‫מתחברים לתורה ויהדות‬
‫מרכז 'שלום לעם'‬
‫מפעיל ברחבי הארץ מעל‬
‫‪ 150‬מוקדי פעילות לנוער‬
‫לבנים‪ /‬בנות‬
‫רב‪ ,‬מחנך‪,‬‬
‫מדריך‪ ,‬רכז נוער‪.‬‬
‫לפתיחת מדרשת ערב או‬
‫שיעור תורה‬
‫באזור מגוריך‪:‬‬
‫‪052-7644408‬‬
‫‪767‬‬
‫ם‬
‫ע‬
‫שלום ל‬
‫ישראל‬
‫לנוער‬
‫שביל להאיר את הנשמה‬
‫ב‬
‫בשביל להאיר‬
‫את הנשמה‬
‫מרכז "שלום לעם"‬
‫שע"י עמותת גבריאל שר‬
‫ישראל (ע"ר ‪)58-037849-5‬‬
‫רחוב בני ברית ‪ 18‬ירושלים‬
‫טל‪02-5022881 .‬‬
‫פקס‪02-5022771 .‬‬
‫כל הזכויות שמורות‬
‫מדרשות ערב לנוער בנים ‪ /‬בנות בפריסה ארצית‬
‫ישיבה גבוהה * ישיבה תורנית לצעירים * תוכניות‬
‫חינוכיות ופעילויות מגוונות * שיעורים והרצאות *‬
‫הכוונה וייעוץ חינוכי * כנסים‪ ,‬סמינרים וימי עיון *‬
‫סיוע לקהילה * מרכז לחקר ותיעוד 'מורשת קהילות‬
‫ישראל' מכון הוצאה לאור * אתר 'שלום לעם'‬
‫חפשו אותנו ב ‪ f‬שלום לעם לנוער ישראל‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫‪www.shalomlaam.co.il‬‬
‫העלון מוקדש לעילוי נשמת משולם ב"ר צבי דרוק ז"ל‬
‫הצדק מנצח‬
‫במדור מבט אל החיים‬
‫העלון מוקדש לכבוד חתן הבר מצווה אביחי יונדב וויל נ"י‬
‫להקדשת הגיליון‪02-5022881 :‬‬
‫פרשת תרומה ו' אדר תשע"ז ‪ 04‬במרץ ‪2017‬‬
‫יום ראשון‪ ,‬ז' באדר תשע"ז‪5/3/17 ,‬‬
‫יום ההילולא של משה רבנו‬
‫ז' באדר הוא יום 'תענית צדיקים'‪ .‬בשולחן‬
‫ערוך מובא‪ ,‬כי ביום זה הסתלק משה‬
‫רבנו‪ ,‬המכונה‪' :‬רעיא מהימנא'‪ .‬בקהילות‬
‫הספרדים נוהגים לקרוא ביום זה 'תיקון ז'‬
‫באדר' ב'קריאי מועד' ובחלק מהקהילות‬
‫מתענים עד חצות‪ .‬חברי החברה קדישא‪,‬‬
‫שתפקידם לקבור את הנפטרים במשך ימות‬
‫השנה‪ ,‬מתענים ביום זה‪ ,‬מפני שעל משה‬
‫נאמר שלא ידע איש את קבורתו‪ ,‬אומרים‬
‫סליחות וקוראים בקריאת התורה את‬
‫קריאת 'ויחל' כמו בתענית ציבור‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן עולים לבית הקברות לפקח ולבדוק‬
‫שהכל נעשה כשורה‪.‬‬
‫ביום זה‪ ,‬ז' באדר‪ ,‬הפסיק המן לרדת לעם‬
‫ישראל במדבר‪ ,‬והעם אכל את המזון שנותר‬
‫בכליהם עד למחרת הפסח לאחר שנכנסו‬
‫לארץ ישראל‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י' באדר תשע"ז‪ 8/3/17 ,‬חורבן‬
‫יהדות אשכנז‬
‫י' באדר‪ ,‬היה יום צום לקהילת וורמייזא עקב הפרעות הקשות שאירעו ביום זה‬
‫לבני קהילתם בשנת ה' אלפים ק"ט‪ ,‬לפני כ‪ 670-‬שנה‪ .‬היה זה בעקבות פרוץ‬
‫המגפה השחורה‪ ,‬מגפה קשה ביותר שהכתה ביבשות אסיה ואירופה במשך‬
‫כחמש שנים‪ ,‬וקטלה כ‪ 35-‬מיליון בני אדם בסין לבדה‪ ,‬וכ‪ 25-‬מיליון בני אדם‬
‫באירופה‪.‬‬
‫לפי האומדן‪ ,‬נכחד במגיפה זו כשליש מאוכלוסיית אירופה‪ ,‬ובכפרים מסוימים‬
‫נספו עד כ‪ 80%-‬מהאוכלוסייה‪ .‬היה זו האסון הדמוגרפי הגדול ביותר שפגע‬
‫באירופה‪ ,‬וגם לאחר שהמגפה שככה היא המשיכה להתפרץ במקומות שונים‬
‫באירופה גם מאות שנים מאוחר יותר‪ .‬המגיפה כונתה בשם 'המוות השחור'‪,‬‬
‫במשמעות של מגפה נוראה וקשה‪ ,‬וגם עקב הכתמים השחורים שהופיעו על‬
‫עורם של הנגועים‪ ,‬והעיגולים השחורים שנראו מתחת לעיניים של האנשים שלקו‬
‫במחלה‪.‬‬
‫האנטישמיות הקשה נגד היהודים באירופה‪ ,‬התעצמה לאין ערוך בתקופת פרוץ‬
‫המגיפה‪ .‬הנוצרים האשימו את היהודים בהרעלת בארות המים ברחבי הערים‪,‬‬
‫ולטענתם הם היו הגורמים לפרוץ המגפה והתפשטותה המהירה‪ .‬לחיזוק האשמה‪,‬‬
‫הוציאו החוקרים האנטישמיים עדות מכמה יהודים שנעצרו ועונו קשות‪ ,‬והם הודו‬
‫מסע אל‬
‫העבר‬
‫מתוך ייסורים קשים כי זיהמו כביכול את מקורות המים מתוך שנאה לנוצרים‪.‬‬
‫העלילה הלכה ותפחה‪ ,‬והיו אף שסיפרו כי ההרעלה הייתה חלק מקנוניה שרקם‬
‫ארגון יהודי שמרכזו בעיר טולדו שבספרד‪ ,‬ומטרתו לכונן שלטון יהודי כלל עולמי‪.‬‬
‫חיזוק נוסף לעלילה היה העובדה‪ ,‬כי מספר הנספים היהודיים במגפה היה קטן‬
‫יותר לעומת הנוצרים‪ ,‬וזאת בשל הרגלי הניקיון וההיגיינה של היהודים‪ ,‬שמאז‬
‫ומתמיד הצטיינו בניקיון וטהרה‪.‬‬
‫העלילות גרמו לגל פרעות קשות נגד יהודי אירופה‪ ,‬בעיקר בצרפת‪ ,‬שוויץ וגרמניה‪.‬‬
‫בבאזל נשרפו כל בני הקהילה היהודית בתוך בניין עץ שהוקם במיוחד לצורך זה‪,‬‬
‫בשטרסבורג נשרפו היהודים בתוך בית העלמין היהודי‪ ,‬ובמגנצא ניסו היהודים‬
‫להשיב מלחמה אולם הנוצרים גברו עליהם וכולם נשרפו חיים‪ ,‬ה' ייקום דמם‪.‬‬
‫קהילות רבות נחרבו כליל ומערב אירופה התרוקנה כמעט מיהודיה‪ .‬המהרי"ל‬
‫שהיה אבי מנהגי אשכנז‪ ,‬מתבטא על התקופה וכתב‪" :‬זה המחבר (בעל האגודה)‬
