‫‪ .1‬מבוא‬ ‫המחקר הנוכחי עוסק בנשים חרדיות העובדות לפרנסתן כעורכות‪-‬דין‪ ,‬והוא בוחן היבטים שונים‬ ‫הנוגעים לחייהן‪ ,‬לתקופת לימודיהן ולעבודתן המקצועית‪.‬‬ ‫עריכת‪-‬דין היא מקצוע חדש בקרב נשים חרדיות‪ .‬עד לשנים האחרונות הוגבלו עיסוקיהן של נשים‬ ‫אלה לתחומים של הוראה‪ ,‬פקידות‪ ,‬גרפיקה‪ ,‬עסקים‪ ,‬שיווק‪ ,‬חשבונאות ומחשבים (פרידמן‪;1988 ,‬‬ ‫קפלן‪ ,‬תשס"ז; ‪ .)Friedman, 1988‬ואולם‪ ,‬בעקבות הקמתו של מסלול ללימודי משפטים המותאם‬ ‫במיוחד לאוכלוסייה החרדית‪ ,‬בקריה האקדמית הקמפוס החרדי באור יהודה‪ ,‬יכולות כיום גם נשים‬ ‫חרדיות ללמוד משפטים‪ ,‬ובעקבות זאת לעבוד לאחר מכן כעורכות‪-‬דין‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫בשנת ‪ 2001‬התאימה הקריה האקדמית אונו (להלן "הקריה") מסלול ייחודי ללימודי משפטים‬ ‫לצורכי המגזר החרדי‪ ,‬מסלול שקיבל את אישור המל"ג להעניק את התואר בוגר במשפטים (‪.)L.L.B‬‬ ‫הלימודים בקריה מרוכזים ליום אחד בשבוע (מבוקר עד ערב) ב"קמפוס חרדי" נפרד באור יהודה‪,‬‬ ‫ומתקיימים בימים נפרדים לנשים ולגברים‪ .‬כך הגברים הלומדים במסלול זה אינם נאלצים לזנוח‬ ‫לגמרי את לימוד התורה‪ ,‬והנשים אינן נאלצות להיעדר רבות מן הבית ו‪/‬או מעבודתן שמחוץ לבית‪.‬‬ ‫פתרון זה מקובל על חוגים חרדיים רחבים‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מאחר שרוב האוכלוסייה החרדית לומדת‬ ‫במוסדות חינוך שבהם לא נערכות בחינות בגרות‪ ,‬ניתנת אפשרות לחסרי תעודת בגרות להיקלט‬ ‫במכינה קדם‪-‬אקדמית ולעמוד בבחינותיה כתחליף לתעודת בגרות‪ .‬לוח מועדי הלימודים הותאם‬ ‫לאורח החיים המקובל על החרדים‪ ,‬ובקמפוס החרדי הונהגה כשרות "גלאט" כמקובל עליהם (לופו‪,‬‬ ‫‪ .)2003‬מדיווחה של ד"ר ריבי שומרוני‪-‬כהן‪ ,‬דיקאנית הסטודנטים בקריה האקדמית אונו‪ ,‬עולה כי‬ ‫משנת ‪ 2001‬ועד ‪ 2008‬הוסמכו לעסוק בעריכת‪-‬דין כ‪ 150-‬תלמידים חרדיים מן המחזור הראשון של‬ ‫לימודי המשפטים‪ ,‬כ‪ 50-‬מהם נשים‪ .‬להערכתה‪ ,‬מרביתן עובדות במקצוע‪.‬‬ ‫‪ 1‬גם במכללה ללימודי משפטים "שערי משפט" שהוקמה ב‪ 1985-‬מתקיימים לימודי משפטים אקדמיים לחרדים‪ ,‬זוהי‬ ‫מסגרת מעורבת של חרדים וחילונים ללא הפרדה בין נשים לגברים‪ .‬ההתאמות לאוכלוסיה החרדית מתבטאות‪ ,‬בין‬ ‫היתר‪ ,‬בהקלות בתנאי הקבלה של החרדים‪ ,‬בכיבוד שעות התפילה וימי הצום הנהוגים אצלם ובהקפדה על הופעה‬ ‫מתאימה ואווירה דתית‪ .‬התלמידים החרדים במכללה מונים כ‪ 8% - 5%-‬מכלל התלמידים במחזור‪ .‬בין התלמידים ניתן‬ ‫למצוא נשים חרדיות מעטות‪ ,‬מבוגרות ומשכילות‪ ,‬שהן טוענות רבניות השואפות לקבל רישיון לעריכת‪-‬דין (לופו‪.)2003 ,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫התופעה של נשים חרדיות העוסקות לפרנסתן בעריכת‪-‬דין חדשנית ומעניינת במיוחד משתי סיבות‬ ‫עיקריות‪ .‬ראשית‪ ,‬עד לשנים האחרונות נמנעו החרדים בכלל‪ ,‬נשים וגברים כאחד‪ ,‬מללמוד מקצועות‬ ‫אקדמיים שונים‪ ,‬לרבות לימודי משפטים‪ ,‬בשל התנגדותה של החברה החרדית לעולם האקדמי‬ ‫ובשל תפיסתה אותו כמכשיר עיקרי לחילון ולהצגה מסולפת של היהדות (קפלן‪ ,‬תשנ"ו)‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫לא היו בנמצא מסלולי לימוד אקדמיים המתאימים לאוכלוסייה החרדית מבחינת ההפרדה בין‬ ‫נשים לגברים ומבחינת תוכני הלימוד‪ .‬שנית‪ ,‬על פי ההשקפה המוצהרת השלטת בזרם המרכזי של‬ ‫החברה החרדית‪ ,‬מטרתה של עבודת הנשים היא אך ורק לפרנס את המשפחה ולאפשר לבעל ללמוד‬ ‫תורה ב"כולל" כדי לאפשר את קיומה של "חברת הלומדים" (פרידמן‪ .)1988 ,‬על פי השקפה זו‪,‬‬ ‫הנשים החרדיות אינן אמורות לשאוף לקריירה מקצועית ולראות את עבודתן כייעוד וכאמצעי‬ ‫להגשמה עצמית‪ .‬הגשמתן העצמית צריכה להיות במסגרת הבית והמשפחה (שחר‪ .)2000 ,‬עריכת‪-‬דין‬ ‫נתפסת כמקצוע "קרייריסטי" ותובעני במיוחד הכרוך בלימודים גבוהים‪ ,‬בהתמחות מקצועית‬ ‫ובמבחני הסמכה‪ .‬זהו אפוא מקצוע החורג מן העיסוקים ה"קלאסיים" של הנשים החרדיות‪.‬‬ ‫למרות זאת‪ ,‬ולמרות התנגדותם של חלק מהרבנים ללימודים אקדמיים ולהשתלבותן של נשים‬ ‫במקומות עבודה חילוניים (לופו‪ ;2003 ,‬קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ ,‬אפשר למצוא בשנים האחרונות נשים‬ ‫חרדיות הלומדות משפטים במכללה למשפטים בקריה האקדמית אונו ואף נשים חרדיות העובדות‬ ‫לפרנסתן כעורכות‪-‬דין‪ .‬אף שמדובר במספר קטן מאוד של נשים‪ ,‬לא ניתן להתעלם מהן ומן‬ ‫המשמעות שהן מסמלות‪ :‬ייתכן שיש בכך כדי להצביע על שינויים ותמורות המתחוללים בחברה‬ ‫החרדית בכלל ובהיבט של מעמד הנשים בה בפרט‪.‬‬ ‫לאור זאת בחרתי במחקר זה להתמקד בבחינת תופעה חדשה זו של לימוד משפטים ועיסוק בעריכת‪-‬‬ ‫דין בקרב נשים חרדיות‪ .‬המחקר יתמקד בגורמים אשר הובילו את הנשים הללו ללימודי משפטים‬ ‫ולעיסוק בעריכת‪-‬דין; יבחן את הקשיים ואת הדילמות שעמדו בדרכן במהלך לימודיהן ובמסגרת‬ ‫עבודתן; וידון באופן התמודדותן עם קשיים ודילמות אלה‪ .‬נוסף על כך תיבחן גם המשמעות‬ ‫שמייחסות הנשים עצמן לעיסוק בעריכת‪-‬דין‪ ,‬תוך דיון בשאלה אם הן רואות בעיסוקן זה ערוץ‬ ‫למימוש עצמי או רק אמצעי לפרנסה‪.‬‬ ‫תרומתו המרכזית של המחקר נעוצה בכך שהוא פותח צוהר לתחום שטרם זכה להתייחסות‬ ‫מחקרית עמוקה עד היום‪ .‬הוא מאפשר היכרות עם המורכבות המאפיינת את המפגש של הנשים‬ ‫‪2‬‬ ‫החרדיות עם עולם תרבותי המנוגד לעולמן במובנים רבים‪ :‬בשלב הלימודים מגלות הנשים הללו‬ ‫עולמות חדשים של ידע כללי‪"-‬חילוני"‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬העיסוק בעריכת‪-‬דין מוביל אותן לעבוד‬ ‫במקומות שאינם חרדיים‪ ,‬במחיצת גברים ובחברה חילונית‪ .‬כל אלה מהווים לדידן מפגש עם‬ ‫התרבות המודרנית‪ ,‬ועם עולם שאינו מוכר לרובן‪ .‬המחקר יעמוד על התמודדותן עם מפגש חדש זה‪.‬‬ ‫זאת ועוד; המחקר משמש מקרה בוחן‪ ,‬שבאמצעותו אפשר ללמוד על מסגרת ייחודית המאפשרת‬ ‫לנשים לרכוש מקצוע אקדמי והשכלה כללית‪ ,‬ובה בעת היא מתאימה את עצמה לאילוצים של‬ ‫הציבור החרדי ולדרישותיו‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬ממצאי המחקר עשויים לתרום גם במישור המעשי ‪ -‬בכל הנוגע לתכנון הכשרתו של כוח‬ ‫אדם בקרב נשים חרדיות לקראת יציאתן לשוק העבודה‪ ,‬וגם בנוגע לתכנון תוכניות הלימודים בבתי‬ ‫הספר החרדיים לבנות לקראת יציאתן של אלה הרוצות בכך – ללימודים גבוהים‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫מסגרת תאורטית וסקירת ספרות‬ ‫מאחר שבמוקד המחקר עומדות נשים חרדיות העוסקות בעריכת‪-‬דין‪ ,‬אפתח את סקירת הספרות‬ ‫ברקע קצר על החברה החרדית ועל עולם העבודה בחברה זו‪ .‬לאחר מכן אסקור את מאפייניהן של‬ ‫הנשים החרדיות‪ ,‬ובייחוד אדרש להיבטים הקשורים לחינוכן‪ ,‬להשכלתן‪ ,‬לתעסוקתן ולעבודתן‪.‬‬ ‫‪ .2.1‬החברה החרדית‪ :‬רקע‬ ‫‪ 2.1‬א'‪ .‬מאפיינים עיקריים של החברה החרדית‬ ‫המושג "יהדות חרדית" ‪ 2‬מתאר חלק מוגדר ומובחן בחברה היהודית הרואה את עצמו מחויב להלכה‬ ‫כפי שהתפתחה על ידי האוטוריטות המוסמכות במסורת היהודית ("אורתודוקסיה") (פרידמן‪,‬‬ ‫‪.)1991‬‬ ‫פרידמן (‪ )1991 ,1985‬ושלהב (‪ )1985‬מציגים ארבעה מאפיינים עיקריים של החברה החרדית‪ :‬ניאו‪-‬‬ ‫מסורתיות‪ ,‬קרי‪ ,‬מחויבות גמורה למסורת של יהדות מזרח אירופה; מחויבות ללימוד תורה‬ ‫במסגרות החרדיות; הקפדה על מילוי כל מצוות ההלכה; ועמדה אנטי‪-‬ציונית‪ .‬לדידו של קפלן‬ ‫(‪ ,)2003‬מאפיינים אלה אינם תקפים באותה מידה לכל הקבוצות המרכיבות את החברה החרדית‬ ‫האשכנזית‪ ,‬ואת רובם אי אפשר להחיל על החרדים המזרחים‪ .‬קפלן (‪ )2003‬מזהה מאפיינים נוספים‬ ‫בחברה החרדית‪ :‬את המערך החינוכי החרדי המובחן‪ ,‬הן לבנים והן לבנות‪ ,‬ואת דפוסי המגורים –‬ ‫אם בשכונות חרדיות‪ ,‬שהן חלק מערים שאינן חרדיות‪ ,‬ואם בערים החרדיות החדשות (דוגמת קריית‬ ‫ספר ועמנואל)‪ .‬מאפיין מרכזי אחר הוא קבלת סמכות הרבנים‪ ,‬ראשי הציבור‪ ,‬המכונים 'הגדולים'‪.‬‬ ‫סמכותם רלבנטית לכל תחומי החיים‪ ,‬וחלה במרחב הציבורי ובמרחב הפרטי כאחד (אלאור‪;1992 ,‬‬ ‫לוי‪ ;1989 ,‬פרידמן‪.)1991 ,‬‬ ‫בדומה לחברה היהודית האורתודוקסית שהתקיימה באירופה‪ ,‬גם החברה החרדית בישראל איננה‬ ‫עשויה מקשה אחת; יש בה קבוצות ותת קבוצות‪ ,‬זרמים ותת זרמים רבים‪ .‬היא מורכבת משתי‬ ‫‪ 2‬ספרות המחקר העוסקת בחברה החרדית מגדירה חברה זו במושג "אולטרה‪-‬אורתודוקסית"‪ ,‬כלומר חברה הקיצונית‬ ‫באמונתה ובשמירתה את מצוות ההלכה (קפלן‪.)Goshen-Gottstein, 1984 ; Mayer 1979; Simon, 1978 ;2003 ,‬‬ ‫‪4‬‬ ‫קבוצות‪-‬על מרכזיות – חרדים אשכנזים וחרדים מזרחים – ובכל אחת מהן מגוון של קבוצות משנה‬ ‫(קפלן ושטדלר‪ ,‬תשס"ט)‪ .‬אפשר להבחין בתוכן בכמה דפוסים מרכזיים‪( :‬א) "הליטאים"‪ ,‬המייצגים‬ ‫את אורח החיים שהתגבש בפולין‪-‬ליטא בסוף המאה ה‪( .19-‬ב) "חסידי פולין"‪ ,‬המייצגים את‬ ‫המסורת החסידית של ארץ זו‪ .‬במסגרת זו בולטים בעיקר חסידי גור‪( .‬ג) "ההונגרים"‪ ,‬המייצגים הן‬ ‫מסורות חסידיות והן את האורתודוקסיה ההונגרית‪ ,‬שהתגבשה בהשראת רבי משה סופר (‪1839-‬‬ ‫‪ .)1762‬הם מבטאים את העמדות הקיצוניות ביותר נגד המודרנה‪ ,‬ההשכלה והציונות‪( .‬ד)‬ ‫"הירושלמים"‪ ,‬המייצגים את המסורת שנוצרה ביישוב הישן האשכנזי בירושלים‪ .‬העמדות‬ ‫הקיצוניות של חלק חשוב מהם קירבו קבוצה זו להונגרים‪ ,‬ובייחוד לחסידות סטמאר‪ ,‬המאגדת‬ ‫כמה "חצרות" וקבוצות קיצוניות (פרידמן‪( .)1991 ,‬ה) "בעלי תשובה" – העוברים מאורח חיים‬ ‫חילוני לאורח חיים דתי (זלצברג‪( .)1998 ,‬ו) ה"ספרדים"‪ ,‬דהיינו בני עדות המזרח‪ 3,‬שרבים מהם‬ ‫השתלבו בישיבות ליטאיות והושפעו עמוקות מהתרבות החרדית האשכנזית (דשן‪ ;2006 ,‬לאון‪,‬‬ ‫‪.)2006‬‬ ‫‪2.1‬ב'‪ .‬התפתחותה של "חברת הלומדים"‬ ‫לאחר מלחמת העולם השניי ה התמקדו הסמכויות הרבניות בישראל בשיקום הקהילות שחרבו בזמן‬ ‫השואה‪ ,‬ועסקו בגיבוש הקהילה החרדית‪ ,‬במציאת מקומות דיור לחבריה ובהקמת מוסדות‬ ‫קהילתיים (חסון‪ .)1996 ,‬במקביל‪ ,‬בתחילת שנות ה‪ 50-‬של המאה ה ‪ ,20-‬התגבשה החברה החרדית‬ ‫במדינת ישראל כ"חברת לומדים" – חברה שרוב הגברים בה לומדים בישיבה‪ ,‬ולאחר נישואיהם‬ ‫ממשיכים בלימודיהם ב"כולל" ואינם עובדים לפרנסת משפחתם (פרידמן‪ .)1991 ,‬החברה החרדית‬ ‫רואה את ערך לימוד התורה כערך העולה על כל מצווה ודרישה דתית אחרת (שטדלר‪)2001 ,‬‬ ‫וכעיסוק ר ב משמעות המעניק מעמד ויוקרה לגברים (פרידמן‪ .)1991 ,‬כפועל יוצא של תפיסה זו‪,‬‬ ‫גברים חרדים רבים בוחרים שלא להשתייך לשוק העבודה‪ ,‬ותחת זאת להמשיך בלימוד תורה‪.‬‬ ‫"חברת הלומדים" לא הייתה קיימת בקהילות המסורתיות באירופה‪ ,‬והיא התפתחה בזכות תנאים‬ ‫‪ 3‬על הבעייתיות במונחים "ספרדי" ו"מזרחי" דנו ‪ .Ben Rafael and Sharot, 1991; Cohen, 1992‬קפלן (‪ )2006‬מציין‬ ‫כי בעייתיות זו נובעת בחלקה מהשינויים במשמעותם של המונחים במהלך הדורות ומן השימוש הפוליטי‪-‬החברתי‬ ‫המכוון שנעשה בהם בדור האחרון‪ .‬במאמרו "החרדיות המזרחית והדת העממית‪ :‬שני מקרי מבחן" (שם‪ ,‬עמ' ‪)485 -443‬‬ ‫נוקט קפלן את המונח "מזרחי" בהקשר של החברה החרדית בישראל בעשורים האחרונים של המאה העשרים‪ ,‬ואת‬ ‫המונח "ספרדי" בהקשר הקודם לו כרונולוגית‪ .‬בסקירה התאורטית שלהלן אשתמש במונחים אלה על פי לשון החוקר‬ ‫שעל מחקרו אני נסמכת‪ .‬בפרקים "ניתוח הממצאים" ו"דיון וסיכום" אשתמש במונח "חרדי‪-‬מזרחי"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫חברתיים‪-‬כלכליים ופוליטיים במדינת ישראל‪ ,‬ובמידה רבה גם בעקבות היווצרותן של אפשרויות‬ ‫תעסוקה לנשים‪ ,‬שאפשרו להן לשאת בעול פרנסת המשפחה (פרידמן‪.)1991 ,‬‬ ‫ל"חברת הלומדים" שתי תכונות הרות משמעות‪ :‬הראשונה היא תלות פוליטית בממשלה לשם‬ ‫קבלת תמיכה כלכלית בלומדים; השנייה ‪ --‬רמת חיים נמוכה ואף עוני (חקק ‪ ;2004‬לוי‪;1989 ,‬‬ ‫פרידמן‪ ;1991 ,‬שחר‪ ;2000 ,‬שטדלר‪ .)2001 ,‬תמריצי הרווחה וקצבאות הילדים מטעם המדינה‬ ‫מאפשרים את נורמות הפריון הגבוהות הקיימות בחברה החרדית ומעודדים אותן‪ ,‬ומספר הילדים‬ ‫הגדול תורם להגברת העוני (מיישר ומנסקי‪.)2000 ,‬‬ ‫מגמה זו של "חברת הלומדים" השתרשה במדינת ישראל והחלה להתפשט גם בקרב הציבור החרדי‬ ‫המזרחי‪ .‬הרב עובדיה יוסף ‪ 4‬שם לעצמו משימת חיים לכונן "חברת לומדים" ספרדית דוגמת זו של‬ ‫החרדים האשכנזים (דשן‪ .)2006 ,‬יש לציין כי עד ראשית שנות ה‪ 80-‬הייתה החברה החרדית‬ ‫אשכנזית במהותה‪ .‬ללומדים הספרדים לא היה הכוח הפוליטי – שהיה לחברה החרדית האשכנזית ‪-‬‬ ‫ לשם השגת תקציבים להקמת מוסדות תורה‪ ,‬למלגות קיום וכדומה‪ .‬אך הביקוש מצד התלמידים‬‫הספרדים ללימוד תורה גבר ועלה על היצע המוסדות הספרדיים הקטנים הקיימים‪ .‬הישיבות‬ ‫החסידיות ייצגו מסורת ייחודית וחייבו נטישה מוחלטת של הזהות המזרחית‪ .‬לעומתן‪ ,‬הישיבות‬ ‫הליטאיות בהנהגתו של הרב שך (‪ ,1898-2001‬מנהיג הזרם החרדי הליטאי‪ ,‬פוסק הנחשב לאחד‬ ‫מגדולי הדור) גילו סובלנות כלפי הזהות המזרחית‪ ,‬ובעקבות זאת הצליחו חלק מבני התורה‬ ‫הספרדיים להשתלב בישיבות העילית הליטאיות‪ .‬מאפייני הדתיות הספרדית – קרי מסורת‬ ‫החכמים הספרדים‪ ,‬דרכי הלימוד‪ ,‬אורח חייהם והופעתם החיצונית של המזרחים ‪ --‬נדחו נוכח‬ ‫התרבות וההלכה של האשכנזים‪ .‬שכבת ספרדים זו אשר גדלה והתחנכה במוסדות האשכנזיים‪,‬‬ ‫התאימה עצמה לתרבות הדומיננטית של החברה שאליה הצטרפה (לאון‪ ;2006 ,‬פלדמן‪. )2006 ,‬‬ ‫פלדמן (‪ )2006‬טוענת כי עד הקמת מפלגת ש"ס ב‪ 5 ,1984 -‬החברה החרדית‪-‬ספרדית לא הורגלה‬ ‫למחות‪ ,‬אלא לקבל את החלטות ההנהגה האשכנזית של "אגודת ישראל"‪ .‬תרומתה של ש"ס הייתה‬ ‫‪ 4‬הרב עובדיה יוסף ‪ -‬הראשון לציון והרב הראשי הספרדי בשנים ‪ .1983--1973‬בשנות ה‪ 50-‬של המאה ה‪ 20-‬החל לבלוט‬ ‫בציבור הירושלמי ו במשך השנים הפך לדמות נערצת ואהובה על המוני מזרחים מכל העדות (דשן‪.)2006 ,‬‬ ‫‪ 5‬בשנת ‪ ,1984‬לקראת הבחירות לכנסת ה‪ ,11-‬היה הרב שך שותף מרכזי בהקמת מפלגת ש"ס‪ .‬הוא פרש מראשות מועצת‬ ‫גדולי התורה של אגודת ישראל על רקע סירוב לדרישת ו לשלב נציג של החרדים הספרדים ברשימת "אגודת ישראל"‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫בכך שהספרדים‪ ,‬שמעולם קודם לכן לא העזו לצאת בפומבי נגד החלטותיהם של הרבנים‬ ‫האשכנזים‪ ,‬חשפו את השבר שחל בקרב החברה הספרדית‪-‬החרדית בעקבות דחיית התרבות‬ ‫המזרחית וחיזקו את מעמדה של הפריפריה החרדית‪-‬המזרחית (פלדמן‪ .)2006 ,‬ואולם‪ ,‬טוען לופו‬ ‫(‪ ,)2004‬אף כי ש" ס הפכה את המזרחיות‪ ,‬שהוצגה באידיאולוגיה הציונית כארעית וכשולית‪ ,‬לגורם‬ ‫המעצב במידה רבה את השיח הפוליטי הציבורי‪ ,‬הצלחתה הפוליטית לא יצרה מפנה בעולם‬ ‫הישיבות הספרדי‪ .‬השליטה הרוחנית בעולם התורה החרדי נותרה בידי ההגמוניה הליטאית‪.‬‬ ‫ההוכחה לכך טמונה בהימנעותו של הרב יוסף ממאבקים נוספים בתחום זה‪ ,‬ודומה שהוא השלים‬ ‫עם המצב בלית ברירה‪ .‬ש"ס לא הקימה ישיבות עילית לעולם התורה הספרדי‪ ,‬וכך נמשכת עד היום‬ ‫ללא עוררין שליטת הליטאים‪-‬האשכנזים בעולם הישיבות (לופו‪.)2004 ,‬‬ ‫לא כל הגברים החרדים בוחרים ללמוד ולא לעבוד‪ .‬בציבור החסידי משתלבים גברים רבים יותר‬ ‫בשוק העבודה לעומת הציבור הליטאי‪ ,‬ולכן בחלק ניכר מן הציבור החסידי עול הפרנסה אינו מוטל‬ ‫על הנשים בלבד (גונן‪ ;2000 ,‬כהן‪ ;2005 ,‬קינג‪-‬גזית ‪ .)2005‬עם זאת‪ ,‬אחוז הנשים החרדיות בכלל‬ ‫החברה החרדית המשתייכות לכוח העבודה (‪ )45%‬גבוה משמעותית לעומת אחוז הגברים החרדים‬ ‫המשתייכים לכוח העבודה (‪( )32%‬הלמ"ס‪ .)2007 ,‬שהרי רבות מן הנשים הן המפרנסות העיקריות‬ ‫במשפחתן (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬ ‫להלן אסקור את השינויים שחלו במעמדן של הנשים החרדיות לאחר מלחמת העולם השנייה‬ ‫והקמת מדינת ישראל‪ ,‬שינויים אשר הובילו להרחבת השכלתן ותעסוקתן מחוץ לבית‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬האישה החרדית‬ ‫הספרות הסוקרת היסטורית‪ ,‬תרבותית וחברתית את החברה החרדית ואת האישה החרדית עוסקת‬ ‫ברובה בחברה החרדית האשכנזית (וייסמן‪ ;1993 ,‬זלצברג‪ ;2005 ,‬ליוש‪ ,‬תשס"ז; פרידמן‪, 1988 ,‬‬ ‫‪ ;1999 ,1991‬קפלן‪ ,2003 ,‬תשס"ז; שלהב ופרידמן‪ .)Friedman,1987, 1988, 1993 ;1985 ,‬קפלן‬ ‫משלא נתקיימה דרישתו‪ ,‬הורה לספרדים לגשת להקמת מפלגה חרדית ספרדית עצמאית‪ ,‬שבראשה יעמוד כמנהיג רוחני‬ ‫הרב עובדיה יוסף (רב נערץ ואהוב על רבים מיוצאי עדות המזרח)‪ .‬ש"ס המשיכה להתחזק ולעלות כתנועה מנצחת בזירה‬ ‫הפוליטית והמשיכה להיות שותפה מרכזית בשלטון‪ .‬היא עוררה בקרב בוחריה הספרדים (שרבים מהם אינם חרדים)‬ ‫גאווה רבה‪ ,‬והפכה בעבורם למוקד הזדהות‪ .‬הס פרדים שנדחו בעבר על ידי הקהילה החרדית האשכנזית‪ ,‬ולא היו‬ ‫שותפים לקבוצות המובילות במדינה מאז הקמתה‪ ,‬נמצאו בזכותה במוקדי הכוח (לופו‪.)2004 ,‬‬ ‫‪7‬‬ ‫(‪ )2003‬טוען כי נעשו מחקרים מעטים על החברה החרדית המזרחית‪ ,‬וכי עדיין לא נחקרו הממדים‬ ‫ההיסטוריים‪ ,‬התרבותיים והדתיים של החברה החרדית המזרחית באופן רחב היקף‪ .‬עקב זאת‬ ‫אתייחס ברוב הפרק שלהלן למחקרים העוסקים באישה החרדית האשכנזית‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬א' רקע חברתי‪-‬היסטורי‬ ‫בחברה היהודית המסורתית התחנכו רוב הבנות בביתן‪ ,‬באורח בלתי פורמאלי‪ ,‬וחינוכן נועד‬ ‫להכשירן לתפקיד של רעיות ואימהות‪ .‬החינוך הפורמאלי נועד לבנים‪ ,‬המצווים ללמוד תורה ‪--‬‬ ‫לימוד שנחשב לאסור על הבנות (פרידמן‪ ;1988 ,‬וייסמן‪.)1993 ,‬‬ ‫עיקר השינוי שהחל להסתמן במעמדה של האישה המסורתית נזקף לזכותה של שרה שנירר‪,‬‬ ‫מייסדת "בית יעקב"‪ .‬ב‪ 1917-‬פתחה שנירר את בית הספר הראשון לבנות בקרקוב‪ ,‬ובעקבותיו‪ ,‬ב‪-‬‬ ‫‪ ,1927‬הונחה אבן הפינה לסמינר למורות של "בית יעקב"‪ .‬הסמינר חולל שינוי מרחיק לכת בקרב‬ ‫תלמידותיו משום שהוא הוביל ליצירת שכבה דקה של נשים מנהיגות (וייסמן‪ ;1993 ,‬וינרוט‪;2001 ,‬‬ ‫פרידמן‪ ;1988 ,‬שוורץ‪ ,‬תשנ"ח)‪ .‬ב"יישוב הישן" בארץ ישראל כמעט לא הוקדשה תשומת לב לחינוכן‬ ‫הסדיר של הבנות (שילה‪ .)2001 ,‬בשנות ה‪ 30-‬של המאה העשרים נפתחו כמה בתי ספר של רשת‬ ‫"בית יעקב"‪ ,‬אך מאחר שהציבור החרדי היה קטן ועני‪ ,‬יכלו רק מעט מן ההורים לשלוח את‬ ‫בנותיהם לבתי ספר אלה (פרידמן‪ ;1999 ,1988 ,‬וייסמן‪.)1993 ,‬‬ ‫התפנית בהתפתחותה של רשת החינוך החרדית בכלל‪ ,‬ובזו של חינוך הבנות בפרט‪ ,‬החלה עם הקמת‬ ‫המדינה‪ ,‬כאשר קיומם של רשת "בית יעקב" ושל תלמודי התורה הובטח על ידי תקציבים מממשלת‬ ‫ישראל‪ .‬על רקע העלייה הגדולה ארצה ובעקבות הנהגת חוק לימוד חובה חינם‪ ,‬גדל מספרן של‬ ‫בוגרות בתי הספר היסודיים של "בית יעקב"‪ ,‬ורובן ככולן פנו להמשך לימודים בסמינרים למורות‬ ‫של בית יעקב‪ .‬עד מהרה הפכו לימודי הבנות בסמינר "בית יעקב" לנורמה מועדפת בחברה החרדית‬ ‫(פרידמן‪.)1999 ,1988 ,‬‬ ‫נורמה זו הובילה‪ ,‬בלשונו של פרידמן (‪ ,)1988‬ל"מהפכה" במציאות הכלכלית והחברתית של החברה‬ ‫החרדית בישראל ואפשרה את מיסודה של "חברת הלומדים"‪ .‬שינוי זה מיוחס לרבי אברהם יוסף‬ ‫וולף‪ ,‬אשר מונה ב‪ 1952-‬למנהל סמינר "בית יעקב" בבני ברק‪ .‬וולף נטע בלב תלמידותיו את‬ ‫‪8‬‬ ‫השאיפה להינשא לבחור ישיבה ולשאת לבדן בעול הפרנסה וגידול הילדים למען יוכל הבעל ללמוד‬ ‫תורה ב"כולל"‪ .‬אידאל זה כבש את בוגרות הסמינרים של "בית יעקב"‪ .‬עד סוף שנות ה‪ 50-‬כבר היו‬ ‫רבות מן הבנות החרדיות בגילים ‪ 19-18‬בעלות משרה ומשכורת קבועה של מורה‪ ,‬ונישואין בין בחור‬ ‫ישיבה הממשיך את לימודיו ב"כולל" לבין מורה מ"בית יעקב" הפכו לדפוס המקובל והנפוץ ביותר‬ ‫בחברה החרדית האשכנזית (פרידמן‪ .)1988 ,‬גם החברה החרדית המזרחית הושפעה מדפוס זה‪:‬‬ ‫במוסדות החינוך של ש"ס מחנכים את התלמידות לאידאל זה המחייב את האישה לשאת בעול‬ ‫הפרנסה כדי לאפשר לבעל לעסוק בתורה (פלדמן‪.)2006 ,‬‬ ‫‪ 2.2‬ב' שינויים ותמורות בתחום התעסוקה‬ ‫בעקבות פנייתן של מרבית הנשים החרדיות לעסוק במקצוע ההוראה‪ ,‬מאמצע שנות ה‪ 60-‬של המאה‬ ‫ה‪ 20-‬התעוררו קשיים במציאת משרות הוראה במסגרות חרדיות‪ .‬בעקבות זאת הורחבו תחומי‬ ‫התעסוקה של הנשים החרדיות‪ ,‬וכפועל יוצא התרחבה השכלתן הכללית ה"חילונית"‪ .‬מקצת הנשים‬ ‫החרדיות פנו לעסקים (בעיקר לפתיחת חנויות ב"גטו" החרדי המתפתח)‪ ,‬למשרות פקידות במוסדות‬ ‫חרדיים שונים‪ ,‬להוראה במוסדות החינוך הממלכתיים‪-‬הדתיים ואף לתחומים בלתי מקובלים כמו‬ ‫אמנות (גרפיקה‪ ,‬מוסיקה וציור) ובעיקר מחשבים (פרידמן‪ .)1988 ,‬תהליך זה נמשך ביתר שאת‬ ‫בשנות ה‪ 70-‬ואילך‪ .‬פרידמן (‪ )1999 ,1988‬טוען כי למרות האפיקים החלופיים‪ ,‬תפיסת העולם של‬ ‫הקהילה החרדית מקנה עדיפות למקצוע ההוראה‪ ,‬ומשרת הוראה הפכה לביטוי של סטטוס חברתי‬ ‫ולגורם בעל משקל בעת עריכת השידוך‪ .‬טענה דומה לזו מעלה גם לופו (‪ ,)2003‬המסביר כי מקצוע‬ ‫ההוראה נוח לאישה ולאם המטופלת בילדים‪ .‬כמו כן‪ ,‬במקצועות האחרים יש קושי להשיג תעסוקה‬ ‫במסגרת הקהילה החרדית‪ ,‬ומחוצה לה מוטלות על האישה החרדית מגבלות רבות‪.‬‬ ‫במקביל לצמיחתה של "חברת הלומדים" הי דרדרה הקהילה החרדית למצב של מצוקה כלכלית‬ ‫קשה‪ .‬מצוקתן התעסוקתית של הנשים החריפה והובילה את ההנהגה החרדית להתיר לנשים‬ ‫המפרנסות להרחיב את תחומי תעסוקתן והכשרתן המקצועית‪ .‬מספרן של הנשים החרדיות‬ ‫העובדות במסגרות ובמוסדות שאינם חרדיים‪ ,‬כגון משרדי ממשלה ומשרדים פרטיים שונים‪ ,‬הלך‬ ‫וגדל‪ ,‬כאשר חלק מן המשרות החדשות שנפתחו בפני הנשים החרדיות אפשרו להן קידום והעלאת‬ ‫שכר (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫המצוקה הכלכלית שפקדה את החברה החרדית‪ ,‬הובילה ב‪ 1996-‬לתחילתו של מפנה בחברה זו בכל‬ ‫הנוגע ללימודים כלליים ולהכשרה מקצועית‪ .‬אף שלימודים כלליים בקרב הגברים נתפסו כביטול‬ ‫תורה‪ ,‬מאחר ששיקום עולם התורה והמשכיותו לאחר השואה הוטלו על הגברים כחובה כללית‬ ‫(לופו‪ ,)2003 ,‬ואף שהחברה החרדית מתנגדת עקרונית לרכישת השכלה כללית "חילונית"‬ ‫(‪ ,(Friedman, 1993‬ביטאו כמה מגדולי התורה נכונות לאפשר לגברים‪ ,‬מטעמים פרקטיים‪ ,‬לרכוש‬ ‫השכלה כללית לצורכי פרנסה‪ .‬הישיבות הליטאיות ורבני ההנהגה הליטאית התירו משנת ‪2000‬‬ ‫לימודי חול לצד לימודי קודש למקצועות המחשב‪ ,‬החשבונאות ומינהל העסקים בעקבות העוני‬ ‫הכבד השורר בחברה החרדית הליטאית‪ .‬בזכות זאת מתאפשר לתלמיד "כולל" שאינו נחשב‬ ‫ל"עילוי" ואין צפוי לו עתיד רבני‪ ,‬או למי שאינו רוצה או מסוגל ללמוד רק גמרא‪ ,‬לצאת למסלול‬ ‫משולב של לימודי קודש וחול (לופו‪.)2003 ,‬‬ ‫בעניין זה יש לעמוד על השוני בין הציבור החרדי האשכנזי לבין זה המזרחי‪ .‬בציבור החרדי‪-‬המזרחי‬ ‫לא קיימת התנגדות אידאולוגית מושרשת ללימודי חול כפי שזו קיימת בציבור החרדי‪-‬האשכנזי‪.‬‬ ‫הרמב"ם בספריו אסר להתפרנס רק מתורה‪ ,‬וסיפק הנמקה הלכתית להיתר לעסוק בלימודי חול‪,‬‬ ‫ההכרחיים לתפיסתו לקיום המצוות‪ .‬הרב עובדיה יוסף אינו אוסר לימודי חול ואף הביע לא פעם את‬ ‫הסתייגותו מהכוונת בחורי הישיבות ללימוד תורה כל ימי חייהם‪ .‬עם זאת‪" ,‬מועצת חכמי התורה"‬ ‫של ש"ס נתנה היתר רשמי לתלמידי ה"כולל" ללמוד מקצוע רק בשנת ‪ – 2000‬היתר זה ניתן רק‬ ‫לאחר שהתירה זאת ההנהגה הליטאית (לופו‪ .)2003 ,‬הציבור החרדי ‪-‬המזרחי אינו מחויב למסורת‬ ‫היהודית המזרח‪-‬אירופית ויש בקרבו פוסקי הלכה הנוטים במודע להקל בפסיקותיהם‪ ,‬חלקם מתוך‬ ‫עמדה אנטי‪-‬אשכנזית (קפלן‪ .)2003 ,‬רבני המזרח מתונים יחסית (דשן‪ )2006 ,‬וגישתם לאתגרי הזמן‬ ‫החדש מתאפיינת ב"סובלנות ובפתיחות" לעומת הרבנים האשכנזים הפוסקים לחומרה בשאלות‬ ‫הנוגעות לאתגרי הזמן החדש (בראון‪ .)2006 ,‬לפיכך‪ ,‬שילוב לימודים כלליים בתוכנית הלימודים של‬ ‫ילדי הקהילה נחשב רצוי בעיני חכמים ספרדים‪-‬מזרחים בני הדורות האחרונים (זוהר‪.)2006 ,‬‬ ‫המפנה החשוב בנוגע ללימודים כלליים השפיע גם על הרחבת תחומי הלימוד והתעסוקה המקצועית‬ ‫של הנשים החרדיות‪ ,‬שהן מלכתחילה אינן מחויבות לשיטתן ללימוד תורה‪ .‬אמנם‪ ,‬ההכשר‬ ‫ללימודים כלליים עודנו מסויג ואינו מקובל על כלל הקבוצות והזרמים בחברה החרדית‪ ,‬אך בשני‬ ‫‪11‬‬ ‫העשורים האחרונים נפתחו מסגרות לימוד ייחודיות לנשים ולגברים חרדים‪ ,‬והן כוללות קורסים‬ ‫מקצועיים וגם לימודים אקדמיים בתחומים של עבודה סוציאלית‪ ,‬ראיית חשבון‪ ,‬מחשבים‪ ,‬כלכלה‬ ‫וניהול‪ ,‬ולימודי משפטים (חקק‪ ;2004 ,‬לופו‪ ;2003 ,‬קינג‪-‬גזית‪.)2005 ,‬‬ ‫תמורות אלה הגבירו עוד יותר את המגמה בתנועה ה גוברת של נשים חרדיות שיצאו לעבוד מחוץ‬ ‫לחברה החרדית שהחלה מאמצע שנות ה‪( 70-‬קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬מציאות חדשה זו יצרה מצב‬ ‫פרדוקסאלי‪ ,‬שבו דווקא האישה החרדית הנחשפת לתרבות המודרנית יותר מבעבר מסייעת לחברה‬ ‫החרדית להתמודד עם אתגרי המודרנה ולשמר את הישגה הגדול‪" :‬חברת הלומדים" (פרידמן‪;1988 ,‬‬ ‫‪.(Friedman,1988‬‬ ‫על פי ההשקפה החרדית‪ ,‬הנשים העובדות אמורות רק לפרנס ולא לשאוף לקריירה‪ .‬קריירה מציבה‬ ‫מספר בעיות הלכתיות‪ .‬ראשית‪ ,‬היא מצריכה שעות עבודה נוספות ובהכרח תבוא על חשבון שעות‬ ‫לימודי התורה של הבעל‪ .‬שנית‪ ,‬לאישה אסור לראות בעבודה ייעוד והגשמה עצמית‪ ,‬אלא רע הכרחי‬ ‫בלבד (שחר‪ .)2000 ,‬מצפים ממנה להגשים את עצמה במסגרת המשפחה והבית‪ .‬אולם בפועל‪ ,‬בשונה‬ ‫מן התפיסה המוצהרת‪ ,‬נשים חרדיות מצליחות לקדם קריירה מרשימה מאוד בתחומים שונים‪ ,‬כגון‬ ‫מזכירות בכירה וניהול משרד‪ ,‬מחשבים‪ ,‬עסקים זעירים פרטיים‪ ,‬רפואה וטיפול פרא‪-‬רפואי‪,‬‬ ‫וממלאות תפקידים בכירים ואף ניהוליים במוסדות ציבוריים (פרטיים‪ ,‬ממשלתיים או חרדיים)‬ ‫(ליוש‪ ,‬תשס"ז; קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬כאן המקום לציין כי מחקריהם של ליוש (תשס"ז) וקפלן (תשס"ז )‪,‬‬ ‫העוסקים במקצועות שבהן עובדות נשים חרדיות‪ ,‬נוגעים לנשים אשכנזיות בלבד‪ .‬בנוגע לתעסוקת‬ ‫נשים חרדיות מזרחיות‪ ,‬המחקר היחיד בנושא הוא של אלאור (תשס"ו)‪ ,‬העוסק בלימודים במתנ"ס‬ ‫בפרדס כץ‪ ,‬שבו נשים חרדיות מזרחיות לומדות לצד נשים חילוניות מחשבים‪ ,‬מזכירות בכירה‬ ‫ואנגלית‪.‬‬ ‫על אף התמורות באפשרות התעסוקה העומדות לרשותן של הנשים הנשים החרדיות; מן המחקרים‬ ‫עולה שפנייתן של נשים חרדיות למקצועות חופשיים ועתירי ידע נמצאת עדיין בשוליים‪ ,‬ורוב הנשים‬ ‫החרדיות מוסיפות לעבוד כמורות‪ .‬הרשקוביץ ואובל (‪ )1998‬מדווחים שתחומי העיסוק השכיחים‬ ‫ביותר בקרב נשים חרדיות בירושלים הם הוראה ‪ ,43% -‬שירותים ציבוריים ‪ ,23% -‬ועבודות משרד‬ ‫‪11‬‬ ‫ ‪ .14%‬בקרב הנשים החרדיות בבני ברק שיעור העוסקות בהוראה גבוה אף יותר ‪ ,67% -‬שהם שני‬‫שלישים מהנשים החרדיות העובדות‪ .‬היתר מועסקות בעיקר בעבודות פקידות וזבנות‪ ,‬ורק מיעוט‬ ‫קטן במקצועות חופשיים (שחר‪ .)2000 ,‬על שינוי במגמת התעסוקה ניתן ללמוד מנתוני התאחדות‬ ‫התעשיינים‪ ,‬שלפיהם בשנים ‪ 2009-2004‬גדל מספר החרדים המועסקים בתעשייה בירושלים ב‪-‬‬ ‫‪ 70%‬בקירוב‪ ,‬ורובם נשים‪ .‬ב חלק מהמפעלים נדרשת היערכות מיוחדת בכל הנוגע לכשרות המזון‬ ‫ולייעוד מקום לתפילה עבור העובדים החרדיים (אנקורי‪.)2009 ,‬‬ ‫כדי להבין את הקשיים העומדים בפני אישה חרדית הבוחרת לעסוק בעריכת‪-‬דין‪ ,‬יש להציג את‬ ‫המאפיינים המרכזיים של הנשים החרדיות‪ .‬אמנם‪ ,‬כמו החברה החרדית בכללה הן אינן מהוות‬ ‫מקשה אחת (זלצברג‪ ,)2005 ,‬אך ניתן להצביע על כמה קווים המשותפים לכלל הנשים החרדיות‪,‬‬ ‫כמפורט להלן‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬ג' קווים לדמותה של האישה החרדית‬ ‫החברה החרדית מאופיינת בסגרגציה מינית גבוהה‪ ,‬המוצאת ביטוי בהפרדה בין נשים לגברים החל‬ ‫מ גיל צעיר ובחלוקת תפקידים ברורה וחד משמעית (אלאור‪Berger- ;Jayanti, 1982 ;1992 ,1990 ,‬‬ ‫‪ .)Sofer, 1979‬על פי חלוקת תפקידים מוצהרת זו עוסקים הגברים בטקסט התורני‪ ,‬שהוא מבחינתם‬ ‫המרכז האמיתי של הקיום (‪ ,)Friedman, 1987‬ואילו הנשים עוסקות בעולם החומר ובפריפריה של‬ ‫הטקסט התורני (ברזילי‪.)2001 ,‬‬ ‫למרות חלוקה מוצהרת זו‪ ,‬חשוב לציין כי הדרתה בפועל של האישה החרדית מן הידע התורני אינה‬ ‫מוחלטת‪ .