עלון להורדה שלום לעם
ת מהשטח תמונו תמונות נוער ישראל לום לעם ל מפעילות ש מתחברים לתורה ויהדות 760 ם ע שלום ל ישראל לנוער ארנונה שביל להאיר את הנשמה ב אדם וכוכב יעקב מסיבות חנוכה בסניפי 'שלום לעם' שבארנונה ובאדם .היה מיוחד! סניף 'שלום לעם' באדם | פועל בימי א' -ב' ,ד' 19:00-22:00 בבית הכנסת 'לשם ותהילה' ברח' הרדוף הנחלים. בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים050-7497878 : סניף 'שלום לעם' בכוכב יעקב | פועל בימי ב' ,ג' 20:00 - 23:00 - וביום ה' 21:00-01:00 - בבית הכנסת תומר דבורה רח' חסדי אבות 12כוכב יעקב. בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים050-4130079 : מבחן השלילה במדור מבט לחיים סניף 'שלום לעם' בארנונה | פועל בימי ב' -ד' 20:00 - 22:00 - בבית הכנסת ש"י עגנון רח' לייב יפה 11ירושלים. בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים052-7644420 : מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il פרשת ויחי ט"ז טבת תשע"ז 14בינואר 2017 שבת פרשת ויחי ,ט"ז בטבת תשע"ז- 14/1/17 , חורבנה הרוחני של יהדות גרמניה בט"ז בטבת תקמ"ב ,לפני 235שנה ,פרסם קיסר אוסטריה יוזף השני ,את 'כתב הסובלנות' שבו הוגדרו מחדש זכויות המיעוטים ברחבי האימפריה האוסטרו הנגרית ,ובהם המיעוט היהודי .הוענקה חירות לפרט ,וניתנה הרשות ליהודים להשתתף בחיים הציבוריים ובוטלו ההגבלות במגורים ובתנועה .הכתב המלכותי הדגיש את זכות היהודים להגנה חוקית ,והתיר להם להקים מפעלים יצרניים .פרסום הכתב נועד לבטא את רוח המגמה החדשה שנשבה אז באירופה לשוויון זכויות ,אולם לאמיתו של דבר הייתה כאן מגמה סמויה להתערב בחינוך היהודי הטהור ולגרום לטשטוש הייחודיות של עם ישראל ומסורת התורה הקדושה. מסע אל העבר עם פרסום כתב הסובלנות ,אולצו היהודים לאמץ שמות משפחה ,הוכפפו לחוק הכללי בעניין הנישואים ,חויבו בשירות צבאי ,ובעיקר -נאלצו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר שהקימה הממשלה .גם המורים נאלצו לעבור הכשרה עם ידיעת שפת המדינה ,נאסר לכתוב בלשון הקודש או באידיש בפרסומים פומביים ,ואף נאסר על היהודים להינשא לפני גיל 25למי שלא למד בבית ספר ממלכתי. הצו אף אסר ארגון קהילות יהודיות והכיר ביהודים רק כאנשים פרטיים בלי התאגדות, נאסר עליהם לייסד בתי כנסת ובתי דפוס לספרים יהודיים ,ואף לא הותר להם למנות רב אלא רק מפקח על כשרות הבשר .גדולי הדור ראו בפרסום הצו פגיעה חמורה בהנהגת דרך התורה ,אך ראשי המשכילים שמחו לקראתו וראו בו את משאת חייהם .לימים ,כאשר ההתבוללות פשתה באופן מבהיל ביהודי מערב אירופה ,התברר עד כמה הייתה ראייתם של גדולי ישראל נכוחה ועד כמה הייתה ראייתם ארוכת טווח .שכן מכל אותם משכילים לא נותר מאומה ,ורוב צאצאיהם השתמדו רחמנא ליצלן ועזבו את דת ישראל ,ודווקא אלו שהמשיכו לדבוק במסורת ישראל מדור דור ,זכו להקים דורות ישרים מבורכים עד ימינו אנו. יום ראשון ,י"ז בטבת תשע"ז - 15/1/17 ,המצאת החשמל בי"ז בטבת תר"מ ,לפני 137שנה ,הציג הממציא האמריקאי המפורסם אדיסון ,את נורת החשמל הראשונה ,ובכך שינה את פני העולם .אדיסון ,ששמו המלא היה תומס אלוה אדיסון ,נחשב בזמנו לממציא הגדול והמפורסם בעולם ורשם מספר שיא של 1,093פטנטים ברחבי העולם ,עד שכונה 'הקוסם ממנלו פארק' על שם מעבדת המחקר שהקים שם. רבות מהמצאותיו היו שכלולים של המצאות קודמות ,כמו הטלפון ,מצלמת אירועים ומחולל דינמו ,ואחרות היו המצאות בלעדיות שלו כמו הפונוגרף ,הטלגרף הדו-כיווני ועוד. אדיסון שהיה חרש באופן חלקי מימי נעוריו ,כמעט ולא למד בבית ספר ,וקיבל חינוך ביתי .הוא התחיל את חייו כמוכר חטיפים וממתקים ברכבת ואף עבד כמוכר ירקות ,עד שהחל לעבוד כמפעיל טלגרף ,שהינו מכשיר להעברת מסרים מילוליים למרחקים ארוכים באמצעות תשדורות של אותות אלקטרו מגנטיים .