‫ט’ אדר התשע”ה‬ ‫גיליון ‪438‬‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫לזכות שיל ׂה סעידי ומשפחתו הי”ו‬ ‫ולהצלחתו ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬ ‫דברי תורה בהלכה ובאגדה‪ ,‬מוסר ופרשת שבוע‬ ‫קידוש ליל שבת‬ ‫יֹום ַה ִּש ִּׁשׁי‪ :‬וַ יְ ֻכ ּלּו ַה ָּשׁ ַמ יִ ם ְו ָה ָא ֶר ץ ְו ָכ ל‬ ‫יע י‬ ‫ֹלה ים ַּב ּיֹום ַה ְּש ִׁב ִ‬ ‫ְצ ָב ָא ם‪ :‬וַ יְ ַכ ל ֱא ִ‬ ‫ּש ּבֹת ַּב ּיֹום‬ ‫אכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה וַ יִ ְ ׁ‬ ‫ְמ לַ ְ‬ ‫אכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר ָע ָׂש ה‪:‬‬ ‫ַה ְּש ִׁב ִ‬ ‫יע י ִמ ָּכ ל ְמ לַ ְ‬ ‫יע י וַ יְ ַק ֵּד ׁש‬ ‫ֹלה ים ֶא ת יֹום ַה ְּש ִׁב ִ‬ ‫וַ יְ ָב ֶר ְך ֱא ִ‬ ‫אכ ּתֹו ֲא ֶׁש ר‬ ‫אֹתֹו ִכּי בֹו ָׁש ַב ת ִמ ָּכ ל ְמ לַ ְ‬ ‫ֹלה ים לַ ֲע ׂשֹות‪:‬‬ ‫ָּב ָר א ֱא ִ‬ ‫(ואומר המקדש) ַס ְב ֵרי ָמ ָרנָ ן‪,‬‬ ‫לחיִ ּים‪.‬‬ ‫(ועונים) ַ‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪ֱ ,‬א ֵ‬ ‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫(יכוון לקיים מצות עשה דאורייתא של הקידוש‪,‬‬ ‫ועל היין מצוה דרבנן)‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪ֱ ,‬א ֵ‬ ‫ֹותיו‪ ,‬ו ְָר ָצה ָבנּו‪,‬‬ ‫ֲא ֶׁשר ִק ְּד ָׁשנּו ְּב ִמ ְצ ָ‬ ‫ּוב ָרצֹון ִהנְ ִחילָ נּו‪,‬‬ ‫ו ְַׁש ַּבת ָק ְדׁשֹו ְּב ַא ֲה ָבה ְ‬ ‫אשׁית‪ְּ ,‬ת ִחּלָ ה‬ ‫זִ ָּכרֹון לְ ַמ ֲע ֵׂשה ְב ֵר ִ‬ ‫יאת ִמ ְצ ַריִ ם‪.‬‬ ‫יצ ַ‬ ‫לְ ִמ ְק ָר ֵאי ק ֶֹדׁש‪ ,‬זֵ ֶכר לִ ִ‬ ‫ּוב ָרצֹון ִהנְ ַחלְ ָּתנּו‪.‬‬ ‫ו ְַׁש ַּבת ָק ְד ְשָׁך ְּב ַא ֲה ָבה ְ‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪ְ ,‬מ ַק ֵּדׁש ַה ַּשׁ ָּבת‪:‬‬ ‫זמני השבוע‬ ‫ט’‬ ‫אדר‬ ‫ט”ז‬ ‫אדר‬ ‫עלות השחר‬ ‫זמן טלית ותפילין‬ ‫הנץ החמה‬ ‫סוף זמן ק”ש (מג”א)‬ ‫חצות יום ולילה‬ ‫שקיעה‬ ‫צאת הכוכבים‬ ‫‪4:59‬‬ ‫‪5:06‬‬ ‫‪6:16‬‬ ‫‪8:26‬‬ ‫‪11:53‬‬ ‫‪17:38‬‬ ‫‪17:52‬‬ ‫‪4:49‬‬ ‫‪4:56‬‬ ‫‪6:07‬‬ ‫‪8:20‬‬ ‫‪11:52‬‬ ‫‪17:43‬‬ ‫‪17:58‬‬ ‫הזמנים עפ”י דעתו של מרן הגרע”י זצוק”ל שהובאו בלוח אור החיים המדוייק‬ ‫* לפי אופק ת”א‬ ‫דברי חיזוק לפורים‬ ‫‪5l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫לפרשת תצוה‬ ‫קידוש יום שבת‬ ‫ִמזְ מֹור לְ ָדוִד‪ ,‬יְיָ ר ִֹעי ֹלא ֶא ְח ָסר‪:‬‬ ‫יצנִ י‪ַ ,‬על ֵמי ְמנֻ חֹות יְנַ ֲהלֵ נִ י‪:‬‬ ‫ִּבנְ אֹות ֶּד ֶׁשא יַ ְר ִּב ֵ‬ ‫יְׁשֹובב‪ ,‬יַנְ ֵחנִ י ְּב ַמ ְעּגְ לֵ י ֶצ ֶדק לְ ַמ ַען‬ ‫ֵ‬ ‫נַ ְפ ִׁשי‬ ‫ְׁשמֹו‪ּ :‬גַ ם ִּכי ֵאלֵ ְך ְּבגֵ יא ַצלְ ָמוֶת ֹלא ִא ָירא‬ ‫ּומ ְׁש ַענְ ֶּתָך ֵה ָּמה‬ ‫ָרע ִּכי ַא ָּתה ִע ָּמ ִדי‪ִׁ ,‬ש ְב ְטָך ִ‬ ‫יְנַ ֲח ֻמנִ י‪ַּ :‬ת ֲערְֹך לְ ָפנַ י ֻׁשלְ ָחן נֶ גֶ ד צ ְֹר ָרי‪ִּ ,‬ד ַׁשנְ ָּת‬ ‫וָח ֶסד‬ ‫ּכֹוסי ְרוָיָה‪ַ :‬אְך טֹוב ֶ‬ ‫ֹאשׁי ִ‬ ‫ַּב ֶׁש ֶמן ר ִ‬ ‫יְמי ַחּיָי‪ ,‬ו ְַׁש ְב ִּתי ְּב ֵבית יְיָ לְ א ֶרְֹך‬ ‫יִ ְרּדפּונִ י ָּכל ֵ‬ ‫יָמים‪:‬‬ ‫ִ‬ ‫ִאם ָּת ִשׁיב ִמ ַּשׁ ָּבת ַרגְ לֶ ָך‪ֲ ,‬עׂשֹות ֲח ָפ ֶצָך ְּביֹום‬ ‫את לַ ַּשׁ ָּבת עֹנֶ ג לִ ְקדֹוׁש יְ יָ‬ ‫ָק ְד ִשׁי‪ ,‬ו ְָק ָר ָ‬ ‫ְמ ֻכ ָּבד‪ ,‬ו ְִכ ַּב ְדּתֹו ֵמ ֲעׂשֹות ְּד ָר ֶכיָך‪ִ ,‬מ ְּמצֹוא‬ ‫ֶח ְפ ְצָך ו ְַד ֵּבר ָּד ָבר‪ָ :‬אז ִּת ְת ַעּנַ ג ַעל יְ יָ‬ ‫ו ְִה ְר ַּכ ְב ִּתיָך ַעל ָּב ֳמ ֵתי ָא ֶרץ‪ ,‬ו ְַה ֲא ַכלְ ִּתיָך‬ ‫נַ ֲחלַ ת יַ ֲעקֹב ָא ִביָך ִּכי ִּפי יְ יָ ִּד ֵּבר‪:‬‬ ‫ו ְָׁש ְמרּו ְבנֵ י יִ ְש ָׂר ֵאל ֶאת ַה ַּשׁ ָּבת‪ ,‬לַ ֲעׂשֹות ֶאת‬ ‫ּובין ְּבנֵ י‬ ‫ַה ַּשׁ ָּבת לְ דֹר ָֹתם ְּב ִרית עֹולָ ם‪ֵּ :‬בינִ י ֵ‬ ‫יִ ְש ָׂר ֵאל אֹות ִהיא לְ עֹלָ ם‪ִּ ,‬כי ֵׁש ֶׁשת יָ ִמים‬ ‫ּובּיֹום‬ ‫ָע ָׂשה יְ יָ ֶאת ַה ָּשׁ ַמיִ ם ו ְֶאת ָה ָא ֶרץ ַ‬ ‫יעי ָׁש ַבת וַ יִ ּּנָ ַפׁש‪ַ :‬על ֵּכן ֵּב ַרְך יְ יָ‬ ‫ַה ְּש ִׁב ִ‬ ‫ֶאת יֹום ַה ַּשׁ ָּבת וַ יְ ַק ְד ֵׁשהּו‪:‬‬ ‫יין‬ ‫ַס ְב ֵרי ָמ ָרנָ ן‪( :‬ועונים‪ ):‬לְ ַחיִ ּים‪:‬‬ ‫לקידוש‬ ‫ָּברּוְך ַא ָּתה יְ יָ ‪,‬‬ ‫ֹלהינּו ֶמלֶ ְך ָהעֹולָ ם‪,‬‬ ‫ֱא ֵ‬ ‫ּבֹורא ְּפ ִרי ַהּגֶ ֶפן‪:‬‬ ‫ֵ‬ ‫ַה ְפ ָט ָרה‪“ :‬ויאמר שמואל”‬ ‫זכות הלימוד בגיליון מוקדשת‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫יואב קהלני בן‬ ‫יפת ותמר ז"ל‬ ‫נלב"ע בי"א באדר תש"ע‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ולהצלחת‬ ‫משפחות קהלני ואלזרקי הי"ו‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪ .‬אכי"ר‬ ‫זמני השבת‬ ‫שעון‬ ‫חורף‬ ‫ב‬ ‫נשי‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫כ”ק הרה”ג משומר צו‬ ‫המרא דאתרא‪-‬גן יבנה‬ ‫שלי‬ ‫ברי‬ ‫הלכות פורים‬ ‫‪l 6-9 l‬‬ ‫ט”א‬ ‫יציאת‬ ‫השבת‬ ‫ר”ת‬ ‫כניסת‬ ‫השבת‬ ‫ירושלים *‪17:20‬‬ ‫‪18:12‬‬ ‫‪18:52‬‬ ‫תל אביב‬ ‫‪17:17‬‬ ‫‪18:09‬‬ ‫‪18:48‬‬ ‫חיפה‬ ‫‪17:18‬‬ ‫‪18:10‬‬ ‫‪18:49‬‬ ‫באר שבע ‪17:20‬‬ ‫‪18:11‬‬ ‫‪18:51‬‬ ‫*לנוהגים ‪ 40‬דק’‪17:00 :‬‬ ‫אבות ובנים‬ ‫‪12-13 l‬‬ ‫סיפורי חז”ל‬ ‫‪16 l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪l‬‬ ‫שבת זכור | תענית אסתר תחול ביום רביעי – תחילת הצום ‪ - 4:53‬סיום הצום‪ | 18:05 :‬פורים יחול ביום חמישי | שושן פורים יחול ביום שישי | ל”א תחנון‬ ‫בימים חמישי ושישי וכן ביום רביעי במנחה | סוף זמן ברכת הלבנה ליל שישי עד שעה ‪18:21‬‬ ‫רעיון מפרשת השבוע‬ ‫הרה"ג מאיר הכהן‬ ‫וולך שליט"א‬ ‫מצוות מחיית עמלק‬ ‫יחד מפיצים תורה‬ ‫ומקדשים שם שמים!‬ ‫פעילויות העמותה‬ ‫לזיכוי הרבים‪:‬‬ ‫שיעורי תורה‬ ‫הפצת עלון תורני‬ ‫שיעורי תורה לתשב"ר‬ ‫תהילים בשבתות לתשב"ר‬ ‫גמ"ח למשפחות נזקקות‬ ‫תפילת העורכים‬ ‫"יהי רצון מלפניך ה'‬ ‫אלוקינו‪ ,‬שלא יארע דבר‬ ‫תקלה על ידינו‪ ,‬ולא נכשל‬ ‫בדבר הלכה‪ ,‬וישמחו בנו‬ ‫חברינו‪...‬‬ ‫ויהי רצון שכל מעשינו יהיו‬ ‫לשם שמיים ללא פניות‬ ‫אישיות ולא למטרות‬ ‫כבוד ותהילה"‬ ‫באהבה ובאמונה‬ ‫העורכים‬ ‫המערכת‬ ‫עמותת 'משכן שילה' (ע"ר)‬ ‫פועלת לשם שמים ללא מטרות‬ ‫רווח‪ ,‬להפצת תורה ומעשים‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫להפצת הגיליון‬ ‫במקומות נוספים ולהקדשות‪:‬‬ ‫‪054-26-49-550‬‬ ‫חכמי הרז והדרוש מרבים פשוט‪ .‬הכל תלוי בכוונתו‪ ,‬האם לעצמו או לזולתו‪.‬‬ ‫לדרוש לשון נוטריקון‪ ,‬וכבר בגמרא הוכיחו שהתורה‬ ‫נקטה בה‪ .‬השבת נשמע קריאת פרשת "זכור" – שמצוותה ושוב‪ ,‬ככלל‪ ,‬על האומות העיד הבורא יתברך‪" :‬כל מה‬ ‫מן התורה – ומבקשים אנו לדעת ולהבין לקח הפרשה‪ :‬שעשיתם‪ ,‬לכבודכם עשיתם"‪ .‬מנצלים הם תכונותיהם‬ ‫מה מהותו של עמלק‪ ,‬ומפני מה מצוה לאבדו ואין לו וכוחם להישגים אנוכיים‪ ,‬תועלתיים גרידא‪ ,‬לנהנתנות‬ ‫זכות קיום‪ .‬מדוע נצטווינו לזכור ולא לשכוח‪ ,‬מדוע חייבת לשמה‪ .‬עם ישראל‪ ,‬שונה במהותו‪ .‬אברהם אבינו‪ ,‬אבי‬ ‫ההסתייגות ממעשיו ללוותנו תדיר?‬ ‫האומה‪ ,‬טבע את אופיה‪ :‬לגמול חסד‪ ,‬להכניס אורחים‪,‬‬ ‫אחד מגדולי רבותינו דרש בענייני לשון נוטריקון‪ ,‬והאיר לזכות את הרבים‪ ,‬להנחיל אמונה‪ ,‬לחנך את הדור הבא!‬ ‫את עינינו‪" .‬עמלק"‪ ,‬אמר‪ ,‬נוטריקון‪" :‬על מנת לקבל"‪.‬‬ ‫נר לרגליו הכלל‪" :‬האדם לא לעצמו נברא‪ ,‬אלא להועיל‬ ‫נעמיק בדברים‪ ,‬ונפיק את ליקחם‪.‬‬ ‫לאחרים בכל מה שיוכל‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ .‬גם את‬ ‫שבעים כוחות יש בנפש‪ ,‬וכנגדם שבעים אומות בעולם‪ .‬עבודת הבורא נצטווינו לקיים לשמה‪ ,‬לא להיות כעבדים‬ ‫כל אומה מתייחדת בתכונתה‪ .‬הפלישתים ליצנים היו‪ ,‬המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס‪ .‬לחרוג מהאנוכיות‬ ‫הפרסיים חמדנים‪ ,‬עשיו חי על חרבו וישמעאל פרא אדם הצרופה‪ ,‬מהרצון לקבל‪ ,‬לבלוע ולהשתלט‪ .‬רצון שהוא‬ ‫אשר ידו בכל‪ .‬למען האמת‪ ,‬שבעים כוחות אלו מקננים התגלמות הגיהנום‪ ,‬הפוער לועו לקבל‪ ,‬וקורא‪" :‬הב‪ ,‬הב!"‬ ‫בכל אדם ואדם ובכל אומה ואומה‪ .‬אבל בכל אדם גוברת‬ ‫תכונה מסויימת ומאפילה על אחיותיה‪ ,‬מטביעה עליו את ואם לכל אומה תכונה ייחודית‪ ,‬המתופעלת לנהנתנות‬ ‫חותמה‪ ,‬ובכל עם בולטת תכונה ייחודית המאפיינת אותו ואנוכיות – אבל אפשר וצריך להביאה לקדושה‪ ,‬והן הן‬ ‫משאר האומות‪ .‬ועל כן שבעים נפש יורדי מצרים‪ ,‬כנגד נשמות הגרים מאותה אומה‪ ,‬הרי "שבועה נשבע הקדוש‬ ‫שבעים אומות‪.‬‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬שאם יבואו גרים מכל אומות העולם אני‬ ‫תכונות אלו‪ ,‬טובות הן או רעות? אין זו שאלה‪ ,‬שכן המידות מקבלם‪ .‬ומזרעו של עמלק איני מקבלם לעולם"‪ .‬ומדוע‪ ,‬כי‬ ‫– כהגדרתן – הן רק כלי קיבול‪ ,‬וניתן למלאו בטוב או ברע‪ ,‬לעמלק אין תכונה ייחודית אלא אחת‪ :‬האנוכיות הצרופה‪,‬‬ ‫להשתמש בו לחיוב או לשלילה‪ .‬אין לך מידה שאינה נצרכת "עמלק" – נוטריקון "על מנת לקבל"‪ .‬תכונה שבגינה לא‬ ‫לעיתים‪ ,‬בזמן הנכון ובמינון המתאים‪ .‬ניתן להביא בעניין יכול היה לשאת את מציאותו של עם ישראל‪ ,‬עם של חסד‬ ‫זה את דברי המדרש על עשיו‪ ,‬שהיה "אדמוני"‪ ,‬מלשון דם‪ ,‬ואהבת הזולת‪ ,‬עם של עבודת הבורא לשמה‪ ,‬לעשות נחת‬ ‫שופך דמים‪" :‬וכיוון שראה שמואל הנביא את דוד והוא רוח לאבינו שבשמיים‪ ,‬לעובדו בלבב שלם‪.‬‬ ‫אדמוני‪ ,‬נתיירא ואמר‪ :‬אף זה שופך דמים כעשיו? אמר‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬דוד הוא "אדמוני – עם יפה עיניים" ובימי מרדכי ואסתר‪ ,‬כשישראל נהנו מסעודתו של אותו‬ ‫– עשיו מדעת עצמו הוא הורג‪ ,‬אבל דוד מדעת הסנהדרין רשע‪ ,‬נהנתנות עקרה שאין בה לא חסד ולא עבודת ה'‪ ,‬לא‬ ‫הוא הורג"‪ .‬וכדברי הגמרא שהנולד במזל מאדים יהיה בין אדם למקום ולא בינו לחבירו‪ ,‬בכך נפלו ברישתו של‬ ‫שופך דמים – או מוהל ורופא‪ .‬בידו לנתב המידה לטוב או עמלק‪ ,‬בקיטרוגו של המן האגגי‪ ,‬כי זו מידתו וזו תכונתו‪.‬‬ ‫למוטב‪ ,‬כחפצו‪.‬‬ ‫וכששבו בתשובה שלימה וקיבלו את התורה מאהבה‬ ‫ולשמה‪ ,‬ואהבת הזולת במשלוח מנות ומתנות לאביונים‬ ‫ככלל‪ ,‬המבחן למידות השונות‪ ,‬לתכונות ולמעשים‪ ,‬אחד – ניצחו את כח עמלק וגברו על קיטרוגו‪ ,‬והמן נחל את‬ ‫הוא‪ :‬עבור מה הם מופעלים‪ ,‬לתועלתו של מי ולטובתו של מפלתו‪.‬‬ ‫מי‪ .‬אם המורה כועס מקוצר רוח – "לא הקפדן מלמד"‪.‬‬ ‫אבל אם כוונתו לטובת התלמידים ודירבונם‪ ,‬על כך אמרו‪ :‬זאת נצטווינו לזכור ולא לשכוח‪ :‬למחות את עמלק ואת‬ ‫"נהוג נשיאותך ברמים וזרוק מרה בתלמידים"‪ .‬המאכיל זכרו‪ ,‬ולמחותו בראש ובראשונה מקרבנו‪ .‬לחשוב על‬ ‫רעבים – יכול להיות אברהם אבינו‪ ,‬ויכול להיות מסעדן הזולת‪ ,‬ולפעול לזיכוי הרבים – "וגבר ישראל"!‬ ‫"וכל המזכה את הרבים‬ ‫אין חטא בא על ידו"‬ ‫הגיליון בהמלצת הרבנים ובינהם‪:‬‬ ‫הרה"ג ברוך שרגא שליט"א‬ ‫ראש אבות בתי הדין‪ ,‬ירושלים‬ ‫היו למראה עיני השבועונים "משכן שילה" המלאים דברי תורה בתחומים שונים חידושי‬ ‫תורה‪ ,‬המלאים זיו ומפיקים נגה בהלכה ובאגדה לקרב את ישראל לאבינו שבשמים‪,‬‬ ‫ובנוסף לכך מוקף העלון בתמונות של חכמי ישראל לקיים מצוות 'והיו עיניך רואות את‬ ‫מוריך'‪ .‬יש לציין במיוחד שעלון זה נקי מכל מיני פרסומות שיש בהם דברי חול בשבת‬ ‫וגזירת שטרי הדיוטות‪.‬‬ ‫והריני לברך את כל העוסקים במלאכת הקודש להרבות חילים ולברך כל המסייעים יזכו‬ ‫להתברך בכל מילי דמיטב בבני חיי ומזוני אמן‪.‬‬ ‫כתובת למשלוח דואר‪:‬‬ ‫שבזי ‪ 1/10‬גן יבנה‬ ‫מיקוד ‪70800‬‬ ‫פקס‪077-47-01-207 :‬‬ ‫לתרומות‪:‬‬ ‫בנק לאומי (‪ )10‬סניף ‪932‬‬ ‫מס' חשבון‪53090068 :‬‬ ‫מס' עמותה‪580560803 :‬‬ ‫ניתן לתרום באשראי‪ ,‬הוראת‬ ‫קבע ומזומן‪.‬‬ ‫לקבלת הגיליון במייל‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫חלק מהתמונות באדיבות יצחק‬ ‫אלמקיאס ‪ -‬אומנות יהודית‬ ‫גיליון 'משכן שילה' מופץ ביותר מ‪ 6,000-‬עותקים‪ .‬לבית הכנסת שלך הוא מגיע?‬ ‫אבן שמואל‬ ‫אבני חפץ‬ ‫אדם‬ ‫אורה‬ ‫אופקים‬ ‫אחיסמך‬ ‫אילת‬ ‫אלעד‬ ‫אשדוד‬ ‫אשקלון*‬ ‫באר‪-‬יעקב‬ ‫באר שבע‬ ‫גבעת כוח‬ ‫בני דרום‬ ‫בני עייש*‬ ‫בית גמליאל‬ ‫בית דגן‬ ‫בית יעקב‬ ‫בית שאן*‬ ‫בית שמש‬ ‫ברכיה‬ ‫בת ים‬ ‫גבעת שמואל‬ ‫גדרה‬ ‫גן יבנה*‬ ‫גני תקווה‬ ‫דימונה‬ ‫הרצליה‬ ‫זבדיאל‬ ‫חדרה‬ ‫חולון*‬ ‫חיפה‬ ‫טבריה‬ ‫יבנה‬ ‫ינון‬ ‫ירושלים‬ ‫ישעי‬ ‫לוד‬ ‫כוכב יעקב‬ ‫מודיעין‬ ‫מצפה רמון‬ ‫מיתר‬ ‫נהורה‬ ‫נחלה‬ ‫ניצן‬ ‫נריה‬ ‫נתיבות‬ ‫נס ציונה‬ ‫נתניה‬ ‫עכו‬ ‫פרדס חנה‬ ‫פתח תקווה‬ ‫קרית אונו‬ ‫קרית אתא‬ ‫קרית גת‬ ‫קרית עקרון*‬ ‫קרני שומרון‬ ‫ראש העין‬ ‫ראשון לציון*‬ ‫רוגלית‬ ‫רחובות*‬ ‫רמלה‬ ‫שדה עוזיה‬ ‫שתולים‬ ‫תל אביב‬ ‫תלמים‬ ‫יש לך הזדמנות לצבור זכויות עצומות לצידה טובה לדרך ארוכה‪...‬‬ ‫בוא והיה שותף בהפצת תורה למען שמו יתברך בהמלצת גדולי הדור שליט"א! ‪054-26-49-550‬‬ ‫* מוקד חלוקה מרכזי‬ ‫"וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו"‬ ‫" ְו ִצ ְד ָק ָתם עֹו ֶמ ֶדת ָ‬ ‫ל ַעד"‬ ‫ברכת השנה‬ ‫ברכת השנה‬ ‫ברכת השנה‬ ‫ברכת השנה‬ ‫לעילוי נשמת‪:‬‬ ‫יעקב בן מזל פילוסוף ז"ל‬ ‫רחל בת שרה פילוסוף ז"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫שפעת שלומים וברכות‬ ‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬ ‫שפעת שלומים וברכות‬ ‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬ ‫שפעת שלומים וברכות‬ ‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬ ‫שפעת שלומים וברכות‬ ‫ממרומים יחולו על ראשם של‪:‬‬ ‫גלית ואילן‬ ‫קהלני הי"ו‬ ‫אוריאל ואילנה דנין‬ ‫ומשפחתם הי"ו‬ ‫ולהצלחת משפחתם הי"ו‬ ‫הודיה‪ ,‬מוריה‪ ,‬מאיה ויהונתן הי"ו‬ ‫ולע"נ יהודה בן ר' חיים‬ ‫דנין זצ"ל‬ ‫תהילה ואוהד משה‬ ‫אלגרבלי הי"ו‬ ‫פנחס אברהם‬ ‫ואבישג אזולאי‬ ‫ומשפחתם הי"ו‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫משכן שילה |‬ ‫והילדים‬ ‫והילדים‪:‬‬ ‫נעמי‪ ,‬יהונתן‪ ,‬איתמר ויוסף הי"ו‬ ‫ברכת השנה‬ ‫סיפור לשבת‬ ‫כוחן של מילים‬ ‫כידוע‪ ,‬בפרשתנו אין שמו של משה‬ ‫רבינו רעיה מהימנא (הרועה הנאמן)‬ ‫מופיע‪ .‬ומי שיחקור וידרוש לסיבה‬ ‫זו יגלה למעשה‪ ,‬כי כאשר עם ישראל חטאו בחטא העגל‪ ,‬ביקש‬ ‫הקב"ה להשמיד‪ ,‬ל"ע‪ ,‬את עם ישראל‪ .‬אולם משה רבינו המנהיג‬ ‫הנאמן עמד בפרץ וביקש לטובתנו כמובא "ויחל משה"‪ .‬ובסיכומו‬ ‫של דיבור אמר‪" :‬ואם אין ‪ -‬מחני נא מספרך אשר כתבת"‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬וזאת כדי להשביע את רעבונה לאחר סיום הבדיקות‪ ,‬אבל‬ ‫ברגע האחרון מסיבה כלשהי שינתה את דעתה‪ ,‬ולמרות שזה לא‬ ‫התאים לה כלל ועיקר שלא לקחת אוכל‪ ,‬כך יצאה מן הבית‪ .‬לכן‪,‬‬ ‫כשהוצרכה לטעום דבר מה לאחר הצום‪ ,‬נאלצה לעשות מעשה‬ ‫שלא עשתה מעולם‪ ,‬להיכנס למסעדה ולרכוש דבר מה למאכל‪...‬‬ ‫ואכן שם מצאה את מותה‪ ,‬מות קדושים ב‪ ...‬מסעדה‪.‬‬ ‫המופלא בכך היה‪ ,‬כי שעה קצרה לפני שיצאה מן הבית אמרה‬ ‫ואכן דבריו קוימו ‪ -‬הבורא מחה את שמו של משה רבינו‪ .‬ומדוע לבנה ביטוי שלא שמע מעולם ‪" -‬אני קצת מבוגרת‪ ,‬ורואה כבר‬ ‫את הסוף"‪ .‬התפלא הבן‪ ,‬מדוע היא מדברת‬ ‫דווקא מפרשה זו? המלה "מספרך" מורכבת‬ ‫דיבורים כאלה‪ ,‬ושאל אותה‪" :‬הרי את עדיין‬ ‫משתי מילים‪ :‬מספר כ' (מספר עשרים)‬ ‫צעירה לימים‪ ,‬אמא‪ ,‬ופעולתך החשובה‬ ‫ ואכן‪ ,‬אם נספור את מספר הפרשיות‬‫ב"ה מורגשת מאוד בקרב תושבי השכונה"‪.‬‬ ‫מתחילת חומש בראשית‪ ,‬נגלה שבחומש‬ ‫"אני קצת מבוגרת‪ ,‬ורואה כבר‬ ‫על כך ענתה‪" :‬אולם גם למות אינני רוצה"‪.‬‬ ‫זה יש שתים עשרה פרשיות‪ ,‬אם נוסיף‬ ‫עוד שמונה פרשיות (כדי שנגיע לספר כ'‬ ‫את הסוף"‪ .‬התפלא הבן‪ ,‬מדוע‬ ‫היא הוסיפה וביארה את דבריה באומרה‪:‬‬ ‫ולמספר עשרים) ‪ -‬נגיע לפרשת תצווה‪ .‬ואכן היא מדברת דיבורים כאלה‪ ,‬ושאל‬ ‫"קראתי בספרים הקדושים שלאחר פטירת‬ ‫בפרשתנו שמו של משה רבינו לא מוזכר‬ ‫אותה‪" :‬הרי את עדיין צעירה‬ ‫האדם מן העולם ישנו עניין של חיבוט‬ ‫כלל ועיקר‪ .‬וכל זאת בשל אותן מילים של‬ ‫לימים‪ ,‬אמא‪ ,‬ופעולתך החשובה‬ ‫הקבר‪ ,‬וכי איך אוכל לסבול זאת? על כן‪ ,‬אני‬ ‫משה רבינו‪.‬‬ ‫מתפללת לה' יתברך לעד ולעולמי עולמים‪,‬‬ ‫ב"ה מורגשת מאוד בקרב תושבי‬ ‫שאם הוא רוצה לקחת אותי מן העולם ‪-‬‬ ‫להלן סיפור מופלא ביותר ומבהיל מאוד‬ ‫השכונה"‪ .‬על כך ענתה‪" :‬אולם‬ ‫שייקחני בצורה כזו שאעלה מייד לגן עדן‬ ‫המעובד מהספר "אור דניאל"‪ ,‬שהביא את‬ ‫גם למות אינני רוצה"‪.‬‬ ‫ואתייצב בפני כסא הכבוד‪ "...‬וממש בתוך‬ ‫הסיפור מהספר "עלינו לשבח"‪ ,‬דברים‬ ‫שעה קצרה לאחר דברים אלו עלתה בסערה‬ ‫הנאמרים בשם הגאון ר' יצחק זילברשטיין‬ ‫השמיימה במות קדושים וטהורים‪ ,‬בדיוק‬ ‫שליט"א ומובאים על ידי ר' מיכאל צורן‬ ‫כפי שרצתה‪ ,‬שהרי מי שנרצח בשל היותו‬ ‫הי"ו ובו ניתן ללמוד עד כמה גדול כוחן של‬ ‫יהודי‪ ,‬נכנס מיד לגן עדן כפי שכותב הרמב"ם‪.‬‬ ‫מילים היוצאות מפינו ועד כמה עלינו להיזהר‬ ‫בכל מילה ומילה היוצאת מפינו‪ ,‬שכן אין אנו יודעים מה עשוי ומה‬ ‫המזעזע ביותר היה‪ ,‬שביום הפיגוע הגיעה אישה לא מוכרת לבית‬ ‫עלול להתקיים ע"י דיבורינו‪.‬‬ ‫הכנסת בירושלים שבו התפללה מרת פרידה מנדלזון הי"ד‪ ,‬ושם‬ ‫ומעשה שהיה ‪ -‬כך היה‪:‬‬ ‫מכהן בעלה כגבאי ראשי מזה שנים רבות (יבדל לחיים ארוכים‬ ‫גב' פרידה מנדלזון הי"ד נהרגה ל"ע בפיגוע הנורא שהתרחש ומאושרים ‪ -‬אמן)‪ ,‬ובפיה בקשה‪" :‬אני מעוניינת ברכישת מקום‬ ‫במסעדת "סבארו" בירושלים (פיגוע שהתרחש ב‪ -‬כ' באב ה'תשס"א קבוע‪ ,‬שאוכל לשבת בו"‪.‬‬ ‫ה‪ 9.8.2001 -‬למניינם‪ ,‬ובו נרצחו ‪ 19‬אנשים מתוכם ‪ 7‬ילדים הי"ד‬ ‫ונפגעו כ‪ 140 -‬נוספים)‪ .‬מי ששמע את הדיבורים המפורשים‪ ,‬שיצאו "אין ולו חצי מקום בעזרת הנשים של בית הכנסת!"‪ ,‬השיב הגבאי‪,‬‬ ‫מפיה של גב' פרידה בימים האחרונים לחייה‪ ,‬עמד משתאה ונפעם‪" ,‬בית הכנסת מלא עד אפס מקום‪ ,‬ולא ניתן להקצות שום כיסא"‪.‬‬ ‫אבל לפליאתו האישה התעקשה‪ .‬היא רוצה מקום‪ ,‬ולא יעזור שום‬ ‫שכן היה מדובר באישה‪ ,‬שלא הגיעה עדיין לגיל זיקנה‪.‬‬ ‫דבר‪ ...‬ראה הגבאי‪ ,‬שעל אף שהסביר ושילש את דבריו שאין מקום‪,‬‬ ‫"מעולם" ‪ -‬כך מספר בנה הרב יונה מנדלזון (יבדל לחיים ארוכים אותה אישה אינה מוכנה לשמוע זאת‪ ,‬וראה שלא יוכל להיפטר‬ ‫אמן) ‪" -‬מעולם‪ ,‬אתם שומעים‪ ,‬לא נכנסה אימי הי"ד למסעדה ממנה‪ ,‬אמר לה חצי בבדיחות הדעת חצי ברצינות‪" :‬בחרי לך את‬ ‫כלשהי‪ .‬היא הייתה אישה פעילה בשכונתה בארגון שיעורים אחד המקומות בעזרת הנשים"‪.‬‬ ‫תורניים לנשים‪ ,‬ובמיוחד בשיעורים שבהם הנושא היה הישמרות‬ ‫מדיבור לשון הרע‪ ,‬וכשהערנו לה מדי פעם שכדאי שתצא‪ ,‬היא מיד כששמעה זאת האישה עלתה לעזרת נשים והחלה לבחון את‬ ‫מאות המקומות הקיימים בבית כנסת זה‪ .‬איזה מקום תבחר היא‬ ‫סירבה"‪.‬‬ ‫לשבת בקביעות? היא הסתובבה במשך שעה ארוכה בעזרה‪ ,‬ולאחר‬ ‫ביום שבו אירע הפיגוע‪ ,‬עברה מרת פרידה בדיקות שבגינן הייתה מכן בחרה בכיסאה של‪ ...‬מרת פרידה מנדלזון הי"ד‪.‬‬ ‫צריכה להיות בצום‪ .‬היא הייתה אמורה לקחת איתה אוכל מן לא עברה שעה קצרה‪ ,‬ואכן מקום זה התפנה‪...‬‬ ‫לומדים מגליון "משכן שילה" בשבת?‬ ‫כנסו להגרלה החודשית בחינם‪...‬‬ ‫שלחו את פרטיכם (שם‪ ,‬טלפון וכתובת ‪ +‬אימייל) ‪( SMS – 052-64-18-300‬ניתן גם להתקשר)‬ ‫מייל‪ [email protected] :‬פקס‪077-47-01-207 :‬‬ ‫הגרלת חודש אדר‪" :‬ומתוק האור" הגדה של פסח ‪ -‬הרה"ג שלמה לוינשטיין שליט"א‬ ‫זוכה הגרלת חודש טבת‪ :‬לאלזרי דורון (יבנה)‬ ‫"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא?‪ ...‬ותלמוד תורה כנגד כולם"‬ ‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬ ‫ּכִ י אֶ ְׁש ְמרָ ה ַׁשּבָ ת אֵ ל יִ ְׁש ְמרֵ נִ י‪ .‬או ֹת ִהיא לְ עו ֹלְ מֵ י עַ ד ּבֵ ינו ֹ ּובֵ ינִ י‪:‬‬ ‫ָאסּור ְמצ ֹא חֵ פֶ ץ עֲׂשו ֹת ּדְ רָ כִ ים‪ּ .‬גַם ִמּלְ דַ ּבֵ ר ּבו ֹ ּדִ בְ רֵ י ְצרָ כִ ים‪.‬‬ ‫ּותחַ ּכְ מֵ נִ י‪:‬‬ ‫ּדִ בְ רֵ י ְסחו ֹרָ ה או ֹ דִ בְ רֵ י ְמלָ כִ ים‪ .‬אֶ ְהּגֶה ּבְ תו ֹרַ ת אֵ ל ְ‬ ‫ּבו ֹ אֶ ְמ ְצא תָ ִמיד נו ֹחַ לְ נַפְ ִׁשי‪ִ .‬הּנֵה לְ דו ֹר רִ אׁשו ֹן נָתַ ן ְקדו ִֹׁשי‪.‬‬ ‫מו ֹפֵ ת ּבְ תֵ ת לֶ חֶ ם ִמ ְׁשנֶה בַ ִּׁש ִּׁשי‪ּ .‬כָ כָ ה ּבְ כָ ל ִׁש ִּׁשי יִ כְ ּפ ֹל ְמזו ֹנִ י‪:‬‬ ‫חֲ בִ יבִ י יָּה חֲ בִ יבִ י הָ אֵ ל הַ ּמֶ לֶ ך הָ רַ חֲ מָ ן‪.‬‬ ‫יִ ְׁשלַ ח ְמ ִׁשיחו ֹ הַ ּנֶאֱ מָ ן‪ ,‬הַ ּנֶאֱ מָ ן‪:‬‬ ‫ָאב הָ רַ חֲ מָ ן ְׁשמַ ע קו ֹלֵ נּו‪ְׁ .‬שלַ ח ּבֶ ן ּדָ וִ ד וְ יִ גְ אֲ לֵ נּו‪.‬‬ ‫נָׁשּוב לְ ִצּיו ֹן עִ יר קָ דְ ֵׁשנּו‪ .‬וְ נִ ְׁשלו ֹט ּבָ ּה ּבְ יָד רָ מָ ה‪:‬‬ ‫רָ ַׁשם ּבְ דַ ת הָ אֵ ל ח ֹק אֶ ל ְס ָגנָיו‪ּ .‬בו ֹ לַ ֲער ְֹך לֶ חֶ ם ּתָ ִמיד לְ פָ נָיו‪.‬‬ ‫עַ ל ּכֵ ן לְ ִה ְתעַ ּנו ֹת ּבו ֹ עַ ל ּפִ י נְ בוֹנָיו‪ָ .‬אסּור לְ בַ ד ִמּיו ֹם ּכִ ּפּור ֲעו ֹנִ י‪:‬‬ ‫ָׁשּמָ ה נִ ְתאַ ּסֵ ף ּבְ עִ יר הַ ּבִ ירָ ה‪ּ .‬ומֵ חָ דָ ׁש‬ ‫יִ ָּׁשמַ ע קו ֹל ִׁשירָ ה וְ ָאז נַדְ לִ יק אֶ ת הַ ְּמנו ֹרָ ה‪.‬‬ ‫ּבְ בֵ ית ׁשו ֹכֵ ן ְמעוֹנָה‪:‬‬ ‫הּוא יו ֹם ְמכֻּבָ ד הּוא יו ֹם ּתַ עֲנּוגִ ים‪ .‬לֶ חֶ ם וְ יַיִ ן טו ֹב ּבָ ָׂשר וְ דָ גִ ים‪.‬‬ ‫הַ ְּׂשמֵ ִחים ּבו ֹ הֵ ם‪ִׂ ,‬ש ְמחָ ה מַ ִּׂשיגִ ים‪ּ .‬כִ י יו ֹם ְׂשמָ חו ֹת‬ ‫ּות ַׂש ְּמחֵ נִ י‪:‬‬ ‫הּוא ְ‬ ‫ְראֵ ה ּבָ עֳנִ י יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמֶ ָך‪.‬‬ ‫וַהֲ ִׁשיבֵ ם נָא לִ גְ בּולֶ ָך וְ ָאז יֵרָ אֶ ה כָ ל זְ כּורֶ ָך‪.‬‬ ‫ָׁשֹלׁש ּפְ עָ ִמים ּבַ ָּׁשנָה‪:‬‬ ‫מֵ חֵ ל ְמלָ אכָ ה ּבו ֹ סו ֹפו ֹ לְ הַ כְ רִ ית‪ .‬עַ ל ּכֵ ן אֲ כַ ּבֵ ס ּבו ֹ לִ ּבִ י ּבְ בו ֹרִ ית‪.‬‬ ‫אֶ ְתּפַ ּלְ לָ ה לָ אֵ ל עַ רְ בִ ית וְ ַׁש ְחרִ ית‪ .‬מּוסָ ף וְ גַם ִמנְ חָ ה הּוא ַי ֲענֵנִ י‪:‬‬ ‫לידיעת התורמים‪,‬‬ ‫עקב ריבוי ההקדשות‪,‬‬ ‫ב"ה‪ ,‬ההקדשות‬ ‫הקבועות יתחלפו מידי‬ ‫שבוע ויופיעו אחת‬ ‫לשבועיים‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫נָגִ ילָ ה הַ לְ לּויָּה נָגִ ילָ ה ּ ָבא זְ מַ ן הַ ְּגאֻ ּ ָלה‪.‬‬ ‫אֵ ל ַ ׁש ּ ַדי קַ ּ ֵבץ נִ דְ חֵ י יְ דִ ידַ י‪.‬‬ ‫וְ גָרֵ ׁש ְמ ַש ׂנְ ַאי נַפְ ִ ׁשי ּ ָבהֶ ם ּ ָגעֲלָ ה‪:‬‬ ‫עָ זְ רֵ נִ י אֵ ל חַ י לְ הַ כְ נִ יעַ ‪.‬‬ ‫אֶ ת יֵצֶ ר הַ ְמפַ ּתֶ ה הַ ּמֵ רִ יעַ ‪.‬‬ ‫ִמּבִ לְ ְּתָך אֵ ין מו ִֹשיעַ לְ הו ִֹׁשיעֵ נִ י‪:‬‬ ‫ְ ׁשלַ ח לִ י ּ ֶבן יִ ַ ׁשי ּגו ֹאֲ לִ י‪.‬‬ ‫ּובְ נֵה לִ י ּ ֵבית הֵ יכָ לִ י ְּבאו ֹיְ בַ י ע ֲֵש ׂה כָ לָ ה‪:‬‬ ‫ּדַ לְ תֵ י ְתׁשּובָ ה חַ י ּפְ תַ ח לִ י‪,‬‬ ‫ּכִ י ַׁשבְ ִּתי מֵ חֶ ְט ִאי ּומַ עֲלִ י‪:‬‬ ‫אָ ּנָא צּורִ י ְׁשמַ ע קו ֹלִ י מַ הֵ ר ֲענֵנִ י‪.‬‬ ‫או ֹדֶ ה עֲלֵ י פְ ָׁשעַ י‪ .‬אַ ּתָ ה ִת ָּׂשא ֲעו ֹנִ י‪:‬‬ ‫רַ חֲ מָ ן חּוס עַ ל עַ ם ֹלא ַאלְ מָ ן‪.‬‬ ‫ּושלַ ח לָ הֶ ם ִציר נֶאֱ מָ ן‪ .