1. No category

‫שרקון ‪ -‬בן עמי ‪ -‬רוזנבוים ‪ -‬אשר ושות'‬
‫משרד עורכי דין‬
‫ָרשּות כַּ הֲ לָכָ ה‬
‫אב‪ ,‬תשע"ב‬
‫גיליון מס' ‪25‬‬
‫אוגוסט ‪5105‬‬
‫עורכים ראשיים‪ :‬עו"ד עדי סופרסקי‪ ,‬עו"ד צילי עקיבא‪-‬רפפורט‪,‬‬
‫עו"ד הילה הררי‪-‬דורון‪ ,‬עו"ד חניתה שם‪-‬טוב‬
‫ליקטו וערכו‪ :‬המתמחות סופי יעקובוב ומיי שניר‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫תוכן עניינים‬
‫‪ .0‬עדכוני חקיקה‬
‫‪0.0‬‬
‫חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות‪ ,‬התשע"ב‪ ,2102 -‬התקבל‬
‫בכנסת ביום כ"ו בתמוז התשע"ב (‪ 01‬יולי ‪.)2102‬‬
‫‪0.5‬‬
‫חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה‪ ,‬התשע"ב‪ ,2102 -‬התקבל בכנסת ביום ו' באב‬
‫התשע"ב (‪ 22‬יולי ‪.)2102‬‬
‫‪ .5‬עדכוני פסיקה‬
‫‪.5.0‬‬
‫דיני עבודה‪:‬‬
‫‪ .5.0.0‬כאשר מדובר בארגון עובדים יציג הנמצא בעיצומם של מהלכי מו"מ לקראת‬
‫חתימה על הסכם קיבוצי מול ההנהלה במקום העבודה‪ ,‬הרי שעומדת לו חזקת‬
‫היציגות‪ .‬חזקה זו‪ ,‬אינה משאירה מקום לספק בדבר סמכותו של ארגון העובדים‬
‫להיות צד למו"מ ולנהלו‪ .‬בנוסף‪ ,‬החזקה אינה מאפשרת לארגון עובדים אחר‬
‫לטעון כנגד ארגון העובדים היציג לאורך תקופת המו"מ ולמשך שנה נוספת‬
‫לאחר כריתת ההסכם הקיבוצי‪.‬‬
‫‪ .5.0.5‬בית הדין האזורי לעבודה קיבל באופן חלקי תביעה של עובדי עירייה‪ ,‬אשר הוחל‬
‫עליהם‪ ,‬מעבר לתנאים הקבועים בהסכם העסקה אישי‪ ,‬הסדר המאפשר להם‬
‫להעדר מן העבודה בערבי חג בתמורה לשכר מלא ובלא שנוכו להם ימי‬
‫ההיעדרות ממכסת ימי החופשה שנזקפה לזכותם‪.‬‬
‫‪ .5.0.2‬בית הדין האזורי לעבודה פסק‪ ,‬כי פיטוריו של יו"ר ועד העובדים ומנהל מחלקת‬
‫האכיפה בתאגיד המים והביוב לבאר שבע ע"י התאגיד נבעו מנימוק ענייני –‬
‫התנהלותו הפסולה כמנהל מחלקת האכיפה –ללא כל קשר לכהונתו כיו"ר ועד‬
‫העובדים וכי פיטוריו לא נבעו מרצון התאגיד לפגוע בזכות ההתארגנות של‬
‫עובדיו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ .5.0.2‬בית הדין הארצי לעבודה פסק‪ ,‬כי הדרך החוקית לפיטורי עובדים שאינם‬
‫עובדים סטטוטוריים‪ ,‬לרבות עובדים בוועדות מרחביות לתכנון ובניה‪ ,‬תהא לפי‬
‫הוראות סעיף ‪(070‬א) לפקודת העיריות‪ ,‬ככל שלא תהיה התאמה טובה יותר‬
‫בדין‪.‬‬
‫‪ .5.5‬מיסים‪ ,‬ארנונה‪ ,‬היטלים ואגרות‪:‬‬
‫‪ .5.5.0‬בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים‬
‫שעניינו חיובי ארנונה וקבע‪ ,‬כי כאשר מוגשת השגה שלא כדין‪ ,‬ובעניין דנא –‬
‫השגה שהוגשה שלא ע"י מי שחויב בארנונה‪ ,‬אין מדובר ב"השגה" בהתאם‬
‫לחוק‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הוראת הדין הקובעת כי אם מנהל הארנונה לא השיב להשגה‬
‫תוך ‪ 11‬יום‪ ,‬יראו זאת כאילו התקבלה ההשגה במלואה – כלל אינה רלוונטית‪,‬‬
‫שכן אין המדובר בהשגה‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫‪ .5.5.5‬לפני בית המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬הוגשה‬
‫תובענה מנהלית ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית שעניינה תוספת תשלומי‬
‫פיגורים‪ ,‬בשיטת ריבית דריבית‪ ,‬שאותה גובה עיריית ת"א‪-‬יפו (להלן‪:‬‬
‫"העירייה") מנישומיה‪ ,‬בגין תשלומי חובה שלא שולמו במועד‪ .‬חרף הודעת‬
‫העירייה על הפסקת הגבייה קבע ביהמ"ש‪ ,‬כי העירייה תשלם למבקשים גמול‬
‫ושכ"ט עו"ד‪ .‬קביעה זו של בית המשפט נובעת מהאפקט חינוכי‪-‬הרתעתי שיש‬
‫בתביעות כגון דא על רשויות מקומיות אחרות שלא לגבות סכומים ביתר שלא‬
‫כדין‪.‬‬
‫‪ .5.5.2‬בית המשפט המחוזי בחיפה‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל באופן‬
‫חלקי עתירה נגד המועצה האזורית מטה אשר‪ ,‬וקבע כי על הרשות לקבוע‬
‫סיווגים שונים לנכסים או לקבוע אזורי שומה בשטחה‪ ,‬בהתאם לכללים החלים‬
‫על כל רשות ציבורית‪ :‬הגינות‪ ,‬שוויון‪ ,‬סבירות‪ ,‬מידתיות וללא משוא פנים‪.‬‬
‫משלא עשתה כן‪ ,‬אין הצדקה לשוני בתעריפי הארנונה בין אזורי השומה של‬
‫הרשות החלים על הסיווג הספציפי של נכסי העותרות‪ ,‬ועל כן יחול תעריף זהה‬
‫על נכסים אלו‪.‬‬
‫‪ .5.5.2‬בעתירה הנסבה אודות תשלומי ארנונה אותם חייב לכאורה העותר לעירייה‪,‬‬
‫קבע בית המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬כי אין זה‬
‫ראוי שרשות מקומית תטען כי היה על העותר לשמור קבלות המעידות על‬
‫תשלום החוב לתקופת זמן של למעלה מ‪ 21-‬שנה‪ ,‬בעוד שלרשות עצמה אין כל‬
‫מסמכים המעידים על הליכי גבייה שנקטה כנגד העותר בשנים אלו‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ .5.2‬דיני מכרזים‪:‬‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט העליון קיבל ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים‪,‬‬
‫בקובעו‪ ,‬כי על אף שהעתירות שהוגשו ע"י המערערים הוגשו בשיהוי ולוקות‬
‫במניעות‪ ,‬המכרז אשר פורסם על ידי אגף החשב הכללי במשרד האוצר גובל באי‬
‫חוקיות בכך שהוא מפר את סעיף ‪ 25‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ .‬לפיכך‪ ,‬ביטל בית‬
‫המשפט העליון את המכרז‪.‬‬
‫‪ .5.2.5‬בית המשפט המחוזי בירושלים‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל‬
‫עתירה בקובעו‪ ,‬כי כאשר מוגש מכרז ובו נקבעו תנאי סף‪ ,‬יש לפרש את תנאי הסף‬
‫לפי הפירוש המקל עם המציעים‪ ,‬והמגשים את תכלית המכרז‪.‬‬
‫‪ .5.2.2‬בית המשפט המחוזי בחיפה‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל את‬
‫עתירת העותרת כנגד החלטת מזמינת המכרז לקיים הליך תחרותי נוסף‪ ,‬לאחר‬
‫שנפתחו המעטפות ונחשפו גובה ההצעות של כל משתתף‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי‬
‫פעולה זו המשיבה פגעה באופן מהותי בתחרות ההוגנת ובעיקרון השוויון‪.‬‬
‫‪ .5.2‬עמותות ומלכ"רים‪:‬‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי‬
‫למנות מפרק זמני לעמותה‪ ,‬חרף העובדה כי בקשת פירוק העמותה הוגשה שלא‬
‫כדין‪ ,‬וזאת לאור שקלול הנסיבות‪ ,‬לרבות‪ :‬המעשים הפליליים המיוחסים לעמותה‪,‬‬
‫הקפאת חשבונותיה וצו ההרחקה שניתן כנגד יו"ר ועד העמותה מכל פעילותיה‪.‬‬
‫‪ .5.2‬דיני איכות הסביבה‪:‬‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט העליון‪ ,‬בשבתו כבג"צ‪ ,‬הורה למשיבים‪ ,‬מדינת ישראל והמשרד להגנת‬
‫הסביבה‪ ,‬להודיע עד ליום ‪ 0.5.02‬מהו לוח הזמנים המשוער להכרעת הממשלה‬
‫בדבר אישור תכנית רב שנתית לצורך קידום מטרות חוק אוויר נקי‪ ,‬התשס"ח‪-‬‬
‫‪.2115‬‬
‫‪4‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ .5.2‬משפט מנהלי ושלטון מקומי‪:‬‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע‪ ,‬כי הגורם‬
‫המוסמך לבחון ולקבוע בעניין העסקתם‪/‬אי‪-‬העסקתם של נותני שירותים‬
‫מקצועיים לעירייה הינו ראש העיר ולא ועדת הרכש של העירייה‪ ,‬וזאת מכוח‬
‫סמכותו השיורית‪.‬‬
‫‪ .5.2.5‬אין מניעה‪ ,‬כי החלטה בעניין שהובא זה מכבר לדיון בישיבת מועצה לדרישת ראש‬
‫הרשות‪ ,‬תידון פעם נוספת לדרישת ‪ 01%‬מחברי המועצה המבקשים דיון חוזר אם‬
‫העניין ראוי לדיון ציבורי מחודש‪ ,‬אף אם חלף פרק זמן סביר ממועד הדיון הקודם‪.‬‬
‫‪ .5.2.2‬בית המשפט העליון קבע‪ ,‬כי פרטיותם של מחזיקי נכסים עלולה להיפגע שעה‬
‫שהרשות המקומית‪ ,‬אשר בתחומה נמצאים הנכסים‪ ,‬מתבקשת להעביר את‬
‫שמותיהם וכתובותיהם לחברה פרטית העוסקת במתן שירותים של ייעוץ בנושאי‬
‫ארנונה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קבע בית המשפט העליון מתווה‪ ,‬באמצעות איזון ראוי בין‬
‫הזכות לקבלת חופש מידע ושקיפות שלטונית‪ ,‬לבין הזכות לפרטיות ולצמצום‬
‫ההכבדה הכרוכה במסירת המידע על הרשות‪ ,‬אשר בהתקיימו הרשות תהיה‬
‫רשאית למסור את הפרטים לעיל‪.‬‬
‫‪ .5.2‬רישוי עסקים‪:‬‬
‫‪ .5.2.0‬בית משפט השלום בנתניה ביטל את צווי ההפסקה המנהלים אשר הורו למבקשת‪,‬‬
‫חברת מפעלי מחזור‪ ,‬להפסיק את פעילות בית העסק לאלתר‪ ,‬זאת מאחר ולא היה‬
‫בסיס מספיק ליתן את צווי ההפסקה למעט היותו של העסק פועל ללא רישיון‪.‬‬
‫נקבע‪ ,‬כי יש להשתמש בסמכות המנהלית להוצאת צווי הפסקה מנהליים בזהירות‬
‫ורק במקרים דחופים בהם גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ .1‬עדכוני חקיקה‬
‫‪ 0.0‬חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות‪ ,‬התשע"ב‪( 5105-‬להלן‪":‬החוק")‪,‬‬
‫התקבל בכנסת ביום כ"ו בתמוז התשע"ב (‪ 02‬יולי ‪.)5105‬‬
‫החוק מסדיר‪ ,‬לראשונה בישראל‪ ,‬את נושא הטיפול בציוד חשמלי ואלקטרוני‪ ,‬בסוללות‬
‫ובמצברים (להלן‪":‬ציוד אלקטרוני")‪ ,‬על מנת לעודד שימוש חוזר בציוד חשמלי ואלקטרוני‬
‫וצמצום כמות הפסולת הנוצרת מציוד זה‪.‬‬
‫החוק מטיל את עיקר האחריות ליישומו על יצרנים‪ ,‬יבואנים‪ ,‬משווקים והרשויות‬
‫המקומיות‪ ,‬בדומה להוראות הדירקטיבה האירופאית העוסקת בנושא ( ‪Waste Electrical‬‬
‫‪.)and Electronic Equipment Directive- WEEE‬‬
