רשות כהלכה ינואר 2013 - שרקון, בן עמי, אשר ושות`

‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫שרקון ‪ -‬בן עמי ‪ -‬רוזנבוים ‪ -‬אשר ושות'‬
‫משרד עורכי דין‬
‫ָרשּות ַּכ ֲה ָל ָכה‬
‫אב‪ ,‬תשע"ב‬
‫גיליון מס' ‪56‬‬
‫ינואר ‪3102‬‬
‫עורכים ראשיים‪ :‬עו"ד דקלה טואשי‪ ,‬עו"ד דורית חבאני‬
‫עו"ד עודד בקרמן‪ ,‬עו"ד ניב ארד‬
‫ליקטו וערכו‪ :‬המתמחים עדי מגנאג'י ויואש זליננגר‬
‫‪1‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫עדכוני פסיקה‬
‫‪ .0‬דיני עבודה‪:‬‬
‫‪ 1.1‬בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת עובדת עיריית פ"ת להחזר כספים בשל זכאותה‬
‫לפנסיה תקציבית עבור כל תקופת עבודתה וזאת בשל טעות של העירייה אשר ביטחה את‬
‫העובדת בפנסיה צוברת בין השנים ‪ 1881 - 1811‬במקום בפנסיה תקציבית‪.‬‬
‫‪ .3‬מיסים‪ ,‬ארנונה‪ ,‬היטלים ואגרות‪:‬‬
‫‪ 1.1‬בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים פסק כי ככלל אין‬
‫מקום להתיר לעירייה להמיר תשלום ארנונה בשווה ערך כספי‪ .‬סמכות זו אינה נתונה לשיקול‬
‫דעת הרשות‪ ,‬ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬היה על העירייה‬
‫להודיע לעותרת במפורש כי ההסכם איתה הממיר תשלום ארנונה ברשות שימוש בחניון‬
‫שברשותה לא הוארך וכי היא תחויב בארנונה‪.‬‬
‫‪ 1.1‬בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קבע כי אין מניעה במישור העקרוני לכך‬
‫שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית ובלבד שמדובר בפינוי פסולת‬
‫הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת "בסיס" מסוימת שתיקבע‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין איסור‬
‫מן הדין לבחון העלאת ארנונה ולא כל שכן תשלומי חובה אחרים אך כל מקרה לפי נסיבותיו‪.‬‬
‫בבוא שר הפנים לשקול אם להתיר פרסום של חוק עזר עירוני‪ ,‬שיקוליו חייבים להיות רחבים‬
‫ומגוונים יותר – כל חוק עזר לגופו‪ ,‬על פי נסיבותיו ותכליותיו‪.‬‬
‫‪ 1.2‬בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כי שינוי תעריפי ארנונה צריך להיבחן‬
‫מזווית מרחבית ולא רק מקומית ולכן דחה עתירתם של מספר חברות ומפעלים כנגד החלטת‬
‫שר הפנים ושר האוצר שלא להפחית הארנונה באזור התעשייה בו הם ממוקמים‪.‬‬
‫‪ 1.2‬בית משפט השלום בתל אביב‪-‬יפו ביושבו כועדת ערעורים לפי חוק הרשויות המקומיות (מים‬
‫וביוב) תשכ"ב‪ 1891-‬דחה את הערר בגין דרישה לתשלום היטל ביוב‪ .‬נפסק כי תוספת היטל בגין‬
‫תוספת בנייה היא למעשה בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי שגבייתו נדחתה עד לניצול זכויות‬
‫הבניה בנכס אשר בעתו נדרש בעל הנכס להשלים את ההיטל הבסיסי לפי שיטת תוספת הבניה‪.‬‬
‫‪ .2‬דיני מכרזים‪:‬‬
‫‪ 2.1‬בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע פסק כי גם פעולה ערכית של ניהול בתי ספר והקמת‬
‫ישיבה נכנסים במסגרת המינוח "ביצוע עבודה" המופיע בסעיף ‪ 181‬לפקודת העיריות‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫לא היה מקום להתקשרות בהסכם בין העירייה לאמי"ת ללא מכרז והיא נעשתה שלא כדין‪.‬‬
‫‪ 2.1‬בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו פסק כי היות העותר מי שעבד עם העירייה בעבר‪ ,‬מהווה‬
‫דווקא טעם ראוי להמשיך ולבחון אפשרות העסקתו במסגרת המכרזים הבאים של העירייה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בנסיבות בהן מבוטל מכרז ומוצא כמעט מידית מכרז אחר תחתיו‪ ,‬מחובתו של ביהמ"ש‬
‫‪2‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫לבחון מקרוב מה היו שיקולי ועדת המכרזים והאם יש בהם כדי להיות בגדר החלטה מנהלית‬
‫סבירה‪.‬‬
‫‪ 2.2‬בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע כי בכלל ופרט‬
‫למקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום‪ ,‬אם לתובע הייתה אפשרות‬
‫למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז‪ ,‬אך הוא נמנע מלעשות כן‪ .‬זאת לאור כללי היסוד של‬
‫המשפט המנהלי‪ ,‬ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי‬
‫קיום‪ ,‬במקום סעד של אכיפה‪ ,‬עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים‪.‬‬
‫‪ .4‬עמותות‪:‬‬
‫‪ 2.1‬בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וקבע כי ככל שהליך הבחירות לעמותה התנהל שלא‬
‫כדין ושלא בתום לב‪ ,‬יש לבטל ההחלטות אשר התקבלו ע"י העמותה לאחר הבחירות וכן את‬
‫הבחירות לוועד העמותה‪.‬‬
‫‪ .5‬משפט מנהלי‪:‬‬
‫‪ 1.1‬בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתן של שתי עמותות ולפיהן האחריות לביצוע‬
‫הריסת מבנה לא חוקי וקביעת מדיניות אכיפה של גזרי דין בנושא זה הינה בסמכותה של‬
‫הועדה המקומית לתכנון ובניה ולא של היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים‪.‬‬
‫‪ 1.1‬בית המשפט קיבל את העתירה והורה על ביטל החלטת הועדה המחוזית לגבי אישור תוכנית‬
‫בניין עיר בשל העובדה שלא ניתנה לעותרים זכות הטיעון וזכות ההתנגדות לתכנית‪.‬‬
‫‪ 1.2‬בית המ שפט המחוזי קבע כי עיקולים שהוטלו על ידי נושי המועצה המקומית ג'וליס בטלים‬
‫מכיוון שהוטלו על כספי היטל השבחה שגבתה המועצה המקומית ואשר מטרתם הייתה לצרכי‬
‫ציבור ולכן לא ניתן להשתמש בהם למטרות אחרות‪.‬‬
‫‪ .6‬חברות ופירוקים‪:‬‬
‫‪ 9.1‬בית המשפט המחוזי הורה על ביטול מחיקתן של שתי חברות גוש וחלקה לצורך העברת‬
‫הבעלות בקרקעות החברות לידיהן של המשיבות מתוקף היותן היורשות של בעלי המניות אשר‬
‫נפטרו‪ .‬בית המשפט קיבל באופן חלקי את עמדו של רשם החברות וקבע כי על היורשות לשלם‬
‫אגרת החברות אולם קבע כי היורשות חייבות בתשלומים הנ"ל רק החל מיום שבו הפכו‬
‫ליורשות ולא ביחס לתקופת הזמן הכוללת שבה לא היו החברות פעילות‪.‬‬
‫‪ 9.1‬בית המשפט המחוזי מרכז קיבל ערעור הנוגע להארכת מועד להגשת תביעת חוב בהתאם‬
‫להלכה פסוקה לפיה ניתן לאשר הארכת מועד במידה והנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו‬
‫הכינוס או הפירוק וכן כל עוד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה‬
‫מהארכת המועד‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫עדכוני פסיקה‬
‫‪ .0‬דיני עבודה‬
‫בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת עובדת עיריית פ"ת להחזר כספים בשל‬
‫‪.0.0‬‬
‫זכאותה לפנסיה תקציבית עבור כל תקופת עבודתה וזאת בשל טעות של העירייה אשר‬
‫ביטחה את העובדת בפנסיה צוברת בין השנים ‪ 0885- 0811‬במקום בפנסיה תקציבית‪.‬‬
‫תע"א ‪ 1191-81‬איילה מרגלית נ' עיריית פתח תקווה ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום‬
‫‪ )19.11.1811‬בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‪-‬יפו בפני כבוד השופטת ד"ר גילצר‪-‬כץ‪-‬‬
‫אב"ד‪.‬‬
‫התביעה שבכותרת עוסקת בתביעה שהוגשה ע"י גמלאית של עיריית פ"ת אשר עבדה כעובדת‬
‫עירייה בין השנים ‪ 1892‬ל‪ 1882-‬אזי פרשה לגמלאות‪ .‬ביום ‪ 1.8.1881‬החליטה ממשלת ישראל‬
‫להפסיק לבטח עובדים חדשים וארעיים שנקלטים בשירות המדינה בפנסיה תקציבית‬
‫ולהעבירם לפנסיה צוברת‪ .‬החלטה זו עוגנה בתיקון לחוק שירות המדינה (גמלאות)‪ .‬פנסיה‬
‫צוברת הינה פנסיה המורכבת מהפרשות סכומים על ידי המעביד ועל ידי העובד‪ ,‬בעוד שפנסיה‬
‫תקציבית מחושבת בהתאם למשכורת הקובעת‪.‬‬
‫ככל הנראה‪ ,‬בשל טעות העירייה המשיכה להיות התובעת מבוטחת בפנסיה צוברת בין השנים‬
‫‪ 1811‬ל‪ .1881-‬בהסכם קיבוצי שנחתם ביום ‪ 2.2.1888‬בין כלל המעסיקים במגזר הציבורי‬
‫להסתדרות לעניין העברת העובדים מפנסיה תקציבית לצוברת נקבע שעובדים קבועים יהיו‬
‫מבוטחים בפנסיה תקציבית‪.‬‬
