‫ת מהשטח‬
‫תמונו‬
‫תמונות‬
‫נוער ישראל‬
‫לום לעם ל‬
‫מפעילות ש‬
‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫‪763‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫ראשון לציון‬
‫רמת גן‬
‫המצלמה שלנו יצאה לביקור שגרתי במדרשות החדשות של שלום לעם‪,‬‬
‫בראשון לציון ‪ -‬צעירים וברמת גן ברחוב הרכסים‪ .‬היה מרתק!‬
‫סניף 'שלום לעם' ברמת גן רח' הרכסים | פועל בימי א'‪-‬ה' ‪19:45 - 21:30‬‬
‫בבית הכנסת 'ששון שמואל'‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪054-8449334 :‬‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫מסע לתוך עצמך‬
‫במדור מבט לחיים‬
‫סניף 'שלום לעם' בראש לציון ‪ -‬צעירים | פועל בימי א'‪ -‬ה' ‪17:30 - 18:30‬‬
‫בבית הכנסת 'ישועת ישראל' רח' פופל ‪ 20‬ראשון לציון‬
‫בואו להצטרף לפעילות המדרשה! לפרטים‪054-8439966 :‬‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מסגרות לימוד ופעילויות לנוער בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * מדרשיות ערב‬
‫לנוער * מדרשת יהדות לבנות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון * סיוע‬
‫לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל'‬
‫מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' באינטרנט‬
‫חפשו אותנו ב ‪ f‬שלום לעם לנוער ישראל‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫פרשת בא ח' שבט תשע"ז ‪ 4‬בפברואר ‪2017‬‬
‫שבת פרשת בא‪ ,‬ח' בשבט תשע"ז‪,‬‬
‫‪ - 4/2/17‬פטירת זקני העם‬
‫היום‪ ,‬ח' בשבט‪ ,‬נחשב כיום תענית‬
‫הצדיקים‪ ,‬על מותם של הזקנים‬
‫שהנהיגו את עם ישראל אחרי פטירתו‬
‫של יהושע בן נון‪ ,‬עם כניסת עם‬
‫ישראל לארץ ישראל‪ .‬תקופת הזקנים‬
‫היא התקופה של הנהגת עם ישראל‬
‫אחרי תקופתם של משה רבנו ויהושע‬
‫בן נון‪ ,‬וזקנים אלו היו החשובים‬
‫שבעם שהנהיגו אותם בדרך ה' ולימדו‬
‫אותם את תורתו‪ .‬לאחר תקופה זו היו‬
‫שופטים בעם ישראל שהחלו להנהיג‬
‫ולשפוט את עם ישראל‪ ,‬החל מעתניאל‬
‫בן קנז ועד עלי הכהן‪ ,‬ואחריהם‬
‫מתחילה תקופת הנביאים שקמו לעם‬
‫ישראל‪ .‬הנהגת העם הייתה נתונה‬
‫תמיד בידי גדולי התורה וזקני העם‪ ,‬שעליהם אמרו חז"ל‪" :‬כל הנוטל עצה‬
‫מן הזקנים‪ ,‬אינו נכשל"‪.‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬ט' בשבט תשע"ז‪ - 5/2/17 ,‬נס ההצלה‬
‫ט' בשבט‪ ,‬נחגג כ'יום הצלה' בחצר בעלז המעטירה‪ ,‬להודות ולהלל את‬
‫הקב"ה על נס הצלתו הפלאי של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלז‬
‫ואחיו רבי מרדכי מבילגורייא‪ ,‬שניצלו ברגע האחרון מציפורני הנאצים‬
‫והגיעו בחסדי שמים לארץ הקודש‪ .‬בזמן המלחמה‪ ,‬איבד הרבי את כל‬
‫משפחתו וקהילתו ונותר ערירי‪ ,‬אולם הוא התנער מאפרו והקים מחדש‬
‫את חסידות בעלז החשובה‪ ,‬והצדיק עליו דין שמים באהבה מתוך אמונה‬
‫וביטחון מופלאים‪.‬‬
‫יום שלישי‪ ,‬י"א בשבט תשע"ז‪ - 7/2/17 ,‬סגולה לפרנסה‬
‫מנהג טוב‪ ,‬לקרוא היום‪ ,‬יום שלישי של פרשת בשלח‪ ,‬את "פרשת המן"‪,‬‬
‫שניים מקרא ואחד תרגום‪ ,‬ועל זה אומרים בשם הצדיק רבי מנחם‬
‫מנדל מרימינוב‪ ,‬שהיא סגולה לפרנסה טובה‪ .‬פרשת המן היא הפסוקים‬
‫"הנְ נִ י ַמ ְמ ִטיר לָ כֶ ם לֶ ֶחם ִמן‬
‫שבפרשת בשלח‪ ,‬החל מפרק ט"ז פסוק ד' ִ‬
‫מהסע אל‬
‫עבר‬
‫יפה הּוא"‪ .‬קוראים כל פסוק‬
‫ַה ָּׁש ָמיִ ם"‪ ,‬ועד פסוק ל"ו "וְ ָהע ֶֹמר ֲע ִׂש ִרית ָה ֵא ָ‬
‫פעמיים ופעם אחת את תרגום אונקלוס‪ .‬יש סידורים שבהם מופיעה גם‬
‫תפילה לפרנסה טובה‪ ,‬אותה אומרים אחרי קריאת הפסוקים‪.‬‬
‫יום שישי‪ ,‬י"ד בשבט תשע"ז‪ - 10/2/17 ,‬היבשת השביעית‬
‫בי"ד בשבט תק"פ‪ ,‬לפני מעט פחות ממאתיים שנה‪ ,‬התגלתה יבשת‬
‫אנטארקטיקה בה נמצא הקוטב הדרומי של כדור הארץ‪ ,‬והיא הפכה‬
‫להיות היבשת השביעית בעולם‪ ,‬כפי שמוזכר בזוהר הקדוש שבעולם‬
‫ישנן שבע ארצות‪ ,‬אחרי אירופה‪ ,‬אסיה‪ ,‬אפריקה‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬ושתי‬
‫יבשות אמריקה הצפונית והדרומית‪ .‬גודלה של היבשת הוא ‪ 14‬מיליון‬
‫קילומטר רבוע‪ ,‬לעומת יבשת אסיה שהיא הגדולה ביבשות ושטחה‬
‫הוא כ‪ 50-‬מיליון קילומטר רבוע‪ .‬אנטארקטיקה היא המקום הקר ביותר‬
‫בעולם‪ ,‬ורובה ככולה‪ ,‬בשטח של ‪ ,98%‬מכוסה קרח לאורך כל השנה‪ .‬לכן‬
‫אין בה תושבי קבע מפאת תנאי מזג האוויר הקשים‪ ,‬למעט מספר תחנות‬
‫מחקר מאוישות ברחבי היבשת‪ ,‬שבהן שוהים חוקרי מדע לסירוגין‪ .‬עם‬
‫גילויה של היבשת‪ ,‬הוענק לה הכינוי 'אנטארקטיקה' שהוא הרכבה של‬
‫שתי מלים אנטי ‪ -‬מול‪ ,‬ארקטיקה ‪ -‬הקוטב הצפוני‪ ,‬דהיינו הקוטב שממול‬
