‫ס פ ר הישר‬ ‫לרבנו תם‬ ‫חלק השאלות והתשובות‬ ‫מ ח י ק ומזוקק ע ל ס* כ ת ב יד‬ ‫עם‬ ‫‪t‬‬ ‫?‪n71p‬‬ ‫ת ק ו נ י ם ו ה ג ה ו ת מר׳ א פ ר י ם זלמן מ ר ג ל י ו ת‬ ‫העריות‪88‬סח‬ ‫מזזגנס <&פלר~ד‪5‬‬ ‫שרגא »»״ פייש ראזענטהאל‬ ‫אב׳־ד דק״ק ג ר ע ס ל ד יע״א‪.‬‬ ‫ברלין‪.‬‬ ‫כד»יס *בי הירש נ ־ ו י ג ח ק איטגקאויסקי‪.‬‬ ‫תרנ׳׳ח‪.‬‬ ‫מהדורה‬ ‫חדשה‬ ‫פעיה״ק י ר ו ש ל י ם תובב״א‬ ‫תשל״ב‬ ‫מבוא‪.‬‬ ‫הנני נוחן בזה מנח אחח אפים‪ ,‬לפניכם היושבים בצל החכמה והתורה מן השמים‪,‬‬ ‫את‬ ‫ספר הישר‬ ‫לרבנו יעקב תם בן מאיר הלק שני והוא חלק חחשובוח מתייק על פי‬ ‫כתב יד ומזוקק על פי הנהות הנאון ר׳ אפרים זלמן םרנליות‪.‬‬ ‫ועוד זאת ועטפתי הנהוח‬ ‫והעדות טטני ו ש טראה טקוםות בש״ס‪.‬‬ ‫הספר הזה יצא לאור בפעם ראשונה בשנת כעל‬ ‫תקזףא לפיק בוויען‬ ‫ונדפס‬ ‫על פי‬ ‫כתב יד אהד‬ ‫גסולות אלהים‬ ‫תה שנת‬ ‫א ש ר היה ביד הקצין כהר־ד מנחם‬ ‫טענרל בן כהריר אברהס טעבין והובא לדפוס ע״י הנאון מוהר״ר דניאל הד מבי דינא‬ ‫רבא דקיק פרעסבורג בטדיגת א ו נ נ א ק ‪ .‬והגאון הזה עלה אהד כך להיות ר א ש בית דין‬ ‫דשם‬ ‫והוא חתם עצטו בהקדםתו ל ס פ ר הישר בשם דגיאל בן כהריר בגיםין הםכונה‬ ‫וואלף מ י ל םק״ק דאביטשויא וגקרא בפי כל דגיאל םרוסטיץ‪ .‬ובשם זח דגיאל טרוסטיץ‬ ‫גקרא גם כן ב ח ס כ ם ח ת א ו ג י ם ר׳ טרדכי בגעט ורי ס ש ה סופר בראש הספר‪ .‬אכן בוכרי‬ ‫ימים םקדם יטי בחרותי כאשר הייתי בישיבה בסרעסבורנ בהלו נר א ם ‪ r‬הנאץ ראשבים‬ ‫בעל כתב סופר זצ״ל עלי ראשי כשהץ טוכירין את דניאל איש תטודות הנ״ל לטובה ל א‬ ‫היו קורק אותו םרוסטיץ כי אם פרוסניץ‪ ,‬ושםעתי כי פרוסטיץ ופרוסניץ היינו הד ש ם‬ ‫העיר בםדינח םעחרען‪ .‬ובפתח האולם עוםדים שני העםודים ה נ ח ל י ם אשר עליהם נשען‬ ‫הבית בית ישראל הנאונים ר׳ טרדכי בנעט ור׳ ס ש ה סופר בהםכםותיהם‪.‬‬ ‫םהקדםח‬ ‫ר׳ דניאל הבאה‬ ‫ולפי הנראה‬ ‫סיד אחר ההסכטות הנ״ל ה ש ב הקצין ר׳ םענדל‬ ‫בראשונה לחביא בעצמו א ח הספר על מכבש הדפוס לזכוח בו אח הרבים‪.‬‬ ‫טעבין‬ ‫אך מנודל‬ ‫צדקתו ם ש ך ידו אחור יםים רבים מהדפסתו‪. ,‬כי ירא מהלכר בפה הפרושה בנזדה חרוחה‬ ‫בהקדםח הספר ספי הקדוש ד&חכר וצ׳׳ל על כל שולהי יד להניד‪ ,‬בספרים מדעת עצסם‬ ‫דבר א ש ר ל א ממקומו הוא מוכרע ובלא נימוקו עמו עיס ספרים םדוייקים הראשונים־‪.‬‬ ‫ומטעם זה גם מ א ן ל ת ת ו א ל יד אתר מ נ ח ל י זמנו לסקלו ולעזקו מקמשוני טעיות ושבושים‬ ‫ש נ פ ל ו בו םשניאות המעתיקים‪ .‬ויהי כי ארכו לו הימים מדאגה ברבר מאיזו סבות שיבאו‬ ‫ויתחדשו להפריע עצתו נתן א ת המשרה על שכמו ש ל ר׳ דניאל ל מ ק יפיק זממו החוצה‬ ‫ע ל יד איש חםודוח הלזה‪ .‬אכן נם די דניאל ל א עבר על פני כל חספר ל ח פ ש בטוחות ובסתום‬ ‫ח כ ם ח אחר כל חעלום ובדק‪ ,‬וכאשר העיד על עצמו‪ ,‬ל א בלבד טטעם חאמור‪ ,‬כי אם נס‬ ‫םטעם םניעוח רכוח‪ ,‬א ש ר סביב שתו עליו ב ד ^ י ת השיעור עם החלםידים‪ .‬ולכן רק זאת‬ ‫ש ם לו ל מ ט ר ה לעשות סמנים וציונים בכל שרשי העניניפ ל ם צ א דברי חפץ‪ .‬א ב ל נם ואח‬ ‫ל א צ ל ח ח כאשר חשב‪ ,‬כי הלהד&ניה א ש ר העמיד בראשונה ובאה המלאכה לידטגיהים‬ ‫אחרים‪ ,‬והם הוסיפו חטא ע ל פ ש ע להוסיף עוד הטעיות והקסשונים בתוך הספר עד א ץ‬ ‫מספר‪.‬‬ ‫ונם עשו‬ ‫ולא וו ב ל ב ד א ל א ש ש מספר הסמנים חחליפו פ ע ם אחר טעם ובלבלו הסדר‪,‬‬ ‫א ת הסמנים ש ל א במקומם עד שקרבו אח הרחוקים‬ ‫והרחיקו א ת הקרובים‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪VIII‬‬ ‫ומתוך זה יצא ס פ ר הישר‬ ‫להבין את‬ ‫דברי‬ ‫מתוך ס כ ב ש הדפוס‬ ‫ש ל א ביושר ובאופן א ש ר יקשה עלינו‬ ‫ר׳ יעקב תם והידותיו‪ ,‬כי נם את המישור‬ ‫ידאב‪ ,‬בראותו א ת הספר בתמונתו כאשר הוא לפנינו‪.‬‬ ‫אשר כל לב‬ ‫עשו לעקוב‪,‬‬ ‫לכן אמינא טבא לנברא ט ב א דדה‬ ‫החכם ה נ ח ל והמפואר ר׳ אברהם עפשטיין נ״י החונה בוויען הבירה‪ ,‬א ש ר השאיל לי בטובו‬ ‫ובחסדו כתב יד ש ל ספר הישר טוב ‪.‬־מהודר מתוך ננד כתבי יד אשר הם טמונים באמתחתו‪,‬‬ ‫למען אוכל להוציא על פיו א ת ס פ ר הישר בדרך טוב ומיושר‪ .‬יהיה הוא ומקורו ברוך‪.‬‬ ‫וכתב יד זה בא ליד החכם הנ״ל מידידנו חחכם הגדול ש ל מ ה זלמן תיים האייבער־‬ ‫ש ט א ם מביעליץ‪,‬‬ ‫א ש ר שמו הטוב נודע בסימן שזח״ה בשער ב ת רבים‪.‬‬ ‫שקנאו מלפנים מ א ת הרב ר׳ ש מ ו א ל שענבלום מלבוב‪,‬‬ ‫והוא כתב לי‬ ‫וממנו קבל כי כתב יד זה היה‬ ‫ביד האדם ה נ ח ל בענקים תי־ם יוסף דוד אזולאי‪ ,‬א ש ר נ פ ט ר ב ש נ ת תקס״ז בק׳׳ק ליוורנו‪.‬‬ ‫ועל ידו בצירוף בנו וחתנו נעשו נם המפתחות לש״ס וארבעה טורים‪ ,‬א ש ר מקומן באיזו‬ ‫דפין כרובין לפני הספר‪ ,‬וצורת הכתב משונה מצורת הכתב בתוך הספר‪.‬‬ ‫וא־כ הדברים‬ ‫אז כתב יד זה הוא אותו שהזכירו הרב היד׳׳א בספרו שם הגדולים בסוף ערך ר׳ יעקב‬ ‫בר׳ מאיר ו ד ל ש ם ‪:‬‬ ‫״ר־ת חבר ספר הישר וזכיתי ובא לידי וכוי״‪.‬‬ ‫ועוד הזכירו בספרו‬ ‫פ ת ח עיניס לםנילה דף כיה ע״א בדיה יברכוך טובים‪ ,‬והביא ש ם דברי הרא״ש בתוספותיו‬ ‫ש כ ת ב ר ח ת היה רכיל לכתוב בכתבים ש ל רשות ש ש ו ל ח לבני אדם ע״כ יברכוך טובים‪ .‬וע״ז‬ ‫כתב הנאון חיד־א ו ד ל ‪ :‬״וכזה ראיתי אני ה ש פ ל בספר הישר ש ל ר״ת נ״י בתלק תשובות‬ ‫ש כ ת ב לשון זד‪ ,‬לרבנים שהיה משיב להם על מה ששאלוהו״ עכ״ל‪ .‬ועיין בסימן ם״ו אות‬ ‫ה׳ צד ‪ 89‬ובסימן מ״ת אות נ׳ צד ‪ .97‬ועיין בהשמטות ותיקונים בסוף הספר‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ובראש המפתתות כתוב וזיל‪ :‬״פודה ב־וש׳׳ר אור ( מפתתות ל ס פ ר הישר‪ ,‬תורת ארז‬ ‫אדיר ונאור‪ ,‬בתידושיו ותשובותיו המר וניאור״‪ .‬ואתר זה נכתבו ה מ פ ת ח ת לש״ס‪ .‬ואחר‬ ‫זה וקודם המפתחות לארבעה טורים כתוב ו ד ל ‪. :‬תשובות ותידושי דינים‪ ,‬מאירים ומזהירים‪,‬‬ ‫ע ל סדרי ארבעה טורים‪,‬‬ ‫לציץ הנה הנם מסודרים‪ ,‬זקוקין דנורא וביאורין״‪.‬‬ ‫ובסוף כל‬ ‫ה מ פ ת ח ת כתוב ודל‪ :‬״אהר אלו הםסתתות שתקנום בני ותתני הייו אנב ריהטא מה שאני‬ ‫מוצא חידוש היד כותבת והתויתי תיו מ כ ל מ ל א כ ת מ ח ש ב ת בם־ד״‪.‬‬ ‫והעתקת כתב יד זה עשיתי לי לעמוד הבנין א ש ר עליו עומד הספר הנדפס עתה‬ ‫ברבו ככלו‪.‬‬ ‫אכן בעוד שהייתי עוסק במלאכה בבדה זאת אנה אלהים לידי עי־ ידידנו‬ ‫ההכם שזה״ה‪,‬‬ ‫ומנלנלין זבות ע״י זכאי‪,‬‬ ‫את ס פ ר הישר‪,‬‬ ‫א ש ר היה תתת יד הגאון ר׳‬ ‫אפרים זלמן מ מ ל י ו ת והוא נחתם בחותמו ש ל צדיק בתתימת יד עצמו בעלה הראשון‪.‬‬ ‫והספר הזה הוא מלא מתיקונים והנהות ש ע ש ה וכתב הנאון בעצמו ע־י מחק או הוספת‬ ‫אותיות ותיבות בנוף הספר או מהגהות והערות ש כ ת ב בשולי היריעות‪.‬‬ ‫והעלה ־מרגליות בידו‪.‬‬ ‫צ ל ל במים א ח ר י ם‬ ‫והכם עדיף מנביא‪ ,‬־כי כסה וכמה פעמים כיון והסכים בתיקוניו‬ ‫והגהותיו מ מ ש לכתב יד שלנו‪ ,‬ואז עברתי עליהם‪ ,‬כי לא לצורך המה‪.‬‬ ‫מתקן‬ ‫הטעיות‬ ‫והרבה פעמים‬ ‫בדפוס באופן אהר ומשונה מכתב יד שלנו‪ ,‬ולו היתד‪ ,‬לפניו הנוסחא‬ ‫הנכונה כסו שהיא בכתב יד ש ל נ ו אז לא היה הכרת לתקן‪.‬‬ ‫נם במקומות כזד‪ .‬עברתי על‬ ‫תיקוניו והנהותיו מבלי להזכירם ש ל א להרבות ה מ ש א בדברים ש ל א לצורך המה‪.‬‬ ‫בכל שאר מקומות הנני מביא את תיקוניו והגהותיו בהערותי ב ש ם ״ראז״ם״‪.‬‬ ‫אכן‬ ‫וכל ההנחות‬ ‫והתיקונים ו ה פ י ח ש י ם הכתובים בהערות שהן ל מ ט ה מהקו‪ ,‬א ש ר לא הבאתי בשם ‪.‬ראדם׳י‪,‬‬ ‫ממני הם ומידי ת ב ק ש נ ה אם תמצא בהם דבר א ש מ ה ושננה‪.‬‬ ‫י( לדעת הרוכמ ר׳ אברהמ עפשטיין באגיתו אלי רומז בזד! עי* גרנות רף י״ב ע״א פתח‬ ‫ביוצר אור וכונתו על ספר הישר‪ ,‬ודפח׳׳ח‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫ובנוף הספר הנכבד עצמו היוצא עתה לאור שמתי לי את כתב יד עיקר‪ ,‬ובמקום‬ ‫שראיתי‬ ‫ענולין‪,‬‬ ‫ההכרח לנטות מדרכו אז רמזתי‬ ‫א ש ר כונתם ידועה‪.‬‬ ‫עליו בהערותי ע״י חצי‬ ‫קרן ענולין ושאינן‬ ‫ובזה חשבתי להנצל מגזרת ר״ת ש ל א להגיה בספרים‪ ,‬יען‬ ‫אשר כתבתי הנירםא כמו שהיא בכ״י או בדפוס וגם הנירםא כמו שצ״ל לסי דעתי או‬ ‫לסי דעת הגאון ראדם‪ ,‬והבוחר יבחור‪ .‬אכן מלבד זה נראה לי ש ל א היתד‪ .‬מעולם כונת‬ ‫רבנו תם לנזור ננד המניהים בספרו או בספרי ראשונים אם יעשו מלאכתם מלאכת שמיס‬ ‫ב ט נ ה רצויה‪ .‬כי לא חנר רבנו תם את כלי מלחמתו רק נגד מניה־ ספרים בתלמוד שהוא‬ ‫מקור ההלכה‪ ,‬וכמו שהביא בשם ר״נ מאור הגולה ד ל ט על כל סאן ד מ ש ב ש תלמודא‬ ‫הכי והכי תהו־‪ ,‬ואם תעיין שם היטב בדבר• רבנו בהקדמתו תמצא ני ל א דבר רק ננד‬ ‫מגיהים בשים‪.‬‬ ‫ואני גמרתי בלבי להוציא את חלק השני והחלק התשובות בראשונה‪ ,‬ואחד זה אם‬ ‫ינסר אלהי בעדי אוציא לאור נם את חלק ראשון שכולל החידושים על הש״ם‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫יודע אני בעצמי שאין דנ־ן את המלך‪ ,‬ומי ימלא את לבו לבא אחר רבנו שהוא מלכא‬ ‫דרבנן והוא נר בן אבנר )עיין ריש סימן מ״נ( לבא ולשפוט באור שכלו ההדיוט‪ ,‬הזה או‬ ‫זה בדברי רבנו יותר טוב וחשוב לילך בראש‪ .‬אבל באמת לא מפני טעם כזה קלקלתי את‬ ‫השורה להקדים את המאוחר בכתב‪ ,‬אם נם ל א בזמן‪ ,‬רק מפני שהחידושים הלא הובאו‬ ‫ברבם כבר בתום׳ שלנו‪ ,‬בעוד שהתשובות הן בקצתן עוד בספר החתום‪ .‬ובקצתן מורין נם‬ ‫על תהלוכות הזמן ומפיצים אורה על כמה גדולים אשר היה משאם ומתנם עם הנשר ה נ ח ל‬ ‫מכל בעלי כנסים בזמנו‪ .‬ולכן אמרת־ בלבי‪ ,‬הלא יותר יבוקש מחכמינו לראות בראשונה‬ ‫דודם זה המלך במםיבו עם נבורי ישראל סביב לו‪ ,‬אשר כלם יזמרו את תהלתו‪ ,‬אם נם‬ ‫למעטים לא לחסד רק ל ש ב ט יטה אזנו אליהם‪.‬‬ ‫ואלה המה הנמרים אשר המה בכתובים בחלק התשובות על סדר א״ב‪:‬‬ ‫הרב ר׳ אברהם בפריש סימן י״ח ל־ד‪.‬‬ ‫החבר ר׳ אהרן בר יוסף סימן ע״ח‪ ,‬עיט‪.‬‬ ‫הרב ר׳ אליהו הצרפתי סימן מיז אות ה׳ וסימן מ״ח אות הי‪.‬‬ ‫הרב ר׳ אליעזר )בן יהודה?( סימן ל״ד ועיין סוף סימן כיה‪.‬‬ ‫הרב ר׳ אליעזר בר נתן ממ־ינצא סימן טי‪ ,‬י׳ מ׳ מ״א‪.‬‬ ‫ר׳ אליעזר‬ ‫מפלאיזא‬ ‫חתנו‬ ‫ש ל ר׳ שמשון הזקן‬ ‫סימן ד׳‪,‬‬ ‫ה׳ ועיין בתיקונים‬ ‫והשמטות בסוף הםמר‪.‬‬ ‫הרב ר׳ אליעזר בן ש ל מ ה סימן נייח‪ ,‬ניט‪ ,‬עיו‪.‬‬ ‫הרב ר׳ אליעזר בן שמואל ממיין סימן ג״ז ועיין סימן עץ הערה ראשונה‪.‬‬ ‫הרב ר׳ אפרים בן יצחק מרענעגשבורג סי׳ סיד‪ ,‬סייח‪ ,‬ס״ו‪ ,‬ם״ז‪ ,‬ם״ח‪ ,‬פי‪.‬‬ ‫הרב ר׳ יום טוב בן יהודה סימן ביה וע־י״ש בהערה ראשונה‪.‬‬ ‫החבר ר׳ יוסף בן יצחק מאורליינש סימן לץ‪ ,‬לין‪ ,‬ל״ח‪ ,‬ל־ט‪ ,‬נ׳ה‪ ,‬נ־ו‪.‬‬ ‫הרב ר׳ יוסף בן מ ש ה סימן י״ד‪ ,‬ט״ו‪ ,‬כ־נ‪ ,‬כ״ח‪ ,‬כ״ט‪.‬‬ ‫הרב ר׳ יחיאל מפריש הזקן בן ר׳ מתתיה)?( קרובו ש ל רית סימן ליד‪ .‬ואולי‬ ‫הוא חד עם החתן ר׳ יחיאל סימן כיד‪.‬‬ ‫ר׳ יעקב מטרנא או מטרנטא סימן ליה‪.‬‬ ‫החבר ר׳ יעקב ישראל סימן מ״ח אות א׳ צד ‪ !14‬וסימן נינ‪ ,‬נ״ד‪.‬‬ ‫ר׳ יצחק בר ברוך סימן עינ ועיי״ש אות ב׳ הערה אי‪.‬‬ ‫ר׳ יצחק בן רבנו יעקב תם עיין סוף סימן נייח‪.‬‬ ‫הרב ר׳ יצחק בר מרדכי מרענעגםבורנ סימן פ״א עד ס־?! פ־ז‪.‬‬ ‫מבוא‬ ‫‪x‬‬ ‫הרב ר׳ סנהם בן פרץ סיואני סימן י־נ‪ ,‬צ־נ‪ ,‬קיא ועיין עוד כהערה םוף םיםן קיג‪.‬‬ ‫הנדיב ר׳ סרדכי םיסן ס״ה אות וי‪.‬‬ ‫החבר ר׳ ט ש ה בן אברהם סםונטיוא סיסן נ־א‪ ,‬ניב‪ ,‬סיט‪ ,‬עי‪.‬‬ ‫הרב ר׳ ס ש ל ם בר נתן ט ט ל ק סימן ס״נ עד םיסן ני‪.‬‬ ‫הרב ר׳ קרשבין תלסידו ש ל אהרן לבי נירנין)לבינירין בכיי( םיסן ע״ז‪.‬‬ ‫ר׳ ש ל ס ה סי׳ כ־א‪ ,‬כ־נג אולי הוא ר׳ ש ל ס ה סדריוש ‪.Dreux‬‬ ‫חרב ר׳ ש ל ס ח בר יצחק סאורליינס סיסן ליו‪ ,‬ל״ז‪.‬‬ ‫רבנו ש ס ו א ל בן סאיר םיסן ו׳‪ .‬י*ח‪ ,‬י־ט‪ ,‬כיד‪) ,‬ל׳ ?( ועיץ םיםן זךז‪.‬‬ ‫הנדיב ר׳ שמדד׳ הוא ר׳ ש מ ח ה בן ש מ ו א ל טורטרי כעל סחזור וויטרי סיסן ס׳ד‪,‬‬ ‫אות הי‪.‬‬ ‫ת ר י ב ר׳ ש מ ה ה סימן עינ אות ב׳ נראה שהוא אחר‪.‬‬ ‫הרב ר׳ שסשון בן י ו ס ף ס ס ל א י ש א הנקרא ה ז ק ן ס ס י ס ן א ׳ עד ס י ס ן ד וסימן ז ‪ /‬חי‪.‬‬ ‫בני בארי סוף סימן ס־ו‪.‬‬ ‫מ י פדיש םיסן ל״ב‪.‬‬ ‫ה א ת לדעת‪ ,‬בי מ ה שכתוב כ ס פ ר הישר הנדפס דף סיח ע־א כאן מתהילץ ש ד ת‬ ‫ומי‬ ‫הם דברי חסר לב כי השו־ת סתהילין כבר ארבעה דפים קורם לזה ונס נכתבו‬ ‫הדברים בתוך אמצע תשובת ר״ת סיסן כ׳ בספרנו‪ .‬ואם תעיין ש ם אות ו׳ הערה ו׳ חובל‬ ‫ל ס צ א טעם פ ה שהביא אולי א ת הפניה לידי מעות זאת‪ .‬א כ ל ס ש ם אין ראיה ש ה ד פ ו ס‬ ‫שלנו נעשה עיס כתב יד שלנו‪,‬‬ ‫כי אדרבא אלו היה כתב יד וה לפני הפניה ל א היה‬ ‫ט ת כ הדברים שנמחקו עיי העברת ק קולמוס בכתב יד נם בדפוס‪.‬‬ ‫וכזה הנני נותן לפניכם א ת הלק השוית נם ססודר בסיסניס ואותות ומראה הענק‬ ‫א ש ר ידובר בו וכל דבר ע ל סקוסו יבא על נטן‪ ,‬ופועל ידי תרצו‪.‬‬ ‫הביאני עד הלום‪ ,‬כן יזכני להוציא לאור בשלום‪,‬‬ ‫וברוך ה ש ם א ש ר‬ ‫א ת הלק ראשון החידושים חטיסימ‪,‬‬ ‫מתורתו ש ל ר״ת יקרה היא מפנינים‪ .‬ושם נדבר אייה נם סאודותיו ותולדותיו ש ל רכנו‪.‬‬ ‫ואסיים בברכה נם לאלופי ראשי קיק סראנ א ש ר נס ד& השאילו לי בטובם מאוצר‬ ‫הספרים ש ל ה ם‬ ‫רפאסורס‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫דל‪.‬‬ ‫א ת ספר הישר שהיד!‬ ‫ת ח ת יד החכם הגדול‬ ‫ר׳ ש ל ט ה יהודה ליב‬ ‫כי נס בזה רישוםו ש ל ה ח נ ם ניכר טתוך תיקוניו א ש ר ע ש ה בכסה‬ ‫ומה שמצאתי בוה לתועלת בדרך ההעברה‪ ,‬כי בעת א ש ר היה הספר ת ח ת ידי‬ ‫טרוד הייתי מאוד בעול הצבור‪ ,‬הכאתי בהערותי בשמו‪ .‬ועוד יעמד על הברכה תלמידי ידידי‬ ‫והביבי הבחור המופלא ופוסלנ כפוהריר יצהק ט ש ה ע ל ב א נ ע ן כיי‪ ,‬א ש ר דדה לי לעזר‬ ‫בהגהת טעיות הדפום וגם ע ש ח א ת המפתחות‪ .‬ה ש ט ישלפ פעלו ופשכורחו תהיה ש ל פ ה ‪.‬‬ ‫פה‬ ‫ברעסלוי‬ ‫יעיא‪ .‬ב ת ד ש א ל ו ל ש נ ח תרניח לטיק‪.‬‬ ‫״? שרגא ‪ « u o n‬פייש ראזענטדזאל‬ ‫אגיד דפה‪.‬‬ ‫מפתה השאלות והתשובות בפי הענינים‬ ‫על סהר השר״ע‬ ‫דינים הנספחים לטור ארח חיים‬ ‫דיני תפילין‬ ‫סימן‬ ‫ניח‪ ,‬א; ניט‪ ,‬א‬ ‫מקום הנחת תטילין ש ל •ד‬ ‫דיני ק״ש ותפלה‬ ‫ציט‬ ‫בעי עושק במצוד‪ ,‬שטור מן המצוד‪,‬‬ ‫ס*נ‪ ,‬י״ב‬ ‫אחת ארוכה ואחת קצרה‬ ‫חי‪ ,‬א‬ ‫זמן ת פ ל ה‬ ‫דיני קה״ת ומפטיר‬ ‫מיה‪ ,‬ג‪ :‬מיז‪ ,‬ד‪ ,‬טיח‪ ,‬ה‬ ‫אי מסטיר עולה לסכין‬ ‫;‬ ‫דיני ברכת המזון וברכות‬ ‫ק־א‪ ,‬נ‬ ‫ברכה אחרונה שלאחר נום בה־ס‬ ‫נינ‪ ,‬י״ב נ־ד‪ ,‬ייא‬ ‫החחיל בי׳ וברכה על הכוס‬ ‫;‬ ‫קינ‬ ‫הביאו ל ס ג ל סתיחין נדולין ושלמין‬ ‫ס־נ‪ ,‬י‬ ‫ברכוח עובר לעשיחן‬ ‫דיני שבת‬ ‫ו׳‬ ‫אריסוח וקבלנוח לנוי בשבח ויו״ט‬ ‫דין קבולח בחויה ושבת‬ ‫ברכת נר ב ש ב ת‬ ‫טיח‪ ,‬י׳יא‬ ‫מיה‪ ,‬ד; מיז‪ ,‬ו טיח‪ ,‬ו‬ ‫;‬ ‫נד ש ב ת דולק אי מכבה ומדליקה‬ ‫סעודת נ׳ בסירות ואם א ש ח חייבח‬ ‫איסור אכילח בין מנחח למעריב ב ש ב ח‬ ‫הבדלה במויש ש ח ל לחיות ביייט‬ ‫סיח‪ ,‬ז‬ ‫ס״ח‬ ‫יב; סיט‪ ,‬ד • עי‪ ,‬ד‬ ‫מיה‪ ,‬ו• טיח‪ ,‬ייב‬ ‫ס*ז‪ ,‬ר• סיח‪ ,‬ד‬ ‫מוקצת כלים‬ ‫בסיס ל ד ב ר האסור‬ ‫קשיא דשסואל א ד ש ס ו א ל ב ס ל א כ ח שאציל‬ ‫מ ‪ 5‬נ י‬ ‫ז‬ ‫ש נ ג ד‬ ‫׳ כםאי‬ ‫•‬ ‫ב‬ ‫ד < ‪1‬‬ ‫‪K‬‬ ‫ב‬ ‫מוקצת שוטר‬ ‫ס ח ל ו ק ח ב ש ל סבבדות‬ ‫<‬ ‫‪M‬‬ ‫א‬ ‫נ>‪,‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫א‬ ‫‪'.‬‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫סיז‪ ,‬כ ־ סייח‪ ,‬ג‬ ‫י * כ ; עי‪ ,‬נ‬ ‫ספתח העניינים‬ ‫סימן‬ ‫עיו‪ ,‬ייב‬ ‫אין אובםין ב ש ב ת‬ ‫חי‪ ,‬נ‬ ‫עמוד ברשות הרבים‬ ‫לי‪ ,‬ב‬ ‫בעי שביתת בהמתו ב ש ב ת‬ ‫נ״נ‪ ,‬י ניר‪ ,‬ט‬ ‫קושיא בעי הנונב כים ב ש ב ת‬ ‫;‬ ‫דיני חמץ ומצה‬ ‫נ״ו‪ ,‬ב‬ ‫בע׳ לך לך הרי זמני‬ ‫טיח‪ ,‬ט‬ ‫חמץ בטסה בששים‬ ‫נ־ה‪ ,‬נ; ניו‪ ,‬ה‬ ‫ק ד י ח ת בסםח ישברו‬ ‫סינ‪ ,‬כ‬ ‫חםצן ש ל עוברי עבירה‬ ‫דיני ר״ח וקביעות השנים‬ ‫םינ‪ ,‬א; מיד‪ ,‬א‬ ‫מנה יטיס וקדש חדש‬ ‫מיד‪ ,‬ב‬ ‫מאן ד ל א ידע בכמה שנין בשבוע חוא‬ ‫דיני ראש השנה ויוה״כ‬ ‫מ׳נ‪ ,‬ב מיד‪ ,‬נ מיו‪ ,‬ב‬ ‫שעיר ריח ב ח ח‬ ‫;‬ ‫;‬ ‫בעי תקיעה וסדר מלכיות וכרוני ושוט׳ במוסף‬ ‫םיו‪ ,‬ח; סיח‪ ,‬ח‬ ‫להאכיל בנים קטנים ביוהיכ‬ ‫ניא‪ ,‬כ ; ניב‪ ,‬ב‬ ‫דיני סוכה‬ ‫ציו‬ ‫טי תקרה יורד וסותם‬ ‫ק׳‬ ‫ייד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה‬ ‫דינים הנספחים לטור יורה רעה‬ ‫דיני שהיטה וטריפות‬ ‫םינ‪ ,‬א‬ ‫ט י׳‬ ‫כ ל סצות שחחזיקו בחן כותים‬ ‫ס ח ט שנםצא כעובי בית הכוסות‬ ‫;‬ ‫דיני בשר בחלב ותערובות‬ ‫בענץ ח ל ב קבה‬ ‫קושיא בענין נבינות נכרים‬ ‫בע׳ ריחא םילתא‬ ‫בע׳ טעם כעיקר‬ ‫ע׳יו‪,‬‬ ‫ניד‪ ,‬ה; ניה‪,‬‬ ‫עין‪,‬‬ ‫ניה‪ ,‬א ; ניו‪,‬‬ ‫ט‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫א‬ ‫בע׳ סין בםינו בם׳‬ ‫םיו‪ ,‬א ; סיח‪ ,‬א‬ ‫בע׳ נתערבו באחרות‬ ‫עינ‪ ,‬ב • עיר‪ ,‬ב‬ ‫׳‬ ‫דיני טבילת כלים וכלים הטמאים והאסורים‬ ‫בע׳ מ ג י ל ת כלי עץ‬ ‫נולטי כלי עץ טטאין‬ ‫ממד‪ ,‬מטמאת חבילה וטטחרח חבילה‬ ‫בע׳ ש כ י ח ! בלי חרס‬ ‫ח׳‪ ,‬ב‬ ‫ליד‪ ,‬ז‬ ‫ציח‬ ‫פ י מ ; נ׳‬ ‫מפתה הענינים‬ ‫סימן‬ ‫ה׳ מדות בכל• היש‬ ‫סיט‪ ,‬ג ע׳‪ ,‬ג‬ ‫;‬ ‫קשיא דיי אש• אדי׳ אשי נע׳ ‪ :‬ל • וביבי?‬ ‫שיו‪ ,‬נ‪ ,‬טיח‪ ,‬ג‬ ‫‪ :‬ל ׳ זכוכית ד‪:‬׳ ;שבדו יש להל הסנה‬ ‫סיג‪ ,‬ו‬ ‫•• ‪ . . . .‬ל ‪.‬‬ ‫בעי קדירא בת •ושא‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫ט ׳‬ ‫כרץ נ״ע״ל׳ ע נ ו ש‬ ‫ב‬ ‫‪,‬‬ ‫‪«^,‬ן‬ ‫ד•‪• •:‬ין גםך‬ ‫הי״ץ‬ ‫אס‬ ‫״ירי‪ ,‬א י מ״ז‬ ‫יש בו ‪-‬׳׳‪- c*2‬׳*ע‬ ‫די• צייה‬ ‫י‬ ‫ב ו ב ״ א* מור**״ בלג < נ ״ ״ י‬ ‫ד‬ ‫» ‪ .‬ו ‪•j‬‬ ‫ביזא שנדגר הנכרי ולא יצא ממנו יין‬ ‫‪:‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪.‬‬ ‫א‬ ‫מנע ״ן ע״י כה הנני• והישר׳ ב‪-‬הד‬ ‫‪.‬‬ ‫נ‬ ‫י‬ ‫נ‬ ‫נעורת שני; הסדקש אי דיני"‪ : ,‬י ו ק ׳ דניהנא דארמא•‬ ‫ד‬ ‫‪..‬‬ ‫א‬ ‫נ‬ ‫ח‬ ‫‪••y‬‬ ‫ב‬ ‫הבית שנקבה וסתמוה שמייש‬ ‫‪.‬‬ ‫צ‬ ‫״ ן היוצא ד י ך שוליים‬ ‫‪y‬‬ ‫א• היששין לחיצנים ש ל איסוד שנשארו בהבית‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫‪y‬‬ ‫״״‬ ‫נ‬ ‫היענים ש ל אישור שנתערבו‬ ‫‪y‬‬ ‫א‬ ‫נשאר יין נסך בקנקן מעט וערבותו בחבית מהזיק יותר מתי מוד׳‬ ‫ם״ב‬ ‫‪V‬‬ ‫דע•;דה וטבילה‬ ‫בעי דש נדות ירוק‬ ‫כ‬ ‫בעי ;דה בימי לבונה‬ ‫•‬ ‫ד‬ ‫;•ה‪ ,‬ב נ״ש‪ ,‬ב‬ ‫;‬ ‫כי‪ ,‬ח‬ ‫ט ו מ א ת בפנים כבחוין‬ ‫‪:‬״ה‪ ,‬נ• ניט‪ ,‬נ‬ ‫ארוכה ש ל ב ש ה בגד ק צ י ־‬ ‫בעי סנדל‬ ‫כי‪ ,‬ו‬ ‫נרה אי מיקרי עיור‪,‬‬ ‫פ‬ ‫בעי טבילת נדה ביש ו׳ לימי נקיתה‬ ‫בע׳ לחוף בעיש ולטבול בשבת‬ ‫א‬ ‫‪/‬‬ ‫מ״ה‪ ,‬ב מ״ו‪ ,‬ב סייח‪ ,‬ב‬ ‫;‬ ‫מ״ו‬ ‫בעי טבילח להצאין ב מ ש הי‪-‬ס‬ ‫;‬ ‫ד מ״; ג• ס״ח‪ ,‬נ• נ״ז‪ ,‬ב‬ ‫;‬ ‫מ־ו‪ ,‬א ' מ ״ ח ‪ ,‬א• נ־ו‪ ,‬א‬ ‫;‬ ‫נ״נ‪,‬‬ ‫הרוחין בהמי טבר־א‬ ‫ח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‬ ‫ן‬ ‫‪.‬ן‬ ‫(‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫דיני נדרים ושבועות‬ ‫בעי קינטית דבירו לפדות‬ ‫‪0‬‬ ‫י״ ‪ .‬י ‪.‬‬ ‫בעל מהו שיעשה שליח להרמת אשתו‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫דיני חלה תרומה וערלה‬ ‫ט ב ל אי מקרי דבר שילים‬ ‫נ׳ח‪ ,‬ב• נ״ו‪ ,‬ג‬ ‫צירוף סל ל ה ל ה ולתרומה‬ ‫לתרום ש ל א מן המוקף‬ ‫הכנים שבלין למוללן במלילות‬ ‫אסור ל ח ד ל י ק בשטן ש ל חרוטה ט מ א ה‬ ‫זרק כזית תרומה לבית טטא‬ ‫כהן ט מ א שיאכל תרוטה ט ט א ה‬ ‫'עיו‪,‬‬ ‫ה‬ ‫ני‪ ,‬ב• ד׳‪ ,‬ב• מ״ד‪ ,‬ד מיו‪ ,‬א‬ ‫;‬ ‫‪nr‬‬ ‫י‬ ‫ניא‪ ,‬ד ניב‪ ,‬ד‬ ‫;‬ ‫ה׳‪ ,‬א‬ ‫פ י ה ; פיו‬ ‫מ‪2‬תה העניניס‬ ‫סימן‬ ‫‪.‬‬ ‫קושיא בע׳ גדול• תרומה‬ ‫נ‬ ‫‪«c‬‬ ‫והוא הדין בערלה בשתים‬ ‫‪B‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫ג‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ע ‪ 1‬ן‬ ‫דיני אבל‬ ‫ו¬‬ ‫שלאבד‪ ,‬ל א ב ל‬ ‫י״נ‬ ‫נישואין בתוך אבילות‬ ‫דינים הנספחים לטור אבן העור‬ ‫דיני אישות וסוטה‬ ‫‪ /c‬ג‬ ‫בעי למעוט• חליפין‬ ‫•ש הוטה לפסולות‬ ‫סמוך סיעוטא‬ ‫‪:‬״א‪ ,‬א; כ׳־ב‪ ,‬א‬ ‫ב״א‪ ,‬ב• כ״ב‪ ,‬ב‬ ‫לטמא‬ ‫אין פעידין אלא עד נ׳ ימים‬ ‫צ״ב‬ ‫סוטה שיש לה עדיס במדד‪ ,‬״‬ ‫י; א‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד ‪ :‬קידושין ״נישואין‬ ‫ברכת אירוסין ונישואין על ניס א‬ ‫לקיש‬ ‫מ״־‪ ,‬ה; מ״ו‪, ,‬׳• ס״ח‪ .‬ה‬ ‫מיה‪ ,‬י‬ ‫כשבת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬ןידוש־ ביאה מטעש ‪:‬שף‬ ‫פ‪ ,‬ה‬ ‫בהטה במעי אשיי‬ ‫כ׳‪ ,‬ה‬ ‫•יי‬ ‫קטנה שנתקדשה ואביה במדי‪,‬״•‬ ‫תקנת נשואין לקטנה בה״ אביה אם הלך לשדר‪,‬״•‬ ‫קיו אונם משפתה‬ ‫קיא‪ ,‬ב‬ ‫ע״ו‪ ,‬״ א‬ ‫דיני כתובה ומזונות‬ ‫נ״ז‪ ,‬נ‬ ‫מטלטל• דיתמ• א• משתעבד• לכתיבה ולבית‬ ‫ק־ב‬ ‫ייאשוק• סדרי אליעזר ומהלקותו‬ ‫הפוסק מעות להתנו ואין יכול ליתן אש נכוף את החתן ל ג י ש את הנ׳ ה מ א ו ״ ס׳ט‪ ,‬א; עי‪ ,‬א‬ ‫דני גטין‬ ‫כיד‬ ‫ענין מורדת‬ ‫כיה; כ״ו‬ ‫ענונה ונט ש ל מומי‬ ‫ערער רבעל‬ ‫ייו‬ ‫אהד שקיבל עליו בנידוי ובציווי ב״ד להזקיק את בנו לנרש את אשתו‬ ‫ע״ז‬ ‫כיו‬ ‫כל שוס והניבה‬ ‫בעי גט אדם דר הצי שנד‪ ,‬בעיר זאח והלך לעיר אחרת‬ ‫י״ד; ט״ו‬ ‫דיני יכום וחליצה‬ ‫שוטרת יבם ש נ ת ק ד ש ה ל א ח י‬ ‫ג׳ חדשים אהר סיתת היבם‬ ‫ש׳‬ ‫ע״ח • ע״ט‬ ‫י‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫סימן‬ ‫ק״א‪ ,‬א‬ ‫הצרכת חליצה בסקוס בת‬ ‫עירי‬ ‫מנעל הליצה‬ ‫דינים הנספחים לטור חשן משפט‬ ‫דיני דיינים ועדות‬ ‫ס״ד‪,‬א; ס״ה‪ ,‬א; סיו‪ ,‬א‬ ‫בעי עד זומם‬ ‫דיני הלואה ושטרות‬ ‫מלוד‪ ,‬למהצית שכר אי דיניה כארים ושותף‬ ‫ל־ג‪ ,‬ד‬ ‫סלוד‪ ,‬פסול להעיר ללוה אף נסלוד‪ ,‬ע״פ‬ ‫ל״נ‪ ,‬ה‬ ‫ליד•‬ ‫קיום שטר עיס עדיס‬ ‫דיני טוען ונטען ושבועת הדייגים‬ ‫לוי שקבל מנה משמעון בשליחות ראובן ושמעון טוען שבטעות פ י ע ו אם יכול‬ ‫ל־נ‪ ,‬א‬ ‫לוי להחזיר המעות ל?‪1‬מעון‬ ‫ל׳׳ד‪ ,‬ב‬ ‫אי תסיסת עיםקא הוי כתפיסת עיזי‬ ‫נ׳־נ‪ •: ,‬ניד נ; ס־ו‪ ,‬ג‬ ‫טוען וחוזר והוזר וטוען על ציווי ב״ד‬ ‫ם״ד‪,‬ג; סיה‪ ,‬ג םייו‪ ,‬ג‬ ‫נםכא דר׳ אבא‬ ‫;‬ ‫ל״א‬ ‫שתיקה א׳ כהודאה דמיא‬ ‫כ־ז‬ ‫ט פ ר ש ל א בכוונה סטור‬ ‫פי ש ק פ ץ ונשבע טרם גחה״ב‬ ‫ל׳׳ד‪ ,‬נ‬ ‫חטחוייב שבוער‪ ,‬ואסר נשבעתי בב״ד פלוני אי נאמן‬ ‫ליד‪ ,‬ד‬ ‫הוחזק כפר; לאותה ש ט ע ה‬ ‫לינ‪ ,‬ו‬ ‫שליש נאטן לפטור משבועה‬ ‫ל*נ‪ ,‬נ‬ ‫הפך שבועה‬ ‫לינ‪ ,‬ב‬ ‫דיני ערב‬ ‫ס״ב‬ ‫בעי ערב ש ל א בשעח מחן טעוח ושהקדים ופרע‬ ‫דיני הזקת קרקע ומצרנות‬ ‫כעי הזקת הנחים אי בעי ש ל ש שנים רצופוח או ל א‬ ‫חזקה נ י ש ו נ‬ ‫םיא‬ ‫ע״א; ע״ב‬ ‫ל״נ‬ ‫דינא ד נ ר מצרא‬ ‫ציר; ציה‬ ‫דין תלונות‬ ‫דיני שותפין ושלוחין‬ ‫נע׳ סוס ש ל שני שותפין שהופקד ניד נוי וזה השאילו לאתר נ ר ש ו ת אהד‬ ‫טהם וננזל סיד ה ש ו א ל‬ ‫סייח; ס*ט‬ ‫שנועת שוחסין אי דאורייחא‬ ‫ליד‪ ,‬ו‬ ‫שליחות לננרי‬ ‫ע־ו‪1 ,‬‬ ‫ניג‪ ,‬נ ניד‪ ,‬ב‬ ‫טעות ע ט י ם עיי שליח‬ ‫אם ס מ ן רסיס ל ש ל י ח והסותר יהיה שלו אם ה ס ש ל ח יכול לחזור אחר הסשיכח ל־נ‪ ,‬ז‬ ‫;‬ ‫ממתח הענינים‬ ‫סימן‬ ‫דני שאלה ופקדון‬ ‫מתנה ש ד ה להיות מטור מ ש מ ע ה‬ ‫ליד‪ ,‬ה‬ ‫ראובן טען לשמעון להשיב לו מעות שהסקיד לו למחצית ש‪:‬ר‬ ‫ליד‪ ,‬א‬ ‫ם״ד״ב; ס י ח ‪ ,‬ב ס*ו‪ ,‬ב‬ ‫הטטקיד אצל הבייו בשטר‬ ‫;‬ ‫שמעון ש א ל מראובן את מרכבת הנשים שהרהינה אצלו שר אלים והניד לו‬ ‫ש ה ש י י ת צוותה כך ו ל א היו דברים מעולם והטשיד ראובן את המרככת‬ ‫ליו עד ל ׳ ט‬ ‫דני ירושה ומתנת שכיב מרע‬ ‫שכולם צריכים שבועה ואין היורשים צריכין שבועה‬ ‫מ ת נ ת שכיב מרע נר‬ ‫צ׳ • צ״א‬ ‫י‬ ‫ניא‪ ,‬א ; ניב‪ ,‬א‬ ‫דיני אפיטרופום ויתומים‬ ‫אם נתחייב האסיטמטוס ל ש ל ם שכר השליה מעצמו‬ ‫ע״נ‪ ,‬א; עיר‪ ,‬א‬ ‫מ מ״א‬ ‫ראובן אטיטר׳ ש־י תבעו לשמי כביד בית שאחד‪ ,‬דר בו של יתומים הוא‬ ‫;‬ ‫ע״ו‪ ,‬ו‬ ‫יתומים שנבו קרקע בחובת אביהם‬ ‫דני מציאה והפקר‬ ‫ם״נ‪ ,‬ט‬ ‫לצרכו ולצרכה באבידד‪,‬‬ ‫ם־נ‪ ,‬ו‬ ‫בע׳ חן כוכי‬ ‫דני שכירות‬ ‫ל׳‪ ,‬א‬ ‫ד ש באווזין‬ ‫דיני נזקי ממון‬ ‫כ״ח ב; כ־ט‪ ,‬ב‬ ‫מנינא דנויקין למעוטי מאי‬ ‫כיח‪ ,‬א; כ״ט‪ ,‬א‬ ‫סי סרה ש א כ ל ה טחוך הרחבד‬ ‫סיד‪ ,‬ד‬ ‫וכולהו כי שריית בור בינייהו‬ ‫ישלם מדעתו ס ש מ ע‬ ‫ם־נ‪ ,‬ד‬ ‫טיטב אין מידי אהרינא ל א‬ ‫ם׳נ‪ ,‬ה‬ ‫פ׳ ב‬ ‫היוק שאינו ניכר‬ ‫ענינים׳ שונים‬ ‫דיני טומאה וטהרה‬ ‫אי מצורע עושו‬ ‫ניא‪ ,‬נ • ניב‪ ,‬ג‬ ‫משכב ומושב‬ ‫י‬ ‫כ׳‪ ,‬ו‬ ‫עובדא דר׳ טסא ‪:.