‫בית הדין האזורי לעבודה קבע במקרה נשוא התביעה כי העובדת היא קבועה ולכן הייתה‬
‫זכאית לפנסיה תקציבית לכל משך תקופת עבודתה לרבות התקופה שבה טעתה העירייה‬
‫והמשיכה לבטחה בפנסיה צוברת‪ .‬עוד פסק בית הדין האזורי לעבודה כי תקופת העסקתה של‬
‫העובדת עומדת בתנאי הזכאות לפנסיה תקציבית כפי שמוגדרת בחוק שירות המדינה והעומדת‬
‫על ‪ 18‬שנים ומעלה‪.‬‬
‫המדינה שגם היא הייתה נתבעת בהליך זה טענה להתיישנות מכיוון שהעובדת ידעה לכל‬
‫המאוחר על היותה מבוטחת בפנסיה צוברת כבר בשנת ‪ . 1888‬בית הדין האזורי לעבודה קבע כי‬
‫העירייה היא זו שהתמהמהה בפנייה למשרד הפנים לצורך חישוב מחדש של כספי הפנסיה של‬
‫העובדת ולכן לא יכולה המדינה לטעון התיישנות כנגד התובעת‪.‬‬
‫עוד קבע בית הדין האזורי לעבודה כי בהתאם לסעיף ‪ 12‬לחוק החוזים ניתן לבטל חוזה בשל‬
‫טעות בכריתתו וכי במקרה הנ" ל נעשתה טעות מצד העירייה ועל כן דינו של הביטוח הפנסיוני‬
‫(פנסיה צוברת) להתבטל ועל הצד המעוול‪ ,‬קרי העירייה‪ ,‬לפצות את התובעת בשל טעות זו‪.‬‬
‫בית הדין האזורי לעבודה פסק על תשלום של תוספת ‪ ₪ 1,129‬מיום פרישתה בשנת ‪ 1882‬וכן‬
‫תשלום פנסיה תקציבית עברו כל שנות עבודתה בעירייה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ .3‬מיסים‪ ,‬ארנונה‪ ,‬היטלים ואגרות‪:‬‬
‫‪.3.0‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים פסק כי‬
‫ככלל אין מקום להתיר לעירייה להמיר תשלום ארנונה בשווה ערך כספי‪ .‬סמכות זו אינה‬
‫נתונה לשיקול דעת הרשות‪ ,‬ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫היה על העירייה להודיע לעותרת במפורש כי ההסכם איתה הממיר תשלום ארנונה ברשות‬
‫שימוש בחניון שברשותה לא הוארך וכי היא תחויב בארנונה‪.‬‬
‫עת"מ ‪ 11212-18-11‬פלאפון תקשורת בע"מ נ' עיריית גבעתיים (ניתן ביום ‪ ,8.11.1811‬פורסם‬
‫בנבו) בפני כב' השופטת רות רונן‪.‬‬
‫בבעלות העותרת נכס בגבעתיים‪ .‬המחלוקת בין העותרת למשיבה‪ ,‬עיריית גבעתיים (להלן‪:‬‬
‫"העירייה")‪ ,‬מתייחסת לחניון הנכס בגינו הוציאה העירייה חיוב ארנונה עבור התקופה שבין‬
‫שנת ‪ .1818-1811‬בשנת ‪ 1881‬נחתם הסכם בי העותרת לבין העירייה לפיו העירייה קיבלה‬
‫מהעותרת רשות שימוש בחניון בשעות הערב למשך ‪ 118‬יום בשנה עבור מבקרי תיאטרון‬
‫גבעתיים ובתמורה לכך פטרה העירייה את העותרת מתשלום ארנונה עבור החניון בבעלותה‪.‬‬
‫בתחילת שנת ‪ 1889‬נחתם בין הצדדים הסכם נוסף שאף מכוחו ניתנה לעירייה שימוש בחניון‪,‬‬
‫הפעם ללא הגבלה של ימים ולתקופה של ‪ 2‬שנים‪ ,‬היינו עד לסוף שנת ‪ .1888‬לטענת העותרת‬
‫בסוף שנת ‪ 1888‬נכנסה לתוקפה אופציה עבור הצדדים להארכת ההסכם כאשר העירייה‬
‫הסכימה להארכתו בהתנהגותה כאשר בין היתר המשיכה לעשות שימוש בחניון‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסוף‬
‫שנת ‪ 1818‬קיבלה העותרת מהעירייה חיוב בתשלום ארנונה המתייחס לשנת המס ‪ 1818‬כולה‪.‬‬
‫לטענת העותרת חיוב ארנונה זה של שטחי החניון‪ ,‬מנוגד להסכמות בין העירייה לעותרת ונעשה‬
‫בחוסר תום לב‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה‬
‫ופסק כי למעשה‪ ,‬מכוח ההסכם בין הצדדים‪ ,‬תשלום הארנונה בפועל הומר במתן זכות לעירייה‬
‫לעשות שימוש במקומות החנייה בחניון של העותרת‪ .‬מכלול הראיות שהובאו‪ ,‬מביא למסקנה‬
‫לפיה העותרת הוכיחה שתוקף ההסכם הוארך על ידי הצדדים בהסכמה‪ .‬הראייה העיקרית לכך‬
‫היא העובדה כי העירייה הוסיפה לעשות שימוש בחניון‪ ,‬גם לאחר שפג תוקפו של ההסכם‬
‫הנוסף בינה לבין העותרת וזאת ללא קשר אם העירייה היא זו שנהנתה מכך באופן ישיר אם‬
‫לאו‪ .‬העירייה אף לא הודיעה לעותרת מפורשות כי ההסכם לא הוארך‪ .‬אינדיקציה נוספת היא‬
‫כי העירייה לא שלחה לעותרת חשבון ארנונה במהלך רוב שנת ‪ ,1818‬והחיוב נשלח לעותרת רק‬
‫לקראת סוף השנה‪ .‬העדר החיוב במהלך השנה – מחזק את המסקנה לפיה העירייה הייתה‬
‫סבורה כי ההסכם מוסיף לחול‪.‬‬
‫בנסיבות כאמור‪ ,‬היה על העירייה להודיע לעותרת במפורש כי ההסכם לא הוארך וכי היא‬
‫תחויב בארנונה‪ .‬בהימנעה מלעשות כן‪ ,‬הביאה העירייה לכך כי העותרת שינתה את מצבה‬
‫לרעה‪ .‬די בשינוי מצבה של העותרת לרעה כדי לאפשר את הקביעה כי העירייה מנועה מלכפור‬
‫בכך כי תוקפו של ההסכם הוארך‪.‬‬
‫ביחס לטענת העירייה כי לפי ההלכה הפסוקה אין להנציח טעות של רשות ויש לתת לה‬
‫להשתחרר מההסכם נקבע כי על פי 'הלכת ההשתחררות' רשאית רשות להשתחרר מהסכם‬
‫‪5‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫שערכה כאשר קיים צורך ציבורי חיוני שאינו מתיישב עם המשך הקשר החוזי‪ ,‬ובדרך כלל יהא‬
‫עליה להראות כי היה שינוי בנסיבות החיצוניות ביסוד כריתת החוזה‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬לא הייתה‬
‫העירייה רשאית להשתחרר מההסכם במהלך שנת ‪ 1818‬קל וחומר כאשר העירייה הוסיפה‬
‫לעשות שימוש – במישרין או בעקיפין – בזכות ההסכמית שניתנה לה‪ .‬כך‪ ,‬גם אם אין מקום‬
‫לראות את ההסכם כהסכם שחל לנצח‪ ,‬אין מקום לבטלו במסגרת השנה הראשונה לתחולתו –‬
‫ודאי בלא שהוכח קיומן של נסיבות מיוחדות או של שינוי משמעותי בתנאים‪.‬‬
‫אשר לטענת העירייה לפיה ההסכם נשוא העתירה הינו הסכם בלתי חוקי קבע בית המשפט כי‬
‫ככלל‪ ,‬אין מקום להתיר לעירייה להמיר תשלום ארנונה בשווה ערך כספי‪ .‬סמכות זו אינה‬
‫נתונה לשיקול דעת הרשות‪ ,‬ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים‪ .‬מתן‬
‫אפשרות להמיר את התשלום בחלף תשלום‪ ,‬יפתח פתח לתקלות אפשריות‪ ,‬משום ששוויו של‬
‫חלף התשלום עלול במקרים רבים להיות לא ברור‪ .‬לכן‪ ,‬מן הראוי כי העירייה תגבה את‬
‫הארנונה מכול הנישומים באמצעות תשלום כספי ממש‪ ,‬ותערוך הסכמים נפרדים – אם היא‬
‫מוצאת לנכון לעשות כן – ביחס לטובות ההנאה שהיא מבקשת לרכוש מנישום כזה או אחר‪.‬‬
‫ההסכם נושא העתירה הוא אם כן הסכם בלתי חוקי ומכאן שדינו של חוזה הוא בטלות‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬במקרה דנן לא היה מקום להורות על השבה הדדית‪ ,‬ויש מקום לקבוע כי על‬
‫העירייה לקיים את חיובה על פי ההסכם הנוסף – קרי להסתפק במתן האפשרות לעשות‬
‫שימוש בחניון‪ ,‬כתחליף לתשלום הארנונה‪ .‬זאת בין היתר מאחר והעותרת קיימה את חלקה‬
‫בהתחייבות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬העירייה לא עשתה כל ניסיון להפסיק את השימוש בחניון על ידי באי‬
‫התיאטרון‪ ,‬העירייה העלתה את טענת אי החוקיות באיחור‪ ,‬והיא אף העלתה את הטענה רק‬
‫ביחס לחלק מהתקופה בה היה ההסכם תקף – כאשר היא נמנעה מהעלאת הטענה ביחס לשנים‬
‫עברו‪ ,‬שגם בהן שילמה העותרת את הארנונה באמצעות מתן זכות שימוש בחניון‪.‬‬
‫בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קבע כי אין מניעה במישור‬
‫‪.3.3‬‬
‫העקרוני לכך שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית ובלבד‬
‫שמדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת "בסיס" מסוימת‬
‫שתיקבע‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין איסור מן הדין לבחון העלאת ארנונה ולא כל שכן תשלומי חובה אחרים‬
‫אך כל מקרה לפי נסיבותיו‪ .‬בבוא שר הפנים לשקול אם להתיר פרסום של חוק עזר עירוני‪,‬‬
‫שיקוליו חייבים להיות רחבים ומגוונים יותר – כל חוק עזר לגופו‪ ,‬על פי נסיבותיו ותכליותיו‪.‬‬
‫בג"ץ ‪ 1119018‬עיריית חולון נ' שר הפנים ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )1.1.1812‬בפני כבוד‬
‫השופטים א' גרוניס‪ ,‬נ' הנדל‪ ,‬ד' ברק –ארז‪.‬‬
‫בתחום שיפוטה של העותרת‪ ,‬עיריית חולון (להלן‪" :‬העירייה")‪ ,‬פועלים עסקים רבים ומגוונים‬
