ראו כאן - ד”ר נאוה סביליה שדה
נאוה סביליה שדה מפגשים מיתולוגיים מפגש חניכה וטקס מעבר ,מפגש פֵרדה בין רעיה לחייל היוצא לשדה הקרב ,מפגש בין אדם ליצורים שהם ספק–חיה ספק–אישה ,מפגש והתמזגות של האדם והאל — אלה הם כמה מן האירועים הדרמטיים המתוארים בספרות היוונית ומוצגים בציורי כדים ובפסיפסים ששרדו מן התרבות הקלסית. מפגשים אלה מבטאים את מנעד הרגשות ,השאיפות והתשוקות שייחסו בעולם העתיק לגברים ולנשים ,לבני–אנוש ולבני אלים .נאוה סביליה שדה בוחנת כמה דוגמאות של ייצוג מפגשים כאלה ומסבירה את משמעותם לבני תקופתם. מפגשים מסוגים שונים גודשים את המיתולוגיה היוונית: מפגשים הרואיים בין לוחמים אדירי–כוח ,מפגשים הרי–אסון, מפגשי אהבה ופֵרדה ,מפגשים מסתוריים בין בני–אנוש ליצורים אגדיים ומפגשים עם האלים בכבודם ובעצמם .מפגשים אלה, מיתולוגיים בהגדרתם בעיני האדם המודרני ,היו בעיני אנשי העולם העתיק שרירים וקיימים לא פחות מעובדת ניצחונם של היוונים על הפרסים .ציירים ופסלים רבי–כישרון הפיחו בסיפורים אלה רוח חיים במכחול ומפסלת ופירשו אותם בשפתם המיוחדת ,שפת הקו והצבע ,אשר לה לעתים אופי שקרי ומתעתע .המפגש המיתולוגי מוצג ביצירת האמנות בפרשנות לפי ראות עיניו ומגע ידו של האמן .ביצירת האמנות העתיקה ,שנושאה מיתולוגי ,ניתן אפוא ביטוי להלכי–הרוח של העולם העתיק באמצעות שאר–הרוח והדמיון האמנותי הפורה .משום כך היצירה רוויה בסמלים ,מטפורות ומשמעויות ברבדים שונים. מפגש הלוחמים — אכילס ואודיסאוס ציור קיר מפומפיי מן המאה הראשונה לספירה (תמונה בעמוד הבא) מציג מפגש דרמטי במיוחד :המפגש בין אודיסאוס, האיש רב–הפעלים ואמיץ–הלב ,לבין אכילס" ,הטוב בגיבורים והנעלה על כל בני החיל" (הומרוס ,איליאדה ,בתרגום שאול טשרניחובסקי .)1.784 ,לפני שהפך אכילס לגיבור ,ודווקא לאחר שהתחנך למצוינות גברית על–ידי הקנטאור חירון (,)Chiron הוא בילה זמן–מה כנערה .למצב זה הביאה אותו אִמו ,הנימפה כסופת–הרגליים תֵטיס )Thetis( ,אשר כבת אלים ידעה לצפות את גורל המוות של בנה ,וכאם מסורה ניסתה למנוע את מר המוות ,ראשית על–ידי טבילתו של אכילס בנהר הסטיקס ()Styx _________________________________ ד"ר נאוה סביליה שדה חוקרת אמנות יוונית ורומית ומלמדת בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל–אביב. דוא"ל: [email protected] המחסן מפני כל פגע (אולם ,מתוך רשלנות הזניחה את העקב, שלא הוטבל ונפגע מחִצו של הנסיך הטרויאני פריס ,וכך מצא לבסוף אכילס את מותו) .ניסיון אחר עשתה תטיס ,במאמץ למנוע את גיוס בנה למלחמת טרויה ,על–ידי הסתרתו בחדר הנשים ( )gynaikeionשבארמון המלך ליקומדס ()Lycomedes באי סקירוס ( .)Skyrosמחופש לנערה ,עסק אכילס במלאכות נשיות — טוויה ואריגה .הגנה על הנער בדרך זו כדי למנוע את התבגרותו וגיוסו הייתה שוללת ממנו את הכתרתו כגיבור. אולם ההתערבות של האם במהלך חיי בנה לא צלחה ,שכן על–פי תפישת העולם הקלסית לא ניתן לשנות את הגורל ( .)moiraואכן ,יום גיוסו של אכילס לא איחר להגיע :אודיסאוס, שעסק בגיוס חיילים למלחמת טרויה ,הגיע לחצר ליקומדס ופרש בפני נשות הארמון מתנות יפות לרבות שמלות רקומות, תכשיטים ושכיות חמדה .השמלות לא עניינו את אכילס ,גבר בנשמתו ,שבילה את שהותו בארמון בנעימים בנגינה בלירה לצד אהובתו דאידמיה ( ,)Deidamiaאם בנם נאופטולמוס ( .)Neoptolemusאולם שימת–לבו של אכילס התעוררה בכל זאת ,לאחר ששמע לפתע את תקיעת חצוצרות המלחמה של אנשי אודיסאוס .באופן זה נחשפה זהותו של העלם הלבוש כעלמה והוא גויס אחר כבוד למלחמה .ביצירה מפומפיי מתואר המעבר של אכילס מנשיות לגבריות ,או באופן סימבולי מנעורים לבגרות ,כמעין מחטף מהיר ,דינמי ואף אלים משהו :אודיסאוס, שעורו הכהה וזקנו מעידים על גבריותו ,אוחז בחוזקה בידו של אכילס ,חלק–לחיים וחיוור כנערה ,וכאילו מושך אותו החוצה מאולם הנשים .חייל נוסף ,שזוף–עור אף הוא ,מסייע בידי אודיסאוס כשהוא דוחף את אכילס מאחור .את הממד האלים והדרמטי השיג האמן באמצעות קומפוזיציה כיאסטית, כלומר מוצלבת ,כאשר אכילס ניצב באופן מנוגד לאודיסאוס. הנערה במישור האחורי מוצגת כמעין נימפה ,שצעיף גדול ומתנפנף עוטף אותה מסביב ,ומדגיש ,יותר מאשר מסתיר ,את גופה העירום ,וכך גם את התרגשותה לנוכח האירוע .