הנשים‬
‫שישנות סביבו‪ .‬שאנחנו מנהלות דיונים על נשיות והוא נוכח‪ .‬אין מציאות שבה אני מתמודדת‬
‫עם האיש הזה בלי ברק או עומרי לידי‪ ,‬כי בשלב הזה הפחד שלי ששי יפגע בי פיזית גדול‬
‫מאוד‪ .‬לעתים קרובות יותר ויותר הוא מרשה לעצמו להתקרב אלי‪ ,‬להתנפח לכיווני‪ ,‬להשתלח‬
‫בי באופן חריף יותר ויותר‪ .‬הוא נועץ בי יותר ויותר מבטים רוויים בשנאה וקנאה‪ .‬אני לא מרגישה‬
‫בטוחה בקרבתו‪ ,‬כפי שידעה ההפקה כולה‪ .‬חלקה ניסתה לתמוך בי בעקבות הפחד הזה‬
‫וחלקה לעגה לי עליו‪.‬‬
‫הדלת נפתחת – וכפי שאני כבר יודעת היטב שיהיה‪ ,‬שי יוצא ממנה‪.‬‬
‫אני יושבת כמה דקות ואז נכנסת אל חלל יורם זק‪ .‬הוא כבר מחכה לי שם‪.‬‬
‫יאללה‪ ,‬אני אומרת‪ .‬תביא את המזוודה‪ ,‬אני הולכת הביתה‪.‬‬
‫אני בוכה כי אני עייפה ואין לי עצבים יותר‪ ,‬ואני שונאת את יורם בכל מאודי‪ ,‬אבל‬
‫משתוקקת לאהבה שלו‪ ,‬לאישור שלו‪ ,‬לתמיכה שלו – ונענית בקור‪ .‬אני שומעת בקול שלו שאני‬
‫שם כי אני עושה לו טלוויזיה וזה הכול‪.‬‬
‫את לא הולכת הביתה ואת יודעת את זה‪ ,‬הוא אומר‪ .‬רונית מחכה לך‪ .‬לכי אליה‪.‬‬
‫יורם‪ ,‬אתה יודע שאני לא אשתף עם זה פעולה‪ .‬אתה יודע שאני לא אשן במיטה סביבו‪.‬‬
‫ומה אם תוכלי לישון במיטה שלך?‬
‫זה לא משנה‪ .‬יאללה‪ ,‬עזוב אותי‪ .‬אין לי יותר כוח‪ .‬תן ללכת הביתה‪.‬‬
‫יורם ואני שנינו יודעים שאני לא הולכת לשום מקום‪.‬‬
‫רונית יושבת בישיבה האופיינית שלה בחדר הטיפולים עם הבעה משועממת‪ .‬נמאס לה‬
‫מהקרקס הזה‪ .‬את חושבת שרצינו ששי ינצח? היא שואלת‪ .‬את יודעת אילו קולות של אכזבה‬
‫היו לנו שם? אבל ברק טעה על ההתחלה"‪.‬‬
‫ובמוחי מנגינה – שקרנית‪ .‬שקרנית‪ .‬שקרנית‪ .‬שקרנית‪ .‬שקרנית‪.‬‬
‫המלה מתנגנת לה שוב ושוב ושוב ושוב‪ ,‬אבל אני כל כך כל כך רוצה להאמין לה‪ .‬כל‬
‫כך עייפה מהתחושה שמציפה אותי – התחושה שאת מוקפת באנשים נורמטיביים שמשקרים‬
‫לך בלי למצמץ‪ .‬התחושה הפיזית מערערת ומלחיצה‪ ,‬בעיקר כי היא לא מבשרת שהם השתגעו‪,‬‬
‫אלא שאני זו שהשתגעה‪.‬‬
‫ידענו שלא תסכימי לזה‪ ,‬רונית אומרת‪ ,‬ואנחנו נמצא לזה פתרון‪.‬‬
‫זה טוב לי‪ .‬פוליטית‪ .‬גם אם יורם לא הראה או השמיע מלה מכל הדברים הפוליטיים‬
‫האחרים שאמרתי‪ ,‬הוא לא יוכל למחוק את המעשה הזה‪ .‬את האקט הסמלי של ההתנגדות‬
‫למשטר‪ .‬כשאפשוט מעלי את הבגדים של חצר המלוכה ואצטרף אל ה"איכרים" בעקבות‬
‫החלפת השלטון‪ ,‬אני אצליח להעביר מסר חשוב‪ .‬מסר של מאבק חברתי‪.‬‬
‫אם אתם לא מעבירים אותי אני יוצאת מהבית‪ ,‬אני מודיעה לה ויודעת שזאת לא אופציה‬
‫מבחינתם‪.‬‬
‫בדרך החוצה אני עוברת שוב אצל יורם‪.‬‬
‫אנחנו מנסים למצוא דרך להעביר אותך לצד השני‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬תהיי סבלנית‪.‬‬
‫בינתיים‪ ,‬בחוץ‪ ,‬עומרי כועס בלי סוף על הזכייה של שי‪ .‬הוא הופך את זה למשהו שקשור אליו‪.‬‬
‫טוען בפני כולם ששי היה צריך לוותר על המעמד היות והוא לא תרם לבניית החומה‪ .‬הוא‬
‫מתלבט אם לשבור את החומה והולך הלוך ושוב כמו אריה בכלוב‪.‬‬
‫לי עצמי לא טוב שהחומה תיפול‪ .‬אני רוצה עוד שבוע בלי שי מול הפרצוף שלי‪ ,‬והכי‬
‫טוב‪ ,‬כשאני בצד של ה"איכרים"‪ .‬אני רוצה גם לראות איך יורם מסדר את הבלגן הזה‪ .‬עומרי‬
‫קורא לי להתייעצות‪ .‬אנחנו מדברים מעט ואני אומרת לו שימתין בינתיים עם המעשה‪ .‬הוא‬
‫משתכנע‪.‬‬
‫בזמן השיחה שלי עם עומרי‪ ,‬יורם קורא לכל אשה בתורה אל החלל שלו‪.‬‬
‫אני מבינה את המניפולציה‪.‬‬
‫הוא מבקש מכל אחת לבחור בת מלוכה להעביר אל הצד השני‪ .‬הוא מניח שכולן יבחרו‬
‫בי‪ ,‬אבל הוא טועה טעות מרה‪ ,‬כי הן בוחרות בקסניה כדי שהיא תוכל להתאחד עם עומרי‪.‬‬
‫כאשר הוא שמע אותי משכנעת את עומרי לא לשבור את החומה‪ ,‬הוא קורא לי שוב אל החלל‬
‫שלו‪.‬‬
‫ אור‪ .‬בדיוק שמעתי אותך משכנעת את עומרי לא לשבור את החומה‪.‬‬‫ כן‪ .‬תודה לי אחר כך‪.‬‬‫ זהו ש‪ ...‬יש לנו בעיה‪ .‬התוכנית שהיתה לי להעביר אותך אל הצד השני לא כל כך‬‫מצליחה לי‪ ...‬אז‪ ...‬אולי זה רעיון לא כזה רע‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬זה יכול לפתור את הבעיה שלנו‪...‬‬
‫כאילו את הבעיה שלך‪ ...‬אם עומרי‪ ...‬את מבינה‪.‬‬
‫אז אתה רוצה שאני אגיד לעומרי לשבור את החומה?!‬
‫ אני לא רוצה שתעשי כלום‪ .‬אני רק אומר ש‪ ...‬שהבנות לא עונות בינתיים את מה‬‫שקיווינו‪ ,‬ולך יש בעיה‪.‬‬
‫ תקרא לעומרי לכאן‪.‬‬‫יורם קורא לעומרי אל חלל האח הגדול‪ .‬אני מתחילה להסביר לו את הסיטואציה‪ ,‬ויורם‬
‫מבקש שנמשיך את השיחה בחוץ‪ .‬לבסוף עומרי שובר את החומה‪.‬‬
‫בלילה כולנו שוכבים במיטות שלנו‪ ,‬בתוך תפאורה מזעזעת‪ ,‬שבורה‪ ,‬מלוכלכלת ומגעילה‪ .‬אני‬
‫שואלת את עצמי מדוע לא פשטתי את הבגדים‪ ,‬החלפתי לטרנינג ועברתי לצד השני של‬
‫החומה‪ .‬האם פחדתי מהקנס? מהחברים? למה שיחקתי על התפר של לציית ולמרוד? למה‬
‫לא למרוד לגמרי? הרי התפאורה המגוחכת‪ ,‬המניפולציות של ההפקה‪ ,‬הסיטואציות הקשות –‬
‫אף אחד מהם לא בילבל אותי לרגע‪ .‬זכרתי בדיוק איפה אני ומה אני עושה‪ .‬אני – שלא פחדתי‬
‫לרוץ לתוך נתיבי איילון הסואנים שבוע אחרי שבוע עם חברי כדי לעצור את התנועה בזמן‬
‫ששוטרים על סוסים דהרו מאחורינו – מהססת בתוך האולפן הזה כמו תלמידת בית יעקב‬
‫מבוהלת‪.‬‬
‫שטיפת המוח נוגעת בי‪ .‬על אפי ועל חמתי‪ ,‬יש מובנים שבהם אני שבויה של המשחק‬
‫הזה ומאמינה בעצמי לשקר הגדול סביבי‪.‬‬
‫אחרי שעומרי שובר את חומת הקלקר אני תופסת את תניה לבד בחדר שירות‪ .‬אני יודעת‬
‫שהיא מחביאה )בעיקר מבן הזוג שלה( את זה שאנחנו יכולות גם להיות חברות מוצלחות‬
‫מאוד‪ .‬כאשר שי לא היה בסביבה‪ ,‬נהניתי מאוד מחברתה‪ .‬בדיוק כמו ביומיים שחשבנו שהוא‬
‫הודח מהאולפן‪ .‬יש לנו חוש הומור דומה‪ ,‬הרבה נושאים לשיחה וחוויה חיובית מהבילוי אחת‬
‫במחיצת השנייה‪ .‬אני נותנת לה חיבוק ואומרת לה שנהניתי מאוד להיות חברה שלה לכמה‬
‫ימים‪ ,‬ושאם אי פעם היא תצטרך אותי‪ ,‬באולפן או מחוצה לו‪ ,‬אני כאן בשבילה‪.‬‬
‫בלילה שאחרי‪ ,‬שי מציע לה נישואים‪.‬‬
‫אני כל כך עצובה בשבילה על הבחירה הזאת של האיש הזה להפוך את האהבה שלה‬
‫למשהו כל כך זול‪ .‬לסצנה טלוויזיונית‪ .‬אנשים מתכננים הצעות נישואים חודשים‪ .‬מייצרים את‬
‫האווירה המושלמת‪ .‬מקיפים עצמם רק במה שמשמח אותם‪ .‬מי מציע נישואים באווירה כל כך‬
‫עוינת? פתאום אני מבינה שיורם היה חייב להכניס את תני למשחק לא רק כדי ששי יישאר‬
‫באולפן‪ ,‬אלא כדי לאפשר לו זירה נוספת שבה הוא מייצר תוכן‪ .‬הכוכב שלו חייב היה להיות‬
‫מישהו שעושה עוד משהו מלבד להיות אומלל ולאמלל את כל סביבתו‪ .‬תני כאן כדי שיהיה עוד‬
‫מה להראות משי‪ .‬והמשתתפים האחרים‪ ,‬הסלחנים והאוהבים ברמות שלא פגשתי בעבר‪,‬‬
‫מרימים לכבוד הצעת הנישואים כוסית לחיים וחוגגים באושר אין קץ‪ .‬אפילו אני אומרת להם‬
‫מזל טוב‪ ,‬למרות שהלב שלי שבור בשביל תני ובשביל העתיד הברור שלה‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬ביום‬
‫שאחרי‪ ,‬שי מקטר שאף אחד לא פירגן להם או שמח בשמחתם‪ .‬המצלמה מכוונת עליו בזום‬
‫צפוף‪ .‬אני מסתכלת עליה ואומרת לעצמי בקול רם – נו‪ ,‬אח גדול? מה תשדר? את המסיבה‬
‫שעשו לו כאן האנשים היפים האלו אתמול בלילה או את ההתבכיינות התורנית שלו? אי‪-‬אפשר‬
‫את שניהם‪ ,‬אתה יודע‪ ...‬או שאולי כן?‬
‫במוצאי שבת שאחרי שבירת החומה ארבל יוצאת מהמשחק כי היא נפצעה קשה ברגל‪ .‬שי‬
‫מקבל את המתנה המיליון שיורם נותן לו העונה הזאת‪ :‬הוא יוצא אל הקהל לשישים שניות‪ .‬כל‬
‫שאר המשתתפים יושבים יחד בחלל הזמן‪ ,‬כנועים ומאוכזבים‪.‬‬
‫בזמן ששי ותני עולים במדרגות אני אומרת להם‪ ,‬אתם יכולים לתאר לעצמכם איזה חג‬
‫זה היה לכולנו אם כל אחד מאיתנו היה יוצא עכשיו חוץ ממנו?‬
‫בלילה אני חושבת לעצמי שמה שקורה כאן זה במובנים מסוימים )ומוגבלים מאוד(‬
‫מיקרוקוסמוס לחברה‪ .‬אני חושבת איך הכול בחיים יותר קשה לי בהיותי אשה ומזרחית‬
‫שמגיעה מרקע סוציואקונומי עני‪ .‬תמיד יעמדו מולי הרבה מאוד גברים עם הרבה מאוד‬
‫פריווילגיות ויישרו קו נגדי‪ .‬יורם והמרעה שלו שנעמדים במעגל משוריין סביב שי‪ ,‬לשמור עליו‬
‫ואותו‪ ,‬ולעומת זאת נעמדים מולי כמו כיתת יורים‪.‬‬
‫עכשיו התמונה משתנה‪ ,‬אבל לאט מאוד‪ .‬לאט מדי‪ .‬יותר ויותר מהם עוזבים את מקומם‬
‫במעגל הביטחון שהקימו סביבו‪ ,‬חלקם מורידים את האקדחים שכיוונו אלי‪ ,‬מעטים אפילו‬
‫מצטרפים אלי‪ .‬אבל בשבילי כבר מאוחר מדי‪ .‬הייתי צריכה לעבוד קשה מאוד בשביל משהו‬
‫שהאיש הזה קיבל במתנה מהיום הראשון‪ .‬מאוחר מדי‪ ,‬כי המחירים כבר נגבו ובמובנים רבים‬
‫אני כבר לא אוכל לתקן את הנזק שהם הסבו לי‪ .‬אני חושבת על כל הילדים והילדות שפגשתי‬
‫במרוצת השנים‪ .‬כל ילד שלי שהצליח לעשות יחידה אחת של בגרות היה צריך לנצח כל כך‬
‫הרבה מלחמות‪ ,‬שהחברה צריכה היתה להעניק לו דוקטורט כפיצוי על המסע שלו‪ .‬מי מקבל‬
‫מתנות בחברה הזאת ובפני מי מעמידים אלף מהמורות? המציאות היא שבמקום שאנשים‬
‫יתוגמלו‪ ,‬ימונו או ינצחו בזכות הכישורים‪ ,‬האיכויות והכשרונות שלהם‪ ,‬הם מתייצבים בכל מיני‬
‫עמדות ותפקידים בזכות הפריווילגיות המולדות שלהם‪.‬‬
‫אני כבר יודעת שניצחתי את יורם במשחק הזה‪ .‬כל שבוע הוא כתב תסריט – וכל שבוע‬
‫שטפתי את התסריט באסלה‪ .‬אני יודעת שגם אם האולפן הזה יהפוך לגיהינום וגם אם ישטוף‬
‫אותנו צונאמי‪ ,‬שי‪/‬יורם לא ינצח במשחק הזה‪ .‬על גופתי המתה‪ .‬על גופתי השורדת‪ .‬על הנשמה‬
‫החזקה שלי‪.‬‬
‫הימים הבאים הם ימים שבהם אני עובדת‪ .‬מחושבת‪ .‬יודעת שאין לי עוד הרבה זמן‪ .‬שי הורס‬
‫לעצמו כל סיכוי לפיוס אמיתי עם שאר הדיירים‪ ,‬והוא מתחיל להאמין לי שהוא לא ינצח‪ .‬יורם‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬איבד שליטה לחלוטין על האולפן הזה‪ .‬אני מרגישה שהוא מתחיל לשקול להפוך‬
‫אותי למנצחת‪ ,‬אבל זה מעט והוא מבולבל‪ .‬אם אני רוצה ששי יעוף מהאולפן הזה‪ ,‬אני צריכה‬
‫להיות ממוקדת מאוד‪ .‬קשה לי‪ .‬אני מבינה שאני בשלבים מתקדמים של דיכאון שהולך ומעמיק‪,‬‬
‫אבל מבינה גם שאני חייבת להישאר בשליטה‪ .‬אני צריכה מקור להיטען ממנו‪ .‬לשאוב ממנו‬
‫נחמה וכוחות‪ .‬יומיים אני מנסה לחשוב מה יכול להיות המקור שלי לכוח באולפן הזה‪ .‬האדם‬
‫היחיד שנאמן אלי באופן אבסולוטי מאז היום הראשון באולפן הזה הוא ברק‪ .‬ההישענות על‬
‫הידיעה הזאת עוזרת‪ ,‬אבל לא מספיקה‪ .‬היא לא מספקת לי את הכוח שאני צריכה כדי‬
‫להתמודד גם עם הדיכאון שהשתלט לגמרי וגם עם החיים באולפן הזה‪ .‬רן שואל אותי איך אני‬
‫נטענת בחוץ‪ .‬יש לי תשובה‪ :‬אני מקבלת מלא אהבה‪ .‬אני חופשייה‪ ,‬אני שוחה‪ ,‬אני מתאהבת‪.‬‬
‫איתי הוא מטען‪ .‬ענת מטען‪ .‬האחייניות שלי‪ .‬אוכל שאני אוהבת‪ .‬הוא מציע שאבקש משהו‬
‫מיורם‪ .‬איזו ארוחה או משקה‪ .‬אולי הוא יסכים להכניס לך או ימצא דרך להשחיל את זה באיזו‬
‫משימה‪ .‬לא‪ ,‬זה לא זה‪ ,‬אני צוחקת‪ .‬אז אולי המשמעות שיש לך בחיי המשתתפים? האהבה‬
‫שאת מקבלת מהם בתוך האולפן? גם לא‪ .‬אני המטען שלהם‪ .‬הם לא המטען שלי‪ .‬היחידה‬
‫שהיתה יכולה למלא את התפקיד הזה היתה תמר‪ ,‬והיא איננה‪ .‬וכמו שידעתי לפני חודש וחצי‬
‫אני לבד‪ .‬אין מטען‪ .‬ממשיכה על אדים‪ .‬אבל ממשיכה‪.‬‬
‫אני מבינה ורואה‪ :‬ככל שאני אהובה יותר‪ ,‬צוחקת יותר‪ ,‬נוכחת יותר‪ ,‬משמעותית יותר‪,‬‬
‫נהנית יותר‪ ,‬ככה הוא סובל יותר‪ .‬ואני אומרת לעצמי‪ ,‬תחיי‪ ,‬אור סיונוב‪ .‬בניגוד לכל מה שבא‬
‫לך ומתאים לך כרגע‪ ,‬את תחיי‪ .‬כמו שאת רגילה‪ .‬כמו שאת בחיים שלך‪ .‬תחזרי לעצמך ותעשי‬
‫את זה עכשיו‪ .‬כי אין לך הרבה זמן‪ .‬ואת תצטרכי להיות כמו הפניקס שביקשת ממאות נערים‬
‫ונערות שלך להיות בשנים האחרונות‪ .‬קומי‪ .‬תזוזי‪ .‬בכל הסט וכל היום‪ .‬ותגבירי את הקול שלך‪,‬‬
‫אור סיונוב‪ ,‬כי הם שיכנעו אותך שאת צועקת יותר מדי אבל את לא – וזה הזמן להתחיל לצעוק‬
‫הרבה יותר‪ .‬מי שלא נוח לו‪ ,‬שיתכבד להכין לעצמו אטמי אוזניים‪ .‬אני בטוחה שיורם יסכים‬
‫להשאיל להם את שלו‪ .‬תיצרי‪ .‬תבשלי‪ ,‬תנקי‪ ,‬תרקדי‪ ,‬תחיי‪ .‬תהיי את‪ .‬יורם הפסיד‪ .‬את ניצחת‪.‬‬
‫תתנהגי בהתאם‪ .‬וככל שכוחות הרשע באולפן ינסו למנוע ממני את המסיבה של עצמי בבית‪,‬‬
‫הם ייכשלו‪ .‬והם ינסו‪ .‬הם יקראו לי באותם שמות גנאי‪ .‬פמיניסטית שמנה ומכוערת‪ ,‬אשה דוחה‪,‬‬
‫נחש‪ ,‬שטן‪ ,‬מכשפה‪ ,‬תת‪-‬רמה – אבל אני רק אתרומם‪ ,‬גבוהה יותר‪ ,‬גאה יותר‪.‬‬
‫בוכה או לא בוכה‪ ,‬דיכאון או לא דיכאון‪ ,‬את מנצחת אותו‪.‬‬
‫אחרי תשעה ימים של חיים בזוהמה בלתי נסבלת‪ ,‬בסט צילום אפור ומדכא‪ ,‬ההפקה מפנה את‬
‫תפאורת סין בזמן שאנחנו ישנים ואנחנו מתעוררים אל האולפן שהתרגלנו אליו‪ .‬אני נושמת‬
‫לרווחה‪ .‬התפאורה הכהה וחומת הקלקר העצומה והשבורה שחצתה את המרחב היו בלתי‬
‫נסבלים‪.‬‬
‫בערב של אותו יום אני שומעת שיחה בין איציק‪ ,‬שי מיקה וקסניה בעניין ארוחת הערב‬
‫ביום שישי‪ .‬איציק אומר להן שהוא לא מעוניין לאכול בארוחת שישי עם כולם‪ ,‬ושוב זה מתחיל‪.‬‬
‫מי כן או לא יאכל מהידיים שלי‪ .‬כאילו אני איזו אשה מימי הביניים‪ ,‬שמה שמעסיק אותה בחיים‬
‫שלה זה מי מוכן או לא מוכן לאכול מהאוכל שהיא מבשלת‪ .‬אונסים אותי להיות חלק מסיפור‬
‫שלא מעניין אותי בכלל להיות חלק ממנו‪ .‬אני יוצאת מדעתי מעצבים ומביעה את העצבים שלי‬
‫בקול רם‪ .‬אני מודיעה להם‪ :‬לא אתם‪ .‬אני‪ .‬אני לא אוכלת איתכם ביום שישי‪.‬‬
‫בתוך הראש אני צורחת לעצמי – את מנצחת‪ ,‬נכון? אז תפסיקי בזה הרגע להיות‬
‫הקורבן של האנשים הנמוכים באולפן הזה‪ .‬הוותיקים והחדשים כאחד‪.‬‬
‫איציק ושי נוהגים בהתאם לאופיים והדיון מתלהט ומסלים לכדי כמעט אלימות‪ .‬הגברים‬
‫צורחים אחד על השני‪ ,‬ברק מתלהט ונכנס אל חדר ההלבשה כאשר הוא שומע את שמו – וכמו‬
‫בכל האירועים שבהם שי מתנפח על אחד המשתתפים באולפן‪ ,‬בשפת גוף מאיימת של קופים‬
‫בטבע‪ ,‬יורם קורא דווקא לברק אל חדר האח הגדול‪ .‬הוא לא קורא לשי לסדר ולא כורז "שי‪ ,‬גש‬
‫אל חדר האח הגדול"‪ .‬הוא קורא לברק‪ .‬שומר ומגן על האוואטר שלו בכל מחיר ובכל אמצעי‪,‬‬
‫בעיקר מפני עצמו‪ .‬מבין שכאשר שי מתלהט‪ ,‬לא ניתן לעצור אותו – אבל כן ניתן לשמור עליו‬
‫בכך שמרחיקים ממנו את המוקד הנוכחי לתסכולים שלו‪.‬‬
‫ברק נכנס לחדר של יורם ושי ממשיך לריב‪ .‬במהלך המופע שלו הוא שוב נעמד מעלי‪,‬‬
‫מאיים בגופו ובקולו‪ .‬אני רועדת‪ ,‬אבל נשבעת לעצמי לא להישבר‪ .‬תחשבי על כל אשה שצופה‬
‫בך עכשיו‪ ,‬אור סיונוב‪ ,‬אני אומרת לעצמי‪ .‬תחשבי על כל אשה שגבר מטיל אימה על חייה‪ .‬את‬
‫לא זזה‪ .‬את עונה‪ .‬את צועקת חזק‪ .‬יורקים לעברי‪ ,‬קוראים לי דוחה‪ ,‬מכוערת מכשפה‪ ,‬שטן‬
‫ושאר טובין? כבר התחלתי להתרגל‪.‬‬
‫המשתתפים האחרים מנסים להרגיע ולבסוף הרוחות שוקטות‪.‬‬
‫ואז‪ ,‬בתוך כמה דקות‪ ,‬משהו קורה‪ .‬איציק מתנפל על כל המשתתפים בחיבוקים‬
‫ובנשיקות רגע אחרי שהשתלח בהם‪ ,‬שי מארגן לעצמו שיחות הבהרה ופיוס בפינת העישון‪.‬‬
‫פיוס‪ ,‬יורם אומר לי‪ .‬כולם מפויסים‪ .‬ולמה שלא יהיו?‬
‫בשעת לילה מאוחרת אני צריכה לדבר עם ברק לפני שאני הולכת לישון‪ .‬הוא בפינת העישון‪.‬‬
‫אני יוצאת החוצה ורואה לנגד עיני מחזה שקורע לי את הלב‪ :‬שי‪ ,‬דודו וברק יושבים צמוד‪,‬‬
‫מכוסים בשמיכה אחת‪ ,‬בשיחת נפש חברית‪.‬‬
‫זוהי נקודת השבירה הקריטית האחרונה שלי באולפן הזה‪.‬‬
‫מי האנשים בחיים שלנו שנעלבים בשבילנו? מי האנשים שלא סולחים למי שפגע בנו? מי‬
‫האנשים שיילחמו את המלחמות שלנו כאילו הן שלהם? מי שיש לו מזל יכול למנות אחד או‬
‫שניים כאלו‪ .‬יש שקוראים לזה לויאליות‪ ,‬אבל זאת לא המוטיבציה שאני מחפשת‪ .‬האם יש‬
‫כרגע מישהו שמרגיש את השבר שלי בבטן שלו? האם יש מישהו שהעלבון שלי צורב בגרונו?‬
