ארבע האמיתות הנאצלות פרקים מתוך בודהים מבוא קצר

‫בודהיזם‪ :‬מבוא קצר‬
‫פתח דבר מאת פרופ' יעקב רז‬
‫ובהמשך הפרק הראשון ‪:‬ראשית הבודהיזם‬
‫ובהמשך הפרק השלישי‪ :‬ארבע האמיתות הנאצלות‬
‫פתח דבר מאת פרופ' יעקב רז‬
‫מחוץ למחיצת הלשון‪ ,‬מאחורי הפרגוד שלה‪ ,‬רוחו של האדם המעורטלת מקליפתה הדיבורית‪ ,‬אינה אלא‬
‫תוהה ותוהה תמיד‪ .‬אין אֹמר ואין דברים ‪,‬אלא תהיה עולמית; "מה" נצחי קפוא על השפתיים‪ .‬באמת אין‬
‫מקום אפילו לאותו "מה"‪ ,‬שיש במשמעו כבר תקווה לתשובה‪ ,‬אבל מה יש שם? — "בלימה —בלום פה‬
‫מלדבר"‪ .‬אם בכל זאת הגיע האדם לידי דבור ודעתו מתקררת בו ‪,‬אין זה אלא מגודל פחדו להישאר רגע‬
‫אחד עם אותו ה"תהו" האפל‪ ,‬עם אותה ה"בלימה" פנים אל פנים בלי חציצה ‪.‬‬
‫[ביאליק — גילוי וכיסוי בלשון ]‬
‫אני מהלך ברחוב‪ .‬אני רואה ילד בוכה‪ .‬גדם עץ שנכרת‪ .‬שאריות תפוחים שנשרו ממשאית האשפה‪.‬‬
‫אני מהרהר‪ :‬סבלם של ילדים‪ .‬העיריה שממהרת לכרות עצים‪ .‬משמעותה של האשפה‪ .‬הבחירות הקרבות‬
‫ובאות‪ .‬מה נצביע‪ .‬ואיך המצב‪.‬‬
‫ולא ראיתי ממש את הילד הבוכה‪ .‬ולא את גדם העץ ולא את שאריות התפוחים‪.‬‬
‫לא היה בי קשב‪ ,‬לא היתה בי צלילות הדעת‪.‬‬
‫צלילות הדעת — זוהי ליבת האימון של תורת הבודהה כדרך חיים‪.‬‬
‫שנים רבות נתפסה תורת הבודהה במערב כפילוסופיה מרתקת‪ ,‬בעלת מהלכים היסטוריים ותרבותיים‪,‬‬
‫זרם מחשבה המכיל בתוכו רעיונות עמוקים ביותר על טבע האדם‪ ,‬טבע הקיום‪ ,‬המוסר‪ ,‬ההכרה‪ .‬לעתים‬
‫הפקיעו מן התורה את יסוד האמונה ‪,‬על מנת להתאימה לטעם המערבי‪ ,‬ולאופנות פילוסופיות או‬
‫פסיכולוגיות של העולם המערבי‪ .‬ראו בה שיטת חשיבה‪ ,‬פילוסופיה‪ .‬במערב היא מכונה‪ ,‬לכן‪' ,‬בודהיזם ‪'.‬‬
‫אלא שבאסיה נתפסת תורת הבודהה‪ ,‬מאז התחוללותה לפני כאלפיים וחמש מאות שנים‪ ,‬כמשנת חיים של‬
‫ריפוי ונחמה‪ ,‬לא של הגות מופשטת‪ .‬זוהי תורת מעשה‪ .‬אימון של יומיום שהוא חיים של פחות סבל‪ ,‬פחות‬
‫תעתוע‪ .‬פחות תעתוע ולכן פחות סבל‪ .‬ההיסטוריה הבודהיסטית משופעת בפילוסופים‪ ,‬אך גם פילוסופים‬
‫אלה מאז ומתמיד התאמנו וחיו בדרך הבודהה‪ .‬על כן‪ ,‬ובצדק‪ ,‬לגבי מאות מיליוני החיים את חייהם לפיהם‪,‬‬
‫תורתם היא תורת מעשה‪.‬‬
‫נכון שהדבקות בתורה סותרת אותה‪ ,‬לעתים‪ .‬יש והמאמינים יראו אותה קשיחה וסגורה‪ ,‬כזו שאינה תלויה‬
‫בזמן ובמקום‪ ,‬כתורה שמבשרת 'אמיתות' נצחיות שאין לערער עליהן‪ .‬כשהיא כזו יש והיא עמוסה‬
‫בריטואלים ובאמונות טפלות‪ .‬במקומות מסוימים באסיה הבודהה הוא אל‪ ,‬נישא מאדם‪ .‬שם יאמרו‬
‫הכוהנים לבני עדתם ‪:‬תפילה נכונה וקידה נכונה תורמות לצבירת זכויות לקראת הגלגולים הבאים‪ .‬יש‬
‫להקפיד על הכללים‪ ,‬מאיימים במקומות אחרים‪ .‬למשל‪ ,‬הצמדת הידיים במחווה שאינה לפי הכללים תוליד‬
‫את האדם‪ ,‬בגלגול הבא‪ ,‬כעכביש שחור !‬
‫במלים אחרות‪ ,‬בקיומה המעשי והדתי ברחבי אסיה יש ותורת הבודהה לוקה בדיוק באותם תהליכים‬
‫שאפשר למצוא בתורות רוחניות אחרות‪ :‬חכמה גדולה שהפכה למערכת כללים חמורים‪ ,‬שמתחילים‬
‫להבחין בין 'נכון' ו 'לא נכון'‪ ,‬בין 'מאמין' ו 'שאינו מאמין'‪ ,‬בין 'אנחנו' ו 'הם'‪ .‬יתר על כן‪ ,‬היא לוקה בדיוק‬
‫באותם חוליים שמפניהם היא מתריעה‪.‬‬
‫אלא שליבה של התורה אינו רק שם‪ .‬לא רק בכללים ובטכסים‪ .‬לא רק בהגות ‪,‬ולא רק ביצירות האמנות‬
‫המופלאות שנתנה להן השראה‪.‬‬
‫צלילות הדעת — זוהי ליבת האימון הבודהיסטי כדרך חיים ‪.‬‬
‫עניינה של דרך הבודהה הוא פתרון הסבל — מה טיבו‪ ,‬מה מקורו‪ ,‬ואיך להקל עליו או להיחלץ ממנו‪.‬‬
‫כשדרש הבודהה לפני תלמידיו על מקורות הסבל‪ ,‬ועל שרשרת הסיבות המחוללות אותו‪ ,‬פתח ב“ &–‬
‫וִיַּג'ה“ ]סנסקריט “&–וִידְי&"[‪ .‬הוראתה העיקרית של המילה היא מצב של העדר צלילות הדעת‪–& .‬וִיּג'ַה‬
‫פירושה אי–ידיעה‪ ,‬עיוורון‪ ,‬בורות ‪,‬התעלמות‪ ,‬אשליות‪ ,‬חיים בעריצותן של מחשבות‪ .‬תעתוע ‪.‬‬
‫התעתוע מחולל פחד‪ :‬פחד מפני מה שנדמה שמאיים עלינו‪ ,‬ופחד לאבד את מה שנדמה שיביא לנו אושר‬
‫עולמים‪ .‬פחדים אלה עצמם מביאים לתעתוע חדש וכך‪ ,‬חוזר חלילה‪ ,‬סב לו גלגל ה ַס ְמסַארה של הסבל‬
‫ומנהל את חיינו כאילו אין דרך אחרת ‪.‬‬
‫הבודהה מצביע‪ ,‬אם כן‪ ,‬על העדרה של צלילות הדעת כגורם מחולל של שרשרת חוליות של מצוקה וסבל‪.‬‬
‫העדרה של צלילות הדעת מביא מחשבות שווא‪.‬‬
‫מחשבות השווא מביאות לתיאור מתעתע ומדומה של עולמנו‪.‬‬
‫יש לנו תגובות לעולם המדומה הזה‪,‬‬
‫התגובות מחוללות ציורים נוספים של מושאי תשוקה ופחד‪.‬‬
‫אנחנו נצמדים אל המושאים הללו‪ ,‬חיים בצילם ומונהגים על ידם — לעולם אנחנו בצמא אל מה שנדמה‬
‫שיביא את האושר‪ ,‬או באיבה מול מה שנדמה שיביא לנו כאב ‪.‬‬
‫התוצאה היא מעגל של סבל ותעתוע וסבל שהולך ומתעצם‪.‬ממשותו של הסבל גדלה כל כך עד שנדמה‬
‫שזה העולם ואין דרך החוצה ‪.‬אבל כשדרש הבודהה בפני תלמידיו על הסיכוי להיחלץ מן המעגל הזה‪,‬‬
‫פתח בהיפוכו של התעתוע‪ ,‬כלומר בצלילות הדעת ‪.‬‬
‫תורת הבודהה מלמדת שבצלילות הדעת אפשר לדעת את העולם נכוחה‪ ,‬בלא ציורי הפחד והתשוקה‪ ,‬ובלא‬
‫עכירות התעתוע‪ .‬צלילות הדעת מתבוננת בחולי ‪,‬בזקנה ובמוות בלא לקבור אותם בבתי החולים‪ ,‬בבתי‬
‫האבות ובבתי הקברות של תודעתנו ‪.‬‬
‫האימון בצלילות הדעת הוא אימון יומיומי‪.‬‬
‫הנה אני לועס‪ .‬הנה אני כותב‪ .‬הנה אני קם‪ ,‬יושב‪ ,‬מטיל צואה‪ ,‬הנה אני בהיר ‪,‬הנה אני מבולבל‪ .‬הנה עצב‪.‬‬
‫הנה שמחה‪ .‬הנה עכביש רץ‪ ,‬ענף נע ברוח‪ ,‬הנה איש זקן מנגן בכינור‪ .‬המטבעות בתיק הכינור‪ .‬פניו של‬
‫האיש‪ .‬המחשבה שבי על בדידותו ‪.‬הטלת המטבע‪ .‬צליל נקישת המטבע בתיק הכינור ‪.‬‬
‫צלילות הדעת מבחינה בפרטים ובמה שביניהם‪ .‬אדם שראייתו צלולה עומד על שפת אגם או נהר‪ ,‬ורואה‬
‫את טיפות הגשם הגדולות כשהן מכות על פני המים' ‪,‬מבעבעות לרגע ונעלמות' ]סוטרת היהלום[‪ .‬לרגע הן‬
‫טיפות גשם‪ .‬ברגע הבא הן חלק מן האגם‪ .‬ברגע הבא חלק מן האוויר‪ ,‬אחר כך מן הענן‪ ,‬אחר כך גשם‪,‬‬
‫כלומר טיפות גשם ‪.‬‬
‫צלילות הדעת תראה את טיפות המים במלוא נוכחות קיומן‪ ,‬ובו בזמן בחלופיות קיומן‪ .‬צלילות הדעת‬