‫היה קודם הגזרות שידוע שאז היו גאוני ארץ‪ ,‬ועתה הדור היתום הזה שאין בו יודע‬
‫בין ימינו לשמאלו"‪.‬‬
‫יום חמישי‪ ,‬י"א באדר תשע"ז‪ 9/3/17 ,‬החיד"א ‪ -‬גאון עוזנו‬
‫י"א באדר תקס"ו‪ ,‬הוא יום פטירתו של גאון עוזנו החיד"א רבי חיים יוסף דוד‬
‫אזולאי‪ .‬איש פלאי היה החיד"א‪ ,‬דמות טמירה ומיוחדת שכמותה שותל הקב"ה‬
‫אחת לדורות רבים‪ .‬היטיב להגדיר זאת ה"לב שמחה" מגור‪ ,‬שהיה הוגה תדיר‬
‫בספריו הרבים‪ ,‬והיה אומר‪" :‬החיד"א ‪ -‬היה חידה"‪...‬‬
‫הוראותיו ופסקיו של החיד"א התקבלו על קהילות הספרדים‪ ,‬ועוד בחייו אמרו‬
‫עליו "מיוסף עד יוסף‪ ,‬לא קם כיוסף"‪ ,‬והכוונה הייתה מימות מרן ה"בית יוסף" ועד‬
‫ימיו‪ .‬בשם הרבי ר' אלימלך מליז'נסק מובא‪ ,‬שנשמתו של החיד"א ירדה במקביל‬
‫לנשמתו של ראש המשכילים משה מנדלסון‪ ,‬כדי להוות תריס נגד ההשכלה‬
‫הארורה ויצירת מגן וצינה כנגדה על ידי ספריו הרבים בכול מקצועות התורה‪.‬‬
‫החיד"א התברך בכישרונות מופלאים ובזיכרון צילומי נדיר ביותר‪ .‬עוד בהיותו בן‬
‫שתים עשרה‪ ,‬כבר כתב חידושי תורה וחיבר דרשות‪ ,‬ובראש אחת מתשובותיו‬
‫להלכה שנדפסו בספריו‪ ,‬מופיע התאריך שנת תצ"ז‪ ,‬דהיינו בהיותו בן י"ג שנה‬
‫בלבד‪ .‬מסופר‪ ,‬שבצעירותו למד החיד"א עם חברו רבי יום טוב המהרי"ט אלגאזי‪,‬‬
‫ואמו של חברו הכינה להם תבשיל בו היה מעורב צמח הבלזור‪ ,‬שסגולתו גדולה‬
‫להגברת הזיכרון‪ .‬לצד סגולתו‪ ,‬יש בצמח גם יכולת להזיק‪ ,‬ואומנם האצבע‬
‫האמצעית של ידו השמאלית של החיד"א חדלה מלנוע מאז עד סוף ימיו‪ .‬ואמרו‪,‬‬
‫שכדאי היה לחיד"א שאצבע אחת תתבטל‪ ,‬בשכר שזכינו שיד דוד הותירה לנו‬
‫למעלה ממאה חיבורים בכל חלקי התורה‪ ,‬בחריפות ובקיאות שאין שני לו בהם‪.‬‬
‫בשם החיד"א שגורה האמרה המפורסמת שכבר מובאת בספר הקנה‪" :‬חזור חזור‬
‫חזור‪ ,‬ואל תצטרך לבלזור‪ ,‬שנאמר וכפתור וכפתור וכפתור"‪ ,‬והכוונה לנאמר‬
‫במנורת בית המקדש‪ ,‬שם יש חזרה שלוש פעמים על הקנים שיוצאים מהכפתור‪,‬‬
‫כדי להורות לאדם שמי שחוזר על תלמודו שוב ושוב אינו שוכחו‪...‬‬
‫הצדק מנצח‬
‫מבאט‬
‫ל‬
‫החיים‬
‫השמש שקעה והחושך החל לרדת על‬
‫הכפר‪ .‬מהבית האחרון שבשורת הבתים‪,‬‬
‫נשמעה מנגינת רועים עצובה‪ .‬תושבי‬
‫הכפר שעברו ליד הבית‪ ,‬נדו בראשם‪.‬‬
‫יאשה‪ ,‬בנם הצעיר של ולדימיר ונטאשה‬
‫זוג האיכרים המבוגרים שהתפרנסו‬
‫בדוחק מאספקת חלב לתושבי הכפר‪,‬‬
‫אהב לנגן כבר מגיל צעיר‪ .‬מדי ערב‬
‫כאשר השמש החלה לשקוע התיישב‬
‫יאשה בכניסה אל הבית הקטן והמט‬
‫ליפול‪ ,‬והחל לחלל מנגינה עצובה על‬
‫היום שהלך לבלי שוב‪ ,‬עד שדמעות‬
‫עלו בעיני האיכרים ורק קריאותיה של‬
‫איתמר מאיר‬
‫אמו להיכנס הביתה לארוחת הערב‪,‬‬
‫הצליחו לנתק אותו מהניגון השקט‬
‫והנוגה‪ .‬באחד הימים פנה יאשה להוריו ואמר‪" :‬אימא ואבא‪ ,‬האם תרשו‬
‫לי ללכת ולחפש עבודה? במקום שאשב בבית עם החלילית‪ ,‬אוכל לצאת‬
‫לעבוד ולעזור לכם בכלכלת הבית‪ "...‬ההורים הסכימו‪ ,‬ויאשה יצא לדרכו‪.‬‬
‫הוא עבר בין הכפרים הסמוכים‪ ,‬והתעניין בכל מקום שעבר בו האם דרוש‬
‫פועל‪ .‬באחד הכפרים כאשר התיישב בשוק שבמרכז הכפר ובירר אצל‬
‫המקומיים לגבי עבודה‪ ,‬הגיע מולו אחד מאיכרי הכפר ואמר‪" :‬אני מחפש‬
‫עובד! האם תהיה מוכן לרעות כבשים?"‬
‫"בוודאי‪ ,‬זו לא עבודה מסובכת" הנהן יאשה בראשו לחיוב‪ ,‬והאיכר המשיך‪:‬‬
‫"נכון שזאת לא עבודה מסובכת‪ ,‬אבל התנאי לעבודה אצלי הוא כזה‪ :‬אם‬
‫תשמור על הצאן בשלמותו‪ ,‬תקבל שכר כפול‪ .‬אבל אם אפילו כבשה אחת‬
‫תלך לאיבוד‪ ,‬לא תקבל דבר‪ .‬תצא מכאן ללא שכר!"‬
‫"אשמור היטב על הצאן ולא אאבד אף אחת" הבטיח יאשה‪" .‬אין בעיה‪,‬‬
‫רק תזכור את ההסכם!" התנה האיכר ויאשה הנהן בראשו לחיוב‪ ,‬השניים‬
‫לחצו ידיים והאיכר הוביל את יאשה אל מכלאות הצאן כדי שיוכל להתחיל‬
‫בעבודה‪.‬‬
‫למחרת בבוקר התייצב יאשה בשעה מוקדמת והוציא את הכבשים אל‬
‫המרעה‪ ,‬וכך מדי יום‪ :‬יאשה היה יוצא עם אור הבוקר וחוזר לפנות ערב‪,‬‬
‫וכשחזר היו בעל הבית ואשתו כבר מחכים בשער המכלאה וסופרים‬
‫את הכבשים‪ :‬אחת‪ ,‬שתיים‪ ,‬שלוש‪ ..‬עשר‪ ,‬עשרים‪ ,‬ארבעים‪ ,‬חמישים!"‬
‫ולהפתעתם כל הכבשים חזרו בשלום‪ .‬עבר שבוע ושבועיים‪ ,‬ובקרוב צריך‬
‫בעל הבית לשבת עם יאשה ולשלם לו את שכרו‪.‬‬
‫"איך זה יכול להיות?" חשב לעצמו בעל הבית הערמומי‪" :‬איך הרועה‬
‫הזה מצליח לשמור על כל הצאן? בשנים קודמות תמיד נאבדו הכבשים‪.‬‬
‫או זאב טרף כמה מהן‪ ,‬או כבשה טעתה ונכנסה ליער‪ ,‬כך יכולתי לשלוח‬
‫את הרועים הביתה בלי לשלם להם‪ .‬וכאן קורה משהו מוזר‪ :‬צריך לבדוק‬