‫הקוטב הצפוני‪ .‬מאז ומתמיד האמינו מדענים בקיומה של יבשת גדולה‬
‫בדרום הגלובוס‪ ,‬אולם ממדיה ומקומה לא היו ברורים‪ .‬לפני כמאתיים‬
‫שנה ניסו שני מגלי ארצות ידועים להגיע אל הקוטב הדרומי‪ ,‬והם התחרו‬
‫ביניהם מי יגיע ראשון‪ .‬הראשון שבהם היה רואלד אמונדסן מנורבגיה‪,‬‬
‫ולאחר כחודש הגיע לשם גם רוברט פלקון סקוט הבריטי‪ ,‬שגילה‬
‫לאכזבתו את הסימנים שהותיר הנוסע הנורבגי‪ ,‬והבין כי הובס במרוץ‪.‬‬
‫מאז גילויה של היבשת‪ ,‬ניסו מדינות רבות לתבוע בעלות עליה‪ ,‬אולם‬
‫לאחר חתימת ההסכם העולמי שכלל מדינות רבות‪ ,‬נקבע שהיבשת היא‬
‫בינלאומית‪ .‬כ‪ 90%-‬מהקרח שיש בעולם מצוי באנטארקטיקה‪ ,‬וכ‪70%-‬‬
‫מהמים המתוקים שיש בעולם מקורם מיבשת זו‪ .‬מעל שטח היבשת לא‬
‫נוצרים עננים‪ ,‬כתוצאה מקפיאת הלחות‪ ,‬ולכן לא יורדים בה גשמים כלל‪,‬‬
‫למעט שלגים מעטים‪ .‬יוצא אפוא‪ ,‬שהיבשת הקרה ביותר בעולם‪ ,‬היא גם‬
‫המדבר הגדול ביותר בעולם‪ ,‬מעין דבר והיפוכו‪ .‬הטמפרטורה ביבשת‬
‫ביום חם‪ ,‬עומדת על ‪ 30‬מעלות מתחת לאפס‪ ,‬והטמפרטורה הנמוכה‬
‫ביותר שנמדדה בה הגיעה לכ‪ 90-‬מעלות מתחת לאפס‪ ,‬והגבוהה ביותר‬
‫לכ‪ 15-‬מעלות מעל האפס‪ .‬ביבשת הרים רבים‪ ,‬ובהם אחד שגבהו מעל‬
‫‪ 5,000‬מטר‪.‬‬
‫מסע לתוך עצמך‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫כל בני משפחתו וידידיו של מושיקו ידעו‬
‫שהסיכוי לקבל ממנו משהו בתמורה הוא‬
‫אפסי לחלוטין‪ .‬הוא היה טיפוס אגוצנטרי‬
‫לחלוטין‪ ,‬וכל מה שהיה לו בעולמו ‪ -‬היה‬
‫רק הוא בעצמו‪ .‬הוא אפילו לא שם לב לכך‬
‫בחיי היומיום‪ ,‬אבל בני משפחתו וידידיו‬
‫שנאלצו לחיות עם תכונה זו יומם ולילה‬
‫ידעו זאת הרבה יותר טוב ממנו‪" .‬יותר‬
‫קל להוציא מים מהקיר ‪ -‬מאשר להוציא‬
‫ממנו משהו" כפי שהגדירה זאת אשתו‬
‫של מושיקו‪.‬‬
‫למחייתו עבד מושיקו בחברת שיווק של‬
‫מוצרי כתיבה‪ .‬המשכורת שלו לא הייתה‬
‫דוד קליינר‬
‫רעה בכלל‪ ,‬אבל בתור אדם שלא חשב‬
‫מעולם צעד אחד קדימה‪ ,‬הוא היה מבזבז‬
‫את רוב כספו על שטויות בלי לנהל תקציב מסודר לכלכלת הבית‪ .‬כמובן‬
‫שההתנהלות הבזבזנית גרמה למחסור של דברים בסיסיים בבית‪ ,‬אבל לפחות‬
‫כלי כתיבה‪ /‬מחברות‪ /‬ועטים לא היו חסרים בביתו של מושיקו לעולם‪ ,‬ולו רק‬
‫משום שהוא היה דואג כל יום לצאת מהמפעל עם ציוד משרדי בתוך התיק‬
‫שלו‪" :‬זו לא גנבה" ניסה פעם לתרץ לאשתו את מעשיו‪" :‬גם ככה הם לא‬
‫משלמים לי כמו שצריך‪ ,‬אז לא יקרה להם כלום אם אני אקח לעצמי בונוס‬
‫של איזה ‪ 3-4‬עטים‪"...‬‬
‫מרוב שהיה עסוק בעצמו‪ ,‬הוא לא שם לב שהיו עוברים לפעמים ימים ארוכים‬
‫ללא שהחליף מילה עם אף אחד משלושת ילדיו "אין לי זמן עכשיו" היה עונה‬
‫בקביעות למי שפנה אליו עם איזושהי בקשה או רצון לדבר‪" :‬נדבר אחר כך"‪.‬‬
‫אלא שהבעיה הייתה ש'האחר כך' הזה לא הגיע לעולם‪ .‬כמובן‪ ,‬על עזרה לפני‬
‫מבחנים או הכנת עבודות עם הילדים בכלל לא היה על מה ועם מי לדבר‪...‬‬
‫בשלב מסוים הוא התחיל להתמכר להגרלות פיס וגרוד כרטיסי 'חיש גד'‪ ,‬בכל‬
‫פעם הוא היה בטוח שהנה ‪ -‬הפעם הוא בטוח יזכה בפרס הגדול‪ ,‬ולשם כך‬
‫הוא השקיע בקביעות הרבה כסף‪ .‬הבעיה היא שהרגל ההימורים הזה רק גרם‬
‫לו לחסל מהר יותר את המשכורת החודשית‪.‬‬
‫המחסור בכסף גרם לו ללחץ רב‪ ,‬והוא החל לחשוב מהיכן יוכל לעשות‬
‫'השלמת הכנסה' מבלי לעבוד יותר שעות‪ ,‬והתוצאה הייתה מעבר מסחיבת‬
‫ציוד כלי כתיבה‪ ,‬לגניבת כספים שאותם כמובן הוא היה מאבד במהירות בכל‬
‫מיני דוכני פיס למיניהם‪ .‬וכך הוא הכניס את עצמו למלכודת ללא מוצא‪ ,‬כאשר‬
‫חובותיו רק הלכו ותפחו‪...‬‬
‫הכול התנהל כך עד אותו היום שבו הוא קצת חלם כשירד לכביש ולא שם‬
‫לב למכונית המתקרבת במהירות‪ .‬הנהג הצליח לבלום ברגע האחרון‪ ,‬אבל‬
‫הפגוש של הרכב נגע קלות ברגלו והוא השתטח על הכביש‪ .‬בשנייה הראשונה‬
‫הוא נתקף בחרדה אבל לאחר רגע קל הוא הבין שהנה הכסף הגדול עומד‬
‫להגיע ‪ -‬מהביטוח!‬
‫"אוי‪-‬אוי‪ "---‬גנח משה תוך כדי שהוא לא כביכול מצליח לקום‪ ,‬הנהג המבועת‬
‫לא הצליח להבין כיצד הוא נפגע כל כך חזק מנגיעה קלה‪ ,‬אבל הוא לא‬
‫התמהמה והזמין אמבולנס‪ .‬משה הוכנס מיידית לסדרת בדיקות וצילומים‪,‬‬
‫כאשר בכל אותה העת הוא מחשב בראשו את הצעדים הבאים שעליו לעשות‬
‫על מנת לצאת עשיר מהסיפור הזה‪ .‬הבדיקות במיון נמשכו שעות ארוכות עד‬
‫שלפתע הוא נקרא אל חדרו של הרופא לשיחה‪.‬‬
‫פניו החתומות של הרופא היו נראות מאיימות‪" :‬תראה אדון מושיקו" פתח‬
‫הרופא את דבריו‪" :‬במשך השעות האחרונות בדקנו אותך היטב‪ ,‬ולא נמצא‬