‫האם יש מישהי אחת בעולם שתעמוד בחרב שלופה אל מול איש שמאיים על הביטחון שלי?‬
‫על החופש שלי? על הנשמה שלי?‬
‫אני חושבת על הבית‪ .‬על אמא שלי ועל אחי ועל החברות הכי טובות שלי‪ .‬יש לי הרבה‬
‫מאוד חברות טובות‪ ,‬ואין אחת שהיתה יושבת תחת שמיכה אחת עם איש שהפחיד‪ ,‬קילל וניסה‬
‫להעליב אותי רק לפני כמה שעות‪.‬‬
‫אני יודעת כמה ברק אוהב אותי‪ ,‬כמה אני חשובה לו‪ .‬אבל בפעם היחידה באולפן הזה‬
‫שהוא היה חייב לשים את עצמו מאחורי‪ ,‬הוא נכשל כישלון צורב וריסק לי את הלב‪.‬‬
‫אחרי שיחה ארוכה מדי‪ ,‬שי חוזר לחדר וברק מחכה לי בחוץ‪ .‬הוא אומר לי שהשיחה עם שי‬
‫היתה חשובה לו‪ ,‬ושהוא חושב שאני והוא צריכים להכריז על הפסקת נשק‪ .‬אני זועמת כמו‬
‫שלא זעמתי מרגע שהעונה הזאת התחילה‪.‬‬
‫אני לא יודעת על מה אני כועסת יותר‪ .‬על העובדה שברק מוכן היה להקשיב לאיש הזה‬
‫ולתת לו במה בזמן שטווה את רצח האופי הבא שלי‪ ,‬על העלילה החדשה ששי מנסה לייצר או‬
‫על עצם זה שברק ישב איתו לשיחה‪ .‬העובדה שהילד הזה‪ ,‬שאני שומרת עליו כמו על בני כבר‬
‫שלושה חודשים‪ ,‬יושב מולי עכשיו‪ ,‬באמצע הלילה‪ ,‬ומנסה לתווך לי את ההתנהגות של שי‬
‫מעבירה אותי על דעתי‪.‬‬
‫אמרתי לו שחברים לא עושים את זה‪ .‬הם לא בסבבה עם בן אדם שכל כך פגע בחבר‬
‫אחר שלהם‪ .‬פשוט לא‪ .‬אני ואתה החלטנו עוד בעליזה שאנחנו לא מדברים אחד על השני עם‬
‫אחרים באולפן הזה‪ ,‬ועד היום לא עשינו את זה אפילו פעם אחת‪ .‬והנה‪ ,‬היום אתה מחליט‬
‫שהגיע הזמן? איך המציאות הזאת בכלל נוצרת?‬
‫אנחנו מנהלים שיחה עייפה וקשה ואין לי סבלנות אליה‪.‬‬
‫אין לי סבלנות אליו‪.‬‬
‫אנחנו נפרדים ללילה טוב אחרי שהוא מרעיף נשיקות וחיבוקים דקה ארוכה‪ ,‬מנסה‬
‫לספר בלי מלים כמה הוא אוהב‪ ,‬כי הוא יודע שכרגע אני לא מאמינה לו‪.‬‬
‫אני נשארת לבדי בחצר עד שעה מאוחרת מנסה בכל מיני מניפולציות להזכיר לעצמי‬
‫את מה שמשאיר אותי כאן‪ ,‬אבל הערב זה בלתי אפשרי‪.‬‬
‫בחדר האח הגדול יושבת אשה שהלילה אוהבת אותי‪ .‬אולי גם היא נבהלה משמות הגנאי‬
‫המתרעננים שהוטחו בפני הערב ‪ .‬אולי היא הצטרפה לאחרונה לקבוצת האנשים ההולכת‬
‫וגדלה בהפקה שמתעבת את שי‪ .‬שלא מרוצה מהתסריט של יורם‪ .‬אני מרוסקת לחלוטין‬
‫ומדברת את נשמתי‪ .‬יושבת בריפיון מוחלט על הספה העוינת הזאת‪ ,‬מכורבלת במעיל שלי‪,‬‬
‫עם עיניים נפוחות מבכי וקול שבור‪ .‬אני אומרת את כל מה שאני מרגישה וחושבת‪ .‬משחררת‪.‬‬
‫לא פוחדת שיערכו אותי רע‪ ,‬כי אני שומעת בקולה שהיא איתי‪ .‬מדברת איתה בלשון נקבה ולא‬
‫מביטה לשניה לכיוון המצלמה‪ .‬את יודעת ממה אני הכי עייפה‪ ,‬אני שואלת אותה‪ .‬לא‪ ,‬תספרי‬
‫לי‪ ,‬היא מבקשת ברכות‪ .‬מההשכמות האלו‪ ,‬אני אומרת‪ .‬מהזוועה הזאת‪ ,‬כשהשיר מתחיל‬
‫בבוקר והאורות נדלקים באחת וזה מרגיש כאילו נפלו עב"מים על האולפן‪ .‬את יודעת איך אני‬
‫מתעוררת בבית? הטלפון שלי מתחיל לנגן את "הנה באה השמש" של הביטלס‪ .‬זה מתחיל‬
‫נמוך ועולה לאט‪-‬לאט‪ ,‬ואחרי שאני שומעת את השיר פעמיים אני מתחילה לצאת מהמיטה‪.‬‬
‫בשקט‪ .‬בשלווה‪ .‬היא מחייכת‪ .‬זה באמת שיר מצוין להתעורר איתו‪ ,‬היא אומרת לי‪ .‬השיחה‬
‫הארוכה שלנו מסתיימת ואני מרגישה הקלה‪ .‬מרגישה מוטענת‪ .‬ובעיקר מרגישה אהובה‪.‬‬
‫בבוקר אנחנו מתעוררים עם השיר שמעיר אותי כל בוקר בבית שלי ואני בוכה‪.‬‬
‫אז ככה זה מרגיש‪ ,‬אני חושבת‪ ,‬לקבל מתנות מההפקה הזו‪.‬‬
‫בבוקר שאחרי אני חייבת להעסיק את עצמי בתוך הבית‪ .‬בתיאום מושלם עם השיר‪ ,‬בחוץ יצאה‬
‫שמש קיצית מפוארת‪ .‬רציתי לשבת בתוך קרניה‪ ,‬אבל אני כבר מבינה ששי עומד לשבת כל‬
‫היום בחצר‪ .‬אני מחליטה להכין מתנה לברק ומתחילה לבנות דגם של האומן ‪ 17‬כדי שישמח‬
‫אותו ואת דודו‪ ,‬שמבטאים געגוע עז למסיבות שם‪ .‬אני לוקחת ארגז מצרכים ריק מקרטון של‬
‫השופרסל‪ ,‬מלא דפים ששי מיקה אספה‪ ,‬תבלינים ואיפור‪ ,‬פלסטרים‪ ,‬סכינים ועוד כל מיני‬
‫פיצ'פקעסים שאספתי בבית‪ ,‬ומתכנסת בבועה שבה אף אחד לא יכול לפגוע בי‪.‬‬
‫ביום שאחרי‪ ,‬אחת המחליפות של יורם קוראת לי אל החלל שלהם‪ .‬מה את עושה‪ ,‬היא‬
‫שואלת אותי‪ .‬אני בונה משהו‪ ,‬אני עונה‪ .‬דגם‪ ,‬דיסקוטק‪ .‬זאת מתנה לברק‪ .‬זה נראה מעניין‪,‬‬
‫היא אומרת‪ .‬כשזה מוכן‪ ,‬תבואי עם זה לכאן ותראי לנו‪.‬‬
‫אני נושמת לרווחה ושמחה על הזדמנות להתעסק בחדר הזה במשהו שלא נוגע‬
‫באוואטר של יורם‪ .‬במהלך הימים הקרובים אני עסוקה בעולמי‪ ,‬כאשר מדי פעם אחד החברים‬
‫שלי מתיישב איתי לשיחה‪ .‬השיחות הכי טובות שיש לי פה עם חברי מתקיימות מעל היצירות‬
‫האלו‪ .‬עומרי‪ ,‬דודו‪ ,‬ברק‪ ,‬שי וקסניה – כל אחד ואחת מדבר‪.‬ת איתי בתורו‪.‬ה על ארוחת שישי‬
‫ועל ההחלטה שלי לא לשבת בה‪ .‬אין לי כוונה לזוז מילימטר מההחלטה שלי‪.‬‬
‫אני אוהבת ללכת לקולנוע לבד‪ .‬להצטנף מול המסך הגדול עם דלי של פופקורן‪ ,‬דיאט קולה‬
‫וכרבולית‪ ,‬ולהיות עם המחשבות והרגשות של עצמי בתוך החוויה בלי לתהות מה עובר על מי‬
‫שיושב לידי והאם נשאר לו או לה מספיק פופקורן‪ .‬אני אוהבת ללכת לבד למסעדות‪ .‬אוהבת‬
‫להזמין מה שבא לי‪ ,‬להתרכז רק בהנאה שלי מהמנה‪ ,‬לבהות בעוברים ושבים ולהפליג‬
‫במחשבות עליהם‪ .‬אני אוהבת לגור לבד‪ .‬אוהבת שהבית מאורגן כמו שאני רוצה‪ ,‬אוהבת לא‬
‫להתלבש אחרי מקלחת‪ .‬אני אוהבת לטוס לבד‪ ,‬לעשות קניות לבד ולרקוד לבד‪ .‬אני אוהבת‬
‫לרקוד לבד‪ ,‬לשחות לבד ולערוך טיולים ארוכים עם עצמי‪ .‬אני אוהבת לעשות את כל הדברים‬
‫האלו גם עם החברים והחברות שלי‪ ,‬אבל הכי‪-‬הכי‪-‬הכי אני אוהבת לבד‪.‬‬
‫לא הייתי לבד לשנייה אחת כבר מעל חודשיים‪.‬‬
‫ביום שישי יורם מכניס לנו אל האולפן מצרכים לארוחת ערב‪ :‬כל המצרכים שדודו ביקש ממנו‬
‫לפני חודש‪ ,‬בתחרות הבישול‪ ,‬למנת הדגים שלו‪ .‬הוא שולח אותו בלי מלים לבשל את ארוחת‬
‫הערב‪ ,‬ומספר לי בלי מלים שהמשתתפים לא צריכים אותי‪.‬‬
‫דודו מבשל והשמחה גדולה‪ ,‬ואני מנחשת שאני אמורה להיעלב‪ ,‬אבל יורם‪ ,‬שאמור‬
‫להיות קצת יותר פיקח‪ ,‬כנראה מבלבל ביני לבין מישהי שמתקשה למלא את ביתה או את לבה‬
‫באורחים שמחים‪ .‬בערב כולם אוכלים ביחד ואני נשארת בחדר לעבוד על המיצג שלי‪ .‬כאשר‬
‫כולם מסיימים לאכול ולנקות‪ ,‬אני הולכת אל המטבח ומכינה לעצמי צלחת ויושבת לאכול בגפי‪.‬‬
‫המצלמות משתוללות על הציר שלהן ובמסילות מאחורי הקיר‪ .‬אחר כמה דקות שאני מרגישה‬
‫שכל לעיסה שלי מנותחת בקלוז‪-‬אפ בלתי נסבל‪ ,‬אני חושבת כמה זמן עבר מאז שעשיתי טיפול‬
‫פנים‪ .‬אני מביטה אל אחת המצלמות ואומרת – טוב‪ ,‬יאללה‪ ,‬יש לכם את השוט שלי אוכלת‬
‫לבד‪ ,‬קצת פסנתר וזה עובד‪ .‬אולי תלכו מכאן ותתנו לי לאכול בשקט?‬
‫אחר כך יורם ישאל אותי איך היה לאכול לבד‪ ,‬ואני אגיד שאני אוהבת להיות לבד‪ .‬אני‬
‫מתחילה לספר לו על כל הדברים שאני אוהבת לעשות לבד‪ ,‬אבל שומעת שתוך כדי שיחה הוא‬
‫עושה משהו אחר‪ .‬בפעם המיליון באולפן הזה אני שואלת את עצמי למה אני מדברת עם האיש‬
‫הזה‪.‬‬
‫בשבת בבוקר שי שוב מתבודד ומסתגר ומזמר זמירות של חרם‪.‬‬
‫אני מנסה לנחש אם זאת היתה תני לפני חודש וחצי או דווקא יורם שהסבירו לו שזה‬
‫הקלף שלו במשחק‪ .‬יכולתי בקלות לדמיין את שני הסייענים שלו מדריכים אותו‪" :‬פחות לדבר‬
‫על כמה הכיבוש משחית ולמה לא שירתת בצה"ל – המעריצים שלך הם לא בדיוק מצביעי‬
‫מצביעי מרצ‪ .‬במקום זה‪ ,‬תתחיל להתבכיין שמחרימים אותך"‪.‬‬
‫חזרתי לענייני בפינת היצירה שלי וסיימתי את הדגם בעזרתה של קסניה‪ ,‬שהסבירה‬
‫לי איפה כל דבר נמצא בדיסקוטק הזה שנקרא האומן ‪ .17‬בתוכו היו מלא רקדנים קטנים‬
‫שגזרתי מניירות ישנים וצבעתי באיפור או תמיסות צבע שהכנתי בכל מיני אמצעים מאולתרים‪.‬‬
‫על כל רקדן כזה קטן הדבקתי אקססוריז שהכנתי במשך שעות על גבי שעות‪ .‬שרשרת מנייר‬
‫כסף‪ ,‬אוזניות מלשונית של קופסת שימורים‪ ,‬שמלה מבקבוק פטל ישן‪ ,‬חגורה מעגיל שבור‬
‫שנשאר באולפן אחרי משימת שנות השמונים‪ .‬את הרקדנים הצמדתי בעזרת שעווה לכל מיני‬
‫מקלות שמצאתי – ענפים ישנים‪ ,‬קשיות שתייה וכן הלאה‪ .‬עמדת הדי‪.‬ג'יי היתה בקומה‬
‫העליונה שבניתי בעזרת צ'ופ סטיקס ממשימת סין‪ ,‬פלסטרים שביקשתי מהחובשת ופיסת‬
‫קרטון קשיח שעטפתי בשקית זבל שחורה‪ .‬משמאל לדי‪.‬ג'יי הצבתי מדרגות אל השירותים‪ .‬את‬
‫רצפת הרחבה צבעתי במייקאפ ונצנצים מערכת האיפור של שי מיקה‪ ,‬והדבקתי עליה פיסות‬
‫מוזהבות של אלומיניום שגילחתי מהסקוץ' של הכלים‪ .‬באמצע המועדון‪ ,‬בעזרת חוטים‬
‫שפרמתי מחולצה ישנה שלי‪ ,‬תליתי שנדליר ענק שהיה למעשה עיטור של בקבוק מפיץ ריח‬
‫מחדר השינה‪ .‬השנדליר‪ ,‬הסבירה לי קסניה‪ ,‬זה החלק החשוב באומן‪ .‬את המועדון מיסגרו‬
‫סרטי סאטן שעיטרו קופסאות שקיבלנו במשימת סין‪ .‬עבדתי עם מכחולי איפור‪ ,‬קיסמי אוזניים‪,‬‬
‫סכין מטבח‪ ,‬פינצטה ועם הידיים‪ .‬היתה מחשבה רבה מאחורי כל פרט ופרט בתוך הקרטון‬
‫הזה‪ .‬ביום השני לעבודה ברק ישב לידי ושוחחנו על כל מיני נושאים‪ .‬פתאום הוא אמר לי‪ ,‬בייבי‪,‬‬
‫כשנגור ביחד לא תעשי לנו כאלה קרקסים במטבח‪ ,‬נכון? לא‪ ,‬אמרתי לו‪ .‬כשלא נהיה נעולים‬
‫כאן‪ ,‬כפרה‪ ,‬לא אהיה עד כדי כך משועממת ויהיה לנו את האומן האמיתי במרחק נסיעה‪ ,‬יפה‬
‫שלי‪ .‬והכי חשוב – אמנית אני לא‪ .‬זה קוקו‪.‬‬
‫אחרי שלושה ימים של עבודה‪ ,‬במוצאי שבת‪ ,‬אני לוקחת את ברק ביד אל החלל של יורם‪ ,‬כפי‬
‫שביקשה המחליפה שלו‪ .‬אני מביאה איתי את הדגם הסגור‪ .‬אנחנו נכנסים‪ ,‬אני מוודאת שכולם‬
‫רואים ופותחת את היצירה מולו ומול המצלמה‪ .‬חשבתי שישימו לו את השיר שהוא כל היום‬
‫שר מהמסיבות של האומן‪ ,‬אבל למזלנו העגום נמצאת במשמרת "המסמסת לשי חי"‪ ,‬שמגיבה‬
‫בקרירות ובשאננות מוחלטת‪ .‬התבאסתי שנכנסתי אליה‪ ,‬כי היא הצליחה בכישרון רב לייבש‬
‫רגע שאמור היה להיות מרים ומרגש ביותר‪ .‬לפיכך ויתרתי על האפשרות להציג את היצירה‬
‫גם בפני דודו בחלל הזה‪ .‬במקום זאת בחרתי בשולחן האוכל‪ .‬כצפוי‪ ,‬הוא הגיב באושר‬
‫ובהתרגשות גדולים‪ .‬ברק מחפש מקום בחדר להניח בו את המיצג‪ ,‬ובוחר בסולם מעל המיטה‬
‫שלו‪ .‬בכל פעם שמישהו מהחברים שלי מעיף מבט במיצג‪ ,‬הם מחייכים חיוך גדול‪.‬‬
‫שי רואה את הבעות האושר ויוצא מדעתו‪ .‬הוא מביט ביצירה שלי ונחיריו מתרחבות‪.‬‬
‫אני מדמיינת איך יוצאת מתוכן אש ומנסה שוב להבין מה מצא יורם זק באדם הזה‪.‬‬
‫יורם זק מביא אל תוך האולפן את בני המשפחה שלנו‪ .‬אנחנו יושבים‪ ,‬כל אחד בחלל אחר‬
‫באולפן‪ ,‬ומחכים שיורם יקרא לנו אל חלל הזמן‪ .‬אני‪ ,‬ברק ואיציק ממתינים במטבח‪ .‬איציק הולך‬
‫אל חלל הזמן ונכנס פנימה הבן שלו‪ .‬ילד מתוק וחכם ומנומס‪ ,‬ומהשנייה שאני פוגשת אותו‬
‫איציק מפסיק להיות גבר שמנסה לפגוע בי‪ ,‬והופך בעיני לאבא של הילד הזה‪ .‬ברור לי שזאת‬
‫הפריזמה היחידה שדרכה אביט על האיש הזה מעתה ועד סוף התוכנית‪.‬‬
‫בקרוב ברק ילך אל חלל הזמן ואני אפגוש את אחותו‪ .‬מיליון פחדים מתנקזים בי‪ .‬כל‬
‫החששות שלי עלולים לקום לתחייה מול הפרצוף שלי‪ .‬וכשברק הולך ומתחלף עם אחותו‪ ,‬היא‬
‫מתקרבת אלי בצעדים בטוחים וקוראת לי‪ :‬אורצ'וק?‬
‫אני מתפרקת בבכי‪ .‬היא מבקשת לחבק אותי‪ ,‬ואני מבינה בין זרועותיה שהיא אוהבת‬
‫אותי וכל החששות שלי מתפוגגים באחת‪ .‬ברגע שאני פוגשת את אחותו של ברק באולפן של‬
‫יורם זק‪ ,‬אני עורכת היכרות עם עוד מבנה בנפש שלי שהשתבש במשחק הזה‪.‬‬
‫במהלך השיחה שלנו‪ ,‬דרכה‪ ,‬ברק הופך להיות איש אחר‪ .‬איש אמיתי‪ .‬עם משפחה‬
‫וחברים ותכונות אופי שאני לא מכירה‪ .‬עם חיים שאני לא מכירה‪ .‬אני פתאום קולטת שאנחנו‬
‫לא דמויות רק בעיני הצופים‪ .‬באופן מוזר מאוד – והגיוני להחריד – הפכנו להיות דמויות גם‬
‫האחד בעיני השני‪ .‬המפגש עם העולם האמיתי‪ ,‬זה שטומן בחובו היסטוריה‪ ,‬חברה‪ ,‬מערכות‬
‫יחסים – עולם שלם – הוא כמו קריאת השכמה מצלצלת‪ .‬עד היום‪ ,‬הודיה היתה תמונה מעל‬
‫המיטה של ברק אדרי‪ ,‬החבר הכי טוב שלי באולפן של יורם זק‪ .‬ולפתע היא אמיתית‪ ,‬מולי‪ .‬לה‬
‫ולברקי יש אותו אף‪ ,‬והיא מספרת לי שאמא שלהם מחכה לפגוש אותי‪ .‬וכשהיא מדברת על‬
‫אמא שלהם האף מתמלא לי בריחות של בית ושל משפחה‪ ,‬ואני ממקמת את ברק בתוך‬
‫המשפחה שלו‪ ,‬רחוק מהאולפן הזה‪ ,‬ומבינה כמה חלקים יש באיש שהוא שאני בכלל לא מכירה‪.‬‬
‫יורם קורא לי אל החלל ואני יודעת שאני עומדת לפגוש את אחי‪.‬‬
‫אני ואחי לא מסכימים על שום דבר בחיים האלו‪ .‬כל שיחה שלנו מסתיימת בוויכוח‪.‬‬
‫מערכת היחסים שלנו מבוססת על אהבה אבסולוטית‪ ,‬מסירות אין קץ וביקורת נצחית‪.‬‬
‫לפני שנכנסתי לאולפן‪ ,‬החלטנו במשפחה שאם יצטרכו להיכנס בני משפחה‪ ,‬תבוא‬
‫גיסתי‪ ,‬כי סביר להניח שארצה לפגוש במי שאף פעם לא מעבירה עלי ביקורת וחושבת שאני‬
‫הגרסה המושלמת של עצמי גם אם היא לא מבינה אותי רוב הזמן‪ .‬אבל אני יודעת שיהודה‬
‫נמצא כאן‪ .‬ואכן‪ ,‬בחלל הזמן אני רואה אותו יורד לעברי במדרגות ומכינה את עצמי לרשימת‬
‫ההערות שלו על הדברים שאני צריכה לעשות אחרת‪ .‬אבל בשנייה שאני רואה את העיניים‬
‫שלו‪ ,‬אני רואה דבר שלא ראיתי מעולם‪ .‬הוא מסתכל עלי כאילו הוא רואה אותי בפעם הראשונה‬
‫בחיים שלו‪ .‬הוא לא מביט על אחותו שמעצבנת אותו ‪ 58‬פעמים בשעה‪ .‬לא האחות שעסוקה‬
‫במאבקים חברתיים ועבודה בשכר מביך‪ ,‬למרבה תסכולו‪ .‬לא האחות שלא מוכנה כבר להתחתן‬
‫ולעשות ילדים‪ ,‬לאכזבתו אין קץ‪ .‬לא האחות הגדולה שמתעקשת להתקיים בחוסר אחריות‬
‫כלכלית והיא לגמרי בכלל אחותו הקטנה‪ .‬לא זאת שמתעקשת להיות פמיניסטית בלתי נסבלת‬
‫להגדרתו‪.‬‬
‫אחי – שכל החיים‪ ,‬על כל מאבק שאני משתתפת בו‪ ,‬אומר לי‪" ,‬מה את רוצה? זה החיים!‬
‫תפסיקי לנסות לשנות את העולם!" – מסתכל עלי עכשיו במבט שאומר‪ ,‬אל תשתני בכלום‪.‬‬
‫תמשיכי כמו שאת‪ .‬מסתכל עלי בעיניים מעריצות ואומר לי‪ ,‬לא ידעתי‪.‬‬
‫אני לא יכולה לעצור את הדמעות‪ .‬הוא גאה בי‪ .‬יש לי כל כך הרבה שאלות בשבילו‪.‬‬
‫החברים שלי? אמא שלי? האחייניות שלי? אבל אני לא מצליחה לחשוב או לשאול כלום‪ .‬כל‬
‫החוויה שלי כרגע היא המבט בעיניים שלו‪ ,‬ואין מקום לשום תחושה או מחשבה אחרת‪ .‬מטען‪.‬‬
‫הנה המטען שלי‪ .‬כל מה שהתרוקן מתמלא באחת‪ .‬אני צוחקת את האושר שלי מלראות אותו‬
‫ואת מה שהוא מבשר ובוכה את הגעגועים שלי ואת הבדידות שלי במערכה הזאת‪ .‬מעריצים‬
‫אותך‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬כמה עומק‪ ,‬הוא אומר‪ .‬גילינו אותך‪ ,‬הוא אומר‪ .‬אז להישאר? אני שואלת‬
‫אותו‪ .‬הוא מגניב חיוך‪ ,‬עוצם עיניים לשנייה ארוכה ומספר לי באמצעותן מה המשמעות שלי‬
‫בתוך האולפן הזה‪ .‬עד הסוף‪ ,‬הוא מבטיח‪.‬‬
‫הזמן איתו כל כך קצר‪ .‬תוך שנייה הוא יוצא מחלל הזמן ואני צריכה לעבור לחלל אחר‪,‬‬
‫שכולם יושבים בו ומקשיבים באוזניות לשיחות של בני המשפחה שלנו האחד עם השני‪ .‬אחי‬
‫יושב ליד הודיה‪ ,‬איפה שבדרך כלל יושבים אני וברק‪ .‬הוא אומר להודיה שכבר חודשיים וחצי‬
‫הוא לא עובד ואני לא מצליחה להכיל את כל מה שאני מרגישה‪ .‬לא חשבתי לרגע מה עשיתי‬
‫להם עם הבחירה הזאת להיכנס למקום הזה‪ .‬חשבתי על מה שאעבור אני‪ .‬חשבתי על הניתוק‬
‫מהעולם‪ ,‬על הפרסום‪ ,‬על המאבקים הפוליטיים שאצליח או לא אצליח לקדם בגיהינום הזה‪,‬‬
‫אבל אפילו פעם אחת לא עברה במוחי המחשבה או ההבנה שהמעשה הזה יהפוך לחלוטין את‬
‫החיים של כל כך הרבה אנשים בחיים שלי‪.‬‬
‫לסיום הביקור‪ ,‬כל אחד מבני המשפחה שלנו משאיר לנו מתנה ארוזה בנייר עטיפה חום‪ .‬יורם‬
‫נותן לבני המשפחות שלנו משימה‪ .‬עליהם להחליף את התפקידים שלנו‪ .‬שוב‪.‬‬
‫אחי הוא הראשון‪ ,‬והוא צריך להעביר את השיר היומי שלי‪ .‬היות ואני ממילא כמעט לא‬
‫מנצלת את ה"מתנה" הזו‪ ,‬זה לא משנה לי‪ .‬הוא מעביר את זה אל עומרי‪ ,‬ואני מנסה להבין מה‬
