‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫שרקון ‪ -‬בן עמי ‪ -‬רוזנבוים ‪ -‬אשר ושות'‬ ‫משרד עורכי דין‬ ‫ָרשּות ַּכ ֲה ָל ָכה‬ ‫אב‪ ,‬תשע"ב‬ ‫גיליון מס' ‪56‬‬ ‫ינואר ‪3102‬‬ ‫עורכים ראשיים‪ :‬עו"ד דקלה טואשי‪ ,‬עו"ד דורית חבאני‬ ‫עו"ד עודד בקרמן‪ ,‬עו"ד ניב ארד‬ ‫ליקטו וערכו‪ :‬המתמחים עדי מגנאג'י ויואש זליננגר‬ ‫‪1‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫עדכוני פסיקה‬ ‫‪ .0‬דיני עבודה‪:‬‬ ‫‪ 1.1‬בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת עובדת עיריית פ"ת להחזר כספים בשל זכאותה‬ ‫לפנסיה תקציבית עבור כל תקופת עבודתה וזאת בשל טעות של העירייה אשר ביטחה את‬ ‫העובדת בפנסיה צוברת בין השנים ‪ 1881 - 1811‬במקום בפנסיה תקציבית‪.‬‬ ‫‪ .3‬מיסים‪ ,‬ארנונה‪ ,‬היטלים ואגרות‪:‬‬ ‫‪ 1.1‬בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים פסק כי ככלל אין‬ ‫מקום להתיר לעירייה להמיר תשלום ארנונה בשווה ערך כספי‪ .‬סמכות זו אינה נתונה לשיקול‬ ‫דעת הרשות‪ ,‬ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬היה על העירייה‬ ‫להודיע לעותרת במפורש כי ההסכם איתה הממיר תשלום ארנונה ברשות שימוש בחניון‬ ‫שברשותה לא הוארך וכי היא תחויב בארנונה‪.‬‬ ‫‪ 1.1‬בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קבע כי אין מניעה במישור העקרוני לכך‬ ‫שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית ובלבד שמדובר בפינוי פסולת‬ ‫הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת "בסיס" מסוימת שתיקבע‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין איסור‬ ‫מן הדין לבחון העלאת ארנונה ולא כל שכן תשלומי חובה אחרים אך כל מקרה לפי נסיבותיו‪.‬‬ ‫בבוא שר הפנים לשקול אם להתיר פרסום של חוק עזר עירוני‪ ,‬שיקוליו חייבים להיות רחבים‬ ‫ומגוונים יותר – כל חוק עזר לגופו‪ ,‬על פי נסיבותיו ותכליותיו‪.‬‬ ‫‪ 1.2‬בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כי שינוי תעריפי ארנונה צריך להיבחן‬ ‫מזווית מרחבית ולא רק מקומית ולכן דחה עתירתם של מספר חברות ומפעלים כנגד החלטת‬ ‫שר הפנים ושר האוצר שלא להפחית הארנונה באזור התעשייה בו הם ממוקמים‪.‬‬ ‫‪ 1.2‬בית משפט השלום בתל אביב‪-‬יפו ביושבו כועדת ערעורים לפי חוק הרשויות המקומיות (מים‬ ‫וביוב) תשכ"ב‪ 1891-‬דחה את הערר בגין דרישה לתשלום היטל ביוב‪ .‬נפסק כי תוספת היטל בגין‬ ‫תוספת בנייה היא למעשה בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי שגבייתו נדחתה עד לניצול זכויות‬ ‫הבניה בנכס אשר בעתו נדרש בעל הנכס להשלים את ההיטל הבסיסי לפי שיטת תוספת הבניה‪.‬‬ ‫‪ .2‬דיני מכרזים‪:‬‬ ‫‪ 2.1‬בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע פסק כי גם פעולה ערכית של ניהול בתי ספר והקמת‬ ‫ישיבה נכנסים במסגרת המינוח "ביצוע עבודה" המופיע בסעיף ‪ 181‬לפקודת העיריות‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫לא היה מקום להתקשרות בהסכם בין העירייה לאמי"ת ללא מכרז והיא נעשתה שלא כדין‪.‬‬ ‫‪ 2.1‬בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו פסק כי היות העותר מי שעבד עם העירייה בעבר‪ ,‬מהווה‬ ‫דווקא טעם ראוי להמשיך ולבחון אפשרות העסקתו במסגרת המכרזים הבאים של העירייה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בנסיבות בהן מבוטל מכרז ומוצא כמעט מידית מכרז אחר תחתיו‪ ,‬מחובתו של ביהמ"ש‬ ‫‪2‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫לבחון מקרוב מה היו שיקולי ועדת המכרזים והאם יש בהם כדי להיות בגדר החלטה מנהלית‬ ‫סבירה‪.‬‬ ‫‪ 2.2‬בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע כי בכלל ופרט‬ ‫למקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום‪ ,‬אם לתובע הייתה אפשרות‬ ‫למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז‪ ,‬אך הוא נמנע מלעשות כן‪ .‬זאת לאור כללי היסוד של‬ ‫המשפט המנהלי‪ ,‬ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי‬ ‫קיום‪ ,‬במקום סעד של אכיפה‪ ,‬עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים‪.‬‬ ‫‪ .4‬עמותות‪:‬‬ ‫‪ 2.1‬בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וקבע כי ככל שהליך הבחירות לעמותה התנהל שלא‬ ‫כדין ושלא בתום לב‪ ,‬יש לבטל ההחלטות אשר התקבלו ע"י העמותה לאחר הבחירות וכן את‬ ‫הבחירות לוועד העמותה‪.‬‬ ‫‪ .5‬משפט מנהלי‪:‬‬ ‫‪ 1.1‬בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את עתירתן של שתי עמותות ולפיהן האחריות לביצוע‬ ‫הריסת מבנה לא חוקי וקביעת מדיניות אכיפה של גזרי דין בנושא זה הינה בסמכותה של‬ ‫הועדה המקומית לתכנון ובניה ולא של היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים‪.‬‬ ‫‪ 1.1‬בית המשפט קיבל את העתירה והורה על ביטל החלטת הועדה המחוזית לגבי אישור תוכנית‬ ‫בניין עיר בשל העובדה שלא ניתנה לעותרים זכות הטיעון וזכות ההתנגדות לתכנית‪.‬‬ ‫‪ 1.2‬בית המ שפט המחוזי קבע כי עיקולים שהוטלו על ידי נושי המועצה המקומית ג'וליס בטלים‬ ‫מכיוון שהוטלו על כספי היטל השבחה שגבתה המועצה המקומית ואשר מטרתם הייתה לצרכי‬ ‫ציבור ולכן לא ניתן להשתמש בהם למטרות אחרות‪.‬‬ ‫‪ .6‬חברות ופירוקים‪:‬‬ ‫‪ 9.1‬בית המשפט המחוזי הורה על ביטול מחיקתן של שתי חברות גוש וחלקה לצורך העברת‬ ‫הבעלות בקרקעות החברות לידיהן של המשיבות מתוקף היותן היורשות של בעלי המניות אשר‬ ‫נפטרו‪ .‬בית המשפט קיבל באופן חלקי את עמדו של רשם החברות וקבע כי על היורשות לשלם‬ ‫אגרת החברות אולם קבע כי היורשות חייבות בתשלומים הנ"ל רק החל מיום שבו הפכו‬ ‫ליורשות ולא ביחס לתקופת הזמן הכוללת שבה לא היו החברות פעילות‪.‬‬ ‫‪ 9.1‬בית המשפט המחוזי מרכז קיבל ערעור הנוגע להארכת מועד להגשת תביעת חוב בהתאם‬ ‫להלכה פסוקה לפיה ניתן לאשר הארכת מועד במידה והנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו‬ ‫הכינוס או הפירוק וכן כל עוד יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה‬ ‫מהארכת המועד‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫עדכוני פסיקה‬ ‫‪ .0‬דיני עבודה‬ ‫בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת עובדת עיריית פ"ת להחזר כספים בשל‬ ‫‪.0.0‬‬ ‫זכאותה לפנסיה תקציבית עבור כל תקופת עבודתה וזאת בשל טעות של העירייה אשר‬ ‫ביטחה את העובדת בפנסיה צוברת בין השנים ‪ 0885- 0811‬במקום בפנסיה תקציבית‪.‬‬ ‫תע"א ‪ 1191-81‬איילה מרגלית נ' עיריית פתח תקווה ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום‬ ‫‪ )19.11.1811‬בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב‪-‬יפו בפני כבוד השופטת ד"ר גילצר‪-‬כץ‪-‬‬ ‫אב"ד‪.‬‬ ‫התביעה שבכותרת עוסקת בתביעה שהוגשה ע"י גמלאית של עיריית פ"ת אשר עבדה כעובדת‬ ‫עירייה בין השנים ‪ 1892‬ל‪ 1882-‬אזי פרשה לגמלאות‪ .‬ביום ‪ 1.8.1881‬החליטה ממשלת ישראל‬ ‫להפסיק לבטח עובדים חדשים וארעיים שנקלטים בשירות המדינה בפנסיה תקציבית‬ ‫ולהעבירם לפנסיה צוברת‪ .‬החלטה זו עוגנה בתיקון לחוק שירות המדינה (גמלאות)‪ .‬פנסיה‬ ‫צוברת הינה פנסיה המורכבת מהפרשות סכומים על ידי המעביד ועל ידי העובד‪ ,‬בעוד שפנסיה‬ ‫תקציבית מחושבת בהתאם למשכורת הקובעת‪.‬‬ ‫ככל הנראה‪ ,‬בשל טעות העירייה המשיכה להיות התובעת מבוטחת בפנסיה צוברת בין השנים‬ ‫‪ 1811‬ל‪ .1881-‬בהסכם קיבוצי שנחתם ביום ‪ 2.2.1888‬בין כלל המעסיקים במגזר הציבורי‬ ‫להסתדרות לעניין העברת העובדים מפנסיה תקציבית לצוברת נקבע שעובדים קבועים יהיו‬ ‫מבוטחים בפנסיה תקציבית‪.