‫מתוך הספר‪ :‬יעל וילצייק אביעד ויואב מזא״ה‪" ,‬אלימות אילמת ‪ -‬גברים כקורבנות" ‪2014‬‬
‫פרק רביעי‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת‬
‫מתלוננת השווא מפני הפעלת ״אלימות משפטית״‬
‫כנגד בן הזוג‬
‫חנה חימי*‬
‫מבוא‬
‫הנחת העבודה שביסוד מאמר זה היא ההכרה בכך כי גם אם מרבית התלונות המוגשות‬
‫למשטרה תלונות אמת הן‪ ,‬חלקן עשוי להיות תלונות שווא‪ .‬זוהי גם הנחת העבודה של‬
‫המחוקק‪ ,‬של ארגוני אכיפת החוק ושל מערכת המשפט‪.‬‬
‫המניעים להגשת תלונות שווא מגוונים‪ ,‬והדעת נותנת כי המכנה המשותף למרביתן‬
‫הוא היכרות מוקדמת (משפחתית‪ ,‬זוגית‪ ,‬חברית‪ ,‬עסקית‪ ,‬תעסוקתית וכיוצא באלה) בין‬
‫המתלונן לנילון; וכן שתלונת השווא נועדה לשרת אינטרס מסוים של המתלונן ביחסיו ו‪/‬או‬
‫בסכסוכיו עם הנילון ‪ -‬רגשי ו‪/‬או חומרי‪.‬‬
‫על אף ההתייחסות וההכרה בתופעת תלונות השווא על רקע מערכות יחסים‬
‫זוגיות ומערכות יחסים משפחתיות (הרמל‪ ;2001 , 2000 ,‬ועדת החוקה‪ ,‬חוק ומשפט של‬
‫הכנסת‪ ;2002 ,‬ועדת העבודה והרווחה של הכנסת‪ ;2006 ,‬חימי‪ ,‬חימי‪ ,‬וייס‪ ,‬ורביד‪;2007 ,‬‬
‫יחזקאלי‪ ;2002 ,‬מרכז המחקר והמידע של הכנסת‪ ;2013 ,2011 ,‬שהם ואבולעפיה‪,) 2010 ,‬‬
‫ולנוכח העובדה שהמחוקק העניק למערכות אכיפת החוק ולבתי המשפט כלים להתמודד עם‬
‫התופעה כגון העמדה לדין של מתלונני שווא ו‪/‬או הטלת עיצומים כספיים עליהם‪ ,‬עולה כי‬
‫השימוש בכלים אלה נדיר‪ ,‬ומכאן שאינו יוצר אפקט הרתעתי שיצמצם את גדרי התופעה‪.‬‬
‫כבר במאמר קודם (חימי ואחרים‪ )2007 ,‬״גברים כקרבנות של פרוצדורה פלילית״‪,‬‬
‫עמדתי על קיומה של תופעת תלונות השווא במערכת זוגית כזו או אחרת שהגיעה לסיומה‪,‬‬
‫ועל חדלותן של מערכות אכיפת החוק ובתי המשפט בהתמודדות עמה‪ .‬אי ההתמודדות‬
‫והיעדר ההרתעה מהווים קרקע פורייה בעבור מתלוננות שווא פוטנציאליות המבקשות לנצל‬
‫את הפרוצדורות המשפטיות לטובתן‪.‬‬
‫* ד״ר‪ ,‬ראשת המגמה לקרימינולוגיה ואכיפת החוק במכללה האקדמית בית ברל‪ ,‬ופסיכותרפיסטית בנט״ל‪.‬‬
‫כיוון שמאמר זה משלב כתיבה מתחום המשפט‪ ,‬מתקיים בו מיזוג של כללי הכתיבה המשפטית עם אלו של‬
‫מדעי החברה‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫חנה חימי‬
‫מטרות המאמר הנוכחי הן להעמיק את הדיון בסוגיה של תלונות השווא ובמאפיין‬
‫אותה במערכות אכיפת החוק בארץ; לבחון את ההתפתחויות שחלו בתופעה ואת היקפה‬
‫בשש השנים שחלפו מאז פרסום המאמר הקודם; לבחון אם חל שינוי בהתמודדותן ‪ -‬או שמא‬
‫חוסר התמודדותן ‪ -‬של מערכות אכיפת החוק עם תלונות השווא; ולבדוק את ההשלכות של‬
‫אופן ההתמודדות עם התופעה על הקורבנות נשואי תלונות אלה‪.‬‬
‫על פי רוב‪ ,‬מגיש התלונה נמנה עם הצד הנשי במשוואה הזוגית‪ ,‬ואילו הנילון מצוי‬
‫מצדה הגברי‪ 1.‬בחיפוש במאגרי מידע שונים נמצא כי בניגוד להתייחסות הנרחבת לתופעת‬
‫האלימות שבין בני זוג והשלכותיה (אבני‪ ;1990 ,‬איזיקוביץ׳ וגריפל‪ ; 1998 ,‬אלישע‪;2007 ,‬‬
‫בר־אלי‪ ,‬בר־מוחא‪ ,‬ופרנקל‪ ;2004 ,‬הרמל‪ ;2001 ,2000 ,‬וייל‪ ;2011 ,‬זגורי‪ ;2013 ,‬זיו‪;2002 ,‬‬
‫זלוצ׳ובר‪ ;2004 ,‬זליג ונחשון‪ ;2012 ,‬טייכמן וטייכמן‪ ; 1989 ,‬למפרט‪ ;2007 ,‬קסן‪,)2000 ,‬‬
‫הספרות המקצועית העוסקת בתלונות שווא מצומצמת‪ ,‬ועל כך הצביעו הרמל ( ‪)2001 , 2000‬‬
‫ויחזקאלי ( ‪ )2002‬בבירור‪ .‬יחזקאלי ( ‪ )2002‬טוען כי כמחצית מהתלונות הן תלונות שווא‪ .‬עיון‬
‫בפרוטוקול ‪ 435‬של ועדת החוקה‪ ,‬חוק ומשפט של הכנסת ( ‪ ;)2002‬בפרוטוקול ‪ 551‬של ועדת‬
‫העבודה והרווחה של הכנסת ( ‪ ;)2006‬ובדוחות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ( ‪, 2011‬‬
‫‪ )2013‬מחדד ומבסס טענה זו‪ ,‬מבהיר מה רבה חשיבותו של הדיון בתלונות שווא ומציף את‬
‫החיוניות שבגיבוש כלים להתמודדות עם הסוגיה בכל מערכות אכיפת החוק‪ .‬עיון בדוחות‬
‫האמורים מצביע על מגמה של סגירת תיקים מחוסר עניין לציבור או מחוסר ראיות; כך‪,‬‬
‫נסגרו בשנים האחרונות תיקים בלמעלה ממחצית התלונות שהגישו נשים על אלימות בני זוג‬
‫כלפיהן‪ :‬בשנת ‪ 2011‬נסגרו ‪ 640/0‬מהתיקים; בשנת ‪ 2012‬נסגרו ‪ 670/0‬מהתיקים; ובשנת ‪2013‬‬
‫נסגרו ‪ 36 /‬מהתיקים‪ .‬ב ־ ‪ 30 /‬עד ‪ 36 /‬ממקרי התלונות‪ ,‬בוצעו מעצרים‪2.‬‬
‫מנתוני השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת ‪ 2012‬עולה כי בשנה זו חלה‬
‫עלייה של ‪ 4.5 /‬בעברות אלימות בין בני זוג (דווח על ‪ 21,270‬אירועים)‪ ,‬וכי בוצעו ‪5,836‬‬
‫מעצרים‪ ,‬כלומר *‪ 11 *1‬מ ק ר ב נשואי התלונות נעצרו בגינן‪ .‬להערכתי‪ ,‬הפער הניכר שבין מספר‬
‫התלונות על אלימות שבעטיין נפתחו תיקי חקירה לבין מספר התלונות שהבשילו לכדי כתבי‬
‫אישום ‪ -‬רק ב־ ‪ 27 /‬עד ‪ 38 /‬מהמקרים; וגם היעדר נתונים ברורים לגבי מספר התלונות‬
‫שהסתיימו בהרשעות או בזיכויים ‪ -‬מחייבים מחקר מעמיק ודיון בסוגיה זו של תלונות שווא‪.‬‬
‫פוטנציאל להתפתחות אלימות במערכת זוגית‬
‫המערכת הזוגית‪ ,‬בשונה ממערכות יחסים אחרות‪ ,‬עלולה להוות כר פורה לתלונות שווא‪.‬‬
‫מערכת זוגית ארוכת טווח ‪ -‬אך גם מערכת קצרת מועד ‪ -‬מלווה באופן טבעי בתגובות‬
‫אמוציונליות‪ ,‬וכרוכה במניעים כלכליים ואחרים‪ .‬קל וחומר‪ ,‬הדבר נכון במצבים ובתהליכים‬
‫של פירוק המערכת הזוגית‪ ,‬המתאפיינים לעתים קרובות ברגשות כגון כאב‪ ,‬כעס‪ ,‬טינה‪,‬‬
‫‪ 1‬יוער כי אין במאמר זה כדי לקבוע היבטים מגדריים‪ ,‬אלא להתייחס לעצם השימוש בתלונת שווא והשלכותיה‬
‫על הפרט‪ ,‬בצד התייחסות מערכות אכיפת החוק לתופעה‪.‬‬
‫‪ 2‬יש להדגיש כי בציון מספר המעצרים שבוצעו‪ ,‬מספר כתבי האישום שהוגשו ומספר התיקים שנסגרו אין הכוונה‬
‫רק לתיקים שנפתחו בשנים הנסקרות אלא גם לתיקים משנים קודמות‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫ולא אחת אף שנאה יוקדת (לויטה‪ ;2008 ,‬שחורי ואידיסיס‪, 2001 ;2008 ,‬ג> ‪ 6‬מ ז ^ ) ‪ .‬אפשר‪,‬‬
‫שרגשות אלה הם שעומדים ביסוד הגשת תלונות שווא כלפי בן או בת הזוג‪.‬‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬במקרה של מערכת זוגית ממושכת‪ ,‬בעיקר של נישואין שהגיעו לקצם‪,‬‬
‫מתווספים לסוגיות הרגשיות שצוינו גם מניעים ״חומריים״‪ :‬סוגיית מתן הגט וקבלתו;‬
‫סוגיות ממוניות הקשורות בחלוקת נכסים; גובה דמי המזונות; ונושא המשמורת על הילדים‬
‫והסדרי ראייה‪ .‬היבטים אלה עשויים להעצים את היתכנותה של תופעת תלונות השווא לצורך‬
‫השגת יתרונות טקטיים בעת ההליכים המשפטיים העוסקים בגירושין‪ ,‬ויכולים להתבטא‬
‫בדרכים מגוונות ‪ -‬החל בהערמת קשיים‪ ,‬בניסיון של האישה להכביד את חיי הבעל ולפגוע‬
‫באיכות חייו על מנת שייעתר לרצונותיה‪ ,‬וכלה בהשחרת פניו בניסיון להטות את יחסם של‬
‫בתי המשפט לענייני משפחה ו‪/‬או של בתי הדין הרבניים לטובתה‪ .‬מאפיין נוסף של התהליך‪,‬‬
‫אשר עשוי לתרום למוטיבציה להגיש תלונות שווא‪ ,‬הוא מקרים שבהם האישה תופסת עצמה‬
‫כקורבן של בן זוגה ‪ -‬עקב סירובו להעניק לה גט; כאשר הוא מנסה לנשל אותה מרכוש‬
‫כלשהו; בבקשתו לקבל משמורת על הילדים; וכדומה‪.‬‬
‫קסן ( ‪ ,) 2000‬בהתייחסה לתופעת האלימות בין בני זוג ולעצם קיומה של אלימות‬
‫הדדית‪ ,‬מציינת כי מרבית המחקרים והסקרים העוסקים בחקר האלימות שבין בני זוג‬
‫מלמדים על שכיחות גבוהה של מקרים שבהם הגבר הוא האלים והאישה היא הקורבן‪ ,‬ועם‬
‫זאת היא מטעימה כי יש גם עדויות אמפיריות המצביעות הן על אלימות של נשים כלפי בני‬
‫זוגן הן על אלימות הדדית‪ .‬עדויות אלה מחייבות לקיים בדיקה יסודית ובחינה מדוקדקת‬
‫של ההנחה המקובלת ולפיה האישה היא תמיד הקורבן לאלימות; ולהתעמת עם העובדה‬
‫שלעתים דווקא הגבר הוא קורבן לאלימותה של האישה‪.‬‬
‫בן־דוד ( ‪ )1989‬מציינת כי מנדלסון ( ‪ ) 1959‬היה הראשון שהתייחס למושג הקורבנות‬
‫והגדיר את הייחודיות שבהוויה הקורבנית‪ .‬כהן ופלסון ( ‪ ,) 0 0 ^ 60 & ? 61800 , 1979‬מייר‬
‫ומית׳ה ( ‪ & ^ 161:^6 , 1993‬ז‪ ) ^ 616‬וגם פית׳ריק ( ‪10^, 2 0 0 5‬ז ‪ )? 61^ 6‬חקרו לעומק את‬
‫המשמעות של הוויית הקורבן והשלכותיה על הפרט וסביבתו‪ .‬יורמן ( ‪ )2007‬מבהירה כי‬
‫המקור הוא במונח הלטיני ‪10)1^ 0‬ע‪ ,‬וכי השימוש בו נועד לתאר מצב שבו גורם מסוים‬
‫ אדם‪ ,‬ציפור או בעל חיים אחר ‪ -‬מועלה כקורבן לאל‪ .‬במהלך השנים הושאל מושג זה‬‫לתחומים אחרים ומשמעותו התרחבה מאוד‪ .‬תאורטיקנים שונים חלוקים ביניהם בהגדרת‬
‫המושג‪ ,‬ולכן ניתן למצוא מגוון הגדרות‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬ברי כי מושג זה נועד לתאר כל מצב שבו‬
‫היחיד סובל ממעשה שתוצאותיו שליליות‪ ,‬או מסוג מסוים של אובדן או של נזק‪ .‬הנזק יכול‬
‫להיות חומרי‪ ,‬פיזי או נפשי‪.‬‬
‫בן־דוד ( ‪ )2003 , 1989‬תרמה להרחבת משמעות הפונקציות הרגשיות שממלאה‬
‫הקורבנות אצל הקורבן‪ ,‬ופיתחה את המושג ״קורבן קריירה״ ‪ -‬מושג שמבטא את אחת‬
‫ההשלכות האפשריות של התייחסות החברה לקורבן והמבליט את הפונקציונליות של‬
‫הקורבנות‪ .‬לדבריה‪ ,‬אדם יוגדר כקורבן קריירה אם הפגיעה שינתה את אורח חייו וסיפקה‬
‫לו זהות חדשה שהיא מכנה ״זהות הקורבן״‪ .‬בן־דוד ( ‪ )1989‬מדגישה כי מדובר בשילוב של‬
‫הגדרת הפרט עצמו כקורבן עם נכונותו לקבל עליו תפקיד זה‪ ,‬אך גם את היענות החברה‬
‫והסובבים אותו לקבלו בתפקיד זה‪ .‬כך‪ ,‬היותו קורבן עשוי להפוך למרכיב חשוב ביותר בחייו‪,‬‬
‫‪107‬‬
‫חנה חימי‬
‫ולמאפיין מרכזי באישיותו‪.‬‬
‫בר זוהר ( ‪ )2007‬מתייחס לתופעת הקורבנות שמפגישה את המקרבן‪ ,‬הקורבן והצופה‪.‬‬
‫לדעתו‪ ,‬״מבט ראשוני ושטחי בתופעת הקורבנות מאפשר להצביע על מבנה דיכוטומי פשוט‬
‫המכיל הנגדה בין המקרבן והקרבן כאשר זהותם הנפרדת איננה שנויה במחלוקת והקשר‬
‫ביניהם הוא חד וברור‪ .‬הקורבן נתפס כטלית שכולה תכלת‪ ,‬והמקרבן מוגדר כמקור הרוע‬
‫השואף לפגוע בקורבן״ (עמ׳ ‪ .)468‬בניסוח זה יש כדי לבטא את הדינמיקה שבין המתלוננת‬
‫לנשוא התלונה בתלונת שווא במערכות זוגיות ובמערכות משפחתיות המאופיינות באלימות‪.‬‬
‫ייתכן מאוד כי מתלוננת השווא מגישה את תלונתה מתוך תחושת קורבנות‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות ורבות‪ :‬רגשיות ‪ -‬נקמה‪ ,‬כעס‪ ,‬תסכול‪ ,‬אכזבה; אך‬