‫אשר מייצרים כמות ניכרת של פסולת תעשייתית אגב הליך הייצור‪ .‬ואכן מזה ‪ 28‬שנה נוהגת‬
‫העירייה לגבות מן המפעלים שבתחומה אגרה לפינוי פסולת ממפעלים‪ ,‬וזאת מכוח חוק עזר‬
‫לחולון (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון) התשמ"ב‪ .1811-‬בשנת ‪ 1881‬החליטה העירייה‬
‫להחליף את חוק העזר הישן ולחוקק תחתיו חוק עזר חדש ועדכני יותר – חוק עזר לחולון (פינוי‬
‫‪6‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫פסולת) התשס"ח‪( 1881 -‬להלן‪" :‬חוק העזר החדש")‪ .‬הגבייה על פי חוק העזר החדש משקפת‬
‫את היקף ייצור הפסולת של החייב בתשלום‪.‬‬
‫העתירה נסבה על סירובו של שר הפנים לאשר את חוק העזר החדש שביקשה לקדם עיריית‬
‫חולון‪ .‬סירובו של שר הפנים נבע מהתנגדותו העקרונית לכל שינוי נורמטיבי שיביא להעלאה‬
‫בפועל של היקף הגבייה בגין שירותים מוניציפליים וזאת בהסתמכך על חוק הסדרים במשק‬
‫המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג‪( 1881-‬להלן‪" :‬חוק ההסדרים") שהטיל‬
‫מגבלות על כוחן של הרשויות המקומיות להעלות את שיעורי הארנונה‪ .‬לשיטתו‪ ,‬פינוי פסולת‬
‫הוא חלק מן השירותים המוניציפאליים הניתנים על‪-‬ידי הרשויות המקומיות באמצעות גביית‬
‫ארנונה‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬כשם שלא מוסכם להעלות את שיעור הארנונה‪ ,‬כך גם קיימת התנגדות‬
‫להעלאת תשלומי חובה עירוניים נוספים‪ ,‬גם אם אינם מכונים "ארנונה"‪.‬‬
‫בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קיבל את העתירה בחלקה בקובעו כי לצד‬
‫עצמאותה הניהולית‪ ,‬כפופה העירייה‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬לפיקוחו של השלטון המרכזי‪ ,‬וכך גם בשני‬
‫התחומים שבפנינו – קביעת שיעור הארנונה והטלת תשלומי חובה אחרים‪ .‬כיום‪ ,‬הפיקוח על‬
‫שיעור הארנונה מוסדר ב"דיני ההקפאה"‪ ,‬ואילו הטלת תשלומי חובה נוספים כפופה לאישורו‬
‫של שר הפנים כמפורט בסעיף ‪ 111‬לפקודת העיריות‪ .‬שר הפנים נימק את התנגדותו לפרסום‬
‫חוק העזר בטענה שהחוק סותר את דיני ההקפאה ושלמעשה יש לראותו כניסיון פסול של‬
‫העותרת להעלות את שיעורי הארנונה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬הבחנה בין שירותי "בסיס" הנופלים לגדר חובותיהן של הרשויות לבין שירותים החורגים‬
‫מעבר לכך (ולכן מחייבים בתשלום) עשויה להיות הבחנה "חשודה" בהקשרים מסוימים‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬ההבחנה המוצעת כאן על‪-‬ידי העותרת אינה הבחנה מלאכותית אלא הבחנה הכרחית‪,‬‬
‫שמבטאת את ההכרה בשינויים בתפיסה הכלכלית והסביבתית של תהליכי יצור‪.‬‬
‫העלאת שיעור הארנונה לתעשייה (שוב‪ ,‬בכפוף לאישור) תוביל לכך שכלל המפעלים‬
‫התעשייתיים יישאו בנטל תשלום נוסף ללא הבחנה בין המפעלים בהתאם למידת תרומתם‬
‫ליצירתם של תוצרי הפסולת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אגרת פינוי פסולת‪ ,‬כמוצע על‪-‬ידי העותרת‪ ,‬מאפשרת‬
‫הבחנה בין המפעלים בהתאם למידת תרומתם ליצירת הפסולת‪ ,‬בבחינת – איש איש "כפרי‬
‫מעלליו"‪.‬‬
‫הרשות המקומית נושאת בעלויות הטמנת הפסולת שהיא אוספת בהתאם לכמויות המוטמנות‪.‬‬
‫אין כל היגיון בכך שהרשות המקומית תהיה מנועה מלתת ביטוי למנגנון חיוב זה באופן שבו‬
‫היא מטילה תשלומי חובה‪.‬‬
‫אם כלל הציבור יידרש לשאת בנטל עלויות הטיפול בפסולת שייצר מפעל פלוני‪ ,‬התוצאה תהיה‬
‫לא צודקת‪ ,‬ואף לא יעילה‪ ,‬במובן זה שלא יהיה כל תמריץ למפעל להקטין את ייצור הפסלות או‬
‫למחזרה‪ .‬לפי שיטת העירייה‪ ,‬מפעל שיפעל לצמצום היקף הפסולת שלו‪ ,‬או יפעל (כדין) לפינויה‬
‫בדרכים אחרות‪ ,‬לא יזדקק למילוי מיכלי האשפה של העירייה וממילא גם לא ישלם בגין שירות‬
‫זה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין מניעה במישור העקרוני לכך שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ‬
‫לארנונה הכללית ובלבד שמדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר‬
‫לרמת "בסיס" מסוימת שתיקבע‪.‬‬
‫יצוין כי חוק ההסדרים אינו מונע העלאה בשיעור הארנונה; אמנם הפרקטיקה שהתגבשה‬
‫במהלך השנים היא שמשרד הפנים מעדיף‪ ,‬על‪-‬פי רוב‪ ,‬שלא להתיר את הרצועה ולאפשר העלאת‬
‫‪7‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫ארנונה‪ ,‬אך כל מקרה לפי נסיבותיו‪ ,‬ואין איסור מן הדין לבחון העלאת ארנונה‪ ,‬ולא כל שכן‬
‫תשלומי חובה אחרים‪ ,‬במקרים מתאימים‪.‬‬
‫בבוא שר הפנים לשקול אם להתיר פרסום של חוק עזר עירוני‪ ,‬שיקוליו חייבים להיות רחבים‬
‫ומגוונים יותר – כל חוק עזר לגופו‪ ,‬על פי נסיבותיו ותכליותיו‪ .‬ההחלטה בעניין בקשתה של‬
‫עיריית חולון נדונה במשרד הפנים בלבד‪ ,‬ללא הליך של היוועצות בגורמים מקצועיים‬
‫רלוונטיים נוספים לנושא‪ ,‬ובראשם המשרד להגנת הסביבה‪ .‬ניתן היה לצפות שמשרד הפנים‬
‫יידע את המשרד להגנת הסביבה על נושא מסוג זה שבו הוא נדרש להחליט – ולו על מנת‬
‫להרחיב את נקודת מבטו באשר להחלטה שעליו לקבל‪.‬‬
‫התוצאה היא שההחלטה צריכה לחזור למשרד הפנים ולהתקבל בהתאם לעקרונות שהותוו‬
‫בפסק דין זה‪ ,‬בכפוף לכך שהוא יהיה מנוע מלפסול את חוק העזר אך מן הטעם שיש בו הגדלה‬
‫של תשלומי החובה שעשויים לחול על המפעלים‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאחר שחוק העזר שהוגש על‪-‬ידי‬
‫העירייה לאישור אינו מקיים לכאורה באופן מלא את אמות המידה שהותוו בפסק דין זה‪,‬‬
‫שומה על העירייה לחזור ולחוקק חוק עזר עדכני קודם שתגישו מחדש לאישורו של שר הפנים‪.‬‬
‫‪.3.2‬‬
‫בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כי שינוי תעריפי ארנונה צריך‬
‫להיבחן מזווית מרחבית ולא רק מקומית ולכן דחה עתירתם של מספר חברות ומפעלים כנגד‬
‫החלטת שר הפנים ושר האוצר שלא להפחית הארנונה באזור התעשייה בו הם ממוקמים‪.‬‬
‫בג"ץ ‪ 1211088‬טוטנאור בע"מ ואח' נ' שר הפנים ואח' בבית המשפט העליון כבית משפט גבוה‬
‫לצדק (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ב ‪ )2.1.12‬בפני כבוד השופטים ע' ארבל‪ ,‬נ' הנדל‪ ,‬ד' ברק‪-‬ארז‪.‬‬
‫המדובר בעתירה של מספר חברות ומפעלים המצויים באזור התעשייה הנמצא בסמוך לבית‬
‫שמש ובתחומי שטחה של המועצה האזורית מטה יהודה‪ .‬אזור תעשייה זה הוקם בשנת ‪1888‬‬
‫במגמה למשוך חברות היי טק ותעשיות עתירות ידע ובהתאם לכך נגבתה ארנונה בתעריף‬
‫הגבוה באופן משמעותי לעומת אזורי תעשייה סמוכים בתחומי המועצה האזורית וכך נקבע‬
‫אזור גבייה חדש לשטח זה "אזור גבייה ג"‪ .‬במהלך השנים התברר כי האזור לא הגשים את‬
‫מטרתו והמועצה האזורית פנתה בשנת ‪ 1881‬לשר הפנים ושר האוצר בבקשה לבטל אזור גבייה‬
‫זה ולהחיל תחתיו את תעריפי הארנונה הנמוכים יותר כמקובל באזורי תעשייה סמוכים‪.‬‬
‫השרים דחו את הבקשה ולפיכך המשיכה המועצה האזורית לגבות ארנונה בהתאם לתעריף‬
‫הגבוה כאמור לעיל‪.‬‬
‫הסוגיה המרכזית שעלתה בעתירה היתה מחד רצונה של המועצה האזורית להשוות את שיעורי‬
‫הארנונה שהיא גובה בין אזורי התעשייה שבתחומה ומאידך‪ ,‬שאיפתם של השרים למנוע‬
‫בריחת מפעלים מרשויות שכנות אל שטחי המועצה האזורית‪ ,‬בשל תעריף הארנונה הנמוך‬
‫המובטח להם‪.‬‬
‫העותרות טענו שתכלית דיני ההקפאה כפי שנקבעו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני‬
‫חקיקה להשגת יעדי התקציב)‪ ,‬התשנ"ג‪ 1881-‬הייתה להגביל את הרשויות המקומיות בקביעת‬
‫תעריפי ארנונה ונועדו להתמודד עם העלאות בלתי מבוקרות של שיעורי הארנונה‪ .‬מכיוון שכך‪,‬‬
‫החלטת השרים שלא לבטל את "אזור הגבייה ג" נוגדת את מטרת דיני ההקפאה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫טענה נוספת אותן העלו העותרות הינה כי ברגע שאזור התעשייה קם התווסף אזור הגבייה‬