‬‬ ‫בית הדין האזורי לעבודה קבע במקרה נשוא התביעה כי העובדת היא קבועה ולכן הייתה‬ ‫זכאית לפנסיה תקציבית לכל משך תקופת עבודתה לרבות התקופה שבה טעתה העירייה‬ ‫והמשיכה לבטחה בפנסיה צוברת‪ .‬עוד פסק בית הדין האזורי לעבודה כי תקופת העסקתה של‬ ‫העובדת עומדת בתנאי הזכאות לפנסיה תקציבית כפי שמוגדרת בחוק שירות המדינה והעומדת‬ ‫על ‪ 18‬שנים ומעלה‪.‬‬ ‫המדינה שגם היא הייתה נתבעת בהליך זה טענה להתיישנות מכיוון שהעובדת ידעה לכל‬ ‫המאוחר על היותה מבוטחת בפנסיה צוברת כבר בשנת ‪ . 1888‬בית הדין האזורי לעבודה קבע כי‬ ‫העירייה היא זו שהתמהמהה בפנייה למשרד הפנים לצורך חישוב מחדש של כספי הפנסיה של‬ ‫העובדת ולכן לא יכולה המדינה לטעון התיישנות כנגד התובעת‪.‬‬ ‫עוד קבע בית הדין האזורי לעבודה כי בהתאם לסעיף ‪ 12‬לחוק החוזים ניתן לבטל חוזה בשל‬ ‫טעות בכריתתו וכי במקרה הנ" ל נעשתה טעות מצד העירייה ועל כן דינו של הביטוח הפנסיוני‬ ‫(פנסיה צוברת) להתבטל ועל הצד המעוול‪ ,‬קרי העירייה‪ ,‬לפצות את התובעת בשל טעות זו‪.‬‬ ‫בית הדין האזורי לעבודה פסק על תשלום של תוספת ‪ ₪ 1,129‬מיום פרישתה בשנת ‪ 1882‬וכן‬ ‫תשלום פנסיה תקציבית עברו כל שנות עבודתה בעירייה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫‪ .3‬מיסים‪ ,‬ארנונה‪ ,‬היטלים ואגרות‪:‬‬ ‫‪.3.0‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים פסק כי‬ ‫ככלל אין מקום להתיר לעירייה להמיר תשלום ארנונה בשווה ערך כספי‪ .‬סמכות זו אינה‬ ‫נתונה לשיקול דעת הרשות‪ ,‬ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים‪ .‬בנוסף‪,‬‬ ‫היה על העירייה להודיע לעותרת במפורש כי ההסכם איתה הממיר תשלום ארנונה ברשות‬ ‫שימוש בחניון שברשותה לא הוארך וכי היא תחויב בארנונה‪.‬‬ ‫עת"מ ‪ 11212-18-11‬פלאפון תקשורת בע"מ נ' עיריית גבעתיים (ניתן ביום ‪ ,8.11.1811‬פורסם‬ ‫בנבו) בפני כב' השופטת רות רונן‪.‬‬ ‫בבעלות העותרת נכס בגבעתיים‪ .‬המחלוקת בין העותרת למשיבה‪ ,‬עיריית גבעתיים (להלן‪:‬‬ ‫"העירייה")‪ ,‬מתייחסת לחניון הנכס בגינו הוציאה העירייה חיוב ארנונה עבור התקופה שבין‬ ‫שנת ‪ .1818-1811‬בשנת ‪ 1881‬נחתם הסכם בי העותרת לבין העירייה לפיו העירייה קיבלה‬ ‫מהעותרת רשות שימוש בחניון בשעות הערב למשך ‪ 118‬יום בשנה עבור מבקרי תיאטרון‬ ‫גבעתיים ובתמורה לכך פטרה העירייה את העותרת מתשלום ארנונה עבור החניון בבעלותה‪.‬‬ ‫בתחילת שנת ‪ 1889‬נחתם בין הצדדים הסכם נוסף שאף מכוחו ניתנה לעירייה שימוש בחניון‪,‬‬ ‫הפעם ללא הגבלה של ימים ולתקופה של ‪ 2‬שנים‪ ,‬היינו עד לסוף שנת ‪ .1888‬לטענת העותרת‬ ‫בסוף שנת ‪ 1888‬נכנסה לתוקפה אופציה עבור הצדדים להארכת ההסכם כאשר העירייה‬ ‫הסכימה להארכתו בהתנהגותה כאשר בין היתר המשיכה לעשות שימוש בחניון‪ .‬עם זאת‪ ,‬בסוף‬ ‫שנת ‪ 1818‬קיבלה העותרת מהעירייה חיוב בתשלום ארנונה המתייחס לשנת המס ‪ 1818‬כולה‪.‬‬ ‫לטענת העותרת חיוב ארנונה זה של שטחי החניון‪ ,‬מנוגד להסכמות בין העירייה לעותרת ונעשה‬ ‫בחוסר תום לב‪.‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה‬ ‫ופסק כי למעשה‪ ,‬מכוח ההסכם בין הצדדים‪ ,‬תשלום הארנונה בפועל הומר במתן זכות לעירייה‬ ‫לעשות שימוש במקומות החנייה בחניון של העותרת‪ .‬מכלול הראיות שהובאו‪ ,‬מביא למסקנה‬ ‫לפיה העותרת הוכיחה שתוקף ההסכם הוארך על ידי הצדדים בהסכמה‪ .‬הראייה העיקרית לכך‬ ‫היא העובדה כי העירייה הוסיפה לעשות שימוש בחניון‪ ,‬גם לאחר שפג תוקפו של ההסכם‬ ‫הנוסף בינה לבין העותרת וזאת ללא קשר אם העירייה היא זו שנהנתה מכך באופן ישיר אם‬ ‫לאו‪ .‬העירייה אף לא הודיעה לעותרת מפורשות כי ההסכם לא הוארך‪ .‬אינדיקציה נוספת היא‬ ‫כי העירייה לא שלחה לעותרת חשבון ארנונה במהלך רוב שנת ‪ ,1818‬והחיוב נשלח לעותרת רק‬ ‫לקראת סוף השנה‪ .‬העדר החיוב במהלך השנה – מחזק את המסקנה לפיה העירייה הייתה‬ ‫סבורה כי ההסכם מוסיף לחול‪.‬‬ ‫בנסיבות כאמור‪ ,‬היה על העירייה להודיע לעותרת במפורש כי ההסכם לא הוארך וכי היא‬ ‫תחויב בארנונה‪ .‬בהימנעה מלעשות כן‪ ,‬הביאה העירייה לכך כי העותרת שינתה את מצבה‬ ‫לרעה‪ .‬די בשינוי מצבה של העותרת לרעה כדי לאפשר את הקביעה כי העירייה מנועה מלכפור‬ ‫בכך כי תוקפו של ההסכם הוארך‪.‬‬ ‫ביחס לטענת העירייה כי לפי ההלכה הפסוקה אין להנציח טעות של רשות ויש לתת לה‬ ‫להשתחרר מההסכם נקבע כי על פי 'הלכת ההשתחררות' רשאית רשות להשתחרר מהסכם‬ ‫‪5‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫שערכה כאשר קיים צורך ציבורי חיוני שאינו מתיישב עם המשך הקשר החוזי‪ ,‬ובדרך כלל יהא‬ ‫עליה להראות כי היה שינוי בנסיבות החיצוניות ביסוד כריתת החוזה‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬לא הייתה‬ ‫העירייה רשאית להשתחרר מההסכם במהלך שנת ‪ 1818‬קל וחומר כאשר העירייה הוסיפה‬ ‫לעשות שימוש – במישרין או בעקיפין – בזכות ההסכמית שניתנה לה‪ .‬כך‪ ,‬גם אם אין מקום‬ ‫לראות את ההסכם כהסכם שחל לנצח‪ ,‬אין מקום לבטלו במסגרת השנה הראשונה לתחולתו –‬ ‫ודאי בלא שהוכח קיומן של נסיבות מיוחדות או של שינוי משמעותי בתנאים‪.‬‬ ‫אשר לטענת העירייה לפיה ההסכם נשוא העתירה הינו הסכם בלתי חוקי קבע בית המשפט כי‬ ‫ככלל‪ ,‬אין מקום להתיר לעירייה להמיר תשלום ארנונה בשווה ערך כספי‪ .‬סמכות זו אינה‬ ‫נתונה לשיקול דעת הרשות‪ ,‬ואין בכוחה להתנות על סמכות זו בהסדרים הסכמיים‪ .‬מתן‬ ‫אפשרות להמיר את התשלום בחלף תשלום‪ ,‬יפתח פתח לתקלות אפשריות‪ ,‬משום ששוויו של‬ ‫חלף התשלום עלול במקרים רבים להיות לא ברור‪ .‬לכן‪ ,‬מן הראוי כי העירייה תגבה את‬ ‫הארנונה מכול הנישומים באמצעות תשלום כספי ממש‪ ,‬ותערוך הסכמים נפרדים – אם היא‬ ‫מוצאת לנכון לעשות כן – ביחס לטובות ההנאה שהיא מבקשת לרכוש מנישום כזה או אחר‪.‬‬ ‫ההסכם נושא העתירה הוא אם כן הסכם בלתי חוקי ומכאן שדינו של חוזה הוא בטלות‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬במקרה דנן לא היה מקום להורות על השבה הדדית‪ ,‬ויש מקום לקבוע כי על‬ ‫העירייה לקיים את חיובה על פי ההסכם הנוסף – קרי להסתפק במתן האפשרות לעשות‬ ‫שימוש בחניון‪ ,‬כתחליף לתשלום הארנונה‪ .‬זאת בין היתר מאחר והעותרת קיימה את חלקה‬ ‫בהתחייבות‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬העירייה לא עשתה כל ניסיון להפסיק את השימוש בחניון על ידי באי‬ ‫התיאטרון‪ ,‬העירייה העלתה את טענת אי החוקיות באיחור‪ ,‬והיא אף העלתה את הטענה רק‬ ‫ביחס לחלק מהתקופה בה היה ההסכם תקף – כאשר היא נמנעה מהעלאת הטענה ביחס לשנים‬ ‫עברו‪ ,‬שגם בהן שילמה העותרת את הארנונה באמצעות מתן זכות שימוש בחניון‪.‬‬ ‫בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קבע כי אין מניעה במישור‬ ‫‪.3.3‬‬ ‫העקרוני לכך שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ לארנונה הכללית ובלבד‬ ‫שמדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר לרמת "בסיס" מסוימת‬ ‫שתיקבע‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין איסור מן הדין לבחון העלאת ארנונה ולא כל שכן תשלומי חובה אחרים‬ ‫אך כל מקרה לפי נסיבותיו‪ .‬בבוא שר הפנים לשקול אם להתיר פרסום של חוק עזר עירוני‪,‬‬ ‫שיקוליו חייבים להיות רחבים ומגוונים יותר – כל חוק עזר לגופו‪ ,‬על פי נסיבותיו ותכליותיו‪.‬‬ ‫בג"ץ ‪ 1119018‬עיריית חולון נ' שר הפנים ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )1.1.1812‬בפני כבוד‬ ‫השופטים א' גרוניס‪ ,‬נ' הנדל‪ ,‬ד' ברק –ארז‪.