ארבע האמיתות הנאצלות פרקים מתוך בודהים מבוא קצר
בודהיזם :מבוא קצר פתח דבר מאת פרופ' יעקב רז ובהמשך הפרק הראשון :ראשית הבודהיזם ובהמשך הפרק השלישי :ארבע האמיתות הנאצלות פתח דבר מאת פרופ' יעקב רז מחוץ למחיצת הלשון ,מאחורי הפרגוד שלה ,רוחו של האדם המעורטלת מקליפתה הדיבורית ,אינה אלא תוהה ותוהה תמיד .אין אֹמר ואין דברים ,אלא תהיה עולמית; "מה" נצחי קפוא על השפתיים .באמת אין מקום אפילו לאותו "מה" ,שיש במשמעו כבר תקווה לתשובה ,אבל מה יש שם? — "בלימה —בלום פה מלדבר" .אם בכל זאת הגיע האדם לידי דבור ודעתו מתקררת בו ,אין זה אלא מגודל פחדו להישאר רגע אחד עם אותו ה"תהו" האפל ,עם אותה ה"בלימה" פנים אל פנים בלי חציצה . [ביאליק — גילוי וכיסוי בלשון ] אני מהלך ברחוב .אני רואה ילד בוכה .גדם עץ שנכרת .שאריות תפוחים שנשרו ממשאית האשפה. אני מהרהר :סבלם של ילדים .העיריה שממהרת לכרות עצים .משמעותה של האשפה .הבחירות הקרבות ובאות .מה נצביע .ואיך המצב. ולא ראיתי ממש את הילד הבוכה .ולא את גדם העץ ולא את שאריות התפוחים. לא היה בי קשב ,לא היתה בי צלילות הדעת. צלילות הדעת — זוהי ליבת האימון של תורת הבודהה כדרך חיים. שנים רבות נתפסה תורת הבודהה במערב כפילוסופיה מרתקת ,בעלת מהלכים היסטוריים ותרבותיים, זרם מחשבה המכיל בתוכו רעיונות עמוקים ביותר על טבע האדם ,טבע הקיום ,המוסר ,ההכרה .לעתים הפקיעו מן התורה את יסוד האמונה ,על מנת להתאימה לטעם המערבי ,ולאופנות פילוסופיות או פסיכולוגיות של העולם המערבי .ראו בה שיטת חשיבה ,פילוסופיה .במערב היא מכונה ,לכן' ,בודהיזם '. אלא שבאסיה נתפסת תורת הבודהה ,מאז התחוללותה לפני כאלפיים וחמש מאות שנים ,כמשנת חיים של ריפוי ונחמה ,לא של הגות מופשטת .זוהי תורת מעשה .אימון של יומיום שהוא חיים של פחות סבל ,פחות תעתוע .פחות תעתוע ולכן פחות סבל .ההיסטוריה הבודהיסטית משופעת בפילוסופים ,אך גם פילוסופים אלה מאז ומתמיד התאמנו וחיו בדרך הבודהה .על כן ,ובצדק ,לגבי מאות מיליוני החיים את חייהם לפיהם, תורתם היא תורת מעשה. נכון שהדבקות בתורה סותרת אותה ,לעתים .יש והמאמינים יראו אותה קשיחה וסגורה ,כזו שאינה תלויה בזמן ובמקום ,כתורה שמבשרת 'אמיתות' נצחיות שאין לערער עליהן .כשהיא כזו יש והיא עמוסה בריטואלים ובאמונות טפלות .במקומות מסוימים באסיה הבודהה הוא אל ,נישא מאדם .שם יאמרו הכוהנים לבני עדתם :תפילה נכונה וקידה נכונה תורמות לצבירת זכויות לקראת הגלגולים הבאים .יש להקפיד על הכללים ,מאיימים במקומות אחרים .למשל ,הצמדת הידיים במחווה שאינה לפי הכללים תוליד את האדם ,בגלגול הבא ,כעכביש שחור ! במלים אחרות ,בקיומה המעשי והדתי ברחבי אסיה יש ותורת הבודהה לוקה בדיוק באותם תהליכים שאפשר למצוא בתורות רוחניות אחרות :חכמה גדולה שהפכה למערכת כללים חמורים ,שמתחילים להבחין בין 'נכון' ו 'לא נכון' ,בין 'מאמין' ו 'שאינו מאמין' ,בין 'אנחנו' ו 'הם' .יתר על כן ,היא לוקה בדיוק באותם חוליים שמפניהם היא מתריעה. אלא שליבה של התורה אינו רק שם .לא רק בכללים ובטכסים .לא רק בהגות ,ולא רק ביצירות האמנות המופלאות שנתנה להן השראה. צלילות הדעת — זוהי ליבת האימון הבודהיסטי כדרך חיים . עניינה של דרך הבודהה הוא פתרון הסבל — מה טיבו ,מה מקורו ,ואיך להקל עליו או להיחלץ ממנו. כשדרש הבודהה לפני תלמידיו על מקורות הסבל ,ועל שרשרת הסיבות המחוללות אותו ,פתח ב“ &– וִיַּג'ה“ ]סנסקריט “&–וִידְי&"[ .הוראתה העיקרית של המילה היא מצב של העדר צלילות הדעת–& .וִיּג'ַה פירושה אי–ידיעה ,עיוורון ,בורות ,התעלמות ,אשליות ,חיים בעריצותן של מחשבות .תעתוע . התעתוע מחולל פחד :פחד מפני מה שנדמה שמאיים עלינו ,ופחד לאבד את מה שנדמה שיביא לנו אושר עולמים .פחדים אלה עצמם מביאים לתעתוע חדש וכך ,חוזר חלילה ,סב לו גלגל ה ַס ְמסַארה של הסבל ומנהל את חיינו כאילו אין דרך אחרת . הבודהה מצביע ,אם כן ,על העדרה של צלילות הדעת כגורם מחולל של שרשרת חוליות של מצוקה וסבל. העדרה של צלילות הדעת מביא מחשבות שווא. מחשבות השווא מביאות לתיאור מתעתע ומדומה של עולמנו. יש לנו תגובות לעולם המדומה הזה, התגובות מחוללות ציורים נוספים של מושאי תשוקה ופחד. אנחנו נצמדים אל המושאים הללו ,חיים בצילם ומונהגים על ידם — לעולם אנחנו בצמא אל מה שנדמה שיביא את האושר ,או באיבה מול מה שנדמה שיביא לנו כאב . התוצאה היא מעגל של סבל ותעתוע וסבל שהולך ומתעצם.ממשותו של הסבל גדלה כל כך עד שנדמה שזה העולם ואין דרך החוצה .אבל כשדרש הבודהה בפני תלמידיו על הסיכוי להיחלץ מן המעגל הזה, פתח בהיפוכו של התעתוע ,כלומר בצלילות הדעת . תורת הבודהה מלמדת שבצלילות הדעת אפשר לדעת את העולם נכוחה ,בלא ציורי הפחד והתשוקה ,ובלא עכירות התעתוע .צלילות הדעת מתבוננת בחולי ,בזקנה ובמוות בלא לקבור אותם בבתי החולים ,בבתי האבות ובבתי הקברות של תודעתנו . האימון בצלילות הדעת הוא אימון יומיומי. הנה אני לועס .הנה אני כותב .הנה אני קם ,יושב ,מטיל צואה ,הנה אני בהיר ,הנה אני מבולבל .הנה עצב. הנה שמחה .הנה עכביש רץ ,ענף נע ברוח ,הנה איש זקן מנגן בכינור .המטבעות בתיק הכינור .פניו של האיש .המחשבה שבי על בדידותו .הטלת המטבע .צליל נקישת המטבע בתיק הכינור . צלילות הדעת מבחינה בפרטים ובמה שביניהם .אדם שראייתו צלולה עומד על שפת אגם או נהר ,ורואה את טיפות הגשם הגדולות כשהן מכות על פני המים' ,מבעבעות לרגע ונעלמות' ]סוטרת היהלום[ .לרגע הן טיפות גשם .ברגע הבא הן חלק מן האגם .ברגע הבא חלק מן האוויר ,אחר כך מן הענן ,אחר כך גשם, כלומר טיפות גשם . צלילות הדעת תראה את טיפות המים במלוא נוכחות קיומן ,ובו בזמן בחלופיות קיומן .צלילות הדעת תתפעל ,אולי ,מן הטיפות ,אבל לא תאחז בהן .היא תניח להן ,לא תעצור אותן בהימזגן במי האגם; הרי גם אם תרצה לא תוכל .