ת"ע 39959-10-12 פלונית נ` אלמונית דחיית התנגדות לקיום צוואה

‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫בפני‬
‫כב' השופט יהורם שקד‬
‫התובעת‪:‬‬
‫פלונית‬
‫הנתבעת‪:‬‬
‫אלמונית‬
‫ע"י ב"כ עו"ד אוהד מחרז ועו"ד טל עונה‬
‫נגד‬
‫ע"י ב"כ עו"ד אורי צפת ועו"ד ליאור רז‬
‫פסק דין‬
‫‪1‬‬
‫בקשת התובעת למתן צו לקיום צוואת המנוח‪ ....‬ז"ל‪ ,‬שנשא בחייו ת"ז ‪) ....‬להלן‪" :‬המנוח"( מיום‬
‫‪) 23.2.2010‬להלן‪" :‬הצוואה האחרונה"( בת"ע ‪ ,39956-10-12‬והתנגדות הנתבעת לקיומה בת"ע‬
‫‪.39959-10-12‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫א' ‪ -‬העובדות הצריכות לעניין‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫]הערה – שמות הצדדים ועדיהם בפסק דין זה הינם שמות בדויים על מנת למנוע זיהויים[‬
‫‪9‬‬
‫‪.1‬‬
‫התובעת היא אלמנת המנוח )להלן גם‪" :‬האלמנה"; להלן התובעת והמנוח יחד‪" :‬בני הזוג"(‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫מנישואיהם נולדו לבני הזוג שלושה ילדים‪ :‬בנימין‪ ,‬יפעת היא הנתבעת‪ ,‬ומירב‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪.2‬‬
‫בין יפעת לבין מירב התגלע סכסוך בעניין הזכויות בדירה בה התגוררה מירב‪ ,‬אשר היו‬
‫רשומות על שם יפעת‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬ביום ‪ 20.8.08‬פנתה יפעת לבית משפט זה בתביעה כנגד מירב‬
‫וכנגד בעלה של מירב )תמ"ש ‪ .(39450/08‬כשלושה חודשים לאחר מכן‪ ,‬ביום ‪ ,13.11.08‬פנתה‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫מירב לבית משפט זה בתביעה כנגד יפעת וכנגד המנוח )תמ"ש ‪ .(39451/08‬כעולה מכתב‬
‫ההגנה אשר הגיש המנוח במסגרת ההליך הנ"ל‪ ,‬ואשר העתקו הוגש לתיק בית המשפט‬
‫בהליך שלפניי‪ ,‬צידד המנוח בבתו מירב‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪.3‬‬
‫ביום ‪ 13.6.09‬חתם כל אחד מבני הזוג על צוואה‪ ,‬בה ציווה את מלוא עיזבונו למשנהו‪ ,‬ובה‬
‫ציווה‪ ,‬כהוראה מסוג 'יורש במקום יורש' וכהוראה מסוג 'יורש אחר יורש'‪ ,‬כי עיזבונו או‬
‫יתרת עיזבונו‪ ,‬על פי העניין‪ ,‬יחולק באופן הבא‪ 1/2 :‬ל‪-‬מירב‪ 1/4 ,‬ל‪-‬בנימין ו‪ 1/12-‬לכל אחד מ‪-‬‬
‫‪ 3‬ילדיו של בנימין‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫אשר ליפעת‪ ,‬ציינו בני הזוג כי היא "בחרה )מטעמיה שלה‪ ,‬שלא הצלחנו לעמוד על טיבם‬
‫ופשרם( להאכיל אותנו סבל ומרורים לעת זקנתנו" )ר' סעיף ‪)5‬ב( לצוואות(‪ ,‬וציוו לה ‪.₪ 1‬‬
‫הצוואות נחתמו בפני העדים עו"ד גבע ומר שור )להלן‪" :‬צוואת ‪.("2009‬‬
‫אציין‪ ,‬כי קודם לצוואה זו חתם המנוח על שתי צוואות – האחת‪ ,‬בשנת ‪ ;2003‬השנייה‪ ,‬בשנת‬
‫‪.2007‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.4‬‬
‫הצדדים בשתי התובענות דלעיל )בעניין הדירה( הופנו להליך גישור ובחודש נובמבר ‪2009‬‬
‫‪8‬‬
‫נחתמו הסכמי גישור‪ ,‬בהם נקבע כי הזכויות בדירה תירשמנה על שם מירב וכנגד זאת‪ ,‬תקבל‬
‫יפעת מאת בני הזוג סכום כספי )להלן‪" :‬הסכמי הגישור"(‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.5‬‬
‫ביום ‪ 20.2.10‬אושפז המנוח בבית החולים עקב קוצר נשימה‪ ,‬וביום ‪ 21.2.10‬הוא שוחרר‬
‫לביתו‪.‬‬
‫‪.6‬‬
‫ביום ‪ 23.2.10‬חתם המנוח על הצוואה האחרונה‪ ,‬היא הצוואה אשר תוקפה נדון בפסק דין זה‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫בצוואה האחרונה שב המנוח וציווה את כל עיזבונו לאלמנה‪ ,‬והורה‪ ,‬כהוראה מסוג 'יורש‬
‫במקום יורש' וכהוראה מסוג 'יורש אחר יורש'‪ ,‬כי עיזבונו או יתרת עיזבונו‪ ,‬על פי העניין‪,‬‬
‫יחולק באופן הבא‪ 1/2 :‬למירב‪ 1/8 ,‬לבנימין‪ ,‬ו‪ 1/8-‬לכל אחד מ‪ 3-‬ילדיו של בנימין )שם‪,‬‬
‫סעיפים ‪ 3‬ו‪)5-‬א((‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫הצוואה האחרונה נחתמה בפני העדים עו"ד גבע ורעייתו‪ ,‬הגב' גבע‪.‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫עוד הוסיף המנוח בצוואה האחרונה והורה‪ ,‬כי אם עד למועד פטירתו לא תשיב מירב לבני‬
‫הזוג סך של ‪ $ 100,000‬אשר ניתן לה כהלוואה‪ ,‬ינוכה מחלקה בעיזבון סך של ‪) $ 50,000‬שם‪,‬‬
‫סעיף ‪)5‬ב((‪.‬‬
‫בסעיף ‪)5‬ג( לצוואה האחרונה‪ ,‬שב המנוח על הוראת סעיף ‪)5‬ב( לצוואת ‪ ,2009‬וכך‪:‬‬
‫"יש לנו בת נוספת‪ ,‬יפעת ‪ ...‬שהיא אמנם אהובה עלינו ויקרה לנו כמו שני ילדינו‬
‫האחרים‪ ,‬ותמיד נהגנו כלפיה באהבת הורים ובתשומת לב‪ ,‬כמו כלפי כל ילדינו‪,‬‬
‫אבל היא בחרה )מטעמיה שלה‪ ,‬שלא הצלחנו לעמוד על טיבם ופשרם( להאכיל‬
‫אותנו סבל ומרורים לעת זקנתנו‪ ,‬וכגמול לכך‪ ,‬אני מצווה לה ‪ ₪ 1‬בלבד"‪.‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.7‬‬
‫במקביל לחתימת המנוח על הצוואה האחרונה‪ ,‬חתמה אף האלמנה‪ ,‬בפני העדים הנ"ל‪ ,‬על‬
‫צוואה בה ציוותה את כל עיזבונה למנוח‪ ,‬והורתה‪ ,‬כהוראה מסוג 'יורש במקום יורש'‬
‫וכהוראה מסוג 'יורש אחר יורש'‪ ,‬כי עיזבונה או יתרת עיזבונה‪ ,‬על פי העניין‪ ,‬יחולק באופן‬
‫הבא‪ 1/2 :‬למירב‪ 1/8 ,‬לבנימין ו‪ 1/8-‬לכל אחד מ‪ 3-‬ילדיו של בנימין‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫ביום ‪ 28.2.10‬שוב פנה המנוח לבית החולים בשל חולשה כללית‪ ,‬הוא אושפז ושוחרר לביתו‬
‫ביום ‪ .5.3.10‬בהתאם לחומר שבפני‪ ,‬במהלך שנת ‪ 2010‬אושפז המנוח עוד מספר פעמים בבית‬
‫החולים‪.‬‬
‫‪.9‬‬
‫ביום ‪ 6.4.12‬הלך המנוח לעולמו‪ ,‬כשהוא בן כ‪ 80-‬שנים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫ב' ‪ -‬השתלשלות ההליך שבפני‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪.10‬‬
‫כאמור‪ ,‬האלמנה ביקשה ליתן צו לקיום הצוואה האחרונה‪ ,‬יפעת התנגדה לקיום הצוואה‬
‫האחרונה והאלמנה הגישה תשובתה להתנגדות יפעת‪ .‬ביום ‪ 9.5.13‬נשמעה האלמנה בעדות‬
‫מוקדמת‪ ,‬לבקשתה‪ ,‬ולאור גילה המתקדם ומצבה הבריאותי הנטען‪ .‬בהחלטה‪ ,‬אשר ניתנה‬
‫בתום הדיון‪ ,‬נקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם כל אחת מבעלות הדין‬
‫ומטעם עדיהן‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫ביום ‪ 28.5.13‬הגישה האלמנה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם גב' גבע )תצהיר מטעם‬
‫עו"ד גבע ומטעם אחיו של המנוח‪ ,‬מר יעקב‪ ,‬צורפו לכתב התשובה להתנגדות(‪.‬‬
‫‪.12‬‬
‫ביום ‪ 6.8.13‬הגישה יפעת בקשה להזמנת ‪ 9‬עדים מטעמה‪ ,‬לה נעתרתי בהחלטתי מיום ‪.8.8.13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫ביום ‪ 12.8.13‬הגישה יפעת תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן מטעם גב' חיה‪ ,‬גרושתו של‬
‫בנימין‪.‬‬
‫ביום ‪ 1.9.13‬הגישה יפעת בקשה להגשת תצהיר עדות ראשית משלים מטעמה‪ ,‬וזאת לנוכח‬
‫טענתה כי נודעו לה פרטים חדשים ורלבנטיים להתנגדות לקיום הצוואה האחרונה‪ .‬בהחלטתי‬
‫אשר ניתנה בדיון מיום ‪ 3.9.13‬התרתי את הגשת התצהיר המשלים‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.13‬‬
‫ביום ‪ 3.9.13‬התקיים דיון הוכחות‪ ,‬בו נחקרו העדים לצוואה האחרונה וכן אחיו של המנוח‪.‬‬
‫בתום הדיון‪ ,‬נקבע מועד לחקירה נוספת של האלמנה ביום ‪ ,12.9.13‬ולחקירת יתר העדים‬
‫ביום ‪.15.9.13‬‬
‫‪.14‬‬
‫ביום ‪ 9.9.13‬עתרה יפעת לתיקון כתב ההתנגדות‪ .‬בהחלטתי מיום ‪ 15.9.13‬התרתי את תיקון‬
‫כתב ההתנגדות‪ ,‬תוך חיוב יפעת בהוצאותיה של האלמנה בסך של ‪ ,₪ 7,500‬בשים לב לשלב בו‬
‫התבקש התיקון‪ .‬ביום ‪ 30.9.13‬הגישה יפעת כתב התנגדות מתוקן‪ ,‬על פיו עיקר טעמי‬
‫התנגדותה לקיום הצוואה האחרונה הם‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫א‪.‬‬
‫בצוואה האחרונה נפלו פגמים צורניים‪ .‬הצוואה אינה נושאת תאריך ואינה נושאת‬
‫חתימת עדים‪ ,‬הואיל ואישור העדים על הצוואה מצוי בדף נפרד ואף התאריך מצוי רק‬
‫באותו דף נפרד‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת שהשפיעו כל הזוכים על פי הצוואה על‬
‫המנוח "הגובלת בקיצוניות יוצאת דופן אשר גרמה לכך כי המנוח הוסת קשות והיה‬
‫שבוי בידם של המוזכרים הללו ו‪/‬או מי מהם תוך שלילת רצונו המלא או אפילו‬
‫החלקי" )שם‪ ,‬סעיף ‪ ,(10‬לאמור‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ .1‬בנימין סיפר לאלמנה שלמנוח בת מאישה עמה ניהל קשר מחוץ לנישואין‪ ,‬על מנת‬
‫שהאלמנה תגרש את המנוח מביתה ותיתן לבנימין כספים ורכוש‪ .‬לאחר שפעל‬
‫כאמור‪ ,‬סיפר בנימין למנוח שיפעת היא שסיפרה לאלמנה על בתו מחוץ לנישואין‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .2‬בנימין החל להשפיע על הוריו לעשות צוואה לטובתו תוך הדרת יפעת‪ ,‬לאחר שראה‬
‫כי אינו חלק מהסכמי הגישור‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ .3‬לאחר החתימה על הסכמי הגישור‪ ,‬מנעו האלמנה‪ ,‬בנימין‪ ,‬שלושת ילדיו של בנימין‬
‫ומירב מהמנוח להיפגש עם יפעת ועם ארבעת ילדיה‪ ,‬ואף מנעו מיפעת לבקר את‬
‫המנוח בבית החולים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .4‬המנוח סבל מהתקפי לב בשנותיו האחרונות‪ ,‬היה חלש ולא יכול היה לעמוד במתח‬
‫‪30‬‬
‫הרב ובמכבש הלחצים שהפעילו עליו האלמנה‪ ,‬בנימין וילדיו ומירב‪ ,‬והיה "כבש‬