‫החדש בעל תעריף ארנונה גבוה אשר אמור היה להעניק שירותים ברמה גבוהה באופן משמעותי‬
‫מאזורים אחרים‪ .‬מרגע שלא צלח אזור תעשייה זה בהגשמת מטרתו הרי שסירובם של השרים‬
‫להפחית את הארנונה מהווה הפליה ביחס למפעלים באזורי התעשייה אחרים במועצה‬
‫האזורית מטה יהודה בהם שיעור הארנונה נמוך יותר‪ ,‬היות ולא קיים עוד שוני רלוונטי בינם‬
‫לבין המפעלים באזורי התעשייה האחרים‪.‬‬
‫בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי יש לבחון את סוגיית תעריפי הארנונה בראיה מרחבית‬
‫ולא רק מקומית וכי יש לקחת בחשבון גם שיקולים של צדק חלוקתי‪ .‬לכן‪ ,‬פסק בית המשפט‬
‫בעתירה זו כי החלטת השרים שלא להפחית את תעריפי הארנונה הייתה סבירה היות וההחלטה‬
‫לקחה בחשבון גם את ההשפעה על רשויות מקומיות אחרות ולא רק על המועצה האזורית מטה‬
‫יהודה‪ .‬עוד הוסיף בית המשפט כי בהתאם לפסיקה‪ ,‬פיקוחם של השרים על שיעור הארנונה חל‬
‫גם המקרים של הפחתת הארנונה ולא רק במקרים של העלתה‪.‬‬
‫השופט הנדל הוסיף וקבע כי שקילת שיקולים מרחביים לא שוללת את הצורך להתייחס‬
‫לשיקולים מקומיים בשל העובדה כי לעיתים קיים גם שוני בין מקומות שונים באותו איזור‬
‫בית משפט השלום בתל אביב‪-‬יפו ביושבו כועדת ערעורים לפי חוק הרשויות‬
‫‪.3.4‬‬
‫המקומיות (מים וביוב) תשכ"ב‪ 0863-‬דחה את הערר בגין דרישה לתשלום היטל ביוב‪ .‬נפסק‬
‫כי תוספת היטל בגין תוספת בנייה היא למעשה בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי שגבייתו‬
‫נדחתה עד לניצול זכויות הבניה בנכס אשר בעתו נדרש בעל הנכס להשלים את ההיטל‬
‫הבסיסי לפי שיטת תוספת הבניה‪.‬‬
‫ו"ע ‪ 1122-81-88‬תייר ואח' נ' עיריית גבעתיים (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )18.11.1811‬בפני כבוד‬
‫השופטת עינת רביד‪ ,‬עו"ד אראלה עפרון חברת הוועדה ומר יוסף מושקוביץ חבר הוועדה‪.‬‬
‫המדובר בערר בגין דרישת תשלום היטל ביוב‪ ,‬אשר הוצאה על ידי עיריית גבעתיים בעקבות‬
‫בקשה להיתר בנייה‪ ,‬שהוגשה על ידי העוררים‪ ,‬להריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש תחתיו‪.‬‬
‫לטענת העוררים תשלום תשתית הביוב נגבה בשעתו מהבעלים הקודמים של המגרש עת הוקם‬
‫בשנת ‪ .1892‬עוד טוענים העוררים‪ ,‬כי חלוף הזמן שבין בניית קו הביוב לבין הודעת התשלום‬
‫מנתק את הזיקה שבין השניים‪ ,‬ולכן יש לפטור מתשלום ההיטל‪ .‬כן טוענים הם‪ ,‬כי המצב‬
‫בענייננו הינו מצב משפטי שונה מהתקופה בה בוצעו לראשונה עבודות הביוב במקרקעין‪ ,‬שכן‬
‫במועד שבו בוצעו עבודות הביוב המשרתות את הנכס‪ ,‬קמה חובה בתשלום "דמי השתתפות"‬
‫ולא הונהגה שיטת ההיטל‪.‬‬
‫ועדת הערר קבעה כי העוררים כלל לא הרימו את נטל ההוכחה ואף לא הציגו כל ראשית ראיה‬
‫לטענה כי התשלום שולם על ידי בעלי הנכס הקודמים ולכן אין כל עילה להפחית מגובה ההיטל‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬אישורי המיסים שנתנה העירייה בגין רכישת המקרקעין מעידים אך ורק על סילוק‬
‫חובות כלפי העירייה ולכן מקום שלא נדרש תשלום כלשהו בגין היטלי ביוב – לא ירשם חוב על‬
‫הנכס בפנקסי העירייה ויונפקו אישורי המיסים‪ .‬משלא הוכח כי נדרשו דמי השתתפות ולא‬
‫‪9‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫שולמו‪ ,‬כי אז לא נוצר חיוב הנרשם בפנקסי העירייה ומכאן ניתן אישור המיסים‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין‬
‫להסתמך על אישורי המיסים כהוכחה לכך ששולמו בעבר דמי השתתפות‪.‬‬
‫העיקרון העומד בבסיס הפטור כתוצאה מתשלום דמי השתתפות הוא סעיף ‪ 11‬לחוק הביוב‬
‫אשר בית המשפט העליון בפסיקותיו הרבות ביקש לצמצם את תחולתו‪ .‬העובדה שהחיוב‬
‫הראשוני היה דמי השתתפות (אשר לא הוכח כי שולם) רק מעצימה את הבעיה שבמתן פטור‪,‬‬
‫כאשר הבניין המקורי היה קטן בשטחו והמבנה החדש הוא פי כמה וכמה בגודלו‪.‬‬
‫אשר לטענת ניתוק הזיקה נקבע כי לאור הלכת פסק דין אשבד (להלן‪" :‬הלכת אשבד")‪ ,‬ההופכת‬
‫את הלכת פסק דין אל עמי (להלן‪" :‬הלכת אל עמי")‪ ,‬קיימת זיקה בין הבנייה החדשה נשוא‬
‫הודעת החיוב לבין בניית קו הביוב‪ .‬הלכת אל עמי קבעה כי חלוף הזמן שבין בניית קו הביוב‬
‫לבין הודעת התשלום מנתק את הזיקה שבין השניים‪ ,‬ולכן יש לפטור מתשלום ההיטל‪ .‬לעומת‬
‫זאת הלכת אשבד קבעה כי הלכת אל עמי אינה יכולה להתקיים מכמה סיבות‪ :‬תוצאתה עומדת‬
‫בניגוד לרציונאל העומד בבסיס שיטת ההיטל‪ ,‬היא יוצרת לרשויות המקומיות מערך תמריצים‬
‫לקוי באופן שעלול לפגוע ברווחה המצרפית וכן היא מחלקת את נטל מימון התשתיות‬
‫העירוניות באופן בלתי שיוויוני ובלתי הוגן‪.‬‬
‫בנוסף על פי סעיף ‪ )2(11‬לחוק הביוב וכן סעיף ‪(1‬ב)(‪ )1‬לחוק עזר לגבעתיים (ביוב) התש"ס‪,1888-‬‬
‫היטל ביוב יוטל בהתקיים "הוספת בנייה או בנייה חדשה בנכס"; תוספת ההיטל בגין תוספת‬
‫הבנייה היא למעשה בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי שגבייתו נדחתה עד ניצול זכויות הבנייה‬
‫בנכס‪,‬כאשר עם ניצול זכויות הבנייה בנכס‪ ,‬נדרש בעליו להשלים את ההיטל הבסיסי לפי שטח‬
‫תוספת הבנייה בפועל או בנפחה‪ .‬בהתאם לכל אלה‪ ,‬הוועדה דחתה את הערר בדעת רוב‪.‬‬
‫‪ .2‬מכרזים ‪:‬‬
‫‪ .2.0‬בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר‪-‬שבע פסק כי גם פעולה ערכית של ניהול בתי ספר‬
‫והקמת ישיבה נכנסים במסגרת המינוח "ביצוע עבודה" המופיע בסעיף ‪ 081‬לפקודת‬
‫העיריות‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא היה מקום להתקשרות בהסכם בין העירייה לאמ"ית ללא מכרז והיא‬
‫נעשתה שלא כדין‪.‬‬
‫עת"מ ‪ 18191-81-11‬גלבר נ' עיריית אשדוד ואח' (ניתן ביום ‪ ,19.11.1811‬פורסם בנבו) בפני‬
‫כבוד השופטת רות אבידע‪.‬‬
‫המדובר בעתירה כנגד החלטת עיריית אשדוד להעביר את ניהולם של שניים מבתי הספר‬
‫המקיפים בעיר לרשת חינוך חיצונית – רשת אמי"ת‪ ,‬הכל בפטור ממכרז‪ .‬ההחלטה על ביצוע‬
‫ההתקשרות בפטור ממכרז נבעה מחוות דעת של וועדת המכרזים בעירייה אשר קבעה כי‬
‫המדובר בספק יחיד ומכאן שפטורה היא ממכרז‪ .‬עוד קבעה וועדת המכרזים כי התקשרות עם‬
‫רשת חינוך – רשת אמי"ת אינה עולה לכדי "ביצוע עבודה" כהגדרתה בסעיף ‪ 181‬לפקודת‬
‫העיריות" אלא הינה פעולה "ערכית" שסעיף ‪ 181‬לפקודה אינו חל עליה ולכן העירייה פטורה‬
‫מחובתה לצאת למכרז‪.‬‬
‫בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי התקשרות זו של העירייה ללא מכרז הינה פסולה‬
‫ומבוטלת וכן כי על העירייה לערוך מכרז פומבי לשם קבלת השירותים הנדונים בעתירה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע קיבל את העתירה בקובעו כי גם פעולה ערכית של‬
‫ניהול בתי ספר והקמת ישיבה נכנסים במסגרת המינוח המופיע בסעיף ‪ 181‬של "ביצוע עבודה"‪.‬‬
‫רק בגלל שמדובר בפעולה ערכית‪ 0‬עבודה ערכית‪ ,‬אין זאת אומרת כי אין המדובר בעבודה‬
‫כהגדרתה בחוק‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא היה מקום להתקשרות בהסכם בין העירייה לאמי"ת ללא מכרז‪.‬‬
‫עוד נקבע‪ ,‬כי בניגוד לחוות הדעת של וועדת המכרזים רשת אמי"ת אינה הרשת היחידה בארץ‬
‫המספקת שירותי ניהול לבתי ספר טכנולוגיים בחינוך הדתי ומכאן שאין המדובר בספק יחיד‬
‫כהגדרתו בחוק‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬בית המשפט קבע כי התקשרותן של העירייה ואמי"ת ללא מכרז הייתה שלא‬
‫כדין‪ ,‬שכן‪ ,‬נעשתה ללא קיום מכרז כנדרש על פי החוק וכפועל יוצא‪ ,‬על העירייה היה לערוך‬
‫מכרז לשם קבלת השירות נשוא העתירה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬מאחר ושנת הלימודים בעיצומה לא ניתן להורות על קיום מכרז לאלתר‪ .‬פעולות‬