‫החוק קובע‪ ,‬כי הרשויות המקומיות תהיינה מחויבות לבצע הפרדה ואיסוף של פסולת ציוד‬
‫חשמלי ואלקטרוני מהמגזר הביתי וזאת באמצעות הקמת מוקדי איסוף ייעודיים‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫תחול על הרשויות המקומיות החובה לבצע איסוף של מכשירי חשמל ואלקטרוניקה‬
‫מסוימים מהרחוב‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬תחול על הרשויות המקומיות החובה לפרסם מידע בדבר מיקום מוקדי האיסוף‪,‬‬
‫מועדי הפינוי ואפשרויות הפינוי‪ ,‬בדבר סימון מיכלי האצירה והחובה להפריד פסולת ציוד‬
‫חשמלי ואלקטרוני מפסולת אחרת‪.‬‬
‫לצורך קיום חובות ההפרדה ואיסוף הפסולת על הרשויות המקומיות להתקשר בחוזה‬
‫התקשרות עם גוף יישום מוכר‪ ,‬בהתאם להוראות סעיף ‪ 27‬לחוק‪.‬‬
‫החוק קובע סנקציות כספיות בסכומים הנעים בין ‪ 21,111‬ל‪ ₪ 011,111 -‬ליחיד ו‪ 01,111 -‬עד‬
‫‪ ₪ 111,111‬לתאגיד‪ ,‬בגין הפרות שונות של החוק וכן במקרה של אי עמידה ביעדי המחזור‬
‫הקבועים בחוק‪ .‬בנוסף נקבעו סנקציות פליליות של עד שנת מאסר או קנס בסכום של עד‬
‫‪.₪ 010,111‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי פרק ט' לחוק המפרט את הסנקציות הכספיות‪ ,‬יכנס לתוקפו ביום ‪ 0.0.2100‬ובלבד‬
‫שעד לאותו מועד הותקנו תקנות לפי סעיף ‪(20‬ב) לחוק‪.‬‬
‫יאמר‪ ,‬כי החוק ייכנס לתוקפו באופן הדרגתי‪ .‬חלקם של הסעיפים ייכנסו לתוקף ביום‬
‫‪ 0.0.2100‬ובלבד שיותקנו עד למועד זה תקנות לפי סעיפים ‪(02‬א) ו‪(17-‬א)(‪ )0‬וחלקם (סעיפים‬
‫‪ 00 2 ,0‬עד ‪ 20 ,20 ,01‬ו‪(21 -‬ד)(‪ )2‬לחוק) יכנסו לתוקפם ביום ‪.0.0.2100‬‬
‫‪6‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫‪ 0.5‬חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה‪ ,‬התשע"ב‪( 5105-‬להלן‪":‬החוק")‪ ,‬התקבל בכנסת‬
‫ביום ו' באב התשע"ב (‪ 52‬יולי ‪.)5105‬‬
‫החוק הנו ביטוי להחלטת ממשלה מס' ‪ 2100‬אשר ביקשה לשפר את ההיערכות במדינה‬
‫למקרי חירום ואסונות‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בעקבות השריפה שאירעה בכרמל בשנת ‪ .2101‬החוק‬
‫מהווה רפורמה מקיפה בתחום שירותי הכבאות וההצלה בישראל‪.‬‬
‫יודגש כי החוק מבטל את חוק שירותי הכבאות‪ ,‬התשי"ט – ‪ ,0020‬אשר מסדיר את שירותי‬
‫הכבאות בישראל כשירותים מוניציפאליים במסגרת איגודי ערים ויחידות כבאות עירוניות‪,‬‬
‫וקובע תחתיו‪ ,‬הסדר ארצי ואחיד‪.‬‬
‫יחד עם זאת יאמר‪ ,‬כי תקנות שהותקנו מתוקף חוק שירותי הכבאות האמור‪ ,‬יעמדו בתוקפן‬
‫עד להתקנת תקנות חדשות לפי חוק זה‪ ,‬אלא אם בוטלו על ידי השר לבטחון פנים בהתאם‬
‫למפורט בחוק גופו‪.‬‬
‫החוק מניח את התשתית החוקית לצורך הפעלת רשות ארצית של כבאות והצלה בישראל‬
‫(להלן‪":‬הרשות")‪ .‬בנוסף‪ ,‬החוק מעביר את תפעול הרשות הארצית לכבאות והצלה תחת‬
‫פיקודו וניהול של המשרד לביטחון פנים‪ .‬בראש הרשות הארצית לכבאות והצלה יעמוד נציב‬
‫כבאות והצלה ותפקידו יהיה לנהל את הרשות ועל ביצוע תפקידיה‪.‬‬
‫החוק קובע את תפקידי הרשות וחובותיה‪ ,‬את סמכויות הנציב ותפקידו‪ ,‬מעמדם של‬
‫הכבאים העובדים ומתנדבים‪ ,‬ומפרט באופן פרטני את פעילות הרשות כגון‪ :‬הסמכויות‬
‫לטיפול באירועים‪ ,‬עזרה מחוץ לישראל‪ ,‬חקירה בדבר דליקות ותחקירים מבצעיים‪ ,‬אחריות‬
‫בדבר קיום ההוראות בעניין בטיחות אש והצלה ולצורך כך בין היתר‪ ,‬להסמיך מפקחים‬
‫לצורך פיקוח על ביצוע הוראות החוק‪.‬‬
‫אחד הכלים לצורך קיום הוראות החוק הוא מתן צו הפסקה מנהלי (ראה סעיף ‪ 20‬לחוק)‪,‬‬
‫אשר היה עד כה כלי אכיפתי בעיקר במסגרת חוק התכנון והבניה‪ ,‬התשכ"ה‪ 0012 -‬ובמסגרת‬
‫חוק רישוי עסקים‪ ,‬תשכ"ח‪ ,0015-‬מדובר בכלי מהיר ויעיל אשר מקנה סמכות למפקד‬
‫המחוז להוציא צו הפסקה מנהלי אם קיים יסוד סביר‪ ,‬כי הפרה בנכס לפי החוק עשויה‬
‫לגרום לפגיעה בחיי אדם או לפגיעה חמורה ברכוש‪.‬‬
‫החוק אף קובע סמכות עונשית ומטיל עונשי מאסר או קנסות בגין הפרעה לצוותי כיבוי‬
‫במילוי תפקידם‪ ,‬אי התקנתם של אמצעי בטיחות באש‪ ,‬העדר מילוי של הוראות שונות‬
‫הנוגעות לבטיחות באש ועוד‪.‬‬
‫יאמר‪ ,‬כי החוק קובע כי עובדי הרשות יהיו עובדי מדינה ויחולו עליהם הוראות חוק שירות‬
‫המדינה‪ .‬החוק אף קובע הוראות ביחס למי שהיה עובד של איגוד ערים או של המחלקה‬
‫לשירותי כבאות ברשות המקומית ומגדיר כי ביום כינונה של הרשות הוא יהיה לעובד‬
‫‪7‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫הרשות (בסייגים שונים)‪ .‬יצוין כי מיום קבלתו של חוק זה בכנסת לא יקבל איגוד ערים‬
‫עובדים חדשים אלא באישור בראש ובכתב מגורמים ממונים‪.‬‬
‫בנוסף נקבע‪ ,‬כי ביום כינון הרשות יבוטלו איגודי הערים ויחדלו להיות אישיות משפטית‪.‬‬
‫(פורסם בס‪.‬ח ‪ 2050‬ביום ‪)5.5.2102‬‬
‫‪ .2‬עדכוני פסיקה‬
‫‪ .5.0‬דיני עבודה‬
‫‪ .5.0.0‬כאשר מדובר בארגון עובדים יציג הנמצא בעיצומם של מהלכי מו"מ לקראת חתימה על‬
‫הסכם קיבוצי מול ההנהלה במקום העבודה‪ ,‬הרי שעומדת לו חזקת היציגות‪ .‬חזקה זו‪ ,‬אינה‬
‫משאירה מקום לספק בדבר סמכותו של ארגון העובדים להיות צד למו"מ ולנהלו‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫החזקה אינה מאפשרת לארגון עובדים אחר לטעון כנגד ארגון העובדים היציג לאורך תקופת‬
‫המו"מ ולמשך שנה נוספת לאחר כריתת ההסכם הקיבוצי‪.‬‬
‫סב"א (ארצי) ‪ 0152-17-02‬ועד עובדי הרכבת נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה‬
‫(פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )02.7.2102‬לפני כבוד הנשיאה נילי ארד‪ ,‬כבוד סגן הנשיאה יגאל‬
‫פליטכמן‪ ,‬כבוד השופטת ורדה וירט ליבנה‪ .‬נציג ציבור (עובדים) מר שלום חבשוש ונציג‬
‫ציבור (מעבידים) מר יורם בליזובסקי ‪.‬‬
‫המבקשים‪ ,‬ארגון כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי (להלן‪" :‬ארגון העובדים") וועד‬
‫עובדי רכבת ישראל (להלן‪" :‬ועד עובדי הרכבת")‪ ,‬הגישו בקשה לבית הדין הארצי לעבודה‬
‫נגד הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן‪" :‬הסתדרות העובדים") ורכבת ישראל בע"מ‬
‫(להלן‪" :‬הרכבת") (הסתדרות העובדים והרכבת יקראו להלן "המשיבות")‪ ,‬להכיר בארגון‬
‫העובדים‪ ,‬ולא בהסתדרות העובדים‪ ,‬כארגונם היציג של עובדי הרכבת‪ .‬ארגון העובדים‬
‫ביקשו בבקשתם כי הכרה זו תחל ממועד מסירת הודעתם להנהלת הרכבת שבכוונתם לפנות‬
‫לוועד עובדי הרכבת שיכהן כוועד מטעמו‪.‬‬
‫המבקשים עתרו לקבלת הסעדים הבאים‪:‬‬
‫צו מניעה זמני המורה למבקשות להימנע מכל פעולה כנגד המבקשים‪.‬‬
‫צו הצהרתי זמני המורה‪ ,‬כי ארגון העובדים הינו הארגון היציג של עובדי הרכבת‪.‬‬
‫צו עשה המורה לרכבת לנהל משא ומתן עם המבקשים לקראת חתימת על הסכם קיבוצי‪,‬‬
‫בהמשך למתווה שסוכם בין הסתדרות העובדים לרכבת‪ ,‬וכן כל סעד אחר ככל שייראה לבית‬
‫הדין הארצי לעבודה מתאים וצודק‪ .‬בבקשות אלו‪ ,‬מבקשים המבקשים לבוא בנעלי‬
‫‪8‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫הסתדרות העובדים בישורת האחרונה של מהלכי המו"מ שמקיימת ההסתדרות עם הנהלת‬
‫הרכבת‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬טענה הסתדרות העובדים‪ ,‬כי היא ארגון העובדים היציג של עובדי הרכבת מזה עשרות‬
‫שנים‪ .‬בחודש אוגוסט ‪ 2101‬מינתה ההסתדרות את ועד עובדי רכבת ישראל‪ ,‬לוועד הרכבת‪,‬‬
‫אך בהתאם להחלטת מוסדות ההסתדרות מיום ‪ ,0.7.2102‬מינתה ההסתדרות ועד אחר‬
‫תחתיהם‪ .‬על רקע זה‪ ,‬התבקש בית הדין הארצי לעבודה להחליט מי מבין שני הארגונים הוא‬
‫הארגון היציג ברכבת‪.‬‬
‫בית הדין הארצי לעבודה פסק‪ ,‬כי ההסתדרות הכללית היא הארגון היציג של העובדים‬
‫ברכבת ישראל‪ ,‬וזאת מן הטעם העיקרי‪ ,‬כי בינה לבין הנהלת הרכבת מתנהלים הליכי מו"מ‬
‫מתקדמים לכריתתו של הסכם קיבוצי‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬קם מחסום המניעות המגביל את‬
‫התחרות בין ארגוני עובדים על יציגות במקום העבודה ובמהלך תקופה זו מנוע ארגון‬
‫עובדים אחד מלטעון נגד יציגותו של ארגון עובדים אחר‪ ,‬וזאת כדי ליתן לארגון היציג פרק‬
‫זמן סביר למימוש מטרותיו הקיבוציות‪.‬‬
‫‪ .5.0.5‬בית הדין האזורי לעבודה קיבל באופן חלקי תביעה של עובדי עירייה‪ ,‬אשר הוחל עליהם‪,‬‬
‫מעבר לתנאים הקבועים בהסכם העסקה אישי‪ ,‬הסדר המאפשר להם להעדר מן העבודה‬
‫בערבי חג בתמורה לשכר מלא ובלא שנוכו להם ימי ההיעדרות ממכסת ימי החופשה‬
‫שנזקפה לזכותם‪.‬‬
‫תעא (ת"א) ‪ 0120/10‬אמיר אלעני נ' עיריית פתח‪-‬תקווה (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪)0.7.2102‬‬
‫לפני כבוד השופטת נטע רות‪ .‬נ‪.‬צ‪ .‬גב' יפה הרצברג ונ‪.‬צ‪ .‬מר יצחק סרי‪.‬‬
‫התובעים מועסקים בעירייה משנת ‪ 0000‬בהסכם אישי‪ .‬לטענת התובעים במשך כל השנים‬
‫הם לא עבדו בערבי החג וקיבלו עבור ימים אלו שכר מלא‪ ,‬באופן זה שימים אלו נחשבו‬
‫כ"ימי מנוחה בשכר" וכך לא נוכו ממכסת ימי חופשתם‪ .‬לאור האמור‪ ,‬טענו התובעים‪ ,‬כי עם‬
‫השנים התגבש נוהג לפיו הם קיבלו שכר מלא עבור ערבי החג בהם כלל לא עבדו‪.‬‬