‬יְ בַ ּ ֵש ׂר עַ ם ְסג ּ ָֻלה‪:‬‬ ‫ְׁ‬ ‫חָ זָק זְ כו ֹר זֶרַ ע יִ ְצחָ ק‪.‬‬ ‫ּות ִהּלָ ה‪:‬‬ ‫וְ קַ ּבְ צֵ ם ִמּמֶ רְ חָ ק ּונְ סַ ּדֵ ר ִׁשיר ְ‬ ‫סו ֹד יְ ִמינְ ָך הַ ּפְ ׁשּוטָ ה‪.‬‬ ‫לְ קַ ּבֵ ל אֶ ת נֶפֶ ׁש הַ ִּמ ְתחָ רְ טָ ה‪:‬‬ ‫וְ ֹלא תו ִֹסיף ּתֶ חֱ טָ א‪ .‬אֵ לֶ יָך קו ֹנִ י‪.‬‬ ‫הַ רְ חֶ ק נָא מֵ עָ לֶ יהָ ‪ .‬חֶ בְ רַ ת ּכַ ת הַ ְּצפו ֹנִ י‪:‬‬ ‫שמעון‬ ‫יהודה‬ ‫איתמר‬ ‫טלי‬ ‫אלעד‬ ‫יוסי‬ ‫משה‬ ‫אבי‬ ‫ניר‬ ‫אלעזר‬ ‫יהודה‬ ‫הדריאל‬ ‫שושן‬ ‫אחרק‬ ‫יפרח‬ ‫מלבר‬ ‫שירם‬ ‫עמר‬ ‫שמלה‬ ‫טימור‬ ‫עמר‬ ‫דנין‬ ‫כבתי‬ ‫שמעוני‬ ‫‪3‬‬ ‫|‬ ‫‬ ‫שילה‬ ‫משכן‬ ‫|‬ ‫שילה‬ ‫משכן‬ ‫מעליא‪.‬‬ ‫ונהורא‬ ‫איתנה‬ ‫בריאות‬ ‫מתוך‬ ‫סלה‪,‬‬ ‫טוב‬ ‫וכל‬ ‫ואושר‬ ‫לעושר‬ ‫יזכו‬ ‫כל‪,‬‬ ‫מכל‬ ‫בכל‬ ‫ולברכה‪,‬‬ ‫לטובה‬ ‫ליבם‬ ‫משאלות‬ ‫כל‬ ‫וימלא‬ ‫משפחתם‬ ‫ואת‬ ‫אותם‬ ‫יברך‬ ‫הקב"ה‬ ‫‪3‬‬ ‫דבר תורה לשולחן שבת‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫שנשאל המקובל האלוקי‬ ‫הרה"ג מרדכי אליהו‬ ‫זצוק"ל‬ ‫אוסף יקר המלוקט מ'בני ציון'‪' ,‬תורת הפרשה'‪' ,‬מעיין השבוע' ועוד‪...‬‬ ‫לסעודה ראשונה‬ ‫"וְ יִ ְקחּו אֵ לֶיָך ֶׁשמֶ ן זַיִ ת זְָך ּכָ ִתית‪-‬לַּמָ אוֹר לְ הַ עֲֹלת נֵר ָּת ִמיד"‬ ‫(כ"ז‪ ,‬כ')‬ ‫אמר על כך האדמו"ר רבי משה ליב מסאסוב‪" :‬כתית – למאור" – לאחר שאדם מכתת‬ ‫(משבר ומנתץ) את יצרו הרע‪ ,‬הוא נעשה מסוגל "למאור" לקלוט לתוכו את זיו אורה של‬ ‫השכינה‪.‬‬ ‫כיוצא בכך‪ ,‬אמר האדמו"ר רבי משה מקוברין‪" :‬כתית – למאור" – השתדל לכתת את‬ ‫כל התאוות והמידות הרעות שבקרבך‪ ,‬כדי שתזכה "למאור" – לקבל הארה והשראה מן‬ ‫השמים‪.‬‬ ‫המגיד רבי דב בער ממזריץ' היה אומר‪ :‬בפסוק שלפנינו מצויה הנחיה‪ ,‬בדרך הרמז‪ ,‬שיפה‬ ‫הכתיתה לאורה של תורה‪ .‬ככל שהאדם מכתת רגליו ללכת למקום תורה‪ ,‬הוא מוסיף‬ ‫להזדכך ולהיטהר מן הסיגים והפגמים שנדבקו בו‪ ,‬עד שזוכה "להעלות נר תמיד" – לקנות‬ ‫את אור התורה‪.‬‬ ‫לסעודה שנייה‬ ‫ֹׁשן‬ ‫"וְ אֵ ּלֶה הַ ּבְ ג ִָדים אֲ ֶׁשר ַיעֲׂשּו ח ֶ‬ ‫הראשון לציון‪,‬‬ ‫הרב הראשי לישראל‬ ‫בעל שו"ת מאמר מרדכי‬ ‫ועוד‬ ‫וְ אֵ פוֹד‪( "...‬כ"ח‪ ,‬ד')‬ ‫בפרוש המילה "אפוד" כותב רש"י‪" :‬לא שמעתי ולא מצאתי בבריתא פרוש תבניתו (צורת‬ ‫האפוד)‪ .‬וליבי אומר לי‪ ,‬שהוא חגור לו (לאהרון הכהן) מאחוריו‪ ,‬רוחבו רוחב גב איש‪ ,‬כמין‬ ‫סינר שחוגרות השרות כשרוכבות (הן) על הסוסים"‪.‬‬ ‫על דברים אלו של רש"י מעיר האדמו"ר רבי יחיאל ליפשיץ מגוסטינין‪ :‬המעיין בפרושו‬ ‫של רש"י לתורה‪ ,‬עשוי לתמוה על הלשון של רש"י‪" :‬לא שמעתי ולא מצאתי‪ ...‬וליבי אומר‬ ‫לי" – שהרי‪ ,‬אלה ביטויים שלא מצינו כמותם בשום מקום אחר אצל רש"י‪.‬‬ ‫אלא אומר האדמו"ר מגוסטינין – רש"י הקדוש חי כל ימיו בקדושה ובטהרה‪ ,‬ולא הציץ‬ ‫מעולם מחוץ לד' אמותיו‪ .‬והינה ארע לו פעם‪ ,‬שעיניו נתקלו‪ ,‬שלא ברצונו‪ ,‬במראה מיוחד של‬ ‫שרות‪ ,‬הרוכבות על הסוסים‪ ,‬כשהן חגורות בסינר ארוך המגיע עד לעקבים‪.‬‬ ‫ימים רבים היה רש"י תוהה על מראה מיוחד זה שראו עיניו בשגגה בחוצות העיר‪ .‬וכאשר‬ ‫הגיע לפרשת בגדי הכהונה התקשה בתיאור האפוד‪ ,‬עיין בברייתא ולא מצא שם פירוש‬ ‫לצורת האפוד‪ .‬גם חקירות נוספות לא הניחו את דעתו של רש"י בעניין זה‪ .‬לפתע נצנץ במוחו‬ ‫הרהור מיוחד במינו‪ :‬ליבי אומר לי‪ ,‬שאותה הצצה בשגגה על השרות הרוכבות‪ ,‬לא באה‪,‬‬ ‫חלילה‪ ,‬להכשילני בדבר עבירה‪ ,‬אלא נועדה לפקוח את עיניי‪ ,‬ולהעמידני על תבנית האפוד‬ ‫של הכוהן הגדול‪ ,‬שהיה "כעין סינר שחוגרות השרות‪ ,‬כשרוכבות על הסוסים"‪.‬‬ ‫לסעודה שלישית‬ ‫ֲׂשה ּבֵ ין הָ עַ רְ ּבָ יִ ם"‬ ‫ֲׂשה בַ ּב ֹקֶ ר וְ אֵ ת הַ ּכֶ בֶ ׂש הַ ֵּׁשנִ י ּתַ ע ֶ‬ ‫"אֶ ת‪-‬הַ ּכֶ בֶ ׂש הָ אֶ חָ ד ּתַ ע ֶ‬ ‫(כ"ט‪ ,‬ל"ט)‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫בארבע שבתות (שקלים‪ ,‬זכור‪ ,‬פרה והחודש)‪,‬‬ ‫אנו קוראים בציבור מפטיר והפטרה מעניין‬ ‫השבתות‪ ,‬ואין קוראים את הפטרת פרשת‬ ‫השבוע‪ ,‬א"כ כשאדם קורא שניים מקרא‬ ‫ואחד תרגום‪ ,‬איזו הפטרה יקרא‪ ,‬של ארבע‬ ‫הפרשיות או של פרשת השבוע?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫בזה ישנו חילוק בין מנהג ספרד לאשכנז‪:‬‬ ‫לבני ספרד‪ ,‬כתב הבן איש חי (ש"ש פר' לך לך‪ ,‬אות‬ ‫יא) שקוראים את הפטרת השבוע‪.‬‬ ‫לבני אשכנז‪ ,‬כתבו במ"ב (רפה‪ ,‬סק"כ)‪ ,‬שקוראים‬ ‫את הפטרת ארבע פרשיות‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫מהו המנהג במחיית המן ועמלק?‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫כתב הגאון יעב"ץ על אביו הגאון ז"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫מכה ברגלו וטופח בסנדלו כשמזכיר שם‬ ‫"המן" בקריאת המגילה‪ ,‬וכתב הבן איש חי‬ ‫(תצוה‪ ,‬אות י)‪ ,‬שהוא רגיל להכות ברגליים בשם‬ ‫המן הראשון במגילה‪ ,‬הכתוב בפס' "אחר‬ ‫הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן‬ ‫בן המדתא האגגי"‪ ,‬וכן בשם המן האחרון‪,‬‬ ‫הכתוב בפס' "כי המן בן המדתא האגגי צורר‬ ‫כל היהודים‪."...‬‬ ‫אולם צריך השליח ציבור הקורא את המגילה‬ ‫להמתין עד שיפסיקו להרעיש בעת שקורא‬ ‫"המן"‪.‬‬ ‫כתב בספר בן איש חי (תצוה אות כ)‪ ,‬מנהג יפה‬ ‫לכתוב "עמלק" וכן "המן" ולמחותם‪ ,‬וקודם‬ ‫שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו‪ ,‬ולא‬ ‫ימחם ברוק שבפיו‪ ,‬אלא במים מזוהמים‪,‬‬ ‫ואם יש שיכר לפניו‪ ,‬ימחם בשיכר‪ ,‬וסימן‬ ‫לדבר מהפס' (משלי ל"א‪ ,‬ו') "תנו שכר לאובד"‪.‬‬ ‫זכות הלימוד בגיליון מוקדשת לע"נ‬ ‫מעיר כאן בעל "הדרש והעיון"‪ :‬צריך כל אדם להשתדל לעבוד את השם יתברך גם בשנות‬ ‫נעוריו – בבוקר חייו‪ ,‬וגם לעת זקנותו – בערוב חייו‪ .‬בנעוריו הריהו בריא בגופו והוא במלוא‬ ‫כוחו‪ ,‬אבל לעומת זה עדיין דעתו קלה ורופפת‪ .‬ואילו בזקנותו דעתו כבר מיושבת‪ ,‬איתנה‬ ‫ולמודת ניסיון‪ ,‬אבל כוחות גופו נחלשים והולכים‪ .‬על האדם ללמוד איפוא‪ ,‬מתמיד של‬ ‫שחר‪ ,‬שיקבל עליו עול מלכות שמים בזמן ששמש חייו מתחילה לזרוח‪ ,‬ואל ילך שולל אחרי‬ ‫הבלי העולם‪ .‬ואילו מתמיד של בין הערבים עליו ללמוד‪ ,‬שאפילו כאשר שמש חייו כבר נוטה‬ ‫למערב‪ ,‬אל לו להרפות ידיו‪ ,‬אלא להתחזק בעבודת השם יתברך‪( .‬מעש"ת)‬ ‫ויטוריו בן מיסה רבא ז"ל‬ ‫ולע"נ אינס בת מזל רבא ז"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ולהצלחת משפחות‪:‬‬ ‫רבא‪ ,‬אוהב שלום‪ ,‬בללי‪,‬‬ ‫תורג'מן וחכמון הי"ו‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‬ ‫ושכל משאלות ליבם יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬ ‫אֵ לֶ יָך אֶ ְקרָ א יָּה אֵ ל נו ֹרָ א אֵ ל נו ֹרָ א‬ ‫ּופק ֹד ּגֶפֶ ן ֶׁשהָ עַ ִּמים זֵרּוהָ ‪ ,‬יָּה‪ ,‬אֵ ל נו ֹרָ א‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫מָ רו ֹם זְ כָ ר נָא ְּברִ ית ִאיׁש חֲ לו ֹם חָ לַ ם‪,‬‬ ‫הַ רְ ּ ֵבה אֶ ת זַרְ עו ֹ וְ תֶ ן לו ֹ ְ ׁשלו ֹם עו ֹלָ ם‪,‬‬ ‫נָא רְ צֵ ה גִ זְ עו ֹ וְ ח ֹן אֶ ת זַרְ עו ֹ‪ ,‬עַ ד מָ תַ י‬ ‫יִ ְהיֶה ֶש ׂה פְ זּורָ ה אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬ ‫ַׁשוְ עָ תָ ּה ְּתקַ ּבֵ ל אֵ ל ׁשו ֹכֵ ן ְמרו ִֹמים‪,‬‬ ‫ּותחַ ּדֵ ׁש ַׁש ְחרּותָ ּה לָ עַ ד ּולְ עו ֹלָ ִמים‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫הֵ ידָ ד יִ ְהיֶה יו ֹם ּבו ֹ ִמ ְק ּ ָד ְ ׁשָך יִ ְתּכוֹנַן‪,‬‬ ‫הַ לְ עו ֹלָ ם ִּתזְ נַח עַ ְּמָך נֶאֱ נָח‪,‬‬ ‫צו ֹעֵ ק ִמּבו ֹר ֹלא מָ צָ א עֶ זְ רָ ה‪ ,‬אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪ָ :‬יר ֹּנּו כ ּ ָֻלם ִּכי ָ ׁשכַ ן עָ לָ יו הֶ עָ נָן‪ ,‬וְ ִ ׁשיר‬ ‫ּומזְ מו ֹר לְ פָ נָיו נִ גְ מו ֹר‪,‬‬ ‫ִ‬ ‫ִּכי יָדְ ָך עַ ל הָ אוֹיֵב ּ ָגבְ רָ ה‪,‬‬ ‫לְ חַ ם אֶ ת הָ אוֹיֵב ּכִ י יָדו ֹ גָבְ רָ ה‪,‬‬ ‫אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬ ‫ָאכַ ל אֶ ת ּפִ רְ יָּה וְ עו ֹד יָדו ֹ ֹלא קָ ְצרָ ה‪,‬‬ ‫ְׁשלַ ח ּבו ֹ חֵ מָ ה זַעַ ם ּונְ קָ מָ ה‪,‬‬ ‫ֹאמרּו הָ עַ ִּמים ִׁש ְמָך נִ ְקרָ א‪.‬‬ ‫י ְ‬ ‫אֵ ל נו ֹרָ א‪ .‬אֵ ל נו ֹרָ א‪:‬‬ ‫אברהם פנחס‬ ‫אזולאי‬ ‫משכן שילה |‬ ‫עידו‬ ‫חדד‬ ‫‪4‬‬ ‫נינט‬ ‫דיין‬ ‫שמעון‬ ‫אלקובי‬ ‫לירן‬ ‫ניסים‬ ‫עֵ ת ּדו ֹדִ ים ּכַ ּלָ ה ּבו ִֹאי לְ גַּנִ י‪ּ .‬פָ רְ חָ ה הַ ּגֶפֶ ן הֵ נֵץ רִ ּמו ֹנִ י‪:‬‬ ‫ּבִ ִּתי צְ ִאי ִמּבֵ ית ּכֶ לֶ א‪,‬‬ ‫קּומי רַ עְ י ִָתי הַ חֵ ֶׁשק ּגָבַ ר‪.‬‬ ‫חָ לַ ף הַ ּג ֶֶׁשם הַ ְּסתָ יו עָ בַ ר‪ִ .‬‬ ‫זְ מָ ן קָ רִ יב עַ ם קָ דְ ֵׁשְך ַיעֲלֶ ה‪.‬‬ ‫נֵצֵ א הַ ָּׂשדֶ ה נָלִ ין ּבַ ִּמדְ ּבָ ר‪ָׁ .‬שם אֶ ּתֵ ן ּדו ֹדַ י לָ ְך מַ ְחמַ ד עֵ ינִ י‪:‬‬ ‫אֵ ל ִמּמָ רו ֹם חָ מַ ל עָ לַ יִ ְך‪ָׂ ,‬שם קֵ ץ וָסו ֹף‬ ‫לְ צָ רו ֹתַ יִ ְך‪ .‬רִ חַ ם חָ מַ ל אֵ ל עו ַֹׂשיִ ְך‪,‬‬ ‫י ִָפית וְ נָעַ ְמ ְּת ּכַ ֶּׁשלֶ ג עֵ ינֵיְך‪ּ .‬דְ בַ ׁש וְ חָ לָ ב ּתַ חַ ת לְ ׁשוֹנְֵך‪.‬‬ ‫וְ הֵ ִׁשיב לָ ְך אֶ ת ְׁשבּותַ יִ ְך‪.‬‬ ‫ַאקרִ יב קָ רְ ּבָ ן נָסַ כְ ְּתי יֵינִ י‪:‬‬ ‫ְצ ִאי נָא ּורְ עִ י בְ עִ ְקבֵ י צ ֹאנְֵך‪ׁ ָ .‬שם ְ‬ ‫חַ ּבְ ִקי אֵ ם נֶאֱ מָ נָה אֶ ת ּכָ ל ּבָ נַיִ ְך‪ְ ,‬מדַ ְּל ִּגים‬ ‫ִמּכָ ל ּפִ ּנָה‪ָׁ ,‬שבִ ים אֵ לַ יִ ְך‪ּ :‬בִ ִּתי צְ ִאי‪...‬‬ ‫יָרַ דְ ִּתי חֶ בְ רָ ה לִ רְ עו ֹת ּבַ ּגַּנִ ים‪ .‬לִ רְ או ֹת את יָפְ יְֵך עֵ ינַיִ ְך יו ֹנִ ים‪ּ .‬בו ִֹאי כַ ּלָ ה אֶ ל ּדְ בִ ירַ יִ ְך‪ ,‬וְ ׁשּובִ י לִ ימֵ י נְ עּורַ יִ ְך‪.‬‬ ‫קּומי רָ ִּני‪:‬‬ ‫ִּׂשפְ תו ֹתֵ ְך ּכַ ּלָ ה ּכְ מו ֹ חּוט ָשנִ ים‪ּ .‬בְ תו ֹך עִ יר ִצּיו ֹן ִ‬ ‫וְ יִ ָּׁשמַ ע ּבְ חּוצו ֹת עִ ירַ יִ ְך‪,‬‬ ‫קו ֹל צַ הֲ לו ֹת חֻ ּפו ֹת ּבַ חּורַ יִ ְך‪.‬‬ ‫יטי רַ עְ יָה עֲדִ ינָה אֶ ת לְ וִ ּיַיִ ְך‪ּ ,‬פִ יהֶ ם מָ לֵ א‬ ‫מַ יִ ם רַ ּבִ ים ֹלא יּוכְ לּו לְ כַ ּבו ֹת‪ .‬אֶ ת ַאהֲ בָ תֵ ך וְ לַ יְ לָ ה ֹלא ִת ְׁשּבו ֹת‪ .‬הַ ּבִ ִ‬ ‫אתי רִ יבו ֹת‪ִ .‬אם אֶ ְׁשּכָ חֵ ְך ִּת ְׁשּכַ ח יְ ִמינִ י‪:‬‬ ‫ִמּיו ֹם נְ דּודֵ ְך נ ָָׂש ִ‬ ‫ְׂשחו ֹק רִ ּנָה‪ָׁ ,‬שרִ ים ִׁשירָ יִ ְך‪ּ :‬בִ ִּתי צְ ִאי‪...‬‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫בנימין‬ ‫שלום‬ ‫יותם‬ ‫מינס‬ ‫עמית‬ ‫אריה‬ ‫ארז‬ ‫הרמס‬ ‫אליהו‬ ‫שאול‬ ‫מרדכי‬ ‫מזרחי‬ ‫ישראל‬ ‫ז'נו‬ ‫יעקב‬ ‫סבן‬ ‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫דין תורה‬ ‫שאלות ותשובות‬ ‫עם הרה"ג‬ ‫סוגיות בדיני ממונות עם‬ ‫הרה"ג הדיין יובל אברהמי שליט"א‬ ‫המגילה המצויירת‬ ‫בן ציון מוצפי שליט"א‬ ‫גדול מזכה הרבים‪.‬‬ ‫ראש ישיבת‬ ‫“בני ציון”‬ ‫דברי חיזוק לפורים‬ ‫במדרש משלי ט'‪ ,‬ב' מובא כי ימי הפורים אינם בטלים לעולם שנאמר‬ ‫"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם"‪.‬‬ ‫וביארו המפרשים הטעם כי כל המועדים נקבעו כתוצאה ממה שאירע‬ ‫בימיהם‪ ,‬אך ימי הפורים אמנם באו לציין את אשר אירע להמן וחבר‬ ‫מרעיו בימי מרדכי ואסתר‪ ,‬אבל כל שנה ושנה יש המן שלה‪ ,‬ולכן‬ ‫תמצא בתוך אותיות המן‪ ,‬הה‪ ,‬מם‪ ,‬נון‪ .‬כלומר יש המן נוסף שנולד‬ ‫ממנו‪ ,‬והגאולה העתידה תהיה בפועל מידי כל ההמנים שעומדים עלינו‬ ‫לכלותינו‪ ,‬וכשם שהצילנו השם יתברך מידו‪ ,‬כן יצילנו בקרוב מידם‪.‬‬ ‫הרעיון של השמחה המרובה בימי הפורים הוא הנס הנפלא נגד הטבע‪,‬‬ ‫כי אותו היום שנגזר להשמיד ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף‬ ‫ונשים ביום אחד‪ ,‬בו ביום "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים המה‬ ‫בשונאיהם‪ .‬והדבר המסתתר כאן הוא‪ ,‬כי קיומו של עם ישראל נגד‬ ‫המזלות והכוכבים‪ ,‬ושום כלי בעולם לא יכול לנו‪ ,‬כי קיומינו הוא על‬ ‫טבעי ונצחי‪ ,‬והטעם כי מחוברים אנחנו להשם יתברך‪ ,‬כי בזוהר הקדוש‬ ‫אחרי מות ע"ג‪ ,‬א' כתב כי אורייתא קודשא בריך הוא וישראל חד הוא‪.‬‬ ‫וכשם שהשם יתברך נצחי‪ ,‬והתורה נצחית‪ ,‬כך קיומו של עם ישראל‬ ‫הוא נצחי‪.‬‬ ‫אמור מעתה כי יום הפורים בא לסמל את נצחיות השם יתברך‪ ,‬התורה‬ ‫וישראל‪ ,‬וכל ההצלה היתה על ידי התשובה‪ ,‬הזעקה‪ ,‬והתפילה של‬ ‫צדיקי הדור‪ ,‬ובראשם מרדכי ואסתר‪ .‬ובדרך רמז אמרו "מפני שהקול‬ ‫יפה לבשמים" אלו מרדכי ואסתר‪ ,‬כי מרדכי נקרא מר דרור והתרגום‬ ‫מירא דכיא‪ ,‬הוא בושם נפלא הנקרא מור‪ ,‬ואסתר היא הדסה על שם‬ ‫ההדס‪ ,‬ושניהם נתנו ריח טוב בתפלתם והקול היא הזעקה יפה ונאה‬ ‫להם‪ .‬גם אנחנו נאחוז דרכם הקדושה ונתפלל בימים אלה להשם יתברך‬ ‫כי יושיענו מיצר הרע ומאויבינו הפיסיים הרוצים לכלותינו חס ושלום‪.‬‬ ‫וכתבו המקובלים כי יום פורים לאחר שאדם קיים מצות מקרא מגילה‪,‬‬ ‫מתנות לאביונים‪ ,‬משלוח מנות‪ ,‬וישב לסעוד ואכל‪ ,‬היא שעת רצון‬ ‫נפלאה לעורר הרחמים העליונים מה שאין בשאר ימות השנה‪ ,‬ויבקש‬ ‫האדם על נשמתו שתהיה טהורה ויצילהו מיצר הרע‪ ,‬ויציל את זרעו‬ ‫ממנו‪ ,‬וכן יבקש כי נזכה לראות בעיננו בקרוב את הגאולה‪ ,‬ואחר כך‬ ‫רשאי לשתות יין יותר מהרגלו‪.‬‬ ‫טוב להדליק שני נרות קודם הסעודה לכבוד מרדכי ואסתר‪ ,‬וזכותם תגן‬ ‫עליו‪ ,‬כמו כן יאמר אחר התפילה בערבית ובשחרית וקרא את המגילה‪,‬‬ ‫‪ 120‬פעם ברוך מרדכי‪ ,‬ועוד ‪ 24‬פעמים ברוכה אסתר‪ .‬ויכוין שזכותם‬ ‫תעמוד לכל ישראל ולו‪ .‬כן נהג רבנו יוסף חיים להניח ‪ 80‬סוכריות‬ ‫קטנות בצלחת‪ ,‬וכן ‪ 80‬בייגל'ה או מאפים קטנים בצלחת‪ ,‬בגימטריא‬ ‫"יסוד" והוא תיקון גדול ונעלם‪ .‬כמו כן יש נוהגים ליתן מתנות‬ ‫לאביונים כמספר פרוטות "פזר" נתן לאביונים שהם ‪ 287‬שבימינו שוויו‬ ‫‪ 30‬שקל לעני‪ ,‬ואשרי המכוין בכל דרכיו לשם שמים‪.‬‬ ‫אברך את כל הקוראים שהשם יתברך ויקבל תפילותיכם לטובה‬ ‫ולברכה‪ ,‬ויוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דיבר לכם‪,‬‬ ‫וזכות התורה הקדושה ומרדכי ואסתר יגנו עליכם בכל עת ובכל שעה‪.‬‬ ‫המברך אתכם מקרב לב‪ ,‬בן ציון מוצפי‪.‬‬ ‫זכות הלימוד בגיליון מוקדשת לע"נ‬ ‫שאלה‪ :‬סופר סת"ם ביקש ממני לאייר לו מגילת אסתר‪ ,‬כמובן סיכמנו על‬ ‫סכום‪ ,‬אלא שאחר כך רק את ציוריי על מגילות אחרות‪ ,‬הבנתי שהציורים‬ ‫הועברו לאחרים‪ .‬כעת אני תובע את זכות היוצרים על הציורים‪ .‬מנגד טוען‬ ‫הסופר שלא רשמתי את שמי מתחת לציורים ואיני יכול לתבוע את כספי‪ .‬עם‬ ‫מי הדין?‬ ‫תשובה‪ :‬בגמ' בב"ק [צח‪ ,‬צט] נחלקו האם אומן קונה בשבח כלי‪ ,‬דהיינו אומן‬ ‫שנתנו לו חומר גלם כגון קרשים ועשה מהם שידה תיבה ומגדל‪ ,‬השבח מקרשים‬ ‫לארון למי שייך? ואם זה של בעל הבית‪ ,‬הרי שאם ישבור האומן את הארון‬ ‫לאחר שהוא בנאו‪ ,‬הוא יצטרך לשלם לבעל הבית שווי של ארון ולא של עצים‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫להלכה הרמב"ם [פרק י מהלכות שכירות‪ ,‬הלכה ד] וכך פסק הש"ע חו"מ בסי' שו [ס"ב]‬ ‫שאין האומן קונה בשבח כלי‪ .‬ולכן מה שהשביח אומן אינו שלו אלא של בעל‬ ‫הבית‪ ,‬לכן אם הוא יזיק את החפץ לאחר שהשביחו הוא ישלם שווי מלא של‬ ‫החפץ‪[ .‬אכן יעויין בש"ך [שם‪ ,‬סק"ג] שהביא שיש חולקים בזה‪ ,‬ולכן דעתו שהוי‬ ‫ספיקא דדינא‪ ,‬המוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬אך למעשה אנו נוקטים כדעת‬ ‫הרמב"ם ומרן הש"ע]‪.‬‬ ‫ואכן ישנו מושג של זכויות יוצרים‪ ,‬שגם הוא שנוי במחלוקת הפוסקים‪ ,‬אבל‬ ‫כאן שלא שיירת לעצמך את זכות היוצרים להדיא במפורש‪ ,‬יתכן מאוד שאינך‬ ‫יכול לתבוע זכות יוצרים ולתבוע ממון בגין כך‪ .‬ובמיוחד כמו שביארנו שאין‬ ‫האומן קונה בשבח כלי וכל שבח המגילה שייך לסופר‪ .‬וגם החולקים שאומן‬ ‫קונה בשבח כלי והשבח הוא שלו גם בזה יש נידון מה הביאור האם יש לו רק‬ ‫שעבוד בכלי או כשווי עבודתו‪ ,‬בכל מקרה המוציא מחבירו עליו הראיה‪ .‬לכן‬ ‫נראה שאינך יכול לתבוע את הסופר על השימוש בציורך‪.‬‬ ‫עצה ותושיה‬ ‫אוצר עצות מגדולי הדורות‬ ‫לחיים טובים‪ ,‬בריאים ומאושרים‬ ‫מתוך "עצה ותושיה"‬ ‫סגולות לחג הפורים!‬ ‫כותב ה"סגולת ישראל"‪" :‬מקובל מגדולי עולם‪ ,‬כי סגולה גדולה בפורים‬ ‫להשכים בבוקר ולהרבות בתפילה ובבקשה לפני ה' יתברך על כל דבר‪:‬‬ ‫בריאות‪ ,‬פרנסה‪ ,‬גאולה וכו'‪ ,‬וכתב האדמו"ר מגור זצ"ל‪ :‬פורים הוא זמן‬ ‫רצון לכל‪ ,‬עת 'רעוא דרעווין'‪ ,‬וכל אחד יכול לפעול אצל ה' יתברך שימלא‬ ‫כל משאלות ליבו! שכן כתב הזוהר הקדוש שיום הפורים גדול מיום כיפור!‬ ‫כתב ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל‪" :‬כיוון שבפורים זכו היהודים לחיות‬ ‫למרות גזירת המיתה‪ ,‬לכן יוכלו לפקוד עקרים ועקרות בפורים!‬ ‫כותב ר' אליעזר דיסקינד זצ"ל‪" :‬ראוי לכל אדם להרבות בסיפור הנס‬ ‫והנפלאות לו ולאנשי ביתו‪ ...‬שעל ידי סיפור הנס בשמחה – גורם שמחה‬ ‫גדולה בעולמות העליונים וחדווה עצומה לאין ערוך והקב"ה מתפאר בו"‪.‬‬ ‫מגלה ה"חת"ם סופר" בשם ה'שב יעקב' זצ"ל סוד אדיר‪" :‬כל העוסק‬ ‫בתורה בין קריאת המגילה של לילה לקריאה של יום – מובטח לו שהוא בן‬ ‫העולם הבא"! (עבודת יום הפורים)‪.‬‬ ‫יעקב לוי (טויק)‬ ‫בן חזנה ז"ל‬ ‫נלבע י"ד בשבט תשע"ד‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ולהצלחת זיו לוי בן אסתר‬ ‫ומשפחתו הי"ו‬ ‫כותב הרמ"א שיש ללמוד גם קודם הסעודה!‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות איתנה‪,‬‬ ‫זיווג הגון ושכל משאלות ליבם‬ ‫יתגשמו לטובה‪ .‬אכי"ר‬ ‫ראוי לשלוח משלוח מנות דווקא לאדם שאיתו מסוכסכים שעל ידי כך‬ ‫מתרבית האהבה והאחווה ועושה נחת רוח לה'!‬ ‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬ ‫ָאעּופָ ה אֶ ְ ׁשּכוֹנָה‪ ,‬וְ ָארְ ִחיקָ ה נְ ד ֹד‪,‬‬ ‫יו ֹדּוָך רַ עְ יוֹנַי ה' רו ֹעִ י‪ .‬חַ י ּבְ יו ֹם ַׁשּבָ ת ק ֹדֶ ׁש יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י‪:‬‬ ‫ְ ׁשמַ ח ּבְ נִ י ּבְ חֶ לְ ְקָך‪ֹ ,‬לא ִּתּקַ ח ּגַם אֶ ת ֶׁשּלְ ָך‪.‬‬ ‫ּבַ ִּמדְ ּבָ ר ָאלִ ינַה‪ ,‬וְ אּולַ י אֶ ְמצָ א ּדו ֹד‪.‬‬ ‫הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪.‬‬ ‫יו ֹם אֲ ֶׁשר ּכִ ּלִ יתָ ּבו ֹ ּכָ ל ְמלַ אכְ ּתֶ ָך‪ ,‬או ֹמַ ר ּכִ י ָׂשרִ ית עַ ל ּכָ ל זּולָ תֶ ָך‪,‬‬ ‫ֶׁשק ַאהֲ בָ תו ֹ‪ּ ,‬בְ לִ ּבִ י ּבוֹעֲרָ ה‪ִ ,‬מּיו ֹם ּפְ רֵ דָ תו ֹ‪ ,‬נַפְ ִׁשי עָ לַ י מָ רָ ה‪.‬‬ ‫נ ֶ‬ ‫ּומַ ע ֲִׂשים עָ ִׂשיתָ אֵ ין לְ בַ ּלותֶ ָך‪ ,‬לִ י בֶ ן אֲ מָ תֶ ָך ִחיׁש לְ הַ רְ ּגִ יעִ י‪:‬‬ ‫ָך‪,‬‬ ‫לְ‬ ‫ים‬ ‫ֹפִ‬ ‫ו‬ ‫צ‬ ‫ם‬ ‫ַיִ‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫עֵ‬ ‫יָך‪.‬‬ ‫ָדֶ‬ ‫י‬ ‫ֵעַ‬ ‫נ‬ ‫ַעְ‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫יָך‪,‬‬ ‫לֶ‬ ‫גְ‬ ‫רַ‬ ‫ּבְ‬ ‫ְך‬ ‫ֹלֵ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫יְ ִדיד ִּמנִ י ּבָ רַ ח‪ ,‬הָ לַ ְך ֲעזָבַ נִ י‪ ,‬אֵ יזו ֹ ּ ֶדרֶ ְך ָארַ ח‪ ,‬וְ אֵ לְ כָ ה ּגַם אֲ נִ י‪.‬‬ ‫ֶיָך‪:‬‬ ‫נ‬ ‫פָ‬ ‫לְ‬ ‫ם‬ ‫ֹלָ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫הָ‬ ‫יָך‪,‬‬ ‫י‬ ‫ֶ‬ ‫ּ‬ ‫חַ‬ ‫ּת‬ ‫ְ‬ ‫ה‬ ‫חָ‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ּׂש‬ ‫ִ‬ ‫הַ‬ ‫ָך‪.‬‬ ‫ּבְ‬ ‫ם‬ ‫ֹעֵ‬ ‫ו‬ ‫ּפ‬ ‫ב‬ ‫ּלֵ‬ ‫הַ‬ ‫אתי לְ בַ ּקֵ ׁש‪ּ ,‬דו ֹדִ י ּבֵ ין חֲ בֵ רִ ים‪ ,‬נִ לְ ּכַ דְ ִּתי ּבְ מו ֹקֵ ׁש‪ִ ,‬הּכּונִ י הַ ּׁשו ְֹמרִ ים‪.‬‬ ‫יָצָ ִ‬ ‫ְׁשבִ יעִ י בָ חַ רְ ּתָ ר ֹאׁש לְ כָ ל הַ ִּמנְ יָנִ ים‪ .‬וְ או ֹתו ֹ ִקּדַ ְׁשּתָ ּבְ ָׁשבּועות וְ ָׁשנִ ים‪,‬‬ ‫ִחיׁש אֲ ֶׁשר נ ָָׂשאתָ לְ ֶגזַע אֱ מּונִ ים‪ּ ,‬ופְ דֵ ם מֵ אֲ סו ֹנִ ים ָארְ ִחי וְ רִ בְ עִ י‪:‬‬ ‫ישנִ י עֲדִ י‪ ,‬וִ ירַ חֵ ם עָ לַ י‪.‬‬ ‫יתי לְ דו ֹדִ י‪ ,‬מָ תַ י יָבו ֹא אֵ לַ י‪ ,‬יַלְ ּבִ ֵ ׁ‬ ‫צִ ִּפ ִ‬ ‫ּומי ָׂשמֵ חַ ‪ּ ,‬בָ עו ֹלָ ם הַ זֶה או ֹרֵ חַ ‪ֹ .‬לא בְ חַ יִ ל וְ ֹלא בְ כ ֹחַ ‪,‬‬ ‫ִמי עָ ִׁשיר ִ‬ ‫חֲ ש ֹף זְ רוֹעֲָך‪ ,‬לְ קַ ּבֵ ץ ּפְ זּורִ ים‪ּ ,‬גַּלֵ ה קֵ ץ יִ ְׁשעֲָך‪ ,‬וְ דִ גְ לְ ָך הָ רֵ ם‪.‬‬ ‫הַ ּמָ מו ֹן יִ ְהיֶה לְ ָך‪ .‬הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪:‬‬ ‫רְ צֵ ה בִ ְמנּוחָ ִתי יו ֹם זֶה יו ֹם ְמנּוחָ ה‪ּ ,‬ובְ יו ֹם עֲבודָ ִתי הַ ְמצֵ א לִ י‬ ‫קּומי יְ ִחידָ ִתי‪ ,‬וְ ׁשּובִ י ּבִ ְתׁשּובָ ה‪ ,‬אֲ חו ִֹתי רַ עְ י ִָתי‪ִ ,‬הּנֵה ּגו ֹאֲ לֵ ְך ּבָ א‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫ֶה‬ ‫הָ רְ וָחָ ה‪ ,‬וְ הָ כֵ ן לִ ְׁשבִ יתָ ִתי מַ ְׂשאֵ ת וַאֲ רּוחָ ה‪ ,‬וְ ָׂשׂשון וְ ִׂש ְמחָ ה יִ ְהי‬ ‫הַ ּבֵ ט וְ ָׂשא עֵ ינֶיָך‪ִ ,‬מי נָתָ ן ּכָ ל‪-‬אֵ ּלֶ ה לְ ָך‪ּ ,‬גַם ּבָ נִ ים לְ שֻ לְ חָ נֶָך‪ .‬חֲ מּודָ ה יְ קָ רָ ה‪ ,‬רַ ּבַ ת הַ ּמַ עֲלו ֹת‪ּ ,‬גַם ִמּפָ ז נִ בְ חֲ רָ ה‪ְ ,‬צ ִאי נָא ִּב ְמחו ֹלו ֹת‪.‬‬ ‫ַׁשעֲׁשּועִ י‪:‬‬ ‫ִאם ּתו ֹדֶ ה רַ ק לְ בו ֹרְ אֶ ָך‪ּ ,‬כֵ ן ּתָ ִמיד יִ ְהיֶה לְ ָך‪.‬‬ ‫זָכָ רְ ִּתי לָ ְך חֶ סֶ ד‪ ,‬נְ עּורַ יִ ְך נְ עּורִ ים‪ ,‬הֵ יכָ לֵ ְך ָאיַסֵ ד‪ּ ,‬בְ ַאבְ נֵי ְספָ רִ ים‪.‬‬ ‫אֶ ל‪-‬עו ֹלָ ם ֶׁשּכֻּלו ֹ ַׁשּבָ ת ְּתזַּכֵ נּו‪ ,‬וְ נֵרְ ָך ּבְ ִהּלו ֹ ִׂשים או ֹר ּבַ עֲדֵ נּו‪ ,‬וְ אֶ ל‬ ‫קּומי לָ ְך אֲ הּובָ ה‪,‬‬ ‫קו ֹל ּדו ֹדִ י ִהּנֵה ּבָ א‪ְ ,‬מדַ ּלֵ ג עַ ל הֶ הָ רִ ים‪ִ ,‬‬ ‫הַ ִּׂש ְמחָ ה ְּתחַ ּ ֶייָך‪ ,‬הָ עו ֹלָ ם לְ פָ נֶיָך‪:‬‬ ‫ִמ ְׁשּכָ ן ִׁשיֹלה ּתָ ׁשּוב ּתַ עֲלֵ נּו‪ְ ,‬מהֵ רָ ה ֲענֵנּו או ֹרִ י וְ יִ ְׁשעִ י‪:‬‬ ‫ּכִ י בָ א קֵ ץ ּדְ רו ֹרִ ים‪.‬‬ ‫ואלה יעמדו על הברכה‬ ‫רוני חכים‬ ‫רחמים‬ ‫יניר שמעון שמעון‬ ‫רענן‬ ‫יפת‬ ‫אפרים‬ ‫אביחי‬ ‫שמואל‬ ‫יהודה‬ ‫דוד‬ ‫יצחק‬ ‫אליהו‬ ‫שירם‬ ‫אזולאי‬ ‫אבוחצירא‬ ‫מגידי‬ ‫טובי‬ ‫כהן‬ ‫משה‬ ‫יעיש‬ ‫סמין‬ ‫כהן‬ ‫זנודה‬ ‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫מגיד‬ ‫משכן שילה |‬ ‫‪5‬‬ ‫נושך‪ ,‬אולם אם גולל את ספר התורה‬ ‫משבת לחול‬ ‫זהירות כלב‬ ‫וקורא במקום שגלל כמה פסוקים‪ ,‬מותר‬ ‫ברגל‪,‬‬ ‫נפגעתי‬ ‫לא‬ ‫ב"ה‬ ‫ברגל‪,‬‬ ‫אותי‬ ‫שנשך‬ ‫השכנים‬ ‫שאלה‪ :‬בלכתי ברחוב קפץ לעברי כלב של אחדלגלול כיון שנחשב לימוד לשעתו ולא נקרא‬ ‫שנגרםח‪,‬לי?‬ ‫הנזק‬ ‫בעל‬ ‫אך המכנסיים שלי נקרעו כתוצאה מהנשיכה‪ .‬האם‬ ‫ושש"כ פכ"‬ ‫עלס"ט‬ ‫ליק ח‬ ‫לשלםס"‬ ‫חייברטז‪-‬ריז‬ ‫הכלבב עמ'‬ ‫ילקו"י ד‪/‬‬ ‫הכנה (‬ ‫אות עט)‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ובכן באנו כאן לסוגיא שנקראת 'קרן בבהמה' – דהיינו כל בהמה שנגחה מדין תורה בג' פעמים‬ ‫הראשונות משלם בעליה חצי נזק‪ ,‬כיון שעשתה דבר משונה ואין הנאה להיזקה‪ .‬מכאן למדנו‪ ,‬שכל‬ ‫היזק משונה שאין בו הנאה הינו 'קרן'‪ ,‬כגון‪ :‬חמור שלעס סל [ב"ק יט‪ ]:‬וכן כלב שאכל כבשים‬ ‫גדולות [שם‪ ,‬טו‪ .]:‬ותשלום על קרן כיום לא ניתן לגבות‪ ,‬מכיוון שהגמ' מבארת שקרן היא מדיני‬ ‫הקנסות שאין דנים אותם אלא דיינים סמוכים [דבר שאינו קיים כבר מאות שנים]‪ ,‬ולכן כל נזק כזה‬ ‫טעמים לתענית אסתר‬ ‫לא ניתן לגבותו וכ"פ בש"ע חו"מ [סי' א]‪.