לבושו של אכילס אף הוא אריג בד נשי המחליק ברכות ועוטף עדיין את גופו .האריג הוא אכן מוטיב דומיננטי מאוד בציור .הבד / 18ז מ נ י ם ציור קיר מבית הדיוסקורים ,פומפיי ,אכילס בסקירוס ( ,)Skyrosהרבע השלישי של המאה הראשונה לספירה ,המוזיאון הלאומי בנאפולי / 19ז מ נ י ם החלקלק ,הקליל והבוהק אוצר בחובו סמליות בהקשר זה: מעטה ֵראלי ,שנועד לכסות את הגוף ,אולם גם מעטה מטפורי, שנועד לרקום שקר — השקר על אודות זהותו של אכילס. לבוש האישה של אכילס עשוי לסמל את ההתכחשות לגורלו, כשם שבגד ארוג ונהדר כיסה והסתיר את לב החֵמר של פנדורה ,האישה הראשונה — אישה יפת–מראה זו הוענקה כמתנת נקם על–ידי האלים ,ושחררה בקלות דעתה את כל הרעות החולות מארגז הנדוניה שהביאה .השקר שנרקם סביב אכילס המוסתר מסומל אפוא על–ידי הבד החלקלק והעוטף. שקר זה עלול היה למנוע ממנו את תהילת הגיבורים ואת מותו ההרואי — "המוות היפה" ( .)kalos thanatosלכשיפשוט אכילס את בגדי האישה הוא ישתחרר ,לא רק מן התחפושת, אלא גם ממהותה — מן ההיבטים הלא–בוגרים באישיותו. הלבוש הוא אם כן בבחינת התכחשות למֹויָרה ,הגורל שנקבע מראש ,שלפיו עתיד אכילס הלוחם למות בגיל צעיר ,וניסיון נואש למנוע גורל זה .אירועי המעבר מאולם הנשים לידי אודיסאוס ,וחשיפת זהותו הגברית של אכילס החבויה בתחפושת הנערה ,מסמלים את התבגרותו ,ולכן הם בעלי משמעות מגדרית .אודיסאוס ,שעצם כניסתו עם לוחמיו לאולם הנשים הייתה אסורה ובבחינת הסגת גבול ,כאילו מיילד מחדש את אכילס ,משיב לו את זהותו האמיתית ,הגברית, וכך למעשה חונך אותו .ניתן לראות מפגש זה בין אודיסאוס לאכילס גם כביטוי מיתולוגי לנוהגי החניכה שהיו מקובלים ביוון הקלסית :הנוהג של פריש ֹת חסות של גבר בוגר ,כבן ארבעים ,על נער מתבגר ,כדי לחנוך אותו ולהקנות לו את "חכמת הגבריות" ( .)andreiaהגבר העניק לבן טיפוחיו מתנות כגון חיות שנצודו ,כלי נשק וכלי שתייה ,לימד אותו את תורת הלחימה ואת עקרונות השתייה בחברותא ,וכך טיפח את גבריותו .נוהג זה קיבל לעתים אופי מיני ,כאשר הגבר נחשב ל"מאהב" ( )eromenosוהנער ל"נאהב" ( .)erastesתקופות חניכה ,שבמהלכן הוכנס הנער לבידוד באופן דומה לבידודו של אכילס באולם הנשים בסקירוס ,וטקסי מעבר (rites of ,)passageשבמהלכם הופיעו המשתתפים בלבוש דו–מיני ,היו מקובלים בעולם הקלסי ,והם שבאים לידי ביטוי מיתולוגי כסיפורו של אכילס בארמון ליקומדס. בהקשר זה ראוי לציין את סיפור זאוס וגנימדס ( ,)Ganymedesשהוא בבחינת מפגש מיתולוגי נוסף :אבי האלים נמלא תשוקה לנער היפה גנימדס ,ולכן חטף אותו והביאו לאולימפוס ,שם זכה לנעורי נצח והועסק כמוזג יין במשתאות האלים .סיפור זה שימש ,מן הסתם ,לשם הצדקת נוהגי ה ּפֶֶדָרסְטי ָה ,או אהבת הנערים ,בעולם הקלסי .המעבר המגדרי של אכילס מתחפושת הנערה ללוחם עשוי לסמל אפוא חניכה שהייתה אירוע דרמטי מאוד ,ומסיבה זו אף מתואר מפגש זה בין אודיסאוס לאכילס באופן כה תאטרלי בציור מפומפיי .המוות ההרואי ,או "המוות היפה" יהיה מנת חלקו של הלוחם ,ויבטיח לו תהילת עולם ( .)kleos aphthitonבמוות זה הכול יפה ,שכן יופייה של גופת הלוחם הצעיר ,המדממת והפצועה ,נובע מן הלחימה באומץ–לב ומאיכויותיו של הלוחם. המוות בקרב יעצים את גבורת הלוחם ,ובאמצעותו יגשים את תכונת המצוינות ( ,)areteויקנה לו אלמוות בזיכרון הקולקטיבי. הבחירה בין חיי בית ארוכים ושלווים ,נטולי תהילה ,לבין חיים קצרים ,מוות מהיר ותהילת עולם ,הובילה גיבורים קשוחי–לבב נוספים לצאת לשדה הקרב. מפגש פֵרדה :הלוחם היוצא לקרב ,הקטור ואנדרומכה במרכזו של כד מסוג סטמנוס ( )stamnosשל צייר קלאופון ( )Kleophon Painterמאמצע המאה החמישית לפנה"ס (ראו בעמוד הבא) ,מוצג מפגש בין גבר לאישה .ממדיו הקטנים של הכד ,מיעוט הדימויים המתוארים עליו ,והאופי המופנם של הדמויות ,יוצרים אווירה חרישית ורגועה לכאורה .אולם אופי זה עומד בניגוד גמור למשמעותו הדרמטית של המפגש: פֵרדה של אישה מגבר היוצא לשדה הקרב .תיאורים של פֵרדת חייל שכיחים באמנות היוונית של ציור הכדים ,אולם תיאור זה ייחודי הוא .האישה בציור מרימה את שולי גלימתה בידה האחת .אחיזה מעין זו בשולי הבגד כבהינומה היא מחוות "גילוי" ( )anakalypsisהידועה גם כ"מחוות הכלה" .