‫גם סיבות כלכליות‪ ,‬תעסוקתיות ועוד; אפשר והמתלוננת רוצה להגן על עצמה באמצעות‬
‫פגיעה במקור הרוע‪ ,‬ובהתאם לכך היא מצדיקה את תלונתה‪ .‬מכל מקום‪ ,‬משעה שמתבררת‬
‫התלונה כתלונת שווא‪ ,‬יש בסיס מוצק ופומבי להכיר בכך שנשוא תלונת השווא הוא הקורבן‬
‫״האמיתי״‪ ,‬ולא המתלוננת בפועל; ולגישתו של בר זוהר ( ‪ ,)2007‬המפגש בין המקרבן והקורבן‬
‫מורכב‪ ,‬וזהות הקורבן אינה מוחלטת וברורה‪.‬‬
‫למפרט ( ‪ )2007‬בספרה נפש ערומה מקדישה פרקים נפרדים לדיון בנושאים של‬
‫נשים כקורבנות וגברים כקורבנות‪ .‬בפרק הדן בגברים כקורבנות היא מציינת כי בתקופתנו‪,‬‬
‫מתרחשים שינויים חברתיים ההופכים גברים לקורבנות והם נוגעים ל״התעוררותה של‬
‫האישה‪ ,‬יציאתה אל העולם‪ ,‬מחאתה על קיפוח‪ ,‬תביעתה לשוויון ‪...‬״ (עמ׳ ‪ .)154‬למפרט‬
‫( ‪ )2007‬טוענת כי בתי משפט במדינות המערב נוטים לאישה חסד; כך גם עובדות סוציאליות‪,‬‬
‫יועצות בתי ספר ופסיכולוגים‪ ,‬ולפיכך‪ ,‬מחלוקות שבין בני זוג סביב פרדתם בדבר הזכות‬
‫לגדל את הילדים מסתיימות לעתים קרובות בקיפוח הגבר‪ ,‬בפרט בשל הקלות שבה ניתן‬
‫לייחס לגברים אבהות לקויה ולהאשימם בכך‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬תופעת תלונות השווא מתרחשת גם בהקשר למעשי עברה אחרים ונוכח‬
‫מערכות יחסים שאינן זוגיות‪ ,‬ואולם הצירוף שבין תשתית ראייתית שמאופיינת ב״גרסה מול‬
‫גרסה״ לבין הנסיבות המקימות בסיס לתלונות שווא‪ ,‬ובעיקר השילוב של תגובות אמוציונליות‪,‬‬
‫יצר נקם ומניעים חומריים ‪ -‬שכיחים יותר במערכות זוגיות‪ .‬על הרקע הזה‪ ,‬רבה חיוניותה של‬
‫הבדיקה האם ועד כמה נעשה שימוש לרעה בכלים העומדים לרשות המתלוננת‪.‬‬
‫השימוש לרעה בכלים העומדים לרשות מתלוננות בעברות מין ובעברות‬
‫אלימות במשפחה‬
‫הנתונים המוצגים בדוחות מרכז המידע והמחקר של הכנסת ( ‪ )2013 ,2011‬ובשנתון הסטטיסטי‬
‫של משטרת ישראל ( ‪ )2012‬רומזים לשימוש לרעה בכלים העומדים לרשות מתלוננות בעברות‬
‫מין ובעברות אלימות במשפחה‪.‬‬
‫בדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת ( ‪ )2011‬מצוין כי ״בחודשים ינואר‪-‬אוקטובר‬
‫‪ 2011‬נפתחו במשטרת ישראל בסה״כ ‪ 16,151‬תיקים בגין תלונות על אלימות במשפחה‪ ,‬מהם‬
‫‪108‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫‪ 12,620‬תיקים ( ‪ )78 /‬בגין תלונות נשים‪ .‬בכל שנת ‪ 2010‬נפתחו בסה״כ ‪ 20,331‬תיקים בגין‬
‫תלונות על אלימות במשפחה‪ ,‬מהן ‪ )77 / ( 15,726‬היו בגין תלונות של נשים״ (עמ׳ ‪ .)5‬מהדוח‬
‫עולה כי כמחצית התיקים שנפתחו בחודשים ינואר‪-‬אוקטובר ‪ 2011‬נסגרו‪ ,‬והטיפול בהם‬
‫הסתיים‪ ,‬בנימוקים של חוסר ראיות ( כ־ ‪ )64 /‬ושל חוסר עניין לציבור ( כ־ ‪ .)30 /‬התפלגות‬
‫העילות לסגירת תיקים דומה להתפלגות בשנת ‪ .2010‬בחודשים ינואר‪-‬אוקטובר ‪ 2011‬ביצעה‬
‫המשטרה ‪ 4,013‬מעצרים בגין עברות של אלימות במשפחה (ובהם ‪ 156‬מעצרים של נשים)‪,‬‬
‫לעומת ‪ 3,925‬מעצרים בתקופה המקבילה בשנת ‪ , 2010‬ו־ ‪ 3,609‬מעצרים בתקופה המקבילה‬
‫בשנת ‪ .2009‬בכל שנת ‪ 2010‬בוצעו בסך הכול ‪ 4,768‬מעצרים של גברים (ו־‪ 170‬מעצרים של‬
‫נשים) בגין תלונות על אלימות במשפחה‪.‬‬
‫נתונים אלה מבהירים כי בשנת ‪ , 2011‬למעלה ממחצית התיקים שנפתחו בשל‬
‫תלונות נשים נסגרו מסיבות של חוסר ראיות או חוסר עניין לציבור‪ ,‬ורק בשליש מבין מקרי‬
‫התלונות בוצעו מעצרים‪ .‬אין בידינו נתונים בנוגע לשאלות כמה מבין המקרים הגיעו לכלל‬
‫הגשת כתב אישום וכמה מקרב מי שהוגשו נגדם כתבי אישום אכן הורשעו‪.‬‬
‫מדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת ( ‪ )2013‬עולה כי במהלך שנת ‪ 2012‬נפתחו‬
‫‪ 13,590‬תיקי חקירה בגין תלונות נשים; בוצעו ‪ 4,976‬מעצרים; הוגשו ‪ 5,287‬כתבי אישום;‬
‫ו־ ‪ 9,074‬תיקים נסגרו ללא כתב אישום‪ .‬כן עולה כי מראשית ‪ 2013‬ועד נובמבר נפתחו ‪12,625‬‬
‫תיקי חקירה; בוצעו ‪ 4,567‬מעצרים בגין תלונות נשים; הוגשו ‪ 3,431‬כתבי אישום; ו־ ‪5,838‬‬
‫תיקי חקירה נסגרו ללא כתבי אישום‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי נתונים אלה אינם בהכרח מעידים על כך שבכל המקרים שבהם הוגשה‬
‫תלונה והתיק לא הסתיים בהרשעה מדובר בתלונת שווא‪ .‬ייתכן כי היו קשיים ראייתיים‪,‬‬
‫ואפשר והמערכת‪ ,‬מסיבה זו או אחרת‪ ,‬מצאה לנכון לסגור תיקים שכללו תלונות אמת‪.‬‬
‫אלא שהפער העצום שבין כמות התלונות שהוגשו לבין מספר מקרי ההרשעה צריך להטריד‬
‫כל אזרח‪ ,‬ולקרוא לבחינה מערכתית של נושא זה‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬למרות פערים אלה‪ ,‬הגבירו‬
‫הן המחוקק הן רשויות האכיפה את ההגנה דווקא על המתלוננות‪ .‬בדוח ריכוז נתונים על‬
‫אלימות נגד נשים שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת ( ‪ )2013‬בעבור הוועדה לקידום‬
‫מעמד האישה ולשוויון מגדרי מצוין כי ״בשנת ‪ 2010‬הוגשו ‪ 6,449‬בקשות לצווי הגנה‪,‬‬
‫בשנת ‪ 2011‬הוגשו ‪ 6,584‬בקשות לצווי הגנה‪ ,‬בשנת ‪ 2012‬הוגשו ‪ 7,084‬בקשות לצווי‬
‫הגנה‪ ,‬ועד נובמבר ‪ 2013‬הוגשו ‪ 7,183‬בקשות לצווי הגנה ‪ 99 / ...‬מהבקשות לצווי הגנה‬
‫מתקבלות במעמד צד אחד והצו ניתן למשך שבעה ימים‪ ,‬כלומר המשיב מורחק או נאסר‬
‫עליו להתקרב למקום מסוים ברדיוס מסוים שנקבע על ידי השופט‪ .‬בהמשך השופט קובע‬
‫דיון נוסף במעמד שני הצדדים בתוך שבוע ממועד הגשת הבקשה‪ .‬בתום דיון נוסף כ ־ ‪75 /‬‬
‫מהבקשות מתקבלות ו ־ ‪ 25 /‬מהן מתבטלות‪ .‬ברוב המקרים הצו ניתן לתקופה של שלושה‬
‫חודשים״ (עמ׳ ‪ ,5‬טבלה ‪ .)3‬בהקשר זה‪ ,‬אמר המחוקק דברים ברורים באשר להענקת הגנה‬
‫רחבה לצד הנפגע בעברות מין ובעברות אלימות במשפחה (בדרך כלל האישה)‪ ,‬והקשיח‬
‫התייחסותו לתופעה בקביעת חוקים אחדים שעניינם יצירת מנגנוני החמרה‪ ,‬הן בפן העונשי ‪-‬‬
‫באמצעות קביעת עונשי מינימום בעברות המין‪ 3‬והגברת הענישה בעברות המבוצעות כנגד בן‬
‫‪ 3‬סעיף ‪(355‬א) לחוק העונשין‪ ,‬התשל״ז־‪.1911‬‬
‫‪109‬‬
‫חנה חימי‬
‫זוג‪ - 4‬הן בפן ההגנה על נפגעי העברות‪ .‬אחד הביטויים לכך היה חקיקת החוק למניעת‬
‫אלימות במשפחה‪ 5‬המעניק לבית המשפט לענייני משפחה ולבתי הדין הרבניים סמכויות‬
‫נרחבות להעניק צווי הגנה וליישמם כנגד בן או בת זוג אלימים‪ .‬כלי נוסף שהעמיד המחוקק‬
‫היה בחקיקת חוק זכויות נפגעי עברה‪ 6‬אשר העניק זכויות למתלוננים באשר הם‪ ,‬בצד ייחוד‬
‫זכויות למתלוננים בעברות מין ובעברות אלימות‪ .‬בין הזכויות הנכללות בחוק‪ :‬זכותו של‬
‫מתלונן ל״מדור שקט בביתו״ בלא נוכחות החשוד‪/‬נאשם; זכות להביע עמדה בעניינים של‬
‫עיכוב הליכים; סגירת תיק; והסדרי טיעון‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬גם רשויות אכיפת החוק‪ ,‬שבעבר נמתחה עליהן ביקורת כי לא התייחסו‬
‫ברצינות הראויה לתלונות בדבר עברות מין ועברות אלימות במשפחה‪ ,‬מפגינות בעשורים‬
‫האחרונים נחישות רבה בטיפולן בתלונות מעין אלה‪ .‬חיזוקים לכך אפשר למצוא הן בדוח‬
‫ועדת קרפ ( ‪ )1989‬הן במאמרו של גולדשטיין ( ‪ ,) 2007‬המבהיר כי בעשורים האחרונים חלו‬
‫התפתחויות שחיזקו את מעמדו ותפקידו של הקורבן בהליך האזרחי כמו בפלילי‪ .‬מגמה זו‬
‫מובנת כשלעצמה על רקע התגברות תופעת האלימות במשפחה בישראל‪ ,‬כשברקע‪ ,‬כ־‪ 14‬נשים‬
‫נרצחות בשנה על ידי בני זוגן (אלישע‪ ;2007 ,‬מרכז המחקר והמידע של הכנסת‪.)2013 ,2011 ,‬‬
‫עקרונית‪ ,‬בני זוג שמצויים בהליכי גירושין יכולים להגיש את תביעותיהם בכל סוגיה‬
‫בשתי הערכאות ‪ -‬בית הדין הרבני או בית משפט לענייני משפחה למעט בהליכי גירושין‪ ,‬שהנם‬
‫בסמכות ייחודית של בית הדין הרבני‪ .‬התפיסה הרווחת היא כי ניהול ההליך בבית משפט‬
‫לענייני משפחה הוא גלוי וצפוי יותר‪ ,‬ולכן זוכה להעדפה בקרב עורכי הדין ולקוחותיהם‪.‬‬
‫בתביעת גירושין המוגשת לבית דין רבני ניתן לכרוך את מזונות האישה‪ ,‬משמורת וחלוקת‬
‫רכוש‪ .‬ההבדלים שבין בתי הדין הרבניים לבית משפט לענייני משפחה מתבטאים בניהול‬
‫שונה של ההליך בצד ההשפעה האפשרית של עמדת הדיין או השופט בהתאם למשתנים‬
‫שונים (כיאל‪ ;2013 ,‬צדיקה‪ ;2013 ,‬ראביי־ספקטור‪ .)2013 ,‬אשר לבקשות לצווי הגנה‪ ,‬גם את‬
‫אלה אפשר להגיש באחת מבין שתי המסגרות‪ .‬יש לציין כי בית המשפט רשאי לתת צו הגנה‬
‫כאמור לעיל במעמד צד אחד‪ ,‬כלומר בלי ששמע כלל את הצד הנילון אשר נגדו מוצא הצו‪,‬‬
‫וזאת למשך שבעה ימים‪ .‬לאחר תקופה זו‪ ,‬בית המשפט נדרש לקיים דיון במעמד הצדדים‪,‬‬
‫ולאחריו באפשרותו לתת צו הגנה לתקופה של עד שלושה חודשים‪ ,‬ולהאריכו מפעם לפעם‬
‫עד לתקופה מקסימלית של שנה‪ .‬בית המשפט לענייני משפחה רשאי לתת צו האוסר על אדם‬
‫״להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו או להימצא בתחום מרחק מסוים מאותה דירה‪,‬‬
‫והוא אף אם יש לו זכות כלשהי בה״‪ 7‬וכן צו האוסר ״להטריד את בן משפחתו בכל דרך ובכל‬
‫מקום״‪ 8.‬בית המשפט לענייני משפחה גם רשאי לתת הוראות בדבר שמירת הקשר שבין אדם‬
‫לבין ילדיו הקטינים‪ 9,‬ולהורות כי אדם יראה את ילדיו אך ב״מרכז קשר״‪ ,‬דהיינו בפיקוח‬
‫‪ 4‬לדוגמה‪ ,‬שם‪ ,‬סעיפים ‪(382‬ב)‪(382 ,‬ג)‪(335 ,‬א ‪(335 ,)1‬ב)‪.‬‬
‫‪ 5‬החוק למניעת אלימות במשפחה‪ ,‬התשנ״א־‪.1991‬‬
‫‪ 6‬חוק זכויות נפגעי עבירה‪ ,‬התשס״א־‪.2001‬‬
‫‪ 7‬סעיף ‪ 2‬א(א) ל חוק למניעת אלימות במשפחה‪ ,‬התשנ״א־‪.1991‬‬
‫‪ 8‬שם‪ ,‬סעיף ‪ 2‬א(ב)‪.‬‬
‫‪ 9‬שם‪ ,‬סעיף ‪(2‬ח)‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫עובד סוציאלי; וכן בסמכותו לחייב אדם לקבל טיפול;‪ 10‬לאסור על אדם לשאת כלי נשק;‪11‬‬
‫ועוד‪.‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬החוק למניעת אלימות במשפחה מעניק הגנה נרחבת‪ ,‬רצויה ונחוצה‬
‫למתלוננת אמת ולבני המשפחה האחרים‪ ,‬אך מן העבר האחר יש בו משום דרך קלה ונוחה גם‬
‫למי שחפץ להגיש תלונת שווא‪ ,‬ועל ידי כך לקבל צו כאמור במעמד צד אחד‪ ,‬גם אם לתקופה‬
‫קצרה (עד שבעה ימים)‪ .‬צעד זה מאפשר לכפות על בן זוג‪ ,‬אף אם לא עבר כל עברה‪ ,‬הרחקה‬