‫לטענת העירייה‪ ,‬התשלום שקיבלו התובעים בגין אי עבודתם בערבי החג מקורו בטעות אשר‬
‫תוקנה בהתאם לעמדת מרכז השלטון המקומי ביחס לכלל העובדים המועסקים בחוזים‬
‫אישיים ושאינם מיוצגים ע"י ארגון העובדים‪ .‬בנוסף‪ ,‬טענה העירייה‪ ,‬כי אף אם הטבה זו‬
‫נקלטה אל הסכמי העבודה האישיים של התובעים מכוח נוהג‪ ,‬היא נעשתה שלא כדין ובאופן‬
‫החורג מהמקובל במדינה‪ ,‬וזאת לאור חוק יסודות התקציב‪ ,‬השתמ"ה‪( 0052-‬להלן‪" :‬חוק‬
‫יסודות התקציב") הקובע‪ ,‬כי העירייה אינה רשאית העניק לעובדיה תנאי שכר החורגים‬
‫מהמקובל בקרב עובדי המדינה‪ ,‬אלא אם התקבל על כך אישור מהממונה על השכר‪.‬‬
‫בית הדין האזורי לעבודה פסק‪ ,‬כי דין התביעה להתקבל בחלקה לאור התנהגות הצדדים‬
‫במשך השנים‪ ,‬כאמור‪ .‬בית הדין האזורי לעבודה ציין‪ ,‬כי לתובעים "הוכתב" שלא לעבוד‬
‫‪9‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫בערבי החג שכן משרדי העירייה היו סגורים והעירייה אף לא אפשרה לתובעים לעבוד‬
‫בימים אלו‪ ,‬אף לא בתאום מראש עם מינהל משאבי אנוש‪ .‬בית הדין האזורי הסתמך‬
‫בקביעתו על הוראות התקשי"ר (תקנון שירות המדינה) המתייחסות לסוגיית ימי הבחירה‬
‫של עובדי המדינה הקובעות‪ ,‬כי העובד רשאי להיעדר‪ ,‬לפי בחירתו‪ ,‬בשני ימים מתוך הימים‬
‫הנקובים בהוראת התקשי"ר ולקבל משכורת בעדם‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬קבע בית הדין האזורי לעבודה‪ ,‬כי מכוח הוראות התקשי"ר ובהתאם לנוהג‬
‫שהתגבש בין הצדדים‪ ,‬זכאים התובעים לכך שימשיך ויחול על התובעים אותו חלק המקיים‬
‫חפיפה בין הנוהג כפי שהתקיים בינם לבין העירייה לבין הוראות התקשי"ר‪ ,‬קרי‪ ,‬התובעים‬
‫יהיה זכאים לנצל שני ימי בחירה במהלך שנת עבודתם (לרבות ערבי חג) וימים אלו ינוכו‬
‫מיתרת ימי החופשה של התובעים או מימי הבחירה‪ ,‬בהתאם לעניין‪.‬‬
‫‪ .5.0.2‬בית הדין האזורי לעבודה פסק‪ ,‬כי פיטוריו של יו"ר ועד העובדים ומנהל מחלקת האכיפה‬
‫בתאגיד המים והביוב לבאר שבע ע"י התאגיד נבעו מנימוק ענייני – התנהלותו הפסולה‬
‫כמנהל מחלקת האכיפה – ללא כל קשר לכהונתו כיו"ר ועד העובדים‪ ,‬וכי פיטוריו לא נבעו‬
‫מרצון התאגיד לפגוע בזכות ההתארגנות של עובדיו‪.‬‬
‫ס"ק (ב"ש) ‪ 5112-02-00‬הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י נ' מי שבע – תאגיד‬
‫המים והביוב לבאר שבע בע"מ (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )0.7.2102‬לפני כבוד השופטת‬
‫יהודית הופמן‪-‬גלטנר סגנית הנשיאה‪ .‬נציג ציבור (עובדים) מר סעדיה גוזלן ונציג ציבור‬
‫(מעבידים) מר ראובן בצרתי‪.‬‬
‫הסתדרות העובדים הכללית החדשה בא"י (להלן‪" :‬הסתדרות העובדים") עתרה לבית הדין‬
‫האזורי לעבודה בבקשה למתן סעדים הצהרתיים‪ ,‬צווי עשה וצווי מניעה (להלן‪" :‬הבקשות")‬
‫נגד "מי שבע" – תאגיד המים והביוב לבאר שבע (להלן‪" :‬התאגיד") בטענה‪ ,‬כי פיטוריו של‬
‫מר לוי‪ ,‬יו"ר ועד העובדים ומנהל מחלקת האכיפה בתאגיד (להלן‪" :‬מר לוי") נעשתה במטרה‬
‫לפגוע במכוון ובאופן מתוכנן בהתארגנות העובדים בתאגיד‪ .‬הסתדרות העובדים ביקשה‬
‫ליתן צו הצהרתי קבוע לפיו פיטוריו של מר לוי בטלים ולהשיבו לעבודתו‪ .‬בנוסף‪ ,‬הסתדרות‬
‫העובדים ביקשה ליתן צו הצהרתי קבוע לפיו התאגיד פגע בהתארגנות העובדים מאחר‬
‫והליכי הפיטורים הן של מר לוי והן של סגנית יו"ר ועד העובדים התארכו ובכך גרמו לסחבת‬
‫במו"מ שנוהל בין הצדדים במטרה להגיע לכינונו של הסכם קיבוצי מיוחד בתאגיד‪ .‬לטענת‬
‫התאגיד‪ ,‬מר לוי פוטר בשל התנהגותו הפסולה כמנהל מחלקת האכיפה‪ ,‬כפי שעלה מממצאי‬
‫דו"ח הבדיקה שערך רו"ח חיצוני לתאגיד (להלן‪" :‬ממצאי הדו"ח") וכן מממצאי השימוע‬
‫שנערך למר לוי בעקבותיו‪ ,‬וזאת ללא כל קשר לכהונתו כיו"ר ועד העובדים‪.‬‬
‫בית הדין האזורי לעבודה דחה את הבקשה וקבע‪ ,‬כי פיטוריו של מר לוי לא נבעו בשל רצון‬
‫התאגיד לפגוע בזכות ההתארגנות‪ ,‬אלא בשל עילה ראויה כפי העולה מממצאי הדו"ח‪.‬‬
‫מהממצאים עלה‪ ,‬כי מר לוי ניצל את מעמדו בתאגיד בכך שלא נקט בפעולות אכיפה כנגד‬
‫חובות של בני משפחתו לתאגיד‪ .‬כן נקבע‪ ,‬כי חרף מעמדה של זכות ההתארגנות כזכות יסוד‬
‫‪01‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫חוקתית ולהגנה שהיא מעניקה לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בוועד עובדים או‬
‫בארגון עובדים‪ ,‬אין היא מקנה לעובד חסינות מפני פיטורים מטעמים עניינים‪ .‬מכאן‪ ,‬לא‬
‫הוכחה כל עילה המצדיקה את התערבות בית הדין בהחלטת התאגיד לפטר את מר לוי ועל‬
‫כן דין הבקשות להידחות‪.‬‬
‫‪ .5.0.2‬בית הדין הארצי לעבודה פסק‪ ,‬כי הדרך החוקית לפיטורי עובדים שאינם עובדים‬
‫סטטוטוריים‪ ,‬לרבות עובדים בוועדות מרחביות לתכנון ובניה‪ ,‬תהא לפי הוראות סעיף‬
‫‪(020‬א) לפקודת העיריות‪ ,‬ככל שלא תהיה התאמה טובה יותר בדין‪.‬‬
‫ע"ע (ארצי) ‪ 20750-01-01‬לולו ראשד נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה – גבעות אולנים‬
‫(פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )00.7.2102‬לפני כבוד השופטים יגאל פליטמן‪ ,‬רונית רוזנפלד‪ ,‬סיגל‬
‫דוידוב‪-‬מוטולה‪ .‬נציג עובדים מר יצחק שילון ונציג מעבידים מר משה מרבך‪.‬‬
‫עסקינן בערעור הנוגע לדרך החוקית לפיטורי עובדים בוועדות מרחביות לתכנון ובנייה‪.‬‬
‫המערערת התחילה את עבודתה בעיריית שפרעם (להלן‪" :‬העירייה") כעוזרת למהנדס העיר‬
‫ובעקבות הקמתה של הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה (להלן‪" :‬הוועדה")‪ ,‬נקלטו עובדי‬
‫מחלקת ההנדסה כעובדי הוועדה תוך שמירה על רצף זכויותיהם‪.‬‬
‫לאור אי שביעות רצון יו"ר הוועדה מעבודתה והתנהגותה של המערערת‪ ,‬ניתנה למערערת‬
‫הזמנה לשימוע טרום פיטורים (להלן‪" :‬השימוע")‪ .‬בשימוע זה ניתנה למערערת האפשרות‬
‫להשלים את טענותיה בכתב‪ .‬לאחר קבלת טענותיה‪ ,‬התכנסו חברי מליאת הוועדה (להלן‪:‬‬
‫"המליאה")‪ ,‬לרבות מהנדס הוועדה ויועמ"ש הוועדה‪ ,‬לדון בפיטורי המערערת‪ .‬יצוין‪ ,‬כי‬
‫המערערת עצמה לא זומנה לישיבה וכך גם בא כוחה ונציג ההסתדרות‪ .‬לפני חברי המליאה‬
‫הוצג פרוטוקול השימוע ולאחר דין ודברים החליטה המליאה בדעת רוב על פיטוריה‪.‬‬
‫המערערת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד פיטוריה‪ .‬בית הדין האזורי‬
‫לעבודה קבע‪ ,‬כי פיטורי המערערת נעשו כדין‪ ,‬מאחר שבוועדה לא יכולה היתה להתקיים‬
‫ועדת פיטורים בהתאם להוראת סעיף ‪070‬א לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן‪:‬‬
‫"הפקודה") הקובעת כי חברי ועדת הפיטורים יהיו גזבר הרשות‪ ,‬מנכ"ל הרשות (במידה‬
‫שאין – מנהל כוח האדם) והיועמ"ש של הרשות‪ .‬לאור העובדה כי בוועדה לא היה קיים‬
‫גזבר‪ ,‬בית הדין האזורי לעבודה קבע כי הוראה זו לא ניתנת ליישום בפיטורי עובדים בוועדה‬
‫ומכאן הערעור‪.‬‬
‫בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור רק בחלקו ופסק‪ ,‬כי ההחלטה בדבר פיטורי‬
‫המערערת התקבלה ע"י הגורם המוסמך לכך בדין ובהתאם לחוקת העבודה‪ ,‬אך שנפלו‬
‫פגמים בזכות הטיעון שניתנה למערערת ומן הטעם הזה הערעור מתקבל‪.‬‬
‫לעניין הפיטורים קבע בית הדין הארצי כי הפיטורים נעשו כדין בהתאם להוראת סעיף‬
‫‪(210‬א) לחוק התכנון והבניה‪ ,‬התשכ"ה‪ 0012-‬הקובעת כי תנאי ההעסקה של עובדי ועדות‬
‫מרחביות יהיו כשל עובדי מועצות מקומיות לרבות דרך הפיטורים‪ .‬הרכב ועדת הפיטורים‬
‫הועתק באופן אוטומטי ביחס למועצות מקומיות לפקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש]‪,‬‬
‫‪00‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫אולם בשל השוני המבני בין מועצה מקומית ועירייה לבין ועדה מרחבית לתכנון ובניה‪,‬‬
‫כאמור‪ ,‬יישומו של הסעיף באופן טכני‪ ,‬עלול לפגוע בזכויותיהם המהותיות של הצדדים‬
‫ליחסי העבודה‪ .‬אשר על כן‪ ,‬ועדת פיטורים בוועדה תהא זהה במאפייניה לוועדת הפיטורים‬
‫הקבועה בסעיף ‪070‬א לפקודה ויש צורך בהמלצתו של יו"ר הוועדה ובהחלטה של מליאת‬
‫הוועדה כפי שהיה במקרה דנן‪.‬‬
‫בית הדין הארצי לעבודה קיבל בכל זאת את הערעור בחלקו‪ ,‬מן הטעם שנפלו פגמים בזכות‬
‫הטיעון של המערערת‪ ,‬כדלקמן‪ :‬המערערת לא נכחה במליאה שדנה בפיטוריה‪ ,‬עילות‬
‫הפיטורים במכתב ההזמנה לשימוע היו כוללניות ובנוסף יו"ר הוועדה טענה בפני המליאה‬
‫שהתכנסה בעניינה של המערערת טענות חדשות אשר לא הובאו טרם לכן לפני המערערת‬
‫וכך לא ניתנה לה ההזדמנות להתייחס אליהן‪ .‬אשר על כן‪ ,‬מטעם פגמים אלו בזכות הטיעון‪,‬‬
‫דין הערעור להתקבל‪.‬‬
‫‪ .5.5‬מיסים‪ ,‬ארנונה‪ ,‬אגרות והיטלים‬
‫‪ .5.5.0‬בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים שעניינו‬
‫חיובי ארנונה וקבע‪ ,‬כי כאשר מוגשת השגה שלא כדין‪ ,‬ובעניין דנא – השגה שהוגשה שלא‬
‫ע"י מי שחויב בארנונה‪ ,‬אין מדובר ב"השגה" בהתאם לחוק‪ .‬אשר על כן‪ ,‬הוראת הדין‬
‫הקובעת כי אם מנהל הארנונה לא השיב להשגה תוך ‪ 21‬יום‪ ,‬יראו זאת כאילו התקבלה‬
