‫גליון‬
‫‪23‬‬
‫יו”ל ע”י ארגון נעשה ונשמע‬
‫טל‪ 0722-477774 :‬פקס‪0722-155-701:‬‬
‫דוא”ל‪[email protected] :‬‬
‫דבר המערכת‬
‫ה‪-‬ת‪-‬ח‪-‬ד‪-‬ש‪-‬ו‪-‬ת‬
‫לאחר הפסקה קצרה‪-‬ארוכה של כמה חודשים‪ ,‬אנו שמחים‬
‫להגיש שוב ומחדש את הגליון הראשון של השנה הנוכחית‬
‫(היהודית כמובן)‪.‬‬
‫במלאות כשנתיים ליסודו של גליון זה‪ ,‬ולאחר שראינו את‬
‫הצימאון הגדול‪ ,‬ואת התועלת המרובה – הוחלט לקחת פסק זמן‪,‬‬
‫לשפר את המערכת‪ ,‬לרענן את המדורים ואת התוכן‪ ,‬ולמצוא את‬
‫הדרך להגיש בעז”ה את המקסימום‪.‬‬
‫וכעת בעז”ה לקראת חודש שבט‪ ,‬חודש של לבלוב והתחדשות –‬
‫אנו שמחים להגיש את הגליון הנוסף‪ ,‬שיפתח מחדש את הדרך‪,‬‬
‫מידי חודש בחודשו לאורך ימים ושנים‪.‬‬
‫***‬
‫במשך התקופה האחרונה‪ ,‬קבלנו (ב”ה) מבול של טלפונים‪,‬‬
‫הודעות ופניות‪ .‬המסר היה אחיד‪ ,‬אך הסגנונות שונים‪ :‬מה קורה?‬
‫מה עם הגליון? מדוע לא קבלתי? מתגעגעים! מחכים לכם! ועוד‬
‫ועוד‪.‬‬
‫אמנם לא לכך התכוונו‪ ,‬אבל בדיעבד היה מכך חיזוק‪ ,‬הרבה יותר‬
‫ממה שהיה במשך כל התקופה בה בס”ד הופיע הגליון תמידים‬
‫כסדרן‪ .‬מתוך החסרון הבנו עד כמה אכן הצורך גדול והצימאון רב‪.‬‬
‫יישר כח לכל המתלוננים‪ .‬בזכותכם נמשיך הלאה בעז”ה‪.‬‬
‫***‬
‫לאחר שיפור המערכת‪ ,‬אנו שמחים לבשר על כמה שינויים‬
‫לטובה‪.‬‬
‫הראשון והעיקרי – הוא זמן הופעת הגליון‪ .‬כידוע לכולנו‪ ,‬הגליון‬
‫שהופיע בתדירות חודשית ב”ה‪ ,‬נע תמיד בין ראש חודש לבין ל’‬
‫לחודש בין השמשות‪ .‬לא נעים‪ ,‬אבל זו הייתה העובדה‪ .‬וזה הביא‬
‫את הקוראים היקרים להתאמץ בעבודת ה’ניחוש’‪ ,‬האם הגליון‬
‫כבר יצא או עומד לצאת (בדרך כלל שניהם נכונים)‪.‬‬
‫לאור בקשות רבות מאד‪ ,‬התאמצנו בחסדי שמים לבנות מערכת‬
‫מסודרת‪ ,‬שתביא לכך שהגליון יופיע מעתה בעיתוי קבוע‪,‬‬
‫ובעז”ה החל מעתה‪ ,‬הגליון יופיע בבתי המנויים ואצל הנציגים‪,‬‬
‫כבר בראש חודש או קודם לכן‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אנשי בשורה אנו בהוספת שני מדורים חדשים – אחד‬
‫לאברכים‪ ,‬ואחד לבית ולמשפחה‪ .‬הראשון‪ ,‬סובב על הספר‬
‫“סיפורי מעשיות”‪ ,‬ומנסה לדלות מתוכו מוסרים ופנינים לעובדא‬
‫ולמעשה‪ ,‬והשני‪‘ ,‬נקודה למחשבה’‪ .‬קראו ותחי נפשכם‪.‬‬
‫***‬
‫ושוב‪ ,‬יישר כח לכל אלו ששלחו בחזרה את ה’משוב’‪ .‬הדברים היו‬
‫למשיב נפש‪ ,‬ובעז”ה יביאו את התועלת הרצויה‪ .‬הציבור מוזמן‬
‫להמשיך להגיב להעיר ולהאיר‪.‬‬
‫הנושאים הבאים‪:‬‬
‫אדר – התחדשות‬
‫ניסן‪ - -‬שביעי של פסח‬
‫אייר ‪ -‬קדושת האכילה‬
‫סיון ‪ -‬לימוד התורה [ב]‬
‫תמוז ‪ -‬קדושת הברית‬
‫אב ‪ -‬בחירה וידיעה‬
‫בית וועד לחניכי הישיבות‬
‫העוסקים בתורת מוהר"ן מברסלב זיע"א‬
‫שבט תשע"ז‬
‫נושא החודש‪:‬‬
‫שבת קודש [ב]‬
‫דרכה של תורה‬
‫שבת מנוחה‬
‫מאמר תורני בנושא ע"פ תורת מוהר"ן‬
‫שבת קודש הוא יום מנוחה‪ .‬וכדברי חז”ל (בראשית רבה קודש‪ ,‬שהם שלשה דרגות של מנוחה זה למעלה מזה‪,‬‬
‫י) “מה היה העולם חסר‪ ,‬מנוחה‪ ,‬באה שבת באה מנוחה”‪ .‬וכתוצאה מכך נובעים כל החילוקים שישנם בין החלקים‬
‫וכפי שאומרים בתפילה “יום מנוחה וקדושה לעמך נתת”‪ ,‬הללו‪.‬‬
‫וכן בזמירות שבת “מנוחה ושמחה אור ליהודים”‪ ,‬ועוד הבנת העניין כראוי‪ ,‬תפתח בפנינו צוהר חדש לעולמה של‬
‫השבת‪ ,‬וממילא תגלה בפנינו יסודות נפלאים הנחוצים‬
‫הרבה‪.‬‬
‫עניין המנוחה התבאר באריכות בס”ד במאמר הקודם לעבודת ה’ בכל יום ויום‪.‬‬
‫(גליון ‪-12‬אב תשע”ו)‪ .‬וביאורו בקצרה‪ :‬במשך ששת שלשה דרגות של שלמות‬
‫הימים הראשונים‪ ,‬ברא השי”ת עולם ‘חסר’ – על מנת כאמור‪ ,‬במשך כל השבוע אנו נמצאים בעולם המעשה‪.‬‬
‫שאנו נשלימו כביכול‪ .‬ואילו ביום השביעי – ברא השי”ת עולם של הסתרה‪ ,‬עולם של בלבול‪ ,‬עולם של עבודה‪,‬‬
‫עולם ‘מתוקן’‪ ,‬שלא מצריך שום תוספת ותיקון‪ ,‬אלא ועולם של בירורים‪ .‬ובקיצור‪ :‬עולם של ‘חוסר מנוחה’‪.‬‬
‫ואילו בשבת קודש אנו נכנסים לעולם אחר – עולם אמיתי‪,‬‬
‫מנוחה ושמחה‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬במשך ששת ימי החול – מוטלת עלינו עבודת עולם של גילוי‪ ,‬עולם של בהירות‪ ,‬עולם של תענוג‪ ,‬עולם‬
‫של שמחה‪ ,‬ובקיצור‪ :‬עולם של‬
‫ה’בירור’‪ ,‬לברר את הטוב מן הרע‪,‬‬
‫את הגילוי מתוך ההסתרה‪ ,‬ולכן אנו שבת הוא יום של 'זכור' מנוחה‪.‬‬
‫המציאות הזאת מכונה בספה”ק‬
‫שרויים במצב של ‘חוסר מנוחה’‪,‬‬
‫מחמת ההתמודדות התמידית – יום של שמחה ועונג “עליית העולמות”‪ .‬אין הכוונה‬
‫שאנו זזים ממקום פיזי אחד למקום‬
‫מול עבודת הבירור שלפנינו‪ .‬ואילו‬
‫בשבת קודש‪ ,‬אנו מוצאים את העולם ודבקות‪ ,‬או של 'שמור' – יום אחר‪ .‬אלא המכוון הוא למציאות‬
‫רוחנית גבוהה יותר‪ .‬בה אנו ‘עולים’‬
‫‘המתוקן’ שעליו עבדנו כל השבוע‪,‬‬
‫ולא נותר לנו אלא להתענג ולשמוח‪ ,‬של זהירות ושמירה עילאה ממצב של ‘עולם העשייה’ – על כל‬
‫על כל תנועה? והאם ייתכן המשתמע מכך‪ ,‬למצב של ‘עולם‬
‫ולכן ‘באה שבת באה מנוחה’‪.‬‬
‫האצילות’ – עולם שאין בו שום‬
‫***‬
‫נמצא כי שבת קודש באופן כללי שהוא יום של שניהם יחד?! הסתרה ושום רע ושום חיסרון‪ .‬רק‬
‫טוב אמת ושלמות‪.‬‬
‫הוא מציאות של מנוחה ושלמות‪.‬‬
‫אבל לכשנתבונן נבחין בתופעה מעניינת‪ .‬והיא‪ :‬בכל אחד את ההארה האמיתית הזאת אנו מקבלים בשלשה שלבים‪,‬‬
‫מהימים הקדושים‪ ,‬כגון ראש השנה‪ ,‬יום כיפור‪ ,‬שלשה שהם שלשה מדרגות‪ ,‬הנקראים‪ :‬הארת האמונה‪ ,‬הארת‬
‫רגלים‪ ,‬חנוכה ופורים‪ ,‬ראש חודש וכיו”ב ‪ -‬איננו מוצאים הדעת‪ ,‬והארת הרצון‪[ .‬מה שנקרא בספה”ק‪ :‬חקל תפוחין‬
‫חילוקים ושינויים בתוך אותו יום; הנוסח של התפילה זהה קדישין (מלכות)‪ ,‬עתיקא קדישא‪ ,‬וזעיר אנפין]‪ .‬וכפי‬
‫בכל התפילות‪ ,‬וכן שאר המצוות והמנהגים והעבודות של שנראה‪ ,‬אלו הם שלשה דרגות הנצרכים בכל עניין של‬
‫כל אחד מהם‪ ,‬שייך לכל חלק מהיום בשווה‪ ,‬מלבד השינוי עבודת ה’ שאנו רוצים להשיג‪ ,‬כאשר השבת הוא הדוגמא‬
‫השורשית לכך‪ ,‬וממנה נלמד לשאר העניינים‪.‬‬
‫העקרוני בין הלילה והיום‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬שבת קודש מתחלק באופן מוצהר לשלשה הארת האמונה‬
‫חלקים שונים; שלשת תפילות מתחלקים לנוסחאות הצעד הראשון של הכניסה אל השבת‪ ,‬הוא ‘אמונה’‪.‬‬
‫שונות לחלוטין [וגם בתוך החלק שכן זהה ‘וינוחו בו ישראל הכניסה לעולם חדש‪ ,‬מותנה בכך שאדם מוכן לוותר‬
‫מקדשי שמך’‪ ,‬יש חילוקי לשנות; בה‪ ,‬בו‪ ,‬בם]‪ ,‬כמו כן יש זמנית על ה’הבנה’ וה’השגה’ שלו‪ ,‬ולהסכים לקבל דבר‬
‫שלשה סעודות ולא רק שניים‪ ,‬וכל מהות היום מתחלק שגבוה ממנו‪ ,‬למרות שהוא אינו מבין או מרגיש‪ .‬זוהי הדרך‬
‫לשלשה בחינות ומדרגות‪ ,‬כמבואר בזוה”ק ובשאר ספרים‪ .‬היחידה המאפשרת לנו להתקדם הלאה‪ ,‬למקום חדש בו‬
‫זאת אומרת‪‘ :‬המנוחה’ של יום השבת‪ ,‬מתחלקת לשלשה לא היינו עד כה‪.‬‬
‫בחינות‪ ,‬וכפי שאנו אומרים בפירוש בתפילה‪“ :‬מנוחת אדם שמתעקש להישאר נאמן לידיעותיו והבנותיו – מוגבל‬
‫אהבה ונדבה‪ ,‬מנוחת אמת ואמונה‪ ,‬מנוחת שלום ושלווה מאד מבחינת האפשרויות והיכולת להתקדם לעלות‬
‫והשקט ובטח” כאשר משלשתם יחד עולה המציאות ולצמוח‪ .‬כי השכל שלנו מוגבל מאד‪ .‬ואילו נגביל את עצמנו‬
‫האמיתית של “מנוחה שלמה שאתה רוצה בה”‪ .‬ומחמת אליו –נישאר גם אנו מוגבלים‪ .‬ועל כן‪ ,‬אין לנו ברירה אלא‬
‫שלשת בחינות המנוחה הללו‪ ,‬יש לנו שלשה חלקים בשבת‬
‫המשך בעמוד ב' >>>‬
‫א‬
‫במה ציבורית‬
‫דרכה של תורה‬
‫הרב א‪ .‬פ‪ .‬ירושלים‬
‫להניח אותו בצד‪ ,‬ולפתוח את עצמנו‬
‫<<< המשך מעמוד א'‬
‫ולבנו לקבל משהו אחר‪ ,‬גבוה‪ ,‬חדש‪.‬‬
‫כאשר אנו נכנסים לשבת קודש‪ ,‬לא בהכרח שמיד ברגע הראשון‪ ,‬נרגיש את המנוחה‪,‬‬
‫את השלמות‪ ,‬ואת הבהירות‪ .‬ולמרות זאת‪ ,‬כל יהודי מצווה החל מהרגע הראשון של‬
‫שבת קודש להימנע מכל מלאכה‪ ,‬ולחשוב בלבו כי ‘כל מלאכתו עשויה’‪ ,‬וכעת הוא‬
‫ממש ‘מעין עולם הבא’‪ .‬הכיצד? אמונה!‬
‫בליל שבת קודש‪ ,‬אנו מוכנים בשיא הפשטות והתמימות‪ ,‬לקבל ולהאמין שכעת ממש‬
‫שבת קודש‪ .‬וכעת הכל מסודר‪ ,‬והכל מתוקן והכל מושלם‪ .‬מתוך ביטול ואמונה בלבד‪.‬‬
‫בבחינה של אשה‪ ,‬שאין לה שום דעת אלא אמונה תמימה‪ .‬ודי בזה בלבד‪ ,‬כדי להביא‬
‫אותנו להתלבש בשיא החגיגיות‪ ,‬ולשבת מדושן עונג לסעודת שבת מפוארת‪ .‬ולכן אנו‬
‫אומרים “וינוחו ‘בה’ ישראל”‪.‬‬
‫הרגעים הללו הם הרגעים היקרים ביותר בחיינו‪ .‬מבחינה רוחנית מדובר לכאורה בדרגה‬
‫הנמוכה ביותר‪ ,‬ההתחלה של ההתחלה‪ ,‬אבל אלו הם הרגעים שפותחים אותנו ובפנינו‬
‫עולמות חדשים שלא הכרנו ולא היינו יכולים להכיר בלי השלב הזה‪ .‬ולכן בליל שבת‬
‫הוא זמן של צימאון והשתוקקות גדולה‪ ,‬כמבואר בדברי מוהר”ן‪ .‬והשלב הזה נקרא‬
‫“מנוחת אהבה ונדבה” – לא הבנה‪ ,‬לא שכל‪ ,‬אלא אהבה ונדבה‪.‬‬
‫ומי שלוקח את השעות הללו‪ ,‬ומתרגם אותם לניגונים של צימאון להשי”ת‪ ,‬ודיבורים‬
‫של השתוקקות ומשיכה אליו יתברך – אם בשעת הסעודה ואם לאחריה ‪ -‬יכול לזכות‬
‫דווקא אז למה שאי אפשר לו לזכות בשום זמן אחר‪[ .‬ואכן‪ ,‬ר’ נתן גילה על עצמו‪ ,‬שכל‬
‫מה שזכה בימי חייו‪ ,‬היה בזכות ה’לילי שבת’‪ ,‬בהם היה הולך לאחר הסעודה על יד‬
‫הנהר‪ ,‬ומדבר דברי השתוקקות וצימאון להשי”ת כל הלילה]‪.‬‬
‫הארת הדעת‬
‫השלב השני – הוא הארת הדעת‪.‬‬
‫ההסכמה לקבל בתחילה את הדברים מתוך ‘אמונה’ בלבד‪ ,‬מאירה לנו מלמעלה הארה‬
‫חדשה של שכל ודעת‪ ,‬ועל ידה אנו מתחילים להבין את כל מה שהיה אצלנו מקודם‬
‫בגדר ‘אמונה’ בלבד‪ .‬ולכן‪ ,‬לאחר ליל שבת‪ ,‬בה אנו נכנסים אל השבת מתוך אמונה‬
‫בלבד – מאיר עלינו הארה של בהירות ודעת‪ ,‬והעולם החדש הזה‪ ,‬הגבוה הטמיר‬
‫והנעלם – מתחבר לדעתנו‪ ,‬ומתלבש היטב בשכלנו‪.‬‬
‫צפרא דשבתא הוא זמן בו אפשר לזכות לבהירות נפלאה‪ ,‬ומתיקות אמיתית‪ .‬ולכן‬
‫זהו הזמן בו אנו קוראים בתורה‪ ,‬כי אז יש בידנו לקבל דעת ושכל אמיתיים וברורים‪,‬‬
‫לא שכל מעורב ומבולבל של ימות החול‪ ,‬אלא שכל ברור ונקי של שבת קודש‪ .‬ולכן‬
‫אנו אומרים “וינוחו ‘בו’ ישראל”‪ .‬ההארה הזו נקראת “מנוחת אמת ואמונה” – אמונה‬
‫אמיתית וברורה‪ ,‬המתיישבת ומתחברת אל דעתנו‪.‬‬
‫מובן שזו איננה דרגתנו האמיתית‪ ,‬אלא הארה גבוהה מאד של רחמים‪ ,‬שמושפעים‬
‫עלינו במתנת חינם‪ ,‬רק כדי לדעת שיש אמת כזאת‪ ,‬ושיש מה לזכות אם רוצים‪ .‬כעת‬
‫מה שנשאר לנו הוא רק לרצות‪.‬‬
‫הארת הרצון‬
‫וזה השלב השלישי והעיקרי – הארת הרצון‪.‬‬
‫לאחר שזכינו לשני השלבים – השלב של האמונה‪ ,‬שהוא המקום שלנו לעת עתה‪,‬‬
‫והשלב של דעת‪ ,‬שהוא המקום ששם אנו צריכים באמת להיות‪ ,‬וכעת הוא רק מאיר‬
‫עלינו מלמעלה‪ .‬כעת הגיע הזמן לחבר בין שניהם – בין מקומנו כעת‪ ,‬לבין מקומנו‬
‫האמיתי‪ ,‬והחיבור הזה מוליד בקרבנו ‘רצון’‪.‬‬
‫בזמן זה מאיר הארה של ‘רעוא דרעוין’ בעולם‪ ,‬שהוא הארה חזקה של רצון‪ ,‬שבכוחו‬
‫אנו יכולים לחדש את הרצון שלנו‪ ,‬ולייצר התחלה חדשה‪ ,‬שתביא אותנו קדימה‪,‬‬
‫ותגביה אותנו גבוה יותר‪ ,‬וכך להכניס בתוכנו את הארת השבת‪ ,‬באופן שתהפוך להיות‬
‫חלק מאתנו‪ ,‬ותלווה אותנו הלאה למשך כל ימות השבוע‪.‬‬
‫כעת אנו כבר לא רק ‘מאמינים’‪ ,‬ולא רק מקבלים הארה גבוהה מאתנו‪ ,‬אלא מתחברים‬
‫ממש לאור השבת‪ ,‬והיא הופכת להיות נכס נצחי שלנו‪ ,‬שימשיך אתנו וילווה אותנו‪.‬‬
‫ולכן אנו אומרים “וינוחו ‘בם’ ישראל’‪ ,‬והארה זו נקראת “מנוחת שלום ושלווה והשקט‬
‫ובטח”‪.‬‬
‫זהו הזמן לפתוח את הלב‪ ,‬ולעורר מחדש את הרצונות הרדומים שיש לנו או שהיו לנו‪,‬‬
‫ולהשיח אותם ע”י ניגונים או דיבורים לפני השי”ת‪ ,‬ובכך לפתוח שער חדש לקראת‬
‫השבוע החדש שעומד להתחיל‪ .‬התחלה כזאת תביא ממילא לתוצאה אחרת לגמרי‪.‬‬
‫***‬
‫אלו הם שלשת השלבים והדרגות שיש בשבת קודש‪ ,‬שעל ידיהם אנו זוכים ל”מנוחה‬
‫שלמה שאתה רוצה בה”‪ .‬מובן שבכל אחד מהם יש הרבה מה להרחיב‪ ,‬מאחר שהם‬
‫שלשה יסודות כלליים‪ ,‬שהם שורש לכל העניינים האחרים‪ .‬והחכם יבין מדעתו‪,‬‬
‫שכמעט כל ‘שלישייה’ הנמצאת בספרי פנימיות מתחברת ומתחלקת לשלשה בחינות‬
‫אלו‪ .‬תן לחכם ויחכם עוד‪.‬‬
‫הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים‪.‬‬
‫ב‬
‫תגובה לתגובה‬
‫בעניין חומרות יתירות [ו]‬
‫בעניין חומרות יתרות‪ ,‬שהנראה שההתחבטות בזה‬
‫גדולה‪ ,‬כדי לברר מקחו של צדיק בכדי לידע את המעשה‬
‫אשר נעשה כדי לחיותנו בזה ובבא‪ ,‬בכדי לעבוד את ה’‬
‫בתמימות ובפשיטות כרצון קדשו של אדמו”ר זי”ע‪.‬‬