‫מובל" )שם‪ ,‬סעיף ‪.(39‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 4‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ג‪.‬‬
‫‪ .5‬הצוואה נחתמה מחמת אונס‪ ,‬איום ותחבולה‪ .‬לטענתה‪ ,‬בנימין איים על המנוח‪ ,‬כי‬
‫אם לא יצווה את עיזבונו כפי שעשה בצוואה האחרונה‪ ,‬יציג בנימין תמונות אשר‬
‫היו ברשותו "קבל עם ועדה"‪ ,‬וכן בפני האישה עמה ניהל המנוח קשר מחוץ‬
‫לנישואין ועם בתה של אותה אישה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫"המבקשת )האלמנה‪ ,‬י' ש'( ו‪/‬או בנימין ואשתו ו‪/‬או ילדי בנימין ו‪/‬או מירב ובעלה‬
‫‪6‬‬
‫השתתפו בעריכת הצוואה‪ ,‬בעשייתה והוצאתה לאור‪ .‬הם ו‪/‬או מי מהם פעלו להכנת‬
‫הצוואה והחתמת המנוח כנגד רצונו" )שם‪ ,‬סעיף ‪.(42‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.15‬‬
‫בדיון שהתקיים ביום ‪ ,12.9.13‬לאור הודעת ב"כ יפעת כי אינו ערוך לחקור את האלמנה‬
‫)לאחר שבקשתו לדחיית הדיון נדחתה( ולאור בקשתו לדחיית המועד שנקבע לחקירת שאר‬
‫העדים‪ ,‬הוריתי על דחיית הדיון‪ ,‬אגב חיוב הנתבעת בהוצאות‪ .‬כמו כן‪ ,‬נקבע מועד לשמיעת כל‬
‫העדים ביום ‪ ,5.12.13‬משעה ‪ 8:30‬ועד שעה ‪ ,16:30‬וכן נקבע כי הדיון יתקיים בהקלטה‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫ביום ‪ 13.10.13‬הוגשה תשובת האלמנה להתנגדות המתוקנת‪ ,‬בה נטען כי הצוואה תקינה‬
‫‪15‬‬
‫ומשקפת את רצונו האחרון של המנוח‪ .‬לטענת האלמנה‪ ,‬טענות יפעת בעניין השפעה בלתי‬
‫הוגנת הן "סיפורי מעשיות" )שם‪ ,‬סעיף ‪ ,(29‬כשאין בפיה גרסה סדורה‪ .‬לטענת האלמנה‪,‬‬
‫במועד עשיית הצוואה ואף לאחר מכן היה המנוח פעיל וצלול‪ ,‬נהג לנפוש בחו"ל‪ ,‬ערך מדי‬
‫שבת הפלגות ביאכטה עם חבריו‪ ,‬למד ב'מכון אבשלום' ועוד‪ .‬עוד טענה האלמנה בכתב‬
‫התשובה להתנגדות המתוקנת‪ ,‬כי יפעת לא הייתה בקשר עמה ועם המנוח בתקופה הרלבנטית‬
‫ולא ניסתה ליצור עמם קשר‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪22‬‬
‫‪.17‬‬
‫ביום ‪ 12.11.13‬הגישה יפעת לתיק בית המשפט תצהיר עדות ראשית מטעם בן דודה‪ ,‬מר דרור‪,‬‬
‫אשר נחקר בחקירה נגדית במועד שנקבע לשמיעת כל העדים‪.‬‬
‫‪.18‬‬
‫ביום ‪ 30.1.14‬הוגשו סיכומי האלמנה בהיקף של ‪ 19‬עמודים‪ ,‬ביום ‪ 31.3.14‬הוגשו סיכומי יפעת‬
‫בהיקף של ‪ 84‬עמודים )לא כולל נספחים( וביום ‪ 1.4.14‬הוגשו סיכומי תשובה מטעם האלמנה‬
‫בהיקף של ‪ 3‬עמודים‪ .‬ביום ‪ ,30.3.14‬לאחר מועד הגשת סיכומי האלמנה‪ ,‬הגישה יפעת "בקשה‬
‫לצירוף ראיה"‪ .‬בבקשה זו עתרה יפעת לצרף לתיק בית המשפט תקליטור מיום ‪ 12.5.13‬בו על‬
‫פי טענתה תיעדה האלמנה את אשרור הצוואה האחרונה‪ ,‬וכן תמליל תקליטור זה‪ .‬בהחלטתי‬
‫מיום ‪ ,1.4.14‬לאחר שהוגשה תגובת האלמנה )במסגרת סיכומי התשובה(‪ ,‬התרתי את צירף‬
‫הראיה כמבוקש‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪ 5‬מתוך ‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.19‬‬
‫ביום ‪ ,3.4.14‬לאחר שהוגשו סיכומי התשובה מטעם האלמנה‪ ,‬הגישה יפעת בקשה "לחקירת‬
‫העדים הנוגעים לתקליטור שצורף כראיה ולעיכוב מתן פסק הדין"‪ .‬ביום ‪ 9.4.14‬הוגשה‬
‫תגובה מטעם האלמנה‪ ,‬לפיה אין התקליטור רלבנטי לצורך בירור ההליך נשוא פסק דין זה –‬
‫אשר עניינו תוקפה של צוואתו האחרונה של המנוח‪ .‬ביום ‪ 24.4.14‬הוגשה תגובת יפעת לתגובת‬
‫האלמנה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫לאחר עיון בבקשה‪ ,‬בתגובה ותגובה לתגובה‪ ,‬אין לי אלא להביע פליאה על עצם הגשת‬
‫הבקשה‪ .‬כאמור‪ ,‬עניינו של התקליטור ותמלילו – תיעוד של האלמנה בה היא מאשררת את‬
‫הצוואה האחרונה‪ .‬יוער‪ ,‬כי לפני מספר חודשים הגישה יפעת תביעה נגד האלמנה‪ ,‬בה טענה כי‬
‫המדובר בצוואה חדשה אותה ערכה האלמנה‪ ,‬ומשכך‪ ,‬על האלמנה להסתלק מחלקה בעיזבון‬
‫המנוח‪ ,‬ותביעה זו עודה מתבררת לפניי )ת"ע ‪ .(62398-12-13‬עניינו של ההליך שלפניי – שאלת‬
‫תוקפה של צוואתו האחרונה של המנוח‪ .‬אמנם‪ ,‬צוואה זו היא צוואה הדדית‪ ,‬אולם‪ ,‬בהליך‬
‫שלפניי‪ ,‬נדונה אך תוקפה של צוואת המנוח‪ ,‬ולא תוקף צוואתה של האלמנה‪ ,‬תבדל"א‪ .‬אף על‬
‫פי כן‪ ,‬כאמור‪ ,‬לבקשת יפעת‪ ,‬התרתי את הגשת התקליטור ותמלילו לתיק בית המשפט‪ .‬בכך‬
‫לא הסתפקה יפעת‪ ,‬וכעת מעוניינת היא לברר – במסגרת ההליך שעניינו תוקף צוואת המנוח‬
‫ולאחר שהוגש אחרון הסיכומים – את נסיבות צילום אותו תקליטור‪ ,‬אשר תוכנו כלל אינו‬
‫רלבנטי לבירור ההליך שלפניי‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬דינה של בקשה זו להידחות‪ .‬בקשה זו מוטב היה שלא הוגשה משהוגשה‪ ,‬שכן אין בה‬
‫ללמד על צוואת המנוח אם כי אך על התנהלותה של הנתבעת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫ג' ‪ -‬דיון‪:‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪.20‬‬
‫כאמור‪ ,‬טענות יפעת כנגד הצוואה האחרונה הן‪ :‬כי בצוואה נפלו פגמים צורניים; כי הצוואה‬
‫נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אונס או איום; וכי הנהנים על פי הצוואה לקחו חלק‬
‫בעריכתה‪ .‬אבחן טענות אלה כסדרן‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫כאמור‪ ,‬הצוואה האחרונה נערכה כצוואה בעדים‪ .‬סעיף ‪ 20‬לחוק הירושה‪ ,‬תשכ"ה‪1965-‬‬
‫‪30‬‬
‫)להלן‪" :‬החוק"(‪ ,‬מורה כי‪" :‬צוואה בעדים תהיה בכתב‪ ,‬תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה‬
‫בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת‬
‫ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור"‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫ג)‪ (1‬האם בצוואה נפלו פגמים צורניים?‬
‫‪.21‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 6‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫נפסק‪ ,‬כי "חשיבות רבה נודעת למילוי מדויק של ההוראות הפורמליות שבסעיף ‪ 20‬לחוק‬
‫הירושה‪ ,‬שכן יש בכך כדי להעמיד את המצווה על רצינות המסמך והמעמד‪ ,‬ויש בכך כדי‬
‫להבטיח‪ ,‬כי המצווה ייתן דעתו למעשיו‪ ,‬וכי צוואתו תשקף את גמירות דעתו" )ע"א ‪851/79‬‬
‫בנדל נ' בנדל‪ ,‬פ"ד לה)‪ ;107 ,101 (3‬ע"א ‪ 2098/97‬בוסקילה נ' בוסקילה‪ ,‬פ"ד נה)‪.(844 ,837 (3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪.22‬‬
‫הצוואה האחרונה כוללת ‪ 3‬עמודים‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫שני העמודים הראשונים לצוואה כוללים את הוראות המנוח‪ ,‬כאשר הסעיף האחרון‪ ,‬סעיף ‪,10‬‬
‫כולל את הצהרת המנוח‪ ,‬ולאחריו‪ ,‬בתחתית העמוד השני‪ ,‬מופיעה חתימתו‪ ,‬לאמור‪:‬‬
‫"‪ .10‬הנני מצהיר בזה כי קראתי‪ ,‬וגם הוקראה לי צוואה זו‪ ,‬הבנתי את תוכנה‬
‫והנני מצהיר ומאשר בזה‪ ,‬בחתימתי‪ ,‬שתוכן הצוואה הזו משקף לחלוטין ונכונה‬
‫את ההנחיות שנתתי למנסח הצוואה‪ ,‬עו"ד גבע‪ ,‬ואת רצוני בעניין ניסוח צוואתי‬
‫זו; וכן הנני מצהיר שהנני מסכים לכל הפרטים של הצוואה‪ ,‬מרצוני הטוב והגמור‪,‬‬
‫בדעה צלולה ומיושבת מבלי שום כפייה ואונס‪.‬‬
‫ולראיה באתי על החתום‪:‬‬
‫]חתימה[‬
‫המנוח "‪.‬‬
‫העמוד השלישי לצוואה כולל את שמות העדים לצוואה‪ ,‬את אישורם‪ ,‬תאריך וחתימותיהם ‪,‬‬
‫לאמור‪:‬‬
‫"עדים לצוואה‪:‬‬
‫אנו הח"מ‪:‬‬
‫‪ .1‬עו"ד גבע‬
‫‪ .2‬גב' גבע‬
‫אשר כל אחד מאתנו הוא למעלה מגיל ‪ 18‬שנה‪ ,‬והננו בריאים בנפשנו ובגופנו‪,‬‬
‫מעידים בזאת כי מר ____‪ ,‬שהזדהה בפנינו על ידי ת"ז מספר‪ ,____:‬חתם בפנינו‬
‫על הצוואה דלעיל מרצונו החופשי ללא כל אונס וכפייה; וכמו כן הננו מעידים‬
‫שחתמנו בתור עדים בנוכחות המצווה‪ ,‬שכל אחד מאתנו חתם בנוכחות העד השני‬
‫לאחר שהמצווה הצהיר בפנינו כי זוהי צוואתו האחרונה והאמור בה הוא רצונו‪.‬‬
‫ולראיה באנו על החתום‪:‬‬
‫היום ‪ 23‬בחודש פברואר‪ ,‬שנת ‪2010‬‬
‫ט' אדר‪ ,‬ה' תש"ע‬
‫]חתימה["‬
‫]חתימה[‬
‫‪ 7‬מתוך ‪26‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.23‬‬
‫כאמור‪ ,‬לטענת יפעת‪ ,‬הצוואה אינה מקיימת אחר דרישות סעיף ‪ 20‬לחוק‪ .‬איני מקבל טענה‬
‫זו‪ .‬עיון בסעיף ‪ 20‬לחוק מעלה‪ ,‬כי אין במסגרתו דרישה כי המצווה‪ ,‬כמו גם העדים לצוואה‪,‬‬
‫יחתמו על כל עמוד ועמוד של הצוואה‪ ,‬ואין הסעיף קובע הוראה בדבר מקומו של התאריך על‬
‫גבי הצוואה‪ .‬נפסק‪ ,‬כי כאשר צוואה מורכבת ממספר גיליונות נייר‪ ,‬רצוי שתישא חתימה על‬
‫כל אחד מגיליונות אלה‪ ,‬אולם העדר חתימה על כל עמוד ועמוד אינו מטיל‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬פגם‬
‫בצוואה )השווה‪ :‬ע"א ‪ 681/77‬מר נ' שאבי‪ ,‬פ"ד לג)‪ ;7 (1‬ע"א ‪ 297/87‬נחושתן נ' נחושתן‪ ,‬פ"ד‬
‫מג)‪.(749 (2‬‬
‫‪.24‬‬
‫אין חולק כי קיימת חשיבות לסדר הדברים הקבוע בסעיף ‪ 20‬לחוק‪ .‬המצווה חייב לחתום על‬
‫הצוואה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו‪ .‬על העדים לאשר בחתימתם על‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫הצוואה‪ ,‬במעמד חתימת המצווה עליה‪ ,‬לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו וחתם‪,‬‬
‫כאמור‪ .‬מבחינת סדר הדברים‪ ,‬חתימת המצווה תהא לאחר הצהרתו שלו ולפני חתימת העדים‬
