להורדת העלון בגירסת PDF לחץ כאן
מתחברים לתורה ויהדות מרכז 'שלום לעם' מפעיל ברחבי הארץ מעל 150מוקדי פעילות לנוער לבנים /בנות רב ,מחנך, מדריך ,רכז נוער. לפתיחת מדרשת ערב או שיעור תורה באזור מגוריך: 052-7644408 767 ם ע שלום ל ישראל לנוער שביל להאיר את הנשמה ב בשביל להאיר את הנשמה מרכז "שלום לעם" שע"י עמותת גבריאל שר ישראל (ע"ר )58-037849-5 רחוב בני ברית 18ירושלים טל02-5022881 . פקס02-5022771 . כל הזכויות שמורות מדרשות ערב לנוער בנים /בנות בפריסה ארצית ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * תוכניות חינוכיות ופעילויות מגוונות * שיעורים והרצאות * הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים ,סמינרים וימי עיון * סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם' חפשו אותנו ב fשלום לעם לנוער ישראל www.shalomlaam.co.il www.shalomlaam.co.il העלון מוקדש לעילוי נשמת משולם ב"ר צבי דרוק ז"ל הצדק מנצח במדור מבט אל החיים העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה אביחי יונדב וויל נ"י להקדשת הגיליון02-5022881 : פרשת תרומה ו' אדר תשע"ז 04במרץ 2017 יום ראשון ,ז' באדר תשע"ז5/3/17 , יום ההילולא של משה רבנו ז' באדר הוא יום 'תענית צדיקים' .בשולחן ערוך מובא ,כי ביום זה הסתלק משה רבנו ,המכונה' :רעיא מהימנא' .בקהילות הספרדים נוהגים לקרוא ביום זה 'תיקון ז' באדר' ב'קריאי מועד' ובחלק מהקהילות מתענים עד חצות .חברי החברה קדישא, שתפקידם לקבור את הנפטרים במשך ימות השנה ,מתענים ביום זה ,מפני שעל משה נאמר שלא ידע איש את קבורתו ,אומרים סליחות וקוראים בקריאת התורה את קריאת 'ויחל' כמו בתענית ציבור ,ולאחר מכן עולים לבית הקברות לפקח ולבדוק שהכל נעשה כשורה. ביום זה ,ז' באדר ,הפסיק המן לרדת לעם ישראל במדבר ,והעם אכל את המזון שנותר בכליהם עד למחרת הפסח לאחר שנכנסו לארץ ישראל. יום רביעי ,י' באדר תשע"ז 8/3/17 ,חורבן יהדות אשכנז י' באדר ,היה יום צום לקהילת וורמייזא עקב הפרעות הקשות שאירעו ביום זה לבני קהילתם בשנת ה' אלפים ק"ט ,לפני כ 670-שנה .היה זה בעקבות פרוץ המגפה השחורה ,מגפה קשה ביותר שהכתה ביבשות אסיה ואירופה במשך כחמש שנים ,וקטלה כ 35-מיליון בני אדם בסין לבדה ,וכ 25-מיליון בני אדם באירופה. לפי האומדן ,נכחד במגיפה זו כשליש מאוכלוסיית אירופה ,ובכפרים מסוימים נספו עד כ 80%-מהאוכלוסייה .היה זו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר שפגע באירופה ,וגם לאחר שהמגפה שככה היא המשיכה להתפרץ במקומות שונים באירופה גם מאות שנים מאוחר יותר .המגיפה כונתה בשם 'המוות השחור', במשמעות של מגפה נוראה וקשה ,וגם עקב הכתמים השחורים שהופיעו על עורם של הנגועים ,והעיגולים השחורים שנראו מתחת לעיניים של האנשים שלקו במחלה. האנטישמיות הקשה נגד היהודים באירופה ,התעצמה לאין ערוך בתקופת פרוץ המגיפה .הנוצרים האשימו את היהודים בהרעלת בארות המים ברחבי הערים, ולטענתם הם היו הגורמים לפרוץ המגפה והתפשטותה המהירה .לחיזוק האשמה, הוציאו החוקרים האנטישמיים עדות מכמה יהודים שנעצרו ועונו קשות ,והם הודו מסע אל העבר מתוך ייסורים קשים כי זיהמו כביכול את מקורות המים מתוך שנאה לנוצרים. העלילה הלכה ותפחה ,והיו אף שסיפרו כי ההרעלה הייתה חלק מקנוניה שרקם ארגון יהודי שמרכזו בעיר טולדו שבספרד ,ומטרתו לכונן שלטון יהודי כלל עולמי. חיזוק נוסף לעלילה היה העובדה ,כי מספר הנספים היהודיים במגפה היה קטן יותר לעומת הנוצרים ,וזאת בשל הרגלי הניקיון וההיגיינה של היהודים ,שמאז ומתמיד הצטיינו בניקיון וטהרה. העלילות גרמו לגל פרעות קשות נגד יהודי אירופה ,בעיקר בצרפת ,שוויץ וגרמניה. בבאזל נשרפו כל בני הקהילה היהודית בתוך בניין עץ שהוקם במיוחד לצורך זה, בשטרסבורג נשרפו היהודים בתוך בית העלמין היהודי ,ובמגנצא ניסו היהודים להשיב מלחמה אולם הנוצרים גברו עליהם וכולם נשרפו חיים ,ה' ייקום דמם. קהילות רבות נחרבו כליל ומערב אירופה התרוקנה כמעט מיהודיה .המהרי"ל שהיה אבי מנהגי אשכנז ,מתבטא על התקופה וכתב" :זה המחבר (בעל האגודה) היה קודם הגזרות שידוע שאז היו גאוני ארץ ,ועתה הדור היתום הזה שאין בו יודע בין ימינו לשמאלו". יום חמישי ,י"א באדר תשע"ז 9/3/17 ,החיד"א -גאון עוזנו י"א באדר תקס"ו ,הוא יום פטירתו של גאון עוזנו החיד"א רבי חיים יוסף דוד אזולאי .