‫כיצד הוא מצליח לשמור על הצאן בשלמותו‪ ,‬מה הוא עושה כדי לשמור‬
‫על כל הכבשים מסביבו?!"‬
‫בימים הבאים ספר האיכר בדקדקנות את הכבשים‪ ,‬אבל להפתעתו כבכל‬
‫יום לא הייתה חסרה אפילו כבשה אחת‪ .‬בסוף השבוע השלישי‪ ,‬כאשר‬
‫נשאר שבוע אחד בלבד לביצוע התשלום לרועה‪ ,‬חזר האיכר לביתו ואמר‬
‫לאשתו‪" :‬תראי אין לנו ברירה‪ ,‬צריך מהר לפטר את הרועה‪ ,‬כל עוד אפשר‬
‫לצאת מהסיפור הזה ברוח טובה‪ .‬נשלם לו את השכר שמגיע לו ונשלח‬
‫אותו הביתה‪ .‬לא ייתכן שעד היום לא שילמנו לאף רועה‪ ,‬ודווקא לרועה‬
‫הזה אנחנו נשלם!"‬
‫"אתה חייב ללכת למרעה לראות מה קורה שם!" התנגדה האישה‪" .‬תנסה‬
‫לראות מה הוא עושה כדי לשמור סביבו את כל הכבשים‪ ,‬ונשתמש בזה‬
‫אחרי שנשלח אותו הביתה!"‬
‫למחרת יצא האיכר מביתו‬
‫בשעה מוקדמת‪ ,‬כאשר‬
‫כולם עוד ישנו‪ .‬הוא לקח את‬
‫מעיל החורף שלו‪ ,‬הפך אותו‬
‫ולבש אותו כאשר פרוות‬
‫הצמר בולטת החוצה‪ ,‬וכך‬
‫הוא זחל אל המכלאה‪ .‬הוא‬
‫נעמד על ארבע בין הכבשים‪,‬‬
‫דה היום יומית‪,‬‬
‫ת עם קשיים‪,‬‬
‫בעבו‬
‫שות‪ ,‬התמודדו‬
‫ול‬
‫ח‬
‫רה של מידות‬
‫על‬
‫ת‬
‫רו‬
‫התגב‬
‫ת‪ ,‬עקי‬
‫עו‬
‫ר‬
‫רה של תכונות‬
‫אושר אמיתי‪.‬‬
‫שבי‬
‫את האדם ל‬
‫תות‪ ,‬מביאים‬
‫מושח‬
‫סיפור צעיר)‬
‫( מתוך מדור‬
‫וחיכה שיאשה יגיע כדי להוציא את הצאן למרעה‪ ,‬ואכן עם זריחת השמש‬
‫הגיע יאשה והוציא את הכבשים למרעה‪ .‬הכבשים פעו ורצו החוצה‪,‬‬
‫כשהאיכר ביניהם‪ .‬למרות הקושי לרוץ ולקפוץ על ארבע‪ ,‬הוא השתדל‬
‫לשמור על הקצב והיה בטוח שבעוד מספר רגעים הוא כבר יוכל לגלות‬
‫את הסוד שמסתיר ממנו הרועה הצעיר‪ .‬הוא חשב שיאשה לא יבחין בו‪,‬‬
‫אבל יאשה היה נער פיקח‪ .‬הוא הבחין בו מיד אבל עשה את עצמו כביכול‬
‫שהוא לא שם לב לקיומו של האיכר‪ .‬הוא הריץ את הכבשים אל היער‪,‬‬
‫והיכה בהם כדי שיזדרזו‪ ,‬מדי פעם גם היה מחטיף עם המקל לאיכר שחשק‬
‫את שפתיו בזעם והמשיך לזחול במהירות על ארבע‪ .‬גילוי סודו של הרועה‬
‫– היה חשוב בעיניו והוא העדיף לספוג את החבטות בשקט ולהבליג על‬
‫העלבון‪ ,‬רק בשביל לדעת כיצד הוא מצליח לשמור על הצאן בשלימותו‪.‬‬
‫יאשה הגיע עם הצאן לקצה היער‪ ,‬התיישב תחת אחד השיחים והכבשים‬
‫החלו להתפזר במרעה וללחך מהעשב הטרי‪ ,‬האיכר עקב אחריו בערנות‬
‫מתוך מעיל הפרווה והבחין שכאשר אחת מהכבשים החלה לעשות את‬
‫דרכה לתוך היער‪ ,‬החל יאשה לנגן בחליל והיא חזרה אל העדר‪ .‬האיכר‬
‫עמד שם בין הכבשים כשהזעה ניגרת ממנו‪ ,‬כולו האדים ושערותיו נהיו‬
‫פרועות‪ .‬אבל הפחד מיאשה הצמית אותו למקומו – הוא חשש שהרועה‬
‫הצעיר יספר לשכניו בכפר כיצד ניסה להתחזות בעל הבית שלו לכבשה‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬החליט לעשות את דרכו לתוך היער – יאשה הבחין באיכר הזוחל‬
‫בכבדות לתוך היער ‪ ,‬תוך כדי שהוא מדמיין שהוא הצליח להערים על‬
‫הרועה ולברוח מהעדר כדי שיוכל לחזור הביתה‪ ,‬ויאשה התאפק בקושי‬
‫שלא לפרוץ בצחוק מתגלגל‪...‬‬
‫למחרת כאשר הגיע יאשה לדרוש את שכרו מבעל הבית‪ ,‬הוא לא היה‬
‫באופק‪ .‬האישה המודאגת סיפרה לו כי יצא 'לבדוק כמה דברים' ולא חזר‬
‫מאז‪ ,‬כנראה שאיבד את דרכו במעמקי היער הסבוך‪ .‬בעלת הבית שהבינה‬
‫שבעלה הסתבך עם הרועה הצעיר‪ ,‬העדיפה לשלם לו את משכורתו‬
‫ולצאת לחפש את בעלה כדי להחזיר אותו הביתה‪...‬‬
‫***‬
‫בחיים ישנם הרבה אנשים שחושבים שניתן להרוויח משהו שלא בצדק‬
‫ויושר‪ ,‬דע לך! מה שלא תעשה – בסוף זה יחזור אליך‪ ,‬כסף שלא שלך‪,‬‬
‫יברח ממך‪ .‬וגם אם זה לוקח זמן‪ ,‬לבסוף הצדק מנצח‪...‬‬
‫א ֶֹׁשר‬
‫סיפור‬
‫צעיר‬
‫בּוע ָה ַא ֲחרֹון‪ָ ,‬צ ִעיר ְמ ֻת ְסּכָ ל נִ כְ נַ ס‬
‫ָהיָ ה זֶ ה ַּב ָּׁש ַ‬
‫לַ ֶח ֶדר ֶׁשּבֹו ָׁש ִה ִיתי ְּבאֹותֹו ֶרגַ ע‪ ,‬וְ הּוא ָּב ַחר‬
‫לְ ַה ְׁש ִמ ַיע ֶאת ִּת ְסּכּולָ יו ְּבקֹול ָרם‪ַּ ,‬דוְ ָקא לְ ָאזְ נַ י‪,‬‬
‫"הּכֹל‬
‫ַעל ַאף ֶׁשֹּלא עֹולַ לְ ִּתי לֹו ַרע ִמּיָ ַמי‪ַ .‬‬
‫ָּדפּוק! ַעל ַה ָּפנִ ים! ְמ ַע ְצ ֵּבן!" נָ ַע ְצ ִּתי ּבֹו זּוג‬
‫ׁשֹואלֹות‪ ,‬וְ ַה ָּבחּור ִה ְמ ִׁשיְך‪ֹ" :‬לא הֹולֵ ְך‬
‫ֵעינַ יִ ם ֲ‬
‫לִ י‪ׁ ,‬שּום ָּד ָבר ֹלא הֹולֵ ְך‪ ,‬נִ ְמ ָאס לִ י לִ ְסּבֹל‪ֲ ,‬אנִ י‬
‫רֹוצה לִ ְהיֹות ְמ ֻא ָּׁשר!"‬
‫ֶ‬
‫"סֹובל?! ָּבחּור‬
‫ֵ‬
‫ִה ְס ַּתּכַ לְ ִּתי ָעלָ יו ְּב ַר ֲח ִמים‪:‬‬
‫ְּבגִ ילְ ָך?! ָמה ּכָ ל ּכָ ְך ַרע לְ ָך?!"‬
‫סֹובל‪,‬‬
‫"ה ֱא ֶמת ִהיא ֶׁשֹּלא ַמ ָּמׁש ֵ‬
‫הּוא נָ סֹוג‪ָ :‬‬