‬‬ ‫בתחום שיפוטה של העותרת‪ ,‬עיריית חולון (להלן‪" :‬העירייה")‪ ,‬פועלים עסקים רבים ומגוונים‬ ‫אשר מייצרים כמות ניכרת של פסולת תעשייתית אגב הליך הייצור‪ .‬ואכן מזה ‪ 28‬שנה נוהגת‬ ‫העירייה לגבות מן המפעלים שבתחומה אגרה לפינוי פסולת ממפעלים‪ ,‬וזאת מכוח חוק עזר‬ ‫לחולון (מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון) התשמ"ב‪ .1811-‬בשנת ‪ 1881‬החליטה העירייה‬ ‫להחליף את חוק העזר הישן ולחוקק תחתיו חוק עזר חדש ועדכני יותר – חוק עזר לחולון (פינוי‬ ‫‪6‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫פסולת) התשס"ח‪( 1881 -‬להלן‪" :‬חוק העזר החדש")‪ .‬הגבייה על פי חוק העזר החדש משקפת‬ ‫את היקף ייצור הפסולת של החייב בתשלום‪.‬‬ ‫העתירה נסבה על סירובו של שר הפנים לאשר את חוק העזר החדש שביקשה לקדם עיריית‬ ‫חולון‪ .‬סירובו של שר הפנים נבע מהתנגדותו העקרונית לכל שינוי נורמטיבי שיביא להעלאה‬ ‫בפועל של היקף הגבייה בגין שירותים מוניציפליים וזאת בהסתמכך על חוק הסדרים במשק‬ ‫המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג‪( 1881-‬להלן‪" :‬חוק ההסדרים") שהטיל‬ ‫מגבלות על כוחן של הרשויות המקומיות להעלות את שיעורי הארנונה‪ .‬לשיטתו‪ ,‬פינוי פסולת‬ ‫הוא חלק מן השירותים המוניציפאליים הניתנים על‪-‬ידי הרשויות המקומיות באמצעות גביית‬ ‫ארנונה‪ ,‬ומכל מקום‪ ,‬כשם שלא מוסכם להעלות את שיעור הארנונה‪ ,‬כך גם קיימת התנגדות‬ ‫להעלאת תשלומי חובה עירוניים נוספים‪ ,‬גם אם אינם מכונים "ארנונה"‪.‬‬ ‫בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק קיבל את העתירה בחלקה בקובעו כי לצד‬ ‫עצמאותה הניהולית‪ ,‬כפופה העירייה‪ ,‬במידה רבה‪ ,‬לפיקוחו של השלטון המרכזי‪ ,‬וכך גם בשני‬ ‫התחומים שבפנינו – קביעת שיעור הארנונה והטלת תשלומי חובה אחרים‪ .‬כיום‪ ,‬הפיקוח על‬ ‫שיעור הארנונה מוסדר ב"דיני ההקפאה"‪ ,‬ואילו הטלת תשלומי חובה נוספים כפופה לאישורו‬ ‫של שר הפנים כמפורט בסעיף ‪ 111‬לפקודת העיריות‪ .‬שר הפנים נימק את התנגדותו לפרסום‬ ‫חוק העזר בטענה שהחוק סותר את דיני ההקפאה ושלמעשה יש לראותו כניסיון פסול של‬ ‫העותרת להעלות את שיעורי הארנונה‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬הבחנה בין שירותי "בסיס" הנופלים לגדר חובותיהן של הרשויות לבין שירותים החורגים‬ ‫מעבר לכך (ולכן מחייבים בתשלום) עשויה להיות הבחנה "חשודה" בהקשרים מסוימים‪ .‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬ההבחנה המוצעת כאן על‪-‬ידי העותרת אינה הבחנה מלאכותית אלא הבחנה הכרחית‪,‬‬ ‫שמבטאת את ההכרה בשינויים בתפיסה הכלכלית והסביבתית של תהליכי יצור‪.‬‬ ‫העלאת שיעור הארנונה לתעשייה (שוב‪ ,‬בכפוף לאישור) תוביל לכך שכלל המפעלים‬ ‫התעשייתיים יישאו בנטל תשלום נוסף ללא הבחנה בין המפעלים בהתאם למידת תרומתם‬ ‫ליצירתם של תוצרי הפסולת‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬אגרת פינוי פסולת‪ ,‬כמוצע על‪-‬ידי העותרת‪ ,‬מאפשרת‬ ‫הבחנה בין המפעלים בהתאם למידת תרומתם ליצירת הפסולת‪ ,‬בבחינת – איש איש "כפרי‬ ‫מעלליו"‪.‬‬ ‫הרשות המקומית נושאת בעלויות הטמנת הפסולת שהיא אוספת בהתאם לכמויות המוטמנות‪.‬‬ ‫אין כל היגיון בכך שהרשות המקומית תהיה מנועה מלתת ביטוי למנגנון חיוב זה באופן שבו‬ ‫היא מטילה תשלומי חובה‪.‬‬ ‫אם כלל הציבור יידרש לשאת בנטל עלויות הטיפול בפסולת שייצר מפעל פלוני‪ ,‬התוצאה תהיה‬ ‫לא צודקת‪ ,‬ואף לא יעילה‪ ,‬במובן זה שלא יהיה כל תמריץ למפעל להקטין את ייצור הפסלות או‬ ‫למחזרה‪ .‬לפי שיטת העירייה‪ ,‬מפעל שיפעל לצמצום היקף הפסולת שלו‪ ,‬או יפעל (כדין) לפינויה‬ ‫בדרכים אחרות‪ ,‬לא יזדקק למילוי מיכלי האשפה של העירייה וממילא גם לא ישלם בגין שירות‬ ‫זה‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין מניעה במישור העקרוני לכך שרשות מקומית תגבה אגרת פינוי פסולת מחוץ‬ ‫לארנונה הכללית ובלבד שמדובר בפינוי פסולת הקשורה לתהליכי הייצור של המפעל מעבר‬ ‫לרמת "בסיס" מסוימת שתיקבע‪.‬‬ ‫יצוין כי חוק ההסדרים אינו מונע העלאה בשיעור הארנונה; אמנם הפרקטיקה שהתגבשה‬ ‫במהלך השנים היא שמשרד הפנים מעדיף‪ ,‬על‪-‬פי רוב‪ ,‬שלא להתיר את הרצועה ולאפשר העלאת‬ ‫‪7‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫ארנונה‪ ,‬אך כל מקרה לפי נסיבותיו‪ ,‬ואין איסור מן הדין לבחון העלאת ארנונה‪ ,‬ולא כל שכן‬ ‫תשלומי חובה אחרים‪ ,‬במקרים מתאימים‪.‬‬ ‫בבוא שר הפנים לשקול אם להתיר פרסום של חוק עזר עירוני‪ ,‬שיקוליו חייבים להיות רחבים‬ ‫ומגוונים יותר – כל חוק עזר לגופו‪ ,‬על פי נסיבותיו ותכליותיו‪ .‬ההחלטה בעניין בקשתה של‬ ‫עיריית חולון נדונה במשרד הפנים בלבד‪ ,‬ללא הליך של היוועצות בגורמים מקצועיים‬ ‫רלוונטיים נוספים לנושא‪ ,‬ובראשם המשרד להגנת הסביבה‪ .‬ניתן היה לצפות שמשרד הפנים‬ ‫יידע את המשרד להגנת הסביבה על נושא מסוג זה שבו הוא נדרש להחליט – ולו על מנת‬ ‫להרחיב את נקודת מבטו באשר להחלטה שעליו לקבל‪.‬‬ ‫התוצאה היא שההחלטה צריכה לחזור למשרד הפנים ולהתקבל בהתאם לעקרונות שהותוו‬ ‫בפסק דין זה‪ ,‬בכפוף לכך שהוא יהיה מנוע מלפסול את חוק העזר אך מן הטעם שיש בו הגדלה‬ ‫של תשלומי החובה שעשויים לחול על המפעלים‪ .‬עם זאת‪ ,‬מאחר שחוק העזר שהוגש על‪-‬ידי‬ ‫העירייה לאישור אינו מקיים לכאורה באופן מלא את אמות המידה שהותוו בפסק דין זה‪,‬‬ ‫שומה על העירייה לחזור ולחוקק חוק עזר עדכני קודם שתגישו מחדש לאישורו של שר הפנים‪.‬‬ ‫‪.3.2‬‬ ‫בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק כי שינוי תעריפי ארנונה צריך‬ ‫להיבחן מזווית מרחבית ולא רק מקומית ולכן דחה עתירתם של מספר חברות ומפעלים כנגד‬ ‫החלטת שר הפנים ושר האוצר שלא להפחית הארנונה באזור התעשייה בו הם ממוקמים‪.‬‬ ‫בג"ץ ‪ 1211088‬טוטנאור בע"מ ואח' נ' שר הפנים ואח' בבית המשפט העליון כבית משפט גבוה‬ ‫לצדק (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ב ‪ )2.1.12‬בפני כבוד השופטים ע' ארבל‪ ,‬נ' הנדל‪ ,‬ד' ברק‪-‬ארז‪.‬‬ ‫המדובר בעתירה של מספר חברות ומפעלים המצויים באזור התעשייה הנמצא בסמוך לבית‬ ‫שמש ובתחומי שטחה של המועצה האזורית מטה יהודה‪ .‬אזור תעשייה זה הוקם בשנת ‪1888‬‬ ‫במגמה למשוך חברות היי טק ותעשיות עתירות ידע ובהתאם לכך נגבתה ארנונה בתעריף‬ ‫הגבוה באופן משמעותי לעומת אזורי תעשייה סמוכים בתחומי המועצה האזורית וכך נקבע‬ ‫אזור גבייה חדש לשטח זה "אזור גבייה ג"‪ .‬במהלך השנים התברר כי האזור לא הגשים את‬ ‫מטרתו והמועצה האזורית פנתה בשנת ‪ 1881‬לשר הפנים ושר האוצר בבקשה לבטל אזור גבייה‬ ‫זה ולהחיל תחתיו את תעריפי הארנונה הנמוכים יותר כמקובל באזורי תעשייה סמוכים‪.‬‬ ‫השרים דחו את הבקשה ולפיכך המשיכה המועצה האזורית לגבות ארנונה בהתאם לתעריף‬ ‫הגבוה כאמור לעיל‪.‬‬ ‫הסוגיה המרכזית שעלתה בעתירה היתה מחד רצונה של המועצה האזורית להשוות את שיעורי‬ ‫הארנונה שהיא גובה בין אזורי התעשייה שבתחומה ומאידך‪ ,‬שאיפתם של השרים למנוע‬ ‫בריחת מפעלים מרשויות שכנות אל שטחי המועצה האזורית‪ ,‬בשל תעריף הארנונה הנמוך‬ ‫המובטח להם‪.‬‬ ‫העותרות טענו שתכלית דיני ההקפאה כפי שנקבעו בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני‬ ‫חקיקה להשגת יעדי התקציב)‪ ,‬התשנ"ג‪ 1881-‬הייתה להגביל את הרשויות המקומיות בקביעת‬ ‫תעריפי ארנונה ונועדו להתמודד עם העלאות בלתי מבוקרות של שיעורי הארנונה‪ .