כעשר שנים לאחר מכן ,כבר רשם אדיסון את הפטנט הראשון על המצאת מכונת הצבעה אוטומטית ,אך ההמצאה לא זכתה להצלחה. את פרסומו הראשון קנה אדיסון לאחר המצאת הפונוגרף ,שהיה המכשיר הראשון שאפשר הקלטה של צלילים ושימורם על גבי מדיה ,ובא בעקבות הגרמופון שהומצא קודם לכן אך לא הצליח לשמר את המנגינות הנשמעות בו .לאמיתו של דבר ,לא אדיסון המציא את נורת החשמל ,אך הוא הצליח ליצור נורה הדולקת לזמן ממושך לאחר 4שנות ניסיונות ויותר מאלפיים ניסיונות בחומרים שונים .שתי נורות שיוצרו באותה שנה ,עדיין נמצאות עד היום במצב תקין ,ומוצגות במנלו פארק ,שם הן מודלקות עד היום מידי שנה ביום הולדתו של אדיסון. על החזן הנודע ר' יוסל'ה רוזנבלט מסופר ,כי כשהחלו להפיץ את תקליטיו ,ביקש אדיסון הממציא הגדול להכיר את החזן שאת קולו שמע כה רבות ,וכאשר הוצג החזן לפניו היה נרגש מאוד .כדי להביע את הערכתו ,הקליט בעצמו את קולו של רוזנבלט ואמר כי זהו הקול בעל ההיקף הרחב ביותר שהקליט אי פעם .מה שחשוב לזכור הוא ,שאדיסון לא 'המציא' את החשמל כמו שמקובל לחשוב ,אלא 'מצא' אותו ,שכן הוא לא המציא יש מאין ,והחשמל הוא כוח טבע שהקב"ה הטביע בבריאה ,אלא הוא זה שמצא את התגלית שכבר הייתה מאז ומעולם בבריאה והצליח לרתום אותה לשירותיו של האדם. יום רביעי ,כ' בטבת תשע"ז - 18/1/17 ,פצצת מימן היום בשנת תשי"ג ,לפני 64שנים ,הטיל נשיא ארצות הברית הארי טרומן 'פצצה' ,בכך שבישר על הצלחת פיתוחה של פצצת מימן בידי ארה"ב ,והגדלת עוצמתה הביטחונית לאין ערוך .פצצת מימן היא פצצה גרעינית ,שמשחררת אנרגיה בכמות עצומה בהיתוך גרעיני ,ועוצמתה גדולה פי מאה מפצצת האטום .פצצת המימן נוסתה פעמים מספר על ידי המעצמות המחזיקות בה ,אולם מעולם לא הופעלה פצצה כזו במהלך מלחמה כלשהי .על פי פעילותה של פצצת המימן ,מסבירים היום את פעילותה של השמש ,שבה משתחררת אנרגיה עצומה של חום ,והם קרני השמש המגיעות לכדור הארץ. מבחן השלילה מבאט ל החיים יוגב סידר בהתרגשות את חליפת שלושת החלקים שלו בפעם העשירית, הוא הסתכל בפעם המאה במראה לוודא שהוא נראה מטופח כראוי לקראת הפגישה החשובה ,הוא היה מוכן ומזומן לקראת הפגישה שחיכה לה כבר יותר מחמש שנים ,מאז שהצטרף כעורך דין צעיר לפירמת עורכי הדין הגדולה: 'הרצוג ,ברנסון את שפיצוביץ'. אמנם אל תחשבו שדרכו של יוגב לתפקיד החדש הייתה סלולה כבר מראש ,על אף שהוא היה אמור להיות מוכרז לאחר הפגישה כשותף בכיר אבינועם הרש בחברה של אביו ,אבל הדרך להגיע לזה אינה בטוחה ואף יכולה להיות ארוכה .אדון ברנסון ,אביו שהיה הפרופסור המהולל למשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ,היה קר מזג ותובעני ועל בנו יוגב יהיה להוכיח את עצמו בכל מובן אפשרי ,לירוק דם מעבודה קשה ומפרכת ,ובאופן כללי לשעבד את עצמו לגמרי למשרד ולמטרותיו כדי שיוכל להגיע אל היום שבו יתקבל כשותף מן המניין. הנוהל של הפגישה היה רגיל ומוכר מראש :עורך הדין הצעיר והמבטיח היה מגיע לישיבה ועליו להציג לפני כל מנהלי החברה את הישגיו ושאיפותיו העתידיות לגבי המשך עבודתו בחברת עורכי הדין הגדולה. לאחר מכן ,הגיע רגע השיא כאשר היה עליו להצביע על כל מיני כשלים שלדעתו דורשים פתרון מיידי .לאחר שלב זה ,היה עורך הדין מציג את כל החלופות שלו והצעות התיקון האפשריות וכמובן כיצד לדעתו הוא יוכל להגשים אותם .בשלב זה ,הוא היה מסיים את נוכחותו בפגישה ויוצא מהחדר ,כאשר כל עורכי הדין של החברה היו מוזמנים להסתכל על תכניותיו של עורך הדין הצעיר ובמידה ומשהו בתוכניות הללו נראה להם כלא נכון או מגוחך היה עליהם לסמן זאת במסמכים... שלב זה היה ידוע כמלחיץ במיוחד היות שהרבה עורכי דין שעיניהם הייתה צרה בעורך הדין שהצליח להגיע למעמד כל כך מבטיח ולהיכנס לשותף רצו לעכב את מינויו רק מקנאה, לאחר שסיים יוגב להגיש את עבודתו ולשטוח את טענותיו הוא השאיר את התוכניות על השולחן ויצא לביתו מתוח ודואג .הוא ידע שלמרות הנטייה הטבעית שלו להתקשר לאביו ,הפעם הכללים היו ברורים וידועים :אין לו שום סיבה להרים טלפון היות שמטרת החברה לבחור את המוכשרים והטובים מבין עורכי הדין ולא את המיוחסים ובעלי הקשרים המשפחתיים... כעבור יומיים הייתה התוכנית עם כל ההערות של שאר עורכי הדין מוצגת מחדש בפני מנהלי החברה וכן בפני עורך הדין שהיה אמור לענות על כל הטיעונים .