‬תיאך‬ ‫הוציאוה ש ל א הנימא‬ ‫כ׳‪ ,‬נ‬ ‫אוכלין אי מקבלין טומאה בביש‬ ‫ה׳‪ ,‬ב‬ ‫דני נפשות‬ ‫טי שננטר דינו ל ק ל ה שנידון להטורה‬ ‫שיו‪ ,‬א‬ ‫הנסקלין ב נ ש ר ט ;‬ ‫פ״א‪ ,‬ב‬ ‫מפתח הענינים‬ ‫סיסן‬ ‫דיני שור הנסקל‬ ‫שור סועד שהסקירו קורס שננה‬ ‫פ‬ ‫שור ש ל א ננסר ח נ ו ונתערב בשוורים אחרים‬ ‫אם שור הנסקל אשור סחיים‬ ‫כ‬ ‫שיא‪ ,‬א • סיב• סינ‬ ‫י‬ ‫י נ י‬ ‫ביירי•‬ ‫י‬ ‫בהםה ש נ פ צ א ח בירושלים‬ ‫מתנדב ארם נסכים‬ ‫‪-‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫‪c‬‬ ‫‪T‬‬ ‫סיג‪ ,‬ח‬ ‫סיט‪ ,‬ה • ע־ ה‬ ‫' ‪ .‬ן‬ ‫ט‬ ‫ס‬ ‫פירושים‬ ‫ע נ ל ה ערופה אינה משני•‬ ‫נ״א‪ ,‬ה• ניב‪ ,‬ת‬ ‫קושיא על רשיי סוטה טי‪.‬‬ ‫קושיא על רשיי ביק קי־ר•‬ ‫טשקץ הבאין טתטת שיין‬ ‫םתירא בספרא בע׳ שתי הלהם ולהם הפנים‬ ‫ב‬ ‫‪,.‬‬ ‫נינ‪ ,‬ר• ניר‬ ‫נינ‪ ,‬ו• נ י‬ ‫נינ‪ ,‬ט •‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ד>‬ ‫ן‬ ‫ניד‪ ,‬ח‬ ‫תוספתא בעי נילוה נזיר וטומאת ם ק ד ש‬ ‫נינ‪ ,‬ייא; ניד‪ ,‬ייב‬ ‫משנה ע ח ו ת פית מ״א‬ ‫נינ‪ ,‬י״נ; ניד‪ ,‬ייב‬ ‫נין‪ ,‬ר‬ ‫פועל מהו שיהבהב‬ ‫או לרבות‬ ‫בעי אשתו של יונה‬ ‫אוב וידעוני והובר חבר‬ ‫נלחה סנהדרין‬ ‫טן הצאן ולא טן חסלנס וע׳ טיבעא מכריז‪.‬‬ ‫םינ‪ ,‬נ‬ ‫סיד‪ ,‬ה ם״ה‪ ,‬ד‬ ‫;‬ ‫סיד‪ ,‬ו• ם״ה‬ ‫ש״ז‪ ,‬ו •‬ ‫ה‬ ‫ם״ח‪ ,‬ו‬ ‫ם־ז‪ ,‬ז‬ ‫מפתחות‬ ‫על‬ ‫סדי‬ ‫חש״ס‬ ‫ס ימו‬ ‫ב ר כ ו ת‬ ‫ב‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫יא‬ ‫יב‬ ‫טז‬ ‫כב‬ ‫כו‬ ‫כו‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫בח‬ ‫כט‬ ‫ל‬ ‫לו‬ ‫לט‬ ‫לט‬ ‫מ‬ ‫מג‬ ‫מז‬ ‫נג‬ ‫בעני וכהו‬ ‫אחת ק ו ר ם ה נ ץ‬ ‫כגאולה אריכתא דמיא‬ ‫מ א י מ ת י ק ו ר י ו טניע בשחרית‬ ‫אחת * ־ ו כ ה‬ ‫רלא מטא ז מ ו י ו צ ר א ו ר‬ ‫חתו פ ט ו ר מק״ש‬ ‫ו ל ק ר ו ת עד שלא ת נ ץ החמה‬ ‫מצותה עם נ ה ״ ח‬ ‫תפלות כ נ ג ד תמידין‬ ‫ת ר נ ג ו ל שנסקל ב י ר ו ט ל מ‬ ‫טל מוצ״ש בשבת‬ ‫ל י ת הלכתא כ ר י ב ״ ל‬ ‫עם ד מ ד ו מ י חמת‬ ‫כ ש י ג י ע זמו ק״ש‬ ‫הוא בוסר הוא גירוע‬ ‫פתיתיו ועלמיו‬ ‫י״ש י ו צ א י ד י ט נ י ה ו‬ ‫טול ברור‬ ‫אבל ב ג י ל ד א לא‬ ‫נ ר א י ו כעשרה מ צ ט ר פ י ו‬ ‫ו ה י י ת ם קדושים‬ ‫סג‬ ‫ח‬ ‫צט‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫מח‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫מו‬ ‫קג‬ ‫קג‬ ‫נר‬ ‫עה‬ ‫יח‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫כג‬ ‫כג‬ ‫דג‬ ‫כה‬ ‫כט‬ ‫ל‪.‬‬ ‫לה‬ ‫לה‬ ‫לו‬ ‫לו‬ ‫לו‬ ‫מ‬ ‫מב‬ ‫מב‬ ‫ז ר ע י ם‬ ‫נזז‬ ‫ת ר ו מ ו ת‬ ‫פייט‬ ‫פי״א‬ ‫פי״א‬ ‫מ״ר‬ ‫מ״ט‬ ‫מ״ י‬ ‫מט‬ ‫מט‬ ‫נ‬ ‫נ‪.‬‬ ‫נ‬ ‫מ ע ש ר ו ת‬ ‫פ״א‬ ‫פ״ד‬ ‫מ״ג‬ ‫מ״ה‬ ‫מ ע נו ר‬ ‫פ״ד‬ ‫סט‬ ‫צז‬ ‫ש נ י‬ ‫מי״א‬ ‫ח ל ה‬ ‫פ״א‬ ‫כ״ב‬ ‫מ״ט‬ ‫ג‬ ‫עו‬ ‫ע ר ל ה‬ ‫פ״ג‬ ‫מ״ו‬ ‫סט‬ ‫עד‬ ‫ב כ ו ר י ם‬ ‫פ״ב‬ ‫מ״ה‬ ‫ט ב ת‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫יא‬ ‫יג‬ ‫יג‬ ‫יד‬ ‫יד‬ ‫טו‬ ‫כ י א י צ ט ר י ר לשמואל‬ ‫עקר מ מ ק ו מ ו ו ק ב ל פ ט ו ר‬ ‫דרף צ י ר י רה״ר‬ ‫א י ס י בו י ה ו ד ה‬ ‫ר ט ״ י ר״ה א י נ ו‬ ‫ה מ ג ב י ר חפץ מתחלת ר‬ ‫פ ח ו ת מדי‬ ‫מ א י מ ת י התחלת ד י ו‬ ‫ו ל א ב ס ע ו ד ה קטנה‬ ‫מפסי ק י ו לק״ש‬ ‫ו י ש ו עמי ב ק י ר ו ב בשר‬ ‫האוכל אוכל ראטוו‬ ‫א י ל י מ א במשקיו דשרץ‬ ‫טבו״י דאוריתא הוא‬ ‫גלתה ס נ ה ד ר י ו‬ ‫סח‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫סט‪-‬ע‬ ‫סט‬ ‫ח‬ ‫צו‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫צט‬ ‫נח‪-‬נט‬ ‫נא‬ ‫סט‬ ‫סט‬ ‫סט‬ ‫ע‬ ‫פב‬ ‫צא‪.‬‬ ‫צא‬ ‫צא‬ ‫צא‬ ‫צא‬ ‫צב‬ ‫צב‬ ‫צה‬ ‫צה‬ ‫צה‬ ‫צו‬ ‫צז‬ ‫צט‬ ‫ק‬ ‫קז‬ ‫קז‬ ‫קז‬ ‫קט‬ ‫קיב‬ ‫קי ז‬ ‫קיח‬ ‫קיח‬ ‫קי ח‬ ‫קכ‬ ‫קכב‬ ‫קכב‬ ‫קכג‬ ‫קכג‬ ‫קכג‬ ‫קכג‬ ‫קכג‬ ‫תחלת ב ר י ת ו מו ה ח ו ל‬ ‫ל ט מ ו י י נ ה ו מגבו‬ ‫יאמרו ט ב י ל ה בזז י ו מ א‬ ‫ל ע ו ל ם ל כ ״ ח רמו‬ ‫ג ד ו ל י תרומה תרומה‬ ‫מ ת י ר י ו עם השמש‬ ‫נ ו ת נ י ו כ ל י לבו לכוב‪0‬‬ ‫נ ו ת נ י ם חטים ל ר י ח י י ם‬ ‫פ ו ס ק ע״מ לשבות‬ ‫מחצלת של ב ר ד י ו‬ ‫כרכי ר ז ו ז י‬ ‫ע ז לחלבה‬ ‫עששית שהיתה ד ו ל ק ת‬ ‫ו ב ל ב ד שלא י ק ד י ם‬ ‫נר ביתו עדיף‬ ‫נ ר בשבת ח ו ב ה‬ ‫בשביל ה ח ו ל ה שיישן‬ ‫בחושיב״ס‬ ‫שופר מטלטל‬ ‫ה ו א י ל ו ר א ו י לגמוע בו‬ ‫!ויפורא וחצוצרתא‬ ‫רש״י דייה ב י ת ה ב ו ט ו ת‬ ‫ת ו ר ״ ה הא ר ״ נ‬ ‫הפשרו ז ה ו ב ש ו ל ו‬ ‫מ כ ב י ו גחלת של מתכת‬ ‫ובשאצל״ג ס ״ ל כ ר ״ י‬ ‫משוס מ י א ו ס‬ ‫כ ו ס קערה ועששית‬ ‫מטה שיחרה ל מ ע ו ת‬ ‫מוקצה ל מ צ ו ת ו‬ ‫ח ט י ו ו ז ר ע ו בקרקע‬ ‫גרוגרות וצמוקיו‬ ‫מוכני‬ ‫טברי ר ת י ל ו ת‬ ‫נ ו ט ל אה ה כ ס ו י‬ ‫ג י ז י צמר‬ ‫ח ר י ו ת של ר ק ל‬ ‫ד צ ר י ר לקשור‬ ‫בעפר קרו ז ו י ת‬ ‫כסה ב ר ב ר ש א י נ ו נ י ט ל‬ ‫טמו וכסה‬ ‫ע ד שתבוא ב מ י ם‬ ‫ה כ ל מ ו ר י ם בשבועת ב ט ו י‬ ‫מ נ י נ א ל״ל‬ ‫ר ט ״ י ר״ה הא‬ ‫הבערה לחלק יצאתה‬ ‫זבה כ ע ״ ז‬ ‫כביצה א ו כ ל י ו בעינו‪.‬‬ ‫זי־ק כ ז י ת תרומה‬ ‫ה ו צ י א חצי ג ר ו ג ר ת ותפחה‬ ‫תור״ה כ ג ו ו‬ ‫מדלעניו יוצא בכזית‬ ‫המוציא בפיו ובמרפקו‬ ‫ה מ ו צ י א משאוי למעלה מי‬ ‫ער שיפחות ר ו ב ו‬ ‫ה מדות בכ״ח‬ ‫רש״י דייה ער‬ ‫זו כ נ ג ר זו פטור‬ ‫למאי נ ״ מ לכררב‬ ‫בעי מ י נ י ה ר״מ מרבא‬ ‫מ ו צ י א ז י ז כ״ש‬ ‫כ ל פ ט ו ר י דשבת‬ ‫על עקרב‬ ‫ר״ש ה י א‬ ‫ר ו ת צ י ו בחמי ט ב ר י א‬ ‫שקיל לח ו כ ד ו ר ע י ל ו י ה‬ ‫ר סעודות‬ ‫מ ד י ח ו ל א כ ו ל במנחה‬ ‫ע ר ב י ת מ ד י ח ו לשחרית‬ ‫ה צ י ל פת הרראה‬ ‫מ צ י ל י ו ע ג ו ל דבילה‬ ‫מ ע מ י ר בהמתו ע ״ ג עשבים‬ ‫נ ו ט ל ארם ק ו ר נ ו ס‬ ‫ב ז מ ו ש נ ע ו ל ה מקצתו‬ ‫ט ל ט ו ל מו הצר‬ ‫פגה שהטמינה בתבו‬ ‫מדוכה‬ ‫התירו וחזרו‬ ‫סכד‬ ‫סכד‬ ‫סכד‬ ‫קכד‬ ‫סכה‬ ‫‪rap‬‬ ‫סכו•‬ ‫סכו‪.‬‬ ‫קלח‬ ‫קלט‪.‬‬ ‫קמא‬ ‫סמא‪.‬‬ ‫קמב‪.‬‬ ‫קמנ‬ ‫קנ»נ‬ ‫קמב‬ ‫קמד‪.‬‬ ‫קנז־‪..‬‬ ‫קמו‪.‬‬ ‫קמו‪.‬‬ ‫קמז‪.‬‬ ‫קמז‪.‬‬ ‫קנה•‬ ‫קנו•‬ ‫קנז‪.‬‬ ‫קנז‬ ‫קנז‬ ‫לצורך גופו‬ ‫א י י ת י ל י ה שותא‬ ‫א י ו ט ס י ק י ו בשברי כ ל י ם‬ ‫הלכה כ ר ״ י‬ ‫אבן ע פ ״ י חבית‬ ‫ו ל א ה צ ר י כ ו ד ב י למנשה‬ ‫ח ר י ו ת של דקל‬ ‫שיש ת ו ר ת כ ל י‬ ‫ולר״א פ ד י לכתחילה‬ ‫אתי ל מ י ס ר ק‬ ‫קש ןזנ״ג המטה‬ ‫הלכה כ ר ״ י‬ ‫ו ת י ה ו י כלכלה בסיס‬ ‫נזגות ‪5‬זגל הכר‬ ‫היתה ב י ו ה ח ב י ד ת‬ ‫חבית מ ו נ ח ת באוצר‬ ‫ו ת י ה ו י כ ל כ ל ה בסיס‬ ‫כביצה ‪ 0‬כ ו ו נ ת טהור‬ ‫שובר אדם ח ב י ת‬ ‫רש" י דייה ו ל א‬ ‫הרוחץ בחמי ט ב ר י א‬ ‫ד ו מ י א דחםי ס ב ר י א‬ ‫א י ו א ו ב ס י ו את ה ג מ ל‬ ‫רב ס ״ ל כ ר ״ י‬ ‫הלכת כר״ש‬ ‫מוקצה מחמת ח״כ‬ ‫פסק דכא כר״ש‬ ‫א ב‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ג ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫קג‬ ‫נב‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫ר‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ד‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫ב‬ ‫יט‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כג‬ ‫כה‬ ‫כה‬ ‫כח‬ ‫לא‬ ‫לד‬ ‫לה‬ ‫לה‬ ‫לו‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מו‬ ‫נ‬ ‫סה‬ ‫פו‬ ‫פז‬ ‫צד‬ ‫צה‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫נג נר‬ ‫נד‬ ‫עו‬ ‫א‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫סה ס ו‬ ‫עו‬ ‫ק‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫ז‬ ‫פו‬ ‫ב‬ ‫נג‬ ‫ב‬ ‫סג‬ ‫מח‬ ‫נב‬ ‫קג‬ ‫נה‬ ‫צט‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫ס ד סה‬ ‫ס ד סה‬ ‫ח‬ ‫פ ס ח י ם‬ ‫ז‬ ‫יז‬ ‫יח‬ ‫כו‬ ‫כז‬ ‫כח‬ ‫כט‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫לג‬ ‫לר‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לו‬ ‫לז‬ ‫מב‬ ‫מב‬ ‫מד‬ ‫ל ו ל ו תרי ז י מ נ י‬ ‫רב פ פ י משמיה דרבא‬ ‫ד ח ז י להטביל מחטיו‬ ‫משקיו דשרץ לא כ ת י ב י‬ ‫ע ו ב ד ר ו מ י א דעבד‬ ‫נתערבה באחרות‬ ‫ב י ו לאחר ז מ נ ו‬ ‫חמץ שלא ב מ י נ ו‬ ‫א ס ו ר במשהו כ ר י ב‬ ‫ק ד י ר ו ת בפסח ישברו‬ ‫ת ו ד ״ ה לאימת‬ ‫ג ב ל של ב י ת ר ב י‬ ‫תעגבר צ ו ר ת ו‬ ‫בבלאי טפשאי‬ ‫רש״י דייה מי‬ ‫פת עבה‬ ‫עברה ולשה מאי‬ ‫מים שלנו‬ ‫וני! נ ז י ר‬ ‫חדש ו ה ב א מנחה חדשה‬ ‫וו ב נ ו ש נ י ם אתה מקדש‬ ‫לאפוקי מדר״י‬ ‫מ ש י ב י א ו שליש‬ ‫ת ו ק ע י ו כשהו י ו ש ב י ו‬ ‫אמרה ת ו ר ה הבא ע ו מ ר‬ ‫ראב״צ א ו מ ר‬ ‫ח ו ץ משל פרה‬ ‫ה ישו ב ש מ י נ י ב ס ו כ ה‬ ‫ס ד ר ב ר י ו ת אבות‬ ‫בשעת השמד שנו‬ ‫רש״י דייה השני‬ ‫הא נשים מ ע כ ב י ו‬ ‫ואח״כ נ ת מ נ ה ל ו שופר‬ ‫ה ת ק י ן ר' אבהו‬ ‫שמע תשע ת ק י ע ו ת‬ ‫ובמה בשופר‬ ‫מד‬ ‫מד‬ ‫מד‬ ‫סט‬ ‫סח‬ ‫מד‬ ‫מד‬ ‫י‬ ‫סד‬ ‫סז‬ ‫סז‬ ‫סז‬ ‫סה‬ ‫סז‬ ‫סז‬ ‫סח‬ ‫ס ז סח‬ ‫רש" י דייה לטמא‬ ‫לשאר עמא ד י ר ו ט ל ם‬ ‫ב ב ל א י טפשאי‬ ‫מחו״ז‬ ‫ד ח י י ת ו ז ו ה י א שחיטתו‬ ‫מדיחה אטד‪ ,‬ידה‬ ‫שתשב ע ד צוארה ב מ י ם‬ ‫טרוחצין בו זבימ‬ ‫רחיצה ו ס י כ ה נ מ י‬ ‫תינוקות מותריו בכולו‬ ‫השלים ב מ י נ י ת ר ג י מ א‬ ‫פ ר י לא ב ע י ס ו כ ה‬ ‫ה ת י נ ו ק ו ת איו מ ל נ י ו אותו‬ ‫מקוה ישראל ה'‬ ‫מכתפי ל י ה בטבתא ד ר י ג ל א‬ ‫נא נב‬ ‫ח‬ ‫נוח‬ ‫נב‬ ‫נא‬ ‫נב‬ ‫‪no‬‬ ‫מוז‬ ‫נב‬ ‫נא‬ ‫ס ע‬ ‫סט ע‬ ‫נב‬ ‫מח‬ ‫צט‬ ‫ר א ס‬ ‫ע י ר ו ב י ו‬ ‫צ ר י ו לנינס‬ ‫קנה קנה פ ח ו ת מ ג י‬ ‫פסי ביראות‬ ‫אובסיו אותו מבפנים‬ ‫במילתא ה ו א דאפםקיה‬ ‫דעבידא כ י ארזלא‬ ‫רש״י דייה ו ה כ א‬ ‫כפניות‬ ‫בתרונז־‪ ,‬שלא הוכשרה‬ ‫נ ת נ ו במגדל‬ ‫הקיש ע״ג שידה‬ ‫ו ס כ י נ א ל מ י פ ט ק ביה‬ ‫שמא יבקע ה נ ו ד‬ ‫דילמא איקלע ליה כ ו ס‬ ‫ניתביה לינוקא‬ ‫הקשנא ב מ ק ו ם ר ״ י ל י כ א‬ ‫המרבה בנינשרוה‬ ‫לא ה ו ה מ צ ל י‬ ‫קורה ד מתיר בחורבה‬ ‫ג ז ו ז ט ר א למעלה מו ה י ם‬ ‫כ י ל י ״ ל בשלוש‬ ‫בגשרים המפולשיו‬ ‫מ י כ ל היתה מ נ ח ת ת פ י ל י ו‬ ‫אשתו של י ו נ ה ע ו ל ה ל ר ג ל‬ ‫דרך א י ס ק ו פ א‬ ‫מד‬ ‫מוז‬ ‫נ‬ ‫נב‬ ‫נב‬ ‫נב‬ ‫נג‬ ‫נו‬ ‫סז‬ ‫סז‬ ‫סז‬ ‫צט‬ ‫קב‬ ‫קב‬ ‫קג‬ ‫קד‬ ‫קת‬ ‫קו‬ ‫רש״י דייר‪ .‬ו י ש‬ ‫ה ס ל טצדפו‬ ‫דאי מיעתרי ס י ס נ ׳ נ י‬ ‫לא מ י מ נ י אשג»‪1‬א‬ ‫>‪rojf‬־ א ס ו ר‬ ‫א ו כ ל י ו נשל נ י ן ה כ י פ י ו‬ ‫הוא נ ו ס ד הוא גירוע‬ ‫מ ח ל ו ק ת בשל מ כ ב ד ו ת‬ ‫שכו ט ע ו ן פדיונה ו פ ד י מ ז‬ ‫א י ו ל ו חבר ב כ ל י חרס‬ ‫רש״י דייה ז ב‬ ‫ס מ ו ך למנחה‬ ‫מאי ד ה ו ״ ל א כ ל י ה‬ ‫ינה״ק‬ ‫לא י ו ס י ף על שבע‬ ‫מ ע י ו חתינזז‬ ‫פ ו ר ס מפו ו מ ב ד י ל‬ ‫ד א ג י ד בקדושא ר ב א‬ ‫סס‬ ‫<נו‬ ‫‪ox‬‬ ‫לז‬ ‫סס‬ ‫ז‬ ‫םו‬ ‫ז‬ ‫נב‬ ‫נב‬ ‫נא‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫מז‪-‬מח‬ ‫סח‬ ‫סז‬ ‫נז־‪.‬‬ ‫נד‬ ‫ה‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫יב‬ ‫טז‬ ‫סז‬ ‫כד‬ ‫כו‬ ‫כח‬ ‫לב‬ ‫לב‬ ‫לב‬ ‫לג‬ ‫לג‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫ה ש נ ה‬ ‫י ו מ א‬ ‫ו‬ ‫לז‬ ‫נז‬ ‫סב‬ ‫סד‬ ‫עז‬ ‫עח‬ ‫עח‬ ‫עח‬ ‫עח‬ ‫עט‬ ‫עט‬ ‫פב‬ ‫פה‬ ‫פז‬ ‫ס ו כ ה‬ ‫נג‬ ‫סז‬ ‫נה‬ ‫נה נ ו‬ ‫נו‬ ‫סג‬ ‫מח‬ ‫נד‬ ‫נו‬ ‫עד‬ ‫סג‬ ‫נה‬ ‫סח‬ ‫נו‬ ‫ה‬ ‫נא‬ ‫יב‬ ‫מח‬ ‫נו‬ ‫צט‬ ‫ס‬ ‫יב‬ ‫סט‬ ‫ב‬ ‫י‬ ‫טו‬ ‫טז‬ ‫יז‬ ‫יז‬ ‫יח‬ ‫כה‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫כו‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫כח‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫מעטה ב ה י ל נ י המלכה‬ ‫ה ד ו ר בהו ר ב נ ו‬ ‫רש״י ד״ת קצרה‬ ‫מטה מטמאת ח ב י ל ה‬ ‫חצר ה מ ו ק פ ת אכסדרה‬ ‫רש״י דייה ו כ ן‬ ‫אכסדרה שיש לה פ צ י מ י ו‬ ‫פרט ל ע ו ס ק במציה‬ ‫רש״ י דייה ש ל ו ח י‬ ‫ע י י ל י בי ריש ג ל ו ת א‬ ‫ל ק י י ם דברי ריה״ג‬ ‫השלים ב מ י נ י ת ר ג י מ א‬ ‫ח ז ר בו ר״א‬ ‫רש״י דייה ח ז ר‬ ‫כ ל י תשמיש‬ ‫שיפודא וחצוצרתא‬ ‫רש״י ר״ה ב י ת ה כ ו ס ו ת‬ ‫סר‬ ‫צט‬ ‫צח‬ ‫צח‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫צו‬ ‫צט‬ ‫צט‬ ‫צט‬ ‫צט‬ ‫סט ע‬ ‫ק‬ ‫ק‬ ‫מו‬ ‫י‬ ‫ט י‬ ‫ב י צ ה‬ ‫ב‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫יג‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫לב‬ ‫לג‬ ‫לה‬ ‫בשבת ק י ט לו כר״ש‬ ‫בי וייס סתם ל ו כ ר ״ י‬ ‫שמא יעלה ו י ת ל ו ש‬ ‫ואחרות באחרות‬ ‫אתי ל ק ל ק ו ל י‬ ‫אפרוח שנולד ביו״ט‬ ‫מ ו כ ו לבהנזז‬ ‫ת ר ו נ ז ז שזכאי בהרמתה‬ ‫רש״י דייה הא‬ ‫ה מ ו ל ל מ ל י ל ו ת של ח ס י ו‬ ‫מ כ ת פ י ל י ה כשבתא ד ר י ג ל א‬ ‫מוקצה שיבש‬ ‫חבל שקשר בו דלת‬ ‫אסור לחצוץ ש נ י ו‬ ‫המגביר תאנים בחצירו‬ ‫ד‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫עג עד‬ ‫סח‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫צז‬ ‫צז‬ ‫צז‬ ‫צט‬ ‫ז‬ ‫ב‬ ‫ז‬ ‫צז‬ ‫צב‬ ‫צג‬ ‫צג‪.‬‬ ‫צג‬ ‫סב‪.‬‬ ‫סיא‬ ‫קיא‬ ‫קיב‬ ‫קיב‬ ‫קיב‬ ‫קיד‬ ‫קיד‪.‬‬ ‫קטו‬ ‫קטז‬ ‫קיט‬ ‫קב‬ ‫קכ‬ ‫קכא‬ ‫מ נ י ו מ א י ו ק ד ו ש י ו ביבנז!‬ ‫דרי י נ א י‬ ‫ע ד שלבל״ע‬ ‫א‪0‬ר פ י ר ו ת ע ר ו ג ה ז ו‬ ‫אם י ב ו א א ל י ה ו‬ ‫ואימא ה״נ‬ ‫כ ו פ י ו אותו‬ ‫י ב נ ה ו ב ז י ז ‪ -‬מינו!‬ ‫ד מ ו ק י אנפשיה ב ת ל ת י ו י ו מ י ו‬ ‫עד שנכו פ נ ו לחלוץ‬ ‫כ י שקץ הס‬ ‫דקספי ליה ב י ד י י ם‬ ‫' ל פ נ ח י א שבקיה‬ ‫הבא מחגרא‬ ‫היתר‪ ,‬ל ו ח מ ו ת‬ ‫עד ג י מ י ם‬ ‫אלא ע ל פ ר צ ו ף‬ ‫אנסבוה אפומא דשושביניה‬ ‫ס‬ ‫מו‬ ‫כ‬ ‫מו‬ ‫בו‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫עט‬ ‫עט‬ ‫ע‬ ‫נב‬ ‫נא‬ ‫מד‬ ‫טו‬ ‫כב‬ ‫צב‬ ‫צב‬ ‫צב‬ ‫ת ע נ י ת‬ ‫כ ת ו ב ו ת‬ ‫יב‬ ‫טז‬ ‫ק י י מ י אפנתא‬ ‫ת ו ק ע י ו ואח״כ מ ב ר כ י ו‬ ‫עה‬ ‫סח‬ ‫מ ג י ל ה‬ ‫ג‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫כג‬ ‫כט‬ ‫מבטל יו ת״ת להוצאת המת‬ ‫י מ י ם אתה מחשב לחדשים‬ ‫מ צ ו ת ו אחר נה״ח‬ ‫לא יהא ב פ ח ו ת מעשרה‬ ‫ק ר ו שיתא‬ ‫מ ו ע ד‬ ‫ז‬ ‫יב‬ ‫יב‬ ‫ינ‬ ‫יז‬ ‫כב‬ ‫כב‬ ‫כג‬ ‫כג‬ ‫צט‬ ‫מד‬ ‫ח‬ ‫נג‬ ‫מה מח‬ ‫ק ט ו‬ ‫ימי ספרו‬ ‫ז י ל לגביר‪ ,‬ד ל י ש ר ו ל ו‬ ‫מקבלי קבולת‬ ‫מקבליו קבולת במועד‬ ‫דטבא ל י ה ע ב ד ו ל י ה‬ ‫עד ל י ו ם‬ ‫בתםי״ד כ ו ל ו בטליו‬ ‫ע ד ל י״נשואיו‬ ‫מתה אשתו של י ו ס ף הכהו‬ ‫נב‬ ‫יח‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫כד‬ ‫כג‬ ‫מי‪,‬‬ ‫כג‬ ‫כג‬ ‫ח ג י ג ה‬ ‫ח‬ ‫י‬ ‫טז‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫בטופל‬ ‫א פ י ל ו מש״ס לטייס‬ ‫אקפו י ד י י כ ו‬ ‫ג גממיות בנחל‬ ‫נ ג ז ו ר אטו ח ר ד ל י ת‬ ‫לאפוקי כ י פ י ו‬ ‫סד‬ ‫מח‬ ‫סד‬ ‫םג‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫י ב מ ו ת‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫טו‬ ‫טו‬ ‫כא‬ ‫כד‬ ‫לה‬ ‫לז‬ ‫מא‬ ‫מא‬ ‫מכ‬ ‫מג‬ ‫נד‬ ‫נז‬ ‫נז‬ ‫נח‬ ‫סז‬ ‫עג‬ ‫פז‬ ‫פח‬ ‫פט‬ ‫צא‬ ‫צב‬ ‫צב‬ ‫מ י ו ח ד ת שהיא ע ר ו ה‬ ‫אחות שהיא ע ר ו ה‬ ‫לאפושי מ י א‬ ‫ח ב י ת שנקבה‬ ‫אשת ח מ י ו מ ו ת ר ת‬ ‫ה נ ט ע ו על א״א‬ ‫ונמצאת מ נ ו ב ר ת‬ ‫נתקדשה ת ו ו ג‬ ‫ה י ב מ ה לא ת ח ל ו ץ‬ ‫שחלצו לה א ח י ם‬ ‫שמא ישא א ח ו ת ו‬ ‫נ ש ו א י ו בלא ס ע ו ד ה‬ ‫ת י ת י מנדה‬ ‫או־מב״ח‬ ‫ע״כ ל״ק ר״מ אלא ב ק ד ו ש י ו‬ ‫חופה נמי פסלי‬ ‫‪,‬‬ ‫א י ו חוששיו ל מ ע ו ט א‬ ‫טמא ו ט ה ו ר א ו כ ל י ן‬ ‫לא נעטה מ ת י ם כ ח י י ם‬ ‫דבידו לפדותו‬ ‫מטמא לאשתו כשרה‬ ‫איבעי ליה לאמתוני‬ ‫האשה שחלו ב נ ה‬ ‫איו קדושיו תופסיו‬ ‫פ‬ ‫נד‬ ‫עו‬ ‫סט‬ ‫קא‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫עט‬ ‫עט‬ ‫עט‬ ‫כג‬ ‫פ‬ ‫כב‬ ‫כא כב‬ ‫כב‬ ‫כא‬ ‫פו‬ ‫נ‬ ‫פז‬ ‫כא‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫כ‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫לט‬ ‫ס‬ ‫סא‬ ‫סא‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫סד‬ ‫רד‬ ‫סד‬ ‫סז‬ ‫עב‬ ‫עב‬ ‫עז‬ ‫עז‬ ‫פ‬ ‫פד‬ ‫פה‬ ‫פז‬ ‫פח‬ ‫צב‬ ‫צו‬ ‫צז‬ ‫צח‬ ‫קט‬ ‫היה ט ב ח ו ט ב ו ח‬ ‫שמא ישחוט בו ע ו ף‬ ‫בחכת א י ר ו ס י ו ב ב י ת א י ר ו ס י ן‬ ‫ב ר י ר שית‬ ‫דכיונו כיווו‬ ‫ה ג ו נ ב כ י ס בשבת‬ ‫בו ע ז א י היא‬ ‫ומי‪ ,‬מפתה‬ ‫אפילו ביעתא בכותחא‬ ‫חוץ מ מ ז י ג ת ה כ ו ס‬ ‫ע ו ל ה עמו‬ ‫ה מ ו ר ד ת ע ל בעלה‬ ‫מ^יס ע ל י‬ ‫כ ל ת י ה דרב ז ב י ד א י מ ר ד א‬ ‫רש״י דייה אבל‬ ‫עד ת ר י ס ר י ר ח י שתא‬ ‫ב ח ו ל ו ל א בשבת‬ ‫המשרד‪ ,‬את אשתו‬ ‫באשלי ד ק מ ח ו נ י א‬ ‫נדה ס ו פ ר ת לעצמ־‪,‬‬ ‫א כ ס ו ה שערי‬ ‫כי נקטינו בכובסיה‬ ‫הלכה כ ח כ מ י ם‬ ‫אכלה ערלה ו ש ב י ע י ת‬ ‫א י ו ה י ו ר ש י ו צ ר י כ י ו שבועה‬ ‫א פ ק י ד גבה מ ל ו ג א דשטרי‬ ‫הלכתא כר״ש‬ ‫ל א פ ו ק י מר״א ו מ ח ל ו ק ת ו‬ ‫שגבו קרקע ב ח ו ב ת א ב י ה ם‬ ‫ע ל ה י ת ו מ י ם ל ה ב י א ראיה‬ ‫א י ו ר ו צ ה שתתבזה אשתו‬ ‫ה ו ס י פ ו ל ו אחת‬ ‫הלכה כ מ ו ת ו אף ב ב ר י ת א‬ ‫כג‬ ‫מה‬ ‫נור‪,‬‬ ‫מי‪,‬‬ ‫לה‬ ‫נג נד‬ ‫נד‬ ‫עו‬ ‫מז‬ ‫נח‬ ‫סט‬ ‫כד‬ ‫עז‬ ‫כד‬ ‫כד עז‬ ‫כד‬ ‫סט‬ ‫סט‬ ‫נז‬ ‫פ‬ ‫ע‬ ‫לז‬ ‫כד‬ ‫נו‬ ‫צ‬ ‫צא‬ ‫קב‬ ‫קב‬ ‫עו‬ ‫צ‬ ‫יט‬ ‫נג‬ ‫סט ע‬ ‫ג י ט י ו‬ ‫ב‬ ‫ד‬ ‫ה ־‬ ‫ו‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫יא‬ ‫יא‬ ‫יג‬ ‫יד‬ ‫יד‬ ‫יד‬ ‫טז‬ ‫טז‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫כא‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ה מ ב י א גט ב א ״ י‬ ‫מפני תיקוו העולם‬ ‫י ח ז ו ר ו י ט ל נ ו הימנה‬ ‫מכפר ס י ס א י א נ י‬ ‫ע ר ע ר דבעל‬ ‫ע ד י מסירה כ ר ת י‬ ‫א פ י ל ו שאר שטרות‬ ‫ה א ו מ ר תו כ א ו מ ר ז כ י‬ ‫ה ת ו פ ס לבע״ח‬ ‫ה א ו מ ד ת נ ו גט לאשתי‬ ‫בא ל ח ז ו ר א י נ ו ח ו ז ר‬ ‫הנהו גינאי‬ ‫ר ' ד ו ס ת א י בו" י נ א י‬ ‫ה נ צ ו ק והקטפרס‬ ‫ור״י היא‬ ‫ה ה ו א דעל ל ב י כ נ י ט ת א‬ ‫שמא במי מ י ל י ו כ ת ב ו‬ ‫שלא ת ל כ י ל ב י ת א ב י ו ל ע ו ל ם‬ ‫עשאו ת ר ו מ ״ ע‬ ‫שלא מן ה מ ו ק ף‬ ‫יז‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫יז‬ ‫יז‬ ‫טז‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫ס‬ ‫סג‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫סג‬ ‫טו‬ ‫נד‬ ‫נד‬ ‫מד מו‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫ג‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫לב‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לה‬ ‫לה‬ ‫מ‬ ‫מ‬ ‫מ!‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫נב‬ ‫נב‬ ‫נב‬ ‫נג‬ ‫נח‬ ‫סד‬ ‫סד‬ ‫סה‪.‬‬ ‫סו •‬ ‫סח‬ ‫עב‪.‬‬ ‫עו‪:‬‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫פד‬ ‫פה‬ ‫פה‬ ‫פז‬ ‫פח‬ ‫‪m‬‬ ‫צ‪.‬‬ ‫צ‬ ‫ב ח ז ק ת טהו ק י מ ו ו‬ ‫תרומת ומעשרות‬ ‫ב פ נ י כנז‪ :‬מבטלו‬ ‫ג ל ו י דעתא ב ג י ט א‬ ‫ה ת ק י ן ר ״ ג שיהא כ ו ת ב‬ ‫והוא דאיתחזק‬ ‫מ ר י ם ו כ ל שום שיש לה‬ ‫ר ו ב א מ ר י ם ו פ ו ר ת א שרה‬ ‫ד א י ת ק ר י א י ה מרי‬ ‫ו מ ו ד ה ר ב בקופצת‬ ‫הקדש חמץ ו ש ח ר ו ר‬ ‫ה מ ז י ק שעבודו של ח ב י ר ו‬ ‫משום נ ד ר‬ ‫ה נ י ז ק י ו שמיו ב ע י ד י ת‬ ‫קמ״ל מ פ נ י ת י ק ו ו ה ע ו ל ם‬ ‫ו ה ״ מ דלא נ ח י ת ל פ י ר י‬ ‫בעל צ ר י ו הרשאה‬ ‫שהוא ב נ ו ש א שכר‬ ‫ל ח ו ב ע״מ ל ז כ ו ת‬ ‫זה ו ז ה ישבע‬ ‫אחד ש ו ג ג ו א ח ד מ ז י ד‬ ‫ועשקו ג ב ר ו ב י ת ו‬ ‫בעל נאמו‬ ‫ה ו ד א ת פ י ו כמאה ע ד י ם‬ ‫צרור וזורקו אגוז ונוטלו‬ ‫אחד כ ו ת ב ו ש נ י י ם ח ו ת מ י ו‬ ‫מקידה‬ ‫הלכה כ ר י י ו ס י‬ ‫לכשתצא תנזז מנרתילז!‬ ‫ה י ה ב מ ז ר ח ו כ ת ב במערב‬ ‫נמצאו ה צ ר ו ת א י ל ו נ י ת‬ ‫כ י ו ן דפסקת פסקת‬ ‫מן י ו מ א ד י ו‬ ‫לא לכתוב ו ד י ו‬ ‫כתב חניכתו וחניכתה‬ ‫גט המעושה כישראל‬ ‫ו ת ו ל ה עצנד; ב י ד ג ו י‬ ‫מצא אחרת נאה ה י מ נ ה‬ ‫מזבח מ ו ר י ד ע ל י ו דמעות‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫כו‬ ‫כה‬ ‫טו כ ו‬ ‫כו‬ ‫כו‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫לד‬ ‫טז‬ ‫פט‬ ‫יח‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫מא‬ ‫מ‬ ‫עד‬ ‫עג‬ ‫עג‬ ‫פ‬ ‫עז‬ ‫יז‬ ‫לג‬ ‫יג‬ ‫כה‬ ‫מח‬ ‫כו‬ ‫נד‬ ‫‪0‬ו‬ ‫ס‬ ‫כו‬ ‫כו‬ ‫כו‬ ‫כה כ ו‬ ‫כד‬ ‫כד‬ ‫עז‬ ‫עז‬ ‫ק ד־ ו ש י ו‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫יב‬ ‫יז‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לו‬ ‫לח‬ ‫מא‬ ‫מב‬ ‫מג‬ ‫מז‬ ‫מז‬ ‫נא‪.‬‬ ‫גה‬ ‫נוז‬ ‫נה‬ ‫נו‬ ‫נז‬ ‫נט‬ ‫סב‬ ‫סג‬ ‫סד‬ ‫סז‬ ‫עא‬ ‫עב‬ ‫עד‬ ‫פ‬ ‫לא נ כ ת ו ב בכסף‬ ‫ח ו פ ה ק ו נ ה מק״ו‬ ‫שמא ש״פ במדי‬ ‫אין רוח חכמים נוחה ה י מ נ ו‬ ‫אשה בעלה משמתז‬ ‫נ י ל ף משמחה ל ח י ו ב א‬ ‫הזאת בבן ע ו ף‬ ‫וה״ה לערלה ב ש ת י י ם‬ ‫ע ד ש ת ג ד י ל ותאמר‬ ‫ל ח ו ב ע״מ ל ז כ ו ת‬ ‫והשתא ד ת ק ו ו שבועת ה י ס ת‬ ‫אלא דקדשה נפשה‬ ‫לא ס ב ר להא דשמואל‬ ‫פ ל ג א פ ל ג א דחיטתא‬ ‫רש״י דייה ה ״ ג‬ ‫ואישחכת בו שנה‬ ‫דמיתי נמי תורה‬ ‫ממשמע שנאמר ס ק ו ל‬ ‫ל״מ בע״ח ש א ס ו ר י ן‬ ‫י ו ת ן דומיא ריתן‬ ‫אס ילדה אשתך נקבה‬ ‫שב ע מ י ב צ ו ו ת א‬ ‫ל פ נ י הפסת‬ ‫מ י ו ח ד ת שהיא ע ר ו ת‬ ‫א ו ר י ת ו כשרה‬ ‫מת ר ב י ה ו ד ה נ ו ל ד רבא‬ ‫נאמן ה ד י י ן לומר‬ ‫ומעוט איו מטפחין‬ ‫כב‬ ‫כא‬ ‫נד‬ ‫נא נכ‬ ‫סה‬ ‫ס ד סה‬ ‫נז;‬ ‫סט ע‬ ‫קא‬ ‫עג‬ ‫לג‬ ‫יג‬ ‫יג‬ ‫נו‬ ‫סט‬ ‫סט ע‬ ‫סט ע‬ ‫פד‬ ‫פד‬ ‫נו‬ ‫כ‬ ‫פ‬ ‫נג נד‬ ‫פ‬ ‫מח‬ ‫סג‬ ‫נד‬ ‫כב‬ ‫נ ד ר י ס‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ז‪:‬‬ ‫ח‪:‬‬ ‫יג‬ ‫יח‪:‬‬ ‫ב נ ד י נ א מ י ז ק כ ו ״ ע ל״פ‬ ‫נידהו בפניו‬ ‫הו״ל נידרא לדביתהו‬ ‫קרבו כקרבו‬ ‫ספק נ ז י ר ו ת מותי‬ ‫יס‬ ‫יח‬ ‫יח‬ ‫פז‬ ‫עב‬ ‫כ‬ ‫כג‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫מ‬ ‫נח‬ ‫ס‬ ‫סא‬ ‫צ‬ ‫נ ד ר בחרם‬ ‫הרוצה שלא יוזקימו נ ד ר י ו‬ ‫נ ד ר י או נ ס י ו‬ ‫נודריו להרגיו‬ ‫חמת תערה ושטיח‬ ‫כ ג ו ו טבל‬ ‫ל פ נ י הפסח‬ ‫וקדשתם את ט נ ת החמשים‬ ‫ע י נ י ה נ ת נ ה כאחר‬ ‫נד‬ ‫סא‬ ‫עז‬ ‫עכ‬ ‫‪nn‬‬ ‫נה נ ו‬ ‫נג נד‬ ‫מד‬ ‫כד‬ ‫נ ז י ר‬ ‫ח‬ ‫לח‬ ‫מו‬ ‫מט‬ ‫עב‬ ‫מח‬ ‫נו‬ ‫נג‬ ‫ה ר י נ י נ ז י ר מלא ה ק ו פ ה‬ ‫דכטלוה ר כ נ ו‬ ‫נ ז י ר ממורט‬ ‫טומאות ט נ ז י ר מגלח‬ ‫ס ו ט ה‬ ‫ו‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ט‬ ‫ט‬ ‫יח‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כז‬ ‫כט‬ ‫מו‬ ‫מז‬ ‫מז‬ ‫כ ב א‬ ‫ג‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ט‬ ‫יג‬ ‫טו‬ ‫יט‬ ‫יט‬ ‫כ‬ ‫כג‪.