‬מכיוון שכך‪,‬‬ ‫החלטת השרים שלא לבטל את "אזור הגבייה ג" נוגדת את מטרת דיני ההקפאה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫טענה נוספת אותן העלו העותרות הינה כי ברגע שאזור התעשייה קם התווסף אזור הגבייה‬ ‫החדש בעל תעריף ארנונה גבוה אשר אמור היה להעניק שירותים ברמה גבוהה באופן משמעותי‬ ‫מאזורים אחרים‪ .‬מרגע שלא צלח אזור תעשייה זה בהגשמת מטרתו הרי שסירובם של השרים‬ ‫להפחית את הארנונה מהווה הפליה ביחס למפעלים באזורי התעשייה אחרים במועצה‬ ‫האזורית מטה יהודה בהם שיעור הארנונה נמוך יותר‪ ,‬היות ולא קיים עוד שוני רלוונטי בינם‬ ‫לבין המפעלים באזורי התעשייה האחרים‪.‬‬ ‫בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי יש לבחון את סוגיית תעריפי הארנונה בראיה מרחבית‬ ‫ולא רק מקומית וכי יש לקחת בחשבון גם שיקולים של צדק חלוקתי‪ .‬לכן‪ ,‬פסק בית המשפט‬ ‫בעתירה זו כי החלטת השרים שלא להפחית את תעריפי הארנונה הייתה סבירה היות וההחלטה‬ ‫לקחה בחשבון גם את ההשפעה על רשויות מקומיות אחרות ולא רק על המועצה האזורית מטה‬ ‫יהודה‪ .‬עוד הוסיף בית המשפט כי בהתאם לפסיקה‪ ,‬פיקוחם של השרים על שיעור הארנונה חל‬ ‫גם המקרים של הפחתת הארנונה ולא רק במקרים של העלתה‪.‬‬ ‫השופט הנדל הוסיף וקבע כי שקילת שיקולים מרחביים לא שוללת את הצורך להתייחס‬ ‫לשיקולים מקומיים בשל העובדה כי לעיתים קיים גם שוני בין מקומות שונים באותו איזור‬ ‫בית משפט השלום בתל אביב‪-‬יפו ביושבו כועדת ערעורים לפי חוק הרשויות‬ ‫‪.3.4‬‬ ‫המקומיות (מים וביוב) תשכ"ב‪ 0863-‬דחה את הערר בגין דרישה לתשלום היטל ביוב‪ .‬נפסק‬ ‫כי תוספת היטל בגין תוספת בנייה היא למעשה בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי שגבייתו‬ ‫נדחתה עד לניצול זכויות הבניה בנכס אשר בעתו נדרש בעל הנכס להשלים את ההיטל‬ ‫הבסיסי לפי שיטת תוספת הבניה‪.‬‬ ‫ו"ע ‪ 1122-81-88‬תייר ואח' נ' עיריית גבעתיים (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )18.11.1811‬בפני כבוד‬ ‫השופטת עינת רביד‪ ,‬עו"ד אראלה עפרון חברת הוועדה ומר יוסף מושקוביץ חבר הוועדה‪.‬‬ ‫המדובר בערר בגין דרישת תשלום היטל ביוב‪ ,‬אשר הוצאה על ידי עיריית גבעתיים בעקבות‬ ‫בקשה להיתר בנייה‪ ,‬שהוגשה על ידי העוררים‪ ,‬להריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש תחתיו‪.‬‬ ‫לטענת העוררים תשלום תשתית הביוב נגבה בשעתו מהבעלים הקודמים של המגרש עת הוקם‬ ‫בשנת ‪ .1892‬עוד טוענים העוררים‪ ,‬כי חלוף הזמן שבין בניית קו הביוב לבין הודעת התשלום‬ ‫מנתק את הזיקה שבין השניים‪ ,‬ולכן יש לפטור מתשלום ההיטל‪ .‬כן טוענים הם‪ ,‬כי המצב‬ ‫בענייננו הינו מצב משפטי שונה מהתקופה בה בוצעו לראשונה עבודות הביוב במקרקעין‪ ,‬שכן‬ ‫במועד שבו בוצעו עבודות הביוב המשרתות את הנכס‪ ,‬קמה חובה בתשלום "דמי השתתפות"‬ ‫ולא הונהגה שיטת ההיטל‪.‬‬ ‫ועדת הערר קבעה כי העוררים כלל לא הרימו את נטל ההוכחה ואף לא הציגו כל ראשית ראיה‬ ‫לטענה כי התשלום שולם על ידי בעלי הנכס הקודמים ולכן אין כל עילה להפחית מגובה ההיטל‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬אישורי המיסים שנתנה העירייה בגין רכישת המקרקעין מעידים אך ורק על סילוק‬ ‫חובות כלפי העירייה ולכן מקום שלא נדרש תשלום כלשהו בגין היטלי ביוב – לא ירשם חוב על‬ ‫הנכס בפנקסי העירייה ויונפקו אישורי המיסים‪ .‬משלא הוכח כי נדרשו דמי השתתפות ולא‬ ‫‪9‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫שולמו‪ ,‬כי אז לא נוצר חיוב הנרשם בפנקסי העירייה ומכאן ניתן אישור המיסים‪ .‬לפיכך‪ ,‬אין‬ ‫להסתמך על אישורי המיסים כהוכחה לכך ששולמו בעבר דמי השתתפות‪.‬‬ ‫העיקרון העומד בבסיס הפטור כתוצאה מתשלום דמי השתתפות הוא סעיף ‪ 11‬לחוק הביוב‬ ‫אשר בית המשפט העליון בפסיקותיו הרבות ביקש לצמצם את תחולתו‪ .‬העובדה שהחיוב‬ ‫הראשוני היה דמי השתתפות (אשר לא הוכח כי שולם) רק מעצימה את הבעיה שבמתן פטור‪,‬‬ ‫כאשר הבניין המקורי היה קטן בשטחו והמבנה החדש הוא פי כמה וכמה בגודלו‪.‬‬ ‫אשר לטענת ניתוק הזיקה נקבע כי לאור הלכת פסק דין אשבד (להלן‪" :‬הלכת אשבד")‪ ,‬ההופכת‬ ‫את הלכת פסק דין אל עמי (להלן‪" :‬הלכת אל עמי")‪ ,‬קיימת זיקה בין הבנייה החדשה נשוא‬ ‫הודעת החיוב לבין בניית קו הביוב‪ .‬הלכת אל עמי קבעה כי חלוף הזמן שבין בניית קו הביוב‬ ‫לבין הודעת התשלום מנתק את הזיקה שבין השניים‪ ,‬ולכן יש לפטור מתשלום ההיטל‪ .‬לעומת‬ ‫זאת הלכת אשבד קבעה כי הלכת אל עמי אינה יכולה להתקיים מכמה סיבות‪ :‬תוצאתה עומדת‬ ‫בניגוד לרציונאל העומד בבסיס שיטת ההיטל‪ ,‬היא יוצרת לרשויות המקומיות מערך תמריצים‬ ‫לקוי באופן שעלול לפגוע ברווחה המצרפית וכן היא מחלקת את נטל מימון התשתיות‬ ‫העירוניות באופן בלתי שיוויוני ובלתי הוגן‪.‬‬ ‫בנוסף על פי סעיף ‪ )2(11‬לחוק הביוב וכן סעיף ‪(1‬ב)(‪ )1‬לחוק עזר לגבעתיים (ביוב) התש"ס‪,1888-‬‬ ‫היטל ביוב יוטל בהתקיים "הוספת בנייה או בנייה חדשה בנכס"; תוספת ההיטל בגין תוספת‬ ‫הבנייה היא למעשה בבחינת השלמת ההיטל הבסיסי שגבייתו נדחתה עד ניצול זכויות הבנייה‬ ‫בנכס‪,‬כאשר עם ניצול זכויות הבנייה בנכס‪ ,‬נדרש בעליו להשלים את ההיטל הבסיסי לפי שטח‬ ‫תוספת הבנייה בפועל או בנפחה‪ .‬בהתאם לכל אלה‪ ,‬הוועדה דחתה את הערר בדעת רוב‪.‬‬ ‫‪ .2‬מכרזים ‪:‬‬ ‫‪ .2.0‬בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר‪-‬שבע פסק כי גם פעולה ערכית של ניהול בתי ספר‬ ‫והקמת ישיבה נכנסים במסגרת המינוח "ביצוע עבודה" המופיע בסעיף ‪ 081‬לפקודת‬ ‫העיריות‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא היה מקום להתקשרות בהסכם בין העירייה לאמ"ית ללא מכרז והיא‬ ‫נעשתה שלא כדין‪.‬‬ ‫עת"מ ‪ 18191-81-11‬גלבר נ' עיריית אשדוד ואח' (ניתן ביום ‪ ,19.11.1811‬פורסם בנבו) בפני‬ ‫כבוד השופטת רות אבידע‪.‬‬ ‫המדובר בעתירה כנגד החלטת עיריית אשדוד להעביר את ניהולם של שניים מבתי הספר‬ ‫המקיפים בעיר לרשת חינוך חיצונית – רשת אמי"ת‪ ,‬הכל בפטור ממכרז‪ .‬ההחלטה על ביצוע‬ ‫ההתקשרות בפטור ממכרז נבעה מחוות דעת של וועדת המכרזים בעירייה אשר קבעה כי‬ ‫המדובר בספק יחיד ומכאן שפטורה היא ממכרז‪ .‬עוד קבעה וועדת המכרזים כי התקשרות עם‬ ‫רשת חינוך – רשת אמי"ת אינה עולה לכדי "ביצוע עבודה" כהגדרתה בסעיף ‪ 181‬לפקודת‬ ‫העיריות" אלא הינה פעולה "ערכית" שסעיף ‪ 181‬לפקודה אינו חל עליה ולכן העירייה פטורה‬ ‫מחובתה לצאת למכרז‪.‬‬ ‫בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי התקשרות זו של העירייה ללא מכרז הינה פסולה‬ ‫ומבוטלת וכן כי על העירייה לערוך מכרז פומבי לשם קבלת השירותים הנדונים בעתירה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע קיבל את העתירה בקובעו כי גם פעולה ערכית של‬ ‫ניהול בתי ספר והקמת ישיבה נכנסים במסגרת המינוח המופיע בסעיף ‪ 181‬של "ביצוע עבודה"‪.‬‬ ‫רק בגלל שמדובר בפעולה ערכית‪ 0‬עבודה ערכית‪ ,‬אין זאת אומרת כי אין המדובר בעבודה‬ ‫כהגדרתה בחוק‪ .‬לפיכך‪ ,‬לא היה מקום להתקשרות בהסכם בין העירייה לאמי"ת ללא מכרז‪.‬‬ ‫עוד נקבע‪ ,‬כי בניגוד לחוות הדעת של וועדת המכרזים רשת אמי"ת אינה הרשת היחידה בארץ‬ ‫המספקת שירותי ניהול לבתי ספר טכנולוגיים בחינוך הדתי ומכאן שאין המדובר בספק יחיד‬ ‫כהגדרתו בחוק‪.