שבת מנוחה
גליון 23 יו”ל ע”י ארגון נעשה ונשמע טל 0722-477774 :פקס0722-155-701: דוא”ל[email protected] : דבר המערכת ה-ת-ח-ד-ש-ו-ת לאחר הפסקה קצרה-ארוכה של כמה חודשים ,אנו שמחים להגיש שוב ומחדש את הגליון הראשון של השנה הנוכחית (היהודית כמובן). במלאות כשנתיים ליסודו של גליון זה ,ולאחר שראינו את הצימאון הגדול ,ואת התועלת המרובה – הוחלט לקחת פסק זמן, לשפר את המערכת ,לרענן את המדורים ואת התוכן ,ולמצוא את הדרך להגיש בעז”ה את המקסימום. וכעת בעז”ה לקראת חודש שבט ,חודש של לבלוב והתחדשות – אנו שמחים להגיש את הגליון הנוסף ,שיפתח מחדש את הדרך, מידי חודש בחודשו לאורך ימים ושנים. *** במשך התקופה האחרונה ,קבלנו (ב”ה) מבול של טלפונים, הודעות ופניות .המסר היה אחיד ,אך הסגנונות שונים :מה קורה? מה עם הגליון? מדוע לא קבלתי? מתגעגעים! מחכים לכם! ועוד ועוד. אמנם לא לכך התכוונו ,אבל בדיעבד היה מכך חיזוק ,הרבה יותר ממה שהיה במשך כל התקופה בה בס”ד הופיע הגליון תמידים כסדרן .מתוך החסרון הבנו עד כמה אכן הצורך גדול והצימאון רב. יישר כח לכל המתלוננים .בזכותכם נמשיך הלאה בעז”ה. *** לאחר שיפור המערכת ,אנו שמחים לבשר על כמה שינויים לטובה. הראשון והעיקרי – הוא זמן הופעת הגליון .כידוע לכולנו ,הגליון שהופיע בתדירות חודשית ב”ה ,נע תמיד בין ראש חודש לבין ל’ לחודש בין השמשות .לא נעים ,אבל זו הייתה העובדה .וזה הביא את הקוראים היקרים להתאמץ בעבודת ה’ניחוש’ ,האם הגליון כבר יצא או עומד לצאת (בדרך כלל שניהם נכונים). לאור בקשות רבות מאד ,התאמצנו בחסדי שמים לבנות מערכת מסודרת ,שתביא לכך שהגליון יופיע מעתה בעיתוי קבוע, ובעז”ה החל מעתה ,הגליון יופיע בבתי המנויים ואצל הנציגים, כבר בראש חודש או קודם לכן. בנוסף ,אנשי בשורה אנו בהוספת שני מדורים חדשים – אחד לאברכים ,ואחד לבית ולמשפחה .הראשון ,סובב על הספר “סיפורי מעשיות” ,ומנסה לדלות מתוכו מוסרים ופנינים לעובדא ולמעשה ,והשני‘ ,נקודה למחשבה’ .קראו ותחי נפשכם. *** ושוב ,יישר כח לכל אלו ששלחו בחזרה את ה’משוב’ .הדברים היו למשיב נפש ,ובעז”ה יביאו את התועלת הרצויה .הציבור מוזמן להמשיך להגיב להעיר ולהאיר. הנושאים הבאים: אדר – התחדשות ניסן - -שביעי של פסח אייר -קדושת האכילה סיון -לימוד התורה [ב] תמוז -קדושת הברית אב -בחירה וידיעה בית וועד לחניכי הישיבות העוסקים בתורת מוהר"ן מברסלב זיע"א שבט תשע"ז נושא החודש: שבת קודש [ב] דרכה של תורה שבת מנוחה מאמר תורני בנושא ע"פ תורת מוהר"ן שבת קודש הוא יום מנוחה .וכדברי חז”ל (בראשית רבה קודש ,שהם שלשה דרגות של מנוחה זה למעלה מזה, י) “מה היה העולם חסר ,מנוחה ,באה שבת באה מנוחה” .וכתוצאה מכך נובעים כל החילוקים שישנם בין החלקים וכפי שאומרים בתפילה “יום מנוחה וקדושה לעמך נתת” ,הללו. וכן בזמירות שבת “מנוחה ושמחה אור ליהודים” ,ועוד הבנת העניין כראוי ,תפתח בפנינו צוהר חדש לעולמה של השבת ,וממילא תגלה בפנינו יסודות נפלאים הנחוצים הרבה. עניין המנוחה התבאר באריכות בס”ד במאמר הקודם לעבודת ה’ בכל יום ויום. (גליון -12אב תשע”ו) .וביאורו בקצרה :במשך ששת שלשה דרגות של שלמות הימים הראשונים ,ברא השי”ת עולם ‘חסר’ – על מנת כאמור ,במשך כל השבוע אנו נמצאים בעולם המעשה. שאנו נשלימו כביכול .ואילו ביום השביעי – ברא השי”ת עולם של הסתרה ,עולם של בלבול ,עולם של עבודה, עולם ‘מתוקן’ ,שלא מצריך שום תוספת ותיקון ,אלא ועולם של בירורים .ובקיצור :עולם של ‘חוסר מנוחה’. ואילו בשבת קודש אנו נכנסים לעולם אחר – עולם אמיתי, מנוחה ושמחה. ולכן ,במשך ששת ימי החול – מוטלת עלינו עבודת עולם של גילוי ,עולם של בהירות ,עולם של תענוג ,עולם של שמחה ,ובקיצור :עולם של ה’בירור’ ,לברר את הטוב מן הרע, את הגילוי מתוך ההסתרה ,ולכן אנו שבת הוא יום של 'זכור' מנוחה. המציאות הזאת מכונה בספה”ק שרויים במצב של ‘חוסר מנוחה’, מחמת ההתמודדות התמידית – יום של שמחה ועונג “עליית העולמות” .אין הכוונה שאנו זזים ממקום פיזי אחד למקום מול עבודת הבירור שלפנינו .ואילו בשבת קודש ,אנו מוצאים את העולם ודבקות ,או של 'שמור' – יום אחר .אלא המכוון הוא למציאות רוחנית גבוהה יותר .בה אנו ‘עולים’ ‘המתוקן’ שעליו עבדנו כל השבוע, ולא נותר לנו אלא להתענג ולשמוח ,של זהירות ושמירה עילאה ממצב של ‘עולם העשייה’ – על כל על כל תנועה? והאם ייתכן המשתמע מכך ,למצב של ‘עולם ולכן ‘באה שבת באה מנוחה’. האצילות’ – עולם שאין בו שום *** נמצא כי שבת קודש באופן כללי שהוא יום של שניהם יחד?! הסתרה ושום רע ושום חיסרון .רק טוב אמת ושלמות. הוא מציאות של מנוחה ושלמות. אבל לכשנתבונן נבחין בתופעה מעניינת .והיא :בכל אחד את ההארה האמיתית הזאת אנו מקבלים בשלשה שלבים, מהימים הקדושים ,כגון ראש השנה ,יום כיפור ,שלשה שהם שלשה מדרגות ,הנקראים :הארת האמונה ,הארת רגלים ,חנוכה ופורים ,ראש חודש וכיו”ב -איננו מוצאים הדעת ,והארת הרצון[ .מה שנקרא בספה”ק :חקל תפוחין חילוקים ושינויים בתוך אותו יום; הנוסח של התפילה זהה קדישין (מלכות) ,עתיקא קדישא ,וזעיר אנפין] .וכפי בכל התפילות ,וכן שאר המצוות והמנהגים והעבודות של שנראה ,אלו הם שלשה דרגות הנצרכים בכל עניין של כל אחד מהם ,שייך לכל חלק מהיום בשווה ,מלבד השינוי עבודת ה’ שאנו רוצים להשיג ,כאשר השבת הוא הדוגמא השורשית לכך ,וממנה נלמד לשאר העניינים. העקרוני בין הלילה והיום. לעומת זאת ,שבת קודש מתחלק באופן מוצהר לשלשה הארת האמונה חלקים שונים; שלשת תפילות מתחלקים לנוסחאות הצעד הראשון של הכניסה אל השבת ,הוא ‘אמונה’. שונות לחלוטין [וגם בתוך החלק שכן זהה ‘וינוחו בו ישראל הכניסה לעולם חדש ,מותנה בכך שאדם מוכן לוותר מקדשי שמך’ ,יש חילוקי לשנות; בה ,בו ,בם] ,כמו כן יש זמנית על ה’הבנה’ וה’השגה’ שלו ,ולהסכים לקבל דבר שלשה סעודות ולא רק שניים ,וכל מהות היום מתחלק שגבוה ממנו ,למרות שהוא אינו מבין או מרגיש .זוהי הדרך לשלשה בחינות ומדרגות ,כמבואר בזוה”ק ובשאר ספרים .היחידה המאפשרת לנו להתקדם הלאה ,למקום חדש בו זאת אומרת‘ :המנוחה’ של יום השבת ,מתחלקת לשלשה לא היינו עד כה. בחינות ,וכפי שאנו אומרים בפירוש בתפילה“ :מנוחת אדם שמתעקש להישאר נאמן לידיעותיו והבנותיו – מוגבל אהבה ונדבה ,מנוחת אמת ואמונה ,מנוחת שלום ושלווה מאד מבחינת האפשרויות והיכולת להתקדם לעלות והשקט ובטח” כאשר משלשתם יחד עולה המציאות ולצמוח .כי השכל שלנו מוגבל מאד .ואילו נגביל את עצמנו האמיתית של “מנוחה שלמה שאתה רוצה בה” .ומחמת אליו –נישאר גם אנו מוגבלים .ועל כן ,אין לנו ברירה אלא שלשת בחינות המנוחה הללו ,יש לנו שלשה חלקים בשבת המשך בעמוד ב' >>> א במה ציבורית דרכה של תורה הרב א .פ .ירושלים להניח אותו בצד ,ולפתוח את עצמנו <<< המשך מעמוד א' ולבנו לקבל משהו אחר ,גבוה ,חדש. כאשר אנו נכנסים לשבת קודש ,לא בהכרח שמיד ברגע הראשון ,נרגיש את המנוחה, את השלמות ,ואת הבהירות .ולמרות זאת ,כל יהודי מצווה החל מהרגע הראשון של שבת קודש להימנע מכל מלאכה ,ולחשוב בלבו כי ‘כל מלאכתו עשויה’ ,וכעת הוא ממש ‘מעין עולם הבא’ .הכיצד? אמונה! בליל שבת קודש ,אנו מוכנים בשיא הפשטות והתמימות ,לקבל ולהאמין שכעת ממש שבת קודש .וכעת הכל מסודר ,והכל מתוקן והכל מושלם .מתוך ביטול ואמונה בלבד. בבחינה של אשה ,שאין לה שום דעת אלא אמונה תמימה .ודי בזה בלבד ,כדי להביא אותנו להתלבש בשיא החגיגיות ,ולשבת מדושן עונג לסעודת שבת מפוארת .ולכן אנו אומרים “וינוחו ‘בה’ ישראל”. הרגעים הללו הם הרגעים היקרים ביותר בחיינו .מבחינה רוחנית מדובר לכאורה בדרגה הנמוכה ביותר ,ההתחלה של ההתחלה ,אבל אלו הם הרגעים שפותחים אותנו ובפנינו עולמות חדשים שלא הכרנו ולא היינו יכולים להכיר בלי השלב הזה .ולכן בליל שבת הוא זמן של צימאון והשתוקקות גדולה ,כמבואר בדברי מוהר”ן .והשלב הזה נקרא “מנוחת אהבה ונדבה” – לא הבנה ,לא שכל ,אלא אהבה ונדבה. ומי שלוקח את השעות הללו ,ומתרגם אותם לניגונים של צימאון להשי”ת ,ודיבורים של השתוקקות ומשיכה אליו יתברך – אם בשעת הסעודה ואם לאחריה -יכול לזכות דווקא אז למה שאי אפשר לו לזכות בשום זמן אחר[ .ואכן ,ר’ נתן גילה על עצמו ,שכל מה שזכה בימי חייו ,היה בזכות ה’לילי שבת’ ,בהם היה הולך לאחר הסעודה על יד הנהר ,ומדבר דברי השתוקקות וצימאון להשי”ת כל הלילה]. הארת הדעת השלב השני – הוא הארת הדעת. ההסכמה לקבל בתחילה את הדברים מתוך ‘אמונה’ בלבד ,מאירה לנו מלמעלה הארה חדשה של שכל ודעת ,ועל ידה אנו מתחילים להבין את כל מה שהיה אצלנו מקודם בגדר ‘אמונה’ בלבד .ולכן ,לאחר ליל שבת ,בה אנו נכנסים אל השבת מתוך אמונה בלבד – מאיר עלינו הארה של בהירות ודעת ,והעולם החדש הזה ,הגבוה הטמיר והנעלם – מתחבר לדעתנו ,ומתלבש היטב בשכלנו. צפרא דשבתא הוא זמן בו אפשר לזכות לבהירות נפלאה ,ומתיקות אמיתית .ולכן זהו הזמן בו אנו קוראים בתורה ,כי אז יש בידנו לקבל דעת ושכל אמיתיים וברורים, לא שכל מעורב ומבולבל של ימות החול ,אלא שכל ברור ונקי של שבת קודש .ולכן אנו אומרים “וינוחו ‘בו’ ישראל” .ההארה הזו נקראת “מנוחת אמת ואמונה” – אמונה אמיתית וברורה ,המתיישבת ומתחברת אל דעתנו. מובן שזו איננה דרגתנו האמיתית ,אלא הארה גבוהה מאד של רחמים ,שמושפעים עלינו במתנת חינם ,רק כדי לדעת שיש אמת כזאת ,ושיש מה לזכות אם רוצים .כעת מה שנשאר לנו הוא רק לרצות. הארת הרצון וזה השלב השלישי והעיקרי – הארת הרצון. לאחר שזכינו לשני השלבים – השלב של האמונה ,שהוא המקום שלנו לעת עתה, והשלב של דעת ,שהוא המקום ששם אנו צריכים באמת להיות ,וכעת הוא רק מאיר עלינו מלמעלה .כעת הגיע הזמן לחבר בין שניהם – בין מקומנו כעת ,לבין מקומנו האמיתי ,והחיבור הזה מוליד בקרבנו ‘רצון’. בזמן זה מאיר הארה של ‘רעוא דרעוין’ בעולם ,שהוא הארה חזקה של רצון ,שבכוחו אנו יכולים לחדש את הרצון שלנו ,ולייצר התחלה חדשה ,שתביא אותנו קדימה, ותגביה אותנו גבוה יותר ,וכך להכניס בתוכנו את הארת השבת ,באופן שתהפוך להיות חלק מאתנו ,ותלווה אותנו הלאה למשך כל ימות השבוע. כעת אנו כבר לא רק ‘מאמינים’ ,ולא רק מקבלים הארה גבוהה מאתנו ,אלא מתחברים ממש לאור השבת ,והיא הופכת להיות נכס נצחי שלנו ,שימשיך אתנו וילווה אותנו. ולכן אנו אומרים “וינוחו ‘בם’ ישראל’ ,והארה זו נקראת “מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח”. זהו הזמן לפתוח את הלב ,ולעורר מחדש את הרצונות הרדומים שיש לנו או שהיו לנו, ולהשיח אותם ע”י ניגונים או דיבורים לפני השי”ת ,ובכך לפתוח שער חדש לקראת השבוע החדש שעומד להתחיל .התחלה כזאת תביא ממילא לתוצאה אחרת לגמרי. *** אלו הם שלשת השלבים והדרגות שיש בשבת קודש ,שעל ידיהם אנו זוכים ל”מנוחה שלמה שאתה רוצה בה” .מובן שבכל אחד מהם יש הרבה מה להרחיב ,מאחר שהם שלשה יסודות כלליים ,שהם שורש לכל העניינים האחרים .והחכם יבין מדעתו, שכמעט כל ‘שלישייה’ הנמצאת בספרי פנימיות מתחברת ומתחלקת לשלשה בחינות אלו .תן לחכם ויחכם עוד. הרחמן הוא ינחילנו יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים. ב תגובה לתגובה בעניין חומרות יתירות [ו] בעניין חומרות יתרות ,שהנראה שההתחבטות בזה גדולה ,כדי לברר מקחו של צדיק בכדי לידע את המעשה אשר נעשה כדי לחיותנו בזה ובבא ,בכדי לעבוד את ה’ בתמימות ובפשיטות כרצון קדשו של אדמו”ר זי”ע. ואעלה את הנראה לי בסוגיא זו ,ואציע דברי לפני המעיינים הלומדים הנכבדים ,והוא כי ענין חומרא מצאנו ב’ לשונות בדברי הפוסקים :א .