איש פלאי היה החיד"א ,דמות טמירה ומיוחדת שכמותה שותל הקב"ה אחת לדורות רבים .היטיב להגדיר זאת ה"לב שמחה" מגור ,שהיה הוגה תדיר בספריו הרבים ,והיה אומר" :החיד"א -היה חידה"... הוראותיו ופסקיו של החיד"א התקבלו על קהילות הספרדים ,ועוד בחייו אמרו עליו "מיוסף עד יוסף ,לא קם כיוסף" ,והכוונה הייתה מימות מרן ה"בית יוסף" ועד ימיו .בשם הרבי ר' אלימלך מליז'נסק מובא ,שנשמתו של החיד"א ירדה במקביל לנשמתו של ראש המשכילים משה מנדלסון ,כדי להוות תריס נגד ההשכלה הארורה ויצירת מגן וצינה כנגדה על ידי ספריו הרבים בכול מקצועות התורה. החיד"א התברך בכישרונות מופלאים ובזיכרון צילומי נדיר ביותר .עוד בהיותו בן שתים עשרה ,כבר כתב חידושי תורה וחיבר דרשות ,ובראש אחת מתשובותיו להלכה שנדפסו בספריו ,מופיע התאריך שנת תצ"ז ,דהיינו בהיותו בן י"ג שנה בלבד .מסופר ,שבצעירותו למד החיד"א עם חברו רבי יום טוב המהרי"ט אלגאזי, ואמו של חברו הכינה להם תבשיל בו היה מעורב צמח הבלזור ,שסגולתו גדולה להגברת הזיכרון .לצד סגולתו ,יש בצמח גם יכולת להזיק ,ואומנם האצבע האמצעית של ידו השמאלית של החיד"א חדלה מלנוע מאז עד סוף ימיו .ואמרו, שכדאי היה לחיד"א שאצבע אחת תתבטל ,בשכר שזכינו שיד דוד הותירה לנו למעלה ממאה חיבורים בכל חלקי התורה ,בחריפות ובקיאות שאין שני לו בהם. בשם החיד"א שגורה האמרה המפורסמת שכבר מובאת בספר הקנה" :חזור חזור חזור ,ואל תצטרך לבלזור ,שנאמר וכפתור וכפתור וכפתור" ,והכוונה לנאמר במנורת בית המקדש ,שם יש חזרה שלוש פעמים על הקנים שיוצאים מהכפתור, כדי להורות לאדם שמי שחוזר על תלמודו שוב ושוב אינו שוכחו... הצדק מנצח מבאט ל החיים השמש שקעה והחושך החל לרדת על הכפר .מהבית האחרון שבשורת הבתים, נשמעה מנגינת רועים עצובה .תושבי הכפר שעברו ליד הבית ,נדו בראשם. יאשה ,בנם הצעיר של ולדימיר ונטאשה זוג האיכרים המבוגרים שהתפרנסו בדוחק מאספקת חלב לתושבי הכפר, אהב לנגן כבר מגיל צעיר .מדי ערב כאשר השמש החלה לשקוע התיישב יאשה בכניסה אל הבית הקטן והמט ליפול ,והחל לחלל מנגינה עצובה על היום שהלך לבלי שוב ,עד שדמעות עלו בעיני האיכרים ורק קריאותיה של איתמר מאיר אמו להיכנס הביתה לארוחת הערב, הצליחו לנתק אותו מהניגון השקט והנוגה .באחד הימים פנה יאשה להוריו ואמר" :אימא ואבא ,האם תרשו לי ללכת ולחפש עבודה? במקום שאשב בבית עם החלילית ,אוכל לצאת לעבוד ולעזור לכם בכלכלת הבית "...ההורים הסכימו ,ויאשה יצא לדרכו. הוא עבר בין הכפרים הסמוכים ,והתעניין בכל מקום שעבר בו האם דרוש פועל .באחד הכפרים כאשר התיישב בשוק שבמרכז הכפר ובירר אצל המקומיים לגבי עבודה ,הגיע מולו אחד מאיכרי הכפר ואמר" :אני מחפש עובד! האם תהיה מוכן לרעות כבשים?" "בוודאי ,זו לא עבודה מסובכת" הנהן יאשה בראשו לחיוב ,והאיכר המשיך: "נכון שזאת לא עבודה מסובכת ,אבל התנאי לעבודה אצלי הוא כזה :אם תשמור על הצאן בשלמותו ,תקבל שכר כפול .אבל אם אפילו כבשה אחת תלך לאיבוד ,לא תקבל דבר .תצא מכאן ללא שכר!" "אשמור היטב על הצאן ולא אאבד אף אחת" הבטיח יאשה" .אין בעיה, רק תזכור את ההסכם!" התנה האיכר ויאשה הנהן בראשו לחיוב ,השניים לחצו ידיים והאיכר הוביל את יאשה אל מכלאות הצאן כדי שיוכל להתחיל בעבודה. למחרת בבוקר התייצב יאשה בשעה מוקדמת והוציא את הכבשים אל המרעה ,וכך מדי יום :יאשה היה יוצא עם אור הבוקר וחוזר לפנות ערב, וכשחזר היו בעל הבית ואשתו כבר מחכים בשער המכלאה וסופרים את הכבשים :אחת ,שתיים ,שלוש ..עשר ,עשרים ,ארבעים ,חמישים!" ולהפתעתם כל הכבשים חזרו בשלום .עבר שבוע ושבועיים ,ובקרוב צריך בעל הבית לשבת עם יאשה ולשלם לו את שכרו. "איך זה יכול להיות?" חשב לעצמו בעל הבית הערמומי" :איך הרועה הזה מצליח לשמור על כל הצאן? בשנים קודמות תמיד נאבדו הכבשים. או זאב טרף כמה מהן ,או כבשה טעתה ונכנסה ליער ,כך יכולתי לשלוח את הרועים הביתה בלי לשלם להם .וכאן קורה משהו מוזר :צריך לבדוק כיצד הוא מצליח לשמור על הצאן בשלמותו ,מה הוא עושה כדי לשמור על כל הכבשים מסביבו?!" בימים הבאים ספר האיכר בדקדקנות את הכבשים ,אבל להפתעתו כבכל יום לא הייתה חסרה אפילו כבשה אחת .