‬‬ ‫לאור האמור‪ ,‬בית המשפט קבע כי התקשרותן של העירייה ואמי"ת ללא מכרז הייתה שלא‬ ‫כדין‪ ,‬שכן‪ ,‬נעשתה ללא קיום מכרז כנדרש על פי החוק וכפועל יוצא‪ ,‬על העירייה היה לערוך‬ ‫מכרז לשם קבלת השירות נשוא העתירה‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬מאחר ושנת הלימודים בעיצומה לא ניתן להורות על קיום מכרז לאלתר‪ .‬פעולות‬ ‫חינוכיות‪ ,‬כידוע‪ ,‬הן פעולות מתמשכות‪ ,‬שבמסגרתן יש חשיבות לקשר בין התלמידים למורים‪,‬‬ ‫לצוות הפדגוגי ולצוות ההנהלה‪ ,‬ואין לקטוע את פעולות החינוך בעודן באיבן‪.‬‬ ‫בית המשפט החיל על נסיבות המקרה את הדוקטרינה של בטלות יחסית וכך הוא מאזן בין‬ ‫דרישות החוק מחד‪ ,‬לבין הצורך שלא לפגוע בתלמידי בית הספר מאידך‪ .‬בהתאם לכך‪ ,‬נקבע כי‬ ‫ההתקשרות בין העירייה לאמי"ת תעמוד בתוקפה עבור שנת הלימודים הנוכחית ועבור השנה‬ ‫הבאה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬על העירייה להוציא מכרז לגבי העבודות‪ ,‬השירותים מושא העתירה‪ ,‬לא‬ ‫יאוחר מיום ‪ ,21.11.12‬לגבי שנת הלימודים תשע"ה‪.‬‬ ‫‪ .2.3‬בית המשפט המחוזי בתל אביב‪-‬יפו פסק כי היות העותר מי שעבד עם העירייה בעבר‪ ,‬מהווה‬ ‫דווקא טעם ראוי להמשיך ולבחון אפשרות העסקתו במסגרת המכרזים הבאים של העירייה‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬בנסיבות בהן מבוטל מכרז ומוצא כמעט מידית מכרז אחר תחתיו‪ ,‬מחובתו של‬ ‫ביהמ"ש לבחון מקרוב מה היו שיקולי ועדת המכרזים והאם יש בהם כדי להיות בגדר‬ ‫החלטה מנהלית סבירה‪.‬‬ ‫עת"מ ‪ 1811-11‬זמיר נ' עיריית הרצליה ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )2.11.1811‬בפני כבוד‬ ‫השופט אליהו בכר‪.‬‬ ‫עיריית הרצליה (להלן‪" :‬העירייה") פרסמה מכרז לצורך קבלת הצעות לביצוע עבודות תחזוקה‬ ‫ופיתוח שונות ומגוונות לצרכיה השוטפים של העירייה‪ .‬למכרז צורף "כתב כמויות" ועל פי תנאי‬ ‫המכרז על המציע לנקוב את שיעור ההנחה המוצע על ידו מהמחירים המפורטים בכתב כמויות‬ ‫זה‪.‬‬ ‫לאחר פתיחת ההצעות על ידי ועדת המכרזים הוחלט למנות יועץ מומחה אשר יבדוק את כתב‬ ‫הכמויות שצירפה העירייה מלכתחילה למכרז‪ .‬חוות הדעת של היועץ ציינה כי נפלו פגמים‬ ‫באומדן כתב הכמויות באופן שהמחירים בו עולים על מחירי השוק בשיעור ממוצע של ‪18-18%‬‬ ‫ולכן ההצעה הזולה ביותר ונמוכה מאוד מהאומדן הינה סבירה ביחס למחירי השוק‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫התכנסה שוב ועדת המכרזים והחליטה להמליץ על ביטול המכרז ויציאה למכרז חדש תחתיו‬ ‫‪11‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫(עקב פגמים בעריכת כתב הכמויות) וזאת מבלי שיידעה באותו עת את משתתפי המכרז על‬ ‫הטעמים לביטולו‪.‬‬ ‫בעתירה התבקש בית המשפט לקבוע כי ההחלטה על ביטול המכרז המקורי ופרסום מכרז חדש‬ ‫תחתיו הינה בטלה וכי העותר הוא הזוכה היחידי במכרז הראשון‪.‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו קיבל את העתירה ופסק כי אין לפרסם מכרז אחר כאשר‬ ‫אין בין המכרז הראשון לשני שוני מהותי זולת אם לדעת הוועדה נשתנו הנסיבות שגרמו‬ ‫להחלטה על הביטול שכן המכרז החדש מציב את המציעים שהתמודדו במכרז המבוטל בעמדת‬ ‫נחיתות‪ .‬בית המשפט ציין כי בהתאם לתקנה ‪ 12‬לתקנות העיריות (מכרזים)‪ ,‬העירייה רשאית‬ ‫לבטל מכרז בהחלטת ועדת המכרזים ובאישור ראש העירייה‪ .‬ביטול מכרז‪ ,‬יכול שיתבצע לאורך‬ ‫כל שלבי המכרז וכן טעמי הביטול יכולים להיות רבים‪ .‬שיקולי מדיניות שונים מתווים את‬ ‫הנסיבות הראויות בהן תוכל הרשות לבטל מכרז‪ ,‬בנסיבות בהן הייתה אכן קיימת לכך הצדקה‪.‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬מתן אפשרות ביטול מכרז באופן גורף עלולה לפתוח פתח לשחיתות שתתבטא‬ ‫בביטול מכרז עת הזוכה אינו מי שהועדה חפצה בייקרו‪ ,‬או עלול להיות בכך כדי להוות תמריץ‬ ‫לפרסום מכרז למראית עין‪ ,‬על מנת לבחון יכולות המציעים השונים‪ ,‬תוך חשיפת יכולות אלה‬ ‫בפני המציע המקורב‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬הדבר עלול לפגוע באינטרס ההסתמכות של המציעים‬ ‫שהשתתפו במכרז‪ ,‬תוך מתן אפשרות לשיפור תנאי ההתקשרות על ידי הרשות‪ .‬כפועל יוצא‬ ‫משיקולים אלה‪ ,‬ראוי לגזור את ההסדר שבבסיס הביטול תוך התייחסות למועד הביטול מחד‬ ‫ולטעם הביטול מאידך‪.‬‬ ‫בנסיבות המקרה דנן‪ ,‬המועד לביטול המכרז הינו בשלב מתקדם יחסית‪ ,‬ולאחר פתיחת‬ ‫ההצעות השונות‪ ,‬דבר אשר עלול להוות פגיעה באינטרס ההסתמכות ובאינטרס הציפייה של‬ ‫המציעים‪ ,‬תוך פתיחת פתח לשחיתות והעדפה אסורה‪ .‬בנסיבות אלו מחובתו של ביהמ"ש‬ ‫לבחון מקרוב מה היו שיקולי הועדה והאם יש בהם כדי להיות בגדר החלטה מנהלית סבירה‪.‬‬ ‫התרשלות העירייה בבחירת היועץ שהכין את כתב הכמויות המקורי אינה מהווה טעם מספיק‬ ‫לביטול החלטת ועדת המכרזים כפי המבוקש‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין המדובר בפער חריג ומהותי המאפשר‬ ‫ביטול מכרז ‪ -‬באותו עניין הטעויות הנטענות כקיימות בכתב הכמויות הינן בפער שבינן למחירי‬ ‫השוק כאשר ברוב המקרים שיעור הפער זהה ורק ביחס לחלק קטן מפריטי העבודות קיים פער‬ ‫גדול יותר‪.‬‬ ‫באשר לטענת העירייה כי לעותר יתרון יחסי הפוגם בשוויוניות שבין המציעים השונים בהיותו‬ ‫מי שעבד עמה בשנים עברו נדמה לבית המשפט כי יתרונו של מי שעבד כבר עם הרשות והיא‬ ‫מכירה את מלאכתו‪ ,‬מהווה דווקא טעם ראוי להמשיך ולבחון את אפשרות העסקתו במסגרת‬ ‫המכרזים הבאים שתוציא הרשות ואין בכך כדי להוות נימוק לרעתו או ניסיון להפוך את‬ ‫הצעותיו ללא שוויוניות ביחס לאחרים‪ .‬בחירת דרך זו ע"י הרשות יוצרת שוויון מלאכותי בין‬ ‫המציעים תוך מחיקת היתרון הלגיטימי של העותר בדרך לא ראויה של ביטול המכרז והעמדת‬ ‫הצעתו של המציע בדרך זו באופן שווה לאחרים שעתה מבצעים תיקונים מתאימים להצעתם‬ ‫לפי הצעת העותר לקראת המכרז הבא‪.‬‬ ‫לבסוף ערך בית המשפט איזון בין הנזק שיגרם לעותר בביטול המכרז ועריכת מכרז חדש תחתיו‬ ‫לבין הנזק הכלכלי שיגרם לעירייה מאי ביטול המכרז‪ .‬בית המשפט קבע כי טעמי העירייה‬ ‫לביטול המכרז ועריכת אחר תחתיו אינם יכולים להוות בנסיבות העניין טעמים הגוברים על‬ ‫‪12‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫הנזק שנגרם לעותר ומכאן שיש להחזיר הדיון אל ועדת המכרזים שתמשיך בו כאילו לא ניתנה‬ ‫החלטת הביטול ומאותו שלב תקבע את הזוכה לפי מיטב הבנתה‪.‬‬ ‫‪ .2.2‬בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע כי בכלל ופרט‬ ‫למקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום‪ ,‬אם לתובע הייתה אפשרות‬ ‫למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז‪ ,‬אך הוא נמנע מלעשות כן‪ .‬זאת לאור כללי היסוד של‬ ‫המשפט המנהלי‪ ,‬ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי‬ ‫קיום‪ ,‬במקום סעד של אכיפה‪ ,‬עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים‪.‬‬ ‫ת"מ ‪ 282088‬י‪.‬ו‪.‬ק‪.‬א‪ .‬נדל"ן בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום‬ ‫‪ )11.11.1811‬בפני כב' השופט י' נועם‪.‬‬ ‫המדובר בתובענה מנהלית בגדרה עותרת התובעת‪ ,‬י‪.‬ו‪.‬ק‪.‬א נדל"ן בע"מ‪ ,‬לתשלום "פיצויי קיום"‬ ‫בגין נזקים שהוסבו לה עקב אי מימוש זכייתה במכרז שהוציא הנתבע‪ ,‬מינהל מקרקעי ישראל‬ ‫(להלן‪" :‬המינהל")‪ ,‬לחכירת מקרקעין לבניית יחידות דיור בנס ציונה‪.‬‬ ‫בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה את התובענה‬ ‫ופסק כי מתמודד במכרז‪ ,‬הטוען כי אמור היה לזכות במכרז‪ ,‬רשאי לעתור לאכיפת הזכייה‬ ‫הנטענת בעתירה מנהלית‪ ,‬או להגיש‪ ,‬בבחינת "זוכה וירטואלי"‪ ,‬תובענה מנהלית לפיצויי קיום‬ ‫שיעמידו אותו במצב זהה לזה שהיה מגיע אליו אילו זכה בפועל במכרז‪ .