‬‬ ‫לשלםבהל'‬ ‫הרמב"ם‬ ‫חיוב"קעלב'‪ ,‬ע"פ‬ ‫תרפו ס‬ ‫מחלוקת"ב (‬ ‫כתב במשנ‬ ‫לכן תביעה ממונית לא קיימת בעניין קנס‪ ,‬אלא א‪.‬‬ ‫מדיני‬ ‫המזיק‬ ‫סי'יש‬ ‫האם‬ ‫שישנה‬ ‫לשלם"ה)‪,‬‬ ‫ירצהפ"ה ה‬ ‫תענית‪,‬‬ ‫שבימי‬ ‫הטעם‬ ‫כשווי‬ ‫הואלשלם‬ ‫לתעניתמזיק‬ ‫שחובתו של‬ ‫לך‪ ,‬דע‬ ‫שמים [מנחת חינוך מצוה נא]‪ ,‬גם במידה והשכן‬ ‫ג‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫ביום‬ ‫היהודים‬ ‫נקהלו‬ ‫ואסתר‬ ‫מרדכי‬ ‫הנזק מכיון שקי"ל 'שמין לנזיקין' [חו"מ בסי' שפז]‪ ,‬דהיינו יש לעשות שומא כמה שווה המכנסיים‬ ‫הפשפשים!] על נפשם‪ ,‬והיו‬ ‫בשוק ולעמוד‬ ‫להילחם‬ ‫באדר‬ ‫משומש‬ ‫כדי לשלם את שוויו העכשוי [וצ"ע מה שווה מכנס‬ ‫להנקם‬ ‫שיעזרם ה‬ ‫לבקש‬ ‫חדש‪.‬‬ ‫של' מכנס‬ ‫רחמיםאת המחיר‬ ‫שמבקשים‬ ‫צריכיםשיש‬ ‫ולכן התשלום הינו אמור להיות פיצוי בעלמא ולא כמו‬ ‫תענית אסתר‬ ‫הלכות‬ ‫פורים‬ ‫מהלידה‬ ‫שאלותיום‬ ‫על עצמה כלל ועיקר‪ ,‬ולאחר ‪14‬‬ ‫ותשובות‬ ‫להתענות‪,‬‬ ‫לההרה"ג‬ ‫אם אינה מניקה בפועל יש עם‬ ‫בוטבולפטורה‬ ‫אהרון יתירה‬ ‫אולם אם יש לה חולשה‬ ‫שליט"א‬ ‫מהתענית‪.‬‬ ‫ראש בית תורה “יביע אומר”‬ ‫הראשון לציון‬ ‫להתענות של מרן‬ ‫וחתנו‬ ‫חולשה‬ ‫ומרגישה‬ ‫ואף אם התחילה‬ ‫להזצוק"ל‬ ‫ודייוסף‬ ‫עובדיה‬ ‫וצער‪ ,‬תפסיק את הרה”ג‬ ‫בתענית‬ ‫התענית‬ ‫שעות‪.‬‬ ‫ואםשאלה‪:‬‬ ‫מניקה בפועל פטורה כל ‪ 10‬חודשים‬ ‫מהלידה‪.‬מותר לתלות את דו"ח ההוצאות וההכנסות‬ ‫האם‬ ‫הכנסת‪,‬‬ ‫המודעות של בית‬ ‫של בית‬ ‫לעניין‬ ‫מהתענית ‪14‬‬ ‫בלוח]‪ ,‬פטורה‬ ‫הכנסתעלינו‬ ‫מפלת [לא‬ ‫בשבת?‬ ‫חייבת‪ ,‬אא"כ‬ ‫מודעה‪14‬זויום‬ ‫קוראיםואחר‬ ‫ואנשיםההפלה‪,‬‬ ‫יום אחר‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫חולשה יתירה ואז פטורה‪.‬‬ ‫מרגישה‬ ‫אכן גזרו חכמים שלא לקרוא בשטרי הדיוטות‬ ‫וחשבונות‪ ,‬שלא יבוא‬ ‫חובות‬ ‫מוהל‪,‬שטרי‬ ‫ה‪,‬דהיינו‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫ואבי הבן‬ ‫סנדק‬ ‫חתן וכל‬ ‫בתוךסימן‬ ‫(שולחן ערוך‬ ‫"ממצוא‬ ‫הריטבאו‬ ‫כתבלמחוק‪,‬‬ ‫חפצך"וכלה‬ ‫תענית)‪ ,‬חתן‬ ‫משום' סוף‬ ‫"א (חיד‬ ‫שז סעיף יג‪ .‬משנה ברורה שם ס"ק נא)‪.‬‬ ‫סנדק ואבי הבן‬ ‫שבעת ימי החתונה‪ ,‬מוהל‪,‬‬ ‫אולם מותר לתלות בלוח המודעות בערב שבת‬ ‫בית הוא‪,‬‬ ‫שלהם‬ ‫ההכנסותשיום טוב‬ ‫המילה‪ ,‬אע"פ‬ ‫ביום‬ ‫הכנסת‪,‬‬ ‫וההוצאות של‬ ‫את דו"ח‬ ‫מאויביהם והתענו באותו היום‪ ,‬כמו‬ ‫החורבן‪,‬‬ ‫תעניות‬ ‫אנשיםבארבע‬ ‫להתענות‬ ‫חייבים‬ ‫בשבת‪,‬‬ ‫מודעה זו‬ ‫שקוראים‬ ‫אפילו שיש‬ ‫שהתענה משה רבינו ע"ה במלחמה עם‬ ‫אבל‬ ‫דחה‬ ‫ות‬ ‫יחיד‬ ‫של‬ ‫שמחה‬ ‫בוא‬ ‫ת‬ ‫שלא‬ ‫כיון‬ ‫מאחר שהדבר נעשה לצורך מצוה‪ ,‬שהרי כאשר‬ ‫גדולי ישראל‬ ‫והנהגת‬ ‫מאמרי‬ ‫להתענות בי"ג‬ ‫ישראל‬ ‫חיזוק כל‬ ‫נהגו‬ ‫החיד"‬ ‫הכנסתו סק"ו)‪,‬‬ ‫ברכ"י‪ ,‬תרפ"‬ ‫והכספים‬ ‫ניהולא (בית‬ ‫וכתבושכל‬ ‫רבים‪,‬רואים‬ ‫של הקהל‬ ‫העיניים‬ ‫שמירת‬ ‫עמלק‪ ,‬לכןבנושא‬ ‫שנזכור‬ ‫כדי‬ ‫"‬ ‫אסתר‬ ‫תענית‬ ‫"‬ ‫ונקרא‬ ‫באדר‬ ‫אסתר‬ ‫אנשיםשתענית‬ ‫ועוד‪ ,‬כיון‬ ‫בצורה טז)‬ ‫שעה"צ ס"ק‬ ‫מ"ב (‬ ‫לבית‬ ‫תורמים יותר‬ ‫שקופה‪,‬‬ ‫נעשים‬ ‫עיניו‬ ‫השומר‬ ‫רואה ושומע כל איש בעת צרתו‬ ‫יתברך‬ ‫שכר שה'‬ ‫מצוה‪,‬‬ ‫גדלות‪,‬‬ ‫וההכנסות‬ ‫הכנסת‬ ‫צורך של‬ ‫בזהטעמו‬ ‫וישכאן‬ ‫שייך‬ ‫אבל‪ ,‬לא‬ ‫תענית של‬ ‫אינה‬ ‫‪,‬‬ ‫לבבו‬ ‫בכל‬ ‫'‬ ‫ה‬ ‫אל‬ ‫וישוב‬ ‫יתענה‬ ‫כאשר‬ ‫את(מגן‬ ‫הדיוטות‪.‬‬ ‫גזרו משום‬ ‫ובדברא‪,‬מצוה‬ ‫שטרידוחה‬ ‫שמחתם‬ ‫ולכןלא יום‬ ‫כמושכל הריטב"‬ ‫נאמר בתלמוד‪" :‬אמר רב יודה בן פזי‪ :‬למה סמך הכתוב פרשת עריות לפרשת קידושין? ללמדך‬ ‫שז‪ .‬ס"ק טז‪ ,‬וסי' שכג סק"ה)‬ ‫אברהם סי'‬ ‫בימיםד)ההם‪.‬‬ ‫שעשה‬ ‫אסתר‬ ‫תענית‬ ‫יבמות ב‪,‬‬ ‫מי שהוא פורש מן העריות נקרא קדוש"‪( .‬ירושלמי‬ ‫ועוד נאמר בתלמוד‪" :‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט) אמר רבי לוי‪ :‬הלב ומטעם זה מותר לחלק בשבת קבלות של בית‬ ‫השחר‬ ‫קודם‬ ‫ואכילה‬ ‫והעיניים שניהם סרסורים לחטא‪ ,‬כתוב (משלי כ"ג‪ ,‬כ"ו)‪" :‬תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" – תנאי‬ ‫סכום התרומה‪ ,‬כי‬ ‫עלות שם‬ ‫שכתוב‬ ‫אפילו‬ ‫הכנסת‪,‬‬ ‫"לזות‬ ‫חשד של‬ ‫התרומות‪,‬א)‪,‬ומונע‬ ‫את‬ ‫מעודד‬ ‫כתבזה בשו"‬ ‫שמותר‬ ‫תענית‬ ‫סי' תקסד ס"‬ ‫ע (‬ ‫אמר הקדוש ברוך הוא אם נתת לי הלב והעיניים‪ ,‬יודע אני שאתה שלי‪( .‬ירושלמי ברכות א‪ ,‬ה)‬ ‫רג)‬ ‫סי' שז עמ'‬ ‫עד יוסף‬ ‫(ילקוט‬ ‫הגבאים‪.‬‬ ‫שפתיים"‬ ‫השחר‬ ‫עלות‬ ‫לאכול‬ ‫כלפייכול‬ ‫בלילה‬ ‫לאכול‬ ‫ונאמר בדברי רבותינו כל הרואה דבר ערווה ואינו זן את עיניו ממנו‪ ,‬זוכה ומקבל פני השכינה‪ ,‬שנאמר‬ ‫(ישעיה ל"ג‪ ,‬ט"ו)‪" :‬ועוצם עיניו מראות ברע"‪ ,‬מה כתיב בתריה? "הוא מרומים ישכון"‪ ,‬וכתיב (שם‪ ,]4:35[ ,‬אולם הישן שנת קבע בליל התענית‬ ‫וקםשאלה‪:‬‬ ‫קודם עלות השחר‪ ,‬אינו יכול לאכול‬ ‫זכור ביפיו תחזינה עיניך"‪( .‬דרך ארץ רבה סוף פרק א')‬ ‫פרשת"מלך‬ ‫חיוב י"ז)‪:‬‬ ‫שיש בו‬ ‫לישוןצבורי‬ ‫שהלךלפארק‬ ‫קודםבשבת‬ ‫מותר ללכת‬ ‫שבדעתו‬ ‫האםהתנה‬ ‫אא"כ‬ ‫עצמו מן העבירה ולא עשאה‪ ,‬אפילו ישראל הוא‪ ,‬ראוי לעלות פינת חי‪ ,‬ולחלק לבעלי החיים משאריות האוכל‬ ‫פורים‬ ‫לפני‬ ‫בדבריס"ב)‪,‬‬ ‫נאמר תרפה‬ ‫"ע (סי'‬ ‫כתב בשו‬ ‫המפנה‬ ‫בשבת"כל‬ ‫רבותינו‪:‬‬ ‫ועוד‬ ‫עמוד השחר לאכול‪ ,‬שאז מותר‬ ‫של קודם‬ ‫לקום‬ ‫הילדים?‬ ‫רבתי פ"ב)‬ ‫המזבח"‪( .‬כלה‬ ‫גבי‬ ‫גדול על‬ ‫ככהן‬ ‫עולה‬ ‫קוראים‬ ‫בראשון‬ ‫‪,‬‬ ‫תורה‬ ‫ספרי‬ ‫שני‬ ‫מוציאים‬ ‫לאכול ולשתות עד עמוד השחר‪ ,‬וכתב בספר‬ ‫גופומפטיר"‬ ‫שמתקדש "‬ ‫ובשני קוראים‬ ‫השבוע‪,‬‬ ‫עיניו זוכה‬ ‫בפרשתהמקדש‬ ‫אור לציון‬ ‫תשובה‪( :‬ח"ג‪ ,‬פל"א‪ ,‬סע"ב)‪ ,‬שבתענית ציבור‬ ‫מקדשועוד‬ ‫זכור"‪,‬‬ ‫בפרשת "‬ ‫שמצוה‬ ‫מלמטה סע"ז)‬ ‫כתב (שם‪,‬‬ ‫מקדשין‬ ‫עצמו‬ ‫"אדם‬ ‫שמותר‬ ‫סעיף יא)‬ ‫ערוך (סי'‬ ‫כותב ולא‬ ‫דווקא‪,‬‬ ‫שכדבפיו‬ ‫התנאי‬ ‫השולחןאת‬ ‫מרןשיאמר‬ ‫אותו מלמעלה‪ ,‬מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה‪ ,‬מקדש צריך‬ ‫התורה‪.‬מקדשין אותו לעולם הבא"‪ ,‬כך אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (יומא לט)‪ .‬והנה‬ ‫בעולם הזה‬ ‫זו היאעצמו‬ ‫מן‬ ‫מצוה‬ ‫שמזונותיהם‬ ‫חיים‬ ‫בעלי‬ ‫רק‬ ‫בשבת‬ ‫להאכיל‬ ‫מספיק שיחשוב על זה‪ ,‬מה שאין כן בתענית‬ ‫קדושת האדם תלויה בשמירה מכל חטא‪ ,‬במחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‪ .‬ובפרט במקום שאתה מוצא גדר עליך‪ ,‬אבל בעלי חיים של הפקר שלא מוטל עליו‬ ‫במחשבה‪.‬‬ ‫ערווה אתה מוצא קדושה‪ .‬וגדר ערווה היינו‪ ,‬שיהא עוצם עיניו מראות ברע‪ ,‬וירחיק מליבו מחשבות יחיד שיכול‬ ‫לפניהם מזונות‪ ,‬שהיא‬ ‫להתנות לתת‬ ‫להאכילם אסור‬ ‫קריאה מדוקדקת מתוך ספר מהודר‬ ‫ב‪ .‬עוד טעם לתענית הוא‪ ,‬זכר לתענית אסתר‬ ‫ממילא‬ ‫דעבירה‪,‬‬ ‫סרסורי‬ ‫תרי‬ ‫כמו שהם‬ ‫עיניו וליבו‬ ‫שמקדש‬ ‫וכיוון‬ ‫והרהורים שרעים‪,‬‬ ‫יזכהַאללסדר טירחה שלא לצורך‪.‬‬ ‫את‬ ‫ו‬ ‫יוציא‬ ‫לכתחילה‬ ‫זרות"ע (עמ' ה)‬ ‫כתב בחזו‬ ‫וְ‬ ‫ַי‬ ‫ל‬ ‫עָ‬ ‫צּומּו‬ ‫וְ‬ ‫"‬ ‫‪:‬‬ ‫המלכה‬ ‫אסתר‬ ‫שאמרה‬ ‫מהלילה‬ ‫התנה‬ ‫וזהו פשט הכתוב (במדבר ט"ו‪ ,‬ל"ט)‪" :‬ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי אם לא‬ ‫גופו‪.‬‬ ‫כל‬ ‫ויתקדש‬ ‫קדושה‬ ‫אם מותר להאכיל בעלי חיים‬ ‫האחרונים‬ ‫ונחלקו‬ ‫פרשת‬ ‫לקריאת‬ ‫ביותר‬ ‫המהודר‬ ‫התורה‬ ‫ַם‬ ‫ג‬ ‫ם‬ ‫ו‬ ‫ֹּ‬ ‫י‬ ‫וָ‬ ‫ָה‬ ‫ל‬ ‫ַיְ‬ ‫ל‬ ‫ים‬ ‫ָמ‬ ‫ִּ‬ ‫י‬ ‫ת‬ ‫ֹלש‬ ‫ֶׁ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫תּו‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ת‬ ‫ִּ‬ ‫ַאל‬ ‫וְ‬ ‫לּו‬ ‫ֹּאכְ‬ ‫ת‬ ‫הרמ"‬ ‫התנה‬ ‫ספר עיניכם‪ ...‬למען תזכרו וכו' והייתם קדושים לאלהיכם"‪ .‬ומשום הכי כתוב (משלי כ"ג‪ ,‬כ"ו)‪" :‬תנה בני אם לא‬ ‫שיכול‬ ‫הפקרתקס"ד‬ ‫שלא (סי'‬ ‫חבירו‪,‬‬ ‫אלא) של‬ ‫כתבאינם‬ ‫שלו‪ ,,‬אבל‬ ‫שאינם‬ ‫תצרנה"‪.‬שיש להקפיד‬ ‫"זכור"‪ ,‬וכתב הרמ"א (שם‪ ,‬סע"ז)‬ ‫אֲ נִּי וְ ַנ ֲ‬ ‫ערֹּתַ י ָאצּום"‪ ,‬ולכן כתב בשו"ע (שם‪,‬‬ ‫לבך לי ועיניך דרכי‬ ‫מראש‪,‬‬ ‫כאילו התנה‬ ‫בלבד‪,‬‬ ‫לאחר‬ ‫להאכילם גם‬ ‫שבזהלבעלים‬ ‫שמותר‬ ‫לשתות כשם‬ ‫אם‬ ‫על קריאה מדוקדקת בניגון ובטעמים‪,‬‬ ‫סע"ג) שיש מתענים ג' ימים זכר‬ ‫אדםויוני)‪.‬‬ ‫בנייא ד"ה‬ ‫שדרךסעיף‬ ‫הלכה)סי' שכד‬ ‫להיות‬ ‫באור(סק"ה‬ ‫(ע'"ב‬ ‫מותרבמ‬ ‫לתעניתרוחו וביאר‬ ‫נפשו‬ ‫איברי‬ ‫על‬ ‫טומאה‬ ‫רוח‬ ‫עליו‬ ‫ממשיך‬ ‫עבירה‪,‬‬ ‫בו‬ ‫שעושה‬ ‫איבר‬ ‫שבכל‬ ‫המקובלים‬ ‫וכמובןוכבר‬ ‫כתבו להקפיד בדקדוק המילים‬ ‫שחייב‬ ‫אסתר‪ ,‬ובמ"ב (סק"ח‪ ,‬ע"פ הב"י בסי' תכט) כתב‬ ‫עבור‬ ‫אדםבמיוחד‬ ‫שלטורח‬ ‫שאינו‬ ‫בנדון‪ ,‬זה‬ ‫שמצווה ועל‬ ‫לשתות‪,‬‬ ‫ודעתו‬ ‫פניםהשינה‬ ‫צמאיםכלאחר‬ ‫כראוי‪.‬ונשמתו‪ .‬כל קבל דנא‪ ,‬האיבר שמקיים בו מצווה‪ ,‬ממשיך עליו שפע קדושה‪ ...‬וזהו הטעם‬ ‫רבותינוושני‬ ‫כמאמר חמישי‬ ‫צמים שני‪,‬‬ ‫לפניהם‬ ‫החי‪,),‬אלא‬ ‫פסק בעלי‬ ‫זיכרונם וכן אותם‬ ‫בבא"ח‬ ‫נותןבאור‬ ‫אולם‬ ‫שבפינתאות א‬ ‫חיים(ניצבים‪,‬‬ ‫שהיוהמה‪,‬‬ ‫היא השם‬ ‫שהכוונההיכל‬ ‫גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה‪ .‬שהמקדש איבריו‪,‬‬ ‫'‬ ‫הקד‬ ‫עטר‬ ‫בן‬ ‫חיים‬ ‫'‬ ‫שר‬ ‫וידוע‬ ‫פורים‪,‬‬ ‫לברכה על הפסוק (שמות כ"ה‪ ,‬ח')‪" :‬ועשו ליאחר‬ ‫לזורקם‪,‬‬ ‫צריך‬ ‫היה‬ ‫הכי‬ ‫שבלאו‬ ‫השאריות‪,‬‬ ‫את‬ ‫רק‬ ‫מקדש‬ ‫ושכנתי בתוכם"‪" ,‬בתוכו" לא נאמר‪ ,‬אלא לציון (שם) כתב שלבני ספרד אין לסמוך על‬ ‫כוונה למצוה‬ ‫בעלי‬ ‫ובמקום להשליך לפח הוא נותן‬ ‫חזי‪,‬ימים‬ ‫מתענה ג'‬ ‫החיים")‬ ‫דאף("עלאור‬ ‫זיע"א‬ ‫היה – מזליה‬ ‫לא חזי‬ ‫גב דאיהו‬ ‫"בתוכם"‪ ,‬ואפשר שכינה עימו וחטא בא על ידו?!‬ ‫לפניגם‬ ‫אותםיא) ש‬ ‫והנשמה היתר זה‪ ,‬וכן כתב בחזו"ע (תענית עמ'‬ ‫חיים‪ ,‬אין איסור בדבר‪( .‬חזון עובדיה שבת ח"ג עמ' כד‪.‬‬ ‫צריכות‬ ‫שמצוות‬ ‫)‬ ‫ד‬ ‫"‬ ‫ס‬ ‫'‬ ‫ס‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫(‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫בשו‬ ‫כיון שפסק‬ ‫)‪.‬‬ ‫באדר‬ ‫ג‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫‬‫ו‬ ‫ב‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫רצופים‬ ‫אולםה)מי ששכח להתנות‪,‬‬ ‫יראה מלחטוא‪ ,‬אבל כשחוטא ומטמא איבריו‪ ,‬שכינה מסתלקת ממנו כדכתיב (דברים כ"ג‪ .‬ט"ו)‪ :‬לשתיה צריך תנאי‪,‬‬ ‫ילקוט יוסף סי' שכד סעיף ד‪,‬‬ ‫את‬ ‫יעורר‬ ‫הציבור‬ ‫ששליח‬ ‫ונכון‬ ‫ראוי‬ ‫כוונה‪,‬‬ ‫רחמנא‬ ‫יצא‬ ‫רעה‬ ‫אל‬ ‫ומרעה‬ ‫עליו‬ ‫שורה‬ ‫אחרא‬ ‫הסטרא‬ ‫ותיכף‬ ‫מאחריך"‪,‬‬ ‫ושב‬ ‫דבר‬ ‫ערות‬ ‫בך‬ ‫יראה‬ ‫"ולא‬ ‫והתעורר קודם עלות השחר כשהוא צמא‪,‬‬ ‫ת‬ ‫חוב‬ ‫י‬ ‫יד‬ ‫לצאת‬ ‫לכוון‬ ‫הקריאה‬ ‫קודם‬ ‫הקהל‬ ‫חושש‪,‬‬ ‫ואינו‬ ‫מרגיש‬ ‫אינו‬ ‫הוא‬ ‫כך‬ ‫באיזמל‪,‬‬ ‫מרגיש‬ ‫המת‬ ‫בשר‬ ‫ואין‬ ‫כמת‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫שהרי‬ ‫מרגיש‬ ‫ואינו‬ ‫ליצלן‪,‬‬ ‫בתענית‬ ‫החיוב‬ ‫בדיעבד יש לו על מה לסמוך אם ישתה‪.‬‬ ‫החושך‬ ‫הטומאה ולפי‬ ‫כתב חלי‬ ‫מעשההערל‪ ,‬לא‬ ‫ייכנע לבבו‬ ‫מוסרים לא‬ ‫ישמע אלף‬ ‫זכירת‬ ‫התורה של‬ ‫אפילו מן‬ ‫מצות עשה‬ ‫הרמ"‬ ‫ישראל‬ ‫לפיב)‪ ,‬מנהג‬ ‫והכל סע"‬ ‫מרגיש‪ ,‬תרפו‬ ‫ולאא (סי'‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫אביו‬ ‫בניםלבין‬ ‫מבדיל(בינו‬ ‫יכוון שהוא‬ ‫ונשמתו‪,‬‬ ‫ואףרוחו‬ ‫נפשו‪,‬‬ ‫עמלק אשר על‬ ‫מסךאת‬ ‫להוציא‬ ‫הש"צ‬ ‫ומחייתו‪,‬‬ ‫מגיל ‪ )31‬להתענות ביום‬ ‫‪ 31‬ובנות‬ ‫מגיל‬ ‫זכות הלימוד בגיליון‬ ‫בקריאתו‬ ‫חובה‬ ‫ק‬ ‫"‬ ‫ס‬ ‫ב‬ ‫"‬ ‫משנ‬ ‫תרפה‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫(‬ ‫‪.‬‬ ‫הציבור‬ ‫מן‬ ‫לפרוש‬ ‫ואסור‬ ‫אדר‬ ‫ג‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫מוקדשת לעילוי נשמת‬ ‫ידיכי כן‪ ,‬האיש אשר הוא יהודי‪ ,‬בעוד עיניו פקוחות עד אשר לא תחשך השמש ובטרם יבואו ימי‬ ‫הציבורהנה‬ ‫יד)‬ ‫מרגיש‪,‬ולא‬ ‫הש"צ‬ ‫לקריאת‬ ‫והציבור יאזינו‬ ‫ולא‬ ‫ושלום‪,‬‬ ‫חס‬ ‫אבדתי‬ ‫גוועתי‬ ‫הן‬ ‫נדמיתי‪,‬‬ ‫כי‬ ‫לי‬ ‫אוי‬ ‫ויאמר‪:‬‬ ‫שאינו‬ ‫זאת‬ ‫על‬ ‫יתמרמר‬ ‫הרעה‪,‬‬ ‫חנה בת יעל ז"ל‬ ‫סי' נג‪ ,‬חזו"‬ ‫חיליםד ח"ג‬ ‫בחיל"ת יח"‬ ‫מהחומש‪( .‬שו‬ ‫חולים‬ ‫וזקניםיגרשנו מעליו‪ ,‬ויקנה שפע קדושה על ידי‬ ‫מעט מעט‬ ‫פוריםהטומאה‪,‬‬ ‫להעבירערוח‬ ‫יגביר‬ ‫יקראו בכוח ולא‬ ‫נלב"ע י"ב אדר ב' תשע"ד‬ ‫אשרבויטהר‬ ‫חולה אך‬ ‫הלוך ושוב‪,‬‬ ‫הלוך‬ ‫עמ' ד)‪ .‬שיישמר מכל דבר רע‪ ,‬ויעשה טוב כל אשר בכוחו‪,‬‬ ‫שאין‬ ‫וגדלסע"ב)‪,‬‬ ‫תרפו‬ ‫יום (סי'‬ ‫יום"א‬ ‫מידיהרמ‬ ‫כתב‬ ‫בספרים‪,‬‬ ‫וכתוב‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫מסייעין‬ ‫ליטהר‬ ‫הבא‬ ‫כי‬ ‫חדשה‪,‬‬ ‫ורוח נכון יתחדש בקרבו‪ ,‬כאיש אחר וכבריה‬ ‫]‬ ‫בעלמא‬ ‫מיחוש‬ ‫ולא‬ ‫למשכב‬ ‫שנפל‬ ‫[‬ ‫סכנה‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫קודםזכור"‬ ‫בפרשת "‬ ‫חיוב נשים‬ ‫קודשא‬ ‫יחוד‬ ‫רוחלשם‬ ‫פלונית‪,‬‬ ‫מצווה‬ ‫איבר פלוני‬ ‫עשיית כל מצוות‪" :‬הריני מזמן‬ ‫שטוב לומר‬ ‫בספר‬ ‫לקייםכתב‬ ‫מהתענית‪ ,‬ו‬ ‫פטור‬ ‫פלאג'י‬ ‫חיים (‬ ‫פרשת‬ ‫תבואנה‬ ‫שנשים‬ ‫"קדושה")‬ ‫חולהיועץ‬ ‫הקדושה‪( .‬פלא‬ ‫אחרא ושורה‬ ‫לשמוע משם‬ ‫שבזה פונה‬ ‫ושכינתיה"‪,‬‬ ‫ונכון הוא‬ ‫ראוי בריך‬ ‫הסיטרא"פ שו"ת‬ ‫ע‬ ‫ערךבו סכנה‬ ‫שאין‬ ‫הגאונים)‪ ,‬ובכלל‬ ‫חיים של קדושה‬ ‫שבת זכור‬ ‫"זכור" (יחו"ד ח"א סי' סד)‪ ,‬אם יכולות לבוא‬ ‫לבית הכנסת‪ .‬אולם אין לעזוב את הילדים‬ ‫לשמועֻּלוֹאת הקריאה כי‬ ‫ּגּופי ּכ‬ ‫בשביל ד ִ‬ ‫לבדגָדְ לו ֹ‪ ,‬יִ רְ עַ‬ ‫הקטנים אֵ לִ י וְ‬ ‫מּול‬ ‫יו ֹם ַׁשּבָ תו ֹן אֵ ין לִ ְׁשּכ ֹחַ ‪ ,‬זִ כְ רו ֹ ּכְ רֵ יחַ הַ ּנִ יחו ֹחַ‬ ‫אֶ ל ּגָלִ יל אֶ ל ּגָליל אֶ ל ּ ָגלִ יל‪.‬‬ ‫ָׁשלו ֹם לְ בֶ ן ּדו ֹדִ י‪ ,‬הַ ּצַ ח וְ הָ ַאדְ מו ֹן‪.‬‬ ‫בילדים ִ)ׁשיר לו ֹ‪,‬‬ ‫טיפולּובְ טּוב לֵ ב אָ‬ ‫במצוהֵר לִ ( ְקהָ לו ֹ‪,‬‬ ‫העוסקלו ֹ‪ ,‬יָּה עוֹז‬ ‫ּבַ ּצַ ר לִ י אֶ ְקרָ א‬ ‫יוֹנָה מָ צְ ָאה ּבו ֹ מָ נו ֹחַ ‪ ,‬וְ ָׁשם יָנּוחּו יְ גִ יעֵ י כ ֹחַ‬ ‫ֹן‪ :‬אַ ְׁשרַ יִ ך אֶ רֶ ץ הַ ּ ָגלִ יל‪ּ .‬כָ ְמהָ ּה נַפְ ִׁשי לָ ְך הַ ּ ָגלִ יל‪.‬‬ ‫מעוברותה ְּכמו ֹ רִ ּמו‬ ‫פטור ָׁשמלןו ֹם לְ ָך מֵ אֵ ת‪ ,‬רַ ּקָ‬ ‫ומניקות‬ ‫בהערה)‪.‬לו ֹ‪.‬‬ ‫עמ'עו ֹיזֵר לִ ְקהָ‬ ‫צּור‬ ‫המצוה ( י‬ ‫ָּה"ע‬ ‫חזו‬ ‫ים לְ ָׁש ְמרו ֹ ָאבו ֹת ּובָ נִ ים‬ ‫ירִ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫זְ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫מּונִ‬ ‫אֱ‬ ‫ֵי‬ ‫נ‬ ‫בְ‬ ‫לִ‬ ‫ד‬ ‫ּבָ‬ ‫כְ‬ ‫נִ‬ ‫ֹם‬ ‫ו‬ ‫ּי‬ ‫הַ‬ ‫ים‪.‬‬ ‫ימ‬ ‫ִ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ּת‬ ‫ְ‬ ‫ְך‬ ‫יִ‬ ‫ֹש‬ ‫ַ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫ל‬ ‫אֶ‬ ‫ים‪.‬‬ ‫יק‬ ‫ִ‬ ‫ּדִ‬ ‫צַ‬ ‫ְך‬ ‫יִ‬ ‫ֹלַ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ְ‬ ‫ּ‬ ‫ל‬ ‫אֶ‬ ‫מניקות‬ ‫ו‬ ‫מעוברות‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫שם‬ ‫(‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫הרמ‬ ‫כתב‬ ‫עוד‬ ‫ַאחים‪ .‬כשעשה תנאי‪ ,‬מתי יכול לאכול?‬ ‫חָ קּוק ּבִ ְׁשנֵי לֻחו ֹת אֲ בָ נִ ים‪ ,‬מֵ ר ֹב או ֹנִ ים וְ אַ ִּמיץ ּכ ֹחַ ‪:‬‬ ‫מָ גֵן ִצּנָה הֵ ם עַ ל ִ‬ ‫לבית ְקרַ את אֲ חו ְֹתָך רּוץ‪ .‬צֵ א נָא‬ ‫לִ‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬אם אינה יכולה לבוא‬ ‫כתב בהלכה ברורה (סי' פט‪ ,‬אות כח‪ ,‬ועיין בשו"ע סי'‬ ‫כתב ִצ ְמאוֹנֵנּו‪:‬‬ ‫לחוִ)ים אֶ ת‬ ‫עמֹכֵ'נּו‪.‬לז‪-‬מַ רְ‬ ‫ובחזוהֵ"םע ְּב (תו‬ ‫התענית‪ ,‬חַ ּיִ ים‬ ‫מןן יִ ַׁשי‪.‬‬ ‫פטורותח ּבְ בֶ‬ ‫ּוצלַ‬ ‫ם‪ ,‬מתוךלְ הו ִֹׁשיעָ ּה‪ְ .‬‬ ‫" ה ּכֻּלָ‬ ‫פרשת ימָ‬ ‫את צו ֹנו ֹ‪ּ ,‬בְ אֵ‬ ‫שתקראֹׂשים רְ‬ ‫טובו ֹ ָאדָ ם‪ ,‬עו ִ‬ ‫ּובְ צַ לְ מ‬ ‫יָצַ ר לו ֹ עו ֹלָ ם‪,‬‬ ‫"‬ ‫זכור‬ ‫הכנסת‬ ‫עוברהף [‬ ‫שמעוברתֹן‪ :‬היא‬ ‫אם‬ ‫שעהאֶ חָ ד‬ ‫ָאמרּו כְ‬ ‫חצי ְ‬ ‫בתוך ְׁשמַ ע‬ ‫לאכול ַנע ֲֶׂשה וְ נִ‬ ‫התחיל ית יַחַ ד‪,‬‬ ‫אּו כֻּלָ ם ּבִ בְ רִ‬ ‫תקסי‪".‬ד) ש ּובָ‬ ‫מגז'ֶר ִּתפְ ַארְ ִּת‬ ‫הּוא ֵנ‬ ‫משהוכרן לְ עַ ִּמי‪ .‬יו ֹסֵ‬ ‫עָ רַ ְך ׁשֻ לְ חָ‬ ‫רַ ּבַ ת ּבְ נֵי עַ ּמו‬ ‫ׁשו ֹ לָ עַ ד‪ ,‬לְ עו ֹלָ ם‪ .‬עֲלֵ יהֶ ם‬ ‫ּדְ‬ ‫קַ‬ ‫לְ‬ ‫ם‪,‬‬ ‫הָ‬ ‫רָ‬ ‫ַאבְ‬ ‫ֹ‬ ‫ו‬ ‫ּד‬ ‫בְ‬ ‫ּבָ חַ ר ּבְ ֶגזַע‪ ,‬עַ‬ ‫חומש (יבי"א ח"ח סי' נד)‪.‬‬ ‫וסובלת‬ ‫פחות‪:‬‬ ‫לאכולּיָעֵ ף ּכ ֹחַ‬ ‫רּוְך הַ ּנו ֹתֵ ן לַ‬ ‫טוב אֶ חָ ד‪ּ ,‬בָ‬ ‫השחר וְ‪ ,‬עָ נּו יְ ָי‬ ‫לפני עמוד ּופָ ְתחּו‬ ‫חולשהין הַ ְּצפַ ִּתי‪:‬‬ ‫חודשים]‪ ,‬אולם אם מרגישה ִחּדֵ ׁש הֵ כִ‬ ‫להחמיר‬ ‫ּומי יִ דְ מֶ ה‬ ‫ּפו ֹרֵ ׂש ִצּלו ֹ‪ ,‬וְ הּוא עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪ְׁ ,‬שבָ חָ יו ִמי מָ נָה‪ִ ,‬‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫בחזו‬ ‫וכתב‬ ‫תורה‬ ‫ספר‬ ‫להוציא‬ ‫מותר‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫עמ‬ ‫(‬ ‫הּוא ִמּכֻּלָ ם‪.‬‬ ‫וכיוו ֹ"עָבמַ ד עו ֹלָ ם‪ְ .‬מ‬ ‫ובחילות ִּבזְ כּות‬ ‫מהקאותו ֹרְ רִ י ַאהֲ בָ ה‪.‬‬ ‫ּותע‬ ‫מַ ה ּלָ ְך יְ פֵ הפִ ּיָה‪ְ .‬‬ ‫פטורהרוֹמַ םאף‬ ‫מכביצה (‪ 40‬ג') של פת או מזונות‪ ,‬אולם‬ ‫לו ֹ‪ ,‬יָּה אֵ לִ י עוֹזֵר לִ ְקהָ לו ֹ‪.‬‬ ‫ִּדּבֶ ר ְּבקָ ְדׁשו ֹ אֵ ל ּבְ הַ ר הַ ּמ ֹר‪ ,‬יו ֹם הַ ְּׁשבִ יעִ י זָכו ֹר וְ ָׁשמו ֹר‬ ‫ָאהּוב‪ .‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬ ‫לאחרכּות‬ ‫ובפרטׂשה לִ י ּבִ זְ‬ ‫הראשונים‪ ,‬נִ ִּסים עָ ָ‬ ‫שיםעִ יל ּבְ קו ֹל‬ ‫בחודְך‪ּ ,‬כִ ְמ‬ ‫ּותצַ לְ ְצלִ י קו ֹלֵ‬ ‫ְ‬ ‫ללא‬ ‫במיוחד לנשים לקריאת פרשת "זכור"‬ ‫‪.‬‬ ‫יום‬ ‫‪04‬‬ ‫מותר‬ ‫)‬ ‫דגן‬ ‫מיני‬ ‫‪4‬‬ ‫‬‫מ‬ ‫שאינם‬ ‫(‬ ‫אוכלין‬ ‫שאר‬ ‫וְ כָ ל ּפִ ּקּודָ יו יַחַ ד לִ גְ מ ֹר‪ ,‬חַ ּזֵק מָ ְתנַיִ ם וְ אַ ּמֵ ץ ּכ ֹחַ ‪:‬‬ ‫ִׂש ּ ַמח לְ עַ ם ּבְ ִׁשירָ יו‪ .‬לְ כָ ה ּדו ֹדִ י לִ ירֵ ָאיו‪.‬‬ ‫ּפַ עֲמו ֹן‪:‬‬ ‫טוב‬ ‫לעשותיד‪,‬כןעָ‪ֹ.‬לה ַיעֲלֶ ה‪,‬‬ ‫ה‪ ,‬וְ עַ ם יְ דִ‬ ‫ומנהגי ּכַ ּלֵ‬ ‫ברכה‪,‬ד‪ ,‬וְ או ֹיְ בַ‬ ‫צָ רַ י הַ ְׁשמֵ‬ ‫פטורותעַ ּמָ‪10‬‬ ‫ומניקות‪ ,‬מעיקר‬ ‫לכתחילה אפילו יותר מכביצה‪ ,‬ולבני אשכנז‪,‬‬ ‫חודשים אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬ ‫יו‪ִּ :‬בזְ כּותו ֹ‪...‬‬ ‫הדין ּ ֵקן ְׁשֹלמ ֹה ּבְ‬ ‫ִּת‬ ‫ה‬ ‫דֵ‬ ‫ּפְ‬ ‫ה‪,‬‬ ‫ֹדֶ‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫ָך‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ׁש‬ ‫ִ‬ ‫לְ‬ ‫ֹ‪,‬‬ ‫ו‬ ‫ֹנ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫מ‬ ‫ְ‬ ‫ית‬ ‫בֵ‬ ‫ּובְ‬ ‫ֵה‪,‬‬ ‫אֵ ל ַנעֲרָ ץ‪ַׁ ,‬שוְ עָ תו ֹ ֲענ‬ ‫מאזוז‬ ‫הרב‬ ‫כתב‬ ‫למעשה‬ ‫אולם‬ ‫‪,‬‬ ‫מהלידה‬ ‫ּוׁשבּועָ ה‬ ‫מעל ְ‬ ‫מהדיןבְ רִ ית‬ ‫אוסרֹר לְ פָ ְקדו ֹ ּבִ‬ ‫כז)עָ ה‪ ,‬יִ זְ ּכ‬ ‫סי' ֶׁשרפטנָעסּכַ"ּצקֹאן ּתָ‬ ‫ם אֲ‬ ‫עָ לָ ה אֲ רִ י וְ גּורָ יו‪ .‬מ ֶֹׁשה ּדַ רְ ָׁשן וְ עָ נָיו‪.‬‬ ‫הַ עֵ ת אֲ ֶׁשר ּתַ ְחּפו ֹץ‪,‬‬ ‫במשנ"הָבעָ (‬ ‫לחוליָה נֶאֱ מָ נָה‪.‬‬ ‫משבתנָא‪ִ ,‬קרְ‬ ‫הכנה וְ רו ֹמֵ ם‬ ‫אוכליןי נ ֹחַ ‪:‬‬ ‫ושאר ְׁשּבַ ע עַ ל מֵ‬ ‫ה‪ּ ,‬כַ אֲ ֶׁשר נִ‬ ‫או ִמ ְקרֵ ה רָ עָ‬ ‫פתר ּבָ ם‬ ‫שלל ַיעֲבָ‬ ‫כביצה לְ בַ‬ ‫עימוֹ‪ ...‬אֶ ל ּגָלִ יל‪...‬‬ ‫סכים ִּבזְ כּותו‬ ‫ה ּפָ נָיו‪:‬‬ ‫קפזֹר) חָ וזָה‬ ‫עמי' הַ ּדו‬ ‫סנסן ְך‪.‬ליאיראַ ְׁשרֵ‬ ‫ָה‪".‬עַאּתָ ה( וְ עָ לַ יִ‬ ‫יׁשּנ‬ ‫ַאהֲ בָ ה אֲ ִח ֶ‬ ‫שליט‬ ‫מזונות‪,‬‬ ‫ֹ‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫הָ‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫לִ‬ ‫ֵר‬ ‫ז‬ ‫ֹ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫אֵ‬ ‫ָּה‬ ‫י‬ ‫ֹ‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫רָ‬ ‫ק‬ ‫ְ‬ ‫אֶ‬ ‫י‬ ‫לִ‬ ‫לגלולּצַ ר‬ ‫אין ְקהָ לו ֹ‪ּ ,‬בַ‬ ‫יָּה עוֹזֵר לִ‬ ‫כדי‬ ‫התורה‬ ‫ספר‬ ‫את‬ ‫"‬ ‫זכור‬ ‫"‬ ‫בשבת‬ ‫ֹן‪:‬‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫רְ‬ ‫חֶ‬ ‫ל‬ ‫טַ‬ ‫ּכְ‬ ‫ד‬ ‫רֵ‬ ‫אֵ‬ ‫בחזו"ע (שם בהערה ותעניות עמ' סב) שכל ‪ 14‬יום‬ ‫מותר‪.‬‬ ‫הברכה‬ ‫על‬ ‫יעמדו‬ ‫ואלה‬ ‫מכין‬ ‫משום‬ ‫‪,‬‬ ‫הפורים‬ ‫יום‬ ‫לקריאת‬ ‫להכינו‬ ‫אחר הלידה פטורה ואינה רשאית להחמיר‬ ‫כח‪ָ,‬ך ואינו רשאי‬ ‫הוא זקן‬ ‫תשוש ִה ָּל ֶת‬ ‫מופלגלא ִפי ְּת‬ ‫יִ ָּמ ֵ‬ ‫להחמיר על עצמו‪.‬‬ ‫מאיר‬ ‫שלום‬ ‫משכן שילה |‬ ‫אמיתי‬ ‫ישראל‬ ‫‪6‬‬ ‫עמליה‬ ‫מלי‬ ‫דוד‬ ‫נביאן‬ ‫אליהו‬ ‫לוי‬ ‫ינאי‬ ‫אריה‬ ‫גיורא‬ ‫יהודה‬ ‫אברהם‬ ‫לוי‬ ‫שמעון‬ ‫בן לולו‬ ‫עדנה‬ ‫אהרון ונטלי רזיאל ותמר‬ ‫יסייב‬ ‫אסטיוקר‬ ‫כובשי‬ ‫אבנר‬ ‫חכמון‬ ‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫ותשובות‬ ‫לאכילה קודם עלות השחר‬ ‫שאלות'זוהר'‬ ‫חומרת ה‬ ‫הרה"ג‬ ‫ויקהל‪ ,‬דף רט"ו) החמיר מאוד שמי‬ ‫עם(פר'‬ ‫בזוה"ק‬ ‫דוד‬ ‫יוסף‬ ‫חיים‬ ‫מיטתו‪ ,‬אין לו לאכול כלל‬ ‫קבע על‬ ‫שנת‬ ‫שישן‬ ‫שליט"א‬ ‫אברג'ל‬ ‫התורה תנאי) קודם עלות השחר‪,‬‬ ‫אםביתעשה‬ ‫(אפי'ראש‬ ‫הוא כעובד ע"ז‪ ,‬וכן פסק‬ ‫הרי‬ ‫אכל‬ ‫ואם‬ ‫והשלום"‬ ‫החיים‬ ‫"נתיבות‬ ‫"שבת‬ ‫המלכה"סי' יז אות ב)‪ ,‬והוכיח בשו"ת‬ ‫יוסף אומץ‬ ‫מתוךא (‬ ‫החיד"‬ ‫הרמ"ז (סי' נט) שכל זה רק באכילה‪ ,‬אולם‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫לשתות מותר‪ ,‬וכ"כ הבא"ח (שם) שמותר‬ ‫בבית‬ ‫מגילה‬ ‫מקרא‬ ‫לשמוע‬ ‫חייבות‬ ‫נשים‬ ‫האםלשתות קפה קודם עלות השחר‪ ,‬ובחזו"ע‬ ‫הכנסת? נוראים עמ' מז‪ ,‬ותעניות עמ' י) כתב‪ ,‬אומנם‬ ‫(ימים‬ ‫להלכה אנו נוקטים את התלמוד (ירושלמי פ"א‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫שמתיריםשגם‬ ‫הקדושים‬ ‫תיקנוד) חכמינו‬ ‫ה"‬ ‫צריכות נגד‬ ‫נשיםעשה תנאי)‬ ‫לאכול אם‬ ‫והפוסקים (‬ ‫ביום‬ ‫להחמירפורים‪,‬‬ ‫מגילה בליל‬ ‫לשמוע‬ ‫בלבד‬ ‫לשתותוכןקפה‬ ‫מקרא"מ טוב‬ ‫הזוהר‪ ,‬מ‬ ‫הנשים לבוא ולשמוע‬ ‫גדולה‬ ‫ולא ומצוה‬ ‫פורים‪.‬‬ ‫אםעלהתנה‪.‬‬ ‫לאכול אף‬ ‫מקרא מגילה‪ ,‬וכדברי הגמרא הקדושה‪ :‬מפני‬ ‫שגם הן היו באותו הנס‪.‬‬ ‫וכדי שהילדים הקטנים לא יפריעו בזמן מקרא‬ ‫מגילה‪ ,‬נכון שלא להביא למקרא המגילה ילדים‬ ‫קטנים שעדיין אינם מבינים את המגילה‪ ,‬כדי‬ ‫שלא יפריעו לזולת לשמוע את קריאת המגילה‪.‬‬ ‫ולכן במקומות רבים רגילים לעשות קריאת‬ ‫מקריאתזכר‬ ‫אחרת מעות "‬ ‫בשעהפורים‬ ‫קודם‬ ‫לתת‬ ‫נוהגים‬ ‫לנשים‬ ‫מיוחדת‬ ‫מגילה‬ ‫בהרמ"א)‪,‬‬ ‫תרצד ס"א‬ ‫" (אור"ח‬ ‫השקל‬ ‫למחצית‬ ‫לצאת ידי‬ ‫שכולם סי'יוכלו‬ ‫כדי‬ ‫לגברים‪,‬‬ ‫המגילה‬ ‫מחצית בזמן‬ ‫הילדים בבית‬ ‫שלאישגיח‬ ‫והבעל‬ ‫חובה‪,‬‬ ‫השקל"‬ ‫על לזה "‬ ‫לקרוא‬ ‫ויזהר‬ ‫המגילה‪.‬‬ ‫קריאת‬ ‫שומעת את‬ ‫שהאשה‬ ‫חזו"ע עמ' קא)‪.