נראה שמקורה של מחווה זו בזיהויה של האישה בעת העתיקה עם הבד ומלאכת האריגה והתפירה ,והיא מסמלת את התמסרותה המלאה של הרעיה או הכלה לגבר שנישאה לו. מחווה זו אינה משמשת בתיאורי נישואים בלבד ,אלא גם בסצנות אחרות שעניינן נשים .פניה המורכנות וגווה השחוח של האישה מביעים תוגה ועצב ,ובאמצעות הרמת אריג הבד ואולי חשיפת גופה ,היא כמו מבקשת להזכיר לאהובה את הביתיות ,החום ונשיותה העוטפת ,ולפתות אותו להישאר עִמה במקום לצאת לקרב .הגבר מביט לעבר האישה באופן היוצר קשר ואינטימיות ביניהם .הוא חמוש בקסדה ובמגן ,כלי הלחימה ,ומגיש כלי ( )phialeלנסיכת נסך לפני יציאתו לקרב, דבר המעיד על כוונתו הבלתי–מתפשרת .הרעיה אוחזת אף היא בידה השנייה כלי מסוג אוינוכוי ( )oenocheלשם נסיכת הנסך, ובכך מקבלת בהכנעה את הפֵרדה .הגבר לבן–הׁשער והזקן הנשען על מקלו ,העומד מאחורי הרעיה ,הוא כנראה אבי הלוחם .ראוי לציין ,כי מראהו הוא כשל פריאמוס ()Priamos מלך טרויה ואבי הקטור ,כפי שהוא מוצג בציורי כדים אחרים. אחד מהם ,הגביע ( )skyphosהמיוחס לצייר של הכדר בריגוס ( ,)Brygos Painterמציג את המפגש הבלתי–אפשרי בין אכילס לפריאמוס ,המגיע עמוס במתנות ,אל מי שהרג את בנו וביזה את גופתו ,כדי לפדות את גופת הבן .האישה העומדת מאחורי הלוחם בתיאור הפֵרדה של קלאופון ומניפה את ידה האחת במחוות פֵרדה ,עשויה אם כן להיות מזוהה כאם הלוחם .ואכן, ניתן להקביל לתיאור זה את סצנת הפֵרדה הנוגעת ללב בין הגיבור הטרויאני הקטור לרעייתו אנדרומכה ()Andromache באיליאדה :הקטור ,העומד לצאת לקרב נגד אכילס ,הקרב שממנו לא ישוב ,עומד בפני דמעותיה ותחנוניה של אשתו, מביע צער על הסבל העתיד לבוא עליה ועל בני טרויה כולם, אולם אינו מוכן לוותר ולהיחשב מוג–לב (הומרוס ,איליאדה, .)6.369-502אם ייענה הקטור לבקשתה של אנדרומאכה להישאר ולא לצאת לקרב ,יימנע ממנו "'מוות יפה" — מות גיבורים ,שמעניק ללוחם את משמעותו המהותית (ועמד על כך החוקר ז'אן פייר ורנן [ .)]Vernantכאשר מבכה פריאמוס את בנו הקטור ,הוא מתאר את מותו כ"מוות יפה"" :כי הנה / 20ז מ נ י ם פֵרדת חייל (הקטור ואנדרומכה?) ,ציור על פני כד מסוג סטמנוס ( ,)Stamnosאמצע המאה החמישית לפנה"ס לעלם עוד יאה להיות מוטל אם הומת בקרב במלחמה בנחושת ישכב ,כי יפה עוד כולו ויפים ,ואם מת ,כל אבריו" (הומרוס, איליאדה.)22.71-73 , מציור הכד נעדר אחד הקטעים המרגשים ביותר במפגש בין הקטור לאנדרומכה :המשורר ,בפיוט רגיש ורב–חן תיאר את הצחוק המשותף האחרון לשני בני הזוג למראה פרי אהבתם — "זה הריחני" ,הוא תינוקם אסטיאנקס (,)Astyanax אשר "נבעת למראה פני אביו העטור בנוגה הנחושת וציצית רעמת הסוסים המנפנפת בנפנוף איומות בראש קובע הקטור" (הומרוס ,איליאדה .)6.482 ,6.466-471 ,בעקבות רתיעתו של הבן ,חיבק אותו אביו בזרועותיו ונשק לו נשיקת אב .סצנה זו נעדרת מציור הכד המציג רגשות עצורים ומופנמים ,מיעוט פרטים והתרכזות במהות המפגש — פֵרדה של הרעיה מהלוחם כסמל קמאי לתפישת העולם הקלסית לגבי ההבדלים בין המחשבה הנשית לגברית .תפישה זו ,אף היא למעשה מנקודת המבט הגברית של המשורר והצייר :בעוד עולמה של האישה נסב סביב הגבר ,מטרתה האחת היא לאהבו ולשרתו ,לשם כך נועדה נשיותה ובאופן זה היא תמומש ,הרי שהגבר מסור כולו למשימותיו החברתיות ,ולשם כך יהיה אף מוכן להקריב את חייו ולחולל מהפכה בחיי היקרים לו .בעוד עולמה הצר של האישה מתרכז בביתה ולכאורה בצרכיה הפרטיים בלבד, הרי זה של הגבר רחב הוא ,חוצה גבולות ,ונועד כביכול לשרת את הכלל .סטראוטיפים מגדריים אלה עוצבו על–ידי המערכת החברתית בעולם הקלסי ,והשפעתם ,ללא ספק ,ניכרת בתרבות המערב לאורך עידנים. אריג הבד האחוז בידי האישה הוא אמצעי אמנותי רב–עוצמה בציור הקלסי להבניית הדימוי הנשי ,וחשיבותו חורגת בהרבה אל מעבר לתיאור זה ,שכן המיתולוגיה רוויה ב"סיפורי בדים" ,שבהם האריג והחוט מהווים סמל למהות הנשיות :פילומלה ( )Philomelaארגה את דבר אינוסה על–ידי גיסה בבד לאחר שהלה כרת את לשונה ,ושלחה את הצעיף לאחותה; פנלופה ,אשת אודיסאוס ,בילתה את עשרים שנות ההמתנה לשובו של בעלה לצד הנול ,תוך שהיא אורגת, פורמת ואורגת מחדש תכריכים לחותנה; מדיאה שלחה שמלת כשפים מורעלת לאהובתו של בעלה יאסון; אנדרומכה עצמה נשלחה על–ידי הקטור אל מקומה — הנול והפלך ,מלאכה שבה עסקה גם הנימפה קליפסו ( .)Calypsoאריאדנה ()Ariadne נתנה לתזאוס מתנה יקרת–ערך שתסייע לו במציאת דרכו במבוך — פקעת חוטים ,סמל למהותה כאישה ,אך הלה לא ידע להעריך דורון זה ונטש את הנערה לנפשה באי נקסוס, לאחר בריחתם מכרתים בדרכם לאתונה .