‫אצלך שום נזק של ממש‪ ...‬אבל"‬
‫כאן עצר הרופא ולקח נשימה‪ ,‬ואז‬
‫המשיך‪" :‬הבדיקות מראות על כך‬
‫שבקרבך שוכנת מחלה קשה מאוד‬
‫בשלביה הסופניים ממש‪ ,‬צר לי לומר‬
‫אבל כנראה שלא נותרו לך הרבה‬
‫ימים לחיות‪ ,‬אני ממליץ שתקבע‬
‫תור אצל פרופסור מומחה בתחום‬
‫במהירות המרבית‪"...‬‬
‫מושיקו הרגיש שאלף טונות של‬
‫פלדה נפלו על ראשו ברגע אחד‪,‬‬
‫הוא יצא שפוף מהחדר כשהוא בכלל לא מבחין בכל הסובב אותו‪" .‬זהו‪ ,‬אני‬
‫הולך למות" הרהר‪" :‬איזה מסכנים הילדים שלי‪ ,‬הילדים שבכלל לא שמתי לב‬
‫אליהם עד היום‪ .‬עם איזה בעל 'מכור' אשתי התמודדה כל השנים האחרונות‪,‬‬
‫איזו מפלצת אני נהייתי‪ "...‬מבלי לשים לב הוא מצא את עצמו עומד באמצע‬
‫המסדרון של בית החולים‪ ,‬כשדמעות חמות זולגות מעיניו ללא מעצורים‪.‬‬
‫אנשים ניגשו כדי לסייע לו אבל הוא פטר אותם בהינף יד‪ ,‬ורק העמיק את‬
‫המסע אל תוך עצמו כשהוא מתחרט עמוקות על האופן שבו חי עד עכשיו‬
‫את חייו‪...‬‬
‫הוא חזר הביתה בלי לספר לאף אחד כלום‪ ,‬הוא קנה לאשתו מתנה ענקית‬
‫והיא לא הבינה מאיפה המתנה הזאת 'נוחתת' עליה באמצע החיים‪ ,‬וכשנכנס‬
‫הביתה הוא רק התחיל לחבק את ילדיו‪ ,‬ושאל אותם האם יש משהו בלימודים‬
‫או עם החברים שהוא יכול לעזור להם‪ .‬ברגע הראשון הם היו די מופתעים‬
‫אבל מהר מאוד זה דווקא מצא חן בעיניהם‪ .‬למחרת הוא הלך לעבודה תוך‬
‫כדי אמירת 'שלום' ו'בוקר טוב' לכולם‪ ,‬והוא גם הבין היטב שעליו להחזיר‬
‫בהקדם את כל הגנבות מהתקופה האחרונה‪ .‬התור הכי קרוב לרופא המומחה‬
‫היה רק לעוד שבוע‪ .‬במשך אותם ימים חלו בו שינויים מרחיקי לכת‪ ,‬כל‬
‫האישיות הישנה שלו התרסקה ובמקומה נבנתה אישיות חדשה ‪ -‬אישיות‬
‫מלאת התחשבות ומחשבה‪...‬‬
‫"נראה לי שחלה כאן טעות!" אמר לו הרופא כשעבר על הבדיקות שלו‪:‬‬
‫"הבדיקות שלך נקיות לחלוטין‪ ,‬אין כל רמז למחלה! ייתכן שבבית החולים‬
‫החליפו את תוצאות הבדיקות שלך עם חולה אחר‪"....‬‬
‫מושיקו לא האמין למשמע אזניו‪ ,‬וחיוך ענק נפרס על פניו‪ .‬הוא הבין‪ ,‬ש'המחלה'‬
‫שנשלחה אליו לשבוע הצליחה לרפא אותו מכל המחלות שהיו לו במשך כל‬
‫חייו‪ .‬והמסע שניהל פנימה לתוך עצמו‪ ,‬גרם לו לגלות תובנות חדשות על‬
‫החיים‪ ,‬ולדעת כיצד לחיות את חייו כראוי‪...‬‬
‫***‬
‫כל אחד מאתנו צריך לעצור לרגע את מרוץ החיים שלו‪ ,‬ולהתבונן פנימה אל‬
‫תוך אישיותו ‪ -‬לבחון את הדברים הטובים שלו ואת הטובים פחות‪ .‬לנסות‬
‫לתקן את הראוי לתיקון‪ ,‬ויפה שעה אחת קודם‪ .‬לא צריך 'מחלה לשבוע' כדי‬
‫לעצור ולתקן את מה שדרוש‪ ,‬אם נעשה זאת קודם‪ .‬נוכל לשפר את עצמנו‪,‬‬
‫ולהיות טובים יותר לזולתנו‪...‬‬
‫מבט ישיר אל האמת‬
‫(מתוך מדור 'סיפור צעיר')‬
‫אֱ ֶמת וֶאֱ מּונָה‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫ַהס ֻה ְׁשלַ ְך ְּבאּולַ ם ֵּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפט‪ַ ,‬הּנֹוכְ ִחים נֶ ֶע ְמדּו‬
‫ּׁשֹופט ֶׁשּזֶ ה ַע ָּתה‬
‫יהם ַמ ְמ ִּתינִ ים ֶׁשּכְ בֹוד ַה ֵ‬
‫ַעל ַרגְ לֵ ֶ‬
‫נִ כְ נָ ס יִ ְתיַ ֵּׁשב ַעל ּכִ ְסאֹו‪ַ .‬הּנֶ ְא ָׁשם יָ ַׁשב ְּברֹאׁש‬
‫בּוצת‬
‫עֹורְך ַה ִּדין ָס ַקר ְּב ַמ ָּבט ַע ְצ ָּבנִ י ֶאת ְק ַ‬
‫ֻמ ְרּכָ ן‪ֵ .‬‬
‫ֹאׁשם‪,‬‬
‫ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים‪ְ ,‬מנַ ֶּסה לְ ַפ ְענֵ ַח ֶאת ַה ִּמ ְתחֹולֵ ל ְּבר ָ‬
‫ּתֹוב ַע ַהּכְ לָ לִ י‬
‫יֹוד ַע ּגַ ם הּוא ֶׁש ֵאין ַה ְר ֵּבה ִסּכּוי‪ַ .‬ה ֵ‬
‫ֵ‬
‫טּוח הּוא ְּב ִתיק‬
‫לּוטין‪ָּ ,‬ב ַ‬
‫גּוע לַ ֲח ִ‬
‫לְ ֻע ַּמת זֹאת נִ ְר ָאה ָר ַ‬
‫ַה ְּת ִב ָיעה‪.‬‬
‫ּׁשֹופט ּכִ ְחּכַ ח ִּבגְ רֹונֹו וְ ֵה ֵחל ַמ ְק ִריא ְק ָט ִעים ִמ ִּתיק‬
‫ַה ֵ‬
‫ּיֹוׁשב לְ ָפנֵ ינּו‬
‫"ה ָחׁשּוד ַה ֵ‬
‫ַה ְּת ִב ָיעה ַה ֻּמּנָ ח לְ ָפנָ יו‪ֶ :‬‬
‫ּצּוע ֶר ַצח‬
‫הּובא לִ ְפנֵ י ֵּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפט לְ ִדין ַּב ֲח ָׁשד לְ ִב ַ‬
‫ָ‬
‫ּובכַ ּוָ נָ ה ְּת ִחּלָ ה‪ ,‬וְ ֹלא ִמּתֹוְך ֲהגַ ּנָ ה ַע ְצ ִמית‪ּ .‬כָ ל‬
‫ְּבזָ דֹון ְ‬
‫ָה ְר ָאיֹות מֹוכִ יחֹות ֶּב ָעלִ יל ּכִ י ֶה ָחׁשּוד ֶׁשּלְ ָפנֵ ינּו הּוא‬
‫ֶׁש ִּב ַּצע ֶאת ָה ֶר ַצח‪ּ ,‬כָ ל ֵאּלֶ ה ְּבהֹוכָ ָחה יְ ִׁש ָירה וְ ֹלא‬
‫ּׁשֹופט ָסגַ ר ֶאת ַה ִּתיק ַּב ֲא ִדיׁשּות ָמה‪,‬‬
‫נְ ִס ָּב ִתית"‪ַ .‬ה ֵ‬
‫ּתֹוב ַע לַ ֲעלֹות ֶאל ַהּדּוכָ ן‪.‬‬
‫ּוב ֵּקׁש ֶאת ַה ֵ‬
‫ִ‬
‫ּתֹוב ַע‬
‫דּוע לְ כָ ל ַהּנֹוכְ ִחים ּכָ אן"‪ָּ ,‬פ ַתח ַה ֵ‬
‫"ּכְ ִפי ַהּיָ ַ‬
‫נֹושֹא ֶאת ֵעינָ יו ֶאל ַהּנֶ ְא ָׁשם ְּב ַמ ָּבט ְמ ַב ֵּׂשר ָרעֹות‪ֹ" .‬לא ִּת ְר ָצח‬
