‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫בפני‬ ‫כב' השופט יהורם שקד‬ ‫התובעת‪:‬‬ ‫פלונית‬ ‫הנתבעת‪:‬‬ ‫אלמונית‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד אוהד מחרז ועו"ד טל עונה‬ ‫נגד‬ ‫ע"י ב"כ עו"ד אורי צפת ועו"ד ליאור רז‬ ‫פסק דין‬ ‫‪1‬‬ ‫בקשת התובעת למתן צו לקיום צוואת המנוח‪ ....‬ז"ל‪ ,‬שנשא בחייו ת"ז ‪) ....‬להלן‪" :‬המנוח"( מיום‬ ‫‪) 23.2.2010‬להלן‪" :‬הצוואה האחרונה"( בת"ע ‪ ,39956-10-12‬והתנגדות הנתבעת לקיומה בת"ע‬ ‫‪.39959-10-12‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫א' ‪ -‬העובדות הצריכות לעניין‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫]הערה – שמות הצדדים ועדיהם בפסק דין זה הינם שמות בדויים על מנת למנוע זיהויים[‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫התובעת היא אלמנת המנוח )להלן גם‪" :‬האלמנה"; להלן התובעת והמנוח יחד‪" :‬בני הזוג"(‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫מנישואיהם נולדו לבני הזוג שלושה ילדים‪ :‬בנימין‪ ,‬יפעת היא הנתבעת‪ ,‬ומירב‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫בין יפעת לבין מירב התגלע סכסוך בעניין הזכויות בדירה בה התגוררה מירב‪ ,‬אשר היו‬ ‫רשומות על שם יפעת‪ .‬כיוון שכך‪ ,‬ביום ‪ 20.8.08‬פנתה יפעת לבית משפט זה בתביעה כנגד מירב‬ ‫וכנגד בעלה של מירב )תמ"ש ‪ .(39450/08‬כשלושה חודשים לאחר מכן‪ ,‬ביום ‪ ,13.11.08‬פנתה‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫מירב לבית משפט זה בתביעה כנגד יפעת וכנגד המנוח )תמ"ש ‪ .(39451/08‬כעולה מכתב‬ ‫ההגנה אשר הגיש המנוח במסגרת ההליך הנ"ל‪ ,‬ואשר העתקו הוגש לתיק בית המשפט‬ ‫בהליך שלפניי‪ ,‬צידד המנוח בבתו מירב‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫ביום ‪ 13.6.09‬חתם כל אחד מבני הזוג על צוואה‪ ,‬בה ציווה את מלוא עיזבונו למשנהו‪ ,‬ובה‬ ‫ציווה‪ ,‬כהוראה מסוג 'יורש במקום יורש' וכהוראה מסוג 'יורש אחר יורש'‪ ,‬כי עיזבונו או‬ ‫יתרת עיזבונו‪ ,‬על פי העניין‪ ,‬יחולק באופן הבא‪ 1/2 :‬ל‪-‬מירב‪ 1/4 ,‬ל‪-‬בנימין ו‪ 1/12-‬לכל אחד מ‪-‬‬ ‫‪ 3‬ילדיו של בנימין‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪ 1‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫אשר ליפעת‪ ,‬ציינו בני הזוג כי היא "בחרה )מטעמיה שלה‪ ,‬שלא הצלחנו לעמוד על טיבם‬ ‫ופשרם( להאכיל אותנו סבל ומרורים לעת זקנתנו" )ר' סעיף ‪)5‬ב( לצוואות(‪ ,‬וציוו לה ‪.₪ 1‬‬ ‫הצוואות נחתמו בפני העדים עו"ד גבע ומר שור )להלן‪" :‬צוואת ‪.("2009‬‬ ‫אציין‪ ,‬כי קודם לצוואה זו חתם המנוח על שתי צוואות – האחת‪ ,‬בשנת ‪ ;2003‬השנייה‪ ,‬בשנת‬ ‫‪.2007‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫הצדדים בשתי התובענות דלעיל )בעניין הדירה( הופנו להליך גישור ובחודש נובמבר ‪2009‬‬ ‫‪8‬‬ ‫נחתמו הסכמי גישור‪ ,‬בהם נקבע כי הזכויות בדירה תירשמנה על שם מירב וכנגד זאת‪ ,‬תקבל‬ ‫יפעת מאת בני הזוג סכום כספי )להלן‪" :‬הסכמי הגישור"(‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ביום ‪ 20.2.10‬אושפז המנוח בבית החולים עקב קוצר נשימה‪ ,‬וביום ‪ 21.2.10‬הוא שוחרר‬ ‫לביתו‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫ביום ‪ 23.2.10‬חתם המנוח על הצוואה האחרונה‪ ,‬היא הצוואה אשר תוקפה נדון בפסק דין זה‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫בצוואה האחרונה שב המנוח וציווה את כל עיזבונו לאלמנה‪ ,‬והורה‪ ,‬כהוראה מסוג 'יורש‬ ‫במקום יורש' וכהוראה מסוג 'יורש אחר יורש'‪ ,‬כי עיזבונו או יתרת עיזבונו‪ ,‬על פי העניין‪,‬‬ ‫יחולק באופן הבא‪ 1/2 :‬למירב‪ 1/8 ,‬לבנימין‪ ,‬ו‪ 1/8-‬לכל אחד מ‪ 3-‬ילדיו של בנימין )שם‪,‬‬ ‫סעיפים ‪ 3‬ו‪)5-‬א((‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫הצוואה האחרונה נחתמה בפני העדים עו"ד גבע ורעייתו‪ ,‬הגב' גבע‪.‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫עוד הוסיף המנוח בצוואה האחרונה והורה‪ ,‬כי אם עד למועד פטירתו לא תשיב מירב לבני‬ ‫הזוג סך של ‪ $ 100,000‬אשר ניתן לה כהלוואה‪ ,‬ינוכה מחלקה בעיזבון סך של ‪) $ 50,000‬שם‪,‬‬ ‫סעיף ‪)5‬ב((‪.‬‬ ‫בסעיף ‪)5‬ג( לצוואה האחרונה‪ ,‬שב המנוח על הוראת סעיף ‪)5‬ב( לצוואת ‪ ,2009‬וכך‪:‬‬ ‫"יש לנו בת נוספת‪ ,‬יפעת ‪ ...‬שהיא אמנם אהובה עלינו ויקרה לנו כמו שני ילדינו‬ ‫האחרים‪ ,‬ותמיד נהגנו כלפיה באהבת הורים ובתשומת לב‪ ,‬כמו כלפי כל ילדינו‪,‬‬ ‫אבל היא בחרה )מטעמיה שלה‪ ,‬שלא הצלחנו לעמוד על טיבם ופשרם( להאכיל‬ ‫אותנו סבל ומרורים לעת זקנתנו‪ ,‬וכגמול לכך‪ ,‬אני מצווה לה ‪ ₪ 1‬בלבד"‪.‬‬ ‫‪ 2‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.7‬‬ ‫במקביל לחתימת המנוח על הצוואה האחרונה‪ ,‬חתמה אף האלמנה‪ ,‬בפני העדים הנ"ל‪ ,‬על‬ ‫צוואה בה ציוותה את כל עיזבונה למנוח‪ ,‬והורתה‪ ,‬כהוראה מסוג 'יורש במקום יורש'‬ ‫וכהוראה מסוג 'יורש אחר יורש'‪ ,‬כי עיזבונה או יתרת עיזבונה‪ ,‬על פי העניין‪ ,‬יחולק באופן‬ ‫הבא‪ 1/2 :‬למירב‪ 1/8 ,‬לבנימין ו‪ 1/8-‬לכל אחד מ‪ 3-‬ילדיו של בנימין‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫ביום ‪ 28.2.10‬שוב פנה המנוח לבית החולים בשל חולשה כללית‪ ,‬הוא אושפז ושוחרר לביתו‬ ‫ביום ‪ .5.3.10‬בהתאם לחומר שבפני‪ ,‬במהלך שנת ‪ 2010‬אושפז המנוח עוד מספר פעמים בבית‬ ‫החולים‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ביום ‪ 6.4.12‬הלך המנוח לעולמו‪ ,‬כשהוא בן כ‪ 80-‬שנים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫ב' ‪ -‬השתלשלות ההליך שבפני‪:‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫כאמור‪ ,‬האלמנה ביקשה ליתן צו לקיום הצוואה האחרונה‪ ,‬יפעת התנגדה לקיום הצוואה‬ ‫האחרונה והאלמנה הגישה תשובתה להתנגדות יפעת‪ .‬ביום ‪ 9.5.13‬נשמעה האלמנה בעדות‬ ‫מוקדמת‪ ,‬לבקשתה‪ ,‬ולאור גילה המתקדם ומצבה הבריאותי הנטען‪ .‬בהחלטה‪ ,‬אשר ניתנה‬ ‫בתום הדיון‪ ,‬נקצבו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם כל אחת מבעלות הדין‬ ‫ומטעם עדיהן‪.‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ביום ‪ 28.5.13‬הגישה האלמנה תצהיר עדות ראשית מטעמה ומטעם גב' גבע )תצהיר מטעם‬ ‫עו"ד גבע ומטעם אחיו של המנוח‪ ,‬מר יעקב‪ ,‬צורפו לכתב התשובה להתנגדות(‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫ביום ‪ 6.8.13‬הגישה יפעת בקשה להזמנת ‪ 9‬עדים מטעמה‪ ,‬לה נעתרתי בהחלטתי מיום ‪.8.8.13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫ביום ‪ 12.8.13‬הגישה יפעת תצהיר עדות ראשית מטעמה וכן מטעם גב' חיה‪ ,‬גרושתו של‬ ‫בנימין‪.‬‬ ‫ביום ‪ 1.9.13‬הגישה יפעת בקשה להגשת תצהיר עדות ראשית משלים מטעמה‪ ,‬וזאת לנוכח‬ ‫טענתה כי נודעו לה פרטים חדשים ורלבנטיים להתנגדות לקיום הצוואה האחרונה‪ .‬בהחלטתי‬ ‫אשר ניתנה בדיון מיום ‪ 3.9.13‬התרתי את הגשת התצהיר המשלים‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪ 3‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.13‬‬ ‫ביום ‪ 3.9.13‬התקיים דיון הוכחות‪ ,‬בו נחקרו העדים לצוואה האחרונה וכן אחיו של המנוח‪.‬‬ ‫בתום הדיון‪ ,‬נקבע מועד לחקירה נוספת של האלמנה ביום ‪ ,12.9.13‬ולחקירת יתר העדים‬ ‫ביום ‪.15.9.13‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫ביום ‪ 9.9.13‬עתרה יפעת לתיקון כתב ההתנגדות‪ .‬בהחלטתי מיום ‪ 15.9.13‬התרתי את תיקון‬ ‫כתב ההתנגדות‪ ,‬תוך חיוב יפעת בהוצאותיה של האלמנה בסך של ‪ ,₪ 7,500‬בשים לב לשלב בו‬ ‫התבקש התיקון‪ .‬ביום ‪ 30.9.13‬הגישה יפעת כתב התנגדות מתוקן‪ ,‬על פיו עיקר טעמי‬ ‫התנגדותה לקיום הצוואה האחרונה הם‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בצוואה האחרונה נפלו פגמים צורניים‪ .‬הצוואה אינה נושאת תאריך ואינה נושאת‬ ‫חתימת עדים‪ ,‬הואיל ואישור העדים על הצוואה מצוי בדף נפרד ואף התאריך מצוי רק‬ ‫באותו דף נפרד‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת שהשפיעו כל הזוכים על פי הצוואה על‬ ‫המנוח "הגובלת בקיצוניות יוצאת דופן אשר גרמה לכך כי המנוח הוסת קשות והיה‬ ‫שבוי בידם של המוזכרים הללו ו‪/‬או מי מהם תוך שלילת רצונו המלא או אפילו‬ ‫החלקי" )שם‪ ,‬סעיף ‪ ,(10‬לאמור‪:‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪ .1‬בנימין סיפר לאלמנה שלמנוח בת מאישה עמה ניהל קשר מחוץ לנישואין‪ ,‬על מנת‬ ‫שהאלמנה תגרש את המנוח מביתה ותיתן לבנימין כספים ורכוש‪ .‬לאחר שפעל‬ ‫כאמור‪ ,‬סיפר בנימין למנוח שיפעת היא שסיפרה לאלמנה על בתו מחוץ לנישואין‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪ .2‬בנימין החל להשפיע על הוריו לעשות צוואה לטובתו תוך הדרת יפעת‪ ,‬לאחר שראה‬ ‫כי אינו חלק מהסכמי הגישור‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪ .3‬לאחר החתימה על הסכמי הגישור‪ ,‬מנעו האלמנה‪ ,‬בנימין‪ ,‬שלושת ילדיו של בנימין‬ ‫ומירב מהמנוח להיפגש עם יפעת ועם ארבעת ילדיה‪ ,‬ואף מנעו מיפעת לבקר את‬ ‫המנוח בבית החולים‪.‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ .4‬המנוח סבל מהתקפי לב בשנותיו האחרונות‪ ,‬היה חלש ולא יכול היה לעמוד במתח‬ ‫‪30‬‬ ‫הרב ובמכבש הלחצים שהפעילו עליו האלמנה‪ ,‬בנימין וילדיו ומירב‪ ,‬והיה "כבש‬ ‫מובל" )שם‪ ,‬סעיף ‪.(39‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪ 4‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪ .5‬הצוואה נחתמה מחמת אונס‪ ,‬איום ותחבולה‪ .‬לטענתה‪ ,‬בנימין איים על המנוח‪ ,‬כי‬ ‫אם לא יצווה את עיזבונו כפי שעשה בצוואה האחרונה‪ ,‬יציג בנימין תמונות אשר‬ ‫היו ברשותו "קבל עם ועדה"‪ ,‬וכן בפני האישה עמה ניהל המנוח קשר מחוץ‬ ‫לנישואין ועם בתה של אותה אישה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫"המבקשת )האלמנה‪ ,‬י' ש'( ו‪/‬או בנימין ואשתו ו‪/‬או ילדי בנימין ו‪/‬או מירב ובעלה‬ ‫‪6‬‬ ‫השתתפו בעריכת הצוואה‪ ,‬בעשייתה והוצאתה לאור‪ .‬הם ו‪/‬או מי מהם פעלו להכנת‬ ‫הצוואה והחתמת המנוח כנגד רצונו" )שם‪ ,‬סעיף ‪.(42‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫בדיון שהתקיים ביום ‪ ,12.9.13‬לאור הודעת ב"כ יפעת כי אינו ערוך לחקור את האלמנה‬ ‫)לאחר שבקשתו לדחיית הדיון נדחתה( ולאור בקשתו לדחיית המועד שנקבע לחקירת שאר‬ ‫העדים‪ ,‬הוריתי על דחיית הדיון‪ ,‬אגב חיוב הנתבעת בהוצאות‪ .‬כמו כן‪ ,‬נקבע מועד לשמיעת כל‬ ‫העדים ביום ‪ ,5.12.13‬משעה ‪ 8:30‬ועד שעה ‪ ,16:30‬וכן נקבע כי הדיון יתקיים בהקלטה‪.‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫ביום ‪ 13.10.13‬הוגשה תשובת האלמנה להתנגדות המתוקנת‪ ,‬בה נטען כי הצוואה תקינה‬ ‫‪15‬‬ ‫ומשקפת את רצונו האחרון של המנוח‪ .‬לטענת האלמנה‪ ,‬טענות יפעת בעניין השפעה בלתי‬ ‫הוגנת הן "סיפורי מעשיות" )שם‪ ,‬סעיף ‪ ,(29‬כשאין בפיה גרסה סדורה‪ .‬לטענת האלמנה‪,‬‬ ‫במועד עשיית הצוואה ואף לאחר מכן היה המנוח פעיל וצלול‪ ,‬נהג לנפוש בחו"ל‪ ,‬ערך מדי‬ ‫שבת הפלגות ביאכטה עם חבריו‪ ,‬למד ב'מכון אבשלום' ועוד‪ .‬עוד טענה האלמנה בכתב‬ ‫התשובה להתנגדות המתוקנת‪ ,‬כי יפעת לא הייתה בקשר עמה ועם המנוח בתקופה הרלבנטית‬ ‫ולא ניסתה ליצור עמם קשר‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫ביום ‪ 12.11.13‬הגישה יפעת לתיק בית המשפט תצהיר עדות ראשית מטעם בן דודה‪ ,‬מר דרור‪,‬‬ ‫אשר נחקר בחקירה נגדית במועד שנקבע לשמיעת כל העדים‪.‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫ביום ‪ 30.1.14‬הוגשו סיכומי האלמנה בהיקף של ‪ 19‬עמודים‪ ,‬ביום ‪ 31.3.14‬הוגשו סיכומי יפעת‬ ‫בהיקף של ‪ 84‬עמודים )לא כולל נספחים( וביום ‪ 1.4.14‬הוגשו סיכומי תשובה מטעם האלמנה‬ ‫בהיקף של ‪ 3‬עמודים‪ .‬ביום ‪ ,30.3.14‬לאחר מועד הגשת סיכומי האלמנה‪ ,‬הגישה יפעת "בקשה‬ ‫לצירוף ראיה"‪ .‬בבקשה זו עתרה יפעת לצרף לתיק בית המשפט תקליטור מיום ‪ 12.5.13‬בו על‬ ‫פי טענתה תיעדה האלמנה את אשרור הצוואה האחרונה‪ ,‬וכן תמליל תקליטור זה‪ .‬בהחלטתי‬ ‫מיום ‪ ,1.4.14‬לאחר שהוגשה תגובת האלמנה )במסגרת סיכומי התשובה(‪ ,‬התרתי את צירף‬ ‫הראיה כמבוקש‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪ 5‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.19‬‬ ‫ביום ‪ ,3.4.14‬לאחר שהוגשו סיכומי התשובה מטעם האלמנה‪ ,‬הגישה יפעת בקשה "לחקירת‬ ‫העדים הנוגעים לתקליטור שצורף כראיה ולעיכוב מתן פסק הדין"‪ .‬ביום ‪ 9.4.14‬הוגשה‬ ‫תגובה מטעם האלמנה‪ ,‬לפיה אין התקליטור רלבנטי לצורך בירור ההליך נשוא פסק דין זה –‬ ‫אשר עניינו תוקפה של צוואתו האחרונה של המנוח‪ .‬ביום ‪ 24.4.14‬הוגשה תגובת יפעת לתגובת‬ ‫האלמנה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫לאחר עיון בבקשה‪ ,‬בתגובה ותגובה לתגובה‪ ,‬אין לי אלא להביע פליאה על עצם הגשת‬ ‫הבקשה‪ .‬כאמור‪ ,‬עניינו של התקליטור ותמלילו – תיעוד של האלמנה בה היא מאשררת את‬ ‫הצוואה האחרונה‪ .‬יוער‪ ,‬כי לפני מספר חודשים הגישה יפעת תביעה נגד האלמנה‪ ,‬בה טענה כי‬ ‫המדובר בצוואה חדשה אותה ערכה האלמנה‪ ,‬ומשכך‪ ,‬על האלמנה להסתלק מחלקה בעיזבון‬ ‫המנוח‪ ,‬ותביעה זו עודה מתבררת לפניי )ת"ע ‪ .(62398-12-13‬עניינו של ההליך שלפניי – שאלת‬ ‫תוקפה של צוואתו האחרונה של המנוח‪ .‬אמנם‪ ,‬צוואה זו היא צוואה הדדית‪ ,‬אולם‪ ,‬בהליך‬ ‫שלפניי‪ ,‬נדונה אך תוקפה של צוואת המנוח‪ ,‬ולא תוקף צוואתה של האלמנה‪ ,‬תבדל"א‪ .‬אף על‬ ‫פי כן‪ ,‬כאמור‪ ,‬לבקשת יפעת‪ ,‬התרתי את הגשת התקליטור ותמלילו לתיק בית המשפט‪ .‬בכך‬ ‫לא הסתפקה יפעת‪ ,‬וכעת מעוניינת היא לברר – במסגרת ההליך שעניינו תוקף צוואת המנוח‬ ‫ולאחר שהוגש אחרון הסיכומים – את נסיבות צילום אותו תקליטור‪ ,‬אשר תוכנו כלל אינו‬ ‫רלבנטי לבירור ההליך שלפניי‪.‬‬ ‫משכך‪ ,‬דינה של בקשה זו להידחות‪ .‬בקשה זו מוטב היה שלא הוגשה משהוגשה‪ ,‬שכן אין בה‬ ‫ללמד על צוואת המנוח אם כי אך על התנהלותה של הנתבעת‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫ג' ‪ -‬דיון‪:‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫כאמור‪ ,‬טענות יפעת כנגד הצוואה האחרונה הן‪ :‬כי בצוואה נפלו פגמים צורניים; כי הצוואה‬ ‫נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אונס או איום; וכי הנהנים על פי הצוואה לקחו חלק‬ ‫בעריכתה‪ .‬אבחן טענות אלה כסדרן‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫כאמור‪ ,‬הצוואה האחרונה נערכה כצוואה בעדים‪ .‬סעיף ‪ 20‬לחוק הירושה‪ ,‬תשכ"ה‪1965-‬‬ ‫‪30‬‬ ‫)להלן‪" :‬החוק"(‪ ,‬מורה כי‪" :‬צוואה בעדים תהיה בכתב‪ ,‬תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה‬ ‫בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת‬ ‫ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור"‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫ג)‪ (1‬האם בצוואה נפלו פגמים צורניים?‬ ‫‪.21‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪ 6‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫נפסק‪ ,‬כי "חשיבות רבה נודעת למילוי מדויק של ההוראות הפורמליות שבסעיף ‪ 20‬לחוק‬ ‫הירושה‪ ,‬שכן יש בכך כדי להעמיד את המצווה על רצינות המסמך והמעמד‪ ,‬ויש בכך כדי‬ ‫להבטיח‪ ,‬כי המצווה ייתן דעתו למעשיו‪ ,‬וכי צוואתו תשקף את גמירות דעתו" )ע"א ‪851/79‬‬ ‫בנדל נ' בנדל‪ ,‬פ"ד לה)‪ ;107 ,101 (3‬ע"א ‪ 2098/97‬בוסקילה נ' בוסקילה‪ ,‬פ"ד נה)‪.(844 ,837 (3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.22‬‬ ‫הצוואה האחרונה כוללת ‪ 3‬עמודים‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫שני העמודים הראשונים לצוואה כוללים את הוראות המנוח‪ ,‬כאשר הסעיף האחרון‪ ,‬סעיף ‪,10‬‬ ‫כולל את הצהרת המנוח‪ ,‬ולאחריו‪ ,‬בתחתית העמוד השני‪ ,‬מופיעה חתימתו‪ ,‬לאמור‪:‬‬ ‫"‪ .10‬הנני מצהיר בזה כי קראתי‪ ,‬וגם הוקראה לי צוואה זו‪ ,‬הבנתי את תוכנה‬ ‫והנני מצהיר ומאשר בזה‪ ,‬בחתימתי‪ ,‬שתוכן הצוואה הזו משקף לחלוטין ונכונה‬ ‫את ההנחיות שנתתי למנסח הצוואה‪ ,‬עו"ד גבע‪ ,‬ואת רצוני בעניין ניסוח צוואתי‬ ‫זו; וכן הנני מצהיר שהנני מסכים לכל הפרטים של הצוואה‪ ,‬מרצוני הטוב והגמור‪,‬‬ ‫בדעה צלולה ומיושבת מבלי שום כפייה ואונס‪.‬‬ ‫ולראיה באתי על החתום‪:‬‬ ‫]חתימה[‬ ‫המנוח "‪.‬‬ ‫העמוד השלישי לצוואה כולל את שמות העדים לצוואה‪ ,‬את אישורם‪ ,‬תאריך וחתימותיהם ‪,‬‬ ‫לאמור‪:‬‬ ‫"עדים לצוואה‪:‬‬ ‫אנו הח"מ‪:‬‬ ‫‪ .1‬עו"ד גבע‬ ‫‪ .2‬גב' גבע‬ ‫אשר כל אחד מאתנו הוא למעלה מגיל ‪ 18‬שנה‪ ,‬והננו בריאים בנפשנו ובגופנו‪,‬‬ ‫מעידים בזאת כי מר ____‪ ,‬שהזדהה בפנינו על ידי ת"ז מספר‪ ,____:‬חתם בפנינו‬ ‫על הצוואה דלעיל מרצונו החופשי ללא כל אונס וכפייה; וכמו כן הננו מעידים‬ ‫שחתמנו בתור עדים בנוכחות המצווה‪ ,‬שכל אחד מאתנו חתם בנוכחות העד השני‬ ‫לאחר שהמצווה הצהיר בפנינו כי זוהי צוואתו האחרונה והאמור בה הוא רצונו‪.‬‬ ‫ולראיה באנו על החתום‪:‬‬ ‫היום ‪ 23‬בחודש פברואר‪ ,‬שנת ‪2010‬‬ ‫ט' אדר‪ ,‬ה' תש"ע‬ ‫]חתימה["‬ ‫]חתימה[‬ ‫‪ 7‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫‪38‬‬ ‫‪39‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.23‬‬ ‫כאמור‪ ,‬לטענת יפעת‪ ,‬הצוואה אינה מקיימת אחר דרישות סעיף ‪ 20‬לחוק‪ .‬איני מקבל טענה‬ ‫זו‪ .‬עיון בסעיף ‪ 20‬לחוק מעלה‪ ,‬כי אין במסגרתו דרישה כי המצווה‪ ,‬כמו גם העדים לצוואה‪,‬‬ ‫יחתמו על כל עמוד ועמוד של הצוואה‪ ,‬ואין הסעיף קובע הוראה בדבר מקומו של התאריך על‬ ‫גבי הצוואה‪ .‬נפסק‪ ,‬כי כאשר צוואה מורכבת ממספר גיליונות נייר‪ ,‬רצוי שתישא חתימה על‬ ‫כל אחד מגיליונות אלה‪ ,‬אולם העדר חתימה על כל עמוד ועמוד אינו מטיל‪ ,‬כשלעצמו‪ ,‬פגם‬ ‫בצוואה )השווה‪ :‬ע"א ‪ 681/77‬מר נ' שאבי‪ ,‬פ"ד לג)‪ ;7 (1‬ע"א ‪ 297/87‬נחושתן נ' נחושתן‪ ,‬פ"ד‬ ‫מג)‪.(749 (2‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫אין חולק כי קיימת חשיבות לסדר הדברים הקבוע בסעיף ‪ 20‬לחוק‪ .