על פי רוב מדובר היה בעשרות טענות מאחר שכל אחד מעורכי הדין כאמור ציין את הערתו בשמחה והמשיך הלאה, וותיקי החברה יודעים לספר על עשרות עורכי דין מוכשרים שהצליחו להגיע לרמות הגבוהות ביותר בשלב המיון ,אבל נפלו בשלב המלחיץ הזה: הם התחילו להזיע ,לאבד את קור רוחם ולהתבלבל באופן כללי ולומר כל מיני משפטים מביכים וחסרי קשר למה שהוצג מולם. אולם הפעם ,יוגב נדהם מהתוצאות של מספר האנשים שחיוו את דעתם על המצגת שלו, במקום עשרות תגובות שהוא ציפה להן ,הוא קיבל רק שלוש תגובות בסך הכול .אולם מעבר לתגובות הללו היה כאן משהו מיוחד :הפעם לשם שינוי ,מתחת לתגובות הוא ראה שאותם אנשים שהגיבו השאירו גם מקום כדי לענות לשאלה" :מה לדעתכם הייתם עושים כדי לשפר את ההצעה הראשונית ולהציע הצעה אחרת במקומה?" הוא קרא בעיון את ההצעות לייעול ולשיפור וגילה שהן הוסיפו לו המון ופתחו לו חשיבה נוספת בעניין .יוגב לא ידע שאביו ,פרופסור מנחם ברנסון ,צפה כבר את העתיד והחליט להעביר החלטה בין חבריו הבכירים חצי שנה קודם לכן שמעכשיו כל מי שרוצה לכתוב הערה או הסתייגות מהמצגת שמגיש המועמד ,עליו גם להציע אלטרנטיבה אחרת במקום הקיימת" .לבוא ולכתוב מה לא בסדר ,כל אחד יכול!" אמר פרופסור ברנסון" :אבל לכתוב גם מה אתה מציע במקום ההצעה הקיימת זה כבר משהו אחר לגמרי ,לכן מעכשיו כל מי שרוצה לפסול חייב גם להציע פתרון חלופי לבעיה"... חבריו המנהלים של פרופסור ברנסון קיבלו את ההצעה והבינו אותה, היא נראתה להם הגיונית לחלוטין .כך חלפו להם החודשים עד שהגיע יוגב למעמד שבו הוצע לו להצטרף כשותף בכיר בחברה ,וכך כעבור יום החליטו כל אנשי ההנהלה ,כמובן חוץ מפרופסור ברנסון שהיה מנוע לדון על קבלת בנו לחברה ,על קבלתו של יוגב ברנסון הצעיר כשותף בכיר בפירמת עורכי הדין הגדולה... *** הנטייה הטבעית שלנו בתור בני אדם היא תמיד לפסול ולהגיד מה לא טוב באחרים .כדאי לנו לעשות מבחן עצמי ולראות האם אנחנו גם מסוגלים חוץ מלשלול ולהגיד מה לא טוב באחרים ,להציע הצעה אחרת במקומם ההצעה ששללנו וכן דרכים להתייעלות .אין ספק שכולנו נגלה שאם נעבוד על עצמנו ונתרגל לפני שאנחנו שוללים ישירות דברים ש'לא נראים לנו' לחשוב מה אנחנו מציעים במקומם ,נראה שהחשיבה השלילית והביקורת שלנו כלפי אנשים תקטן בצורה משמעותית... בלי עין הרע... (מתוך מדור 'סיפור צעיר') ּבְ לִי ַעיִן הָ ָרע סיפור צעיר ימה ֶׁש ִּת ְפ ַּתח לָ ּה!" ִה ְׁש ִמ ָיעה ַּב ֲעלַ ת "אנִ י ֹלא ַמ ְסּכִ ָ ֲ חֹורי עֹומד ֵמ ֲא ֵ ַה ַּביִ ת ְצ ָע ָקהָּ ,ב ֶרגַ ע ֶׁש ִה ְב ִחינָ ה ִמי ֵ "א ָּתה ֹלא ֵמ ִבין ֶׁש ִהיא יְ כֹולָ ה לַ ֲעשֹוֹת לָ נּו ַה ֶּדלֶ תַ , ַעיִ ן". "א ָבל ִהיא ַאלְ ָמנָ ה ִמ ְסּכֵ נָ ה"ָ ,ט ַען ַה ַּב ַעל לַ ֲהגַ ּנָ ָתּה ֲבּועיִ ם ֵמת חֹורי ַה ֶּדלֶ ת"ַ ,רק לִ ְפנֵ י ְׁש ַ ֶׁשל זֹו ֶׁש ֵּמ ֲא ֵ ַּב ְעלָ ּהָ ,עלָ יו ַה ָּׁשלֹום ,אּולַ י ֲאנַ ְחנּו יְ כֹולִ ים לַ ֲעזֹר לָ ּה ְּב ַמ ֶּׁשהּו". רֹוצה לְ ַה ְׁש ִאיר ּגַ ם "ּכֵ ןֲ ,א ָבל ַא ָּתה ַחס וְ ָחלִ ילָ ה ֶאֹותָך, אֹותי ַאלְ ָמנָ ה?! ִהיא ִּתּכָ נֵ ס לְ כָ אןִּ ,ת ְר ֶאה ְ ִ ַּב ְעלִ י ,וְ ִהיא ִמ ְסּכֵ נָ הֵ ,אין לָ ּה ַּב ַעלִ ,היא ַּת ֲע ֶשֹה ּפֹורת ָעלֶ יָך ַעיִ ןְ .טפּוְ ...טפּוַ ...ח ְמ ָסה ָעלֶ יָךֶּ ....בן ַ יֹוסף."... ֵ יֹוד ַעת ָמהִּ ,ת ְפ ְּת ִחי ַא ְּתֲ ,אנִ י ֶא ְת ַח ֵּבאֶׁ ,ש ִהיא "א ְּת ַ ַאֹותי"... ֹלא ִּת ְר ֶאה ִ יה, חֹור ָ ּכְ ֶׁש ַה ֶּדלֶ ת נִ ְפ ְּת ָחה ּכְ ָבר ֹלא ָהיָ ה ִאיׁש ֵמ ֲא ֶ ַה ְּׁשכֵ נָ ה ֶׁש ָא ְמנָ ם ִא ְּב ָדה ֶאת ַּב ְעלָ ּהַ ,אְך ֹלא ֶאת חּוׁש ּתֹוסיף עֹוד לִ ְדּפֹק ְּב ֶדלֶ ת ֵּב ָיתּה ַה ְּׁש ִמ ָיעה ֶׁשּלָ ּהֹ ,לא ִ "ח ְמ ָסה". ֶׁשל ִמ ְׁש ַּפ ַחת ַ * לֹומְך?" טֹוביםּ ,גְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסהַ ,מה ְּׁש ֵ "צ ֳה ַריִ ם ִ ָ "ׁשֹּלא ִּת ְׁש ֲאלִ יַ ,על ַה ָּפנִ יםַ ,מ ָּמׁש ַעל ַה ָּפנִ יםַ ,ה ַּמ ָּצב ָּדפּוק לְ גַ ְמ ֵריָ .