‬‬ ‫השקל" (‬ ‫למחצית‬ ‫אלא "זכר‬ ‫זכר למחצית השקל‬ ‫שאלה‪ :‬ושיעור הנתינה‬ ‫זמן‬ ‫הכנסת‪,‬‬ ‫לבית‬ ‫לבוא‬ ‫יכולים‬ ‫אשה שאינם‬ ‫איש או‬ ‫סופרים (פכ"א ה"ד) כתבו שיתנו‬ ‫במסכת‬ ‫לשמוע קריאת המגילה‪ ,‬האם יכולים לשמוע את‬ ‫המעות קודם שבת "זכור"‪ ,‬והרמ"א (שם)‬ ‫קריאת המגילה ישירות בטלפון‪ ,‬או בשידור חי‬ ‫פורים בתפילת המנחה‬ ‫אמצעי בליל‬ ‫נהגו לתת‬ ‫כתב‪,‬‬ ‫התקשורת?‬ ‫ובשאר‬ ‫ברדיו‬ ‫(ביום התענית) קודם קריאת המגילה‪ ,‬וכ"כ‬ ‫בסידור הרש"ש בכדי שתהיה צדקה עם‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫ובחזו"ע‬ ‫לכפר‪,‬‬ ‫התענית‬ ‫לצאתכתב‬ ‫אפשר הע' ו)‬ ‫אם(עמ' קא‬ ‫הפוסקים‬ ‫רבותינו‬ ‫נחלקו‬ ‫פורים או‬ ‫בלילבטלפון‬ ‫המגילה‬ ‫בשמיעת‬ ‫ידי חובה‬ ‫קודם‬ ‫קריאת לתת‬ ‫לעורר העם‬ ‫שמנהגינו‬ ‫ובשאר אמצעי תקשורת‪.‬‬ ‫המגילהברדיו‬ ‫בשידור חי‬ ‫בלילה‪.‬‬ ‫אויירבך‬ ‫מחציתזלמן‬ ‫רבי שלמה‬ ‫יוצאיםכסף‬ ‫שלא גרם‬ ‫הינו ‪9‬‬ ‫השקל‬ ‫הגאון של‬ ‫דעתשעור‬ ‫ודעת רבי משה פיינשטיין והחזון‬ ‫כך‪.‬קב)‪.‬‬ ‫חובה עמ'‬ ‫ידי (חזו"ע‬ ‫אתבה ידי‬ ‫יוצאים‬ ‫שמעיקר‬ ‫איש‪,‬‬ ‫ומרן יתן‬ ‫חובה‪.‬הנ"ל‬ ‫הסכום‬ ‫ההלכהלתת‬ ‫שקשה לו‬ ‫ומי‬ ‫הראשונה‪.‬‬ ‫חציחשש‬ ‫שליוסף‬ ‫עובדיה‬ ‫רבינו‬ ‫מחצית השקל"‬ ‫לדעהזכר‬ ‫שקל ל"‬ ‫מטבע‬ ‫להלכה‪,‬קד)‪.‬‬ ‫ולכןחזו"ע עמ'‬ ‫(‬ ‫מי שלא יכול לבוא לבית הכנסת‪,‬‬ ‫הדבר הטוב ביותר להביא הבייתה בהשאלה‬ ‫מגילת אסתר כשרה הכתובה על קלף‪ ,‬ולקרוא‬ ‫את המגילה‪ .‬וכך גם הבעל יוכל לקרא לאישתו‪,‬‬ ‫ושניהם יזכו‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬אם אין אפשרות גם גם בזה‪ ,‬נכון שישמעו‬ ‫את קריאת המגילה בטלפון או ברדיו ושאר‬ ‫מכשירים “בשידור חי”‪ ,‬שלכל הפחות יצאו ידי‬ ‫חובה לפי כמה מרבותינו הפוסקים‪.‬‬ ‫ואם מוסיף על הנתינה‪ ,‬מותר לתת התוספת‬ ‫ממעשר כספים אף בלא התנאי (שו"ת יחו"ד ח"א‬ ‫סי' פז)‪.‬‬ ‫חג פורים‬ ‫תחפושות בפורים‬ ‫נאמר בתורה (דברים כ"ב)‪ֹ" :‬לא י ְִּהיֶׁה כְ לִּ י גֶׁבֶׁ ר‬ ‫עַ ל ִּא ָשה וְ ֹלא יִּ לְ בַ ש גֶׁבֶׁ ר ִּש ְמלַת ִּא ָשה כִּ י‬ ‫תוֹעֲבַ ת ה' אֱ ֹלהֶ יָך כָּ ל ע ֵֹׂשה אֵׂ לֶה"‪ ,‬ולכן אין‬ ‫לאישה ללבוש בגדי איש וכן להיפך גם‬ ‫לצורך התחפשות בלבד‪ ,‬וההורים מוזהרים‬ ‫בזה גם על ילדיהם הקטנים משום מצות‬ ‫חינוך (שו"ת יחו"ד ח"ה סי' נ)‪.‬‬ ‫וכן נראה שאין להתחפש בתחפושות‬ ‫מפחידות וכיו"ב‪.‬‬ ‫שמחת פורים ולא הוללות‬ ‫אין היתר להשמיע דברי לעג והיתול‬ ‫במסיבת פורים כנגד רבנים‪ ,‬ואסור להשתתף‬ ‫במושב לצים כזה‪ ,‬ואם נהגו כן‪ ,‬הרי הוא‬ ‫מנהג רע‪ ,‬יש למחות בידם ולבטלו כליל (שו"ת‬ ‫יחו"ד שם‪ ,‬שו"ת יבי"א ח"ו חיו"ד סי' כא)‪.‬‬ ‫ִמ ּ ֶמ ִּני ַאל ִּתרְ חַ ק‪ ,‬ע ֶֹש ׂה גְ דו ֹלו ֹת‪.‬‬ ‫נתינה‬ ‫כספיםל‪ ,‬יִ ְשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬ ‫ממעשר לְ עַ ם נִ בְ ּ ָד‬ ‫קָ רֵ ב‬ ‫למצוות ְס ְּדָך אֵ ל‬ ‫לתתֹלא י ְֶח ּ ַדל‪ ,‬חַ‬ ‫אפשר עו ֹלָ ם‬ ‫ּולְ‬ ‫אלילמחצית‬ ‫פוריםי (ָּה‪:‬זכר‬ ‫אי‬ ‫וכו')עו ֹטֶ ה או ֹרָ‬ ‫לאביונים צּור‬ ‫מתנותעַ ל ּ ָכל עֶ לְ יו ֹן‪,‬‬ ‫השקל‪ ,‬מֶ לֶ ְך‬ ‫ה‪ .‬כספים‪,‬‬ ‫ממעשר‬ ‫ימין אֶ בְ יו ֹן‪ ,‬אֵ לֶ יָך אֶ ְק‬ ‫ֲעמ ֹד לִ ִ‬ ‫לוירָָּה‪.‬א‪.‬וגם התנה‬ ‫דחוקה אֵ ל‬ ‫השעהו ֹאֵ ל‪ ,‬יִ ְ ׁשעֲָך‬ ‫כןנָיו ְּכדַ ל ׁש‬ ‫אלא אם עֵ י‬ ‫להפרישָּה‪ :‬בלי נדר‪,‬‬ ‫שהתחיל‬ ‫בפירוש‬ ‫בשעהה יו ֹם וָלֵ יל‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל י‬ ‫ּומקַ ּ ֶו‬ ‫ְ‬ ‫ואז רשאי לתת ממעשר כספים‬ ‫(חזו"ע ק"ד)‪.‬‬ ‫עמ' רמ)‪.‬‬ ‫תושב ת"א שנסע ביום שושן פורים (ט"ו‬ ‫אדר) לירושלים לאחר עלות השחר‪ ,‬שהה‬ ‫שם מספר שעות וחזר לעירו‪ ,‬אינו מתחייב‬ ‫במצוות הפורים בירושלים (בט"ו אדר)‪.‬‬ ‫משלוח מנות‬ ‫חיוב משלוח מנות‬ ‫כתב בשו"ע (סי' תרצה‪ ,‬סע"ד)‪ ,‬חייב אדם לשלוח‬ ‫ביום פורים לאיש אחד שתי מנות‪ ,‬שנאמר‪:‬‬ ‫"ומשלוח מנות איש לרעהו"‪ ,‬מיעוט רבים‬ ‫("מנות") שניים‪ ,‬היינו שתי מנות לאיש אחד‪.‬‬ ‫מתי חוגגים את פורים‬ ‫כתב בשו"ע (סי' תרפח סע"א)‪ ,‬ערים המוקפות‬ ‫חומה מימות יהושוע בן נון‪ ,‬אפילו שאינן‬ ‫מוקפות כעת‪ ,‬חוגגים את פורים ביום ט"ו‬ ‫אדר‪ ,‬כגון‪ :‬ירושלים‪ ,‬ועוד כתב בשו"ע (שם‪,‬‬ ‫סע"ג)‪ ,‬שערי הפרזות (שאינן מוקפות חומה‬ ‫מימות יהושוע)‪ ,‬כגון‪ :‬תל אביב ושאר הערים‬ ‫[ערי הפרזות] חוגגים פורים ביום י"ד אדר‪.‬‬ ‫בן כרך (כגון ירושלים) שנסע לעיר (כגון ת"א)‬ ‫מבואר בפוסקים שחיוב האדם במצוות‬ ‫הפורים נקבע ע"פ היכן הוא נמצא בעלות‬ ‫השחר של יום פורים (י"ד באדר) או בעלות‬ ‫השחר של שושן פורים (ט"ו באדר)‪ ,‬ויש בזה‬ ‫חילוקים כדלהלן‪:‬‬ ‫תושב ירושלים (בן כרך) שנמצא בליל י"ד‬ ‫בתל אביב (או שאר ערי הפרזות)‪ ,‬ויודע שישהה‬ ‫שם עד י"ד בבוקר בעמוד השחר (‪,)4:35‬‬ ‫מתחייב בכל מצוות פורים לילה ויום בברכה‬ ‫אפילו שיחזור בצהרים לירושלים (משנ"ב‪ ,‬סי'‬ ‫תרפח‪ ,‬ס"ק יב)‪.‬‬ ‫להקדשה קבועה בגיליון‬ ‫כלהשקל‬ ‫למחצית‬ ‫מי נותן זכר‬ ‫השנה‬ ‫במהלך‬ ‫ע"ידשקלים)‪ ,‬צריך‬ ‫כתב הרמ"א (שם‪ ,‬ע"פ הרע"ב פ"א‬ ‫ו"מי שברך" כל שבת‬ ‫הגדולים מגיל ‪,14‬‬ ‫עשרותועבור‬ ‫לתת עבורו‬ ‫בניו תשב"ר‬ ‫רבות של‬ ‫ואע"פ שתרומת שקלים בתורה מגיל ‪14‬‬ ‫אדנים ולא עבור‬ ‫נאמרה רק לגבי תרומת ה‬ ‫‪054-26-49-550‬‬ ‫השקלים לקרבנות שהיו מגיל ‪ ,31‬מ"מ כתב‬ ‫בחזו"ע (עמ' קד)‪ ,‬כיון שזהו רק זכר בעלמא‬ ‫ונאמר בתרומת האדנים "לכפר על‬ ‫נפשותיכם" די בזה‪ ,‬והוסיף שמ"מ טוב‬ ‫‪31‬יִ‪ׁ .‬שעֲָך אֵ לִ י יָּה‪ָ ּ ,‬דר מָ רו ֹם וְהַ ְפלֵ ה‪.‬‬ ‫מגילּלּופי‬ ‫להחמירחיׁש אַ‬ ‫ִחיׁש ִ‬ ‫חֲ ָסדֶ ך אֵ ל יָּה‪ .‬אֵ לִ י אֵ ל יָּה‪ָ .‬א ּ ָנא אֵ ל יָּה‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪:‬‬ ‫זכרא רַ חֲ ִמים‪.‬‬ ‫י‪ ,‬מָ לֵ‬ ‫מעות ִּ‬ ‫יתנו לָ עַ ד נִ‬ ‫גם הנשים הָ רֵ ם‬ ‫למחצית השקל"‪,‬‬ ‫יס"‬ ‫ילדיו ן ְמרו ִֹמים‪.‬‬ ‫בעבור ִסי‪ׁ ,‬שו ֹכֵ‬ ‫גםש ְֹמ ִּתי מַ ְח‬ ‫וטוב לתת ְּבָך ַ‬ ‫הקטנים (כה"ח סי'‬ ‫הַ פְ לֵ א ׁשוכֵ ן מַ עְ לָ ה‪ ,‬יִ ְ ׁשעֲָך אֵ ל יָּה‪.‬‬ ‫וכוללים‪,‬‬ ‫לישיבות‬ ‫הכסף‬ ‫את‬ ‫ויתנו‬ ‫גּולה‪ ,‬חַ ְס ְּדָך אֵ ל יָּה‪ :‬אלי‬ ‫ּושלַ ח לְ עַ ם ְס ּ ָ‬ ‫רצד ס"ק כז ְ)ׁ‬ ‫עמ' קה)‪.‬‬ ‫חזו"ילעו ֹת‪.‬‬ ‫הכפרהא( עֲלִ‬ ‫עיקר ַשחַ ק‪ ,‬נו ֹרָ‬ ‫היא ן ְ ׁשמֵ י‬ ‫שהתורה ׁשו ֹכֵ‬ ‫תושב תל אביב שנסע לירושלים קודם עמוד‬ ‫השחר של יום י"ד אדר‪ ,‬וחוזר לביתו ביום‬ ‫י"ד בבוקר (אחרי עמוד השחר)‪ ,‬מעיקר הדין‬ ‫פטור לגמרי ממצוות פורים‪ ,‬לכן אין לעשות‬ ‫כן לכתחילה‪ ,‬ובדיעבד שעשה כן יקיים את‬ ‫מצוות פורים בלי ברכה בי"ד באדר‪ ,‬וכן‬ ‫יאמר "ועל הניסים" בתפילה ובברכת המזון‪,‬‬ ‫וטוב להחמיר שגם בט"ו באדר יקרא מגילה‬ ‫ללא ברכות ויקיים מצוות החג (תורת המועדים‬ ‫ואם יסע לירושלים בערב ט"ו (שושן פורים)‬ ‫וישהה שם עד עמוד השחר‪ ,‬יקיים שוב את‬ ‫כל מצוות הפורים ללא ברכה‪.‬‬ ‫תושב ירושלים שנסע לתל אביב ביום י"ד‬ ‫באדר בבוקר (אחרי עמוד השחר) ושהה שם‬ ‫עד ט"ו באדר בבוקר (אחרי עמוד השחר)‬ ‫פטור לגמרי מלחגוג את פורים בכלל‪ ,‬וכמובן‬ ‫שאין לעשות כן לכתחילה‪ .‬ובדיעבד אם עשה‬ ‫כן יקרא מגילה ביום ט"ו באדר בלא ברכה‬ ‫ויאמר "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון‬ ‫מנות ְּת ִה ָּל ֶת‬ ‫משלוחמ ֵלא ִפי‬ ‫יִ ָּ‬ ‫ושארָך מצות בט"ו‬ ‫ויקיים‬ ‫באדר ּדְ‪ .‬רו ֹר יִ ְקרָ א לְ בֵ ן עִ ם ּ ַבת‪ ,‬וְיִ נצָ רְ כֶ ם ּכְ מו ֹ בָ בַ ת‪,‬‬ ‫ת‪:‬‬ ‫ביום נּוחּו ּבְ י‬ ‫שנסעת‪ְׁ ,‬שבּו‬ ‫ירושלים ֹלא י ְֻׁשּבַ‬ ‫תושבָעִ ים ִׁשמכֶ ם וְ‬ ‫נ‬ ‫פוריםוֹם(י ַׁש"ּבָד אדר)‬ ‫י‪,‬‬ ‫ּמ‬ ‫ִ‬ ‫עִ‬ ‫ה‬ ‫ֲׂש‬ ‫ֵ‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫ֶׁש‬ ‫ַ‬ ‫י‬ ‫ֹת‬ ‫ו‬ ‫א‬ ‫וְ‬ ‫י‪,‬‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ּ‬ ‫אּולָ‬ ‫וְ‬ ‫ִי‬ ‫ו‬ ‫נ‬ ‫ָ‬ ‫ֹׁש‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ּדְ‬ ‫לאחר עלות השחר לתל אביב‪ ,‬שהה שם‬ ‫נְ טַ ע ׂשו ֹרֵ ק ּבְ תו ְֹך ּכַ רְ ִמי‪ְׁ ,‬שעֵ ה ַׁשוְ עַ ת ּבְ נֵי עַ ִּמי‪:‬‬ ‫במצוות‬ ‫מספר שעות וחזר לעירו יתחייב‬ ‫ְּדר ְֹך ּפּורָ ה ּבְ תו ְֹך ּבָ ְצרָ ה‪ ,‬וְ גַם ּבָ בֶ ל אֲ ֶׁשר ּגָבְ רָ ה‪,‬‬ ‫א‪.:‬‬ ‫פורים‬ ‫שושןֹם אֶ ְקרָ‬ ‫ביוםו ֹלִ י ּבְ יו‬ ‫בירושלים ְׁשמַ ע ק‬ ‫רק ּבְ ַאף עֶ בְ רָ ה‪,‬‬ ‫הפורים צָ רַ י‬ ‫נְ ת ֹץ‬ ‫ֹלהים ּתֵ ן ּבְ ִּמדּבָ ר הָ ר‪ ,‬הֲ דַ ס ִׁשּטָ ה ּבְ ר ֹאׁש ִּתדְ הָ ר‪,‬‬ ‫אֱ ִ‬ ‫ירושלים)‬ ‫כגון ִ‪:‬ה ת‬ ‫כגוןי‪:‬נָהָ ר‪:‬‬ ‫לכרך ן( ּכְ מֵ‬ ‫שנסעלו ִֹמים ּתֵ‬ ‫יר וְ" לַאּנִ)זְ הָ ר‪ְׁ ,‬ש‬ ‫בן עיר וְ(לַ ּמַ זְ‬ ‫בעירו בי"ד‬ ‫שהיה ּובַ ְּמגִ ּנָה‪,‬‬ ‫עירּבְ)מו ֹג לֵ בָ ב‬ ‫בןקַ ּנָא‪,‬‬ ‫אביבי אֵ( ל‬ ‫תלְֹך קָ מַ י חַ‬ ‫תושב הֲ ד‬ ‫נסע בליל‬ ‫ואחָך" רִכ ּנָה‪:‬‬ ‫הפוריםׁשוֹנֵנּו לְ‬ ‫מצוותנְ מַ ּלֶ א ּ ָנה‪ .‬לְ‬ ‫ַרחיב ּפֶ ה‬ ‫כל ִ‬ ‫וקיים וְ נ‬ ‫שם ֶ‬ ‫שישההר לְ ר‬ ‫ָך‪ ,‬וְ ִהיא כֶ תֶ‬ ‫לירושליםה לְ נַפְ ֶׁש‬ ‫ְּדעֵ ה חָ כְ מָ‬ ‫ֹאׁשָך‪,‬עד ט"ו‬ ‫ויודע‬ ‫ט"ו‬ ‫יקייםּבָ ת ְק‬ ‫יָך‪ְׁ .‬שמ ֹר ַׁש‬ ‫בעמודוַת אֱ ֹלהֶ‬ ‫בבוקר נְ צ ֹר ִמ ְצ‬ ‫ָך‪ :‬מצוות‬ ‫אתד ֶֹׁשכל‬ ‫השחר‪,‬‬ ‫הברכהחומרא‬ ‫ברכהעל מדין‬ ‫הפורים שם ללא‬ ‫ואלה יעמדו‬ ‫המועדים עמ' רלט)‪.‬‬ ‫(תורת‬ ‫טעמים למשלוח מנות‬ ‫ישנם שני טעמים לחיוב משלוח מנות‪ :‬בספר‬ ‫מנות הלוי כתב שהטעם הוא בכדי להרבות‬ ‫אהבה ואחוה בעם ישראל‪ ,‬כיון שהמן הרשע‬ ‫אמר "ישנו עם אחר מפוזר ומפורד"‪ ,‬אנו‬ ‫עושים להיפך ומתאחדים כולנו ע"י משלוח‬ ‫מנות‪.‬‬ ‫ובספר תרומת הדשן (סי' קיא) כתב שהטעם‬ ‫הוא כדי שיהיה לכל אחד די הצריך לו‬ ‫לסעודת פורים‪ ,‬כמו שמסופר בגמ' (מגילה‪ ,‬ז‪):‬‬ ‫שאביי בר אבין ורב חנינא בר אבין היו‬ ‫מחליפים ביניהם את סעודות הפורים‬ ‫ויוצאים בזה ידי חובת משלוח מנות‪,‬‬ ‫ובחזו"ע (עמ' קיז) ביאר כוונתו שישנם אנשים‬ ‫עניים וחסרי כל שאין ביכולתם לקיים מצות‬ ‫סעודת פורים‪ ,‬לכן אנו שולחים מנות לכולם‪,‬‬ ‫שיקבלו ללא בושה‪.‬‬ ‫דינים שונים במשלוח מנות‬ ‫ע"פ טעמים אלו כתב בשו"ת כתב סופר‬ ‫קמא אות ב וכן פסק בחזו"ע עמ' קנב)‪ ,‬השולח משלוח‬ ‫מנות בעילום שם‪ ,‬לא יצא ידי חובת משלוח‬ ‫מנות‪ ,‬שהרי לא קיים בזה להרבות אהבה‬ ‫שאין‬ ‫הדשן‬ ‫שםֹלָ) ִמים‪:‬‬ ‫צּור( עו‬ ‫בתרומתו ֹ ָ ׁשבַ ת‬ ‫כתבל י ִָמים‪ִּ ,‬כי ב‬ ‫ועוד ּ ָֻבד ִמ ּ ָכ‬ ‫ואחוהֹם‪,‬זֶה ְמכ‬ ‫יו‬ ‫שאינה‬ ‫אם‬ ‫ידי‬ ‫מתנהלֵ אֹלהֶ יָך‪,‬‬ ‫שולחיםהַ ְּ ׁשבִ יעִ י‬ ‫אכְ ּ ֶתָך‪ ,‬וְ יו ֹם‬ ‫חובה ְמלַ‬ ‫ים ּ ַתע ֲֶש ׂה‬ ‫יוצאים י ִָמ‬ ‫ֵ ׁש ֶ ׁשת‬ ‫שבכל ִָמים‪:‬‬ ‫כיוןׂה ֵ ׁש ֶ ׁשת י‬ ‫בגדים‪,‬כָ ל עָ ָש‬ ‫או אכָ ה‪ִּ ,‬כי‬ ‫עציץבו ֹ ְמלָ‬ ‫כגון ַתע ֲֶש ׂה‬ ‫לב‪,‬ת ֹלא ּ‬ ‫אוכ ׁש ּ ָ‬ ‫ַ‬ ‫אלו‬ ‫פסק‬ ‫וכן‬ ‫‪,‬‬ ‫פורים‬ ‫סעודת‬ ‫לקיים‬ ‫יכול‬ ‫העני‬ ‫רִ‬ ‫איןאׁשו ֹן הּוא לְ ִמ ְקרָ אֵ י ק ֹדֶ ׁש‪ ,‬יו ֹם ַ ׁש ּ ָבתו ֹן יו ֹם ַ ׁש ּ ָבת ק ֹדֶ ׁש‪,‬‬ ‫אין‬ ‫עמ'‬ ‫ים‪:‬‬ ‫ימ‬ ‫בכסףמ ִ‬ ‫שאפילובְ ְצעּו ְת ִ‬ ‫והוסיףׁש ּ ֵתי לֶ חֶ ם יִ‬ ‫קכאקַ) ּ ֵדׁש‪ ,‬עַ ל ְ‬ ‫קכי‪ֵ-‬ינו ֹ יְ‬ ‫יׁש ְּב‬ ‫בחזון" ּ ָכעל ( ִא‬ ‫עַ ל ּ ֵכ‬ ‫יוצאים ידי חובה‪ ,‬ובאור לציון (ח"ד‪ ,‬פנ"ט‪ ,‬ה"א‬ ‫בהעכ')ֹל מַ ְ ׁשמַ‬ ‫אֱ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫כרטיסלְ כָ ל ּבו ֹ ְּדבֵ ִק‬ ‫לחבירוי אֵ ל יִ ּ ֵתן‬ ‫נתןמ ּ ַת ִּקים‪ִּ ,‬כ‬ ‫שאם ה מַ ְ‬ ‫כתב ִּנים ְ ׁשתֵ‬ ‫למסעדה‪,‬‬ ‫ּ ֶבגֶד לִ לְ ּב ֹׁש‪ ,‬לֶ חֶ ם חֻ ִּקים‪ָ ּ ,‬ב ָש ׂר וְ דָ גִ ים וְ כָ ל מַ ְטעַ ִּמים‪:‬‬ ‫וחבירו אכל בפורים שם‪ ,‬יצא ידי חובה‪.‬‬ ‫(סי'‬ ‫ֹלא תֶ ְח ַסר ּ ָכל ּבו ֹ וְ ָאכַ לְ ּ ָת וְ ָש ׂבָ עְ ּ ָת‪ּ ,‬ובֵ רַ כְ ּ ָת‬ ‫למקבלרַ כְ ָך ִמ ּ ָכל הָ עַ ִּמים‪:‬‬ ‫ָאהַ בְ ּ ָת‪ִּ ,‬כי ּ ֵב‬ ‫מנותיָך אֲ ֶ ׁשר‬ ‫משלוחה' אֱ ֹלהֶ‬ ‫אֶ ת‬ ‫בהתאם‬ ‫שאם‬ ‫בהערה)‬ ‫עמ'‬ ‫מ ַס ְּפ‬ ‫" ָ ׁשעמַ יִ (ם ְ‬ ‫בחזוהַ ּ‬ ‫מבוארחַ ְסּדו ֹ‪,‬‬ ‫ָארֶ ץ מָ לְ ָאה‬ ‫קנגֹ‪ ,‬וְ גַם הָ‬ ‫ועמכ'בו ֹדו‬ ‫קנרִ ים ְּ‬ ‫בכשרות‬ ‫שאינם‬ ‫לשמעון‬ ‫מוצרים‬ ‫שלח‬ ‫ראובן‬ ‫רְ אּו ִּכי כָ ל אֵ ּ ֶלה עָ ְש ׂתָ ה יָדו ֹ‪ִּ ,‬כי הּוא הַ ּצּור‪ָ ּ ,‬פעֳלו ֹ תָ ִמים‪:‬‬ ‫המתאימה לשמעון (כגון‪ :‬בשר לא חלק) אינו‬ ‫אליעזר‬ ‫דוד ומזל אסף וכינרת גלית וירון‬ ‫ניסן‬ ‫לירון‬ ‫שחר‬ ‫מזוז‬ ‫נהרי‬ ‫ונירית נהרי‬ ‫והודיה גבאי‬ ‫יוסף‬ ‫דמארי‬ ‫נעים‬ ‫הקב"ה יברך אותם ואת משפחתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה ולברכה‪ ,‬בכל מכל כל‪ ,‬יזכו לעושר ואושר וכל טוב סלה‪ ,‬מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא‪.‬‬ ‫אוריאל חקקיאן פנחס רפאל‬ ‫ומשפחתו‬ ‫ביטון‬ ‫אריה וליאת לירן שמחי בן‬ ‫רויטל‬ ‫חיימוב‬ ‫שבתאי‬ ‫קונפינו‬ ‫יהונתן ומיכל‬ ‫חזות‬ ‫משכן שילה |‬ ‫‪7‬‬ ‫יוצא ידי חובה‪ ,‬שהרי לא יכול שמעון לקיים‬ ‫הרה"גנשלח‪ ,‬לא תתרבה השמחה כיון‬ ‫בביתם‪ ,‬ואם‬ ‫האם שתייה נקראת "מנה"?‬ ‫בשילוב‬ ‫שיחות‬ ‫שליט"א‬ ‫מוגרבי‬ ‫ישראל יוסף‬ ‫מגדולי יוצאים ידי‬ ‫הנהגותבאיזו שתיה‬ ‫נחלקו הפוסקים‬ ‫מוסרבעיית‬ ‫אולם אם‬ ‫בזה מצות סעודת פורים‪,‬‬ ‫וממתקים כן יאכלו‪.‬‬ ‫אוכלים‪,‬‬ ‫שאינם‬ ‫יהודה‬ ‫רבי‬ ‫ששלח‬ ‫מבואר‬ ‫חובה‪ ,‬בגמ' (מגילה ז‪).‬‬ ‫רק‬ ‫כן‬ ‫ומחמיר‬ ‫חומרא‬ ‫הכשרות היא מצד‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬סיים שם‪ ,‬וודאי עדיף לתת‬ ‫של‬ ‫ירך‬ ‫‪,‬‬ ‫אושעיא‬ ‫'‬ ‫לר‬ ‫מנות‬ ‫משלוח‬ ‫הנשיא‬ ‫נוכרי‬ ‫חלב‬ ‫אבקת‬ ‫עם‬ ‫שוקולד‬ ‫לעצמו (כגון‪:‬‬ ‫המשך‬ ‫‬‫ּדֹורֹות‬ ‫ה‬ ‫ַ‬ ‫ת‬ ‫ר‬ ‫ֶ‬ ‫ׁש‬ ‫ֶ‬ ‫ר‬ ‫ׁש‬ ‫ַ‬ ‫ְ‬ ‫אוכל ממש כמו תבשיל‪ ,‬פת‪ ,‬קופסת טונה‪,‬‬ ‫את‬ ‫ם‬ ‫קיי‬ ‫שאכן‬ ‫אושעיא‬ ‫'‬ ‫ר‬ ‫לו‬ ‫ואמר‬ ‫‪,‬‬ ‫ויין‬ ‫עגל‬ ‫יכול‬ ‫ואינו‬ ‫בריאות‬ ‫בעיית‬ ‫לו‬ ‫שיש‬ ‫וכיו"‬ ‫להדר" את המשלוח עם‬ ‫וכיור"ב‪ ,‬ורקּפַ"עַ ם‬ ‫חומוסָאמַ‬ ‫ופירש לוֹמַ ר ֶׁש‬ ‫לרעהויו" ָרגִ יל‬ ‫אישָה ָאבִ‬ ‫מנות הָ י‬ ‫ומשלוחַרגְ לָיו‪,‬‬ ‫הפסוק ִמ‪ּ:‬מַ"חֲ לָה ּבְ‬ ‫ַָאדמוֹ"ר‬ ‫חובה ְ‬ ‫ידילֶא ל‬ ‫ראובןבַ ר ּפֶ‬ ‫יצא יזֶ ה ְד‬ ‫יתי אֵ‬ ‫המשלוח‪ִ ,‬‬ ‫כּורנִי ֶׁש ָר ִא‬ ‫או ַ‬ ‫לאכולב)‪,‬זְ‬ ‫את‬ ‫שנוהגים‪.‬‬ ‫כמו ֶׁשהּוא‬ ‫ידיו‬ ‫מתיקה ָ‬ ‫מנות‪,‬דֻ ּלָתוֹ‪,‬מינילְ תַ לְ ִמ‬ ‫שתיקים ּבִ גְ‬ ‫כאן ְׁשחָ ִ‬ ‫היוַר ִקיעַ‬ ‫שאכןוֹד י ְ‬ ‫שכוונתו הַ ּזֶ ה ע‬ ‫"ל"י "הַ ּפִ ּסֵ חַ‬ ‫לבניז ַ‬ ‫ירא‬ ‫המשלוצִח ָ‬ ‫ָר אַ ּבּוחֲ‬ ‫לתתלְ עָ ז‬ ‫שמעון י אֶ‬ ‫שיכולּדיק ַרּבִ‬ ‫כיוון הַ ּצַ ִ‬ ‫ַצּוקרש‬ ‫את‬ ‫ידים‪,‬‬ ‫לשלוח ַּתלְ ִמ ִ‬ ‫המרבהּפַ ּלְ אּו הַ‬ ‫שםר)‪",‬א‪ִ .‬ה ְת‬ ‫בשו ֶׁש"לע הַ( ּגְ ָ‬ ‫כתבמיד ֹו‬ ‫מנהמאֹד"‪.‬עוד ַּתלְ ִ‬ ‫חובת ָָׁשר ְ‬ ‫ידי ִׂשכְ ל ֹו י‬ ‫בייןה ‪-‬‬ ‫שיוצאיםעֲקֻ ּמָ‬ ‫נלמדוֹת ַרגְ ל ֹו הָ‬ ‫מכאן וְ ל ְַמר‬ ‫אשרי ְׁשטּות‪:‬‬ ‫אלישיבלִ י( ּבְ פַ‬ ‫ַאלְ"ִּתשיו ָאמַ ר‬ ‫סובר ֶׁש ְׁש‬ ‫משפחתוזִ‪ ,‬יעַוכן"א‪ּ ,‬וכְ‬ ‫וְ‬ ‫מנות‬ ‫הגרי‬ ‫כתב‬ ‫בדיעבדנ ֹואף‬ ‫מנות ִמי‬ ‫שמשלוח וְ עוֹד‬ ‫יקפיד ֶׁשּכָ זֶ ה?‬ ‫משובח‪ ,‬למו"ֹמַמר ָּדבָ ר‬ ‫ירתהרי אֵזהיְך יִ ָּתכֵ ן‬ ‫שלא ִט ַ‬ ‫ַאחַ ר ּפְ‬ ‫מצוה‪,‬וֹתאות ַרּבִיג)י לְ‬ ‫פרקּנָהנר לִ ְהי‬ ‫והשל"רהנ ְ(ִתמַ‬ ‫אחת‪ ,‬וְ כַ אֲ ֶׁש‬ ‫ע"ה וְ זֶ ה‬ ‫שלדעתו‪,‬נָהַ ג זְ ֵק‬ ‫אלאע"ה וְ כָ ְך‬ ‫אותגד')ָאבִ י‬ ‫האיש פרקּכָמזְך‪ ,‬נָהַ‬ ‫אלא‬ ‫דּודה אֶ ְצלוֹ!‬ ‫כהלכתו ִ‪.‬מי ֶׁשּכָ ל ִמּלָה ְמ ָ‬ ‫יהיהר זֹאת?‬ ‫כיון ַרּבִ יאחדאוֹמֵ‬ ‫חובה‪,‬הַ "ק‬ ‫ידיל הָ ַר‬ ‫יוצאים ֶׁש‬ ‫בשכרלְ בֵ ית ֹו‬ ‫יו‪ ,‬גםהָ לְַך‬ ‫רקי ייןָאבִ‬ ‫חובה‪ִׁ .‬שיְך ַּד ְרכֵ‬ ‫ידינִי מַ ְמ‬ ‫יצאר אֲ‬ ‫ביתואֲ ֶׁש‬ ‫לבניּכֹל! ּכַ‬ ‫לתתר הַ‬ ‫יוכלָה ּכְ בָ‬ ‫אם לא הָ י‬ ‫בכלל‬ ‫ששתיה‬ ‫שמבואר בגמ' (שבועות כב‪,):‬‬ ‫ים זִ יעַ "א‪ֶׁ ,‬ש ִּמּכֵ יוָ ן ֶׁש ָּׁשמַ ע‬ ‫ּיִ‬ ‫חַ‬ ‫ץ‬ ‫פֵ‬ ‫חָ‬ ‫הֶ‬ ‫יר‬ ‫ּבִ‬ ‫ס‬ ‫ְ‬ ‫ה‬ ‫ִ‬ ‫ל‬ ‫ּבֵ‬ ‫ק‬ ‫ַ‬ ‫לְ‬ ‫י‬ ‫ד‬ ‫ֵ‬ ‫ּכְ‬ ‫"א‪,‬‬ ‫יעַ‬ ‫זִ‬ ‫ין‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫זְ‬ ‫ד‬ ‫ְ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫מֵ‬ ‫ֵה‬ ‫י‬ ‫ַאר‬ ‫ְ‬ ‫ֹב‬ ‫ק‬ ‫ע‬ ‫ֲ‬ ‫י‬ ‫ַ‬ ‫ה‬ ‫ֹאֶ‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ֹר!‬ ‫ו‬ ‫ק‬ ‫מָ‬ ‫ׁשּום‬ ‫לְ‬ ‫יְך‬ ‫ר‬ ‫ִ‬ ‫צָ‬ ‫ִי‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫אֵ‬ ‫י‬ ‫ֹתַ‬ ‫ו‬ ‫ב‬ ‫אֲ‬ ‫הידורים במשלוח מנות‬ ‫זמן חיוב משלוח מנות‬ ‫אכילה היא‪ ,‬והגרי"ש אלישיב (אשרי האיש פרק‬ ‫מנה ָׁשמַ ע‬ ‫הּוא‬ ‫ֹֹלאזִ 'ין‬ ‫כתב"ח ִמּו‬ ‫יםטז)מֵ הַ ּגְ ַר‬ ‫יּדּוׁש‬ ‫חח ( ִ‬ ‫במשקה הַ ּדו‬ ‫גם ִמּזִ ְקנֵי‬ ‫שיוצאיםַאחַ ד‬ ‫כתב ִמּמֶ ּנּו ּכְ‬ ‫מיכָ ה‬ ‫יש ג כ"ק ְס ִ‬ ‫ים"ש) ֶ‪ׁ,‬שּנוֹהֵ‬ ‫אֲ נִי עֶ ְׂשרוֹת ּפְ עָ ִמים ְּדבָ ִר‬ ‫הניח וְכל‬ ‫שצריךו ל‬ ‫תצוה‬ ‫ֹר‪ ,‬וְ ָאזהבא ִ"‬ ‫מז‪ ,‬אות ה')‬ ‫חשוב‬ ‫כתב הרמ"א (סי' תרצה‪ ,‬סע"ד ע"פ הרא‬ ‫תח"גהַ‪ּ ,‬דסיו'ֹרוֹת‬ ‫שבטׁש ְר ֶׁש ֶר‬ ‫בשו ֵ"רית ֶׁשּבְ ַ‬ ‫"א הֲ‬ ‫נפרד‪ ,‬הַ ּגְ ָר‬ ‫מיםּכַ ְר ִּתי‪,‬בכלימֵ ַרּב ֹו‬ ‫אום ִה‬ ‫סודה ֶקנְכֶ‬ ‫יכֶ ם ּוזְ‬ ‫בִ‬ ‫אֲ‬ ‫ת‬ ‫אֶ‬ ‫י‪:‬‬ ‫ּבִ‬ ‫ר‬ ‫ַ‬ ‫הָ‬ ‫ַאל‬ ‫ׁש‬ ‫ָ‬ ‫"א‪,‬‬ ‫יעַ‬ ‫זִ‬ ‫"ל‬ ‫ַצּוק‬ ‫ַ‬ ‫ז‬ ‫ביום‪,‬ו ְֹרנָה‬ ‫רק ִמ ַנ ְּדב‬ ‫המשלוחֹ"ר‬ ‫ַאדמו‬ ‫אתרן הָ ְ‬ ‫לשלוח מָ ָ‬ ‫אולם‬ ‫הלוי (‬ ‫כמו קולה וכיו"ב אבל לא מי‬ ‫כיון שנאמר‪:‬‬ ‫"א‪ .‬חובה‬ ‫שיוצאר ידי‬ ‫ובחזו"ע (‬ ‫כתבו ֶׁשל הַ ּגְ ָ‬ ‫קלב) ִמיד ֹו‬ ‫הּואעמּכְ' תַ לְ‬ ‫וכןְֹר ָקא‪:‬צו‪ ,‬ד)נ ְִק ָרא‬ ‫בהערהִ‪,‬מּוו‬ ‫תשיד ַרּבִ י‬ ‫יב ֹו הָ‬ ‫בילקו הֵ‬ ‫פסקְּתכֶ ם?‬ ‫וכןה ִא‬ ‫מינרלים‪ְ,‬ך מָ‬ ‫ומשלוחְך נָהֲ גּו אַ‬ ‫ושמחהׁשּובָ ה‪ּ :‬כָ‬ ‫משתהת‪ ,‬הַ ְּת‬ ‫ימיהַ חוֹזֶ ֶר‬ ‫אותםל ִָתי‬ ‫"לעשותוְ לִ ְׁשאֵ‬ ‫ׁשעמ'‬ ‫"י ִ (‬ ‫בכלי‬ ‫ועוד‬ ‫לאביונים‬ ‫ַאדמוֹ"ר‬ ‫מקרהּמָ‪ַ .‬רן מו ִֹרי וְ ַרּבִ י ְ‬ ‫בכלי ּכָ ְך ִמ‬ ‫אחד עְ ִּת‬ ‫ָאכֵ ן ָׁשמַ‬ ‫מפיוצ)‪.‬ינּו לְ ַאבְ ָרהָ ם ָאבִ ינּו ֶׁשחָ פַ ר ּבְ אֵ רוֹתגם וְ‬ ‫שמעתי מָ ִ‬ ‫שכתבין לָזּוז‬ ‫"א‪ ,‬וְ אֵ‬ ‫ים"‪ ,‬זִ יעַ‬ ‫ומתנות הַ ְּקדו ִֹׁש‬ ‫מנות‪ ...‬אֲ בוֹתֵ ינּו‬ ‫הוא‬ ‫הנס‬ ‫פרסום‬ ‫שעיקר‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫ַצּוק"ל זִ יעַ "א‪ֶׁ ,‬ש ִהּכִ יר אֲ נ ִָׁשים‬ ‫משקה?רוֹת מַ יִ ם‪ִ .‬מ ַנ ְּדבו ְֹרנָה ז ַ‬ ‫יהיו פַ ר ּבְ אֵ‬ ‫המנות ק חָ‬ ‫ששתי נ ֹו יִ ְצחָ‬ ‫אפשר וְ ַאף ּבְ‬ ‫האם מַ יִ ם‬ ‫ּומי ּכְ עַ ְּמָך יִ ְׂש ָראֵ ל ּגוֹי אֶ חָ ד‬ ‫בשםנְהָרג‪ִ .‬‬ ‫הרא"שמֵ הַ ִּמ‬ ‫והוסיף‬ ‫‪,‬‬ ‫ושמחה‬ ‫משתה‬ ‫זמן‬ ‫שזהו‬ ‫שיוצאֹבידי‬ ‫סק"‬ ‫יׁשהּו ֶׁש ָרָאה א ֹו ָׁשמַ ע‬ ‫בשני ִמּׁשּום ֶׁשּנ ְָסעּו ּכְ ֵדי לִ ְראוֹת ִמ ֶ‬ ‫חובהֹלאגםחָ פַ ר‬ ‫ָאבִ ינּו‬ ‫יןכ)ּכֵ ן ַי ֲעק‬ ‫במה"ב ֶּׁש(אֵ‬ ‫כתב מַ‬ ‫ָארץ אֲ ֶׁשר ּכָ ל מַ ע ֲֵׂשיהֶ ם הֵ ם חּולְ יָה נוֹסֶ פֶ ת‬ ‫ביום‪ּ ,‬בָ ֶ‬ ‫'‬ ‫בגמ‬ ‫כתוב‬ ‫שהרי‬ ‫הלבוש‬ ‫שזמן‬ ‫‪):‬‬ ‫יז‬ ‫מגילה‬ ‫(‬ ‫ובאור‬ ‫קכד)‬ ‫לציוןבוֹתָ יו ּגָדוֹל מֵ הַ ּדוֹרוֹת הַ ּקו ְֹד ִמים ּכְ ֵדי לִ ְראוֹת‬ ‫ַאחַ ר וַ אֲ‬ ‫ֹאת מֵ‬ ‫עמ' וְ ז‬ ‫ובחזול ְ"ַחעּפו(ֹר‪,‬‬ ‫משקיםהֻ‪ְ ,‬צ ַרְך‬ ‫מיני ֶׁשֹּלא‬ ‫ִים‪ ,‬אוֹתָ ם‬ ‫רקסּכֵ נ‬ ‫פורים)ּכַ ּמָהוהא ִמ ְ‬ ‫סעודתוֹרוֹת‪,‬‬ ‫ושמחה ֶ(רת הַ ּד‬ ‫משתה ּבְ ַׁש ְר ֶׁש‬ ‫ביום‬ ‫שני‬ ‫לשלוח‬ ‫להדר‬ ‫טוב‬ ‫ש‬ ‫ו‬ ‫כתב‬ ‫(ח"ד‪ ,‬פנ"ט‪ ,‬ה"א)‬ ‫ּומּמֵ ילָא יָכוֹל עֵ ינַיִ ם ֶׁש ָראּו עֵ ינַיִ ם ֶׁשל ּגָדוֹל‪ .‬יֵׁש ּבָ זֶ ה‬ ‫חובהגִ‪.‬ים לְ ֹלא ׁשו ֶֹרׁש חָ פְ רּו ּבְ אֵ רוֹת מַ יִ ם חַ ּיִ ים‪ִ ,‬‬ ‫ים ִמנְהָ‬ ‫לאר נוֹהֲ‬ ‫בלילהאֲ ֶׁש‬ ‫שעשאהנ ִָׁשים‬ ‫ומי הָ אֲ‬ ‫יצא גִידי‬ ‫מיני מאכלים‪ ,‬כיון שע"פ גרסת ר' חננאל‬ ‫ידי ְמקוֹר חֲ ִׁשיבּות רּוחָ נִית‪ ,‬לְ ל ְַּמ ֵדנּו ּגַם אֶ ת חוֹבָ תֵ נּו‬ ‫יוצאיםאֶ ל‬ ‫שאיןר יוֹתֵ ר‬ ‫משמעב מַ הֵ‬ ‫בירושלמי‪ִ,‬ה ְת ָק ֵר‬ ‫הּוא הַ ּנֶכֶ ד לְ‬ ‫וְ עָ נָף‪ּ .‬פְ ל ֹונִי מַ ְת ִחיל לְ הַ ְח ִמיר אֵ יפֹ ה ֶׁשֹּלא‬ ‫בגמ'‪ ,‬וכן‬ ‫כלל‪.‬הָ ַרּבִ י וְ נָתַ ן ל ֹו ָׁשלוֹם‪ ,‬וְ הו ִֹסיף‪ּ :‬כְ לַּפֵ י עַ ְצמֵ נּו לְ ַׁשּמֵ ׁש ּכְ הֶ ְמ ֵׁשְך לַּדוֹרוֹת‬ ‫במשקה ִחּיְֵך‬ ‫חובה הַ ּמַ יִ ם‪.‬‬ ‫כָ תּוב‪ּ ,‬ופְ ל ֹונִי נוֹהֵ ג "ּכְ הַ ְּמ ִּקילִ ים" ּבְ כָ ל‬ ‫ָּדבָ ר‪ .‬וְ כִ י כָ ְך ִהיא ַד ְרּכָ ּה ֶׁשל ּתו ָֹרה? חוֹבָ תֵ נּו ְראֵ ה הָ ַרּבִ י ִמּוו ְֹר ָקא‪ַ ,‬י ֲעקֹב ָאמַ ר‪ :‬אֲ נִי אֵ ין הַ ּקו ְֹד ִמים‪ּ ,‬ובַ ד ּבְ בַ ד לְ הַ נ ְִחיל ֶּד ֶרְך ז ֹו לְ בָ נֵינּו‬ ‫ֲבּורנּו‪ ,‬וְ ה' יְ זַ ּכֵ נּו לִ ְראוֹת‬ ‫מנהֹת"?מַ יִ ם‪ ,‬אַ ְך לְ ָׁש ְמ ָרם ֶׁשּיִ ְהיּו הֵ ם הֶ ְמ ֵׁשְך ע ֵ‬ ‫שנקראתּבְ"אֵ רו‬ ‫הכמות ל ְַחּפוֹר‬ ‫מהי ּבְ כ ִֹחי‬ ‫הַ ְּקדו ָֹׁשה לְ הַ ְמ ִׁשיְך לְ ַׁשּמֵ ר אֶ ת ּכָ ל ִמנְהֲ גֵי‬ ‫לתת‬ ‫שצריך‬ ‫כתב‬ ‫)‬ ‫יא‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫סוף‬ ‫(‬ ‫יעקב‬ ‫זרע‬ ‫ת‬ ‫"‬ ‫בשו‬ ‫ֶׁשֹּלא יִ ְס ְּתמּום ּפְ לִ ְׁש ִתּים ‪ -‬זֶ ה יֵׁש ּבְ כ ִֹחי‪ּ .‬בְ ָרכָ ה ּבַ עֲמָ לֵנּו ‪ -‬אֵ ּלּו הַ ּבָ נִים‪ ,‬וְ ֹלא תָ מּוׁש‬ ‫אֲ בוֹתֵ ינּו לְ מַ ֲענֵנּו ּולְ מַ עַ ן יִ ְראּו ּבָ נֵינּו‪.‬‬ ‫שהואחּוג'‬ ‫ּומּפִ י זֶ ַרע זַ ְרעֵ נּו‬ ‫ּומּפִ י זַ ְרעֵ נּו ִ‬ ‫מובאאוֹתָ ּה הַ ּתו ָֹרה ִמּפִ ינּו ִ‬ ‫מגילה ֶזׁש‪ִּ ):‬טּפְ‬ ‫סעודהְך‬ ‫בגמ'ּבַ ( ֶּד ֶר‬ ‫כדידה‬ ‫שהריעֵ ָ‬ ‫שיעור הָ‬ ‫גרםו)‪ֹ,‬ר עַ ל‬ ‫מנותמ‬ ‫‪361‬לִ ְׁש‬ ‫במשלוחאּו‬ ‫ביצים (ְ‬ ‫ר‬ ‫המנותצָ אֵ י‬ ‫שתיינּו וְ צֶ אֱ‬ ‫אתאֱ צָ אֵ‬ ‫לשלוחנּו וְ צֶ‬ ‫שישיֶה אֲ נ ְַח‬ ‫ָם‪ ,‬וְ נ ְִה‬ ‫החיד"דאע ֹול‬ ‫עַ‬ ‫היודו ִֹׁשים‪.‬‬ ‫חנניההַ ְּק‬ ‫ורבֹתֵ יכֶ ם‬ ‫שאבייאֲ בו‬ ‫ּומסֻ ּפָ ר עַ ל הָ ַרהַ "ק ַרּבִ י ִׂש ְמחָ ה ּבּונֵם‬ ‫ְ‬ ‫כתב‬ ‫מחליפים את סעודות‬ ‫כיון ָֹרת ֹו‬ ‫השנייה ֵ‪,‬די תו‬ ‫אחרימ ֹו וְ לו ְֹמ‬ ‫אחתו ְֹדעֵ י ְׁש‬ ‫אחת ינּוולא ֻּכּלָנּו י‬ ‫הפורים שלהם ויוצאים בזה ידי חובת בבתצֶ אֱ צָ אֵ‬ ‫ִמּוו ְֹר ָקא זִ יעַ "א‪ֶׁ ,‬שהָ יָה חָ בִ יב ְמאֹד אֵ צֶ ל‬ ‫מנות‪ ,"...‬משמע שצריך‬ ‫ומשלוחוְ ָאמֵ ן‪.‬‬ ‫שנאמרׁשמָ"ּה‪ָ ,‬אמֵ ן‬ ‫השולחןיעַ "א‪ ,‬לִ ְ‬ ‫בערוךחַ ּיִ ים זִ‬ ‫וכיו"ַרבּבֵ נּוכתבהֶ חָ פֵ ץ‬ ‫מנות‪ ,‬עַ ל‬ ‫ּומסֻ ּפָ ר‬ ‫משלוח ְ‬ ‫ָאבִ יו הָ ַרהַ "ק זִ יעַ "א‪ ,‬וְ ל ְַמרוֹת ֶׁשהָ יָה סוֹבֵ ל‬ ‫לשלחם בבת אחת‪ ,‬ובחזו"ע (עמ' קלא) כתב‬ ‫שאין חובה‪ ,‬אולם טוב לעשות כן משום‬ ‫שכאשר שולח את שתי המנות ביחד‪,‬‬ ‫חשיבותם ניכרת יותר‪.