‬‬ ‫כג‬ ‫כג‬ ‫כו‬ ‫מא‬ ‫מג‬ ‫מג‬ ‫מ‬ ‫וזז‬ ‫מח‬ ‫נת‬ ‫נט‬ ‫ס‬ ‫סא‬ ‫עג‬ ‫עג‬ ‫עז‬ ‫פו‬ ‫פו‪.‬‬ ‫קב‬ ‫׳ז!‬ ‫יז!‬ ‫קיר‬ ‫קיד‬ ‫‪rop‬‬ ‫סטז‬ ‫קיח‪.‬‬ ‫קיח‪.‬‬ ‫קיח‪.‬‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫ואנהרינהו לעייניו‬ ‫נ ה י ד ו י ״ ו לא דריש‬ ‫מ ו ס ר י ו לו ט נ י ת״ח‬ ‫רש״י ר״ה אשיא‬ ‫עלה ס נ ח ר י כ ו כ ל כ ל‬ ‫ל י ת הלכתא כ ר ב ה מ נ ו נ א‬ ‫ה ו צ י א ו ה טלא תטמא‬ ‫רש״ י דייה טלא‬ ‫בו ב י ו ם דרש ר״ע‬ ‫מאחר ד א י ״ ל לנות טמא‬ ‫ילפינו עול עול‬ ‫משרבו ה מ נ א פ י ם‬ ‫לא א פ ק ו ד ע ו ו ן ב נ ו ת י כ ם‬ ‫‪D‬‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫מט‬ ‫מט‬ ‫טג‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫ק מ א‬ ‫מבעה זה השו‬ ‫מ״ט לא ת נ י נ ה ו‬ ‫כ י שדית ב ו ר כ י נ י י ה ו‬ ‫תנא דידו תנא מ נ י נ א‬ ‫ישלם מדעתו משניג‬ ‫מדעתו ס ו כ י ו‬ ‫מיטב אין‬ ‫חומר בטור מכבוד‬ ‫נ ג ח ואח״כ הפקיר‬ ‫פ"נ מ מ ו נ א‬ ‫א ו ר ח י ה נ מ י ל פ ל ו ס י סלא‬ ‫השו מ ו ע ד ת ל א כ ו ל‬ ‫אורחיה נמי ל ס ר ו כ י‬ ‫פ י פרה‬ ‫ו א כ ל את החררה‬ ‫שנתחככה ב כ ו ת ל להנאתה‬ ‫כ ו פ ר כרגל‬ ‫ר ג ל שדרסה ע ״ ג ת י נ ו ק‬ ‫כ ו פ ר לא ב ב ו נ ה‬ ‫ל ר ב ו ת כ ו פ ר שלא ב כ ו נ ה‬ ‫ו ת י ו ב ת א דרכה‬ ‫אחר ט נ ג מ ״ ד מ כ ר ו‬ ‫רש״י ד״ד‪ ,‬ד ח ז א‬ ‫ד ד א י ן ר י נ א דפרסאי‬ ‫אמר א ב י י ר י ה ״ ג ו ר ״ י‬ ‫א ו השדר‪.‬‬ ‫היה גדי כ פ ו ת‬ ‫והלכתא שהעידו בב״א‬ ‫ע״ז למפרע נ פ ס ל‬ ‫או למעט ה ו א‬ ‫ב י ט ן ישן ומת‬ ‫ה מ ב י י ש את ה י ט ו‬ ‫הלכתא פ ס י ק ת א‬ ‫א ג ף חציה מ ! ו‬ ‫ח ב י ת שנקבה‬ ‫א מ י צ ר י ה דישראל ח ב ר י ה‬ ‫רש״י דייה י ת ו ר‬ ‫מחו י מ מ ו נ א דחבריח‬ ‫ה מ ז י ק ש ע ב ו ד ו של ח ב י ר ו‬ ‫והלו! א ו מ ר א״ י‬ ‫א ״ י אמ ג ז ל ת י ך‬ ‫רש״י ד י ה פ ט ו ר‬ ‫כח‬ ‫כח‬ ‫כח‬ ‫כח‬ ‫ס ד סה‬ ‫נג‬ ‫כט‬ ‫כט‬ ‫סד‬ ‫כט‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫סד‬ ‫‪a‬‬ ‫סד‬ ‫כז‬ ‫כט‬ ‫כז‬ ‫כט‬ ‫כט‬ ‫כט‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫כז‬ ‫פד‬ ‫כז‬ ‫צט‬ ‫סג‬ ‫סד‬ ‫סא‬ ‫מח‬ ‫סו‬ ‫סג‬ ‫פז‬ ‫פז‬ ‫עב‬ ‫צג‬ ‫סט‬ ‫לת‬ ‫נד‬ ‫לת‬ ‫פט‬ ‫לס‬ ‫לד‬ ‫לט‬ ‫ב ב א‬ ‫י‬ ‫י‪,‬‬ ‫יב‬ ‫יז‪.‬‬ ‫יח‪.‬‬ ‫כב‪.‬‬ ‫כה‪.‬‬ ‫ל‪.‬‬ ‫לא‬ ‫לג‪.‬‬ ‫לה‬ ‫לח‪.‬‬ ‫לח‪.‬‬ ‫לס‪.‬‬ ‫מד‬ ‫מנו‪.‬‬ ‫נג‪.‬‬ ‫נו‬ ‫סא•‬ ‫סא‪:‬‬ ‫סח‬ ‫סח‬ ‫סח‬ ‫סח‪:‬‬ ‫סס‬ ‫עא‬ ‫עו‪:‬‬ ‫פה‪.‬‬ ‫פס‪.‬‬ ‫צא‪.‬‬ ‫צד‪.‬‬ ‫צו‬ ‫צז‬ ‫צז‪.‬‬ ‫צז‬ ‫צח‬ ‫קד‪.‬‬ ‫‪.np‬‬ ‫‪:np‬‬ ‫‪•np‬‬ ‫סטז‪.‬‬ ‫קסז‪.‬‬ ‫קסז‪.‬‬ ‫ב ב א‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ס‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫כב‬ ‫כה‬ ‫כח‪.‬‬ ‫כס‪.‬‬ ‫ל‬ ‫ל‪.‬‬ ‫ל‬ ‫לא‪.‬‬ ‫לו‬ ‫מא•‬ ‫םב‪.‬‬ ‫מג‪.‬‬ ‫»‪.‬‬ ‫סו‪.‬‬ ‫נב‪.‬‬ ‫נח‪:‬‬ ‫נח‬ ‫נס‪.‬‬ ‫נס‪.‬‬ ‫נס‬ ‫ס‪.‬‬ ‫‪0‬ה‪.‬‬ ‫מ צ י ע א‬ ‫ה ת ו פ ס לבע״ח‬ ‫ר א פ ־ ת נ ה לי‬ ‫מציאת פ ו ע ל לעצמו‬ ‫ה ו ח ז ק כ פ ר ו לאותה טבועה‬ ‫רעל ר כ י ס נ ה ר א‬ ‫ל ב ו ס ת נ א דמדי בר א י ס ק‬ ‫סיכעא גבדיז‬ ‫שכו ע ל י ה ע ו ף‬ ‫א י » ת י ת ד י מ ג ו תלתא‬ ‫אמת השחי‬ ‫ד ל א נ ת ו ד ל שבועתך‬ ‫ק ו צ ה אדם ב ק ב שלו‬ ‫שמא עשאו בעה״ב ת ר ו מ ;‬ ‫א י ו נ ז ז ז י ק י ו ב נ כ ס י סטו‬ ‫קיבורא דאזלי‬ ‫י ה י ב ז ו ז י אשומשמי‬ ‫לאתויי פרוטות‬ ‫שומר א ב י ד ה‬ ‫תולה מ ע ו ת י ו ב נ כ ר י‬ ‫משכנתא באתרא ד מ ס ל ק י‬ ‫מ ו ש י ב למחצה‬ ‫א י ס ו ר א לא ה ו ה ס פ י‬ ‫סיבול ציר‬ ‫רב ע י ל י ט‬ ‫ר ' מ נ ש י א נ ט ל מחצה‬ ‫איו שליחות לעכו״ם‬ ‫ה נ ו ת ו בגד לארוג‬ ‫דלישתכח מ י נ י ה ת ל מ ו ד א ד ב ב ל א י‬ ‫פ ו ע ל מתו שיהבוזב‬ ‫דש כ א ו ז י ו ו ת ר נ ג ו ל י ו‬ ‫להיות פטור נ^בועה‬ ‫לא ל א ו ק מ י ה ב כ י ל ת א‬ ‫שאיל ברישא‬ ‫אתוו שאיליתוו לי‬ ‫זה א ו נ י א״ י‬ ‫חד אמר ל ה ד ״ מ‬ ‫ד ו ר ש י ו לשוו ה ד י ו ט‬ ‫י כ ו ל ל ה כ נ י ס תלם אחד‬ ‫ארעא ו ד ק ל א דחד‬ ‫ארעא ד ח ד ו ב י ת א דחד‬ ‫ח ב ל ס כ י נא באשכתבא‬ ‫ע י ז י ד א כ ל י חושלא‬ ‫ו ה ב י ת של ש נ י ה ם שנפל‬ ‫סג‬ ‫סג‬ ‫נג‬ ‫לג‬ ‫טו‬ ‫סא‬ ‫סח‬ ‫סג‬ ‫לג‬ ‫נט‬ ‫פט‬ ‫מו‬ ‫מו‬ ‫צד‬ ‫נט‬ ‫לד‬ ‫נה‬ ‫מו‬ ‫עו‬ ‫עו‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫נא‬ ‫לו‬ ‫עו‬ ‫לג‬ ‫מח‬ ‫נו‬ ‫ל‬ ‫לד‬ ‫לו‬ ‫לז‬ ‫לז‬ ‫לח‬ ‫סה‬ ‫כו‬ ‫לב‬ ‫לב‬ ‫לב‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫מו‬ ‫ב ת ר א‬ ‫קיבורא דאתינא‬ ‫ה ת ו א ג ב ר א ד ב נ ה אשיתא‬ ‫תר מסייה אספלידא‬ ‫ולא ח ל ו נ ו ת זע״ז‬ ‫לפסי תעיר‬ ‫מניו לטנודע בימי ספורו‬ ‫או מ נ ל ו מאליהו‬ ‫ב י ו מלמטו ב י ו כ נ ג ד ד״א‬ ‫ע ו ל ם ל א כסדרה ד ו נ ה‬ ‫ו ה ב ו ר ו ת והשיחיו והמערות‬ ‫שאכלו ר צ ו פ ו ת‬ ‫ל א ו בע״ד ד י ד י את‬ ‫ד י נ א קא״ל‬ ‫סועו וחוזר וטועו‬ ‫ד ס מ ב נ א עלה כ א ב ה ת י‬ ‫אכלה עדלה ו ש ב י ע י ת‬ ‫ה ס ו כ ר שדהו כ ע ד י ם‬ ‫ה ש ו ת פ י ו ש״ש ז ל ״ ז‬ ‫שמור ל י ואשמור לך‬ ‫סתם ג ו י א נ ס ה ו א‬ ‫ד א י ״ ל ארעא אחריתא‬ ‫ה נ י כ י פ י דמרתא‬ ‫ח ל ו ו חמצרי א י ״ ל חזקת‬ ‫חלוו צורי‬ ‫ו ל א ו ר ח כ״ש ד ה ו ה ח ז ק ה‬ ‫רשב״ם דייה א ר ״ ז‬ ‫שפתח ת ל ו נ ו ת י ו לחצר ה ש ו ת פ י ו‬ ‫ל ס ת ו ם לאלתר ה ו ה ח ז ק ת‬ ‫ולא ח ל ו נ ו ת זע״ז‬ ‫נט‬ ‫צד‬ ‫צה‬ ‫צה‬ ‫טו‬ ‫נב‬ ‫צג‬ ‫צד‬ ‫צו‬ ‫סא‬ ‫סא‬ ‫מא‬ ‫מא‬ ‫נג‬ ‫נד‬ ‫סא‬ ‫סו‬ ‫לד‬ ‫עד‬ ‫לז‬ ‫לג‬ ‫צא‬ ‫צד‬ ‫צה‬ ‫צה‬ ‫צה‬ ‫צד‬ ‫צר‪.‬‬ ‫צוז‬ ‫ע‬ ‫פוז‬ ‫פו‬ ‫פח‬ ‫צד‪.‬‬ ‫צו‬ ‫קכח‬ ‫קי‬ ‫קלו‬ ‫קלז‬ ‫קמט‬ ‫קנא‬ ‫קנח‬ ‫קםז‬ ‫קםז‬ ‫יזנד‬ ‫קעד‬ ‫»ד‬ ‫קעו‬ ‫ה מ פ ק י ד אצל ח ב י ר ו בשטר‬ ‫כ או בסמטא‬ ‫כ ו ר בשלושים‬ ‫הכישה נ ת ח י י ב בוז‬ ‫חמדא ר א ק ד י ם‬ ‫חלא ס י פ ת ק א‬ ‫ה י ה י ו ד ע ע ד ו ת קרקע‬ ‫כ י אתא פ ס ״ ד ד י ד י‬ ‫הלכה כ ר ״ י‬ ‫ודוקא אתרוג‬ ‫ד א י ת א בירושה איתא במתנה‬ ‫מ ת נ ת ט״מ א״צ ק נ י ו‬ ‫א ו י ר א דא״י מחכים‬ ‫ו ר ב אחא בר אדא‬ ‫ש ה ו ח ז ק שמו ל י ו ם‬ ‫ה ה ו א ערבא ר י ת מ י‬ ‫א פ ס ו ד י ערבא ל י כ א‬ ‫מקמי ד נ י ת ב ע נ ה ו ל ל ו ו ה‬ ‫מלוה ע״פ גובה מ י ו ר ש י ו‬ ‫ס נ‬ ‫ה ד ר י ו‬ ‫ד‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫טו‬ ‫־ז‬ ‫כ‬ ‫כג‬ ‫כג‬ ‫כז‬ ‫כט‬ ‫ל‬ ‫לא‬ ‫לב‬ ‫לג‬ ‫לי‬ ‫נד‬ ‫םה‬ ‫םז‬ ‫עו‬ ‫עח‬ ‫עט‬ ‫פף‬ ‫פ‬ ‫פב‬ ‫פא‬ ‫פג‬ ‫פה‬ ‫פט‬ ‫פט‬ ‫צט‬ ‫ר״ע ס ב ר יט אם למקרא‬ ‫שמע שמע‬ ‫תשא תשיא‬ ‫מ כ ת פ י ל י ה בשבתא ד ר י ג ל א‬ ‫ביו תנור לכיריים‬ ‫ואיסוה״נ נינהו‬ ‫ו ב י ב נ ה ארבעה‬ ‫משישופפ ב ע ו ר ה ד ג‬ ‫זה ת ל מ ו ד ב ב ל י‬ ‫מי קםטרחנא לך‬ ‫אכמיו סהדי כי קברי‬ ‫הודאה ב פ נ י ג‬ ‫טל מנשר הו‬ ‫י ו צ י א מנו‪ .‬ע ל מנה‬ ‫כ ו פ י ו אותו ודו בעירו‬ ‫מחזיריו לזכות‬ ‫א י נ ם נ ו ה ג י ם בשוה״נ‬ ‫תשכב ת ישכב‬ ‫המדבר משחיו‬ ‫א ו ב ו י ד ע ו נ י ב כ ל ל נ‪3‬שפה‬ ‫ח מ ו ת ו לאחר מיתה בשריפה‬ ‫טרפה שהרג‬ ‫ונתערב בשורים אחרים‬ ‫בשור שנגמר ד י נ ו‬ ‫פרה שהמיתר‪.‬‬ ‫גמר ד י נ ו ל ע ב י ר ה קלה‬ ‫מ י ש נ ת ח י י ב שתי מ י ת ו ת‬ ‫לכוזז סמא שאכל תדומה טהורה‬ ‫היוצא ליהרג‬ ‫ולא בבי״ד שביבנה‬ ‫רש"־ דייה ו ל א‬ ‫ו א פ י ד ק ד ו ק אחד‬ ‫‪1‬‬ ‫לד ס ד סה ‪ID‬‬ ‫לז‬ ‫לז‬ ‫פט‬ ‫מיז‬ ‫מיז‬ ‫לה‬ ‫מה‬ ‫כו‬ ‫מ ז מוז‬ ‫נא נ ב‬ ‫נב‬ ‫מוז‬ ‫לה‬ ‫כה‬ ‫סב‬ ‫סב‬ ‫סב‬ ‫נו‬ ‫סז‬ ‫מד‬ ‫ס ד סה‬ ‫פא פ ב‬ ‫סז‬ ‫נו‬ ‫נו‬ ‫נו‬ ‫צט‬ ‫מו‬ ‫פג‬ ‫סח‬ ‫לד‬ ‫מח‬ ‫לז‬ ‫לא‬ ‫יט‬ ‫מו‬ ‫לז‬ ‫לז‬ ‫פ‬ ‫פא‬ ‫נו‬ ‫נט‬ ‫סו‬ ‫כ‬ ‫פז‬ ‫פג‬ ‫פא‬ ‫פב‬ ‫פז‬ ‫פז‬ ‫פה‬ ‫פז‬ ‫סח‬ ‫סז‬ ‫מוז‬ ‫מ כ ו ת‬ ‫ה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫כא‬ ‫ג ב ר א בר קטלא ה ו י‬ ‫נ ד ו י על ת נ א י‬ ‫ל ו ק ה חמש‬ ‫פז‬ ‫עז‬ ‫נה‬ ‫ש ב ו ע ו ת‬ ‫ב‬ ‫כב‬ ‫כט‬ ‫כט‬ ‫כט‬ ‫מא‬ ‫מא‬ ‫מא‬ ‫מב‬ ‫מב‬ ‫מה‬ ‫‪m‬‬ ‫מת‬ ‫מז‬ ‫מלבד חטאת ה כ פ ו ר י ם‬ ‫כ כ ר זה הקדש‬ ‫אסיק לאסקונדרי ז ו ז י‬ ‫כשהשביע מטר‪ .‬את ישראל‬ ‫ק נ י א דרבא‬ ‫ב ד ר כ נ ו לא מ ז ק ק י נ ו‬ ‫ב ד ב ר י ם לא י ו ס ר ע ב ד‬ ‫המלוה כעדים‬ ‫נ ס כ א דר אבא‬ ‫ו ה א ב ל ת י ו פרס‬ ‫המפקיד בעדים‬ ‫צריך ל ה ח ז י ק בעדים‬ ‫ש י כ ו ל ל ו מ ר לו לוזד״מ‬ ‫רש״י דייה לישתבא‬ ‫נח‬ ‫פז‬ ‫נד‬ ‫לד‬ ‫לד‬ ‫כד‬ ‫לז‬ ‫סה‬ ‫סד סה ס ו‬ ‫קג‬ ‫לג סה‬ ‫ס ד סה ס ו‬ ‫סו‬ ‫סו‬ ‫מז‬ ‫מוז‪:‬‬ ‫מח‪.‬‬ ‫ז ו באה בפ״ע ו מ ע י ד ה‬ ‫מגלגליו מדרכנו‬ ‫האריסיו והשותפיו‬ ‫סו‬ ‫לח‬ ‫לג לד‬ ‫ז‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ח‬ ‫ט‬ ‫כא‪.‬‬ ‫כט‪.‬‬ ‫כט‬ ‫ל‬ ‫לה‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬ ‫הלבתא פ ס י ק ת א‬ ‫גלתה ס נ ה ר ר י ו‬ ‫רש״י ר״ה כ י ה י כ י‬ ‫לחשוב כ ל ל י ב י ו כ ל‬ ‫אריס א ר י ס ו ת י ה קעביר‬ ‫פירשא ה ו ה‬ ‫חומץ ש ל נ ו‬ ‫שמואל ואבלט‬ ‫מפ״מ אסרו ג ב י נ ת נ כ ר י ם‬ ‫רש״י ר״ה ל פ י‬ ‫ער‬ ‫סז‬ ‫סז‬ ‫מז‬ ‫ו‬ ‫עו‬ ‫נד‪ .‬מו‬ ‫מז‬ ‫נג נד‬ ‫מט‪.‬‬ ‫נז‪.‬‬ ‫נז‪.‬‬ ‫נח‪.‬‬ ‫נח‬ ‫נח‪.‬‬ ‫נט•‬ ‫נט‬ ‫נט‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫ס‬ ‫סא‬ ‫סו‬ ‫סו‪.‬‬ ‫סו‬ ‫סז‪.‬‬ ‫סח‪.‬‬ ‫סח‪:‬‬ ‫עב‪.‬‬ ‫נתערבה ב א ח ר ו ת‬ ‫נ ג ע ברישא ד ל ו ל י ב א‬ ‫כ ו ח ו שלא ב כ ו נ ו ז‬ ‫ג ו י שקדח ב מ י נ ק ת‬ ‫ו ל י ת נ י ימנר‬ ‫או שטעם מו ה כ ו ס‬ ‫כל רלהרי ברזא‬ ‫ברציה ער דשייפיה‬ ‫ה ה ו א אתרו גא‬ ‫עד הברזא‬ ‫נ פ ל ל ב ו ר ועלה‬ ‫או שהתיז את הצרעה‬ ‫מעמיז ל ב י נ ה ק ע ב י ד‬ ‫דקאזיל מיניה מיניה‬ ‫בתר שמא א ז ל י נ ו‬ ‫חמדא חדתא ב ע נ ב י‬ ‫רש״י ר״ה ו כ ל‬ ‫טעמו א ס ו ר‬ ‫ס ר ו ו ז ז מעיקרא‬ ‫נטל״פ מותר‬ ‫רש" י דייה ו ל א‬ ‫נצוק אינו חבור‬ ‫ק נ ו ש ק י ו שרי‬ ‫רש״י ר״ה ק ט ו פ י‬ ‫חומץ מטבל‬ ‫ושור הנסקל‬ ‫ו א ו ס ר י ו בב״ש‬ ‫כ כ ל י נ ז ז כ ו ת דמו‬ ‫ק נ ק נ י ם מ ז ו פ פ י ו מישנו‬ ‫ר ו ו ק י דארמאי ד מ י ש נ ו‬ ‫ה ו ה א ו מ ד מ סאה‬ ‫כ ל י מ ת כ ו ת א מ ו ר י ו בפרשה‬ ‫כמ״ס סאה‬ ‫קדרה בת י ו מ א‬ ‫משום בת י ו מ א‬ ‫ע ב ו רה‬ ‫עב‬ ‫עב‬ ‫עג‪-‬‬ ‫ער‬ ‫עד‬ ‫עה‪.‬‬ ‫עה‪.‬‬ ‫עה‪:‬‬ ‫עה‬ ‫עה‪.‬‬ ‫עה‬ ‫עו‬ ‫עו‬ ‫ז ר ה‬ ‫‪m‬‬ ‫נג‬ ‫נג‬ ‫נד‬ ‫טז‬ ‫נה‬ ‫נוז‬ ‫סג סז‬ ‫עד‬ ‫נח‬ ‫נד‬ ‫נד‬ ‫נר‬ ‫נד‬ ‫עו‬ ‫נח‬ ‫נח‬ ‫עו‬ ‫נר‬ ‫נח‬ ‫נד‬ ‫נר‬ ‫סח‬ ‫עו‬ ‫סח‬ ‫נו‬ ‫לט‬ ‫נו‬ ‫סג‬ ‫עו‬ ‫נג‬ ‫‪m‬‬ ‫נו‬ ‫פב‬ ‫צה‬ ‫סח‬ ‫עו‬ ‫עו‬ ‫נז‬ ‫ח‬ ‫ח‬ ‫יב‬ ‫נו‬ ‫ע ר י ו ת‬ ‫פ״ח‬ ‫מ״א‬ ‫נג נר‬ ‫ס ו פ ר י ם‬ ‫פי״ז‬ ‫פי״ט‬ ‫ר ר ו‬ ‫ה״ג‬ ‫הי״א‬ ‫א ר ץ‬ ‫מח‬ ‫מח‬ ‫ר ב ה‬ ‫פ״א‬ ‫קא‬ ‫ז ב ח י ם‬ ‫ג‬ ‫ו‬ ‫כב‬ ‫מו •‬ ‫ע‬ ‫ע‬ ‫עג‬ ‫ער‬ ‫עד‬ ‫עט‬ ‫א ו כ ל י ! שגבלו ב ט י ט‬ ‫מ צ י ר י עצרת‬ ‫קדח ב ו ר ב י ע י ת‬ ‫ל ק ד ם ח ב ר נ ו שבבבל‬ ‫ע ר י פ ח ה מטהרחוז‬ ‫שנתערב בהם שור ה נ ס ק ל‬ ‫משום ק ב ו ע ל מ ז ב ח‬ ‫ומריבוא לריבוא‬ ‫ב ק ר ב ו נשים ע ס ק י נ ו‬ ‫א מ ו ר ר כ נ ו בטעמא‬ ‫ע‬ ‫מו‬ ‫מוז‬ ‫קג‬ ‫נא‬ ‫פב‬ ‫פב‬ ‫עג‬ ‫סט‬ ‫נו‬ ‫פח‬ ‫צד‬ ‫צד‬ ‫צה‬ ‫צו‬ ‫קיזז‬ ‫כ״ש מקדשיו מדעת‬ ‫נקבו ו נ כ נ ס‬ ‫ושייר בברי מעפורת‬ ‫שנקבו בשורש קטו‬ ‫מחזירה לכבשונות‬ ‫ג מ ח נ ו ת הו‬ ‫נד‬ ‫‪CO‬‬ ‫‪DO‬‬ ‫סס‬ ‫לט‬ ‫כ‬ ‫מ נ ח ו ת‬ ‫בח‬ ‫לג‬ ‫לו‬ ‫מב‬ ‫מב‬ ‫סה‬ ‫סה‬ ‫עז‬ ‫צ‬ ‫צא‬ ‫צא‬ ‫קד‬ ‫אכסדרה ת ב נ י ת א ו ל ם‬ ‫אכסדרה ר ב י רב‬ ‫ה מ נ י ח ת פ י ל י ו אחר שקיעה״ח‬ ‫העושה ס ו כ ה‬ ‫א״צ ל ב ר ך‬ ‫מנה י מ י ם וקדש חודש‬ ‫ושתי הלחם בעצרת‬ ‫שלא י ט ו ל פרס‬ ‫אם ל נ ו י פ ס ל ו‬ ‫ואם אשם ה ו א‬ ‫ולא הפלגס‬ ‫מ ת נ ד ב אדם נ ס כ י ם‬ ‫צו‬ ‫צה צו‬ ‫סד‬ ‫נזז‬ ‫מח‬ ‫מג מד‬ ‫מג‬ ‫קג‬ ‫סט‬ ‫סט‬ ‫סח‬ ‫סט‬ ‫ח ו ל י ו‬ ‫ר‬ ‫ר‬ ‫יא‬ ‫יא‬ ‫יג‬ ‫יד‬ ‫כג‬ ‫כג‬ ‫כד‬ ‫כה‬ ‫מב‬ ‫מו‬ ‫מח‬ ‫מט‬ ‫נ‬ ‫נ‬ ‫נא‬ ‫סב‬ ‫עח‬ ‫פב‬ ‫פב‬ ‫פו‬ ‫פז‬ ‫צה‬ ‫צו‬ ‫צז‬ ‫צז‬ ‫קא‬ ‫קט‪.‬‬ ‫קט‬ ‫קטז‬ ‫קטז‬ ‫קטז‬ ‫קטז‬ ‫קכג‪.‬‬ ‫קכג‬ ‫תכה‬ ‫קל‬ ‫קלד‬ ‫דכתיבא ולא א ח ז ו ק‬ ‫מ פ נ י שהו מ ח ל י פ י ו‬ ‫א ת י א מ ז ו ר ג את הנפש‬ ‫ו ר ״ מ ה י כ י א כ י ל בשדא‬ ‫כ ע י מ י נ י ה שמואל מדב ה ו נ א‬ ‫הש!חט בשבת‬ ‫ו א ם אשם ה ו א‬ ‫ולא הפלגס‬ ‫ת ו כ ו א ג ״ פ שלא נ ג ע‬ ‫כ ל י עץ טמא‬ ‫נקבה ל ח ו ץ‬ ‫רש״י דייה ה י י נ ו‬ ‫מ״ש ממחט‬ ‫חלב ט ה ו ר ס ו ת ם‬ ‫ח ל ח ו ל ת שניקבה‬ ‫מחט שנמצאת ב ב י ת ה כ ו ס ו ת‬ ‫ו נ מ צ א ע ל י ה ק ו ר ט דם‬ ‫שמונה ס פ י ק ו ת הו‬ ‫או ל ר ב ו ת ה כ ל א י י ם‬ ‫נמצא ע י שלא נערפה‬ ‫ע ג ״ ע א י נ ה משנה‬ ‫ר ו ב מעשיהו מ ק ו ל ק ל י ו‬ ‫כסהו הרוח‬ ‫לקדם ח ב ר נ ו שבבבל‬ ‫ב ד י ד י ה משערי נ ו‬ ‫בששים מב״מ‬ ‫ל י ט ע מ י ה ק פ י ל א ארנמוז‬ ‫נטמא בשר ואח״כ ה ג ו ף‬ ‫רש״י ר״ה ו ת ו‬ ‫ק י ב ה שנתבשלה בחלבה‬ ‫ב מ ק ו מ ו של ר י ה ״ ג‬ ‫המעמיד בעור הקיבה‬ ‫וכ״ט בקיבת טריפה‬ ‫רש״י ר״ה ה ״ ז‬ ‫כ י ו ו שנקרע ר ו ב א‬ ‫ושייר בכדי מעפורת‬ ‫ס ר י ג י ח ל ו נ ו ת ו ח ב ל י הממה‬ ‫ת נ י ת נ א ישלם‬ ‫איזהו זרוע‬ ‫סג‬ ‫סד‬ ‫פא‬ ‫כב‬ ‫קג‬ ‫ז‬ ‫‪DO‬‬ ‫סח‬ ‫נ‬ ‫לי‬ ‫ט י‬ ‫‪Ttl‬‬ ‫ד‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ט י‬ ‫ט‬ ‫‪m‬‬ ‫סג‬ ‫נב‬ ‫נא ו ב‬ ‫כב‬ ‫מח‬ ‫קג‬ ‫נו‬ ‫ס ז סח‬ ‫לח ל ס‬ ‫פח‬ ‫מז‬ ‫עו‬ ‫מד‪,‬‬ ‫נד‬ ‫עו‬ ‫ם־‪,‬‬ ‫מס נ‬ ‫מס‬ ‫צח‬ ‫סג‬ ‫נס‬ ‫ב כ ו ר ו ת‬ ‫כח‬ ‫כח‪.‬‬ ‫מו‬ ‫טימא את ה ט ה ו ר‬ ‫ד ד א י ו ד י נא ד ג ר מ י‬ ‫ה כ ר ת פ נ י ה ם ענתה בהם‬ ‫פ‬ ‫פ‬ ‫צב‬ ‫ה י ו צ א ל י ה ר ג מקדיש‬ ‫דאגלינהו סנחדיב‬ ‫עד ד ס ל י ק ע ז ר א ומקדיש‬ ‫מ כ נ י ס י ד ו עד הפרק‬ ‫מדאוריתא קבורת כולה‬ ‫ודאי דלא כר״י‬ ‫פז‬ ‫מז‬ ‫מז‬ ‫נט‬ ‫נט‬ ‫מד‬ ‫ע ר כ י ו‬ ‫ו‬ ‫יב‬ ‫יג‪.‬‬ ‫יט‪.‬‬ ‫יט‬ ‫לג‬ ‫כ ר י ת ו ת‬ ‫המפלת ל א ו ר פא‬ ‫אמרו ל ו אכלת חלב‬ ‫ז‬ ‫יא‬ ‫נ ג ע י ם‬ ‫כ‬ ‫עב‬ ‫פ״ב‬ ‫פי״ד‬ ‫פי״ד‬ ‫יט‬ ‫נב‬ ‫נא‬ ‫מ״ה‬ ‫מ״ב‬ ‫מ״ג‬ ‫מ ע י ל ה‬ ‫פ ר ה‬ ‫רכב ע ״ ג ‪1‬־‪,‬שור‬ ‫יט‬ ‫פג‬ ‫פ״נ‬ ‫סג‬ ‫מייד‬ ‫ת מ י ד‬ ‫וחתה מו ה מ ע ו כ ל ו ת‬ ‫מי טזכה במחתה‬ ‫כח‬ ‫לג‬ ‫נד‬ ‫גג נד‬ ‫ט ה ר ו ת‬ ‫פ״ד‬ ‫עב‬ ‫מי״ב‬ ‫מ ק ו א ו ת‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫ל‬ ‫לג‬ ‫לג‬ ‫מב‬ ‫מב‬ ‫נגב‬ ‫נח‬ ‫סז‬ ‫סח‬ ‫סט‬ ‫הסל מצרפו‬ ‫טף א י ת ו ב ב נ ה ר ד ע א‬ ‫ר״מ א ל פ ו ה מג״ט‬ ‫ק ב ל בה אב־ה ק ד ו ט י ו‬ ‫הכל מ ו ד י ם ב ק ד י א‬ ‫קובר מתים ה י י ת י‬ ‫ל פ נ י טקיעה״ח‬ ‫סנדל דתנו גבי כריתות‬ ‫רש״י ד״ה א צ י ל י ו‬ ‫בעי ר מ ב ״ ח‬ ‫ו ת י פ ו ״ ל משום ב ג ד י ע״ה‬ ‫י ו ל ד ת שירדה ל ט ב ו ל‬ ‫ר ט ״ י ר״ה ו א י‬ ‫אותו מקום בלוע ה ו א‬ ‫א ר ו כ ה שלבשה קצרה‬ ‫ואת אמרה מ נ ה ג א‬ ‫כמוסק זיתים‬ ‫רב י י מ ר אמר‬ ‫משום א ר י ו ת א‬ ‫הלכתא כ ר ״ ח‬ ‫נשי ד י ד ו ספק ז ב ו ת‬ ‫ו ל י ט ב ל י נ ה ו ב י ו ם השביעי‬ ‫ק ט י א הלכתא אהלכתא‬ ‫מאי משא אבו מסמא‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫מח‬ ‫נא‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫נט‬ ‫מת‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ‬ ‫כ ח כט‬ ‫נט‬ ‫מח‬ ‫פ״א‬ ‫פ״א‬ ‫פייה‬ ‫פייה‬ ‫פ״ז‬ ‫נז‬ ‫מ״א‬ ‫מ״ז‬ ‫מייד‬ ‫מ" ו‬ ‫מ״ז‬ ‫מז מח נ ז‬ ‫מח נ ז‬ ‫מח נ ז‬ ‫נז‬ ‫מ כ ש י ר י ו‬ ‫פ״ו‬ ‫מ״ו‬ ‫ז ב י ם‬ ‫פ״ד‬ ‫פייה‬ ‫נג‬ ‫נא נ ב‬ ‫מ״ג‬ ‫מ״ו‬ ‫ר ו ש ל מ י‬ ‫ת ר ו מ ו ת‬ ‫מז מח‬ ‫נזז‬ ‫מז מח‬ ‫נא נב‬ ‫פ״ב‬ ‫פ״י‬ ‫ה״א‬ ‫ה״ר‪.‬‬ ‫שלא מו ה מ ו ק ף‬ ‫בעכברא חד לאלף‬ ‫י ב מ ו ת‬ ‫פ״ד‬ ‫הי״א‬ ‫כ נ ס ה לאלתר‬ ‫ט ה ר ו ת‬ ‫כ ת ו ב ו ת‬ ‫כ ל י ם‬ ‫פ״א‬ ‫פ״א‬ ‫כ״א‬ ‫פ״א‬ ‫״י‬ ‫נ״י‬ ‫פ‬ ‫מ״א‬ ‫מ״\‬ ‫מייד‬ ‫מ״ח‬ ‫מ״א‬ ‫מ״ב‬ ‫מ" ו‬ ‫מ״ב‬ ‫מ״ט‬ ‫נא‬ ‫נא נ ב‬ ‫נא נ ב‬ ‫כ‬ ‫סט‬ ‫סט‬ ‫סט‬ ‫לד‬ ‫צח‬ ‫מ״ח‬ ‫נט‬ ‫א ה ל ו ת‬ ‫פ״א‬ ‫פ״ד‬ ‫פי״א‬ ‫ה״י‬ ‫ה״ד‬ ‫איו מגליו ד י נ ו ליחיד‬ ‫ו י ח ז ו ר המקח‬ ‫ה״ג‬ ‫כשהיה ע ו מ ד ב י ה ו ד ה‬ ‫ג י ט י ו‬ ‫פ״ד‬ ‫ב ב א‬ ‫פייט‬ ‫ב ת ר א‬ ‫ה״ד‬ ‫איו מגליו‬ ‫דינו ליחיד‬ ‫מה קא‬ ‫שאלות ותשובות שבספר הישר לר״ת‪.‬‬ ‫סימן א‪ .‬שאלת רבינו שמעון*(‪.‬‬ ‫)בדבר שו‪6‬ר אי מוקגח הוא(‪.‬‬ ‫אלופי‬ ‫ומיודעי נבברי ושועי סורי הרב ר׳ יעקב יבינני דבר עיי הנדיב הזה נ ( ויפרש‬ ‫לי הא דאוקיםנא לעיל בסוף במה ם ר ל י ק י ן נ { הא רתניא שופר ט ט ל ט ל אליבא‬ ‫דר׳ יהודה‬ ‫דאית‬ ‫ליה מוקצה‬ ‫ואפילו הכי קשרי הואיל‬ ‫א*כ הא מתניתין ר כ ל הכלים ל( נוטל ארס קורנוס וכר‪.‬‬ ‫ועכשיו טיבעיא לי‬ ‫הא דקתני‬ ‫ד יהודה אטד‬ ‫וראוי לנסוע בו מים‬ ‫‪. . .‬‬ ‫נוקטחח( אפי׳ ל ד יהודה‪.‬‬ ‫אי השיב ליה ]כלי[‬ ‫שוטר סיטלטל‬ ‫שטלאכתו להיתר הואיל וראוי לנטוע בו טיפ לתינוק ואטיי טחטה ל צ ל טותר‪,‬‬ ‫דהא‬ ‫ל א קתני שוטר טיטלטל לנטוע בו טיט כי דרכי רקתני נוטל ארם קורנוס לטצוע בו‬ ‫אנודם א ל א סתם קתני שופר טיטלטל בכל עניניט רוטיא רבלי שטלאכתו ל ה י ת ר ‪. . .‬‬ ‫חצוצרות אינה ט י ט ל ט ל ת בכל עניניפ א ל א לצורך נופו וטקוטו רוםיא דכלי שםלאכתו‬ ‫לאיסור כגון לפצוע בו אנוזים ‪ . . .‬ור׳ שטעון חצוצרח טיטלטלח בכל עניניט‬ ‫מחסה ל צ ל חואיל ואיכא תורת כלי עליו‪.‬‬ ‫א*׳‬ ‫וחא דקאטר רבא בפ׳ כל חכליםו( התירו‬ ‫רבד שטלאכחו לאיטור לצורך נוטו ]ומקומו[ א ב ל ל א מהמה ל צ ל ל ד יועדה קאמר —‬ ‫או דילטא הא ד ד יהודה שוטר ט י פ ל ט ל ל א טיירי בכל עניניט א ל א כנק לנטוע בו‬ ‫סיס לתינוק והא דקחני חצוצרח אינח ט י ט ל ט ל ח‬ ‫אפי׳ לצורך נופו‪,‬‬ ‫ר ל א חזיא כלל‪.‬‬ ‫ומיס הא דאמר י ב א בס׳ כל הכלים התירן דבר ש ם ל א כ ת ו לחיתו־ לצורך נוסו ולצורך‬ ‫מקומו אבל ל א מ ה ס ה ל צ ל ל ד יהודה ורבא סבר ל ח כווחיה‪ ,‬דאילו ל ד ש מ ע ק אפי׳‬ ‫מחמה ל צ ל )לד׳ יהורח( מותר חואיל ואיכא חורח כלי עליו‪.‬‬ ‫—‬ ‫והא דאמר בסוף‬ ‫ש ב ת ז ( ב כ ל השבת כולה ה ל נ ה כר׳ שמעון בר ממוקצח מחמח חסרק כיס‪ ...‬מבעיא‬ ‫ל י ס ( אי טוטק ה ל כ ה כר׳ שמעון א ל א ל ט ל ט ל לצורך נופו ולצורך מקומו‬ ‫א*כ מאי‬ ‫הלבה כ ד שטעון אפי׳ אליבא דר׳ יהודה אתיא רהא טורה ר׳ יהודה נוטל אדט קורנוס‬ ‫לפצוע בו אנוזים וראיה בידי ס ר ב רהא רב םבירא ליה כר׳ יהודה בסוקצהגז( וקאטר‬ ‫כט׳ כ ל הכלים איית׳ לי׳ שותא ל כ ה נ א י ( ‪.‬‬ ‫ט י ק אי‪ .‬החשובה הזאת נעיזקה עיי החכם שליל מספל יזשובויז נאוניס כיי שבילו נכלם מלל•‬ ‫מחנלח בניעייז צל ‪ 25‬והלאה‪ .‬א( הוא ל׳ שמשץ הזקן בן ר׳ יוסן‪ 0‬והוא זקנו טצ ר׳ שמשון‬ ‫נן אנלהט עיין חוסי יבמוח ‪ cp‬מ״ב עיא ליה סחט והוא הנקלא ל׳ שמשון מפליישא עימבין‬ ‫ב( בהעתק של״ל איחא הנדיב‬ ‫‪ cp‬נינ ע׳׳א ליה לנ ששח ועיין צונן צול געפיכנוע־ צל <(‪.5‬‬ ‫הזה ב ש ו ב ו ‪ .‬ט ט ה נ ל י נ הזה המביא סאנלח לא נודע‪ .‬נ( שבת ליס ע״ב‪ ,‬ועיייש ל ^ ו ע ״ א‬ ‫דקאמל הא ל׳ יהולה‪ .‬ל( שבס ל‪ q‬קייב עינ‪ .‬ה( כלומל איכא לאוקמי‪ .‬ו( שם קכ׳יל ע״א‪.‬‬ ‫ז( טס ‪ cp‬קנ״ז עיא‪ .‬ח( כלומל קשיא לי‪ .‬נו( שס ‪ cp‬קניו ע׳*‪ .‬י( שם קכ׳יד עיב‪.‬‬ ‫‪Teschawotb Rabbenu Tam‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן ב‬ ‫‪2‬‬ ‫סימן ב‪.‬‬ ‫רב‬ ‫ה ש י ב רבינו יעקב‪.‬‬ ‫שלום עד בלי ירח למורי הרב ר׳ שמשון‬ ‫לפני ש מ ש ינון שםו להיות מנון א(‬ ‫ועוצר ומושל ‪ :‬ל ב קמט יעקב‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אמנם‬ ‫)בענין מקצת‬ ‫על ראשון אשיב‪ ,‬ואשר יראה יקשיב‪ ,‬לנצח על שניונותי‪ ,‬להשיב על תוכחחי‪,‬‬ ‫אם עול פעלתי‪.‬‬ ‫ששאלני דאמר‬ ‫הנה פ ח ח שאלתו נ( מן הצד במנינין נ( על דברי ר׳ נחשיה‬ ‫אפיי תרווד ואפי׳ טלית אין ניטלין א ל א לצורך תשמישן‪...‬‬ ‫וקשיא‬ ‫ליה ל( והלא מתיר כליפ לצורך נו פן ולצורך מקימן ה(‪ ,‬לדברי רבנו ש ל מ ה אין ק ש ה‬ ‫כלום כי רבי׳ ניע פי׳ בפ׳ כ ל הכלים ו( שצורך גופן דרי נחמיה זהו תשמיש‬ ‫המיוחד‬ ‫להם כעין סכין לחתוך בו‪ ,‬קערד‪ ,‬לאכול בה‪ ,‬טלית ללבוש‪ ,‬תרווד לכתוש ז( הקדירה‪,‬‬ ‫ובבלי‬ ‫שמלאכתו‬ ‫להיתר‬ ‫מקומו‬ ‫ולצורך‬ ‫הכי‬ ‫הוא כמו‬ ‫כן‬ ‫תשמיש המיוחד‬ ‫להו‬ ‫שכשאכלו בקערה נוטל־ן אותה וכן כולן לאחר תשמישן וכמו ש־חודן ]לתשמיש[ כן‬ ‫יחודן להסתלק‬ ‫אחר תשמיש‬ ‫‪ . .‬א ב ל בכלי שמלאכתו לאיסור‬ ‫אין לו היתר ל ד‬ ‫נהסיהלן(‪ .‬ונוםן ומקומן דרי נחמיה ל א דמי לנופן ומקומן דרבנן‪ ,‬ולדברי רבינו צריך‬ ‫אתד‪.‬מ( ל פ ר ש ההיא דחבית שנשברה דקתני י( שוכר ארס החבית וטוקמי׳ לה בדרוסות‬ ‫ואליבא דר׳ נחמיר‪ .‬כטן ששוכרו במקצוע של דבלה‪ ...‬ורבי׳ ניע שסי׳ שםיא( קורדט‬ ‫וסייף אנב חורפיה לא עיין בה‪.‬‬ ‫ומעחד‪ .‬ל א קשיא חהיא דבכל םערביןינ( דאםר נבי‬ ‫נתנו במנרל דקמתרץ אליבא דר׳ נחמיה דקטיר במיחנא וקבעי סכינא לס־ססקיה‪ ,‬ושם‬ ‫דהוה סבירא ליה דרכינו‬ ‫בעירובין הקשח בד‪ .‬רבי׳ שמואל אחיינ( וחירץ בה דוחק‪,‬‬ ‫ש ל מ ה כל צורך ט פ ו שבעולם הוה שרי אליבא דר׳ נחמיה‪,‬‬ ‫ומתוך כך סתר סירושו‬ ‫ואמר כי מילחא דרי נחמיה אינה בחשטיש המיוחד כמו שפי׳ רבינו ‪ . . .‬ל א דקדק‬ ‫בפתרון‬ ‫רבי׳‬ ‫שלמה‬ ‫]וןאין קשה‬ ‫כלום דמדובהיד(‬ ‫ושופר וחצוצרוח‬ ‫ואין מסיקין‬ ‫בבלים ען( ומתיר אבל לא מפקיע וחותך וםכינא למיפסיק ביה מיתנא דבבל מערכין ‪(p‬‬ ‫וכלי שמלאכתו לאיסור וצורך היתר כולהו לר׳ נחםיח לאו צורך נופן קרי להו‪ .‬אבל‬ ‫לדידי קשי׳ לי בסי׳ רבי׳ ניע דאמר‬ ‫לצורך קריח ליד‪.‬‬ ‫בפ׳ כל הכלים‬ ‫איל רבא לצורך מקומו ש ל א‬ ‫א ל א אמר רבא לצורך דבר שמלאכתו להיתר לצורך נופו ולצורך‬ ‫מקומו ש ל א לצורך אפי׳ מחמד‪ .‬ל צ ל וחיינו מדיוקא דמתניתין‪ ,‬א ב ל ההוא דקא ססייס‬ ‫ודבר שמלאכתו לאיסור לצורך טפו ומקומו אין מחמה ל צ ל לא לאו ממחניחין דהבא‬ ‫דייק ל ח א ל א מ ח ת י ת וחזרו והתירו‬ ‫דפי׳ רבא לעיליח(‪.‬‬ ‫וניל ד ל א איצטרך לאתויי‬ ‫א( מנון נהעסק שליל וכצ״ל במקוס מנין נכ־י ובדפוס עיין בהכרעוס לל׳ח‬ ‫סימן בי‪.‬‬ ‫נ( נכ״י שאלחי‪.‬‬ ‫מחנלח חלק שני צד ‪ 30‬שכחנ מנון פחלונו כמו ינון שמו‪.‬‬ ‫והשאלה הזאה אינה נאנלח ל' שמשון הקודמס ואולי הביאה השלית הנדינ נעל פח אמנס‬ ‫הקושיא הזאה של לנינו שמשין הונאה בסוס׳ שנח ד ן ליו ע״א ד״ה הא ר׳ נחמיה‪.‬‬ ‫ג( לשון מושאל ממנינא דניח לני סנהדלין ליו ע״א ועיין מה שכחנ לש״י שס ליה מן הצד‪,‬‬ ‫שהיה עושה ‪ p‬מפני עטה יחרה שהיסה בו‪ .‬ד( כן הוא נדפוס אכן נכ״י‪ :‬לי‪ .‬ה( כלומל לדנלי‬ ‫לנא נפי כל הכלים קכ״ל ע״א דקאמל ואסא ר' נחמיה למימל דאפילו כלי שמלאכסו להיחל‬ ‫‪ (r‬כצ״ל נמקוס לכחוש‬ ‫לצולן גופו ולצולך מקומו אין וכוי‪ .‬ו( שס ליה אלא אמל לנא‪.‬‬ ‫נכיי לבחוס בדפוס‪ .‬ובלשניא שס ליה ואחא איסא לנעל בו אס הקללה‪ .