‫גֹוריָ ה‪ּ ,‬כְ ֶׁשהּוא ֵ‬
‫ֶאת ַמ ַּׂשא ַה ָּק ֵט ְ‬
‫מּוס ִרית ָאנּו ְמ ֻחּיָ ִבים לְ ַצו‬
‫הּוא ַה ִּד ֵּבר ַה ִּׁש ִּׁשי ְּב ֶע ֶׂשר ַה ִּד ְּברֹות‪ּ ,‬כַ ֲאנָ ִׁשים ַמ ֲא ִמינִ ים וְ כִ ְמ ִדינָ ה ָ‬
‫זֶ ה ְּבא ֶֹפן ֻמ ְחלָ ט‪ֶ .‬ה ָחׁשּוד ֶׁשּלְ ָפנֵ ינּו זִ לְ זֵ ל ָּב ֵע ֶרְך ָה ֶעלְ יֹון ֶׁשל ְק ֻד ַּׁשת ַה ַחּיִ ים‪ּ ,‬ולְ ִפי ּכָ ל ָה ְר ָאיֹות‬
‫ימנֵ י ֲח ָר ָטה‪ֲ .‬א ַב ֵּקׁש ֵמ ֶח ֶבר‬
‫ּובכַ ּוָ נָ ה ְּת ִחּלָ ה‪ ,‬וְ ַעד ּכֹה ֹלא ִה ִּב ַיע ּכָ ל ִס ָ‬
‫ֶׁשּיֻ ְּצגּו ַּב ֶה ְמ ֵׁשְך‪ָ ,‬ר ַצח ְּב ֵמזִ יד ְ‬
‫ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים לְ ִה ְתיַ ֵחס ְּבכ ֶֹבד ָהרֹאׁש ָה ָראּוי לְ ִמ ְׁש ָּפט זֶ ה‪ ,‬וְ לִ זְ ּכֹר ּכִ י ָהעֹנֶ ׁש ַה ֻּמּכָ ר ַּבחֹק לְ ַמ ֲע ֶשֹה‬
‫ִמּסּוג זֶ ה ִהּנֹו ָמוֶ ת"‪.‬‬
‫לֹומר ֶאת ָה ֱא ֶמת‪ֶ ,‬את ּכָ ל ָה ֱא ֶמת‬
‫מּורה ַ‬
‫ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה ָה ֳעלּו ָה ֵע ִדים ֶאל ַהּדּוכָ ן‪ ,‬וְ ַת ַחת ַאזְ ָה ָרה ֲח ָ‬
‫יהם ֶׁש ָּסגְ רּו ֶאת ַה ַּמ ְעּגָ ל וְ ִה ְּדקּו ֶאת ַה ֶח ֶבל ְס ִביב ַצּוָ ארֹו ֶׁשל‬
‫ּיֹות ֶ‬
‫וְ ַרק ֶאת ָה ֱא ֶמת‪ָ ,‬מ ְסרּו ֶאת ֵע ֻד ֵ‬
‫ֶה ָחׁשּוד‪.‬‬
‫ּומגַ ָּמ ִתּיִ ים‪ ,‬הּוא‬
‫עֹורְך ִּדינֹו ֶׁשל ַהּנֶ ְא ָׁשם לִ גְ רֹם לָ ֵע ִדים לְ ֵה ָראֹות ִּבלְ ִּתי ֲא ִמינִ ים ְ‬
‫ַּב ְּת ִחּלָ ה עֹוד נִ ָּסה ֵ‬
‫אֹותם ִּב ְׁש ֵאלֹות ֶׁשּגָ ְרמּו לָ ֶהם לְ ִבלְ ּבּול‬
‫יהם ְמנַ ֶּסה לְ ַה ִּציגָ ם ְּבאֹור ְמגֻ ָחְך‪ָּ ,‬ת ַקף ָ‬
‫ָק ַטע ֶאת ִּד ְב ֵר ֶ‬
‫רּוח ְּב ֶק ֶרב ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים‪ֶׁ ,‬ש ִה ְב ִחינּו ּכִ י ַקו ַה ֲהגַ ּנָ ה נִ ְׁש ָען‬
‫מֹורת ַ‬
‫וְ לִ ְמבּוכָ ה‪ַ .‬אְך ְצ ָע ָדיו ֵאּלּו ַרק ּגָ ְרמּו לְ ַ‬
‫עֹורְך ַה ִּדין ַה ְמי ָֹאׁש ִה ְתיַ ֵּׁשב ַעל ּכִ ְסאֹו ְּבלֵ אּות‪ַ ,‬מּנִ ַיח לָ ִענְ יָ נִ ים‬
‫ּכֻ ּלֹו ַעל ִּפ ְקּפּוק ַּב ֲא ִמינּות ָה ֵע ִדים‪ֵ .‬‬
‫יהם‪ְּ ,‬בתֹוְך ֶׁשהּוא ְמ ַא ֵּמץ ֶאת מֹחֹו‪ְ ,‬מנַ ֶּסה לִ ְמצֹא ַּת ְק ִּדים ִמ ְׁש ָּפ ִטי ְמ ֻת ְחּכָ ם ֶׁשּיַ ִּציל‬
‫לְ ִה ְתּגַ לְ ּגֵ ל ֵמ ֲאלֵ ֶ‬
‫ֶאת ַמ ְרׁשֹו ִמּכִ ֵּסא ַה ָּמוֶ ת‪.‬‬
‫ּתֹוב ַע נֶ ֱע ַמד לְ ַסּכֵ ם ֶאת ַה ְּת ִב ָיעה‪,‬‬
‫יהם‪ָ ,‬ה ְר ָאיֹות ֻה ְּצגּו ָּבזֶ ה ַא ַחר זֶ ה‪ַ .‬ה ֵ‬
‫ָה ֵע ִדים ִסּיְ מּו ֶאת ִּד ְב ֵר ֶ‬
‫ּמּוצ ָקה‪ ,‬הּוא ָּפנָ ה‬
‫חֹומת ָה ֵע ֻדּיֹות וְ ָה ְר ָאיֹות ַה ָ‬
‫ְמלָ אכָ ה ֶׁשֹּלא ָהיְ ָתה ָק ָׁשה ּכְ לָ ל‪ְּ ,‬ב ִה ְת ַח ֵּׁשב ְּב ַ‬
‫ּוב ֵּקׁש ּכִ י ֹלא יְ ַה ְּססּו לְ ַה ֲא ִׁשים ֶאת ָה ִאיׁש‪ ,‬לְ ַמ ַען יִ ְׁש ְמעּו וְ יִ ָיראּו‪.‬‬
‫לַ ֻּמ ְׁש ָּב ִעים ַּב ֵּׁשנִ ית ִ‬
‫לֹוקה‬
‫יֹוד ַע ֶׁשּכָ ל ָה ְר ָאיֹות ַמ ְצ ִּביעֹות ַעל ַמ ְר ִׁשי‪ַ ,‬קו ַה ֲהגַ ּנָ ה ֶ‬
‫"אנִ י ֵ‬
‫ְרׁשּות ַה ִּדּבּור נִ ְּתנָ ה לַ ַּסּנֵ גֹור‪ֲ :‬‬
‫יֹוד ַע ַהּכֹל‪ .‬וְ לַ ְמרֹות זֹאת ָהיִ ִיתי‬
‫יּבי ֵאין‪ֲ .‬אנִ י ֵ‬
‫אֹורה‪ֲ ,‬א ִפּלּו ְק ֵצה חּוט ֶׁשל ַאלִ ִ‬
‫ְּב ֶח ֶסר ֻמ ְחלָ ט‪ ,‬לִ כְ ָ‬
‫מֹוד ַיע‬
‫לּוטין‪ֲ .‬אנִ י ִ‬
‫רֹוצה ֶׁש ַּת ְק ִּדיׁשּו לִ י ָח ֵמׁש ַּדּקֹות ֶׁשל ַה ְמ ָּתנָ ה‪ַ ,‬חּפּותֹו ֶׁשל ַהּנֶ ְא ָׁשם ּתּוכַ ח לַ ֲח ִ‬
‫ֶ‬
‫ָּבזֹאת ּכִ י ְּבעֹוד ָח ֵמׁש ַּדּקֹות ְּב ִדּיּוק ִּת ָּפ ַתח ַה ֶּדלֶ ת ַה ְּׂש ָמאלִ ית‪ ,‬וְ ַהּנִ ְר ַצח יִ ּכָ נֵ ס ִמ ַּב ַעד לַ ֶּדלֶ ת ַחי‬
‫וְ ַקּיָ ם‪ּ ,‬כָ ְך ֶׁש ַה ִּמ ְׁש ָּפט ּכֻ ּלֹו ֵאינֹו ֶרלֶ וַ נְ ִטי‪"...‬‬
‫ֶׁש ֶקט ִה ְש ָֹּת ֵרר ְּב ֵהיכַ ל ֵּבית ַה ִּמ ְׁש ָּפט‪ַ ,‬ה ְּד ָמ ָמה ָהיְ ָתה ֻמ ְחלֶ ֶטת‪ָ ,‬היָ ה ֶא ְפ ָׁשר לְ נַ ֵּסר ֶאת ַה ֶּמ ַתח‬
‫עּורי ֶּפה‪ֵ ,‬עינֵ י ּכֻ ּלָ ם ָהיּו ְמכֻ ּוָ נֹות ֶאל‬
‫הֹות ָירה ֶאת ּכֻ ּלָ ם ְּפ ֵ‬
‫הֹוד ְעּתֹו ֶׁשל ַה ַּסּנֵ גֹור ִ‬
‫ֶׁש ָּׂש ַרר ָּבאּולָ ם‪ַ .‬‬
‫ַה ֶּדלֶ ת ַה ְּׂש ָמאלִ ית ֶׁש ִּמ ָּׁשם ָאמּור לְ ִהּכָ נֵ ס ַהּנִ ְר ַצח‪ַ .‬ה ָּׁשעֹון ְמ ַת ְק ֵּתק‪ַּ ,‬ד ָּקה וְ עֹוד ַּד ָּקה חֹולֶ ֶפת‪,‬‬
‫מֹוצא ִּפיו ֶׁשל ַה ַּסּנֵ גֹור‬
‫ָחלְ פּו ּכְ ָבר ֲח ִמ ָּׁשה וְ גַ ם ִׁש ָּׁשה ְרגָ ִעים‪ַ .‬ה ֶּמ ַתח ָּפג‪ּ ,‬כֻ ּלָ ם ַמ ְמ ִּתינִ ים לְ ַ‬
‫ֶׁשּיַ ְס ִּביר‪.‬‬
‫"א ָבל ַרק ָר ִצ ִיתי ֶׁש ֵּת ְדעּו ֶׁש ְּב ֶה ְת ֵאם לַ ֻח ָּקה‪ִ ,‬אי ֶא ְפ ָׁשר‬
‫"סלִ ָיחה‪ִׁ ,‬ש ַּק ְר ִּתי!" ָא ַמר ַה ַּסּנֵ גֹור‪ֲ ,‬‬
‫ְ‬