‬‬ ‫(תרצה‪ ,‬סט"ו) שצריך לתת מנה יפה שזהו לשון‬ ‫מנות‪ ,‬וכתב עוד‪ ,‬נראה שאין יוצאים בשיעור‬ ‫כזית (מאכל) או רביעית (משקה)‪ ,‬והגרי"ש‬ ‫חיוב אישה במשלוח מנות‬ ‫אלישיב (יבקשו מפיהו עמ' כא) סובר שהעיקר‬ ‫כתב הפר"ח (הובא בשערי תשובה‪ ,‬סי' תרצ"ה‪ ,‬אות ט)‬ ‫שתהיה המנה חשובה ומכובדת‪ ,‬והוסיף‬ ‫שאישה פטורה ממשלוח מנות שנאמר‪:‬‬ ‫תניא עם הרה"ג יורם מיכאל אברג'ל שליט"א‬ ‫היאפרקי‬ ‫ירום" ‪-‬‬ ‫"בצור‬ ‫לפחות‬ ‫חשובה‬ ‫החסידות מנה‬ ‫תורת שנראה לומר‬ ‫"ומשלוח מנות איש לרעהו" איש ולא אישה‪,‬‬ ‫בשיעור "כזית" (‪ 12‬גר')‪ ,‬וכיו"ב כתב‬ ‫אולם הרמ"א (סי' תרצ"ה ס"ד)‪ ,‬כתב אחד האיש‬ ‫יהושוע) שהעיקר‬ ‫החיד"א (ברכ"י‪ ,‬ס"ק ד בשם שדה‬ ‫[ח"ד]‬ ‫ה'‬ ‫בעבודת‬ ‫הענווה‬ ‫חשיבות‬ ‫ואחד האישה חייבים במשלוח וכ"כ בחזו"ע‬ ‫שיהיו המנות יקרות ערך וחביבות‪ ,‬ובספר‬ ‫(עמ' קמ)‪ ,‬וכתב הטעם במ"ב (שם‪ ,‬סקכ"ה) שגם‬ ‫אוהלים" משמואל (פר' חיי שרה) בוודאי כמו שהשתדל עשיו‬ ‫שיוצאיםיושב‬ ‫אבינו‪" .‬איש תם‬ ‫מידתו (של‬ ‫ביקש ה' יתברך‬ ‫אפילו‬ ‫יעקב) כתב‬ ‫עמ' קנח‬ ‫לקט יושר‬ ‫האישה הייתה באותו הנס‪ ,‬ועוד שנאמר‪:‬‬ ‫לאביונים‬ ‫מתנות‬ ‫בפיו ולרמותו‪ ,‬כן עשה לרבקה‪,‬‬ ‫את אביו‬ ‫חיובלצוד‬ ‫אומר‪.‬רש"י מי שאינו חריף לרמות‬ ‫(בראשית כ"ה) ‪-‬‬ ‫שמו שהמזבח יהיה מאדמה‪ ,‬והסיבה היא‪:‬‬ ‫ותמר אחד‬ ‫בתאנה אחת‬ ‫"קיימו וקיבלו היהודים עליהם‪ "...‬ואישה‬ ‫לתת‬ ‫אדם‬ ‫חייב‬ ‫)‬ ‫א‬ ‫"‬ ‫ס‬ ‫תרצד‬ ‫'‬ ‫סי‬ ‫(‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫בשו‬ ‫כתב‬ ‫במקום שיש אבל לא עלתה בידו‪ ,‬מחמת שמהותה הייתה תמיד‬ ‫השכינה‬ ‫כלומר‬ ‫האדמה היא דוממת ‪ -‬אע"פ שיש לה פה [שנאמר‬ ‫ובחזו"ע‬ ‫שורה וכתב‬ ‫לא אלו‬ ‫דברים‬ ‫הביא‬ ‫תם‪,‬קכט)‬ ‫קרוי(עמ'‬ ‫בכלל פסוק זה‪.‬‬ ‫ויוצאים‬ ‫‪,‬‬ ‫מתנה‬ ‫מהם‬ ‫אחד‬ ‫לכל‬ ‫עניים‬ ‫לשני‬ ‫יעקב‪ .‬אבל עשיו להמשך אחרי הפנימיות‪ ,‬ולא אחרי חיצוניות‬ ‫המידה‬ ‫חריפות‪ ,‬וזו‬ ‫מדברת‪.‬‬ ‫"ותפתח הארץ את פיה‪ ]"..‬היא לא‬ ‫שיעורשלסעודה‪.‬‬ ‫הייתהכדי‬ ‫במשלוח‬ ‫טוב שיהיה‬ ‫ש‬ ‫מיני‬ ‫‪,‬‬ ‫)‬ ‫בפרוטה‬ ‫מהדין‬ ‫(‬ ‫כסף‬ ‫בנתינת‬ ‫חובה‬ ‫ידי‬ ‫לאדמה יש גם כן אוזניים‪ ,‬שנאמר "האזינו היה חריף מאוד‪ ,‬הוא היה שואל את אביו 'אבא ושטחיות הדבר‪ .‬ובמדרש (בראשית רבה פרשה ס"ג‪,‬‬ ‫חיוב ילדים במשלוח מנות‬ ‫פת) או‬ ‫תבשיל (‬ ‫אתהרמב"ם‬ ‫אוכלין (‬ ‫יעקב"‪ ,‬כל‬ ‫מיניאוהבת‬ ‫"ורבקה‬ ‫‪320‬עלגר'הפס'‬ ‫דרשו‬ ‫השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים היאך מעשרין את המלח ואת התבן?' ולכאורה י')‬ ‫פ"ב הל' ט"ז)‪.‬‬ ‫ובת‬ ‫‪31‬‬ ‫מגיל‬ ‫בן‬ ‫(‬ ‫מצוות‬ ‫לגבי ילדים מעל גיל‬ ‫אהבה על‬ ‫מוסיפה‬ ‫הייתה‬ ‫ל"ב)‪ ,‬רק שהיא שומעת ושותקת‪ ,‬ובגלל זה ה' אוהב מה מיוחד בשאלה זו‪ ,‬הרי מלח ותבן אינם חייבים שהייתה שומעת קולו‬ ‫לו ייתן‬ ‫שמים‬ ‫שירא‬ ‫אולם כתב בחזו"ע (עמ' קסז)‬ ‫שחייבים‬ ‫מגיל ‪ ,)31‬כתב בחזו"ע (עמ' קמב)‬ ‫הייתה‪ .‬רבקה‬ ‫פנימיות‪,‬‬ ‫אהבתו‪,‬‬ ‫אותה‪ .‬לכן האדם נברא ממנה‪ ,‬כי אדם מלשון במעשר כלל‪ ,‬ואם כבר הוא רוצה לעשר ‪ -‬שיפריש‬ ‫על שכרו‬ ‫הוא‪ ,‬ויבוא‬ ‫שקוליפות‬ ‫וידועפנים‬ ‫ובסבר‬ ‫בעין יפה‬ ‫במשלוח מנות‪ ,‬אע"פ שסמוכים על שולחן‬ ‫אוהבת‬ ‫הייתה‬ ‫ע"כ‬ ‫הפנימיות‬ ‫אחר‬ ‫רק‬ ‫נמשכת‬ ‫אדמה (דומה) לעליון‪ ,‬אדם בגימטריא ארבעים מעשר! אלא השאלה של עשיו הייתה "היאך‬ ‫ואף אישה חייבת (עיין הטעם במשלוח מנות)‪ ,‬לכן‬ ‫אביהם‪ ,‬ובאשל אברהם (בוטשאטש‪ ,‬סי' תרצה)‬ ‫לרמותה ולצוד‬ ‫וחמש‪ ,‬וגם שם הוי"ה במילואו ('יו"ד' ‪' -‬ה"א' ‪' -‬וא"ו' מעשרין" ‪ -‬האם לפי מה שהוא עכשיו‪ ,‬והרי המלח את יעקב‪ ,‬ולא היה יכול עשיו‬ ‫יתן האיש עבור אשתו (תורת מועדים סי' י ס"ד)‪.‬‬ ‫שולחים הילדים‬ ‫כתב שנוהגים להקל שלא‬ ‫המירוק הוא‬ ‫לא שווה כלום‪ ,‬שהרי לא אוכלים מלח‪ ,‬או לפי מה אותה בפיו‪[ .‬ובאשר‬ ‫ 'ה"א')‪ ,‬הוא ארבעים וחמש‪.‬‬‫שיוצאים ידי חובה‬ ‫ועוד כתב בחזו"ע (עמ' קע)‬ ‫אולם‬ ‫‪,‬‬ ‫הוריהם‬ ‫שולחן‬ ‫כאשר הם סמוכים על‬ ‫אומר האדמו"ר הזקן ‪ -‬ולא אותי בלבד גאל ה' שהמלח השביח את התבשיל שבסיר‪ ,‬כמו כן היאך‬ ‫היתהסגור ביום‬ ‫לגמרי‪,‬אםע"כהבנק‬ ‫ההפוךואפילו‬ ‫בדבר צ'ק‪,‬‬ ‫בנתינת‬ ‫סיים שיש להחמיר‪ ,‬ובאור לציון (ח"ד‪ ,‬פנ"ט‪,‬‬ ‫שהיה לו‬ ‫בתואל‬ ‫כיון בבית‬ ‫משוקעת‬ ‫מבית המאסר‪ ,‬אלא את כל אלה הקשורים למידת מעשרין את התבן‪ ,‬האם לפי מה שהוא בשדה‪,‬‬ ‫מצרכים אצל‬ ‫לרכוש בו‬ ‫שאפשר‬ ‫פורים‪,‬‬ ‫ה"ד) כתב שאם הילדים סמוכים על שולחן‬ ‫חיצונים‬ ‫כוחות‬ ‫להכניס‬ ‫טמא‬ ‫כח‬ ‫יעקב אבינו שהיא מידת אמת ליעקב – "קטונתי" והרי הוא לא שווה כלום‪ ,‬או לפי הלבנים שעושים‬ ‫מכירו‪ ,‬וכן כתב הגרי"ש אלישיב (אשרי האיש‬ ‫הוריהם פטורים הם מעיקר הדין במשלוח‬ ‫נשמה‬ ‫כי כל‬ ‫לפנימיות)‪,‬הלב‪,‬‬ ‫[שאדם יקטין את עצמו]‪ .‬אם האדמו"ר הזקן ממנו‪ .‬עשיו היה מפולפל! ולכן יצחק אבינו התפעל‬ ‫פרק מ"ו אות ג‬ ‫שצריכהבצ'ק דחוי‬ ‫שאפילו‬ ‫עוד‪,‬‬ ‫וכתב‬ ‫מנות‪ ,‬אולם טוב שאביהם יזכה משלוח מנות‬ ‫חיצוני לעומת‬ ‫היות בכח‬ ‫מתמרקת‬ ‫לא היה נגאל‪ ,‬לא היה היום מושג של אלוקות ממנו מאוד‪ ,‬הוא אמר עליו שהוא באמת תלמיד‬ ‫עסקים שיכולים‬ ‫וישנם‬ ‫מירוקח‪,‬‬ ‫יוצא י"‬ ‫עבורם‪.‬‬ ‫בעולם‪ ,‬כי השכינה שורה רק במקום שיש את חכם! "כי ציד בפיו" (בראשית כ"ה)‪ .‬וכתב בספר שם‬ ‫מהותה]‪.‬לתר צ'ק דחוי וכן‪ ,‬ישנם מקומות‬ ‫לפרוע לא‬ ‫האם מיני מתיקה נחשבים ל"מנה"?‬ ‫שמקבלים צ'ק דחוי‪.‬‬ ‫והילדים שפחות מגיל מצוות לכל הדעות‬ ‫בשםת ִה ָּל ֶ‬ ‫עמ ֵ'לאקנ ִפי ְּ‬ ‫כתב בחזו"ע יִ( ָּמ‬ ‫ת"ָךא)‪ ,‬שכבר פשט‬ ‫החיד‬ ‫פטורים‪ ,‬אולם כתבו באורל"צ‪ ,‬בחזו"ע ועוד‬ ‫המנהג ברוב העולם לשלוח מנות לרעים‬ ‫להרבות‬ ‫אשיכֶ ם‬ ‫לאביוניםׂאּו ְ ׁשעָ רִ ים רָ ֵ ׁ‬ ‫ְש‬ ‫במתנות ַיעֲלּו‬ ‫ה' יַחֲ לִ יפּו כ ֹחַ‬ ‫חשובלָ ה‪ :‬וְ קו ֹ ֵי‬ ‫ׁשו ְֹמרִ ים הַ ְפקֵ ד לְ עִ ירְ ָך ּכָ ל הַ ּיו ֹם וְ כָ ל הַ ּלַ יְ‬ ‫זו‪.‬ת הַ ּמַ לְ ּכָ ה‪.‬‬ ‫במצווה ַׁשּבָ‬ ‫נּוחָ תֵ ְך‪ ,‬אַ ְּת‬ ‫שטובידּות ְמ‬ ‫מַ ה ּיְ דִ‬ ‫חֲ פָ צֶ יָך אֲ סּורִ ים‪ ,‬וְ גַם לַ חֲ ׁש ֹב חֶ ְׁשּבו ֹנו ֹת‪.‬‬ ‫לחנכם‬ ‫כ‬ ‫"‬ ‫וכ‬ ‫‪,‬‬ ‫ואהבה‬ ‫בה‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫להראות‬ ‫מתיקה‬ ‫ממיני‬ ‫מוטב‬ ‫הי"ז‬ ‫ים‪",‬יב‪,‬‬ ‫ׁשרִ (פ‬ ‫ם‬ ‫כתב‬ ‫להרבותוְ יָבו ֹא‬ ‫ׂאּו ִּפ ְתחֵ י עו ֹלָ ם‪,‬‬ ‫ֹלא)‪ ,‬וְ ִה ּ ָנ ְש‬ ‫ָרּוצּו וְ‬ ‫"ּנְ ָ‬ ‫הרמבר ּכַ‬ ‫אֵ בֶ‬ ‫ּבְ כֵ ן נָרּוץ לִ ְקרָ אתֵ ְך‪ּ ,‬בו ִֹאי כַ ּלָ ה נְ סּוכָ ה‪ .‬לְ בּוׁש ּבִ גְ דֵ י‬ ‫ִהרְ הּורִ ים מֻ ּתָ רִ ים‪ּ ,‬ולְ ַׁשּדֵ ְך הַ ּבָ נו ֹת‪ .‬וְ ִתּנו ֹק‬ ‫בסעודת הַ ּ ָכבו ֹד‪:‬‬ ‫מֶ לֶ ְך‬ ‫לאביונים ֹלא יִ יעָ פּו‪:‬‬ ‫במתנות יִ יגָעּו יֵלְ כּו וְ‬ ‫ֹאמרּו אֵ ין‬ ‫שגם וְ הַ ּכ ֹל י ְ‬ ‫כחֹל)יְ‪ׁ ַ ,‬ש ְּבחּוָך‬ ‫ֹדּוָך וְוהַ‪ּ -‬כ‬ ‫מפיהוּכ ֹל‬ ‫מרֵ י הַ‬ ‫עמי'ו כב‬ ‫יבקשו‬ ‫אלישיבו (ֹת ּבְ ִא ְ‬ ‫שגִ ינו ֹת‪ .‬וְ לַ הֲ ג‬ ‫הגריחַ"ּבִ נְ‬ ‫חֲ מּודו ֹת‪ ,‬לְ הַ דְ לִ יק נֵר ּבִ בְ רָ כָ ה‪ .‬וַּתֵ כֶ ל ּכָ ל הָ עֲבו ֹדו ֹת‪ ,‬לְ לַ ְּמדו ֹ סֵ פֶ ר‪ ,‬לַ ְמנַּצֵ‬ ‫פורים‬ ‫מלהרבות‬ ‫ה‪:‬כן להיפך‬ ‫לאישה ו‬ ‫)‪ .‬דו ֹׁש ּ ַכה'‪:‬‬ ‫למנה (בשיעור כזית קָ‬ ‫אישֲׂשּו ְמלָ אכָ‬ ‫לא ישלחֹלא תַ ע‬ ‫נחשבותעַ ּנֵג‪...‬‬ ‫סוכריותחֲ נו ֹת‪ :‬לְ ִה ְת‬ ‫ֶׁשפֶ ר‪ּ ,‬בְ כָ ל ּפִ ּנו ֹת ּומַ‬ ‫ומפוארהקַ ּ ָים‪.‬‬ ‫גדולה ך יִ ְשרָ אֵ ל חַ י וְ‬ ‫שמחה דָ וִ ד מֶ לֶ‬ ‫שאין יַעְ ז ֹרּו‬ ‫מנותאֶ ת רֵ עֵ הּו‬ ‫ובמשלוח ִאיׁש‬ ‫ּוׂשלָ יו וְ דָ גִ‬ ‫ים ְ‬ ‫ֲנּוגִאים(ּבַ רְ‬ ‫כתבּנֵג ּבְ תַ ע‬ ‫לְ ִה ְתעַ‬ ‫להקפידים‪:‬שאיש ישלח‬ ‫שם)‪ּ,‬בּורִיש‬ ‫הרמ"‬ ‫ֹן‪:‬‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫ַאחֲ‬ ‫ֹם‬ ‫ו‬ ‫י‬ ‫לְ‬ ‫ק‬ ‫ׂחַ‬ ‫ש‬ ‫ְ‬ ‫ַת‬ ‫ִ‬ ‫ּ‬ ‫ו‬ ‫ּה‪,‬‬ ‫בּוש‬ ‫ׁ‬ ‫ָ‬ ‫לְ‬ ‫ר‬ ‫דָ‬ ‫הָ‬ ‫וְ‬ ‫ֹז‬ ‫ע‬ ‫ואלמנות א לָ נּו‪:‬‬ ‫ויתומיםו ֹב ּומַ ּ ָזל טו ֹב יְ הֵ‬ ‫ִסימָ ן ט‬ ‫ָק‪:‬‬ ‫לבי ֹאמַ ר חֲ ז‬ ‫ָאחיו‬ ‫לשמח ִ‬ ‫ּולְ‬ ‫ִהּלּוכָ ְך יְ הֵ א בְ נַחַ ת‪ ,‬עוֹנֶג ְקרָ א לַ ַּׁשּבָ ת‪ .‬וְ הַ ֵּׁשנָה‬ ‫עניים‬ ‫אלא‬ ‫יבוא‬ ‫שלא‬ ‫‪,‬‬ ‫להיפך‬ ‫ולא‬ ‫לאישה‬ ‫ואישה‬ ‫לאיש‬ ‫לבתחָ זֵק‪:‬‬ ‫שהמשמחַק וְ נִ ְ‬ ‫וגריםים‪ :‬חֲ זַק חֲ ז‬ ‫מֵ עֶ רֶ ב מַ זְ ִמינִ ים‪ּ ,‬כָ ל ִמינֵי מַ ְטעַ ִּמים‪ִ .‬מּבְ עו ֹד יו ֹם‬ ‫מתיקהַפְ ִׁשי לְ ָך‬ ‫מינייבַ ת‪ּ .‬בְ כֵ ן נ‬ ‫מדועׁש ְמ ִׁש‬ ‫ְמׁשֻ ּבַ חַ ת‪ּ ,‬כְ דַ ת נֶפֶ‬ ‫מנה"‬ ‫ים וְ? ָיב ֹא גו ֹי צַ ִּדיק ֹׁשמֵ ר אֱ מֻ נִ‬ ‫" ְ ׁשעָ רִ‬ ‫נחשביםפ ְתלחּו‬ ‫ִּ‬ ‫האומללים האלו דומה‬ ‫אֲ ֶׁשר ּ ָברָ א ָׂשׂשו ֹן וְ ִׂש ְמחָ ה חָ תָ ן‬ ‫ויבואוינִ ים‪,‬‬ ‫לאלמנהֲרו ְֹך ּכַ ּמָ ה ִמ‬ ‫לשלוחפֻּטָ ִמים‪ .‬וְ לַ ע‬ ‫איש רְ נְ גו ֹלִ ים ְמ‬ ‫מּוכָ נִ ים ּתַ‬ ‫ָנּוחּו‬ ‫ָה‪ּ ,‬בו ֹ י‬ ‫תרצה‪,‬סּוג‬ ‫בילקוּכַ"ּׁשיו ( ַֹׁשּנִ ים‬ ‫ספקלָ נּוחַ ּבְ ִחּבַ ת‪.‬‬ ‫לידי עָ רְ גָה‪ ,‬וְ‬ ‫עיקר‬ ‫לא‬ ‫זה‬ ‫אומנם‬ ‫‪,‬‬ ‫כתב‬ ‫)‬ ‫יד‬ ‫לְ בִ נְ י ִָמין ָאמַ ר יְ דִ יד ה' יִ ְׁשּכ ֹן לָ בֶ טַ ח עָ לָ יו‪:‬‬ ‫רוחוְ חֶ דְ וָה‬ ‫להחיותה ּדִ יצָ ה‬ ‫"ה‪ּ .‬גִ ילָ ה רִ ּ ָנ‬ ‫ישעיהוֹלאנז)‪:‬וְ כַ ּ ָל‬ ‫שנאמרעָ לַ י( מַ חֲ נֶה‬ ‫לשכינה‪ִ ,‬אם ּ ַתחֲ נֶה‬ ‫קמב)ל ָׁשלׁש‬ ‫ים‪ּ ,‬בְ כָ‬ ‫עמ'עֲדַ ּנִ‬ ‫"ענּוקֵ (י מַ‬ ‫ובחזותַ פְ‬ ‫קידושיןב‪ָֻּׂ ,‬ש ִמים‪ .‬וְ‬ ‫ְׁשתו ֹת יֵינו ֹת ְמ‬ ‫ּבֵ ן ּובַ ת‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬ ‫שטוב‬ ‫כתב‬ ‫‬‫קמ‬ ‫הסעודה‪ ,‬אולם ממתקים יכולים להיות‬ ‫נדכאים"‪ַ.‬אהֲ בָ ה וְ ַאחֲ וָה וְ ָשלו ֹם וְ רֵ עּות‪:‬‬ ‫לב ּ ָתקּום עָ לַ י‬ ‫ולהחיות ִאם‬ ‫שפלים יִ ירָ א לִ ִּבי‬ ‫ּפְ עָ ִמים‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬ ‫זָכְ רֵ נִ י נָא וְ חַ ּזְ קֵ נִ י נָא אַ ְך הַ ּפַ עַ ם הַ ּז‬ ‫דּושה לְ ָך‬ ‫ּכּולם ְק ּ ָ‬ ‫ֶה ינַי ִמלְ חָ מָ ה ְּבז ֹאת אֲ נִ י בו ֹטֵ חַ ‪ :‬יַחַ ד יַחַ ד‪ָ ּ ,‬‬ ‫נּוחָ ה‪ּ .‬כָ ל‬ ‫כחלק יו ֹם ַׁשּבָ ת ְמ‬ ‫ישין עו ֹלָ ם הַ ּבָ א‪,‬‬ ‫לקיים דברי הרמ"א‪ ,‬אולם במקום צורך מֵ עֵ‬ ‫פוסקים‬ ‫יש‬ ‫ועוד ִ‪,‬‬ ‫לקינוח‪,‬‬ ‫מהסעודה‬ ‫עֵ‬ ‫י‬ ‫תֵ‬ ‫ּׁש‬ ‫ְ‬ ‫מ‬ ‫ִ‬ ‫ת‬ ‫ַאחַ‬ ‫ם‬ ‫קַ‬ ‫נְ‬ ‫ה‬ ‫מָ‬ ‫ָק‬ ‫ְ‬ ‫ּנ‬ ‫א‬ ‫ִ‬ ‫וְ‬ ‫ים‪,‬‬ ‫ֹלה‬ ‫אֱ‬ ‫הָ‬ ‫כסף‬ ‫מוציא‬ ‫הוא‬ ‫כמה‬ ‫חשבון‬ ‫יעשה‬ ‫אדם‬ ‫וכל‬ ‫יְ ַש ּ ֵלׁשּו‪:‬‬ ‫דּוהּוי עָ ִׁש‬ ‫לשלוחַחֲ לָ ה‪ .‬וִ יכַ‬ ‫לאישי ְמצָ רִ ים נ‬ ‫להקלירָ ׁש‪ּ ,‬בְ לִ‬ ‫נַחֲ לַ ת ַי ֲעק ֹב יִ‬ ‫אלמנהעַ ּנְ גִ ים ּבָ ּה‪ ,‬יִ זְ ּכּו לְ רו ֹב ִׂש ְמחָ ה‪ .‬מֵ חֶ בְ לֵ י‬ ‫שהיר הַ ִּמ ְת‬ ‫מנותּבְ לא‬ ‫פורים לא חייב ִמּפְ לִ ְׁש ִּת‬ ‫שסוברים‬ ‫וכמה הוא נותן כסף‬ ‫דווקאים‪ :‬על‬ ‫מנותבַ ּדו ֹ ּבַ יו ֹם‬ ‫משלוח ְש ׂ ּ ַגב ה' לְ‬ ‫וְ נִ‬ ‫ׁש‪ .,‬וְ ִתזְ ּכּו לִ גְ אֻ ּלָ ה‪.‬‬ ‫שהיא וָרָ‬ ‫שסעודת נָס יָגו ֹן‬ ‫דּותֵ נּו תַ ְצ ִמיחַ ‪ ,‬וְ‬ ‫מָ ִׁשיחַ יֻּצָ לּו לִ רְ וָחָ ה‪ּ .‬פְ‬ ‫ענייה‬ ‫שמתנותאו ֹתָ יו‬ ‫ֹדּו לַ ה' חַ ְסּדו ֹ וְ נִ פְ לְ‬ ‫יו‬ ‫לאביוניםק‪ֹ,‬ב לְ בַ ּדו ֹ‬ ‫למתנות הַ הּוא‪ .‬וַּיִ ּוָתֵ ר ַי ֲע‬ ‫בכל‬ ‫ייתכן שיש‬ ‫יו ֹם ַׁשּבָ ת ִאם ִּת ְׁשמ ֹרּו‪ ,‬וִ ְהיִ יתֶ ם לִ י ְסגֻּלָ ה‪ֵׁ .‬ש ֶׁשת י ִָמים‬ ‫ולכןעַ ּנֵג‪...‬‬ ‫בפת‪,‬ה‪ :‬לְ ִה ְת‬ ‫וַאֲ נָחָ‬ ‫ולפחות‬ ‫בפוריםל ּבַ ּתו ֹרָ‬ ‫מצוהׁשרֵ י ִמי ֶׁשּגָדֵ‬ ‫אַ ְ‬ ‫לִ בְ נֵי ָאדָ ם‪ּ .‬כִ י ִה ְׂשּבִ יעַ נֶפֶ ׁש‬ ‫ה לְ ַויעוֲמָ ְֹצלרו ֹו ֹ‪ּ:‬בַ ּתו ֹרָ ה‪ַ ,‬וּיֵָאבֵ ק ִאיׁש עִ ּמו ֹ עַ ד עֲלו ֹת‬ ‫ּתַ עֲבו ֹדּו‪ּ ,‬ובַ ְּׁשבִ יעִ י נָגִ ילָ ה‪ :‬לְ ִה ְתעַ ּנֵג‪...‬‬ ‫בימינו‬ ‫‪,‬‬ ‫ועוד‬ ‫‪,‬‬ ‫לשמחה‬ ‫שגורם‬ ‫ומשתה‬ ‫מאכל‬ ‫רּוחַ‬ ‫ת‬ ‫ַחַ‬ ‫נ‬ ‫ה‬ ‫ֹׂש‬ ‫ֶ‬ ‫ו‬ ‫ע‬ ‫וְ‬ ‫יהיּׁשוחַ ר‪:‬פחות‪,‬‬ ‫לאביוניםא טו ֹב‪:‬‬ ‫שמתנותוְ נֶפֶ ׁש רְ עֵ בָ ה ִמּלֵ‬ ‫ׁש ֹקֵ קָ ה‪,‬‬ ‫לאביונים לא הַ ָ‬ ‫לרפואתאוכל שלא נתבשל‬ ‫יש הרבה שלא אוכלים‬ ‫הן כעין משלוח מנות לקב"ה‪.‬‬ ‫בנימין בן שחר רחמים ניסים מורדכי‬ ‫מרים בת‬ ‫סעדיה‬ ‫להקדשות‬ ‫מאי‬ ‫גאולה חיה בת מישל דוד בן כוכבה בת‬ ‫ורדה‬ ‫רננה‬ ‫שרה‬ ‫בן רחל‬ ‫בן צביה‬ ‫‪052-8467104‬‬ ‫בן רחל‬ ‫בת ניסים בת אבישי בת זיוה בלה ארונבייב אנדריי מלכה בלה ממן‬ ‫כובשי ציפורה אוסקר אביגיל‬ ‫מתנות לאביונים‬ ‫משכן שילה |‬ ‫‪8‬‬ ‫הקב"ה ירפאם רפואה שלמה במהרה‪ ,‬אל נא רפא נא להם‪ ,‬שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא‪.‬‬ ‫דינים שונים במתנות לאביונים‬ ‫לכתחילה יש לדאוג שהעניים יקבלו את‬ ‫המעות ביום הפורים עצמו‪ ,‬ואם אין לו דרך‬ ‫להעביר חייב להפריש בפורים‪ ,‬ויתן כשיזדמן‬ ‫לו (שו"ע סי' תרצ"ד ס"ד)‪.‬‬ ‫הנותן לגבאי צדקה כדי שיחלקם לעניים‬ ‫ביום פורים יצא ידי חובה אע"פ שאין העני‬ ‫יודע מי נתן לו (חזו"ע עמ' קעב)‪ .‬והעני שמקבל‪,‬‬ ‫יכול לקנות במעות אלו מה שרוצה‪ ,‬אפילו‬ ‫מלבושים וכדו' אע"פ שקיבלם לצורך סעודת‬ ‫פורים (חזו"ע עמ' קעב‪ ,‬שו"ע סי' תרצד ס"ב)‪.‬‬ ‫סעודת פורים‬ ‫סעודת פורים‬ ‫זמנה של הסעודה ביום פורים‪ ,‬ואם עשאה‬ ‫בלילה לא יצא ידי חובה (שו"ע סי' תרצה ס"א ושם)‬ ‫אך גם בליל פורים ירבה בסעודתו (שם‬ ‫בהרמ"א‪ ,‬חזו"ע עמ' קעג)‪.‬‬ ‫והטעם למצוה זו כתב המאירי‪ ,‬אע"פ‬ ‫שנצטווינו לשמוח ולשתות יין בפורים‪ ,‬מ"מ‬ ‫אין אנו מצווים לשתות כ"כ ולהשתכר‬ ‫ולהפחית כבודנו מתוך השמחה‪ ,‬כי לא‬ ‫נצטווינו על שמחת הוללות ושטות אלא‬ ‫בשמחת תענוג שנגיע מתוכה לאהבת ה'‬ ‫יתברך ולהודות לו ולברך בשמו על הניסים‬ ‫שעשה לנו‪.‬‬ ‫ובחיי אדם (כלל קנה‪ ,‬סי' ל) כתב הטעם‪ ,‬כיון‬ ‫שכל הנס נעשה ע"י משתה יין שעשתה‬ ‫אסתר המלכה‪ ,‬ציוו רבותינו לשתות יין יותר‬ ‫מהרגלו‪.‬‬ ‫כיצד מקיימים "עד דלא ידע‪"...‬‬ ‫במ"ב (שם‪ ,‬סק"ד) כתב הפירוש ל"עד דלא ידע‬ ‫בין ארור המן וברוך מרדכי"‪ ,‬שאלו שתי‬ ‫טובות שעשה ה' יתברך עם ישראל‪ ,‬מפלת‬ ‫המן וגם גדולת מרדכי‪ ,‬לכן ישתה קצת עד‬ ‫שלא יבחין איזו טובה גדולה יותר‪ ,‬ובאר‬ ‫הגולה (תרצה‪ ,‬ג) כתב שארור המן וברוך מרדכי‬ ‫עולים אותה גימטריא של תק"ב‪ ,‬לכן ישתה‬ ‫עד שלא ידע לחשב זאת‪ ,‬והרמ"א (שם‪ ,‬ע"פ הכל‬ ‫בו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב‪ ,‬הט"ו) כתב שישתה יותר‬ ‫מהרגלו עד שישן‪ ,‬ומתוך שישן אינו מבחין‬ ‫בין ארור המן לברוך מרדכי‪ ,‬וכעין זה כתב‬ ‫גם בחזו"ע (עמ' קעה)‪.‬‬ ‫נשים במצות היין‬ ‫כתב בחזו"ע (עמ' קעו) אע"פ שהנשים חייבות‬ ‫בסעודת פורים שאף הן היו באותו הנס‪,‬‬ ‫מ"מ אמרו בגמ' (כתובות‪ ,‬סה‪ ).‬שגנאי לאשה‬ ‫לשתות יין רב‪ ,‬לכן הנשים ישתו רק מעט יין‪.‬‬ ‫כתב בחזו"ע (שם) מצוה לערוך סעודת פורים‬ ‫שנאמר‪" :‬לעשות אותם ימי משתה‬ ‫ושמחה"‪ ,‬ולכתחילה הסעודה צריכה להיות‬ ‫בבשר‪ ,‬וראוי להדר בבשר בהמה‪ ,‬כיון שי"א‬ ‫שאין יוצאים י"ח בבשר עוף או דגים‪ ,‬ועוד‬ ‫אמרו בגמ' (חגיגה ח‪ ).‬שאין שמחה אלא בבשר‬ ‫בהמה‪ ,‬וכן לכתחילה יש לאכול עם פת‪.‬‬ ‫אף נשים חייבות במצות סעודת פורים (חזו"ע‬ ‫עמ' קעח)‪.‬‬ ‫וטוב לקיים סעודת פורים אחרי שקיימו‬ ‫מצוות משלוח מנות ומתנות לאביונים‬ ‫(ילקו"י‬ ‫ח"ה עמ' שלא)‪.‬‬ ‫זמן סעודת פורים‬ ‫כתב בחזו"ע (עמ' קפ) טוב לעשות סעודת‬ ‫פורים עם בני ביתו בשחרית‪ ,‬היינו עד חצות‬ ‫יום (‪( )55:35‬תורת מועדים סי' יא ס"ו)‪ ,‬והרמ"א‬ ‫כתב (סי' תרצה‪ ,‬סע"א) שנהגו לעשות סעודה זו‬ ‫לאחר חצות היום‪ ,‬והוסיף שיתפללו מנחה‬ ‫גדולה ואח"כ יעשו הסעודה‪ ,‬והטעם לזה‬ ‫כתב במ"ב (סק"ח) שבבוקר טרודים בקריאת‬ ‫מגילה‪ ,‬משלוח מנות ובמתנות לאביונים‬ ‫ונמשכים עד מנחה ואז יש להתפלל מנחה‬ ‫ואח"כ סעודה‪.‬‬ ‫תמרה בת‬ ‫דבורה‬ ‫אברהם בן משה‬ ‫מינה בת‬ ‫הנולד מן תמר‬ ‫אהרון וסימה‬ ‫בטאשוילי‬ ‫האם מותר לשלוח לאבל משלוח מנות‬ ‫כתב הרמ"א (שם סע"ו‪ ,‬בשם מהרי"ל)‪ ,‬אע"פ שאבל‬ ‫חייב במשלוח מנות‪ ,‬מ"מ אין לשלוח לאבל‬ ‫משלוח מנות כל ‪ 14‬יום על שאר קרובים או‬ ‫‪ 31‬חודש לאביו ואימו‪ ,‬אולם בחזו"ע (עמ' קצג)‬ ‫כתב שמנהג הספרדים לשלוח לאבל משלוח‬ ‫מנות כרגיל (וטוב לשלוח אוכל ולא מנות של‬ ‫תפנוקי מעדנים וממתקים)‪.‬‬ ‫ולכל הדעות שולחים לאבל עני מתנות‬ ‫לאביונים‪ ,‬שכן כתב במ"ב (ס"ק יט) שמותר‬ ‫לשלוח לו כסף‪ ,‬שלא גרע מנתינת צדקה‬ ‫לאבל שוודאי מותר‪.‬‬ ‫כבוד חג פורים‬ ‫כתב הרמ"א‬ ‫ללבוש בגדי שבת ויו"ט בפורים‪.‬‬ ‫אסור לעבור אף עבירה בפורים ואם יודע‬ ‫שבשכרותו עשוי לעבור עבירות כגון‪ :‬לא‬ ‫לברך ברכת המזון וכו' אסור לו להשתכר‪,‬‬ ‫וכל מי ששתית יין מזיקה לו – פטור‬ ‫מלהשתכר (חזו"ע עמ' קפ‪ ,‬באוה"ל למשנ"ב שם)‪.‬‬ ‫(סי' תרצה סע"ב בשם מהרי"ל)‪,‬‬ ‫נהגו‬ ‫אבלות (לא עלינו) בפורים‬ ‫כתב הרמ"א (סי' תרצו‪ ,‬סע"ד) שאין אבלות‬ ‫נוהגת בפורים אלא אבלות שבצינעא בלבד‬ ‫וכדין אבלות בשבת‪ ,‬וכן כתב בשו"ע (יור"ד‪ ,‬סי'‬ ‫תא סע"ז) לכן יחליף בגדיו וינעל מנעליו ולא‬ ‫ישב על הארץ וכיו"ב‪.‬‬ ‫אבלות בליל פורים‬ ‫במ"ב (ס"ק טז‪ ,‬בשם הפמ"ג) כתב‪ ,‬כיון שנאמר‪:‬‬ ‫"ימי משתה ושמחה"‪ ,‬משמע שכל דין זה‬ ‫שאין אבלות נוהגת בפורים הוא רק ביום‬ ‫ולכן תפילת ערבית יתפלל בביתו ואח"כ ילך‬ ‫לשמוע מגילה בציבור (שאבל חייב במגילה)‪,‬‬ ‫אולם בחזו"ע (אבלות ח"ג עמ' קכו‪-‬קכח) פסק שאין‬ ‫אבלות נוהגת גם בליל פורים‪ ,‬כיון שאבלות‬ ‫שבטלה מקצתה (ביום פורים) בטלה כולה‬ ‫(גם בליל פורים)‪ ,‬ולכן יתפלל האבל גם‬ ‫ערבית בבית הכנסת‪.‬‬ ‫חיוב האבל במצוות פורים‬ ‫כתב בשו"ע (סי' תרצו‪ ,‬סע"ו בשם מהר"ם מרוטנבורג)‬ ‫שהאבל חייב במשלוח מנות‪ ,‬ובמ"ב (שם‪ ,‬ס"ק‬ ‫יז) וחזו"ע (עמ' קצג) כתבו שחייב גם במתנות‬ ‫לאביונים‪ ,‬כיון שמבואר בגמ' (סוכה כה‪):‬‬ ‫שהאבל אפילו בתוך "שבעה" חייב בכל‬ ‫בספרל ֶתָך‬ ‫וכתב ִפי ְּת ִה ָּ‬ ‫מצוות התורהיִ‪ָּ ,‬מ ֵלא‬ ‫חסידים‬ ‫מנותְויְַך‪,‬של‬ ‫האבלו ֹן קָ דְ ׁשו ֹ‬ ‫ֹלהים ִמ ְּמע‬ ‫שישלח ִ‬ ‫במפ"ּלָבה‪,‬ס"ק יח') י ְַׁשקֵ ף אֱ‬ ‫והובא ּבַ ְּת ִ‬ ‫ְׁשמַ ע הָ אֵ ל ֲענֵנִ י‬ ‫זְ ִמירו ֹת ִמּכְ נַף אֶ רֶ ץ‬ ‫אֲ דו ֹן הַ ּכ ֹל ְמחַ ּיֶה ּכָ ל‬ ‫מעדניםעָ יִ ן‪:‬ומיני‬ ‫וכיוּלָ"ב‬ ‫תפנוקיי עַ ּמו ֹ ּכְ הֶ רֶ ף‬ ‫ה‪ :‬ולא ּכָ ל ׂשו ֹנְ אֵ‬ ‫אוכל וִ ד ְּת ִה‬ ‫לכואֶון ְקרָ א ּבְ ִׁשיר ּדָ‬ ‫יק‪ ,‬נכוןּבְ עֵ ת‬ ‫אחריבִ י צַ ּדִ‬ ‫עושהעְ נּום‪ְ ,‬צ‬ ‫ְׁשמַ‬ ‫מכל ָׁשמָ ה‪,‬‬ ‫נְ‬ ‫מנחה‬ ‫מקום אם‬ ‫ידיָּמָ ה‪.‬‬ ‫לצאתחָ ה וְ י‬ ‫שחרית ּבְ ִמזְ רָ‬ ‫בסעודתָדִ יב חֲ כָ מָ ה‪.‬‬ ‫יְ צַ ו חַ ְסּדו ֹ לְ בַ ת נ‬ ‫מתיקה‪ ,‬וכתב בחזו"ע (שם)‪ ,‬שטוב לעשות כן‪.‬‬ ‫סעודת‬ ‫חובת‬ ‫ִהּנֵה יְ ָי קָ ם וְ נִ ּצָ ב עַ ל אֲ נְַך‪,‬‬ ‫לְ פָ נֶיָך אֲ נִ י נ ְֶח ָׁשב ּכְ ַאיִ ן‪ ,‬יְ ּתּוׁש‬ ‫יְ ָׁשרִ ים הו ֹלְ כִ ים ּתָ ִמיד‬ ‫שיעשה‬ ‫י ְַׁשקֵ ם לְ כו ֹס רַ עַ ל‪ ,‬אֲ בָ ל ֹלא יָיִ ן‪:‬‬ ‫אחריטָ ן ְקדָ מַ נִ י ְּת ִחּלָ‬ ‫קָ‬ ‫פוריםם ּבְ לִ י‬ ‫לסעודת נְ ִקּיִ ים הֵ‬ ‫בנוסףרו ֹ‪ּ ,‬בְ י ֶֹׁשר‪,‬‬ ‫פוריםַן ּת ַֹאר יְ קָ‬ ‫בּוׁשה מֵ ֲענ‬ ‫לְ ָ‬ ‫ה‪ :‬האבל בסעודת פורים ויאכל בשר‬ ‫חייב‬ ‫וכן‬ ‫עמ' תלב ס"ו‪-‬ז עיין‬ ‫פורים‬ ‫כהלכה‬ ‫מועדים‬ ‫עָ ו ֹן וְ אַ ְׁשמָ ה‪.‬‬ ‫מנחהי ּ ָ(כעל"הָפ אֲ דָ מָ ה‪.‬‬ ‫ּומַ ְׁשּפַ עַ ת עֲלֵ‬ ‫בשומַ"לְעאֲ כֵ(יסימַ' ְׁש ִחית‬ ‫כתברּו בָ ם‬ ‫יין‪,‬ה‪ ,‬שהרי וִימַ הֲ‬ ‫תרצו‪,‬לְ הַסעך‪",‬ז)‬ ‫תורת מועדים סי' יא ס ְ"‬ ‫ומצוה‬ ‫וישתה וְ חָ לָ‬ ‫לשמח חָ רַ ד לְ בָ בִ י ּ ַגם‬ ‫ְמא ֹד‬ ‫שםֹב)‪ּ .‬כֻּלָ ם‬ ‫וכה"םח לְ טו‬ ‫ׁשומּועָ תָ‬ ‫או ֹתָ ם ּבְ ִחּצֵ י יָּה ּובִ כְ לֵ י זָיִ‬ ‫כיון ן‪:‬שלא‬ ‫ה‪ :‬חייב בסעודת פורים‪,‬‬ ‫האונן‬ ‫שגםה ְׁשפָ לָ‬ ‫ָלּותי אֲ נִ י אֻ ּמָ‬ ‫ומעדנים (חזו" ּבְע געמ' ִ‬ ‫מתיקההֶ ם נִ כְ ְספָ ה‬ ‫במינירּורִ ים‪ ,‬וְ לָ‬ ‫הקטניםים ּבְ‬ ‫אתּגַּלֵ י ּגְ בּול י ִַּמ‬ ‫ְׁשאו ֹן‬ ‫נַפְ ִׁשי ּבְ תֵ ימָ ה‪.‬‬ ‫ּתעו ֹרֵ ר‪,‬‬ ‫קפה ְ)‪.‬‬ ‫של נְַך‪,‬יחיד‬ ‫עשהֶחָ מַ ת ּבְ‬ ‫שהיאי צִ ּיו ֹן ּבְ נ‬ ‫תבוא מצות האבל סּורִ י רְ ִא‬ ‫דחה ִׁשירו ֹ‬ ‫ַ"ץתאֲ ֶׁשר‬ ‫וְ עִ ם ּדו ֹדָ ּה ּבְ ִצּלו ֹ ַנעֲלָ מָ ה‪ .‬צ ֳִרי גִ לְ עָ ד ְׁשלַ ח לָ נּו‬ ‫שהיאקָ יִ ן‪:‬‬ ‫בפוריםהיֶה לְ בָ עֵ ר‬ ‫שמחה ת ּכַ אֲ שֶ ר יִ ְ‬ ‫עֵ‬ ‫מצות‬ ‫מצות‬ ‫הֲ ֹלא ּבַ כְ י ו‬ ‫ְמ ָׁשלִ ים‪ ,‬יְ לּוד חַ זְ מַ "ק אֲ נִ י קַ ל‬ ‫בפוריםדִ ידִ י‪ּ ,‬בְ ִצּיו ֹן נִ ְׂש ְמחָ ה‬ ‫יְ‬ ‫מצות היין‬ ‫מדברי‬ ‫חיובה‬ ‫זו‬ ‫ושמחה‬ ‫רבים‬ ‫של‬ ‫עשה‬ ‫ִמּנְ מָ לָ ה‪:‬‬ ‫עּת (נַהֵסי'ל‪,‬תרצה סּג"ֶבֶב)ר‪,‬וְ עַ לְ מָ ה‪.‬‬ ‫" ְ‬ ‫בשוינּו‬ ‫כתב ְׁשבָ טֵ‬ ‫ּבְ חַ ן ּבַ עֲלָ ּה‬ ‫ּפָ לְ ִטי ְקרָ א יו ֹם אֶ ְׁשלְ פָ ה חַ רְ ּבִ י וְ אַ ְך‪:‬‬ ‫לשתות‬ ‫אדם‬ ‫שחייב‬ ‫ּומַ עֲלָ תָ ּה ְמהֻ ּדֶ רֶ ת וְ רָ מָ ה‪.‬‬ ‫הםלָ ה‪:‬‬ ‫קבלה ִמּנְ מָ‬ ‫שדברי עָ יִ ן‪ ,‬קַ ל‬ ‫יטאֶ‪ ).‬ה וְ חֶ ְמּדַ ת‬ ‫בגמ'ל (יְרפֵ"ההמַ רְ‬ ‫קבלה‪ ,‬ואמרו ּבָ ם ּכָ‬ ‫יין עד שלא ידע להבחין בין 'ארור המן'‬ ‫כדברי תורה‪.‬‬ ‫ל'ברוך מרדכי'‪.‬‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫משה בן‬ ‫מרים‬ ‫וכן מותר לאבל להשתתף בסעודות פורים‬ ‫בציבור כמו שכתב הכנה"ג (תרסט הגב"י) ועוד‬ ‫להתיר לאבל להשתתף בסעודת שמחת‬ ‫תורה‪ ,‬מ"מ כתב בחזו"ע (עמ' קפ) שאם יש שם‬ ‫כלי נגינה יש לאבל להימנע מכך‪.‬‬ ‫(סי' תשיג‪,‬‬ ‫אלכס אליהו סווירה‬ ‫בן פאני‬ ‫בת נוארה‬ ‫לימוד תורה בפורים‬ ‫כתב הרמ"א (סימן תרצה סע"ב)‪ ,‬שגם ביום פורים‬ ‫יש ללמוד תורה‪ ,‬שהרי נאמר‪" :‬ליהודים‬ ‫היתה אורה ושמחה" ודרשו בגמ' (מגילה‪ ,‬טז‪):‬‬ ‫"אורה" זו תורה‪ ,‬וכתב בחזו"ע (עמ' קפא)‬ ‫שנכון ללמוד שעה אחת קודם הסעודה או‬ ‫בתוך הסעודה לקיים פסוק זה שתהיה‬ ‫"אורה" שהיא תורה עם "שמחה" שהיא‬ ‫הסעודה‪.‬‬ ‫כתב בשו"ע (סי' תכט‪ ,‬סע"א ומ"ב שם) ששואלין‬ ‫בהלכות פסח קודם לפסח ‪ 14‬יום‪ ,‬וכתבו‬ ‫התוס' (בכורות נז‪ ):‬שמיום פורים מתחילים‬ ‫לדרוש בהלכות פסח‪ ,‬והוסיף בחזו"ע (שם)‬ ‫שטוב לעשות כן לסמוך גאולה (של פורים)‬ ‫לגאולה (של מצרים בפסח)‪.‬‬ ‫איסור מלאכה בפורים‬ ‫נהגו שלא לעשות מלאכה ביום פורים‬ ‫(סי'‬ ‫תרצו ס"א בהרמ"א‪ ,‬וחזו"ע עמ' קצה)‪.‬‬ ‫לְ בָ נָה ּ ַכּסַ הַ ר ְמ ִאירָ ה‬ ‫לְ פֶ לַ ח הָ רִ ּמו ֹן‪ ,‬אֲ דַ ּמֶ ה רַ ּקָ תֵ ְך‪,‬‬ ‫שאסור הַ ר‬ ‫מהה‪ְ ,‬מדַ ּלֶ גֶת מֵ‬ ‫המלאכהְך‪.‬הוא‪ַ ּ ,‬כחַ ּמָ‬ ‫איסור ּגְ בו ֹהָ ה קו ֹמָ תֵ‬ ‫ומהותּה הָ ַארְ מו ֹן‬ ‫ּכְ גו ֹבַ‬ ‫והעושהה‪.‬‬ ‫שם י)‪ּ .‬גִ בְ עָ ה רָ מָ‬ ‫כאן (חזו"ע אֱ לֵ‬ ‫גם יתֵ ְך‪,‬‬ ‫יחּון ִמּבֵ‬ ‫המועדו ֹן יְ פִ‬ ‫בחולֹר עִ ם ִקּנָמ‬ ‫ּומ‬ ‫אסור‬ ‫אֲ נִ י ַארְ ּבֶ ה מ ֹהַ ר ְּתנּו לִ י‬ ‫ְצבִ ּיָה עֵ ינֶיהָ לְ לִ ּבִ י ָאסָ רּו‪:‬‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫שו‬ ‫(‬ ‫בעמלו‬ ‫ברכה‬ ‫רואה‬ ‫לא‬ ‫בפורים‬ ‫מלאכה‬ ‫רּוחי‬ ‫הָ עַ לְ מָ ה‪ ,‬לְ בָ בִ י עִ ם ִ‬ ‫מלאכה‬ ‫מותר‬ ‫רּו‪:‬‬ ‫בעשייתָדָ ּה נ ְֶחּבָ‬ ‫ּבְ י‬ ‫פוריםינֶיהָ ‪,‬‬ ‫בליל אֲ דַ ּמֶ ה עֵ‬ ‫אבלהַ ּיו ֹנִ ים‬ ‫שם)‪.