‫תתפעל‪ ,‬אולי‪ ,‬מן הטיפות‪ ,‬אבל לא תאחז בהן‪ .‬היא תניח להן ‪,‬לא תעצור אותן בהימזגן במי האגם; הרי גם‬
‫אם תרצה לא תוכל‪ .‬היא לא תנסה לכבוש אותן‪ ,‬לאלץ אותן או להכפיפן לדעה‪ ,‬רעיון‪ ,‬או רצייה‪ .‬היא‬
‫תראה אותן כמות שהן‪ .‬ברגעי חסד תראה טיפות בודדות בייחודיותן‪ .‬הנה גדולה‪ .‬הנה קטנה ‪.‬הנה מקפצת‪.‬‬
‫הנה טובלת‪ .‬הנה מתרסקת‪ .‬הנה נמזגת ‪.‬‬
‫אני רואה טיפות מים‪ .‬אבל מי ראה מעולם טיפת מים אחת יותר מאשר שבר שנייה? ואם נטעין את הטיפה‬
‫במחשבות של פחד‪ ,‬או תשוקה‪ ,‬אושר‪ ,‬או סמליות "[העולם הוא כמו טל"[‪ ,‬מה הטעם? מה יהיה גורלם‬
‫של כל אלה ?‬
‫כמו טיפות המים‪ ,‬כנראה — קצף על פני המים‪ .‬או כמו 'טיפות המים'‪ ,‬כנראה — אותיות על דף ‪.‬‬
‫כשאני פנוי מרעיונות על טיפות המים אני יכול‪ ,‬אולי‪ ,‬לראות אותן כמות שהן ‪.‬אפילו לא כ 'טיפות מים ‪'.‬‬
‫אפשר לקרוא את הספר הזה כמסע אל תולדות האימון הבודהיסטי בצלילות הדעת‪ .‬מלים רבות שמופיעות‬
‫במהלך הספר מציינות את האופנים הרבים בהם ציירו תרבויות אסיה הבודהיסטיות את צלילות הדעת‪ .‬אך‬
‫אלה אינם מושגים פילוסופיים גרידא‪ .‬כל אלה הם מוקדי אימון של התודעה‪ ,‬כשמעשה האימון הוא רב–‬
‫פנים ונתון גם לנסיבות הזמן והמקום והאדם‪ :‬מדיטציה‪ ,‬עשייה של הגוף ושל הרוח‪ ,‬עשייה בקהילה‪,‬‬
‫פעולה של חמלה למען האחר ‪.‬‬
‫אבל כולם מכוונים אל אימון צלילות הדעת‪.‬‬
‫כאותו מורה שראה את הפרחים והבין‪ ,‬ואמר שיר‪ :‬אני הנודד שחיפשתי אחרי מורה שלושים שנה‪ .‬שוב‬
‫ושוב נשרו העלים‪ .‬שוב ושוב לבלבו הניצנים‪ .‬אך מאז ראיתי את פרחי האפרסק לא היה בי עוד ספק ‪.‬‬
‫או ‪ -‬כשביקש תלמיד מן המורה שיבהיר לו את סוד התורה‪ ,‬הוליך אותו המורה החוצה אל ניחוח הפרחים‬
‫ושאל אותו‪ ,‬אתה מריח? משהשיב שכן‪ ,‬אמר לו‪ ,‬אתה רואה? איני מסתיר ממך דבר ‪.‬‬
‫צלילות הדעת אינה באה בקלות‪ .‬התבוננות מקרוב במעשה הבודהיסטי מצביעה על עמל של אימון מפרך‪,‬‬
‫אבל היא מצביעה גם על החרות הבאה איתו ברגעי החסד‪ .‬כאותו חליל שמתפנה מצליליו למען הצלילים‬
‫הבאים‪ ,‬צלילות הדעת מותירה אותנו לרגעים בלא מענה מן המוכן‪ .‬בלא 'דעת'‪ .‬בתהייה שאין בה נחמה‬
‫מיידית ‪.‬במעין 'מה' שאין לו המשך‪ .‬זו התהייה שמדבר בה ביאליק אל מול הבלתי ידוע ‪,‬לפני שאנחנו‬
‫טוענים אותו במשמעויות למכביר‪ .‬באימון של צלילות הדעת ייתכן שנפש האדם תתפנה לזמן מה מן‬
‫הצורך לטעון את הבלתי ידוע בציורים של הידוע ' —אופטימיות' או 'פסימיות'‪ ,‬למשל ‪.‬‬
‫תורת הבודהה מציעה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אפשרות של היות בעולם בתוך צלילות הדעת ‪,‬ואימון של האפשרות להזמין‬
‫אותה שוב ושוב‪ .‬ומתוך ההתפנות הזאת — 'הריקות — 'מחולל המעשה הבודהיסטי‪ ,‬ברגעים של חסד‪,‬‬
‫מרחב של חרות שאין בו תעתוע ‪,‬פחד‪ ,‬ותשוקה שמצמיתים את דעתו של אדם‪ .‬פעולה בעולם בתוך מרחב‬
‫כזה של חרות‪ ,‬אומרת תורת הבודהה‪ ,‬היא פעולה ראויה‪ ,‬מכוונת נכונה‪ ,‬חומלת‪ ,‬יודעת ‪.‬‬
‫אפשר לראות את המסע הצלול שעושה הספר הזה כהזמנה להתבונן בדרכים השונות שיצרה תורת‬
‫הבודהה מאז התחוללותה לאימון רוח האדם לצלילות הדעת ואיתה לחיים שיש בהם פחות מצוקה וסבל ‪.‬‬
‫כבר יצאו בעברית ספרים המציגים את הבודהיזם‪ .‬אך עד כה‪ ,‬ניתן היה לחוש בחסרונו של ספר המציג את‬
‫הפרישה הרחבה של מופעי הבודהיזם באסיה מהודו ועד יפן‪ ,‬תוך כדי הבהרה של הגוונים המרובים‬
‫שעברה התורה במסעה ביבשת ‪.‬‬
‫ספרו המצויין של ראהולה 'מה שלימד הבודהה' מציג בעיקר את עיקרי הבודהיזם המסורתי של זרם‬
‫התהרוואדה ואין כמוהו להצגה של יסודות הבודהיזם המוקדם ‪.‬הוא נכתב על ידי מי שהוא מלומד ונזיר‬
‫כאחד‪ .‬ספרה היפה של לידיה ארן 'בודהיזם 'אמנם מציג את הפרישה הגדולה של הבודהיזם על כל גווניו‪,‬‬
‫אך על פי תפישתה של המחברת הוא מציג את הגוונים בצורה קצרה כמעין לקסיקון מורחב — ומעולה !‬
‫ייחודו של הספר הנוכחי הוא בכך שהוא מספר את סיפורו של הבודהיזם במסעו הגדול‪ ,‬תוך שימוש‬
‫בעושר גדול מאוד של ציטוטים מן המקורות הבודהיסטיים‪ ,‬מהודו ועד יפן‪ ,‬וכך מחייה את הדברים ומנכיח‬
‫את המורים הגדולים בדפי הספר‪ .‬השילוב שבין הבאת המקורות לבין תובנות המחבר הוא מיוחד ומרגש‪.‬‬
‫העובדה שהמחבר גם נסמך על התנסותו כמתרגל בודהיזם בנוסף לבקיאות רחבה ומרשימה‪ ,‬יצרה חיבור‬
‫מיוחד במינו בשפה העברית ‪.‬‬
‫אני מאחל לקוראים הנאה שלמה !‬
‫יעקב רז‬
‫פרק ראשון‬
‫ראשית הבודהיזם‬
‫בן המלך והבודהה‬
‫השאקְי ָה‪,‬‬
‫המסורת מספרת שהבודהה נולד בעיירה לּו ְמּבִיניִ‪ ,‬בסמוך לעיר ַקּפִי ַלוַטְהּו‪ ,‬באזור בו ישב שבט ָ‬
‫אזור שבימינו נמצא בנפאל‪ .‬כשנולד‪ ,‬ניתן לו השם סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה‪ .‬האגדה מספרת שסִי ְּד ַהּתַה היה בן‬
‫ְש ְתרי ָה‪ ,‬ולפי אחת המסורות נפטרה אמו‪ ,‬מַאי& ֶדוִוי‪,‬‬
‫למשפחת מלוכה ממעמד הלוחמים בהודו ‪,‬מעמד הק ָ‬
‫שבעה ימים לאחר שנולד‪ .‬עוד מספרת האגדה שזמן מה לאחר שנולד‪ ,‬ניבא נביא בשם ‪8‬סִיטָה נבואה ‪:‬אם‬
‫יישאר סִי ְּד ַהּתַה הקטן בממלכת השאקיה‪ ,‬הוא יהפוך למלך גדול‪ ,‬שיאחד את העולם כולו תחת כנפי‬
‫שלטונו הטוב; ואולם‪ ,‬המשיך הנביא‪ ,‬אם יעזוב את ביתו ‪,‬הוא ייעשה נזיר‪ ,‬יחיה את חייו בסיגופים‬
‫ביערות הודו ובסופו של דבר יהיה מורה גדול‪.‬‬
‫אביו של סִי ְּד ַהּתַה‪ ,‬סּוּדְהֹודַנ ַה‪ ,‬מלך שבט השאקיה שככל הנראה ראה את עצמו כאיש מעשי יותר מאשר‬
‫כאיש רוחני‪ ,‬העדיף את האפשרות הראשונה‪ .‬הוא החליט לדאוג שסִי ְּד ַהּתַה הקטן ייחשף רק לטוב‪ ,‬כדי‬
‫שלעולם לא תהיה לו סיבה לעזוב ‪.‬המלך ציווה להסתיר מעיני בנו כל צורה של סבל ואי נחת ודאג לחשוף‬
‫ישֹו ְד ַהרא‬
‫אותו רק לדברים נוחים‪ ,‬יפים ונעימים‪ .‬בגיל ‪ 16‬חּותָן סִי ְּד ַהּתַה עם נסיכה צעירה‪ ,‬חכמה ויפה‪ַ ,‬‬
‫שמה‪ ,‬אשר ילדה לו בן‪,‬ראהּולַה שמו‪ .‬כך זרמו להם חיי סִי ְּד ַהּתַה בשקט ובשלווה‪.‬‬
‫יום אחד השתבשו התוכניות שרקם האב עבור בנו‪ .‬סִי ְּד ַהּתַה‪ ,‬שכבר גדל וצמח והיה לגבר נאה וחכם‪ ,‬יצא‬
‫לסדרת טיולים בסביבות הארמון‪ .‬המלך‪ ,‬ששמע מבעוד מועד שבנו עומד לצאת לטייל‪ ,‬רצה לוודא שבנו‬