היא לא תנסה לכבוש אותן ,לאלץ אותן או להכפיפן לדעה ,רעיון ,או רצייה .היא תראה אותן כמות שהן .ברגעי חסד תראה טיפות בודדות בייחודיותן .הנה גדולה .הנה קטנה .הנה מקפצת. הנה טובלת .הנה מתרסקת .הנה נמזגת . אני רואה טיפות מים .אבל מי ראה מעולם טיפת מים אחת יותר מאשר שבר שנייה? ואם נטעין את הטיפה במחשבות של פחד ,או תשוקה ,אושר ,או סמליות "[העולם הוא כמו טל"[ ,מה הטעם? מה יהיה גורלם של כל אלה ? כמו טיפות המים ,כנראה — קצף על פני המים .או כמו 'טיפות המים' ,כנראה — אותיות על דף . כשאני פנוי מרעיונות על טיפות המים אני יכול ,אולי ,לראות אותן כמות שהן .אפילו לא כ 'טיפות מים '. אפשר לקרוא את הספר הזה כמסע אל תולדות האימון הבודהיסטי בצלילות הדעת .מלים רבות שמופיעות במהלך הספר מציינות את האופנים הרבים בהם ציירו תרבויות אסיה הבודהיסטיות את צלילות הדעת .אך אלה אינם מושגים פילוסופיים גרידא .כל אלה הם מוקדי אימון של התודעה ,כשמעשה האימון הוא רב– פנים ונתון גם לנסיבות הזמן והמקום והאדם :מדיטציה ,עשייה של הגוף ושל הרוח ,עשייה בקהילה, פעולה של חמלה למען האחר . אבל כולם מכוונים אל אימון צלילות הדעת. כאותו מורה שראה את הפרחים והבין ,ואמר שיר :אני הנודד שחיפשתי אחרי מורה שלושים שנה .שוב ושוב נשרו העלים .שוב ושוב לבלבו הניצנים .אך מאז ראיתי את פרחי האפרסק לא היה בי עוד ספק . או -כשביקש תלמיד מן המורה שיבהיר לו את סוד התורה ,הוליך אותו המורה החוצה אל ניחוח הפרחים ושאל אותו ,אתה מריח? משהשיב שכן ,אמר לו ,אתה רואה? איני מסתיר ממך דבר . צלילות הדעת אינה באה בקלות .התבוננות מקרוב במעשה הבודהיסטי מצביעה על עמל של אימון מפרך, אבל היא מצביעה גם על החרות הבאה איתו ברגעי החסד .כאותו חליל שמתפנה מצליליו למען הצלילים הבאים ,צלילות הדעת מותירה אותנו לרגעים בלא מענה מן המוכן .בלא 'דעת' .בתהייה שאין בה נחמה מיידית .במעין 'מה' שאין לו המשך .זו התהייה שמדבר בה ביאליק אל מול הבלתי ידוע ,לפני שאנחנו טוענים אותו במשמעויות למכביר .באימון של צלילות הדעת ייתכן שנפש האדם תתפנה לזמן מה מן הצורך לטעון את הבלתי ידוע בציורים של הידוע ' —אופטימיות' או 'פסימיות' ,למשל . תורת הבודהה מציעה ,אם כן ,אפשרות של היות בעולם בתוך צלילות הדעת ,ואימון של האפשרות להזמין אותה שוב ושוב .ומתוך ההתפנות הזאת — 'הריקות — 'מחולל המעשה הבודהיסטי ,ברגעים של חסד, מרחב של חרות שאין בו תעתוע ,פחד ,ותשוקה שמצמיתים את דעתו של אדם .פעולה בעולם בתוך מרחב כזה של חרות ,אומרת תורת הבודהה ,היא פעולה ראויה ,מכוונת נכונה ,חומלת ,יודעת . אפשר לראות את המסע הצלול שעושה הספר הזה כהזמנה להתבונן בדרכים השונות שיצרה תורת הבודהה מאז התחוללותה לאימון רוח האדם לצלילות הדעת ואיתה לחיים שיש בהם פחות מצוקה וסבל . כבר יצאו בעברית ספרים המציגים את הבודהיזם .אך עד כה ,ניתן היה לחוש בחסרונו של ספר המציג את הפרישה הרחבה של מופעי הבודהיזם באסיה מהודו ועד יפן ,תוך כדי הבהרה של הגוונים המרובים שעברה התורה במסעה ביבשת . ספרו המצויין של ראהולה 'מה שלימד הבודהה' מציג בעיקר את עיקרי הבודהיזם המסורתי של זרם התהרוואדה ואין כמוהו להצגה של יסודות הבודהיזם המוקדם .הוא נכתב על ידי מי שהוא מלומד ונזיר כאחד .ספרה היפה של לידיה ארן 'בודהיזם 'אמנם מציג את הפרישה הגדולה של הבודהיזם על כל גווניו, אך על פי תפישתה של המחברת הוא מציג את הגוונים בצורה קצרה כמעין לקסיקון מורחב — ומעולה ! ייחודו של הספר הנוכחי הוא בכך שהוא מספר את סיפורו של הבודהיזם במסעו הגדול ,תוך שימוש בעושר גדול מאוד של ציטוטים מן המקורות הבודהיסטיים ,מהודו ועד יפן ,וכך מחייה את הדברים ומנכיח את המורים הגדולים בדפי הספר .השילוב שבין הבאת המקורות לבין תובנות המחבר הוא מיוחד ומרגש. העובדה שהמחבר גם נסמך על התנסותו כמתרגל בודהיזם בנוסף לבקיאות רחבה ומרשימה ,יצרה חיבור מיוחד במינו בשפה העברית . אני מאחל לקוראים הנאה שלמה ! יעקב רז פרק ראשון ראשית הבודהיזם בן המלך והבודהה השאקְי ָה, המסורת מספרת שהבודהה נולד בעיירה לּו ְמּבִיניִ ,בסמוך לעיר ַקּפִי ַלוַטְהּו ,באזור בו ישב שבט ָ אזור שבימינו נמצא בנפאל .כשנולד ,ניתן לו השם סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה .האגדה מספרת שסִי ְּד ַהּתַה היה בן ְש ְתרי ָה ,ולפי אחת המסורות נפטרה אמו ,מַאי& ֶדוִוי, למשפחת מלוכה ממעמד הלוחמים בהודו ,מעמד הק ָ שבעה ימים לאחר שנולד .עוד מספרת האגדה שזמן מה לאחר שנולד ,ניבא נביא בשם 8סִיטָה נבואה :אם יישאר סִי ְּד ַהּתַה הקטן בממלכת השאקיה ,הוא יהפוך למלך גדול ,שיאחד את העולם כולו תחת כנפי שלטונו הטוב; ואולם ,המשיך הנביא ,אם יעזוב את ביתו ,הוא ייעשה נזיר ,יחיה את חייו בסיגופים ביערות הודו ובסופו של דבר יהיה מורה גדול. אביו של סִי ְּד ַהּתַה ,סּוּדְהֹודַנ ַה ,מלך שבט השאקיה שככל הנראה ראה את עצמו כאיש מעשי יותר מאשר כאיש רוחני ,העדיף את האפשרות הראשונה .הוא החליט לדאוג שסִי ְּד ַהּתַה הקטן ייחשף רק לטוב ,כדי שלעולם לא תהיה לו סיבה לעזוב .המלך ציווה להסתיר מעיני בנו כל צורה של סבל ואי נחת ודאג לחשוף ישֹו ְד ַהרא אותו רק לדברים נוחים ,יפים ונעימים .בגיל 16חּותָן סִי ְּד ַהּתַה עם נסיכה צעירה ,חכמה ויפהַ , שמה ,אשר ילדה לו בן,ראהּולַה שמו .כך זרמו להם חיי סִי ְּד ַהּתַה בשקט ובשלווה. יום אחד השתבשו התוכניות שרקם האב עבור בנו .סִי ְּד ַהּתַה ,שכבר גדל וצמח והיה לגבר נאה וחכם ,יצא לסדרת טיולים בסביבות הארמון .המלך ,ששמע מבעוד מועד שבנו עומד לצאת לטייל ,רצה לוודא שבנו לא יראה מראות קשים ולכן נתן הוראה להכין את מסלולי הטיול ולסלק מדרכו כל דבר שעלול להיות מצער ומטריד .