‫מביתו ומילדיו; ואף עשוי לכלול פגיעה בפרנסתו של בן הזוג‪ ,‬אם לשם מילוי תפקידו עליו‬
‫להחזיק נשק‪ ,‬ו‪/‬או אם מקום עבודתו סמוך לבית ילדיו ואמם‪ .‬יודגש כי לרוב‪ ,‬גם לאחר‬
‫שהתקיים דיון ראשוני במעמד הצדדים‪ ,‬אין לבית המשפט כלים מספקים כדי להכריע בין‬
‫גרסאות הצדדים‪ ,‬ופעמים רבות נשאר הצו בתוקפו עד לבירור מעמיק‪.‬‬
‫אפיק אחר שבן זוג (כמו כל מתלונן אחר) יכול לבחור בו הוא פנייה לרשויות אכיפת‬
‫החוק והגשת תלונה במשטרה‪ .‬ככלל‪ ,‬משטרת ישראל‪ ,‬בהיעדר יכולת להעריך אם התלונה‬
‫אמת היא‪ ,‬תזמין את הנילון לחקירה‪ ,‬פעמים רבות אגב מעצרו (תלוי בחומרת התלונה)‪ .‬כך‪,‬‬
‫מוצא עצמו החשוד תלוי בחסדי ה״אמון״ שיתנו חוקריו בגרסתו‪ .‬אלא שכפי שראינו לעיל‪,‬‬
‫היות שמרבית התלונות הנן מסוג של ״גרסה מול גרסה״ של מתלוננות נשים נגד נילונים‬
‫גברים‪ ,‬והיות שמטעמים מובנים יעדיפו נציגי המשטרה לטעות בהרחקה ו‪/‬או במעצר מיותר‬
‫מאשר לטעות באי נקיטת צעדים ולאפשר בכך תרחיש של רצח‪ ,‬ייטו נציגי המשטרה לנקוט‬
‫צעדים כנגד הנילון‪ ,‬וזאת אף במקרים שהם סבורים כי הסיכוי שאדם זה אכן יפגע במתלוננת‬
‫קלוש ביותר‪.‬‬
‫מנתוני הדוחות של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ( ‪ )2013 , 2011‬מסתמנת מגמה‬
‫ברורה של מעצר מידי של הגבר‪ :‬מעצר כזה מתרחש ב־‪ 330/0 -360/0‬מהמקרים שבהם מוגשות‬
‫תלונות של נשים בגין אלימות במשפחה או בגין עברות מין‪ .‬אם אין באפשרות החשוד‬
‫להפריך את התלונה באופן פוזיטיבי וחד־משמעי‪ ,‬הוא צפוי‪ ,‬במקרים הקלים‪ ,‬להיות משוחרר‬
‫בתנאים ‪ -‬בין שעל ידי קצין משטרה שמוסמך להרחיקו מהמתלוננת (ובמקרה של בני זוג עם‬
‫ילדים המשמעות היא הרחקה מביתו ומילדיו) לתקופה של עד ‪ 30‬ימים (בצד תנאים מגבילים‬
‫נוספים)‪ - 12‬ובין שעל ידי בית המשפט שמוסמך להרחיק חשוד מהמתלוננת לתקופה של עד‬
‫‪ 180‬יום (וגם כאן ‪ -‬בצד תנאים מגבילים נוספים)‪ 13.‬במקרים שבהם התלונות הן בגין עברות‬
‫קשות‪ ,‬עשוי החשוד למצוא עצמו עצור משך חודשים ארוכים עד להגשת כתב אישום‪ ,‬וכן‬
‫בתקופה שבה מתנהל ההליך הפלילי‪ .‬יודגש כי בשני המקרים ‪ -‬בין של המשוחרר ובין של‬
‫העצור ‪ -‬היה והוגש כתב אישום‪ ,‬עומד בפניהם הליך פלילי ממושך‪ ,‬עד שיוכרע דינם‪.‬‬
‫בדומה להליכים הקשורים בצווי ההגנה שסקרנו לעיל‪ ,‬גם המסלול הפלילי מעניק‬
‫הגנה נרחבת‪ ,‬רצויה ונחוצה למתלוננת אמת‪ ,‬וזאת בשאיפה למצות את הדין עם מי שביצעו‬
‫‪ 10‬שם‪ ,‬סעיף ‪2‬א‪.‬‬
‫‪ 11‬שם‪ ,‬סעיף ‪2‬ב‪.‬‬
‫‪ 12‬סעיף ‪ 42‬ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ‪ -‬מעצרים(‪ ,‬התשנ״ו־‪.1996‬‬
‫‪ 13‬שם‪ ,‬סעיף ‪. 58‬‬
‫‪111‬‬
‫חנה חימי‬
‫עברה‪ .‬אלא שמן הצד האחר‪ ,‬מסלול זה עלול להיות פוגעני והרסני במיוחד במקרה של אדם‬
‫שהתלונה שהוגשה כנגדו‪ ,‬אינה תלונת אמת‪ .‬יש להדגיש כי לעתים‪ ,‬נזקי ההליך הפלילי כה‬
‫קשים וטראומטיים ‪ -‬רגשית‪ ,‬כלכלית‪ ,‬תעסוקתית ותדמיתית ‪ -‬עד כי לא יהיה אפילו בזיכוי‬
‫הנאשם כדי להשיב את המצב לקדמותו‪.‬‬
‫הכרה בתופעת תלונות השווא ואומדן היקפה‬
‫במאמרי הקודם (חימי ואחרים‪ )2007 ,‬עמדתי על העובדה כי למטוטלת של אכיפת החוק‬
‫נטייה מובהקת לנוע לכיוון המתלוננות בעברות מין ואלימות‪ ,‬מתוך ראייתן כקורבנות‪ .‬נוסף‬
‫על מגמה זו‪ ,‬יש מתלוננות המנצלות את נקודת האיזון העכשווית של המטוטלת כדי להגיש‬
‫תלונות שווא ‪ -‬הן במסלול הפלילי ‪ -‬על דרך הגשת תלונה למשטרה‪ ,‬הן במסלול האזרחי ‪-‬‬
‫באמצעות הגשת בקשות כוזבות לצווי הגנה לבית המשפט לענייני משפחה במסגרת החוק‬
‫למניעת אלימות במשפחה‪.‬‬
‫בהכירו בתופעת תלונות השווא (בהקשר לתלונות בכלל)‪ ,‬קבע המחוקק בחוק‬
‫העונשין כמה עברות שאם נעברו‪ ,‬אפשר להעמיד לדין בגינן את מי שהגיש תלונת שווא‪ .‬ואלו‬
‫העברות‪ :‬עדות שקר;‪ 14‬עדויות סותרות;‪ 15‬ידיעות כוזבות;‪ 16‬ושיבוש מהלכי משפט‪ 17.‬כן קבע‬
‫המחוקק הוראה המאפשרת הטלת עיצום כלכלי על מתלונן השווא‪ ,‬בחייבו בתשלום הוצאות‬
‫המשפט‪ 18.‬תופעה זו‪ ,‬בפרט בהקשר של תלונות שבין בני זוג‪ ,‬הוכרה על ידי המחוקק בחוק‬
‫למניעת אלימות במשפחה בסעיף המעניק לבתי המשפט את הסמכות להטיל עיצום כלכלי על‬
‫אדם המגיש בקשות לצווי הגנה שהובררו כבקשות שווא; בחיובו בתשלום פיצוי כספי לנפגע;‬
‫ובתשלום הוצאות המשפט‪19.‬‬
‫גם מערכת המשפט מכירה בתופעה‪ .‬כך‪ ,‬בעניין פלונית ‪ 201995‬נאמר כי ״יתכנו גם‬
‫תלונות שווא במערכות יחסים משפחתיות קשות״‪ 21.‬בעניין ז״א‪ 22‬אמר בית המשפט כי ״על‬
‫המשטרה להכיר בקיומה של תופעה של נשים מסוימות אשר מנצלות את הגישה התקיפה‬
‫של המשטרה כלפי בעלים אלימים‪ ,‬כדי להגיש תלונות שווא כנגד בעליהן‪ ,‬על מנת להשיג את‬
‫הרחקתו של הבעל מהבית או ׳נקודות׳ בהליכי גירושין בין בני הזוג״‪ 23.‬ובאותה נימה‪ ,‬בעניין‬
‫‪ 14‬סעיף ‪ 237‬ל חוק העונשין‪ ,‬התשל״ז־‪.1911‬‬
‫‪ 15‬שם‪ ,‬סעיף ‪.240‬‬
‫‪ 16‬שם‪ ,‬סעיף ‪.243‬‬
‫‪ 17‬שם‪ ,‬סעיף ‪.244‬‬
‫‪ 18‬שם‪ ,‬סעיף ‪(81‬א)‪.‬‬
‫‪ 19‬סעיף ‪ 11‬ל חוק למניעת אלימות במשפחה‪ ,‬התשנ״א־‪.1991‬‬
‫‪ 20‬ע״פ ‪ 1703/96‬פלונית נ' מדינת ישראל ו־‪ 2‬אח' (פורסם בנבו‪.)14.10.1997 ,‬‬
‫‪ 21‬שם‪.‬‬
‫‪ 22‬ת״פ (של׳‪-‬י‪-‬ם) ‪ 5431/02‬מדינת ישראל נ' ז״א (פורסם בנבו‪.)28.3.2004 ,‬‬
‫‪112‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫פינקו שמואל‪ 24,‬נאמר כי ״אכן‪ ,‬עדים אנו בבתי המשפט לתופעה של הגשת תלונות מואצת בין‬
‫בני זוג‪ ,‬שעה שאלה מסוכסכים ביניהם‪ ,‬ונתונים בהליכי גירושין״‪25.‬‬
‫גם בתי המשפט לענייני משפחה עמדו על תופעה זו‪ .‬כך‪ ,‬בעניין ר״פ ו־נ״ש נגד ג״ש‪26‬‬
‫אמר בית המשפט כי ״התופעה של הגשת בקשות סרק במסגרת החוק‪ ,‬אשר הלכה והתרחבה‬
‫במרוצת השנים שחלפו מאז נחקק החוק‪ ,‬הינה בגדר רעה חולה‪ ,‬שפגיעתה קשה‪ ,‬לא רק‬
‫באדם שכלפיו מופנית הבקשה‪ ,‬אלא גם בקורבנות אמת של אלימות במשפחה הזקוקים‬
‫לקבלת סעד משפטי מידי‪ ,‬ועלולים להיתקל חלילה ביחס ספקני כלפי בקשותיהם״‪27.‬‬
‫בהחלטה של בית משפט לענייני משפחה בקריות בעניין ל״ס נ' ל״א‪ 28‬נקבע כי ״הנטייה‬
‫לפנות להליך במסגרת החוק למניעת אלימות במשפחה בה בעת ובעונה אחת עם פתיחתם‬
‫של הליכים אחרים המיועדים להביא לפקיעת קשר הנישואין‪ ,‬נטייה פסולה היא‪ ,‬שעל בתי‬
‫המשפט להתמודד עמה‪ ,‬להוקיע אותה ולהתריע מפניה!״‪ 29‬וכך גם בהחלטתו של בית משפט‬
‫לענייני משפחה בראשון לציון בעניין אם נגד אב‪ 30‬נקבע כי‪ :‬״‪ ...‬נדרש בית המשפט לנקוט‬
‫משנה זהירות שעה שמוגשת בפניו בקשה בה נטען לאלימות אחד ההורים כנגד ילדו הקטין‪,‬‬
‫שמא אין מדובר אלא בעלילה זדונית שנרקחה כנגדו‪...‬״‪31‬‬
‫זגורי ( ‪ ,)2013‬שופט בבית משפט לענייני משפחה בחיפה‪ ,‬מתייחס למורכבות‬
‫ולקשיים בסוגיה זו ומציין כי ‪-‬‬
‫במקרים רבים בהם נדרשים בתי המשפט למתן בקשות לצווי הגנה במשפחה בכלל‪,‬‬
‫ובענייני הורים וילדים בפרט‪ ,‬קיים קושי ראייתי ואינהרנטי המגביר את הקושי הגלום‬
‫בהכרעה שיפוטית‪ .‬הכלים הקיימים אינם מספיקים וקיים חשש לפגיעה בילדים ובבנות‬
‫זוג וגם קיים חשש לשימוש לרעה בהליך השיפוטי וטפילת עלילת שווא של הורה כלפי‬
‫משנהו על מנת להשיג הישגים טקטיים‪ .‬חששות אלה מצריכים מחשבה מחודשת לכללי‬
‫טיפול והכרעה בסוגיה זו ‪( ...‬עמ׳ ‪)44‬‬
‫זגורי ( ‪ )2013‬מציע לקדם את השימוש בפוליגרף על מנת לבסס תשתית מוצקה כאשר ״נוצר‬
‫סיכון לתיוג בן זוג או הורה כמתעלל‪ ,‬מסוכן ואלים בהעדר ראיות מספיקות ובהליך שיפוטי‬
‫קצר שבו קיים קושי אינהרנטי להגיע לרמת הוכחה גבוהה של קביעות עובדתיות״ (עמ׳ ‪.)46‬‬
‫על התהוות אלימות במשפחה נכתבו מאמרים וספרים רבים (אבני‪; 1990 ,‬‬
‫איזיקוביץ׳ וגריפל‪ ;1998 ,‬ברנדס‪ ;2004 ,‬גל‪ ;2003 ,‬הקר‪ ;2012 ,‬הרמל‪ ;2001 ,2000 ,‬וייל‪,‬‬
‫‪ 24‬ת״פ (של׳‪-‬ת״א) ‪ 7684/02‬מדינת ישראל נ' פינקו שמואל (פורסם בנבו‪.)24.2.2004 ,‬‬
‫‪ 25‬שם‪.‬‬
‫‪ 26‬תמ״ש (כ״ס) ‪ 1880/04‬ר״פ נ' ג״ש (פורסם בנבו‪.)17.1.2005 ,‬‬
‫‪ 27‬שם‪.‬‬
‫‪ 28‬תמ״ש (קריות) ‪ 54134-03-11‬ל״ס נ' ל״א (פורסם בנבו‪.)23.6.2011 ,‬‬
‫‪ 29‬שם‪.‬‬
‫‪ 30‬ה״ט (תמ״ש‪-‬ראשל״צ) ‪ 56508-12-12‬האם נגד האב (פורסם במאגרים‪.)3.1.2013 ,‬‬
‫‪113‬‬
‫חנה חימי‬
‫‪ ;2011‬זיו‪ ;2002 ,‬זגורי‪ ;2013 ,‬טייכמן וטייכמן‪ ; 1989 ,‬יגיל‪ ;2011 ,‬יחזקאלי‪ ;2002 ,‬מלאך־‬
‫פיינס‪ ; 1995 ,‬מרקוביצקי‪ ,‬דורון‪ ,‬ושריד‪ ;2007 ,‬פישמן ומש‪ ;2006 ,‬קסן‪ ;2000 ,‬שהם‪; 1999 ,‬‬
‫שהם‪ ;2004 ,‬שהם ואבולעפיה‪ , 1999 ; 0 3 ^ ^ 611, 2 0 0 2 ; ;2010 ,‬ק ^‪ 13§ 3 & 0 8 ^ 3‬מ‪^.‬‬
‫; ‪, 2 0 1 2 ; £311^ & 0 6 ^ 3118, 2 0 1 2‬־‪, 2 0 1 1 ; ^ 3§ 06 & ^ 3108, 2 0 0 5 ; ^ 68161‬־‪£ 0 3 0 ^ 61‬‬
‫‪^, 2008‬־‪.) 81634 ? 30 & 8011 , 2 0 1 0 ; 8 -^ 30 , 0 3 ^ 006 , 80111^ 30 , 031 ^ 611, & 800‬‬
‫מעיון בספרות זו בולטת התייחסות מעמיקה וענפה לתופעת האלימות במשפחה המייחסת‬
‫את האלימות לפעולה של גברים כלפי נשים לעומת התייחסות מועטה לחלקן של נשים‬
‫באלימות כלפי גברים‪ ,‬ובכלל זה הסוגיה של ״אלימות משפטית״‪ ,‬קרי הגשת תלונות שווא‪.‬‬
‫המחקרים העוסקים באלימות של נשים כלפי גברים כגון אלה של קוק ( ‪ ;)0 0 0 ^, 1998‬של‬
‫הינן ומארי ( ‪, 2 0 0 6‬ץ‪3‬זז ‪ ; ) ^ 66030 & ^ 0‬של פיצג׳רלד ( ‪31^, 2 00 6‬ז ‪ ; )? 112§ 6‬של טיילור‬
‫( ‪, 2 00 7‬ז‪ 10‬ץ ‪ ;)13‬של דייני ופרשס ( ‪ 601008 , 2 0 0 9‬ז ? & ‪ ;)0160 ^ 6‬ושל ג׳ד‪ ,‬פרול‪ ,‬דאלימור‪,‬‬
‫ולומבארד ( ‪^, 2 0 0 3‬ז ‪6 , & £ 0 ^ 3‬ז ‪311, 03111^ 0‬זז ‪ )0 3 ^ , ? 3‬גורסים כי אין די אינפורמציה‬
‫על מנת לקבוע אם הנתונים משקפים התעללות הדדית‪ ,‬תוקפנות במקרים נדירים בתגובה‬
‫לפרובוקציה או הגנה עצמית; וכי ״זהו תחום פוליטי‪ ,‬אבל האינפורמציה יכולה לספק נתונים‬
‫שיאירו את נטייתנו הארכאית להתייחס לגברים מכים ולנשים מוכות‪ ,‬ולהתעלם מצורכיהם‬
‫של נשים מכות וקורבנות גברים״ (ניקולס ודאטון‪ ,‬כפי שמצוטטים בתוך ברדרס‪, 2004 ,‬‬
‫עמ׳ ‪.)68‬‬
‫ראמני ( ‪ )£ 0 ^ 06 ^, 2 00 6‬במאמרו כולל סקירה מקיפה של תלונות שווא על אונס‬