‫חינוכיות‪ ,‬כידוע‪ ,‬הן פעולות מתמשכות‪ ,‬שבמסגרתן יש חשיבות לקשר בין התלמידים למורים‪,‬‬
‫לצוות הפדגוגי ולצוות ההנהלה‪ ,‬ואין לקטוע את פעולות החינוך בעודן באיבן‪.‬‬
‫בית המשפט החיל על נסיבות המקרה את הדוקטרינה של בטלות יחסית וכך הוא מאזן בין‬
‫דרישות החוק מחד‪ ,‬לבין הצורך שלא לפגוע בתלמידי בית הספר מאידך‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬נקבע כי‬
‫ההתקשרות בין העירייה לאמי"ת תעמוד בתוקפה עבור שנת הלימודים הנוכחית ועבור השנה‬
‫הבאה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬על העירייה להוציא מכרז לגבי העבודות‪ ,‬השירותים מושא העתירה‪ ,‬לא‬
‫יאוחר מיום ‪ ,21.11.12‬לגבי שנת הלימודים תשע"ה‪.‬‬
‫‪ .2.3‬בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו פסק כי היות העותר מי שעבד עם העירייה בעבר‪ ,‬מהווה‬
‫דווקא טעם ראוי להמשיך ולבחון אפשרות העסקתו במסגרת המכרזים הבאים של העירייה‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בנסיבות בהן מבוטל מכרז ומוצא כמעט מידית מכרז אחר תחתיו‪ ,‬מחובתו של‬
‫ביהמ"ש לבחון מקרוב מה היו שיקולי ועדת המכרזים והאם יש בהם כדי להיות בגדר‬
‫החלטה מנהלית סבירה‪.‬‬
‫עת"מ ‪ 1811-11‬זמיר נ' עיריית הרצליה ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )2.11.1811‬בפני כבוד‬
‫השופט אליהו בכר‪.‬‬
‫עיריית הרצליה (להלן‪" :‬העירייה") פרסמה מכרז לצורך קבלת הצעות לביצוע עבודות תחזוקה‬
‫ופיתוח שונות ומגוונות לצרכיה השוטפים של העירייה‪ .‬למכרז צורף "כתב כמויות" ועל פי תנאי‬
‫המכרז על המציע לנקוב את שיעור ההנחה המוצע על ידו מהמחירים המפורטים בכתב כמויות‬
‫זה‪.‬‬
‫לאחר פתיחת ההצעות על ידי ועדת המכרזים הוחלט למנות יועץ מומחה אשר יבדוק את כתב‬
‫הכמויות שצירפה העירייה מלכתחילה למכרז‪ .‬חוות הדעת של היועץ ציינה כי נפלו פגמים‬
‫באומדן כתב הכמויות באופן שהמחירים בו עולים על מחירי השוק בשיעור ממוצע של ‪18-18%‬‬
‫ולכן ההצעה הזולה ביותר ונמוכה מאוד מהאומדן הינה סבירה ביחס למחירי השוק‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫התכנסה שוב ועדת המכרזים והחליטה להמליץ על ביטול המכרז ויציאה למכרז חדש תחתיו‬
‫‪11‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫(עקב פגמים בעריכת כתב הכמויות) וזאת מבלי שיידעה באותו עת את משתתפי המכרז על‬
‫הטעמים לביטולו‪.‬‬
‫בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי ההחלטה על ביטול המכרז המקורי ופרסום מכרז חדש‬
‫תחתיו הינה בטלה וכי העותר הוא הזוכה היחידי במכרז הראשון‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו קיבל את העתירה ופסק כי אין לפרסם מכרז אחר כאשר‬
‫אין בין המכרז הראשון לשני שוני מהותי זולת אם לדעת הוועדה נשתנו הנסיבות שגרמו‬
‫להחלטה על הביטול שכן המכרז החדש מציב את המציעים שהתמודדו במכרז המבוטל בעמדת‬
‫נחיתות‪ .‬בית המשפט ציין כי בהתאם לתקנה ‪ 12‬לתקנות העיריות (מכרזים)‪ ,‬העירייה רשאית‬
‫לבטל מכרז בהחלטת ועדת המכרזים ובאישור ראש העירייה‪ .‬ביטול מכרז‪ ,‬יכול שיתבצע לאורך‬
‫כל שלבי המכרז וכן טעמי הביטול יכולים להיות רבים‪ .‬שיקולי מדיניות שונים מתווים את‬
‫הנסיבות הראויות בהן תוכל הרשות לבטל מכרז‪ ,‬בנסיבות בהן הייתה אכן קיימת לכך הצדקה‪.‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬מתן אפשרות ביטול מכרז באופן גורף עלולה לפתוח פתח לשחיתות שתתבטא‬
‫בביטול מכרז עת הזוכה אינו מי שהועדה חפצה בייקרו‪ ,‬או עלול להיות בכך כדי להוות תמריץ‬
‫לפרסום מכרז למראית עין‪ ,‬על מנת לבחון יכולות המציעים השונים‪ ,‬תוך חשיפת יכולות אלה‬
‫בפני המציע המקורב‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הדבר עלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של המציעים‬
‫שהשתתפו במכרז‪ ,‬תוך מתן אפשרות לשיפור תנאי ההתקשרות על ידי הרשות‪ .‬כפועל יוצא‬
‫משיקולים אלה‪ ,‬ראוי לגזור את ההסדר שבבסיס הביטול תוך התייחסות למועד הביטול מחד‬
‫ולטעם הביטול מאידך‪.‬‬
‫בנסיבות המקרה דנן‪ ,‬המועד לביטול המכרז הינו בשלב מתקדם יחסית‪ ,‬ולאחר פתיחת‬
‫ההצעות השונות‪ ,‬דבר אשר עלול להוות פגיעה באינטרס ההסתמכות ובאינטרס הציפייה של‬
‫המציעים‪ ,‬תוך פתיחת פתח לשחיתות והעדפה אסורה‪ .‬בנסיבות אלו מחובתו של ביהמ"ש‬
‫לבחון מקרוב מה היו שיקולי הועדה והאם יש בהם כדי להיות בגדר החלטה מנהלית סבירה‪.‬‬
‫התרשלות העירייה בבחירת היועץ שהכין את כתב הכמויות המקורי אינה מהווה טעם מספיק‬
‫לביטול החלטת ועדת המכרזים כפי המבוקש‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין המדובר בפער חריג ומהותי המאפשר‬
‫ביטול מכרז ‪ -‬באותו עניין הטעויות הנטענות כקיימות בכתב הכמויות הינן בפער שבינן למחירי‬
‫השוק כאשר ברוב המקרים שיעור הפער זהה ורק ביחס לחלק קטן מפריטי העבודות קיים פער‬
‫גדול יותר‪.‬‬
‫באשר לטענת העירייה כי לעותר יתרון יחסי הפוגם בשוויוניות שבין המציעים השונים בהיותו‬
‫מי שעבד עמה בשנים עברו נדמה לבית המשפט כי יתרונו של מי שעבד כבר עם הרשות והיא‬
‫מכירה את מלאכתו‪ ,‬מהווה דווקא טעם ראוי להמשיך ולבחון את אפשרות העסקתו במסגרת‬
‫המכרזים הבאים שתוציא הרשות ואין בכך כדי להוות נימוק לרעתו או ניסיון להפוך את‬
‫הצעותיו ללא שוויוניות ביחס לאחרים‪ .‬בחירת דרך זו ע"י הרשות יוצרת שוויון מלאכותי בין‬
‫המציעים תוך מחיקת היתרון הלגיטימי של העותר בדרך לא ראויה של ביטול המכרז והעמדת‬
‫הצעתו של המציע בדרך זו באופן שווה לאחרים שעתה מבצעים תיקונים מתאימים להצעתם‬
‫לפי הצעת העותר לקראת המכרז הבא‪.‬‬
‫לבסוף ערך בית המשפט איזון בין הנזק שיגרם לעותר בביטול המכרז ועריכת מכרז חדש תחתיו‬
‫לבין הנזק הכלכלי שיגרם לעירייה מאי ביטול המכרז‪ .‬בית המשפט קבע כי טעמי העירייה‬
‫לביטול המכרז ועריכת אחר תחתיו אינם יכולים להוות בנסיבות העניין טעמים הגוברים על‬
‫‪12‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫הנזק שנגרם לעותר ומכאן שיש להחזיר הדיון אל ועדת המכרזים שתמשיך בו כאילו לא ניתנה‬
‫החלטת הביטול ומאותו שלב תקבע את הזוכה לפי מיטב הבנתה‪.‬‬
‫‪ .2.2‬בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע כי בכלל ופרט‬
‫למקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום‪ ,‬אם לתובע הייתה אפשרות‬
‫למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז‪ ,‬אך הוא נמנע מלעשות כן‪ .‬זאת לאור כללי היסוד של‬
‫המשפט המנהלי‪ ,‬ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי‬
‫קיום‪ ,‬במקום סעד של אכיפה‪ ,‬עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים‪.‬‬
‫ת"מ ‪ 282088‬י‪.‬ו‪.‬ק‪.‬א‪ .‬נדל"ן בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום‬
‫‪ )11.11.1811‬בפני כב' השופט י' נועם‪.‬‬
‫המדובר בתובענה מנהלית בגדרה עותרת התובעת‪ ,‬י‪.‬ו‪.‬ק‪.‬א נדל"ן בע"מ‪ ,‬לתשלום "פיצויי קיום"‬
‫בגין נזקים שהוסבו לה עקב אי מימוש זכייתה במכרז שהוציא הנתבע‪ ,‬מינהל מקרקעי ישראל‬
‫(להלן‪" :‬המינהל")‪ ,‬לחכירת מקרקעין לבניית יחידות דיור בנס ציונה‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה את התובענה‬
‫ופסק כי מתמודד במכרז‪ ,‬הטוען כי אמור היה לזכות במכרז‪ ,‬רשאי לעתור לאכיפת הזכייה‬
‫הנטענת בעתירה מנהלית‪ ,‬או להגיש‪ ,‬בבחינת "זוכה וירטואלי"‪ ,‬תובענה מנהלית לפיצויי קיום‬
‫שיעמידו אותו במצב זהה לזה שהיה מגיע אליו אילו זכה בפועל במכרז‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ככלל ופרט‬