‬הנשים החרדיות רוכשות השכלה תורנית במסגרת לימודיהן‪ ,‬הן בבית הספר (וייסמן‪,‬‬ ‫‪ ;1993‬פרידמן‪ )1988 ,‬והן מחוצה לו‪ ,‬במסגרת השתתפותן במגוון שיעורים (אלאור‪El- ;1992 ,1990 ,‬‬ ‫‪ .)Or, 1995‬יתרה מזאת‪ :‬ההשכלה הכללית שהן רוכשות רחבה בהרבה מזו של הגברים‪ .‬באופן‬ ‫פרדוקסאלי‪ ,‬דווקא הדרתן ממצוות לימוד תורה מקנה להן לגיטימציה לרכוש השכלה כללית רחבה‬ ‫יותר לעומת הגברים (וייסמן‪ .)1993 ,‬גם הצורך להיות המפרנסות העיקריות של המשפחה מקנה להן‬ ‫לגיטימציה להרחיב את השכלתן ולרכוש מקצוע (פרידמן‪.)Friedman, 1988 ;1988 ,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫קהת (‪ )2000‬מסווגת את הנשים ביהדות האורתודוקסית לארבעה דגמים בהתאם לקבוצות‬ ‫ההשתייכות שלהן‪ .‬שניים מן הדגמים הללו מתארים נשים "פמיניסטיות" כהגדרתה‪ ,‬הנמנות עם‬ ‫הזרם האורתודוקסי המודרני‪ .‬דגם נוסף מתאר אישה ללא מעמד עצמאי‪ ,‬אשר קולה אינו נשמע‬ ‫והיא מתפקדת כאובייקט וגם נתפסת כך‪ .‬הדגם הרביעי על פי קהת הוא של אישה המעודדת את‬ ‫בעלה להתפתחות אישית‪-‬רוחנית‪ .‬היא‪ ,‬לדידה של קהת‪ ,‬מוותרת על הגשמתה האישית ומקבלת על‬ ‫עצמה כפל תפקידים כעקרת בית וכמפרנסת‪ ,‬למען בעלה הלומד תורה ולמען קידום התפתחותו‬ ‫הרוחנית‪ .‬דגם זה הולם בעיקר את הנשים הנכללות במחקר זה‪ ,‬המשתייכות לזרם המרכזי של‬ ‫החברה החרדית המקיים את "חברת הלומדים"‪ .‬כהמשך לאבחנתה של קהת ניתן לשאול‪ ,‬האומנם‬ ‫נשים הבוחרות במקצוע עריכת‪-‬דין מוותרות על הגשמתן האישית ובוחרות במקצוע זה כאמצעי‬ ‫פרנסה בלבד?‬ ‫החברה החרדית מייחסת משקל רב ל"צניעות" הופעתה של האישה‪ .‬מק'רטי‪-‬בראון סבורה כי‬ ‫נורמות צניעות מחמירות המגבילות את הופעתן החיצונית של הנשים‪ ,‬מגבילות את התנהגותן‬ ‫ומפקחות על מיניותן ו הן מאפיינים מובהקים של תפיסות פונדמנטליסטיות בחברה המודרנית‬ ‫(‪ .) McCarthy-Brown, 1994‬העיסוק הרב בלבושן של הנשים מאפיין את כלל הזרמים והקבוצות‬ ‫בחברה היהודית האורתודוקסית‪ ,‬אם כי קיימת ביניהם שונות רבה במידת הצניעות הנדרשת בהם‬ ‫(‪ .)Zalzberg, 2007‬צניעות נחשבת למדד מרכזי לאיכות התנהגותה הכללית של האישה ולמידת‬ ‫דתיותה (אלאור‪;1990 ,‬זלצברג‪ .)2005 ,‬השמירה על כבודה ועל צניעותה מחייבים את האישה‬ ‫החרדית להגביל את תחומי פעילותה לביתה "פנימה" (פרידמן‪ .)1988 ,‬מתוקף זאת‪ ,‬ומתוקף‬ ‫חשיבותה של מצוות "פרו ורבו" (בראשית א'‪ ,‬כח')‪ ,‬ייעודן המרכזי של הנשים בחברה החרדית הוא‬ ‫לנתב את פעילותן לספרה הפנימית הביתית ‪ ,‬להינשא ו"להקים בית בישראל"‪ ,‬קרי‪ ,‬להביא ילדים‬ ‫לעולם‪ .‬הנשים החרדיות רואות בלידת הילדים ובטיפול בהם יעד מרכזי של חיי הנישואין מסיבות‬ ‫דתיות של הרחבת החברה ( ‪Goshen-Gottstein, ; Hielman, 1992;Shai,2002; Zalzberg, 2009‬‬ ‫‪ .) 1984‬לאחר השואה נתפס ריבוי הילדים כצו מחייב במיוחד וכצעד משמעותי לשיקום הקהילות‬ ‫שחרבו (פרידמן‪ ,)1999 ,‬צעד שמילויו אינו צריך להיות מותנה בשום שיקולים אחרים ‪ --‬כלכליים‪,‬‬ ‫חברתיים‪ ,‬פסיכולוגיים ואפילו‪ ,‬אם כי לא תמיד‪ ,‬בריאותיים (פרישמן‪.)1979 ,‬‬ ‫‪13‬‬ ‫הנשים החרדיות נישאות בגיל צעיר ובאמצעות שידוך‪ .‬גיל הנישואין בחברה החרדית משתנה‬ ‫מקבוצה לקבוצה‪ .‬באופן כללי ניתן לומר כי גיל הנישואין הממוצע לנשים הוא ‪ 22--18‬ולגברים‬ ‫ולגברים ‪( 23-25‬זלצברג‪ ;2007 ,2005 ,‬פרידמן‪ .)1999 ;1988 ,‬הנישואין‪ ,‬לטענת פרידמן (‪ ,)1999‬הם‬ ‫גולת הכותרת בתהליך ה ִחברּות של האישה החרדית‪ .‬פרידמן מצביע על הקדמת גיל הנישואין של‬ ‫הנשים ושל הגברים כאחד במסגרת "חברת הלומדים"‪ ,‬שהרי זו חברה שבה האישה היא המפרנסת‪,‬‬ ‫ואין צורך לעכב את הנישואין עד לסיום לימודיו של הגבר‪ .‬ואולם‪ ,‬התמורות שחלו באפשרויות‬ ‫ההשכלה והתעסוקה של הנשים החרדיות עשויות להוביל לדחייה מסוימת של גיל הנישואין‪ ,‬אם כי‬ ‫לעת עתה קיימות אך מעט עדויות לכך (זלצברג‪ ;2007 ,‬קפלן‪ ,‬תשס"ז; רותם‪ .)2007 ,‬מכל מקום‪,‬‬ ‫התמורות הללו הובילו לשינויים בחלוקת התפקידים בין הגבר לאישה בתוך המשפחה‪ ,‬ועל כך להלן‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬ד' השינויים בתפקידי האישה החרדית במסגרת הבית והמשפחה‬ ‫הרחבתן של אפשרויות ההשכלה והתעסוקה של הנשים החרדיות גוררת עמה בהכרח שינויים‬ ‫נוספים בחלוקת העבודה בין הבעל לאשתו‪ ,‬ובעיקר בכל הנוגע להעברת חלק מנטל הטיפול במשק‬ ‫הבית ובגידול הילדים אל הבעל (פרידמן‪ .)1988 ,‬קפלן (תשס"ז) מצביע על עלייה בולטת במספר‬ ‫הגברים החרדים העוזרים במשק הבית ובטיפול בילדים בעקבות העלייה במספר הנשים העובדות‬ ‫במסגרות לא‪-‬חרדיות‪ ,‬שאינן מא פשרות גמישות רבה בשעות העבודה או היעדרויות רבות‪ .‬במקרים‬ ‫ש בהם קיימת תלות רבה של המשפחה בפרנסת האישה‪ ,‬יש למגבלות שמציב מקום העבודה של‬ ‫האישה עדיפות על חובת לימוד התורה של בעלה‪ ,‬אף שלימוד התורה חשוב הרבה יותר בהיררכיית‬ ‫המחויבויות הדתיות (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬שינויים אלה יש בהם כדי ליצור מוקדי קונפליקט חדשים‬ ‫(פרידמן‪ .)1988 ,‬קפלן (תשס"ז)‪ ,‬במחקרו המקיף על השיח העממי‪-‬החרדי‪-‬האשכנזי‪ ,‬טוען כי נשים‬ ‫חרדיות העובדות בסביבת עבודה לא‪-‬חרדית נחשפות למערכות חיים שונות ולחלוקת תפקידים שונה‬ ‫בין בני זוג‪ .‬מצב זה מגביר את המתח בין מעמדן ה חופשי ובעל האחריות במקום עבודתן לבין‬ ‫הציפייה שתהיינה כפופות לבעליהן בבית‪ .‬בעקבות זאת מתפתח בחברה החרדית האשכנזית ‪ 6‬שיח‬ ‫עממי חריג בתכניו‪ ,‬הכולל טיעונים המושפעים מהנחות פמיניסטיות בסיסיות‪ .‬במסגרת שיח זה‬ ‫נערך בין היתר גם דיון פומבי בעניינים רגישים וטעונים הנובעים מן השינויים בתעסוקתן של הנשים‬ ‫החרדיות‪ .‬מרצים‪ ,‬מרצות‪ ,‬דרשנים ודרשניות עממיים ופופולאריים נושאים הרצאות ודרשות בעניין‬ ‫‪ 6‬בנוגע לחברה החרדית‪-‬המזרחית‪ ,‬קפלן (תשס"ז) טוען כי חסר מחקר מקיף בנוגע לנושאים אלה‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫זה המוקלטות ומופצות גם בקלטות שמע ואף נכתבים ספרים העוסקים בכך‪ .‬עד שנות ה‪ 80-‬של‬ ‫המאה ה‪ 20-‬לא נשמע שיח כזה בחברה החרדית האשכנזית‪ ,‬ובוודאי שלא בפומבי‪ .‬שיח זה מאפשר‬ ‫התמודדות עם אתגרי המציאות במקביל למחויבות הבסיסית לעקרונות האידאולוגיה הרשמית‬ ‫המדגישה מסורת והמשכיות (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬נראה כי מטרתה העליונה של החברה החרדית בכלל‪ ,‬ושל הזרם הליטאי בה בפרט‪ ,‬היא‬ ‫להאדיר את כבוד הבורא‪ ,‬ולשם כך מעדיפה חברה זו להרבות בתלמידי חכמים שיקדישו את מלוא‬ ‫מרצם לעיסוק בתורה (שטדלר‪ .)2001 ,‬כדי להבטיח מטרה זו‪ ,‬מועידה החברה החרדית את הבת‬ ‫לשמש כמפרנסת הראשית של המשפחה וכמתווכת בין העולם החיצוני לבין הבית‪ ,‬ומחנכת את‬ ‫הבנות בהתאם לכך‪ .‬כמובן‪ ,‬התנאי לכך הוא שלא ייפגע תפקודה של האישה כרעיה וכאם למספר רב‬ ‫של ילדים‪ ,‬ושצניעותה תישמר במגעיה עם גברים זרים (אברהמי‪-‬עינת‪ .)1989 ,‬המצוקה הכלכלית‬ ‫של החברה החרדית והקושי במציאת מקורות תעסוקה חלופיים למקצוע ההוראה המסורתי של‬ ‫הנשים החרדיות (פרידמן‪ ;1999 ,‬לופו‪ )2003 ,‬הובילו את הנשים הללו לפנות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬ללימודי‬ ‫משפטים ולעיסוק בעריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫הנשים החרדיות שסיימו את לימודי המשפטים והשתלבו בשוק העבודה כעורכות‪-‬דין אינן עובדות‬ ‫בהכרח במסגרות חרדיות‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ .‬לפיכך עולות השאלות לגבי המידה שבה חווים הן‬ ‫ובעליהן את הקונפליקטים שתוארו לעיל‪ ,‬וגם לגבי ההתמודדויות הנוספות שמזמן שוק העבודה‬ ‫לנשים בכלל‪ .‬כדי להשיב על שאלה זו יש להעמידה בהקשר רחב יותר‪ ,‬כלומר לבחון תחילה את‬ ‫מקומן של הנשים בשוק העבודה בחברה הישראלית‪ ,‬וכן לסקור בקצרה את מקצוע עריכת‪-‬הדין ואת‬ ‫מקומן של הנשים בו‪.‬‬ ‫‪ 2.3‬נשים בשוק העבודה‬ ‫מאז שנות ה‪ 70-‬של המאה ה‪ 20-‬עולה בהתמדה מספרן של הנשים המשתתפות בשוק העבודה בכל‬ ‫המדינות המתועשות‪ .‬ברבות מן המדינות הללו מתקרב כיום מספר הנשים העובדות למחצית מכלל‬ ‫כוח העבודה‪ .‬נשים נשואות ואימהות מהוות את עיקרו של כוח העבודה הנשי (שטייר‪Kraus, ;2005 ,‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪ .)2002‬ככל שגוברת פעילותן הכלכלית של הנשים הולך ונעלם מן החברה המודרנית הדפוס של‬ ‫"המפרנס היחיד"‪ ,‬ואת מקומו תופס דפוס של "משפחה בעלת שני מפרנסים"( ‪The dual career‬‬ ‫‪( )family‬יזרעאלי‪ ;1997 ,‬שטייר‪.)Bergmann, 1986 ;Izraeli, 2991; Kraus, 2002 ;2005 ,‬‬ ‫השינויים בפעילותן הכלכלית של הנשים בחברה המודרנית לוו בשינויים מקבילים בתחומי חיים‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו עלייה דרמטית בהשכלת הנשים‪ ,‬דחיית גיל הנישואין והלידות וירידה בפריון‪ .‬חלו גם‬ ‫המגדר (שטייר‪,‬‬ ‫שינויים נורמטיביים המצביעים על מגמה של שוויוניות רבה יותר בתפיסת תפקידי ִ‬ ‫‪ .)2005‬עם זאת‪ ,‬סוגיות הקשורות לאי שוויון ִמגדרי ממשיכות להיות חלק בלתי נפרד משוק העבודה‪.‬‬ ‫אי שוויון זה הוא תולדה של חלוקת העבודה המסורתית בין גברים לנשים‪ִ ,‬מגדור עולם העבודה‬ ‫ופערי השכר בין נשים לגברים‪ ,‬כמפורט להלן‪.‬‬ ‫‪ 2.3‬א' חלוקת העבודה המסורתית בין גברים לנשים‬ ‫לפי גישת הפמיניזם הליברלי‪ ,‬חלוקת העבודה המסורתית בין גברים לנשים היא המקור לבעיית אי‬ ‫המגדרי‪ ,‬משום שהנשים מוגבלות לספרה הביתית‪-‬הפרטית ואילו הגברים שולטים בספרה‬ ‫השוויון ִ‬ ‫הציבורית‪ .‬דיכוטומיה זו‪ ,‬שאינה תוצר של הבדלים ביולוגיים בין המינים אלא היא נובעת ממגבלות‬ ‫חברתיות – המתורגמות לחוקים ‪ --‬ומאפליה תרבותית‪ ,‬היא המייצרת את המציאות ומכוננת אותה‬ ‫(הרצוג‪ ;1994 ,‬פרידן‪.)Mill,1870 ; Okin,1989;1975 ,‬‬ ‫כניסתן של נשים לשוק העבודה (לספרה הציבורית) לא לוותה בחלוקה שוויונית מלאה בין נשים‬ ‫לגברים בתוך המשפחה (הספרה הביתית‪-‬פרטית)‪ ,‬ולכן נוצרה בעיית "המשמרת השנייה"‪ ,‬משמע‬ ‫העול הכפול הנופל על כתפי הנשים המעורבות באופן פעיל בכלכלת ביתן וגם אחראיות בלעדית‬ ‫לטיפול במשפחה (‪ .(Hochschild ,2999‬לפיכך ממשיך אי השוויון בין גברים לנשים להיות סוגיה‬ ‫מהותית בשוק העבודה (יזראעלי ‪ ;1999‬שטייר‪;Izraeli, 1992 ;Okin,1989 ;Walsh, 1995 ;2005 ,‬‬ ‫‪ .)Acker,1990 ;Hochschild ,1989‬העול הכפול המוטל על כתפי הנשים יוצר אצלן קונפליקט‬ ‫ותחושה של "חיים מפוצלים" המובילים לרגשות של תסכול ואשמה (‪ .)Walsh , 1995‬בה בעת‪,‬‬ ‫‪16‬‬ ‫מעסיקים מתייחסים לנשים במידה רבה כאל עובדות "לא רציניות" המושפעות ממחויבותן לבית‬ ‫ולמשפחה (יזרעאלי‪ ;1999 ,‬שטייר‪.)2005 ,‬‬ ‫‪ 2.3‬ב' עולם העבודה כמקום ממוגדר‬ ‫עולם העבודה אינו מקום חופשי מ ִמגדור‪ .‬לטענתה של יזרעאלי (‪ ,)1999‬אי השוויון בין המינים‬ ‫מושרש במבנים‪ ,‬בתהליכים ובפרקטיקות של שוק העבודה ושל מקום העבודה‪ ,‬ואת הבעייתיות של‬ ‫עבודת הנשים יש לראות כתולדה של נורמות חברתיות המבוססות על חלוקת עבודה ִמגדרית‪ .‬הזיקה‬ ‫המסורתית בין נשים למשפחה תורמת להפחתת הערך של עבודת הנשים‪ ,‬ובעקבות זאת גם למעמדן‬ ‫ושכרן הנמוכים‪ .‬ההנחה היא שבנוגע לנשים‪ ,‬חיי המשפחה מתחרים עם דרישות העבודה‪ ,‬בעוד הגבר‬ ‫נתפס כ"עובד האידאלי"‪ ,‬שחייו מתרכזים במשרתו ויש לו אישה הדואגת לצרכיו האישיים‬ ‫ולמשפחתו (יזרעאלי‪ .)Acker, 1990 ;1999 ,‬נוסף על כך‪ ,‬תכונות "נשיות" כגון "רגשי" או "ממוקד‬ ‫בבני אדם" מוערכות ומתוגמלות פחות מתכונות הנתפסות כ"גבריות" כגון "רציונלי" או "ממוקד‬ ‫במשימות"‪ .‬זאת ועוד‪ :‬נשים המסגלות לעצמן תכונות הנחשבות ל"גבריות" סופגות ביקורת על כך‬ ‫שהן אינן "נשיות מספיק" (יזרעאלי‪ .)1999 ,‬סמכות ומנהיגּות נחשבות לתכונות "גבריות"‪ ,‬ולכן‬ ‫גברים נתפסים כמועמדים טבעיים לעמדות המצריכות תכונות אלה בעוד נשים נחשבות לבלתי‬ ‫מתאימות (מלאך‪-‬פיינס‪.)1989 ,‬‬ ‫‪ 2.3‬ג' פערי שכר‬ ‫באופן כללי נמצא כי נשים מרוכזות בעיסוקים בעלי משכורת‪ ,‬יוקרה ועוצמה נמוכות מאלה של‬ ‫הגברים ובתעשיות השוליות במשק (‪ .)Grimm & Stern, 1974‬יתרה מזאת‪ ,‬נוימן (‪ )2004‬מצאה כי‬ ‫פערי השכר בין נשים לגברים אינם נובעים רק מהבדלים ברמת ההשכלה והניסיון המקצועי‪ ,‬אלא גם‬ ‫מהבדלים במערכת התגמולים‪ .‬הבדלי היוקרה והכוח המיוחסים למינים משפיעים לרעה על יכולתן‬ ‫של נשים לזכות בגמול הוגן בעבור עבודתן‪ ,‬ונמצא כי באותה עבודה מקבלות נשים שכר נמוך יותר‬ ‫לעומת גברים (עפרוני‪ .)1980 ,‬גם נשים אשר חדרו לעיסוקים "גבריים" הופנו במסגרת עבודתן‬ ‫להתמחויות "נשיות" המציעות אפשרויות מצומצמות יותר לקידום מבחינת שכר ויוקרה מקצועית‬ ‫(יזרעאלי‪ .)1999 ,‬כמו כן‪ ,‬נשים רבות בוחרות לעבוד במשרה חלקית כדי להצליח לקיים את‬ ‫‪17‬‬ ‫תפקידיהן המסורתיים בטיפול בילדים ובמשק הבית‪ .‬החיסרון העיקרי של עבודה כזו הוא לטווח‬ ‫הארוך‪ ,‬שכן היכולת להשתלב במקצועות המתגמלים יותר ולבסס קריירה פחותה במקרה של משרה‬ ‫חלקית (שטייר‪.)2005 ,1999 ,1995 ,‬‬ ‫אי השוויון המגדרי שתואר לעיל מתקיים גם במקצועות השייכים לתחום המשפטים‪ .‬אדון להלן‬ ‫באופן שבו הדבר בא לידי ביטוי‪.‬‬ ‫‪ 2.4‬נשים במקצוע עריכת‪-‬דין‬ ‫‪ )1988( Abbott‬מציג שמונה תכונות בסיסיות המגדירות משלח‪-‬יד כ"מקצוע" )‪ (proffesion‬לעומת‬ ‫"עיסוק" (‪ .)occupation‬על פי הגדרה זו‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא "מקצוע"‪ ,‬בנוגע לנשים במקצוע עריכת‪-‬‬ ‫דין‪ ,‬הרלוונטית ביותר מבין שמונה התכונות הבסיסיות היא הענקת זכויות‪-‬יתר (‪ )privilege‬וכוח‬ ‫שיש ל"מקצוע"‪ .‬למשל‪ :‬המדינה מאפשרת למקצוע לפקח על עצמו מבפנים‪ ,‬באמצעות בית דין‬ ‫משמעתי של לשכת עורכי הדין‪ .‬דוגמה נוספת‪ :‬סטטוס המקצוע מעניק יוקרה חברתית‪ .‬בחברה‬ ‫המודרנית‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא מקצוע המאופיין בפרופסיונאליזציה‪ ,‬הקיימת גם בעיסוקים מודרניים‬ ‫נוספים כגון ראיית חשבון ורפואה‪ .‬הפרופסיונאליזציה מושתתת על הרעיון של חברה מקצועית‬ ‫המקדשת ערכי הישגיות‪ ,‬אינדיו וידואליזם ושוויון הזדמנויות לשווים בכישוריהם‪ .‬האתוס המשפטי‬ ‫מבוסס על זהות מקצועית המטשטשת הבדלי מוצא‪ ,‬מעמד‪ ,‬מגדר והשקפת עולם (רדאי‪ ,‬שלו וליבן‪-‬‬ ‫קובי‪ .)1995 ,‬במילים אחרות‪ ,‬המשפט הוא מעין גוף ידע אוטונומי‪ ,‬אובייקטיבי ומשוחרר‬ ‫מאינטרסים‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬אין סיבה לכך שנשים (או קבוצות מיעוט אחרות) העוסקות במקצוע‬ ‫זה תיתקלנה במחסומי אפליה וריבוד שהרי הן בעלות מקצוע ומומחיות בתחומן‪ .‬אך ציפייה זו לא‬ ‫עמדה במבחן המציאות‪ ,‬המעיד על אי שוויון ִמגדרי בפרופסיה המשפטית‪ .‬אפיקי הקריירה של‬ ‫עורכות‪-‬דין מוגבלים בדרך כלל למה שנחשב לדרגות הנמוכות של המקצוע ושל תחומי העיסוק‬ ‫הקיימים בו‪ .‬במקצוע עריכת‪-‬דין – מקצוע המבוסס על אמונה חזקה לפיה כמות הזמן המושקעת‬ ‫בעבודה היא מדד למחויבות האישית של עורך‪-‬הדין לפירמה ושיקול חשוב בקבלת שותפות‬ ‫ובונוסים‪ ,‬מיעוט שעות העבודה של הנשים ביחס לגברים מעמיד אותן בעמדת נחיתות גדולה‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫עורכות‪-‬הדין אינן מחזיקות במשרות בכירות בפירמות עסקיות‪ 7‬וגם אינן שותפות במשרדי עורכי‪-‬‬ ‫דין גדולים‪ .‬הדבר נובע מחוסר יכולתן להשקיע שעו ת עבודה רבות הנדרשות למהלך של "מסלול‬ ‫שותפות" תובעני ומן הקונפליקט העמוק שבו הן נתונות‪ :‬קריירה לעומת גידול ילדים (אליאס‬ ‫ושטראי‪ ;1998 ,‬בוגוש ודון יחיא‪.) Epstein, 1993; Menkel - Meadow, 1998;1999 ,‬‬ ‫לנוכח הגידול המתמיד במספרן של עורכות‪-‬הדין‪ ,‬הכירו מעסיקים רבים בחשיבותן וקיבלו אותן‬ ‫לעבודה למרות מחויבותן לבית ולמשפחה‪ .‬כך התפתחו "מסלולי עבודה" מיוחדים לאימהות‬ ‫(‪ ,)Mommy track‬המאפשרים עבודה בחצי משרה ושותפות חלקית‪ .‬מסלולים אלה עזרו לעורכות‪-‬‬ ‫דין שהן אימהות "לשרוד" במקצוע‪ ,‬אך חסמו בפניהן את הדרך לשותפות מלאה בפירמות‬ ‫ולתפקידים סמכותיים בעמדות שפיטה‪ .‬כלומר‪ ,‬בדומה להשתתפות הכללית של הנשים בשוק‬ ‫העבודה‪ ,‬נמצא כי גם בשדה המשפטי עורכות‪-‬דין נוטות להימצא במסגרות שבהן הן עובדות פחות‬ ‫שעות ומשתכרות פחות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬לנשים כקבוצה חלשה במקצוע יש ייצוג יתר בקבוצות הלא–‬ ‫מועסקים או המועסקים חלקית במקצוע (‪ .)Menkel – Meadow, 1998‬גם לאחר הסרתם של‬ ‫המכשולים הפורמאליים‪ ,‬ולמרות הגידול המתמיד בשיעור השתתפותן של נשים במקצוע זה (הן‬ ‫במשפט הפרטי והן במשפט הציבורי)‪ ,‬חוקרות בארה"ב ובמערב אירופה מצביעות על קיומם של‬ ‫פערים ניכרים בין המעמד המקצועי של עורכות‪-‬דין לבין מעמדם המקצועי של עורכי‪-‬דין‬ ‫(‪.)Harrington, 1988‬‬ ‫‪ 2.4‬א' עורכות‪-‬דין בישראל‬ ‫בשנים האחרונות‪ ,‬עם פתיחתן של המכללות הפרטיות בישראל ובמקביל לתמורות במעמד האישה‪,‬‬ ‫אנו עדים לעלייה דרמטית במספרן של עורכות‪-‬הדין‪ 8.‬רדאי )‪ )1996‬מביאה סקירה כוללת של נשים‬ ‫במקצועות המשפט בישראל‪ ,‬ולפי נתוניה נשים מופיעות במספרים הולכים וגדלים באקדמיה‪,‬‬ ‫‪ 7‬כאמור‪ ,‬לפי הספרות והמחקרים המצויים כמפורט‪ .‬ייתכן ובעשור האחרון השתנו הנתונים‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫מספר עורכות‪-‬הדין בישראל הוא ‪ ,13,606‬לעומת ‪ 19,750‬עורכי‪-‬דין‪ .‬העלייה הגדולה במספרן בולטת בהשוואה‬ ‫לנתונים משנת ‪ ,1950‬שלפיהם מספרן של עורכות‪-‬הדין הפעילות בישראל היה רק ‪ ,30‬ובהשוואה לנתונים משנת ‪,1971‬‬ ‫שלפיהם עורכות‪-‬הדין היו רק ‪ 10%‬מכלל עורכי‪-‬הדין בישראל (נקר ‪.)2006 ,‬‬ ‫‪19‬‬ ‫בשירות הציבורי‪ ,‬במשרדי עורכי‪-‬דין ובשפיטה‪ .‬בישראל כיהנו בקביעות נשים בבית המשפט העליון‬ ‫מאז שנת ‪ ,1977‬וכיום עומדת בראש בית המשפט העליון נשיאה‪ .‬נשים מכהנות בעמדות בכירות‬ ‫בתביעה הציבורית ובפרקליטות המדינה וכמו כן כיועצות משפטיות במשרדי ממשלה‪ ,‬באיגודים‬ ‫מקצועיים ובמשטרה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בהיררכיה הכלכלית של המקצוע המשפטי‪ ,‬הנשים מרוכזות ברמות‬ ‫ההכנסה הנמוכות‪ .‬שכיחותן נמוכה בקרב השותפים במשרדי עורכי ‪-‬הדין‪ ,‬והן גם משלמות מחיר‬ ‫כלכלי בעבור שילובן בענפים מסוימים של השירות הציבורי‪ :‬במקומות שבהם יש ריכוז גדול מאוד‬ ‫של נשים בענף מסוים של השירות הציבורי‪ ,‬שכרן של הנשים נראה נמוך ביותר‪ .‬לטענתה של רדאי‬ ‫(‪ ,)1996‬בהשוואה למדינות מערביות אחרות‪ ,‬בישראל יש תחושה של שייכות ושל קוליגאליות של‬ ‫גברים ונשים במקצוע‪ ,‬העלולה לעמעם את הרגישות לאי שוויוניות אקטואלית‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬ ‫למספרן הרב של הנשים שהצליחו להגיע לראש הפירמידה (בשפיטה‪ ,‬בשירות הציבורי‪,‬‬ ‫באוניברסיטאות ובפרקטיקה המשפטית) יש השפעה "מצננת" על המודעות לאפליה‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫בשירות הציבורי יש אפשרות לבחור בין משרות קרייריסטיות ותחרותיות לבין משרות ברמה‬ ‫נמוכה‪ .‬נשים שבוחרות להנמיך את שאיפותיהן המקצועיות כדי לחיות חיי משפחה מסורתיים‬ ‫רואות בכך מחיר הכרחי‪ ,‬ואינן נוטות לערער על עצם ההכרח הזה )‪.)Reday, 1996‬‬ ‫תימוכין לכך‪ ,‬ניתן למצוא במחקרן של אליאס ושטראי (‪ )1998‬שהצביע על קיומה של מערכת‬ ‫תגמולים שונה לגברים ולנשים במקצוע עריכת‪-‬הדין בישראל‪ .‬ראשית‪ ,‬המחקר הצביע על פיזור‬ ‫דיפרנציאלי של נשים ושל גברים על‪-‬פני מגזרים וקטגוריות תעסוקתיות בעריכת‪-‬דין בישראל‪.‬‬ ‫לעורכות‪-‬דין ייצוג יתר במגזר הציבורי ובמשרות של שכירות במגזר הפרטי‪ ,‬בעיקר במשרדים‬ ‫הגדולים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ייצוגן חסר כשותפות או כעצמאיות‪ .‬זאת ועוד‪ :‬המחקר מלמד על קיום‬ ‫פערים משמעותיים בשכר של הנשים במקצוע לעומת הגברים‪ ,‬כאשר במגזר הפרטי עורכות‪-‬דין‬ ‫מרוויחות בממוצע רק ‪ 55%‬משכר הגברים; ואילו במגזר הציבורי כ‪ .76% -‬גם כאשר הרקע‬ ‫החברתי‪-‬הדמוגרפי וההון האנושי של הנשים דומה לזה של הגברים‪ ,‬עבודתן של הנשים מוערכת‬ ‫כשווה פחות‪ .‬עוד עולה ממחקרן של אליאס ושטראי (‪ ,)1998‬כי נשים עורכות‪-‬דין מרוויחות אמנם‬ ‫בממוצע הרבה פחות מן הגברים במקצוע‪ ,‬אולם הן עדיין נמצאות בעמדה של יתרון מסוים לעומת‬ ‫שאר הנשים בשוק העבודה‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫הממצאים במחקרם של בוגוש ודון יחיא (‪ )1999‬מעידים על אפליה סמויה ולא מודעת של נשים‬ ‫במערכת המשפט בישראל‪ .‬הדבר התבטא ביחס מכובד פחות כלפיהן לעומת עורכי‪-‬דין גברים מצד‬ ‫המשתתפים בהליך המשפטי – עדים‪ ,‬עורכי‪-‬הדין של הצד השני והשופטים עצמם‪ .‬זאת ועוד‪ :‬ניתוח‬ ‫של ‪ 2,500‬פסקי דין ויותר מלמד כי במקרים שבהם יוצגו נאשמים על ידי עורכות‪-‬דין‪ ,‬גזר עליהם‬ ‫בית המשפט עונש חמור יותר לעומת נאשמים שיוצגו על ידי עורכי ‪-‬דין; במקרים שבהם התובעת‬ ‫הייתה אישה‪ ,‬קיבלו הנאשמים עונש קל יותר לעומת מקרים שבהם התובע היה גבר (בוגוש ודון‬ ‫יחיא‪. )1999 ,‬‬ ‫הסקירה שהובאה לעיל מלמדת כי התופעה של נשים חרדיות העובדות כעורכות‪-‬דין מעניינת במיוחד‬ ‫משום שהיא כרוכה למעשה בהתמודדות כפולה ואפילו "משולשת" מבחינתן של אותן נשים‪ .‬ראשית‪,‬‬ ‫במישור המקצועי‪ ,‬עריכת ‪-‬דין היא מקצוע תובעני במיוחד הכרוך בלימודים גבוהים‪ ,‬בהתמחות‬ ‫מקצועית ובמבחני הסמכה הנפרסים על פני תקופה ממושכת‪ .‬כמו כן‪ ,‬העבודה בתחום כרוכה‬ ‫במספר שעות עבודה גבוה יחסית למספר שעות העבודה המקובל במשק (אליאס ושטראי‪.)1998 ,‬‬ ‫שנית‪ ,‬במישור ההלכתי‪-‬הדתי‪-‬החברתי‪ ,‬האישה החרדית העוסקת בעריכת‪-‬דין צריכה להתמודד עם‬ ‫עבודה בסביבה חילונית‪ ,‬במחיצת גברים ועם ייצוג בבית המשפט‪ ,‬תנאים הנתפסים כבלתי רצויים‬ ‫בעבור אישה בחברה החרדית‪ .‬שלישית‪ ,‬במישור המשפחתי‪ ,‬לצורך עיסוקה המקצועי של האישה‬ ‫נדרש שינוי בתפיסת תפקידיה בבית ובמשפחה‪ .‬ההתמודדויות של עורכות‪-‬הדין החרדיות בשלושת‬ ‫המישורים הללו ייבחנו במחקר הנוכחי‪.‬‬ ‫המחקר יתמקד בתפיסתן של הנשים את עבודתן כעורכות‪-‬דין ובתהליך אשר הוביל אותן לבחור‬ ‫במקצוע זה‪ .‬אעמוד על התנאים שאפשרו להן לצאת ללימודי משפטים ולעסוק במקצוע (כמו תמיכת‬ ‫המשפחה‪ ,‬מצבן הכלכלי‪ ,‬גיל הילדים ומספרם ועוד); על הקשיים ועל הדילמות הניצבים ושניצבו‬ ‫בעבר בדרכן בעקבות עיסוקן זה; ועל אופן התמודדותן עם קשיים ודילמות אלה‪ .‬נוסף על כך‪,‬‬ ‫המחקר יבחן את תנאי העבודה המאפשרים לנשים החרדיות לעמוד בציפיותיה של הקהילה החרדית‬ ‫מהן כנשים בד בבד עם עבודתן כעורכות‪-‬דין‪ ,‬ואת השינויים שחלו במערך המשפחתי שלהן בעקבות‬ ‫עיסוקן החדש‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪ .3‬שיטת המחקר‬ ‫‪ 3.1‬הגישה המחקרית‬ ‫מטרתו של המחקר היא ללמוד על התנסויותיהן של עורכות‪-‬דין חרדיות ועל אודות המציאות‬ ‫היומיומית הסובבת אותן כפי שהן רואות אותה‪ .‬המחקר מבקש לבחון את חוויותיהן של הנשים‬ ‫מתוך עולם המושגים שלהן; לתפוס את מורכבות חייהן מתוך ההקשר החברתי שלהן; וללמוד על‬ ‫מחשבותיהן ועל רגשותיהן‪ ,‬לא כמספרים אלא כבני אנוש בעלי התנסויות אישיות ‪(Mason, 1997‬‬ ‫)‪ .;Reinharz, 1992‬מסיבה זו בחרתי במחקר זה להישען על פרדיגמת המחקר האיכותני‪ ,‬השונה‬ ‫מהמתודולוגיה הכמותית המבוססת על שאלון סגור והמגבילה את תשובותיהם של הנחקרים‬ ‫לקטגוריות שיצר החוקר מתוך עולם המושגים שלו‪ .‬בעוד שיטת המחקר הכמותית מבקשת להכליל ‪,‬‬ ‫הרי שיטת המחקר האיכותנית מתמקדת בניסיון להבנה סובייקטיבית של הנחקר ומבקשת ללמוד‬ ‫את עולם התוכן הרלוונטי מנקודת מבטו של הנחקר (צבר בן יהושע‪.)2001 ,‬‬ ‫הגישה הפנומנולוגית נ מצאה כמתאימה למחקר זה ועליה מושתת המחקר הנוכחי‪ .‬התפיסה‬ ‫הפנומנולוגית של המציאות היא תפיסה של החוויה )‪ .(Berger & Luckman, 1967‬החקירה‬ ‫הפנומנולוגית נשענת‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬על ההתנסות הטהורה‪ ,‬ללא הנחות קודמות או מושגים‬ ‫שנגזרים ממקום אחר אשר אינו התנסות‪ .‬גישה זו חו תרת לחדור לעולמם המושגי של הנחקרים‬ ‫(גירץ‪ )1990 ,‬במטרה להבין את המשמעות שהם מבנים סביב אירועים ואינטראקציות בחיי היומיום‪.‬‬ ‫גישה זו‪ ,‬לטענתו של ‪ 1967( Schutz‬מתוך‪ :‬יציב‪ ,)Bogdan & Biklen, 1998 ;1998 ,‬מאפשרת מיזוג של‬ ‫מציאות קוגניטיבית אובייקטיבית עם תהליך של התנסות אישית סובייקטיבית‪ .‬לדידו‪ ,‬הגישות‬ ‫הסוציולוגיות המסורתיות אינן מתייחסות למושגים המקובלים בעולמם של הנחקרים‪ ,‬אשר‬ ‫מבטאים את מציאות חייהם‪ .‬מושגים אלה הם ה מרכיבים את המציאות החברתית בעלת‬ ‫המשמעות‪ .‬מציאות זו איננה מורכבת מן העובדות ומן ההתרחשויות האובייקטיביות‪ ,‬אלא מהאופן‬ ‫שבו אלה נתפסות על‪-‬ידי הנחקרים בחיי היומיום שלהם‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪ 3.2‬המדגם‬ ‫מאחר שמדובר במחקר איכותני אין מדובר במדגם בעל ייצוגיות סטטיסטית‪.‬‬ ‫המדגם כלל ‪ 15‬נשים חרדיות ממגוון הזרמים של החברה החרדית העובדות כעורכות‪-‬דין‪ .‬נשים‬ ‫מהזרם ה"חרד"לי" (חרדים‪-‬לאומים) ומקרב "בעלי תשובה" לא נכללו במדגם‪ ,‬מאחר שקבוצות‬ ‫אלה נחשבות לחרדיות באופן חלקי בלבד (קפלן‪.)2003 ,‬‬ ‫‪ 3.2‬א' מאפיינים דמוגרפים של המדגם‬ ‫‪9‬‬ ‫הנשים במדגם זה הן מן הזרמים החרדיים המרכזיים ‪ -‬קבוצות חסידיות שונות וליטאים – שיכונו‬ ‫להלן "חרדיות‪-‬אשכנזיות"‪ ,‬ומקרב עדות המזרח‪ ,‬להלן "חרדיות‪-‬מזרחיות"‪ .‬אין המדגם כולל‬ ‫קבוצות מן הזרם החרדי הקיצוני האנטי ציוני‪.‬‬ ‫מוצא אתני‪ :‬שמונה נשים ממוצא אשכנזי ‪" -‬חרדיות‪-‬אשכנזיות"‪ ,‬שבע נשים ממוצא מזרחי ‪-‬‬ ‫"חרדיות‪-‬מזרחיות"‪.‬‬ ‫גיל‪ :‬רוב הנשים בטווח הגילים ‪ ;30--24‬שלוש נשים בנות ‪. 40--37‬‬ ‫מקום מגורים‪ :‬רובן מירושלים ומבני ברק‪.‬‬ ‫מצב משפחתי‪ 13 :‬נשים נשואות ו‪ 2-‬רווקות‪ .‬הנשואות מטופלות במספר ילדים קטנים‪.‬‬ ‫הנשים הנשואות‪ 6 :‬מהן החלו את לימודי המשפטים כאימהות לילד אחד או יותר; ‪ 7‬נישאו במהלך‬ ‫הלימודים‪.‬‬ ‫מחקר זה אינו מתיימר להיות מחקר השוואתי בין "חרדיות‪-‬אשכנזיות" ל"חרדיות‪-‬מזרחיות"‪ ,‬אך‬ ‫אין להתעלם מהעובדה כי ה"חרדיות‪-‬מזרחיות" החלו את לימודי המשפטים כרווקות (למעט אחת‪,‬‬ ‫המבוגרת שביניהן)‪ ,‬ולעומתן רוב ה"חרדיות‪-‬אשכנזיות" החלו ללמוד משפטים כנשואות‪ ,‬למעט‬ ‫שתיים‪.‬‬ ‫‪ 9‬טבלה מפורטת מצורפת כנספח א'‬ ‫‪23‬‬ ‫רוב הנשים (שמונה) למדו משפטים במחזור הראשון של "המסלול החרדי" והוסמכו לעורכות דין‬ ‫בשנת ‪ . 2006‬חמש למדו במחזור השני (הוסמכו ב‪ , )2007-‬ושתיים במחזור השלישי (הוסמכו ב‪-‬‬ ‫‪.)2008‬‬ ‫‪ 3.3‬שיטת הדגימה‬ ‫שיטת הדגימה במחקר זה נסמכה על "מדגם נוחות" המתבסס על האפשרויות הפרקטיות של גישה‬ ‫לנחקרים פוטנציאליים‪ .‬מאחר שזכיתי לשיתוף פעולה מחקרי עם הקריה האקדמית אונו‪ 15 ,‬הנשים‬ ‫החרדיות שנכללו במדגם נבחרו מתוך רשימת הסטודנטיות שסיימו תואר ראשון במשפטים בקריה‬ ‫והוסמכו למקצוע עריכת‪-‬דין בשנים ‪ .2008--2006‬בשלב ראשון‪ ,‬הקריה שלחה אליהן מכתב פנייה‬ ‫להשתתפות במחקר‪ .‬מאחר שאף אחת מהן לא השיבה לפנייה‪ ,‬הופקדה בידי הרשימה השמית ופניתי‬ ‫אליהן אישית באמצעות הטלפון‪ .‬הקושי למצוא מרואיינות היה גדול ואפרט על כך בהמשך‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫עם התקדמות המחקר נקטתי את שיטת הדגימה המכונה "כדור השלג" (צבר בן יהושע‪, )2001 ,‬‬ ‫כלומר נעזרתי בחלק מן המרואיינות הראשונות כדי להגיע למרואיינות נוספות‪.‬‬ ‫נוסף על כך נקטתי את שיטת "הדגימה התאורטית" (גבתון‪ .)2001 ,‬מושג זה‪ ,‬הלקוח משיטת‬ ‫ה"תאוריה המעוגנת בשדה" )"‪(Glaser & Strauss, 1967; Strauss & Corbin,1998( ("Grounded Theory‬‬ ‫משמעו כי הנתונים שאנו מוצאים‪ ,‬והניתוח והפרשנות הראשוניים שלהם‪ ,‬מכוונים אותנו אל‬ ‫נחקרים נוספים עימם ניתן לשוחח‪ ,‬אל אירועים שניתן לצפות בהם ולחומרים אחרים שנרצה‬ ‫לחקור‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬לאחר שביצעתי ארבעה ראיונות‪ ,‬סיווגתי את הממצאים שעלו מדברי‬ ‫המרואיינות למספר "קטגוריות ראשוניות"‪ .‬בשלב מתקדם יותר של המחקר פנייתי למרואיינות‬ ‫נוספות בנושאים מסוימים‪ ,‬מתוך הנחה כי יוכלו לספק לי מידע רלוונטי לגבי אותן תמות ראשוניות‬ ‫שבהן בחרתי להתמקד‪ .