‫ואעלה את הנראה לי בסוגיא זו‪ ,‬ואציע דברי לפני‬
‫המעיינים הלומדים הנכבדים‪ ,‬והוא כי ענין חומרא מצאנו‬
‫ב’ לשונות בדברי הפוסקים‪ :‬א‪ .‬והמחמיר תבא עליו ברכה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ויש להחמיר‪ .‬והנה כשהפוסקים אומרים לנו “ויש‬
‫להחמיר” נראה לי שלא שייך כאן לומר שהחומרא היא‬
‫‘יתרה’‪ ,‬שהרי אמרו לנו להחמיר ומי יהין להקל‪ .‬והרי אנו‬
‫צריכים לקבל זה בשמחה ובטוב לב שאנו זוכים לקיים את‬
‫רצון קדשם של רבותינו הפוסקים מורי דרכינו לדעת את‬
‫המעשה אשר נעשה לפני ה’ אלוקינו‪.‬‬
‫אבל כשהפוסקים אומרים לנו “והמחמיר תבא עליו‬
‫ברכה” כן יש לנו לדון מי הוא זה “המחמיר” שאנו אומרים‬
‫לו שתבא עליו ברכה‪ ,‬ומי הוא זה “שאינו מחמיר”‪.‬‬
‫ולכאורה כאן האדם צריך לקבוע בעצמו לאיזה קטגוריה‬
‫הוא משתייך‪ .‬כי הפוסקים לא אמרו לאדם להיכן‬
‫להשתייך‪ ,‬להיפך‪ ,‬הפוסקים דברו לאותו מחמיר‪ ,‬וכל אדם‬
‫צריך לזהות בעצמו האם הוא המחמיר‪ ,‬ולפי דעת רביה”ק‬
‫נראה שהאדם צריך לשפוט את עצמו אם מותר לו להיות‬
‫מחמיר כי אפשר הוא נכשל בחומרא יתירה‪.‬‬
‫והנה באמת יש לעיין במשפט זה “חומרה יתרה”‪ ,‬מה זה‬
‫“יתרה”‪ ,‬היא יתרה על מה? אם על עיקר הדין‪ ,‬שהדין הוא‬
‫להקל ויש מקום להחמיר‪ ,‬מדוע היא נחשבת ל’יתרה’?‬
‫הרי אם יש נתינת מקום להחמיר הרי זה לא “יתר”‪ ,‬ואם‬
‫אין מקום להחמיר שכך הוא הדין‪ ,‬בשביל מה להחמיר‬
‫בזה? ואם הוא רוצה להתקדש במותר לו האם זה נחשב‬
‫ל’יתרה’? האם קדושה יתרה ופרישות וזהירות ‘יתרים’‬
‫הם לנו? הרי זה הוא מגמתנו ושאיפתנו‪ .‬יעויין בליקוטי‬
‫תפילות עד כמה מתחנן ומבקש וזועק אל ה’ לעלות‬
‫מעלה מעלה עוד ועוד בהידור וזהירות בכל עניני תורה‬
‫ומצוותיה‪ ,‬וכמעט רק בזה ניכר מעלות הצדיקים זה‬
‫למעלה מזה‪ ,‬עד כמה שחילו ורצו להדר בעשיית רצונו ית’‬
‫גם בעניינים שאין ההמון נזהרים בזה או שיש מקום להקל‬
‫בה‪ ,‬מ”מ לא ויתרו על קוצו של יו”ד‪ ,‬וכידוע שמסירות‬
‫נפש היא אחד המרכיבים של היהדות הנאמנה לדורותיה‪,‬‬
‫ואי”ז צריך לפנים כלל וכלל‪.‬‬
‫***‬
‫והנראה לי כי הגדרת ‘חומרא יתרה’ אינו תלוי בדרגת‬
‫הדין וגדר ההלכה בזה‪ ,‬וכנ”ל שענין ‘יתרה’ הוא לא בגדר‬
‫ההלכה וקיום המצוות‪ ,‬אלא שהוא גדר בהמקיימה‪ .‬כי יש‬
‫חומרות שמבחינת האדם המקיימו הם יתרים לו‪ ,‬הם לא‬
‫בדרגתו כלל‪ ,‬והם עולים עליו‪ ,‬שאינו בדרגא זו כלל‪.‬‬
‫ונראה שע”ז אמרו הפוסקים “והמחמיר” תבא עליו‬
‫ברכה‪ ,‬שיש כאלו שעניין החומרא הוא בדרגתם‪ ,‬והם אלו‬
‫שהחומרות אינם יתרות להם‪ ,‬אלא חיים בהם‪ ,‬וזהו דרגת‬
‫יהדותם וקדושתה כידוע‪ ,‬ואי”צ להסביר זה כי אנו נתקלים‬
‫בהם דבר יום ביומו‪ .‬והם אלו שאין נכנסים למרה שחורה‬
‫ועצבות ונערוון ע”ד החומרא כי הוא זה דרגת יהדותם‪,‬‬
‫וממילא שתבא עליהם ברכה‪.‬‬
‫אבל כאלו שאין דרגתם בזה (וגם זה יכול להשתנות מזמן‬
‫לזמן‪ ,‬ואפי’ מיום ליום‪ ,‬שיש יום שהחומרא היא מדרגתו‬
‫ויש יום שאי”ז מדרגתו‪ ,‬ויש מצב קבוע באדם שאם‬
‫יחמיר בדבר זה יהיה זה על חשבון דברים יותר חשובים‬
‫וממילא לפי דרגתו חומרא זו “יתרה” היא אצלנו‪ ,‬וידוע‬
‫שרבינו מאד הקפיד על לכל ‘למעלה מדרגתו’‪ ,‬וצריך‬
‫שיהיה כח המעכב ואין כאן המקום להאריך)‪ .‬שחומרא‬
‫זו מכבדת עליהם מחמת שאין דרגתם בזה ‪ -‬אין הם‬
‫בכלל “המחמירים שתבא עליהם ברכה”‪ ,‬וע”ז כתב‬
‫רביה”ק שאין להם להכנס לזה‪ ,‬וציווה להתרחק מזה‪ ,‬לא‬
‫בגלל המרה שחורה אלא בגלל שדבר זה מרחיקם ממה‬
‫שבאמת הם חייבים‪ ,‬שמחמת שזה מיותר להם‪ ,‬הרי”ז‬
‫מטרידם וגורם שגם דרגת יהדותם נפגמת בזה בשיחות‬
‫החכם‪.‬‬
‫***‬
‫כללו של דבר‪ ,‬שענין חומרות יתרות הוא מה ש’יתרה’‪,‬‬
‫דהיינו שאיננה מתאימה לאדם זה‪ .‬וזה לכאורה תלוי לכל‬
‫אחד לפי דרגתו‪ ,‬ועי’ בשיחות הר”ן אות ל’ בזה‪ ,‬שענין‬
‫חומרות יתרות הולך יחד עם שגעון שהרי אינו עניינו כלל‪,‬‬
‫וזה שמדויק בלשונו אות רל”ה בסיום השיחה וז”ל‪“ :‬ואמר‬
‫אז שאין שום דבר שיהיה חיוב בדוקא ואם לאו וכו’ רק אם‬
‫‘יוכל’ יוכל‪ ,‬ואם לאו אונס רחמנא פטריה וכו’” עכלה”ק‪,‬‬
‫ומתבאר ששיחה זו מתמקדת ביכולת האדם לסבול את‬
‫העול שקיבל על עצמו‪ ,‬ועד כמה הוא ביכולתו לעשותו‪,‬‬
‫וכמה זמן מבזבז על זה‪ ,‬והאם הוא נכון להתבטל עבור זה‬
‫שאר דברים שהם מעיקר יהדותו באופן שה’יתר’ לא יבא‬
‫על חשבון ה’עיקר’‪.‬‬
‫[שוב עלה בדעתי שבראש שיחה זו רל”ה‪ ,‬התחיל במה‬
‫שמבואר בליקוטי מוהר”ן (תניינא סי’ מ”ד) שהאזהרה‬
‫על חומרות יתירות נובע ממה שאחז”ל אין הקב”ה בא‬
‫בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬וכן מה שאחז”ל לא נתנה התורה‬
‫למלאכי השרת‪ ,‬שמזה יוצא מפורש שענין החומרא יתרה‬
‫אינה נובעת מכח דקדוק ההלכה אלא מכח אפשרות‬
‫האדם לעמוד בה‪ .‬שעי”ז בא האזהרה שיבחין האדם היטב‬
‫היטב האם הוא עומד בדרגא זו של טרוניא או מלאכי‬
‫השרת וכנ”ל‪ ,‬ודו”ק בזה]‪.‬‬
‫והננו בזה בכל חותמי הברכות‪ ,‬וכנ”ל מילתי אמורה שאין‬
‫דברי כי אם להצעה בעלמא‪ ,‬והמעיין יבחר‪.‬‬
‫את והב בסופה‬
‫משא ומתן בבירור הנושא‬
‫יעקב‪ :‬שלום עליכם משה‪ ,‬כבר זמן רב לא נפגשנו‪ .‬על מה‬
‫שבת קודש [ב]‬
‫נשוחח הפעם?‬
‫הרוח והשמחה וההודיה של שבת‪ ,‬אם בדברי תורה‪ ,‬או בסיפורים‬
‫על נפלאות השם‪ ,‬או כל אחד באופן שהשי"ת מאיר לו‪.‬‬
‫משה‪ :‬הפעם נמשיך קצת את הנושא של שבת קודש‪ ,‬כי זה‬
‫ויש רק חסדים בעולם‪ ,‬כי בכל שבת קודש מאיר ההארה של‬
‫רעיון נוסף ונחמד איך אפשר להעלות את האווירה בשולחן‬
‫באמת אחד העניינים המרכזיים של היהדות ועבודת ה'‪ ,‬וכמו‬
‫יום שכולו שבת‪ ,‬שאז יהיה כולו 'הטוב והמטיב' כמבואר בחז"ל‪,‬‬
‫שבת לאור של הודיה ושמחה‪ ,‬וזה מתאים לכל גיל ממש‪ ,‬ראיתי‬
‫שהזכרתי בפעם הקודמת (גליון ‪–12‬אב תשע"ו) את לשון ר'‬
‫וע"כ בשבת קודש מאיר ביותר העניין של ההודאה‪.‬‬
‫אצל משפחה אחת שנוהגים בזמן האכילה בשבת שעושים‬
‫נתן (ליקוטי תפילות תפילה יג) שבעניין השמחה של שבת תלוי‬
‫יעקב‪ :‬אתה אומר דברים יפים‪ .‬אבל איפה זה מתבטא למעשה?‬
‫סיבוב בין המסובים‪ ,‬וכל אחד בתורו אומר דבר שהוא מודה ע"ז‬
‫משה‪ :‬דבר ראשון‪ ,‬בתפלות של שבת שכולם מלאים עניינים‬
‫להשי"ת‪ ,‬זה דבר שהופך את הסעודה לחוויה נפלאה‪ ,‬בפרט‬
‫של הודאה‪ ,‬ובפרט בפסוקי דזמרא ובברכות קריאת שמע‪ ,‬וכמו‬
‫אצל ילדים‪ ,‬אבל זה בהחלט מתאים לא רק לילדים אלא גם‬
‫שדברנו קודם‪ ,‬ואם נתרגל קצת להכניס את המחשבה במלים‪,‬‬
‫למבוגרים בכל גיל שהוא‪.‬‬
‫נוכל בעז"ה להפוך כל שבת קודש ליום שכולו הודאה‪ ,‬כי בשבת‬
‫יעקב‪ :‬האם כל הסעודה הוא רק 'היכי תמצי' כדי שיוכלו לשיר‬
‫הנשמה ג"כ מסוגלת ומוכשרת יותר לעניין של ההודאה וכלשון‬
‫זמירות שבת‪ ,‬ולדבר דברי תורה או הודאה?‬
‫וכמו שמבאר ר' נתן‪ ,‬שמהות יום השבת הוא 'הודאה'‪ ,‬כמו‬
‫הלבוש [בסי' תרסד] על מה שאין אומרים נשמת בהושענא‬
‫שכתוב "מזמור שיר ליום השבת‪ ,‬טוב להודות לה'"‪ ,‬וכמו‬
‫משה‪ :‬ממש לא‪ .‬אכילת שבת בעצמה יש בה קדושה נוראה‬
‫רבא‪ ,‬וז"ל 'ואין אומרים נשמת‪ ,‬שאין הנשמה מתאמצת‬
‫שאומרים בתפילה "ויום השביעי משבח ואומר וכו' לפיכך‬
‫ועצומה‪ ,‬וכמו שמובא בליקוטי מוהר"ן (סי' נז) שאכילת שבת‬
‫בשמחת יום זה כמו בשאר יום טוב גמור‪ ,‬אלא אומרים ישתבח‬
‫כולו אלקות כולו אלקות וקודש‪ ,‬ועוד הוא כותב (בליקוטי‬
‫כמו בשאר ימי חול המועד'‪ ,‬ומבואר בלשונו שבשבת ויו"ט‬
‫מוהר"ן סי' רעז) "ודע שעיקר כבוד שבת היא האכילה‪ ,‬כמ"ש‬
‫הנשמה מתחברת לזה ביותר‪.‬‬
‫'אכלוהו היום'‪ ,‬כי אכילת שבת יקרה מאד‪ ,‬כי הוא כולו אלקות‬
‫אבל לא רק בתפילות‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ואולי אף בעיקר‪ ,‬בסעודות‬
‫כולו קודש‪ ,‬וכמבואר‪ ,‬ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעודת‬
‫השבת‪ ,‬שבאמת אם משכילים להחשיב נכון את סעודות השבת‪,‬‬
‫שבת‪ ,‬והוא תיקון לחילול שבת"‪ .‬וכן בדברי ר' נתן בכמה‬
‫אפשר להפוך את סעודות השבת לחוויה נפלאה לכל המשפחה‪,‬‬
‫מקומות מבואר המעלה העצומה של אכילת שבת‪.‬‬
‫בגשמיות ורוחניות ‪ -‬וזאת על ידי זמירות השבת‪ ,‬שכולם מלאים‬
‫כמו כן צריך לדעת שהזמן של הסעודות זה זמן של קרבת ד'‬
‫הודיה ושמחה‪ ,‬ואם נותנים לזה קצת הערכה וחשיבות ‪ -‬הסעודה‬
‫עצומה כמו שמבואר למי שמתבונן בזמירות של האריז"ל‬
‫מתהפכת לאווירה נפלאה של הודיה ושמחה‪.‬‬
‫(אתקינו סעודתא דמהימנותא)‪ ,‬הן בליל שבת‪ ,‬והן ביום השבת‪,‬‬
‫ואכן‪ ,‬מוהר"ן הזהיר מאד על החשיבות והנחיצות של זמירות‬
‫ובפרט בסעודה שלישית‪ ,‬בכל אחד מהם יש כאלו לשונות‬
‫שבת‪ ,‬וכמובא בשיחות הר"ן (אות קנ"ה)‪" :‬גם הוכיח אותנו אז‬
‫נוראים‪ ,‬אם זה בליל שבת‪ ,‬שכל הפיוט סובב סביב תיקון‬
‫לזמר זמירות בשבת הרבה‪ ,‬ולבלי להסתכל על שום מונע מאיזה‬
‫השכינה הקדושה‪ ,‬ואם זה בצפרא דשבתא שהוא זמן של הארה‬
‫בני אדם היושבים על השולחן שנדמה לו שאין רצונם בזה‪ ,‬רק‬
‫של עתיקא קדישא‪ ,‬ומבואר שם ג"כ לשונות נוראים‪ .‬ובסעודה‬
‫להתחזק לזמר זמירות בשמחה‪ ,‬ולהנהיג השולחן כל יום השבת‬
‫שלישית יש לשונות נוראים של ביטול הקליפות והסט"א‪ .‬כמובן‬
‫בשמחה גדולה‪ ,‬כי עקר הוא השמחה בשבת"‪ .‬וכן בעוד מקומות‪.‬‬
‫שזה דברים עמוקים מאוד‪ ,‬אבל מומלץ לכל אחד לנסות ללמוד‬
‫מודים ומשבחים להשי"ת‪ ,‬כי אכן זהו ממהותו של יום ממש‪.‬‬
‫יעקב‪ :‬האם זה מה שצריכים לעשות כל הסעודה‪ ,‬רק לשיר‬
‫ולהבין מה שהוא יכול להבין בפיוטים הקדושים האלו‪ ,‬באופן‬
‫ויותר מזה מבאר ר' נתן (הלכות הודאה ה"ו מאות י והלאה)‬
‫זמירות?‬
‫שיוכל לרומם את המבט הנכון על סעודות השבת‪ ,‬ולדעת שזה‬
‫שהכח של שבת הוא להמשיך את הכח של הודאה ושמחה‬
‫משה‪ :‬לא פחות חשוב הוא הדיבורים שמדברים בשולחן שבת‪,‬‬
‫מהזמן של לעתיד לבוא‪ .‬כי העולם הזה מלא ייסורים ומכאובות‬
‫וגם זה דרך מצויינת להכניס את השמחה וההודאה לה'‪ .‬ואמנם‬
‫כמובן אסור לשכוח שסעודות שבת זה עם אנשים‪ ,‬ואי אפשר‬
‫בגשמיות ורוחניות‪ ,‬אבל לעתיד לבוא יתגלה איך שהכל היה‬
‫בוודאי אי אפשר לתת בזה שום כללים‪ ,‬כי יש בזה כ"כ הרבה‬
‫ואין צורך להיות בעולמות עליונים‪ ,‬אבל כל אחד כמו שהוא‪,‬‬
‫לתכלית הטובה ולא היה שום מציאות אמיתית של צער בעולם‬
‫פרטים ופרטי פרטים‪ ,‬אם יש ילדים קטנים‪ ,‬או גדולים‪ ,‬או‬
‫צריך להאמין שזה ממש סעודת שבת ומזה נעשים כל התיקונים‬
‫הזה‪ ,‬וממילא תהיה שמחה והודאה‪ .‬ובשבת קודש נמשך גם‬
‫שהשולחן מורכב בעיקר מבחורים או נשואים‪ ,‬וסגנון האנשים‬
‫הנוראים וזה הנחת רוח להשי"ת‪.‬‬
‫בימינו אנו אור של הדעת‪ ,‬לדעת גם היום שבאמת הכל לטובה‬
‫וכו' וכו'‪ ,‬אבל בוודאי יש מספיק מקום ואפשרות להכניס את‬
‫יעקב‪ :‬דברים בהחלט חשובים‪ ,‬יישר כח‪.‬‬
‫עיקר ההתקרבות להשי"ת‪.‬‬
‫והרי זה עתה זכינו לימים הנפלאים של חנוכה‪ ,‬שעיקר עניינו‬
‫הוא כח ההודאה‪ ,‬וכבר שוחחנו על כך בשנה שעברה (גליון‬
‫‪-31‬כסליו תשע"ו)‪ ,‬והרי ההודאה של חנוכה והשמחה של שבת‬
‫הם עניינים קרובים מאד זה לזה‪.‬‬
‫יפארו ויברכו לקל כל יצוריו"‪ ,‬והכח של חנוכה הוא להמשיך‬
‫את אור השבת לששת ימי החול‪ ,‬כי אז לוקחים את הנר של‬
‫שבת‪ ,‬שמסמל אור ושמחה והודאה ‪ -‬ומדליקים אותו בעצמו‬
‫בתוך ימי החול‪ ,‬בלילה‪ ,‬ובחוץ‪ ,‬בכל המקומות שמסמלים את‬
‫החושך והצרות‪ ,‬והכל בשביל להאיר את האור הזה של השמחה‬
‫וההודאה‪ ,‬גם בזמנים שנראים כחושך‪ ,‬ועכ"פ למדנו מזה גם כן‬
‫שמהותו של שבת הוא יום הודאה ושמחה‪.‬‬
‫יעקב‪ :‬כנראה שמשום כך מרבים בשבת בפסוקי דזמרא שזה‬
‫עניין של הודאה‪ ,‬ובפרט מה שמוסיפים 'נשמת כל חי' שכולו‬
‫הודאה להשי"ת‪ ,‬ונקרא בלשון חז"ל 'ברכת השיר'‪.‬‬
‫משה‪ :‬נכון מאוד‪ ,‬וכמו כן בהמשך בברכת יוצר אור מוסיפים‬
‫"הכל יודוך והכל ישבחוך" ועוד הוספות של שיר ושבח‪ ,‬כגון‬
‫"שבח יקר וגדולה [וכבוד] יתנו לקל מלך יוצר כל המנחיל‬
‫מנוחה לעמו ישראל בקדושתו"‪ ,‬ורואים בפירוש שמהותו של‬
‫יום השבת הוא יום של הודאה ושמחה‪ ,‬ולכן בשבת כל היצורים‬
‫בית היין‬
‫בעניין שבת [ב]‬
‫עיקר השמחה נמשך משבת‬
‫וְ ַעל ּכֵ ן ּבִ כְ נִ ַיסת ַׁשּבָ ת ֶׁשּצְ ִריכִ ין לָ צֵ את ֵמחֹל לְ ַׁשּבָ ת‪ִ ,‬מ ְּמ ִרירּות ַהּצָ רֹות וְ ַהּגָ לּות ֶׁשּנֶ ֱא ָחז ּבְ ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי‬
‫אֹומ ִרים ִמזְ מֹור ‘הֹודּו’ ֶׁש ְּמ ַדּבֵ ר ֵמ ַא ְרּבָ ָעה‬
‫ַהחֹל‪ ,‬לִ זְ ּכֹות לִ ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ֵחרּות‪ ,‬וְ ַעל ּכֵ ן ְ‬