‬ח( ועיין בסוסי‬ ‫י( שבס ל ן‬ ‫שבס ל ן ליו עיא דיה הא לי נחמיה‪ .‬מ( כציל נמקוס אוסה נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫קמ״ו עיא‪ .‬יא( שס ליה אלא נילוסוס• ינ( עילונין ד ן ליד עינ‪ .‬יג( הונא נספל הישל‬ ‫נוו( שס ‪cp‬‬ ‫נלפוס עניניס שונים ד ן סיא ע״ל סימן חקנ״ת‪ .‬יד( שנס ו ן קכיג ע <‬ ‫‪ (n‬ערובין ד ן ליה ע׳יא‪ .‬יח( שבח ‪ cp‬קכ״נ עינ‪.‬‬ ‫קכ״ד ‪ j's‬נוז( שס ‪ cp‬קמ‪-‬ו עיא‪.‬‬ ‫ועיין בסוס׳ שנס ‪ cp‬ליו ע״א ליה הא ר׳ נתמיה בסופו‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ב‬ ‫‪8‬‬ ‫הכא א ל א משוס דכעי למימר ואתא ד נהמיה למימר‬ ‫דאפי׳ דבר שמלאכתו להיתר‬ ‫לצורך נוסו ומקומו אין מהמה ל צ ל לא מכלל ד ב ס ל א כ ת ו לאיסור מודה נמי ר׳ נהמיה‬ ‫דלצורך נופו ומקומו מותר‪ ,‬אבל לסי ר׳ ש ל מ ה םיומא דרבא למאי אתא‪ .‬ועוד מאי‬ ‫אפי׳‪,‬‬ ‫ועוד ניל מדקאסר בסוף שבתינו(‬ ‫מוקצה מחמת הםרון כים‬ ‫דתנן כ ל הכלים ניטלים ב ש ב ת הוץ ממסר הנדול וכוי‬ ‫אליבא דר׳ שטעון כ(‪,‬‬ ‫דאיכא לטיטר‬ ‫מפני‬ ‫מודה ר׳ שמעון‬ ‫שהוא סתם מוקמי׳ ל ה‬ ‫וטדר׳ נחסיר‪ .‬פלינ בסיפא נר׳ דברישא טורי ר׳ נהטיה‪ .‬ואע״נ‬ ‫ההיא דטוקטי׳ ל ה‬ ‫אליבא דריש‬ ‫כי הי כי ד ל א תיקשי םתטא דשבת‬ ‫אסתטא דשכתכא( טכל טקום לכאורה נראה דכולי עלטא טורו בה‪ .‬ועוד תיטה לרבי׳‬ ‫ש ל ט ה ל ת ל ק טיטרא אתת טטילתיה דרבא בין נוסו ופקוטו דרבנן לנוטן וסקוסן ד ד‬ ‫נהטיה דנראין הדבריס ד ל א פליני א ל א מהמת לצל כדמס׳ רבא ב ה ד י א ‪ . . .‬ואני לטי‬ ‫סברתי נ״ל דר׳ נהמיה אפי׳ לאיסור מודה דלצורך נושן ומקומן סותר וכטלאכתן להיתר‬ ‫כטו כן‪.‬‬ ‫ואי קשיא ההוא דעירובין אסור ל ט ל ט ל סכין לתתוך סיתנא ו ל ט ל ט ל קורדום‬ ‫ל ש ב ו י חביות ולטלטל שוטר וחצוצרות‬ ‫לשתות‬ ‫להטקיע ולחתוט‬ ‫סיט ו ל ט ל ט ל סכין‬ ‫תותטות ולהסיק בכלים וטדוכה ל כ ל טלטול‪ ,‬דקםבר אין זה צורך נוטן דאין כלי ניטל‬ ‫אלא לצויך תשמישו תשטיש ש א ד פ רניל בו לעשות אע״ס שאינו טיותד לכך א ב ל‬ ‫כ ל אילו‬ ‫אלא באקראי בעלמא‬ ‫אין רנילין כ ל ל‬ ‫ולכך ] ל א [ מסיק אדעתיה עלייהו‪,‬‬ ‫לפיכך מהמיר ר׳ נהמיה דאין זה קיוי תשמישן הואיל ואינו רניל בו בתול לפעסים‪.‬‬ ‫א ל א הנך רכל הכליס קורנס לסצוע אנוזים‪ ,‬קורדום לתתוך ד ב ל ה אורהיה בהכי לפעמים‬ ‫בתול ותשמישן קרי ליה ר׳ נהמיה‪ ,‬וכל היכא דשרי ר׳ נהסיה צורך נופן שרי צורך‬ ‫טקוטן‪ ...‬והיינו טעםא הבית ש נ ש ב ר ה ד כ ד ר ו ס י ת ע ( שרי ל ט ל ט ל לשבור התבית הואיל‬ ‫וצריך לתתוך‬ ‫נם הנרונרות הדרוםות‬ ‫ואפי׳ ק ו ר ת ם שרי ר׳ נהםיה התם‪,‬‬ ‫ורבנן סכרי‬ ‫אפ״ אינו תשמישו לפעמים‪ ,‬לצורך נופו קרינן ביה‪ ...‬והנותן לב יבין ויוסף לקה‪.‬‬ ‫ב‪) ,‬בענין שוגור אי מוקצה הוא(‪.‬‬ ‫ןןןל‬ ‫אשר ש א ל אדוני‬ ‫אליבא ד ר יהודה‪,‬‬ ‫ודקדק על ידי שוסר ותצוצרת‬ ‫לאוקסי ס ת ם א‬ ‫רכל הכלים‬ ‫ור׳ שמעון אפי׳ מהמה ל צ ל שרי מלאכתו לאיסור א(‪,‬‬ ‫ל א זאת‪ ,‬דהא םתטא ר כ ל הכלים‬ ‫אליבא רר׳ יועדה ור׳ שמעון‪,‬‬ ‫זאת‬ ‫ופסק ה ל כ ה דדבא‬ ‫אליבא דתרווייהו וסתסד‪ .‬ל צ ל בדבר שמלאכתו לאיסור לדברי הכל אסור‪ .‬ותדע דלרי‬ ‫יהודה ק א ת י א נ (‬ ‫כדמוכה בשלהי ר׳ אליעזר אומר תוליןג( דקאסר הניתא לרבא וכר‬ ‫א ל א לאביי ובו׳ הא מני‬ ‫ר׳ יועדה וכו׳‬ ‫ש מ ע מינה דר׳ יהודה היא‪,‬‬ ‫והדר פריך טעמא דרםוי הניהא לאביי וטי‬ ‫וממילתיה דרבל( דאית ליה כד׳ יהודה‬ ‫ואמרי׳ והא ר ב‬ ‫יט( שם קנ״ז ע״א‪ .‬כ( כלומל כדנלי הכל וא״כ נס כל׳ נתמיה אסיא‪ .‬ומדל׳ נחמיה פלינ‬ ‫אסיפא משמע נמי ללישא נ ס אליבא דלי נחמיה אתיא‪ .‬כא( כלומל סתמא למסניסץ לכל‬ ‫הכלים ניטלין נשנמ‪ ,‬קוץ מן המסל חנדול ויתל של מחלישה ‪ cp‬קכ״נ ע״ב אססמא לשנס‬ ‫‪ cp‬קניו ע״נ למחסכין את הללועין‪ ,‬ועיין ניצח ‪ cp‬נ׳ עיא ובסוס׳ שנס שם ליה וסא‪.‬‬ ‫אמנם האי סתמא לכל הכלים היא כן במשנה שנמשניוס אמנם נמשנס השיס שלנו איסא ל׳‬ ‫יוסי אומל ועיין נהנחס ל׳ ישעיה שם‪ .‬כנ( כציל במקום דנאסולוס בכיי דכדאסל נלפוס‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א( כלומל בכלי שמלאכסו לאיסול‪ .‬נ ( כלימל פסק הלכה ללנא‪ .‬נ( שבס ‪ cp‬קמ״א‬ ‫ד( נלפוס איסא מילסא‪ ,‬וקאי על הא דקאמל לב מכנלוס של מילסא וכוי שבס‬ ‫ע׳׳נ‪.‬‬ ‫‪ cp‬קכ״ל עיב‪ .‬ח ס לאיה שניה לפסקא ללבא קאי על ל׳ יהולה‪ .‬ועיין סוס׳ לעיל ‪ cp‬ליו‬ ‫תשובית ר״ת סימן ב‬ ‫‪i‬‬ ‫אית ליה דרבא רבץ לצורך נוסו ופקופו סותר בכל הכלים‪ .‬ונס ל ד ש ס ע ק נפי א ח י א ה (‬ ‫ראסד בשלהי שבת ו( בםוקצד‪ ,‬ס ח ס ת תסרון כים אשי׳ ד שטעון פודי‪ ,‬ר ת ק כל הכלים‬ ‫ניטלין‬ ‫בשבת‬ ‫חוץ‬ ‫הנדול‪,‬‬ ‫מםשר‬ ‫קשיין‬ ‫דאי לא תיסא הכי‬ ‫סתמי דשבת אסתסי‬ ‫דשבת‪ .‬דכי סרכינן םחסא די• ט א שבת ןטשני[ סשום די*ט סתם לן כר׳ יהודה ‪ (r‬וכוי‬ ‫שיט םתסי ד ש ב ת‬ ‫לא טליני אדרי שסעון‪.‬‬ ‫ותרע שהרי ה ת ל ס ו ד‬ ‫סביא ראיה סהאי‬ ‫טעטא דלר׳ שסעון אתיא‪ ,‬תו היא שאנן שוסעין טטגה דדבר שטלאכתו לאיסור לצורך‬ ‫נוטו וטקוטו טותר‬ ‫דקאטר‬ ‫אנודט ר ע ל ה קייטאלז(‪,‬‬ ‫חוץ טטסר וכנון קורדט לתתוך דבילה וקורנט‬ ‫ואפי׳ ל ד נתטיה אתיא לפי פי׳ שפירשתי ע(‪.‬‬ ‫לטניך ההלכות ש ל א תקשנה‪,‬‬ ‫לטצוע בו‬ ‫ועוד אציעה‬ ‫דע לך כי ר׳ שטעון ייית ליה טוקצה א ל א בנרונרות‬ ‫וצטוקיןי( דאיכא תרתי לריעותא רהינהו ונם נתקלקלו‪.‬‬ ‫ועוד יש ענינין אהריט דאית‬ ‫ליה טוקצה כנון טוקצה לטצותן יא( וכיוצא בהן‪ ,‬ולטירושיינ( לר׳ שטעון טטלטלין שוטר‬ ‫והצוצרת הואיל והד לפצוע בו אנוזיט או לצורך טקוטו‪ ,‬והוא שיעשה בו כטו כן או‬ ‫כיוצא בו‪ ,‬אבל מהטה ל צ ל אטור דהא טלאכתן לאיטור‪ .‬ולשון טוקצה פוכיה דטקצהו‬ ‫טצרכיה‪ ,‬ור״ש כל מידי דחזי ליה לאיניש ל א טקצה לי׳ טכל דבר צורך‪ .‬ור׳ יהודה‬ ‫סבר טטלטלין שופר הואיל והוי לנטוע לתינוק ולצורך טקוטו נטי שרי טהאי טעטא‪,‬‬ ‫אבל תצוצרת שאינה ראויה לנטע אטיי לצורך טקוטו ל א יטלטלנה‪ .‬דסבירא ליה ל ד‬ ‫יהודה ראוי לטלאכד‪ ,‬השובה קצת בעינן כדשטעינן ליה דטחטיר בהכנת כליט‬ ‫דהזי לטלאכה‪,‬‬ ‫רבעי ראוי לטעין טלאכתן‬ ‫נבי שברי כליטיג(‪,‬‬ ‫היכא‬ ‫והוי תצוצרת אסירא‬ ‫כטו טטה דאטר טטה שיחדה לטעות והניה עליה טעות דקאטר רב לר׳ יהודה דאםור‬ ‫ל ט ל ט ל ה לצורך נוף וטקוטיד( ובפיטאעו( טוקי ל ה‬ ‫ויהדה אסרה‪,‬‬ ‫אבל שופר‬ ‫כשאר כליט‬ ‫בפ׳ כירה ]הכי[ דהואיל והניחה‬ ‫ד ל א טיחד ליה דהזי ל ט ל א כ ה‬ ‫השובה כטו‬ ‫נסיעת סים לתינוק‪ .‬והכא נטי אטד ) ט ע ס א ( בכרכי ח ו ד נח( דר־ יהודה אסר ד ם ס ח ס א‬ ‫טיחד לד‪ ,‬ודוחה אוחד‪ .‬ביריט וכן טחצלח ש ל בדדיטיז(‪.‬‬ ‫דזוזי ש ל א סי׳ ומחצלח ש ל בדד׳ ונר ישן‬ ‫וטטח שטי׳ שיחדה וכרכי‬ ‫למאן ד ל א טוקי טעטא טשוט סיאוסיח(‬ ‫וטידי אכילה בייט כנון עז ל ח ל כ ח ותרננולח לביצחהיע( כולחו חד טעמא הוא ואפי׳‬ ‫ל צ ו ו ך נופו וטקוטו קאטר להו ר׳ יהודה‪ .‬ורי שטעון טחירן כולן לצורך נוסן וםקוסן דסבי׳‬ ‫ליד‪ ,‬ל א טקצי איניש טידי רחזי ליח‪ ,‬א ב ל נרונרוח וצטוקין דדהינהו וקילקל או מוקצה‬ ‫לטצוחן או בנון כוט קערה ועששיחכ( ]אטור‪ ,‬אבל טשוט דיחוי בידיט לחוד ל א הוי‬ ‫טוקצד‪[,‬כא( שהרי אפילו היטין וזרען בקרקע טשיט ליה ר׳ יוחנן לר׳ שטעון בן לקיש‬ ‫דלאו טוקצה נינהו ל ד שטעוןכנ(‪ .‬כ ל ל א דטילחא ל ד שטעון ליח ליה טוקצה שאעיט‬ ‫שאינו ראוי ל ט ל א כ ה אט כלי הוא מטלטלי ליד‪ ,‬לצורך נוטו וטקוטו א ב ל אין ראוין‬ ‫ל ס ל א כ ה הרי הן כסי שדהאו בידים והוי סוקצך׳כנ(‪ .‬ור׳ נהסיהכד( סבר בעינן יהא ראוי‬ ‫לטלאכד‪ ,‬ולאוחה טלאכה טוחר ל ט ל ט ל ן וכן נטי לצורך טקוטן אטילו אינו סיוהד ל ה‬ ‫כנון קורנט לפצוע בו אנוזיט או סכין לחחוך בו ד ב ל ה אעיט שיהדר‪ ,‬בטקצוע‪,‬‬ ‫סכין לחתוך חוחסוח‬ ‫וחבל שקשר בו ד ל ח אסר ר׳ נחטיד‪-‬כס(‬ ‫רלאו‬ ‫אבל‬ ‫אורחייד‪ 1‬בכך‬ ‫נדא ליה הא ר׳ יהודה• ח( כלומר פסקא דרנא‪ .‬ו( ד ן קנ״ז ע < ז( ניצח ל ן נ׳ ע״א‪.‬‬ ‫ח( ההיא משנה דרי יוסי ל ן קכ״נ עינ קאי על משנה דכל הכלים ד ן קכינ ע־נ‪ .‬נו( לעיל‬ ‫נאוח אי נאוחה תשונה‪ .‬י( שנח ד ן מ״ח עינ‪ .‬יא( שנח מיה עיא‪ .‬ינ( לעיל אוח אי‪.‬‬ ‫ינ( שם קכ״ל עינ‪ .‬יד( שס מיד ע״נ‪ .‬עו( כלומר ובסופו נלשון אי איחמר הכי איחמר‪ .‬נח( שם‬ ‫ייט ע־ב• ת( שס‪ .‬יח( שס מיל ע׳יא‪ .‬ימ( שם ייט עיב‪ .‬כ( שנח ל ן מיל ע״א‪ .‬כא( המלוח‬ ‫כנ( שנח מיה עיא‪ .‬כנ( הלשון מגומנס‪ ,‬ואולי ח ס י כאן וצ״ל‬ ‫נהסגר הן מחיקון ראז״ס‪.‬‬ ‫והוי מוקצה לאסור מיומה לצל‪ .‬כד( כצ״צ במקום נסמן גניי ודפוס‪ .‬כה( ביצס ל״ג עיא‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ב ג‬ ‫אלא‬ ‫‪5‬‬ ‫בהתרה‪ .‬ושופר נסי לאו לתינוק מסיק איניש דעתיה וכן ‪ :‬ו ל ס ‪ .‬וקיובין דכיי ר׳‬ ‫י ה ו ד ה ט ( ור׳ נחמיה להיות שווין‪.‬‬ ‫ומקומו מותר‬ ‫בין דהאן‬ ‫וכהא סליני‬ ‫בין לא דהאן‬ ‫ר׳ שמעון סבר כל כלי לצורך נוסו‬ ‫ור׳ יהודה סבר כל כלי לצורך נופו‬ ‫ומקומו‬ ‫מותר היכא דלא דהאו‪ ,‬אבל דחאו בין בםתס בין ב ס ס ו י ש אסור‪ ,‬ור׳ נחמיה סבר כל‬ ‫כלי בין‬ ‫לצורך נוסו‬ ‫וכין לצורך מקומו מותר‬ ‫והיכי דאיכא למימר‬ ‫דלא הוה ליה‬ ‫לאסוקי דעתיה לאותה מלאכה אסור‪ .‬והיינו דקאמר אסי׳ תרוד אפיי טלית דמלאכת;‬ ‫להיתר מ כ ל ל דהוא הדין שמלאכתו לאסור ‪:‬הפרי׳ לעיל‬ ‫נכי אפילו דרכא‪.‬‬ ‫ותו לא‬ ‫מידי‪ .‬כך נראה בעיני‪ ,‬ואס שניתי יבינני‪ ,‬ואני על הדרך‪ ,‬ואין לי סנאי להאריך ולדקדק‪,‬‬ ‫אם יראה דבר יודיעני‪ ,‬וכמה ראיות כירי עדיין ונלאתי‪ ,‬גי לפי פירושו קשיא דאכיי‬ ‫אאביי למדקדק‪ ,‬ושלום מורי נצח‪.‬‬ ‫סימן ג‪ .‬שאל הרב ר׳ שמשון‪:‬‬ ‫מבונה‬ ‫כשם פצל ערמוןא(‪ ,‬יביכך פטקון ואממוןנ(‪ ,‬בחביחג( והאימון‪ ,‬דברך לי כטל‬ ‫חרמון‪ ,‬ושיחתך ס ל ח רמץל(‪ ,‬אהלות מר וקנסון‪,‬‬ ‫קנה בשס ואפיםמון‪ ,‬יזכני‬ ‫שוכן קדמון‪ ,‬היות־ח( אצלו אמון‪ ,‬ב א ד ן חי ובית עלמיןו(‪.‬‬ ‫הלא‬ ‫על יד מיודעי‪ ,‬ש ל ה ת י ך ( דודי ורעי‪ ,‬ספקותי להודיע; יאש עיות השליה ולא ידע‬ ‫ז‬ ‫להציע‪ ,‬אני אחוד! ואביע‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫אביעה‬ ‫נא לפני סורי‬ ‫ואליבא‬ ‫)בענין בסיס גידבר האסור(‬ ‫בפ׳ כל הכליםח(‬ ‫את שאלתי‪:‬‬ ‫דר׳ יוחנן בסגיח אבן‬ ‫האסור ורב יוסף סכר נעשה כסוי לחבית‪.‬‬ ‫ססייעא ליה ל ר ב ה פ (‬ ‫ואט לאו אסור‪,‬‬ ‫על פי חבית‬ ‫אפלני‬ ‫רבה סבר‬ ‫בה רבה‬ ‫נעשה בסיס לדבר‬ ‫ורבה ורב יוסף הלכה כרבה ועוד ברייתא‬ ‫טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל אס היה מקצתן‬ ‫אלמא נכי הטמנה‬ ‫ורב ייוסף‬ ‫דאיכא למימר‬ ‫רעחו לאבלו למחר‬ ‫מנולה נוטלין‬ ‫סבירא ליה‬ ‫מ ע ש ה בסים לדבר האשור ולא אמר נעשה כסוי לקדרה כ י ב יוסף‪ .‬ועתה מן הדרך‬ ‫הזה‬ ‫יש‬ ‫לנו‬ ‫לפסוק כרבה‬ ‫ולא אמרינן נעשה כסוי‪,‬‬ ‫דהאכןי(‬ ‫נעשה בסיס לדבר‬ ‫האסור ‪ . . .‬ומדרך אחרת יש לנו ללמוד הלכה כרב יוסף אמר ר׳ אםי דנעשת כסוי‬ ‫כו( יהודה בהעתק שדייל וכצ־ל נמקוס האיר בכ״י ולסוס‪.‬‬ ‫סימן ג׳ א( ראז״ס כתב על זה מליץ ספרו ודיל י ‪.‬ר«ל ר״ח ששמו יעקנ כפס •עקב אבינו‬ ‫שפיצל ערמון" פי ויצא ל ל״נ אמנס יהחכס שי״י נ כ י ם יזמל מחנית שביעית צד ‪3‬‬ ‫קרא את ר׳ שמשון הזקן נשם לי שמשון פצל ערמון והקילו נלתי ספק השאלה הזאת ונונת‬ ‫תלנריס לפי לעתו‪ :‬ההטנה נשס פיל עיהון זה היב ר׳ שמשון מניך את פסקון ואטיגון‬ ‫זה דית‪ .‬אך נאמת אין בחר ללעי״‪ .‬הזאת‪ ,‬נ׳ לא ינצינו בשוס תקיס שנינו את ר׳ שמשון‬ ‫הזקן נשם פצי‪ .‬ערמון‪ .‬והאמת היא עס ראז״ס שכינת השואל נזה ללמות את ר״ת ליעקנ‬ ‫נ ( שתי שמות שכיני נהן את מלאך גבריאל בסנהדרין ד ן ה״ר ע׳ינ‪ .‬ושם א־תא‬ ‫אנינו‪.‬‬ ‫פיסקון ואיסמון‪ ,‬ועיין נערוך תשלם עיך אינוינון‪ .‬וכינת הדנר־ס שהמלאך יניך את ר׳ יעקנ סט‪.‬‬ ‫נ( נהנית כן הוא נדפוס וכצ‪-‬ל במקיס והנ־ת נכ״י ונהעתק של״ל• וכונסו שינרך איתו בביתו‬ ‫ל( שיר השירים ד׳ גי‪ .‬וכונתו ששיחתו הלאה מצוות‬ ‫ונארמוני כלומר אותו י‪2‬ל אסל לו‪.‬‬ ‫ומעשים טוניס הרמון‪ .‬ועיין נמדרש רנה שס‪ .‬ה( בהעתק שדייל היות‪ .‬ו( כלומר שיהיה‬ ‫לי חלק עם ר״ת נעה־ז ונעה׳נ‪ .‬ז( כלוהל שלחתי לך‪ .‬ח( שנת ל ן קכ״ה ע״ב‪ .‬ט( שנת‬ ‫ל ן נ א ע־א ועיין בישי־ וסיס שם ד״ה או שטמן‪ .‬יו כן הוא נכ״י וגס נדפיס‪ .‬והלשון‬ ‫מנומגס‪ ,‬להאנן לא נפשה בסיס לעולס‪ ,‬ולדעתי נשמט התיבה לתאנן בטעות סופר מלמעלה‬ ‫למטה וצייל ולא אמרינן דהאנן נעשה כסוי אלא נעשה בסיס לדבי האסור‪ .‬ונהעתק של״ל‬ ‫תשובות ר״ת סימן ג‬ ‫‪0‬‬ ‫לקדרה דהא על האי ס ח ל ו ק ת ד י ב ה א ס ר ר׳ אסי ורב יוסף אסר ר׳ אסי נ ר ס י נ ן ‪. . .‬‬ ‫ואזדי לטעםיה וכד‬ ‫דר׳ אסי סבר‬ ‫דסוף הסוניא םוכחתיא(‬ ‫כ ל דהו נעשא‬ ‫בםעשה‬ ‫האבן כלי הלכך א ס ר לעיל נעשה כסר להביתינ(‪ .‬ובפי בסד‪ ,‬טוםניןיג( מ ו כ ה ת ם י ל ת א‬ ‫דהילכתא כרב אסי גבי חריות ש ל דקל דא׳ ישכ אע*ס ש ל א הישב ובסעשה כל דהו‬ ‫נעשה כלי דרב אשי יל( דהוא בתרא ססייע ליה התם ספתניתין‪.‬‬ ‫מוכהת דהלכתא כר׳ אסיסו(‬ ‫נסי הלכה כסו כן‬ ‫דנעשה‬ ‫ולפ• ם ה שהסוניא‬ ‫ד ב ס ע ש ה כל דהו נעשו ההביות כלי‪,‬‬ ‫כסוי לתבית‪,‬‬ ‫נראה דנבי אבן‬ ‫ואע־ס שיש לדתות ולוסר‬ ‫יש הילוק בין‬ ‫חריוח לאבן נח( אין הדברים נד׳ להלק‪ ,‬דכיון דסעשה כ ל דד‪1‬א מועיל‪ ,‬כל מוקצה הד‬ ‫טעסא הוא‪ .‬ועתה לפי הדרך הזה הלכהיז( כר׳ אסי ת ע ש ה‬ ‫דבםה טוסניןיח(‬ ‫םסייע ליה‬ ‫דקתני‬ ‫נוסל את הכסוי‬ ‫כיסוי להביו‪ /‬וםתניתין‬ ‫והן נופלות‬ ‫והברייתא‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫שהבאתי ל ט ע ל ה בסוף בטה טוםנין דקתני אם היו סנולה סקצתן נוטל ואם לאו אסור‬ ‫ל א תקשי ליה לד׳ אסי דיש לומר תנא קמא ד ד אלעזר בן תדאי היא דלית ליהיע(‬ ‫האי סכרא דקתני‬ ‫בתתלת כל הכלים כ(‬ ‫נבי טנה שהטמינה בתבן‬ ‫כנהליט אט טנולה סקצתה נוטל א ת כולה‬ ‫אלעזר בן תדאי דסםק"רב נתםן כותיי‪,‬‬ ‫ואם לאו אסור‬ ‫והדרה שהטסינה‬ ‫ולא קי״ל הכי א ל א כר׳‬ ‫_ כל זה סייעתא ל ד אםי — כן טי־ לטני‬ ‫טורי‪ ,‬וסשני דרכים יודני העיקר כא(‪.‬‬ ‫ועןך‬ ‫קשה לי אטאי ל א טקשה ליה ל ר ב ה כ נ ( טטתניתין דנוטל הכיסוי והן נופלות‬ ‫דסוכה ד ל א אסר‬ ‫לדבר האסור‬ ‫נעשה בסים לדבר האסור ‪. . .‬‬ ‫ולכיסוי שהוא‬ ‫בסיס ל ד ב ר האסור‬ ‫ואית הקדרה נעשה בסיס‬ ‫דכר השתי־ ותשתרי‪ ,‬זה אין נראייכג( טעם‪,‬‬ ‫ולדבר הסותר שיי היכי‬ ‫דאין‬ ‫דבר האסור עיקר‬ ‫דכי אמר‬ ‫כי ה א ד א ט ד‬ ‫בפ׳ נוטל אדם כנוכל(‪ ,‬ותהוי כ ל כ ל ה בסיס לדבר האסור‪ ,‬וסתדץ ב כ ל כ ל ה ס ל א ה טירות‬ ‫דהטירות עיקר והאבן בטל ולא קא תשוב להקצות הכלכלה ולעשות בסיס לו‪ ,‬אבל‬ ‫היכי דד‪-‬איסוד עיקר והשוב‪ ,‬ואע׳ינ דאיכא היתד בהדיה‪ ,‬נעשה כלי בסיט לו כדאםר׳‬ ‫בסוף סר׳ כירה כה( שוין ש א ס יש בה שבדי טתילות שאסור ט ( ל ט ל ט ל ה‬ ‫דאיכא קטטאכז(‪,‬‬ ‫סי׳ ואעינ‬ ‫ואמרי׳ בנליל שנוכח( א ב ל ל א השיבי שרי ]כהא ד[אסר רבא כי‬ ‫הוינן בי רב נהמן הוו מטלטלין כנונא אנכ ק ס ס א ואעינ דאיכא שברי עצים דשברי‬ ‫עציט‬ ‫לא‬ ‫תשיבי‬ ‫לעשות‬ ‫הכלי בסיס‬ ‫איסא ל ך דנעשה הקדרה בסיס להן‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫ניד צמד‬ ‫דהשיב׳‬ ‫לכסות בהן קדרה‬ ‫ידאה טורי כל דברי וישיבני נא‪,‬‬ ‫ואל יהי נא‬ ‫עליו ל ס ש א ‪.‬‬ ‫הטסחא יש לנו לפסוק כרנה דנאבן נעסה כסיס וכוי‪ .‬יא( כן היא הניא הנרסמר‪ .‬עליון‬ ‫ט י וכלל אמנם נחון הכ״י וגס בדפוס איחא; ואין השינוה מוכחת‪ ,‬ונהעחק שד״ל ו ס י ן‬ ‫ינ( לאז״ס עשה הסגר למלוח מן ואזלי לפעמייהי״עד כאן‪ ,‬וכחנ ננליון‪:‬‬ ‫ססוגיא מוכחת‬ ‫זה מיוחל וסיס‪ .‬והוכרח לזה עיי הטסחא שאינה נכונה הנזכרח נהערה הקולמח‪ .‬אמנם לפי‬ ‫הטסחא שלנו אין כאן יחלח‪ .‬כי כונח השואל נזה‪ ,‬מאחל שלנה ולנ יוסף לא משמיה דנפשיה‬ ‫אמלו חאי שמעחחא אלא משמיה ללנ אמי ולנ אסי‪ ,‬א״כ יצא מן הכלל דלנה ולנ יוסן‬ ‫יד( נכ׳״י ודפוס איתא ולנ אסי וציל אשי‬ ‫ינ( שנח ל ן נ' נלא‪.‬‬ ‫סלכה כלנה‪ ,‬כנלע״ל‪.‬‬ ‫עז( עיין מניל‬ ‫ו ק בהעתק שליל‪ .‬טו( נכ״י ולסוס איחא כלנ‪ ,‬ונהעחק שדייל כל׳ אסי‪.‬‬ ‫‪ (r‬נהעחק שדיל נלאה‬ ‫ממגס ה׳ שבח פ׳ ליה ה׳ כ״ד מה שכחנ לישב דבלי ההלכוח‪.‬‬ ‫להלכה‪ .‬יח( שנח מיט עיא‪ .‬יפ( כן הוא ניא ננליון הכיי ונס בהעחק שד״ל‪ ,‬אמנס בתוך‬ ‫סכ״י ובדפוס איסא לאיכא למימל‪ .‬כ( שבח קכיג עיא‪ .‬כא( ונהעחק שליל‪ :‬הלי פילשסי‬ ‫שני דלכיס‪ ,‬ויולט מולי העיקל‪ .‬פב( נהעחק שד״ל וכציל במקום ללגא בכיי‪ .‬ובדפוס מאי‬ ‫מקסס לים ללנא‪ .‬נ נ ( אצל שליל אין נלאה לי טעם‪ .‬כד( שנח ד ן קייב עיא‪ .‬כה( שט‬ ‫כח( שד־ל‬ ‫כז( שליל קיסמא מוכן‪.‬‬ ‫מ ( סליל שמוקצה נמקוס מאסול‬ ‫ד ן מיז גיא‪.‬‬ ‫נגלילא שט דשבלי סחילס חשיבי אנל הא לא חשיני‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ג ד‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫מה שאמרחי לו א(‪,‬‬ ‫במם׳ הלה נ (‬ ‫ניםים זיל‬ ‫‪7‬‬ ‫)עני; ייתרוס שייא מן המוקף(‪.‬‬ ‫כי חרומח מעשד ניטלת ש ל א מן המוקף אמנם כן מוכיח‬ ‫ובפי שני רמסי ביכורים נ(‬ ‫ובנמ׳‬ ‫רבני מ ע ר ב א ל (‬ ‫ואם טוב בעיניו א ש ל ה לו הראיות ואין לסחור‪,‬‬ ‫וכן מיי ובינו‬ ‫ומורי ]לבו כ[לב האולם‬ ‫יישב ההלכות ל פ ד ר המשנה כי ]מה[ שאמיח( מפריש עלייהו בתזקת שהן קיימין אין‬ ‫בכלל זה כל ההפרשות‬ ‫א ל א הא כדאיתא והא כראיתא‪.‬‬ ‫תבריט לתרוט ש ל א מן המוקף דמיירי בתרומת מעשר‬ ‫ומה שהביאו( לא נתשדו‬ ‫שטא דוקא נקט הברים אבל‬ ‫איניש דעלמא משנה מפורשת היא ניטלת ש ל א מן המוקף‪ .‬ואט מוטיף טורי על זה‬ ‫לקה‪ ,‬על זה יבינניז(‪.‬‬ ‫מ י ינלח עפר ח( מבין עיניך ט( רבינו שלמה‪,‬‬ ‫ובזאח חשמח נ פ ש צדיק‬ ‫וחדי בן בחך חונר כלי מלחמה לעומתך‪,‬‬ ‫אשר זכי‪ ,‬לצאח מהלציו בן בזה‬ ‫בי אין אדפ מחקנא‬ ‫ל א בבנו ולא בחלמידו‪ ,‬ואמרי אינשי‪ ,‬דנטק מינך‪ ,‬טעמא לילשך‪ .‬אמנט ארוני י( מבחיבח‬ ‫רבנו ש ל ט ה הועתק זה יטיס רביט‪ ,‬ולא היה מורי נוחן לבויא( בי זחו לשונו‪ ,‬כי אין‬ ‫דבור ועריכת‬ ‫לשאר‬ ‫לשונו ת ט ה‬ ‫עריכת שסהיב(‪,‬‬ ‫ועל טורי‬ ‫ועל כל ביתו שלוט‬ ‫כנפש שמשון תלמידו‪.‬‬ ‫סימן ד‪ .‬השיב רבינו יעקב‪.‬‬ ‫היש טעם בריר הלמון‪ ,‬ן‬ ‫לעומת אריה פזמון ‪,(3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫שבינה לו כקולר( פעמון‪,‬‬ ‫כסו ברקח עסיס רסוןא(‪ ,‬ן‬ ‫יפה עין‬ ‫ולא ארמון ג(‪,‬‬ ‫בהובו פשעי יטמון‪,‬‬ ‫הלבוף ראש כמו אנמון‪,‬‬ ‫מקשקשת לו בתוך דמון‪! ,‬‬ ‫ינברו ו( לברכח אב חמון ן באמחחתו יהי מטמון‪,‬‬ ‫כי מה לפלפלין כטון‪ ,‬ן‬ ‫ומה ארבה כקול הסוןז‬ ‫|‬ ‫ביכות לו כמי דימיןח(‬ ‫ן‬ ‫כל הון תרוץ יקר ממון‪,‬‬ ‫והאיך ינלה מנולה הדעת ז( אט‬ ‫ב‪ .‬א( מוסנ על מה סנשא ונתן כנר עס י׳׳ת נאנית או פה אל פה‪ .‬ועיין על זה נספר‬ ‫תיסר על נעיץ ד ן ל״א נדפיס ד ן י״נ ע״א ס־מן צ״נ ועל ב״מ ד ן ייד נדפוס דן מיו‬ ‫עינ סימן תפיח ועוד עיין לקמן נתשונות סימן ת'ד אייז ד׳‪ .‬נ( חלה פ״א מיני דשם רק על חלה‬ ‫נ( נכוריס פ״נ מ״ה תרומת מעשר שוה‬ ‫ותרומה ניסנית ואין נונולץ אלא מן המוקן‪.‬‬ ‫לבכורים נפלת שלא מן תמוקן‪ .‬ד( ירושלמי לתיומות פ״נ היא‪ .‬ה( ניטין ד ן ל״א ע״א‪.‬‬ ‫נלאה שכונתו דמתניתץ בתרומת מעשר איירי‪ .‬יעיין נתשונת ר״ת על זה ובהערה נ ס ס‬ ‫ו( שס ע״ב ועיין שס ‪3‬תוס׳ דיה וכי נחשדו‪ .‬ז( בהעתקת בד״ל ואס יוסין מורי לקח על‬ ‫זאת ינינני‪ .‬ח( כיי ושד״ל אנל בדפוס מגילה עפה‪ .‬ע( בהעתקת כ ד ל מעל מניתך י( כן‬ ‫הוא נכיי אכן נדפיס והעתקת שד״ל‪ :‬אמנס אתי מכתינת וטי‪ .‬יא( בהעתקת שדל‪ :‬ולו‬ ‫היה מורי נותן לנ‪ ,‬יכול להבין כי ‪ n‬הוא לשונו‪ .‬ינ( שדייל שפת־ס•‬ ‫‪,‬‬ ‫העתקת שד״ל מכ״י תשוטת הגאונים תמצא שם צד ‪ .21‬א( רוצה לימד נענותניתי‪,‬‬ ‫סיטן ד׳‬ ‫אשר דנרי עצמו קנוני ערך יהיו מול דירי ריש‪ ,‬כמו ריר חלמון מול רקח עסיס‬ ‫ב( הטלה ומה ארנה פזמון נקול המון לעומת אריה‪,‬‬ ‫דמון‪ ,‬ונלל כן למה ירנה נדנריס‪.‬‬ ‫ג( רומז על דוד שנקרא )שמואל א' ט״ז‪ .‬י״נ( אדמוני עס יפה עיניס והוראת‬ ‫)שד״ל(‪.‬‬ ‫אדמוני נזה הוא כמו נער אמנס ריש הוא יפה עין אבל‪ .‬לא נער כי אס זקן‪ ,‬ולמה יכון‬ ‫והכונה‬ ‫אס ראשו מול ר״ת‪ .‬ד( כקול בהעתקת שד״ל וכן צ־ל נמקוס נתוך נ ט י ודפוס‪.‬‬ ‫שהשכינה מדנרת מתוכו ומקשקשת בקרנו כקול »־נון אצל כהן נדול ונשמע קולו‪ .‬ואמר נתוך‬ ‫דמון שרומז על הצדיקים שהס מלאיס מצות כימין ‪ -‬ה( בכיי ונס בהעתקת שדיל וכציל‬ ‫יי מי דימון מלאו והטנה שירבו לי‬ ‫נמקוס כמו דמון בדפוס‪ .‬ורומז על ישעי׳ נדו ט‬ ‫י( יגברו בכיי ודפוס‪ ,‬גברו בהעסקת שד״ל‪ .‬ז( הכונה והין יגלה‬ ‫ברטת כנהר מלא ויגברו‪.‬‬ ‫תשובות דית סימן ד‬ ‫‪8‬‬ ‫אדוני פ ח ח שפתיו עפי‪,‬‬ ‫להשיב על תוכחחו‪,‬‬ ‫אחרי דבריו ל א‬ ‫שלישית א ל א‬ ‫העמיק ולא שחחלן(‪ ,‬אך אהרי דבריו אשני‪-‬ט( ולא כשאפנה‪ ,‬כי היו לי דבריו‬ ‫לששון‬ ‫וכשמחח לבבי‬ ‫ל א יהיו‬ ‫על* למשא‪,‬‬ ‫נם ידעחי‬ ‫בי‬ ‫ל א לנהוחי‬ ‫בא‬ ‫בחדוח טליצוחיוי(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫)בענין בסיס ^דבר האסיר(‬ ‫אשר ש א ל וחלה םפקוחיו כראיוח לפסוק כרכה מממן וכסה‪ ,‬הא ליחא דא*כ מנולה‬ ‫נמי הוי בסים כחכיחיא( רכמונה דמי והוד‪ ,‬מוקצה היין ואפי׳ כהמייח אסור‬ ‫לשחוח‬ ‫הכסוי ע (‬ ‫היין‬ ‫שנאסר היין‬ ‫הא נמי ליתא‬ ‫משום מוקצה‪.‬‬ ‫וכרב יוסף‬ ‫ממשנה שלימה‬ ‫דאם כן בלא נוטל אח הכסוי נמי‪.‬‬ ‫דנושל‬ ‫אח‬ ‫ואמנם אדוני‪ ,‬המשנה‬ ‫והברייחא פ ע ם אהד לשניהם ורבה ורב יוסף מודין בהן‪ — .‬וחמה אני על הכם כמוחך‬ ‫מדוע ל א נחח לבך אהרי א ש ר הם שנויים בפרק אהד‬ ‫ופסק ה ל כ ה הם מאי טעמא‬ ‫לא פריך אהדדי‪ — .‬אך ידוע חדע כי מה ששנינו נופל הכסוי‬ ‫וחם נופלוח היינו‬ ‫טעמא לטי שדעחו היד‪ ,‬ליטלו בשבחינ(‪ ,‬ודוקא ליטול הכסוי יל(‬ ‫א כ ל אם ל א היחד‪,‬‬ ‫י ט ל ה ל ט ל ט ל בלא טלטול האסור לברי טו( היה מוחר כדאמ׳ חיחה כין החביוח מנביח‬ ‫ובו׳ ונכי אבן רעל סי הכיח ל א שנא‪ .‬והא נח( דקא פריך רבנו זקני יז( ינכיה הקדרה‪.‬‬ ‫ושני משום שהניח נעשה בסים לרבר וכוי‪ . . .‬הא ליחא דקשיא ממחני׳ נוטל הכסוי‬ ‫וחם גוסלוח מאליהן כדמפר׳‪ ,‬א ל א היינו טעמא ד ל א מצי לנער הכסוי דשמא כסויים‬ ‫ש ל ח ם כמין כלי חרס שנוחגין על נבי קדרוח שלנו והקדרה בלועה כחוכה ואי א פ ש ר‬ ‫ליטול הקדרה א ל א א״כ ינביד‪ ,‬במקצח אבל כשםנולה מקצחן גוער הכסוי ונופל כטו‬ ‫בהררה בזמן שמנולד‪ ,‬מקצתן יח(‪,‬‬ ‫ואטי־ חנא קמא‬ ‫רבן תדאי דטהמיר טודי‬ ‫דנוטלו‬ ‫הואיל ומנולה סקצחן‪ .‬ואם מניח ב ש ב ח י ט ( הוי בסיס ואפי׳ מנולה נמי דער כאן ל א‬ ‫טליני ת נ א קמא ובן חדאי א ל א משום ראיח ליה ל ח נ א ק ס א טלטול מן הצד שמיה‬ ‫ט ל ט ו ל ]ולבן תדאי[ מנביה המוקצה כ ט ל ט ו ל מן הצד אפי׳ עיי ט ש או כרכר‪ ,‬א ב ל‬ ‫אם בטלטול מן הצד מנביה המוקצה משום בפיס ליכא‪ .‬והכי הילכחא בין לרבח בין‬ ‫דעהו איש אשר נלתה ורחקה ממנו הדעת וראזיס תיקן מקלו במקום מגולה‪ .‬ק( רומז על‬ ‫לברי המשנה מנחות ע״א ע״א קוצר לשחת מאכל לבהמה אמר ר' יהולה אימתי בזמן שמתחיל‬ ‫על שלא הניאה שליש וכוי עיי״ש ולעת יביט שלברי הר״ש אינס מאכל בהמה ימו שלישית‬ ‫כלומר שלא הניאה שליש‪ ,‬והדיש אדרנא העמיק ולא שחת ולא קצר לשחת• והיך ישינ על תוכחתי‬ ‫אחרי לברים כאלה‪ .