והמחמיר תבא עליו ברכה. ב .ויש להחמיר .והנה כשהפוסקים אומרים לנו “ויש להחמיר” נראה לי שלא שייך כאן לומר שהחומרא היא ‘יתרה’ ,שהרי אמרו לנו להחמיר ומי יהין להקל .והרי אנו צריכים לקבל זה בשמחה ובטוב לב שאנו זוכים לקיים את רצון קדשם של רבותינו הפוסקים מורי דרכינו לדעת את המעשה אשר נעשה לפני ה’ אלוקינו. אבל כשהפוסקים אומרים לנו “והמחמיר תבא עליו ברכה” כן יש לנו לדון מי הוא זה “המחמיר” שאנו אומרים לו שתבא עליו ברכה ,ומי הוא זה “שאינו מחמיר”. ולכאורה כאן האדם צריך לקבוע בעצמו לאיזה קטגוריה הוא משתייך .כי הפוסקים לא אמרו לאדם להיכן להשתייך ,להיפך ,הפוסקים דברו לאותו מחמיר ,וכל אדם צריך לזהות בעצמו האם הוא המחמיר ,ולפי דעת רביה”ק נראה שהאדם צריך לשפוט את עצמו אם מותר לו להיות מחמיר כי אפשר הוא נכשל בחומרא יתירה. והנה באמת יש לעיין במשפט זה “חומרה יתרה” ,מה זה “יתרה” ,היא יתרה על מה? אם על עיקר הדין ,שהדין הוא להקל ויש מקום להחמיר ,מדוע היא נחשבת ל’יתרה’? הרי אם יש נתינת מקום להחמיר הרי זה לא “יתר” ,ואם אין מקום להחמיר שכך הוא הדין ,בשביל מה להחמיר בזה? ואם הוא רוצה להתקדש במותר לו האם זה נחשב ל’יתרה’? האם קדושה יתרה ופרישות וזהירות ‘יתרים’ הם לנו? הרי זה הוא מגמתנו ושאיפתנו .יעויין בליקוטי תפילות עד כמה מתחנן ומבקש וזועק אל ה’ לעלות מעלה מעלה עוד ועוד בהידור וזהירות בכל עניני תורה ומצוותיה ,וכמעט רק בזה ניכר מעלות הצדיקים זה למעלה מזה ,עד כמה שחילו ורצו להדר בעשיית רצונו ית’ גם בעניינים שאין ההמון נזהרים בזה או שיש מקום להקל בה ,מ”מ לא ויתרו על קוצו של יו”ד ,וכידוע שמסירות נפש היא אחד המרכיבים של היהדות הנאמנה לדורותיה, ואי”ז צריך לפנים כלל וכלל. *** והנראה לי כי הגדרת ‘חומרא יתרה’ אינו תלוי בדרגת הדין וגדר ההלכה בזה ,וכנ”ל שענין ‘יתרה’ הוא לא בגדר ההלכה וקיום המצוות ,אלא שהוא גדר בהמקיימה .כי יש חומרות שמבחינת האדם המקיימו הם יתרים לו ,הם לא בדרגתו כלל ,והם עולים עליו ,שאינו בדרגא זו כלל. ונראה שע”ז אמרו הפוסקים “והמחמיר” תבא עליו ברכה ,שיש כאלו שעניין החומרא הוא בדרגתם ,והם אלו שהחומרות אינם יתרות להם ,אלא חיים בהם ,וזהו דרגת יהדותם וקדושתה כידוע ,ואי”צ להסביר זה כי אנו נתקלים בהם דבר יום ביומו .והם אלו שאין נכנסים למרה שחורה ועצבות ונערוון ע”ד החומרא כי הוא זה דרגת יהדותם, וממילא שתבא עליהם ברכה. אבל כאלו שאין דרגתם בזה (וגם זה יכול להשתנות מזמן לזמן ,ואפי’ מיום ליום ,שיש יום שהחומרא היא מדרגתו ויש יום שאי”ז מדרגתו ,ויש מצב קבוע באדם שאם יחמיר בדבר זה יהיה זה על חשבון דברים יותר חשובים וממילא לפי דרגתו חומרא זו “יתרה” היא אצלנו ,וידוע שרבינו מאד הקפיד על לכל ‘למעלה מדרגתו’ ,וצריך שיהיה כח המעכב ואין כאן המקום להאריך) .שחומרא זו מכבדת עליהם מחמת שאין דרגתם בזה -אין הם בכלל “המחמירים שתבא עליהם ברכה” ,וע”ז כתב רביה”ק שאין להם להכנס לזה ,וציווה להתרחק מזה ,לא בגלל המרה שחורה אלא בגלל שדבר זה מרחיקם ממה שבאמת הם חייבים ,שמחמת שזה מיותר להם ,הרי”ז מטרידם וגורם שגם דרגת יהדותם נפגמת בזה בשיחות החכם. *** כללו של דבר ,שענין חומרות יתרות הוא מה ש’יתרה’, דהיינו שאיננה מתאימה לאדם זה .וזה לכאורה תלוי לכל אחד לפי דרגתו ,ועי’ בשיחות הר”ן אות ל’ בזה ,שענין חומרות יתרות הולך יחד עם שגעון שהרי אינו עניינו כלל, וזה שמדויק בלשונו אות רל”ה בסיום השיחה וז”ל“ :ואמר אז שאין שום דבר שיהיה חיוב בדוקא ואם לאו וכו’ רק אם ‘יוכל’ יוכל ,ואם לאו אונס רחמנא פטריה וכו’” עכלה”ק, ומתבאר ששיחה זו מתמקדת ביכולת האדם לסבול את העול שקיבל על עצמו ,ועד כמה הוא ביכולתו לעשותו, וכמה זמן מבזבז על זה ,והאם הוא נכון להתבטל עבור זה שאר דברים שהם מעיקר יהדותו באופן שה’יתר’ לא יבא על חשבון ה’עיקר’. [שוב עלה בדעתי שבראש שיחה זו רל”ה ,התחיל במה שמבואר בליקוטי מוהר”ן (תניינא סי’ מ”ד) שהאזהרה על חומרות יתירות נובע ממה שאחז”ל אין הקב”ה בא בטרוניא עם בריותיו ,וכן מה שאחז”ל לא נתנה התורה למלאכי השרת ,שמזה יוצא מפורש שענין החומרא יתרה אינה נובעת מכח דקדוק ההלכה אלא מכח אפשרות האדם לעמוד בה .שעי”ז בא האזהרה שיבחין האדם היטב היטב האם הוא עומד בדרגא זו של טרוניא או מלאכי השרת וכנ”ל ,ודו”ק בזה]. והננו בזה בכל חותמי הברכות ,וכנ”ל מילתי אמורה שאין דברי כי אם להצעה בעלמא ,והמעיין יבחר. את והב בסופה משא ומתן בבירור הנושא יעקב :שלום עליכם משה ,כבר זמן רב לא נפגשנו .על מה שבת קודש [ב] נשוחח הפעם? הרוח והשמחה וההודיה של שבת ,אם בדברי תורה ,או בסיפורים על נפלאות השם ,או כל אחד באופן שהשי"ת מאיר לו. משה :הפעם נמשיך קצת את הנושא של שבת קודש ,כי זה ויש רק חסדים בעולם ,כי בכל שבת קודש מאיר ההארה של רעיון נוסף ונחמד איך אפשר להעלות את האווירה בשולחן באמת אחד העניינים המרכזיים של היהדות ועבודת ה' ,וכמו יום שכולו שבת ,שאז יהיה כולו 'הטוב והמטיב' כמבואר בחז"ל, שבת לאור של הודיה ושמחה ,וזה מתאים לכל גיל ממש ,ראיתי שהזכרתי בפעם הקודמת (גליון –12אב תשע"ו) את לשון ר' וע"כ בשבת קודש מאיר ביותר העניין של ההודאה. אצל משפחה אחת שנוהגים בזמן האכילה בשבת שעושים נתן (ליקוטי תפילות תפילה יג) שבעניין השמחה של שבת תלוי יעקב :אתה אומר דברים יפים .אבל איפה זה מתבטא למעשה? סיבוב בין המסובים ,וכל אחד בתורו אומר דבר שהוא מודה ע"ז משה :דבר ראשון ,בתפלות של שבת שכולם מלאים עניינים להשי"ת ,זה דבר שהופך את הסעודה לחוויה נפלאה ,בפרט של הודאה ,ובפרט בפסוקי דזמרא ובברכות קריאת שמע ,וכמו אצל ילדים ,אבל זה בהחלט מתאים לא רק לילדים אלא גם שדברנו קודם ,ואם נתרגל קצת להכניס את המחשבה במלים, למבוגרים בכל גיל שהוא. נוכל בעז"ה להפוך כל שבת קודש ליום שכולו הודאה ,כי בשבת יעקב :האם כל הסעודה הוא רק 'היכי תמצי' כדי שיוכלו לשיר הנשמה ג"כ מסוגלת ומוכשרת יותר לעניין של ההודאה וכלשון זמירות שבת ,ולדבר דברי תורה או הודאה? וכמו שמבאר ר' נתן ,שמהות יום השבת הוא 'הודאה' ,כמו הלבוש [בסי' תרסד] על מה שאין אומרים נשמת בהושענא שכתוב "מזמור שיר ליום השבת ,טוב להודות לה'" ,וכמו משה :ממש לא .אכילת שבת בעצמה יש בה קדושה נוראה רבא ,וז"ל 'ואין אומרים נשמת ,שאין הנשמה מתאמצת שאומרים בתפילה "ויום השביעי משבח ואומר וכו' לפיכך ועצומה ,וכמו שמובא בליקוטי מוהר"ן (סי' נז) שאכילת שבת בשמחת יום זה כמו בשאר יום טוב גמור ,אלא אומרים ישתבח כולו אלקות כולו אלקות וקודש ,ועוד הוא כותב (בליקוטי כמו בשאר ימי חול המועד' ,ומבואר בלשונו שבשבת ויו"ט מוהר"ן סי' רעז) "ודע שעיקר כבוד שבת היא האכילה ,כמ"ש הנשמה מתחברת לזה ביותר. 'אכלוהו היום' ,כי אכילת שבת יקרה מאד ,כי הוא כולו אלקות אבל לא רק בתפילות ,אלא גם ,ואולי אף בעיקר ,בסעודות כולו קודש ,וכמבואר ,ועל כן מצוה גדולה להרבות בסעודת השבת ,שבאמת אם משכילים להחשיב נכון את סעודות השבת, שבת ,והוא תיקון לחילול שבת" .וכן בדברי ר' נתן בכמה אפשר להפוך את סעודות השבת לחוויה נפלאה לכל המשפחה, מקומות מבואר המעלה העצומה של אכילת שבת. בגשמיות ורוחניות -וזאת על ידי זמירות השבת ,שכולם מלאים כמו כן צריך לדעת שהזמן של הסעודות זה זמן של קרבת ד' הודיה ושמחה ,ואם נותנים לזה קצת הערכה וחשיבות -הסעודה עצומה כמו שמבואר למי שמתבונן בזמירות של האריז"ל מתהפכת לאווירה נפלאה של הודיה ושמחה. (אתקינו סעודתא דמהימנותא) ,הן בליל שבת ,והן ביום השבת, ואכן ,מוהר"ן הזהיר מאד על החשיבות והנחיצות של זמירות ובפרט בסעודה שלישית ,בכל אחד מהם יש כאלו לשונות שבת ,וכמובא בשיחות הר"ן (אות קנ"ה)" :גם הוכיח אותנו אז נוראים ,אם זה בליל שבת ,שכל הפיוט סובב סביב תיקון לזמר זמירות בשבת הרבה ,ולבלי להסתכל על שום מונע מאיזה השכינה הקדושה ,ואם זה בצפרא דשבתא שהוא זמן של הארה בני אדם היושבים על השולחן שנדמה לו שאין רצונם בזה ,רק של עתיקא קדישא ,ומבואר שם ג"כ לשונות נוראים .ובסעודה להתחזק לזמר זמירות בשמחה ,ולהנהיג השולחן כל יום השבת שלישית יש לשונות נוראים של ביטול הקליפות והסט"א .כמובן בשמחה גדולה ,כי עקר הוא השמחה בשבת" .וכן בעוד מקומות. שזה דברים עמוקים מאוד ,אבל מומלץ לכל אחד לנסות ללמוד מודים ומשבחים להשי"ת ,כי אכן זהו ממהותו של יום ממש. יעקב :האם זה מה שצריכים לעשות כל הסעודה ,רק לשיר ולהבין מה שהוא יכול להבין בפיוטים הקדושים האלו ,באופן ויותר מזה מבאר ר' נתן (הלכות הודאה ה"ו מאות י והלאה) זמירות? שיוכל לרומם את המבט הנכון על סעודות השבת ,ולדעת שזה שהכח של שבת הוא להמשיך את הכח של הודאה ושמחה משה :לא פחות חשוב הוא הדיבורים שמדברים בשולחן שבת, מהזמן של לעתיד לבוא .כי העולם הזה מלא ייסורים ומכאובות וגם זה דרך מצויינת להכניס את השמחה וההודאה לה' .ואמנם כמובן אסור לשכוח שסעודות שבת זה עם אנשים ,ואי אפשר בגשמיות ורוחניות ,אבל לעתיד לבוא יתגלה איך שהכל היה בוודאי אי אפשר לתת בזה שום כללים ,כי יש בזה כ"כ הרבה ואין צורך להיות בעולמות עליונים ,אבל כל אחד כמו שהוא, לתכלית הטובה ולא היה שום מציאות אמיתית של צער בעולם פרטים ופרטי פרטים ,אם יש ילדים קטנים ,או גדולים ,או צריך להאמין שזה ממש סעודת שבת ומזה נעשים כל התיקונים הזה ,וממילא תהיה שמחה והודאה .ובשבת קודש נמשך גם שהשולחן מורכב בעיקר מבחורים או נשואים ,וסגנון האנשים הנוראים וזה הנחת רוח להשי"ת. בימינו אנו אור של הדעת ,לדעת גם היום שבאמת הכל לטובה וכו' וכו' ,אבל בוודאי יש מספיק מקום ואפשרות להכניס את יעקב :דברים בהחלט חשובים ,יישר כח. עיקר ההתקרבות להשי"ת. והרי זה עתה זכינו לימים הנפלאים של חנוכה ,שעיקר עניינו הוא כח ההודאה ,וכבר שוחחנו על כך בשנה שעברה (גליון -31כסליו תשע"ו) ,והרי ההודאה של חנוכה והשמחה של שבת הם עניינים קרובים מאד זה לזה. יפארו ויברכו לקל כל יצוריו" ,והכח של חנוכה הוא להמשיך את אור השבת לששת ימי החול ,כי אז לוקחים את הנר של שבת ,שמסמל אור ושמחה והודאה -ומדליקים אותו בעצמו בתוך ימי החול ,בלילה ,ובחוץ ,בכל המקומות שמסמלים את החושך והצרות ,והכל בשביל להאיר את האור הזה של השמחה וההודאה ,גם בזמנים שנראים כחושך ,ועכ"פ למדנו מזה גם כן שמהותו של שבת הוא יום הודאה ושמחה. יעקב :כנראה שמשום כך מרבים בשבת בפסוקי דזמרא שזה עניין של הודאה ,ובפרט מה שמוסיפים 'נשמת כל חי' שכולו הודאה להשי"ת ,ונקרא בלשון חז"ל 'ברכת השיר'. משה :נכון מאוד ,וכמו כן בהמשך בברכת יוצר אור מוסיפים "הכל יודוך והכל ישבחוך" ועוד הוספות של שיר ושבח ,כגון "שבח יקר וגדולה [וכבוד] יתנו לקל מלך יוצר כל המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו" ,ורואים בפירוש שמהותו של יום השבת הוא יום של הודאה ושמחה ,ולכן בשבת כל היצורים בית היין בעניין שבת [ב] עיקר השמחה נמשך משבת וְ ַעל ּכֵ ן ּבִ כְ נִ ַיסת ַׁשּבָ ת ֶׁשּצְ ִריכִ ין לָ צֵ את ֵמחֹל לְ ַׁשּבָ תִ ,מ ְּמ ִרירּות ַהּצָ רֹות וְ ַהּגָ לּות ֶׁשּנֶ ֱא ָחז ּבְ ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי אֹומ ִרים ִמזְ מֹור ‘הֹודּו’ ֶׁש ְּמ ַדּבֵ ר ֵמ ַא ְרּבָ ָעה ַהחֹל ,לִ זְ ּכֹות לִ ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ֵחרּות ,וְ ַעל ּכֵ ן ְ הֹוד ָאה ִמּבְ ִחינַ ת ַׁשּבָ ת ּבְ ִחינַ ת עֹולָ ם ַהּבָ אּ ,כְ ֵדי צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹותּ ,כְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ַעל ַעצְ מֹו ִש ְמ ַחת ַה ָ ֶׁש ַעל י ְֵדי זֶ ה נִ זְ ּכֶ ה לָ צֵ את ִמּבְ ִחינַ ת ‘ּגָ לּות’ ֶׁשל ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי ַה ַּמ ֲע ֶשה ,לִ זְ ּכֹות לִ ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ֵ‘חרּות’ֶׁ ,ש ִע ַּקר ַה ֵחרּות הּוא ַעל י ְֵדי ַה ִּש ְמ ָחהּ ,בְ ִחינַ ת “ּכִ י ּבְ ִש ְמ ָחה ֵתצֵ אּו”. כביכול סעודה של השי"ת בעצמו. טעימה מתורת מוהר"ן על הנושא ּכִ י ָהא ּבְ ָהא ַּתלְ יָאּ ,כָ ל ַמה ֶּׁש ַהּגָ לּות ִמ ְתּגַ ּבֵ ר ַחס וְ ָׁשלֹוםּ ,כְ מֹו כֵ ן ָה ַעצְ בּות ִמ ְתּגַ ּבֵ רּ ,כִ י ִע ַּקר ַהּגָ לּות הּוא ָה ַעצְ בּות ֶׁש ִּמ ְתּגַ ּבֵ ר ַעל לֵ ב י ְִש ָר ֵאל וְ ֵאינָ ּה ַמּנַ ַחת לִ ְשמ ַֹח ,וְ כָ ל ַמה ֶּׁש ָה ַעצְ בּות ִמ ְתּגַ ּבֵ ר ַהּגָ לּות ִמ ְתּגַ ּבֵ ר ּכַ ּנַ ”לַ .