‫ֲא ָבל ֹלא טֹוב לִ י‪ַ .‬הּכֹל מֹונֹוטֹונִ י‪ְ ,‬מ ַׁש ֲע ֵמם‪,‬‬
‫בֹודה‪ֵׁ ,‬שנָ ה‪ְ ,‬ק ָצת‬
‫בֹודה‪ֵׁ ,‬שנָ ה‪ ,‬אֹכֶ ל‪ֲ ,‬ע ָ‬
‫אֹכֶ ל‪ֲ ,‬ע ָ‬
‫ִּבּלּויִ ים ּפֹה וָ ָׁשם‪ֲ ,‬א ָבל ְמ ַׁש ֲע ֵמם ַּפ ַחד‪ ...‬נִ ְמ ָאס‬
‫רֹוצה לִ ְהיֹות ְמ ֻא ָּׁשר! ֲאנִ י ְמ ַח ֵּפשֹ ְק ָצת‬
‫לִ י‪ֲ ,‬אנִ י ֶ‬
‫א ֶֹׁשר ַּב ַחּיִ ים!"‬
‫ֹלא ָהיָ ה נִ ְר ֶאה לִ י ֶׁשהּוא מּוכָ ן לִ ְׁשמ ַֹע ֶאת ַמה‬
‫לֹומר לֹו ָּב ִענְ יָ ן‪ .‬הּוא ִח ֵּפשֹ "א ֶֹׁשר"‬
‫ֶּׁשּיֵ ׁש לִ י ַ‬
‫חֹוׁשב‪ָ .‬העֹולָ ם ֶׁש ַּבחּוץ‬
‫ִמּסּוג ַא ֵחר ִמ ַּמה ֶּׁש ֲאנִ י ֵ‬
‫ימי‪ֶׁ ,‬ש ָּׁשם ֲאנִ י ְמ ַח ֵּפשֹ ֶאת ָהא ֶֹׁשר ֶׁשּלִ י‪ .‬לְ ַד ְעּתֹו ְמ ֻד ָּבר‬
‫יֹותר ֵמ ָהעֹולָ ם ַה ְּפנִ ִ‬
‫ִּד ֵּבר ֵאלָ יו ֵ‬
‫עֹוצרֹות אֹותֹו ַּב ֶּד ֶרְך ֶאל ָהא ֶֹׁשר‪.‬‬
‫ּומ ְצּפּונִ ּיֹות ֶׁש ְ‬
‫ַרק ְּבכַ ָּמה ַמ ֲהמּורֹות ִפינַ נְ ִסּיֹות ַ‬
‫לֹומר ָּד ָבר ֶׁש ֵאינֹו נִ ְׁש ָמע"‪.‬‬
‫לֹומר ָּד ָבר ַהּנִ ְׁש ָמע‪ּ ,‬כָ ְך ִמ ְצוָ ה ֶׁשֹּלא ַ‬
‫ָׁש ַת ְק ִּתי‪ּ" .‬כְ ֵׁשם ֶׁש ִּמ ְצוָ ה ַ‬
‫ּכְ ִאּלּו לְ ִפי ַהזְ ָמנָ ה ָּפלַ ט ַמכְ ִׁשיר ַה ַפ ְקס ַּדף‪ָ .‬היָ ה זֶ ה ַּדף ִּפ ְרסּום לְ ַמּגָ זִ ין ֲע ָס ִקים ָח ָדׁש‪,‬‬
‫עֹורְך‪ .‬נָ ַת ִּתי‬
‫ּכֹות ֶרת ַה ַּדף ָהיְ ָתה "א ֶֹׁשר"‪ַּ ,‬בּׁשּורֹות ֶׁש ִּמ ַּת ַחת נִ ְר ְׁשמּו ּכְ ֵא ֵבי ַה ֶּב ֶטן ֶׁשל ָה ֵ‬
‫ֶ‬
‫יׁשהּו ָח ַׁשב ָעלֶ יָך"‪.‬‬
‫לֹו‪"ַ ,‬קח ִּת ְק ָרא‪ִ ,‬מ ֶ‬
‫הפה ִּב ְדרֹום יָ וָ ן‪ָ .‬ה ִאי ָהיָ ה ְמ ַה ֵּמם‬
‫יפ ֶ‬
‫טֹורינִ י ‪ִ -‬אי ַמ ְק ִסים וִ ֵ‬
‫ָא ַרזְ ִּתי ִמזְ וָ ָדה וְ ַט ְס ִּתי לְ ַסנְ ִ‬
‫יפים ַמיִ ם‬
‫ ַהר ּגַ ַעׁש ַע ִּתיק ֶׁש ִה ְת ַמּלֵ א ְּב ֵמי ַהּיָ ם וְ ָה ַפְך לִ ְהיֹות ִס ְד ָרה ֶׁשל ִאּיִ ים ֶׁש ַּמ ִּק ִ‬‫אתי ֶאת ָהא ֶֹׁשר‪.‬‬
‫טּוח ֶׁש ָּמ ָצ ִ‬
‫ּכְ ֻחּלִ ים ‪ַ -‬הּכָ חֹל ֲהכִ י יָ ֶפה ֶׁש ָר ִא ִיתי ַעד ּכֹה‪ָ .‬היִ ִיתי ָּב ַ‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ִה ְת ַחלְ ִּתי לִ ְתהֹות‪" .‬אּולַ י זֶ ה ֹלא זֶ ה"‪ָ .‬א ַרזְ ִּתי ֶאת ַה ִּמזְ וָ ָדה וְ ָעלִ ִיתי‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫אֹותי לְ ִאי יְ וָ נִ י ַא ֵחר ‪ִ -‬מ ָיקנֹוס‪ָ .‬מקֹום ַמ ְד ִהים‪ָ ,‬מלֵ א‬
‫ַעל ֳאנִ ּיָ ה ֲענָ ִקית‪ָ .‬ה ֳאנִ ּיָ ה לָ ְק ָחה ִ‬
‫טֹורינִ י‪ּ" .‬כָ ֵעת‬
‫יֹותר יָ ֶפה ֵמ ַהּכָ חֹל ֶׁשל ַסנְ ִ‬
‫חֹופים ְמ ַה ְּמ ִמים וְ יָ ם ּכָ חֹל עֹוד ֵ‬
‫ּומ ִסּבֹות‪ִ .‬‬
‫ַחּיִ ים ְ‬
‫ֲאנִ י יָ כֹול לְ ֵה ָרגַ ע‪ .‬זֶ ה ָהא ֶֹׁשר"‪ָ .‬א ַמ ְר ִּתי לְ ַע ְצ ִמי‪.‬‬
‫טּוח‪ָ ,‬אז ָא ַרזְ ִּתי וְ לָ ַק ְח ִּתי ָמטֹוס‪ּ ,‬כָ זֶ ה ִעם‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ּכָ ל ּכָ ְך ָּב ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫ימה ֶׁש ָהיִ ִיתי ָּבּה‪ְ .‬מלֵ ָאה ְּב ִמ ְבנִ ים ַע ִּת ִיקים‪,‬‬
‫לֹורים‪ ,‬לְ רֹודּוס‪ָ .‬ה ִעיר ֲהכִ י ַמ ְק ִס ָ‬
‫רֹוּפ ִ‬
‫ְּפ ֶ‬
‫יֹותר‬
‫טֹוריָ ה ֶׁשל ָהעֹולָ ם ָה ַע ִּתיק‪ְ .‬ס ִפינֹות ַע ִּתיקֹות וְ יָ ם ּכָ חֹל יָ ֶפה ֵ‬
‫ְספּוגָ ה ַּב ִה ְס ְ‬
‫אתי‪.‬‬
‫ִמ ִּמ ָיקנֹוס‪" .‬זֶ הּו זֶ ה!" ָמ ָצ ִ‬
‫ּנֹוע‬
‫אֹופ ַ‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ָהיּו לִ י ְק ָצת ְס ֵפקֹות‪ָ ,‬אז ָא ַרזְ ִּתי ֶאת ַה ִּמזְ וָ ָדה‪ָ ,‬שֹכַ ְר ִּתי ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫צּודה‬
‫ימה ְּב ֵׁשם לִ ינְ דֹוס‪ֲ .‬חלֹום‪ְ .‬מ ָ‬
‫וְ נָ ַס ְע ִּתי לַ ָּק ֶצה ַה ֵּׁשנִ י ֶׁשל ָה ִאי‪ָׁ .‬שם ּגִ ּלִ ִיתי ֲעיָ ָרה ַמ ְד ִה ָ‬
‫יֹותר יָ ֶפה ִמּכָ ל‬
‫מֹורד ָה ֲעיָ ָרה‪ּ .‬כָ חֹל ֵ‬
‫ֵמ ָה ַאּגָ דֹות ַעל ְק ֵצה ַהּצּוק‪ ,‬חֹוף ּכְ מֹו ָּב ַאּגָ דֹות ְּב ַ‬
‫ַהּכָ חֹל ֶׁש ָר ִא ִיתי ַעד ּכֹה‪" .‬זֶ ה ַחּיָ ב לִ ְהיֹות זֶ ה!" ָא ַמ ְר ִּתי לְ ַע ְצ ִמי ַה ַּפ ַעם ְּב ִב ָּטחֹון ָמלֵ א‪.‬‬
‫טּוח‪ָ .‬חזַ ְר ִּתי לָ ָא ֶרץ‪ֹ .‬לא ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪.‬‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫יֹור ִדים‬
‫צּוע‪ְ ,‬פ ְ‬
‫י‪-‬צ ֲע ַ‬
‫צּוקים ֻמ ְׁשלָ גִ ים‪ָּ ,‬ב ֵּת ַ‬
‫נֹור ֶבגְ יָ ה‪ְ .‬מ ִ‬
‫ָא ַרזְ ִּתי ֶאת ַה ִּמזְ וָ דֹות וְ ַט ְס ִּתי לְ ְ‬
‫יֹותר ֵמ ַהּכָ חֹל ַהּיְ וָ נִ י‪ָ .‬היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪.‬‬
‫ְמ ַה ְּמ ִמים‪ֲ ,‬אגַ ִּמים ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ‬