האריג של אנדרומכה נושא אף הוא סמליות כפולת–משמעות ,שנועדה לביטוי השידול הנשי אל מול העקשנות הגברית :מחד גיסא כחושף — חשיפת הגוף הֵראלית כביטוי לניסיון למנוע מהגבר לעזוב את הבית באמצעות הפיתוי הנשי; ומאידך גיסא כמכסה — כיסוי מטפורי ,שהוא ביטוי להתכחשות האופיינית הנשית לגורל המוות הבלתי–נמנע ,התכחשות הנובעת ,לפי התפישה הקלסית, מן האופי הנשי הרגשני. הפיתוי והשקר זכו להתגלמות בסיפור מיתולוגי אחר על אודות לוחם ,מהמופלאים שביניהם ,אודיסאוס ,אשר שרד את "מלחמת עשר השנים". המפגש עם נשות–הציפור — אודיסאוס והסירנות מסע השיבה הארוך של אודיסאוס — עשר שנים נוספות לאחר מלחמת טרויה — זימן לו מפגשים עם יצורים מוזרים ,שהציעו לו מרכולות שונות ומשונות .מפגש מרתק במיוחד אולם זהיר מאוד היה המפגש עם הסירנות ,אשר על מנת להפיק ממנו את / 21ז מ נ י ם הסירנות כיצורים בעלי ראש אישה וגוף ציפור משמיעות את שירתן לאודיסאוס הקשור לתורן הספינה ,כלי מסוג לקיתוס ( ,)Lekythosמיוחס לצייר מאדימבורג (Edimbourg ,)Painterסוף המאה השישית לפנה"ס ,המוזיאון הלאומי באתונה סירנות כנשים בעלות פלג גוף עליון נשי וזנב ציפור עדויות תכשיטים ,קראטר מפאסטום ( ,)Pastumהמאה הרביעית לפנה"ס המיטב בלבד ,בלי להיפגע ,היה על אודיסאוס לגייס את מלוא תחכומו ועוז–לבו. שירתן המופלאה של הסירנות גרמה לכל המאזין לה להימשך כבחבלי קסם לעבר האי שבו הן שכנו .אי זה היה אחו ירוק ,מלא תלי עצמות מרקיבות ושרידי עור של מי שהתפתה לשירה ,ואיבד בעקבות זאת את חייו .אודיסאוס לא היה מוכן לוותר על התענוג ,ולשם כך נקט בתחבולה — את עצמו קשר לתורן הספינה ואת אוזני ספניו אטם בדונג :כך הצליח להאזין לשירה הערבה ,אולם גם לחלוף על פני אי הסירנות בלי להיפגע. הסירנה היא דימוי נשי קטלני ,אולם באודיסיאה אין תיאור של דמותה .בציור הכדים היווני הארכאי מוצגות הסירנות כיצורים בעלי ראש אישה וגוף ציפור ,כמו למשל על כלי מסוג לקיתוס ( )lekythosמסוף המאה השישית לפנה"ס (תמונה עליונה בעמוד זה) .בציור מאוחר יותר ,מן המאה הרביעית לפנה"ס (תמונה תחתונה בעמוד זה) ,נראות הסירנות כנשים בעלות פלג גוף עליון נשי וזנב ציפור .בתיאורן של סירנות אלו מודגשים מאוד המאפיינים הנשיים :הן עדויות תכשיטים, שדיה של אחת חשופים ,ואחרת מתבוננת בגנדרנות במראה. בפסיפס מצפון אפריקה (מ– Cherchelבאלג'יריה) (ראו תמונה בעמוד הבא) מופיעות הסירנות כנשים בעלות זנב ורגליים של ציפור ,ואילו בפסיפס מבית שאן (תמונה בעמוד )24מאמצע המאה החמישית לספירה ,מודגש מאוד ההיבט הנשי בדמות הסירנה המחללת בפני אודיסאוס ,שכן היא בעלת פלג גוף עליון עירום ,זנב ורגליים של ציפור ושיער ארוך הפזור על כתפיה .מאפיינים אלו נועדו לרמוז לכושר הפיתוי של הסירנות. ניתן איפוא להבחין ,למן יוון הארכאית ועד לשלהי התקופה הרומית ,בהתפתחות בדמותה של הסירנה — מדימוי של ציפור בעלת ראש אישה ,לדימוי אישה בעלת גוף עירום ,זנב ורגליים של ציפור .את דימויי הסירנות נהוג לפרש כמגלמים את כוחו המגרה והמפתה של היצר ,אולם עיון בתוכן שירתן מגלה ,כי אין הן מציעות דווקא הבטחות ארוטיות ,למרות מראן בעיני האמנים ,כי אם דבר אחר: קרבה ,אודיסאוס הנעלה ,גאונם של–האכיים! הנה נהג אנייתך למען תשמע קולנו ,יען לא עבר עוד איש בספינה משחירה עינו ,אשר לא האזין לשירת פינו ומנגינתנו, / 22ז מ נ י ם אודיסאוס והסירנות בפסיפס משרשל ( )Cherchelשבאלג'יריה להיות עושה את–דרכו מאושר ועשיר בדעת .יען ידענו הכל ,כל–סבלות בני–הארגאים ואנשי טרויה הרחבה, שנשאו בגזרת–האלים ,אף כל–הנעשה על–פני האדמה הברוכה–במזון. (הומרוס ,אודיסיאה)12.184-190 , הסירנות ,המעידות על עצמן שהן "יודעות כול" ,מבטיחות בעצם חוכמה או ידע מוחלט ( .)gnosisהן מציעות לאודיסאוס מידע על מלחמת טרויה ועל כל הנעשה על פני הארץ ,כלומר, עינוג אינטלקטואלי ולא חושי .