‬המצווה חייב לחתום על‬ ‫הצוואה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו‪ .‬על העדים לאשר בחתימתם על‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫הצוואה‪ ,‬במעמד חתימת המצווה עליה‪ ,‬לאחר שהמצווה הצהיר בפניהם שזו צוואתו וחתם‪,‬‬ ‫כאמור‪ .‬מבחינת סדר הדברים‪ ,‬חתימת המצווה תהא לאחר הצהרתו שלו ולפני חתימת העדים‬ ‫)שוחט‪ ,‬גולדברג ופלומין‪ ,‬דיני ירושה ועיזבון‪ ,2005 ,‬עמ' ‪.(75‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫עיון בצוואה האחרונה מעלה כי התקיימו בה הדרישות הקבועות בסעיף ‪ 20‬לחוק‪ :‬הצוואה‬ ‫בכתב‪ ,‬על גבי הצוואה מצוין תאריך‪ ,‬המנוח הצהיר שזו צוואתו‪ ,‬לאחר מכן חתם המנוח על‬ ‫הצוואה‪ ,‬ולאחר מכן אישרו העדים בחתימותיהם שהמנוח הצהיר שזו צוואתו וחתם עליה‪.‬‬ ‫‪.26‬‬ ‫אף עיון בתצהירי העדות הראשית מטעם העדים לצוואה וכן בחקירותיהם הנגדיות‪ ,‬מעלה כי‬ ‫בצוואה האחרונה לא נפל פגם צורני‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫עו"ד גבע העיד‪ ,‬כי המנוח חתם על הצוואה האחרונה במעמד העדים‪ ,‬במועד הנקוב באישור‬ ‫העדים‪ ,‬והעדים חתמו באותו מעמד )סעיף ‪ 10‬לתצהיר עדותו הראשית(‪ .‬עו"ד גבע נחקר‬ ‫בחקירה נגדית‪ ,‬אולם לא נשאל בעניין האמור‪.‬‬ ‫גב' גבע העידה‪ ,‬כי ביום ‪ 23.2.10‬הגיעה עם בעלה‪ ,‬עו"ד גבע‪ ,‬לביתם של בני הזוג‪ ,‬לאחר שיחת‬ ‫חולין קצרה מסר להם בעלה את הצוואות‪ ,‬בני הזוג קראו את הצוואות ואף עו"ד גבע הקריא‬ ‫להם אותן או חלק מהן‪ ,‬תוך שהסב את תשומת לבם לסעיפים מסוימים‪ ,‬לאחר מכן זיהה‬ ‫עו"ד גבע את בני הזוג באמצעות תעודות זהות‪ ,‬ובני הזוג חתמו על צוואותיהם בפני העדים‪,‬‬ ‫כששניהם ידעו היטב על מה חתמו )סעיפים ‪ 4-3‬לתצהיר עדותה הראשית; פרוטוקול הדיון‬ ‫מיום ‪ ,3.9.13‬עמ' ‪ .(66-64‬אף גב' גבע לא נשאלה בחקירתה הנגדית לעניין סדר האירועים‬ ‫במעמד החתימה על הצוואה האחרונה‪.‬‬ ‫‪ 8‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫עדויותיהם של בני הזוג גבע‪ ,‬העדים לצוואה‪ ,‬נמצאו בעיניי אמינות‪ ,‬לא מצאתי בהן רבב‪,‬‬ ‫ומוצא אני שיש לתת להן משקל רב‪ .‬בסיכומיו הרחיב ב"כ יפעת וטען כי לאור עדותו של מר‬ ‫שור יש לקבוע כי עדותו של עו"ד גבע אינה אמינה‪ .‬איני מקבל טענה זו‪ .‬מר שור‪ ,‬אשר היה עד‬ ‫לצוואת ‪ ,2009‬העיד בפניי באשר לנסיבות החתימה על צוואה זו )אשר אינה הצוואה אשר‬ ‫עומדת לדיון(‪ .‬דבריו של מר שור אינם תואמים את עדותו של עו"ד גבע באשר לנסיבות‬ ‫החתימה על צוואת ‪ .2009‬לאור התרשמותי מהעדויות‪ ,‬והואיל ושני העדים אינם בעלי עניין‪,‬‬ ‫וכן בשים לב לכך שעו"ד גבע אף ניסח את צוואת ‪ 2009‬ויש להניח שזכרונו באשר לנסיבות‬ ‫החתימה עליה חד יותר מאשר זיכרונו של מי שאך היה עד לצוואה‪ .‬בנוסף‪ ,‬הואיל ועו"ד גבע‬ ‫העיד לא אך על זו‪ ,‬אלא עד עניינים נוספים ולא מצאתי סתירות ו‪/‬או פגמים בעדותו‪ ,‬אני‬ ‫בוחר ליתן אמון מלא בעדות עו"ד גבע‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪.27‬‬ ‫עוד יש לתת את הדעת לכך‪ ,‬ששלושת עמודי הצוואה האחרונה ממוספרים במספרים עוקבים‪,‬‬ ‫‪12‬‬ ‫וכן לכך שעל גבי שלושת עמודי הצוואה האחרונה מופיעה חותמת עו"ד גבע בצורת "מניפה"‪,‬‬ ‫אשר נועדה‪ ,‬על פי עדות עוה"ד‪ ,‬למנוע את זיוף הצוואה‪ .‬אף בעובדות אלה יש כדי לחזק את‬ ‫המסקנה כי בפנינו מסמך אחד‪ ,‬המהווה – על שלושת גיליונות הנייר שבו – את צוואתו‬ ‫האחרונה של המנוח‪ .‬מילים אחרות‪ :‬יש לדחות את טענתה של יפעת כי בפנינו שני מסמכים‬ ‫נפרדים‪ ,‬כאשר האחד כולל את הוראות הצוואה ואת הצהרת המנוח וחתימתו )עמודים ‪ 1‬ו‪,(2-‬‬ ‫ואילו השני כולל את אישור העדים‪ ,‬תאריך וחתימות העדים )עמוד ‪.(3‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫לאור זאת‪ ,‬כאמור‪ ,‬אני דוחה את טענת יפעת כי בצוואה האחרונה נפל פגם צורני‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪.28‬‬ ‫מעבר לדרוש אעיר‪ ,‬כי אף אם היה מקום לומר כי הצוואה לא צוינה בתאריך‪ ,‬וכי העדים לא‬ ‫חתמו "על פני הצוואה"‪ ,‬כדרישת סעיף ‪ 20‬לחוק‪ ,‬הרי שניתן היה לפנות ולבחון האם יש מקום‬ ‫לקיים את הצוואה בהתאם להוראת סעיף ‪ 25‬לחוק‪ .‬כל זאת‪ ,‬הואיל ובצוואה האחרונה‬ ‫התקיימו מרכיבי היסוד בצוואה בעדים‪ :‬הצוואה בכתב והמצווה הביאה בפני שני עדים )סעיף‬ ‫‪)25‬ב()‪ (2‬לחוק(‪ .‬במקרה שכזה‪ ,‬מוטל היה על האלמנה נטל השכנוע כי הצוואה צוואת אמת‬ ‫היא )"לא היה לבית המשפט ספק כי היא משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של‬ ‫המצווה"‪ ,‬סעיף ‪)25‬א((‪ .‬להרחבה בסוגית מידת השכנוע הנדרשת‪ ,‬ר' פסק דינו של כב' השופט‬ ‫ש' שוחט בעמ"ש )ת"א( ‪ 38138-09-11‬א' נ' ש' נ' א' מ' ק' )פורסם בנבו‪.(14.4.13 ,‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫ג)‪ (2‬האם הצוואה נחתמה מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אונס או כפייה?‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪.29‬‬ ‫סעיף ‪)30‬א( לחוק מורה כי‪" :‬הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס‪ ,‬איום‪ ,‬השפעה בלתי‬ ‫הוגנת‪ ,‬תחבולה או תרמית – בטלה"‪.‬‬ ‫‪ 9‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.30‬‬ ‫המונח "השפעה בלתי הוגנת" אינו מפורש בחוק‪ ,‬ולצורך בחינת משמעותו יש לפנות לפסיקה‪.‬‬ ‫בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע‪ ,‬כי יש להבחין בין ההשפעה‪ ,‬כשאלה עובדתית‪ ,‬אם הייתה‬ ‫כזו אם לאו‪ ,‬לבין אי‪-‬ההגינות שבהשפעה‪ ,‬כשאלה ערכית‪-‬נורמטיבית‪ ,‬כשעל בית המשפט‬ ‫לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי )ע"א ‪ 4902/91‬גודמן נ' ישיבת‬ ‫בית מדרש גבוה לדיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים‪ ,‬פ"ד מט)‪ .(441 (2‬עוד‬ ‫נפסק‪ ,‬כי לצורך פסילת צוואה מכוח השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אין די בהשפעה שגרתית‪ ,‬אלא על‬ ‫בית המשפט להשתכנע‪ ,‬מנסיבותיה של אותה השפעה‪ ,‬בקיומו של אותו מרכיב בלתי‪-‬הוגן בה‪,‬‬ ‫וכי הצוואה הייתה פועל יוצא של אותו מרכיב )ע"א ‪ 5185/93‬היועץ המשפטי לממשלה נ'‬ ‫מרום‪ ,‬פ"ד מט)‪ ;(331 ,318 (1‬ע"א ‪ 3828/98‬מיכקשווילי נ' מחקשווילי‪ ,‬פ"ד נד)‪;342 ,337 (2‬‬ ‫ע"מ )ת"א( פלוני נ' פלונית )פורסם בנבו‪ .((6.4.09 ,‬על הדרישה כי יוכח קשר סיבתי בין‬ ‫ההשפעה הבלתי הוגנת לבין החתימה על הצוואה‪ ,‬שב בית המשפט העליון בע"א ‪1729/06‬‬ ‫אדמסקי נ' אדמסקי )פורסם בנבו‪ ,(2.8.07 ,‬לאמור‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫"אף בהנחה כי אכן יהושע איים בהתאבדות בטרם בוצעה הצוואה‪ ,‬על המערער‬ ‫מוטל הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין נסיבות עשיית הצוואה‪ :‬אונס‪,‬‬ ‫איום השפעה בלתי הוגנת תחבולה ותרמית" )סעיף ‪ 19‬לפסק דינה של כב' השופטת‬ ‫מ' נאור; הדגשה במקור(‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪.31‬‬ ‫הנחת המוצא של חוק הירושה היא שהצוואה כשרה‪ .‬הנטל להוכיח שהמצווה עשה את‬ ‫צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬וכל ספק‬ ‫בעניין זה פועל לטובת מבקש הקיום‪ ,‬כלשונו של בית המשפט העליון‪" :‬כל עוד אין ראיה‬ ‫מהימנה על מציאותה של השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬הזוכה הוא מבקש הקיום ולא מבקש‬ ‫הביטול" )ע"א ‪ 190/68‬סוטיצקי נ' קלינברוט‪ ,‬פ"ד כב)‪.(139 ,138 (2‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪.32‬‬ ‫עוד נפסק כי אין די בחשש גרידא או בהעלאת סברות וחשדות בעלמא כדי להביא לבטלותה‬ ‫של צוואה מטעם זה )ע"א ‪ 53/88‬מנלה נ' ברנדווין‪ ,‬פ"ד מו)‪.(51-49 ,48 (1‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫אמנם‪ ,‬כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של המצווה‬ ‫‪28‬‬ ‫בזולתו‪ ,‬שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של‬ ‫המצווה‪ ,‬כי אז נטל הבאת הראיות מוטל על המבקש את קיומה של הצוואה‪ .‬עם זאת‪ ,‬אף אם‬ ‫תקום החזקה‪ ,‬יש בה אך כדי להעביר את נטל הבאת הראיות אל מבקש הקיום‪ ,‬בעוד שנטל‬ ‫השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה‪ ,‬וזאת על‬ ‫פי מאזן ההסתברויות )ע"א ‪ 423/75‬בן נון נ' ריכטר‪ ,‬פ"ד לא)‪ ;372 (1‬דנ"א ‪ 1516/95‬מרום נ'‬ ‫היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד נב)‪) 813 (2‬להלן‪" :‬דנ"א מרום"(; ע"א ‪ 7506/95‬שוורץ נ' בית‬ ‫אולפנא בית אהרון וישראל‪ ,‬פ"ד נז)‪.(224 ,215 (2‬‬ ‫‪ 10‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ר' בעניין זה דברי כב' השופט ת' אור בדנ"א מרום‪:‬‬ ‫"על המתנגד לקיום הצוואה להוכיח‪ ,‬כי מחומר הראיות עולה מסקנה מסתברת‬ ‫שלפיה הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬וכי מסקנה זו סבירה יותר‬ ‫‪.33‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫מהיפותזה אפשרית אחרת שלפיה הצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי‬ ‫הוגנת" )שם‪ ,‬עמ' ‪ ;847‬הדגשה במקור(‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת תיבחן על פי עובדותיו של כל מקרה ומקרה‪ .