‬נראה אפוא כי על‪-‬פי שיטה זו‪ ,‬תהליך איסוף הנתונים‪ ,‬ניתוחם ופרוצדורת‬ ‫הדגימה אינם נבדלים זה מזה באופן מוחלט‪.‬‬ ‫המושג "מדגם נוחות" שצוין לעיל יש בו כדי להטעות‪ ,‬שכן תהליך איתור המרואיינות לא היה פשוט‬ ‫כלל וארך זמן רב‪ ,‬ועל כך להלן‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪ 3.3‬א' הקשיים באיתור המרואיינות‬ ‫קושי רב באיתור מרואיינות מתאימות למחקר גרם לכך שתקופת הראיונות התארכה לשנתיים‪,‬‬ ‫דהיינו‪ ,‬מהסמכת המחזור הראשון של בוגרות "המסלול החרדי" ב‪ 2006-‬ועד הסמכת המחזור‬ ‫השלישי ב‪ .2008-‬הקשיים נבעו מכמה טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬התברר לי כי רוב הנשים שלמדו ב"מסלול‬ ‫החרדי" אינן מגדירות את עצמן כשייכות לזרם החרדי‪ .‬שלושת המחזורים הראשונים של ה"מסלול‬ ‫החרדי" (מ‪ 2001-‬ועד ‪ )2003‬התאפיינו במספר רב של נשים דתיות "בעלות תשובה"‪ ,‬של נשים מהזרם‬ ‫החרד"לי (חרדי‪-‬לאומי) ושל נשים מהזרם הדתי‪-‬הלאומי‪ .‬ואכן‪ ,‬בריאיון שערכתי עם הרב יחזקאל‬ ‫פוגל‪ ,‬מנהל הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו‪ ,‬נמסר לי כי עם פתיחת התוכנית החדשנית‬ ‫מסוגה בשנת ‪ 2001‬נרשמו מעט נשים חרדיות ללימודי משפטים‪ ,‬אך בשנים שלאחר מכן עלה מספרן‪.‬‬ ‫לדברי הרב פוגל‪ ,‬משנת ‪ 2003‬ואילך השתנה צביון האוכלוסייה הלומדת ב"קמפוס החרדי" ומנה‬ ‫יותר נשים חרדיות‪ .‬שנית‪ ,‬חלק מהסטודנטיות החרדיות שסיימו את הלימודים לא ניגשו למבחן‬ ‫ההסמכה מסיבות השמורות עמן‪ .‬שלישית‪ ,‬היו לא מעט עורכות‪-‬דין חרדיות שהוסמכו לעסוק‬ ‫במקצוע אך החליטו שלא לעבוד בו‪ ,‬ולכן גם הן לא היו רלוונטיות למחקר‪ .‬הטעם הרביעי קשור‬ ‫לעובדה שמספר לא מבוטל של עורכות‪-‬דין חרדיות סירבו להתראיין‪ ,‬מקצתן מתוך חוסר עניין‬ ‫ומקצתן מתוך חשש‪ .‬מעטות התייעצו עם בעליהן ואלה לא נתנו את הסכמתם לקיום הריאיון‪ .‬יש‬ ‫לציין בעניין זה כי התניית הריאיון בהסכמת הבעל בקרב נשים חרדיות אינה חריגה (זלצברג‪.)2005 ,‬‬ ‫‪ 3.3‬ב' מרואיינים נוספים‬ ‫כדי לקבל פרספקטיבה רחבה יותר על הקמפוס החרדי בקריה האקדמית אונו ובייחוד על לימודי‬ ‫המשפטים‪ ,‬שוחחתי עם אנשים נוספים‪ :‬ד"ר ריבי שומרוני‪-‬כהן‪ ,‬דיקן הסטודנטים‪ ,‬והרב יחזקאל‬ ‫פוגל‪ ,‬מנהל הקמפוס החרדי‪ .‬שוחחתי גם עם אחת הסטודנטיות שבמהלך לימודיה "חזרה בשאלה"‪.‬‬ ‫השיחה עמה הייתה ביוזמתה האישית‪ ,‬לאחר שקיבלה את מכתב פנייתי שנשלח מהקריה האקדמית‬ ‫אונו‪ .‬כאמור‪ ,‬לא יכולתי להכלילה במדגם המחקר משום שאינה חרדית‪ ,‬אך סיפורה האישי הוביל‬ ‫לנקודות מבט נוספות על תחומי המחקר ושפך אור נוסף על הדילמות של הנשים החרדיות בכל‬ ‫הנוגע למקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬על ההתמודדות שלהן עם דילמות אלה ועל מציאות חייהן בהקשר זה‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪ .4‬כלי המחקר‬ ‫איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיונות מובנים למחצה‪ .‬ריאיון מובנה למחצה הוא סוג של שיחה‬ ‫בעלת תכלית מסוימת‪ :‬מצד אחד מתאפשרת סטנדרטיזציה של השאלות המוצגות לכל המרואיינות‪,‬‬ ‫ומצד אחר יש מרחב לכל אחת מהן לבטא את עצמה (צבר בן יהושע‪ .)2001 ,‬באופן זה התאפשרה‬ ‫נגישות להקשרים התרבותיים של התנהגות המרואיינות ונפתחה הדרך להבין את המשמעות של‬ ‫התנהגות זו (שקדי‪.)2003 ,‬‬ ‫עריכת הריאיון המובנה למחצה סיפקה הזדמנות ללמוד על חיי היומיום של המרואיינות‪ ,‬על עולם‬ ‫המושגים שלהן מנקודת מבטן ועל אופן התמודדותן עם המציאות שסביבן‪ .‬ריינהרז ( ‪Reinharz,‬‬ ‫‪ )1992‬מציינת את יתרונותיו של הריאיון המובנה למחצה כמאפשר נגישות לרעיונות‪ ,‬למחשבות‬ ‫ולזיכרונות של הנחקרים בשפתם שלהם ולא בשפת החוקר‪/‬ת‪ .‬עוד מציינת ריינהרז ( ‪Reinharz,‬‬ ‫‪ )1992‬כי בסוג זה של ראיון ניתן ללמוד מדבריהן של המרואיינות על השקפותיהן‪ ,‬על גישתן‬ ‫לאירועים ולערכים‪ ,‬על דרישותיהן מהחיים ועל ציפיותיהן מהעתיד‪ ,‬ובאופן זה לשרטט תמונה‬ ‫רחבה של עולמן‪ .‬שיטה זו עושה שימוש ביכולת הקליטה‪ ,‬ברגישות ובפתיחות‪ ,‬וגם בתובנותיי‬ ‫כחוקרת ביחס להתרחשויות‪.‬‬ ‫במהלך הראיונות נשאלו הנשים על נושאים שונים‪ ,‬כגון הסיבות לבחירתן במקצוע עריכת‪-‬דין‪,‬‬ ‫תקופת הלימודים וההתמחות‪ ,‬רקע משפחתי‪ ,‬תמיכת המשפחה ובני הזוג בדרך שבה בחרו‪ ,‬תגובת‬ ‫הסביבה למקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬תהליך מציאת העבודה‪ ,‬וייצוג בבתי המשפט (ראה בנספח ב' מדריך‬ ‫ריאיון)‪.‬‬ ‫מקצת המרואיינות ביקשו לבחון במהלך הריאיון את מציאות חיי כאישה חילונית‪ .‬לעתים שאלו‬ ‫שאלות על סוגיות שונות שעלו במחקר וביקשו להשוות את מצבן למצבי‪ .‬תוך כדי המענה‬ ‫לשאלותיהן נוצרה קירבה ביני לבין חלק מהן‪ .‬לפתיחות שנוצרה בינינו תרמה גם העובדה כי אני‬ ‫חילונית החוקרת נשים חרדיות "מבחוץ" ונמצאת מחוץ למעגלי ההיכרות שלהן‪ .‬עובדה זו ִאפשרה‬ ‫להן לדבר ביתר חופשיות על חייהן הפרטיים ביותר ולחשוף בפני סודות שלא יכלו לחשוף בפני‬ ‫הנשים "מבפנים" (זלצברג‪.)2005 ,‬‬ ‫‪26‬‬ ‫כאמור‪ ,‬תהליך הראיונות נמשך כשנתיים‪ 10 .‬משך כל ריאיון השתנה ממרואיינת אחת לאחרת‪ ,‬והיה‬ ‫תלוי במידת היענותה של המרואיינת לספר ולהרחיב בסוגיות שהועלו‪ .‬בממוצע נמשכו הראיונות‬ ‫כשעה עד שעה וחצי‪ .‬הם נערכו במקום שאותו בחרה המרואיינת‪ .‬שישה ראיונות נערכו בביתן של‬ ‫המרואיינות; חמישה נערכו במשרד‪ ,‬במקום עבודתן‪ ,‬שלוש נשים הגיעו לביתי ואחת ביקשה להיפגש‬ ‫בבית קפה‪.‬‬ ‫מטעמים אתיים כל השמות המוזכרים במחקר בדויים‪.‬‬ ‫‪ .5‬עיבוד וניתוח הנתונים‬ ‫כל הראיונות הוקלטו בהסכמת המרואיינות ותומללו לאחר מכן‪ .‬בהתאם לפרדיגמה האיכותנית‪,‬‬ ‫הנתונים שנאספו עובדו בשיטה של ניתוח תוכן‪ ,‬כלומר באמצעות מיון הנתונים לתמות מרכזיות‬ ‫שעלו במהלך הראיונות‪ .‬בשיטה זו של ניתוח‪ ,‬אפשר להראות רכיבים שונים של התכנים‪ .‬לשיטתם‬ ‫של ‪ ,)1994( Miles & Huberman‬העובדה שהמחקר האיכותני מאפשר להביט במציאות השלמה ולא‬ ‫בחלקים ממנה‪ ,‬מאפשרת לו לספק הסבר למתרחש‪ )1998( Creswell .‬מתאר את ניתוח הנתונים‬ ‫כתהליך הכולל כמה שלבים‪ :‬יצירת קטגוריות ראשוניות‪ ,‬סיווג החומר לאותן קטגוריות‪ ,‬מתן‬ ‫פרשנות‪ ,‬ולבסוף ניסוח מצומצם של התמות העיקריות שבהן עוסק דוח המחקר‪ .‬לפיכך‪ ,‬מתוך‬ ‫החומר שהתקבל מן הראיונות‪ ,‬קובצו התכנים השונים אשר העלו המרואיינות לתתי נושאים‪ .‬בשלב‬ ‫נוסף נערך ניסיון למצוא מכנים משותפים בין התכנים שעלו בראיונות השונים‪ .‬דרך זו אפשרה את‬ ‫ארגון התכנים שעלו מן הראיונות‪ ,‬תוך שמירה על ההתנסות האישית של כל מרואיינת‪ .‬טכניקה‬ ‫חזרתיות ותיקוף פנימי‪ ,‬תיאור שיטתי והפקת היסקים‬ ‫ִ‬ ‫מחקרית זו מבוססת על שיטתיות המאפשרת‬ ‫על ידי גילוי וזיהוי של מסרים על פי כללים מנוסחים מראש (צבר בן יהושע‪ .)2001 ,‬ניתוח זה‬ ‫מתייחס למילים ולתיאורים של האינפורמנטים כמשקפים את רגשותיהם‪ ,‬את מחשבותיהם‪ ,‬את‬ ‫אמונותיהם ואת הידע שלהם (שקדי‪.)2003 ,‬‬ ‫‪ 10‬כמפורט בעמ' ‪ 24‬לעיל‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪ .6‬ניתוח הממצאים‬ ‫מניתוח הראיונות עלו שבע תמות מרכזיות בחייהן של המרואיינות‪ :‬הראשון‪ ,‬הרקע המשפחתי‬ ‫הייחודי שלהן; השני‪" ,‬חריגות" בבחירת בן הזוג; השלישי‪ ,‬החלטתן לפנות ללימודי משפטים ;‬ ‫הרביעי‪ ,‬מקומו של הבעל בהחלטה זו; החמישי‪ ,‬תקופת הלימודים וההכשרה; השישי‪ ,‬עבודתן‬ ‫כעורכות‪-‬דין; והשביעי‪ ,‬השפעותיו של עיסוק זה על היבטים שונים בחייהן‪.‬‬ ‫ממצאי המחקר יוצגו להלן באופן כרונולוגי – החל ברקע המשפחתי של המרואיינות בטרם פנו‬ ‫ללימודי משפטים‪ ,‬וכלה בעיסוקן בפועל בעריכת‪-‬דין‪ .‬הצגת הממצאים בדרך זו מובילה את הקורא‬ ‫ללב המחקר‪ ,‬דהיינו חושפת בפניו את התהליך המורכב שחוו המרואיינות עצמן למן הרגע שבו‬ ‫החליטו ללמוד לימודי משפטים ועד לעיסוקן בפועל בעריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫הממצאים יוצגו בלווי ציטוטים מפי הנחקרות הממחישים את הנושא הנדון‪ .‬הציטוטים שיוצגו‬ ‫בפרק הם ציטוטים נבחרים מיני רבים וזאת משני טעמים‪ .‬ראשית‪ ,‬רבים מן הדברים שהעלו‬ ‫המרואיינות חזרו על עצמם‪ ,‬ולא מצאתי טעם להלאות את הקורא בציטוטים יתר על המידה‪ .‬שנית‪,‬‬ ‫מבחינה אתית היה עלי לגנוז ציטוטים מסוימים‪ ,‬כדי לא לחשוף פרטים מזהים של המרואיינות‪.‬‬ ‫‪ 6.1‬רקע משפחתי‬ ‫תאוריית הלמידה החברתית הנוגעת לקבלת החלטה בבחירת מקצוע (‪ )Krumboltz, 1996‬דנה בין‬ ‫היתר בתנאים ובגירויים סביבתיים המובילים להתנסויות לימודיות חדשות‪ ,‬היכולות להיות‬ ‫משמעותיות בתהליך הבחירה במקצוע‪ .‬התאוריה מציגה מודל המשכי‪ ,‬שעל פיו הפרט חשוף באופן‬ ‫מתמיד לגורמים ולגירויים חיצוניים המשפיעים על אפשרויות הלימוד שלו ועל בחירתו במקצוע‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫הרקע המשפחתי של הפרט והסביבה שבה צמח מהווים גורם מרכזי אשר לו תרומה ניכרת בעיצוב‬ ‫עתידו‪ .‬השפעה זו ניכרת בכל תחומי החיים ואף בבחירת המקצוע‪ ,‬כאשר חלק ניכר מהשפעה זו‬ ‫מיוחס להורים (‪ ,)Super, 1995‬למאפייני המשפחה ולחינוך בבית‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬פרק זה ידון ברקע המשפחתי של המרואיינות‪ ,‬קרי‪ ,‬במאפייני המשפחות שבהן גדלו ובסגנון‬ ‫החינוך שהונהג בבתיהן‪ .‬כפי שנראה להלן‪ ,‬במהלך הראיונות תיארו המרואיינות את חריגותן‬ ‫בחברה החרדית בעיקר במסגרת התייחסותן לחינוך ולערכים שהונחלו להן בבתי הוריהן ‪.‬‬ ‫‪ 6.1‬א‪" .‬פתיחות" בבית ההורים‬ ‫כל המרואיינות גדלו בבתים חרדיים והתחנכו במערכת החינוך החרדי של מוסדות "בית יעקב" על‬ ‫שלוחותיה השונות‪ .‬עם זאת‪ ,‬רובן ציינו כי בבתיהן שררה "פתיחות" בנושאים שונים‪ .‬הן השתמשו‬ ‫לרוב במילים "פתוח" ו"פתיחות" לתיאור חינוכן בבית הוריהן‪ .‬פתיחות זו באה לידי ביטוי באופנים‬ ‫שונים‪ ,‬כפי שאציג להלן‪.‬‬ ‫היחס להשכלה וללימודים‬ ‫חלק מהמרואיינות ציינו כי ה"פתיחות" במשפחתן באה לידי ביטוי בתחום הלימודים וההשכלה‪.‬‬ ‫מדברי רינה עלה כי החינוך ה"פתוח" בבית הוריה היה גורם תומך בעניין בחירתה בלימודי‬ ‫משפטים‪:‬‬ ‫אבא שלי גדל בסביבה מאוד הדוקה‪ ,‬אבל בגלל שנסע לתקופה לארה"ב אז אני חושבת שגם כן‬ ‫היה שוני בהסתכלות‪ ...‬המשפחה עודדה מאוד [להשכלה]‪ .‬ההורים שלי חינכו ליותר פתיחות‪,‬‬ ‫אז מטבע הדברים הם לא רק קיבלו את זה [לימודי משפטים]‪ ,‬הם אפילו מאוד שאפו לזה‪.‬‬ ‫ההורים שלי מאוד מאוד תמכו‪.‬‬ ‫שני ממצאים מעניינים עולים מדברי רינה‪ .‬ראשית‪ ,‬הוריה שאפו שהיא תלמד‪ ,‬והיא קושרת‬ ‫קשר ישיר (כדבריה‪" :‬אז מטבע הדברים") בין החינוך ה"פתוח" שהם הנהיגו בביתם לבין‬ ‫תמיכתם בהחלטתה לפנות ללימודי משפטים‪ .‬שנית‪ ,‬חשוב לרינה להדגיש את העובדה כי‬ ‫אביה גדל בסביבה אדוקה מבחינה דתית עוד לפני שהיא מציינת את נסיעתו לחו"ל‪ .‬באמצעות‬ ‫זאת היא מבקשת להדגיש כי למרות ה"פתיחות"‪ ,‬הקשורה לדבריה גם לחיים בחו"ל‪ ,‬עדיין‬ ‫‪29‬‬ ‫היה החינוך בבית הוריה חרדי‪ ,‬וה"פתיחות" שהיא מתארת אינה סותרת את דתיותה‪ .‬עם‬ ‫זאת‪" ,‬פתיחות" זו אפשרה לה לנווט את בחירתה ללימודי משפטים‪.‬‬ ‫לאה קשרה קשר ישיר בין "פתיחותו" של אביה לבין אי התנגדותו כלפי לימודי המשפטים שלה‬ ‫כעניין חריג‪" :‬אבא שלי לא דחף ללימודים [לימודי משפטים]‪ ,‬אבל לא התנגד‪ ,‬הוא אדם מאוד‬ ‫'פתוח'‪ ,‬לא הטיפוסים הקלאסיים‪".‬‬ ‫ברוריה למשל ציינה כי "אצל שנינו [היא ובעלה] הייתה "פתיחות" במשפחה‪ ,‬אצלי הפתיחות הייתה‬ ‫ללימודים והשכלה"‪ .‬נראה כי חשוב לברוריה לתאר גם את בית הורי בעלה‪ ,‬אף שנשאלה על הרקע‬ ‫המשפחתי הפרטי שלה‪ ,‬מאחר שגם בעלה למד משפטים במסגרת הקריה האקדמית אונו וכיום גם‬ ‫הוא עוסק לפרנסתו בעריכת‪-‬דין‪ .‬באופן זה היא מדגישה בפני כי הרקע המשפחתי ה"פתוח" שלה‬ ‫ושל בעלה נוגע לעובדה שהחלטתם לעסוק במקצוע זה לא נתפסה אצל שניהם כחריגה‪.‬‬ ‫יש לציין כי במהלך הריאיון תיארה ברוריה את הקושי הכלכלי שחוו היא ובעלה במהלך חייהם‬ ‫המשותפים‪ .‬פנייתם ללימודי משפטים נבעה בין היתר גם משיקול של ניעות כלכלית‪.‬‬ ‫כהמשך למתואר בנוגע ליחס ההורים להשכלה‪ ,‬מדבריהן של כמחצית מהמרואיינות עולה כי בחירתן‬ ‫לרכוש השכלה גבוהה נבעה בין היתר גם מערך השאפתנות להצלחה בלימודים שהונחל להן בבית‬ ‫הוריהן‪.‬‬ ‫רינה ציינה שהוריה חינכו את ילדיהם לשאוף למסגרות לימודים גבוהים‪.‬‬ ‫ההורים שלי חינכו אותנו מאוד מאוד לשאפתנות‪ .‬אנחנו כל הילדים אמביציונריים בצורה‬ ‫מטורפת‪ ...‬האחים שלי הולכים במסלול של אבא שלי‪ ,‬ואם לא הייתה להם תמיכה מההורים‪,‬‬ ‫אני לא יודעת אם הם היו ממשיכים לשבת וללמוד‪ ...‬יש להם את היכולת ללמוד‪ ,‬אבל גם יש‬ ‫להם את התמיכה‪ ,‬והתמיכה מההורים מאפשרת להם את השקט הנפשי הזה ללא דאגות‪.‬‬ ‫רינה הציגה את ערך השאפתנות שהנחילו הוריה לילדיהם כגורם ישיר לשאפתנות המאפיינת אותה‬ ‫ואת אחיה (שפנו ללימוד תורני גבוה)‪ .‬באמצעות חזרה והדגשה היא מוסיפה את חשיבות התמיכה‬ ‫הנפשית והכלכלית שקיבלו היא ואחיה מהוריהם בכל הנוגע ללימודים גבוהים‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫ברוריה מתארת את אביה כמקור לשאפתנותה‪ ,‬וכן את השפעתו גם על בעלה בהחלטתו לפנות‬ ‫ללימודי משפטים‪:‬‬ ‫אבא שלי היה נורא שאפתן‪ .‬עודד למצוינות כי גם ידע שיש [לי] יכולות‪ .‬גם אם הייתי מביאה‬ ‫ציון ‪ 99‬הוא היה שואל "מישהי קיבלה ‪ "?100‬היה חשוב לו לוודא שאני הכי טובה‪ .‬מהשאלות‬ ‫האלו‪ ,‬זה חודר לך שאת צריכה להיות הכי טובה‪ ,‬זה מחדיר לך מוטיבציה‪ .‬אבא גם הכניס‬ ‫לבעלי את השאפתנות וההישגיות ללמוד‪.‬‬ ‫מבין המרואיינות היו שהדגישו את היות משפחתן חריגה בכל הנוגע לרכישת השכלה‪.‬‬ ‫רות זוקפת את סיום מבחני הבגרות לזכותם של הוריה‪ .‬יחסם החריג של הוריה לרכישת השכלה‬ ‫מת בטא בכך שהם עמדו על כך שהיא תסיים את הסמינר עם תעודת בגרות וזאת חרף הסיכון בו‬ ‫עמדו שמא יתגלה הדבר בסמינר בו למדה‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫בסמינר שלמדתי לא היו בגרויות‪ .‬אבל ההורים "דחפו" אותי ועוד חברה שלי לעשות מבחני‬ ‫בגרות‪ .‬זה היה כמובן בלי שאף אחד ידע שלא יסלקו אותנו מהסמינר‪ .‬זה היה חשוב להורים‬ ‫שלי‪ ...‬אימא שלי תמיד הייתה אומרת לי את יותר טובה מכולם‪ ,‬תמיד תגידי לעצמך שאת‬ ‫הכי טובה מכולם‪ .‬היא הכניסה בי הרבה שאפתנות‪.‬‬ ‫בדומה לה‪ ,‬רבקה‪ ,‬בת הקהילה החסידית‪ ,‬בוחרת להסביר לי כי משפחתה אינה "סטנדרטית" בנוגע‬ ‫ליחסה לרכישת השכלה‪ .‬לדבריה‪" :‬אנחנו לא נחשבים למשפחה סטנדרטית‪ ...‬אנחנו חרדים מאוד‪.‬‬ ‫אבל כולם יצאו ללמוד‪ ,‬זה לא אופייני‪ ...‬כל כך‪ ...‬במיוחד הבנות‪ ...‬והרבה שואלים איך זה שכולם‬ ‫למדו? איך קורה כזה דבר?"‬ ‫בקרב הציבור החסידי נחשבת פנייתה של רבקה ואחיותיה ללימו דים גבוהים כחריגה במיוחד וזאת‬ ‫מאחר שבחלק ניכר מהציבור החסידי עול הפרנסה אינו מוטל על הנשים בלבד וגברים רבים‬ ‫משתלבים בשוק העבודה (גונן‪ ;2000 ,‬כהן‪ ;2005 ,‬קינג‪-‬גזית ‪.)2005‬‬ ‫סביבת המגורים‬ ‫כמה מהמרואיינות זיהו "פתיחות" בסביבת המגורים שלהן‪ ,‬והן ציינו את סביבת מגוריהן כגורם‬ ‫שהשפיע על בחירתן במקצוע עריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫רינה למשל מתארת את ההשפעה של סביבת המגורים על אביה‪" :‬אבא שלי גדל בסביבה מאוד‬ ‫אדוקה‪ ,‬אבל בגלל שנסע לתקופה לארה"ב אז אני חושבת שגם כן היה שוני בהסתכלות"‪.‬‬ ‫רבקה‪ ,‬למשל‪ ,‬גדלה בסביבה שאינה דתית בשל עבודתו של אביה (מנהל בית‪-‬דין רבני)‪ .‬היא מייחסת‬ ‫חשיבות רבה לחשיפתה לסביבה חילונית ולהשפעותיה של חשיפה זו על עצם בחירתה במקצוע‬ ‫עריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫רבקה‪:‬‬ ‫אני מגיל קטן רציתי ללמוד‪ .‬גדלתי בסביבה חילונית‪ ,‬היינו המשפחה החרדית היחידה‪ .‬זה‬ ‫אחרת‪ ,‬לא כמו בני ברק וירושלים‪ .‬מהרגע הראשון שידעתי שיש כזה מקצוע עריכת‪-‬דין‪,‬‬ ‫רציתי ללמוד אותו‪ ...‬אין לי ספק כי אם הייתי חיה בבני ברק בשכונה חרדית כמו שאני גרה‬ ‫היום‪ ,‬לא הייתי נחשפת להרבה דברים חילוניים‪.‬‬ ‫נסיעות לחו"ל‬ ‫חלק מהמרואיינות קשרו בין ה"פתיחות" של בית ההורים לבין טיולים בחו"ל‪ .‬בהיותן תיירות‬ ‫במדינות זרות‪ ,‬הייתה להן אפשרות לבחון אורחות חיים ותרבויות שונות בעולם בניגוד לרוב‬ ‫המשפחות בסביבתן‪ .‬בנימין (תשנ"ב) מתאר את התייר כמתעניין בהיסטוריה‪ ,‬במורשת ובסמלי העיר‬ ‫וכמבקש ללקט מידע על המקום‪.‬‬ ‫תמר למשל הסבירה‪:‬‬ ‫הורי חינכו אותנו לחינוך חרדי "פתוח" ואנחנו טעמנו הרבה מהעולם מתוך אידיאולוגיה‪ .‬כל‬ ‫קיץ טיילנו בחו"ל וגם "נפתחנו" להמון דברים שהחרדים לא "נפתחים" וזה היה מתוך מגמה‬ ‫של ההורים שלי‪ .‬אנחנו ‪ 10‬ילדים שכל אחד הוא משהו אחר‪ .‬יש לנו חרדים‪-‬חרדים ויש לנו‬ ‫חרדים "פתוחים" ויש חרדים "פושרים"‪ .‬אבא שלי בהשקפה‪ ,‬מצד אחד גידל אותנו‪ ,‬על‬ ‫צניעות והפשטות וההלכה והכל‪ .‬מצד שני הוא כן גידל אותנו לחשוב ראש "פתוח" ו"להיפתח"‬ ‫לעולם וכאילו הוא לא חושב שצריך ל"סגור"‪ ,‬כי הוא טוען שמישהו "נסגר" ו"נסגר" אז הוא‬ ‫נפגש עם העולם והכל "נפתח" בבת אחת וזה לא רצוי בעיניו‪.‬‬ ‫‪32‬‬ ‫צילה אמרה‪:‬‬ ‫המשפחה שלי "פתוחה" כלפי חוץ‪ .‬בבית מקיימים מצוות קלה כחמורה‪ ,‬העקרונות אותם‬ ‫עקרונות‪ .‬צניעות גם בחוץ תהייה אותה צניעות‪ ,‬אבל ב"חוץ" השוני הוא מבתים אחרים‪,‬‬ ‫כלומר אנחנו ילדים שראו יותר‪ .‬נסענו הרבה לחו"ל‪ ,‬גדלנו בבית מבוסס‪ ,‬אז גם האפשרויות‬ ‫שההורים נתנו היו אפשרויות שיותר "פתחו" את העיניים‪ .‬אבא היה איש עסקים‪ ,‬אז הוא בא‬ ‫במגע המון עם העולם שבחוץ‪ .‬ראיתי וזה עניין אותי‪.‬‬ ‫תמר וצילה מתארות את החשיבות שהוקנתה במשפחותיהן להקפדה על המצוות‪ .‬עם זאת‪ ,‬שתיהן‬ ‫מציינות את מגמת הוריהן לפתיחות ולהתבוננות בעולם שמחוץ לסביבתן הטבעית‪ .‬דומה שחשוב‬ ‫לשתיהן לצי ין כי הערכים והעקרונות שהונחלו בבית ההורים היו על פי ערכי החינוך החרדי (נקודה‬ ‫שהודגשה זה כבר על ידי מרואיינות אחרות)‪ .‬בה בעת הן מציינות את חריגותן לעומת החברה‬ ‫החרדית בעקבות חשיפתן לעולם שמחוץ לבית‪.‬‬ ‫בדומה להן מעידה רות‪" :‬החינוך של הורי היה די פתוח‪ ,‬הכוונה לעולם שבחוץ‪ .‬שלחו אותי ואת‬ ‫האחיות שלי לקמפינגים של בנות חרדיות בארצות הברית‪ ,‬נסענו כמעט כל שנה לחו"ל והסתרנו את‬ ‫זה שלא ידעו בסמינר‪".‬‬ ‫רות מציינת כי נסיעותיה לחו"ל הוסתרו מן הסמינר שבו למדה‪ .‬הסיבה לכך טמונה בעובדה שהיא‬ ‫ואחיותיה יצאו ללא ההורים למחנות נוער בחו"ל‪ .‬עובדה זו כשלעצמה מעידה עד כמה נסיעה לחו"ל‬ ‫של בת ללא הוריה נחשבת לחריגה בחברה החרדית בישראל‪ .‬רות מציגה את החלטת הוריה לשלוח‬ ‫אותה כמה פעמים לחו"ל ללא הודעה לסמינר כמקובל‪ ,‬וזאת כסימן לפתיחותם של הוריה כלפי‬ ‫ה"עולם שבחוץ"‪.‬‬ ‫יש לציין כמובן שמן העדויות הללו עולה גם חריגותן הכלכלית של משפחות המרואיינות‪ ,‬המתבטאת‬ ‫בנסיעות לחו"ל בתדירות גבוהה‪.‬‬ ‫עד כה הוצגו הממצאים העוסקים ברקע המשפחתי של המרואיינות‪ .‬כפי שהוצג עד כה‪ ,‬מרבית‬ ‫המרואיינות הגדירו את עצמן כ"חריגות" בסביבתן החברתית במובנים שונים‪ .‬כאמור‪ ,‬חלקן טענו‬ ‫כי קיבלו חינוך "פתוח" בבית הוריהן‪ ,‬עניין חריג כלשעצמו‪ ,‬ולא ניתן להימנע מלראות את הקשר בין‬ ‫‪33‬‬ ‫החינוך הזה לבין חריגות משפחתן ביחסן להשכלת בנותיהן‪ .‬להלן אציג את האופנים שבהם‬ ‫מתבטאת ה"חריגות" של המרואיינות כפי שזו עלתה מדבריהן בתהליך בחירת בן הזוג‪.‬‬ ‫‪ 6.2‬ה"חריגות" בבחירת בן הזוג‬ ‫חלק מהמרואיינות העלו את חריגותן כאשר דיברו על תהליך מציאת בן זוג‪ .‬בהקשר זה יש לציין כי‬ ‫מאחר שתהליך בחירת בן הזוג נתפס בחברה החרדית כבעל חשיבות עליונה‪ ,‬אין מותירים אותו ליד‬ ‫המקרה או לגחמה של אהבה‪ ,‬אלא‪ ,‬מנהלים תהליך זה בצורה שקולה והגיונית (זלצברג‪)2007 ,‬‬ ‫הנישואין בחברה החרדית נתפסים‪ ,‬בראש ובראשונה‪ ,‬כהתקשרות עסקית בין שני הצדדים‪ ,‬ההורים‬ ‫נוטלים חלק מרכזי בתהליך מציאת בני הזוג לילדיהם‪ ,‬ולפיכך בחירה אישית של בני הזוג אינה‬ ‫מהווה מרכיב בעל משקל ממש (‪.(Goshen-Gottstein, 1966 ; Hielman, 1992;Jayanti,1982‬‬ ‫ההורים‪ ,‬כאמור‪ ,‬הם המופקדים העיקריים על מציאת בני הזוג לילדיהם‪ .‬ואולם‪ ,‬ההתקשרות בין‬ ‫שני הצדדים‪:‬הורי בני הזוג ובני הזוג עצמם‪ ,‬נעשית על פי רב באמצעות שדכן (לוי‪Berger- ;1989 ,‬‬ ‫;‪.)Sofer, 1979; Goshen-Gottstein, 1966; Hielman, 1992‬‬ ‫במהלך הראיונות תיארו רב המרואיינות את חריגותן בנוגע לבחירת בן זוגן לעומת סביבתן החרדית‪.‬‬ ‫הדסה לדוגמה היא רווקה שגילה יותר מ‪ – 25 -‬גיל חריג לרווקה בחברה החרדית‪ 11.‬לדבריה‪:‬‬ ‫האמת שאני טיפוס די מרדן‪ .‬תמיד הייתי מתחברת לשונה‪ ,‬לא לסקטור הזה ולכללים האלו‪.‬‬ ‫כאילו אני לא מאוד בתלם‪ .‬תמיד הרגשתי שאני שונה לא מתחברת‪ ...‬תראי‪ ,‬כל האחיות שלי‬ ‫התחתנו בגילאים שבין ‪ 17‬ועד ‪ .20‬אני בעניין הזה סוג של תקדים‪ .‬הם יודעים שאני יש לי את‬ ‫ההחלטות‪ ,‬הרצונות שלי ואת הבחירה שלי‪ ,‬וזה שהם ילחצו יותר או פחות‪ ,‬זה לא ישנה‪.‬‬ ‫הדסה מעידה על עצמה כשונה לעומת ה"סקטור" שאליו היא שייכת (חרדי‪-‬מזרחי)‪ .‬היא מסבירה‬ ‫את חריגותה באופייה המרדני ובדעתנותה וטוענת שהיא "סוג של תקדים" במשפחתה‪ ,‬המתבטא בין‬ ‫היתר בהחלטתה על בחירת בן זוגה ועל נישואיה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫כאמור‪ ,‬גיל הנישואין המקובל לנשים במרבית הקבוצות החרדיות‪ ,‬נע בין ‪( 11-29‬זלצברג‪ ;1002 ,1002 ,‬פרידמן‪;2999 ,‬‬ ‫‪.)2999‬‬ ‫‪34‬‬ ‫תמר‪ ,‬שתיארה את ההיכרות עם בעלה‪ ,‬סיפרה‪:‬‬ ‫אני הייתי צריכה מישהו מאוד מסוים‪ ,‬כי אני לא חרדית סטנדרטית‪ .‬בגלל שאני לא חרדית‬ ‫סטנדרטית אני "פתוחה" בדברים מסוימים ולא "פתוחה" בדברים אחרים‪ ,‬אני לא "פתוחה"‬ ‫מאוד‪ ,‬יש לי השקפה מאוד מסוימת אז הייתי צריכה מישהו מאוד ספציפי‪.‬‬ ‫תמר חזרה פעמיים על הגדרתה כ"לא חרדית סטנדרטית" וקשרה זאת ל"פתיחות" שלה בדברים‬ ‫מסוימים‪ .‬בהתאם לכך גם ביקשה למצוא לה בן זוג המתאים לה בהשקפתו‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬היא‬ ‫מתארת את "פתיחותה" לגבי היבטים מסוימים‪ ,‬ומאידך גיסא‪ ,‬חשוב לה לציין שהיא לא "פתוחה"‬ ‫מאוד בעניינים אחרים‪.‬‬ ‫דברים אלה ממחישים את הליכתן של המרואיינות על חבל דק מאוד‪ .‬השיח שלהן מבטא משא‬ ‫ומתן שהן מקיימות בינן לבין עצמן ואת המתח אשר הן חוות‪ .‬מדבריהן עולים שני קולות עיקריים‪:‬‬ ‫האחד‪ ,‬היותן "פתוחות" ובכך חריגות‪ ,‬והשני‪ ,‬שכנוע עצמי שלהן שלמרות "חריגותן" הן עדיין‬ ‫מקפידות כראוי על שמירת הלכות הדת‪.‬‬ ‫הצגת הרקע המשפחתי של המרואיינות ומאפייני "החריגות" שלהן‪ ,‬שהוצגו לעיל‪ ,‬חושפים בפני‬ ‫הקורא נדבך מרכזי בתהליך הסוציאליזציה של המרואיינות ושופכים אור על החלק הבא העוסק‬ ‫בהחלטתן לפנות ללימודי משפטים‪.‬‬ ‫‪ 6.3‬ההחלטה לפנות ללימודי משפטים‬ ‫בשל חריגות עיסוקן של עורכות‪-‬הדין החרדיות בחברה אליה הן משתייכות‪ ,‬אביא להלן את‬ ‫הגורמים השונים שליוו את החלטתן של המרואיינות לבחור בלימודי משפטים‪ .‬החלטתן זו נבעה בין‬ ‫היתר מהתאמתם של לימודים אלה לציבור החרדי בכללו באמצעות מסלולי לימודים המרוכזים‬ ‫ביום אחד בשבוע ומתקיימים בימים נפרדים לנשים ולגברים‪ .‬כך הגברים אינם נאלצים לזנוח לגמרי‬ ‫את לימוד התורה‪ ,‬והנשים אינן נאלצות להיעדר רבות מן הבית ו‪/‬או מעבודתן שמחוץ לבית (לופו‪,‬‬ ‫‪.)2003‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪ 6.3‬א' תמיכת בני המשפחה‬ ‫אתאר להלן את חלקם ואת תרומתם של בני המשפחה בקבלת ההחלטה ללמוד משפטים‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫מן‬ ‫הממצאים עלה כי השפעתם ותמיכתם של בני המשפחה היו רכיב חשוב בתהליך קבלת ההחלטות‬ ‫של המרואיינות בפנייתן ללימודי משפטים‪ .‬בסוגיה הנידונה "היחס להשכלה ולימודים"‬ ‫‪13‬‬ ‫הוצגו‬ ‫הממצאים בנוגע לשאפתנות שהונחלה למרואיינות בבית הוריהן והייתה לדידן גורם משפיע בפנייה‬ ‫ללימודים אקדמיים‪ .‬פרק זה מביא את דברי רוב המרואיינות‪ ,‬שציינו כי לפחות אחד מבני משפחתן‬ ‫היה גורם משפיע או מעודד בהקשר היציאה ללימודי משפטים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬כאן המקום לציין כי חלק‬ ‫מהמרואיינות העלו את נושא התמיכה הכלכלית‪ ,‬אם המלאה ואם החלקית‪ ,‬של בני משפחתן‬ ‫במימון שכר הלימוד‪.‬‬ ‫תמיכת האב‬ ‫מחצית מהמרואיינות ציינו את אביהן כמי שהיווה מקור תמיכה והכוונה בנוגע להחלטתן לפנות‬ ‫ללימודי משפטים‪.‬‬ ‫חלקן הצביעו על קשר בין עיסוקו של האב ‪ -‬כאשר לעיסוקו יש זיקה ללימודי משפטים ‪ -‬ובין‬ ‫החלטתן ללמוד משפטים‪ .‬הן ציינו את עיסוק אביהן כגורם‪ ,‬עקיף או ישיר‪ ,‬בתהליך קבלת החלטתן‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬רבקה אמרה‪:‬‬ ‫אבי היה מנהל בית דין רבני‪ ,‬הייתי הולכת אתו לעבודה ונחשפתי למקצוע הזה‪ .‬באו והלכו‬ ‫עורכי‪-‬דין וזה מאוד עניין אותי‪ ...‬גם סיפר בבית אז את יודעת‪ ,‬נכנסים לזה‪ .‬אבא התמחה‬ ‫בהתרת עגונות‪ ,‬היה מסביב לעולם‪ ...‬אבא דמות מאוד חשובה בחיים שלי‪ ,‬הוא ליווה אותי‬ ‫בכל ההחלטות‪ ,‬גם בהחלטה הזו‪.‬‬ ‫רבקה מתארת את השפעתו של אביה על התעניינותה במקצוע עוד בהיותה צעירה‪ ,‬ובמקביל מציינת‬ ‫את חשיבותו בקבלת החלטותיה המעשיות כגון ההחלטה ללמוד משפטים‪ .‬יש לציין כי אחותה של‬ ‫רבקה היא טוענת רבנית זה כמה שנים‪ ,‬עובדה המעידה גם היא על השפעתו של האב בכל הנוגע‬ ‫לעיסוק בנותיו בתחום המשפטים‪.‬‬ ‫‪ 12‬תמיכתו והשפעתו של הבעל יידונו בנפרד בפרק ‪ 4.6‬עמ' ‪20-66‬‬ ‫‪ 13‬עמ' ‪12-10‬‬ ‫‪36‬‬ ‫מרואיינות אחרות תיארו אף הן את תמיכתו של האב כהכוונה מקצועית וכגורם בהחלטה המעשית‬ ‫לבחור במקצוע עריכת‪-‬דין‪ .‬כדוגמת תמר‪:‬‬ ‫אבא שלי דחף אותי למקצוע הספציפי הזה של משפטים‪ .‬הוא טען שזה פותח הרבה‬ ‫אפיקים ונותן הרבה אופציות‪ ...‬הוא דחף אותי ואת החברה שלי‪ ...‬הלכנו לקלינאות‬ ‫תקשורת וזה לא נפתח והתלבטנו הרבה בין כל מיני מקצועות‪ ...‬בסוף הגענו למשפטים עם‬ ‫דחיפה של אבא שלי‪.‬‬ ‫רינה מתארת‪" :‬אבא שלי‪ ,‬בעצם‪ ,‬מהיום שאני נולדתי הוא היה דיין‪ ...‬אפשר להגיד שנולדתי לזה‪"...‬‬ ‫בהקשר זה מעניין לציין כי מבין המרואיינות הנשואות יש שתיארו את השפעתו של אביהן על בני‬ ‫זוגן לפנות ללימודי משפטים‪ .‬כדוגמת ברוריה‪" :‬אבא שלי היה עו"ד אבל לא עסק בזה‪ ,‬החזיק מזה‬ ‫כמקצוע של העולם‪ ,‬לא יודעת למה‪ .‬הוא החדיר גם לבעלי אתה תהיה עו"ד‪ ".‬בדומה לה אמרה‬ ‫רינה‪.." :‬אבא שלי דחף את בעלי שלא היה מסופק בעבודה שלו‪ ,‬במסגרת זה אבא שלי אמר לו לך‬ ‫תהייה טוען רבני‪".‬‬ ‫יש ביניהן שתיארו את תמיכת האב לא רק בהכוונה מקצועית אלא גם בתמיכה כלכלית‪ .‬כדוגמת‬ ‫יהודית‪ " :‬ההורים שלי מאוד רצו שאלמד ואני לא ידעתי בדיוק מה‪ .‬אבא מאוד דחף לזה [ללימודי‬ ‫משפטים]‪ ...‬ההורים מימנו את הלימודים‪".‬‬ ‫חיה מתארת את תמיכת אביה ומוסיפה את תמיכת חמה‪:‬‬ ‫חמי ואבא שלי שניהם תמכו בזה מאוד‪ .‬האימהות פחות‪ .‬אבי אמר שתואר במשפטים זה‬ ‫סתם דבר טוב‪ ,‬גם אם לא אהיה עורכת‪-‬דין‪ .‬חמי אמר אני לא נותן כסף לעסקים אבל‬ ‫בתואר אני מוכן לתמוך‪ .‬שנה ראשונה הורים שלי ושל בעלי שילמו חצי חצי‪ ,‬אחר כך‬ ‫ההורים שלו שילמו‪.‬‬ ‫מדברי חיה עולה כי מימון הלימודים על ידי חמה היה חיזוק נוסף בפנייתה ללמוד משפטים‪.‬‬ ‫כפי שעולה מדברי יהודית וחיה‪ ,‬נראה כי לימודי המשפטים נתפסו על ידי האבות כמקצוע מועדף‬ ‫לעומת מקצועות אחרים‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ראינו לעיל כי בכמה מקרים תואר האב כדמות דומיננטית שהשפיעה באורח פעיל על‬ ‫החלטתה של הבת ללמוד משפטים‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬במקרים מסוימים ראינו כי האב השפיע גם על‬ ‫‪37‬‬ ‫דמויות נוספות בסביבתן הקרובה של המרואיינות כגון על הבעל (לדברי ברוריה‪ ,‬רינה דלעיל) או על‬ ‫חברה קרובה (לדברי תמר דלעיל)‪.‬‬ ‫תמיכת האם‬ ‫‪ )1971( Almquist & Angrist‬טוענות כי המודל שהאם מציבה לבת משפיע על שאיפותיה‬ ‫ה מקצועיות של הבת ועל פיתוח האוריינטציה שלה לקריירה או למשפחה‪ .‬חלק מהמרואיינות ציינו‬ ‫את אמן כמי שתמכה בהן או השפיעה עליהן בהחלטתן לפנות ללימודי משפטים והייתה להן מודל‬ ‫לחיקוי‪.