‫קורה כאן‪ .‬גיסתה של שי מיקה מעבירה אל קסניה את המים החמים‪ ,‬ואז נכנסת אחות של שי‬
‫ואני תוהה מה היא תבחר לעשות‪ .‬היא מתלבטת לשנייה ומחליטה לבצע את ההחלפה‪ .‬האם‬
‫הטקס הזה נתפש בעיניה כפרס או כעונש? אם היא תיתן את זה לאיציק‪ ,‬זה פרס‪ .‬אם תעביר‬
‫אלי‪ ,‬זה עונש‪ .‬היא מעבירה את זה לאיציק‪ .‬אחות של דודו מעבירה אל שי את העונש להיות‬
‫מועמד להדחה בכל שבוע – ואז הודיה נכנסת לחלל‪ .‬אני מניחה שהיא תעביר את החסינות‬
‫אלי‪ ,‬אבל ברק אומר שהיא תחזיר את זה לדודו‪ ,‬היות והוא מי שנתן לו את החסינות לכל‬
‫העונה‪ .‬וכך היא עושה‪ .‬השישייה לא יודעת את נפשה מאושר בסוף המשימה הזאת‪ .‬ראינו את‬
‫בני המשפחה שלנו‪ ,‬עשינו רוטציה במשימות‪/‬מתנות שלנו‪ ,‬האהובים שלנו השאירו לנו מתנות‬
‫בחדר של יורם‪ .‬לא יכולנו לבקש יותר‪ .‬ובעוד אנחנו מתחבקים וחוגגים‪ ,‬בחדר השני שי בועט‬
‫בכסאות‪ ,‬מקלל אותנו ומבקש מאיציק למחוק לנו את החיוכים מהפרצוף‪ .‬אחותי לקחה ממני‬
‫את הפלטפורמה היחידה שהם מקשיבים לי כי הם חייבים – ככה הוא אומר‪ ,‬ואני מחבקת את‬
‫עצמי בפנים חזק‪ ,‬באהבה גדולה על כך שבמציאות שלי לעולם ועד לא אצטרך לגלות איך‬
‫ההרגשה לדעת שמקשיבים לי רק כאשר חייבים‪.‬‬
‫מתחת לשמיכה אני מנסה להבין למה יורם זק עשה את זה‪ .‬למה החילוף? הוא לא אמור היה‬
‫להיות‪ .‬לברק כבר חגגו את מקומו בגמר‪ .‬השיר שלי לא מהותי לכלום‪ ,‬וכך גם המים החמים‪.‬‬
‫למה הוא רוצה שברק לא יהיה חסין יותר? שדודו לא יעמוד יותר להדחה וששי לא יעמיד יותר‬
‫להדחה באופן פומבי? דודו הוא האתנחתא הקומית שלו‪ ,‬וגם האיש שנותן הכי הרבה במה‬
‫לשי‪ .‬הוא לא יכול לסכן את המשך הנוכחות שלו באולפן‪ .‬האם אנחנו טועים ודודו לא מקבל את‬
‫כמות התמיכה שחשבנו? יורם רוצה שהוא יהיה חסין ושברק יעמוד להדחה‪ .‬יורם גם יודע‬
‫שבלי ברק אני לא שורדת את המקום הזה‪ .‬בלב פנימה אני יודעת שזה רווח כפול בשבילו‪ .‬הוא‬
‫גם מבין‪ ,‬בדיוק כמוני‪ ,‬שהרבה מהקהל שלי ושל ברק הוא קהל חופף‪ .‬הוא מפצל את הסמסים‬
‫בינינו‪ .‬אבל למה הוא לוקח לשי את ההעמדה להדחה? הייתכן שהוא מצטרף אל שאר ההפקה‬
‫שלו במיאוס שלהם משי? לא‪ .‬אני לא מרגישה ככה‪ .‬לא בקול שלו ולא בתשומת הלב שהוא‬
‫נותן לו ולא בטינה שאני שומעת בקול שלו בכל פעם שאנחנו מדברים‪ ,‬בכל פעם שהוא אומר‬
‫את השם שלי‪.‬‬
‫אז מתחיל אצלי החשד שאני אמורה להיות המודחת הבאה שלו במוצאי שבת‪ .‬יורם‪,‬‬
‫כמו שי‪ ,‬מאמין שאני אשמה בעמדה הבצורה נגד שי בבית‪ .‬הוא חושב שאני הכלבה היחידה‬
‫שמפריעה לו בתסריט שבו שי מתעלל במשתתפים והם ממשיכים לחבק אותו‪ .‬והוא צודק‪ .‬ואם‬
‫לשי תהיה במה אחת פחות להתעלל בשאר המשתתפים‪ ,‬יש סיכוי שהם יתפייסו מהר יותר‪,‬‬
‫וכך הסיפור שלו‪ ,‬שלפיו אני אשמה בייסורים של הגיבור שלו‪ ,‬ייחתם הרמטית‪.‬‬
‫פייר? האיש גאון‪ .‬חלק אחד ויחיד לא מסתדר לי בפאזל הזה‪ :‬איך יורם דואג שאני‬
‫אודח? אני כבר מבינה בשלב הזה שיש לי קהל תומכים ותומכות גדול מאוד‪ .‬אז או שאין שום‬
‫משמעות לאס‪.‬אם‪.‬אסים או שיורם הקרין או ערך דבר מה כדי לוודא שאני עפה מהאולפן‬
‫בהדחה הבאה‪.‬‬
‫האם הוא כבר עידכן את האווטאר שלו שכל מה שהוא צריך לעשות זה לקחת אוויר‬
‫רק עד מוצ"ש?‬
‫הימים הקרובים בלתי נסבלים עבור תניה‪ .‬בכל ההוויה שלי אני רוצה לחבק אותה‪ .‬אני יודעת‬
‫כמה היא מגדפת אותי מאחורי גבי וכמה פעמים היא שיתפה פעולה עם יורם בהוצאת דיבתי‬
‫רעה‪ .‬אני גם יודעת שהיא לא אוהבת אותי במציאות הזאת‪ ,‬אבל זה לא משנה בכלל את מה‬
‫שאני מרגישה‪ .‬את מה שאני רואה‪ .‬המצוקה שלה כל כך צורמת – ואין באפשרותי לעשות דבר‪.‬‬
‫הפעם האחרונה שהיא היתה בכזאת מצוקה היתה כאשר חשבנו ששי מודח מהבית‪ .‬לא עזבתי‬
‫אותה לרגע‪ ,‬ואני יודעת שעזרתי לה מאוד‪ .‬אבל זה עלה לי במחיר יקר מאוד כששי חזר לאולפן‪.‬‬
‫הוא הבהיר לי שעדיף לי להתרחק ממנה מאוד‪ ,‬ואכן‪ ,‬בכל פעם שנתפסנו משוחחות הוא רשף‬
‫לעברי גיצים ואש‪ .‬מה שהדאיג אותי בעיקר זה הכעס שהוא מפנה כלפיה בעקבות כל‬
‫אינטראקציה בינינו‪ .‬אני מבקשת מדודו שידבר איתה‪ .‬אני אומרת לו שהיא נורא לבד ושהיא‬
‫צריכה לדעת שכולנו איתה אם היא רוצה‪ .‬דודו שואל אותי למה אני לא אומרת לה בעצמי‪ ,‬ואני‬
‫מסבירה לו שאם אגיד משהו‪ ,‬זה שוב יתפרש כאילו אני מנסה לעמוד בינה לבין שי‪ ,‬ואני מבינה‬
‫כמה יורם יחגוג על זה בעריכה שלו‪ .‬הסיפור של המכשפה הממורמרת שמנסה להפריד בין זוג‬
‫אוהבים לא מתאים לי יותר‪.‬‬
‫איציק‪ ,‬בינתיים‪ ,‬אוכל ומשחק ומדבר עם כולנו‪ ,‬למורת רוחו של שי – ואז‪ ,‬תוך כדי‬
‫משחק וארוחה‪ ,‬פתאום צורח עלינו שאנחנו מחרימים אותו‪ .‬אני חושבת על הבן שלו ומוצאת‬
‫שכך אני מצליחה להישאר אדישה אליו לגמרי‪.‬‬
‫ביום חמישי אנחנו מתכנסים בחלל הזמן ל"משחקי האח"‪ .‬אני מחליטה להשתתף‪ ,‬כי אני‬
‫חושדת שיורם רוצה שאני אודח במוצ"ש ובא לי מאוד לקלקל לו גם את התסריט הזה‪ .‬לפני‬
‫שהמשחק מתחיל‪ ,‬יורם מודיע לנו שהמנצח מקבל גם חסינות מההדחה‪ ,‬גם מסר מהבית וגם‬
‫טיול זוגי לזנזיבר‪ .‬ברק קיטר שהוא בחיים לא זוכה בכלום‪ ,‬אז הבטחתי לו שאו שהוא זוכה או‬
‫שאני זוכה – ואם אני אזכה‪ ,‬אני אקח אותו איתי לזנזיבר‪ .‬לעצמי אני חושבת כמה כיף יהיה‬
‫לקחת את המתנה שיורם קנה לבייבי שלו‪ .‬השתוקקתי למסר נוסף מהבית‪ .‬אולי מאמא שלי‬
‫הפעם? המשחק מתחיל וברק נפסל בסיבוב הראשון‪ .‬אני עוברת את הסיבוב השני ונשארת‬
‫לשלב האחרון עם איציק‪.‬‬
‫בשלב השלישי נכנס אורח אל חלל הזמן ואנחנו צריכים לנחש אל מי מהמשתתפים‬
‫שיושבים בחוץ הוא קשור‪ .‬בשנייה שהוא נכנס לחלל אני יודעת שהאורח הזה קשור אל עומרי‪.‬‬
‫אני מרגישה את זה לפי האופן שבו הוא מביט בי‪.‬‬
‫יורם מתחיל לתת רמזים‪ .‬רמז ראשון‪ ,‬האורח והדייר אוהבים לאכול פיצה ביחד‪.‬‬
‫הנשמה יוצאת לי מהמקום‪ .‬עומרי אמר לי לא מזמן שהוא לא אכל פיצה מלא זמן‪ ,‬וזה אחד‬
‫המאכלים שהוא הכי אוהב והכי מתגעגע אליהם‪ .‬אני זוכרת את השיחה הזאת מעולה‪ ,‬כי‬
‫תיכננתי להכין לו פיצה ביתית בארוחה הראשונה שבה אארח את כולם אצלי בבית‪ .‬עוד רמז‬
‫ועוד רמז ועוד רמז‪ .‬איציק לא לוחץ על שום כפתור וכל רמז מחזק אצלי את העובדה שהילד‬
‫המתוק הזה הוא חניך של עומרי‪ .‬ברמז החמישי אני לוחצת על הכפתור אומרת את השם‬
‫עומרי‪ ,‬ויורם מהסס לרגע‪ .‬הוא מבקש ממני לחזור על התשובה‪ ,‬מה שמחזק את התחושות‬
‫שאיתן נכנסתי למשק‪ .‬אני לא אמורה לנצח‪ .‬יורם רצה שאשחק ואפסיד‪ .‬שאהיה המודחת‬
‫הבאה‪ .‬ולא מתאים לו בכלל שזכיתי בחסינות‪ .‬בכלל בכלל לא‪ .‬אם קיים סיכוי קלוש שיורם‬
‫מבטיח לשי שממש בקרוב אני מודחת‪ ,‬האמון של שי בו יתחיל להיסדק‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הוא‬
‫מתחיל להאמין לי‪ .‬האשה שניצחה אותו כנגד כל הסיכויים בכל מערכה מאז שנכנסנו לאולפן‬
‫הזה‪ ,‬למרות ועל אף כל המהמורות שההפקה הניחה בפני‪ .‬למרות ועל אף כל העזרה שהוא‬
‫עצמו קיבל‪.‬‬
‫מהשנייה שאני זוכה במשחק הזה‪ ,‬הגיהינום קופא‪ .‬שי עולב בתני וזועם שאיציק מבלה‬
‫במחיצתנו‪ ,‬ומתחיל לחשוב שהוא חייב לעוף מכאן‪.‬‬
‫אני יודעת שזאת השעה‪ .‬אני רואה אותו עומד על הקצה‪ ,‬ומבינה שאם היה רגע‬
‫במשחק הזה שבו אני יכולה לוודא שיורם לא ינצח אותי‪ ,‬זה הרגע‪.‬‬
‫אני מגבירה את הווליום שלי בכל שארית הכוח שיש לי – ומעבירה את הכוכב שלו על‬
‫דעתו‪ .‬אני רוקדת חזק על הקנאה שלו בי‪ ,‬בהצלחות שלי ובמקום שלי בתוך האולפן הזה‪ .‬אני‬
‫רוקעת על הנשמה המיוסרת שלו ברגליים השבורות שהוא לעג להן כל העונה‪ .‬אני מנצחת‬
‫ב"משחקי האח"‪ .‬אני מנצחת בתוך האולפן וגם בחוץ‪ ,‬בן כלב‪.‬‬
‫ואני לא מאמינה לעצמי‪ .‬אני מותשת ומובסת ונעלבת‪ ,‬ורק רוצה להתקפל בפינת‬
‫המיטה‪ ,‬כי הנוכחות במחיצת מישהו שכל כך שונא אותי מפוררת אותי‪ ,‬אבל אני לא מוותרת‬
‫לעצמי‪ .‬את המנצחת‪ ,‬אור‪ .‬מנצחת‪ .‬מנצחת‪ .‬מנצחת‪ .‬תספרי לו שאת המנצחת והוא לא יוכל‬
‫לעמוד בזה‪ .‬אני גורמת לו לאבד את עשתונותיו ומצליחה‪ ,‬אחרי שלושה חודשים‪ ,‬לשכנע אותו‬
‫שהוא לא הולך לנצח במשחק המקולל הזה‪ .‬אני כמעט בטוחה שאני טועה‪ ,‬אבל זה לא חשוב‪.‬‬
‫הוא שומע אותי אומרת את זה בחודשים האחרונים – בין אם בפנייה ישירה ובין אם מאחורי‬
‫גבו‪ ,‬כאשר אני מוודאת שהוא שומע‪ .‬אתה מפסיד בתוך האולפן ואתה מפסיד בחוץ‪ ,‬ואין לך‬
‫סיבה להישאר כאן‪ .‬והוא סוף‪-‬סוף מאמין לי‪ .‬אז אני צוחקת‪ .‬בקול רם‪ .‬ומבשלת בקול רם‪ .‬חצי‬
‫מזמן הבישול אני מורידה את המכסים מעל הסירים כדי שכל האולפן יתמלא בריח הממולאים‬
‫של סבתא שלי‪ ,‬שיעלה עד למעלה‪ ,‬לקונטרול‪ ,‬ישר לתוך הנחיריים של האח הגדול‪ .‬ריח של‬
‫אהבה‪ ,‬של בית‪ ,‬של ניצחון‪ .‬אז עוד מאושרת‪ ,‬ועוד משחקת‪ ,‬ועוד מחבקת‪ ,‬מנשקת ושרה –‬
‫והכול בקול רם‪ .‬את מנצחת אותו היום‪ .‬שלא תזוזי מילימטר‪.‬‬
‫ובשעת ערב מאוחרת‪ ,‬איציק‪ ,‬שבילה איתנו את כל היום‪ ,‬אכל שיחק וצחק – אלוהים‬
‫ישמור‪ ,‬נהנה – פתאום קולט שאם הוא ימשיך ככה‪ ,‬הוא לא יוכל להמשיך לדבר את הבלי‬
‫החרם שלו‪ .‬הוא מתחיל שוב לצעוק עלינו‪ .‬שי מזהה שעת כושר‪ ,‬לוקח אותו אל חדר השינה‪,‬‬
‫מוריד מגרם המדרגות את דגם האומן שבניתי למשתתפים ומרסק אותו‪ .‬ובשנייה שזה קורה‬
‫אני מבינה שהסיפור גמור‪ .‬שהוא החליט שהוא יוצא מהאולפן‪ .‬וכשאני רואה את היצירה הזאת‬
‫שבורה באופן כל כך מכוער‪ ,‬אני רואה רק את הבעיטה שלו ומרגישה בעצמות שלי שזאת‬
‫הבעיטה שהא רצה להטיח בי‪ .‬רואה לנגד עיני את האלימות שעד היום רק הרגשתי‪ .‬עכשיו‬
‫היא מולי‪ .‬אני יכולה לראות אותה‪ ,‬לגעת בה‪ .‬מרגישה שאם הוא היה יכול‪ ,‬הוא היה בועט בי‪.‬‬
‫את זה אני רואה כשאני מסתכלת על יצירת האמנות שלי‪ .‬ואני לא בוכה על הקרטון הזה‪ ,‬כי‬
‫אני אייצר אחד חדש ומוצלח יותר‪ .‬הוא הורס‪ ,‬אני בונה‪ .‬אבל אני כן בוכה על האלימות‪ .‬אני‬
‫בוכה כי בחיים לא האמנתי שאני אהיה נעולה באולפן אחד עם איש כל כך מסוכן‪ .‬אני בוכה כי‬
‫אני נזכרת איך הוא נשבע בחיי ילדיו שאף אחד מאיתנו לא צריך לחשוש מפניו או לפחד ממנו‪.‬‬
‫אני בוכה כי אני כבר לא צריכה להוכיח את מה שאני אומרת שלושה חודשים‪ .‬והכי אני בוכה‬
‫כי תוך כדי שכל זה קורה‪ ,‬אני מבינה שיורם לא מאוכזב או כועס על שי‪ ,‬לא מודיע לו "היית‬
‫תחת אזהרה‪ ,‬סיימת כאן"‪ ,‬לא מעיף אותו קיבינימט‪ .‬אני בוכה כי אני יודעת בוודאות מוחלטת‬
‫שברגעים אלו הוא מתחנן אליו לא לעזוב‪ .‬אני יכולה רק לנחש אילו מלים הוא אומר עלי במסגרת‬
‫מסע השכנועים‪ ,‬וחווה שוב את תחושת החמיצות הבלתי נסבלת של בת לא אהובה‪.‬‬
‫ככל שעובר הזמן ושי נמצא בחדר האח‪ ,‬יורם לא פותח לנו‪ ,‬המשתתפים האחרים‪ ,‬את הדלת‪.‬‬
‫כשהם שואלים מה קורה שם כל כך הרבה שעות‪ ,‬בחדר האח‪ ,‬אני אומרת להם שאני מתערבת‬
‫על חיי שמה שקורה עכשיו זה שיורם מנסה לשכנע את שי להישאר‪ .‬ושברור שאם שי יישאר‬
‫כאן‪ ,‬אני יוצאת‪.‬‬
‫כולם מודיעים שאם הוא משאיר את שי באולפן‪ ,‬הם יוצאים יחד איתי – ואני יודעת‬
‫שהיחידה שתעזוב זאת אני‪ .‬אני יכולה לספר לכל אחד מהם מה יגידו להם רן ורונית כדי‬
‫להשאיר אותם באולפן הזה‪ .‬איך יבטיחו להם שזה הזמן שלהם לזהור‪ ,‬שיש להם סיכוי אמיתי‬
‫לזכות בדירה‪ ,‬שהם דוגמה אישית לכל כך הרבה ילדים‪.‬ות ונערים‪.‬ות בחוץ וכן הלאה‪.‬‬
‫אני מורידה מעלי את השרשרת של המיקרופון כי מבחינתי‪ ,‬עד שאני לא שומעת ששי‬
‫יצא מהאולפן הזה‪ ,‬המשחק וההשתתפות שלי בו נגמרו‪ .‬עומרי עושה בדיוק אותו דבר‪.‬‬
‫אחרי כמה שעות של המתנה בחוסר ודאות‪ ,‬יורם קורא לי אל חדר האח הגדול‪ .‬אני‬
‫מסרבת ללכת לבד‪ .‬קוראת לעומרי להצטרף אלי‪ .‬ברק כועס עלי ושואל‪ ,‬ומה איתנו? אז אנחנו‬
‫נכנסים אל החדר שלו כולנו‪ ,‬כל השישייה‪ ,‬ואומרים לו‪ :‬שלא תגידו לציבור שהוא יצא כי הוא‬
‫ביקש‪ .‬אתם צריכים להגיד שהוצאתם אותו‪ .‬אנחנו מתעקשים‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬הוא אומר‪ .‬כמובן‪.‬‬
‫אנחנו הולכים לישון ובאמצע הלילה הם נכנסים חזרה לאולפן‪ ,‬אורזים ועוזבים‪ .‬אני מתעוררת‬
‫ונרדמת לסירוגין‪ ,‬שינה טרופה‪ ,‬חולמת חלומות מטרידים‪ ,‬חלום ומציאות מתערבבים עד שאני‬
‫מתעוררת לחלוטין‪ .‬וכשאני קמה‪ ,‬מתחת לשמיכה‪ ,‬אני בוכה על עצמי‪ ,‬ורק על עצמי‪ ,‬את הבכי‬
‫הגדול שידעתי בכל ימי חיי‪.‬‬
‫הנה הניצחון שלי‪ .‬ובכמה כאב הניצחון הזה עלה לי‪.‬‬
‫וככל שחלפו הדקות‪ ,‬הבכי של הכאב הפך לבכי של סיפוק‪ .‬בירכתי את עצמי בין סדיני‬
‫הסאטן המחורבנים האלו‪ .‬בירכתי על הכשרונות שלי‪ .‬על היכולות שלי‪ .‬על המהלך שלי‪ .‬שח‬
‫מט‪ .‬עבדתי עליו ‪ 24‬שעות ביממה שלושה חודשים‪ .‬נגד כל כך הרבה גורמים וכוחות‪ .‬וניצחתי‪.‬‬
‫הורדתי באסלת היקום את פסקת התסריט האחרונה שנשארה לי‪ .‬וכמו שמנקזים מוגלה רעילה‬
‫וכואבת מתוך חצ'קון שהתחפר תחת אפידרמיס יבש וקשיח‪ ,‬ככה העפתי החוצה את האיש‬
‫הזה שכנראה אמור היה לספר לעם ישראל שגזענות‪ ,‬שנאת נשים‪ ,‬אלימות ושקרים משתלמים‪.‬‬
‫הפכתי את האולפן הזה למגרש שלי עד כמה שיכולתי‪ ,‬ובמגרש שלי חוקי המשחק שונים‬
‫מהחוקים שביקש יורם להטמיע כאן‪ .‬ניצחתי למרות כל המתנות שיורם וההפקה שלו נתנו לשי‬
‫במתנה‪.‬‬
‫יותר מכל‪ ,‬ידעתי שניצחתי כי בעוד שהוא כתב תסריט שנועד לכער את העולם‪ ,‬אני‬
‫התכנסתי עם תסריט שכתבו מאות ואלפי פעילים ופעילות שרוצים ורוצות לשפר אותו‪ .‬עבורי‪,‬‬
‫השנייה הזאת היתה ההוכחה שאנחנו יכולים‪.‬ות ואמורים‪.‬ות להתחיל לנצח קצת יותר‪.‬‬
‫הימים אחרי היציאה של שי מהאולפן הם עבורי ימים של החלמה‪ .‬האולפן מרגיש נקי ואני‬
‫משוחררת‪ .‬מרגע שירד הלחץ והגורם המאיים הוסר‪ ,‬אני מרגישה חופשייה ומאושרת‪.‬‬
‫אבל אני מותשת‪ .‬רוב הזמן אני נחה ולומדת מחדש לנשום במקום שבו אף אחד לא‬
‫מאיים יותר על שלומי‪ .‬מקום שאין בו בכל רגע נתון סכנה שמישהו ינסה להעליב אותי‪.‬‬
‫הנה אנחנו‪ .‬השישייה‪ .‬אני‪ ,‬קסניה‪ ,‬שי מיקה‪ ,‬עומרי‪ ,‬ברק ודודו‪ .‬השישייה שהשתכרה‬
‫בלילה של הסילבסטר נשארה עומדת אחרונה באולפן הזה‪ .‬לא הקבוצה הטבעית שלי‪.‬‬
‫החברים שלי – אלו שהיו לי אוטומטיים – כבר לא כאן‪ .‬תמר‪ ,‬קוקו‪ ,‬מייקי‪ ,‬גיל‪ .‬אני וברק נשארנו‬
‫עם הקבוצה שקראתי לה בשבוע השני "קבוצת הספסל האחורי"‪ .‬הנכונים‪ .‬המגניבים והיפים‪.‬‬
‫אבל הזמן קירב אותנו‪ .‬אני מניחה שעל פי התפקידים שהיינו צריכים לגלם‪ ,‬לשיטתו הצפויה‬
‫והמעייפת של יורם‪ ,‬הפמיניסטית המזרחית הכועסת לא היתה אמורה לחבור לזיין התל אביבי‬
‫שהתאהב בדוגמנית הרוסייה שהפכה לחברה הכי טובה של הדביל מהפריפריה שמכיר מהבית‬
‫את הערס מבית שמש שנהיה כמו אח לילדה שתפסה טרמפ על הרצח של תאיר ראדה‪ .‬ליהוק‬
‫צפוי ומשעמם שפשט את הרגל לייב מול כל האומה‪ ,‬כי אף אחד מהם לא היה מי שציפו מהם‬
‫להיות‪ .‬כי הזיין התל אביבי הוא בעצם בכלל האיש שהתאהב עמוקות באשה שחטפה עצבים‬
‫בכל פעם שנתנו לה בגדים שקופים מדי או צמודים מדי‪ ,‬והפכה להיות החברה הכי טובה של‬
‫איש חושב שישב לאינספור שיחות על החברה‪ ,‬על הממשל ועל עבודה עם נוער‪ .‬הערס מבית‬
‫שמש העדיף להיות אמן‪ ,‬שחקן וחבר שרוצה לשמוח ולרקוד‪ ,‬והילדה התגלתה כעמוקה‪ ,‬רצינית‬
‫ומבריקה שלא תופסת טרמפים על כלום‪ .‬התאהבתי באנשים האלו אהבה גדולה מאוד‪ .‬גדולה‬
‫מדי‪ .‬בראש אני מבינה שהמערכת הרגשית שלי משובשת ושהאהבה העצומה הזאת ששוטפת‬
‫אותי כלפי החברים שלי באולפן‪ ,‬ולפעמים מציפה אותי עד כדי דמעות‪ ,‬מתקיימת הרבה‬
‫בעקבות התנאים המלאכותיים והקשים שאני חיה בתוכם‪ .‬אין לי גבולות פיזיים עם האנשים‬
‫האלו‪ ,‬כך שגם הגבולות הרגשיים מיטשטשים ונעלמים‪ .‬בנקודת הזמן הזו אני אוהבת כל אחד‬