‫לא יראה מראות קשים ולכן נתן הוראה להכין את מסלולי הטיול ולסלק מדרכו כל דבר שעלול להיות‬
‫מצער ומטריד ‪.‬למגינת לבו של האב‪ ,‬לא צלחו ההכנות‪ ,‬ובכל טיול נקרו על דרכו של סִי ְּד ַהּתַה מראות‬
‫קשים שונים; בטיול הראשון‪ ,‬ראה סִי ְּד ַהּתַה איש זקן‪ ,‬בטיול השני ראה איש חולה ובטיול השלישי ראה‬
‫גופת מת‪ .‬הנסיך‪ ,‬שמעולם לא היה מודע לקיומם של כל אלה‪ ,‬הושפע עמוקות מהזִקנה‪ ,‬החולי והמוות‪,‬‬
‫ומהסבל הכרוך בהם‪ .‬רוחו לא ידעה עוד מרגוע‪.‬‬
‫כאשר יצא סִי ְּד ַהּתַה לטייל בפעם הרביעית‪ ,‬ראה סגפן נודד והשלווה שעל פניו קסמה לו‪ .‬משהו בעיניו‬
‫הפיח בעלם הצעיר תקווה‪ .‬משהו בהליכותיו של האיש קנה את לבו‪ .‬בנקודה זו בחייו‪ ,‬כך מספרת האגדה‪,‬‬
‫בגיל ‪ , 29‬החליט סִי ְּד ַהּתַה לפרוש מחיי המשפחה‪ ,‬מחיי החברה ומחיי הרווחה הכלכלית שבהם חי‪ .‬הוא‬
‫עזב את הארמון ‪,‬את אביו סודהודנה‪ ,‬את אשתו ישודהרא ואת בנו ראהולה‪ ,‬ויצא למסע סיגופים ארוך‬
‫כשמטרה אחת ויחידה עומדת לנגד עיניו‪ :‬למצוא מזור ופתרון למחלה הקרויה סבל‪ .‬הוא גילח את ראשו‬
‫ויצא למסע שארך שש שנים‪ .‬שש שנים נדד סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה בעמק נהר הגַנגְַא )גנגס ‪).‬‬
‫פרישותו של סִי ְּדהַתה‬
‫במהלך המסע פגש סִי ְּד ַהּתַה במורים הרוחניים הגדולים של זמנו ולמד את תורותיהם ‪.‬הוא למד אצל‬
‫המורה הגדול & ַלרה ַק ַלמַה‪ ,‬למד תורות יֹוגַה שונות ושיטות סיגופים קשות‪ ,‬עצר את נשימתו‪ ,‬צם צומות‬
‫ארוכים וחווה חוויות מיסטיות אקסטטיות‪ .‬אך בכל אלה לא מצא תשובה לשאלת הסבל‪ .‬גם לימודיו אצל‬
‫המורה הידוע אּו ַדקַהראמַּפּוטַה לא סיפקו לו תשובה‪ .‬הוא למד ממוריו את כל שידעו‪ ,‬השתווה להם בידע‬
‫ואף התעלה עליהם ביכולותיו‪ ,‬אך לא מצא מזור לסבל ‪.‬‬
‫יוגה‬
‫בסנסקריט‪ ,‬משמעותה המילולית של המילה יֹוגַה היא ֵאסֶל‪ ,‬עֹול או רתמה ;ובהשאלה‪ ,‬אדם שלומד יוגה‬
‫ומתאמן בדרכה למעשה רותם עצמו לאלוהי ‪,‬מתוך כמיהה לאיחוד עמו‪ .‬השם 'יוגה' אינה מציין דרך‬
‫רוחנית מסוימת אלא מהווה כותרת–על לכל דרך רוחנית שבמסגרתה מנסה המתאמן לחוות את חוויית‬
‫האחדות‪ ,‬החוויה המיסטית‪ .‬כך‪ ,‬מתייחס השם יוגה לכלל מסורות החוכמה של הודו ובמובן הרחב ביותר‪,‬‬
‫למסורות החוכמה המיסטיות באשר הן ‪.‬‬
‫סִי ְּד ַהּתַה קד קידה עמוקה‪ ,‬נפרד לשלום ממוריו והמשיך בנדודיו בלוויית חמישה סגפנים‪ .‬במשך רוב שנות‬
‫נדודיו‪ ,‬המשיך סִי ְּד ַהּתַה לענות את עצמו בסיגופים קשים ‪.‬האגדה מספרת שבמשך שנתיים אכל גרגר אורז‬
‫אחד ביום ושבמשך ארבע שנים לא אכל דבר‪ .‬מצבו הגופני הידרדר מדחי אל דחי‪ .‬באחת מדרשותיו‪,‬‬
‫מספר הבודהה שבימים הקשים ההם‪ ,‬מכיוון שאכל מעט כל כך‪ ,‬גופו כחש כל כך עד שידיו‪ ,‬רגליו‬
‫ומפרקיו נראו כמו זמורות הגפן וכמו מפרקי הבמבוק; גבו היה קשה כמו פרסות הגמל; חוליות עמוד‬
‫השדרה שלו בלטו מבעד לעורו כמו חרוזים במחרוזת‪ ,‬וצלעותיו נראו כמו קורותיו השבורות של אסם‬
‫ישן‪ ,‬זנוח והרוס‪ .‬עיניו היו שקועות עמוק בארובותיהן‪ ,‬כמו נצנוץ קטנטן על פני מים בתחתיתה של באר‬
‫עמוקה‪ .‬קרקפתו הצטמקה וקמלה כמו דלעת ירוקה ומרה שהתייבשה בחום השמש הקופחת‪ ,‬חשופה לרוח‪.‬‬
‫עור בטנו נדבק לגבו‪ ,‬וכך כשנגע בבטנו‪ ,‬אחז בידו גם את חוליות עמוד השדרה ‪,‬וכשאחז בחוליות גבו‪ ,‬נגע‬
‫בבטנו‪ .‬הוא היה חלש כל כך‪ ,‬עד כי כאשר עשה את צרכיו לא הצליח להחזיק את משקל גופו והיה נופל‬
‫אל הארץ‪ ,‬על פניו‪ .‬אם היה מנסה להסב מעט נחת לגופו על ידי ליטוף עורו בכף ידו‪ ,‬היה שיער גופו‬
‫נושר ‪.‬‬
‫למרות כל מאמצי הסיגוף‪ ,‬אמר לעצמו סִי ְּד ַהּתַה‪ ,‬לא הצלחתי להגיע למצב על–אנושי כלשהו ולא השגתי‬
‫ידע נעלה או חזיונות נאצלים במיוחד‪ .‬סִי ְּד ַהּתַה החל מפקפק בדרך הסיגוף והתענית‪ .‬הייתכן כי ישנה דרך‬
‫אחרת להתעורר ?‬
‫הוא נזכר בימי הנוחות החומרית‪ ,‬כשגופו היה בריא ושלם‪ ,‬אבל זכר שגם כשהיו חייו מרופדים בכל נוחות‬
‫חומרית שאפשר להעלות על הדעת‪ ,‬לא ידעה רוחו מרגוע ‪.‬או אז נזכר שיום אחד‪ ,‬בעוד אביו עובד‪ ,‬ישב‬
‫הוא עצמו בצלו הקריר של עץ‪ .‬בישיבתו זו לא נאחז סִי ְּד ַהּתַה הצעיר בגירויי החושים ונח מנוחה שלמה‪.‬‬
‫עוד הוא יושב כך ‪,‬החל לחוש תחושות מתמשכות של שמחה ועונג‪ ,‬שלא היה להן דבר וחצי דבר עם‬
‫גירויים חושיים או עם סיגופים‪ .‬את מקורן שייך סִי ְּד ַהּתַה למעין ריחוק‪ .‬ריחוק זה היה הריחוק שיש ברוחו‬
‫של מי שאינו נאחז בדבר‪ .‬לתחושות שחש התלוו מחשבה וראייה ישירות ובהירות‪ .‬הייתכן כי זו הדרך‬
‫להתעורר? שאל עצמו הסגפן סִי ְּד ַהּתַה ‪,‬ומיד נחה עליו ההבנה‪ :‬זו הדרך להתעורר ‪.‬‬
‫מספרים שאז פגשה אותו בתו של איש דת והציעה לו קערית של דייסת אורז ‪.‬סִי ְּד ַהּתַה אכל מפנכת האורז‬
‫ובמהרה שב הברק אל עיניו‪ .‬הסגפנים שבלווייתם נדד היו מזועזעים ממעשהו זה ובלבם התעוררה‬
‫תרעומת עמוקה כלפי האיש שאת יכולות הסיגוף שלו העריכו כל כך קודם לכן‪ .‬דרכם נפרדה מדרכו ‪.‬‬
‫ניסיונותיו של הסגפן סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה לפתור את בעיית הסבל לא צלחו בדרכי החומר ולא צלחו בדרכי‬
‫הסיגוף‪ .‬הבעיה נותרה בעינה‪ .‬הוא קָץ בחיי הנוחות‪ ,‬קץ בתורות הרוחניות‪ ,‬קץ במורים ובסיגופים‬
‫הקשים‪ .‬או אז ישב האיש במדיטציה ‪,‬ליד הנהר נ ‪ֶ.‬נגְָ'רה‪ ,‬במקום שהיום נקרא שמו ּבֹו ְד ְהגַי&‪ ,‬תחת עץ‬
‫שבמסורת מכנים אותו עץ הּבֹו ְדהִי‪" ,‬עץ ההתעוררות"‪ ,‬ויצא לבדו למסע אחרון בחיפוש אחר פתרון‬
‫לסבל ‪.‬‬
‫עולם החושים כחלום‬
‫למשנתו של הבודהה‪ ,‬תפיסת המציאות השגויה שלנו היא שגורמת לנו סבל מיותר‪ .‬תפיסה שגויה זו הוא‬
‫ממשיל לחלום‪ ,‬שיכול להיות מענג ונחמד או רווי מצוקה‪ ,‬ייאוש וקושי‪ .‬כך או כך‪ ,‬את ראיית המציאות‬
‫נכוחה — ממשיל הבודהה להתעוררות מן החלום ‪:‬‬
‫נניח שאדם חולם‪ ,‬ובחלומו הוא רואה גנים נחמדים למראה‪ ,‬יערות נחמדים ‪,‬מרחבים נחמדים ואגמים‬
‫נחמדים; כשהוא מתעורר מחלומו‪ ,‬אין הוא רואה עוד דבר‪ ...‬ממש כך‪ ...‬התלמיד ]של הבודהה[ חושב‬
‫לעצמו‪" :‬המבורך ]הבודהה ]השווה את עולם החושים ]גם[ לחלום רווי מצוקה‪ ,‬יאוש וקושי"‪] .‬ואז‪[,‬‬