‫ההשגה במלואה – כלל אינה רלוונטית‪ ,‬שכן אין המדובר בהשגה‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫עע"ם ‪ 0120/01‬מאיר מלכא נ' מועצה מקומית כפר קמא (פורסם במאגר נבו‪ ,‬ניתן ביום‬
‫‪ )2.5.2102‬בבית המשפט העליון‪ ,‬לפני כבוד המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין‪ ,‬כבוד המשנה‬
‫לנשיא מ' נאור וכבוד השופט ח' מלצר‪.‬‬
‫עסקינן בערעור על פס"ד שניתן בעתירה מנהלית שהגישו המערער ‪ ,0‬מר מאיר מלכא‬
‫והמערערת ‪ ,2‬חברת י‪.‬ב‪.‬מ‪.‬י‪ .‬מחסני אלומיניום בע"מ (להלן בהתאמה‪" :‬המערער ‪,"0‬‬
‫"המערערת ‪ "5‬או "המערערים")‪ ,‬בעניין תשלומי ארנונה לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית‬
‫משפט לעניינים מנהליים‪ .‬המערערת ‪ 2‬מחזיקה בנכס ששכר המערער ‪ 0‬הנמצא בתחומה של‬
‫המשיבה‪ ,‬המועצה המקומית כפר קמא (להלן‪" :‬המועצה")‪ ,‬בו היא מנהלת עסק המשמש‬
‫כמחסן ל"פרופיל אלומיניום לשיווק לעוסקים בענף האלומיניום"‪.‬‬
‫בערעור דנן‪ ,‬ערערו המערערים על הקביעות הבאות‪:‬‬
‫האחת‪ ,‬על קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי דין ההשגות להידחות‪ .‬לטענת‬
‫המערערים יש לראות בהשגות שהוגשו על ידי המערערת ‪ 2‬על שומות הארנונה לשנים ‪2115-‬‬
‫‪ 2110‬כהשגות שהתקבלו ע"י המועצה‪ ,‬וזאת לאור העובדה שמנהל הארנונה לא השיב להן‬
‫‪02‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫תוך ‪ 11‬יום‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪(0‬ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)‪,‬‬
‫התשל"ו‪( 0071-‬להלן‪" :‬חוק הערר")‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬על קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי הוספת סיווג "מחסן אלומיניום‬
‫סחר בסיטונאות" לסמל ‪ 211‬הכולל "חנויות‪ ,‬משרדים‪ ,‬עסקים שירותים ומסחר‪ ,‬מסעדה‬
‫קיוסק‪ ,‬מזנון‪ ,‬חנויות‪ ,‬מרפאות‪ ,‬בתי מרקחת‪ ,‬מאפיות" (להלן‪" :‬סמל ‪ )"511‬נעשתה כדין‪,‬‬
‫שעה שלטענת המערערים‪ ,‬סיווג זה בצו הארנונה התקבל ללא אישור שר האוצר ושר הפנים‪,‬‬
‫בניגוד להוראות דיני ההקפאה אשר מחייבות את אישורם‪.‬‬
‫בית המשפט העליון דחה את הערעור ופסק‪ ,‬כי הוראות סעיפים ‪ 0‬ו‪ 0-‬לחוק הערר קובעות‬
‫שמי שחויב בתשלום ארנונה‪ ,‬רשאי להשיג השגה תוך ‪ 01‬יום על החיוב ושעל מנהל הארנונה‬
‫להשיב למשיג תוך ‪ 11‬יום‪ ,‬וכי ככל שמנהל הארנונה לא השיב‪ ,‬תתפרש שתיקתו כאילו‬
‫הסכים לקבל את ההשגה במלואה‪ .‬בענייננו‪ ,‬קבע בית המשפט העליון‪ ,‬כי עפ"י טענת‬
‫המערערים בערעור‪ ,‬המערערת ‪ 2‬אשר הגישה את ההשגות‪ ,‬לא הייתה הגורם שחויב‬
‫בארנונה‪ .‬מי שחויב בארנונה היה המערער ‪( 0‬על פי הודאתו)‪ ,‬ולכן "ההשגה" שהגישה‬
‫המערערת ‪ ,2‬כלל לא הייתה "השגה" כחוק‪ .‬לכן אין לבית משפט זה מקום להתערב בקביעת‬
‫בית המשפט לעניינים מנהליים ואין לראות ב"השגת" המערערת ‪ 2‬כהשגה שמנהל הארנונה‬
‫במועצה החליט לקבל בהעדר מתן תשובה במועד הקבוע בחוק הערר‪.‬‬
‫נדגיש כי בית המשפט הוסיף וקבע שכאשר רשות מקומית סבורה כי המסמך שבפניה אינו‬
‫השגה כדין‪ ,‬עליה להשיב ולהעמיד את הפונה על הפגם; אולם‪ ,‬התרופה להפרת החובה‬
‫להשיב ל"השגה" שלמעשה אינה השגה‪ ,‬אינה בראייתה כהשגה שהחליט המנהל לקבל‪.‬‬
‫לעניין טענת המערערים בנוגע לסיווג הנכס‪ ,‬פסק בית המשפט העליון‪ ,‬כי אין מקום להתערב‬
‫בסיווג הנכס לפי סמל ‪ ,211‬וזאת מאחר ועפ"י דיני ההקפאה חל איסור לשנות סיווגים בצו‬
‫הארנונה‪ ,‬אך אין הם אוסרים שינוי סיווגו של נכס ספציפי הקבוע בצו הארנונה לסיווג אחר‬
‫גם אם לא חל שינוי בשימוש בנכס‪ .‬בנוסף‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי המערערים אינם יכולים לטעון‬
‫לראשונה בערעור כי הסיווג הנכון של הנכס הינו בגדר "בתי מלאכה" ומטעם זה אין מקום‬
‫להתערב בהחלטת המועצה להגדרת הנכס ולהוספתו לסמל ‪.211‬‬
‫‪ .5.5.5‬לפני בית המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬הוגשה תובענה‬
‫מנהלית ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית שעניינה תוספת תשלומי פיגורים‪ ,‬בשיטת‬
‫ריבית דריבית‪ ,‬שאותה גובה עיריית ת"א‪-‬יפו (להלן‪" :‬העירייה") מנישומיה‪ ,‬בגין‬
‫תשלומי חובה שלא שולמו במועד‪ .‬חרף הודעת העירייה על הפסקת הגבייה קבע ביהמ"ש‪,‬‬
‫כי העירייה תשלם למבקשים גמול ושכ"ט עו"ד‪ .‬קביעה זו של בית המשפט נובעת‬
‫מהאפקט חינוכי‪-‬הרתעתי שיש בתביעות כגון דא על רשויות מקומיות אחרות שלא לגבות‬
‫סכומים ביתר שלא כדין‪.‬‬
‫‪03‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫ת"צ (ת"א) ‪ 01217-02-01‬שאול גיא חיון נ' עיריית תל אביב‪-‬יפו (פורסם במאגר נבו‪ ,‬ניתן‬
‫ביום ‪ ;)20.1.02‬בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪,‬‬
‫לפני כבוד השופטת ד"ר מיכל אגמון‪-‬גונן‪.‬‬
‫עסקינן בתובענה מנהלית ובקשה לאישורה כייצוגית בעניין תוספת תשלומי פיגורים‪ ,‬אותם‬
‫גובה העירייה בגין תשלומי חובה שלא שולמו במועד‪ .‬לטענת המבקשים‪ ,‬תשלומי הפיגורים‬
‫כוללים ריבית המחושבת בשיטת "ריבית דריבית" ולא בשיטת ה"ריבית הצמודה"‪ .‬בשיטת‬
‫"ריבית דריבית"‪ ,‬מוסיפה העירייה מדי חודש בחודשו ריבית על הקרן‪ ,‬וזאת בתוספת‬
‫הריבית שכבר נצברה לתחילת החודש‪ .‬לטענת המבקשים‪ ,‬תוספת ריבית זו מנוגדת להוראת‬
‫סעיף ‪ 0‬לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה)‪ ,‬התש"ם‪0051-‬‬
‫(להלן‪" :‬החוק")‪ ,‬הקובעת כי תשלומי הפיגורים הינם "ריבית צמודה בשיעור של ‪1.72%‬‬
‫לחודש ‪ ...‬ממועד החיוב בתשלום החובה עד יום שילומו בהוספה או בהפחתה של הפרשי‬
‫הצמדה"‪.‬‬
‫המבקשים עתרו להשבת הסכומים שהמשיבה גבתה ביתר‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי לאור הגשת הבקשה הגישה העירייה הודעת חדילה‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪(0‬ב) לחוק‬
‫תובענות ייצוגיות‪ ,‬התשס"ו‪( 2111-‬להלן‪" :‬חוק תובענות ייצוגיות")‪ ,‬על הפסקת גביית ריבית‬
‫בדרך של "ריבית דריבית" בתשלומי פיגורים אשר בעקבותיה דחה בית המשפט את הבקשה‬
‫לאישור התביעה כתביעה ייצוגית‪.‬‬
‫במקרה דנן‪ ,‬טענו המבקשים כי על בית המשפט לפסוק שכ"ט עו"ד בשיעור שלא יפחת מ‪-‬‬
‫‪ 01%‬מסכום התביעה‪ ,‬היינו ‪ ₪ 0,211,11‬וגמול למבקשים בסך ‪.₪ 211,111‬‬
‫בית המשפט לעניינים מנהליים פסק‪ ,‬כי חרף העובדה שהבקשה לאישור תובענה הייצוגית‬
‫נדחתה‪ ,‬על העירייה לשלם למבקשים גמול בסך של ‪ ₪ 021,111‬ושכ"ט עו"ד בסך של‬
‫‪ ₪ 211,111‬בצירוף מע"מ‪ .‬בית המשפט ציין בקביעתו כי התביעה דנן הינה בעלת חשיבות‬
‫ציבורית והביאה תועלת לקבוצה מן הטעם שהעירייה היתה ממשיכה לגבות "ריבית‬
‫דריבית" אלמלא תובענה זו ומן הטעם הנעוץ באפקט החינוכי וההרתעתי שהיא מפעילה‬
‫כלפי רשויות מקומיות ורשויות ציבוריות בכלל‪ ,‬שלא לגבות סכומים ביתר שלא כדין‪.‬‬
‫‪ .5.5.2‬בית המשפט המחוזי בחיפה‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל באופן חלקי‬
‫עתירה נגד המועצה האזורית מטה אשר‪ ,‬וקבע כי על הרשות לקבוע סיווגים שונים‬
‫לנכסים או לקבוע אזורי שומה בשטחה‪ ,‬בהתאם לכללים החלים על כל רשות ציבורית‪:‬‬
‫הגינות‪ ,‬שוויון‪ ,‬סבירות‪ ,‬מידתיות וללא משוא פנים‪ .‬משלא עשתה כן‪ ,‬אין הצדקה לשוני‬
‫בתעריפי הארנונה בין אזורי השומה של הרשות החלים על הסיווג הספציפי של נכסי‬
‫העותרות‪ ,‬ועל כן יחול תעריף זהה על נכסים אלו‪.‬‬
‫עמ"נ (חי') ‪ 1710-10-00‬אלביט מערכות סאיקלון בע"מ נ' המועצה האזורית מטה אשר‬
‫(פורסם במאגר נבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )0.7.2102‬לפני כבוד השופט רון סוקול‪.‬‬
‫‪04‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫עסקינן בעתירה שהגישו שתי חברות (להלן‪" :‬העותרות") המנהלות ומפעילות מפעלי תעשיה‬
‫בתחום המועצה האזורית מטה אשר (להלן‪" :‬המשיבה") בגין הסוגיות הבאות‪:‬‬
‫העותרות תקפו את חוקיות צווי הארנונה של המשיבה בשל חלוקת אזורי השומה במשיבה‬
‫אשר יצרו חיובי ארנונה (להלן‪" :‬החיובים") שונים לנכסים בעלי סיווג זהה‪ .‬האזורים‬
‫הרלוונטיים למקרה דנן הינם‪ :‬אזור א' אשר חל על הנכסים שאינם בתחומי הישובים‬
‫במשיבה והן על נכסי העותרות ואזור ב' אשר חל על הנכסים הנמצאים בשטחם של מרבית‬
‫הישובים במשיבה‪ .‬בנוסף‪ ,‬טענו העותרות לעניין זה‪ ,‬כי בעקבות החלוקה לעיל‪ ,‬על המשיבה‬
‫להחיל על נכסיהן שסווגו כ"מפעלי תעשייה" את תעריף הארנונה הזול יותר שחל באזור ב'‪.‬‬
‫העותרות העלו טענות נוספות‪ :‬האחת‪ ,‬כי שיעור הארנונה הקבוע בצווים בהתייחס לסיווג‬
‫"יתרת שטח" לא אושר כדין‪ ,‬לאור העובדה שלא קיבל את אישור השרים‪ ,‬ולכן הוא בטל‪.‬‬
‫השנייה‪ ,‬כי פרשנות המשיבה בנוגע לאופן חישוב המס על יתרת השטח התפוס על ידן הינו‬
‫מוטעה וכי סיווג השטח במפעליהן המשמש למשרדים שגוי‪ .‬השלישית‪ ,‬כי דין הוצאת‬