‫במדינות שונות‪ ,‬והוא מציין כי היקף הספרות המשפטית על אודות התופעה הוא דל וחסר‪,‬‬
‫וכי בשלושת העשורים האחרונים בולט חסר בניתוח ביקורתי של הוויה זו של תלונות שווא‬
‫דווקא מצד מי שטוענים לדיווחים כוזבים‪ .‬במחקר שנערך באוסטרליה בשנים ‪ 2007-2006‬על‬
‫קורבנות של תקיפה מינית ועברות נוספות נמצא כי יש פער משמעותי בין המקרים המדווחים‬
‫למשטרה לבין מספר המקרים שהגיעו לדיון ולהליכים פליליים בבית משפט‪ .‬במחקר זה‬
‫נמצא כי ב כ־ ‪ 30 / - 25 /‬מהמקרים לא נמשכו ההליכים המשפטיים‪ .‬מתרשים זרימה שמציג‬
‫רומני עולה כי רק ב כ־ ‪ 25 /‬מכלל המקרים נמצאו החשודים אשמים‪ .‬אפשר ופער זה רומז‬
‫לשיקולים שונים בסגירת תיקים כגון חוסר עניין לציבור; זיכוי מחמת הספק; ואולי גם‬
‫תלונות שווא שלא נמצא להן בסיס מוצק להמשך ההליכים‪ .‬מובן שאין להסיק כי כלל‬
‫המקרים שבהם נסגר התיק ו‪/‬או שלא הושגה בהם הרשעה נבעו מהיות התלונה המקורית‬
‫תלונת שווא; להחלטות בדבר סגירת התיקים והיעדר ההרשעה ייתכנו הסברים מגוונים‪.‬‬
‫אולם כפי שנראה‪ ,‬ישנן הוכחות לכך שלפחות בחלק מהמקרים‪ ,‬נבעה סגירת התיק מתלונת‬
‫שווא‪ .‬ממחקר נוסף של טרוקמה ובאלה ( ‪00 ^ 6 & 8313 , 2 0 0 5‬ז ‪ )1‬שבו נבדקו ‪ 7,672‬תיקים‬
‫שעניינם פגיעה מינית בילדים‪ ,‬נמצא שב־ ‪ 2,557‬מהמקרים לא היו ההאשמות מבוססות דיין‪,‬‬
‫אך רק ב כ־ ‪ 4 /‬מהתיקים הוכח באופן פוזיטיבי כי מדובר בהאשמות שווא‪ .‬גם כאן עולה‬
‫השאלה מהו ההסבר לפער המשמעותי; האומנם מדובר בהאשמות שווא‪ ,‬או שמא בשיקולים‬
‫אחרים? ואולי בשילוב של אפשרויות? קלי‪ ,‬לווט ורייגן ( ‪,) £611^, ^ 0 ^ 611, & £ 6 § 30 , 2 00 5‬‬
‫המבססים את המחקר על ‪ 2,643‬תלונות בגין עברות מין שהוגשו בבריטניה‪ ,‬מצאו כי ‪3 /‬‬
‫מהתלונות הוכחו חד־משמעית כתלונות שווא‪ ,‬ו ב כ־ ‪ 5 /‬נוספים מהתלונות הייתה התרשמותם‬
‫כי מדובר בתלונת שווא‪ .‬כך‪ ,‬אפוא‪ ,‬סיווגה המשטרה כ ־ ‪ 8 /‬מהתלונות כתלונות שווא‪ .‬הינן‬
‫‪114‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫& מ‪3‬מ ‪ 66‬מ) שבחנו תלונות בגין עברת אינוס שהוגשו למשטרת‬
‫ומארי ( ‪2 00 6‬‬
‫ויקטוריה‪ ,‬אוסטרליה‪ ,‬בשנים ‪ , 2003-2000‬מצאו כי כ ־ ‪ 2.1 /‬מהתלונות היו תלונות שווא‪.‬‬
‫מרבית המאמרים בעניין תלונות שווא עוסקים בעברות מין‪ .‬הגם שכללית‪ ,‬אין‬
‫המאמרים מתמקדים בתלונות הנסבות על מערכות יחסים שבין בני זוג דווקא‪ ,‬עדיין יש‬
‫בהם כדי ללמד במידה זו או אחרת על הביסוס המחקרי לקביעה שתלונות שווא אינן תופעה‬
‫חריגה‪ .‬עיון במאמרים שלעיל וסקירת המחקרים הרבים שהובאו בהם‪ ,‬מלמדים כי אין‬
‫מחלוקת בדבר קיומה של התופעה של תלונות שווא בהקשר של עברות מין‪ ,‬אם כי לממצאים‬
‫בדבר היקף התופעה התפלגות רחבה‪ ,‬וזאת בין השאר נוכח ההגדרות השונות של תלונות‬
‫השווא במחקרים השונים‪ .‬מתוך מכלול הדוחות‪ :‬דוח ועדת קרפ ( ‪ ;)1989‬דוחות מרכז‬
‫המחקר והמידע של הכנסת המרכזים נתונים על אלימות כלפי נשים ( ‪ ;)2013 ,2011‬ושנתון‬
‫סטטיסטי של משטרת ישראל ( ‪ ,) 2012‬עולה הטווח הרחב של שיעור תלונות בגין עברות מין‬
‫ כ ־ ‪ 1.5 /‬ועד כדי כ ־ ‪.40 /‬‬‫כמות המאמרים והמחקרים הנוגעים לתלונות שווא בעברות של אלימות במשפחה‬
‫ועברות מין שבוצעו על ידי בן זוג‪ ,‬מועטה עוד יותר‪ .‬וייל ( ‪ )2011‬מציג נתונים של מחקרים‬
‫אחדים שמתייחסים לאלימות במשפחה ולשימוש בתלונות שווא בהליכי גירושין‪ ,‬אך‬
‫הנתונים שהוא מביא חלקיים‪ ,‬ואינם מאפשרים לאמוד את היקף התופעה‪ .‬בר־אלי ועמיתיו‬
‫( ‪ ,) 2004‬במחקרם ״בעייתיות של הרחקה מהבית במקרים של חשד לאלימות נגד בני זוג‬
‫במשפחה בפרספקטיבה של לקיחת סיכונים״‪ ,‬חקרו החלטות שונות במקרים של חשד‬
‫לאלימות במשפחה‪ .‬החוקרים הראו‪ ,‬באמצעות מודל תאורטי של קבלת החלטות‪ ,‬כיצד‬
‫מערכת התגמולים החברתית נוטה לנקוט אסטרטגיות של ״הימור שמרני״‪ ,‬כלומר להעדיף‬
‫הרחקה ‪ -‬ואולי אף מעצר ‪ -‬שאין בהם הצדקה אמיתית על פני גרימת טעויות של אי הרחקה‬
‫ו‪/‬או היעדר מעצר שבעטיין עלולה חלילה המתלוננת להירצח‪ .‬אלא שעל פי ממצאי המחקר‪,‬‬
‫אסטרטגיה זו של רשויות האכיפה גורמת להחרפה של מה שהם מכנים ״אזעקות שווא״‪,‬‬
‫שבפועל‪ ,‬פירושן פגיעה קשה ביותר ללא כל הצדקה באנשים נורמטיביים ובלתי אלימים תוך‬
‫הרחקתם מבתיהם וילדיהם‪ ,‬ולעתים אף מעצרם‪ .‬במונחי מאמר זה אפשר לטעון כי המונח‬
‫״אזעקות שווא״ רומז לשימוש לרעה במערכת אכיפת החוק ובמורכבות המאפיינת קבלת‬
‫החלטות במצבים שנוגעים לסכסוכים שבין בני זוג וסכסוכי משפחה‪.‬‬
‫נמצא אפוא כי למרות רוחב היריעה של סוגיית תלונות השווא‪ ,‬הספרות העיונית‬
‫והמחקרית אינה רבה‪ ,‬בעיקר בכל הנוגע לתלונות שווא במערכות זוגיות ובפרט אלה‬
‫המגיעות לקצן בהליכי גירושין‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאמריהם של שופטים (זגורי‪ ;2013 ,‬זלוצ׳ובר‪,‬‬
‫‪ ;)2004‬של קצין משטרה בכיר (יחזקאלי‪ ;)2002 ,‬ושל עובדת סוציאלית בכירה במשרד‬
‫הרווחה (הרמל‪ )2001 ,2000 ,‬משקפים את המודעות הגוברת והולכת למשמעות של שימוש‬
‫לרעה בתלונות שווא בהליכים משפטיים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬השופט זלוצ׳ובר ( ‪ )2004‬מציין כי ״בצד‬
‫הסטטיסטיקה הקשה של ריבוי הקורבנות בתחום האלימות במשפחה ישנם מקרים רבים‪,‬‬
‫רבים מידי‪ ,‬שלגביהם איש לא טורח לכמת את מספר הנפגעים או הנפגעים שלא במידה‪,‬‬
‫כתוצאה מתלונות שווא או מתלונות‪ ,‬המעוותות את המצב העובדתי״ (עמ׳ ‪ .)25‬יחזקאלי‬
‫( ‪ )2002‬מכנה אוכלוסייה זו ״אוכלוסיית מקרי שווא״ ומגדיר אותה כאוכלוסייה המנסה‬
‫‪115‬‬
‫חנה חימי‬
‫להשתמש לצרכיה במנגנון אכיפת החוק להדגמת עמדת יתרון על הצד השני במאבקי גירושין‬
‫ובמאבקים על רכוש על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה‪ .‬יחזקאלי ( ‪ )2002‬מציע להתייחס‬
‫לתלונות נשים באופן דיפרנציאלי‪ ,‬בהתאם לשייכות לתת־קבוצה ספציפית‪ .‬כך‪ ,‬הוא מציע‬
‫לחלק את אוכלוסיית המתלוננות לארבע קבוצות ‪( -‬א) אוכלוסיית המקרים ״הרגילים״; (ב)‬
‫אוכלוסיית המקרים ״הפטליים״; (ג) אוכלוסיית בני ״תרבויות ייחודיות״; (ד) אוכלוסיית‬
‫״מקרי השווא״‪ .‬לדבריו‪ ,‬קבוצות אלה שונות במאפייניהן‪ ,‬ולפיכך אין דרכי הפתרון‬
‫וההתמודדות הנכונות לכל קבוצה זהות‪ .‬להערכתו‪ ,‬״הקבוצה של אוכלוסיית ׳מקרי השווא׳‬
‫היא הבעייתית ביותר‪ ,‬כיוון שמדובר באוכלוסייה טפילה שמנסה לעשות שימוש בצרכיה‬
‫במנגנון אכיפת החוק להשגת עמדת יתרון על הצד השני‪ ,‬במאבקי גירושין ובמאבקים על‬
‫רכוש וגם על רקע מניעים רגשיים כמו נקמה״ (עמ׳ ‪ .)19‬רובן המכריע של תלונות המשויכות‬
‫לתת־קבוצה זו מוביל למעצר החשוד גם כאשר התשתית הראייתית חלשה; גם אם אין סימני‬
‫פגיעה; וגם כאשר החומר היחיד שעומד לרשות גורמי האכיפה הוא גרסאות סותרות של‬
‫הצדדים‪.‬‬
‫יחזקאלי ( ‪ )2002‬ממקד את הקושי בהתמודדות גם בתגובות השוטרים שפועלים‬
‫בשטח בלחץ האירועים‪ ,‬ונוטים לגבש לעצמם תבניות עבודה‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬אם שלושת‬
‫האירועים האחרונים שבהם נתקל השוטר היו אירועי שווא‪ ,‬ייטה השוטר לראות גם את‬
‫המקרה הבא ככזה‪ .‬להערכתו של יחזקאלי ( ‪ ,) 2002‬אפשר לזהות שיטתיות באופן הפעולה‬
‫של המשתייכים לקבוצה זו גם בבחירת השופט שיפנו אליו בבקשה למתן צווי הגנה; הכוונה‬
‫לריבוי פניות לשופטים שרכשו לעצמם שם של מי ש״חתימתם קלה״ במתן צווי הגנה לעומת‬
‫מיעוט בפניות־בקשה למתן צווי הגנה לשופטים הנתפסים כקפדנים וכמחמירים‪ .‬היבט נוסף‬
‫בשימוש בפרוצדורה הוא במקרים שבהם המשטרה דורשת בבתי המשפט הארכת מעצר‬
‫גם כאשר לא הייתה לכך הצדקה‪ .‬יחזקאלי ( ‪ )2002‬מציין כי הוא מעריך שלמעלה מ־‪500/0‬‬
‫מהתלונות הן תלונות שווא‪ ,‬ומן הראוי שייבדק אחוז הזיכוי של גברים בתיקי אלימות‬
‫במשפחה‪ :‬״האחוז גבוה במידה רבה מאוד משיעור הזיכויים בתיקים ׳פליליים׳ רגילים‪ .‬גם‬
‫שדולת הנשים אינה רוצה שיורשעו חפים מפשע‪ .‬כדאי לשים לב‪ ,‬שמספר התלונות הבלתי‬
‫מוצדקות הינו גבוה ביותר ואלה גורמות נזק לעניין הנשים הכללי‪ ,‬גם בהתייחסות של‬
‫הציבור‪ ,‬של המוסדות ושל בתי־המשפט״ (עמ׳ ‪.) 19‬‬
‫גם הרמל ( ‪ ,) 2000‬לשעבר בכירה במשרד הרווחה ומי שהייתה פקידת סעד ראשית‪,‬‬
‫במאמרה ״האשמות שווא בפגיעות בהליכי גירושין״‪ ,‬מתייחסת למורכבות הטיפול בסוגיה זו‪.‬‬
‫היא מתייחסת למחקרם של קוק וקוק ( ‪ ,0 0 0 ^ & 0 0 0 ^, 1991‬כפי שמצוטטים בתוך הרמל‪,‬‬
‫‪ ,)2000‬ומציינת את החשיבות שבבדיקה קפדנית של כל מקרה ומקרה‪ .‬כן היא מתייחסת‬
‫לפולר ( ‪, 1991‬ז‪ ,? ^ 116‬כפי שמצוטט בתוך הרמל‪ ,)2000 ,‬שמצא כי במחקר שנערך בקרב‬
‫‪ 136‬נבדקים היו ‪ 14 /‬מבין התלונות תלונות שווא ודאיות‪ ,‬ועוד כ ־ ‪ 9 /‬מהתלונות הוגדרו‬
‫^ ״ ‪10^ 0 ^ 81^ 6‬״‪ .‬מיותר לציין את משמעותו של נתון גבוה זה לרבות ההרס שנגרם לחייו‬
‫של הקורבן חסר האונים מול המתלוננת ומול מערכות אכיפת החוק והמערכות הטיפוליות‪.‬‬
‫במאמר נוסף מדגישה הרמל ( ‪ )2001‬כי חשוב להכיר בתופעה ולקבוע דרכים ונהלים‬
‫לעבודה עם משפחות שנפגעו בגינה‪ ,‬בפרט לאור העובדה שקיימת סתירה בין חובת פקידי‬
‫‪116‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫הסעד לדווח על כל מקרה אלימות ולאפשר את התהליכים והבדיקות הנדרשות לבין הקושי‬
‫המתעורר במקרים רבים לעצור את ״מחול השדים״ ולהביא לרגיעה‪ ,‬וכן לנוכח היותם של‬
‫פקידי הסעד חסרי אונים מול הפערים הללו בהקשר ליכולתם להגיע לחקר האמת‪ .‬חיזוק‬
‫לטענה זו מופיע גם אצל זגורי ( ‪ ,)2013‬ששימש שופט בבית משפט לענייני משפחה‪.‬‬
‫נראה אפוא כי קשת רחבה זו של בעלי תפקידים שנחשפו כל אחד ממקומו ‪-‬‬
‫במשטרה‪ ,‬בבתי המשפט ובמערכת הרווחה ‪ -‬מבססת את עצם קיומה של תופעת תלונות‬
‫השווא‪ ,‬ומאירה את הצורך הדחוף בבירור יסודי של הסוגיה ובגיבוש מענה מתאים; אך‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬אין בנמצא מחקר מעמיק ורציני באשר להיקף התופעה‪ ,‬ולכן קשה להעריכה‬
‫לאור הנתונים הקיימים‪.‬‬
‫מעיון בנתונים סטטיסטיים המובאים בדוח שהגיש מרכז המחקר והמידע של‬