בסוף השבוע השלישי ,כאשר נשאר שבוע אחד בלבד לביצוע התשלום לרועה ,חזר האיכר לביתו ואמר לאשתו" :תראי אין לנו ברירה ,צריך מהר לפטר את הרועה ,כל עוד אפשר לצאת מהסיפור הזה ברוח טובה .נשלם לו את השכר שמגיע לו ונשלח אותו הביתה .לא ייתכן שעד היום לא שילמנו לאף רועה ,ודווקא לרועה הזה אנחנו נשלם!" "אתה חייב ללכת למרעה לראות מה קורה שם!" התנגדה האישה" .תנסה לראות מה הוא עושה כדי לשמור סביבו את כל הכבשים ,ונשתמש בזה אחרי שנשלח אותו הביתה!" למחרת יצא האיכר מביתו בשעה מוקדמת ,כאשר כולם עוד ישנו .הוא לקח את מעיל החורף שלו ,הפך אותו ולבש אותו כאשר פרוות הצמר בולטת החוצה ,וכך הוא זחל אל המכלאה .הוא נעמד על ארבע בין הכבשים, דה היום יומית, ת עם קשיים, בעבו שות ,התמודדו ול ח רה של מידות על ת רו התגב ת ,עקי עו ר רה של תכונות אושר אמיתי. שבי את האדם ל תות ,מביאים מושח סיפור צעיר) ( מתוך מדור וחיכה שיאשה יגיע כדי להוציא את הצאן למרעה ,ואכן עם זריחת השמש הגיע יאשה והוציא את הכבשים למרעה .הכבשים פעו ורצו החוצה, כשהאיכר ביניהם .למרות הקושי לרוץ ולקפוץ על ארבע ,הוא השתדל לשמור על הקצב והיה בטוח שבעוד מספר רגעים הוא כבר יוכל לגלות את הסוד שמסתיר ממנו הרועה הצעיר .הוא חשב שיאשה לא יבחין בו, אבל יאשה היה נער פיקח .הוא הבחין בו מיד אבל עשה את עצמו כביכול שהוא לא שם לב לקיומו של האיכר .הוא הריץ את הכבשים אל היער, והיכה בהם כדי שיזדרזו ,מדי פעם גם היה מחטיף עם המקל לאיכר שחשק את שפתיו בזעם והמשיך לזחול במהירות על ארבע .גילוי סודו של הרועה – היה חשוב בעיניו והוא העדיף לספוג את החבטות בשקט ולהבליג על העלבון ,רק בשביל לדעת כיצד הוא מצליח לשמור על הצאן בשלימותו. יאשה הגיע עם הצאן לקצה היער ,התיישב תחת אחד השיחים והכבשים החלו להתפזר במרעה וללחך מהעשב הטרי ,האיכר עקב אחריו בערנות מתוך מעיל הפרווה והבחין שכאשר אחת מהכבשים החלה לעשות את דרכה לתוך היער ,החל יאשה לנגן בחליל והיא חזרה אל העדר .האיכר עמד שם בין הכבשים כשהזעה ניגרת ממנו ,כולו האדים ושערותיו נהיו פרועות .אבל הפחד מיאשה הצמית אותו למקומו – הוא חשש שהרועה הצעיר יספר לשכניו בכפר כיצד ניסה להתחזות בעל הבית שלו לכבשה. לבסוף ,החליט לעשות את דרכו לתוך היער – יאשה הבחין באיכר הזוחל בכבדות לתוך היער ,תוך כדי שהוא מדמיין שהוא הצליח להערים על הרועה ולברוח מהעדר כדי שיוכל לחזור הביתה ,ויאשה התאפק בקושי שלא לפרוץ בצחוק מתגלגל... למחרת כאשר הגיע יאשה לדרוש את שכרו מבעל הבית ,הוא לא היה באופק .האישה המודאגת סיפרה לו כי יצא 'לבדוק כמה דברים' ולא חזר מאז ,כנראה שאיבד את דרכו במעמקי היער הסבוך .בעלת הבית שהבינה שבעלה הסתבך עם הרועה הצעיר ,העדיפה לשלם לו את משכורתו ולצאת לחפש את בעלה כדי להחזיר אותו הביתה... *** בחיים ישנם הרבה אנשים שחושבים שניתן להרוויח משהו שלא בצדק ויושר ,דע לך! מה שלא תעשה – בסוף זה יחזור אליך ,כסף שלא שלך, יברח ממך .וגם אם זה לוקח זמן ,לבסוף הצדק מנצח... א ֶֹׁשר סיפור צעיר בּוע ָה ַא ֲחרֹוןָ ,צ ִעיר ְמ ֻת ְסּכָ ל נִ כְ נַ ס ָהיָ ה זֶ ה ַּב ָּׁש ַ לַ ֶח ֶדר ֶׁשּבֹו ָׁש ִה ִיתי ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע ,וְ הּוא ָּב ַחר לְ ַה ְׁש ִמ ַיע ֶאת ִּת ְסּכּולָ יו ְּבקֹול ָרםַּ ,דוְ ָקא לְ ָאזְ נַ י, "הּכֹל ַעל ַאף ֶׁשֹּלא עֹולַ לְ ִּתי לֹו ַרע ִמּיָ ַמיַ . ָּדפּוק! ַעל ַה ָּפנִ ים! ְמ ַע ְצ ֵּבן!" נָ ַע ְצ ִּתי ּבֹו זּוג ׁשֹואלֹות ,וְ ַה ָּבחּור ִה ְמ ִׁשיְךֹ" :לא הֹולֵ ְך ֵעינַ יִ ם ֲ לִ יׁ ,שּום ָּד ָבר ֹלא הֹולֵ ְך ,נִ ְמ ָאס לִ י לִ ְסּבֹלֲ ,אנִ י רֹוצה לִ ְהיֹות ְמ ֻא ָּׁשר!" ֶ "סֹובל?! ָּבחּור ֵ ִה ְס ַּתּכַ לְ ִּתי ָעלָ יו ְּב ַר ֲח ִמים: ְּבגִ ילְ ָך?! ָמה ּכָ ל ּכָ ְך ַרע לְ ָך?!" סֹובל, "ה ֱא ֶמת ִהיא ֶׁשֹּלא ַמ ָּמׁש ֵ הּוא נָ סֹוגָ : ֲא ָבל ֹלא טֹוב לִ יַ .הּכֹל מֹונֹוטֹונִ יְ ,מ ַׁש ֲע ֵמם, בֹודהֵׁ ,שנָ הְ ,ק ָצת בֹודהֵׁ ,שנָ ה ,אֹכֶ לֲ ,ע ָ אֹכֶ לֲ ,ע ָ ִּבּלּויִ ים ּפֹה וָ ָׁשםֲ ,א ָבל ְמ ַׁש ֲע ֵמם ַּפ ַחד ...