‫השומה המתוקנת לשנת ‪ 2110‬בשנת ‪ 2101‬להתבטל‪ ,‬וזאת לאור העובדה שהיא מהווה חיוב‬
‫רטרואקטיבי פסול‪.‬‬
‫לטענת המשיבה‪ ,‬לא נפל פגם בקביעת אזורי שומה נפרדים וההבחנה ביניהם אינה פסולה‬
‫ונעשתה כדין על בסיס נתונים רלוונטיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬טענה המשיבה כי הוצאת השומה לשנת‬
‫‪ 2110‬אינה מהווה חיוב רטרואקטיבי כיוון שהוצאה בשנה זו‪ .‬בנוגע לחישוב השטח התפוס‪,‬‬
‫טענה המשיבה כי אופן חישובו אושר בוועדת הערר‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי בין העותרות לבין המשיבה התנהלו הליכים שונים טרם ההליך דנן‪ .‬אחד מן‬
‫ההליכים עסק בערר שהגישו העותרות בגין הודעת חיוב ארנונה לשנים ‪ .2009-2010‬ערר זה‬
‫נדחה ע"י ועדת הערר ומכאן הגישו העותרות ערעור מנהלי ובמקביל הגישו עתירה בה תקפו‬
‫את צווי הארנונה והודעות השומה‪ .‬ההכרעה בהליך זה מתייחסת הן לערעור והן לעתירה‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל את העתירה באופן‬
‫חלקי ופסק‪ ,‬כי אין הצדקה לפער בתעריפי השומה בין האזורים וכי על רשות מקומית לפעול‬
‫בהתאם לעקרונות המשפט הציבורי בקביעת צווי הארנונה‪ ,‬כגון‪ :‬הגינות‪ ,‬שוויון (שנישומים‬
‫שווים יישאו בנטל שווה)‪ ,‬סבירות‪ ,‬מידתיות וללא משוא פנים‪ .‬נקבע‪ ,‬כי המשיבה לא שקלה‬
‫מבחנים רלוונטיים בקובעה את התעריפים השונים; המשיבה לא קבעה אילו נתונים עליה‬
‫לאסוף כדי למלא את הדרישה לקבלת נתונים רלוונטיים להחלטה; חלוקת האזורים ע"י‬
‫המשיבה נבעה מן הטעם היחיד של הבדלי שווי בין הנכסים באזורים; המשיבה לא ערכה‬
‫דיון האם תוצאת חוות הדעת בה נקבעו תעריפי הארנונה השונים לאזורים מכוח מבחן‬
‫יחיד‪ ,‬מבחן שווי המקרקעין‪ ,‬מוצדקת‪ .‬בית המשפט ציין בפסיקתו‪ ,‬כי קביעת תעריפי‬
‫ארנונה‪ ,‬סיווגם של נכסים וקביעת אזורי שומה נתונים לשיקול דעתה של הרשות וכי בתי‬
‫המשפט ימעטו מלהתערב כל עוד שיקול הדעת הינו בהתאם לדין ול"דיני ההקפאה" אשר‬
‫הוראותיהן מגבילות את סמכויותיהן של הרשויות המקומיות להעלות את תעריפי הארנונה‪.‬‬
‫‪05‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫לעניין החיוב הרטרואקטיבי לשנת ‪ 2110‬קבע בית המשפט‪ ,‬כי החיוב הרטרואקטיבי יחל רק‬
‫ממועד משלוח ההודעה על המדידה בנכסים (‪ )05.01.10‬ולא מתחילת שנת ‪ .2110‬לעניין‬
‫הסיווג "יתרת שטח" קבע בית המשפט כי הוסף שלא כדין‪ ,‬ללא קבלת אישור השרים ועל כן‬
‫הסיווג המתאים הינו הסיווג השיורי שנקבע בצווי הארנונה‪ ,‬כפי שטענה המשיבה‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫נקבע‪ ,‬כי טענת העותרות לפיה הקביעה העובדתית עפ"י ממצאי ועדת הערר שסיירה‬
‫במקום‪ ,‬אשר סיווגה חלק מסוים מהנכסים כ"משרדים"‪ ,‬הינה שגויה – אינה טענה שיש‬
‫להעלות בערעור וקל וחומר שבית משפט אשר דן בערעור מנהלי לא יתערב בסיווג שנקבע‬
‫עפ"י ראיות‪.‬‬
‫‪ .5.5.2‬בעתירה הנסבה אודות תשלומי ארנונה אותם חייב לכאורה העותר לעירייה‪ ,‬קבע בית‬
‫המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬כי אין זה ראוי שרשות מקומית‬
‫תטען כי היה על העותר לשמור קבלות המעידות על תשלום החוב לתקופת זמן של למעלה‬
‫מ‪ 51-‬שנה‪ ,‬בעוד שלרשות עצמה אין כל מסמכים המעידים על הליכי גבייה שנקטה כנגד‬
‫העותר בשנים אלו‪.‬‬
‫עת"מ (חי') ‪ 02155-12-10‬עזבון המנוח יצחק מזרחי נ' עיריית קרית אתא (פורסם במאגר‬
‫נבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ )01.7.2102‬בבית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים‬
‫מנהליים‪ ,‬לפני כבוד השופטת ברכה בר‪-‬זיו‪.‬‬
‫עסקינן בעתירה מנהלית‪ ,‬בה ביקש העיזבון (להלן‪" :‬העותר") להצהיר כי אינו חייב למשיבה‪,‬‬
‫עיריית קרית אתא (להלן‪" :‬העירייה")‪ ,‬כספים בגין חובות ארנונה לשנים ‪( 0057-2111‬להלן‪:‬‬
‫"החוב") ו‪ /‬או כי העירייה אינה זכאית לדרוש מן העותר כל סכום שהוא בגין חובות ארנונה‬
‫לשנים אלו‪ .‬בנוסף‪ ,‬ביקש העותר לאסור על העירייה לנקוט בהליכי גבייה של חובות אלו‪.‬‬
‫לטענת העותר‪ ,‬רק בחודש יולי ‪ 2115‬קיבל דרישת תשלום מהעירייה בגין חוב ארנונה לשנים‬
‫‪ .0057-0002‬עוד טען העותר‪ ,‬כי משנת ‪ 0000‬הוא אינו מחזיק בנכס נשוא העתירה וכי משנת‬
‫‪ 0001‬לא קיבל כל דרישה לתשלום ארנונה (פרט לדרישה בשנת ‪ ,2115‬כאמור) וכי במקרה‬
‫דנן‪ ,‬יש להחיל את חזקת התקינות המנהלית במהופך‪ ,‬קרי‪ ,‬עצם העובדה שהעירייה לא‬
‫נקטה בהליכי גבייה במשך עשרות שנים‪ ,‬אוסרת עליה לדרוש מהעותר לשמור קבלות‬
‫המעידות על ביצוע התשלום‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬טענה העירייה כי משנת ‪ 0000‬היא פעלה לגביית החוב וכי העתירה הוגשה בשיהוי‪ ,‬ועל‬
‫כן יש לדחותה‪ .‬בנוסף‪ ,‬טענה העירייה‪ ,‬כי לעותר נשלחו דרישות לתשלום החוב מידי שנה‪,‬‬
‫אך עד להגשת עתירה זו לא הגיש כל השגה בעניין ולא הציג ראיה לכך שלא החזיק בנכס‬
‫בשנים ‪ ,0000-0002‬או לחילופין; ראיה על תשלומי ארנונה לשנים בהן הודה כי החזיק בנכס‪.‬‬
‫העירייה טענה‪ ,‬כי עומדת לה חזקת תקינות המינהל הציבורי ומכאן קמה החזקה שפעלה‬
‫באופן תקין לגביית חוב הארנונה בהתאם לרישומים בספריה מידי שנה בשנה‪ .‬לעניין זה‪,‬‬
‫‪06‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫צירפה העירייה לתגובתה פלט מחשב המעיד על פעולות הגבייה שננקטו על ידה וטענה כי‬
‫הוא מהווה רשומה מוסדית‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה ופסק‪ ,‬כי‬
‫הדרישה לתשלום חוב הארנונה לשנים ‪ 0057-0002‬התיישנה וכי העירייה מנועה מלנקוט‬
‫הליכי גביה בגין חוב זה‪ .‬לעניין פלט המחשב קבע בית המשפט‪ ,‬כי אינו רלוונטי‪ ,‬שכן אין בו‬
‫דבר המעיד על כך שנשלחו לעותר הודעות דרישה לתשלום החוב בשנים הרלוונטיות כפי‬
‫שטענה העירייה‪ ,‬מלבד הודעת הדרישה בשנת ‪ .2115‬עוד קבע בית המשפט‪ ,‬כי חזקת תקינות‬
‫המעשה המנהלי אינה עומדת לעירייה‪ ,‬וזאת בדגש על הנתונים בפלט המחשב המעידים על‬
‫ההיפך מכך – על אי‪-‬תקינות מעשיה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי אין זה ראוי שהעירייה‬
‫בהיותה גוף ציבורי תטען‪ ,‬כי היה על העותר לשמור על קבלותיו למשך למעלה מ‪ 21-‬שנה‪,‬‬
‫בעוד שבידי העירייה אין כל מסמכים המעידים על הליכי גביה שנקטה כנגד העותר‪ .‬מכאן‪,‬‬
‫ברי כי העותר לא השתהה בעתירתו כי אם העירייה היא זו שהשתהתה בנסיבות עניין‪.‬‬
‫‪ .5.2‬דיני מכרזים‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט העליון קיבל ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים‪ ,‬בקובעו‪ ,‬כי‬
‫על אף שהעתירות שהוגשו ע"י המערערים הוגשו בשיהוי ולוקות במניעות‪ ,‬המכרז אשר‬
‫פורסם על ידי אגף החשב הכללי במשרד האוצר גובל באי חוקיות בכך שהוא מפר את סעיף‬
‫‪ 25‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ .‬לפיכך‪ ,‬ביטל בית המשפט העליון את המכרז‪.‬‬
‫עע"מ ‪ 5200/00‬מלכה אנגלסמן ושות' משרד עורכי דין ואח' נ' משרד האוצר אגף החשב‬
‫הכללי ואח'‪( ,‬פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ ;)2.7.2102‬בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט‬
‫לערעורים מנהליים לפני כבוד המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין‪ ,‬כבוד השופטים א' חיות וע'‬
‫פוגלמן‪.‬‬
‫משרד האוצר פרסם מכרז לבחירת ספקים למתן שירותי בדיקה מקצועית של חיובי מיסוי‬
‫עירוני המוטלים על משרדי הממשלה וטיפול בהפחתתם‪ .‬בהתאם לתנאי המכרז‪ ,‬המציעים‬
‫נדרשו להגיש הצעות לפי אחת משתי החלופות‪ :‬האחת‪ ,‬הגשת הצעה במשותף על ידי שני‬
‫גופים נפרדים שהוגדרו יחדיו כ"מציע" לצורך המכרז‪ ,‬חברה מקצועית העוסקת בבדיקת‬
‫חיובי מיסוי עירוני ומשרד עורכי דין המתמחה בתחום והגשת הסכם שיתוף פעולה‪ .‬השנייה‪,‬‬
‫הגשת ההצעה על ידי משרד עורכי דין המתמחה בבדיקת חיובים מסוג זה אשר יעסיק‬
‫מטעמו אנשי מקצוע בתחומים הנוספים הנדרשים‪.‬‬
‫המערערים נגשו למכרז בהתאם לחלופה השנייה והצעתם נדחתה‪ .‬הטענה העיקרית של‬
‫המערערים היא‪ ,‬כי יצירת השותפות המנויה בחלופה הראשונה דלעיל הינה שותפות אסורה‬
‫בהתאם לסעיפים ‪ 21‬ו‪ 25-‬לחוק לשכת עורכי הדין‪ ,‬התשכ"א‪( 0010-‬להלן‪":‬החוק")‪,‬‬
‫‪07‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫האוסרים על עורך דין לעסוק בשותפות עם אדם שאינו עורך דין או לשתפו בהכנסותיו‬
‫בתמורה לשירותים‪ ,‬סיוע או תועלת אחרת לעסקו‪.‬‬
‫בית המשפט קמא קבע‪ ,‬כי דין העתירות להידחות על הסף מחמת שיהוי בהגשתן וכן מחמת‬
‫השתק ומניעות מכיוון שהעותרים‪ ,‬שהינם עורכי דין מנוסים‪ ,‬השתתפו במכרז מבלי למחות‬
‫נגד איזה מהתנאים המפורטים בו‪.‬‬
‫גם לגופם של דברים קבע בית המשפט קמא‪ ,‬כי תנאי המכרז אינם גובלים באי חוקיות ואין‬
‫הם סותרים את החוק והכללים‪ ,‬שכן סעיף ‪ 25‬לחוק אינו מתיימר לאסור שיתוף פעולה בין‬
‫משרד עורכי דין לבין גוף מקצועי אחר במסגרת מכרז אחד‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נקבע כי אין מדובר‬