‫ואחת מהם‪.‬ן יותר משאני אוהבת כל אדם‪.‬אשה אחר‪.‬ת בעולם‪.‬‬
‫בימים הבאים אני מכינה לדודו חמסה משעווה של נרות ישנים‪ ,‬שבתוכם אני מטביעה כף יד‬
‫מנייר כסף כדי שיתלה מעל מיטתו‪ ,‬שיהיו לו ברכה ומזל‪ ,‬כי הוא מאמין מאוד בדברים האלו‪.‬‬
‫לשי מיקה אני מכינה סמל יין‪/‬יאנג בצבעי אדום‪-‬ורוד מלקים ישנים שהיו באולפן‪ ,‬סימן לילדה‬
‫ולאשה שהיא‪ ,‬שתיהן בדיאלוג פנימי וחיצוני תוך כדי תנועה‪ .‬עומרי שהוא השרת של הבית‬
‫שלנו ומתקן כל בעיה – חצי עונה קראתי לו "מנש" – מקבל ממני מחזיק מפתחות מוגזם עם‬
‫מלא מפתחות בכל מיני צורות וגדלים שהכנתי מכל מיני חומרים‪ .‬לקסניה אני מכינה דגם של‬
‫עוף החול‪ .‬אני ממלאת קערת תותים בחול ומעצבת עוף מכוער נורא מגרב ישנה‪ ,‬עם נוצה‬
‫ישנה ממשימת הקליפים שנשארה בבית‪ ,‬שצומח ונולד מחדש מתוך להבות העבר‪ .‬פינת‬
‫היצירה שלי‪ ,‬שהיתה עד היום מקום בו אני מטפלת בעצמי – מקום של בריחה‪ ,‬של מדיטציית‬
‫הרגעה‪ ,‬של מקלט כשאני מכווצת ועצובה – הפכה לעמדה של שחרור ושל אהבה‪ .‬מקום לשיר‬
‫בו ולשוחח עוד ועוד עם אנשים שבחיים האמתיים לעולם לא הייתי פוגשת ולעולם לא היו נוגעים‬
‫בי באופן כל כך משמעותי‪.‬‬
‫בימים הבאים נשמע בני ובנות אדם צועקים ומקללים אותנו מבעד לחומה‪ .‬מעריצים של שי‪.‬‬
‫כמה שנאה יש בהם כלפינו אם הם מוכנים להגיע עד כאן‪ ,‬לעמוד בקור עם מגאפונים ולזעוק‬
‫נגדנו מלות גנאי‪ .‬לצד הבחילה שמתעוררת בי לנוכח מופע ההערצה הילדותי הזה‪ ,‬אני עצובה‬
‫עבור הצועקים‪ .‬מנסה לנחש מאיזה מקום כל אחד או אחת מהם‪.‬ן מתחבר‪.‬ת לאלימות שיורם‬
‫הציג כמודל רצוי ומתוגמל‪ .‬אני לא צריכה ולא רוצה שיעריצו אותי‪ ,‬וכבר מבינה שיורם ערך את‬
‫העונה באופן כזה שצריך ראיית רנטגן כדי לא לשנוא אותי – אבל ההערצה הזו אל שי העציבה‬
‫אותי מאוד‪ .‬שמעתי נשים רבות מעבר לחומה ותהיתי איזו מין אשה הופכת מעריצה של גבר‬
‫שביטא כל כך הרבה שנאת נשים ואלימות כלפיהן מול כל עם ישראל‪.‬‬
‫במוצאי שבת נועלים אותנו בסלון באמתלה שבחוץ משתוללת שריפה‪ .‬אנחנו רואים עשן עולה‬
‫מאחורי החומה וברגע הראשון אני נבהלת לחשוב שיש סיכוי שחלק מהמעריצים של שי לקחו‬
‫את השנאה שלהם כלפי השישייה צעד אחד רחוק מדי‪ .‬תוך כמה דקות אנחנו מבינים שלא‬
‫מדובר בשריפה אמיתית‪ .‬יורם מבקש מאיתנו להיכנס אל חדר המשימות‪ ,‬ממשיך בהצגת‬
‫ה"הבית נשרף ואני צריך לשמור על בטחונכם"‪ .‬לאחר מכן אנחנו הולכים לישון וקמים בבוקר‬
‫אל תפאורה של חצר שרופה‪ ,‬מנוף של סנפלינג והמתנות שהשאירו בני המשפחה שלנו תלויות‬
‫באוויר בקצה קורה‪ .‬הפחד הכי גדול של החיים שלי‪ :‬גובה‪ .‬יש לעלות למעלה‪ ,‬לטפס על הקורה‪,‬‬
‫להוריד את המתנה שלנו‪ ,‬לחזור חזרה ולקפוץ‪ .‬לפי איך שזה נראה מבחוץ‪ ,‬המתנה שלי היא‬
‫פסל ישן ומדהים שקניתי בגיל ‪ 21‬בניו יורק בחנות היוקרתית של וולט דיסני‪ .‬זה פסל של הסרט‬
‫האהוב עלי – היפה והחיה‪ .‬בל והחיה מחזיקים ידיים מול הוורד הקסום שנמצא בתוך מבחנה‬
‫מזכוכית עדינה‪ .‬הוורד הוא מנורת לילה‪ ,‬ומאחורי שמלתה הצהובה של בל יש מחוגה שאפשר‬
‫לסובב ואז כל הדבר הופך לתיבת נגינה שמשמיעה את צלילי שיר הנושא של הסרט‪ .‬זה פסל‬
‫שאני אוהבת מאוד‪ ,‬אבל לא כזה שאני אקפוץ בשבילו מהשמים‪ .‬דודו עולה ראשון‪ ,‬נבהל נורא‬
‫ויורד מיד חזרה‪ .‬הוא עצוב נורא שהוא לא יקבל את המתנה שלו‪ .‬עומרי עולה אחריו ומוריד‬
‫את המתנה של קסניה‪ .‬היא המומה ומתרגשת ומבינה כעת שאין סיכוי שהיא לא עולה ומורידה‬
‫את המתנה שלו‪ .‬וכך קורה‪ .‬תוך כדי שהיא בשמים אני שומעת אנשים צועקים בשמה מלמטה‪,‬‬
‫שומעת עידוד ומחיאות כפיים‪ .‬היא קופצת ומאיפה שאנחנו צופים זה נראה כאילו היא מאבדת‬
‫הכרה לשנייה‪ ,‬אבל היא נוחתת בשלום ומתנתו של עומרי בידיה‪ .‬שי מיקה עולה מיד אחריה‬
‫ואוספת את המתנה של דודו‪ .‬גם היא זוכה לקריאות עידוד נלהבות ממעריצים ואנשי הפקה‪.‬‬
‫דודו בוכה מהתרגשות ועולה מיד אחריה‪ ,‬להוריד לה את המתנה שלה‪ .‬כשברק עולה הוא‬
‫אומר לי שהוא מוריד את המתנה שלי‪ .‬אני מזהירה אותו שלא יעז‪ ,‬כי אין סיכוי בעולם שאני‬
‫מצליחה לקפוץ מהגובה הזה‪ .‬ושאני בעיקר נורא לא רוצה‪ .‬באמת ובתמים פוחדת לקבל התקף‬
‫לב בדרך למטה‪ .‬ברק‪ ,‬בהיותו האיש העקשן והמעצבן ביותר בעולם כולו‪ ,‬עולה למעלה‪ ,‬מטפס‬
‫על הקורה‪ ,‬לוקח את המתנה שלי‪ ,‬חוזר על הקורה וקופץ בנג'י עם המתנה שלי בידו‪ .‬אין מלים‬
‫לתאר את התחושות שלי כרגע‪ .‬אני עולה למעלה וזיעה קרה שוטפת אותי באחת ואני מפחדת‬
‫משני דברים‪ :‬מהגובה המחריד שאני חייבת להתמודד איתו ומהאפשרות שכאשר יגיע הזמן‬
‫שלי לקפוץ‪ ,‬לא אשמע דבר מלמטה‪ .‬קריאות העידוד ששמעו כל חברי נשמעו כמו נחמה עטופה‬
‫באהבה וצמר גפן‪ .‬איך אתמודד עם זה שלא אשמע מלת עידוד לכיווני? בחודש האחרון‬
‫הרגשתי שחלק מחברי ההפקה עברו לצד שלי‪ ,‬אבל זה היה קלוש‪ ,‬וזכרון החודש הראשון‪,‬‬
‫חודש שטמן בחובו כל כך הרבה התעלמות‪ ,‬טינה וארס מצדם‪ ,‬היה צרוב בנשמתי והקשה‬
‫מאוד לעכל ולהפנים את השינוי שחל בהם אט‪-‬אט עם הזמן‪ .‬אני מגיעה למעלה ולא מצליחה‬
‫לנשום‪ .‬מרגישה את המוח שלי משתולל‪ ,‬שולח מאות אותות של מצוקה אל כל מערכת‬
‫העצבים‪ .‬מתחילה מהקורה ואוספת את המתנה של ברק‪ .‬ופתאום‪ ,‬כמו סנונית ראשונה של‬
‫אביב‪ ,‬שומעת את קריאת העידוד הראשונה‪ .‬ובעודי נעמדת על מדרגת הקפיצה אני שומעת‬
‫אותם עוד ועוד‪ .‬גם את חברי באולפן וגם את חברי ההפקה‪ .‬קריאות רציפות‪ .‬בטוחות‪ .‬אוהבות‪.‬‬
‫נושמת לרווחה – אבל לא יכולה לקפוץ‪ .‬הגוף קופא‪ .‬וככל שעוברות הדקות‪ ,‬מתחיל להחשיך‬
‫והמפעיל מודיע לי‪ :‬מי שלא קופץ בדקות הראשונות כבר לא יקפוץ‪ .‬ואני מרגישה שאין מצב‪.‬‬
‫שהגוף לא הולך לאפשר את זה‪ .‬אני חושבת על ברק ועל ההבעה שלו היום בערב‪ ,‬כאשר כל‬
‫אחד מאיתנו יפתח את המתנה שלו ורק הוא ישב שם בידיים ריקות‪ ,‬ואני לא יכולה להכיל את‬
‫המחשבה הזו‪ .‬את הטעם החמוץ שאיתו ילך לישון אם כולנו נקבל ורק הוא לא‪ .‬ופיזית‪ ,‬למרות‬
‫מה שאני מבינה בשכל‪ ,‬אני מרגישה שיש שתי אפשרויות בלבד‪ :‬או שאני קופצת ומתה או‬
‫שברק לא מקבל מתנה היום בערב‪ .‬אלו שתי האפשרויות היחידות מבחינת האמיגדלה שלי‬
‫כרגע‪ ,‬ובאלפית השנייה שאני מצליחה לא לחשוב על כלום‪ ,‬אני לא קופצת‪ ,‬רק מפסיקה לעמוד‬
‫ונופלת אל תוך מציאות לא הגיונית או אנושית בשום צורה‪ .‬תספרי עד שלוש‪ .‬עומרי אמר‬
‫ששלוש שניות וזה נגמר‪ ,‬ואכן‪ ,‬תוך כמה שניות הכול מאחורי‪.‬‬
‫דודו חוגג את העובדה שאף אחד מאיתנו לא הוריד את המתנה של עצמו‪ ,‬ואני הולכת‬
‫לספור כמה שערות לבנות יצאו לי בעקבות ההתאבדות הזאת שלי‪.‬‬
‫קורין גדעון וארז טל הם המנחים של התוכנית הזאת שנקראת האח הגדול‪ .‬אנחנו חיים בתוך‬
‫האולפן הזה‪ ,‬יורם זק עורך את מה שאנחנו עושים כאוות נפשו‪ ,‬ובכל יום רביעי ושבת בערב‬
‫משודרים הפרקים הערוכים אל האומה‪ .‬ארז וקורין מנחים את הפרקים בחוץ‪ ,‬ובסוף כל פרק‬
‫הדחה הם פוגשים במודח הטרי בחוץ ועורכים עמו ראיון ראשון‪ .‬בשלב זה‪ ,‬אם הייתי נתקלת‬
‫בקורין ברחוב‪ ,‬לא הייתי מזהה אותה‪ .‬ביום רביעי‪ ,‬אחרי שקפצנו בנג'י‪ ,‬בתום השידור‪ ,‬קורין‬
‫וארז נכנסים לפתע לתוך האולפן‪ .‬החברים שלי מתנהגים באופן מוזר מאוד‪ ,‬אני מניחה‬
‫שמהתרגשות‪ .‬הם קולניים מאוד‪ ,‬נוהגים בפמיליאריות לא מותאמת לסיטואציה ואני מובכת‬
‫מאוד מהמתרחש‪ .‬הם מתכנסים לתוך שיחות ואני מחפשת את המקום שלי בתוך התוכנית‬
‫האמנותית להערב‪ .‬הייתי ממש שמחה לפשוט בגדים‪ ,‬לעבור לפיג'מה וללכת לישון‪ ,‬אבל נראה‬
‫לי שאני לא אמורה‪ .‬אני עוברת בין החללים ומחפשת מישהו להעביר עמו את הזמן עד אשר‬
‫אהיה אמורה לשבת לשיחה עם אחד מהם‪ ,‬אבל נדמה שכולם עסוקים מאוד כרגע‪ .‬אני שוקלת‬
‫ללכת לבשל‪ ,‬אבל גם זה מרגיש לי לא כל כך מתאים‪ .‬מדי פעם ארז קולט אותי בזווית העין‪,‬‬
‫תוך כדי שיחה עם מישהו מהדיירים‪ ,‬וזורק לעברי שתכף נשוחח ושיש לו כמה דברים שהוא‬
‫היה רוצה להגיד לי‪ .‬אחרי כשעה אנחנו מתכנסים לשיחה בכל מיני נושאים‪ .‬שי והבעיטה שלו‬
‫באומן‪ ,‬כמה אני כן או לא מצולמת‪ ,‬למה לא יצאתי מהאולפן כשרציתי נורא‪ ,‬האם רקדנו או לא‬
‫רקדנו טנגו ועל התחושה שלי שאני הוצאתי את שי מהבית‪ .‬אנחנו מדברים על ההדחה הקרובה‬
‫ואני אומרת לו שאני לא חושבת שאגיע לגמר‪ .‬ארז מגלגל עיניים ואומר לי – את באמת לא‬
‫חושבת שתגיעי לגמר או שאת רק אומרת את זה כדי שזה לא ייראה לא טוב? דרך השאלה‬
‫שלו אני קולטת שוב את המיקום שלי באולפן‪ .‬ומשחררת‪ .‬את כאן עד הגמר‪ .‬ואללה‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬במיטה‪ ,‬אני חושבת על הבשורה של ארז שאין יותר "משחקי האח"‪ .‬כשהוא‬
‫בישר את סיומם נורא שמחתי‪ ,‬כי אני לא סובלת את המשחק הזה‪ ,‬אבל פתאום אני שואלת‬
‫את עצמי – למה‪ ,‬בעצם? כולנו מועמדים להדחה חוץ מעומרי‪ .‬האם אין יותר "משחקי האח"‬
‫כי הוא רוצה לוודא שעומרי לא נכנס לחלל הזמן או כי הוא רוצה לוודא שאני לא יוצאת משם?‬
‫הנחתי שאחרי ששי הפסיד כבר יהיה לו פחות דחוף להוציא אותי מהמשחק‪ .‬אני מבולבלת‬
‫בעיקר היות וארז היה כל כך משוכנע שאני נשארת כאן עד הסוף‪ ,‬וכך גם אחי‪ .‬משהו היה מוזר‬
‫מאוד‪ ,‬אבל היה לי נעים ורגוע מכדי להמשיך להיות מוטרדת בעניין‪ .‬כתבתי עם האצבע כמה‬
‫מלים במכתב לילה טוב אמוציונלי ונרדמתי לעוד שינה נטולת חלומות לצלילי מערכת האוורור‬
‫הקלושה‪.‬‬
‫מוצאי שבת מגיע ברגע וברק עורך הבדלה‪ .‬הוא מגיש לי באינסטינקט את הריחן ראשונה –‬
‫ואינסטינקטיבית‪ ,‬שנייה לפני שאני אוספת אותו אל ידי‪ ,‬מתקן את עצמו ומעביר קודם אל דודו‪.‬‬
‫אני נחרדת מהמעשה ומהטיימינג ושומרת ממנו מרחק גדול‪ .‬אני לא רוצה לריב איתו בשום‬
‫אופן בפעם הראשונה שהוא מועמד להדחה‪ ,‬אבל גם לא יכולה לדבר איתו‪ ,‬אז מתרחקת מאוד‪.‬‬
‫הדבר היחיד שחשוב לי הערב זה שברק לא יודח‪ .‬אני מאמינה שיש לו בחוץ קהל תומכים גדול‬
‫מאוד‪ ,‬אבל אני מפחדת שהם לא רגילים לסמס לו‪ .‬אחרי כשעה הוא תופס אותי ומבקש שאגיד‬
‫לו מה קרה‪ .‬אחרי שלושה חודשים שבהם אני חופרת את המשניות שלי‪ ,‬אני אומרת לו‪ ,‬ואתה‬
‫לומד ממני יד ראשונה מה חשוב לי‪ ,‬אתה מעביר אלי את הריחן אחרי הבדלה ובשנייה מתקן‬
‫ומעביר לדודו – כי אני בת? כאילו‪ ,‬מה?!‬
‫תחילה ברק כועס עלי ולא מבין למה אני עושה לו סצנה‪ ,‬ואחר כך מבטיח לי שהוא‬
‫בחיים לא יעשה את זה יותר‪.‬‬
‫ גם אם אני לא כאן?‬‫ גם אם את לא כאן‪ ,‬אבל תכלס שנינו יודעים שאת לא הולכת להיות מודחת הערב‪.‬‬‫בפעם הראשונה שלי באולפן הזה אני מחייכת ועונה ביוהרה גדולה‪ ,‬תכלס‪ .‬ברק מחייך‬
‫ואומר לי‪ ,‬איזה כיף זה להיות את‪ ,‬הא? אני לוקחת נשימה עמוקה ונותנת לו נשיקה‪ ,‬אומרת‬
‫"בוודאי" וחושבת‪ ,‬אהוב יפה שלי‪ ,‬להיות אני זה רוב הזמן הדבר הכי מעייף ומעצבן בעולם‪.‬‬
‫בלילה‪ ,‬בחלל הזמן‪ ,‬שי‪ ,‬קסניה וברק לא נושמים מרוב מתח ואני רגועה לחלוטין‪ .‬כל כך רגועה‬
‫שאפילו לא ארזתי את רוב חפצי‪ .‬שי חוזרת פנימה והדופק שלי מתחיל לעלות‪ .‬אלוהים‪ ,‬אני‬
‫מבקשת‪ ,‬תכניס את ברק בחזרה פנימה – וכמו נשמעה תפילתי‪ ,‬ארז קורא בשמו‪ .‬אנחנו‬
‫מתחבקים לשנייה‪ ,‬לא נפרדים כי לשנינו ברור שקסניה יוצאת והוא חוזר פנימה‪ .‬אני נושמת‬
‫לרווחה‪ .‬קיבלתי מה שרציתי‪.‬‬
‫אני וקסניה יושבות בחלל הזמן ואני מחכה שארז יגיד לי לחזור לאולפן‪ .‬כשהוא אומר‬
‫לי שאני המודחת הבאה‪ ,‬אני המומה‪ .‬קסניה מתחילה לבכות‪ ,‬בהקלה על הישארותה ובעצב‬
‫על עזיבתי‪.‬‬
‫אני מחבקת אותה חזק‪ ,‬אומרת לה שתפסיק ושנתראה בעוד שבועיים‪.‬‬
‫אני עולה במדרגות‪ ,‬הדלתות נפתחות והקהל שואג‪.‬‬
‫אני מתקרבת אל עבר קורין וארז ורואה את הילה מהצד‪ .‬בתוך כל הכאוס מסביב אני‬
‫שומעת אותה אומרת לי‪ ,‬זאת ההדחה הראשונה שאחיך לא בא‪ .‬הוא פשוט לא האמין‪ ...‬אף‬
‫אחד לא האמין‪ ...‬אני כבר לא שומעת את השאר‪ .‬ארז וקורין לוקחים אותי אל מרכז הבמה‬
‫לראיון קצר‪ .‬לפני הראיון הם מקרינים לי את קליפ הסיום שלי‪ .‬הנה‪ ,‬הרגע הזה הגיע‪.‬‬
‫אני לא מחכה לקליפ הזה שלושה וחצי חודשים‪.‬‬
‫אני מחכה לו כבר שנים‪.‬‬
‫מהעונה הראשונה של התוכנית הזו דמיינתי את הקליפ שלי אם יום אחד אשתתף בה‪.‬‬
‫והנה אני יושבת ברגע הזה‪ ,‬על הבמה הזו‪ ,‬והפנטזיה היא מציאות‪ .‬אלף תחושות עוברות בי‬
‫בכל עשירית שנייה‪ .‬לא נפרדתי מברק‪ .‬נהניתי רק שבוע באולפן בלי שי‪ .‬כל האנשים האלו‬
‫מכירים אותי‪ .‬מיליון פלאשים‪ .‬אני קופאת מקור‪ .‬אני המומה לחלוטין מזה שאני יושבת כאן‪.‬‬
‫הקליפ מתחיל ואני כל כך נרגשת לקראתו‪ .‬ובתוך סערת הרגשות הבלתי טבעית שאני בתוכה‬
‫– המציאות מכה בפני‪ .‬המציאות המעוותת שהייתי כלואה בתוכה מופיעה מולי על מסך ענק‪.‬‬
‫במשך כמה דקות‪ ,‬אין לי דרך לשער כמה‪ ,‬אני צופה בסרטון שמספר לי ולכל מי שצופה שבמשך‬
‫קצת יותר משלושה חודשים בחיים שלי‪ ,‬נעולה באולפן הצילום של יורם זק‪ ,‬הדבר היחיד‬
‫שעשיתי זה לריב עם שי‪.‬‬
‫לא רקדתי ריקודים ושרתי שירים והמחזתי מחזות ושיחקתי משחקים ודיגדגתי‬
‫דגדוגים‪ .‬לא לימדתי את המשתתפים והמשתתפות לבשל‪ ,‬לא ישבתי איתם לשלוש מאות אלף‬
‫שיחות נפש‪ ,‬לא יצרתי משחקים‪ ,‬מתנות‪ ,‬בובות ותיאטרון‪ .‬לא דיברתי על שוויון וחופש ושלום‬
‫ואהבה‪ .‬לא בישלתי‪ ,‬צחקתי‪ ,‬חיבקתי נישקתי אהבתי‪.‬‬
‫לא נכנסתי בקיר ושברתי את אצבעות רגלי במלחמת כריות עם גילגול‪.‬‬
‫לא ליטפתי את ארבל חודשיים‪.‬‬
‫לא לימדתי את ברקי לשיר את המחרוזת של מולאן רוז' במשך חודש שלם‪.‬‬
‫לא צחקתי עם דודו בארבע מאות המשחקים המשונים והאישיים שלנו‪.‬‬
‫לא בניתי חברות יוצאת דופן‪ ,‬נגד כל הסיכויים‪ ,‬עם עומרי שאני אוהבת כמו אח‪.‬‬
‫לא התאהבתי אנושות בתמר ובכיתי ‪ 24‬שעות בלכתה‪.‬‬
‫לא אפיתי עוגיות חמאה באמצע הלילה עם קסניה תוך שיחות על החלומות שלנו‪.‬‬
‫לא בישלתי לשי מיקה את כל התבשילים שמזכירים לה את אבא שלה‪ ,‬שנפטר‬
‫חודשיים לפני שהתחילה העונה‪.‬‬
‫לא ישבתי לשיחה פעם ביום עם מייקי שלי כדי להבטיח את שלומו‪.‬‬
‫לא שרתי לרינת את השיר האהוב עליה בזמן שהיתה דבוקה לקיר במסקינגטייפ כמו‬
‫זבוב במצוקה‪.‬‬
‫לא שרתי עם קרסנטי שירים במיליון שפות‪.‬‬
‫לא ניחמתי את תניה בכאבה‪.‬‬
‫אילנה לא סיפרה לי על נעוריה ברוסיה‪.‬‬
‫לא שוחחתי עם גילי עד אמצע הלילה כל לילה בשבועיים הראשונים‪.‬‬
‫לא נפל עץ עלי ועל קוקו במשימת עליזה‪.‬‬
‫לא רבתי עם פלורי בענייני וודו או פמיניזם‪.‬‬
‫לא היה קיבוץ יפעת‪ ,‬לא היה נגן כינור שהביא אותי לדמעות‪ ,‬לא טיפלתי במשתתפים‬
‫השבורים במסיבת הסילבסטר‪ ,‬לא מרטתי לבנות שפם ועשיתי להן שעווה בידיים‪ ,‬לא יצרתי‬
‫צבעים מתבלינים ואיפור כדי להכין מתנות לחברים שלי‪ ,‬לא אפיתי עוגות למי שחגג יומולדת‪,‬‬
‫לא המצאתי מיליון מתכונים כדי לייצר אוכל יש מאין בימים בלי אוכל באולפן‪.‬‬
‫לא מחיתי דמעות למי שבכה על הכתף שלי‪.‬‬
‫לא חיזקתי‪ ,‬רוממתי‪ ,‬תמכתי השקעתי‪.‬‬
‫לא‪.‬‬
‫לא אהבתי‪.‬‬
‫לא נאהבתי‪.‬‬
‫הוא מחק את האהבה‪ .‬הוא מחק את האושר‪.‬‬
‫הוא השאיר את האלימות‪ .‬את השנאה‪ .‬את הריב‪ .‬את המיותר‪.‬‬
‫לא את מי שאני‪ .‬לא את מה שאני‪ .‬רק את מי שהוא אנס אותי להיות‪.‬‬
‫בעולמו של יורם זק‪ ,‬אני רבתי עם שי‪.‬‬
‫אחד האנשים הכי בינוניים‪ ,‬אלימים ומשעממים שפגשתי בכל ימי חיי‪.‬‬
‫תחייכי‪ ,‬אור‪.‬‬
‫אל תגידי מלה אחת רעה‪.‬‬
‫הכול נפלא‪.‬‬
‫הכול מרגש‪.‬‬
‫הכול טוב‪.‬‬
‫הנה אמא שלי בקהל‪ .‬אמא שלי! הנה כרמן ודנה ולילך ועידן ואיתי‪ .‬חברים שלי‪ .‬הנה‬
‫אהבה‪.‬‬
‫אל תגידי שום דבר רע‪ ,‬אור‪.‬‬
‫ובראיון עם ארז וקורין אני באמת לא אומרת כלום‪ .‬תשובות דיפלומטיות וסתומות‪ .‬שומרת על‬