‬‬ ‫מדברי רבקה עולה כי הצלחתה של אמה והשכלתה השפיעו עליה ועל אחיה‪ .‬לדבריה‪" :‬אימא שלי‬ ‫למדה כל השנים באוניברסיטאות חילוניות חינוך ופסיכולוגיה‪ ,‬כי לא הייתה אז מסגרת חרדית‬ ‫לפסיכולוגיה‪ .‬אנחנו ראינו אותה אישה מצליחה‪ ,‬משכילה וחזקה‪ .‬זה עשה לנו תאבון‪ .‬זה בא מהבית‬ ‫ואבא לא התנגד‪".‬‬ ‫אמה של רבקה ניהלה במשך שנים רבות בית ספר לבנות‪ .‬רבקה מתארת את אמה כאישה מצליחה‬ ‫ומשכילה‪ ,‬ונראה כי הצלחתה והשכלתה של האם היו מודל חיקוי לה ולאחיה‪ .‬לכן היא אומרת‬ ‫"אנחנו ראינו"‪" ,‬זה עשה לנו"‪ .‬נראה כי אמה של רבקה חריגה אף היא בנוף האנושי‪-‬הנשי בחברה‬ ‫החרדית ולו מעצם זה שרכשה השכלה גבוהה במוסד אקדמי‪.‬‬ ‫בדומה להשפעת עיסוקו של האב‪ ,‬עיסוק האם נמצא אף הוא כגורם משפיע על החלטת המרואיינות‬ ‫לפנות ללמודי משפטים‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬לאה סיפרה‪" :‬אימא שלי עוסקת כטוענת רבנית‪ ,‬אבא לומד‪ ,‬מלמד וגם עובד עם אימא‬ ‫בייעוץ‪ .‬אולי זה השפיע עלי‪ .‬אני רציתי בעיקר השכלה ומקצוע‪ ,‬התחלתי ללמוד עבודה סוציאלית‬ ‫אבל שפתחו את הלימודים [משפטים] בקריה זה משך אותי‪".‬‬ ‫אמא של בתיה היא עורכת‪-‬דין (היא פנתה ללימודי משפטים לאחר נישואיה‪ ,‬במסגרת שאינה‬ ‫חרדית) בדומה ללאה‪ ,‬טוענת בתיה‪" :‬תראי‪ ,‬לא היו הרבה אופציות‪ ,‬אני מדברת אתך על אקדמיות‪.‬‬ ‫הייתה הרשימה של התארים שהיו קיימים אז בציבור החרדי‪ ,‬אימא ואני פסלנו אותם אחד‪-‬אחד‪.‬‬ ‫לבתיה לימודי משפטים נראו כמסלול טבעי למסלול שבו הלכה אמה‪ ,‬לדבריה‪" :‬ברגע שפתחו את‬ ‫משפטים כבר לא הייתה שאלה‪".‬‬ ‫‪38‬‬ ‫תמיכה משמעותית נוספת שהוזכרה על ידי המרואיינות היא תמיכתה הפיזית של האם‪ .‬אמנם‪ ,‬אף‬ ‫אחת מהמרואיינות לא ציינה כי עזרתה הפיזית של האם הובטחה לה מראש‪ ,‬אך אין ספק‬ ‫שהאפשרות להיעזר באם בזמן הלימודים הייתה גם היא גורם משמעותי בהחלטה לפנות ללימודי‬ ‫משפטים‪.‬‬ ‫אסתר לדוגמה סיפרה‪" :‬אם לא אימא שלי‪ ,‬לא הייתי מגיעה לתארים האלה‪ .‬כל השנים שלמדתי‪,‬‬ ‫היא פשוט הייתה באה אלי באופן קבוע מבשלת‪ ,‬כביסות‪ ,‬מטפלת בילדים‪ ,‬מקלחות‪ ,‬שיעורי בית‪,‬‬ ‫יורדת לגינה ממש כמו אימא‪".‬‬ ‫גם חיה תיארה‪" :‬התחלתי ללמוד ממש אחרי הלידה‪ ,‬אימא טיפלה בו [בבנה התינוק] תקופה‬ ‫ארוכה‪".‬‬ ‫רות ציינה‪":‬אימא בישלה ועזרה לי בכל מה שיכלה בבית‪".‬‬ ‫נראה אפוא כי תמיכת האם מתוארת באופן שונה מתמיכת האב‪ .‬ראשית‪ ,‬האם מתוארת כדמות‬ ‫לחיקוי; שנית‪ ,‬במקרים רבים תמיכתה מתבטאת בעבודות הבית ובטיפול בילדים‪.‬‬ ‫תמיכת האחים‬ ‫מקצת המרואיינות ציינו את תמיכת אחיהן בהחלטה לפנות ללימודי משפטים‪ .‬מדובר הן בתמיכה‬ ‫כלכלית והן בתמיכה רגשית‪.‬‬ ‫נעמי‪ ,‬אם לכמה ילדים הנשואה לבעל אברך ונושאת בנטל הפרנסה‪ ,‬ציינה שתמיכתו הכלכלית של‬ ‫אחיה בלימודים הייתה גורם מכריע בהחלטתה‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫מי שדחף אותי זה היה אחי‪ .‬הוא אמר תחשבי יעברו ‪ 5‬שנים‪ ...‬אז תתחילי ותלמדי מעכשיו‬ ‫ויעברו אותם ‪ 5‬שנים‪ ...‬אחי מימן לי את הלימודים‪ ,‬נתן לי הלוואה ואמר לי תחזירי לי‬ ‫שתהיי עורכת‪-‬דין ותעשי מספיק כסף בשביל להחזיר לי‪ ,‬את מבינה? אז היה לי ממש‬ ‫ספונסר‪.‬‬ ‫איטה‪ ,‬הצעירה ביותר במשפחתה‪ ,‬מתארת את אחיה ואחותה כמי שכיוונו אותה ותמכו בה בפנייתה‬ ‫ללימודי משפטים‪ .‬לדבריה‪ " :‬ההורים שלי לא תמכו בכלל‪ ,‬אחת מהאחיות שיש לי יותר קשר אתה‪,‬‬ ‫היא זאת שנתנה לי את הרעיון בכלל ללכת ללמוד משפטים‪ .‬גם אח שלי הקטן שצמוד אלי‪ ,‬גם הוא‬ ‫מאוד עודד לעניין הזה‪" .‬‬ ‫‪39‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬בחלק זה עמדתי על הגורמים שהשפיעו על קבלת ההחלטה ללמוד משפטים כפי שתוארו‬ ‫על‪-‬ידי המרואיינות‪ .‬מן הממצאים עולה כי קיים משקל רב להשפעתם ולתמיכתם של בני המשפחה‬ ‫בכל הנוגע להחלטתן של המרואיינות לפנות ללימודי משפטים‪ .‬גם לבעל היה מקום מרכזי בהחלטה‬ ‫לפנות ללימודי משפטים‪ ,‬אך מאחר שהוא היווה דמות משמעותית גם במהלך הלימודים ובתמיכתו‬ ‫הרגשית והמעשית‪ ,‬הוקדש לו פרק נפרד ובו אפרט גם על השפעתו על ההחלטה ללמוד משפטים ועל‬ ‫מקומו במהלך כל הלימודים‪ .‬הממצא על השפעתם ותמיכתם של בני המשפחה עומד בניגוד למשקל‬ ‫המועט שהן ייחסו לסמכות הרבנית‪ ,‬כפי שאראה להלן‪.‬‬ ‫‪ 6.3‬ב' התייעצות עם סמכות דתית‬ ‫סיוון (‪ )1991‬משליך ממאפייני "תרבות המובלעת" על החברה החרדית‪ ,‬המבקשת להיבדל מן החברה‬ ‫הסובבת אותה ולהסתגר מפני השפעותיה‪ ,‬הנתפסות בעיניה כשליליות וכמאיימות על טבעה הדתי‬ ‫ועל סגנון החיים של חבריה‪ .‬היבדלות זו גורמת לחברה החרדית לקיים אורח חיים המוכתב על‪-‬ידי‬ ‫ההלכה והמסורת‪ ,‬המצוות הדתיות‪ ,‬הכללים המוגדרים ודפוסי החברות המאפיינים אותה‪ .‬כל אלה‬ ‫מותירים פחות מקום לשאלות‪ ,‬לתהיות ולספקות בדבר הדרך שבה יש ללכת בהשוואה לחברה‬ ‫הכללית )‪ .(Heilman, 1992; Solomon, 1962‬סיוון (‪ ,)1991‬בהתייחסו לקהילות דתיות קנאיות‬ ‫בשלוש הדתות המונותיאיסטיות‪ ,‬טוען כי "אין להם אדון שהוא בן אנוש להוציא מנהיג אחד או‬ ‫אחדים ‪ -‬מעין גורו ‪ -‬שתכונותיו הייחודיות‪ ,‬כמעט תכונות שלא מן העולם הזה‪ ,‬הן הצידוק למעמדו"‬ ‫(סיוון‪ .)1991:96 ,‬נוסף על כך‪ ,‬טוען סיוון‪ ,‬בידי החברים בקהילות כאלה כוח מיוחד‪ .‬כוח זה‪,‬‬ ‫לשיטתו‪ ,‬הינו מפת דרכים סודית ש"ברשות" החברים‪ ,‬המתייחסת הן לעבר והן לעתיד‪ .‬החברים‬ ‫בקהילות הללו יודעים היכן הם ממוקמים במרחב (התפקודי והקוסמולוגי) ויש בידיהם תשובות‬ ‫ניצחות לשאלות הקשורות בטבע (האנושי והפיזי)‪" .‬מפת הדרכים הסודית" והמנהיג בעל תכונות‬ ‫העל מהווים עבור חברי הקהילה מקור הסמכות‪,‬מצפן המכוון את דרכם וכתובת לשאלות בתחומים‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬המרואיינות במחקר זה משתייכות לקבוצות חרדיות שונות‪ .‬הסמכות הדתית בחברה‬ ‫החרדית שונה מקבוצה לקבוצה‪ .‬בקרב כל קהילה (אם חסידית‪ ,‬אם ליטאית ואם מזרחית) ישנה‬ ‫דמות סמכותית כגון רבי או רב‪ ,‬שאליה פונים בנוגע להחלטות שונות בחיים (קפלן ושטלדר‪,‬‬ ‫תשס"ט); כל קהילה ורמת המעורבות וההשפעה של המנהיגות התורנית שלה‪ ,‬בענייני הפרט‬ ‫‪41‬‬ ‫והציבור (ליוש‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬לאור זאת‪ ,‬בחרתי להעלות בפני המרואיינות את השאלה "האם התייעצת‬ ‫עם רב מסוים או רבי (לנשים חסידיות) לפני שפנית ללימודי משפטים?"‬ ‫הממצא המעניין הוא שרק אחת מהמרואיינות פנתה לבקש אישור של רב בטרם החליטה לפנות‬ ‫ללימודי משפטים‪ .‬יהודית אמרה כך‪" :‬הרב הפנה אותי לקריה האקדמית‪ ,‬לא הייתי עושה את זה‬ ‫על דעת עצמי‪ ,‬אם הרב לא היה מפנה אותי לשם‪".‬‬ ‫על הסיבות שבגינן רוב המרואיינות לא פנו לקבל את "אישור הרב" ניתן ללמוד מדבריהן שיובאו‬ ‫להלן‪.‬‬ ‫תמר‪ ,‬הסבירה‪:‬‬ ‫[כ]שהתחלתי ללמוד משפטים ואמרתי לאבא שלי שיש חברות ששואלות [רב]‪ ,‬הוא אמר לי‪:‬‬ ‫אני הרב ואני מתיר לך‪ .‬האמת היא‪ ,‬שאני גדלתי בבית שזה לא‪ ...‬מבחינת ההורים שלי זה לא‬ ‫היה כל כך‪ ,‬לא הכרנו את הדבר הזה של לשאול דעת רב‪ .‬אבל בעלי בואי נאמר‪ ,‬כן יש דברים‬ ‫שהוא שואל‪ .‬אנחנו לא גדלנו בהשקפה הזאת‪ ,‬אז אני מאוד לא רגילה לזה‪.‬‬ ‫תמר מדגישה את השקפת הוריה בנושא כמה פעמים‪ ,‬וזאת בשונה מהשקפתן בנדון של חברותיה‬ ‫ובעלה‪ .‬תמר מזכירה את דברי אביה‪ ,‬שלא הוסמך להיות רב‪" :‬אני הרב ואני מתיר לך"‪ .‬עולה מכך‬ ‫כי אביה מהווה את הסמכות בקבלת ההחלטות בביתה ועל פיו יישק דבר‪ ,‬אפשרות נוספת העולה‬ ‫מכך היא שאביה חשש מהדילמה שעלולה להיווצר בפני הרב בהחלטתו לאשר לימודי משפטים‬ ‫ואולי אף חשב על סירובו של הרב ולכן רצה להניא את תמר מלפנות לקבלת היתר בעניין זה‪.‬‬ ‫חיה מסבירה‪" :‬מצד אחד אנחנו שייכים לזרם החזק מבחינה דתית‪ ,‬מצד שני לא כל דבר שואלים‬ ‫רב‪ .‬אצלנו שואלים את הסבא שהוא גם רב‪ ,‬אבל לא שואלים רב שמקובל בציבור‪".‬‬ ‫אף שבקהילה של חיה‪ ,‬לדבריה‪" ,‬לא כל דבר שואלים רב"‪ ,‬התרשמתי כי קיימת מידת אפולוגטיות‬ ‫בדבריה‪ .‬מחד גיסא‪ ,‬היא "דואגת" לציין בפני שהיא שייכת לקבוצה חרדית "חזקה"‪ ,‬ומאידך גיסא‪,‬‬ ‫"לא כל דבר שואלים רב"‪ .‬מתוך דבריה‪ ,‬ניתן לראות כי בקהילה הספציפית שלה‪ ,‬אין מתייעצים‬ ‫ברב המקובל בציבור בכל נושא או לחילופין‪ ,‬התכוונה כי רק במשפחתה פונים לסבה‪ .‬כמו כן‪ ,‬ניתן‬ ‫לשער כי לה היה "נח" לא לשאול רב בנושא זה מפאת החשש כי תיתקל בהתנגדות מצד הסמכות‬ ‫הרבנית‪.‬‬ ‫‪41‬‬ ‫כאמור ‪ ,14‬המצוקה הכלכלית החריפה שאליה נקלעה הקהילה החרדית הובילה לתחילתו של מפנה‬ ‫ב‪ 1996-‬בנוגע ללימודים כלליים ולהכשרה מקצועית בחברה זו‪ .‬מפנה זה בא לידי ביטוי בנכונותם של‬ ‫כמה גדולי תורה בחברה החרדית לאפשר לגברים ולנשים השכלה כללית‪"-‬חילונית" מטעמים‬ ‫פרקטיים של צורכי פרנסה‪ .‬חשוב להדגיש כי הכשר זה ללימודים כלליים עודנו מסויג ואינו מקובל‬ ‫על כלל הקבוצות והזרמים בחברה החרדית‪ .‬רוב האוכלוסייה החרדית עודנה נמנעת מלהשתתף‬ ‫בלימודים הללו (לופו‪ . )2003 ,‬הד לכך מצאתי בדברים הבאים של רבקה ואסתר‪.‬‬ ‫רבקה היא בת לאחת הקהילות החסידיות‪ .‬ברוב הקבוצות הללו יש סמכות ברורה ומוגדרת‪ ,‬הרבי‪,‬‬ ‫שאליה פונים חברי הקהילה לא רק בעניינים הנוגעים לדת ולהלכה‪ ,‬אלא גם בעניינים הקשורים‬ ‫להחלטות במגוון תחומי החיים ובענייני חולין‪ .‬יש ביניהם מי שאינם נוקטים כל צעד משמעותי‬ ‫בחייהם ללא התייעצות מוקדמת עם הרבי (זלצברג‪ .)Heilman, 1992; 2005 ,‬רבקה‪ ,‬דרך סיפורה‬ ‫האישי‪ ,‬חושפת את הבעייתיות הקיימת בהיתר גורף מאת הרבי בכל הנוגע ללימודי משפטים‪.‬‬ ‫רבקה‪:‬‬ ‫אם הייתי הולכת לשאול רב לפני שלמדתי משפטים ברור שהתשובה הייתה לא‪ .‬לא חושבת‬ ‫שהיה רב שהיה מסכים‪ .‬אז מה שעשיתי ‪ ,‬אנחנו [קבוצת החסידות אליה משתייכת]‪ ,‬יש לנו‬ ‫רבי‪ ,‬אז אחרי שהתחלתי את השנה השנייה‪ ...‬שנכנסתי לקבל ברכה‪ ,‬עושים את זה כל כמה‬ ‫חודשים‪ ...‬אז בעלי אמר לו [לרבי] 'אשתי רוצה גם ברכה לזה שהיא גם לומדת וזה'‪ ...‬אז הוא‬ ‫התעניין 'מה היא לומדת?' בעלי אמר לו‪' :‬משפטים'‪ .‬אז הוא התפלא‪ ,‬איך לא באנו לשאול‬ ‫אותו קודם‪ .‬אז בעלי אמר לו את האמת‪' ,‬אם היינו באים קודם‪ ,‬ברור שהיית מתנגד'‪ .‬אז‬ ‫הרבי אמר לו 'אתה יודע מה? אתה צודק‪ .‬מעכשיו אני רק מברך‪ .‬אם החלטתם וזה כבר שנה‬ ‫שנייה וכבר זה'‪ ...‬מלכתחילה‪ ,‬אף רבי לא היה מרשה אין לי ספק בכלל‪ .‬אין פה היתרים או‬ ‫משהו‪.‬‬ ‫רבקה ובעלה בחרו לפנות אל הרבי בשנה השנייה ללימודיה ולא לפני תחילתם‪ .‬נראה כי בנקיטתם‬ ‫צעד זה‪ ,‬וגם בעקבות הצהרתם בפניו כי חששו שמא לא יתיר לרבקה את הלימודים‪ ,‬הם "פטרו"‬ ‫אותו מלדון בסוגיית ההיתר ללימודי משפטים והציבו בפניו עובדה מוגמרת‪ .‬כמעט לא נותרה לו‬ ‫ברירה אלא לברך לאחר הסכמת הבעל‪ ,‬כלומר הרבי נתן את ברכתו בדיעבד‪.‬‬ ‫‪ 14‬עמ' ‪ 20-9‬דלעיל‬ ‫‪42‬‬ ‫בדומה לרבקה טוענת אסתר‪ ..." :‬שום רב לא ייתן לך הכשר ללכת ללמוד משפטים‪ .‬אם באים‬ ‫ושואלים אותם פרטני‪ ,‬הם אומרים שלא‪ ,‬רק אם זה משהו מאוד קיצוני וגם הם אומרים שזה משהו‬ ‫ספציפי לך‪ ,‬זה לא משהו שאני כרב יוצא בהצהרה‪".‬‬ ‫נראה אפוא כי המרואיינות לא היו מעוניינות בברכת הרב‪/‬הרבי‪ ,‬או לחלופין הן חששו כי הרב‪/‬הרבי‬ ‫לא יתיר את פנייתן ללימודי משפטים‪ ,‬ולכן בחרו להימנע מפנייה לסמכות הדתית‪/‬רוחנית בעניין זה‪.‬‬ ‫בהקשר זה של סוגיית "אישור הרב" ללימודי משפטים‪ ,‬ברצוני להציג ממצא חשוב בפני עצמו‪,‬‬ ‫המספק תימוכין לדברי רבקה ואסתר ולממצאים המוצגים בפרק זה‪ .‬בתהליך חיפושיי אחר‬ ‫מרואיינות קבעתי מועד לריאיון עם אחת הנשים שפניתי אליהן‪ .‬יום לאחר שקבענו היא התקשרה‬ ‫אליי והתנצלה על כך שלא תוכל לקיים את הריאיון‪ ,‬משום שבעלה אינו מתיר לה להתראיין והסיבה‬ ‫שמורה עמה‪ .‬לאחר שחזרתי וניסיתי לקבל ממנה תשובה ברורה‪ ,‬ואף הצעתי שבעלה יהיה נוכח‬ ‫בריאיון‪ ,‬היא הודתה בפני כי קיבלה היתר מיוחד ללימודי המשפטים מאחד הרבנים הידועים‪,‬‬ ‫והסבירה לי שאין זה היתר כללי‪ ,‬אלא מקרה ייחודי לה‪ ,‬ולכן בעלה אינו מתיר לה להתראיין‪ .‬היא‬ ‫ציינה שהיא מסכימה עם בעלה ואינה מוצאת טעם להתראיין‪ .‬ניסיתי לדבר על לבה ואף הבטחתי לה‬ ‫שלא אציין שום פרט שיהיה בו כדי לחשוף את זהותה‪ ,‬וגם לא אזכיר כלל בהקשר שלה את עניין‬ ‫אישור הרב‪ ,‬ולמרות זאת היא סירבה‪.‬‬ ‫ניתן ללמוד ממקרה זה שלושה דברים‪ .‬ראשית‪ ,‬זו עדות נוספת לכך שהיתר גורף ללימודי משפטים‬ ‫של נשים לא יינתן מאת רב המקובל על ציבור רחב של מאמינים‪ ,‬ואם יינתן‪ ,‬יהיה זה רק היתר‬ ‫ספציפי ‪ -‬לאישה ספציפית ‪ -‬כמתואר במקרה זה‪ .‬שנית‪ ,‬הפנייה לרב בבקשת אישור מציגה את‬ ‫הרב כ"שומר שער" פוטנציאלי‪ ,‬שכן אישורו נדרש לפני תחילת הלימודים‪ .‬אשר למרואיינות במחקר‬ ‫זה‪ ,‬ניתן לשער כי בדומה למקרה של רבקה‪ ,‬הן נמנעו מלעבור דרך "שער" זה מאחר שהניחו שהרב‬ ‫לא יתיר להן לצאת ללימודים‪ .‬שלישית‪ ,‬העובדה כי האישה הייתה זקוקה לרשותו של בעלה‬ ‫להתראיין‪ ,‬מעידה על תפקידו של הבעל כ"שומר השער" (זלצברג‪ – )2005 ,‬דהיינו‪ ,‬הקשר של האישה‬ ‫עם גורם "מן החוץ" תלוי באישורו הפורמאלי או הבלתי פורמאלי של הבעל‪ .‬העובדה שבעבור רוב‬ ‫המרואיינות הבעל לא היה "שומר השער" בנוגע לקיום הראיון עימי עשויה להעיד במידה מסוימת‬ ‫‪43‬‬ ‫על עצמאותן‪ .‬ואולם‪ ,‬ייתכן שבעליהן לא ידעו על הריאיון עמי‪ ,‬או לחלופין שהם לא ראו כל נזק או‬ ‫איום בקיום הריאיון‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫התיאור דלעיל בנוגע לחשיבות הסכמת הבעל לראיון מעיד על מקום הבעל בחיי הנשים ובהחלטות‬ ‫שמקבלות‪ .‬להלן יתוארו מקומו של הבעל וחשיבותו בכל הנוגע לבחירתן של המרואיינות במקצוע‬ ‫עריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫‪ 6.4‬מקומו של הבעל‬ ‫כאמור‪ ,‬רוב המרואיינות המחקר זה נשואות‪ 16.‬מרכזיותו של הבעל כפי שעלתה מדבריהן מלמדת על‬ ‫מקומו ועל חשיבותו בתהליך רכישת מקצוען והעיסוק בו‪ ,‬ועל כן החלטתי להקצות לו פרק נפרד‪.‬‬ ‫רוב המרואיינות הנשואות הציגו את הבעל כדמות תומכת במספר היבטים‪ ,‬כפי שיוצג להלן‪.‬‬ ‫‪ 6.4‬א' תמיכת הבעל בהחלטה לפנות לימודי משפטים‬ ‫המרואיינות הנשואות העלו את מקומו של הבעל בתהליך החלטתן לפנות ללימודי משפטים‪ .‬חלקן‬ ‫הציגו את הבעל כגורם מכריע ותומך בהחלטתן זו‪ ,‬וחלקן תיארו את הסכמתו או את אי התנגדותו‪.‬‬ ‫הבעל כגורם מכריע‬ ‫רינה הסבירה‪:‬‬ ‫מה שהוביל אותי‪ ,‬זה האמת‪ ,‬שבעלי היה טוען רבני‪ ...‬ואז נפתח המסלול החרדי למשפטים‬ ‫והוא נכנס מייד למחזור הראשון‪ .‬אני הצטרפתי כעבור כמה חודשים‪ ...17‬הוא התחיל ללמוד‬ ‫ואז הוא אמר לי בואי ללמוד‪ ,‬זה בדיוק בשבילך‪ ,‬יש מסלול לנשים‪ ,‬הוא משך אותי לזה‪.‬‬ ‫‪ 15‬רוב המרואיינות בחרו לקיים הריאיון בביתן ובעליהן היו נוכחים בחדר הסמוך או הגיעו רק לקראת סוף הריאיון‪ .‬כך ידוע לי‬ ‫שרובן לא הסתירו את הריאיון מבעליהן‪ .‬חלק קטן מהמרואיינות ביקשו להתראיין במקום עבודתן או מחוץ לבית‪ ,‬ולכן אינני‬ ‫יודעת אם סיפרו לבעליהן על הריאיון‪.‬‬ ‫‪ 16‬כמפורט בפרק תיאור קבוצת המדגם עמ' ‪.11‬‬ ‫‪ 17‬בשנת ‪ 1002‬המחזור הראשון של "המסלול החרדי ללימודי משפטים" נפתחה הרשמה נוספת בסמסטר חורף‪.‬‬ ‫‪44‬‬ ‫כפי שראינו לעיל (בעמ' ‪ )45‬רינה תיארה את החלטתה לפנות ללימודי משפטים בעקבות השפעתו של‬ ‫אביה‪ ,‬אך לדבריה בעלה היה הגורם המכריע בהחלטתה זו‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬רינה מציינת את תמיכתו‬ ‫הכלכלית של בעלה‪" :‬שכר הלימוד לא היווה בעיה‪ .‬בעלי אדם שמרוויח יפה‪".‬‬ ‫תמיכתו של בעלה של ברוריה בהחלטתה ללמוד משפטים התבטאה בכך שתמך בה בעת שפנתה‬ ‫ללמוד טוענּות רבנית (היא למדה במחזור הראשון שנפתח בזמנו)‪ ,‬ומכך‪ ,‬לדבריה‪ ,‬ההמשך ללימודי‬ ‫המשפטים היה טבעי‪ .‬ברוריה‪:‬‬ ‫[כ]שהתחלתי ללמוד טוענת רבנית בעלי עודד מאוד‪ ,‬עבורו ועבור משפחתו זה היה מקור‬ ‫לגאווה מאוד גדולה‪ ...‬לי לא בער ללמוד [לימודי משפטים] כי היה לי טוב בעבודה והוא מאוד‬ ‫רצה להתחיל [לימודי משפטים] והיה לו ברור שהוא לומד עכשיו‪ ,‬השאלה מבחינתנו‪ ,‬הייתה‬ ‫מתי אצטרף אליו‪ ...‬זה קרה אחרי שנה‪.‬‬ ‫רבקה נישאה כמה שנים לפני פתיחת "המסלול החרדי ללימודי משפטים"‪ .‬את שאיפתה לעסוק‬ ‫במקצוע עריכת‪-‬דין חשפה עוד בזמן השידוך‪:‬‬ ‫בעלי עוד לפני הנישואין‪ ,‬בזמן שהכרנו‪ ,‬אמרתי לו כבר בפגישה הראשונה שאם תהיה לי‬ ‫ההזדמנות אני ארצה להיות עורכת‪-‬דין‪ ,‬כי היו כאלה שאמרתי להם וראיתי שאין טעם‬ ‫להמשיך‪ ...‬והוא שמע ואמר שהוא מסכים שאין לו בעיה עם זה‪ .‬רוב הבחורים החרדים היו‬ ‫מנפנפים אותי‪ ...‬נפנפו גם‪...‬‬ ‫הוא תמך כל הזמן‪ .‬הוא עודד אותי ללמוד‪ ,‬רק בזכותו אני למדתי‪ .‬כי סך הכל זה לטפל בבית‬ ‫וזה המון שעות להקדיש ללימודים‪ ,‬מבחנים והכל‪ ...‬הוא מאוד עזר לי‪.‬‬ ‫מדברי רבקה עולים מספר ממצאים חשובים‪ .‬ראשית‪ ,‬חשיבות דעתו של הבעל בעניין החלטתה‬ ‫לפנות ללימודי משפטים ‪ -‬ללא הסכמתו לא יכלה לממש את שאיפתה‪ .‬שנית‪ ,‬גם היא כמו האחרות‬ ‫מצביעה על מקומו החשוב של הבעל בעידוד ובתמיכה בזמן הלימודים‪ .‬שלישית‪ ,‬תגובת הבחורים‬ ‫החרדים האחרים שהוצעו לה לשידוך‪ ,‬לרצונה לעסוק בעריכת‪-‬דין‪ ,‬מעידה על חריגותו של עיסוק זה‬ ‫בקרב נשים חרדיות‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪ 18‬בפרק מס' ‪4.4‬ב' בעמ' ‪ 22-91‬תידון סוגיית "תגובת הסביבה" בהרחבה‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫לסיכום חלק זה‪ ,‬חשיבותו של הבעל כגורם מכריע בהחלטה ללמוד משפטים היא בעיניי ממצא רב‬ ‫משמעות‪ .‬מצד אחד ניתן ללמוד כי הגברים הללו מעודדים פתיחות ותומכים בקידום מעמד האישה‪.‬‬ ‫בה בעת קיימת אפשרות שתמיכתם בלימודי הנשים נובעת מגישה ריאליסטית שמטרתה לשפר את‬ ‫פרנסת ביתם ולהרחיב את האפשרות שלהם להמשיך וללמוד תורה כשהם מפחיתים מעצמם את עול‬ ‫פרנסת המשפחה‪.‬‬ ‫"הסכמה" או "אי התנגדות"‬ ‫כאמור‪ ,‬הבעל עשוי להוות "שומר שער"‪ ,‬קרי הסכמתו או אי התנגדותו היא סוגיה מכרעת אצל‬ ‫נשים נשואות שביקשו לפנות ללימודי משפטים‪ .‬הממצאים הבאים מעידים כי קיימת חשיבות רבה‬ ‫לאי התנגדותו של הבעל‪ ,‬גם אם הוא אינו תומך בהחלטתה של אשתו באופן מלא‪.‬‬ ‫אסתר מתארת את אי התנגדותו של בעלה‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫התייעצתי אתו [עם הבעל] לפני כן‪ .‬בהתחלה אני יודעת שהוא לא התלהב מזה‪ ...‬בסופו של‬ ‫דבר הוא הסכים‪ .‬אני לא אגיד לך שהוא פרס לי שטיח אדום‪ ,‬אבל הוא לא מחה והתנגד‪...‬‬ ‫הוא נתן יד בזה שהוא לא מחה‪ ,‬והוא לא דיבר ולא התערב‪ .‬יש כאלה שגם מתעצבנים‬ ‫וזורקים כל מיני מילים או פשוט לא מרשים‪.‬‬ ‫רבקה (שתיארה את בעלה כתומך וכמעודד) מביאה את מצוקת הנשים שאינן מקבלות את הסכמת‬ ‫בעליהן ללמוד משפטים‪:‬‬ ‫יש לי חברה שאז דיסקסנו אם להתחיל ללמוד [לימודי משפטים] או לא‪ .‬בעלה אמר לה לא‪,‬‬ ‫הוא לא מסכים‪ .‬לא מסכים‪ ...‬ברגע שבעלה אמר לה לא‪ ,‬היא לא תלמד‪ .‬אין דבר כזה‪ .‬בחיים‬ ‫היא לא תעשה מה שבעלה לא מסכים‪ ...‬יש חברות שאומרות לי אפילו לא הייתי מעזה להציע‬ ‫לבעלי‪ ,‬בעלי לא היה מסכים‪ ...‬יש כאלה שלא מעודדים‪ ,‬אבל שיסכימו שתלמד‪ ,‬יש הבדל בין‬ ‫שיגיד תסתדרי לבין שיסרב‪ ...‬שיגידו תלמדי ותסתדרי‪.‬‬ ‫יש לציין כי רבקה סיימה תואר שני במשפטים והיא הדגישה את הסכמת בעלה ללימודים מעורבים ‪-‬‬ ‫גברים ונשים יחד‪" :‬גם לגבי התואר השני‪ ,‬למדתי לימודים מעורבים‪ ,‬היה לי מאוד מוזר ובקושי‬ ‫נכחתי בשעורים‪ .‬בעלי הסכים כי ידע שאני רוצה את זה וזה רק שנה אחת‪".‬‬ ‫‪46‬‬ ‫חשיבותו של הבעל ניכרת במיוחד בתקופת לימודיהן והכשרתן של המרואיינות‪ ,‬ואף לאחר מכן‬ ‫כאשר הן עובדות במקצוע‪ .‬הממצאים בהקשר זה יובאו להלן‪.‬‬ ‫‪ 6.4‬ב' תמיכתו הרגשית והמעשית של הבעל במהלך הלימודים‬ ‫הממצאים להלן מלמדים על חשיבות תמיכתו של הבעל במהלך הלימודים‪ ,‬אם בפן הרגשי ואם בפן‬ ‫המעשי או בשניהם גם יחד‪ .‬רוב המרואיינות ייחסו את הצלחתן ‪ --‬אם בתקופת הלימודים ואם‬ ‫בעיסוקן בו ‪ --‬לתמיכתו של הבעל‪ .‬כאמור‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא מקצוע תובעני במיוחד הכרוך בלימודים‬ ‫גבוהים‪ ,‬בהתמחות מקצועית ובמבחני הסמכה הנפרסים על פני תקופה ממושכת‪ .‬העבודה בתחום‬ ‫כרוכה במספר שעות עבודה גבוה יחסית למספר שעות העבודה המקובל במשק (אליאס ושטראי‪,‬‬ ‫‪ .)1998‬מכאן שלתמיכת הבעל חשיבות רבה להצלחתן של הנשים המשלבות חיי משפחה עם מקצוע‬ ‫תובעני זה‪.‬‬ ‫התמיכה הרגשית‬ ‫רוב המרואיינות תיארו את תמיכתו של הבעל כעניין מהותי בהצלחתן לסיים את הלימודים‪ .‬הן‬ ‫הדגישו את תמיכתו הרגשית של הבעל בעיקר בתקופות המבחנים‪ ,‬בתקופת ההתמחות ובתקופת‬ ‫הלימודים לקראת מבחן ההסמכה‪ .‬ביטוי לכך ניתן לראות בדבריה של תמר‪" :‬אני יכולה להגיד‬ ‫שבעלי מאוד גאה בזה ‪ ...‬בלעדיו לא הייתי עומדת בזה‪ ...‬כל הזמן הוא עודד ותמך‪ ...‬בתקופת המבחן‬ ‫ללשכה שהיה לי פה שתי ילדות קטנות‪ ,‬עברתי לגור אצל ההורים שלי‪ ...‬רק בזכותו עברתי את‬ ‫המבחן‪".‬‬ ‫גם חיה ציינה‪" :‬הוא מאוד פרגן לי כי באמת זה היה קריעת ים סוף עד שאת מגיעה לזה‪...‬‬ ‫ההתמחות הייתה קשה כי הייתי בהריון וכל זה‪ .‬הוא מאוד עודד אותי‪".‬‬ ‫רות הסבירה‪" :‬לא הייתי מסוגלת לעשות את זה בלעדיו [הבעל]‪ .‬בתקופת המבחנים הייתי חושבת‬ ‫מה אני צריכה את זה? הוא היה מעודד ובטוח בהצלחה שלי‪ ,‬הוא מאוד עזר לי‪".‬‬ ‫‪47‬‬ ‫התמיכה הרגשית מצד הבעל הועלתה אף בתיאורן את בחירת מקום עבודתן‪ .‬לדוגמה ברוריה‪" :‬בעלי‬ ‫מאוד משמעותי בחיי בלעדיו לא הייתי מגיעה להרבה דברים‪ .‬בזכות התמיכה שלו קיבלתי את‬ ‫המשרה בת"א‪ .‬הנסיעות [מירושלים] לא היו קלות אבל הוא המשיך לעודד"‪.‬‬ ‫ציפורה‪" :‬אחרי שהתחתנתי עברנו מקום ולא מצאתי עבודה‪ .‬אז בעלי הציע שאפתח משרד ואהיה‬ ‫עצמאית‪ ,‬אני האמת‪ ,‬די חששתי והוא ממש דחף אותי לזה‪ ...‬בעלי לא קנאי‪ ,‬להפך הוא מביא לי את‬ ‫האנשים‪".‬‬ ‫דבריהן של המרואיינות בנוגע לתמיכת הבעל משקפים את החברה החרדית כ"חברת הלומדים" בה‬ ‫הגבר שואף ללמוד והאישה עובדת‪ .‬ייתכן‪ ,‬כפי שצוין לעיל‪ ,‬כי אחת הסיבות לתמיכתו של הבעל היא‬ ‫על מנת שהאישה תעבוד ותהווה את המקור העיקרי לפרנסת המשפחה‪.‬‬ ‫התמיכה המעשית‪ :‬השתתפות הבעל בעבודות הבית ובטיפול בילדים‬ ‫פרידמן (‪ )1988‬טוען כי הרחבת אפשרויות ההשכלה והתעסוקה של הנשים החרדיות גוררת עמה‬ ‫בהכרח שינויים נוספים בחלוקת העבודה בין הבעל לאשתו‪ ,‬ובעיקר בכל הנוגע להעברת חלק מנטל‬ ‫הטיפול במשק הבית ובגידול הילדים אל הבעל‪ .‬קפלן (תשס"ז) מצביע על שיח חרדי חדש בחברה‬ ‫החרדית בעקבות התמורות בדפוסי התעסוקה של נשים חרדיות‪ .‬נמצא שמגמת העלייה במספר‬ ‫הנשים העובדות במסגרות או במקומות לא‪-‬חרדיים משפיעה על חלוקת התפקידים והמטלות בבית‪.‬‬ ‫יש עלייה בולטת במספר הגברים העוזרים במשק הבית‪ ,‬בקניות ובטיפול בילדים‪ .‬טיפול זה כולל גם‬ ‫את הבאת הילדים לגני הילדים ואת איסופם לאחר מכן‪ ,‬עובדה שהובילה "כוללים" רבים להתאמת‬ ‫לוח הזמנים של השיעורים לשעות הפעילות של גני הילדים (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬ ‫בהתאם לכך‪ ,‬ממצאי המחקר עולה כי רובן הגדול של המרואיינות מייחסות מרכזיות רבה לתמיכתו‬ ‫המעשית של הבעל במסגרת חייהם המשותפים‪ .‬הן רואות בבעל בן זוג שללא השתתפותו במטלות‬ ‫הבית ובטיפול בילדים‪ ,‬לא יכלו לסיים את לימודיהן ו‪/‬או לעבוד במקצוע תובעני כעריכת‪-‬דין‪,‬‬ ‫הדורש לעתים שעות עבודה רבות‪ .‬חשוב לציין כי לא כל הבעלים של המרואיינות במחקר זה הם‬ ‫אברכים‪ .‬יש ביניהם העובדים במקצועות שונים כגון עריכת‪-‬דין‪ ,‬במקצועות טכנולוגיה גבוהה‪,‬‬ ‫‪48‬‬ ‫מחשבים ועוד‪ .‬בין האברכים שבהם‪ ,‬יש הלומדים תורה ועובדים בחלקיות משרה כזו או אחרת‬ ‫בעיסוקים כגון משגיח כשרות‪ ,‬מורה בישיבה‪ ,‬מנהל ישיבה‪ ,‬סופר סת"ם וכדומה‪.‬‬ ‫ביטוי לעזרתם המעשית של הבעלים ניתן לראות בדוגמאות להלן‪.‬‬ ‫רבקה‪" :‬בעלי עושה הכל בבית‪ .‬הבעל תמך ועד היום תומך‪ .‬מבשל‪ ,‬מנקה מכבס עוזר המון עם‬ ‫הילדים‪ ,‬ממש ארוחת ערב‪ ,‬רחצה‪ ,‬סיפור לפני השינה‪ ...‬לפעמים אני מביאה חומר לקרוא בערב‪ ,‬אז‬ ‫אני בלחץ להספיק‪ .‬אין ספק‪ ,‬העזרה של הבעל זה משהו מאוד קרדינאלי‪".‬‬ ‫נעמי לדוגמה מספרת‪:‬‬ ‫כל התקופה הזאת [תקופת הלימודים וההתמחות] בעלי עזר לי מאוד וזאת למרות שלא ראה‬ ‫את התועלת שתצא מזה [מלימודי המשפטים]‪ .‬רוב עול הבית נפל עליו‪ ,‬פיזית עזר לי מאוד‪,‬‬ ‫לא הייתה לו כל ברירה אחרת‪ .‬תראי עוד קודם [ללימודים] יש "מצב מובנה"‪ ,‬הוא מגיע‬ ‫בשעה ‪ 13:00‬נותן אוכל לילדים לפעמים גם מבשל וחוזר לכולל ב‪... 15:30 -‬‬ ‫אומרת ציפורה‪" :‬בעלי עוזר המון בבית‪ ,‬קניות‪ ,‬ספונג'ה‪ ,‬עוזר עם הילד כמה שהוא יכול במיוחד‬ ‫שאני במשרד חוזרת לפעמים מאוחר‪".‬‬ ‫בדומה‪ ,‬צילה מציינת‪" :‬בעל מדהים‪ .‬עוזר לי המון‪ ,‬בעיקר עם הילדים‪ ,‬מטפל‪ ,‬מקלח‪ ,‬מאכיל‪ .‬הוא‬ ‫בעל מדהים‪ ,‬זכיתי‪".‬‬ ‫לעומתן‪ ,‬הדסה‪ ,‬הנשואה זמן קצר יחסית ולה ילד אחד‪ ,‬טוענת שלא ממש התרגלה לרעיון שבעלה‬ ‫שותף במטלות הבית‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫כן‪ ,‬לו [לבעל] יש יותר זמן פנוי‪ ,‬אני חוזרת מהעבודה מאוחר יותר‪ .‬הוא שותף אתי בכל‬ ‫המטלות‪ ,‬למרות שעדיין‪ ...‬מצד אחד‪ ,‬אני גם לא הטיפוס שאתן לעשות לי הכל‪ .‬תראי‪ ,‬אחותי‪,‬‬ ‫בעלה אברך ויש להם שבעה ילדים הוא עוזר לה חבל על הזמן‪ .‬מצד שני‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬יש לי‬ ‫תכונה של פרפקציוניסטית‪ ,‬אבל אני צריכה להתרגל לזה‪ ,‬אין מה לעשות‪.‬‬ ‫רינה היא המרואיינת היחידה שגילתה יחס שלילי כלפי השתתפותו של הגבר בעבודות הבית‪ ,‬אף‬ ‫שתיארה את בעלה כמי שמוכן ליטול חלק בהן‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫‪49‬‬ ‫כל עבודות הבית עלי‪ .‬הוא עובד הרבה יותר קשה ממני‪ ,‬הוא גם מביא יותר פרנסה‪ .‬כל אחד‬ ‫וה‪ ...‬שלו‪ .‬אין מה לעשות‪ .‬גבר נולד לזה והאישה נולדת לזה ואי אפשר לשנות דברים טבעיים‬ ‫בעולם‪ ...‬את יודעת מה‪ ,‬אני לא מרשה‪ ,‬זה כל כך מעליב אותי‪ .‬במוצ"ש הוא [בעלה] היה‬ ‫מפשיל שרוולים ועושה כלים‪ .‬לא יודעת‪ ,‬זה נראה לי‪ ,‬תלכו ל‪ ...‬תלכו תשבו בסלון‪ ,‬אל‬ ‫תתערבו בטריטוריה שלנו‪.‬‬ ‫מדברי הדסה ורינה עולה סוגיה נוספת‪ ,‬הנוגעת לא רק לנכונותו של הבעל לשאת בתפקידים‬ ‫"חדשים" במסגרת חיי המשפחה‪ ,‬אלא גם ליכולתה ולנכונותה של האישה להתרגל לשינוי זה‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬החברה החרדית מאופיינת בסגרגציה מינית גבוהה ובחלוקת תפקידים ברורה ומוגדרת בין‬ ‫גברים לנשים (אלאור‪Berger-Sofer, 1979 ; Goshen-Gottstein, 1984 ; Heilman, 1992 ; 1992 ,1990 ,‬‬ ‫‪ .)Jayanti, 1982‬הגבר מצווה ללמוד תורה‪ ,‬ואילו על האישה מוטל לעשות כל שביכולתה כדי לאפשר‬ ‫לו התמסרות מוחלטת ללימוד זה‪ ,‬דהיינו עליה לשאת בכוחות עצמה בעול הבית ובפרנסת המשפחה‬ ‫(פרידמן‪ .)Friedman, 1988 ;1999 ,1988 ,‬ניתן להסביר את הקושי שמביעות הדסה ורינה בקבלת‬ ‫המצב בו הבעל ממלא תפקידים במשק הבית ובטיפול בילדים‪ .‬מצב זה שובר את ההבניה החברתית‬ ‫עליה גדלו נשים בחברה החרדית ובחברה היהודית המסורתית‪ ,‬ולפיה הבת נוטלת אחריות משותפת‬ ‫עם האם בעבודות משק הבית‪ .‬שכן חינוך הבנות התמקד בהכנתן לקראת תפקודן בעתיד להיות‬ ‫רעיות ואימהות (וייסמן‪.)1993 ,‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬כפי שהצגתי‪ ,‬ההחלטה על פנייה ללימודים גבוהים מעוגנת בצורה מובהקת בתמיכת בני‬ ‫המשפחה בכלל ובתמיכתו של הבעל בפרט‪ .‬אין ספק כי התמיכה מהסביבה הקרובה הייתה חיונית‬ ‫ואף הכרחית בהחלטת הנשים לפנות למקצוע עריכת‪-‬דין‪ .‬אולם‪ ,‬דילמות וקשיים נוספים עולים‬ ‫במהלך תקופת הלימודים וההכשרה‪ ,‬הנמשכת ארבע שנים בקירוב ולעתים אף יותר (תלוי בהצלחת‬ ‫המרואיינות לעמוד במבחן ההסמכה למקצוע) ועל כך אדון בחלק הבא‪.‬‬ ‫‪51‬‬ ‫‪ 6.5‬תקופת הלימודים וההכשרה‬ ‫ההכשרה המקצועית בתחומי החינוך‪ ,‬הגרפיקה‪ ,‬החשבונאות והמחשבים‪ ,‬תחומים שבהם עוסקות‬ ‫נשים חרדיות רבות (פרידמן‪ )1988 ,‬אינה דומה להכשרה המקצועית לעריכת‪-‬דין‪ ,‬שאינה עולה בקנה‬ ‫אחד עם התפיסות החרדיות ה"קלאסיות" ממספר טעמים‪ .