‫בפגיעה חמורה בעוצמתה המצדיקה סעד מרחיק לכת של ביטול המכרז‪.‬‬
‫בית המשפט העליון קיבל את הערעורים‪ ,‬ביטל את פסק דינו של בית המשפט קמא והורה‬
‫על ביטול המכרז‪.‬‬
‫נקבע‪ ,‬כי אין די בכך שהעתירות לוקות בשיהוי ומניעות וכי יש לבחון את מידת הפגיעה‬
‫באינטרס השמירה על שלטון החוק ולאזנו מול אינטרס ההגנה על הגורמים המעורבים‬
‫במכרז‪ ,‬והציבור בכללותם‪.‬‬
‫ביהמ"ש העליון קבע‪ ,‬כי עיון בתנאי המכרז מלמד שמשרד האוצר ביקש לעצב את תנאיו‬
‫באופן שיעמוד מולו "ספק" אחד‪ ,‬בלא שחלה הבחנה כלשהי בין שתי צלעותיו לעניין איזה‬
‫מהיבטיו השונים של המכרז‪ ,‬על כן נכללו במכרז הוראות המחייבות את משרד עורכי הדין‬
‫והחברה המקצועית לקיים שיתוף בהכנסות המתקבלות בתמורה למתן השירותים נושא‬
‫המכרז‪ .‬כך למעשה‪ ,‬קבלת שכר הטרחה מצד משרד עורכי הדין מותנית בקיום ההסכם מצד‬
‫החברה המקצועית‪ .‬נקבע כי שיתוף זה אסור באופן מפורש בהוראת חקיקה ראשית‪.‬‬
‫עוד קבע בית המשפט העליון‪ ,‬כי אינטרס השמירה על שלטון החוק גובר על טענת המשיבים‬
‫בדבר שיהוי ומניעות‪ .‬אשר על כן‪ ,‬קיבל בית המשפט את הערעורים וביטל את המכרז‪.‬‬
‫‪ .5.2.5‬בית המשפט המחוזי בירושלים‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל עתירה‬
‫בקובעו‪ ,‬כי כאשר מוגש מכרז ובו נקבעו תנאי סף‪ ,‬יש לפרש את תנאי הסף לפי הפירוש‬
‫המקל עם המציעים‪ ,‬והמגשים את תכלית המכרז‪.‬‬
‫עתמ (י‪-‬ם) ‪ 02001-10-02‬זמיר בר לב בע"מ נ' מדינת ישראל‪ -‬משרד החינוך‪( ,‬פורסם בנבו‪,‬‬
‫ניתן ביום ‪ ;)22.1.2102‬בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים‬
‫מנהליים לפני כבוד השופט ד"ר יגאל מרזל‪.‬‬
‫‪08‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫העותרת בעתירה זו השתתפה במכרז ל"מתן שירותי גרפיקה לפרסומי משרד החינוך"‪,‬‬
‫במסגרת מסמכי המכרז נקבעו תנאי הסף‪ ,‬אחד מהם עסק בדרישת מינימום הנוגעת לכוח‬
‫האדם של המציע‪ .‬לפי תנאי זה על הגוף המציע לכלול במועד הגשת ההצעה‪" :‬גרפיקאי אחד‬
‫לפחות בעל ניסיון של ‪ 0‬השנים האחרונות לפחות בביצוע עבודות גרפיות‪ ,‬המועסק על ידי‬
‫המציע ב‪ 02 -‬חודשים מלאים ורצופים אחרונים לפחות"‪.‬‬
‫ביום ‪ 00.0.2102‬פסלה ועדת המכרזים של המשיב על הסף את הצעת העותרת לאחר‬
‫שהעותרת לא הוכיחה למשיב‪ ,‬כי בידי הגרפיקאית אשר עובדת בחב' העותרת קיימות‬
‫"תעודות הכשרה מתאימות"‪ .‬המחלוקת אשר עמדה לפני בית המשפט היא בפרשנות של‬
‫אחד מתנאי הסף של המכרז‪ ,‬האם תנאי הסף מחייב כי הגרפיקאי יהיה בעל הכשרה‬
‫מקצועית או השכלה פורמאליים‪.‬‬
‫בית המשפט קיבל את העתירה וקבע‪ ,‬כי אין לראות את תנאי המכרז ככוללים דרישת‬
‫השכלה‪ ,‬הכשרה או הסמכה של הגרפיקאי כתנאי סף‪ .‬בית המשפט חוזר על ההלכה שנקבע‬
‫בפסיקה‪ ,‬כי תנאיו של מכרז יפורשו לפי כללי הפרשנות התכליתית ונקודת המוצא היא‬
‫לשונו של המכרז וכי יש לבחור בפרשנות המקיימת את תכליותיו של המכרז‪ .‬לצורך כך‪ ,‬יש‬
‫ליתן משקל לאומד דעתו הסובייקטיבי של עורך המכרז לפי לשון המכרז ולנסיבות‬
‫החיצוניות‪ .‬עוד מציין בית המשפט‪ ,‬כי כאשר תנאי במכרז ניתן למספר פרשנויות שהן‬
‫סבירות באותה מידה ומקיימות במידה שווה את תכליות המכרז תועדף פרשנות המקלה עם‬
‫המציעים במכרז‪.‬‬
‫לאחר יישום הלכת בית המשפט על המקרה הספציפי שלפנינו קובע בית המשפט‪ ,‬כי הוראות‬
‫המכרז אינן כוללות דרישה לשונית מפורשת כלשהי להשכלה או הכשרה והסמכה מקצועיים‬
‫ומתועדים כתנאי סף‪.‬‬
‫‪ .5.2.2‬בית המשפט המחוזי בחיפה‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬קיבל את עתירת‬
‫העותרת כנגד החלטת מזמינת המכרז לקיים הליך תחרותי נוסף‪ ,‬לאחר שנפתחו המעטפות‬
‫ונחשפו גובה ההצעות של כל משתתף‪ .‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי פעולה זו המשיבה פגעה‬
‫באופן מהותי בתחרות ההוגנת ובעיקרון השוויון‪.‬‬
‫עת"מ (חי') ‪ 02715-11-02‬פלג‪ -‬ניא בע"מ‪ .‬נ' יפה נוף תחבורה תשתיות ובניה בע"מ ואח'‪,‬‬
‫(פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ ;)5.7.2102‬בית המשפט המחוזי בחיפה לפני כבוד השופט אברהם‬
‫אליקים‪.‬‬
‫‪09‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫העותרת בעתירה זו השתתפה במכרז לתכנון‪ ,‬יצור‪ ,‬אספקה‪ ,‬התקנה ותחזוקה של ריהוט‬
‫רחוב בעיר חיפה‪ ,‬אשר פורסם על ידי המשיבה ‪ ,0‬שהינה חברה עירונית בבעלות עיריית‬
‫חיפה‪ ,‬היא המשיבה ‪ .2‬על פי סעיף ‪ 0.7‬למסמכי המכרז נקבע‪ ,‬כי "בחירת הזוכה תיעשה על‬
‫בסיס קריטריונים של מחיר ההצעות" בנוסף‪ ,‬נקבע במסמכי המכרז‪ ,‬כי "הועדה שומרת על‬
‫זכותה ובהתקיים נסיבות מתאימות לפי שיקול דעת הועדה‪...,‬לקיים הליך תחרותי נוסף‬
‫(המוכר גם כ‪ )Best &Final -‬ובלבד שתתקבל על כך החלטה מנומקת שתימסר למציעים"‪.‬‬
‫ביום ‪ 20.2.2102‬נפתחה תיבת ההצעות ונחשפו פרטי ההצעות‪ ,‬הצעת העותרת הייתה ההצעה‬
‫הזולה ביותר‪ .‬ביום ‪ 20.2.2102‬הודיע המשיבה ‪ 0‬לכל המציעים‪ ,‬כי החליטה לקיים הליך‬
‫תחרותי נוסף‪ ,‬בטוענה‪ ,‬כי "חשש כי חלק מהמציעים לא הבינו את הנדרש"‪ ,‬לפיכך קבעה‬
‫ישיבת הבהרות‪ .‬לישיבת ההבהרות הופיעו נציגים מהחברות אשר השתתפו במכרז והגישו‬
‫הצעות סופיות אשר היו נמוכות הרבה יותר מההצעה הראשונית‪.‬‬
‫בית המשפט סבר‪ ,‬כי הנימוק של המשיבה ‪ 0‬כמתואר לעיל אינו נימוק אמיתי אלא "נימוק‬
‫סל" ששמרה המשיבה ‪ 0‬ליום בו תיחשף כוונתה האמיתית לצאת להליך של ‪ , B&F‬הליך‪,‬‬
‫המביא להפחתת גובה ההצעות מתחת להצעה הזולה ביותר האחרונה‪.‬‬
‫בית המשפט קבע‪ ,‬כי אם סברה המשיבה ‪ ,0‬כי אכן נפלה אי הבנה‪ ,‬היה עליה לערוך בירור‬
‫מתאים בטרם חשיפת ההצעות‪ ,‬לחילופין יכלו המשתתפים לפנות אליה על מנת לקבל‬
‫הבהרות‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬קבע בית המשפט‪ ,‬כי ההליך התחרותי הנוסף אשר בוצע על ידי המשיבה ‪ 0‬פגע בערך‬
‫השוויון‪ ,‬חרג ממתחם הסבירות‪ ,‬ועל כן הוא מנוגד לתנאי המכרז ולדיני המכרזים באופן‬
‫המוביל לבטלותו‪ .‬בית המשפט קבע כי על וועדת המכרזים לקבוע זוכה במכרז בהתעלם‬
‫מההצעות הכספיות שהוגשו לאחר מועד פתיחת המעטפות‪ ,‬קרי לפני הליך של ‪. B&F‬‬
‫‪ .5.2‬עמותות ומלכ"רים‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי למנות‬
‫מפרק זמני לעמותה‪ ,‬חרף העובדה כי בקשת פירוק העמותה הוגשה שלא כדין‪ ,‬וזאת לאור‬
‫שקלול הנסיבות‪ ,‬לרבות‪ :‬המעשים הפליליים המיוחסים לעמותה‪ ,‬הקפאת חשבונותיה וצו‬
‫ההרחקה שניתן כנגד יו"ר ועד העמותה מכל פעילותיה‪.‬‬
‫רע"א ‪ 0201/02‬עמותת מוסדות חזון ישעיה נ' רשם העמותות ואח' (פורסם במאגר נבו‪ ,‬ניתן‬
‫ביום ‪ ;)0.7.2102‬בבית המשפט העליון‪ ,‬לפני כבוד השופט נ' הנדל‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫עסקינן בבקשת רשות ערעור של העמותה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים למנות‬
‫לה מפרק זמני (להלן‪" :‬ההחלטה")‪ .‬לטענת העמותה‪ ,‬דין ההחלטה להתבטל וזאת לאור‬
‫העובדה שמינוי המפרק הזמני נעשה שלא כדין מאחר ולא נשלח לעמותה מכתב התראה ע"י‬
‫רשם העמותות בדרישה לתיקון המעוות בהתאם להוראת סעיף ‪(21‬ב) לחוק העמותות‪,‬‬
‫התש"ם‪( 0051-‬להלן‪" :‬חוק העמותות")‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬טען רשם העמותות (להלן‪" :‬הרשם")‪ ,‬כי פנייתו לבית המשפט המחוזי בבקשה‬
‫לפירוק העמותה בצירוף בקשה דחופה למינוי מפרק זמני‪ ,‬נבעה ממכלול הנסיבות הבאות‪:‬‬
‫קיומה של חקירה משטרתית המתנהלת כנגד העמותה בחשד לביצוע עבודות מרמה‪ ,‬רישום‬
‫כוזב במסמכיה ופעולות שלא בהתאם למטרותיה תוך הטעיית התורמים‪ .‬במסגרת החקירה‬
‫הוקפאו נכסי העמותה וחשבונות הבנק שלה ובנוסף‪ ,‬יו"ר העמותה המשמש גם כמורשה‬
‫חתימה של העמותה‪ ,‬נעצר ונאסר עליו להתקרב למשרדי העמותה ולצור קשר עם עובדיה‬
‫למשך ‪ 01‬יום‪.‬‬
‫בקשתו של הרשם לפירוק העמותה נבעה מכוח שתי עילות הקבועות בחוק העמותות;‬
‫האחת‪ ,‬פעולות העמותה המתנהלות בניגוד לחוק והשנייה‪ ,‬כי מן הצדק והיושר לפרקה‪.‬‬
‫יודגש‪ ,‬כי הרשם ציין בבקשת הפירוק ובבקשת מינוי המפרק הזמני‪ ,‬כי לא נשלחה לעמותה‬
‫התראה‪ ,‬כדרישת סעיף ‪(21‬ב) לחוק העמותות‪ ,‬מאחר שלשיטתו אין לעמותה אפשרות לתקן‬
‫את הליקויים שנתגלו בשל חומרתם‪,‬ומהטעם כי בעל התפקיד העיקרי בה אינו רשאי לפעול‬
‫עוד בשמה ונכסיה הוקפאו‪.‬‬
‫בית המשפט העליון פסק‪ ,‬כי דין בקשת הערעור להידחות‪ .‬תחילה‪ ,‬עמד בית המשפט העליון‬
‫על המסגרת הנורמטיבית שחלה במינויו של מפרק זמני לעמותה וציין‪ ,‬כי מינוי זה אינו‬
‫מוסדר ישירות בחוק העמותות‪ ,‬אלא בפקודת החברות [נוסח חדש]‪ ,‬התשמ"ג (להלן‪:‬‬
‫"פקודת החברות") ובתקנות החברות (פירוק)‪ ,‬התשמ"ז‪( 0057-‬להלן‪" :‬תקנות הפירוק")‪.‬‬
‫בפקודת החברות ובתקנות הפירוק נקבע‪ ,‬כי בית המשפט רשאי למנות מפרק זמני לאחר‬
