‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫התובעת‪ /‬המבקשת‪:‬‬ ‫א'‬ ‫ע"י עו"ד עמית אלזם‬ ‫נגד‬ ‫הנתבעים‪ /‬המתנגדים‪:‬‬ ‫‪ .1‬נ '‬ ‫‪ .2‬ש '‬ ‫‪ .3‬ר'‬ ‫ע"י עו"ד פסח קניר ויהונתן קניר‬ ‫פסק דין‬ ‫האם לקיים את צוואתו האחרונה של המנוח ה'‪ ,‬או שיש לקבל את התנגדותם של ילדי המנוח‬ ‫ולקבוע כי יש לבטל צוואה זו ואף צוואה קודמת‪,‬מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד התובעת ואף‬ ‫מחמת מעורבותה בעריכת הצוואה?‬ ‫א‪.‬‬ ‫רקע עובדתי וטענות הצדדים‬ ‫‪.1‬‬ ‫המנוח שהיה רופא ואף ‪ ,...‬נפטר ביום ‪.9.8.12‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫במועד פטירתו‪ ,‬המנוח היה נשוי לאשתו השנייה א'‪,‬שהיא התובעת בתובענה זו )להלן גם‪:‬‬ ‫"האלמנה"(‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫הנתבעים‪ ,‬הם שלושת ילדיו של המנוח מאשתו הראשונה )להלן‪" :‬הילדים"(‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫המנוח והאלמנה הכירו בשנת ‪ 1982‬ונישאו נישואים אזרחיים בקפריסין בשנת ‪.1992‬‬ ‫לאלמנה יש בן מנשואיה הקודמים ששמו נ'‪.‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫ביום ‪ 15.1.06‬ערך המנוח צוואה )להלן‪" :‬הצוואה הראשונה"( שבמסגרתה הוריש את כל‬ ‫רכושו בישראל לילדים ואילו את כל נכסיו שמצויים מחוץ לישראל ואת המיטלטלין בדירת‬ ‫מגוריו‪,‬לאלמנה‪.‬כמו כן‪,‬המנוח הורה כי בנונ'‪ ,‬הנתבע מספר ‪ ,1‬ימונה כמנהל עזבונו‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫בחודש דצמבר ‪ 2010‬התגלתה אצל המנוח מחלת הסרטן‪.‬‬ ‫‪ 1‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.7‬‬ ‫ביום ‪ 6.11.11‬ערך המנוח צוואה נוספת )להלן‪" :‬הצוואה השנייה"(‪ .‬הצוואה השנייה נכתבה‬ ‫כצוואה הדדית עם האלמנה‪.‬בצוואה זו‪ ,‬הורה המנוח כי את רכושו בישראל יירשו הילדיםונ'‬ ‫בחלקים שווים והאלמנה תמונה למנהלת עיזבונו‪ .‬גם בצוואה זו‪ ,‬הורה המנוח כי רכושו‬ ‫בחו"ל יוענק לאלמנה‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫בחודש אפריל ‪ 2012‬המנוח והאלמנה נסעו לשוויץ‪.‬באותה נסיעה‪ ,‬העביר המנוח כספים‬ ‫שהיו בחשבונו לחשבון בנק על שם האלמנה‪ .‬לדברי האלמנה‪ ,‬המנוח העביר לחשבונה מיליון‬ ‫דולר )עמ' ‪ 64‬שורות ‪ .(27-28‬לטענת הילדים‪ ,‬האלמנה סיפרה להם כי היא מתעתדת לטוס‬ ‫עם המנוח לפריז‪ ,‬ורק לאחר חזרתם של האלמנה והמנוח ארצה‪ ,‬התברר להם כי הם טסו‬ ‫לשוויץ‪ .‬אז לדעתם‪ ,‬הם הבינו שהאלמנה מוליכה אותם שולל והיא גרמה להעברת הונו של‬ ‫המנוח לידיה‪ ,‬עוד בחייו‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫ביום ‪ 13.4.12‬הגיעו הילדים לבית המנוח‪ .‬באותו מפגש של הילדים עם המנוח והאלמנה‬ ‫)להלן‪" :‬המפגש"(התנהלה שיחה טעונהוקשה שהסתיימה בכעס הן של הילדים והן של‬ ‫המנוח והאלמנה‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫מחודש אפריל ‪ 2012‬ועד יום מותו‪ ,‬העביר המנוח לאלמנה באופן מדורג גם את הכספים‬ ‫אשר היו בחשבונותיו בישראל‪ ,‬כך שבמועד בו נפטר המנוח‪ ,‬כבר לא היו ברשותו כספים‬ ‫רבים )עמ' ‪ 66‬שורות ‪.(8-9‬‬ ‫‪.11‬‬ ‫ביום ‪ 1.5.12‬נבדק המנוח אצל הפסיכיאטר המומחה‪ ,‬ד"ר אנדרי מרום‪ .‬בחוות דעתו של ד" ר‬ ‫מרום מיום ‪ 3.5.12‬נאמר שהמנוח סיפר כי‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫"יחסיו עם שלושת ילדיו לוקים מאוד בחסר ולאחרונה אף החמירו יותר‪ ...‬פעם בשבוע או‬ ‫בשבועיים יש מפגש עם הילדים בביתו או בביתם‪ .‬ב‪ 13‬לאפריל ‪ 2012‬יום שישי‪ ,‬לדבריו‬ ‫הגיעו שלושת ילדיו לביתו‪ ,‬זה היה החג השני של פסח‪ .‬הוא ציפה לראות את הילדים יחד‬ ‫עם הנכדים אך הגיעו רק שלושת הילדים‪ .‬הנ"ל מספר שהבן הבכור הוציא רשימה‬ ‫מודפסת עם רישום של כל מיני אירועים המצביעים על היותו אבא רע‪ .‬הוא גם האשים‬ ‫אותו בכל מיני דברים שקרו לבן האמצעי‪ .‬הילדים טענו שהוא הבטיח כחצי מיליון שקל‬ ‫לגרושתו ועוד סכום לבן הצעיר‪ ,‬רצו לקחת אותו לרשם מקרקעין ע"מ שירשום על שמם‬ ‫את הדירה‪ .‬ד"ר ה' טוען שהוא לא הבטיח את הסכומים הללו‪...‬הנ"ל טוען שמאוד נפגע‬ ‫מהילדים שלו ואף מרגיש בעקבות שיחה זו לעיתים מדוכא וזה רק מוסיף לסבלו ולייאושו‬ ‫כתוצאה מהמחלה הקשה ממנה סובל‪ .‬ד"ר ה' סיפר שילדיו טענו באותה שיחה שהוא נתון‬ ‫להשפעת תרופות‪ ,‬סמים‪ ,‬להשפעתה של אשתו א' ושהוא סובל מתהליך של דמנציה‪ .‬אין‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫‪ 2‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫בטענות הללו שום שחר לדבריו‪ ,‬לכן גם הסכים וביקש בדיקה פסיכיאטרית על מנת‬ ‫שילדיו לא יצליחו לתקוף את הצוואה שהוא הולך לערוך‪ .‬לדבריו הוא מעולם לא נטל סמים‬ ‫למרות שיש לו רישיון לקנאביס"‪.‬‬ ‫בבדיקה הפסיכיאטרית מצא ד"ר מרום כי‪:‬‬ ‫"הדיבור ספונטני לעניין‪ ,‬ללא קיימות הפרעות במהלך החשיבה או בצורת החשיבה‪.‬‬ ‫בתכני החשיבה אין עדות למחשבות שווא‪ ...‬אין מחשבות או תכניות של פגיעה עצמית או‬ ‫אובדנות‪ .‬ללא הפרעות בתפיסה‪,‬ריכוז תקין‪,‬זיכרון לטווח מידי קצר וארוך שמורים‪...‬‬ ‫בבדיקת מינימנטל התוצאה היא ‪ 30/30‬כלומר לא עדות לשום ירידה קוגניטיבית–‬ ‫הבדיקה תקינה לחלוטין‪ .‬שיפוט ושיקול המציאות של המנוח תקינים‪ .‬לנ"ל יש תובנה‬ ‫מלאה למצבו"‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫ביום ‪ 2.5.12‬ערך המנוח את צוואתו האחרונה )להלן‪" :‬הצוואה השלישית"(‪.‬בצוואתו זו‪,‬‬ ‫הוא העניק את כל עיזבונו לאלמנה‪ .‬בצוואתו ציין המנוח‪ ,‬כי הוא מתכוון לאור מחלתו‪,‬‬ ‫להעביר לאלמנה את כספו עוד בחייו‪ ,‬כך שבמועד פטירתו כבר לא יהיה על שמו "סכום‬ ‫מהותי"‪ .‬המנוח הסביר בצוואתו‪ ,‬כי הוא נפגע מילדיו ו"במיוחד על הפגישה בה הקריאו לי‬ ‫מדף את רצונותיהם הכלכליים‪ ,‬פגישה שפגעה בי קשות"‪ .‬המנוח הוסיף‪ ,‬כי למרות שהוא‬ ‫יודע כי בצוואתה של אשתו‪ ,‬היא הורישה את כל עיזבונה לילדים ולנ' בחלקים שווים‪ ,‬הרי‬ ‫שזכותה לעשות בעיזבוןשתקבל ממנו ככל העולה על רוחה ולשנות את צוואתה כראות‬ ‫עיניה‪ ,‬ללא מגבלה כלשהיא‪ ,‬לרבות מגבלה מוסרית‪.