‫כאשר הוא רואה את הדברים נכוחה‪ ,‬בדיוק כפי שהם‪ ...‬נעלמת ההיאחזות בפיתויי העולם ואינה מותירה‬
‫עוד עקבות ‪.‬‬
‫מַג'ְהִימַה ניִקַאי ַה ‪ּ , 54‬פֹוטַאלִיי ַה סּוּטַה‬
‫הבודהה טוען שהחושים מתעתעים בנו‪ .‬המציאות אינה מתוחמת בגבולות הנוקשים שהחושים מתווים‬
‫בתפיסת המציאות השגויה‪ .‬מהם ההבדלים העיקריים שמציין הבודהה בין ראיית המציאות נכוחה לבין‬
‫ראיית המציאות באופן שגוי‪ ,‬ראייתה כחלום? בראיית המציאות השגויה‪ ,‬במציאות כחלום ‪,‬האדם רואה‬
‫את הדברים כקבועים‪ ,‬בלתי משתנים‪ ,‬נפרדים לחלוטין זה מזה ‪.‬גם את עצמו הוא רואה כקבוע‪ ,‬בלתי‬
‫משתנה ונפרד לחלוטין מן העולם ;המציאות החושית כחלום מתוחמת ומקובעת בגבולות נוקשים‪ ,‬והאדם‬
‫אינו מזהה את הסבל )דּו ְּקהַה( שכרוך בראיית הדברים בצורה זו‪ .‬בראיית המציאות נכוחה‪ ,‬בעֶרּות‪ ,‬האדם‬
‫רואה את הדברים כנתונים בהשתנות בלתי פוסקת )&ניִ ַצ'ה( ואת עצמו כנעדר מהות קבועה‪ ,‬נפרדת‪,‬‬
‫מתוחמת ובלתי משתנה )&נּטַַה(‪ .‬כך הוא מזהה את הסבל הכרוך בקיום כזה ולכן יכול להתחיל להשתחרר‬
‫ממנו ‪.‬‬
‫קץ הסבל‬
‫ישוב תחת העץ במדיטציה עמוקה‪ ,‬החלו אשליות רבות לשטוף את סִי ְּד ַהּתַה‪ .‬הוא המשיך לשבת‪ .‬דחפים‬
‫רבים עלו בו‪ ,‬וסִי ְּד ַהּתַה המשיך לשבת‪ .‬תשוקות ופיתויים אפפו אותו‪ ,‬וסִי ְּד ַהּתַה המשיך לשבת‪ .‬במסורת‬
‫הבודהיסטית מגולמים האשליות ‪,‬הדחפים‪ ,‬התשוקות והפיתויים בדמותו של השד מַארה‪ .‬מארה מסמל את‬
‫התשוקות שמציפות את האדם ומונעות את התקדמותו לקראת ההתעוררות המתירה אותו מכבלי הסבל‪.‬‬
‫המסורת מספרת שכשישב סִי ְּד ַהּתַה במדיטציה‪ ,‬תקף אותו מארה בדרכים שונות וניסה להניא אותו מן‬
‫החיפוש אחר מזור לסבל‪ .‬ראשית ניסה מארה לשכנע אותו בחמלה מדומה‪:‬‬
‫ראה כמה אתה רזה וכחוש! המוות מתדפק על דלתך‪" .‬חיה! החיים טובים ותוכל לעשות בהם מעשים‬
‫טובים‪ .‬חיה!" אך סִי ְּד ַהּתַה לא מש ממקומו‪ .‬נחוש‪ ,‬החל סִי ְּד ַהּתַה למנות את גייסות ההונאה של מארה‪ ,‬את‬
‫אותן התופעות שבעטיין ראה את שלוות רוחו חומקת בין אצבעותיו ‪:‬‬
‫תאוֹות החושים הן הגיס הראשון;‬
‫אי שביעות רצון‪ ,‬הגיס השני;‬
‫הרעב והצמא הם הגיס השלישי;‬
‫והשתוקקות‪ ,‬הגיס הרביעי;‬
‫העצלות והתרדמה הן הגיס החמישי;‬
‫הגיס השישי נקרא פחד;‬
‫הגיס השביעי הוא חוסר ודאות;‬
‫והצביעות‪ ,‬העקשנות‪ ,‬גיס שמיני;‬
‫הרווח‪ ,‬המנחות‪ ,‬התהילה והמעמד שהושג שלא בדרך הישר;‬
‫הלל לעצמך וזלזול באחרים;‬
‫אלה‪ ,‬מארה‪ ,‬הם גייסותיך ‪.‬‬
‫סּוּטַה ניִַּפטַה ‪3‬‬
‫נחוש התייצב סִי ְּד ַהּתַה אל מול גייסות השדים של מארה וניצח‪ .‬מתוחכם‪ ,‬מפתה ומפחיד ככל שהיה מארה‪,‬‬
‫לא צלחה לו דרכו‪ .‬סִי ְּד ַהּתַה ראה מבעד למסך הערפל של אשליותיו והמשיך לשבת‪ ,‬נחוש וערני‪.‬‬
‫משנוצחו כל אלה‪ ,‬שלח מארה את בתו היפה ביותר כפיתיון אחרון‪ ,‬אך עיניו של סִי ְּד ַהּתַה ראו את נשמתה‬
‫הזקנה‪ ,‬הבלה והמכוערת‪ .‬משכשלה מזימתו זו האחרונה ‪,‬הודה מארה בתבוסתו ולא הטריד עוד את‬
‫סִי ְּד ַהּתַה‪.‬‬
‫סִי ְּד ַהּתַה חווה התעוררות רוחנית גדולה‪ .‬הוא הבין שמארה אינו יצור חיצוני ‪,‬אלא יציר דמיון אימתני‪ .‬הוא‬
‫הבין שאת השדים הגדולים באמת מוצאים בפנים ולא בחוץ‪ .‬הוא הבין ששם גם מתרחש פתרון הסבל‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בהיעדר אשליות ומכשולים ‪,‬נעשה סִי ְּד ַהּתַה ער לטבעם האמיתי של הדברים ולטבעם של החיים ושל‬
‫המוות ‪.‬שם‪ ,‬תחת עץ הּבֹו ְדהִי‪ ,‬מצא סִי ְּד ַהּתַה פתרון לבעיית הסבל הקיומי‪ .‬שם הפך סִי ְּד ַהּתַה גֹו ַטמַה‬
‫לּבּו ְּדהַה‪.‬‬
‫דרך האמצע ועולמו של הבודהה‬
‫בהמשך ננסה לברר את המשמעות העמוקה יותר של ההפיכה לבודהה‪ ,‬אך לעת עתה אפשר להסתפק‬
‫בהערה אחת‪ :‬משמעות המילה ּבּו ְּדהַה היא "זה שהתעורר"‪ .‬כלומר ‪,‬אדם שנעשה "בודהה" נעשה ערני‪ ,‬ער‬
‫להתנהלות תודעתו‪ ,‬להתנהלות תודעתם של אחרים ולהתנהלות המציאות‪ ,‬בצורה שונה מזו שבה אנו‬
‫מורגלים‪ .‬אדם שהוא בודהה רואה את המציאות נכוחה וער לטבעם של הדברים בפשטותם העירומה ‪.‬‬
‫ככה‪ ,‬כמו שהם‪ .‬לא יותר‪ .‬לא פחות‪ .‬הסבר ראשון למשמעותה של עֵרּות או ערנות זו אנו מוצאים בדרשתו‬
‫הראשונה של הבודהה‪.‬‬
‫אחרי שהתעורר‪ ,‬מספרת המסורת‪ ,‬עזב הבודהה את ּבֹו ְּד ְהגַי& והגיע לפארק הצבאים בסַארנ&ת‪ .‬הוא פגש‬
‫את חמשת הסגפנים שהפנו לו עורף כאשר שבר את נדרי הסיגוף שלו‪ .‬באוזניהם נשא את דרשתו‬
‫הראשונה הידועה בשם ' ְד ַה ַּמ ַצ' ַּק ַּפוַוּטַנ ַה 'או 'הנעת גלגל ה ְד ַהּמַה' )סנסקריט‪ְ :‬ד ַהרמַה; תורה‪ ,‬אמת‪ ,‬הדרך‬
‫לשחרור מסבל ‪).‬בדרשה זו‪ ,‬שמהווה עד היום בסיס משותף כמעט לכל הזרמים הבודהיסטיים‪ ,‬התחיל‬
‫הבודהה לגולל לפני קהל מאזיניו את עיקרי התובנה שנחה עליו במדיטציה‪ ,‬עת ישב תחת העץ בבודהגיא‪,‬‬
‫תורה לה קרא ָמדְהי‪ַ 8‬מ ָקה– ָּפ ְּתהָא‪ ,‬דרך האמצע ‪.‬‬
‫את התורה הנקראת דרך האמצע אפשר להבין ביתר קלות אם מבינים את התפיסות הרווחות בהודו של‬
‫ימי הבודהה )מאות ‪ 4-5‬לפנה"ס(‪ .‬לפחות מבחינה אידיאלית‪ ,‬כשאדם היה צריך לבחור את דרך החיים‬
‫שלו‪ ,‬עמדו בפניו שתי אפשרויות עיקריות‪ :‬האפשרות הראשונה‪ ,‬שבה בחרו רוב האנשים‪ ,‬היתה לחיות‬
‫את חיי החברה ‪,‬להקים משפחה ולהיות בעלי בית‪ .‬האפשרות השנייה היתה לחיות את חיי בעל הבית ואיש‬
‫המשפחה עד שהושלמו חובות מסוימים ואז לפרוש מהחברה‪ ,‬או מלכתחילה לא להקים משפחה ולצאת‬
‫ליער‪ ,‬הרחק מן החברה האנושית‪ .‬במסגרת חיי פרישות אלה‪ ,‬הפרוש מתאמן בתורות ובטכניקות היוגיות‪,‬‬
‫הכרוכות לעתים קרובות בסיגופים מסוגים שונים ‪.‬‬
‫אדם שבחר להיות בעל בית‪ ,‬קיבל על עצמו את הסמכות הבלתי מעורערת של הוֶדֹות — הטקסטים‬
‫הקדושים והטקסים המורכבים של הדת הוֶדִית‪ ,‬הדת ההודית העתיקה — ואת השייכות למעמד שאליו‬
‫נולד; לפחות מבחינה אידיאלית‪ ,‬בהודו של אותם הימים היו ארבעה מעמדות )וַארנ ַה(‪ :‬כוהני דת‬
‫ִישי ַה(; ומשרתים )שּודְה ‪).‬‬
‫ְשתְי ַה(; סוחרים או בעלי מלאכה )וַא ְ‬
‫) ְּבר ְּהמִיניִם(; לוחמים (ק ַ‬
‫התנהגות מדוקדקים‪ ,‬בנורמות ובסנקציות חברתיות שונות‪ ,‬ובפרקטיקות פולחניות שונות‪ .‬על פי רוב‪,‬‬