‫חיוך גדול ואצילות‪ .‬חושבת רק על החיבוקים של האנשים שיושבים משמאלי וקוראים חזק‬
‫בשמי‪ .‬הראיון מסתיים ומכניסים אותי לאיזה חדר עם כל חברי ההפקה‪ ,‬עשרים‪ ,‬שלושים‬
‫אנשים‪ .‬רן נראה המום ועצוב‪ .‬המבט שלו בעיניים נצרב עלי ואנחנו מתחבקים בפעם הראשונה‪.‬‬
‫אני מתחבקת עם כולם חיבוקים אמיצים וארוכים‪ .‬בעיקר עם יורם‪ .‬פתאום אמא שלי נכנסת‪,‬‬
‫למרות שאני לא רוצה‪ .‬מתחיל דיון‪ .‬אני משתפת פעולה‪ ,‬אבל אני איננה‪ .‬מתחבקת עם כל‬
‫החברים והחברות שלי‪ .‬מרגישה נוכחת אבל נפקדת‪ .‬את צריכה ללכת להתראיין במלא ראיונות‬
‫עכשיו‪ .‬אני לא מצליחה לראות ישר‪ .‬מסוחררת נורא‪ .‬דוחפים לי מיליון טלפונים של אנשים‬
‫שרוצים לדבר איתי‪ .‬מיליון קולות וצלילים שלא שמעתי כבר חודשים‪ .‬ששכחתי‪ .‬איש היח"צ‬
‫סוחב אותי איתו‪ .‬סבב ראיונות מתחיל ואני לא יודעת מה אני אומרת למי‪ .‬אני על אוטומט‪.‬‬
‫מחכה נורא שזה יסתיים‪ .‬עוברת לקונטרול ומבקשת מיורם להשמיע שיר לבית‪ .‬לברקי שלי‪.‬‬
‫אפילו לא נפרדנו‪ .‬הוא מרוסק ואני עוד יותר‪ .‬אחרי שעות של ראיונות ושיחות וחיבוקים ומצלמות‬
‫אני חוזרת למטה והילה אומרת לי שהיא הזמינה לי מלון‪ .‬איתי יקח אותי ויישאר לישון איתי‬
‫שם‪ .‬לפני שאנחנו מתניעים אנחנו יושבים המומים באוטו‪ .‬אני רואה בעיניים שלו כמה הוא‬
‫אוהב אותי וגאה בי‪ ,‬ונרגעת‪ .‬אני מתה מרעב‪ ,‬אני אומרת לו‪ ,‬ואנחנו צוחקים‪.‬‬
‫מסביב חושך מוחלט‪ .‬הכול מוזר נורא‪.‬‬
‫את יודעת‪ ,‬הוא מתחיל‪ ,‬את היית בתוך המשחק הזה כאשר כל המדינה דיברה על‬
‫איבגי‪ .‬הוא נחשד בהטרדות מיניות‪ .‬לפני כמה ימים‪ ,‬רונית אלקבץ הגיעה להתראיין על הסרט‬
‫החדש שלה אצל עודד בן עמי‪ .‬הוא התחיל לשאול אותה על איבגי והיא חטפה עליו עצבים‪.‬‬
‫יצאה מהאולפן‪.‬‬
‫אני מסתכלת עליו פעורת עיניים‪.‬‬
‫ואז הוא אומר‪ ,‬את לא ישבת בהדחה של האיש ההוא‪.‬‬
‫כשהוא אומר את השם של שי אני מתחילה לבכות‪ .‬הוא אומר את השם שלו עם כל כך‬
‫הרבה תיעוב ומתוך סולידריות מוחלטת איתי‪ .‬הוא איתי‪ .‬אני יושבת באוטו עם מישהו שאיתי‬
‫במאה אחוז‪ .‬שכחתי איך זה מרגיש‪ .‬נעלב איתי‪ .‬פגוע בשבילי‪.‬‬
‫הוא מחבק אותי חזק ושואל אם אני מוכנה לנסוע‪ .‬אנחנו מגיעים אל המלון ומחנים‪.‬‬
‫מתחילים לצעוד בחיפוש אחר מקום לאכול בו באמצע הלילה‪ .‬הרחובות של תל אביב ריקים‪.‬‬
‫מזל שהרחוב ריק‪ ,‬כי הגירויים גדולים עלי‪ .‬מדרכה‪ ,‬כביש‪ ,‬אורות‪ ,‬העיר שלי האהובה‪ .‬אני‬
‫מביטה בכול בפליאה‪ .‬אחרי כעשרים דקות של שיטוט אנחנו מוצאים טאבון פתוח ברחוב בן‬
‫יהודה‪ .‬הבחור הצעיר שעובד שם עושה מאמץ כביר להסתיר את ההתרגשות שלו‪ .‬האשה‬
‫שיושבת שם ואוכלת בורקס משוחחת איתו באיזה נושא‪ ,‬אך מרגע שאני מגיעה היא מגבירה‬
‫מאוד את קולה ומשנה את הנושא לעמדתה בעניין תוכניות ריאלטי‪ .‬היא‪ ,‬כמובן‪ ,‬בחיים לא‬
‫צופה‪ .‬אני מחייכת אל איתי‪ .‬המפגש הראשון שלי עם אנשים שאני לא מכירה ומכירים אותי‪.‬‬
‫לא רע‪ ,‬הא? אנחנו חוזרים אל המלון ואיתי מתחיל לספר לי מעט ממה שהיה‪ .‬הוא מזהה היטב‬
‫את המצב שאני נמצאת בו‪ ,‬אז הוא עדין ומנומס עם האינפורמציה‪ .‬אולי תלכי לישון? אבל אני‬
‫כמובן נשארת ערה כל הלילה‪ ,‬עם הטלפון שלי‪ ,‬נזכרת איך גוללים‪ ,‬איך נראה פייסבוק ומה‬
‫קורה בוואטסאפ‪ .‬אני נכנסת אל עמוד המעריצים שלי והלסת נשמטת לי‪ ,‬מרגישה שזה מציף‬
‫ומכלה והרבה יותר מדי להבין או לעכל ועוברת הלאה‪ .‬רואה סרטונים‪ ,‬כתבות‪ ,‬תמונות‬
‫שחברות צילמו וקמפיינים שונים‪ .‬זה הכול עלי‪ .‬זה הכול אני‪ .‬כמעט בלתי אפשרי להכיל‪ .‬איתי‬
‫עוזב בשמונה בבוקר ואמא שלי מגיעה למלון‪ .‬ואז זה מתחיל‪ .‬הטלפון מצלצל בלי הפסקה‪.‬‬
‫הודעות נשלחות – עשרות לשנייה‪ .‬בסביבות עשר מודיעים לי מההפקה שהטלפון שלי הודלף‬
‫בעמוד המעריצים של שי‪ .‬המפגש עם מעריציו מהמם ומתסכל‪ .‬קללות איומות‪ ,‬איחולים‬
‫מחרידים‪ ,‬שגיאות כתיב‪ ,‬ניסוחים עילגים‪ .‬שוב‪ ,‬כמו תמיד‪ ,‬אותה אוכלוסייה היא הראשונה‬
‫להיסחף אחר שטיפת המוח ודוקטרינות גזעניות ואלימות‪ .‬אסור להגיד‪ ,‬יגידו חברי וחברותי‪.‬‬
‫אסור להגיד בקול רם‪ .‬אבל בסוד הם יגידו‪ .‬רק בינינו‪ .‬תראי מי האוכלוסייה‪ .‬תביני לבד‪ .‬וככל‬
‫שיעברו הימים אני אשמע שוב ושוב אנשים אומרים לי – ילדים קטנים‪ ,‬ערסים ופרחות‪ ,‬נשים‬
‫מוכות‪ ,‬הישראלי המכוער‪ .‬וזה מכעיס אותי מאוד‪ .‬כי אני מכירה נערים ונערות כבר חמש עשרה‬
‫שנה ויודעת שהנוער בישראל הוא לא מה שמנסים לספר לנו‪ .‬וערסים ופרחות זה שם קוד‬
‫למזרחים ומזרחיות – ואין לנו‪ ,‬כקבוצה אתנית‪ ,‬נטייה ברורה להעריץ אלימות וביזוי‪ .‬אני לא‬
‫קונה את הקרקס הזה של הישראלי המכוער‪ .‬אף פעם לא קניתי אותו‪ .‬אני חושבת שהישראלי‬
‫הוא בגדול יפה ביותר‪ .‬אמא שלי אומרת לי בעיניים זועמות מעל צלחות ארוחת הבוקר במלון‬
‫שאחרי מה שהיא ראתה‪ ,‬אני צריכה להפסיק לאלתר את החלק שלי במאבק המזרחי – כי אלו‬
‫נטשו אותי בעונה הזאת – ולהצטרף למרצ‪ .‬לי זה נשמע לא סביר‪.‬‬
‫חברה שהיא סוכנת ומכירה אנשים במקומות חשובים מציעה לי להחליף מספר‪ ,‬לברוח‬
‫מההטרדות‪ .‬אני מהססת ומתקשה כי לצד האלימות יש כל כך הרבה הודעות מרגשות שאני‬
‫לא רוצה לוותר עליהן‪ .‬אבל אחרי יומיים‪ ,‬משאני לא מצליחה לקבל שיחות טלפון נכנסות מאף‬
‫אחד יותר בשל העומס על הקו‪ ,‬אני נפרדת בלב כבד מהמספר הישן שלי אל מספר חסוי ושמור‬
‫מכל משמר‪ .‬בימים הקרובים אני ארוץ בין הפקות לראיונות למפגשים עם חברים‪.‬ות‬
‫ומעריצים‪.‬ות‪ .‬אני לא ישנה‪ ,‬בקושי אוכלת ודומעת רוב הזמן‪ .‬אני כל הזמן מרגישה מסוחררת‪,‬‬
‫עומדת על צוק‪ ,‬לא מתייצבת‪ .‬לא עצמי‪ .‬אני מרגישה כאילו הכול מתרחש במהירות גבוהה מדי‪,‬‬
‫בווליום צורם‪ ,‬כאשר אני מתבוננת מבחוץ‪ ,‬דרך אלפיים מסכים‪ ,‬שומעת מעומעם ורואה‬
‫מטושטש‪ .‬האנשים שקרובים אלי לא מזהים אותי ואני מחפשת את עצמי כל היום וכל הלילה‪.‬‬
‫החוויה של אהבה נראית לנו‪ ,‬לרובנו‪ ,‬כמו דבר מובן מאליו‪ .‬היכולת והנטייה הטבעית שלנו‬
‫לאהוב‪ .‬להיות נאהבים‪ .‬אנחנו אוהבים קצת מרגע שאנחנו נולדים‪ .‬תחילה מסיבות אנוכיות‪,‬‬
‫ואחר כך? ובכן‪ ,‬לרוב מסיבות אנוכיות עוד יותר‪ .‬אין לנו דרך להבין את המבנה הזה שפועל‬
‫אוטומטית‪ ,‬כמו נשימה‪ ,‬עד שמבודדים אותנו מכל מה שאנחנו אוהבים‪ .‬מכל מי שאוהב אותנו‪.‬‬
‫ואז המבנה הזה‪ ,‬ששיכללנו כל כך הרבה שנים והפעלנו על כל כך הרבה אובייקטים‪ ,‬מתחיל‬
‫לבדל את עצמו בתוך המערכת שלנו‪ .‬לפעום בקצב אחר משאר האיברים ומשאר המבנים‬
‫הנפשיים‪ .‬בחיים שלי אני אוהבת מאוד‪ .‬אוהבת אבסולוטית‪ .‬יש הרבה מאוד אנשים ונשים‬
‫שיודעים וחווים ממני אהבה אבסולוטית וטוטאלית‪ .‬יודעים שאעשה עבורם כל מה שיבקשו‬
‫ממני‪ .‬אני נאהבת לא פחות‪ .‬אני רגילה פיזית לאהוב ולהיות נאהבת‪ ,‬וזה כל כך טבעי לי‪ ,‬שאני‬
‫בכלל לא חושבת על זה‪ .‬החסך באהבה שיבש לי לחלוטין את המערכת הרגשית באולפן‪ .‬היות‬
‫ויש כל כך מעט אנשים לאהוב בתוכו‪ ,‬אני מטביעה את המשתתפים האחרים באהבה שלי‪ ,‬אבל‬
‫יודעת שהבן אדם היחיד שאני אוהבת באמת וללא תנאים ואוהב אותי ככה בחזרה הוא ברק‪.‬‬
‫וכשאני יוצאת מהאולפן‪ ,‬אחרי שלושה וחצי חודשים שבהם זה רק הוא‪ ,‬הכול הוא – אני לא‬
‫יודעת איך לאהוב או להיות נאהבת על ידי מישהו אחר‪ .‬הדבר היחיד שמעסיק אותי ‪ 24‬שעות‬
‫ביממה זה הוא‪ .‬הערוץ הפתוח דולק ‪ 24‬שעות ביממה‪ .‬החברים‪.‬ות והמשפחה שלי סבלניים‬
‫מאוד‪ .‬הם לא מבינים‪ ,‬אבל יודעים שאין לי דרך להסביר‪ .‬אני יודעת שאני כרגע גרסה מאוד לא‬
‫מוצלחת או מוכרת של עצמי‪ .‬מבינה שהמערכת הרגשית שלי לא מתפקדת‪ ,‬ומרגיעה את עצמי‬
‫שזה כנראה יקח קצת זמן‪ .‬ליהי וענת‪ ,‬שתיים מהחברות הכי טובות שלי‪ ,‬באו לישראל לכבוד‬
‫הגמר‪ .‬הן ניהלו עבורי קמפיין בשלט רחוק מניו יורק‪ ,‬הניחו שבוודאות אהיה חלק מהגמר וקנו‬
‫כרטיסי טיסה לארץ עוד לפני שהודחתי‪ .‬אני איתן‪ ,‬אבל לא לגמרי‪ .‬איתן‪ ,‬אבל רק עם ברק‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬כשב' מההפקה מתקשר אלי כמה ימים אחרי ההדחה שלי ומבקש ממני לחזור‬
‫לאולפן למשימה מיוחדת‪ ,‬אני בכלל לא שואלת מה המשימה‪ .‬את צריכה לבחור משתתף אחד‬
‫שהכי ראוי לזכייה ומשתתף אחר שהכי פחות ראוי לזכייה‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬ולבחור סצנות מהפרקים‬
‫שיסבירו את הבחירה שלך‪.‬‬
‫האפשרות לראות אותו לא משאירה מקום לשאלה‪ .‬וכשב' אומר לי שהאחרים לא‬
‫מוכנים להגיע‪ ,‬אני בכלל לא מבינה אותם‪ .‬אני מתקשרת אליהם והם שומעים ממני במלים‬
‫ברורות מאוד מה אני חושבת על הבחירה שלהם לא לספר לברק כמה הם אוהבים ומעריכים‬
‫אותו‪ .‬מייקי אומר לי‪ ,‬אור‪ ,‬את עדיין בתוך המשחק‪ ,‬את עוד לא מבינה או רואה מי האנשים‬
‫האלו‪ .‬את לא מקשיבה‪ .‬אני אומרת לו שאני יודעת מי האנשים האלו עוד לפני שיצאתי מהאולפן‪,‬‬
‫אבל שברק אהב אותו כבר ארבעה חודשים‪ ,‬שמר עליו בתוך האולפן ושמר על שמו הטוב אחרי‬
‫שהוא יצא‪ ,‬ואין מציאות בעולם שהוא לא מגיע להגיד לו שהוא הזוכה שלו לעונה הזאת‪ .‬ב'‬
‫ביקש לבחור סצנות‪ .‬סצנה אחת שמבהירה למה אני חושבת שהזוכה שלי ראוי וסצנה שנייה‬
‫שמסבירה למה המפסיד שלי אינו ראוי‪ .‬מייקי אומר לי שהוא לא רואה את הפרקים ולא מתכוון‬
‫לראות‪ .‬לא אני ולא אף אחד אחר‪ ,‬הוא אומר‪ .‬אז איך נבחר סצנות? אני אבחר בשבילך‪ ,‬אני‬
‫אומרת‪ .‬בשבילך ובשביל כל האחרים‪ .‬סבבה?‬
‫וכך ישבתי‪ ,‬כמה ימים אחרי ההדחה שלי‪ ,‬לראות בפעם הראשונה את העונה השביעית‬
‫של האח הגדול וללמוד שוב שכל מה שחשבתי‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪ ,‬היה יותר מדויק מפיתגורס‪.‬‬
‫כשבוע וחצי אחרי ההדחה שלי אני רוצה לכתוב כמה מלים שיסכמו את החוויה שלי שלא‬
‫במסגרת ראיון רשמי‪ .‬אני מעלה פוסט בפרופיל הפייסבוק שלי ותוך כמה שעות הפוסט‬
‫מתפרסם במלואו בכל אתר חדשות אינטרנטי‪ .‬אני המומה‪ .‬לשון הדברים שכתבתי‪:‬‬
‫שבוע וחצי עברו מאז יצאתי מבית האח הגדול ואני מנסה להכריח את עצמי כבר זמן רב‬
‫מאוד לכתוב את הדברים הבאים‪ .‬זה לא פשוט‪ .‬אחרי שלושה חודשים‪ ,‬סגורה בבית אחד‬
‫עם אותם אנשים ואותם קירות ואותו חצר ומחסור קשה בגירויים – העולם מרגיש לי‬
‫מקום מאוד מוזר‪ .‬אני לא יודעת איך בדיוק לתאר את מה שאני מרגישה‪ .‬זה שילוב של‬
‫ג׳ט לג ממש קשוח והנג אובר מהגיהינום פלוס קצת התחושה שמלווה הגעה למקום‬
‫מוזר ושונה בשילוב הדיסאוריינטציה שמרגישים כשמתעוררים משינה טרופה מלאה‬
‫בחלומות הזויים‪ .‬מי שלא היה שם לא יכול לדעת או להבין לעולם‪ .‬נכנסתי לבית האח‬
‫הגדול כדי לעבור חוויה מעניינת‪ .‬כדי להעביר מסרים שהיו חשובים לי‪ ,‬וגם כדי לזכות‬
‫בפרס‪ .‬מיד בימים הראשונים של כניסתי לבית זיהיתי פחות או יותר מה הסיפורים‬
‫שרוצים לספר‪ ,‬מה אמורים להיות התפקידים שלי בסיפורים האלו ומה עמדתי בעניין‪ .‬היו‬
‫סיפורים שסרבתי שיסופרו אודותי והיו אנשים בבית שסירבתי שיספרו את הסיפור‬
‫שיעדו להם‪ .‬קבלת ההחלטות שלי נבעה בתחילת העונה משיקולים ענייניים מתוך ראייה‬
‫ביקורתית ופוליטית והייתי מאוד בשליטה‪ .‬למדתי את הבית ואת ההפקה‪ .‬למדתי מהר‬
‫מאוד )אני ושאר הדיירים( מתי המצלמות בחדרים מתחילות לפעול ואת מי שמים על‬
‫שקט‪ .‬ניסיתי להבין את מה שמתחולל אצלי בתוך הראש בעקבות התנאים הקשים‬
‫והמשונים שאני חיה בתוכם‪ .‬ניסיתי לזהות מי האנשים שאני הולכת לאהוב בתוך הבית‬
‫הזה‪ .‬שיעזרו לי לשרוד את המציאות המשונה הזאת‪ .‬ניסיתי לעכל מציאות בה העולם לא‬
‫פוגש אותי רק כפי שאני מאפשרת לו‪ ,‬רק את הצדדים היפים והרצויים שבי אלא ‪24‬‬
‫שעות ביממה‪ ,‬על הטוב היפה הרע והמכוער‪ .‬חשיפה מוחלטת של הכול‪-‬הכול‪ .‬ואיזה‬
‫פחד! מהר מאוד‪ ,‬כאשר החלה מסכת השקרים‪ ,‬האלימות והביזוי בתוך הבית‪ ,‬מצאתי‬
‫את עצמי מאבדת את קור הרוח והשליטה שעמם התחלתי‪ .‬המצב הרגשי שלי הפך‬
‫המרכז וכפי שאמר דודו עם חצי קריצה – האג'נדה נהייתה מג'דרה‪ ...‬הייתי ערה לילות‬
‫רבים‪ ,‬עייפה ועצובה רוב הזמן‪ ,‬חסרת ביטחון וחסרת שלווה באופן תמידי‪ .‬לחיות במקום‬
‫סגור‪ ,‬מכווצת‪ ,‬דרוכה ומפחדת זאת מציאות שאני לא מורגלת אליה‪ .‬לחיות בתוך מרחב‬
‫בו אני באופן קבוע בורחת ממקום אחד לשני היה בלתי נסבל‪ .‬לדעת שעורכים אותי‬
‫כרכלנית רעה וסכסכנית בחודש הראשון – הוציא אותי מדעתי‪ .‬העובדה שזאת מציאות‬
‫שההפקה עודדה ואיפשרה היתה כרוכה בשבר גדול באמון שלי אל מול האנשים שניהלו‬
‫את ההצגה ויצרה תחושת בדידות איומה וניכור קשים מאוד אל מולם‪ .‬פעמים רבות‬
‫אמרתי שהמלחמה שלי בבית לא היתה מול שי חי אלא מול יורם זק‪.‬‬
‫חשוב להגיד‪ ,‬למרות שכבר אמרתי מיליון פעמים בעבר – כשנשלחתי לבית האח‬
‫הגדול‪ ,‬אלוהים שם אותי שם עם ברק אדרי‪ .‬האהבה‪ ,‬הכישרון‪ ,‬האינטגרטי‪ ,‬הכוחות‪ ,‬חוש‬
‫ההומור‪ ,‬היופי שלו‪ ,‬החיבוק והחברות איתו היו לי אוויר לנשימה כשחשבתי שכבר לא‬
‫אוכל לנשום‪ .‬אין אדם שיותר מגיע לו לזכות מאשר הקסם המופלא הזה‪ .‬אני יודעת‬
‫שעברתי אל העולם כאשה בטוחה וחזקה‪ .‬יודעת שלא נראיתי שבורה לאף צופה ואני‬
‫שמחה על כך‪ .‬היה מאבק שהבנתי שעלי להיאבק ועל אף שזה עלה לי בדמים רציתי‬
‫להאמין שהוא משמעותי עבור אנשים בחוץ וכל כך שמחתי לגלות שאכן‪ .‬שהכאב הפחד‬
‫והאכזבה שמילאו אותי לא היו לשווא‪ .‬כאשר יצאתי מהבית מצאתי אלפי הודעות מכל כך‬
‫הרבה א‪/‬נשים מכל הגילאים‪ ,‬המוצאים והמגדרים על המשמעות שהיתה לדמות שלי‬
‫בחייהם‪ .‬החוויה היתה מהממת ומציפה ומרגשת‪ .‬על אף אלפי הודעות הנאצה וההסתה‬
‫האלימות שקיבלתי מתומכיו של שי חי‪ ,‬לא החלפתי את מספר הטלפון שלי בימים‬
‫הראשונים )אבל אחרי כמה ימים לא היתה ברירה( כי לא רציתי לפספס את ההודעות‬
‫התומכות‪ .‬אני רוצה שתדעו שהמלים שלכם‪/‬ן והסיפורים שלכם‪/‬ן מילאו כל כך הרבה‬
‫חללים שהחוויה הזו יצרה בנשמתי‪ .‬גורמים לי להרגיש שזה היה שווה את זה‪ .‬בכל פעם‬
‫שאני רוצה להכות את עצמי על שנכנסתי לשם‪ ,‬על שנשארתי שם‪ ,‬אני פותחת עוד‬
‫הודעה כדי להתחזק‪ .‬ואני קוראת הכל‪ .‬עונה לאט )סליחה!( אבל אגיע אל כולם‪ .‬אני‬
‫מבטיחה‪.‬‬
‫ובעניין הצבאות השונים והמשונים שקמו להם והמעשים החמורים שלהם‪ .‬שימו‬
‫לב‪ .‬אני לא כועסת עליהם ולא שונאת אותם‪ .‬אני מודאגת‪ .‬מודאגת מחברה בה אנשים‬
‫מסתובבים עם כל כך הרבה תסכול וכעס המייצרים אלימות שכל פעם מוצאת ערוץ אחר‬
‫לבוא לידי ביטוי‪ .‬אם הייתי יכולה הייתי יושבת עם כל אחד ואחת מחברי הצבא הזה‬
‫ומציעה חמלה במקום איחולי המוות והאונס‪ .‬הבחירה בחושך הזה היא רק סימפטום‬
‫לצרה גדולה יותר‪ .‬הם לא אשמים‪ .‬אנשים מתיישבים אל מול תוכניות הריאליטי עם‬
‫צרכים רגשיים‪ .‬כאשר המענה היחיד שניתן להם בזונדה מגיע עם עריכה מגמתית פלוס‬
‫צלילי פסנתר מסממים‪ ,‬אני יכולה להבין איך זאת הבחירה‪ .‬אני מבקשת מאוד מכל‬
‫ההורים שקוראים כאן לוודא שהילדים שלהם לא שותפים פעילים או פאסיביים לכל מיני‬
‫טקסים בהשראת "כל האמת בפרצוף" בבית ספר ובטח שלא קורבנות של אירוע כזה‪.‬‬
‫אחרי שיצאתי מהבית ביקשתי מהחברים שלי לצרף אותי אל כל הקבוצות שהם פתחו‬
‫בזמן שהייתי בבית‪ .‬היות ושבוע לא נרדמתי‪ ,‬ביליתי לילות שלמים בקריאה אחורה בתוך‬
‫הקבוצות האלו החל מהיום הראשון שלי בבית האח‪ .‬קראתי פוסטים שכתבו עלי‪,‬‬
‫סרטונים‪ ,‬הפקות‪ ,‬אסטרטגיות הפצה וקמפיין ועוד בלי סוף‪ .‬המשפחה שלי‪ ,‬מורן יהודה‬
‫ואמא שלי‪ .‬החברות והחברים שלי – גל‪ ,‬עידן‪ ,‬ענת‪ ,‬ליהי‪ ,‬איתי‪ ,‬דפנה‪ ,‬הני‪ ,‬כרמן‪ ,‬ערן‪,‬‬
‫קובי‪ ,‬תום‪ ,‬אסף‪ ,‬דנה‪ ,‬לילך‪ ,‬נעמה שרי רחלי ועוד ועוד ועוד שעזבו את החיים שלהם‪/‬ן‬
‫וניהלו איתי ועבורי חמל שאין כדוגמתו‪ .‬ואיתם החברים‪/‬ות בקבוצת התמיכה‪160 .‬‬