‫לְ ַה ֲא ִׁשים ָא ָדם ּכַ ֲא ֶׁשר ַא ְׁש ָמתֹו ֹלא הּוכְ ָחה ִּב ְמ ַאת ָה ֲאחּוזִ ים ֵמ ֵע ֶבר לְ כָ ל ָס ֵפק‪ִּ .‬ב ְרגָ ִעים ֵאּלּו‬
‫טּוח ְּב ַא ְׁש ָמתֹו ֶׁשל ַמ ְר ִׁשי‪.‬‬
‫ּתֹוב ַע‪ֵ ,‬אינֹו ָּב ַ‬
‫ּׁשֹופט וְ ַה ֵ‬
‫ָר ִאינּו ּכִ י ִאיׁש ִמ ֵּבין ַהּנֹוכְ ִחים‪ּ ,‬גַ ם ֹלא ּכְ בֹוד ַה ֵ‬
‫יהם ֶאל ַה ֶּדלֶ ת לִ ְראֹות ֶאת ַהּנִ ְר ַצח ַמּגִ ַיע‪ְּ .‬ב ֶה ְת ֵאם לַ ֻח ָּקה‬
‫יֹוצא ִמן ַהּכְ לָ ל‪ֵ ,‬ה ֵסּבּו ֶאת ְּפנֵ ֶ‬
‫ּכֻ ּלָ ם‪ ,‬לְ ֹלא ֵ‬
‫ֲא ַב ֵּקׁש לְ זַ ּכֹות ֶאת ַמ ְר ִׁשי ִמּכָ ל ַא ְׁש ָמה‪"...‬‬
‫הֹות ָירה ֶאת ַהּנֹוכְ ִחים נִ ְפ ָע ִמים וְ נִ ְר ָע ִׁשים‪ְּ ,‬פ ָע ִמים ִמ ְס ָּפר‬
‫ָהאּולָ ם ּגָ ַעׁש‪ַ ,‬ה ְב ָר ָקתֹו ֶׁשל ַה ַּסּנֵ גֹור ִ‬
‫"א ַב ֵּקׁש ֶאת ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים לָ ֵצאת‬
‫ּׁשֹופט לְ ַהּכֹות ְּב ַפ ִּטיׁשֹו‪ַ ,‬עד ֶׁש ָּׁשב ַה ֶּׁש ֶקט לִ ְׂשרֹר‪ֲ :‬‬
‫נֶ ֱאלַ ץ ַה ֵ‬
‫לְ ִה ְתיַ ֲעצּות וְ לַ ֲחזֹר ִעם ְּפ ַסק ִּדינָ ם"‪.‬‬
‫ּׁשֹופט ִה ְק ִריא ַה ְמ ֻבּגָ ר ֶׁש ָּב ֶהם‬
‫ֹלא ָחלְ פּו ַּדּקֹות ֲא ֻרּכֹות‪ַ ,‬הּנֶ ֱא ָׁש ִמים ָחזְ רּו ֶאל ָהאּולָ ם ּולְ ַב ָּק ַׁשת ַה ֵ‬
‫עֹור ִרין"‪.‬‬
‫"ה ָחׁשּוד ָמ ֳא ָׁשם ְּב ֶר ַצח ְּבכַ ּוָ נָ ה ְּת ִחּלָ ה לְ ֹלא ְ‬
‫ֶאת ַה ַה ְחלָ ָטה‪ֶ :‬‬
‫"ה ֵרי נֹוכַ ְח ֶּתם לִ ְראֹות ּכִ י לְ ִאיׁש ֵאין ִּב ָּטחֹון ֻמ ְחלָ ט ַּב ָּד ָבר"‪...‬‬
‫ַה ַּסּנֵ גֹור ָק ַפץ ִמ ְּמקֹומֹו ּכִ נְ ׁשּוְך נָ ָחׁש‪ֲ :‬‬
‫"ּבאֹותֹו זְ ַמן ֶׁשּבֹו ִהכְ ִריז ַה ַּסּנֵ גֹור ּכִ י ַהּנִ ְר ַצח יִ ּכָ נֵ ס ִמ ַּב ַעד‬
‫ָה ִאיׁש ִה ְמ ִׁשיְך ֶאת ְּד ָב ָריו ִּב ְמ ִתינּות‪ְ :‬‬
‫ּתֹובבּו ֶאל ַה ֶּדלֶ ת ַה ְּׂש ָמאלִ ית‪ֲ .‬א ָבל – ֹלא ַמ ָּמׁש ּכֻ ּלָ ם‪ ,‬לְ ַמ ֵעט ָא ָדם ֶא ָחד ֶׁשֹּלא‬
‫לַ ֶּדלֶ ת‪ָ ,‬אכֵ ן ּכֻ ּלָ ם ִה ְס ְ‬
‫סֹובב ֶאת רֹאׁשֹו ַאף ֹלא ִסּבּוב ַקל‪ָ .‬היָ ה לֹו ָּברּור ֶׁש ַהּנִ ְר ַצח ֹלא יִ ּכָ נֵ ס עֹוד ְּב ֶדלֶ ת זֹו לְ עֹולָ ם‪ָ .‬היָ ה‬
‫ֵ‬
‫רּורה לֹו ֵמ ֵע ֶבר לְ כָ ל ָס ֵפק‪"...‬‬
‫זֶ ה ַהּנֶ ְא ָׁשם‪ֶׁ ,‬ש ָה ֱא ֶמת ָהיְ ָתה ְּב ָ‬
‫רּורה ֵמ ַעל לְ כָ ל ָס ֵפק וְ ִאי ְס ֵפקֹות‬
‫ְּפ ַסק ִּדינָ ם ֶׁשל ַה ֻּמ ְׁש ָּב ִעים ֵאינֹו ֶאּלָ א ָמ ָׁשל לְ ַמ ָּצב ֶׁשל יְ ִד ָיעה ְּב ָ‬
‫ּומלֵ א‪ ,‬לְ עֹולָ ם ֹלא יָ ֵסב ֶאת ַמ ָּבטֹו ֶאל‬
‫ְּב ֶק ֶׁשר לָ ֱא ֶמת‪ִ .‬מי ֶׁש ָה ֱא ֶמת ֶא ְצלֹו ֻמ ְחלֶ ֶטת ְּבא ֶֹפן ָּברּור ָ‬
‫ַה ֶּׁש ֶקר‪ַ ,‬אף ֹלא לְ ֶרגַ ע ֶא ָחד‪ֲ .‬ה ָס ַּבת ַה ַּמ ָּבט לְ כִ ּוּונֹו ֶׁשל ַה ֶּׁש ֶקר‪ ,‬מֹוכִ ָיחה ַעל ִאי ְּב ִהירּות‪ ,‬וְ ַעל‬
‫ח ֶֹסר וַ ָּדאּות‪.‬‬
‫***‬
‫"א ֶמת וֶ ֱאמּונָ ה‪ ,‬חֹק וְ ֹלא יַ ֲעבֹר‪,‬‬
‫קּופה‪ ,‬לְ ַהּכִ יר ּכִ י ֱ‬
‫קֹומה זְ ָ‬
‫ּוב ָ‬
‫ַמ ָּבט יָ ָׁשר ֶאל ָה ֱא ֶמת ְּב ֵעינַ יִ ם ְּפקּוחֹות ְ‬
‫טּוח ּולְ ֹלא ְס ִטּיֹות ּולְ ֹלא נִ ְדנּוד ַקל ֶׁשל ָהרֹאׁש‪ֲ ,‬א ִפּלּו‬
‫ֱא ֶמת ָׁש ַא ָּתה הּוא ָאדֹון לְ ַע ֶּמָך"‪ .‬אֹותֹו ַמ ָּבט ָּב ַ‬
‫"א ֶמת‪ַ ,‬א ְׁש ֵרי ִאיׁש‬
‫ֹלא ְּפזִ ילָ ה ְק ַטּנָ ה לְ כִ ּוּון ַה ֶּׁש ֶקר וְ ָה ָרע‪ ,‬הּוא ֶׁש ֵּמ ִביא ֶאת ָה ָא ָדם לָ א ֶֹׁשר ַהּגָ דֹול‪ֱ .‬‬
‫תֹור ְתָך ְּוד ָב ְרָך יָ ִשֹים ַעל לִ ּבֹו"‪.‬‬
‫ֶׁשּיִ ְׁש ַמע לְ ִמ ְצו ֶֹתיָך וְ ָ‬
‫סופו של אכזר‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫הסיפור שלנו מתרחש בשנות‬
‫השלושים של המאה הקודמת באזור‬
‫הקוטב הצפוני‪ ,‬בקצה צפון המזרח של‬
‫רוסיה הגדולה ‪ -‬באי ויגאץ'‪ .‬לאזור זה‬
‫נשלחו מתנגדי המשטר הקומוניסטי‬
‫לעבודת פרך קשה במחנות העבודה‬
‫שנודעו לשמצה בשם 'גולאגים'‪.‬‬
‫מיליוני רוסים שחלק גדול מהם היו‬
‫יהודים‪ ,‬בנו בדמם את ערבות סיביר‪,‬‬
‫חצבו קילומטרים של מסילות רכבת‪,‬‬
‫וחפרו תעלה רחבה בין הים הבלטי לים‬
‫הלבן‪.‬‬
‫באי ויגאץ' שוכנו ‪ 4,000‬עובדי כפייה‬
‫שחצבו פחם‪ ,‬כרו עפרות אורניום‪,‬‬
‫ועבדו במפעלי הפלדה שבמקום‪.‬‬
‫אריק סגל‬
‫לאומללים אלו לא היה סיכוי גדול‬
‫לחזור בחיים‪ .‬רובם נידונו לתקופת‬
‫מאסר של עשר שנים ומעלה‪ ,‬והסיכויים לשרוד פרק זמן כה ממושך‬
‫בתנאים הקשים שבמקום היו נמוכים במיוחד‪ .‬הפועלים לא הורשו כמובן‬
‫לפגוש את בני משפחתם‪ ,‬כך שכל אסיר שהגיע לאי‪ ,‬ידע שכמו ברוב‬
‫המקרים את חייו הוא יסיים באזור וגופתו תוטל לים שהקיף את המחנה‬
‫או תיקבר בקבר אחים גדול‪.‬‬
‫בכניסה לשער המחנה הייתה תיבת דואר גדולה‪ ,‬שאליה יכלו האסירים‬
‫לשלשל מכתבים‪ .‬לאן היו מגיעים מכתבים אלו? כמובן‪ ,‬לא לבני‬
