‫בס"ד‬
‫גליון‬
‫פרשת בהר‬
‫(שנה חמישית)‪ ,‬י"ב אייר תשע"ו‬
‫את מֵ אֱֹלהֶ יָך‪ ,‬כִ י אֲ נִי ה"‪ -‬אמרו רבותינו‬
‫"וְ ֹלא תוֹנּו ִאיׁש אֶ ת עֲ ִמית ֹו‪ ,‬וְ י ֵָר ָ‬
‫בגמרא‪ ,‬למה מתכוונת התורה כשמצווה לא להונות איש את רעהו‪,‬‬
‫אם בהונאת ממון‪ ,‬כבר כתוב לפני כן "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או‬
‫קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו"‪ ,‬אלא הכוונה כאן "לא תונו‬
‫איש את עמיתו" לאונאת דברים‪ ,‬הכתוב מדבר לא לצער אדם‬
‫במילים‪ ,‬לא לומר אחד לשני מילים דוקרות או מכאיבות‪ ,‬כשאדם‬
‫בשעת ויכוח אומר לאשתו את כמו אמא שלך‪ ,‬את עצלנית וכו'‪ ,‬זהו‬
‫לאו מן התורה‪ -‬לא לומר לזולתך מילים שגורמות לו צער וכאב‪.‬‬
‫ומסביר ספר החינוך בפירוש הגדרים של האיסור הנ"ל‪ :‬שלא‬
‫להונות אחד מישראל בדברים‪ ,‬כלומר שלא נאמר לישראל דברים‬
‫שיכאבוהו ויצערוהו וכו'‪ ,‬וכמה אזהרות וכמה זרוזין שהזהירונו חז"ל‬
‫בענין זה‪ ,‬שלא להכאיב לבריות בשום דבר וראוי להזהר שאפילו‬
‫ברמז דבריו לא יהא נשמע חירוף לבני אדם כי התורה הקפידה הרבה‬
‫באונאת דברים‪ ,‬לפי שהוא דבר קשה מאד ללב הבריות והרבה בני‬
‫אדם יקפידו עליו יותר ממון‪.‬‬
‫והגמרא אומרת שכאשר אדם לא מתייחס לאזהרותיה של התורה‪,‬‬
‫ובשעת כעס או ויכוח כן פולט מילים פוגעות ומכאיבות‪ ,‬והאדם‬
‫השני נפגע ומצטער‪ ,‬כמו חמה שאמרה לכלתה כמה הילדים שלך‬
‫נראים מוזנחים‪ ,‬או כמה הבית שלך מלוכלך וחסר סדר‪ ,‬והכלה‬
‫הרגישה פגיעה וצער‪ ,‬אומרת הגמרא שכל השערים ננעלים חוץ‬
‫משערי אונאה‪ ,‬שנאמר‪" :‬הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך"‪ ,‬אומר‬
‫רש"י "הצועק על אונאת דברים אין השער ננעל לפניו" מחיצה שבין‬
‫שכונה לצבא מרום אינו ננעל – זאת אומרת אפילו שהאשה‪ ,‬זוהי‬
‫הכלה נפגעה ואין לה הרבה זכויות ויש הרבה מקטרגים ועוונות ולכן‬
‫נעלו בפניה את שערי השמים‪ ,‬בכל אופן אם תתפלל על הכאב והצער‬
‫שנגרם לה מזולתה‪ ,‬היא תיענה מיד‪ ,‬ומיד ישלמו למצערה‪.‬‬
‫אומר רש"י‪ ,‬השער לא ננעל להפסיד ראייתן מן המקום אלא תמיד‬
‫רואה אותם עד שיפרע ‪ -‬ראו כמה חמורים הדברים לומר מילים‬
‫פוגעות ומצערות‪.‬‬
‫בגמרא מסופר [בבא בתרא ט] על אחד האמוראים ששמו היה רב‬
‫אחדובי ברבי אמי‪ ,‬אבל כולם כינו אותו הילד ששיבש את דעתה של‬
‫אמו‪ ,‬ומדוע כינו אותו כך‪ ,‬ממעשה שהיה שפעם אחת שאל רב‬
‫אחדובי שאלה את רב ששת לבדוק את ידיעותיו‪ ,‬ורב ששת ניסה‬
‫לענות ולא הצליח לענות את התשובה הנכונה‪ ,‬וכך חזר הדבר כמה‬
‫פעמים עד שאמר לו השואל רב אחדובי בלשון זלזול‪" ,‬מה עוד תנסה‬
‫להמציא ולתרץ" אומרת הגמרא באותה שעה‪ ,‬המלגלג רב אחדובי‬
‫השואל נשתתק‪ ,‬קיבל אירוע מוחי ואיבד את כח הדיבור‪ ,‬מיד הזמינו‬
‫לו מד"א אבל אמו ידעה מיד מה הסיבה שהקב"ה שיתק את בנה‬
‫‪81:81‬‬
‫(‪ 02‬דקות לפני השקיעה)‬
‫‪02:20‬‬
‫ורצה לרב ששת ובקשה ממנו שימחול לבנה על כך שציער אותו‬
‫במילים‪ ,‬רב ששת לא הבין‪ ,‬מה את רוצה ממני‪ ,‬לא עשיתי לא דבר‪,‬‬
‫ואז אמו של רב אחדובי התחננה לפניו‪ ,‬אני הייתי המינקת שלך‬
‫וגילתה דדיה‪ ,‬מאילו ינקת‪ ,‬תתפלל ותסלח לבני‪ .‬ואז‪ ,‬אומרת הגמרא‬
‫התרגש רב ששת‪ ,‬התפלל ונרפא‪.‬‬
‫רבותי‪ ,‬שווה לקב"ה לאבד תלמיד חכם כמו רב אחדובי אחרי שנים‬
‫של עמל תורה‪ ,‬כל פסיקות ההלכה שלו‪ ,‬וכל הספרים שיכל לכתוב‪,‬‬
‫והתורה שיכל ללמד רק בגלל לגלוג שאמר בינו לבין רב ששת‪.‬‬
‫רבותי‪ ,‬פעם רץ ילד בביתו של החזון איש והשתולל‪ ,‬אחד מהנוכחים‬
‫שעמד שם שאינו אביו צעק עליו‪" ,‬אתה תצא מפה"‪ ,‬אמר לו החזון‬
‫איש‪ ,‬אסור לך לומר לו מילה מצערת אתה לא אביו‪ ,‬וגם לא בעל‬
‫הבית של הדירה‪ ,‬אם כן מדוע אתה אומר לו מילים מצערות אם בעל‬
‫הדירה לא מעיר לו‪ ,‬זה לאו מן התורה‪ ,‬לכן יש לנהוג משנה זהירות‬
‫בשעת ויכוח או בשעת מריבה‪ ,‬ויותר בין בעל ואשה‪ ,‬כל עבירה‬
‫מדאורייתה זה כמו לאכול כזית חזיר‪ ,‬כל מילה פוגעת‪.‬‬
‫שלמה המלך אומר במשלי‪ִ " :‬דבְ ֵרי ְנִרגָן כְ ִמ ְתלַהֲ ִמים‪ ,‬וְ הֵ ם י ְָרדּו חַ ְד ֵרי‬
‫בָ טֶ ן"‪ ,‬ומסביר הגר"א‪ ,‬שכאשר אדם מפנה מילה פוגענית או דוקרנית‬
‫לחברו‪ ,‬מילת נרגנות‪ ,‬זה הרבה יותר גרוע מאשר יפצעהו בסכין או‬
‫בחרב – משום שפציעה של סכין או חרב סופה להתרפא‪ ,‬הפצע יגליד‬
‫ויעלם‪ ,‬אבל מילה דוקרנית מעליבה או פוגעת נשארת לעולם בחדרי‬
‫הבטן‪ .‬ולכן‪ ,‬אדם שרוצח ח"ו את חברו בחרב או בסכין‪ ,‬דמו יישפך‬
‫אבל יש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬מה שאין כן אדם המלבין את חברו‬
‫ברבים על ידי מילה אין לו חלק לעולם הבא‪.‬‬
‫ּושפָ ָתיו מו ֵֹקׁש נַפְ ׁשוֹ"‪ ,‬אדם שלא עורך‬
‫"פי כְ ִסיל ְמ ִח ָתה ל ֹו‪ְ ,‬‬
‫לכן ִ‬
‫ביקורת דקדקנית וקפדנית לפני שמוציא מילים מפיו‪ ,‬וכלשון חובת‬
‫הלבבות‪ :‬שיקשה בעיניך הוצאת מילים מפיך כמו שקשה בעיניך‬
‫הוצאת זהוב מכיסך – אדם שלא מסנן ובודק את התבטאויותיו כלפי‬