‫הכנסת לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי ( ‪ )2011‬עולה כי לפי נתוני הנהלת בתי‬
‫המשפט‪ ,‬התקבלו בחודשים ינואר‪-‬אוקטובר ‪ 2011‬בבתי המשפט ‪ 10,590‬בקשות למתן צווי‬
‫הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה‪ ,‬מהן אושרו כ ־ ‪ 57 /‬בקשות‪ .‬בהתייחסה לעניין‬
‫זה ציינה הנהלת בתי המשפט (מרכז המחקר והמידע של הכנסת‪ )2011 ,‬כי ההפרש בין כלל‬
‫הבקשות לבין הבקשות שאושרו אינו משקף בהכרח את מספר הבקשות שנדחו‪ ,‬שכן בחלק‬
‫מהמקרים התיק נסגר ללא דחיית הבקשה‪ ,‬למשל בעקבות פשרה שהושגה בין הצדדים‪ .‬עוד‬
‫צוין ״כי הנתונים כוללים הן בקשות שהוגשו על ידי נשים והן כאלו שהוגשו על ידי גברים‪,‬‬
‫שכן בהנהלת בתי המשפט אין אפשרות לפלח את הבקשות לפי מין המגיש‪ .‬מהנהלת בתי‬
‫המשפט נמסר‪ ,‬כי חלק מהנתונים מוזנים בצורה ידנית‪ ,‬ולכן הנתונים המובאים להלן אינם‬
‫מדויקים״ (שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .)7‬לאור האמור לעיל‪ ,‬בכל הנוגע לענייננו נתוני הדוח לכשעצמם הנם‬
‫נתונים חסרים‪ ,‬וזאת בייחוד משום שלא ניתן לדעת מהן הסיבות לחוסר ההיעתרות לבקשות‬
‫שנדחו בפועל‪ ,‬ובכמה מהן‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬נמצא כי התבססו על תלונות שווא‪ .‬דברים אלה נכונים‬
‫גם ביחס לדוחות משנים קודמות‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי בכל הנוגע לבקשות לצווי הגנה יש קושי ממשי לבצע מחקר עצמאי ורציני‬
‫בדבר היקף התופעה היות שעל פי החוק‪ ,‬התיקים שבבית המשפט לענייני משפחה או בבתי‬
‫הדין הרבניים מתנהלים בדלתיים סגורות‪ ,‬וחסויים בפני הציבור; בהתאם לכך‪ ,‬מרביתם‬
‫אינם מפורסמים במאגרי המידע הנגישים‪ .‬גם באשר למסלול הפלילי‪ ,‬אין בנמצא כל מחקר‬
‫מקיף ומעמיק מטעמן של רשויות אכיפת החוק‪ ,‬שהן היחידות שברשותן מלוא הנתונים‬
‫והכלים לעשות כן‪ ,‬והמבכרות לספק נתונים ״יבשים״ בלבד‪ .‬כך‪ ,‬בדוח שהוזכר לעיל (מרכז‬
‫המחקר והמידע של הכנסת‪ ,)2011 ,‬נכתב כי בחודשים ינואר‪-‬אוקטובר ‪ 2011‬נפתחו במשטרת‬
‫ישראל ‪ 12,260‬תיקים בגין תלונות נשים על אלימות במשפחה‪ ,‬מהם ‪ 4,616‬תיקים שנסגרו‬
‫מסיבות שונות כגון היעדר אשמה (‪ 10‬תיקים); חוסר ראיות ( ‪ 2,973‬תיקים); חוסר עניין‬
‫לציבור ( ‪ 1,492‬תיקים); וסיבות אחרות (‪ .)141‬נתון זה אינו סופי‪ ,‬שכן נכון למועד הגשת‬
‫הדוח‪ ,‬טרם הוכרע גורלם של עוד ‪ 2,895‬תיקים פתוחים‪ .‬יודגש‪ ,‬כי מהנתונים הללו עולה כי‬
‫רק לגבי עשר תלונות נקבע באופן פוזיטיבי שיש לסגור את הטיפול בתלונה בעילה של היעדר‬
‫אשמה‪ ,‬בעוד לגבי ‪ 2,973‬תלונות הוחלט שיש לסגור את הטיפול בעילה של היעדר ראיות‪,‬‬
‫ולכן לא ניתן לדעת אילו מהן (אם בכלל) היו תלונות שווא‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬לא ידוע מה עלה‬
‫‪117‬‬
‫חנה חימי‬
‫בגורלן של התלונות שהועברו לבירור בבית המשפט ‪ -‬האם הסתיימו בהרשעה אם לאו‪.‬‬
‫לאור העובדה שעיון בתיקים שנסגרו אינו אפשרי‪ ,‬אזי גם במסלול הפלילי יש קושי‬
‫ממשי בעריכת מחקר עצמאי‪ .‬כך‪ ,‬בשאילתה שהגיש חבר הכנסת מאיר שטרית לשר לביטחון‬
‫פנים ביום ‪ 14.3.2012‬בנושא הגשת תלונות שווא על ידי נשים כנגד בני זוגן‪ ,‬ענה השר כי‬
‫״קיים קושי במתן נתון מדויק בנוגע לתיקי תלונות שווא בין בני זוג‪ .‬עם זאת‪ ,‬מבדיקה‬
‫שנערכה עלה‪ ,‬כי נפתחו עשרות מעטות של תיקים בגין הודעה כוזבת‪ ,‬שהרקע להן הוא בני‬
‫זוג‪ .‬בשנת ‪ 2011‬עולה כי לא קיים הבדל ממשי בין תלונות שווא של נשים לעומת גברים״‬
‫(שטרית‪.)2012 ,‬‬
‫הנה כי כן‪ ,‬כעניין מחקרי־מדעי‪ ,‬תדירות הגשת תלונות שווא למשטרה או לרשויות‬
‫אחרות קשה להערכה‪ ,‬וערכה‪ ,‬ולו בקירוב‪ ,‬נותר לא ידוע‪ .‬יודגש‪ ,‬כי בישראל ‪ 2013‬הגופים‬
‫היחידים שלהם הנתונים‪ ,‬הכלים והיכולת לערוך מחקרים מעין אלה הם מערכות אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬אך עד כה לא נערך בנושא כל מחקר מקיף מטעם גוף רשמי כלשהו‪ .‬כאמור‪ ,‬חרף‬
‫אי הבהירות באשר להיקף התופעה וממדיה‪ ,‬אין ספק באשר לעצם קיומה ועל כן‪ ,‬מנקודת‬
‫ראותו של הפרט שמתמודד עם הוויה מורכבת של התגוננות מפני תלונת שווא‪ ,‬רשויות אכיפת‬
‫החוק מחויבות ליתן התייחסות ומענה הולם לתופעה‪ ,‬כדי להרתיע מפני הגשת תלונות שווא‬
‫וכדי לצמצם את מספר הנפגעים בגינן‪.‬‬
‫דרכי התמודדות בפועל עם תלונות שווא‬
‫כאמור לעיל‪ ,‬בניסיון להתמודד עם תופעת תלונות השווא‪ ,‬נתן המחוקק כלים הן בידי‬
‫מערכות אכיפת החוק ובתי המשפט במסלול הפלילי הן בידי בתי המשפט לענייני משפחה‪.‬‬
‫עיון במאגרי מידע משפטיים עיקריים ( נבו‪ ,‬תקדין) מלמד כי במקרים מסוימים‪ ,‬בתי המשפט‬
‫לענייני משפחה מפעילים את סמכותם ומטילים על מגיש בקשת שווא למתן צו הגנה‬
‫עיצומים כספיים ‪ -‬כך‪ ,‬בעניין פלונית ‪ 322011‬קבע בית המשפט כי מגישת הבקשה ״עשתה‬
‫שימוש לא ראוי בצו ההגנה שייעודו אינו זה אשר המבקשת ייעדה לו‪ .‬צו הגנה אינו מכשיר‬
‫לפתרון לסכסוכים שאינם בגדר עילות החוק ואין מטרתו להסדיר הסדרי ראייה או חיוב‬
‫בתשלום מזונות״‪ 33,‬וחייב אותה בתשלום הוצאות בסך ‪ 5,000‬שקל‪ .‬במקרה אחר‪ ,‬בעניין‬
‫א״ש נ' מ״ס‪ 34,‬קבע בית המשפט כי ״במקרה שבפניי נעשה שימוש מכוון לרעה בהוראות‬
‫החוק‪ ,‬תוך שהמבקשת בודה מלבה ׳סיפור׳‪ ,‬שכל מטרתו פגיעה במשיב‪ ,‬תוך ׳שכלול׳ שתי‬
‫פניות הסרק הקודמות שלה לבית־המשפט‪ ,‬שעלו בתוהו‪ .‬זהו לפיכך‪ ,‬מקרה מובהק של בקשה‬
‫קנטרנית ופוגענית שאל כמותה ואל דומות לה כוונו הוראות סעיף ‪ 11‬לחוק״‪ 35,‬וקבע לפיכך‬
‫כי המבקשת תשלם למשיב את הוצאות הבקשה ושכר טרחת עורך דין בסך ‪ 5,000‬שקל; כי‬
‫‪ 32‬ה״ט (ק״ג) ‪ 23390-10-11‬פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו‪.)27.10.2011 ,‬‬
‫‪ 33‬שם‪.‬‬
‫‪ 34‬ה״ט (טבריה) ‪ 27474-01-11‬א״ש ואח׳ נ׳ מ״ס (פורסם בנבו‪.)22.3.2011 ,‬‬
‫‪118‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫תשלם לו פיצוי בסך ‪ 10,000‬שקל בגין הפגיעות שנפגע מהגשת הבקשה; וכן תשלם סך של‬
‫‪ 2,500‬שקל לאוצר המדינה‪ .‬בעניין ר״פ ו־נ״ש נגד ג״ש‪ 36,‬קבע בית המשפט כי ‪-‬‬
‫תוצאת הדברים מביאה אותי לכלל מסקנה ברורה וחדה לפיה האם בחרה לעלות על‬
‫מסלול מהיר בדמותו של הליך לפי החוק למניעת אלימות במשפחה לצורך השגת יתרונות‬
‫במישור הסדרי הראיה של האב עם הקטין‪ ,‬מסלול עוקף התובענה שהגישה לפני למעלה‬
‫משנה ואשר עד היום היא עצמה מסכלת את בירורה (ואת בירור תביעת האב להרחבת‬
‫הסדרי ראיה) בעצם סירובה לשתף פעולה עם מי מבין המומחים שמונו והוחלפו על ידי בית‬
‫משפט זה ובית המשפט המחוזי‪ .‬מסקנתי הינה אפוא כי האם ביקשה לעשות שימוש בחוק‬
‫למניעת אלימות במשפחה לצורך השגת יתרונות בלתי הוגנים בעניינים שאינם קשורים‬
‫כלל ועיקר לחוק‪ ,‬למטרה לשמה נחקק ולאינטרסים עליהם הוא בא להגן‪37.‬‬
‫בהתאם לכך‪ ,‬הורה בית המשפט למבקשת לשלם סך של ‪ 15,000‬שקל פיצוי לכל אחד‬
‫מהמשיבים וכן לשאת בשכר טרחת עורכי הדין בסך של ‪ 20,000‬שקל‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬חרף מקרים בודדים אלה המתוארים לעיל‪ ,‬אין בנמצא נתונים בדבר היקף‬
‫ומספר הבקשות שהובררו כבקשות שווא‪ ,‬ובהתאמה‪ ,‬אין בנמצא נתונים בדבר השאלה‬
‫בכמה מבין בקשות אלו‪ ,‬שנמצאו כבקשות שווא‪ ,‬הפעיל בית המשפט את סמכותו להטלת‬
‫פיצוי והוצאות‪ .‬עיון במאגרי המידע שלעיל מלמד עוד כי בניגוד למערכת בתי המשפט לענייני‬
‫משפחה‪ ,‬שלפחות בחלק מן המקרים מפעילה את סמכותה לבוא חשבון עם מתלונן השווא‪,‬‬
‫הרי מערכות אכיפת החוק הפליליות אינן משתמשות בסמכותן אלא במקרים בודדים‬
‫ונדירים‪ .‬בין היתר‪ ,‬ייתכן שהקשיים נובעים מתהליכי העבודה בחקירה משטרתית‪ ,‬בפרט‬
‫כאשר מדובר באירועים סביב אלימות במשפחה שמאופיינים בעוצמות רגשיות‪.‬‬
‫זליג ונחשון ( ‪ ,)2012‬במחקרם על אודות תהליכי היסק וחשיבה של שוטרים‬
‫בחקירה משטרתית‪ ,‬מתייחסים לחיוניות פיתוח כלים רלוונטיים בחקירה משטרתית נוכח‬
‫הטיות חשיבה‪ .‬הם מציינים כי בתנאי העבודה של השוטרים ‪ -‬תנאים המתאפיינים במצבי‬
‫לחץ ובעייפות ‪ -‬יש כדי לתרום לפגיעה ביכולתם של אנשי החוק להגיע לעיבוד ראוי של‬
‫מידע ולשיפוט מדויק של מכלול הנתונים שהם חשופים אליהם‪ .‬גם בר־אלי ועמיתיו ( ‪)2004‬‬
‫מצאו שיש סיכוי גבוה ל״אזעקות שווא״‪ ,‬והציעו להתמודד עם התופעה בשיפור יכולת קבלת‬
‫ההחלטות של מקבלי ההחלטות במשטרה‪ ,‬וזאת על ידי רכישה מתמדת של ניסיון ומומחיות‬
‫ספציפית לנושא זה‪.‬‬
‫שאלת פיתוח הכלים לאיתור תלונות שווא ראויה למאמר בפני עצמו‪ .‬במאמר‬
‫זה ביקשנו להתמקד בסוגיה של מידת השימוש בפועל בכלים שיצר המחוקק כדי לטפל‬
‫במתלוננות שתלונתן הובררה כתלונת שווא‪ .‬כך‪ ,‬מאחר שאין כל תיעוד סטטיסטי או אחר‬
‫בדבר השימוש ‪ -‬אם בכלל ‪ -‬בכלים האמורים‪ ,‬אי אפשר לדעת במדויק מהו מספר המתלוננות‬
‫‪ 36‬תמ״ש (כ״ס) ‪ 1880/04‬ר״פ נ' ג״ש (פורסם בנבו‪.)17.1.2005 ,‬‬
‫‪119‬‬
‫חנה חימי‬
‫שהועמדו אי פעם לדין בגין הגשת תלונות שווא‪ .‬בסקירה של מאגרי המידע הנזכרים לעיל‪,‬‬
‫מצאנו מקרה אחד בלבד שבו הועמדה לדין מתלוננת שווא בעברות אלימות במשפחה‪.‬‬
‫המדובר בעניין סיגל נזרי‪ 38,‬שבו הורשעה הנאשמת‪ ,‬על פי הודאתה‪ ,‬בביצוע עברה של עדויות‬
‫סותרות‪ 39,‬בגין כך שבמשך שלושה ימים‪ ,‬יום אחר יום‪ ,‬התלוננה נגד בן זוגה תלונות שווא על‬
‫ביצוע מעשים מגונים בכוח ואיומים‪ .‬בעקבות התלונות‪ ,‬נעצר בן הזוג למשך ‪ 20‬יום והוגש‬
‫נגדו כתב אישום‪ ,‬ולאחר ששוחרר ממעצר נאלץ להיות כפוף לתנאים מגבילים; רק כשבעה‬
‫חודשים לאחר הגשת כתב האישום התוודתה המתלוננת על כי תלונותיה היו שקריות‪ .‬בית‬
‫משפט השלום קבע כי ‪-‬‬
‫עבירה זו של מסירת הודעות סותרות הינן נגע שיש לעקור מן השורש‪ .‬לא אחת ולא שתיים‬
‫אני נתקל בכך‪ ,‬והללו מקשים‪ ,‬מקשים לי עד מאד את מלאכת השיפוט ואת מלאכת קביעת‬
‫הממצאים והמיומנויות‪ .‬הגיע הזמן שיועבר מסר ברור בתחום הזה‪ ,‬שבתי־המשפט לא‬
‫רואים בקלות ראש עבירות מסוג זה וכי יש להעיד עדות אמת‪ ,‬וכי יש להתלונן תלונות אמת‬