‬הטעם הראשון נוגע לתכנים העולים‬ ‫בלימודי המשפטים‪ .‬ראשית‪ ,‬התכנים הנלמדים אינם עולים בקנה אחד עם השקפת עולמן של מרבית‬ ‫הנשים החרדיות‪ ,‬הנסמכת על המשפט העברי‪ ,‬על הלכות הדת וההלכה ועל דברי חכמי התורה‬ ‫והרבנים (אלון‪ ,‬תשנ"ח)‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הבסיס ללימודי המשפטים הוא חוקי מדינת ישראל‬ ‫והתנהלותה של מערכת המשפט בישראל (ברק‪ ,‬תשנ"ב)‪ ,‬הנסמכת על מערכת המשפט הבריטית‪.‬‬ ‫שנית‪ ,‬תכני הלימוד מפגישים את הנשים לראשונה עם רמת לימודים אקדמית ‪ -‬רמת לימודים‬ ‫גבוהה יחסית ‪ -‬שטרם נחשפו לה במסגרות החינוך הקודמות בהן למדו‪ .‬הטעם השני קשור למפגש‬ ‫בזמן הלימודים עם גברים – מרצים ועם נשים המזוהות עם קבוצות לא חרדיות‪ .‬מפגש זה עשוי‬ ‫להשפיע על השקפת עולמן הדתית של הנשים החרדיות במהלך לימודיהן‪ .‬הטעם השלישי קשור‬ ‫לתקופת ההכשרה המקצועית התובענית ולמבחני ההסמכה (אליאס ושטראי‪ ,)1998 ,‬שאינם‬ ‫תואמים את דרך החיים של הנשים החרדיות המטופלות במספר רב של ילדים‪.‬‬ ‫נראה אפוא כי תקופת הלימודים וההכשרה לוותה בקשיים והתמודדויות לא מעטים כמפורט להלן‪.‬‬ ‫‪ 6.5‬א' תוכני הלימוד‬ ‫התנגשות בין התכנים הנלמדים להשקפת עולמן של המרואיינות‬ ‫מספר מרואיינות תיארו את חוויתן האישית בנוגע לתכנים המשפטיים שנלמדו בקריה‪.‬‬ ‫רבקה מתארת‪:‬‬ ‫נכון שרציתי להיות עורכת‪-‬דין‪ ,‬אבל זה משהו ששינה לי את החשיבה‪ .‬משהו שלא נחשפתי‬ ‫אליו‪ .‬מעבר חד מאוד מאוד‪ .‬למשל בתורת המשפט למדנו עם השופט חיים כהן שסיפר לנו כל‬ ‫מיני דברים על עצמו ואיך הוא התחתן עם גרושה‪ ,‬כהן כאילו‪ ...‬יש לי כמה חברות שקמו‬ ‫והלכו‪ .‬אחת אמרה "אני לא מסוגלת לשמוע את הדברים האלו" קמה והלכה‪ .‬דברים הם לא‬ ‫‪51‬‬ ‫פשוטים‪ .......‬אני מניחה שאני באה עם השקפה מאוד מסוימת ולא הכל תואם‪ ,‬התכוננתי לזה‬ ‫אבל עדיין המעבר הזה מספיק חד וקשה‪.‬‬ ‫אסתר מתארת אפשרות של "הידרדרות רוחנית"‪ ,‬כלומר ירידה ברמה הדתית‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫אני אומרת לך את זה מתוך ניסיון אישי שלי‪ .‬שאני הגעתי לשם וראיתי איך אפשר להידרדר מבחינה‬ ‫רוחנית‪ ....‬החדירה הזאת לכל המושגים‪ ,‬לכל החוקים והספרים והפסיקה ‪ ...‬התחום הפלילי למשל‪,‬‬ ‫דברים שהחרדיות לא נחשפות לתיאורים האלה‪.‬‬ ‫תמר מתארת את הרגשתן של חלק מהתלמידות החרדיות בעניין‪" :‬היו כל מיני דברים שבנות טענו‬ ‫שזו כפירה והיו מרצים שהכניסו דעות אחרות‪".‬‬ ‫בדומה‪ ,‬גם צילה מוטרדת מן ה"כפירה" שיש בתוכני הלימוד ומספרת על אופן התמודדותה עם‬ ‫העניין‪:‬‬ ‫תראי‪ ...‬לומדים להפריד בין האקדמיה לבין החיים שלנו‪ .‬לימודים אקדמיים‪ ,‬מה שנקרא‬ ‫ללמוד חוכמות חול‪ ,‬חוכמות אומות העולם – הגישה היא בעייתית כי תלוי מה עושים עם זה‪.‬‬ ‫אם אתה לומד כדי ליהנות מהחוכמה או כדי לעסוק בה ולחפור בתורה‪ ,‬זה ממש אסור‪,‬‬ ‫בעיקר בגלל שיש בזה המון כפירה‪ .‬אם אתה עושה את זה כדי להתפרנס ומהפרנסה הזו‬ ‫תעשה מצוות ותיתן צדקה אז זה מותר ואין עם זה שום בעיה‪.‬‬ ‫תמר מדגישה את ההפרדה שעשתה בתוכני הלימוד‪ " :‬דברים שלא התאימו לי אני פשוט לא‪ ...‬נכנס‬ ‫מצד אחד ויוצא מצד שני‪".‬‬ ‫רבקה מתארת תהליך דומה שעשתה בעזרת בעלה‪" :‬שיתפתי את בעלי בהכל‪ .‬חברות שלי עשו את זה‬ ‫בבית והיו בעלים שאמרו להן את רואה את לא היית צריכה ללמוד את זה‪ ,‬ובעלי אמר לי את לא‬ ‫צריכה שאני אגיד לך איך לחשוב‪ ,‬תחשבי לבד מה נראה לך ומה לא‪ ...‬בהמשך‪ ,‬את כבר לבד מפרידה‬ ‫בין הדברים‪".‬‬ ‫‪52‬‬ ‫שלהב (‪ )1996‬טוען כי החברה החרדית משתדלת לאתר את הרכיבים ה"מסוכנים" שבמודרנה‬ ‫ולהימנע רק מהם‪ .‬לדידו גישה זו מאפיינת למעשה את התנהלותה של החברה החרדית בכללה‪,‬‬ ‫הדוחה את עולם המודרנה דחייה דיפרנציאלית (שלהב‪ .)1996 ,‬דחייה דיפרנציאלית משמעה הבחנה‬ ‫בין הממד הערכי תרבותי של העולם המודרני‪ ,‬אותו התפיסה החרדית דוחה‪ ,‬והמימד‬ ‫האינסטרומנטאלי של עולם זה‪ ,‬אותו היא מקבלת בשל תלותה בתחומים הרבים של המודרנה‪.‬‬ ‫בדיון זה ניתן לומר כי חלק מתכני הלימוד נתפסים בקרב חלק ניכר מן הנשים החרדיות כ"רכיב‬ ‫מסוכן" במודרנה‪ .‬לפיכך‪ ,‬בהלימה לשיטתו של שלהב (‪ ,)1996‬חלק מהמרואיינות‪ ,‬דוגמת תמר‪,‬‬ ‫מתמודדות עם תכני הלימודים "המסוכנים" באמצעות הפרדה בין הממד האינסטרומנטאלי של‬ ‫חומר הלימוד – שאותו הן מקבלות ‪ --‬ובין הממד הערכי של חומר הלימוד – שאותו הן דוחות‪.‬‬ ‫קושי בגלל המפגש הראשוני עם רמה אקדמית‬ ‫צילה מתארת את תחילת לימודיה כ"מעבר חד" בכל הנוגע למונחים אקדמיים ומשפטיים‪:‬‬ ‫המעבר מהתיכון ללימודים האקדמיים היה טראומה די גדולה מכמה סיבות‪ .‬בהתחלה מאוד‬ ‫לא נהניתי מלימודים‪ ,‬המושגים היו מאוד חדשים‪ .‬אפילו המעבר בשפה היה מאוד חד‪ ,‬משפת‬ ‫תיכון לשפת אקדמיה‪ ,‬אני לא מתביישת היום להגיד שהיו הרבה מילים שלא הבנתי‪ .‬לא‬ ‫הבנתי מה רוצים ממני‪ ,‬והכניסה לעולם המשפטי הייתה מאוד מוזרה וחדה‪ .‬הכל‪ ...‬דיני‬ ‫חוזים‪ ,‬אני בכלל לא הבנתי מה לעשות עם זה‪ ,‬עם מה שבאים ומסבירים לי‪ .‬ישבתי כמו מין‬ ‫סהרורית כזאת בשיעורים‪ .‬לא הבנתי‪ ,‬עם מה אנחנו מתחילים ועם איזו מסקנה יוצאים‪ .‬זה‬ ‫היה מאוד קשה‪ .‬ברגע שמבינים‪ ,‬התחיל להיות נהדר‪.‬‬ ‫בדומה‪ ,‬גם רבקה מתארת "מעבר חד" בכל הנוגע לתכנים הנלמדים ובעיקר בנוגע לחשיבה השונה‬ ‫שנדרשה ממנה‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫בכלל החשיבה המשפטית‪ ,‬האקדמית‪ ,‬משהו שלא נחשפתי אליו בכלל‪...‬למשל לקרוא פסק‬ ‫דין‪ ,‬להבין מה קורה‪ ,‬מי נגד מי‪ .‬איך השופט השחיל פה את החשיבה שלו ומה דעת הרוב ומה‬ ‫דעת המיעוט‪ .‬זו האקדמיה זה השיעורים‪ .‬המעבר הוא מאוד חד‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬ייתכן שהחוויות שמתארות צילה ורבקה דומות לחוויות של כל סטודנט מתחיל בפקולטה‬ ‫למשפטים (ובכלל בלימודים באקדמיה)‪ ,‬אך העובדה שהן חרדיות ‪ -‬הבוגרות מוסדות חינוך חרדי‬ ‫‪53‬‬ ‫שבהם רמת הלימודים הכללית אינה גבוהה‪ ,‬מקשה עליהן ביתר שאת את המעבר ללימודים‬ ‫אקדמיים ואת המפגש עם עולם האקדמיה‪.‬‬ ‫‪ 6.5‬ב' מפגש עם התלמידות והסגל האקדמי‬ ‫בין התלמידות במסלול החרדי למדו "בעלות תשובה"‪ ,‬נשים מהציבור הדתי‪-‬הלאומי וחרד"ליות‬ ‫(חרדיות לאומיות)‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬רוב המרצים והמרצות במסלול זה אינם דתיים‪ .‬מפגש חברתי זה‬ ‫הוא מוקד נוסף שיש בו כדי להשפיע על השקפת עולמן הדתית של הנשים החרדיות במהלך‬ ‫לימודיהן‪.‬‬ ‫אסתר הסבירה‪:‬‬ ‫מי שתגיד לך שהיא לא השתנתה‪ ...‬אין כזה דבר‪ ,‬זה משפיע‪ .....‬זה באמת לא מקום לאישה‬ ‫חרדית‪ ...‬האווירה‪ ,‬התכנים‪ ,‬האינטראקציה‪ ,‬זה שגברים באים ללמד‪ ,‬החופשיות הזאת‪,‬‬ ‫הדיבור עם המרצים‪ ,‬אם זה בהפסקות ואם זה שפוגשים אותם בפרוזדורים‪ .‬את נפתחת‪ .‬את‬ ‫פורצת את כל הגדרות וזה בלי שתרצי‪ ...‬זה פשוט טיפין‪-‬טיפין‪-‬טיפין‪ ,‬לאט‪-‬לאט‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫שמים לב לזה‪.‬‬ ‫בדומה‪ ,‬תמר טוענת‪" :‬יש בנות שגדלו בבני ברק ובמסגרות מאוד סגורות והן פתאום נפתחות להמון‬ ‫דברים ולמרצות לא דתיות‪ ,‬זה בשבילם וואו"‪.‬‬ ‫המפגש עם התלמידות ואנשי הסגל שאינם חרדים‪ ,‬כמו גם המפגש עם תכני הלימוד השפיעו על‬ ‫תפיסות עולמן של חלק מהנשים וכאמור הובילו חלק מהן "להתדרדרות רוחנית" כלשונן‪ .‬מתוך‬ ‫הראיונות עם הנשים עולים מספר גורמים הנתפסים על ידן כגורמים המגוננים מפני "הידרדרות"‬ ‫בעקבות לימודי המשפטים‪ .‬האחד‪ ,‬חלק מהמרואיינות ציינו את ה"פתיחות" בחינוך בבית הוריהן‬ ‫‪19‬‬ ‫כגורם המסייע להגנה מפני השפעות "חיצוניות" וכמצמצם את הקיצוניות שיש במעבר ממסגרות‬ ‫החינוך החרדית למסגרת האקדמית‪ .‬הן הסבירו זאת בכך שהן לא הושפעו "לרעה"‪ ,‬לעומת אחרות‬ ‫שחונכו חינוך נוקשה ו"סגור" יותר‪ ,‬והושפעו "לרעה"‪.‬‬ ‫תמר מסבירה‪ ...:‬אני באתי עם רקע "פתוח"‪ ,‬לא היה לי "וואו" במשהו מסוים שראיתי‪ ,‬היו לי‬ ‫עקרונות ונשארתי אתם"‪.‬‬ ‫‪ 19‬כמתואר לעיל בהרחבה בעמ' ‪.19-12‬‬ ‫‪54‬‬ ‫הגורם השני שיש בו לגונן מפני "הידרדרות" הוא ההשרשה של ערכים דתיים "חזקים" כלשונן של‬ ‫הנשים‪ .‬לדוגמה‪ ,‬דברי רינה‪" :‬אני חושבת שקיבלתי מספיק ערכים חזקים כדי להישאר חרדית‪ .‬אבל‬ ‫יש כאלה‪" ...‬‬ ‫עוד עולה מן המרואיינות כי חלק מהנשים שהשתנו בעקבות הלימודים היו כבר לפני הלימודים עם‬ ‫"ספקות" מבחינה דתית‪ ,‬כשלימודים היוו למעשה רק זרז בעניין‪ .‬לדבריה של צילה‪" :‬אני חושבת‬ ‫שזה שינה למי שהייתה גם ככה עם ספקות כל הזמן‪ .‬אחת כזאת‪ ,‬זה היה זה‪ ,‬או משהו אחר שהיה‬ ‫גורם לה בסוף להשתנות‪".‬‬ ‫תמר‪ ,‬מסבירה אף היא את השינוי כתוצר של ספקות שכרסמו עוד קודם לכן‪ ,‬לפני הלימודים‪ ,‬בקרב‬ ‫הנשים‪ ,‬והיא רואה זאת אור ביקורתי‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫‪ ...‬אני רוצה להגיד לך שהיו אצלנו המון בנות שהשתנו‪ .‬הייתה אחת‪ ,‬נכנסה חסידת גור נשואה‬ ‫בת ‪ ,20‬והיא סיימה את הלימודים חילונית וגרושה‪ .‬והייתה עוד אחת שחזרה בשאלה בזמן‬ ‫הלימודים‪ .‬אני רואה את זה בעין לא יפה‪ .‬אני לא חושבת שהלימודים צריכים לשנות למישהי‬ ‫קו מסוים בחיים‪ ,‬אולי מישהי שהיא גם ככה על הגבול זה ישנה לה‪.‬‬ ‫בדומה לדברים שנאמרו דלעיל‪ ,‬ליוש (תשס"ז) מצאה בעבודתה כי מרבית הנשים שלמדו בסביבה לא‬ ‫חרדית חוות עצמן כמסוגלות להתמודד עם לימודים בסביבה זו מעצם היותן "חזקות" (כלשונן‪ ,‬שם‬ ‫עמ' ‪ ,)104‬אך הן מוטרדות מיכולת ההתמודדות של נשים אחרות‪ .‬הטענה הרווחת היא שהמפגש עם‬ ‫חילונים‪ ,‬אם כסטודנטים ואם כמרצים מהווה סיכונים ופיתויים רבים העלולים לחדור לחברה‬ ‫החרדית‪ .‬מכאן בעיניהן‪ ,‬הוא הרסני בכלל‪ ,‬ולצעירות חרדיות תמימות בפרט‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬ראינו שלימודי המשפטים וסביבת הלימו דים ההטרוגנית חושפים את הנשים החרדיות‬ ‫לעולמות חדשים ולהשקפות חדשות‪ .‬אלה העלו תהיות וסתירות לעומת השקפת עולמן הדתית‬ ‫והובילו את המרואיינות להתמודדות מולן‪ .‬כפי שאציג להלן‪ ,‬ההתמודדות עם תהיות וסתירות אלה‬ ‫הייתה רק חלק מן ההתמודדויות ומן הקשיים נוספים שעלו אצל נשים אלה בתקופת ההכשרה‬ ‫המקצועית‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪ 6.5‬ג' הקשיים בתקופת ההכשרה המקצועית ומבחני ההסמכה‬ ‫כאמור‪ ,‬רוב המרואיינות הן נשים נשואות המטופלות בילדים‪ ,‬וחלקן משמשות המפרנסות‬ ‫העיקריות במשפחתן‪ .‬רובן ציינו קשיים הנוגעים למציאת מקום התמחות‪ ,‬להתמודדות עם השכר‬ ‫הנמוך במהלכה‪ ,‬לשעות העבודה הרבות וללימודים לקראת מבחן ההסמכה‪.‬‬ ‫א‪ .‬מציאת מקום התמחות‬ ‫רוב המרואיינות תיארו את הקשיים שעמדו בפניהן בעת שחיפשו מקום התמחות‪ .‬קשיים אלה נגעו‬ ‫לכמה תחומים‪ ,‬כפי שיוצג להלן‪.‬‬ ‫מספר הילדים‬ ‫חלק מן המרואיינות ציינו שמספר ילדיהן‪ ,‬הרב יחסית לגילן‪ ,‬היה גורם אשר היווה "מחסום" בפני‬ ‫קבלתן למקום התמחות‪ .‬גילן הממוצע היה בתקופה המדוברת בין ‪ 28‬ל‪ 38-‬ומספר הילדים הממוצע‬ ‫היה בין ‪ 3‬ל‪ .6-‬מאחר שבחברה החרדית הבאת ילדים לעולם היא ערך עליון (פרידמן‪ ,)1999 ,‬הנשים‬ ‫בחברה זו הופכות לאימהות בגיל צעיר יותר מנשים חילוניות‪ ,‬והדבר עומד להן לרועץ במציאת‬ ‫מקום התמחות ומקום עבודה‪.‬‬ ‫למשל נעמי‪ " :‬הייתי אצל שופטת והיא התרשמה אבל ברגע שהיא שמעה שיש לי ‪ 6‬ילדים אז‪ ...‬היא‬ ‫אומרת לי איך תסתדרי עם ‪ 6‬ילדים? איך תעבדי כאן? אני עם ילדה אחת לא מסתדרת‪ .‬היו עוד‬ ‫דברים דומים‪ ,‬לא ממש בגלל החרדיות‪ ,‬זה היה יותר בגלל הילדים‪".‬‬ ‫בדומה לכך מתארת רבקה‪" :‬היה לי קשה למצוא [מקום התמחות] חיפשתי התמחות עם שלושה‬ ‫ילדים קטנים‪ .‬היו שלא רצו לקבל אותי בגלל הילדים‪ .‬לא כולם אמרו את זה אבל אני בטוחה שזה‬ ‫בגלל זה‪ .‬אחד גם אמר לי‪ :‬מה כל שנה תלדי?"‬ ‫לדברי רות ‪:‬‬ ‫היה לי ממש מזל‪ ...‬כי למצוא התמחות עם ילדים קטנים וגם הייתי בהריון‪ ...‬לא היה פשוט‬ ‫בכלל‪ ...‬ניסיתי כמה מקומות‪ .‬פה [במשרד בו עובדת עד היום] היה לי ממש מזל‪ ,‬באתי להתחיל‬ ‫‪56‬‬ ‫טרום התמחות והייתי בהריון‪ ...‬וכאן קיבלו אותי‪ ...‬הייתי בטוחה שיגידו לי "טוב‪ ,‬תודה" אבל‬ ‫אומרים לי "טוב‪ ,‬עד שרואים בטן‪ ,‬זה לא נחשב‪".‬‬ ‫הקושי בסביבת עבודה "חילונית"‬ ‫חלק מן המרואיינות מעידות על הקושי שהיה להן להסכין עם מקום עבודה בסביבה "חילונית"‪.‬‬ ‫רבקה מתארת את תחושת הזרות שחשה ואת חוסר הנעימות האישית שלה‪ ,‬שלדעתה נבעו מהיותה‬ ‫אישה חרדית בסביבת עבודה "חילונית"‪:‬‬ ‫הגעתי למשרדים הכי מפוארים בתל‪-‬אביב והרגשתי שם זרה‪ .‬אם הם היו יודעים [לפני‬ ‫שהגעתי] שאני חרדית הם בטח לא היו מזמנים אותי לריאיון‪ .‬לפי ההפתעה על הפנים ראיתי‬ ‫שהם לא תיארו לעצמם‪ .‬אז‪ ...‬אה‪ ...‬ברור שלא התקבלתי‪ .‬תראי אני מתארת לעצמי שהם‬ ‫אומרים מה‪ ...‬משרד חילוני‪ ,‬פתאום תבוא לנו אחת דוסית‪ .‬הם צריכים מטבח כשר‪ ,‬סיפור‬ ‫שלם‪ ...‬האמת‪ ,‬לא רציתי משרד שכולם יסתכלו עלי בשבעים עיניים‪ ,‬לא הרגשתי טוב‬ ‫במשרדים הגדולים האלה‪.‬‬ ‫ציפורה מצביעה על החסרונות הפרקטים שבסביבת עבודה חילונית לעומת דתית‪:‬‬ ‫היה לי קושי למצוא התמחות‪ ...‬למרות שמקצועית אין לי בעיה לעבוד מול חילוני או דתי‪,‬‬ ‫עדיין אני חושבת שזה יתרון לעבוד במקום דתי‪ .‬לדוגמה‪ :‬חגים זה נורמאלי שלא צריך לעבוד‪,‬‬ ‫או קטעים שהם הבינו שאני לא לוחצת יד לגברים‪ .‬במשרד חילוני אולי אתה נכנס לדילמות‪.‬‬ ‫למרות שאפשר להתגבר על כל אלה‪ ...‬ברמה של עבודה אני חושבת שזה מקל על בחורה דתייה‬ ‫להיות במקום שהמטבח כשר‪ ,‬האנשים מסביבך דתיים‪.‬‬ ‫חיה מתארת את פרק הזמן הארוך שחלף עד שמצאה מקום התמחות שענה על דרישותיה‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫חצי שנה הסתובבתי ולא מצאתי התמחות‪ ,‬כי באמת לא רציתי משרד חילוני לגמרי‪ ...‬כי‬ ‫ניסיתי וזה לא הלך‪ ...‬ועד שמצאתי משרד חרדי בבני ברק‪ ,‬השעות היו מטורפות‪ ,‬עזבתי אחרי‬ ‫שבוע‪ ...‬בקיצור הייתי בטוחה שלא תהיה לי התמחות‪ ...‬בסוף מצאתי משרד חלק חרדי‪:‬‬ ‫[המעסיקים‪/‬השותפים] "בעל תשובה" וחילוני‪.‬‬ ‫‪57‬‬ ‫הקשיים שהזכירו המרואיינות התייחסו למה נדרש ממשרד חילוני בעקבות העסקתן בו‪ .‬לדוגמה‪,‬‬ ‫בהיבט הפרקטי נדרש "מטבח כשר"; בהיבט הקודים של ההתנהגות נזכר האיסור על "לחיצת‬ ‫ידיים" בין נשים לגברים‪.‬‬ ‫למרות הקושי‪ ,‬חלק מהמרואיינות הצליחו למצוא לבסוף משרד שבו אחד השותפים או מקצת‬ ‫העובדים הם דתיים לאומיים או "בעלי תשובה"‪.‬‬ ‫שעות העבודה‬ ‫רוב המרואיינות ציינו את ה קושי הכרוך בהתמודדות עם שעות העבודה הרבות שנדרשו מהן‬ ‫בתקופת ההתמחות המקצועית‪.‬‬ ‫למשל רבקה‪ ,‬שהחלה את תקופת ההתמחות כאם לשלוש בנות פעוטות‪ ,‬מסבירה‪" :‬המבחן האמיתי‬ ‫היה בהתמחות‪ .‬שם‪ ,‬אין הנחות‪ ,‬אין הקלות‪ ,‬אין כלום‪ .‬כאילו‪ ...‬זה יום יום את חייבת לבוא לעבודה‬ ‫ולעבוד ‪ 10 ,9 ,8‬שעות או עד שהייתי נשברת‪ .‬אבל אין ברירה‪ .‬אם את רוצה להוציא תעודה של‬ ‫עורכת דין את חייבת לעמוד בזה‪ ,‬אין אפס‪".‬‬ ‫בדומה לכך מתארת רות‪" :‬בהתמחות עבדתי עד ‪ 7‬בערב‪ .‬הייתה שנה סיוט‪ .‬בקושי ראיתי את‬ ‫הילדים‪ .‬זה היה ממש קשה‪".‬‬ ‫בגלל קשיים אלה היו נשים שבחרו את מקום ההתמחות שלהן אך ורק על פי שעות העבודה‪ ,‬ללא‬ ‫התחשבות בתחום ההתמחות‪ ,‬רק כדי לסיים תקופה זו‪.‬‬ ‫למשל אסתר‪" :‬התקבלתי לבית המשפט‪ ,‬אמנם בתחום הפלילי שבכלל לא מתאים לאישה חרדית‬ ‫ללכת לזה‪ .‬אבל ראיתי שזה מתאים לי מבחינת השעות‪ ,‬עד שלוש וחצי‪ .‬אמרתי לעצמי שזה רק זמני‬ ‫ושעות העבודה זה מה שהיה הכי חשוב‪".‬‬ ‫בדומה‪ ,‬מתארת יהודית‪ " :‬התחום שבחרתי הוא רשויות מקומיות וחוק התכנון והבניה‪ ...‬בחרתי‬ ‫התמחות שתהיה הכי נוחה עם הילדים‪ ,‬ורשויות מקומיות זה זמני עבודה קבועים ונוחים עד שלוש‬ ‫וחצי והעט פשוט נשמט מהיד‪ .‬זה מאוד נוח‪".‬‬ ‫‪58‬‬ ‫אין ספק כי בעיית "המשמרת השנייה"‪ ,‬משמע העול הכפול הנופל על כתפי הנשים העובדות לפרנסת‬ ‫ביתן וגם אחראיות בלעדית לטיפול במשפחה (‪ ,(Hochschild ,1989‬משותף לכלל הנשים בחברה‬ ‫המודרנית‪ .‬עם זאת‪ ,‬העובדה שאחוזי הילודה בחברה החרדית גבוהים יותר מאחוזי הילודה בחברה‬ ‫הכללית (פרידמן‪ )1991 ,‬מעצימה את בעיית "המשמרת השנייה" של הנשים החרדיות‪ ,‬ושעות‬ ‫העבודה הרבות הנדרשות מהן מציבות להן קושי גדול יותר לעומת נשים בחברה הכללית‪ .‬מקור נוסף‬ ‫לקושי מיוחד זה נעוץ בעובדה שחלקן לפחות היו רגילות לעבוד במקצועות שאינם מחייבים שעות‬ ‫עבודה רבות‪ ,‬כגון הוראה‪ ,‬גרפיקה ופקידות‪.‬‬ ‫שכר עבודה נמוך‬ ‫קושי נוסף שמציבה תקופת ההתמחות לנשים החרדיות היא שכר עבודתן כמתמחות‪ .‬בחלק ניכר‬ ‫מהמקרים מהווה שכרה של האישה החרדית את עיקר ההכנסה המשפחתית‪ ,‬בשונה מן החברה‬ ‫הכללית המתאפיינת ב"משפחה בעלת שני מפרנסים" )‪( )The dual career family‬יזרעאלי‪; 1997 ,‬‬ ‫שטייר‪ .)Bergmann, 1986 ;Izraeli, 2991 ; Kraus, 2002 ;2005,‬ניתן לשער כי זו הסיבה לכך‬ ‫שהמרואיינות תיארו את תקופת ההתמחות כקשה כפליים‪ :‬הן בשל שעות עבודה הרבות והן בשל‬ ‫העובדה ששכר עבודתן בהתמחות היה נמוך משכרן בעבודה שקדמה לתקופת ההתמחות‪.‬‬ ‫למשל ברוריה‪ ..." :‬הייתי צריכה לעבוד ‪ 9--8‬שעות‪ ,‬והנסיעות לשם‪ ,‬זה הרבה שעות מחוץ לבית‪.‬‬ ‫חיכיתי ליום שההתמחות הזאת תיגמר‪ ,‬שלא נדבר שהרווחתי כמובן פחות מהשכר שלי‪ ,‬זו הייתה‬ ‫תקופה לא קלה‪".‬‬ ‫בדומה לכך מתארת נעמי‪:‬‬ ‫‪ ...‬תראי‪ ,‬גם לעזוב את מקום העבודה [הקודם] שלי וללכת להרוויח פחות‪ ,‬לא יכולתי‬ ‫להרשות לעצמי‪ ...‬בסוף מצאתי מקום שאני יכולה לשלב את העבודה ואת ההתמחות וזו‬ ‫הייתה פשרה‪ ,‬אבל תקופה לא קלה‪ ,‬המון שעות כי פיצלתי שעות בין ההתמחות לעבודה‬ ‫והנסיעות מהעבודה להתמחות‪ ...‬תקופה קשה‪.‬‬ ‫‪59‬‬ ‫ב‪ .‬מבחן ההסמכה‬ ‫לשם קבלת רישיון לעסוק בעריכת דין יש לעמוד במבחן הסמכה המתקיים לאחר תקופת ההתמחות‪.‬‬ ‫תקופת הלימודים לקראת מבחן זה תוארה בפי חלק מהמרואיינות כ"משימה בלתי אפשרית"‪ .‬כפי‬ ‫שעולה מדבריהן‪ ,‬נדרשו להן לשם מבחן זה לימודים רציפים במשך תקופה של חודש עד שלושה‬ ‫חודשים‪ .‬את הקושי העיקרי בתקופה זו תיארו המרואיינות שהיו מטופלות בילדים פעוטים או‬ ‫כאלה שילדו ילד נוסף בסמוך למועד מבחן ההסמכה‪ .‬גם כאן יש לציין כי הקושי של הנשים‬ ‫החרדיות רב יותר בגלל גיל הנישואין והלידה‪ ,‬הצעיר אצלן לעומת רוב הנשים הלומדות למבחן‬ ‫הסמכה בחברה הכללית‪.‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬אומרת יהודית‪" :‬בבחינת ההסמכה הייתי בחודשיים הראשונים של ההיריון השלישי ושני‬ ‫ילדים קטנים‪ ,‬זה היה ממש מטורף‪ .‬ההורים עזרו וגם בעלי עזר‪ ,‬לקחתי מטפלת שתהיה עם הילדים‪.‬‬ ‫תקופה לא נעימה‪ ,‬אבל ברוך השם זה בסוף עבר"‪.‬‬ ‫בדומה לה‪ ,‬מתארת רות‪" :‬חודש לפי מבחן ההסמכה הייתי מסתגרת אצל הורי‪ ,‬לומדת‪ ...‬בעלי מביא‬ ‫את הילדים בערב וזהו‪ ,‬לא הייתה רות‪ .‬תקופת סיוט‪ ,‬הרגשתי שאני גמורה לא חשבתי שזה ייגמר‬ ‫וזה נגמר‪."...‬‬ ‫ברוריה סיפרה‪:‬‬ ‫חודשיים לפני המבחן נולדה לי תינוקת שהייתה בבית חולים תקופה ארוכה‪ ,‬כל היום הייתי‬ ‫בבית חולים ולומדת כמה שעות בערב‪ .‬בשישי אימא שלי הייתה מגיעה אלי ומכינה שבת‬ ‫והבנות עזרו בניקיון‪ ...‬העובדה שניגשתי למבחן והצלחתי זה בזכות בעלי שדחף אותי ללמוד‬ ‫ואמר לי‪" :‬תיפטרי מזה‪.".‬‬ ‫גם צילה מתארת תמונה דומה‪" :‬ילדתי חודשיים וחצי לפני הבחינה‪ .‬הייתי אצל אימא שלי שלושה‬ ‫חודשים‪ ,‬היא פשוט טיפלה בילד‪ ...‬היום שאני מסתכלת על זה‪ ,‬לא יודעת איך עשיתי את זה‪ .‬מצד‬ ‫שני אם הייתי מחכה‪ ,‬עד היום כנראה לא הייתי עוברת את הבחינות כי לא הייתי מוצאת את הזמן‪".‬‬ ‫‪61‬‬ ‫מהדוגמאות דלעיל עולה שהמרואיינות כמעט אינן מפרידות בין הקושי שחוו לבין העזרה שקיבלו‬ ‫ממשפחתן‪ :‬רובן תיארו את חשיבותם של הבעל ושל האם בכל הנוגע לעזרה ולטיפול בילדים במשך‬ ‫תקופה זו‪.‬‬ ‫חלק זה הציג את הלימודים למבחן ההסמכה כקושי נוסף במסלול התובעני של ההכשרה למקצוע‬ ‫עריכת‪-‬דין עימו נאלצו המרואיינות להתמודד‪ .‬כאן המקום לציין כי במהלך איתור המרואיינות‬ ‫לעבודת מחקר זו פגשתי כמה נשים שסיימו את תקופת ההתמחות אך טרם ניגשו למבחן ההסמכה‪,‬‬ ‫כל אחת וסיבותיה עמה‪ .‬עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי להעיד על היותו של מבחן ההסמכה שלב‬ ‫קשה במיוחד במסלול ההכשרה הארוך הנדרש למקצוע עריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫רוב המרואיינות שעברו את מבחן ההסמכה עוסקות בפועל בעריכת דין‪ .‬הממצאים דלהלן יציגו את‬ ‫האופן בו הן תופסות את עיסוקן בעריכת‪-‬דין ואת האופן שבו נשים חרדיות העוסקות במקצוע‬ ‫עריכת‪-‬דין נתפסות בעיני החברה החרדית‪.‬‬ ‫‪ 6.6‬העיסוק במקצוע עריכת‪-‬דין‬ ‫‪20‬‬ ‫על פי ההשקפה המוצהרת השלטת בזרם המרכזי של החברה החרדית‪ ,‬מטרתה של עבודת הנשים‬ ‫היא אך ורק לפרנס את המשפחה ולאפשר לבעל ללמוד תורה ב"כולל" (פרידמן‪ .)1999 ,1988 ,‬על פי‬ ‫השקפה זו‪ ,‬הנשים החרדיות אינן אמורות לשאוף לקריירה מקצועית ולראות את עבודתן כייעוד‬ ‫וכאמצעי להגשמה עצמית‪ .‬הגשמתן העצמית צריכה להיות במסגרת הבית והמשפחה (שחר‪.) 2000 ,‬‬ ‫פרק זה יציג את הממצאים הנוגעים לתפיסת המקצוע בעיני המרואיינות ובעיני החברה החרדית‪.‬‬ ‫‪ 6.6‬א' תפיסת העיסוק בעריכת דין בעיני המרואיינות‬ ‫בהתייחסותן של המרואיינות לתפיסת העיסוק בעריכת דין עלו מגוון קולות‪ .‬היו שראו בכך אמצעי‬ ‫פרנסה‪ ,‬יתרון בשעות עבודה גמישות; היו שראו בכך הנאה‪ ,‬סיפוק והגשמה עצמית‪ ,‬הרגשת‬ ‫"שליחות"; ומעטות ציינו כי רואות במקצוע מקור לכוח‪ ,‬התגשמות של חלום‪ .‬מנגד חלק ציינו חוסר‬ ‫גאווה מקצועית‪.‬‬ ‫‪ 20‬בפרק זה‪ ,‬מעתה אציין "מקצוע" בהתייחסותי למקצוע עריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫‪61‬‬ ‫העיסוק בעריכת דין כאמצעי פרנסה‬ ‫רבות מהמרואיינות ראו את עיסוקן בעריכת דין בראש ובראשונה כמקור פרנסה‪ .‬הדוגמאות הבאות‬ ‫משקפות זאת‪.‬‬ ‫בתיה למשל אמרה‪" :‬לא מתייחסת לזה [למקצוע] כאל מטרה‪ ,‬אלא רק כאמצעי לפרנסה‪".‬‬ ‫בדומה לכך אמרה אסתר‪" :‬המטרה בעיקרון היא פרנסה"‪ .‬גם רות ציינה כי "זה לא החיים שלי‪ ,‬זה‬ ‫ממש פרנסה‪".‬‬ ‫חלק מהמרואיינות ציינו שמטרתן המרכזית בבחירת המקצוע הייתה האפשרות להגדיל משמעותית‬ ‫את הכנסתן‪ .‬ביניהן היו שטענו כי הן אינן יכולות להסתפק במקצוע שבו השכר נמוך‪.‬‬ ‫חיה ורינה הדגישו את ההשלכות שיש לעלייה בהכנסתן ‪ -‬בעקבות העיסוק בעריכת דין ‪ -‬על העלייה‬ ‫ברמת החיים‪.‬‬ ‫רינה הסבירה‪ " :‬באתי מתפיסת עולם שהלימודים והמקצוע זה אמצעי לא מטרה‪ ...‬זה מקצוע‬ ‫'לעשות' בו כסף‪ .‬אני מעריצה את החברות שלי שהן מסוגלות לחיות ככה בצניעות‪ ,‬אבל אני‬ ‫חושבת‪ ...‬אני לא יכולה לחיות בצורת חיים הזאת‪ ,‬ואני חושבת גם שניתן לשלב בין תורה לעבודה‪".‬‬ ‫חיה שבעלה "אברך" אומרת‪ ..." :‬בשביל זה הלכתי ללמוד‪" ,‬לעשות" מזה כסף‪ .‬החלום מתבסס‬ ‫בעיקר על התמורה הכספית‪ ,‬זו האמת‪ .‬כּל אחד חי ברמה כלכלית אחרת‪ .‬בעלי ואני לא יכולים‬ ‫לחיות בצורה כזאת של משכורת מינימום"‪.‬‬ ‫כאן יש לשוב ולציין את השקפת העולם החרדית בעניין זה‪ .‬שטדלר (‪ )2003‬מביאה את נקודת המבט‬ ‫החרדית המוצהרת בנוגע לערך העבודה המקובל בחברה הכללית‪ .‬היא מצביעה על מאפייניה של‬ ‫העבודה בחברה הכללית המעוררים את התנגדותם של חברי הקהילה החרדית‪ :‬סיפוק צרכיו‬ ‫האישיים והאנוכיים של הפרט‪ ,‬הפקת רווח והעלאת רמת החיים של הפרט‪ ,‬היעדר תוכן ממשי‬ ‫והשגת כסף ומותרות חומריים בלבד‪ .‬אף שאין דברי חיה ורינה מעידים על רצונן בהשגת כסף למען‬ ‫מותרות חומריים בלבד‪ ,‬יש בהם כדי להעיד על קיומה של מגמה להעלות את רמת החיים ולאו‬ ‫דווקא לחיות בצניעות‪ .‬דבריהן אלה מביעים את הקולות ה"אחרים"‪ ,‬קולות הטוענים ליותר סיפוק‬ ‫‪62‬‬ ‫גשמי‪ ,‬חומריות ואינדיוודואליזם‪ .‬אלו אותם קולות המצויים ברמה הבלתי מוצהרת‪ ,‬ואין מרבים‬ ‫להשמיעם‪ ,‬מאחר שאינם הולמים את התפיסה המרכזית‪ ,‬הרצויה בחברה החרדית‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬עד כה ראינו כי המרואיינות רואות במקצוען בעיקר אמצעי לפרנסה בכבוד‪ ,‬וגם כאמצעי‬ ‫להעלאת רמת החיים‪.‬‬ ‫שעות עבודה גמישות‬ ‫מעבר להיות עבודתן מקור משמעותי לשיפור בהכנסה‪ ,‬חלק מהמרואיינות ראו את המקצוע‬ ‫כידידותי מבחינת שעות העבודה‪ .‬אחד היתרונות הבולטים של המקצוע‪ ,‬כפי שעלה מדבריהן‪ ,‬קשור‬ ‫לעובדה שהן הצליחו ליצור מסלול עבודה שבו הן יכולות לעבוד בשעות עבודה גמישות‪ ,‬או בשעות‬ ‫הנוחות להן‪ .‬רוב המרואיינות המטופלות במספר ילדים קטנים עובדות במקומות המאפשרים שעות‬ ‫עבודה גמישות‪ ,‬וכך הן יכולות לשלב חיי משפחה עם עבודתן במקצוע‪ .‬לשעות העבודה הגמישות‬ ‫משמעות נכבדה‪ ,‬הן לאור העובדה שהמשפחות החרדיות מתאפיינות במספר ילדים גבוה‪ ,‬והן לאור‬ ‫העובדה שעריכת‪-‬דין היא בדרך כלל מקצוע התובע שעות עבודה רבות לעומת מקצועות אחרים‬ ‫במשק (אליאס ושטראי‪.)1998 ,‬‬ ‫לדוגמה‪ ,‬ברוריה עובדת שלושה ימים בשבוע מחוץ לבית‪ ,‬ונוסף על כך מטפלת בתיקים באופן עצמאי‬ ‫בבית‪" :‬הילדים מבינים שיש לי גמישות במקצוע‪ ,‬שיש ימים שאני יכולה להיות אתם בבית‪ ,‬יש לי‬ ‫מקצוע נורמאלי‪ ,‬לא כל יום מ‪ 8-‬ועד ‪".4‬‬ ‫ציפורה‪ ,‬בעלת משרד פרטי‪ ,‬אמרה‪" :‬המשרד שלי קרוב לבית‪ ,‬אז נוח לי ומאוד גמיש מבחינת‬ ‫השעות‪ .‬אני יכולה לקפוץ הביתה להפסקה או לקבוע מעכשיו לעכשיו פגישה‪ ,‬אם צריך בערב אז‬ ‫בעלי שומר על הילד‪".‬‬ ‫גם רבקה‪ ,‬העובדת כשכירה‪ ,‬ציינה כי‪" :‬אי אפשר למצוא עבודה יותר אידיאלית‪ .‬יש לי לוח זמנים‬ ‫גמיש‪ .‬יש ימים שאני מאחרת בגלל הבנות‪ ...‬ויש ימים שאני לוקחת חומר להתכונן לדיון בבית‪".‬‬ ‫הנאה‪ ,‬סיפוק והגשמה עצמית‬ ‫‪63‬‬ ‫ראינו לעיל כי תפיסת המקצוע כאמצעי לפרנסה אכן עלתה כמטרתן המרכזית של רוב המרואיינות‪.‬‬ ‫בה בעת‪ ,‬חלקן תיארו את הסיפוק וההנאה שהן שואבות מעיסוקן במקצוע‪ ,‬עובדה העומדת כאמור‬ ‫בסתירה להשקפה השלטת בזרם החרדי ולפיה מטרתה של עבודת הנשים מחוץ לבית היא לפרנסת‬ ‫המשפחה בלבד‪.‬‬ ‫למשל איטה‪" :‬זה מקצוע לעשות בו כסף בהנאה‪ ,‬כי אני אוהבת את זה‪ ,‬אני מתחברת לזה‪ ,‬אני‬ ‫מרגישה שאני גם טובה בזה‪ ...‬זה לא רק לסבול ולעשות כסף זה גם ליהנות‪ ...‬מרגישה סיפוק‪".‬‬ ‫בדומה לה אמרה ברוריה (העוסקת בדיני משפחה)‪" :‬העבודה שלי היא לא רק פרנסה אלא גם‬ ‫סיפוק‪ .‬אני כּל כך מודה לקב"ה שיש לי עבודה עם סיפוק‪ ,‬שכיף לי לקום בבוקר ולעבוד עם נשים‬ ‫ולעזור להן‪".‬‬ ‫כמה מרואיינות תיארו בייחוד את הייצוג בבית המשפט כרכיב הגורם להן הנאה וסיפוק במקצוע‪.‬‬ ‫כדוגמת צילה‪" :‬אני מייצגת ומאוד נהנית מזה ומאוד אוהבת את זה‪ .‬זה השיא מבחינתי בתיקים‬ ‫שיש בהם הופעה בבית משפט‪"...‬‬ ‫בדומה לה תיארה בתיה‪" :‬אני מאוד נהנית מהייצוג [בבית משפט] מכל רגע‪ .‬אוהבת את זה‪".‬‬ ‫לחלקן היה חשוב לציין כי הסיפוק וההנאה אינם באים על חשבון גידול הילדים‪.‬‬ ‫אמרה למשל תמר‪ ..." :‬אני נהנית מזה [מהמקצוע] ואני נהנית להתפתח‪ ...‬יש בזה הגשמה עצמית‪.‬‬ ‫אני חושבת שהלימודים והכּל‪ ,‬זה מפתח אותי חוץ מהעניין שאני מוצאת בזה‪ ...‬וזו הסיבה שאבא‬ ‫שלי ובעלי דוחפים אותי לגשת לתואר שני‪ ...‬אבל שום דבר לא על חשבון הילדים שלי‪ .‬הם בסדר‬ ‫עדיפות עליון‪".‬‬ ‫בדומה לה‪ ,‬טוענת יהודית‪ " :‬חשוב לי לעשות משהו שאני נהנית בו ואני נהנית לעסוק במקצוע‪ ,‬אבל‬ ‫הילדים שלי חשובים לי יותר מהקריירה‪ ,‬לי בכל אופן‪ .‬חשוב לי לעשות משהו שאני נהנית ומכניס‬ ‫כסף אבל לא על חשבון המשפחה‪".‬‬ ‫כפי שעולה מדברי תמר ויהודית‪ ,‬ההנאה והסיפוק שהן חשות בעקבות עיסוקן במקצוע אינם עולים‬ ‫על ייעודן העיקרי כנשים חרדיות‪ :‬לשמש רעיות ואימהות יהודיות (אלאור‪ ;1992 ,‬פרידמן‪.)1988 ,‬‬ ‫‪64‬‬ ‫בתיאורית הצרכים של מאסלו (‪ )Maslow, 1943‬קיימת הירארכיה של צרכים‪ ,‬אשר מאורגנים‬ ‫בפירמידה המדרגת חמש רמות של סדר חשיבות‪ .‬בבסיס הפירמידה עומד הצורך בקיום פיזי‪,‬‬ ‫ובקודקודה הצורך במימוש עצמי‪ .‬כל התקדמות בפירמידה היא תלוית סיפוק ברמה הקודמת לה‪,‬‬ ‫החל ברמה הבסיסית וכך הלאה עד קודקודה‪ .