למגינת לבו של האב ,לא צלחו ההכנות ,ובכל טיול נקרו על דרכו של סִי ְּד ַהּתַה מראות קשים שונים; בטיול הראשון ,ראה סִי ְּד ַהּתַה איש זקן ,בטיול השני ראה איש חולה ובטיול השלישי ראה גופת מת .הנסיך ,שמעולם לא היה מודע לקיומם של כל אלה ,הושפע עמוקות מהזִקנה ,החולי והמוות, ומהסבל הכרוך בהם .רוחו לא ידעה עוד מרגוע. כאשר יצא סִי ְּד ַהּתַה לטייל בפעם הרביעית ,ראה סגפן נודד והשלווה שעל פניו קסמה לו .משהו בעיניו הפיח בעלם הצעיר תקווה .משהו בהליכותיו של האיש קנה את לבו .בנקודה זו בחייו ,כך מספרת האגדה, בגיל , 29החליט סִי ְּד ַהּתַה לפרוש מחיי המשפחה ,מחיי החברה ומחיי הרווחה הכלכלית שבהם חי .הוא עזב את הארמון ,את אביו סודהודנה ,את אשתו ישודהרא ואת בנו ראהולה ,ויצא למסע סיגופים ארוך כשמטרה אחת ויחידה עומדת לנגד עיניו :למצוא מזור ופתרון למחלה הקרויה סבל .הוא גילח את ראשו ויצא למסע שארך שש שנים .שש שנים נדד סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה בעמק נהר הגַנגְַא )גנגס ). פרישותו של סִי ְּדהַתה במהלך המסע פגש סִי ְּד ַהּתַה במורים הרוחניים הגדולים של זמנו ולמד את תורותיהם .הוא למד אצל המורה הגדול & ַלרה ַק ַלמַה ,למד תורות יֹוגַה שונות ושיטות סיגופים קשות ,עצר את נשימתו ,צם צומות ארוכים וחווה חוויות מיסטיות אקסטטיות .אך בכל אלה לא מצא תשובה לשאלת הסבל .גם לימודיו אצל המורה הידוע אּו ַדקַהראמַּפּוטַה לא סיפקו לו תשובה .הוא למד ממוריו את כל שידעו ,השתווה להם בידע ואף התעלה עליהם ביכולותיו ,אך לא מצא מזור לסבל . יוגה בסנסקריט ,משמעותה המילולית של המילה יֹוגַה היא ֵאסֶל ,עֹול או רתמה ;ובהשאלה ,אדם שלומד יוגה ומתאמן בדרכה למעשה רותם עצמו לאלוהי ,מתוך כמיהה לאיחוד עמו .השם 'יוגה' אינה מציין דרך רוחנית מסוימת אלא מהווה כותרת–על לכל דרך רוחנית שבמסגרתה מנסה המתאמן לחוות את חוויית האחדות ,החוויה המיסטית .כך ,מתייחס השם יוגה לכלל מסורות החוכמה של הודו ובמובן הרחב ביותר, למסורות החוכמה המיסטיות באשר הן . סִי ְּד ַהּתַה קד קידה עמוקה ,נפרד לשלום ממוריו והמשיך בנדודיו בלוויית חמישה סגפנים .במשך רוב שנות נדודיו ,המשיך סִי ְּד ַהּתַה לענות את עצמו בסיגופים קשים .האגדה מספרת שבמשך שנתיים אכל גרגר אורז אחד ביום ושבמשך ארבע שנים לא אכל דבר .מצבו הגופני הידרדר מדחי אל דחי .באחת מדרשותיו, מספר הבודהה שבימים הקשים ההם ,מכיוון שאכל מעט כל כך ,גופו כחש כל כך עד שידיו ,רגליו ומפרקיו נראו כמו זמורות הגפן וכמו מפרקי הבמבוק; גבו היה קשה כמו פרסות הגמל; חוליות עמוד השדרה שלו בלטו מבעד לעורו כמו חרוזים במחרוזת ,וצלעותיו נראו כמו קורותיו השבורות של אסם ישן ,זנוח והרוס .עיניו היו שקועות עמוק בארובותיהן ,כמו נצנוץ קטנטן על פני מים בתחתיתה של באר עמוקה .קרקפתו הצטמקה וקמלה כמו דלעת ירוקה ומרה שהתייבשה בחום השמש הקופחת ,חשופה לרוח. עור בטנו נדבק לגבו ,וכך כשנגע בבטנו ,אחז בידו גם את חוליות עמוד השדרה ,וכשאחז בחוליות גבו ,נגע בבטנו .הוא היה חלש כל כך ,עד כי כאשר עשה את צרכיו לא הצליח להחזיק את משקל גופו והיה נופל אל הארץ ,על פניו .אם היה מנסה להסב מעט נחת לגופו על ידי ליטוף עורו בכף ידו ,היה שיער גופו נושר . למרות כל מאמצי הסיגוף ,אמר לעצמו סִי ְּד ַהּתַה ,לא הצלחתי להגיע למצב על–אנושי כלשהו ולא השגתי ידע נעלה או חזיונות נאצלים במיוחד .סִי ְּד ַהּתַה החל מפקפק בדרך הסיגוף והתענית .הייתכן כי ישנה דרך אחרת להתעורר ? הוא נזכר בימי הנוחות החומרית ,כשגופו היה בריא ושלם ,אבל זכר שגם כשהיו חייו מרופדים בכל נוחות חומרית שאפשר להעלות על הדעת ,לא ידעה רוחו מרגוע .או אז נזכר שיום אחד ,בעוד אביו עובד ,ישב הוא עצמו בצלו הקריר של עץ .בישיבתו זו לא נאחז סִי ְּד ַהּתַה הצעיר בגירויי החושים ונח מנוחה שלמה. עוד הוא יושב כך ,החל לחוש תחושות מתמשכות של שמחה ועונג ,שלא היה להן דבר וחצי דבר עם גירויים חושיים או עם סיגופים .את מקורן שייך סִי ְּד ַהּתַה למעין ריחוק .ריחוק זה היה הריחוק שיש ברוחו של מי שאינו נאחז בדבר .לתחושות שחש התלוו מחשבה וראייה ישירות ובהירות .הייתכן כי זו הדרך להתעורר? שאל עצמו הסגפן סִי ְּד ַהּתַה ,ומיד נחה עליו ההבנה :זו הדרך להתעורר . מספרים שאז פגשה אותו בתו של איש דת והציעה לו קערית של דייסת אורז .סִי ְּד ַהּתַה אכל מפנכת האורז ובמהרה שב הברק אל עיניו .הסגפנים שבלווייתם נדד היו מזועזעים ממעשהו זה ובלבם התעוררה תרעומת עמוקה כלפי האיש שאת יכולות הסיגוף שלו העריכו כל כך קודם לכן .דרכם נפרדה מדרכו . ניסיונותיו של הסגפן סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה לפתור את בעיית הסבל לא צלחו בדרכי החומר ולא צלחו בדרכי הסיגוף .הבעיה נותרה בעינה .הוא קָץ בחיי הנוחות ,קץ בתורות הרוחניות ,קץ במורים ובסיגופים הקשים .או אז ישב האיש במדיטציה ,ליד הנהר נ ֶ.נגְָ'רה ,במקום שהיום נקרא שמו ּבֹו ְד ְהגַי& ,תחת עץ שבמסורת מכנים אותו עץ הּבֹו ְדהִי" ,עץ ההתעוררות" ,ויצא לבדו למסע אחרון בחיפוש אחר פתרון לסבל . עולם החושים כחלום למשנתו של הבודהה ,תפיסת המציאות השגויה שלנו היא שגורמת לנו סבל מיותר .תפיסה שגויה זו הוא ממשיל לחלום ,שיכול להיות מענג ונחמד או רווי מצוקה ,ייאוש וקושי .כך או כך ,את ראיית המציאות נכוחה — ממשיל הבודהה להתעוררות מן החלום : נניח שאדם חולם ,ובחלומו הוא רואה גנים נחמדים למראה ,יערות נחמדים ,מרחבים נחמדים ואגמים נחמדים; כשהוא מתעורר מחלומו ,אין הוא רואה עוד דבר ...ממש כך ...התלמיד ]של הבודהה[ חושב לעצמו" :המבורך ]הבודהה ]השווה את עולם החושים ]גם[ לחלום רווי מצוקה ,יאוש וקושי"] .ואז[, כאשר הוא רואה את הדברים נכוחה ,בדיוק כפי שהם ...