על ּכֵ ן צְ ִריכִ ין לְ ִה ְתּגַ ּבֵ ר לְ ַש ֵּמ ַח נַ ְפׁשֹו ּבְ כָ ל ִמינֵ י ֵעצֹות ּכַ ְמב ָֹאר ּבִ ְדבָ ָריו זִ כְ רֹונֹו לִ בְ ָרכָ הַ .על ּכֵ ן צְ ִריכִ ין ּבְ כָ ל ַּפ ַעם לְ ַהזְ ּכִ יר ֶאת ַעצְ מֹו ּבְ ִחינַ ת ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא עֹולָ ם ַה ֵחרּות ּכַ ּנַ ”לּ ,כְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ִש ְמ ַחת ַׁשּבָ ת ּבִ ֵימי ַהחֹל ּכְ מֹו ֶׁש ְּמב ָֹאר ּבְ ָמקֹום ַא ֵחר( .ליקוטי הלכות ,הלכות ברכת הודאה הלכה ו אות יא) המשך בעמוד הבא >>> ג אחת שאלתי שאלות בעבודת ה’ מתוך ה’קו מענה' שובבי"ם שאלה: מה מיוחד בשבועות אלו שעוסקים בהם בתשובה? תשובה: חסד נפלא עשה עמנו השי”ת ,שגילה לנו על ידי הקדמונים ,את הסוד המיוחד שיש בימים אלו ,הנקראים בשם “שובבי”ם” ,על שם הפסוק “שובו בנים שובבים” .והוא ראשי תיבות של שמות הפרשיות שקוראים בשבועות אלו – ש’מות ,ו’ארא ,ב’א ,ב’שלח ,י’תרו ,מ’שפטים. בימים אלו יש אור גדול של רחמים המאפשר לנו להעלות לקבץ ולתקן בשלמות את כל הניצוצות הקדושים שנפלו מחמת העוונות ,ובעיקר בענייני קדושה. בשבועות אלו אנו קוראים בפרשה על ירידת עם ישראל לגלות מצרים ,הזיכוך שעברו שם בגלות, הניסים שנעשה עמם ,היציאה ,קריעת ים סוף וההתגלות האלקי שכולם זכו לה ,העמידה בהר סיני והרפואה השלימה לכל עם ישראל ,קבלת התורה והמצוות. וכל המהלך הזה מתחדש בכל פעם אצל האדם בפרטיות .כי הוא כלל גדול ביהדות ,שכל המעשים הכתובים בתורה אינם רק נחלת העבר, אלא הם מתחדשים בכל שנה בפרטיות אצל כל אחד ואחד .ולכן בפרשיות אלו מתעורר בעולם רחמים גדולים לכל אחד ,לצאת מכל הגלות מצרים שלו ,לתקן כל העוונות. והנה זאת יש לדעת שעם ישראל לא היו במצרים מחמת עונש ,אלא הוא היה זיכוך שהיו צריכים להזדכך ,כשם שמצרפים ומבררים את הזהב ,ומפרידים ממנה כל הסיגים והקליפות. כך גם בפרטיות כל אדם יש לו לזכור תמיד ,שכל הנסיונות ובלבולי המחשבה העוברים עליו אינם סתם עונש או ירידות בשביל לרחקו ,אלא הם שלבים של זיכוך ובירור שבהכרח לעבור אותם. והוא האור המיוחד המתגלה בשבועות אלו, לטעת בנו את אמונת התקווה ,שבוודאי נצא לבסוף לאור עולם ,להתקרבות אמיתית של התגלות אלוקי ,וקבלת התורה בשלמות מתוך רפואת הנפש. שאלה: מה יש לעשות בשבועות אלו בכדי לתקן? תשובה: הנה כבר גילו לנו הקדמונים תיקונים מיוחדים של תעניות וסיגופים לשבועות אלו .יש שנהגו לא לאכול דבר היוצא מן החי (בשר ,חלב ,ביצים וכיוצא) בימים אלו ,ויש שנהגו כך לפחות יום אחד בשבוע. אך חלק מהבחינה של תעניות הוא להתחזק מאוד לתקן את צורת האכילה ,לאכול בדרך ארץ ,במתינות וביישוב הדעת ,לחשוב מאמונה, ולברך בכוונה. יש שכתבו תיקון של תעניות של דיבור ,לשמור לימוד של שעות רצופות ,אשר הוא תיקון נפלא לקדושה ,כל אחד כפי כוחו .ואל ימתין בדווקא ד בית היין שיהיה לו הרבה ‘רצופות’ כי יש לזכור שכל התגברות קטנה של הימנעות בדיבור הוא תיקון גדול בפני עצמו. ישנם עוד כמה וכמה תיקונים לעניני קדושה המובאים בספרים הק’ ,התקשרות לצדיקים, אמירת תיקון הכללי ,קריאת שמע שעל המיטה בכוונה ,אשר בכוחה להשחית כל המזיקים שנבראו באותו היום ר”ל וכו’. אך לאחר כל זאת יש לזכור שעיקר העבודה בימים אלו הוא להתחזק מאוד בהתחזקות עצומה ,התחזקות במחשבה ,להאמין שבוודאי אפשר לצאת מהכל ,בוודאי שייך תיקון ,בוודאי אפשר להתקרב מחדש לנועם האמיתי של הקדושה. ובכל פעם שעובר על האדם איזה חלישות הדעת או עצבות ,יש לאזור כוחות גדולים של תקווה. ויש לו לדעת שבכל מחשבה של התחזקות ,הוא מתקן את כל מה שפגם בקדושה. כי עיקר העונש על העוונות הוא על ידי שמכניסים באדם מחשבות של יאוש ועצבות, מחשבות של ריחוק וחוסר שייכות לקדושה, עד שלפעמים שולחים לו מן השמיים גם ראיות וסברות לכך על ידי שרואה מאמרי חז”ל או שומע מוכיחים ומגידים המסבירים לו את גודל עוון הפגם והעונשים המגיעים לו וכמה קשה לתקן ,ומה שהפסיד על ידי כך וכו’ ,עד שנופל בדעתו ומתייאש לגמרי. וזהו למעשה הנסיון שלו לתקן כל העבר ,אם רק יהיה חזק בדעתו ,שלא ליפול לשום חלישות הדעת ,ויסיח דעתו מכל דבר ועניין ששובר אותו ,אפילו אם הוא בא מצד הקדושה ,ויתחיל בהתחדשות לחטוף איזה דבר מצוה או דבר תורה וכיוצא (עיין באריכות נפלאה בליקוטי הלכות תפילין ד’) .וכמו שרביז”ל סיפר עד כמה יש להיות חזק בדעתו ,שאפילו כאשר בא אדם מעולם העליון לשבור אותו ולהראות לו כמה הוא רחוק ,אמר לו “לך לך”( ,חיי מוהר”ן). כי יותר ויותר יש להאמין לבת קול היוצא מלמעלה “שובו בנים שובבים” ,לשים לב היטב למה שקוראים בפרשיות אלו ,שבוודאי שיש גלות מצרים ,אך הוא לא בשביל לדחות את עם ישראל ,ההיפך הוא הנכון ,כל הגלות וכל הירידות הם רק בשביל להצמיחם מחדש לגאולה וניסים נפלאים ,לגלות להם בסוף כמה השי”ת אוהב אותם ורוצה לקרבם אליו בהתחדשות עצומה. זהו עיקר התיקון .כי המהות של הפגם הוא בזה ששוכח מהברית שיש לו עם השי”ת ,וכאשר מתחזק להתחדש לזכור שיש לו קשר עם השי”ת ,בזה בעצמו הוא מתקן. ויש לזכור זאת מאוד ,כי זהו עיקר מלחמת כל הקליפות באדם [בפרט למזיקים שברא בעוונותיו] ,אשר ניתן להם הכח להשכיח ממנו טעם של התקשרות להשי”ת .ולכן ייזהר מאוד לא לזלזל בכלל בגודל יקר מחשבה אחת של התחזקות באמונה ושייכות להשי”ת ,כי בזה תלוי כל יהדותו ,כמה אדם מחשיב את עצמו כבן של השי”ת. <<< המשך להמשיך שבת לכל השבוע וְ זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ֵ‘מ ַחד ּבְ ַׁשּבָ ת לְ ַׁשּבָ ת’ֶׁ ,שּצְ ִריכִ ין לְ ַה ְמ ִׁשיְך ַעל ַעצְ מֹו ִש ְמ ַחת ַׁשּבָ ת ּגַ ם ּבִ ֵימי ַהחֹל אֹומ ִרים ַהּיֹום וְ כַ ּנַ ”ל .וְ זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ַה ִּׁשיר ֶׁשל יֹוםֶׁ ,ש ָאז ַּדי ְָקא ַמזְ ּכִ ִירין ַׁשּבָ ת ּבְ כָ ל יֹום וָ יֹוםּ ,כְ מֹו ֶׁש ְ אֹומ ִרים ּבְ בֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש, אֹומ ִרים ִׁשיר ֶׁשל יֹום ֶׁש ָהיּו ְ יֹום ֶא ָחד ּבְ ַׁשּבָ ת ַהּיֹום יֹום ֵׁשנִ י ּבְ ַׁשּבָ ת ,וְ ָאז ְ הֹוד ָאה וְ ִש ְמ ָחה. ּכִ י ִׁשיר ּבְ ִחינַ ת ִש ְמ ָחהַ ,היְנּו ֶׁש ַּמזְ ּכִ ִירין ַעצְ ָמן ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ִׁשיר וְ ָ “מזְ מֹור ִׁשיר לְ יֹום ַה ַּׁשּבָ ת הֹוד ָאה ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ִש ְמ ָחה הּוא ּבְ ַׁשּבָ תּ ,בִ בְ ִחינַ ת ִ ּכִ י ִע ַּקר ַה ִּׁשיר וְ ַה ָ טֹוב לְ הֹודֹות לַ ה’ וְ כּו’ ֲעלֵ י ָעשֹור וַ ֲעלֵ י נָ בֶ ל וְ כּו’ ּכִ י ִש ַּמ ְח ַּתנִ י ה’ ּבְ ָפ ֳעלֶ יָך וְ כּו’”ִּ ,ומ ָּׁשם נִ ְמ ָׁשכִ ין ּכָ ל אֹומ ִרים ּבְ בֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ּבְ כָ ל יֹום וָ יֹום .וְ ַעל ּכֵ ן ַמזְ ּכִ ִירין ַׁשּבָ ת ַּדי ְָקא ֵאצֶ ל ַה ִּׁש ִירים ֶׁש ָהיּו ַהּלְ וִ ּיִים ְ ַה ִּׁשיר ֶׁשל יֹום ּכְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ִש ְמ ַחת ַׁשּבָ ת ּבְ כָ ל יֹום וָ יֹום. אֹומ ִרים ּבְ בֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש”ֶׁ ,שּכָ ל זֶ ה הּוא ּבְ ִחינָ ה ַהּנַ ”ל אֹומ ִרים ַ“ה ִּׁשיר ֶׁש ָהיּו ַהּלְ וִ ּיִים ְ וְ ָאז ְ ֶׁש ַּמזְ ּכִ ִירין ּגַ ם ַע ָּתה ַה ִּׁשיר ֶׁשל ּבֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ִש ְמ ָחהַ ,הּכֹל ּכְ ֵדי לְ ַה ְמ ִׁשיְך ִמּבְ ִחינַ ת ַׁשּבָ ת ִמּבְ ִחינַ ת ֵקץ ָה ַא ֲחרֹון ֶׁש ָאז יִּבָ נֶ ה ּבֵ ית ַה ִּמ ְק ָּדׁש וְ ָאז ֻּתגְ ַּדל ַה ִּש ְמ ָחה .וְ ַעל י ְֵדי זֶ ה ָאנּו ְמ ַש ְּמ ִחין ַעצְ ֵמנּו ּגַ ם ַע ָּתה ּבְ ַה ִּת ְקוָ ה ַהּזֹאתּ ,כִ י סֹוף ּכָ ל סֹוף י ְִת ַּת ֵּקן ַהּכֹל וְ ָה ֲעוֹונֹות י ְִת ַה ְּפכּו לִ זְ כֻ ּיֹות וְ ַהּכֹל י ְִת ַה ֵּפְך לְ טֹובָ ה וְ כַ ּנַ ”ל( .שם) להודות מתוך הצרה – בכח השבת אֹומ ִרים ּבִ כְ נִ ַיסת ַׁשּבָ תֶׁ ,ש ְּמ ַדּבֵ ר ֵמ ַ’א ְרּבָ ָעה צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות’, וְ זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ִמזְ מֹור ‘הֹודּו’ ֶׁש ְ ֶׁשּכֹולֵ ל ּכָ ל ַהּצָ רֹות ֶׁשעֹובְ ִרין ַעל ָה ָא ָדםֶׁ ,שּכֻ ּלָ ם ּכְ לּולִ ין ּבְ ֵאּלּו ָה ַא ְרּבָ ָעהּ ,כַ ְמב ָֹאר ּבְ ָמקֹום ַא ֵחר, וְ ִע ָּקר הּוא צָ רֹות ַהּנֶ ֶפׁשְּ ,ד ַהיְנּו ּכָ ל ָה ֲעלִ ּיֹות וִ ִירידֹות ֶׁשעֹובְ ִרין ַעל ּכָ ל ָא ָדם ִמ ָּקטֹן וְ ַעד ּגָ דֹול לְ ִפי ַּד ַעת ֶע ְרּכֹו ַּומ ְד ֵרגָ תֹו ֶׁש ַהּכֹל ּכָ לּול ּבַ ִּמזְ מֹור ַהּזֶ הּ ,כַ ּמּובָ ן ּבַ ְּס ָפ ִרים. רּוחנִ ּיּות ּבְ גּוף וְ נֶ ֶפׁש ,צְ ִריכִ ין לִ צְ עֹק ְמאֹד ְמאֹד ּבְ כָ ל ַּפ ַעם לַ ה’ וְ ַעל ּכֵ ן ֵאּלּו ַהּצָ רֹות ּבְ גַ ְׁש ִמּיּות וְ ָ י ְִתּבָ ַרְך קֹול ּגָ דֹול וְ ֹלא י ָָסף ,וְ כַ ְמב ָֹאר ּבְ ִמזְ מֹור זֶ ה “וַ ּיִצְ ֲעקּו וְ כּו’”ַ .אְך ק ֶֹדם ּכָ ל ַהּצְ ָעקֹות ַמ ְק ִּדים הֹוד ַיע ַּומ ְת ִחיל ְּת ִחּלָ ה ֵּתכֶ ף ּבְ ַה ְת ָחלַ ת ַה ִּמזְ מֹור ‘הֹודּו לַ ה’ ּכִ י טֹוב ּכִ י לְ עֹולָ ם ַח ְסּדֹו’ לֵ ַידע ּולְ ִ ּולְ הֹורֹות ֶׁשּכָ ְך ִהוא ֶּד ֶרְך ַהּצְ ָע ָקה ַעל ּכָ ל ַהּצָ רֹות ַר ֲח ָמנָ א לִ צְ לָ ןֶׁ ,שּבִ ְת ִחּלָ ה ֵּתכֶ ף צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות יֹוׁש ַיע אֹותֹו ָּת ִמיד ַעל י ְֵדי ׁשֹומ ַע ְּת ִפּלַ ת ּכָ ל ֶּפה ,וְ ִ טּוח ֶׁשהּוא י ְִתּבָ ַרְך ֵ לַ ה’ ַעל ֶה ָעבָ ר ,וְ לִ ְהיֹות ּבָ ַ צַ ֲע ָקתֹו ,וְ ָאז ַּדי ְָקא ‘וַ ּיִצְ ֲעקּו’ ‘וַ ּיִצְ ֲעקּו’ וְ כּו’ּ .כִ י ָאז ַּדי ְָקא ַעל י ְֵדי ּבְ ִחינַ ת הֹודּו לַ ה’ וְ כּו’ ּבְ ִחינַ ת ּתֹודה ֶׁש ְּמבִ ִיאין ּגַ ם ּבְ ֵעת ַהּצָ ָרה ַעל ַהּטֹובֹות ֶׁשּלְ ָעבָ ר וְ ַעל ַהּטֹובֹות וְ ַה ַה ְר ָחבֹות ֶׁשּבְ תֹוְך ַהּצָ ָרה ָ ַעצְ ָמּהַ ,על י ְֵדי זֶ ה ַּדי ְָקא יְכֹולִ ין לִ צְ עֹק לַ ה’. אֹותיו”ּ .כִ י ַא ַחר ּכָ ְך יִזְ ּכּו לָ צֵ את ֵמ ַהּצָ ָרה יֹוׁש ֵיעם” .וְ ָאז “יֹודּו לַ ה’ ַח ְסּדֹו וְ נִ ְפלְ ָ צּוקֹות ֶיהם ִ “מ ְּמ ֵ וְ ָאז ִ ּתֹודה ֶׁש ְּמבִ ִיאין ּכְ ֶׁשּיֹוצְ ִאין ֵמ ַהּצָ ָרה זֶ ה ּתֹודה ּבִ ְׁשלֵ מּות ּכָ ָראּויּ .