ואכן ,אין בכוחם של תענוגות הבשרים לפתות את אודיסאוס ,הגבר רב–התחבולות ובעל הסקרנות האינטלקטואלית ,אשר עמד בפיתוי פרי–הלוטוס. הסקרנות ותשוקת הדעת הן התכונות האופייניות ביותר של אודיסאוס ,הספן–הצופה ,והמניע להרפתקנותו בא לידי ביטוי במסעו האדיר ובבחירות השונות שעשה במהלכו :הוא דחה את הצעתה של קליפסו לאלמוות ,אולם לא היה מסוגל לעמוד בפני קסמי הידיעה .שירתן הערבה וקולותיהן המופלאים של הסירנות ,כמו גם מראן הנשי והארוטי בתיאורים האמנותיים, הם בבחינת אמצעי אסתטי אשר נועד למשוך לעבר העונג האינטלקטואלי שהן מציעות. ההכרה בכוחו של היופי הפיסי למשוך ולגרום לצופה בו עונג רוחני והתעלות שמביאה לאהבה ,נטועה עמוק במחשבה היוונית .בדיאלוג "פידרוס" ( )Phaedrusמציין סוקרטס, שאילו הייתה התבונה בעלת חזות גשמית ,וניתן היה לראותה בעין ,היה ביכולתה לגרום לאהבה עצומה לאין שיעור (אפלטון, פידרוס .)250 ,בחיבור "המשתה" ,מתחיל סולם היופי ,שמתארת האישה החכמה דיוטימה ( ,)Diotimaהמביאה את סוקרטס במסתרי תורת הארוס ,בהכרה ביופיו של הגוף ,אשר מוביל להכרה ביופיים של המחשבות והרעיונות היפים (אפלטון, המשתה .)212-210 ,ההכרה בערכו של היופי הפיסי גלומה בעצם המושג היווני "קאלוקגתיה" ( ,)kalokagathiaשמחבר בין היפה ( ,)kalosהוא היופי הפיסי ,לבין הטוב ( ,)agathosהוא היופי הרוחני .מושג זה הוא פילוסופי מטיבו ,אולם גם ֵראלי: האריסטוקרטיה היוונית עוד בתקופה הארכאית שאפה ,שיהיו נעריה יפים בגופם וברוחם ,ואף הומרוס החשיב את היופי הפיסי כערך משמעותי וכתכונה נחשקת ללוחם הגיבור ,וכחלק מן המצוינות שלו .חשיבותו של "היפה" והנטייה האסתטית בתרבות היוונית בכללותה באות לידי ביטוי מובהק באמנות ובכללים האסתטיים שקבעו הוגים כאריסטו ואפלטון. אולם החוכמה שמציעות הסירנות תוביל בהכרח לאבדון, ולכן נזהר אודיסאוס שלא להתפתות לה ,והוא ממשיך במסעותיו ובחיפושיו — אחר הדעת ,אולם גם אחר האופן שבו יוכל להיגאל מתלאות המסע ולהגיע אל חוף מבטחים ,אל ביתו ,שם מצוי אושרו .מסע תלאות ,ובסיומו הזכייה באושר נצח ובמפגש עם האלים עצמם ,יהיה מנת חלקו של גיבור–על נוסף — הָרְקלס (הוא הרקולס במיתולוגיה הרומית). המפגש עם האל — דיוניסוס והרקלס מפגש מיוחד במינו בין אל היין דיוניסוס ( )Dyonisosלבין הגיבור הרקלס מתואר על ציורי כדים יווניים אחדים .בציור בטכניקה של הדמות האדומה על גבי כד מסוג פסיקטר (( )psykterתמונה בעמוד ,)26מקבל דיוניסוס את פניו של הרקלס במחווה שנראית כלחיצת יד ,בעוד שלמעשה נדמה ששניהם אוחזים בגביע יין .האל אוחז בידו האחרת ענף קיסוס או גפן ,המסמל את פולחנו ,ואילו הרקלס אוחז בקשת ובאלה ,ולראשו רעמת אריה ,החפצים המזוהים עמו .מהי תכליתו של מפגש זה? נדמה, שדיוניסוס מזמין את הרקלס למשתה אולימפי ,כפי שמתואר בגביע נוסף אדום דמויות (תמונה בעמוד .)25בגביע זה שרועים האל והגיבור יחדיו בתנוחת ההסבה האופיינית למשתה, לראשיהם זרים ,בידיהם כלי שתייה ,ומעל להרקלס תלויים קשת ואשפת חצים .ביוון הארכאית והקלסית היה המשתה (או ה"סימפוזיון" ,שפירושו "לשתות בצוותא") ,אירוע חברתי או מפגש לגברים בלבד ,ובמהלכו נלגם יין על–פי חוקים שנקבעו מראש ונועדו למנוע הפרזה בשתייה עד שכרות .למשתה ,על–פי התפישה המקובלת במחקר ,היה תפקיד דידקטי להקניית ערכי המידה ,המתינות ( )sophrosyneוהשליטה העצמית .משום כך נהוג היה למהול שליש יין בשני שלישים מים .בטקס השתייה היו כמה שלבים :ערבוב היין והמים בכלי גדול — הקראטר ( ,)craterקירורו באמצעות מילוי הפסיקטר ביין והכנסתו לכלי מלא מי קרח ,העברת היין לגביעים מסוגים שונים באמצעות / 23ז מ נ י ם ההיבט הנשי בדמות הסירנה בולט בפסיפס קיריוס ליאונטיס מבית שאן ,המאה החמישית לפנה"ס קיאטוס ( — )kyathosמצקת ,או אוינוכוי ( — )oenochoeכלי בעל ידית ושפה תלתנית למזיגה .השתייה המשותפת סימלה את המחויבות החברתית בעולם ,שבו נתפש העונג כחלק מחובת האזרח למעורבות בענייני המדינה .קיימים ציורי כדים שבהם מתוארים סאטירים ,אותם יצורים דיוניסיים שטופי תאווה ,בעלי אוזניים וזנב סוס דוגמת הסאטיר שלצד הרקלס בציור הכד ,ששותים לשכרה באופן המנוגד לכללים החברתיים: באחד מן הציורים קופץ הסאטיר ,חסר–המידה והשליטה ביצר ,ישירות לתוך כד גדול לאחסון יין ,בעוד זנבו משתרבב מאחוריו כחתול הנובר בפח ,ואילו בציור אחר שותה הסאטיר בתאוותנות הישר מן האמפורה ( ,)Amphoraכד האחסון .