‫הֹוד ָאה ִמּבְ ִחינַ ת ַׁשּבָ ת ּבְ ִחינַ ת עֹולָ ם ַהּבָ א‪ּ ,‬כְ ֵדי‬
‫צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ַעל ַעצְ מֹו ִש ְמ ַחת ַה ָ‬
‫ֶׁש ַעל י ְֵדי זֶ ה נִ זְ ּכֶ ה לָ צֵ את ִמּבְ ִחינַ ת ‘ּגָ לּות’ ֶׁשל ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי ַה ַּמ ֲע ֶשה‪ ,‬לִ זְ ּכֹות לִ ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא‬
‫ּבְ ִחינַ ת ֵ‘חרּות’‪ֶׁ ,‬ש ִע ַּקר ַה ֵחרּות הּוא ַעל י ְֵדי ַה ִּש ְמ ָחה‪ּ ,‬בְ ִחינַ ת “ּכִ י ּבְ ִש ְמ ָחה ֵתצֵ אּו”‪.‬‬
‫כביכול סעודה של השי"ת בעצמו‪.‬‬
‫טעימה מתורת מוהר"ן על הנושא‬
‫ּכִ י ָהא ּבְ ָהא ַּתלְ יָא‪ּ ,‬כָ ל ַמה ֶּׁש ַהּגָ לּות ִמ ְתּגַ ּבֵ ר ַחס וְ ָׁשלֹום‪ּ ,‬כְ מֹו כֵ ן ָה ַעצְ בּות ִמ ְתּגַ ּבֵ ר‪ּ ,‬כִ י ִע ַּקר ַהּגָ לּות‬
‫הּוא ָה ַעצְ בּות ֶׁש ִּמ ְתּגַ ּבֵ ר ַעל לֵ ב י ְִש ָר ֵאל וְ ֵאינָ ּה ַמּנַ ַחת לִ ְשמ ַֹח‪ ,‬וְ כָ ל ַמה ֶּׁש ָה ַעצְ בּות ִמ ְתּגַ ּבֵ ר ַהּגָ לּות‬
‫ִמ ְתּגַ ּבֵ ר ּכַ ּנַ ”ל‪ַ .‬על ּכֵ ן צְ ִריכִ ין לְ ִה ְתּגַ ּבֵ ר לְ ַש ֵּמ ַח נַ ְפׁשֹו ּבְ כָ ל ִמינֵ י ֵעצֹות ּכַ ְמב ָֹאר ּבִ ְדבָ ָריו זִ כְ רֹונֹו‬
‫לִ בְ ָרכָ ה‪ַ .‬על ּכֵ ן צְ ִריכִ ין ּבְ כָ ל ַּפ ַעם לְ ַהזְ ּכִ יר ֶאת ַעצְ מֹו ּבְ ִחינַ ת ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא עֹולָ ם ַה ֵחרּות‬
‫ּכַ ּנַ ”ל‪ּ ,‬כְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ִש ְמ ַחת ַׁשּבָ ת ּבִ ֵימי ַהחֹל ּכְ מֹו ֶׁש ְּמב ָֹאר ּבְ ָמקֹום ַא ֵחר‪( .‬ליקוטי הלכות‪ ,‬הלכות‬
‫ברכת הודאה הלכה ו אות יא)‬
‫המשך בעמוד הבא >>>‬
‫ג‬
‫אחת שאלתי‬
‫שאלות בעבודת ה’ מתוך ה’קו מענה'‬
‫שובבי"ם‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מה מיוחד בשבועות אלו שעוסקים‬
‫בהם בתשובה?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫חסד נפלא עשה עמנו השי”ת‪ ,‬שגילה לנו על‬
‫ידי הקדמונים‪ ,‬את הסוד המיוחד שיש בימים‬
‫אלו‪ ,‬הנקראים בשם “שובבי”ם”‪ ,‬על שם הפסוק‬
‫“שובו בנים שובבים”‪ .‬והוא ראשי תיבות של‬
‫שמות הפרשיות שקוראים בשבועות אלו –‬
‫ש’מות‪ ,‬ו’ארא‪ ,‬ב’א‪ ,‬ב’שלח‪ ,‬י’תרו‪ ,‬מ’שפטים‪.‬‬
‫בימים אלו יש אור גדול של רחמים המאפשר לנו‬
‫להעלות לקבץ ולתקן בשלמות את כל הניצוצות‬
‫הקדושים שנפלו מחמת העוונות‪ ,‬ובעיקר‬
‫בענייני קדושה‪.‬‬
‫בשבועות אלו אנו קוראים בפרשה על ירידת עם‬
‫ישראל לגלות מצרים‪ ,‬הזיכוך שעברו שם בגלות‪,‬‬
‫הניסים שנעשה עמם‪ ,‬היציאה‪ ,‬קריעת ים סוף‬
‫וההתגלות האלקי שכולם זכו לה‪ ,‬העמידה בהר‬
‫סיני והרפואה השלימה לכל עם ישראל‪ ,‬קבלת‬
‫התורה והמצוות‪.‬‬
‫וכל המהלך הזה מתחדש בכל פעם אצל האדם‬
‫בפרטיות‪ .‬כי הוא כלל גדול ביהדות‪ ,‬שכל‬
‫המעשים הכתובים בתורה אינם רק נחלת העבר‪,‬‬
‫אלא הם מתחדשים בכל שנה בפרטיות אצל כל‬
‫אחד ואחד‪ .‬ולכן בפרשיות אלו מתעורר בעולם‬
‫רחמים גדולים לכל אחד‪ ,‬לצאת מכל הגלות‬
‫מצרים שלו‪ ,‬לתקן כל העוונות‪.‬‬
‫והנה זאת יש לדעת שעם ישראל לא היו‬
‫במצרים מחמת עונש‪ ,‬אלא הוא היה זיכוך שהיו‬
‫צריכים להזדכך‪ ,‬כשם שמצרפים ומבררים את‬
‫הזהב‪ ,‬ומפרידים ממנה כל הסיגים והקליפות‪.‬‬
‫כך גם בפרטיות כל אדם יש לו לזכור תמיד‪ ,‬שכל‬
‫הנסיונות ובלבולי המחשבה העוברים עליו אינם‬
‫סתם עונש או ירידות בשביל לרחקו‪ ,‬אלא הם‬
‫שלבים של זיכוך ובירור שבהכרח לעבור אותם‪.‬‬
‫והוא האור המיוחד המתגלה בשבועות אלו‪,‬‬
‫לטעת בנו את אמונת התקווה‪ ,‬שבוודאי נצא‬
‫לבסוף לאור עולם‪ ,‬להתקרבות אמיתית של‬
‫התגלות אלוקי‪ ,‬וקבלת התורה בשלמות מתוך‬
‫רפואת הנפש‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫מה יש לעשות בשבועות אלו בכדי‬
‫לתקן?‬
‫תשובה‪:‬‬
‫הנה כבר גילו לנו הקדמונים תיקונים מיוחדים‬
‫של תעניות וסיגופים לשבועות אלו‪ .‬יש שנהגו‬
‫לא לאכול דבר היוצא מן החי (בשר‪ ,‬חלב‪ ,‬ביצים‬
‫וכיוצא) בימים אלו‪ ,‬ויש שנהגו כך לפחות יום‬
‫אחד בשבוע‪.‬‬
‫אך חלק מהבחינה של תעניות הוא להתחזק‬
‫מאוד לתקן את צורת האכילה‪ ,‬לאכול בדרך‬
‫ארץ‪ ,‬במתינות וביישוב הדעת‪ ,‬לחשוב מאמונה‪,‬‬
‫ולברך בכוונה‪.‬‬
‫יש שכתבו תיקון של תעניות של דיבור‪ ,‬לשמור‬
‫לימוד של שעות רצופות‪ ,‬אשר הוא תיקון נפלא‬
‫לקדושה‪ ,‬כל אחד כפי כוחו‪ .‬ואל ימתין בדווקא‬
‫ד‬
‫בית היין‬
‫שיהיה לו הרבה ‘רצופות’ כי יש לזכור שכל‬
‫התגברות קטנה של הימנעות בדיבור הוא תיקון‬
‫גדול בפני עצמו‪.‬‬
‫ישנם עוד כמה וכמה תיקונים לעניני קדושה‬
‫המובאים בספרים הק’‪ ,‬התקשרות לצדיקים‪,‬‬
‫אמירת תיקון הכללי‪ ,‬קריאת שמע שעל המיטה‬
‫בכוונה‪ ,‬אשר בכוחה להשחית כל המזיקים‬
‫שנבראו באותו היום ר”ל וכו’‪.‬‬
‫אך לאחר כל זאת יש לזכור שעיקר העבודה‬
‫בימים אלו הוא להתחזק מאוד בהתחזקות‬
‫עצומה‪ ,‬התחזקות במחשבה‪ ,‬להאמין שבוודאי‬
‫אפשר לצאת מהכל‪ ,‬בוודאי שייך תיקון‪ ,‬בוודאי‬
‫אפשר להתקרב מחדש לנועם האמיתי של‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫ובכל פעם שעובר על האדם איזה חלישות הדעת‬
‫או עצבות‪ ,‬יש לאזור כוחות גדולים של תקווה‪.‬‬
‫ויש לו לדעת שבכל מחשבה של התחזקות‪ ,‬הוא‬
‫מתקן את כל מה שפגם בקדושה‪.‬‬
‫כי עיקר העונש על העוונות הוא על ידי‬
‫שמכניסים באדם מחשבות של יאוש ועצבות‪,‬‬
‫מחשבות של ריחוק וחוסר שייכות לקדושה‪,‬‬
‫עד שלפעמים שולחים לו מן השמיים גם ראיות‬
‫וסברות לכך על ידי שרואה מאמרי חז”ל או‬
‫שומע מוכיחים ומגידים המסבירים לו את גודל‬
‫עוון הפגם והעונשים המגיעים לו וכמה קשה‬
‫לתקן‪ ,‬ומה שהפסיד על ידי כך וכו’‪ ,‬עד שנופל‬
‫בדעתו ומתייאש לגמרי‪.‬‬
‫וזהו למעשה הנסיון שלו לתקן כל העבר‪ ,‬אם‬
‫רק יהיה חזק בדעתו‪ ,‬שלא ליפול לשום חלישות‬
‫הדעת‪ ,‬ויסיח דעתו מכל דבר ועניין ששובר‬
‫אותו‪ ,‬אפילו אם הוא בא מצד הקדושה‪ ,‬ויתחיל‬
‫בהתחדשות לחטוף איזה דבר מצוה או דבר‬
‫תורה וכיוצא (עיין באריכות נפלאה בליקוטי‬
‫הלכות תפילין ד’)‪ .‬וכמו שרביז”ל סיפר עד כמה‬
‫יש להיות חזק בדעתו‪ ,‬שאפילו כאשר בא אדם‬
‫מעולם העליון לשבור אותו ולהראות לו כמה‬
‫הוא רחוק‪ ,‬אמר לו “לך לך”‪( ,‬חיי מוהר”ן)‪.‬‬
‫כי יותר ויותר יש להאמין לבת קול היוצא‬
‫מלמעלה “שובו בנים שובבים”‪ ,‬לשים לב היטב‬
‫למה שקוראים בפרשיות אלו‪ ,‬שבוודאי שיש‬
‫גלות מצרים‪ ,‬אך הוא לא בשביל לדחות את עם‬
‫ישראל‪ ,‬ההיפך הוא הנכון‪ ,‬כל הגלות וכל הירידות‬
‫הם רק בשביל להצמיחם מחדש לגאולה וניסים‬
‫נפלאים‪ ,‬לגלות להם בסוף כמה השי”ת אוהב‬
‫אותם ורוצה לקרבם אליו בהתחדשות עצומה‪.‬‬
‫זהו עיקר התיקון‪ .‬כי המהות של הפגם הוא בזה‬
‫ששוכח מהברית שיש לו עם השי”ת‪ ,‬וכאשר‬
‫מתחזק להתחדש לזכור שיש לו קשר עם‬
‫השי”ת‪ ,‬בזה בעצמו הוא מתקן‪.‬‬
‫ויש לזכור זאת מאוד‪ ,‬כי זהו עיקר מלחמת‬
‫כל הקליפות באדם [בפרט למזיקים שברא‬
‫בעוונותיו]‪ ,‬אשר ניתן להם הכח להשכיח ממנו‬
‫טעם של התקשרות להשי”ת‪ .‬ולכן ייזהר מאוד‬
‫לא לזלזל בכלל בגודל יקר מחשבה אחת של‬
‫התחזקות באמונה ושייכות להשי”ת‪ ,‬כי בזה‬
‫תלוי כל יהדותו‪ ,‬כמה אדם מחשיב את עצמו‬
‫כבן של השי”ת‪.‬‬
‫<<< המשך‬
‫להמשיך שבת לכל השבוע‬
‫וְ זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ֵ‘מ ַחד ּבְ ַׁשּבָ ת לְ ַׁשּבָ ת’‪ֶׁ ,‬שּצְ ִריכִ ין לְ ַה ְמ ִׁשיְך ַעל ַעצְ מֹו ִש ְמ ַחת ַׁשּבָ ת ּגַ ם ּבִ ֵימי ַהחֹל‬
‫אֹומ ִרים ַהּיֹום‬
‫וְ כַ ּנַ ”ל‪ .‬וְ זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ַה ִּׁשיר ֶׁשל יֹום‪ֶׁ ,‬ש ָאז ַּדי ְָקא ַמזְ ּכִ ִירין ַׁשּבָ ת ּבְ כָ ל יֹום וָ יֹום‪ּ ,‬כְ מֹו ֶׁש ְ‬
‫אֹומ ִרים ּבְ בֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש‪,‬‬
‫אֹומ ִרים ִׁשיר ֶׁשל יֹום ֶׁש ָהיּו ְ‬
‫יֹום ֶא ָחד ּבְ ַׁשּבָ ת ַהּיֹום יֹום ֵׁשנִ י ּבְ ַׁשּבָ ת‪ ,‬וְ ָאז ְ‬
‫הֹוד ָאה וְ ִש ְמ ָחה‪.‬‬
‫ּכִ י ִׁשיר ּבְ ִחינַ ת ִש ְמ ָחה‪ַ ,‬היְנּו ֶׁש ַּמזְ ּכִ ִירין ַעצְ ָמן ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ִׁשיר וְ ָ‬
‫“מזְ מֹור ִׁשיר לְ יֹום ַה ַּׁשּבָ ת‬
‫הֹוד ָאה ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ִש ְמ ָחה הּוא ּבְ ַׁשּבָ ת‪ּ ,‬בִ בְ ִחינַ ת ִ‬
‫ּכִ י ִע ַּקר ַה ִּׁשיר וְ ַה ָ‬
‫טֹוב לְ הֹודֹות לַ ה’ וְ כּו’ ֲעלֵ י ָעשֹור וַ ֲעלֵ י נָ בֶ ל וְ כּו’ ּכִ י ִש ַּמ ְח ַּתנִ י ה’ ּבְ ָפ ֳעלֶ יָך וְ כּו’”‪ִּ ,‬ומ ָּׁשם נִ ְמ ָׁשכִ ין ּכָ ל‬
‫אֹומ ִרים ּבְ בֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ּבְ כָ ל יֹום וָ יֹום‪ .‬וְ ַעל ּכֵ ן ַמזְ ּכִ ִירין ַׁשּבָ ת ַּדי ְָקא ֵאצֶ ל‬
‫ַה ִּׁש ִירים ֶׁש ָהיּו ַהּלְ וִ ּיִים ְ‬
‫ַה ִּׁשיר ֶׁשל יֹום ּכְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ִש ְמ ַחת ַׁשּבָ ת ּבְ כָ ל יֹום וָ יֹום‪.‬‬
‫אֹומ ִרים ּבְ בֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש”‪ֶׁ ,‬שּכָ ל זֶ ה הּוא ּבְ ִחינָ ה ַהּנַ ”ל‬
‫אֹומ ִרים ַ“ה ִּׁשיר ֶׁש ָהיּו ַהּלְ וִ ּיִים ְ‬
‫וְ ָאז ְ‬
‫ֶׁש ַּמזְ ּכִ ִירין ּגַ ם ַע ָּתה ַה ִּׁשיר ֶׁשל ּבֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ִש ְמ ָחה‪ַ ,‬הּכֹל ּכְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ִמּבְ ִחינַ ת‬
‫ַׁשּבָ ת ִמּבְ ִחינַ ת ֵקץ ָה ַא ֲחרֹון ֶׁש ָאז יִּבָ נֶ ה ּבֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש וְ ָאז ֻּתגְ ַּדל ַה ִּש ְמ ָחה‪ .‬וְ ַעל י ְֵדי זֶ ה ָאנּו‬
‫ְמ ַש ְּמ ִחין ַעצְ ֵמנּו ּגַ ם ַע ָּתה ּבְ ַה ִּת ְקוָ ה ַהּזֹאת‪ּ ,‬כִ י סֹוף ּכָ ל סֹוף י ְִת ַּת ֵּקן ַהּכֹל וְ ָה ֲעוֹונֹות י ְִת ַה ְּפכּו‬
‫לִ זְ כֻ ּיֹות וְ ַהּכֹל י ְִת ַה ֵּפְך לְ טֹובָ ה וְ כַ ּנַ ”ל‪( .‬שם)‬
‫להודות מתוך הצרה – בכח השבת‬
‫אֹומ ִרים ּבִ כְ נִ ַיסת ַׁשּבָ ת‪ֶׁ ,‬ש ְּמ ַדּבֵ ר ֵמ ַ’א ְרּבָ ָעה צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות’‪,‬‬
‫וְ זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ִמזְ מֹור ‘הֹודּו’ ֶׁש ְ‬
‫ֶׁשּכֹולֵ ל ּכָ ל ַהּצָ רֹות ֶׁשעֹובְ ִרין ַעל ָה ָא ָדם‪ֶׁ ,‬שּכֻ ּלָ ם ּכְ לּולִ ין ּבְ ֵאּלּו ָה ַא ְרּבָ ָעה‪ּ ,‬כַ ְמב ָֹאר ּבְ ָמקֹום ַא ֵחר‪,‬‬
‫וְ ִע ָּקר הּוא צָ רֹות ַהּנֶ ֶפׁש‪ְּ ,‬ד ַהיְנּו ּכָ ל ָה ֲעלִ ּיֹות וִ ִירידֹות ֶׁשעֹובְ ִרין ַעל ּכָ ל ָא ָדם ִמ ָּקטֹן וְ ַעד ּגָ דֹול לְ ִפי‬
‫ַּד ַעת ֶע ְרּכֹו ַּומ ְד ֵרגָ תֹו ֶׁש ַהּכֹל ּכָ לּול ּבַ ִּמזְ מֹור ַהּזֶ ה‪ּ ,‬כַ ּמּובָ ן ּבַ ְּס ָפ ִרים‪.‬‬
‫רּוחנִ ּיּות ּבְ גּוף וְ נֶ ֶפׁש‪ ,‬צְ ִריכִ ין לִ צְ עֹק ְמאֹד ְמאֹד ּבְ כָ ל ַּפ ַעם לַ ה’‬
‫וְ ַעל ּכֵ ן ֵאּלּו ַהּצָ רֹות ּבְ גַ ְׁש ִמּיּות וְ ָ‬
‫י ְִתּבָ ַרְך קֹול ּגָ דֹול וְ ֹלא י ָָסף‪ ,‬וְ כַ ְמב ָֹאר ּבְ ִמזְ מֹור זֶ ה “וַ ּיִצְ ֲעקּו וְ כּו’”‪ַ .‬אְך ק ֶֹדם ּכָ ל ַהּצְ ָעקֹות ַמ ְק ִּדים‬
‫הֹוד ַיע‬
‫ַּומ ְת ִחיל ְּת ִחּלָ ה ֵּתכֶ ף ּבְ ַה ְת ָחלַ ת ַה ִּמזְ מֹור ‘הֹודּו לַ ה’ ּכִ י טֹוב ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו’ לֵ ַידע ּולְ ִ‬
‫ּולְ הֹורֹות ֶׁשּכָ ְך ִהוא ֶּד ֶרְך ַהּצְ ָע ָקה ַעל ּכָ ל ַהּצָ רֹות ַר ֲח ָמנָ א לִ צְ לָ ן‪ֶׁ ,‬שּבִ ְת ִחּלָ ה ֵּתכֶ ף צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות‬
‫יֹוׁש ַיע אֹותֹו ָּת ִמיד ַעל י ְֵדי‬
‫ׁשֹומ ַע ְּת ִפּלַ ת ּכָ ל ֶּפה‪ ,‬וְ ִ‬
‫טּוח ֶׁשהּוא י ְִתּבָ ַרְך ֵ‬
‫לַ ה’ ַעל ֶה ָעבָ ר‪ ,‬וְ לִ ְהיֹות ּבָ ַ‬
‫צַ ֲע ָקתֹו‪ ,‬וְ ָאז ַּדי ְָקא ‘וַ ּיִצְ ֲעקּו’ ‘וַ ּיִצְ ֲעקּו’ וְ כּו’‪ּ .‬כִ י ָאז ַּדי ְָקא ַעל י ְֵדי ּבְ ִחינַ ת הֹודּו לַ ה’ וְ כּו’ ּבְ ִחינַ ת‬
‫ּתֹודה ֶׁש ְּמבִ ִיאין ּגַ ם ּבְ ֵעת ַהּצָ ָרה ַעל ַהּטֹובֹות ֶׁשּלְ ָעבָ ר וְ ַעל ַהּטֹובֹות וְ ַה ַה ְר ָחבֹות ֶׁשּבְ תֹוְך ַהּצָ ָרה‬
‫ָ‬
‫ַעצְ ָמּה‪ַ ,‬על י ְֵדי זֶ ה ַּדי ְָקא יְכֹולִ ין לִ צְ עֹק לַ ה’‪.‬‬
‫אֹותיו”‪ּ .‬כִ י ַא ַחר ּכָ ְך יִזְ ּכּו לָ צֵ את ֵמ ַהּצָ ָרה‬
‫יֹוׁש ֵיעם”‪ .‬וְ ָאז “יֹודּו לַ ה’ ַח ְסּדֹו וְ נִ ְפלְ ָ‬
‫צּוקֹות ֶיהם ִ‬
‫“מ ְּמ ֵ‬
‫וְ ָאז ִ‬
‫ּתֹודה ֶׁש ְּמבִ ִיאין ּכְ ֶׁשּיֹוצְ ִאין ֵמ ַהּצָ ָרה זֶ ה‬
‫ּתֹודה ּבִ ְׁשלֵ מּות ּכָ ָראּוי‪ּ .‬כִ י ַה ָ‬
‫לְ גַ ְמ ֵרי וְ ָאז ּבְ וַ ַּדאי יָבִ יאּו ָ‬