‬לדידו של מאסלו‪" ,‬הגשמה עצמית" היא הצורך של‬ ‫האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להגיע למימוש הפוטנציאל האישי הטמון בו‪ .‬זו הרמה‬ ‫הגבוהה ביותר‪ ,‬ועל פי מאסלו רבים אינם זוכים להגיע אליה‪ .‬בהלימה להיררכיית הצרכים של‬ ‫מאסלו‪ ,‬מממצאי המחקר מעידים כי המרואיינות מתארות את עבודתן במקצוע החל בצורך החומרי‬ ‫– פרנסה ‪ --‬וכלה בצורך האישי‪ :‬הן מתארות את הסיפוק ואת ההגשמה העצמית שהן חוות‪ .‬ממצא‬ ‫זה עולה בקנה אחד עם ממצאה של ליוש (תשס"ז)‪ ,‬אשר מצאה כי תחושת הסיפוק וההגשמה‬ ‫העצמית מאפיינת רבות מהנשים החרדיות העובדות במקצועות שונים (בין היתר גם בעריכת‪-‬דין)‪.‬‬ ‫לדידה‪ ,‬רובן רואות ביציאה לעבודה מחוץ לבית הזדמנות להתפתחות אישית ולהנאה‪ ,‬אף שעל חלק‬ ‫מהן מכביד עול הפרנסה‪.‬‬ ‫הרגשת "שליחות"‬ ‫מעבר לתחושת הסיפוק וההנאה‪ ,‬היו מרואיינות שטענו כי העבודה במקצוע היא בעבורן סוג של‬ ‫"שליחות"‪ .‬הן אינן טוענות שה"שליחות" הובילה אותן לעסוק במקצוע‪ ,‬אך ציינו כי תחושת‬ ‫השליחות תורמת להרגשתן הטובה‪.‬‬ ‫לדוגמה איטה (העוסקת בדיני חוזים‪ ,‬מקרקעין ונזיקין)‪" :‬אני לוקחת מדי פעם תיקים בהתנדבות‪,‬‬ ‫כּל מיני מצבים לעזור‪ ...‬אני מרגישה שאני ממש עוזרת לאנשים‪ ,‬מין שליחות כזאת‪".‬‬ ‫צילה (העובדת בעסק פרטי של אביה)‪ ,‬בתיאורה את השליחות שלה‪ ,‬יוצרת זיקה ישירה בין‬ ‫המקצוע‪" ,‬השליחות"‪ ,‬וההשגחה הפרטית – ידו המכוונת של האל‪ .‬דהיינו עיסוקה במקצוע הוא‬ ‫השליחות שלה‪ ,‬שהיא פועל יוצא של נאמנותה לרצון האל‪ .‬להלן דבריה‪:‬‬ ‫‪ ...‬הדברים התגלגלו כך‪ ...‬סימן שהייתה כאן השגחה פרטית‪ ,‬אז כנראה שיש לי איזושהי‬ ‫שליחות עם המקצוע הזה‪ .‬זה לא שאני צריכה להציל את העולם עם עריכת הדין שלי‪ ,‬לא‬ ‫שליחות מהסוג הזה‪ .‬זו יכולה להיות שליחות בעצם זה שאני עוזרת לאבא שלי או אם אני‬ ‫יכולה לגרום לקידוש שמיים על ידי זה שאדם לא דתי מסתכל עלי ואומר‪":‬הנה‪ ,‬הם לא‬ ‫‪65‬‬ ‫אוכלים את המס הכנסה שלנו והקצבאות‪ ,‬הם מתפרנסים בזכות עצמם"‪ .‬אין לי מושג לאן זה‬ ‫יוביל‪ ,‬אני יודעת שזה רצון הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫מקור ל"כוח"‬ ‫חלק קטן מהמרואיינות ראו בידע הנרכש תוך כדי העיסוק במקצוע מקור להרגשת כוח‪ .‬באופן כללי‪,‬‬ ‫חינוך‪ ,‬השכלה וידע נחשבים למדד רגיש לבחינת כוח ויוקרה במבנה חברתי )פוקו‪,1988 ,‬‬ ‫‪ ,(Apter, 1965;;1996‬כמו גם לבחינת מעמדן של נשים (‪,de Beauvoir, 1974; (Wollstoncraft, 1975‬‬ ‫לרבות נשים בחברה היהודית (אלאור‪ ;1998 ,1992 ,1990 ,‬גרוסמן‪ ;2001 ,‬פרידמן‪;1999 ,1988 ,‬‬ ‫קהת‪ ;2001 ,2000 ,‬רוס‪.)2001 ,‬‬ ‫חלק מהמרואיינות ייחסו כוח לידע המקצועי שרכשו‪ ,‬וטענו כי כוח זה מקנה להן הרגשה חיובית‪.‬‬ ‫כדוגמת רבקה‪" :‬לפעמים אני אומרת לבוס שלי‪ :‬בוא תראה מה כותב לי העו"ד במכתב‪ .‬והכותב‬ ‫הוא עורך דין שסיים את אוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ ,‬כותב לי שטויות ואני עונה לו חזרה ומרגישה טוב‬ ‫עם זה‪ .‬מרגישה עם כוח ושאני יכולה לתרום"‪.‬‬ ‫בדומה לה‪ ,‬טוענת לאה‪" :‬את עושה משהו שאת אוהבת לעשות וזה נותן לך כבוד מסוים‪ ,‬את עושה‬ ‫משהו‪ ...‬שנותן לך ידע וכוח‪ ,‬זה נותן לך משהו‪ ,‬כן‪ .‬זו הרגשה טובה‪ ...‬אני רואה בזה [במקצוע] כוח‪,‬‬ ‫לדעת איך להתמודד עם דברים"‪.‬‬ ‫לעומתן‪ ,‬אסתר טוענת כי הרגשת הכוח הנובעת מן המקצוע עלולה להיות הרסנית בחייה של האישה‬ ‫ובמשפחתה ועליה להשכיל ולנתב את כוחה לערוצים הנכונים‪ .‬לדבריה‪" ,‬ברגע שאישה רוכשת ידע‪,‬‬ ‫ידע זה כוח והכוח הזה היא יכולה להשתמש בו‪ .‬היא יכולה להזיק לעצמה ולבית שלה ולמערכת‬ ‫היחסים עם בעלה‪ ,‬אלא אם כן היא יודעת לעשות את זה נכון‪ ,‬אבל קשה למצוא נשים שיכולות‬ ‫לקחת את הכוח הזה ולעשות את זה נכון‪".‬‬ ‫התגשמות חלום‬ ‫באופן מפתיע‪ ,‬היו מרואיינות‪ ,‬גם אם מעטות‪ ,‬שהציגו את המקצוע כחלום שהתגשם בזכות‬ ‫ה"מסלול החרדי" במכללת קריית אונו‪.‬‬ ‫‪66‬‬ ‫למשל נעמי‪" :‬רציתי שינוי‪ ,‬נמאס לי מהעבודה‪ .‬תמיד חלמתי להיות עו"ד ‪ -‬נראה לי יותר קוסם‬ ‫והייתה הזדמנות של פעם בשבוע ולימודים במסגרת דתית שלא תזיק לי‪".‬‬ ‫הדסה מתארת את רצונה לעסוק במשפטים כבר מגיל צעיר‪:‬‬ ‫כשהייתי בת ‪ ,14–15‬אז פתאום עבר לי במוח‪ .‬שמעתי על מישהי שלמדה משפטים‪ ,‬שכנה‪.‬‬ ‫היא למדה בבר אילן‪ .‬אז איך שהוא יום אחד‪ ,‬אני לא יודעת‪ ,‬אולי היא רצתה לזרוק את‬ ‫הספרים או משהו כזה‪ ,‬ראיתי את ספרי הלשכה וזה עניין אותי‪ .‬מאז כבר חשבתי שזה ממש‬ ‫מתאים לי‪ .‬העניין היה בעצם אם יהיו לימודים נפרדים [לנשים]‪.‬‬ ‫עריכת דין – "לא גאווה גדולה"‬ ‫במקביל לקולות הללו‪ ,‬עלו מנגד קולות אחרים‪ ,‬המבטאים כי לא כל הנשים מרגישות בהכרח‬ ‫התגשמות חלום‪ ,‬גאווה מקצועית או שליחות מעיסוקן בעריכת דין‪.‬‬ ‫אסתר טוענת‪" :‬בהתחלה הייתה תחושה של מין‪ ...‬לא יודעת אם שליחות‪ ,‬אבל כאילו את הולכת‬ ‫לפרוץ דרך לעוד בנות אחרייך‪ ,‬אבל היום אני לא רואה את זה ככה‪ .‬זו לא גאווה גדולה עם כל‬ ‫המסות של הסטודנטים למשפטים‪ ...‬פעם זה היה נחשב ל'משהו' להיות עורך דין‪".‬‬ ‫בדומה לה מסבירה חיה‪ " :‬היו כמה שמאוד קינאו בי ואני לא רוצה להתגאות בזה‪ ,‬כי אני מרגישה‬ ‫שזה לא נכון מבחינה מוסרית‪ .‬אנשים עושים מזה יותר ממה שזה‪ .‬כאילו‪ ....‬זה מקצוע – זה לומד‬ ‫את זה‪ ,‬זה לומד את זה‪".‬‬ ‫ברוריה תיארה את עצמה לעומת חברתה‪ ,‬אם ל‪ 10-‬ילדים‪:‬‬ ‫הייתי בבר מצווה וחברה אמרה למישהי "אל תראי אותה ככה היא עורכת דין היום"‪ .‬אני‬ ‫הרגשתי קצת מבוכה‪ .‬לא שאני מתביישת בזה‪ ,‬אבל הרגשתי שאני מתהדרת במשהו שהוא לא‬ ‫הדבר האמיתי‪ .‬אז מה אם אני עורכת דין בגלל זה העולם הבא שלי יותר גדול משלה? היא עם‬ ‫‪ 10‬ילדים ממלאת את תפקידה‪ .‬מקומה לא ייפול משלי כי היא עושה כל חייה נתינה‪.‬‬ ‫מדברי ברוריה עולה בבירור סוגיית ייעודן המרכזי של הנשים החרדיות להרחבת החברה‪ ,‬קרי‬ ‫להביא ילדים לעולם‪ .‬עיסוקן של עורכות‪-‬הדין החרדיות עומד לכאורה‪ ,‬מבחינתן‪ ,‬בסתירה לייעודן‬ ‫זה‪ ,‬וייתכן שבשל כך יש ביניהן שאינן חשות גאווה במקצוע‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫‪ 6.6‬ב' קשיים ואתגרים הכרוכים במקצוע‬ ‫מעבר להתייחסותן של המרואיינות לאופן בו הן תופסות את העיסוק בעריכת דין‪ ,‬רבות התייחסו‬ ‫להתמודדויות ולאתגרים הכרוכים בעבודתן זו‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬עריכת‪-‬דין היא מקצוע חדש בקרב נשים חרדיות‪ .‬אין פלא אפוא שבמסגרת ההתייחסות של‬ ‫המרואיינות לעבודתן כעורכות דין עלו קולות מגוונים‪ .‬זלצברג (‪ )2005‬טוענת כי קיומם של קולות‬ ‫שונים בקרב נשים חרדיות מלמד על ההטרוגניות הקיימת בחברה החרדית ועל כך שהנשים‬ ‫החרדיות (בדומה לחברה החרדית בכללה) אינן מקשה אחת‪ .‬הקולות השונים‪ ,‬ולעתים אף‬ ‫המנוגדים‪ ,‬מציגים עמדה רב‪-‬ערכית כלפי המקצוע ה"חדש"‪ .‬הקולות השונים עלו בעיקר בנוגע‬ ‫לסוגיית הייצוג בבית המשפט ובנוגע לסביבת העבודה‪.‬‬ ‫הייצוג בבית המשפט‬ ‫חלק זה יציג את הממצאים הנוגעים להתייחסותן של עורכות‪-‬הדין החרדיות לערכאות המשפטיות‬ ‫בישראל‪ .‬בשיח של המרואיינות בינן לבין עצמן‪ ,‬הן מעלות את הבעייתיות בסוגיה זו‪ ,‬וכל אחת מהן‪,‬‬ ‫מנקודת מבטה‪ ,‬מוצאת לכך פתרון פרטי משלה‪ .‬חלקן טוענות למתח בין "דיני תורה ל"דיני מדינה"‪,‬‬ ‫מתוכן‪ ,‬יש שבחרו שלא לייצג בבית המשפט וחלקן למרות המתח האמור מייצגות בבית המשפט‬ ‫במקרים מסוימים כפי שאפרט‪ .‬מנגד‪ ,‬יש הרואות בדיני המדינה לגיטימיים מבחינה הלכתית ובבתי‬ ‫המשפט כלי יעיל‪.‬‬ ‫המתח בין "דיני תורה" ל"דיני מדינה"‬ ‫כאמור‪ ,‬יסודות המשפט בישראל‪ ,‬הנלמדים והמיושמים כאחד‪ ,‬מושתתים על משפט חילוני אזרחי‬ ‫שמקורותיו הם במשפט האנגלי ו‪/‬או העותומאני‪ .‬חלק זניח ביותר מהמשפט בישראל מושתת על‬ ‫יסודות המשפט העברי‪-‬הדתי‪ ,‬וחלק זה נוגע אך ורק לדיני משפחה (ברק‪ ,‬תשנ"ב)‪ .‬בעקבות זאת קיים‬ ‫מתח בין תפיסת עולמן הערכית של הנשים החרדיות‪ ,‬המקדשת את דיני התורה‪ ,‬קרי‪ ,‬המשפט‬ ‫העברי‪ ,‬לבין היותן פועלות במסגרת עבודתן על פי דיני המדינה‪ .‬מעט מהמרואיינות טענו כי קיימת‬ ‫מבחינתן בעייתיות בייצוג בבית המשפט‪ ,‬בעייתיות הנובעת מהניגוד האפשרי בין דיני תורה לדיני‬ ‫מדינה‪ .‬כאמור‪ ,‬קושי זה לא מנע ממרבית המרואיינות לייצג בבית המשפט‪ .‬נראה כי עבור חלקן‬ ‫קיימת התייחסות שונה לניגוד זה בזמן עיסוק בפועל במקצוע וזאת לעומת תקופת הלימודים‪ .‬ניתן‬ ‫לפרש ממצא זה בשתי אפשרויות‪ ,‬האחת‪ ,‬במהלך ההתמחות המקצועית יש מבין המרואיינות‬ ‫‪68‬‬ ‫שהבינו כי העיסוק במקצוע לרוב מחייב ייצוג בבית‪-‬משפט או לחילופין קיימת האפשרות כי‬ ‫המרואיינות שינו במהלך הלימודים את יחסן השלילי לדיני המדינה ומצאו בו לעיתים פתרון הולם‬ ‫למרשיהן ו‪/‬או לסוגיות שאינן פתירות על‪-‬ידי דיני תורה‪.‬‬ ‫על המתח בין "דיני תורה" ל"דיני מדינה" וה"פשרה" בנדון‪ ,‬ניתן ללמוד מדברי יהודית ומרים‪.‬‬ ‫יהודית‪ ,‬העובדת ברשות מקומית‪ ,‬הסבירה‪:‬‬ ‫כּל המקצוע הזה בעייתי‪ .‬כּל התחומים בעייתיים‪ .‬למשל לקנוס מישהו ב ‪ ₪ 10,000‬בגלל שבנה‬ ‫מרפסת‪ .‬זה בעיה בשבילי‪ .‬זה נוגד את כל דיני התורה‪ ,‬לקחת קנס כזה גדול‪ ...‬ידעתי את זה עוד‬ ‫לפני כן ואנחנו מתאימים עצמנו לחוקי מדינת ישראל‪ ...‬אבל זה משהו שאני סופגת‪ ,‬אם יכולתי‬ ‫הייתי משנה את זה‪.‬‬ ‫מרים היטיבה לתאר את הבעייתיות שהיא רואה בנוגע לייצוג בבית המשפט האזרחי‪.‬‬ ‫לדבריה‪:‬‬ ‫יש לנו בעיה עם בתי המשפט בארץ‪ .‬הם לא נוהגים לפי דין תורה‪ ,‬אלא לפי דיני מדינה שזה שונה‬ ‫מדין תורה‪ .‬אנחנו לא מכירים בהם וזה נחשב לערכאות זרות‪ .‬יש בעיה‪ .‬במפורש יש בעיה‪ .‬יש‬ ‫בית דין רבני וזו הסמכות‪ ...‬לכן יש לי בעיה עם זה‪ ,‬כי אני משתדלת לשמור על ההלכה כמו‬ ‫שהיא‪ .‬כאן הולכים לפי המשפט האנגלי שהתפתח למשפט הישראלי ‪ -‬אז מה הרציונל? אז בדיני‬ ‫אישות לא נוהגים לפי דין תורה וגם בדיני נזיקין‪...‬‬ ‫מבין המרואיינות שטענו למתח המתואר דלעיל‪ ,‬עלו מדבריהן שני פתרונות‪ :‬חלקן הקטן של‬ ‫המרואיינות בחרו שלא לייצג לקוחות בבית משפט אזרחי וחלקן מייצגות עם קבלת "היתר"‬ ‫מסמכות דתית‪.‬‬ ‫הבחירה לא לייצג בבית משפט‬ ‫חיה למשל‪ ,‬עובדת עצמאית בביתה ועוסקת בדיני מקרקעין ובנזיקין‪ .‬לדבריה‪[" :‬כ]שתובעים חברות‬ ‫הביטוח גם ככה הם [חברות הביטוח] לא יפעלו לפי דין תורה‪ .‬אבל אני לא אייצג בנק שמוציא‬ ‫‪69‬‬ ‫לפועל‪ ,‬אנשים שיש להם חובות‪ ,‬רוב התיקים מולם גם כך נסגרים בפשרה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬מקסימום‬ ‫אני יכולה לעשות הסכם עם איזה עורך דין ולשלם לו שיעשה במקומי את הייצוג‪".‬‬ ‫אסתר‪ ,‬שכירה במשרד המתמחה בנדל"ן ובתחום המסחרי‪ ,‬טוענת‪" :‬אני עובדת על חוזים‪ ,‬הסכמים‪.‬‬ ‫כל עוד אצליח להסתדר בלי זה [ייצוג בבית משפט אזרחי] ולהתפרנס בלי זה‪ ,‬אני אמשיך כך‪ .‬במידה‬ ‫ולקוח שלי ייתבע במהלך הטיפול בו‪ ,‬אז אין לי בעיה‪ ,‬כי בתור נתבע‪ ,‬אין ברירה צריך להתמודד‪...‬‬ ‫ואם הוא [הלקוח] ירצה לתבוע‪ ,‬אז מישהו אחר במשרד יעשה את זה‪".‬‬ ‫הבחירה לייצג בבית משפט עם הקבלת "היתר" מסמכות דתית‬ ‫מאחר שחלק מן המרואיינות המייצגות לקוחות בבתי משפט אזרחיים העלו את הבעייתיות שבעניין‬ ‫זה לעומת תפיסת עולמן הדתית‪ ,‬נידונה בראיונות שאלת ה"היתר" לכך מסמכות דתית‪.‬‬ ‫חלק מהמרואיינות הדגישו את חשיבות קבלת ה"היתר" בטרם ייצגו את מרשן בבית המשפט‪,‬‬ ‫ואחרות הציגו זאת כנושא הנתון לשיקולו של האדם התובע‪.‬‬ ‫רינה מפרידה בנדון בין בית דין רבני ‪ -‬בו לדבריה אין צורך ב"היתר" לשם ייצוג‪ ,‬לבית בית משפט‬ ‫אזרחי ‪ -‬בו לא תייצג ללא "היתר"‪ .‬סוגיה זו‪ ,‬לטענתה‪ ,‬אינה קיימת כאשר היא מייצגת נתבעים‪.‬‬ ‫לדבריה‪:‬‬ ‫אני מייצגת את כולם‪ .‬אין לי בעיה לייצג וגם לא ידוע לי על איסור הלכתי לייצג בבית הדין‬ ‫[הרבני]‪ .‬אבל בבתי משפט אזרחיים‪ ,‬אני מייצגת אם קיבלתי "היתר"‪ ...‬אסור לפנות לבית‬ ‫משפט אזרחי אלא אם כן התובע קיבל "היתר" מרב לפנות לבית משפט [אזרחי]‪ .‬אם אני‬ ‫מייצגת נתבעים‪ ,‬אז אני לא צריכה "היתר" כי אני צריכה להגן עליו‪ ,‬כי כבר תבעו אותו‪.‬‬ ‫לעומתה יש הרואות בקבלת "היתר" עניין של הלקוח‪ .‬הן מפנות את הלקוחות לקבלת "היתר"‪.‬‬ ‫כדוגמת תמר‪" :‬יש דברים שדתיים לא ילכו לבית משפט‪ .‬אבל יש דברים אחרים שאני אומרת לכל‬ ‫דתי ששואל אותי אם ללכת לבית משפט אזרחי‪ ,‬שיפנה לרב שלו‪ .‬מבחינה הלכתית אני לא מייעצת‬ ‫ולא מתערבת להם בהחלטות‪ .‬בתור עורכת דין זה לא‪ ...‬זה לא שלי‪".‬‬ ‫‪71‬‬ ‫בדומה לה טוענת ברוריה‪" :‬אני מייעצת לנשים מה לעשות‪ ,‬אם אני רואה מקרה שחשוב שתלך לבית‬ ‫משפט אזרחי ולא רבני‪ ,‬אני אומרת להן תלכו לרב ותגידי שבמקרה שלך אני אמרתי שחשוב ללכת‬ ‫לבית משפט אזרחי‪ .‬אני כמו רופא נותנת דיאגנוזה לא נותנת פסקי הלכה‪".‬‬ ‫מרים‪ ,‬שתיארה דלעיל את הבעייתיות בעניין הייצוג בבית משפט אזרחי‪ ,‬טוענת ליתרון הדיון בבתי‬ ‫משפט אזרחיים בנושאים מסוימים‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫יש דברים שאת זונחת את הדין העברי‪ ...‬יש דברים שיש יתרון ללכת [לבית משפט אזרחי]‬ ‫כמו למשל דיני עבודה‪ .‬בתי דין רבניים אומרים‪" :‬תבואי אלינו"‪ ,‬כי הם למשל מכירים באם‬ ‫את רוצה לוותר על פיצויים‪ ,‬מה שבית משפט לא יסכים‪ ...‬תראי לכל דבר יש פתרונות‪...‬‬ ‫חרדים לוקחים "היתר" מבית דין רבני או מכל רב פוסק כדי ללכת לבית משפט [אזרחי] כי‬ ‫יודעים למשל שחילונים לא יבואו לבית דין [רבני]‪ ,‬אז מה תעשי? תוותרי?‬ ‫כאמור‪ ,‬מרואיינות מעטות בחרו שלא לעסוק בייצוג בבתי המשפט האזרחיים בישראל‪ ,‬אך רוב‬ ‫המרואיינות דווקא עוסקות בכך כפי שאציג להלן‪.‬‬ ‫הייצוג בבית המשפט כלגיטימי‬ ‫חלק ממרואיינות שטענו כי הייצוג בבית המשפט האזרחי אינו בעייתי מבחינה דתית‪ ,‬ובאופן אישי‬ ‫אינן רואות בעובדת היותן חרדיות "מחסום" בפני תפקידן כמייצגות בבתי המשפט האזרחיים‪ .‬זאת‬ ‫משום שהן רואות את דיני המדינה כלגיטימיים מבחינה הלכתית ואת בית המשפט האזרחי ככלי‬ ‫יעיל להשגת הגנה ְמ ַרבית על מרשיהן‪ ,‬כמפורט להלן‪.‬‬ ‫לדוגמא‪ ,‬איטה וצילה טוענות שדיני המדינה לגיטימיים מבחינה הלכתית בעיניהן‪ ,‬וכמו כן עולה‬ ‫מדבריהן שחלק מהציבור החרדי רואה בדיני המדינה דינים לגיטימיים וראויים‪ .‬להלן דבריהן‪.‬‬ ‫איטה המייצגת בבית משפט גם חרדים‪ ,‬טוענת‪:‬‬ ‫מראש אני חושבת שאין בעיה לייצג‪ .‬אין לי בעיה מוסרית‪-‬דתית‪ .‬זה משהו לגיטימי‪ ,‬זה דין‬ ‫של מדינה וגם בתורה יש מנהג ישראל ויש איזשהו כבוד למדינה‪ ,‬לחוקים ולדינים שלה ‪.‬‬ ‫לדעתי‪ ,‬מה שהתכוונו זה ב"ערכאות" זה בית המשפט של הגויים שהיו בגולה‪ .‬אבל פה‬ ‫‪71‬‬ ‫שאנחנו מדינה של יהודים‪ ,‬אין בעיה‪ .‬אבל אני מראש אומרת ללקוחות החרדים [דתיים‪-‬‬ ‫חרדים] שאני מייצגת אותם‪ ,‬קחו בחשבון ותבדקו לפני אם מתאים לכם ותחליטו‪.‬‬ ‫בדומה לה טוענת צילה‪:‬‬ ‫מהרגע הראשון שקמה המדינה‪ ,‬זה מה שקרה‪ ,‬זו עובדה מוגמרת וצריך לכבד את זה‪ ...‬דיני‬ ‫מדינה זו מלכות מדינה‪ ...‬לכן הערכאות השיפוטיות כאן הן ערכאות קיימות וצריך לכבד את‬ ‫זה‪ ,‬אין מה לעשות‪ ...‬דתי לדתי‪ ,‬אם הוא צריך לברר משהו‪ ,‬אז ברור שההלכה עומדת להם כמו‬ ‫שהיא עומדת לא רק לציבור הדתי אלא לכל ציבור אחר‪ .‬אפשר לברר בדין תורה ואם לא הולך‬ ‫בדין תורה או צד אחד הוא סורר‪ ,‬אז הולכים לערכאה של המדינה‪ .‬אין בזה שום בעיה לכן אין‬ ‫לי בעיה לייצג‪.‬‬ ‫חלק מהמרואיינות מייצגות לקוחות בבית המשפט האזרחי ואינן מוצאות בעיה דתית בנושא‪ .‬נהפוך‬ ‫הוא‪ ,‬הן רואות בבית המשפט האזרחי כלי יעיל להשגת הגנה ְמ ַרבית על מרשיהן ואפשרות להשגת‬ ‫תוצאה אופטימאלית בפסק הדין‪.‬‬ ‫ברוריה‪ ,‬העוסקת בדיני אישות‪ ,‬טוענת מתוקף ניסיונה כי "סה"כ מניסיון אני רואה את בית המשפט‬ ‫[האזרחי] כלי מאוד יעיל‪ ...‬פתחתי תיק למישהי שאם הייתה הולכת לבין דין רבני‪ ,‬הייתה קוברת‬ ‫את עצמה שם‪ ,‬בעלה הוא 'סרבן גט'‪ ,‬ככה‪ ,‬באזרחי‪ ,‬החרב מאיימת עליו‪".‬‬ ‫בדומה לה‪ ,‬איטה מספרת מניסיונה המקצועי‪" :‬בדיוק עכשיו‪ ,‬אני מייצגת חרדים בתביעה כספית‪.‬‬ ‫מראש לא המלצתי להם לפנות לבית דין רבני‪ ,‬כי ידענו שהתוצאה שתתקבל שם תהיה גרועה‬ ‫בשבילם‪ ,‬למרות שהם חרדים הם הסכימו ללכת‪ ,‬כי הם רוצים תוצאה לטובתם‪".‬‬ ‫ציפורה‪ ,‬העוסקת בעיקר בחוזים (מסחרי‪ ,‬נדל"ן‪ ,‬ממון)‪ ,‬טוענת כי יש מקרים בהם בית הדין הרבני‬ ‫עדיף מבית המשפט האזרחי‪ ,‬אך היא מציעה שילוב בפנייה למערכת המשפטית‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫באופן עקרוני אין לי שום בעיה לייצג בבית משפט [אזרחי]‪ .‬דווקא בתחום שלי יש מקרים‬ ‫שעדיף לפנות לבית דין [רבני] מאשר לבית משפט [אזרחי]‪ ...‬תראי‪ ,‬אם בן אדם עושה "עוקץ"‪,‬‬ ‫זה עניין לבית משפט [אזרחי]‪ ,‬אבל אם יש דברים קטנים כמו איחור בתשלום‪ ,‬או הפרות‬ ‫הסכמים כאלה ואחרים‪ ,‬אז ללכת לבית משפט [אזרחי] מנפח את התמונה ואז תובעים‬ ‫‪72‬‬ ‫סכומים גדולים יותר‪ ,‬והפרוצדורה ארוכה ומסורבלת יותר‪ .‬בבית דין [רבני] אתה יודע יש לך‬ ‫מחר דיון עולה ‪ 300 – 200‬שקל ומחרתיים יש לך פסק דין‪.‬‬ ‫כפי שעולה מדבריהן של רוב המרואיינות‪ ,‬הייצוג בבית המשפט הוא חלק בלתי נפרד מהמקצוע‪ ,‬ועל‬ ‫כן הן מוצאות את "שביל הזהב"‪ ,‬כל אחת בדרכה‪ ,‬כדי להתמודד עם המתח הכרוך מבחינתן בסוגיה‬ ‫זו‪.‬‬ ‫סביבת עבודה "חילונית"‬ ‫כזכור‪ ,‬בפרק שעסק ב"מציאת מקום התמחות" (עמ' ‪ )55-59‬ראינו כי חלק מהמרואיינות טענו‬ ‫שקיימת בעייתיות במקצוען מפאת חשיפתן לסביבה "חילונית"‪ ,‬על הבעיות השונות העולות מכך‪.‬‬ ‫בעייתיות זו נגעה לשלב שבו חיפשו מקום התמחות‪ ,‬אך היא רלוונטית כמובן גם לאחר מכן‪ ,‬בעת‬ ‫העיסוק בפועל במקצוע‪.‬‬ ‫אסתר מתארת‪:‬‬ ‫[האידיאלי] זה שהבעל יושב ולומד והאישה יכולה לצאת לעבודה‪ ,‬אבל [צריך] גם שזה יהיה מקום‬ ‫שמתאים לאופי‪ ,‬למשפחה‪ ,‬לשעות העבודה‪ .‬אבל שאת פונה לעריכת‪-‬דין זה נוגד ממש הכול‪ ...‬יש‬ ‫המון ניסיונות וזה לא שווה לעמוד בניסיונות האלה‪ .‬יכול להיות שלגברים זה יותר מתאים מאשר‬ ‫לנשים‪.‬‬ ‫חיה עובדת באופן עצמאי מביתה‪ .‬לדבריה‪" :‬הבעיה שלי היא לעבוד במקומות שיש גברים‪ ,‬אני לא‬ ‫מרגישה נוח עם זה‪ .‬יש בעיה של התחככות סתם‪ ,‬כמו שיחת רעים‪ ,‬הפסקת קפה‪ .‬זה בעיה כי זה בא‬ ‫באופן טבעי שאת במשרד עם גברים‪ .‬לא כל אחת תרגיש את זה‪ ,‬לי לא נוח‪ .‬זה גם לא כל כך בסדר‬ ‫מבחינה הלכתית‪".‬‬ ‫מדבריהן של אסתר וחיה עולה כי הסוגיה המהותית לנשים חרדיות קשורה בסביבת עבודה‬ ‫"מעורבת" של נשים וגברים‪ .‬בעניין עבודת נשים חרדיות עם גברים‪ ,‬נריה בן‪-‬שחר (‪ )2008‬מצאה כי‬ ‫נשמעו בהקשר זה קולות מגוונים‪ .‬מקצת הנשים טענו שאין לעבוד כלל במקום עבודה שבו עובדים‬ ‫גברים; אחרות טענו שמותר לעבוד עם גברים‪ ,‬אך בזהירות הראויה‪.‬‬ ‫‪73‬‬ ‫שאלת העבודה במקום חילוני ובפרט הסוגיה של עבודה בסביבה "מעורבת" אינה ייחודית למקצוע‬ ‫עריכת‪-‬דין והיא רלוונטית לנשים חרדיות רבות העובדות בעיסוקים אחרים (נריה בן‪-‬שחר‪;2008 ,‬‬ ‫ליוש‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬מעבר לסוגיה של עבודה בסביבה "מעורבת" נריה בן ‪-‬שחר (‪ )2008‬מצאה כי הנשים‬ ‫והגברים החרדים מתנגדים לעבודת נשים חרדיות במקום עבודה "חילוני"‪ ,‬משום שרוב מקומות‬ ‫העבודה אינם מותאמים לצורכיהן המיוחדים של הנשים החרדיות‪ 21.‬תנאי עבודה כגון‪ :‬מטבח נפרד‬ ‫בעל כשרות מתאימה‪ ,‬שעות עבודה מותאמות וכ דומה אינם בנמצא במקומות עבודה שאינם‬ ‫חרדיים‪ .‬זאת ועוד‪ :‬החשש מפני ה"סחף" והפחד מפני ההשפעה ההדדית היכולה להתקיים דווקא‬ ‫בשעה של עבודה משותפת‪ ,‬קיים גם הוא‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬תהליכי הסוציאליזציה של הנשים החרדיות‬ ‫כוללים אמירות רבות נגד עבודה עם "חילונים"‪ .‬כל אלה נותנים את אותותיהם גם בעיתונות‬ ‫החרדית וגם בשיחות הנערכות במערכת החינוך (נריה בן‪-‬שחר‪ )2008 ,‬וכמו כן בחוזרים המתפרסים‬ ‫מעת לעת (ראה נספח ג')‪.‬‬ ‫חלק מהמרואיינות תיארו את עצמן כ"חריגות" בהקשר של בחירתן לעבוד בסביבת עבודה שאינה‬ ‫דתית‪.‬‬ ‫ציפורה למשל מתארת‪:‬‬ ‫אני יודעת שאני קצת שונה כי רב הלקוחות שלי הם גברים‪ ,‬גם אם מדובר בזוג אז הגבר עוסק‬ ‫בעניינים הכספיים‪ ...‬אני יותר "פתוחה" אבל לא מודרנית‪ ,‬מאוד שמרנית באופי‪ .‬אבל אין‬ ‫סיבה לחסום את עצמך ולעשות דברים‪ .‬אני לא מתעסקת רק בבני ברק אז יש לי קשר גם עם‬ ‫עורכי‪-‬דין שהם לא דתיים ואין לי בעיה לשבת אתם‪ .‬זה לא מזיז לי או גורם לי אי נעימות‪.‬‬ ‫ציפורה מציגה את עצמה כ"פתוחה" בכל הנוגע לסביבת עבודתה‪ ,‬ובה בעת היא ממהרת לטעון‬ ‫באותו משפט שאינה מודרנית‪ ,‬כנראה מתוך חשש שמא ה"פתיחות" שהיא מתארת בסביבת עבודתה‬ ‫תיחשב ל"מודרניות" שאינה נתפסת בעיניה‪ ,‬כמו בעינו של הציבור החרדי בכללו‪ ,‬כדבר חיובי‪ .‬נראה‬ ‫כי ה"חריגות" שהיא מייחסת לעצמה אינה קשורה רק למקצוע שבחרה‪ ,‬אלא בעיקר למקרים‬ ‫המחייבים אותה לעבוד בחברת גברים ומול עורכי‪-‬דין חילוניים‪ .‬עניין זה אינו מהווה בעיה בעבורה‪,‬‬ ‫אך היא ממעיטה בחריגותה ("אני קצת שונה")‪ .‬כאמור‪ ,‬בחברה החרדית קיימת הקפדה על ההפרדה‬ ‫‪ 21‬קיימות מספר חברות‪ ,‬בעיקר בתחום הטכנולוגיה הגבוהה‪ ,‬שזיהו את הפוטנציאל ויצרו מקומות עבודה מותאמים לנשים‬ ‫חרדיות‪ ,‬לדוגמה מטריקס וסיטיבוק (נריה‪-‬בן שחר‪)1009 ,‬‬ ‫‪74‬‬ ‫בין המינים‪ ,‬כמפורט בדיני ההלכה העוסקים בכללי "איסור ייחוד" (וגשל‪ ,‬תשנ"ב; פאלק‪ ,‬תשס" ד;‬ ‫קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪.‬‬ ‫בדומה לציפורה‪ ,‬נעמי עובדת בסביבת עבודה שאינה דתית ומציגה את עצמה כ"פתוחה" (בעיניה‬ ‫ובעיני סביבתה) בה בעת‪ ,‬אף היא ממעיטה בחריגותה ואומרת שהיא "אולי קצת שונה"‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫אני עובדת במקום שיש גם חילונים ותמיד קורה לי עם חילונים שכל חילוני שאני פוגשת‬ ‫ומכיר אותי קצת אומר לי "את לא דתית אמיתית"‪....‬אני אומרת "אני כן"‪ .‬הם פשוט לא‬ ‫מכירים‪ ,‬הם לא יודעים‪ ,‬כי אני "פתוחה" ויודעת דברים והם חושבים שהדתיות לא יודעות‬ ‫כלום ומדברות ביידיש יש הרבה סיבות‪ ...‬אני חלק ממנה [מהחברה החרדית] ו‪ ...‬החברה‬ ‫החרדית מורכבת מהמון גוונים‪ .‬את הגוון שלי [בחברה החרדית] אני מייצגת‪ ,‬למרות שלא כל‬ ‫אחת הייתה הולכת ללמוד משפטים‪ .‬אז אני לא יכולה להגיד לך שאני לגמרי מייצגת‪... ,‬אני‬ ‫חרדית אבל אולי קצת שונה‪.‬‬ ‫מדברי ציפורה ונעמי‪ ,‬כמו גם מדברי מרואיינות אחרות‪ ,‬ניתן ללמוד כי המרואיינות הולכות על חבל‬ ‫דק מאוד‪ .‬דבריהן מבטאים דיאלוג שהן מקיימות בינן לבין עצמן‪ :‬מצד אחד‪ ,‬הן מקיימות בית‬ ‫המקפיד על הלכות הדת‪ ,‬ומצד אחר הן מתארות את ה"חריגות" שלהן כמאפיין המאפשר להן‬ ‫לעבוד בסביבה "חילונית" ‪.‬‬ ‫המשכיות משפחתית במקצוע‬ ‫לאור תפיסותיהן של הנשים את העיסוק בעריכת דין ולאור הקשיים וההתמודדויות שעליהם דיווחו‪,‬‬ ‫היה זה מעניין לשמוע על האופן שבו הן מנחילות לילדיהן את היחס כלפי המקצוע ואת הרצון לעסוק‬ ‫בו‪ .‬השיח הנוגע לילדי המרואיינות עלה באקראי תוך כדי הראיונות עם רובן‪ ,‬בעיקר בהקשר של‬ ‫עקרונותיהן ושל העדפותיהן בעניין רכישת מקצוע בכלל ועריכת‪-‬דין בפרט‪.‬‬ ‫חלקן טענו כי הן מעדיפות שילדיהן לא יפנו בעקבותיהן לעריכת‪-‬דין‪ .‬ביטוי לכך ניתן לראות בדבריה‬ ‫של רינה‪:‬‬ ‫אני לא אעודד אותם [הילדים] למקצוע [עריכת‪-‬דין]‪ ,‬כי האידיאלים שלי הם קודם כל של‬ ‫החסידות שלי והרבי שלי‪ ...‬אני מאוד ארצה שהילדים שלי יקבלו את החינוך הזה והערכים‬ ‫‪75‬‬ ‫האלו ויפנימו אותם‪ ...‬אני מספיק חזקה כדי לשלב את השניים [העולם החרדי ועריכת‪-‬דין] וזה‬ ‫לא אומר שלגבי אחרים זה נכון‪ ...‬אבל אם הילד שלי יבוא ויגיד לי אני רוצה להיות כמוך‪ ,‬אני‬ ‫מקווה שנתתי לו מספיק ערכים כדי להיות חזק‪.‬‬ ‫רינה טוענת לחסינותה הדתית מול השפעות המקצוע‪ ,‬אך מטילה ספק אם יהיה כך אצל ילדיה‪.‬‬ ‫סוגיית החסינות בפני השפעות "חיצוניות" נדונה לעיל במחקר זה‪,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫וכאן היא עולה שוב‪ ,‬דבר‬ ‫המלמד כי אחת ההשלכות המשמעותיות של העיסוק בעריכת‪-‬דין בקרב נשים חרדיות היא השפעות‬ ‫"חיצוניות" הנובעות ממנו‪.‬‬ ‫בדומה לרינה‪ ,‬טוענת אסתר‪" :‬ממש לא אעודד את הבנות שלי ללמוד משפטים‪ .‬אני הולכת לכיוון‬ ‫עוד יותר קיצוני ממה שחינכו אותי‪ ...‬לצניעות ופשטות וכל עניין הכסף והכבוד לא במחוזותינו‪ ,‬הכל‬ ‫הבל הבלים‪".‬‬ ‫נראה כי רינה ואסתר "טעמו" מן המקצוע ומבינות את ההשפעות השליליות שעלולות להיות לו על‬ ‫העוסק בו‪ ,‬ומכאן נובעת העובדה שהן אינן חפצות בכך שילדיהן יבחרו להמשיך בדרכן המקצועית‪.‬‬ ‫לעומתן‪ ,‬רבקה מתארת את המקצוע כאידיאלי לנשים‪ .‬אמנם‪ ,‬בנותיה עדיין קטנות‪ ,‬אך היא מביעה‬ ‫את שביעות רצונה מהאפשרות שיפנו למקצוע בבגרותן‪ .‬לדבריה‪" :‬הבנות שלי רוצות להיות כמו‬ ‫אימא עורכות דין‪ ...‬אני מרוצה מאוד מזה‪ ...‬אי אפשר למצוא עבודה יותר אידיאלית‪".‬‬ ‫תמר וברוריה טוענות כי מקצוע זה מתאים לנשים חרדיות המבקשות להשתדך ל"תלמיד חכם"‬ ‫(אברך המקדיש את רוב שנותיו ללימודי תורה ולא לעבודה בשכר)‪.‬‬ ‫תמר‪" :‬אם הבת שלי תהיה מעוניינת ללכת לכיוון [לעריכת‪-‬דין] אני אעודד אותה‪ ,‬אם יתאים לה‪,...‬‬ ‫אין לי ספק‪ ...‬אם היא רוצה להתחתן עם תלמיד חכם כדאי שיהיה לה לפחות בשנים הראשונות‬ ‫מקצוע והשכלה‪".‬‬ ‫ברוריה‪:‬‬ ‫אני דוחפת את הבת שלי ללכת לא לסמינר רגיל אלא מקום שגם תרכוש מקצוע‪ ,‬אז יש עכשיו‬ ‫מתח לבחור לה סמינר חרדי שירשה גם ללמוד בחוץ מקצוע‪ .‬חשוב לי שתקים בית חרדי טוב‬ ‫‪ 22‬עמ' ‪26-22‬‬ ‫‪76‬‬ ‫ותקבל לימודיים רוחניים‪ ...‬אני שוקלת אם מתאים לה משפטים‪ ...‬בכלל אני מחדירה לבנות‬ ‫שהן צריכות מקצוע טוב עם כסף‪ ,‬אם הן רוצות בחור שלפחות בתחילת חייו ישב וילמד תורה‪.‬‬ ‫תמר וברוריה נשואות שתיהן לאברכים‪ .‬ייתכן כי זו הסיבה לכך שהן מעדיפות שבנותיהן תרכושנה‬ ‫מקצוע (כמו עריכת‪-‬דין) שיאפשר הכנסה גבוהה למשפחתן כדי שהבעלים לעתיד יוכלו ללמוד‪ .‬לדידן‪,‬‬ ‫אין סכנה במקצוע‪ .‬קולות אלו נשמעו גם בעבודתה של ליוש (תשס"ז)‪ ,‬שטענו "כי מסתמנת מגמה‬ ‫חדשה המצביעה לאחרונה על העדפת השתדכות עם בנות שרכשו ידע והתמקצעות בתחומים חדשים‬ ‫‪....‬כמו מחשבים ודומיהם" (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)115‬עם זאת‪ ,‬ליוש (תשס"ז) מציינת כי אחת הפשרות אשר‬ ‫מרבית המרואיינות במחקרה עושות עם עצמן ועם סביבתן לגבי העבודה בחוץ‪ ,‬מתבטאת מצד אחד‬ ‫בעידוד בנותיהן ללמוד מקצועות חדשים ועם זאת לנתב אותן להשתלב בשוק העבודה החרדי ולא‬ ‫מחוצה לו‪ .‬כלומר‪ ,‬ייתכן כי מקצוע עריכת‪-‬דין יהפוך בעתיד לערך בהקשר של השידוכין כל עוד‬ ‫ישולב בשוק העבודה החרדי ‪ ,‬וזאת בשונה מהעבר שבו השידוך האידיאלי לאברך היה אישה‬ ‫העוסקת בהוראה (פרידמן‪.)1999 ,‬‬ ‫מן הקולות השונים שעלו מדברי המרואיינות‪ ,‬ניתן להבין כי לפחות חלקן חשות אי נוחות מסוימת‬ ‫במקצוע שבחרו‪ .‬תפיסתה של החברה החרדית את המקצוע‪ ,‬כמפורט בחלק הבא‪ ,‬יכולה אף היא‬ ‫לתרום לתחושת אי נוחות זו‪.‬‬ ‫‪ 6.6‬ב' תפיסת המקצוע בעיני החברה החרדית‬ ‫מעבר לתפיסתן של הנשים עצמן את עיסוקן בעריכת דין‪ ,‬על הקשיים והאתגרים הגלומים בו‪ ,‬מן‬ ‫הראיונות עימן עלו התייחסויות לגבי האופן שבו החברה החרדית בכללה תופסת את העיסוק‬ ‫במקצוע בכלל‪ ,‬ואת העיסוק של הנשים בו בפרט‪ .‬מאחר שעריכת‪-‬דין היא מקצוע "חדש" בקרב נשים‬ ‫חרדיות‪ ,‬יהיה זה מעניין במיוחד ללמוד על האופן שבו תופסת החברה החרדית את עיסוקן זה‪ .‬אציג‬ ‫להלן ממצאים המעידים על נקודת מבטה של החברה החרדית בכלל בנוגע למקצוע‪.‬‬ ‫הקולות השונים מן הסביבה החרדית‬ ‫כאמור‪ ,‬החברה החרדית אינה מקשה אחת‪ ,‬ולכן גם היחס למקצוע אינו אחיד והתגובות כלפיו‬ ‫מגוונות‪ .‬מדברי המרואיינות עלו הן התייחסויות שליליות והן התייחסויות חיוביות למקצוע‬ ‫‪77‬‬ ‫ולעבודתן של נשים בו‪ ,‬בפרט‪ .‬על יחסה השלילי של החברה החרדית למקצוע בכלל ניתן ללמוד‬ ‫מדברי רבקה‪:‬‬ ‫אחרי המחזור הראשון‪ ,‬התפרסם מאמר מערכת באחד מהעיתונים החרדים שכינה את עורכי‪-‬‬ ‫הדין החרדים "אינסטלטורים"‪" .