‫התאפיינו מעמדות אלה בניידות חברתית נמוכה‪ .‬כלומר‪ ,‬לפחות בהתאם לאידיאל של אותם הימים‪ ,‬מי‬
‫שנולד כוהן דת ימות כוהן דת ומי שנולד משרת ימות משרת‪ .‬כאידיאל‪ ,‬הניידות החברתית העיקרית היתה‬
‫ניידות שלאחר המוות ‪.‬‬
‫ניידות זו היתה כרוכה בחוק ה ָקרמָה ) ַק ַּמה( — חוק הסיבה והתוצאה‪ ,‬שעל פיו מעשיו של אדם בחייו‬
‫הנוכחיים קובעים את אופייה ואת איכותה של לידתו הבאה —וב ָס ְמסָארה‪ ,‬המעגל הבלתי פוסק של‬
‫המוות והלידה מחדש‪ .‬לפי חוק הקרמה‪ ,‬מי שמילא את ייעודו ואת חובותיו כבן המעמד שאליו נולד‪ ,‬אמור‬
‫לזכות להיוולד בגלגול הבא למצב קיומי טוב יותר ועשוי לזכות להיוולד למעמד חברתי גבוה יותר ‪.‬‬
‫האפשרות האחרת היתה‪ ,‬כאמור‪ ,‬יציאה אל היער ועיסוק בסיגופים היֹוגיים ‪.‬אדם שבחר בדרך זו נקרא‬
‫סָניְ‪8‬סִין‪ ,‬או ּפָרּוש‪ .‬הפרוש היה על פי רוב אדם שנטש את חיי החברה והנוחות‪ ,‬את חיי המשפחה והפרנסה‬
‫היומיומית‪ ,‬ואת התלות במערכת הדתית השלטת — הברהמניזם‪ .‬הוא חי את חייו בנדודים ובפרישות‬
‫בשולי הכפרים והערים‪ ,‬או במערות מבודדות בהרים‪ .‬לפחות על פי האידיאל‪ ,‬הקדיש הפרוש את מרב‬
‫ומיטב זמנו לאימונים קיצוניים במדיטציה‪ ,‬לאימונים יוגיים שהיו כרוכות בייסורים פיזיים ומנטליים קשים‬
‫מנשוא‪ ,‬לצריכת סמים משני תודעה ולפיתוח כוחות–על מיסטיים — מנטליים ופיזיים — כמו ראיית‬
‫הנולד‪ ,‬עמידה בעינויים עצמיים קשים ויכולות קיצוניות שונות‪ .‬לעתים קרובות‪ ,‬אם כי לא תמיד‪ ,‬בעזרת‬
‫אימונים סגפניים אלה ביקש הפרוש לנתק את התלות שלו בעולם החומר ולהתעלות לדרגה רוחנית שבה‬
‫יהיה חופשי מכבלי העולם הזה ‪.‬‬
‫אבל הבודהה‪ ,‬שידע את חיי הנוחות ושידע את חיי הסגפנות‪ ,‬עמד לנוכח האפשרויות ובחר בדרך שלישית‪.‬‬
‫בדרשתו הראשונה‪ ,‬הציע הבודהה לחמשת רעיו הסגפנים פרישות אחרת‪ ,‬שאותה כינה דרך האמצע ‪:‬‬
‫בשני קטבים אלה אל לו לפורש מחיי הבית לעסוק; מה הם שני קטבים אלה ?ישנן הכמיהה והדבקות‬
‫בחיפוש אחר הנאות החושים הנחותות‪ ,‬הנמוכות וההמוניות‪ ,‬אלה שאינן נאצלות ושלהן אין מטרה; וישנן‬
‫הכמיהה והדבקות בסיגופים‪ ,‬שגוררים עמם כאב‪ ,‬שאין בהם דבר נאצל ושתכלית להם אין ‪.‬‬
‫ְד ַה ַּמ ַצ' ַּק ַּפוַוּטַנ ַה סּוּטַה‬
‫ַסמְיּוטַה ניִקַאי ַה ‪56.11‬‬
‫הדרך שהציע הבודהה — דרך האמצע — אמנם עוברת בין שני קטבים‪ :‬עולמו של בעל הבית ועולמו של‬
‫הפרוש–הסגפן‪ ,‬אך למעשה אין היא לא זה ולא זה‪ ,‬והיא גם זה וגם זה‪ .‬הבודהה‪ ,‬שחווה את פסגת שני‬
‫העולמות — כנסיך שנהנה מכל עינוגי העולם הזה‪ ,‬העולם החיצוני והחומרי‪ ,‬וכסגפן שהגיע לרמות‬
‫הפנימיות והרוחניות הגבוהות ביותר — הבין שגם דרך חיים זו וגם האחרת מהולות במידה לא מועטה‬
‫של סבל‪ .‬הוא הבין שאת מצוקות החיים לא יפתרו הממון‪ ,‬החומר ועינוגי החושים ‪,‬וגם לא דרכי הסיגוף‬
‫והתענית‪ .‬הוא הבין שהדרך לשחרור מכל סבל קיומי לא שוכנת באף אחד משני הקטבים כשלעצמו‪ ,‬אבל‬
‫הבין שהיא עוברת ביניהם כחוט השני ‪.‬הוא הבין שפתרון הסבל לא מגיע מעיסוק מוגזם בּפְניִם וגם לא‬
‫מעיסוק מוגזם בחוץ‪ .‬הוא הבין שכדרך בלעדית‪ ,‬כל אחת מהדרכים האלו חלקית ובלתי מספקת ושבסופו‬
‫של דבר תוצאתה של כל אחת משתי הדרכים אחת היא — סבל‪ .‬והרי הסבל הוא המחלה אשר לה חיפש‬
‫הבודהה תרופה‪.‬‬
‫הבודהה הציע דרך חדשה לפתרון הסבל‪ ,‬שאינה נשענת רק על אחד משני הקצוות — חיי החברה או חיי‬
‫הפרישות הסגפנית — אלא דרך שמנסה להתעלות על שתי הדרכים ולהכיל את שתיהן‪ .‬דרכו של הבודהה‬
‫מבקשת להקיף את כלל החוויה האנושית ולמצוא מזור לסבל באשר הוא‪ ,‬בלי כל קשר למעמדו או למינו‬
‫של אדם‪ .‬גם אם במסורות שונות בתוך העולם הבודהיסטי באה דרך זו לידי ביטוי בהמלצות למסגרות‬
‫חיים ספציפיות — כמו מסדרי נזירים‪ ,‬חיי קהילה דתיים היררכיים וכדומה — הרי שבראש ובראשונה‬
‫היא דרך שאינה תלויה בכל אלה‪ .‬הדרך שמציע הבודהה היא בראש ובראשונה דרך לפתרון מצוקות‬
‫החיים באשר הן‪ ,‬בלי כל קשר למסגרות שבהן הן עולות‪.‬‬
‫לפני שנפנה לניסיון להבין ביתר פירוט מהי דרך האמצע‪ ,‬חשוב להבהיר מה היא לא‪ .‬דרך האמצע אינה‬
‫פשרה בין שתי הדרכים — דרך הסיגוף ודרך העונג ‪.‬אין זו דרך שבה אדם חי עם רגל אחת בעולם ורגל‬
‫אחת מחוץ לעולם‪ .‬אין זו דרך שבה אדם חי עם רגל אחת בעולם הסיגופים ורגל אחת בעולם העינוגים‪.‬‬
‫אין זו דרך שבה אדם חי עם רגל אחת בעולם החומר ורגל אחת בעולם הרוח‪ .‬זוהי דרך שבה הסיגוף‬
‫והעונג הם הבל‪ .‬דרך שבה הפנים והחוץ כמנוגדים זה לזה הם שקר ‪.‬דרך שבה החומר והרוח חד הם‪.‬‬
‫בדרשה הראשונה על הנעת גלגל ה ְדהַרמה‪ ,‬הציג הבודהה את ארבע האמיתות הנאצלות‪ ,‬שמציגות בצורה‬
‫שיטתית את בעיית הסבל‪ ,‬סיבתו‪ ,‬האפשרות לשחרור ממנו ודרך השחרור‪ .‬הבודהה הציע דרך שמהווה‬
‫אלטרנטיבה לחיים שמהולים בסבל קיומי מכל סוג שהוא; דרך זו אינה מכפיפה את עצמה לממסד דתי‬
‫נוקשה כלשהו ואינה מקבלת את מרותם הבלעדית של כתבים או של סמכויות דתיות וחברתיות ‪.‬היא אינה‬
‫דוגלת בהיאחזות בעולם החומר והחברה‪ .‬מאידך גיסא היא אינה מפנה עורף לעולם החומר ואינה מתנהלת‬
‫על דרך הסיגוף‪ .‬זוהי דרך שבה אחריותו האישית של האדם לגורלו עומדת במרכז אך אינה מנתקת אותו‬
‫מהעולם הסובב אותו ‪.‬חשוב להבין שדרך האמצע אינה מהווה פשרה בין דרכו של בעל הבית לבין דרכו‬
‫של הפרוש הסגפן‪ .‬הבודהה לא הסתפק בפשרה בין שתי הדרכים‪ .‬הבודהה הציע דרך חיים המאפשרת את‬
‫ראיית המציאות נכוחה‪ ,‬את הבנת הדברים כהווייתם ‪.‬בדרך זו‪ ,‬מסביר הבודהה‪ ,‬בראיית המציאות נכוחה‪,‬‬
‫אין כל בלבול או תעתוע; ואם אין כל בלבול או תעתוע‪ ,‬אזי כיצד יכול פתרון כלשהו להיות פשרה? דרך‬
‫האמצע פשוט שונה בגישתה‪ ,‬באופן מהותי ובסיסי‪ ,‬משתי הדרכים האלטרנטיביות לה‪ .‬עם זאת‪ ,‬היא גם‬
‫מצליחה להכיל את שתיהן ולחיות בשלום איתן‪.‬‬
‫הבודהה הושפע בצורה עמוקה ומשמעותית מדרכים רוחניות אחרות בנות זמנו‪ ,‬ודרכו של הבודהה אינה‬
‫מנותקת מן הסביבה שבה חי‪ .‬דרכו של הבודהה היא בעיקר עידון ודיוק של דרכים דומות‪ ,‬שמהן שאב‬
‫השראה ושלהן הוסיף את הגוון האישי והמקורי שלו עצמו; גוון משמעותי‪ ,‬שעבור המתאמן בדרך הבודהה‬