שתייה פראית זו נעשית לבד ,ללא שיתוף ,בלי שמירה על כללי הערבוב והחלוקה המדודה והמתונה באמצעות הכלים השונים ,ולפיכך מסמלים הסאטירים ערכים אנטי–אזרחיים .השתייה המתונה בצוותא סימלה אם כן את חיי הקהילה בעולם הקלסי .במהלך המשתה נערכו דיונים אינטלקטואליים בנושאים שברומו של עולם .היין היווה תמריץ להתפתחותם של דיונים אלו :בכוחו של המשקה לשחרר את המסובים מעול חיי היומיום הגשמיים ולהביאם למצב שונה של תודעה .היין מביא לחירות מכובדה מן המציאות ולאשליית הִתעלות ,הוא מעורר השראה ומחדד את המחשבה ( )nousבאופן שמתבטא בגילוי סודות וצפונות הנפש והשמעת דברי חוכמה ופיוט .השפעת היין שִלהבה והמריצה את השראתם של המשוררים ,ותאוגניס ( )Theognisאף קבע באחד מפיוטיו ,כי היין הוא זה הפותח את נשמת האדם. במהלך המשתה שתואר על–ידי אפלטון ,דנו סוקרטס וידידיו בנושא חשוב במיוחד — מהות היופי ומהותו של ארוס, אל האהבה .דבריו הנשגבים של סוקרטס על מהות ה"יפה" כאידאה רוחנית טהורה ונטולת כל היבט גשמי ,הם רגעי שיא במשתה זה ובבחינת מופת להתעלות המחשבה בעיצומה של השתייה המשותפת. האם דנו דיוניסוס והרקלס אף הם בנושאים מהותיים ונעלים כאלה? האם הגיעו אף הם לשיאים רוחניים מסוג זה במפגשם? ביצירה הפיוטית "דיוניסיאקה" ()Dionysiaca המתארת את תולדות דיוניסוס ,ונכתבה על–ידי המשורר היווני נונוס ( ,)Nonnosבן המאה החמישית לספירה שחי בפאנופוליס ( )Panopolisשבמצרים ,מתואר מפגש קסום בין אל היין והגיבור .האל מתארח אצל הרקלס ,המכונה "הלבוש בשלמת הכוכבים" ( ,)astrochitonבמקדשו שבצור ,מחניף לו במילות הערצה ,והם מסבים למשתה .כטוב לּבם בנקטר ובאמברוזיה, חדים הם חידות וממשילים משלים ,ולפני עזיבתו ,מעניק דיוניסוס להרקלס שי הוקרה — גביע זהב בוהק .הגיבור זכה אפוא להסב אצל שולחנו של האל למשתה ולקיים עמו דיונים אינטלקטואליים .עם זאת ,זהו טקסט מאוחר מאוד, שחובר מאות שנים אחרי ציורי הכדים .האם ניתן למצוא הקשרים נוספים בין הרקלס לדיוניסוס בתרבויות היוונית והרומית ,העשויים להסביר את טיב המפגש ביניהם? בסרקופג רומי מתחילת המאה השלישית לספירה ,המוצג במוזיאון לאמנויות יפות בבוסטון ,מתואר הרקלס בצד הימני ,בעיצומה של בכחנליה דיוניסית ,כשהוא בגילופין ומובל בידי יצורים דיוניסיים .סצנה זו מתוארת גם על גבי סרקופג מן המוזיאון הלאומי בנפולי וסרקופגים רבים נוספים .מה פשר שכרותו של / 24ז מ נ י ם הרקלס ודיוניסוס בתנוחת ההסבה האופיינית למשתה על גביע קליניק ( ,)Clinic Painterאמצע המאה החמישית לפנה"ס הרקלס? האם הובס ,כמקובל לטעון בספרות המחקר ,בתחרות שתייה עם דיוניסוס? סיפור מיתולוגי על אודות תחרות שתייה בין דיוניסוס להרקלס אינו קיים .יתרה מזאת ,נדמה כי שכרותו של הגיבור על גבי הסרקופגים היא מסוג אחר — זוהי שכרות בכחית, שמטרתה שונה .לדברי הנביא טֶֶרז ִיאַס במחזה הבקכות לאוריפידס" :הן השתגעות ודיבוק בכחי מביאים להארה; כי כשהאל בשפעתו חודר לגוף ,הוא שם בפי המשתגעים דברי חזון" (אוריפידס [ ,]Euripidesהבקכות ,בתרגום אהרון שבתאי .)301-299 ,ואכן ,עיון במחשבה האפלטונית בתקופה היוונית הקלסית ובמחשבה הנאו–אפלטונית בתקופה הרומית, יגלה ,כי הפולחן הדיוניסי נועד להביא להארה באמצעות שתיית היין .הארה זו עשויה לסייע במימוש אחת המטרות החשובות ביותר בפולחן ,והיא הכמיהה העזה ביותר של האדם בעולם העתיק :אשליית ההתמזגות עם האלוהות .התקדשות במִיסטֶריות הדיוניסיות תוארה על גבי סרקופגים רומיים נוספים ,ובהם נראה המתקדש כשהוא שיכור ושרוי באקסטזה, כהרקלס .נדמה אם כן ,שההתעלות המיסטית הייתה מטרתו של מזמין הסרקופג ,והיא גם משמעות הופעתו של הרקלס כשהוא מבוסם והלום יין .כיצד נקשרים אפוא דברים אלה עם חייו של הרקלס ותכליתם? הרקלס הוא גיבור שסבל מהתקפי שיגעון אלימים במהלך חייו :את ילדיו ואשתו ,למשל ,רצח מחמת שיגעון שהוטל עליו על–ידי הֶָרה .משהתפכח הרקלס משיגעונו וגילה את שאירע, הוא ביקש לאבד עצמו לדעת ,אולם האורקל מדלפי ציווה עליו לכפר על מעשיו בהשתעבדות לאוריסתאוס ()Eurysthens מלך מיקנה ובביצוע שתים–עשרה מטלות .