‬אינסטלטורים" את מבינה זה היחס‪ ...‬זה היחס‪ .‬חבל שאין‬ ‫לי את הכתבה‪ .‬כאילו קראו לנו ואמרו לנו על מה אתם חוגגים? אין פרגון‪.‬‬ ‫הדימוי המשווה עריכת דין ‪ -‬מקצוע עם השכלה אקדמאית לבין מקצוע אינסטלטור שאינו דורש‬ ‫השכלה אקדמאית ועוסק בעבודת כפיים קשת יום‪ ,‬צורמת מאוד לרבקה המתארת דרך הכתבה‬ ‫בעיתון חרדי את יחס החברה החרדית למקצוע‪.‬‬ ‫מעבר לתפיסת העיסוק בעריכת דין בקרב חרדים באופן כללי כמקצוע שלילי‪ ,‬נעמי טוענת שהחברה‬ ‫החרדית תופסת באופן שלילי בפרט את הנשים החרדיות העוסקות במקצוע‪:‬‬ ‫‪ ...‬אני מדברת על היחס של החברה שלנו‪ ,‬לך [כאישה חילונית] יגידו‪ ...‬היא המתקדמת‬ ‫בחיים‪ ,‬היא עובדת‪ ,‬לומדת‪ ,‬כל הכבוד לה‪ ...‬ואצלנו יגידו‪ ,‬תראו מה היא עושה? היא הורסת‬ ‫את הבית‪ .‬כאילו ‪...‬מה‪ ...‬היא לא נורמלית‪ .. .‬נו מה ‪?...‬‬ ‫על האופן שבו נתפסות נשים חרדיות העובדות בעריכת דין בחברה החרדית‪ ,‬ניתן ללמוד גם מתמר‬ ‫המתארת‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬את חששה לחשוף את עיסוקה במוסד החינוך החרדי שבו למדו בנותיה‪,‬‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬את העובדה שחשה בנוח לציין את עיסוקה במוסד חרדי "פתוח" יותר‪:‬‬ ‫יש הרבה שלא שמעו [על העיסוק במקצוע בקרב נשים חרדיות]‪ .‬אז יש מקומות שאני‬ ‫לא אגיד שאני עורכת‪-‬דין‪ .‬למשל איפה שהבנות שלי למדו שהוא היה יותר חרדי מאיפה‬ ‫שהן היום‪... .‬שם היא [המנהלת] הייתה מעירה לי על הלבוש של הבנות ומתערבת יותר‬ ‫מדי‪ .‬העברתי אותן למעון של בית יעקב יותר פתוח‪ .‬שם אמרתי את העובדה שאני‬ ‫עורכת‪-‬דין‪ .‬הם מתייחסים אלינו בהערכה‪ ...‬הרבה אנשים מסתכלים על זה בהערצה‬ ‫כאילו זה משהו וואו‪.‬‬ ‫די בדבריה של תמר כדי לשקף את ההבדלים לגבי האופן שבו המקצוע נתפס בקרב פלחים‬ ‫מסוימים בחברה החרדית‪ .‬בעוד שבחוגים המחמירים וה"סגורים" יותר נתפס מקצוע עריכת‪-‬דין‬ ‫כלא רצוי‪ ,‬בחוגים ה"פתוחים" יותר קיבלו את עיסוקה של תמר כעורכת‪-‬דין בהערכה‪.‬‬ ‫‪78‬‬ ‫בדומה לתגובה החיובית שעלתה מן המעון ה"יותר פתוח" – כפי שציינה תמר‪ ,‬גם מצילה עולה יחס‬ ‫חיובי לעיסוקה כעורכת דין‪ ,‬בקרב סביבתה החרדית‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫היה הרבה "פרגון"‪ .‬אני זוכרת שהקריה [הקריה האקדמית אונו] פרסמה מודעה‬ ‫בעיתונים החרדיים שמברכת את הבוגרים שעברו את בחינות הלשכה וקיבלתי המון‬ ‫תגובות מהתיכון‪" :‬וואו‪ ,‬עשית את זה‪ ,‬מדהים‪ ...‬אפשרי לעשות את זה"‪ .‬כמות‬ ‫הטלפונים שקיבלתי‪ ...‬זה היה שווה ערך למודעה שהודיעה שהתארסתי‪.‬‬ ‫רב‪-‬קוליות זו משקפת את החברה החרדית על גווניה השונים‪.‬‬ ‫גוונים אלה נגזרים ממידת‬ ‫"סטייתם" של חברי הקהילה מן הנורמות המסורתיות‪ ,‬ומההבדלים ביניהם במידת הסתגלותם‬ ‫למודרנה‪ .‬ייתכן שהפלחים השונים שאליהם משתייכות המרואיינות הם המקור ליחס השונה שהן‬ ‫תיארו כלפי עיסוקן במקצוע‪ .‬במקרה זה‪ ,‬צילה משתייכת לזרם חב"ד‪ ,‬הנחשב לזרם חרדי "פתוח"‬ ‫ו"מודרני" יותר לעומת חוגים חרדים רבים אחרים‪.‬‬ ‫מעבר לתפיסת המקצוע באור "חיובי" או שלילי‪ ,‬עולה מדבריהן של כמה מרואיינות שהחברה‬ ‫החרדית תופסת את עיסוקן כחריג‪.‬‬ ‫למשל רבקה‪" :‬תראי‪ ,‬אני האימא היחידה עורכת‪-‬דין בבית ספר של ‪ 1,000‬בנות‪ ,‬הן [הבנות] הפכו‬ ‫שם לאטרקציה‪ .‬אני זוכרת את ההבעה של המורה של הבת שלי היא הייתה בשוק‪ ,‬לא הבינה‪".‬‬ ‫בדומה לכך יהודית מתארת‪" :‬השכנים פה ששומעים הם כולם המומים "אה‪ ...‬את עורכת‪-‬דין‪...‬‬ ‫אה‪ ...‬הה‪ ...‬באמת‪ ...‬אה‪".‬‬ ‫בד בבד עם דיוו חיהן של הנשים על תפיסת החברה החרדית את עיסוקן כחריג‪ ,‬הן הדגישו את מקצוע‬ ‫ההוראה כמקצוע המועדף לנשים בחברה החרדית‪.‬‬ ‫יהודית למשל טוענת‪ " :‬בואי נגיד שזה לא מקצוע שהם [בחברה החרדית] מעדיפים‪[ .‬הם מעדיפים]‬ ‫את המסגרת המרובעת שלהם‪' ,‬תהיי מורה‪ ,‬תהיי אימא טובה'‪ .‬בסדר‪ ,‬כל הכבוד על ההשקפה הזו‪,‬‬ ‫אבל בכל זאת‪"...‬‬ ‫יהודית מתארת את השקפתה של החברה החרדית כמי שנמצאת מחוצה לה‪" :‬הם" מוגדרים‬ ‫כאחרים ממנה‪ .‬ייתכן כי באופן זה היא מדגישה שחריגות מקצועה היא בעיני החברה אך לא בעיניה‬ ‫שלה‪.‬‬ ‫‪79‬‬ ‫כמוה טוענת חיה‪" :‬גיסתי שהיא יותר 'חזקה' [מבחינה דתית]‪ ,‬היא תרגיש שזה מקצוע לא חרדי‬ ‫מספיק‪ .‬כאילו‪ ...‬היא חיה בצניעות ממש סכום מינימאלי‪ ,‬היא כמובן מורה‪ ,‬הוא [בעלה] אברך ויש‬ ‫להם ‪ 9‬ילדים‪ .‬זה עניין של בחירה‪ .‬אז ברור שעדיף הוראה אבל כמה מורה כבר מרוויחה? כמה‬ ‫משרות כאלה יש?"‬ ‫יהודית וחיה מדגישות‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬את העדפת מקצוע ההוראה על פני עריכת‪-‬דין בעיני החברה‬ ‫שאליה הן שייכות‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬הן מציינות את גישתן השונה לאור המציאות השונה בעיניהן‪,‬‬ ‫המסבירה את בחירתן דווקא בעריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫ניתן להגדיר את מקצוע ההוראה כ"מקצוע מראה" לעורכות‪-‬הדין החרדיות‪ ,‬מבחינה זו שהוא‬ ‫החלופה המנוגדת למקצוע שבו הן בחרו‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬ב"מראה" משתקף המקצוע האידיאלי‬ ‫לנשים בעיני החברה החרדית‪ ,‬ומנגד נמצאות מי שבחרו בעריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫התמודדות הנשים לנוכח תגובות הסביבה‬ ‫לאור היחס השלילי כלפי המקצוע בקרב פלחים מסוימים בחברה החרדית‪ ,‬הסתירו חלק‬ ‫מהמרואיינות את עובדת לימודיהן בתחילת הדרך‪ ,‬ויש המעדיפות שלא לחשוף את עיסוקן במקצוע‬ ‫עד היום מחשש לתגובה שלילית מצד הסביבה‪.‬‬ ‫כדוגמת חיה‪:‬‬ ‫זה הוסתר‪ ,‬בהתחלה‪ ...‬הלימודים‪ .‬משפחה וחברות טובות ידעו‪ ...‬אבל לא פרסמנו‬ ‫את זה‪ .‬גם היום‪ ,‬זה [העיסוק במקצוע] לא משהו שאני מיד אומרת‪ .‬למשל‪ ,‬שכנים‬ ‫פה יודעים שלמדתי משהו ואני עובדת בו‪ ,‬לא נעים להם לשאול מה ואני לא אומרת‬ ‫את זה לבד‪ .‬לא שאכפת לי‪...‬‬ ‫חיה טוענת כביכול ש"לא אכפת" לה‪ ,‬אך העובדה שהיא אינה מספרת על עיסוקה בסביבת מגוריה‬ ‫מעידה כשלעצמה על חשש מתגובת הסביבה‪ ,‬או על אי נעימות שהיא חשה בעקבות עיסוקה במקצוע‪.‬‬ ‫בדומה לכך ציינה רבקה‪" :‬הילדות היו קטנות כשהתחלתי ללמוד‪ ,‬לא סיפרתי‪ .‬רק כשסיימתי‬ ‫התואר וקיבלתי ההסמכה סיפרתי בבית הספר של הבנות‪ .‬לא רציתי להכניס אותן לזה‪ .‬מספיק אני‬ ‫הלכתי ללמוד‪".‬‬ ‫‪81‬‬ ‫רבקה מרמזת בדבריה על החשש מתגובת בית הספר שבו לומדות בנותיה על עיסוקה‪ .‬חשש זה בא‬ ‫לידי ביטוי אצל המרואיינות נוספות שציינו כי מסיבה זו הן מסתירות את עיסוקן או מעדיפות שלא‬ ‫להזכירו במסגרת החינוכית של הילדים‪ .‬כדוגמת חיה‪" :‬לפני שהכנסנו את הבן לכיתה א'‪ ,‬אז פחדנו‬ ‫שאם ישמעו [על עיסוק האם במקצוע] לא יכניסו‪ .‬כי אנחנו שייכים לציבור חזק יחסית‪.‬‬ ‫יהודית‪ ,‬בדומה לה‪ ,‬מתארת‪:‬‬ ‫האמת‪ ,‬שב"חיידר" [מסגרת חינוכית חרדית] של הילד לא יודעים שאני עורכת‪-‬דין‪ .‬אנחנו‬ ‫חדשים בשכונה אז הם יודעים שאני נוהגת ויודעים שאני עובדת בעבודה כלשהי‪ .‬לא‬ ‫השתדלתי לומר להם שאני עורכת‪-‬דין‪ .‬אם ישאלו אותי אז אני אגיד‪ ,‬אבל לקפוץ להגיד את‬ ‫זה‪ ,‬זה לא רצוי‪ .‬אני חושבת שאם הם היו יודעים‪ ,‬זה היה יכול למנוע מהם לקבל את הילד‪".‬‬ ‫רבקה‪ ,‬שבמוסדות החינוך של בנותיה יודעים על עיסוקה‪ ,‬מביעה חשש שמא בעתיד ייתקלו בנותיה‬ ‫בקושי להתקבל לסמינר מסוים‪ .‬לדבריה‪" :‬תראי הבנות עוד קטנות ויש עוד זמן‪ ...‬אבל יכול להיות‬ ‫מצב שלא יתקבלו לסמינר שאני רוצה‪ ,‬כי אימא שלהן פעם למדה משהו שלא מוצא חן‪ ...‬עריכת‪-‬‬ ‫דין‪".‬‬ ‫מדברי המרואיינות דלעיל‪ ,‬ניתן ללמוד על התלבטותן בהקשר להחלטתן באם לספר או להסתיר את‬ ‫יציאתן ללימודים ועיסוקן במקצוע עריכת‪-‬דין‪ .‬לדידן‪ ,‬חשיפת מידע זה תגרור תגובה שלילית מצד‬ ‫הסביבה החרדית במיוחד בנוגע למוסד החינוך בהן ילמדו ילדיהן‪ .‬החששות‪ ,‬התלבטויות והסתרת‬ ‫יציאתן ללימודים גבוהים‪ ,‬עלו גם מדבריהן של הנשים החרדיות במחקרה של ליוש (תשס"ז) ‪.‬‬ ‫בחברה החרדית המתבדלת‪ ,‬כללי ההתנהגות ברורים ומוקפדים‪ ,‬הפיקוח על ביצועם קיים לא רק על‬ ‫הילדים במוסדות החינוך‪ ,‬אלא גם על הוריהם‪ .‬השליטה הבלתי מעורערת של הנהלת מוסדות‬ ‫החינוך החרדים חוצה את גבולות בית החינוך וחולשת גם על חינוכן הבלתי פורמאלי של הילדים‪,‬‬ ‫לרבות פעילותם של הוריהן (זלצברג‪ .)2005 ,‬עיסוק ההורים‪ ,‬מהווה את אחת האינדיקציות לטיבו‬ ‫של חינוך הילדים וזאת מתוך חשש כי ההורים מביאים השפעות חיצוניות ממקום עבודתם העלולות‬ ‫לפגוע בילדיהם‪ ,‬וכפועל יוצא מכך גם על שאר הילדים הנמצאים באותו מוסד חינוכי עימם‪.‬‬ ‫‪81‬‬ ‫יחס המנהיגות הדתית‬ ‫כאמור‪ ,‬הציבור החרדי על גווניו השונים מונהג בידי רבנים ומנהיגים רוחניים שונים‪ .‬כפי שעלה‬ ‫מדברי המרואיינות דלעיל ( עמ' ‪ )43-41‬אין המנהיגות הדתית מצדדת בלימודים אקדמאים‪ ,‬לעיתים‬ ‫באם תופנה השאלה באופן פרטני למנהיג המקובל המקומי הוא לרוב יביע התנגדות או במקרים‬ ‫מאוד ייחודים ייתן אישור פרטני אך לא אישור גורף‪ .‬מדבריהן של רבקה ורינה עולה ממצא מעניין‬ ‫נוסף‪ ,‬שייתכן כי הוא מצביע על תחילתו של שינוי החל בחברה החרדית בנוגע לעיסוקן של נשים‬ ‫במקצוע‪ :‬ישנם מנהיגים דתיים המפנים גברים ונשים לקבל שירות מעורכות‪-‬דין חרדיות‪.‬‬ ‫רבקה שסיפרה כי פנתה לרבי המקובל על חסידותה רק לאחר שהחלה לימודיה והוא בלית ברירה‬ ‫נתן את ברכתו בדיעבד (עמ' ‪ )42‬טוענת‪ …" :‬היום‪ ,‬הוא [הרבי] מה זה מבסוט‪ .‬הוא אפילו שולח אלי‬ ‫קליינטים‪ ...‬כן ‪ ..‬נחמד‪ .‬תשמעי‪ ,‬בא אלי גבר חרדי שהוא הפנה אלי והוא שומר על כל הכללים‬ ‫והטקס‪ ...‬ושואל לפני שהוא בא אלי‪ ,‬אם בעלי בבית‪ ...‬אני חושבת שלא חלמתי ולא העליתי בדעתי‬ ‫שיכול להיות דבר כזה‪".‬‬ ‫מדבריה של רבקה ניתן ללמוד כי אומנם הרבי לא צדד בלימודיה‪ ,‬אך ידוע לו כי היא כבר עוסקת‬ ‫במקצוע וכעת הוא בוחר להשתמש בכך ולהפנות אליה לקוחות מתוך קהילתו‪ .‬יש לציין כי רבקה‬ ‫משתייכת לאחת החסידויות הקטנות ועל כן ייתכן שבכך ייחודה‪.‬‬ ‫בדומה‪ ,‬רינה‪ ,‬העוסקת בדיני משפחה‪ ,‬מספרת‪:‬‬ ‫‪ ...‬יש היום אדמו" רים שלעניין מזונות נותנים לי היתר לפנות לבית משפט אזרחי‪ ...‬יש‬ ‫נציגויות מאוד קיצוניות מ'מאה שערים' וכאלה של תולדות אהרון‪ ,‬תולדות אברהם יצחק‪,‬‬ ‫שהיום מוכנים שנפנה לבית המשפט [אזרחי]‪ ...‬אני ייצגתי לקוחה שדרשה סכום למזונות‬ ‫מבעלה האברך‪ .‬האדמו"ר ידע שלבחור יש יכולת כלכלית‪ ,‬רק מה הוא פועל הכל ב"שחור"‬ ‫[לא מצהיר כי יש לו הכנסה]‪ .‬אם האדמו"ר היה שולח לבית דין [רבני] אז הם לא היו‬ ‫אומרים לו לך תעבוד‪ .‬אבל האדמו" ר יודע שבית המשפט האזרחי מסתכל על כושר‬ ‫השתכרות‪ .‬שם [בבית המשפט האזרחי] השופט אמר שיעשה השלמת הכנסה וילך לשטוף‬ ‫מרצפות כל הלילה‪.‬‬ ‫רינה מתארת את התערבות המנהיגים של הקבוצות הדתיות הקיצוניות‪ ,‬אשר מאשרים לה לפנות‬ ‫לבית המשפט האזרחי כאשר טובת האישה עומדת לנגד עיניהם‪ ,‬וביודעם כי עורכת‪-‬דין חרדית‬ ‫‪82‬‬ ‫מייצגת אותה‪ .‬רינה מוסיפה שיש מקרים שבהם היא מייצגת גברים‪ ,‬ואף לכך ניתן לה "היתר"‬ ‫מאוטוריטה דתית לייצג בבית משפט אזרחי‪.‬‬ ‫כפי שעולה מן הממצאים‪ ,‬ניתן להבחין בשינוי שחל בגישת הסמכות הדתית בחברה החרדית‪.‬‬ ‫ראשית‪ ,‬ההכרה בבתי המשפט האזרחיים; שנית‪ ,‬אותם מנהיגים המתנגדים ללימודים של הנשים‬ ‫החרדיות מחד‪ ,‬משתמשים בשרותיהן ייצוג בבתי המשפט האזרחיים מאידך‪ .‬עולה השאלה‪ ,‬מה‬ ‫משמעות הדבר? ניתן לשער כי מאחר שקצרה ידם למנוע או לעצור רכישת המקצוע‪ ,‬הם חיים בתוך‬ ‫המציאות הקיימת ועושים בכך שימוש – בדרך זו הם הופכים זאת באופן לא רשמי למקצוע‬ ‫לגיטימי אך ללא הצהרה רשמית מצידם‪.‬‬ ‫פרידמן (‪ )1999‬וקפלן (‪ )2003‬מתארים את האישה החרדית כסוכנת השינוי של החברה החרדית‬ ‫מול החברה החילונית המודרנית‪ .‬ניתן לומר כי עיסוקן של נשים חרדיות בעריכת דין עשויה לבטא‬ ‫במידה מסוימת חלק מתהליכי השינוי האלה‪.‬‬ ‫עולה השאלה‪ ,‬מה משמעות הדבר? למרות‬ ‫שמרביתם ‪ -‬אותם מנהיגים ממש ‪ -‬מתנגדים ללימודים של הנשים החרדיות‪ ,‬הם משתמשים‬ ‫בשרותיהן‪ .‬מבחינתם‪ ,‬זה אסור‪ ,‬אך בדיעבד‪ ,‬אם זה כבר נמצא – הם עושים בכך שימוש וכך אולי‬ ‫הופכים זאת באופן לא רשמי למקצוע לגיטימי‪.‬‬ ‫‪ 6.7‬השלכות העיסוק במקצוע עריכת‪-‬דין על היבטים שונים בחיי הנשים‬ ‫חלקו האחרון של פרק הממצאים שיוצג להלן שופך אור נוסף על עולמן של המרואיינות ועל‬ ‫תפיסותיהן‪ .‬דיון זה נוגע להשלכות מקצוען (להלן המקצוע) על שני היבטים‪ :‬הופעה חיצונית ותכנון‬ ‫המשפחה‪ .‬חלקן ענו בקצרה שלא היה כל שינוי בתחומים אלה מבחינתן; אחרות שוחחו בהרחבה‬ ‫ותיארו את השינויים שחלו בחייהן בתחומים אלה בעקבות עיסוקן במקצוע‪ .‬הדיון הזה מאפשר‬ ‫להבחין בשינוי שחל בסגנון החיים של המרואיינות בעקבות לימודי המשפטים והעבודה במקצוע‪.‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪ 6.7‬א' הופעה חיצונית‬ ‫הופעתה החיצונית של האישה משפיעה על דימויה העצמי ועל מעמדה החברתי )‪.(Harter, 2000‬‬ ‫מגמה זו היא תוצר של הבניות חברתיות בתרבות המערבית‪ ,‬המדגישות את חשיבות יופיין של‬ ‫הנשים ואת המשמעות הגלומה בהופעתן החיצונית )‪ .(McFarquhar & Lowis, 2000‬בקבוצות דתיות‬ ‫ובחברה האורתודוקסית היהודית בכללה‪ ,‬הופעתן החיצונית של הנשים נגזרת מנורמות צניעות‬ ‫המהוות ביטוי לפיקוח על המיניות שיש בקהילה (‪ .)Zalcberg, 2007‬חוקרים רבים מפרשים את‬ ‫נורמות הצניעות ואת כללי הלבוש הנגזרים מהם כביטוי לשליטה פטריארכלית וכביטוי לניסיון‬ ‫העלמה של נשים מעין המתבונן‪ ,‬וברובד עמוק יותר‪ ,‬כביטוי ליכולת סמלית ומהותית להטיל מרות‬ ‫ולמנוע מרד בציווי הגברי בדבר זכות השליטה במיניותה של האּישה (אליאור‪ ;2001 ,‬שילה‪;2001 ,‬‬ ‫‪ .(Berger-Sofer, 1979 ; McCarthy Brown, 1994‬מאחר שעבודתן של עורכות‪-‬דין במשרד‪ ,‬בבתי‬ ‫משפט ובמפגשים מקצועיים שונים חושפת את הנשים‪ ,‬בין היתר‪ ,‬גם לסגנון לבוש אחר ולנורמות‬ ‫צניעות אחרות מן הנהוג בסביבתן הקרובה‪ ,‬מעניין לבחון את השאלה אם חל שינוי בהופעתן‬ ‫החיצונית של עורכות‪-‬הדין החרדיות בעקבות עיסוקן במקצוע‪ ,‬ובמידה שחל מה מאפייניו‪.‬‬ ‫חלק מהמרואיינות העידו על עצמן כי בהשפעת הלימודים והעיסוק במקצוע הן שינו את הופעתן‬ ‫החיצונית לסגנון לבוש רשמי יותר‪ ,‬אופנתי יותר ואף מהודר יותר‪ .‬כמו כן‪ ,‬חלקן העידו כי השינוי‬ ‫שחל בסגנון לבושן היה עוד בתקופת הלימודים‪ .‬יש לציין כי באופן כללי נשים חרדיות מאופיינות‬ ‫בלבוש פורמאלי ומחויט יותר לעומת נשים בחברה הכללית‪ .‬הממצאים להלן מראים כי היחשפותן‬ ‫של המרואיינות לסגנון לבוש מודרני במהלך לימודיהן ובמקומות עבודתן‪ ,‬משפיעים על הופעתן‬ ‫החיצונית‪.‬‬ ‫למשל‪ ,‬צילה טוענת‪ " :‬אני חושבת שנהייתי אופנתית יותר בזמן הלימודים בגלל מרצה שהייתה שם‬ ‫מעודכנת מאוד בלבוש וכולנו הסתכלנו איזה חליפה מדהימה היא לובשת‪ ,‬מאיפה החצאית היפה‪...‬‬ ‫השתפרנו משיעור לשיעור‪".‬‬ ‫חיה‪ ,‬העובדת במשרד מחוץ לבני ברק‪ ,‬שבו מועסקים חילונים ודתיים לאומיים‪ ,‬טוענת אף היא‬ ‫שלבושה בעקבות זאת נעשה מודרני יותר‪" :‬אין ספק שאם הייתי עובדת היום בבני ברק אז הייתי‬ ‫יותר‪ ...‬לא אלך עם גרביים שחורות‪ ,‬אבל יותר הייתי ‪ ...‬מתלבשת אולי פחות מודרני נקרא לזה‪".‬‬ ‫‪84‬‬ ‫גם לאה אמרה‪" :‬יש משהו לא בשלב הלימודים‪ ,‬אבל בשלב המקצוע בחיים שאת צריכה להתאים‬ ‫עצמך למעמד‪ ...‬לפני כן הלכתי עם בגדים פחות רשמיים והיום אני צריכה ללכת לעבודה קצת‬ ‫יותר‪ ...‬בחליפות מסוימות‪ ,‬לא יודעת אם לקרוא לזה מהודרות אבל מכובדות שיתאימו למקצוע‪".‬‬ ‫ההופעה החיצונית המטופחת‪ ,‬הבגדים‪ ,‬אורך הפאה ואביזרי האופנה הנלווים הם ביטויים גם לזהות‬ ‫אישית‪ ,‬גם לשייכות חברתית וגם לתמורות שהאדם עובר (‪ )Zalcberg & Almog, 2009‬שינוי‬ ‫ההופעה אצל עורכות‪-‬הדין החרדיות יכול לשמש סמן לביטוי הניסיון שלהן לבטא כלפי חוץ את‬ ‫השינוי שחל בהן ‪ -‬את היותן יותר מודרניות ויותר "פתוחות"‪.‬‬ ‫‪ 6.7‬ב' תכנון המשפחה ‪ -‬צמצום הילודה‬ ‫כאמור‪ ,‬מתוקף חשיבותה של מצוות "פרו ורבו"‪ ,‬ייעודן המרכזי של הנשים בחברה החרדית הוא‬ ‫להינשא ו"להקים בית בישראל"‪ ,‬קרי‪ ,‬להביא ילדים לעולם‪ .‬הנשים החרדיות רואות בלידת הילדים‬ ‫ובטיפול בהם יעד מ רכזי של חיי הנישואין מסיבות דתיות של הרחבת החברה (‪;Shai,2002‬‬ ‫‪ .) Goshen-Gottstein, 1984 ;Hielman, 1992‬פרידמן (‪ )1999‬טוען כי עקב המניע של הרחבת‬ ‫החברה‪ ,‬קיים לחץ חברתי על כל אישה ללדת את מספר הילדים המקובל (חמישה עד שמונה ילדים‬ ‫בממוצע)‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬טוען פרידמן כי העידוד הכלכלי של מערכת הרווחה בישראל משפיע במידה‬ ‫לא קטנה על נורמות הילודה‪ .‬ברמן (‪ )2000‬מראה כי מספר הילדים החזוי לאישה חרדית‪ ,‬שהיה ‪6.5‬‬ ‫בראשית שנות ה‪ ,80-‬גדל עד אמצע שנות ה‪ 90-‬ל‪ .7.6-‬זהו גידול של כמעט ‪ .17%‬לעומת זאת‪,‬‬ ‫באוכלוסיה היהודית הלא חרדית (לרבות דתיים לאומיים) ירד מספר הילדים החזוי לאישה מ‪2.6-‬‬ ‫ל‪ .2.3-‬כלומר‪ ,‬מגמת העלייה בילודה של המשפחה החרדית מתגברת עם השנים (‪.)Berman, 2000‬‬ ‫שלהב ופרידמן (‪ )1989‬מצביעים על תפיסה דתית המתנגדת לפיקוח על הילודה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬קפלן‬ ‫(תשס"ז) סוקר מספר תופ עות המעידות על תכנון חיי המשפחה ועל נקיטת שיטות שונות לצמצום‬ ‫הילודה בקרב החברה החרדית‪ .‬לטענתו‪ ,‬אין נתונים ברורים על היקפן ועל שכיחותן של תופעות‬ ‫אלה‪ ,23‬אך מביא את מחקרה של גנץ (‪ )2002‬שמצאה כי תופעות אלה שכיחות כפי הנראה יותר‬ ‫‪ 23‬נתונים חלקיים ניתן למצוא בדיווח הלמ"ס (‪ .)1004‬שיעור הפריון הכולל בעיר החרדית ביתר עילית קטן מ‪ 9.9-‬ילדים לאישה‬ ‫ב‪ 1002-‬ל‪ 2.2-‬ב‪ - 1004-‬ירידה של ‪ 2.1‬ילדים לאישה‪ ,‬או ‪ .21.2%‬באותן שנים קטן שיעור הפריון בעיר החרדית מודיעין‬ ‫עילית (קריית ספר) מ‪ 9-‬ילדים לאישה ל‪ .9-‬בעיר החרדית אלעד צנח באותן שנים הריבוי הטבעי מ‪ 22-‬לידות לאלף תושבים ל‪-‬‬ ‫‪ 29‬לידות לאלף בלבד‪.‬‬ ‫‪85‬‬ ‫בקרב נשים חרדיות משכילות‪ .‬לדידו של קפלן (תשס"ז)‪ ,‬תופעה זו מוכרת בוודאי לנשים במידה‬ ‫המצדיקה בעיני הדוברות והדוברים החרדים את הכללתה בשיח הפנימי הפומבי המתנהל בקרב‬ ‫נשים חרדיות‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬רותם (‪ )1992‬מציינת כי יש נשים חרדיות המסרבות ללדת יותר מארבעה‬ ‫ילדים בטענה שאינן מסוגלות לעמוד במחויבויות הכרוכות בגידול ילדים ובעבודה מחוץ לבית‪ .‬ניצני‬ ‫התופעה המעידים על תחילתו של שינוי בדפוסי הפריון של נשים חרדיות משכילות‪ ,‬הובילו לבחון‬ ‫את השאלה במחקר זה‪" :‬כיצד הלימודים השפיעו על תכנון המשפחה שלך?"‪ .‬לאור המקום המרכזי‬ ‫של פוריות האישה בחברה החרדית‪ ,‬אין פלא כי רוב הנשים שראיינתי העדיפו שלא לענות לשאלתי‬ ‫זו‪ .‬ואולם‪ ,‬למרות זאת היו ש"העזו" להתבטא בחופשיות בנושא‪ ,‬והן טענו כי הלימודים והעבודה הם‬ ‫גורם העשוי להשפיע על הרחבת המשפחה‪ .‬הממצאים שלהלן מעידים על תכנון המשפחה ועל‬ ‫צמצום הילודה בקרב מספר מרואיינות‪.‬‬ ‫חיה טוענת (התחתנה בגיל ‪ 19‬וכיום‪ ,‬בגיל ‪ ,26‬אם לשני ילדים)‪:‬‬ ‫לא רק הלימודים עיכבו [הולדת ילדים]‪ ,‬אלא גם עכשיו‪ ,‬העבודה‪ .‬הייתי רוצה עוד ילד‪ ...‬אבל‬ ‫אני אומרת לעצמי מה עכשיו? כל כך באמצע ולחוץ ואני בתחילת הקריירה מה שנקרא‪ ...‬וזה‬ ‫במקום להגיד אני רוצה עכשיו עוד ילד‪ ,‬כל החברות שלי יש להן כבר שלושה‪-‬ארבעה ילדים‬ ‫ואני אומרת לעצמי לפעמים "מה את חושבת"?‪ ...‬בעלי דווקא בגלל שרואה שקשה לי‬ ‫והעבודה‪ ...‬ואני לוקחת עבודה הביתה לפעמים‪ ,‬אז הוא לא רוצה‪ ...‬אני רוצה‪ ,‬רוצה מאוד‬ ‫אבל לא מרשה לעצמי‪ ...‬אפשר להגיד שזה [העבודה] כן משפיע‪ ,‬למרות שאסור להגיד את זה‪.‬‬ ‫חיה טוענת לצמצום הילודה ולהסכמת הבעל לכך‪ .‬במקביל לתחושת "נקיפות המצפון" שמשדרת‬ ‫חיה בדבריה‪ ,‬נראה כי היא מביעה את הלגיטימציה לתחושותיה אלה גם בין חברותיה הקרובות‪.‬‬ ‫לדבריה‪ " :‬פעם גם בין החברות ככה בפומבי אף אחת לא דיברה על זה [עיכוב ילודה]‪ ,‬היום כן‬ ‫מדברות‪' ,‬עכשיו אני אעשה הפסקה'‪' ,‬לא בא לי'‪ ,‬פעם‪ ,‬זה היה כמעט ברור ששנה אחרי שנה‪ ,‬תביאי‬ ‫עוד ילד‪".‬‬ ‫מדברי חיה עולים קולות חתרניים בנוגע לתפקיד האישה בהרחבת המשפחה‪ .‬חיה אף מוסיפה את‬ ‫דברי חברותיה‪ ,‬וטוענת כי בעבר היו קולותיהן של חברותיה מושתקים‪ ,‬וכיום‪ ,‬גם הקולות אלה יותר‬ ‫ויותר נשמעים ‪ .‬הקולות האלה הם ביטוי לתמורות החלות בתחום הילודה ולשינויים בתפיסה ביחס‬ ‫למי שולט בפוריות האישה‪.‬‬ ‫‪86‬‬ ‫דבריה של איטה (רווקה בת ‪ )24‬מספקים חיזוק לתפיסה ש"קריירה" עשויה למנוע את הרחבת‬ ‫המשפחה‪ .‬היא מעלה את הנושא בעודה רווקה‪ .‬לדבריה‪:‬‬ ‫אני לא רוצה עכשיו ילדים‪ ,‬להתחתן כן‪ .‬אני יוצאת עכשיו עם מישהו‪ ...‬אני רוצה לפתח את‬ ‫הקריירה שלי ולבסס אותה‪ ...‬זה משהו שלא היה לי לפני הלימודים‪ ,‬זה משהו שבא לי בתודעה‬ ‫אחר כך‪ ...‬להתחתן לא אכפת לי‪ ,‬אבל כרגע לא ילדים‪ ...‬זה יגדע את יכולת ההישגיות שלי‪...‬‬ ‫אבל זה לא לפרוטוקול כי אימא שלי לא תאהב את זה‪".‬‬ ‫מחקרה של בן‪-‬שחר (‪ )2010‬מהווה תימוכין לצמצום הילודה בקרב נשים חרדיות משכילות העובדות‬ ‫מחוץ לביתן ‪ .‬בן‪-‬שחר מצאה כי לעומת נשים חרדיות העובדות בבית ‪ --‬נשים חרדיות העובדות מחוץ‬ ‫לבית הן יותר משכילות‪ ,‬יולדות פחות ילדים ונחשפות יותר לאמצעי תקשורת המונים (רדיו)‪.‬‬ ‫ממצאי מחקרה מעידים כי הנשים העובדות מחוץ לבית מאמצות סגנון חיים מודרני יותר לעומת‬ ‫נשים חרדיות עקרות בית‪ ,‬והפכו ל"מודרניות" כלשונה‪ .‬לעומת עקרות הבית‪ ,‬הן מאופיינות‬ ‫בהישגים אקדמאים גבוהים יותר ואפשרויות תעסוקה רחבות יותר המחייבות אותן לנקוט‬ ‫באמצעים להגבלת פריונן‪.‬‬ ‫ברצוני לדון בעניין נוסף‪ ,‬מבין המרואיינות שנענו לשוחח על נושא הרחבת המשפחה‪ ,‬הקול העיקרי‬ ‫התבטא בחשיבות תכנון המשפחה כחלק מ"הקריירה" שייעדה האישה לעצמה‪ .‬המושג "קריירה"‬ ‫מתפרש בעיניהן כהתפתחות מקצועית בעריכת‪-‬דין‪ ,‬הדורשת מהן רמת מחויבות גבוהה שאינה‬ ‫יכולה לבוא לידי ביטוי אם ילדו מספר רב של ילדים‪.‬‬ ‫בהקשר למילה "קריירה" בחרתי להביא גם את דברי נעמי‪ ,‬המבוגרת בין המרואיינות (בגיל ‪ ,40‬אם‬ ‫לשישה ילדים‪ ,‬הילד האחרון נולד בתקופת ההתמחות)‪ ,‬נעמי מתארת‪:‬‬ ‫כאילו יש תופעה לא טבעית‪ ...‬שנשים פותחות קריירה וגם יולדות הרבה ילדים‪ .‬אני ילדתי‬ ‫במהלך הלימודים זה היה קשה‪ .‬תראי‪ ,‬אי אפשר הכּל ביחד‪ .‬אני לא מקדישה מספיק זמן‬ ‫לילדים‪ .‬אין מספיק זמן לעבוד‪ ,‬ללמוד ולהקדיש לילדים‪.‬‬ ‫לאור הדברים דלעיל יש לתת את הדעת על המילה "קריירה"‪ ,‬אשר עלתה בדברי המרואיינות אך‬ ‫ורק בהקשר של תשובתן לגבי תכנון המשפחה‪ .‬גלין (‪ )1988‬הגדירה את המושג "קריירה" בדרכים‬ ‫שונות‪ ,‬החל בגישה הרחבה‪ ,‬המציגה את הקרייר ה כסך כל חוויותיו והתנסויותיו של אדם בחיי‬ ‫‪87‬‬ ‫העבודה שלו והיא כוללת את הדרכים המגוונות שבהן מבטא האדם את עצמו באמצעות התנהגויות‪,‬‬ ‫עמדות‪ ,‬תפיסות וחוויות הקשורות לעבודה; וכלה בגישה הצרה יותר‪ ,‬הרואה בה התפתחות בתוך‬ ‫מקצוע או משרה מסוימת‪ ,‬או סדרה מאורגנת של צעדים במעלה הפירמידה הארגונית לכיוון‬ ‫הצמרת‪ )1971 ,1969( Rapoport & Rapoport .‬רואים ב"קריירה" סדרת עבודות הדורשת רמה‬ ‫גבוהה של מחויבות‪ ,‬כאשר עבו דת נשים נתפסה כבעלת חשיבות משנית לתפקודן בבית וכפוגעת‬ ‫בתפקוד משק הבית‪ ,‬בשלמות המשפחה ובקשר הזוגי‪.‬‬ ‫ליוש (תשס"ז)‪ ,‬שחקרה נשים חרדיות במקצועות שונים שדרשו הכשרה מקצועית ו‪/‬או לימודים‬ ‫אקדמיים‪ ,‬מצאה במחקרה פרדוקס בנוגע להתייחסותן למושג קריירה‪ .‬ליוש (תשס"ז) טוענת כי‪:‬‬ ‫"באופן פרדוקסלי הן מציגות עצמן כעובדות חרוצות‪ ,‬ישרות‪ ,‬מסורות ומצליחות‪ ,‬אך כאשר עולה‬ ‫בשיח השאלה לגבי 'קריירה בעבודה'‪ ,‬רבות מהן דוחות אותה כשאלה שאינה עולה בקנה אחד עם‬ ‫עולם המושגים והערכים של החברה החרדית" (ליוש‪ .)204 :2007 ,‬מחקר זה מעלה ממצאים שונים‬ ‫בהקשר זה‪ :‬חלק מהנשים העלו את המושג "קריירה" מרצונן‪ ,‬ללא שנשאלו על כך ישירות‪ ,‬והן‬ ‫רואות ב"קריירה" זו רכיב חשוב בחייהן‪ ,‬עד כדי נתינת לגיטימציה לדבר על תכנון ילודה‪ ,‬ובפועל אף‬ ‫לעכב או למנוע את הרחבת משפחתן (כפי שהצגתי דלעיל)‪ ,‬בדומה לנשים חילוניות‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫אך למעשה‪,‬‬ ‫במהלך כל העשורים האחרונים‪ ,‬הנשים החרדיות עבדו קשה מחוץ לביתן ונשאו בעול הפרנסה‪.‬‬ ‫ייתכן כי השפעת השכלתן ועבודתן במקצוע עריכת דין ובסביבה חילונית הם הגורמים שהביאו את‬ ‫עורכות‪-‬הדין החרדיות במחקר זה להעלות את המושג "קריירה" בנוגע לשאלתי בנושא תכנון‬ ‫הילודה‪ .‬לחלופין ייתכן שהן אזרו יותר אומץ להביע את שהן חשות זה שנים‪ :‬שהן אינן מעוניינות‬ ‫בנורמת הפריון הגבוהה הקיימת בחברה החרדית‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לציין כי בעיסוקים האחרים שנשים‬ ‫חרדיות עסקו עד היום‪ ,‬לא הייתה אפשרות של ממש לפיתוח קריירה מקצועית כפי שקיים במקצוע‬ ‫עריכת‪-‬דין‪.‬‬ ‫‪ 24‬השינויים בפעילותן הכלכלית של הנשים בחברה המודרנית לוו בשינויים מקבילים בתחומי חיים אחרים‪ ,‬כמו עלייה דרמטית‬ ‫בהשכלת הנשים‪ ,‬דחיית גיל הנישואין והלידות וירידה בפריון (שטייר‪.)1002 ,‬‬ ‫‪88‬‬ ‫‪ .7‬דיון וסיכום‬ ‫מחקר זה התמקד בבחינת תופעה חדשה בחברה הישראלית‪ :‬לימוד משפטים ועיסוק בעריכת‪-‬דין‬ ‫בקרב נשים חרדיות‪ .‬המחקר פותח צוהר לעולמן של אותן נשים ובוחן את חוויותיהן‬ ‫הסובייקטיביות במישורי חייהן השונים‪ .‬הממצאים משרטטים את דיוקנן של נשים חרדיות שלמדו‬ ‫משפטים ושעובדות כעורכות דין‪ ,‬דיוקן הכולל שני מאפיינים עיקריים הכרוכים זה בזה‪ :‬ראשית‪,‬‬ ‫אווירה פתוחה יחסית בבית ההורים‪ ,‬שהתבטאה בין היתר בסביבת המגורים‪ ,‬ברמת חיים גבוהה‬ ‫שכללה גם טיולים לחו"ל‪ ,‬ובעיקר בפתיחות ביחס לרכישת השכלה כללית ולהטמעת ערך השאפתנות‬ ‫בבנותיהן‪ .‬המאפיין המרכזי השני‪ ,‬שניתן להניח שהוא נובע מהמאפיין הראשון‪ ,‬הוא הגדרתן‬ ‫העצמית של אותן נשים כחריגות בסביבתן החברתית והחרדית‪ .‬לדבריהן‪ ,‬חריגּות זו באה לידי ביטוי‬ ‫בשני מישורים ‪ -‬בעצם בחירתן במקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬שהוא מקצוע יוצא דופן בחברה החרדית ומחייב‬ ‫לרכוש השכלה אקדמאית ולעתים גם לעבוד בסביבת עבודה שאינה דתית‪ ,‬עניין חריג כשלעצמו;‬ ‫וחריגּות בבחירת בן הזוג‪ .‬מאחר שהנשים הגדירו עצמן כשונות ו'לא סטנדרטיות'‪ ,‬הן ביקשו למצוא‬ ‫להן בן זוג המתאים להן בהשקפתן ובאורח חייהן‪.‬‬ ‫ממצאים אלה מעלים כמה נקודות לדיון‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬ניתן לשער כי ה דיוקן המעיד על חריגותן של נשים חרדיות שעובדות כעורכות דין‪ ,‬הולם‬ ‫במידה מסוימת את פנייתן למקצוע עריכת‪-‬דין דווקא‪ ,‬שנחשב לחדש ולא שגרתי בטווח תחומי‬ ‫העיסוק בחברה החרדית‪ .‬עניין זה מוביל לשאלה‪ ,‬האם רק אותן נשים שפנו לעסוק בעריכת‪-‬דין הן‬ ‫מאופיינות כחריגות על רקע סביבתן החברתית‪ ,‬או שמא קבוצה קטנה זו מסמנת תופעה רחבה יותר‬ ‫בחברה החרדית‪ ,‬ויכולה להעיד על מגמה כללית של שינוי דפוסי התעסוקה בקרב נשים חרדיות‪.‬‬ ‫קשה להשיב על שאלה זו כעת‪ ,‬אך לאור טענתם של קפלן (תשס"ז) וליוש (תשס"ז) בדבר שינוי‬ ‫בדפוסי התעסוקה בקרב נשים חרדיות‪ ,‬ניתן לשער שהעיסוק במקצוע עריכת דין ובמקצועת‬ ‫הטעונים רכישת השכלה אקדמית‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬יהפכו לרֹווחים יותר בקרב נשים חרדיות‪ .‬בהקשר‬ ‫זה יש לציין את החריגּות של הנשים גם בהקשר הכלכלי‪ ,‬שכן החברה החרדית הכללית מתאפיינת‬ ‫ברמת חיים נמוכה ואף בעוני (חקק ‪ ;2004‬לוי‪ ;1989 ,‬פרידמן‪ ;1991 ,‬שחר‪ ;2000,‬שטדלר‪,)2001 ,‬‬ ‫ואילו חלק מהנשים במחקר זה תיארו טיולים משפחתיים לחו"ל שמעידים על רמת חיים גבוהה‬ ‫‪89‬‬ ‫מהממוצע‪ .‬מכאן ששינוי תעסוקתי אפשרי בקרב נשים חרדיות עשוי לחול רק בשכבה המבוססת‬ ‫בחברה זו‪.