נעלמת ההיאחזות בפיתויי העולם ואינה מותירה עוד עקבות . מַג'ְהִימַה ניִקַאי ַה ּ , 54פֹוטַאלִיי ַה סּוּטַה הבודהה טוען שהחושים מתעתעים בנו .המציאות אינה מתוחמת בגבולות הנוקשים שהחושים מתווים בתפיסת המציאות השגויה .מהם ההבדלים העיקריים שמציין הבודהה בין ראיית המציאות נכוחה לבין ראיית המציאות באופן שגוי ,ראייתה כחלום? בראיית המציאות השגויה ,במציאות כחלום ,האדם רואה את הדברים כקבועים ,בלתי משתנים ,נפרדים לחלוטין זה מזה .גם את עצמו הוא רואה כקבוע ,בלתי משתנה ונפרד לחלוטין מן העולם ;המציאות החושית כחלום מתוחמת ומקובעת בגבולות נוקשים ,והאדם אינו מזהה את הסבל )דּו ְּקהַה( שכרוך בראיית הדברים בצורה זו .בראיית המציאות נכוחה ,בעֶרּות ,האדם רואה את הדברים כנתונים בהשתנות בלתי פוסקת )&ניִ ַצ'ה( ואת עצמו כנעדר מהות קבועה ,נפרדת, מתוחמת ובלתי משתנה )&נּטַַה( .כך הוא מזהה את הסבל הכרוך בקיום כזה ולכן יכול להתחיל להשתחרר ממנו . קץ הסבל ישוב תחת העץ במדיטציה עמוקה ,החלו אשליות רבות לשטוף את סִי ְּד ַהּתַה .הוא המשיך לשבת .דחפים רבים עלו בו ,וסִי ְּד ַהּתַה המשיך לשבת .תשוקות ופיתויים אפפו אותו ,וסִי ְּד ַהּתַה המשיך לשבת .במסורת הבודהיסטית מגולמים האשליות ,הדחפים ,התשוקות והפיתויים בדמותו של השד מַארה .מארה מסמל את התשוקות שמציפות את האדם ומונעות את התקדמותו לקראת ההתעוררות המתירה אותו מכבלי הסבל. המסורת מספרת שכשישב סִי ְּד ַהּתַה במדיטציה ,תקף אותו מארה בדרכים שונות וניסה להניא אותו מן החיפוש אחר מזור לסבל .ראשית ניסה מארה לשכנע אותו בחמלה מדומה: ראה כמה אתה רזה וכחוש! המוות מתדפק על דלתך" .חיה! החיים טובים ותוכל לעשות בהם מעשים טובים .חיה!" אך סִי ְּד ַהּתַה לא מש ממקומו .נחוש ,החל סִי ְּד ַהּתַה למנות את גייסות ההונאה של מארה ,את אותן התופעות שבעטיין ראה את שלוות רוחו חומקת בין אצבעותיו : תאוֹות החושים הן הגיס הראשון; אי שביעות רצון ,הגיס השני; הרעב והצמא הם הגיס השלישי; והשתוקקות ,הגיס הרביעי; העצלות והתרדמה הן הגיס החמישי; הגיס השישי נקרא פחד; הגיס השביעי הוא חוסר ודאות; והצביעות ,העקשנות ,גיס שמיני; הרווח ,המנחות ,התהילה והמעמד שהושג שלא בדרך הישר; הלל לעצמך וזלזול באחרים; אלה ,מארה ,הם גייסותיך . סּוּטַה ניִַּפטַה 3 נחוש התייצב סִי ְּד ַהּתַה אל מול גייסות השדים של מארה וניצח .מתוחכם ,מפתה ומפחיד ככל שהיה מארה, לא צלחה לו דרכו .סִי ְּד ַהּתַה ראה מבעד למסך הערפל של אשליותיו והמשיך לשבת ,נחוש וערני. משנוצחו כל אלה ,שלח מארה את בתו היפה ביותר כפיתיון אחרון ,אך עיניו של סִי ְּד ַהּתַה ראו את נשמתה הזקנה ,הבלה והמכוערת .משכשלה מזימתו זו האחרונה ,הודה מארה בתבוסתו ולא הטריד עוד את סִי ְּד ַהּתַה. סִי ְּד ַהּתַה חווה התעוררות רוחנית גדולה .הוא הבין שמארה אינו יצור חיצוני ,אלא יציר דמיון אימתני .הוא הבין שאת השדים הגדולים באמת מוצאים בפנים ולא בחוץ .הוא הבין ששם גם מתרחש פתרון הסבל. וכך ,בהיעדר אשליות ומכשולים ,נעשה סִי ְּד ַהּתַה ער לטבעם האמיתי של הדברים ולטבעם של החיים ושל המוות .שם ,תחת עץ הּבֹו ְדהִי ,מצא סִי ְּד ַהּתַה פתרון לבעיית הסבל הקיומי .שם הפך סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה לּבּו ְּדהַה. דרך האמצע ועולמו של הבודהה בהמשך ננסה לברר את המשמעות העמוקה יותר של ההפיכה לבודהה ,אך לעת עתה אפשר להסתפק בהערה אחת :משמעות המילה ּבּו ְּדהַה היא "זה שהתעורר" .כלומר ,אדם שנעשה "בודהה" נעשה ערני ,ער להתנהלות תודעתו ,להתנהלות תודעתם של אחרים ולהתנהלות המציאות ,בצורה שונה מזו שבה אנו מורגלים .אדם שהוא בודהה רואה את המציאות נכוחה וער לטבעם של הדברים בפשטותם העירומה . ככה ,כמו שהם .לא יותר .לא פחות .הסבר ראשון למשמעותה של עֵרּות או ערנות זו אנו מוצאים בדרשתו הראשונה של הבודהה. אחרי שהתעורר ,מספרת המסורת ,עזב הבודהה את ּבֹו ְּד ְהגַי& והגיע לפארק הצבאים בסַארנ&ת .הוא פגש את חמשת הסגפנים שהפנו לו עורף כאשר שבר את נדרי הסיגוף שלו .באוזניהם נשא את דרשתו הראשונה הידועה בשם ' ְד ַה ַּמ ַצ' ַּק ַּפוַוּטַנ ַה 'או 'הנעת גלגל ה ְד ַהּמַה' )סנסקריטְ :ד ַהרמַה; תורה ,אמת ,הדרך לשחרור מסבל ).בדרשה זו ,שמהווה עד היום בסיס משותף כמעט לכל הזרמים הבודהיסטיים ,התחיל הבודהה לגולל לפני קהל מאזיניו את עיקרי התובנה שנחה עליו במדיטציה ,עת ישב תחת העץ בבודהגיא, תורה לה קרא ָמדְהיַ 8מ ָקה– ָּפ ְּתהָא ,דרך האמצע . את התורה הנקראת דרך האמצע אפשר להבין ביתר קלות אם מבינים את התפיסות הרווחות בהודו של ימי הבודהה )מאות 4-5לפנה"ס( .לפחות מבחינה אידיאלית ,כשאדם היה צריך לבחור את דרך החיים שלו ,עמדו בפניו שתי אפשרויות עיקריות :האפשרות הראשונה ,שבה בחרו רוב האנשים ,היתה לחיות את חיי החברה ,להקים משפחה ולהיות בעלי בית .האפשרות השנייה היתה לחיות את חיי בעל הבית ואיש המשפחה עד שהושלמו חובות מסוימים ואז לפרוש מהחברה ,או מלכתחילה לא להקים משפחה ולצאת ליער ,הרחק מן החברה האנושית .במסגרת חיי פרישות אלה ,הפרוש מתאמן בתורות ובטכניקות היוגיות, הכרוכות לעתים קרובות בסיגופים מסוגים שונים . אדם שבחר להיות בעל בית ,קיבל על עצמו את הסמכות הבלתי מעורערת של הוֶדֹות — הטקסטים הקדושים והטקסים המורכבים של הדת הוֶדִית ,הדת ההודית העתיקה — ואת השייכות למעמד שאליו נולד; לפחות מבחינה אידיאלית ,בהודו של אותם הימים היו ארבעה מעמדות )וַארנ ַה( :כוהני דת ִישי ַה(; ומשרתים )שּודְה ). ְשתְי ַה(; סוחרים או בעלי מלאכה )וַא ְ ) ְּבר ְּהמִיניִם(; לוחמים (ק ַ התנהגות מדוקדקים ,בנורמות ובסנקציות חברתיות שונות ,ובפרקטיקות פולחניות שונות .על פי רוב, התאפיינו מעמדות אלה בניידות חברתית נמוכה .כלומר ,לפחות בהתאם לאידיאל של אותם הימים ,מי שנולד כוהן דת ימות כוהן דת ומי שנולד משרת ימות משרת .