‫ּוב ֶהם‬
‫טּוח‪ָ ,‬אז ָע ַב ְר ִּתי לִ ְׁשוֶ ְדיָ ה ‪ -‬יְ ָערֹות יְ ֻר ִּקים‪ ,‬נְ ָחלִ ים ָ‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫נֹור ֶבגְ יָ ה‪ָ .‬היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪.‬‬
‫יֹותר ֵמ ַהּכָ חֹל ֶׁשל ְ‬
‫ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ‬
‫יפּיֹות‪ָׁ ,‬ש ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים‪,‬‬
‫טּוח‪ .‬יָ ַר ְד ִּתי לְ ֶדנֵ ַמ ְרק‪ָ .‬ע ִרים יְ ֵפ ִ‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫יֹותר ֵמ ַה ַּמיִ ם ֶׁשל ְׁשוֶ ְדיָ ה‪ָ .‬היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪.‬‬
‫יָ ִפים ֵ‬
‫פּור ֶׁשה ָהיּו ַה ְּמכֹונִ ּיֹות ַהּזֹולֹות‬
‫טּוח‪ַ .‬ט ְס ִּתי לְ מֹונַ קֹו‪ְ .‬‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫יֹותר ֵמ ַה ָּׁש ַמיִ ם ֶׁשל‬
‫יֹותר ֶׁש ָחנּו ָׁשם‪ .‬יַ אכְ טֹות ֶׁשל ָׁשֹלׁש קֹומֹות! ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ‬
‫ְּב ֵ‬
‫ֶּדנֵ ַמ ְרק‪ָ .‬היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪.‬‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים ֹלא ָהיִ ִיתי לְ גַ ְמ ֵרי ָסגּור ַעל זֶ ה‪ָ .‬ע ַב ְר ִּתי לָ ִרוְ יֶ ָרה ַה ָּצ ְר ַפ ִּתית‪ּ .‬כָ ל ַה ִּמי‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫חֹופים ְמ ַה ְּמ ִמים‪ָ .‬היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר!‬
‫יֹותר‪ִ .‬‬
‫יֹותר וְ יָ ִפים ֵ‬
‫וָ ִמי‪ַ ,‬מיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים ֵ‬
‫טּוח ְּב ַד ְרּכִ י לְ ָפ ִריז‪ַ .‬הּנֹוף‬
‫אתי ֶאת ַע ְצ ִמי ֹלא ּכָ ל ּכָ ְך ָּב ַ‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים לְ ַא ַחר ִמּכֵ ן‪ָ ,‬מ ָצ ִ‬
‫ְׁש ָ‬
‫ּופ ָר ִחים ּכְ מֹו‬
‫ּלּואר ָהיָ ה ְמ ַה ֵּמם! ִטירֹות ְּבנֹות ֵמאֹות ָׁשנִ ים‪ּ .‬גַ ּנִ ים ְמ ֻט ָּפ ִחים ְ‬
‫ַעל ֵע ֶמק ַה ַ‬
‫יֹותר ֵמ ָה ִרוְ יֶ ָרה ַה ָּצ ְר ַפ ִּתית! ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪ֲ ,‬א ָבל‬
‫ִּבגְ לּויֹות‪ַ .‬הּכֹל ַעל ַמיִ ם ּכְ ֻחּלִ ים יָ ִפים ֵ‬
‫ּכְ ָבר ָהיִ ִיתי ְּב ַד ְרּכִ י לְ ָפ ִריז‪...‬‬
‫ְּב ָפ ִריז ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר! ָעלִ ִיתי ַעל ִמגְ ָּדל ַאיְ ֶפל וְ ִה ְׁש ַק ְפ ִּתי ַעל ּכָ ל ָה ִעיר‪ַׁ .‬ש ְט ִּתי ִּבנְ ַהר‬
‫נֹוט ְר ַדם‪ַ .‬הּכָ חֹל ָׁשם ָהיָ ה‬
‫ַה ֵּסיְ ין וְ ִה ַּב ְט ִּתי ְּב ַחּלֹונֹות ַהּזְ כּוכִ ית ַה ְמ ַה ְּמ ִמים ֶׁשל ִט ַירת ֶ‬
‫ַהּכָ חֹל ֲהכִ י יָ ֶפה ָּבעֹולָ ם!‬
‫אֹוקיָ נֹוס ַה ָּׁש ֵקט‬
‫אֹוס ְט ַרלְ יָ ה‪ָׂ .‬ש ִח ִיתי ָּב ְ‬
‫ֹלׁשה יָ ִמים לָ ָק ְח ִּתי ָמטֹוס לְ ִס ְידנִ י ‪ְ -‬‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫וְ ָהיִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪ִ .‬טּיַ לְ ִּתי ַּבּיַ ַער ַהּכָ חֹל ‪ֶ -‬א ָחד ֵמ ַה ְּד ָב ִרים ַה ֻּמ ְפלָ ִאים ָּבעֹולָ ם‪ְּ .‬ב ֶה ְחלֵ ט‬
‫ַהּכָ חֹל ֲהכִ י יָ ֶפה ֶׁש ָר ִא ִיתי‪ָ .‬היִ ִיתי ְמ ֻא ָּׁשר‪...‬‬
‫ְּב ַאנְ ְטוֶ ְור ֶּפן ֶׁש ְּב ֶבלְ ּגִ ּיָ ה ָר ִא ִיתי יַ ֲהלֹום ּכָ חֹל ֲענָ ִקי‪...‬‬
‫הפה‪...‬‬
‫מּואר ְּבאֹור ּכָ חֹל יְ ֵפ ֶ‬
‫יֹורק‪ָ ,‬ה ִא ְמ ַּפיֵ יר ְס ֵטיְ יט ִּבילְ ִדינְ ג ָהיָ ה ָ‬
‫ִּבנְ יּו ְ‬
‫יּו‪-‬יֹורק ֶה ְחלַ ְט ִּתי לִ נְ ס ַֹע‬
‫ְ‬
‫טּוח ֶׁש ֲאנִ י ְמ ֻא ָּׁשר ִּבנְ‬
‫ֹלׁשה ָׁשבּועֹות ֹלא ָהיִ ִיתי ָּב ַ‬
‫לְ ַא ַחר ְׁש ָ‬
‫"ה ֵרי ָּברּור ֶׁש ָהא ֶֹׁשר‬
‫לַ ִּמזְ ָרח וְ נָ ַח ְת ִּתי נְ ִח ַיתת ֵּבינַ יִ ם ָּב ָא ֶרץ‪ֹ .‬לא ִח ַּפ ְש ִֹּתי ּכָ אן ּכְ לּום‪ֲ .‬‬
‫הּוא ֹלא ּכָ אן"‪...‬‬
‫"אנִ י ּכַ ּנִ ְר ֶאה ֹלא ַעל ַהּגַ ל ַהּנָ כֹון"‪.‬‬
‫הּוא ִה ְׁשלִ יְך ֶאת ַּדף ַה ַפ ְקס ַא ְר ָצה‪ ,‬הּוא ַרק ָא ַמר‪ֲ :‬‬
‫חֹוׁשב ְק ָצת ַא ֶח ֶרת‪.‬‬
‫הּוא ָעזַ ב‪ְ ,‬מ ֻה ְר ָהר‪ ,‬נִ ְר ֶאה ָהיָ ה ֶׁשהּוא ֵ‬
‫*‬
‫ֲח ָבל‪ִ ,‬אם ָהיָ ה ַמ ְק ִׁשיב‪ָ ,‬היִ ִיתי ְמ ַס ֵּפר לֹו ַעל ָהא ֶֹׁשר ֶׁש ְּמ ַחּכֶ ה לְ כָ ל ֶא ָחד ְּבעֹולָ מֹו‬
‫יֹומית‪ִ ,‬ה ְתּגַ ְּברּות ַעל ֻחלְ ׁשֹות‪,‬‬
‫בֹודה ַהּיֹום ִ‬
‫ימי‪ֵּ ,‬בינֹו לְ ֵבין קֹונֹו‪ֵּ ,‬בינֹו לְ ַע ְצמֹו‪ַּ ,‬ב ֲע ָ‬
‫ַה ְּפנִ ִ‬
‫מֹודדּות מּול ְק ָׁשיִ ים‪ְׁ ,‬ש ִב ָירה ֶׁשל ְּתכּונֹות ָרעֹות‪ֲ ,‬ע ִק ָירה ֶׁשל ִמּדֹות ֻמ ְׁש ָחתֹות‪ ,‬זִ ּכּוְך‬