‫ּמֹודין לַ ה’ י ְִתּבָ ַרְך ַעל‬
‫הֹוד ָאה ֶׁש ִ‬
‫ּתֹודה וְ ָ‬
‫ּתֹורה ַהּנַ ”ל וְ ַה ָ‬
‫ׁשּוע עֹולָ ם ַהּבָ א ּכַ ּנַ ”ל ּבְ ַה ָ‬
‫ּבְ ִחינַ ת ַׁש ֲע ַ‬
‫ֶה ָעבָ ר וְ כּו’ ּגַ ם ּבְ ֵעת ַהּצָ ָרה זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ֶׁש ַּמ ְמ ִׁשיכִ ין ַה ְּק ֻד ָּׁשה ֶׁשל ַׁשּבָ ת ֶׁש ִהוא עֹולָ ם ַהּבָ א ֶׁש ָאז‬
‫ּבִ ּטּול ַהּצָ רֹות לְ תֹוְך י ְֵמי ַהחֹל ֶׁשהּוא ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה ֶׁשהּוא י ְֵמי צָ ָרה ּכַ ּנַ ”ל‪.‬‬
‫ּכִ י ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה ִמּצַ ד ַעצְ מֹו ָמלֵ א צָ רֹות וִ יגֹונֹות ַר ֲח ָמנָ א לִ צְ לָ ן ּכַ ּנַ ”ל‪ֲ .‬אבָ ל ה’ י ְִתּבָ ַרְך ַמ ְר ִחיב ִע ָּמנּו‬
‫גֹומל ִע ָּמנּו טֹובֹות נִ ְפלָ אֹות וְ נִ צְ ִחּיֹות ּגַ ם ּבְ זֶ ה ָהעֹולָ ם‪ ,‬וְ ָאנּו ְמ ֻחּיָבִ ים לְ הֹודֹות לֹו‬
‫ּגַ ם ּבְ ֵעת צָ ָרה וְ ֵ‬
‫ּגַ ם ּבְ ֵעת צָ ָרה ּכַ ּנַ ”ל ֶׁשּזֶ הּו ּבְ ִחינַ ת ַה ְמ ָׁשכַ ת ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת לִ ֵימי ַהחֹל ּכַ ּנַ ”ל‪ .‬וְ ַעל י ְֵדי זֶ ה ַּדי ְָקא‬
‫הֹוד ָאה ּבִ ְׁשלֵ מּות‬
‫ּתֹודה וְ ָ‬
‫זֹוכִ ין לִ צְ עֹק לַ ה’ י ְִתּבָ ַרְך לָ צֵ את ֵמ ַהּצָ ָרה לְ גַ ְמ ֵרי וְ ָאז נִ זְ ּכֶ ה לִ בְ ִחינַ ת ָ‬
‫ֶׁשּזֶ הּו ּבְ ִחינַ ת עֹולָ ם ַהּבָ א ּכַ ּנַ ”ל‪.‬‬
‫אֹומ ִרים זֶ ה ַה ִּמזְ מֹור הֹודּו ּבִ כְ נִ ַיסת ַׁשּבָ ת‪ּ ,‬כִ י ָאז ָאנּו צְ ִריכִ ין לְ ַה ְמ ִׁשיְך ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת לִ ֵימי‬
‫וְ ַעל ּכֵ ן ְ‬
‫אֹומ ִרים זֶ ה ַה ִּמזְ מֹור הֹודּו ֶׁשהּוא‬
‫ַהחֹל ּכְ ֵדי ֶׁשּיֻכְ לְ לּו ּכָ ל ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי ַהחֹל ּבִ ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת‪ַ .‬על ּכֵ ן ְ‬
‫ַ‘א ְרּבָ ָעה צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות’ ֶׁשהּוא ּבְ ִחינָ ה זֹאת‪ּ ,‬בְ ִחינַ ת ַה ְמ ָׁשכַ ת ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת לִ ֵימי ַהחֹל לְ בַ ֵּטל‬
‫ָה ַעצְ בּות וְ ַהּצַ ַער ֶׁשל י ְֵמי ַהחֹל ּבְ ִחינַ ת “ּבְ ִעּצָ בֹון ּתֹאכֲ לֶ ּנָ ה” לְ ַה ְמ ִׁשיְך ֲעלֵ ֶיהם ְק ֻד ַּׁשת וְ ִש ְמ ַחת‬
‫הֹוד ָאה וְ כַ ּנַ ”ל‪( .‬ליקוטי הלכות‪ ,‬הלכות‬
‫ּתֹודה וְ ָ‬
‫ַׁשּבָ ת ֶׁש ִהוא ּבְ ִחינַ ת עֹולָ ם ַהּבָ א ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ָ‬
‫כלאי בהמה הלכה ד)‬
‫ומקבלין דין מן דין‬
‫מדוע כל כך הרבה אנשים בדורנו מתקרבים לברסלב‬
‫כבוד קוראי הגליון החשוב!‬
‫ברצוני לשתף את הקוראים בהרהורי דברים שעלו בלבי‪ .‬מדובר בדברים‬
‫פשוטים ללא חידושים מיוחדים‪ ,‬אך אולי יועילו למי מהקוראים והיה זה שכרי‪.‬‬
‫אנשים רבים עומדים תמהים לנוכח התופעה המופלאה שמתרחשת בדורנו‪,‬‬
‫שיהודים רבים מכל העדות והחוגים והגוונים והרמות הרוחניות מתקרבים‬
‫לדרכו של מוהר"ן מברסלב זי"ע‪ ,‬ברמות שונות של התקרבות‪ .‬דבר שלא היה‬
‫קיים עד כה במידה רבה עד כדי כך‪.‬‬
‫מהו באמת סוד הענין? מה אנשים רבים כל כך מחפשים ומוצאים דווקא‬
‫בברסלב?‬
‫לא ניכנס כאן לעניינים נשגבים שהם למעלה מהשגתנו‪ ,‬אלא נדבר דברים‬
‫פשוטים שכל אחד שמתבונן מעט יכול לראותם‪.‬‬
‫***‬
‫לכל דור יש תפקיד מיוחד בתיקון הבריאה‪ ,‬ובעקבות כך‪ ,‬גם נסיונות מיוחדים‪,‬‬
‫אינו דומה הנסיון של דור אחד לנסיון של הדור הבא‪.‬‬
‫אחד הנסיונות הגדולים ביותר שנתנסה בהם דורנו‪ ,‬הוא החיצוניות המוגזמת‬
‫ששולטת בעולם‪ ,‬חיצוניות שגרמה לפיחות גדול בכל המושגים רוחניים‪ ,‬אפילו‬
‫מושגים מקודשים מאוד שולטים בהם כיום במידה רבה המיתוג והיחצנות‪,‬‬
‫ופעמים רבות הם משמשים כאמצעי לרכישת מעמד וכו'‪ .‬בעקבות כך אנשים‬
‫רבים מוצאים בתוך עצמם מידה רבה של קרירות‪ ,‬ואפילו זלזול כלפי דברים‬
‫שבקדושה‪' .‬שאיפות' להתקדם בלימוד נתפסות לפעמים כשאיפות להשיג‬
‫מעמד מכובד שכבר התייאשו ממנו‪ ,‬ודברי מוסר אמיתיים נחשבים אצל רבים‬
‫כשיחות מיושנות של משגיחים ש'כבר שמענו אותם'‪.‬‬
‫מכתבים למערכת‬
‫כאן גדרים וסייגים ציבוריים‪ ,‬לא נוכל להתחבא מאחורי החומות הציבוריות‬
‫המבוצרות שנבנו בעמל רב במשך שנים רבות‪ ,‬מדובר כאן בנשק חדש של‬
‫הסט"א שפועל כמנהרות מתחת החומות‪ ,‬והמלחמה היא אישית מאוד ולא‬
‫רק ציבורית‪.‬‬
‫***‬
‫אבל מי יתן לנו חוסן נפשי ורוחני? מהיכן נשאב אותו כאשר כבר ספגנו כל‬
‫כך הרבה קרירות‪ ,‬כל כך הרבה ניתוק מעצמנו ומה' יתברך‪ ,‬מי יתקן לנו את‬
‫הנזקים האלו? (לא באים להעמיד כאן אף אחד על ספסל הנאשמים חלילה‪,‬‬
‫כולם סובלים מתחלואי הדור‪ ,‬אבל השאלה במקומה עומדת מאין תבוא‬
‫הישועה)‪.‬‬
‫כותב הרב דסלר שם בהמשך דבריו‪' :‬מה ניתן לעשות בדור אשר כזה‪ ,‬כל‬
‫העולם כולו בית חולי נפש אשר בדמיונות ידבקו ויחשבו? אין לנו אלא לדרוש‬
‫ולתור אחר נקודת האמת ‪ -‬ניצוץ הרצון הפנימי שישנו בליבו של כל אחד‬
‫מישראל‪ ,‬ונמצאנו בעז"ה אם נתחזק בכל כוחנו'‪.‬‬
‫הפתרון היחיד לאנשים שנמאס להם לשחק משחקי תיאטרון‪ ,‬ורוצים לחיות‬
‫באמת‪ ,‬הוא להבעיר את ניצוץ האמת הפנימי הזה שישנם בלבו של כל אחד‬
‫מישראל‪.‬‬
‫ואת הניצוץ הזה מוצאים הרבה אנשים בברסלב‪.‬‬
‫לתורתו של מוהר"ן ותלמידו הגדול מוהרנ"ת יש כח גדול לחבר אפילו את בני‬
‫דורנו לעולם הרוחני האמיתי‪ ,‬להסיר את המסכות והעמדת הפנים‪ ,‬ולעורר‬
‫את ניצוץ האמת החבוי‪ .‬משם שואבים אנשים רבים חוסן נפשי ורוחני‪ ,‬לא‬
‫חוסן שנובע מכוחניות ועוצמה אישית‪ ,‬אלא חוסן שנובע מחיבור אמיתי לה'‬
‫יתברך‪ ,‬חיבור שממיס את כל שכבות הקרירות‪ ,‬ומכניס בלב תחושה חמה‬
‫לא תמיד זה בא לידי ביטוי כלפי חוץ‪ ,‬הרבה פעמים זה קיים רק בפנימיות הלב‪ ,‬ונעימה לעבודתו יתברך‪ ,‬עד כדי כך שאפילו אנשים שכבר חשבו ש'אין להם‬
‫ברובד החיצוני הכל מתנהל כשורה‪ ,‬אבל מבפנים 'ולבם רחק ממני'‪ ,‬יש הרבה לב'‪ ,‬מגלים פתאום שיש להם לב גדול מאוד‪ ,‬כי אין יהודי שאין לו לב‪ ,‬אלא‬
‫יובש‪ ,‬קור וניכור‪ .‬אז מי שכבר שולטת עליו האדישות הפנימית‪ ,‬לא כל כך שצריך לדעת איך ללבב אותו (ר' נתן)‪.‬‬
‫אכפת לו מזה‪ ,‬מבחינתו העיקר זה לעשות מה שצריך ולהצליח‪ ,‬ובזה הוא כבר‬
‫אבל לא רק לב יש כאן אלא גם דעת‪ ,‬מוהר"ן גילה רובד עמוק מאוד בתורה‪,‬‬
‫מרגיש שהוא מסודר‪ ,‬אבל דווקא עובדי ה' שמחפשים את תיקון הלב‪ ,‬עומדים‬
‫ומי שזוכה להעמיק בתורותיו וללכת בדרכי עצותיו מקבל דעת עמוקה‬
‫נבוכים מול התופעה הזו‪.‬‬
‫ומקיפה שכוללת את כל שטחי החיים ולא משאירה שום שטח בלתי מעובד‪,‬‬
‫הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"ג עמוד ‪ )115‬הגדיר את הנסיון המיוחד‬
‫והכל יחד עם חיזוק נפלא שאין כדוגמתו בעולם‪ ,‬שלא משאיר שום יהודי‬
‫של דורנו במלים קולעות במיוחד‪ ,‬ואלו דבריו‪' :‬דורנו הוא בוודאי דור עקבתא‬
‫בשום מצב בחוץ‪.‬‬
‫דמשיחא‪ ,‬אשר עליו אמרו רז"ל 'והאמת תהיה נעדרת'‪ ,‬דורנו הוא דור חיצוני‬
‫***‬
‫הדבק בחיצוניות בלי תוכן פנימי‪ ,‬דור שכל טובותיו ‪ -‬שלא לשמה‪ .‬דור שכל‬
‫עולמו ‪ -‬תיאטרון‪ ,‬וכל מעשיו ‪ -‬משחקים‪ .‬דור שכל מחשבותיו ‪ -‬דמיון‪ ,‬והשגת לאור כל זאת אין זה פלא כלל שיהודים כה רבים מוכנים לדלג על המשוכות‬
‫של הדעות הקדומות השונות והמשונות‪ ,‬ולהתקרב לאורו הבהיר של מוהר"ן‪,‬‬
‫המציאות האמיתית נעדרת ממנו'‪.‬‬
‫כי כדי לזכות להזרים לנפש חמצן נקי‪ ,‬ולהחיות את ניצוץ האמת‪ ,‬ולחיות‬
‫ואם נוסיף על כך את הנסיונות המיוחדים שיש לבני דורנו מצד העולם החיצוני‬
‫שגליו מאיימים לשטוף אותנו בגלים עכורים של פיתויים והסתות שעוד לא את החיים מתוך חיבור פנימי לה' יתברך ולעצמנו ‪ -‬שווה לוותר על כל מיני‬
‫'מעמדות' מזוייפים‪ ,‬ולספוג כמה הרמות גבה ומשפטים מזלזלים‪ ,‬כי מה‬
‫היו כמותם מעולם‪ ,‬נמצא שאנו עומדים בפני מצב לא פשוט‪.‬‬
‫ערכם של אלו לעומת הרווחים שאנו זוכים אליהם‪ .‬אשרינו‪.‬‬
‫שהרי כל אנשי החינוך עומדים וזועקים בכל הכינוסים והעצרות שהפתרון‬
‫האמיתי היחיד לעמוד מול הפגעים המתחדשים עלינו הוא בניית חוסן נפשי בברכה‬
‫ורוחני אמיתי‪ ,‬וכל אחד ואחד אחראי על עצמו ועל בני ביתו; כבר לא יעזרו א‪.‬ח‪ .‬מרכז‬
‫ה‬
‫סיפורי מעשיות‬
‫פרק א ‪ -‬הקדמה‬
‫סיפורנו עוסק במסע‪ ,‬מסע אנושי‪ .‬הוא‬
‫מתחיל בעיר אחת בחדר אחד ובקשר‬
‫אנושי קרוב מאוד ומוזר מעט‪ .‬הוא‬
‫מתפצל לשני קצוות שמתנכרים זה לזה‬
‫ויוצרים שני סיפורים‪ ,‬האחד של הצלחה‬
‫והשני של כישלון מר‪ .‬בסופו של דבר ניתן‬
‫להבין ששתי הדמויות שוכנות בגוף אחד‬
‫ושני הסיפורים מתרחשים במסכת חיים‬
‫אחת שמשמשים בה בערבוביה ‪ -‬חכמה‬
‫וכסילות‪ ,‬ענווה ויהירות‪ ,‬תקווה וייאוש‪.‬‬
‫אפשר לקבוע שבני האדם חולקים‬
‫לפחות תשוקה אחת משותפת ‪ -‬כולם‬
‫רוצים להצליח‪ ,‬ומדובר בצורך נואש‪.‬‬
‫השאלה הכי מסקרנת ‪ -‬מהי הצלחה?‬
‫ולא‪ ,‬אין לכך תשובה אחת‪.‬‬
‫הצלחה היא יצירה דמיונית שהאנושות‬
‫יוצרת מתוך מה שהכירה‪ ,‬שמעה‪,‬‬
‫מאמינה או כמו ברוב המקרים רואה‬
‫סביבה‪ .‬נשאל שאלה פשוטה‪ :‬מה יש‬
‫באותה הצלחה נחשקת שעשה אותה‬
‫אהודה כל כך?‬
‫והתשובה מעניינת‪ :‬ההצלחה היא חותמת‬
‫כשרות שמצהירה 'אתה שווה את זה'‪.‬‬
‫עמוק ביסוד הווייתו כל אדם מתלבט‬
‫מאוד 'האם אני באמת שווה?'‪ ,‬כדי לענות‬
‫על כך הוא עובד קשה‪ ,‬כל אחד לפי‬
‫השגותיו‪ .‬יש אנשים שיסתכנו כדי להוכיח‬
‫את כישוריהם‪ ,‬ויש שיעשו מעל ומעבר‬
‫כדי להראות לכולם שיש בהם משהו‪,‬‬
‫אנשים ערכיים יותר יפעלו בתחומים‬
‫טובים וראויים אבל בפנים תמיד ילך‬
‫ויעמיק הספק – האם קיומי מוצדק‪ ,‬ומי‬
‫יוכיח לי את זה‪.‬‬
‫במרכזו של החיפוש אחר ההצלחה‬
‫מתחולל מאבק תמידי בין שני כוחות‬
‫שהם שתי דמויות‪ ,‬החכמה והתמימות‪.‬‬
‫כל אחת מבקשת ליטול את מושכות‬
‫ההנהגה ולהוביל אותנו בעקבותיה אל‬
‫'המקום הנכון' לפי ראות עיניה‪ .‬עלינו‬
‫להחליט למי להישמע ומתי‪.‬‬
‫במעשה מחכם ותם פורט רבינו הקדוש‬
‫על נימי ההצלחה והכישלון‪ ,‬החכמה‬
‫והתמימות‪ ,‬ומלמד איך לנוע תמיד אל‬
‫המקום בו מתאחדים השניים והופכים‬
‫לתמימות‪-‬חכמה או חכמה‪-‬תמימה‪.‬‬
‫***‬
‫"מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת‪,‬‬
‫והיו גדולים בעשירות‪ ,‬והיה להם בתים‬
‫גדולים‪ ,‬והיו להם שני בנים‪ ,‬לכל אחד בן‬
‫אחד‪ ,‬ולמדו שניהם בחדר אחד"‪.‬‬
‫נקודת ההתחלה של אדם היא ביתו‪,‬‬
‫הוריו ומשפחתו‪ ,‬משם הוא יוצא למסע‬
‫שמתפתח לכיוונים שונים שהופכים‬
‫למסעות ויוצרים סיפורים‪ ,‬סוערים או‬
‫נינוחים‪ ,‬מפתיעים וגם צפויים‪.‬‬
‫ההתחלה בדרך כלל היא מקום טוב‬
‫ונעים‪ ,‬אבל המסע מרחיק את גיבורי‬
‫ו‬
‫הרב דוד גבירצמן‬
‫משכני אחריך‬
‫הסיפור לכיוון עתידים לוטים בערפילים‪ ,‬מה הרקע שלך?‬
‫ומאידך גם מעצים את געגועיהם לשוב‬
‫בשנות בחורי למדתי בישיבות הקדושות‪ ,‬והייתי‬
‫אל ההתחלה הענוגה‪ ,‬בכך הוא מניע‬
‫ב”ה בחור מן המניין‪ .‬למדתי את המסכתות שלמדו‬
‫אותם לחתור אל היעד או לברוח‪ ,‬עניין‬
‫בישיבה‪ ,‬ובנוסף‪ ,‬השלמתי את שאר המסכתות בש”ס‪,‬‬
‫של החלטה‪ .‬בהתחלה נוח ונעים‪ ,‬אבל‬
‫בעיון ובבקיאות‪ ,‬וכן למדתי הלכה למעשה‪ ,‬שולחן‬
‫גם תמים וילדותי‪ .‬ברשות הוריו אין לילד‬
‫ערוך ומשנה ברורה‪ .‬ולאחר מכן נישאתי בסייעתא‬
‫עצמאות ובתמורה הוא פטור מאחריות‬
‫דשמיא לבתו של אחד הרבנים הידועים בקרית ספר‪,‬‬
‫יתרה ודאגות‪.‬‬
‫תלמידו של הגרי”ש אלישיב זצוק”ל‪.‬‬
‫"ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה‪,‬‬
‫איך הכרת את ברסלב?‬
‫והאחד היה תם (לא שהיה טיפש‪ ,‬אלא‬
‫לאחר נישואיי בשעטו”מ‪ ,‬החלטתי להיכנס ללימוד‬
‫שהיה לו שכל פשוט ונמוך)"‪.‬‬
‫הקבלה‪ .‬התחלתי לגשש ולנסות להתחיל ללמוד‬
‫אילו ניתנה לנו ההזדמנות לבחור באיזו‬
‫בספרי הקבלה‪ .‬התחלתי עם ספרי הרמח”ל‪ ,‬ושאר‬
‫דמות להיוולד – חכם או תם‪ ,‬במה היינו‬
‫מקובלים‪ .‬ובהמשך התחלתי להיכנס לאט לאט גם‬
‫בוחרים? אני משוכנע שהייתי בוחר‬
‫לכתבי האריז”ל‪ .‬וכך במשך כעשר שנים למדתי‬
‫באפשרות הראשונה‪ .‬מדוע שאבחר‬
‫בספרי קודש הללו רבות‪ .‬בכתבי האריז”ל‪ ,‬ספרי‬
‫להיות תם? מה מיוחד בו? זה נראה‬
‫הרמח”ל‪ ,‬וכן בתורת הגר”א ותלמידיו‪.‬‬
‫משעמם‪ .‬כל אחד יכול‪.‬‬
‫אחר תקופה ארוכה זו‪ ,‬רציתי להתחיל להיכנס‬
‫כעת שימו לב‪ :‬אם יאמרו לכם שעל ללימודי הרש”ש ז”ל‪ .‬לשם כך‪ ,‬וחיפשתי תלמיד‬
‫הבחירה להיוולד חכמים תשלמו מחיר‪ .‬חכם שבקי בכך ויוכל להכניסני ליסודות סודות‬