במהלך המשימות הללו התעמת הרקלס עם מפלצות ויצורים אדירי–כוח ,אשר ייצגו את הרוע ואת היעדר–המידה .יש לזכור ,כי ייעודו של הרקלס היה מלכתחילה להילחם ברשע השורר בעולם הגשמי .ייעוד זה נקבע על–ידי זאוס אביו ,שלבש את דמותו של אמפיטריון ( ,)Amphitryonבעלה של אלקמנה (,)Alcmene אם הגיבור .בין משימותיו של הרקלס היו חניקת האריה מנימאה ( ,)Nemeaלכידת השור מכרתים והטיית אפיקי הנהרות אלפאוס ( )Alpheusופנאוס ( )Peneusלניקוי אורוות המלך איגיאוס ( — )Augeasוכולן דרשו שימוש בכוחו הגופני העצום העל–אנושי .עם זאת ,היה על הגיבור להיעזר במחשבה ובתכנון ,כמו למשל בחיסול המפלצת הידרה (,)Hydra בעלת תשעה ראשי נחשים שצמחו מחדש בכל עת שנכרתו; או בסבלנות ,כמו במרדף אחר האיילה בעלת קרני הזהב ( )Cerynitisשהייתה מקודשת לארטמיס ( ,)Artemisיצור עדין שחמק מידיו במשך שנה .הודות למטלות למד הרקלס את עקרונות המידה והמתינות ,וכפרס זכה במתנה ייחודית — רוחו עלתה לאולימפוס לאחר מותו הגשמי .מותו האכזרי של הרקלס נגרם על–ידי יצור שמת זה מכבר ,הקנטאור נסוס ( ,)Nesusאשר סייע פעם להרקלס לחצות נהר סוער ,אולם ניסה לאנוס את דיאנירה ( ,)Deianiraאשת הגיבור .כיוון שהרקלס היה איש חסר–פשרות ,הוא ירה מיד חץ מורעל לעבר נסוס, / 25ז מ נ י ם תבליט על סרקופג המתאר אחת מהמשימות שהוטלו על הרקלס כדי לכפר על רצח אשתו וילדיו — גנבת סוסותיו של דיומדס ( ,)Diomedesבנו של ארס (,)Ares אל המלחמה היווני והלה בגסיסתו ,יעץ לדיאנירה דבר שקר — לערבב מעט מדמו וזרעו ,לשמור נוזל זה ,ובבוא היום ,כאשר תסור תשוקתו של בעלה מעליה ,לטבול את כותנתו בנוזל ולתתה לו .ואכן, כאשר נדמה היה לדיאנירה כי בעלה חושק באחרת ,ניסתה תחבולה זו ,אולם גילתה לאסונה ,כי הכתונת הטבולה בדמו וזרעו של הקנטאור ,מלכודת מוות היא — ממש כש ֹלמת הכשפים הקטלנית" ,מתנת הכלולות" שהוענקה לנסיכה גלאוקה ( )Glauceעל–ידי מדיאה .ברגע שלבש הרקלס שלמה זו ,הלך גופו ונאכל .בסבלו ,ביקש הגיבור להחיש את מותו וציווה לשרפו על מוקד .שֵרפה זו הפרידה בין גופו הגשמי, שירד לשאול ,לרוחו ,שעלתה כאמור לאולימפוס .שם נשא הרקלס לאישה את ֵהּבֵה ( ,)Hebeאלת הנעורים ,ושכן לנצח באושר בקרב האלים" :קודם נדד על פני ארץ אין גבול ואלי ים המים בפקודתו של השר השליט אוריסתאוס ,ויבצע מעשי און הרבה ,ורבות גם סבל מדבר עוול .אפס עתה מושבו בהר המושלג ,באולימפוס ,שם ישבע נחת ,והבה יפת הקרסול לו לאשת" (שירים הומריים ,תרגום :שלמה שפאן.)9-1 , שֵרפת גופו של הרקלס ,האלהתו והתקבלותו ברוב כבוד על–ידי האלים באולימפוס ,תוארה בציורי כדים ,כשהיא מלווה לעתים קרובות בדיוניסוס ופמלייתו — הסאטירים והמאינאדות ( ,)Maenadsשעורכים את הפולחן הדיוניסי. מכאן ניתן ללמוד ,כי קיים קשר בין מותו של הרקלס והאלהתו ,לדיוניסוס ופולחנו .פולחני המיסטריות הדיוניסיים, שהתקיימו עוד במאה השישית לפנה"ס ,הבטיחו את ההתאחדות עם האלוהות דרך הביאה בסוד האל .המתקדשים במיסטריות זכו להתכנות "בכחוס" ,ככינויו של האל, בעקבות שיתופם בסוד המיסתורי ,והפכו ל"אנ–תאוס" ( ,)antheosשפירושו "מכיל את האל" .הרקלס הוא אפוא בין הדמויות המיתולוגיות הבודדות ,שזכו בהתמזגות המוחלטת עם האלוהות ובכך לאושר נצח .דמות נוספת שזכתה לעונג דיוניסוס והרקלס בציור על כד מסוג פסיקטר ( ,)psykterאמצע המאה החמישית לפנה"ס זה היא אריאדנה ,שננטשה כזכור על–ידי תזאוס — נטישה שהשתלמה לה ,שכן הנערה נאספה על–ידי האל דיוניסוס, מחולל האקסטזה וההתעלות ,והפכה לבת–זוגו הנצחית. / 26ז מ נ י ם נדמה אם כן ,שציור הכד ,שבו נראה הרקלס מתקבל על–ידי דיוניסוס ,והציור שבו הוא מסב למשתה עמו ,עשויים להוות ביטוי לחיי העונג שזכה בהם לאחר סיום חייו הגשמיים המתישים והתקבלותו בעולם האלוהי (וכך מפרשת אותם החוקרת ניקול לורו [ .)]Lorauxלפי תפישתם של חוקרים צרפתים אחדים ,קיים הבדל בין שתיית היין בעולם האנושי לבין שתייתו בעולם האלוהי — בעוד ששתייתם של בני התמותה חייבת להיות זהירה ,מתונה ומדודה ,הרי אל כדיוניסוס מסוגל לשתות יין לא–מהול בלי להשתכר .