‫המשפחה‪ .‬אסיר שהעז לכתוב מכתב ליקיריו‪ ,‬נידון להצלפות קשות‬
‫שהיו מרתקות אותו למיטה לימים ארוכים‪ .‬כך גם אסיר שביקש חנינה‬
‫או טען שמתנכלים אליו במחנה‪ .‬מהר מאד למדו עובדי הכפייה כי‬
‫כדאי להם מאד שלא לנסח מכתבים מהסוג הזה‪ .‬אז מה בכל זאת ניתן‬
‫היה לכתוב? הכלואים היו מעלים רעיונות שעשויים היו לסייע לרוסיה‬
‫הגדולה‪ ,‬כמו הצעות מדעיות‪ ,‬רעיונות לפיתוח כלי מלחמה‪ ,‬תרכובות של‬
‫תרופות חדשניות‪ ,‬תכניות ייעול בתחום המיסוי והכלכלה וכן הלאה‪ .‬הם‬
‫ידעו שאם המכתב יגיע לאיש הנכון‪ ,‬הם עשויים למצוא את עצמם בחוץ‪,‬‬
‫כשהם מגויסים בתנאים טובים בהרבה ‪ -‬במכון מכובד הפועל בשירות‬
‫הממשלה‪ ,‬או אפילו במחנה כפייה בעל תנאים נוחים יותר‪.‬‬
‫אחד מן האסירים שנידון למאסר בגין שוד ומרמה היה מוטיה יורגוביץ‪.‬‬
‫הוא לא היה מדען‪ ,‬לא פיזיקאי‪ ,‬וגם בכלכלה הוא לא הבין‪ .‬מצד שני הוא‬
‫ניחן בלב רע‪ ,‬באכזריות מיוחדת‪ ,‬וביכולת לפגוע בזולת בדרכים מקוריות‬
‫ומתוחכמות‪ .‬הוא לא רצה להגיש הצעה שעשויה לסייע לצבא הרוסי‪,‬‬
‫למדע‪ ,‬לרפואה או לכלכלה‪ .‬הוא חשב על משהו הרבה יותר מתוחכם‪,‬‬
‫משהו שגם יחלץ אותו מהמחנה שבו שהה‪ .‬שבוע לאחר שהמעטפה של‬
‫מוטיה שולשלה אל תיבת הדואר של האסירים נעצרה מכונית שחורה‬
‫בכניסה למחנה והאסיר מוטיה יורגוביץ נקרא להתלוות לשני שוטרי‬
‫נ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד שהובילו אותו היישר ללשכתו של מפקד המחוז‪.‬‬
‫המפקד החזיק בידו את מכתבו של מוטיה וקרא‪' :‬אני מציע למפלגה‬
‫האהובה שלנו‪ ,‬לפתוח במערך חדש של תקצוב מזון במחנות שינוהל‬
‫באופן ישיר לפי תפוקת האסירים בשטחי העבודה'‪" .‬אתה יכול להסביר‬
‫לי למה אתה מתכוון?" ומוטיה הסביר‪" :‬ההצעה שלי פשוטה‪ ,‬לאסירים‬
‫החזקים שעובדים קשה תגדילו במעט מאד כמובן‪ ,‬את מנתם היומית‪.‬‬
‫זה יגרום להם לעבוד הרבה יותר חזק והרבה יותר קשה למחרת כדי‬
‫להשיג את אותה מנה‪ .‬האסירים המבוגרים‪ ,‬החלשים והחולים שעובדים‬
‫מעט‪ ,‬יקבלו מעט אוכל‪ .‬זה כמובן יגרום להם לתמותה גבוהה וכך אתם‬
‫תיפטרו מהאסירים שלא מביאים תועלת‪ "...‬הרעיון היה פשוט‪ ,‬אכזרי‬
‫ויעיל‪ .‬מפקד המחוז טפח על שכמו של מוטיה והבטיח לו כי יודיע לו‬
‫מה הוחלט‪ .‬מוטיה לא היה צריך להמתין הרבה‪ ,‬כעבור שבוע הוא הוסע‬
‫שוב‪ ,‬הפעם ברכב מפואר יותר‪ ,‬וגילה את עצמו כעבור שעות ארוכות‬
‫במוסקבה‪ ,‬נפגש עם איוואן סירוב – ראש הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד בכבודו ובעצמו‪.‬‬
‫"הרעיון שלך נפלא!" אמר לו סירוב‪" :‬אני באמת מתפלא כיצד לא חשבנו‬
‫עליו קודם לכן"‪ .‬ואמנם זמן קצר לאחר מכן המערך החדש של מוטיה‬
‫יורגוביץ יושם בשטח‪ ,‬תוך כשלושה חדשים דיווחו מפקדי הגולאגים על‬
‫שתי תופעות‪ :‬קצב העבודה הוכפל‪ ,‬ועשרות זקנים‪ ,‬חלשים וחולים מתו‪.‬‬
‫שוב הוזמן מוטיה למוסקבה‪ ,‬הפעם הוא כבר לא היה אסיר‪ .‬הוא כבר‬
‫מונה ליועץ מיוחד לענייני עבודות כפייה לראש הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד‪ ,‬וכעת הוצע‬
‫לו לנהל את ה'גולאג' באי ויגאץ'‪ ,‬האי בו הוא היה בעצמו עד לפני שישה‬
‫חדשים אסיר נקלה‪.‬‬
‫מוטיה הסכים במהירות‪ ,‬וכבר באותו שבוע נשלח לאי‪ ,‬וסידר את חפציו‬
‫בביתן הנאה והחמים של מפקד המחנה‪ .‬יום בואו של מוטיה יורגוביץ‬
‫היה יום חגיגי עבורו‪ ,‬אבל יום שחור לעובדי המחנה‪ .‬מוטיה לא חדל‬
‫להתעלל בהם ומצא דרכים משונות ויצירתיות להכביד את העבודה‪.‬‬
‫האסירים חשו כי הם נמצאים על סף גבול היכולת שלהם‪ .‬אלא שאז‬
‫התרחש המפנה‪ .‬באחד הימים הוזמן מוטיה למוסקבה‪ ,‬שוב לפגישה עם‬
‫איוואן סירוב וצוותו‪ .‬הוא הגיע בביטחון לבוש בבגדיו הטובים‪ ,‬כבקיא‬
‫ורגיל במוסדות השלטון‪.‬‬
‫הוא נכנס לחדרו של ראש הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד וקד בהכנעה‪ .‬להפתעתו‪ ,‬הגיש לו‬
‫איוואן דף וביקש ממנו לקרוא אותו בקול‪ .‬מוטיה ראה שהוא מחזיק‬
‫בדף דומה לדף שכתב לפני כשנה‪ ,‬ובו הצעה לסדר שנכתבה על ידי‬
‫אסיר בשם גריגורי חרושוב‪ ,‬הכלוא במחנה העבודה באי ויגאץ'‪ .‬הצעתו‬
‫של גריגורי הייתה פשוטה‪ :‬להתאים את מפקדי המחנות לפי תפוקת‬
‫האסירים‪ .‬כלומר‪ ,‬ככל שהתפוקה רבה יותר‪ ,‬אות הוא כי המפקד‬
‫מצליח יותר‪ .‬מפקד מחנה‪ ,‬שאסיריו מגלים אוזלת יד‪ ,‬יכלא כמותם‬
‫במחנה‪ ,‬והצעד ההרתעתי הזה יהפוך את מפקדי שאר המחנות ליעילים‬
‫ואפקטיביים הרבה יותר‪" .‬הרעיון הזה" אמר סירוב‪" :‬כל כך פשוט וחכם‬
‫שאני לא מבין איך לא חשבנו עליו קודם‪ .‬ביצענו אותו‪ ,‬וגילינו שמבין‬