‫החכמה תכאיב‪ ,‬תסבלו עבורה‪ ,‬חייכם לא הרש”ש ז”ל‪ ,‬אשר דרכו עמוקה ונעלמה‪ ,‬ומחודשת‬
‫יהיו כה פשוטים‪ .‬האם בכל זאת תבחרו יותר משאר מפרשים שלא דרכו בדרכו‪ .‬נסיתי לעיין‬
‫להיוולד כחכמים? אני משוכנע עדיין ספרים‪ ,‬לשמוע שיעורים‪ ,‬אך עדיין לא מצאתי משהו‬
‫שלא אירתע‪ .‬החכמה חשובה ויקרה‪ ,‬מתאים‪.‬‬
‫איזה טעם יהיו לחיי השלווים ללא חכמה‪,‬‬
‫רצוני היה חזק לזכות ללימוד הזה‪ ,‬עד שריחם עלי‬
‫סתם תם‪ ,‬בשביל מה?‬
‫הקב”ה במתנת חינם‪ ,‬ובאורח פלא סיפר לי גיסי‬
‫שאלה אחרונה‪ :‬אם יגלו לכם שההחלטה שקרוב מאד לרבי שריה דבליצקי שליט”א‪ ,‬שיש לר’‬
‫להיבראות בדמות החכם תגרום לכם שריה חברותא‪ ,‬חסיד צאנז‪ ,‬שהוא בקי ומעמיק נפלא‬
‫להחטיא את מטרת קיומכם עלי אדמות‪ ,‬ביותר בתורת הרש”ש‪ ,‬והוא כותב הרבה‪ .‬מששמעתי‬
‫להפסיד את תפקידכם ולהחמיץ את על כך‪ ,‬התלהבתי מאד‪ ,‬ושאלתי אם אוכל לעיין‬
‫העניין שלכם בעולם? כאן אתחיל להסס‪ .‬בכתבים הללו‪ ,‬גיסי הציע שהוא יבקש ממנו לתת לי‬
‫סבורני שאין זה מן החכמה לבחור להיות את מה שהוא כתב‪ .‬וב”ה‪ ,‬למרבה הפלא‪ ,‬אף שאינו‬
‫חכם‪ ...‬שיהיה תם‪.‬‬
‫מכיר אותי‪ ,‬הוא הסכים ונתן לגיסי כמה ספרים גדולים‬
‫תמימות אנו מסוגלים בהחלט להעריך‪ ,‬מאד שלו‪ ,‬שכבר היו ערוכים‪ ,‬אך עוד לא נדפסו‪ ,‬ובהם‬
‫אבל חכמה אנו מעריצים‪ .‬אנשים אוהבים מבוארים כל יסודות תורת הרש”ש ז”ל בעומק וברוחב‬
‫לשמוע דבר חכמה‪ ,‬וגם להשמיע‪ .‬בהיקף עצום ופלאי‪ ,‬ובבהירות שאין לה אח ורע‪.‬‬
‫החכמה נסחרת בערך גבוה‪ ,‬מתקבלת על שקעתי בלימודם זמן רב‪ ,‬וממש נפתחו השמים ואראה‬
‫הלב‪ ,‬יש לה הופעה מכובדת‪ .‬התמימות מראות אלקים‪ .‬אך דא עקא‪ ,‬בעיה אחת עמדה לנגדי;‬
‫הרבה פחות נוצצת‪ .‬כל זאת נכון בנוגע כיון שהת”ח המחבר ההוא הוא חסיד‪ ,‬הוא מרבה‬
‫לרושם‪ ,‬אך אילו נדרשתם לבחור שותף להביא שם בהערות שולים הוספות והשוואות מספרי‬
‫לחיים‪ ,‬עמית לעבודה‪ ,‬או מישהו לחיות חסידות‪ ,‬ואני כאברך ליטאי קנאי‪ ,‬מאד הכעיס אותי‬
‫לצידו ‪ -‬התמימות תהיה בחירה מועדפת‪ ,‬הדברים הללו‪ .‬לא הבנתי מדוע צריך לערבב חסידות‪,‬‬
‫היא הרבה יותר נוחה‪ .‬את החכמה נחמד הרי עוסקים כאן בקבלה ולא בחסידות‪ .‬ומשום כך‪ ,‬לא‬
‫לארח על כוס קפה‪ ,‬לא היינו מגלים הייתי מסתכל בדברים של החסידות כלל‪ .‬ואף שאלתי‬
‫לה סודות אישיים‪ ,‬בוודאי שלא נחשוף אותו פעם מדוע הוא מערבב חסידות‪ ,‬והוא ענה לי‪:‬‬
‫בפניה חולשות‪ .‬היא איננה נאמנה באופן ‘זה הנשמה שלי‪ ,‬וזה מה שאני עושה’‪.‬‬
‫מוחלט‪ .‬התמימות כן‪ .‬היינו משתפים‬
‫עד שפעם אחת‪ ,‬החלטתי לנסות להציץ במה שהוא‬
‫אותה מהר יותר בסודותינו ולא חוששים‬
‫מביא חסידות‪ ,‬אולי בכל זאת יש שם משהו‪ .‬אחזתי אז‬
‫מפניה שתבגוד באמונינו‪ .‬בכל זאת את‬
‫בסוגיא אחת עמוקה ונפלאה ויסודית של הרש”ש‪ ,‬ואז‬
‫החכמה נעריץ‪ .‬לא‪ ,‬אבל לא הייתי מוסר‬
‫בתום הסוגיא‪ ,‬הצצתי למטה בהערות שוליים‪ ,‬ושם‬
‫בידיה את מפתחות מגירתי‪.‬‬
‫ראיתי שהוא ציין לספר ‘ליקוטי מוהר”ן’‪ .‬הסתכלתי‬
‫בשלב זה נקרא החכם 'בר הבנה'‪ .‬בבסיס בציטוטו ומאד התפעלתי מהקשר הדברים‪.‬‬
‫החכמה יש את הנתון 'בר הבנה' זהו‬
‫הלכתי לחפש אצל השכנים בבנין את הספר ‘ליקוטי‬
‫החלק הפיקח והבריא בחכמה‪ ,‬אודותיו‬
‫מוהר”ן’ להשאיל‪ ,‬ומצאתי – כמובן‪ ,‬אצל שכן ספרדי‬
‫אמר הכתוב "החכמה תחייה את בעליה"‪.‬‬
‫[שהתנצל שהוא לא כ”כ משתמש בזה]‪ .‬התחלתי‬
‫כל עוד הילדים קטנים‪ ,‬החכם הוא בר‬
‫לדפדף בספר ומאד נדהמתי‪ ,‬תמיד הייתי “בטוח”‬
‫הבנה והתם – תם‪ .‬בהמשך דמויותיהם‬
‫שזה ספר משונה כזה [רח”ל]‪ ,‬שהרי אפילו ספרי‬
‫יבואו לידי ניסיון‪.‬‬
‫חסידות היו אצלי משונים‪ ,‬כל שכן ספרי ברסלב‪,‬‬
‫האם החכמה והתמימות סותרות זו לזו? ופתאום אני רואה כזה יופי וכזה הקשר‪ ,‬דברים של‬
‫נראה בפרק הבא‪.‬‬
‫עבודה ‪ -‬על פי קבלה מזוהר ואריז”ל‪ .‬ממש נדהמתי‪.‬‬
‫סיפורו המיוחד של תלמיד חכם מופלג‪,‬‬
‫מקרית ספר – הרב שמואל ח‪ .‬שליט”א‬
‫שאלתי את אותו ת”ח מקובל‪ ,‬אם יש עוד דברים יפים‬
‫בברסלב? הוא אמר לי שיש ספר ‘ליקוטי הלכות’ של‬
‫ר’ נתן‪ .‬והוא נתן לי כסף מתנה לקנות ליקוטי הלכות‪.‬‬
‫קניתי סט ‘לקוטי הלכות’ והתחלתי לעבור עליו‪ ,‬וממש‬
‫נדהמתי‪ ,‬מההיקף והעומק‪ ,‬ובעיקר מהקשר העבודה‬
‫ע”פ דברי הקבלה‪ .‬שאלתי את אותו ת”ח מקובל‪ :‬זה‬
‫נראה שהמחבר של הליקוטי הלכות ידע קבלה? הוא‬
‫התחיל לתת לי על הראש‪‘ :‬מה אתה מדבר? אתה‬
‫יודע בכלל מי זה היה?! זה היה איש אלוקים!’‬
‫וכך פשוט נפתח בפניי צוהר פלאי של ספרי קודש‬
‫מופלאים שלא הייתי יכול לשער מקודם עד כמה‬
‫הספרים הללו יפים ונפלאים וגאוניים‪ .‬אך עדיין מכאן‬
‫ועד לקיים משהו מהדברים – המרחק רב‪ .‬נהניתי‬
‫מעצם הלימוד אך לא מעבר‪ .‬לא עניין אותי ‘תיקון‬
‫הכללי’‪ ,‬ולא “תיקונים” אחרים‪ ,‬ידעתי כי יש את הדף‬
‫גמרא וזה מעל הכל‪.‬‬
‫ואיך התקרבת לברסלב?‬
‫ביני לביני נודע לי שמוהר”ן אמר שכל תינוק שיבוא‬
‫אליו לפני גיל שבע יהיה נקי בס”ד‪ .‬והרי צדיקים‬
‫גם אחר פטירתם פועלים מה שפעלו כאן‪ .‬אמרתי‬
‫לעצמי‪‘ :‬נכון שלעצמי אני לא מחפש ליסוע לאומן‪,‬‬
‫אך בשביל הילד למה לא‪ ,‬אני הרי רואה שמוהר”ן היה‬
‫אדם גדול’‪.‬‬
‫שאלתי אצל חבר ליטאי שכבר היה מקורב זמן רב‬
‫לברסלב איך עושים נסיעה כזאת‪ ,‬שלא הורגלתי בה‬
‫מימיי‪ ,‬והוא הדריך אותי במפורט‪ .‬ואכן יצאתי לדרך‪.‬‬
‫הסיפור היה היה כרוך במניעות רבות ומשונות מצד‬
‫אחד‪ ,‬ובניסים נפלאים מצד שני‪ .‬ולמעשה הגענו‬
‫לאומן בחורף אחרי חנוכה מיד‪.‬‬
‫כאשר הגעתי לציון‪ ,‬אמרתי לעצמי‪ :‬אמנם באתי‬
‫בשביל הילד‪ ,‬אבל אם אני כבר כאן‪ ,‬למה לא להתפלל‬
‫גם על עצמי‪ .‬הנחתי ידי על הציון והנחתי ראשי‬
‫על ידי ופתחתי בתפילה ובקשה‪ .‬ובו ברגע‪ ,‬ממש‬
‫כמו בסיפורים ההזויים ‪ -‬תקף אותי שברון לב אדיר‬
‫וכביר‪ ,‬ופרצתי בבכי עצום עז ומטלטל‪ ,‬בכי קולני‬
‫ללא שליטה‪ .‬הרגשתי איך שליבי מתרסק למליארדי‬
‫שברים בעומק נוראי של חרטות על העבר הצעיר‪,‬‬
‫כשהבכי מטלטל את כל גופי ללא יכולת נסיון עצירה‬
‫ושליטה כלל‪.‬‬
‫ניסיתי לעצור ולהפסיק את הבכי‪ ,‬ולכן זזתי מהציון‪,‬‬
‫התיישבתי על ספסל סמוך ופתחתי ספר‪ ,‬אך ללא‬
‫הועיל‪ .‬הלב מרוסק‪ ,‬והדמעות זולגות וזולגות בלי‬
‫לשאול אותי רשות‪ .‬ואז הבנתי שכאן מקומי‪.‬‬
‫האם הייתה לך התמודדות עם הסביבה?‬
‫לאחר סיפור שכזה‪ ,‬מובן שההחלטה היתה ברורה‪ ,‬אין‬
‫מה לפלפל‪ ,‬אין מה לדון‪ ,‬אין מה לנסות ליישב קושיות‬
‫על מוהר”ן‪ ,‬כן חלקו לא חלקו‪ ,‬קושיות כאלו תמיהות‬
‫כאלו‪ ,‬הכל לא קיים אצלי‪ .‬אם הצדיק הזה עשה לי מה‬
‫שמעולם לא היה לי אחד חלקי מליארד‪ .‬ולא הייתי‬
‫יכול להאמין כלל שקיים כזה עומק של חרטה ושברון‬
‫לב בעולם! ממילא כל ה”טענות” שהיו והווים על צדיק‬
‫כה גדול‪ ,‬לדידי – אין להם שום מקום ולא עלי לחשוב‬
‫עליהם ולנסות ליישבם‪ .‬אני רואה את מה שהוא עשה‬
‫לי מה שמעולם לא עשו לי‪ .‬וכל נידון בעניין אינו אלא‬
‫שטות והתכחשות מול המציאות הכבירה שהראה לי‬
‫הקב”ה בחוש‪.‬‬
‫וממילא כיון שכך הוא רבי‪ ,‬הוא מדריך חיי‪ ,‬ללא כל‬
‫נידון‪ .‬וממילא כיון שהזהיר על ראש השנה ברור‬
‫שנוסעים לראש השנה‪ ,‬וברור שאומרים תיקון הכללי‬
‫וכן שאר הנהגות רבינו הקדוש‪.‬‬
‫להשיג את העלון‪/‬לתרומות‪/‬ולכל הערה ניתן לפנות למשרד "נעשה ונשמע" או למס' ‪ .0527143103‬דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫לוח מודעות‬
‫תפוצת העלון‬
‫ניתן לקבל את העלון בדואר – ללא תשלום‪,‬‬
‫או במייל‪[email protected] :‬‬
‫או אצל הנציגים שבכל איזור‪.‬‬
‫להלן רשימת הנציגים לעת עתה‪:‬‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫ישיבת מיר‪:‬‬
‫‪0548435730‬‬
‫איזור גאולה‪:‬‬
‫‪0527149713‬‬
‫רמת שלמה‪:‬‬
‫‪0527614899‬‬
‫גבעת שאול‪:‬‬
‫‪0527674467‬‬
‫בני ברק‬
‫זילברמן‪:‬‬
‫‪0533150100‬‬
‫או במס‘‪:‬‬
‫‪0548507128‬‬
‫ביתר‬
‫גבעה ‪ A‬א‪:‬‬
‫‪0548485331‬‬
‫גבעה ‪ B‬ב‪:‬‬
‫‪0548402167‬‬
‫קרית ספר‬
‫ישראל‪:‬‬
‫‪0527143103‬‬
‫ברכפלד‬
‫מיכאל‪0527145402 :‬‬
‫בית שמש‬
‫חפציבה‪:‬‬
‫‪0533142225‬‬
‫הקריה‪0527116038 :‬‬
‫רמת ב“ש‪:‬‬
‫‪0527639039‬‬
‫אלעד‬
‫רוזנברג‪:‬‬
‫‪0527120001‬‬
‫צפת‬
‫גלבך‪0527663342 :‬‬
‫כרמיאל‬
‫מיזליק‪:‬‬
‫‪0527684741‬‬
‫נתיבות‬
‫אליעזר‪:‬‬
‫‪0583201838‬‬
‫ישמח לב מבקשי ה'‬
‫הננו שמחים להודיע על פתיחתם של שני ‘חבורות’‬
‫חדשים לאברכים בני תורה בעיר בני ברק‪ ,‬ללימוד‬
‫ליקוטי מוהר”ן בצוותא‬
‫הראשונה‪ ,‬מתקיימת מידי יום חמישי בשעה ‪2:00‬‬
‫בצהריים‪ ,‬בבית הכנסת ‘משיבת נפש’ רחוב חזו”א ‪.12‬‬
‫לפרטים‪.0548487317 :‬‬
‫השניה‪ ,‬מתקיימת מידי שבוע בקרית הרצוג‪ ,‬בבית‬
‫הכנסת ‘פתח הדביר’ רחוב אברבנאל ‪ 9‬לפרטים‬
‫‪ ,0548496139‬כמו כן מתקיים בבית שמש חבורה לבני‬
‫תורה ללימוד ליקוטי מוהר”ן ביום ששי בבוקר בשעה‬
‫‪ 10:45‬לפרטים ‪0548528387‬‬
‫איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק‬
‫כל המעוניין להיות נציג באיזור‬
‫מגוריו‪ ,‬או לקבל העלון בדואר‪,‬‬
‫נא לפנות למס‘‪250-3179417 :‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬מי שיכול לקחת את העלון‬
‫מאחד הנציגים הנ“ל‪ ,‬ללא‬
‫מאמץ מיותר‪ ,‬נא להימנע‬
‫מלבקש משלוח‪-‬דואר‪.‬‬
‫להשיג את העלון‪/‬לתרומות‪/‬ולכל הערה ניתן לפנות למשרד "נעשה ונשמע" או למס' ‪ .0527143103‬דוא"ל‪[email protected] :‬‬
‫לוח מודעות‬
‫בשורה טובה תדשן עצם‬
‫בסייעתא דשמיא יצא לאור קובץ‬
‫'הקבצו'‬
‫המכיל בתוכו את כל הגליונות‬
‫שיצאו לאור בשנה הראשונה‬
‫[גליונות ‪]1-10‬‬
‫ניתן להשיג זאת במשרדי‬
‫'נעשה ונשמע'‪ ,‬או במס'‬
‫‪0527149713‬‬
‫המחיר‪₪ 10 :‬‬
‫כולל משלוח‬
‫מסע קסום לקברות צדיקים באוקראינה‬
‫‪-‬בימי השובב"ים‪-‬‬
‫נ‪.‬ב‪ .‬בקרוב יצא לאור‬
‫בעז"ה חלק נוסף‪ ,‬ובו‬
‫הגליונות של השנה‬
‫השניה [‪]11-22‬‬
‫עם הרב דוד גבירצמן‬
‫ברדיטשוב‬
‫לילה במז'יבוז‬
‫'על הדרך'‬
‫לילה קסום אצל‬
‫הבעש"ט הקדוש‪,‬‬
‫מלמדים זכות על‬
‫עצמנו ומתחברים המעיין המסוגל ובית‬
‫לטוב שבכל אחד‪ ,‬הכנסת העתיק‪ ,‬לינה‬
‫במלון החדש‬
‫אצל סניגורן של‬
‫והמפואר וארוחות‬
‫ישראל‪.‬‬
‫כיד המלך‪.‬‬
‫קראו ותחי‬
‫נפשכם‬
‫ביקור‬
‫בברסלב‬
‫לילה‬
‫באומן‬
‫לקבל מהמחזק‬
‫הגדול‪,‬‬
‫הלב של העולם‪,‬‬
‫רבי נתן מברסלב‪.‬‬
‫לילה של אורות‬
‫ותיקונים אצל אור‬
‫האורות רבי נחמן‬
‫מברסלב‬
‫הלוך‪ :‬כ"ג בשבט )‪19/2‬למניינם( ‪ -‬יום א'‪ :‬המראה ‪ 5:30‬בבוקר‬
‫חזור‪ :‬כ"ה בשבט )‪ 21/2‬למניינם( ‪ -‬יום ג'‪ :‬נחיתה בנתב"ג ‪23:30‬‬
‫פיקנטי < ‪0527175833‬‬
‫קבוצה מצוצמצת ואיכותית באוירה ייחודית | מספר המקומות מוגבל!‬
‫לפרטים והרשמה‪:‬‬
‫דוד קליגמן‪052-717-2452 :‬‬
‫בוא ללמוד‬
‫איך להאיר את ביתך‬
‫ולהחיות את השגרה!‬
‫חיים שיש בהם‪...‬‬
‫סדנא להתפתחות וצמיחה בחיי המשפחה‬
‫~ עם הרב דוד גבירצמן ~‬
‫שמחה‪ ,‬חיות וישוב הדעת אינם אמורים להישאר נחלתם הבלעדית‬
‫של סיפורי צדיקים‪ ,‬גם לנו מגיע לחיות חיים שכאלה!‬
‫הגיע הזמן ללמוד את זה‪...‬‬
‫כך נהפוך את עבודות הבית לעבודת השם!‬
‫בסדנא זו תרכוש דעת אמיתית וכלים מעשיים לחיי יומיום מכוונים‬
‫ומאושרים יותר‪ ,‬באוירה ייחודית ועל פי יסודות פנימיות התורה וגישתם של‬
‫גדולי הצדיקים‪ ,‬ובשימת דגש על אתגרי חיינו‪.‬‬
‫בין הנושאים הנלמדים‪:‬‬
‫פיקנטי < ‪0527175833‬‬
‫• להתפרנס ולכלכל בית מתוך 'גדלות המוחין' והרחבת הדעת‬
‫• הדרך להגברת ושיפור צינורות השפע בסייעתא דשמייא‬
‫• הורות משפיעה ובלתי מתוחה‬
‫• חינוך מתוך שמחה‬
‫• זוגיות מתעצמת מתוך עבודת השם‬
‫• הסתכלות מחודשת על האתגרים המיוחדים שבדורנו ועוד‪...‬‬
‫הסדנא כוללת ‪ 20‬מפגשים‪ ,‬ימי ב' ‪20:30-22:00‬‬
‫לפרטים והרשמה‪ :‬דוד קליגמן ‪ | 0527172452‬שיעור ניסיון חינם!‬
‫לבית ולמשפחה‬
‫בית וועד לחניכי הישיבות‬
‫העוסקים בתורת מוהר"ן מברסלב זיע"א‬
‫על הפרק‬
‫מעשה מביטחון [א]‬
‫סיפר רבי נחמן מברסלב‪:‬‬
‫מלך אחד אמר בליבו‪“ :‬מי יימצא שלא יהיה לו לדאוג יותר ממני? כי יש‬
‫לי כל טוב ואני מלך ומושל”‪ ,‬והלך לחקור אחר זה‪.‬‬
‫והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי‬
‫העולם‪ .‬והיה שומע דאגות כל אחד‪ ,‬שזה אינו הולך לו כסדר בחנות‪,‬‬
‫ואחר‪-‬כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות‪ ,‬וכן‬
‫שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד‪.‬‬