‬לְ עֵ ינֵי‬ ‫( ּכְחזומ"ו ֹע עמ'‬ ‫קצה)‪.‬ים ּדְ מּות ִׂשפְ תו ֹתֶ יהָ ‪.‬‬ ‫חּוט הַ ָּׁשנִ‬ ‫חֲ בַ ּצֶ לֶ ת ָׁשרו ֹן וְ ׁשו ַֹׁשּנַת‬ ‫לְ יָפְ יָּה עָ ם עו ֹנִ ים יְ בו ֹרַ ְך צּורֶ יהָ ‪,‬‬ ‫עֵ מֶ ק‪ ,‬נְ טּויַת הַ ּגָרו ֹן וְ עָ לַ י‬ ‫בפוריםַאהֲ בָ ה נִ ְק ָׁשרּו‪:‬‬ ‫תפילה ּולְ בָ בָ ּה ּבְ‬ ‫לְ בָ בִ י‬ ‫ובברכת‬ ‫‪31‬‬ ‫בתפילת‬ ‫"‬ ‫הניסים‬ ‫אומרים "על‬ ‫ִּת ְתחַ ּמַ ק‪.‬‬ ‫אםלִ ּבִ י‬ ‫תרצג יאס"הֶב)חָ‪,‬רו ֹן לְ‬ ‫וביוםהֶ עָ(רֵשוב‪",‬ע סי' וְ תָ בִ‬ ‫בלילהי וְ קו ֹלָ ּה‬ ‫המזוןרָ ּה ָׁשמַ עְ ִּת‬ ‫ּדְ בָ‬ ‫לאיאּו‬ ‫ה' ִט"ּי‪ָ-‬ה הָ בִ‬ ‫אתהק‪ ,‬רְ‬ ‫ברוך הַ ּנָמֵ‬ ‫שאמרו ֹרֵ"ב‪.‬‬ ‫אחרּלֵ ב אֵ ׁש צ‬ ‫ונזכר ְח ִּתי ּובַ‬ ‫שכחי עָ פָ ר ַׁש‬ ‫עֲדֵ‬ ‫לְ מַ ּכָ ִתי ז ֹרּו‪:‬‬ ‫וְ כַ ּמֵ ת נִ רְ ּדַ ְמ ִּתי וְ ִהּנֵה קו ֹל עָ רֵ ב‪,‬‬ ‫את‬ ‫תרפב סע"א) ויאמר‬ ‫חוזר (כה"ח ס"ק ד‪ ,‬שו"ע סי'‬ ‫יְ דִ ידִ י ִה ְתאַ ּפַ ק וְ רַ חֲ מַ י נִ כְ מָ רּו‪:‬‬ ‫נוסח "על‬ ‫הניסים" ב"הרחמן" (חזו"ע עמ' קעב)‪.‬‬ ‫להקדשות‬ ‫להקדשות‬ ‫להקדשות‬ ‫להקדשות‬ ‫להקדשות‬ ‫להקדשות‬ ‫גבריאל בן‬ ‫שרה אבייב ‪052-8467104 052-8467104 052-8467104 052-8467104 052-8467104 052-8467104‬‬ ‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫משכן שילה |‬ ‫‪9‬‬ ‫טריוויה משפחתית‬ ‫מתוך הספר "פיצוחים על הפרשה"‪,‬‬ ‫חידות ושעשועי לשון על סדר‬ ‫הפרשיות‪ /‬פ‪.‬חריף‬ ‫חנוך לנער על פי דרכו‬ ‫חידות‪:‬‬ ‫אלעזר דנין‬ ‫עין רואה ואוזן שומעת‬ ‫ח ֶֹדׁש טוֹב‬ ‫ּכֵ יצַ ד ָקׁשּור ח ֶֹדׁש טֵ בֵ ת לַּפָ ָר ָׁשה?‬ ‫רֹב ִמנְ יָן‬ ‫הֵ יכָ ן יֵׁש ּפָ סּוק ּוב ֹו ִׁש ָּׁשה ֵׁשמוֹת ֶׁשל אֲ נ ִָׁשים ׁש ֹונִים?‬ ‫אֲ רוֹן ְספָ ִרים‬ ‫ִמי ִמּבֵ ין הַ ְּספָ ִרים הַ ּבָ ִאים מוֹפִ יעַ ּבַ ּפָ ָר ָׁשה?‬ ‫ּלּואים ד‪ .‬חֲ זֵ ה‬ ‫א‪ .‬ח ֶֹׁשן ִמ ְׁשּפָ ט ב‪ּ .‬פִ ּתּוחֵ י חוֹתָ ם ג‪ .‬אֵ יל ִמ ִ‬ ‫הַ ְּתנּופָ ה‪.‬‬ ‫ַׁשּבֵ ץ נָא‬ ‫ּומ ְׁשּבָ צוֹת?‬ ‫הֵ יכָ ן מָ צָ אנּו ַּת ְׁשּבֵ ץ ִ‬ ‫ּבּוׁשי ּכָ בוֹד‬ ‫מַ לְ ֵ‬ ‫ּבְ אֵ יזֶ ה ִמ ְסּפָ ר ִמ ְתלַּבְ ִׁשים?‬ ‫פתרונות‪:‬‬ ‫ּבּוׁשי ּכָ בוֹד‬ ‫מַ לְ ֵ‬ ‫הַ ִּמ ְסּפָ ר ֵׁשׁש הּוא ּגַם ֵׁשם נ ְִר ָּדף לְ פִ ְׁש ָּתן ֶׁשהּוא ִמּמַ ְרּכִ יבֵ י‬ ‫ּבִ גְ ֵדי הַ ּכֹהֲ נִים‪" :‬וְ ֵׁשׁש מָ ְׁשזָ ר מַ ע ֲֵׂשה ח ֵֹׁשב" (כ"ח‪ ,‬ו')‪.‬‬ ‫ַׁשּבֵ ץ נָא‬ ‫ַּת ְׁשּבֵ ץ ‪ּ" -‬וכְ ֹתנֶת ַּת ְׁשּבֵ ץ" (כ"ח‪ ,‬ד'); ִמ ְׁשּבָ צוֹת ‪" -‬מֻ סַ ּבֹת‬ ‫ִמ ְׁשּבְ צוֹת זָ הָ ב" (כ"ח‪ ,‬י"א)‪.‬‬ ‫אֲ רוֹן ְספָ ִרים‬ ‫ֻּכּלָם מוֹפִ יעִ ים‪ :‬ח ֶֹׁשן ִמ ְׁשּפָ ט ‪" -‬וְ עָ ִׂשיתָ ח ֶֹׁשן ִמ ְׁשּפָ ט"‬ ‫(כ"ח‪ ,‬ט"ו); ּפִ ּתּוחֵ י חֹתָ ם ‪" -‬מַ ע ֲֵׂשה חָ ַרׁש אֶ בֶ ן ּפִ ּתּוחֵ י‬ ‫ּלּואים ‪ּ" -‬כִ י אֵ יל ִמּל ִֻאים‬ ‫חֹתָ ם" (כ"ח‪ ,‬י"א); אֵ יל ִמ ִ‬ ‫הּוא" (כ"ט‪ ,‬כ"ב); חֲ זֵ ה הַ ְּתנּופָ ה ‪" -‬וְ ִק ַּד ְׁש ָּת אֵ ת חֲ זֵ ה‬ ‫הַ ְּתנּופָ ה" (כ"ט‪ ,‬כ"ז)‪.‬‬ ‫רֹב ִמנְ יָן‬ ‫"וְ אַ ָּתה הַ ְק ֵרב אֵ לֶיָך וְ גוֹ' ִמּתוְֹך ּבְ נֵי יִ ְׂש ָראֵ ל וְ גוֹ' ַאהֲ רֹן‬ ‫נ ָָדב וַ אֲ בִ יהּוא אֶ לְ עָ זָ ר וְ ִאיתָ מָ ר" (כ"ח‪ ,‬א')‪.‬‬ ‫ח ֶֹדׁש טוֹב‬ ‫עַ ל הַ ִּצּוּוי‪ַ " :‬י ֲערְֹך אֹת ֹו ַאהֲ רֹן ּובָ נָיו מֵ עֶ ֶרב עַ ד־ּב ֶֹקר" (כ"ז‪,‬‬ ‫כ"א)‪ְ ,‬מפָ ֵרׁש ַר ִׁש"י‪ֶּ :‬תן לָּה ִמ ָּדתָ ּה ֶׁש ְּתהֵ א ּד ֹול ֶֶקת מֵ עֶ ֶרב‬ ‫וְ עַ ד ּב ֶֹקר‪ ,‬וְ ִׁשעֲרּו חֲ כָ ִמים חֲ ִצי ֹלג לְ לֵילֵי טֵ בֵ ת הָ אֲ ֻרּכִ ין"‪.‬‬ ‫הידעת?‬ ‫מושגים עממיים ומקורם בחז"ל מאיר פלבינסקי‬ ‫לא יאומן כי יסופר‬ ‫הסבר‬ ‫ביטוי המבטא התפעלות או ספקנות‬ ‫לשמע דבר שהתרחש או סופר‪.‬‬ ‫מקור‬ ‫"ראּו בַ ּגוֹיִ ם וְ הַ ּבִ יטּו‬ ‫בספר חבקוק (א'‪ ,‬ה') ְ‬ ‫וְ ִה ַּת ְּמהּו ְּתמָ הּו ּכִ י פֹעַ ל ּפֹעֵ ל ּבִ ימֵ יכֶ ם ֹלא‬ ‫תַ אֲ ִמינּו ּכִ י יְ סֻ ּפָ ר"‪.‬‬ ‫כשעוסקים בפיתוח האינטליגנציה הרגשית בגיל הרך‪ ,‬עלינו לשים דגש על תקשורת שמתאימה לתינוקות‬ ‫ופעוטות‪ ,‬תקשורת זו היא התקשורת העקיפה‪.‬‬ ‫אנחנו כמבוגרים‪ ,‬רגילים ללמוד דברים על ידי הקשבה למילים ולסמלים‪ .‬אך תינוקות אינם לומדים כך‪.‬‬ ‫אלא הם לומדים דרך חמש דרכים עיקריות‪:‬‬ ‫חיקוי‪-‬מודל‪ ,‬סיפור‪ ,‬שיר‪ ,‬משחק וציור‪.‬‬ ‫"אתה מתנהג כמו חיה"‪ .‬משפט נורא זה‪ ,‬שנורה מפיו של הורה כועס לילדו שנשך או ירק הוא כמובן לא‬ ‫ראוי לאמירה‪ .‬ברור וידוע שהילדים שלנו שונים מבעלי‪-‬חיים‪ ...‬לבעלי חיים יש מערכת אינסטינקטים‬ ‫מובנת‪ .‬גור בן ‪ 3‬שבועות יודע מה לאכול ומה לא‪ ,‬מתי לתקוף ומתי לברוח וכו'‪ ,‬לעומת זאת הילדים שלנו‬ ‫נולדים עם אינסטינקט אחד מרכזי ידוע ונשמע והוא‪ ,‬הבכי לסוגיו‪ .‬אם תינוק מרגיש קושי או מצוקה‬ ‫הוא פשוט בוכה ובכך מזעיק את המבוגר שמשגיח עליו‪ .‬מלבד זה הם לא יודעים שום דבר על העולם‪.‬‬ ‫אנו ההורים מורי– הדרך שלהם שמכוונים אותם‪ .‬אבל לתינוקות יש גם יכולת אחת חשובה והיא הסקת‬ ‫מסקנות‪ .‬מונח לו הזאטוט ומביט בהוריו בבחינת 'והיו עיניך רואות את הוריך'‪ ,‬ומנסה ללמוד כיצד‬ ‫מתנהגים בין בני אדם‪ ,‬כיצד מתקשרים‪ .‬הוא מגיע לעולם ללא הידע‪ ,‬וכמו שהוא מגלה כל דבר על ידי‬ ‫מחקר‪ ,‬על ידי ניסוי והטעיה‪ ,‬גם את המודלים לתקשורת ולמערכות יחסים הוא ילמד מתוך התבוננות‪,‬‬ ‫ניסוי והטעיה‪ .‬הוא ינסה לעשות דברים ולראות גם איך ההורים מגיבים‪ .‬הוא יזרוק על הרצפה‪ ,‬הוא‬ ‫ירביץ‪ ,‬הוא ינשך‪ ,‬הוא ילטף‪ ,‬הוא ייתן‪ ,‬הוא ייקח‪ ,‬הוא יחטוף‪ ,‬הוא יידחף‪ ,‬הוא יחכה‪ ,‬הוא יבכה‪ ,‬הוא‬ ‫יצעק‪ ,‬ובכל פעם שהוא ינסה משהו חדש הוא ינסה לראות מה קורה‪ .‬אך מעבר לכך‪ ,‬הוא יתבונן בהוריו‪,‬‬ ‫וינסה לראות כיצד הם פותרים את הבעיות והקשיים שלהם‪ ,‬כיצד הם מתקשרים‪ ,‬מה אבא עושה כשהוא‬ ‫לא מצליח‪ .‬מה אמא עושה כשמסרבים למה שהיא מבקשת‪ .‬איך גורמים למישהו אחר לעשות מה שאני‬ ‫רוצה‪ .‬כשההורים בוחרים לפעול בצורה מסוימת‪ ,‬זכרו שבאותו הרגע הם לא רק מלמדים את הילדים‬ ‫שיעור בהתנהגות‪ ,‬אלא מקנים לו ערכים‪ .‬אם הילד לא עושה מה שההורים רוצים‪ ,‬והם בתגובה צועקים‬ ‫עליו פעם אחר פעם‪ ,‬הוא לומד שאם מישהו לא עושה מה שהוא רוצה‪ ,‬אחת הדרכים לגרום לו לעשות היא‬ ‫לצעוק עליו‪ ...‬הילדים בוחנים את תגובות ההורים וכך ינהגו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫ונחתום בסיפור‪ ,‬אני אינסטלאטור‪ ,‬או בלשון מתוקנת 'שרברב'‪ .‬אתם בטח יודעים מהניסיון שלכם‪,‬‬ ‫שכאשר מזמינים בעל מקצוע‪ ,‬נגר‪ ,‬סייד‪ ,‬שיפוצניק‪ ,‬לא משנה איזה‪ ,‬זה לא תמיד 'הולך' בדיוק כמו‬ ‫שתכננו‪ .‬כל אחד יכול לכתוב ספר מלא על ויכוחים‪ ,‬טענות ו'נפילות' שהיו לו בעניינים האלו‪ ...‬אז הנה‬ ‫בואו תשמעו תיאור של מקרה כזה‪ ,‬שהתרחש אצלי אתמול‪.‬‬ ‫על הבוקר התקשר אלי בן אדם שכולו מבוהל‪ .‬הוא סיפר לי שכל הבניין שלהם מוצף‪ ,‬והתחנן שאבטיח‬ ‫לו להגיע מוקדם ככל האפשר‪ .‬הייתי אז בדרך ל'שחרית'‪ ,‬הלוח עם ההזמנות לא היה לפני‪ .‬לקחתי את‬ ‫הפרטים שלו‪ ,‬והבטחתי לו שאחזור אליו בתשע‪ .‬עוד לפני ששתיתי כוס קפה חייגתי אליו‪ ,‬מתכונן להודיע‬ ‫לו שאני מגיע 'תוך חצי שעה'‪ ,‬אבל הוא לא ענה‪ .‬לא בטלפון‪ ,‬לא בפלאפון‪ .‬בינתיים הגיעה אלי שיחה‬ ‫מלקוח אחר‪ ,‬בקצה השני של העיר‪ ,‬ולכן נכנסתי לתוך סרבל העבודה שלי ומיהרתי לצאת לדרך‪.‬‬ ‫כעבור שעה‪ ,‬התקשר אלי הלקוח המבוהל הראשון‪ .‬הייתי אז עם חצי גוף בתוך האדמה‪ ,‬שקוע כל כולי‬ ‫בצינור הענק שהתפוצץ‪ ,‬בקושי הצלחתי לשלוף את הסלולארי מהכיס כדי לענות לו‪" .‬הבטחת שתחזור‬ ‫אלי בתשע!" הוא התפרץ‪" ,‬עכשיו כבר עשר ורבע!" רציתי לומר לו שאכן חזרתי אליו‪ ,‬גם לבית וגם לנייד‪,‬‬ ‫אבל הוא לא נתן לי להשחיל מילה‪" .‬אני לא מוכן לשמוע כלום! זו ממש חוצפה מצידך!" הוא הטיח בי‬ ‫כשהטונים של הדיבור שלו הולכים ומתגבהים‪" ,‬פניתי אליך כי חשבתי שאתה מקצועי‪ ,‬אבל אני רואה‬ ‫שאי אפשר לסמוך על המילה שלך!"‪.‬‬ ‫נו‪ ,‬מה אתם הייתם עושים במקומי? צועקים עליו בחזרה? מתחילים להתווכח ולהוכיח לו שכן‬ ‫התקשרתם‪ ,‬ושהוא אשם‪ ,‬ושאם הוא ראה שאני לא מתקשר הוא היה יכול לנסות לחייג שוב ולא לחכות‬ ‫שעה? או אולי טורקים לו את הטלפון ודי? אז זהו‪ ,‬שאני כבר מנוסה בדברים האלה‪ .‬תאמינו לי כמה שאני‬ ‫אדם פשוט‪ ,‬בכל זאת כדאי לכם לשמוע את העצה שיש לי לומר לכם‪ .‬בנושאים האלה יש לי 'חכמת חיים'‪.‬‬ ‫פשוט‪ ,‬למדתי על בשרי שמכל הצעקות האלו לא מרוויחים דבר‪...‬‬ ‫אז ככה‪ .‬קודם כל עצרתי לרגע והזכרתי לעצמי‪ ,‬שאני לא מתחיל להתווכח ולא מנסה לשמור על הכבוד‬ ‫שלי‪ .‬לא ולא‪ .‬אחר כך אמרתי לו בשקט‪ ,‬במנגינה של התנצלות‪" :‬אתה צודק‪ ,‬אדוני‪ ,‬אני באמת מצטער‬ ‫על התקלה הזו‪ ,‬ומבקש ממך סליחה‪ ,‬כי ממש לא נעים לי שגרמתי לך עגמת נפש כזו‪"...‬‬ ‫איך שהוא שמע את המשפט שלי‪ ,‬הוא הוריד בבת אחת את הטונים שלו‪ .‬הוא נהיה פתאום נחמד כזה‪,‬‬ ‫כאילו בן אדם אחר לגמרי‪" .‬זה בסדר"‪ ,‬הוא אמר במנגינה של נחמדים‪" ,‬אתה לא צריך להתנצל‪ ,‬ואני‬ ‫גם רואה עכשיו על הצג של הסלולארי שלי שאתה דווקא התקשרת‪ ,‬אבל אני לא עניתי‪ .‬כנראה הילד‬ ‫השובב שלי שיחק בכפתורים והעביר לי את המכשיר למצב שקט‪ ,"...‬עכשיו‪ ,‬כשהוא היה כבר רגוע‪ ,‬הוא‬ ‫אמר שבעצם זה ממש עדיף שאגיע בצהרים‪ ,‬שאז הוא במילא יהיה בבית‪ ,‬ולא יצטרך להפסיד בוקר שלם‬ ‫בשביל לחכות לי‪.‬‬ ‫סיימנו את השיחה כמו שני ידידים‪ ,‬ואני משאיר לכם לחשוב ולדמיין את מה שהיה עלול לקרות אילו‬ ‫הייתי מגיב בצורה אחרת‪...‬‬ ‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬ ‫ִמ ְּמקו ְֹמָך מַ לְ ּ ֵכנּו ּתו ִֹפיעַ ‪ .‬וְ ִת ְמלו ְֹך עָ לֵ ינּו ּכִ י‬ ‫ִּפיהָ ‪ָ ּ ,‬פ ְתחָ ה בְ חָ כְ מָ ה‪ ,‬וְ תו ֹרַ ת חֶ סֶ ד‪ ,‬עַ ל‪-‬לְ ׁשוֹנָּה‪ .‬צו ֹפִ ּ ָיה‪ ,‬הֲ לִ יכו ֹת ּבֵ יתָ ּה‪ ,‬וְ לֶ חֶ ם עַ ְצלּות‪ֹ ,‬לא‬ ‫ָאבִ ינּו ָאב הָ רַ חֲ מָ ן‪ ,‬הַ ְמרַ חֵ ם‪ ,‬רַ חֶ ם עָ לֵ ינּו‪ ,‬וְ תֵ ן ְּבלִ ּבֵ נּו‬ ‫ְמחַ ּכִ ים אֲ נ ְַחנּו לָ ְך‪ .‬מָ תַ י ִּת ְמֹלְך ְּב ִצּיו ֹן‪ְּ .‬בקָ רו ֹב‬ ‫ִּבינָה לְ הָ בִ ין ּולְ הַ ְׂשּכִ יל‪ ,‬לִ ְ ׁשמ ֹעַ לִ לְ מ ֹד ּולְ לַ ּמֵ ד‪ ,‬לִ ְׁשמ ֹר ת ֹאכֵ ל‪ .‬קָ מּו בָ נֶיהָ ‪ ,‬וַיְ אַ ְּׁשרּוהָ ‪ּ ,‬בַ עְ לָ ּה‪ ,‬וַיְ הַ לְ לָ ּה‪ .‬רַ ּבו ֹת ּ ָבנו ֹת‪ ,‬עָ ׂשּו חָ יִ ל‪ ,‬וְ אַ ְּת‪ ,‬עָ לִ ית עַ ל‪ּ-‬כ ּ ָֻלנָה‪:‬‬ ‫ֹאמרּו לְ ָך חו ֹסֶ יָך בְ צַ ּ ֶד ְקָך עֲמּוסֶ יָך‪ ,‬תֻ ְק ּ ַדש ָאד ֹון עַ ל‬ ‫ֲׂשיָך וְ ִת ְׂשמַ ח ּבְ מַ ע ֲֶׂשיָך וְ י ְ‬ ‫ְּביָמֵ ינּו לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד ִּת ְׁשּכו ֹן‪ִּ .‬ת ְתּג ּ ֵַדל וְ ִת ְתקַ ּדֵ ׁש וְ לַ עֲׂשו ֹת‪ּ ,‬ולְ קַ ּיֵם אֶ ת ּכָ ל ּדִ בְ רֵ י תַ לְ מּוד ּתו ֹרָ תֶ ָך ְּבַאהֲ בָ ה‪ .‬חֲ מו ֹל עַ ל מַ ע ֶ‬ ‫ְּבתו ְֹך יְ ָ‬ ‫דּוּש ְתָך ִק ּ ַד ְשּתָ ‪ ,‬נָאֶ ה לְ קָ דו ֹש ּפְ אֵ ר ִמ ְקדו ִֹשים‪:‬‬ ‫ישיָך ּבִ ְק ָ‬ ‫ּכ ֹל מַ ע ֲֶׂשיָך ּכִ י מַ ְקדִ ֶ‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם עִ ירְ ָך לְ דו ֹר וָדו ֹר ּולְ נֵצַ ח נְ צָ ִחים‪ .‬וְ הָ אֵ ר עֵ ינֵינּו בְ תו ֹרָ תֶ ָך‪ ,‬וְ דַ ּבֵ ק לִ ּבֵ נּו ְּב ִמ ְצו ֹתֶ יָך‪ ,‬וְ יַחֵ ד‬ ‫וְ עֵ ינֵינּו ִתרְ אֶ ינָה מַ לְ כּותֶ ָך ּכַ ּדָ בָ ר הָ ָאמּור ְּב ִׁשירֵ י‬ ‫טו ֹב לְ הו ֹדו ֹת לה'‪ּ .‬ולְ זַּמֵ ר לְ ִ ׁש ְמָך עֶ לְ יו ֹן‪ :‬לְ הַ ּגִ יד ּ ַבּבו ֹקֶ ר חַ ְס ּ ֶדָך‪ .‬וֶאֱ מּונ ְָתָך ּ ַבּלֵ ילו ֹת‪:‬‬ ‫לְ בָ בֵ נּו לְ ַאהֲ בָ ה ּולְ יִ רְ ָאה אֶ ת ְ ׁשמֶ ָך‪:‬‬ ‫ֻעּזֶָך‪ .‬עַ ל יְ דֵ י ּדָ וִ ד ְמ ִׁשיחַ ִצדְ קֶ ָך‪:‬‬ ‫אָ ּנָא ּבְ כ ֹחַ ּגְ דֻּלַ ת יְ ִמינֶָך ּתַ ִּתיר ְצרּורָ ה‪ .‬קַ ּבֵ ל רִ ּנַת עַ ּמֶ ָך ַׂשּגְ בֵ נּו טַ הֲ רֵ נּו נו ֹרָ א‪ .‬נָא גִ ּבו ֹר ּדו ֹרְ ֵׁשי‬ ‫יִ חּודֶ ָך ּכְ בָ בַ ת ָׁש ְמרֵ ם‪ּ .‬בָ רְ כֵ ם טַ הֲ רֵ ם רַ חֲ מֵ י ִצדְ קָ תֶ ָך ּתָ ִמיד ּג ְָמלֵ ם‪ .‬חֲ ִסין קָ דו ֹׁש ּבְ רו ֹב טּובְ ָך‬ ‫מּוסר ָאבִ יָך‪ ,‬וְ ַאל ִּתּטו ֹש ּתו ֹרַ ת ִאּמֶ ָך‪ַ ,‬אדְ רַ ּבָ ה‪ּ ,‬תֵ ן ְּבלִ ּבֵ נּו ֶשנִ רְ אֶ ה ּכָ ל אֶ חָ ד מַ עֲלַ ת חֲ בֵ רֵ ינּו‬ ‫ְשמַ ע ְּבנִ י ַ‬ ‫נַהֵ ל עֲדָ תֶ ָך‪ .‬י ִָחיד ּגֵאֶ ה לְ עַ ְּמָך ּפְ נֵה זו ֹכְ רֵ י ְקד ָֻּׁשתֶ ָך‪.‬‬ ‫ִּת ְתנַהֵ ג ּתָ ִמיד לְ דַ ּבֵ ר ּכָ ל ּדְ בָ רֶ יָך‪ּ ,‬בנַחַ ת לְ כָ ל ָאדָ ם וְ ֹלא חֶ ְסרוֹנָם וְ ֶשּנְ דַ ּבֵ ר ּכָ ל אֶ חָ ד אֶ ת חֲ בֵ רו ֹ ְּבדֶ רֶ ְך הַ ּי ָָשר‬ ‫ּובְ כָ ל עֵ ת‪ּ ,‬ובָ זֶה ִּתּנָצֵ ל ִמן הַ ּכַ עַ ס‪ֶ ,‬ש ִהיא ִמּדָ ה‬ ‫ּוׁשמַ ע צַ עֲקָ תֵ נּו יו ֹדֵ עַ ּתַ עֲלּומו ֹת‪.‬‬ ‫ַׁשוְ עָ תֵ נּו קַ ּבֵ ל ְ‬ ‫וְ הָ רָ צּוי לְ פָ נֶיָך‪ ,‬וְ ַאל ַיעֲלֶ ה בְ לִ ּבֵ נּו שּום ִש ׂנְ ָאה מֵ אֶ חָ ד‬ ‫ֹלקים‪.‬‬ ‫ּכְ אַ ּיָל‪ּ ,‬תַ ֲער ֹג עַ ל אֲ פִ יקֵ י מָ יִ ם‪ֵ ּ ,‬כן נַפְ ִ ׁשי תַ ֲער ֹג אֵ לֶ יָך אֱ ִ‬ ‫רָ עָ ה לְ הַ חֲ ִטיא ְּבנֵי ָאדָ ם‪ .‬וְ כַ אֲ ֶשר ִּתּנָצֵ ל ִמן הַ ּכַ עַ ס‪ ,‬עַ ל חֲ בֵ רו ֹ חָ לִ ילָ ה‪ְּ ...‬תחַ ּזֵק או ֹתָ נּו ְּבַאהֲ בָ ה אֵ לֶ יָך ּכַ אֲ ֶשר‬ ‫ֹלקים‪:‬‬ ‫אֹלקים לְ אֵ ל חָ י‪ :‬מָ תַ י ָאבו ֹא‪ ,‬וְ אֵ רָ אֶ ה‪ְּ ,‬פנֵי אֱ ִ‬ ‫צָ ְמָאה נַפְ ִׁשי‪ ,‬לֵ ִ‬ ‫ּתַ עֲלֶ ה עַ ל לִ ְּבָך ִמּדַ ת הָ ֲע ָנוָה ֶש ִהיא ִמּדָ ה טו ֹבָ ה ּגָלּוי וְ יָדּועַ לְ פָ נֶיָך ֶש ְּיהֵ א הַ ּכ ֹל נַחַ ת רּוחַ אֵ לֶ יָך‪ָ ...‬אמֵ ן‬ ‫ִמּכָ ל הַ ִּמדו ֹת הַ ּטו ֹבו ֹת‪ .‬לְ מַ עַ ן ּתַ ְצלִ יחַ ְּבכָ ל ּדְ רָ כֶ יָך‬ ‫אֵ לֶ יָך ה' אֶ ְקרָ א‪ ,‬וְ אֶ ל ה'‪ ,‬אֶ ְתחַ ּנָן‪ְׁ .‬שמַ ע ה' וְ חָ ּנֵנִ י‪ ,‬ה'‪ ,‬הֱ יֵה עֹזֵר לִ י‪.‬‬ ‫ּכֵ ן יְ ִהי רָ צו ֹן‪:‬‬ ‫וְ ִתזְ ּ ֶכה לָ עו ֹלָ ם הַ ּבָ א‪:‬‬ ‫ּומּתו ְֹך ִמעּוט ֲעו ֹנו ֹת‪:‬‬ ‫עׁשר וְ כָ בו ֹד ִ‬ ‫ּומּתו ְֹך ֶ‬ ‫וְ זַּכֵ נּו לְ קַ ּבֵ ל ַׁשּבָ תו ֹת ִמּתו ְֹך ר ֹב ִש ְׂמחָ ה ִ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫חיים אידל‬ ‫בן אסתר‬ ‫משכן שילה |‬ ‫חביב בן‬ ‫מסעודה בן‬ ‫לולו‬ ‫‪10‬‬ ‫כוכבה‬ ‫הרוש בת‬ ‫סתה‬ ‫מקסים‬ ‫ביטון בן‬ ‫פיבי‬ ‫פנחס אברהם‬ ‫ז"ל בן מסעודה‬ ‫שתח'‬ ‫שלום בן‬ ‫פרחה‬ ‫ומסעוד‬ ‫שמעון‬ ‫אזולאי בן‬ ‫דונה‬ ‫חיים בן‬ ‫זוהרה ממן‬ ‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫דוד שלום‬ ‫בן זוהרה ממן‬ ‫משה בן חנה‬ ‫אלימלך‬ ‫שלמה בן‬ ‫עישה דדון‬ ‫ריינה בת‬ ‫מזל דדון‬ ‫אהובה שכן‬ ‫טוב ז"ל בת‬ ‫מזל שתח'‬ ‫לאורם נלך‬ ‫ציון רבי חנניה סגן הכהנים‬ ‫ציון רבי חלפתא ובניו‬ ‫ראל‬ ‫סי‬ ‫ולי יש‬ ‫פורים ומעשיות על גד‬ ‫ציון האידרא‬ ‫ציון האר"י‬ ‫ציון חבקוק הנביא‬ ‫ציון האלשיך הקדוש‬ ‫ציון יונתן בן עוזיאל‬ ‫ציון יוסף הצדיק‬ ‫‪.7‬‬ ‫‬ ‫מערת המכפלה‬ ‫קבר רחל‬ ‫ציון רבי אבא חלפתא‬ ‫ציון שמעיה ואבטליון‬ ‫הרה"ג יעקב שריקי זצ"ל‬ ‫הצדיק רבי יעקב שריקי זצוק"ל – נולד בסביבות שנת ה'תרמ"ח (למרות שהיה אז למעלה מגיל שמונים שנה ובקושי עמד על‬ ‫(‪ )1887‬בעיירה איליג (השוכנת בדרום מערב מרוקו)‪ .‬בצעירותו למד רגליו!) באוטובוס ממבשרת ציון לירושלים‪ ,‬ומשם לקח אוטובוס‬ ‫בישיבה הגדולה בה עמד בראשה ר' יעיש עקיבא שהרביץ תורה לקריית יובל וחיפש בעייפות ובטירחה את בית‪-‬המשפחה‪ ,‬שהכיר‬ ‫לתלמידים רבים מכל האזור בישיבתו שבאיליג ונתעלה עד שנעשה טוב ממרוקו (שהיו יתומים ג"כ) והציע להם את השידוך‪ ,‬ובחסדי ה'‬ ‫לתלמיד חכם וצדיק מופלא‪ .‬כל חייו רצף אחד של חיי תורה ויראת הוקם בזכותו בית נאמן בישראל של בני תורה המושתת על התורה‬ ‫שמים טהורה בקדושה ובתמימות‪ ,‬הגה בתורה יומם ולילה ועסק והמצוות‪.‬‬ ‫במצוות בגמילות חסדים בכל כוחו לשם שמים‪ .‬היה דבוק מאוד בחודש אב ה'תש"א‪ ,‬בן אחיו ר' מאיר שריקי הי"ו (חזן ושוחט‬ ‫בלימוד הזוהר הקדוש‪ .‬במשך כל חייו הקפיד הצדיק על אמירת במבשרת ציון) חלה ל"ע וקיבל אירוע מוחי ושכב בבית‪-‬הרפואה‬ ‫תיקון חצות מידי לילה‪ ,‬כשלאחר מכן היה ממשיך לעסוק בתורה במשך שלושה ימים‪ .‬לאחר שהשתחרר עדיין היה בדאגה גדולה‬ ‫ובפרט בזוה"ק עד אור הבוקר‪ .‬בספריו נמצאו טיפות שעווה‪ ,‬שכן ממצבו‪ .‬והנה לילה אחד חלם‪ ,‬שהוא נמצא בביה"כ מלא באנשים‬ ‫והיתה שם שמחה גדולה ומישהו שר בתוך הקהל‪ .‬ובתיבה ישבו‬ ‫היה לומד בלילות לאור הנר‪.‬‬ ‫בשנת ה'תשט"ז (‪ )1956‬עלה לארץ עם רבים מבני עירו ומשפחתו רבנים גדולים ובהם ר' יעקב שריקי ור' אליהו שריקי‪ .‬ואז ר' מאיר‬ ‫(בניהם בנו של אחיו הגדול – ר' משה זצוק"ל‪ ,‬הלא הוא הרה"ג הנזכר בא אליהם ואמר‪" :‬רבותיי! אני חולה!"‪ .‬ואז ר' יעקב שריקי‬ ‫המקובל הגדול ר' אליהו שריקי זצוק"ל מי שהיה רבה האחרון אמר לר' מאיר‪" :‬אל תפחד‪ ,‬יש לך עוד ‪ 25‬שנים לחיות!"‪ .‬ובאמת‬ ‫מצבו השתפר עד לבלי היכר ברוך ה' חי עימנו‪.‬‬ ‫של איליג ואח"כ שימש בארץ כרב מושב כסלון‪,‬‬ ‫רבינו היה מומחה בחכמת 'כף היד' (כמו אחיו הגדול‬ ‫וכיום בבית שמש עליו העיד הגאון ר' יחיאל‬ ‫כ"ק הרב הקדוש ר' משה שריקי זצוק"ל)‪ .‬וסיפרה‬ ‫אביחצירא שהיה מל"ו הצדיקים)‪ .‬בתחילה‬ ‫אשה‪ ,‬שקודם שילדה אמר לה‪ ,‬שתלד בן ואחר כך‬ ‫התיישב במושב אורה הסמוך לירושלים‪ ,‬ולאחר‬ ‫תיכנס לחולי כבד‪ .‬וסיים‪" :‬רק הקב"ה יציל אותך‬ ‫כשלוש שנים‪ ,‬בשנת ה'תשי"ט (‪ ,)1959‬העתיק את‬ ‫מזה"‪ .‬וכך היה‪ ,‬שתיכף לאחר הלידה חלתה זמן רב‬ ‫מושבו למבשרת ציון (הסמוכה לירושלים)‪ .‬רבים‬ ‫עד שהתרפאה בחסדי ה'‪ .‬כמו כן אשה אחרת סיפרה‬ ‫שיחרו לפתחו מדי יום כדי לבקש את ברכתו‪,‬‬ ‫שאמר לה בצעירותה שבסוף ימיה תסבול חולאים‪.‬‬ ‫שלא הייתה שבה ריקם ואכן נושעו‪ .‬היה מייעץ‬ ‫וכך הוא שכיום ה' ירחם אומנם זכתה לאריכות‬ ‫באמצעות ספרי סגולות והיה אומר את סיבת‬ ‫ימים ושנים‪ ,‬אבל חולה ב"מ לעיתים תכופות‪ .‬לאשה‬ ‫מחלתם ומה חליפתם‪.‬‬ ‫(הבעל שם טוב‬ ‫אחרת שפנתה אל הצדיק בשל העובדה‪ ,‬שלא זכתה‬ ‫הבורא‬ ‫לעבודת‬ ‫ולילותיו‬ ‫הקדיש את כל ימיו‬ ‫הקדוש)‬ ‫שנים רבות לפרי בטן אמר‪ ,‬שבקרוב תלד בן ואחריו‬ ‫יתברך‪ .‬גאון בנגלה ובנסתר‪ .‬מידת החסד‬ ‫עוד ג' בנים זה אחר זה‪ ,‬ולאחר מכן בת ומדברי‬ ‫והצדקה היתה טבועה בדמו של רבינו‪ .‬ביתו היה‬ ‫הצדיק לא נפל מאומה‪ ,‬וכך היה‪.‬‬ ‫בית הכנסת אורחים‪ ,‬בחו"ל ובארץ הקודש‪ ,‬היו‬ ‫בעירו איליג שבמרוקו היה נוהג להתחיל תפילת‬ ‫אף מספר עניים הסמוכים על שולחנו מידי שבת‬ ‫וחג באופן קבוע‪ .‬בהיותו במרוקו היה דואג לד' מינים עבור כל בני מנחה ב'פתח אליהו' בקול רם‪ ,‬קול חוצב להבות‪ ,‬לכבוד ה'‪.‬‬ ‫עירו והיה מחלק לכל משפחה כמספר הנפשות חינם אין כסף‪ .‬ומספרים כשהיה מתחיל 'פתח אליהו' – היו שומעים את קולו עד‬ ‫מעשה החסד שלו היו מופלאים‪ .‬היה מכניס אורחים גדול‪ .‬נזהר ה'מלאח' (השכונה) השניה‪ ,‬והיו יודעים שהתחילה תפילת מנחה‪.‬‬ ‫מאוד מלשון הרע ולא דיבר רע על שום אדם‪ .‬התבקש לבית‪-‬עולמו בשנותיו האחרונות עבר להתגורר אצל בנו ר' שלמה הי"ו בשכונת‬ ‫ביום שישי ערב שבת‪ ,‬י"ב אדר ב' ה'תשל"ג (‪ .)1973‬חי כ‪ 85-‬שנים‪ .‬קטמון בעיה"ק ירושלים ת"ו‪ ,‬ובשנים אלו סבל ייסורים וקיבלם‬ ‫באהבה והיה אומר תמיד "טוב שיש לי ייסורים בעולם הזה כך‬ ‫ציונו בהר המנוחות שבירושלים‪.‬‬ ‫אביו‪ :‬החסיד ר' שלמה (היה מתענה תענית הפסקה בת שישה אלך נקי לעולם הבא"‪ .‬כשבועיים לפני פטירתו אמר לכלתו פריחא‬ ‫ימים רצופים פעמיים בשנה‪ .‬בנוסף עסק בגמילות חסד של אמת תחי' (לבית סבאג) שתכין סעודה של דגים וביצים‪ .‬וכששאלה אותו‬ ‫בשם 'חברת רשב"י)‪ .‬אמו‪ :‬מרת טאנא (אחות הרה"ק רבי מכלוף למה? אמר לה‪" :‬את לא רואה את רשב"י ורבי מאיר בעל הנס?!"‬ ‫אלחרר)‪ .‬אשתו‪ :‬מרת חנינא (בת דודו של הרה"ק רבי מכלוף וכן הזכיר עוד שמות של צדיקים‪( .‬מנהג מיוחד היה לרבינו‪ ,‬להתחיל‬ ‫אלחרר)‪ .‬מרבותיו‪ :‬ר' יעיש עקיבא‪ .‬ילדיו‪ :‬ר' שלמה‪ ,‬ר' מכלוף (נפטר ולסיים את כל ספר הזוהר מתחילת חג הפסח ועד יום ל"ג בעומר‪,‬‬ ‫בגיל כ"ו‪ ,‬היה גאון בתורה ודרשן עצום – נקרא ע"ש סבו הגדול ר' וביום ל"ג בעומר היה עורך בביתו סעודה גדולה בשירים ותשבחות‬ ‫מכלוף אלחרר זיע"א‪ .‬מסופר כי לפני לידתו בה הצדיק רבי מכלוף לכבוד הילולת רשב"י זיע"א‪ ,‬לסעודה זו הזמין קהל רב ואכן זכה‬ ‫לבתו מרת חנינא בחלום ואמר לה‪' :‬התינוק שיוולד לך הוא גלגול שרשב"י הקדוש בא אליו‪ .‬ומכאן ניתן לראות מגדולתו של רבינו‬ ‫שלי בעוה"ז לזמן קצר')‪ .‬לצדיק ואשתו נולדו עוד ג' פעמים תאומים שהכיר צורת הצדיקים והם באו ללוותו)‪.‬‬ ‫ובתוך הסעודה קרא רבנו את המגילה ולאח"כ ניטל ממנו כח‬ ‫שנפטרו בילדותם ממחלת החצבת‪.‬‬ ‫בעל חסד עצום בגופו ובממונו‪ ,‬היה מרבה לשלוח תרומות לישיבות הדיבור והיה שוכב במיטה בין חיים למוות‪ .‬יומיים לפני פטירתו‬ ‫שונות‪ .‬בזקנותו נכנס אליו אברך צעיר לאסוף את קופת הצדקה בא לכלתו בחלום ואמר לה‪' :‬עוד יומיים יקרה משהו בבית'‪ .‬והיא‬ ‫שבביתו‪ ,‬ותוך כדי שיחה סיפר האברך‪ ,‬כי הוא התאלמן מאשתו הבינה‪ ,‬שרצה לומר לה שתשגיח עליו‪ ,‬שלא יפטר בלי שיקראו‬ ‫ל"ע שנפטרה צעירה בדמי ימיה‪ .‬אז הרב כאב את כאבו‪ ,‬ומיד עליו קריאת‪-‬שמע‪ .‬ואכן אחרי יומיים ראתה שקיצו קרב וקראה‬ ‫אמר לו‪" :‬אני מכיר אשה טובה בשבילך!"‪ .‬ותיכף ומיד נסע הרב לשכנים‪ ,‬ואמרו עליו קריאת‪-‬שמע ומיד התבקש לבית‪-‬עולמו‪.‬‬ ‫"כל העוסק‬ ‫בסיפורי צדיקים‬ ‫כאילו עוסק‬ ‫במעשי מרכבה"‬ ‫יום שבת ‪-‬ט' אדר‬ ‫יום ראשון ‪-‬י' אדר‬ ‫יום שני‪-‬י"א אדר‬ ‫יום שלישי ‪-‬י"ב אדר‬ ‫יום רביעי ‪-‬י"ג אדר‬ ‫יום חמישי ‪-‬י"ד אדר‬ ‫יום השישי ‪-‬ט"ו אדר‬ ‫ ר' דוד גניש ממקובלי‬‫לוב‪.‬‬ ‫ ר' יעקב דוויק הכהן‬‫מחו"ר פורת יוסף‪.‬‬ ‫ ר' יצחק בן וואליד‬‫מח"ס 'ויאמר יצחק'‪.‬‬ ‫‪ -‬ר' יהודה החסיד‪.‬‬ ‫ ר' דוד שמואל‬‫אלקלעי מחכמי בית אל‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫ ר' יחיא אדהאן נכד ר'‬‫יעקב אביחצירא מח"ס‬ ‫'אני לדוד'‪.‬‬ ‫ ר' גרשון אשכנזי‬‫(עבודת הגרשוני)‪.‬‬ ‫ ר' חיים יוסף דוד‬‫אזולאי החיד"א‪.‬‬ ‫ ר' משה פרדו‪.‬‬‫ ר' אברהם‬‫מסוכטשוב‪.‬‬ ‫ ר' אברהם‬‫אבוחצירא‪.‬‬ ‫ ר' יצחק צרור מחבר‬‫פירוש צרור המור לספר‬ ‫קול יעקב‪.‬‬ ‫ ר' שלמה הררי מחכמי‬‫ורבני דמשק‪.‬‬ ‫ ר' אברהם ב"ר גרשון‬‫אשכנזי‪.‬‬ ‫ ר' מסעוד חתשואל‬‫ראב"ד טבריה חיפה‪.‬‬ ‫ ר' משה פיינשטיין‬‫מח"ס 'אגרות משה'‪.‬‬ ‫ הקדוש ר' ישראל‬‫שלום‪.‬‬ ‫ ר' שמואל שטראשון‬‫(הרש"ש)‪.‬‬ ‫ ר' סעדיה אבן דנאן‪.‬‬‫ ר' שם טוב בן ר'‬‫יצחק בן וואליד‪.‬‬ ‫‪ -‬ר' יעקב כהנא‪.‬‬ ‫ ר' דוד ברדע מחכמי‬‫תונס‪.‬‬ ‫ ר' יצחק ב"ר משה‬‫אבואלעפיא רבה של‬ ‫דמשק מח"ס 'פני יצחק'‪.‬‬ ‫ ר' צבי הירש (קב‬‫הישר)‪.‬‬ ‫ציון רבי בנאה האמורא‬ ‫ציון רבי שלמה אלקבץ‬ ‫ציון האמהות‬ ‫ציון רבי עקיבא‬ ‫ציון רבי משה קורדובירו‬ ‫ציון רבי שמעון בר יוחאי‬ ‫ציון רבי יוסף קארו‬ ‫ציון רבי יוסי הגלילי‬ ‫ציון אביי‬ ‫ציון בניהו בן יהוידע‬ ‫יִ ָּמ ֵלא ִפי ְּת ִה ָּל ֶתָך‬ ‫וַאֲ נ ְַחנּו ֹלא נֵדַ ע מַ ה ַּנע ֲֶׂשה‪ּ .