ה ֵע ֶסק ֹלא הֹולֵ ְך ּכְ מֹו ֶאפט ַּב ַּבנְ ק ְמ ַט ֵּפס לַ ָּׁש ַמיִ םַ ,ה ַּביִ ת ֲח ִתיכַ ת ָּבלָ גָ ןִּ ,פּצּוץ ַּב ַּצּנֶ ֶרת ,נְ זִ ילָ ה ֵמ ַהּגַ ג, אֹוב ְר ְד ַר ְ ֶׁש ָּצ ִריְךָ ,ה ֶ ּצּוציםִ ,מיגְ ֶרנָ ה ּכָ ל ַהּיֹוםֹ ,לא ַרק ָה ַאף – ַהּכֹל ּדּוד ֶׁש ֶמׁש ָהלַ ְך ,וַ ֲאנִ יֶׁ ,שֹּלא ִּת ְׁש ֲאלִ יָ ,הרֹאׁש ֶׁשּלִ י ִּפ ִ ָסתּוםְּ ,ב ִקּצּורֲ :אנִ י ּגּוׁש ֶׁשל ֲע ַצ ִּביםְּ ,פ ָצ ָצה ְמ ַת ְק ֶּת ֶקתֶׁ ,שֹּלא ֵּת ְד ִעי ִמ ָּצרֹות". "אֹויִ ,מ ְסּכֵ נָ ה ֶׁשּלִ יּ ,כַ ָּפ ָרה ָעלַ יִ ְך ,לְ ָפחֹות ַהיְ לָ ִדים ְּב ֵס ֶדר?"בּוע ֶׁש ָע ַבר עֹושֹה ְּב ָעיֹות ְּב ֵבית ֵס ֶפרַּ ,ב ָּׁש ַ "איזֶ ה ְּב ֵס ֶדר? ַהלְ וַ אי! ַהּגְ דֹולָ ה ֶׁשּלִ יֶׁ ,ש ִּת ְהיֶ ה ְּב ִר ָיאה! ָ ֵהֹוריםַ .ה ֵּבן ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשּלִ יִ ,מ ְסּכֵ ן! ּכְ ָבר יה לַ ֲחזֹר לְ ֹלא נֹוכְ חּות ְׁשנֵ י ַה ִ אֹותּה ַה ַּביְ ָתה וְ ָא ְסרּו ָעלֶ ָ ָׁשלְ חּו ָ ּיֹוט ָיקה. יּב ִ קֹוד ַח ַּב ֲח ִמ ִּׁשים ַמ ֲעלֹות חֹםַּ ,דּלֶ ֶקת ֵראֹות ָק ָׁשהּ ,כָ ל ַהּיֹום ֻמלְ ָעט ְּב ַאנְ ִט ִ בּועיִ ם ֵ ְׁש ַ יׁשי ַרק ֶא ְתמֹול ָׁש ַבר ֶאת ְׁש ֵּתי ָה ַרגְ לַ יִ ם ,לְ כִ י ִּת ְר ִאי אֹותֹוַ ,עכְ ָׁשו הּוא ָעטּוף ְּבגֶ ֶבס ַעד ֵמ ַעל וְ ַה ְּׁשלִ ִ רֹופא ,יֵ ׁש לָ ּה לַ ִּב ְרּכַ יִ םֹ ,לא ְמ ֻסּגָ ל לָ זּוז .וְ זֹאת ֶׁשּלְ יָ ִדיַ ,ה ְּק ַטּנָ ה ֶׁשּלִ יְּ ,ב ִדּיּוק ַעכְ ָׁשו ֲאנַ ְחנּו ַּב ֶּד ֶרְך לָ ֵ ּכְ ֵא ֵבי ּגַ ב מּוזָ ִרים ְמאֹדּ ,כֵ ן ֹלא ַּת ֲא ִמינִ יַּ ,בּגִ יל ַהּזֶ הּ ,כְ ִאּלּו ָהיְ ָתה זְ ֵקנָ ה ַּבת ֵמ ָאה". "ּכַ ָּפ ָרה ָעלַ יִ ְךֶׁ ,שֹּלא נֵ ַדע ִמ ָּצרֹותָ ,ה ִע ָּקר ֶׁש ִּת ְהיִ י ְּב ִר ָיאה ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסהּ ,כָ ל טּוב לָ ְך"."ח ְמ ָסה" ַה ִּמ ְת ַענְ יֶ נֶ ת ִה ְת ַר ֲח ָקהּ ,וגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה ֹלא ָׁשכְ ָחה ִמּיָ ד ִּב ְסגִ ַירת ַה ֶּדלֶ ת לְ ַמ ֵּׁשׁש ַּב ַ בּועה, ָה ֲענָ ִקית ֶׁש ָהיְ ָתה ֻמּנַ ַחת ָׁשם ָצמּוד לַ ֶּדלֶ ת ,זֹוכָ ה לְ ַק ֵּבל לִ ּטּוף ַחם וְ ִס ְד ָר ִתי ִמ ֵידי ָׁש ָעה ְק ָ יֹוסף."... ּפֹורת ֵ בּועה ֶׁשּלָ ּהְ " :טפּוְ ...טפּוַ ...ח ְמ ָסהֶּ ....בן ַ ּמּובןֹ ,לא ָׁשכְ ָחה לִ ְפצ ַֹח ַּב ִּס ְד ָרה ַה ְּק ָ וְ כַ ָ יֹותרָ ,מ ְׁשכָ ה ַה ְּק ַטּנָ ה ֶׁשּלָ ּה ְּב ִׂש ְמלָ ָתּה ,וְ ֶאלֶ ף ְׁש ֵאלֹות יה ָה ְפכּו לִ ְס ִדירֹות ֵ ימֹות ָ ּכְ ֶׁשּנִ ְרּגְ ָעה ּונְ ִׁש ֶ ּכֹואב לִ י ַהּגַ ב? זֶ ה ִּבכְ לָ ל ֹלא נָ כֹון, רֹופא ,וְ ֶׁש ֵ "א ָּמא ,לָ ָּמה ָא ַמ ְר ְּת לָ ּה ֶׁש ֲאנַ ְחנּו ַּב ֶּד ֶרְך לָ ֵ יהִ : ְּב ִפ ָ ּובכְ לָ ל ֹלא ֲאנַ ְחנּו ַּב ֶּד ֶרְך לִ ְקנֹות לִ י ִּתיק ָח ָדׁש .וְ גַ ם ָא ַמ ְר ְּת לָ ּה ֶׁשּיֵ ׁש לָ נּו ָמלֵ א ְּב ָעיֹות ַּב ַּביִ תִ , רּוצה ַּבּכִ ָּתה .לְ רֹונֵ ן ֹלא ָהיָ ה ָר ִא ִיתי .וְ ֶאת נַ ֲע ָמה ֹלא זָ ְרקּו ִמ ֵּבית ַה ֵּס ֶפרִ ,היא ַה ַּתלְ ִמ ָידה ֲהכִ י ֲח ָ בֹוּהּ ,ולְ ָדנִ י ֹלא נִ ְׁש ְּב ָרה ַאף ֶרגֶ לָ ,אז לָ ָּמה ִׁש ַּק ְר ְּת לָ ּה ִא ָּמא?!" ׁשּום חֹם ּגָ ַ תּוקה ֶׁשּלִ י ,לִ ְפ ָע ִמים יֵ ׁש ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ֵאין ְּב ֵר ָרהֻ ,מכְ ָר ִחים לְ ַׁש ֵּקר לָ ֶהם ,וָ ֹלא, "ח ְמ ָסה ָעלַ יִ ְךְ ,מ ָ ַאֹותנּו ֵהם ֲעלּולִ ים לַ ֲעשֹוֹת ַעיִ ןֹ .לא ָר ִאית ֵאיזֶ ה ֵעינַ יִ ם ּגְ דֹולֹות ִהיא ָש ָֹמה ָעלַ יִ ְךּ ,כְ ֶׁש ִהיא ָר ֲא ָתה ָ יֹוד ַעת ֶׁש ַה ַּבת ֶׁשּלָ ּה ֹלא ֻמ ְצלַ ַחת ּכָ מֹוְך?! ִאם ֹלא ָהיִ ִיתי חֹוׁש ֶבתֶׁ ,ש ֲאנִ י ֹלא ַ הֹולְ כִ ים יַ ַחדָ .