‫חברים וחברות חדשים וחדשות שאני עוד לא מכירה אבל בעוד שבוע אזכה לחבק‬
‫במפגש מיוחד‪ .‬ישבתם מול הערוץ ואתם מכירים אותי כנראה טוב משאני מכירה את‬
‫עצמי והכנתם סרטונים והעליתם פוסטים ובכיתם איתי וכתבתם לי ושרפתם לי את‬
‫הנשמה מהתרגשות ואהבה‪ .‬כשיצאתי אמרו לי שאנשים מבחוץ היו בטוחים שאתם‬
‫כולכם‪ ,‬החברים שלי והתומכים‪ ,‬אנשים שעובדים בתשלום‪ .‬ואני הסברתי שאתם קודם כל‬
‫חברים שלי ושנית חברים למאבק שלנו למען חברה טובה יותר‪ ,‬ואם היה לי כסף הייתי‬
‫משלמת לכם את כל מה שיש לי‪ .‬ואני רוצה להגיד שהמסרים שהעברתי שם והדוגמא‬
‫האישית שניסיתי לשמש לא היו עוברים או משנים או משמעותיים אם לא אתם‪/‬ן‪ .‬שאמנם‬
‫לכמה דקות קוסמיות אני הייתי הפנים של המסר אבל המסר הוא גדול וחשוב ממני‪ ,‬והוא‬
‫של כולנו‪ .‬והעובדה שאלו הנשים והאנשים שנרתמו כדי לקדם את המסרים ולחולל שינוי‬
‫נוטעת בי הרבה מאוד תקווה בעניין היכולת שלנו לייצר כאן מהפכה יום אחד‪.‬‬
‫לצד אלו‪ ,‬לא אתעלם מהדיון סביב החברים שכבר לא‪ .‬אגיד עם יד על הלב שאין‬
‫ולא יהיה עבורי שבר גדול יותר סביב ההשתתפות בעונה הזאת‪ .‬כאשר יצאתי מבית‬
‫האח הגדול פגשתי בזרועות החברים האהובים שלי וכאשר אמרתי להם ״בואו אל הבית‬
‫קפה שלנו!!!!״ כל אחד הפנה מבט נבוך אל מקום אחר בחלל‪ .‬איבדתי חברים ובית‬
‫בשנייה‪ ,‬בלי יכולת אמיתית להבין מה עשיתי‪ .‬אני אומרת לעצמי כל הזמן את מה‬
‫שאמרתי לברק בתוך הבית – יש סביבי כל כך הרבה אהבה בריאה וטובה ומחבקת‬
‫ומנחמת‪ ,‬שחבל לבזבז שנייה על אהבה שנגמרה‪ .‬אבל זה מהראש‪ .‬בלב לעומת זאת יש‬
‫משהו אחר‪ .‬יש געגוע אל האפשרות לנסוע בכל שעה ביום אל בית קפה‪ ,‬בית‪ ,‬שתמיד‬
‫התקבלתי בו באהבה וחיבוק‪ .‬שתמיד יושבים שם מי מחברי‪ .‬שאין שם רגע שבו אני לבד‪.‬‬
‫הקהילה שלי‪ .‬למזלי הרב ובגלל שאלוהים ברך אותי יש לי כל כך הרבה חברים וחברות‬
‫ומשפחה מדהימים ומדהימות שעוזרים למלא את החלל שנוצר‪ .‬ואיך אמא שלי אומרת לי‬
‫בחיבוק הגדול שלה ובאהבה אין קץ – "לא נורא אוריתי‪ .‬אם תרצי ניקח הלוואה ונפתח‬
‫לך בית קפה משל עצמך‪"...‬‬
‫ומה עכשיו? השלבים הראשונים בפירמידה‪ ,‬אני מניחה‪ .‬בית‪ ,‬כי להיות גולשת‬
‫ספות בגילי זה רע לעצמות‪ .‬ופרנסה‪ ,‬כי מישהו יצטרך לשלם את שכר הדירה‪ .‬ואהבה כי‬
‫זה יותר כיף ככה וכי אני מתגעגעת לאיך שזה מרגיש להיות מאוהבת‪.‬‬
‫אני אסיים במלה תודה‪ ,‬כי בגדול החוויה הזו האירה לי ביג טיים מה הדברים‬
‫שעלי להודות עליהם‪ .‬ויש הרבה כאלה‪ .‬תודה תודה תודה‪ .‬נדבר בקרוב‪.‬‬
‫חזרה לבית האח‬
‫אני מגיעה אל האולפן עדיין מסוחררת‪ .‬עדיין חווה את העולם במעומעם‪ .‬עדיין לא אני‪ .‬אני‬
‫מרגישה את זה בכל תא בגוף‪ .‬את הניתוק שלי ממני‪ .‬אני לא אור של הבית ולא אור של לפני‪.‬‬
‫אני לא יודעת מי אני או איך להחזיק את עצמי או להרגיש אותי או להקשיב לעצמי נכון‪ .‬אני רק‬
‫יודעת שאני חייבת לראות את ברק‪.‬‬
‫אני יורדת מהרכב‪ ,‬מישהו מההפקה מלווה אותי דרך הקונטרול אל חדר האיפור‪ .‬גיל‬
‫שם‪ .‬מסיים להתאפר‪ .‬אני לא יכולה להסתכל לו בעיניים‪ .‬הוא עומד להגיד לברק שבעיניו הוא‬
‫הכי פחות ראוי לזכייה‪ ,‬והבחירה הזו מעצבנת אותי ומעליבה אותי ומרחיקה אותי ממנו מאוד‪.‬‬
‫יורם מגיע אל החדר וזאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו מהערב שיצאתי‪ .‬פתאום זה מכה‬
‫בי‪ .‬כמויות ההטרדות‪ ,‬האיומים‪ ,‬הקללות וההפחדות שהיו מנת חלקי בימים האחרונים היו בלתי‬
‫ניתנות לתיאור‪ .‬האיש הזה שעומד מולי הוא האחראי הישיר לדבר הזה‪ ,‬והוא לא התקשר‬
‫לשאול לשלומי אפילו פעם אחת‪ .‬אני מתעבת אותו על כל כך הרבה דברים‪ ,‬אבל כרגע זה‬
‫הדבר היחיד שממלא אותי כעס ועלבון‪ .‬העובדה שהאיש הזה‪ ,‬שהריץ עונה שלמה על חשבון‬
‫הנפש שלי‪ ,‬לא הטריח את עצמו להרים אלי טלפון אחרי שיצאתי מהאולפן‪ .‬בשפת הגוף שלו‬
‫הוא מתקרב לחיבוק‪ ,‬אבל אני דוחה את המחווה‪ .‬הוא שואל אותי בכניסה לחדר האיפור למה‬
‫אני לא מסתכלת לו בעיניים‪ .‬הוא אומר לי שהוא לא מבין על מה אני כועסת‪ .‬הוא אומר לי‬
‫שהוא)!( עשה אותי מלכה‪ .‬ואני מאבדת סבלנות ועונה לו שמי שעשתה אותי מלכה זאת אמא‬
‫שלי‪ .‬ושהוא עבד קשה מאוד להסתיר את עובדת היותי מלכה במשך חודש שלם‪ .‬ואני עונה לו‬
‫שמה שהוא עשה זה דבר נורא‪ .‬ושאני כל כך פגועה מהעונה הזאת‪ .‬שהעריכה שלו היתה‬
‫נבזית ושקרית‪ .‬אני עונה לו שציפיתי למשהו אחר‪ .‬שחשבתי שהוא איש אחר‪ .‬אני עונה לו‬
‫שהוא קידם ערכים של אלימות‪ .‬אני אומרת לו מה אני חושבת על הכוכב שלו‪ .‬אני עונה לו‬
‫שהייתי חשופה מדי לאלימות של הכוכב הזה‪ .‬אני עונה לו שהוא היה צריך לשמור עלי‪ .‬לאהוב‬
‫אותי‪ .‬והוא אומר כל מיני דברים ואני לא מקשיבה לו בכלל‪ ,‬אבל תוך כדי שאני עונה לו אני‬
‫מתחילה גם להבין‪ ,‬לאט – זה עוד מבולבל ולא קוהרנטי‪ ,‬כי זאת החוויה הכוללת שלי אבל זה‬
‫מגיע – שזה הכול הוא‪ .‬מה שהבנתי כל כך חזק בלא‪-‬מודע‪ ,‬בליד המודע‪ ,‬במפלרטט עם‬
‫המודע‪ ,‬מה שהניע אותי באופן שלא היה לי ברור לחלוטין‪ ,‬מה שפחדתי לראות כי אז‪ ...‬מה זה‬
‫אומר עלי? אין שי‪ .‬זה הכול הוא‪ .‬ורק הוא‪ .‬עוד הפרקים טריים במוחי מהימים האחרונים ואני‬
‫מבינה שכשאני אומרת לשי שעומדת מולו אשה חזקה ושהוא צריך להתמודד – אני אומרת‬
‫את זה ליורם‪ .‬וכשאני אומרת לשי שהוא כל הזמן משקר אני אומרת את זה ליורם‪ ,‬וכשאני‬
‫נואמת את נאום המכשפות שלי על גברים שהעלו נשים חזקות למוקד – אני מדברת אל יורם‪.‬‬
‫וכשאני מדברת על גברים לבנים ופריווילגים שמבזים את כל מי שלא נראה נשמע או מתנהג‬
‫כמותם – אני מדברת אל יורם‪ .‬וגם ההפך הוא הנכון‪ .‬כל דבר מכוער שאמר שי למי מאיתנו היו‬
‫ביטוי של מה שיורם חושב אבל אסור לו‪ ,‬לאיש הזה‪ ,‬להגיד‪ .‬זה יורם שחושב שאני מכשפה‬
‫ומכוערת ושמנה ורעה‪ .‬זה יורם שחושב שעומר טיפשה וריקה‪ ,‬ששי מיקה קנאית וילדותית‪,‬‬
‫שדודו שמן וטיפש‪ ,‬שברק גנב‪ ,‬שקוקו זומבי מיותר‪ ,‬שמייקי זבוב‪ ,‬שעומרי מנהיג המזרחים‬
‫הקונפורמיסטי‪ .‬יורם חוגג את העובדה שהאיש הזה אומר את כל מה שהוא בעצמו חושב על‬
‫המשתתפים שהוא בעצמו בחר להכניס לתוכנית שלו‪ .‬אני מבינה באופן מפורט ומוחלט שהגבר‬
‫שבו נלחמתי במשך שלושה וחצי חודשים – בגזענות שלו‪ ,‬באלימות שלו‪ ,‬בשנאת הנשים שלו‬
‫– לא היה שי‪ .‬שי מעולם ולעולם לא יכול להוות שום אתגר מבחינתי‪ .‬אבל יורם זק – האיש‬
‫שבחר את שי להיות הכוכב שלו‪ ,‬המודל שלו‪ ,‬החביב שלו – אותו ניצחתי‪.‬‬
‫אני יודעת את זה‪ ,‬אבל לא לגמרי סגורה על זה עד הרגע‪ ,‬ואז נופלת על התודעה שלי‬
‫התמונה השלמה הזו‪ ,‬ותוך שהיא שוטפת לי את הבטן בחמימות המבחילה שלה‪ ,‬הוא אומר‬
‫לי‪ ,‬למה את מזכירה את השם שלי בפוסטים שלך? ואני ממשיכה לקלוט‪ .‬לאט‪ .‬הוא עושה מה‬
‫שבא לו‪ .‬מקדם איזה ערך שהוא רוצה‪ ,‬ובסופו של יום האליטה שהוא מסתובב בתוכה מעקמת‬
‫את האף כשהיא שומעת את השם שי חי‪ .‬מפלצת‪ .‬אלים‪ .‬נחות‪ .‬עלוב‪ .‬מיזוגן‪ .‬הכינויים דבקים‬
‫בשי‪ ,‬אבל לא ביורם‪ .‬הוא טפלון‪ .‬הרפש והגועל לא נוגעים בו‪.‬‬
‫הוא איכותי‪.‬‬
‫גאון‪.‬‬
‫נקי מכל רבב‪.‬‬
‫הוויכוח שלנו עולה לטונים גבוהים‪ .‬יורם בעיקר מושך בכתפיים ואומר לי שמה שאני‬
‫אומרת זה שפל‪ ,‬שאני שפלה ועוד כל מיני מלים מהשורש ש‪.‬פ‪.‬ל‪ ,‬ובא לי להגיד לו שזה בהחלט‬
‫שינוי מרענן ממכשפה או שטן או רעה – הכינויים החביבים עליו ועל שי עד היום – ואז הוא‬
‫אומר לי‪ ,‬אבל תגידי מה שאת רוצה‪ .‬אני לא אעשה לך כלום‪.‬‬
‫אני לא כל כך מבינה למה הוא מתכוון‪ ,‬אז אני שואלת אותו אם זה אמור להישמע לי‬
‫כמו איום‪ .‬וכשהוא אומר‪ ,‬את החלשה ואני החזק בסיפור הזה‪ ,‬אז אני לא אעשה לך כלום‪ ,‬אני‬
‫שומעת חזק וברור את האזהרה שלו‪ .‬את האופן שבו הוא מסמן אותי כדי להפחיד אותי‪ ,‬ואני‬
‫מתקשה לנשום כי אני קולטת שאני ממשיכה לשתף פעולה עם האיש הזה בעצם היותי‬
‫באולפנים האלו כרגע‪.‬‬
‫ובכל זאת‪ ,‬יותר מכל דבר‪ ,‬כמו צורך פרימאטי אבולוציוני כמעט‪ ,‬אני חייבת לראות את‬
‫ברק‪ .‬לחבק אותו‪ .‬לגעת בו‪ .‬להריח אותו ולהגיד לו שהוא מושלם‪ .‬יותר ממה שאני שונאת את‬
‫יורם ואת המשחק‪ ,‬אני אוהבת את ברק ואני טועה לחשוב‪ ,‬מבולבלת להאמין‪ ,‬שכדי לעשות‬
‫את כל אלו אני מוכרחה להשתתף לפי התנאים שלו‪ .‬יורם יוצא לרגע וחוזר אל חדר האיפור‬
‫שנייה לפני שהמאפרת מסיימת איתי‪ ,‬ואז שואל אותי בקול רגוע‪ ,‬כאילו לא צעקנו ממש לפני‬
‫דקה‪ ,‬אז את הולכת להיכנס בעומרי יפה כזה? כמו שאת יודעת?‬
‫אני מדמיינת שאם הוא היה יכול‪ ,‬הוא היה חוכך בידיו בהנאה‪ ,‬נחשף במלוא‬
‫הסאדיסטיות שלו בטבעיות‪ .‬בא לי להקיא עליו‪ ,‬אבל יותר מזה אני מאמינה‪ ,‬מטומטמת‬
‫שכמותי‪ ,‬שההצגה חייבת להימשך‪ .‬אז אני נכנסת אל האולפן עם התפאורה המגוחכת ויושבת‬
‫על הכיסא ומחכה שברק ייכנס אל החדר – והוא נכנס‪ ,‬יפה כמו מלאך‪ ,‬כל כולו בתוך המשחק‪,‬‬
‫ואני מחבקת אותו לא יודעת כמה זמן‪ .‬לא מספיק‪ .‬מרגישה אותו בידיים שלי ורואה אותו במו‬
‫עיני‪ .‬הוא נראה טוב‪ .‬אני מסניפה אותו מלוא הריאות ויכולה לתאר לעצמי שכך אוהבת אם את‬
‫בנה‪ .‬אני טופחת לעצמי על השכם‪ .‬אירגנתי לו מסיבה קטנה‪ ,‬והיא בהחלט מגיעה לו‪.‬‬
‫אנחנו צופים יחד בקטע שבחרתי לו – הסצנה שבה הוא בוחר להוריד את המתנה שלי‬
‫מקורת הבנג'י – ואני מספרת לו למה אני חושבת שהוא צריך לזכות‪ ,‬ואני בוכה כי אני שונאת‬
‫את עצמי על שאני שם‪ ,‬אבל אף אחד לא יודע שזאת הסיבה שאני בוכה ואנחנו מתחבקים עוד‬
‫והוא יוצא ואז אני קוראת לעומרי‪ .‬והוא בא אל החלל הזה‪ ,‬הנסיך המתוק של העונה שלנו‪.‬‬
‫ותודעתית אני עדיין במשחק‪ ,‬ובמשחק שלי אני מעבירה מסר פמינסטי לנשים שמפחדות לקחת‬
‫קרדיט על ההצלחות שלהן‪ .‬אז אני מקרינה לו את הקטע שבגללו אני חושבת שהוא הכי פחות‬
‫ראוי לזכייה‪ :‬סצנה בה הוא מביע כעס על כך שאני מייחסת לעצמי את בריחתו של שי מהאולפן‪.‬‬
‫ואני אומרת לו את מה שתיכננתי‪ ,‬אבל בלב אני בוכה כי אני רוצה להגיד לו רק דבר אחד‪ .‬אני‬
‫רוצה להגיד לו‪ ,‬עומרי המתוק והנפלא! אני אמורה להגיד לך דברים לא נחמדים עליך עכשיו‪,‬‬
‫אבל אני לא מעוניינת יותר להיות חלק מהמשחק המגעיל הזה‪ .‬אנחנו היינו חלק מעונה‬
‫מחרידה‪ .‬יורם זק שיחק בנו‪ ,‬ניצל אותנו‪ ,‬ביזה אותנו והשתמש בנו כתפאורה למופע הסאדיסטי‬
‫שלו עצמו‪ .‬מופע שבחוסר המקצועיות שלו הוא איבד עליו שליטה‪ .‬אנחנו שילמנו את המחיר‪.‬‬
‫אתה לא תזכה בעונה הזאת‪ .‬אף אחד מכם לא יזכה‪ .‬זה בין ברק לשי מיקה‪ ,‬כי ככה יורם‬
‫משאיר את זה ביני לבין שי‪ .‬לך‪ ,‬יפה שלי‪ ,‬תהיה המנהיג שרצית להיות כל העונה‪ .‬תארוז את‬
‫הדברים שלך ותשלח גם את קסניה ודודו לארוז וצאו עכשיו הביתה‪ .‬אמא שלך מתגעגעת‬
‫אליך‪ .‬אני אוהבת אותך כמו אח‪ .‬זה לא השתנה ולא ישתנה בחיים‪.‬‬
‫אבל במקום זאת אני אומרת לו שהוא לא נתן לי את הקרדיט שהגיע לי ושהוא קיצץ לי‬
‫כנפיים ושהוא בגד באמון שלי‪ .‬כל הדברים האלו היו נכונים‪ ,‬אבל הם לא שינו כלום ולא הייתי‬
‫צריכה להגיד לו מלה מהם‪ ,‬והלב שלי בכה עוד כי העיניים שלו היו כל כך עצובות והבנתי שאני‬
‫עדיין בת ערובה של המשחק‪ .‬בת ערובה של יורם זק‪ .‬שאני עדיין משתפת פעולה עם האנשים‬
‫הרעים האלו‪ ,‬ושאין ולו סיבה אחת קטנה בעולם שבשניות אלו אני פוגעת במישהו שאני כל כך‬
‫אוהבת‪.‬‬
‫למחרת אני יושבת לכוס קפה עם תמר והיא מספרת לי שביום שישי לפני שהודחתי מהמשחק‬
‫היא פגשה את יורם באולפנים‪ .‬הוא שאל אותה מי הזוכה שלה‪ .‬היא גילגלה אליו עיניים ואמרה‬
‫לו‪ ,‬אור‪ ...‬ברור! כמו כולנו‪.‬‬
‫הוא אמר לה שאני כנראה אודח למחרת‪ ,‬וכדאי שהיא תחשוב על מישהו אחר‪.‬‬
‫תמרי מספרת לי שהלסת נשמטה לה‪ .‬אור תודח?!‬
‫כן‪ ,‬אישר לה יורם‪.‬‬
‫אז תמרי שאלה אותו‪ ,‬בנאיביות אין קץ‪ :‬אז מה תעשה עד סוף העונה?‬
‫יורם הפטיר לעברה‪ ,‬בלי למצמץ‪ :‬תמר‪ ,‬העונה הזאת כבר נגמרה מזמן‪.‬‬
‫חשבתי על דודו‪ ,‬ברק‪ ,‬שי מיקה ועומרי‪ ,‬שהיו כמה ימים לפני הגמר‪ .‬אם הייתי גמישה‬
‫מספיק‪ ,‬הייתי בועטת בעצמי על שלא צעקתי אליהם כאשר יכולתי – צאו מפה! לא מגיע ליורם‬
‫שתמשיכו לשחק במגרש שלו‪ .‬פשוט לא מגיע לו‪.‬‬
‫באותו ערב נשבעתי לעצמי שיורם זק לא ישתמש בשם שלי או בפרצוף שלי יותר עד‬
‫יום מותו‪ .‬כך שכאשר התקשרו להודיע לי על הגמר ולתאם איתי הגעה‪ ,‬הודעתי שלא אגיע‪.‬‬
‫חברת ההפקה הזכירה שאני חתומה על חוזה שמחייב אותי לבוא‪ ,‬ובתמורה הזכרתי לה‬
‫שאלעד קופרמן ואבי ניר מוזמנים לתבוע אותי‪ ,‬ערב טוב ושלום שלום‪ .‬היות וגם היא כנראה‬
‫היתה במחנה שלי‪ ,‬היא ניסתה לרמוז לי שאולי כדאי שאמציא איזה תירוץ‪ ,‬אז אמרתי לה שאני‬
‫לא ממציאה כלום אף פעם‪ ,‬ושאם ישאלו מדוע אני לא מגיעה היא מוזמנת להגיד להם שזה כי‬
‫לא בא לי‪.‬‬
‫במשך שבועיים‪ ,‬מהיום שיצאתי מהאולפן של יורם‪ ,‬נרתמתי כל כולי לקמפיין של ברק‪ ,‬אבל‬
‫ידעתי שיורם לא יתן לו לזכות‪ .‬היחידה שגילמה במשחק את התפקיד שלה באופן מדויק על פי‬
‫התסריט של יורם היתה שי מיקה‪ ,‬והיא היתה הזוכה החדשה שלו מרגע שהזוכה המקורי ברח‬
‫מהאולפן‪ .‬בשבועיים האלו פגשתי ברחוב בעיקר אנשים שחיבקו אותי נורא והרעיפו עלי אהבה‬
‫וחום‪ .‬כשהעדתי על כך‪ ,‬כולם אמרו לי – טוב‪ ,‬מה את רוצה? את בתל אביב‪.‬‬
‫ובכן‪ .‬במהלך חוצה ישראל שלי למען ברק יצאתי מתל אביב‪ ,‬חציתי את הארץ מצפון‬
‫לדרום ופגשתי בדיוק אותם גילויים באופן נרחב אפילו יותר ממה שפגשתי עד כה בשכונה שלי‪.‬‬
‫איפה מאות ואלפי ועשרות אלפי ומאות אלפי המעריצים האלו של שי‪ ,‬שכולם כל כך מבוהלים‬
‫מהם?‬
‫ערב הגמר ישבנו‪ ,‬אני וענת‪ ,‬על הספה של אמא שלי‪ .‬ענת הביטה בי בדאגה רוב השידור‪ ,‬עם‬
‫דמעות בעיניים‪ ,‬ומילמלה שמשהו חייב לצאת לנו מכל מה שהיה‪ .‬שלא יכול להיות שהכול היה‬
‫לחינם‪ .‬התוכנית התחילה ואת המסך שטפו סרטוני הגמר שיורם הכין למועמדים‪ .‬סרטונים‬
‫שמסכמים את השהות שלהם באולפן שלו‪ ,‬סרטונים שמהם הוא מחק אותי כמעט לגמרי‪ .‬כאילו‬
‫לא הייתי אחת הנשים המשמעותיות והנוכחות בחיים של המשתתפים בתוך המשחק הזה‪ .‬על‬
‫אף שציפיתי מעצמי להיות כבר מחושלת מול המעשים של האיש הזה‪ ,‬העונש האחרון הזה‬
‫של זק – הנקמה הילדותית שלו‪ ,‬המחיקה הכול כך בוטה הזו – העליב אותי והכעיס אותי עד‬
‫כדי דמעות שממילא זלגו רוב הזמן‪.‬‬
‫וכאשר ברק ושי נשארו אחרונים על הספה‪ ,‬התלבשתי מהר‪ .‬ראיתי את ברק יוצא‬
‫במקום השני‪ ,‬מבולבל ומוצף‪ .‬ענת ואני בכינו בכי גדול‪ ,‬רצנו אל האוטו ונסענו לבית שמש‪.‬‬
‫כמה שבועות אחרי‪ ,‬יום חמישי אחר הצהריים‪ .‬שעה מתה למדי‪ ,‬והקניון ריק‪ .‬אני יכולה להרשות‬
‫לעצמי להגיע להיות עם אמא שלי בדוכן האוכל שלנו‪ .‬אני יושבת איתה קצת‪ .‬אנחנו משוחחות‬
‫מעט‪ ,‬בעיקר מושקעות בלהיות אחת ליד השנייה‪ .‬בחורה צעירה עוברת לידנו ונועצת בי מבט‪.‬‬
‫אני מחייכת אליה והיא לא משיבה חיוך‪ .‬אוטומטית אני מתקרבת אל אמא שלי חצי סנטימטר‪.‬‬
‫כעבור כמה דקות הבחורה חוזרת ומביטה בי שוב‪ .‬העיניים שלה נוצצות‪ .‬נראה לי שהיא רוצה‬
‫להגיד לי משהו‪ ,‬אבל מתביישת‪ .‬אני מסמנת לה עם היד והראש להתקרב‪ .‬באחת היא‬
‫מתקרבת ומחבקת אותי חיבוק גדול עם דאגה אין קץ‪ .‬אני מניחה שהיא מהצופות הקבועות‬
‫בערוץ הפתוח‪ .‬רבים ורבות הגיבו אלי כך בשבועות האחרונים‪.‬‬
‫היי‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬אני בסדר‪ ,‬אני מבטיחה לה‪ .‬משקרת לה‪ .‬בואי‪ ,‬שבי – נצטלם‪.‬‬
‫היא מחייכת אלי חיוך מלאכי ואומרת לי‪ ,‬אור‪ ,‬אני לא רוצה להצטלם איתך‪ .‬סליחה‬
‫שהתנהגתי מוזר‪ .‬פשוט לא ידעתי איך לגשת‪ .‬זה כל כך מוזר‪ .‬אני מכירה אותך כל כך טוב ואת‬
‫לא יודעת מי אני‪.‬‬