‫אחר‪-‬כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע‪ ,‬והחלונות‬
‫למטה‪ ,‬סמוכים ממש לארץ‪ ,‬והגג נופל ונשבר‪ .‬וראה ששם יושב אחד‬
‫ומנגן על הכינור‪ ,‬שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול‪ .‬והוא‬
‫שמח מאוד‪ ,‬וקדרה עם יין ומאכלים עומדים לפניו‪ .‬והוא שמח מאוד‪,‬‬
‫מלא שמחה‪ ,‬בלא דאגה כלל‪.‬‬
‫הלך ונכנס לתוך הבית‪ ,‬ושאל בשלומו‪ ,‬והשיבו‪ .‬וראה הקדרה עם‬
‫המשקה לפניו והמיני מאכלים‪ ,‬ושהוא רק מלא שמחה‪ .‬וכיבד את המלך‬
‫לשתות‪ ,‬ושתה עם המלך‪ ,‬והיה המלך שותה גם‪-‬כן‪ ,‬למען האהבה‪ .‬אחר‪-‬‬
‫כך שכב שם המלך לישון‪ ,‬וראה שהוא אך שמח‪ ,‬בלי שום דאגה‪.‬‬
‫בבוקר עמד המלך‪ ,‬וגם הוא עמד וליווה את המלך‪ .‬שאל אותו המלך‪:‬‬
‫“מאין אתה לוקח כל זאת?” והשיב לו‪“ :‬אני יכול לתקן כל הדברים‬
‫שנתקלקלו‪ .‬כי מלאכה שלימה איני יכול; רק תיקוני הדברים‬
‫שנתקלקלו‪ .‬ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים‪ ,‬וכשאני מקבץ‬
‫מזה איזה סך חמישה‪-‬שישה זהובים‪ ,‬אני קונה לי כל אלו הדברים של‬
‫אכילה ושתיה‪”.‬‬
‫כששמע המלך זאת‪ ,‬אמר בליבו‪“ :‬אקלקל לו זאת”‪ .‬הלך המלך ונתן‬
‫כרוז‪ ,‬שכל מי שיהיה לו דבר לתקן‪ ,‬לא ייתן לשום אדם לתקן; רק יתקן‬
‫בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש‪.‬‬
‫בבוקר הלך האיש לשאול אחר תיקוני הדברים‪ ,‬ואמרו לו שגזר המלך‬
‫שלא לִ תן לשום אדם לתקן שום דבר‪ .‬וירע בעיניו‪ ,‬אך בטח בהשם‪.‬‬
‫והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים‪ ,‬ושאל אותו‪“ :‬למה אתה חוטב‬
‫עצים‪ ,‬האם זה כבודך? תן לי ואחטוב עמך”‪ .‬וחטב העצים‪ ,‬ונתן לו הגביר‬
‫זהוב אחד‪ .‬ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים‪ ,‬עד שקיבץ שישה‬
‫זהובים‪ .‬וקנה שוב כל הסעודה‪ .‬והסעודה היא סעודה‪ .‬והיה שמח‪.‬‬
‫והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו‪ ,‬וראה שהוא יושב והמשקה והמאכלים‬
‫לפניו והוא שמח מאוד‪ .‬הלך המלך ונכנס לתוך הבית ושאל לו‪“ :‬מאין‬
‫אתה לוקח זאת‪ ,‬כי צריך להוציא עליו ממון?” והשיב לו‪“ :‬דרכי היה‬
‫לתקן כל הדברים שנתקלקלו‪ ,‬ואחר‪-‬כך גזר המלך שלא לִ תן עוד לשום‬
‫אדם לתקן‪ ,‬וחטבתי עצים‪ ,‬עד שקיבצתי ממון לזה”‪.‬‬
‫הלך המלך מאיתו וגזר שלא לתן לשום אדם לחטוב עצים‪ .‬ויהיה כאשר‬
‫בא אל האדם לחטוב עצים‪ ,‬השיב לו שגזר המלך שלא לתן לשום אדם‬
‫לחטוב עצים‪ .‬וירע בעיניו כי אין כסף‪ .‬אך בטח בהשם‪ .‬והלך וראה אחד‬
‫מנקה הדיר‪ ,‬ושאל אותו‪“ :‬מי אתה שתנקה הדיר? תן לי ואני אנקה”‪.‬‬
‫וניקה אותה ונתן לו שני זהובים‪ .‬הלך וניקה עוד דירים וקיבץ שישה‬
‫זהובים‪ ,‬וקנה שוב כל הסעודה‪ ,‬והלך לביתו‪ .‬והסעודה היא סעודה‪ .‬והיה‬
‫שמח מאוד‪.‬‬
‫הלך המלך שוב לראות‪ ..‬ושאל אותו המלך שוב כנ”ל‪ ,‬והשיב לו כל‬
‫הנ”ל‪ .‬הלך המלך וגזר שלא לתן לשום אדם לנקות דיר‪ .‬בבוקר הלך‬
‫האיש לנקות דירים‪ ,‬והשיבו לו שהמלך גזר על זה‪ .‬הלך האיש והשכיר‬
‫עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר‪ .‬והתנה עם המיניסטר‪ ,‬שאינו‬
‫משכיר עצמו לעולם‪ ,‬כי אם לזמן‪ ,‬ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו‪.‬‬
‫והמיניסטר הלביש אותו תכף בבגדי אנשי חיל‪ ,‬ותלה לו חרב בצידו‪,‬‬
‫ושלח אותו למקום שצריך‪ .‬אחר‪-‬כך‪ ,‬לעת ערב‪ ,‬כשעשה כל פעולתו‪,‬‬
‫השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה‪ ,‬והלך לביתו‪ .‬והסעודה היא‬
‫סעודה‪ .‬והיה שמח מאוד‪.‬‬
‫מלך העצבות‬
‫המלך מייצג את השלטון‪ ,‬את כוח הזרוע‪ .‬כל היכולת לשלוט נמצאת‬
‫אצל המלך‪ .‬העלילה מתחילה במלך שרוצה להיות בטוח שלאף אחד‬
‫אין חירות רבה יותר ממנו או שמחה רבה יותר‪ .‬יש לי הכול – אומר‬
‫המלך לעצמו ‪ -‬יש לי את כל הטוב‪ ,‬אני אדון המדינה‪ ,‬ויש לי את כל‬
‫הסיבות להרגיש הכי טוב‪ .‬אבל אולי יש מישהו אחר שמרגיש יותר טוב‬
‫ממני? אני חייב לבדוק את זה!‬
‫המלך הזה רוצה שהכול יהיה אצלו והוא יהיה השליט‪ ,‬מה שהוא ייתן‪,‬‬
‫למי שהוא ייתן‪ ,‬כמה שהוא ייתן‪ ,‬וחלילה לא אחרת‪ .‬הוא בא בכוח‬
‫הכפייה‪ ,‬ולכן הוא “מלך העצבות”‪ .‬השורש של העצבות הוא תחושת‬
‫האונס‪ ,‬תחושה של אני חייב‪ ,‬מוכרח וכפוי‪.‬‬
‫המתקן הגדול‬
‫ואז פוגש המלך את ‘המתקן הגדול’‪.‬‬
‫המתקן הגדול מייצג את כוח הבחירה‪ .‬הוא בן חורין‪ .‬הוא יצא‬
‫מהמשחק של העולם‪ .‬הוא לא רץ‪ ,‬לא לחוץ‪ ,‬לא דואג את דאגת המחר;‬
‫הוא רוצה דבר פשוט‪ ,‬לקום כל בוקר לעמל יומו ולעשות מה שצריך‬
‫עכשיו לעשות‪.‬‬
‫הוא מתקן דברים שבורים‪ ,‬וזה עושה לו המון שמחה‪ .‬הוא גם מודה‬
‫בשיא הפשטות‪“ :‬מלאכה שלימה איני יכול; רק תיקוני הדברים‬
‫שנתקלקלו”‪ .‬הוא לא מנסה להיות מישהו אחר ולא משהו אחר‪ ,‬והוא‬
‫לא מוטרד ממה שהוא לא יכול‪ .‬אבל את מה שהוא יכול הוא עושה‬
‫מאוד בשמחה‪ .‬כל יום הוא קם‪ ,‬מחפש דברים שהתקלקלו‪ ,‬מתקן‬
‫אותם‪ ,‬מרוויח את השכר שלו‪ ,‬יושב לאכול‪ ,‬והסעודה היא סעודה‪ .‬הוא‬
‫“מנגן על הכינור‪ ,‬שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול” ‪ -‬הוא‬
‫לא שם בוקסות כדי שאחרים ישמעו אותו; הוא שומע‪ ,‬הוא מתענג‪,‬‬
‫הוא חי‪.‬‬
‫השורש של השמחה‬
‫לעומת העצבות ששורשה הוא הכפיה‪ ,‬השורש של השמחה הוא‬
‫חירות‪ .‬רבי נחמן אומר בכמה מקומות‪“ :‬שמחה באה מעולם החירות”‪.‬‬
‫הסיבה שאין לנו היום את השמחה שלנו זמינה‪ ,‬היא שהחירות שלנו‬
‫אבדה לנו מאז שהיינו ילדים כבר באלף אלפי צורות והזדמנויות ופינות‬
‫וזוויות‪ .‬ואנחנו אמורים ללכת לחפש אותה‪.‬‬
‫כל פעם שאנחנו חנוקות‪ ,‬זה בגלל שאיבדנו את הבחירה; נכנסתי‬
‫למתח יתר‪ ,‬עומס יתר ומאמץ יתר‪ ,‬אני ממש רצה ועובדת כמו חמור‪,‬‬
‫כשבעצם‪ ,‬השארתי את הרצון שלי אי שם מאחוריי וכעת אני על‬
‫הסרט הנע של מטלות אינסופיות בלי בחירה‪ ..‬בכפייה‪ ..‬וככה מלך‬
‫העצבות מכניס אותי לשק שלו‪.‬‬
‫אם אני אקח את עצמי הצידה ואני אשאל אותי‪“ :‬מה קורה איתך‪,‬‬
‫נשמה? מה קרה שבשעה שעתיים האחרונות (או ביום יומיים או בשנה‬
‫שנתיים‪ )...‬נהיית כמעט משוגעת?” התשובה תהיה‪“ :‬הכנסת אותי‬
‫לשורה של עשיה בלי לבדוק מה מכל זה אני רוצה בכלל”‪...‬‬
‫גליון‬
‫‪23‬‬
‫שבט תשע״ז‬
‫וכשנעשה תשובה‪ ,‬נתבון ביושר‪ ,‬וננקה כל מיני ריצויים ומסים‬
‫חברתיים ושליטת יתר ומטרות מיותרות שהצבנו לעצמנו – וננסה‬
‫לעשות את מה שאנחנו באמת רוצות‪ ,‬בקצב שאנחנו רוצות ‪ -‬השמחה‬
‫שנרגיש תהיה עצומה‪ .‬כי ברגע שיצאנו לחרות יצאנו לשמחה‪ .‬וזה לא‬
‫הולך קצת וקצת; זה הולך קצת והרבה‪ .‬לכל שינוי פנימי הכי קטן בתוך‬
‫הנפש‪ ,‬יש השפעות מאוד גדולות בחוץ‪.‬‬
‫אקלקל לו זאת‬
‫המלך לא יכול לשאת את זה‪ ,‬והוא נכנס למאבק עם המתקן הגדול‪,‬‬
‫למאבק בין הכפייה לבין הבחירה החופשית‪ .‬הוא מתחיל לחסום לו‬
‫מכל הכיוונים ולנסות לדכא אותו בכל דרך אפשרית‪.‬‬
‫המלך חוסם אותו‪ ,‬והמתקן הגדול מנסה להיאבק בכל הצורות ולעשות‬
‫את כל הטכסיסים האפשריים‪ ,‬כדי שבסופו של דבר הוא יגיע למצב‬
‫שיש לו את מה שהוא צריך‪ .‬כי הוא חייב‪ ,‬הוא חייב לשבת כל ערב‪,‬‬
‫להודות לקב”ה‪ ,‬לשיר ולנגן‪.‬‬
‫המלך חסם לו את האפשרות לתקן דברים‪“ ,‬וירע בעיניו” ‪ -‬הוא כל‬
‫כך רגיל לתקן דברים ולהביא תועלת‪ ,‬שזה כואב לו‪ ,‬אבל הוא בוטח‬
‫בהשם‪ .‬ואז הוא הולך ורואה גביר שחוטב עצים‪ ,‬הוא מציע לו לחטוב‬
‫עצים במקומו‪ ,‬ושוב הוא מוצא עבודה ומקבל את הכסף שלו‪.‬‬
‫והסעודה הייתה סעודה‪..‬‬
‫אחר כך גם את זה המלך חסם‪ .‬אז הוא הלך לנקות דירים‪ .‬אחרי‬
‫שהמלך חסם לו גם את האפשרות לנקות דירים‪ ,‬הוא משכיר את עצמו‬
‫לחיל אצל המיניסטר ומתנה איתו מראש שישלם לו על בסיס יומי‪.‬‬
‫בהתחלה המיניסטר מסכים‪ ,‬עד שהמלך חוסם לו גם כאן‪.‬‬
‫כשנחסם לנו‬
‫התגובה האוטומטית שלנו כשמשהו משתבש היא להיכנס למשא‬
‫ומתן עם הטבע‪ .‬להיאבק עם החיצוניות‪ ,‬עם הגזרה‪ ,‬עם העולם הזה‪.‬‬
‫כמו שאומר הבעל שם טוב הקדוש “בשעת ניסיון הדעת מסתלקת”‪.‬‬
‫הקב”ה ברא את המערכת האנושית הגשמית של העולם הזה באותו‬
‫תוקף שהוא ברא את המערכת הרוחנית‪ .‬אותו בורא ברא גם את‬
‫העולם הזה וגם את העולם הבא‪ .‬לעולם הזה יש המון כוח למשוך‬
‫אותנו אחריו‪ ,‬ומאיפה יש לו כוח? כי השם יתברך ברא אותו וציווה‬
‫על קיומו‪ .‬מה שהשם בורא‪ ,‬קיים‪ .‬הקב”ה אמר‪“ :‬יהי עולם”‪“ ,‬יהי עולם‬
‫שמעלים” “תהי הסתרה”‪ ..‬ולכן כשקורה לנו משהו‪ ,‬הנטייה הראשונה‬
‫המובנית בנו היא להתעסק עם העולם‪ .‬מה זאת אומרת ‪“ -‬היא לקחה‬
‫לי”‪“ ,‬הוא עשה לי”‪“ ,‬אם רק הייתי יוצאת עשר דקות קודם כל זה לא‬
‫היה קורה”‪...‬‬
‫אבל בהמשך צריך להתעשת‪ .‬להתחיל לברר את המציאות הזאת‪,‬‬
‫להמשיך אליה קצת אמונה‪ ,‬לגלות מחדש את הדעת שהתכסתה‪ ,‬וכמו‬
‫שהצדיקים קוראים לזה “להקים את סוכת דוד הנופלת”‪.‬‬
‫לקב”ה יש תכניות בשבילנו‪ ,‬והתוכנית הכי מהותית שלו היא שניפגש‬
‫כל פעם עוד יותר עמוק‪.‬‬
‫תמיד השם מדבר אתנו‪ ,‬ותמיד ‪ -‬מה שהוא רוצה להגיד לנו זה דיבור‬
‫של אהבה‪ .‬אף פעם אין לו מטרה להכאיב לי כדי שאשאר בכאב; הוא‬
‫עוזר לי – בדרך כלל דרך התרחשויות חיצוניות – לפגוש בתוכי רגשות‬
‫ותגובות שמעולם לא ידעתי על קיומם‪ ,‬והכל כדי שאביא אותם אליו‬
‫המשך בגליון הבא‬
‫לדיבור ואגאל שם‪.‬‬
‫א‬
‫נקודה למחשבה‬
‫הרב יצחק גבאי ‪ -‬מרצה ב"הידברות"‬
‫מי קובע?‬
‫בימים אלו החלה אשתו של ידידי הטוב את עבודתה‪ .‬פתיחת שנת‬
‫הלימודים מחייבת לחזור לשגרה‪ .‬אך למרבה ההפתעה‪ ,‬במוסד‬
‫שבו היא עובדת ומלמדת‪ ,‬המתין מנהל חדש‪ .‬המנהל הקודם עזב‬
‫או פוטר‪ ,‬ובמקומו הופיע אדם חדש‪ .‬אמנם מנהל חדש מגיע עם‬
‫אנרגיה טובה‪ ,‬אומרים העולם‪ ,‬אך לאו דווקא‪...‬‬
‫המנהל הקודם העריך את המסירות וההשקעה‪ ,‬והכיר בתוצאות‬
‫המיוחדות‪ .‬מחליפו החדש‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬בחר בדרך הקשה‬
‫והאגרסיבית‪ ,‬זו שאינה מתחשבת ביכולות‪ ,‬בעדינות ובהשקעה‬
‫(חשוב לציין כי אין בכך לשון הרע‪ ,‬שכן אינכם יודעים היכן אשתו‬
‫עובדת‪ .‬וגם מי שכן יודע ‪ -‬היא עובדת בכמה מקומות‪.)...‬‬
‫כבר בראשיתה של שנת הלימודים‪ ,‬זימן המלך החדש את כל‬
‫נתיניו‪ ,‬עובדי המקום‪ ,‬לפגישה בניחוח צבאי‪ .‬כמפקד פלוגה הכתיב‬
‫את הוראותיו החדשות וגזרותיו הבלתי מתפשרות‪ .‬פרנסה‪ ,‬מה‬
‫לעשות‪ .‬אמרו כולם‪ .‬נלחצו‪ ,‬כעסו בינם לבין עצמם‪ ,‬ובלעו בדומיה‪.‬‬
‫פחד זו מילה עדינה לתחושה הכללית של אנשי הצוות‪ ,‬תחושה‬
‫שהתבטאה בכאבי בטן וגב‪ ,‬ברכים וראש‪ .‬רק שלא יחליט לפטר‬
‫אותי‪ ,‬חששו רבים מהעובדים‪ .‬והחשש אכן היה משמעותי ומאיים‬
‫מתמיד‪.‬כששוחחתי על כך עם ידידי‪ ,‬נסבה השיחה סביב נושא‬
‫האמונה‪ .‬הן אנו מאמינים בני מאמינים שפרנסה היא משמיים‪.‬‬
‫נקבעה לנו מראש השנה‪ ,‬עד השקל האחרון‪ .‬מובן שיש לציית‬
‫לכללים החדשים של המנהל‪ ,‬אך לפחד אין שום היתר! פחד ולחץ‪,‬‬
‫כולל ההשפעות הפיזיולוגיות המצורפות‪ ,‬הן הענשה עצמית‪ .‬הלא‬
‫אם אנו באמת מאמינים שפרנסה מה‪ ,‬ממה בדיוק אנו מפחדים?‬
‫הרי אם יחליט המנהל לפטר אותנו‪ ,‬ובשמים נקבע שכך וכך תהיה‬
‫קצבת פרנסתנו‪ ,‬לא יעזור כלום לאף אחד‪ ,‬ואנו נתפרנס מדלת‬
‫אחרת‪ ,‬שתהיה אולי רגועה יותר ובלתי עוינת‪...‬‬
‫אבל מה יהיה עם הפנסיה והביטוחים וקופות הגמל ו‪ ...‬הרי אם‬
‫נתפרנס ממקום אחר‪ ,‬לא יהיו כל אלו‪.‬‬
‫אז רק רציתי לחדש לכם‪ ,‬דבר פשוט ביותר‪ .‬שגם הפנסיה והגמולים‪,‬‬
‫אבטחת ההכנסה וההנחה למשפחתונים‪ ,‬נקצבים מלמעלה בראש‬
‫השנה‪...‬‬
‫ואם אנו באמת מאמינים‪ ,‬אסור לנו לחשוש ולפחד משום מאורע‬
‫או פיטורין‪ ,‬פציעה או נפילה באמבטיה (כמו שמפרסמים חברות‬
‫הביטוח והאגודות למימוש זכויות)‪ .‬כי הכל תלוי בידי המושך‬
‫בחוטים מלמעלה‪ .‬ולנו נותר רק להשתכנע ולהיות שלווים ורגועים‪.‬‬
‫רבי נחמן מברסלב מגלה לנו‪ ,‬כי לאדם המאמין אין ייסורים‪ .‬אין‬
‫זו הבטחה הנתונה לשיפוטם של בעלי עיניים ארציות המבקשות‬
‫תוצאות בניחוח מדכא של תכל’ס‪ .‬זוהי מציאות!‬
‫אדם שיש לו אמונה ברורה בהשם יתברך‪ ,‬אין בוס או סיטואציה‬
‫שיכולים להוציא אותו משלוותו‪ .‬היות והכל מהשם יתברך‪ ,‬והכי‬
‫מדויק שיש‪ ,‬לטובתי המושלמת‪ .‬כל הפחדים והחרדות‪ ,‬הפרכוסים‬
‫והרעידות‪ ,‬החששות והדיכאונות‪ ,‬מקורם בשכחה‪ .‬פשוט שכחנו‬
‫לרגע מי באמת עומד מאחורי כל מה שעובר עלינו‪ .‬ומה כוונתו‬
‫ורצונו‪.‬‬