‫למקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום‪ ,‬אם לתובע הייתה אפשרות‬
‫למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז‪ ,‬אך הוא נמנע מלעשות כן‪.‬‬
‫על‪-‬פי גישה זו‪ ,‬נוכח מאפייניו הייחודיים של המכרז הציבורי‪ ,‬נדרש מתובע‪ ,‬בטרם יעתור‬
‫לפיצויי קיום‪ ,‬למצות את הליכי האכיפה במועד‪ ,‬זאת לאור כללי היסוד של המשפט המנהלי‪,‬‬
‫ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי קיום‪ ,‬במקום סעד‬
‫של אכיפה‪ ,‬עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים שיינתנו הן לתובע‬
‫בעקבות תביעתו לפיצויי קיום‪ ,‬והן למי שהוכרז כזוכה במכרז‪ .‬דרישה זו נובעת‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫מעיקרון חובת הקטנת הנזק ומהתפיסה לפיה שיהוי ממושך עשוי להיחשב כוויתור של התובע‬
‫על זכויותיו וזניחת טענותיו‪ .‬על‪-‬פי גישה זו‪ ,‬הדרישה מהתובע למצות את הליכי האכיפה‬
‫במועד‪ ,‬בטרם יגיש תובענה לפיצויי קיום‪ ,‬הולמת את האינטרס הציבורי – בכלל‪ ,‬ואת דיני‬
‫המכרזים – בפרט‪.‬‬
‫על כן נפסק‪ ,‬כי ראוי ש"פיצויי קיום" ישמשו סעד שיורי רק במקרים חריגים ובעיקר במקרים‬
‫של "מעשה עשוי"‪ ,‬שאינם נובעים מהתנהלותו של העותר‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לדחות את התובענה‬
‫לפיצויי קיום‪ ,‬הואיל וזו הוגשה מבלי שהתובעת מיצתה הליכים למימוש זכייתה במכרז‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬לא מתקיימים בעניינה של התובעת החריגים שנקבעו לכלל בדבר החובה להקדים‬
‫עתירה אכיפתית לתובענה לפיצויי קיום‪ .‬חריגים אלו חלים‪ ,‬למשל‪ ,‬כאשר מדובר בהתנהלות‬
‫שערורייתית של הרשות‪ ,‬כמו העלמת מידע מכוונת או כאשר אכיפה אינה אפשרית מטעמים‬
‫שאינם תלויים במציע או בהתנהגותו‪ .‬בהקשר זה יוער‪ ,‬כי בדיני המכרזים קיימת חשיבות‬
‫להגשת עתירה לבית המשפט באופן מיידי וללא דיחוי‪ ,‬ואף לפני המועד הסטטוטורי הקבוע לכך‬
‫‪13‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫זאת לאור הדחיפות הנוגעת להליכי המכרז ולהכרעה בעניין ההצעה הזוכה‪ .‬ודוק‪ ,‬הגשת עתירה‬
‫אכיפתית‪ ,‬כתנאי מוקדם להגשת תובענה לפיצויי קיום בגין עילה שמקורה במכרז‪ ,‬נדרשת ללא‬
‫קשר לבחינת סיכויי העתירה‪.‬‬
‫‪ .4‬עמותות‪:‬‬
‫בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וקבע כי ככל שהליך הבחירות לעמותה‬
‫‪.4.0‬‬
‫התנהל שלא כדין ושלא התום לב‪ ,‬יש לבטל ההחלטות אשר התקבלו ע"י העמותה לאחר‬
‫לאחר הבחירות וכן את הבחירות לוועד העמותה‪.‬‬
‫ה"פ ‪ 1929-82-11‬שחר פדלון נ' יואב דבוש (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )28.11.1811‬בבית המשפט‬
‫המחוזי‪ ,‬בפני כבוד השופט יעקב שפסר‪.‬‬
‫המדובר בתובענה אשר נסובה סביב הליך הבחירות לעמותת צ'לאח בושאיף המנהלת את בית‬
‫הכנסת ביישוב זיתן‪ ,‬שני הצדדים הינם מייסדי העמותה‪ .‬התובענה הינה למתן פס"ד הצהרתי‬
‫המבקש לבטל את הבחירות לעמותה וכן את ההחלטות שהתקבלו ע"י חברי העמותה לפני‬
‫ואחרי הבחירות‪.‬‬
‫לטענת המבקשים ההליך שקדם לבחירות הוועד של העמותה התנהל שלא כדין‪ ,‬שכן חברי‬
‫הוועד של העמותה לא אפשרו לחברי העמותה שנרשמו כדין להשתתף בבחירות ואילו מנגד‬
‫לחברים אחרים אשר צורפו על ידי וועד העמותה כן ניתנה האפשרות להשתתף‪ ,‬כל זאת בניגוד‬
‫לנהלים ולהוראות תקנון העמותה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬טענו המבקשים כי אופן פרסום המודעה על הבחירות לוועד היה פסול‪ ,‬שכן חברי הוועד‬
‫פרסמו את המודעה באופן מצומצם וכן דאגו להסירה מייד לאחר תלייתה‪ .‬עוד נטען כי הליך‬
‫קבלת טפסי ההצטרפות לעמותה היה גם הוא נגוע בחוסר תום לב‪ ,‬ונועד אף הוא להשפיע על‬
‫תוצאות הבחירות לוועד העמותה‪ ,‬שכן טפסי ההצטרפות רוכזו ע"י המשיב בלבד‪ .‬לבסוף נטען‬
‫כ י ניהול הליך הבחירות בכללותו נגוע בחוסר תום לב ויש בו כדי להשפיע על תוצאות הבחירות‬
‫ולפיכך דינו להתבטל‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המבקשים וקבע כי אכן התנהלות הליך הבחירות היה‬
‫נגוע בכל שלביו בחוסר תום לב והטיה של הבחירות לטובת המשיבים‪ .‬לפיכך‪ ,‬נקבע כי כל‬
‫ההחלטות שהתקבלו במסגרת האסיפה הכללית של העמותה בטלות ומבוטלות ובהתאמה נקבע‬
‫כי לאור השיקולים דלעיל הבחירות לוועד העמותה בטלות גם הן‪.‬יחד עם זאת‪ ,‬סרב בית‬
‫המשפט לבטל את ההחלטות שקדמו לאסיפה הכללית דנן‪ ,‬שכן לטענתו לא ברור מה יהיו‬
‫ההשלכות של קביעה זו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ .5‬משפט מנהלי‪:‬‬
‫‪.5.0‬‬
‫הריסת מבנה לא חוקי וקביעת מדיניות אכיפה של גזרי דין בנושא זה הינה בסמכותה‬
‫של הועדה המקומית לתכנון ובניה ולא של היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד‬
‫הפנים‪.‬‬
‫עתמ ‪ 11111-82-18‬עמותת "בצדק" ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים ואח'‬
‫(פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )11.11.1811‬בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט‬
‫לעניינים מנהליים בפני כבוד השופט משה סובל‪.‬‬
‫המדובר בעתירת שתי עמותות (האחת עוסקת בביקורת על הפעלת סמכות שלטונית על ידי‬
‫הרשות הציבוריות והשנייה עוסקת בשמירה על איכות הסביבה) אשר ביקשו להורות לוועדה‬
‫המחוזית לתכנון ובניה ירושלים לבצע כ‪ 288-‬צווי הריסה במזרח ירושלים אשר הוטלו עליה‬
‫במסגרת גזרי דין‪ .‬העתירה תוקנה כך שכללה לבסוף חמישה מבנים לא חוקיים המדגימים‬
‫לטענתן של העותרות גרימת נזק לציבור ולסביבה ופגיעה חמורה בשלטון החוק‪.‬‬
‫המדינה טענה במסגרת העתירה כי החלטה וביצוע של צו הריסה שהוטל על הוועדה המחוזית‬
‫הינם בסמכות היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים אשר כפופה למנכ"ל משרד‬
‫הפנים והנחיות היועץ המשפטי לממשלה‪ .‬מכאן‪ ,‬שלטענת המדינה המשיבה בעתירה אינה‬
‫הועדה המחוזית אלא היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים‪.‬‬
‫טענת המדינה בהליך זה התבססה על כך שמערכת האכיפה הפלילית בישראל בנויה באופן שבו‬
‫יש הפרדה בין גופי האכיפה לגופי התכנון וזאת במסגרת עקרון היסוד של הפרדת הרשויות‬
‫לצורך הפרדה בין הדרג הפוליטי למקצועי‪ .‬משכך‪ ,‬טוענת המדינה כי יחידת הפיקוח במשרד‬
‫הפנים הינה גוף עצמאי האמון על אכיפה בעוד שהועדה המחוזית הינה גוף תכנוני שבו יושבים‬
‫בעלי אינטרסים ציבוריים שונים האמורים לשקף מדיניות תכנון כוללנית‪.‬‬
‫לטענת המדינה גם במקרים שבהם מועמד אדם לדין על עבירת בניה על ידי הועדה המקומית‬
‫וכתב האישום מוגש בשמה הרי שייצוג זה נעשה על ידי מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו‬
‫לכך וזאת בהתאם לסייפא של סעיף ‪ 111‬לחוק התכנון והבניה‪ .‬עוד המשיכה וטענה המדינה כי‬
‫יש לה סמכות אכיפה כללית כריבון ולכן גם כאשר בית המשפט משתמש במונח "וועדה‬
‫מחוזית" ניתן לראות זאת כאילו התכוון למילה "מדינה"‪ .‬השימוש במילה "וועדה מחוזית"‬
‫נעשה רק מתוך "הרגל" לצורך הפרדה בין הליכים פליליים להליכים פליליים בענייני תכנון‬
‫ובניה‪.‬‬
‫בית המשפט פסק כי ההרכב המעורב של הוועדה המחוזית מנתק את זיקתה מכל גוף ממשלתי‬
‫באשר הוא‪ ,‬לרבות משרד הפנים‪ ,‬וכן כי העובדה שגוף זה אינו כפוף להנחיות היועץ המשפטי‬
‫לממשלה מצביע על כך שמדובר ברשות מנהלית עצמאית שמטרתה בהתווית מדיניות תכנון‬
‫מחוזית ועל כן אינה מהווה אורגן של המדינה‪ .‬עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי הוועדה‬
‫המחוזית נכללת בין אותם גופים ציבוריים שפועלים עבור הממשלה אך יש להם קיום עצמאי‬
‫ונפרד‪ .‬הוועדה המחוזית פועלת כגוף עצמאי גם לעניין האכיפה ולא רק בעניין קביעת מדיניות‬