‫)שוחט‪ ,‬גולדברג ופלומין‪ ,‬דיני ירושה ועיזבון‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.(75‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.25‬‬
‫עיון בצוואה האחרונה מעלה כי התקיימו בה הדרישות הקבועות בסעיף ‪ 20‬לחוק‪ :‬הצוואה‬
‫בכתב‪ ,‬על גבי הצוואה מצוין תאריך‪ ,‬המנוח הצהיר שזו צוואתו‪ ,‬לאחר מכן חתם המנוח על‬
‫הצוואה‪ ,‬ולאחר מכן אישרו העדים בחתימותיהם שהמנוח הצהיר שזו צוואתו וחתם עליה‪.‬‬
‫‪.26‬‬
‫אף עיון בתצהירי העדות הראשית מטעם העדים לצוואה וכן בחקירותיהם הנגדיות‪ ,‬מעלה כי‬
‫בצוואה האחרונה לא נפל פגם צורני‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫עו"ד גבע העיד‪ ,‬כי המנוח חתם על הצוואה האחרונה במעמד העדים‪ ,‬במועד הנקוב באישור‬
‫העדים‪ ,‬והעדים חתמו באותו מעמד )סעיף ‪ 10‬לתצהיר עדותו הראשית(‪ .‬עו"ד גבע נחקר‬
‫בחקירה נגדית‪ ,‬אולם לא נשאל בעניין האמור‪.‬‬
‫גב' גבע העידה‪ ,‬כי ביום ‪ 23.2.10‬הגיעה עם בעלה‪ ,‬עו"ד גבע‪ ,‬לביתם של בני הזוג‪ ,‬לאחר שיחת‬
‫חולין קצרה מסר להם בעלה את הצוואות‪ ,‬בני הזוג קראו את הצוואות ואף עו"ד גבע הקריא‬
‫להם אותן או חלק מהן‪ ,‬תוך שהסב את תשומת לבם לסעיפים מסוימים‪ ,‬לאחר מכן זיהה‬
‫עו"ד גבע את בני הזוג באמצעות תעודות זהות‪ ,‬ובני הזוג חתמו על צוואותיהם בפני העדים‪,‬‬
‫כששניהם ידעו היטב על מה חתמו )סעיפים ‪ 4-3‬לתצהיר עדותה הראשית; פרוטוקול הדיון‬
‫מיום ‪ ,3.9.13‬עמ' ‪ .(66-64‬אף גב' גבע לא נשאלה בחקירתה הנגדית לעניין סדר האירועים‬
‫במעמד החתימה על הצוואה האחרונה‪.‬‬
‫‪ 8‬מתוך ‪26‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫עדויותיהם של בני הזוג גבע‪ ,‬העדים לצוואה‪ ,‬נמצאו בעיניי אמינות‪ ,‬לא מצאתי בהן רבב‪,‬‬
‫ומוצא אני שיש לתת להן משקל רב‪ .‬בסיכומיו הרחיב ב"כ יפעת וטען כי לאור עדותו של מר‬
‫שור יש לקבוע כי עדותו של עו"ד גבע אינה אמינה‪ .‬איני מקבל טענה זו‪ .‬מר שור‪ ,‬אשר היה עד‬
‫לצוואת ‪ ,2009‬העיד בפניי באשר לנסיבות החתימה על צוואה זו )אשר אינה הצוואה אשר‬
‫עומדת לדיון(‪ .‬דבריו של מר שור אינם תואמים את עדותו של עו"ד גבע באשר לנסיבות‬
‫החתימה על צוואת ‪ .2009‬לאור התרשמותי מהעדויות‪ ,‬והואיל ושני העדים אינם בעלי עניין‪,‬‬
‫וכן בשים לב לכך שעו"ד גבע אף ניסח את צוואת ‪ 2009‬ויש להניח שזכרונו באשר לנסיבות‬
‫החתימה עליה חד יותר מאשר זיכרונו של מי שאך היה עד לצוואה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הואיל ועו"ד גבע‬
‫העיד לא אך על זו‪ ,‬אלא עד עניינים נוספים ולא מצאתי סתירות ו‪/‬או פגמים בעדותו‪ ,‬אני‬
‫בוחר ליתן אמון מלא בעדות עו"ד גבע‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.27‬‬
‫עוד יש לתת את הדעת לכך‪ ,‬ששלושת עמודי הצוואה האחרונה ממוספרים במספרים עוקבים‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫וכן לכך שעל גבי שלושת עמודי הצוואה האחרונה מופיעה חותמת עו"ד גבע בצורת "מניפה"‪,‬‬
‫אשר נועדה‪ ,‬על פי עדות עוה"ד‪ ,‬למנוע את זיוף הצוואה‪ .‬אף בעובדות אלה יש כדי לחזק את‬
‫המסקנה כי בפנינו מסמך אחד‪ ,‬המהווה – על שלושת גיליונות הנייר שבו – את צוואתו‬
‫האחרונה של המנוח‪ .‬מילים אחרות‪ :‬יש לדחות את טענתה של יפעת כי בפנינו שני מסמכים‬
‫נפרדים‪ ,‬כאשר האחד כולל את הוראות הצוואה ואת הצהרת המנוח וחתימתו )עמודים ‪ 1‬ו‪,(2-‬‬
‫ואילו השני כולל את אישור העדים‪ ,‬תאריך וחתימות העדים )עמוד ‪.(3‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫לאור זאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬אני דוחה את טענת יפעת כי בצוואה האחרונה נפל פגם צורני‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪.28‬‬
‫מעבר לדרוש אעיר‪ ,‬כי אף אם היה מקום לומר כי הצוואה לא צוינה בתאריך‪ ,‬וכי העדים לא‬
‫חתמו "על פני הצוואה"‪ ,‬כדרישת סעיף ‪ 20‬לחוק‪ ,‬הרי שניתן היה לפנות ולבחון האם יש מקום‬
‫לקיים את הצוואה בהתאם להוראת סעיף ‪ 25‬לחוק‪ .‬כל זאת‪ ,‬הואיל ובצוואה האחרונה‬
‫התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה בעדים‪ :‬הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים )סעיף‬
‫‪)25‬ב()‪ (2‬לחוק(‪ .‬במקרה שכזה‪ ,‬מוטל היה על האלמנה נטל השכנוע כי הצוואה צוואת אמת‬
‫היא )"לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של‬
‫המצווה"‪ ,‬סעיף ‪)25‬א((‪ .‬להרחבה בסוגית מידת השכנוע הנדרשת‪ ,‬ר' פסק דינו של כב' השופט‬
‫ש' שוחט בעמ"ש )ת"א( ‪ 38138-09-11‬א' נ' ש' נ' א' מ' ק' )פורסם בנבו‪.(14.4.13 ,‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫ג)‪ (2‬האם הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אונס או כפייה?‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪.29‬‬
‫סעיף ‪)30‬א( לחוק מורה כי‪" :‬הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס‪ ,‬איום‪ ,‬השפעה בלתי‬
‫הוגנת‪ ,‬תחבולה או תרמית – בטלה"‪.‬‬
‫‪ 9‬מתוך ‪26‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.30‬‬
‫המונח "השפעה בלתי הוגנת" אינו מפורש בחוק‪ ,‬ולצורך בחינת משמעותו יש לפנות לפסיקה‪.‬‬
‫בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע‪ ,‬כי יש להבחין בין ההשפעה‪ ,‬כשאלה עובדתית‪ ,‬אם הייתה‬
‫כזו אם לאו‪ ,‬לבין אי‪-‬ההגינות שבהשפעה‪ ,‬כשאלה ערכית‪-‬נורמטיבית‪ ,‬כשעל בית המשפט‬
‫לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי )ע"א ‪ 4902/91‬גודמן נ' ישיבת‬
‫בית מדרש גבוה לדיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים‪ ,‬פ"ד מט)‪ .(441 (2‬עוד‬
‫נפסק‪ ,‬כי לצורך פסילת צוואה מכוח השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אין די בהשפעה שגרתית‪ ,‬אלא על‬
‫בית המשפט להשתכנע‪ ,‬מנסיבותיה של אותה השפעה‪ ,‬בקיומו של אותו מרכיב בלתי‪-‬הוגן בה‪,‬‬
‫וכי הצוואה הייתה פועל יוצא של אותו מרכיב )ע"א ‪ 5185/93‬היועץ המשפטי לממשלה נ'‬
‫מרום‪ ,‬פ"ד מט)‪ ;(331 ,318 (1‬ע"א ‪ 3828/98‬מיכקשווילי נ' מחקשווילי‪ ,‬פ"ד נד)‪;342 ,337 (2‬‬
‫ע"מ )ת"א( פלוני נ' פלונית )פורסם בנבו‪ .((6.4.09 ,‬על הדרישה כי יוכח קשר סיבתי בין‬
‫ההשפעה הבלתי הוגנת לבין החתימה על הצוואה‪ ,‬שב בית המשפט העליון בע"א ‪1729/06‬‬
‫אדמסקי נ' אדמסקי )פורסם בנבו‪ ,(2.8.07 ,‬לאמור‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫"אף בהנחה כי אכן יהושע איים בהתאבדות בטרם בוצעה הצוואה‪ ,‬על המערער‬
‫מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין נסיבות עשיית הצוואה‪ :‬אונס‪,‬‬
‫איום השפעה בלתי הוגנת תחבולה ותרמית" )סעיף ‪ 19‬לפסק דינה של כב' השופטת‬
‫מ' נאור; הדגשה במקור(‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪.31‬‬
‫הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה‪ .‬הנטל להוכיח שהמצווה עשה את‬
‫צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬וכל ספק‬
‫בעניין זה פועל לטובת מבקש הקיום‪ ,‬כלשונו של בית המשפט העליון‪" :‬כל עוד אין ראיה‬
‫מהימנה על מציאותה של השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש‬
‫הביטול" )ע"א ‪ 190/68‬סוטיצקי נ' קלינברוט‪ ,‬פ"ד כב)‪.(139 ,138 (2‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪.32‬‬
‫עוד נפסק כי אין די בחשש גרידא או בהעלאת סברות וחשדות בעלמא כדי להביא לבטלותה‬
‫של צוואה מטעם זה )ע"א ‪ 53/88‬מנלה נ' ברנדווין‪ ,‬פ"ד מו)‪.(51-49 ,48 (1‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫אמנם‪ ,‬כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של המצווה‬
‫‪28‬‬
‫בזולתו‪ ,‬שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של‬
‫המצווה‪ ,‬כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף אם‬
‫תקום החזקה‪ ,‬יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום‪ ,‬בעוד שנטל‬
‫השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה‪ ,‬וזאת על‬
‫פי מאזן ההסתברויות )ע"א ‪ 423/75‬בן נון נ' ריכטר‪ ,‬פ"ד לא)‪ ;372 (1‬דנ"א ‪ 1516/95‬מרום נ'‬
‫היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד נב)‪) 813 (2‬להלן‪" :‬דנ"א מרום"(; ע"א ‪ 7506/95‬שוורץ נ' בית‬
‫אולפנא בית אהרון וישראל‪ ,‬פ"ד נז)‪.(224 ,215 (2‬‬
‫‪ 10‬מתוך ‪26‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ר' בעניין זה דברי כב' השופט ת' אור בדנ"א מרום‪:‬‬
‫"על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח‪ ,‬כי מחומר הראיות עולה מסקנה מסתברת‬
‫שלפיה הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬וכי מסקנה זו סבירה יותר‬
‫‪.33‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫מהיפותזה אפשרית אחרת שלפיה הצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי‬
‫הוגנת" )שם‪ ,‬עמ' ‪ ;847‬הדגשה במקור(‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת תיבחן על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה‪ .‬הגם‬
‫‪8‬‬
‫שהפסיקה לא קבעה רשימה סגורה של מבחנים‪ ,‬ניתן למצוא בפסקי דין שונים מבחני עזר‬