‫ולא להשתמש במשטרה או בזרועות החקירה או ברשויות הרווחה לאמצעים טקטיים‬
‫כאלה או אחרים‪ ,‬להשיג יתרון זמני או ארוך טווח‪ ,‬כזה או אחר שלא כדין ובהסתמך על‬
‫מצגי שווא‪40.‬‬
‫בית המשפט גזר על המתלוננת שמונה חודשי מאסר בפועל‪ 12 ,‬חודשי מאסר על תנאי‪ ,‬וקנס‬
‫סמלי בסך ‪ 200‬שקל‪ .‬אלא שבמסגרת ערעור שהגישה הנאשמת לבית המשפט המחוזי בתל‬
‫אביב‪ 41‬בוטל עונש המאסר בפועל‪ ,‬ורק יתר חלקי גזר הדין‪ ,‬כולל ההרשעה והמאסר על תנאי‪,‬‬
‫נותרו בעינם‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ :‬חוק העונשין מסמיך את בית המשפט הפלילי להטיל על מתלונן או‬
‫מתלוננת שווא הטלת עיצום כלכלי‪ ,‬בחיובם בתשלום בהוצאות המשפט‪ :‬״זיכה בית המשפט‬
‫את הנאשם לאחר שראה כי התלונה שגרמה למשפט הוגשה בקלות ראש או לשם קינטור או‬
‫ללא יסוד‪ ,‬רשאי הוא לחייב את המתלונן‪ ,‬לאחר שנתן לו הזדמנות סבירה לטעון טענותיו‬
‫לעניין זה‪ ,‬בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם והוצאות התביעה‪ ,‬כפי שיקבע בית המשפט״‪42.‬‬
‫אלא שלמרות הוראות מפורשות אלה של המחוקק‪ ,‬מדיניותו המוצהרת של בית המשפט‬
‫היא להימנע מהפעלת סמכות זו כלפי מתלוננות השווא בנימוק הבעייתי כי יהיה בכך כדי‬
‫להרתיע את ציבור מתלוננות ה״אמת״ בהגשת תלונתן‪ .‬ההלכה המנחה בעניין זה נקבעה‬
‫בעניין פלונית ‪ 43,1995‬שבו האשימה מתלוננת שני גברים באינוסה‪ .‬בית המשפט זיכה את‬
‫הנאשמים‪ ,‬וקבע כי המתלוננת לא הביאה כל תימוכין לגרסתה‪ ,‬וכי סתרה את עצמה פעמים‬
‫‪ 38‬ת״פ (של׳‪-‬ת״א) ‪ 2820-02-10‬מדינת ישראל נ' סיגל נזרי (פורסם בנבו‪.)27.4.2011 ,‬‬
‫‪ 39‬לפי סעיף ‪(240‬א) ל חוק העונשין‪ ,‬התשל״ז־‪.1977‬‬
‫‪ 40‬ת״פ (של׳‪-‬ת״א) ‪ 2820-02-10‬מדינת ישראל נ' סיגל נזרי (פורסם בנבו‪.)27.4.2011 ,‬‬
‫‪ 41‬עפ״ג ‪ ,19326-06-11‬נזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)‪.‬‬
‫‪ 42‬סעיף ‪(81‬א) ל חוק העונשין‪ ,‬התשל״ז־‪.1977‬‬
‫‪ 43‬ראו לעיל עניין פלונית ‪ 1995‬בעמ׳ ‪ 112‬וכן‪ :‬ב״ש (מח׳‪-‬י‪-‬ם) ‪ 578/95‬ס״ב וא״מ נ' פלונית (לא פורסם‪.)16.1.1996 ,‬‬
‫‪120‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫רבות במהלך עדותה‪:‬‬
‫לא הובאו כל תימוכין של ממש לגרסתה‪ ,‬הגרסה כוללת סתירות ואי־סבירויות והיא אף‬
‫נסתרה‪ .‬המתלוננת העידה על עצמה שהיא שחקנית טובה ושאין אפשרות לדעת מהדברים‬
‫שלה מה אמת ומה לא‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש לה סיבה לשקר ולהמציא את גרסתה הנ״ל‪ ,‬והיא נקמה‪,‬‬
‫כפי שיפורט להלן‪ .‬אי לכך אין בידי בית המשפט לסמוך על גרסת המתלוננת לשם הרשעת‬
‫הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום (ההדגשות שלי‪ ,‬ח״ח)‪44.‬‬
‫וכן‪:‬‬
‫בהתחשב בהערכת הראיות ‪ ...‬נראה לבית המשפט כי את הסיפור הזה על האצבע המציאה‬
‫המתלוננת בגלל שס׳ [אחד המשיבים] ניתק איתה את הקשר‪ ,‬ולכן החליטה להתנקם בו‪.‬‬
‫המתלוננת פתחה במסע נקמה‪ ,‬שאת כל פרטיו ‪ ...‬תכננה מההתחלה‪ .‬כשראתה שפרט מסוים‬
‫בתוכניתה משתבש‪ ,‬מיהרה לרוץ ולתקן ותוך כדי כך אפילו האשימה את המשטרה באי ניהול‬
‫חקירה הגונה כלפיה‪ ,‬דבר שנסתר על ידי אנשי המשטרה‪ .‬לכאורה מדובר בבחורה נקמנית‬
‫אשר העידה על עצמה כי היא ״מומחית בביום״‪ ,‬ולכן ניצלה את עדינה חברתה כדי לנקום‬
‫בס׳‪ ,‬ומאותה סיבה האשימה את א׳ [הנאשם הנוסף] (ההדגשות וההבהרות שלי‪ ,‬ח״ח)‪45.‬‬
‫לאחר מתן פסק הדין ביקשו המשיבים מבית המשפט לחייב את המתלוננת לשלם להם את‬
‫הוצאות הגנתם לפי סעיף ‪(81‬א) לחוק העונשין‪ ,‬ובית המשפט המחוזי נעתר לבקשה‪ .‬על‬
‫החלטה זו הגישה המתלוננת ערעור‪ 46,‬ובית המשפט העליון הפך את ההחלטה‪ ,‬בקובעו‪ :‬״אין‬
‫ספק כי חיוב מתלוננת בהוצאות הגנתו של הנאשם שזוכה עלול להביא להרתעת מתלוננות‬
‫מלהגיש תלונה‪ ,‬גם מפחד חיובן בהוצאות‪ .‬על כן‪ ,‬הדעת נותנת כי עד שיחליט בית־המשפט על‬
‫חיוב כזה‪ ,‬עליו להזהיר עצמו כי אין מנוס מכך בנסיבותיו של המקרה‪ ,‬על־פי אמות־המידה‬
‫הקבועות בסעיף ‪(81‬א) לחוק העונשין״ (ההדגשות שלי‪ ,‬ח״ח)‪47.‬‬
‫בעניין יוסף נוי‪ 48‬נקבעו דברים דומים‪:‬‬
‫בבואו של ביהמ״ש להחליט האם לפסוק פיצוי לנאשם‪ ,‬עליו לאזן בין האינטרס של הרתעת‬
‫מתלוננים מפני הגשת תלונות שווא ומזעור הנזק שנגרם לנאשם אל מול האינטרס הציבורי‬
‫המחייב יצירת אקלים חברתי המעודד אזרחים לתרום חלקם לאכיפת החוק‪ .‬לכן על‬
‫ביהמ״ש לנהוג בזהירות בהטלת פיצוי הנאשם על מתלוננים ובמיוחד אין להטיל פיצוי‬
‫מסוג זה כאשר לא נקבעה קביעה עובדתית פוזיטיבית לפיה המתלונן הגיש תלונת שווא‬
‫כנגד הנאשם‪49.‬‬
‫‪ 46‬ע״פ ‪ 1703/96‬פלונית נ׳ מדינת ישראל ו־‪ 2‬אח׳ (פורסם בנבו‪.)14.10.1997 ,‬‬
‫‪ 47‬שם‪.‬‬
‫‪ 48‬תפ״ח (מח׳‪-‬חי׳) ‪ 3018/06‬יוסף נוי נ׳ מדינת ישראל ושתי אחרות (פורסם בנבו‪.)10.5.2006 ,‬‬
‫‪121‬‬
‫חנה חימי‬
‫בפסק הדין שלעיל הפנה בית המשפט‪ ,‬על דרך ההיקש‪ ,‬לדברים שנאמרו בעניין חברת‬
‫החדשות‪ 50,‬שם נפסק כי מניעת פרסום פרטים מזהים של מתלוננות בעברות מין מבצרת‬
‫את ההגנה שמעניקה שיטת המשפט הישראלית לנפגעות עברות מין‪ ,‬הן בעידוד להגיש‬
‫תלונותיהן הן בהגנה עליהן לאחר שעשו זאת‪ .‬פסק דין זה עסק בדרישת חברת החדשות‬
‫לפרסם קלטות המתעדות את מפגשיו של אדם שהורשע בעברות אינוס ומעשה סדום ונידון‬
‫לעונש מאסר של תשע שנים בפועל‪ .‬הקלטות תיעדו מפגש של המתלוננת עם חוקרת פרטית‬
‫שתוכנן היווה בסיס לפנייה של התביעה והסנגוריה כאחת לבית המשפט שנתיים וחצי‬
‫לאחר שנכלא‪ ,‬בבקשה לזכותו מחמת הספק‪ .‬הקלטות ‪ -‬וידאו ואודיו ‪ -‬תיעדו שורה של‬
‫מפגשים בין המתלוננת לבין חוקרת פרטית שבהן מגוללת המתלוננת גרסה שונה לאירועים‬
‫שהיוו בסיס להרשעתו של האדם‪ .‬בית המשפט נעתר לבקשה‪ ,‬והנאשם זוכה מחמת הספק‬
‫מפאת פגמים שנמצאו במהימנות התלונות‪ .‬לא נערך משפט חוזר‪ ,‬והמתלוננת שלא הייתה‬
‫מעוניינת להיחשף ביקשה למנוע פרסום הקלטות בטענה שאין לנהל משפט חוזר בתקשורת‪,‬‬
‫וכי פרסום הקלטות יפגע בשמה הטוב‪ ,‬בכבודה ובפרטיותה‪ .‬עיקר הדיון בבית המשפט נסב‬
‫על אודות השיקולים של בית המשפט בדבר השאלה אם יש להתיר את פרסום הקלטות‪.‬‬
‫ערעור שהגישה חברת החדשות לבית המשפט העליון התקבל בחלקו;‪ 51‬בית המשפט פסק‬
‫שיש לפרסם חלקים מהקלטות על מנת לשמור על זכות הציבור לדעת ועל העניין הציבורי‬
‫שבפרסום‪ ,‬אך גם להימנע מפרסום פרטים מזהים של המתלוננת כדי לשמור על האנונימיות‬
‫שלה‪ ,‬על כבודה ועל צנעת הפרט שלה‪.‬‬
‫בעניין יוסף נוי‪ 52‬הסתמך בית המשפט גם על עניין פלונית ‪ 53,1999‬שבו נקבע כי‬
‫לעתים‪ ,‬על אף חשיבותם של עקרון פומביות הדיון ועקרון חופש הביטוי‪ ,‬הם ייסוגו מפני‬
‫אינטרס הגנתה של מתלוננת בעברות מין‪ ,‬אפילו כאשר נקבע כי המתלוננת הנה מתלוננת‬
‫שווא‪ ,‬וזאת כדי לא להרתיע מתלונני אמת מלהתלונן וכדי לא להחליש את מלחמת הציבור‬
‫כנגד עברייני המין‪ .‬המקרה דנן עסק ב־ח״י וב־ס״מ‪ .‬נגד ח״י‪ ,‬ששימש בתפקיד מזכיר מועצת‬
‫הפועלים בטבריה‪ ,‬הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עברות של סחיטה באיומים (ארבעה‬
‫אישומים); מעשים מגונים (שני אישומים); שימוש לרעה בכוח המשרה (ארבעה אישומים);‬
‫הטרדת עד; ואיומים‪ .‬עניינם של שלושה מהאישומים שיוחסו לו היה שלוש נשים שעבדו‬
‫במועצת הפועלים ואשר פוטרו ממקום עבודתן‪ .‬ח״י הכחיש מכול וכול את טענות המתלוננות‬
‫כלפיו‪ .‬בסופם של ההליכים החליט בית משפט השלום לזכותו מכל העברות‪ .‬בית המשפט‬
‫קבע כי המתלוננות טפלו עלילה כנגד ח״י‪ ,‬באמרו כי ״המתלוננות אכן חברו יחדיו על מנת‬
‫לפעול להדחתו של הנאשם לאחר שסברו כי הוא עומד מאחורי פיטוריהן״‪ 54,‬וכן קבע כי כולן‬
‫העידו עדויות שקר‪ .‬המדינה ערערה על זיכויו של ח״י לבית המשפט העליון‪ ,‬וערעורה נדחה‪.‬‬
‫‪ 50‬תפ״ח (מח׳‪-‬ת״א) ‪ 1017/02‬חברת החדשות הישראלית בע״מ נ' ל״ד ואח' (לא פורסם‪.)22.12.2005 ,‬‬
‫‪ 51‬ע״פ ‪ 11793/05‬חברת החדשות הישראלית בע״מ נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו‪.) 5.4.2006 ,‬‬
‫‪ 52‬ראו לעיל עניין יוסף נוי‪ ,‬בעמ׳ ‪ ;121‬וכן‪ :‬תפ״ח (מח׳‪-‬חי׳) ‪ 3018/06‬יוסף נוי נ' מדינת ישראל ושתי אחרות‬
‫(פורסם בנבו‪.)10.5.2006 ,‬‬
‫‪ 53‬רע״פ ‪ 5877/99‬פלונית נ' מדינת ישראל ואח'‪ ,‬פ״ד נט(‪. 113 ,97 ,)2‬‬
‫‪ 54‬שם‪ ,‬בעמ׳ ‪. 105‬‬
‫‪122‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫נגד ס״מ‪ ,‬ששימש מנהל אגף הגבייה של רשות השידור באזור נצרת עילית והעמקים הוגש‬
‫כתב אישום בגין תלונתן של שלוש מתלוננות שבו יוחסו לו עברות של מעשים מגונים (שלושה‬
‫אישומים) וסחיטה באיומים (שני אישומים)‪ .‬המתלוננות היו עובדות זמניות שהועסקו‬
‫בתפקידי מזכירות ופקידות באגף‪ ,‬ולבסוף פוטרו מעבודתן‪ .‬בסופם של ההליכים זיכה בית‬
‫משפט השלום את ס״מ מן ההאשמות שיוחסו לו‪ ,‬וקבע כי ״הגשת התלונות נגד הנאשם‬
‫הינה חלק מקנוניה נגד הנאשם‪ ,‬במסגרת מאבקי כוח ויוקרה במקום העבודה‪ ,‬כשברקע עניין‬
‫חידוש חוזי העבודה של המתלוננות או חלקן״‪55.‬‬
‫בשתי הפרשות הללו קבעו בתי המשפט באופן פוזיטיבי כי המתלוננות שיקרו ובדו‬
‫את תלונותיהן‪ ,‬וכי הן חברו בקנוניה נגד הנאשמים‪ .‬על רקע זה פנו ח״י וס״מ לערכאות‬
‫בבקשה לפרסם את שמן‪ .‬בקשה זו התגלגלה עד לפתחו של בית המשפט העליון‪ ,‬אשר קבע כי‬
‫אין לפרסם את שמן‪:‬‬
‫גם אם אמרנו כי שיקולי המיקרו מורים אל־עבר פרסום שמה של מתלוננת־השווא ‪ -‬שכן‬
‫תכלית ההגנה עליה נעלמה לכאורה עם זיכויו של הנאשם ‪ -‬לא נוכל להעלים עין משיקולי‬
‫המאקרו‪ ,‬אלה שיקולים שייעודם עידודן של נפגעות להתלונן על ביצוען של עבירות מין‪.‬‬
‫יתר־על־כן‪ :‬דווקא במקרים אלה של זיכוי נאשם‪ ,‬דווקא בהם מתעצמים והולכים שיקולי‬
‫המאקרו לאי־פרסום שמן של מתלוננות ‪ ...‬והרי המתלוננת בכוח שהייתה קורבן לעבירת‬
‫מין לא תדע מראש אם יאמין בית־המשפט לתלונתה‪ .‬וכך תאמר אישה אל לבה‪ :‬אני יודעת‬
‫שהייתי קורבן לעבירת מין‪ ,‬ואולם האם יעלה בידי לשכנע את בית־המשפט בכך! ומה יהא‬