כִ י ַה ָ לְ גַ ְמ ֵרי וְ ָאז ּבְ וַ ַּדאי יָבִ יאּו ָ ּמֹודין לַ ה’ י ְִתּבָ ַרְך ַעל הֹוד ָאה ֶׁש ִ ּתֹודה וְ ָ ּתֹורה ַהּנַ ”ל וְ ַה ָ ׁשּוע עֹולָ ם ַהּבָ א ּכַ ּנַ ”ל ּבְ ַה ָ ּבְ ִחינַ ת ַׁש ֲע ַ ֶה ָעבָ ר וְ כּו’ ּגַ ם ּבְ ֵעת ַהּצָ ָרה זֶ ה ּבְ ִחינַ ת ֶׁש ַּמ ְמ ִׁשיכִ ין ַה ְּק ֻד ָּׁשה ֶׁשל ַׁשּבָ ת ֶׁש ִהוא עֹולָ ם ַהּבָ א ֶׁש ָאז ּבִ ּטּול ַהּצָ רֹות לְ תֹוְך י ְֵמי ַהחֹל ֶׁשהּוא ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה ֶׁשהּוא י ְֵמי צָ ָרה ּכַ ּנַ ”ל. ּכִ י ָהעֹולָ ם ַהּזֶ ה ִמּצַ ד ַעצְ מֹו ָמלֵ א צָ רֹות וִ יגֹונֹות ַר ֲח ָמנָ א לִ צְ לָ ן ּכַ ּנַ ”לֲ .אבָ ל ה’ י ְִתּבָ ַרְך ַמ ְר ִחיב ִע ָּמנּו גֹומל ִע ָּמנּו טֹובֹות נִ ְפלָ אֹות וְ נִ צְ ִחּיֹות ּגַ ם ּבְ זֶ ה ָהעֹולָ ם ,וְ ָאנּו ְמ ֻחּיָבִ ים לְ הֹודֹות לֹו ּגַ ם ּבְ ֵעת צָ ָרה וְ ֵ ּגַ ם ּבְ ֵעת צָ ָרה ּכַ ּנַ ”ל ֶׁשּזֶ הּו ּבְ ִחינַ ת ַה ְמ ָׁשכַ ת ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת לִ ֵימי ַהחֹל ּכַ ּנַ ”ל .וְ ַעל י ְֵדי זֶ ה ַּדי ְָקא הֹוד ָאה ּבִ ְׁשלֵ מּות ּתֹודה וְ ָ זֹוכִ ין לִ צְ עֹק לַ ה’ י ְִתּבָ ַרְך לָ צֵ את ֵמ ַהּצָ ָרה לְ גַ ְמ ֵרי וְ ָאז נִ זְ ּכֶ ה לִ בְ ִחינַ ת ָ ֶׁשּזֶ הּו ּבְ ִחינַ ת עֹולָ ם ַהּבָ א ּכַ ּנַ ”ל. אֹומ ִרים זֶ ה ַה ִּמזְ מֹור הֹודּו ּבִ כְ נִ ַיסת ַׁשּבָ תּ ,כִ י ָאז ָאנּו צְ ִריכִ ין לְ ַה ְמ ִׁשיְך ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת לִ ֵימי וְ ַעל ּכֵ ן ְ אֹומ ִרים זֶ ה ַה ִּמזְ מֹור הֹודּו ֶׁשהּוא ַהחֹל ּכְ ֵדי ֶׁשּיֻכְ לְ לּו ּכָ ל ֵׁש ֶׁשת י ְֵמי ַהחֹל ּבִ ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ תַ .על ּכֵ ן ְ ַ‘א ְרּבָ ָעה צְ ִריכִ ין לְ הֹודֹות’ ֶׁשהּוא ּבְ ִחינָ ה זֹאתּ ,בְ ִחינַ ת ַה ְמ ָׁשכַ ת ְק ֻד ַּׁשת ַׁשּבָ ת לִ ֵימי ַהחֹל לְ בַ ֵּטל ָה ַעצְ בּות וְ ַהּצַ ַער ֶׁשל י ְֵמי ַהחֹל ּבְ ִחינַ ת “ּבְ ִעּצָ בֹון ּתֹאכֲ לֶ ּנָ ה” לְ ַה ְמ ִׁשיְך ֲעלֵ ֶיהם ְק ֻד ַּׁשת וְ ִש ְמ ַחת הֹוד ָאה וְ כַ ּנַ ”ל( .ליקוטי הלכות ,הלכות ּתֹודה וְ ָ ַׁשּבָ ת ֶׁש ִהוא ּבְ ִחינַ ת עֹולָ ם ַהּבָ א ֶׁשהּוא ּבְ ִחינַ ת ָ כלאי בהמה הלכה ד) ומקבלין דין מן דין מדוע כל כך הרבה אנשים בדורנו מתקרבים לברסלב כבוד קוראי הגליון החשוב! ברצוני לשתף את הקוראים בהרהורי דברים שעלו בלבי .מדובר בדברים פשוטים ללא חידושים מיוחדים ,אך אולי יועילו למי מהקוראים והיה זה שכרי. אנשים רבים עומדים תמהים לנוכח התופעה המופלאה שמתרחשת בדורנו, שיהודים רבים מכל העדות והחוגים והגוונים והרמות הרוחניות מתקרבים לדרכו של מוהר"ן מברסלב זי"ע ,ברמות שונות של התקרבות .דבר שלא היה קיים עד כה במידה רבה עד כדי כך. מהו באמת סוד הענין? מה אנשים רבים כל כך מחפשים ומוצאים דווקא בברסלב? לא ניכנס כאן לעניינים נשגבים שהם למעלה מהשגתנו ,אלא נדבר דברים פשוטים שכל אחד שמתבונן מעט יכול לראותם. *** לכל דור יש תפקיד מיוחד בתיקון הבריאה ,ובעקבות כך ,גם נסיונות מיוחדים, אינו דומה הנסיון של דור אחד לנסיון של הדור הבא. אחד הנסיונות הגדולים ביותר שנתנסה בהם דורנו ,הוא החיצוניות המוגזמת ששולטת בעולם ,חיצוניות שגרמה לפיחות גדול בכל המושגים רוחניים ,אפילו מושגים מקודשים מאוד שולטים בהם כיום במידה רבה המיתוג והיחצנות, ופעמים רבות הם משמשים כאמצעי לרכישת מעמד וכו' .בעקבות כך אנשים רבים מוצאים בתוך עצמם מידה רבה של קרירות ,ואפילו זלזול כלפי דברים שבקדושה' .שאיפות' להתקדם בלימוד נתפסות לפעמים כשאיפות להשיג מעמד מכובד שכבר התייאשו ממנו ,ודברי מוסר אמיתיים נחשבים אצל רבים כשיחות מיושנות של משגיחים ש'כבר שמענו אותם'. מכתבים למערכת כאן גדרים וסייגים ציבוריים ,לא נוכל להתחבא מאחורי החומות הציבוריות המבוצרות שנבנו בעמל רב במשך שנים רבות ,מדובר כאן בנשק חדש של הסט"א שפועל כמנהרות מתחת החומות ,והמלחמה היא אישית מאוד ולא רק ציבורית. *** אבל מי יתן לנו חוסן נפשי ורוחני? מהיכן נשאב אותו כאשר כבר ספגנו כל כך הרבה קרירות ,כל כך הרבה ניתוק מעצמנו ומה' יתברך ,מי יתקן לנו את הנזקים האלו? (לא באים להעמיד כאן אף אחד על ספסל הנאשמים חלילה, כולם סובלים מתחלואי הדור ,אבל השאלה במקומה עומדת מאין תבוא הישועה). כותב הרב דסלר שם בהמשך דבריו' :מה ניתן לעשות בדור אשר כזה ,כל העולם כולו בית חולי נפש אשר בדמיונות ידבקו ויחשבו? אין לנו אלא לדרוש ולתור אחר נקודת האמת -ניצוץ הרצון הפנימי שישנו בליבו של כל אחד מישראל ,ונמצאנו בעז"ה אם נתחזק בכל כוחנו'. הפתרון היחיד לאנשים שנמאס להם לשחק משחקי תיאטרון ,ורוצים לחיות באמת ,הוא להבעיר את ניצוץ האמת הפנימי הזה שישנם בלבו של כל אחד מישראל. ואת הניצוץ הזה מוצאים הרבה אנשים בברסלב. לתורתו של מוהר"ן ותלמידו הגדול מוהרנ"ת יש כח גדול לחבר אפילו את בני דורנו לעולם הרוחני האמיתי ,להסיר את המסכות והעמדת הפנים ,ולעורר את ניצוץ האמת החבוי .משם שואבים אנשים רבים חוסן נפשי ורוחני ,לא חוסן שנובע מכוחניות ועוצמה אישית ,אלא חוסן שנובע מחיבור אמיתי לה' יתברך ,חיבור שממיס את כל שכבות הקרירות ,ומכניס בלב תחושה חמה לא תמיד זה בא לידי ביטוי כלפי חוץ ,הרבה פעמים זה קיים רק בפנימיות הלב ,ונעימה לעבודתו יתברך ,עד כדי כך שאפילו אנשים שכבר חשבו ש'אין להם ברובד החיצוני הכל מתנהל כשורה ,אבל מבפנים 'ולבם רחק ממני' ,יש הרבה לב' ,מגלים פתאום שיש להם לב גדול מאוד ,כי אין יהודי שאין לו לב ,אלא יובש ,קור וניכור .אז מי שכבר שולטת עליו האדישות הפנימית ,לא כל כך שצריך לדעת איך ללבב אותו (ר' נתן). אכפת לו מזה ,מבחינתו העיקר זה לעשות מה שצריך ולהצליח ,ובזה הוא כבר אבל לא רק לב יש כאן אלא גם דעת ,מוהר"ן גילה רובד עמוק מאוד בתורה, מרגיש שהוא מסודר ,אבל דווקא עובדי ה' שמחפשים את תיקון הלב ,עומדים ומי שזוכה להעמיק בתורותיו וללכת בדרכי עצותיו מקבל דעת עמוקה נבוכים מול התופעה הזו. ומקיפה שכוללת את כל שטחי החיים ולא משאירה שום שטח בלתי מעובד, הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"ג עמוד )115הגדיר את הנסיון המיוחד והכל יחד עם חיזוק נפלא שאין כדוגמתו בעולם ,שלא משאיר שום יהודי של דורנו במלים קולעות במיוחד ,ואלו דבריו' :דורנו הוא בוודאי דור עקבתא בשום מצב בחוץ. דמשיחא ,אשר עליו אמרו רז"ל 'והאמת תהיה נעדרת' ,דורנו הוא דור חיצוני *** הדבק בחיצוניות בלי תוכן פנימי ,דור שכל טובותיו -שלא לשמה .דור שכל עולמו -תיאטרון ,וכל מעשיו -משחקים .דור שכל מחשבותיו -דמיון ,והשגת לאור כל זאת אין זה פלא כלל שיהודים כה רבים מוכנים לדלג על המשוכות של הדעות הקדומות השונות והמשונות ,ולהתקרב לאורו הבהיר של מוהר"ן, המציאות האמיתית נעדרת ממנו'. כי כדי לזכות להזרים לנפש חמצן נקי ,ולהחיות את ניצוץ האמת ,ולחיות ואם נוסיף על כך את הנסיונות המיוחדים שיש לבני דורנו מצד העולם החיצוני שגליו מאיימים לשטוף אותנו בגלים עכורים של פיתויים והסתות שעוד לא את החיים מתוך חיבור פנימי לה' יתברך ולעצמנו -שווה לוותר על כל מיני 'מעמדות' מזוייפים ,ולספוג כמה הרמות גבה ומשפטים מזלזלים ,כי מה היו כמותם מעולם ,נמצא שאנו עומדים בפני מצב לא פשוט. ערכם של אלו לעומת הרווחים שאנו זוכים אליהם .אשרינו. שהרי כל אנשי החינוך עומדים וזועקים בכל הכינוסים והעצרות שהפתרון האמיתי היחיד לעמוד מול הפגעים המתחדשים עלינו הוא בניית חוסן נפשי בברכה ורוחני אמיתי ,וכל אחד ואחד אחראי על עצמו ועל בני ביתו; כבר לא יעזרו א.ח .מרכז ה סיפורי מעשיות פרק א -הקדמה סיפורנו עוסק במסע ,מסע אנושי .הוא מתחיל בעיר אחת בחדר אחד ובקשר אנושי קרוב מאוד ומוזר מעט .הוא מתפצל לשני קצוות שמתנכרים זה לזה ויוצרים שני סיפורים ,האחד של הצלחה והשני של כישלון מר .בסופו של דבר ניתן להבין ששתי הדמויות שוכנות בגוף אחד ושני הסיפורים מתרחשים במסכת חיים אחת שמשמשים בה בערבוביה -חכמה וכסילות ,ענווה ויהירות ,תקווה וייאוש. אפשר לקבוע שבני האדם חולקים לפחות תשוקה אחת משותפת -כולם רוצים להצליח ,ומדובר בצורך נואש. השאלה הכי מסקרנת -מהי הצלחה? ולא ,אין לכך תשובה אחת. הצלחה היא יצירה דמיונית שהאנושות יוצרת מתוך מה שהכירה ,שמעה, מאמינה או כמו ברוב המקרים רואה סביבה .נשאל שאלה פשוטה :מה יש באותה הצלחה נחשקת שעשה אותה אהודה כל כך? והתשובה מעניינת :ההצלחה היא חותמת כשרות שמצהירה 'אתה שווה את זה'. עמוק ביסוד הווייתו כל אדם מתלבט מאוד 'האם אני באמת שווה?' ,כדי לענות על כך הוא עובד קשה ,כל אחד לפי השגותיו .יש אנשים שיסתכנו כדי להוכיח את כישוריהם ,ויש שיעשו מעל ומעבר כדי להראות לכולם שיש בהם משהו, אנשים ערכיים יותר יפעלו בתחומים טובים וראויים אבל בפנים תמיד ילך ויעמיק הספק – האם קיומי מוצדק ,ומי יוכיח לי את זה. במרכזו של החיפוש אחר ההצלחה מתחולל מאבק תמידי בין שני כוחות שהם שתי דמויות ,החכמה והתמימות. כל אחת מבקשת ליטול את מושכות ההנהגה ולהוביל אותנו בעקבותיה אל 'המקום הנכון' לפי ראות עיניה .עלינו להחליט למי להישמע ומתי. במעשה מחכם ותם פורט רבינו הקדוש על נימי ההצלחה והכישלון ,החכמה והתמימות ,ומלמד איך לנוע תמיד אל המקום בו מתאחדים השניים והופכים לתמימות-חכמה או חכמה-תמימה. *** "מעשה שני בעלי בתים היו בעיר אחת, והיו גדולים בעשירות ,והיה להם בתים גדולים ,והיו להם שני בנים ,לכל אחד בן אחד ,ולמדו שניהם בחדר אחד". נקודת ההתחלה של אדם היא ביתו, הוריו ומשפחתו ,משם הוא יוצא למסע שמתפתח לכיוונים שונים שהופכים למסעות ויוצרים סיפורים ,סוערים או נינוחים ,מפתיעים וגם צפויים. ההתחלה בדרך כלל היא מקום טוב ונעים ,אבל המסע מרחיק את גיבורי ו הרב דוד גבירצמן משכני אחריך הסיפור לכיוון עתידים לוטים בערפילים ,מה הרקע שלך? ומאידך גם מעצים את געגועיהם לשוב בשנות בחורי למדתי בישיבות הקדושות ,והייתי אל ההתחלה הענוגה ,בכך הוא מניע ב”ה בחור מן המניין .למדתי את המסכתות שלמדו אותם לחתור אל היעד או לברוח ,עניין בישיבה ,ובנוסף ,השלמתי את שאר המסכתות בש”ס, של החלטה .בהתחלה נוח ונעים ,אבל בעיון ובבקיאות ,וכן למדתי הלכה למעשה ,שולחן גם תמים וילדותי .ברשות הוריו אין לילד ערוך ומשנה ברורה .ולאחר מכן נישאתי בסייעתא עצמאות ובתמורה הוא פטור מאחריות דשמיא לבתו של אחד הרבנים הידועים בקרית ספר, יתרה ודאגות. תלמידו של הגרי”ש אלישיב זצוק”ל. "ואלו השני בנים היו אחד מהם בר הבנה, איך הכרת את ברסלב? והאחד היה תם (לא שהיה טיפש ,אלא לאחר נישואיי בשעטו”מ ,החלטתי להיכנס ללימוד שהיה לו שכל פשוט ונמוך)". הקבלה .התחלתי לגשש ולנסות להתחיל ללמוד אילו ניתנה לנו ההזדמנות לבחור באיזו בספרי הקבלה .התחלתי עם ספרי הרמח”ל ,ושאר דמות להיוולד – חכם או תם ,במה היינו מקובלים .ובהמשך התחלתי להיכנס לאט לאט גם בוחרים? אני משוכנע שהייתי בוחר לכתבי האריז”ל .וכך במשך כעשר שנים למדתי באפשרות הראשונה .מדוע שאבחר בספרי קודש הללו רבות .בכתבי האריז”ל ,ספרי להיות תם? מה מיוחד בו? זה נראה הרמח”ל ,וכן בתורת הגר”א ותלמידיו. משעמם .כל אחד יכול. אחר תקופה ארוכה זו ,רציתי להתחיל להיכנס כעת שימו לב :אם יאמרו לכם שעל ללימודי הרש”ש ז”ל .