‬כִ י עָ לֶ יָך עֵ ינֵינּו‪ :‬זְ כ ֹר רַ חֲ מֶ יָך ה' וַחֲ סָ דֶ יָך‪ּ .‬כִ י מֵ עו ֹלָ ם הֵ ּ ָמה‪:‬‬ ‫הַ ּ ַמלְ אָ ְך הַ ּג ֹאֵ ל א ִֹתי ִמּכָ ל רָ ע יְ בָ רֵ ְך אֶ ת הַ ּנְ עָ רִ ים‪ .‬וְ יִ ּקָ רֵ א בָ הֶ ם ְׁש ִמי וְ ֵׁשם אֲ בו ֹתַ י ַאבְ רָ הָ ם וְ יִ ְצחָ ק‪.‬‬ ‫וְ יִ דְ ּגּו לָ ר ֹב ּבְ קֶ רֶ ב הָ ָארֶ ץ‪:‬‬ ‫אֵ ין עֲרו ְֹך לְ ָך ה' אֱ לקֵ ינּו ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּזֶה‪ .‬וְ אֵ ין זּולָ ְתָך מַ לְ ּ ֵכנּו לְ חַ ּיֵי הָ עולָ ם הַ ּ ָבא‪ .‬אֶ פֶ ס ּבִ לְ ְּתָך ּגו ֹאֲ לֵ נּו‬ ‫לִ ימו ֹת הַ ּ ָמ ִ ׁשיחַ ‪ .‬וְ אֵ ין ּדו ֹמֶ ה ּלְ ָך מו ִֹׁשיעֵ נּו לִ ְת ִחּיַת הַ ּמֵ ִתים‪:‬‬ ‫לּוֹלתיִ ְך לֶ כְ ּתֵ ְך ַאחֲ רַ י ּבַ ִּמדְ ּבָ ר ּבְ אֶ רֶ ץ ֹלא זְ רּועָ ה‪:‬‬ ‫ָּ‬ ‫ּכ ֹה ָאמַ ר ה' זָכַ רְ ִּתי לָ ְך חֶ סֶ ד נְ עּורַ יִ ְך ַאהֲ בַ ת ּכְ‬ ‫ל‪-‬בנֶיהָ ‪ּ ,‬כִ י אֵ ינֶּנּו‪.‬‬ ‫קו ֹל ּבְ רָ מָ ה נִ ְ ׁשמָ ע נְ ִהי ּבְ כִ י תַ ְמרּורִ ים רָ חֵ ל‪ְ ,‬מבַ ּ ָכה עַ ל‪ּ-‬בָ נֶיהָ ; מֵ אֲ נָה לְ ִה ּ ָנחֵ ם עַ ּ ָ‬ ‫ּכ ֹה ָאמַ ר ה'‪ִ ,‬מנְ עִ י קו ֹלֵ ְך ִמּבֶ כִ י‪ ,‬וְ עֵ ינַיִ ְך‪ִ ,‬מּדִ ְמעָ ה‪ּ :‬כִ י יֵׁש ָׂשכָ ר לִ פְ ע ּ ָֻלתֵ ְך נְ אֻ ם ה'‪ ,‬וְ ָׁשבּו מֵ אֶ רֶ ץ אוֹיֵב‪.‬‬ ‫ֵׁש‪-‬ת ְקוָה לְ ַאחֲ רִ יתֵ ְך‪ ,‬נְ אֻ ם‪-‬ה'‪ ,‬וְ ָׁשבּו בָ נִ ים‪ ,‬לִ גְ בּולָ ם‪:‬‬ ‫וְ י ִּ‬ ‫יקים או ֹר נָעִ ים‪:‬‬ ‫ּכְ ֶשהַ ּנְ ָשמָ ה ְמ ִאירָ ה‪ ,‬גַם ָשמַ יִ ם עו ֹטֵ י עֲרָ פֶ ל ְמפִ ִ‬ ‫נֵר לְ רַ גְ לִ י דְ בָ רֶ ָך‪ ,‬וְ או ֹר‪ ,‬לִ נְ ִתיבָ ִתי‪ .‬נִ ְ ׁש ּ ַבעְ ִּתי וָאֲ קַ ּיֵמָ ה לִ ְ ׁשמ ֹר‪ִ ,‬מ ְ ׁשּפְ טֵ י ִצדְ קֶ ָך‪:‬‬ ‫ִׁש ְפכִ י כַ ּ ַמיִ ם לִ ּבֵ ְך‪ ,‬נ ֹכַ ח ּפְ נֵי ה'‪:‬‬ ‫ְּת ִפּלָ ה‪ ,‬לְ עָ נִ י כִ י ַי ֲעט ֹף וְ לִ פְ נֵי ה'‪ ,‬יִ ְׁשּפ ְֹך ִׂשיחו ֹ‪ .‬ה'‪ִׁ ,‬ש ְמעָ ה ְתפִ ּ ָל ִתי‪ ,‬וְ ַׁשוְ עָ ִתי‪ ,‬אֵ לֶ יָך תָ בו ֹא‪.‬‬ ‫ַאל ּתַ ְסּתֵ ר ּ ָפנֶיָך‪ִ ,‬מּמֶ ּנִ י ּבְ יו ֹם צַ ר לִ י‪:‬‬ ‫ְּתהֵ א הַ ָּׁשעָ ה הַ ז ֹאת ְׁשעַ ת רַ חֲ ִמים וְ עֵ ת רָ צו ֹן ִמּלְ פָ נֶיָך‪:‬‬ ‫ַאתה עִ ּ ָמדִ י‪:‬‬ ‫ּ ַגם ִּכי אֵ לֵ ְך ְּבגֵיא צַ לְ מָ וֶת ֹלא ִאירָ א רָ ע ִּכי ּ ָ‬ ‫רּוׁשלַ יִ ם עִ ירֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל ִצּיו ֹן ִמ ְׁשּכַ ן ּכְ בו ֹדֶ ָך‪,‬‬ ‫רַ חֶ ם נָא ה' אֱ ֹלקֵ ינּו עַ ל יִ ְׂשרָ אֵ ל עַ ּמֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל יְ ָ‬ ‫וְ עַ ל מַ לְ כּות ּבֵ ית ּ ָדוִ ד ְמ ִ ׁשיחֶ ָך‪ ,‬וְ עַ ל הַ ּ ַביִ ת הַ ּגָדו ֹל וְ הַ ּקָ דו ֹׁש‪:‬‬ ‫ַאחֵ ינּו ּ ָכל ּבֵ ית יִ שרָ אֵ ל‪ .‬הַ ּנְ תּונִ ים ּ ַבצָ רָ ה ּובַ ִ ׁשבְ יָה‪ .‬הָ עו ְֹמדִ ים ּבֵ ין ּ ַבּיָם ּובֵ ין ּ ַב ּ ַיּבָ ָׁשה‪ .‬הַ ּ ָמקו ֹם יְ רַ חֵ ם‬ ‫עֲלֵ יהֶ ם וְ יו ִֹציאֵ ם ִמּצָ רָ ה לִ רְ וָחָ ה‪ּ .‬ומֵ אֲ פֵ לָ ה לְ או ֹרָ ה‪ִ .‬‬ ‫ָאש ׂים לְ קַ רְ נֵי הו ֹדו ֹ‪ּ .‬ולְ נֵר ּתָ ִמיד אֶ ּקַ ח לִ י אֶ ת‬ ‫ּומ ִּׁשעְ ּבּוד לִ גְ אֻ ּ ָלה‪ .‬הַ ְׁשּתָ א ּבַ ֲעגָלָ א ּובִ זְ מַ ן קָ רִ יב‪ּ :‬בִ לְ בָ בִ י ִמ ְש ּ ָכן אֶ בְ נֶה לַ הֲ דַ ר ּכְ בו ֹדו ֹ‪ּ .‬ובַ ִּמ ְש ּ ָכן ִמזְ ּבֵ חַ ִ‬ ‫ַאקרִ יב לו ֹ אֶ ת נַפְ ִשי הַ ְּי ִחידָ ה‪:‬‬ ‫אֵ ש הָ עֲקֵ דָ ה‪ּ ,‬ולְ קָ רְ ּבָ ן ְ‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫רפאל בן‬ ‫אברהם עמירן‬ ‫אליהו ומזל‬ ‫בן מלכה‬ ‫בת פרחה דיין‬ ‫אליהו בן‬ ‫סעדה אבגי‬ ‫עישה בת‬ ‫אסתר‬ ‫אבגי‬ ‫הראל‬ ‫יעיש‬ ‫דוד דעי בן‬ ‫זויה‬ ‫עישה בת‬ ‫אסתר אבגי‬ ‫תמר ויוחנן‬ ‫אסייג‬ ‫תהא מנוחתם עדן‪ .‬ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫מרים בת‬ ‫ג'מילה טיירי‬ ‫לוי בן פרחה‬ ‫אלון‬ ‫שלמה בר‬ ‫סימי אלון‬ ‫שאול בן‬ ‫נעימה ואליהו‬ ‫אברהם בן‬ ‫רחל גולה‬ ‫משכן שילה |‬ ‫‪11‬‬ ‫בות ּו ָבנִ ים‬ ‫ָא ֹ‬ ‫לַמָּ אוֹר – השמן שהיה יוצא מהטיפות‬ ‫הראשונות היה כשר להדלקת המנורה‪,‬‬ ‫והשמן השני היוצא מטחינת הריחיים לא‬ ‫היה כשר למנורה אבל היה כשר למנחות‬ ‫(שמן שהיו מקריבים עם הקרבנות)‪.‬‬ ‫ְל ָפ ָר ַׁשת ְּת ַ‬ ‫צ ֶ ּוה‬ ‫ַּת‬ ‫ה‬ ‫ר ָׁש‬ ‫ְמ ִצית ִס ּפ ּור ַה ּ ָפ ָ‬ ‫הציורים מתוך ”בינת המקראות”‬ ‫את המנורה שהייתה מונחת במשכן בין‬ ‫הפתח לפרוכת בצד דרום‪ ,‬היו מדליקים‬ ‫בכל לילה‪ ,‬והיו שמים כמות של שמן‬ ‫שתספיק עד הבוקר‪.‬‬ ‫הדלקת המנורה הייתה נעשית ע"י‬ ‫הכוהנים‪.‬‬ ‫שבת שלום לכל הילדים החמודים!‬ ‫משה רבינו המנהיג שמסר נפשו על בני‬ ‫ישראל‬ ‫מפרשת שמות ועד סוף התורה‪ ,‬שמו של‬ ‫משה רבינו מוזכר בכל פרשיות התורה‬ ‫פעמים רבות‪ ,‬חוץ מפרשה אחת והיא פרשת‬ ‫תצווה‪.‬‬ ‫משה רבינו אהב את בני ישראל מאוד‪ ,‬עד‬ ‫כדי כך שהיה מוכן ששמו לא יוזכר בכל‬ ‫התורה‪ ,‬כדי להצילם מעונשם על חטא‬ ‫העגל‪.‬‬ ‫שימו לב‪ ,‬שהפסוק שאולי מתאר יותר מכל‬ ‫את אהבתו הגדולה של משה רבינו לבני‬ ‫ישראל נמצא בספר שמות פרק ל"ב פסוק‬ ‫ל"ב‪" :‬וְ עַ ָּתה ִאם ִת ָּשא חַ ָּטאתָּ ם וְ ִאם ַאיִ ן‬ ‫ְמחֵ נִ י נָּא ִמ ִס ְפ ְרָך אֲ ֶׁשר כָּתָּ בְ ָּת"‪ .‬הקב"ה‬ ‫קיבל את בקשתו של משה ולא העניש את‬ ‫בני ישראל כאשר חשב‪ ,‬אבל בגלל שמילים‬ ‫אלו יצאו מפי משה‪ ,‬שמו לא הוזכר‬ ‫בפרשתנו‪.‬‬ ‫הדלקת המנורה‬ ‫בפרשה הקודמת למדנו על המשכן וכליו‬ ‫ובפרשתנו נלמד על הדלקת המנורה‪ ,‬בגדי‬ ‫הכוהנים וכן על פריטים נוספים שהיו‬ ‫במשכן‪ .‬הקב"ה מצווה את משה להדליק‬ ‫את המנורה מ ֶׁשמֶׁ ן ַזיִ ת זָ ְך כ ִָתית לַמָ אוֹר‪.‬‬ ‫זְָּך – שמן נקי ללא שמרים‪ ,‬היו לוקחים את‬ ‫הזיתים שנמצאים בראש הזית וחשופים‬ ‫לשמש‪ ,‬כך שהזיתים האלו היו בשלים‬ ‫והשמן שהיה יוצא מהם היה נקי יותר‪.‬‬ ‫כ ִָּתית – כותשים במכתשת ולא טוחנים‬ ‫בריחיים‪ ,‬ואחרי שהטיפה הראשונה הייתה‬ ‫יוצאת היו מחזירים את הזיתים לטחינה‬ ‫בריחיים‪.‬‬ ‫אֲ בָ ְרכָ ה אֶ ת יְ ָי ְּבכָ ל עֵ ת ּ ָת ִמיד ְּת ִה ּ ָלתו ֹ‬ ‫ֹלהים‬ ‫ְּבפִ י סו ֹף ּ ָדבָ ר הַ ּכ ֹל נִ ְ ׁשמָ ע אֶ ת הָ אֱ ִ‬ ‫יְ רָ א וְ אֶ ת ִמ ְצו ֹתָ יו ְ ׁשמו ֹר ִּכי זֶה ּ ָכל‬ ‫הָ ָאדָ ם ְּת ִה ּ ַלת יְ ָי יְ דַ ּ ֶבר ִּפי וִ יבָ רֵ ְך ּ ָכל‬ ‫ּ ָב ָש ׂר ֵ ׁשם קָ ְדׁשו ֹ לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד וַאֲ נ ְַחנּו‬ ‫נְ בָ רֵ ְך יָּה מֵ עַ ּ ָתה וְ עַ ד‪-‬עו ֹלָ ם הַ לְ לּויָּה‬ ‫וַיְ דַ ּ ֵבר אֵ לַ י זֶה הַ שֻּ ׁ לְ חָ ן אֲ ֶ ׁשר לִ פְ נֵי יְ יָ‪.‬‬ ‫אם מברכים בזימון המברך אומר‪:‬‬ ‫יׁשא‪:‬‬ ‫הַ ב לָ ן וְ נִ בְ ִריְך לְ מַ לְ ּכָ א ִעּלָ ָאה קַ ִּד ָ‬ ‫המסובים עונים‪ָׁ :‬שמַ יִ ם‪:‬‬ ‫המברך אומר‪ִּ :‬ב ְרׁשּות מַ לְ ּכָ א ִעּלָ ָאה‬ ‫ּוב ְרׁשּות ַׁשּבָ ת‬ ‫יׁשא‪( ,‬בשבת ‪ִ -‬‬ ‫קַ ִּד ָ‬ ‫ּוב ְרׁשּות מו ֹרַ י וְ רַ ּבו ֹתַ י‬ ‫מַ לְ ְּכתָ א) ִ‬ ‫ׁשּותכֶ ם נְ בָ רֵ ך (בעשרה‪ :‬אֱ ֹלהֵ ינּו)‬ ‫ּוב ְר ְ‬ ‫ִ‬ ‫ֶׁשָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשלו ֹ‪:‬‬ ‫המסובים עונים‪ּ :‬בָ רּוְך (בעשרה‪:‬‬ ‫ּובטּובו ֹ‬ ‫אֱ ֹלהֵ ינּו) ֶׁשָאכַ לְ נּו ִמ ֶּׁשלו ֹ ְ‬ ‫חָ יִ ינּו‪:‬‬ ‫המזמן‪ָ ּ :‬ברּוְך (אֱ ֹלהֵ ינּו) ֶ ׁשָאכַ לְ נּו‬ ‫ּובטּובו ֹ הַ ּ ָגדו ֹל ּ ָת ִמיד חָ יִ ינּו‪.‬‬ ‫ִמ ּ ֶ ׁשּלו ֹ ְ‬ ‫בגדי כהונה‬ ‫הקב"ה מצווה את משה‪ ,‬שימנה את אהרן‬ ‫ובניו לכוהנים שישרתו במשכן‪.‬‬ ‫כיאה לתפקיד רם ונישא‪ ,‬לכוהנים היו‬ ‫בגדים מיוחדים לכבוד ולתפארת‪.‬‬ ‫מי הכין את הבגדים? הקב"ה מצווה את‬ ‫משה שהוא בעצמו ידבר עם אנשים "חכמי‬ ‫לב" – שהקב"ה מילא אותם רוח חכמה‪,‬‬ ‫וביכולתם להכין את הבגדים בכוונה‬ ‫ובקדושה‪.‬‬ ‫כמה בגדים היו ומהם? ‪ 8‬בגדים‪ 4 ,‬לכהן‬ ‫הדיוט‪ :‬כתונת‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬אבנט ומגבעת ו‪4-‬‬ ‫נוספים לכהן הגדול‪ :‬אפוד‪ ,‬מעיל‪ ,‬ציץ‬ ‫וחושן (הכהן הגדול חבש מצנפת לעומת כהן‬ ‫הדיוט שחבש מגבעת‪ ,‬בהמשך נראה מה‬ ‫ההבדל)‪.‬‬ ‫ישנם פרטים רבים ודעות שונות בנוגע לבגדי‬ ‫הכהונה‪ ,‬ואי אפשר להקיף את הכל בפינה‬ ‫שלנו‪ .‬בעז"ה בקרוב מאוד יבנה בית‬ ‫המקדש ברחמים‪ ,‬ונוכל כולנו לראות את‬ ‫הכוהנים בבגדיהם המפוארים‪.‬‬ ‫האפוד‬ ‫ממה היה עשוי האפוד? "זָּהָּ ב ְת ֵכלֶׁת‬ ‫ַארגָּמָּ ן תוֹלַעַ ת ָּשנִ י וְ ֵשש מָּ ְשזָּר"‪ .‬כיצד?‬ ‫וְ ְ‬ ‫הכינו מהזהב חוט וטוו חוט זהב אחד עם‬ ‫שישה חוטים של צמר הצבוע בתכלת‪ ,‬וחוט‬ ‫זהב עם שישה חוטים של צמר צבוע‬ ‫בארגמן‪ ,‬וכן עם חוטי ארגמן ושש (פשתן‬ ‫לבן) ואת כל החוטים האלו‪ ,‬סה"כ ‪88‬‬ ‫חוטים‪ ,‬היו טווים ביחד לחוט אחד עבה‬ ‫שממנו הכינו את האפוד‪.‬‬ ‫צורת האפוד – האפוד היה עשוי כמין סינר‬ ‫שהיה הכהן חוגר מאחוריו מעל מתניו‪ ,‬והיה‬ ‫מקיף ומגיע עד החלק הקדמי של גופו‪.‬‬ ‫חשב האפוד – שתי רצועות שהיו מחוברות‬ ‫לאפוד והכהן היה קושרן מלפניו‪.‬‬ ‫כתפות האפוד ‪ -‬לאפוד היו שתי כתפיות‬ ‫שהיו עולות מאחוריו על כתפיו ויורדות עד‬ ‫לגובה החזה‪.‬‬ ‫אבני שוהם ‪ -‬בראש כל כתפיה הייתה אבן‬ ‫שוהם עם שישה משמות שבטי ישראל‬ ‫שנכתבו לפי סדר לידתם‪.‬‬ ‫על האבן האחת‪" :‬ראובן‪ ,‬שמעון‪ ,‬לוי‪,‬‬ ‫יהודה‪ ,‬דן ונפתלי"‪ ,‬ועל השנייה‪" :‬גד‪ ,‬אשר‪,‬‬ ‫יששכר‪ ,‬זבולון‪ ,‬יוסף ובנימין"‪.‬‬ ‫שמות השבטים היו חרוטים באבנים‪ ,‬ואת‬ ‫אבני השוהם שיקעו בשתי משבצות‬ ‫(תבניות) זהב והזהב היה מקיף את האבנים‬ ‫כמסגרת‪.‬‬ ‫האבנים חוברו לכתפות האפוד לזיכרון לפני‬ ‫ה'‪.‬‬ ‫חכמי הלב ייקחו "אֶׁ ת הַ זָּהָּ ב וְ אֶׁ ת הַ ְת ֵכלֶׁת‬ ‫ַארגָּמָּ ן וְ אֶׁ ת תוֹלַעַ ת הַ ָּשנִ י וְ אֶׁ ת הַ ֵשש"‬ ‫וְ אֶׁ ת הָּ ְ‬ ‫ומהם יכינו את בגדי הכהונה‪.‬‬ ‫ַאתה יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו‬ ‫ָּ‬ ‫ּ ָברּוְך‬ ‫מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם הָ אֵ ל הַ ּ ָזן‬ ‫או ֹתָ נּו וְ אֶ ת הָ עו ֹלָ ם ֻּכּלו ֹ‬ ‫ְּבטּובו ֹ ְּבחֵ ן ְּבחֶ סֶ ד ְּברֶ וַח‬ ‫ּוברַ חֲ ִמים רַ ִּבים נ ֹתֵ ן‬ ‫ְ‬ ‫ּובְ‬ ‫ל‪-‬ב ָש ׂר ִּכי לְ עו ֹלָ ם‬ ‫לֶ חֶ ם לְ כָ ּ ָ‬ ‫ּובטּובו ֹ הַ ּ ָגדו ֹל‬ ‫ְ‬ ‫חַ ְסּדו ֹ‬ ‫ּ ָת ִמיד ֹלא חָ סַ ר לָ נּו וְ ַאל‬ ‫י ְֶחסַ ר לָ נּו מָ זו ֹן ּ ָת ִמיד‬ ‫לְ עו ֹלָ ם וָעֶ ד ִּכי הּוא אֵ ל‬ ‫ּומפַ ְרנֵס לַ ּכ ֹל וְ ֻׁשלְ חָ נו ֹ‬ ‫זָן ְ‬ ‫עָ רּוְך לַ ּכ ֹל וְ ִה ְת ִקין ִמ ְחיָה‬ ‫ְּב ִרּיו ֹתָ יו‬ ‫ּומָ זו ֹן לְ כָ ל‬ ‫ּובר ֹב‬ ‫אֲ ֶ ׁשר ּ ָברָ א ְברַ חֲ מָ יו ְ‬ ‫חֲ סָ דָ יו ּ ָכָאמּור ּפו ֹתֵ חַ‬ ‫אֶ ת‪-‬יָדֶ ָך ּומַ ְש ִּׂביעַ לְ כָ ל‪-‬חַ י‬ ‫ַאתה יְ ָי הַ ּ ָזן‬ ‫רָ צו ֹן‪ָ ּ ,‬ברּוְך ּ ָ‬ ‫אֶ ת הַ ּכ ֹל‪.‬‬ ‫וְ עַ ל הַ ּכ ֹל יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו אֲ נ ְַחנּו‬ ‫ּומבָ ְרְר ִכים אֶ ת ְ ׁשמָ ְך‬ ‫מו ִֹדים לָ ְך ְ‬ ‫ּ ָכָאמּור וְ ָאכַ לְ ּ ָת וְ ָש ׂבָ עְ ּ ָת ּובֵ רַ ְכ ּ ָת‬ ‫אֶ ת יְ ָי אֱ ֹלהֶ יָך עַ ל‪-‬הָ ָארֶ ץ הַ ּט ֹבָ ה‬ ‫ַאתה יְ ָי עַ ל‬ ‫אֲ ֶ ׁשר נָתַ ן‪-‬לָ ְך ּ ָברּוְך ּ ָ‬ ‫הָ ָארֶ ץ וְ עַ ל הַ ּ ָמזו ֹן‪.‬‬ ‫שמות השבטים נכתבו לפי הסדר שנולדו‬ ‫מאימותיהם‪ ,‬תחילה הבנים של לאה ואח"כ‬ ‫בני בלהה וזלפה ובני רחל‪.‬‬ ‫חיבור החושן לאפוד‬ ‫החושן היה מחובר לאפוד בצורה הבאה‪:‬‬ ‫מלמעלה‪ -‬בשתי פינות החושן העליונות היו‬ ‫שרשראות (כמו חבלים) מזהב שנקשרו‬ ‫בטבעות זהב אל כתפות האפוד מקדימה‪.‬‬ ‫מלמטה‪ -‬בשתי פינות החושן התחתונות היו‬ ‫שני פתילי תכלת הקשורים מפינות החושן‬ ‫לטבעות שהיו בכתפות האפוד‪ ,‬במקום‬ ‫שהכתפות היו מחוברות לאפוד מאחור‪.‬‬ ‫אורים ותומים‬ ‫בתוך כפלי החושן (כמו שלמדנו הבד שעליו‬ ‫הונחו האבנים היה מכופל) שמו את‬ ‫"האורים והתומים" ‪ -‬שם השם המפורש‪.‬‬ ‫וכשהיו בני ישראל רוצים לדעת מה לעשות‬ ‫(למשל האם לצאת למלחמה או לא) היו‬ ‫אותיות החושן מאירות ומגלות את‬ ‫התשובה‪.‬‬ ‫החושן‬ ‫החושן היה עשוי מאותם החוטים שמהם‬ ‫עשו את האפוד‪.‬‬ ‫מידות החושן – חצי אמה (זרת) על אמה‪,‬‬ ‫ואת האמה היו מכפלים כמין כיס כך‬ ‫שהחושן היה ריבוע‪ ,‬חצי אמה על חצי אמה‪.‬‬ ‫נו ֹדֶ ה ְּלָך יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו עַ ל‬ ‫ֶ ׁש ִהנְ חַ לְ ּ ָת לַ אֲ בו ֹתֵ ינּו אֶ רֶ ץ‬ ‫ּורחָ בָ ה ְּב ִרית‬ ‫חֶ ְמ ּ ָדה טו ֹבָ ה ְ‬ ‫וְ תו ֹרָ ה חַ ִּיים ּומָ זו ֹן עַ ל‬ ‫ֶ ׁשהו ֹצֵ אתָ נּו מֵ אֶ רֶ ץ ִמ ְצרַ יִ ם‬ ‫ּופְ ִדיתָ נּו ִמ ּ ֵבית עֲבָ ִדים וְ עַ ל‬ ‫יתָך ֶ ׁשחָ תַ ְמ ּ ָת ִּב ְב ָש ׂרֵ נּו וְ עַ ל‬ ‫ְּב ִר ְ‬ ‫ּתו ֹרָ ְתָך ֶ ׁש ִּל ּ ַמ ְד ּ ָתנּו וְ עַ ל חֻ ּ ֵקי‬ ‫ְרצוֹנְָך ֶ ׁשהו ֹדַ עְ ּ ָתנּו וְ עַ ל חַ ִּיים‬ ‫ּומפַ ְרנֵס‬ ‫ְ‬ ‫ַאתה זָן‬ ‫ּומָ זו ֹן ָ ׁש ּ ָ‬ ‫או ֹתָ נּו‪.‬‬ ‫על החושן נארגו משבצות זהב שבתוכן‬ ‫הניחו את אבני החושן שנקראו גם "אבני‬ ‫המילואים" (האבנים היו ממלאות את‬ ‫משבצות הזהב)‪.‬‬ ‫בחושן היו ‪ 28‬אבנים כנגד ‪ 28‬שבטי ישראל‪.‬‬ ‫שמות השבטים היו כתובים בחריטה ע"ג‬ ‫האבנים בלי שנחסרו האבנים‪ .‬כיצד? משה‬ ‫רבינו לקח תולעת שמיר וסימן את שמות‬ ‫השבטים על האבנים‪ ,‬ובכל מקום שתולעת‬ ‫השמיר הונחה הייתה הצורה משוקעת‬ ‫באבנים‪.‬‬ ‫ואלה שמות האבנים‪" :‬אֹדֶׁ ם ִפ ְטדָּ ה ּובָּ ֶׁר ֶׁקת‬ ‫הַ טּור הָּ אֶׁ חָּ ד‪ :‬וְ הַ טּור הַ ֵשנִ י נֹפֶׁ ְך ַס ִפיר‬ ‫ישי ל ֶֶׁׁשם ְשבוֹ‬ ‫וְ יָּהֲ ֹלם‪ :‬וְ הַ טּור הַ ְשלִ ִ‬ ‫ַאחלָּמָּ ה‪ :‬וְ הַ טּור הָּ ְרבִ יעִ י ַת ְר ִשיש וְ שֹהַ ם‬ ‫וְ ְ‬ ‫וְ י ְָּשפֵ ה"‪.‬‬ ‫המעיל‬ ‫המעיל היה עשוי כולו מצמר הצבוע בתכלת‪,‬‬ ‫ועליו היה הכהן הגדול לובש את האפוד‬ ‫ואת החושן‪.‬‬ ‫פתח הצוואר של המעיל היה מכופל ע"י‬ ‫אריגה מיוחדת כדי שלא יקרע‪.‬‬ ‫רַ חֵ ם יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו עָ לֵ ינּו וְ עַ ל‬ ‫רּושלַ יִ ם‬ ‫יִ ְש ׂרָ אֵ ל עַ ּ ָמְך וְ עַ ל יְ ָ ׁ‬ ‫עִ ירָ ְך וְ עַ ל הַ ר ִצּיו ֹן ִמ ְ ׁש ּ ַכן‬ ‫ְּכבו ֹדָ ְך וְ עַ ל הֵ יכָ לָ ְך וְ עַ ל‬ ‫ְמעוֹנְָך וְ עַ ל ְּד ִבירָ ְך וְ עַ ל הַ ּ ַביִ ת‬ ‫הַ ּ ָגדו ֹל וְ הַ ּ ָקדו ֹׁש ֶ ׁש ִּנ ְקרָ א‬ ‫ָאבינּו ְרעֵ נּו זּונֵנּו‬ ‫ִ ׁש ְמָך עָ לָ יו ִ‬ ‫ּ ַפ ְרנְ סֵ נּו ּ ַכלְ ְּכלֵ נּו הַ ְרוִ יחֵ נּו‬ ‫הַ רְ וַח לָ נּו ְמהֵ רָ ה ִמ ּ ָכל‪-‬‬ ‫צָ רו ֹתֵ ינּו וְ נָא ַאל ּ ַת ְצ ִריכֵ נּו‬ ‫יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו לִ ידֵ י מַ ְּתנו ֹת ּ ָב ָש ׂר‬ ‫וָדָ ם וְ ֹלא לִ ידֵ י הַ לְ וָָאתָ ם‬ ‫אֶ ּ ָלא לְ י ְָדָך הַ ְּמלֵ ָאה וְ הָ ְרחָ בָ ה‬ ‫ֲשירָ ה וְ הַ ְּפתּוחָ ה יְ ִהי רָ צו ֹן‬ ‫הָ ע ִ ׁ‬ ‫ֶ ׁשֹלּ א נֵבו ֹׁש ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּ ֶזה וְ ֹלא‬ ‫נִ ּ ָכלֵ ם לְ עו ֹלָ ם הַ ּ ָבא ּומַ לְ כּות‬ ‫ּ ֵבית ּ ָדוִ ד ְמ ִ ׁשיחָ ְך ּ ַתחֲ זִ ירֶ ּ ָנה‬ ‫לִ ְמקו ֹמָ ּה ִּב ְמהֵ רָ ה ְביָמֵ ינּו‪.‬‬ ‫בשבת קודש‪ְ :‬רצֵ ה וְ הַ חֲ לִ יצֵ נּו יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו ְּב ִמ ְצו ֹתֶ יָך‬ ‫ּוב ִמ ְצוַת יו ֹם הַ ְּ ׁשבִ יעִ י הַ ַ ׁש ּ ָבת הַ ּ ָגדו ֹל וְ הַ קָ דו ֹׂש הַ ּ ֶזה‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ִּכי יו ֹם ּ ָגדו ֹל וְ קָ דו ֹׁש הּוא ִמ ְּלפָ נֶיָך נִ ְ ׁשּבו ֹת ּבו ֹ וְ נָנּוחַ ּבו ֹ‬ ‫וְ נִ ְתעַ ּ ֵנג ּבו ֹ ְּכ ִמ ְצוַת חֻ ּ ֵקי רְ צוֹנְָך וְ ַאל ְּת ִהי צָ רָ ה וְ יָגו ֹן ְּביו ֹם‬ ‫ַאתה‬ ‫ְמנּוחָ תֵ נּו וְ הַ ְראֵ נּו בְ נֶחָ מַ ת ִצּיו ֹן ִּב ְמהֵ רָ ה בְ יָמֵ ינּו ִּכי ּ ָ‬ ‫יתָך‬ ‫הּוא ּ ַבעַ ל הַ ּ ֶנחָ מו ֹת וְ גַם ֶ ׁשָאכַ לְ נּו וְ ָ ׁש ִתינּו חָ רְ ּ ַבן ּ ֵב ְ‬ ‫הַ ּ ָגדו ֹל וְ הַ ּ ָקדו ֹׁש ֹלא ָ ׁשכַ ְחנּו ַאל ִּת ְ ׁש ּ ָכחֵ נּו לָ נֶצַ ח וְ ַאל‬ ‫ָאתה‪.‬‬ ‫ִּתזְ נָחֵ נּו לָ עַ ד ִּכי אֵ ל מֶ לֶ ְך ּ ָגדו ֹל וְ קָ דו ֹׁש ּ ָ‬ ‫בראש חודש‪ :‬אֱ ֹלהֵ ינּו וֵאֹלהֵ י אֲ בו ֹתֵ ינּו‪ַ ,‬יעֲלֶ ה וְ ָיב ֹא י ִַּגיעַ‬ ‫יֵרָ אֶ ה וְ יֵרָ צֶ ה יִ ּ ָ ׁשמַ ע יִ ּ ָפקֵ ד וְ יִ ּ ָזכֵ ר זִ כְ רוֹנֵנּו וְ זִ כְ רו ֹן אֲ בו ֹתֵ ינּו‪,‬‬ ‫רּושלַ יִ ם עִ ירָ ְך‪ ,‬וְ זִ כְ רו ֹן מָ ִ ׁשיחַ ּ ֶבן ּ ָדוִ ד עַ ְב ּ ָדְך‪,‬‬ ‫זִ ְכרו ֹן יְ ָ ׁ‬ ‫וְ זִ ְכרו ֹן ּ ָכל‪-‬עַ ְּמָך ּ ֵבית יִ ְש ׂרָ אֵ ל לְ פָ נֶיָך‪ ,‬לִ פְ לֵ טָ ה לְ טו ֹבָ ה לְ חֵ ן‬ ‫לְ חֶ סֶ ד ּולְ רַ חֲ ִמים לְ חַ ִּיים טו ֹבִ ים ּולְ ָ ׁשלו ֹם ְּביו ֹם‪ :‬ר ֹאׁש‬ ‫ח ֹדֶ ׁש הַ ּזֶה‪ :‬לְ רַ חֵ ם ּבו ֹ עָ לֵ ינּו ּולְ הו ִֹׁשיעֵ נּו‪ .‬זָכְ רֵ נּו יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו‬ ‫ּופ ְקדֵ נּו בו ֹ לִ בְ רָ כָ ה‪ ,‬וְ הו ִ ֹׁשיעֵ נּו בו ֹ לְ חַ ִּיים‬ ‫ּבו ֹ לְ טו ֹבָ ה‪ָ ּ ,‬‬ ‫טו ִֹבים‪ִּ ,‬ב ְדבַ ר יְ ׁשּועָ ה וְ רַ חֲ ִמים; חּוס וְ חָ ּ ֵננּו‪ ,‬וַחֲ מ ֹל וְ רַ חֵ ם‬ ‫עָ לֵ ינּו‪ ,‬וְ הו ִ ֹׁשיעֵ נּו ִּכי אֵ לֶ יָך עֵ ינֵינּו‪ִּ ,‬כי אֵ ל מֶ לֶ ְך חַ ּנּון וְ רַ חּום‬ ‫ָאתה‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫ַאתה יְ ָי‬ ‫רּושלַ יִ ם עִ ירָ ְך ִּב ְמהֵ רָ ה בְ יָמֵ ינּו ּ ָברּוְך ּ ָ‬ ‫וְ ִתבְ נֶה יְ ָ ׁ‬ ‫רּושלָ יִ ם (בלחש ָאמֵ ן)‬ ‫ּבוֹנֵה יְ ָ ׁ‬ ‫ִּּב ְר ַּכת‬ ‫בשולי המעיל ארגו פעמוני זהב ורימונים‬ ‫לסירוגין‪ .‬הרימונים היו בצורת עיגול‬ ‫עשויים מחוטי צמר הצבועים בתכלת‪,‬‬ ‫ארגמן ותולעת שני‪.‬‬ ‫הפעמונים היו מצלצלים בזמן שהכהן הגדול‬ ‫היה נכנס ויוצא‪.‬‬ ‫הכוהנים טבלו במקווה ומשה רבנו הלבישם‬ ‫את הבגדים‪.‬‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬משה רבינו משח (שפך טיפת‬ ‫שמן על ראשם) את הכוהנים בני אהרן‬ ‫בשמן המשחה‪ ,‬שהיה עשוי משמן זית‬ ‫ובשמים (בפרשת כי תישא נלמד על שמן‬ ‫מיוחד זה)‪.‬‬ ‫במעשה זה הכוהנים מתקדשים והכהונה‬ ‫עוברת לבניהם בירושה‪.‬‬ ‫מכנסיים‬ ‫המכנסיים היו עשויים גם הם מפשתן‪.‬‬ ‫ציץ‬ ‫הציץ היה טס של זהב ברוחב שתי אצבעות‬ ‫שהיה מונח על מצחו של הכהן הגדול‪.‬‬ ‫על הציץ היה כתוב "קודש לה'"‪.‬‬ ‫הציץ היה קשור בשלושה פתילי תכלת‪,‬‬ ‫שהיו מקופלים ומחוברים לנקבים בצדי‬ ‫הציץ ובאמצעו‪.‬‬ ‫אבנט‬ ‫האבנט היה עשוי מאריגה של פשתן‪ ,‬תכלת‪,‬‬ ‫ארגמן ותולעת שני באורך של ‪ 28‬אמה‪.‬‬ ‫הכוהנים היו כורכים את האבנט סביב‬ ‫גופם‪.‬‬ ‫שתי קצוות הפתיל מצד ימין ושתי קצוות‬ ‫נוספות מצד שמאל ושתי קצוות מלמעלה‬ ‫(הפתיל עבר מעל המצנפת)‪ ,‬ואת ששת‬ ‫הקצוות‪ ,‬הכהן קשר מאחורי ראשו‪.‬‬ ‫כתונת‬ ‫הכתונת הייתה עשויה מפשתן וארוגה‬ ‫בצורת משבצות‪.‬‬ ‫לבישת הבגדים‬ ‫הכוהנים חייבים לעבוד בבית המקדש‬ ‫בלבושם המיוחד ואסור להם להחסיר אף‬ ‫בגד‪.‬‬ ‫קידוש הכוהנים‬ ‫לפני שהכוהנים יכלו להתחיל בעבודתם‬ ‫המיוחדת‪ ,‬יש לקדש אותם ע"י הקרבת‬ ‫קרבנות ולבישת הבגדים‪.‬‬ ‫מצנפת ומגבעת‬ ‫המצנפת והמגבעת היו עשויות מרצועה של‬ ‫פשתן באורך ‪ 21‬אמה שהיו הכוהנים‬ ‫מלפפים על ראשם‪ .‬מגבעת לכהן הדיוט‬ ‫ומצנפת לכהן גדול‪.‬‬ ‫ההבדל ביניהן היה בדרך לבישתן‪ ,‬את‬ ‫המגבעת היו מלפפים לגובה בצורת קונוס‬ ‫והמצנפת הייתה מלופפת לרוחב ושטוחה‬ ‫מלמעלה‪.‬‬ ‫הקרבנות‬ ‫פר אחד ושני אילים‪.‬‬ ‫לחם מצות – (רבוכה)‪ ,‬קמח חיטים שנילוש‬ ‫במים פושרים ואח"כ מושלך למים‬ ‫רותחים‪ ,‬ובנוסף נאפה בתנור ומטוגן‬ ‫במחבת‪.‬‬ ‫חלות מצות – קמח ושמן מעורבבים ולאחר‬ ‫הלישה בפושרים אופים בתנור‪.‬‬ ‫רקיקי מצות – קמח הנילוש בפושרים‬ ‫ולאחר האפייה נמשח בשמן‪.‬‬ ‫את הלחמים‪ ,‬החלות והרקיקים הכניסו‬ ‫לסל והביאו ביחד עם הפר ושני האילים‬ ‫לחצר המשכן ביום הקמתו‪.‬‬ ‫השלב הבא הוא הקרבת הקרבנות‪.‬‬ ‫פר לחטאת ‪ -‬אהרן ובניו סמכו את ידיהם‬ ‫על ראש הפר‪ ,‬ומשה רבינו שחט את הפר‬ ‫בחצר המשכן לפני פתח אוהל מועד‪ .‬חלק‬ ‫מהדם משה רבינו היזה על קרנות המזבח‬ ‫ואת השאר שפך על יסוד המזבח‪.‬‬ ‫לאחר מכן משה לקח את הַ חֵ לֶׁב (קרום בבטן‬ ‫הפר המכסה את המעיים ומפריד בין אברי‬ ‫הנשימה לאברי העיכול) וחתיכה מהכבד‬ ‫ואת שתי הכליות וְ הַ חֵ לֶׁב שעליהן‪ ,‬ומקטירם‬ ‫על המזבח‪.‬‬ ‫את בשר הפר‪ ,‬את עורו ואת פרשו (לכלוך‬ ‫שבמעיים) משה שרף מחוץ למחנה‪.‬‬ ‫איל אחד לעולה – אחרי שהכוהנים סמכו‬ ‫ידיהם על האיל‪ ,‬משה לקח את אחד‬ ‫מהאילים ושחט אותו‪ ,‬ואת דמו זרק על‬ ‫פינות המזבח‪ .‬פעם אחת על הפינה‬ ‫המזרחית צפונית ופעם אחת על הפינה‬ ‫המערבית דרומית‪ ,‬ומכיוון שהדם היה‬ ‫נראה מכל כיוון זה נקרא שהוא זרק את‬ ‫הדם מסביב למזבח‪.‬‬ ‫אח"כ משה ניתח את האיל לנתחים‪ ,‬ניקה‬ ‫אותו והקריב את כולו לקרבן עולה‪ .‬קרבן‬ ‫זה עשה נחת רוח לה' שהוא אמר ונעשה‬ ‫רצונו‪.‬‬ ‫איל אחד לשלמים – אחרי שהכוהנים סמכו‬ ‫ידיהם על האיל משה שחט את האיל‪ .‬לאחר‬ ‫מכן לקח מהדם ושם על תנוך אוזן אהרן‬ ‫ובניו הימנית ועל בוהן ידם הימנית ועל‬ ‫בוהן רגלם הימנית‪ .‬ואת שאר הדם שפך על‬ ‫קרנות המזבח‪.‬‬ ‫לאחר מכן משה לקח מדם האיל וערבב עם‬ ‫שמן המשחה והיזה על אהרון ובניו‬ ‫ובגדיהם‪ ,‬ובמעשה זה קידש אותם‪.‬‬ ‫לאחר מכן לקח משה רבינו חלק מאברי‬ ‫האיל וביחד עם הלחמים הוא שם אותם על‬ ‫כפות אהרן ובניו‪ ,‬וכשידו תחת ידם הניפו‬ ‫אותם תנופה (הרימו אותם לארבעה‬ ‫כיוונים‪ ,‬למעלה ולמטה) ולאחר מכן משה‬ ‫הקריב אותם לריח ניחוח לה'‪.‬‬ ‫הקב"ה אמר למשה שאת חזה האיל הוא‬ ‫ייקח לעצמו‪ ,‬מכיוון שעכשיו הוא נחשב‬ ‫לכהן והחזה של קרבן השלמים שייך לכהן‪.‬‬ ‫הקב"ה אמר למשה שמעכשיו והלאה‬ ‫הכוהנים מקודשים לעבודתו‪ ,‬ובדורות‬ ‫הבאים כשיתמנה כהן גדול חדש הוא לא‬ ‫יצטרך להקריב את הקרבנות האלה‪ ,‬אלא‬ ‫עצם לבישת הבגדים במשך שבעה ימים‬ ‫רצופים כבר מכינה אותו לשמש ככהן גדול‪.‬‬ ‫אם שכח לומר רצה והחליצנו בסעודות שבת‪,‬‬ ‫אם נזכר כאן‪ ,‬קודם שאמר "ברוך" מברכת הטוב‬ ‫והמטיב אומר נוסח זה‪:‬‬ ‫ַאתה יְ יָ‪ ,‬אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪ׁ ֶ ,‬ש ּ ָנתַ ן ַ ׁש ּ ָבתו ֹת‬ ‫ּ ָברּוְך ּ ָ‬ ‫לִ ְמנּוחָ ה לְ עַ ּמו ֹ יִ ְש ׂרָ אֵ ל ְּבַאהֲ בָ ה לְ או ֹת וְ לִ ְב ִרית‪ָ ּ .‬ברּוְך‬ ‫ַאתה יְ יָ‪ְ ,‬מקַ ּ ֵדׁש הַ ּ ַ ׁש ּ ָבת‪.‬‬ ‫ָּ‬ ‫אם נזכר אחרי שאמר "ברוך" – בסעודה ראשונה‬ ‫ושניה חוזר לראש ברה"ז‪ ,‬ואפי' אם מסופק אם‬ ‫אמר "רצה"‪.‬‬ ‫ובסעודה שלישית‪ ,‬אפילו אם בוודאי שכח אינו‬ ‫חוזר‪ ,‬וימשיך בברכת הטוב והמטיב שהתחיל בה‪.‬‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּ ַת ּ ַבח עַ ל ִּכ ּ ֵסא ְכבו ֹדו ֹ‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּ ַת ּ ַבח‬ ‫ּ ַב ּ ָ ׁשמַ יִ ם ּובָ ָארֶ ץ‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּ ַת ּ ַבח ּ ָבנּו לְ דו ֹר ּדו ִֹרים‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן‬ ‫הּוא קֶ רֶ ן לְ עַ ּמו ֹ י ִָרים‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְת ּ ָפַאר ּ ָבנּו לְ נֵצַ ח נְ צָ ִחים‪.