‫אם בית־המשפט לא יאמין לי‪ ,‬ולסופם של הליכים יסתבר כי לא זו בלבד שסבלתי מעבירת‬
‫המין‪ ,‬אלא ששמי יתפרסם ברבים כמי שאינה דוברת אמת וכדי ביזיון וקצף! מה לי אפוא‬
‫שאסתכן ואתלונן‪ .‬מוטב לי שאשא את כאבי בלבי ולא אשתף בו את רשויות המדינה‪.‬‬
‫שיקולים אלה של נפגעת עבירת מין שיקולים כבדי־משקל הם‪ ,‬ולא נוכל להתעלם מן החשש‬
‫כי שאיפתה של החברה לחשוף עבירות מין תיפגע אנושות אם יפורסם שמן של מתלוננות‬
‫ולו מתלוננות־שווא הן ‪56...‬‬
‫הלכה למעשה‪ ,‬בעיון במקורות המידע המרכזיים ( נבו ו תקדין)‪ ,‬מצאנו החלטה אחת בלבד‬
‫שבה חויבה מתלוננת בתשלום הוצאות מכוח סעיף ‪(81‬א) לחוק העונשין‪ ,‬וזאת בעניין‬
‫אטיאס‪ 57.‬בפרשה זו‪ ,‬התלוננה בת זוגו של הנאשם כנגדו בגין שתי עברות של תקיפת בן זוג‪,‬‬
‫אלא שבתחילת הליך שמיעת הראיות חזרה בה מעדותה ותלונותיה ואישרה שהגישה את‬
‫תלונתה משיקולים זרים ולא מהטעם שהנאשם ביצע את המיוחס לו‪ .‬בעקבות התפתחות זו‬
‫חזרה בה המדינה מכתב האישום‪ .‬הנאשם‪ ,‬ששהה במעצר זמן ממושך‪ ,‬זוכה; המדינה היא‬
‫שביקשה לחייב את המתלוננת בהוצאות מכוח סעיף ‪(81‬א)‪ ,‬ובית המשפט נעתר לבקשה זו‪58.‬‬
‫‪ 55‬שם‪ ,‬בעמ׳ ‪. 124‬‬
‫‪ 56‬שם‪ ,‬בעמ׳ ‪. 121‬‬
‫‪ 57‬ת״פ (של׳‪-‬ת״א) ‪ 4762-08‬אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו‪.)12.10.2009 ,‬‬
‫‪123‬‬
‫חנה חימי‬
‫ראוי להדגיש כי שני המקרים שצוינו לעיל‪ ,‬שבהם מתלוננות שווא נתנו את הדין על תלונותיהן‬
‫השקריות (עניין סיגל נזרי‪ ,‬שהועמדה לדין בגין תלונת שווא ועניין אליהו אטיאס‪ ,‬שבו חויבה‬
‫המתלוננת בתשלום הוצאות)‪ ,‬נעדרים כל דיון ביחס לכך שהפרקטיקה הנוהגת היא הפוכה‪,‬‬
‫ועל פיה אין אוכפים את הדין על מתלוננות שווא‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬בולט בהיעדרו דיון בטעמים‬
‫שהובילו את התביעה ‪ -‬אשר הניעה את ההליך בשני המקרים ‪ -‬ואת בית המשפט לחרוג‬
‫מהלכה זו וליישם את הסמכויות הקבועות בחוק‪.‬‬
‫יודגש‪ ,‬כי הטיעון המרכזי שביסוד מאמר זה הוא חוסר ההתמודדות של מערכות‬
‫אכיפת החוק עם התופעה של תלונות שווא כמו גם חוסר התמודדותן עם התופעה של בקשות‬
‫שווא למתן צווי הגנה‪ ,‬וכישלונן להרתיע מתלוננת שווא לעתיד מהגשת תלונת שווא‪ .‬פעמים‬
‫רבות‪ ,‬בשלב הגשת התלונה או הבקשה לצו הגנה‪ ,‬עשויות מערכות אכיפת החוק להיתקל‬
‫בקושי ממשי להעריך את מידת אי נכונותן של התלונה או של הבקשה‪ ,‬וזאת מן הטעם‬
‫שמדובר ב״גרסה מול גרסה״‪ .‬אלא שמשעה שהוברר כי בתלונת שווא עסקינן‪ ,‬העובדה‬
‫שהמערכת המשפטית נמנעת מלנקוט כל צעד ממשי כנגדה‪ ,‬יוצרת היעדר הרתעה מפני הגשת‬
‫תלונות שווא עתידיות הן בידי מי שהגיש את תלונת השווא הנוכחית הן בידי מגישי תלונות‬
‫שווא פוטנציאליים‪ .‬העובדה שרשויות האכיפה והמשפט מצוידים בכלים לטיפול בתופעה‬
‫אך בוחרות שלא להשתמש בהם‪ ,‬מטילה את האחריות לתופעה על כתפיהן; במחדליהן‪,‬‬
‫מעודדות מערכות אלה תופעה חמורה זו‪.‬‬
‫סוף דבר‬
‫אף שנראה כי אין חולק על דבר קיומה של תופעת האלימות המשפטית מצד נשים כנגד‬
‫גברים‪ ,‬והגם שנראה כי אין חולק על קורבנותם של הגברים בכוח ובפועל‪ ,‬בחרה המערכת‬
‫המשפטית על שלל שלוחותיה שלא לחקור את התופעה ושלא לנסות לטפל בה ולמגר אותה‬
‫באמצעות יצירת הרתעה מתאימה‪ .‬הנחת היסוד‪ ,‬המקובלת גם עליי‪ ,‬כי במרבית המקרים‬
‫תלונתה של אישה תלונת אמת היא‪ ,‬אינה יכולה להוות הנחה יחידה ובלעדית הפוטרת את‬
‫רשויות אכיפת החוק מהתמודדות עם התופעה של הגשת תלונות שווא‪ .‬הצעד הראשון‬
‫צריך להיות הכרה רשמית בקיומה של התופעה‪ ,‬כמו גם עריכת מחקר מעמיק ומקיף‬
‫באשר להיקפה ‪ -‬הן במסלול האזרחי הן במסלול הפלילי‪ .‬בה בשעה‪ ,‬יש לשקול את דרכי‬
‫ההתמודדות עם התופעה ולמצוא נקודת איזון חדשה‪ ,‬אשר תאפשר‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬לשמור על‬
‫האינטרס הציבורי באי הרתעת יתר של ״מתלוננת אמת״ מלהגיש תלונתה‪ ,‬ומאידך גיסא‪,‬‬
‫תשמור גם על אינטרס הציבור להרתיע ״מתלוננת שווא״ ולצמצם את היקפן של תלונות‬
‫השווא‪ .‬חשוב ונכון לפתח שני כלים מרכזיים שיעמדו לרשותם של המשטרה והתביעה‪( :‬א)‬
‫מנגנוני בקרה וסינון שיאפשרו למערכת לברר את הנסיבות בטרם תפעל ולחסום הליכים‬
‫במקרים של תלונות שווא (למעט‪ ,‬כמובן‪ ,‬במקרים שבהם עולה חשש ממשי לכך שבעטיו‬
‫של עיכוב בפעולת הרשויות יבוצע רצח); (ב) נקיטת הליכים כנגד תלונות שנמצאו כתלונות‬
‫שווא‪ .‬לטעמי‪ ,‬המסקנה המתבקשת היא כי יש לשקול בכובד ראש אכיפה כנגד מתלוננות‬
‫שתלונתן הובררה כתלונות שווא‪ ,‬שכן המצב הנוכחי‪ ,‬אשר אין בו כל אכיפה כנגד תופעה‬
‫פסולה זו‪ ,‬יוצר קרקע פורייה להמשך קיומה ואף מעודד אותה; מסב פגיעה חמורה לנילונים‬
‫‪124‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫אשר כנגדם הוגשו תלונות השווא; ותורם לחוסר אמון של חלקים גדלים והולכים בציבור‬
‫במערכות האכיפה והמשפט‪ .‬המשך חדלותה של המערכת להתמודד עם התופעה אך ינציח‬
‫את קיומה‪ ,‬ויגביר את היקפה במציאות שבה שכיחות הגירושין גדלה והולכת‪.‬‬
‫מקורות‬
‫אבני‪ ,‬נ׳ ( ‪ .) 1990‬נשים מוכות ושוטרים‪ :‬קורבנות של השיטה‪ .‬פלילים‪ ,‬א‪.184-171 ,‬‬
‫איזיקוביץ׳‪ ,‬צ׳‪ ,‬וגריפל‪ ,‬א׳ ( ‪ .)1998‬הטיפול המשטרתי בתופעת האלימות במשפחה ובמערכות‬
‫יחסים‪ :‬מחקר הערכה‪ .‬חיפה‪ :‬אוניברסיטת חיפה‪ ,‬המרכז למחקר ועיצוב מדיניות‬
‫ומרכז מינרווה לחקר הנוער‪.‬‬
‫אלישע‪ ,‬א׳ ( ‪ .)2007‬טיפולוגיה של רצח אינטימי‪ :‬בחינת מאפייניהם האישיים‪ ,‬הבין־אישיים‬
‫והסביבתיים של גברים שרצחו את בנות זוגם‪ .‬צוהר לבית הסוהר ‪.40-27 ,11 ,‬‬
‫בן־דוד‪ ,‬ש׳ ( ‪ .) 1989‬קרבן הקריירה‪ :‬גורמים ותהליך‪ .‬עבריינות וסטייה חברתית‪ ,‬יז ‪.16-5 ,‬‬
‫בן־דוד‪ ,‬ש׳ ( ‪ .)2003‬ויקטימולוגיה מנקודת מבט הקורבנות‪ .‬בתוך מ׳ חובב‪ ,‬ל׳ סבה‪ ,‬ומ׳ אמיר‬
‫(עורכים)‪ .‬מגמות בקרימינולוגיה‪ :‬תיאוריה‪ ,‬מדיניות ויישום‪ ,‬לכבוד ד״ר מנחם‬
‫הורוויץ בהגיעו לגבורות (עמ׳ ‪ .)789-775‬ירושלים‪ :‬המכון למחקרי חקיקה ולמשפט‬
‫השוואתי ע״ש הרי ומיכאל סאקר‪ ,‬המכון לקרימינולוגיה‪ ,‬הפקולטה למשפטים‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית‪.‬‬
‫בר־אלי‪ ,‬מ׳‪ ,‬בר־מוחא‪ ,‬מ׳‪ ,‬ופרנקל‪ ,‬ד״א ( ‪ .)2004‬הבעייתיות של הרחקה מהבית במקרים של‬
‫חשד לאלימות נגד בני זוג במשפחה‪ :‬פרספקטיבה של לקיחת־סיכונים‪ .‬משטרה‬
‫וחברה‪.53-37 ,8 ,‬‬
‫ברדרס‪ ,‬ג׳״ב (עורכת) ( ‪ .)2004‬התעללות בגברים‪ :‬טראומה מולידה טראומה‪ .‬קרית ביאליק‪:‬‬
‫אח‪.‬‬
‫בר זוהר‪ ,‬י׳ ( ‪ .)2007‬תופעת הקרבנות‪ :‬סיבות רב־ממדיות‪ ,‬עדשות פנומנולוגיות והיבטים‬
‫יישומיים‪ .‬בתוך י׳ קים‪ ,‬י׳ בר־זוהר‪ ,‬וע׳ ולוי (עורכים)‪ .‬קורבנות‪ :‬אכיפת החוק‪ ,‬מין‬
‫וחברה (עמ׳ ‪[ .)503-467‬גבעתיים]‪ :‬מסדה‪.‬‬
‫גולדשטיין‪ ,‬ס׳ ( ‪ .)2007‬חיזוק מעמדו ותפקידו של הקרבן הן בהליך האזרחי והן בהליך‬
‫המשפטי‪ .‬בתוך י׳ קים‪ ,‬י׳ בר־זוהר‪ ,‬וע׳ ולוי (עורכים)‪ .‬קורבנות‪ :‬אכיפת החוק‪ ,‬מין‬
‫וחברה (עמ׳ ‪[ .)176-171‬גבעתיים]‪ :‬מסדה‪.‬‬
‫גל‪ ,‬נ׳ ( ‪ .)2003‬אלימות נגד נשים‪ :‬נורמה או סטייה? תל־אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד‪.‬‬
‫הקר‪ ,‬ד׳ ( ‪ .)2012‬סוגיות משפחתיות בעיניים משפחתיות‪ .‬בן שמן‪ :‬מודן‪.‬‬
‫הרמל ‪ ,‬י׳ ( ‪ .)2000‬האשמות שווא בפגיעות בהליכי גירושין‪ ,‬אתר משרד הרווחה‪.‬‬
‫הרמל ‪ ,‬י׳ ( ‪ .)2001‬דילמות אתיות ומקצועיות בעבודתו של פקיד הסעד לסדרי דין‪ .‬עלי‬
‫אתיקה‪.13-9 ,3 ,‬‬
‫וייל‪ ,‬ג׳ ( ‪ .)2011‬האשמות שווא על פגיעה מינית בילדים בסכסוכי גירושין‪ .‬בתוך ד׳ יגיל ומ׳‬
‫זכי (עורכים)‪ .‬סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית (עמ׳ ‪ .)316-305‬תל־אביב‪:‬‬
‫אוניברסיטת חיפה‪ ,‬דיונון‪.‬‬
‫ועדת החוקה‪ ,‬חוק ומשפט ( ‪ 12 ,2002‬בפברואר)‪ .‬מדיניות סגירת תיקים על־ידי התביעה‬
‫‪125‬‬
‫חנה חימי‬
‫הכללית‪ .‬פרוטוקול מס׳ ‪ 435‬של ישיבת הוועדה‪ .‬ירושלים‪ :‬הכנסת‪.‬‬
‫ועדת העבודה‪ ,‬הרווחה והבריאות ( ‪ 20 ,2006‬בפברואר)‪ .‬התנהלות משטרת ישראל בעת‬
‫הגשת תלונה בגין אלימות על־ידי נשים נגד בעליהן‪ .‬פרוטוקול מס׳ ‪ 551‬של ישיבת‬
‫הוועדה‪ .‬ירושלים‪ :‬הכנסת‪.‬‬
‫ועדת קרפ ( ‪ .) 1989‬דין וחשבון הוועדה בנושא מדיניות חקירה‪ ,‬תביעות ומשפט בעבירות‬
‫אלימות במשפחה‪ ,‬אלימות בין בני זוג‪ .‬יו״ר ‪ -‬יהודית קרפ‪ .‬ירושלים‪ :‬משרד‬
‫המשפטים‪.‬‬
‫זגורי‪ ,‬א׳ ( ‪ .)2013‬שימוש בפוליגרף בבקשות לצווי הגנה‪ ,‬לפי החוק למניעת אלימות במשפחה‪,‬‬
‫תשנ״א־‪ . 1991‬בדלתיים פתוחות‪.46-44 ,49 ,‬‬
‫זיו‪ ,‬א׳ ( ‪ .)2002‬פוליטיקה של אלימות נגד נשים‪ .‬חברה ורווחה‪ ,‬כב( ‪.432-417 ,)4‬‬
‫זלוצ׳ובר‪ ,‬נ׳ ( ‪ .)2004‬מגמות בחקיקה בתחום האלימות בין בני־זוג‪ .‬משטרה וחברה‪.35-5 ,8 ,‬‬
‫זליג‪ ,‬ע׳‪ ,‬ונחשון‪ ,‬י׳ ( ‪ .)2012‬הטיות חשיבה בחקירה משטרתית‪ .‬בתוך ר׳ פלד־לסקוב‪ ,‬א׳ שהם‪,‬‬
‫ומ׳ כרמון (עורכים)‪ ,‬הרשעות שווא‪ :‬היבטים פילוסופיים‪ ,‬פסיכולוגיים וארגוניים‬
‫(עמ׳ ‪ .)284-177‬תל־אביב‪ :‬פרלשטיין־גינוסר‪.‬‬
‫חימי‪ ,‬א׳‪ ,‬חימי‪ ,‬ח׳‪ ,‬וייס‪ ,‬מ׳‪ ,‬ורביד‪ ,‬מ׳ ( ‪ .)2007‬גברים כקורבנות של פרוצדורה פלילית‪.‬‬
‫בתוך י׳ קים‪ ,‬י׳ בר־זוהר‪ ,‬וע׳ לוי (עורכים)‪ .‬קורבנות‪ :‬אכיפת החוק‪ ,‬מין וחברה‬
‫(עמ׳ ‪[ .)156-133‬גבעתיים]‪ :‬מסדה‪.‬‬
‫טייכמן‪ ,‬מ׳‪ ,‬וטייכמן‪ ,‬י׳ ( ‪ .)1989‬אלימות בין בני־זוג‪ :‬יחסים בין־אישיים ושליטה על משאבים‪.‬‬
‫חברה ורווחה‪ ,‬י (‪.109-95 ,)2‬‬
‫יגיל‪ ,‬ד׳ ( ‪ .)2011‬הערכת תפקידי הורים‪ :‬היבטים יישומיים ומחקריים‪ .‬בתוך ד׳ יגיל ומ׳ זכי‬
‫(עורכים)‪ ,‬סוגיות יישומיות בפסיכולוגיה משפטית (עמ׳ ‪ .)333-317‬תל־אביב‪ :‬דיונון‪.‬‬
‫יורמן‪ ,‬ע׳ ( ‪ .)2007‬קורבנות‪ :‬השואה כמרכיב בשיח התרבותי־פוליטי בחברה הישראלית בין‬
‫השנים ‪ .1998-1948‬בתוך י׳ קים‪ ,‬י׳ בר־זוהר‪ ,‬וע׳ לוי (עורכים)‪ .‬קורבנות‪ :‬אכיפת‬
‫החוק‪ ,‬מין וחברה (עמ׳ ‪[ .)450-417‬גבעתיים]‪ :‬מסדה‪.‬‬