‬ט( כלומר אלמוד‪ .‬י( ובהעתקת שליל משונה הטסחא נכל וכל מן‬ ‫והין ע״כ וז״ל‪ :‬והין ידנר עבד אלוני‪ ,‬יפתח שפתיו להשיב על תוכחת שלישית‪ ,‬כישר העמיק‬ ‫ולא שיחת; אך אקרי דנריו אשנה‪ ,‬וצא כשאפנה כי היה דנרו לי כשסין ולשמחת לנני‪ ,‬ולא‬ ‫יא( המלות מן דכמניח עד וכינ יוסף חסרות‬ ‫יהיו עלי למשא‪ ,‬כ• ידעתי צנסותי נא‪.‬‬ ‫יב( כלומר ומה שהביא הל׳‪-‬ש לעיל נשאלתו ראיה לאידך גיסא להלכה כרנ‬ ‫נתעתקת שד״ל‬ ‫וראז׳ס תיקן נספרו‪ :‬ולומר דלא נעשה בסיס וכרב‬ ‫יוסף ממשנה שלמה הא נמי ציתא‬ ‫יוסף וכוי‪ .‬ינ( תיקון ראז״ס במקום משוס שלפי דעתו היה נוטלו בשבת בכיי ונס בדפוס‬ ‫אמנס בגליון הכיי איתא‪ :‬נ״א שא־ן דעתו ליטלס בשנת‪ .‬ועוד טסחא אחרת בהעתקת שד״ל‬ ‫במקום המלות מן היינו טעמא עד כדאמ׳ וז״ל‪ :‬היינו טעמא לפי שאין דעתו ליטצס בשנת‪,‬‬ ‫ודוקא ניטל את הכסוי‪ ,‬אנל אס לא היה יכול כי אס נטלטול המוקצה לבדו נלא הקדלה‬ ‫עמו היה אסור‪ ,‬כדתניא בברייתא נשילהי פירקא טמן וכסה נדבר שאינו ניטל אס היה מנולה‬ ‫מקצתו וכוי‪ ,‬אנל אם הקדרה והאיסור היה יכול לטלטל בלא טלטול האיסור לבדו‪ ,‬היה מותר‬ ‫טי( הכונס אבל אס לא היסה יכולה לטלטל‬ ‫יד( כלומר ולא גיזי הצמר‪.‬‬ ‫כדאמל׳ וכוי‪.‬‬ ‫טז( והא תיקן ראז״ס נמקים והיינו נכ״י ובדפוס‪ .‬וכל‬ ‫לבדו בלא טלטול האיסור עמה‬ ‫יז( עיין רשיי שנת דף נ״א ע״א‬ ‫הדברים מכאן עד והכי הלכתא חסליס נהעחקת שד״ל‪.‬‬ ‫דיה או שטמן ועיין תוס׳ שס ליה או שטמן‪ .‬יח( טבת קכינ נדא עיייש נתוס׳ דיה הא־‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן ד‬ ‫לרב יוסף דאיטלנו בחםניח‪,‬‬ ‫‪0‬‬ ‫דרבי‪ .‬אסר למניח משום בסים החם ‪:‬נון חבית ש נ א ו צ י‬ ‫דדהיה דוסיא דםעוח ש ע ל הכרכ( ד ל א היה דעחן על החבית ועל ה ב י לאותה ש ב ח ‪,‬‬ ‫א ב ל אם חניח בטחכוין כרי ליטול בשבח ד ב י פ ש ו ט הוא ד ל א נדע משכהכא( ולרב‬ ‫יוסף נמי ל א תקשי‬ ‫דאעינ‬ ‫ראמר רב יוסף במניה נעשה כסוי לחביחכנ(‬ ‫אבל נילי‬ ‫צמר אץ אדם עושה כסוי לחביח‪ ,‬דכי מפני שאין לזה קופת תבן עומר ומפקיר קופה‬ ‫— ונמלאתי עד מאוד ש ה ב א ת ממנו ראיה לרב יוסף ומתוכי‪ ,‬יצית ל פ ס ו ק‬ ‫מוכיןכנ(‪.‬‬ ‫כסותו‪ .‬ונוחה היא יותר אליבא דרכה סדרב יוםףדאט כן לדבריך ל א יטול את הכסוי‬ ‫א ל א הנידן עצמן יטול הואיל א ח ה קוראן כ ס ו י ‪ . . .‬ועל א ש ־ פ־־שת כ־ ההיא דטמן‬ ‫וכסח אחיא‬ ‫אליבא דרכה‬ ‫וקשיא‬ ‫אליבא‬ ‫דרב יוסף ומשום רוחקך אתה מתרץ‬ ‫כ*‬ ‫אליבא דתנא קמא רבן תדאי אתיא‪ .‬כסו שפירשתי כן הוא דחיויהו מורו בה רחילכתא‬ ‫היא‪,‬‬ ‫ואפי׳ אליבא רבן תדאי אתיא דהילכתא הכי‪.‬‬ ‫דכי שרי‬ ‫בן תדאי הררי‪ ,‬ופנו‬ ‫דאיטשר בכוש וכרכר א ב ל קדרה וכיוצא בהן ראי א פ ש ר בלא טלטול מוקצה אסור‬ ‫ויישר כהך שהקשית לסי םברתך טאי טעמא ל א פריך ממתנ־תץ‬ ‫אם אינה טנולה‪.‬‬ ‫דנוטל את הכסוי לרבה‪ ,‬אך יכול להקשות כסו כן לרב יוסף‪ .‬בללא דמ־לתא‬ ‫המגיד‬ ‫ליטול ב ש ב ת בנון כסוי לדברי הכל ל א נרע משכה‪ ,‬ושכת מאי טעמא ] ד ; ל א תשיב‬ ‫ליה דחיח בל שכן‬ ‫לרבי‪ .‬בסים‬ ‫בשבת ר ל א דתייה‪,‬‬ ‫א כ ל סניה םתטא‬ ‫ולרב יוסף כסוי בדבר הרניל ל ע ש ו ח כסוי כנץ אבן‪,‬‬ ‫אבל נ־ז־ן וכיוצא‬ ‫טחשב ליטול החביתכל(‬ ‫בחן אפי׳ על טנח ליטלן ב ש ב ח אסור ל ט ל ט ל דחא איני‪ ,‬נעש־ח כסוי לחבית דחשיבי‬ ‫ו ל א ג ט ל י ‪ .‬ודוקא נוטל הכסוי א ב ל לינע במוקצה ולהסירו כנץ ש ה ה י ח י מכוםח כול־‬ ‫אסור ]אם לא[ איטשר בכוש וכרכר כר׳ אלעזר בן חדאי‪ .‬ועל רבה ורב יוסף קיימא‬ ‫לן ברבה להוטרא‪ .‬וראיה לדברי בטי נוטל ארם אח כנו ועלה רהודא פסיק רב י׳‪:‬־ כה ו‬ ‫ונ‪$‬י מעוח ש ע ל הכר‪ .‬ועוד ראיה לדברי מדאמרי׳‬ ‫בשלהי פ׳ כ ל הכלים כו( ר׳ יוחנן‬ ‫‪ *6‬סכר ליה כרשב״נ בתדיות ש ל דקל א ל א כרבנן וכן הלכה‪.‬‬ ‫באיסורי‬ ‫כוות״ה‬ ‫ורבי יוחנן‬ ‫דהילכתא כוותיה‬ ‫םבר‬ ‫ועור דרב דהילכתא‬ ‫ולפיכך שנר‪,‬‬ ‫רצריך ל ק ש י י כז(‪,‬‬ ‫ס ח ל ו ק ח ר ב ו ש ס ו א ל ודי אםי בט׳ במה טוטנץכח( אהריכמ( פסק הלכה 'דפשק רבד‬ ‫בר היננאל( קסיה דרב לאשסעינן ד ל א סבר לרב הכי‪ .‬ורב דהילבתא כותיי‪ ,‬באיסורי‬ ‫ורכה‪,‬‬ ‫דהילכתא כותיי‪ .‬לנביד‪ ,‬דרב יוסף‪ ,‬קיימי בתדא שיטתא‪.‬‬ ‫ור׳ אםי נופיה פלינ‬ ‫אדידיח דאטר טשטיח דר׳ יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן כשילהי כ ל הבלים לא(‪,‬‬ ‫ומינה שמעינן‬ ‫ארשבינ‪.‬‬ ‫כי בהנחה אינו נעשה כלי א ל א א״כ ע ש ה בו מעשי‪,‬‬ ‫וא*ת קשיא דידיח אדידיה‪,‬‬ ‫חשני הא דידיה‬ ‫וכרבנן דפל־נ־‬ ‫דםבר ל ה כרשב״נ בפ׳ במה‬ ‫טוםנין‪ ,‬הא דשילהי כל הכלים דרביה‪ ,‬תדע דקאמר התם צב( תנא קמאלג( ולא הצדי‪ :‬ן‬ ‫ד׳ ל מ ע ש ה‬ ‫םעשה‬ ‫ור׳ יוחנן מהסיר ואומד צל(‬ ‫צאו ושסשטום‪,‬‬ ‫ר׳ אםי לטעמיה‬ ‫הצריכן ר׳ למעשה‪,‬‬ ‫ועלה קא׳‬ ‫דאמר לא בעיצה( מעשה רב‪,‬‬ ‫ר׳ אם׳ מאי‬ ‫דאית ליה‬ ‫כא׳ ועיין בסיס‬ ‫סינצא‪ .‬יע( כצומר אס לעתו צהניח נשנה‪ .‬כ( סנה ד ן קמ״נ ע׳נ‪.‬‬ ‫כב( כהעתקת שד״ל יש כאן תוספת דנלים‪ :‬והיא ענינה‬ ‫שנס ל ן קכ״נ ע״א ל״ה האי פונלא‪.‬‬ ‫ע ן המלויי‬ ‫ניטלת‪ .‬הייני גגי אבן דרגילין לעשותה כסוי לחול ולשנת אנל גיד למל וכוי‪.‬‬ ‫כה( שנת ל ן קמ־נ ע״י‪.‬‬ ‫כד( כלומל האנן‪.‬‬ ‫מן לכי על כאן חסלות בהעתקת של״ל‪.‬‬ ‫ס ( םס ד ן קכיו ע״נ ועיין בספל הישל על שנת נדפוס ד ן כיד ע־נ סימן לכ״ה‪ .‬כז( ‪CD‬‬ ‫ל ן נ׳ ע‪-‬א‪ .‬כח( בכיי ודפוס כל סכלים וגמה אגל נהעתק שד״ל איתא י ק נמה טויננין‬ ‫ויןוא » ‪ . p‬כס( גכ» ולפיס אחלי כן אגל נתעתק של־׳ל אחלי‪ .‬ל( נם״ס שלנו נל ב י‬ ‫מנס‪ .‬לא( ל ן קכ׳ו עינ‪ .‬לנ( תיקן ראז״ט נמקוס היינו ואצל שד״ל חסי‪ .‬לג( שס דך‪.‬‬ ‫קכ״ס גלב‪ .‬וקלי ליס לל׳ סנינא תנא קמא לאו דוקא אלא מפני שמשנתו נאמיה קולס י‬ ‫לס( ‪,‬לא בעי" כן הוא נהעתק שד״ל‪ .‬וכי‪ .‬׳כ‬ ‫לל( העתקת שדיל ובדפוס וכ׳׳י ססל‪.‬‬ ‫יוחנן‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ד‬ ‫‪10‬‬ ‫בהנחה םני‪ ,‬ונעשה כסוי‪ .‬וס״ם אליבא דרב ]אסי[צו( ל א אתיא דהא איחו ד א מ ר י ש ב‬ ‫אפי׳ ל א חישב ]והבא אסר חנא ק ס א וחשבו עליהן וכף ור׳ יוהנן םחסיר ואסר דאף‬ ‫ל פ ע ש ח ה צ ד י ק [ לז( ועלח איידי ר אסי‪ .‬וכסלונחא דהמניח רב מ ס ף י א מ ר משום ר׳‬ ‫אסי ל״נ איר יוחנן‬ ‫ל א חקשי‬ ‫א ב ל בסילחא ר ד אסי נרםינן‬ ‫ד ד יוחנן א ר ד יוהנןלח(‪.‬‬ ‫וכן נמנאחי בםסרים סדדקים ותו‬ ‫ואי נרם״ ליה נצפרך לתרץ אסורא• נינחולס(‬ ‫פ ש ו ם דרי אסי נופיה ד י ח ח ח כ א וחכא‪ .‬וכן ססק חלבח בידי‪ :‬באבן םיתוח )כרבנן(‪,‬‬ ‫בחריוח קישור‪ ,‬בעפר קרן זזיחמ(‪ .‬וכן אני ת י ל ל ה ו ח ת ובני ביחי היו יודעין‪ ,‬ולאפוק•‬ ‫ספריה רססק כרשבינ דודאי אין ה ל כ ה‬ ‫א ב ל איהנ אנב אורחיח ל א עיין‬ ‫א ל א בפ׳‬ ‫במה טוסנין‪ ,‬ולו נחן לב חוח חדר ביח‪ .‬ואי ס ש ו ס אף אנן נסי חנינא ררב אשי‪ ,‬אי‬ ‫משום הא ל א אריא‬ ‫כסו שסי׳‪.‬‬ ‫ומדלא ה ק ש ה לרב‬ ‫דע לךמא( שכן הוא‬ ‫ואסיי לדבריך דסבירא ל ך ח ל כ ח ‪ ,‬כ ד אמי בחריוח‬ ‫ש ל דקל אינה ראיה‬ ‫דההיא־ רשבינ היא‪,‬‬ ‫סכאןינב(‪ ,‬כי אם חדקדק בהלכה ת ס צ א דההיא ר כ ל הכלים ד א ז ד לטעסייהו ל א א ת י א‬ ‫כי הא דבטח טוסנץ א ל א כרבנן דסרי׳ לעילמג(‪.‬‬ ‫יוסף מד(‬ ‫ו א ל ישיאוך דברי תוםפוח הרב ד‬ ‫ונם פי׳ חרב זקנימח( ש פ י ר ש ו » ( דרבח ורב יוסף‬ ‫אאם חיחה בץ חחביות‬ ‫]קאי[‪ ,‬ולאו פ י ל ח א חיא דבפ׳ נוטל אדם אח בנו<ח( ס ס ר ש רב וענא משום דרכמה(‬ ‫ארישא דפתניתיןמס( קאי‪,‬‬ ‫שחוזר בו חתם וטי׳ כדברי‪.‬‬ ‫ורב ל ט ע פ י ח‬ ‫דאפר בהדיא‬ ‫סעוח ש ע ל הכר נ( אם חיו עליח בין»‪ (f‬חשםשות אפי׳ נ ט ל ן נ ג ( א מ ר ל פ ל פ ל ה ס פ ה‬ ‫אע־נ ד ל א יחדח‪ ,‬ש י פ ררב סקצה חביח אפי׳ נמל האבןננ(‪ ,‬ואעינ ד ל א אתיא אליבא‬ ‫דר׳ שסעון‪ ,‬רסוחבי׳ חחם מסוכני ופוקמי כר׳ שסעון ורב ראמר כר׳ מעדה‪ .‬ורב נחמן‬ ‫ד א ס י בביצה בהדי ש ב ת‬ ‫קים לן כר׳ שסעון‪,‬‬ ‫ל א נד( תיקשי ליה‬ ‫דהתם נבי סוכני‬ ‫וחסר בכיי ודפוס‪ .‬לו( דרנ אסי כצ״ל נמקוס דרב לחודא בכיי ודפוס‪ .‬ואצל םדיל יוסי‬ ‫נס דרנ‪ ,‬אנל במקום אליבא נכתב סס אליביה‪ .‬ונס זה נכץ‪ .‬לז( המלות נהסנר הן מתעסק‬ ‫שד״ל וכציל‪ .‬אבל חסרו נכ׳׳י ודפיס‪ .‬הך קושיא דידיה אדידיה ותימן על זה עיין גחוס' שבת‬ ‫דף קכיה ע״ב דיס ואזדו לסעמייהו‪ .‬לח( עיץ ישניאשנת דף ק ר ו עינ דיה ואמי שתביא‬ ‫שס דניי לית ועוד עיייש לעיל מניס דית תאן‪ .‬וצ‪-‬ע ט דנלי י י ת כאן ניאין ש ס ו ת ‪ p‬את‬ ‫דגליו הקודמים‪ .‬למעלה אמי שהאי סונ־א דמניח לא אתיא אליבא דינ אסי דאליניה לא‬ ‫בעי אפילו מעשה כל דהו לסנילא ליה יושג אע״פ שלא חישב אנל משמיה דלביח אמל לה‪.‬‬ ‫ואי לא גלסינן נמילתיה א״ל יוחנן א*כ משמיה מפשיה קאמל והדלה קישיא אלנ אסי דידיה‬ ‫אדידיה‪ ,‬וציע ועיין לקמן לנלי לננו נסיף תענץ‪ .‬לנו( כלומל אלינא ללנ אסי משמיה דל׳‬ ‫יוחנן‪ .‬מ( באבן סיתות כלומל שפשוף כל׳ אסי בשנת דף קניה עינ‪ .‬וצליך למחוק לדעת• המלה‬ ‫‪.‬כלננף או שציל ‪,‬כל׳ יוסכן" במליות צליך קישול כלב שם דף נ׳ ע׳׳א‪ ,‬ועיין שם נתוס׳ ד״ה ולב‬ ‫אסי‪ .‬ונעפל ציץ־ שיחד לו קלן זוית כמל זוטלא שס‪ .‬מא( בכיי איתא דע לן שתקשה ללב דע־ לן‬ ‫שהקשה שנן הוא ובדפוס‪ :‬דע לן שהקשה ללב שכן הוא‪ .‬וצלין למחוק מתיבת שהקשה על תינס‬ ‫שכן‪ .‬וכן הוא בהעתק שדיל• מב( כצ־ל נמקוס כמאן בכ‪-‬י ודפוס‪ ,‬וכן תיקן לאז״ס‪» .‬נ( הדבליס‬ ‫מן ואפילו ללנלין על כאן חסליס בהעתק שדיל‪ .‬מד( הלב ל׳ יוסף הנזכל כאן היא ל׳ ייסף‬ ‫בן משה אשל קלאו לית בתשינתי ל ק ק סימן י׳יל נשס מימ׳ אשל חבל תוס׳ על שבת כנלאס‬ ‫מספל תתלימה סימן לי״ח ילליי ינכמה מקימית יאיליתיי עיין מה שאכתיב לקמן נסי׳ י״ל‬ ‫מי( שפילשי כצ׳׳צ במקום‬ ‫תעלה לאשינה• מה( לש״י שנת לף קכ״ס ע׳׳ב ליה לא שט‪.‬‬ ‫וסיר׳‪ ,‬ונהעס׳ שליל חסל‪ .‬מז( שס לף קמיב ע־ינ‪ .‬מס( ק היא בתעת׳ שליל‪ ,‬אבל מ י י‬ ‫מה( רשיי שס ליה לא שנו‪ .‬נ( בהעתק של׳יל שעל נבי המסה ועיין‬ ‫משם דרגה כרב‪.‬‬ ‫נג( אפילו ננולן גחעתק שליל‬ ‫נא( שליל ודפוס‪ ,‬ובכיי היה עולת‪.‬‬ ‫שבת לף מיל ע־ינ‪.‬‬ ‫ע ( ש״» לרנ מקצת חנית אפילו ככול תאנן‪ .‬בהעתק שליל וכצ־ל‬ ‫וחסרים נכיי ולפיס‬ ‫במקום שימ אפילו ניטל האבן נ כ ״ ודפוס• נד( ו מ נימק לאמר בביצת בהלי שנת קיס לן‬ ‫כל׳ סמעון לאי‪ p .‬תיקן מ ח י ם וכן ציל בעקוס ול׳ מ ח ק לאמל השתא בהדי ששה קים לן‬ ‫בל׳ שמעון ולא‪ .‬בטי ודפוס‪ .‬והן מימלא אליבא לרב נממן מיצה דף ‪5‬׳ ע״א‪ .‬ו מ ע ס ק שד־ל‬ ‫‪11‬‬ ‫תשומת ר׳׳ת סיסן ד‬ ‫אס היו עליה חסעוח ב י ן ח ש ס ש ו ח קחנינה( כגון ש ש כ ח כדסוקס• לםתסא דאכן ש ע ל‬ ‫הכי (‬ ‫‪0‬י החכיח‬ ‫נ ו‬ ‫א ב ל בסניה‪,‬‬ ‫כיוןגז(‬ ‫שעשאו בסיס‪ ,‬הו• כנוף‬ ‫האיסור‬ ‫ושוייה‬ ‫ככוס‪ ,‬קערח ועששיח שסוקצין אפי׳ לר׳ שסעון דאין אדם צוסה ומצפה אימתי חפול‬ ‫האכן וחסעוח ‪ . . .‬ודרב אדרב נסי‬ ‫ל א חקש• דאסר מיטה שהיה עליה‬ ‫מעוח בין‬ ‫ח ש מ ש ו ח אפי׳ נוטלן‪ ,‬והכא שרי באבן על סי חביח דחכא מוקי ל ח בשבחנח( וההיא‬ ‫איירי ר ב בטניה ולא בא א ל א לטעוטי יהרה‬ ‫רטיטה‬ ‫בדפוכה החס‪.‬‬ ‫ואיח‬ ‫אמאי‬ ‫איצטריך רב לשנויי האי דמוכני כרי שמעון לוקי כשבה וכר׳ יהודה‪ ,‬דהא רב נמי‬ ‫אית ליד‪ ,‬ההיא ס ב י א ‪ .‬״ ל נ־הא ליה לאוקמי במניה וכי׳ שמעון דאורחא רמילתא הוא‬ ‫דטוכני נותנין עליה טעות‬ ‫בסים‪...‬‬ ‫וחיהוי‬ ‫וםבירא ליה כרב יוסף אליבא דר• שמעון דמניה ל א חוי‬ ‫ועוד דסחס חלמודא טוכיה דהלכה כרבה נס( דקפריך בנוטל אדס א ת ב נ י ס (‬ ‫כלכלה בסיס לדבר האיסור ש״מ דמניח הוי בסיס‪,‬‬ ‫דלרב יוסף נהי נמיסא(‬ ‫דביסוי ל א הוי שאין כאן צורך כיסוי מ כ ל מקוס בסיס ל א אשכחן לרב יוסף דאיח‬ ‫ליח דליפווך חלםודא הכי‪ ,‬ושלום אדוני נ צ ח ס נ ( ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫)בעני! לתרום שלא סן הסיקף(‪.‬‬ ‫אמר אדוני כי בן ב ח יבנו ח נ י כל• ק י ב לעומתו הם ושלום אין םשיבין הארי‬ ‫אלא‬ ‫ב פ נ י ו ‪ . . .‬אך קובלני על חחנך ר׳ אליעזרא(‬ ‫שעלד‪ ,‬ובלבל כ ל העולם‬ ‫וצירף דברי רבנו זקני ודברי רבנו אהי ודברי הרב י׳ יוסף ויבינו חננאל וטח ש פ ל פ ל ח ‪,‬‬ ‫ואין ע ל מ• ל ה ס ס ך ואין אנו יכולין לומר דבר ב ש ס אוסרו ולא ל פ ל פ ל ולדקדק על‬ ‫דברי שום נ א ו ן ‪ . . .‬כי אם ידעחי שפי׳ זה רבנו‪ ,‬חס ושלום שחעלה על דעהי לדבר‬ ‫על מלאך יוצתו‬ ‫להשיב‪,‬‬ ‫אך אמרחי אחר מן המפלפלים ה י ד ‪ . . . ,‬ואף נס ז א ח יש לי‬ ‫ובדברי עמו א נ י ד נ ו ‪ . . .‬ועל דברי רבנו נסים יודע אני ראיוחיו ונכוחות הן‪,‬‬ ‫אך מוקשה בהן אני‪.‬‬ ‫ומה שאמר אדוני נ(‬ ‫ל א כל הסרשוח שווח‪ ,‬הא בהדיא חנן‬ ‫איסא במקומו‪ ,‬ורב דהכא לאמרה רנה מםמיה קיס ליה כרי סמעוו לא• נת( על זה ט ז נ‬ ‫ראזיס בנליק חיל‪ :‬אין מוק‪ ,‬מאי קוסיא ומכיס לפי מה םכתוב לפנינו לאררני יוחנן קאי‪.‬‬ ‫דלהדיא אמלינן לקמן ‪ cp‬מ־ו עיא דריי אמר הלכה כ ר י ופריך ליה ממוכני ומםני ליזירא‬ ‫רמשנסינו שלא היו עליו כל נה״ש שלא לםנור דנריו סל ר׳׳י‪ .‬ונס לפי מה שהגהתי דאדר״נ‬ ‫קאי מימ אין מקוס לקושיא זו לאררבה מסס מוכח למותי כשאין עתה עליו ואפשר דקשיא‬ ‫ליה דלריש גס נעודן עליו לשסרי ולזה כתנ דהנך סתמי דקי״ל כריס נשכח איילי דומיא‬ ‫יססמי לאבן שעיפ חניוס‪ ,‬אבל נמניח מורת ריס‪ ,‬וא״כ בפיר אתי תך למוכני כר״ש ובמניח‬ ‫מיירי ולכן בעודן עליו אסור ע׳׳כ‪ .‬נו( כן הוא בהעתק שליל במקום דמוקמי׳ ליה סתמא‬ ‫לאבן שע״פ החביות להכא בכיי ודפוס‪ .‬ונזה הניה ראזיס ומוקמי׳ נמקוס להוקיר׳‪ ,‬כסתמא‬ ‫נמקוס סתמא‪ .‬וזח מסכים נכונה ע ס נוסחת כ״י של סליל‪ .‬נז( כיון בהעתק שדייל וכן‬ ‫נח( להכא מוקי לה נסיח בהעתק שד־ל וכצ״ל‬ ‫הגיה ראז־ם בהקיס כאן בכיי ונדפיס‪.‬‬ ‫במקיס דהנא ‪ HS‬מיקי לה נשכח נב״י ונס נדפיס‪ .‬נט( נמקוס ‪.‬ועוד דסתם תלמולא מוכיח‬ ‫דהלכה כרנה• איתא בהעתק שדייל‪ :‬ושיב מפרש תתלמיר היתה נ־ן החניית והדר מפרש לב‬ ‫חייא בר אשי השמית דרג גני מעית שעל הכר כלבה‪ .‬ס ( שנת ל ן קמ״נ ע״א‪ .‬ס א ( נהי‬ ‫נמי הנהס לאז״ס במקיס נהי נהי‪ .‬ס נ ( אצל של״ל לעד‬ ‫כ‪ .‬א( אצל שליל חסנן אליעזר חבינ־ והחכם גראסס נספרו ‪(ialli.i judaicii [<. 478‬‬ ‫חישב שהיא אחד ע ס הסואל אליעזר בן בלמה לקהן סי• מיז‪ .‬אך א־ן לזה לאיה ברורה‪.‬‬ ‫אנל נזה נראה שהדין עמו בחשנו שהיינו חד עס הריר אליעזר הפלייא המובא נחוש׳ ביב‬ ‫‪ cp‬עיט ע«נ דיה איהר נענין קני! דנר סלא בא לעולס‪ .‬כי ה־טנ הוכיח החכם הנ״י אסר‬ ‫פעמים ר ט ס קלקלו שס העיר סלאיזא לכתנו גם פלייא עיין לעיל ריש סימן א׳ הערה א'‬ ‫א׳׳ב שני עדים נדבר‪ ,‬שס העיר פלאיזא וגס שס האיש להוכיח שאליעזר הכזה ה־ה חתנו‬ ‫של י׳ שמשון הזקן מפלאיזא המכר פה‪ .‬נ ( כתג ראז־ס מליון ספיו על זה‪ :‬כיאה שי״ש רוצה‬ ‫ליישנ דמתניתין דגיטין נתלומת מעשר וע־ז כתנ דנמתניתין איסא תרומות ומעשרות ולא‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן ד ה‬ ‫‪12‬‬ ‫תרופות וסעשרוח ובגפ׳ תרופת ס ע ש ר ואנס׳ פריךג( ואטתני׳ ל א פ ר י ך ‪ . . .‬ועל לשון‬ ‫ד ח א ד ( כ ש פ ע ת ח א חנינא דחולין פ י י ך‬ ‫חכריס ש א פ י א ת נ י אינח ראיח‪,‬‬ ‫וכי נחשדו‬ ‫חברים א?ףנ דהוא פן חתורח‪ .‬ושלום תורח א ת נ י וביתו נצח‪ .‬ואשר עלה בדעת אדוני‬ ‫כי פ ע ל חשליח לבבי ל א כן ירפה‪ ,‬כי אני הפסקתיו ל פ ק כי היה םםורח בידי כ פ ו‬ ‫שפי׳ ולא חשתי ורא ה ת ס ח פ ה ת י ה ( עד כלוחו הדבר לשלום‪ .‬ושלוש לאדוני ולביתו‪.‬‬ ‫סימן ה‪ .‬תשובת רבינו יעקב לר׳ אליעזר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫)כענין זרק כזית תרומה ‪ noS‬טמא(‬ ‫הקשיח ל ש א ו ל על פי׳ רבינוא( יסד‪ ,‬הקשיח‬ ‫ו ב פ ח חשובות אחרוח יש שהרי‬ ‫סטעם ח מ מ ה אינה ראוי ‪ (3‬להחמיר ו ל פ ע פ בשיעורו וכן נכי יוצא ד ש ח י ה ל ח ם ‪.‬‬ ‫וכל פ ה שפירשו חחוספוח‬ ‫ל א יפה כיונו שסועחם ד ב ל א צירוף הוה ג(‬ ‫סצי לפכעי‬ ‫וכלמטה םנ׳ כלבוד ד ם י ‪ . . .‬וסה ש א ס ר רבנו ונס אחי‪ .‬דחוקד( בדבר‪ ,‬ד ב ש ע ח עקירה‬ ‫לאו חשיבוחא היא‪ ,‬ואומר רכנו משום ת ר ל ו ק ח ה ( ואח אמרח משום עבודח ת ת מ ה ו (‬ ‫דאי‬ ‫לאו‬ ‫הכי‬ ‫קשיא לן בו אעקירי‪.‬‬ ‫אפאי מחייב‬ ‫דהא‬ ‫ה ד כחוציא‬ ‫חצי נרונרוח‬ ‫וחפההז( דכולי ע ל פ א ם פ ו ר ‪ . .‬זו אינה קושיא דהחס בעקירחו ל א היה ראוי להנהת‬ ‫לכשיעוד‪.‬‬ ‫א כ ל כבר פ ש ו ט ו ח ל פ ו ד עיוך בידי ש כ ל פקום שעקירח ל ד ע ח הנחה היא‬ ‫אם חחנחד‪ ,‬ח ש ו ב ה עקירד‪ ,‬שלצודכה חשובה היא‪ ,‬וכן נבי יוצא דלחש חסנים דקאטר‬ ‫חלםודא סדלענין יוצא ב ב ד ח ס ( ו ט ׳ אע׳נ ד ב ש ע ח עקירד‪ .‬ליכא שיעורא כיק דהנחה‬ ‫יש שיעור להייב‪ ,‬עקירה בתרה נדירא‪ .‬ודחי ה ל ם ו ד א מ ( הכי ח ש ח א ובו׳ ועיקד׳ חלסודא‬ ‫דשסעת׳ הכי איתא לעולם לענין ש ב ת ‪ . . .‬ובנון דאיכא ובו׳‪.‬‬ ‫לביח ט מ א וחציתף שבכיח חולין‪,‬‬ ‫ותרומה טהורה זרק‪ ,‬א ב ל תרופה פ ם א ה ל א ד ל א‬ ‫מכשר ל ה בזריקחו לשום ט ו ס א ה‬ ‫כנרונרוח‬ ‫ודווקא ת מ ס ה טהורה‬ ‫ולשום דבר ה ט ש ח נ ה כה‪,‬‬ ‫וכן ב ט מ א ה נמי כנרונרות‪,‬‬ ‫ד ב ב ל ל כל האוכלין וצו‪,‬‬ ‫וכפהורה א ס הוציאוה‬ ‫א ב ל כטהורה שזרקה‬ ‫לביח ט ט א החשוב בזריקחה ל ש ע ח ח לחייב האוכל אוחו חכזיח‪ ,‬ד‪1‬איל והחשיבה לכך‬ ‫נם לענין ש ב ח יחהייב בעקירתו‪,‬‬ ‫שלצ־רך כך עקיה‪ .‬דהוי כמו העוקר לחצניע טחוח‬ ‫טכשיעור והוציאו שהוא חייבי( והיינו דקאמר טדטצרטי וכוי‪ .‬ובםחזח פ כ ד ת ל א ט צ י‬ ‫פריך וכי נחשדו ובגמרא ‪ cp‬ל׳ איתא תרומת מעסר ופריך‪ ,‬וכלפי לייא דאמתניתין תיקשי‬ ‫פ י ‪ ,‬להא ממלא דמיילי נתלומת מעשל טפי יש לומר שניטלת שלא מן המוקף מבתלומוס‬ ‫ומעשלות ונלאה שדעת לית ליישב מתני׳ דמיימ נע׳־ש וי״ט וכמ״ש התוס׳ שם‪ .‬ע״כ‪ .‬ועיין‬ ‫נ( וכי נתשלו‬ ‫נתיס׳ ניטין דף ליא נדא דיה המניס ונתוס׳ יבמות דף צינ עינ דיה אלא‪.‬‬ ‫ד( בהעתק שדיל איתא‪ :‬דתא נני מעשל‪ .‬ועיין חולין דף זי ע*א‪.‬‬ ‫ניטין דף ל׳ עיב‪.‬‬ ‫ח( בהעתק שד״ל ולא חששתי להתמהמה‪.‬‬ ‫סיס; הי‪ .‬השואל ל׳ אליעזל לא נדע מי הוא משנים הנזכלים נשם אליעזל ס ת ם בתשובות‬ ‫לית‪ .‬האחד הוא חתנו של ל׳ שמשון בסימן ל׳‪ ,‬והשני זה אליעזל ממין עיין לקמן‬ ‫בסימן ע״ו העלה לאשונח‪ .‬א( כל התשובה שייכת לשבת דף צ*א נדב על הא לנעי לבא מלב‬ ‫נחמן זלק כזית תלומח בנית טמא ומי‪ .‬לבנו זה שהקשה עליו הוא לסי הניאה לבנו שמואל אחיו‬ ‫של לית שהניא תלשנ‪-‬א כאן דיה זלק‪ ,‬ונס שם חונאס קושיא זו נשם למבין‪ .‬ב( הנחת לאזים‬ ‫במקום הוא בכיי ודפוס‪ .‬נ( חנתת לאז׳ים נמקוס הוא בכיי ודפוס‪ .‬ומנת הדבלים‪ ,‬דללבלי‬ ‫לבני שמואל חשיבות התלומח היא מצד עצמת אף בלא צלוף‪ ,‬איכ ל׳׳ל למבעי בצימף ונזלק‪,‬‬ ‫אפילו מכניס נמי אע״נ שחיוב שבת נא קולם לצילוף בלמטח מנ׳ ועיין בסוס׳ סם דיה מון‪.‬‬ ‫ד( כן הוא בטיי ו נדפיס דחוק׳ ולאזים תיקן דחקת‪ .‬ח ( כן הביא לשניא שם בשם לבנו‬ ‫שמואל‪ .‬ו( נ״ל דכונתו כמו שכתב הלשביא שם ל ת ק דבלי לבנו שמואל שחשיבת! תלומת‬ ‫מפני שמחייבת להם הכתוב וםמיתם את משמית תרומוםי‪ .‬ואולי צ״ל כאן משמלת סיומת‬ ‫ס( ‪ p‬חנית לאז״ם במקום בנד׳ בכיי ודפוס‪.‬‬ ‫ז( שבת שם‪.‬‬ ‫במיןים ע מ ל ת תלומח‪.‬‬ ‫ט( שבמ ס ם‬ ‫י( שבת דף צ׳ ע״ג•‬ ‫‪13‬‬ ‫תשובותר*ת סימן ה ו‬ ‫לטיבעי דבסחות מ מ י ת ל א מהייב האוכל ת ר ו מ ה ‪ . . ,‬ותדע רגבי יוצא אעינ דבסתות‬ ‫מכזית טיטסיל ביוצא‪ ,‬נהית תלמודא למימר טדלענץ י ת א בכרת וכר‪ ,‬ואם היתד‪ .‬ממאה‬ ‫מקודם או יוצא מקודם פשישא ב ג ר ו ג ר ו ת ‪) . . .‬ומה שאומר רבנו דבשעח עקירה בעי‬ ‫השיבותא‬ ‫ותמחה‬ ‫דאי‬ ‫לאו הכי‬ ‫קשיא עקירה‬ ‫אמאי מהייב‬ ‫הא הוי כהוציא‬ ‫דכולי עלמא מ ו ח דטטור ‪ . .‬זו אינה קושיא דהתם‬ ‫בעקירתו‬ ‫הצי גרוגרות‬ ‫ל א היה ראף‬ ‫אבל דבר פ ש ו ט וחלמוד ערק• ד‪1‬א ש כ ל מקום שעקירה לדעח חג חח חיא אמ ההגהה‬ ‫חשובח עקירה שלצורכח ]גטי[ חשובח חיא‪ ,‬וכן גבי יוצא דלחס חפגים ‪(. . .‬יא( ודבר‬ ‫זח בלא נמנום‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וק‬ ‫)בענק אובלין אי מקבלין טומאה בב׳׳ע(‪.‬‬ ‫ליסמא בכביצחא( נבי בצק שבסדקי עריבח שאי אפשר ל פ ר ש בענין אחר כאיםורו‬ ‫ה י ש ו ב ו ( ונט בכאן ג( ההלכה טוכחח כן‪ ,‬ונט נכי חכשר בחביחל( שנשברה אין‬ ‫נ‬ ‫הכשר לפחוח ט ב ב י צ ד ‪ . . .‬וטתורח כחניט אין לנו לסתור חחלטוד‪ ,‬דליטטא ב כ ל שהוא‬ ‫דרבנן וקרא אםטכחא ב ע ל ט א ח ( ‪.‬‬ ‫סימן ו׳‪.‬‬ ‫)ענין אריסות וקבלנות לנבדי מ‪8‬במ יי״פ וענין טלאבח לאבל(‪.‬‬ ‫אהבת‬ ‫אלוטי וטורי ר׳ ש ט ו א ל א ( חזקיקחני לעבריני על דעחי‪ ,‬כי בקושי נדול אני חולק‬ ‫על רבוחי‪ ,‬אך ענוחנוחו הרחיבחני לחשיב טח בלבבי‪ .‬כי נ־ל דטוחר ישראל‬ ‫לחניח לנוי‬ ‫חטקכל קיבולתו‬ ‫לעשותח‬ ‫בשבתוח‬ ‫וכיטיט טוביט‪,‬‬ ‫דהא אטר‬ ‫ביציאח‬ ‫ה ש ב ת נ( נוחנין כלי לבן לכובם‪ .‬ואית חני טילי בדבריט ד ל א ט ט ר ט ט א טילחא ו ס ש ו ם‬ ‫האי מעטא‬ ‫סילתא היא‪,‬‬ ‫ל א נתיר‬ ‫א ל א כנץ אואן יחעות‬ ‫צא ו ל ס ר סרתיים ש ל סיס ג(‬ ‫וכיח חלל ליח לחו שביחח כליט‬ ‫שנותנין לארונ‬ ‫שאסרו בית שטאי‬ ‫ו ט מ א בהן‪,‬‬ ‫הא לאו‬ ‫טשוט שביתת כליט‬ ‫ו ש ח לחניח בחן חטין והן טתונין כל השבת ‪. .‬‬ ‫וכ״ש שאט עיי נוי בקבלנות שהוא מותר‪ .‬ורבותינו שסוסקין בכל טקוט שביתח כליט‬ ‫ד א ו ח י ת א הא ליתא‪ .‬וכן ב ח ה כ ד ב ח הטקיל בשביתת כליט אבל ברהייט טלינ עלאי‪,‬‬ ‫ולא ידענא ט ע ט א דסשסיעת קול לית לן ועד שיתברר לי טעמו ל א אאסור אותן ד(‪.‬‬ ‫— ועוד נראה לי להתיר ק ט ל ת מדאמרינן בשלהי םיק יעיזח( דסשכירין שדות אבל‬ ‫ל א מרחץ‪ ,‬וטעמא מטרש בנמרא דנבי שדה אמרי ארים אריםותיה קעביד‪ ,‬איכ א ח ם ו ת‬ ‫יא( תמלות נתסגר תן הן חדנריס שכבל נאמרו לעיל ואן למותר נכאן ורק עיי שעות סופר‬ ‫נשתרבבו הדברים לכאן‪ ,‬ולכן מסקס גס לאזים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א( הלשץ קצרה‪ ,‬אן זת תוכן תדבריס‪ .‬וכן לענין ליסמא אוכלין בעינן כביצת כמו גני‬ ‫בצק שבסדקי עריבה בפסחים דף מיו עיא‪ .‬ואץ לסלק נין לקבל טומאה ונץ לסמא‬ ‫אחייס גגי אוכלין‪ .‬חת ננל לעת רשיי בפסחים ‪ cp‬ל־ג עינ ד״ה נכביצה דסיל דאוכלין‬ ‫מקגלץ טומאת אפילו גכ־ש‪ .‬ועיץ דגריס אלו ‪ p t o‬נספר תישר על ערונין נדפיס ד‪ 0‬כיו‬ ‫ע״א סימן למיג ונתוס׳ פסחיס ‪ cp‬ל־ג עיג דית לאימת וסוס׳ שגת דף ציא דית או לענץ‪.‬‬ ‫ג( כלומר שמת דאיסא שט גגי נצק שנסלקי עליגת*פסס דאיסורו חשונ מצט‪ cp‬אי אפשר‬ ‫לפרש נענין אסל אלא שמצטרף לכזית לענין קגלת טומאת‪ .‬אנל עיין שם בלש« דית בפסח‬ ‫נ( בשנת דף צ״א עיא דאיירי בית לעיל דקאמל שם אי‬ ‫שסייש לענץ לטמא אסריס‪.‬‬ ‫לענין טומאת נכביצת אוכלין בעינן ועמיש בתוס׳‪ .‬ד( כלומר נפרק חבית שנשברת שבת דף‬ ‫ס ( הינאת נלשיי וסוס׳ פסחים דף לינ עינ‬ ‫קמ׳יה עי*‪u, .‬״"‪ c‬בסוס׳ דיה כביצה‪.‬‬ ‫ובמקומות אסלים‪.‬‬ ‫סימן ו‪ .‬צ( ל׳ שמואל * ד ו של ליס‪ .‬נ( שגס לף ט ‪ f‬ע׳׳נ ועיץ שם מוס׳ דית אץ מתנין‪.‬‬ ‫ת( עיז לף כיא ע׳יג‬ ‫ל( שס עיץ תום׳ ליש ותשתא‪.