לשם כך ,וחיפשתי תלמיד הבחירה להיוולד חכמים תשלמו מחיר .חכם שבקי בכך ויוכל להכניסני ליסודות סודות החכמה תכאיב ,תסבלו עבורה ,חייכם לא הרש”ש ז”ל ,אשר דרכו עמוקה ונעלמה ,ומחודשת יהיו כה פשוטים .האם בכל זאת תבחרו יותר משאר מפרשים שלא דרכו בדרכו .נסיתי לעיין להיוולד כחכמים? אני משוכנע עדיין ספרים ,לשמוע שיעורים ,אך עדיין לא מצאתי משהו שלא אירתע .החכמה חשובה ויקרה ,מתאים. איזה טעם יהיו לחיי השלווים ללא חכמה, רצוני היה חזק לזכות ללימוד הזה ,עד שריחם עלי סתם תם ,בשביל מה? הקב”ה במתנת חינם ,ובאורח פלא סיפר לי גיסי שאלה אחרונה :אם יגלו לכם שההחלטה שקרוב מאד לרבי שריה דבליצקי שליט”א ,שיש לר’ להיבראות בדמות החכם תגרום לכם שריה חברותא ,חסיד צאנז ,שהוא בקי ומעמיק נפלא להחטיא את מטרת קיומכם עלי אדמות ,ביותר בתורת הרש”ש ,והוא כותב הרבה .מששמעתי להפסיד את תפקידכם ולהחמיץ את על כך ,התלהבתי מאד ,ושאלתי אם אוכל לעיין העניין שלכם בעולם? כאן אתחיל להסס .בכתבים הללו ,גיסי הציע שהוא יבקש ממנו לתת לי סבורני שאין זה מן החכמה לבחור להיות את מה שהוא כתב .וב”ה ,למרבה הפלא ,אף שאינו חכם ...שיהיה תם. מכיר אותי ,הוא הסכים ונתן לגיסי כמה ספרים גדולים תמימות אנו מסוגלים בהחלט להעריך ,מאד שלו ,שכבר היו ערוכים ,אך עוד לא נדפסו ,ובהם אבל חכמה אנו מעריצים .אנשים אוהבים מבוארים כל יסודות תורת הרש”ש ז”ל בעומק וברוחב לשמוע דבר חכמה ,וגם להשמיע .בהיקף עצום ופלאי ,ובבהירות שאין לה אח ורע. החכמה נסחרת בערך גבוה ,מתקבלת על שקעתי בלימודם זמן רב ,וממש נפתחו השמים ואראה הלב ,יש לה הופעה מכובדת .התמימות מראות אלקים .אך דא עקא ,בעיה אחת עמדה לנגדי; הרבה פחות נוצצת .כל זאת נכון בנוגע כיון שהת”ח המחבר ההוא הוא חסיד ,הוא מרבה לרושם ,אך אילו נדרשתם לבחור שותף להביא שם בהערות שולים הוספות והשוואות מספרי לחיים ,עמית לעבודה ,או מישהו לחיות חסידות ,ואני כאברך ליטאי קנאי ,מאד הכעיס אותי לצידו -התמימות תהיה בחירה מועדפת ,הדברים הללו .לא הבנתי מדוע צריך לערבב חסידות, היא הרבה יותר נוחה .את החכמה נחמד הרי עוסקים כאן בקבלה ולא בחסידות .ומשום כך ,לא לארח על כוס קפה ,לא היינו מגלים הייתי מסתכל בדברים של החסידות כלל .ואף שאלתי לה סודות אישיים ,בוודאי שלא נחשוף אותו פעם מדוע הוא מערבב חסידות ,והוא ענה לי: בפניה חולשות .היא איננה נאמנה באופן ‘זה הנשמה שלי ,וזה מה שאני עושה’. מוחלט .התמימות כן .היינו משתפים עד שפעם אחת ,החלטתי לנסות להציץ במה שהוא אותה מהר יותר בסודותינו ולא חוששים מביא חסידות ,אולי בכל זאת יש שם משהו .אחזתי אז מפניה שתבגוד באמונינו .בכל זאת את בסוגיא אחת עמוקה ונפלאה ויסודית של הרש”ש ,ואז החכמה נעריץ .לא ,אבל לא הייתי מוסר בתום הסוגיא ,הצצתי למטה בהערות שוליים ,ושם בידיה את מפתחות מגירתי. ראיתי שהוא ציין לספר ‘ליקוטי מוהר”ן’ .הסתכלתי בשלב זה נקרא החכם 'בר הבנה' .בבסיס בציטוטו ומאד התפעלתי מהקשר הדברים. החכמה יש את הנתון 'בר הבנה' זהו הלכתי לחפש אצל השכנים בבנין את הספר ‘ליקוטי החלק הפיקח והבריא בחכמה ,אודותיו מוהר”ן’ להשאיל ,ומצאתי – כמובן ,אצל שכן ספרדי אמר הכתוב "החכמה תחייה את בעליה". [שהתנצל שהוא לא כ”כ משתמש בזה] .התחלתי כל עוד הילדים קטנים ,החכם הוא בר לדפדף בספר ומאד נדהמתי ,תמיד הייתי “בטוח” הבנה והתם – תם .בהמשך דמויותיהם שזה ספר משונה כזה [רח”ל] ,שהרי אפילו ספרי יבואו לידי ניסיון. חסידות היו אצלי משונים ,כל שכן ספרי ברסלב, האם החכמה והתמימות סותרות זו לזו? ופתאום אני רואה כזה יופי וכזה הקשר ,דברים של נראה בפרק הבא. עבודה -על פי קבלה מזוהר ואריז”ל .ממש נדהמתי. סיפורו המיוחד של תלמיד חכם מופלג, מקרית ספר – הרב שמואל ח .שליט”א שאלתי את אותו ת”ח מקובל ,אם יש עוד דברים יפים בברסלב? הוא אמר לי שיש ספר ‘ליקוטי הלכות’ של ר’ נתן .והוא נתן לי כסף מתנה לקנות ליקוטי הלכות. קניתי סט ‘לקוטי הלכות’ והתחלתי לעבור עליו ,וממש נדהמתי ,מההיקף והעומק ,ובעיקר מהקשר העבודה ע”פ דברי הקבלה .שאלתי את אותו ת”ח מקובל :זה נראה שהמחבר של הליקוטי הלכות ידע קבלה? הוא התחיל לתת לי על הראש‘ :מה אתה מדבר? אתה יודע בכלל מי זה היה?! זה היה איש אלוקים!’ וכך פשוט נפתח בפניי צוהר פלאי של ספרי קודש מופלאים שלא הייתי יכול לשער מקודם עד כמה הספרים הללו יפים ונפלאים וגאוניים .אך עדיין מכאן ועד לקיים משהו מהדברים – המרחק רב .נהניתי מעצם הלימוד אך לא מעבר .לא עניין אותי ‘תיקון הכללי’ ,ולא “תיקונים” אחרים ,ידעתי כי יש את הדף גמרא וזה מעל הכל. ואיך התקרבת לברסלב? ביני לביני נודע לי שמוהר”ן אמר שכל תינוק שיבוא אליו לפני גיל שבע יהיה נקי בס”ד .והרי צדיקים גם אחר פטירתם פועלים מה שפעלו כאן .אמרתי לעצמי‘ :נכון שלעצמי אני לא מחפש ליסוע לאומן, אך בשביל הילד למה לא ,אני הרי רואה שמוהר”ן היה אדם גדול’. שאלתי אצל חבר ליטאי שכבר היה מקורב זמן רב לברסלב איך עושים נסיעה כזאת ,שלא הורגלתי בה מימיי ,והוא הדריך אותי במפורט .ואכן יצאתי לדרך. הסיפור היה היה כרוך במניעות רבות ומשונות מצד אחד ,ובניסים נפלאים מצד שני .ולמעשה הגענו לאומן בחורף אחרי חנוכה מיד. כאשר הגעתי לציון ,אמרתי לעצמי :אמנם באתי בשביל הילד ,אבל אם אני כבר כאן ,למה לא להתפלל גם על עצמי .הנחתי ידי על הציון והנחתי ראשי על ידי ופתחתי בתפילה ובקשה .ובו ברגע ,ממש כמו בסיפורים ההזויים -תקף אותי שברון לב אדיר וכביר ,ופרצתי בבכי עצום עז ומטלטל ,בכי קולני ללא שליטה .הרגשתי איך שליבי מתרסק למליארדי שברים בעומק נוראי של חרטות על העבר הצעיר, כשהבכי מטלטל את כל גופי ללא יכולת נסיון עצירה ושליטה כלל. ניסיתי לעצור ולהפסיק את הבכי ,ולכן זזתי מהציון, התיישבתי על ספסל סמוך ופתחתי ספר ,אך ללא הועיל .הלב מרוסק ,והדמעות זולגות וזולגות בלי לשאול אותי רשות .ואז הבנתי שכאן מקומי. האם הייתה לך התמודדות עם הסביבה? לאחר סיפור שכזה ,מובן שההחלטה היתה ברורה ,אין מה לפלפל ,אין מה לדון ,אין מה לנסות ליישב קושיות על מוהר”ן ,כן חלקו לא חלקו ,קושיות כאלו תמיהות כאלו ,הכל לא קיים אצלי .אם הצדיק הזה עשה לי מה שמעולם לא היה לי אחד חלקי מליארד .ולא הייתי יכול להאמין כלל שקיים כזה עומק של חרטה ושברון לב בעולם! ממילא כל ה”טענות” שהיו והווים על צדיק כה גדול ,לדידי – אין להם שום מקום ולא עלי לחשוב עליהם ולנסות ליישבם .אני רואה את מה שהוא עשה לי מה שמעולם לא עשו לי .וכל נידון בעניין אינו אלא שטות והתכחשות מול המציאות הכבירה שהראה לי הקב”ה בחוש. וממילא כיון שכך הוא רבי ,הוא מדריך חיי ,ללא כל נידון .וממילא כיון שהזהיר על ראש השנה ברור שנוסעים לראש השנה ,וברור שאומרים תיקון הכללי וכן שאר הנהגות רבינו הקדוש. להשיג את העלון/לתרומות/ולכל הערה ניתן לפנות למשרד "נעשה ונשמע" או למס' .0527143103דוא"ל[email protected] : לוח מודעות תפוצת העלון ניתן לקבל את העלון בדואר – ללא תשלום, או במייל[email protected] : או אצל הנציגים שבכל איזור. להלן רשימת הנציגים לעת עתה: ירושלים: ישיבת מיר: 0548435730 איזור גאולה: 0527149713 רמת שלמה: 0527614899 גבעת שאול: 0527674467 בני ברק זילברמן: 0533150100 או במס‘: 0548507128 ביתר גבעה Aא: 0548485331 גבעה Bב: 0548402167 קרית ספר ישראל: 0527143103 ברכפלד מיכאל0527145402 : בית שמש חפציבה: 0533142225 הקריה0527116038 : רמת ב“ש: 0527639039 אלעד רוזנברג: 0527120001 צפת גלבך0527663342 : כרמיאל מיזליק: 0527684741 נתיבות אליעזר: 0583201838 ישמח לב מבקשי ה' הננו שמחים להודיע על פתיחתם של שני ‘חבורות’ חדשים לאברכים בני תורה בעיר בני ברק ,ללימוד ליקוטי מוהר”ן בצוותא הראשונה ,מתקיימת מידי יום חמישי בשעה 2:00 בצהריים ,בבית הכנסת ‘משיבת נפש’ רחוב חזו”א .12 לפרטים.0548487317 : השניה ,מתקיימת מידי שבוע בקרית הרצוג ,בבית הכנסת ‘פתח הדביר’ רחוב אברבנאל 9לפרטים ,0548496139כמו כן מתקיים בבית שמש חבורה לבני תורה ללימוד ליקוטי מוהר”ן ביום ששי בבוקר בשעה 10:45לפרטים 0548528387 איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק כל המעוניין להיות נציג באיזור מגוריו ,או לקבל העלון בדואר, נא לפנות למס‘250-3179417 : נ.ב .מי שיכול לקחת את העלון מאחד הנציגים הנ“ל ,ללא מאמץ מיותר ,נא להימנע מלבקש משלוח-דואר. להשיג את העלון/לתרומות/ולכל הערה ניתן לפנות למשרד "נעשה ונשמע" או למס' .0527143103דוא"ל[email protected] : לוח מודעות בשורה טובה תדשן עצם בסייעתא דשמיא יצא לאור קובץ 'הקבצו' המכיל בתוכו את כל הגליונות שיצאו לאור בשנה הראשונה [גליונות ]1-10 ניתן להשיג זאת במשרדי 'נעשה ונשמע' ,או במס' 0527149713 המחיר₪ 10 : כולל משלוח מסע קסום לקברות צדיקים באוקראינה -בימי השובב"ים- נ.ב .בקרוב יצא לאור בעז"ה חלק נוסף ,ובו הגליונות של השנה השניה []11-22 עם הרב דוד גבירצמן ברדיטשוב לילה במז'יבוז 'על הדרך' לילה קסום אצל הבעש"ט הקדוש, מלמדים זכות על עצמנו ומתחברים המעיין המסוגל ובית לטוב שבכל אחד ,הכנסת העתיק ,לינה במלון החדש אצל סניגורן של והמפואר וארוחות ישראל. כיד המלך. קראו ותחי נפשכם ביקור בברסלב לילה באומן לקבל מהמחזק הגדול, הלב של העולם, רבי נתן מברסלב. לילה של אורות ותיקונים אצל אור האורות רבי נחמן מברסלב הלוך :כ"ג בשבט )19/2למניינם( -יום א' :המראה 5:30בבוקר חזור :כ"ה בשבט ) 21/2למניינם( -יום ג' :נחיתה בנתב"ג 23:30 פיקנטי < 0527175833 קבוצה מצוצמצת ואיכותית באוירה ייחודית | מספר המקומות מוגבל! לפרטים והרשמה: דוד קליגמן052-717-2452 : בוא ללמוד איך להאיר את ביתך ולהחיות את השגרה! חיים שיש בהם... סדנא להתפתחות וצמיחה בחיי המשפחה ~ עם הרב דוד גבירצמן ~ שמחה ,חיות וישוב הדעת אינם אמורים להישאר נחלתם הבלעדית של סיפורי צדיקים ,גם לנו מגיע לחיות חיים שכאלה! הגיע הזמן ללמוד את זה... כך נהפוך את עבודות הבית לעבודת השם! בסדנא זו תרכוש דעת אמיתית וכלים מעשיים לחיי יומיום מכוונים ומאושרים יותר ,באוירה ייחודית ועל פי יסודות פנימיות התורה וגישתם של גדולי הצדיקים ,ובשימת דגש על אתגרי חיינו. בין הנושאים הנלמדים: פיקנטי < 0527175833 • להתפרנס ולכלכל בית מתוך 'גדלות המוחין' והרחבת הדעת • הדרך להגברת ושיפור צינורות השפע בסייעתא דשמייא • הורות משפיעה ובלתי מתוחה • חינוך מתוך שמחה • זוגיות מתעצמת מתוך עבודת השם • הסתכלות מחודשת על האתגרים המיוחדים שבדורנו ועוד... הסדנא כוללת 20מפגשים ,ימי ב' 20:30-22:00 לפרטים והרשמה :דוד קליגמן | 0527172452שיעור ניסיון חינם! לבית ולמשפחה בית וועד לחניכי הישיבות העוסקים בתורת מוהר"ן מברסלב זיע"א על הפרק מעשה מביטחון [א] סיפר רבי נחמן מברסלב: מלך אחד אמר בליבו“ :מי יימצא שלא יהיה לו לדאוג יותר ממני? כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל” ,והלך לחקור אחר זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם .והיה שומע דאגות כל אחד ,שזה אינו הולך לו כסדר בחנות, ואחר-כך הלך לבית אחר ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך למלכות ,וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד. אחר-כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע ,והחלונות למטה ,סמוכים ממש לארץ ,והגג נופל ונשבר .וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור ,שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול .והוא שמח מאוד ,וקדרה עם יין ומאכלים עומדים לפניו .והוא שמח מאוד, מלא שמחה ,בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ,ושאל בשלומו ,והשיבו .וראה הקדרה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים ,ושהוא רק מלא שמחה .וכיבד את המלך לשתות ,ושתה עם המלך ,והיה המלך שותה גם-כן ,למען האהבה .אחר- כך שכב שם המלך לישון ,וראה שהוא אך שמח ,בלי שום דאגה. בבוקר עמד המלך ,וגם הוא עמד וליווה את המלך .שאל אותו המלך: “מאין אתה לוקח כל זאת?” והשיב לו“ :אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו .כי מלאכה שלימה איני יכול; רק תיקוני הדברים שנתקלקלו .ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים ,וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה-שישה זהובים ,אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתיה”. כששמע המלך זאת ,אמר בליבו“ :אקלקל לו זאת” .הלך המלך ונתן כרוז ,שכל מי שיהיה לו דבר לתקן ,לא ייתן לשום אדם לתקן; רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדש. בבוקר הלך האיש לשאול אחר תיקוני הדברים ,ואמרו לו שגזר המלך שלא לִ תן לשום אדם לתקן שום דבר .וירע בעיניו ,אך בטח בהשם. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים ,ושאל אותו“ :למה אתה חוטב עצים ,האם זה כבודך? תן לי ואחטוב עמך” .וחטב העצים ,ונתן לו הגביר זהוב אחד .ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים ,עד שקיבץ שישה זהובים .וקנה שוב כל הסעודה .והסעודה היא סעודה .והיה שמח. והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו ,וראה שהוא יושב והמשקה והמאכלים לפניו והוא שמח מאוד .הלך המלך ונכנס לתוך הבית ושאל לו“ :מאין אתה לוקח זאת ,כי צריך להוציא עליו ממון?” והשיב לו“ :דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ,ואחר-כך גזר המלך שלא לִ תן עוד לשום אדם לתקן ,וחטבתי עצים ,עד שקיבצתי ממון לזה”. הלך המלך מאיתו וגזר שלא לתן לשום אדם לחטוב עצים .ויהיה כאשר בא אל האדם לחטוב עצים ,השיב לו שגזר המלך שלא לתן לשום אדם לחטוב עצים .וירע בעיניו כי אין כסף .אך בטח בהשם .והלך וראה אחד מנקה הדיר ,ושאל אותו“ :מי אתה שתנקה הדיר? תן לי ואני אנקה”. וניקה אותה ונתן לו שני זהובים .הלך וניקה עוד דירים וקיבץ שישה זהובים ,וקנה שוב כל הסעודה ,והלך לביתו .והסעודה היא סעודה .והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות ..ושאל אותו המלך שוב כנ”ל ,והשיב לו כל הנ”ל .הלך המלך וגזר שלא לתן לשום אדם לנקות דיר .בבוקר הלך האיש לנקות דירים ,והשיבו לו שהמלך גזר על זה .הלך האיש והשכיר עצמו לאיש חיל אצל המיניסטר .והתנה עם המיניסטר ,שאינו משכיר עצמו לעולם ,כי אם לזמן ,ובכל יום ויום בבוקר ייתן לו שכרו. והמיניסטר הלביש אותו תכף בבגדי אנשי חיל ,ותלה לו חרב בצידו, ושלח אותו למקום שצריך .אחר-כך ,לעת ערב ,כשעשה כל פעולתו, השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה ,והלך לביתו .והסעודה היא סעודה .והיה שמח מאוד. מלך העצבות המלך מייצג את השלטון ,את כוח הזרוע .כל היכולת לשלוט נמצאת אצל המלך .העלילה מתחילה במלך שרוצה להיות בטוח שלאף אחד אין חירות רבה יותר ממנו או שמחה רבה יותר .יש לי הכול – אומר המלך לעצמו -יש לי את כל הטוב ,אני אדון המדינה ,ויש לי את כל הסיבות להרגיש הכי טוב .אבל אולי יש מישהו אחר שמרגיש יותר טוב ממני? אני חייב לבדוק את זה! המלך הזה רוצה שהכול יהיה אצלו והוא יהיה השליט ,מה שהוא ייתן, למי שהוא ייתן ,כמה שהוא ייתן ,וחלילה לא אחרת .הוא בא בכוח הכפייה ,ולכן הוא “מלך העצבות” .השורש של העצבות הוא תחושת האונס ,תחושה של אני חייב ,מוכרח וכפוי. המתקן הגדול ואז פוגש המלך את ‘המתקן הגדול’. המתקן הגדול מייצג את כוח הבחירה .הוא בן חורין .הוא יצא מהמשחק של העולם .הוא לא רץ ,לא לחוץ ,לא דואג את דאגת המחר; הוא רוצה דבר פשוט ,לקום כל בוקר לעמל יומו ולעשות מה שצריך עכשיו לעשות. הוא מתקן דברים שבורים ,וזה עושה לו המון שמחה .הוא גם מודה בשיא הפשטות“ :מלאכה שלימה איני יכול; רק תיקוני הדברים שנתקלקלו” .הוא לא מנסה להיות מישהו אחר ולא משהו אחר ,והוא לא מוטרד ממה שהוא לא יכול .אבל את מה שהוא יכול הוא עושה מאוד בשמחה .כל יום הוא קם ,מחפש דברים שהתקלקלו ,מתקן אותם ,מרוויח את השכר שלו ,יושב לאכול ,והסעודה היא סעודה .הוא “מנגן על הכינור ,שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול” -הוא לא שם בוקסות כדי שאחרים ישמעו אותו; הוא שומע ,הוא מתענג, הוא חי. השורש של השמחה לעומת העצבות ששורשה הוא הכפיה ,השורש של השמחה הוא חירות .רבי נחמן אומר בכמה מקומות“ :שמחה באה מעולם החירות”. הסיבה שאין לנו היום את השמחה שלנו זמינה ,היא שהחירות שלנו אבדה לנו מאז שהיינו ילדים כבר באלף אלפי צורות והזדמנויות ופינות וזוויות .ואנחנו אמורים ללכת לחפש אותה. כל פעם שאנחנו חנוקות ,זה בגלל שאיבדנו את הבחירה; נכנסתי למתח יתר ,עומס יתר ומאמץ יתר ,אני ממש רצה ועובדת כמו חמור, כשבעצם ,השארתי את הרצון שלי אי שם מאחוריי וכעת אני על הסרט הנע של מטלות אינסופיות בלי בחירה ..בכפייה ..וככה מלך העצבות מכניס אותי לשק שלו. אם אני אקח את עצמי הצידה ואני אשאל אותי“ :מה קורה איתך, נשמה? מה קרה שבשעה שעתיים האחרונות (או ביום יומיים או בשנה שנתיים )...נהיית כמעט משוגעת?” התשובה תהיה“ :הכנסת אותי לשורה של עשיה בלי לבדוק מה מכל זה אני רוצה בכלל”... גליון 23 שבט תשע״ז וכשנעשה תשובה ,נתבון ביושר ,וננקה כל מיני ריצויים ומסים חברתיים ושליטת יתר ומטרות מיותרות שהצבנו לעצמנו – וננסה לעשות את מה שאנחנו באמת רוצות ,בקצב שאנחנו רוצות -השמחה שנרגיש תהיה עצומה .כי ברגע שיצאנו לחרות יצאנו לשמחה .וזה לא הולך קצת וקצת; זה הולך קצת והרבה .לכל שינוי פנימי הכי קטן בתוך הנפש ,יש השפעות מאוד גדולות בחוץ. אקלקל לו זאת המלך לא יכול לשאת את זה ,והוא נכנס למאבק עם המתקן הגדול, למאבק בין הכפייה לבין הבחירה החופשית .הוא מתחיל לחסום לו מכל הכיוונים ולנסות לדכא אותו בכל דרך אפשרית. המלך חוסם אותו ,והמתקן הגדול מנסה להיאבק בכל הצורות ולעשות את כל הטכסיסים האפשריים ,כדי שבסופו של דבר הוא יגיע למצב שיש לו את מה שהוא צריך .כי הוא חייב ,הוא חייב לשבת כל ערב, להודות לקב”ה ,לשיר ולנגן. המלך חסם לו את האפשרות לתקן דברים“ ,וירע בעיניו” -הוא כל כך רגיל לתקן דברים ולהביא תועלת ,שזה כואב לו ,אבל הוא בוטח בהשם .ואז הוא הולך ורואה גביר שחוטב עצים ,הוא מציע לו לחטוב עצים במקומו ,ושוב הוא מוצא עבודה ומקבל את הכסף שלו. והסעודה הייתה סעודה.. אחר כך גם את זה המלך חסם .אז הוא הלך לנקות דירים .אחרי שהמלך חסם לו גם את האפשרות לנקות דירים ,הוא משכיר את עצמו לחיל אצל המיניסטר ומתנה איתו מראש שישלם לו על בסיס יומי. בהתחלה המיניסטר מסכים ,עד שהמלך חוסם לו גם כאן. כשנחסם לנו התגובה האוטומטית שלנו כשמשהו משתבש היא להיכנס למשא ומתן עם הטבע .להיאבק עם החיצוניות ,עם הגזרה ,עם העולם הזה. כמו שאומר הבעל שם טוב הקדוש “בשעת ניסיון הדעת מסתלקת”. הקב”ה ברא את המערכת האנושית הגשמית של העולם הזה באותו תוקף שהוא ברא את המערכת הרוחנית .אותו בורא ברא גם את העולם הזה וגם את העולם הבא .לעולם הזה יש המון כוח למשוך אותנו אחריו ,ומאיפה יש לו כוח? כי השם יתברך ברא אותו וציווה על קיומו .מה שהשם בורא ,קיים .הקב”ה אמר“ :יהי עולם”“ ,יהי עולם שמעלים” “תהי הסתרה” ..ולכן כשקורה לנו משהו ,הנטייה הראשונה המובנית בנו היא להתעסק עם העולם .מה זאת אומרת “ -היא לקחה לי”“ ,הוא עשה לי”“ ,אם רק הייתי יוצאת עשר דקות קודם כל זה לא היה קורה”... אבל בהמשך צריך להתעשת .להתחיל לברר את המציאות הזאת, להמשיך אליה קצת אמונה ,לגלות מחדש את הדעת שהתכסתה ,וכמו שהצדיקים קוראים לזה “להקים את סוכת דוד הנופלת”. לקב”ה יש תכניות בשבילנו ,והתוכנית הכי מהותית שלו היא שניפגש כל פעם עוד יותר עמוק. תמיד השם מדבר אתנו ,ותמיד -מה שהוא רוצה להגיד לנו זה דיבור של אהבה .אף פעם אין לו מטרה להכאיב לי כדי שאשאר בכאב; הוא עוזר לי – בדרך כלל דרך התרחשויות חיצוניות – לפגוש בתוכי רגשות ותגובות שמעולם לא ידעתי על קיומם ,והכל כדי שאביא אותם אליו המשך בגליון הבא לדיבור ואגאל שם. א נקודה למחשבה הרב יצחק גבאי -מרצה ב"הידברות" מי קובע? בימים אלו החלה אשתו של ידידי הטוב את עבודתה .פתיחת שנת הלימודים מחייבת לחזור לשגרה .אך למרבה ההפתעה ,במוסד שבו היא עובדת ומלמדת ,המתין מנהל חדש .המנהל הקודם עזב או פוטר ,ובמקומו הופיע אדם חדש .אמנם מנהל חדש מגיע עם אנרגיה טובה ,אומרים העולם ,אך לאו דווקא... המנהל הקודם העריך את המסירות וההשקעה ,והכיר בתוצאות המיוחדות .מחליפו החדש ,לעומת זאת ,בחר בדרך הקשה והאגרסיבית ,זו שאינה מתחשבת ביכולות ,בעדינות ובהשקעה (חשוב לציין כי אין בכך לשון הרע ,שכן אינכם יודעים היכן אשתו עובדת .וגם מי שכן יודע -היא עובדת בכמה מקומות.)... כבר בראשיתה של שנת הלימודים ,זימן המלך החדש את כל נתיניו ,עובדי המקום ,לפגישה בניחוח צבאי .כמפקד פלוגה הכתיב את הוראותיו החדשות וגזרותיו הבלתי מתפשרות .פרנסה ,מה לעשות .אמרו כולם .נלחצו ,כעסו בינם לבין עצמם ,ובלעו בדומיה. פחד זו מילה עדינה לתחושה הכללית של אנשי הצוות ,תחושה שהתבטאה בכאבי בטן וגב ,ברכים וראש .רק שלא יחליט לפטר אותי ,חששו רבים מהעובדים .והחשש אכן היה משמעותי ומאיים מתמיד.כששוחחתי על כך עם ידידי ,נסבה השיחה סביב נושא האמונה .הן אנו מאמינים בני מאמינים שפרנסה היא משמיים. נקבעה לנו מראש השנה ,עד השקל האחרון .מובן שיש לציית לכללים החדשים של המנהל ,אך לפחד אין שום היתר! פחד ולחץ, כולל ההשפעות הפיזיולוגיות המצורפות ,הן הענשה עצמית .הלא אם אנו באמת מאמינים שפרנסה מה ,ממה בדיוק אנו מפחדים? הרי אם יחליט המנהל לפטר אותנו ,ובשמים נקבע שכך וכך תהיה קצבת פרנסתנו ,לא יעזור כלום לאף אחד ,ואנו נתפרנס מדלת אחרת ,שתהיה אולי רגועה יותר ובלתי עוינת... אבל מה יהיה עם הפנסיה והביטוחים וקופות הגמל ו ...הרי אם נתפרנס ממקום אחר ,לא יהיו כל אלו. אז רק רציתי לחדש לכם ,דבר פשוט ביותר .שגם הפנסיה והגמולים, אבטחת ההכנסה וההנחה למשפחתונים ,נקצבים מלמעלה בראש השנה... ואם אנו באמת מאמינים ,אסור לנו לחשוש ולפחד משום מאורע או פיטורין ,פציעה או נפילה באמבטיה (כמו שמפרסמים חברות הביטוח והאגודות למימוש זכויות) .כי הכל תלוי בידי המושך בחוטים מלמעלה .ולנו נותר רק להשתכנע ולהיות שלווים ורגועים. רבי נחמן מברסלב מגלה לנו ,כי לאדם המאמין אין ייסורים .אין זו הבטחה הנתונה לשיפוטם של בעלי עיניים ארציות המבקשות תוצאות בניחוח מדכא של תכל’ס .זוהי מציאות! אדם שיש לו אמונה ברורה בהשם יתברך ,אין בוס או סיטואציה שיכולים להוציא אותו משלוותו .היות והכל מהשם יתברך ,והכי מדויק שיש ,לטובתי המושלמת .כל הפחדים והחרדות ,הפרכוסים והרעידות ,החששות והדיכאונות ,מקורם בשכחה .פשוט שכחנו לרגע מי באמת עומד מאחורי כל מה שעובר עלינו .ומה כוונתו ורצונו. כשאני חושב על זה ,אני נזכר בספר שקראתי פעם ,כתב אותו צדיק אחד ,ובו הוא מסכם את כל העניינים שיש להיזהר מהם כדברים הגורמים לשכחה .