‫ אני לא מבינה – את לא צופה?‬‫ קוראים לי ט'‪ .‬עבדתי בהפקה ואני לא יודעת איך לתאר לך מה שאני מרגישה עכשיו‪.‬‬‫יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לספר לך‪ .‬להגיד לך‪ .‬שעשו לך‪ .‬כל כך הרבה דברים‪ ,‬שאני‬
‫פשוט לא יודעת איך‪.‬‬
‫ את מפחדת?‬‫היא לא עונה‪.‬‬
‫ אין לך מלים?‬‫ יש‪ ,‬אבל אני לא יודעת איך זה יגרום לך להרגיש‪ .‬ואולי עדיף לעזוב את זה‪ .‬בשבילך‪,‬‬‫זאת אומרת‪.‬‬
‫ אני מבטיחה לה שדווקא אשמח לשמוע‪.‬‬‫היא מחייכת בהקלה ומתחילה לדבר‪ .‬את כל מה שלא אמרה חודשים‪ ,‬את כל מה‬
‫שפחדה להגיד‪ ,‬את כל מה שחשבה והרגישה‪ .‬את כל מה שקרה‪ .‬כל מה שידעתי אבל לא‬
‫שמעתי‪.‬‬
‫כולנו היינו איתו בהתחלה‪ ,‬היא אומרת‪ .‬האמנו ליורם שהוא הורס‪ .‬הפקה שלמה‬
‫שותפה לאובססיה של האיש‪ .‬אבל אז הוא התחיל להעמיד להדחה באופן פומבי והיו כמה‬
‫שחשבו שאת בעצם צודקת‪ .‬מיעוט‪ .‬עד נאום המכשפות חצי מההפקה כבר היתה איתך )ט'‬
‫ממשיכה(‪ ,‬אבל פחדנו להראות את זה‪ .‬אחרי הנאום חצי מהקונטרול נעמד ומחא לך כפיים‪.‬‬
‫יורם‪ ,‬הבמאים והעורכים היו אובססיביים עליו‪ .‬רציתי לצרוח אלייך מאיפה שאני יושבת – את‬
‫צודקת בהכול‪ .‬עופי משם‪ .‬וככל שיותר אנשים הרגישו ככה‪ ,‬ט' אומרת‪ ,‬ככה האובססיה של‬
‫יורם גדלה‪ .‬אבל באיזשהו שלב זה היה בדיחה‪ .‬הדרך שבה הם דיברו עלייך‪ .‬על הבוטות שלך‪.‬‬
‫השמות שהם קראו לך‪ .‬האופן שבו הם ערכו אותך‪ .‬היו פעמים שהיית אומרת דברים שסתרו‬
‫את כל הסיפור שלהם והם ממש היו נותנים הוראה לצנזר את זה‪ .‬לצנזר את האמת‪.‬‬
‫ט' ממשיכה ומספרת עוד ועוד‪ .‬לעתים היא מפתיעה אותי‪ ,‬לעתים מאשרת מה שכבר ידעתי‬
‫או הרגשתי‪.‬‬
‫אני חושבת על החברים שלי שלמדו קולנוע או תקשורת במכללה שלמדתי בה‪ .‬אני לא‬
‫מבינה‪ ,‬אני אומרת לה‪ .‬אני מכירה אנשי טלוויזיה‪ .‬סאונד‪ ,‬בימאים‪ ,‬תסריטאים‪ ,‬עורכים‪ .‬צלמים‪.‬‬
‫יש לי חברים רבים בעולם הזה‪ .‬נכן שיש מנוולים‪ ,‬אבל יש שם כל כך הרבה אנשים טובים‪.‬‬
‫אמיצים‪ .‬אף אחד לא מחליט שדי? שהוא או היא לא משתפים עם זה פעולה יותר? אף אחד‬
‫לא מחליט לפוצץ את זה? אני יודעת שאת כאן בטוב ואני רואה את האהבה שלך בעיניים‪ ,‬אבל‬
‫אני חייבת לשאול אותך‪ ,‬איך לא אמרת כלום? איך לא הפכת שולחן?‬
‫תביני‪ ,‬ט' אומרת לי – כולם הופכים להיות חלק מהמשחק‪ .‬אתם ואנחנו‪ .‬מתבלבלים‬
‫לחשוב שההצגה חייבת להימשך‪ .‬לא יודעת‪ .‬אנחנו גם חתומים על הסכמי סודיות‪ .‬אור‪ ,‬כשיורם‬
‫חזר לבית אחרי ששי בעט ביצירה שלך‪ ,‬אחד הדברים הראשונים שהוא אמר בקונטרול זה‬
‫שהוא רוצה להזכיר לנו שאנחנו כולנו חתומים על הסכמי סודיות‪ .‬את מבינה? כשאת בתוך‬
‫האולפן צעקת שאת יודעת שהוא משכנע אותו להישאר במשחק – אנחנו היינו מזועזעים שזה‬
‫אשכרה מה שקורה‪.‬‬
‫זאת הפעם הראשונה שאני מקבלת אישור סופי לדבר‪.‬‬
‫ואני שואלת אותה‪ :‬את היית שם? באותו ערב?‬
‫כן‪ ,‬היא מתוודה בצער‪ .‬הוא קילל אותך‪ .‬יורם‪ .‬הוא קילל אותך ואנשים שמעו וכבר לא‬
‫היה אכפת לו‪.‬‬
‫אבל בסוף הוא לא מצליח לשכנע אותו‪ ,‬אני אומרת‪ .‬בסוף הוא יוצא‪.‬‬
‫ כן‪ .‬תשמעי‪ ,‬במהלך הערב מתערבים עוד גורמים‪ ,‬גורמים שמרגישים שאסור שהוא‬‫ישאר אחרי מה שהוא עשה‪ ,‬ויורם מפסיק לנסות‪ .‬אבל אם זה היה תלוי בו‪ ,‬אם הוא היה צריך‬
‫לבחור בינך לבינו‪ ,‬זה היה הוא לגמרי‪.‬‬
‫ והמשתתפים האחרים?‬‫ הוא ידע בדיוק כמו שאת ידעת שהם לא ייצאו‪ .‬שהיחידה שתצא זאת את ואולי עומרי‪.‬‬‫הם שנאו אותך‪ ,‬אור‪ .‬דיברו עלייך מחריד‪ .‬אי‪-‬אפשר היה לשמוע את זה‪ .‬וככל שעבר הזמן‪,‬‬
‫יותר ויותר אנשים התאהבו בך ושנאו אותו על איך שהוא מתנהג אלייך‪.‬‬
‫במשך זמן הבטנו אחת בשנייה בשקט‪.‬‬
‫אני לא בוטה‪ ,‬אמרתי לה פתאום‪ .‬היא הביטה בי עם סימן שאלה‪.‬‬
‫קודם אמרת שהם לא אהבו את הבוטות שלי‪ ,‬אמרתי‪ .‬אבל אני לא בוטה‪ .‬אני פשוט‪...‬‬
‫הממממם‪ ...‬אני יודעת מה אני חושבת‪ .‬באופן ברור‪ .‬אני ברורה‪ .‬אני חושבת הרבה‪ ,‬על הרבה‬
‫נושאים‪ ,‬ומסיקה מסקנות בהתאם למחשבות שלי‪ .‬יש לי הרבה מאוד דעות בהרבה מאוד‬
‫נושאים‪ ,‬ואני משמיעה את עצמי ואת הדעות שלי‪ .‬אבל אני לא בוטה‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬בשעת לילה מאוחרת‪ ,‬אני מטיילת ברחובות העיר האהובה שלי‪ .‬משחזרת את‬
‫השיחה‪ .‬היא לא שיקרה בחצי מלה‪ .‬אני לא מופתעת‪ ,‬אבל מרוסקת ופגועה‪ .‬אני מאמינה לה‬
‫אמונה מוחלטת‪ ,‬אבל מתה לגלות שהיא משקרת‪ .‬מי האנשים האלו? מי האנשים האלו?!‬
‫כנראה שמילמלתי לעצמי את השאלה הזאת בקול רם – ואז ראיתי את אמא שלי עם חברה‬
‫שלה עומדות מולי‪ .‬אמא שלי מביטה בי מבוהלת בעוד חברה שלה המציאה באחת שיחת טלפון‬
‫כדי לאפשר לנו פרטיות ברגע המורכב הזה‪ .‬יכולתי לדמיין איך נראיתי לה‪ .‬לא מסורקת‪ ,‬עייפה‪,‬‬
‫דומעת ומשוחחת עם עצמי‪.‬‬
‫אוריתי? היא שואלת עם דמעות בעיניים‪.‬‬
‫אני מחייכת ורצה אליה לחיבוק‪.‬‬
‫נו‪ ,‬אמא שלי שואלת‪ ,‬אז יצאת מדעתך?‬
‫לא‪ ,‬אמא‪ ,‬אני מאשרת לה בחיוך בין הדמעות‪.‬‬
‫למה את מדברת עם עצמך? היא שואלת‪.‬‬
‫דמייני לעצמך‪ ,‬אני אומרת לה‪ ,‬דמייני לעצמך שבמשך שלושה וחצי חודשים את לא‬
‫יכולה לדבר עם עצמך‪.‬‬
‫ מה?‬‫ תחשבי‪ .‬תחשבי כמה פעמים ביום את מרגישה או חושבת משהו ואומרת לעצמך‬‫בדיוק מה שאת חושבת‪ .‬תחשבי כמה פעמים יש לך דילמה או שאלה שמטרידות אותך עד כדי‬
‫כאב‪ ,‬ואת צריכה לברר את התחושות שלך עם עצמך בקול רם‪ .‬תחשבי כמה פעמים את מקללת‬
‫את האמאמאמא של מישהו שמביא לך את הסעיף מתחת לשפה‪ .‬אני כל הזמן הייתי מוקלטת‪,‬‬
‫אמא‪ .‬ומושמעת‪ .‬כל העולם שומע‪ ,‬ולא שכחתי את זה לרגע‪...‬‬
‫אני רואה בעיניים שלה שהיא מתחילה להבין‪.‬‬
‫ שלושה וחצי חודשים לא דיברתי עם עצמי‪ .‬כתבתי מכתבים עם אצבע על סדינים‬‫ומדפים‪ ,‬הוצאתי את המחשבות שלי ביצירות ובאוכל‪ ,‬אבל לא אמרתי כלום‪ ,‬אמא‪ .‬זה עלול‬
‫להיראות לא טוב‪ .‬ולהלחיץ את מי שמכיר אותי‪ .‬ולהרגיש כאילו אני לא מי שהייתי לפני שהלכתי‬
‫לשם‪ .‬אבל תצטרכו להיות סבלנים ופתוחים בתהליך‪ .‬את תצטרכי להבין‪ .‬אני לא יוצאת מדעתי‪.‬‬
‫אני מנסה לחזור אליה‪.‬‬
‫אני מנחשת שאחרי השיחה שלנו בקניון‪ ,‬ט' סיפרה לעוד חברים וחברות שלה מההפקה שהיו‬
‫בצד שלנו שהיא דיברה איתי‪ ,‬כי בשבועות הקרובים קיבלתי עוד כמה טלפונים ועוד כמה אנשים‬
‫ביקשו לפגוש אותי לקפה‪ .‬חלק סיפרו דברים רבים‪ ,‬אחרים רק רצו לשבת איתי‪ ,‬אבל שמרו‬
‫אמונים ליורם‪ .‬לא הסכימו לענות על השאלות שלי‪ .‬שחררי את זה‪ ,‬אור‪ ,‬הם ביקשו‪ .‬יצאת‬
‫מלכה‪ .‬אחד האנשים הכי קרובים אליו בהפקה אמר לי – הפציר בי – שחררי‪ ,‬כולם מרגישים‬
‫שערכו אותם רע‪ ,‬אבל יצאת מדהימה‪ .‬כן‪ ,‬אני אומרת לו‪ .‬לא יצאתי מדהימה‪ .‬יצאתי מי שאני‪.‬‬
‫ורק כי החברים והחברות שלי לא איפשרו לו לשקר‪ .‬אבל אתה‪ ...‬אתה אוהב אותי‪ ,‬אני רואה‬
‫את זה‪ .‬לא היית מבקש להיפגש אם לא‪ .‬איך אתה מתרץ לעצמך שהיית חלק מזה? תסביר‬
‫לי‪ ,‬כי אני מתה להבין‪.‬‬
‫מה את רוצה שאני אגיד לך‪ ,‬אור? ככה זה‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫אבל אני המשכתי ללחוץ‪ .‬אתה נמצא בחדר שבו מקללים אותי‪ ,‬אמרתי‪ .‬מבזים אותי‬
‫לגופי‪ ,‬מתכננים איך יהיה הכי נכון לפגוע בי – ואתה בשלום עם זה?‬
‫לא‪ ,‬אור‪ ,‬הוא אומר לי לבסוף‪ .‬אתה לא שלם עם זה )הוא עובר לדבר בגוף שני(‪ .‬אתה‬
‫עובר לחדר אחר‪.‬‬
‫ואני חושבת על המשפט האלמותי של אדמונד ברק‪" :‬הדבר היחיד שהרוע זקוק לו כדי‬
‫לנצח הוא שאנשים טובים לא יעשו כלום"‪.‬‬
‫מסיבת הסיום‬
‫חודש אחרי סוף העונה מתקיימת מסיבת סיום‪ .‬ההפקה כולה אמורה להיות שם‪ .‬אני לא‬
‫מתכננת להגיע‪ ,‬אבל לבסוף משתכנעת‪.‬‬
‫האמת חייבת להיאמר‪ :‬השיער שלי היה כל כך יפה באותו יום‪ ,‬שהייתי חייבת להוציא‬
‫אותו לבילוי‪ .‬ברק התקשר אלי אחר הצהריים להפציר בי לבוא‪ ,‬וכך גם אחד הנינג'ות שהתקשר‬
‫אלי שבוע קודם לכן להתנצל על שהיה חלק מהדבר הזה‪ ,‬וביקש רק ריקוד אחד‪.‬‬
‫"את לא יודעת כמה אנשים רוצים לחבק אותך אור" הפציר בי‪.‬‬
‫אבל המוטיבציה העיקרית היתה שאחי וגיסתי רצו נורא להשתתף במסיבה‪ ,‬ואחרי מה‬
‫שהעברתי אותם‪ ,‬אכזבה לא היתה אפשרות‪.‬‬
‫וכך קרה שהגעתי‪ .‬בכניסה מיליון צלמים‪ ,‬פפראצי‪ ,‬בלגן‪ .‬בשנייה שאני מגיעה אני‬
‫מרגישה את התנועה‪ .‬הצלמים צועקים את השם שלי‪ ,‬התקשורת דוחפת מיקרופונים לפנים‪,‬‬
‫מישהו מושך אותי בכתף‪ ,‬מישהו אחר דוחף לי משקה ליד‪ .‬אני מחייכת יפה אל כולם ונכנסת‬
‫פנימה‪ .‬אני רואה את ארז טל ואנחנו מתעלמים הדדית האחד מהשני‪ .‬רק לעתים נדירות אני‬
‫מרגישה ויודעת כאשר אני נכנסת לחדר שכל תשומת הלב מופנית אלי‪ .‬אבל כאן‪ ,‬לאן שאני‬
‫הולכת הולכים אחרי‪ ,‬איפה שאני רוקדת נוצר סביבי מעגל רוקדים‪.‬ות‪ .‬כולם רוצים לחבק‪,‬‬
‫לגעת‪ ,‬לנשק ולהגיד לי כמה שהם אהבו אותי וכמה שהם מצטערים‪ ,‬כמה שהיה נורא עבורם‬
‫להיות בצד השני‪ ,‬וכמה וכמה וכמה וכמה‪ .‬ולאן שאני לא הולכת ועם מי שאני לא מדברת – יש‬
‫זוג אחד של עיניים שעלי כל הזמן‪.‬‬
‫העיניים של יורם זק‪.‬‬
‫אני מרגישה אותן נעוצות בגבי‪ ,‬בוחנות אותי‪ ,‬עוקבות אחרי‪ .‬הוא משוחח עם עוד ועוד‬
‫אנשים‪ ,‬אבל איפה שאני עומדת – הוא עומד לידי‪ .‬לאן שאני זזה‪ ,‬כמה שניות אחרי‪ ,‬אני רואה‬
‫אותו במרחק צעד ממני‪.‬‬
‫לקראת אמצע הערב אני ניגשת לבדי אל הבר ומבקשת מהברמן וודקה קרנברי‬
‫שלישית להערב‪ .‬הברמן ניגש להכין ואני סופרת בלבי אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪...‬‬
‫יורם מניח כף יד על גבי‪ .‬הוא מניח אותה במקום שבו רקדן הטנגו אוחז את הפרטנרית‬
‫שלו‪.‬‬
‫ מה שלומך?‬‫לא שוחחנו מאז המפגש האחרון שלנו בנווה אילן‪ .‬היממה אותי היכולת שלו להיות כל‬
‫כך אדיב ונונשלננט אחרי הדברים שנאמרו‪.‬‬
‫אני מרחיקה מעל עצמי את כף היד‪ ,‬אבל זו חוזרת אל איפה שהונחה‪ .‬הברמן מגיש לי‬
‫את המשקה‪ ,‬מחייך ארוכות ואומר לי שהוא חולה עלי‪ .‬אני שמחה שיורם שומע את זה‪ .‬אני‬
‫יודעת שהוא מכיר את האהדה שיש כלפי‪ ,‬ובכל זאת שמחה לעוד מופע כזה מולו‪ .‬הוא יודע‬
‫מה חושבים הצופים ורואה במו עיניו את עמדת חברי ההפקה שלו‪ .‬היד שלו מרגיזה אותי‬
‫וצורבת לי את העור דרך השמלה הדקיקה‪ .‬אני מסתכלת לו לתוך העיניים ומבינה עד כמה הוא‬
‫משפיע עלי רגשית‪ .‬מפעיל אותי‪.‬‬
‫אתה יודע‪ ,‬יורם? אני אומרת‪ .‬אם רק תגיד לי את האמת‪ ,‬את כל האמת‪ ,‬תקבל חברה‬
‫לחיים‪ .‬אתה ראית מקרוב איזו חברה אני יודעת להיות‪ ,‬ואני מוכנה ורוצה להיות חברה שלך‪.‬‬
‫כל מה שאתה צריך זה להגיד את האמת‪.‬‬
‫הוא מתקרב אלי שוב‪ ,‬מחבק שוב‪ ,‬נוגע שוב‪ ,‬נותן לשיער שלי להבריש את פניו‪ ,‬מדבר‬
‫אל תוך האוזן‪ ,‬כאילו כדי להתגבר על הרעש‪ ,‬אבל אין באמת צורך והאינטימיות הזו כל כך‬
‫עקומה ביחס למה שהוא עשה לי‪ .‬בביטחון מוחלט הוא אומר‪ ,‬אני אומר לך את האמת כל הזמן‪.‬‬
‫אני מתרחקת ממנו ומרימה את הקול‪ .‬אנשים סביב שומעים אותנו ולא אכפת לשנינו‪.‬‬
‫אחי מתקרב אל הבר‪ .‬הוא אחד האנשים היחידים בעולם שיודע לעומק עד כמה אני שבירה‪,‬‬
‫עד כמה אין בי יכולת לספוג עוד מהמורה אחת קטנה‪.‬‬
‫אתה משקר‪ .‬אני אומרת‪ .‬בלי למצמץ‪ .‬אני יודעת שבלילה שהוא בעט באומן‪ ,‬אתה‬
‫התחננת אליו להישאר‪ .‬אתה קראת לי זונה‪ .‬למה אתה לא אומר את האמת? למה אתה לא‬
‫מודה שאתה הקרנת את נאום ביבי כדי שאעוף מהבית‪ ,‬כדי ששי לא יברח החוצה? פשוט‬
‫תודה‪ .‬אני כבר יודעת את האמת‪ .‬לא מנחשת אותה‪ ,‬יודעת אותה‪ .‬ורק מבקשת ממך‪ ,‬צריכה‬
‫ממך‪ ,‬שתגיש לי אותה‪ .‬איך אתה לא מתעייף מהשקרים?‬
‫שטויות‪ ,‬אור‪ ,‬הוא אומר‪ .‬שטויות‪ ,‬אני נשבע לך‪.‬‬
‫הוא מתקרב שוב‪ ,‬מחבק שוב‪ ,‬והפעם אני נשארת לעמוד‪ .‬נשארת להקשיב קרוב‬
‫ואינטימי לשקרים שלו‪ ,‬ורוצה בכל מאודי‪ ,‬כמו ילדה‪ ,‬להאמין שהאיש הזה‪ ,‬שהפקדתי בידיו את‬
‫חיי‪ ,‬הוא איש הגון‪ ,‬לא איש שמשקר בלי שמץ של בעיה‪ .‬עדיין‪ ,‬אחרי ולמרות הכול‪ ,‬אני מחפשת‬
‫תקווה‪.‬‬
‫את לא מקשיבה‪ ,‬הוא אומר לי‪ :‬אני הקרנתי את הנאום כדי לגייס עוד יותר את הקהל‬
‫שלך‪ .‬בלילה שהוא בעט‪ ,‬אור – זה היה הלילה הראשון שחזרתי הביתה אחרי כל כך הרבה‬
‫זמן‪ .‬אני חזרתי איך שאמרו לי‪ .‬טסתי אל האולפן‪ .‬אבל כבר במונית הבנתי שאני חוזר אל נווה‬
‫אילן כדי להיפרד ממנו‪.‬‬
‫אני נשארת קרובה אליו‪ .‬מתקרבת אפילו יותר‪ ,‬מריחה אותו‪ .‬מנסה לזהות אם הוא‬
‫שיכור‪ .‬איש שיכור בטח אומר אמת‪ ,‬אבל אני לא מזהה שום ריח‪ .‬זה לא אומר כלום‪.‬‬
‫אני מורידה את הקול שלי לכדי לחישה ומתקרבת אליו עוד מילימטר‪ ,‬מצטרפת אליו‬
‫לשנייה למופע הגופני הזה‪ .‬שתי ידיו מחבקות אותי‪ .‬יש כאן חדר מלא באנשים שיגידו לך כל‬
‫מה שאתה רוצה לשמוע‪ ,‬אני אומרת‪ .‬שיתחנפו אליך עד שתצא להם הנשמה‪ .‬שבויים שלך‪,‬‬
‫מוקסמים ממך באופן עיוור‪ .‬זה ככה כל החיים שלך‪ .‬תגיד לי‪ ,‬יורם – אתה לא משועמם מזה?‬
‫קצת‪ ,‬הוא עונה לי בשקט‪.‬‬
‫אני רואה את אחי מתקרב אלי כמו אריה‪ ,‬מוכן לשלוף אותי החוצה מהשיחה בשתי‬
‫הזרועות החזקות שלו‪ ,‬אבל אני מסמנת אליו עם האצבע שלא יעז‪.‬‬
‫ואני‪ ,‬רק אני בחדר הזה‪ ,‬מתעבת אותך‪ ,‬אומרת לך לפרצוף שאתה שקרן ושפל‪ ,‬ובכל‬
‫זאת ערב שלם אתה עסוק בי‪ .‬רץ אחרי‪ .‬מחפש אותי‪ .‬למה? הסוציופתים‪ ,‬לא באמת אכפת‬
‫להם מהאנשים שמתעבים אותם‪ ,‬יורם‪.‬‬
‫הפעם הוא מתרחק‪ .‬אני לא סוציופת‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬ושי לא סוציופת וגם ביבי לא סוציופת‪.‬‬
‫את חייבת להפסיק עם המלה הזאת‪.‬‬
‫תתבע אותי‪ ,‬אני מחייכת‪.‬‬
‫חיוך ראשון‪ ,‬הוא אומר ומתקרב שוב‪ .‬מחבק שוב‪ .‬נוגע שוב‪ ,‬ואני חושבת על שפת‬
‫הגוף שלו בשיחה שלנו‪ .‬יורם יודע שכל הנשים )וגם הגברים( שהוא מכניס אל האולפן שלו‬
‫מתאהבים בו אנושות‪ .‬זה אחד הכלים שבהם הוא מצליח להכניס אותנו אל השבי שלו‪ .‬המגע‬
‫שלו בשיחה הזו הוא מגע פתייני‪ .‬זה נכון שאני נראית יוצא מגדר הרגיל הערב‪ ,‬אבל אני יודעת‬
‫שיורם לא חושק בי מינית‪ .‬אני יודעת היטב שאני לא הטעם שלו בשום צורה‪ .‬פמיניסטית‬
‫שמנמנה וחיננית עם ניתוח אף חצי מוצלח זה לא הדבר שמטריף את חושיו‪ .‬אני מבינה פתאום‬
‫שיורם משתמש בפתיינות שלו כדי לייצר בינינו דיאלוג מיני‪ ,‬ולא כדי להכניס אותי למיטה שלו‪,‬‬
‫אלא כי זה כלי שאיתו הוא תמיד מנצח‪ .‬כי כולן מאוהבות בו‪ ,‬ואם הוא רק יצליח לגייס אותי‬
‫באמצעות האינטימיות המלאכותית הזו‪ ,‬שהוא מפעיל כמו מכונה‪ ,‬אז הוא יצליח להקסים ולרגש‬
‫אותי מספיק כדי שאניח לדבר ואתמסר לאשליה‪.‬‬
‫קצת מפתיע אותי שהוא חושב שזה יעבוד עלי‪ ,‬ואני מתחילה לצחוק‪ .‬הוא לא מבין את‬
‫הצחוק שלי‪ .‬שלושה וחצי חודשים האיש מסתכל עלי‪ ,‬לומד אותי‪ ,‬מכיר אותי‪ .‬ובערב הזה‪,‬‬
‫כשכולם שיכורים וחוגגים ונוצצים ויפים‪ ,‬אני מבקשת ממנו את האמת‪ ,‬נותנת לו בתמורתה את‬
‫הנאמנות הנצחית שלי כחברה לחיים‪ ,‬אומרת לו שאני יודעת את האמת‪ ,‬מגישה לו אותה‬
‫וסולחת לו על כולה בתמורה לזה שלא ישקר לי – והוא‪ ,‬במקום לקחת את המנחה שלי בשתי‬
‫ידיים‪ ,‬מנסה לחרמן אותי עליו כדי שאוהב אותו מספיק למחול לו על שקריו‪ .‬אני לא מצליחה‬
‫להפסיק לצחוק‪ .‬איש שהמתין לפתח קטן ניגש אלינו ומתחיל לאכול ליורם את הראש‪ ,‬ואני‬
‫מנצלת את ההזדמנות להיעלם מהשיחה אל רחבת הריקודים‪.‬‬
‫אחר כך אני יוצאת החוצה לשבת על ספסל בשדרות ירושלים‪ .‬ארבל רואה אותי יוצאת‬
‫ומצטרפת אלי‪ .‬אנחנו מתחבקות ארוכות‪ .‬שכחתי כמה אני אוהבת את הילדה הזאת‪ .‬אנחנו‬
‫משוחחות מעט והיא ממשיכה לה אל המסיבה הבאה שלה‪ .‬אני עייפה נורא‪ .‬אנשים עוברים‬
‫ומתיישבים על הספסל לידי לסלפי‪ .‬אני לא רואה אותם‪ ,‬אבל מחייכת אל המצלמה‪ .‬מנשקת‪.‬‬