‬‬ ‫נ( <‪ ot‬רף • מ ע״ח‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ו‬ ‫‪14‬‬ ‫נוי בשדה דהוא טטרסם מובא שרי דהוי‪ ,‬ליה קבולת‪.‬‬ ‫ואפי׳ ריש בן אלעור דסלינ‬ ‫בנמרא וםפרש טעםא רארים אריםותיה קעביד לית ליה‪ ,‬ואוסר ש ד ה משום דנקראח‬ ‫על שסו‪ ,‬נם ם ש ם נםצינו לסדין‪ ,‬כי אס ל א היתד‪ ,‬נ ק י א ת על שמו ש ל ישראל אלא‬ ‫בתורה אריסות שהיה סותר‪ .‬וכל היכא דידעי אריסותיה ל א צריכנן ל ט ע ם א ד ד שםעון‬ ‫בן אלעזר ד ש י י נבי נוי ם ש ו ם דאמר ליה חניית א ל א םשום אריםותיה ועה שרי ועוד‬ ‫שהלכה כתיק רםתם םתניתין כוותיה‪ .‬ו ט ל ה ש ם ע ת ת א רטיק סי סי ש ה ס ך ו(‬ ‫דאוסרת‬ ‫קבלנות היינו ביסי אבלו‪ ,‬שנראה כםוסר מלאכתו לעשותה ובאבל התטירו‪ ,‬א ב ל ק ט ל ת‬ ‫נוי אמר נוי אדעתיה קעביר‪.‬‬ ‫ועוד דקבלנות אי אמר ליה סי ציית‪ ,‬דנהי דציית נבי‬ ‫שדה דישראל כר׳ שמעון בן אלעזר‪ ,‬נבי קבלנות ל א ציית‪ .‬והכי פירושא דשמעתתא‬ ‫אמר‬ ‫שסואל‬ ‫מקבלי ק ט ל ח ד א ב ל‬ ‫בחזך החתום‬ ‫אפי׳ סקודם אבילותא אסור‬ ‫חוץ‬ ‫לחחום מותר‪ .‬אמר ד פ פ א וכוי‪ .‬אמר ר׳ משרשיא וכי ליכא מתא דסקרבא לחתם ל א‬ ‫אסרן א ל א בשבתוח ויםים טובים שאין ישראל רואח ם ל א כ ח ח א ב ל חנעשיח עיי נוי‬ ‫א ב ל בחול חסועד דשכיחין אינשי דאזלי אסור‪,‬‬ ‫וכיש בחול שהוא אסור‪ .‬והא דנקט‬ ‫הויה הא קמיל‪ ,‬אע׳נ ר ל א שכיהי דאולי כולי האי אסור‪ ,‬ועוד איידי דתנא שבתוח ויטיט‬ ‫טוביט נקט ה ו י ה ‪ . .‬מר זוטרא בני ליה אטדנא‬ ‫איקלעו ו כ ו ׳ ‪ . .‬ולא רצו ליכנס וקטריך‬ ‫ביסי אבלו חוץ לחחום ובשבת ר י ט‬ ‫והא שמואל וכר‬ ‫‪ . . .‬וכדטםקינן ובשבתות‬ ‫וייט טותר וטשני איהו סיוע םסייע בהדייהו בתיבנא כלוטו־ ל א היתה ק ט ל ת נסורה‬ ‫שהרי הוא היה נותן להט ת ק התבני׳ והטיט ובכל ]זה[ ז( אסור ‪ . .‬מכאן למדנו שסותר‬ ‫ק ט ל ת לנכרי ב ש ב ת וייט‬ ‫לעשוחו אחר‬ ‫קבולח‬ ‫‪ . . mm‬והא דתניא בשילהי שטעתתא טקבלין קכולת בטועד‬ ‫הטועד ו ט ס ד רבותינו‬ ‫א ל א טקבלין קכולח‬ ‫בנוי ה מ ק ב ל אינו נראה‬ ‫ואטקבלץ קאי‪,‬‬ ‫דהא ל א קתנ׳ נותנץ‬ ‫ואי בנוי איירי מ ה ליח‬ ‫לטיחני טוחו־‬ ‫ליתן קבולח לנוי אי נטי נוחנין ק ב ו ל ח ‪ . .‬וחיטס( דברייחא ט ק ב ל ץ קבולח בין ישראל‬ ‫בין נוי בעוטד לעשותה לאחר ה ט ו ע ד ‪ ,‬ובמועד ל א יעשה‪,‬‬ ‫בץ ישראל טשוט שהוא‬ ‫מוזהר על המועד ובין נוי טסני שססרו לו בטועד אינו עושה ואינו אוטו־ לנוי ועושה‪,‬‬ ‫א ב ל סםרה קודם הטועד לנוי טותר ב ל א אבילות‪ .‬ותני טקבלין טשוט ישראל המקבל‬ ‫ותני בטועד ל א יעשה טפני ישראל הםוסרה לנוי הםקבל‪ .‬ולדברי רבותינו שטטרשים‬ ‫טלא‬ ‫ש ט ע ת ת א בשבתות וייט ו ל א טשוט אבל‪ ,‬כסה חשובות לדבריהפ חרא דשטואל‬ ‫ד א פ ר טקבלי ק ט ל ת בתוך ה ת ח ו ט ‪ . .‬עיקר דבריו ל א טירש‪ .‬ועוד ט ל י טירקין ב א ב ל‬ ‫טייח וטילתא דשטואל נוטיה טאבל טליק ובקבולת ד א ב ל טיירי ההיא דטליק ט י נ ה ‪. .‬‬ ‫ועוד קשיא ההיא דבשילחי נדק דעיז דםוכתת דאריסות נוי ב ש ב ת שרי ועוד לכאורה‬ ‫נראה בם׳ ק ס א ד ש ב ת ש ם ל א כ ת ישראל נעשית אדעתיה דנסשיה דנוי סותרת ואטרינן‬ ‫נטי נכי פסינהע( דסוםק עיס ל ש ב ו ת ואינו שובת אליבא דרבי ו א מ ה י י( סלינ עלה דאינו‬ ‫צריך‪ ,‬ד ט ש ט ע דעי אינו טניח בשביל ישראל ט ל ע ש ו ת קכלנוחא‪ .‬ולשון אחו־ נמגאתי‬ ‫בפירוש ש ט ט ר ש ד ש ט ע ח א דשטואל באבילוח טיידא‪ ,‬א ב ל ל א נחיישר בעיני רבותינו‬ ‫לטי ש ל א העפירוה על עיקרה‪ ,‬ומתוך כך נראה להט שבוש‪ .‬ואני טדעתי טירשתי כן‬ ‫ואץ ב ה נםנום‪.‬‬ ‫ואלו דקדקו ב ה < מ ת י נ ו‬ ‫עפרו‬ ‫בשפועתם‬ ‫כי ידעתי לשון זה ש ל‬ ‫ש פ ו ע ה היא עיקר‪ ,‬אך לטי שהקשו בהלכה שינו אותה‪ .‬וידע אדוני כי לטי דברי דבר‬ ‫ט ש ו פ הוא ש ב ש ב ת וי*ט וסועד ס ו ת ר ת קכולת לנוי אם אינו א ב ל יא( אט פ ס ר ה קודם‬ ‫‪ q‬ייב ע״א‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ל‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫מ‬ ‫ש‬ ‫ועיין סוס׳ ליה אמל‬ ‫ז( ובכל זה כציל במקום ובכל לחודא בכיי‪ ,‬ובדפוס עשו ובבבל במקום ובכל וראז״ס סניה‬ ‫כה״נ במקום ובבבל‪ .‬ס( וסיפ כן סוא בכיי אנל בדפוס איסא אעיפ ולאזיט תניה אע״כ‪.‬‬ ‫יא( כלומל ישיאל חמוסל‪.‬‬ ‫ס ( שבס דף יינו נדא‪ .‬י( לםנינ‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת פ י ק ו ז‬ ‫המעד‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫דהואיל ו נ א כ ל סוקסינא לאיסור א ומפר׳‬ ‫ב ש ב ת וי״ש סותר‪,‬‬ ‫ש א ר כני א ד פ‬ ‫שרי‪,‬‬ ‫בית‬ ‫שדה‪,‬‬ ‫ד ס ש ר ש י א ד ל א נאסר א ל א בחת״‪.‬‬ ‫רואץ אנו הדברים קיו דאפי׳ נכי‬ ‫ל א ב ל שכן‪.‬‬ ‫ופפלטלין‬ ‫ב פ פ ל ס ל י ן איתנייהוינ(‬ ‫‪15‬‬ ‫דקתני‬ ‫ו כ ל השפיעה מוכחת‬ ‫וכלבד‬ ‫כן נראין‬ ‫א כ ל י א ס ו ר בחול ב ש ב ת‬ ‫ש ל א ישקול‬ ‫הדכרים‬ ‫ד ל א םטלני כץ קבלנות‬ ‫ו ל א י פ ח ד ו ל א יפנה‪,‬‬ ‫כעיני ק פ נ ו‬ ‫ואלו ב א פ ע ש ה‬ ‫ו כ ל חני‬ ‫ל י ח חייתי‬ ‫פורה לעזנפי‪.‬‬ ‫סימן ז‪.‬‬ ‫)ענין מחלוקת כ»ל מכבדות(‪.‬‬ ‫השיב‬ ‫רבנו ת פ להרב ר ש מ ש ו ן ‪:‬‬ ‫א מ ר עולא מחלוקת כ ש ל מכבדותא( א ש ר א פ ר‬ ‫ארוני כי התאנות •הנחלות בכיפין הן פין תפרים רעים ובשעת נשירתן אינן‬ ‫ראויין ל א ד ם‬ ‫לאדם‪..‬‬ ‫שסוכן‬ ‫עד‬ ‫לאהד‬ ‫זסן א ל א לעורבים ‪ . .‬וסשום‬ ‫הכי פריך‬ ‫והא פומנות‬ ‫הן‬ ‫זאת ל א זאת‪ ,‬כי א ם כ ש נ ת ל ש ו קודם ש ב ת וודאי הן סותרות‪ ,‬ש כ ל ב ( דבר‬ ‫ל כ ה ם ה הוא סוכן ל א ד ם‬ ‫לענין שכת‪,‬‬ ‫א ם אינו‬ ‫נ ו ל ד כדאשרינן‬ ‫סתובר א ו‬ ‫כוותיה שקיל נפי ל ח ו כ ח ך עלוויה דחזי ל פ א כ ל בהפד‪-‬ג(‪ :‬ותו א ס ר ק ש ש ע ל ה פ מ ה‬ ‫וכד ואם היה ראוי‬ ‫לפאבל‬ ‫ב ה פ ה פ נ ע נ ע כידיד(‬ ‫ודבר זה‬ ‫ה כ ל יודעין‬ ‫ואץ צריך‬ ‫ראייה ק( ש י ט ל ט ל א ד ם לבהסתו ויאבל ם ה ס א ס י ח נ ה ב כ ל דבר הפובן ל כ ה ם ת ו אש‬ ‫ראוי‬ ‫לאכילח‪ .‬ואם נחלקו בלזמנוץ שינאו(‪,‬‬ ‫ד ק א משוי ל י ה ם נ א ואינו אוכל‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫פ י ועא ש ו מ ה שיכין לבהמתו מקצה לעזנסו‪ ,‬ר א ם כן א ף שלשולא י א ס ר ‪ . .‬ועוד הרי‬ ‫הן פכינץז( ש פ ו ד ש ל עץ ל א כ ו ל ב ש ר ‪ . .‬ו ב ל ש ץ ע ו ל א (‬ ‫ש‬ ‫בשל‬ ‫מכבדות‬ ‫ו ל א ]קאפו־[‬ ‫ב ש ל הכיטץ א ל א ע ( ודאי‬ ‫]לא[ ד ק ד ק פודי ד ק א פ ר‬ ‫דקאפד כ ש ל‬ ‫כ ץ הביסיןי(‬ ‫שנשרי פ ן ה פ כ כ ד ו ת לבין הכיפין ילטי פירישי איני יכול ליישב ה א ד פ ק ש י ה ש ת א‬ ‫סוכן ל א ר ס ]לא[‬ ‫הוי מוכן ל כ ל ב יא(‪.‬‬ ‫וההיא ד ד‬ ‫יועדה בכטנייתע(‬ ‫דהכריע דההיא פוקםינן ל ה בכפניות הגדילה בניטץ יבאילן שיכיג(‬ ‫בשקיק‬ ‫ועא‬ ‫ש ה ו א נסור עדיץ‬ ‫והן ח י י מ ת במעשר ]ומולק[ בץ הכסניות שנקראו מ ס ר וסופן ל ה ת ב ש ל כאילן‪ .‬ואיני‬ ‫יודע פ ס נ י פ ה ד ח ק אדוני לומר שנ׳ ענפים כ ד ק ל נ׳ שינים‪.‬‬ ‫דכי קאסי־ אוכלין ע ל‬ ‫יא( ועיין עוד ל ק ק בתשובת י״מ אל י ב ט משלם ס י ק מ*ח אות י*א שכסנ שלק מרוסק ססיל‪.‬‬ ‫סיסן ן• א( פסחיס דף ‪ w‬נדב ועיין בסוסי שם דיס מסלזקמ‪ .‬ב( מומלס שכל ‪ p‬םוא בכ״‪,‬‬ ‫והוא הנכון‪ .‬אבל בדפוס אימא נימילוס של כל ויאזיס סיקן בססילוס במקיס ביסייס‪.‬‬ ‫ד( מנענע בידו‬ ‫ג( שבס דף ק י ׳ נ עיא נני מעשה דל׳ אבסו לאיפסק ליס לצועת דסנלליס‪.‬‬ ‫בכ״י‪ ,‬אבל ביסוס ונעשה בידן ויאז״ס מיקן ונעשה מולן לדגל‪ .‬עיץ שנס דף קזדא )ל־א‪.‬‬ ‫ס( כלומל לדגי זס שיסלסל וכף‪ .‬ו( ביצם דף צינ עיב‪ p (f ,‬םניס יאזיס במקום מומי!‬ ‫ביסוס ו נ ס בכ״י‪ .‬ביצה ‪ JTJ VO‬ס( ^ א מ ״ וכציצ גמקיס לעס בדפוס• אכן צלין להוסיף‬ ‫לסי לעמי סמלה ‪.‬לאי שססל בכיי ובדפוס או שצלין להניס לא במקום צמה‪ .‬ח ס מ נ מ י ג י ט‬ ‫לועי‪ .‬שהלב ל׳ שמשון לא דקיק ביביי עולא שאמי מ ל ‪ p‬סטסין וצא בשל ח מ ץ ‪ .‬מנוס‬ ‫לאיס שאין לעסו עצ מאטמ הנליצומ נכפין אצא על אומן שנשלו ק סמכביוס צבין סכיסץ‪.‬‬ ‫‪ (8‬א ל א ‪ p‬הגיה לאזים במקום אבצ ביסוס ו נ ס בכ״י‪ .‬י( כצומי‪ .‬יא( ניצ שהוקשה צי״מ‪.‬‬ ‫ט צפי פייוש ליש אין הכידון מ מ ס ציאיה‪ ,‬י ק צפי סימשו מיילי עוצא בשנמצשו מאסמיל׳‬ ‫אנצ הכא כשנמנבצס בשבמ לא סימה הנהמה מוכנס לאלם בין השמשות‪ .‬ומיץ בסוני ‪°0‬‬ ‫ינ( ע מ ב ץ י ף כיס עיב‪ .‬וכיאה שמשם הביא י*ש לאימו יכפמו׳מ ק פ א מ פ‬ ‫דיס דמנן‪.‬‬ ‫ינ( סצשון ענומנעס‪ .‬ונראה שכונס ליש צומי‪ .‬שאליגא מ פ ס יאייס‬ ‫לעוס שצא ננמיו צנשצ‪.‬‬ ‫ע ל לעס הייש‪ ,‬י ק אשי שם נקלאו כסגיוס נין שנדלו נ כ י פ ק ובין שגדלו באילן נ ו ת ׳ י א ל ו‬ ‫שגילו בכיסין ע מ י ו וסייבין במעשי‪ ,‬ואלו שנדלו באילן ת ת נקיאו ג י ס י י ס י ק לםימםל‬ ‫‪16‬‬ ‫של‬ ‫תשובות דית ם י ק ז‬ ‫חכיפין‬ ‫כין‬ ‫תנא‬ ‫אשתמיט‬ ‫וכוי יל(‬ ‫היה לו‬ ‫אוכלץ‬ ‫לומד‬ ‫על שבכישין‬ ‫למיתני כין כין ‪ . . .‬ופי׳ ד ש מ ע ת ח א הכי‬ ‫ועל‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫שבשיצין‬ ‫דלא‬ ‫אמר עולא מחלוקת‬ ‫כ ש ל מ כ כ ת ח ש ש ם נשארו חמרים כ ש נ ח ל ש ו ונזירה ש מ א יעלח כשבת‪ ,‬א כ ל כאותן‬ ‫שנפלו כין הכיםק ל ט ט ה םג• טפחים‬ ‫והא מוקצוח נינחו‪,‬‬ ‫םטוך לקרקע דיר‪ .‬מ ו ח י ‪.‬‬ ‫שאינו‬ ‫שהיו טחוכרוח כין חשטשוח ונשרו אהרי כן‪ ,‬הרי שאין דעתו עליו טאחפול‪,‬‬ ‫יודע אם יהו נושרין אם לא‪ .‬ולא דטי לרכה כר רב הונא דאטר כאין צדיןטו( טוקצה‬ ‫שיבש ואין חכעלים טכירין בו דםוחר‪,‬‬ ‫דחחם כנון נרונרוח וצסוקין שהיה להם ככר‬ ‫שעת הכושר אכל הבא לא‪ ,‬אי נסי התם מדעתו מקצר‪ ,‬ודעחו עליח ליבש‪ ,‬א כ ל חכא‬ ‫הוקצה ס ה ס ת א י ם ו ר היכור ל א ס ה נ י דעתו‪ .‬ואתרווייהו פריך פז(‪ ,‬ועולא אית ל י ה ס ו ק צ ה‬ ‫כר׳ יהודה אפי׳ כשבת‪.‬‬ ‫וכי תיסא‬ ‫הואיל והזו לעורכים דעתו ש ל ארם‬ ‫אס יסצא‬ ‫שעת היתר לעצסו ש ה כ נ ת עורכים תעלה לו‪ .‬ומטעם זה נתיר כל פיני היבור הראויין‬ ‫ל כ ה ס ה שאדם רוצה שתאכלם כהטתו‪ ,‬רכל דהוי ל כ ה ט ה אס״ סהוכר אם דעתו ש ל‬ ‫אדם לחאכילו לכחסחו‪ ,‬כ ח ח ל ש ו סיחזי לאדם טוכן הוא־ כטו השוהט להולה ואם לא‬ ‫יראחח( כ ח ח ל ש ו לאדם‪ ,‬אפי׳ ל כ ה ס ה אםור ל ט ל ט ל ו ועאיל והיד‪ .‬מחוכר‪ ,‬ומשום כך‬ ‫עשבים חנחלשין‬ ‫ל א יטלטלם לכהסחו‪.‬‬ ‫ואוחן חיבורים‬ ‫דאדם מקפיד עליחם‬ ‫שלא‬ ‫חאכלם בחסחו הם אסורים סשום מוקצה‪ ,‬ש ל א הוכן אפיי לבחמח בדאמר נכי נבלח‬ ‫ש נ ת נ ב ל ח בשבח‪.‬‬ ‫וחיינו דקאסר‬ ‫וכי חיסא‬ ‫חואיל וחזי לעורבים‬ ‫שטוב לבני יריחו‬ ‫שיאכלו בנייח( עורבים סהם אי חזי לחו‪ ,‬וכיש שאר בחמוח‪ ,‬דרוכ חמרים הוד‪ ,‬לוע‪.‬‬ ‫פובן‬ ‫חשחא‬ ‫שכשהיא‬ ‫למחר‬ ‫פאחפול‪,‬‬ ‫שבחטח‬ ‫היה ראויה לכלבים‬ ‫כשנחנבלה‬ ‫כאילו‬ ‫עופדח‬ ‫כמו נבלה‬ ‫מובנח‬ ‫לשהיטה‬ ‫לא הוה סוכן‬ ‫אם הוא פבינח לכך‪,‬‬ ‫לכלבים מחיוחיח‬ ‫מאחמול‪,‬‬ ‫לכלבים סאחסול‪,‬‬ ‫ואעם־כ לא חחשוב‬ ‫ולא םהניא‬ ‫להו בין‬ ‫ה ש ס ש ו ח חבנח אדם לחיוח כפו מ ר פ ה בדאסרינן בביצה יט( סוכן ל ב ח ס ח שאדם רוצח‬ ‫שחאבלנו בחסחו כ ש ח ה א שעה ראוייה כנון חכנח אדם‪ ,‬לא כ ל שכן ש ל א חהניא לו‬ ‫חבנח ב ח ס ח ו ‪ . .‬וסשני סירי‬ ‫דחזי לאיניש‬ ‫לא סקצי ליה‪,‬‬ ‫שעל‬ ‫כל דבר שיש בו‬ ‫חכנח אפיי לכלבים דעחו ש ל אדם לכשיבא לו ש ע ח חיחר שיאכלנו עיי אוחד‪ ,‬חכנח‪.‬‬ ‫וראיח לדבר דאפרי׳ ב ש פ ע ח ח א קפייחא דביצד‪-‬כ(‬ ‫אפרוח שנולד כיום פוב רב א ס ר‬ ‫אסור ופריך ליד‪ ,‬ובי מד‪ ,‬בין וח ל ע נ ל שנולד סן ח פ ר ס ח ביום פוב שחוא פוחד אפר‬ ‫ליה הואיל וסוכן אנב אסו לכלבים ד פ ד פ ה מאחסול הזיא לכלבים ועוברה היה ראוי‬ ‫כפו כן‪ ,‬עכשיו שנולד בייפ באת עליו שעת היתר לאדם‬ ‫הועילה לו הכנת הכלבים‬ ‫ש ל אתפול דדעתיה דאיניש בדפרישית לעיל‪ ..‬ופריך ה ש ת א סוכן לאדם‪ ,‬שהיא הכנה‬ ‫השובה‪ ,‬ל א הועילה לבהפה‪ ,‬סוכן ל ב ה ס ה שהיא הבנה גרועה וכוי‪ .‬ובי סוניות ה ל ל ו‬ ‫אחת הן ופתרון אהד להם‪.‬‬ ‫וההיאנא( דקאפר בביצד׳כב( פירות הנושרין פאי פ ע פ א‬ ‫נדרה ש מ א יעלד‪ ,‬ויחלוש‪..‬‬ ‫ד ח א לא קפריך וחא סוקצח נינחו‬ ‫ולדברי מורי שאומר‬ ‫א ל א סשום דאינן ר א ו י ו ח ל א ד ם עד לאחר זסן ו ח א ס ם י ק ש מ ע ח א חואיל ו ח ד ל ע ו ר ב י ן‬ ‫שדי איכ חתרת נרונרח וצפוקין פשויח להו‪ ..‬והאי דקא פריך וכי חיסא ואייחי ראיח‬ ‫ופנוורין מן המעשי‪ .‬יל( פסחים ‪ cp‬ניב ע*ב‪ .‬ומנת רית דלפי לעת ריש באומר שנ׳ ענפים‬ ‫יש באילן עם נ׳ מינים‪ .‬המכבלות והכיפין והשיצין א״כ למת תניא שם אוכלין על של בין‬ ‫הביפין ואין אוכלין על של נין השיצין‪ ,‬מת נין בין לקתני‪ ,‬ליתני אוכלין על םנכיפין ואין‬ ‫נח( כלומל אנשל‬ ‫טו( ניצת ‪ cp‬כיו ע־נ ושם איתא רנ כהנא‪.‬‬ ‫אוכלין על שנשיצין‪.‬‬ ‫מכנלות ילאנםי יליחו מותלין ונס לרמן אין אסולין רק משוס גזרה‪ .‬יז( כלומי יהי לאוי‪.‬‬ ‫יס( בכיי‪ ,‬אנל בלפוס אימא לבני‪ .‬יט( ניצת ‪ cp‬ו׳ עינ‪ .‬כ( שם עיא‪ .‬כא( גיל שצ״ל‬ ‫והיינו במקום וההיא‪ .‬כנ( ניצה ק‪ 0‬נ׳ עיא‪.‬‬ ‫‪17‬‬ ‫תשובות ר״ח סימן ז ח‬ ‫ס כ ה פ ה ש נ ת נ כ ל ה בייט וכשבת ל א ידענא םאי קשריך לדברי אדוני‬ ‫דתנן ר יהודה‬ ‫אוסר אם נתנבלה טערכ שכת‪ ,‬מ ו ק ל א ד ם השיב ליה ד ק כידו לשהופ‪ ,‬א ב ל ‪ 0‬י ח‬ ‫שהוא טהוכר לאילן‬ ‫אינו סוכן דליכא הכנה כלל‪ ,‬א כ ל ככהםה קצת הכנה ]איכא[‬ ‫כיון שהיא ברשותו אעינ ד ל א נשחטה פע״ש כדאפרי׳ השוחט כ ש ב ת יאכל לאחרים‬ ‫ו ל א ל ו ע ( א ל ט א כיון שנאכל לאחריט סוכן חוא‪,‬‬ ‫סיסן ח‪ .‬השיב רבגו תם לחרב ר׳ שסשון‪:‬‬ ‫אכן הוא הטשיכ טלהטד‪ ,‬שערה‪,‬‬ ‫אנכי הצעיר ל א עצה ו ל א גבורה‪,‬‬ ‫אנכי ר ש ונקלה אמרחי נטהרה‪,‬‬ ‫אכן הוא המביא כשרון הטהרה‪,‬‬ ‫אנכי כור נשבר טיסי מי מערה‪,‬‬ ‫אכן הוא ככור מיד‪ ,‬פ ט ה ל א נחסרה‪,‬‬ ‫להשיב על תוכחחו זחלחי ואירא‪,‬‬ ‫כי ערום אנכי ואין כסוח בקרה‪,‬‬ ‫אם כהה הברזל קלקל טניס וצורהא(‬ ‫ישיב על שניונות ואל יזרוק כי סרה‪.‬‬ ‫א ך לנםותי כהידודיו נלד‪ .‬לי סודו‪,‬‬ ‫כי ידעתי כי עסקי שאלותיו ולא נשלאו מסנו‬ ‫ואשרי עבדיו ותלמידיו התופי למוריו נ(‪ ,‬כי נם אני כיום וכלילה הנני עליהם ג( סנן‬ ‫ושמש הרב ד שמשון כן רכנו ר׳ יוסף מגה כן ם א ת י ם ( השוכבים כין ששתים‪ .‬ולי‬ ‫ד‬ ‫אני הק׳ יעקב ישא אתי פניו‪ ,‬ל כ ל ט ש ו פ‬ ‫וקבל ועניוס(‪ ,‬כי כאשד פרשתי‬ ‫לפי‬ ‫ןשכלי[ו( הפעט‪ ,‬אתבונן הבא כידי‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫יאמרז(‬ ‫)ענין זמן ח‪6‬לה(‪.‬‬ ‫מורי על קרית ש מ ע לזמן ותיקין‪,‬‬ ‫נראה כעיני ש ה ק ד פ ת ותיקין‬ ‫לאו‬ ‫םשום זמן קרית ש מ ע א ל א םשום תפלה‪ ,‬כדאמרינן ת פ ל ו ת כננד תמידין תקנו ס(‪,‬‬ ‫והט היו טטהרין עבודת התטיד לפי שנאמר בו ב ק י ‪ .‬ואעיפ שהיו מ ס ה ח ן קודם הנץ‬ ‫חחפה‬ ‫כשהיטתה‪,‬‬ ‫אי א פ ש ר‬ ‫ל ה ק ח ט כל כך זטן ק ח ת שטע ותפלה‪ ,‬לטי שנא׳‬ ‫‪,‬יידאוך עט ש ט ש • ועת רצון טילחא היא ט(‪.‬‬ ‫וטכונין היו ל ח ח ט ל ל‬ ‫פפוך לעבודתה‬ ‫ועט דטדוטי הטה‪ .‬והיינו דקאטר כתטלת השחר עד הצותי( ורמינהו טעותה ש ל קרית‬ ‫ש ס ע עם ה נ ץ ה ח ס ה כדי שיסמוך נאולה ל ת פ ל ה ונמצא מ ת פ ל ל כיוט‪ .‬שטעינן פינה‬ ‫השלה‬ ‫עם ה נ ץ‬ ‫החמה מצותד‪ ,‬ולא עד חצות‪,‬‬ ‫דקרית ש ס ע ס ק ח ס י ן‬ ‫םשום‬ ‫חפלה‬ ‫מ ( חולין ד ן ״ ד ע״א‪.‬‬ ‫ט־םן ח־ א( וצולח כצ״ל נמקים ואולח נ ט י ועולת בדפוס‪ .‬נ ( מלשון חמוס סויח כלימודי‬ ‫נ( ‪p p‬‬ ‫)ישעיח ט׳ ט״ו(‪ .‬וכונסו תלמידיו‪ ,‬אשל חוסם סולתו נלאח נ ח ס ‪.‬‬ ‫חלנליס נכיי ודפוס וקשים להנץ‪ .‬ואולי ציל ‪.‬כי נ ס תמיד ניוס עלילה תנהו עליתם ענן‬ ‫ושמשי‪ ,‬ועל כן מאוד מאוד אשליהס‪ .‬ל( כלומל שנלול כח האנ יוחל מ ס ק ‪ .‬ולומז ב מ על‬ ‫מאמר לננ־י תענית כיא ע י נ ינא מנה נן פלס אצל מנה נן מנה ואל ינא מנה בן מנס‬ ‫אצל מנה ‪ p‬פלס‪ .‬ונס על מעשה דלני נעלונין ל ן פ‪-‬ו עיא פנו מקום ל ק מאח מנה‬ ‫ה( לכל פשוט וקבל עניו כן הוא בכיי ואני‬ ‫וט׳ ופנו מקום לגן מאתים מנה עיי״ש‪.‬‬ ‫הנהחי ופניו במקום עניו‪ ,‬ורומז על מימלא דל׳ אלעזל ‪»0‬ז‪7‬לץ ל ן צינ ללא לעולם הוי‬ ‫קבל וקיס ופלשיי שם קבל לשץ אפל ושפל והולאסו כמי עניי‪ .‬יכונס ליס בזה שישא ליש‬ ‫אס פניו לו‪ ,‬אשל הוא איש פשוט ושפל ועניו לכל‪ .‬ונלסוס איתא‪. :‬ישא אמי פניו לכל ששמו‬ ‫וקבל עני"‪ .‬ועל זה כסב לאזיס נגליון ודל‪ :‬לכל פשוט וקבל עיניס )הוא לומז לשיס סניגס‬ ‫ד ן נ׳ עיג פשט ידיו וקבל עיניו( עיכ‪ .‬ולי גלאה כמו שכתבתי‪ .‬ו( כנ־ל שצלין להוסין‬ ‫ז( מאשל יאמל )בהעתקת שד־ל אמל( ולהלאס נמצא נ ס תשונה זאת מ ל ם חמד מסגמו‬ ‫שביעית צל ‪ 30‬ולהלאס אשל העסיק של־ל מכ״י ספל חשד הנאונים שנידו‪ .‬ת( בלטס ל ן כ״ן‬ ‫< מ ‪ .‬ע ( ועחיצוןמילמא היא ‪ p‬ה ו א בכיי ת פ ו ס וחסל גספמקמשל״ל‪ .‬י( שם ל ן פ ־ ז ע־א‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סיטן ח‬ ‫‪18‬‬ ‫ומשני ההוא לוחיקין דאמר ר׳ יוחנן וכר וכדי שיסמוך ו ט י ‪ ,‬מוכיח דחוה לן לאחורי‬ ‫קרית ש ס ע ] א ס לא[ יא( פטנ‪ :‬הסמיכה‪.‬‬ ‫דהא ל א ו יומ נסור הוא‪.‬‬ ‫כחניבות‬ ‫ונמצא מ ח ס ל ל כיום ולא קודם הנץ החמה‬ ‫וכולא שפעת׳ סוכחח דםיירי בססיכח נ א ו ל ח ל ח ס ל ה ולא‬ ‫קריח ש מ ע ובעונתח‪ .‬חדע‬ ‫שהוא‬ ‫כן דכי א מ ר‬ ‫בפיק מאימח קורין שמע‬ ‫כשהריח י ( חחם ל א פרץ־ ורמינהו דטעטייהו דוחיקין ל א משום קריח ש מ ע ולא מצי‬ ‫‪3‬‬ ‫לפיטרך םינח אקריח ש ס ע ד ד ל ם א וחיקין נסי חיו םקדיםיןינ( קריח ש ס ע או םאחרין‬ ‫לולי כשביל התטלד‪ .,‬ועוד סדאביי נילף‪ ,‬ראםר רב הונא ח ל כ ה כאחרים‬ ‫ואפר אביי‬ ‫בחפלה‬ ‫ולא הלכי‪.‬‬ ‫לחפלח‬ ‫כאחרים ל ק י ש כוחיקין‪.‬‬ ‫טחיקיןיל(‪,‬‬ ‫אחרים‬ ‫אביי ל א אסר‬ ‫ס ש ו ם דאחרים ווחיקין‬ ‫נקריח שפע‪,‬‬ ‫ווחיקין‬ ‫הלכה כאחרים‬ ‫ל א איירי לא ב ח ס ל ח ולא בקייח ש ם ע ט ו ( אלא‬ ‫מפעם‬ ‫תפלת‬ ‫השחר‪,‬‬ ‫וחיינו דקאסר‬ ‫נסי הכי‬ ‫תניא‬ ‫וחיקץ חיו נופרין אוחד‪ ,‬וכוי סאי קרא אסר רי וירא ייראוך עם שמש‪] ,‬ואי[ א ח פ ל ח‬ ‫קאי כדאפר‬ ‫חטלחו קבע‬ ‫ר דרא נופיה נח( נבי העושה חסלחו קבע‪,‬‬ ‫עם דמדומי‬ ‫המה‬ ‫אמר‬ ‫מאי קבע כל שאינו עושה‬ ‫ר׳ וירא םאי קרא וכוי‬ ‫ייראוך עם ש פ ש י ז ( ‪.‬‬ ‫ונם כשהביא ראיה ל ס א י דאסר ר׳ יוחנן חניא נסי חכי וחיקין וכר‬ ‫סהחיא ד ח פ ל ת השחריח(‪ ,‬דוחיקץ סבירא לתו‬ ‫ולא הביא ראיה‬ ‫וסן קריח ש ס ע כחנך תנאי דסחניתין‬ ‫דהוא קודם הנץ החסה הרבה וההיא דסאחרין ליה ס ש ו ם ת פ ל ה כדטרישיח‪.‬‬ ‫לדבר קאפו־‬ ‫נסי בסי ש ס ח ו י ס (‬ ‫אם י ט ל ל ע ל ו ח‬ ‫ולד‪a‬כסות‬ ‫וראיה‬ ‫ולקדוח עד ש ל א ת ה א‬ ‫הנץ ה ח ס ה דקאמרי כ(‪ ,‬לימא ס ח פ א כר׳ אליעזר ד א פ ר עד הנץ ה ח פ ה ולא פ ח נ ץ ולאחריה‪,‬‬ ‫ומשני‬ ‫אלא‬ ‫אפי׳ חימא‬ ‫ר יהושע‪,‬‬ ‫]ואי וחיקין אקריח ש ס ע קפדי‬ ‫איכ כדיי‬ ‫ל א אחיא‬ ‫ודק[כא( ד ל ם א כוחיקין ואפי׳ הכי עד הנץ החסה וםשום ח ס ל ה דאסו־ר׳ יוחנן וטי‪,‬‬ ‫ועוד דקאמר נוםרץ שים קודם הוא‪ ,‬ועוד דקאסר ליםא האי סתפא‪ ,‬ולא פריך ורפינהו‬ ‫כדפריך נכי ת פ ל ח ב ח פ ל ח השחר‪ .‬והאי דקאסר עם ל א סיינ ולא סתירה‪ ,‬דעם תרחי‬ ‫לשונות פשסע‪,‬‬ ‫אחד כדאםר עם דמדומי המדיכנ(‬ ‫יידאוך עם ש פ ש כ ל ( ‪.‬‬ ‫וםשתסע‬ ‫בית ה ל ל פתירין‬ ‫כסשוך עם חשיכה וענץכת(‬ ‫עם ה ש פ ש מ ( ׳‬ ‫עם בםפוך הוא‬ ‫לפניו‬ ‫או ל א ח ר י ו ‪ . .‬ועוד ראיה ל ד ב ח ם ה ל כ ו ח נדולוח‪ ,‬דהינ כ ח ד י א ט ( עד חצות ורסינהו‬ ‫פצוותה‬ ‫עם‬ ‫הנץ החמד‪,‬‬ ‫עד שיקרא קייח ש פ ע פקודם‬ ‫הנץ ה ח פ ה‬ ‫ויםפוך נאולה‬ ‫»‪ (tr‬אס לא‪ p .‬צלין לתוסין וחסל בכיי ודפוס• ינ( םס ד ן ט׳ עינ‪ .‬ינ( ק ועם דמדומי‬ ‫חמת לעיל על כאן חסל נתפתק שד״ל‪ .‬יד( ‪ p‬היא הנוסחא נכ״י ספל תשובות הגאונים שהעתיק‬ ‫ממנו שליל‪ .‬וכציל‪ .‬וכונתו שלית הניא לאית מאניי מללא קאמל תלכת כאחליס לתפלת והלכה‬ ‫טמיקין לקיש‪ ,‬אלמא מ א מ ת לית תלכתא טותית לא כאחליס ולא כותיקין משוס לאחליס לא‬ ‫איילי נססלת והוסיקץ לא איילי נקיש‪ ,‬אלא טעמא דנפשית קאמל אניי‪ ,‬ועיין ל ק ק דנלי‬ ‫מ ג ו ‪ .‬ו נ ט י איסא אחי לאמי ל נ הונא הלכה כאחליס נזה הלשון‪ :‬והלכה כווסייתו קיימא‬ ‫משוס וכר‪ .‬ועיקי ס ס י ק תספל‪ .‬ונלסוס שינו נאולת ועשו מן תותיקין‪,‬והיקף א ו ‪ .‬מ ת י י ה ר‬ ‫ונס סיקץ לאסייס וקלקול נכל וכל‪ .‬ונחנס טיח הגאון יאזיס לתקן את תמעוות שאיןיטל‬ ‫טו( כלומי דאחייס לא איייי נתפלה‬ ‫ציאןץ‪ .‬והנטן על פי טסחת שדיל וכמו שנאיתי‪.‬‬ ‫ח ( ק ותאי אתפלת קאי עד כאן חסל‬ ‫וסומיקץ לא איייי נקיש• טז( שס ד ן כיט עינ‪.‬‬ ‫יס( כלומל מ י מ ת ד ן נו עינ לא תניא לאית לדניי י נ י יוחנן מתניייתא‬ ‫אצל ס‪*7‬ל‪.‬‬ ‫םסונא געי תפלת השחי ד ן ט ו ע־א מצותת עם הנן החמת‪ ,‬חת מסוס דנאמת אין מצות‬ ‫יךש לומיקץ עם הנן הממה‪ ,‬אלא דותיקץ סגילא לתו ו מ י ‪ . . .‬יט( ד ן כינ ע׳׳נ‪ .‬כ( שם‬ ‫י ן ט׳ה ע״ג‪ .‬כא( תמלות נ ח ס ג י ססיוס נכ״י והס נהעתקת שד״ל ונדפוס יש גס כאן‬ ‫פ י נ ת תיגיים‪ .‬וטנסי‪ .‬שמשם יאית‪ .‬יתותיקץ לא קפדי נקיש על הנן תחמת‪ ,‬דאיכ לא‬ ‫כנ( שנת קייס ע י נ כ״טעינ‪.‬‬ ‫אשיא כי״יילדידיס מצותת מקולס הנן תחמה ועל נ׳ שעות‪.‬‬ ‫מ ( ‪ 0‬נ פ י׳ס נלא‪ .‬כל( מהליס ע״ב‪ ,‬הי‪ .‬כת( נכ׳י שלט‪ ,‬ואצל שד׳ל ונס נלסיס איסא‬ ‫מ ( ‪ p‬הוא גהינ לסוס וואלשא ליש ס׳ תפלס‬ ‫ו ע י ן אפי‪ .‬ולאים עמק כרץ סמלה ‪ ,‬א מ י ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן ח‬ ‫ל ת פ ל ה עס הנץ החמה‬ ‫מצוותה אקרית שמע‬ ‫כוחיקין‬ ‫ונמצא מ ת פ ל ל ביוםכז(‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ומטצוחה קטריך‪,‬‬ ‫לפי קוצר נרסח ספרים דילן‪.‬‬ ‫ואנו‬ ‫כשטירשנו‬ ‫— וזמן קרית ש מ ע‬ ‫ל א קאי‬ ‫א ל א אהא פמכינן וכן ססק ההלכה בפיקכין(‬ ‫אמר ר׳ שמעון בן יוחאי ובד‬ ‫ואחת לאחר הנץ החמה וכד‬ ‫בר חנינא אמר‬ ‫אחח קודם הנץ החמה‬ ‫אמר ר׳ אחא‬ ‫ר׳ יהושע בן לוי הלכה כר׳ שמעון‪ .‬אע־נ דאמר בסםקנאכס( כדאי הוא דיש לסמוך‬ ‫עליו כשעח הדחק‪ .‬סכל מקים אקו׳־ם או אאחר הנין החמה הוי קבעי זמניל(‪ .‬ואביי‬ ‫כותיקין‬ ‫דאמי־‬ ‫לקריח שמע‪,‬‬ ‫םימנא הוא דיהיבלא(‬ ‫ואפי׳ אם‬ ‫היו מאחרין‬ ‫ל א היו‬ ‫חוששין ואין קפידה באיחורו אבל בהקדמתו יש איסור‪ .‬וחיינו דאמדי׳ ביומא לב( הקורא‬ ‫שמע וכוי לשאר עמא דבירושליס‬ ‫םקודם זה אין קפידהלד(‪.‬‬ ‫ועוד דאמר במנילה לו(‬ ‫שאזלנ(‬ ‫יודעין שודאי הניע‬ ‫ולא הקדימו‪,‬‬ ‫ואפי׳‬ ‫ונס בהלכות נ ת ל ו ת ל ה ( פוסק הלכה כר׳ שמעון בן יודד‪.‬‬ ‫במצוח יום אעיפ שמצוחד‪,‬‬ ‫כל היום עיקר םצותה אחר‬ ‫הנץ‬ ‫החמה‪ .‬ועוד אמר בסאימתילז( שאעיפ שעלה עמוד השחר ושחטו התמיד וקראו קריח‬ ‫שמע לא היו אומרים יוצר אור עד דמטי זמנו‪ ,‬וםסחמא כהנץ ]ההמה| על הארץלח(‬ ‫ולפי דעחי הממהר לקרותו קודם הנץ החפה לא יצא ידי חובתו כל כך‪ ,‬ואעיט שמצינו‬ ‫מקדיםין חפילין ל ק ד ח ש פ ע כ ח פ ל ח השחרלט(‪ ,‬שעח הדחק שאני כדאמרי׳מ( רבי ה ת פ ל ל‬ ‫ש ל מוצאי ש ב ח ב ש ב ח ותו לא מידי‪.‬‬ ‫רעם‬ ‫דוחיקין‬ ‫סטש‪.‬‬ ‫םשםע‬ ‫להו קודם‪,‬‬ ‫אביי‬ ‫כללא דמילחא כוחיקין ל א קיימא לן‪ .‬ואעיט‬ ‫דנקיט סימנא‬ ‫דקדק בברכוח בכל השסועה וחטצא כדברי‪,‬‬ ‫בידייחו‬ ‫משמע ליד‪ .‬עם עם‬ ‫אך ל א שירשחי כבל הצורך‪ ,‬בי‬ ‫ל א נטנחי‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫)בענין טבילת בלי עץ(‪.