‫תכנון‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫בעתירה זו עמד בית המשפט על ההבחנה בין וועדה מקומית שהעומד בראשה הוא נבחר ציבור‬
‫לבין וועדה מחוזית שרוב היושבים בה הם נציגים ממשרדי ממשלה שונים ויו"ר הועדה הוא‬
‫עובד בכיר במשרד הפנים ולכן ניתן להעניק לגוף שכזה גם סמכויות אכיפה והריסה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬קבע בית המשפט כי מכיוון שההסמכה בגזרי הדין נשוא העתירה לעניין ההחלטה‬
‫וביצוע צווי ההריסה הייתה נתונה לוועדה המחוזית‪ ,‬ולא למדינה הרי שעליה לשוב ולדון בעניין‬
‫סדרי העדיפות‪ ,‬מועדי הביצוע ואמות המידה של אותם צווי הריסה‪.‬‬
‫‪ .5.3‬בית המשפט קיבל את העתירה והורה על ביטל נחלטת הועדה המחוזית לגבי אישור תוכנית‬
‫בניין עיר בשל העובדה שלא ניתנה לעותרים זכות הטיעון וזכות ההתנגדות לתכנית‪.‬‬
‫עתמ ‪ 21218-81-11‬רחמים בובליל נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה‪-‬מרכז ואח' (פורסם בנבו‪,‬‬
‫ניתן ביום ‪ )11.11.1811‬בבית המשפט המחוזי‪-‬מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בפני‬
‫כב' השופטת זהבה בוסתן‪.‬‬
‫מדובר בעתירתם של בעלי קרקע בתחום תכנית לסלילת ציר תחבורתי שיקשר בין אזור‬
‫התעשייה סגולה לבין אזור צפון העיר פ"ת‪ .‬במסגרת התכנית מתוכננת הפקעת חלק משטחם‬
‫של בעלי הקרקע המפעילים במקום אולם שמחות וגן אירועים‪.‬‬
‫המשיבים בעתירה טענו לדחיית העתירה על הסף בשל שיהוי מצד העותרים מכיוון שלפי תקנות‬
‫בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א‪ ,1888-‬קובעות כי עתירה תוגש במועד שנקבע‬
‫לה ואם לא נקבע מועד‪ ,‬תוגש ללא שיהוי בנסיבות העניין ולא יאוחר מ‪ 21-‬יום מיום שההחלטה‬
‫פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה והכל לפי‬
‫המוקדם מביניהם‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬התכנית הופקדה בשנת ‪ 1888‬בעוד שהתביעה הראשונה הוגשה‬
‫ב‪.1811-‬‬
‫בית המשפט פסק כי טענת השיהוי מורכת משלושה מבחנים ‪ :‬סובייקטיבי‪-‬האם העותר וויתר‬
‫על זכיותיו‪ ,‬האובייקטיבי‪-‬בודק את רמת הפגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או‬
‫צדדים שלישיים וכן את השינוי שנגרם לרעה במצב הרשות לאור הגשת העתירה באיחור‪.‬‬
‫הפגיעה בלשון החוק‪-‬בוחנת מכיוון שהמשיבים הסכימו להארכת המועד להגשת עתירה‬
‫מתוקנת הרי שהדבר מעיד כי הארכת המועד לא תפגע באינטרסים ראויים של הועדה המחוזית‬
‫והמקומית ולכן מבחינת המבחן האובייקטיבי אין המדובר במקרה זה בשיהוי‪.‬‬
‫טענה נוספת שהעלו העותרים היא כי הועדה המחוזית לא בחנה לעומק את טענותיהם בדבר‬
‫ביטול ההפקעה‪ .‬בית המשפט פסק כי הועדה לא שקלה כראוי שיקולים רלוונטיים ולכן דבר זה‬
‫מצביע על התנהלות לא סבירה‪.‬‬
‫‪ .5.2‬בית המשפט המחוזי קבע כי עיקולים שהוטלו על ידי נושי המועצה המקומית ג'וליס בטלים‬
‫מכיוון שהוטלו על כספי היטל השבחה שגבתה המועצה המקומית ואשר מטרתם הייתה‬
‫לצרכי ציבור ולכן לא ניתן להשתמש בהם למטרות אחרות‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫ברע ‪ 1129081‬הועדה המקומית לתכנון ובניה "גליל מרכזי" נ' סלים נסובאני ואח' (פורסם‬
‫בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )19.11.11‬בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופט יצחק כהן‪.‬‬
‫מדובר בארבע בקשות ערעור שהגישה הועדה המקומית "גליל מרכזי" ושהדיון בהם אוחד‪,‬‬
‫המתייחסות להחלטות בארבעה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד המועצה המקומית ג'וליס‬
‫בשל חובות של המועצה‪ .‬נושי המועצה המקומית הגישו בקשות ללשכות ההוצאה לפועל‬
‫בקריות ובעכו‪ ,‬להטיל עיקולים על כספים שהועדה המקומית גובה כהיטל השבחה ואמורים‬
‫להיות מועברים למועצה המקומית‪.‬‬
‫הועדה המקומית טענה כי הכספים שאותם היא אמורה להעביר למועצה המקומית הם כספים‬
‫בעלי מטרה ספציפית לצורך מימון הוצאות פיתוח ורכישת מקרקעין לצרכי ציבור וזאת כפי‬
‫שקבוע בהוראת סעיף ‪ 12‬לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה‪ .‬משכך‪ ,‬לא ניתן לעקל סכומי‬
‫כסף אלו ולא לשעבד אותם או לעקלם‪.‬‬
‫טענה נוספת שהעלתה הועדה המקומית הינה שלא ניתן להמחות את הזכות לקבלת היטל‬
‫השבחה‪ .‬הועדה המקומית הוסיפה וטענה שזכותה של המועצה המקומית לקבל את כספי היטל‬
‫ההשבחה עומדת לה רק כאשר היא מתכוונת להשתמש בהם למטרות הציבוריות‪ .‬לפיכך‪,‬‬
‫במידה ונושי המועצה המקומית מעוניינים לעקל כספים אלו הם למעשה לא יכולים לעשות כן‪,‬‬
‫מכיוון שמדובר בהמחאת הזכות מהמועצה המקומית לנושים‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬טענה הועדה‬
‫המקומית כי לפי חוק יסודות התקציב‪ ,‬תשמ"ה‪ 1811-‬היטל השבחה מהווה למעשה "הקצבה‬
‫לפיתוח" שאמור להיות מוחזק בחשבון מיוחד שמטרתו פיתוח בלבד וכי על פי חוק זה לא ניתן‬
‫להמחות או לשעבד כספים אלו‪ .‬עוד הוסיפה הועדה המקומית שהיטל השבחה הוא בבחינת מס‬
‫וככזה לא ניתן לעקלו וזאת לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה‪.‬‬
‫לדיון בבית המשפט הצטרף היועץ המשפטי לממשלה אשר הביע את עמדתו (בכתב) בדומה‬
‫לעמדת הועדה המקומית אך הוסיף כי לגבי כל אחד מהנושים דרושה בדיקה למקור החוב‬
‫שבגינו נפתח כל תיק הוצאה לפועל‪ .‬לפיו הטלת עיקול על כספי היטל ההשבחה תתאפשר רק‬
‫במידה והמעקל יוכיח שהעיקול מיועד לפירעון חוב בגין עבודה אותה ביצע עבור הרשות‬
‫המקומית ושניתן היה לממנה מתוך כספי היטל ההשבחה‪.‬‬
‫הנושים טענו בפני בית המשפט כי זכותם של הנושים מוגנת מכוח חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם‬
‫וחירותו וכי שלילת זכותם לפעולות גביית חובות המגיעים להם פוגעת למעשה בזכותם‬
‫הקניינית‪ .‬טענה נוספת שהעלו הנושים הינה כי כספי היטל ההשבחה לא מנויים ברשימת‬
‫הנכסים הפטורים מעיקול בידי צד שלישי כפי שמופיעה בסעיף ‪ 18‬לחוק ההוצאה לפועל‬
‫ומשכך‪ ,‬ניתן לעקלם‪ .‬עוד המשיכו הנושים וטענו כי כל הכספים שמגיעים למועצה המקומית‬
‫הם כספים אשר תוכל לטעון המועצה כי הם בעלי מטרה מסוימת ולכן יהיה קשה לנושים‬
‫להיפרע מחובותיהם‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬טענו הנושים כי המועצה המקומית לא הוכיחה שהכספים‬
‫שהיא מקבלת בתור היטלי השבחה מועברים לחשבון פיתוח נפרד ולכן הם מתערבבים עם כל‬
‫שאר סכומי הכסף שהמועצה המקומית מקבלת‪.‬‬
‫לבסוף‪ ,‬פסק בית המשפט כי לאור הוראת סעיף ‪ 12‬לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה‬
‫כפסי היטל ההשבחה מיועדים למטרת הכנת תוכניות המרחב התכנון או בתחום הרשות‬
‫המקומית ולביצוען וכן לצרכי פיתוח מקרקעין ורכישת מקרקעין‪ .‬בית המשפט קבע כי אין‬
‫חשיבות לעובדה האם סכומי הכסף מופקדים בחשבון פיתוח או לא מכיוון שבכל מקרה‬
‫‪17‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫המועצה המקומית חייבת להשתמש בסכומים אלו רק למטרות האמורות‪ .‬עוד הוסיף בית‬
‫המשפט וקבע שהאינטרס הציבורי מצריך הבטחה כי הכספים שנגבו מהציבור ישמשו רק‬
‫למטרות מהן הציבור יינה בסופ ו של דבר וכי מדובר כאן ביחסי נאמנות בין הציבור לרשות‬
‫המקומית‪ .‬האינטרס הציבורי גובר על זכות הקניין של הנושים ולכן סכומי הכסף הנגבים‬
‫בתורת היטל השבחה הינם סכומים מוגנים אשר לא ניתן לעקלם‪.‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬פסק בית המשפט כי העיקולים שהוטלו בתיק ההוצאה לפועל מבוטלים וכי‬
‫ניתן יהיה להטיל עיקולים על כספי היטל ההשבחה רק אם יתברר שהחוב נשוא העיקול הינו‬
‫תוצאה של עבודה או שירות שהיה אפשר לממנם מכספי היטל ההשבחה‪.‬‬