נִ ְמ ָאס רֹוצה לִ ְהיֹות ְמ ֻא ָּׁשר! ֲאנִ י ְמ ַח ֵּפשֹ ְק ָצת לִ יֲ ,אנִ י ֶ א ֶֹׁשר ַּב ַחּיִ ים!" ֹלא ָהיָ ה נִ ְר ֶאה לִ י ֶׁשהּוא מּוכָ ן לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ַמה לֹומר לֹו ָּב ִענְ יָ ן .הּוא ִח ֵּפשֹ "א ֶֹׁשר" ֶּׁשּיֵ ׁש לִ י ַ חֹוׁשבָ .העֹולָ ם ֶׁש ַּבחּוץ ִמּסּוג ַא ֵחר ִמ ַּמה ֶּׁש ֲאנִ י ֵ ימיֶׁ ,ש ָּׁשם ֲאנִ י ְמ ַח ֵּפשֹ ֶאת ָהא ֶֹׁשר ֶׁשּלִ י .לְ ַד ְעּתֹו ְמ ֻד ָּבר יֹותר ֵמ ָהעֹולָ ם ַה ְּפנִ ִ ִּד ֵּבר ֵאלָ יו ֵ עֹוצרֹות אֹותֹו ַּב ֶּד ֶרְך ֶאל ָהא ֶֹׁשר. ּומ ְצּפּונִ ּיֹות ֶׁש ְ ַרק ְּבכַ ָּמה ַמ ֲהמּורֹות ִפינַ נְ ִסּיֹות ַ לֹומר ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו נִ ְׁש ָמע". לֹומר ָּד ָבר ַהּנִ ְׁש ָמעּ ,כָ ְך ִמ ְצוָ ה ֶׁשֹּלא ַ ָׁש ַת ְק ִּתיּ" .כְ ֵׁשם ֶׁש ִּמ ְצוָ ה ַ ּכְ ִאּלּו לְ ִפי ַהזְ ָמנָ ה ָּפלַ ט ַמכְ ִׁשיר ַה ַפ ְקס ַּדףָ .היָ ה זֶ ה ַּדף ִּפ ְרסּום לְ ַמּגָ זִ ין ֲע ָס ִקים ָח ָדׁש, עֹורְך .נָ ַת ִּתי ּכֹות ֶרת ַה ַּדף ָהיְ ָתה "א ֶֹׁשר"ַּ ,בּׁשּורֹות ֶׁש ִּמ ַּת ַחת נִ ְר ְׁשמּו ּכְ ֵא ֵבי ַה ֶּב ֶטן ֶׁשל ָה ֵ ֶ יׁשהּו ָח ַׁשב ָעלֶ יָך". לֹו"ַ ,קח ִּת ְק ָראִ ,מ ֶ הפה ִּב ְדרֹום יָ וָ ןָ .ה ִאי ָהיָ ה ְמ ַה ֵּמם יפ ֶ טֹורינִ י ִ -אי ַמ ְק ִסים וִ ֵ ָא ַרזְ ִּתי ִמזְ וָ ָדה וְ ַט ְס ִּתי לְ ַסנְ ִ יפים ַמיִ ם ַהר ּגַ ַעׁש ַע ִּתיק ֶׁש ִה ְת ַמּלֵ א ְּב ֵמי ַהּיָ ם וְ ָה ַפְך לִ ְהיֹות ִס ְד ָרה ֶׁשל ִאּיִ ים ֶׁש ַּמ ִּק ִאתי ֶאת ָהא ֶֹׁשר. טּוח ֶׁש ָּמ ָצ ִ ּכְ ֻחּלִ ים ַ -הּכָ חֹל ֲהכִ י יָ ֶפה ֶׁש ָר ִא ִיתי ַעד ּכֹהָ .היִ ִיתי ָּב ַ ֹלׁשה יָ ִמים ִה ְת ַחלְ ִּתי לִ ְתהֹות" .אּולַ י זֶ ה ֹלא זֶ ה"ָ .א ַרזְ ִּתי ֶאת ַה ִּמזְ וָ ָדה וְ ָעלִ ִיתי לְ ַא ַחר ְׁש ָ אֹותי לְ ִאי יְ וָ נִ י ַא ֵחר ִ -מ ָיקנֹוסָ .מקֹום ַמ ְד ִהיםָ ,מלֵ א ַעל ֳאנִ ּיָ ה ֲענָ ִקיתָ .ה ֳאנִ ּיָ ה לָ ְק ָחה ִ טֹורינִ יּ" .כָ ֵעת יֹותר יָ ֶפה ֵמ ַהּכָ חֹל ֶׁשל ַסנְ ִ חֹופים ְמ ַה ְּמ ִמים וְ יָ ם ּכָ חֹל עֹוד ֵ ּומ ִסּבֹותִ . ַחּיִ ים ְ ֲאנִ י יָ כֹול לְ ֵה ָרגַ ע .זֶ ה ָהא ֶֹׁשר"ָ .א ַמ ְר ִּתי לְ ַע ְצ ִמי. טּוחָ ,אז ָא ַרזְ ִּתי וְ לָ ַק ְח ִּתי ָמטֹוסּ ,כָ זֶ ה ִעם ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ּכָ ל ּכָ ְך ָּב ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ ימה ֶׁש ָהיִ ִיתי ָּבּהְ .מלֵ ָאה ְּב ִמ ְבנִ ים ַע ִּת ִיקים, לֹורים ,לְ רֹודּוסָ .ה ִעיר ֲהכִ י ַמ ְק ִס ָ רֹוּפ ִ ְּפ ֶ יֹותר טֹוריָ ה ֶׁשל ָהעֹולָ ם ָה ַע ִּתיקְ .ס ִפינֹות ַע ִּתיקֹות וְ יָ ם ּכָ חֹל יָ ֶפה ֵ ְספּוגָ ה ַּב ִה ְס ְ אתי. ִמ ִּמ ָיקנֹוס" .זֶ הּו זֶ ה!" ָמ ָצ ִ ּנֹוע אֹופ ַ ֹלׁשה יָ ִמים ָהיּו לִ י ְק ָצת ְס ֵפקֹותָ ,אז ָא ַרזְ ִּתי ֶאת ַה ִּמזְ וָ ָדהָ ,שֹכַ ְר ִּתי ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ צּודה ימה ְּב ֵׁשם לִ ינְ דֹוסֲ .חלֹוםְ .מ ָ וְ נָ ַס ְע ִּתי לַ ָּק ֶצה ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשל ָה ִאיָׁ .שם ּגִ ּלִ ִיתי ֲעיָ ָרה ַמ ְד ִה ָ יֹותר יָ ֶפה ִמּכָ ל מֹורד ָה ֲעיָ ָרהּ .כָ חֹל ֵ ֵמ ָה ַאּגָ דֹות ַעל ְק ֵצה ַהּצּוק ,חֹוף ּכְ מֹו ָּב ַאּגָ דֹות ְּב ַ ַהּכָ חֹל ֶׁש ָר ִא ִיתי ַעד ּכֹה" .זֶ ה ַחּיָ ב לִ ְהיֹות זֶ ה!" ָא ַמ ְר ִּתי לְ ַע ְצ ִמי ַה ַּפ ַעם ְּב ִב ָּטחֹון ָמלֵ א. טּוחָ .חזַ ְר ִּתי לָ ָא ֶרץֹ .לא ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר. ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ יֹור ִדים צּועְ ,פ ְ י-צ ֲע ַ צּוקים ֻמ ְׁשלָ גִ יםָּ ,ב ֵּת ַ נֹור ֶבגְ יָ הְ .מ ִ ָא ַרזְ ִּתי ֶאת ַה ִּמזְ וָ דֹות וְ ַט ְס ִּתי לְ ְ יֹותר ֵמ ַהּכָ חֹל ַהּיְ וָ נִ יָ .היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר. ְמ ַה ְּמ ִמיםֲ ,אגַ ִּמים ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ ּוב ֶהם טּוחָ ,אז ָע ַב ְר ִּתי לִ ְׁשוֶ ְדיָ ה -יְ ָערֹות יְ ֻר ִּקים ,נְ ָחלִ ים ָ ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ נֹור ֶבגְ יָ הָ .היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר. יֹותר ֵמ ַהּכָ חֹל ֶׁשל ְ ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ יפּיֹותָׁ ,ש ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים, טּוח .יָ ַר ְד ִּתי לְ ֶדנֵ ַמ ְרקָ .ע ִרים יְ ֵפ ִ ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ יֹותר ֵמ ַה ַּמיִ ם ֶׁשל ְׁשוֶ ְדיָ הָ .היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר. יָ ִפים ֵ פּור ֶׁשה ָהיּו ַה ְּמכֹונִ ּיֹות ַהּזֹולֹות טּוחַ .ט ְס ִּתי לְ מֹונַ קֹוְ . ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ יֹותר ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם ֶׁשל יֹותר ֶׁש ָחנּו ָׁשם .יַ אכְ טֹות ֶׁשל ָׁשֹלׁש קֹומֹות! ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ ְּב ֵ ֶּדנֵ ַמ ְרקָ .היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר. ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי לְ גַ ְמ ֵרי ָסגּור ַעל זֶ הָ .ע ַב ְר ִּתי לָ ִרוְ יֶ ָרה ַה ָּצ ְר ַפ ִּתיתּ .כָ ל ַה ִּמי לְ ַא ַחר ְׁש ָ חֹופים ְמ ַה ְּמ ִמיםָ .היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר! יֹותרִ . יֹותר וְ יָ ִפים ֵ וָ ִמיַ ,מיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים ֵ טּוח ְּב ַד ְרּכִ י לְ ָפ ִריזַ .הּנֹוף אתי ֶאת ַע ְצ ִמי ֹלא ּכָ ל ּכָ ְך ָּב ַ ֹלׁשה יָ ִמים לְ ַא ַחר ִמּכֵ ןָ ,מ ָצ ִ ְׁש ָ ּופ ָר ִחים ּכְ מֹו ּלּואר ָהיָ ה ְמ ַה ֵּמם! ִטירֹות ְּבנֹות ֵמאֹות ָׁשנִ יםּ .גַ ּנִ ים ְמ ֻט ָּפ ִחים ְ ַעל ֵע ֶמק ַה ַ יֹותר ֵמ ָה ִרוְ יֶ ָרה ַה ָּצ ְר ַפ ִּתית! ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשרֲ ,א ָבל ִּבגְ לּויֹותַ .הּכֹל ַעל ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ ּכְ ָבר ָהיִ ִיתי ְּב ַד ְרּכִ י לְ ָפ ִריז... ְּב ָפ ִריז ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר! ָעלִ ִיתי ַעל ִמגְ ָּדל ַאיְ ֶפל וְ ִה ְׁש ַק ְפ ִּתי ַעל ּכָ ל ָה ִעירַׁ .ש ְט ִּתי ִּבנְ ַהר נֹוט ְר ַדםַ .הּכָ חֹל ָׁשם ָהיָ ה ַה ֵּסיְ ין וְ ִה ַּב ְט ִּתי ְּב ַחּלֹונֹות ַהּזְ כּוכִ ית ַה ְמ ַה ְּמ ִמים ֶׁשל ִט ַירת ֶ ַהּכָ חֹל ֲהכִ י יָ ֶפה ָּבעֹולָ ם! אֹוקיָ נֹוס ַה ָּׁש ֵקט אֹוס ְט ַרלְ יָ הָׂ .ש ִח ִיתי ָּב ְ ֹלׁשה יָ ִמים לָ ָק ְח ִּתי ָמטֹוס לְ ִס ְידנִ י ְ - לְ ַא ַחר ְׁש ָ וְ ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשרִ .טּיַ לְ ִּתי ַּבּיַ ַער ַהּכָ חֹל ֶ -א ָחד ֵמ ַה ְּד ָב ִרים ַה ֻּמ ְפלָ ִאים ָּבעֹולָ םְּ .ב ֶה ְחלֵ ט ַהּכָ חֹל ֲהכִ י יָ ֶפה ֶׁש ָר ִא ִיתיָ .היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר... ְּב ַאנְ ְטוֶ ְור ֶּפן ֶׁש ְּב ֶבלְ ּגִ ּיָ ה ָר ִא ִיתי יַ ֲהלֹום ּכָ חֹל ֲענָ ִקי... הפה... מּואר ְּבאֹור ּכָ חֹל יְ ֵפ ֶ יֹורקָ ,ה ִא ְמ ַּפיֵ יר ְס ֵטיְ יט ִּבילְ ִדינְ ג ָהיָ ה ָ ִּבנְ יּו ְ יּו-יֹורק ֶה ְחלַ ְט ִּתי לִ נְ ס ַֹע ְ טּוח ֶׁש ֲאנִ י ְמ ֻא ָּׁשר ִּבנְ ֹלׁשה ָׁשבּועֹות ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ לְ ַא ַחר ְׁש ָ "ה ֵרי ָּברּור ֶׁש ָהא ֶֹׁשר לַ ִּמזְ ָרח וְ נָ ַח ְת ִּתי נְ ִח ַיתת ֵּבינַ יִ ם ָּב ָא ֶרץֹ .לא ִח ַּפ ְש ִֹּתי ּכָ אן ּכְ לּוםֲ . הּוא ֹלא ּכָ אן"... "אנִ י ּכַ ּנִ ְר ֶאה ֹלא ַעל ַהּגַ ל ַהּנָ כֹון". הּוא ִה ְׁשלִ יְך ֶאת ַּדף ַה ַפ ְקס ַא ְר ָצה ,הּוא ַרק ָא ַמרֲ : חֹוׁשב ְק ָצת ַא ֶח ֶרת. הּוא ָעזַ בְ ,מ ֻה ְר ָהר ,נִ ְר ֶאה ָהיָ ה ֶׁשהּוא ֵ * ֲח ָבלִ ,אם ָהיָ ה ַמ ְק ִׁשיבָ ,היִ ִיתי ְמ ַס ֵּפר לֹו ַעל ָהא ֶֹׁשר ֶׁש ְּמ ַחּכֶ ה לְ כָ ל ֶא ָחד ְּבעֹולָ מֹו יֹומיתִ ,ה ְתּגַ ְּברּות ַעל ֻחלְ ׁשֹות, בֹודה ַהּיֹום ִ ימיֵּ ,בינֹו לְ ֵבין קֹונֹוֵּ ,בינֹו לְ ַע ְצמֹוַּ ,ב ֲע ָ ַה ְּפנִ ִ מֹודדּות מּול ְק ָׁשיִ יםְׁ ,ש ִב ָירה ֶׁשל ְּתכּונֹות ָרעֹותֲ ,ע ִק ָירה ֶׁשל ִמּדֹות ֻמ ְׁש ָחתֹות ,זִ ּכּוְך ִה ְת ְ ַהּלֵ בְּ .