כאידיאל ,הניידות החברתית העיקרית היתה ניידות שלאחר המוות . ניידות זו היתה כרוכה בחוק ה ָקרמָה ) ַק ַּמה( — חוק הסיבה והתוצאה ,שעל פיו מעשיו של אדם בחייו הנוכחיים קובעים את אופייה ואת איכותה של לידתו הבאה —וב ָס ְמסָארה ,המעגל הבלתי פוסק של המוות והלידה מחדש .לפי חוק הקרמה ,מי שמילא את ייעודו ואת חובותיו כבן המעמד שאליו נולד ,אמור לזכות להיוולד בגלגול הבא למצב קיומי טוב יותר ועשוי לזכות להיוולד למעמד חברתי גבוה יותר . האפשרות האחרת היתה ,כאמור ,יציאה אל היער ועיסוק בסיגופים היֹוגיים .אדם שבחר בדרך זו נקרא סָניְ8סִין ,או ּפָרּוש .הפרוש היה על פי רוב אדם שנטש את חיי החברה והנוחות ,את חיי המשפחה והפרנסה היומיומית ,ואת התלות במערכת הדתית השלטת — הברהמניזם .הוא חי את חייו בנדודים ובפרישות בשולי הכפרים והערים ,או במערות מבודדות בהרים .לפחות על פי האידיאל ,הקדיש הפרוש את מרב ומיטב זמנו לאימונים קיצוניים במדיטציה ,לאימונים יוגיים שהיו כרוכות בייסורים פיזיים ומנטליים קשים מנשוא ,לצריכת סמים משני תודעה ולפיתוח כוחות–על מיסטיים — מנטליים ופיזיים — כמו ראיית הנולד ,עמידה בעינויים עצמיים קשים ויכולות קיצוניות שונות .לעתים קרובות ,אם כי לא תמיד ,בעזרת אימונים סגפניים אלה ביקש הפרוש לנתק את התלות שלו בעולם החומר ולהתעלות לדרגה רוחנית שבה יהיה חופשי מכבלי העולם הזה . אבל הבודהה ,שידע את חיי הנוחות ושידע את חיי הסגפנות ,עמד לנוכח האפשרויות ובחר בדרך שלישית. בדרשתו הראשונה ,הציע הבודהה לחמשת רעיו הסגפנים פרישות אחרת ,שאותה כינה דרך האמצע : בשני קטבים אלה אל לו לפורש מחיי הבית לעסוק; מה הם שני קטבים אלה ?ישנן הכמיהה והדבקות בחיפוש אחר הנאות החושים הנחותות ,הנמוכות וההמוניות ,אלה שאינן נאצלות ושלהן אין מטרה; וישנן הכמיהה והדבקות בסיגופים ,שגוררים עמם כאב ,שאין בהם דבר נאצל ושתכלית להם אין . ְד ַה ַּמ ַצ' ַּק ַּפוַוּטַנ ַה סּוּטַה ַסמְיּוטַה ניִקַאי ַה 56.11 הדרך שהציע הבודהה — דרך האמצע — אמנם עוברת בין שני קטבים :עולמו של בעל הבית ועולמו של הפרוש–הסגפן ,אך למעשה אין היא לא זה ולא זה ,והיא גם זה וגם זה .הבודהה ,שחווה את פסגת שני העולמות — כנסיך שנהנה מכל עינוגי העולם הזה ,העולם החיצוני והחומרי ,וכסגפן שהגיע לרמות הפנימיות והרוחניות הגבוהות ביותר — הבין שגם דרך חיים זו וגם האחרת מהולות במידה לא מועטה של סבל .הוא הבין שאת מצוקות החיים לא יפתרו הממון ,החומר ועינוגי החושים ,וגם לא דרכי הסיגוף והתענית .הוא הבין שהדרך לשחרור מכל סבל קיומי לא שוכנת באף אחד משני הקטבים כשלעצמו ,אבל הבין שהיא עוברת ביניהם כחוט השני .הוא הבין שפתרון הסבל לא מגיע מעיסוק מוגזם בּפְניִם וגם לא מעיסוק מוגזם בחוץ .הוא הבין שכדרך בלעדית ,כל אחת מהדרכים האלו חלקית ובלתי מספקת ושבסופו של דבר תוצאתה של כל אחת משתי הדרכים אחת היא — סבל .והרי הסבל הוא המחלה אשר לה חיפש הבודהה תרופה. הבודהה הציע דרך חדשה לפתרון הסבל ,שאינה נשענת רק על אחד משני הקצוות — חיי החברה או חיי הפרישות הסגפנית — אלא דרך שמנסה להתעלות על שתי הדרכים ולהכיל את שתיהן .דרכו של הבודהה מבקשת להקיף את כלל החוויה האנושית ולמצוא מזור לסבל באשר הוא ,בלי כל קשר למעמדו או למינו של אדם .גם אם במסורות שונות בתוך העולם הבודהיסטי באה דרך זו לידי ביטוי בהמלצות למסגרות חיים ספציפיות — כמו מסדרי נזירים ,חיי קהילה דתיים היררכיים וכדומה — הרי שבראש ובראשונה היא דרך שאינה תלויה בכל אלה .הדרך שמציע הבודהה היא בראש ובראשונה דרך לפתרון מצוקות החיים באשר הן ,בלי כל קשר למסגרות שבהן הן עולות. לפני שנפנה לניסיון להבין ביתר פירוט מהי דרך האמצע ,חשוב להבהיר מה היא לא .דרך האמצע אינה פשרה בין שתי הדרכים — דרך הסיגוף ודרך העונג .אין זו דרך שבה אדם חי עם רגל אחת בעולם ורגל אחת מחוץ לעולם .אין זו דרך שבה אדם חי עם רגל אחת בעולם הסיגופים ורגל אחת בעולם העינוגים. אין זו דרך שבה אדם חי עם רגל אחת בעולם החומר ורגל אחת בעולם הרוח .זוהי דרך שבה הסיגוף והעונג הם הבל .דרך שבה הפנים והחוץ כמנוגדים זה לזה הם שקר .דרך שבה החומר והרוח חד הם. בדרשה הראשונה על הנעת גלגל ה ְדהַרמה ,הציג הבודהה את ארבע האמיתות הנאצלות ,שמציגות בצורה שיטתית את בעיית הסבל ,סיבתו ,האפשרות לשחרור ממנו ודרך השחרור .הבודהה הציע דרך שמהווה אלטרנטיבה לחיים שמהולים בסבל קיומי מכל סוג שהוא; דרך זו אינה מכפיפה את עצמה לממסד דתי נוקשה כלשהו ואינה מקבלת את מרותם הבלעדית של כתבים או של סמכויות דתיות וחברתיות .היא אינה דוגלת בהיאחזות בעולם החומר והחברה .מאידך גיסא היא אינה מפנה עורף לעולם החומר ואינה מתנהלת על דרך הסיגוף .זוהי דרך שבה אחריותו האישית של האדם לגורלו עומדת במרכז אך אינה מנתקת אותו מהעולם הסובב אותו .חשוב להבין שדרך האמצע אינה מהווה פשרה בין דרכו של בעל הבית לבין דרכו של הפרוש הסגפן .הבודהה לא הסתפק בפשרה בין שתי הדרכים .הבודהה הציע דרך חיים המאפשרת את ראיית המציאות נכוחה ,את הבנת הדברים כהווייתם .בדרך זו ,מסביר הבודהה ,בראיית המציאות נכוחה, אין כל בלבול או תעתוע; ואם אין כל בלבול או תעתוע ,אזי כיצד יכול פתרון כלשהו להיות פשרה? דרך האמצע פשוט שונה בגישתה ,באופן מהותי ובסיסי ,משתי הדרכים האלטרנטיביות לה .עם זאת ,היא גם מצליחה להכיל את שתיהן ולחיות בשלום איתן. הבודהה הושפע בצורה עמוקה ומשמעותית מדרכים רוחניות אחרות בנות זמנו ,ודרכו של הבודהה אינה מנותקת מן הסביבה שבה חי .