‫ִה ְת ְ‬
‫ַהּלֵ ב‪ְּ .‬ד ָב ִרים ֶׁש ְּמ ִב ִיאים ֶאת ָה ָא ָדם לְ א ֶֹׁשר ֲא ִמ ִּתי‪.‬‬
‫ֲח ָבל ֶׁש ָהלַ ְך‪...‬‬
‫גלגולה של מנורה‬
‫סיפור‬
‫לשבת‬
‫בסיומה של מלחמת העולם השנייה‬
‫מצא ברנרד לוין את עצמו כערער בודד‬
‫בערבה‪ .‬ללא משפחה‪ ,‬ללא חברים‪,‬‬
‫אחד ממשפחה ושניים מעיר‪ .‬הוא חווה‬
‫על בשרו את מאורעות השואה הקשים‪,‬‬
‫את מחנות המוות ועבודות הפרך‪,‬‬
‫וכשהסתיימו ימי הזוועות של המלחמה‬
‫הארורה‪ ,‬הוא נטש את יהדותו והפנה‬
‫עורף לאמונת אבותיו‪ .‬הוא פגש אישה‬
‫במחנות הפליטים שעברה מסלול‬
‫ייסורים דומה לשלו‪ ,‬והם החליטו‬
‫להקים את ביתם בברזיל הרחוקה ללא‬
‫שום קשר ושייכות לדתם ולעם היהודי‪.‬‬
‫במשך השנים נולדו לבני הזוג שלושה‬
‫אריק סגל‬
‫ילדים שלפי מה שחינכו אותם הוריהם‪,‬‬
‫לא ידעו דבר על יהדותם‪ .‬ברנרד‬
‫ואשתו גידלו אותם כברזילאים לכל דבר‪ ,‬ובאחד הימים פנה ברנרד לבנו‬
‫הבכור ואמר לו‪" :‬השבוע ימלאו לך ‪ 13‬שנים‪ ,‬ואני רוצה שנחגוג את היום‬
‫הזה באופן מיוחד‪ .‬אנו נצא לשדרת החנויות הגדולה בעיר‪ ,‬שם תבחר לך‬
‫מתנה ככל שתחפוץ‪ ,‬לא משנה מה המחיר‪"...‬‬
‫הבן ששמח על מזלו הטוב‪ ,‬לא שאל שאלות מיותרות ויצא עם האב‬
‫לשדרה הגדולה‪ .‬הם ביקרו בחנויות שונות ומעניינות‪ ,‬האב הצביע על‬
‫משחקים שונים ומוצרי חשמל‪ ,‬אך הבן סירב והרגיש שהוא לא מוצא‬
‫את 'המתנה' שלו‪ .‬בדרכם חלפו על פני חנות של יודאיקה – שהיו בה‬
‫גם חפצי אומנות יהודיים עתיקים‪ ,‬והבן ביקש מאביו להיכנס‪ .‬בחוסר‬
‫רצון ניאות ברנרד להיכנס פנימה‪ ,‬והשנים התבוננו בתצוגה של גביעי‬
‫הקידוש‪ ,‬מגילות אסתר‪ ,‬ובשמים להבדלה‪ .‬אלא שאז צדה את עיני הבן‬
‫חנוכיית עץ יפהפייה שניצבה על מדף גבוה‪ .‬זו הייתה מנורה מרשימה‪,‬‬
‫עשויה מעץ עתיק‪ ,‬מגולפת ביד אמן עם פיתוחים שונים‪ .‬יופייה של‬
‫המנורה הפעים את רוחו של הנער והוא ביקש מאביו כי ירכוש אותה‬
‫עבורו‪ .‬ברנרד נבהל מהבקשה המוזרה של בנו שגדל כגוי‪ ,‬וניסה לגרום לו‬
‫'לרדת' ממנה‪" :‬זו מנורה ישנה של זקנים‪ ,‬בא לאחת מחנויות המשחקים‬
‫הגדולות שם נמצא משהו שמתאים לגיל שלך"‪ .‬אך הבן הודיע בעקשנות‬
‫שהוא מעוניין דווקא במנורה הזאת‪ ,‬והזכיר לאביו כי הבטיח לו שירכוש‬
‫עבורו מה שירצה‪.‬‬
‫האב משך בכתפיו ושאל את המוכר למחירה של המנורה‪ .‬אלא‬
‫שלהפתעתו האיש נענע בראשו והודיע לו שאינה מוצגת למכירה‪.‬‬
‫"המנורה לא כל כך עתיקה"‪ ,‬אמר האיש‪" :‬אבל הסיפור שלה הופך אותה‬
‫למיוחדת‪ .‬היא נוצרה על ידי אמן עץ יהודי‪ ,‬שהיה במחנות ההשמדה של‬
‫הנאצים באירופה‪ ,‬שתחת עינם הבולשת של החיות הגרמניות הצליח‬
‫לאסוף גרוטאות עץ ישנות‪ ,‬לגלף אותם ביד אוהבת ולבנות אתם מנורה‬
‫יפה שבאמצעותה יוכל להדליק נרות חנוכה ולחזק מאות יהודים בגיא‬
‫ההריגה‪ .‬המנורה שרדה את כל מאורעות השואה והתגלגלה אליי‪ ,‬הערך‬
‫שלה גדול עבורי ומשום כך אינני מוכר אותה‪"...‬‬
‫הבן ששמע את סיפורו של המוכר‪ ,‬משך את שרוולו של אביו‪ ,‬והודיע‬
‫לו כי לאחר הדברים האלו‪ ,‬הוא חפץ רק במנורה הזאת ולא בשום‬
‫מתנה אחרת‪ .‬האב המתוסכל החליט 'לזרוק' מחיר חסר היגיון‪ ,‬ולשמוע‬
‫את תגובתו של המוכר‪ .‬ואמנם כאשר שמע המוכר את הסכום העצום‬
‫שהוצע‪ ,‬ניאות להיפרד מן המנורה‪ ,‬עטף אותה בעדינות והעסקה‬
‫נחתמה‪ .‬הילד המאושר הציב את המנורה בחדרו‪ ,‬וכל אימת שהיה חוזר‬
‫מהלימודים היה משחק בה‪ ,‬מראה אותה לחבריו ומתגאה בה‪ .‬למרות‬
‫שכנער 'גוי' לא היה לו כל מושג מה משמעותה של המנורה‪ ,‬הוא הרגיש‬
‫שהיא מיוחדת במיוחד עבורו‪.‬‬
‫שבועות ספורים לאחר רכישת המנורה‪ ,‬שב הנער לביתו כהרגלו ושיחק‬
‫עם המנורה המיוחדת‪ .‬אלא שהפעם המשחק גבה מחיר‪ :‬המנורה החליקה‬
‫מידיו ונשברה לרסיסים‪ .‬הילד פרץ בבכי קורע לב‪ ,‬והוריו שנזעקו למקום‬
‫ניסו לנחם אותו‪" :‬זו מנורה מעץ"‪ ,‬אמר האב‪" ,‬ניתן אולי להרכיב אותה‬
‫מחדש בעזרת דבק עץ מיוחד"‪ .‬הבן ניגב את דמעותיו והשנים התיישבו‬
‫על הרצפה והחלו לאסוף את פסות העץ כדי לנסות להדביק אותם יחדיו‪.‬‬
‫עוד הם עובדים והנה מאחד החלקים נשר פתק קטן‪ .‬הבן העביר את‬
‫הפתק שהיה כתוב בשפה זרה לאביו וזה קרא בה את הדברים הבאים‪,‬‬
‫שהיו כתובים בעברית‪.‬‬
‫"את המנורה הזו בניתי במסירות נפש עצומה ותחת תלאות איומות‪,‬‬
‫ואינני יודע אם אזכה כלל להדליק בה נר אחד‪ ,‬ואף אם כן‪ ,‬את הנר ה‪...‬‬
‫שני‪ .‬כל יום שעובר גובה את חייהם של המונים פה‪ ,‬ואיש אינו יודע‬
‫אם יזכה לראות את יום המחר‪ .‬אבקש ממי שימצא מנורה זו‪ ,‬שידליק‬