מה ַא ְּת ֶ נֹותנֶ ת ָעלֵ ינּו ּכָ זֹאת ַעיִ ןֶׁ ,ש ַא ַחר ּכָ ְך ָהיִ ינּו ְצ ִריכִ ים ְמ ַס ֶּפ ֶרת לָ ּה ֶאת ּכָ ל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלּוִ ,היא ָהיְ ָתה ֶ אֹותּה"... הֹוריד ָ לַ ֲעבֹד ָׁשנָ ה ּכְ ֵדי לְ ִ * "מה ֲאנִ י יָ כֹול לַ ֲעזֹר לָ ְך?" אֹותּה ִּב ְב ָרכָ ה ַהּיַ ְר ָקן ַה ְּׁשכּונָ ִתיָ , "ּב ֶֹקר טֹוב ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה"ִ ,ק ֵּדם ָ ּוב ִדּיּוק ַהּב ֶֹקר נֶ ְעלַ ם ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסהֶׁ ,ש ַרק לִ ְפנֵ י ָׁשֹלׁש ַּדּקֹות ָּפגְ ָׁשה ְּב ָחתּול ָׁשחֹר ְּבג ֶֹדל ִט ְב ִעיְ , ימה ֶׁשל ַהּיַ ְר ָקן .הּוא ּכְ ָבר ִמּזְ ַמן לָ ּה ַה ָּק ֵמ ַע ֶׁשאֹותֹו יָ ְר ָׁשה ִמ ָּס ָב ָתּהֹ ,לא ָׁש ְת ָקה ַעל ַה ְּׁש ֵאלָ ה ַה ְּת ִמ ָ ימה ַה ְּׁשח ָֹרה ֶׁשל ַעיִ ן ָר ָעהֵּ ,בין ָה ֲאנָ ִׁשים ֶׁש ָּצ ִריְך לְ ִהּזָ ֵהר ֵמ ֶהםַ ,עכְ ָׁשו ִהיא ְמ ֻס ָּמן ֶא ְצלָ ּה ָּב ְר ִׁש ָ יטהִ ,הּגִ ַיע ַהּזְ ַמן לִ ְסגֹר ִאּתֹו ֶח ְׁשּבֹון. ֶה ְחלִ ָ בּוע ַהיְ לָ ִדים ֶׁשּלִ י חֹוזְ ִרים ִמּכָ אן רֹוצה לַ ֲעזֹר לִ יַ ,א ָּתה?! ּכָ ל ָׁש ַ "מה ַא ָּתה ַמ ֲע ִמיד ְּפנֵ י ַצ ִּדיקֶ , ָ ּגֹודד רֹוצה לַ ֲעזֹר לִ י?!" ֲאנָ ִׁשים ֵה ֵחּלּו לְ ִה ְת ֵ יהם ,וְ ַעכְ ָׁשו ַא ָּתה ֶ חֹולִ ים ִּבגְ לַ ל ָה ַעיִ ן ֶׁש ַא ָּתה ָשֹם ֲעלֵ ֶ יבםָּ ,פנָ יו ֶׁשל ַהּיַ ְר ָקןֶׁ ,ש ְּׁשמֹו ַהּטֹוב ָהלַ ְך לְ ָפנָ יו ַעד לְ ֶרגַ ע זֶ הֶ ,ה ְא ִּדימּו וְ ִהלְ ִּבינּו ֲחלִ יפֹותַ .אְך ְס ִב ָ טֹובה לִ ְסגֹר ֶח ְׁשּבֹון ּגְ ֶב ֶרת ַח ְמ ָסה ֹלא ִה ְת ַח ְּׁש ָבה ִּבכְ לּוםִ ,מ ְּב ִחינָ ָתּה זֹו ָהיְ ָתה ַה ִהזְ ַּד ְּמנּות ֲהכִ י ָ ּובלִ י רֹוצהַּ ,ת ְפ ִסיק לִ גְ נֹב ֵמ ִא ָּתנּו"ְ , ימה ַה ְּׁשח ָֹרה ֶׁשּלָ ּה" .לַ ֲעזֹר לִ י ַא ָּתה ֶ ִעם עֹוד ֶא ָחד ֵמ ָה ְר ִׁש ָ הֹוסיף ִמ ְס ָּפ ִרים ֶׁשֹּלא "ּת ְפ ִסיק לְ ִ יׁשה ָעלָ יו ֲעלִ ילָ ה ֶׁשֹּלא נִ ְב ְר ָאהַ , נֹוס ֶפת ִהלְ ִּב ָ לְ ַה ְר ֵהר ְׁשנִ ּיָ ה ֶ עֹושֹהַ ,עד ַהּיֹום ָׁש ַת ְק ִּתי, רֹואה ַמה ֶּׁש ַא ָּתה ָ חֹוׁשב ֶׁש ֲאנִ י ֹלא ָ ַקּיָ ִמים לְ ִפנְ ְק ֵסי ַה ַה ָּק ָפהָ ,מה ַא ָּתה ֵ ֲא ָבל זֶ ה נִ גְ ָמר". יטין ֶׁשל ַהּיַ ְר ָקן יה ֶה ֶרס לִ ְׁשמֹו ַהּטֹוב וְ לַ ּמֹונִ ִ מֹות ָירה ַא ֲח ֶר ָ ֶאת ַה ֲחנּות ִהיא ָעזְ ָבה ַּב ֲח ַמת זַ ַעםִ , ַהּיָ ָׁשר ֶׁשֹּלא עֹולֵ ל ָר ָעה לְ ִאיׁש ֵמעֹולָ ם. *** ּדֹומה ,אּולַ י ַאף צּורה ָ רֹובים לְ ִה ְת ַר ֵחׁש אֹו ֶׁש ִה ְת ַר ֲחׁשּו ְּב ָ ּדֹומים לְ ֵאּלּוְ ,ק ִ ָס ִביר לְ ַהּנִ ַיח ֶׁש ִּמ ְק ִרים ִ עֹומד יפה וְ אּולַ י ְק ָצת ָּפחֹות ,לִ ְפ ָע ִמים ִמּתֹוְך ִּת ְסּכּול ֵמ ַעיִ ן ָה ָרע אֹו ִמ ִּד ְמיֹון ַא ֵחרַ .מה ֶּׁש ֵ יֹותר ֲח ִר ָ ֵ ׁשּובים רֹוּפֹור ְציָ ה ֶׁשּיִ ָּתכֵ ן ֶׁש ֵהם ֲח ִ ְ חֹורי ַה ִּסּפּור הּוא ָה ִע ָּקרֹון ַה ֻּמ ְט ֶעה לָ ַק ַחת ְּד ָב ִרים לְ ֹלא ְּפ ֵמ ֲא ֵ יסה ׁשּובים ִמּכֹלְּ ,בתֹוְך ּכְ ֵדי ְּד ִר ָ ׂשֹותם ּכַ ֲח ִ לִ כְ ֶׁש ַע ְצ ָמם ,וְ עֹוד ַעל ֶח ְׁשּבֹונָ ם ֶׁשל ּכָ ל ְּב ִרּיֹות ֵּת ֵבל ,לַ ֲע ָ הֹוצ ַאת ֵׁשם ָרע. יבהַ ,צ ֲע ָרּה ֶׁשל ַאלְ ָמנָ הַ ,הלְ ָּבנַ ת ָּפנִ יםֶׁ ,ש ֶקר וְ ָ ֻמ ְחלֶ ֶטת ֶׁשל ּכָ ל ָא ָדם ָחׁשּוד ַּב ְּס ִב ָ טֹובים ְּוראּויִ ים ִּב ְתנַ אי רֹוּפֹור ְציָ ה זֶ הּו סֹוד ַה ִה ְתנַ ֲהלּות ַּב ַחּיִ יםֶ .ע ְקרֹונֹות ַחד ַמ ְׁש ָמ ִעּיִ ים ֵהם ִ ְ ְּפ ּנֹותנֶ ת לָ נּו ֶאת ּתֹורת יִ ְש ָֹר ֵאל ֶׁש ֶ יהּודים יֵ ׁש לָ נּו ֶאת ַ רֹוּפֹור ְציֹות ַהּנְ כֹונֹות .וְ כִ ִ ְ ֶׁש ֵהם נַ ֲע ִשֹים ַּב ְּפ בּולֹותיו ָה ְראּויִ יםָ ,אז ּבֹואּו וְ נִ ָּצ ֵמד לַ ְּמקֹורֹות וְ נִ לְ ַמד לָ ַק ַחת ְּד ָב ִרים ָ ָה ִאּזּון ַהּנָ כֹון לְ כָ ל ַמ ֲע ֶשֹה ִּבגְ ּצּורה ַהּנְ כֹונָ ה. ַּב ָ שפת הוויטסה סיפור לשבת "חמוד ,תגיד אחריי' :וונסדאר' ,יופי טוב מאד! עכשיו תגיד ג'אמר ,מצוין!" את המשפטים המוזרים והלא ברורים הללו ,שינן ד"ר חואן לבנו בן השנתיים שוב ושוב ,אבל לא רק את המילים האלה .