ד ָב ִרים ֶׁש ְּמ ִב ִיאים ֶאת ָה ָא ָדם לְ א ֶֹׁשר ֲא ִמ ִּתי. ֲח ָבל ֶׁש ָהלַ ְך... גלגולה של מנורה סיפור לשבת בסיומה של מלחמת העולם השנייה מצא ברנרד לוין את עצמו כערער בודד בערבה .ללא משפחה ,ללא חברים, אחד ממשפחה ושניים מעיר .הוא חווה על בשרו את מאורעות השואה הקשים, את מחנות המוות ועבודות הפרך, וכשהסתיימו ימי הזוועות של המלחמה הארורה ,הוא נטש את יהדותו והפנה עורף לאמונת אבותיו .הוא פגש אישה במחנות הפליטים שעברה מסלול ייסורים דומה לשלו ,והם החליטו להקים את ביתם בברזיל הרחוקה ללא שום קשר ושייכות לדתם ולעם היהודי. במשך השנים נולדו לבני הזוג שלושה אריק סגל ילדים שלפי מה שחינכו אותם הוריהם, לא ידעו דבר על יהדותם .ברנרד ואשתו גידלו אותם כברזילאים לכל דבר ,ובאחד הימים פנה ברנרד לבנו הבכור ואמר לו" :השבוע ימלאו לך 13שנים ,ואני רוצה שנחגוג את היום הזה באופן מיוחד .אנו נצא לשדרת החנויות הגדולה בעיר ,שם תבחר לך מתנה ככל שתחפוץ ,לא משנה מה המחיר"... הבן ששמח על מזלו הטוב ,לא שאל שאלות מיותרות ויצא עם האב לשדרה הגדולה .הם ביקרו בחנויות שונות ומעניינות ,האב הצביע על משחקים שונים ומוצרי חשמל ,אך הבן סירב והרגיש שהוא לא מוצא את 'המתנה' שלו .בדרכם חלפו על פני חנות של יודאיקה – שהיו בה גם חפצי אומנות יהודיים עתיקים ,והבן ביקש מאביו להיכנס .בחוסר רצון ניאות ברנרד להיכנס פנימה ,והשנים התבוננו בתצוגה של גביעי הקידוש ,מגילות אסתר ,ובשמים להבדלה .אלא שאז צדה את עיני הבן חנוכיית עץ יפהפייה שניצבה על מדף גבוה .זו הייתה מנורה מרשימה, עשויה מעץ עתיק ,מגולפת ביד אמן עם פיתוחים שונים .יופייה של המנורה הפעים את רוחו של הנער והוא ביקש מאביו כי ירכוש אותה עבורו .ברנרד נבהל מהבקשה המוזרה של בנו שגדל כגוי ,וניסה לגרום לו 'לרדת' ממנה" :זו מנורה ישנה של זקנים ,בא לאחת מחנויות המשחקים הגדולות שם נמצא משהו שמתאים לגיל שלך" .אך הבן הודיע בעקשנות שהוא מעוניין דווקא במנורה הזאת ,והזכיר לאביו כי הבטיח לו שירכוש עבורו מה שירצה. האב משך בכתפיו ושאל את המוכר למחירה של המנורה .אלא שלהפתעתו האיש נענע בראשו והודיע לו שאינה מוצגת למכירה. "המנורה לא כל כך עתיקה" ,אמר האיש" :אבל הסיפור שלה הופך אותה למיוחדת .היא נוצרה על ידי אמן עץ יהודי ,שהיה במחנות ההשמדה של הנאצים באירופה ,שתחת עינם הבולשת של החיות הגרמניות הצליח לאסוף גרוטאות עץ ישנות ,לגלף אותם ביד אוהבת ולבנות אתם מנורה יפה שבאמצעותה יוכל להדליק נרות חנוכה ולחזק מאות יהודים בגיא ההריגה .המנורה שרדה את כל מאורעות השואה והתגלגלה אליי ,הערך שלה גדול עבורי ומשום כך אינני מוכר אותה"... הבן ששמע את סיפורו של המוכר ,משך את שרוולו של אביו ,והודיע לו כי לאחר הדברים האלו ,הוא חפץ רק במנורה הזאת ולא בשום מתנה אחרת .האב המתוסכל החליט 'לזרוק' מחיר חסר היגיון ,ולשמוע את תגובתו של המוכר .ואמנם כאשר שמע המוכר את הסכום העצום שהוצע ,ניאות להיפרד מן המנורה ,עטף אותה בעדינות והעסקה נחתמה .הילד המאושר הציב את המנורה בחדרו ,וכל אימת שהיה חוזר מהלימודים היה משחק בה ,מראה אותה לחבריו ומתגאה בה .למרות שכנער 'גוי' לא היה לו כל מושג מה משמעותה של המנורה ,הוא הרגיש שהיא מיוחדת במיוחד עבורו. שבועות ספורים לאחר רכישת המנורה ,שב הנער לביתו כהרגלו ושיחק עם המנורה המיוחדת .אלא שהפעם המשחק גבה מחיר :המנורה החליקה מידיו ונשברה לרסיסים .הילד פרץ בבכי קורע לב ,והוריו שנזעקו למקום ניסו לנחם אותו" :זו מנורה מעץ" ,אמר האב" ,ניתן אולי להרכיב אותה מחדש בעזרת דבק עץ מיוחד" .הבן ניגב את דמעותיו והשנים התיישבו על הרצפה והחלו לאסוף את פסות העץ כדי לנסות להדביק אותם יחדיו. עוד הם עובדים והנה מאחד החלקים נשר פתק קטן .הבן העביר את הפתק שהיה כתוב בשפה זרה לאביו וזה קרא בה את הדברים הבאים, שהיו כתובים בעברית. "את המנורה הזו בניתי במסירות נפש עצומה ותחת תלאות איומות, ואינני יודע אם אזכה כלל להדליק בה נר אחד ,ואף אם כן ,את הנר ה... שני .כל יום שעובר גובה את חייהם של המונים פה ,ואיש אינו יודע אם יזכה לראות את יום המחר .אבקש ממי שימצא מנורה זו ,שידליק בה נרות לעילוי נשמתי ולעילוי נשמת משפחתי שאיש מהם לא נותר. שלמה לוין". האב סיים לקרא את הפתק ולמרבה חרדתם של בני משפחתו נפל ארצה מתעלף .