כל מיני סגולות שמקורם בדברי הגמרא והמדרשים .ולפעמים לא ברור לנו למה כל כך חשוב להיזהר מריבוי אכילת זיתים ,ולא לנגב ידיים בבגדים ,ועוד כל מיני דברים נוחים.. אבל אסורים. אז ברוח הדיבורים הללו ,אני יכול להבין שמלבד החומרה שבשכחת התורה ,לא פחות חמור לשכוח את ‘נותן התורה’ .ואם אנחנו עושים כל כך הרבה השתדלות כדי שלא יהיו לנו קשיים בחיים ,ומשקיעים במיזוג ואביזרים כדי להנעים לעצמנו את החיים ,חשוב להשתדל ולעשות כל מה שאפשר כדי שלא יהיו לנו ייסורים... על ידי שנזכור תמיד כי כל מאורעות חיינו הם רק לטובתנו ,ואין רע יורד מלמעלה .גם לא הכי קטן שיש. ב מה בקשתך? הרבנית ד .קרשבוים -בתו של הגה"צ ר' יעקב גלינסקי זצ"ל מאחר והרבנית (דבורה בת צביה) תחי' עברה ניתוח ,לא היה באפשרותה להשיב על השאלות .על כן הבאנו לפני הקוראות, שאלה ותשובה שהתפרסמו לפני כשנתיים ,ומאחר שמדובר בנושא יסודי ,הבאנו אותו שוב[ .נא להעתיר לרפואתה השלמה והמהירה]. בהזדמנות זו הננו להודיע כי לאחרונה הוקם קו התחזקות לנשים, ובו ניתן לשמוע שיעור יומי קצר ( 8-5דקות) מפי הרבנית פלדמן (שלוחה ,)1וכן שיעור שבועי בפרשת השבוע (כ 01-דקות) ,על ידי הרבנית קרשבוים תחי' ,בכל יום חמישי בערב (שלוחה .)7מס' הקו: 4553366-20שמענה ותחי נפשכן. שאלה: כבוד הרבנית תחי'. אני ובעלי גדלנו במשפחות ליטאיות ,והתקרבנו לברסלב. מה עושים כשבנות משפחה קרובות מאד שואלות "מה היה חסר לכם" ,שבמילים אחרות באות לשאול "מה אנחנו פחות ממכם". מדובר על אחיות /גיסות מאד קרובות ששואלות באמת ולא על מנת להקניט אשמח לקבל תשובה מתאימה. ח.ב .מרכז תשובה: לשואלת היקרה ח.ב .שלום וברכה. לא הבנתי במדוייק מה הקושי שלך -האם קשה לך ההרגשה שהם חושבים שאתם מתנשאים? האם את פוחדת לפגוע בהם? או שקשה לך שאין לך מילים מדויקות לענות להם? עכ"פ את אומרת שהם שואלים "מה היה חסר לכם"? או כפי שאני הייתי מנסחת זאת :מה חסר לנו שיש לכם? ועל שאלה זו אנסה לענות בעז"ה. לפני כן אדגיש ,שאם זכיתם – בעלך ואת – להתקרב לברסלב ולעשות את השינוי ,אתם הרי יודעים היטב מה היה חסר קודם ומה עכשיו ,דווקא אתם שחווים את הדרך החדשה העריבה והנפלאה יכולים לענות בעצמכם את התשובה המדויקת בלי שום קנטור,בלי שום נסיון לנצח אותם ,ובלי לפחד ולהתחבא מאחורי מילים מעורפלות ,אלא פשוט לשבת ולספר ולהעביר בדיוק את מה שהתחדש בחייכם בעקבות ההתקרבות ,מה שלא היה לכם קודם. בכל אופן אנסה לענות את מה שאני אולי הייתי עונה לאחי ואחיותי וקרובי הליטאים ,אם היו שואלים אותי בלי לקנטר. *** כל הספרים הקדושים וכל השיטות כולם – מחפשים להגיע לעבודת ה' ,עבודת המידות ,ערבות התורה ,אמונה ,תפילה, ולהגיע לשלמות הנכספת. אבל בפועל – רוב רובם של האנשים ,ואני מתכוונת לאלו החיים חיי תורה מלאים ,בין אצל בני התורה ,ובין בחצרות החסידים – אינם מרגישים סיפוק ,ומלאים פחדים בלבולים ודאגות ,ואינם מתיימרים אפילו ,להגיע לשלמות של הסולם המובא בספר מסילת ישרים. וא"כ למי נכתבו כל הספרים הקדושים – האם רק ליחידי יחידי סגולה?! כאן בא הגילוי הגדול של מוהר"ן – הוא מגלה איך כל אחד יכול להגיע לפסגת הסולם! מהשלב הראשון של הזהירות – ועד השלב האחרון של רוח הקודש! מוהר"ן נותן דרכים ועצות מדויקות לכל מצב ומצב – בירידה, בעלייה ,בבלבול ,בדאגה .הוא לא נותן לאדם לפטור עצמו בטענות שונות ,אפילו לא של אונס ,ולהתחמק ממה שיהודי אמור לזכות, כי אתה כן יכול! ע"י העצות שהוא מגלה .פעם ע"י עצה זו ,ופעם ע"י עצה אחרת ,כי יש דרכים לכל צורת חיים ,לכל מצב ,בכל יום, ובכל שעה. *** בשפה מודרנית הייתי מכנה את החידוש של מוהר"ן ,שהוא ה"ג'י. פי.אס" [ ]gpsשל החיים ,הוא מכריז לנו בכל שלב" :עוד 005מטר יש ככר -תפנה שמאלה ,אחר כך ימינה" .ברור שמי שאינו רוצה להיכנס למכונית ולהתניע אותה -לא יעזור ה gps-הזה ,אבל מי שכן משתוקק להגיע למטרה – יש לו כאן את שורש העצה להכל. וכפי שרבינו מביא בליקוטי מוהר"ן (סימן ד') את הגמרא במסכת סוטה (דף כא" ).משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ,ומחיה רעה ומן הליסטין ,ואינו יודע באיזה דרך מהלך; נזדמנה לו אבוקה של אור, ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים .ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין ,ואינו יודע באיזה דרך מהלך; כיון שעלה עמוד השחר ,ניצל מחיה רעה ומן הליסטין ,ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך; הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם". ורבינו מבאר שכל המידות רעות נמשכים מארבעת היסודות - דומם צומח חי מדבר :עצלות ועצבות נמשכים מ'דומם' ,ומקבילים ל"פחתים"; תאוות רעות נמשכים מה'צומח' ,ומקבילים ל"קוצים"; דברים בטלים נמשכים מה'חי' ,ומקבילים ל"חיה רעה"; וגאווה נמשך מ'המדבר' ומקביל ל"ליסטים". וע"ז הולך המשל ,שאדם הולך בעולם הזה החשוך והאפל ,ואינו יודע איך להינצל מהמידות רעות הללו [שכוללים את כל הדברים המפריעים לנו לחיות נכון] ,וגם כשהוא כבר כן זוכה להינצל מהם – הוא אינו יודע באיזה דרך ללכת ,אין לו מפת דרכים ,אין לו .gps ורבינו מבאר שע"י ההתקרבות לצדיק [שיש בזה שלשה שלבים, כנגד ה'אבוקה'' ,עלות השחר' ו'פרשת דרכים'] אדם ניצול מכל המידות רעות ,ורואה באיזה דרך ללכת. את המאמר הזה לימד אותי אחי ר' נחמן שבתי גלינסקי זצ"ל, בתחילת התקרבותי בגיל ,61הייתי צעירה מדי בשביל להבין את כל העומק ,אבל בלבי הרגשתי :אני הרי כ"כ רוצה לעבוד על מדותי ,ואני חייבת מישהו גדול מאד שינווט את דרכי ,וכפי שמובא בליקוטי מוהר"ן (סימן ל')" :ככל שהחולה גדול יותר – הוא צריך רופא גדול יותר" .ובשביל זה צריך את הצדיק שיודע להדריך בכל פרט ופרט. *** עוד נקודה מעניינת יש במכשיר ה ,gps-שגם כאשר אדם לא הלך במסלול הנכון ,וטעה בדרכו ,המכשיר ממשיך להדריך אותו, ומחשב עבורו את המסלול מחדש – מהמקום בו הוא נמצא כעת. ואת זה ג"כ רואים אצל מוהר"ן ,שמרוב רחמנותו עלינו – הוא גילה דרכים כאלו ,שגם כאשר לא הלך בדרך הנכונה ,והגיע לאן שהגיע, יש לו מסלול חדש ומיוחד ,שמביא אותו מהמקום בו הוא נמצא אל דרך האמת והישר .ובכל רגע שאדם מתעורר לחפש את ה'דרך' – הוא ימצא בדיוק את הדרך והמסלול שהותאם במיוחד עבורו. ולסיכום נאמר :מוהר"ן אמר שצריך לשאוף למדרגה הגבוהה ביותר ,ולא ליפול מהדרגה הנמוכה ביותר .לענ"ד זו תמציתה של דרך ברסלב .אבל זו לא סתם סיסמא וקוד לפתיחת המחשב ,אלא יש לכך הוראות מדויקות – כיצד לקיים זאת הלכה למעשה .וזה החידוש שרבינו מציע לכל יהודי .אשרי הזוכה. במסלול החיים מאת :מ .קרייטמן בתוך החיים ,יש לכל אחת מאתנו מקומות ,בהם רבינו האיר את הדרך .אם בהארה רבת עוצמה שהביאה לשנות את כיוון זרימת החיים ,ואם כתמיכה או דחיפה לרומם את המחשבה והמעשים .במדור זה נפרסם בעזרת ה' סיפורים אמיתיים המציגים מציאות זו .סיפורים מתאימים יעובדו ויפורסמו לתועלת וחיזוק הנשים. סיפורים ניתן לשלוח למערכת. תודה באישון לילה השעה הייתה מאוחרת כשחזרתי הביתה מהכנס השכונתי. לא הצצתי בשעון מרוב פיהוקים ,ושוב נשמע קול שיעול אך שוב עולים קולות הבכי ואני נזעקת אל תמי המקיאה. בראשי הדהדו מילותיה הנוקבות של המרצה ,סיפורה מפעים מוכר ממיטתה של תמי .אוי ,רק לא עוד פעם! זינקתי ממיטתי כמעט עד אור ראשון טפלתי בתמי לסירוגין ,משקה אותה עוד הרטיט נימים בתוכי ,וכבר עברתי למצב "בית" .סקירה ורצתי אליה ,מבקשת לשלוף אותה לבל תקיא על המיטה, טיפין טיפין ,מנקה אותה ואת מצעיה ,מלטפת ודואגת, מהירה על הקטנים שנמו בשלווה ,והחלפת מבזקים עם שושי וכמובן שלא הספקתי .היא בכתה ושפשפה עיניים בבלבול, והעיקר -יודעת שאינני לבד .דברתי עם ריבונו של עולם ,שחתי האחראית ,שישבה וקראה כעת להנאתה" .הם השתוללו מורחת את הלכלוך עוד יותר ,ואני כמעט ובכיתי יחד עימה. על עייפותי ועל חששותיי ,בקשתי והודיתי ,ספרתי והתחננתי. והשתובבו ,אבל בסוף הבטחתי להם סיפור במיטות וכולם די! אני עייפה כל כך! מה קורה כאן? אין לי עוד מצעים למיטת קרני השמש כבר עלו ממזרח וצבעו את השמיים בגוון אדמדם הלכו לישון יפה!" החמאתי לה על השמרטפות הנאה ושלחתי התינוק שלה ,זו הפיג'מה האחרונה שנותרה נקייה ,זאת וזוהר ,כשתמי נרגעה סוף סוף .היא נרדמה מותשת ובוכייה, גם אותה לישון .הנזקים השגרתיים שנוצרים בכל פעם שאימא אומרת גם היא כבר מלוכלכת ,ואני לבד בבית ,אפילו אבא אבל לא הוסיפה להקיא ברוך ה' .פניתי לשנת ליל -בוקר לא בשטח ,לא נראו מוגזמים ,ואני פניתי למטבח מבקשת שלנו לא נמצא ,ואני רק רוצה לישון!!! קצרצרה שכזו ,מקווה לאזור כוחות לבוקר החדש ,וכולי לצמצם פערים ,לארגן ארוחת צהרים למחר ,לנקות ולשטוף, שוב שטפתי וניקיתי ,ניגבתי ופייסתי בכוחות לא לי ,ובראשי תפילה שתמי תקום בריאה ושלמה. וכמה שיותר מהר ללכת לישון. מסתחררת רק בקשה אחת :לישון! לישון! לישון! הלבשתי בבוקר כמעט ויכולתי לשכוח מהלילה המבולבל והקשה הבית כבר היה אפלולי ושקט .כמו תמיד בעלי לא היה בבית לתמי חולצת פיג'מה של מלכי הגדולה ממנה בשנתיים, בשעות הליל ,שכן הוא לומד במסגרת כולל חצות ,ואני רגילה והתעלמתי ממחאתה של הקטנה .פרסתי סדין לא תואם וזהו, שחווינו .תמי התעוררה צוחקת ומרוצה כמו תמיד ,ובקשה לסדר היום השונה שלנו .בקושי התגברתי על עייפותי הרבה, לילה טוב! וניסיתי לעבוד ביעילות ובמהירות .אבל אז ,כשסוף סוף איזה לילה ואיזה טוב .נרדמתי אולי לשתי דקות ,ושוב בעירו כיביתי אורות ונכנסתי למיטה ,שמעתי קול שיעול חנוק מחדר אבל חיה לא נזכרה במאומה .רק תפילתי החמה והקרבה העזה אותי קולות הבכי וההקאה של תמי" .אולי עדיף כבר לא ללכת הילדים .בכיה של תמי עלה עד מהרה מלווה בהשתנקויות לישון?" חשבתי לי בייאוש" .אין לי כוח לקפוץ ולנקות ולהחליף שחשתי באותו לילה נשארו חרוטים עמוק בתוכי. ובשיעולים ,ואני מיהרתי אליה באנחה. ולהשכיב .אם אליעזר היה עכשיו בבית ,הוא היה מתחלף איתי "מה קרה לך ,תמיל'ה?" הרמתי אותה ומיד זינקתי אחורה. בשמירה עליה ,היה עוזר לי בניקיונות הרצופים ,לפחות לא שטף קיא פרץ מגרונה של הקטנה ולכלך באחת את מיטתה, הייתי לבד בבלגן הזה ...ובכלל ,מה פשר ההקאות האלו? אולי את בגדיה ואת כל הסביבה .טפחתי על גבה בעדינות ,ליטפתי אני צריכה ללכת איתה למוקד הרפואי? די ,אין לי כוח להיות והרגעתי .כשהיא מיבבת ומקיאה חלושות .לקחתי אותה לבד בכזה לילה... לאמבטיה ,שטפתי פנים ,ובדקתי מה ארע .היא מצמצה מול ושוב אני מרגיעה ומנקה ,שוטפת ומנגבת ,אבל הרגשה חמוצה האור ,ונראתה עייפה ומבולבלת" .כואב לך בבטן?" שאלתי ומתלוננת מלווה אותי .אין לי סבלנות לפייס ולהרגיע .רק רוצה אותה תוך החלפת פיג'מה זריזה" .לא" היא נענעה לשלילה, לסיים וללכת ליש- ורק בקשה לחזור ולישון. אוי ,עוד פעם את מקיאה! מה יהיה ,תמיל'ה שלי? אין לאימא נו ,קורה .אמרתי לעצמי בעייפות ומיהרתי להחליף מצעים, כוח ...הקטנה מבזיקה אלי חיוך מתוק מתוך יפחות השיעול לנקות את המיטה ואת הרצפה ואת הקיר ,וכבר השכבתי את שלה ,ואני מתחייכת מולה לרגע קטן .מתוקה ומלוכלכת שלי! תמי בנשיקה ולילה טוב .החלפתי חלוק גם אני עצמי ובקשתי את באמת לא אשמה... לצלול לשנת עמלים מתוקה .עשר דקות של נים ולא נים, ופתאום אני נזכרת במי שבאמת אחראי כאן על כל המהומה, שמע ישראל והמפיל ,ושוב עולים קולות בכי ושיעול מחדר ומתיישבת באפס כוח על כיסא סמוך .