אוצר שלם של מילים מוזרות שאף אדם בעולם לא הצליח להבין את פשרם ,וכך כל יום הוא היה מאושר יותר כשהתינוק הקטן הצליח להגות אותם כראוי... אתם שואלים את עצמכם מה פשר התופעה המוזרה הזו ,ומה הם המילים המשונות האלה? ובכן התשובה לכך מעניינת במיוחד :ד"ר חואן רופא ארגנטינאי ,חיבב בנעוריו סדרת סרטים בדיונית מצוירת שבה צפה שוב ושוב. אריק סגל בסדרה הזאת שכללה מאות פרקים, נלחמו תושבי כוכב אחד בתושבי כוכב אחר כאשר לכוכב שנקרא 'וויטסה' ,הייתה שפה עצמאית .חואן הילד ,אהב מאד את הדמויות המצוירות מכוכב הוויטסה האהוב ,וצפה בהם ללא הרף .הצפייה האין סופית גרמה לכך שהוא החל לקלוט את השפה הדמיונית שבה השתמשו הדמויות המצוירות ,עד שלאט לאט הוא למד מאגר מילים רחב שהיה עשוי להוות בסיס לשפת הוויטסה. כאשר נולד בנו הראשון רוברטו ,החליט הרופא שאם הוא עצמו לא למד לדבר בשפה הזאת ,לפחות בנו ידבר אותה :ואמנם ,הוא הרכיב בעמל רב מילון שלם של מילים בסיסיות והחל ללמד את בנו את השפה המוזרה .אשתו של חואן ,לא אהבה את מה שעשה בעלה ,היא חששה שהילד יגדל להיות משונה ושפתו הרגילה תתעכב מבחינה התפתחותית, אך חואן העקשן לא הרפה .הוא לא התנגד כמובן שאשתו תדבר עם רוברטו בשפה המקומית הרגילה ,אבל במקביל שינן בכל ערב עם בנו מילים בשפת תושבי כוכב הוויטסה הדמיוניים ,והילד כמו כל ילד קלט את השפה .זהו פשרן של המילים המוזרות שבפתיחה ,הלקוחות כולן משפת ה'וויטסה'... חלפו שנים ,והילד רוברטו גדל והגיע לגיל עשר .הוא היה ילד מוכשר, נבון ואהוב ,וגם יפה תואר .האזור בו התגוררה המשפחה בארגנטינה ,לא נחשב למקום איכותי במיוחד ,ולא מעט אנשי עולם תחתון הסתובבו בו. בדרום אמריקה ישנה תופעה של חטיפת ילדים ונערים עבור בצע כסף... גורל אכזר דומה פקד את משפחתו של ד"ר חואן .זה היה יום רגיל ,ואשתו של חואן המתינה לבנה שיחזור כהרגלו בשעה שתיים מבית הספר .אלא שהילד לא חזר ,וכאשר הגיעה השעה שלוש ,החלה האם לדאוג .היא נסעה לבית הספר ושם נמסר לה כי הילד הגיע למוסד כהרגלו ואף יצא עם תום יום הלימודים לכיוון ביתו .האם ניסתה לבדוק אצל החברים, אך אלו לא ידעו לומר דבר .האישה הזעיקה את בעלה ,והשנים פנו למשטרה .רשויות החוק התייחסו ברצינות לתלונתם של ההורים ,שכן הם ידעו כי הפשיעה בתחום חטיפות הילדים החלה לצבור תנופה בשנה האחרונה .הם אמרו להורים באופן גלוי כי אם הילד לא ימצא ב24- השעות הראשונות ,סיכוייהם לראותו בחיים כמעט אפסיים .אשתו של ד"ר חואן התעלפה ,והאב פכר את ידיו בייאוש .הוא הבטיח כל סכום למשטרה ואף התראיין בכל ערוצי התקשורת ,כשהוא מתחנן לחוטפים להשיב את בנו האהוב למשפחתו. אלא שכצפוי זה לא עזר – עשרים וארבע השעות חלפו ,וכך גם ארבעים ושמונה השעות הבאות .כעבור שלושה ימים הודיעה המשטרה להורים כי רמת החיפוש יורדת לדרגה ,4כלומר לבדיקה קבועה של מידע המגיע למשטרה ,אך לא לחיפוש אינטנסיבי בפועל .ד"ר חואן הבין כי בשלב זה הוא כבר לא יכול לסמוך על רשויות החוק ,אבל הבין כי אין לו כל בררה אחרת .כעבור שבועיים איבדו בני הזוג כמעט כל תקווה .האם הייתה שרויה במצב של ערפול חושים תמידי ,והאב איבד את שמחת החיים שלו. שלושה שבועות לאחר היעלמותו של רוברטו ,ויומיים לאחר שהמשטרה הודיעה שרמת החיפושים יורדת לרמה 5כלומר :להפסקת טיפול מוחלטת בעניין מלבד מידע מודיעיני אינפורמטיבי ומדויק נשמעו דפיקות על הדלת ,והילד רוברטו נכנס פנימה .האם הביטה בבנה ,ולאחר שתודעתה קלטה שהיא לא הוזה היא התעלפה ללא הודעה מוקדמת. ד"ר חואן מיהר להעיר את אשתו ,וניגש במהירות לבנו לבדוק האם הוא בריא ושלם .הילד היה נראה כחוש מעט ,אבל בסך הכול הוא היה בקו הבריאות. בתוך דקות התמלא הבית בחוקרי משטרה ,בפסיכולוגים ובעובדים סוציאליים שביקשו לשמוע מה אירע עם הילד .הסיפור שהוא סיפר להם היה נראה כלקוח מעולם האגדות ,אך הילד הנבון דיבר בבהירות ובביטחון" :זמן קצר לאחר שיצאתי מבית הספר עצרה לידי מכונית ,ושתי זרועות חזקות דחפו אותי פנימה" ,פתח הילד את סיפורו בפרט המידע אותו ניחשו כולם" .