‫אומרת תודה‪ .‬חושבת על חדר האורחים של אחי‪ ,‬על המיטה הזמנית שלי‪ ,‬שצמודה אל הלול‬
‫של האחיינית המושלמת שלי‪ .‬אני חושבת על יורם‪ .‬אני לא יכולה יותר להחזיק את עצמי זקופה‪.‬‬
‫לא יודעת כמה זמן לא ישנתי‪ .‬לא זוכרת מתי אכלתי‪ .‬מיליון דמעות שוטפות לי את הפנים‬
‫באחת‪ .‬אין לי שום שליטה על זה כבר יותר מדי זמן‪ ,‬וזה לא מרגש אותי בכלל‪ .‬אנשים מפסיקים‬
‫לשבת לידי‪ .‬מכבדים את הדמעות‪ .‬אני רוצה לקרוא לברק שיקח אותי הביתה‪ ,‬אבל אין לי כוח‬
‫לקום‪ .‬אני נשכבת על הספסל‪ ,‬שומעת את הנשימות של עצמי וחושבת על זה שהדמעות‬
‫הורסות לי את הפן עכשיו‪ ,‬כשאני מאוזנת‪ .‬צוחקת על עצמי‪ .‬צוחקת ובוכה לבדי באמצע הלילה‬
‫על ספסל בשדרות ירושלים‪ ,‬מול מסיבת סוף העונה של האח הגדול ‪.7‬‬
‫כמה ימים אחרי המסיבה אני פוגשת באקראי עיתונאי חצר של גוף תקשורת מרכזי בגן מאיר‬
‫בתל אביב‪ .‬הוא פונה לומר שלום‪ .‬עוד אחד עם התנצלות וצער בעיניים‪ .‬מה שלומך‪ ,‬הוא שואל‪.‬‬
‫אין לי יותר מיליגרם של סבלנות אל אף אחד ששיתף פעולה עם ההפקה הזאת‪ .‬מה‬
‫אתה חושב? אני שואלת בחזרה‪.‬‬
‫העיניים שלו נפערות‪ .‬הכול בסדר‪ ,‬הוא מנסה‪ .‬כאילו‪ ,‬את מלכה‪.‬‬
‫מלכה‪-‬מלכה‪ ,‬אני משיבה לו‪ ,‬אבל באיזה מחיר? השם הטוב שלי? התמודדות עם יורם‬
‫זק? הבריאות הנפשית שלי? והחבורה ההזויה הזאת‪ ,‬צבא שי חי?‬
‫ בובה‪ ,‬איזה צבא?‬‫ לא יודעת‪ .‬תגיד לי אתה‪.‬‬‫ אור‪ ,‬את אפילו לא מבינה‪.‬‬‫ אז תספר לי‪ .‬תספר לי מה אני לא מבינה‪.‬‬‫והוא שופך‪ ,‬כמו השאר‪ ,‬בטקס ההיטהרות שכבר מוכר לי‪.‬‬
‫כמה אנשים שמזהים את הווינר של יורם ומתחילים להריץ אותו‪ ,‬הוא מסביר‪ .‬עמודי‬
‫פייסבוק‪ ,‬הימורים‪ ,‬כאלה‪.‬‬
‫אני פוערת אליו עיניים‪ .‬והוא ממשיך‪ :‬אליהם מצטרף איזה אחד שכבר כמה שנים מנסה‬
‫להיכנס לבית האח הגדול‪ ,‬וככה זה מתחיל‪ .‬עשרות אנשים שעושים רעש של מיליון‪.‬‬
‫זה מתחיל להישמע הגיוני‪ ,‬אבל אני מבולבלת‪.‬‬
‫רגע‪ ,‬אני אומרת‪ .‬אני לא מבינה‪ .‬צעקו לי ברחוב‪ .‬כתבו לי הודעות‪ .‬עמודי פייסבוק עם‬
‫מאות ואלפי לייקים‪.‬‬
‫ תראי‪ ,‬אור‪ ,‬החבר'ה האלו מתחילים לעשות רעש סביב חביב ההפקה‪ .‬זה יחסי ציבור‬‫מעולים‪ ,‬וקשת זורמים איתם לגמרי‪ .‬במאקו מסקרים אותו באגרסיביות ומעלימים אינפורמציה‬
‫שסותרת את הנראטיב‪ .‬קשת שולחת אייטמים בהתאם לצרכים שלהם אל כל שאר הגופים‪-‬‬
‫מעריב‪ ,‬וואלה‪ ...‬כל ישראל חברים‪ .‬הוא כוכב עליון‪ ,‬וכשאת מתחילה להפריע לתסריט – עושים‬
‫אותך המפלצת‪ .‬זה בלוף‪ .‬בלון‪.‬‬
‫אני בוהה בו בשקט‪.‬‬
‫תוציאי את הטלפון שלך רגע‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫ מה?‬‫ תוציאי‪ ,‬תוציאי‪ .‬אמרת שקיבלת אלפי הודעות נאצה וקללות ואיומים‪ ,‬נכון? תראי לי‬‫אותם‪.‬‬
‫לא הבנתי‪ .‬אתה חושב שאני ממציאה‪ ,‬אני שואלת‪ .‬ממש לא‪ ,‬הוא עונה‪ .‬לכי חודשיים‬
‫אחורה ותראי לי את ההודעות‪.‬‬
‫אני נכנסת למסנג'ר בפייסבוק ומתחילה לגלול אחורה‪ .‬רוב ההודעות הן של תומכים‪.‬ות‪,‬‬
‫עוד כמה הודעות בודדות של קללות‪ ,‬איחולים שהשתיקה יפה להם ומלא הודעות שמוגדרות‬
‫כלא‪-‬זמינות של משתמשי פייסבוק שאינם עוד‪.‬‬
‫פרופילים מזויפים‪ ,‬אור‪ ,‬הוא אומר‪ 99 .‬אחוז‪ .‬ואת יודעת מה הדבר הכי מצחיק?‬
‫שהאנשים היחידים שמבינים שמדובר בבלוף זה מי שחיים את הסיפור הזה ביומיום‪ ,‬בלי‬
‫עריכה‪ .‬זה אתם‪ .‬ואתם באמת כל הזמן שאלתם מה אתם מפספסים‪.‬‬
‫אנחנו מתעסקים בזה בלי סוף‪ ,‬אני אומרת‪.‬‬
‫זה ברור‪ ,‬הוא עונה‪ ,‬אבל בסופו של דבר גם זה משרת את זק‪ .‬כולכם אובססיביים‬
‫למושא האובססיה שלו‪ .‬הוא ב‪.win-win-‬‬
‫וההודעות שקיבלתי לטלפון? אני שואלת‪ .‬השנאה שם כלפי היתה לוהטת‪ .‬האנשים‬
‫האלה עם דם בעיניים נגדי‪ .‬זה לא נשמע כמו סתם אנשים שנסחפו‪.‬‬
‫זה לא‪ ,‬אחותי‪ ...‬הוא מחייך‪ .‬את עלית לאנשים האלו במיליונים של שקלים‪ .‬את יודעת‬
‫בכמה מיליונים הם מעריכים את הבטים שהם רצו לשים עליו?‬
‫ בטים? מה זה?‬‫ המממם‪ ...‬מתוקה‪ ,‬בטים זה הימורים באינטרנט‪.‬‬‫ וההפקה? היא יודעת על הנעשה? יודעת עם איזה סוג של אנשים היא מסבכת‬‫אותנו?‬
‫ אם אני יודע אז מה נראה לך?‬‫ אז אמא שלי‪ ,‬שאני צוחקת עליה מהיום שיצאתי מהאולפן על שעטפה את הבית שלנו‬‫בסורגים‪ ,‬לא כזאת משוגעת?‬
‫ אמא שלך אשה חכמה מאוד‪.‬‬‫אני נושמת עמוק‪.‬‬
‫ואתה? אני לא מתאפקת‪ .‬עיתונאי? איש של אמת? אתה יודע את על זה‪ ,‬ו‪?...‬‬
‫הוא כועס עלי‪ .‬מתחפר‪ ,‬מתפתל‪.‬‬
‫פרנסה‪ ,‬הוא אומר לי‪ .‬ככה התעשייה‪ ,‬הוא עונה לי‪ .‬את פשוט לא מכירה את תעשיית‬
‫הטלוויזיה‪ .‬את תעשיית הבידור‪ .‬ככה הדברים עובדים‪.‬‬
‫אני שומעת את המנטרה הזאת כבר יותר מדי זמן ונשבר לי ממנה לגמרי‪ .‬אני קוטעת‬
‫אותו באמצע המופע המתפתל והפחדני ואומרת בכעס‪ ,‬אנשי תעשיית הבידור האלו – מי אתם?‬
‫אתם חיים בעולם מקביל? לא חיים בחברה הזאת? כאילו‪ ,‬למי בדיוק אתם מייצרים את‬
‫הטלוויזיה הזו? אתם חיים מאחורי חומות ששומרות ומגינות עליכם מהחברה שאתם מעצבים?‬
‫אני לא מבינה! אתם מלמדים ציבור שלם אילו התנהגויות מתוגמלות ורצויות ולא מפחדים‬
‫מהיום שזה ינקום בכם או בילדים שלכם?!‬
‫הקול שלי עולה גבוה ואני רועדת בכל הגוף‪ .‬אנשים מסביב מסתכלים עלינו אבל לא‬
‫אכפת לי‪ .‬אתם מעצבים את החברה‪ ,‬אני ממשיכה‪ .‬יש לכם חברה אחרת שאתם חוזרים לחיות‬
‫בה אחרי שעות העבודה ואתם מחביאים מאיתנו? מה חושבים בקשת? באנדמול? יורם לא‬
‫לוקח בחשבון שהוא מייצר מציאות שבה עלול יום אחד ילד להעליב את הבת שלו אנושות מול‬
‫כל הכיתה כי הוא למד ש"כל האמת בפרצוף" זה אחלה דבר?!‬
‫הוא מסתכל עלי כאילו השתגעתי‪ .‬ואולי אני באמת משובשת‪ ,‬אבל אני גם צודקת בכל‬
‫מלה שיוצאת לי מהפה‪ .‬והאלעד קופרמן הזה‪ .‬אני לא מכירה אותו‪ .‬בחיים לא ראיתי אותו‪ .‬אין‬
‫לו ילדים? נכדים? גם הם מאחורי חומות? מספרים לי עליו שהוא אמור להיות איש טוב‪ ,‬ערכי‬
‫כזה‪ ,‬בעל תשובה‪ .‬לא הבנתי‪ .‬הערכים שלו טובים לו לחיים הפרטיים אבל פחות כשזה נוגע‬
‫למציאות שהוא מייצר ומוכר להמונים? לאופן בו הוא משפיע על החברה? מעצב אותה? אתם‬
‫כל הזמן אומרים לי שככה זה בתעשייה ושאני לא מבינה ושבגלל זה אני כל כך כועסת‪ .‬כאילו‬
‫אני משוגעת‪ .‬אבל אני לא משוגעת‪ .‬אתם והתעשייה שלכם כנראה פשטתם רגל מוסרית‪ .‬אתם‬
‫המשוגעים‪ .‬רעים ומשוגעים‪ .‬והתירוץ היחיד שמצאתם לעצמכם זה להגיד שזה ככה בתעשייה‪.‬‬
‫אז התעשייה הזאת‪ ,‬מר עיתונאי‪ ,‬מורכבת מבני אדם שחיים בתוך החברה הזו שאתם עובדים‬
‫קשה וחזק כדי לעוות ולכער אותה‪ ,‬וקארמה היא בת זונה מפוארת‪ ,‬אל תשכח את זה בחיים‪.‬‬
‫היום אני הקורבן של ה"תעשייה" הזאת שלכם‪ ,‬אבל מחר זה יהיה אתה‪ ,‬הבת של מר קופרמן‪,‬‬
‫הנכד של מר אבי ניר ואשתו של יורם זק‪.‬‬
‫אני מתחילה לבכות מכעס ותסכול בדיוק כשהמלצר עובר לידי ואני תופסת אותו ביד‪.‬‬
‫רוזלך‪ ,‬בבקשה‪ ,‬אני אומרת‪ .‬ותגיד לו לשים לי הרבה שוקולד‪ .‬ואתה? אני אומרת לעיתונאי‪.‬‬
‫יאללה‪ ,‬לך מפה‪ .‬אין לי עצבים אל הפרצופים שלכם יותר‪.‬‬
‫הוא עדיין מביט בי כאילו יצאתי מדעתי‪ .‬נבוך מאוד הוא אומר לי‪ ,‬תשמעי‪ ,‬את עברת‬
‫דבר קשה מאוד‪ ,‬ואולי כדאי לדבר עם איש מקצוע‪.‬‬
‫בשיחה לילית עם איתי – איש התעשייה הפרטי שלי – אני מנסה להבין איתו מה האנשים האלו‬
‫חושבים שהם עושים והוא משיב לי לקונית‪ ,‬כאילו זה ברור מאליו‪ :‬הם מייצרים תוכן שהם‬
‫עצמם לעולם לא היו צורכים‪ .‬הם חושבים שהעם לא מפותח ושהוא אוהב נמוך‪ ,‬אלים‪ ,‬צהוב‬
‫ורדוד‪ .‬והצהוב הזה הכי קל להם לייצר‪ .‬את אמרת את זה בעצמך‪ ,‬אור‪ .‬הם מייצרים טלוויזיה‬
‫ברמה שבעיניהם מתאימה לאנשים שמצביעים ביבי‪.‬‬
‫אבל אני יודעת שזה לא נכון‪ ,‬אני אומרת לו‪ .‬וגם את זה אמרתי‪ .‬הציבור צורך את זה‬
‫כי זה מה שנותנים לו‪ .‬דוחפים לו‪ .‬באגרסיביות ובכוח‪ .‬ואני כל כך כועסת שאני לא יודעת את‬
‫נפשי‪.‬‬
‫בחודשים שאחרי אני עסוקה בלי הפסקה במה שקרה בעונה שבה השתתפתי‪ .‬אני חושבת‬
‫עליה‪ ,‬חוקרת אותה ובעיקר מדברת על מה שהיה שם בלי סוף‪ .‬אני מרגישה שאני רוצה לחקור‬
‫עוד‪ .‬להבין לעומק‪ .‬מרגישה שזאת הדרך שלי להחזיר לעצמי סוג של שליטה ולמצוא היגיון‬
‫במה שהיה‪ .‬תחילה צפיתי בכל הפרקים פעם אחר פעם‪ .‬באתר מאקו פירסמו בכל יום "דו"ח‬
‫יומי" )מעין קליפ קצר שמסכם את היום( ואת "חדשות מהבית" )תקציר יומי שתיאר בכתב מה‬
‫עשינו באולפן בכל יום(‪.‬‬
‫קראתי את כל התקצירים וצפיתי בכל הקליפים‪ .‬עברתי על כל הידיעות בכל האתרים‪,‬‬
‫קראתי טורי דעה בכל המערכות‪ ,‬ראיתי אלפי סרטונים ביוטיוב‪ .‬חקרתי את מה שקרה מחוץ‬
‫לאולפן בזמן שהייתי מנותקת שם‪ .‬אין אבן שלא הפכתי‪ .‬נפגשתי עם אנשים רבים מההפקה‪,‬‬
‫מתעשיית הבידור‪ ,‬מהעונות הקודמות‪ .‬מצאתי שוב ושוב את מה שכבר פחות או יותר הבנתי‪.‬‬
‫ראיתי את האופן בו נמחקתי לגמרי מהעונה בחודש הראשון‪ .‬ערכו אותי החוצה מהתוכנית‬
‫ומכל הפריפריות שלה‪ .‬יורם רוצה אותי מחוץ לאולפן‪ .‬אבל אני מנצחת אותו כי המשתתפים‬
‫האחרים עסוקים בי‪ ,‬וכדי שיורם יצליח למחוק אותי מהעלילה‪ ,‬הוא יצטרך למחוק גם את כל‬
‫השאר‪ .‬אז הוא בונה עלי נראטיב‪ :‬מכשפה רעה ומכוערת‪ .‬הוא מקבץ את הרגעים שבהם אני‬
‫פחות מוצלחת ומניח עליהם מוזיקה מלחיצה‪ .‬הוא משדר שלל של עלבונות שאומרים עלי שי‪,‬‬
‫גילי‪ ,‬תניה ופלורי‪ ,‬במקרה שמישהו מהצופים מבולבל לגבי מה שהוא אמור לחשוב עלי‪ .‬וכדי‬
‫לבסס את הנראטיב הזה‪ ,‬בכל ערוצי התקשורת מסקרים אותי בצורה עקבית‪ :‬רעה ומכוערת‪.‬‬
‫כל תמונה שלי שעולה ברשת היא מהזווית הקשה‪ ,‬העקומה‪ ,‬המעוותת‪ .‬דברי מוצאים מהקשר‪.‬‬
‫כרמן חברתי תספר לי שאחרי חודש היא תיכננה להגיע אל מחוץ לחומה ולצעוק לי לצאת‬
‫במיידי‪.‬‬
‫אני צופה בפלורי‪ ,‬שי וגילי מכפישים אותי‪ ,‬וחושבת על כל מי שצפה בזה‪ .‬יורם משמיע‬
‫לכל נער‪.‬ה שלי‪ ,‬לכל אהוב‪ ,‬בן ובת משפחה שלי‪ ,‬ולכל חבר‪.‬ה שלי את הדברים המחרידים‬
‫שהחבורה הזאת אומרת עלי‪ .‬הם מכנים אותי בשמות איומים‪ ,‬מספרים עלי מעשיות ושקרים‬
‫ומנתחים את האופי שלי מתוך השנאה היוקדת שלהם כלפי‪ .‬ויורם לא מפספס מלה‪ .‬איזה סיכוי‬
‫היה לי מול שיתוף הפעולה הדקדנטי הזה? אבל מסתבר שגם פה אני מנצחת אותו‪ ,‬כי החברים‬
‫והמשפחה שלי מחוץ לאולפן לא מאפשרים לו לשקר עלי‪ .‬הוא מנסה לספר סיפור אחד‪ ,‬אבל‬
‫הם יושבים מול הערוץ הפתוח ‪ 24‬שעות ביממה‪ ,‬מוצאים את האמת ומפיצים אותה על אפו‬
‫וחמתו‪ .‬לעזרתם מצטרפים חברי ההפקה שעוברים לצד שלי‪ .‬מתעקשים להשאיר עלי את‬
‫המצלמה גם כשאני מדברת על נושאים פוליטיים ומקווים שהחברים בחמ"ל שלי צופים ומכינים‬
‫סרטון‪ .‬ג' מההפקה תספר לי שיורם הורה לא לצלם את הדיבורים הפוליטיים שלי‪ .‬גם לא לערוץ‬
‫הפתוח‪ .‬ובכל זאת הם מצליחים‪ ,‬מפעם לפעם‪ .‬והחברים‪.‬ות שלי קולטים וקולטות את השיחות‬
‫האלו ומכינים מהן סרטונים שזוכים למאות אלפי צפיות ברשת‪ .‬אבל יורם לא מוותר‪ ,‬כועס על‬
‫שלא מצליח להיפטר ממני‪ ,‬לנצח אותי‪ .‬לבסוף הוא מעניש אותי ומוחק אותי ככל שניתן מסיכומי‬
‫העונה שהוא מקרין‪ .‬ובעוד שבתוך האולפן הייתי האשה הכי קרובה אל מייקי‪ ,‬אל תמר‪ ,‬אל‬
‫קוקו‪ ,‬אל גיל‪ ,‬אל רינת ואל אסתי לי‪ ,‬אני לא מופיעה בקליפים שיורם הכין להם לסיכום שהותם‬
‫באולפן‪ .‬שידור הגמר הוא כל כולו קליפים של סיכום המשחק‪ ,‬אבל אני איננה‪ .‬שי מככב בכולם‬
‫על אף התרומה המועטה והמפוקפקת שלו לחייהם ולשגרת יומם‪ .‬וכל קליפ סיום שנוצר עסק‬
‫כל כולו באיש הזה‪.‬‬
‫ובקליפ המסכם שלו אני איננה‪.‬‬
‫האשה שהוציאה אותו מדעתו ואחר כך מהאולפן‪ ,‬האשה שניצחה אותו‪ ,‬שבמשך‬
‫חודשיים היה אובססיבי רק אליה ובעניינה לא קיימת בקליפ שמסכם את השהות שלו באולפן‬
‫האח הגדול ‪.7‬‬
‫אבל לצד המציאות המדכאת הזאת מצאתי במסע שלי בעקבות העונה את חבורת הפלא – את‬
‫החמ"ל שלי ואת קבוצת התומכים והתומכות‪ .‬חברות הכי טובות שנצמדו אל המרקע ‪ 24‬שעות‬
‫ביממה‪ ,‬פעילות חברתיות שמצאו עצמן עוקבות אחרי תכנים שלא שייכים לעולמן ולמדו לייצר‬
‫סרטונים‪ ,‬ממים וקמפיינים אינטרנטים‪ ,‬לדוג מניפסטים חברתיים שלי מתוך הערוץ הפתוח‬
‫ולייצר קליפים פוליטיים מקצועיים‪ ,‬לנהל עמודי פייסבוק ולהילחם בעיתונאי החצר ובקמפיין‬
‫המתוזמר נגדי‪ .‬אחי וגיסתי הצטרפו אליהן והיו צריכים ללמוד שפה חדשה‪ .‬הם קיבלו שיעור‬
‫מזורז בפוליטית מדוברת ולמדו לתמרן בתוך הקהילה המשונה שלי‪ .‬אל הגרעין הזה הצטרפו‬
‫זרים וזרות מכל הארץ שישבו בבית וזיהו את השקרים‪ .‬את העריכה‪ .‬הם פנו במאות ואחר כך‬
‫באלפים אל אחי ואל מנהלות העמוד שלי והצטרפו אל העשייה‪ .‬יותר משיורם זק הפסיד לי –‬
‫הוא הפסיד להם‪.‬ן‪ .‬חשבתי על רן‪ .‬לפני כל הדחה הייתי אומרת לו שאחת הסיבות העיקריות‬
‫שאני רוצה לצאת כעת היא כי לא נעים לי מהמשפחה והחברים שלי‪ .‬הוא תמיד ענה – פעם‬
‫בחיים תני לאנשים לעבוד בשבילך‪ .‬חשבתי שהוא מדבר על לשלוח סמסים לפני הדחה‪ .‬לא‬
‫העליתי על הדעת את הבריקדות שכל כך הרבה אנשים עלו עליהן למעני‪.‬‬
‫***‬
‫מוצפת והמומה‪ ,‬משוללת כל יכולת להניח את הדבר הזה מאחורי‪ ,‬הבנתי שאני חייבת לעזוב‪.‬‬
‫על גדות נהר הגנגס‪ ,‬באנונימיות מוחלטת‪ ,‬צעדתי שוב – בפעם האחרונה‪ ,‬חשבתי –‬
‫בתוך נפתולי הדבר הזה שנקרא האח גדול ‪ .7‬מסע בתוך מסע‪ .‬מנותקת ושקטה‪ .‬הדמעות‬
‫יבשו וחזרתי לישון בלילות‪ .‬במשך שבועות התעוררתי כל בוקר ביקיצה טבעית‪ ,‬לצלילי השקט‬
‫המפואר בקצה ההר של שבט בהאנדרי בכפר מרוחק ומבודד ברישיקש‪ .‬אחרי ארוחת הבוקר‬
‫הקבועה ירדתי אל העיר הגדולה‪ ,‬לשבת בבית הקפה החביב עלי‪ ,‬שם הרשו לי להכין לעצמי‬
‫את הקפה שלי כמו שאני אוהבת‪ .‬התיישבתי באותו שולחן עם נוף מושלם אל הנהר‪ ,‬צפיתי‪,‬‬
‫קראתי וכתבתי‪ .‬בעיקר חשבתי‪.‬‬
‫במחצית המסע‪ ,‬ביום שמשי במיוחד‪ ,‬עם משקפי שמש ואוזניות באוזניים‪ ,‬שלא לזהם‬
‫לאף אחד את השקט והרוח‪ ,‬צפיתי בפעם החמישית בפרק של משימת שנות השמונים‪ .‬לפתע‬
‫הרגשתי יד מונחת על הכתף שלי‪ .‬הסתובבתי ומצאתי שני בחורים באמצע שנות העשרים‬
‫לחייהם‪ ,‬מעושנים לגמרי ושמחי לבב‪ .‬זה שהניח יד על כתפי מתולתל עם עיניים ירוקות‪ ,‬שזוף‬
‫ושרירי‪ ,‬וכשחייך גילה שחצי מהניב הימני שלו שבור‪ ,‬דבר שהוסיף לו חן אין קץ‪ .‬חברו חיוור‬
‫ורזה‪ ,‬שיערו שחור וגולש‪ ,‬מתקרב אל הכתפיים‪ ,‬עם זקן שלא קוצץ כבר כמה חודשים‪ ,‬עונד‬
‫שרשראות מקרמה רבות‪.‬‬
‫סליחה שאנחנו מפריעים לך‪ ,‬אומר המתולתל‪ ,‬בטח משגעים אותך ואיזה באסה לך כי‬
‫ואללה‪ ,‬הודו וכזה‪ ,‬אבל אנחנו מתים עלייך‪ .‬ואללה‪ ,‬בחיים לא ראינו האח הגדול‪ ,‬אבל הפעם‪,‬‬
‫בגללך‪ ,‬עקבנו חבל הזמן‪ .‬הייתי חייב להגיד לך‪.‬‬
‫אני מחייכת אליו חיוך גדול‪ .‬אתה יודע שאני חושבת שזה המשפט שאמרו לי הכי הרבה‬
‫פעמים? אני אומרת‪ .‬או זה או שאני נראית אחרת לגמרי במציאות‪ ,‬אני לא בטוחה איזה מהם‪.‬‬
‫הוא צוחק‪ ,‬עיניים מאירות‪ .‬החבר שלו מובך מהסיטואציה‪ .‬תגידי‪ ,‬הוא שואל‪ ,‬למה את‬
‫רואה את הדבר הזה כאן? והוא מסמן בסנטר שלו לכיוון צג המחשב שלי‪ .‬כאילו‪ ,‬את על‬
‫הגאנגה‪ .‬זה לא מוזר?‬
‫מוזר מאוד‪ ,‬אני מבטיחה לו‪ ,‬אבל גם הגיוני לגמרי‪.‬‬
‫אני מסבירה שאני צופה וחושבת‪ .‬חושבת וכותבת‪ .‬אולי יהיה ספר‪.‬‬
‫ ומה יהיה בספר? הסיפור שלך?‬‫ כנראה‪ .‬מה שבאמת קרה‪ ,‬אולי‪.‬‬‫הוא חושב לרגע ושואל אותי בכנות מכעיסה‪ ,‬למי אכפת?‬
‫שאלה טובה‪ ,‬אני חושבת לעצמי‪ .‬אני מביטה בו‪ ,‬מעט נעלבת‪ ,‬והוא ממשיך‪ .‬כאילו‪ ,‬זה‬
‫לא שמשהו ישתנה‪ ,‬לא?‬
‫אני לא עונה לו‪ .‬רק מושכת בכתפיים‪.‬‬
‫הוא חושב עוד רגע ואז שואל לסיום‪ -‬מותר לך? כאילו לספר?‬
‫אני מחייכת אליו‪ ,‬מכבה את המחשב ואומרת לו "וואלה‪ ..‬לא יודעת‪ .‬לא קראתי את החוזה"‪.‬‬