דרכו של הבודהה היא בעיקר עידון ודיוק של דרכים דומות ,שמהן שאב השראה ושלהן הוסיף את הגוון האישי והמקורי שלו עצמו; גוון משמעותי ,שעבור המתאמן בדרך הבודהה —בדרך האמצע — מסיר מכשולים רבים מן הדרך להתעוררות מחלום רווי סבל ,צער ואי סיפוק. כדי להבין לאשורה את דרך האמצע ,דרך החיים הבודהיסטית ,יש להבין אותה בהקשר רחב יותר של מושגים ורעיונות בודהיסטיים ,העומדים בבסיסן של ארבע האמיתות הנאצלות ,נובעים מהן ומסבירים אותן .לכן ,לפני בירור מעמיק יותר של ארבע האמיתות הנאצלות ,יוקדש הפרק הבא לסקירה קצרה של עיקרי תפיסת העולם הבודהיסטית . פרק שלישי ארבע האמיתות הנאצלות של הבודהה .פרק מספרו של מורה הזן בודהיזם יובל אידו טל משל החץ המורעל אף שלעתים השיח הבודהיסטי עלול להישמע כשיח פילוסופי ,יש לזכור שדבריו של הבודהה הם בראש ובראשונה דברים שמצביעים על דרך לריפוי הנפש מסבלותיה – תורת נפש .מטרתה של תורת הנפש הבודהיסטית אחת היא :לפתור את בעיית הסבל .הבודהה נמנע מהעיסוק במטפיזיקה ,ומכל עיסוק בשאלות שעניינן אינו הסבל ופתרונו .באחד הכתבים החשובים בקאנון הבודהיסטי ,מופיע סיפור שמדגים את גישתו זו של הבודהה בצורה בהירה וחזקה. מספרים על התלמיד מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה )או בקיצור ,מַאלּונְ ְקיַה( ,שבא יום אחד אל הבודהה ,אחרי שישב במדיטציה עמוקה ,וטען כנגדו: אדוני ,כאשר הייתי לבדי במדיטציה ,עלתה בי המחשבה :ישנן בעיות שאותן לא הסביר המבורך ]הבודהה[ ,שאותן הוא דחה מעליו והניחן בצד: האם היקום נצחי או לא? האם היקום סופי או אינסופי? האם הנשמה והגוף זהים או שהנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר? האם ה ַט ְטהַאַגטַה ]אחד מכינויי הבודהה[ ממשיך להיות קיים אחרי המוות או שהוא חדל להיות קיים? האם הוא קיים ולא קיים בעת ובעונה אחת? האם הוא לא קיים ולא-לא קיים בעת ובעונה אחת? הסביר לי בעיות אלה ואין זה לרוחי .אין בי הערכה להתנהלות שכזו ...אם יסביר לי המבורך דברים אלה ,אמשיך לחיות חיים של טוהר לצדו .אם לא יסביר ,אעזוב את קהילת הנזירים ואלך לי לדרכי. אם המבורך יודע ...שיסביר לי את זה ...אם אין המבורך יודע ...מן הראוי שיאמר ישירות איני יודע ... ַמְג'הִימַה נִיקַאיַה 63 חשוב לציין שפנייה מעין זו יוצאת דופן במידת הבוטות שלה .התלמיד שואל סדרה של שאלות ,אחר כך מאיים בעזיבה אם לא יקבל מענה ,ואחר כך רומז בדבריו שהוא סבור שהבודהה אינו יודע ופשוט מסרב להודות בכך .אבל תשובתו של הבודהה מפתיעה לא פחות מהשאלה .הבודהה פותח בצעד ,שעל פניו נראה בוטה לא פחות מזה של תלמידו; הבודהה מראה למַאלּונְ ְקיַּפּוטַה את הדלת – אם רוצה התלמיד ללכת, שילך: האם אי פעם פניתי אליך ואמרתי ,בוא מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה ,חיה לצדי חיים של טוהר ,ואני אסביר לך את הסוגיות הללו? לא ,אדוני ... אז מה נותן לך את הזכות ,מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה ,לבוא עכשיו בטענות למישהו? מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה ,לא אומר לך ,בוא ,חיה לצדי חיים של טוהר ,ואני אסביר לך את הסוגיות הללו. אבל הבודהה לא מסתפק בכך .הבודהה מסביר למַאלּונְ ְקיַּפּוטַה מדוע הוא מסרב בתקיפות כה רבה לענות לשאלות אלה .בנקודה זו בטקסט מספר הבודהה את אחד המשלים המכוננים של תפיסת העולם הבודהיסטית: מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה – נניח שאדם נפגע מחץ משוח ברעל וחבריו וקרוביו מביאים אותו לרופא ...והפצוע אומר כך" :לא אתן להוציא ממני את החץ עד שלא אדע מי ירה בי; אם הוא ממעמד הלוחמים או ממעמד הכוהנים; ממעמד הסוחרים או ממעמד העבדים; מה שמו ומה שם משפחתו; אם הוא גבוה ,נמוך או שגובהו ממוצע; אם פניו שחורות ,חומות או זהובות; מאין בא – מאיזה כפר ,עיירה או עיר ...מה סוג הקשת שממנה ירו את החץ ,מה סוג המיתר שבה ,מה סוג החץ ,מה סוג הנוצות בקצה החץ ומהו החומר שממנו עשוי חוד החץ" ...אדם זה ימות לפני שיידע דבר מכל אלה ... מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה ,חיים של טוהר אינם תלויים בשאלה באם היקום קיים…]או[ לא קיים ]וגם לא באף אחת מן השאלות האחרות שבעניינן שאלת[. או אז הסביר הבודהה מה לימד ,מה לא לימד ומדוע: ]...כך או כך[ עדיין ישנם בנמצא לידה ,הזדקנות ומוות ,עדיין ישנם צער ,אבל ,כאב ,ייאוש ומצוקה .את הכחדתם של אלה אני מלמד כאן ועכשיו. ...מה לא הסברתי? אם היקום נצחי או לא ]ושאר השאלות המטפיזיות ששאל מאלונקיפוטה[ מדוע לא הסברתי? משום שאין בהם תועלת ,אין הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של טוהר .אין הם מביאים להפסקת הסבל ,להבנה עמוקה ]של הסבל ופתרונו[ ,לנִיּבַאנַה ]נירוואנה[ .לכן לא סיפרתי לך עליהם. ומה כן הסברתי ,מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה? הסברתי את הסבל )דוק ַהה( ,את סיבת הסבל ,את הפסקת הסבל ואת הדרך שמובילה להפסקת הסבל ]ארבע האמיתות הנאצלות[ .מדוע הסברתי את כל אלה ,מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה? משום שיש בהם תועלת; הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של טוהר ,הם מביאים להפסקת הסבל, לשלווה ,להבנה עמוקה ,להגשמה מלאה ,לנִי ַּבאנַה .לכן סיפרתי לך עליהם. בסיפור זה הבודהה ממשיל את עצמו לרופא; רופא של סבל ,רופא של מצוקות הנפש .בספרים רבים מובא משל החץ המורעל כהקדמה להסבר על ארבע האמיתות הנאצלות ,משום הזיקה העמוקה שבין תורת הבודהה לבין עולם הרפואה ,או אם להיות מדויק יותר ,רפואת הנפש. הבודהה מציג את בעיית הסבל במבנה בן ארבעה חלקים ,שנהוג לראות בו מבנה כמו-רפואי לאבחון מחלות ולהתוויית הדרכים לריפוין; המבנה מחולק ל (1 :הגדרת המחלה; (2סיבת המחלה; (3אפשרות הריפוי של המחלה; ו (4 -אופן הטיפול הנכון לריפוי המחלה .