האנשים שחטפו אותי הובילו אותי לדירה רחוקה, שם קשרו אותי למיטה והפקידו עלי שומר שלא ידע בכלל ספרדית. בלילות הראשונים לא חדלתי מלבכות ולקרא לאבא ולאימא ,ובתוך המילים פלטתי גם מילים בשפת ה'וויטסה' שאבא לימד אותי כשהייתי ילד .להפתעתי הרבה ,השומר זינק לעברי ובתנועות ידיים ביקש שאחזור על מה שאמרתי .חזרתי על המילים ולתדהמתי הגדולה ,השיב לי האיש בשפת ה'וויטסה' הדמיונית .התחלנו לדבר ,אמנם בשפה מגומגמת ,אבל בצורה כזו שאנו מבינים האחד את השני .התברר כי אביו של האיש ,היה חובב גדול של סדרת הילדים המצוירת הזאת ,ובדיוק כמו אבא החליט ללמד את בנו את השפה... "מאותו יום לא הפסקנו לדבר בשפת ה'וויטסה' וקשר מיוחד נרקם בינינו. בלילה האחרון ,העיר אותי האיש באמצע הלילה ,התיר את החבלים והסיע אותי לשכונה שבה אני מתגורר .הוא הוריד אותי בסמוך לבית ונעלם מהמקום .לפני שירדתי הוא אמר לי משפט אחד" :מה הסבירות שאדם ילמד את בנו שפה מסרט מצויר ,ושהבן יצליח לקלוט אותה? ומה הסבירות ששני אנשים יעשו זאת? ולבסוף מה הסבירות ששני אנשים אלו יפגשו במקרה האחד כחוטף ,והשני כנחטף? אם כל זה קרה -זהו סימן מובהק שעלי לסייע לך ,אתה משוחרר!"... *** במילים שאדם מוציא מהפה טמון כוח רב ,גם אם זה נשמע בשפה מדומיינת וחסרת חשיבות .בפרשת השבוע מברך יעקב את בניו, וחכמינו דרשו כי בכל מילה ,בכל אות ובכל תיבה טמונים אוצרות גדולים ,וסודות נסתרים הצופים למרחוק .חז"ל למדו אותנו כי דיבורו של האדם מותיר 'רשימו' כעין סימן בשמיים, ומכאן עלינו ללמוד עד כמה להשתמש בכוח הדיבור רק לדברים טובים ומועילים... המחיר קובע דודי היה נרגש במיוחד .ההכנות האחרונות לקראת ברית המילה של בנו בכורו כבר הושלמו במלואם ,ונשאר לו רק לקנות בקבוק יין עבור הברית .הוא נכנס לאחת החנויות הסמוכות וחיפש בקבוק יין איכותי, כשלפתע הוא קלט יין של אחד היקבים הטובים במחיר מצחיק של עשרים ושתיים שקלים" .בקבוק יין כזה ,המחיר שלו נע בין שישים לשמונים שקלים ,שווה לחטוף את המציאה!" חשב דודי לעצמו ,לקח את הבקבוק ומיהר לקופה .הקופאית העבירה את המוצר ,ואמרה לו" :שישים שקלים בבקשה ,אדוני" "כתוב על הבקבוק שהמחיר הוא עשרים ושתיים!" מחה דודי .לאחר בירור קצר עם שאלה מס' 428 הקופה הראשית ,התברר כי המחיר שהופיע על הבקבוק הוא מחיר שגוי .מכיוון שלפי החוק להגנת הצרכן ברגע שרשום סכום על המוצר ,חובה למכור אותו במחיר שמופיע עליו .אמרה הקופאית הראשית לדודי שהוא יכול לשלם על הבקבוק רק עשרים ושתיים שקלים .כעת יש לנו שתי שאלות :א') האם מותר לדודי לקחת את הבקבוק בעשרים ושתיים שקלים ,למרות שהוא יודע שבעל הבית לא מסכים למחיר זה אלא שאין לו ברירה והוא נאלץ לעשות זאת בגלל החוק? ב') האם הפועל שתמחר בטעות את בקבוק היין ,יצטרך לשלם לבעל הבית את ההפרש? מה דעתכם? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס"ט סעיף ס"ו .סימן ר"ז סעיף י' .והאם הפועל חייב מ'דינא דגרמי' סימן שפ"ו סעיף ג' וברמ"א על המקום ,ובסימן ש"ו סעיף ד'. תשובה לשאלה "אש של חנוכה" (שאלה מס' )426 תקציר השאלה השבועית :משפחת ששון שכרה צימר בחנוכה ,ובעל הצימר הורה להם להדליק את הנרות במתקן מיוחד מחשש להתלקחות ,אבי המשפחה הזיז את המתקן למקום בולט יותר .וכעבור שעה התפוצצה לפתע הזכוכית של המתקן, בית המדרש הנרות שבתוכו נפלו ,ושרפו חלק ניכר מהריהוט של הצימר .כעת בעל הבית תובע את הנזקים ממשפחת ששון ,שהרי הם שינו מהוראתו ,אולם אדון ששון טוען ,כי השרפה כלל לא קשורה להזזת המתקן ,ולכן זה לא באשמתו .מי מהם צודק? תשובה בקצרה :אם אין סיבה להתלקחות במקום שהדליק ,יותר מהמקום שאמר לו בעה"ב להדליק ,פטור המדליק מלשלם על האונס שקרתה וגרמה לשריפה ,אבל אם יש חשש שריפה במקום השני יותר מהמקום הראשון ,על אף שזה לא בטוח, אלא שיש צד רחוק שזה מה שגרם לנזק ,השוכר חייב לשלם. תשובה בהרחבה :קודם כל צריך להקדים ולומר ,ששוכר חייב לשמור על הצימר שהוא מתאכסן בו ועליו להחזירו לבעליו כפי שקבלו .