‫לבחינת השאלה האם צוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נפסק כי בית‬
‫המשפט יבחן האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה‪ ,‬כאשר‬
‫מעורבותו של הנהנה מן הצוואה בבחירת עורך הדין שערך אותה‪ ,‬מחייבת בחינה זהירה של‬
‫נסיבות העניין‪ ,‬על מנת לוודא שאין בהן כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת )ר' פסק דינו של‬
‫כב' השופט ת' אור בדנ"א מרום; ע"א ‪ 2500/93‬שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון‬
‫עולי מרכז אירופה‪ ,‬פ"ד נה)‪ ;338 (3‬ע"א ‪ 7506/95‬הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪.(225‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪.34‬‬
‫עוד ניתן לעשות שימוש בארבע אבני הבוחן שקיבץ כב' השופט א' מצא בדנ"א מרום‪ ,‬לצורך‬
‫בחינת קיומה של תלות‪ .‬מבחנים אלה‪ ,‬אינם בגדר רשימה סגורה‪ ,‬ובית המשפט רשאי לעשות‬
‫שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין המדובר במבחנים מצטברים ולמעשה‬
‫די בקיום חלקם כדי להצביע על השפעה כאמור‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי השימוש בכל אחד‬
‫מהמבחנים מחייב זהירות רבה )שם‪ .(831-827 ,‬ארבעת המבחנים האמורים הם‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫א‪.‬‬
‫תלות ועצמאות – מבחן זה הוא מבחן של מידה‪ .‬השאלה אשר על בית המשפט ליתן‬
‫עליה תשובה במסגרתו‪ ,‬היא האם בתקופה הרלבנטית היה המצווה עצמאי‪ ,‬הן מבחינה‬
‫פיזית והן מבחינה שכלית‪-‬הכרתית‪ .‬ככל שהמצווה היה יותר עצמאי משתי הבחינות‬
‫האמורות‪ ,‬תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה‪ ,‬ולהיפך‪ .‬אין די‬
‫בתלות פיזית‪ ,‬אלא נדרשת תלות שכלית הכרתית‪ .‬לפיכך‪ ,‬גם אם יוכח כי המצווה היה‬
‫תלוי מבחינה פיזית בנהנה‪ ,‬הרי היה ויוכח כי באותה עת היה המצווה עצמאי מבחינה‬
‫שכלית‪-‬הכרתית‪ ,‬לא יהיה בתלות הפיזית כדי לגרוע מעצמאותו של המצווה‪ .‬את שאלת‬
‫עצמאותו של המצווה ראוי לבחון לאורך תקופה נתונה‪ ,‬אך גם תוך שימת דגש על מצבו‬
‫במועד עריכת הצוואה )ע"א ‪ 7506/95‬הנ"ל‪ ,‬בע"מ ‪.(224‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ב‪.‬‬
‫תלות וסיוע – היה ויתברר כי המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת‪ ,‬יש לבחון‬
‫את טיב הסיוע שניתן לו‪ ,‬את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע וממילא‬
‫במי שהעניק לו אותו‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫קשרי המצווה עם אחרים – יש לבחון את השאלה‪ ,‬האם למצווה היה קשר עם אנשים‬
‫אחרים זולת הנהנה‪ ,‬אם לאו‪ .‬ככל שיוכח‪ ,‬כי המצווה היה מנותק לחלוטין מאנשים‬
‫אחרים‪ ,‬או שקשריו עם האחרים היו מועטים ונדירים‪ ,‬הרי אז תתחזק ההנחה בדבר‬
‫תלותו בנהנה‪ ,‬ללא קשר לנסיבות שהביאו לבידודו מהעולם‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫נסיבות עריכת הצוואה – מבחן זה בוחן‪ ,‬למעשה‪ ,‬את מידת מעורבותו של נהנה בעריכת‬
‫הצוואה‪ ,‬ויחול עת לא יעלה בידי המתנגד להוכיח כי התקיימה מעורבות המקימה עילה‬
‫לפסילת הוראות הצוואה שהן לטובת מי שנטל חלק בעשייתה‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪35‬‬
‫לחוק‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.35‬‬
‫מן הכלל אל הפרט;‬
‫בטרם אבחן את יישומן של ההלכות הנ"ל ביחס לצוואתו האחרונה של המנוח‪ ,‬אזכיר‪ ,‬כי כ‪8-‬‬
‫חודשים טרם מועד החתימה על הצוואה האחרונה חתמו בני הזוג על צוואת ‪ ,2009‬אשר אף‬
‫במסגרתה בחרו להדיר את יפעת מעיזבונותיהם‪ ,‬ולהורות על חלוקת עיזבונותיהם‪ ,‬כך שמירב‬
‫תירש מחצית ובנימין ו‪ 3-‬ילדיו יירשו יחד מחצית‪ .‬בצוואה האחרונה‪ ,‬שינו בני הזוג את‬
‫החלוקה בין בנימין לבין ילדיו במחצית העיזבון‪ ,‬תוך שהפחיתו את חלקו של בנימין מ‪ 1/4-‬ל‪-‬‬
‫‪ 1/8‬ומנגד‪ ,‬הגדילו את חלקו של כל אחד מילדיו מ‪ 1/12-‬ל‪) 1/8-‬כלומר‪ ,‬חלקו של בנימין‬
‫הופחת ב ‪ ,1/8‬ואותה ‪ 1/8‬התווספה לחלקם של שלושת ילדיו(‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪.36‬‬
‫עוד הוסיפו בני הזוג בצוואה האחרונה‪ ,‬הוראה בעניין החזר הלוואה שנטלה מהם מירב‪ ,‬אשר‬
‫לא נזכרה בצוואת ‪ .2009‬לאור הדמיון הרב בין צוואת ‪ 2009‬לבין הצוואה האחרונה‪ ,‬והואיל‬
‫והמנוח בחר להדיר את יפעת מעיזבונו עוד בצוואת ‪ ,2009‬במסגרת הדיון בטענות בדבר פגמים‬
‫ברצונו של המנוח ביחס לצוואה האחרונה‪ ,‬אתייחס אף לתקופה בה נחתמה צוואת ‪ ,2009‬חרף‬
‫כך שלא תוקפה של זו הוא שעומד לבחינה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫להלן דיון בסוגיית התלות הנטענת‪ ,‬בהתאם לארבעת המבחנים שהובאו לעיל‪:‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 12‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫)‪ (1‬תלות ועצמאות‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.37‬‬
‫בתקופה בה חתם המנוח על הצוואה האחרונה‪ ,‬לא היה מצב בריאותו שפיר‪ .‬המנוח לקה‬
‫בהתקף לב בשנת ‪ 2004‬ומאז היה מטופל באופן שגרתי‪ .‬כאמור‪ ,‬יומיים לפני מועד החתימה על‬
‫הצוואה האחרונה שוחרר המנוח מאשפוז בן יומיים בבית החולים‪ ,‬וחמישה ימים לאחר מועד‬
‫החתימה על הצוואה האחרונה‪ ,‬אושפז המנוח שוב‪ ,‬והפעם למשך כשבוע‪ ,‬תוך שהוא התלונן‬
‫כי הוא סובל מחולשה מזה ‪ 10‬ימים )ר' המסמכים הרפואיים שצורפו(‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.38‬‬
‫עם זאת‪ ,‬כעולה מהמסמכים הרפואיים‪ ,‬במהלך האשפוז מיום ‪ ,20.2.10‬היה המנוח "בהכרה‬
‫מלאה מתקשר ומשתף פעולה עצמאי בתפקודו"‪ .‬ביום ‪ 28.2.10‬שוב פנה המנוח לבית‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫החולים‪ ,‬בשל חולשה בגפיים )על פי רישומי בית החולים(‪ ,‬והוא אושפז‪ ,‬תוך שצוין בקבלתו כי‬
‫הוא נינוח ובהכרה מלאה‪ ,‬ואף בדו"ח הסיעודי מיום ‪ 28.2.10‬צוין‪" :‬בקבלה חולה בהכרה‬
‫מלאה‪ ,‬נינוח‪ ,‬ללא תלונות"‪ .‬אציין‪ ,‬כי בסיכומיה מלינה יפעת על כך שהחומר הרפואי הגיע‬
‫לידיה בשלב מאוחר מידי של בירור ההליך‪ .‬עם כל הכבוד‪ ,‬אין ליפעת על מי להלין בעניין זה‪,‬‬
‫אלא על עצמה‪ .‬שכן‪ ,‬הבקשה למתן צו להמצאת מסמכים רפואיים הוגשה רק ביום ‪,26.8.13‬‬
‫והחלטה הנעתרת לבקשה זו ניתנה‪ ,‬לאחר קבלת עמדת האלמנה‪ ,‬כבר ביום ‪.3.9.13‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪8‬‬
‫‪17‬‬
‫‪.39‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬אף כעולה מהעדויות אשר הובאו לפניי‪ ,‬בתקופה בה עשה המנוח את הצוואה‬
‫האחרונה‪ ,‬לא היה המנוח תלוי בזולת – לא מבחינה פיזית ולא מבחינה מנטאלית‪ .‬הוכח כי‬
‫המנוח היה אדם דעתן ועצמאי במחשבתו‪ ,‬וכי לא ניתן היה להשפיע עליו בנקל‪.‬‬
‫‪.40‬‬
‫יעקב‪ ,‬אחיו של המנוח‪ ,‬העיד כי המנוח היה דעתן‪ ,‬תקשר והיה צלול לחלוטין עד רגעיו‬
‫האחרונים‪ ,‬ולא ניתן היה להשפיע עליו בכל נושא )סעיפים ‪ 6‬ו‪ 15-‬לתצהיר עדותו הראשית(‪.‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬שב העד על עיקרי הדברים‪ ,‬לאמור‪:‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫"אני אומר לכם בדיוק‪ ,‬הוא לא הושפע‪ ,‬הוא היה אדם עם החלטה אישית שלו‪,‬‬
‫אדם שידע בדיוק מה הוא רצה‪ ,‬לא קיבל את רצונו של הזולת‪ ,‬לא שמע את רצונו‬
‫של הזולת‪ ,‬הוא היה אוטוריטה בפני עצמה‪ ...‬האם הזה היה אחי‪ ,‬יכולתי לדבר על‬
‫ליבו כמה שרציתי אבל ההחלטות היו שלו‪ ,‬חד משמעיות‪ ,‬נחרצות‪ ,‬הוא היה קובע‬
‫בסוף‪ .‬יכול להיות שבשיקול דעת מעמיק בסוף הוא היה מגיע למסקנה שאולי‬
‫כדאי לאמץ רעיון של מישהו אחר אבל בדרך כלל הוא היה המחליט" )פרוטוקול‬
‫הדיון מיום ‪ ,3.9.13‬עמ' ‪ 70‬ש' ‪.(19-12‬‬
‫‪ 13‬מתוך ‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ובהמשך דבריו‪:‬‬
‫"לא היה שום איום לגבי המנוח וגם אי אפשר היה לסחוט אותו‪ .‬אני אומר לך‬
‫בנחרצות שאי אפשר היה לסחוט את המנוח וגם לא איומים‪ ,‬לא קם האדם שיכול‬
‫היה לאיים עליו" )שם‪ ,‬עמ' ‪ 73‬ש' ‪.(30-28‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫עדות אחיו של המנוח נמצאה אמינה ומהימנה בעיניי‪ ,‬ואני מוצא שיש לתת לה משקל רב‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪.41‬‬
‫אציין כי לא נמצאו סתירות בעדותו של העד‪ ,‬הוא השיב לכל השאלות שנשאל וניכר כי אין לו‬
‫כל עניין בהליך ובתוצאתו ועדותו הולמת את עדותם של עו"ד גבע ורעייתו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.42‬‬
‫אף עו"ד גבע העיד בעניין מצבו המנטאלי של המנוח במועד עשיית הצוואה האחרונה‪ ,‬כי‬
‫המנוח מעולם לא רמז לו כי מופעלים עליו לחצים בשלם בחר לעשות את צוואותיו‪ ,‬וכי "מי‬
‫שמכיר את האישיות של המנוח‪ ,‬הוא היה מאד דומיננטי והוא היה מן טיפוס קשוח‪ ,‬החלטי‬
‫שעשה מה שהוא רצה‪ .‬הוא לא היה טיפוס שאפשר היה להגיד לו מה לעשות" )פרוטוקול‬
‫הדיון מיום ‪ ,3.9.13‬עמ' ‪ 55‬ש' ‪ .(17-15‬עוד העיד עו" ד גבע‪ ,‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬כי הן צוואת‬