‫‪ .6‬חברות ופירוקים‪:‬‬
‫‪.6.0‬‬
‫בית המשפט המחוזי הורה על ביטול מחיקתן של שתי חברות גוש וחלקה לצורך‬
‫העברת הבעלות בקרקעות החברות לידיהן של המשיבות מתוקף היותן היורשות של בעלי‬
‫המניות אשר נפטרו‪ .‬בית המשפט קבע כי על היורשות לשלם את אגרת החברות רק החל מיום‬
‫שבו הפכו ליורשות ולא לגבי כל התקופה שבה החברות לא היו פעילות‪.‬‬
‫ה"פ ‪ 21181-18-11‬אזיה ואח' נ' משרד המשפטים‪/‬אגף רשם החברות‪ ,‬שות ואח' ( פורסם בנבו‪,‬‬
‫ניתן ביום ‪ )81.81.1812‬בבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופט חאלד כבוב‪.‬‬
‫שתי חברות גוש וחלקה אשר נמחקו בשנים ‪ 1818-1812‬ביקשו לבטל את מחיקתן לצורך העברת‬
‫הבעלות בעלות בקרקעות החברה ממנהלי החברה שנפטרו על שם יורשיהם (להלן‪:‬‬
‫"המבקשות")‪ .‬המבקשות טענו כי מדובר ב"החייאה רגעית" מכיוון שהחברות לא פעילות מזה‬
‫מספר רב של שנים‪ .‬רשם החברות טען כי מדובר בפעילות של "איגוד מקרקעין" כפי שהדבר‬
‫מוגדר בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)‪ ,‬תשכ"ג‪ 1892-‬ולפיו העברת הנכסים מהחברות‬
‫למבקשות הינה פעולה שגרתית של "איגוד מקרקעין" המתאפיינת בין השאר בכך שבין‬
‫הפעולות חולף זמן רב‪ .‬מנגד‪ ,‬טענו המבקשות כי בכל התקופה שבה החברות לא היו פעילות‪ ,‬הן‬
‫לא קיבלו שירות מהרשם ולכן יש לפטור אותן מאגרת החברות בהתאם לתקנה ‪1‬א (ד) לתקנות‬
‫החברות (אגרות)‪ ,‬תשס"א‪ .1881-‬לפי תקנה זו במקרים מסוימים תהא חברה אשר מחיקתה‬
‫בוטלה‪ ,‬פטורה מתשלום אגרה וביניהם במצב בו נדרשת החברה לבצע פעולות שחובה עליה‬
‫לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות‪.‬‬
‫בהליך זה עלתה השאלה האם העברת הנכסים מהחברות ליורשים של בעלי המניות היא פעולה‬
‫הנדרשת על פי דין ובמידה והתשובה לכך חיובית הרי שהמבקשות יהיו פטורות מתשלום אגרת‬
‫החברות‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי בהתאם לסעיף ‪ 298‬לפקודת החברות ולפסיקה בעניין‪ ,‬יכול הוא להפעיל‬
‫את שיקול דעתו‪ ,‬ומשכך‪ ,‬פסק שעל המבקשות לשלם את אגרת החברות רק החל מהתקופה‬
‫שבו נפטר אחרון מנהלי החברה (משנת ‪ .)1881‬וכי החל מאותו יום לא פעלו היורשות להסדיר‬
‫הזכויות במקרקעין ולא על מנת להחיות את החברות‪ .‬עוד קבע בית המשפט תנאים שונים‬
‫(המצאת צווי ירושה‪ ,‬פרסות בעיתונים לצורך מתן הזדמנות לציבור להתנגד) שרק‬
‫בהתקיימותם ‪ ,‬יבטל הרשם את מחיקתן של החברות‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫בית המשפט המחוזי מרכז קיבל ערעור הנוגע להארכת מועד להגשת תביעת חוב זאת‬
‫‪.6.3‬‬
‫בהתאם להלכה הפסוקה שנקבעה בפסק דין רותם לפיה ניתן לאשר הארכת מועד באם‬
‫הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק וכן כל עוד יעילות ההליך וקידומו לא‬
‫ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד‬
‫פר"ק ‪ 11881-18-11‬גלעד גילאור ואח' נ' אמ די גי מדיקל בע"מ ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום‬
‫‪ )82.81.12‬בבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופט בנימין ארנון‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את הערעור ופסק כדלקמן‪ :‬סעיף ‪(11‬ב) לפקודת פשיטת רגל‬
‫[נוסח חדש]‪ ,‬תש"ם‪( 1818-‬להלן‪" :‬פקודת פשיטת רגל")‪ ,‬קובע כי ביחס לנושה המצוי בהליך‬
‫של פשיטת רגל ובהתייחס לחברה המצויה בפירוק‪ ,‬המועד להגשת תביעת חוב הינו תוך שישה‬
‫חודשים מיום מתן צו הכינוס‪ .‬להבדיל תקנה ‪ 11‬לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר)‪,‬‬
‫התשס"ב‪( 1881-‬להלן‪" :‬תקנות החברות") מסדירה את הליך הגשת תביעות החוב כנגד חברה‬
‫המצויה בהקפאת הליכים והקובעת כי מועד הגשת תביעת החוב יקבע על ידי בית המשפט‪ .‬עם‬
‫זאת‪ ,‬סעיף ‪(11‬ב) מציין בתוכו חריג על פיו הכנ"ר או הנאמן רשאים להאריך את התקופה‬
‫להגשת תביעת חוב אם שוכנעו "כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע"‪.‬‬
‫באשר לאפשרות הארכת המועד להגשת תביעת חוב‪ ,‬שני הסעיפים הנ"ל קובעים כי הארכת‬
‫מועד תינתן במידה ובית המשפט שוכנע שהנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד‬
‫שנקבע‪.‬‬
‫על פי ההלכה שנקבעה בפסק דין מלונות רותם (להלן‪" :‬פרשת רותם")‪ ,‬ניתן לאשר לנושה של‬
‫חברה המצויה בפירוק‪ ,‬הארכת מועד להגשת תביעת חוב מכוח החריג הקבוע בסעיף ‪(11‬ב)‬
‫לפקודת פשיטת רגל במידה ומתקיימים התנאים הבאים‪ .1 :‬הנושה לא ידע בפועל אודות מתן‬
‫צו הכינוס או הפירוק‪ .1 .‬יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן‬
‫הארכת המועד המבוקשת‪.‬‬
‫במסגרת תנאי זה‪ ,‬על הנאמן או המפרק "להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל‬
‫על ידו ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך"‪ .‬נראה כי להבדיל מקביעת המועד‬
‫להגשת תביעות חוב הקבועה בסעיף ‪(11‬ב) לפקודת פשיטת הרגל אשר מקורה בחיקוק‪ ,‬תקנה‬
‫‪ 11‬לעיל אשר עניינה בהקפאת הליכים קובעת כי מועד הגשת תביעות החוב יקבע על ידי בית‬
‫המשפט‪ .‬מכאן עולה כי ניתן להחיל את ההלכה הפסוקה שנקבעה בפרשת רותם גם על דיני‬
‫הקפאת הליכים תוך ביצוע התאמות נדרשות‪.‬‬
‫בנוגע לתנאי הראשון שנקבע בפרשת רותם יש להתאימו ולקבוע כי התנאי הינו שהנושה לא ידע‬
‫בפועל אודות המועד שקצב בית המשפט להגשת תביעת חוב‪ .‬זאת מכיוון שבהליך של הקפאת‬
‫הליכים‪ ,‬המועד להגשת תביעות החוב אינו קבוע בחיקוק אלא נקבע על ידי בית המשפט‪ ,‬כך‬
‫שאין די בכך שהנושה מודע לעובדת כניסתה של החברה להקפאת הליכים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬תקנה‬
‫‪(12‬ג) לתקנות החברות קובעת כי החלטת בעל התפקיד בעניין תביעת החוב נועדה אך ורק לשם‬
‫קביעת זכאותו של בעל המניה או הנושה להצביע באסיפות ולא יהיה בה משום הכרעה בדבר‬
‫החוב‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שעצם ידיעתו של הנושה על המועד שנקבע להגשת תביעת החוב אין די בה‪ ,‬ככל‬
‫‪19‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫שהנושה אינו יודע בנוסף לכך גם מהי התכלית שלשמה נתבקשו הנושים להגיש את תביעת‬
‫החוב‪.‬‬
‫ככל שהמועד שהוקצב על ידי בית המשפט נועד לצורך הכרעה בתביעות החוב גופן – יש לציין‬
‫זאת בהודעה הנמסרת לנושים באופן ברור‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬עלולים הנושים לסבור לאור תקנה‬
‫‪(12‬ג) לתקנות החברות שאי הגשת תביעת החוב במועדים תשלול מהם לכל היותר את זכאותן‬
‫להצביע באסיפות ותו לא‪.‬‬
‫נוכח דברים אלו‪ ,‬בנסיבות המקרה דנן התנאי הראשון של אי ידיעה בפועל של המערערת אודות‬
‫המועד שהוקצב לתביעת החוב אכן מתקיים‪ ,‬זאת לאור חוסר בהירות הדברים המפורטים‬
‫במכתב שנשלח אל המערערת על ידי הנאמן‪ ,‬הן בהיבט של אי הדגשה מספקת של לוח הזמנים‬
‫שנקבע להגשת תביעת החוב והן בהיבט של אי הבהרה מספקת של התכלית בהגשת תביעת‬
‫החוב‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נראה כי התנאי השני לפיו יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה‬
‫ממתן הארכת המועד המבוקש‪ ,‬גם הוא מתקיים בנסיבות דנן‪ .‬זאת מאחר ותביעת החוב הוגשה‬
‫באיחור של ‪ 11‬ימים לכל היותר מהמועד שנקבע על פי החלטת בית המשפט‪ .‬קבלת תביעת‬
‫החוב בהתחשב באיחור קצר זה‪ ,‬בעת שהליכי חדלות הפירעון של החברה מצויים בתחילת‬
‫דרכם‪ ,‬בטרם הסתיים הליך בחינת החובות של החברה וכן עוד בטרם נבדקו תביעות החוב‪,‬‬
‫גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים – לא הייתה פוגעת כלל ביעילותו ו‪0‬או בקידומו של‬
‫ההליך‪.‬‬
‫‪21‬‬