‬עם‪-‬זאת‪ ,‬ככלל ופרט‬ ‫למקרים חריגים ויוצאי דופן‪ ,‬ראוי להימנע מפסיקת פיצויי קיום‪ ,‬אם לתובע הייתה אפשרות‬ ‫למצות הליכים בעתירה למימוש המכרז‪ ,‬אך הוא נמנע מלעשות כן‪.‬‬ ‫על‪-‬פי גישה זו‪ ,‬נוכח מאפייניו הייחודיים של המכרז הציבורי‪ ,‬נדרש מתובע‪ ,‬בטרם יעתור‬ ‫לפיצויי קיום‪ ,‬למצות את הליכי האכיפה במועד‪ ,‬זאת לאור כללי היסוד של המשפט המנהלי‪,‬‬ ‫ובעיקר נוכח העובדה כי ההכרה בזכותו של משתתף במכרז לתבוע פיצויי קיום‪ ,‬במקום סעד‬ ‫של אכיפה‪ ,‬עלולה להביא לתשלום כפול עבור אותם שירותים או נכסים שיינתנו הן לתובע‬ ‫בעקבות תביעתו לפיצויי קיום‪ ,‬והן למי שהוכרז כזוכה במכרז‪ .‬דרישה זו נובעת‪ ,‬בין היתר‪,‬‬ ‫מעיקרון חובת הקטנת הנזק ומהתפיסה לפיה שיהוי ממושך עשוי להיחשב כוויתור של התובע‬ ‫על זכויותיו וזניחת טענותיו‪ .‬על‪-‬פי גישה זו‪ ,‬הדרישה מהתובע למצות את הליכי האכיפה‬ ‫במועד‪ ,‬בטרם יגיש תובענה לפיצויי קיום‪ ,‬הולמת את האינטרס הציבורי – בכלל‪ ,‬ואת דיני‬ ‫המכרזים – בפרט‪.‬‬ ‫על כן נפסק‪ ,‬כי ראוי ש"פיצויי קיום" ישמשו סעד שיורי רק במקרים חריגים ובעיקר במקרים‬ ‫של "מעשה עשוי"‪ ,‬שאינם נובעים מהתנהלותו של העותר‪ .‬לפיכך‪ ,‬יש לדחות את התובענה‬ ‫לפיצויי קיום‪ ,‬הואיל וזו הוגשה מבלי שהתובעת מיצתה הליכים למימוש זכייתה במכרז‪.‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬לא מתקיימים בעניינה של התובעת החריגים שנקבעו לכלל בדבר החובה להקדים‬ ‫עתירה אכיפתית לתובענה לפיצויי קיום‪ .‬חריגים אלו חלים‪ ,‬למשל‪ ,‬כאשר מדובר בהתנהלות‬ ‫שערורייתית של הרשות‪ ,‬כמו העלמת מידע מכוונת או כאשר אכיפה אינה אפשרית מטעמים‬ ‫שאינם תלויים במציע או בהתנהגותו‪ .‬בהקשר זה יוער‪ ,‬כי בדיני המכרזים קיימת חשיבות‬ ‫להגשת עתירה לבית המשפט באופן מיידי וללא דיחוי‪ ,‬ואף לפני המועד הסטטוטורי הקבוע לכך‬ ‫‪13‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫זאת לאור הדחיפות הנוגעת להליכי המכרז ולהכרעה בעניין ההצעה הזוכה‪ .‬ודוק‪ ,‬הגשת עתירה‬ ‫אכיפתית‪ ,‬כתנאי מוקדם להגשת תובענה לפיצויי קיום בגין עילה שמקורה במכרז‪ ,‬נדרשת ללא‬ ‫קשר לבחינת סיכויי העתירה‪.‬‬ ‫‪ .4‬עמותות‪:‬‬ ‫בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה וקבע כי ככל שהליך הבחירות לעמותה‬ ‫‪.4.0‬‬ ‫התנהל שלא כדין ושלא התום לב‪ ,‬יש לבטל ההחלטות אשר התקבלו ע"י העמותה לאחר‬ ‫לאחר הבחירות וכן את הבחירות לוועד העמותה‪.‬‬ ‫ה"פ ‪ 1929-82-11‬שחר פדלון נ' יואב דבוש (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )28.11.1811‬בבית המשפט‬ ‫המחוזי‪ ,‬בפני כבוד השופט יעקב שפסר‪.‬‬ ‫המדובר בתובענה אשר נסובה סביב הליך הבחירות לעמותת צ'לאח בושאיף המנהלת את בית‬ ‫הכנסת ביישוב זיתן‪ ,‬שני הצדדים הינם מייסדי העמותה‪ .‬התובענה הינה למתן פס"ד הצהרתי‬ ‫המבקש לבטל את הבחירות לעמותה וכן את ההחלטות שהתקבלו ע"י חברי העמותה לפני‬ ‫ואחרי הבחירות‪.‬‬ ‫לטענת המבקשים ההליך שקדם לבחירות הוועד של העמותה התנהל שלא כדין‪ ,‬שכן חברי‬ ‫הוועד של העמותה לא אפשרו לחברי העמותה שנרשמו כדין להשתתף בבחירות ואילו מנגד‬ ‫לחברים אחרים אשר צורפו על ידי וועד העמותה כן ניתנה האפשרות להשתתף‪ ,‬כל זאת בניגוד‬ ‫לנהלים ולהוראות תקנון העמותה‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬טענו המבקשים כי אופן פרסום המודעה על הבחירות לוועד היה פסול‪ ,‬שכן חברי הוועד‬ ‫פרסמו את המודעה באופן מצומצם וכן דאגו להסירה מייד לאחר תלייתה‪ .‬עוד נטען כי הליך‬ ‫קבלת טפסי ההצטרפות לעמותה היה גם הוא נגוע בחוסר תום לב‪ ,‬ונועד אף הוא להשפיע על‬ ‫תוצאות הבחירות לוועד העמותה‪ ,‬שכן טפסי ההצטרפות רוכזו ע"י המשיב בלבד‪ .‬לבסוף נטען‬ ‫כ י ניהול הליך הבחירות בכללותו נגוע בחוסר תום לב ויש בו כדי להשפיע על תוצאות הבחירות‬ ‫ולפיכך דינו להתבטל‪.‬‬ ‫בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המבקשים וקבע כי אכן התנהלות הליך הבחירות היה‬ ‫נגוע בכל שלביו בחוסר תום לב והטיה של הבחירות לטובת המשיבים‪ .‬לפיכך‪ ,‬נקבע כי כל‬ ‫ההחלטות שהתקבלו במסגרת האסיפה הכללית של העמותה בטלות ומבוטלות ובהתאמה נקבע‬ ‫כי לאור השיקולים דלעיל הבחירות לוועד העמותה בטלות גם הן‪.‬יחד עם זאת‪ ,‬סרב בית‬ ‫המשפט לבטל את ההחלטות שקדמו לאסיפה הכללית דנן‪ ,‬שכן לטענתו לא ברור מה יהיו‬ ‫ההשלכות של קביעה זו‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫‪ .5‬משפט מנהלי‪:‬‬ ‫‪.5.0‬‬ ‫הריסת מבנה לא חוקי וקביעת מדיניות אכיפה של גזרי דין בנושא זה הינה בסמכותה‬ ‫של הועדה המקומית לתכנון ובניה ולא של היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד‬ ‫הפנים‪.‬‬ ‫עתמ ‪ 11111-82-18‬עמותת "בצדק" ואח' נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים ואח'‬ ‫(פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )11.11.1811‬בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט‬ ‫לעניינים מנהליים בפני כבוד השופט משה סובל‪.‬‬ ‫המדובר בעתירת שתי עמותות (האחת עוסקת בביקורת על הפעלת סמכות שלטונית על ידי‬ ‫הרשות הציבוריות והשנייה עוסקת בשמירה על איכות הסביבה) אשר ביקשו להורות לוועדה‬ ‫המחוזית לתכנון ובניה ירושלים לבצע כ‪ 288-‬צווי הריסה במזרח ירושלים אשר הוטלו עליה‬ ‫במסגרת גזרי דין‪ .‬העתירה תוקנה כך שכללה לבסוף חמישה מבנים לא חוקיים המדגימים‬ ‫לטענתן של העותרות גרימת נזק לציבור ולסביבה ופגיעה חמורה בשלטון החוק‪.‬‬ ‫המדינה טענה במסגרת העתירה כי החלטה וביצוע של צו הריסה שהוטל על הוועדה המחוזית‬ ‫הינם בסמכות היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים אשר כפופה למנכ"ל משרד‬ ‫הפנים והנחיות היועץ המשפטי לממשלה‪ .‬מכאן‪ ,‬שלטענת המדינה המשיבה בעתירה אינה‬ ‫הועדה המחוזית אלא היחידה הארצית לפיקוח על הבניה במשרד הפנים‪.‬‬ ‫טענת המדינה בהליך זה התבססה על כך שמערכת האכיפה הפלילית בישראל בנויה באופן שבו‬ ‫יש הפרדה בין גופי האכיפה לגופי התכנון וזאת במסגרת עקרון היסוד של הפרדת הרשויות‬ ‫לצורך הפרדה בין הדרג הפוליטי למקצועי‪ .‬משכך‪ ,‬טוענת המדינה כי יחידת הפיקוח במשרד‬ ‫הפנים הינה גוף עצמאי האמון על אכיפה בעוד שהועדה המחוזית הינה גוף תכנוני שבו יושבים‬ ‫בעלי אינטרסים ציבוריים שונים האמורים לשקף מדיניות תכנון כוללנית‪.‬‬ ‫לטענת המדינה גם במקרים שבהם מועמד אדם לדין על עבירת בניה על ידי הועדה המקומית‬ ‫וכתב האישום מוגש בשמה הרי שייצוג זה נעשה על ידי מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו‬ ‫לכך וזאת בהתאם לסייפא של סעיף ‪ 111‬לחוק התכנון והבניה‪ .‬עוד המשיכה וטענה המדינה כי‬ ‫יש לה סמכות אכיפה כללית כריבון ולכן גם כאשר בית המשפט משתמש במונח "וועדה‬ ‫מחוזית" ניתן לראות זאת כאילו התכוון למילה "מדינה"‪ .‬השימוש במילה "וועדה מחוזית"‬ ‫נעשה רק מתוך "הרגל" לצורך הפרדה בין הליכים פליליים להליכים פליליים בענייני תכנון‬ ‫ובניה‪.‬‬ ‫בית המשפט פסק כי ההרכב המעורב של הוועדה המחוזית מנתק את זיקתה מכל גוף ממשלתי‬ ‫באשר הוא‪ ,‬לרבות משרד הפנים‪ ,‬וכן כי העובדה שגוף זה אינו כפוף להנחיות היועץ המשפטי‬ ‫לממשלה מצביע על כך שמדובר ברשות מנהלית עצמאית שמטרתה בהתווית מדיניות תכנון‬ ‫מחוזית ועל כן אינה מהווה אורגן של המדינה‪ .