‫סובביו‪ ,‬מכריו‪ ,‬תלמידיו‪ ,‬עובדיו‪ ,‬בני ביתו וכו'‪ ,‬הוא קודם כל מזיק‬
‫לעצמו‪ ,‬כמו מוקש שמזיק לאדם הדורך עליו‪ְ ,‬שפָ ָתיו מו ֵֹקׁש נַפְ ׁש ֹו‪.‬‬
‫הנזק שאדם יכול לעשות לעצמו בפיו‪ ,‬בפה שלו‪ ,‬אף אויב ורודף לא‬
‫יכול לעשות לו‪ ,‬וכך מסביר הרב אבן עזרא מדוע אסרה התורה לקלל‬
‫חרש‪ ,‬הוא הרי איננו שומע ואני רק חפץ לפרוק זעם שהצטבר בתוכי‪,‬‬
‫אם כן מדוע אסרה התורה – ועונה הרב‪ ,‬משום שאתה מזיק לנשמה‬
‫שלך כאשר אתה מוציא מפיך התבטאות לא מהוגנת ולא נקיה‬
‫ונעימה‪.‬‬
‫ולכן אומר הגר"א‪ ,‬כל ימיו צריך האדם להתייסר ברסן פיו וכו'‪ ,‬לרסן‬
‫את הפה זה כל החיים בכל מצב ובכל זמן‪ .‬והזהיר והנזהר ירבה‬
‫שבת שלום‪ ,‬אייל עמרמי‬
‫שלומם כנהר‪ ,‬אמכי"ר‬
‫‪08:20‬‬
‫ויאמר ירמיהו‬
‫ירמיה ל"ב‬
‫לקבלת העלון במייל‪[email protected] :‬‬
‫לשיעורי תורה‪ ,‬שאלות לרב‪ ,‬ועוד‪www.ayal-taarog.co.il :‬‬
‫זכויות לא דורשים‪ ,‬זכויות יוצרים‬
‫במדרש מסופר על אלכסנדר מוקדון ששמע על מלך קציא שמנהל‬
‫את מדינתו בחכמה יתרה‪ ,‬נתאווה אלכסנדר מוקדון לראות כיצד‬
‫מתנהלת המדינה‪ ,‬והלך אצל מלך קציא לראות כיצד עושה הוא דין‬
‫לבני מדינתו‪.‬‬
‫נכנסו שני אנשים לדין‪ ,‬הקונה טען‪" ,‬המוכר מכר לי שדה ומצאתי‬
‫בתוכה מטמון‪ ,‬שדה קניתי‪ ,‬מטמון לא קניתי‪ ,‬הרי שהמטמון שייך‬
‫למוכר"‪.‬‬
‫מנגד טען המוכר "מכרתי שדה‪ ,‬וכל מה שבתוכה מכרתי‪ ,‬הרי‬
‫שהמטמון שייך לקונה"‪.‬‬
‫שאל מלך קציא את האחד‪" ,‬יש לך בן"? "כן"‪ ,‬שאל את השני‪" ,‬יש לך‬
‫בת"? "כן"‪ .‬אם כן ענה המלך‪ ,‬יתחתנו שניהם‪ ,‬והמטמון יהיה‬
‫לשניהם‪ .‬תמה אלכסנדר מוקדון "וכי כך אתם דנים"? ענה לו מלך‬
‫קציא "ואתם לא כך הייתם דנים"? ענה אלכסנדר מוקדון‪" ,‬לא"‪ ,‬אני‬
‫הייתי הורג את שניהם ונוטל את הממון לרשותי‪.‬‬
‫מספר המדרש שמלך קציא אמר לאלכסנדר מוקדון‪ ,‬כי אם השמש‬
‫זורחת במדינתו‪ ,‬זה רק בשביל הבהמות‪ ,‬שנאמר "אדם ובהמה‬
‫תושיע ה'"‪ ,‬אדם בזכות הבהמה‪ ,‬לאנשים כאלו אין ראוי שתזרח‬
‫שמש‪.‬‬
‫במלכות קציא‪ ,‬כל אחד מחפש את טובתו של חברו‪ ,‬מלכות כזו‬
‫יכולה וראויה להתקיים‪.‬‬
‫בני הזוג בבית צריכים להתנהג בדרך של נתינה ללא תנאים‪ ,‬נתינה‬
‫שלא על מנת לקבל‪ ,‬כל אחד מבני הזוג צריך להתרכז אך ורך‬
‫במחויבות שלו כלפי זולתו‪ ,‬ולא להיפך‪ ,‬במה שהוא יכול להרוויח‬
‫מזולתו‪.‬‬
‫כשהבעל ירצה לתת לאשתו ללא תנאי‪ ,‬רק כדי שיהיה לה טוב‪ ,‬וכן‬
‫להי פך‪ ,‬כשהאישה תיתן לבעלה ללא תנאי‪ ,‬הצד השני בהכרח ירצה‬
‫להחזיר‪ ,‬טבע האדם שאינו יכול רק לקבל‪ ,‬מוכרח הוא גם להחזיר‪,‬‬
‫וממילא נוצר מעגל שכולם גם מקבלים‪ ,‬אבל המעגל צריך להתחיל‬
‫קודם מנתינה ורק אח"כ מגיעה הקבלה‪ .‬קודם מבצעים את החובות‪,‬‬
‫וממילא נוצרים הזכויות‪ ,‬כי זכויות לא דורשים‪ ,‬זכויות יוצרים‪.‬‬
‫לכולנו יש חסרונות‪ :‬אחד עצלן אחד כעסן אחד עצבן ואחד שכחן‪.‬‬
‫המידות הלא טובות שבנו‪ ,‬מפריעות מאוד לנו ולסובב אותנו‪ .‬בבתים‬
‫שמידת הכעס "חוגגת שם"‪ ,‬בבתים בהם ההורים תמיד עצבניים‬
‫ומתוחים‪ ,‬מבזים ומשפילים ‪ -‬מבית כזה בוודאי יתקשו לצאת ילדים‬
‫מוצלחים‪.‬‬
‫"ההצלחה" של משפחת "עצבני" ניכרת לעיני כל‪ ,‬והאמת טופחת על‬
‫פניהם של ההורים "המחנכים"‪ .‬לכן אם ברצוננו ילדים מחונכים‪,‬‬
‫ראשית החינוך צריכה להיות אצלנו ההורים‪.‬‬
‫"באתם מאוחר מידי"‬
‫בחינוך אסור לטעות!‬
‫כך ענה מרן החזון איש זיע"א‪ ,‬להורים צעירים שבאו לשאול אותו‪ :‬אם אתה לא יודע לחנך‪ ,‬שב ואל תעשה עדיף!" ‪" ...‬‬
‫אפילו אם לא תחנך את ילדיך בכלל‪ ,‬הנזק שייגרם להם יהיה פחות‪,‬‬
‫"רבי‪ ,‬מאיזה גיל נתחיל לחנך את התינוק שלנו?"‪.‬‬
‫ידוע שעיקר החינוך‪ ,‬שנקנה כמובן בין כתלי הבית תלוי ב"התנהגות מאשר אם תחנך כמו שאתה חושב שמחנכים"‪.‬‬
‫ההורים" כמבואר בהרחבה בספר המידות ערך בנים‪ .‬או כמו שהעולם‬
‫אומרים‪" :‬התפוח לא נופל רחוק מהעץ"‪ .‬רצוננו בע"ה לגדל פירות מי רוצה להיות יתום?‬
‫טובים‪ ,‬דורות ישרים ומבורכים‪ ,‬ולא ח"ו פירות באושים‪ ,‬ולכן עלינו מחנך בכיתה ד' באחד מת"ת הטובים בירושלים סיפר על שיחת‬
‫לדאוג בראשונה לחינוך של עצמנו‪ .‬וזוהי כוונת החזון איש באומרו תלמידים ששמע בהפסקה‪.‬‬
‫להורים‪" :‬באתם מאוחר מידי"‪ ,‬כי החינוך מתחיל הרבה זמן לפני תמליל השיחה‪" .‬אתה יודע אברהם‪ ,‬אבא של מויישי שכן שלי נפטר‪.‬‬
‫שנולד הילד הראשון‪ ,‬החינוך מתחיל אצלנו אצל עבודת המידות שלנו‪ .‬כל היום באים אליהם אנשים‪ ,‬לנחם‪ .‬כולם בוכים‪ ,‬החדר מדרגות‬
‫התפוח והעץ‬
‫שלנו מלא מודעות אבל‪ .‬רק בלילה שכולם הולכים מהבית יש שם‬
‫כאשר אנחנו מסתכלים במראה אנו רואים את עצמנו‪.‬‬
‫שקט‪ .‬אבא שלי אמר‪ ,‬שצריך לנחם את מויישי‪ ,‬אבל אני מתבייש‪,‬‬
‫במראה‪ ,‬לא נוכל לראות מישהו אחר‪ ,‬המראה משקפת את מי שעומד אין לי מה להגיד לו ולכן עוד לא נכנסתי אליהם הביתה‪ .‬מויישי בטח‬
‫עצוב נורא וחושב כל הזמן על אבא שלו"‬
‫מולה‪.‬‬
‫הילדים‪ ,‬הם המראה שלנו‪ .‬בילדים‪ ,‬משתקפים המידות שלנו‪ .‬כל ילד "אני דווקא חושב שאחרי שהוא יתרגל שאין לו אבא‪ ,‬הוא בטח כבר‬
‫וילד‪ ,‬הוא כענף בגזע המשפחתי‪ .‬גזע של עץ תפוחים לא יוכל להוציא לא יהיה עצוב‪ .‬כי כולם ירחמו עליו‪ ,‬יוותרו לו‪ ,‬יעזרו לו ויקנו לו‬
‫תפוזי ם‪ .‬מעץ כעסן יצאו חס ושלום פירות כעסנים ומעץ עצלן יצאו דברים‪ ,‬יתייחסו אליו יפה כי עכשיו הוא יתום‪ .‬ובבית כבר לא יהיה‬
‫פירות עצלים‪ .‬ולהיפך מעץ רגוע ייצאו פירות רגועים‪ ,‬מעץ זריז יצאו לו אבא שיצעק עליו וירביץ לו"‪...‬‬
‫פירות זריזים ומעץ מתוק יצאו פירות מתוקים‪.‬‬
‫"אברהם‪ ,‬איך אתה מדבר‪ ,‬השתגעת?! מי שאין לו אבא הוא הילד‬
‫עיקר תפקידנו בעולם‪ ,‬הוא לעבוד ולתקן את המידות שלנו‪ .‬זה לא הכי עצוב בעולם‪ .‬אין מי שיעזור לו וילמד איתו‪ ,‬מי יחתום לו על‬
‫בושה לעבוד ולתקן את המידות‪ ,‬אבל זוהי בושה גדולה לחיות עם מבחנים וילמד איתו בשבת?!"‪...‬‬
‫מידות מקולקלות ולא לתקן אותם‪.‬‬
‫"זה לא נכון‪ ,‬אבא שלי גם ככה לא לומד איתי אף פעם‪ ,‬הוא כל הזמן‬
‫לכולנו‪ ,‬יש מידות הדורשות שיפוץ ותיקון‪ .‬אין אדם שנולד מושלם‪ ,‬רק צועק ומרביץ"‪ -‬המשיך אברהם להתגונן‪.‬‬
‫הצלצול של סיום ההפסקה קטע את המשך שיחת הילדים‪.‬‬
‫כל מילה נוספת מיותרת‪....‬‬
‫רבי יהודה ליווא בן בצלאל ‪ -‬המהר"ל מפראג‬
‫רבי יהודה ליווא בן בצלאל שלימים נקרא המהר"ל (מורינו הגדול רבי‬
‫ליווא) מפראג היה מגדולי הפוסקים והמקובלים בדורו‪.‬‬
‫בסיפור הבא נלמד על זהירותו של המהר"ל מלבייש בת ישאל עוד‬
‫כשהיה נער צעיר לימים‪.‬‬
‫***‬
‫ראשו של רבי שמואל רייך היה נתון בין שתי ידיו‪ ,‬הוא ישב על ערימות‬
‫של אפר ועשן שפעם היו ביתו רחב הידיים‪ .‬מפדחתו נטף דם ממכה‬
‫שחטף מאחד הפורעים הנוצרים‪ ,‬אך הוא לא שת ליבו לכך‪ .‬לבו דאג‬
‫לגורלם של בני הקהילה היהודית‪ ,‬למרות הפסד כל רכושו‪.‬‬
‫מעמודי התווך של הקהילה היה העשיר רבי שמואל‪ ,‬ליבו הרחום‬
‫והחנון‪ ,‬בתוספת לידיעות הרבות בתורה ויראת השמים שלו‪ ,‬חברו‬
‫לעושרו הגדול ועם המכלול הזה ניהל את הקהילה היהודית בעירו‬
‫כ"ראש הקהל"‪ .‬הפורעים הנוצרים שהחליטו לבצע פוגרום בבני הקהילה‬
‫גרמו למספר הרוגי ם ועשרות פצועים והחריבו ובזזו כמעט את כל‬
‫רכושם של בני הקהילה היהודית‪ .‬כעת המה ראשו של רבי שמואל‬
‫ממחשבות מה ניתן לעשות כדי לשקם את ההריסות ולדאוג לאלמנות‬
‫וליתומים ולשאר היהודים לקורת גג ומחיה‪.‬‬
‫צל שנעמד לידו העירו משרעפיו‪ .‬הייתה זו בתו המשכלת ויראת ה'‪,‬‬
‫פערל (פנינה)‪ .‬למראה של בתו נעגמה רוחו שוב‪ .‬הוא נזכר בבת אחת‬
‫שכעת יצטרך להעיב על אושרה‪ :‬זה לא מכבר באה בברית האירוסין עם‬
‫הבחור המתמיד יהודה ליווא (שלימים נודע בשם המהר"ל מפראג‪ ,‬צדיק‬
‫וקדוש עליון ומגדולי בעלי המחשבה היהודית)‪ ,‬ואביה העשיר הבטיח‬
‫לחתנו נדוניה מכבודת למען יוכל לשבת בהשקט ובטח על התורה‬
‫ועל העבודה‪.‬‬
‫כעת‪ ,‬לאחר שעושרו אבד בידי הפורעים‪ ,‬אין בידו לעמוד‬
‫בהתחייבותו‪ ,‬וייתכן שקשר השידוכין יצטרך להתבטל‪ .‬ליבו נשבר‬
‫מצער על בתו הצדקת שתיאלץ להפסיד כזה חתן‪ .‬אבל הוא ידע‬
‫שאסור לו להעלים פרט כזה מן החתן‪.‬‬
‫בלית ברירה שלח ר בי שמואל איגרת לפראג ובה גולל את הצרות‬
‫שפקדוהו‪ ,‬והוא מודיע לחתן שיכול הוא לבטל את קשר השידוכין‬
‫ולשמוע הצעות שידוכין אחרות ממי שיוכל לעמוד בהתחייבותיו‬
‫כלפיו‪.‬‬
‫בינתיים לא ישבה פערל בחיבוק ידיים וארגנה שק קמח בהקפה‪,‬‬
‫מהקמח הכינה לחמניות משובחות ועמדה בשוק בדוכן מאולתר בו‬
‫ניסתה למכור את תוצרתה‪ .‬לאחר מספר שעות עבר לידה רכוב על‬
‫סוס‪ ,‬נעץ את כידונו בשלוש לחמניות ועמד להסתלק מבלי לשלם‪.‬‬
‫פערל נזדעקה‪ ,‬הן בכך תלויה פרנסת הוריה‪ ,‬והיא התחננה לחייל‬
‫שישיב לה את הככרות‪ .‬אבל החייל התנצל שרעב הוא ולא אכל‬
‫שלושה ימים‪ .‬אין בידו מעות לשלם לה‪ .‬משהמשיכה לבכות נכמרו‬
‫רחמיו‪ ,‬מתחתיו הוציא כר גדול וכבד והשליך לעברה‪ :‬זה מה‬
‫שלקחתי מן השלל‪ .‬אם לא אחזור עם הכסף תוך שלושה ימים‪,‬‬
‫תוכלי לקחת אותו תמורת דמי הלחם‪.‬‬
‫המהר"ל מפראג שקיבל את האיגרת נזדעזע‪ .‬בו במקום ישב וכתב‬
‫לחותנו לעתיד שקשר השידוכין שריר וקיים וכי אינו מוכן בשום‬
‫אופן לבייש בת ישראל בגינם של ענייני ממון‪ .‬ולעניין פרנסה – ה'‬
‫יתברך הזן ומכלכל את בריותיו יחוס עליהם‪.‬‬
‫הימים נקפו והחייל לא שב‪ .‬פערל שהסתקרנה מדוע הכר כבד כל‬
‫כך‪ ,‬פרמה באיטיות את התפרים העבים בצדי הכר‪ .‬לפתע נקרעה‬
‫בטנת הכר וממנו גלשו מרגליות לרוב‪ ...‬מסתבר שמישהו החביא‬
‫רכוש אדיר בתוך הכר‪.‬‬
‫בעודם חוככים האם להודיע למהר"ל שניתן להמשיך בשידוך‪,‬‬
‫הגיעה איגרתו של החתן הצדיק ובה הודעה שהשידוך ימשיך‬
‫כרגיל‪ .‬זכו בני הזוג להקים את ביתם ואבי הכלה שמח שיכול הוא‬
‫לתמוך בחתן צדיק וקדוש כזה‪.‬‬
‫תוספי תזונה‬
‫תוספי תזונה כבר הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים של אנשים רבים‬
‫בעולם‪ .‬התזונה הלקויה והשעות הארוכות במקומות העבודה שהחיים‬
‫המערביים מביאים עימם גורמים לחסרים תזונתיים‪ ,‬אותם אנו מנסים‬
‫למלא בעזרת תוספים‪ .‬מחקר מקיף מאוד מגלה כעת כי צריכה מוגזמת‬
‫של תוספי תזונה עלולה להגדיל את הסיכון לחלות במחלת הסרטן‬
‫ובמחלות לב‪ ,‬וכי "היא מביאה יותר נזק מתועלת"‪.‬‬
‫"אנחנו לא בטוחים למה זה קורה‪ ,‬אך ראיות מעידות כי אנשים‬
‫הנוטלים תוספים תזונתיים יותר מהדרוש נוטים להיות בסיכון גבוה‬
‫יותר לפתח סרטן"‪ ,‬הסביר‪ ,‬חוקר סרטן מאוניברסיטת קולורדו שערך‬
‫את המחקר בעקבות מחקרי עבר שנמצאו כי אכילת פירות וירקות‬
‫מורידה את הסיכון לחלות בסרטן‪.‬‬
‫המחקר הנוכחי‪ ,‬שהוצג בכנס השנתי של האגודה האמריקאית לחקר‬
‫סרטן‪ ,‬התנהל במשך עשור‪ .‬לאחר ניסויים ראשוניים במודלים של בעלי‬
‫חיים החוקרים עברו לאנשים שנטלו תוספים תזונתיים ופלצבו (תרופת‬
‫דמה)‪" .‬מצאנו כי התוספים למעשה לא הועילו לבריאות שלהם‪ .‬בפועל‪,‬‬
‫חלק מהאנשים חלו יותר בסרטן בזמן שנטלו את הוויטמינים"‪.‬‬
‫אחד מהמחקרים שנערכו היה על תוסף בטא קרוטן‪ ,‬והוא מצא כי‬
‫נטילה של התוסף מעבר למינון המומלץ הגדילה את הסיכון להתפתחות‬
‫סרטן הריאות ומחלות לב ב‪ 02-‬אחוזים‪ .‬במחקר אחר‪ ,‬חומצה פולית‪,‬‬
‫שנחשבת כעוזרת לצמצום מספר הפוליפים במעי גס‪ ,‬למעשה הגדילה‬
‫אותם‪.‬‬
‫"זה לא אומר שאנשים צריכים לפחד מנטילת ויטמינים ומינרלים‪,‬‬
‫אבל הם צריכים להקפיד על המינון הנכון שלהם‪ .‬ויטמינים הם‬
‫דבר טוב‪ ,‬אבל אין תחליף לתזונה טובה ובריאה"‪ .‬מסבירים‬
‫הרופאים‪.‬‬
‫זו אינה הפעם הראשונה שהאגודה האמריקאית לחקר הסרטן‬
‫מצהירה כי צריכה מוגזמת של תוספים עלולה להוביל לתופעות‬
‫לוואי בלתי רצויות‪ .‬צריכה גבוהה מדי של סידן למשל‪ ,‬עלולה‬
‫לגרום לצמיחה של אבנים בכליות‪ ,‬אי ספיקת כליות‪,‬‬
‫והיפרקלצימיה שהיא מחלת יתר סידן בדם‪ .‬יותר מדי ויטמין ‪C‬‬
‫נמצא כמעכב את יכולת הגוף לספוג נחושת‪ ,‬וצריכה מוגברת של‬
‫ויטמיני ‪ A, D, K‬עלולה להיות רעילה‪.‬‬
‫הגמד של חנה יוגב‬
‫ארנון יוגב נהג המונית‪ ,‬היה עבריין תנועה מועד‪ .‬בואו נסכים שאם‬
‫היינו צריכים להחליט מה מקצוע נמליץ עבורו‪ ,‬הג'וב האחרון ברשימת‬
‫ההמלצות לא היה נהג מונית‪ ,‬ארנון סבל מאי‪-‬שקט ורגלו קלה על הגאז‪.‬‬
‫תמיד היה נדמה לו שאם ימהר וייחפז ירוויח יותר‪ ,‬ויצליח להקדים את‬
‫חבריו הנהגים ללקוח הבא‪.‬‬
‫ייאמר מיד‪ ,‬חנה הצעירה שבאה מבית טוב‪ ,‬לא חיבבה את החיפזון של‬
‫בעלה על הכביש‪ ,‬והתריעה בו "אני מתחננת לפניך תשים מעצור‬
‫למהירות‪ ,‬הנהיגה הפרועה הזו עלולה לגרום אסון‪ ...‬אז אנא"‪ .‬האוזניים‬
‫של ארנון היו אטומות משמוע‪ ,‬הוא היה ונותר חסר סבלנות‪ ,‬מה‬
‫שהביא אותו לכמה וכמה מפגשים עם שוטרים קפדניים‪ ,‬שרשמו לו‬
‫דו"חות בעין יפה‪ ,‬עם כמה התראות‪.‬‬
‫השעה היתה שתיים וחצי בצהריים‪ ,‬כאשר ראובן שימשונוב תלמיד‬
‫כיתה ה' סיים את לימודו בתלמוד תורה "שושנים לדוד"‪ .‬הוא ארז את‬
‫ספריו בתיקו‪ ,‬ופנה לעבר שער היציאה‪ ,‬ראובן‪ ,‬הבן יקיר והבכור של‬
‫הרב שימשונוב‪ ,‬היה ילד מקסים במידותיו שנהג ללמוד דף גמרא עם‬
‫אביו מדי ערב‪.‬‬
‫ראובן הקטן ירד אל הכביש כדי לחצותו מבלי לעלות בדעתו שאדון‬
‫ארנון יוגב נהג המונית הפרוע שועט בכביש העירוני במהירות ‪802‬‬
‫קמ"ש ולא ברור לאן‪ .‬התאונה היתה בלתי נמנעת‪ .‬גופו של הילד הועף‬
‫כמה עשרות מטרים‪ .‬הפאניקה שליפפה את יוגב דחפה אותו להימלט מן‬
‫המקום צפונה‪ ,‬שעה אחר כך הוא האזין לחדשות ברדיו ושמע כי‬
‫"תלמיד כבן ‪ 88‬נהרג בתאונת "פגע וברח" ליד בית ספרו‪ ,‬והמשטרה‬
‫מחפשת את עקבותיו של הנהג הנמלט‪ ,‬כפי הנראה נהג מונית"‪.‬‬
‫ארנון יוגב עצר את מוניתו בצידי הדרך‪ ,‬פתח את הדלת ושעט אל‬
‫השדה כולו מבוהל‪ ,‬נסער‪ ,‬בוכה‪ ,‬מכה את ראשו בידיו וצורח "מה‬
‫עשיתי? אוי ריבונו של עולם! חרב עלי עולמי‪ ...‬הצילו!!!"‪.‬‬
‫ההתעשתות הזו היתה לדאבון הלב מאוחרת מדי‪ 00 .‬שעות אחר כך‬
‫הוא הסגיר את עצמו לידי המשטרה‪ ,‬נחקר‪ ,‬נשלח למעצר בית‪ ,‬וחודש‬
‫מאוחר יותר ניצב לפני השופט‪ ,‬שם קרא התובע במשך שעה ארוכה‬
‫עלילות שונות של הנהג יוגב‪ ,‬ששורטט והוצג כעבריין כבישים מועד‪.‬‬
‫בסופו של יום התברר כי הלה פשוט רוצח‪ ,‬אומנם בשוגג‪ ,‬אבל רוצח‪.‬‬
‫השופט יקותיאל גרומן היה נחרץ‪" .‬הנ"ל הוזהר עשרות פעמים‪ ,‬קיבל‬
‫הרבה דו"חות‪ ,‬עשה כמה תאונות‪ ,‬נתפש על מהירות גבוהה‪ ...‬מעבר‬
‫לשלילת רשיונו ל‪ 82 -‬שנים‪ ,‬אני גוזר עליו שנתיים מאסר בפועל"‪.‬‬
‫חנה יוגב התמוטטה למראה בעלה המובל אבל וחפוי ראש לריצוי‬
‫מעצרו‪ .‬עד כאן הפרטים הטכניים‪ ,‬אך כאן המקום לאזכר שהאב השכול‬
‫הרב רחמים שימשונוב היה מסדר הקידושין של בני הזוג יוגב‪ ,‬ויתירה‬
‫על כך הוא אף התכבד להיות הסנדק של שמואל‪ ,‬בנם הבכור של‬
‫היוגבים‪ .‬חנה הסתגרה בביתה חוששת להלך ברחוב עקב הביזיון‬
‫מהאסון שנגרם למשפחה היקרה שהיא כה אוהבת ומכבדת‪ .‬רגליה לא‬
‫נשאו אותה לנחמם בימי אבלם‪ ,‬היא אף לא העיזה להתקשר‪ .‬היא חשה‬
‫מבוכה איומה וחרדה מפני תגובות המשפחה האומללה‪ ,‬אוי‪ ,‬כמה נורא‪.‬‬
‫אחרי שלושה חודשים הצ'קים החלו לחזור‪ .‬נושים דפקו בדלת‪.‬‬
‫המשכנתא אף היא לא כובדה‪ .‬בעל המכולת בפנים נפולות‪ ,‬הודיע לחנה‬
‫שהוא לא נותן מצרכי מזון‪ ,‬עד שיכוסה כל החוב‪" .‬תביני אותי" השפיל‬
‫את עיניו‪ .‬חברת החשמל איימה בניתוק חשמל‪ ,‬פעם‪ ,‬פעמיים‪ ,‬ובפעם‬
‫השלישית נותק זרם החשמל‪ .‬חנה הדליקה נרות כדי להאיר הבית‪ .‬אחר‬
‫כך נותק גם קו‪-‬הטלפון‪ .‬חברת יבוא המכוניות עיקלה את המונית של‬
‫בעלה‪ .‬המכות רדפו זו את זו‪ ,‬עד לאותו בוקר שחנה הפכה את כל הבית‬
‫כדי למצוא כמה שקלים לקנות חלב ולחם‪ .‬היא לא מצאה‪ ,‬ונפלה על‬
‫הספה פוכרת ידיה וזועקת בשקט‪" .,‬למה זה מגיע לי‪ ,‬אבא שבשמים?‬
‫רחם עלי!!!"‪.‬‬
‫דפיקה בדלת‪ .‬בפתח שליח ובידו ארגז עמוס לעייפה במוצרי מזון יבשים‬
‫ושקית ניילון גדושה בחלב ולחם ומטרנה‪ .‬שקיות טיטולים ומעטפה‪" .‬זה‬
‫שלחו לך" אמר ונעלם‪.‬‬
‫‪ .₪ 0,222‬סכום עתק‪ .‬חנה שילמה את חוב החשמל‪ ,‬והפקידה מקדמה‬
‫בידיו של בעל המכולת‪" .‬גברת יוגב את לא חייבת לי לפרוטה‪ .‬אמש‬
‫הגיע לכאן יהודי שאני לא מכיר ושילם את כל חובך‪" .‬חנה היתה‬
‫המומה‪ .‬עם יתרת הכסף שילמה את החוב ל"בזק"‪.‬‬
‫יומיים אחר כך טלפון מפקידת הבנק "חנה יוגב שלום‪ ,‬לפני דקה עזב‬
‫את הבנק יהודי שאינני מכירה וכיסה את כל המינוס בחשבונך כולל‬
‫ההחזר של שתי המשכנתאות‪ ...‬אני מקווה ששימחתי אותך"‪.‬‬
‫"בהחלט" השיבה חנה במבוכה‪.‬‬
‫ארנון בבית סוהר‪ .‬פעמיים בשבוע ביקורים‪ .‬הקטנטנים מתגעגעים‬
‫ומשוועים לאבא‪ ...‬ארנון שואל "איך את מסתדרת חנה?"‪.‬‬
‫"אתה לא תאמין‪ ,‬יש איזה גמד קטן או גדול אינני יודעת‪ ,‬הוא פשוט‬
‫דואג כל הזמן שלא אחסר דבר‪ .‬נותן לי חשבון פתוח במכולת‪,‬‬
‫משלם חשבונות חשמל‪ ,‬משלם "בזק"‪ ,‬שולח זרי פרחים בשבת‪,‬‬
‫שקיות של ממתקים לילדים‪ ,‬כיסה את המינוס בבנק כולל‬
‫המשכנתאות שחזרו‪ .‬זה ממש גמד מדהים‪ ...‬אינני יודעת"‪.‬‬
‫ארנון פער פיו בתדהמה‪ ,‬וכשהתעשת שאל "האם ביקרת את‬
‫משפחת שימשונוב מאז התאונה?" שאל אסיר מס' ‪" .7272680‬אני‬
‫מתביישת‪ ,‬אני לא מסוגלת להסתכל להם בפנים‪."...‬‬
‫"גם אני הרוס מבושה‪ .‬איזה אסון נורא גרמנו להם‪ "...‬לחש ארנון‬
‫"אני מבטיח לך‪ ,‬והבטחתי גם לבורא‪-‬עולם שאני יורד מההגה‬
‫ובעזרת ה'‪ ,‬כמו שרצית תמיד‪ ,‬נכניס לביתנו את השבת והקידוש‪...‬‬
‫חכי לי‪ ,‬תוך פחות משנה אשתחרר‪ ...‬אבל אין לי מושג מאיפה‬
‫אמצא את הכוח ללכת ברחוב ולהיפגש במקרה עם הרב או הרבנית‬
‫שימשונוב‪."...‬‬
‫מיד עם שחרורו של הארנון מהכלא‪ ,‬ניסו היוגבים להתחקות אחרי‬
‫הגמד שדאג במסירות לכל מחסורה של הרעייה האומללה‪ .‬אך‬
‫לשווא‪ .‬אגב‪ ,‬ביום השיחרור מהכלא מצא ארנון בתיבת הדואר‬
‫מעטפה ובה תלוש קנייה של בגדים ע"ס ‪ ₪ 122‬ובו פתק קטן "אנו‬
‫מברכים אותך על צאתך מן הכלא‪ ,‬ומייחלים שתפתח דף חדש‬
‫ומוצלח בחיים‪ .‬קנה לך בגדים חדשים‪ .‬מזל וברכה"‪.‬‬
‫רק אחרי חודשיים מאז השחרור‪ ,‬אזרו ארנון וחנה יוגב את האומץ‬
‫לבוא ולהתנצל בפני משפחת שימשונוב‪ .‬הזוג שימשונוב קיבל‬
‫במאור פנים את היוגבים‪ ,‬הגישו קפה ועוגות‪ ,‬והקפידו לשוחח על‬
‫כל נושא שבעולם‪ ,‬רק לא לאזכר את האסון‪.‬‬
‫"אני נורא מתנצל‪ ,‬ומבקש את סליחתכם‪ ,‬זה מעשה פשע ממש איך‬
‫שנהגתי‪ ,‬אינני יודע איך לנחם‪ ,‬אינני יודע איך לתקן את העוול‪ ,‬אנא‬
‫מחלו לי"‪.‬‬
‫"מחלנו ארנון‪ ,‬מחלנו‪ ,‬הרגישו נוח‪ .‬הכל רצון ה'‪ ,‬בראש השנה וביום‬
‫כיפור אומרים מי ימות ומי יחיה‪ ,‬מי בחרב מי בחנק‪ ...‬גזירת המוות‬
‫לא בידינו‪ ,‬רק צריך להשתדל לא להיכנס לתחום המסוכן שמגלגלים‬
‫חובה על ידי חייב‪ ...‬אנחנו סולחים מכל הלב"‪.‬‬
‫‪ 88‬שנים חלפו מאז‪ .‬לארנון וחנה יוגב נולדו עוד חמישה ילדים‪,‬‬
‫ביתם הפך מזמן לבית חרדי לכל דבר‪ .‬האושר והשמחה שררו‬
‫במעונם‪ ,‬ורק חידה קטנה עדיין ליוותה אותם‪ ..‬מי הוא אותו שדאג‬
‫למלא את חסרונה של חנה בימים הקשים ההם‪.‬‬
‫בוקר אחד נכנסה חנה יוגב למשרד הפנים כדי לדווח על אובדן‬
‫תעודת זהות‪ ,‬ולבקש חדשה‪.‬‬
‫הפקיד שאל‪" :‬אתם משפחת יוגב?"‪ .‬כן השיבה‪" .‬אתם גרתם בעבר‬
‫ברחוב הדף היומי בשכונת "ערבי נחל?"‪ .‬אכן כן‪ ,‬אישרה חנה‪.‬‬
‫"אם כן‪ ,‬לפני כ‪ 88 -‬שנים כשהייתי צעיר יחסית‪ ,‬נבחרתי להיות‬
‫כשליח‪ ,‬אתם בוודאי יודעים מי היה המשלח‪ ...‬הרב שימשונוב‬
‫כמובן"‪" .‬הרב שימשונוב???" השתאתה חנה‪" .‬כן‪ ,‬כן" השיב הפקיד‪.‬‬
‫בשעת לילה ולאחר תאום טלפוני‪ ,‬הגיעו ארנון וחנה ‪ -‬עם זר פרחים‬
‫ לביתם של השימשונובים כדי להבין את פשר ההטבה המופלאה‬‫באותם ימים קשים‪.‬‬
‫הרבנית שימשונוב‪" :‬כן‪ ,‬היינו שבורים ומרוסקים ממותו של ראובן‬
‫ז"ל‪ .‬אנחנו בני אדם ולא מלאכים‪ .‬נודה על האמת‪ ,‬זעמנו וזעפנו‬
‫עליך ארנון על נהיגתך הפושעת והרשלנית וליבנו ממש בער‬
‫בקירבנו‪ .‬במידה מסויימת חשבנו שהכלא הוא מעין נקמה‪ ,‬למרות‬
‫שליהודי אסור לנקום ולנטור‪ .‬הרגשנו שקשה לנו לסלוח לך‪ ,‬אבל‬
‫אחרי שלושה חודשים מישהו דאג ללחוש לאוזננו כי חנה סובלת‬
‫ממש‪ ...‬ואז בעלי אמר לי‪ ,‬עדנה‪ ,‬זה הזמן להתעלות על עצמינו‪.‬‬
‫אנחנו נטהר את ליבנו‪ ,‬ונעשה עם הזוג האומלל הזה חסד זך ועליון‪.‬‬
‫נדאג לכל מחסורם‪ ,‬גם אם המאמץ הזה יכביד על חיינו‪ .‬בעלי שכר‬
‫שליח צעיר וביקשו לשמור בסוד את שם משלחו‪ .‬אך משמים‪ ,‬אחרי‬
‫‪ 88‬שנים‪ ,‬ההבטחה נמוגה מזכרונו‪ ...‬שתדעו‪ ,‬הרגשנו באותם ימים‬
‫קשים‪ ,‬כמי שנישאים על כנפי ההטבה של הקב"ה בכבודו ובעצמו‪.‬‬
‫החסד הזה ממש הבריא אותנו‪ ,‬הרגשנו תחושת אחווה כלפיכם‬
‫ורצון עז שתזכו להתחזק ביראת‪-‬שמים‪ ,‬וזו תהיה הכפרה האמיתית‬
‫הראוייה לעילוי נשמה עילאי לנשמתו של ראובן בננו ז"ל‪ .‬ובאמת‬
‫עקבנו באושר רב אחרי התעלותכם הרוחנית ומבלי שנקפנו אצבע‪,‬‬
‫ולא עסקנו בשיכנוע‪ ,‬אתם ינקתם מן החסד המיוחד הזה‪ ,‬וזכיתם‬
‫לחסות בצל כנפי השכינה‪ .‬במידה רבה ‪ -‬אומר בעלי ‪ -‬שההטבה‬
‫שלכם כלפינו מבחינה רוחנית‪ ,‬היא עצומה וענקית לאין‪-‬ערוך מן‬
‫ההטבות הקטנות הגשמיות‪ ,‬ששלחנו לכם באותם ימים"‪.‬‬
‫ו ְּבחָ נוּנִ י נָא ּ ָבזֹאת‬
‫אוֹמֵ ר הָ ַרב ִאם לַאֲ נ ִָׁשים הָ י ְָתה י ְִדיעָ ה אֲ ִמ ִתית עַ ל גֹדֶ ל ִמפְ עָ לָיו‪ ,‬הָ יּו‬
‫יו ְֹדעִ ים עַ ל יֹ ֶׁשר ִמ ְׁשפָ טָ יו וְ הָ יּו יו ְֹדעִ ים ֻכלָם כַמָ ה הַ ִמ ְׁשפָ ִטים ֶׁשל ֹו י ְָׁש ִרים‬
‫ּומסֻ ָד ִרים‪ּ ,‬ומֵ ִרים ִסכְ לּות ֹו בְ ִמצְ ווֹת הַ בו ֵֹרא י ְִתבָ ַרך ְרצוֹנ ֹו לו ַֹמר‬
‫ּונְכוֹנִ ים ְ‬
‫תו ָֹרת ֹו אֲ ֶׁשר ִהזְ ִהיר בָ ּה לִ ְסמֹ ך עָ לָיו כְ מ ֹו ֶׁשָאמַ ר‪ּ" :‬ובְ חָ נּונִ י נָא בָ זֹאת"‬
‫וְ ָאמַ ר "בִ ְטח ּו בַ ה' עֲדֵ י עַ ד"‪ ,‬לִ פְ עָ ִמים אַ ָתה רוֹאֶ ה ֶׁשהַ בִ טָ חוֹן לא בָ א אֵ צֶ ל‬
‫הַ ִממּוׁש כִ י חָ סֵ ר ל ֹו י ְִדיעוֹת בַ תו ָֹרה‪ ,‬הַ ֶשפַ ע ֶׁשל ֹו ְמ ֻעכָב בַ ָשמַ יִם מֵ אֵ יזו ֶֹׁש ִהי‬
‫ִסבָ ה כָלְ ֶׁש ִהי‪ ,‬עֲ ווֹנוֹת ֶׁשלוֹ‪ ,‬הּוא יָכוֹל עַ כְ ָׁשיו לְ ַׁש ְח ֵרר אֶ ת הַ ֶשפַ ע וְ לא ַרק‬
‫ָאמ ָרה‬
‫לְ ַׁש ְח ֵרר אוֹת ֹו אֶ לָא גַם לְ הַ גְ בִ יר אוֹתוֹ‪ ,‬אֵ יך? אֶ חָ ד מֵ הַ ְדבָ ִרים הַ תו ָֹרה ְ‬
‫ִמצְ וַ ת צְ דָ ָקה‪" ,‬הָ בִ יאּו אֶ ת‪ -‬כָל‪-‬הַ מַ עֲ ֵשר אֶ ל‪-‬בֵ ית הָ אוֹצָ ר ּובְ חָ נּונִ י נָא‬
‫יח‬
‫בָ זֹאת"‪" ,‬חַ י ה' ִאם לא? וַ הֲ ִריקֹ ִתי ָלכֶם בְ ָרכָה עַ ד‪-‬בְ לִ י‪-‬דָ י "‪ .‬אֲ נִ י מַ בְ ִט ַ‬
‫לְ ך‪ְ ,‬תנַסֶ ה‪ּ" ,‬ובְ חָ נּונִ י"‪ִ ,‬תבְ חַ ן או ִֹתי‪.‬‬
‫אוֹמֵ ר הַ מָ גִ יד ִמדּובְ נָא לָמָ ה ה' נ ַָתן לָנּו לִ בְ חֹן אוֹת ֹו ַרק בָ זֶה? ה' ְמצַ ּוֶ ה‬
‫או ְֹתך ֶׁש ִתבְ חַ ן אוֹת ֹו זֶה לא ֶׁש ִאם אַ ָתה רוֹצֶ ה ִתבְ חַ ן אֶ לָא הַ ָקדוֹׁש בָ רּוך‬
‫הּוא רוֹצֶ ה ֶׁש ִתבְ חַ ן אוֹתוֹ‪ ,‬לָמָ ה? מָ ָׁשל לְ מָ ה הַ דָ בָ ר דוֹמֶ ה? לְ סוֹחֵ ר אֶ ָחד‬
‫ֶׁשבָ א עִ ם ִמבְ חַ ר בַ ִדים לַעֲ י ָָרה‪ָ ,‬אמַ ר לָהֶ ם אַ ֶתם רו ִֹאים יֵׁש לִ י פֹ ה חֲ ִתיכוֹת‬
‫בַ ִדים כָל בַ ד ֵׁשׁש אַ מוֹת‪ ,‬צֶ מֶ ר‪ַ .‬אף אֶ חָ ד לא יַאֲ ִמין לוֹ‪ ,‬בַ ִדים כָאֵ לֶה ְקטַ ּנִ ים‬
‫וְ דַ ִקים‪ ,‬אֵ יפֹ ה יֵׁש פֹ ה ֵׁשׁש אַ מוֹת‪ ...‬אוֹמֵ ר לָהֶ ם הַ סוֹחֵ ר‪ְ :‬קחּו אֶ חָ ד ִתבְ ְדקּו‬
‫בְ בַ ָק ָׁשה‪ ...‬נִ גַׁש ַאחַ ד הָ אֲ נ ִָׁשים ּובוֹחֵ ר אֶ ת חֲ ִתיכַת הַ בַ ד הֲ כִ י עֲלּובָ ה וְ דַ ָקה‬
‫כְ דֵ י לְ הַ ְראוֹת לְ סוֹחֵ ר ֶׁשבֶ אֱ מֶ ת זֶה לא מַ ְת ִאים‪ ,‬וְ הּוא לו ֵֹקחַ ּובוֹדֵ ק וְ רוֹאֶ ה‬
‫ֶׁשיֵׁש ֵׁשׁש אַ מוֹת וְ אוֹמֵ ר‪ :‬בֶ אֱ מֶ ת יֵׁש כָאן ֵׁשׁש אַ מוֹת‪ ...‬הַ סוֹחֵ ר ָשמַ ח‪ :‬אַ ָתה‬
‫רוֹאֶ ה? זֹאת ְסחו ָֹרה ְמׁשֻ בַ חַ ת!‪...‬‬
‫אוֹמֵ ר הַ ָמגִ יד ִמדּובְ נָא הַ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא ָל ַקח ִמצְ וָ ה ַאחַ ת ִמכָל הַ ִמצְ ווֹת‬
‫ֶׁשלוֹ‪ ,‬הַ ִמצְ וָ ה ֶׁש ְּנִראֵ ית הֲ כִ י פָ חוֹת נְכ ֹונָה‪ ...‬תוֹצִ יא כֶסֶ ף וְ יָבוֹא לְ ך יוֹתֵ ר‪...‬‬
‫וְ הַ ָקדוֹׁש בָ רּוך הּוא אוֹמֵ ר‪ :‬בְ בַ ָק ָׁשה‪ַ ,‬קח אֶ ת הַ ִמצְ וָ ה וְ ִתבְ חַ ן או ָֹתּה‪ ,‬תוֹצִ יא‬
‫אֶ ת הַ כֶסֶ ף וְ ִת ְראֶ ה ִאם זֶה לא יַחֲ זֹר לְ ך‪ּ" ,‬ובְ חָ נּונִ י נָא בָ זֹאת"‪ַ ,‬תעֲ ֶשה לִ י‬
‫ִמבְ חָ ן‪ִ ...‬אם הָ ָאדָ ם הָ יָה יוֹדֵ עַ אֶ ת זֶה‪ ,‬הָ יָה יוֹדֵ עַ אֵ יך לְ הו ִֹריד ֶאת הַ ֶשפַ ע‬
‫ֶׁשל ֹו יוֹתֵ ר מַ הֵ ר‪ ,‬אֲ בָ ל הּוא לא יוֹדֵ עַ אֶ ת זֶה‪.‬‬
‫בְ סֵ פֶ ר הַ ִחּנּוך ְמבָ אֵ ר ֶׁשהַ ֵשם י ְִתבָ ַרך נ ַָתן אֶ ת הָ אֶ פְ ָׁשרּות לִ בְ חֹ ן אוֹת ֹו‬
‫בְ ִמצְ וַ ת צְ דָ ָקה וְ הּוא גַם ִהבְ ִטיחַ ֶׁשּשּום חֵ ְטא וְ עָ ווֹן לא יְעַ כֵב אֶ ת‬
‫הַ ִמצְ וָ ה הַ ּזוֹ‪ָ .‬אדָ ם לִ פְ עָ ִמים נוֹטֵ ל יָדַ יִם בְ ִד ְקדּוק כִ י ִהבְ ִטיחּו ל ֹו ע ֲִׁשירּות‪,‬‬
‫נְטילַת יָדַ יִם ִאם הּוא יַעֲ ֶשה עָ ווֹן זֶה יְעַ כֵב אֶ ת מַ ַתן הַ ָּשכָר‪,‬‬
‫אֲ בָ ל בְ ִמצְ וַ ת ִ‬
‫יבּותא‪,‬‬
‫ַרב ִח ְסדָ א אוֹמֵ ר‪ :‬אֲ נָא מָ ִׁשינָא ְמלוֹא י ִָדי‪ ,‬וִ יהָ בִ ינּו לִ י ְמלוֹא ִט ָ‬
‫ִיתי ׁשוֹפֵ ך הַ ְרבֵ ה מַ יִם וְ ִקבַ לְ ִתי הַ ְרבֵ ה ע ֶֹׁשר‪ ,‬אֲ בָ ל לִ פְ עָ ִמים הָ ָאדָ ם לא‬
‫הָ י ִ‬
‫ז ֹוכֶה לְ ע ֶֹׁשר‪ ,‬לָמָ ה? בִ גְ לַל ֶׁשיֵׁש אֵ יזֶה עָ ווֹן ַאחֵ ר ְמעַ כֵב‪ ...‬אוֹמֵ ר סֵ פֶ ר‬
‫הַ ִחּנּוך ֶׁשבְ ִמצְ וַ ת צְ דָ ָקה אֵ ין ׁשּום חֵ ְטא וְ עָ ווֹן יְכוֹלִ ים לְ עַ כֵב אֶ ת הַ ֶשפַ ע‬
‫ֶׁשלָּה בָ ע ֹולָם הַ ּזֶה‪ ,‬כִ י ה' ִהבְ ִטיחַ עַ ל זֶה ֶׁשּזֹאת בְ ִחינָה‪ִ ,‬תבְ חַ ן או ִֹתי‪ִ ,‬אם‬
‫אֲ נִ י אֶ בְ חַ ן אֶ ת ה' וְ אֶ ְראֶ ה ֶׁשהֶ עָ ווֹן ֶׁשלִ י ְמעַ כֵב ָאז אֵ יזֶה בְ ִחינָה יֵׁש פֹ ה?‬
‫את ‪ְ -‬ת ַקבֵ ל בְ ָרכָה עַ ד‬
‫ָלכֵן בְ ִמצְ וָ ה ז ֹו אֵ ין דָ בָ ר ֶׁשיָכוֹל לְ עַ כֵב‪ .‬אַ ָתה הוֹצֵ ָ‬
‫בְ לִ י דַ י‪ָ ,‬אבִ יא אֶ ת הַ מַ עֲ ֵשר בֵ ית ה' ּובְ חָ נּונִ י‪ָ ,‬אז זֶה אוֹמֵ ר דָ ְר ֵׁשנִ י‪ ,‬לָ כֵן ִמי‬
‫ֶׁשֹּלא יוֹדֵ עַ ‪ ,‬רוֹאֶ ה ֶׁשֹּלא ִמ ְתמַ מֵ ׁש אֶ צְ ל ֹו הַ ְדבָ ִרים וְ יֵׁש ל ֹו קֻ ְׁשיוֹת בַ לֵב‪,‬‬
‫ִית‬
‫הּוא אוֹמֵ ר ִהבְ ִטיחּו לִ י א' ב' ג' אֲ בָ ל כְ לּום לא ָק ָרה‪ִ .‬אם אַ ָתה הָ י ָ‬
‫ָָארץ‬
‫יוֹדֵ עַ ֶׁש ִמצְ וַ ת צְ דָ ָקה א ֹו כְ מ ֹו שהגמ' אוֹמֶ ֶרת עֲ ִׁש ִירים ֶׁשבְ חּוצָ ה ל ֶ‬
‫ִמפְ נֵי מָ ה זוֹכִ ים? לָמָ ה יֵׁש עֲ ִׁש ִירים בְ חּו"ל הֲ ֵרי אֵ ין בְ ָרכָה בַ כֶסֶ ף ֶׁשל‬
‫ְהּודים בְ חּו"ל?‬
‫חּו"ל‪ ,‬הַ כֹל אֲ וִ יר עַ ִמים טָ מֵ א‪ָ ,‬אז אֵ יך יֵׁש עֲ ִׁש ִירים י ִ‬
‫אוֹמֶ ֶרת הַ גְמָ ָרא ִמפְ נֵי ֶׁש ְמכַבְ ִדים אֶ ת הַ ַשבָ ת‪ֻ ,‬כלָם עו ִֹשים ַׁשבָ ת‪ ,‬ק ֹונִ ים‬
‫זְמין או ְֹר ִחים פוֹתֵ חַ ָׁש ִטיחַ ָשם ְמנו ָֹרה‬
‫מַ עֲדַ ּנִ ים לְ כַבֵ ד אֶ ת הַ ַשבָ ת‪ ,‬מַ ִ‬
‫ְמיֻחֶ דֶ ת‪ׁ ,‬שֻ לְ חָ ן‪ ,‬צַ לָחוֹת ְמיֻחָ דוֹת‪ ,‬עוֹד ָמנָה אוֹמֵ ר לְ ִא ְׁשת ֹו ַתעֲ ִשי‪0-0 ,‬‬
‫מָ נוֹת בְ ַׁשבָ ת‪ָׁ ,‬ש ִרים בֵ ין מָ נָה לְ מָ נָה וְ או ְֹמ ִרים ִדבְ ֵרי תו ָֹרה‪ ,‬כָל סּוגֵי‬
‫הַ מַ ְׁש ָקאוֹת יֵׁש ל ֹו עַ ל הַ ּשֻ לְ חָ ן יֵׁש לוֹ‪ ,‬הּוא ְמכַבֵ ד אֶ ת הַ ַשבָ ת‪ ,‬הַ ָקדוֹׁש‬
‫בָ רּוך הּוא י ְִתבָ ַרך ְׁשמ ֹו אוֹמֵ ר אֲ נִ י אֶ תֵ ן לְ ך ע ֶֹׁשר עַ ל זֶה ַאל ִת ְדַאג‪ ,‬גַם‬
‫ִאם יֵׁש ְק ָללָה בְ חּו"ל ‪ -‬לְ ך י ְִהיֶה ע ֶֹׁשר‪ָ ,‬ככָה הַ גְמָ ָרא אוֹמֶ ֶרת‪ ,‬עֲ ִׁש ִירים‬
‫לּוד ִקיָא‬
‫ֶׁשבְ חּו"ל ִמפְ נֵי מָ ה זוֹכִ ים ּומַ עֲ ֶשה בִ ַק ְר ִתי אֵ צֶ ל בַ עַ ל הַ בַ יִת בְ ְ‬
‫יתי אֵ יזֶה ע ֶֹׁשר יֵׁש לוֹ‪ ,‬אֵ יזֶה ׁשֻ לְ חָ ן הּוא מֵ בִ יא וְ אֵ יזֶה‬
‫אוֹמֵ ר ר' יו ִֹסי וְ ָר ִא ִ‬
‫אֹ כֶל‪ָ ,‬אמַ ְר ִתי ל ֹו ַתגִ יד לִ י בְ נִ י ִמ ִמי? מֵ אֵ יפֹ ה לְ ך כָל הַ כֶסֶ ף הַ ּזֶה מָ ה אַ ָתה‬
‫ֵית ָככָה עָ ִׁשיר?‬
‫ִיתי‪ָ ...‬אז אֵ יך נִ ְהי ָ‬
‫ית בַ פַ יִס? ע ֹונֶה לוֹ‪ :‬לא‪ַ ,‬קצָ ב הָ י ִ‬
‫זָכִ ָ‬
‫ִיתי לוֹקֵ חַ בְ הֵ מָ ה לְ ַׁשבָ ת‪ ,‬וְ ָאז הָ י ְָתה בְ הֵ מָ ה‬
‫אוֹמֵ ר כָל בְ הֵ מָ ה ֶׁשבָ ָאה הָ י ִ‬
‫יתי‪,‬‬
‫ִיתי ׁש וֹמֵ ר עוֹד חֲ ִתיכָה לְ ַׁשבָ ת‪ ,‬זֶהּו‪ ,‬זֶה מַ ה ֶשעָ ִש ִ‬
‫יוֹתֵ ר ְטעִ ימָ ה‪ ,‬וְ הָ י ִ‬
‫יתי אֹ כֶל לְ ַׁשבָ ת‪ ,‬הַ ְרבֵ ה אֹ כֶל‪ ...‬וְ ִהּנֵה‬
‫ַרק ל ַָק ְח ִתי ְדבָ ִרים לְ ַׁשבָ ת‪ָ ,‬קנִ ִ‬
‫יתי לְ ַׁשבָ ת‪ ,‬זֶה הַ כֹל‪ ,‬פָ ׁשּוט ְמאֹד‪.‬‬
‫ִת ְראֶ ה אֵ יזֶה עָ ִׁשיר אֲ נִ י‪ָ .‬קנִ ִ‬
‫אוֹמֵ ר ַרבֵ נּו בְ חַ יֵי ָאדָ ם ֶׁשֹּלא יוֹדֵ עַ אֶ ת זֶה‪ ,‬הּוא לא מֵ בִ ין לָמָ ה לא מַ גִ יעַ‬
‫ל ֹו הַ ֶשפַ ע כְ מ ֹו ֶׁשלַחֲ בֵ ר ֹו מַ גִ יעַ ‪ .‬מַ ה ּנַעֲ ֶשה וַ חֲ סֵ ָרה לְ ך י ְִדיעָ ה?‪ִ ...‬מי ֶׁשֹּלא‬
‫זְרי מַ ס לא ְמ ַקבֵ ל או ָֹתם‪ ,‬מַ ה לַעֲ שוֹת‪ ...‬יֵׁש ִׁשיטוֹת לִ ְמׁשֹך‬
‫יוֹדֵ עַ ֶׁשיֵׁש הֶ ְח ֵ‬
‫ֶׁשפַ ע‪ ,‬גַם ִאם לא מַ גִ יעַ לְ ך‪.‬‬
‫סדרו את הפרשה‬
‫לפניכם רשימת נושאי הפרשה בסדר מעורבב‪ ,‬עליכם לסדרם‬
‫מחדש לפי סדר ההתרחשות בפרשה‪ .‬כשתצליחו‪ ,‬שימו כל אות‬
‫של כל נושא במקומה‪ ,‬ותקבלו מהאותיות חלק מפסוק מהפרשה‪.‬‬
‫א‪ .‬דיני מכירת וגאולת בתים‬
‫א‪ .‬דיני שמיטת הארץ‬
‫ד‪ .‬הבטחות שפע לשומרי השמיטה‬
‫ד‪ .‬איסור אונאת ממון ודברים‬
‫ד‪ .‬דיני עבד עברי הנמכר לגוי‬
‫ד‪ .‬דיני עבד כנעני‬
‫ו‪ .‬איסור ע"ז וציווי על השבת‬
‫ב‪ .‬איסור ריבית‬
‫ו‪ .‬דיני מכירת בתי ושדות הלווים‬
‫ו‪ .‬דיני שנת היובל‬
‫ו‪ .‬דיני מכירת וגאולת שדות‬
‫נ‪ .‬דיני עבד עברי המוכר עצמו‬
‫"_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _"‬
‫המונח המבוקש הינו מילה בת ‪ 0‬אותיות המופיעה בפרשה‪,‬‬
‫ואשר כל שורה בחידה רומזת להקשר שונה שלה‪.‬‬
‫צהל סוס עם תבן‬
‫ליד עמוד עשוי אבן‬
‫לבוש אוכף מבד חשוב‬
‫כספרה במכונת חישוב‪.‬‬
‫`‬
‫בת"ת התחלנו במבצע‬
‫"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"‬
‫התלמידים למדו על תלמידי רבי עקיבא ועל ימי‬
‫הספירה וקיבלו על עצמם להרבות בכבוד הזולת‪.‬‬
‫כל מעשה של "ואהבת לרעך כמוך"‬
‫שנעשה ע"י תלמיד מקבל פרח ובו נכתב המעשה‬
‫ונתלה בהר סיני כהכנה לקבלת התורה‪.‬‬
‫ההשתוקקות של התלמידים גדולה והר סיני‬
‫מתמלא פרחים של מעשים טובים‪.‬‬
‫עזרא הסופר י‪-‬ם‬
‫אשדוד‬
‫קרית מלאכי‬
‫אשקלון‬
‫באר שבע‬
‫הנזק שעושות ה"מדוזות"‬
‫נושאת המטוסים "רונלד רייגן" היא כלי השיט התשיעי במספרו‬
‫למשפחת הנושאות מסוג "נימיץ"‪ .‬מדובר בעיר צפה במשקל של מאה‬
‫אלף טונות‪ ,‬אורכה יותר מ‪ 002-‬מטר וגובהה ‪ 62‬מטר‪ .‬היא מונעת בכוחו‬
‫של כור גרעיני ומסוגלת לשייט ללא תדלוק במשך כ‪ 02-‬שנה‪.‬‬
‫והנה בקיץ ‪ ,0227‬בעודה עוגנת בנמל בריסביין באוסטרליה‪ ,‬עבר לידה‬
‫נחיל מדוזות ואלפים מהן נשאבו אל תוך המנוע ועם מי הקירור‬
‫השביתו חלקית את יחידת המעבה‪ .‬כתוצאה מכך הושבתה ספינת‬
‫הענק‪ ,‬לרבות חלקים מהכור שלה‪ .‬גאוות הצי האמריקאי‪ ,‬אונייה בעלת‬
‫כוח צבאי של מדינה קטנה‪ ,‬לא יכלה ליצור העשוי בעיקר ממים וג'לטין‪.‬‬
‫סיפורה של ה"רונלד רייגן" אינו ייחודי‪ :‬צוותי תחזוקה של תחנות הכוח‬
‫באשדוד ואשקלון מתריעים מדי שנה על שאיבה של יותר מטון של‬
‫מדוזות בשעה שהן בקרבת החוף‪ ,‬ומאמץ רב מושקע כדי למנוע‬
‫פגיעה באספקת החשמל‪ .‬לא פעם נדמה שתחנות הכוח הן ממש‬
‫מגנט למדוזות‪ ,‬בעיקר בגלל הצורך הרב שלהן במי ים לקירור‪.‬‬
‫מעבר למטרד של חסימת תחנות שאיבה‪ ,‬למדוזות תיאבון עצום‬
‫והן מסוגלות לאכול מדי יום ביומו עד פי עשרה ממשקל גופן‪ ,‬מה‬
‫מהווה גורם סיכון למערכות האקולוגיות שמדוזות מתבססות בהן‪.‬‬
‫בשנות ה‪ 12-‬של המאה שעברה מדוזה "מסרקנית" הגיעה כפולשת‬
‫לים השחור‪ .‬קצב הריבוי המסחרר שלה ועמידותה כנגד המינים‬
‫הקיימים בים כמעט גרמו להפסקה מוחלטת של הדיג בים עד‬
‫אמצע שנות התשעים‪.‬‬
‫המדוזות שייכות למערכה ביולוגית בשם "צורבניים"‪ ,‬שכוללת גם‬
‫אלמוגים ושושנות ים‪ .‬השם מדוזה שמור לחברי המערכה בעלי‬
‫כושר תנועה‪ ,‬שאינם מקובעים למקומם‪ .‬רוב המדוזות בים התיכון‬
‫שייכות למחלקה בשם "מדוזות הסוכך"‪.‬‬
‫מדובר ביצורים פשוטים למדי‪ ,‬חסרי מערכת עצבים מרכזית או‬
‫מערכות עיכול‪ ,‬דם או נשימה נפרדות‪ .‬עד ‪ 08‬אחוז מגופן הוא מים‪,‬‬
‫והשאר הוא מעין חומר ג'לטיני שממנו מורכבות כיפת המדוזה‬
‫וזרועות הציד הצורבות‪.‬‬
‫הכיפה משמשת חלל לעיכול המזון ובה בעת מאפשרת למדוזה‬
‫לשחות על ידי התכווצות ודחיקת מים החוצה‪.‬‬
‫בשבת‪:‬‬
‫בחול‪:‬‬
‫תפילות‬
‫שחרית הנץ החמה ‪( 20:82‬כ‪ 08-‬דקות קודם הנץ החמה)‬
‫‪26:22‬‬
‫שחרית מנין ב'‬
‫‪21:88‬‬
‫שחרית מנין ג'‬
‫‪( 80:02‬כ‪ 02-‬דק' קודם שקיעה)‬
‫מנחה‬
‫סמוך למנחה‬
‫ערבית מנין א'‬
‫בתום השיעור המרכזי‬
‫ערבית מנין ב'‬
‫שיעורים‬
‫בימים א – ה בשעה ‪ , 80:02‬גמרא – לאחר השיעור המרכזי‬
‫עין יעקב ‪ -‬עיון באגדות חז"ל‬
‫חובת הלבבות‬
‫הלכה ‪ /‬ענייני דיומא‬
‫מסילת ישרים לרבנו הרמח"ל‬
‫הלכות שבת‬
‫יום ראשון‬
‫יום שני‬
‫יום שלישי‬
‫יום רביעי‬
‫יום חמישי‬
‫פעילות לנשים‬
‫יום שלישי ‪ 02:02‬שיעור לנשים‪ ,‬הר' עטיה‬
‫תפילות ושיעורים‬
‫‪( 80:82‬כ‪ 02-‬דק' לפני שקיעה)‬
‫מנחה ערב שבת‬
‫‪( 20:08‬כשעה קודם הנץ החמה)‬
‫שחרית עם הנץ החמה‬
‫‪ 02( 26:22‬דק' לפני תפילת שחרית)‬
‫שיעור בהלכות נידה‬
‫‪26:02‬‬
‫שחרית מנין ראשי‬
‫‪( 80:02‬אליהו קורן ‪ ,0‬משפחת פרג'יאן)‬
‫תהילים לבנים‬
‫שיעור הלכה חושן משפט ‪88:02‬‬
‫‪87:22‬‬
‫מנחה מנין א'‬
‫‪87:02‬‬
‫שיעור מוסר‬
‫‪( 86:88‬בתום השיעור)‬
‫מנחה מנין ב'‬
‫‪( 80:82‬כשעה לפני צאת השבת)‬
‫אבות ובנים‬
‫‪( 80:02‬כ‪ 02-‬דק' קודם צאת שבת)‬
‫שיעור הלכה‬
‫‪( 02:82‬עם צאת השבת)‬
‫ערבית של מוצ"ש‬
‫פעילות לנשים בשבת‬
‫תהילים לבנות‬
‫שיעור לנשים‬
‫‪( 80:08‬הרב מן ההר ‪ ,80/0‬משפ' בן אלי)‬
‫‪ 80:08‬מפי מו"ר שליט"א‬
‫שיעורים קבועים נוספים מפי מו"ר הרב שליט"א בירושלים והסביבה!‬
‫יום רביעי‬
‫‪ 81:22‬ביה"כ "בורכוב"‪ ,‬רח' פישל ירושלים‬
‫‪86:02‬‬
‫יום שני‬
‫יום חמישי ‪08:22‬‬
‫ביה"כ "מוסיוף"‪ ,‬רח' יואל ירושלים‬
‫מעלה אדומים רח' אבני החושן‬
‫בס"ד משיעור לשיעור גדל מספר המשתתפים בשיעור השבועי בימי ראשון בפסגת זאב‬
‫של מו"ר הרה"ג אייל עמרמי שליט"א!‬
‫השיעור עובר החל מיום ראשון הקרוב לבית הכנסת "משכן אברהם" ברח' מרידור ‪ 11‬פסגת זאב‪ ,‬י‪-‬ם‬
‫בהלכה ובאגדה לזיכוי הרבים‪ ,‬להצלחה‪ ,‬לרפואה ולעילוי נשמת‪.‬‬
‫דניאל בן‪-‬ציון בטל' ‪.050-4886366‬‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמתו הטהורה של מרן שר התורה ופוסק הדור‪ ,‬מורנו ורבנו מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שזכותו הגדולה תגן עלינו‬
‫‪ ,‬דוד בן שמחה וב"ב‪ ,‬משפחת מזרחי‪ ,‬ציון בן נעמי לבריאות והצלחה‪ ,‬יחזקאל מאיר בן שרה להצלחה ברוחניות וגשמיות‬
‫להצלחת‪:‬‬
‫לרפואת‪ :‬חיים מרדכי בן נטע‪ ,‬עובדיה בן עמומה‬
‫לעילוי נשמת‪ :‬נעמי בת עזיזה‬