‬לצורך הכנת צוואה זו‪ ,‬נערך מפגש‬ ‫מקדים בין המנוח ואשתו לבין עו"ד בעז קראוס ביום ‪ ,30.4.12‬במשרדו של עו"ד קראוס‬ ‫)כמפורט באישור הצוואה(‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫תהליך חתימת הצוואה והשיחה שנערכה לפני החתימה על הצוואה השלישית במשרדו של‬ ‫עו"ד קראוס‪ ,‬הוסרט‪ .‬בפגישה שהוסרטה )להלן‪" :‬הסרט"( אמר המנוח בין היתר שהוא‬ ‫מדיר את ילדיו מהצוואה‪" :‬בשביל שתבין את השכנוע‪ .‬אני בשנה וחצי‪ ,‬שנתיים מסתובב‬ ‫עם סרטן‪ ...‬אשתי באה איתי‪ ,‬ישבה לידי וסעדה אותי‪ .‬כל הילדים שלי‪ ,‬אפילו לא פעם‬ ‫אחת‪ ,‬לא טרחו לבוא לבית החולים לראות מה שלומי‪ .‬חוץ מטלפון פעם בשבוע‪ ,‬שבועיים‪,‬‬ ‫שלושה‪...‬וכשהגיע אותו יום‪ ,‬שהם באו אלי ברמייה שלושתם‪ .‬זה‪ ,‬אין לי מילים‪ .‬אני לא‬ ‫האמנתי שילדים יכולים להתנהג ככה‪ ,‬לא האמנתי שיכולים לשבת ולהקריא מתוך נייר‬ ‫מודפס‪ ,‬את כל ההערות שיש להם‪ ,‬שאני אשם בכל דבר שקרה להם בחיים‪ .‬שאם אחד לא‬ ‫יודע אנגלית‪ ,‬זה כמובן אני אשם‪ .‬ואם השני אין לו בגרות‪ ,‬זה כמובן שאני אשם‪ .‬ואם‬ ‫השלישי התחתן טוב או לא טוב‪ ,‬אני אשם‪ .‬אם הוא נשאר לעבוד במשרד עורכי דין או לא‪,‬‬ ‫‪ 3‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫אני אשם‪ .‬רשימה ארוכה של אלף דברים שאני אשם‪ .‬ושאני נתון להשפעה של סמים ושל‬ ‫תרופות וכמובן של א'‪ .‬ואני סנילי‪ ,‬אולי מי יודע‪ ,‬כבר יש לי אלצהיימר‪ ,‬זה פשוט לא‬ ‫להאמין‪ .‬אני רק כשאני נזכר בזה אני מתחלחל‪...‬ולכן החלטתי סופית להעביר את הכל‬ ‫לאשתי‪ ...‬שלושתם מסודרים מבחינה כלכלית‪ ..‬הרצון שלי‪ ,‬אני חוזר חד משמעית‪ ,‬שכל‬ ‫מה שיש לי וכל מה שיהיה לי וכל מה שיישאר אחרי מותי ‪ ...‬הכל יהיה של‬ ‫אשתי"‪).‬ראו‪ :‬התמליל שצורף לתצהיר עו"ד קראוס ודיסק הסרט(‪.‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫התובעת עותרת לכך שתקוים הצוואה השלישית והנתבעים מתנגדים לקיום הצוואה‬ ‫השנייה והצוואה השלישית‪ .‬לטענת הילדים– המתנגדים ‪ -‬הם היו בקשר טוב עם המנוח‪,‬‬ ‫אולם הוא הושפע בהשפעה בלתי הוגנת מצד האלמנה‪ ,‬אשר מאז מחלתו ובעת שהיה תלוי‬ ‫בה‪ ,‬השתלטה עליו‪ ,‬דאגה להרחיקו מילדיו ולסכסך ביניהם‪ .‬כמו כן לטענתם‪ ,‬היא היתה‬ ‫מעורבת בעריכת הצוואה ומסיבות אלו‪ ,‬יש לבטל אתהצוואות‪.‬הילדים טוענים גם‪ ,‬כי‬ ‫הצוואה "נוסחה בטעות" ו‪/‬או תחת מצג שווא באופן מאולץ וכוחני" )סעיף ‪ ) 57‬ב(‬ ‫להתנגדות( וכי בביקורים רבים שלהם אצל המנוח‪,‬האלמנה דחקה בהם לסיים את הביקור‬ ‫ותיארה את הילדים באוזני המנוח באופן שלילי ביותר‪.‬הם טוענים גם‪ ,‬כי היא אפשרה להם‬ ‫קשר עם המנוח‪ ,‬רק במקומות בהם היא היתה יכולה לפקח עליהם או בנוכחותה‪ .‬לדבריהם‪,‬‬ ‫רקהצוואה הראשונה מבטאת את רצונו האמיתי של המנוח‪ .‬הילדים טוענים כי המנוח היה‬ ‫תלוי לחלוטין באלמנה והיא השתלטה על חייו‪ .‬לטענתם‪ ,‬המנוחה "הלעיטה את אביהם‬ ‫המנוח בשקרים‪ ,‬כשהיא מרעילה את נשמתו נגדם‪ ...‬לא מותירה חרך דרכו ניתן להגיע‬ ‫למנוח ללא שליטתה" )סעיפים ‪ 13.3-13.4‬לסיכומיהם(‪.‬‬ ‫‪.15‬‬ ‫האלמנה טוענת מאידך‪ ,‬כי נישולם של הילדים נעשה מאחר והמנוח התאכזב מילדיו‬ ‫שלאתמכו בו בתקופת מחלתו ובמיוחד עקב המפגש שנערך על רקע מחלתו הקשה ושבו‬ ‫תקפו הילדים את המנוח מילולית באופן בוטה ופגעו בו קשות‪ .‬לטענתה‪ ,‬לא היתה מצידה‬ ‫כל השפעה בלתי הוגנת והיא לא היתה מעורבת בעריכת הצוואה‪ .‬לדבריה‪ ,‬הצוואה‬ ‫השלישית מבטאת את רצונו האחרון והאמיתי של המנוח ו"הרצון והיוזמה לעריכת הצוואה‬ ‫היו של המנוח" )סעיף ‪ 30‬לתגובה להתנגדות(‪.‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫בהליך זה התקיימו שתי ישיבות הוכחות‪ .‬בישיבת ההוכחות השנייהשבה נחקר עורך‬ ‫הצוואה עו"ד קראוס‪,‬השמיעה ב"כ הנתבעים את הסרט‪ .‬ברקע של ההקלטה‪ ,‬בסיומה‪,‬‬ ‫לאחר החתימה‪ ,‬נשמע קולה של אישה ששואלת "אני יכולה ‪) "?...‬עמוד ‪ 56‬לפרוטוקול‬ ‫שורות ‪ .(20-21‬הנתבעים טוענים כי מדובר באלמנה אשר שאלה "אני יכולה לצאת" ועולה‬ ‫מכך שהיא היתה נוכחת בחדרו של עו"ד קראוס‪ ,‬שעה שהמנוח חתם על הצוואה השלישית‪.‬‬ ‫עו"ד קראוס נשאל האם זה קולה של האלמנה שהיתה בחדרו במהלך ההקלטה והוא העיד‬ ‫‪ 4‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫כי האלמנה לא היתה בחדרו בעת שהמנוח חתם על הצוואה והוסרט‪ .‬גם האלמנה העידה כי‬ ‫היא לא היתה בחדרו של עו"ד קראוס במעמד החתימה וכי אין מדובר בקולה )עמוד ‪71‬‬ ‫לפרוטוקול שורה ‪.(16‬לטענתה‪" ,‬לא הייתי כלל במשרד אלא הסתובבתי בכיכר המדינה‬ ‫בחנויות למטה" )עמ' ‪ 71‬שורות ‪ .(18-19‬האלמנה גם הכחישה כי היא הסתירה את דבר‬ ‫נסיעתה לשוויץ מהילדים ואמרה להם כי היא נוסעת עם המנוח לפריז )עמוד ‪ 66‬לפרוטוקול‬ ‫שורות ‪ .(25-26‬הילדים ביקשו מינוי של מעבדה לזיהוי קול כעדות הזמה‪ ,‬לצורך בדיקה‬ ‫האם מילים "אני יכולה‪ "...‬נאמרו ע"י האלמנה )עמ' ‪ 71‬שורות ‪.(24-25‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫בדיון מיום ‪ 24.2.14‬ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה ימונה מומחה ממעבדה‬ ‫לזיהוי קול‪,‬אשר ייבחן האם קולה של האישה שנשמע ברקע ההקלטה הוא קולה של‬ ‫האלמנה וכן יפענח את המילים המדויקות שנאמרו על ידי אותה אישה‪ .‬כמו כן הוסכם‪,‬‬ ‫לאור בקשת האלמנה‪ ,‬כי האלמנה ונ' יפנו למכון פוליגרף וישיבו על שלוש השאלות הבאות‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫האם המבקשת סיפרה לפני נסיעתה לחו"ל לשלושת ילדי המנוח או מי מהם שהיא‬ ‫מתעתדת לטוס עם המנוח לפריז בנסיעתם האחרונה בחודש אפריל ‪?2012‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫האם הילדים או מי מהם הציעו למנוח ללכת לרשם המקרקעין?‬ ‫ג‪.‬‬ ‫האם המבקשת נכחה בחדרו של עו"ד קראוס בכל תהליך החתימה על הצוואה‬ ‫האחרונה או בחלקו שנערך ביום ‪?2.5.12‬‬ ‫ביום ‪ 10.3.14‬הוגשה חוות דעת מכון הפוליגרףשנערכה על ידי מר בנימין עוזרי‪ .‬מחוות‬ ‫הדעת עולה‪ ,‬כי למרות שבעדותה הכחישה האלמנה כי היא אמרה לילדים שהיא נוסעת עם‬ ‫המנוח לפריז‪ ,‬בבדיקת הפוליגרף היא אישרה שאכן אמרה זאת לילדים‪ .‬המומחה קבע כי‬ ‫בתשובה זו קרוב לוודאי שהאלמנה דוברת אמת‪.‬‬ ‫‪.19‬‬ ‫ביחס לשאלה השנייה‪ ,‬האם הילדים או מי מהם הציעו למנוח ללכת לרשם המקרקעין‬ ‫השיבה האלמנה בשלילה וזאת בניגוד לאמור בתצהירה‪.‬‬ ‫‪.20‬‬ ‫ביחס לשאלה האם המנוחה נכחה בחדרו של עו"ד קראוס בכל תהליך הסרטת הצוואה‬ ‫השלישית או בחלקו‪ ,‬השיבה האלמנה בחיוב‪ .‬המומחה קבע כי האלמנה נמצאה דוברת‬ ‫שקר‪.‬‬ ‫‪.21‬‬ ‫מאידך‪ ,‬נ' נמצא דובר אמת בבדיקת הפוליגרף בתשובות שהשיב‪.‬‬ ‫‪ 5‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.22‬‬ ‫ביום ‪ 28.4.14‬הגיש המומחה חוות דעת מתוקנת ובה טען כי נפלה טעות סופר בחוות דעתו‬ ‫וכי האלמנה השיבה בשלילה על השאלה האם נכחה בחדרו של עו"ד קראוס בתהליך‬ ‫ההסרטה או בחלקו‪.‬‬ ‫‪.23‬‬ ‫ביום ‪ 5.5.14‬נשלחו למומחה שאלות הבהרה ע"י האלמנה‪ ,‬לאחר שנעתרתי לבקשת האלמנה‬ ‫והוריתי למומחה להעביר אליה את חומר הגלם של הבדיקה‪ .‬ביום ‪ 12.5.14‬הוגשו התשובות‬ ‫לשאלות ההבהרה ולאור בקשת האלמנה‪ ,‬התרתי את חקירת מומחה הפוליגרף והוא נחקר‬ ‫על חוות דעתו‪.‬‬ ‫‪.24‬‬ ‫להשלמת התמונה יצוין‪,‬כי בקדם משפט מיום ‪ 4.11.13‬אפשרתי לילדים מינוי מומחה רפואי‬ ‫ככל שהם יעמדו על טענתם כי המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה‪ .‬אולם‪ ,‬הילדים ויתרו על‬ ‫מינוי מומחה וזנחו טענה זו‪ .‬למעלה מן הצורך יאמר‪ ,‬כי לא הוכח כלל שהמנוח לא היה‬ ‫כשיר לערוך צוואה‪ .‬חוות דעתו של ד"ר מרום לא נסתרה ואף מהסרט ברור לחלוטין כי‬ ‫המנוח היה כשיר לערוך צוואה‪.‬‬ ‫‪.25‬‬ ‫הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם בכתב והשלימו טענותיהם בע"פ‪ ,‬בכל הנוגע לבדיקת‬ ‫הפוליגרף‪ ,‬בסיום חקירת מומחה הפוליגרף‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫דיון והכרעה‬ ‫)א(‬ ‫האם השפיעה האלמנה על המנוח השפעה בלתי הוגנת?‬ ‫סעיף ‪)30‬א( לחוק הירושה‪ ,‬תשכ"ה‪) 1965-‬להלן‪" :‬החוק"(‪ ,‬קובע כי‪" :‬הוראות צוואה‬ ‫שנעשתה מחמת אונס‪ ,‬איום‪ ,‬השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬תחבולה או תרמית‪-‬בטלה"‪.‬‬ ‫הפסיקה עסקה רבות בניסיון להבחין בין יחסי תלות לבין החלטות אוטונומיות עצמאיות‪,‬‬ ‫בין השפעה לגיטימית שמותרת לבין השפעה בלתי הוגנת‪ .‬כך למשל‪ ,‬בע"א ‪ 5500/94‬צבי‬ ‫בלאו ואח' נ' שרה פרידמן ואח'‪ ,‬פ"ד נ)‪ ,384 (3‬נקבע כי‪":‬לשם קביעת קיומם של יחסי‬ ‫תלות מהסוג האמור‪ ,‬על בית המשפט לבחון באופן קפדני אם העובדות מצביעות לכאורה‬ ‫על רצון לגיטימי לגמול למי שהיטיב עם המצווה‪ ,‬או שמא הנסיבות מעוררות חשד בדבר‬ ‫היעדר רצון עצמאי בשל אותה תלות‪ .‬המצב הפיזי‪ ,‬המנטאלי והנפשי של המצווה‪ ,‬מידת‬ ‫ניתוקו מאנשים אחרים‪ ,‬טיב קשריו עם אחרים – כל אלה נסיבות היכולות ללמד לכאורה‬ ‫על השתעבדות רצונו לאדם שהוא תלוי בו"‪.‬‬ ‫‪ 6‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫)‪(1‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫בדנ"א ‪ 1516/95‬רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה‪ ,‬פ"ד נב )‪)813 ,(2‬להלן‪:‬‬ ‫"פרשתמרום"(‪,‬נקבעו ארבעה מבחני עזר לבדיקת השפעה בלתי הוגנת‪ .‬מבחן העצמאות ‪,‬‬ ‫מבחן הסיוע‪ ,‬מבחן הקשר עם בני אדם אחרים ומבחן נסיבות עריכת הצוואה )עמ' ‪.(827‬‬ ‫להלן‪ ,‬נבדוק כל אחת מאבני בוחן אלו בעובדות מקרה דנן‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫מבחן העצמאות –האם המצווה היה עצמאי מבחינה פיזית‪ ,‬שכלית ומנטאלית‪ ,‬במועד‬ ‫‪6‬‬ ‫הסמוך לעריכת הצוואה?‬ ‫‪7‬‬ ‫יום אחד בלבד לפני עריכת הצוואה‪,‬המנוח נבדק אצל הפסיכיאטר המומחה ד"ר מרום‪ .‬על‬ ‫פי התעודה הרפואית‪ ,‬הוא הגיע אל המרפאה ביוזמתו‪ .‬על תאריך חוות הדעת מצוין יום‬ ‫‪ 3.5.12‬בעוד שהצוואה נערכה ביום ‪ .2.5.12‬בכל מקרה‪ ,‬מאחר והבדיקה נערכה יום לפני‬ ‫עריכת הצוואה‪ ,‬אין חשיבות לכך שעל חוות הדעת מתנוסס תאריך של יומיים מאוחר יותר‪.‬‬ ‫בפגישה אצל ד"ר מרום‪ ,‬פרט המנוח את הנסיבות שהביאוהו לכתיבת הצוואה‪ .‬ד"ר מרום‬ ‫קבע כי‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫"עקב מחלתו ועקב היחסים המעורערים עם ילדיו‪ ,‬הנ"ל נמצא בתגובה דיכאונית‪ ...‬תגובה‬ ‫דיכאונית זאת אינה פוגעת בשום צורה ביכולתו הנפשית והקוגניטיבית לערוך צוואה‬ ‫ויתרה מזו אין שום בעיה נפשית שעלולה למנוע את עריכת הצוואה‪ .‬הנ"ל מסוגל לעמוד על‬ ‫שלו ולא ניתן להשפעות חיצוניות על רקע מחלה נפשית"‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫ד"ר מרום לא זומן לחקירה ע"י מי מהצדדים‪ .‬סעיף ‪ 20‬לפקודת הראיות תשל"א – ‪1971‬‬ ‫קובע‪:‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫"בית המשפט רשאי‪ ,‬אם אין הוא רואה חשש לעיוות דין‪ ,‬לקבל כראיה‪ ,‬בכתב‪ ,‬חוות דעתו‬ ‫‪20‬‬ ‫של מומחה בשאלה שבמדע‪ ,‬שבמחקר‪ ,‬שבאמנות או שבידיעה מקצועית )להלן ‪ -‬חוות‬ ‫דעת(‪ ,‬ותעודה של רופא על מצב בריאותו של אדם )להלן ‪ -‬תעודת רופא("‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫תעודה רפואית מתקבלת כראיה לכאורה לאמיתות תוכנה‪" .‬התעודה וחוות הדעת מוגשות‬ ‫כראיה ללא צורך בעד "מגיש" או "מאמת"‪ .‬עושה התעודה או חוות הדעת נחשב כ"עד"‬ ‫שעדותו בחקירה הראשית נמסרת בכתב" )יעקב קדמי‪ ,‬על הראיות‪,‬כרך שני עמוד ‪951‬‬ ‫)‪" .((2009‬התעודה אינה הופכת מכנית לראיה מכרעת בשל היעדר חקירה שכנגד עליה מצדו‬ ‫של היריב‪ .‬משקלה הסופי נקבע על ידי בית המשפט‪ ,‬כעדותו של כל מומחה שהעיד בפני‬ ‫בית המשפט בעל פה" )שם‪ ,‬עמוד ‪.(952‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪ 7‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.3‬‬ ‫ד"ר מרום לא זומן לחקירה‪ .‬הילדים טוענים כי לאור זאת אין לתת לה משקל‪ ,‬במיוחד‬ ‫שהאלמנה נכחה עם המנוח בפגישתו עם ד"ר מרום )סעיף ‪ 6.5‬לסיכומיהם(‪ .‬יש לדחות טענה‬ ‫זו‪ .‬כפי שנקבע בתמ"ש )ים( ‪ 20673/04‬ב‪.‬מ‪ .‬נ' ב‪.‬ה‪.‬א‪:(9.3.08) .‬‬ ‫הילדים יכולים היו לבקש את זימונו של ד"ר מרום לחקירה‪ .‬הנטל להוכיח כי יש לדחות את‬ ‫בקשת האלמנה לקיים את הצוואה השלישית רובץ לפתחם‪ .‬משלא זימנו אותו לחקירה‪ ,‬הם‬ ‫לא יכולים לטעון שאין לתת לחוות דעתו משקל‪ .‬כפי שטוענת האלמנה בצדק בסיכומיה‪,‬‬ ‫מאחר ולא נפל כל פגם צורני בצוואה‪ ,‬הנטל להוכיח כי הצוואה אינה תקיפה מוטל על‬ ‫המתנגדים והיה עליהם לזמנו‪ ,‬אם ברצונם היה להפריך את האמור בחוות דעתו‪ .‬האלמנה‬ ‫העידה כי ד"ר מרום ביקש ממנה להתלוות למנוח בביקור אצלו )עמ' ‪ 69‬שורות ‪ (5-8‬ואין‬ ‫פסול בכך שהיא השתתפה בבדיקה‪ .‬גם העובדה שלא נאמר למומחה שהמנוח נוטל סמים‬ ‫ותרופות נרקותיות )סעיף ‪ 11.2‬לסיכומי הילדים( לא גורעת ממסקנותיו החד משמעיות‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫הנתבעים לא זימנו לעדות אף אדם אובייקטיבי להוכיח כי המנוח לא היה עצמאי‪ .‬המנוח‬ ‫‪19‬‬ ‫הגיע ברגליו הן למשרד עו"ד קראוס והן לקליניקה של הפסיכיאטר ד"ר מרום‪ .‬אשתו‬ ‫התלוותה אליו ואולם אין הדבר אומר כי הוא לא היה עצמאי‪ .‬הנתבעים לא זימנו לעדות‬ ‫שכנים‪ ,‬מכרים‪ ,‬או רופאים שטיפלו בו‪ ,‬על מנת שיעידו על כך שהמנוח לא היה עצמאי‬ ‫והדבר כמובן פועל לחובתם‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫המסמכים הרפואיים שהוגשו על ידי הילדים ואשר מוכיחים כי המנוח היה בדיכאון‪ ,‬אינם‬ ‫‪24‬‬ ‫מלמדים כי המנוח לא היה עצמאי‪ .‬סביר מאוד כי אדם החולה במחלה קשה ומאוכזב‬ ‫בצורה עמוקה מילדיו‪,‬יהיה מדוכא‪ .‬גם בחוות דעתו של הפסיכיאטר המומחה נאמר כי לא‬ ‫מדובר בדיכאון קליני הפוגע בכשירות וביכולת לצוות‪ .‬העובדה כי המנוח נטל קאנביס‬ ‫רפואי להקלת הכאבים‪ ,‬אינה מלמדת כי הוא לא היה עצמאי במחשבתו‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫מהסרט ברור כשמש שמדובר באדם שהבין מה רצונו‪ .‬הוא נימק באופן ברור ומשכנע את‬ ‫הסיבות להדרת ילדיו והיה עצמאי מבחינה שכלית והכרתית‪ .‬דבריו בהקלטה הם נחרצים‬ ‫ומשכנעים ביותר‪.‬גם אם היו בדבריו כמה טעויות כגון איזה סוג פנסיה יש לאחד מילדיו או‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫"הזכות לחקירה נגדית היא זכות המוקנית לנתבע‪ ,‬ואולם בעל דין שלא מבקש לצוות על‬ ‫חקירתו של עושה תעודה‪ ,‬רואים אותו כמי שוויתר על זכותו בעניין זה‪ ,‬והוא לא יישמע‬ ‫בהשגות על אמינות תוכן התעודה‪ ...‬יתרה מכך‪ ,‬הימנעות מחקירה נגדית של עושה‬ ‫התעודה‪" ,‬מחזקת" את כוחה הראייתי ואפשר שביהמ"ש יראה בכך אות וסימן ל"אימוץ"‬ ‫תוכנה של התעודה"‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪ 8‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫מה בדיוק התמחותו ברפואה של אחד ממחותניו )עמ' ‪ 46‬שורות ‪ ,(17-21‬הדבר לא פוגם‬ ‫בבהירות ובצלילות של דברי המנוח כמשתקף מהסרט‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫עו"ד קראוס העיד כי‪" :‬מבחינה מנטאלית האדם היה חד כתער ומשכיל ויודע בדיוק מה‬ ‫רוצה‪ ,‬אי אפשר להזיז אותו אפילו במילימטר‪ .‬כל ניסיונותיי בעניין הילדים שאולי בכל‬ ‫זאת יעביר להם חלק ניתקל בקיר‪ .‬הוא היה פגוע מהם עד עמקי נשמתו וגם תיאר מערכת‬ ‫יחסים לא טובה בעבר‪ .‬הוא אמר שזה רצונו החד משמעי וגם פועל למימוש הרצון הזה גם‬ ‫ללא הצוואה‪ .‬שכן‪ ,‬את הכספים בשוויץ או מחוץ לישראל כבר ב – ‪ 2006‬נתן לאשתו‪ ...‬כך‬ ‫שהיה מדובר באדם נחוש שביצע את המציאות בעצמו ולא באדם שניתן היה להשפיע עליו‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫למרות ניסיונותיי בעניין הילדים‪ ...‬היה מאוכזב מאוד מילדיו‪ ...‬הוא התרעם על כך שבכל‬ ‫עשרות הטיפולים שעבר אף אחד לא מצא לנכון ללוותו ולהיות שם‪ ....‬רצונו חד‪ ,‬ברור‬ ‫ועיקש" )עמ' ‪ 59‬שורות ‪ 7-26‬וכן עמ' ‪ 61‬שורות ‪ .(12-13‬עדותו זו עולה בקנה אחד עם דברי‬ ‫המנוח בסרט‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫אכן‪ ,‬האלמנה אישרה אצל בודק הפוליגרף‪ ,‬כי היא אמרה לילדים שהיא והמנוח ייסעו‬ ‫לפריז ולא לשוויץ‪ ,‬בניגוד לעדותה בבית המשפט לפיה היא לא אמרה לילדים שהיא נוסעת‬ ‫עם המנוח לפריז‪ .‬הילדים צודקים אפוא‪ ,‬שהאלמנה הטעתה אותם כשאמרה להם שהיא‬ ‫נוסעת עם המנוח לפריז ולא לשוויץ והיא עשתה כן כנראה‪ ,‬על מנת למנוע חשד שיועברו‬ ‫אליה באותה נסיעה‪ ,‬כספי המנוח שהיו בשוויץ‪ .‬למרות זאת‪ ,‬אין בעובדה זו בכדי להוכיח‬ ‫כי המנוח לא ביטא בצוואתו את רצונו החופשי והעצמאי‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫יצוין כי האלמנה היא זו שביקשה והתעקשה על עריכת בדיקת הפוליגרף )עמ' ‪ 73‬שורות ‪19-‬‬ ‫‪ (20‬ולבקשתה זו‪ ,‬שכפי שיפורט לקמן‪ ,‬לא היתה כל הצדקה וצורך והיא רק גרמה‬ ‫להתמשכות ההליך‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫)‪(2‬‬ ‫מבחן התלות והסיוע–מהו טיב הסיוע אשר ניתן למנוח והיקפו ומהי מידת התלות של‬ ‫המצווה בנותן הסיוע?‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫אין עוררין כי האלמנה סייעה למנוח ולוותה אותו לטיפולים השונים בבית החולים‪ .‬בתעודה‬ ‫הרפואית הפסיכיאטרית‪ ,‬ציין ד"ר מרום מפי המנוח כי‪" :‬אשתו א' היתה לצדו ולוותה אותו‬ ‫בנאמנות רבה בכל הטיפולים אך לדבריו אף אחד מהילדים לא בא ולא ליווה אותו‬ ‫בטיפולים הקשים למרות שידעו על כך"‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫הילדים אישרו בעדותם‪,‬שהם לא ליוו את האב לטיפולים הכימותראפיים‪ .‬הבן ש נשאל‬ ‫בעדותו האם ליווה את אביו וענה "לא‪ ,‬אף פעם לא" )עמוד ‪ 44‬לפרוטוקול שורה ‪.(23‬הבן‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪ 9‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫נ'העיד כי‪" :‬מפרוץ המחלה מספר פעמים פנתה אלי א' ואמרה לי שלטיפולים בבית‬ ‫החולים אבי לא רוצה שנבוא שכן הוא לא רוצה שנראה אותו בחולשתו‪ .‬הדבר מאוד התאים‬ ‫לאופיו של אבי‪ .‬לכן‪ ...‬לטיפולים הכימותרפיים עצמם לא התלוויתי" )עמוד ‪ 11‬לפרוטוקול‪,‬‬ ‫שורות ‪ 15-18‬וכן עמ' ‪ 16‬שורה ‪.(10‬הבן ר' העיד כי אביו "הפנה אל א' שאמרה שאין צורך"‬ ‫)עמוד ‪ 31‬לפרוטוקול שורה ‪.(18‬מעדויות אלו עולה כי האלמנה לוותה את המנוח לכל‬ ‫הטיפולים‪ .‬במקרים שהילדים הציעו למנוח ללוותו‪ ,‬הם הסתפקו בסירוב של האלמנה ולא‬ ‫התעקשו לסייע או אפילו לבקרו בבית החולים‪ ,‬בשעה שקיבל את הטיפולים הכימותראפיים‬ ‫במשך תקופה ארוכה‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫יחד עם זאת‪ ,‬ר' סייע לאביו מידי פעם‪ ,‬כגון בהחלפת המיטה כשהמיטה לא היתה נוחה או‬ ‫בהשגת כיסא גלגלים‪) .‬עמוד ‪ 30‬לפרוטוקול וסעיף ‪) 23‬ה( להתנגדות וכן סעיפים ‪12-13‬‬ ‫לתצהירו(‪.‬ר' סייע גם "לסדר" תור מהיר עבור בדיקה דחופה‪ ,‬וכן סייע בתיקון המזגן‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫על פי העדויות‪ ,‬האלמנה לא הסכימה לקבל סיוע של עזרה סעודית חיצונית למעט בחודש‬ ‫האחרון לחיי המנוח )תצהירו של ר'(‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫למרות שהאלמנה סייעה וסעדה את המנוח‪ ,‬עזרתה לא שללה את עצמאותו‪ .‬לו היה המנוח‬ ‫מעוניין‪ ,‬הוא יכול היה לשכור עזרה נוספת‪ ,‬אך נראה כי הוא רצה שאשתו היא תהיה זו‬ ‫שתסעד אותו ולא אדם זר‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫יש לציין‪ ,‬כי גם לגבי מבחן התלות והסיוע‪ ,‬נקבע בפרשת מרום כי‪:‬‬ ‫‪17‬‬ ‫"אך טבעי הדבר שאדם הנזקק לסיוע ייזקק לסיועם של קרוביו ומכריו‪ ,‬ובלית ברירה‬ ‫יקבלו אף מאדם זר‪ .‬כן טבעי הדבר‪ ,‬שאדם אשר הסתייע בקרוביו או במכריו ירצה לצוות‬ ‫להם מעיזבונו לאחר מותו‪ .‬ואין זה חיזיון נדיר‪ ,‬כי מי שבצר לו נזקק לסיועו של אדם זר‪,‬‬ ‫ירצה לגמול לו במסגרת צוואתו‪ .‬תלותו של המצווה בסיועו של הזולת – ובייחוד כשהתלות‬ ‫נובעת ממגבלות פיזיות גרידא – אינה בהכרח תלות השוללת את רצונו החופשי של‬ ‫המצווה‪ ,‬או מקימה בסיס לחזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת‪ ...‬לכן‪ ,‬חשוב‬ ‫לזכור‪ ,‬כי מבחן הסיוע אינו אלא מבחן עזר‪ .‬אף הוא‪ ,‬כמו מבחן העצמאות‪ ,‬אינו מיועד‬ ‫לחייב או לשלול מסקנה אפשרית בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬אלא רק לסייע‬ ‫בגיבוש ממצא עובדתי בדבר קיומה של תלות"‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫במקרה שלפנינו‪ ,‬המנוח היה קשור מאוד לאלמנה עוד בטרם מחלתו‪ .‬גם בצוואה הראשונה‪,‬‬ ‫הוא חפץ להוריש לה את כל נכסיו שמחוץ לישראל ומדובר בכספים בהיקף משמעותי‬ ‫ביותר‪ .‬לא הוכח כלל שהמנוח היה בידיה של האלמנה "כחומר ביד היוצר"‪ .‬בעת‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪ 10‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫מחלתו‪,‬הוא העדיף להסתייע באשתו ולא באדם זר‪ ,‬אך אין זה משום שהיה תלוי בה ולא‬ ‫היה מסוגל להתנגד לה‪ .‬עזרה בפעולות טכניות אף שהן קריטיות לתפקודו של המצווה‪ ,‬לא‬ ‫הופכים אותו לתלוי באופן זה שנמנעת ממנו יכולת המחשבה והרצון החופשי‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫על כך שהילדים לא שמרו על קשר הדוק עם אביהם‪ ,‬ניתן ללמוד מהעובדה שהם כלל לא‬ ‫ידעו על שתי נסיעותיו של המנוח לחו"ל‪ ,‬לפני נסיעתו האחרונה לשוויץ עם האלמנה בחודש‬ ‫אפריל ‪ .2012‬משהוצג לנ' דרכונו של המנוח שממנו עלה שבחודשים אוגוסט וספטמבר ‪2011‬‬ ‫המנוח נסע פעם לפרנקפורט ופעם לציריך‪ ,‬הוא אישר שכלל לא ידע על נסיעות אלו )עמ' ‪13‬‬ ‫שורה ‪ 22‬עד עמד ‪ 14‬שורה ‪ .(12‬גם גב' י'‪ ,‬כלתו של המנוח‪ ,‬לא ידעה על נסיעות אלו )עמ' ‪23‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫שורות ‪.(23-24‬‬ ‫‪9‬‬ ‫)‪(3‬‬ ‫מבחן הקשר עם אחרים– האם למנוחה היו קשרים עם אנשים אחרים בעת עריכת‬ ‫הצוואה?‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫על פי הפסיקה‪ ,‬מבחן מכריע להשפעה בלתי הוגנת הוא בידודו של המנוח וקשריו המועטים‬ ‫עם העולם החיצון‪ .‬למשל בפרשת מרום נקבע כי‪" :‬ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית‬ ‫לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים‪ ,‬או שקשריו עם אחרים היו‬ ‫מועטים ונדירים‪ ,‬תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה"‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫בענייננו‪ ,‬נ'העיד שהוא ביקר את אביו בתקופה האחרונה לחייו בביתו )עמוד ‪ 15‬לפרוטוקול‪,‬‬ ‫שורה ‪.(12‬הוא גם ביקר את אביו במהלך אשפוזיו לרבות האשפוז לפני הטיסה לשוויץ‬ ‫ובאופן כללי פגש בו אחת לשבוע ביום שישי ) עמ' ‪ 18‬שורה ‪ .(14‬ר' העיד כי בכל אשפוז‪ ,‬בא‬ ‫לבקר את אביו ולפחות אחת לשבוע או אחת לשבועיים‪ ,‬הוא ביקר אותו בביתו )עמ' ‪30‬‬ ‫שורות ‪ .(16-17‬ר' העיד כי בחודש יולי ‪ ,2012‬הוא סייע לא' לפרק את מיטתו של המנוח על‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫מנת שיהיה מקום למיטה החדשה )עמ' ‪ 30‬שורות ‪ .(24-25‬כמו כן‪ ,‬חודש או חודשיים לפני‬ ‫פטירת המנוח‪ ,‬ר' הביא למנוח כיסא גלגלים משוכלל )עמ' ‪ 31‬שורות ‪ (2-3‬ובתחילת שנת‬ ‫‪ 2012‬הוא התקין בבית המנוח טלווזיה בפינת האוכל )עמ' ‪ 31‬שורות ‪.(7-12‬ר' אף ניסה לתקן‬ ‫את המזגן בבית המנוח בחודש מרץ ‪ 2012‬על פי בקשתה של האלמנה )עמ' ‪ 31‬שורות ‪19-‬‬ ‫‪.(21‬הדבר מלמד כי האלמנה לא ניתקה קשר עם הילדים וכשהיתה צריכה עזרה‪ ,‬לא היססה‬ ‫לפנות אליהם והם הגיעו ללא כל הפרעה לבית המנוח ויכלו להיות עימו בקשר‪.‬גם ש' העיד‪,‬‬ ‫כי הוא המשיך לבקר את המנוח גם בתקופה שאחרי המפגש )עמוד ‪ 35‬שורות ‪.(28-29‬המנוח‬ ‫ציין בפני הפסיכיאטר כי‪" :‬לאורך שנים יש קשר טלפוני עם הילדים ופעם בשבוע או‬ ‫שבועיים יש מפגש עם הילדים בביתו או בביתם"‪ .‬הילדים צרפו לתצהיריהם גם תכתובות‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫‪ 11‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫דואר אלקטרוני ביניהם ומכאן ניתן ללמוד‪ ,‬כי הם תקשרו עם האב גם בעזרת אמצעי זה‬ ‫והמנוח לא בודד‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫זאת ועוד‪ :‬אשתו הראשונה של המנוח‪ ,‬אם הילדים‪ ,‬הגב' ד'‪ ,‬אישרה כי בחודש דצמבר ‪2011‬‬ ‫המנוח התקשר אליה והזמין אותה לצאת להצגה עם א' )עמ' ‪ 28‬שורות ‪ .(13-14‬הדבר מלמד‪,‬‬ ‫כי אף לאחר שהמנוח ערך את הצוואה השנייה בחודש נובמבר ‪ ,2011‬הוא לא בודד ואף היה‬ ‫בקשר טוב וידידותי עם אם ילדיו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫הבן ש'נתן לאביו מכתב לאחר המפגש‪,‬ובו ניסה להניא אותו מלהוריש את כל רכושו‬ ‫לאלמנה‪ .‬ש'כתב למנוח‪,‬שלא יסמוך עלא'שתוריש את הכסף שתקבל מצוואתו לילדים‪.‬‬ ‫במכתב זה‪ ,‬שאת קיומו אישר ש' בעדותו )עמ' ‪ 38‬שורות ‪ ,(14-15‬הוא ציין כי ביקש מהמנוח‬ ‫להבטיח את עתידה של האלמנה והילדים באמצעות מנגנון נאמנות‪ ,‬אולם המנוח סירב‪.‬הוא‬ ‫גם הציע למנוח לקבוע מנגנון שבו האלמנה תקבל את פירות הנכסים בחייה )עמ' ‪ 43‬שורות‬ ‫‪ .(5-19‬עצם שליחת המכתב למנוח כמה שבועות לאחר המפגש )עמ' ‪ 39‬שורות ‪–(24-25‬‬ ‫בתקופה בה נערכה הצוואה השלישית ‪ -‬מלמדת כי ש' סבר כי ניתן היה לשכנע את אביו‬ ‫לפעול להוריש להם רכוש לאחר פטירתו‪ .‬אם סבר ש' כי לאביו אין כבר רצון חופשי והוא רק‬ ‫"מריונטה" של אשתו‪ ,‬מדוע טרח לשלוח לו מכתב כה משמעותי? הדבר מלמד כי גם ש' סבר‬ ‫כי ניתן לשנות את דעתו של אביו ויש טעם לשלוח לו מכתב‪ .‬טענתו בחקירתו כי "כאשר אבי‬ ‫קיבל את המכתב הוא כבר לא היה אדם שאפשר לדבר איתו‪ ...‬מספטמבר ‪ 2011‬זה אבא‬ ‫שנשלט בידי האישה הזו )א'(‪ .‬זה כבר לא אבא" )עמ' ‪ 43‬שורות ‪ ,(20-23‬לא עולה בקנה אחד‬ ‫עם הבנתו בזמן אמת‪ .‬שהרי אם סבר כך‪ ,‬הוא כלל לא היה שולח לאביו את המכתב‪ .‬אם‬ ‫כדבריו באותה עת "אבי היה במצב שלא מבין כלום" )עמ' ‪ 47‬שורה ‪ ,(6‬מדוע הוא שלח לו‬ ‫את המכתב?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫בפרשת מרום נקבע כי יש לבדוק אם‪" :‬בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה‬ ‫מנותק לחלוטין מאנשים אחרים‪ ,‬או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים‪ ,‬תתחזק‬ ‫ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה" )עמ' ‪ 829‬לפסק הדין(‪.‬מהעדויות המפורטות לעיל‬ ‫ניתן ללמוד שהמנוח לא היה מבודד‪ .‬ילדיו בקרו אותו בביתו ובעת שהיה מאושפז‪ ,‬ה"מפגש "‬ ‫היה בבית המנוח והם התכתבו איתו בדואר אלקטרוני‪ .‬האלמנה "כוונה" את הביקורים‬ ‫לשעות מסויימות ואולם‪ ,‬היא אפשרה את קיום הביקורים שהתקייימו בפועל והמנוח לא‬ ‫היה מבודד‪.‬לא הוכחה טענת הילדים )סעיף ‪ 2.5‬לסיכומי התשובה( כי בעת הטיפולים‪ ,‬לא‬ ‫ניתן היה לשוחח בטלפון עם המנוח‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫)‪(4‬‬ ‫מבחן נסיבות עריכת הצוואה –‬ ‫‪33‬‬ ‫‪ 12‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.1‬‬ ‫כפי שמשתקף מהצוואה‪ ,‬מהתעודה הרפואית של ד"ר מרום ומדברי המנוח בסרט שנלווה‬ ‫לעריכת הצוואה‪ ,‬המנוח היה מאוכזב מהתנהגות ילדיו‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫המנוח העניק במהלך חייו כספים לילדיו ותמך בהם בצורות שונות )רכישת דירה‪ ,‬חינוך‬ ‫והשכלה‪ ,‬קייטנות קיץ בחו"ל לנכדים(‪ .‬הוא ציפה כי הילדים יתמכו בו יותר במהלך חוליו‬ ‫אך התאכזב מכך שלא ליוו אותו לטיפולים והניחו לא' לבדה לטפל בו‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫המפגש היה ה"קש ששבר את גב הגמל" מבחינת המנוח‪ ,‬ולאחריו גמר בדעתו להדיר את‬ ‫ילדיו מירושתו‪ .‬לדברי האלמנה‪ ,‬באותו מפגש‪":‬האשימו אותו בכל צרה שרק היתה להם‬ ‫בחייהם‪ .‬בכל מכשול בחייהם ה' היה אשם‪...‬הם הטיחו בו שהוא נתן הבטחות כלכליות‬ ‫ולא עמד בהם‪ .‬הם הטיחו בו שהוא מתנשא עליהם הם הטיחו בו שאין לו מושג מה קורה‬ ‫אתו ושהוא סובל מדמנציה‪ .‬הם הטיחו בו דברים קשים ביותר‪ ...‬אחד הדברים הראשונים‬ ‫שהמנוח אמר לי שהוא לא רוצהלראות את ילדיו יותר בחיים" )עמ' ‪ 65‬שורות ‪.(20-28‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬באותה פגישה "הוא הבין כי כל מה שילדיו רוצים ממנו זה כסף" )עמ' ‪ 67‬שורה‬ ‫‪.(19‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫העובדה שהעד השני לצוואה‪ ,‬עו"ד אלזם‪ ,‬לא העיד מטעם האלמנה ותחת זאת שימש כבא‬ ‫כוחה‪ ,‬אינה יכולה לסייע לילדים היות וכאמור‪ ,‬דבריו של המנוח בהקלטה היו חד‬ ‫משמעיים‪ .‬מה גם‪ ,‬שבצדק טוענת האלמנה בסעיף ‪ 38‬לסיכומיה‪ ,‬שמאחר ונטל ההוכחה‬ ‫מוטל על המתנגדים‪ ,‬היה עליהם לבקש את זימונו וכלשונה‪" :‬אם המתנגדים סברו שעדותם‬ ‫של העד הנוסף ושל הפסיכיאטר חיונית‪ ,‬כיצד זה לא הזמינו אותם לעדות? כשהנטל‬ ‫עליהם?" משניתנה על ידי החלטה כי עו"ד קראוס מנוע מלייצג את האלמנה היות והוא‬ ‫הודיע שיעיד בהליך ונודע לילדים כי עו"ד אחר ממשרדו ייצגם‪ ,‬הם יכולים היו לבקש את‬ ‫זימונו של עו"ד אלזם‪ .‬זאת‪ ,‬במיוחד שמי שחתם על ההודעה בדבר הגשת תצהירי עדות‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫ראשית מטעם האלמנה‪ ,‬היתה עו"ד ציפי ברוך ממשרדו של עו"ד קראוס‪ .‬משראו הילדים‬ ‫כי עו"ד אלזם שהיה העד השני לצוואה לא הגיש תצהיר מטעם האלמנה‪ ,‬הם יכולים היו‬ ‫לזמן אותו לחקירה מטעמם‪ .‬משהם בחרו שלא לזמנו‪ ,‬אין להם להלין אלא על עצמם‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫סיכומו של דבר‪ :‬הנתבעים לא הוכיחו כי התקיימו הסממנים המלמדים שהאלמנה השפיעה‬ ‫השפעה בלתי הוגנת על המנוח‪ .‬המנוח היה עצמאי ובעל אמצעים‪ .‬הוא לא היה מנותק‬ ‫מהסביבה ומילדיו‪.‬דרך פעולתו היתה הגיונית ונבעה מתסכולו מהתייחסות הילדים ובמיוחד‬ ‫מעלבונו ממה שהתרחש ב"מפגש"‪ .‬אכן‪ ,‬המנוח ציפה כי האלמנה לא תקפח את הילדים‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬הן מהצוואה והן מהסרט עולה בבירור כי המנוח היה מודע לחלוטין לכך‪ ,‬שאם‬ ‫האלמנה תחפוץ שלא לתת דבר לילדים‪ ,‬זכותה לעשות כן והוא לא רוצה להגבילה כלל‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪.5‬‬ ‫‪ 13‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫)ב(‬ ‫האם לאלמנה היתה מעורבות בעריכת הצוואה?‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫סעיף ‪ 35‬לחוקקובע כי הוראת צוואה המזכה מי שנטל חלק בעריכתה‪ ,‬בטלה‪ .‬בפסיקה‬ ‫נקבע‪ ,‬שיש לפרש את סעיף ‪ 35‬לחוק בצמצום )ראו‪ :‬א"מ פרופ' ש‪ .‬שילה‪ ,‬פירוש לחוק‬ ‫הירושה‪ ,‬כרך א'‪ ,‬עמוד ‪ 308‬והפסיקה בהערת שוליים מספר ‪.(7‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫בע"א ‪ 6496/98‬מופק בוטו נ' סאמי בוטו‪ ,‬פ"ד נד)‪ 19 (1‬בעמודים ‪ 29-30‬נקבע כי‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫"ככלל אין בנוכחות בלבד‪ ,‬של נהנה מן הצוואה בעת חתימתה‪ ,‬כדי לפגוע בכשרותה‪ ...‬יש‬ ‫לבחון את יתר נסיבות המקרה‪...‬טול את המקרה בו נוכח הנהנה פיזית בעת עריכת‬ ‫הצוואה‪ .‬היש לומר כי הוא נטל חלק בעריכתה? אף התשובה על שאלה זו תלויה בנסיבות‬ ‫האופפות את הנוכחות‪ .‬לא הרי נהנה הנוכח לבדו בעת עריכת צוואה – לעניין צוואה בכתב –‬ ‫כהרי נהנה הנוכח במקום יחד עם אחרים‪ ,‬כגון עורך‪-‬דין‪ .‬לא הרי נהנה המשוחח עם‬ ‫המצווה על דא ועל הא‪ ,‬כהרי נהנה הנותן הנחיות והוראות בדבר תוכן הצוואה"‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫בענייננו‪ ,‬הנסיבות שהובילו לכתיבת הצוואה‪ ,‬והסרט בו נצפה המנוח‪ ,‬מבהירים כי מדובר‬ ‫ברצונו ומלמדים על הנסיבות שהביאוהו להחלטה זו‪ .‬לא הוכח כלל שהאלמנה לקחה חלק‬ ‫בעריכת הצוואה וכי לא מדובר ברצונו אלא ב"ידה הארוכה של האלמנה"‪ .‬טענת הילדים כי‬ ‫מדובר היה ב"קרקס הזוי" )עמ' ‪ 33‬שורה ‪ ,(20‬אין לה כל בסיס‪ .‬עו"ד קראוס העיד כי‪" :‬לא‬ ‫היה לי כל צל צלו של ספק באשר לכשירותו של המצווה‪ .‬אם ראית את סרט הווידאו רואים‬ ‫כי אין צל צלו של ספק באשר לכשירותו של המנוח" )עמ' ‪ 52‬שורות ‪.(12-13‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫עו"ד קראוס‪ ,‬שהיה עד לצוואה העיד כי‪" :‬איש לא נכח בחדרי מלבד המנוח‪ ,‬אנוכי והעד‬ ‫הנוסף לצוואה" )סעיף ‪ 5‬לתצהירו ועמ' ‪ 50‬שורות ‪ .(14-24‬ברם‪ ,‬בחקירתו‪ ,‬העיד עו"ד קראוס‬ ‫כי אין לו זיכרון ספציפי ביחס למקרה דנן‪ .‬לדבריו‪" :‬ספציפית לזכור אם בקשתי ממנה‬ ‫לצאת או לשבת איתי יחד אין לי זיכרון‪ ...‬אני מקפיד הקפדה יתרה להיות עם מצווה לבדו‬ ‫למעט כאשר מדובר בבני זוג שאז אין לי שום בעיה שבני הזוג יושבים יחד בחדר ועורכים‬ ‫במשותף את צוואותיהם" )עמ' ‪ 51‬שורות ‪ .(5-16‬בהמשך חקירתו העיד עו"ד קראוס כי‪:‬‬ ‫"אשתו לא נכחה במקום‪ ,‬לא נכחה בחדר" )עמ' ‪ 54‬שורות ‪" ...(21-22‬אני חושב שאני‬ ‫משוכנע באופן כמעט מוחלט שלא היתה בחדר‪ ...‬זכרוני היא לא היתה בחדר‪ ...‬זוגות רבים‬ ‫שנמצאים בפניי אני לא מוציא את בן הזוג כאשר אני עורך צוואה‪ .‬במקרה ספציפי זה אני‬ ‫יכול לאמר כי לא הייתה בחדר‪ ...‬היא היתה בוודאות כמעט מוחלטת מחוץ לחדר" )עמ' ‪56‬‬ ‫שורות ‪ 23-28‬ועמ' ‪ 57‬שורה ‪.(2‬‬ ‫‪ 14‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.5‬‬ ‫ברם‪ ,‬כפי שבצדק טוענים המתנגדים‪ ,‬תגלתה סתירה ביחס לשאלה האם האלמנה היתה‬ ‫נוכחת במהלך הפגישה שבסיומה נחתמה הצוואה‪ .‬בעוד שכאמור עו"ד קראוס העיד בסעיף‬ ‫‪ 5‬לתצהירו כי‪" :‬מיותר לציין‪ ,‬כי לאורך פגישתנו‪ -‬איש לא נכח בחדרי מלבד המנוח‪ ,‬אנוכי‬ ‫והעד הנוסף לצוואה"‪ ,‬בשאלה ‪ 1‬לשאלות ההבהרה ששלחה האלמנה למומחה הפוליגרף‬ ‫נאמר כי‪" :‬האם נכון שמאחר והנבדקת היתה בחדר הןלפני ההסרטה והן לאחר‬ ‫ההסרטה‪ ."...‬משמע‪ ,‬שהיא היתה נוכחת בפגישה ורק בחלק שבו הוסרט תהליך החתימה‬ ‫על הצוואה‪ ,‬היא לא היתה בחדר‪ .‬גרסה זו תואמת את גרסת האלמנה בפני מומחה‬ ‫הפוליגרף‪ ,‬לפיה היא ביקשה שהשאלה תנוסח כך שהיא תישאל האם היתה בחדרו של עו"ד‬ ‫קראוס "בכל תהליך סרט הווידאו‪ ,‬או בחלקו"‪ .‬ודוק‪ :‬רק במהלך ההסרטה וחתימת‬ ‫הצוואה ולא בפגישה כולה‪.‬‬ ‫‪.6‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬בתגובת האלמנה מיום ‪ 20.2.14‬נאמר בסעיף ‪) 2‬ד( כי‪" :‬לא ניתן לשלול לחלוטין‪,‬‬ ‫שמדובר בקולה של התובעת" )הכוונה למלים "אני יכולה‪ "...‬שנשמעו בסיום הסרט(‪.‬דהיינו‪,‬‬ ‫ייתכן כי היא היתה במשרדו של עו"ד קראוס עת שהצוואה נחתמה ולא הסתובבה בחנויות‬ ‫בכיכר המדינה‪ ,‬כפי שהעידה‪.‬‬ ‫‪.7‬‬ ‫בבדיקת הפוליגרף נקבע כי‪":‬אובחנו תגובות מחשידות לאמירת שקר"‪,‬ביחס‬ ‫לטענתהאלמנה כי לא נכחה בחדר בזמן תהליך ההסרטה או בחלקו‪ .‬להלן נדון במשקל שיש‬ ‫לתת לחוות דעת זו‪ ,‬אם בכלל‪ ,‬לאור תוצאות חקירתו של המומחה‪.‬‬ ‫‪.8‬‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬במקרה דנן‪ ,‬לא הוסכם כי שאלת הנוכחות של האלמנה במהלך החתימה על‬ ‫הצוואה תוכרע על בסיס תוצאות בדיקת הפוליגרף‪.‬מדובר בראייה אחת ממכלול הראיות‬ ‫שהוגשו בהליך ועל בית המשפט לבחון את מכלול הראיות‪.‬‬ ‫‪.9‬‬ ‫כפי שנקבע בע"א )מרכז( ‪ 6749-08-07‬שושנה זרוג נ' הראל חברה לביטוח בע"מ)‪:(29.5.08‬‬ ‫"תוצאות הפוליגרף לא יהיו קבילות כראיה – גם לא במשפט אזרחי – אלא בהסכמת‬ ‫הצדדים‪ .‬אולם גם משתינתן הסכמה שכזו לא יהיה בה להפוך ממצאי הפוליגרף לראיה‬ ‫מכרעת‪ ,‬אלא אם הצדדים הסכימו במפורש כי תוצאות הבדיקה הן שיכריעו בשאלה‬ ‫שבמחלוקת" ‪.‬‬ ‫‪.10‬‬ ‫בענייננו‪ ,‬התברר לאחר שהמומחה הגיש תשובות לשאלות ההבהרה ובעקבות חקירתו‪ ,‬כי‬ ‫משקל תוצאות בדיקת הפוליגרף‪ ,‬נמוך ביותר וספק אם ניתן ליתן לה משקל כלשהו‪.‬‬ ‫‪ 15‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.11‬‬ ‫המומחה הגיש תיקון לחוות דעתו ביום ‪ 28.4.14‬וטען כי נפלה טעות סופר בחוות דעתו כך‬ ‫שהתשובה של האלמנה לשאלה האם נכחה בחדרו של עו"ד קראוס בעת הסרטת הצוואה‬ ‫היתה שלילית ולא חיובית כפי שנכתב בחוות הדעת המקורית‪.‬‬ ‫‪.12‬‬ ‫ברם‪ ,‬מהתשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו למומחה ע"י ב"כ האלמנה עולה‪ ,‬כי קיימות‬ ‫עוד שתי "טעויות סופר" משמעותיות בחוות הדעת המתוקנת‪ .‬בעוד שבחוות הדעת‬ ‫המתוקנת נכתב כי ביחס לשאלה האם האלמנה סיפרה לילדים שהיא נוסעת עם המנוח‬ ‫לפריז "אובחנו תגובות מחשידות"‪ ,‬בתשובות לשאלות ההבהרה טען המומחה כי יש לתקנה‬ ‫וכי "לא אובחנו תגובות מחשידות"‪ .‬כמו כן‪ ,‬למרות שבחוות הדעת המתוקנת נקבע ביחס‬ ‫לשתי שאלות שנשאל נ' כי "אובחנו תגובות מחשידות"‪ ,‬בתשובה לשאלות ההבהרה טען‬ ‫המומחה כי נפלה טעות סופר וצריך היה להיות כתוב "לא אובחנו תגובות מחשידות"‪.‬‬ ‫‪.13‬‬ ‫זאת ועוד‪ :‬במסגרת חקירתו הנגדית‪ ,‬הוצגו בפני מומחה הפוליגרף קטעים מתוך סרט‬ ‫הבדיקה והוא נשאל כיצד הוא מנתח קטעים מסרט הבדיקה‪ .‬הדבר נעשה לאחר שהמומחה‬ ‫העיד כי לקראת חקירתו‪ ,‬הוא "עבר בקפידה על סרטי הבדיקה" )עמ' ‪ 82‬שורות ‪.(17-18‬‬ ‫בחקירתו התברר‪ ,‬כי הוא פענח את הקטעים מסרטי הבדיקה שהוצגו לו‪ ,‬באופן שונה‬ ‫מהניתוח שערך לצורך הכנת חוות הדעת‪ .‬בקטע מהסרט שסומן מ‪ 2/‬שהוצג לו‪,‬הוא לא‬ ‫הצליח בחקירה לאבחן שהנשאל דובר שקר‪ ,‬למרות שבחוות דעתו הוא טען כך )עמ' ‪86‬‬ ‫שורות ‪ .(7-9‬כמו כן‪ ,‬ביחס לסרט בדיקה אחר שהוצגו לו טען המומחה בתחילה כי הציון‬ ‫הוא "מינוס אחד" דהיינו נטייה לשקר )עמ' ‪ 86‬שורה ‪ (21‬וזאת "ברמת מובהקות גבוהה"‬ ‫)עמ' ‪ 87‬שורות ‪ (4-5‬ולאחר מכן‪ ,‬שינה עדותו וטען "נטייה לפלוס אולי חצי פלוס" ושלא ניתן‬ ‫לקבוע דבר על בסיס סרט זה )עמ' ‪ 87‬שורות ‪ .(13-28‬לאחר מכן‪ ,‬משנשאל מדוע בחוות הדעת‬ ‫הוא קבע כי קטע זה מלמד על נטייה לדברי אמת‪ ,‬לא היתה בידו תשובה מניחה את הדעת‬ ‫והוא השיב כי יש צורך לפענח את כל הסרט ולמרות זאת הודה כי "פה הנטייה היא לכיוון‬ ‫שקר"‪ .‬משמע‪ ,‬הניתוח בחוות הדעת לא היה נכון )עמ' ‪ 88‬שורות ‪.(7-13‬‬ ‫‪.14‬‬ ‫בקטע נוסף מהסרט שהוצג למומחה‪ ,‬הוא טען שבקטע זה יש תשובה מחשידה לשקר )עמ'‬ ‫‪ 89‬שורה ‪ .(15‬לאחר מכן‪ ,‬משהוא נשאל מדוע בחוות הדעת הוא קבע כי קטע זה מלמד על‬ ‫אמירת אמת )מ‪ ,(3/‬לא היתה בידו כל תשובה והוא ענה כי בקטע זה לא ניתן לקבוע דבר‬ ‫והוא "בתחום האפס" )עמ' ‪ 89‬שורה ‪ 10‬עד עמ' ‪ 90‬שורה ‪ .(3‬הוצג למומחה עוד קטע מסרט‬ ‫הבדיקה‪ ,‬וגם ביחס אליו הוא העיד כי הוא מלמד על אמירת שקר בעוד שהוא הודה כי‬ ‫בחוות הדעת הוא סימן תשובה זו כדברי אמת )עמ' ‪ 90‬שורה ‪.(8-18‬‬ ‫‪ 16‬מתוך ‪18‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.15‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬המומחה העיד כי לא ערך תהליך של "ציינון" דהיינו ניקוד של כל מקטע ומקטע‬ ‫בסרט ולטענתו הוא "מסתכל בראייה רחבה ונותן ציון" )עמ' ‪ 90‬שורות ‪.(23-24‬‬ ‫‪.16‬‬ ‫המסקנה מחקירתו של המומחה‪ ,‬עגומה ביותר‪ .‬הטעויות הרבות בחוות הדעת‪ ,‬אי ההתאמה‬ ‫בין ניתוח הסרט במהלך החקירה לבין ממצאי חוות הדעת והעובדה שלא נערך "ציינון"‬ ‫לצורך ניתוח הבדיקה‪ ,‬מלמדת כי משקל חוות הדעת נמוך ביותר‪ ,‬וספק אם יש ליתן לה‬ ‫משקל כלשהו‪ .‬כפי שקבע כב' השופט זגורי )כתוארו אז( בה"ט ‪ 27474-01-11‬א‪.‬ש‪ .‬נ' מ‪.‬ס‪.‬‬ ‫)ניתן ביום ‪" :(22.3.11‬העובדה שבית המשפט מאשר את הסכמת הצדדים לבדיקת‬ ‫פוליגרף על מנת להכריע בסוגיא עובדתית‪ ,‬אינה פוטרת את בית המשפט מחובת הפיקוח‬ ‫על אופן ביצוע הבדיקה"‪.‬‬ ‫‪.17‬‬ ‫הילדים ויתרו על הגשת חוות דעת מהמעבדה לזיהוי קול‪ ,‬למרות ארכות רבות שניתנו להם‬ ‫לצורך הגשתה‪ .‬עובדה זו פועלת לחובתם‪ .‬איני מקבל את טענתם כי היה על האלמנה להגיש‬ ‫חוות דעת לזיהוי קול‪ .‬הנטל להוכיח כי קיימת עילה לפסול את הצוואה מוטל עליהם‪ .‬הם‬ ‫אלו שעתרו בתם שלב הראיות וביקשו הגשת חוות דעת של מעבדה לזיהוי קול‪,‬על מנת‬ ‫להוכיח שהאלמנה נכחה בעת חתימת הצוואה‪ .‬למרות שנעתרתי לבקשתם‪ ,‬שהוגשה באיחור‬ ‫ולאחר סיום חקירת העדים‪ ,‬הם בחרו לוותר על הגשתה‪ .‬התנהלות זו פועלת לחובתם‪ .‬גם‬ ‫טענתם כי היה על האלמנה לזמן את המזכירות במשרד עו"ד קראוס על מנת שיעידו כי‬ ‫אחת מהן אמרה את המילים "האם אפשר‪ "...‬ולא האלמנה‪ ,‬דינה להידחות‪ .‬הנטל להוכיח‬ ‫עילת פסלות מוטלת על כתפיהם והם אלו שהיו צריכים לזמנן‪ ,‬אם רצונם בכך‪ .‬הילדים יכלו‬ ‫גם לזמן את המתמלל מחברת סטנוגרמה שערך את תמליל ההסרטה ולברר האם אכן נאמר‬ ‫להם ע"י מי מטעם האלמנה‪ ,‬להשמיט מילים אלו‪ ,‬כפי שהם טוענים או שמדובר ברעש רקע‬ ‫שלא תומלל‪ ,‬על פי החלטתם המקצועית ואין יסוד לטענה‪ ,‬כי האלמנה בכוונה‪ ,‬העלימה‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫מילים אלו מהתמליל‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪25‬‬ ‫‪26‬‬ ‫‪27‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪.18‬‬ ‫המסקנה היא‪ ,‬שהילדים לא הוכיחו שהאלמנה היתה נוכחת בחדרו של עו"ד קראוס‪ ,‬במועד‬ ‫שבו הצוואה נחתמה‪ .‬ברם‪ ,‬גם אם האלמנה נכחה בחדר – וכאמור הדבר לא הוכח כלל ‪-‬‬ ‫עצם הימצאותה בחדר לא מהווה עילה לפסילת הצוואה ולא ניתן לאמר כי היא נטלה חלק‬ ‫בעריכת הצוואה‪.‬‬ ‫)ג(‬ ‫העולה מן המקובץ‪:‬‬ ‫‪ 17‬מתוך ‪18‬‬ ‫בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א‬ ‫ת"ע ‪29958-06-13‬‬ ‫ת"ע ‪29973-06-13‬‬ ‫בפני כב' השופט נפתלי שילה‪ ,‬סגן הנשיאה‬ ‫‪.1‬‬ ‫המתנגדים לא הרימו את הנטל להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬כשם שלא הרימו‬ ‫את הנטל להוכיח כי האלמנה נטלה חלק בעריכת הצוואה‪.‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬יש לקיים את הצוואה השלישית של המנוח‪ .‬התובעתתגיש צו פורמאלי לחתימה‪.‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫מאחר והאלמנה ביקשה מינוי מומחה פוליגרף ללא צורך‪ ,‬דבר שעיכב את סיום ההליך וגרם‬ ‫הוצאות מיותרות גם למתנגדים‪ ,‬וכן מאחר שהיא אישרה שלא אמרה אמת כשהעידה‬ ‫שאמרה לילדים שהיא נוסעת עם המנוח לשוויץ‪ ,‬לא ייפסקו הוצאות לטובתה וכל צד יישא‬ ‫בהוצאותיו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫פסק הדין מותר לפרסום‪ ,‬בכפוף להשמטת פרטים מזהים של הצדדים‪.‬‬ ‫‪5129371‬‬ ‫‪5467831‬‬ ‫ניתן היום‪ ,‬ה' תמוז ה' תמוז תשע"ד‪ 3 ,‬יולי ‪ 03‬יולי ‪ ,2014‬בהעדר הצדדים‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪6‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪10‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫‪ 18‬מתוך ‪18‬‬