כך ,תוך שימוש במבנה אבחוני-טיפולי זה, הצביע הבודהה על (1 :הסבל; (2על סיבת הסבל; (3על אפשרות פתרון הסבל; ו (4 -על הדרך לפתרונו, בתורה שנקראת "ארבע האמיתות הנאצלות". האמת הנאצלה הראשונה זוהי האמת הנאצלה של הסבל :לידה היא סבל ,הזדקנות היא סבל ,חולי הוא סבל ,מוות הוא סבל; עצב, מרירות ,כאב ,מצוקה וייאוש הם סבל .מגע עם משהו לא נעים הוא סבל ,פרידה מהאהוב היא סבל ,כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת ה ִמ ְצ ַרפִים הם סבל. ְד ָה ָּמ ָצ' ָקּפָווָ ָּטנָה סּוּטָהַ ,סמְיּוטַה נִיקַאיַה 5.421 המילה "סבל" היא התרגום המקובל של המילה בּפָא ִלי "דּו ְּקהַה" ,שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים .תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות "אי נחת"" ,אי סיפוק" ,או "אי שביעות רצון" .לכן, הסבל שהמילה דוקהה מייצגת הוא לא רק אותה תחושה שעליה חושבים כששומעים את המילה סבל בהקשר התרבותי העברי המודרני; הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות או למצבי אובדן וכאב; כל אלה עלולים להיות סבל ,ואולם הסבל כפי שהוא נתפס בבודהיזם כולל בתוכו גם דברים שבאופן רגעי גורמים עונג ,אבל שבטווח הארוך מובילים לאי נחת ,אי סיפוק ,או אי שביעות רצון. עיקרון זה תקף לגבי כל דבר שנתפס כעונג – מההנאה הפשוטה שבאכילת שוקולד ועד להנאה והעונג שבשהייה עם אדם אהוב ,עבודה אהובה ,חיּות ,בריאות וכן הלאה. אפשר להתחיל בדוגמה קטנה :נניח שאני אדם שאוהב במיוחד שוקולד .אני אוכל שוקולד שוויצרי משובח ומתענג על כל נגיסה ,וכמו כל דבר אחר בחיים ,אחרי זמן מה ,השוקולד נגמר והמתיקות חולפת .אני רוצה עוד ,אבל מה לעשות? אין .נגמר .ולא נחמד לי עם זה .אני מודד את הסיפוק שלי במונחים של נחת מול אי נחת .של טוב כנגד לא טוב .יש שוקולד – טוב; אין שוקולד – לא טוב. כשאני רואה את האישיות שלי כנפרדת מכל שאר הדברים ,וכשאני נאחז ברעיון שדברים שמוצאים חן בעיניי יכולים או צריכים להישאר שלי ,או איתי ,אני נופל לתוך מלכודת הסבל. אותו הדבר מתרחש גם עם דברים שלא מוצאים חן בעיניי .אני רוצה שהם ייעלמו .שייגמרו .לכן אומר הבודהה שלידה היא סבל; מכיוון שאם נולדתי – אין ספק שבסופו של דבר גם אמות .ואני הרי רוצה לחיות ,ולא רוצה למות .אני יודע שככל שאני מזדקן ,ושככל שמצב הבריאות שלי נעשה ירוד ,כך אני מתקרב עוד ועוד ליום מותי .אז מה אומר הבודהה על כל זה? "כל זה הוא סבל" .למה? מכיוון שכל זמן שאני מפחד למות ,להזדקן ,או לחלות ,אני בעצם מפחד גם לחיות .לחיות באמת. האמת הנאצלה השנייה וזוהי האמת הנאצלה של מקור הסבל .הסבל עולה מתוך הצמא )השתוקקות( ,שמוביל להתהוות מחדש, שמלווה בתשוקה שלובה בעונג ,ומהנהייה אחרי עונג שעכשיו הוא כאן ועכשיו הוא שם – כלומר מן הכמיהה לעינוגי החושים ,מן הכמיהה להמשכיות החיים ומן ההשתוקקות לעוצמה. ְד ָה ָּמ ָצ' ָקּפָווָ ָּטנָה סּוּטָה האמת הנאצלה השנייה מבהירה את מקורו של הסבל; את מקורם של כל אי נחת ,אי סיפוק ,או אי שביעות רצון .סבל נוצר כשיש פער בין מה שאני חווה כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה לחוות במקום אחר או בזמן אחר .אני משתוקק למשהו שאין לי ,או שאני משתוקק לכך שמשהו שיש לי ברגע הנוכחי ימשיך להיות שלי גם ברגע הבא .ואני סובל כשאני מסרב לקבל את היות הדברים בני חלוף .אני נאחז בדבר שאליו אני משתוקק ומפחד שאאבד אותו .ובכל פעם שאני משיג אותו מחדש ,אני מתרגל יותר ויותר למצב זה של השתוקקות ומקבל אישור מחודש לעונג שמושא תשוקתי מסב לי; אבל אני לא שם לב לכך שכל השתוקקות כזאת גובה ממני את מחיר הפחד .ובתוך האחיזה המפוחדת באותו הדבר שאליו אני משתוקק ,אני הופך עונג לסבל. אם נחזור לדוגמת השוקולד ,נוכל לראות שלא רק המצב שבו אין לי שוקולד מהווה מקור של סבל .אם יש בידי כרגע כמה שוקולד שרק ארצה ,נאמר שני קילוגרמים של שוקולד ,ואני מפחד שמישהו יבוא וייקח אותם ממני ,יכול להיות שאחליט לאכול את כל השוקולד בבת אחת .סביר להניח שאחר כך אקיא. דוגמה אחרת שיכולה להבהיר את משמעותה של האמת הנאצלה השנייה היא דוגמת התרופה; אני ישן על מזרן שבמרכזו נעוצה סיכה קטנה .אני לא מצליח לראות את הסיכה ולכן אני סובל מכאבי דקירה נוראיים בגבי ,שמדירים שינה מעיניי לילה אחר לילה .אני משתוקק לתרופה למכאובי ואז מוצא תרופה מיוחדת – משכך כאבים רב עוצמה – והכאב חולף .כשתפעל התרופה ותשכך את הכאבים שבגבי ,האם אוכל לראות מהו מקור הכאב? סביר להניח שלא .סביר להניח שכאשר תתפוגג השפעתו של משכך הכאבים ,יחזור הכאב ואיאלץ לקחת עוד כדור ,ועוד כדור ,ועוד כדור. אחרי זמן מה ,אתרגל לכדורים ,ואז עלול לקרות אחד משני דברים :או שגופי יתרגל למשכך הכאבים במידה כזו שיעילותו תפחת ,ואז הכאב יחזור להטריד אותי; או שאתמכר לכדור ולא אוכל עוד לתפקד בלעדיו .ובינתיים הגב צועק" :תקועה לי סיכה בחוליה השלישית מלמטה!" אבל לי יש משכך כאבים – ולכן אני לא שומע מה אומר הכאב שמשדר לי הגב .אני לא שומע את עצמי .עם משכך הכאבים שלי, שעוצמתו כה רבה ,אני עלול לחשוב שאני לא צריך באמת לראות מהו מקור הכאב – העיקר שלא כואב לי עכשיו .אני רק שוכח שכל תרופה ,במינון מוגזם ,עלולה להפוך לרעל. אז מה עושים? איך מפסיקים את הכאב? איך מגלים את הסיכה שבגב ומה עושים עם ההתמכרות לתרופות משככות כאבים ,שהשפעתן ,כמו השפעתו של כל דבר אחר בעולם ,דינה להתפוגג? באמת הנאצלה השלישית ,מציע הבודהה רמז לפתרון. האמת הנאצלה השלישית וזוהי האמת הנאצלה של הפסקת הסבל :להפסיק באופן מלא את אותה ההשתוקקות ,כך שלא תיוותר כל השתוקקות ,לעזוב אותה ,להיות חופשיים ממנה ,להשתחרר ממנה ,לא להותיר לה מקום. ְד ָה ָּמ ָצ' ָקּפָווָ ָּטנָה סּוּטָה כאן אומר הבודהה די :די למשככי הכאבים .די להסטת תשומת הלב ממקור הכאב .די לבזבוז הזמן והאנרגיה על פתרונות ביניים זמניים ולא ממצים .הפתרון שמציע הבודהה הוא פתרון יסודי ,בסיסי וחסר פשרות .