‬עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי הוועדה‬ ‫המחוזית נכללת בין אותם גופים ציבוריים שפועלים עבור הממשלה אך יש להם קיום עצמאי‬ ‫ונפרד‪ .‬הוועדה המחוזית פועלת כגוף עצמאי גם לעניין האכיפה ולא רק בעניין קביעת מדיניות‬ ‫תכנון‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫בעתירה זו עמד בית המשפט על ההבחנה בין וועדה מקומית שהעומד בראשה הוא נבחר ציבור‬ ‫לבין וועדה מחוזית שרוב היושבים בה הם נציגים ממשרדי ממשלה שונים ויו"ר הועדה הוא‬ ‫עובד בכיר במשרד הפנים ולכן ניתן להעניק לגוף שכזה גם סמכויות אכיפה והריסה‪.‬‬ ‫לסיכום‪ ,‬קבע בית המשפט כי מכיוון שההסמכה בגזרי הדין נשוא העתירה לעניין ההחלטה‬ ‫וביצוע צווי ההריסה הייתה נתונה לוועדה המחוזית‪ ,‬ולא למדינה הרי שעליה לשוב ולדון בעניין‬ ‫סדרי העדיפות‪ ,‬מועדי הביצוע ואמות המידה של אותם צווי הריסה‪.‬‬ ‫‪ .5.3‬בית המשפט קיבל את העתירה והורה על ביטל נחלטת הועדה המחוזית לגבי אישור תוכנית‬ ‫בניין עיר בשל העובדה שלא ניתנה לעותרים זכות הטיעון וזכות ההתנגדות לתכנית‪.‬‬ ‫עתמ ‪ 21218-81-11‬רחמים בובליל נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה‪-‬מרכז ואח' (פורסם בנבו‪,‬‬ ‫ניתן ביום ‪ )11.11.1811‬בבית המשפט המחוזי‪-‬מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בפני‬ ‫כב' השופטת זהבה בוסתן‪.‬‬ ‫מדובר בעתירתם של בעלי קרקע בתחום תכנית לסלילת ציר תחבורתי שיקשר בין אזור‬ ‫התעשייה סגולה לבין אזור צפון העיר פ"ת‪ .‬במסגרת התכנית מתוכננת הפקעת חלק משטחם‬ ‫של בעלי הקרקע המפעילים במקום אולם שמחות וגן אירועים‪.‬‬ ‫המשיבים בעתירה טענו לדחיית העתירה על הסף בשל שיהוי מצד העותרים מכיוון שלפי תקנות‬ ‫בית משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א‪ ,1888-‬קובעות כי עתירה תוגש במועד שנקבע‬ ‫לה ואם לא נקבע מועד‪ ,‬תוגש ללא שיהוי בנסיבות העניין ולא יאוחר מ‪ 21-‬יום מיום שההחלטה‬ ‫פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה והכל לפי‬ ‫המוקדם מביניהם‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬התכנית הופקדה בשנת ‪ 1888‬בעוד שהתביעה הראשונה הוגשה‬ ‫ב‪.1811-‬‬ ‫בית המשפט פסק כי טענת השיהוי מורכת משלושה מבחנים ‪ :‬סובייקטיבי‪-‬האם העותר וויתר‬ ‫על זכיותיו‪ ,‬האובייקטיבי‪-‬בודק את רמת הפגיעה באינטרסים ראויים של הרשות המנהלית או‬ ‫צדדים שלישיים וכן את השינוי שנגרם לרעה במצב הרשות לאור הגשת העתירה באיחור‪.‬‬ ‫הפגיעה בלשון החוק‪-‬בוחנת מכיוון שהמשיבים הסכימו להארכת המועד להגשת עתירה‬ ‫מתוקנת הרי שהדבר מעיד כי הארכת המועד לא תפגע באינטרסים ראויים של הועדה המחוזית‬ ‫והמקומית ולכן מבחינת המבחן האובייקטיבי אין המדובר במקרה זה בשיהוי‪.‬‬ ‫טענה נוספת שהעלו העותרים היא כי הועדה המחוזית לא בחנה לעומק את טענותיהם בדבר‬ ‫ביטול ההפקעה‪ .‬בית המשפט פסק כי הועדה לא שקלה כראוי שיקולים רלוונטיים ולכן דבר זה‬ ‫מצביע על התנהלות לא סבירה‪.‬‬ ‫‪ .5.2‬בית המשפט המחוזי קבע כי עיקולים שהוטלו על ידי נושי המועצה המקומית ג'וליס בטלים‬ ‫מכיוון שהוטלו על כספי היטל השבחה שגבתה המועצה המקומית ואשר מטרתם הייתה‬ ‫לצרכי ציבור ולכן לא ניתן להשתמש בהם למטרות אחרות‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫ברע ‪ 1129081‬הועדה המקומית לתכנון ובניה "גליל מרכזי" נ' סלים נסובאני ואח' (פורסם‬ ‫בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )19.11.11‬בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופט יצחק כהן‪.‬‬ ‫מדובר בארבע בקשות ערעור שהגישה הועדה המקומית "גליל מרכזי" ושהדיון בהם אוחד‪,‬‬ ‫המתייחסות להחלטות בארבעה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו כנגד המועצה המקומית ג'וליס‬ ‫בשל חובות של המועצה‪ .‬נושי המועצה המקומית הגישו בקשות ללשכות ההוצאה לפועל‬ ‫בקריות ובעכו‪ ,‬להטיל עיקולים על כספים שהועדה המקומית גובה כהיטל השבחה ואמורים‬ ‫להיות מועברים למועצה המקומית‪.‬‬ ‫הועדה המקומית טענה כי הכספים שאותם היא אמורה להעביר למועצה המקומית הם כספים‬ ‫בעלי מטרה ספציפית לצורך מימון הוצאות פיתוח ורכישת מקרקעין לצרכי ציבור וזאת כפי‬ ‫שקבוע בהוראת סעיף ‪ 12‬לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה‪ .‬משכך‪ ,‬לא ניתן לעקל סכומי‬ ‫כסף אלו ולא לשעבד אותם או לעקלם‪.‬‬ ‫טענה נוספת שהעלתה הועדה המקומית הינה שלא ניתן להמחות את הזכות לקבלת היטל‬ ‫השבחה‪ .‬הועדה המקומית הוסיפה וטענה שזכותה של המועצה המקומית לקבל את כספי היטל‬ ‫ההשבחה עומדת לה רק כאשר היא מתכוונת להשתמש בהם למטרות הציבוריות‪ .‬לפיכך‪,‬‬ ‫במידה ונושי המועצה המקומית מעוניינים לעקל כספים אלו הם למעשה לא יכולים לעשות כן‪,‬‬ ‫מכיוון שמדובר בהמחאת הזכות מהמועצה המקומית לנושים‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬טענה הועדה‬ ‫המקומית כי לפי חוק יסודות התקציב‪ ,‬תשמ"ה‪ 1811-‬היטל השבחה מהווה למעשה "הקצבה‬ ‫לפיתוח" שאמור להיות מוחזק בחשבון מיוחד שמטרתו פיתוח בלבד וכי על פי חוק זה לא ניתן‬ ‫להמחות או לשעבד כספים אלו‪ .‬עוד הוסיפה הועדה המקומית שהיטל השבחה הוא בבחינת מס‬ ‫וככזה לא ניתן לעקלו וזאת לאור עמדת היועץ המשפטי לממשלה‪.‬‬ ‫לדיון בבית המשפט הצטרף היועץ המשפטי לממשלה אשר הביע את עמדתו (בכתב) בדומה‬ ‫לעמדת הועדה המקומית אך הוסיף כי לגבי כל אחד מהנושים דרושה בדיקה למקור החוב‬ ‫שבגינו נפתח כל תיק הוצאה לפועל‪ .‬לפיו הטלת עיקול על כספי היטל ההשבחה תתאפשר רק‬ ‫במידה והמעקל יוכיח שהעיקול מיועד לפירעון חוב בגין עבודה אותה ביצע עבור הרשות‬ ‫המקומית ושניתן היה לממנה מתוך כספי היטל ההשבחה‪.‬‬ ‫הנושים טענו בפני בית המשפט כי זכותם של הנושים מוגנת מכוח חוק יסוד‪ :‬כבוד האדם‬ ‫וחירותו וכי שלילת זכותם לפעולות גביית חובות המגיעים להם פוגעת למעשה בזכותם‬ ‫הקניינית‪ .‬טענה נוספת שהעלו הנושים הינה כי כספי היטל ההשבחה לא מנויים ברשימת‬ ‫הנכסים הפטורים מעיקול בידי צד שלישי כפי שמופיעה בסעיף ‪ 18‬לחוק ההוצאה לפועל‬ ‫ומשכך‪ ,‬ניתן לעקלם‪ .‬עוד המשיכו הנושים וטענו כי כל הכספים שמגיעים למועצה המקומית‬ ‫הם כספים אשר תוכל לטעון המועצה כי הם בעלי מטרה מסוימת ולכן יהיה קשה לנושים‬ ‫להיפרע מחובותיהם‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬טענו הנושים כי המועצה המקומית לא הוכיחה שהכספים‬ ‫שהיא מקבלת בתור היטלי השבחה מועברים לחשבון פיתוח נפרד ולכן הם מתערבבים עם כל‬ ‫שאר סכומי הכסף שהמועצה המקומית מקבלת‪.‬‬ ‫לבסוף‪ ,‬פסק בית המשפט כי לאור הוראת סעיף ‪ 12‬לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה‬ ‫כפסי היטל ההשבחה מיועדים למטרת הכנת תוכניות המרחב התכנון או בתחום הרשות‬ ‫המקומית ולביצוען וכן לצרכי פיתוח מקרקעין ורכישת מקרקעין‪ .‬בית המשפט קבע כי אין‬ ‫חשיבות לעובדה האם סכומי הכסף מופקדים בחשבון פיתוח או לא מכיוון שבכל מקרה‬ ‫‪17‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫המועצה המקומית חייבת להשתמש בסכומים אלו רק למטרות האמורות‪ .‬עוד הוסיף בית‬ ‫המשפט וקבע שהאינטרס הציבורי מצריך הבטחה כי הכספים שנגבו מהציבור ישמשו רק‬ ‫למטרות מהן הציבור יינה בסופ ו של דבר וכי מדובר כאן ביחסי נאמנות בין הציבור לרשות‬ ‫המקומית‪ .‬האינטרס הציבורי גובר על זכות הקניין של הנושים ולכן סכומי הכסף הנגבים‬ ‫בתורת היטל השבחה הינם סכומים מוגנים אשר לא ניתן לעקלם‪.