‫—בדרך האמצע — מסיר מכשולים רבים מן הדרך להתעוררות מחלום רווי סבל ‪,‬צער ואי סיפוק‪.‬‬
‫כדי להבין לאשורה את דרך האמצע‪ ,‬דרך החיים הבודהיסטית‪ ,‬יש להבין אותה בהקשר רחב יותר של‬
‫מושגים ורעיונות בודהיסטיים‪ ,‬העומדים בבסיסן של ארבע האמיתות הנאצלות‪ ,‬נובעים מהן ומסבירים‬
‫אותן‪ .‬לכן‪ ,‬לפני בירור מעמיק יותר של ארבע האמיתות הנאצלות‪ ,‬יוקדש הפרק הבא לסקירה קצרה של‬
‫עיקרי תפיסת העולם הבודהיסטית ‪.‬‬
‫פרק שלישי‬
‫ארבע האמיתות הנאצלות של הבודהה‪ .‬פרק מספרו של מורה הזן בודהיזם יובל אידו טל‬
‫משל החץ המורעל‬
‫אף שלעתים השיח הבודהיסטי עלול להישמע כשיח פילוסופי‪ ,‬יש לזכור שדבריו של הבודהה הם בראש‬
‫ובראשונה דברים שמצביעים על דרך לריפוי הנפש מסבלותיה – תורת נפש‪ .‬מטרתה של תורת הנפש‬
‫הבודהיסטית אחת היא‪ :‬לפתור את בעיית הסבל‪ .‬הבודהה נמנע מהעיסוק במטפיזיקה‪ ,‬ומכל עיסוק‬
‫בשאלות שעניינן אינו הסבל ופתרונו‪ .‬באחד הכתבים החשובים בקאנון הבודהיסטי‪ ,‬מופיע סיפור שמדגים‬
‫את גישתו זו של הבודהה בצורה בהירה וחזקה‪.‬‬
‫מספרים על התלמיד מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה )או בקיצור‪ ,‬מַאלּונְ ְקיַה(‪ ,‬שבא יום אחד אל הבודהה‪ ,‬אחרי שישב‬
‫במדיטציה עמוקה‪ ,‬וטען כנגדו‪:‬‬
‫אדוני‪ ,‬כאשר הייתי לבדי במדיטציה‪ ,‬עלתה בי המחשבה‪ :‬ישנן בעיות שאותן לא הסביר המבורך‬
‫]הבודהה[‪ ,‬שאותן הוא דחה מעליו והניחן בצד‪:‬‬
‫האם היקום נצחי או לא?‬
‫האם היקום סופי או אינסופי?‬
‫האם הנשמה והגוף זהים או שהנשמה היא דבר אחד והגוף דבר אחר?‬
‫האם ה ַט ְטהַאַגטַה ]אחד מכינויי הבודהה[ ממשיך להיות קיים אחרי המוות או שהוא חדל להיות קיים?‬
‫האם הוא קיים ולא קיים בעת ובעונה אחת?‬
‫האם הוא לא קיים ולא‪-‬לא קיים בעת ובעונה אחת?‬
‫הסביר לי בעיות אלה ואין זה לרוחי‪ .‬אין בי הערכה להתנהלות שכזו ‪ ...‬אם יסביר לי המבורך דברים‬
‫אלה‪ ,‬אמשיך לחיות חיים של טוהר לצדו‪ .‬אם לא יסביר‪ ,‬אעזוב את קהילת הנזירים ואלך לי לדרכי‪.‬‬
‫אם המבורך יודע ‪ ...‬שיסביר לי את זה ‪ ...‬אם אין המבורך יודע ‪ ...‬מן הראוי שיאמר ישירות איני יודע ‪...‬‬
‫ַמְג'הִימַה נִיקַאיַה ‪63‬‬
‫חשוב לציין שפנייה מעין זו יוצאת דופן במידת הבוטות שלה‪ .‬התלמיד שואל סדרה של שאלות‪ ,‬אחר כך‬
‫מאיים בעזיבה אם לא יקבל מענה‪ ,‬ואחר כך רומז בדבריו שהוא סבור שהבודהה אינו יודע ופשוט מסרב‬
‫להודות בכך‪ .‬אבל תשובתו של הבודהה מפתיעה לא פחות מהשאלה‪ .‬הבודהה פותח בצעד‪ ,‬שעל פניו נראה‬
‫בוטה לא פחות מזה של תלמידו; הבודהה מראה למַאלּונְ ְקיַּפּוטַה את הדלת – אם רוצה התלמיד ללכת‪,‬‬
‫שילך‪:‬‬
‫האם אי פעם פניתי אליך ואמרתי‪ ,‬בוא מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה‪ ,‬חיה לצדי חיים של טוהר‪ ,‬ואני אסביר לך את‬
‫הסוגיות הללו?‬
‫לא‪ ,‬אדוני ‪...‬‬
‫אז מה נותן לך את הזכות‪ ,‬מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה‪ ,‬לבוא עכשיו בטענות למישהו?‬
‫מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה‪ ,‬לא אומר לך‪ ,‬בוא‪ ,‬חיה לצדי חיים של טוהר‪ ,‬ואני אסביר לך את הסוגיות הללו‪.‬‬
‫אבל הבודהה לא מסתפק בכך‪ .‬הבודהה מסביר למַאלּונְ ְקיַּפּוטַה מדוע הוא מסרב בתקיפות כה רבה לענות‬
‫לשאלות אלה‪ .‬בנקודה זו בטקסט מספר הבודהה את אחד המשלים המכוננים של תפיסת העולם‬
‫הבודהיסטית‪:‬‬
‫מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה – נניח שאדם נפגע מחץ משוח ברעל וחבריו וקרוביו מביאים אותו לרופא ‪ ...‬והפצוע אומר‬
‫כך‪" :‬לא אתן להוציא ממני את החץ עד שלא אדע מי ירה בי; אם הוא ממעמד הלוחמים או ממעמד‬
‫הכוהנים; ממעמד הסוחרים או ממעמד העבדים; מה שמו ומה שם משפחתו; אם הוא גבוה‪ ,‬נמוך או‬
‫שגובהו ממוצע; אם פניו שחורות‪ ,‬חומות או זהובות; מאין בא – מאיזה כפר‪ ,‬עיירה או עיר ‪ ...‬מה סוג‬
‫הקשת שממנה ירו את החץ‪ ,‬מה סוג המיתר שבה‪ ,‬מה סוג החץ‪ ,‬מה סוג הנוצות בקצה החץ ומהו החומר‬
‫שממנו עשוי חוד החץ" ‪ ...‬אדם זה ימות לפני שיידע דבר מכל אלה ‪...‬‬
‫מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה‪ ,‬חיים של טוהר אינם תלויים בשאלה באם היקום קיים…]או[ לא קיים ]וגם לא באף אחת‬
‫מן השאלות האחרות שבעניינן שאלת[‪.‬‬
‫או אז הסביר הבודהה מה לימד‪ ,‬מה לא לימד ומדוע‪:‬‬
‫‪]...‬כך או כך[ עדיין ישנם בנמצא לידה‪ ,‬הזדקנות ומוות‪ ,‬עדיין ישנם צער‪ ,‬אבל‪ ,‬כאב‪ ,‬ייאוש ומצוקה‪ .‬את‬
‫הכחדתם של אלה אני מלמד כאן ועכשיו‪.‬‬
‫‪ ...‬מה לא הסברתי? אם היקום נצחי או לא ]ושאר השאלות המטפיזיות ששאל מאלונקיפוטה[ מדוע לא‬
‫הסברתי? משום שאין בהם תועלת‪ ,‬אין הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של טוהר‪ .‬אין הם‬
‫מביאים להפסקת הסבל‪ ,‬להבנה עמוקה ]של הסבל ופתרונו[‪ ,‬לנִיּבַאנַה ]נירוואנה[‪ .‬לכן לא סיפרתי לך‬
‫עליהם‪.‬‬
‫ומה כן הסברתי‪ ,‬מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה? הסברתי את הסבל )דוק ַהה(‪ ,‬את סיבת הסבל‪ ,‬את הפסקת הסבל ואת‬
‫הדרך שמובילה להפסקת הסבל ]ארבע האמיתות הנאצלות[‪ .‬מדוע הסברתי את כל אלה‪ ,‬מַאלּונְ ְקיַּפּוטַה?‬
‫משום שיש בהם תועלת; הם קשורים באופן מהותי לחיים רוחניים של טוהר‪ ,‬הם מביאים להפסקת הסבל‪,‬‬
‫לשלווה‪ ,‬להבנה עמוקה‪ ,‬להגשמה מלאה‪ ,‬לנִי ַּבאנַה‪ .‬לכן סיפרתי לך עליהם‪.‬‬
‫בסיפור זה הבודהה ממשיל את עצמו לרופא; רופא של סבל‪ ,‬רופא של מצוקות הנפש‪ .‬בספרים רבים‬
‫מובא משל החץ המורעל כהקדמה להסבר על ארבע האמיתות הנאצלות‪ ,‬משום הזיקה העמוקה שבין תורת‬
‫הבודהה לבין עולם הרפואה‪ ,‬או אם להיות מדויק יותר‪ ,‬רפואת הנפש‪.‬‬
‫הבודהה מציג את בעיית הסבל במבנה בן ארבעה חלקים‪ ,‬שנהוג לראות בו מבנה כמו‪-‬רפואי לאבחון‬
‫מחלות ולהתוויית הדרכים לריפוין; המבנה מחולק ל‪ (1 :‬הגדרת המחלה; ‪ (2‬סיבת המחלה; ‪ (3‬אפשרות‬
‫הריפוי של המחלה; ו‪ (4 -‬אופן הטיפול הנכון לריפוי המחלה‪ .‬כך‪ ,‬תוך שימוש במבנה אבחוני‪-‬טיפולי זה‪,‬‬
‫הצביע הבודהה על‪ (1 :‬הסבל; ‪ (2‬על סיבת הסבל; ‪ (3‬על אפשרות פתרון הסבל; ו‪ (4 -‬על הדרך לפתרונו‪,‬‬