‫יחזקאלי‪ ,‬פ׳ ( ‪ .)2002‬חוסר אונים? מראות המשטרה‪. 19-18 ,187 ,‬‬
‫כיאל‪ ,‬א׳ ( ‪ .)2013‬מירוץ הסמכויות‪ :‬בתי הדין השרעיים מול בתי המשפט לענייני משפחה‪.‬‬
‫בדלתיים פתוחות‪. 17-16 ,49 ,‬‬
‫לויטה‪ ,‬ז׳ ( ‪ .)2008‬גירושין עתירי־קונפליקט‪ :‬היבטים קליניים ופרקטיים‪ .‬בתוך ד׳ יגיל‪ ,‬א׳‬
‫כרמי‪ ,‬מ׳ זכי‪ ,‬וע׳ לבני (עורכים)‪ ,‬סוגיות בפסיכולוגיה‪ ,‬משפט ואתיקה בישראל‪:‬‬
‫אבחון‪ ,‬טיפול ושיפוט (עמ׳ ‪ .)255-237‬תל־אביב‪ :‬דיונון‪.‬‬
‫למפרט‪ ,‬ע׳ ( ‪ .)2007‬נפש ערומה‪ :‬מסע מדעי־אישי אל נפש האדם‪ .‬תל־אביב‪ :‬משכל‪.‬‬
‫מלאך־פיינס‪ ,‬א׳ ( ‪ .) 1995‬אהבה ושחיקה בחיי הנישואין‪ :‬גורמים ודרכי התמודדות‪ .‬תל־‬
‫אביב‪ :‬צ׳ריקובר‪.‬‬
‫מרכז המחקר והמידע‪ .)2011 ( .‬ריכוז נתונים לשנת ‪ - 2011‬אלימות נגד נשים‪ .‬מוגש לוועדה‬
‫לקידום מעמד האישה‪ .‬ירושלים‪ :‬הכנסת‪.‬‬
‫מרכז המחקר והמידע‪ .)2013 ( .‬ריכוז נתונים לשנת ‪ - 2013‬אלימות נגד נשים‪ .‬מוגש לוועדה‬
‫לקידום מעמד האישה‪ .‬ירושלים‪ :‬הכנסת‪.‬‬
‫מרקוביצקי‪ ,‬ג׳‪ ,‬דורון‪ ,‬ה׳‪ ,‬ושריד‪ ,‬מ׳ ( ‪ .)2007‬אלימות זוגית בקרב עולים מחבר העמים‪:‬‬
‫‪126‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫אוכלוסייה כללית ומשתמשי רווחה‪ .‬אלימות‪ ,‬א (‪. 146-131 ,) 1‬‬
‫משטרת ישראל ( ‪ .)2012‬שנת המפנה ‪ :2012‬השנתון הסטטיסטי משטרת ישראל‪ .‬אגף‬
‫התכנון והארגון‪ ,‬מחלקת אסטרטגיה‪ ,‬מדור מחקר וסטטיסטיקה‪ .‬נדלה מתוך‬
‫‪^£‬ק‪ 00/812012 .‬ם ^‪ £381‬ז ‪ 00 /‬ם‪ 01106.§ 11.0¥ /‬ק‪ : //^ ^ ^ .‬ק‪^ 11‬‬
‫פישמן‪ ,‬ג׳‪ ,‬ומש‪ ,‬ג׳ ( ‪ .)2006‬אלימות כלפי נשים‪ :‬גורמים המנבאים את קורבנותן‪ .‬מגמות‪,‬‬
‫מד(‪.313-296 ,)2‬‬
‫צדיקה‪ ,‬ע׳ ( ‪ .)2013‬תום הלב ומרוץ הסמכויות‪ .‬בדלתיים פתוחות‪.14 ,49 ,‬‬
‫קסן‪ ,‬ל׳ ( ‪ .)2000‬ה״עצמי המורחב״ בסיפורי חיים של נשים מוכות וגברים אלימים‪ .‬חברה‬
‫ורווחה‪ ,‬כ(‪. 157-129 ,)2‬‬
‫ראביי־ספקטור‪ ,‬ס׳ ( ‪ .)2013‬העולם צועד קדימה וגם בית הדין הרבני‪ .‬בדלתיים פתוחות‪,49 ,‬‬
‫‪.15‬‬
‫שהם‪ ,‬א׳ ( ‪ .)1999‬עמדותיהם של שוטרי סיור וחקירות כלפי אלימות של בני זוג‪ .‬חברה ורווחה‪,‬‬
‫יט (‪.322-303 ,)3‬‬
‫שהם‪ ,‬א׳ ( ‪ .)2004‬הקמת מערך חוקרי אלימות במשפחה (אלמ״ב) ‪ -‬מה נשתנה? משטרה‬
‫וחברה‪.73-55 ,8 ,‬‬
‫שהם‪ ,‬א׳‪ ,‬ואבולעפיה‪ ,‬י׳ ( ‪ .)2010‬החלטות שיפוטיות בעברות אלימות בין בני זוג בבית משפט‬
‫השלום‪ .‬מגמות‪ ,‬מז (‪. 129-103 ,) 1‬‬
‫שחורי‪ ,‬מ׳‪ ,‬ואידיסיס‪ ,‬י׳ ( ‪ .)2008‬מיתוסי אונס כלפי קורבנות נשים וקורבנות גברים והקשר‬
‫לסטריאוטיפיים מגדריים בקרב נשים וגברים‪ .‬בתוך י׳ קים‪ ,‬י׳ בר זוהר‪ ,‬ול׳ עדן‬
‫(עורכים)‪ .‬קרבנות‪ :‬אכיפת החוק‪ ,‬מין וחברה (עמ׳ ‪[ .)280-265‬גבעתיים]‪ :‬מסדה‪.‬‬
‫שטרית‪ ,‬מ׳ ( ‪ 6 ,2012‬באוגוסט)‪ .‬שאילתה לשר לבטחון פנים‪ :‬תלונות־שווא בין בני זוג מיום‬
‫‪ 14‬במרץ ‪ .2012‬נדלה מתוך‬
‫‪14= 3 * 14=43‬‬
‫‪ , ¥1016x06 1x 11^ 0(6 ?610(10x5. ) 1999 (. 8 ^ 1^ 5 . ? 0 0 4 0 0 ,‬ק ^ ‪ 13§ 3 ^ .6 & ,.0 8 ^ 3‬מ‪^.‬‬
‫‪ 6' - 0 6 4 1 : 8 ^ 0 £ .‬א‬
‫‪ ^ 00x56 ^ 6x065 0 / 1x11^0(6 £>071X6? ¥1016X06 ^(# 6 0 1 .)2 00 2 ( .0 ? ,611.‬ק ^ ‪0 3‬‬
‫‪10x 06 ), 5 9 , 1 3 3 1 -1 3 3 6 .‬‬
‫) ‪0 0 ^ 60 , ? . ? ., & ? 61800, ^ . ) 1979 (. 800131 0^ 30 § 6 304 011^ 6 ! 3) 6 }!6048 : ! 00‬‬
‫‪!0X^ 1?6 ^ ^ .^ 030 8001010 §1001 # 6 ^ 16^ , 4 4 , 4 8 8 -6 0 8 .‬קק‪1030) 1¥1)^ 3‬‬
‫‪1:‬ז ‪ 0‬ק)‪6x: 7^6 ^1336X 5136 0/30^65(10 ^ 1016x06^ 563 ^ 5 ^ .) 1998 ( . ^ .? ,^ 0 0 0 . ^ 68‬‬
‫‪0 1 : 0 ! 660 ' 0 04 ? ! 688 .‬‬
‫‪? 03046 !,) 2 011 (. ¥10160 ) ^ 0 ^ 60 ? 1 ^ 6 0 ^ 31160§ 6 01' ■ 0 ^ 60 '8 ¥1016006‬‬
‫‪10‬‬
‫•‪61086X031( 6^ 6( 3^ 1( 10 ! 613) 1008^ 1^ 8 ) 0 £6^ 1018) 3031^ 868 01 £311061‬‬
‫‪7x0! 0 / 76^1x15( 0x 3 0 6 x 3 6 ^ 7 0 310?0 ^ — ^ 0 # ^ .¥1016006 ? #656 0 ?0^ ,‬‬
‫‪1 9 ) 2 (, 1 0 5 -1 2 3 .‬‬
‫‪ 6 ■ 8 0 0 4‬א ‪ 0 ^ 4 6‬־‪86X031 01 100( 1 01160068 £‬ז‪314, ? ) 2 0 0 6 (. 1 ^ 6 3) 1‬ז ‪? 1) 2 § 6‬‬
‫!^ ‪^ 0x 3 6^ 1?0 . ^ 6( 8^ 8 106( 08 ] 1031^ 011 3168 7 ^ 5 )106 8 ^!!6 )^ , 9 2 . 8 ^ 406‬‬
‫^ ^‪6008‬‬
‫‪127‬‬
‫חנה חימי‬
‫טף‪ . ) 2 0 0 3 (. £‬א ‪^,‬ז ‪ ^ 3‬ש ‪ ., & 1 0‬ם ‪ 3111^ 016 ,‬ם ‪., ? 311311, 8 .,‬ם‪0 3 ^ , 01 8 ^1 1 ^¥ 31‬‬
‫‪4 6 08031 808^6018? ^ 3 ^ 1 0 § 86086 01' ^0^68110 3^086 3§31081 ^ 6 0 .‬‬
‫‪ .‬ע ‪ 01 # 6‬ח‪0 )10‬חץ ‪) 6‬ח ‪19 5 -1 1 6 , ( 2) 10 , ^§0!0^ 1) ¥ 1 0 /0 ^16‬‬
‫‪x 36. 0^61160^3^:‬ח‪ 06: ^ 0)10‬ח‪ 0!6‬ןע ‪^ 3 § 0 6 , 0 . & ^3 1 0 8 , £ . (2005). 0 0 ^ 6 5 ( 1 0 0^0 ?0/‬‬
‫‪.‬־ ‪ 6‬א ^ ‪1688? €131100‬‬
‫‪^3 1 0 6 ^, ^ . 8. (2 0 0 1). ^ 0 8 6 ^ ^ 0 ^ 6 0 01 3^086^ ^ 6 0 ? ^.0 6X3^1031100 01 4 6‬‬
‫‪00016x 1 3 0^ 00100^68 01 ^3110§. ¥1016X06 0x 3 ¥10(1^5 , 16( 3) 2 6 9 -2 85 .‬‬
‫‪ ¥10)0710 2 0 0 0 - 2 0 0 3 .‬ח‪^ 66030 , ^ . , & ^ 0113^, 8 . ) 2 0 0 6 (. 8 )^ 3 ^ 0/ ? 6£<0 ?)6 3 ?0^ 65 1‬‬
‫‪'8 ? 011^ .‬מ‪^ 61^ 0 ^ 106 : 01 ^ 6 01 ^ 0 ^ 6‬‬
‫‪^68161, ^ . (2 0 1 2). ?01113^31 01 ^ 0 ^ 6 0 38 1011^316 £311061 ^0^68110 ¥1016006‬‬
‫‪ .‬ח‪x5( ^ 0 ^ 6 1 0 6 7 -1 0 8 2 ,(9 )1 8 ,‬ק‪61‬ק‪01§£ 06^¥1016 .61131018‬‬
‫ח‪ 1‬ח‪) 10‬ן ץ)) ^ ‪_6§ 30 , 1. ) 2 00 5 (. £ §0£<0? 0 0 ^ 05 ^ 7‬מ ?‪£611^, 1., ?0¥611, !., & 63)?0<6£‬‬
‫‪?0£>6 00565. ^ 0 ^ 6 0 1 ^ 6 £ .68631^ 8 1^^^ 293. ?0 0 ^0 0 : ^ 0 ^ 6 0 1 ^ 6 .‬‬
‫‪?311^, ^ . , & 0 6^3 11 8, ^.. (2 0 1 2 ). 0 6 0 ^6 1 30^ 1613110031-4813006 6116018 10 3116818‬‬
‫‪101 ^0^68110 ¥1016006. 0 ? 1 ^ 6 & 0611X ^^6X 0^, 5 8 (1 ) 103-123.‬‬
‫‪ ?., & ^ 1 646 ,‬״מ ‪^ 6161,‬‬
‫^‪0 . ) 1993 (. ^ 0 ^ 61813040 § 4601168 01 011‬‬
‫‪¥1011^1231100. 0 ? 1 ^ 6 0 x3 7^5(106, 1 7 , 4 5 9 -4 99 .‬‬
‫‪X5.‬ע‪ X0! 1X10) 0§1) 65‬ע ‪ ^ 0!0§^: 7 ^ 6 5 ) ^3 ^ 0/‬ן‪?646110^, ^ . (2 0 0 5). ¥10( 1^071 ^ 5^1) 10‬‬
‫‪§/‬מ‪10£11‬ק‪^/‬מ‪ 1‬מ _‪31‬מ‪ 1‬מ‪ ^ 11‬מ ‪ 611^ 131{ ^ 0‬מ‪^ '^ 11‬־ ^־ ‪ : / /‬ק‪. 61116¥6^ 110^ ^}1‬מ‬
‫מ‪ / 1 .^1‬ץ ‪¥ 1 0 1 1 ^ 0 1 0 § 1‬‬
‫‪ X01,‬א‪£ .0 ^ 0 6 ^ , ?. 7 ^7 0 ^ 7 0 6§ 13? 5^00 6 ^ 7 .6^13 01 311008§3116 3186? .(20 06 ) .8 .‬‬
‫‪6 5 (1 ), 128-158.‬‬
‫‪^X 01‬ק‪61‬ק ^ ‪6 ¥1011^ 30‬ק‪. ) 2 0 1 0 (. ^ 316 13‬מ‪81634, ? ., & 6011, 7 0 .§10^13^ 6113101‬‬
‫‪0/1x(6?^6?50x0^ ¥1016x06, 2 5 (6 ), 9 6 9 -9 8 8 .‬‬
‫‪^, 0 . ? .‬־‪8 ^ 30 , 8 . 0 ., 0 3 ^ 006 , ? . !., 031 ^ 611, 1 . ? ., 80111¥30, 7 . ?., & 800‬‬
‫‪(2 0 0 8).‬‬
‫‪16¥16^ 01 1686310^ 00 ^ 0 ^ 6 0 '8 086 01 ¥1016006 ^ 1 4 ^316‬‬
‫‪1011^316 £3110618. ¥1016X06 0 x3 ¥10(1^5, 2 3 (3 ), 3 0 1 -3 14 .‬‬
‫& ‪ x 3 610565 ^ 56X^0! 0550^1( 00565: 776x35‬א‪73^101, 0 365^)1))0 ?0?^7 .(20 07 ) .‬‬
‫‪155^65 ^ 0?1^6 0 x 3 071^1X0! ]^5(106 X0. 344, 1 -6 . 0 13 §1 3^, 1 0^311, 1‬‬
‫‪^.‬ק ‪0 13‬‬
‫מ ‪ . ) 2 00 5 (. ? 3186 3116§ 311008 01 3^ 086 30 ^ 06 § 1601 ^ 6‬א ‪ ., & 6313 ,‬א ‪7100 ^ 6 ,‬‬
‫‪£316018 86^ 31316. 0 ^ 113£ 5 ^ 56 & ^ 6§!60 ), 2 9 ) 12 (, 1 3 3 3 -1 3 4 5 .‬‬
‫‪128‬‬
‫ה״אלם״ של מערכות אכיפת החוק בהרתעת מתלוננת השווא‬
‫חקיקה‬
‫חוק‬
‫חוק‬
‫חוק‬
‫חוק‬
‫העונשין‪ ,‬התשל״ז־ ‪.1977‬‬
‫זכויות נפגעי עבירה‪ ,‬התשס״א־ ‪. 2001‬‬
‫למניעת אלימות במשפחה‪ ,‬התשנ״א־ ‪.1991‬‬
‫סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ‪ -‬מעצרים)‪ ,‬התשנ״ו־ ‪.1996‬‬
‫הליכים פליליים ומשפטיים‬
‫ה״ט (טב׳) ‪ 27474-01-11‬א״ש ואח' נ' מ״ס (פורסם בנבו‪.)22.3.2011 ,‬‬
‫ת״פ (ת״א) ‪ 4762-08‬אטיאס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו‪.)12.10.2009 ,‬‬
‫ה״ט (ראשל״צ) ‪ 56508-12-12‬האם נ' האב (פורסם בנבו‪.)3.1.2013 ,‬‬
‫תפ״ח (ת״א) ‪ 1017/02‬חברת החדשות הישראלית נ' ל״ד ואח' (לא פורסם‪.)22.12.2005 ,‬‬
‫ע״פ ‪ 11793/05‬חברת החדשות הישראלית בע״מ נ' מדינת ישראל ואח'‬
‫(פורסם בנבו‪.)5.4.2006 ,‬‬
‫תפ״ח (חי׳) ‪ 3018/06‬יוסף נוי נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו‪.)10.5.2006 ,‬‬
‫תמ״ש (קר׳) ‪ 54134-03-11‬ל״ס נ' ל״א (פורסם בנבו‪.)23.6.2011 ,‬‬
‫ת״פ (י‪-‬ם) ‪ 5431/02‬מדינת ישראל נ' ז״א (פורסם בנבו‪.)28.3.2004 ,‬‬
‫ת״פ (‪-‬ת״א) ‪ 2820-02-10‬מדינת ישראל נ' נזרי (פורסם בנבו‪.)27.4.2011 ,‬‬
‫ת״פ (‪-‬ת״א) ‪ 7684/02‬מדינת ישראל נ' שמואל (פורסם בנבו‪.)24.2.2004 ,‬‬
‫עפ״ג ‪ 19326-06-11‬נזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)‪.‬‬
‫ב״ש (י‪-‬ם) ‪ 578/95‬ס״ב וא״מ נ' פלונית (לא פורסם‪.)16.1.1996 ,‬‬
‫רע״פ ‪ 5877/99‬פלונית נ' מדינת ישראל ואח' ‪ ,‬פ״ד נט(‪.)2005 ( 97 )2‬‬
‫ע״פ ‪ 1703/96‬פלונית נ' מדינת ישראל ואח' (פורסם בנבו‪.) 14.10.1997 ,‬‬
‫ה״ט (ק״ג) ‪ 23390-10-11‬פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו‪.)27.10.2011 ,‬‬
‫תמ״ש (כ״ס) ‪ 1880/04‬ר״פ נ' ג״ש (פורסם בנבו‪.)17.1.2005 ,‬‬
‫‪129‬‬
‫חנה חימי‬
‫רשימת קיצורים לרשימת המקורות העוסקים בעניינים פליליים ומשפטים‬
‫א‪ .‬קיצורי סוגי הליכים‬
‫אש׳ ‪ -‬אשדוד‬
‫חד׳ ‪ -‬חדרה‬
‫טב׳ ‪ -‬טבריה‬
‫י‪-‬ם ‪ -‬ירושלים‬
‫כ״ס ‪ -‬כפר סבא‬
‫חי׳ ‪ -‬חיפה‬
‫ק״ג ‪ -‬קריית גת‬
‫ראשל״צ ‪ -‬ראשון לציון‬
‫רח׳ ‪ -‬רחובות‬
‫ת״א ‪ -‬תל־אביב‬
‫ב‪ .‬קיצורי שמות של מקומות מושב הערכאות‬
‫בה״ט ‪ -‬בהטרדה מאיימת וצו הגנה‬
‫ב״ש ‪ -‬בקשות שונות; בקשת שחרור‬
‫ה״ט ‪ -‬הטרדה מאיימת וצו הגנה‬
‫ואח׳ ‪ -‬ואחרים‬
‫מח׳ ‪[ -‬בית משפט] מחוזי‬
‫נ׳ ‪ -‬נגד‬
‫ע״פ ‪ -‬ערעור פלילי‬
‫עפ״ג ‪ -‬ערעור פלילי ‪ -‬גזר דין‬
‫פ״ד ‪[ -‬סדרת] פסקי־דין של בית המשפט העליון‬
‫פ״ח ‪ -‬תיק פשע חמור‬
‫רע״פ ‪ -‬רשות ערעור פלילי‬
‫של׳ ‪[ -‬בית משפט] שלום‬
‫ת״פ ‪ -‬תיק פלילי‬
‫תמ״ש ‪ -‬תיק משפחה‬
‫תפ״ח ‪ -‬תיק פשע חמור‬
‫‪130‬‬