‫כלל מפקדי המחנות‪ ,‬האסירים שלך ירדו באופן עקבי בתפוקה בשלושת‬
‫החודשים האחרונים‪ .‬הגענו למסקנה שכדאי שנחזיר אותך לעבודת‬
‫הכפייה‪ ,‬כדי שהדבר יהווה סמל לשאר המפקדים ויוביל אותם לתפוקת‬
‫עבודה מקסימלית ואידאלית‪ "...‬מוטיה ניסה לטעון כי האסירים חוללו‬
‫מרד נגדו‪ ,‬והורידו בכוונה את התפוקה בעקבות המכתב‪ ,‬אך כל זה לא‬
‫עזר‪ .‬סירוב כבר היה עסוק בעניינים אחרים ושוטרי הנ‪.‬ק‪.‬וו‪.‬ד מיהרו‬
‫להוציאו החוצה‪ ,‬אל מכונית האסירים השחורה‪...‬‬
‫***‬
‫בפרשת השבוע נאמר כי ה'‬
‫הכביד את לבו של פרעה‪ .‬ידועה‬
‫השאלה‪ ,‬אם ה' הכביד את ליבו‬
‫מדוע הוא אשם? וחז"ל מסבירים‪:‬‬
‫הקב"ה לא הכביד סתם את לבו‪,‬‬
‫אלא פרעה שהרשיע והתריס‬
‫כנגד ה'‪ ,‬ולאחר שהתרו בו שוב‬
‫ושוב לא הסכים לשלוח את בני‬
‫ישראל מארצו‪ ,‬והגיע למצב בו‬
‫הקב"ה לא מאפשר לו כביכול‬
‫לשוב בתשובה‪...‬‬
‫למי מגיע הכסף?‬
‫רבקה שהתגוררה בשכונה מרוחקת עבדה‬
‫כגננת משלימה‪ .‬באחד הימים היא קיבלה‬
‫טלפון מהמפקחת על הגנים‪ ,‬שאחת הגננות‬
‫חולה וצריך ממלאת מקום בדחיפות‪" .‬אני‬
‫מצטערת‪ ,‬הייתי שמחה להגיע היום לעבודה‪.‬‬
‫אבל בעקבות שביתת האוטובוסים אין‬
‫לי אפשרות להגיע לגן‪ "...‬התנצלה רבקה‬
‫באזני המפקחת‪" .‬קחי מונית‪ ,‬ואני אשלם‬
‫לך את הכסף!" הורתה לה המפקחת‪ ,‬רבקה‬
‫התארגנה בזריזות וירדה למטה במטרה‬
‫לעצור מונית‪ ,‬להפתעתה עצרה לידה אחת‬
‫השכנות בבניין ששאלה אותה לאן היא צריכה‬
‫להגיע‪ ,‬לאחר בירור קצר התברר שהיא נוסעת‬
‫לשכונה שאליה רבקה צריכה להגיע‪ .‬רבקה‬
‫שמחה על ה'טרמפ' המהיר והידידותי‪ .‬האם‬
‫היא יכולה לבקש מהמפקחת את הכסף על‬
‫המונית‪ ,‬למרות שנסעה לבסוף ב'טרמפ'?!‬
‫שאלה מס' ‪431‬‬
‫ובאותו עניין‪ ,‬שאלה נוספת‪ :‬באחד הימים‬
‫כאשר רבקה עצרה מונית שתיקח אותה‬
‫אל הגן‪ ,‬היא פגשה שתי חברות שהיו מעוניינות להצטרף אתה לנסיעה‪ .‬הם שילמו‬
‫במשותף על המונית‪ ,‬וכאשר הגישה רבקה למפקחת את החשבונית של המונית‬
‫וסיפרה לה על שתי 'המצטרפות' לנסיעה‪ ,‬טענה המפקחת‪" :‬תראי תכל'ס המונית הרי‬
‫לא עלתה חמישים שקל‪ ,‬אלא רק עשרים‪ .‬אז בואי קחי עשרים שקלים‪ "...‬אבל רבקה‬
‫טוענת‪" :‬מה הקשר בין הדברים? המונית עלתה חמישים שקלים‪ ,‬זה היה המחיר‬
‫שסוכם עם הנהג ברגע שעצרתי את המונית‪ .‬וזה שעלו החברות שלי אתי למונית‪ ,‬זה‬
‫כבר רווח שלי‪ "...‬מה דעתכם? האם רבקה צודקת?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬שאלה א' – תלמוד בבלי מסכת‬
‫נזיר דף כ"ד עמוד ב' בדין‪' :‬האישה שקימצה בעיסתה' וב'תוספות' על המקום‪.‬‬
‫שולחן ערוך 'אבן העזר' סימן ע' סעיף ג' ברמ"א וב'פתחי תשובה' על המקום‪.‬‬
‫שאלה ב' – שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ד' האם זה דומה למקרה שלנו‪,‬‬
‫או בסימן קפ"ג סעיף ט' או שזה לא דומה לאף אחד מהמקרים המובאים בהלכה‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "הובלות בחינם" (שאלה מס' ‪)429‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬מאיר מצא דרך קלה להעביר סחורה‪ ,‬הוא היה מעמיס‬
‫את הארגז לתא המטען של אוטובוס אגד שנסע לעיר המבוקשת‪ ,‬ותיאם עם מנהל‬
‫נקודת המכירה שיחכה בשעה היעודה בתחנת האוטובוס וישלוף משם את הארגז עם‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫הסחורה‪ .‬באחד הימים העיר לו יוסי ידידו שאולי יש בזה חשש גזל שהרי לא בטוח‬
‫שחברת אגד מסכימה לכך‪ ,‬האם מותר למאיר לעשות זאת? ואם כבר עשה זאת מספר‬
‫פעמים‪ ,‬האם הוא צריך לשלם על כך לאגד?‬
‫ובאותו עניין‪ :‬אריאל חיפש דרך קלה להעביר את חבילת הפליירים מהדפוס לידידו‬
‫שימי שהתגורר בבית שמש‪ ,‬הוא היה קושר את חבילת הפליירים בחלקה התחתון‬
‫של משאית שנסעה בקביעות לבית שמש‪ ,‬ותיאם עם שימי שיבוא לקחת את החבילה‬
‫מהחניון של חברת ההובלות בבית שמש‪ .‬האם אריאל יהיה חייב לשלם? והאם יש‬
‫הבדל בין שתי השאלות?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬מאיר חייב לשלם לאגד על המטען כפי מה שהוא נהנה‪ ,‬כיון שהם‬
‫מקפידים ומרשים רק לנוסעים שמשלמים להשתמש בתא המטען שלהם‪ ,‬וזאת אף‬
‫אם המטען קל ולא גורם לשום צריכה נוספת של דלק וכדומה‪ .‬אולם אריאל יהיה‬
‫פטור מלשלם על הנאתו מהמשאית‪ ,‬כיוון שבעליה לא גילה את דעתו אם הוא מקפיד‬
‫או לא‪ ,‬אלא אם כן נגרם חיסרון אפילו קל לבעלים‪ ,‬שאז יצטרך לשלם על כל הנאתו‬
‫כפי מה שמשלמים לחברת הובלות‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬מבואר בגמרא (מסכת בבא קמא דף כ') ש"זה נהנה וזה לא חסר‬