הבודהה ניגש היישר אל שורשי הסבל :אל ההשתוקקות עצמה .אם נחזור וניזכר בכך שתיארנו את הבודהיזם כסוג של תורת נפש ,שמטרתה היחידה היא לפתור את בעיית הסבל ,הרי שעכשיו מסתבר שתורת הנפש הבודהיסטית יומרנית במיוחד; זו אינה תורת נפש שמנסה להפוך אנשים אומללים בצורה פתולוגית לאומללים בצורה נורמלית או סבירה; הפסיכולוגיה של הבודהה מציעה פתרון כולל וגורף לבעיית הסבל; טיפול שורש ,אם תרצו :יש להפסיק באופן מלא את ההשתוקקות .כשלא אשתוקק – לא אסבול. אם אין פער בין מה שיש כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה שיהיה ,אפשר לראות מה יש באמת – כאן, עכשיו .אם אני מבין ,באמת ובתמים ,שכל הדברים נמצאים כאן באופן זמני ושבמוקדם או במאוחר ייעלמו ,אם אני משחרר את הדברים מאחיזתי ומאפשר להם לעשות את דרכם בסביבתי מבלי שאיאחז בהם ,או אז אני יכול לגעת בהם באמת ,ליהנות מהם ,לחיות אותם ,ובו-בזמן גם לאפשר להם להתקיים כדרכם .אם אני נאחז בשוקולד ,לופת אותו חזק בשתי ידיי ,יימס השוקולד בחומה וכוחה של לפיתתי, ילכלך את ידיי ולא אוכל עוד ליהנות ממנו. אם אני לא משתוקק להפסיק את הכאב רק באופן זמני ,אני יכול לראות את מקורו ולפתור אותו בצורה עמוקה יותר .אם נשהה עוד רגע עם דוגמת השוקולד ,הרי שאם אני לא נאחז בהשתוקקות לשוקולד ,כל קוביית שוקולד שנקרית על דרכי היא הפתעה נעימה .אם אני לא משתוקק אך ורק לשוקולד ,אם אני לא מכתיר את השוקולד כמתוק האולטימטיבי ,האחד והיחיד ,אני יכול ליהנות גם ממתיקותו של תפוח .אם אני לא מודד את מתיקותו של התפוח כנגד מתיקותו של שוקולד ,אני מגלה שגם התפוח מתוק .אם אני לא משתוקק יתר על המידה לשוקולד ,לעולם לא אוכל שני קילוגרמים של שוקולד בבולמוס אחד גדול. כשאוכל די הצורך ,אפסיק ,והבטן לא תכאב. ואם אני באמת ובתמים לא משתוקק לשוקולד ,אם אני לא נאחז בו ,לא לופת אותו ,אולי אוכל גם לחלוק מעט מהשוקולד עם אלה שבסביבתי; לאלה שלפני כן לא שמתי לב עד כמה הם רעבים ,כי הייתי מרוכז מדי ברעב הפרטי שלי .אחרי הכול ,שני קילוגרמים של שוקולד יכולים להאכיל רעבים רבים. הוראותיו הבסיסיות של הבודהה פשוטות ,אך אין זה מן הנמנע שיעלו מן העיון בהן שאלות עקרוניות רבות .איך עושים כזה דבר? איך מפסיקים להשתוקק? הרי הדבר שלכאורה נראה כטבעי ביותר הוא לסמן לעצמנו מה אנו רוצים ,ואז לצאת במרדף אחרי מושא תשוקתנו .האם באמת יש צורך לוותר על ההיאחזות? ואם כן ,האם באמת אפשרי הדבר – לא להשתוקק לדבר? לא זו בלבד שהבודהה טוען שכן, הדבר אפשרי ,הוא גם מתווה את הדרך המפורטת להפסקת ההשתוקקות ולהפסקת הסבל שנובע ממנה, דרך שנקראת דרך שמונת הנתיבים או הדרך כפולת השמונה. האמת הנאצלה הרביעית וזוהי האמת הנאצלה של הדרך המובילה להפסקת הסבל :אין היא אלא הדרך הנאצלה בעלת שמונת הנתיבים ,כלומר :השקפה נכונה ,נחישות נכונה ,דיבור נכון ,עשייה נכונה ,אורח חיים נכון ,מאמץ נכון, מודעות נכונה וריכוז נכון. ָּטנָה סּוּטָה ָּמ ָצ' ָקּפָוו ָ ְדה ָ לפני שנמשיך בפירוט האמת הנאצלה הרביעית ,דרך שמונת הנתיבים ,יש להבין עד כמה היה חשוב בעיני הבודהה יישומה של הדרך לפתרון הסבל .הבודהה אינו מציג הגיג או רעיון להשתעשע או להגות בו בלבד; באותה דרשה ,שבה מציג הבודהה את ארבע האמיתות הנאצלות ,הוא מבהיר שאין די בהבנתן האינטלקטואלית ,ושדבריו הם בראש ובראשונה הנחיה מעשית לפעולה ממשית בעולם :כדי שארבע האמיתות הנאצלות יוכלו להפוך לכלי ממשי בידיו של המתאמן בדרך הבודהה ,יש לחקור את הסבל עד תום ,יש לנטוש את מקור הסבל ,יש לחוות את קץ הסבל ויש לממש את הדרך המובילה לקץ הסבל. לכל אחת מן האמיתות הנאצלות ,אומר הבודהה ,יש להיענות בשלוש דרכים :יש להבין את העיקרון ,יש לבצע את הפעולה הנדרשת לטיפול בסבל ויש לוודא שהפעולה הנדרשת בוצעה במלואה .כך ,ב12- אופנים אלה )שלושה סוגי היענות לכל אחת מארבע האמיתות( ,יכול המתאמן בדרך הבודהה להתעורר באמת מחלום הסבל ולהשתחרר ממנו – לממש את קץ הסבל עד תום. הבודהה מנסח זאת כך: כך היו ההתפכחות ,הידיעה ,התובנה ,התגלית והאור שעלו בי בנוגע לדברים שלא נודעו קודם לכן: האמת הנאצלה של הסבל חייבת להיחקר במלואה ... האמת הנאצלה של הסבל נחקרה במלואה ... זוהי האמת הנאצלה של הסבל ... זוהי האמת הנאצלה של מקור הסבל ... מקור הסבל חייב להיעזב ... מקור הסבל נעזב ... זוהי האמת הנאצלה של קץ הסבל ... קץ הסבל חייב להיחוות ... קץ הסבל נחווה ... זוהי האמת הנאצלה של הדרך המובילה לקץ הסבל ... דרך זו המובילה לסיום הסבל חייבת להתממש ... האמת הנאצלה של דרך זו המובילה לסיום הסבל התממשה ... ...כל עוד ראייתי וידיעתי את המציאות כפי שהיא לא היו בהירות ומזוככות די הצורך בשנים עשר אופנים – שלושה היבטים של כל אחת מארבע האמיתות הנאצלות האלה – לא טענתי לגילוי הערות המלאה ...אך ברגע שראייתי וידיעתי את המציאות כפי שהיא היו ברורות ומזוככות די הצורך בשנים עשר אופנים – שלושה היבטים של כל אחת מארבע האמיתות הנאצלות האלה – או אז טענתי לגילוי הערות .הידיעה והראייה עלו בי כך :שחרור לבי לא ניתן לערעור .זוהי הלידה האחרונה .מעתה לא תהיה עוד לידה. כדי שארבע האמיתות הנאצלות יוכלו להפוך לכלי ממשי בידיו של המתאמן בדרך הבודהה, .1יש לחקור את הסבל עד תום, .2יש לנטוש את מקור הסבל, .3יש לחוות את קץ הסבל .4ויש לממש את הדרך המובילה לקץ הסבל. לכל אחת מן האמיתות הנאצלות ,אומר הבודהה ,יש להיענות בשלוש דרכים: .1יש להבין את העיקרון, .2יש לבצע את הפעולה הנדרשת לטיפול בסבל .3ויש לוודא שהפעולה הנדרשת בוצעה במלואה. כך ,ב 12-אופנים אלה )שלושה סוגי היענות לכל אחת מארבע האמיתות( ,יכול המתאמן בדרך הבודהה להתעורר באמת מחלום הסבל ולהשתחרר ממנו – לממש את קץ הסבל עד תום.
© Copyright 2024