‫בה נרות לעילוי נשמתי ולעילוי נשמת משפחתי שאיש מהם לא נותר‪.‬‬
‫שלמה לוין"‪.‬‬
‫האב סיים לקרא את הפתק ולמרבה חרדתם של בני משפחתו נפל ארצה‬
‫מתעלף‪ .‬הם ניסו להעיר אותו אך הוא התעלף שוב ושוב‪ ,‬רק לאחר‬
‫שרופא הוזעק למקום וניתנה לו תרופת הרגעה‪ ,‬סיפר להם ברנרד כי‬
‫יוצר החנוכייה אינו אלא‪ ...‬אביו‪ ,‬שנרצח בשואה יחד עם כל בני משפחתו‪.‬‬
‫הילדים ששמעו לראשונה בחייהם כי הוריהם יהודים‪ ,‬הרגישו שהמנורה‬
‫הזאת נשלחה אליהם כמסר מן השמים‪ .‬הם החליטו לנסות ולהכיר‬
‫מחדש את עמם ואת דתם‪ .‬בני המשפחה העתיקו את מקום מגוריהם אל‬
‫אזור שבו שכנה קהילה יהודית גדולה‪ .‬עם הזמן הם התקרבו בחזרה לצור‬
‫מחצבתם עד ששבו באופן מלא ליהדותם‪....‬‬
‫***‬
‫אילולי הסיפור הזה היה אמיתי‪ ,‬לעולם איש לא היה מאמין שהסב היה‬
‫מצליח להחזיר את בנו ונכדיו לחיק היהדות‪ ,‬בגלל מנורה שנבנתה‬
‫מגרוטאות עץ‪ ,‬ושנכדו יחפוץ בה כמתנה עשרות שנים מאוחר יותר‪.‬‬
‫פרשת השבוע נפתחת בציווי‪" :‬דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה"‪.‬‬
‫שאלו חכמים מדוע נאמר‪' :‬וייקחו' ולא נאמר 'ויתנו לי תרומה'? ומסבירים‬
‫שכאשר בני ישראל נתנו תרומה לקב"ה המרוויחים העיקריים מכך זה –‬
‫הם בעצמם‪ ,‬ולכן נאמר 'וייקחו' כי כאשר אדם עושה מעשה טוב‪ ,‬אמנם‬
‫הוא מזכה את הרבים ונותן משלו לקב"ה‪ ,‬אך בסופו של דבר ה' יתברך‬
‫מחזיר לו על תרומתו בכפל כפליים‪ ,‬כמעט כמו הסב שבנה חנוכייה עבור‬
‫חבריו למחנה‬
‫ההשמדה‪,‬‬
‫והצליח‬
‫באמצעותה‬
‫להחזיר לחיק‬
‫היהדות‬
‫בני‬
‫את‬
‫משפחתו‪...‬‬
‫צדקה לפני הכול?‬
‫אחרי חסכונות של שנתיים וחודשים של‬
‫התלבטויות‪ ,‬הצליחה סוף סוף גברת רבקה‬
‫להגשים את חלומה ולקנות מקרר חדש‬
‫מ'המילה האחרונה' בעולם מוצרי החשמל‪.‬‬
‫היא התייעצה עם בעלה מה לעשות עם‬
‫המקרר הישן ששימש אותם בנאמנות שנים‬
‫ארוכות‪ ,‬והם החליטו למכור אותו לחנות‬
‫של מוצרי 'יד שנייה' כדי להרוויח עוד כמה‬
‫שקלים שיכסו באחוזים בודדים את העלות‬
‫של המקרר החדש‪ .‬חיים‪ ,‬שהיה ידידו הטוב‬
‫של הבעל נחשף במקרה להתייעצות בין‬
‫השניים ופנה לידידו הטוב‪" :‬במקום למכור‬
‫את המקרר‪ ,‬הייתי ממליץ לך לקיים מצוות‬
‫'גמילות חסדים' עם ידידנו מוטי מהשכונה‬
‫שהמקרר בביתו שבק חיים ואין באפשרותו‬
‫כרגע לקנות מקרר חדש‪ .‬ולראיה אצטט‬
‫שאלה מס' ‪435‬‬
‫בפניך את הגמרא במסכת 'בבא מציעא' דף‬
‫ע"א שמדברת בעניין 'מצוות הלוואה' ש'מצוה‬
‫להקדים הלוואה ליהודי בלי ריבית מאשר לתת לגוי עם ריבית'‪"...‬‬
‫"יכול להיות שאתה צודק" הגיב בעלה של גברת רבקה‪" :‬אבל מצד שני‪ ,‬כתוב בהלכות‬
‫'השבת אבדה' שאדם לא צריך להתבטל מעבודתו כדי להחזיר את האבדה של חברו‪,‬‬
‫אלא אם כן משלמים לו את ההפסד‪ ,‬אם כן אנחנו למדים מכך שאדם אינו חייב‬
‫לעשות צדקה אם זה על חשבונו‪ .‬ובמקרה הזה‪ ,‬אותם כמה מאות שקלים שאקבל‬
‫עבור המקרר הישן יעזרו לי בהחלט להתמודד עם קניית המקרר החדש‪ .‬אז למה שלא‬
‫אעזור קודם לעצמי?" מה דעתכם?‬
‫מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט‪ :‬תלמוד בבלי מסכת 'עבודה זרה'‬
‫דף כ' וב'תוספות' על המקום דיבור המתחיל במילים 'רבי מאיר'‪ .‬שולחן ערוך 'חושן‬
‫משפט' סימן רס"ה סעיף א' וברמ"א על המקום בעניין‪' :‬מצוות השבת אבדה על‬
‫חשבון המוצא'‪ .‬ספר 'אהבת חסד' של החפץ חיים חלק א' פרק ה'‪ ,‬סעיף ה'‪.‬‬
‫תשובה לשאלה "צ'ק מתגלגל" (שאלה מס' ‪)433‬‬
‫תקציר השאלה השבועית‪ :‬אלימלך קנה משלומי מוצר ושילם עליו בצ'ק של מישהו‬
‫אחר‪ .‬שלומי הפקיד אותו‪ ,‬וגילה שהצ'ק חזר‪ .‬הוא התקשר לאלימלך ודרש ממנו‬
‫תשלום עבור המוצר‪ .‬אלימלך טען‪" :‬אני על המוצר שילמתי‪ ,‬יש לך בעיה עם הצ'ק?‬
‫בית‬
‫המדרש‬
‫תפנה לבעלים שלו שיחליף לך אותו!"‬
‫אבל שלומי אמר‪" :‬הבאת לי צ'ק שלא שווה את הנייר שהוא כתוב עליו‪ ,‬תחזיר לי את‬
‫המוצר או שתשלם!" האם זאת בעיה של שלומי או של אלימלך?‬
‫תשובה בקצרה‪ :‬שלומי צודק והוא יכול לדרוש מאלימלך שישלם לו במזומן על‬
‫המוצר שקנה ממנו כיוון שלצ'ק שנתן לא היה שום תוקף‪ ,‬לצד זאת יכול אלימלך‬
‫לתבוע את בעל הצ'ק שיכבד את הצ'ק שהתחייב בו לשלם‪.‬‬
‫תשובה בהרחבה‪ :‬פוסקי הדור האחרון נחלקו מהו הגדר ההלכתי של צ'ק‪ ,‬ולדוגמא‪,‬‬
‫אדם שנתן צ'ק לבחור בר מצוה האם יש בזה התחייבות כלפי הבחור‪ ,‬או שהוא יכול‬
‫לחזור בו מהמתנה ולבטל את הצ'ק?‬
‫יש מהפוסקים שסוברים שצ'ק זה בסך הכול הוראה לבנק לתת למי שמפקיד את‬