המפגש בין דיוניסוס להרקלס המתואר על הכד נראה ידידותי למדי ,וצורת הפנייה שלהם אל גביע השתייה — הקנתרוס ( ,)kantharosשהִנו מן הסוג המיועד לאלים — נראית שווה .נדמה אם כן ,שמפגש זה אכן מתרחש ,כאמור ,לאחר שהפך הגיבור לאלוהי ,ועל כן שתייתם של דיוניסוס והרקלס תהיה מן הסוג האלוהי ולא האנושי .שתייה אלוהית זו תקבל ביטוי ,מלבד בציורי הכדים היווניים ותיאורי הסרקופגים הרומיים ,גם בתיאורי המשתה החגיגיים בין הגיבור והאל בפסיפסים רומיים ,וביניהם בפסיפס מן הווילה בציפורי [ראו מאמרי על המשתה של דיוניסוס והרקלס בציפורי ,שעתיד לראות אור בכתב העת קתדרה]. בתקופה הרומית המאוחרת (המאות השנייה והשלישית לספירה) רווחו מאוד פולחני המיסטריות ,ועקרון ההתמזגות עם האלוהות באמצעות סילוק התודעה זכה לדיון נרחב בהגות הפילוסופית הנאו–אפלטונית של הפילוסוף הרומי יליד מצרים במאה השלישית לספירה ,פלוטינוס .בעקבות אפלטון ראה פלוטינוס את מקורה של הנפש באלוהות ,שאליה היא כמהה. השיבה אל המקור האלוהי עשויה להתרחש רק על–ידי כניסה למצב של שיכרון ואקסטזה ,שבאמצעותם תשתחרר הנפש מכבלי התודעה .במצב זה ,לדברי פלוטינוס ,הנפש והאל אינם יחד ,אלא אחד הם .המפגש בין הרקלס לדיוניסוס ,על סמך דברים אלה ,יהיה אפוא בבחינת שיא ,הן בעלילות חייו של הרקלס ,והן כסמל ,כמשקף את פסגת השאיפה של האדם בעת העתיקה — להגיע למצב מיסטי של ביטול הגשמיות וזהות מוחלטת עם האלוהות. משמעותו המרכזית של המפגש הראשון הייתה חניכה, כאשר העביר אודיסאוס את אכילס באורח דרמטי מילדות לבגרות; ואילו המפגש בין הרקלס לדיוניסוס קשור אף הוא בחניכה להקשריה השונים — החניכה שעבר הרקלס במהלך חייו ,והחניכה שעוברים המתקדשים בדת דיוניסוס ,ועל–פי התיאורים האמנותיים גם הרקלס עצמו ,על מנת להגיע לאשליה של ההתמזגות עם האל .בין המפגש הראשון לאחרון תוארו מפגשים נוספים ,אשר מסמלים אף הם חוויות אנושיות אוניברסליות :אהבה ,פֵרדה ,בחירה בין טוב לרע ,מאבק, ועמידה איתנה בפני פיתויים וסכנות .הצירוף של חוויות אלו יחד הופך אותן סמל למסכת חייו של האדם .אכן ,חוכמתה של המיתולוגיה היוונית בהפיכת החוויה האנושית לסמל, וכישרונם של האמנים להפיח בסיפורים רוח חיים ולצקת בהם תוכן ברמות שונות ,גלויות או סמויות .המסרים והמשמעויות של הסיפורים ,רב–גוניותה ורבדיה של האמנות ומפגשה עם הצופה ,הם שהפכו מפגשים אלו למיתולוגיים במובן המלא של המילה. לקריאה נוספת: יוליה אוסטינובה" ,מיסטריות דיוניסיות בעולם היווני–רומי" ,בתוך :רנטה רוזנטל– הגינבוטום (עורכת) ,דיוניסוס ופמלייתו באמנות ארץ ישראל ,חיפה .1998 פול ון ,האם האמינו היוונים במיתוסים שלהם? ,תרגום מצרפתית :דן דאור, תל–אביב .2003 Claude Berard et al., A City of Images – Iconography and Society in Ancient Greece, New Jersey 1989. Michele Blanchard-Lemee et al., Mosaics of Roman Africa – Floor Mosaics from Tunisia, New York 1996, 121–146. Walter Burkert, Ancient Mystery Cults, Harvard University Press, 1987. Francois Lissarague, The Aesthetics of the Greek Banquet, New Jersey 1992. Nicole Loraux, "Herakles: The Super-Male and the Feminine", in: David M. Halperin, John J. Winkler, and Froma I. Zeitlin (eds.), Before Sexuality, New Jersey 1990, 22–50. Oswyn Murray (ed.), Sympotica – A Symposium on the Symposion, Oxford 1990. Oswyn Murray and Manuela Tecusan (eds.), In vino veritas, London 1995. Ellen D. Reeder (ed.), Pandora – Women in Classical Greece, Baltimore and Princeton 1995. Odette Touchefeu-Meynier, Themes odysseens dans l'art antique, Paris 1968. Jean Pierre Vernant, Mortals and Immortals, New Jersey 1992. מקורות האיורים: תמונה בעמוד Museo Archeologico Nazionale di Napoli :19 תמונות בעמודים :24 ,23 ,21מקור לא ידוע תמונה בעמוד ( 22למעלה)The National Museum, Athens. inv. no. 1130. Courtesy : of the National Archeological Museum תמונה בעמוד ( 22למטה)bpk/Antikensammlung, SMB/Johannes Laurentius : תמונה בעמוד Musée Antoine Vivenel :25 תמונה בעמוד ( 26למעלה) :קורביס/ויז'ואל תמונה בעמוד ( 26למטה)T © The British Museum : / 27ז מ נ י ם
© Copyright 2024