‫כשאני חושב על זה‪ ,‬אני נזכר בספר שקראתי פעם‪ ,‬כתב אותו‬
‫צדיק אחד‪ ,‬ובו הוא מסכם את כל העניינים שיש להיזהר מהם‬
‫כדברים הגורמים לשכחה‪ .‬כל מיני סגולות שמקורם בדברי הגמרא‬
‫והמדרשים‪ .‬ולפעמים לא ברור לנו למה כל כך חשוב להיזהר מריבוי‬
‫אכילת זיתים‪ ,‬ולא לנגב ידיים בבגדים‪ ,‬ועוד כל מיני דברים נוחים‪..‬‬
‫אבל אסורים‪.‬‬
‫אז ברוח הדיבורים הללו‪ ,‬אני יכול להבין שמלבד החומרה שבשכחת‬
‫התורה‪ ,‬לא פחות חמור לשכוח את ‘נותן התורה’‪ .‬ואם אנחנו עושים‬
‫כל כך הרבה השתדלות כדי שלא יהיו לנו קשיים בחיים‪ ,‬ומשקיעים‬
‫במיזוג ואביזרים כדי להנעים לעצמנו את החיים‪ ,‬חשוב להשתדל‬
‫ולעשות כל מה שאפשר כדי שלא יהיו לנו ייסורים‪...‬‬
‫על ידי שנזכור תמיד כי כל מאורעות חיינו הם רק לטובתנו‪ ,‬ואין רע‬
‫יורד מלמעלה‪ .‬גם לא הכי קטן שיש‪.‬‬
‫ב‬
‫מה בקשתך?‬
‫הרבנית ד‪ .‬קרשבוים ‪ -‬בתו של הגה"צ ר' יעקב גלינסקי זצ"ל‬
‫מאחר והרבנית (דבורה בת צביה) תחי' עברה ניתוח‪ ,‬לא היה‬
‫באפשרותה להשיב על השאלות‪ .‬על כן הבאנו לפני הקוראות‪,‬‬
‫שאלה ותשובה שהתפרסמו לפני כשנתיים‪ ,‬ומאחר שמדובר בנושא‬
‫יסודי‪ ,‬הבאנו אותו שוב‪[ .‬נא להעתיר לרפואתה השלמה והמהירה]‪.‬‬
‫בהזדמנות זו הננו להודיע כי לאחרונה הוקם קו התחזקות לנשים‪,‬‬
‫ובו ניתן לשמוע שיעור יומי קצר (‪ 8-5‬דקות) מפי הרבנית פלדמן‬
‫(שלוחה ‪ ,)1‬וכן שיעור שבועי בפרשת השבוע (כ‪ 01-‬דקות)‪ ,‬על ידי‬
‫הרבנית קרשבוים תחי'‪ ,‬בכל יום חמישי בערב (שלוחה ‪ .)7‬מס' הקו‪:‬‬
‫‪ 4553366-20‬שמענה ותחי נפשכן‪.‬‬
‫שאלה‪:‬‬
‫כבוד הרבנית תחי'‪.‬‬
‫אני ובעלי גדלנו במשפחות ליטאיות‪ ,‬והתקרבנו לברסלב‪.‬‬
‫מה עושים כשבנות משפחה קרובות מאד שואלות "מה היה חסר‬
‫לכם"‪ ,‬שבמילים אחרות באות לשאול "מה אנחנו פחות ממכם"‪.‬‬
‫מדובר על אחיות ‪ /‬גיסות מאד קרובות ששואלות באמת ולא על‬
‫מנת להקניט‬
‫אשמח לקבל תשובה מתאימה‪.‬‬
‫ח‪.‬ב‪ .‬מרכז‬
‫תשובה‪:‬‬
‫לשואלת היקרה ח‪.‬ב‪ .‬שלום וברכה‪.‬‬
‫לא הבנתי במדוייק מה הקושי שלך ‪ -‬האם קשה לך ההרגשה שהם‬
‫חושבים שאתם מתנשאים? האם את פוחדת לפגוע בהם? או‬
‫שקשה לך שאין לך מילים מדויקות לענות להם?‬
‫עכ"פ את אומרת שהם שואלים "מה היה חסר לכם"? או כפי שאני‬
‫הייתי מנסחת זאת‪ :‬מה חסר לנו שיש לכם? ועל שאלה זו אנסה‬
‫לענות בעז"ה‪.‬‬
‫לפני כן אדגיש‪ ,‬שאם זכיתם – בעלך ואת – להתקרב לברסלב‬
‫ולעשות את השינוי‪ ,‬אתם הרי יודעים היטב מה היה חסר קודם ומה‬
‫עכשיו‪ ,‬דווקא אתם שחווים את הדרך החדשה העריבה והנפלאה‬
‫ יכולים לענות בעצמכם את התשובה המדויקת בלי שום קנטור‪,‬‬‫בלי שום נסיון לנצח אותם‪ ,‬ובלי לפחד ולהתחבא מאחורי מילים‬
‫מעורפלות‪ ,‬אלא פשוט לשבת ולספר ולהעביר בדיוק את מה‬
‫שהתחדש בחייכם בעקבות ההתקרבות‪ ,‬מה שלא היה לכם קודם‪.‬‬
‫בכל אופן אנסה לענות את מה שאני אולי הייתי עונה לאחי‬
‫ואחיותי וקרובי הליטאים‪ ,‬אם היו שואלים אותי בלי לקנטר‪.‬‬
‫***‬
‫כל הספרים הקדושים וכל השיטות כולם – מחפשים להגיע‬
‫לעבודת ה'‪ ,‬עבודת המידות‪ ,‬ערבות התורה‪ ,‬אמונה‪ ,‬תפילה‪,‬‬
‫ולהגיע לשלמות הנכספת‪.‬‬
‫אבל בפועל – רוב רובם של האנשים‪ ,‬ואני מתכוונת לאלו החיים‬
‫חיי תורה מלאים‪ ,‬בין אצל בני התורה‪ ,‬ובין בחצרות החסידים –‬
‫אינם מרגישים סיפוק‪ ,‬ומלאים פחדים בלבולים ודאגות‪ ,‬ואינם‬
‫מתיימרים אפילו‪ ,‬להגיע לשלמות של הסולם המובא בספר‬
‫מסילת ישרים‪.‬‬
‫וא"כ למי נכתבו כל הספרים הקדושים – האם רק ליחידי יחידי‬
‫סגולה?!‬
‫כאן בא הגילוי הגדול של מוהר"ן – הוא מגלה איך כל אחד יכול‬
‫להגיע לפסגת הסולם! מהשלב הראשון של הזהירות – ועד השלב‬
‫האחרון של רוח הקודש!‬
‫מוהר"ן נותן דרכים ועצות מדויקות לכל מצב ומצב – בירידה‪,‬‬
‫בעלייה‪ ,‬בבלבול‪ ,‬בדאגה‪ .‬הוא לא נותן לאדם לפטור עצמו בטענות‬
‫שונות‪ ,‬אפילו לא של אונס‪ ,‬ולהתחמק ממה שיהודי אמור לזכות‪,‬‬
‫כי אתה כן יכול! ע"י העצות שהוא מגלה‪ .‬פעם ע"י עצה זו‪ ,‬ופעם‬
‫ע"י עצה אחרת‪ ,‬כי יש דרכים לכל צורת חיים‪ ,‬לכל מצב‪ ,‬בכל יום‪,‬‬
‫ובכל שעה‪.‬‬
‫***‬
‫בשפה מודרנית הייתי מכנה את החידוש של מוהר"ן‪ ,‬שהוא ה"ג'י‪.‬‬
‫פי‪.‬אס" [‪ ]gps‬של החיים‪ ,‬הוא מכריז לנו בכל שלב‪" :‬עוד ‪ 005‬מטר‬
‫יש ככר ‪ -‬תפנה שמאלה‪ ,‬אחר כך ימינה"‪ .‬ברור שמי שאינו רוצה‬
‫להיכנס למכונית ולהתניע אותה ‪ -‬לא יעזור ה‪ gps-‬הזה‪ ,‬אבל מי‬
‫שכן משתוקק להגיע למטרה – יש לו כאן את שורש העצה להכל‪.‬‬
‫וכפי שרבינו מביא בליקוטי מוהר"ן (סימן ד') את הגמרא במסכת‬
‫סוטה (דף כא‪" ).‬משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה‪,‬‬
‫ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים‪ ,‬ומחיה רעה ומן‬
‫הליסטין‪ ,‬ואינו יודע באיזה דרך מהלך; נזדמנה לו אבוקה של אור‪,‬‬
‫ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים‪ .‬ועדיין מתיירא מחיה‬
‫רעה ומן הליסטין‪ ,‬ואינו יודע באיזה דרך מהלך; כיון שעלה עמוד‬
‫השחר‪ ,‬ניצל מחיה רעה ומן הליסטין‪ ,‬ועדיין אינו יודע באיזה דרך‬
‫מהלך; הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם"‪.‬‬
‫ורבינו מבאר שכל המידות רעות נמשכים מארבעת היסודות ‪-‬‬
‫דומם צומח חי מדבר‪ :‬עצלות ועצבות נמשכים מ'דומם'‪ ,‬ומקבילים‬
‫ל"פחתים"; תאוות רעות נמשכים מה'צומח'‪ ,‬ומקבילים ל"קוצים";‬
‫דברים בטלים נמשכים מה'חי'‪ ,‬ומקבילים ל"חיה רעה"; וגאווה‬
‫נמשך מ'המדבר' ומקביל ל"ליסטים"‪.‬‬
‫וע"ז הולך המשל‪ ,‬שאדם הולך בעולם הזה החשוך והאפל‪ ,‬ואינו‬
‫יודע איך להינצל מהמידות רעות הללו [שכוללים את כל הדברים‬
‫המפריעים לנו לחיות נכון]‪ ,‬וגם כשהוא כבר כן זוכה להינצל מהם‬
‫– הוא אינו יודע באיזה דרך ללכת‪ ,‬אין לו מפת דרכים‪ ,‬אין לו ‪.gps‬‬
‫ורבינו מבאר שע"י ההתקרבות לצדיק [שיש בזה שלשה שלבים‪,‬‬
‫כנגד ה'אבוקה'‪' ,‬עלות השחר' ו'פרשת דרכים'] אדם ניצול מכל‬
‫המידות רעות‪ ,‬ורואה באיזה דרך ללכת‪.‬‬
‫את המאמר הזה לימד אותי אחי ר' נחמן שבתי גלינסקי זצ"ל‪,‬‬
‫בתחילת התקרבותי בגיל ‪ ,61‬הייתי צעירה מדי בשביל להבין‬
‫את כל העומק‪ ,‬אבל בלבי הרגשתי‪ :‬אני הרי כ"כ רוצה לעבוד על‬
‫מדותי‪ ,‬ואני חייבת מישהו גדול מאד שינווט את דרכי‪ ,‬וכפי שמובא‬
‫בליקוטי מוהר"ן (סימן ל')‪" :‬ככל שהחולה גדול יותר – הוא צריך‬
‫רופא גדול יותר"‪ .‬ובשביל זה צריך את הצדיק שיודע להדריך בכל‬
‫פרט ופרט‪.‬‬
‫***‬
‫עוד נקודה מעניינת יש במכשיר ה‪ ,gps-‬שגם כאשר אדם לא‬
‫הלך במסלול הנכון‪ ,‬וטעה בדרכו‪ ,‬המכשיר ממשיך להדריך אותו‪,‬‬
‫ומחשב עבורו את המסלול מחדש – מהמקום בו הוא נמצא כעת‪.‬‬
‫ואת זה ג"כ רואים אצל מוהר"ן‪ ,‬שמרוב רחמנותו עלינו – הוא גילה‬
‫דרכים כאלו‪ ,‬שגם כאשר לא הלך בדרך הנכונה‪ ,‬והגיע לאן שהגיע‪,‬‬
‫יש לו מסלול חדש ומיוחד‪ ,‬שמביא אותו מהמקום בו הוא נמצא אל‬
‫דרך האמת והישר‪ .‬ובכל רגע שאדם מתעורר לחפש את ה'דרך'‬
‫– הוא ימצא בדיוק את הדרך והמסלול שהותאם במיוחד עבורו‪.‬‬
‫ולסיכום נאמר‪ :‬מוהר"ן אמר שצריך לשאוף למדרגה הגבוהה‬
‫ביותר‪ ,‬ולא ליפול מהדרגה הנמוכה ביותר‪ .‬לענ"ד זו תמציתה של‬
‫דרך ברסלב‪ .‬אבל זו לא סתם סיסמא וקוד לפתיחת המחשב‪ ,‬אלא‬
‫יש לכך הוראות מדויקות – כיצד לקיים זאת הלכה למעשה‪ .‬וזה‬
‫החידוש שרבינו מציע לכל יהודי‪ .‬אשרי הזוכה‪.‬‬
‫במסלול החיים‬
‫מאת‪ :‬מ‪ .‬קרייטמן‬
‫בתוך החיים‪ ,‬יש לכל אחת מאתנו מקומות‪ ,‬בהם רבינו האיר את הדרך‪ .‬אם בהארה רבת עוצמה שהביאה לשנות את כיוון זרימת החיים‪ ,‬ואם כתמיכה או דחיפה‬
‫לרומם את המחשבה והמעשים‪ .‬במדור זה נפרסם בעזרת ה' סיפורים אמיתיים המציגים מציאות זו‪ .‬סיפורים מתאימים יעובדו ויפורסמו לתועלת וחיזוק הנשים‪.‬‬
‫סיפורים ניתן לשלוח למערכת‪.‬‬
‫תודה באישון לילה‬
‫השעה הייתה מאוחרת כשחזרתי הביתה מהכנס השכונתי‪.‬‬
‫לא הצצתי בשעון מרוב פיהוקים‪ ,‬ושוב נשמע קול שיעול‬
‫אך שוב עולים קולות הבכי ואני נזעקת אל תמי המקיאה‪.‬‬
‫בראשי הדהדו מילותיה הנוקבות של המרצה‪ ,‬סיפורה מפעים‬
‫מוכר ממיטתה של תמי‪ .‬אוי‪ ,‬רק לא עוד פעם! זינקתי ממיטתי‬
‫כמעט עד אור ראשון טפלתי בתמי לסירוגין‪ ,‬משקה אותה‬
‫עוד הרטיט נימים בתוכי‪ ,‬וכבר עברתי למצב "בית"‪ .‬סקירה‬
‫ורצתי אליה‪ ,‬מבקשת לשלוף אותה לבל תקיא על המיטה‪,‬‬
‫טיפין טיפין‪ ,‬מנקה אותה ואת מצעיה‪ ,‬מלטפת ודואגת‪,‬‬
‫מהירה על הקטנים שנמו בשלווה‪ ,‬והחלפת מבזקים עם שושי‬
‫וכמובן שלא הספקתי‪ .‬היא בכתה ושפשפה עיניים בבלבול‪,‬‬
‫והעיקר‪ -‬יודעת שאינני לבד‪ .‬דברתי עם ריבונו של עולם‪ ,‬שחתי‬
‫האחראית‪ ,‬שישבה וקראה כעת להנאתה‪" .‬הם השתוללו‬
‫מורחת את הלכלוך עוד יותר‪ ,‬ואני כמעט ובכיתי יחד עימה‪.‬‬
‫על עייפותי ועל חששותיי‪ ,‬בקשתי והודיתי‪ ,‬ספרתי והתחננתי‪.‬‬
‫והשתובבו‪ ,‬אבל בסוף הבטחתי להם סיפור במיטות וכולם‬
‫די! אני עייפה כל כך! מה קורה כאן? אין לי עוד מצעים למיטת‬
‫קרני השמש כבר עלו ממזרח וצבעו את השמיים בגוון אדמדם‬
‫הלכו לישון יפה!" החמאתי לה על השמרטפות הנאה ושלחתי‬
‫התינוק שלה‪ ,‬זו הפיג'מה האחרונה שנותרה נקייה‪ ,‬זאת‬
‫וזוהר‪ ,‬כשתמי נרגעה סוף סוף‪ .‬היא נרדמה מותשת ובוכייה‪,‬‬
‫גם אותה לישון‪ .‬הנזקים השגרתיים שנוצרים בכל פעם שאימא‬
‫אומרת גם היא כבר מלוכלכת‪ ,‬ואני לבד בבית‪ ,‬אפילו אבא‬
‫אבל לא הוסיפה להקיא ברוך ה'‪ .‬פניתי לשנת ליל‪ -‬בוקר‬
‫לא בשטח‪ ,‬לא נראו מוגזמים‪ ,‬ואני פניתי למטבח מבקשת‬
‫שלנו לא נמצא‪ ,‬ואני רק רוצה לישון!!!‬
‫קצרצרה שכזו‪ ,‬מקווה לאזור כוחות לבוקר החדש‪ ,‬וכולי‬
‫לצמצם פערים‪ ,‬לארגן ארוחת צהרים למחר‪ ,‬לנקות ולשטוף‪,‬‬
‫שוב שטפתי וניקיתי‪ ,‬ניגבתי ופייסתי בכוחות לא לי‪ ,‬ובראשי‬
‫תפילה שתמי תקום בריאה ושלמה‪.‬‬
‫וכמה שיותר מהר ללכת לישון‪.‬‬
‫מסתחררת רק בקשה אחת‪ :‬לישון! לישון! לישון! הלבשתי‬
‫בבוקר כמעט ויכולתי לשכוח מהלילה המבולבל והקשה‬
‫הבית כבר היה אפלולי ושקט‪ .‬כמו תמיד בעלי לא היה בבית‬
‫לתמי חולצת פיג'מה של מלכי הגדולה ממנה בשנתיים‪,‬‬
‫בשעות הליל‪ ,‬שכן הוא לומד במסגרת כולל חצות‪ ,‬ואני רגילה‬
‫והתעלמתי ממחאתה של הקטנה‪ .‬פרסתי סדין לא תואם וזהו‪,‬‬
‫שחווינו‪ .‬תמי התעוררה צוחקת ומרוצה כמו תמיד‪ ,‬ובקשה‬
‫לסדר היום השונה שלנו‪ .‬בקושי התגברתי על עייפותי הרבה‪,‬‬
‫לילה טוב!‬
‫וניסיתי לעבוד ביעילות ובמהירות‪ .‬אבל אז‪ ,‬כשסוף סוף‬
‫איזה לילה ואיזה טוב‪ .‬נרדמתי אולי לשתי דקות‪ ,‬ושוב בעירו‬
‫כיביתי אורות ונכנסתי למיטה‪ ,‬שמעתי קול שיעול חנוק מחדר‬
‫אבל חיה לא נזכרה במאומה‪ .‬רק תפילתי החמה והקרבה העזה‬
‫אותי קולות הבכי וההקאה של תמי‪" .‬אולי עדיף כבר לא ללכת‬
‫הילדים‪ .‬בכיה של תמי עלה עד מהרה מלווה בהשתנקויות‬
‫לישון?" חשבתי לי בייאוש‪" .‬אין לי כוח לקפוץ ולנקות ולהחליף‬
‫שחשתי באותו לילה נשארו חרוטים עמוק בתוכי‪.‬‬
‫ובשיעולים‪ ,‬ואני מיהרתי אליה באנחה‪.‬‬
‫ולהשכיב‪ .‬אם אליעזר היה עכשיו בבית‪ ,‬הוא היה מתחלף איתי‬
‫"מה קרה לך‪ ,‬תמיל'ה?" הרמתי אותה ומיד זינקתי אחורה‪.‬‬
‫בשמירה עליה‪ ,‬היה עוזר לי בניקיונות הרצופים‪ ,‬לפחות לא‬
‫שטף קיא פרץ מגרונה של הקטנה ולכלך באחת את מיטתה‪,‬‬
‫הייתי לבד בבלגן הזה‪ ...‬ובכלל‪ ,‬מה פשר ההקאות האלו? אולי‬
‫את בגדיה ואת כל הסביבה‪ .‬טפחתי על גבה בעדינות‪ ,‬ליטפתי‬
‫אני צריכה ללכת איתה למוקד הרפואי? די‪ ,‬אין לי כוח להיות‬
‫והרגעתי‪ .‬כשהיא מיבבת ומקיאה חלושות‪ .‬לקחתי אותה‬
‫לבד בכזה לילה‪...‬‬
‫לאמבטיה‪ ,‬שטפתי פנים‪ ,‬ובדקתי מה ארע‪ .‬היא מצמצה מול‬
‫ושוב אני מרגיעה ומנקה‪ ,‬שוטפת ומנגבת‪ ,‬אבל הרגשה חמוצה‬
‫האור‪ ,‬ונראתה עייפה ומבולבלת‪" .‬כואב לך בבטן?" שאלתי‬
‫ומתלוננת מלווה אותי‪ .‬אין לי סבלנות לפייס ולהרגיע‪ .‬רק רוצה‬
‫אותה תוך החלפת פיג'מה זריזה‪" .‬לא" היא נענעה לשלילה‪,‬‬
‫לסיים וללכת ליש‪-‬‬
‫ורק בקשה לחזור ולישון‪.‬‬
‫אוי‪ ,‬עוד פעם את מקיאה! מה יהיה‪ ,‬תמיל'ה שלי? אין לאימא‬
‫נו‪ ,‬קורה‪ .‬אמרתי לעצמי בעייפות ומיהרתי להחליף מצעים‪,‬‬
‫כוח‪ ...‬הקטנה מבזיקה אלי חיוך מתוק מתוך יפחות השיעול‬
‫לנקות את המיטה ואת הרצפה ואת הקיר‪ ,‬וכבר השכבתי את‬
‫שלה‪ ,‬ואני מתחייכת מולה לרגע קטן‪ .‬מתוקה ומלוכלכת שלי!‬
‫תמי בנשיקה ולילה טוב‪ .‬החלפתי חלוק גם אני עצמי ובקשתי‬
‫את באמת לא אשמה‪...‬‬
‫לצלול לשנת עמלים מתוקה‪ .‬עשר דקות של נים ולא נים‪,‬‬