‬הגם‬ ‫‪8‬‬ ‫שהפסיקה לא קבעה רשימה סגורה של מבחנים‪ ,‬ניתן למצוא בפסקי דין שונים מבחני עזר‬ ‫לבחינת השאלה האם צוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬נפסק כי בית‬ ‫המשפט יבחן האם זכה המצווה לייעוץ משפטי בלתי תלוי בעת עריכת הצוואה‪ ,‬כאשר‬ ‫מעורבותו של הנהנה מן הצוואה בבחירת עורך הדין שערך אותה‪ ,‬מחייבת בחינה זהירה של‬ ‫נסיבות העניין‪ ,‬על מנת לוודא שאין בהן כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת )ר' פסק דינו של‬ ‫כב' השופט ת' אור בדנ"א מרום; ע"א ‪ 2500/93‬שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון‬ ‫עולי מרכז אירופה‪ ,‬פ"ד נה)‪ ;338 (3‬ע"א ‪ 7506/95‬הנ"ל‪ ,‬בעמ' ‪.(225‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪.34‬‬ ‫עוד ניתן לעשות שימוש בארבע אבני הבוחן שקיבץ כב' השופט א' מצא בדנ"א מרום‪ ,‬לצורך‬ ‫בחינת קיומה של תלות‪ .‬מבחנים אלה‪ ,‬אינם בגדר רשימה סגורה‪ ,‬ובית המשפט רשאי לעשות‬ ‫שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין המדובר במבחנים מצטברים ולמעשה‬ ‫די בקיום חלקם כדי להצביע על השפעה כאמור‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נקבע‪ ,‬כי השימוש בכל אחד‬ ‫מהמבחנים מחייב זהירות רבה )שם‪ .(831-827 ,‬ארבעת המבחנים האמורים הם‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫תלות ועצמאות – מבחן זה הוא מבחן של מידה‪ .‬השאלה אשר על בית המשפט ליתן‬ ‫עליה תשובה במסגרתו‪ ,‬היא האם בתקופה הרלבנטית היה המצווה עצמאי‪ ,‬הן מבחינה‬ ‫פיזית והן מבחינה שכלית‪-‬הכרתית‪ .‬ככל שהמצווה היה יותר עצמאי משתי הבחינות‬ ‫האמורות‪ ,‬תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה‪ ,‬ולהיפך‪ .‬אין די‬ ‫בתלות פיזית‪ ,‬אלא נדרשת תלות שכלית הכרתית‪ .‬לפיכך‪ ,‬גם אם יוכח כי המצווה היה‬ ‫תלוי מבחינה פיזית בנהנה‪ ,‬הרי היה ויוכח כי באותה עת היה המצווה עצמאי מבחינה‬ ‫שכלית‪-‬הכרתית‪ ,‬לא יהיה בתלות הפיזית כדי לגרוע מעצמאותו של המצווה‪ .‬את שאלת‬ ‫עצמאותו של המצווה ראוי לבחון לאורך תקופה נתונה‪ ,‬אך גם תוך שימת דגש על מצבו‬ ‫במועד עריכת הצוואה )ע"א ‪ 7506/95‬הנ"ל‪ ,‬בע"מ ‪.(224‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪ 11‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ב‪.‬‬ ‫תלות וסיוע – היה ויתברר כי המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת‪ ,‬יש לבחון‬ ‫את טיב הסיוע שניתן לו‪ ,‬את היקפו ואת מידת התלות של המצווה באותו סיוע וממילא‬ ‫במי שהעניק לו אותו‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫קשרי המצווה עם אחרים – יש לבחון את השאלה‪ ,‬האם למצווה היה קשר עם אנשים‬ ‫אחרים זולת הנהנה‪ ,‬אם לאו‪ .‬ככל שיוכח‪ ,‬כי המצווה היה מנותק לחלוטין מאנשים‬ ‫אחרים‪ ,‬או שקשריו עם האחרים היו מועטים ונדירים‪ ,‬הרי אז תתחזק ההנחה בדבר‬ ‫תלותו בנהנה‪ ,‬ללא קשר לנסיבות שהביאו לבידודו מהעולם‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫נסיבות עריכת הצוואה – מבחן זה בוחן‪ ,‬למעשה‪ ,‬את מידת מעורבותו של נהנה בעריכת‬ ‫הצוואה‪ ,‬ויחול עת לא יעלה בידי המתנגד להוכיח כי התקיימה מעורבות המקימה עילה‬ ‫לפסילת הוראות הצוואה שהן לטובת מי שנטל חלק בעשייתה‪ ,‬בהתאם לסעיף ‪35‬‬ ‫לחוק‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪.35‬‬ ‫מן הכלל אל הפרט;‬ ‫בטרם אבחן את יישומן של ההלכות הנ"ל ביחס לצוואתו האחרונה של המנוח‪ ,‬אזכיר‪ ,‬כי כ‪8-‬‬ ‫חודשים טרם מועד החתימה על הצוואה האחרונה חתמו בני הזוג על צוואת ‪ ,2009‬אשר אף‬ ‫במסגרתה בחרו להדיר את יפעת מעיזבונותיהם‪ ,‬ולהורות על חלוקת עיזבונותיהם‪ ,‬כך שמירב‬ ‫תירש מחצית ובנימין ו‪ 3-‬ילדיו יירשו יחד מחצית‪ .‬בצוואה האחרונה‪ ,‬שינו בני הזוג את‬ ‫החלוקה בין בנימין לבין ילדיו במחצית העיזבון‪ ,‬תוך שהפחיתו את חלקו של בנימין מ‪ 1/4-‬ל‪-‬‬ ‫‪ 1/8‬ומנגד‪ ,‬הגדילו את חלקו של כל אחד מילדיו מ‪ 1/12-‬ל‪) 1/8-‬כלומר‪ ,‬חלקו של בנימין‬ ‫הופחת ב ‪ ,1/8‬ואותה ‪ 1/8‬התווספה לחלקם של שלושת ילדיו(‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪.36‬‬ ‫עוד הוסיפו בני הזוג בצוואה האחרונה‪ ,‬הוראה בעניין החזר הלוואה שנטלה מהם מירב‪ ,‬אשר‬ ‫לא נזכרה בצוואת ‪ .2009‬לאור הדמיון הרב בין צוואת ‪ 2009‬לבין הצוואה האחרונה‪ ,‬והואיל‬ ‫והמנוח בחר להדיר את יפעת מעיזבונו עוד בצוואת ‪ ,2009‬במסגרת הדיון בטענות בדבר פגמים‬ ‫ברצונו של המנוח ביחס לצוואה האחרונה‪ ,‬אתייחס אף לתקופה בה נחתמה צוואת ‪ ,2009‬חרף‬ ‫כך שלא תוקפה של זו הוא שעומד לבחינה‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫להלן דיון בסוגיית התלות הנטענת‪ ,‬בהתאם לארבעת המבחנים שהובאו לעיל‪:‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪ 12‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫)‪ (1‬תלות ועצמאות‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.37‬‬ ‫בתקופה בה חתם המנוח על הצוואה האחרונה‪ ,‬לא היה מצב בריאותו שפיר‪ .‬המנוח לקה‬ ‫בהתקף לב בשנת ‪ 2004‬ומאז היה מטופל באופן שגרתי‪ .‬כאמור‪ ,‬יומיים לפני מועד החתימה על‬ ‫הצוואה האחרונה שוחרר המנוח מאשפוז בן יומיים בבית החולים‪ ,‬וחמישה ימים לאחר מועד‬ ‫החתימה על הצוואה האחרונה‪ ,‬אושפז המנוח שוב‪ ,‬והפעם למשך כשבוע‪ ,‬תוך שהוא התלונן‬ ‫כי הוא סובל מחולשה מזה ‪ 10‬ימים )ר' המסמכים הרפואיים שצורפו(‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.38‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬כעולה מהמסמכים הרפואיים‪ ,‬במהלך האשפוז מיום ‪ ,20.2.10‬היה המנוח "בהכרה‬ ‫מלאה מתקשר ומשתף פעולה עצמאי בתפקודו"‪ .‬ביום ‪ 28.2.10‬שוב פנה המנוח לבית‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫החולים‪ ,‬בשל חולשה בגפיים )על פי רישומי בית החולים(‪ ,‬והוא אושפז‪ ,‬תוך שצוין בקבלתו כי‬ ‫הוא נינוח ובהכרה מלאה‪ ,‬ואף בדו"ח הסיעודי מיום ‪ 28.2.10‬צוין‪" :‬בקבלה חולה בהכרה‬ ‫מלאה‪ ,‬נינוח‪ ,‬ללא תלונות"‪ .‬אציין‪ ,‬כי בסיכומיה מלינה יפעת על כך שהחומר הרפואי הגיע‬ ‫לידיה בשלב מאוחר מידי של בירור ההליך‪ .‬עם כל הכבוד‪ ,‬אין ליפעת על מי להלין בעניין זה‪,‬‬ ‫אלא על עצמה‪ .‬שכן‪ ,‬הבקשה למתן צו להמצאת מסמכים רפואיים הוגשה רק ביום ‪,26.8.13‬‬ ‫והחלטה הנעתרת לבקשה זו ניתנה‪ ,‬לאחר קבלת עמדת האלמנה‪ ,‬כבר ביום ‪.3.9.13‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪.39‬‬ ‫זאת ועוד‪ ,‬אף כעולה מהעדויות אשר הובאו לפניי‪ ,‬בתקופה בה עשה המנוח את הצוואה‬ ‫האחרונה‪ ,‬לא היה המנוח תלוי בזולת – לא מבחינה פיזית ולא מבחינה מנטאלית‪ .‬הוכח כי‬ ‫המנוח היה אדם דעתן ועצמאי במחשבתו‪ ,‬וכי לא ניתן היה להשפיע עליו בנקל‪.‬‬ ‫‪.40‬‬ ‫יעקב‪ ,‬אחיו של המנוח‪ ,‬העיד כי המנוח היה דעתן‪ ,‬תקשר והיה צלול לחלוטין עד רגעיו‬ ‫האחרונים‪ ,‬ולא ניתן היה להשפיע עליו בכל נושא )סעיפים ‪ 6‬ו‪ 15-‬לתצהיר עדותו הראשית(‪.‬‬ ‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬שב העד על עיקרי הדברים‪ ,‬לאמור‪:‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫"אני אומר לכם בדיוק‪ ,‬הוא לא הושפע‪ ,‬הוא היה אדם עם החלטה אישית שלו‪,‬‬ ‫אדם שידע בדיוק מה הוא רצה‪ ,‬לא קיבל את רצונו של הזולת‪ ,‬לא שמע את רצונו‬ ‫של הזולת‪ ,‬הוא היה אוטוריטה בפני עצמה‪ ...‬האם הזה היה אחי‪ ,‬יכולתי לדבר על‬ ‫ליבו כמה שרציתי אבל ההחלטות היו שלו‪ ,‬חד משמעיות‪ ,‬נחרצות‪ ,‬הוא היה קובע‬ ‫בסוף‪ .‬יכול להיות שבשיקול דעת מעמיק בסוף הוא היה מגיע למסקנה שאולי‬ ‫כדאי לאמץ רעיון של מישהו אחר אבל בדרך כלל הוא היה המחליט" )פרוטוקול‬ ‫הדיון מיום ‪ ,3.9.13‬עמ' ‪ 70‬ש' ‪.(19-12‬‬ ‫‪ 13‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ובהמשך דבריו‪:‬‬ ‫"לא היה שום איום לגבי המנוח וגם אי אפשר היה לסחוט אותו‪ .‬אני אומר לך‬ ‫בנחרצות שאי אפשר היה לסחוט את המנוח וגם לא איומים‪ ,‬לא קם האדם שיכול‬ ‫היה לאיים עליו" )שם‪ ,‬עמ' ‪ 73‬ש' ‪.(30-28‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫עדות אחיו של המנוח נמצאה אמינה ומהימנה בעיניי‪ ,‬ואני מוצא שיש לתת לה משקל רב‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪.41‬‬ ‫אציין כי לא נמצאו סתירות בעדותו של העד‪ ,‬הוא השיב לכל השאלות שנשאל וניכר כי אין לו‬ ‫כל עניין בהליך ובתוצאתו ועדותו הולמת את עדותם של עו"ד גבע ורעייתו‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪.42‬‬ ‫אף עו"ד גבע העיד בעניין מצבו המנטאלי של המנוח במועד עשיית הצוואה האחרונה‪ ,‬כי‬ ‫המנוח מעולם לא רמז לו כי מופעלים עליו לחצים בשלם בחר לעשות את צוואותיו‪ ,‬וכי "מי‬ ‫שמכיר את האישיות של המנוח‪ ,‬הוא היה מאד דומיננטי והוא היה מן טיפוס קשוח‪ ,‬החלטי‬ ‫שעשה מה שהוא רצה‪ .