‫’הצימאון לא‪-‬ל חי‘‪” -‬איה מקום כבודו להעריצו?“‬
‫גרסה מקוצרת‬
‫*שאלה אישית היא שאלה שעל כל אחד מהחברים לענות לעצמו תוך התבוננות כנה בתוכו‪.‬‬
‫יש להקדיש לפחות ‪ 2‬דקות לכל שאלה כזו כדי שכל אחד יוכל לדייק את התשובה בנפשו‪.‬‬
‫‪" .1‬צמאה נפשי לא‪-‬לוהים" – ממה את צמאה? אמרה‬
‫להם‪ :‬איני צמאה לא לאכול ולא לשתות‪ ,‬אני צמאה לראות‬
‫פניך‪" ,‬לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש"‪.‬‬
‫)מדרש תהילים(‬
‫האם אפשר להרגיש את הצמא של הנשמה?‬
‫איך אפשר להרוות את הצימאון של הנשמה?‬
‫שאלה אישית‪ :‬האם עצרתי לאחרונה‬
‫להקשיב לנשמה שלי? לשמוע מה היא‬
‫מבקשת?‬
‫‪" .2‬זכורני ניסוי שערך מורה לפיסיקה בכיתה‪,‬‬
‫בהיותי נער‪ .‬הוא לקח כספית והפריש לצד מעט‬
‫ממנה‪ .‬אל מול עיני התלמידים התקדם אותו מיעוט‬
‫מופרש לעבר הכספית המקורית‪ .‬מכאן נוכל ללמוד‬
‫כי החלק שואף תמיד אל השלם שממנו הגיע‪ ,‬וחפץ‬
‫להידבק בו‪ .‬הבריאה כולה משתוקקת להידבק‬
‫במקור חייה‪ ,‬ב"שלם" הגדול‪ ,‬בה'‪ ,‬אשר "מחיה את‬
‫כלם"‪".‬‬
‫)'צמאה נפשי'‪ ,‬הרב חיים דרוקמן(‬
‫מתוך מה נובעת השאיפה להידבק במקור?‬
‫לדעתכם‪ ,‬איך אפשר להידבק בקב"ה?‬
‫שאלה אישית‪ :‬האם יש רגעים שבהם אני מרגיש‪/‬ה‬
‫את ההשתוקקות הזאת? במה זה מתבטא?‬
‫‪ .3‬ניתן לפתוח את הספר 'דרכה של תנועה' ולעיין בפסקה 'הצימאון לא‪-‬ל חי' וכן בביאור בסוף הספר‪.‬‬
‫"‪...‬צריך להראות את הדרך איך נכנסים אל הטרקלין – דרך השער‪ .‬השער הוא הא‪-‬לוהות המתגלה בעולם‪ ,‬בעולם בכל‬
‫יופיו והדרו‪ ,‬בכל רוח ונשמה‪ ,‬בכל חי ורמש‪ ,‬בכל צמח ופרח‪ ,‬בכל גוי וממלכה‪ ,‬בים וגליו‪ ,‬בשפרירי שחק ובהדרת‬
‫המאורות‪ ,‬בכישרונות כל שיח‪ ,‬ברעיונות כל סופר‪ ,‬בדמיונות כל משורר ובהגיונות כל חושב‪ ,‬בהרגשת כל מרגיש‬
‫ובסערת גבורה של כל גיבור‪.‬‬
‫הא‪-‬לוהות העליונה‪ ,‬שאנו משתוקקים להגיע אליה‪ ,‬להיבלע בקרבה‪ ,‬להאסף אל אורה‪ ,‬ואין אנו יכולים לבוא למדה זו‬
‫של מלוי תשוקתנו‪ ,‬יורדת היא בעצמה בשבילנו אל העולם ובתוכו‪ ,‬ואנו מוצאים אותה ומתענגים באהבתה‪ ,‬מוצאים‬
‫מרגע ושלום במנוחתה‪"...‬‬
‫‪" .5‬מפגש עם א‪-‬לוהים מתרחש בסיטואציות שונות‪,‬‬
‫מהו הטרקלין? לאן מובילים השערים?‬
‫המשתנות מאדם לאדם ומזמן לזמן‪ .‬מפגש כזה עשוי‬
‫איך אפשר למצוא את הא‪-‬לוהות העליונה?‬
‫להתרחש בחלקים וברבדים שונים של המציאות –‬
‫בחוויית הטבע‪ ,‬בכיסופים‪ ,‬בשיחה שקטה‪ ,‬בשירה‪,‬‬
‫בחכמה‪ ,‬ועוד – אולם המשותף לכל הרבדים הללו הוא‬
‫‪ .4‬רבי זאב וולף בדרשה על פרשת בלק מתאר‬
‫שאין בהם היסק שכלי בלבד אודות א‪-‬לוהים‪ ,‬אלא‬
‫את הדרך להרוות את הצמא שדיברנו עליו עד‬
‫תחושה של נוכחות קרובה העולה מהשתתפותו‬
‫כה‪ .‬לדבריו‪ ,‬ניתן להשתמש בכל ענייני החיים‪ ,‬גם‬
‫הפעילה של האדם בהם‪ :‬נוכחות חיה‪ ,‬מרגשת ומפעי־‬
‫הארציים שבהם‪ ,‬כדי להרגיש את הקדושה‬
‫מה‪ ,‬השרויה בטבע‪ ,‬בכיסופים או בשירה‪ .‬כאשר בהתרח־‬
‫הא‪-‬לוהית‪:‬‬
‫שות מסוימת חש האדם ריגוש‪ ,‬משמעות ייחודית‬
‫"אפילו על ידי אכול לחמו ושתות מימיו‪ ,‬וכל יתר מאכל‬
‫שנוגעת בו ואליו‪ ,‬רוממות רוח בלתי מובנת ביחס‬
‫שלחנו‪ ,‬וכמוהו יתר פרטי חלקי תענוגים‪ ,‬יחשוב מחשבות להתחרשות שגרתית‪ ,‬מלאות וגודש של נוכחות – עליו‬
‫להעלות ניצוצות קדושות המלובשים בהם‪ ...‬צמאה לך‬
‫להיות רגיש ולהיפתח אל אותה נוכחות בקשב עדין‪".‬‬
‫נפשי כמה לך בשרי – בכל פרטי עתים ורגעים‪ ,‬איננו‬
‫)שבטים – שערים לעבודת א‪-‬לוהים‪ ,‬עוז בלומן(‬
‫מפריד פנימיות מחשבתו מרוממותך‪"...‬‬
‫שאלה אישית‪ :‬באיזה רובד קורה המפגש שלי עם‬
‫איך אפשר לרתום גם את העניינים הארציים‬
‫בשביל להרגיש את הקב"ה במציאות?‬
‫הקב"ה? מה אני מרגיש‪/‬ה ברגע הזה?‬
‫העלו דרכים נוספות שבהן אפשר להיפגש עם‬
‫הקב"ה‪.‬‬