‫בתורה שנקראת "ארבע האמיתות הנאצלות"‪.‬‬
‫האמת הנאצלה הראשונה‬
‫זוהי האמת הנאצלה של הסבל‪ :‬לידה היא סבל‪ ,‬הזדקנות היא סבל‪ ,‬חולי הוא סבל‪ ,‬מוות הוא סבל; עצב‪,‬‬
‫מרירות‪ ,‬כאב‪ ,‬מצוקה וייאוש הם סבל‪ .‬מגע עם משהו לא נעים הוא סבל‪ ,‬פרידה מהאהוב היא סבל‪ ,‬כל‬
‫משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת ה ִמ ְצ ַרפִים הם סבל‪.‬‬
‫ְד ָה ָּמ ָצ' ָקּפָווָ ָּטנָה סּוּטָה‪ַ ,‬סמְיּוטַה נִיקַאיַה ‪5.421‬‬
‫המילה "סבל" היא התרגום המקובל של המילה בּפָא ִלי "דּו ְּקהַה"‪ ,‬שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים‬
‫המוקדמים‪ .‬תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות "אי נחת"‪" ,‬אי סיפוק"‪ ,‬או "אי שביעות רצון"‪ .‬לכן‪,‬‬
‫הסבל שהמילה דוקהה מייצגת הוא לא רק אותה תחושה שעליה חושבים כששומעים את המילה סבל‬
‫בהקשר התרבותי העברי המודרני; הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות או‬
‫למצבי אובדן וכאב; כל אלה עלולים להיות סבל‪ ,‬ואולם הסבל כפי שהוא נתפס בבודהיזם כולל בתוכו גם‬
‫דברים שבאופן רגעי גורמים עונג‪ ,‬אבל שבטווח הארוך מובילים לאי נחת‪ ,‬אי סיפוק‪ ,‬או אי שביעות רצון‪.‬‬
‫עיקרון זה תקף לגבי כל דבר שנתפס כעונג – מההנאה הפשוטה שבאכילת שוקולד ועד להנאה והעונג‬
‫שבשהייה עם אדם אהוב‪ ,‬עבודה אהובה‪ ,‬חיּות‪ ,‬בריאות וכן הלאה‪.‬‬
‫אפשר להתחיל בדוגמה קטנה‪ :‬נניח שאני אדם שאוהב במיוחד שוקולד‪ .‬אני אוכל שוקולד שוויצרי משובח‬
‫ומתענג על כל נגיסה‪ ,‬וכמו כל דבר אחר בחיים‪ ,‬אחרי זמן מה‪ ,‬השוקולד נגמר והמתיקות חולפת‪ .‬אני‬
‫רוצה עוד‪ ,‬אבל מה לעשות? אין‪ .‬נגמר‪ .‬ולא נחמד לי עם זה‪ .‬אני מודד את הסיפוק שלי במונחים של נחת‬
‫מול אי נחת‪ .‬של טוב כנגד לא טוב‪ .‬יש שוקולד – טוב; אין שוקולד – לא טוב‪.‬‬
‫כשאני רואה את האישיות שלי כנפרדת מכל שאר הדברים‪ ,‬וכשאני נאחז ברעיון שדברים שמוצאים חן‬
‫בעיניי יכולים או צריכים להישאר שלי‪ ,‬או איתי‪ ,‬אני נופל לתוך מלכודת הסבל‪.‬‬
‫אותו הדבר מתרחש גם עם דברים שלא מוצאים חן בעיניי‪ .‬אני רוצה שהם ייעלמו‪ .‬שייגמרו‪ .‬לכן אומר‬
‫הבודהה שלידה היא סבל; מכיוון שאם נולדתי – אין ספק שבסופו של דבר גם אמות‪ .‬ואני הרי רוצה‬
‫לחיות‪ ,‬ולא רוצה למות‪ .‬אני יודע שככל שאני מזדקן‪ ,‬ושככל שמצב הבריאות שלי נעשה ירוד‪ ,‬כך אני‬
‫מתקרב עוד ועוד ליום מותי‪ .‬אז מה אומר הבודהה על כל זה? "כל זה הוא סבל"‪ .‬למה? מכיוון שכל זמן‬
‫שאני מפחד למות‪ ,‬להזדקן‪ ,‬או לחלות‪ ,‬אני בעצם מפחד גם לחיות‪ .‬לחיות באמת‪.‬‬
‫האמת הנאצלה השנייה‬
‫וזוהי האמת הנאצלה של מקור הסבל‪ .‬הסבל עולה מתוך הצמא )השתוקקות(‪ ,‬שמוביל להתהוות מחדש‪,‬‬
‫שמלווה בתשוקה שלובה בעונג‪ ,‬ומהנהייה אחרי עונג שעכשיו הוא כאן ועכשיו הוא שם – כלומר מן‬
‫הכמיהה לעינוגי החושים‪ ,‬מן הכמיהה להמשכיות החיים ומן ההשתוקקות לעוצמה‪.‬‬
‫ְד ָה ָּמ ָצ' ָקּפָווָ ָּטנָה סּוּטָה‬
‫האמת הנאצלה השנייה מבהירה את מקורו של הסבל; את מקורם של כל אי נחת‪ ,‬אי סיפוק‪ ,‬או אי שביעות‬
‫רצון‪ .‬סבל נוצר כשיש פער בין מה שאני חווה כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה לחוות במקום אחר או‬
‫בזמן אחר‪ .‬אני משתוקק למשהו שאין לי‪ ,‬או שאני משתוקק לכך שמשהו שיש לי ברגע הנוכחי ימשיך‬
‫להיות שלי גם ברגע הבא‪ .‬ואני סובל כשאני מסרב לקבל את היות הדברים בני חלוף‪ .‬אני נאחז בדבר‬
‫שאליו אני משתוקק ומפחד שאאבד אותו‪ .‬ובכל פעם שאני משיג אותו מחדש‪ ,‬אני מתרגל יותר ויותר‬
‫למצב זה של השתוקקות ומקבל אישור מחודש לעונג שמושא תשוקתי מסב לי; אבל אני לא שם לב לכך‬
‫שכל השתוקקות כזאת גובה ממני את מחיר הפחד‪ .‬ובתוך האחיזה המפוחדת באותו הדבר שאליו אני‬
‫משתוקק‪ ,‬אני הופך עונג לסבל‪.‬‬
‫אם נחזור לדוגמת השוקולד‪ ,‬נוכל לראות שלא רק המצב שבו אין לי שוקולד מהווה מקור של סבל‪ .‬אם‬
‫יש בידי כרגע כמה שוקולד שרק ארצה‪ ,‬נאמר שני קילוגרמים של שוקולד‪ ,‬ואני מפחד שמישהו יבוא‬
‫וייקח אותם ממני‪ ,‬יכול להיות שאחליט לאכול את כל השוקולד בבת אחת‪ .‬סביר להניח שאחר כך אקיא‪.‬‬
‫דוגמה אחרת שיכולה להבהיר את משמעותה של האמת הנאצלה השנייה היא דוגמת התרופה; אני ישן על‬
‫מזרן שבמרכזו נעוצה סיכה קטנה‪ .‬אני לא מצליח לראות את הסיכה ולכן אני סובל מכאבי דקירה נוראיים‬
‫בגבי‪ ,‬שמדירים שינה מעיניי לילה אחר לילה‪ .‬אני משתוקק לתרופה למכאובי ואז מוצא תרופה מיוחדת –‬
‫משכך כאבים רב עוצמה – והכאב חולף‪ .‬כשתפעל התרופה ותשכך את הכאבים שבגבי‪ ,‬האם אוכל לראות‬
‫מהו מקור הכאב? סביר להניח שלא‪ .‬סביר להניח שכאשר תתפוגג השפעתו של משכך הכאבים‪ ,‬יחזור‬
‫הכאב ואיאלץ לקחת עוד כדור‪ ,‬ועוד כדור‪ ,‬ועוד כדור‪.‬‬
‫אחרי זמן מה‪ ,‬אתרגל לכדורים‪ ,‬ואז עלול לקרות אחד משני דברים‪ :‬או שגופי יתרגל למשכך הכאבים‬
‫במידה כזו שיעילותו תפחת‪ ,‬ואז הכאב יחזור להטריד אותי; או שאתמכר לכדור ולא אוכל עוד לתפקד‬
‫בלעדיו‪ .‬ובינתיים הגב צועק‪" :‬תקועה לי סיכה בחוליה השלישית מלמטה!" אבל לי יש משכך כאבים –‬
‫ולכן אני לא שומע מה אומר הכאב שמשדר לי הגב‪ .‬אני לא שומע את עצמי‪ .‬עם משכך הכאבים שלי‪,‬‬
‫שעוצמתו כה רבה‪ ,‬אני עלול לחשוב שאני לא צריך באמת לראות מהו מקור הכאב – העיקר שלא כואב‬
‫לי עכשיו‪ .‬אני רק שוכח שכל תרופה‪ ,‬במינון מוגזם‪ ,‬עלולה להפוך לרעל‪.‬‬
‫אז מה עושים? איך מפסיקים את הכאב? איך מגלים את הסיכה שבגב ומה עושים עם ההתמכרות‬
‫לתרופות משככות כאבים‪ ,‬שהשפעתן‪ ,‬כמו השפעתו של כל דבר אחר בעולם‪ ,‬דינה להתפוגג? באמת‬
‫הנאצלה השלישית‪ ,‬מציע הבודהה רמז לפתרון‪.‬‬
‫האמת הנאצלה השלישית‬
‫וזוהי האמת הנאצלה של הפסקת הסבל‪ :‬להפסיק באופן מלא את אותה ההשתוקקות‪ ,‬כך שלא תיוותר כל‬
‫השתוקקות‪ ,‬לעזוב אותה‪ ,‬להיות חופשיים ממנה‪ ,‬להשתחרר ממנה‪ ,‬לא להותיר לה מקום‪.‬‬
‫ְד ָה ָּמ ָצ' ָקּפָווָ ָּטנָה סּוּטָה‬
‫כאן אומר הבודהה די‪ :‬די למשככי הכאבים‪ .‬די להסטת תשומת הלב ממקור הכאב‪ .‬די לבזבוז הזמן‬
‫והאנרגיה על פתרונות ביניים זמניים ולא ממצים‪ .‬הפתרון שמציע הבודהה הוא פתרון יסודי‪ ,‬בסיסי וחסר‬