‫שהוגשה בקשת הפירוק ולפני שניתן צו הפירוק‪ .‬להבדיל ממינוי מפרק זמני‪ ,‬הגשת בקשה‬
‫לפירוק העמותה מוסדרת במישרין בחוק העמותות ומכאן הדרישה לשלוח מכתב התראה‬
‫לעמותה ולהעניק לה זמן תגובה סביר טרם הגשת הבקשה לפירוקה‪.‬‬
‫בית המשפט העליון קבע‪ ,‬כי תקנה ‪ 012‬לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬התשמ"ד‪0050-‬‬
‫("התקסד"א") המסדירה את המסגרת הנורמטיבית למתן סעד זמני חלה גם בעניינינו על‬
‫מינוי מפרק זמני לעמותה‪ .‬בית המשפט העליון נימק את קביעתו לעיל בכך שתקנות הפירוק‬
‫מחילות את הוראות התקסד"א‪ ,‬בשינויים המחויבים‪ ,‬וכי מעצם הפנייתו של חוק העמותות‬
‫לתקנות הפירוק – חלות הוראות התקסד"א הן על חוק העמותות‪.‬‬
‫כאשר מונחת בפניו של ביהמ"ש בקשה למינוי מפרק זמני‪ ,‬על ביהמ"ש לבחון תחילה האם‬
‫התקיימו הדרישות המקדמיות הקבועות בפקודת החברות ובתקנות הפירוק לרבות שליחתו‬
‫‪20‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫של מכתב התראה והעמדת זמן סביר לתגובה וכן עליו לבחון את השיקולים המנויים בתקנה‬
‫‪ 012‬כאשר כולם יבחנו לאורם של שיקולי צדק ויושר בנסיבות העניין‪.‬‬
‫במקרה דנן‪ ,‬בית המשפט העליון שיקלל בקביעתו את מכלול הנסיבות המצוינות לעיל וקבע‪,‬‬
‫כי בראי מאזן הנוחות‪ ,‬מצב העמותה מצדיק הפקעה מיידית של סמכויות הניהול והעברתן‬
‫לידי המפרק הזמני וזאת לאור החשדות הפליליים‪ ,‬הקפאת כספי העמותה והרחקת יו"ר‬
‫ועד העמותה‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬חרף העובדה כי לא נשלח מכתב התראה לעמותה וכי הוראות המחוקק בעניין‬
‫הגשת בקשת פירוק לעמותה ברורות‪ :‬בהעדר מכתב התראה – לא תוגש בקשת פירוק‬
‫ובהעדר בקשה לפירוק – לא ימונה מפרק זמני‪ ,‬קבע בית המשפט העליון כי אין להעניק‬
‫רשות ערעור במקרה דנא‪.‬‬
‫‪ .5.2‬איכות הסביבה‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט העליון‪ ,‬בשבתו כבג"צ‪ ,‬הורה למשיבים‪ ,‬מדינת ישראל והמשרד להגנת‬
‫הסביבה‪ ,‬להודיע עד ליום ‪ 0.5.05‬מהו לוח הזמנים המשוער להכרעת הממשלה בדבר‬
‫אישור תכנית רב שנתית לצורך קידום מטרות חוק אוויר נקי‪ ,‬התשס"ח‪.5115 -‬‬
‫בג"ץ ‪ 0102/02‬אדם טבע ודין – אגודה ישראלית והגנת הסביבה ואח' נ' ממשלת ישראל‬
‫ואח'‪( ,‬פורסם בנבו‪ ,‬החלטה מיום ‪ 0.7.2102‬שניתנה ע"י כבוד השופט ע' פוגלמן)‪.‬‬
‫מטרת חוק אוויר נקי‪ ,‬התשס"ח‪( 2115 -‬להלן‪":‬החוק")‪ ,‬הינה להביא לשיפור של איכות‬
‫האוויר ולמנוע ולצמצם את זיהום האוויר‪ ,‬בין היתר על ידי קביעת איסורים וחובות והכל‬
‫לשם הגנה על חיי אדם‪ ,‬בריאותם ואיכות חייהם של בני אדם ולשם הגנה על הסביבה‪.‬‬
‫החוק קבע‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בסעיף ‪(2‬א) כי הממשלה תאשר בתוך שנה מיום כניסתו של החוק‬
‫לתוקף‪ ,‬בהתאם להצעת שר‪ ,‬תכנית רב שנתית לצורך קידום מטרות החוק‪.‬‬
‫לאור העובדה כי הממשלה טרם אישרה את התכנית בניגוד לחוק‪ ,‬הורה בית המשפט העליון‬
‫במסגרת העתירה כי המשיבים יודיעו עד ליום ‪ 0.5.02‬מהו לוח זמנים המשוער להכרעת‬
‫הממשלה‪.‬‬
‫בית המשפט העליון ביטא את דעתו ולפיה חריגת הממשלה מהוראת חקיקה ראשית ואי‬
‫השלמת המהלך על ידה הינה מצערת ועל כן נתן את החלטתו בדבר המועד הראוי לגיבוש‬
‫עמדת הממשלה‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי בהקשר של הרשות המקומית‪ ,‬סעיף ‪(0‬א) לחוק מטיל חובה על הרשות המקומית‬
‫לפעול למניעה ולצמצום של זיהום האוויר הנגרם בתחומה‪ .‬לצורך כך היא רשאית בהתאם‬
‫לסעיף ‪ 01‬לחוק להתקין חוקי עזר ובהם לקבוע הוראות מיוחדות לשם מניעה וצמצום של‬
‫זיהום האוויר‪.‬‬
‫‪ .5.2‬משפט מנהלי ושלטון מקומי‬
‫‪ .5.2.0‬בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים קבע‪ ,‬כי הגורם המוסמך‬
‫לבחון ולקבוע בעניין העסקתם‪/‬אי‪-‬העסקתם של נותני שירותים מקצועיים לעירייה הינו‬
‫ראש העיר ולא ועדת הרכש של העירייה‪ ,‬וזאת מכוח סמכותו השיורית‪.‬‬
‫עת"מ (נצ') ‪ 02102-10-02‬זאב הרטמן חבר מועצת עיריית נצרת עילית נ' עיריית נצרת‬
‫עילית ואח' (פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ ;)20.7.2102‬בבית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית‬
‫משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬לפני כבוד השופט הבכיר זיאד הווארי (יצוין כי משרדנו ייצג את‬
‫ראש העיר – מר שמעון גפסו – עילית בעתירה דנן)‪.‬‬
‫עסקינן בעתירה מנהלית בה התבקש בית המשפט המחוזי‪ ,‬בשבתו כבית משפט לעניינים‬
‫מנהליים‪ ,‬להורות לראש העיר לאפשר את סיום הליך לבחירת רואה חשבון חיצוני לעירייה‬
‫באמצעות ועדת הרכש של העירייה‪ ,‬ולבחור מבין ההצעות שהוגשו לוועדה את ההצעה‬
‫הטובה ביותר‪ .‬במקרה דנן‪ ,‬ראש העיר הורה על הפסקת ההליך בוועדת הרכש‪ ,‬מכיוון‬
‫שלטענתו נפל פגם מהותי בהליך עצמו ובנוסף‪ ,‬ההליך כולו בוצע מאחורי גבו‪ ,‬תוך שדרישות‬
‫התפקיד שפורסמו בהזמנה להציע הצעות‪ ,‬לא תאמו את הדרישות אותן דרש ראש העיר‬
‫מרואה החשבון שייבחר‪.‬‬
‫יועמ"ש העירייה ראתה בהפסקת ההליך על ידי ראש העיר משום התערבות פסולה‪ ,‬ולמעשה‬
‫הצטרפה לטענת העותר‪ .‬היועמ"ש טענה כי ראש העיר פועל ממניעים פסולים וכי ועדת‬
‫הרכש הינה הגורם המוסמך בעירייה לבחור את רואה החשבון‪ .‬לפיכך‪ ,‬טענה היועמ"ש כי‬
‫פעולות ראש העיר למנוע את השלמת ההליך בו החלה ועדת הרכש‪ ,‬פועלת בניגוד לטובת‬
‫העירייה‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬טען ראש העיר‪ ,‬כי ועדת הרכש איננה הגוף המוסמך לבחור יועץ מקצועי דוגמת רואה‬
‫חשבון‪ ,‬כפי שעולה במפורש מתקנות העיריות (הסדר רכישות ניהול מחסנים‪ ,‬רישום וניהול‬
‫טובין (להלן‪" :‬התקנות")‪ ,‬תש"ח‪ ,0005-‬וכי הדבר נתון לסמכותו השיורית של ראש העיר‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬וכאמור‪ ,‬טען ראש העיר כי בהליך שקיימה ועדת הרכש נפלו פגמים‪ .‬מכאן‪ ,‬החליט‬
‫ראש העיר להאריך את העסקתו של רואה החשבון הקיים בארבעה חודשים נוספים עד‬
‫לקיום הליך מנכון לבחירה והתקשרות עם רו"ח חדש‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים פסק כי דין העתירה‬
‫להידחות מהטעמים הבאים‪:‬‬
‫בית המשפט קבע החלטה בדבר התקשרות למתן שירותים מקצועיים לעירייה‪ ,‬לרבות‬
‫שירותי ראיית חשבון‪ ,‬איננה מצויה בסמכות ועדת הרכש‪ ,‬וזאת לאור התקנות הנ"ל‪ .‬מלשון‬
‫התקנות עולה בבירורכי עיסוקה של ועדת הרכש נוגע לרכישה ואחסנה של טובין בלבד וכי‬
‫אין לה כל סמכות לקבוע מעמדות של נותן שירותים מקצועיים לעירייה או לבחון זאת‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬בית המשפט קבע כי סמכות זו נתונה לראש העיר מכוח סמכותו השיורית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬בית המשפט קבע‪ ,‬כי לאור עקרון אי התערבות בית המשפט בשיקול הדעת המנהלי‬
‫בהתאם למבחן הסבירות‪ ,‬החלטת המועצה להאריך בארבעה חודשים נוספים את העסקתו‬
‫של רואה החשבון ולקיים הליך חדש להעסקת רו"ח בעירייה הינה סבירה ומידתית‪ ,‬וזאת‬
‫לאור הפגמים המהותיים שנפלו בהליך (כגון‪ :‬העברת אחת מן ההצעות לגזבר טרם הישיבה‬
‫הרשמית לפתיחת ההצעות)‪.‬‬
‫‪.5.2.5‬‬
‫אין מניעה‪ ,‬כי החלטה בעניין שהובא זה מכבר לדיון בישיבת מועצה לדרישת ראש‬
‫הרשות‪ ,‬תידון פעם נוספת לדרישת ‪ 21%‬מחברי המועצה המבקשים דיון חוזר אם העניין‬
‫ראוי לדיון ציבורי מחודש‪ ,‬אף אם חלף פרק זמן סביר ממועד הדיון הקודם‪.‬‬
‫עת"מ (י‪-‬ם) ‪ 00122-10-02‬אבראהים עותמאן נ' סלים ג'בר‪ ,‬ראש המועצה המקומית אבו‬
‫גוש (פורסם במאגר נבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ ;)20.1.2102‬בבית משפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית‬
‫משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬לפני כבוד השופטת נאוה בן אור‪.‬‬
‫בעתירה דנן בית המשפט נדרש לשאלה האם ראש מועצה מקומית רשאי לפי דרישת ‪01%‬‬
‫מחברי המועצה‪ ,‬לזמן ישיבת מועצה כאשר בעניין נשוא הישיבה דנו זה מכבר בדיון חוזר‬
‫אשר נתכנס עפ"י בקשתו של ראש המועצה (להלן‪" :‬הישיבה")‪.‬‬
‫בעתירה‪ ,‬מבקש העותר לבטל את ההחלטה‪ ,‬שניתנה במסגרת הישיבה‪ ,‬מעיקרה‪ ,‬וזאת מן‬
‫הטעם כי הזימון לישיבה היה בניגוד לחוק‪.‬‬
‫העותר הסתמך בדרישתו לביטול החלטת הישיבה על הוראת סעיף ‪ 00‬לחוק הרשויות‬
‫המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם)‪ ,‬התשל"ה‪( 0072-‬להלן‪" :‬חוק הבחירה")‬
‫הקובע כי ראש הרשות רשאי להודיע בכתב לחברי המועצה על רצונו להביא את ההחלטה‬
‫לדיון חוזר במועצה‪.‬‬
‫בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים דחה את העתירה ופסק‪ ,‬כי‬
‫העותר טעה כאשר הסתמך על הוראת סעיף ‪ 00‬לחוק הבחירה‪ ,‬שכן בענייננו הישיבה זומנה‬
‫עפ"י דרישת ‪ 01%‬מחברי המועצה ולא עפ"י דרישת ראש המועצה כפי המצוין בסעיף‪ .‬בית‬
‫המשפט ציין‪ ,‬כי המקור הנורמטיבי לזימון הישיבה הינו מכוח הוראת סעיף ‪ 21‬לתוספת‬