הם ניסו להעיר אותו אך הוא התעלף שוב ושוב ,רק לאחר שרופא הוזעק למקום וניתנה לו תרופת הרגעה ,סיפר להם ברנרד כי יוצר החנוכייה אינו אלא ...אביו ,שנרצח בשואה יחד עם כל בני משפחתו. הילדים ששמעו לראשונה בחייהם כי הוריהם יהודים ,הרגישו שהמנורה הזאת נשלחה אליהם כמסר מן השמים .הם החליטו לנסות ולהכיר מחדש את עמם ואת דתם .בני המשפחה העתיקו את מקום מגוריהם אל אזור שבו שכנה קהילה יהודית גדולה .עם הזמן הם התקרבו בחזרה לצור מחצבתם עד ששבו באופן מלא ליהדותם.... *** אילולי הסיפור הזה היה אמיתי ,לעולם איש לא היה מאמין שהסב היה מצליח להחזיר את בנו ונכדיו לחיק היהדות ,בגלל מנורה שנבנתה מגרוטאות עץ ,ושנכדו יחפוץ בה כמתנה עשרות שנים מאוחר יותר. פרשת השבוע נפתחת בציווי" :דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה". שאלו חכמים מדוע נאמר' :וייקחו' ולא נאמר 'ויתנו לי תרומה'? ומסבירים שכאשר בני ישראל נתנו תרומה לקב"ה המרוויחים העיקריים מכך זה – הם בעצמם ,ולכן נאמר 'וייקחו' כי כאשר אדם עושה מעשה טוב ,אמנם הוא מזכה את הרבים ונותן משלו לקב"ה ,אך בסופו של דבר ה' יתברך מחזיר לו על תרומתו בכפל כפליים ,כמעט כמו הסב שבנה חנוכייה עבור חבריו למחנה ההשמדה, והצליח באמצעותה להחזיר לחיק היהדות בני את משפחתו... צדקה לפני הכול? אחרי חסכונות של שנתיים וחודשים של התלבטויות ,הצליחה סוף סוף גברת רבקה להגשים את חלומה ולקנות מקרר חדש מ'המילה האחרונה' בעולם מוצרי החשמל. היא התייעצה עם בעלה מה לעשות עם המקרר הישן ששימש אותם בנאמנות שנים ארוכות ,והם החליטו למכור אותו לחנות של מוצרי 'יד שנייה' כדי להרוויח עוד כמה שקלים שיכסו באחוזים בודדים את העלות של המקרר החדש .חיים ,שהיה ידידו הטוב של הבעל נחשף במקרה להתייעצות בין השניים ופנה לידידו הטוב" :במקום למכור את המקרר ,הייתי ממליץ לך לקיים מצוות 'גמילות חסדים' עם ידידנו מוטי מהשכונה שהמקרר בביתו שבק חיים ואין באפשרותו כרגע לקנות מקרר חדש .ולראיה אצטט שאלה מס' 435 בפניך את הגמרא במסכת 'בבא מציעא' דף ע"א שמדברת בעניין 'מצוות הלוואה' ש'מצוה להקדים הלוואה ליהודי בלי ריבית מאשר לתת לגוי עם ריבית'"... "יכול להיות שאתה צודק" הגיב בעלה של גברת רבקה" :אבל מצד שני ,כתוב בהלכות 'השבת אבדה' שאדם לא צריך להתבטל מעבודתו כדי להחזיר את האבדה של חברו, אלא אם כן משלמים לו את ההפסד ,אם כן אנחנו למדים מכך שאדם אינו חייב לעשות צדקה אם זה על חשבונו .ובמקרה הזה ,אותם כמה מאות שקלים שאקבל עבור המקרר הישן יעזרו לי בהחלט להתמודד עם קניית המקרר החדש .אז למה שלא אעזור קודם לעצמי?" מה דעתכם? מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט :תלמוד בבלי מסכת 'עבודה זרה' דף כ' וב'תוספות' על המקום דיבור המתחיל במילים 'רבי מאיר' .שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ה סעיף א' וברמ"א על המקום בעניין' :מצוות השבת אבדה על חשבון המוצא' .ספר 'אהבת חסד' של החפץ חיים חלק א' פרק ה' ,סעיף ה'. תשובה לשאלה "צ'ק מתגלגל" (שאלה מס' )433 תקציר השאלה השבועית :אלימלך קנה משלומי מוצר ושילם עליו בצ'ק של מישהו אחר .שלומי הפקיד אותו ,וגילה שהצ'ק חזר .הוא התקשר לאלימלך ודרש ממנו תשלום עבור המוצר .אלימלך טען" :אני על המוצר שילמתי ,יש לך בעיה עם הצ'ק? בית המדרש תפנה לבעלים שלו שיחליף לך אותו!" אבל שלומי אמר" :הבאת לי צ'ק שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו ,תחזיר לי את המוצר או שתשלם!" האם זאת בעיה של שלומי או של אלימלך? תשובה בקצרה :שלומי צודק והוא יכול לדרוש מאלימלך שישלם לו במזומן על המוצר שקנה ממנו כיוון שלצ'ק שנתן לא היה שום תוקף ,לצד זאת יכול אלימלך לתבוע את בעל הצ'ק שיכבד את הצ'ק שהתחייב בו לשלם. תשובה בהרחבה :פוסקי הדור האחרון נחלקו מהו הגדר ההלכתי של צ'ק ,ולדוגמא, אדם שנתן צ'ק לבחור בר מצוה האם יש בזה התחייבות כלפי הבחור ,או שהוא יכול לחזור בו מהמתנה ולבטל את הצ'ק? יש מהפוסקים שסוברים שצ'ק זה בסך הכול הוראה לבנק לתת למי שמפקיד את הצ'ק את הסכום הרשום עליו ,וזה דומה לאדם שנותן פתק לחבר שלו להביא סכום מסוים לחבר אחר .