‫פשרות‪ .‬הבודהה ניגש היישר אל שורשי הסבל‪ :‬אל ההשתוקקות עצמה‪ .‬אם נחזור וניזכר בכך שתיארנו‬
‫את הבודהיזם כסוג של תורת נפש‪ ,‬שמטרתה היחידה היא לפתור את בעיית הסבל‪ ,‬הרי שעכשיו מסתבר‬
‫שתורת הנפש הבודהיסטית יומרנית במיוחד; זו אינה תורת נפש שמנסה להפוך אנשים אומללים בצורה‬
‫פתולוגית לאומללים בצורה נורמלית או סבירה; הפסיכולוגיה של הבודהה מציעה פתרון כולל וגורף‬
‫לבעיית הסבל; טיפול שורש‪ ,‬אם תרצו‪ :‬יש להפסיק באופן מלא את ההשתוקקות‪ .‬כשלא אשתוקק – לא‬
‫אסבול‪.‬‬
‫אם אין פער בין מה שיש כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה שיהיה‪ ,‬אפשר לראות מה יש באמת – כאן‪,‬‬
‫עכשיו‪ .‬אם אני מבין‪ ,‬באמת ובתמים‪ ,‬שכל הדברים נמצאים כאן באופן זמני ושבמוקדם או במאוחר‬
‫ייעלמו‪ ,‬אם אני משחרר את הדברים מאחיזתי ומאפשר להם לעשות את דרכם בסביבתי מבלי שאיאחז‬
‫בהם‪ ,‬או אז אני יכול לגעת בהם באמת‪ ,‬ליהנות מהם‪ ,‬לחיות אותם‪ ,‬ובו‪-‬בזמן גם לאפשר להם להתקיים‬
‫כדרכם‪ .‬אם אני נאחז בשוקולד‪ ,‬לופת אותו חזק בשתי ידיי‪ ,‬יימס השוקולד בחומה וכוחה של לפיתתי‪,‬‬
‫ילכלך את ידיי ולא אוכל עוד ליהנות ממנו‪.‬‬
‫אם אני לא משתוקק להפסיק את הכאב רק באופן זמני‪ ,‬אני יכול לראות את מקורו ולפתור אותו בצורה‬
‫עמוקה יותר‪ .‬אם נשהה עוד רגע עם דוגמת השוקולד‪ ,‬הרי שאם אני לא נאחז בהשתוקקות לשוקולד‪ ,‬כל‬
‫קוביית שוקולד שנקרית על דרכי היא הפתעה נעימה‪ .‬אם אני לא משתוקק אך ורק לשוקולד‪ ,‬אם אני לא‬
‫מכתיר את השוקולד כמתוק האולטימטיבי‪ ,‬האחד והיחיד‪ ,‬אני יכול ליהנות גם ממתיקותו של תפוח‪ .‬אם‬
‫אני לא מודד את מתיקותו של התפוח כנגד מתיקותו של שוקולד‪ ,‬אני מגלה שגם התפוח מתוק‪ .‬אם אני לא‬
‫משתוקק יתר על המידה לשוקולד‪ ,‬לעולם לא אוכל שני קילוגרמים של שוקולד בבולמוס אחד גדול‪.‬‬
‫כשאוכל די הצורך‪ ,‬אפסיק‪ ,‬והבטן לא תכאב‪.‬‬
‫ואם אני באמת ובתמים לא משתוקק לשוקולד‪ ,‬אם אני לא נאחז בו‪ ,‬לא לופת אותו‪ ,‬אולי אוכל גם לחלוק‬
‫מעט מהשוקולד עם אלה שבסביבתי; לאלה שלפני כן לא שמתי לב עד כמה הם רעבים‪ ,‬כי הייתי מרוכז‬
‫מדי ברעב הפרטי שלי‪ .‬אחרי הכול‪ ,‬שני קילוגרמים של שוקולד יכולים להאכיל רעבים רבים‪.‬‬
‫הוראותיו הבסיסיות של הבודהה פשוטות‪ ,‬אך אין זה מן הנמנע שיעלו מן העיון בהן שאלות עקרוניות‬
‫רבות‪ .‬איך עושים כזה דבר? איך מפסיקים להשתוקק? הרי הדבר שלכאורה נראה כטבעי ביותר הוא‬
‫לסמן לעצמנו מה אנו רוצים‪ ,‬ואז לצאת במרדף אחרי מושא תשוקתנו‪ .‬האם באמת יש צורך לוותר על‬
‫ההיאחזות? ואם כן‪ ,‬האם באמת אפשרי הדבר – לא להשתוקק לדבר? לא זו בלבד שהבודהה טוען שכן‪,‬‬
‫הדבר אפשרי‪ ,‬הוא גם מתווה את הדרך המפורטת להפסקת ההשתוקקות ולהפסקת הסבל שנובע ממנה‪,‬‬
‫דרך שנקראת דרך שמונת הנתיבים או הדרך כפולת השמונה‪.‬‬
‫האמת הנאצלה הרביעית‬
‫וזוהי האמת הנאצלה של הדרך המובילה להפסקת הסבל‪ :‬אין היא אלא הדרך הנאצלה בעלת שמונת‬
‫הנתיבים‪ ,‬כלומר‪ :‬השקפה נכונה‪ ,‬נחישות נכונה‪ ,‬דיבור נכון‪ ,‬עשייה נכונה‪ ,‬אורח חיים נכון‪ ,‬מאמץ נכון‪,‬‬
‫מודעות נכונה וריכוז נכון‪.‬‬
‫ָּטנָה סּוּטָה‬
‫ָּמ ָצ' ָקּפָוו ָ‬
‫ְדה ָ‬
‫לפני שנמשיך בפירוט האמת הנאצלה הרביעית‪ ,‬דרך שמונת הנתיבים‪ ,‬יש להבין עד כמה היה חשוב בעיני‬
‫הבודהה יישומה של הדרך לפתרון הסבל‪ .‬הבודהה אינו מציג הגיג או רעיון להשתעשע או להגות בו‬
‫בלבד; באותה דרשה‪ ,‬שבה מציג הבודהה את ארבע האמיתות הנאצלות‪ ,‬הוא מבהיר שאין די בהבנתן‬
‫האינטלקטואלית‪ ,‬ושדבריו הם בראש ובראשונה הנחיה מעשית לפעולה ממשית בעולם‪ :‬כדי שארבע‬
‫האמיתות הנאצלות יוכלו להפוך לכלי ממשי בידיו של המתאמן בדרך הבודהה‪ ,‬יש לחקור את הסבל עד‬
‫תום‪ ,‬יש לנטוש את מקור הסבל‪ ,‬יש לחוות את קץ הסבל ויש לממש את הדרך המובילה לקץ הסבל‪.‬‬
‫לכל אחת מן האמיתות הנאצלות‪ ,‬אומר הבודהה‪ ,‬יש להיענות בשלוש דרכים‪ :‬יש להבין את העיקרון‪ ,‬יש‬
‫לבצע את הפעולה הנדרשת לטיפול בסבל ויש לוודא שהפעולה הנדרשת בוצעה במלואה‪ .‬כך‪ ,‬ב‪12-‬‬
‫אופנים אלה )שלושה סוגי היענות לכל אחת מארבע האמיתות(‪ ,‬יכול המתאמן בדרך הבודהה להתעורר‬
‫באמת מחלום הסבל ולהשתחרר ממנו – לממש את קץ הסבל עד תום‪.‬‬
‫הבודהה מנסח זאת כך‪:‬‬
‫כך היו ההתפכחות‪ ,‬הידיעה‪ ,‬התובנה‪ ,‬התגלית והאור שעלו בי בנוגע לדברים שלא נודעו קודם לכן‪:‬‬
‫האמת הנאצלה של הסבל חייבת להיחקר במלואה ‪...‬‬
‫האמת הנאצלה של הסבל נחקרה במלואה ‪...‬‬
‫זוהי האמת הנאצלה של הסבל ‪...‬‬
‫זוהי האמת הנאצלה של מקור הסבל ‪...‬‬
‫מקור הסבל חייב להיעזב ‪...‬‬
‫מקור הסבל נעזב ‪...‬‬
‫זוהי האמת הנאצלה של קץ הסבל ‪...‬‬
‫קץ הסבל חייב להיחוות ‪...‬‬
‫קץ הסבל נחווה ‪...‬‬
‫זוהי האמת הנאצלה של הדרך המובילה לקץ הסבל ‪...‬‬
‫דרך זו המובילה לסיום הסבל חייבת להתממש ‪...‬‬
‫האמת הנאצלה של דרך זו המובילה לסיום הסבל התממשה ‪...‬‬
‫‪ ...‬כל עוד ראייתי וידיעתי את המציאות כפי שהיא לא היו בהירות ומזוככות די הצורך בשנים עשר‬
‫אופנים – שלושה היבטים של כל אחת מארבע האמיתות הנאצלות האלה – לא טענתי לגילוי הערות‬
‫המלאה ‪ ...‬אך ברגע שראייתי וידיעתי את המציאות כפי שהיא היו ברורות ומזוככות די הצורך בשנים‬
‫עשר אופנים – שלושה היבטים של כל אחת מארבע האמיתות הנאצלות האלה – או אז טענתי לגילוי‬
‫הערות‪ .‬הידיעה והראייה עלו בי כך‪ :‬שחרור לבי לא ניתן לערעור‪ .‬זוהי הלידה האחרונה‪ .‬מעתה לא תהיה‬
‫עוד לידה‪.‬‬
‫כדי שארבע האמיתות הנאצלות יוכלו להפוך לכלי ממשי בידיו של המתאמן בדרך הבודהה‪,‬‬
‫‪ .1‬יש לחקור את הסבל עד תום‪,‬‬
‫‪ .2‬יש לנטוש את מקור הסבל‪,‬‬
‫‪ .3‬יש לחוות את קץ הסבל‬
‫‪ .4‬ויש לממש את הדרך המובילה לקץ הסבל‪.‬‬
‫לכל אחת מן האמיתות הנאצלות‪ ,‬אומר הבודהה‪ ,‬יש להיענות בשלוש דרכים‪:‬‬
‫‪ .1‬יש להבין את העיקרון‪,‬‬
‫‪ .2‬יש לבצע את הפעולה הנדרשת לטיפול בסבל‬
‫‪ .3‬ויש לוודא שהפעולה הנדרשת בוצעה במלואה‪.‬‬
‫כך‪ ,‬ב‪ 12-‬אופנים אלה )שלושה סוגי היענות לכל אחת מארבע האמיתות(‪ ,‬יכול המתאמן בדרך הבודהה‬
‫להתעורר באמת מחלום הסבל ולהשתחרר ממנו – לממש את קץ הסבל עד תום‪.‬‬