אך אם הבית ניזוק ,הוא אינו חייב לשלם אלא אם כן עשה קניין מיוחד או שהוא התחייב בכתב לשמור על הצימר ,אבל בלי זה אין חיוב תשלומים על קרקעות ,ואולם על הרהיטים ,ברגע שהוא נכנס לדירה כדי להשתמש בה ,הוא נעשה שומר עליהם וחייב באחריות. במקום שמנהג הוא שהשוכר חייב באחריות על המבנה וכמובן גם על הרהיטים, ברור שכל קנין השכירות נעשה על דעת כן ,והשוכר חייב לשלם לפי המנהג (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"א סעיף א' וסעיף ד'). שוכר ששינה מדעת המשכיר אדם שהשכיר לחברו בהמה ,ואמר לו שהוא משכיר אותה כדי שהוא יוליך אותה על ההר והלך השוכר והוליך את הבהמה בבקעה והחליקה ומתה ,השוכר פטור מלשלם ,ואף שהוא שינה מדעתו של בעל הבית ,עם כל זאת הוא פטור ,היות והוא לא שינה לרעה ממה שבעל הבית אמר לו ,שהרי בהר יש סכנת החלקה גדולה יותר מאשר בבקעה ,וכיון שכאן מתה הבהמה מהחלקה ,הוא פטור על כך ,שהרי השינוי שעשה הייתה רק לטובה .אולם אם הבהמה מתה מסיבה אחרת ,למשל ממכת חום ,ולגבי זה הבקעה גרועה יותר ,שהרי החום שם חזק יותר מההר ,כאן בוודאי השוכר יהיה חייב לשלם ,היות והוא שינה מדעתו של בעל הבית לרעה .במקרה שאין שום השפעה לשינוי ,כמו אם הוא שינה מהר להר אחר ,או מבקעה לבקעה אחרת ,הכריעו הפוסקים (נתיבות המשפט סימן שמ"א סעיף קטן י"ג) שהשוכר פטור מלשלם ,כי אף שהוא לא שינה לטובה ,אך לרעה הוא גם לא שינה ולכן אי אפשר לחייב אותו על כך .אולם אם יש שינוי אויר בין המקומות ,שאפשר לתלות שהבהמה מתה בגלל השינוי הזה ,על אף שלא נראה כל כך שזוהי הסיבה ,השוכר חייב לשלם על ההפסד ,כי כל מי שמשנה 'ידו על התחתונה' ויש לתלות שהשינוי הזה גרם לנזק ,חייב (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"ט סעיפים א' וב'). שואל ששינה מדעת המשאיל. לעומת הדין האמור ,מצאנו בהלכה (שלחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ) דין שונה ,שאם אדם שאל מחבר שלו חפץ לצורך מסוים ,והמשאיל התנה אתו שההשאלה היא רק בשביל אותו צורך ולא למטרה אחרת ,והשואל השתמש אתו למשהו אחר ,והחפץ נשבר ,השוכר חייב לשלם עליו ,כיון שהוא שינה מדעתו של בעל הבית ,ואפילו אם היה זה רק שינוי קל .וצריך להבין במה זה שונה מהמקרה הקודם ,ששם נפסק ,שאם שוכר הבהמה לא שינה לרעה הוא פטור מלשלם? הפוסקים (נתיבות המשפט שם) מסבירים ,שיש הבדל בין משכיר למשאיל .כי למשכיר חפץ יש הנאה מהשכירות בכך שהוא מקבל כסף תמורת השימוש של השוכר בחפץ ,ולכן אם השוכר השתמש אתו לשימוש טוב יותר ממה שהמשכיר ביקש ממנו ,זה עדיף למשכיר והוא מרוצה מכך ,ולכן השוכר לא נחשב משנה מדעת בעל הבית, לעומת זאת ,מי שמשאיל חפץ אין לו שום הנאה מכך ,שהרי הוא לא מקבל בתמורה כסף ,וההנאה היחידה שיש לו היא ,שהשואל עושה את רצונו ולא משתמש עם החפץ אלא עבור מה שהוא סיכם אתו ,ולכן אם השואל שינה מדעתו של המשאיל, הרי הוא כגזלן וחייב לשלם אפילו אם החפץ ניזוק באונס. בסיפור שלנו אם אדון ששון שינה את מקומו של מתקן הנרות למקום גרוע יותר ,לדוגמא :אם החלון השני היה חנוק וסגור יותר מהחלון הראשון ,ויש היתכנות אפילו רחוקה, שאם המתקן היה נשאר בחלון הראשון הוא לא היה מתפוצץ ,הוא יהיה חייב לשלם על הנזקים ,שהרי הוא שינה לרעה ודינו כדין שוכר הבהמה שחייב לשלם אם שינה לרעה .אולם אם אין שום הבדל בין שני החלונות ,והתפוצצות המתקן הייתה יכולה להיגרם בשניהם ,אדון ששון יהיה פטור מלשלם ,כיון שהוא שוכר והוא יכול לשנות מדעתו של בעל הבית אם זה לא מזיק. וכשיש ספק אם השינוי הוא לרעה או לא ,יש מחלוקת בין הפוסקים אם אפשר לחייב את השוכר ,ויש לעשות שאלת חכם והוא יכריע בדבר. לסיכום יש לבדוק אם יש סיכון לשרפות בחלון השני יותר מאשר בחלון הראשון ,ואם כן אדון ששון יהיה חייב לשלם את הנזקים לבעלי הצימר ,ואם אין הבדל בין החלונות, הוא פטור מלשלם .במקרה של ספק יש לשאול רב שיכריע בדבר.
© Copyright 2024