‫‪24‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫השלישית לצו המועצות המקומיות (א)‪ ,‬התשי"א‪ 0021-‬הקובעת שאם עברו שלושה חודשים‬
‫מיום דחייתה של הצעה מסוימת‪ ,‬ניתן יהיה לקיים דיון חוזר בעניינה לפי דרישת ‪01%‬‬
‫לפחות מחברי המועצה‪.‬‬
‫לאור האמור‪ ,‬קבע בית המשפט‪ ,‬כי אין כל הצדקה למנוע הבאת עניין הראוי לדיון ציבורי‬
‫מחודש אם חלף פרק זמן סביר וכי דין העתירה להידחות‪.‬‬
‫‪ .5.2.2‬בית המשפט העליון קבע‪ ,‬כי פרטיותם של מחזיקי נכסים עלולה להיפגע שעה שהרשות‬
‫המקומית‪ ,‬אשר בתחומה נמצאים הנכסים‪ ,‬מתבקשת להעביר את שמותיהם וכתובותיהם‬
‫לחברה פרטית העוסקת במתן שירותים של ייעוץ בנושאי ארנונה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬קבע בית‬
‫המשפט העליון מתווה‪ ,‬באמצעות איזון ראוי בין הזכות לקבלת חופש מידע ושקיפות‬
‫שלטונית‪ ,‬לבין הזכות לפרטיות ולצמצום ההכבדה הכרוכה במסירת המידע על הרשות‪,‬‬
‫אשר בהתקיימו הרשות תהיה רשאית למסור את הפרטים לעיל‪.‬‬
‫עע"מ ‪ 0051/17‬עיריית חדרה נ' שנרום בע"מ‪ ,‬ע"י מנהלה עמנואל דוידי (פורסם במאגר נבו‪,‬‬
‫ניתן ביום ‪ ;)01.7.2102‬בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפטי לערעורים בעניינים‬
‫מנהליים‪ ,‬לפני כבוד המשנה לנשיא (בדימ') א' ריבלין ו כבוד השופטים ס' ג'ובראן וח' מלצר‪.‬‬
‫המערערת‪ ,‬עיריית חדרה (להלן‪" :‬העירייה")‪ ,‬ערערה על פסה"ד של בית המשפט המחוזי‬
‫בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים‪ ,‬בו התקבלה באופן חלקי עתירתה של‬
‫המשיבה‪ ,‬חברת שנרום בע"מ‪ ,‬העוסקת במתן שירותי ייעוץ בנושאי ארנונה (להלן‪:‬‬
‫"החברה")‪ .‬החברה דרשה בעתירתה שהעירייה תמסור לה העתק מפורט של רשימת כל‬
‫הנכסים הקיימים בעירייה‪ ,‬לרבות‪ :‬גודל הנכס‪ ,‬סיווגו לצרכי ארנונה (כולל הנחות שניתנו)‬
‫ופרטי המחזיק בו (שם וכתובת)‪ .‬העירייה התנגדה למסירת המידע מן הטעמים שמסירתו‬
‫עלולה לפגוע בפרטיותם של המחזיקים‪ ,‬שהיא מנוגדת לאינטרס הציבורי וכי היא תעמוד‬
‫בסתירה לתכלית חוק חופש המידע‪ ,‬התשנ"ח‪( 0005-‬להלן‪" :‬חוק חופש המידע")‪ .‬העירייה‬
‫ציינה בפני בית המשפט לעניינים מנהליים‪ ,‬כי היא מוכנה להעביר לחברה את כל המידע‬
‫המבוקש פרט לשמות וכתובות המחזיקים בנכסים‪ ,‬מפאת חשש לפגיעה בפרטיותם‪ .‬בית‬
‫המשפט לעניינים מנהליים קבע‪ ,‬כי על העירייה למסור לחברה את המידע המבוקש אך‬
‫שתינתן למחזיקים אפשרות להשיג על כך‪ ,‬וזאת בהתאם להוראות סעיף ‪ 00‬לחוק חופש‬
‫המידע‪ ,‬המסדירות את האופן בו רשות ציבורית מודיעה לצד שלישי כי מבוקש ממנה מידע‬
‫שמסירתו עלולה לפגוע בו‪ .‬מכאן‪ ,‬לפי קביעה זו על העירייה היה להכריע בהשגותיהם של‬
‫המחזיקים המתנגדים‪ ,‬בהתאם להוראות הסעיף לעיל ולהעביר לחברה את המידע‬
‫שלמסירתו לא היו התנגדויות או ההתנגדויות שנדחו ע"י העירייה‪ .‬על פסק דין זה‪ ,‬ערערה‬
‫העירייה לבית המשפט העליון‪.‬‬
‫בערעור טענה העירייה לפגיעה בפרטיות המחזיקים וכי פניה לכל מחזיק ומחזיק בדבר‬
‫הסכמתם או התנגדותם להעברת המידע לחברה איננה מעשית ומצריכה הקצאת משאבים‬
‫‪25‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫בלתי סבירה מצידה‪ ,‬כגון‪ :‬התמודדות עם מספר רב של השגות ועתירות מנהליות‪ ,‬אשר יכול‬
‫ותוגשנה בגין החלטותיה בהשגות‪.‬‬
‫בית המשפט העליון קיבל את הערעור בחלקו ופסק‪ ,‬כי הזכות לפרטיות של המחזיקים‬
‫עלולה להיפגע במסירת המידע וזאת מפני ששימוש בשמו של אדם למטרת רווח‪ ,‬ושימוש‬
‫בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר‪ ,‬שלא למטרה שלשמה היא נמסרה‪,‬‬
‫מהווים הפרה מפורשת של הזכות לפרטיות‪ ,‬המוגדרת בסעיפים ‪ )1(2‬ו‪ )0(2-‬לחוק הגנת‬
‫הפרטיות‪ ,‬התשמ"א‪( 0050-‬להלן‪" :‬חוק הגנת פרטיות")‪ .‬בית המשפט העליון קבע‪ ,‬כי‬
‫משקלול המידע בדבר גודל הנכס וסיווגו‪ ,‬בצירוף שמות וכתובות המחזיקים בנכס‪ ,‬מתקבל‬
‫המידע אודות יכולותיהם הכלכלית של המחזיקים‪ ,‬עיסוקם וכיוצ"ב ומכאן‪ ,‬שקיימת פגיעה‬
‫בפרטיותם ויש למנוע זאת‪.‬‬
‫יצוין‪ ,‬כי בית המשפט העליון דחה את טענת החברה שגילוי המידע המבוקש על ידה מותר‬
‫בהתאם לסעיף ‪ 020‬לחוק המקרקעין‪ ,‬התשכ"ט‪ ,0010-‬הקובע‪ ,‬כי כל אדם רשאי לעיין‬
‫בפנקסי המקרקעין וזאת מן הטעם כי תעריף ארנונה וסיווג הנכס אינם רשומים בפנקס כמו‬
‫גם שהמחזיקים בנכס לא רשומים בו‪ ,‬אלא רק בעלי הזכויות בנכס‪.‬‬
‫בית המשפט העליון קבע הסדר מאוזן‪ ,‬אשר מחד גיסא‪ ,‬מכבד את הצורך לשקיפות‬
‫שלטונית ואינו פוגע בזכות לחופש מידע ומאידך גיסא‪ ,‬יביא לפגיעה המינימאלית האפשרית‬
‫בזכות לפרטיות ושלא תהא בו הכבדה יתרה על העירייה‪ .‬בהסדר נקבע‪ ,‬כי העירייה תעביר‬
‫לחברה טבלה בה יצוינו כל הנכסים בתחומה לרבות פרטים בנוגע לגודל הנכס‪ ,‬סיווגו‪,‬‬
‫התעריף שחל עליו והנחות ופטורים שניתנו לו‪ .‬בנוסף‪ ,‬נקבע בהסדר‪ ,‬כי העירייה תשלח‬
‫מכתבים למחזיקים בדבר בקשתה לקבלת שמם וכתובת הנכס למטרות עסקיות ובמידה‬
‫שהמחזיקים לא יענו לדרישה‪ ,‬תפורש שתיקתם כהתנגדות ואילו מחזיק שיסכים להעברת‬
‫המידע יחתום על טופס הסכמה‪ .‬יצוין‪ ,‬כי לעניין מחזיקים שהינם תאגידים קבע בית‬
‫המשפט העליון‪ ,‬כי אין מניעה למסור את פרטיהם כיוון שלא עומדת להם הזכות לפרטיות‬
‫מכוח חוק הגנת הפרטיות‪.‬‬
‫‪ .5.2‬רישוי עסקים‬
‫‪ .5.2.0‬בית משפט השלום בנתניה ביטל את צווי ההפסקה המנהלים אשר הורו למבקשת‪ ,‬חברת‬
‫מפעלי מחזור‪ ,‬להפסיק את פעילות בית העסק לאלתר‪ ,‬זאת מאחר ולא היה בסיס מספיק‬
‫ליתן את צווי ההפסקה למעט היותו של העסק פועל ללא רישיון‪ .‬נקבע‪ ,‬כי יש להשתמש‬
‫בסמכות המנהלית להוצאת צווי הפסקה מנהליים בזהירות ורק במקרים דחופים בהם‬
‫גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫שרקון‪ ,‬בן עמי‪ ,‬רוזנבוים‪ ,‬אשר ושות' – ‪http://www.cbralaw.com‬‬
‫ע"א (נת') ‪ 22222-15-00‬חברת מפעלי מחזור שרונים בע"מ ואח' נ' ראש העירייה הממונה‪,‬‬
‫עיריית טייבה‪( ,‬פורסם בנבו‪ ,‬ניתן ביום ‪ ;)07.7.2102‬בית משפט השלום בנתניה לפני כבוד‬
‫השופטת הבכירה אביבה טלמור‪.‬‬
‫המבקשים‪ ,‬חברת מפעלי מחזור שרונים‪ ,‬הגישו בקשה לביטול צווי הפסקה מנהליים אשר‬
‫ניתנו על ידי ראש העיר הממונה עיריית טייבה ביום מתוקף סמכותו לפי סעיף ‪ 21‬לחוק‬
‫רישוי עסקים‪ ,‬תשכ"ח‪( 0015 -‬להלן‪":‬החוק")‪ .‬במסגרת הצווים הורה ראש העיר על הפסקת‬
‫העיסוק בעסק של המבקשים שהינו תחנת מעבר לפסולת ולגזם "תחנת מעבר שרונים"‪.‬‬
‫המבקשים טענו‪ ,‬כי לא נתגבשו התנאים שנקבעו בפסיקה להוצאתם של הצווים‪ .‬לטענתם‬
‫מדובר בעסק הפועל במקום בידיעת כל הרשויות מזה כעשר שנים‪ ,‬בנסיבות אלה‪ ,‬לא ניתן‬
‫כל נימוק מדוע הוצאו הצווים באופן פתאומי ומיידי לעסק הפועל שנים כה רבות כאשר‬
‫עיריית טייבה ורשויות רבות נוספות מפנים לעסק זה פסולת מידי יום‪ .‬בנוסף‪ ,‬טענו‬
‫המבקשים כי האתר נמצא בפיקוח כל הרשויות הרלוונטיות‪.‬‬
‫המשיבה טענה מנגד‪ ,‬כי מדובר בעסק הפועל ללא רישיון משנת ‪ 2117‬בנוסף‪ ,‬לא נתבקש על‬
‫ידי המבקשים היתר לשימוש חורג לעסקם‪ ,‬ומשכך הוצאו הצווים כדין שכן אין בידי‬
‫המבקשים לא רישיון עסק ולא היתר לשימוש חורג במקרקעין‪ .‬עוד טענה המשיבה כי תנאי‬
‫ייחודי המופיע בסעיף ‪ 21‬לחוק רישוי עסקים מאפשר הפעלת שיקול דעתה של הרשות‬
‫המנהלתית ועל כן בית המשפט לא ימיר שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות המוסמכת אלא‬
‫מנוקדת מבטו של המשפט המנהלי‪ .‬בנוסף ציינה המשיבה כי כנגד המבקשים אף הוגש כתב‬
‫אישום בגין עבירות על חוק רישוי עסקים‪.‬‬
‫בית המשפט קבע‪ ,‬כי דרך המלך לטיפול בעבריינים לפי החוק היא הגשת כתב אישום לפי‬
‫סעיף ‪ 00‬לחוק‪ ,‬ובמקרים המתאימים הגשת בקשה לפי סעיף ‪ 07‬לחוק להוצאתו של צו‬
‫שיפוטי להפסקת העיסוק בעסק‪ .‬צו הפסקה מינהלי הוא צו "דרסטי" ויש לתתו רק במקרים‬
‫מיוחדים המצדיקים שלא להמתין להליך המשפטי המחייב הגשת כתב אישום תחילה‪.‬‬
‫בית המשפט הוסיף כי צו מינהלי צריך להתבסס על העובדות שהצדיקו את הוצאתו‪,‬‬
‫ובמקרה הנדון לא נטען בנימוקי הצווים המנהליים דבר לעניין סכנה לציבור‪ ,‬מטרד בלתי‬
‫נסבל‪ ,‬תנאי תברואה קשים וכיוב' וכך גם לא הועלו טיעונים שכאלה בתגובת המשיבה‬
‫לבקשה בכתב‪.‬‬
‫כך בפרט כאשר אין מדובר בעסק חדש שהוא נשוא הצווים אלא בעסק הפועל כעשר שנים‬
‫כשמשנת ‪ 2117‬פועל ללא רישיון עסק כדין וזאת בידיעת הרשות‪.‬‬
‫בית המשפט קבע כי בתי המשפט לא יסתפקו בתנאי הקבוע בסעיף ‪ 21‬לחוק כי יהיה לבעל‬
‫הסמכות יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה לפי סעיף ‪ 00‬ונדרש להוכיח נסיבות שתצדקנה‬
‫עקיפתו של ההליך המשפטי‪ ,‬ותתגברנה על גורם הזמן‪ ,‬כאשר עיקר השיקול הוא סכנה‬
‫לציבור‪ ,‬מטרד בלתי נסבל‪ ,‬תנאי תברואה קשים וכו'‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬ביטל בית המשפט את הצווים המנהליים‪.‬‬
‫‪27‬‬