‬‬ ‫לאור האמור לעיל‪ ,‬פסק בית המשפט כי העיקולים שהוטלו בתיק ההוצאה לפועל מבוטלים וכי‬ ‫ניתן יהיה להטיל עיקולים על כספי היטל ההשבחה רק אם יתברר שהחוב נשוא העיקול הינו‬ ‫תוצאה של עבודה או שירות שהיה אפשר לממנם מכספי היטל ההשבחה‪.‬‬ ‫‪ .6‬חברות ופירוקים‪:‬‬ ‫‪.6.0‬‬ ‫בית המשפט המחוזי הורה על ביטול מחיקתן של שתי חברות גוש וחלקה לצורך‬ ‫העברת הבעלות בקרקעות החברות לידיהן של המשיבות מתוקף היותן היורשות של בעלי‬ ‫המניות אשר נפטרו‪ .‬בית המשפט קבע כי על היורשות לשלם את אגרת החברות רק החל מיום‬ ‫שבו הפכו ליורשות ולא לגבי כל התקופה שבה החברות לא היו פעילות‪.‬‬ ‫ה"פ ‪ 21181-18-11‬אזיה ואח' נ' משרד המשפטים‪/‬אגף רשם החברות‪ ,‬שות ואח' ( פורסם בנבו‪,‬‬ ‫ניתן ביום ‪ )81.81.1812‬בבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופט חאלד כבוב‪.‬‬ ‫שתי חברות גוש וחלקה אשר נמחקו בשנים ‪ 1818-1812‬ביקשו לבטל את מחיקתן לצורך העברת‬ ‫הבעלות בעלות בקרקעות החברה ממנהלי החברה שנפטרו על שם יורשיהם (להלן‪:‬‬ ‫"המבקשות")‪ .‬המבקשות טענו כי מדובר ב"החייאה רגעית" מכיוון שהחברות לא פעילות מזה‬ ‫מספר רב של שנים‪ .‬רשם החברות טען כי מדובר בפעילות של "איגוד מקרקעין" כפי שהדבר‬ ‫מוגדר בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה)‪ ,‬תשכ"ג‪ 1892-‬ולפיו העברת הנכסים מהחברות‬ ‫למבקשות הינה פעולה שגרתית של "איגוד מקרקעין" המתאפיינת בין השאר בכך שבין‬ ‫הפעולות חולף זמן רב‪ .‬מנגד‪ ,‬טענו המבקשות כי בכל התקופה שבה החברות לא היו פעילות‪ ,‬הן‬ ‫לא קיבלו שירות מהרשם ולכן יש לפטור אותן מאגרת החברות בהתאם לתקנה ‪1‬א (ד) לתקנות‬ ‫החברות (אגרות)‪ ,‬תשס"א‪ .1881-‬לפי תקנה זו במקרים מסוימים תהא חברה אשר מחיקתה‬ ‫בוטלה‪ ,‬פטורה מתשלום אגרה וביניהם במצב בו נדרשת החברה לבצע פעולות שחובה עליה‬ ‫לבצען לפי דין ולא לשם המשך פעילות‪.‬‬ ‫בהליך זה עלתה השאלה האם העברת הנכסים מהחברות ליורשים של בעלי המניות היא פעולה‬ ‫הנדרשת על פי דין ובמידה והתשובה לכך חיובית הרי שהמבקשות יהיו פטורות מתשלום אגרת‬ ‫החברות‪.‬‬ ‫בית המשפט קבע כי בהתאם לסעיף ‪ 298‬לפקודת החברות ולפסיקה בעניין‪ ,‬יכול הוא להפעיל‬ ‫את שיקול דעתו‪ ,‬ומשכך‪ ,‬פסק שעל המבקשות לשלם את אגרת החברות רק החל מהתקופה‬ ‫שבו נפטר אחרון מנהלי החברה (משנת ‪ .)1881‬וכי החל מאותו יום לא פעלו היורשות להסדיר‬ ‫הזכויות במקרקעין ולא על מנת להחיות את החברות‪ .‬עוד קבע בית המשפט תנאים שונים‬ ‫(המצאת צווי ירושה‪ ,‬פרסות בעיתונים לצורך מתן הזדמנות לציבור להתנגד) שרק‬ ‫בהתקיימותם ‪ ,‬יבטל הרשם את מחיקתן של החברות‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫בית המשפט המחוזי מרכז קיבל ערעור הנוגע להארכת מועד להגשת תביעת חוב זאת‬ ‫‪.6.3‬‬ ‫בהתאם להלכה הפסוקה שנקבעה בפסק דין רותם לפיה ניתן לאשר הארכת מועד באם‬ ‫הנושה לא ידע בפועל אודות מתן צו הכינוס או הפירוק וכן כל עוד יעילות ההליך וקידומו לא‬ ‫ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן הארכת המועד‬ ‫פר"ק ‪ 11881-18-11‬גלעד גילאור ואח' נ' אמ די גי מדיקל בע"מ ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום‬ ‫‪ )82.81.12‬בבית המשפט המחוזי בפני כבוד השופט בנימין ארנון‪.‬‬ ‫בית המשפט המחוזי מרכז קיבל את הערעור ופסק כדלקמן‪ :‬סעיף ‪(11‬ב) לפקודת פשיטת רגל‬ ‫[נוסח חדש]‪ ,‬תש"ם‪( 1818-‬להלן‪" :‬פקודת פשיטת רגל")‪ ,‬קובע כי ביחס לנושה המצוי בהליך‬ ‫של פשיטת רגל ובהתייחס לחברה המצויה בפירוק‪ ,‬המועד להגשת תביעת חוב הינו תוך שישה‬ ‫חודשים מיום מתן צו הכינוס‪ .‬להבדיל תקנה ‪ 11‬לתקנות החברות (בקשה לפשרה או להסדר)‪,‬‬ ‫התשס"ב‪( 1881-‬להלן‪" :‬תקנות החברות") מסדירה את הליך הגשת תביעות החוב כנגד חברה‬ ‫המצויה בהקפאת הליכים והקובעת כי מועד הגשת תביעת החוב יקבע על ידי בית המשפט‪ .‬עם‬ ‫זאת‪ ,‬סעיף ‪(11‬ב) מציין בתוכו חריג על פיו הכנ"ר או הנאמן רשאים להאריך את התקופה‬ ‫להגשת תביעת חוב אם שוכנעו "כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע"‪.‬‬ ‫באשר לאפשרות הארכת המועד להגשת תביעת חוב‪ ,‬שני הסעיפים הנ"ל קובעים כי הארכת‬ ‫מועד תינתן במידה ובית המשפט שוכנע שהנושה לא יכול היה להגיש את תביעת החוב במועד‬ ‫שנקבע‪.‬‬ ‫על פי ההלכה שנקבעה בפסק דין מלונות רותם (להלן‪" :‬פרשת רותם")‪ ,‬ניתן לאשר לנושה של‬ ‫חברה המצויה בפירוק‪ ,‬הארכת מועד להגשת תביעת חוב מכוח החריג הקבוע בסעיף ‪(11‬ב)‬ ‫לפקודת פשיטת רגל במידה ומתקיימים התנאים הבאים‪ .1 :‬הנושה לא ידע בפועל אודות מתן‬ ‫צו הכינוס או הפירוק‪ .1 .‬יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה ממתן‬ ‫הארכת המועד המבוקשת‪.‬‬ ‫במסגרת תנאי זה‪ ,‬על הנאמן או המפרק "להתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות להליך המנוהל‬ ‫על ידו ולהעריך את השפעתה של קבלת הבקשה על ההליך"‪ .‬נראה כי להבדיל מקביעת המועד‬ ‫להגשת תביעות חוב הקבועה בסעיף ‪(11‬ב) לפקודת פשיטת הרגל אשר מקורה בחיקוק‪ ,‬תקנה‬ ‫‪ 11‬לעיל אשר עניינה בהקפאת הליכים קובעת כי מועד הגשת תביעות החוב יקבע על ידי בית‬ ‫המשפט‪ .‬מכאן עולה כי ניתן להחיל את ההלכה הפסוקה שנקבעה בפרשת רותם גם על דיני‬ ‫הקפאת הליכים תוך ביצוע התאמות נדרשות‪.‬‬ ‫בנוגע לתנאי הראשון שנקבע בפרשת רותם יש להתאימו ולקבוע כי התנאי הינו שהנושה לא ידע‬ ‫בפועל אודות המועד שקצב בית המשפט להגשת תביעת חוב‪ .‬זאת מכיוון שבהליך של הקפאת‬ ‫הליכים‪ ,‬המועד להגשת תביעות החוב אינו קבוע בחיקוק אלא נקבע על ידי בית המשפט‪ ,‬כך‬ ‫שאין די בכך שהנושה מודע לעובדת כניסתה של החברה להקפאת הליכים‪ .‬יתר על כן‪ ,‬תקנה‬ ‫‪(12‬ג) לתקנות החברות קובעת כי החלטת בעל התפקיד בעניין תביעת החוב נועדה אך ורק לשם‬ ‫קביעת זכאותו של בעל המניה או הנושה להצביע באסיפות ולא יהיה בה משום הכרעה בדבר‬ ‫החוב‪ ,‬דהיינו‪ ,‬שעצם ידיעתו של הנושה על המועד שנקבע להגשת תביעת החוב אין די בה‪ ,‬ככל‬ ‫‪19‬‬ ‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬ ‫שהנושה אינו יודע בנוסף לכך גם מהי התכלית שלשמה נתבקשו הנושים להגיש את תביעת‬ ‫החוב‪.‬‬ ‫ככל שהמועד שהוקצב על ידי בית המשפט נועד לצורך הכרעה בתביעות החוב גופן – יש לציין‬ ‫זאת בהודעה הנמסרת לנושים באופן ברור‪ .‬שאם לא כן‪ ,‬עלולים הנושים לסבור לאור תקנה‬ ‫‪(12‬ג) לתקנות החברות שאי הגשת תביעת החוב במועדים תשלול מהם לכל היותר את זכאותן‬ ‫להצביע באסיפות ותו לא‪.‬‬ ‫נוכח דברים אלו‪ ,‬בנסיבות המקרה דנן התנאי הראשון של אי ידיעה בפועל של המערערת אודות‬ ‫המועד שהוקצב לתביעת החוב אכן מתקיים‪ ,‬זאת לאור חוסר בהירות הדברים המפורטים‬ ‫במכתב שנשלח אל המערערת על ידי הנאמן‪ ,‬הן בהיבט של אי הדגשה מספקת של לוח הזמנים‬ ‫שנקבע להגשת תביעת החוב והן בהיבט של אי הבהרה מספקת של התכלית בהגשת תביעת‬ ‫החוב‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נראה כי התנאי השני לפיו יעילות ההליך וקידומו לא ייפגעו באופן משמעותי כתוצאה‬ ‫ממתן הארכת המועד המבוקש‪ ,‬גם הוא מתקיים בנסיבות דנן‪ .‬זאת מאחר ותביעת החוב הוגשה‬ ‫באיחור של ‪ 11‬ימים לכל היותר מהמועד שנקבע על פי החלטת בית המשפט‪ .‬קבלת תביעת‬ ‫החוב בהתחשב באיחור קצר זה‪ ,‬בעת שהליכי חדלות הפירעון של החברה מצויים בתחילת‬ ‫דרכם‪ ,‬בטרם הסתיים הליך בחינת החובות של החברה וכן עוד בטרם נבדקו תביעות החוב‪,‬‬ ‫גובש הסדר נושים או חולק דיבידנד לנושים – לא הייתה פוגעת כלל ביעילותו ו‪0‬או בקידומו של‬ ‫ההליך‪.‬‬ ‫‪21‬‬