‫‪ 2009‬והן הצוואה האחרונה נערכו על פי הוראותיו של המנוח‪ ,‬כאשר המנוח היה נחוש ואיתן‬
‫בדעתו ביחס לאופן חלוקת עיזבונו‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪.43‬‬
‫כאמור‪ ,‬אף גב' גבע אשר מצאתי את עדותה אמינה ומהימנה‪ ,‬העידה בתצהירה כי שני בני‬
‫הזוג ידעו היטב על מה חתמו‪ .‬בחקירתה הנגדית העידה גב' גבע בעניין זה‪" :‬ישבנו איתם‪,‬‬
‫דיברנו‪ .‬המנוח ניהל את העניינים‪ ,‬הוא דיבר" )עמ' ‪ 66‬ש' ‪ .(5‬כן ר'‪ ,‬דברי דרור‪ ,‬בן אחותו של‬
‫המנוח‪ ,‬אשר הובא לעדות מטעם יפעת‪ ,‬לפיה במועדים הרלבנטיים לא ניתן היה "ללחוץ עליו‪,‬‬
‫'אתה חייב' לי או משהו כזה‪ ...‬הוא היה איש חזק ודומיננטי‪ ...‬המנוח לא יכולת להיכנס לו‬
‫לתוך ה‪ ,-‬להתערב לו בחיים" )חקירתו הנגדית של דרור‪ ,‬פרוטוקול הדיון מיום ‪ ,5.12.13‬עמ'‬
‫‪ 191‬ש' ‪ .27-10‬ניתוח מקיף של עדות דרור‪ ,‬בהמשך‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪.44‬‬
‫אף יפעת העידה‪ ,‬באשר למצבו של המנוח בחודש יוני ‪ .2009‬על פי עדותה‪ ,‬בסמוך לאחר‬
‫‪27‬‬
‫החתימה על צוואת ‪ ,2009‬פגשה את המנוח באי מיקונוס‪ ,‬שם שהה ללא בני משפחתו‬
‫האחרים‪ ,‬ולדבריה‪" :‬אבא שלי אהב את החיים‪ ,‬תמיד הוא נהנה‪ ,‬גם כשהרופאים לא הרשו‬
‫את זה וגם כשהיה אסור‪ .‬הוא לא ויתר על זה‪ ,‬הוא היה תאב חיים‪ ...‬זו הייתה דרכו‪ ,‬בכל‬
‫מחיר‪ .‬הוא לא היה מוכן לוותר על היאכטה שלו‪ ,‬על הללכת למרינה‪ ,‬ולשבת שם‪ ,‬ולהפליג‪,‬‬
‫וגם החברים שלו מספרים‪) "...‬עמ' ‪ .(203‬בהמשך העידה יפעת‪ ,‬כי במערכת היחסים עם‬
‫האלמנה‪ ,‬כמו בכל מערכות היחסים שלו‪ ,‬היה המנוח הדומיננטי )עמ' ‪ .(207‬עדותה זו של יפעת‬
‫אינה עולה בקנה אחד עם טענתה בסיכומיה‪ ,‬כי האלמנה כפתה על המנוח לעשות כרצונה‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪26‬‬
‫‪ 14‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫)סעיף ‪ ,(23‬וכי היא "לא נרפאה ממסע הנקמה במנוח שהנתבעת הייתה השעיר לעזאזל‬
‫שלה" )סעיף ‪.(79‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.45‬‬
‫)‪ (2‬תלות וסיוע‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫מששוכנעתי כי המנוח לא היה תלוי בזולת במועד עשיית הצוואה האחרונה‪ ,‬אין מקום‬
‫‪6‬‬
‫להמשיך ולבחון את מבחן "התלות והסיוע"‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫)‪ (3‬קשרי המצווה עם אחרים‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.46‬‬
‫כאמור‪ ,‬המנוח היה בקשר קרוב עם אחיו‪ ,‬יעקב‪ ,‬בתקופה בה חתם על הצוואה האחרונה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.47‬‬
‫בנוסף‪ ,‬נהג המנוח לצאת להפלגות עם ידידיו‪ ,‬ללא נוכחות האלמנה או מי מבני משפחתו‬
‫‪13‬‬
‫)עדות עו"ד גבע‪ ,‬עמ' ‪ 57‬ש' ‪ ,29-28‬עמ' ‪ 61‬ש' ‪ ;18-17‬עדות האלמנה‪ ,‬פרוטוקול הדיון מיום‬
‫‪ ,9.5.13‬עמ' ‪ 4‬ש' ‪ .(2-1‬כן נהג המנוח לנסוע לטיולים עם קבוצת לימוד והרבה להיפגש עם‬
‫חברים בארץ ובחו"ל )סעיפים ‪ 5‬ו‪ 7-‬לתצהיר עדותו הראשית של אחי המנוח(‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪12‬‬
‫‪17‬‬
‫‪.48‬‬
‫בנסיבות האמורות‪ ,‬ברי כי לא ניתן לומר שהמנוח היה מנותק מאנשים זולת הנהנים‬
‫בצוואתו‪ ,‬או שקשריו עם האחרים היו מועטים ונדירים‪.‬‬
‫‪.49‬‬
‫ודוק; לא נעלמה מעיני העובדה כי הצוואה האחרונה נחתמה יומיים לאחר שהמנוח שוחרר‬
‫מאשפוז בבית החולים וימים ספורים לפני שאושפז שוב‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוכח כי בתקופה שלאחר‬
‫מכן‪ ,‬שב המנוח וניהל חיים פעילים‪ ,‬כמפורט לעיל‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪.50‬‬
‫)‪ (4‬נסיבות עשיית הצוואה‪:‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫עו"ד גבע העיד כי ניסח הן את צוואת ‪ 2009‬והן את הצוואה האחרונה‪ ,‬על פי בקשתו‬
‫המפורשת של המנוח ועל פי הנחיותיו המפורשות )ר' עדות עו"ד גבע בסעיף ‪ 5‬לתצהיר עדותו‬
‫הראשית; וכן חקירתו הנגדית‪ ,‬עמ' ‪ 55‬ש' ‪ ;8-7‬כן ר' עדות האלמנה בפרוטוקול הדיון מיום‬
‫‪ ,9.5.14‬עמ' ‪ 3‬ש' ‪ ,20-19‬עמ' ‪ 4‬ש' ‪ 11-10‬וש' ‪ ,19‬עמ' ‪ 8‬ש' ‪ .(7-5‬לא הובאה בפני כל ראיה‬
‫לסתור את עדותו זו של עו"ד גבע או טעם לפקפק בעדותו זו‪ ,‬ולפיכך אני מקבלה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 15‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.51‬‬
‫עוד העיד עו"ד גבע‪ ,‬כי בשנת ‪ 2009‬פנה אליו המנוח‪ ,‬חברו להפלגות ביאכטה‪ ,‬וביקש שיערוך‬
‫עבורו צוואה על פי הוראותיו של המנוח‪ .‬לדברי העד‪ ,‬המנוח ביקש אותו כי הצוואה תיחתם‬
‫טרם נסיעתו למיקונוס‪ ,‬תוך שהוא מוסיף ומספר על חששו‪ ,‬כי לאור מצב בריאותו‪ ,‬הוא לא‬
‫ישוב מהנסיעה‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬סיפר המנוח לעו"ד גבע‪ ,‬כי בחר להדיר את יפעת מהעיזבון‪,‬‬
‫לאור ההליכים המשפטיים שניהלה עם בני הזוג )סעיף ‪ 11‬לתצהיר עו"ד גבע(‪ .‬בחקירתו‬
‫הנגדית הדגיש עו"ד גבע‪ ,‬כי המילים "האכילה אותנו מרורים" אשר מצאו מקומן בצוואה‪ ,‬הן‬
‫מילותיו של המנוח עצמו )עמ' ‪ 54‬ש' ‪.(16-14‬‬
‫‪.52‬‬
‫מצאתי לקבל את עדותו של עו"ד גבע‪ ,‬לאמור כי המנוח הוא שביקש לתקן את צוואת ‪2009‬‬
‫ולהסדיר‪ ,‬במסגרת הצוואה האחרונה‪ ,‬את החזר ההלוואה שנתן למירב וכן לשנות את‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫החלוקה בין בנימין לבין ילדיו )סעיף ‪ 14‬לתצהיר עו"ד גבע; חקירתו הנגדית בעמ' ‪ 60‬ש' ‪.(13‬‬
‫עוד העיד עו"ד גבע כי המנוח הוא שהיה הפעיל והדובר בקשר לצוואות )חקירתו הנגדית של‬
‫עו"ד גבע בעמ' ‪ 57‬ש' ‪ ,(2-1‬והיה אדם "מאד דומיננטי" )שם‪ ,‬ש' ‪ .(13‬עדותו זו של עו"ד גבע לא‬
‫נסתרה כלל ואף לא הובאה כל ראיה לפקפק בה‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬ראיה טובה ולפיכך אני מוצא‬
‫לנכון לקבלה כמות שהיא‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪16‬‬
‫‪.53‬‬
‫עו"ד גבע העיד כי המנוח ביקש אותו לכלול בצוואה הוראות‪ ,‬אשר בדרך כלל אינן מופיעות‬
‫בצוואות אותן הוא עורך‪ ,‬והוראות אלו נכללו בצוואת המנוח על פי בקשתו המפורשת‪ .‬כך‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬המנוח ביקש לצוות ליפעת ‪ ,₪ 1‬על אף הסבריו של עו"ד גבע כי ניתן להדיר את יפעת‬
‫מהצוואה על ידי כך שלא תוזכר בצוואה כלל )חקירתו הנגדית של עו"ד גבע‪ ,‬עמ' ‪ 54‬ש'‬
‫‪ ;(16-14‬וכך‪ ,‬המנוח ביקש לכלול בצוואה בקשה מהיורשים שלא לפנות בסכסוכים לבית‬
‫המשפט )שם‪ ,‬עמ' ‪ 57‬ש' ‪.(18‬‬
‫‪.54‬‬
‫על פי עדותו‪ ,‬עו"ד גבע לא פגש במי מילדי המנוח‪ ,‬אלא רק לאחר פטירת המנוח‪ ,‬ובהלווייתו‬
‫)סעיף ‪ 14‬לתצהיר עדותו הראשית(‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫ההנמקה בגוף הצוואה‪:‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪.55‬‬
‫נוסף על המבחנים האמורים‪ ,‬יש לתת משקל אף להנמקה אותה מצא לנכון המנוח לכלול בגוף‬
‫הצוואה‪ ,‬המעידה על רצונו "לשריין" את צוואתו בפני התנגדות )ר' בעניין זה‪ ,‬ע"א ‪1729/06‬‬
‫אדמסקי נ' אדמסקי הנ"ל‪ ,‬פסקה ‪ .(18‬כאמור‪ ,‬בסעיף ‪)5‬ג( לצוואה האחרונה‪ ,‬פירש המנוח את‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫הטעם בשלו בחר לצוות ליפעת ‪ ₪ 1‬בלבד‪ ,‬וכך‪ ... " :‬היא בחרה )מטעמיה שלה‪ ,‬שלא הצלחנו‬
‫לעמוד על טיבם ופשרם( להאכיל אותנו סבל ומרורים לעת זקנתנו ‪."...‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 16‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪.56‬‬
‫במהלך בירור ההליך שלפניי העלתה יפעת סברות שונות מהן ביקשה ללמוד כי המנוח הדיר‬
‫אותה מצוואתו‪ ,‬לא משום רצונו שלו‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬פרסה יפעת בפני בית המשפט כמה‬
‫"תיאוריות קשר" אשר אף אחת מהן לא הוכחה וחלקן אף אינן מתיישבות עם ההיגיון‪.‬‬
‫‪.57‬‬
‫כך‪ ,‬טענה יפעת כי בנימין השפיע על המנוח להדירה מצוואתו בעקבות הסכמי הגישור‪ ,‬וזאת‬
‫הגם שהסכמי הגישור נחתמו בחודש נובמבר ‪ ,2009‬בעוד המנוח הדיר את יפעת מעיזבונו עוד‬
‫קודם לכן‪ ,‬בצוואת ‪ 2009‬אשר נחתמה בחודש יוני ‪ .2009‬אציין‪ ,‬כי בסיכומיה טענה יפעת כי‬
‫"מבצע הסחיטה" של בנימין החל בשנת ‪) 2008‬סעיף ‪ ,(193‬אולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא כך טענה בכתב‬
‫ההתנגדות המתוקן‪.‬‬
‫‪.58‬‬
‫עוד טענה יפעת‪ ,‬כי בנימין גרם למנוח לסבור כי יפעת סיפרה לאלמנה אודות רומן שניהל‬
‫המנוח‪ ,‬וזה היה הטעם לכעסו של המנוח על יפעת‪ .‬כאמור‪ ,‬תיאוריה זו‪ ,‬כמו התיאוריות‬
‫האחרות שהעלתה יפעת‪ ,‬לא הוכחה‪.‬‬
‫‪.59‬‬
‫טענה נוספת של יפעת‪ ,‬היא כי בנימין או מי מטעמו איים על המנוח כי אם לא ייענה‬
‫לדרישותיו‪ ,‬הוא יספר לבתה של מאהבתו כי המנוח הוא אביה וכי היא ממזרתא‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫טענתה זו של יפעת‪ ,‬מבוססת כולה על עדותו של דרור‪ ,‬בן אחותו של המנוח‪ ,‬אשר העיד כך‪:‬‬
‫"בנימין נעזר בי‪ ...‬וככה איים על המנוח לידי וליד האלמנה בסלון ביתו שאם לא יעשה מה‬
‫שהוא דורש הוא יפוצץ את כל הסיפור – כלומר יפנה לבת של ‪ ---‬ויספר לה שאבא שלה‬
‫האמיתי הוא המנוח ושהיא ממזרתא‪ ...‬הייתי נוכח לשני איומים כאלה בפני ושניהם נערכו‬
‫בסלון ביתם של המנוח והאלמנה" )עמ' ‪ .(4-3‬יפעת עצמה העידה‪ ,‬כי מעולם לא הייתה עדה‬
‫לשיחות כאמור )פרוטוקול הדיון מיום ‪ 5.12.13‬עמ' ‪ 202‬ש' ‪ .(18-17‬עיון בחקירתו הנגדית של‬
‫דרור‪ ,‬כי עדותו שזורה בסתירות וכי לא ניתן לייחס לה כל משקל‪ ,‬ואנמק‪:‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫דרור העיד‪ ,‬כי בתקופה בה התנהל גישור בעניין הסכסוך באשר לזכויות בדירה בה‬
‫‪26‬‬
‫התגוררה מירב‪ ,‬הוא פעל‪ ,‬מטעם בנימין‪" ,‬להסית ב'שטיפות מוח'" את בני הזוג נגד‬
‫יפעת "שלא יתנו לה כלום ושאף ידאגו להוציא אותה מהירושה בכלל" )עמ' ‪ 3‬לתצהיר‬
‫עדותו הראשית(‪ .‬דבריו אלו של דרור נסתרו מניה וביה בחקירתו הנגדית‪ ,‬עת העיד‪,‬‬
‫ביחס לאותה תקופה ממש‪ ,‬כי לא היה באפשרותו ללחוץ על המנוח‪ ,‬וכדבריו‪" :‬לא‬
‫יכולתי להגיד יותר מידי‪ ,‬למה הוא היה מנפנף אותי‪ ...‬לא יכולתי ללחוץ עליו‪' ,‬אתה‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫חייב' או משהו כזה‪ ...‬היה איש חזק ודומיננטי‪ ...‬המנוח לא יכולת להיכנס לו לתוך‬
‫ה‪ ,-‬להתערב לו בחיים" )עמ' ‪ 191‬ש' ‪.(27-17‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪ 17‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ב‪.‬‬
‫דברי דרור בעניין הסתתו את המנוח‪ ,‬אינם מתיישבים אף עם עדותו כי קשריו עם‬
‫המנוח התהדקו רק לאחר שהסתיים הליך הגישור )עמ' ‪ ,(189‬וכי בתקופה שקודם לכן‬
‫קשריהם התמצו בכך שהיו "מפעם לפעם נפגשים באירוע" )עמ' ‪ 190‬ש' ‪.(22-21‬‬
‫ג‪.‬‬
‫אף עדות דרור בתצהירו‪ ,‬כי לפני חתימת המנוח על צוואת ‪" 2009‬הפעילו עליו לחץ‬
‫מטורף והכריחו אותו לחתום לפני שהוא נוסע" )עמ' ‪ ,(4‬אינה עולה בקנה אחד עם‬
‫עדותו בחקירתו הנגדית בדבר אופי קשריו עם המנוח בתקופה בה נחתמה צוואת ‪,2009‬‬
‫לפני החתימה על הסכמי הגישור‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫עדות דרור בתצהירו כי היה על המנוח "איום כבד מאוד ובנימין והאלמנה ישבו עליו‬
‫חזק עם האיום של הבת )הממזרתא(" )עמ' ‪ ,(5‬עומדת בסתירה לעדותו בחקירתו‬
‫הנגדית‪ ,‬כי בנימין הוא שהשמיע את האיום‪ ,‬וכי כלל לא בטוח שהאלמנה שמעה את‬
‫הדברים )סעיף ‪ 95‬לסיכומי יפעת(‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫עוד יש לציין כי על פי עדותה של יפעת עצמה )וכך העידו אף בנימין והאלמנה(‪ ,‬המנוח‬
‫סלד מדרור‪ ,‬ומשכך יש לתמוה על ניסיונה של יפעת להציג את דרור כאיש סודו ואמונו‬
‫של המנוח‪.‬‬
‫ו‪.‬‬
‫יוזכר כי בסעיף ‪ 23‬לתצהיר עדותה הראשית‪ ,‬העידה יפעת – היא ולא אחרת – על‬
‫‪19‬‬
‫אודות דרור‪ ,‬בזו הלשון‪" :‬דרור לא היה אהוד במשפחתנו והיה מנותק‪ ...‬בדיעבד‬
‫התברר‪ ,‬שדרור משתמש בסמים ואלכוהול‪ ...‬דרור ניסה למשוך אותי לחיים שאינם‬
‫מתאימים לי‪ .‬פעמים רבות אמר לי שהוא חושק בי )באופן בוטה וגס(‪ .‬פעילותו הייתה‬
‫מפוקפקת‪ ...‬בשלב מסוים התרחקתי ממנו והוא מסר לי שיעשה הכל על מנת להפריד‬
‫ביני לבין בן זוגי דני‪ .‬משכך‪ ,‬אמרתי לו שאינני רוצה כל קשר איתו ואז הוא החל‬
‫לפעול‪ .‬דרור חבר לבנימין ויחד עם רקמו 'סיפורי זוועה'‪ .‬דרור יצר קשר עם הגרוש‬
‫שלי‪ ,‬נהג לשבת שעות רבות בביתו וסיפר לו סיפורים על דני ועלי‪ ,‬דבר שהוביל‬
‫לקשיים רבים עבורי‪ ...‬אבי המנוח תעב אותו‪ ." ...‬בחקירתה הנגדית‪ ,‬אישרה יפעת את‬
‫הדברים )עמ' ‪ 224‬ש' ‪.(18-17‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫יתרה מכך‪ ,‬אף בן זוגה של יפעת‪ ,‬עו"ד דני‪ ,‬הפנה בתצהיר עדותו הראשית לדברים‬
‫שכתב במכתב ללשכת עורכי הדין בעניין תלונה שהגיש נגדו דרור‪ ,‬לאמור‪" :‬בעניין‬
‫ההתבטאויות אותן מייחס לי דרור בנוגע לשינויים בחיי האישיים הרי‪ ,‬שדרור אינו‬
‫בוחל בשום אמצעי ומנצל לרעה את האינפורמציה המצויה בידו אודות חיי‬
‫האישיים‪ ...‬תוך שהוא משתמש באופן מעוות‪ ,‬לא מנומס ולא חוקי בענייני‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫ז‪.‬‬
‫‪ 18‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫האישיים‪ ...‬לקידום צרכיו‪ ...‬מניסיוני המצער דרור לא בוחל בשום אמצעי נמוך ככל‬
‫שיהיה כדי לפגוע בי ולהוציא ממני כספים‪ ...‬דרור אמר לי מפורשות בפגישתנו כי‬
‫פעל כדי לגרום לי נזקים אישיים שישרתו את האינטרסים שלו‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬פעל‬
‫באופן דומה ביחס לאנשים מקורבים אלי כדי לפגוע בהם וכך לפגוע בי במישרין‬
‫ובעקיפין‪) " ...‬הדגשות לא במקור(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬אישר דרור‪ ,‬כי‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬חלק מהדברים שכתב עליו עו"ד דני‬
‫נכונים‪ ,‬וכי "אני הסלמתי את ההתנהגות שלי מול דני ברגע שנודע לי שהולכים לתפור‬
‫לי תיק פלילי‪) "...‬עמ' ‪ 180‬ש' ‪.(6-5‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫ח‪.‬‬
‫נראה‪ ,‬וכך אף אישר דרור בעדותו‪ ,‬כי יחסיו עם בנימין כמו גם יחסיו עם יפעת אופיינו‬
‫‪11‬‬
‫בחוסר יציבות‪ ,‬וכל אימת שיחסיו עם מי מהם עלו על שרטון ובייחוד עת הוא חש נבגד‬
‫על ידי מי מהם‪ ,‬הוא פעל על מנת לפגוע בהם ולשם כך לא בחל באמצעים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫על פי עדותו בתצהיר העדות הראשית‪ ,‬עת כעס על יפעת‪ ,‬פעל דרור על מנת שבני הזוג‬
‫ידירו את יפעת מעיזבונותיהם‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫ט‪.‬‬
‫‪.60‬‬
‫בנסיבות אלה‪ ,‬לא מצאתי לנכון ליתן אמון בעדותו של דרור‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫במאמר מוסגר אוסיף כי בנימין העיד כי מעולם לא איים על המנוח כנטען וכי כלל לא שוחח‬
‫‪19‬‬
‫עמו על צוואתו )פרוטוקול הדיון מיום ‪ ,5.12.13‬עמ' ‪ ,127‬עמ' ‪ 132‬ש' ‪ ;25-19‬עמ' ‪ 133‬ש'‬
‫‪ ,14-11‬עמ' ‪ ,140-139‬עמ' ‪ ,(151‬וחרף ניסיונותיהם של יפעת ועדיה לסתור זאת‪ ,‬הדבר לא עלה‬
‫בידם‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪.61‬‬
‫חשוב להזכיר כי בחקירתה הנגדית לא דבקה יפעת באיזו מגרסאותיה באשר לטעם בשלו בחר‬
‫המנוח להדירה מעיזבונו‪ .‬יפעת לא ידעה ליתן מענה לשאלת ב"כ האלמנה‪ ,‬מדוע‪ ,‬על פי‬
‫גרסתה כי הצוואה היא תולדה של איום שאיים בנימין על המנוח‪ ,‬לא פעל בנימין מול המנוח‬
‫לשם הדרתה של מירב מעיזבונו‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא ידעה יפעת ליתן הסבר מדוע חולקה מחצית‬
‫מהעיזבון בין בנימין לבין ילדיו ולא הוענקה לבנימין במלואה )עמ' ‪.(216‬‬
‫‪.62‬‬
‫בן זוגה של יפעת‪ ,‬עו"ד דני‪ ,‬העיד לפניי כי המנוח סיפר לו שבנימין מאיים אליו כי יפעל נגדו‬
‫אם לא יכתוב צוואה על פי רצונו‪ .‬אף בעדותו של עו"ד דני נתגלו סתירות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬העיד דני‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫כי לאחר החתימה על הסכמי הגישור נפגשה יפעת עם המנוח‪ ,‬וזאת בניגוד לעדותה של יפעת‬
‫עצמה )עמ' ‪ ,236‬עמ' ‪ 239‬ש' ‪ .(9‬כמו כן‪ ,‬העיד דני כי לאחר החתימה על הסכמי הגישור נסע עם‬
‫יפעת לבקר את המנוח עת שהה בחופשה במיקונוס מאחר ומנעו מהם "בכלל לגשת אליו"‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ 19‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫)עמ' ‪ .(237‬זאת‪ ,‬הגם שעל פי עדותה של יפעת‪ ,‬וכן על פי דבריו בהמשך עדותו‪ ,‬ביקורם את‬
‫המנוח במיקונוס היה בחודש יוני ‪ ,2009‬לאחר החתימה על צוואת ‪ 2009‬ולפני החתימה על‬
‫הסכמי הגישור‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬לא מצאתי ליתן אמון בגרסה שמסר דני‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪.63‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הוכח‪ ,‬כי המנוח כעס על יפעת בשל הליך משפטי שהיא ניהלה מול מירב ומול‬
‫‪5‬‬
‫המנוח )ר' עדות עו"ד גבע בעניין זה‪ ,‬כמפורט לעיל(‪ .‬אחיו של המנוח‪ ,‬אשר העיד בעניין כעסו‬
‫של המנוח על יפעת בשל ההליכים המשפטיים‪ ,‬התבטא כך‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫"הפרשה הזאת הכאיבה לאחי והכעיסה אותו ולא נתנה לו מרגוע והוא נמנע‬
‫מלישון בלילה‪ ...‬זה גבל באובססיה‪ .‬זה דבר שכל שיחה ששוחחנו בינינו תמיד‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫חזר ונשנה הדבר הזה‪ ,‬יפעת עמדה על סדר היום ואיך ילדה שגדלה בביתו‪ ,‬איך‬
‫הוא גידל ילדה כזאת בביתו‪ .‬לא ייתכן שהוא גידל ילדה כזאת בביתו" )עמ' ‪ 68‬ש'‬
‫‪ ;18-15‬סעיפים ‪ 9‬ו‪ 13-‬לתצהיר עדותו הראשית(‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫כאמור‪ ,‬מצאתי את עדות אחיו של המנוח אמינה ומהימנה ומשקלה בהתאם‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪.64‬‬
‫עוד יש להפנות לדברי בנימין בחקירתו הנגדית‪ ,‬כי הסכסוך בין יפעת לבין המשפחה נסוב‬
‫מראשיתו על התביעה שהגישה יפעת בעניין הדירה בה התגוררה מירב עם בעלה וילדיה )עמ'‬
‫‪ .(143‬אף יפעת עצמה‪ ,‬על אף שלל התיאוריות שהעלתה‪ ,‬אישרה בחקירתה הנגדית כי יחסיה‬
‫עם המנוח החלו להתערער בתקופה בה החל הסכסוך בקשר לדירה בה התגוררה מירב)עמ'‬
‫‪ 222‬ש' ‪.(24-23‬‬
‫‪.65‬‬
‫אשר לעדותה של האלמנה בעניין הטעם להדרת יפעת מעיזבונות בני הזוג ‪ -‬לשאלת ב"כ יפעת‬
‫מדוע לא מצאו בני הזוג לנכון לצוות חלק מעיזבונותיהם לילדיה של יפעת‪ ,‬השיבה‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫"כי יפעת האכילה אותי ואת בעלי מרורים ואכזבה גדולה יש לנו ממנה‪ .‬היא‬
‫הייתה בת אהובה עלינו והיא התנהגה אלינו בצורה כזאת נוראית‪ .‬בעלי היה חולה‬
‫לב ותשאל אותה כמה פעמים היא ביקרה אותו ואם היא ביקרה אותו כשהוא היה‬
‫בבית החולים‪ .‬אני עברתי בסוף שנת ‪ 2004‬ניתוח סרטן חזה ונשארתי בבית‬
‫החולים ואח"כ חזרתי הביתה עם בעל חולה בבית אבל מתפקד ב‪ .100% -‬קיבלתי‬
‫שמונה כימותרפיות מאוד אגרסיביות ו ‪ 24-‬הקרנות במשך ‪ 5‬שבועות‪ .‬חזרתי‬
‫הביתה וכשהייתי מבקשת מיפעת שתובע )צ"ל‪ :‬שתבוא‪ ,‬י' ש'( והיא הייתה‬
‫אומרת שאין לה זמן לבוא כי היא בריצות אחרי הילדים שלה" )פרוטוקול הדיון‬
‫מיום ‪ ,9.5.13‬עמ' ‪ 9‬ש' ‪.(21-15‬‬
‫‪ 20‬מתוך ‪26‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫"ההתייחסות שלה אלינו‪ .‬לא ראינו את הנכדים ‪ 6‬שנים לפני מותו‪ .‬היה לו קשה‬
‫כי הוא אהב אותם‪ .‬היה נתק בינינו למרות הסדר הגישור‪ .‬לא ראיתי את הנכדים‬
‫והנכדים לא צלצלו וגם היא לא צלצלה והמנוח היה בטיפול נמרץ ‪ 14‬יום והיא לא‬
‫באה והיא מספרת לכולם שלא נתתי לה לבוא‪ .‬אבל לא ראיתי אותה ולא דיברתי‬
‫איתה והיא לא טלפנה ישנתי איתו משעה ‪ 6:00‬בבוקר עד ‪ 12:00‬בלילה" )עמ' ‪11‬‬
‫ש' ‪.(27-23‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫איני מקבל את ניסיונה של יפעת לטעון כי לא הגיעה לבקר את המנוח בבית החולים משום‬
‫התראה שנרשמה ברישומי בית החולים לפיה אין לאפשר ליפעת לבקר את המנוח‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫בעדות האלמנה זה נתגלעו סתירות ואיני נותן בה אמון‪ .‬כך‪ ,‬הגם שעל פי רישומי בית החולים‬
‫ההערה נרשמה ביום ‪ ,5.4.12‬האלמנה עידה כי המנוח סיפר לה שפנה וביקש כי ההערה‬
‫תירשם עוד כששוחרר מאשפוז ביום ‪) 21.2.10‬פרוטוקול הדיון מיום ‪ ,5.12.13‬עמ' ‪ 70‬ש' ‪.(5-1‬‬
‫האלמנה לא ידעה להסביר כיצד מתיישבת טענתה כי עת היה מאושפז בטיפול נמרץ שאל‬
‫אותה המנוח האם יפעת הגיעה לבקרו‪ ,‬עם טענתה כי המנוח ביקש מבית החולים שתירשם‬
‫התראה לפיה לא יותר לה לבקרו‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫בהמשך לשאלת בית המשפט מה גרם לשינוי ביחסים עם יפעת מאז הסכמי הגישור בחודש‬
‫נובמבר ‪ 2009‬ועד הצוואה האחרונה‪ ,‬השיבה‪:‬‬
‫עוד סיפרה האלמנה בעדותה‪ ,‬כי יפעת סיפרה לילדיו של בנימין כי הוריהם מתגרשים ובכך‬
‫גרמה לסכסוך משפחתי )עמ' ‪ 10‬ש' ‪.(16-15‬‬
‫‪.66‬‬
‫‪23‬‬
‫עוד לא ידעה האלמנה להסביר מדוע לא הזכירה למנוח כי הורה כאמור‪ ,‬וכיצד מתיישב הדבר‬
‫עם טענתה כי ידעה אותה עת אודות ההתראה )עמ' ‪ .(85‬זאת ועוד‪ ,‬בהמשך דבריה‪ ,‬העידה‬
‫האלמנה כי אינה יודעת שהמנוח הוא שהורה כי תירשם התראה כאמור‪ ,‬ולשאלת בית‬
‫המשפט האם המנוח פעם שיתף אותה בזה‪ ,‬השיבה בשלילה )עמ' ‪ ,86‬ש' ‪ ,(14-11‬וזאת בניגוד‬
‫לעדותה בעניין זה קודם לכן‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪.67‬‬
‫על אף הסתירות האמורות שנתגלעו בעדותה של האלמנה בעניין רישום ההתראה האוסרת על‬
‫יפעת לבקר את המנוח בתיק בית החולים‪ ,‬ואף אם אכן מי מבני משפחתו של המנוח הורה‬
‫לבית החולים לרשום הערה לפיה אין לאפשר ליפעת לבקר את המנוח – איני מוצא שיש בכך‬
‫כדי לסייע ליפעת‪ .‬כעולה מעדותה של יפעת עצמה‪ ,‬יפעת הייתה בנתק מוחלט מהוריה מאז‬
‫החתימה על הסכמי הגישור‪ ,‬וכל זאת עוד טרם אשפוזיו של המנוח‪ ,‬ולמעשה אף בתקופה‬
‫שלפני כן לא הייתה עמם בקשר עקבי )עמ' ‪ 217‬ש' ‪ ,29-27‬עמ' ‪ 218‬ש' ‪ ,5-1‬עמ' ‪ .(223‬מעדותה‬
‫‪ 21‬מתוך ‪26‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫של יפעת עולה‪ ,‬כי במשך כל התקופה שתחילתה לכל המאוחר במועד החתימה על הסכמי‬
‫הגישור ועד למועד פטירת המנוח‪ ,‬לא עשתה יפעת כמעט כל מאמץ ליצור קשר עם המנוח‪.‬‬
‫כך‪ ,‬עת נשאלה יפעת על ידי בית המשפט האם ניסתה ליצור עם המנוח קשר לאחר הסכם‬
‫הגישור‪ ,‬השיבה כי עת היה המנוח מאושפז התקשרה לבית החולים ושוחחה עם אחת האחיות‬
‫אשר הורתה לה שלא להגיע לבקר )עמ' ‪.(223‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫יפעת לא טענה כי ניסתה ליצור עם המנוח קשר‪ ,‬באמצעי כלשהו‪ ,‬בתקופות בהן לא היה‬
‫מאושפז‪ .‬זאת‪ ,‬הגם שהמנוח היה מאושפז בבית החולים אך פרקי זמן קצרים ומוגבלים‪,‬‬
‫ובשאר הזמן‪ ,‬כאמור‪ ,‬המשיך להיות פעיל בעיסוקיו השונים‪ .‬בתקופות אלו‪ ,‬בהן המנוח לא‬
‫היה תחת אשפוז‪ ,‬יפעת לא יצרה עמו כל קשר ולא הביאה כל ראיה לכך כי מישהו או משהו‬
‫מנע ממנה ליצור עמו קשר‪ .‬טענת יפעת כי נמנע ממנה ליצור קשר עם המנוח מחודש נובמבר‬
‫‪) 2009‬לכל המאוחר( ועד למועד פטירת המנוח‪ ,‬אף שלא בתקופות אשפוזו )למשל סעיף ‪37‬‬
‫לסיכומים(‪ ,‬לא הוכחה כלל ועיקר‪.‬‬
‫הינה כי כן‪ ,‬לא ההוראה שניתנה בבית החולים – בין אם המנוח נתנה ובין אם מי מבני‬
‫משפחתו – היא שמנעה מיפעת להיות בקשר עם המנוח‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬לא אוכל לקבל את‬
‫ניסיונה של יפעת להטיח את האשם בנתק בינה לבין המנוח בשנות חייו האחרונות‪ ,‬באחרים‬
‫ולא אוסיף‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪.68‬‬
‫לסיכום פרק זה; הנתבעת לא הוכיחה אף אחת מטענותיה לפיהן הצוואה היא תולדה של‬
‫‪20‬‬
‫השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אונס או איום אשר הופעל על המנוח‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬לאחר בחינת מכלול‬
‫הראיות‪ ,‬שוכנעתי‪ ,‬כי הצוואה האחרונה משקפת את רצונו האמתי של המנוח‪ .‬המנוח הוא‬
‫שיזם את צוואת ‪ 2009‬בה בחר להדיר את יפעת מעיזבונו; המנוח הוא שפנה אל עוה"ד אשר‬
‫ניסח את הצוואה ואשר היה חברו; המנוח הוא שמסר לעוה"ד את רצונו לצורך ניסוח‬
‫צוואתו; המנוח אף היה פעיל בניסוח הצוואה וחלק מהוראותיה נכתבו על פי בקשתו‬
‫המפורשת; המנוח סיפר לעוה"ד מהו הטעם לרצונו להדיר את בתו יפעת מעיזבונו‪ ,‬והדברים‬
‫עולים בקנה אחד עם דברים שמסר לאחיו; המנוח הוא שיזם את עשיית הצוואה האחרונה‪,‬‬
‫עת פנה אל עוה"ד כ‪ 8-‬חודשים לאחר מועד החתימה על צוואת ‪ 2009‬וביקש לשנות חלק‬
‫מהוראותיה כאשר עיקר הדברים שינוי החלוקה בין בנימין לבין ילדיו והוספת הוראה בעניין‬
‫החזר הלוואה שניתנה למירב; יפעת מצויה הייתה בסכסוך עם בני משפחתה‪ ,‬לרבות עם אביה‬
‫המנוח‪ ,‬לאור המחלוקת בעניין הדירה בה התגוררה מירב; יפעת הייתה בנתק מוחלט מאביה‬
‫המנוח מחודש יוני ‪ 2009‬לערך )אז נסעה לבקרו במיקונוס( ועד למועד פטירתו ביום ‪,6.4.12‬‬
‫ולא יצרה עם אביה קשר בכל אמצעי; המנוח היה צלול עד יום מותו; המנוח היה פעיל‪ ,‬נהג‬
‫לצאת לטיולים בארץ ובחו"ל‪ ,‬גם עם חברים‪ ,‬וגם ללא מי מבני משפחתו; על אף מצב‬
‫בריאותו‪ ,‬לא הוכח כי המנוח היה תלוי בזולת מבחינה מנטאלית‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ 22‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫‪1‬‬
‫לאור כל זאת‪ ,‬טענות יפעת כי הצוואה נחתמה בעקבות פגמים ברצון המנוח – נדחות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.69‬‬
‫ג)‪ (3‬מעורבות בעריכת הצוואה‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫סעיף ‪ 35‬לחוק מורה כי‪" :‬הוראת צוואה‪ ,‬פרט לצוואה בעל‪-‬פה‪ ,‬המזכה את מי שערך אותה‬
‫‪6‬‬
‫או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה‪ ,‬והוראת צוואה המזכה בן‪-‬זוגו של‬
‫אחד מאלה – בטלה"‪ .‬מטרת סעיף ‪ 35‬היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה בלתי הוגנת על‬
‫המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה )ע"א ‪ 707/76‬צארום נ' גורן‪ ,‬פ"ד לב)‪.(548 (3‬‬
‫מדובר בהוראת חוק נוקשה‪ ,‬המחייבת פסילה בכל מקרה שמי מהמנויים בה נוטל חלק‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫בעריכת הצוואה – בין אם השפיע על תוכנה ובין אם לאו )ע"א ‪ 433/77‬הררי נ' הררי‪ ,‬פ"ד‬
‫לד)‪.(776 (1‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫]להרחבה אודות סעיף ‪ 35‬לחוק והפרשנות המצמצמת שיש לתת לו‪ ,‬ר'‪ :‬ע"א ‪ 160/88‬בנדל נ'‬
‫בנדל‪ ,‬פ"ד לה)‪ ;101 (3‬ע"א ‪ 99/86‬זיידה נ' זיידה‪ ,‬פ"ד מ)‪ ;105 (3‬ע"א ‪ 389/85‬מרכוס נ' היועץ‬
‫המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד מא)‪ ;505 (1‬ע"א ‪ 2098/97‬בוסקילה נ' בוסקילה‪ ,‬פ"ד נה)‪;837 (3‬‬
‫ע"א ‪ 5869/03‬חרמון נ' גולוב‪ ,‬פ"ד נט)‪ ;1 (3‬בע"מ ‪ 6349/08‬פלוני נ' פלוני )פורסם בנבו‪,‬‬
‫‪.[(2.2.09‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪.70‬‬
‫לאור המפורט לעיל באשר לנסיבות עשיית הצוואה‪ ,‬ברי כי אין מקום לקבוע כי מי מהנהנים‬
‫‪20‬‬
‫על פי הצוואה לקח חלק בעריכתה‪ .‬ואף היפוכו של דבר – ניתן לקבוע‪ ,‬באופן פוזיטיבי‪ ,‬כי‬
‫הנהנים לא נטלו חלק בעריכת הצוואה‪ .‬יוער‪ ,‬כי טענת יפעת בעניין זה נטענה בעלמא‪ ,‬ללא‬
‫פירוט הנסיבות העובדתיות אשר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מקימות עילת ביטול לפי סעיף זה‪ .‬בחקירתה‬
‫הנגדית שבה יפעת על טענתה כי כל הנהנים בצוואה נטלו חלק בעריכתה‪ ,‬אולם לא ידעה לפרט‬
‫את טענתה בעניין זה )עמ' ‪.(212‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫תקנה ‪)512‬א( לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬תשמ"ד‪ ,1984-‬קובעת כי בית המשפט רשאי לפסוק‬
‫סכום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד‪ ,‬ובלבד שסכום שכר הטרחה לא יפחת מן התעריף‬
‫המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין )התעריף המינימלי(‪,‬‬
‫תשל"ז‪ ,1977-‬זולת אם הורה בית המשפט‪ ,‬מטעמים מיוחדים שיירשמו‪ ,‬על תשלום סכום‬
‫קטן מהסכום האמור‪ .‬אשר להוצאות משפט‪ ,‬מורה תקנה ‪)512‬ב(‪ ,‬כי בעת קביעת שיעורן‪ ,‬על‬
‫בית המשפט להתחשב בפער שבין שווי הסעד השנוי במחלוקת לבין שווי הסעד שנפסק בתום‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫ג)‪ (4‬הוצאות משפט‪:‬‬
‫‪.71‬‬
‫‪ 23‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ההליך וכן רשאי בית המשפט להתחשב בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון )ר' אורי גורן‪,‬‬
‫סוגיות בסדר דין אזרחי‪ ,‬מהדורה עשירית‪.(744 ,‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.72‬‬
‫בסיכומיה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות לדוגמא בתוספת שכ"ט עו"ד "נוכח‬
‫‪4‬‬
‫השימוש הבוטה והמקומם ממש שעשתה לרעה בהליכי משפט‪ ,‬ובשים לב להשתלשלות‬
‫העניינים בתיק זה ולהתנהלותה חסרת הרסן של הנתבעת" )שם‪ ,‬סעיף ‪ .(74‬לטענת התובעת‪,‬‬
‫פעם אחר פעם נאלצה להתמודד עם טענות חדשות שהעלתה הנתבעת‪ ,‬ופעם אחר פעם נאלצו‬
‫ב"כ להתכונן ולהיערך מחדש לדיון הוכחות‪ .‬עוד לטענת התובעת‪ ,‬הנתבעת האריכה את הדיון‬
‫שלא לצורך‪ ,‬על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת ועל כן מבוקש להטיל עליה הוצאות‬
‫בשיעור המתבקש‪ .‬עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחת מנהל העיזבון‬
‫הזמני‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪.73‬‬
‫אכן‪ ,‬מוצא אני כי יש ממש בחלק מטענות התובעת בדבר התנהלות הנתבעת‪ .‬הנתבעת העלתה‬
‫מספר גרסאות לאורך ההליך‪ ,‬העלתה טענות 'מן היקב ומן הגורן' והטענה כי פעלה להארכת‬
‫הדיון שלא לצורך‪ ,‬איננה משוללת כל יסוד‪ .‬הגם שכך‪ ,‬לא ניתן להתעלם מכך שבגין חלק‬
‫מבקשות הביניים חויבה הנתבעת בהוצאות‪ .‬עוד יש להביא בחשבון את העובדה כי בסופו של‬
‫דבר‪ ,‬מאז שהונח התיק על שולחני ועד למועד מתן פסק הדין‪ ,‬חרף כל הדיונים שתקיימו‪,‬‬
‫הבקשות שהוגשו וכו' ‪ -‬חלפו כשנה ושבעה חודשים‪.‬‬
‫‪.74‬‬
‫לאור האמור לעיל‪ ,‬והואיל והתובעת לא ציינה מהו סכום שכר הטרחה אותו היא מבקשת‬
‫‪20‬‬
‫להשית על הנתבעת‪ ,‬ולא צירפה לתיק בית המשפט הסכם שכ"ט‪ ,‬ובשים לב להוראות הדין‬
‫המפורטות לעיל‪ ,‬מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט התובעת בסך כולל של‬
‫‪.₪ 35,400‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪24‬‬
‫‪.75‬‬
‫יוער‪ ,‬כי הואיל ותיק ניהול העיזבון מתנהל בפניי חברתי כב' השופטת תמר סנונית פורר‪ ,‬אין‬
‫מקום לפסוק במסגרת פסק דין זה את שכ"ט מנהל העיזבון הזמני‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫ד' ‪ -‬הערות טרם נעילה‪:‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪.76‬‬
‫לאור היקפם החריג של הסיכומים שהגישה הנתבעת‪ ,‬ברי כי לא ניתן להתייחס לכל הטענות‬
‫במסגרת פסק הדין‪ ,‬מה גם‪ ,‬שעם כל הכבוד‪ ,‬חלק בלתי מבוטל מהטענות אינו רלבנטי לדיון‪.‬‬
‫הגם שכך‪ ,‬בטרם סיום‪ ,‬מצאתי לנכון להתייחס לחלק מאותן טענות‪:‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 24‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫א‪.‬‬
‫הנתבעת הלינה וממשיכה להלין על כך שהמשפט היה "חפוז"‪ ,‬וכי כתוצאה מכך נפגע‬
‫"הצדק" )סעיף ‪ 156‬לסיכומים(‪ .‬כפי שפורט בהרחבה לעיל‪ ,‬בית המשפט גילה סבלנות‬
‫פרוצדורלית בלתי מבוטלת לטובת הנתבעת ואפשר לה לתקן את כתבי טענותיה חרף‬
‫השלב הדיוני בו הועלתה בקשת התיקון‪ .‬עוד התאפשר לה לדחות את מועד הדיון ועוד‬
‫כהנה‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬משפט אמור להסתיים בתוך פרק זמן סביר ולא אוכל לקבל‬
‫בשוויון נפש דרישה כי המשפט יארך ‪ 3-4‬שנים‪ ,‬לא כל שכן כאשר התובעת הינה‬
‫אשה הבאה בימים ולא בקו הבריאות‪ .‬אזכיר כי בתובענות דנן התקיימו ‪ 7‬דיונים‪ ,‬אשר‬
‫נרשמו על גבי ‪ 285‬עמודי פרוטוקול וניתנו בהן ‪ 136‬החלטות‪ ,‬כך שכל טענה בדבר משפט‬
‫"חפוז"‪ ,‬מנוגדת לעובדות המקרה‪.‬‬
‫ב‪.‬‬
‫עוד מלינה הנתבעת כי לא ניתנה לה הזדמנות לחקור את כל העדים שהוזמנו ואשר‬
‫התייצבו לדיון ההוכחות שהתקיים ביום ‪ .5.12.13‬בעניין זה אזכיר כי בית המשפט קצב‬
‫את זמני חקירות העדים בנדיבות וזמנים אלו היו לנגד עיניה של הנתבעת‪ .‬ב"כ הנתבעת‬
‫העדיף להרחיב בחקירת עדים מסוימים‪ ,‬בענייני אשר חורגים מהסוגיות שעמדו על‬
‫הפרק‪ ,‬תוך התעמקות בנושאים‪ ,‬שעם כל הכבוד‪ ,‬יש רלוונטיים מהם‪ ,‬ולאחר כל זאת‪,‬‬
‫מוצאת לנכון הנתבעת להלין על בית המשפט על שלא אפשר לה להמשיך בחקירות עד‬
‫אין קץ‪ ,‬ולמצער‪ ,‬כזה הנראה לעין‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הנתבעת ביקשה להסתמך בסיכומיה על עדותה של גב' חיה‪ ,‬אשר הייתה בת זוגו של‬
‫בנימין ואשר העידה בעניין יחסיו העכורים ואף הנתק שהיה בין בנימין לבין הוריו‬
‫בתקופה בה הייתה בת זוגו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כעולה מחקירתה הנגדית‪ ,‬חיה אינה בקשר עם‬
‫בנימין כמו גם עם מי מבני משפחתו מזה שנים רבות ועדותה אינה רלבנטית לטענות‬
‫ביחס לצוואה האחרונה‪ .‬גם כאן‪ ,‬ועם כל הכבוד‪ ,‬אין עלי אלא לקבוע כי הנתבעת‬
‫התעמקה בעניינים שאין להם ולא יכולה להיות להם כל רלוונטיות לסוגיה שהובאה‬
‫לפתחי‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ד‪.‬‬
‫הנתבעת ביקשה להפוך את נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה‪ .‬בעניין זה קבעתי כי לא‬
‫‪27‬‬
‫אכלה זמן שיפוטי בסוגיה זו בנפרד מבירור יתר עובדותיו של המקרה‪ .‬אף בסיכומיה‪,‬‬
‫שבה הנתבעת וטענה להיפוך נטל הראיה וההוכחה‪ ,‬ובשים לב למסקנותיי בגוף פסק דין‬
‫זה‪ ,‬הגעתי למסקנה כפולה‪:‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪26‬‬
‫הן הנתבעת לא הוכיחה את טעמי התנגדותה;‬
‫הן התובעת הוכיחה כי עסקינן בצוואת אמת‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪ 25‬מתוך ‪26‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬
‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬
‫ה ‪ -‬סיכומם של דברים‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.77‬‬
‫כמאמר כב' השופט י' עמית בת"א )חי'( ‪ 426/02‬בנימין לקרץ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים‬
‫‪3‬‬
‫בע"מ )פורסם בנבו‪" :(14.2.06 ,‬למרות אורכו של מסענו‪ ,‬אפשר ונותרו עדיין מספר שיבולים‬
‫בפאת השדה שהמגל המשפטי לא הגיע אליהן‪ ,‬אך הנקודות העיקריות נבחנו והגיעה עת‬
‫סיום" )שם‪ ,‬עמ' ‪ 60‬לפסק הדין( – גם כאן‪ ,‬אף אם נותרו מספר שיבולים‪ ,‬כמאמר כב' השופט‬
‫עמית‪ ,‬עדיין אין בכוחן לשנות את תמונת השדה בכללותה‪ ,‬כפי שהיא עולה מפסק דין זה‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.78‬‬
‫והתמונה איננה אלא שיקוף רצונו של המצווה‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו‪ .‬צוואת המנוח‬
‫הינה צוואת אמת המשקפת את רצונו החופשי של המנוח ואת הבחירה שביקש לעשות‪.‬‬
‫מסקנה זו איננה נגזרת רק משום שהנתבעת לא השכילה להוכיח את טענותיה‪ ,‬אלא אף משום‬
‫שהוכח בפני – על ידי עדים שאין להם כל עניין או אינטרס – כי צוואת המנוח‪ ,‬צוואת אמת‬
‫היא‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.79‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬הריני להורות כדלהלן‪:‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫א‪.‬‬
‫ההתנגדות הנתבעת ‪ -‬נדחית‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫ב‪.‬‬
‫הבקשה לקיום הצוואה האחרונה ‪ -‬מתקבלת‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ג‪.‬‬
‫הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך של ‪.₪ 35,400‬‬
‫‪19‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ניתן להגיש צו קיום צוואה לחתימתי‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ה‪.‬‬
‫ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ו‪.‬‬
‫המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬כ"ב אייר תשע"ד‪ 22 ,‬מאי ‪ ,2014‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ 26‬מתוך ‪26‬‬