די להתלונן ולהתרגז. לאכול ארוחת בוקר בתיאבון בריא .שאלתי את חיה בכורתי אם הקטנה אכלה דבר מה חריג אתמול בערב ,כשלא הייתי, אבל אז ,בסוף השבוע ,נשפך לפתע אור בהיר על הלילה החשוך והמתיש שלי ושל תמי: היה זה בעיצומו של סידור הבית השגרתי לקראת שבת. עברתי בין החדרים ,מרימה כיסאות ,מזיזה מיטות ומכינה את הבית לשטיפה .כשטיפלתי במדף הכל בו הפינתי ,ובקשתי להחזיר את חפיסת גלולות האקמול למקומה – משהו נראה היה לי תמוה .רק שבוע שעבר קניתי את האקמול החדש הזה ,איך האריזה פתאום קלה כל כך? פתחתי את החפיסה וחשדי התאמת :היו שם שלוש קפליות בלבד מתוך החמישים שאמורות היו לשכון שם לבטח. "ילדים ,מי נגע באקמול? איפה כל כדורי האקמול? מה קורה כאן?" הגדולים הרימו גבה באי הבנה ,אבל תמי ניתרה לעומתי בעליזות רבה" :זה שלי! זה שלי!!" קראה בת השנתיים וחצי באושר" .תביאי לי את הסוכריות שלי! אני אכלתי אותן!!" הילדים. הרי לימודו של אליעזר בכולל זו זכות אמתית שלנו שאינני תמי בוכה ,זיהיתי מיד ובכוח הרמתי עצמי מהמיטה .עוד לא רוצה להפסיק ,ומדוע בבין לילה סוער אני שוכחת את הכול? הייתי המומה" .תמי ,את אכלת את הכדורים הלבנים שהיו הספקתי להגיע אליה והיא כבר הקיאה ביפחות בכי" .אוי ,תמי, במקום לכעוס ולהתמרמר אנסה למצוא קצת אור בלילה כאן? מתי??" מה יש לך? למה את מקיאה ומקיאה?" הרמתי את הקטנה הארוך שלי. "אוי ",חיה נבהלה" ,ביום שני בערב ,כשיצאת ,היה נדמה לי שייללה בחוסר אונים במיטתה המרובבת ,והכנסתי אותה ובכוחות מחודשים אני כבר שוטפת פנים ומלטפת ,שופכת שהיא משחקת כאן במטבח ,ומיד הוצאתי אותה .לא חלמתי היישר לאמבטיה .הוצאתי את הפיג'מה בחשד מה ,שאריות מים וגורפת ,מחליפה ומנגבת ,ותוך כדי כך אני לוחשת שהיא בלעה כאן בשקט את כדורי האקמול!!" קיא לבן ומוזר דבקו בה ,וריח לא נעים הציף את חדר הילדים. ואומרת :תודה לך ה' על שבעלי לומד ,תודה לך על כל הילדים "תמי ,תמי ,את ניצלת בנס!!" חיבקתי אותה בידיים רועדות, קלחתי אותה בעדינות ,נתתי לה לשתות ,רק שלא תתייבש! שעדין ישנים בשלווה ולא מתעוררים מהרעש ,תודה לך על נזכרת בגלי הקיא הלבן והמוזר שלא חדלו לאורך כל הלילה, ופניתי לנקות את המיטה ,להחליף מצעים ,ולאוורר את החדר. תמי המתוקה שבעזרת ה' תירגע והכול יהיה בסדר ,תודה לך וצמרמורת עלתה בי .כמה טוב שהיא הקיאה והקיאה והוציאה תמי מצצה את אגודלה בתיאבון וכמעט נשכבה על הרצפה על שהיא מקיאה ,נכון ,אני לא יודעת למה עשית שהיא תקיא את כל הרעל האיום שחדר לגופה הקטן ...תודה לך ,באמת בעייפותה .הכנסתי אותה למיטתה ,מוודאת שהיא רגועה אבל זה גם יהיה לטובה ,ואני אומרת לך תודה מעכשיו! תודה תודה לך ,ריבונו של עולם ,על כל הקאה והקאה שהצילה את ופניתי לישון אף אני ,מקווה ללילה שקט ללא הפרעות נוספות. על היום העמוס והמבורך ,תודה על הבוקר שעוד מעט יגיע... חייה של תמי!! ומילות התודה שנלחשו בכוח באותו לילה, אולם לילה שקט כבר לא היה לי .רק עברו כמה דקות ,כבר תמי חוזרת לישון נקייה ומפויסת ,אני מנסה לחזור ולהירדם, קבלו כעת משמעות עמוקה ומובנת עד להדהים. ג מאשה לרעותה לכתך אחרי הצדיק [ב] ראיון התמודדות במאמר הקודם הסברנו למה בעצם כדאי ליהודי מן השורה להתקשר הזו יש בו טעם ואין בו ריח ,כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין לצדיק ,מה זה יכול להועיל לו ,ומה הוא מפסיד אם הוא לא מקושר. בהם מעשים טובים‘ ,וענף עץ עבות’ -אלו ישראל ,מה הדס יש בו ריח ועדיין מי שרוצה יכול לבוא ולשאול :איך אפשר לומר דבר כזה ,שבן ואין בו טעם ,כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם אדם ,צדיק ככל שיהיה ,יכול להשפיע מעצמו על אחרים? האם יש באמת תורה‘ ,וערבי נחל’ -אלו ישראל ,מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, מציאות שצדיק יכול לתקן את המקורבים אליו? הרי תמיד ידענו שכל כך הם ישראל ,יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, אחד אחראי על עצמו ותו לא? אם כן ,איך אפשר לקבל רעיון מחודש כזה? ומה הקדוש ברוך הוא עושה להם? לאבדן אי אפשר ,אלא אמר הקדוש ובכן ,הרעיון כלל וכלל לא מחודש ,יש לזה תקדים מוקדם מאוד ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו ,ואם עשיתם במקורותינו ,ויש לכך דוגמאות רבות ,נביא כאן רק שתי דוגמאות: כך אותה שעה אני מתעלה ,הדא הוא דכתיב (עמוס ט) ‘הבונה בשמים א .עבודת כהן גדול ביום כיפור .מאז שאנחנו בגן מכינים אותנו לימים מעלותיו’ ,ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר (שם / הנוראים ע”י חזרה בתשובה בארבעה שלבים ,בהמשך מדברים על תפילה, עמוס ט’) ‘ואגודתו על ארץ יסדה’”. צדקה ,שיחות מוסר רבות מספור על הימים הקדושים הללו ,ואכן כולנו נתבונן קצת מה כתוב כאן ,יש בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים משתדלים להתכונן כראוי. טובים ,עד שבעצם “אין מה לעשות איתם” ,זאת אומרת שהם ממש “על אך מה היה בזמן שביהמ”ק היה קיים? ברור שגם אז חזרו בתשובה, הפנים” ,עד שבעצם היה צריך לאבד אותם ,אבל אומר הקב”ה ‘לאבדן אי הגעתי לגיל השידוכים .וכאן לראשונה שמעו הורי על ההעדפה המוזרה של ביתם. נערה אמריקאית לפני יותר מעשרים שנה שרוצה חסיד ברסלב .בזמנו זה היה כמו לרצות להתחתן עם מישהו שנפל מהירח .למזלי הורי הם אנשים שיודעים לכבד את הבחירות של ילדיהם .וכך הם נענו לבקשתי .וב"ה זכיתי להקים בית עם חסיד ברסלב. לא ממהרת להסגיר את עצמי היום אחרי שנים של לימוד וחיפוש אני מקווה שיש לי את הזכות לומר שאני חסידת ברסלב .בתחילה עם כל הרצון הטוב וההתלהבות .לא יכולתי לומר בקלות לאף אחד שבעלי חסיד ברסלב .לקח לי שנים עד שהמילים הללו היו יוצאות לי מהפה בקלות. המשפחה הסתכלה עלינו כעל עוף מוזר .הורי הם חסידים כלליים .היום הם מסתכלים עלינו כברסלבר'ס ביראת כבוד ,אמא שלי לאחרונה מדברת על זה שהיא רוצה ליסוע לאומן .אבל זה לקח שנים. והתפללו ,והתחננו ,והרבו בצדקה ,אבל מה היה עיקר הכפרה? מה אפשר’ ,הקב”ה לא רוצה לאבד שום נשמה יהודית ,הוא יודע כמה היא קרה בתוך בית המקדש? האם קיימו שם עצרות תפילה? האם העמידו יקרה וחשובה והוא בשום פנים ואופן לא מוכן לוותר עליה ,אז מה בכל זאת משגיחים שימסרו שיחות מוסר? האם העמידו גבאים של קופת העיר? הפתרון? ‘יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרים אלו על אלו’. בתוך בית המקדש עמד כהן גדול ועשה את עבודתו בשחיטה ,בהזאת זאת אומרת אין בהם לא תורה ולא מעשים טובים ,אבל דבר אחד הם הדם ,בקיבול הדם ,וכל העם היו עומדים ומתבוננים במעשיו ומכוונים יכולים לעשות -להתקשר עם הצדיקים שיש בהם תורה ומעשים טובים, ומתחננים ומקווים שיצליח ויראו כולם את הלשון של הזהורית מלבינה! ואז הם יכפרו עליהם ,מה בעצם יהיה אז? הרי עדיין אין בהם תורה ומעשים ואז ,ידעו כולם שהתכפר להם! ואיך אנו אומרים בתפילה כל שנה? – “וכפר טובים ,אלא שאז יש להם קשר לצדיק ,ואז הם יכולים להיות אתו והוא אומן אומן ראש השנה?! בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל”! חשבת פעם על המילים הללו? כבר ידאג להם ,וכך הם יזכו לחלק בעוה”ב עם הצדיק ,כי הם מתקשרים הכהן ,עם כל צדקותו ,הוא בסך הכל בן אדם ,ואיך יתכן שבפעולות גשמיות אליו ונהיים אחד עמו ,כמובן שיש עדיין מה להסביר בזה ,אבל זה עיקרי (כביכול) יפעל כפרה לכל העם? אלא ש-עובדה! ועל מה שכתוב בחומש הדברים. (פרשת אחרי מות) ,אנחנו לא שואלים שאלות .אבל מכאן ראינו שלא ועל מדרש זה מביא המסילת ישרים [פרק יג]“ :כי בזה בחר ה’ ,שכיון רק שיש מציאות כזו ,אלא זו בעצם הדרך הרגילה והמושלמת שה’ הנהיג שאי אפשר לאומה שתהיה כולה שוה במעלה אחת ,כי יש בעם מדרגות בעולם ,רק היום בעוונותינו אין לנו את זה. מדרגות איש לפי שכלו ,הנה לפחות ,יחידי סגולה ימצאו אשר יכינו את נסיעה לאומן ב .ארבעת המינים ,כולם יודעים שזה מרמז על עם ישראל שיש שם כמה עצמם הכנה גמורה ,ועל ידי המוכנים יזכו גם הבלתי מוכנים אל אהבתו הנסיעה האמיתית שלי לרב'ה היתה לא מזמן .רבינו נותן לכל אחד את הטיפול שהוא צריך ,אני קיבלתי 'ניקוי יבש' .אפילו לבכות לא הצלחתי .זו היתה יותר עבודה של להתעקש ולהאמין שאני שייכת .ודוקא את אלו שהרב'ה רוצה לקרב הוא לפעמים מראה להם ריחוק. מינים ,יש שיש להם טעם ולא ריח ,ויש עם ריח בלא טעם ,בואנה ,נקרא את יתברך והשראת שכינתו .וכענין שדרשו ז”ל בארבעה מינים שבלולב הקטע הזה במדרש ונתבונן מה כתוב כאן. (ויקרא רבה פ’ ל) :יבואו אלה ויכפרו על אלה”. ברסלב בשבילי זה עצם החיים וכך הוא לשון המדרש [פרשת אמור]’“ :פרי עץ הדר’ -אלו ישראל ,מה אם כן בואי ננצל את הזדמנות הפז שיש לנו ,ואף אם ב”ה זכינו ויש בנו מעט את שואלת מה זה ברסלב בשבילי? ברסלב נתנה לי את החיים .אמרתי בתחילה שאני מהמחפשים .אז כאן מצאתי את מה שהנשמה שלי חיפשה .עבודת השם אמיתית. קרבת השם .כלי מלחמה אמיתיים לחיים .הלואי שנזכה! אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם טעם וריח ,בוודאי יש לנו מה להרויח אם נתקשר לצדיקים שזכו לטעם תורה ויש בהם מעשים טובים‘ ,כפות תמרים’ -אלו ישראל ,מה התמרה וריח בשלימות יותר גדולה. סיפורה של ח.ש .מבית שמש .מורה בסמינר .מדריכת כלות .ומרצה מבוקשת. 'את יכולה לקרוא לי חיה' אומרת לי הרבנית חיה ש .כשאני מסתבכת בלשוני תוהה באיזה תואר לכנות אותה. הגב' ש .הסכימה לספר את סיפורה כשהיא מדגישה שאין בסיפור שום דבר מיוחד. ובכך הצטרפה לרבות מהנשים שהתראיינו במדור ובתחילת דבריהן הקדימו את המשפט הנ"ל .אז זהו ,שאם רבינו אמר 'משיח יספר לכל אחד מה שעבר עליו' .מובן שכל מה שעובר עלינו הוא בעל משמעות .צריך רק לשים לב. "קעמפ" בירושלים גדלתי בארצות הברית בת בית יעקב .אמריקאית לא קלאסית .תמיד חיפשתי משהו מעבר .עומק .משמעות .טעם ביהדות שלי .בתור בחורה בגלאי ארבע עשרה עד שמונה עשרה הייתי נוסעת פעם בשנה לארץ ישראל .כך כשכל חברותי מבלות בקמפים המסורתיים בהרים .הייתי אני מבקרת את משפחתי הענפה בארץ הקודש. כנערה .שמתי לב לדבר מעניין .היו במשפחה הישראלית כל מיני סוגים .חסידים. ליטאים .אני כנערה העדפתי ללכת דוקא לשתי המשפחות שנמנו על חסידי ברסלב. ממאה שערים .משהו שם היה מיוחד מאוד בעיני .הרגשתי שמונח כאן משהו שהופך את האדם למשהו אחר .ראיתי שם איכות אחרת של עבודת השם בכל העניינים. מצד אחד יראת שמיים שמירת עיניים .רצינות בעבודת השם .ומאותו צד .יחס לבבי. אנושיות .הם ידעו לתת לי תמיד הרגשה טובה ומכבדת יחד עם שמירת עיניים מופלגת. הרגשתי שיש להם משהו עמוק יותר אמיתי יותר בעבודת השם .חזרתי הביתה עמוסת רשמים .ואז גמלה בליבי החלטה .אני לא יודעת מה זה ברסלב .אבל אני רוצה כזה! אני רוצה להתחתן עם חסיד ברסלב! מישהו שנפל מהירח הענין של הנסיעות לר"ה היה גלולה מרה וקשה לבליעה עבור ההורים .איך הוא עוזב אותך .כל שנה .ב ח ג עם שישה ילדים מתחת לגיל שמונה .ו נ ו ס ע ל א ו מ ן .איך הוא עושה לך את זה? ובכלל בקושי אתם שורדים את החודש עם הלחם והחלב .פתאום לאומן יש לו כסף, הא? שאלות שרק מי שנמצא מעבר ולא טעם את האור שואל .כי הוא באמת לא מסוגל להבין. השיא היה שבעלי היה באומן ואני עשיתי ברית לבד בארץ .זה היה בלתי נתפס מבחינתם. ד
© Copyright 2025