‬‬ ‫א( ש א ל אדוני על טבילח כלי עץ !ןתם ש א ל ת ו נ ( כי ידעחי כי חלטוד ערוך‬ ‫כז( נלכ לשון‬ ‫השחל אנל נה״נ שהוציא אמ״ו הנ׳ ל׳ עזליאל הילדעסהיימעל נ״י ליחא‪.‬‬ ‫ל( כן הוא נכ״י שלנו‪ .‬אכל‬ ‫כט( שס דף ט׳ ע״א‪.‬‬ ‫כח( נלכוח ‪ cp‬ח׳ ע״נ•‬ ‫נהיג‬ ‫נתעמק שליל איתא‪ :‬מי מ אקודס קאי‪ ,‬לאחל הנן החמה סמוך לו ולאחליו שלי‪ .‬וגילסא זו‬ ‫נ״ל יותל נכונה‪ ,‬ותכונת‪ ,‬דתך מימלא לליניל‪ ,‬דים לסמוך על ל ש לק נסעת הלחק‪ ,‬לא קאי‬ ‫אלא על אחת קולס הנץ תחמה שיוצא נה נשל לילה ללנלי ליש‪ ,‬אנל לאחליו יוצא לכתחילה‬ ‫נשל יוס‪ .‬ולפי תכתנ יד שלנו הכונת‪ ,‬שאף ללינ״ל דאין לסמוך על ליש אלא נשעת תלחק‪,‬‬ ‫מ״מ נשמע מינה‪ ,‬שלא קנעו ז ק קיש על הנן החמת‪ ,‬אלא אקודס לו או לאחליו‪ .‬ונוסחמ‬ ‫לא( ק ואניי עד כאן‬ ‫שד״ל נראה יותל‪ .‬ועיין נמוס׳ יומא דף ל״ז עינ ד״ה אמל אניי‬ ‫נוסחא אחרת נהעתק שדיל ח״ל‪ :‬ואניי לקטע זמן לקיש נא‪ ,‬אנל ותיקץ לא נתכוונו לקיש‪,‬‬ ‫ואני׳ סימנא נעלמא יהינ‪ ,‬עיכ‪ .‬ותנוסחא תזאח והנוסחא שלפנינו ללנל אמד נתכוונו‪.‬‬ ‫לנ( יומא דף ל״ז ע״נ ועיין היטב םס נמוס׳ דיה אמל אניי‪ .‬לנ( שאז‪ ,‬כן הניה לאזיס‬ ‫נמקוס שהן נכיי ודפוס‪ ,‬ונתעסק שדיל שאין‪ .‬לד( נדפוס‪ :‬ואפילו מוקדם זמנו אין קסידא‪.‬‬ ‫ועל זה העניד דאזיס קולמסו ומחקו‪ .‬לה( על פ ק דנדכוס ונהוצאה של ד׳ עזיה צד ‪.19‬‬ ‫לו( מנילת דף כ׳ עיא וכוי‪ .‬לז( נדטת דף י־נ ע״א ועיין תוס׳ דיה משוס‪ .‬לח( כהנן‬ ‫על ה א ק כן הוא נכ־י‪ ,‬אנל נלפוס‪ :‬כתני צועי תאלץ ולאזיס תיקן נמקומו כנל ת ק‬ ‫החמה ונכ־י של שד״ל‪ . . . :‬על תאלץ• לט( נפלק תפלס השחל דף ל׳ ע״א ועמיש נתוס׳‬ ‫דיה אנוה לשמואל ולאזיס מחק תפילה )כן תוא נדפוס נמקוס תפילין( והניה ‪,‬נעמוד' נמקים‬ ‫‪.‬נתפלת•• ולפי זה הפסחא מקדימין לקיש נעמוד השחל‪ .‬מ( שם דף כיז ע״נ‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א( נ ס תשונת זו תעתיק שליל מכיי ספל תשונות תנאוניס שלו נכלם חמד שס צד ‪ .32‬ושם‬ ‫נלאה שתיא תשובת נפני עצמת לל׳ שמשון ולא נספחת אל תתםונת תקולמת‪ .‬ונס מסחלמ‬ ‫נמלת אשל‪ .‬אבל נכיי שלנו ינלפוס ממחלת נמלת ואשל‪ ,‬א׳כ תיא מתובלת לתשובת שלפנית‬ ‫נ ז ק ונמקוס‪ ,‬אס נ ס לא נענין‪ ,‬נ( נכיי שלפ ואצל שליל כן תיא‪ ,‬אגל נדפיס ס ת ם‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן ח‬ ‫‪20‬‬ ‫ואי מ ש ו ס דכת׳‬ ‫ביזהוא קרא‬ ‫בסיוג( כלי מתכות אטורין‬ ‫ב פ ר ש ה ל(‪.‬‬ ‫יבא ב א ש תעבירו במיסה(‬ ‫אפיי בהגעלת כלי עין משתעי קרא‪,‬‬ ‫וכל א ש ר ל א‬ ‫וטהר ואך במי גדה‬ ‫יתחטא הפסיק הענין‪ ,‬ומיניה דרשיגן בטי סאה ו(‪ ,‬ואכלי מתכות קאי ולא אכלי שטף‪,‬‬ ‫ופרשה עליוגה דסייריבכלי עץ ומעשה עזיםז( ה נ א ל א שייכא כ ל ל ד ל א כתי וטהר‬ ‫א ל א בכסף זהב ברזל ועופרת‪ .‬ואם יש בידו להשיב יודיעני‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫]ההיא‬ ‫)בענין עמוד בדה״ר(‪.‬‬ ‫א( דבעא מינה רב מרדכי מרבה ‪(3‬‬ ‫שפירש בהן אהי‬ ‫פירוש אהו־נ(‬ ‫דרב מרדכי קא פבעיא ליה דהנותן ונוטל‬ ‫שמא אין בידו תוספות הרב ר׳ יוסף‪,‬‬ ‫ואין בו קושיאל(‪.‬‬ ‫ואעפ־כ נראה לי‬ ‫או זורק ע ל נבי עמוד נכוה עשרה ורוהב‬ ‫‪, ,‬‬ ‫ארבעה דרך מקום סטור אם הוא סטור אס לאו‪ .‬דאעיג דזורק ט ר ה לרהיר דרך צדי‬ ‫חדיר פ ש י פ א לן דהייבת(‪,‬‬ ‫החם דחקינן‬ ‫משוס דא׳־כ ל א תמצא חיוכ חטאת כמוציא‬ ‫םרה״י ל ח ז י ר ר כ ל מקום יש צדי רהיר‪ ,‬א ב ל לסקום גבוה ממקום נסוך ו( ש מ א ל א ז(‬ ‫ואע״נ דאמר ר׳ אלעזרלן(‬ ‫המצא‪.‬‬ ‫סיסרא היא‬ ‫ועור‬ ‫המוציא טשאוי ל מ ע ל ה מעשרה וכר‬ ‫דחחם מארון יליףפ(‪.‬‬ ‫ואעינ ד א מ י ר ב א י (‬ ‫ד ד אלעור‬ ‫המעביר ח פ ץ מ ח ח ל ח‬ ‫ארבע לסוף ארבע אע־ס שהעבירו דרך עליו חייב ההיא נסי סיסרא היא‪ ,‬ודילסא סד•‬ ‫דסשיטא‬ ‫ליה לרבא סבע־א ליה לרב סרדכי‬ ‫דטדרבא טהייבינן בערובין י‪(3‬‬ ‫בהמוציא תפילין‬ ‫שהיה קודם לו ורבא בתראיא(‪.‬‬ ‫ואע״נ‬ ‫טרה־י לרהיר דרך איסקוטא כרםליח‬ ‫ט כ ל םקום החם חכי אירחא דטילחא כדטרישיח )לענ־ןןינ( ) ט ש ו ס ( צדי ]רה״ר[יד(‪ ,‬א ב ל‬ ‫ע ל ר א ש העמוד ל א םהייב אם מנביהו ל מ ע ל ה מעשרה דהוי טקוס פטור קודם שיניח‪,‬‬ ‫דלאו אורה ארעא עיולי ואפוקי כי האי נוונא ויכול לעשוחו כ ח ל כ ח איםויו‪ .‬והלכוח‬ ‫שבת‬ ‫כ ה ל ט ת כותיט והלכות ט י ט ו ח דאין אוטר־ן זו חמר‪ ,‬לזו‪,‬‬ ‫שחיהן בדיוטא א ת ת‬ ‫ג( נפיו חסל ‪3‬כ־י נפנים‪ ,‬ועל היליון נ כ ת ‪: 3‬‬ ‫סאלתו סחס‪ .‬ולאז״ס מחק ס ח ס האחרון‬ ‫ל( עיז ל ן עיה עינ•‬ ‫נ״א ‪3‬פיו‪ ,‬וכן הוא נהעתק של״ל אנל נדפוס כעין ולאז״ס מחקו‪.‬‬ ‫ו( ע־ז סס‪ .‬ז( נמלנר סס ס׳ כי‪.‬‬ ‫ה( נמרנר ליא‪ ,‬כ״נ‪.‬‬ ‫א( התםונה הזאת הונאת נכרס חמל נמחנלת שניעית צל ‪ 32‬והלאה כמו שהעתיקה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫תחכס שליל מתון כיי חשוכות הנאוניס שהיה נידו‪ .‬ושס היא מחונרת עכ תתשונה‬ ‫אודות טנילת כלי עץ לר׳ שמשון שהיא לפנינו ‪3‬כ'י ודפוס‪ .‬אמנס תתשונת תזאת ‪3‬ענין‬ ‫עמוד ‪3‬רה״ר וכוי חסרה ‪3‬כ"י ודפוס ספר הישר שלנו ‪ 3‬מ ק ו ס הזה‪ ,‬א‪3‬ל נמצאת נ ס פ ר הישר‬ ‫על שנת נדפוס ‪ cp‬כיד ע״נ סימן רכינ ושס מלאת טעיות וקמםוניס‪ .‬והחכס שליל לא‬ ‫נ ( שנת ‪ cp‬צ״ט עינ‪ .‬נ( ועיי״ש נתוס׳ דית או דילמא‪ ,‬כי שס תונא תתירוץ‬ ‫ידע מזה‪.‬‬ ‫תזת‪ ,‬שלומז עליו ל״ת נ ס י ן האות ושסילש לננו אחי ל ת שהוא לשנ״ס נתוספות הליל יוסף‬ ‫ל( כלומל שקושיתו אינה קושיא‬ ‫נשס הלנ פולת‪ .‬ועיין לקמן סימן ייל העלה לאשונת‪.‬‬ ‫ה( לחיינ כן הניה לאז״ס‬ ‫מאחל שכבר תירצה רשב״ס‪ ,‬ואעפ״כ מתרצת לית באופן אחל‪.‬‬ ‫ו( מקוס ננות ממקום‬ ‫במקום דמותל בדפוס םס ונס בכיי שד״ל• ועיין בשבת ‪ cp‬ו׳ ע״א‪.‬‬ ‫נמון כן הנית לאזיס נמקוס ממקום ננוס למקום מנון‪ .‬ז( בדפוס איתא שמא תמצא‬ ‫ונכיי שדיל לא תמצא וחסל נ ת ו ן חשיפה תינת שמא‪ ,‬אנל נכ״י כתונ למעלה נין השיטות‬ ‫ח( שנת ‪ cp‬צ״נ עיא‪.‬‬ ‫שמא‪ .‬ולי נלאת שצ״ל שמא לא תמצא‪ .‬וכוונתו כי זת תוכן תאינעיא‪.‬‬ ‫ט( כן תוא נכיי שליל ולא ארע כונסו למה לי אס מאלון ילין‪ .‬והמלות לתתס מאלון‬ ‫ילין חסלוס נדפיס‪ .‬י( שם ד ן ח' עיב והלאה‪ .‬יא( וגלפיס יש כאן שינוי לשון ותוספת‬ ‫לנליס והכי איתא שס‪ :‬ורבא נתר דנעי רנ מלדכי הדל פשט כדפשט ליה‪,‬אניי ודיחוייא‬ ‫דרנ מרדכי לישא ועוד שאני תתס דנאותו רשות עצמה מניחה וכן דדן מ י אדס לעבור ע״כ‪.‬‬ ‫יד( לתיל הנתת‬ ‫ינ( טוילונץ י ן ציח עיא‪ .‬יג( לענין נמקוס משום‪ ,‬כן הנית לאזיס‬ ‫תשובות ר״ת סיםץ ח ט‬ ‫חייב זו כננד זו‬ ‫מפורטו(‬ ‫עמד במקומו‬ ‫חייב‬ ‫וקבל‬ ‫‪21‬‬ ‫עקר טמקומו‬ ‫שבטעם מעט טחחלקין זה מזה‪ .‬נם זה אמ יישר בעיניו יודיעני‪.‬‬ ‫פטור נח(‪,‬‬ ‫וקפל‬ ‫ולפי טירושי ]הא[‬ ‫ד פ ש י ט א ליה מטחניחין שפיר‪ ,‬דלאו לזורק דווקא קא בעי‪ ,‬דחוא חדין לנוחן ונוטל‪.‬‬ ‫אבל לפי פירוש‬ ‫רבנו אחי זורק דווקא‬ ‫קא בעי מיניה‬ ‫וקא פשיט ליד‪,‬‬ ‫ניתן ונוטל‬ ‫דמודה בהויז(‪ .‬מצאח־ בחלכוח נדולותיח( דקאטרו והיכא דזרקיט( נמי פרה״י לרהיד‬ ‫או מדהיר־ לרהיי חולדה ההוצאה היא‬ ‫ומחייב במשהו דחנן הזורק מרשוח וכר‬ ‫מילי דזרק בחוף עשרה טפהיס אבל ל מ ע ל ה מעשרד‪ ,‬פטור‬ ‫וכוי‪ .‬ואעים שראיה שלהן‬ ‫אינה ב ת ר ח בירי‪,‬‬ ‫והני‬ ‫דחנן המרק ארבע אמוח‬ ‫דחא ל א נח בחור‬ ‫דאיח ביה ארבעח‪,‬‬ ‫מ י פ פוסקוח הן לפטור ודוק ותשכח בחחלח הלכות ש ב ח ושלומך וברכחך הצעירה([‪...‬‬ ‫‪ .‬י‬ ‫םייןן‬ ‫ט‪.‬‬ ‫<בע;•; י י ח ט • ש נ מ צ א ב ע ו נ י‬ ‫בה״ב(‬ ‫]שאלה מה״ר ר׳ אליעזר בר נתן[‪.‬‬ ‫היטבילוניא(‬ ‫ע ל ט ה ט ש נ ט צ א בעובי בית הכוםותנ( וחקרתי וראיתי כי אותו עובי׳חוא‬ ‫בפנים לצד הריעי בטו ש פ ח סביב לאוחו טקום שדבוק טחוץ ל ה ט ס ט ‪. .‬‬ ‫וטבעי ליה חאי טצד אחד חיכי דמי‪,‬‬ ‫אם חהובד‪ ,‬חטחט‬ ‫בחוך העובי םבםנים‬ ‫ואינו‬ ‫יוצא חוץ ל ח ל ל הנוף‪ ,‬מאי איריא כשתחובח במקום העובי‪ ,‬בכל טקום ש ל כיח חכוסוח‬ ‫נטי אם חהובה טצד אחד ולא יצאחה ל ה ק כשרה‪,‬‬ ‫מאי אשמעינן םב׳ צדדין טרטר‪ ,‬נב< העובי‪,‬‬ ‫טרפד‪.,‬‬ ‫ואם נ פ ר ש חאי מצד אחד‬ ‫צדדין היינו שעבר כל חעובי‬ ‫דמטרםה נהכיל(‪.‬‬ ‫שהרי שנקבה ל ה ק חנןג( ותו‬ ‫בכוליה נטי חכי דיניח‬ ‫דאם נקב לחוץ‬ ‫המהט מצד אהד‬ ‫ש ל עובי‪ ,‬ומב׳‬ ‫כנון שתחובר‪,‬‬ ‫וחכל בטנים שאין חטחט יוצא ל ח ל ל חנוף‬ ‫אם כן ההוא מעשה ש ב א לפני רביה(‬ ‫ואשטעינן‬ ‫בטהט שנטצא בעובי כיח‬ ‫הכוסות מצד אהד והטבה ר׳ ומצא עליה קורט דם פבהוץ וטרפה‪ ,‬ואטרינן מתני׳ היא‬ ‫המםס וכיח הכוסם שנקבו לחוץ‪ ,‬א ל מ א בעובי כיח חכוםוח בעינן‬ ‫בנימוקי רבינו ה נ ח ל ד׳ ש ל מ ה במסכת םוכחו(‬ ‫שנקבו לחוץ‪.‬‬ ‫ומצאתי‬ ‫שסיר׳ בעובי ביה חכוםוח מצד אהד‬ ‫כשדה‪ ,‬א ב ל השאר כל הכוס איידי דקליש אפיי מצר אהד טרפה‪ .‬ולא נראה לי דהא‬ ‫נקבה לחוץ חנן‪.‬‬ ‫והוא עצמו סי׳‬ ‫במםכח חולין‬ ‫ד נ ל נקב‬ ‫חוה ט ס ו ל ש ‪.‬‬ ‫לכן לא‬ ‫ידעחי לפרשה‪.‬‬ ‫יז( עיייש ד ן צ״ט עינ בסוס׳‬ ‫טז( סס ‪ cp‬ה׳ ע״א‪.‬‬ ‫ט ו( שנס ל ן צ״ו ע״א‪.‬‬ ‫לאזיס‪.‬‬ ‫יט( והיכא לזלק כן הוא‬ ‫יח( לים הלכות שבס‪.‬‬ ‫ליה או לילתא שתילצו קושיא (אה‪.‬‬ ‫בהלכות גלולות וכצ״ל נמקוס והנא דייק נטי‪ .‬ובדפוס משובש כל הענין‪ .‬כ( ואלה רנריס‬ ‫תוסין החכם שליל בחתימת התשובה מעצמו וז״ל‪ :‬חסל כאן‪ ,‬ויש בכיי שתי שטות פנויות ועליון‬ ‫כתיב ח־כ כלומל חסל כאן‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫מיסן ט‪ .‬השאלה הזאת והתשובה לאחליה אין בהן תזכלת שם השואל‪ .‬אבל תתשובה של‬ ‫רית הובאה נספר הלאב״ן ל ן קמ״ח עינ בלא השאלה‪ .‬ולזה מסכים נס לעורו‬ ‫של ל ת בתשובתו בללן כבול נלול‪ ,‬שהשאלה הזאת היא מראב״ן‪ ,‬ועליה השינ ר״ת‪ .‬ועיין‬ ‫לקמן סימן ליס שנס שס קולא אותו ל*ת בשס אלוני במו בתשובתו כאן• א( בדפוס‬ ‫תקונילוני‪ ,‬על זה הניה ראז״ס תנינני‪ ,‬אבל בכ־י תשכילוני‪ ,‬ואולי שלח ראבץ את שאלתו‬ ‫לאביו ואחיו של ר״וז ועיין לקמן סימן מ• ולכן כתנ לשון רניס או שציל תשכילני‪.‬‬ ‫נ( במשנה שם ל ן מינ ע״א‪ .‬ל( כן פירש בתוס׳ שם נ׳ ע׳יב‬ ‫נ ( חולין ל ן נ• ע«ב‪.‬‬ ‫ה( שס ד ן נ״א ע׳א‪ .‬ו( סכה דן ליד ע״א ד״ה בית תכיסות ועיץ שס‬ ‫דיה מחט‪.‬‬ ‫גתוס׳ דית ביס ה ט ס ו ס ‪.‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן י יא‬ ‫‪22‬‬ ‫סימן י‪ .‬נתשוכת ר״ת אל הראב׳ן[‪.‬‬ ‫)בענין‬ ‫על‬ ‫חניל(‪.‬‬ ‫עוני בית ה ט ס ו ת ש ש א ל אדוני והקשיח פב׳ צדדין מ ר פ ה מאי ח י ד ו ש ‪ . .‬נראה‬ ‫בעיני משום‬ ‫שאם לצד החלל‬ ‫ת ש א נקפיד‪ ,‬וה׳׳פ ]נמנו־[ אחד נ ש ר ה ש נ מ צ א המחט לצד הריעי‪,‬‬ ‫אפרי׳ מ ץ כיח ה ו ש פ‬ ‫ופרפח מחפח נקונהא(‬ ‫באה וניקב הושט‪,‬‬ ‫כדטובח ש מ ע ח ת א נכי חיתוכא ד כ ב ד א ג ( ‪ ,‬דפריך עלח פאי ש נ א ס פ ה ט ש נ פ צ א בעובי‬ ‫בית ה כ ו מ ח ‪ ,‬וזמףנ ד ב ש א ר ביח הכופוח שאינו בעובי כבר היד‪ ,‬נקוב לחוץ בנקב בזח‪,‬‬ ‫אפי׳ הכי ה כ א עור החיצון פנץ‪ ,‬כדאפרי׳ ד ה ל ב טהור סוחםג( כפו בן זה ח ע ו ר ס ו ח פ‬ ‫)דהוי האי כחיטי דכרבשא ד ל א םתפי אי נקבה ה כ ר כ ש א ( ד ( ‪ ,‬א ב ל פב׳ צדדין פרשה‬ ‫דהוי כשאר בית ה ט ס ו ת שאין בו‬ ‫ואפ ב א ח‬ ‫דושן אחד‪,‬‬ ‫לפצא‬ ‫עובי דבעינן נקכו להוץ‪.‬‬ ‫הידוש‬ ‫בב׳ צדדין‬ ‫ופי׳ דצד אהד‬ ‫אע״נ‬ ‫יש ל ך לפרש‪,‬‬ ‫כלופר‬ ‫דד‪1‬א סמוך‬ ‫ל ה ט ס ס וליחשבו כנקבו זה לתוך זח‪ ,‬וניקכו לחוץ דפתניתין דהולין ש ל א בםקום עובי‬ ‫קאי‬ ‫שהרי‬ ‫בםשנה‬ ‫לא‬ ‫הזכיר םקום עובי ה(‪,‬‬ ‫דחבי א ס ר ח ל ח ו ל ת‬ ‫פ ע ם י ח ת אוחד‪ .‬כשרהו(‪ ,‬קשלץ דבי צדדין שרשה‪,‬‬ ‫שניקבה‬ ‫דאין הםםס ם ע ם י ח ז ( ‪.‬‬ ‫דרכים‬ ‫וסד‪ ,‬שסי׳‬ ‫זקני ב ש נ ת ס ( ובסכהנז( ל פ ו פ ח ה ס י ה פירש ולשי ח ח ק ו ‪ .‬והיש ד ש ב ח ודסכה‪ ,‬הובלילא‬ ‫בי כסי בי כסי הובלילא נ פ ק א םיניח לעובי כיח חכוסוח‪ ,‬פי׳ ש ל א יפעה אדם לוםר‬ ‫ושני צ ו ד ק בחםסס כדאםר‬ ‫צד א ח ד‬ ‫ו ב ה פ ס ס פ צ ד א ח ד טרפה‪,‬‬ ‫בביח חבוםוח‪ ,‬דביח הכוסוח‬ ‫והיכי דםי בנון א צ ל הכסולוח שבו‬ ‫מצד אחד כשוד‪,‬‬ ‫שיש בו כםח עוחח‪,‬‬ ‫שאפי׳ א צ ל ד י ט ק העורות אם ניקב חחיצון לצד ה ל ל פעבר לעבר פ ר ס ה ‪.‬‬ ‫ואם ל א‬ ‫ש נ ל ה לנו אכיי ש נ ש ח נ ו שפוחן היה ה ט ב ה ההדיוט שונה פ ש נ ח נ ו דצד אהד כ ש ד ה‬ ‫נהפסס‬ ‫חבוק‬ ‫והיה פכשיר‬ ‫ההפסס‬ ‫אי ניקב עור חחיצון‬ ‫ה ע ו ח ת והיה סוכר שהוא העובי‪,‬‬ ‫ב ל א עור סניפי‬ ‫דבי היכי רחנינן ט ה פ‬ ‫ש א צ ל ו בסקופ‬ ‫בעובי‬ ‫שנםצא‬ ‫ביח‬ ‫ח ט פ ו ת חכי נסי דעו חנן‪ ,‬לטוט טאי דאישחנו‪ ,‬מהט שנמצא בעובי ה ם ס ס דםיקרי ליה‬ ‫עובי דההוא סופכא‬ ‫נראה‬ ‫לנו‬ ‫פכלל‬ ‫דאיח ליח ק ו ל ש י ‪ . .‬ואיח‬ ‫שזו הוקשה לזקני‪,‬‬ ‫ואינה סרכא‪.‬‬ ‫וכי‬ ‫וכי טעוח כזה‬ ‫יש ל ך‬ ‫פעוח‬ ‫יפעה חאדט‪,‬‬ ‫נדולה‬ ‫סשיפורא‬ ‫וחצוצרהי( ש א ס ל א הודיענו היינו טכשיריט חצוצרת ל ר א ש השנה‪ ,‬ו ה ל א זכרון עקדה‬ ‫היא וכפה משניות טפלנייא(‬ ‫המבלים כתיב‪.‬‬ ‫בין ב ש ל פ י ה בין ב ש ל איל תכריס וכפופים ושוסרוח‬ ‫א ל א יש לנו לוםר רכל אותן דברים דאישתנו שמייהו‬ ‫ל כ ל םםוריס‬ ‫וטעו בהן ההדיוטות‪ ,‬א ל מ ל א שהכריזו והודיעו רבותינו ש נ ש ת נ ו שמייהו‪ .‬והאמת כדבר‬ ‫א ת נ י הוא‬ ‫ודכל נקב‬ ‫מ פ ו ל ש הוא ולחוץ מ ש מ ע‬ ‫מעבר א ל עבר‬ ‫וכמו‬ ‫שפי׳ זקני‬ ‫בםסכח חולץ‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫סימן יא‪ .‬שאלה‪.‬‬ ‫)כענין ק ד ר ה ב ת יוסא(‪.‬‬ ‫י»״ש‬ ‫לי אדוני קדרה אסורה שאינה בת יומא ש נ ת ב ש ל בה היחד וקיימא לן רנוחן‬ ‫פ ע ם ל פ נ ס סוחר‪ ,‬א ם חזר ו ב ש ל בה היתר אהר בו כיום‪ ,‬טי אטר ביון ש ה ק ד ר ה‬ ‫נ( שס ד ן מ־ס‬ ‫נ ( חולין ד ן מיח ע«ב•‬ ‫‪0‬״‪ p‬י‪ .‬א( כלומד נקובת הושט‪.‬‬ ‫ד( המלות נחסנל סוסלין למה שקודס להן‪ .‬ולאזיס סיקן דלא הוי‪ .‬ולי‬ ‫שאין כאן מ ק ו ק ‪ ,‬אבל מ ק ו ק הוא ל ק ק אחל המלות‪ ,‬דאין ת מ ס ס מעמידו‪ ,‬ועל זה נותן‬ ‫ו(‬ ‫ה ( בכיי שהלי מ ק ו ם למשנה לא הזביל עובי‪.‬‬ ‫למס אץ מעמידו להד וטי‪.‬‬ ‫ט( סכה ד ן ליד‬ ‫ס( שבת ד ן ליו עיא•‬ ‫ז( עיין לעיל העלה די‪.‬‬ ‫‪ ep‬נ׳ ע־א‪.‬‬ ‫י( שפ בשבת וסוכה‪ .‬יא( עפלני כן סיקן לאו״ס במקום פליני בכיי ורפוס•‬ ‫ע״ג‪.‬‬ ‫נראה‬ ‫טעם‬ ‫חולין‬ ‫ע״א‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן יא יב יג‬ ‫אסורה נותנת עתה בתבשיל השני טעם ל ש כ ה אסור או דילטא כיון שהטעם ל ש ב ח‬ ‫מכת ההיתר כא מותר‪.‬‬ ‫ועוד יפרש‬ ‫מעת לעת כדי ל פ נ ס או דילמא‬ ‫רבנו מההיא קדרה‬ ‫אי בעינן‬ ‫שאינה כת יומא‬ ‫אפי׳ בישל כה איסור סמוך להשבה אם בישל כ ה‬ ‫לאחר שקיעת התמה מיד מותר דנזידת הכתוב היא‪ .‬הכל יפרש לי רכנו‪.‬‬ ‫סימן יב‪ .‬נתשובת דית על הנ״ל[‪.‬‬ ‫)נענין הנ״ל"(‪.‬‬ ‫ש א ל אחי על קדרה שאינה כח יומא‬ ‫אשר‬ ‫אם נ ח כ ש ל כח‬ ‫ש נ ח כ ש ל בה כהיחר‪,‬‬ ‫לאחר אוחו היחד היחר השני מה דינו‪ .‬עדא( שאחה שואלני ]על זה[ צא ושאל‬ ‫אלא כי ןהיכי[ דסשיט לך ראשון‬ ‫על ראשון אם נשחהה הקדרה אחר ידיעחן מהו‪.‬‬ ‫כיום או יימים יעמד דשרי‪ ,‬כך הוא התבשיל השני‪ ',‬וכי טומאה שבטלה חזרי‪ .‬וניעורה‬ ‫אפי׳ על ידי איסור‪,‬‬ ‫ועל קדרה כת יומא פירשו כל‬ ‫כל שכן עיי היתר נטור‪.‬‬ ‫רבותינו ד ל א אסרה תורה אלא קדרה בת יומא שלינת הלילה פונמת התבשיל הנבלע‬ ‫כקדרה‪.‬‬ ‫ו נ ד לפי פירושם שאם בישל בי‪ .‬כיום ראשון לערב איסור וחזר ובישל כה‬ ‫כיום שני לבקר דהוי פנס‪.‬‬ ‫ונרי דבריהם‬ ‫כדאסרי׳ נכי זמנים שקבעו בקריח שסע‪,‬‬ ‫אדם כשמעתא קמייתא‬ ‫נוים איסור‬ ‫דכרכותנ(‪.‬‬ ‫כימים קדמונים‪,‬‬ ‫שאין דרך ל כ ש ל כלילה‬ ‫ערכיח כזמן שכיכה בכהניש‬ ‫ו והו שאסר להם הכתוב‬ ‫כעניים‬ ‫וככל‬ ‫כאוחן שכשלו שחריח‬ ‫אל יבשלו בהם ישראל היתר ערבית‪ ,‬אכל באותן שבישלו איסור ערכית‬ ‫דאחמול‪ ,‬יבשלו ש ה ד ת היתר היום‪ .‬ואע״פ שאין ראיה לדבר זכר לרכר‪ ,‬דלינת לילה‬ ‫קרי‬ ‫עיבור צורה‬ ‫כמו תכשיל‬ ‫שעוברה צורתו‬ ‫כראסרינן חעוכר צורחו‬ ‫ויצאו לכיח‬ ‫השרפה נ( והדברים ק ל והומר‪ ,‬אם האוכל תעובר צורתו כלילה‪ ,‬כל שכן איסור המובלע‬ ‫כדוסני הקדרה‬ ‫ונם הלשון מוכית‬ ‫ד ל א אסרה תורה‬ ‫שבישל כה שהרית ולא ק א ס ר ל ( לא אסרה תורה‬ ‫דלילה מיפנמא סורתא‪,‬‬ ‫אלא קדרה כת יומא‪,‬‬ ‫דהיינו‬ ‫אלא קדרה מעת לעת‪ ,‬דקים להו‬ ‫משאיכ משתרית לערבית כדרך מבשלים‪.‬‬ ‫ואם באת להתיר‬ ‫מערבית ללילה הסמוך לוה(‪ ,‬אי אפשר שהרי מ ם ז ק יש לנו לתלות‪ ,‬שנם אותו א ס י ה‬ ‫תורה א ל א ש ל א הוזכר לכך א ל א להווה כדפרישית‪ .‬ואפי׳ שיעור לילה כשתרית יום‬ ‫ל א נתיר ו(‪ ,‬כי מי יויע אם ענין הלילה נורם הסנמת הטעם‪ ,‬תתלתה או סופה‪ ,‬כדאםר‬ ‫נכי מים שלנו ז( דבעינן נמי לינהח(‪ .‬אע״נ דאיכא התם טעטא‪ ,‬הואיל והטעם מכוסה‬ ‫סכני אדם יש לנו לאסיר לעולם כל קדרה בת יומא אס ל א עמדה כל הלילה כלא‬ ‫בישול היתר‪ .‬ולא כעינן מעת לעת‪.‬‬ ‫ועל רא אנא סמיך‪ ,‬והמתמיד תכא עליו כרכה‬ ‫ויש להוש מפני החסרוןמ(‪ .‬ועל ר מ ת י ברכת טוב ושלום‪.‬‬ ‫סימן יג‪ .‬תשובה‪.‬‬ ‫נשאל‬ ‫לרבנו יעקב על קטנה‬ ‫שנתקדשה‬ ‫ואביה‬ ‫כמדינת‬ ‫הים והשיב‪:‬‬ ‫עמל הוא‬ ‫סימן יב‪ .‬א( בכיי על נ( נלכית דף נ׳ ע״נ‪ .‬נ( פסחים ל״ל ע־א וזבחים ע״ז ע״א‪ .‬ל( כצ״ל‬ ‫לפי דנרי רננו סהינאו נתיס ע־ז דף ע״ו ע״א דיה נ ס יומא ונלאים סם כמענו‬ ‫מלה נמלה אמנם נכ״י חסיו המלות ‪,‬ולא קאמרי ובמקומם נכתנו‪ :‬אנל שנישל נה אתמול‪.‬‬ ‫ת( כלומל אם תלקדק המלות נת יומא‪ ,‬מסים דנם זה אינו נת יומא וראז״ם תיקן משחרית‬ ‫נינקוס מערנית ואין צליך לתקן‪ ,‬כי מנתו מעלנית על סמוך לחסיכת קודם תלילת‪ .‬ועיין‬ ‫ז( פסחים דף מינ עיא‪.‬‬ ‫נשאלה לעיל‪ .‬ו( כן הוא נלפוס וכצ״ל נמקים כתינ נכ״י‬ ‫ח( כלומר לילה‪ .‬פ( כלומר חסלין יליעה‪.‬‬ ‫סימן •נ‪ .‬התשובה הזאת הובאת בקיצור בתשומת מהרי־ק שורש קין‬ ‫ועוד עיין ל ק ק בסוף‬ ‫תשובות ר״ת סימן יג‬ ‫‪24‬‬ ‫בעיני ל ה ש י ב תשובות ע ל דנרי ריגוחא( ש ע ב ר ו נ (‬ ‫טשורת דעתי‪.‬‬ ‫הוי‬ ‫מריבה‬ ‫ועל קטנה שניסת‬ ‫טוםק‬ ‫טיאון וכן‬ ‫אך‬ ‫אהבת‬ ‫ואביר‪ .‬במדינה הים‬ ‫יחודאיג(‪,‬‬ ‫ר׳‬ ‫ומה‬ ‫אחי‬ ‫לפנים‬ ‫הכניםנ׳‬ ‫נראה בעיני קידושין מדרנגן‬ ‫שכתוב‬ ‫זה‬ ‫ל ט ע ל ה מםםק‬ ‫בסוף‬ ‫הלכוח ק י ח ש י ן וקטנה ש ק ד ש ה עצטהד( או שהשיאה עצםה בהיי אביה אין קידושיה‬ ‫קידושין ואין נשואיה נישואין‪ ,‬היינו לנכי שאינה צריבה נט כדטוכחא טילתא דסםיק‬ ‫רבינא‬ ‫אבל‬ ‫ד ל א חייש ל ש ט א נחרצה אביה‪,‬‬ ‫םסטיקא‬ ‫נט‬ ‫ל א טבעי‬ ‫דבפירוש‬ ‫א ב ל טיאון צריכה דקרושין דרבנן‬ ‫אטר רבינא‬ ‫איחנהו‪.‬‬ ‫ל א סבר לד‪ .‬ל ח א ד ש ט ו א ל ה (‬ ‫דסספיקא בעי נט‪ ,‬א ב ל בטיאון ל א סלינ רבינא ולא חלכוח נדולוח‪.‬‬ ‫דקרושי דרבנן הוו ושפיר עבדד‪ .‬עד שיבא אביר‪ .‬ויםחח‪.‬‬ ‫ולי נ י א ח כטו‬ ‫דקא פרכינן עלח ד ע ו ל א ו (‬ ‫דאטר אס״ סיאון אינה צריכה‪ ,‬ם ה א ר ת ק וכולן ש ם ת ג או םיאנו וסרכי׳ בתו דםיאנה‬ ‫נמאן‬ ‫איליטא דקרשה אביה וכוי‪,‬‬ ‫שפיר‪,‬‬ ‫ח א פירכא נמי ל ש מ ו א ל‬ ‫א ל א דקדשה נטשה‪.‬‬ ‫דחייש ל ש מ א‬ ‫ועל כרתי׳‬ ‫נתרצה ה א ב‬ ‫כי עיינית בה‬ ‫דאי חיישי׳‬ ‫היכ׳ תני‬ ‫צרותיהן סותרות‪ ,‬הויא ס פ ק צרת בתו דהא שמואל נטי נט מצריך ליהז(‪,‬‬ ‫א ל א ודאי‬ ‫במיאון נרירא קפריך והיינו כרבינא דלקמן ד ל א חייש ל ש ס א נתרצה האב א ב ל םיאון‬ ‫צריכה‪ ,‬י ה א ל א אמר רבינא סבר ל ה כעולא‪,‬‬ ‫פסיאון‪.‬‬ ‫ו ל ש מ א נתרצה מפיק ליה א ב ל ח( ל א‬ ‫והאי דמוק• כר׳ יום׳‬ ‫והאי דמשני כיתומה בחיי אביה הוא שינוייא דהיקא‪,‬‬ ‫כר׳ יהודה אשינויי ל א נסמוך‪ ,‬א ל א א ש ט ת א דתלמודא וארב ושמואל בר פ מ א ׳ דסלינ‬ ‫רבינא עלייהו‪ ,‬דהיינו ש ט א נתרצה ה א ב ולהצריכה נט ו ה א ל י ת א ס ( ‪ .‬והאוסר י ש ל ה ו ש‬ ‫שמא קידשה אביה בטקומ אתרי(‬ ‫עולמית‪.‬‬ ‫אותו טועה מאוד‪,‬‬ ‫ראם כ; אם ט ת אביה‬ ‫ועוד הא דתניא האשד‪ .‬ש ה ל ך בעל״‪ ,‬הוה ליה למיתני‬ ‫שאין ל ה היתר עולמית דהאיא( עבדי אינשי דמקדשי בנותיהן‪,‬‬ ‫אסורה‬ ‫לדבריו‪,‬‬ ‫א ב ל אם‬ ‫אלא‬ ‫אחזוק־‬ ‫באיסור ל א מהזקינן‬ ‫א ס ר קדשתי בתי נאםן‪,‬‬ ‫דלא‬ ‫תקנו‬ ‫אפי׳‬ ‫מיאון אינה צריכה‬ ‫רבנן‬ ‫קדושי‬ ‫במקום‬ ‫תקנו‬ ‫אב‬ ‫לה‬ ‫הבל‬ ‫קידושין ינ(‬ ‫וכל בת ש מ ת אביה‬ ‫ואשר‪ ,‬זו בהזקת מנוייה‬ ‫ואם ל א א ס ר העמידני‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫הבת‬ ‫כמו‬ ‫אלא‬ ‫על חזקחה‪.‬‬ ‫שפירי‪,‬‬ ‫דהוי‬ ‫תשב‬ ‫ש ה ל ך אביה‬ ‫כי‬ ‫דאסי׳‬ ‫ההיא‬ ‫עומדת‪.‬‬ ‫ומאן ראטר‬ ‫למאן דאסר‬ ‫דאמרינןי‪(:‬‬ ‫הספל נ ת ש ו נ ת ר י ס ל ר נ מ נ ס ס מיואני ס י מ ן ק י א ‪ .‬א ( נ ד פ י ס ד נ ר י לינ״ש שאמרה‪ .‬ואחד‬ ‫מ נ ע ל י ה ל י נ ה י ה ה ל י ל מ נ ס ס מ י י נ י ע י י ן ס י ס ׳ קידושין מ ״ ה ע ״ נ ד י ה נפ־לוש ו נ ת ש ו נ ה‬ ‫נ ( ש ע נ ל ו כ ן ה נ י ה לאז״ס נ מ ק ו ס שאמלו נכ״י ו ד פ ו ס ש א מ ל ה‬ ‫האחלונח לקמן סימן ק י א ‪.‬‬ ‫עיס מ ה ל י ״ ק שס• נ ( יהודאי כ ן ה ו א נ מ ה ל י ״ ק נ מ ק ו ס י ה ו ד ה נ כ י י ו ד פ ו ס וכצ״ל• ו ז ה ל׳ י ה ו ד א י‬ ‫גאון נ ע ל ה ל כ ו ת פ ס ו ק ו ת שנכללו כהלכות גדולות‪ .‬ועיין נ ה ״ נ ד פ י ש ו ו א י ש א דף פ״ד ע״א•‬ ‫ד ( נ כ י י ו ד פ ו ס ו ג ס נ מ ה ל י י ק א י ת א שקדשה א נ י ה א נ ל נ ה ״ ג ש ס א י ת א ב ק ד ש ה ע צ מ ה וכצ״ל‪.‬‬ ‫ז( וכן ה ק ש ה נ ת ו ס ׳ ס ם ד ״ ה אלא‪.‬‬ ‫ו( ש ס ד ף מ־ד ע ״ נ ‪.‬‬ ‫ה( קידושין ד ף מ י ה ע ־ נ •‬ ‫ו ה ש ו פ ר חילף ה ד ג ל י ם ‪ ,‬כ־‬ ‫ח ( כצ״ל ו נ ט ׳ י א י ת א א נ ל לםמא נתלצה מ פ י ק ל י ה ולא ממ־און‬ ‫ט( כלומל ה א ־ שינוייא‬ ‫המלה א ג ל שייך ק ו ר ס לא מ מ י א ו ן והויו שייך לעיל ק ו ר ס לשמא‪.‬‬ ‫י( ז א ת ד ע ת הריר מ נ ח ם מ י ו א נ י נ ח י ס ׳ ס ס ‪ .‬יא( ל ה א ה ג ה ת לאז״ס נ מ ק ו ס דלא‬ ‫ליתא‪.‬‬ ‫נ ט י י ו ד פ ו ס ‪ .‬י נ ( ע ל ז ה כ ת נ ראז״ס ננל־ון וז״ל וצ״ע ד ל ע י ל מ ש מ ע מ ד נ ר י ו ד ל ה ך מ־ד לא ה ו ה‬ ‫א מ ל י נ ן הט> א ל א ל ס ־ ל דלא קיי״ל כעולא• ואפשל צ״ל ואפשל אפילו ל מ י ד וכוי ועיין נ מ ה ר י ״ ק‬ ‫שאין ש ם לשון ז ה ועיש‪ .‬ולי נ ל א ה ש ה ד נ ל י ס נ כ ו נ י ם ואין צ ל י ן ל ה ג י ה וכונסו נ ז ה לחלוק‬ ‫על ד נ ל י לי ח נ נ א ל שהונאו נ ל ש נ ־ א י נ מ ו ת ד ף ק" ו ע י נ ד ״ ה ה ש י א ו ה ש ס י ל דכל שאינה‬ ‫צריכה ל מ א ן א י נ ה מ ת ק ד ש ת ו ה ל י ה י א כפנויה• א נ ל ד ע ת ל ״ ת ה י א כ ד ע ת ה ל מ נ ״ ס נ פ י ל ו ש‬ ‫ה מ ש נ י ו ת שם‪ ,‬ש א ף שאין נ ה דין מ י א ו ן מ ״ מ מ ק ו ד ש ת ה י א וכמו שתירץ ה ר ש נ ״ א ש ס ‪ .‬יא״כ‬ ‫נ ס כ א ן יש ל ו מ ר ד א ף ל ע ו ל א מ ק ו ד ש ת ה ק ט נ ה א ף שאין צריכה מיאון נמול• ו ע ״ כ ה נ ל ה ס‬ ‫ת ל י ה מ א ן ל א מ ל ד ל א ת ק נ ו קידושין ל ק ט נ ה נ מ ק ו ס ה א נ ‪ .‬י נ ( נ י ט י ן ד ף ס ״ ה ע״א‪,‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן יד‬ ‫אנוז‬ ‫ונוטלו מ ת ק ד ש ת למיאון ד‪,‬א‬ ‫צרור‬ ‫וזרקו‬ ‫שאל‬ ‫הרב ר׳ יוסף בר‬ ‫אינה‬ ‫חיקן והיקר‪,‬‬ ‫כל‬ ‫משה‬ ‫על טי‬ ‫‪26‬‬ ‫בציר טהכ־ מ ת ק ד ש ת אכלי יד( מיאון‬ ‫עריכה‪.