‬‬ ‫אווירת הפתיחות היחסית לחינוך והשכלה בבית ההורים‪ ,‬מובילה לדיון נוסף‪ :‬האם קיים הבדל בין‬ ‫נשים חרדיות אשכנזיות לבין נשים חרדיות ספרדיות? אמנם מחקר זה אינו עוסק בהשוואה בין‬ ‫הקבוצות החרדיות השונות ומדובר במדגם קטן‪ ,‬אך מן הממצאים עולה כי נשים ספרדיות פנו‬ ‫ללמוד משפטים לפני נישואיהן‪ ,‬ואילו נשים אשכנזיות שפנו ללמוד משפטים עשו זאת לאחר‬ ‫נישואיהן ובהסכמת הבעל‪ .‬ממצא זה עשוי להעיד על כך שבציבור החרדי‪-‬מזרחי ההתנגדות‬ ‫האידאולוגית ללימודים "כלליים – חילוניים" איננה כה מושרשת כמו בציבור החרדי‪-‬האשכנזי‪.‬‬ ‫המחקר הקיים על הבדלי פסיקה בין מזרח למערב מאשש השערה זו ומוצא שרבני המזרח מתונים‬ ‫יחסית (דשן‪ )2006 ,‬וגישתם לאתגרי הזמן החדש מתאפיינת בסובלנות ובפתיחות‪ ,‬זאת לעומת‬ ‫הרבנים האשכנזים הנוטים לפסוק לחומרה בשאלות הנוגעות לאתגרי הזמן החדש (בראון‪.)2006 ,‬‬ ‫דיון שלישי העולה מהממצאים נוגע לבית ולמשפחה‪ :‬בחיבור זה נמצא כי השפעתם ותמיכתם של בני‬ ‫ה משפחה בנשים היו גורם חשוב בקבלת ההחלטה לפנות ללימודי משפטים‪ .‬העידוד מצד ההורים‬ ‫התבטא במישרין ובעקיפין‪ :‬חלקם העניקו בעצם עיסוקם השראה לבנותיהם; האב תואר לרוב‬ ‫כדמות דומיננטית וכמי שכיוון ותמך בהחלטה; האם תוארה כמודל לחיקוי‪ ,‬אשר נרתמה גם לעזרה‬ ‫מעשית בטיפול בילדים‪ .‬כמו כן התבטאה תמיכת המשפחה בסיוע במימון שכר הלימוד‪ ,‬במלואו או‬ ‫בחלקו‪ .‬מה עומד מאחורי תמיכה זו של ההורים שאינה עולה בקנה אחד עם המקובל בחברה‬ ‫החרדית? יתכן כי היא רומזת על חוסר אמון בשיטה החרדית שהם עצמם חלק ממנה‪ .‬בנוסף‪ ,‬קיימת‬ ‫אפשרות שהשאיפות הכלכליות של ההורים עצמם הן שדוחפות אותם לבקש לבנותיהם רמת חיים‬ ‫גבוהה ונוחה יותר ממה שחוו הם עצמם בתחילת דרכם‪.‬‬ ‫בנוסף להורים בלטה במיוחד תמיכת הבעל בהחלטת האישה לפנות ללימודי משפטים‪ ,‬והיא‬ ‫מתוארת כגורם משמעותי ולעתים אף מכריע בהחלטה זו‪ ,‬כמו גם ביכולת להתמיד במסלול התובעני‬ ‫של רכישת המקצוע‪ .‬הבעל סייע הן בתמיכה רגשית והן בתמיכה פיזית בטיפול בילדים ובמילוי‬ ‫מטלות ביתיות‪ .‬התמיכה המעשית מצביעה על תמורה בתחום חלוקת התפקידים המגדרית במשפחה‬ ‫– תהליך שעל תחילתו הצביע כבר פרידמן (‪ ,)1988‬ומחקרו של קפלן (תשס"ז) הראה כי הוא נמצא‬ ‫במגמת עלייה בולטת; התמיכה הרגשית המתמשכת של הבעל‪ ,‬שאותה ציינו רוב המרואיינות‬ ‫כמקור להצלחתן ברכישת המקצוע ובעיסוקן בו ‪ -‬מעלה את השאלה האם לפנינו ניצנים של 'מהפכה‬ ‫שקטה' בתחום התעסוקתי אצל נשים חרדיות? מרכזיותו של הבעל ועידודו יכולים אולי לרמז כי‬ ‫‪91‬‬ ‫"מהפכה" זו עשויה להתרחש כל עוד נשמרת המסגרת הזוגית‪ ,‬וללא עידוד הבעלים לא יתאפשר‬ ‫לנשים לעסוק במקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬והתופעה תלך ותצטמצם‪.‬‬ ‫בהקשר זה של יחסים בין בני הזוג‪ ,‬תורם מחקרה של דוידמן (‪ ,)Davidman, 1991‬העוסק בקהילה‬ ‫היהודית האורתודוקסית בארצות הברית‪ ,‬לניפוץ דימוי 'האישה הצייתנית והכנועה'‪ ,‬הרווח ביחס‬ ‫לקבוצות מסורתיות‪ .‬דוידמן טוענת שגם בקבוצות שמרניות ודתיות ולכאורה פטריארכליות אלה‪,‬‬ ‫מתנהל משא ומתן מגדרי יומיומי בין בני הזוג על מקומן ותפקידיהן‪ .‬ואולם‪ ,‬במחקרנו זה‪ ,‬הנשים‬ ‫שבהן מדובר שהן היוצא מן הכלל שאינו מעיד על הכלל‪ ,‬אינן זקוקות למשא ומתן מול הבעל אלא הן‬ ‫זוכות לשיתוף פעולה מלא ואף לתמיכה ממנו‪ .‬בדומה לדוידמן‪ ,‬הטוענת כי נשים בקהילה הדתית‬ ‫מתמרנות דרך קבע בין תפיסות פמיניסטיות 'חילוניות' לבין דרישות מסורתיות המקבעות את‬ ‫מקומן‪ ,‬תפקידן וצורת השתתפותן הדתית ‪ -‬גם הנשים במחקר זה תורמות לניפוץ הדימוי הצייתני‬ ‫והכנוע של נשים דתיות‪ ,‬ופועלות ומתמרנות בין עקרונות פמיניסטיים לדרישות מסורתיות‪ ,‬אף שהן‬ ‫נמנעות מלהגדיר את עצמן ככאלה‪.‬‬ ‫עד כה עסק הדיון בסוגיות הנובעות מהמרחב הפרטי של המרואיינות‪ ,‬דהיינו‪ ,‬הרקע המשפחתי‬ ‫שלהן‪ ,‬רמת חייהן‪ ,‬תמיכת בני המשפחה ובני הזוג‪ .‬ואולם‪ ,‬הממצאים מעלים מאפיינים נוספים של‬ ‫הנשים הקשורים למרחב הציבורי‪ ,‬היינו‪ ,‬העולם שמחוץ לביתן‪ ,‬החרדי כמו גם החילוני‪.‬‬ ‫ממחקרה של יפה (‪ )2001‬עולה הבחנה חשובה של החברה החרדית המחלקת בין ה'פנים' (העולם‬ ‫החרדי) לבין ה'חוץ' (העולם החילוני)‪ .‬הבחנה זו מקביל ה לשיטתה של חברה זו להבחנה ערכית בין‬ ‫'טוב' ו'רע'‪ .‬כפי שנראה‪ ,‬הנשים העומדות במוקד מחקר זה חריגות גם בכך שהן אינן רואות חפיפה‬ ‫מלאה בין הטוב והרע לבין הפנים והחוץ‪ ,‬כמקובל בתפיסה הדיכוטומית המאפיינת את החברה‬ ‫החרדית‪.‬‬ ‫התמודדות עם החוץ‬ ‫אתגריו של עולם החוץ העומדים לפתחן של נשים חרדיות הפונות ללימודי משפטים ולעבודה‬ ‫כעורכות דין‪ ,‬כוללים את התכנים הנלמדים במסגרת לימודי המשפטים‪ ,‬את קשיי תקופת‬ ‫ההתמחות‪ ,‬את ההשתלבות בסביבת עבודה שאינה דתית ואת דילמת הייצוג בבית משפט אזרחי‪.‬‬ ‫להלן נבחן כל שדה התמודדות‪ ,‬ואת הזיקה שלו בעיני ה נשים עם מה שנתפס כשלילי בעולם שמחוץ‬ ‫לחברה החרדית‪.‬‬ ‫‪91‬‬ ‫א‪ .‬תקופת הלימודים ותכני הלימוד‬ ‫המפגש של הנשים עם עולם החוץ ועם "ערכיו השליליים"‪ ,‬מתחיל כבר בתקופת הלימודים‪ ,‬וזאת על‬ ‫אף ההגנה היחסית הניתנת להן במסגרת הלימודים הנפרדת לנשים חרדיות בקריה האקדמית אונו ‪-‬‬ ‫הקמפוס החרדי באור יהודה‪ .‬המפגש כולל דילמות עם תכנים המתנגשים עם השקפת עולמן‬ ‫והיכרות עם סגל הוראה שברובו אינו דתי‪ .‬הנשים במחקר זה מתארות את החסינות הדתית שעמדה‬ ‫להן וסייעה להן להתמודד עם אותן השפעות שליליות של עולם החוץ בתקופת לימודיהן‪ .‬יש שתיארו‬ ‫דווקא את הפתיחות שלהן אשר אפשרה להן לעבור בשלום את תקופת הלימודים‪ ,‬ויש שטענו כי‬ ‫למדו לסנן את התכנים ולהפריד בין מציאות חייהן ועולמן לבין העולם שמחוצה לו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬תקופת ההכשרה המקצועית‬ ‫תקופת ההכשרה המקצועית מוסיפה לנשים החרדיות קשיים נוספים‪ :‬ראשית‪ ,‬סביבת עבודה לא‪-‬‬ ‫חרדית נתפסת בעיני בני החברה החרדית כאיום רוחני וכפגיעה בערכי הצניעות שהשפעותיהם‬ ‫ארוכות טווח‪ ,‬וכסכנה ממשית–מעשית בטווח הקצר והארוך (סאינה‪ .)2000 ,‬מכיוון שבתקופת‬ ‫ההתמחות אפשרויות הבחירה מצומצמות מאוד‪ ,‬נאלצות חלק מהנשים לעבוד בסביבה חילונית חרף‬ ‫אי שביעות רצונן ממצב זה‪ .‬שנית‪ ,‬לנשים חרדיות קשה יותר למצוא לעצמן מקום התמחות‪ ,‬משום‬ ‫שכמקובל בחברה החרדית‪ ,‬על פי רוב הן התחתנו מוקדם והן מטופלות בילדים קטנים‪ ,‬ואילו נשים‬ ‫חילוניות המקבילות להן בתקופת ההתמחות‪ ,‬משוחררות בדרך כלל מעול אחזקת הבית וטיפול‬ ‫בילדים‪ ,‬או שמספר הילדים שלהן קטן יותר‪ .‬קשיים אלה‪ ,‬יחד עם שעות העבודה הארוכות בתקופת‬ ‫ההתמחות וימי הלימודים לקראת מבחן ההסמכה‪ ,‬תוארו כייחודים לנשים המטופלות בילדים‬ ‫קטנים‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬מה שנתפס בעיניהן ובעולמן כ'טוב' ‪ -‬גיל נישואין צעיר ונורמת פריון גבוהה‪,‬‬ ‫הופך להן לרועץ בתקופת ההתמחות המקצועית‪ .‬על כך נוסף הקושי הכלכלי ‪ -‬שכר העבודה שלהן‬ ‫כמתמחות נמוך מאוד‪ ,‬ולנשים חרדיות שמשכורתן מהווה לעתים את עיקר ההכנסה המשפחתית‬ ‫(בשונה מנשים בחברה הכללית) – זהו עול כבד ביתר שאת‪.‬‬ ‫בעיני המרואיינות‪ ,‬בתקופת הלימודים ובתקופת ההתמחות הן נדרשו להתמודד עם רע הכרחי‪ ,‬אך‬ ‫ראו בו רע זמני שמתחייב מרצונן לרכוש את מקצוע עריכת‪-‬הדין‪ ,‬וגייסו כוחות כדי להתמודד עמו‪.‬‬ ‫‪92‬‬ ‫ג‪ .‬השתלבות במקצוע ‪ -‬סביבת עבודה חילונית‬ ‫הקושי בהשתלבות בסביבת עבודה חילונית אינו ייחודי למקצוע עריכת דין דווקא‪ ,‬שכן גם נשים‬ ‫חרדיות אחרות עובדות מחוץ לחברה החרדית בעיסוקים שונים‪ .‬בשנות החמישים והשישים עבדו‬ ‫נשים חרדיות רבות בתוך החברה החרדית‪ ,‬בעיקר בתחום החינוך אך גם בעיסוקים נוספים‪,‬‬ ‫ומאמצע שנות השבעים החלה תנועה גוברת של נשים חרדיות שיצאו לעבוד מחוץ לחברה החרדית‬ ‫כדי לפרנס את משפחתן (פרידמן‪ ;1991 ,1988 ,‬קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬מפגש יומיומי זה עם אוכלוסייה‬ ‫שאיננה חרדית‪ ,‬חושף את הנשים לפנים שונות באורח החיים הישראלי‪ ,‬השונה מהותית מהחינוך‬ ‫החרדי שלהן ומאורח חייהן‪ .‬קפלן (תשס"ז) טוען כי חשיפה זו היא כפי הנראה המניע העיקרי לשיח‬ ‫העממי הפורח של הדוברים והדוברות החרדים סביב מקומה ומעמדה של האישה החרדית בביתה‪,‬‬ ‫והיחס לעבודתה מחוץ לבית‪ ,‬ולכניסתם של ז'אנרים ספרותיים ועממיים חדשים וספרי הדרכה‬ ‫לזוגות הנשואים (קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬החשש מפני הסחף וההשפעה ההדדית של עבודה משותפת עם‬ ‫גברים והחשש מההשפעות הזרות והעבודה עם החילונים‪ ,‬נותנים את אותותיהם גם בעיתונות‬ ‫החרדית וגם בשיחות הניתנות במערכת החינוך (נריה‪-‬בן שחר‪.)2008 ,‬‬ ‫בשונה מתקופת ההתמחות שאפשרויות הבחירה בה היו מצומצמות מאוד‪ ,‬בעת הכניסה של הנשים‬ ‫לעולם הפרופסיה יש בידן אפשרויות בחירה גדולות יותר‪ :‬חלק קטן מהן פנו לעבוד באופן עצמאי‬ ‫ובכך פתרו סוגיה בעייתית זו; חלק קטן אחר הצליחו למצוא לבסוף משרד שבו אחד השותפים או‬ ‫מקצת מהעובדים הם דתיים לאומיים או 'בעלי תשובה'; והשאר השתלבו במשרדים שבהם החלו‬ ‫את ההתמחות או במקומות עבודה חילוניים אחרים‪.‬‬ ‫כיצד גישרו הנשים שפנו לסביבת עבודה חילונית בין הערכים 'השליליים' של עולם החוץ לבין עולמן?‬ ‫להלן אציג כמה דרכי התמודדות‪:‬‬ ‫‪ .1‬הפרדה וסינון‪ :‬לדברי הנשים‪ ,‬הפתיחות שעליה חונכו ודימוין העצמי כחריגות‪ ,‬סייעו להן‬ ‫להתמודד‪ ,‬והן נקטו דרך של הפרדה וסינון בין מקום העבודה החילוני לבין עולמן החרדי‪ .‬גישתן זו‬ ‫ממחישה למעשה את טענתו של שלהב (‪ )1996‬כי התפיסה החרדית אינה דוחה לגמרי את המודרנה‬ ‫אלה נוקטת גישה של דחייה דיפרנציאלית‪ ,‬קרי‪ ,‬דוחה את הממד הערכי‪-‬תרבותי של העולם‬ ‫המודרני‪ ,‬אך מקבלת את הממד האינסטרומנטלי של עולם זה‪ ,‬בשל תלותה בתחומים רבים של‬ ‫המודרנה‪.‬‬ ‫‪ .2‬תפיסה זמנית של המקצוע המצדיקה את המחיר‪ :‬העובדה שמקצוע עריכת‪-‬דין הוא אפיק בטוח‬ ‫יחסית להכנסה גבוהה‪ ,‬מקלה על הנשים ועל בני זוגן בהתמודדות עם המחיר הכרוך בסביבת עבודה‬ ‫‪93‬‬ ‫חילונית‪ ,‬משום שבכך מאפשרת האישה המפרנסת לבעלה להישאר ב'חברת הלומדים'‪ .‬במחקר על‬ ‫החברה החרדית האשכנזית של שנות החמישים והשישים במאה העשרים‪ ,‬טוען סיוון (‪ )1991‬כי‬ ‫התקיימו בעיקר מגמות של הסתגרות והיבדלות מפני החברה הציונית הישראלית הסובבת‪,‬‬ ‫וההנהגה הדתית הבכירה ניסתה לחסום ככל האפשר את כניסתן של השפעות זרות לתוכה‪ .‬אך‬ ‫לדבריו‪ ,‬במקרים שבהם היה צורך בשינוי זמני למען מטרה מוצדקת‪ ,‬שהבטיחה את הישרדותה‬ ‫ושגשוגה של הקבוצה‪ ,‬ניכרה מידה מסוימת של גמישות והסתגלות‪ .‬הסבר זה יכול להתאים‪ ,‬ברמת‬ ‫הפרט‪ ,‬אף לממצאי מחקר זה‪ ,‬בטענה שהנשים מצדיקות את האילוץ שלהן לעבוד בסביבת עבודה‬ ‫חילונית בכך שזו עבודה זמנית שמטרתה להביא שגשוג כלכלי למשפחותיהן‪ ,‬ולאפשר לבעליהן‬ ‫ולבניהן להמשיך ולקיים את 'חברת הלומדים'‪ .‬יש כאן מעין מנגנון של סחר חליפין (‪ ,)trade off‬שבו‬ ‫הנשים משלמות את מחיר הרע של העולם החיצוני‪ ,‬ובתמורה משמרות את ה'טוב' של העולם‬ ‫הפנימי‪.‬‬ ‫‪ .3‬ראיית גוני ביניים בין ה'רע' וה'טוב'‪ :‬דרך התמודדות שלישית עם סביבת העבודה החילונית‬ ‫היא בריכוך הדיכוטומיה החרדית השלטת של 'רע' ו'טוב' החופפים ל'חוץ' ו'פנים'‪ ,‬וראיית גוני‬ ‫ביניים ביניהם‪ .‬במהלך הלימודים וההיחשפות לחשיבה מערבית ליברלית‪ ,‬מתחוללים לעתים‬ ‫שינויים בתפיסות ובהשקפות העולם של הנשים‪ ,‬המקרינים גם על משפחתן‪ .‬מחקר זה מצא כי‬ ‫דפוסים מסוימים של עולם החוץ חלחלו לתוך עולם הפנים של המרואיינות‪ ,‬ושינו את עמדתן‬ ‫המקורית‪:‬‬ ‫שינוי ראשון חל ביחס לתפיסת המקצוע‪ .‬מהתפיסה השלטת בזרם המרכזי של החברה החרדית‪,‬‬ ‫הרואה בעבודת נשים אמצעי בלבד‪ ,‬כלי לפרנסת המשפחה המאפשר לבעל ללמוד תורה בחיי צנעה‬ ‫(פרידמן‪ – )1988 ,‬אל ע בר תפיסה הרואה במקצוע זה מקפצה לעלייה משמעותית ברמת החיים‪,‬‬ ‫ומקור לסיפוק‪ ,‬להנאה‪ ,‬להגשמה עצמית‪ ,‬לעמדת כוח‪ ,‬שליחות והגשמת חלום‪ .‬אכן יש נשים שמצאו‬ ‫את הדרך להשתלב במסלול עבודה המאפשר להן שעות גמישות ואף עבודה מהבית ובכך הן הצליחו‬ ‫לשמור על האיזון בין דרישות המקצוע לדרישות המסורתיות והתייחסו למקצוען כמקור פרנסה‬ ‫גרידא שמאפשר להן לשלב חיי משפחה‪ .‬בעבור נשים אלה‪ ,‬נותרה כשהייתה החפיפה בין ה'טוב'‬ ‫וה'פנים'‪ ,‬אך לא הן עמדו במרכז ממצאי מחקר זה‪ ,‬אלא הקולות האחרים‪ ,‬המפתיעים‪ ,‬הטוענים‬ ‫ליותר סיפוק גשמי ואישי‪ .‬נראה שעורכות הדין ו בני זוגן היו מוכנים ליטול על עצמם את סיכוני‬ ‫ה'חוץ' כדי ליהנות ממנעמי העולם הזה‪ .‬זהו אחד הביטויים לכך שגם החברה החרדית הופכת‪,‬‬ ‫בדומה לחברה הכללית‪ ,‬לחברה צרכנית יותר‪ .‬גם תפיסת המקצוע כמספק צרכים רוחניים ואישיים‬ ‫‪94‬‬ ‫של הנשים עומדת בסתירה מוחלטת להשקפה השלטת בחברה החרדית‪ ,‬אך בעיני הנשים במחקר זה‪,‬‬ ‫מדובר בחלחול של 'טוב' שחודר אליהן מהחוץ‪ ,‬אשר משתלב בעולמן ולא נוגד אותו‪.‬‬ ‫השינוי השני חל בהופעה החיצונית‪ ,‬המתבקשת מדרישות המקצוע‪ .‬את הלבוש המקובל ברחוב‬ ‫החרדי החליפו חלקן בהופעה מטופחת‪ ,‬חליפות מכובדות ואבזרי אופנה מודרניים המשדרים יוקרה‬ ‫ועדכניות‪ .‬גם כאן‪ ,‬הנשים לא רואות בשינוי זה 'רע' שיש להתמודד עמו‪ ,‬אלא חלק בלתי נפרד‬ ‫מדרישות המקצוע שבו בחרו לעסוק‪ .‬יש לציין כי חרדיות רבות בדרך כלל מפגינות הופעה יותר‬ ‫מחוייטת משאלה שאינן חרדיות‪ .‬כמו כן‪ ,‬חרדיות רבות מאוד מטופחות‪ ,‬אך הממצאים העלו את‬ ‫הסגנון המודרני שהתווסף להופעת החיצונית‪.‬‬ ‫השינוי השלישי נוגע לנורמת הפריון הגבוהה המקובלת בעולם החרדי‪ .‬במחקר זה עלו קולות חריגים‬ ‫של נשים שאינן מעוניינות לציית לנורמת הפריון המצופה מהן בחברתן‪ .‬דפוס חשיבה זה נתפס‬ ‫בחברה החרדית כהשפעת ה'רע'‪ ,‬קרי‪ :‬החברה המודרנית‪ .‬בחברה המודרנית‪ ,‬השינויים בפעילותן‬ ‫התעסוקתית של נשים לוו בשינויים בתחומי חיים אחרים‪ ,‬ביניהם עלייה דרמטית בהשכלת נשים‬ ‫וירידה בפריון (שטייר‪ .)2005 ,‬דיווחי הלמ"ס לשנת ‪ 2006‬בישראל מעידים בנתונים חלקיים על ירידה‬ ‫בשיעור הפריון בכמה ערים חרדיות‪ ,‬ומסתבר כי תופעה זו שכיחה יותר בקרב נשים חרדיות‬ ‫משכילות (גנץ‪ .)2002 ,‬נריה‪-‬בן שחר (‪ )2009‬מצאה קשר בין נשים העובדות מחוץ לבית לבין הישגים‬ ‫אקדמיים גבוהים יותר ואפשרויות תעסוקה רחבות יותר‪ ,‬שבתורן מחייבות אותן לנקוט אמצעים‬ ‫להגבלת פריונן‪ .‬לפי ממצאי מחקר זה‪ ,‬ניתן לשער כי להשכלתן הגבוהה של המרואיינות ובחירתן‬ ‫במקצוע תובעני ובסביבת עבודה חילונית יש קשר ישיר עם עמדתן בנוגע לתכנון הילודה‪ ,‬שאינה‬ ‫תואמת את נורמת הפריון הגבוהה בחברתן (‪.(Neriya–Ben Shahar ,2009‬‬ ‫ד‪ .‬דילמת הייצוג במערכת המשפט האזרחית‬ ‫שדה ההתמודדות הרביעי של הנשים נשואות מחקר זה עם החוץ‪ ,‬הוא סוגיית הייצוג במערכת‬ ‫המשפט האזרחית‪ .‬בשונה ממקצועות אחרים של נשים חרדיות‪ ,‬מקצוע עריכת דין מסמל במהותו‬ ‫את ה'רע'‪ ,‬לא רק בשל סביבת העבודה אלא גם בשל המתח שבין דיני התורה לדיני המדינה‪ .‬בדילמה‬ ‫זו‪ ,‬רק מעט מהמרואיינות ראו בעיה עקרונית בייצוג בבית המשפט האזרחי‪ ,‬וחלק מהן פתרו זאת‬ ‫בהחלטה של הימנעות ‪ -‬לא לייצג בבית משפט האזרחי‪ .‬אך רוב המרואיינות רואות במערכת המשפט‬ ‫האזרחית 'טוב' שראוי לקבלו מעולם החוץ‪ ,‬והן מייצגות את לקוחותיהן בבתי המשפט‪ .‬דיני המדינה‬ ‫‪95‬‬ ‫ומערכת המשפט האזרחית נתפסים בעיניהן כלגיטימיים וככלי יעיל וראוי להגנה ְמרּבית על האזרח‪.‬‬ ‫בכך הן מפגינות תפיסה המאמצת את ה'טוב' מעולם החוץ‪.‬‬ ‫כנשים הניצבות על קו התפר שבין החברה החרדית לחברה המודרנית‪ ,‬הן נאלצות להתמודד לא רק‬ ‫עם אתגריו של עולם החוץ‪ ,‬אלא גם עם קשיים והתמודדויות מהבית‪ ,‬קרי‪ ,‬החברה החרדית הסובבת‬ ‫אותן‪.‬‬ ‫ההתמודדות עם הפנים ‪ -‬הסתרה‬ ‫מכיוון שפלחים ניכרים בחברה החרדית תופסים את מקצוע עריכת ‪-‬הדין כחריג וכלא הולם נשים‬ ‫חרדיות‪ ,‬משתדלות חלק מהמרואיינות להסתיר את תחום עיסוקן ‪ -‬אם בשלב הלימודים בתחילת‬ ‫הפנים נוקטות הנשים שיטות‬ ‫הדרך‪ ,‬ואם לאורך זמן‪ ,‬ואף במהלך עבודתן עד היום‪ .‬בהתמודדות עם ְ‬ ‫הסתרה מול שני מוקדי הכוח בחברה החרדית ‪ -‬הציבור הרחב‪ ,‬הכולל את 'הרחוב החרדי' ומוסדות‬ ‫החינוך; והסמכות הרבנית הפוסקת‪.‬‬ ‫בהתנהלות מול הציבור הרחב‪ ,‬מסתירות חלק מהנשים את תחום עיסוקן ממוסדות החינוך של‬ ‫ילדיהן כדי לא לפגוע בעתידם ובכלל זה בשידוך שלהם‪ .‬הסכמתן להעלים חלק מהותי מזהותן‬ ‫מעידה על המחיר שהן מוכנות לשלם כדי להישאר בחברה החרדית וכדי לדאוג לעתיד ילדיהן‪.‬‬ ‫במידה מסוימת אפשר לומר שהן חיות חיים כפולים‪ ,‬ומכאן שקיימים פערים בין הרצוי והמצוי‬ ‫בעיניהן‪ .‬כדי להתמודד עם פערים אלה הן יוצרות 'תסריט סמוי' )‪ .(Scott, 1990‬לדברי סקוט‪,‬‬ ‫התפתחות 'תסריט סמוי' מעידה על תרבות משנה אלטרנטיבית וסמויה‪ ,‬שנוצרת כאשר אין תוַאם‬ ‫בין קבוצת השוליים לקבוצה הדומיננטית‪ ,‬לנורמות המקובלות בה‪ ,‬ולכללים שמכתיבה ההגמוניה‬ ‫השלטת‪.‬‬ ‫בהתנהלות מול הסמכות הרבנית בולטת העובדה כי הנשים ובני זוגן לא התייעצו כלל עם סמכות‬ ‫דתית כאשר פנו ללימודי משפטים‪ ,‬וזאת משום שציפו מראש כי התגובה תהיה שלילית‪ .‬אין להקל‬ ‫ראש בבחירה מודעת זו של שני בני הזוג‪ ,‬כיוון שבמעשה זה הם לקחו על עצמם אחריות על חייהם‬ ‫ועתידם והגדילו את המרחב האוטונומי שלהם וכפועל יוצא מכך – צמצמו את גבולות הסמכות של‬ ‫‪96‬‬ ‫הרבנים‪ .‬את דילמת הייצוג בבית המשפט חלקן פותרות בכך שהן מפנות את הלקוח שלהן לסמכות‬ ‫דתית שתתיר לו לפנות לבית משפט אזרחי‪ .‬יש המתנות את הסכמתן לייצג לקוח בקבלת היתר זה‪.‬‬ ‫המחקר העלה שני ממצאים מעניינים העשויים להעיד על הכרה עקיפה של הסמכות הדתית בעיסוק‬ ‫נשים במקצוע עריכת‪-‬דין‪ :‬האחד‪ ,‬מסתבר כי קיימת הסכמה שבשתיקה ובדיעבד‪ ,‬ואף שלא ניתן‬ ‫היתר גורף מגדולי התורה‪ ,‬יש פתח לקבל אישור פרטני ללמוד משפטים ולעסוק בעריכת דין‪ .‬יתרה‬ ‫מכך‪ ,‬יש רבנים המפנים גברים ונשים לקבל שירות מעורכות דין חרדיות דווקא‪ ,‬בייעוץ משפטי ואף‬ ‫בייצוג בבית המשפט‪ .‬ייתכן כי הם מבינים שלא ניתן לעצור את התהליך‪ ,‬ומודעים ליתרונותיו‬ ‫הבולטים ‪ -‬במגע היומיומי של הציבור החרדי עם מוסדות השלטון יש עדיפות לבעלי מקצוע מן‬ ‫המגזר שלהם‪.‬‬ ‫האם חודרים ערכים מערביים ופמיניסטיים לחברה החרדית?‬ ‫אף כי היקפו המצומצם של מחקר זה אינו יכול להעיד על מגמה בחברה החרדית‪ ,‬ניתן לראות‬ ‫בממצאיו ניצנים של 'מהפכה שקטה' ותחילתו של שינוי בזרמים מסוימים בחברה החרדית ביחס‬ ‫לעיסוק של נשים חרדיות בעריכת‪-‬דין‪ ,‬ואולי אף במתן לגיטימציה כללית לעיסוק במקצוע טעון זה ‪.‬‬ ‫עצם הלגיטימציה לאפשר לנשים לפתח קריירה כבר החלה לתת את אותותיה במסלולי הלימוד‬ ‫לעבודה סוציאלית ולפסיכולוגיה שנפתחו במכללה החרדית בירושלים (רותם‪.)2007 ,‬‬ ‫השוואה לקבוצות פטריארכליות נוספות יכולה לתרום נקודת מבט נוספת‪ .‬מחקר שערכו חברת‬ ‫'מגזרים' וחברת 'שילוב' מצביע על תהליך של התמערבות אצל נשים מהמגזר החרדי‪ ,‬מהמגזר הרוסי‬ ‫ומהמגזר הערבי (פרץ‪ .)2008 ,‬במגזר הרוסי בולטת התפתחותן המקצועית של הנשים אשר שיפרו‬ ‫משמעותית את שכרן בהשוואה למגזר החרדי והערבי‪ .‬במגזר הערבי נרשמת עלייה בקרב הנשים‬ ‫הרוכשות השכלה גבוהה ומקצוע‪ ,‬ולא רק בתחומים הקלאסיים כמו הוראה וטיפול‪ .‬כמו כן גיל‬ ‫הנישואין עולה ושיעור הלידות יורד‪ .‬במגזר החרדי נמצא כי הנשים ממלאות יותר תפקידי ניהול‬ ‫מאשר במגזר הרוסי ובמגזר הערבי‪ .‬האישה החרדית המצטיירת מממצאי המחקר‪ ,‬היא אישה‬ ‫דומיננטית התופסת את מעמדה כדומה ואף גבוה יותר מזה של הגבר החרדי‪ ,‬ורואה עצמה‬ ‫כאחראית על קבלת ההחלטות בבית (פרץ‪ .)2008 ,‬נראה כי תהליך ההתמערבות שעוברת החברה‬ ‫הישראלית כולה לא פוסח על חברות המשנה‪ ,‬גם על אלו המסורתיות והפטריארכאליות יותר‪ ,‬כמו‬ ‫החברה הערבית והחברה החרדית‪.‬‬ ‫‪97‬‬ ‫האם העיסוק בעריכת דין תורם לעלייה במעמד האישה? בספרה 'המין השני' פיתחה סימון דה‬ ‫בובואר (‪ ) de Beauvoir, 1974‬את הבנת האישה כ'אחר' בתרבות המערבית הפטריארכלית‪ .‬לטענתה‪,‬‬ ‫מעמדה הנחות של האישה נעוץ בתפיסת הגברים השולטים‪ ,‬הרואים את הגבר כ'עצמי' ואת האישה‬ ‫כ'אחר'‪ .‬כדי לשנות את נחיתותן ולהפוך מאובייקט שמשמעותו נקבעת בעבורו‪ ,‬לסובייקט המגדיר‬ ‫את משמעותו בעצמו‪ ,‬צריכות הנשים לדעתה להיכנס לעולם העבודה ולעולם הידע‪ .‬אסטרטגיות אלה‬ ‫יספקו לאישה הזדמנויות לתקן את הסטטוס שלה ל'עצמי'‪ ,‬לישות עצמאית ואקטיבית שמנווטת את‬ ‫כיוונה ואת יעדיה‪ .‬על פי תפיסה זו‪ ,‬ניתן לומר כי נשים חרדיות העוסקות בעריכת‪-‬דין‪ ,‬מתקנות את‬ ‫הסטטוס שלהן בחברה החרדית ומשפרות את מעמדן החברתי‪ .‬העלייה במעמדן מתבטאת ברכישת‬ ‫השכלה גבוהה‪ ,‬בעבודה בעלת אפשרות לקידום מחוץ לגבולות העולם החרדי ובהכנסה גבוהה‪ .‬אך‬ ‫באורח פרדוקסלי‪ ,‬ייתכן שמהלך זה דווקא מנציח את נחיתות האישה‪ ,‬ומחזק את החלוקה‬ ‫הדיכוטומית המגדרית בחברה החרדית ‪ -‬הבעל נשאר בעולם הרוח – בעולם התורה והאישה נשארת‬ ‫בעולם החומר‪ .‬לפיכך‪ ,‬ייתכן כי הלגיטימציה הסמויה הניתנת לנשים חרדיות לרכוש השכלה גבוהה‬ ‫ולעבוד מחוץ לבית ואף מחוץ לגבולות העולם החרדי‪ ,‬אינה מבטאת עלייה במעמדן אלא אינטרס של‬ ‫החברה החרדית לשמר את מעמד האישה כמפרנסת ולהמשיך להדיר אותה מעולם הרוח‪ ,‬מעולם‬ ‫"הקיום האמיתי" מבחינתם‪.‬‬ ‫האם העיסוק של נשים חרדיות במקצוע עריכת‪-‬דין‪ ,‬מבטא אכן חדירת ערכי הפמיניזם המערבי‬ ‫לחברה החרדית? בשונה מהשיח הפמיניסטי של דה בובואר (‪ )de Beauvoir, 1974‬שנעץ את מעמדה‬ ‫הנחות של האישה בתפיסתה כ'אחר'‪ ,‬השיח הפמיניסטי הפוסט‪-‬מודרניסטי שמציג חשיבה אנטי‬ ‫בינארית‪ ,‬לא רואה באישה כ'אחר' מצב שלילי מוחלט ובלתי רצוי לאישה‪ ,‬ולכן לשיטתו לא הכרחי‬ ‫לראות באחרּות שלה את הגורם לנחיתותה‪ .‬תחת ההסברים האוניברסליים למצב הנשים של‬ ‫התפיסות הליברליות‪ ,‬המרקסיסטיות והרדיקליות מן הגל הראשון והגל השני של הפמיניזם‪ ,‬השיח‬ ‫הפוסט‪-‬מודרניסטי‬ ‫קרא תיגר על אותן גישות שטענו להסבר אוניברסאלי‬ ‫למעמד הנשים‬ ‫(‪ ) Irigaray, 1985; Kristeva, 1982‬והציע לחקור את הקטגוריה 'אישה' בהתאם למקום‪ ,‬לתרבות‬ ‫ולזמן הייחודיים והספציפיים לכל תרבות ולכל תקופה‪ ,‬שאינם זהים זה לזה בהכרח )‪Moore, 1988‬‬ ‫‪ .(Delmar, 1987; Hook, 1984‬על פי תפיסה זו‪ ,‬מה שבעיני החברה המודרנית נתפס כעלייה במעמד‬ ‫(קריירה‪ ,‬הכנסה גבוהה‪ ,‬השכלה)‪ ,‬לא בהכרח נתפס כך בעיני נשים וגברים בחברה החרדית‪ ,‬ולכן לא‬ ‫מחייב כי מדובר בחלחול של ערכים פמיניסטיים מערביים וזאת למרות שמדובר בשינוי חברתי‪.‬‬ ‫‪98‬‬ ‫אוונס (‪ )Evans, 1994‬וסֹופר (‪ )Soper, 1994‬הדגישו כי בכל תרבות קיים סולם ערכים שונה‪ ,‬ולכן לא‬ ‫ניתן להשליך מחברה אחת על חברה אחרת בשאלת מעמד האישה‪ ,‬ובמיוחד לא מהחברה המערבית ‪-‬‬ ‫בה צמחו התאוריות הפמיניסטיות ‪ -‬לכלל החברות‪ .‬סולם הערכים בחברה החרדית הוא בוודאי‬ ‫שונה מסולם הערכים בחברה הישראלית המודרנית‪ ,‬והעובדה כי הנשים העוסקות בעריכת דין‬ ‫משכילות ומשתלבות בשוק העבודה בישראל בתפקידי ניהול ומקבלות שכר גבוה‪ ,‬לא נחשבת‬ ‫בעיניהן ‪ -‬לפחות בעיני חלקן ‪ -‬ובעיני החברה שלהן לעלייה במעמד האישה‪ ,‬משום שמרכיבים אלה‬ ‫אינם נמצאים בראש סולם הערכים של חברתן‪.‬‬ ‫מחקר זה מצא כי למרות החריגות של הנשים בתחום עיסוקן‪ ,‬הן לא הפרו את הסדר החברתי‬ ‫הקיים בחברה החרדית ולא קראו תיגר על המודל הנשי המקובל‪ ,‬אלא נשארו קונפורמיות ונאמנות‬ ‫לסדר החברתי שבו הן מופקדות על עולם החומר ופרנסת הבית‪ ,‬ומאפשרות לבעליהן להישאר בעולם‬ ‫התורה‪ .‬אמנם לא כל המרואיינות נשואות לאברכים‪ ,‬אך מרביתן הציגו עצמן כמפרנסות העיקריות‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬אף כי במרחב הביתי יש להן דומיננטיות והן האחראיות על ניהול הבית‪ ,‬אף אחת מהן לא‬ ‫פנתה ללימודי המשפטים בניגוד לרצון הבעל או האבא‪ .‬הסדר החברתי הפטריארכלי נשמר‪.‬‬ ‫דפוס זה של שמירת הסדר החברתי הפטריארכלי בתת‪-‬תרבות מסורתית בישראל‪ ,‬אינו ייחודי‬ ‫לנשים בחברה החרדית‪ .‬הוא עולה גם ממחקרה של אבו רביעה‪-‬קווידר (תשס"ח)‪ ,‬שבדקה נשים‬ ‫בדוויות שרוכשות השכלה גבוהה ויוצאות לעבוד מחוץ לבית‪ .‬בדומה לנשים החרדיות‪ ,‬הנשים‬ ‫הבדוויות מקבלות לגיטימציה לרכוש השכלה הגבוהה יותר מהשכלת הגברים‪ ,‬ולצאת לעבוד מחוץ‬ ‫לגבולות החברה הבדווית‪ ,‬כל עוד הן אינן מפרות את הסדר החברתי הפטריארכלי ואת המודל הנשי‬ ‫המקובל‪ .‬מתוך מודעות לכללי תרבותן והיכרותן עם דינמיקת יחסי המגדר והכוח בה‪ ,‬הן מפתחות‬ ‫התנהגות קונפורמית ולא הופכות את הידע והמעמד למוקדי כוח ושינוי‪ .‬כך הן ממשיכות לקבל את‬ ‫הנישואין הנכפים עליהן (לעתים עם נשים נוספות ‪ -‬פוליגמיה)‪ ,‬וזאת כדי לא לגרור את מי שהעניק‬ ‫להן חופש ללמוד (האב או האח) למאבק נוסף בקהילה שעלול להביא לנידוי המשפחה כולה‪ .‬אבו‬ ‫רביעה‪-‬קווידר טוענת כי ' הנשים הבדוויות דומות לנשים החרדיות בכך שהן מנהלות משא ומתן על‬ ‫גבולות הידע‪ ,‬אך משתמשות בו באופנים שונים כדי להוכיח את אי‪-‬הפרת הידע הנדרש מהן‬ ‫כחרדיות או כבדוויות' (אבו רביעה‪-‬קווידר‪ ,‬תשס"ח‪ .)115 :‬נראה כי בחברה הבדווית‪ ,‬כמו בחברה‬ ‫החרדית‪ ,‬ההשכלה הגבוהה שרוכשות נשים מביאה לסביבתן רווח כפול‪ :‬שיפור בפרנסת המשפחה‬ ‫וחיזוק כוחה הכלכלי של הקהילה‪.‬‬ ‫‪99‬‬ ‫סיכום‬ ‫ממצאי המחקר הנוכחי אינם שוללים את התרחשותו של שינוי חברתי‪ ,‬אך הם מורים על כך‬ ‫שהשינוי נעשה מתוך המרחב האישי של הנשים ועל פי התנאים האישיים שלהן‪ ,‬שמובילים אט אט‬ ‫לתמורות בדפוסי התעסוקה‪ .‬מדובר בתמורות לא מודעות הנוצרות בצעדים קטנים אגב הפנייה של‬ ‫הנשים למקצוע עריכת הדין‪ .‬בהשוואה‪ ,‬כאשר פנו נשים חרדיות לעסוק במקצוע ההוראה‪ ,‬היה זה‬ ‫מתוך מגמה מוצהר ת ומודעת של מערכת החינוך החרדית ושל הסמכות הדתית‪ ,‬שהפכו תחום זה‬ ‫לנורמה מועדפת בחברה החרדית ולערך שידוכין (פרידמן‪ .)1999 ,1988 ,‬קפלן (תשס"ז) טוען כי‬ ‫מציאות החיים במדינת ישראל וההתמודדות עם אילוצי החיים‪ ,‬מפגישות את החרדים עם מוסדות‬ ‫המדינה ועם חלקים אחרים בחברה בישראל באופן יומיומי ורב פנים‪ .‬אחת ההשלכות של מפגש זה‬ ‫היא ההשתלבות בחברה הכללית הנעשית בתהליך הדרגתי ולא מודע‪ ,‬ופעמים רבות ללא שליטה‬ ‫(קפלן‪ ,‬תשס"ז)‪ .‬במחקר זה תיארו הנשים את האילוצים המחייבים אותן להתמודד עם עולם‬ ‫האקדמיה ועם מערכת המשפט הישראלית ועם מקצוע עריכת‪-‬הדין בייצוג מול מערכת המשפט‬ ‫האזרחית‪ .‬ללא ספק‪ ,‬השתלבותן במסגרת אקדמית ובמערכת המשפט הישראלית היא אבן דרך‬ ‫בתהליך ההשתלבות ההדרגתי שמתאר קפלן‪.‬‬ ‫את מסקנות הדיון לעיל יש לשקול תוך מודעות למגבלות המחקר ‪ -‬היקפו המצומצם והיותו תופעה‬ ‫חדשה החסרה את פרספקטיבת הזמן‪ .‬עם זאת‪ ,‬ממצאי המחקר מעשירים את הידע המחקרי על‬ ‫נשים חרדיות הנמצאות על קו התפר שבין החברה החרדית לחברה הישראלית‪ ,‬ושנעות בין מגמות‬ ‫ההסתגרות הפנימיות לבין שאיפות הפרנסה והקידום החיצוניות‪ .‬קפלן (‪ )2003‬מציין כי חקר חינוכה‬ ‫ומעמדה של האישה החרדית‪ ,‬והבנת תהליכי הרצף והשינוי העוברים עליה‪ ,‬יכולים להוות נדבך‬ ‫חשוב במחקר הסוציולוגי של החברה החרדית ושל תהליכי הרצף והשינוי העוברים עליה‪ .‬עבודה זו‬ ‫המקרו‪ ,‬אך ברמת המיקרו‪ ,‬ראיית‬ ‫לא בדקה אמנם את תהליכי השינוי בחברה החרדית ברמת ַ‬ ‫הנשים כנשאיות תרבות‪ ,‬אשר מייצגות את מערכות הערכים של החברה והתרבות שאליהן הן‬ ‫משתייכות‪ ,‬מעניקה מדד אמין לבחינת התמורות הכלליות העוברות על קבוצות חברתיות תרבותיות‬ ‫(אלאור‪ ,1992 ,‬תשס"ו; קפלן‪ .)Mahmood, 2005 ;2003 ,‬בעקבות טענת פרידמן כי 'האישה החרדית‬ ‫היא גורם דינמי‪ ,‬המשנה בהכרח את דפוסי החיים בחברה החרדית' (פרידמן‪ – )289 :1988 ,‬מחקר‬ ‫זה מוכיח כי הנשים חרדיות שפרצו את מסגרות התעסוקה המסורתיות ועוסקות במקצוע עריכת‪-‬‬ ‫דין‪ ,‬מהוות גורם משפיע בכיוון של הסתגלות לחברה הסובבת‪.‬‬ ‫‪111‬‬ ‫במחקר מאוחר יותר ניתן יהיה לבחון אם נוצר 'דור שני' של עורכות דין חרדיות‪ ,‬ובמה הן שונות‬ ‫מהדור הראשון‪ .‬המלצתי למחקר עתידי‪ :‬לבחון את התופעה על פני ציר הזמן‪ ,‬בקונטקסט רחב יותר‬ ‫של נשים חרדיות הלומדות מקצועות אקדמיים‪ ,‬ולא רק משפטים‪ ,‬ובמדגמים גדולים יותר על‪-‬ידי‬ ‫מחקר בין דורי‪.‬‬ ‫‪111‬‬