‫ופתאום אני נזכרת במי שבאמת אחראי כאן על כל המהומה‪,‬‬
‫שמע ישראל והמפיל‪ ,‬ושוב עולים קולות בכי ושיעול מחדר‬
‫ומתיישבת באפס כוח על כיסא סמוך‪ .‬די להתלונן ולהתרגז‪.‬‬
‫לאכול ארוחת בוקר בתיאבון בריא‪ .‬שאלתי את חיה בכורתי‬
‫אם הקטנה אכלה דבר מה חריג אתמול בערב‪ ,‬כשלא הייתי‪,‬‬
‫אבל אז‪ ,‬בסוף השבוע‪ ,‬נשפך לפתע אור בהיר על הלילה‬
‫החשוך והמתיש שלי ושל תמי‪:‬‬
‫היה זה בעיצומו של סידור הבית השגרתי לקראת שבת‪.‬‬
‫עברתי בין החדרים‪ ,‬מרימה כיסאות‪ ,‬מזיזה מיטות ומכינה את‬
‫הבית לשטיפה‪ .‬כשטיפלתי במדף הכל בו הפינתי‪ ,‬ובקשתי‬
‫להחזיר את חפיסת גלולות האקמול למקומה – משהו נראה‬
‫היה לי תמוה‪ .‬רק שבוע שעבר קניתי את האקמול החדש‬
‫הזה‪ ,‬איך האריזה פתאום קלה כל כך? פתחתי את החפיסה‬
‫וחשדי התאמת‪ :‬היו שם שלוש קפליות בלבד מתוך החמישים‬
‫שאמורות היו לשכון שם לבטח‪.‬‬
‫"ילדים‪ ,‬מי נגע באקמול? איפה כל כדורי האקמול? מה קורה‬
‫כאן?"‬
‫הגדולים הרימו גבה באי הבנה‪ ,‬אבל תמי ניתרה לעומתי‬
‫בעליזות רבה‪" :‬זה שלי! זה שלי!!" קראה בת השנתיים וחצי‬
‫באושר‪" .‬תביאי לי את הסוכריות שלי! אני אכלתי אותן!!"‬
‫הילדים‪.‬‬
‫הרי לימודו של אליעזר בכולל זו זכות אמתית שלנו שאינני‬
‫תמי בוכה‪ ,‬זיהיתי מיד ובכוח הרמתי עצמי מהמיטה‪ .‬עוד לא‬
‫רוצה להפסיק‪ ,‬ומדוע בבין לילה סוער אני שוכחת את הכול?‬
‫הייתי המומה‪" .‬תמי‪ ,‬את אכלת את הכדורים הלבנים שהיו‬
‫הספקתי להגיע אליה והיא כבר הקיאה ביפחות בכי‪" .‬אוי‪ ,‬תמי‪,‬‬
‫במקום לכעוס ולהתמרמר אנסה למצוא קצת אור בלילה‬
‫כאן? מתי??"‬
‫מה יש לך? למה את מקיאה ומקיאה?" הרמתי את הקטנה‬
‫הארוך שלי‪.‬‬
‫"אוי‪ ",‬חיה נבהלה‪" ,‬ביום שני בערב‪ ,‬כשיצאת‪ ,‬היה נדמה לי‬
‫שייללה בחוסר אונים במיטתה המרובבת‪ ,‬והכנסתי אותה‬
‫ובכוחות מחודשים אני כבר שוטפת פנים ומלטפת‪ ,‬שופכת‬
‫שהיא משחקת כאן במטבח‪ ,‬ומיד הוצאתי אותה‪ .‬לא חלמתי‬
‫היישר לאמבטיה‪ .‬הוצאתי את הפיג'מה בחשד מה‪ ,‬שאריות‬
‫מים וגורפת‪ ,‬מחליפה ומנגבת‪ ,‬ותוך כדי כך אני לוחשת‬
‫שהיא בלעה כאן בשקט את כדורי האקמול!!"‬
‫קיא לבן ומוזר דבקו בה‪ ,‬וריח לא נעים הציף את חדר הילדים‪.‬‬
‫ואומרת‪ :‬תודה לך ה' על שבעלי לומד‪ ,‬תודה לך על כל הילדים‬
‫"תמי‪ ,‬תמי‪ ,‬את ניצלת בנס!!" חיבקתי אותה בידיים רועדות‪,‬‬
‫קלחתי אותה בעדינות‪ ,‬נתתי לה לשתות‪ ,‬רק שלא תתייבש!‬
‫שעדין ישנים בשלווה ולא מתעוררים מהרעש‪ ,‬תודה לך על‬
‫נזכרת בגלי הקיא הלבן והמוזר שלא חדלו לאורך כל הלילה‪,‬‬
‫ופניתי לנקות את המיטה‪ ,‬להחליף מצעים‪ ,‬ולאוורר את החדר‪.‬‬
‫תמי המתוקה שבעזרת ה' תירגע והכול יהיה בסדר‪ ,‬תודה לך‬
‫וצמרמורת עלתה בי‪ .‬כמה טוב שהיא הקיאה והקיאה והוציאה‬
‫תמי מצצה את אגודלה בתיאבון וכמעט נשכבה על הרצפה‬
‫על שהיא מקיאה‪ ,‬נכון‪ ,‬אני לא יודעת למה עשית שהיא תקיא‬
‫את כל הרעל האיום שחדר לגופה הקטן‪ ...‬תודה לך‪ ,‬באמת‬
‫בעייפותה‪ .‬הכנסתי אותה למיטתה‪ ,‬מוודאת שהיא רגועה‬
‫אבל זה גם יהיה לטובה‪ ,‬ואני אומרת לך תודה מעכשיו! תודה‬
‫תודה לך‪ ,‬ריבונו של עולם‪ ,‬על כל הקאה והקאה שהצילה את‬
‫ופניתי לישון אף אני‪ ,‬מקווה ללילה שקט ללא הפרעות נוספות‪.‬‬
‫על היום העמוס והמבורך‪ ,‬תודה על הבוקר שעוד מעט יגיע‪...‬‬
‫חייה של תמי!! ומילות התודה שנלחשו בכוח באותו לילה‪,‬‬
‫אולם לילה שקט כבר לא היה לי‪ .‬רק עברו כמה דקות‪ ,‬כבר‬
‫תמי חוזרת לישון נקייה ומפויסת‪ ,‬אני מנסה לחזור ולהירדם‪,‬‬
‫קבלו כעת משמעות עמוקה ומובנת עד להדהים‪.‬‬
‫ג‬
‫מאשה לרעותה‬
‫לכתך אחרי‬
‫הצדיק [ב]‬
‫ראיון התמודדות‬
‫במאמר הקודם הסברנו למה בעצם כדאי ליהודי מן השורה להתקשר‬
‫הזו יש בו טעם ואין בו ריח‪ ,‬כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין‬
‫לצדיק‪ ,‬מה זה יכול להועיל לו‪ ,‬ומה הוא מפסיד אם הוא לא מקושר‪.‬‬
‫בהם מעשים טובים‪‘ ,‬וענף עץ עבות’ ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה הדס יש בו ריח‬
‫ועדיין מי שרוצה יכול לבוא ולשאול‪ :‬איך אפשר לומר דבר כזה‪ ,‬שבן‬
‫ואין בו טעם‪ ,‬כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם‬
‫אדם‪ ,‬צדיק ככל שיהיה‪ ,‬יכול להשפיע מעצמו על אחרים? האם יש באמת‬
‫תורה‪‘ ,‬וערבי נחל’ ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח‪,‬‬
‫מציאות שצדיק יכול לתקן את המקורבים אליו? הרי תמיד ידענו שכל‬
‫כך הם ישראל‪ ,‬יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪,‬‬
‫אחד אחראי על עצמו ותו לא? אם כן‪ ,‬איך אפשר לקבל רעיון מחודש כזה?‬
‫ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? לאבדן אי אפשר‪ ,‬אלא אמר הקדוש‬
‫ובכן‪ ,‬הרעיון כלל וכלל לא מחודש‪ ,‬יש לזה תקדים מוקדם מאוד‬
‫ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו‪ ,‬ואם עשיתם‬
‫במקורותינו‪ ,‬ויש לכך דוגמאות רבות‪ ,‬נביא כאן רק שתי דוגמאות‪:‬‬
‫כך אותה שעה אני מתעלה‪ ,‬הדא הוא דכתיב (עמוס ט) ‘הבונה בשמים‬
‫א‪ .‬עבודת כהן גדול ביום כיפור‪ .‬מאז שאנחנו בגן מכינים אותנו לימים‬
‫מעלותיו’‪ ,‬ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר (שם ‪/‬‬
‫הנוראים ע”י חזרה בתשובה בארבעה שלבים‪ ,‬בהמשך מדברים על תפילה‪,‬‬
‫עמוס ט’) ‘ואגודתו על ארץ יסדה’”‪.‬‬
‫צדקה‪ ,‬שיחות מוסר רבות מספור על הימים הקדושים הללו‪ ,‬ואכן כולנו‬
‫נתבונן קצת מה כתוב כאן‪ ,‬יש בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים‬
‫משתדלים להתכונן כראוי‪.‬‬
‫טובים‪ ,‬עד שבעצם “אין מה לעשות איתם”‪ ,‬זאת אומרת שהם ממש “על‬
‫אך מה היה בזמן שביהמ”ק היה קיים? ברור שגם אז חזרו בתשובה‪,‬‬
‫הפנים”‪ ,‬עד שבעצם היה צריך לאבד אותם‪ ,‬אבל אומר הקב”ה ‘לאבדן אי‬
‫הגעתי לגיל השידוכים‪ .‬וכאן לראשונה שמעו הורי על ההעדפה המוזרה של ביתם‪.‬‬
‫נערה אמריקאית לפני יותר מעשרים שנה שרוצה חסיד ברסלב‪ .‬בזמנו זה היה כמו‬
‫לרצות להתחתן עם מישהו שנפל מהירח‪ .‬למזלי הורי הם אנשים שיודעים לכבד את‬
‫הבחירות של ילדיהם‪ .‬וכך הם נענו לבקשתי‪ .‬וב"ה זכיתי להקים בית עם חסיד ברסלב‪.‬‬
‫לא ממהרת להסגיר את עצמי‬
‫היום אחרי שנים של לימוד וחיפוש אני מקווה שיש לי את הזכות לומר שאני חסידת‬
‫ברסלב‪ .‬בתחילה עם כל הרצון הטוב וההתלהבות‪ .‬לא יכולתי לומר בקלות לאף אחד‬
‫שבעלי חסיד ברסלב‪ .‬לקח לי שנים עד שהמילים הללו היו יוצאות לי מהפה בקלות‪.‬‬
‫המשפחה הסתכלה עלינו כעל עוף מוזר‪ .‬הורי הם חסידים כלליים‪ .‬היום הם מסתכלים‬
‫עלינו כברסלבר'ס ביראת כבוד‪ ,‬אמא שלי לאחרונה מדברת על זה שהיא רוצה ליסוע‬
‫לאומן‪ .‬אבל זה לקח שנים‪.‬‬
‫והתפללו‪ ,‬והתחננו‪ ,‬והרבו בצדקה‪ ,‬אבל מה היה עיקר הכפרה? מה‬
‫אפשר’‪ ,‬הקב”ה לא רוצה לאבד שום נשמה יהודית‪ ,‬הוא יודע כמה היא‬
‫קרה בתוך בית המקדש? האם קיימו שם עצרות תפילה? האם העמידו‬
‫יקרה וחשובה והוא בשום פנים ואופן לא מוכן לוותר עליה‪ ,‬אז מה בכל זאת‬
‫משגיחים שימסרו שיחות מוסר? האם העמידו גבאים של קופת העיר?‬
‫הפתרון? ‘יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו’‪.‬‬
‫בתוך בית המקדש עמד כהן גדול ועשה את עבודתו בשחיטה‪ ,‬בהזאת‬
‫זאת אומרת אין בהם לא תורה ולא מעשים טובים‪ ,‬אבל דבר אחד הם‬
‫הדם‪ ,‬בקיבול הדם‪ ,‬וכל העם היו עומדים ומתבוננים במעשיו ומכוונים‬
‫יכולים לעשות ‪ -‬להתקשר עם הצדיקים שיש בהם תורה ומעשים טובים‪,‬‬
‫ומתחננים ומקווים שיצליח ויראו כולם את הלשון של הזהורית מלבינה!‬
‫ואז הם יכפרו עליהם‪ ,‬מה בעצם יהיה אז? הרי עדיין אין בהם תורה ומעשים‬
‫ואז‪ ,‬ידעו כולם שהתכפר להם! ואיך אנו אומרים בתפילה כל שנה? – “וכפר‬
‫טובים‪ ,‬אלא שאז יש להם קשר לצדיק‪ ,‬ואז הם יכולים להיות אתו והוא‬
‫אומן אומן ראש השנה?!‬
‫בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל”! חשבת פעם על המילים הללו?‬
‫כבר ידאג להם‪ ,‬וכך הם יזכו לחלק בעוה”ב עם הצדיק‪ ,‬כי הם מתקשרים‬
‫הכהן‪ ,‬עם כל צדקותו‪ ,‬הוא בסך הכל בן אדם‪ ,‬ואיך יתכן שבפעולות גשמיות‬
‫אליו ונהיים אחד עמו‪ ,‬כמובן שיש עדיין מה להסביר בזה‪ ,‬אבל זה עיקרי‬
‫(כביכול) יפעל כפרה לכל העם? אלא ש‪-‬עובדה! ועל מה שכתוב בחומש‬
‫הדברים‪.‬‬
‫(פרשת אחרי מות)‪ ,‬אנחנו לא שואלים שאלות‪ .‬אבל מכאן ראינו שלא‬
‫ועל מדרש זה מביא המסילת ישרים [פרק יג]‪“ :‬כי בזה בחר ה’‪ ,‬שכיון‬
‫רק שיש מציאות כזו‪ ,‬אלא זו בעצם הדרך הרגילה והמושלמת שה’ הנהיג‬
‫שאי אפשר לאומה שתהיה כולה שוה במעלה אחת‪ ,‬כי יש בעם מדרגות‬
‫בעולם‪ ,‬רק היום בעוונותינו אין לנו את זה‪.‬‬
‫מדרגות איש לפי שכלו‪ ,‬הנה לפחות‪ ,‬יחידי סגולה ימצאו אשר יכינו את‬
‫נסיעה לאומן‬
‫ב‪ .‬ארבעת המינים‪ ,‬כולם יודעים שזה מרמז על עם ישראל שיש שם כמה‬
‫עצמם הכנה גמורה‪ ,‬ועל ידי המוכנים יזכו גם הבלתי מוכנים אל אהבתו‬
‫הנסיעה האמיתית שלי לרב'ה היתה לא מזמן‪ .‬רבינו נותן לכל אחד את הטיפול שהוא‬
‫צריך‪ ,‬אני קיבלתי 'ניקוי יבש'‪ .‬אפילו לבכות לא הצלחתי‪ .‬זו היתה יותר עבודה של‬
‫להתעקש ולהאמין שאני שייכת‪ .‬ודוקא את אלו שהרב'ה רוצה לקרב הוא לפעמים‬
‫מראה להם ריחוק‪.‬‬
‫מינים‪ ,‬יש שיש להם טעם ולא ריח‪ ,‬ויש עם ריח בלא טעם‪ ,‬בואנה‪ ,‬נקרא את‬
‫יתברך והשראת שכינתו‪ .‬וכענין שדרשו ז”ל בארבעה מינים שבלולב‬
‫הקטע הזה במדרש ונתבונן מה כתוב כאן‪.‬‬
‫(ויקרא רבה פ’ ל)‪ :‬יבואו אלה ויכפרו על אלה”‪.‬‬
‫ברסלב בשבילי זה עצם החיים‬
‫וכך הוא לשון המדרש [פרשת אמור]‪’“ :‬פרי עץ הדר’ ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה‬
‫אם כן בואי ננצל את הזדמנות הפז שיש לנו‪ ,‬ואף אם ב”ה זכינו ויש בנו מעט‬
‫את שואלת מה זה ברסלב בשבילי? ברסלב נתנה לי את החיים‪ .‬אמרתי בתחילה שאני‬
‫מהמחפשים‪ .‬אז כאן מצאתי את מה שהנשמה שלי חיפשה‪ .‬עבודת השם אמיתית‪.‬‬
‫קרבת השם‪ .‬כלי מלחמה אמיתיים לחיים‪ .‬הלואי שנזכה!‬
‫אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם‬
‫טעם וריח‪ ,‬בוודאי יש לנו מה להרויח אם נתקשר לצדיקים שזכו לטעם‬
‫תורה ויש בהם מעשים טובים‪‘ ,‬כפות תמרים’ ‪ -‬אלו ישראל‪ ,‬מה התמרה‬
‫וריח בשלימות יותר גדולה‪.‬‬
‫סיפורה של ח‪.‬ש‪ .‬מבית שמש‪ .‬מורה בסמינר‪ .‬מדריכת כלות‪ .‬ומרצה מבוקשת‪.‬‬
‫'את יכולה לקרוא לי חיה' אומרת לי הרבנית חיה ש‪ .‬כשאני מסתבכת בלשוני תוהה‬
‫באיזה תואר לכנות אותה‪.‬‬
‫הגב' ש‪ .‬הסכימה לספר את סיפורה כשהיא מדגישה שאין בסיפור שום דבר מיוחד‪.‬‬
‫ובכך הצטרפה לרבות מהנשים שהתראיינו במדור ובתחילת דבריהן הקדימו את‬
‫המשפט הנ"ל‪ .‬אז זהו‪ ,‬שאם רבינו אמר 'משיח יספר לכל אחד מה שעבר עליו'‪ .‬מובן‬
‫שכל מה שעובר עלינו הוא בעל משמעות‪ .‬צריך רק לשים לב‪.‬‬
‫"קעמפ" בירושלים‬
‫גדלתי בארצות הברית בת בית יעקב‪ .‬אמריקאית לא קלאסית‪ .‬תמיד חיפשתי משהו‬
‫מעבר‪ .‬עומק‪ .‬משמעות‪ .‬טעם ביהדות שלי‪ .‬בתור בחורה בגלאי ארבע עשרה עד שמונה‬
‫עשרה הייתי נוסעת פעם בשנה לארץ ישראל‪ .‬כך כשכל חברותי מבלות בקמפים‬
‫המסורתיים בהרים‪ .‬הייתי אני מבקרת את משפחתי הענפה בארץ הקודש‪.‬‬
‫כנערה‪ .‬שמתי לב לדבר מעניין‪ .‬היו במשפחה הישראלית כל מיני סוגים‪ .‬חסידים‪.‬‬
‫ליטאים‪ .‬אני כנערה העדפתי ללכת דוקא לשתי המשפחות שנמנו על חסידי ברסלב‪.‬‬
‫ממאה שערים‪ .‬משהו שם היה מיוחד מאוד בעיני‪ .‬הרגשתי שמונח כאן משהו שהופך‬
‫את האדם למשהו אחר‪ .‬ראיתי שם איכות אחרת של עבודת השם בכל העניינים‪.‬‬
‫מצד אחד יראת שמיים שמירת עיניים‪ .‬רצינות בעבודת השם‪ .‬ומאותו צד‪ .‬יחס לבבי‪.‬‬
‫אנושיות‪ .‬הם ידעו לתת לי תמיד הרגשה טובה ומכבדת יחד עם שמירת עיניים מופלגת‪.‬‬
‫הרגשתי שיש להם משהו עמוק יותר אמיתי יותר בעבודת השם‪ .‬חזרתי הביתה עמוסת‬
‫רשמים‪ .‬ואז גמלה בליבי החלטה‪ .‬אני לא יודעת מה זה ברסלב‪ .‬אבל אני רוצה כזה! אני‬
‫רוצה להתחתן עם חסיד ברסלב!‬
‫מישהו שנפל מהירח‬
‫הענין של הנסיעות לר"ה היה גלולה מרה וקשה לבליעה עבור ההורים‪ .‬איך הוא עוזב‬
‫אותך‪ .‬כל שנה‪ .‬ב ח ג עם שישה ילדים מתחת לגיל שמונה‪ .‬ו נ ו ס ע ל א ו מ ן‪ .‬איך הוא‬
‫עושה לך את זה?‬
‫ובכלל בקושי אתם שורדים את החודש עם הלחם והחלב‪ .‬פתאום לאומן יש לו כסף‪,‬‬
‫הא?‬
‫שאלות שרק מי שנמצא מעבר ולא טעם את האור שואל‪ .‬כי הוא באמת לא מסוגל‬
‫להבין‪.‬‬
‫השיא היה שבעלי היה באומן ואני עשיתי ברית לבד בארץ‪ .‬זה היה בלתי נתפס‬
‫מבחינתם‪.‬‬
‫ד‬