‫הצ'ק את הסכום הרשום עליו‪ ,‬וזה דומה לאדם שנותן פתק לחבר שלו להביא סכום‬
‫מסוים לחבר אחר‪ .‬ולפי דעה זו לא חל על נותן הצ'ק שום חיוב‪ ,‬ולכן הוא יכול לחזור‬
‫בו מהמתנה ולהחליט שבסוף הוא לא נותן אותו לאותו אדם‪ .‬אולם דעתם של רוב‬
‫הפוסקים היא‪ ,‬שנתינת צ'ק זו התחייבות גמורה שלא ניתן לחזור ממנה‪ ,‬ואף שאין‬
‫בצ'ק שום לשון של התחייבות‪ ,‬כיוון שדרכם של אנשים לראות בצ'ק התחייבות מצד‬
‫הנותן אותו‪ ,‬יש לו תוקף הלכתי כמו קניין גמור‪ ,‬וזה מה שנקרא 'קניין סיטומתא'‪,‬‬
‫ובנוסף יש חובה לקיים את ההתחייבות מצד 'דינא דמלכותא דינא'‪ ,‬כי על פי החוק‬
‫שהוא לתועלת בני המדינה חייבים לכבד כל צ'ק באשר הוא‪ .‬וכן נפסק להלכה‬
‫למעשה‪.‬‬
‫יש מהפוסקים שמוסיפים עוד יותר‪ ,‬שצ'ק לא רק נחשב כשטר התחייבות אלא שזה‬
‫כמו כסף ממש‪ ,‬כיון שצ'קים הם סחירים בשוק ובשווקי המסחר נחשב הצ'ק לפי‬
‫שוויו המלא שרשום עליו וככה זה נמסר מסוחר לסוחר ומספק לספק‪ ,‬הרי שזה‬
‫נחשב ככסף ממש‪ .‬יש לציין שמי שנותן צ'ק עבור חפץ שקנה‪ ,‬הוא חייב לשלם עליו‬
‫כי עצם קניית החפץ מחייבת אותו לשלם גם בלי הצ'ק‪ ,‬וכל השאלה היא רק אם‬
‫יש בצ'ק התחייבות מצד עצמו‪ ,‬באופן שנותן הצ'ק לא קיבל עליו שום תמורה כמו‬
‫במתנת הבר מצוה‪.‬‬
‫קניינים בצ'ק‬
‫הכלל הוא ש'נכסי דלא ניידי' (בתים וקרקעות) נקנים באחד מהקניינים הבאים‪ :‬כסף‪,‬‬
‫שטר‪ ,‬חזקה‪ ,‬אבל מטלטלים (חפצים ניידים) אינם נקנים אלא במשיכה‪ ,‬הגבהה‬
‫או שאר קניינים‪ ,‬אלא שאדם ששילם על חפץ ועדיין לא עשה קניין‪ ,‬וחזר בו‪ ,‬נכנס‬
‫בקללת 'מי שפרע' שתקנו חז"ל על אדם שלא עומד בהתחייבותו‪ ,‬וכעת יש לברר האם‬
‫אפשר לקנות נדל"ן או מטלטלין עם צ'ק‪.‬‬
‫ישנה מחלוקת בין הפוסקים (פתחי תשובה חושן משפט סימן ק"ץ סעיף קטן ב'‪,‬‬
‫וחידושי רבי עקיבא אייגר סוף סימן ל"ט) אם ניתן לקנות בית בשטר התחייבות‪ ,‬או‬
‫שבשביל 'קניין כסף' צריך כסף ממש‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬צ'ק שדינו כשטר התחייבות‪ ,‬יהיה גם‬
‫כן תלוי במחלוקת זו אם שטר התחייבות מועיל ל'קניין כסף' או צריך כסף ממש‪ ,‬אלא‬
‫שיש מהפוסקים הסוברים שצ'ק עדיף משטר התחייבות‪ ,‬שהרי המנהג הוא לשלם‬
‫ולקנות בצ'ק‪.‬‬
‫האם יש הבדל בין צ'ק פרטי של הנותן לצ'ק של מישהו אחר?‬
‫אף שהתבאר שיש מחלוקת אם שטר התחייבות מועיל לקניין‪ ,‬זהו דווקא בשטר‬
‫שכתב אותו הקונה‪ ,‬אבל שטר התחייבות שהקונה קיבל מאדם אחר שכתב עליו‬
‫שניתן להעבירו לכל אחד וכל המוציא שטר זה יכול לגבות בו והוא הנקרא בלשון‬
‫הפוסקים 'ממרני' והוא דוגמת צ'ק זמננו שקיבל מאחר שיכול לעשות הסבה לאחרים‬
‫בזה לכל הפוסקים מועיל לקניין ויכול לקנות בזה נכסי דלא ניידי‪ .‬ולקניין מטלטלים‬
‫מועיל בוודאי לעניין 'מי שפרע' שיש איסור לחזור בו‪.‬‬
‫תשלום בצ'ק שאין לו כיסוי‬
‫מי שקנה חפץ ועשה בו קניין גמור‪ ,‬כמו הגבהה או משיכה‪ ,‬או שהכניסו לרשותו‬
‫ועשה בו קניין חצר‪ ,‬מתחייב לשלם למוכר את תשלום החפץ שקנה והוא לא יכול‬
‫לחזור בו‪ .‬ולכן אם הקונה נתן צ'ק‪ ,‬ומאיזושהי סיבה הצ'ק חזר‪ ,‬נמצא שהמוכר לא‬
‫קיבל שום תמורה עבור החפץ שמכר‪ ,‬שהרי גם למי שסובר שצ'ק נחשב כמו כסף‬
‫וניתן לעשות בו קניינים‪ ,‬זה דווקא כשיש כיסוי לצ'ק‪ ,‬אבל אם אין לו כיסוי והבנק‬
‫החזיר אותו‪ ,‬התברר שהקונה נתן למוכר נייר שאינו שווה כלום ולכן חובה עליו לשלם‬
‫למוכר מחדש על המוצר שקנה ממנו‪.‬‬
‫קונה ששילם בצ'ק של אדם אחר‬
‫לקוח ששילם בחנות על חפץ שקנה בצ'ק של אדם אחר והצ'ק חזר‪ ,‬ממי יכול המוכר‬
‫לדרוש את התשלום‪ ,‬מבעל הצ'ק או מהלקוח שקנה אצלו? ההלכה היא ששניהם‬
‫חייבים‪ ,‬והמוכר יכול לגבות את הכסף ממי שירצה‪ .‬בעל הצ'ק חייב לשלם‪ ,‬כי כפי‬
‫שהתבאר בצ'ק יש התחייבות לכל מי שיקבל אותו‪ ,‬ואף שהמוכר לא קיבל את הצ'ק‬
‫מידיו של בעל הצ'ק‪ ,‬אין זה משנה‪ ,‬כי ההתחייבות בצ'ק אינה מתייחסת לאדם מסוים‬
‫אלא היא ניתנת לכל מי שהצ'ק יגיע לידיו‪.‬‬
‫והלקוח‪ ,‬פשוט שהוא חייב לשלם‪ ,‬שהרי התברר שנתן נייר שאינו שווה כלום‪ ,‬ויש‬
‫אומדן דעת שעל נייר כזה לא היה המוכר מסכים למכור את החפץ‪ ,‬ולא היה מקבל‬
‫אותו בתור תשלום‪ ,‬ולכן זכותו של המוכר לתבוע תשלום גם מהלקוח‪.‬‬
‫בסיפור שלנו‬
‫אלימלך שקנה מוצר בחנות חייב לשלם עליו‪ ,‬כי תשלום בצ'ק לא סחיר אינו תשלום‬
‫ולכן שלומי יכול לתבוע ממנו שישלם לו פעם נוספת‪ ,‬אמנם כל זה לא מוריד מזכותו‬
‫של שלומי להחליט אם לתבוע את בעל הצ'ק שיכבד את הצ'ק שכתב והתחייב בו‬
‫לשלם לכל מי שמציג אותו לגבייה‪.‬‬