‬‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ פַ ְרנְ סֵ נּו ְּבכָ בו ֹד וְ ֹלא ְב ִבּזּוי‪ְּ ,‬בהֶ ּ ֵתר וְ ֹלא ְב ִאּסּור‪,‬‬ ‫ְּבנַחַ ת וְ ֹלא ְבצָ עַ ר‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ּ ֵתן ָ ׁשלו ֹם ּ ֵבינֵינּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן‬ ‫הּוא יִ ְ ׁשלַ ח ְּברָ כָ ה ְרוָחָ ה וְ הַ ְצלָ חָ ה ְּבכָ ל מַ ע ֲֵש ׂה יָדֵ ינּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן‬ ‫הּוא י ְַצלִ יחַ אֶ ת ְּדרָ כֵ ינּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְ ׁש ּב ֹר ע ֹל ּ ָגלּות ְמהֵ רָ ה‬ ‫ַארצֵ נּו‪.‬‬ ‫מֵ עַ ל צַ ּ ָוארֵ נּו‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יו ֹלִ יכֵ נּו ְמהֵ רָ ה קו ְֹמ ִמּיּות ְּב ְ‬ ‫ּורפּוַאת‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ְר ּ ָפאֵ נּו ְרפּוָאה ְ ׁשלֵ מָ ה ְרפּוַאת הַ ּנֶפֶ ׁש ְ‬ ‫הַ ּגּוף‪ :‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ פְ ּ ַתח לָ נּו אֶ ת יָדו ֹ הָ ְרחָ בָ ה‪ .‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא‬ ‫יְ בָ רֵ ְך ּ ָכל אֶ חָ ד וְ אֶ חָ ד ִמ ּ ֶמּנּו ִּב ְ ׁשמו ֹ הַ ּ ָגדו ֹל‪ְּ ,‬כמו ֹ ֶ ׁש ִּנ ְת ּ ָב ְרכּו‬ ‫ַאברָ הָ ם יִ ְצחָ ק וְ ַי ֲעק ֹב‪ַ ּ ,‬ב ּכ ֹל ִמ ּכ ֹל ּכ ֹל‪ֵ ּ ,‬כן יְ בָ רֵ ְך או ֹתָ נּו‬ ‫אֲ בו ֹתֵ ינּו‪ְ ,‬‬ ‫יַחַ ד ְּברָ כָ ה ְ ׁשלֵ מָ ה וְ כֵ ן יְ ִהי רָ צו ֹן וְ נ ֹאמַ ר ָאמֵ ן‪.‬‬ ‫ַאתה יְ ָי אֱ ֹלהֵ ינּו מֶ לֶ ְך הָ עו ֹלָ ם‪ ,‬לָ עַ ד הָ אֵ ל‬ ‫ּ ָברּוְך ּ ָ‬ ‫ַאדירֵ נּו‪ּ ,‬בו ְֹראֵ נּו‪ּ ,‬גו ֹאֲ לֵ נּו‪ְ ,‬קדו ֵ ֹׁשנּו‬ ‫ָאבִ ינּו‪ ,‬מַ לְ ּ ֵכנּו‪ִּ ,‬‬ ‫ְקדו ֹׁש ַי ֲעק ֹב‪ ,‬רו ֹעֵ נּו רו ֹעֵ ה יִ ְש ׂרָ אֵ ל‪ ,‬הַ ּ ֶמלֶ ְך הַ ּטו ֹב‬ ‫יטיב לָ נּו‪,‬‬ ‫וְ הַ ּ ֵמ ִטיב לַ ּכל‪ׁ ֶ ,‬ש ְּבכָ ל יו ֹם וָיו ֹם הּוא הֵ ִ‬ ‫ֵיטיב לָ נּו‪ ,‬הּוא גְ מָ לָ נּו‬ ‫יטיב לָ נּו‪ ,‬הּוא י ִ‬ ‫הּוא מֵ ִ‬ ‫הּוא גו ְֹמלֵ נּו הּוא יִ גְ ְמלֵ נּו לָ עַ ד‪ ,‬חֵ ן וָחֶ סֶ ד וְ רַ חֲ ִמים‬ ‫וְ רֵ יוַח וְ הַ ּ ָצלָ ה וְ כָ ל‪-‬טו ֹב‪.‬‬ ‫ּומנּוחָ ה לְ חַ ּ ֵיי‬ ‫בשבת‪ :‬הַ רָ חֲ מָ ן הּוא יַנְ ִחילֵ נּו עו ֹלָ ם ֶ ׁש ֻּכלו ֹ ַ ׁש ּ ָבת ְ‬ ‫הָ עו ֹלָ ִמים‪.‬‬ ‫בראש חודש‪ :‬הַ רָ חֲ מָ ן הּוא יְ חַ ּ ֵדׁש עָ לֵ ינּו אֶ ת הָ ח ֹדֶ ׁש הַ ּ ֶזה‬ ‫לְ טו ֹבָ ה וְ לִ ְברָ כָ ה‪.‬‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ ּ ַטע ּתו ֹרָ תו ֹ וְ ַאהֲ בָ תו ֹ ְּבלִ ּ ֵבנּו וְ ִת ְהיֶה יִ ְרָאתו ֹ עַ ל‬ ‫ּ ָפנֵינּו לְ ִבִבלְ ִּתי נֶחֱ טָ א‪ ,‬וְ יִ ְהיּו כָ ל מַ ע ֲֵש ׂינּו לְ ֵ ׁשם ָ ׁשמָ יִ ם‪.‬‬ ‫אם שכח לומר "יעלה ויבוא" בר"ח‪ ,‬ונזכר קודם‬ ‫שהתחיל הטוב והמטיב‪ ,‬אומר‪:‬‬ ‫אשי חֳ דָ ִ ׁשים לְ עַ ּמו ֹ יִ ְש ׂרָ אֵ ל לְ זִ ּ ָכרו ֹן‪.‬‬ ‫ּ ָברּוְך ֶ ׁש ּ ָנתַ ן רָ ֵ ׁ‬ ‫ואם התחיל הטוב והמטיב‪ ,‬אינו חוזר‪.‬‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יִ פְ ר ֹׂש עָ לֵ ינּו סֻ ּ ַכת ְ ׁשלו ֹמו ֹ‪.‬‬ ‫ַה ָּמ ֹזון‬ ‫את שאר חלקי האיל משה בישל בחצר‬ ‫אוהל מועד‪ ,‬ואהרן ובניו אכלו ממנו ביחד‬ ‫עם הלחמים שנאפו‪ .‬אסור לזר לאכול מבשר‬ ‫זה‪ ,‬ואם נשאר ממנו עד הבוקר צריך לשרוף‬ ‫את הבשר‪.‬‬ ‫הקב"ה אמר למשה שאסור להחסיר דבר‬ ‫מכל מה שהוא נצטווה כדי לקדש את‬ ‫הכוהנים‪.‬‬ ‫את כל הציוויים האלו צריך לעשות שבעה‬ ‫ימים כדי לקדש את אהרן ובניו להיות‬ ‫כוהנים‪ ,‬וכדי לכפר על המזבח ולקדש אותו‪.‬‬ ‫ימים אלו נקראים שבעת ימי המילואים‪.‬‬ ‫קרבן התמיד‬ ‫הקב"ה מצווה את משה להקריב בכל יום‬ ‫שני כבשים‪ ,‬אחד בבוקר ואחד בין‬ ‫הערביים‪.‬‬ ‫את כל אחד מהקרבנות האלו צריך להקריב‬ ‫עם מנחת נסכים‪ ,‬שהיא סולת בלולה בשמן‬ ‫ויין‪ .‬את היין היו שופכים לשני נקבים שהיו‬ ‫על גג המזבח‪.‬‬ ‫קרבנות אלו היו קרבנות עולה‪ ,‬שהיו‬ ‫נשרפים על המזבח בכל יום ויום גם במשכן‬ ‫וגם בבית המקדש‪ ,‬והקב"ה ישרה שכינתו‬ ‫על המזבח ועל הכוהנים‪ ,‬וכך כל בני ישראל‬ ‫יראו שה' שוכן בתוכם ובשביל זה הוא‬ ‫הוציאם ממצרים‪.‬‬ ‫מזבח הזהב – מזבח הקטורת‬ ‫הקב"ה מצווה את משה להכין את מזבח‬ ‫הזהב שהוא מזבח הקטורת‪.‬‬ ‫המזבח עשוי מעצי שיטים המצופים בזהב‪.‬‬ ‫מידות המזבח – אמה רוחב‪ ,‬אמה אורך‬ ‫ושתי אמות גובה‪.‬‬ ‫למזבח עשו קרניים (קוביות שהיו חלק מגוף‬ ‫המזבח) וזר זהב סביב‪.‬‬ ‫מתחת לזר הזהב עשו שתי טבעות שבהן‬ ‫הכניסו שני בדים (מוטות)‪ ,‬שהיו גם הם‬ ‫עשויים מעצי שיטים מצופים זהב לנשיאת‬ ‫הארון‪.‬‬ ‫מיקום המזבח היה בהיכל מול ארון העדות‬ ‫שהיה בקודש הקודשים‪.‬‬ ‫פעמיים ביום היו מקטירים קטורת‪ .‬בבוקר‬ ‫בזמן שאהרן היה מיטיב את הנרות (מנקה‬ ‫את המנורה)‪ ,‬ובבין הערביים בזמן שאהרן‬ ‫הדליק את המנורה‪.‬‬ ‫על המזבח הזה לא מקריבים שום דבר חוץ‬ ‫מהקטורת וגם לא מנסכים יין‪.‬‬ ‫פעם אחת בשנה‪ ,‬ביום הכיפורים‪ ,‬הכהן מזה‬ ‫על המזבח מדם השעיר והפר‪ ,‬שהם קרבנות‬ ‫חטאת‪.‬‬ ‫מזבח זה הוא קודש קודשים לה'‪.‬‬ ‫ברכת האורח‪ :‬הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ בָ רֵ ְך‬ ‫אֶ ת הַ שֻּ ׁ לְ חָ ן הַ ּ ֶזה ֶ ׁשָאכַ לְ נּו עָ לָ יו‪,‬‬ ‫וִ יסַ ּ ֵדר ּבו ֹ ּ ָכל מַ עֲדַ ּ ֵני עו ֹלָ ם‪ ,‬וְ יִ ְהיֶה‬ ‫ָאבינּו (עָ לָ יו‬ ‫ַאברָ הָ ם ִ‬ ‫ְכ ֻׁשלְ חָ נו ֹ ֶ ׁשל ְ‬ ‫הַ ּ ָ ׁשלו ֹם)‪ָ ּ .‬כל רָ עֵ ב ִמ ּ ֶמּנּו י ֹאכַ ל‪,‬‬ ‫וְ כָ ל צָ מֵ א ִמ ּ ֶמּנּו יִ ְ ׁש ּ ֶתה‪ ,‬וְ ַאל‬ ‫י ְֶחסַ ר ִמ ּ ֶמּנּו ּ ָכל טו ֹב לָ עַ ד ּולְ עו ֹלְ מֵ י‬ ‫עו ֹלָ ִמים‪ָ ,‬אמֵ ן‪.‬‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ בָ רֵ ְך אֶ ת ּ ַבעַ ל הַ ּ ַביִ ת‬ ‫הַ ּ ֶזה ּובַ עַ ל הַ ְּסע ּ ָֻדה הַ ֹּזאת‪ ,‬הּוא‬ ‫ּובָ נָיו וְ ִא ְ ׁשּתו ֹ וְ כָ ל אֲ ֶ ׁשר לו ֹ‪ְּ ,‬בבָ נִ ים‬ ‫ֶ ׁש ִּי ְחיּו ּובִ נְ כָ ִסים ֶ ׁש ִּי ְרּבּו‪ָ ּ .‬ברֵ ְך יְ ָי‬ ‫חֵ ילו ֹ ּופ ֹעַ ל יָדָ יו ִּת ְרצֶ ה‪ ,‬וְ יִ ְהיּו‬ ‫ּוקרו ִֹבים‬ ‫נְ כָ סָ יו ּונְ כָ סֵ ינּו מֻ ְצלָ ִחים ְ‬ ‫לָ עִ יר‪ ,‬וְ ַאל יִ זְ ּ ַד ּ ֵקק לְ פָ נָיו וְ ֹלא‬ ‫לְ פָ נֵינּו ׁשּום ְּדבַ ר חֵ ְטא וְ ִה ְרהּור‬ ‫עָ ו ֹן‪ָ ,‬ש ׂׂש וְ ָש ׂמֵ חַ ּ ָכל הַ ּ ָי ִמים ְּבע ֶ ֹׁשר‬ ‫וְ כָ בו ֹד מֵ עַ ּ ָתה וְ עַ ד עו ֹלָ ם‪ֹ ,‬לא יֵבו ֹׁש‬ ‫ּ ָבעו ֹלָ ם הַ ּ ֶזה וְ ֹלא יִ ּ ָכלֵ ם לָ עו ֹלָ ם‬ ‫הַ ּ ָבא‪ָ ,‬אמֵ ן ּ ֵכן יְ ִהי רָ צו ֹן‪.‬‬ ‫הָ רַ חֲ מָ ן הּוא יְ חַ ּ ֵיינּו וִ יז ּ ֵַכנּו וִ יקָ ְרבֵ נּו‬ ‫לִ ימו ֹת הַ ּ ָמ ִ ׁשיחַ ּולְ בִ נְ יַן ּ ֵבית הַ ִּמ ְק ּ ָדׁש‬ ‫(מגְ ּדו ֹל)‬ ‫ּולְ חַ ּ ֵיי הָ עו ֹלָ ם הַ ּ ָבא‪ .‬מַ גְ ִּדיל ִ‬ ‫יְ ׁשּועו ֹת מַ לְ ּכו ֹ וְ ע ֶֹש ׂה חֶ סֶ ד לִ ְמ ִ ׁשיחו ֹ‬ ‫לְ דָ וִ ד ּולְ זַרְ עו ֹ עַ ד עו ֹלָ ם‪ְּ .‬כפִ ירִ ים רָ ׁשּו‬ ‫וְ רָ עֵ בּו וְ ד ֹרְ ֵ ׁשי יְ ָי ֹלא י ְַח ְסרּו כָ ל טו ֹב‪.‬‬ ‫יתי צַ ִּדיק‬ ‫יתי ּ ַגם זָקַ נְ ִּתי וְ ֹלא רָ ִא ִ‬ ‫נַעַ ר הָ יִ ִ‬ ‫ֶנ ֱעזָב וְ זַרְ עו ֹ ְמבַ ּ ֶקׁש לָ חֶ ם‪ָ ּ .‬כל הַ ּיו ֹם חוֹנֵן‬ ‫ּומַ לְ וֶה וְ זַרְ עו ֹ לִ בְ רָ כָ ה‪ .‬מַ ה ּ ֶ ׁשָאכַ לְ נּו‬ ‫יִ ְהיֶה לְ ָש ׂבְ עָ ה‪ּ ,‬ומַ ה ּ ֶ ׁש ּ ָ ׁש ִתינּו יִ ְהיֶה‬ ‫לִ רְ פּוָאה‪ּ ,‬ומַ ה ּ ֶ ׁשהו ֹתַ רְְרנּו יִ ְהיֶה לִ ְברָ כָ ה‪,‬‬ ‫ְּכדִ כְ ִתיב‪ :‬ו ִַּי ּ ֵתן לִ פְ נֵיהֶ ם ַו ֹּיאכְ לּו וַּיו ִֹתרּו‬ ‫ַאתם ַׂל ׂיְ ָי ע ֵֹש ׂה‬ ‫ֶּ‬ ‫ִּכדְ בַ ר יְ יָ‪ְּ .‬ברּוכִ ים‬ ‫ָ ׁשמַ יִ ם וָָארֶ ץ‪ָ ּ .‬ברּוְך הַ ּ ֶגבֶ ר אֲ ֶ ׁשר יִ ְבטַ ח‬ ‫ּ ַביְ ָי וְ הָ יָה יְ ָי ִמבְ טַ חו ֹ‪ .‬יְ ָי ע ֹז לְ עַ ּמו ֹ יִ ּ ֵתן יְ ָי‬ ‫יְ בָ רֵ ְך אֶ ת עַ ּמו ֹ בַ ּ ָ ׁשלו ֹם‪.‬‬ ‫עו ֶֹש ׂה ָ ׁשלו ֹם ִּב ְמרו ֹמָ יו הּוא בְ רַ חֲ מָ יו‬ ‫ֲש ׂה ָ ׁשלו ֹם עָ לֵ ינּו וְ עַ ל ּ ָכל עַ ּמו ֹ יִ ְש ׂרָ אֵ ל‬ ‫ַיע ֶ‬ ‫וְ ִא ְמרּו ָאמֵ ן‪.‬‬ ‫עון ִלי ָל ִדים‬ ‫ׁ ַש ֲע ׁ ֻש ֹ‬ ‫הארנבת שעברה דירה‬ ‫ּת ֹו ָר ְת ָך‬ ‫בו ְך‬ ‫ָמ ֹ‬ ‫ימה‬ ‫צ ָל ִלית ַה ּ ַמ ְת ִא ָ‬ ‫ְמ ָצא ֶאת ַה ְ ּ‬ ‫הקומיקס באדיבות “מרווה למצא” השבועון לבית היהודי‬ ‫ִּת ְפ ֹז ֶר ת ַה ָּפ ָר ׁ ָש ה‬ ‫ת‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ט‬ ‫ק‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ל‬ ‫מסקנה‪ :‬לא תמיד הבריחה‬ ‫מביאה עימה הצלחה‪.‬‬ ‫‘מ ְׁש ָּכן‬ ‫ַח ְּפׂשּו ֶאת ‪ְּ 4‬בנֵי ִּמ ְׁש ָּפ ָחת ִ‬ ‫יליֹון‪.‬‬ ‫הג ָ‬ ‫ּמּודי ִ‬ ‫ִׁשיֹלּה’ ְּב ָכל ַע ֵ‬ ‫ג‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫מ‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫מ‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ט‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ד‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫צ‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫י‬ ‫פ‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ר‬ ‫ס‬ ‫ג‬ ‫ל‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ל‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ז‬ ‫ר‬ ‫ק‬ ‫ג‬ ‫ק‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ש‬ ‫מ‬ ‫ז‬ ‫נ‬ ‫ר‬ ‫צ‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫צ‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫נ‬ ‫מ‬ ‫פ‬ ‫ג‬ ‫פ‬ ‫ב‬ ‫ק‬ ‫א‬ ‫פ‬ ‫ש‬ ‫ע‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫נ‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫ע‬ ‫ד‬ ‫ע‬ ‫ש‬ ‫כ‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫ק‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫ל‬ ‫ק‬ ‫ו‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫נ‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ת‬ ‫ח‬ ‫צ‬ ‫ל‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫כ‬ ‫ס‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ה‬ ‫ע‬ ‫ט‬ ‫ק‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫צ‬ ‫י‬ ‫ז‬ ‫א‬ ‫מ‬ ‫ג‬ ‫ע‬ ‫ו‬ ‫ת‬ ‫פ‬ ‫ל‬ ‫ח‬ ‫ת‬ ‫תרמילון‪:‬‬ ‫תצוה * מצנפת‬ ‫ציץ * אבנט‬ ‫מנורה * חושן‬ ‫מעיל * אפוד‬ ‫מזבח * קטורת‬ ‫תרמילון‪ :‬תצוה*מצנפת*ציצ*אבנט*מנורה*חושן*מעיל*אפוד*מזבח*קטורת*‬ ‫ָּ”ככָ ה י ֵָע ֶ ׂשה ָלאִ ׁיש ֲא ׁשֶ ר הַ ֶּמ ֶל ְך ָח ֵפץ ִּב ָיקרוֹ”‬ ‫ְמ ָצא ֶאת ַה ֶה ְב ֵ ּד ִלים ‪7‬‬ ‫‪ #‬מזבח הקטורת‬ ‫‪ #‬המזבח החיצון‬ ‫(ל’‪ ,‬א’‪-‬י’)‬ ‫(כ”ז‪ ,‬א’‪-‬ח’)‬ ‫‪ #‬קידוש המזבח‬ ‫והשראת השכינה‬ ‫(כ”ט‪ ,‬ל”ו‪-‬מ”ו)‬ ‫ֶה ְב ֵ ּד ִלים‬ ‫‪ #‬מבנה המשכן‬ ‫‪ #‬קידוש הכוהנים‬ ‫(כ”ו‪ ,‬ט”ו‪-‬ל’)‬ ‫(כ”ט‪ ,‬א’‪-‬ל”ה)‬ ‫ׁ ַש ֲע ׁ ֻש ַעי‬ ‫רמת קושי‪:‬‬ ‫‪- 1‬קל‬ ‫‪- 2‬בינוני‬ ‫‪- 3‬קשה‬ ‫‪- 4‬קשה‬ ‫מאוד‬ ‫ִחדו‬ ‫ּ ּ דוֹ ן ִלי ָל ִדים‬ ‫רש”י‬ ‫מי אני?‬ ‫‪3‬‬ ‫ל"ט אבות מלאכה‬ ‫כתיבה וציור‪ :‬ג‪ .‬וינד‬ ‫ע"פי הר"הג ר' שמואל טרויבע שליט"א‪-‬מו"צ‬ ‫מלאכת הדש‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ .1‬בנו קושט מעיל הכהן הגדול‪.‬‬ ‫‪ .2‬אנו מדליקים את המנורה‪.‬‬ ‫‪ .3‬שמי אינו מוזכר בפרשה‪.‬‬ ‫‪ .4‬אותי ואת בניי מינה ה’ לשמש ככוהנים במשכן‪.‬‬ ‫‪ .5‬אבנים שהונחו בחושן‪ ,‬אבני ה‪. ...‬‬ ‫‪ .6‬אני מונח על מצח הכהן הגדול‪.‬‬ ‫ֹשן ִמ ׁ ְש ּ ָפט‪”...‬‬ ‫ית ח ׁ ֶ‬ ‫בפרשתנו מצוה ה’ את משה “וְ ָע ִשׂ ָ‬ ‫(שמות‪ ,‬כ”ח‪ ,‬ט”ו)‪.‬‬ ‫עיינו בפירוש רש”י וענו‪:‬‬ ‫‪ .1‬מדוע נקרא החושן “חשן משפט”? (‪ 2‬פירושים)‬ ‫‪ .2‬שאלת בונוס‪ -‬מה הדבר מלמדנו על תפקידם של‬ ‫בגדיו של הכהן הגדול?‬ ‫חשן משפט ‪ -‬שמכפר על קלקול הדין‪ .‬דבר אחר‪:‬‬ ‫משפט‪ ,‬שמברר דבריו והבטחתו אמת‪ ,‬דיריישנימינ”ט‬ ‫בלעז [הוכחה] שהמשפט משמש שלוש לשונות דברי‬ ‫טענות הבעלי דינים‪ ,‬וגמר הדין‪ ,‬ועונש הדין‪ ,‬אם‬ ‫עונש מיתה‪ ,‬אם עונש מכות‪ ,‬אם עונש ממון‪ .‬וזה‬ ‫משמש לשון בירור דברים‪ ,‬שמפרש ומברר דבריו‪:‬‬ ‫נכון\לא נכון‬ ‫יק ס‬ ‫קו ִמ ְ‬ ‫ֹ‬ ‫‪2‬‬ ‫קרא את המשפטים הבאים והחלט‪ -‬האם‬ ‫המשפט שלפניך “נכון” או “לא נכון”‪:‬‬ ‫תרמילון‪:‬‬ ‫* מילואים * משה * הציץ * פעמון ורימון * אהרון‬ ‫* כוהנים *‬ ‫מצאו את הפסוק בפרשה (גימטריה)‬ ‫‪4‬‬ ‫‪.38 ,460 ,541 ,92 ,345 ,540‬‬ ‫סדר את הפסוק‬ ‫‪1‬‬ ‫“וְ ָׂש ַר ְפ ָּת ק ֶֹדׁש ַהּלֶ ֶחם וְ ִאם ּכִ י יֵ ָאכֵ ל ִמ ְּב ַׂשר ָּב ֵאׁש‬ ‫ּנֹותר הּוא עַ ד יִ ּוָ ֵתר ַה ִּמּלֻ ִאים ֶאת ַהּב ֶֹקר”‬ ‫ּומן ל ֹא ַה ָ‬ ‫ִ‬ ‫מצאו את הפסוק בפרשה (א”ת ב”ש)‬ ‫‪3‬‬ ‫פזבמא שרקמ דקב כתצגט תסמל כלשפק‬ ‫פכאותגא‬ ‫הקומיקס באדיבות “מרווה למצא” השבועון לבית היהודי‬ ‫‪ .1‬החושן היה מונח כנגד ליבו של הכוהן הגדול‪.‬‬ ‫‪ .2‬האורים ותומים הונחו במצנפת‪.‬‬ ‫אב גד הו זחט יכל מנסעפ צ ק רשת‬ ‫‪ .3‬את בגדי הכהונה לובשים הכוהנים רק בחנוכה‪.‬‬ ‫ת שרק צ פעס נ מ ל כ י ט ח ז ו ה ד ג ב א‬ ‫‪ .4‬את האפוד והחושן לבש הכהן הגדול מעל‬ ‫חידה‬ ‫‪4‬‬ ‫המעיל‪.‬‬ ‫“עם ישראל אינו בליבי אלא עליו”‪.‬‬ ‫הפסקת‬ ‫שהייתה‬ ‫פעם‬ ‫בכל‬ ‫הדליקו‬ ‫המנורה‬ ‫‪ .5‬את‬ ‫‪ .1‬על מי מדובר?‬ ‫‪ .2‬מה כוונת הדברים?‬ ‫חשמל‪.‬‬ ‫לה’”‪.‬‬ ‫“קודש‬ ‫כתוב‬ ‫היה‬ ‫הגדול‬ ‫הכהן‬ ‫של‬ ‫הציץ‬ ‫‪ .6‬על‬ ‫בהצלחה‪.‬‬ ‫רוצים להיות צדיקי השבוע? שלחו תשובות לפקס‪ 077-4701207 :‬או למייל ‪[email protected]‬‬ ‫יֵ ׁש ְל ָך‬ ‫שג?‬ ‫ֻמ ּ ָ ׂ‬ ‫פרשת זכור‬ ‫בשבת שלפני חג הפורים קוראים את פרשת‬ ‫“זכור את אשר עשה לך עמלק” וכו’ (דברים כ”ה‪ ,‬י”ז)‪.‬‬ ‫חובה מהתורה לשמוע פרשה זו‪ .‬חכמים הסמיכו‬ ‫אותה לפורים‪ ,‬כי ביום זה קוראים במגילת‬ ‫אסתר על מפלת המן שהיה מזרע עמלק‪ .‬שבת זו‬ ‫נקראת שבת זכור‪.‬‬ ‫ּובנִ ים“‬ ‫ְׁש ֵאלֹות ֲח ַז ָרה “ָאבֹות ָ‬ ‫‪ .1‬מאיזה שמן יש להדליק את המנורה?‬ ‫‪ .2‬היכן במשכן הייתה מונחת המנורה?‬ ‫‪ .3‬איזה שמן לא היה כשר למנורה אבל היה כשר‬ ‫למנחות?‬ ‫‪ .4‬מי אלו אנשים “חכמי לב”? מה היה תפקידם?‬ ‫‪ .5‬כמה בגדי כהונה היו? מהם?‬ ‫‪ .6‬אלו אבנים היו באפוד? ומה היה כתוב עליהם?‬ ‫‪ .7‬כמה אבנים היו בחושן? מה היו שמותיהם?‬ ‫‪ .8‬כיצד כתבו על אבני החושן את שמות השבטים?‬ ‫‪ .9‬למי נועדה המצנפת ולמי המגבעת? מה היה‬ ‫ההבדל ביניהן?‬ ‫‪ .10‬מהם רקיקי מצות?‬ ‫מׁשמֶ ן זַ יִ ת זָ ְך ּכָ ִתית לַּמָ אוֹר‪.‬‬ ‫‪ֶ .1‬‬ ‫‪ .2‬המנורה הייתה מונחת בין הפתח לפרוכת בצד דרום‪.‬‬ ‫‪ .3‬השמן שהיה יוצא מהטיפות הראשונות היה כשר להדלקת המנורה והשמן השני‬ ‫היוצא מטחינת הריחיים לא היה כשר למנורה אבל היה כשר למנחות‪.‬‬ ‫‪ .4‬אלו אנשים שהקב”ה מילא אותם רוח חכמה ותפקידם להכין את בגדי הכהונה‬ ‫בכוונה ובקדושה‪.‬‬ ‫‪ 8 .5‬בגדים‪ 4 ,‬לכהן הדיוט‪ :‬כתונת‪ ,‬מכנסיים‪ ,‬אבנט ומגבעת ו‪ 4 -‬נוספים לכהן הגדול‪:‬‬ ‫חושן‪ ,‬אפוד‪ ,‬מעיל וציץ‪.‬‬ ‫‪ .6‬שתי אבני שוהם‪ ,‬על כל אחת מהם נכתבו שישה משמות שבטי ישראל לפי סדר לידתם‪.‬‬ ‫ְַאחלָמָ ה‪,‬‬ ‫‪ 12 .7‬אבנים‪ ,‬ושמותיהם‪ :‬א ֶֹדם‪ּ ,‬פִ ְט ָדה‪ִּ ,‬בָ ֶר ֶקת‪ ,‬נֹפֶ ְך‪ ,‬סַ ּפִ יר‪ְ ,‬יָהֲ ֹלם‪ ,‬ל ֶֶׁשם‪ְׁ ,‬שבוֹ‪ְ ,‬‬ ‫ַּת ְר ִׁשיׁש‪ׁ ,‬שֹהַ ם וְ י ְָׁשפֵ ה‪.‬‬ ‫‪ .8‬משה רבינו לקח תולעת שמיר וסימן את שמות השבטים על האבנים ובכל מקום‬ ‫שתולעת השמיר הונחה הייתה הצורה משוקעת באבנים‪.‬‬ ‫‪ .9‬מגבעת נועדה לכהן הדיוט ומצנפת לכהן גדול‪ .‬ההבדל ביניהן היה בדרך לבישתן‪,‬‬ ‫את המגבעת היו מלפפים לגובה בצורת חרוט והמצנפת‬ ‫הייתה מלופפת לרוחב שטוחה מלמעלה‪.‬‬ ‫‪ .10‬קמח הנילוש בפושרים ולאחר האפייה נמשח בשמן‪.‬‬ ‫ׁ ְש ֵאלוֹ ת‬ ‫ְּת ׁשו ּבוֹ ת‬ ‫‪ #‬המנורה‬ ‫‪ #‬בגדי הכהן הגדול‬ ‫‪ #‬הארון‪ ,‬הכפורת‬ ‫‪ #‬שמן למאור‬ ‫(כ”ה‪ ,‬ל”א‪-‬מ’)‬ ‫(כ”ח‪ ,‬א’‪-‬מ”ג)‬ ‫והכרובים (כ”ה‪ ,‬י’‪-‬כ”ב)‬ ‫(כ”ז‪ ,‬כ’‪-‬כ”א)‬ ‫ַר ֶּכ ֶבת‬ ‫נוֹ ְׂש ֵאי ַה ּ ָפ ָר ׁ ָשה‬ ‫מספר הפסוקים בפרשה‪101 :‬‬ ‫בראשית‬ ‫ש מו ת‬ ‫ל ּה‬ ‫ִמ ְׁש ָ ּכ ן ִׁש י ֹ‬ ‫ִס ּפּור ֲח ַז ”ל ְמ ֻע ָּבד ִלי ָל ִדים‬ ‫ִּת ׁ ְש ֵרי‬ ‫ֶח ׁ ְשוָ ן‬ ‫ִ ּכ ְס ֵלו‬ ‫ֵט ֵבת‬ ‫ׁ ְש ָבט‬ ‫ֲא ָדר‬ ‫יסן‬ ‫נִ ָ‬ ‫ִאיָ ּר‬ ‫ִסיוָ ן‬ ‫ַּת ּמו ּז‬ ‫ָאב‬ ‫רבי אלעזר בן שמוע והרומי‬ ‫(לפי קה”ר‬ ‫פעם עלתה קבוצה של יהודים לבית המקדש שבירושלים‪ .‬ביניהם‬ ‫היה חכם גדול ושמו רבי אלעזר בן שמוע‪ .‬בדרכם עברו על שפת‬ ‫הים‪ ,‬והינה ראו אניה שטה לה לאיטה בלב הים‪.‬‬ ‫פתאום קמה סערה חזקה מאוד‪ .‬גבהו הגלים‪ ,‬הרימו והורידו את‬ ‫האניה בכח רב‪ ,‬וכעבור רגעים אחדים נשברה האניה וטבעה בים‪.‬‬ ‫כל האנשים שהיו בה טבעו גם הם‪ .‬רק איש אחד לא טבע‪ .‬הוא‬ ‫החזיק באחד מקרשי האניה ושחה‪ ,‬עד שהגיע ליבשה‪.‬‬ ‫לאיש לא היו בגדים‪ ,‬כי השליך אותם לים‪ ,‬כדי להקל מעליו השחיה‪,‬‬ ‫כאשר ראה‪ ,‬שעל שפת הים הולכים אנשים רבים‪ .‬התבייש‬ ‫בפניהם והתחבא מאחורי סלע‪.‬‬ ‫רק את ראשו הוציא וקרא‪:‬‬ ‫רחמו נא עליי אנשים טובים ותנו‬ ‫לי איזה בגד ללבוש‪ ,‬כי אונייתי‬ ‫טבעה בים ולא נשאר לי דבר‬ ‫להתכסות בו!‬ ‫היהודים הכירו כי האיש הזה‬ ‫הוא מן הרומיים‪ ,‬ששלטו אז‬ ‫בארץ ישראל ולא רצו לעזור לו‪.‬‬ ‫הם כעסו על כל הרומיים ושנאו‬ ‫אותם‪ ,‬מפני שאלה עשו להם‬ ‫הרבה צרות‪ .‬לכן לעגו לרומי‪,‬‬ ‫צחקו לו ואמרו לו‪:‬‬ ‫כך יפה לך! הלוואי שככה יקרה‬‫לכל בני עמך!‬ ‫הצטער הרומי מאוד ולא ידע מה לעשות‪ ,‬והינה ראה בין היהודים‬ ‫את רבי אלעזר בן שמוע והבין‪ ,‬שאיש חשוב הוא זה‪ ,‬כי כולם‬ ‫כיבדו אותו‪ .‬פנה אליו ואמר‪:‬‬ ‫רואה אני שאיש זקן וחשוב אתה‪ .‬אתה בוודאי יודע‪ ,‬איך צריכים‬ ‫להתנהג עם בני אדם‪ .‬רחם נא עליי ותן לי איזה בגד!‬ ‫מיד עמד רבי אלעזר והגיש לו אחד הבגדים היפים שלבש‪ .‬אחר כך‬ ‫הביא אותו אל ביתו ונתן לו לאכול ולשתות ולנוח‪ ,‬כי האיש היה‬ ‫רעב ועייף מאוד‪ .‬גם כסף נתן לו וגם סוס לרכוב עליו‪ ,‬ולבסוף ליוה‬ ‫אותו בכבוד גדול כברת דרך ארוכה‪.‬‬ ‫עברו שנים רבות ואותו איש רומי נעשה מלך‪ .‬כל הזמן זכר איך‬ ‫היהודים צחקו לו כאשר היה בצרה‪ ,‬וכעת רצה להתנקם בהם‪.‬‬ ‫ישב וכתב מכתב למפקד הצבא שלו ובמכתב היה כתוב‪“ :‬עליך‬ ‫להרוג את כל היהודים שבארץ ישראל”‪.‬‬ ‫צדיקי השבוע‬ ‫ב מ דב ר‬ ‫ִמּתֹוְך “ּכֹה ָעׂשּו ֲח ָכ ֵמינּו“‬ ‫לע “ נ יוכבת סגל ע“ ה‬ ‫י”א)‬ ‫שמעו היהודים על הפקודה הנוראה הזאת ונבהלו מאוד‪ .‬הלכו אל‬ ‫רבי אלעזר בן שמוע וביקשו ממנו‪:‬‬ ‫לך נא אל המלך ובקש לסלוח לנו‪ .‬קח נא איתך הרבה זהב‪ ,‬מתנה‬ ‫בשבילו‪.‬‬ ‫הסכים רבי אלעזר‪ ,‬לקח את הזהב ויצא לדרך‪ .‬כאשר הגיע לשער‬ ‫ארמון המלך‪ ,‬אמר לשומרים‪:‬‬ ‫לכו ואימרו למלך‪ :‬יהודי עומד בשער ומבקש לשאול בשלום‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫הלכו השומרים ואמרו לו‪ .‬ענה המלך‪:‬‬ ‫הכניסו אותו!‬ ‫כאשר נכנס רבי אלעזר‪ ,‬הכיר אותו‬ ‫המלך מיד‪ ,‬כי זכר המלך את הטובה‬ ‫שעשה איתו רבי אלעזר בשעה שהיה‬ ‫בצרה‪ ,‬קפץ מכיסאו‪ ,‬השתחווה לפניו‬ ‫ואמר‪:‬‬ ‫שלום עליך‪ ,‬רבי! מה רצונך פה? אולי‬ ‫אוכל לעזור לך במשהו? מדוע באת‬ ‫אלי דרך כל כך רחוקה?‬ ‫ענה לו רבי אלעזר‪:‬‬ ‫באתי לבקש שתסלח ליהודים ולא‬ ‫תתנקם בהם‪.‬‬ ‫אמר המלך‪:‬‬ ‫הם לא עשו מה שכתוב בתורה שלכם‬ ‫ולא ריחמו עליי ועוד לעגו לי‪ .‬לכן‬ ‫אהרוג אותם!‬ ‫אמר לו רבי אלעזר‪:‬‬ ‫אפילו לא התנהגו יפה כלפיך‪ ,‬בכל זאת תסלח להם! והינה גם‬ ‫מתנה יפה שלחו לך‪.‬‬ ‫אמר המלך‪:‬‬ ‫אינני צריך את המתנה‪ .‬רק בשבילך אני סולח להם‪ .‬ואת הזהב‬ ‫קח לך! אני נותן אותו לך במתנה במקום הכסף‪ ,‬שנתת לי אז‪.‬‬ ‫היכנס נא לחדר האוצרות שלי ותבחר לך שבעים בגדים יפים‬ ‫במקום הבגד שנתת לי אז ולך לביתך לשלום!‬ ‫כאשר חזר רבי אלעזר לארץ ישראל וסיפר ליהודים שהמלך סלח‬ ‫להם‪ ,‬היתה השמחה גדולה‪ .‬כולם הודו לו‪ ,‬לרבי אלעזר בן שמוע‪,‬‬ ‫כי הבינו שרק בזכות המצווה‪ ,‬שגמל אז חסד עם הרומי שניצל‬ ‫מטביעה‪ ,‬ניצלו הם עתה מנקמת המלך‪.‬‬ ‫מצות מורא אב ואם (המשך)‬ ‫עמידה במקום אביו‬ ‫לא יעמוד הבן במקום המיוחד לאביו לעמוד שם‪ ,‬וכגון במקום שרגיל אביו לעמוד בתפילה‬ ‫בבית הכנסת‪ .‬אולם מקום המיוחד לאביו לשבת‪ ,‬מותר לבן לעמוד שם‪ ,‬ואין בזה זלזול‪( .‬סימן‬ ‫עוז אלזרקי (שתולים)‬ ‫ענבל אלזרקי (שתולים)‬ ‫רמ סעיף ב‪ .‬שלד)‬ ‫אם האבא הוא איש חכם וחשוב שמידי פעם מתייעצים עמו אנשים‪ ,‬ויש לו מקום מיוחד ששם הוא‬ ‫עומד בשעת דיבורו עימהם‪ ,‬אסור לבן לעמוד במקום זה‪ ,‬שנראה שמשווה את עצמו לאביו‪( .‬סימן רמ סעיף ב)‬ ‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬ ‫מוקדשת לעילוי נשמת‬ ‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬ ‫מוקדשת לעילוי נשמת‬ ‫רב' ניסים‬ ‫נתן זצ"ל‬ ‫בן רבי שאול‬ ‫ורחל זצ"ל‬ ‫יחיא בן‬ ‫שמחה אטיאס‬ ‫ז"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫ִמ ׁ ְ‬ ‫ש ָ ּכ ן‬ ‫ׁ ִש י ל ֹ ּה‬ ‫ִּפ ַ ּנת ַה ֲה ָל ָכה‬ ‫ֱאלו ּל‬ ‫נלב"ע ב‪-‬י' באדר תשס"ט‬ ‫ִל י ָל ִד ים‬ ‫ויקרא‬ ‫נלב"ע בי"ב אדר‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬ ‫מוקדשת לרפואת‬ ‫יוסף מנחם‬ ‫בן יונה הי"ו‬ ‫ואילנה‬ ‫בת רינה תחי'‬ ‫הקב"ה ישלח להם רפואה שלימה‬ ‫בתוך שאר חולי ישראל‬ ‫"שבת היא מלזעוק ורפואה‬ ‫קרובה לבוא"‪.‬‬ ‫ד ב רי ם‬ ‫ׁ ְשמוֹ ת‬ ‫וָ ֵא ָרא‬ ‫ּ ֹבא‬ ‫ְ ּב ׁ ַש ַ ּלח‬ ‫יִ ְתרוֹ‬ ‫ִמ ׁ ְש ָּפ ִטים‬ ‫ְּתרו ָּמה‬ ‫ְּת ַצוֶ ּה‬ ‫שא‬ ‫ִ ּכי ִת ָּ ׂ‬ ‫וַ יַ ּ ְק ֵהל‪-‬‬ ‫ְפקו ֵּדי‬ ‫ַל ִגיל ַה ָרְך‬ ‫ַח ְּפׂשּו‬ ‫ֶאת ִׁשיֹלּה‬ ‫ְּב ָכל ִפיּנֹות‬ ‫ַהּיְ לָ ִדים‬ ‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬ ‫מוקדשת לרפואת‬ ‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬ ‫מוקדשת להצלחת‬ ‫זכות הלימוד בגיליון השבת‬ ‫מוקדשת להצלחת‬ ‫מרים גליה‬ ‫בת רות תחי'‬ ‫איתמר שלום‬ ‫בן אורן ודגנית‬ ‫ברורפקר הי"ו‬ ‫יוכבד קהלני והבנות‬ ‫שיר ומיתר הי"ו‪.‬‬ ‫ולהצלחת שני ויואב‬ ‫עוז וענבל אלזרקי הי"ו‬ ‫הקב"ה ישלח לה רפואה שלימה‬ ‫בתוך שאר חולי ישראל‬ ‫"שבת היא מלזעוק ורפואה‬ ‫קרובה לבוא"‪.‬‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות‬ ‫איתנה‪ ,‬זרע קודש ושכל‬ ‫משאלות ליבם‬ ‫יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫בברכת פרנסה טובה‪ ,‬בריאות‬ ‫איתנה‪ ,‬זרע קודש ושכל‬ ‫משאלות ליבם‬ ‫יתגשמו לטובה‪.‬‬ ‫אכי"ר‬ ‫יום השנה לפטירת הוריכם או יקירכם מתקרב?‬ ‫דמיינו את העוצמה של יותר מ‪ 6,000-‬משפחות שילמדו תורה לעילוי נשמתם בשבת האזכרה!!‬ ‫פעם בשנה!!! זוהי חובתנו לעשות ולהחזיר להם טובה ונחת‪...‬‬ ‫הקדישו גיליון זה לעילוי נשמתם “זוהי תועלת וזכות עצומה בשבילם”‬ ‫(נא להיערך חודש מראש)‬ ‫להקדשת לימוד התורה בגיליון‪:‬‬ ‫להצלחה | לרפואה | לזרע של קיימא |‬ ‫לזיווג הגון | לפרנסה טובה | לע"נ יקירכם‪:‬‬ ‫‪054-26-49-550‬‬