‬הוא לא היה טיפוס שאפשר היה להגיד לו מה לעשות" )פרוטוקול‬ ‫הדיון מיום ‪ ,3.9.13‬עמ' ‪ 55‬ש' ‪ .(17-15‬עוד העיד עו" ד גבע‪ ,‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬כי הן צוואת‬ ‫‪ 2009‬והן הצוואה האחרונה נערכו על פי הוראותיו של המנוח‪ ,‬כאשר המנוח היה נחוש ואיתן‬ ‫בדעתו ביחס לאופן חלוקת עיזבונו‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪.43‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אף גב' גבע אשר מצאתי את עדותה אמינה ומהימנה‪ ,‬העידה בתצהירה כי שני בני‬ ‫הזוג ידעו היטב על מה חתמו‪ .‬בחקירתה הנגדית העידה גב' גבע בעניין זה‪" :‬ישבנו איתם‪,‬‬ ‫דיברנו‪ .‬המנוח ניהל את העניינים‪ ,‬הוא דיבר" )עמ' ‪ 66‬ש' ‪ .(5‬כן ר'‪ ,‬דברי דרור‪ ,‬בן אחותו של‬ ‫המנוח‪ ,‬אשר הובא לעדות מטעם יפעת‪ ,‬לפיה במועדים הרלבנטיים לא ניתן היה "ללחוץ עליו‪,‬‬ ‫'אתה חייב' לי או משהו כזה‪ ...‬הוא היה איש חזק ודומיננטי‪ ...‬המנוח לא יכולת להיכנס לו‬ ‫לתוך ה‪ ,-‬להתערב לו בחיים" )חקירתו הנגדית של דרור‪ ,‬פרוטוקול הדיון מיום ‪ ,5.12.13‬עמ'‬ ‫‪ 191‬ש' ‪ .27-10‬ניתוח מקיף של עדות דרור‪ ,‬בהמשך‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪.44‬‬ ‫אף יפעת העידה‪ ,‬באשר למצבו של המנוח בחודש יוני ‪ .2009‬על פי עדותה‪ ,‬בסמוך לאחר‬ ‫‪27‬‬ ‫החתימה על צוואת ‪ ,2009‬פגשה את המנוח באי מיקונוס‪ ,‬שם שהה ללא בני משפחתו‬ ‫האחרים‪ ,‬ולדבריה‪" :‬אבא שלי אהב את החיים‪ ,‬תמיד הוא נהנה‪ ,‬גם כשהרופאים לא הרשו‬ ‫את זה וגם כשהיה אסור‪ .‬הוא לא ויתר על זה‪ ,‬הוא היה תאב חיים‪ ...‬זו הייתה דרכו‪ ,‬בכל‬ ‫מחיר‪ .‬הוא לא היה מוכן לוותר על היאכטה שלו‪ ,‬על הללכת למרינה‪ ,‬ולשבת שם‪ ,‬ולהפליג‪,‬‬ ‫וגם החברים שלו מספרים‪) "...‬עמ' ‪ .(203‬בהמשך העידה יפעת‪ ,‬כי במערכת היחסים עם‬ ‫האלמנה‪ ,‬כמו בכל מערכות היחסים שלו‪ ,‬היה המנוח הדומיננטי )עמ' ‪ .(207‬עדותה זו של יפעת‬ ‫אינה עולה בקנה אחד עם טענתה בסיכומיה‪ ,‬כי האלמנה כפתה על המנוח לעשות כרצונה‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪ 14‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫)סעיף ‪ ,(23‬וכי היא "לא נרפאה ממסע הנקמה במנוח שהנתבעת הייתה השעיר לעזאזל‬ ‫שלה" )סעיף ‪.(79‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.45‬‬ ‫)‪ (2‬תלות וסיוע‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מששוכנעתי כי המנוח לא היה תלוי בזולת במועד עשיית הצוואה האחרונה‪ ,‬אין מקום‬ ‫‪6‬‬ ‫להמשיך ולבחון את מבחן "התלות והסיוע"‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫)‪ (3‬קשרי המצווה עם אחרים‪:‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪.46‬‬ ‫כאמור‪ ,‬המנוח היה בקשר קרוב עם אחיו‪ ,‬יעקב‪ ,‬בתקופה בה חתם על הצוואה האחרונה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪.47‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬נהג המנוח לצאת להפלגות עם ידידיו‪ ,‬ללא נוכחות האלמנה או מי מבני משפחתו‬ ‫‪13‬‬ ‫)עדות עו"ד גבע‪ ,‬עמ' ‪ 57‬ש' ‪ ,29-28‬עמ' ‪ 61‬ש' ‪ ;18-17‬עדות האלמנה‪ ,‬פרוטוקול הדיון מיום‬ ‫‪ ,9.5.13‬עמ' ‪ 4‬ש' ‪ .(2-1‬כן נהג המנוח לנסוע לטיולים עם קבוצת לימוד והרבה להיפגש עם‬ ‫חברים בארץ ובחו"ל )סעיפים ‪ 5‬ו‪ 7-‬לתצהיר עדותו הראשית של אחי המנוח(‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪.48‬‬ ‫בנסיבות האמורות‪ ,‬ברי כי לא ניתן לומר שהמנוח היה מנותק מאנשים זולת הנהנים‬ ‫בצוואתו‪ ,‬או שקשריו עם האחרים היו מועטים ונדירים‪.‬‬ ‫‪.49‬‬ ‫ודוק; לא נעלמה מעיני העובדה כי הצוואה האחרונה נחתמה יומיים לאחר שהמנוח שוחרר‬ ‫מאשפוז בבית החולים וימים ספורים לפני שאושפז שוב‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוכח כי בתקופה שלאחר‬ ‫מכן‪ ,‬שב המנוח וניהל חיים פעילים‪ ,‬כמפורט לעיל‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪.50‬‬ ‫)‪ (4‬נסיבות עשיית הצוואה‪:‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫עו"ד גבע העיד כי ניסח הן את צוואת ‪ 2009‬והן את הצוואה האחרונה‪ ,‬על פי בקשתו‬ ‫המפורשת של המנוח ועל פי הנחיותיו המפורשות )ר' עדות עו"ד גבע בסעיף ‪ 5‬לתצהיר עדותו‬ ‫הראשית; וכן חקירתו הנגדית‪ ,‬עמ' ‪ 55‬ש' ‪ ;8-7‬כן ר' עדות האלמנה בפרוטוקול הדיון מיום‬ ‫‪ ,9.5.14‬עמ' ‪ 3‬ש' ‪ ,20-19‬עמ' ‪ 4‬ש' ‪ 11-10‬וש' ‪ ,19‬עמ' ‪ 8‬ש' ‪ .(7-5‬לא הובאה בפני כל ראיה‬ ‫לסתור את עדותו זו של עו"ד גבע או טעם לפקפק בעדותו זו‪ ,‬ולפיכך אני מקבלה‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪ 15‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.51‬‬ ‫עוד העיד עו"ד גבע‪ ,‬כי בשנת ‪ 2009‬פנה אליו המנוח‪ ,‬חברו להפלגות ביאכטה‪ ,‬וביקש שיערוך‬ ‫עבורו צוואה על פי הוראותיו של המנוח‪ .‬לדברי העד‪ ,‬המנוח ביקש אותו כי הצוואה תיחתם‬ ‫טרם נסיעתו למיקונוס‪ ,‬תוך שהוא מוסיף ומספר על חששו‪ ,‬כי לאור מצב בריאותו‪ ,‬הוא לא‬ ‫ישוב מהנסיעה‪ .‬בהמשך לכך‪ ,‬סיפר המנוח לעו"ד גבע‪ ,‬כי בחר להדיר את יפעת מהעיזבון‪,‬‬ ‫לאור ההליכים המשפטיים שניהלה עם בני הזוג )סעיף ‪ 11‬לתצהיר עו"ד גבע(‪ .‬בחקירתו‬ ‫הנגדית הדגיש עו"ד גבע‪ ,‬כי המילים "האכילה אותנו מרורים" אשר מצאו מקומן בצוואה‪ ,‬הן‬ ‫מילותיו של המנוח עצמו )עמ' ‪ 54‬ש' ‪.(16-14‬‬ ‫‪.52‬‬ ‫מצאתי לקבל את עדותו של עו"ד גבע‪ ,‬לאמור כי המנוח הוא שביקש לתקן את צוואת ‪2009‬‬ ‫ולהסדיר‪ ,‬במסגרת הצוואה האחרונה‪ ,‬את החזר ההלוואה שנתן למירב וכן לשנות את‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫החלוקה בין בנימין לבין ילדיו )סעיף ‪ 14‬לתצהיר עו"ד גבע; חקירתו הנגדית בעמ' ‪ 60‬ש' ‪.(13‬‬ ‫עוד העיד עו"ד גבע כי המנוח הוא שהיה הפעיל והדובר בקשר לצוואות )חקירתו הנגדית של‬ ‫עו"ד גבע בעמ' ‪ 57‬ש' ‪ ,(2-1‬והיה אדם "מאד דומיננטי" )שם‪ ,‬ש' ‪ .(13‬עדותו זו של עו"ד גבע לא‬ ‫נסתרה כלל ואף לא הובאה כל ראיה לפקפק בה‪ ,‬לא כל שכן‪ ,‬ראיה טובה ולפיכך אני מוצא‬ ‫לנכון לקבלה כמות שהיא‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪.53‬‬ ‫עו"ד גבע העיד כי המנוח ביקש אותו לכלול בצוואה הוראות‪ ,‬אשר בדרך כלל אינן מופיעות‬ ‫בצוואות אותן הוא עורך‪ ,‬והוראות אלו נכללו בצוואת המנוח על פי בקשתו המפורשת‪ .‬כך‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬המנוח ביקש לצוות ליפעת ‪ ,₪ 1‬על אף הסבריו של עו"ד גבע כי ניתן להדיר את יפעת‬ ‫מהצוואה על ידי כך שלא תוזכר בצוואה כלל )חקירתו הנגדית של עו"ד גבע‪ ,‬עמ' ‪ 54‬ש'‬ ‫‪ ;(16-14‬וכך‪ ,‬המנוח ביקש לכלול בצוואה בקשה מהיורשים שלא לפנות בסכסוכים לבית‬ ‫המשפט )שם‪ ,‬עמ' ‪ 57‬ש' ‪.(18‬‬ ‫‪.54‬‬ ‫על פי עדותו‪ ,‬עו"ד גבע לא פגש במי מילדי המנוח‪ ,‬אלא רק לאחר פטירת המנוח‪ ,‬ובהלווייתו‬ ‫)סעיף ‪ 14‬לתצהיר עדותו הראשית(‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫ההנמקה בגוף הצוואה‪:‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪.55‬‬ ‫נוסף על המבחנים האמורים‪ ,‬יש לתת משקל אף להנמקה אותה מצא לנכון המנוח לכלול בגוף‬ ‫הצוואה‪ ,‬המעידה על רצונו "לשריין" את צוואתו בפני התנגדות )ר' בעניין זה‪ ,‬ע"א ‪1729/06‬‬ ‫אדמסקי נ' אדמסקי הנ"ל‪ ,‬פסקה ‪ .(18‬כאמור‪ ,‬בסעיף ‪)5‬ג( לצוואה האחרונה‪ ,‬פירש המנוח את‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫הטעם בשלו בחר לצוות ליפעת ‪ ₪ 1‬בלבד‪ ,‬וכך‪ ... " :‬היא בחרה )מטעמיה שלה‪ ,‬שלא הצלחנו‬ ‫לעמוד על טיבם ופשרם( להאכיל אותנו סבל ומרורים לעת זקנתנו ‪."...‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪ 16‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪.56‬‬ ‫במהלך בירור ההליך שלפניי העלתה יפעת סברות שונות מהן ביקשה ללמוד כי המנוח הדיר‬ ‫אותה מצוואתו‪ ,‬לא משום רצונו שלו‪ .‬במסגרת זו‪ ,‬פרסה יפעת בפני בית המשפט כמה‬ ‫"תיאוריות קשר" אשר אף אחת מהן לא הוכחה וחלקן אף אינן מתיישבות עם ההיגיון‪.‬‬ ‫‪.57‬‬ ‫כך‪ ,‬טענה יפעת כי בנימין השפיע על המנוח להדירה מצוואתו בעקבות הסכמי הגישור‪ ,‬וזאת‬ ‫הגם שהסכמי הגישור נחתמו בחודש נובמבר ‪ ,2009‬בעוד המנוח הדיר את יפעת מעיזבונו עוד‬ ‫קודם לכן‪ ,‬בצוואת ‪ 2009‬אשר נחתמה בחודש יוני ‪ .2009‬אציין‪ ,‬כי בסיכומיה טענה יפעת כי‬ ‫"מבצע הסחיטה" של בנימין החל בשנת ‪) 2008‬סעיף ‪ ,(193‬אולם‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא כך טענה בכתב‬ ‫ההתנגדות המתוקן‪.‬‬ ‫‪.58‬‬ ‫עוד טענה יפעת‪ ,‬כי בנימין גרם למנוח לסבור כי יפעת סיפרה לאלמנה אודות רומן שניהל‬ ‫המנוח‪ ,‬וזה היה הטעם לכעסו של המנוח על יפעת‪ .‬כאמור‪ ,‬תיאוריה זו‪ ,‬כמו התיאוריות‬ ‫האחרות שהעלתה יפעת‪ ,‬לא הוכחה‪.‬‬ ‫‪.59‬‬ ‫טענה נוספת של יפעת‪ ,‬היא כי בנימין או מי מטעמו איים על המנוח כי אם לא ייענה‬ ‫לדרישותיו‪ ,‬הוא יספר לבתה של מאהבתו כי המנוח הוא אביה וכי היא ממזרתא‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫טענתה זו של יפעת‪ ,‬מבוססת כולה על עדותו של דרור‪ ,‬בן אחותו של המנוח‪ ,‬אשר העיד כך‪:‬‬ ‫"בנימין נעזר בי‪ ...‬וככה איים על המנוח לידי וליד האלמנה בסלון ביתו שאם לא יעשה מה‬ ‫שהוא דורש הוא יפוצץ את כל הסיפור – כלומר יפנה לבת של ‪ ---‬ויספר לה שאבא שלה‬ ‫האמיתי הוא המנוח ושהיא ממזרתא‪ ...‬הייתי נוכח לשני איומים כאלה בפני ושניהם נערכו‬ ‫בסלון ביתם של המנוח והאלמנה" )עמ' ‪ .(4-3‬יפעת עצמה העידה‪ ,‬כי מעולם לא הייתה עדה‬ ‫לשיחות כאמור )פרוטוקול הדיון מיום ‪ 5.12.13‬עמ' ‪ 202‬ש' ‪ .(18-17‬עיון בחקירתו הנגדית של‬ ‫דרור‪ ,‬כי עדותו שזורה בסתירות וכי לא ניתן לייחס לה כל משקל‪ ,‬ואנמק‪:‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫דרור העיד‪ ,‬כי בתקופה בה התנהל גישור בעניין הסכסוך באשר לזכויות בדירה בה‬ ‫‪26‬‬ ‫התגוררה מירב‪ ,‬הוא פעל‪ ,‬מטעם בנימין‪" ,‬להסית ב'שטיפות מוח'" את בני הזוג נגד‬ ‫יפעת "שלא יתנו לה כלום ושאף ידאגו להוציא אותה מהירושה בכלל" )עמ' ‪ 3‬לתצהיר‬ ‫עדותו הראשית(‪ .‬דבריו אלו של דרור נסתרו מניה וביה בחקירתו הנגדית‪ ,‬עת העיד‪,‬‬ ‫ביחס לאותה תקופה ממש‪ ,‬כי לא היה באפשרותו ללחוץ על המנוח‪ ,‬וכדבריו‪" :‬לא‬ ‫יכולתי להגיד יותר מידי‪ ,‬למה הוא היה מנפנף אותי‪ ...‬לא יכולתי ללחוץ עליו‪' ,‬אתה‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫חייב' או משהו כזה‪ ...‬היה איש חזק ודומיננטי‪ ...‬המנוח לא יכולת להיכנס לו לתוך‬ ‫ה‪ ,-‬להתערב לו בחיים" )עמ' ‪ 191‬ש' ‪.(27-17‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪ 17‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ב‪.‬‬ ‫דברי דרור בעניין הסתתו את המנוח‪ ,‬אינם מתיישבים אף עם עדותו כי קשריו עם‬ ‫המנוח התהדקו רק לאחר שהסתיים הליך הגישור )עמ' ‪ ,(189‬וכי בתקופה שקודם לכן‬ ‫קשריהם התמצו בכך שהיו "מפעם לפעם נפגשים באירוע" )עמ' ‪ 190‬ש' ‪.(22-21‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫אף עדות דרור בתצהירו‪ ,‬כי לפני חתימת המנוח על צוואת ‪" 2009‬הפעילו עליו לחץ‬ ‫מטורף והכריחו אותו לחתום לפני שהוא נוסע" )עמ' ‪ ,(4‬אינה עולה בקנה אחד עם‬ ‫עדותו בחקירתו הנגדית בדבר אופי קשריו עם המנוח בתקופה בה נחתמה צוואת ‪,2009‬‬ ‫לפני החתימה על הסכמי הגישור‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫עדות דרור בתצהירו כי היה על המנוח "איום כבד מאוד ובנימין והאלמנה ישבו עליו‬ ‫חזק עם האיום של הבת )הממזרתא(" )עמ' ‪ ,(5‬עומדת בסתירה לעדותו בחקירתו‬ ‫הנגדית‪ ,‬כי בנימין הוא שהשמיע את האיום‪ ,‬וכי כלל לא בטוח שהאלמנה שמעה את‬ ‫הדברים )סעיף ‪ 95‬לסיכומי יפעת(‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫עוד יש לציין כי על פי עדותה של יפעת עצמה )וכך העידו אף בנימין והאלמנה(‪ ,‬המנוח‬ ‫סלד מדרור‪ ,‬ומשכך יש לתמוה על ניסיונה של יפעת להציג את דרור כאיש סודו ואמונו‬ ‫של המנוח‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫יוזכר כי בסעיף ‪ 23‬לתצהיר עדותה הראשית‪ ,‬העידה יפעת – היא ולא אחרת – על‬ ‫‪19‬‬ ‫אודות דרור‪ ,‬בזו הלשון‪" :‬דרור לא היה אהוד במשפחתנו והיה מנותק‪ ...‬בדיעבד‬ ‫התברר‪ ,‬שדרור משתמש בסמים ואלכוהול‪ ...‬דרור ניסה למשוך אותי לחיים שאינם‬ ‫מתאימים לי‪ .‬פעמים רבות אמר לי שהוא חושק בי )באופן בוטה וגס(‪ .‬פעילותו הייתה‬ ‫מפוקפקת‪ ...‬בשלב מסוים התרחקתי ממנו והוא מסר לי שיעשה הכל על מנת להפריד‬ ‫ביני לבין בן זוגי דני‪ .‬משכך‪ ,‬אמרתי לו שאינני רוצה כל קשר איתו ואז הוא החל‬ ‫לפעול‪ .‬דרור חבר לבנימין ויחד עם רקמו 'סיפורי זוועה'‪ .‬דרור יצר קשר עם הגרוש‬ ‫שלי‪ ,‬נהג לשבת שעות רבות בביתו וסיפר לו סיפורים על דני ועלי‪ ,‬דבר שהוביל‬ ‫לקשיים רבים עבורי‪ ...‬אבי המנוח תעב אותו‪ ." ...‬בחקירתה הנגדית‪ ,‬אישרה יפעת את‬ ‫הדברים )עמ' ‪ 224‬ש' ‪.(18-17‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫יתרה מכך‪ ,‬אף בן זוגה של יפעת‪ ,‬עו"ד דני‪ ,‬הפנה בתצהיר עדותו הראשית לדברים‬ ‫שכתב במכתב ללשכת עורכי הדין בעניין תלונה שהגיש נגדו דרור‪ ,‬לאמור‪" :‬בעניין‬ ‫ההתבטאויות אותן מייחס לי דרור בנוגע לשינויים בחיי האישיים הרי‪ ,‬שדרור אינו‬ ‫בוחל בשום אמצעי ומנצל לרעה את האינפורמציה המצויה בידו אודות חיי‬ ‫האישיים‪ ...‬תוך שהוא משתמש באופן מעוות‪ ,‬לא מנומס ולא חוקי בענייני‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫‪ 18‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫האישיים‪ ...‬לקידום צרכיו‪ ...‬מניסיוני המצער דרור לא בוחל בשום אמצעי נמוך ככל‬ ‫שיהיה כדי לפגוע בי ולהוציא ממני כספים‪ ...‬דרור אמר לי מפורשות בפגישתנו כי‬ ‫פעל כדי לגרום לי נזקים אישיים שישרתו את האינטרסים שלו‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬פעל‬ ‫באופן דומה ביחס לאנשים מקורבים אלי כדי לפגוע בהם וכך לפגוע בי במישרין‬ ‫ובעקיפין‪) " ...‬הדגשות לא במקור(‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫בחקירתו הנגדית‪ ,‬אישר דרור‪ ,‬כי‪ ,‬לכל הפחות‪ ,‬חלק מהדברים שכתב עליו עו"ד דני‬ ‫נכונים‪ ,‬וכי "אני הסלמתי את ההתנהגות שלי מול דני ברגע שנודע לי שהולכים לתפור‬ ‫לי תיק פלילי‪) "...‬עמ' ‪ 180‬ש' ‪.(6-5‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫נראה‪ ,‬וכך אף אישר דרור בעדותו‪ ,‬כי יחסיו עם בנימין כמו גם יחסיו עם יפעת אופיינו‬ ‫‪11‬‬ ‫בחוסר יציבות‪ ,‬וכל אימת שיחסיו עם מי מהם עלו על שרטון ובייחוד עת הוא חש נבגד‬ ‫על ידי מי מהם‪ ,‬הוא פעל על מנת לפגוע בהם ולשם כך לא בחל באמצעים‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫על פי עדותו בתצהיר העדות הראשית‪ ,‬עת כעס על יפעת‪ ,‬פעל דרור על מנת שבני הזוג‬ ‫ידירו את יפעת מעיזבונותיהם‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫‪.60‬‬ ‫בנסיבות אלה‪ ,‬לא מצאתי לנכון ליתן אמון בעדותו של דרור‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫במאמר מוסגר אוסיף כי בנימין העיד כי מעולם לא איים על המנוח כנטען וכי כלל לא שוחח‬ ‫‪19‬‬ ‫עמו על צוואתו )פרוטוקול הדיון מיום ‪ ,5.12.13‬עמ' ‪ ,127‬עמ' ‪ 132‬ש' ‪ ;25-19‬עמ' ‪ 133‬ש'‬ ‫‪ ,14-11‬עמ' ‪ ,140-139‬עמ' ‪ ,(151‬וחרף ניסיונותיהם של יפעת ועדיה לסתור זאת‪ ,‬הדבר לא עלה‬ ‫בידם‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪.61‬‬ ‫חשוב להזכיר כי בחקירתה הנגדית לא דבקה יפעת באיזו מגרסאותיה באשר לטעם בשלו בחר‬ ‫המנוח להדירה מעיזבונו‪ .‬יפעת לא ידעה ליתן מענה לשאלת ב"כ האלמנה‪ ,‬מדוע‪ ,‬על פי‬ ‫גרסתה כי הצוואה היא תולדה של איום שאיים בנימין על המנוח‪ ,‬לא פעל בנימין מול המנוח‬ ‫לשם הדרתה של מירב מעיזבונו‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא ידעה יפעת ליתן הסבר מדוע חולקה מחצית‬ ‫מהעיזבון בין בנימין לבין ילדיו ולא הוענקה לבנימין במלואה )עמ' ‪.(216‬‬ ‫‪.62‬‬ ‫בן זוגה של יפעת‪ ,‬עו"ד דני‪ ,‬העיד לפניי כי המנוח סיפר לו שבנימין מאיים אליו כי יפעל נגדו‬ ‫אם לא יכתוב צוואה על פי רצונו‪ .‬אף בעדותו של עו"ד דני נתגלו סתירות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬העיד דני‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫כי לאחר החתימה על הסכמי הגישור נפגשה יפעת עם המנוח‪ ,‬וזאת בניגוד לעדותה של יפעת‬ ‫עצמה )עמ' ‪ ,236‬עמ' ‪ 239‬ש' ‪ .(9‬כמו כן‪ ,‬העיד דני כי לאחר החתימה על הסכמי הגישור נסע עם‬ ‫יפעת לבקר את המנוח עת שהה בחופשה במיקונוס מאחר ומנעו מהם "בכלל לגשת אליו"‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ 19‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫)עמ' ‪ .(237‬זאת‪ ,‬הגם שעל פי עדותה של יפעת‪ ,‬וכן על פי דבריו בהמשך עדותו‪ ,‬ביקורם את‬ ‫המנוח במיקונוס היה בחודש יוני ‪ ,2009‬לאחר החתימה על צוואת ‪ 2009‬ולפני החתימה על‬ ‫הסכמי הגישור‪ .‬בנסיבות אלה‪ ,‬לא מצאתי ליתן אמון בגרסה שמסר דני‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.63‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬הוכח‪ ,‬כי המנוח כעס על יפעת בשל הליך משפטי שהיא ניהלה מול מירב ומול‬ ‫‪5‬‬ ‫המנוח )ר' עדות עו"ד גבע בעניין זה‪ ,‬כמפורט לעיל(‪ .‬אחיו של המנוח‪ ,‬אשר העיד בעניין כעסו‬ ‫של המנוח על יפעת בשל ההליכים המשפטיים‪ ,‬התבטא כך‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫"הפרשה הזאת הכאיבה לאחי והכעיסה אותו ולא נתנה לו מרגוע והוא נמנע‬ ‫מלישון בלילה‪ ...‬זה גבל באובססיה‪ .‬זה דבר שכל שיחה ששוחחנו בינינו תמיד‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫חזר ונשנה הדבר הזה‪ ,‬יפעת עמדה על סדר היום ואיך ילדה שגדלה בביתו‪ ,‬איך‬ ‫הוא גידל ילדה כזאת בביתו‪ .‬לא ייתכן שהוא גידל ילדה כזאת בביתו" )עמ' ‪ 68‬ש'‬ ‫‪ ;18-15‬סעיפים ‪ 9‬ו‪ 13-‬לתצהיר עדותו הראשית(‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫כאמור‪ ,‬מצאתי את עדות אחיו של המנוח אמינה ומהימנה ומשקלה בהתאם‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪.64‬‬ ‫עוד יש להפנות לדברי בנימין בחקירתו הנגדית‪ ,‬כי הסכסוך בין יפעת לבין המשפחה נסוב‬ ‫מראשיתו על התביעה שהגישה יפעת בעניין הדירה בה התגוררה מירב עם בעלה וילדיה )עמ'‬ ‫‪ .(143‬אף יפעת עצמה‪ ,‬על אף שלל התיאוריות שהעלתה‪ ,‬אישרה בחקירתה הנגדית כי יחסיה‬ ‫עם המנוח החלו להתערער בתקופה בה החל הסכסוך בקשר לדירה בה התגוררה מירב)עמ'‬ ‫‪ 222‬ש' ‪.(24-23‬‬ ‫‪.65‬‬ ‫אשר לעדותה של האלמנה בעניין הטעם להדרת יפעת מעיזבונות בני הזוג ‪ -‬לשאלת ב"כ יפעת‬ ‫מדוע לא מצאו בני הזוג לנכון לצוות חלק מעיזבונותיהם לילדיה של יפעת‪ ,‬השיבה‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫"כי יפעת האכילה אותי ואת בעלי מרורים ואכזבה גדולה יש לנו ממנה‪ .‬היא‬ ‫הייתה בת אהובה עלינו והיא התנהגה אלינו בצורה כזאת נוראית‪ .‬בעלי היה חולה‬ ‫לב ותשאל אותה כמה פעמים היא ביקרה אותו ואם היא ביקרה אותו כשהוא היה‬ ‫בבית החולים‪ .‬אני עברתי בסוף שנת ‪ 2004‬ניתוח סרטן חזה ונשארתי בבית‬ ‫החולים ואח"כ חזרתי הביתה עם בעל חולה בבית אבל מתפקד ב‪ .100% -‬קיבלתי‬ ‫שמונה כימותרפיות מאוד אגרסיביות ו ‪ 24-‬הקרנות במשך ‪ 5‬שבועות‪ .‬חזרתי‬ ‫הביתה וכשהייתי מבקשת מיפעת שתובע )צ"ל‪ :‬שתבוא‪ ,‬י' ש'( והיא הייתה‬ ‫אומרת שאין לה זמן לבוא כי היא בריצות אחרי הילדים שלה" )פרוטוקול הדיון‬ ‫מיום ‪ ,9.5.13‬עמ' ‪ 9‬ש' ‪.(21-15‬‬ ‫‪ 20‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫"ההתייחסות שלה אלינו‪ .‬לא ראינו את הנכדים ‪ 6‬שנים לפני מותו‪ .‬היה לו קשה‬ ‫כי הוא אהב אותם‪ .‬היה נתק בינינו למרות הסדר הגישור‪ .‬לא ראיתי את הנכדים‬ ‫והנכדים לא צלצלו וגם היא לא צלצלה והמנוח היה בטיפול נמרץ ‪ 14‬יום והיא לא‬ ‫באה והיא מספרת לכולם שלא נתתי לה לבוא‪ .‬אבל לא ראיתי אותה ולא דיברתי‬ ‫איתה והיא לא טלפנה ישנתי איתו משעה ‪ 6:00‬בבוקר עד ‪ 12:00‬בלילה" )עמ' ‪11‬‬ ‫ש' ‪.(27-23‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫איני מקבל את ניסיונה של יפעת לטעון כי לא הגיעה לבקר את המנוח בבית החולים משום‬ ‫התראה שנרשמה ברישומי בית החולים לפיה אין לאפשר ליפעת לבקר את המנוח‪ .‬אמנם‪,‬‬ ‫בעדות האלמנה זה נתגלעו סתירות ואיני נותן בה אמון‪ .‬כך‪ ,‬הגם שעל פי רישומי בית החולים‬ ‫ההערה נרשמה ביום ‪ ,5.4.12‬האלמנה עידה כי המנוח סיפר לה שפנה וביקש כי ההערה‬ ‫תירשם עוד כששוחרר מאשפוז ביום ‪) 21.2.10‬פרוטוקול הדיון מיום ‪ ,5.12.13‬עמ' ‪ 70‬ש' ‪.(5-1‬‬ ‫האלמנה לא ידעה להסביר כיצד מתיישבת טענתה כי עת היה מאושפז בטיפול נמרץ שאל‬ ‫אותה המנוח האם יפעת הגיעה לבקרו‪ ,‬עם טענתה כי המנוח ביקש מבית החולים שתירשם‬ ‫התראה לפיה לא יותר לה לבקרו‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫בהמשך לשאלת בית המשפט מה גרם לשינוי ביחסים עם יפעת מאז הסכמי הגישור בחודש‬ ‫נובמבר ‪ 2009‬ועד הצוואה האחרונה‪ ,‬השיבה‪:‬‬ ‫עוד סיפרה האלמנה בעדותה‪ ,‬כי יפעת סיפרה לילדיו של בנימין כי הוריהם מתגרשים ובכך‬ ‫גרמה לסכסוך משפחתי )עמ' ‪ 10‬ש' ‪.(16-15‬‬ ‫‪.66‬‬ ‫‪23‬‬ ‫עוד לא ידעה האלמנה להסביר מדוע לא הזכירה למנוח כי הורה כאמור‪ ,‬וכיצד מתיישב הדבר‬ ‫עם טענתה כי ידעה אותה עת אודות ההתראה )עמ' ‪ .(85‬זאת ועוד‪ ,‬בהמשך דבריה‪ ,‬העידה‬ ‫האלמנה כי אינה יודעת שהמנוח הוא שהורה כי תירשם התראה כאמור‪ ,‬ולשאלת בית‬ ‫המשפט האם המנוח פעם שיתף אותה בזה‪ ,‬השיבה בשלילה )עמ' ‪ ,86‬ש' ‪ ,(14-11‬וזאת בניגוד‬ ‫לעדותה בעניין זה קודם לכן‪ ,‬כאמור‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪.67‬‬ ‫על אף הסתירות האמורות שנתגלעו בעדותה של האלמנה בעניין רישום ההתראה האוסרת על‬ ‫יפעת לבקר את המנוח בתיק בית החולים‪ ,‬ואף אם אכן מי מבני משפחתו של המנוח הורה‬ ‫לבית החולים לרשום הערה לפיה אין לאפשר ליפעת לבקר את המנוח – איני מוצא שיש בכך‬ ‫כדי לסייע ליפעת‪ .‬כעולה מעדותה של יפעת עצמה‪ ,‬יפעת הייתה בנתק מוחלט מהוריה מאז‬ ‫החתימה על הסכמי הגישור‪ ,‬וכל זאת עוד טרם אשפוזיו של המנוח‪ ,‬ולמעשה אף בתקופה‬ ‫שלפני כן לא הייתה עמם בקשר עקבי )עמ' ‪ 217‬ש' ‪ ,29-27‬עמ' ‪ 218‬ש' ‪ ,5-1‬עמ' ‪ .(223‬מעדותה‬ ‫‪ 21‬מתוך ‪26‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫של יפעת עולה‪ ,‬כי במשך כל התקופה שתחילתה לכל המאוחר במועד החתימה על הסכמי‬ ‫הגישור ועד למועד פטירת המנוח‪ ,‬לא עשתה יפעת כמעט כל מאמץ ליצור קשר עם המנוח‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬עת נשאלה יפעת על ידי בית המשפט האם ניסתה ליצור עם המנוח קשר לאחר הסכם‬ ‫הגישור‪ ,‬השיבה כי עת היה המנוח מאושפז התקשרה לבית החולים ושוחחה עם אחת האחיות‬ ‫אשר הורתה לה שלא להגיע לבקר )עמ' ‪.(223‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫יפעת לא טענה כי ניסתה ליצור עם המנוח קשר‪ ,‬באמצעי כלשהו‪ ,‬בתקופות בהן לא היה‬ ‫מאושפז‪ .‬זאת‪ ,‬הגם שהמנוח היה מאושפז בבית החולים אך פרקי זמן קצרים ומוגבלים‪,‬‬ ‫ובשאר הזמן‪ ,‬כאמור‪ ,‬המשיך להיות פעיל בעיסוקיו השונים‪ .‬בתקופות אלו‪ ,‬בהן המנוח לא‬ ‫היה תחת אשפוז‪ ,‬יפעת לא יצרה עמו כל קשר ולא הביאה כל ראיה לכך כי מישהו או משהו‬ ‫מנע ממנה ליצור עמו קשר‪ .‬טענת יפעת כי נמנע ממנה ליצור קשר עם המנוח מחודש נובמבר‬ ‫‪) 2009‬לכל המאוחר( ועד למועד פטירת המנוח‪ ,‬אף שלא בתקופות אשפוזו )למשל סעיף ‪37‬‬ ‫לסיכומים(‪ ,‬לא הוכחה כלל ועיקר‪.‬‬ ‫הינה כי כן‪ ,‬לא ההוראה שניתנה בבית החולים – בין אם המנוח נתנה ובין אם מי מבני‬ ‫משפחתו – היא שמנעה מיפעת להיות בקשר עם המנוח‪ .‬בנסיבות אלו‪ ,‬לא אוכל לקבל את‬ ‫ניסיונה של יפעת להטיח את האשם בנתק בינה לבין המנוח בשנות חייו האחרונות‪ ,‬באחרים‬ ‫ולא אוסיף‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪.68‬‬ ‫לסיכום פרק זה; הנתבעת לא הוכיחה אף אחת מטענותיה לפיהן הצוואה היא תולדה של‬ ‫‪20‬‬ ‫השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אונס או איום אשר הופעל על המנוח‪ .‬יתרה מכך‪ ,‬לאחר בחינת מכלול‬ ‫הראיות‪ ,‬שוכנעתי‪ ,‬כי הצוואה האחרונה משקפת את רצונו האמתי של המנוח‪ .‬המנוח הוא‬ ‫שיזם את צוואת ‪ 2009‬בה בחר להדיר את יפעת מעיזבונו; המנוח הוא שפנה אל עוה"ד אשר‬ ‫ניסח את הצוואה ואשר היה חברו; המנוח הוא שמסר לעוה"ד את רצונו לצורך ניסוח‬ ‫צוואתו; המנוח אף היה פעיל בניסוח הצוואה וחלק מהוראותיה נכתבו על פי בקשתו‬ ‫המפורשת; המנוח סיפר לעוה"ד מהו הטעם לרצונו להדיר את בתו יפעת מעיזבונו‪ ,‬והדברים‬ ‫עולים בקנה אחד עם דברים שמסר לאחיו; המנוח הוא שיזם את עשיית הצוואה האחרונה‪,‬‬ ‫עת פנה אל עוה"ד כ‪ 8-‬חודשים לאחר מועד החתימה על צוואת ‪ 2009‬וביקש לשנות חלק‬ ‫מהוראותיה כאשר עיקר הדברים שינוי החלוקה בין בנימין לבין ילדיו והוספת הוראה בעניין‬ ‫החזר הלוואה שניתנה למירב; יפעת מצויה הייתה בסכסוך עם בני משפחתה‪ ,‬לרבות עם אביה‬ ‫המנוח‪ ,‬לאור המחלוקת בעניין הדירה בה התגוררה מירב; יפעת הייתה בנתק מוחלט מאביה‬ ‫המנוח מחודש יוני ‪ 2009‬לערך )אז נסעה לבקרו במיקונוס( ועד למועד פטירתו ביום ‪,6.4.12‬‬ ‫ולא יצרה עם אביה קשר בכל אמצעי; המנוח היה צלול עד יום מותו; המנוח היה פעיל‪ ,‬נהג‬ ‫לצאת לטיולים בארץ ובחו"ל‪ ,‬גם עם חברים‪ ,‬וגם ללא מי מבני משפחתו; על אף מצב‬ ‫בריאותו‪ ,‬לא הוכח כי המנוח היה תלוי בזולת מבחינה מנטאלית‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪ 22‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫‪1‬‬ ‫לאור כל זאת‪ ,‬טענות יפעת כי הצוואה נחתמה בעקבות פגמים ברצון המנוח – נדחות‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.69‬‬ ‫ג)‪ (3‬מעורבות בעריכת הצוואה‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫סעיף ‪ 35‬לחוק מורה כי‪" :‬הוראת צוואה‪ ,‬פרט לצוואה בעל‪-‬פה‪ ,‬המזכה את מי שערך אותה‬ ‫‪6‬‬ ‫או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה‪ ,‬והוראת צוואה המזכה בן‪-‬זוגו של‬ ‫אחד מאלה – בטלה"‪ .‬מטרת סעיף ‪ 35‬היא להרחיק חשד של רמיה או השפעה בלתי הוגנת על‬ ‫המצווה מצד אלה המשתתפים בעריכת הצוואה )ע"א ‪ 707/76‬צארום נ' גורן‪ ,‬פ"ד לב)‪.(548 (3‬‬ ‫מדובר בהוראת חוק נוקשה‪ ,‬המחייבת פסילה בכל מקרה שמי מהמנויים בה נוטל חלק‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫בעריכת הצוואה – בין אם השפיע על תוכנה ובין אם לאו )ע"א ‪ 433/77‬הררי נ' הררי‪ ,‬פ"ד‬ ‫לד)‪.(776 (1‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫]להרחבה אודות סעיף ‪ 35‬לחוק והפרשנות המצמצמת שיש לתת לו‪ ,‬ר'‪ :‬ע"א ‪ 160/88‬בנדל נ'‬ ‫בנדל‪ ,‬פ"ד לה)‪ ;101 (3‬ע"א ‪ 99/86‬זיידה נ' זיידה‪ ,‬פ"ד מ)‪ ;105 (3‬ע"א ‪ 389/85‬מרכוס נ' היועץ‬ ‫המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד מא)‪ ;505 (1‬ע"א ‪ 2098/97‬בוסקילה נ' בוסקילה‪ ,‬פ"ד נה)‪;837 (3‬‬ ‫ע"א ‪ 5869/03‬חרמון נ' גולוב‪ ,‬פ"ד נט)‪ ;1 (3‬בע"מ ‪ 6349/08‬פלוני נ' פלוני )פורסם בנבו‪,‬‬ ‫‪.[(2.2.09‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪.70‬‬ ‫לאור המפורט לעיל באשר לנסיבות עשיית הצוואה‪ ,‬ברי כי אין מקום לקבוע כי מי מהנהנים‬ ‫‪20‬‬ ‫על פי הצוואה לקח חלק בעריכתה‪ .‬ואף היפוכו של דבר – ניתן לקבוע‪ ,‬באופן פוזיטיבי‪ ,‬כי‬ ‫הנהנים לא נטלו חלק בעריכת הצוואה‪ .‬יוער‪ ,‬כי טענת יפעת בעניין זה נטענה בעלמא‪ ,‬ללא‬ ‫פירוט הנסיבות העובדתיות אשר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מקימות עילת ביטול לפי סעיף זה‪ .‬בחקירתה‬ ‫הנגדית שבה יפעת על טענתה כי כל הנהנים בצוואה נטלו חלק בעריכתה‪ ,‬אולם לא ידעה לפרט‬ ‫את טענתה בעניין זה )עמ' ‪.(212‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫תקנה ‪)512‬א( לתקנות סדר הדין האזרחי‪ ,‬תשמ"ד‪ ,1984-‬קובעת כי בית המשפט רשאי לפסוק‬ ‫סכום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד‪ ,‬ובלבד שסכום שכר הטרחה לא יפחת מן התעריף‬ ‫המינימלי שנקבע לעניין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין )התעריף המינימלי(‪,‬‬ ‫תשל"ז‪ ,1977-‬זולת אם הורה בית המשפט‪ ,‬מטעמים מיוחדים שיירשמו‪ ,‬על תשלום סכום‬ ‫קטן מהסכום האמור‪ .‬אשר להוצאות משפט‪ ,‬מורה תקנה ‪)512‬ב(‪ ,‬כי בעת קביעת שיעורן‪ ,‬על‬ ‫בית המשפט להתחשב בפער שבין שווי הסעד השנוי במחלוקת לבין שווי הסעד שנפסק בתום‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ג)‪ (4‬הוצאות משפט‪:‬‬ ‫‪.71‬‬ ‫‪ 23‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ההליך וכן רשאי בית המשפט להתחשב בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון )ר' אורי גורן‪,‬‬ ‫סוגיות בסדר דין אזרחי‪ ,‬מהדורה עשירית‪.(744 ,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.72‬‬ ‫בסיכומיה עתרה התובעת לחיוב הנתבעת בהוצאות לדוגמא בתוספת שכ"ט עו"ד "נוכח‬ ‫‪4‬‬ ‫השימוש הבוטה והמקומם ממש שעשתה לרעה בהליכי משפט‪ ,‬ובשים לב להשתלשלות‬ ‫העניינים בתיק זה ולהתנהלותה חסרת הרסן של הנתבעת" )שם‪ ,‬סעיף ‪ .(74‬לטענת התובעת‪,‬‬ ‫פעם אחר פעם נאלצה להתמודד עם טענות חדשות שהעלתה הנתבעת‪ ,‬ופעם אחר פעם נאלצו‬ ‫ב"כ להתכונן ולהיערך מחדש לדיון הוכחות‪ .‬עוד לטענת התובעת‪ ,‬הנתבעת האריכה את הדיון‬ ‫שלא לצורך‪ ,‬על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת ועל כן מבוקש להטיל עליה הוצאות‬ ‫בשיעור המתבקש‪ .‬עוד עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחת מנהל העיזבון‬ ‫הזמני‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪.73‬‬ ‫אכן‪ ,‬מוצא אני כי יש ממש בחלק מטענות התובעת בדבר התנהלות הנתבעת‪ .‬הנתבעת העלתה‬ ‫מספר גרסאות לאורך ההליך‪ ,‬העלתה טענות 'מן היקב ומן הגורן' והטענה כי פעלה להארכת‬ ‫הדיון שלא לצורך‪ ,‬איננה משוללת כל יסוד‪ .‬הגם שכך‪ ,‬לא ניתן להתעלם מכך שבגין חלק‬ ‫מבקשות הביניים חויבה הנתבעת בהוצאות‪ .‬עוד יש להביא בחשבון את העובדה כי בסופו של‬ ‫דבר‪ ,‬מאז שהונח התיק על שולחני ועד למועד מתן פסק הדין‪ ,‬חרף כל הדיונים שתקיימו‪,‬‬ ‫הבקשות שהוגשו וכו' ‪ -‬חלפו כשנה ושבעה חודשים‪.‬‬ ‫‪.74‬‬ ‫לאור האמור לעיל‪ ,‬והואיל והתובעת לא ציינה מהו סכום שכר הטרחה אותו היא מבקשת‬ ‫‪20‬‬ ‫להשית על הנתבעת‪ ,‬ולא צירפה לתיק בית המשפט הסכם שכ"ט‪ ,‬ובשים לב להוראות הדין‬ ‫המפורטות לעיל‪ ,‬מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום שכ"ט התובעת בסך כולל של‬ ‫‪.₪ 35,400‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪.75‬‬ ‫יוער‪ ,‬כי הואיל ותיק ניהול העיזבון מתנהל בפניי חברתי כב' השופטת תמר סנונית פורר‪ ,‬אין‬ ‫מקום לפסוק במסגרת פסק דין זה את שכ"ט מנהל העיזבון הזמני‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫ד' ‪ -‬הערות טרם נעילה‪:‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪.76‬‬ ‫לאור היקפם החריג של הסיכומים שהגישה הנתבעת‪ ,‬ברי כי לא ניתן להתייחס לכל הטענות‬ ‫במסגרת פסק הדין‪ ,‬מה גם‪ ,‬שעם כל הכבוד‪ ,‬חלק בלתי מבוטל מהטענות אינו רלבנטי לדיון‪.‬‬ ‫הגם שכך‪ ,‬בטרם סיום‪ ,‬מצאתי לנכון להתייחס לחלק מאותן טענות‪:‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪ 24‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫א‪.‬‬ ‫הנתבעת הלינה וממשיכה להלין על כך שהמשפט היה "חפוז"‪ ,‬וכי כתוצאה מכך נפגע‬ ‫"הצדק" )סעיף ‪ 156‬לסיכומים(‪ .‬כפי שפורט בהרחבה לעיל‪ ,‬בית המשפט גילה סבלנות‬ ‫פרוצדורלית בלתי מבוטלת לטובת הנתבעת ואפשר לה לתקן את כתבי טענותיה חרף‬ ‫השלב הדיוני בו הועלתה בקשת התיקון‪ .‬עוד התאפשר לה לדחות את מועד הדיון ועוד‬ ‫כהנה‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬משפט אמור להסתיים בתוך פרק זמן סביר ולא אוכל לקבל‬ ‫בשוויון נפש דרישה כי המשפט יארך ‪ 3-4‬שנים‪ ,‬לא כל שכן כאשר התובעת הינה‬ ‫אשה הבאה בימים ולא בקו הבריאות‪ .‬אזכיר כי בתובענות דנן התקיימו ‪ 7‬דיונים‪ ,‬אשר‬ ‫נרשמו על גבי ‪ 285‬עמודי פרוטוקול וניתנו בהן ‪ 136‬החלטות‪ ,‬כך שכל טענה בדבר משפט‬ ‫"חפוז"‪ ,‬מנוגדת לעובדות המקרה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫עוד מלינה הנתבעת כי לא ניתנה לה הזדמנות לחקור את כל העדים שהוזמנו ואשר‬ ‫התייצבו לדיון ההוכחות שהתקיים ביום ‪ .5.12.13‬בעניין זה אזכיר כי בית המשפט קצב‬ ‫את זמני חקירות העדים בנדיבות וזמנים אלו היו לנגד עיניה של הנתבעת‪ .‬ב"כ הנתבעת‬ ‫העדיף להרחיב בחקירת עדים מסוימים‪ ,‬בענייני אשר חורגים מהסוגיות שעמדו על‬ ‫הפרק‪ ,‬תוך התעמקות בנושאים‪ ,‬שעם כל הכבוד‪ ,‬יש רלוונטיים מהם‪ ,‬ולאחר כל זאת‪,‬‬ ‫מוצאת לנכון הנתבעת להלין על בית המשפט על שלא אפשר לה להמשיך בחקירות עד‬ ‫אין קץ‪ ,‬ולמצער‪ ,‬כזה הנראה לעין‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הנתבעת ביקשה להסתמך בסיכומיה על עדותה של גב' חיה‪ ,‬אשר הייתה בת זוגו של‬ ‫בנימין ואשר העידה בעניין יחסיו העכורים ואף הנתק שהיה בין בנימין לבין הוריו‬ ‫בתקופה בה הייתה בת זוגו‪ .‬עם זאת‪ ,‬כעולה מחקירתה הנגדית‪ ,‬חיה אינה בקשר עם‬ ‫בנימין כמו גם עם מי מבני משפחתו מזה שנים רבות ועדותה אינה רלבנטית לטענות‬ ‫ביחס לצוואה האחרונה‪ .‬גם כאן‪ ,‬ועם כל הכבוד‪ ,‬אין עלי אלא לקבוע כי הנתבעת‬ ‫התעמקה בעניינים שאין להם ולא יכולה להיות להם כל רלוונטיות לסוגיה שהובאה‬ ‫לפתחי‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הנתבעת ביקשה להפוך את נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה‪ .‬בעניין זה קבעתי כי לא‬ ‫‪27‬‬ ‫אכלה זמן שיפוטי בסוגיה זו בנפרד מבירור יתר עובדותיו של המקרה‪ .‬אף בסיכומיה‪,‬‬ ‫שבה הנתבעת וטענה להיפוך נטל הראיה וההוכחה‪ ,‬ובשים לב למסקנותיי בגוף פסק דין‬ ‫זה‪ ,‬הגעתי למסקנה כפולה‪:‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪26‬‬ ‫הן הנתבעת לא הוכיחה את טעמי התנגדותה;‬ ‫הן התובעת הוכיחה כי עסקינן בצוואת אמת‪.‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪35‬‬ ‫‪ 25‬מתוך ‪26‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪ ,39959-10-12‬ת"ע ‪ ,39956-10-12‬פלונית נ' אלמונית‬ ‫ה ‪ -‬סיכומם של דברים‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.77‬‬ ‫כמאמר כב' השופט י' עמית בת"א )חי'( ‪ 426/02‬בנימין לקרץ נ' דקל הכרמל מהנדסים יועצים‬ ‫‪3‬‬ ‫בע"מ )פורסם בנבו‪" :(14.2.06 ,‬למרות אורכו של מסענו‪ ,‬אפשר ונותרו עדיין מספר שיבולים‬ ‫בפאת השדה שהמגל המשפטי לא הגיע אליהן‪ ,‬אך הנקודות העיקריות נבחנו והגיעה עת‬ ‫סיום" )שם‪ ,‬עמ' ‪ 60‬לפסק הדין( – גם כאן‪ ,‬אף אם נותרו מספר שיבולים‪ ,‬כמאמר כב' השופט‬ ‫עמית‪ ,‬עדיין אין בכוחן לשנות את תמונת השדה בכללותה‪ ,‬כפי שהיא עולה מפסק דין זה‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.78‬‬ ‫והתמונה איננה אלא שיקוף רצונו של המצווה‪ ,‬כפי שבא לידי ביטוי בצוואתו‪ .‬צוואת המנוח‬ ‫הינה צוואת אמת המשקפת את רצונו החופשי של המנוח ואת הבחירה שביקש לעשות‪.‬‬ ‫מסקנה זו איננה נגזרת רק משום שהנתבעת לא השכילה להוכיח את טענותיה‪ ,‬אלא אף משום‬ ‫שהוכח בפני – על ידי עדים שאין להם כל עניין או אינטרס – כי צוואת המנוח‪ ,‬צוואת אמת‬ ‫היא‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪.79‬‬ ‫אשר על כן‪ ,‬הריני להורות כדלהלן‪:‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ההתנגדות הנתבעת ‪ -‬נדחית‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הבקשה לקיום הצוואה האחרונה ‪ -‬מתקבלת‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הנתבעת תישא בשכ"ט עו"ד התובעת בסך של ‪.₪ 35,400‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ניתן להגיש צו קיום צוואה לחתימתי‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫ניתן היום‪ ,‬כ"ב אייר תשע"ד‪ 22 ,‬מאי ‪ ,2014‬בהעדר הצדדים‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ 26‬מתוך ‪26‬‬