‬‬ ‫מעשה‬ ‫ח ע ל ו מ ו ח מבקר‪,‬‬ ‫למים‬ ‫בנט‬ ‫ביר‬ ‫אחד‬ ‫א ל ר׳ יעקב‬ ‫מוקרא(‪,‬‬ ‫טוחן‬ ‫זציל‪:‬‬ ‫צוריס‬ ‫אזן‬ ‫ועוקר‬ ‫יד( ראזיס מחק מתקדשת והגית אפילו נמקים אנל‪ .‬ואס תראה לעיל הערה י״נ תנין כונתי‬ ‫נזה ונס למה החזקתי נגד דעת תנאין לנרי כיי ודפיס ומהרי׳ ק‬ ‫סימן יר‪ .‬אולות הרג ר' יוסף נל מטה כתנ דנליס נכיחיס החכם ל׳ חיים נתן דמניצר‬ ‫ז״ל בהגהותיו על ספל לאניית מסכת נלכות שתוציא לאול דף כ״נ עינ‪ ,‬ועול‬ ‫עיין דנריו נהלחנת הניאול נמ״ע החוקל ש״נ צל ‪ •48‬ותלאה‪ .‬ומתיך לאיותיו שם נלאה‬ ‫נעליל שהל״ר יוסף הנזכר ס ת ס נתושפות שלנו איני הריי מאורליינם אשר היה ‪3‬ן יצחק‬ ‫אנל זה הנזכי נ ם ס הריר ״ ש ף ס ת ס הוא ר׳ יוסף נן משה‪ ,‬כ• כמה פעמיס הונאי נלא״ם‬ ‫ונתיש׳ ר״י שילליאון ינה‪:‬תת מרדכי ונס נשפי התיומה נשם ר' יישף נן משה תדנריס‬ ‫נעצמס אשר הוזכרו נתוס׳ שלנו נשם הריי יוסף שתס‪ ,‬ועיי ש ותדנרים גרורים ורק פ ע ס‬ ‫אחת תונא נהיס' ע״ז דף ס״ז ע״נ נד״ת אמר ר' יוחנן רנני יוסף שתס וסירתו לענין‬ ‫ט ע ם כעיקר אשר שם אומיה נלת׳ ספק ר׳ יוסף נן יצחק מאולליינש היה כדמוכח נספר‬ ‫הישר לקמן סימן נ״ה אות ח׳ ונתיס' חוצין דף צינן ע׳יא ד״ה רנא אמי‪ ,‬יא״כ י ק עיי‬ ‫טעות סופר חסר המלה מ א ו ל ל י י נ ש נתיס' שמו נעיז שם‪ .‬אכן נס זה הוכיח החכס‪-‬הנ״ל‬ ‫נראיית גרורות באין עליהן תשונה שגס הרג פולת הירוע היה נקרא נשם יושף י ן משה‬ ‫וכי גס הוא אחד עם לבנו ייםף המלונה ליננריני )נלש״ג שימן כיט( דננריט )תגמיי׳ימ ה'‬ ‫אנל פ״י( דאננליט )נתשינית חיים אור זרוע שימן ק ש י י ( ונכמה מקומות לון בנדיט‪ ,‬א ב י‬ ‫חי בזמן ר״ה ושמש לפני ישב׳יס )רש״ל שס( ולבי אומל לי כי הכיניי ליננייט או לנני־ע‬ ‫או דאננריט הוא העיקר‪ .‬ואולי מויה על שם מקים מולדתו אשר לא נולע לנו‪ ,‬ואולי מזה‬ ‫‪:‬שהריב הטעות לקלותי נשס דין בנדיט‪ ,‬אשל אין ‪:‬ראה לעין כלל‪ ,‬כי לא מצע! שקראו‬ ‫איש צלפתי נ ב ס לון‪ .‬ודנ־י הלי פולת בתיס׳ בבת דף ס״ה עיב ל׳׳ת הקיטע הובאו‬ ‫נפירוש נשפר התרומה סימן י ״ ס ונהנהית מיימיני סוף פי״ט מהי שנה נשם תליי יוסף‬ ‫נן משה המכונה דון ננליט א״כ הלנ פורה והלנ ר׳ יושף נן משה המכונה דננייט או‬ ‫דון בנדיט היינו חל‪ .‬וזה הרב ר' יוסף נן משה אסר נקרא כמה פעמים נס ר׳ יוסף שהם‬ ‫חוא אבל חיבר תיס׳ צפני לבנו שמואל כאשר העיד עליי הייצנ־א נהשונוח מיימוני סוף‬ ‫ספל שופטים‪ ,‬ואבר הזכילו נ״כ ל ת לעיל בתבונתו לל״ש תזקן שימן ד וז׳׳ל‪. :‬ואל ישיאוך‬ ‫לבדי תישי הי־ב ל׳ ייסף״‪ .‬ועיד זאת לאת בתשובה בהבאתי לע־ג מהעתק שד ל שימן ח׳‬ ‫אות נ' שכתב י ה ‪ :‬״במא אי; בידו תושסוח הלב ל׳ יוסף בפילש בהן אחי פילוש אחל״‪.‬‬ ‫הלי לך שבימיו בל ל״ה היו החושפות של הלב ל' יוסף כבל ילוע‪-‬ס ומפולשידס• אילס‬ ‫החכפ ‪:‬ראסש נשפיו ‪ G a l l i a judaica ;>4.i‬מהנצל בעד שפר היוחסין שכהנ שהרב פולה‬ ‫היה נני של לבנים‪ .‬והחכם הניל עשה מן בנו נן בנו ואייר שבני יושף נן משה היו•‬ ‫הראשון הוא ר׳ ייסף נן משה מטמייש נן גינו סל ר״ה הנ‪-‬ל והבכי הוא הר״ר יוסף מקאס‬ ‫ק בנו של רבנו שמואל‪ ,‬אשר מצא כן נזכר נ כ י מוויטן נפירוש ישן על התורה‪ .‬ולדעהו‬ ‫הוא הליל יוסף מקאס‪ ,‬והוא ה י נ פויח והיא המכונה דון בנדיט אנל החוט המשולש הזה‬ ‫נמהלה ינחק‪ .‬חדא כי לא נאמין להחכס הטיל שיננו שמואל הנזכל נכ״־‪ ,‬אשל היה זקנו‬ ‫בל הר־ר ׳ושף מקאס‪ ,‬הוא רשנ״ס עד ביוטה לנו בראיות נלייוה שכן הוא כי כמה לננו‬ ‫שמואל היו ונס אביו של ר' יוסף טוב עלם נקרא נ ם ס רננו סמואל‪ .‬ועיר זאה גרץ• נמי‬ ‫להוכיח שהיה ללסנ״ס בן בשמי מסה אבי כל ל׳ יישף אכן מלבד זה לא צדקי דיריו‪ ,‬כ־‬ ‫מה שהביא ר־ה לעיל סימן ח׳ אוה נ מהיס׳ הר»ר יישף שיירש נהן אחיו לנכי סמואל‬ ‫הוא מונא נתוס׳ שנה לף צייו עי׳נ דייה או לינמא בבס הרנ פורה‪ .‬א״כ הראה שהריר‬ ‫יוסף בן משה הצזה מטלוייש הוא הוא ה נ ק י א ה ד נ פולה ועיין לקמי סימן צ״ו נהעלת‬ ‫א( גיל מוקד כציל לדעהי נמקוס נ ע מוקד נ ט י ודפוס ורומז על ילמיה ו' ז׳‬ ‫לאסונה•‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן יד מו‬ ‫‪26‬‬ ‫ה מ א י ר לדורו‪,‬‬ ‫מאורי (‬ ‫ג‬ ‫והיושבל(‬ ‫יו׳מכ כ צ ל ו אשדו‪,‬‬ ‫מ ש ו ח ורך‪,‬‬ ‫כ א ה ל עמו יבורך‪,‬‬ ‫ו ה ש ו ת ה מי גורו‪,‬‬ ‫ר א ש עם‬ ‫הרכ‬ ‫ו ה מ ד ו ן ד ב ש ‪ ( :‬יעיו‪,‬‬ ‫יפרחו צ א צ א י ו‬ ‫ר׳ יעקכ‪.‬‬ ‫ל ה ג י ץ לגמול פרי מאושר‪ ,‬פקוד יפקור מ ש ר ח ו כספר גלילי ידיו ה מ ב ש ר ו ח צ ב א רב‪,‬‬ ‫ה מ ש מ ח לשבעגו‪ ,‬כי צ מ א ה נ פ ש י לרחיצת מי רגליו‪ ,‬ו ש ח י ם כזו י ש מ י ע ג י ו (‬ ‫ומעלהה(‬ ‫כי גזכרחי כסר‪.‬‬ ‫מ ח ד ש י ם לבקרים‪ ,‬כי גגדיז( ישגים לו צפגחי‪ ,‬י צ א ה ח( ג פ ש י כרכרו‪,‬‬ ‫םשעחי‪ ,‬ידידוח רחקחי‪ .‬נכםפחי א ל מקום מ ג ו ח ח י ן ( ‪ ,‬וארצה נלוחי‪.‬‬ ‫)כעני! גט אדם דד חצי שנה כעיר זאת והלך לעיי אהדת(‪.‬‬ ‫חכםגו מ א ח על א ד ם ש י צ א מהעיר ש ה י ה דר כ ה כחצי ש ג ה ו ה ל ך לרור כעיר‬ ‫א;א‪.‬‬ ‫א ח ר ח וכיום ל כ ח ו גירש א ש ח ו מחו מקום עירו לכחוב מ א ה ר שכין ל י ל ה היה‬ ‫ואינו ל א מיושבי העיר ו ל א מבגי העיר‪ .‬וכל לכי י(‬ ‫ש מ ו ט ש כ ח כ ח נ ט נ ש ת ק ע כ מ ת אביו‬ ‫לאשחו‬ ‫על אוחו גט ש כ ח כ ר׳ אביגדור‬ ‫ודעתו ולכו ל צ א ח‬ ‫א ל מקוש מ ו ש ב ו‬ ‫אלציראיא(‬ ‫סימן טו‪ .‬תשובת ר׳׳ת על הנ׳׳ל‪.‬‬ ‫אני‬ ‫ישן ולכי ער‪ ,‬ל ח א ו ח דודי כ א ש יבער‪,‬‬ ‫ואנכי‬ ‫בער‪,‬‬ ‫מאיש‬ ‫לעומח‬ ‫יושבי‬ ‫כדברי‬ ‫שער‪,‬‬ ‫חרזי‬ ‫מ ח ל א א ( יסער‪ ,‬ונוע כ ע ץ יער‪,‬‬ ‫אס‬ ‫מעט‬ ‫מזער‬ ‫יחיו‬ ‫בעיניו‬ ‫לאין מ ש ע ר ב ( ‪.‬‬ ‫כי נ ס ל א ח ג (‬ ‫יען‬ ‫טרדי‬ ‫רכ‬ ‫מורי הרב‬ ‫ומלאכת‬ ‫ר׳ יוסף‪,‬‬ ‫אתרים עלי‬ ‫ל מ ע ן ממהרים שלוחים‪,‬‬ ‫ועבודת המלך‪.‬‬ ‫ועתה‬ ‫ומידי בואם‬ ‫אדוני‬ ‫לפני‬ ‫ה נ ר א ה כעיני‬ ‫כהקיר ניר מימית‪ .‬וכונסו שר״ת חופל נ א י הנקוד למיס להשקות את חצמאיס לתורתו‪.‬‬ ‫ג( נכ״י והרועה רשא ובלפוס‬ ‫נ ( מאויי כן תיקן ראזיס במקום מארי נדפוס ונכ י ערי‪.‬‬ ‫ורועה דשא‪ ,‬וזה אין לו שחל וכי יש לבא ניעל וגס לא מציי‪.‬ו לועה לשא אצא רועת רוח‪.‬‬ ‫ולכן הגהתי והרודה דבש יערו‪ .‬ד( והיושב נאהל כצ״ל לדעתי במקום ונישונ אהל‬ ‫ה( אולי רומז על המאמרים נילקוט תהליס ס״ח שדורשים נכושרות כמו בהכשרות‬ ‫ו( ישמיענ׳ כן הוא בדפוס ונציל נמקום שמעני נכיי וכונסו שנפשו חפצה לשמוע מענו‬ ‫שתים נשורות טונות ונס כושמת דבריו הטהורים נתשונהו‪ .‬ז( כלומר ננד עיני הישנים‬ ‫ט( מקוס מנוחתי כן הוא נכ״י ונציל למען יתאיס‬ ‫ח( נכ״י יצאתי‪.‬‬ ‫שצפנת לו בקרני‪.‬‬ ‫החרוז עם וארצה נלותי• ולפי הנראה ה ו צ ‪ p‬או הוכרח השואל לשים לדרך פעמיו ולגלות‬ ‫ממקומו ואולי צריך להיות מנוחתו כלומר מקום מנוחת ר״ת שהשואל חושב הרחקתו מר ת‬ ‫כמו גלות‪ ,‬אבל אז לא יתאים החרוז‪ .‬ובדפוס איתא מקומי מנוחתי‪ .‬י( וכל לבי על אותי‬ ‫ולפי זה ה מ נ ה על השואל• שלנו על אותו גט‪ ,‬שבודאי היו מאורעות‬ ‫נט כן הוא בכיי‬ ‫שלו נודעות לר״ס‪ .‬אנל נדפיס איתא לנו‪ ,‬ועל זה הגיה ראזיס ננליון שצ״ל‪ :‬לנו על מקים‬ ‫שנדעהו לקנוע שם‪ ,‬וזה אירע נאותו נט שכתנ וכוי‪ .‬יא( אלצירא זה ‪ .Auxerre‬כן כתנ‬ ‫החכם שייר נספרו על הנליון‪ .‬והוא נכון עיין ‪. G a l l i a judaica 60‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ם־מ; טו• התשובה הזאת הונאה נשלכיי הננוריס על מרדכי ניטין פרק המנרש‪ ,‬יכתוב‬ ‫נתמצתה • •תשובת ר״ת להדיר יוסף מאורליינץ*‪ .‬וזה טעות‪ ,‬כי הריר יוסף הלזה‬ ‫אינו מאורליינש עיין נהנהות ר׳ חיים נתן דעמניצער על ראני׳׳ה עיין לעיל נשאלה הערת‬ ‫ראשונה‪ .‬ונמקוס החרוזים הנאים כאן איתא נשה״נ שס רק נזה הלשון‪ :‬אני ישן ולני נוער‪,‬‬ ‫לאתנת דודי כאש נוער ‪ . . .‬צרור הכסף‪ ,‬הריר יוסף עיכ• ותתשונה הזאת הונאה נס כן‬ ‫נתשונות מהר״ס נ י נ דפוס פראג סימן יפ״נ נצא החרוזים נתחלתה‪ .‬אנל ניאשת נכתב רק‬ ‫א( נ מ ק ו ס הלא תיקן ראז״ס הלנ ללא ‪ , p t i‬כי נלאו‬ ‫תשונת ר׳׳ת להריר יוסף נייר ינשה‪.‬‬ ‫נ ( לאין משער כ; הוא נכ״י‪ .‬ולפי הנראה כונתו שחרוזים‬ ‫הכי נמשך אל ‪.‬לני״ למעלה•‬ ‫המעמיס יהיו נעיניו כמו לאין משער אותם נקטנותס‪ .‬אנל אק‪ ,‬נפשי נוחה נזה‪ .‬ונדפוס‪:‬‬ ‫נ( הלשון‬ ‫לעין מישור‪ .‬וגס זה לא אדע י " להלמו ואולי ציל מצער (נמקוס משער‪.‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן טו‬ ‫אשיב‬ ‫אם‬ ‫לך‪.‬‬ ‫אין‬ ‫לדקדק‬ ‫כי הכותב ל(‬ ‫תלטוד‬ ‫ולבתובז(‬ ‫לדור‬ ‫ובאתי‬ ‫ערוך‬ ‫עריך‬ ‫גט‬ ‫בטיוח(‪.‬‬ ‫על‬ ‫דיתכא‬ ‫במקום פלוני‪,‬‬ ‫לחזהר‬ ‫ומי‬ ‫נהי‬ ‫שכותב‬ ‫פלוני‬ ‫והוא מקום‬ ‫מכמה‬ ‫‪27‬‬ ‫יבייש‬ ‫סקוס‬ ‫כדאמרינן‬ ‫שאין‬ ‫האיש‬ ‫רעל‬ ‫ש ע ו מ ד כשיקוע‪.‬‬ ‫עולין‬ ‫במחשבה‬ ‫!האשד‪,‬ן(‬ ‫לו‬ ‫•ש‬ ‫רכים‬ ‫גהראח(‬ ‫וכוי‪,‬‬ ‫אינו‬ ‫יודעט(‬ ‫מקום‬ ‫ואם‬ ‫שיקועו יכתב מקים ש ע מ ד בו בשיקוע‪ ,‬ואם אין לו מקום שיקוע יכתוב אותו ש ע ו מ ד‬ ‫בו כתוכו י( כ א ו ת ה שעה‪ ,‬ואז הוא יוצא מכל ספק העיר‪.‬‬ ‫מ ו ל ד ת ו אין בכך כלוסיא( ]ואם בא לחסר מקום[ ע (‬ ‫הוא‬ ‫ו ה נ ט פסול‬ ‫חששא‬ ‫גדול מזה‪.‬‬ ‫דאין שינוי‬ ‫והיכא‬ ‫ואם בא לחסר מקום עיר‬ ‫ש ע ו מ ד כו ב א ו ת ה ש ע ה ‪ ,‬ט ו ע ה‬ ‫רהוהזקו ב׳ יוסף בן ש מ ע ו ן‬ ‫איכא‬ ‫ט ו ב א כדאמרי׳ כ ה א ש ה ש ל ו ם בינו לבינה ו ש ל ו ם בעולם נכי ה ב א מ ח נ ר א י ג (‬ ‫ואם אין ש ם עירו נזכר‬ ‫מ מ ה נ ד ע א ם הוחזקו אם לא‪ .‬ועוד ד א מ ר ב ה ט ב י א י ל ( ההוא‬ ‫ר ע ל לבי כ נ י ש ת א וכוי וכמםקגא אסרי ד ל א הו• גיטא ד ל א כתב ש ם עירו ו ש ם עירה‬ ‫ושמה‪,‬‬ ‫וליכא למימר ריהטא ד ת ל מ ו ד א‬ ‫ה נ ט ] נ ס י [ צריך לכתוב‬ ‫] א ל א [ האי‬ ‫ט ע ט א כדפי‪.‬‬ ‫ומקום כת־בתטו(‬ ‫ש ה ו א מקום ש ה ם ו פ י כתבו ש ם כדאמרי׳ היה במזרח וכתב‬ ‫במערב וכוי ומוקי ל ה בסופר בפ׳ הזויקטז(‪ .‬וזה בחור ש ה י ה עימד ב א ל צ י ר א ויצא לו‬ ‫לחלוטין והלך לו‬ ‫לכתוב‬ ‫ליוי‬ ‫ליואגי ל ה ש ת ק ע ‪,‬‬ ‫אני פלוני בן פלוגי‬ ‫וביום לכתו כתב הגט‪,‬‬ ‫שנולדת• במקום פלוני‬ ‫כ מ ד ו מ ה לי בך ה י ה לז‬ ‫] ד י ת ב א על‬ ‫נ ה י פליני‬ ‫ובאת•‬ ‫כ א ל צ י י א והנני היום ביואניןיז( דיתבא על נ ה י פלוני פטרית וחרוכית וכוי ותו‬ ‫ל א הוי סםקא‪.‬‬ ‫י ט ע מ א מאי התקין י ב ן נמל־אל‬ ‫ש ל א ישנה שמו ושמה‬ ‫כדאמיינן‬ ‫ב ה ש ו ל ח פ״ד ב מ ש נ ה יח(‪ ,‬היינו ש י ש לו שני ש מ ו ת א ה י בגליל ו א ה ד ביהודי‪ ,‬וכותב‬ ‫האהי‪,‬‬ ‫אשתו‬ ‫והתקין רכן נ מ ל י א ל‬ ‫כ ש נ י ש ה ב ש מ ו ש ב י ה ו י ה ובניי‪ ,‬ממזייש‪.‬‬ ‫אם היה •ודע‬ ‫יואני ל ב ד ו י ט (‬ ‫אשתו‬ ‫ש י ה א כותב שניהם‪,‬‬ ‫ש ל א יאמרו בגליל‬ ‫ו ב ש כ נ ר ש בשניהם ל*כא פפיקא ונם‬ ‫שהיו ש ם ש נ י יוסף בן שמעו; ב ע י י אהת‪.‬‬ ‫ולא אלציראכ(‬ ‫ל א גירש א ת‬ ‫•אם כתב בגט וה ה ב ה ו י‬ ‫הרואה זמן ו ש ם העיר •ואנ־ א ו מ י כ א (‬ ‫לא‬ ‫ג ‪ -‬ש זה‬ ‫ש ה י י ב א ל צ י ר א היה ע ו מ י ב א ו ת ו זמן‪ ,‬וזה שביואנ• אהד הוא והוה ליה ש י נ ה‬ ‫עירו דפםול‬ ‫ואע־ג דהוי‪ ,‬בינתו ל ה ש ת ק ע ביואג•‬ ‫לאו בתר‬ ‫י ע ה י ה אזלינן א ל א ב ת י‬ ‫ק ל א דידעי א י נ ש י מקום שיקועו‪ .‬דכי ‪,‬־‪ •:,‬דאי י־״״כג( דעתו לחזור ד ה ש ב י נ ן ליה שיני‪,‬‬ ‫מנומנמת ותוכן ה ד נ י י ס שי״ה התנצל ענמי כל באיי!ר אה תשינ־ו גהשואי‪ .‬ואמי כי זה נהיה‬ ‫ענול שהםלוחיס ממהרים לשוב יאז לא היה גו פנאי נהשיב מפי• י ו נ טידוהו ו ע ט ד ת המכך‬ ‫ומלאכת אחרים עליי ד( נמהר״ס הניתן במקום הכותב ה( בפיו כ‪ :‬ל יכן הוא ניזהי״ם נמקים‬ ‫נפירוש נכי״ ודפוס‪ .‬ו( נמהר ס הוכ־ף כאן ו״־א לש‪:‬ימ ז( נמה־ ם היש־ף ‪ 0‬ץ ‪ :‬אני פיו‪•:‬‬ ‫נ״ל פלוני שניצדהי נמקוס פלו‪ •:‬דיתנא וכי ח( נ״מ דף •"ק ע״י‪ .‬ט( ואינו יידע מקים‬ ‫י( והוכן ה י ב י י ס כי מתחילה •ש‬ ‫כן הוא נמהר״ס וכצ־ל‪ ,‬אנל נכי״ •דפוס ותינו מקום‬ ‫לדקדק לכתוב מקום מולדתו ומקום ד־ית• עתה נשיקיע‪ .‬ואם אין •־דע אס ישתקע נמקים‬ ‫שעומד עתה‪ ,‬יכתוב מקום שעמד נו עד עתה גםיקוע ואם יא היה יי נס מקידס יכן‬ ‫מקום שיקוע‪ ,‬אז יכתוב י ק שם המקום בעומד בו נא־חה שעה‪ ,‬ונמהר״ס •ב כא; י מ ה‬ ‫יא( ואס נא לחסי מקים ע י י מילדתו אין בכך כלים‪ .‬כן הוא נכ"׳ ידפזס‬ ‫טעיות סופל'‬ ‫ינ( ואס נא ל ח כ י מקים כן הג־ה יייזים •כן היא נ מ ה י ״ ס יחסי־ נכ״•‬ ‫וחסר נמהרים‪.‬‬ ‫טי( כתינת כן הוא נ מ ה י י ם‬ ‫ד( ניג״; דף כ ע״א‬ ‫יג( •נמות דף קטיז ע״א‬ ‫ודפוס‬ ‫•ז( המלות נ ה ס נ י‬ ‫וכן הגיה ראזי־ם נמקוס נתינת יכ״י ודפ‪-‬ק‪; .‬־ז( גיט־ן דף פ ע״י*‬ ‫חסיות נ כ ״ ודפוס והן נ מ ה י ״ ס ועל פיו ה־סיפן •ם יאז״ס‪ .‬וע••; במידכי ייש פי הב‪-‬ל־ז‬ ‫יטו נמהי״ם ואכ• י‪.‬נדי ני־קום •‪,‬׳אכ־‬ ‫יח( ניכין דף נ ד ע״נ‬ ‫שהניא שם דעת י״ת כן‬ ‫כ( נכ״י יש כאן עוד הוספות ד נ י י ם ‪ :‬נ״י וליי עי בס ״ואני‬ ‫לנדו ונכי״ ודפוס‪.‬‬ ‫הדנריס האלה נלתי ספק מחמת איזו טעות שיפר נאו מנליון הספר ית־ך הפנים יהם ‪ :‬ס‬ ‫כנ( נכ״י הנא‬ ‫נלפוש ולאז״ס מחקס‪ .‬כא( אומל נמהלים נייקום אמר נכ״י ודפוס‬ ‫תשובות ‪ m‬םיםץ ‪tt it‬‬ ‫‪28‬‬ ‫ש פ עירו מ ( חכי נפי השתא‪ ,‬רפד‪ .‬איכפת לחו לסהרי בדעתיה לאו בחת״ לנויה יתבי‪,‬‬ ‫וכי אחי פהדי ופסהדי דבאלצירא חיה שוקע באותו זטןכל( חנזכר בעל ברחך אפחדי‬ ‫ליח לםיסר דחוה ליח שינח ש ם עירו כדאפדינןכח(‬ ‫שםעינן‬ ‫חנן םחנרא‪,‬‬ ‫אחי סהדי אסהידו‬ ‫הוה ההוא‬ ‫שכתב ח נ פ בםוראכו(‬ ‫העדים פעידין דבר ל ב ד כז(‬ ‫שינה ש פ ו ושםה‬ ‫דהאי יומא‬ ‫נבן הוה בנחרדעא‪,‬‬ ‫א ל א דדחינן חחס‬ ‫ע־י ז‪6‬ן הכתוב בנפ‬ ‫ושם עירו ושם עירה‪.‬‬ ‫שלום ביגי לביני‪ ,‬גבי‬ ‫וחתם םוכחא דלאו‬ ‫הרי ל ך כי‬ ‫משום םסר םילי‪,‬‬ ‫להתירו או להוציא עליו לעז בדין‬ ‫שהיה ם ש ת ק ע‬ ‫וא״ת הא אודיענהו לסהדי‬ ‫ביואני‪ ,‬אין בכך כלום‪ ,‬ואי הני ידעי אהריני ל א ידעי‪ .‬והכי נטי א פ ר נבי ש פ יהודה‬ ‫ושם נליל ש ב ש ב י ל ש ם דנליל ל א די לו בשם יהודה‪ ,‬אעינ רבני יהודה ידעי‪ ,‬הואיל‬ ‫ובני נליל‬ ‫כל שכן דהיכי ששינה‬ ‫ל א ידעי יוציאו לעז‪,‬‬ ‫בי הבא‪,‬‬ ‫ש ם עירו דטםול‬ ‫שיראו בני אלצירא זה הנט לתוך י׳ שנים ויאטרו םלוני ל א נירש אשתו כי באותו‬ ‫שוקע עטנו באלצירא‬ ‫זטן היה‬ ‫ובניה םטזרין כדאטר‬ ‫וזהו אדם אהר ש ש ט ו כשםו‬ ‫נבי נליל‬ ‫ואין לוטר‬ ‫ויהודה‪.‬‬ ‫קרובים ומועטים הם וידעו בבירור הדבר‪,‬‬ ‫פרסאות בין םועפים‬ ‫על לב איש‬ ‫ל ש ש י ם רבוא‪,‬‬ ‫דקבעי י״ב הדש‬ ‫שנירש אשתו ביואני‬ ‫שאלצידא ת א נ י‬ ‫ולהתיר ספני‬ ‫דלא טלונ רבנן בין קרובים‬ ‫א ל א שינה ש ם‬ ‫למהוי כבני העיר‪,‬‬ ‫לרהוקים א ל ף‬ ‫ולא יעלה‬ ‫עירו לעולם םשול‪.‬‬ ‫דאין זה תולה א ל א ביציאת קול‬ ‫שידעו יושבי העיר שזה שוקע ניניהם שיכולין להעיד עליו‪ ,‬והרי דבהכי ידעי מתוך‬ ‫שנותן ב ת מ ה ר‬ ‫השבינן‬ ‫ליה‬ ‫וכי‬ ‫כאזרה‪.‬‬ ‫בעינן‬ ‫הורש‬ ‫ייב‬ ‫לפסי‬ ‫העיר‬ ‫כדמוכה‬ ‫כ ב ב א בתרא בס״קכח(‪.‬‬ ‫סימן טז‪.‬‬ ‫)על עמן א ח ד גטדוייש(‪.‬‬ ‫ט י ינור לנו מוקדי עולם א(‪,‬‬ ‫אבוחי׳ אשר‬ ‫בדבר‪.‬‬ ‫חקייו בח‬ ‫ועחח ר מ ח י ׳‬ ‫כי מ ש נ י נ ( ונכלם‪,‬‬ ‫ראשם נ(‪,‬‬ ‫הוציא עשוק‬ ‫ואם ל א ישסע תכופוהו ל ע ש ו ת‬ ‫לקנינו וימסרנוד(‬ ‫ביד החבר ר‬ ‫על םקום רבנו שלמד‪,‬‬ ‫לבייש חתניו‬ ‫מיד עושק‬ ‫ובני בנותיו‬ ‫ובקשו פני‬ ‫חזקיה‬ ‫כי נם אני בושתי‬ ‫חחבר ר׳ טודרוס תחלה‪,‬‬ ‫ש ל א יהא מוקדם וקניין אשתו‬ ‫כאשר מסרו לו‬ ‫ועיר קברות‬ ‫לכתוב ת ח ל ח קודם‬ ‫אהר שקראוה(‬ ‫דקייסא לן‬ ‫כר׳ אליעזר אטי׳ בשאר שטרוח דערי מסירה כרחי והעדים שמסרו לו עליהם לחתום‬ ‫מן הדין‪.‬‬ ‫אך לזה ל א חחקקתי‬ ‫רק ל א ש ר עשק עטיתו‬ ‫באוחו כחב‬ ‫שחיח ביד ר׳‬ ‫חזקיח ובפני אוחן עדים או אחרים שמסר בסניחם בחהלה‪ ,‬ואוחן דבריט ש א מ ר בטני‬ ‫עדי מסירה הראשונים יאסרו בפני האתרים ואחר כך יקוב ח ר ץ א ח ההר‪.‬‬ ‫כדרבאו(‬ ‫בהשולה נ פ י א מ ר רבא הקדש המץ וכו׳ ‪-‬עד והני םדאורייתא כמו שבתבחי למעלה‪.‬‬ ‫בג( בכיי נוסף ישם עילת חפ‪.‬‬ ‫וגט מוכיח שניואני היה עומד‬ ‫נמקוט נאלצילא נכיי ודפוס‪ ,‬וכן‬ ‫הדבל‪ .‬וזה‬ ‫כד( כן הוא בכיי‪ ,‬אנל בדפוס יש כאן חוספת דבלים‪:‬‬ ‫בו( כצ״ל‬ ‫כה( בפלק חאשח שלום‪.‬‬ ‫באותו ז ק הנזכל‪.‬‬ ‫הוא נמהל״ט‪ .‬כז( נמקוס לנל לנד איתא נמהלים לנלל‬ ‫כס( נ י נ ל ן ח׳ עיא‪.‬‬ ‫יותל נכון‬ ‫םיטן ט!‪ .‬נלאה שנט התשונה הזאת היא להר״ל י ו ס ן נ״ל משה הנ״ל‪ ,‬כי מקוט מושבו‬ ‫היה נטלוייש מקום מושבו של ל״ש‪ .‬אכן גון השאלת ותוכן הלנל ומה היה‬ ‫נ ( נדפוס בושנו‪.‬‬ ‫הניוש והעושק אשל ילונל נו פה‪ ,‬לא נידע לנו‪ .‬א( ישעי' ל״ג י״ד‪.‬‬ ‫ה ( שקלאו כן הוא בכיי‬ ‫ד( וימסלנו כצ״ל נמקוט וימסלכט נכ״י‪.‬‬ ‫נ( נדפוס קילקלו נה‬ ‫ו( זה ענין נפני עצמו שסשינ‬ ‫ונלפוס שהלאת ולאזיט תיקן ‪.‬שהולאה' והוסין ‪,‬יוצאה״‪.‬‬ ‫לית לשואל נסוניא דהקדש חמץ ושיסיול וטי‪ .‬וםתשונת תיתס ממש כמו שכסונ לעעלס‬ ‫‪29‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן יז יח‬ ‫סימן י*‪.‬‬ ‫)בענין ערער דבעל(‪.‬‬ ‫מן השטיט יטתחו ל ך סעיינות חבטה‪ ,‬כאשר סייעו א(‬ ‫א ל ה נתתי לבי‬ ‫על ההיא ט ש נ ה‬ ‫דהטביא נט‬ ‫בבא ליטהר ‪ . . .‬ועל שאלות״‬ ‫בארץ ישראל‬ ‫בטני נכתב ובטני נתתם ואם יש עליו עוררין יתקיים בהותטיו‪.‬‬ ‫וקשיא ל ך ואס אמר‬ ‫דבעלב(‬ ‫בעל לטקדוןנ(‬ ‫הונא ס׳ התקבל ל(‬ ‫תשובתך‬ ‫םאי סהני‬ ‫דבעל נאמן ולא‬ ‫ש א ץ צדיך‬ ‫לומר‬ ‫וטטקינין בנמרא ט• ע‬ ‫רהא אטר רב‬ ‫עדי קיום‪,‬‬ ‫שליש‪.‬‬ ‫בצירו דשלונתא דרב הונא היכן ד ש ל ש ת ן בעיר אהד דשט ש ל י ש מוכיח ת(‪,‬‬ ‫ובשמעתא המייתאו( הוא בהדיא‪ ,‬מדקאמר התם רב הונא א מ י בעל נאמן‬ ‫ראם איתא רלנירושין לדירה הוה יהיב לה‪,‬‬ ‫והכא מודה‬ ‫רב הונא ד ש ל י ש נאמן‪,‬‬ ‫אטר בטני נכתב אשילו ט ע ש ה דכטר טאםיח(‬ ‫קיוט הותמין‬ ‫אכןז( בטר׳ קמא‬ ‫ואי אתי בעל ומערער‬ ‫בשליה דמייתי ניטא‬ ‫ל א משניתינן ביד‪ ,‬אם‬ ‫דקאמר ש ל א תיזקק לעדים‪,‬‬ ‫כל שכן‬ ‫דמועיל ולא משנהינן בבעל‪.‬‬ ‫סימן יח‪ .‬מכתב רבנו שמואל‪.‬‬ ‫)כענין בעל מחו שיעשה שליח לחרטת אשתו(‪.‬‬ ‫שלח‬ ‫רבנו ש ט ו א ל‬ ‫לחרב ר׳ אברהם‪:‬‬ ‫אטור לאהיא( כי בש־קנ(‬ ‫ת ד ר י ם נ ( רבינא‬ ‫הוה ליה נדרא לרביתהו אתא לקמיה דרב אשי וכו׳ אי א ס ש ר להעמידה בנדר‬ ‫מכמה‬ ‫ת ש ו מ ת שבידי‪ .‬ש מ ש נ ה שליטה בניטין ם׳ השולח נטל(‪ ,‬שהכל מודים שצריכה‬ ‫ל ל כ ת לבית דין ולהתבזות להתיר נדרה ושליה לא יועיל לה‪ ...‬וכמה תשובות עוד והכל‬ ‫שירשתי‪.‬‬ ‫ומהקתי נררא‬ ‫כדמוכהא‬ ‫ח ש א וסישא דשמעתתא‪ ,‬וקרוב לעמוד והצי ו( כתבתי ראיות שבנידד מיייי‬ ‫וזו אחת‬ ‫לי ניתייאח(‬ ‫מ כ ס ה וקלה‬ ‫בכל‬ ‫השמועה‬ ‫וכתבתי נדוייא‪,‬‬ ‫שבקלות ‪ . . .‬וכך כתוב ז(‬ ‫שנידור‪(p .‬‬ ‫בספרים רבינא הוד‪.‬‬ ‫בהלום‬ ‫מיירי‪,‬‬ ‫לדביחהו א ח א לקטיה דרב אשי אטר ליה בעל טחו שיעשר‪ .‬שליח ל ח ר ט ח איחחיה‪,‬‬ ‫כלומר א פ תוכל‬ ‫לחחיר נדרה שאינו ש ל עינוי ש ל א ס(‬ ‫בפניה על ידי שאוסר אני‬ ‫שליחך ל ח ר ט ה י ( ש ל ך איל אי מבנסין אין אי לא מכנפין לא‪.‬‬ ‫ש*מ ת ל ת ש׳מ ל א‬ ‫נספר הישל על נימין לף מ ״ ע ״ נ כדפוס דף ״ נ ע״נ שמסיים עס וסט מלאורייתא וסכוחנ‬ ‫לא רצה לכפלס ל ‪ p‬רמז על שם כטל‪.‬‬ ‫סיסן יז‪ .‬א( כלומר כמו שסייעו מן השמיס לנא לימהר‪ .‬וראז״ס הגיה מסייעין את הבא‬ ‫נ( בדפוס‪ :‬מ״ט דייק נעל‪ ,‬ונכתנ יד‪ :‬מאי עעמא לץ נעל‪.‬‬ ‫במקום סייעו בנא‪.‬‬ ‫ומקול של שתי טעיות ניל נחילוף ע• עס טי‪ .‬והנכון כמו שהגהתי נפנים‪ .‬ועיין גיטין דף‬ ‫נ( בכיי ונלפיס־‪ .‬לבעל תפקדון‪ .‬ד( ניטין יף ס׳׳ל ע״א ועיין שס נתוס׳ דית‬ ‫ט' עיא‪.‬‬ ‫ו( כלומל נתחלת השמועה שם‪.‬‬ ‫ה( כלומל מללא קלי ליה שליח‪.‬‬ ‫נעל נאמן ונלין שם‪.‬‬ ‫ח( שס לף ו' עינ ושם איתא כפל סיסאי‪.‬‬ ‫ז( א ק כציל נמקום והכי‪.‬‬ ‫נ ( נלפוס‬ ‫ם י ק יח‪ .‬א( לאחי כן הגיה לאז־ס נמקוס לאני נלפוס ונס נכיי וכצ״ל‪.‬‬ ‫כנפ׳׳ק‪ .‬נ( נדלים דף ח׳ עינ‪ .‬ד( גיעין דף מיה ע״נ ועיייש ננמלא דף מ״ו ע‪-‬א‪.‬‬ ‫ה ( נכיי שנידוהו ונדפוס שנידוי ולאז״ס הניה שננידוי‪ .‬י( כן הוא נכ׳י והוא הנכון ונדפוס‬ ‫איתא ואני‪ .‬וכונמו על לאיוס ל ט ח שמחזיקות עמול וחצי ז( כלומל נספליס אחליס‪ .‬ואולי‬ ‫ציין לנקד ‪3‬ת‪1‬ב וטנסו צלין לכתונ‪ .‬ח( נידוייא כן הנית לאזיס נמקוס נדלא נדפיס וכ־י וכצ״ל‪.‬‬ ‫מ( שלא כציל נמקום אלא נכ״י ולפוס‪.‬‬ ‫י( אני שלומן לסלטה כצ־ל נמקום אני לן סלסה‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן יח‬ ‫‪30‬‬ ‫שרי למשרי נ ח י באתרא דרכיה מצוי וכר‪ .‬והיש רבינאיא( הוה ליה נחייא לדביתהו‪,‬‬ ‫שנידו אותה בהלום והיתד‪ .‬צריכה לעשור כשרשת דרכים כדאטיינן לעיל עד דםיקלעי‬ ‫בי עשרה‪,‬‬ ‫כדלקמי‪,‬‬ ‫חד‪ ,‬הדבר ננאי ל א ש ת‬ ‫להביא י׳ א ל ביתה‪,‬‬ ‫דבמקיש שיש נדול תישנו‬ ‫אץ מתיחן‬ ‫ולהתיר ל ה לא‬ ‫היכא דאין‬ ‫היה רוצה‬ ‫כי הכא‬ ‫השגרה לשניו‬ ‫שנידור‪ .‬בתלוש‪ ,‬ראשיי אש יודעת מי נירה אותה‪ ,‬הא א ה ד ח ה רב אשי לרבינא נושא‬ ‫לעיל ואמר ליה לשמותיה שווייה שליה משמיש ל ס י ש ר א ליה ל א שווייה ליה שליח‪.‬‬ ‫וצריך שיהא‬ ‫לקמן שימ‬ ‫ה נ ח ל שבעיר‬ ‫ל א שרי‬ ‫מתיר לו הנידוי הואיל‬ ‫למישרא באתרא‬ ‫ואין יודע מי נידהו‪,‬‬ ‫דאיכא רב מיניה‪,‬‬ ‫וכדאסרי׳‬ ‫וכדאמרינן‬ ‫במועד קשןינ(‬ ‫אמר ר׳ אלעזר אמר רב נידהו בשניו אין מתירץ לו א ל א בשניו ואמר ע ( ריש לקיש‬ ‫הוה מנשר סרדסא‬ ‫אינו נידוי‪,‬‬ ‫אתא האי נברא‬ ‫מאי תקנתיה‬ ‫וקאכיל תאיני‪,‬‬ ‫ד ל י ש ח לך‪,‬‬ ‫זיל לנביה‬ ‫ומסקנא אמרו ליה שנידוי ש ל ך‬ ‫ד ל לנכי‬ ‫ל א ידענא ליה‪,‬‬ ‫דלישרי לך‪ ,‬דתניא נ י ח ה ו ואינו יודע מי נידהו ילך א צ ל נשיא ויתיר‬ ‫במקומ שאינו יודע‬ ‫מי נידהו או ש ה ל ך לו המנדה לעיר אחרת‪,‬‬ ‫נשיא‬ ‫ל ו ‪ . . .‬אלמא‬ ‫צ ח ך שיתיר נ ח ל‬ ‫שבעיר אש אין כאן נשיא‪ .‬והלכך רבינא ל א רצה להתיר ל א ש ת ו בכנושיא בי עשרה‬ ‫לביתו‪ ,‬ולהביא אשתו‬ ‫בשני רב אשי ל א רצה ו ש א ל‬ ‫מאחר שנדוי ש ל הלוש‬ ‫וחכי קסבעי׳ ליח לרבינא‬ ‫אש אששר לעשות עיי שליה‪.‬‬ ‫אינו ח ס ה ל ש א ר נידדין‪.‬‬ ‫דאית‬ ‫בהו נדהו בשניו אין מתירין לו א ל א בשניו‪ ,‬מי לימא דבעל ד‪1‬י שליה במקומה לחשד׳‬ ‫החכש בשני הבעל‪,‬‬ ‫או ד ל מ א‬ ‫ומשומ‬ ‫דדמי נידוי‬ ‫לנדחו בשניו‬ ‫דמחמרינין בח‬ ‫ש ל הלוש לנדהו‬ ‫מדמינץ ליד‪.‬‬ ‫לעיל בשאר‬ ‫ש ל א בשניו‬ ‫שמתירין ש ל א בשניו‬ ‫וצריך לחחיר בשניה‬ ‫ולא יועיל ל ה שליחות‪.‬‬ ‫מבעיא‬ ‫אמר ליח אי‬ ‫נידויץ קאיל(‬ ‫ליד‪ ,‬חכי‪.‬‬ ‫מכנשין אז סהני ההיתר ש ל א בשנית ובכך מתבשר ל ח נידוי חלומח‪ ,‬אבל ל א תחזור‬ ‫אהריהם לכנשן דדמיא לכשרה דבעל כרהה‪ .‬וכי האי נוונא אמר לעיל דליתיב אשרשת‬ ‫דרכים וינרוש שישיבו לו שלוש עיי הערמה‪ ,‬שישאיל ת ה ל ה בשלומם ובכי האי גווגא‬ ‫קימ להו דםסתייע מילתא להנצל מאותו נידוי שביד שמים ‪ . . .‬שים ת ל ת ש״ט ל א‬ ‫שרי נידוייא כזה‬ ‫נידהו‪,‬‬ ‫ש ל הלומ‬ ‫באתרא דרכה מיניה‪,‬‬ ‫שנדהו ה ב ח‬ ‫והדומה לו‬ ‫במקומ שיש‬ ‫והלך לו‪,‬‬ ‫נ ח ל הימנו‪ ,‬כי הכא‬ ