ת.ע 4960-07 מ.ו.פ נגד האפוטרופוס הכללי פסק דין מיום 10.06.14

‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫‪1‬‬
‫בפני‬
‫כב' השופטת ש' ברגר‪,‬‬
‫סגנית נש'א לענייני משפחה‪ -‬מחוז חיפה‬
‫בעניין‬
‫עיזבון המנוח י‪ .‬פ‪ .‬ז"ל‪ ,‬ת‪.‬ז‪--------- .‬‬
‫התובעת‪ /‬המבקשת‬
‫מ‪.‬ו‪.‬פ‪ ,.‬ת‪.‬ז‪--------- .‬‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד שרון ליכט‪-‬פטרן‬
‫נגד‬
‫המתנגדים‪ /‬המש'בים‬
‫‪ .1‬ג‪ .‬א‪ ,.‬ת‪.‬ז‪--------- .‬‬
‫‪ .2‬ש‪ .‬ג‪ ,.‬ת‪.‬ז‪-------- .‬‬
‫‪ .3‬ש‪ .‬פ‪ ,.‬ת‪.‬ז‪-------- .‬‬
‫ע"י ב"כ עוה"ד עמית אלזם‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫פסק דין‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫רקע עובדתי ותמצית השתלשלות ההליך‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫המנוח‪ ,‬י‪.‬פ‪ .‬ז"ל אשר נשא בחייו ת‪.‬ז‪) -------- .‬להלן‪" :‬המנוח"( נפטר ביום ‪ .5.2.07‬הוא‬
‫הותיר אחריו אלמנה מנישואים שניים – הגב' מ‪.‬ו‪.‬פ‪) .‬להלן‪" :‬התובעת"( וארבעה ילדים‬
‫מנישואיו הראשונים – ג' ‪,‬ש‪.‬ג‪ , .‬ש' וע' )ג'‪ ,‬ש‪.‬ג‪ .‬וש' ייקראו להלן‪ :‬בשמותיהם הפרטיים או‬
‫"המתנגדים"‪ .‬ע' לא היתה צד להליך‪ ,‬כפי שיפורט בהמשך – תקרא להלן‪" :‬ע'"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.2‬‬
‫ביום ‪ 11.1.07‬חתם המנוח על צוואה לפיה ציווה את כל רכושו‪ ,‬ללא יוצא מן הכלל‪,‬‬
‫לתובעת בשלמות )להלן‪" :‬הצוואה"(‪ .‬עוד ציווה המנוח לתובעת להעביר מתוך עזבונו סך‬
‫של ‪ ₪ 10,000‬לכל אחד משלושת ילדיו – ג'‪ ,‬ש‪.‬ג‪ .‬וש'‪ .‬אשר לע' ציווה כי יועבר לה סכום של‬
‫‪ ₪ 100‬בלבד "בנסיבות ומנימוקים שלצערי‪ ,‬ידועים היטב לי ולה" )סעיף ‪ 4‬לצוואה(‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 10‬לצוואה נכתב "למניעת ספקות‪ ,‬אני מבהיר שאין צוואתי זו ניתנת כצוואה‬
‫הדדית – עם אישתי מ'‪ ,‬ואף לא מתוך הסתמכות כלשהי על צוואתה ולא יחולו עליה דיני‬
‫צוואות הדדיות"‪ .‬הצוואה נערכה על ידי עוה"ד אהוד שמיר )להלן‪" :‬עוה"ד שמיר"( אשר‬
‫מונה כמנהל עיזבון ומבצע הצוואה‪ .‬הנ"ל חתום על הצוואה כעד וכן‪ ,‬חתומה הגב' ש‪.‬א‪,.‬‬
‫כעדה נוספת לצוואה )תקרא להלן‪" :‬ש' "(‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪ 1‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫מן החומר בתיק עולה כי קיים מסמך מיום ‪ 10.1.07‬שכותרתו "צוואה"‪ ,‬נספח ב' לתצהיר‬
‫עדותה הראש'ת של התובעת‪ .‬תוכנו של מסמך זה בעיקרו זהה לצוואה הנ"ל‪ ,‬למעט סעיף‬
‫‪ 10‬לצוואה שאינו מופיע במסגרתו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫עוד יצוין כי ביום ‪ ,11.1.07‬במועד חתימת המנוח על צוואתו‪ ,‬חתמה התובעת על צוואה‬
‫מטעמה במסגרתה ציוותה את רכושה לבנו של המנוח‪ ,‬ש' )כך עולה מדבריה בעדותה מיום‬
‫‪.(14.11.12‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.3‬‬
‫ביום ‪ 14.3.07‬עתרה התובעת לקיום הצוואה‪ .‬ביום ‪ 9.8.07‬הגישו המתנגדים התנגדות‬
‫למתן צו לקיום הצוואה‪ .‬לאור הוראת סעיף ‪67‬א)א‪ (1‬לחוק הירושה‪ ,‬תשכ"ה – ‪1965‬‬
‫)להלן‪" :‬חוק הירושה"( הועבר התיק לבית המשפט‪ .‬ב"כ היועמ"ש הודיע ביום ‪ 28.8.07‬כי‬
‫מאחר וכל היורש'ם בגירים‪ ,‬אין בדעתו להתערב בהליך‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.4‬‬
‫יאמר כבר עתה‪ ,‬כי לטענת המתנגדים בעת חתימת הצוואה לא היה המנוח כשיר מבחינה‬
‫רפואית ומנטלית‪ ,‬בשל מחלת הסרטן ממנה סבל‪ .‬לחלופין‪ ,‬טענו כי התובעת הפעילה על‬
‫המנוח השפעה בלתי הוגנת לצורך עריכת הצוואה וכן‪ ,‬כי היתה מעורבת בעריכתה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪.5‬‬
‫הליך נוסף בעניינם של הצדדים )בתמ"ש ‪ (32490/07‬הינו תביעת התובעת לסילוק ידם של‬
‫ש' ואישתו ע‪.‬פ‪) .‬להלן‪" :‬ע‪.‬פ‪ (".‬מיחידת הדיור המהווה חלק בלתי נפרד מבית המגורים‬
‫ברחוב פלוני )להלן‪" :‬הבית"(‪ .‬הזכויות בבית רשומות על שם התובעת והמנוח בחלקים‬
‫שווים‪ ,‬כאשר ש' וע‪.‬פ‪ .‬מתגוררים ביחידת דיור המהווה חלק בלתי נפרד מהבית‪ .‬עוד עתרה‬
‫התובעת לחייבם בסעדים כספיים‪ ,‬כמפורט בסעיף ‪ 55‬ב' – ו' לכתב התביעה‪ .‬התביעה‬
‫הוגשה ביום ‪.15.11.07‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪.6‬‬
‫הליך נוסף בעניינם של הצדדים התנהל בתיק ה"ט ‪ ,12656-11-09‬בקשת התובעת למתן צו‬
‫למניעת הטרדה מאיימת נגד המתנגדים‪ .‬בהליך ניתנה התראה הדדית לצדדים כי עליהם‬
‫לנהוג האחד כלפי האחר בכבוד ובאיפוק הדדי‪ ,‬תוך הימנעות מאיומים או הטרדה כלשהי‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪.7‬‬
‫הליך נוסף ענייננו‪ ,‬תביעה כספית שהגישה התובעת ביום ‪ 16.9.00‬בתמ"ש ‪ 24712-09-10‬נגד‬
‫ש' וע‪.‬פ‪ ..‬תביעה נגדית הוגשה בתיק תמ"ש ‪ 51894-06-11‬ביום ‪ .30.6.11‬בדיון שהתקיים‬
‫ביום ‪ 8.5.13‬הגיעו הצדדים להסכמה לפיה‪ ,‬מבלי שאף צד מודה בטענות משנהו‪ ,‬לסילוק‬
‫סופי ומוחלט של התביעות דלעיל ישולם סך של ‪ .₪ 30,000‬הסכום ישולם על ידי הצד‬
‫שיפסיד בהליך העיקרי הנוגע לקיום הצוואה ולהתנגדות לה‪ .‬בו ביום‪ ,‬ניתן תוקף של פסק‬
‫דין להסכמות הצדדים‪ ,‬כאמור לעיל‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪.8‬‬
‫בהחלטתי מיום ‪ 22.7.10‬מונתה ד"ר ורד טל כמומחית מטעם בית המשפט )להלן‪" :‬ד"ר‬
‫טל" או "המומחית"( על מנת לחוות דעתה לעניין יכולתו הקוגנטיבית – מנטלית של‬
‫המנוח לערוך צוואה וכן‪ ,‬לחוות דעתה לעניין יכולת זכרון‪ ,‬שיפוט ושיקול דעת של המנוח –‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 2‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫כל אלה נכון למועד עריכת הצוואה‪ .‬חוות הדעת הוגשה ביום ‪) 2.1.11‬להלן ‪" :‬חוות‬
‫הדעת"(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪.9‬‬
‫בתיק התקיימו ‪ 7‬ישיבות הוכחות במסגרתן העידו הצדדים וכן עדים מטעמם‪ ,‬כדלקמן‪:‬‬
‫בישיבה מיום ‪ 3.3.11‬העידו ג' וש‪.‬ג‪ ..‬בישיבה מיום ‪ 8.12.11‬העיד ש'‪ .‬בישיבה מיום ‪2.1.12‬‬
‫העידה ד"ר טל וע‪.‬פ‪ ..‬בישיבה מיום ‪ 16.1.12‬העידו הגב' ש' ועוה"ד שמיר‪ .‬בישיבה מיום‬
‫‪ 17.6.12‬העידו פרופ' אריה דורסט‪ ,‬מר מ‪.‬ב‪ ,‬מר נ‪.‬ח‪ .‬והגב' ש' ח‪ ..‬בישיבה שהתקיימה ביום‬
‫‪ 4.7.12‬העיד ד"ר יעקב שטקילברג‪ .‬בישיבה שהתקיימה ביום ‪ 23.7.12‬העידה ד"ר איילה‬
‫הוברט‪ .‬בישיבה שהתקיימה ביום ‪ 14.11.12‬העידה התובעת‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.10‬‬
‫יצוין כי במהלך ניהול ההליכים נעשו אינספור ניסיונות להביא את הצדדים להסכמות‬
‫בשיתוף פעולה מלא מצד באי כוחם‪ .‬לצורך כך‪ ,‬בין היתר‪ ,‬הופנו הצדדים ליחידת הסיוע‬
‫של בית המשפט וכן מונה בהסכמה שמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט‪ ,‬לצורך‬
‫הערכת שווי הבית ודמי השכירות בגין היחידה העליונה בבית‪ .‬אולם‪ ,‬למרבה הצער‬
‫ניסיונות אלה לא צלחו ומשכך‪ ,‬נדרשת הכרעה שיפוטית בתובענות שבכותרת‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫תמצית טענות הצדדים‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫בפרק זה יורחב בהמשך ואולם לצורך הבנת הסכסוך אביא איפוא‪ ,‬בתמצית‪ ,‬את טיעוני הצדדים‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫המתנגדים – לטענתם‪ ,‬המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה‪ ,‬כשלושה שבועות טרם‬
‫פטירתו‪ ,‬מחמת מצבו הרפואי הקשה‪ .‬עוד טוענים המתנגדים כי הוכחה מעורבותה המאסיבית של‬
‫התובעת בעריכת הצוואה העולה כדי נטילת חלק בעריכתה ואף הרבה מעבר לכך‪ .‬עוד הוכח לטענתם‬
‫כי התובעת ניצלה את ההידרדרות במצבו הקוגניטיבי והמנטלי של המנוח כדי להביאו לחתום על‬
‫הצוואה‪ .‬נוכח כל האמור לעיל‪ ,‬טוענים המתנגדים כי המסמך הנחזה להיות צוואת המנוח מיום‬
‫‪ 11.1.07‬איננו מסמך בר קיום‪ .‬לפיכך‪ ,‬התבקש בית המשפט לקבל את ההתנגדות‪ ,‬לדחות את הבקשה‬
‫לקיום צוואה שהוגשה על ידי התובעת וליתן צו ירושה אחר המנוח‪ .‬עוד התבקש בית המשפט לדחות‬
‫תביעת הפינוי ולהורות על פירוק שיתוף בבית‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫התובעת – התובעת טוענת כי המנוח היה כשיר לערוך צוואה במועד בו נערכה וכי לא נפגעה כשירותו‬
‫לצוות‪ .‬לטענתה‪ ,‬לא עלה בידי המתנגדים לעמוד בנטל הראיה הנדרש לצורך הוכחת טענתם כי‬
‫המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה‪ .‬עוד טוענת התובעת כי לא היתה כל מעורבות פסולה‬
‫מצידה בעריכת הצוואה וכי זו נערכה ביוזמת המנוח כפעולה עצמאית שלו‪ ,‬ללא כל מעורבות מצידה‪.‬‬
‫התובעת מכחישה כל טענה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת שהופעלה מצידה על המנוח‪ .‬לטענתה‪,‬‬
‫גם בעניין זה לא עלה בידי המתנגדים להרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת טענתם‪ .‬התובעת שבה‬
‫ועותרת לסילוק ידם של ש' וע‪.‬פ‪ .‬מהבית ולסעדים הכספיים שנתבעו על ידה‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 3‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫דיון‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫בענייננו‪ ,‬המנוח בעת פטירתו היה כבן ‪ 71‬שנים‪ .‬לצורך הבנת טיעוני הצדדים בכל הנוגע לכשרותו של‬
‫המנוח לצוות‪ ,‬אפרט להלן‪ ,‬בתמצית‪ ,‬את השתלשלות מצבו הבריאותי‪ ,‬בהסתמך על חוות דעתה של‬
‫ד"ר טל‪ ,‬כדלקמן‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪ .1‬המנוח‪ ,‬יליד ‪ ,1936‬ללא היסטוריה רפואית מיוחדת עד לחודש ינואר ‪ 2006‬שאז התלונן על‬
‫כאבים ברום הבטן ונפיחות‪ .‬בחודש ‪ 10/2006‬עבור צנתור והופנה לביצוע ניתוח מעקפים‬
‫שעבר ללא סיבוכים והוא שוחרר ביום ‪.19.10.06‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .2‬כשבוע לאחר הניתוח‪ ,‬בשל תלונות על תחושת חנק ובחילות שפורשו כחרדה‪ ,‬קיבל ציפרלקס‬
‫‪8‬‬
‫וקסנקס‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪ .3‬כחודש לאחר מכן‪ ,‬שב לבית החולים עקב תלונות על כאבי בטן והקאות‪ .‬מבירור שנערך‬
‫נמצא גידול חוסם במעי הגס שטופל באופן שמרני והומלץ על טיפול ניתוחי שבוצע ביום‬
‫‪ .8.12.06‬הניתוח עבר ללא סיבוכים מיוחדים‪ .‬בתיעוד הרפואי עד כה‪ ,‬לא נמצא כל דיווח על‬
‫בעיה קוגנטיבית או תיאור של הפרעה כלשהי בהכרה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .4‬לאחר הניתוח‪ ,‬קיבל נוגדי כאבים‪ .‬בשלב זה‪ ,‬התקבלה תשובה פתולוגית לפיה נמצא גידול‬
‫ממאיר שמקורו במעי הגס עם התפשטות‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .5‬ביום ‪ 7.1.07‬קיבל המנוח מרופאת המשפחה )ד"ר אפשטיין( טיפול נוגד כאבים באמצעות‬
‫‪16‬‬
‫פרקוסט ואלגוליזין‪ .‬בתיעוד נכתב "סובל מכאבים‪ ,‬שום כדור לא עוזר"‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪ .6‬ביום ‪ 8.1.07‬נבדק המנוח ע"י ד"ר שטקילברג שהמליץ על ביצוע דחוף של בירור להערכת‬
‫התפשטות נוספת של הגידול‪ .‬בו ביום‪ ,‬נרשם על ידי רופאת המשפחה טיפול נרקוטי נוגד‬
‫כאבים באמצעות טיפות וכדורים מסוג טרמדקס‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .7‬ביום ‪ 9.1.07‬נרשם למנוח תוספת אנלגטיקה על ידי מדבקות דורוג'סטיק‪ .‬אין התייחסות‬
‫למצבו הקוגנטיבי‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪ .8‬מבדיקות שבוצעו התגלה היקפה של מחלת הסרטן המפושטת באופן חמור באברי גוף רבים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪ .9‬ביום ‪ 10.1.07‬נערכה טיוטה לצוואת המנוח‪ .‬צוואת המנוח כאמור נחתמה ביום ‪.11.1.07‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ .10‬ביום ‪ 16.1.07‬התקבל המנוח לאשפוז בבי"ח הדסה‪ ,‬במחלקה האונקולגית‪ .‬בקבלתו צוין‬
‫"בביקורת מרפאה ביום קבלתו כאוב ומבולבל" "כאוב ביותר‪ ,‬לא מסוגל לשבת או לשכב‪,‬‬
‫מבולבל ונראה מיובש"‪ .‬בבדיקה גופנית צוין "בהכרה אך מבולבל ובאי שקט‪ ,‬מתמצא‬
‫חלקית‪ .‬שיתוף פעולה ירוד לבדיקה"‪ .‬בדיווח הסיעודי נכתב "בהכרה מלאה‪ ,‬יציבות לא‬
‫תקין‪ ,‬מאוד חלש"‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ .11‬ביום ‪ 17.1.07‬נכתב ברישום הרפואי "עדיין מבולבל ובאי שקט"‬
‫‪30‬‬
‫‪ .12‬ביום ‪ 21.1.07‬נכתב בגיליון הרפואי "שיפור במצב הבלבולי‪ .‬מתמצא במקום ובסובבים‬
‫אותו‪ ,‬אך עדיין רושם של איטיות מסויימת‪...‬בבדיקה‪ :‬בהכרה מלאה‪ ,‬מתקשר אך מדבר‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 4‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫לאט ולא ברור עד כמה מבין את כל הנאמר‪...‬שאל מעט שאלות‪ .‬לא ברור עד כמה הבין‬
‫הכל"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .13‬ביום ‪ 22.1.07‬מדווח על שיפור – אינו מבולבל ואף מסרב לטיפול כימותרפי שהוצע לו‪.‬‬
‫ברשומה ציינה הרופאה המטפלת "רושם שלי ששרוי בדיכאון‪...‬היה בדיכאון כבר לאחר ה‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪) CABG‬ניתוח לב("‪ .‬בסיכום האשפוז נכתב‪" :‬בן ‪ 70‬הופנה עקב בלבול‪...‬ערכי סידן שבו‬
‫‪5‬‬
‫לנורמה אולם מר פ‪ .‬נותר עם אי שקט ובלבול מסויים שיוחסו‪ ,‬חלקית לפחות‪ ,‬לטיפול‬
‫בנרקוטיקה ובנזודיאזפינים‪...‬סיטי ראש לא העלה ממצא היכול להסביר בלבול"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .14‬ביום ‪ 25.1.07‬ציינה רופאת המשפחה כי "רדום‪ ,‬משתדל לשתף פעולה"‪ .‬בו ביום‪ ,‬בביקור‬
‫‪8‬‬
‫בבית חולים הדסה לצורך קבלת הטיפול הכימותרפי שהוצע נכתב "בהכרה אך מבולבל ובאי‬
‫שקט‪ .‬מתמצא חלקית‪ ,‬שיתוף פעולה ירוד לבדיקה"‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .15‬ביום ‪ 26.1.07‬אושפז שוב וברישום הרפואי צוין "מעט מבולבל‪ ,‬איזה יום היום‪ ,‬איזו עונה‬
‫כעת‪ ,‬אך בסה"כ לא מתלונן על שום דבר‪ ,‬מבקשת לצאת הביתה‪ .‬תוקפני כלפי האחיות"‪.‬‬
‫שוחרר לביתו ביום ‪ .30.1.07‬כעבור ‪ 4‬ימים התקבל לאשפוז בבי"ח בנהריה‪ ,‬מצבו הדרדר‬
‫וחרף הטיפול‪ ,‬נפטר ביום ‪.5.2.07‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫עד כאן‪ ,‬איפוא‪ ,‬תוארה השתלשלות מצבו הרפואי של המנוח‪ .‬מהאמור לעיל ניתן לראות כי במועד‬
‫עריכת הצוואה וחתימתה‪ ,‬היה המנוח במצב בריאותי ירוד ומתנדנד כאשר מצבו אף החמיר לאחר‬
‫חתימת הצוואה‪ ,‬השתפר במעט כעבור שבועיים ממועד חתימת הצוואה והדרדר שוב עד לפטירתו‬
‫ביום ‪ .5.2.07‬למרות האמור לעיל‪ ,‬מתוך חומר הראיות שהונח בפניי ניתן להגיע לכלל מסקנה‪ ,‬לעניין‬
‫היעדר כשירותו של המנוח לחתום על הצוואה במועד בו נחתמה‪ .‬תוצאה של פסילת הצוואה תתחזק‬
‫גם מן העובדה שתוכח מעורבותה של התובעת בעריכת וכן הפעלת השפעה בלתי הוגנת על המנוח‬
‫לצורך עריכתה‪ .‬כל אלה ביחד יובילו למסקנה לפיה אין הצוואה יכולה לעמוד‪ ,‬כפי שיפורט להלן‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫כעולה מן החומר המצוי בתיק‪ ,‬מעמד חתימת המנוח על הצוואה הוקלט )התמליל הוגש לתיק בית‬
‫המשפט כנספח י"ג לתצהיר התובעת )תצהיר התובעת סומן ת‪ .(20/‬מעיון בתמליל עולה כי‬
‫המשתתפים בשיחה במעמד חתימת הצוואה הם‪ :‬התובעת‪ ,‬המנוח‪ ,‬עוה"ד שמיר ומזכירתו ש'‪.‬‬
‫התמליל תיעד את דברי המשתתפים לעניין תוכן הצוואה‪ .‬מעיון בתמליל עולה כי המנוח השתתף‬
‫בשיחה‪ ,‬אם כי ליד חלק מדבריו צוין "לא ברור"‪ .‬עוד עולה מהתמליל כי חלק מהשאלות שהופנו‬
‫אליו מעוה"ד שמיר נענו על ידי התובעת‪ .‬בנוסף‪ ,‬מעמ' ‪ 1‬ש' ‪ 20‬עולה כי המנוח השיב בקול רועד‬
‫וכשנשאל‪ ,‬מה גילו? ליד תשובתו צוין "לא ברור" )עמ' ‪ ,4‬ש' ‪ .(15‬כמו כן‪ ,‬כשנשאל מה היה שם אימו‪,‬‬
‫השיבה התובעת בשמו "ש'" )עמ' ‪ ,7‬ש' ‪.(17‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫תמליל שיחה נוסף )נספח ט"ו לתצהיר התובעת( משקף שיחה שנערכה בין ש' לעוה"ד שמיר‪.‬‬
‫מהתמליל הנ"ל עולה כי היו טיוטות קודמות לצוואת המנוח במסגרתן‪ ,‬עלה רצונו להוריש לנכדיו‬
‫את רכושו‪ .‬לדבריו של עוה"ד שמיר כעולה מהתמליל רצה המנוח להוריש את כל רכושו לנכדיו‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 5‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫כלשונו‪" ,‬הבקשה של אבא שלך‪ ,‬חד משמעית‪ ,‬חד משמעית‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬אני צריך להעיד על זה‪ ,‬אני‬
‫אעיד על זה אבל אני אומר שוב‪ ,‬החלוקה לילדים‪ .‬היו דיונים שלקחו איזה שבועיים ואחרי‬
‫שבועיים הגענו למודל הזה שנמצא פה‪) "...‬עמ' ‪ 4‬לתמליל(‪ .‬הוא אישר שהתובעת סיפרה לו שהמנוח‬
‫נוטל תרופות נרקוטיות‪ ,‬מורפיום והעיד "יכול להיות שהיו קטעים שהיה עם הזיות" )עמ' ‪ ,5‬ש' ‪.(25‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫אעבור כעת לדון בכשירות המנוח לצוות בהסתמך על חוות דעת המומחית ועדויות הרופאים‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫הכשירות לצוות‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫על פי סעיף ‪ 26‬לחוק הירושה‪ ,‬צוואה אשר נעשתה "בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה ‪-‬‬
‫‪7‬‬
‫בטלה"‪ .‬טענה כי המצווה "לא ידע להבחין בטיבה של צוואה" עוסקת במצבו הנפשי‪ ,‬המנטלי‬
‫והגופני של המצווה לעת עריכת הצוואה‪ .‬לצורך הוכחת הטענה יש להסתייע בעדות רפואית או‬
‫אחרת באשר למצבו של המצווה במועד עריכת הצוואה )ע"א ‪ 7019/94‬לפיבסקי נ' עמליה דן ‪ ,‬תק‪-‬‬
‫על ‪ .(208 (1) 97‬עם זאת‪ ,‬בית המשפט יכול להסתייע בחומר ראיות אחר‪ ,‬המתייחס למועד עש'ית‬
‫הצוואה ולהעדיפו על פני חוות הדעת הרפואית‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫חזקה על אדם שהוא כשר לעשיית פעולה משפטית בכלל‪ ,‬ועריכת צוואתו בפרט‪ .‬על כן‪ ,‬חזקה על‬
‫‪13‬‬
‫אדם כי בעת עריכת הצוואה ידע להבחין בטיבה של הצוואה והטוען אחרת עליו נטל הראיה )ע"א‬
‫‪ 851/79‬בנדל נ' בנדל‪ ,‬לה)‪ ,101 (3‬בעמ' ‪ 105‬לפסה"ד(‪ .‬לעניין זה‪ ,‬אין די בהעלאת ספיקות גרידא‪ ,‬כדי‬
‫לעמוד בנטל השיכנוע המוטל על הטוען לחוסר כשירות לצוות )ע"א ‪ 279/87‬רובינוביץ נ' קרייזל‪ ,‬פ"ד‬
‫מג)‪ .762 760 (1‬נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת השאלה האם ידע המנוח להבחין בטיבה של צוואה‬
‫הינה מועד חתימת הצוואה וחומר הראיות צריך שיתייחס למועד זה‪ .‬כפי שנפסק בע"א ‪1099/90‬‬
‫שרוני נ' שרוני‪ ,‬פ"ד מ"ז )‪" :793 ,785 (4‬החשוב הוא שנבחן היבט זה לשעת עריכת הצוואה‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫לנקודת זמן מסויימת‪ .‬השאלה היא האם בעת שנערכה הצוואה ונחתמה על ידי המנוח‪ ,‬היה צלול‬
‫בדעתו וידע את שהוא עושה"‪ .‬המבחן לבחינת שאלה זו הוא גמיש‪ .‬המבחן הקובע הוא אם היה‬
‫המצווה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם‪ .‬ניתן להתחשב במסגרת בחינה זו במודעותו של המצווה‬
‫לעובדה שהוא עורך צוואה‪ ,‬בידיעתו על היקף רכושו וזהות יורשיו ובמודעותו לתוצאות עשיית‬
‫הצוואה על יורשיו ) ראה פס"ד בנדל הנ"ל‪ ,‬עמ' ‪ 105-106‬לפסה"ד(‪ .‬המשקל אשר יינתן לכל שיקול‬
‫תלוי בנסיבות המקרה הספציפי ומשתנה מעניין לעניין )ע"א ‪ 1212/91‬קרן ליב"י נ' בינשטוק‪ ,‬פ"ד‬
‫מח)‪.(705 (3‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫בענייננו‪ ,‬כאמור המנוח בעת פטירתו היה כבן ‪ 71‬שנים כאשר בסמוך לפטירה חלה במחלת סרטן‬
‫וכעבור תקופה‪ ,‬נפטר‪ ,‬כפי שפורט לעיל‪ .‬כאמור‪ ,‬צוואת המנוח נחתמה כשלושה שבועות טרם‬
‫פטירתו‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫ד"ר ורד טל ‪ -‬ד"ר טל הגישה לבית המשפט חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המנוח ביום ‪2.1.11‬‬
‫)סומנה ת‪ .(3/‬היא מציינת בעמ' ‪ 2‬ו‪ 3-‬לחוות הדעת את המסמכים הרפואיים שעמדו לרשותה‪ ,‬טרם‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 6‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫הכנת חוות הדעת‪ .‬בפרק תולדות מחלה ופטירה כותבת ד"ר טל כי ביום ‪ 8.12.06‬אושפז המנוח בבית‬
‫החולים בנהריה בשל ניתוח להסרת גידול חוסם במעי הגס ושוחרר לביתו ביום ‪ .19.12.06‬לאחר‬
‫הניתוח התקבלה התשובה הפתולוגית כי המדובר בגידול ממאיר שמקורו במעי הגס עם התפשטות‪.‬‬
‫ביום ‪ 7.1.07‬קיבל מרופאת המשפחה טיפול נוגד כאבים‪ .‬ביום ‪ 8.1.07‬נבדק על ידי ד"ר שטקילברג‬
‫אשר המליץ על ביצוע דחוף של בירור להערכת התפשטות נוספת של הגידול‪ .‬באותו יום‪ ,‬נרשם לו‬
‫טיפול נרקוטי נוגד כאבים‪ .‬ביום ‪ ,16.1.07‬אושפז המנוח בהדסה במחלקה האונקולוגית‪ .‬ד"ר טל‬
‫כותבת בחוות דעתה שככל הידוע לה‪ ,‬לא בוצעה הערכה קוגנטיבית ביום עריכת הצוואה ‪11.1.07‬‬
‫וביום ‪ 10.1.07‬שאז נערכה טיוטה לצוואה‪ .‬על כן‪ ,‬יש צורך להסיק ולהקיש מדיווחים עקיפים שקדמו‬
‫לאירוע או לאחריו ומעובדות נוספות‪ .‬היא כותבת שבתאריכים ‪ 7-9.1.07‬תואר המנוח כמי שסובל‬
‫מכאבים והחל בקבלת מינונים הולכים ועולים של נוגדי כאבים מסוג נרקוטיקה‪ .‬תרופות אלה‬
‫במיוחד בימים ובשבועיים הראשונים לנטילתן הינן בעלות פוטנציאל גדול לגרום לטשטוש‪ ,‬פגיעה‬
‫בערנות‪ ,‬הכרה ועד לתופעות של בלבול‪ .‬שבוע לאחר מכן‪ ,‬ב ‪ 16.1.07‬המנוח התקבל לאשפוז כשהוא‬
‫מיובש וגם בסיום האשפוז ב ‪ 23.1.07‬הוא עדיין מתואר כמבולבל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫לדבריה )מע' ‪ 6‬לחוות הדעת ואילך( "מר פ‪ .‬ז"ל עבר בשלושת החודש'ם שקדמו לחתימת הצוואה ‪2‬‬
‫ניתוחים גדולים‪ .‬הוא סבל ממחלה גופנית קשה – גידול ממאיר מפושט‪ .‬בנוסף הוא טופל בתרופות‬
‫נרקוטיות המשפיעות על עירנות והכרה‪ ,‬וכמו כן סבל מכאבים‪ .‬ייתכן שהיה מוגבל בראייתו –‬
‫מידע שעולה מבני משפחה אולם אין לו סימוכין בחומר הרפואי‪ .‬יחד עם גיל מבוגר הרי שאלו‬
‫גורמים רבים המזרזים ומייצרים מצב של דליריום‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫על מנת להעריך אם הייתה תקופה של צלילות )‪ (LUCID INTERVAL‬בעת חתימת הצוואה‬
‫‪19‬‬
‫אתייחס בשלב זה לתמליל השיחה שבוצעה סביב חתימת הצוואה עצמה‪ .‬ניתן לראות מתמליל זה‬
‫כי חלקו של מר פ‪ .‬בשיחה הינו מזערי‪ ,‬ולרוב הדוברים הם הנוכחים האחרים בחדר‪ .‬המשפטים‬
‫הנאמרים על ידי מר פ‪ .‬ז"ל הם מועטים‪ ,‬ולרוב קטועים ולא לגמרי מאורגנים‪ .‬הוא מתקשה‬
‫להשלים רעיון מתחילתו עד סופו וגם דיבורו אינו ברור לגמרי‪ .‬הוא מפרט באופן מפורק וחלקי את‬
‫רכושו –רכב‪ ,‬אחוזי בניה‪..‬בית ישן‪ . ..‬מתוך התמליל עולה כאמור תמונה של אדם אשר הוא צלול‬
‫רק באופן חלקי‪ ,‬פסיבי מאוד‪ ,‬מגיב לגירויים באופן נקודתי אך אינו מסוגל לפרש את הסיטואציה‬
‫במלואה או להעביר את דעותיו באופן מלא ומאורגן‪ .‬בהיעדר פגיעה ספציפית בכושר מילולי או‬
‫בכושר הדיבור)סיטי מוח מאוחר יותר שולל פגיעה כזו(‪ ,‬הרי שתמונה זו עולה בקנה אחד עם‬
‫אבחנה של דליריום‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫בעת הערכת כשירות לצוות אנו מצפים כי אדם ידע לפרט את תוכן הצוואה‪ ,‬ולו אף בכללותה‪ .‬קיים‬
‫מידרג יכולות החל בתיאור ספונטני של האדם את רצונו לפרטיו‪ ,‬דרך יכולת להיזכר באמצעות‬
‫רמזים‪ ,‬ועד ליכולת הנמוכה ביותר‪ ,‬שהיא אישור או שלילה בלבד לנוכח שאלות מכוונות‪ .‬בתמליל‬
‫שמולי לא מצאתי אף אחת מרמות אלו של הבנה‪ ,‬כיוון שהנהנית העיקרית מהצוואה אינה מוזכרת‬
‫כלל – לא על ידי השואל‪ ,‬ולא על ידי הנשאל‪ .‬אני מתרשמת כי לפחות בקטע שהוקלט ותומלל ‪,‬מר‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 7‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫פ‪ .‬מדבר על נכדיו‪ ,‬על ארבעת ילדיו‪ ,‬ועל רצונו להדיר את אחת מבנותיו על רקע סכסוך – אך לא‬
‫מצאתי בדבריו התייחסות לרצונו להוריש לאשתו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫התמונה העולה מן החומר שלפני היא כי מר פ‪ .‬ז"ל סבל באותם ימים מכאבים חזקים‪ ,‬והחל רק‬
‫ימים ספורים קודם לכן בטיפול בעל השפעה ניכרת על צלילותו‪ .‬הוא מוצף בגירויי הכאב‪ ,‬כאשר‬
‫יכולתו המוחית להתמודד ולעבד גירויים )רזרבה קוגניטיבית( הינה מוגבלת‪ .‬מסיבה זו נוצרים‬
‫בדליריום מצבים של בלבול וחוסר התמצאות‪ .‬מכאן נגזרת יכולת מוטעה להפנות תשומת לב‬
‫מתמשכת לסביבה‪ ,‬ולתת פירוש מלא לארועים המתרחשים‪ .‬במצבו זה הוא פסיבי ותלוי לחלוטין‬
‫בסובבים אותו‪ .‬יכולתו להפעיל שיפוט‪ ,‬שיקול דעת מלא ומושכל נפגמת‪ .‬יכולתו לתפוס את מלוא‬
‫הסיטואציה בה הוא נמצא פגומה‪ .‬יכולתו לקרוא מסמך משפטי במלואו ולהבינו פגומה גם היא‪.‬‬
‫יכולתו להבין את מעשיו במלואם כמו גם לצפות את ההשלכות שלהם על סובביו ירודה‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫קיים קשר ישיר בין מורכבות הצוואה‪ ,‬או בין "רמת הסיכון" שבה לבין היכולת הקוגניטיבית‬
‫הנדרשת‪ .‬ככל שהצוואה הינה מורכבת יותר או לחילופין פחות "טבעית" )לדוגמה חוסר שיוויון‬
‫מהותי בין יורשים פוטנציאלים( הרי שהכשירות והמסוגלות הנדרשות הינן ברמה גבוהה יותר‪.‬‬
‫בהמשך לנאמר בפיסקה קודמת‪ ,‬מר פ‪ .‬ז"ל היה על אחת כמה וכמה חסר בעת חתימת הצוואה‬
‫יכולת קוגניטיבית מספקת על מנת להבינה במלואה או לצפות את השלכותיה‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫לסיכום‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫אני קובעת כי לאור החומר שעמד לרשותי מר פ‪ .‬י‪ .‬ז"ל‪ ,‬בעת חתימתו על צוואתו‪ ,‬סבל ממצב של‬
‫דליריום עם ירידה ניכרת בכישורים מנטליים ולכן לא היה כשיר לצוות‪".‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫ביום ‪ 1.2.11‬נשלחו לד"ר טל שאלות הבהרה על ידי ב"כ התובעת )ת‪ .(4/‬תשובות המומחית סומנו‬
‫)ת‪.(5/‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫ד"ר טל נחקרה כאמור בישיבה שהתקיימה ביום ‪ 2.1.12‬ועיון בעדותה מלמד כי חוות דעתה לא‬
‫נסתרה‪ .‬היא שבה והבהירה את הצורך בביצוע בדיקות הנדרשות לבחינת שיפוט‪ ,‬תובנה וריכוז של‬
‫אדם על מנת להסיק כשירותו לביצוע פעולות משפטיות ובכלל זאת‪ ,‬עריכת צוואה‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫בעמודים ‪ 62 ,59‬ו – ‪ 66‬לפרוטוקול‪ .‬היא שבה והבהירה שהמנוח היה מבולבל‪ .‬לדבריה‪ ,‬הרופאים‬
‫שטיפלו בו אבחנו זאת בלי לקרוא לכך דיליריום שכן הם טיפלו במחלה היסודית שלו )עמ' ‪ ,66‬ש' ‪5-‬‬
‫‪ .(7‬כמו כן‪ ,‬הבהירה שבצוואה מורכבת כצוואת המנוח‪ ,‬יש לצפות לרמת כשירות מאוד גבוהה על‬
‫מנת להסביר מדוע הרכוש מחולק באופן לא שוויוני ומדוע יורש פוטנציאלי מודר מהצוואה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫כידוע‪ ,‬בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על‬
‫ידו‪..." ,‬אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממש'‪ ,‬המצדיקים סטיה מאותה המלצה"‬
‫)רע"א ‪ 4575/00‬פלונית נ' אלמוני‪ ,‬פ"ד נה )‪.(332 ,331 (2‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 8‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫הלכה פסוקה היא כי לבית המשפט ש'קול דעת אלו דברים מתוך עדות המומחה לבכר ואלו לדחות‬
‫]ע"א )עליון( ‪ 409/84‬מדינת ישראל נ' שגב‪ ,‬מ)‪ [(1986) 711 ,706 (3‬אך ככלל "בית המשפט לא ייטה‬
‫לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל" ]ע"א )עליון( ‪ 558/96‬חברת שיכון‬
‫עובדים בע"מ נ' רוזנטל‪ ,‬פ"ד נב)‪.[(1998) 563 (4‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫לעניין משקל חוות דעת מומחה‪ ,‬ראו גם פסק דינה של כב' הש' אשקלוני ב תמ"ש )אילת( ‪1724/00‬‬
‫ק‪.‬ד‪ .‬נ' ק‪.‬י‪ .‬מיום ‪) 20.3.08‬פורסם בנבו( ‪ -‬שם לא קיבל בית המשפט את המלצות המומחה‪ ,‬כאשר‬
‫נקבע כי‪" :‬על אף כי חוות הדעת מהוות חלק חשוב ומשמעותי של מסכת הראיות שבפני בית‬
‫המשפט‪ ,‬ולרוב על בסיסה תגובש תמונת המצב‪ ,‬יתחשב בית המשפט בבואו להכריע בסוגיות‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫כאמור‪ ,‬גם בראיות נוספות אשר הובאו בפניו‪ ,‬באמות המידה שהותוו בחקיקה ובפסיקה"‪ .‬עוד ראו‬
‫בעניין זה פסק הדין בע"מ )ת"א( ‪ 1152/04‬פלוני נ' פלונית ‪ ,‬מיום ‪) 27.9.04‬פורסם ב מאגר נבו( ‪ ,‬שם‬
‫אומצה דעתו של כב' השופט שילה ובית המשפט ביטל את פסק הדין של בית משפט קמא ולא קיבל‬
‫את המלצת המומחית‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫בעניינו‪ ,‬לאור האמור לעיל‪ ,‬בדעתי לאמץ את חוות דעתה של ד"ר טל ובפרט בצירוף יתר הראיות‬
‫שהובאו בפניי ואנמק‪ .‬בהקשר זה יצויין כי אין חולק על כישוריה המקצועיים של ד"ר טל ועל היותה‬
‫נייטרלית‪ ,‬ללא עניין כלשהו בתוצאות ההליך‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫ד"ר איילה הוברט – הנ"ל הינה מומחית באונקולוגיה ומנהלת בבית חולים "הדסה" את המרכז‬
‫לגידולים במערכת העיכול במחלקה האונקולוגית‪ .‬ד"ר הוברט נחקרה בדיון ביום ‪ .23.7.12‬לדבריה‪,‬‬
‫היא בדקה את המנוח ביום ‪.16.1.07‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫בתשובה לשאלות עוה"ד אלזם העידה כי "אותו יום ב ‪ 16.1.07‬אני יכולה להגיד בוודאות שהוא היה‬
‫כאוב‪ ,‬מבולבל" )עמ' ‪ ,157‬ש' ‪ .(19‬הוא נבדק על ידה במסגרת המרפאה האמבולטורית ולאור מצבו‪,‬‬
‫הופנה לחדר המיון‪ ,‬מיידית‪ .‬לדבריה‪ ,‬כתוצאה מהתפשטות המחלה‪ ,‬המנוח סבל מקלציום גבוה אשר‬
‫גורם לבלבול והזיות‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫היא נשאלה בעמ' ‪ ,158‬ש' ‪:20-25‬‬
‫‪23‬‬
‫"ש‪ .‬אם הייתי אומר לך שמונתה מומחית פסיכיאטרית מטעם בית המשפט שבחנה את כל החומר‬
‫הרפואי בעניין המנוח‪ ,‬וקובעת שהוא לא היה כשיר לבצע פעולה משפטית‪ ,‬מס' ימים לפני שבדקת‬
‫אותו‪ ,‬פחות מחמישה ימים‪ .‬מה תהיה התייחסותך המקצועית לקביעה זו נוכח התרשמותך‬
‫בקביעת המנוח?‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫ת‪ .‬אני לא נותנת חוות דעת‪ ,‬אבל אני מניחה שאם הייתי צריכה לתת‪ ,‬הנטיה הייתה להאמין לאור‬
‫התיאור שלו ב‪ ,16.1-‬טווח של ‪ 4‬ימים קודם לכן‪ ,‬הייתי נוטה לחשוב שלא היה כשיר"‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫מחקירתה הנגדית על ידי עוה"ד ליכט‪-‬פטרן עולה כי רמת הסידן בדם אצל המנוח היתה ברמה ‪3‬‬
‫ביום ‪ 16.1.07‬כאשר לדבריה‪ ,‬נתון שנחשב נורמאלי מבחינת רמת סידן בדם הינו ‪ .2.5‬היא העידה‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 9‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫שבימים שלאחר האשפוז‪ 4-5 ,‬ימים לאחריו‪ ,‬היה המנוח עדיין מבולבל והוא נשלח לבדיקת ‪ CT‬ראש‬
‫‪1‬‬
‫על מנת לוודא שאין גרורות‪ .‬לדבריה‪" ,‬אנשים מבוגרים לוקח זמן‪ ,‬זה שהקלציום יורד לנורמה לא‬
‫באותו יום הבלבול מפסיק" )עמ' ‪ ,160‬ש' ‪ .(13-14‬היא שבה והבהירה "בהתחשב בעובדה שב‬
‫‪ 16.1.07‬נמצא מבולבל‪ ,‬אני מניחה שזה התפתח איפשהו בין ה ‪) "27.12-16.1‬עמ' ‪ ,163‬ש' ‪.(20-21‬‬
‫בהמשך העידה שאם היתה צריכה להיות עדה לחתימה על הצוואה לא היתה מסכימה )עמ' ‪ ,164‬ש'‬
‫‪ (22-23‬וכלשונה "כרופאה‪ ,‬במצב שהוא היה נתון בו‪ ,‬היה מצב מאוד לא ברור מבחינה מנטלית‪,‬‬
‫הייתי מביאה פסיכיאטרית‪ ,‬מטופלים מבקשים לחתום במחלקה האונקולוגית על צוואה ואנחנו‬
‫לפעמים בדילמה לגבי הכשירות המנטלית שלהם לעשות זאת ולפעמים מביאים פסיכיאטר‪ ,‬כך‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫שבמקרה הספציפי הזה אני מניחה שלאור התחושה שהוא עדיין לא מאה אחוז חזר לעצמו כמה‬
‫ימים אחרי הנוזלים‪ ,‬בשקלול עם הקצב המהיר של המחלה‪ ,‬יחד עם משככי הכאבים שקיבל‪ ,‬אני‬
‫הייתי מרגישה נוח לאשר חתימה על צוואה רק אחרי חוות דעת של פסיכיאטרית‪ .‬אם היא אומרת‬
‫שהוא כשיר מבחינה רפואית אני מסכימה" )עמ' ‪ 164‬ש' ‪ 23-27‬ועמ' ‪ 165‬ש' ‪.(1-3‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫ובהמשך בעמ' ‪ ,165‬העידה "כשאני הסתכלתי וקראתי את המצב הפיסי המאוד מאוד לא טוב שלו‬
‫ביום שהוא הגיע אלי‪ ,‬כבר למרפאה‪ ,‬אז המחשבה שלי הייתה שארבעה חמישה ימים קודם היה‬
‫לא טוב‪ ,‬אבל לא בדקתי אותו ‪ 4-5‬ימים קודם‪ .‬ההתדרדרות הייתה כבר ‪ 4-5‬ימים לפני שבדקתי‬
‫אותו‪ .‬ברור שהמחלה התחילה להיות דוהרת מרגע שהתחילו כאבים לא סבירים אחרי ניתוח‪ ,‬אני‬
‫מניחה שזה נמצא באיזה מקום מתועד‪ ,‬כאבים לא הגיוניים‪ ,‬מישהו שלח אותו לבדיקת מיפוי‬
‫עצמות והבדיקה הראתה כבר" )עמ' ‪ 165‬ש' ‪.(22-27‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫בעמ' ‪ 166‬העידה‪:‬‬
‫‪19‬‬
‫"ש‪ .‬ד"ר שטקילברג אמר שהיה אצלו ב‪ 8.1‬והוא אמר שהיה כשיר לחלוטין?‬
‫‪20‬‬
‫ת‪ .‬אני יכולה להעיד שב‪ 8.1‬אם כך‪ ,‬בוודאות היה הליך גרורתי סוער בעצמות שהצדיק הפנייה‬
‫למיפוי עצם‪ .‬שוב‪ ,‬איפה שהוא בין ה‪ 8-16‬הצטרף גם הבלבול אני נקודתית לא יכולה להגיד מתי‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫ש‪ .‬יכול להיות שב‪ 12‬או ‪ 13‬התחיל מצב בלבולי‪ ,‬את לא יכולה להגיד בוודאות שלא‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ת‪ .‬אני יכולה להגיד בוודאות‪ ,‬ברמת וודאות סבירה שאם לקח לו עוד ‪ 3-4‬ימים עד שחזר לאיזה‬
‫רמה של השיפור‪ ,‬אותם ימים מן הסתם היו גם בכיוון של ההחמרה" )עמ' ‪ 166‬שו' ‪.(1-7‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בחקירתה החוזרת‪ ,‬העידה בעמ' ‪ 166‬ש' ‪:10-22‬‬
‫‪26‬‬
‫"ש‪ .‬כשאני שאלתי אותך שאלות אני נזהרתי במשנה זהירות לא להעביר אליך מידע שהיה בפנינו‪,‬‬
‫לפני המועד שבדקת את המנוח‪ .‬מאחר וחברתי הציגה בפניך כל מידע שנראה לה שהוא טוב לה‪,‬‬
‫אני מרשה לעצמי להציג בפנייך את כל היריעה על מנת שבסופו של יום תאמרי את עמדתך הכמעט‬
‫סופית אם לא הסופית‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 10‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫נתחיל מהחלק הקל והפשוט‪ ,‬ד"ר ורד טל‪ ,‬פסיכיאטרית ופסיכוטרפיסטית מונתה כמומחית על‬
‫ידי בית המשפט‪ .‬ד"ר טל‪ ,‬בדקה את כל התיק הרפואי של המנוח‪ ,‬כולל את כל הנתונים שאת‬
‫העברת‪ ,‬כל המסמכים שהועברו על ידך‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬קובעת הפסיכיאטרית לאור החומר שעמד‬
‫ברשותי‪ ,‬מר פדנס בעת חתימתו על צוואתו סבל ממצב של דליריום עם ירידה נכרת בכישורים‬
‫מנטלים ולכן‪ ,‬לא היה כשיר לצוות‪ .‬מועד הצוואה הנטען הוא ‪ .11/1/07‬האם מסקנה שכזו מחזקת‬
‫את התרשמותך לאור העובדה שד"ר טל בדקה את כל החומר הרפואי של המנוח‪ ,‬חוץ מהמנוח‬
‫עצמו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ת‪ .‬אני נוטה להסכים איתה‪ ,‬אם הייתי נותנת חוות דעת‪ ,‬מניחה שלא הייתי יכולה להתחייב שהיה‬
‫כשיר באותו תאריך"‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫בעמ' ‪ 168‬ש' ‪ 18-25‬העידה‪:‬‬
‫‪10‬‬
‫"ש‪ .‬אם אומר לך שבין ה‪ 8/1‬שהמנוח נבדק אצל ד"ר שטקילברג‪ ,‬לבין ה‪ 16/1-‬שהוא הגיע אליך‪,‬‬
‫המנוח חתם על צוואה ב‪ ,11/1‬בלי שאף אחד ידע מלבד אשתו‪ .‬היא הזוכה על פי הצוואה‪ .‬אם אוסיף‬
‫ואומר לך שקיימת טענה מצדנו‪ ,‬מצד ילדיו של המנוח‪ ,‬שבין ה‪ 16/1 – 8/1-‬נמנע מהמנוח טיפול‪.‬‬
‫לטענתנו בלבד‪ .‬אז כמו בן ניתן היה לראות מדרון חלקלק של התדרדרות במצבו‪ .‬האם תוכלי לומר‬
‫לי שזה פחות או יותר תואם את מצבו של המנוח בעת בדיקתך ב‪ 16/1-‬בעיקר לאור ממצאייך‬
‫"נראה מיובש"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫ת‪ .‬אם אני צריכה‪ ,‬על סמך הממצאים שלי ב‪ 16‬להחליט מה קדם לכך בטווח של ‪ 5‬ימים קודם אני‬
‫הייתי נוטה לחשוב ולהסיק שהוא לא היה כשיר‪) ".‬עמ' ‪ 168‬שו' ‪.(18-25‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫אין צריך לומר כי עדותה של ד"ר הוברט היתה עדות מרכזית בתיק‪ .‬לנ"ל יתרון על פני חוות דעתה‬
‫של ד"ר ורד טל‪ ,‬שכן עדותה מסתמכת על בדיקת המנוח ולא רק על עיון במסמכים רפואיים הנוגעים‬
‫למצבו‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין צורך לומר כי גם הנ"ל הינה עדה אובייקטיבית שאין לה כל עניין בתוצאות‬
‫ההליך‪ .‬עדותה הותירה רושם אמין לחלוטין כאשר כישוריה המקצועיים אינם מוטלים בספק‬
‫ובדבריה‪ ,‬חיזקה‪ ,‬למעשה‪ ,‬את מסקנות חוות דעתה של ד"ר טל‪ .‬בהתחשב באמור לעיל‪ ,‬נוטה אני‬
‫לקבל אף את עדותה של ד"ר הוברט כעדות המחזקת את חוות דעתה של ד"ר טל ויש בה כדי להוסיף‬
‫לחיזוק משקל חוות הדעת של ד"ר טל‪ ,‬כפי שהוסבר לעיל‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫ד"ר יעקב שטקילברג – הנ"ל הינו רופא המשפחה של המנוח בקופת חולים מכבי‪ .‬נחקר בישיבה‬
‫שהתקיימה ביום ‪ .4.7.12‬הוא העיד שבדק את המנוח ביום ‪ 8.1.07‬וערך סיכום פגישה )ת‪ .(9/‬מת‪9/‬‬
‫עולה כי הנ"ל ביקש ביצוע בדיקות למנוח – אולטרסאונד‪ ,‬מיפוי עצמות דחוף‪ ,‬בדיקות דם ושתן‬
‫וטיפול סימפטומטי‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫בחקירתו הנגדית ציין כי הגב' ב‪.‬ג‪) .‬להלן‪" :‬ב'"( קבעה עבור המנוח את הפגישה במרפאתו‪ .‬לדבריו‪,‬‬
‫היא פציינטית ותיקה מאוד שלו וביקשה ממנו לבדוק את המנוח לצורך קבלת חוות דעת רפואית‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 11‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫נוספת‪ .‬הוא ציין כי במהלך הפגישה עם המנוח שאל את המנוח שאלות וכן‪ ,‬בדק אותו פיזית‪.‬‬
‫להתרשמותו‪ ,‬המנוח היה צלול לגמרי‪ ,‬התלוצץ וצחק איתו ושיתף פעולה באופן מלא‪ .‬כשנשאל האם‬
‫היה רושם בת‪ 9/‬לו היה מתרשם שהמנוח מבולבל או לא צלול ולא מדבר לעניין‪ ,‬השיב בחיוב‪ .‬כמו‬
‫כן‪ ,‬העיד כי בנותיו של המנוח פנו אליו במהלך המשפט אולם הוא סירב למסור להן פרטים בשל‬
‫סודיות רפואית‪ .‬כעבור זמן‪ ,‬לדבריו‪ ,‬הגיעו אליו שנית עם צו בית משפט והוא ראה שהמדובר בצו‬
‫מזויף ולפיכך‪ ,‬לא מסר להן מידע‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בהמשך העיד שהמנוח היה במרפאתו אחר הצהריים וכי הפנה אותו למיפוי עצמות דחוף משום‬
‫שהתרשם שהוא במצב סופני‪ .‬כשנשאל לעניין הרשום בחלקו העליון של ת‪" 9/‬לד"ר אפשטיין דחוף"‬
‫השיב‪ ,‬שהוא לא כתב זאת‪ .‬כשנשאל הכיצד העיד שהמנוח היה אצלו אחר הצהריים כאשר מת‪8/‬‬
‫עולה כי המנוח ביקר אצל ד"ר אפשטיין בשעה ‪ ,16:34‬שב וחזר על גרסתו כי הוא בטוח שהמנוח היה‬
‫אצלו ב ‪ 8.1.07‬מהשעה ‪ 12:00‬ואילך‪ .‬הוא נשאל לעניין בדיקה רפואית שערך למנוח והשיב בעמ' ‪150‬‬
‫שורות ‪:13-25‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫"ת‪ .‬בדיקה גופנית גם שאני עורך למנוח‪ ,‬או לפציינט‪ ,‬קודם כל לא תמיד אני רושם את הכל‪.‬‬
‫במקרה שלו הבדיקה הגופנית‪ ,‬האבחנה הייתה לי ברורה לחלוטין‪ ,‬הבדיקה הגופנית לא הייתה‬
‫משנה שום דבר‪ ,‬לכן לא מצאתי לנכון לכתוב את זה‪ .‬עובדה שכתבתי אבחנה על סמך התרשמות‬
‫לש' וזו אבחנה נכונה‪ .‬לשאלת בית המשפט אני בדקתי אותו מבחינה גופנית‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫ש‪ .‬מה כללה הבדיקה הגופנית?‬
‫‪17‬‬
‫ת‪ .‬בדיקת לב‪ ,‬ראות‪,‬בטן‪ ,‬לחץ דם‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ש‪ .‬את הממצאים של לב‪ ,‬בטן‪ ,‬א‪.‬ק‪.‬ג אתה לא רושם?‬
‫‪19‬‬
‫ת‪ .‬א‪.‬ק‪.‬ג לא עשיתי‪ ,‬אמרתי‪ ,‬האבחנה העיקרית הייתה כזאת שכל המחלות האחרות היו לא כל כך‬
‫חשובות באותו רגע‪ ,‬כדי שקודם כל בגלל זה רשמתי שצריך דחוף מיפוי עצמות ולא א‪.‬ק‪.‬ג ודברים‬
‫אחרים‪ ,‬זה לא היה רלוונטי בזמנו‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫ש‪ .‬לא היה רלוונטי לרשום מדדים שבדקת?‬
‫‪23‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ .‬מכיוון שהמצב שלו היה אומר שהיה צריך טיפול אחר‪ ,‬לאו דווקא לב‪ .‬מבחינת הלב ודברים‬
‫אחרים הוא היה בסדר‪".‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בהמשך‪ ,‬השיב כי יכול בהחלט להיות שמצבו הפיזי של המנוח הוחמר מכיוון שהיה חולה סופני וגם‬
‫מבחינה קוגנטיבית היתה לכך השפעה כי במצבו הגרורות מתפשטות במהירות‪ .‬לדבריו‪ ,‬יש לו‬
‫הכשרה בסיסית כרופא בתחום הפסיכיאטריה‪ ,‬הוא לא ידע בביקור המנוח אצלו שדרגת הקלציום‬
‫שלו גבוהה מאוד וביצע למנוח בדיקה קוגנטיבית בעת הביקור‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 12‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫כשנשאל )עמ' ‪ 152‬שורות ‪ 17-24‬לפרוטוקול(‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫"ש‪ .‬בדיקה הכוללת התמצאות במקום‪ ,‬בזמן‪ ,‬סיטואציה?‬
‫‪2‬‬
‫ת‪ .‬כן‪ ,‬זו בדיקה קוגניטיבית‪ .‬אין לי רישומים‪ ,‬זה לא פציינט שלי וזה לא במחלקה שאני יכול‬
‫לשבת שעות ולבדוק ולהתייחס הלאה והלאה‪ ,‬זו בדיקה קוגניטיבית מהירה יחסית שנעשית‬
‫בצורה של שאלות מכוונות‪ ,‬כמובן מצב‪ ,‬איפה נולד‪ ,‬איפה גר‪ ,‬מה הכתובת בבית‪ ,‬מה הטלפון‪ ,‬מה‬
‫התאריך‪ ,‬דברים כאלה די פשוטים שיכולים לתת כיוון האם האדם מתמצא במקום‪ ,‬בזמן‪ ,‬האם‬
‫צלול‪ ,‬איך עונה‪ ,‬צורה של איך עונה‪ .‬זה מה שאתה קורה מינימנטל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫ש‪ .‬אין לך שום רישום על הבדיקות האלה?‬
‫‪8‬‬
‫ת‪ .‬לא‪".‬‬
‫‪9‬‬
‫כמו כן‪ ,‬העיד שאמר לתובעת "לפי דעתי הוא חולה סופני ואני מצטער שלא יכול לעזור במצב הזה‪,‬‬
‫כי הרכבת הלכה כנראה" )עמ' ‪ ,153‬ש' ‪ .(9-10‬ב"כ המתנגדים שב והקשה על הרופא בחקירתו‬
‫הנגדית לעניין שאלות ששאל את המנוח בעת הבדיקה והוא שב וחזר על גרסתו כי שאל אותו שאלות‬
‫שנוגעות לחייו וכי הוא ענה לעניין‪ .‬לדבריו‪ ,‬לא הזכיר בת‪ 9/‬שהמנוח נשוי‪ 4+‬משום שהדברים‬
‫הפרוצדוראליים האלה לא היו חשובים בהתחשב במצבו של המנוח‪ .‬הוא העיד שהמנוח הגיע כשהוא‬
‫הולך על רגליו ונתמך במקל הליכה וכי שכב על מיטת הטיפולים והוא בדק אותו כשלושת רבעי שעה‬
‫עד שעה‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫בסיום חקירתו הנגדית‪ ,‬נשאל )עמ' ‪ – 154‬שו' ‪ 27- 24‬עמ' ‪ 155‬שו' ‪:(1-3‬‬
‫‪17‬‬
‫"ש‪ .‬אנחנו נמצאים בבית משפט של מטה‪ ,‬יש גם בית דין של מעלה‪ .‬אני מרשה לעצמי לשאול‬
‫אותך ותענה במלוא ההגינות‪ ,‬אם אתה לא מסוגל‪ ,‬תגיד נמנע ולא יקרה כלום וסיימנו‪ .‬אם המנוח‬
‫י‪.‬פ‪ .‬היה אבא שלך וב ‪ 8/1/07‬היה נבדק ונפטר ‪ 3‬שבועות לאחר מכן‪ ,‬סובל ברמה שאי אפשר‬
‫להסביר‪ ,‬אתה מפנה אותו למיפוי עצמות דחוף‪ ,‬הראיתי לך מסמכים‪ ,‬מבולבל אי שקט‪ ,‬לא משתף‬
‫פעולה כמעט‪ ,‬אם זה היה אבא שלך‪ ,‬היית ממליץ לו לחתום על מסמך משפטי בתקופה הזו?‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫ת‪ .‬לא"‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ד"ר הוברט נשאלה בחקירתה החוזרת על ידי עוה"ד אלזם בהתייחס לבדיקת המנוח על ידי ד"ר‬
‫שטקילברג ביום ‪ .8.1.07‬היא ציינה שבת‪ 9/‬ניתן לראות היסטוריה והמלצות לטיפול‪ .‬כשנשאלה‪:‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫"ש‪ .‬האם את רואה במסמך הזה איזו שהיא אינדיקציה לבדיקה גופנית ו‪/‬או מנטלית שערך ד"ר‬
‫שטקילברג למנוח?‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫ת‪.‬לא‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ 13‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫ש‪ .‬אם אומר לך שד"ר שטקילברג טוען שהוא בדק את המנוח‪ ,‬בדיקת מינימנטל‪ ,‬בדיקה שכוללת‬
‫הימצאות במקום‪ ,‬בזמן‪ ,‬בסיטואציה‪ ,‬בדיקה שכוללת לב‪ ,‬ראיות‪ ,‬בטן‪ ,‬לחץ דם‪ ,‬האם מהמסך הזה‪,‬‬
‫משהו מכל מה שאמרתי ניכר?‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ת‪ .‬לא‪ .‬אותנו לימדו שמה שלא כותבים לא קרה‪ .‬אומרים לנו את זה בערך כל בוקר‪ ,‬מה שלא כתבנו‬
‫לא קרה‪ .‬כשבודקים אותנו אם לא בדקנו לא קרה‪ .‬לא יודעת אם יש נהלים שאומרים זאת‪ ,‬אבל‬
‫בפועל כך אנו פועלים בהדסה " )עמ' ‪ 167‬שו' ‪.(1-9‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫כמו כן‪ ,‬ת‪ 9/‬היה לנגד עינה של ד"ר טל והיא מציינת אותו באסופת המסמכים הרפואיים שעמדו‬
‫בפניה‪ .‬היא נשאלה בעניין זה בחקירתה הנגדית על ידי עוה"ד ליכט‪-‬פטרן תוך שהנ"ל טוענת בפניה‬
‫שבמסמך זה אין שום איזכור שהמנוח סבל מדיליריום והשיבה שמת‪ 9/‬ניתן להסיק סקירת‬
‫היסטוריה רפואית של המנוח והמלצות טיפוליות‪ ,‬אולם לא ניתן להסיק כי המנוח נבדק על ידי‬
‫הרופא‪ ,‬גופנית )עמ' ‪ ,65‬ש' ‪.(12-19‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫פרופ' אריה דורסט ‪ -‬הנ"ל יו"ר איגוד הכירורגים בישראל ובמקצועו מנתח כללי‪ .‬הוא זומן לעדות‬
‫על ידי התובעת והעיד ביום ‪ .17.6.12‬לדבריו‪ ,‬ראה את המנוח לראשונה ביום ‪) 27.12.06‬מסמך מסכם‬
‫לעניין ביקור המנוח במועד זה סומן ת‪ (14/‬לצורך בדיקת התייעצות נוספת כאשר הקשר עימו נעשה‬
‫דרך ב'‪ .‬הוא העיד שבאותו יום המנוח נכנס עצמאית לחדר‪ ,‬הוא נראה די בסדר פרט לכך שסבל‬
‫מחולשה‪ ,‬עייפות וגיהוקים‪ .‬הוא התלונן‪ ,‬דיבר איתו וסיפר לו על תלונותיו‪ .‬כמו כן‪ ,‬בדק אותו פיזית‬
‫ולדבריו‪ ,‬השיחה איתו היתה עניינית‪ .‬להתרשמותו‪ ,‬מצבו הכללי היה משביע רצון וסביר‪ ,‬הוא הסביר‬
‫למנוח שהחלק הכירורגי הושלם אבל יש צורך בהשלמת טיפול אונקולוגי והפנה אותו לד"ר איילה‬
‫הוברט‪ .‬הקשר עם ד"ר הוברט נוצר באמצעותו‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫כשנשאל‪:‬‬
‫‪20‬‬
‫"ש‪ .‬מההתרשמות שלך עם הניסיון שלך‪ ,‬האם החולה שעמד בפניך היה צלול?‬
‫‪21‬‬
‫ת‪ .‬אני מניח שבדרך כלל חולה שבא עם מחלה גידולית ואם יש סימנים של אי צלילות‪ ,‬אני מתרשם‬
‫מזה ואז אני רושם את זה‪ ,‬מפני שמדובר פה על סרטן ואנחנו יודעים שהסרטן יכול להתפשט לכל‬
‫מיני מקומות כולל למח ומצב הצלילות מלמד על התפשטות המחלה‪ ,‬ואם הוא היה מדבר לא לעניין‬
‫או מבולבל או משהו מהסוג הזה‪ ,‬אני מניח שהייתי רושם את זה והייתי מתרשם מזה כי זה חלק‬
‫מהמקצוע‪ ,‬הייתי רושם שהחולה היה מבולבל ויש חשד לגרורות במח ואולי הייתי שולח אותו‬
‫לסיטי ראש‪ ,‬לפני ששולח לאונקולוג להיות בטוח שאין לו גרורות במח‪ ,‬אבל זה לא נרשם פה אצלי‪,‬‬
‫לא כתבתי אין לו גידול במח‪ ,‬אז ההתייחסות שלו לעניין הייתה עניינית וגם שלי" )עמוד ‪ 114‬שו'‬
‫‪.(3-12‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫במענה לשאלותיו של עוה"ד אלזם‪ ,‬השיב שב"כ התובעת פנו אליו לצורך זימונו לעדות וכן פנתה‬
‫אליו ב'‪ .‬הוא עומת עם ת‪ 7/‬אשר מפאת חשיבותו יצוטט במלואו‪:‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 14‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫" לכל המעוניין‪,‬‬
‫‪1‬‬
‫מר פ‪.‬י‪ ,.‬בן ‪ ,70‬ביקר במרפאתי במרכז רפואי הדסה עין כרם בתאריך ‪.27.12.2006‬‬
‫‪2‬‬
‫מר פ‪ .‬עבר כריתת מעי גס בגלל סרטן המעי הגס וסבל מגרורות‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫בעת בדיקתו על ידי סבל מגיהוק‪ ,‬חולשה ועייפות‪ .‬לא צוין מצב של בלבול‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫בדיקת הבטן גילתה צלקת נקיה‪ .‬הופנה להמשך טיפול למכון אונקולוגי‪".‬‬
‫‪5‬‬
‫יודגש כי ת‪ 7/‬ות‪ 14/‬זהים – ת‪ 14/‬כתוב בכתב ידו של פרופ' דורסט ות‪ 7/‬הינו מסמך מודפס שהוספו‬
‫בו המילים "לא צוין מצב של בלבול"‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫פרופ' דורסט העיד שת‪ 7/‬ערך "לפי בקשת אנשים‪ ,‬לא זוכר מי ביקש ממני" )עמ‪ ,116 /‬ש' ‪.(26‬‬
‫‪8‬‬
‫הוא נשאל‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫"ש‪ .‬איך אתה זוכר בחלוף ‪ 4‬שנים לכתוב התרשמות?‬
‫‪10‬‬
‫ת‪ .‬היה לי מסמך מהדסה לא התרשמתי מהזיכרון‪ .‬המסמך הזה הוצא על סמך הבדיקה שנעשתה‬
‫ב‪ ,2006‬לא הייתי כותב מסמך כזה אם לא היה לי שום חומר‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫ש‪ .‬ת‪ 7/‬נערך על בסיס ת‪ ,14/‬נכון?‬
‫‪13‬‬
‫ת‪ .‬לא זוכר‪ ,‬אבל לשאלתך שהיא הרבה פעמים במקצוע שלי ואני גם כותב חוות דעת רפואיות‬
‫בנושא שאני עוסק בו‪ ,‬יש הרבה מאוד פניות משפטיות לגבי מסמכים רפואיים על חולים שעברו‬
‫ניתוחים בעבר או שהיו מטופלים במרפאות‪ ,‬בעיקר מחברות ביטוח‪ ,‬אנשים רוצים לעשות ביטוח‬
‫חיים‪ ,‬פתאום התגלה שהיו אצל רופא באיזה תקופה‪ ,‬וזה לא בדיוק היה אתמול ואתה מוציא‬
‫מסמכים מהארכיון הרפואי ועל סמך זה אתה מוציא את חוות הדעת שלך‪ .‬יש גם מקרים שאתה‬
‫זוכר‪ ,‬בפרקטיקה רפואית חלק מהחולים אתה זוכר‪ ,‬חלק לא‪ .‬אם מדובר בניתוח בנאלי של בקע‬
‫ואנו עושים הרבה כאלה‪ ,‬אי אפשר לבוא לבקש שאזכור‪ ,‬אבל כשמדובר על מקרים יוצאי דופן‪,‬‬
‫לרופאים יש את הזיכרון שלהם לדברים האלה‪) ".‬עמ' ‪ 117‬שו' ‪.(1-15‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫ובהמשך‪" ,‬ש‪ .‬אני ניגש לת‪ 7/‬ורואה שעל פניו הניסוח אותו ניסוח‪ ,‬למעט משפט אחד והמשפט‬
‫האחד הזה‪" ,‬לא צוין מצב של בלבול" תסביר לי את ההבדל‪ ,‬תתייחס לעובדה שת‪ 14/‬נערך בזמן‬
‫אמת ות‪ 7/‬נערך ‪ 4‬שנים אחרי בדיקת המנוח" )עמ' ‪ 118‬שו' ‪.(9-11‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫בהמשך חקירתו נשאל לעניין היכרותו את ב' והש'ב‪:‬‬
‫‪25‬‬
‫"ש‪ .‬הוזכר מקודם השם ב'‪ ,‬אמרת שאתה מכיר אותה‪ .‬תספר לבית המשפט איך אתם מכירים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ת‪ .‬אני מכיר את ב' עד כמה שאני זוכר‪ ,‬היה לי קשר מקצועי איתה‪ ,‬או משפחה שלו או חולה אחר‬
‫שהיא הפניתה אלי לטיפול בעבר‪ ,‬לפני המקרה הזה והקשר שלי היה איתה בצורה כזו שידעה על‬
‫קיומי כרופא בעל מעמד ברפואה והפנית אלי חולה אחד לפחות לקודם‪ ,‬לא זוכר אם יותר‪ ,‬היא‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪ 15‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫הכירה אותי והפנית אלי את המנוח‪ ,‬כסמכות רפואית‪ ,‬פנתה אלי כדי לשמוע מה אני אומר‪ .‬אין לי‬
‫היכרות אחת עם גב' ב'‪ ,‬היא לא קרובה שלי ולא משפחה שלי וזה כל ההיכרות שלי איתה‪ .‬אין לנו‬
‫חברים משותפים‪ ,‬היא גרה בחיפה ואני גר בירושלים‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ש‪ .‬כמו שאמרנו המנוח היה אצלך בדצמבר ‪?06‬‬
‫‪4‬‬
‫ת‪ .‬זה מה שכתוב‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ש‪ .‬להערכתך‪ ,‬המצב הרפואי שלו היה לקראת פטירה?‬
‫‪6‬‬
‫ת‪ .‬התשובה היא לא‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫ש‪ .‬הוא היה במצב סופני?‬
‫‪8‬‬
‫ת‪ .‬לפי מה שכתוב כאן ואני מתייחס רק לפי מה שכתוב כאן‪ ,‬מדובר על אדם שעבר ניתוח מעי גס‬
‫בשל גידול סרטני בשלב מתקדם‪ ,‬עם ‪ 15‬בלוטות נגועות בבדיקה פתולוגית שנעשתה‪ .‬לא הסתכלתי‬
‫על המסמך הזה ת‪ 14/‬ושם לא צוין מצב של בלבול‪ .‬הסתכלתי בת‪ 14/‬ועל סמך זה עניתי את‬
‫התשובה ולא צוין פה מצב של בלבול‪ .‬אמרתי קודם‪ ,‬אני מניח שהייתי כותב מצב של בלבול אם‬
‫היה מצב כזה‪ ,‬כי זה היה מצביע על מחלה נוספת במוח" )עמ' ‪ 119‬שו' ‪ 1-3‬עמ' ‪ 120‬שורות ‪.(12-27‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫הוא שב ונחקר לגבי ת‪ 7/‬והש'ב‪:‬‬
‫‪14‬‬
‫"ש‪ .‬ענית לי בהגינות את כל מה שאתה יודע‪ ,‬אבל אסביר לך מה מפריע לי שלא באשמתך‪ ,‬אולי‬
‫תוכלי לעזור לי‪ .‬ת‪ 7/‬בזמן אמת לא נכתב‪ ,‬מסכים?‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫ת‪ .‬נכון‪ .‬נכתב ‪ 4‬שנים אחרי זה" )שורות ‪ 21-23‬עמ' ‪.(121‬‬
‫‪17‬‬
‫יוער כי‪ ,‬זולת חוות הדעת הרפואיות והמסמכים הרפואיים‪ ,‬אתייחס כבר בפרק זה לעדותו של‬
‫עוה"ד שמיר אשר ערך את הצוואה חרף העובדה שאינו מומחה בתחום הרפואה‪ ,‬באשר יש בדבריו‬
‫כדי לסייע לחיזוק או הפרכת העדויות הרפואיות כפי שפורטו לעיל‪ ,‬ואפרט‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫עוה"ד שמיר – הינו עוה"ד אשר ערך את צוואת המנוח )וצוואת התובעת במקביל(‪ .‬הוא זומן לעדות‬
‫על ידי המתנגדים והעיד ביום ‪ .16.1.12‬בחקירתו הראשית אישר שראה את המנוח בפעם הראשונה‬
‫כאשר הגיע לביתו לצורך החתמתו על הצוואה‪ .‬הוא הגיע לביתו של המנוח עם העותק המודפס של‬
‫הצוואה עליה חתם המנוח‪ .‬עוד העיד שהוא מכיר את התובעת משום שעבדה בבנק בחיפה‪ ,‬איתו‬
‫עבד‪ .‬לדבריו‪ ,‬התובעת היתה במשרדו פעם אחת לפני מועד חתימת הצוואה והביאה לו את‬
‫המסמכים הנדרשים לצורך עריכתה‪ .‬היא שוחחה איתו ואמרה לו מה רוצים‪ ,‬היא והמנוח‪ ,‬לכתוב‬
‫במסגרת צוואתם ההדדית‪ .‬לדבריו‪ ,‬הכין צוואה גם עבורה ושניהם חתמו על הצוואה באותו יום‪.‬‬
‫בהמשך‪ ,‬הוא תיאר שלפני חתימת הצוואה "דיברנו שתי דקות מילות נימוסין‪ ,‬שאלתי על המחלה‬
‫וכולי‪ ,‬הוצאתי את הניירות‪ .‬הוא לקח עותק אחד וקרא ואני קראתי מולו‪ ,‬הוא שאל עוד שאלה‬
‫שתיים‪) "...‬עמ' ‪ ,97‬ש' ‪ .(7-9‬בחקירתו הנגדית‪ ,‬תיאר את המנוח כאדם עצמאי שקם והלך איתו‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 16‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫למטבח ודיבר איתו על עבודות הנגרות במטבח‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא היה מסוגל ללכת ולדבר‪ .‬הוא תיאר עוד‬
‫כי לאחר טקס החתימה על הצוואה דיבר איתו על עניינה של ע'‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא ידע שיש למנוח סרטן‬
‫אך לא ידע שהוא כל כך חולה והופתע לשמוע שנפטר‪ .‬כשנשאל כיצד למד על יכולת הזכרון לטווח‬
‫הארוך של המנוח השיב "הבן אדם שידר שהוא בעניינים בכל המובנים‪ ,‬גם בטלפונים וגם כשהייתי‬
‫שם‪ ,‬לא שאלתי על מלחמות העולם‪ ,‬מסכים איתך שלא שאלתי על זכרון לטווח ארוך כי נראה לי‬
‫שאין צורך" )עמ' ‪ ,106‬ש' ‪ .(6-8‬הוא השיב גם שכמעט ולא שאל אותו שאלות כדי להתרשם מהזכרון‬
‫שלו לטווח קצר משום שהוא דיבר לעניין "לא היתה סיבה לשאול‪ ,‬הוא נראה לגמרי מאופס" )עמ'‬
‫‪ ,106‬ש' ‪.(16‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫בחקירתו החוזרת‪ ,‬שב והעיד שלא היה שום ספק בכשירותו של המנוח וגם היום אין לו שום ספק‪ .‬כן‬
‫העיד שהשיחה הראשונה שקיים עם המנוח נערכה פחות מחודש לפני חתימת הצוואה‪ .‬וכי כל‬
‫התהליך לא נמשך זמן רב כל כך מאז ה ‪.6.12.06‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫טענות הצדדים בעניין כש'רות המנוח ויישום הפרק הנ"ל‪:‬‬
‫‪12‬‬
‫המתנגדים טוענים כי המנוח הותיר‪ ,‬לכאורה‪ ,‬צוואה אחת שנערכה כשלושה שבועות טרם פטירתו‬
‫במועד בו היה במצב מנטלי ירוד ביותר‪ ,‬מבולבל‪ ,‬תלוי לחלוטין בזולת‪ .‬מחלת הסרטן האלים בה‬
‫לקה היתה מפושטת בכל גופו‪ ,‬הוא סבל כאבי תופת ונטל תרופות נרקוטיות בכמויות גדולות‪.‬‬
‫המתנגדים סומכים טענותיהם על חוות דעתה של ד"ר טל ולטענתם‪ ,‬חוות הדעת לא נסתרה במהלך‬
‫חקירתה‪ .‬התמליל תומך בטענתם כי המנוח לא היה כשיר לצוות וגם ד"ר טל נתנה דעתה לתוכן‬
‫התמליל‪ .‬המתנגדים מסתמכים גם על עדותה של ד"ר הוברט שהינה הרופאה היחידה אשר בדקה‬
‫את המנוח ותיעדה את בדיקתה בכתובים‪ ,‬בזמן אמת‪ .‬לדבריה‪ ,‬ביום ‪ 16.1.07‬כ‪ 5-‬ימים לאחר‬
‫חתימת הצוואה היה המנוח במצב קשה ביותר ומבולבל‪ .‬ד"ר הוברט הסכימה בחקירתה הנגדית‬
‫למסקנותיה של ד"ר טל כי המנוח לא היה כשיר לצוות במועד הרבלנטי‪ .‬עוד ניתן ללמוד מעדותה כי‬
‫פרופ' דורסט וד"ר שטקילברג לא בדקו את המנוח ולדבריה‪ ,‬הוא חזר לתפקד באופן סביר רק ‪ 11‬יום‬
‫לאחר הצוואה‪ ,‬ב ‪ .22.1.07‬לטענתם‪ ,‬המדובר ברופאה בכירה שהינה עדה נייטרלית והעידה באופן‬
‫אמין ומקצועי‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫אשר לפרופ' דורסט – לטענתם‪ ,‬הוכח הקשר בינו לבין ב' כאשר ב' העידה כזב במטרה לפגוע‬
‫במתנגדת ‪ ,2‬ש‪.‬ג‪ ,.‬כלתה לשעבר ואם נכדיה כאשר היא ובנה מצויים בעיצומו של סכסוך גירושין‬
‫מכוער‪ .‬לטענתם‪ ,‬אין בעדותו של פרופ' דורסט כדי לתרום דבר בנוגע למצבו המנטלי של המנוח בעת‬
‫חתימת הצוואה‪ ,‬הוא לא בדק את המנוח‪ ,‬לא טיפל בו אלא קיים איתו פגישה קצרה בה הפנה אותו‬
‫לד"ר הוברט‪ .‬אשר לעדותו של ד"ר שטקילברג‪ ,‬לטענתם הוכחו סתירות וכשלים צורמים בעדותו הן‬
‫באשר למועד ביקורו של המנוח אצלו ביום ‪ 8.1.07‬והן בנוגע לבדיקות שביצע למנוח כטענתו‪ .‬בפרט‪,‬‬
‫יש לטענתם לייחס חשיבות להודאתו של ד"ר שטקילברג‪ ,‬כי אם המנוח היה אביו הוא לא היה‬
‫ממליץ לו לחתום‪ ,‬במצבו‪ ,‬על כל מסמך משפטי‪ .‬עוד יש לייחס חשיבות לדבריו לתובעת בתום‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 17‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫הביקור כי המנוח במצב סופני וכי "פספס את הרכבת"‪ .‬על כן‪ ,‬לטענתם אין לייחס משקל לעדותו‬
‫ויש להבין מתוך דבריו כי העיד מה שביקשו ממנו לומר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫עוד טוענים המתנגדים כי לא ניתן ללמוד מעדותו של עוה"ד שמיר על מצבו המנטלי של המנוח‬
‫במועד חתימת הצוואה ועל יכולתו להבין את תכנה‪ .‬לטענתם‪ ,‬עוה"ד שמיר אינו רופא אין לו כל‬
‫יכולת בחינה ושיפוט של מצב מנטאלי בעיקר שעה שמדובר בעו"ד שהודה ששוחח עם המנוח טרם‬
‫חתימת הצוואה שיחת נימוסין של כשתי דקות וכי‪ ,‬לדבריו‪ ,‬ייתכן שהיו למנוח הזיות‪ .‬לסיכום פרק‬
‫זה טוענים המתנגדים כי הוכח מחוות דעתה של ד"ר טל וד"ר הוברט שהמנוח לא היה כשיר לצוות‬
‫במועד הרלבנטי ואין בטענות התובעת כדי להצדיק סטייה מחוות דעתה של ד"ר טל‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫בסיכומיה‪ ,‬טוענת התובעת נגד חוות הדעת כאשר לדבריה‪ ,‬מן החומר הרפואי שהונח בפני ד"ר טל‬
‫לא הונחה כל עדות לבעיה קוגנטיבית כלשהי של המנוח עד ליום ‪ 16.1.07‬כאשר נבדק על ידי ד"ר‬
‫הוברט‪ .‬לדבריה‪ ,‬לא היה יסוד לקביעת ד"ר טל כי המנוח היה במצב "ישנוניות וירידה בעירנות‪ ,‬החל‬
‫מיום ‪ 9.1.07‬ואילך‪ ,‬עד לאשפוזו ביום ‪ 16.1.07‬ואף לאחריו"‪ ,‬קרי – במצב של "דיליריום עם ירידה‬
‫בכישורים המנטליים" כהגדרתה‪ ,‬ולכן "לא היה כשיר לצוות"‪ .‬התובעת טוענת כי הצוואה כפי‬
‫שנחתמה היתה פשוטה והגיונית ולכן‪ ,‬לא ברורה קביעת המומחית כי הצוואה הינה לא הגיונית‪ .‬עוד‬
‫טוע' התובעת כי הוכח שהמנוח היה כשיר לקבל החלטות גם באשפוז השני וכי הוא חתם על‬
‫מסמכים הנוגעים לטיפול בו‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫לטענתה לא היה למומחית כל יכולת להוכיח שהדיליריום החל דווקא ב ‪ 9.1.07‬ולא לאחר חתימת‬
‫הצוואה‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא היתה לה כל יכולת להוכיח‪ ,‬גם בהנחה שהדיליריום החל ב ‪ ,9.1.07‬שהמנוח לא‬
‫היה כשיר‪ .‬לטענתה‪ ,‬ד"ר טל לא התייחסה בחוות הדעת לטיוטת צוואתו של המנוח וכן‪ ,‬לא הובאו‬
‫בפניה העובדות שהוכחו לעניין התנהגות המנוח במועד חתימת הצוואה המדברות בעד עצמן‬
‫והמעידות על פעולות אקטיביות מצידו במעמד זה‪ .‬לטענתה‪ ,‬גם אם המנוח סבל מדילריום לא נפגעה‬
‫כשירותו לצוות‪ .‬חוות הדעת נסתרה על ידי עדויות הרופאים האחרים אשר העידו בפני בית המשפט‬
‫וכן על ידי העדים האחרים שנשמעו‪ .‬נוכח האמור לעיל טוענת התובעת כי המתנגדים לא עמדו בנטל‬
‫הנדרש להוכחת טענתם שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה‪ .‬לטענתה‪ ,‬המנוח ידע שהוא חותם‬
‫על צוואה‪ ,‬הבין את תכנה והיה מודע להיקף רכושו‪ .‬אין בתרופות ובמשככי כאבים כדי לשלול את‬
‫יכולתו של המנוח להבין בטיבה של צוואה אשר נערכה בפני עו"ד ותיק ומזכירתו הותיקה‪ .‬לא הוכח‬
‫מה היה מינון משככי הכאבים שקיבל המנוח והעובדה שהיה כשיר לקבל החלטות הנוגעות‬
‫לבריאותו מעידה מקל וחומר שהיה כשיר להחליט בענייני רכושו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫בסיכומי תשובה מטעם המתנגדים טוענים המתנגדים כי התובעת הטעתה את בית המשפט בטענתה‬
‫שהיוזמה לעריכת הצוואה היתה של המנוח במשך כחודש ימים טרם חתימתה‪ .‬לטענתם‪ ,‬מעדותו של‬
‫עוה"ד שמיר ניתן להסיק היפוכם של דברים ומעדותו עולה שמדובר בצוואה שנחתמה כתוצאה‬
‫מפעלתנותה ויוזמתה הנמרצת של התובעת במועד בו אין עוררין שהמנוח לא היה כשיר להבחין‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 18‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫בטיבה של צוואה‪ .‬אם אכן‪ ,‬כטענת התובעת‪ ,‬המנוח יזם עריכת צוואה החל מאוקטובר ‪ ,2006‬מה‬
‫מנע ממנו לחתום על צוואה באותה עת‪ .‬המתנגדים טוענים עוד כי המועד הרלבנטי לבדיקת כשירותו‬
‫של המנוח לעריכת צוואה הינו מועד חתימתה ועל כן‪ ,‬טענות התובעת המתייחסות ליום ‪ ,9.1.07‬טרם‬
‫מועד חתימת הצוואה‪ ,‬אינן רלבנטיות‪ .‬המתנגדים טוענים כי מעדותה של ד"ר הוברט עולה מפורשות‬
‫שבתקופת אשפוזו הראשון של המנוח מיום ‪ 16.1.07-22.1.07‬היה מצבו קשה‪ .‬הוא חזר לתפקד‬
‫באופן סביר רק ביום ‪ .22.1.07‬במועד זה‪ ,‬לאחר שנבדק על ידי פסיכיאטרית‪ ,‬הוחלט לשחררו‬
‫מאשפוז‪ .‬האמור לעיל מוכיח לטענתם‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬כי במועד עריכת הצוואה‪ ,‬המנוח לא היה כשיר‬
‫לצוות‪ .‬אשר לאשפוז השני של המנוח מיום ‪ 25.1.07‬עד ליום ‪ ,30.1.07‬כשבועיים לאחר חתימת‬
‫הצוואה‪ ,‬חלה הידרדרות נוספת במצבו של המנוח אשר הצריכה את אשפוזו המיידי והתחלת טיפול‬
‫כימותרפי‪ .‬אז ורק אז‪ ,‬חתם המנוח על הסכמה לטיפול כימותרפי‪ .‬המתנגדים טוענים עוד כי‬
‫בסיכומיה מציגה התובעת תיאוריות וטענות רפואיות שונות‪ ,‬שעה שאין לבאת כוחה הכשרה‬
‫בפסיכיאטריה ובנבכי הרפואה‪ .‬לשם כך‪ ,‬מונתה מומחית ואין לאפשר לפסול את חוות דעתה על‬
‫יסוד טענות כזב ואי אמת‪ .‬לטענתם‪ ,‬ד"ר טל ראתה את התמליל והאזינה לדיסק‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין‬
‫בטיוטת הצוואה כדי ללמד על כשירות המנוח‪ ,‬לא ברור של מי כתב היד על נוסח הטיוטה‪ ,‬לא ברור‬
‫באיזה יום נכתבה וקיים שוני בין הטיוטה לנוסח הצוואה בכך שבצוואה הוסף סעיף ‪ 10‬אשר זכרו‬
‫לא בא קודם לכן‪ ,‬בטיוטה‪ .‬לדבריהם‪ ,‬סעיף ‪ 10‬משרת את האינטרסים של התובעת בלבד והוספתו‬
‫מחזקת את החשש שהמדובר ברצונה של התובעת אשר יזמה והפיקה את כל אירוע הצוואה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫עוד טוענים המתנגדים כי בסיכומיה מבססת התובעת את טענותיה על מסמכים רפואיים שנערכו על‬
‫ידי רופאים כגון‪ :‬ד"ר אפשטיין‪ ,‬ד"ר שלמון ופסיכיאטרית בית החולים שבדקה את המנוח ביום‬
‫‪ 22.1.07‬מבלי שאלה זומנו לעדות‪ .‬לטענתם‪ ,‬התובעת ידעה היטב לזמן לעדות רופאים ולא ברור‬
‫מדוע דווקא את הנ"ל בחרה שלא לזמן לעדות‪ .‬משנמנעה לזמן עדויות רלבנטיות פועל הדבר לחובתה‬
‫ומתוך החומר שהונח בפני בית המשפט – קרי‪ ,‬עדויות הרופאים ועורך הצוואה‪ ,‬ניתן להסיק בבירור‬
‫שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וחומר הראיות שהונח בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום‬
‫לאמץ את חוות דעתה של המומחית‪ ,‬ד"ר טל לפיה המנוח לא היה כש'ר לצוות במועד בו נערכה‬
‫הצוואה‪ .‬חוות הדעת היתה מנומקת כדבעי‪ ,‬נשלחו לד"ר טל שאלות הבהרה רבות והתשובות עליהן‬
‫התיישבו עם האמור בחוות הדעת‪ .‬כמו כן‪ ,‬גרסתה של ד"ר טל לא נסתרה במהלך חקירתה הנגדית‪.‬‬
‫יש לזכור כי המדובר בעדה מקצועית שאין חולק על כישוריה וכן על היותה אובייקטיבית ונטולת כל‬
‫אינטרס באשר לתוצאות ההליך‪ .‬הפועל היוצא מן האמור ולאור הכלל המנחה שהובא לעיל‪ ,‬לפיו‬
‫ככלל יאמץ בית משפט חוות דעת של מומחה‪ ,‬זולת במצבים חריגים‪ ,‬מצאתי לנכון לאמץ את חוות‬
‫דעתה של ד"ר טל שכן‪ ,‬מקרה זה אינו נופל בגדר החריגים הנ"ל המצדיקים סטיה מן הכלל האמור‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫גם חוות דעתה של ד"ר הוברט תומכת במסקנה האמורה‪ .‬היא העידה באופן חד משמעי כי המנוח‬
‫לא היה כש'ר לערוך צוואה‪ .‬יש לייחס עדותה משקל מכריע שכן בנוסף להיותה עדה מקצועית‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 19‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫ואובייקטיבית שאין לה עניין בתוצאות ההליך‪ ,‬הוכח כי היא היתה הרופאה היחידה שבדקה את‬
‫המנוח מספר ימים לאחר חתימת הצוואה‪ .‬לפיכך‪ ,‬ביכולתה להעיד בצורה הברורה ביותר מה היה‬
‫מצבו במועד הרלבנטי‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫בנוסף‪ ,‬תיעוד מעמד חתימת הצוואה בתמליל שהוגש מחזק את המסקנה לעניין היעדר כשירותו של‬
‫המנוח בעת עריכת הצוואה‪ .‬אומנם‪ ,‬לכאורה‪ ,‬מתוך התמליל עולה כי התנהלה שיחה בין עוה"ד‬
‫שמיר לבין המנוח‪ ,‬כאשר המנוח שיתף פעולה במהלך השיחה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬ניכר בבירור כי אין‬
‫המדובר בשיתוף פעולה מלא ומצטייר הרושם כי המנוח לא היה במיטבו במועד זה‪ ,‬זאת בלשון‬
‫המעטה‪ .‬בעניין זה מקבלת אני את עמדת המתנגדים כי אין בתמליל התייחסות לפרמטרים‬
‫הנדרשים לצורך הכרעה בשאלת כשירותו של אדם לערוך צוואה‪ .‬לא ניתן להסיק מהתמליל שהמנוח‬
‫ידע את היקף רכושו‪ .‬כך גם לא את העובדה שהוא עורך צוואה במסגרתה הוא מקנה את מרבית‬
‫רכושו לאדם אחד‪ ,‬על ההשלכות שיש לכך על יורשיו על פי דין‪ .‬המומחית נתנה דעתה לעניין‬
‫התמליל‪ ,‬תוך שהיא מציינת כי חלקו של המנוח בשיחה היה מזערי‪ ,‬המשפטים שנאמרו על ידו היו‬
‫מועטים ולרוב קטועים ולא לגמרי מאורגנים‪ .‬עוד ציינה שהוא התקשה להשלים רעיון מתחילתו ועד‬
‫סופו וגם דיבורו לא היה ברור לגמרי‪ .‬בנוסף‪ ,‬הוא פירט באופן מפורק וחלקי את רכושו‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫מתוך התמליל עולה תמונה של אדם צלול באופן חלקי בלבד‪ ,‬פאסיבי מאוד‪ ,‬מגיב לגירויים באופן‬
‫נקודתי אך אינו מסוגל לפרש את הסיטואציה במלואה או להעביר את דעותיו באופן מלא ומאורגן‪.‬‬
‫לדבריה‪ ,‬תמונה זו עולה בקנה אחד עם אבחנה של דליריום אשר שוללת את כשירותו לצוות‪ .‬היא‬
‫ציינה עוד שמהתמליל לא עולה הבנה של המנוח שהנהנית העיקרית על פי צוואתו הינה התובעת‪.‬‬
‫עניין זה לא אוזכר בפניו וכן‪ ,‬לא ניתן למצוא בדבריו התייחסות לרצונו להוריש לאישתו‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫מדובר בצוואה מורכבת אשר קובעת חוסר שוויון מהותי בין יורשים פוטנציאליים ולצורך צוואה‬
‫מסוג זה‪ ,‬הכשירות והמסוגלות הנדרשות הינן ברמה גבוהה יותר ועל אחת כמה וכמה‪ ,‬נוכח מצבו‬
‫של המנוח‪ ,‬ניתן להסיק בבירור כי לא היתה לו יכולת קוגנטיבית מספקת על מנת להבין את הצוואה‬
‫במלואה או לצפות את השלכותיה‪ .‬לכך יש להוסיף את הודאת התובעת כי ענתה לעוה"ד שמיר‬
‫תשובות במקום המנוח )כך למשל בעמ' ‪ ,183‬ש' ‪ ,27-29‬עמ' ‪ ,184‬ש' ‪.(2-4‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫לגרסתו של עוה"ד שמיר‪ ,‬המנוח היה כשיר לערוך צוואה‪ .‬אולם‪ ,‬בחינת עדותו של עוה"ד שמיר‪,‬‬
‫לרבות התמליל והתמליל הנוסף שתיעד את השיחה בינו לבין ש'‪ ,‬מלמדים כי לא כך היו פני הדברים‪.‬‬
‫ראשית יאמר כי עוה"ד שמיר איננו רופא ולכן‪ ,‬אין בידיו את הכישורים המקצועיים להסיק מאומה‬
‫לעניין כשירותו של אדם לערוך צוואה‪ .‬גם אם להתרשמותו ניתן היה לנהל עם המנוח שיחה סבירה‬
‫שאיננה מעידה על בעיה קוגנטיבית כלשהי‪ ,‬מקבלת אני את עמדת ד"ר טל כי רק בדיקה‬
‫פסיכיאטרית יכולה להעיד על כשירות או היעדר כשירות ואין די בשיחת חולין לצורך הסקת מסקנה‬
‫בעניין זה )עמ' ‪ ,62‬ש' ‪ .(1-4‬מתוך חקירתו הנגדית של עוה"ד שמיר וכן‪ ,‬מתוך תמליל השיחה עם ש'‪,‬‬
‫עולה כי הנ"ל פגש את המנוח פעם אחת בלבד במועד חתימת הצוואה ושוחח עימו קצרות בלבד‪,‬‬
‫שיחה שטחית‪ .‬הוא לא שאל את המנוח שאלות כלשהן הנוגעות לבדיקת זכרונו וכן‪ ,‬שאלות אחרות‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 20‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫הוא לא שאל את המנוח מה היקף רכושו‪ ,‬מה הרכב משפחתו ומה השלכות צוואתו‪ .‬למעשה‪ ,‬הוא‬
‫ערך את הצוואה על פי פרטים ומידע שנמסר לו על ידי התובעת‪ .‬על אף שכאמור‪ ,‬עוה"ד שמיר אינו‬
‫רופא‪ ,‬גם להתרשמותו באופן בלתי מקצועי‪ ,‬ייתכן והמנוח היה עם הזיות‪ .‬העולה מן המקובץ כי‬
‫מעדותו של עורך הצוואה לא ניתן ללמוד דבר על כשירות המנוח‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫לא אוכל לסיים הדיון בפרק זה מבלי להתייחס לעדותם של ד"ק שטקילברג ופרופ' דורסט‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫אשר לעדותו של ד"ר שטקילברג ‪ -‬בעניין זה נוטה אני לקבל את גרסת המתנגדים כי נתגלו סתירות‬
‫וכשלים רבים בעדותו הן באשר למועד ביקורו של המנוח אצלו )כעולה מניתוח עדותו שלעיל( והן‬
‫באשר לבדיקה שביצע הנ"ל למנוח‪ ,‬אשר מסתבר כי לא נערכה כלל‪ .‬ובעיקר‪ ,‬נוכח הודאתו כי אם‬
‫המנוח היה אביו‪ ,‬לא היה ממליץ לו לחתום במצבו על כל מסמך משפטי‪ .‬עוד יש להזכיר כי המנוח‬
‫אמר לתובעת בתום הביקור של המנוח אצלו כי המנוח במצב סופני וכי הוא "פספס את הרכבת"‪.‬‬
‫הפועל היוצא מן האמור‪ ,‬כי אין מנוס מן המסקנה אשר מתיישבת עם השכל הישר כי עדותו של ד" ר‬
‫שטקילברג היתה מגמתית לטובת התובעת שעל ידה זומן לעדות‪ .‬גם ד"ר טל המומחית וגם ד" ר‬
‫הוברט התייחסו ל"בדיקות" שביצע ד"ר שטקילברג למנוח ונוטה אני לקבל את מסקנותיהן באשר‬
‫ל"בדיקות" הנ"ל וכן לכך שת‪ 9/‬מפרט היסטוריה והמלצות בלבד ולא תיעוד של בדיקות שנעשו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫פרופ' דורסט – מעדותו עולה הקשר בינו לבין ב' )מי שתיווכה בין התובעת לבינו(‪ .‬הוא הודה שלא‬
‫בדק את המנוח אלא הפנה אותו לטיפול אונקולוגי אצל ד"ר הוברט‪ .‬עוד הודה כי לא ביצע למנוח כל‬
‫בדיקה מנטלית כדי להתרשם ממצבו‪ .‬אשר לשוני בין מוצג ת‪ 9/‬לת‪ 14/‬השיב כי התוספת המופיעה‬
‫בת‪ 14/‬נעשתה משום שביקשו ממנו לכתוב זאת – התובעת או באת כוחה או אדם אחר‪ .‬המסקנה‬
‫העולה מעדותו של פרופ' דורסט כי אין בעדותו כדי לתרום מאומה באשר להבנת מצבו המנטלי של‬
‫המנוח בעת חתימת הצוואה‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫טרם סיום פרק זה‪ ,‬אתייחס בתמצית לטענות הצדדים בסוגייה זו כעולה מסיכומי התובעת‬
‫ומסיכומי התשובה של המתנגדים‪ .‬בעניין זה יאמר כי אינני מקבלת את גרסת התובעת כי הצוואה‬
‫היתה פרי יוזמתו של המנוח וכי קדם לחתימתה הליך ארוך של כחודש ימים מאז ‪ .7.12.06‬עוה"ד‬
‫שמיר העיד שהמדובר היה בתקופה קצרה יותר )עמ' ‪ ,108‬ש' ‪ .(10-13‬אם אכן כטענת התובעת יזם‬
‫המנוח עריכת צוואה החל מאוקטובר ‪ ,2006‬לא ניתן על ידה הסבר מה מנע ממנו לחתום על צוואה‬
‫כבר אז‪ .‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬הוכחה מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה באופן שלא ניתן לומר כי‬
‫הצוואה נחתמה מיוזמתו של המנוח וכי הוכח שהקשר עם עוה"ד שמיר נעשה דרכה ובאמצעותה‪.‬‬
‫נוכח המפורט לעיל באשר להשתלשלות מצבו הבריאותי של המנוח‪ ,‬עולה בבירור כי לאורך כל‬
‫תקופת המחלה מצבו הנפשי והגופני השתנה מעת לעת‪ .‬במועדים הרלבנטים להכרעה‪ ,‬אושפז המנוח‬
‫ביום ‪ 16.1.07‬כשהוא במצב קשה וחזר לתפקוד סביר רק ביום ‪ .22.1.07‬הוא אושפז שנית ביום‬
‫‪ 25.1.07‬ואז חתם על הסכמה לטיפול כימותרפי‪ .‬השתלשלות קורות מחלתו של המנוח מלמדת‬
‫בבירור שבמועד עריכת הצוואה לא היה המנוח כשיר לערכה‪ .‬נוכח החומר שהונח בפני ד"ר טל‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 21‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫המומחית היתה לה היכולת להגיע לכלל מסקנה שהדיליריום ממנו סבל המנוח החל כבר ביום‬
‫‪.9.1.07‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫העולה מן המקובץ – עלה בידי המתנגדים להוכיח את העדר כשירותו של המנוח לחתום על הצוואה‬
‫במועד בו נערכה‪ .‬נוכח מצבו הגופני והמנטלי של המנוח במועד זה ניתן להסיק כי הצוואה אינה‬
‫משקפת את רצונו האמיתי‪ .‬לכאורה‪ ,‬די באמור לעיל על מנת להגיע לכלל מסקנה כי יש לקבל‬
‫ההתנגדות ובזאת לחתום את פסק הדין‪ .‬ואולם‪ ,‬יחד עם זאת‪ ,‬לאור חומר הראיות שהונח בפניי יש‬
‫מקום להתעכב גם על טענותיהם הנוספות של המתנגדים לפסילת הצוואה‪ ,‬קרי – מעורבותה של‬
‫התובעת בעריכת והשפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המנוח‪ .‬כפי שיפורט להלן‪ ,‬גם טענות אלה הוכחו‬
‫על ידי המתנגדים ובהצטרפן להיעדר כשירותו של המנוח‪ ,‬מתקבלת תמונה מלאה לפיה אין הצוואה‬
‫יכולה לעמוד‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫מעורבות התובעת בעריכת הצוואה‪:‬‬
‫‪11‬‬
‫סעיף ‪ 35‬לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה‪ ,‬לפיה‪ ,‬מי שנכנס בגדרו גורם לבטלות הוראת הצוואה‬
‫שנעשתה לטובתו‪ ,‬כדלקמן‪" :‬הוראת צוואה‪ ,‬פרט לצוואה בעל‪-‬פה‪ ,‬המזכה את מי שערך אותה או‬
‫היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה‪ ,‬והוראת צוואה המזכה בן‪-‬זוגו של אחד מאלה‬
‫–בטלה ‪".‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫"עורך צוואה"‪ ,‬על פי הסעיף הוא מי שעסק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך‪ .‬העריכה הינה הפעולה‬
‫‪16‬‬
‫הלשונית של הכנת המסמך‪ ,‬קרי יצירתו הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה והן מבחינת ניסוחו‬
‫המילולי והלשוני‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫"עד"‪ ,‬על‪-‬פי הסעיף הנ"ל הוא מי שמבחינה רשמית היה עד לצוואה וחתם עליה‪ ,‬כמשמעות סעיף ‪20‬‬
‫לחוק הירושה‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫"לקח חלק בעריכתה"‪ ,‬הינו ביטוי גמיש המתמלא תוכן בנסיבות העניין ויבחן על פי מבחן השכל‬
‫הישר )ראה‪ ,‬שאול שוחט‪ ,‬מנחם גולדנברג‪ ,‬יחזקאל פלומין‪ ,‬דיני ירושה ועיזבון‪ ,‬עמ' ‪.(111 -110‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫בעניין לקיחת חלק בעריכתה של צוואה קיימות שתי גישות‪ -‬גישה מרחיבה וגישה מצמצמת‪ .‬המבחן‬
‫‪23‬‬
‫הוא מידת המעורבות ואופי המעורבות‪" :‬החוק יוצר הנחה חלוטה‪ ,‬כי מי שלוקח חלק בעריכת‬
‫הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה‪ .‬חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי‬
‫שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם‪ .‬העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא‬
‫ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה‪ ,‬עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו‬
‫של יום מרצון חופש'‪ ,‬אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר' אין תוקף להוראה המזכה‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ 22‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫אותו‪ -‬אפילו היתה זו הוראת אמת" ) ע"א ‪ 6486/98‬מופק בטו נ' סאמי בוטו‪ ,‬פ"ד נד)‪ - 19 (1‬להלן‪:‬‬
‫"פרשת בוטו"(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בפסיקה ניכרות שתי גישות לפירוש עילה זו‪ :‬האחת‪ ,‬מצמצמת )ראה ע"א ‪ 196/85‬רוזנפלד נ ' סלנט‪,‬‬
‫פ"ד לט)‪ ; 550 (4‬ע"א ‪ 760/86‬רוזן נ' שולמן‪ ,‬פ"ד מג)‪ ;586 (3‬ע"א ‪ 99/86‬זיידה נ' זיידה‪ ,‬פ"ד מ)‪(3‬‬
‫‪ ;105‬ע"א ‪ 510/90‬כצנשטיין נ' סידרנסקי‪ ,‬פ"ד מה)‪ ; 221 (2‬ע"א ‪ 681/77‬מרק נ' שאבי‪ ,‬פ"ד לג)‪.(7 (1‬‬
‫השנייה‪ ,‬מרחיבה )ראה‪ :‬ע"א ‪ 526/85‬פוצ'קוב נ' פאר‪ ,‬פ"ד מא)‪ 835 (4‬וע"א ‪ 5869/03‬חרמון נ' גולוב‪,‬‬
‫פ"ד נט)‪) 1 (3‬להלן‪" :‬פרשת חרמון"( ‪) -‬לסקירה מקיפה ראה‪ :‬הספר "דיני ירושה ועיזבון" הנ"ל‪,‬‬
‫בעמ' ‪.(111‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫בסופו של יום‪ ,‬נקבע כי המבחן לקיומה של עילה זו הינו מבחן השכל הישר ) פרשת בנדל הנ"ל‪ ,‬בעמ'‬
‫‪9‬‬
‫‪ 111-112‬לפסה"ד (‪ ,‬כאשר הבחינה האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה צריך שתיעשה ביחס לכל‬
‫מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה )פרשת‬
‫חרמון הנ"ל(‪ .‬דהיינו‪ ,‬ככל שהמעורבות והפעילות של הנהנה כבדה יותר‪ ,‬גסה יותר‪ ,‬עמוקה יותר ‪-‬‬
‫תיפסל ההוראה המזכה אותו )ראה "דיני ירושה ועיזבון"‪ ,‬עמ' ‪.(112‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫כן נקבע‪" ,‬כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כל אחד מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב‬
‫תוית של נטילת חלק בעריכת הצוואה‪ ,‬הנה בהיקבצם יחד ב"מבט על" אל המכלול‪ ,‬יוצרים הם‬
‫אותה‪ ,‬השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול" ) פרשות חרמון ובוטו שנזכרו לעיל(‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫תמצית טענות הצדדים בעניין זה‪:‬‬
‫‪17‬‬
‫המתנגדים טוענים שהוכחה מעורבותה המאסיבית של התובעת בעריכת הצוואה אשר חרגה מכל‬
‫גבול ועולה לכדי דרישות סעיף ‪ 35‬לחוק הירושה‪ .‬לטענתם הוכח שהתובעת נטלה חלק בעריכת‬
‫הצוואה ולמעשה‪ ,‬ניתן לראותה כעורכת הצוואה שעה שהיא יצקה וקבעה את תוכנה ולמנוח לא היה‬
‫כל קשר לכך‪ .‬לטענתם הוכח שהתובעת היא שבחרה את עורך הצוואה‪ ,‬עוה"ד שמיר‪ ,‬היא מסרה לו‬
‫את הפרטים והמסמכים לצורך עריכתה והוא מעולם לא פגש את המנוח עד לחתימת הצוואה‪ .‬עוד‬
‫הוכח כי היא ידעה את תוכן צוואתו של המנוח‪ ,‬כאשר מנגד המנוח לא ידע את תוכן צוואתה וכי היא‬
‫שילמה לעוה"ד שמיר עבור הצוואה‪ .‬עוד הוכח לטענתם כי התובעת הרחיקה את המתנגדים מהבית‬
‫במועד בו נחתמה הצוואה וכי היא נכחה בפועל בעת חתימתה‪ .‬היא זו שהיתה אמונה על הקלטת‬
‫הצוואה ויזמה מהלך זה‪ .‬לטענתם‪ ,‬מעורבות זו עולה כדי מעורבות פסולה‪ .‬המדובר בביצוע מתמשך‬
‫של כל הנוגע והקשור לעשיית הצוואה ולא בפעילות טכנית ושולית‪ .‬הוכח כי המנוח מעולם לא פגש‬
‫את עוה"ד שמיר עד למועד חתימת הצוואה‪ ,‬הוא מעולם לא ישב איתו לבד‪ ,‬מבלי שהתובעת מצויה‬
‫ברקע‪ .‬על כן‪ ,‬לאור כל האמור לעיל‪ ,‬טוענים המתנגדים כי מעורבות זו מחייבת פסילת הצוואה‪ ,‬על‬
‫אחת כמה וכמה במצורף לטענתם לעניין היעדר כשירותו של המנוח‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 23‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫בסיכומיה טוענת התובעת כי לא הוכחה כל מעורבות פסולה מצידה בעריכת הצוואה‪ .‬כל שהוכח כי‬
‫מעורבותה התמצתה בשידוך בין עוה"ד שמיר לבין המנוח כאשר עוה"ד שמיר מוכר לה כתוצאה‬
‫מעבודתה בבנק ללא כל קשר בינה לבינו‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוכח כי ערכה צוואה משל עצמה אצל עוה"ד‬
‫שמיר‪ ,‬מסרה לו מסמכים ונכחה בבית ביום עריכת הצוואה אך לא בעת חתימתה וכן‪ ,‬כי שילמה‬
‫עבור שתי הצוואות בהמחאה אחת‪ .‬לדבריה‪ ,‬פעולות אלה שוליות לחלוטין ואינה מהוות מעורבות‬
‫פסולה‪ .‬לטענתה‪ ,‬הוכח שהצוואה נערכה ביוזמת המנוח‪ ,‬הוכח המניע לעריכת הצוואה‪ ,‬קרי – כעסו‬
‫של המנוח על ע' ועל הקשר של המתנגדים עימה מאחורי גבו‪ .‬עוד הוכח כי נעשו פעולות עצמאיות של‬
‫המנוח בהקשר לחתימת הצוואה – הוא יזם הקלטתה‪ ,‬הוא זה שהקליט בפועל וכן‪ ,‬תיאם את המועד‬
‫לחתימת הצוואה בשיחה טלפונית עם עוה"ד שמיר‪ .‬לטענתה‪ ,‬אין היכרות מוקדמת או מאוחרת בינה‬
‫לבין עוה"ד שמיר וכן הוכח כי לא היתה נוכחת בעת חתימת הצוואה על ידי המנוח‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוכח‬
‫שהתקיים קשר ישיר בין עוה"ד שמיר לבין המנוח‪ .‬לטענת התובעת לא הוכחה מעורבות ממשית‬
‫אינטנסיבית שלה בעריכת הצוואה אשר יש בה כדי לפסלה מטעם זה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫בסיכומי התשובה טוענים המתנגדים כי התובעת היא שיזמה את הקלטת הצוואה מראש כחלק‬
‫ממעורבותה הכוללת בהליך עריכת הצוואה‪ .‬היא נכחה במועד חתימת הצוואה והיתה מעורבת‬
‫בעריכתה ומעורבות זו עולה לכל הפחות על פי הגישה המרחיבה שנקבעה בפסיקה לעניין תחולת‬
‫סעיף ‪ 35‬לחוק הירושה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫בענייננו‪ ,‬בתצהיר עדותה הראשית )ת‪ (20/‬מגוללת התובעת באריכות את מערכת היחסים ההדדית‬
‫ששררה בין המנוח לבין ילדיו ואת המרקם המשפחתי שנוצר בעקבות נישואיה למנוח‪ .‬כמתואר על‬
‫ידה המדובר היתה במערכת יחסים טובה שהתאפיינה באהבה ודאגה‪ .‬היא מסבירה את העובדה‬
‫שהמנוח נישל את ילדיו כמעט לחלוטין מרכושו בכך שהתאכזב מהם לאור נתק שחל ביחסים ביניהם‬
‫ולאחר שחש כי הם בגדו בו‪ .‬לדבריה‪ ,‬בשל כך‪ ,‬החליט מרצונו החופש' וביוזמתו לערוך צוואה‬
‫לטובתה‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫כפי שיפורט להלן‪ ,‬גרסתה של התובעת נסתרה במהלך חקירתה הנגדית וכן‪ ,‬בשים לב לעדויות‬
‫האחרות שהובאו‪ .‬אקדים את המאוחר ואומר כי לאור זאת‪ ,‬משלא ניתן כל הסבר הגיוני לתוכן‬
‫הצוואה‪ ,‬אין מנוס מן המסקנה כי זו נכתבה בשל מעורבותה של התובעת בתהליך עריכתה‪ .‬מעורבות‬
‫זו עולה כדי השפעה בלתי הוגנת של התובעת על המנוח בתקופה האחרונה לחייו‪ ,‬כשהוא חולה‬
‫במחלה קשה מאוד וכשהיא מצטרפת להיעדר כשירותו של המנוח לערוך את הצוואה בשל מצבו‬
‫הרפואי – המסקנה המתבקשת היא שהצוואה איננה פרי רצונו החופשי של המנוח ואין היא משקפת‬
‫אומד דעתו‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 24‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫וביתר פירוט‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫התובעת טענה כי המנוח כאב את היעדרם של נכדיו מחייו‪ .‬ואולם‪ ,‬מעדותה של הגב' ש‪.‬ח‪ ,.‬שכנתם‬
‫של המנוח והתובעת )בעמ' ‪ (139‬עולה שהנכדים היו מגיעים לבקר את המנוח הרבה פעמים‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫טענה כי הנכד א' לא הגיע לבקר את המנוח במשך תקופה מאוד ארוכה‪ ,‬מאז היותו בבית הספר ועד‬
‫לגיוסו‪ .‬ואולם‪ ,‬מנ‪ 13/‬ניתן להסיק כי הנכדים הגיעו לבקר את המנוח‪ ,‬לא אחת‪ ,‬ויש במוצג זה כדי‬
‫להזים את טענתה של התובעת לעניין נתק שחל ביחסיהם‪ .‬אשר לש' – התובעת אישרה שש' היה כבן‬
‫‪ 12‬בעת שהמנוח התגרש מאימו והוא החליט‪ ,‬מתוך בחירה‪ ,‬לגור עם אביו ולא עם אימו‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫אישרה שתאריך הלידה של המנוח ושל ש' היו זהים )בהפרש של שנים( וכי שמו השני של ש' ‪" -‬מ'"‪,‬‬
‫הינו על שם הסבא רבא של המנוח‪ .‬עוד העידה כי למנוח לא היו אחים ממין זכר‪ ,‬כך שהיחיד שנושא‬
‫את שם משפחת המנוח הוא ש' )עמ' ‪ 178‬לפרוטוקול(‪ .‬עוד העידה בהמשך שכשנולד בנו של ש' – י'‪,‬‬
‫המנוח הרגיש "מאושר‪ ,‬שמח ברקיע השביעי" )עמ' ‪ ,178‬ש' ‪ (30‬וכך גם כשע' נולדה‪ .‬לדבריה‪,‬‬
‫החליטה לעשות תכנית חסכון לע' כשהיתה בת שנה ותכנית זו עדיין קיימת‪ .‬כשתכנית החיסכון‬
‫הסתיימה‪ ,‬היא חידשה אותה ועשתה שני חשבונות – אחד לע' ואחד לי' )ילדיו של ש'(‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫אישרה שכשש' וע' התחתנו הם הדפיסו שתי הזמנות – אחת‪ ,‬מטעם המנוח לבדו והשנייה‪ ,‬מטעם‬
‫המנוח וממנה‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫כמו כן‪ ,‬העידה שכשש' חתם על הכתובה הוא כיבד את אביה המנוח לחתום כעד לכתובה משום‬
‫שידע שהוא כנכד עבורו וכן‪ ,‬תיארה בילויים‪ ,‬חופשות שלה ושל המנוח ביחד עם הילדים והנכדים‪.‬‬
‫היא נשאלה‪ ,‬איך לאור המתואר לעיל היא טוענת לנתק‪ ,‬אכזבה ובגידה והשיבה "אני מדברת‬
‫כשבעלי חילק את הכספים מכספי הירושה של אמא שלו‪ ,‬הוא נתן לכל ילד ‪ ,₪ 10,000‬הם מאחורי‬
‫גבו‪ ,‬הלכו והתחלקו עם הכסף הזה עם אחותם הגדולה‪ ,‬הדבר הזה נודע לבעלי מפי חברה של אמא‬
‫שלהם‪ .‬לא זוכרת את שמה" )עמ' ‪ ,180‬ש' ‪.(3-5‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫בהמשך אישרה שכשהמנוח היה צריך בדיקות‪ ,‬רופאים ונסיעות לירושלים‪ ,‬ילדיו נסעו איתו כל הזמן‬
‫)עמ' ‪ ,181‬ש' ‪.(10-11‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫כשהמנוח היה צריך בדיקות ‪,‬רופאים ‪,‬נסיעות לירושלים ‪,‬מי נסע איתו כל הזמן?‬
‫הילדים שלו"‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בהמשך חקירתה הנגדית‪ ,‬עלה הקשר עם עוה"ד שמיר לצורך עריכת הצוואה‪ .‬מעדותה של התובעת‬
‫ניתן להסיק כי היא בחרה את עוה"ד שמיר לצורך עריכת הצוואה כאשר במקביל‪ ,‬ערכה צוואה‬
‫עבורה באמצעותו‪ .‬היא הביאה לעוה"ד שמיר את המסמכים הנדרשים לצורך עריכת הצוואות‬
‫ושילמה לו בהמחאה אחת עבור עריכת שתי הצוואות‪ .‬עוד אישרה שעוה"ד שמיר מעולם לא פגש את‬
‫המנוח עד למועד חתימת הצוואה‪ .‬בהמשך אישרה שהיא זו שהשיבה על שאלותיו של עוה"ד שמיר‬
‫כפי שעולה מתמליל השיחה עימו )עמ' ‪.(181-183‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫"ש‪.‬‬
‫ת‪.‬‬
‫‪ 25‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫בעמ' ‪ 186‬לעדותה העידה שהיא טיפלה במנוח בתקופת מחלתו וכן‪ ,‬טיפלו בו גם ש‪.‬ג‪ .‬וג'‪ .‬היא נשאלה‬
‫לעניין עדותו של פרופ' דורסט בהתייחס למוצגים ת‪ 7/‬ו‪ -‬ת‪ 14/‬והכחישה שביקשה ממנו להוסיף את‬
‫משפט "לא צוין מצב של בלבול"‪ .‬היא אישרה שב' הכירה בינה לבין פרופ' דורסט וכן‪ ,‬שהן במערכת‬
‫יחסים קרובה "מאז שהיא ליוותה את התהליך הרפואי של בעלי‪ ,‬מספטמבר ‪) "2006‬עמ' ‪ ,186‬ש'‬
‫‪.(29-30‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫הגב' ב' – הנ"ל העידה בישיבה מיום ‪ .14.11.12‬בחקירתה הראשית לעוה"ד ליכט‪-‬פטרן אישרה‬
‫שליוותה את המנוח מראש השנה האחרון לחייו בשל הבעיות הרפואיות מהן סבל‪ .‬עוד אישרה‬
‫שתיאמה עבורו תור לפרופ' דורסט‪ .‬היא המשיכה וגוללה בחקירתה הראשית את השתלשלות‬
‫מחלתו של המנוח כאשר לדבריה‪" ,‬ההתרשמות שלי שבפירוש דיבר לעניין‪ ,‬לי לא היתה בעיה‬
‫בתקשורת שלי איתו" )עמ' ‪ ,195‬ש' ‪ .(24‬בחקירתה הנגדית אישרה שאין לה השכלה רפואית שד"ר‬
‫שטיקלברג‪ ,‬הוא רופא המשפחה שלה מאז שנת ‪ .1975‬היא אישרה שהיתה מעורבת בבדיקתו של‬
‫המנוח גם אצל פרופ' דורסט וגם אצל ד"ר שטיקלברג‪ .‬היא הכחישה שביקשה מפרופ' דורסט‬
‫להוסיף את המשפט "לא צוין מצב של בלבול" וכשעומתה עם גרסתו של פרופ' דורסט )עמ' ‪ ,116‬ש'‬
‫‪ -.19‬לבדוק( תוך שהוטחה בפניה האפשרות שייתכן כי פרופ' דורסט משקר‪ ,‬השיבה "יכול‬
‫להיות‪....‬יכול להיות שאני לא זוכרת דבר כזה" )עמ' ‪ ,199‬ש' ‪ .(3‬בהמשך דבריה אישרה שאף אחד לא‬
‫הבין את מצבו הרפואי של המנוח זולתה והגדירה את עצמה כ"פירר" של הצפון‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫בעניין זה העידו ילדיו של המנוח והתובעת עצמה ושבו וחזרו כי היו ביניהם יחסי משפחה טובים‬
‫ונורמטיביים ככלל ובפרט‪ ,‬בערוב ימיו של המנוח תוך שהם משתפים פעולה בטיפול היומיומי בו‬
‫ואפרט‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫ג' – הנ"ל הגישה תצהיר עדות ראשית ביום ‪) 16.6.10‬נ‪ (1/‬עליו נחקרה בישיבה מיום ‪ .3.3.11‬היא‬
‫העידה שאביה היה אדם מיוחד ותיארה אותו בין היתר כ"עקשן"‪ .‬היא העידה על קשר הדוק בינה‬
‫לבין אביה המנוח )עמ' ‪ ,9‬ש' ‪ .(6-14‬היא הכחישה שבמשך השנים היו תקופות של נתק בינה לבין‬
‫המנוח‪ .‬לדבריה‪ ,‬התובעת היתה מעורה בכל הכרוך בטיפול הרפואי במנוח "אנחנו היינו עזר כנגד‬
‫לכל ההליך הזה" )עמ' ‪ ,10‬ש' ‪ .(18‬הרושם המצטייר מעדותה הוא שיתוף פעולה של כל בני המשפחה‪,‬‬
‫מי יותר ומי פחות‪ ,‬והכל על מנת לסעוד את המנוח בתקופת מחלתו הקשה‪ .‬עוד תיארה בעדותה כי‬
‫החל מיום ‪ 8.1.07‬היה מצבו של המנוח קשה מאוד ובאותה עת‪ ,‬לקחה התובעת אחריות על הטיפול‬
‫במצבו‪ .‬היא זו שנתנה לו מדבקיות מורפיום נגד כאבים "היא לקחה על עצמה אחריות‪ ,‬לא נתנה לנו‬
‫להשתתף‪ ,‬אמרה היא האחראית" )עמ' ‪ ,14‬ש' ‪ .(3-4‬עוד תיארה שביום ‪ 11.1.07‬ישב אביה בגינה‪,‬‬
‫בשמש‪ ,‬ביחד איתה ועם ש' ולדבריה‪ ,‬מצבו היה נורא באותו יום )עמ' ‪ ,14‬ש' ‪ .(21-23‬היא תיארה‬
‫שביקשו מהם לצאת מהבית משום שרו"ח אמור להגיע‪ .‬הם אמנם התפלאו על כך אך לא התנגדו‪.‬‬
‫עוד תיארה שנודע לה על הקלטת מעמד הצוואה‪ ,‬רק בדיעבד‪ .‬בהמשך העידה שהתובעת לא איפשרה‬
‫לה ולאחיה להקדים את התור שנקבע לד"ר הוברט ליום ‪ 16.1.07‬על אף במצבו היה קשה מאוד והוא‬
‫סבל קשות‪ .‬היא תיארה שהתנגדותה של התובעת להקדמת התור לא היתה ברורה אבל "היו לנו‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪ 26‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫יחסים כל כך טובים‪ ,‬כולנו עם מ'‪ ,‬האמנו לה‪ ,‬היתה כמו אמא בשבילי‪ ,‬הלכתי ככה‪ ,‬אני מתפלאת‬
‫על עצמי‪ ,‬סמכנו‪ ,‬היא היתה חלק מאיתנו‪ ,‬אמא שלנו" )עמ' ‪ ,18‬ש' ‪.(16-18‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בעמ' ‪ 18‬ש' ‪ 25‬עד עמ' ‪ 19‬ש' ‪ 4‬מתארת ג' את יחסיהם עם התובעת כדלקמן‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫"הייתי כל כך גאה במערכת יחסים שלנו עם מלכה‪ ,‬היא יכולה להגיד לך‪ ,‬הייתי משויצה כמה‬
‫אנחנו אוהבים מקבלים אותה כל כך יפה‪ ,‬זה ‪ 4‬ילדים‪ ,‬גם היא קיבלה אותנו מאד יפה‪ ,‬מערכת‬
‫יחסים כל כך יפה‪ ,‬כל דבר הייתי חושבת עליה‪ ,‬נוסעת לחול‪ ,‬מ' אוהבת פורצלנים‪ ,‬קונה לה‪ .‬גם‬
‫היא עזרה לי במהלך השנים‪ ,‬בהרבה דברים‪ ,‬היינו במערכת יחסים שאי אפשר לתאר ושאם תקחי‬
‫גבר עם ארבע ילדים‪ ,‬היא יודעת את האמת‪ ,‬זה מזל שאין דברים כאלה‪ ,‬הילדים שלי מ' מ'‪ ,‬מ'‪,‬‬
‫באים אחרי צהריים‪ ,‬היה לנו כייף‪ ,‬מערכת יחסים כזו טובה‪ ,‬שבשבילי האמנתי בהכל במה‬
‫שעושה‪ ,‬היינו חברות‪ ,‬דיברנו‪ ,‬קיבלנו אותה כל כך יפה שזה מזל‪ ,‬רק היא יכולה להעיד‪ .‬היא‬
‫קיבלה אותנו כאילו היינו ילדים שלה ונכדים‪ ,‬בגלל זה אני בשוק על כל מה שאני קוראת פה‪.‬‬
‫אפילו בשבעה אמרנו לה מ' אל תהיי עצובה‪ ,‬את נשארת אחת משלנו‪ ,‬חגים זה חגים‪ ,‬אנו אוהבים‬
‫אותך"‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫ש‪.‬ג‪ – .‬חתמה על תצהיר עדות ראשית ביום ‪) 16.3.10‬נ‪ .(1/‬היא נחקרה בחקירה נגדית ביום ‪.3.3.11‬‬
‫גם היא תיארה את אביה כאדם שילדיו היו חשובים לו‪ .‬לדבריה‪ ,‬הוא היה דעתן‪ ,‬טיפוס שידע להגיד‬
‫מה שרוצה )עמ' ‪ ,21‬ש' ‪ .(16‬היא הכחישה שבמהלך השנים היו תקופות של נתק בינה לבין המנוח‪.‬‬
‫לדבריה‪" ,‬נתק לא היה אף פעם‪ .‬היו ויכוחים כמו של הורים‪ ,‬אמרתי את דעתי" )עמ' ‪ 22‬ש' ‪ .(10‬עוד‬
‫העידה כי במהלך השנים פגשה את המנוח כפעמיים בשבוע ו"בתקופה האחרונה זה היה יום יום‪,‬‬
‫בזמן המחלה שלו‪ ,‬עד הרגע האחרון" )עמ' ‪ 22‬ש' ‪ .(20‬מעדותה עולה עוד כי ב' היא זו שתיווכה בין‬
‫ד"ר שטקילברג ופרופ' דורסט לבין התובעת לצורך קביעת מפגשים עימם‪ .‬לעניין יום ‪ 11.1.07‬העידה‬
‫ש"מ' ביקשה שנעזוב את הבית בשעה ‪ ,13:00‬צריך להגיע מישהו‪ ,‬זה היה גמגום‪ ,‬רו"ח" )עמ' ‪,26‬‬
‫ש' ‪ .(12-13‬גם היא תיארה שמצבו של המנוח הידרדר מיום ליום והתובעת לא איפשרה להם לקחת‬
‫אותו לטיפול ביום ‪ .9.1.07‬כשנשאלה מדוע היא לא קבעה תור מוקדם יותר מה – ‪ 16.1.07‬השיבה‪:‬‬
‫"הכל היה בשליטה שלה‪ ,‬בידיים שלה‪ ,‬אף אחד לא יכול היה להיכנס מילימטר‪ .‬אי אפשר היה‬
‫לקחת יוזמה" )עמ' ‪ ,28‬ש' ‪ .(21-22‬היא שבה וחזרה על גירסתה בתצהיר שהתור שנקבע ליום ‪9.1.07‬‬
‫בנהריה‪ ,‬בוטל‪ ,‬לא משום שנקבע תור לבית החולים "הדסה" ל‪ 16.1.07 -‬אלא "משום שלא החתימו‬
‫אותו על צוואה" )עמ' ‪ ,29‬ש' ‪ .(1-2‬היא תיארה שבמשך השנים היה קשר טוב‪ ,‬קשר של כבוד בין ילדיו‬
‫של המנוח לבין מ' שהיתה חלק מהמשפחה‪ ,‬היא דאגה להם )עמ' ‪ ,29‬ש' ‪ .(11-12‬היא הודתה שהיא‬
‫כיסתה באבנים את המילה "בעלי" במצבה של המנוח אך הסבירה את המניע לכך בציינה כי‬
‫"כשהתחלנו לשמוע ממנה שאבא שלי לא אהבה אותנו‪ ,‬לא סבל אותנו‪ ,‬היא מדברת בשמו והוא‬
‫קבור מתחת לאדמה‪ ,‬אנחנו יודעים מה הקשר שלו היה אלינו‪ ...‬אמרה את זה כדי להצדיק את‬
‫הצוואה" )עמ' ‪ ,30‬ש' ‪.(3-8‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 27‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫ש' – הוא חתם על תצהיר עדות ראשית ביום ‪ ,24.11.09‬מכלול תצהיריו בתיקים השונים סומנו )נ‪.(2/‬‬
‫הוא נחקר בישיבה מיום ‪ 8.12.11‬ותיאר כי עזב את הבית בגיל ‪ 12‬עם המנוח במסגרת הליכי‬
‫הגירושין בין הוריו‪ .‬הוא תיאר את המנוח כאדם מיוחד ושונה‪ ,‬אדם שאהב מאוד את ילדיו‪ ,‬איש עם‬
‫עקרונות‪ ,‬מילה זה מילה‪ .‬לדבריו‪ ,‬תחילה היה המנוח אדם עקשן ועם השנים התרכך‪ .‬הוא תיאר‬
‫מערכת יחסים מאוד מיוחדת בינו לבין המנוח‪ ,‬בהיותו בן יחיד אחרי ‪ 3‬בנות‪ .‬הוא נולד בתאריך יום‬
‫ההולדת של המנוח ומטעם זה נקרא "ש'"‪ ,‬שמו השני‪ ,‬מ' על שם אביו של המנוח והוא היחיד שנושא‬
‫את שם המשפחה של המנוח‪ .‬לדבריו‪ ,‬הקשר עם התובעת היה מצוין והוא היה יותר שנים איתה‬
‫מאשר עם אימו הביולוגית‪ .‬מאחר ולמ' לא היו ילדים‪ ,‬בחתונתו נערכו שתי הזמנות כדי לתת לה‬
‫הרגשה שגם היא מחתנת בן וגם אביה ז"ל חתום על הכתובה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫אשר לטיפול במנוח בתקופת מחלתו‪ ,‬העיד כי התובעת היתה מאוד פעילה בכל הנושא של הבירורים‬
‫הרפואיים וב' עזרה לה רבות בעניין זה‪ .‬הוא תיאר שלאחר שהתובעת חזרה מהפגישה עם ד"ר‬
‫שטקילברג היא סיפרה לו שהנ"ל אמר לה שאביו "פספס את הרכבת" וכי ימיו ספורים‪ ,‬בתקופה זו‬
‫הוא נאנק מכאבים וחלה הידרדרות קשה במצבו‪ .‬הוא אישר שהקליט את השיחה בינו לבין עוה"ד‬
‫שמיר‪ .‬הוא העיד שלא היה נראה לו סביר שהמנוח יוריש את כל רכושו לתובעת‪ .‬כשנשאל מה היה‬
‫נראה בעיניו הגיוני שהמנוח יוריש‪ ,‬השיב שמעולם לא דיברו על ירושה ושהתובעת תוכל להמשי ך‬
‫לגור בדירה עד ‪ 120‬ועד אז לא תהיה חלוקה‪ .‬הוא תיאר שלאחר שראו את הצוואה‪ ,‬ידעו שזה לא‬
‫היה רצונו של המנוח‪ ,‬הוא לא היה במצב כשיר לחתום על צוואה ב‪ 11.1.07 -‬ומצבו הרפואי נוצל‬
‫לצורך חתימת הצוואה‪ .‬הוא תיאר שב‪ 11.1.07 -‬התובעת פנתה אליו וביקשה שיאמר לש‪.‬ג‪ .‬ולג'‬
‫שיעזבו את הבית כי צריך להגיע רו"ח‪ ,‬הוא עשה כדבריה כי תמיד בקשותיה כובדו על ידי ילדיו של‬
‫המנוח‪ .‬הוא תיאר שלא יכול להיות מצב דברים שאביו לא יצווה את ספר התורה שברשותו וכן‪ ,‬שלא‬
‫צוין דבר לגבי המשך מגוריו בבית וחלוקת חלק מרכושו לילדיו‪ .‬לדבריו "זה לא אבא שלנו‪ ,‬זה לא‬
‫מתאים" )עמ' ‪ ,49‬ש' ‪ .(25‬לדבריו‪ ,‬גם לאחר שעוה"ד שמיר ניסה לשכנע אותו לקבל את הצוואה מן‬
‫הטעם שהתובעת ערכה צוואה והוא הזוכה היחידי על פיה‪ ,‬השיב "זה לא שכנע אותי‪ .‬אני רוצה‬
‫בסופו של דבר להגיע לחקר האמת ולמה שאבא שלי רצה" )עמ' ‪ ,50‬ש' ‪.(16‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫הוא העיד שגם אם עוה"ד שמיר דיבר עם המנוח מספר פעמים‪ ,‬השאלה היא מה הבין המנוח מתוכן‬
‫השיחות‪ .‬לדבריו‪ ,‬באותה התקופה‪ ,‬לא יכול להיות שהמנוח דיבר לעניין כפי שהעיד עוה"ד שמיר‪ .‬גם‬
‫הוא הסביר את המניע של ש‪.‬ג‪ .‬להניח אבנים על המילה "בעלי" במצבת המנוח ולדבריו אם התובעת‬
‫טוענת שהמנוח לא אהב את ילדיו‪ ,‬תגובה כזו היא לא קיצונית‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫ע‪.‬פ‪ – .‬הנ"ל הינה אישתו של ש'‪ ,‬חתמה על תצהיר עדות ראשית ביום ‪ .25.12.11‬בחקירתה ביום‬
‫‪ 2.1.12‬היא תיארה את המנוח כמי שידע לעמוד על שלו‪ ,‬אדם שמאוד אהב את ילדיו ונכדיו‪ ,‬מערכת‬
‫היחסים עם התובעת תוארה על ידה כמערכת יפה‪ ,‬קשר טוב מאוד‪ .‬היא תיארה את מערכת היחסים‬
‫בין המנוח לש' כ"הערצה‪ ,‬אהבה‪ ,‬כבוד‪ ,‬לא חושבת שרואים דברים כאלה‪ ,‬זה קשר מאוד מיוחד‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 28‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫פתיחות‪...‬תמיד דאג לש' ורצה שיהיה לו הכל‪ ,‬ש' החזיר לו הכל‪ ,‬אהבה מאוד מיוחדת‪ ,‬לא יכול‬
‫היה להיווצר מצב של מריבה‪ .‬זה היה עד הסוף" )עמ' ‪ ,75‬ש' ‪.(16-20‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫התובעת – כאמור‪ ,‬נחקרה בישיבה שהתקיימה ביום ‪ 14.11.12‬כאשר לעניין יחסיה עם ילדיו‬
‫והיחסים בין המנוח לילדיו‪ ,‬העידה כי היו תקופות בהן היו יחסים טובים בין ילדיו של המנוח לבינה‬
‫ולבין המנוח והיו גם תקופות של נתק )עמ' ‪ 178‬לפרוטוקול(‪ .‬היא תיארה את תחושותיו של המנוח‬
‫כשנולד בנו של ש' כאשר לדבריה‪ ,‬היה המנוח "מאושר‪ ,‬שמח ברקיע השביעי" )עמ' ‪ ,178‬ש' ‪ .(30‬כך‬
‫גם כשע' נולדה שאז אף ציינה כי "כשע' נולדה‪ ,‬כשע' היתה בת שנה‪ ,‬אני החלטתי לעשות תכנית‬
‫חסכון לע' בבנק‪ .‬לא קשור למנוח‪ .‬בידיעתו כמובן‪ ,‬אבל אני החלטתי‪ ,‬זו היתה המתנה שלי‪ ,‬ליום‬
‫ההולדת שלה‪ .‬המנוח ידע ע ל זה‪ .‬הוא בירך את ההחלטה הזו‪ ,‬אפשר להגיד שכן" )עמ' ‪ ,179‬ש' ‪5-‬‬
‫‪ .(7‬בהמשך אך העידה כי תכנית החסכון הנ"ל עדיין קיימת בחשבון הבנק שלה‪ ,‬היא אומנם‬
‫הסתיימה אך היא חידשה אותה ועשתה שני חשבונות‪ ,‬אחד לע' ואחד לי'‪ .‬היא אישרה את דבריו של‬
‫ש' שהודפסו שתי הזמנות לחתונתו‪ ,‬אחת מטעם המנוח והשנייה מטעם המנוח ואמו ואף אישרה‬
‫שכשש' חתם על הכתובה כיבד את אביה המנוח לחתום כעד לכתובה מאחר וידע שהוא כנכד עבורו‪.‬‬
‫עוד מאשרת התובעת כי הם נהגו לצאת יחד לטיולים וחופשות‪ .‬לדבריה‪" ,‬כשהמנוח היה צריך‬
‫בדיקות‪ ,‬רופאים‪ ,‬נסיעות לירושלים‪ ,‬מי נסע איתו כל הזמן?" השיבה‪" :‬הילדים שלו" )עמ' ‪ ,181‬ש'‬
‫‪ .(10-11‬עוד העידה כי בתקופת ימיו האחרונים של המנוח כשהיה צריך להאכיל אותו‪ ,‬גם ש‪.‬ג‪ .‬וג'‬
‫עזרו לה כאשר לדבריה‪ ,‬כשנשאלה "מי בעיקר האכיל אותו" השיבה "בשעות הבוקר‪ ,‬ש‪.‬ג‪ .‬וג'‪,‬‬
‫בשעות הערב אני ניסיתי" )עמ' ‪ ,186‬ש' ‪.(3-6‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫כשנשאלה לעניין יחסי המנוח עם ילדיו במועד חתימת הצוואה‪ ,‬האם היא זוכרת למי פנתה‬
‫כשביקשה מהם לעזוב ומה אמרה‪ ,‬השיבה‪:‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫"ת‪.‬‬
‫אני לא זוכרת למי פניתי‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ש‪.‬‬
‫את זוכרת מה ביקשת?‬
‫‪22‬‬
‫ת‪.‬‬
‫כן‪ .‬אמרתי להם שצריך לבוא רואה חשבון ואני מבקשת שהם יעזבו‪ .‬למי פניתי ספציפית‬
‫אני לא זוכרת‪ .‬אולי דיברתי בקול רם‪ ,‬אני לא זוכרת‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫ש‪.‬‬
‫הם עבדו בגינה באותו יום?‬
‫‪25‬‬
‫ת‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ש‪.‬‬
‫זה נכון שהמנוח במשך תקופת חייו אהב לעבוד בגינה?‬
‫‪27‬‬
‫ת‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫ש‪.‬‬
‫זה נכון שהמנוח במשך תקופת חייו אהב לעבוד בגינה?‬
‫‪29‬‬
‫ת‪.‬‬
‫כן‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 29‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫ש‪.‬‬
‫אז למה אותו יום המנוח בעצמו לא עבד בגינה?‬
‫‪1‬‬
‫ת‪.‬‬
‫המנוח היה אחרי ניתוח מעקפים‪ ,‬אחרי ניתוח בטן‪ ,‬הוא עבודה פיסית כבר לא עבד‪ .‬הוא‬
‫ישב בגינה באותו בוקר והם עשו לו מחווה‪ ,‬הם באו להוציא עשבים‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫ש‪.‬‬
‫במהלך השנים שאת מכירה את המנוח‪ ,‬מי היה רו"ח של המנוח?‬
‫‪4‬‬
‫ת‪.‬‬
‫אף אחד‪ .‬לא היה לו רו"ח‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ש‪.‬‬
‫וככה בלי להניד עפעף יצאת החוצה ושיקרת לילדים כשאמרת שרו"ח צריך להגיע‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ת‪.‬‬
‫נכון‪ ,‬מילאתי לאחר בקשתו של בעלי‪ .‬זה מה שהוא ביקש‪ ,‬וזה מה שעשיתי"‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫)עמ' ‪ ,184‬ש' ‪.(29- 15‬‬
‫‪8‬‬
‫עוה"ד שמיר – כמפורט לעיל‪ ,‬עוה"ד שמיר ערך את צוואת המנוח ומעדותו ניתן להסיק כי היוזמה‬
‫לעריכת הצוואה היתה של התובעת‪ .‬היא זו שמסרה לו את כל הפרטים והמסמכים הנדרשים לצורך‬
‫עריכתה‪ .‬גם במעמד חתימת הצוואה ניכרת מעורבותה במהלך הפגישה באופן שלא אחת‪ ,‬ענתה על‬
‫שאלות במקום המנוח )ראו פירוט עדותו בפרק הכשירות לעיל(‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫העולה מן המקובץ – מעבר לעובדה שהוכח היעדר כשירותו של המנוח לחתום על הצוואה‪ ,‬יש‬
‫להוסיף גם את עילת המעורבות שכן הוכח כי התובעת לקחה חלק פעיל ביותר בעריכתה‪ .‬מעורבות זו‬
‫עולה כדי המעורבות הנדרשת לגרום לבטלותה של צוואה כאמור בסעיף ‪ 35‬לחוק הירושה‪ .‬מחומר‬
‫הראיות שהונח בפניי עולה כי התובעת היא זו שבחרה את עוה"ד שמיר לצורך עריכת הצוואה לאור‬
‫היכרות מוקדמת ביניהם‪ .‬היא זו שמסרה לו את הפרטים והמסמכים לצורך עריכתה‪ .‬עוה"ד שמיר‬
‫אישר כי לא ראה את המנוח עד לחתימת הצוואה וכך אישרה גם התובעת‪ .‬היא נפגשה לבדה עם‬
‫עוה"ד שמיר יום קודם לחתימת הצוואה‪ .‬היא ידעה את תוכן צוואת המנוח וכן שילמה לעוה"ד‬
‫שמיר עבור עריכת הצוואה‪ .‬עוד הוכח כי התובעת הרחיקה את המתנגדים מהבית במועד בו נחתמה‬
‫הצוואה‪ ,‬תוך שהיא טוענת בפניהם‪ ,‬באופן שקרי‪ ,‬כי רו"ח של המנוח אמור להגיע לפגישה עימו‪.‬‬
‫התובעת בעדותה הודתה כי שיקרה לילדיו של המנוח בעניין זה‪ .‬כמו כן הוכח‪ ,‬ככל הנראה כי‬
‫התובעת נכחה במעמד חתימת הצוואה‪ .‬בעניין זה התגלו סתירות בין דברי העדים‪ .‬מזכירתו של‬
‫עוה"ד שמיר העידה שהתובעת יצאה לחצר בעת חתימת הצוואה ולאחר חתימתה‪ ,‬קראה לתובעת על‬
‫מנת שתחתום על צוואתה‪ .‬מנגד‪ ,‬העיד עוה"ד שמיר שהתובעת הלכה למטבח לרגע בעת החתימה‬
‫כאשר המטבח מצוי באותה קומה בה נחתמה הצוואה‪ .‬מכאן ניתן להסיק כי יש במצב של גרסאות‬
‫סותרות כאמור‪ ,‬לא ניתן לשלול את נוכחותה של התובעת בעת חתימת הצוואה‪ .‬עוד הוכח כי‬
‫התובעת יזמה את הקלטת הצוואה‪ ,‬היא דאגה מראש למכשיר הקלטה מבנו של ב'‪ ,‬כביכול בשם‬
‫המנוח ומתוך התמליל עולה בבירור כי היתה נוכחת ומעורבת במהלך הפגישה לצורך חתימת המנוח‬
‫על הצוואה‪ .‬מעורבות מאסיבית זו עולה כדי מעורבות פסולה גם על פי הגישה המרחיבה שנקבעה‬
‫בפס"ד חרמון שאוזכר לעיל‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 30‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫יש לזכור כי התובעת הינה הזוכה העיקרית על פי הצוואה‪ .‬מעורבותה כוללת כאמור פעולות רבות‬
‫אשר חוצות את קו הגבול של פעולה בודדת שנועדה להקל על המנוח לערוך את צוואתו ועולה כדי‬
‫מעורבות של ממש‪ .‬אין המדובר בפעילות טכנית ושולית של התובעת אלא בביצוע מתמשך של הנוגע‬
‫והקשור לעשיית הצוואה‪ .‬הן במה שקדם לחתימת הצוואה והן במעמד חתימתה היתה התובעת‬
‫ברקע הדברים‪ .‬לא הוכח שעוה"ד שמיר שוחח עם המנוח טלפונית‪ ,‬טרם חתימת הצוואה וניתן‬
‫להסיק כי למעשה לא הכיר אותו אלא במעמד החתימה בלבד‪ .‬מעורבות כאמור מחייבת פסילתה של‬
‫הצוואה ובמיוחד כאשר היא מצטרפת להיעדר כשירותו של המנוח לצוות‪ ,‬כפי שהוכח לעיל‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המנוח‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫סעיף ‪)30‬א( לחוק הירושה קובע‪ ,‬כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס‪ ,‬איום‪ ,‬השפעה בלתי‬
‫הוגנת‪ ,‬תחבולה או תרמית ‪ -‬בטלה"‪ .‬הנטל להוכיח שהמצווה עשה צוואתו מחמת השפעה בלתי‬
‫הוגנת מוטל על הטוען לקיומה של השפעה וכל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום ) ע"א‬
‫‪ 190/68‬סוטיצקי נ' קלינבורט‪ ,‬פ"ד כב)‪ .( 138 (2‬עם זאת‪ ,‬בע"א ‪ 423/75‬מרדכי בן נון נ' ריכטר‪ ,‬פ"ד‬
‫לא)‪ ,372 (1‬נקבע כי כאשר נסיבות המקרה מלמדות שהתקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה‬
‫בנהנה והוראת הצוואה השנויה במחלוקת היא לטובת הנהנה‪ ,‬נטל ההוכחה יעבור אל המבקש את‬
‫קיום הצוואה‪ .‬העברת הנטל הינה פועל יוצא מהיווצרות חזקה שבעובדה שהמצווה עשה את צוואתו‬
‫בהיותו נתון להשפעה בלתי הוגנת‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫יש להבחין בין ההשפעה כשאלה עובדתית‪ ,‬אם היתה כזו אם לאו‪ ,‬לבין אי ההגינות שבהשפעה‬
‫‪17‬‬
‫כשאלה ערכית נורמטיבית‪ ,‬כשעל בית המשפט לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר איש' ושל מוסר‬
‫חברתי‪ ,‬תוך שהוא מכוון לרצונו האמיתי של המצווה )ע"א ‪ ,4902/91‬שדמה גודמן נ' ישיבת בית‬
‫מדרש גבוה לדיינות על שם הרב שלה מוסאיוף‪ ,‬פ"ד מט)‪ - (441 (2‬להלן‪" :‬פס"ד גודמן"(‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫כב' הש' חשין ‪ ,‬בע"א ‪ 5185/93‬היועמ"ש נ' מרום ‪ ,‬פ"ד מט)‪ 331 ,318 (1‬הדגיש‪ ,‬כי ענין לנו בהשפעה‬
‫בלתי הוגנת‪ ,‬בהשפעה שאינה השפעה שיגרתית‪ ,‬מעשה של יום יום‪ ,‬אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של‬
‫אי הגינות‪ ,‬על פי המושגים החברתיים המוסריים שלנו‪ .‬לפיכך‪ ,‬ההבחנה בין "השפעה" סתם‬
‫ל"השפעה בלתי הוגנת" אינה קלה ואין בנמצא רשימה סגורה של מבחנים לקביעתה‪ .‬עם זאת‪ ,‬גובשו‬
‫בפסיקה מבחני עזר‪ ,‬שנועדו לסייע לבתי המשפט להכריע בדבר טיבה של ההשפעה‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫בפס"ד גודמן שנזכר לעיל נקבעו ארבעה אלמנטים מצטברים הדרושים לקביעת קיומה של השפעה‬
‫‪26‬‬
‫בלתי הוגנת‪ :‬מצווה הנתון להשפעה; נהנה אשר היתה לו אפשרות להפעיל השפעה בלתי הוגנת; נהנה‬
‫אשר היו לו האמצעים להפעיל השפעה כזו; הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה בלתי הוגנת‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫על קיומם של האלמנטים הללו נוכל ללמוד מתוך מצבו הפיזי‪ ,‬המנטלי והנפשי של המצווה‪ ,‬מידת‬
‫‪29‬‬
‫חולשתו וסוג תלותו בזולת‪ ,‬בדידותו‪ ,‬מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לו וקשריו עם‬
‫‪30‬‬
‫‪ 31‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫אחרים )ע"א ‪ 133/84‬רכטמן נ' זיסמן‪ ,‬פ"ד לט )‪ ,769 (4‬ע"א ‪ 2500/93‬שטיינר נ' מפעל ארגון עולי‬
‫מרכז אירופה‪ ,‬פ"ד נ)‪.(338 (3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בדנ"א ‪ 1516/95‬מרום נ' היועמ"ש‪ ,‬פ"ד נב)‪ 813 (2‬נקבעו ארבעה מבחנים אשר יסייעו לבית המשפט‬
‫להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת‪ .‬את השאלה אם המצווה היה עצמאי‪ ,‬יש אמנם לבחון‬
‫לאורך תקופה נתונה‪ ,‬אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבו במועד עריכת הצוואה‪ .‬בנוסף‪ ,‬תלותו‬
‫המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית אינה עדות מספקת לתלותו בזולת‪ ,‬שכן אפשר שעצמאותו‬
‫השכלית‪-‬הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי התלות הפיזית לא גרעה מעצמאותו‬
‫ואלה ארבעת המבחנים‪:‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫האחד ‪ :‬תלות ועצמאות – האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה‪ ,‬היה המצווה עצמאי‪ ,‬הן‬
‫‪9‬‬
‫מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית הכרתית ועד כמה‪ .‬ככל שהמצווה היה יותר עצמאי‪ ,‬תתחזק‬
‫נטיית בית המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה ולהיפך‪ .‬את השאלה אם המצווה היה‬
‫עצמאי יש אמנם לבחון לאורך תקופה נתונה‪ ,‬אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבו במועד עריכת‬
‫הצוואה‪ .‬בנוסף‪ ,‬תלותו המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית אינה עדות מספקת לתלותו‬
‫בזולת‪ ,‬שכן אפשר שעצמאותו השכלית‪-‬הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי התלות‬
‫הפיזית לא גרעה מעצמאותו‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫השני ‪ :‬תלות וסיוע – באם מתברר כי המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת‪ ,‬יש לבחון את‬
‫טיב הסיוע שניתן לו‪ ,‬את היקפו ואת מידת התלות של המצווה בסיוע ובמעניקו‪ .‬חשיבות מיוחדת‬
‫נודעת‪ ,‬בהקשר זה‪ ,‬לשאלה אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה‪ ,‬או שהמצווה הסתייע גם באחרים‪.‬‬
‫הדעת נותנת שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע‪ ,‬מידת תלותו של המצווה‬
‫בכל אחד מהם היא‪ ,‬מטבעה‪ ,‬יותר קטנה‪ ,‬ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להוות פתח‬
‫להשפעה בלתי הוגנת‪ .‬סיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם‬
‫המסייע לו‪ .‬וקיום מצב דברים כזה עשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫השליש' ‪ :‬קשרי המצווה עם אחרים זולת הנהנה ‪ -‬בעצם בידודו של המצווה מן העולם יש כדי‬
‫להגביר את תלותו בנהנה ואין זה משנה כלל מה גרם לבידוד זה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫הרביעי ‪ :‬מבחן נסיבות עריכת הצוואה – מעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה‪ ,‬גם אם אינה עולה‬
‫‪25‬‬
‫לכדי דרישות סעיף ‪ 35‬לחוק‪ ,‬יכולה ללמד על השפעה בלתי הוגנת‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫כאמור‪ ,‬השימוש במבחנים צריך להיות זהיר‪ ,‬שהרי אין בקיום התלות עצמה כדי להוות ראיה‬
‫מספקת או הקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת‪ .‬הדגש הוא באי ההגינות של ההשפעה‪ ,‬אשר נלמד‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪ 32‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫מנסיבות הפעלתה )ע"א ‪ 7506/95‬שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל‪ ,‬פ"ד נד )‪ ,215 (2‬ע"א‬
‫‪ 681/77‬מרק נ' שאבי‪ ,‬פ"ד לג )‪ 70 (1‬וע"א ‪ 196/85‬רוזנפלד נ' סלנט‪ ,‬פ"ד לט )‪.(550 (4‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫בהתקיים המאפיינים של המבחנים הנ"ל‪ ,‬קמה חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת‪,‬‬
‫אשר מעבירה את נטל הבאת הראיות על שכמו של מבקש הקיום לסתור את אותה חזקה‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬נטל השיכנוע מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד‪ .‬הוא זה שצריך לשכנע את בית‬
‫המשפט שהמצווה עשה את צוואתו לא מתוך רצון חופש'‪ ,‬אלא מתוך השפעה בלתי הוגנת שהופעלה‬
‫עליו והוא זה חייב לעמוד בנטל זה‪ ,‬גם אם כשל מבקש הקיום ב "הבאת ראיותיו לסתור"‪ ,‬נטל שעבר‬
‫אליו עם הקמתה של החזקה ) ש' שוחט‪ ,‬פגמים בצוואות‪ ,‬מהדורה שניה‪.( 237-230 ,‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫תמצית טענות הצדדים בעניין זה‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫לטענת המתנגדים הוכח ללא ספק שהתובעת ניצלה עת ההידרדרות במצבו הקוגניטיבי והמנטלי של‬
‫המנוח כדי להביאו לחתום על הצוואה‪ .‬הוכחה פעלתנות רבה מדי מצידה בעריכת הצוואה אשר‬
‫מעוררת חשש של השפעה בלתי הוגנת‪ .‬כאשר שמעה מד"ר שטקילברג שהמנוח פספס את הרכבת‬
‫פעלה להחתמתו במצבו הקשה על צוואה בה היא יורשת ראשונה יחידה‪ ,‬כשהמנוח בגין מצבו‬
‫הרפואי המדורדר הינו כ'חומר ביד היוצר'‪ .‬מצבו של המנוח מעיד על תלות המקימה חזקת השפעה‬
‫בלתי הוגנת‪ .‬הוא לא היה עצמאי בדבר‪ ,‬לא בתנועה ולא מנטלית‪ ,‬סבל כאבים ונטל תרופות רבות‪.‬‬
‫הוא היה במצב של תלות מוחלטת בתובעת אשר דאגה לפנות את המתנגדים מהבית כדי שחתימת‬
‫הצוואה לא תיוודע לאיש תוך שהיא משקרת למתנגדים כי‪ ,‬לכאורה‪ ,‬בשם המנוח רו"ח מגיע‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫כמו כן‪ ,‬לטענתם במועד חתימת הצוואה ניתקה את המתנגדים מהמנוח על מנת לבודדו כדי להשלים‬
‫את מלאכת החתמתו על הצוואה‪ .‬עוד הוכח לטענתם‪ ,‬מתוך נסיבות עריכת הצוואה כי המנוח לא‬
‫היה כשיר לערוך אותה‪ .‬העובדה שלא ערך צוואה במשך כל שנות חייו מחזקת את התחושה‬
‫שהצוואה אינה משקפת את רצונו‪ .‬הוכחה תלות מקיפה ויסודית של המנוח בתובעת אשר שלטה על‬
‫סדר יומו וכן‪ ,‬הוכחה מעורבותה בסידורים הקשורים בעריכת הצוואה‪ .‬כל אלה מוכחים על תלות‬
‫מקיפה ויסודית של המנוח בתובעת ועל ניצול מצבו על ידה לצורך חתימתו על הצוואה‪ .‬מטעם זה‪,‬‬
‫גם בשל קיומה של השפעה בלתי הוגנת‪ ,‬דין הצוואה להיפסל‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫לטענת התובעת‪ ,‬הוכח כי היא התנגדה לצוואה חרף רצונו של המנוח לערוך צוואה‪ .‬המסקנה‬
‫‪25‬‬
‫מתבקשת מכך שלא היתה כל השפעה מצידה על המנוח וכי הצוואה היתה פרי יוזמתו כהזדמנות‬
‫להגן עליה מפני ילדיו ולהחזיר לה את דירת המגורים שהלכה למעשה נרכשה על ידי אביה‪ .‬לטענתה‪,‬‬
‫לא עלה בידי המתנגדים להוכיח קיומה של תלות מקיפה ויסודית של המנוח בה באופן שמעלה חשש‬
‫כבד להשפעה בלתי הוגנת שהופעלה על ידה‪ .‬לטענתה‪ ,‬המנוח היה עצמאי‪ ,‬הן פיזית והן מנטלית‬
‫לרבות בתקופת מחלתו‪ .‬הוא הסתייע במתנגדים ובאנשים רבים נוספים ומכאן שלא היה תלוי בה‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪ 33‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫בלבד‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוכח שהיו לו קשרים עם אנשים רבים אחרים וגם נסיבות עריכת הצוואה מלמדות‬
‫שכל מעורבותה בעניין הצוואה היתה שולית וכי התקיים קשר אישי וישיר בין המנוח לבין עוה"ד‬
‫שמיר‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬לטענתה‪ ,‬גם במקום שבו קיימת תלות ישנם שיקולים נוספים השוללים מסקנה של‬
‫השפעה בלתי הוגנת‪ .‬כך למשל‪ ,‬שאלת הקרבה הרגשית‪ ,‬סבירות הנישול‪ ,‬מבחן השימוש לרעה‬
‫בתלות ומבחן ההשפעה המותרת וכן שאלת הקרבה המשפחתית‪ .‬בענייננו‪ ,‬נוכח הקרבה הרגשית‬
‫הגדולה בין המנוח לתובעת‪ ,‬כאשר נישול הבת ע' היה סביר בנסיבות העניין‪ ,‬משלא נטען שהתובעת‬
‫איימה על המנוח שאם לא יוריש לה את רכושו לא תסייע לו‪ ,‬כאשר לא נטען להשפעה של התובעת‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫על המנוח ולאור הקרבה המשפחתית ביניהם – יש לראות את ההשפעה‪ ,‬גם אם היתה‪ ,‬כלגיטימית‪.‬‬
‫מילים אחרות‪ ,‬לטענת התובעת‪ ,‬לא היתה כל השפעה שלה על המנוח לערוך צוואה‪ .‬אולם‪ ,‬גם אם‬
‫היתה משדלת את המנוח לערוך צוואה‪ ,‬לא היה בכך משום השפעה בלתי הוגנת‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫מחומר הראיות שהונח בפניי מצטיירת דמותו של המנוח כאדם דעתן שעמד על שלו‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬
‫‪12‬‬
‫יש לזכור כי הצוואה נחתמה בעת שהמנוח היה חולה מאוד והיה תלוי בתובעת ובילדיו‪ .‬בעניין זה‪,‬‬
‫אינני מקבלת את המפורט בסיכומי המתנגדים כי ביחס למנוח התקיימו כל המבחנים שנקבעו‬
‫בהלכת מרום ואשר מכוחם יש להסיק כי התובעת הפעילה עליו השפעה בלתי הוגנת לצורך חתימת‬
‫הצוואה‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בחינת המרקם המשפחתי והגיונה של הצוואה כפי שיפורט להלן‪ ,‬מובילים‬
‫למסקנה כי הצוואה לא היתה פרי רצונו החופש' של המנוח וכי הופעלה עליו השפעה לצורך עריכתה‪,‬‬
‫בין אם ישירות על ידי התובעת ובין אם בעקיפין באופן בו התובעת הושפעה על ידי אחרים לצורך‬
‫הטיית רצונו של המנוח בעת עריכת הצוואה‪ .‬יש לזכור מה היה מצבו הגופני והנפשי של המנוח‬
‫באותה עת‪ ,‬מצב אשר אפשר הפעלת ההשפעה על מנת להביאו לחתום על הצוואה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫כפי שפורט לעיל בפרק הדן במעורבות בעריכת הצוואה‪ ,‬ברי כי ילדיו של המנוח היו חלק בלתי נפרד‬
‫מחייו‪ ,‬גם אם ידעה המשפחה עליות ומורדות ביחסים‪ .‬מקבלת את עמדת המתנגדים כי המנוח היה‬
‫אב מסור לילדיו וכי שררה ביניהם מערכת יחסים חמה ונורמטיבית במשך השנים‪ ,‬למעט יחסיו עם‬
‫ע'‪ .‬בעניין זה אשוב ואציין כי המנוח והתובעת הסכימו שש' ואישתו יגורו עימם באותו הבית‪,‬‬
‫ביחידת דיור נפרדת‪ .‬הגם שנחתמו חוזי שכירות ביניהם‪ ,‬מקבלת אני את גרסתו של ש' בעניין זה‬
‫לפיה חוזי השכירות נחתמו מטעמי מיסוי וגם אם לאו‪ ,‬סבורני כי יש בכך כדי להעיד על מערכת‬
‫יחסים קרובה המאפשרת מגורים בצוותא‪ .‬ייתכן כי מלכתחילה נועדה יחידת הדיור לשמש למגורי‬
‫הורי התובעת‪ .‬אולם‪ ,‬שאביה של התובעת בחר שלא לעבור להתגורר ביחידת הדיור העדיף המנוח‬
‫לשכן את בנו ביחידה על פני שוכר זר ומתוך ראיית טובתו של ש' )בעניין זה העידו שכניהם של‬
‫המנוח והתובעת‪ .‬כך למשל בעדותה של הגב' ח' בעמ' ‪ ,139‬עדותו של מר מ‪.‬ב‪ .‬בעמ' ‪ 124‬וכן עדותו של‬
‫מר נ‪.‬ח‪ .‬בעמ' ‪.(132-133‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪ 34‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫אין חולק כי הילדים‪ ,‬המנוח והתובעת בילו במשותף‪ ,‬חלקו חגים וחופשות וכי ילדיו ונכדיו של‬
‫המנוח ראו בתובעת כ"אמם"‪"/‬סבתם" לכל דבר ועניין‪ .‬מערכת היחסים האמורה עולה מדברי‬
‫התובעת עצמה ולא רק מגרסת המתנגדים‪ ,‬עניין המחזק את היעדר הגיונה של הצוואה‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫לעניין היגיון בצוואה נפסק כי "אין לך אמת גדולה מזו המובעת בצוואה‪ .‬זוהי אמירתו הפנימית של‬
‫האדם‪ ...‬אין הוא אמור למצוא חן בעיני מישהו‪ ...‬כי לכשתיפתח צוואתו ותפורסם ברבים‪ ,‬יהא הוא‬
‫עצמו מצוי מאחורי הפרגוד‪ ,‬והבלי העולם הזה לא ישעשעו את נפשו עוד" )השופט ז‪ .‬ש‪ .‬חשין‪,‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫דמויות מבית המשפט )תשי"ג( ‪ .(145-144‬מכל מקום‪ ,‬רצונו של המצווה עומד מעל הכל‪ ,‬ואין בטענה‬
‫‪7‬‬
‫לפיה הוראות הצוואה אינן הגיוניות כדי להוכיח כי איננה משקפת את רצונו‪ .‬נזכיר‪ ,‬כי לעניין הדרת‬
‫‪8‬‬
‫ילדים מצוואת הוריהם נפסק לא אחת‪ ,‬כי "הדרה כשלעצמה איננה בלתי חוקית או בלתי אפשרית‪,‬‬
‫וגם אם נשפוט אותה על פי קוד מוסרי זה או אחר‪ ,‬ונאמר כי בנסיבות אלה או אחרות ההדרה היא‬
‫בלתי מוסרית ‪ -‬בכך אין די"‪ .‬ראה‪ :‬ע"א ‪ 724/87‬רלפה נ' גולד‪ ,‬פ"ד מח)‪.34 ,22(1‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫השופטת טובה סיון ז"ל בת"ע )ת"א( ‪ 107591/05‬עיזבון המנוח ב‪.‬ב ז"ל נ' ר‪.‬א‪) .‬פורסם במאגר נבו(‬
‫"צוואה אמורה לשקף את רצונו האמיתי של המצווה‪ .‬לבחינת אמיתותה של הצוואה עשוי בית‬
‫המשפט להידרש לבדיקת הוראותיה באמת –מידה הגיונית‪ .‬השאלה אינה אם הצוואה סבירה על‪-‬‬
‫פי הבנתו של השופט‪ ,‬אלא אם היא סבירה על‪-‬פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה‪ .‬מן הראיות‬
‫הבאות לפני בית המשפט‪ ,‬במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה‪ ,‬קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו‬
‫של המצווה עובר לכתיבת הצוואה‪ ,‬קשריו החברתיים‪ ,‬ערכיו והעדפותיו‪ :‬ויעלה בידו לבדוק אם‬
‫הצוואה‪ ,‬מנקודת מבטו המשוערת של המצווה‪ ,‬נראית לכאורה הגיונית‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה )פרשת צוריאנו‪,‬‬
‫ע"א ‪ ,5417/90‬בעמ' ‪ :1075‬ופרשת מירסקי בעמ' ‪ .(159‬מנגד‪ ,‬כאשר תוכן הצוואה נראה בלתי‬
‫סביר‪ ,‬יש מקום לבדוק היטב את כשרות הצוואה" )דנ"א ‪ 1516/95‬רינה מרום נ' היועץ המשפטי‬
‫לממשלה תק‪-‬על ‪ 1831 ,(2)98‬פסקה ‪ 33‬לפסק הדין‪ ,‬להלן‪":‬פרשת מרום"(‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫יישום האמור לעיל לענייננו‪ ,‬מוביל לתוצאה כי גם על פי מבחן הגיונה של הצוואה אין הצוואה יכולה‬
‫לעמוד‪ .‬הסיבות עליהן הצביעה התובעת כמצדיקות כתיבת הצוואה המדירה את ילדיו של המנוח‪,‬‬
‫כמעט לחלוטין‪ ,‬מעזבונו – לא הוכחו‪ .‬כל אותן הנמקות שניתנו על ידה לעניין תוכן הצוואה‪ ,‬אין‬
‫השכל הישר יכול לקבלן כהנמקות המצדיקות את תכנה‪ .‬מאידך‪ ,‬הוכח על ידי המתנגדים וכן‪,‬‬
‫בראיות חיצוניות שהובאו‪ ,‬לרבות עדות התובעת עצמה‪ ,‬כי בין המנוח לבין ילדיו שררה מערכת‬
‫יחסים חמה עד ימיו האחרונים ומשכך‪ ,‬לא ניתן למצוא הצדקה הגיונית לצוואה כפי שנחתמה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אין מנוס מהמסקנה כי הצוואה אינה פרי רצונו של המנוח ומשכך‪ ,‬אינה מסמך בר קיום‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫למעלה מן הצורך אתייחס לטענת התובעת לעניין אופן רכישת הבית‪ .‬כעולה מסעיף ‪)34‬ב( לסיכומיה‪,‬‬
‫טוענת התובעת כי הוכח שמחצית זכויותיו של המנוח בבית נרכשו על ידי אביה ועל כן‪ ,‬על פי‬
‫הצוואה המנוח השיב לה את מה שממילא שייך לה‪ .‬בכך‪ ,‬בין היתר‪ ,‬מנסה התובעת להוכיח את‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪ 35‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫הגיונה של הצוואה‪ .‬אין בידי לקבל טענה זו ולו מן הטעם שעל פי נ‪ ,11/‬נסח רישום מקרקעין של‬
‫הבית‪ ,‬הזכויות בבית רשומות על של שם המנוח והתובעת בחלקים שווים עוד משנת ‪ ,1986‬עת נישאו‬
‫זה לזו‪ .‬כידוע‪ ,‬על פי סעיף ‪ 125‬לחוק המקרקעין‪ ,‬התשכ"ט – ‪" 1969‬רישום בפנקסים לגבי מקרקעין‬
‫מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו"‪ .‬לא עלה בידי התובעת להרים את הנטל הכבד הנדרש לצורך‬
‫סתירת הרישום‪ ,‬כאמור‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫לאור כל האמור לעיל נפסק כדלקמן‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫‪ .1‬ההתנגדות לקיום צוואת המנוח מיום ‪ 10.1.07‬מתקבלת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪ .2‬עזבונו של המנוח יחולק על פי דין בהתאם לבקשה מתאימה שתוגש לרשם לענייני ירושה‪.‬‬
‫אשר לזכויות בבית‪ ,‬אלא יחולקו בין היורשים על פי דין בהתאם לתובענה מתאימה שתוגש‬
‫לאחר קבלת צו ירושה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪ .3‬לאור התוצאה ובהתאם להסכמתם הדיונית של הצדדים בתמ"ש ‪ 24712-09-10‬ובתמ"ש‬
‫‪ 51894-06-11‬תשלם התובעת למתנגדים סך של ‪ ,₪ 30,000‬זאת תוך ‪ 30‬יום‪ .‬ממועד זה ישא‬
‫הסכום הפרש' הצמדה וריבית כחוק‪ ,‬עד לתשלום המלא בפועל‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪ .4‬נוכח תוצאת פסק הדין‪ ,‬משלמעשה‪ ,‬לאחר מתן צו ירושה יהיו התובעת והמתנגדים שותפים‬
‫בבית‪ ,‬אין מקום ליתן סעד של פינוי נגד המתנגדים כפי שנתבקש בתמ"ש ‪.32490/07‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪ .5‬אשר להוצאות ההליך – לאור תוצאת פסק הדין והימשכות ההליכים‪ ,‬היה מקום לחיוב‬
‫בהוצאות בסכום ריאלי משמעותי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬לאור העבר‪ ,‬על מנת שלא לסתום את‬
‫הגולל בפני אפשרות שיקום היחסים בין הצדדים בעתיד‪ ,‬הנני מחייבת את התובעת‬
‫בהוצאות המתנגדים בסכום מופחת של ‪ ₪ 12,000‬אשר ישולמו תוך ‪ 60‬יום וממועד זה ישאו‬
‫הפרש' הצמדה וריבית כחוק‪ ,‬עד לתשלום המלא בפועל‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪ .6‬פסק הדין ניתן לפרסום‪ ,‬בכפוף להסרת פרטים מזהים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיקים שבכותרת‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ניתן היום‪ ,‬ח' אייר תשע"ד‪ 08 ,‬מאי ‪ ,2014‬בהעדר הצדדים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪ 36‬מתוך ‪37‬‬
‫בית משפט לענייני משפחה בחיפה‬
‫ת"ע ‪ 4960/07‬מ‪.‬ו‪.‬פ‪ .‬נ' האפוטרופוס הכללי ‪ -‬חיפה ואח'‬
‫ת"ע ‪4961/07‬‬
‫תמ"ש ‪ 32490/07‬פ‪ .‬נ' פ‪ .‬ואח'‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ 37‬מתוך ‪37‬‬