ולפי דעה זו לא חל על נותן הצ'ק שום חיוב ,ולכן הוא יכול לחזור בו מהמתנה ולהחליט שבסוף הוא לא נותן אותו לאותו אדם .אולם דעתם של רוב הפוסקים היא ,שנתינת צ'ק זו התחייבות גמורה שלא ניתן לחזור ממנה ,ואף שאין בצ'ק שום לשון של התחייבות ,כיוון שדרכם של אנשים לראות בצ'ק התחייבות מצד הנותן אותו ,יש לו תוקף הלכתי כמו קניין גמור ,וזה מה שנקרא 'קניין סיטומתא', ובנוסף יש חובה לקיים את ההתחייבות מצד 'דינא דמלכותא דינא' ,כי על פי החוק שהוא לתועלת בני המדינה חייבים לכבד כל צ'ק באשר הוא .וכן נפסק להלכה למעשה. יש מהפוסקים שמוסיפים עוד יותר ,שצ'ק לא רק נחשב כשטר התחייבות אלא שזה כמו כסף ממש ,כיון שצ'קים הם סחירים בשוק ובשווקי המסחר נחשב הצ'ק לפי שוויו המלא שרשום עליו וככה זה נמסר מסוחר לסוחר ומספק לספק ,הרי שזה נחשב ככסף ממש .יש לציין שמי שנותן צ'ק עבור חפץ שקנה ,הוא חייב לשלם עליו כי עצם קניית החפץ מחייבת אותו לשלם גם בלי הצ'ק ,וכל השאלה היא רק אם יש בצ'ק התחייבות מצד עצמו ,באופן שנותן הצ'ק לא קיבל עליו שום תמורה כמו במתנת הבר מצוה. קניינים בצ'ק הכלל הוא ש'נכסי דלא ניידי' (בתים וקרקעות) נקנים באחד מהקניינים הבאים :כסף, שטר ,חזקה ,אבל מטלטלים (חפצים ניידים) אינם נקנים אלא במשיכה ,הגבהה או שאר קניינים ,אלא שאדם ששילם על חפץ ועדיין לא עשה קניין ,וחזר בו ,נכנס בקללת 'מי שפרע' שתקנו חז"ל על אדם שלא עומד בהתחייבותו ,וכעת יש לברר האם אפשר לקנות נדל"ן או מטלטלין עם צ'ק. ישנה מחלוקת בין הפוסקים (פתחי תשובה חושן משפט סימן ק"ץ סעיף קטן ב', וחידושי רבי עקיבא אייגר סוף סימן ל"ט) אם ניתן לקנות בית בשטר התחייבות ,או שבשביל 'קניין כסף' צריך כסף ממש ,ולפי זה ,צ'ק שדינו כשטר התחייבות ,יהיה גם כן תלוי במחלוקת זו אם שטר התחייבות מועיל ל'קניין כסף' או צריך כסף ממש ,אלא שיש מהפוסקים הסוברים שצ'ק עדיף משטר התחייבות ,שהרי המנהג הוא לשלם ולקנות בצ'ק. האם יש הבדל בין צ'ק פרטי של הנותן לצ'ק של מישהו אחר? אף שהתבאר שיש מחלוקת אם שטר התחייבות מועיל לקניין ,זהו דווקא בשטר שכתב אותו הקונה ,אבל שטר התחייבות שהקונה קיבל מאדם אחר שכתב עליו שניתן להעבירו לכל אחד וכל המוציא שטר זה יכול לגבות בו והוא הנקרא בלשון הפוסקים 'ממרני' והוא דוגמת צ'ק זמננו שקיבל מאחר שיכול לעשות הסבה לאחרים בזה לכל הפוסקים מועיל לקניין ויכול לקנות בזה נכסי דלא ניידי .ולקניין מטלטלים מועיל בוודאי לעניין 'מי שפרע' שיש איסור לחזור בו. תשלום בצ'ק שאין לו כיסוי מי שקנה חפץ ועשה בו קניין גמור ,כמו הגבהה או משיכה ,או שהכניסו לרשותו ועשה בו קניין חצר ,מתחייב לשלם למוכר את תשלום החפץ שקנה והוא לא יכול לחזור בו .ולכן אם הקונה נתן צ'ק ,ומאיזושהי סיבה הצ'ק חזר ,נמצא שהמוכר לא קיבל שום תמורה עבור החפץ שמכר ,שהרי גם למי שסובר שצ'ק נחשב כמו כסף וניתן לעשות בו קניינים ,זה דווקא כשיש כיסוי לצ'ק ,אבל אם אין לו כיסוי והבנק החזיר אותו ,התברר שהקונה נתן למוכר נייר שאינו שווה כלום ולכן חובה עליו לשלם למוכר מחדש על המוצר שקנה ממנו. קונה ששילם בצ'ק של אדם אחר לקוח ששילם בחנות על חפץ שקנה בצ'ק של אדם אחר והצ'ק חזר ,ממי יכול המוכר לדרוש את התשלום ,מבעל הצ'ק או מהלקוח שקנה אצלו? ההלכה היא ששניהם חייבים ,והמוכר יכול לגבות את הכסף ממי שירצה .בעל הצ'ק חייב לשלם ,כי כפי שהתבאר בצ'ק יש התחייבות לכל מי שיקבל אותו ,ואף שהמוכר לא קיבל את הצ'ק מידיו של בעל הצ'ק ,אין זה משנה ,כי ההתחייבות בצ'ק אינה מתייחסת לאדם מסוים אלא היא ניתנת לכל מי שהצ'ק יגיע לידיו. והלקוח ,פשוט שהוא חייב לשלם ,שהרי התברר שנתן נייר שאינו שווה כלום ,ויש אומדן דעת שעל נייר כזה לא היה המוכר מסכים למכור את החפץ ,ולא היה מקבל אותו בתור תשלום ,ולכן זכותו של המוכר לתבוע תשלום גם מהלקוח. בסיפור שלנו אלימלך שקנה מוצר בחנות חייב לשלם עליו ,כי תשלום בצ'ק לא סחיר אינו תשלום ולכן שלומי יכול לתבוע ממנו שישלם לו פעם נוספת ,אמנם כל זה לא מוריד מזכותו של שלומי להחליט אם לתבוע את בעל הצ'ק שיכבד את הצ'ק שכתב והתחייב בו לשלם לכל מי שמציג אותו לגבייה.
© Copyright 2024