‫פטור"‪ ,‬כלומר‪ ,‬שמי שנהנה מדבר ששייך לחברו‪ ,‬אך לחבר לא נגרם שום נזק מזה‪,‬‬
‫הוא לא יכול לחייב את מי שנהנה לשלם לו על הנאתו‪ ,‬כיוון שלא היה לו שום הפסד‬
‫מזה‪ .‬יש גם אופנים שחז"ל התירו לכתחילה לאדם ליהנות מחפץ של חברו כי "כופים‬
‫על מידת סדום"‪ ,‬ומכריחים את הבעלים להרשות לאחרים ליהנות מחפציו ולא‬
‫להתנהג כאנשי סדום שלא נתנו לאחרים ליהנות מהדברים השייכים להם (שלחן‬
‫ערוך חושן משפט סימן שס"ג סעיף ו')‪.‬‬
‫ולפי זה יש לברר האם מותר להכניס בתא של אוטובוס חפצים וליהנות משירותיה‬
‫של חברת ההסעות‪ ,‬והאם בדיעבד כשכבר עשה כך הוא יהיה חייב לשלם להם‪,‬‬
‫שהרי הוא לא גרם שום נזק לחברה ממה שהוא נהנה והשתמש בהם‪ .‬וההלכה ברורה‬
‫ופשוטה שאסור לעשות כך מפני כמה סיבות‪.‬‬
‫סיבה אחת‪ :‬כמו שאסור לאדם לעלות לאוטובוס ללא תשלום כשנשאר מקום ריק‬
‫ולטעון ש'זה נהנה וזה לא חסר' ו'כופים על מידת סדום'‪ ,‬אלא הוא חייב לשלם‪.‬‬
‫והסיבה לכך היא‪ ,‬כי מערכת התחבורה משקיעה כספים רבים באחזקת האוטובוסים‬
‫ובתשלום דמי הדלק ושכר הנהגים‪ ,‬ואת כל זה הם עושים בשביל כל אחד ואחד‬
‫מהנוסעים שירצה לנסוע באוטובוסים שלהם‪ ,‬וכשאחד לא משלם זה נחשב 'זה נהנה‬
‫וזה חסר'‪ ,‬כי כל נסיעה עולה להם כסף רב‪ ,‬ועל אף שהם היו משקיעים את כל‬
‫הכספים האלו גם אם האיש הספציפי הזה לא היה מצטרף לנסיעה‪ ,‬הרי שמבואר‬
‫בהלכה (שולחן ערוך חושן משפט סימן רס"ד סעיף ד') שאם אדם הוציא הוצאות על‬
‫חשבונו כדי להציל את עצמו ואת חברו‪ ,‬על החבר לשלם לו על כך‪ ,‬על אף שאותו‬
‫אדם היה מוציא את ההוצאות האלו בכל מקרה כדי להציל את עצמו‪ ,‬כיוון שבסופו‬
‫של דבר ההוצאות היו מיועדות גם בשבילו‪ .‬ולכן גם במקרה שלנו‪ ,‬שההוצאות של‬
‫חברת ההסעות הן בשביל כל המשתמשים בתחבורה שלהם‪ ,‬על כל נוסע לשלם את‬
‫סכום הנסיעה אף שהאוטובוס ייסע גם בלעדיו‪ ,‬כיוון שההוצאות יועדו גם בשבילו‬
‫וכשזה נהנה וזה חסר‪ ,‬הנהנה חייב לשלם‪ .‬וכיוון שכך‪ ,‬גם מי שמשתמש בתא המטען‬
‫לבד חייב לשלם‪ ,‬כי הרי התא מיועד לאלו שנוסעים ומשלמים ורוצים להניח שם את‬
‫המזוודות שלהם‪ ,‬וחובה על כל מי שנהנה מההוצאות של חברת האוטובוסים לשלם‬
‫להם על כך‪.‬‬
‫האם הבעלים יכולים לעכב מהאחרים להשתמש בחפץ שלהם?‬
‫סיבה נוספת לחובת התשלום היא‪ ,‬על פי ההלכה המובאת בהמשך (שם סעיף ו')‬
‫שאם בעל דירה אומר לדייר שמתגורר שם שיצא מדירתו‪ ,‬על הדייר לשמוע בקולו אף‬
‫אם הבעלים לא מפסידים כלום מכך שהוא גר שם‪ ,‬ואם הוא ממשיך להתגורר בדירה‬
‫הוא חייב לשלם על כך‪ ,‬כי שום אדם לא חייב להכניס את חבריו לדירתו ומזכותו אף‬
‫לעכב זאת‪ .‬ולכן גם לחברת אגד יש את הזכות למנוע מאנשים להשתמש באוטובוסים‬
‫שלהם ללא תשלום‪ ,‬וכיון שהם דורשים זאת חייבים להישמע להם‪ ,‬ועל המשתמש‬
‫לשלם להם על כך‪ ,‬אלא שגובה התשלום שהוא יתחייב לשלם יהיה לפי השער הנמוך‬
‫שבשוק על העברת משלוחים‪ ,‬כיוון שאין לאגד שירות כזה של העברת משלוחים‪.‬‬
‫כשנגרם נזק קל לבעלים‬
‫סיבה נוספת לחיוב‪ :‬מובא בגמרא (מסכת בבא קמא דף כ') שכשנגרם לבעלים אפילו‬
‫נזק קל‪ ,‬על הנהנה לשלם להם על כל מה שהוא נהנה‪ ,‬ולדוגמה‪ ,‬אדם שמתגורר בחצרו‬
‫של חברו ועשה נזק קטן לחצר על ידי כך שהוא מתגורר שם‪ ,‬ואפילו חיסרון קל מאוד‪,‬‬
‫הדין הוא שמגלגלים עליו את כל ההנאה והוא חייב לשלם על כל התקופה שהוא‬
‫התגורר ונהנה מהחצר‪ .‬לפי זה גם אצלנו יהיה מניח החבילות חייב לשלם לחברת‬
‫ההסעות את כל הנאתו‪ ,‬כיוון שהמטען מכביד על האוטובוס ומעלה את עלויות הדלק‬
‫לחברה‪ ,‬אלא שזה דווקא אם מדובר בחבילה גדולה שהנזק שווה לכל הפחות פרוטה‪,‬‬
‫אך אם זו חבילה קלה שהמשמעות שלה לגבי הדלק הנה באגורות בודדות‪ ,‬לדעת‬
‫כמה פוסקים הוא יהיה פטור מלשלם‪.‬‬
‫ולפי זה יש הבדל בן שני הסיפורים‪ ,‬המשתמש באוטובוס‪ ,‬ששם יש הוצאות מיוחדות‬
‫לצורך המשתמשים בו‪ ,‬והם גם מפרסמים שהם לא מרשים לאנשים שלא נוסעים‬
‫איתם להניח שם חבילות‪ ,‬הרי הוא חייב לשלם‪ .‬אבל הקושר את החבילה שלו על דופן‬
‫משאית יש לפטור אותו מלשלם מצד הדין של 'זה נהנה וזה לא חסר'‪ ,‬אלא אם כן זה‬
‫גורם לחיסרון מעט של שווה פרוטה‪ ,‬שאז הוא חייב לשלם כפי מה שנהנה‪ ,‬וכפי מה‬
‫שרגילים לשלם בשוק על ההעברה כזו‪.‬‬
‫לסיכום‬
‫למאיר היה אסור להשתמש בתא המטען של האוטובוס ועליו לשלם להם על כך כמו‬
‫שמשלמים לחברת הובלות‪ ,‬ואילו אריאל שקשר את חבילתו למשאית פטור מלשלם‪,‬‬
‫אלא אם כן הייתה זו מזוודה כבדה שצורכת דלק יותר משווה פרוטה שאז הוא צריך‬
‫לשלם על כל הנאתו כפי שמשלמים על הובלה רגילה‪.‬‬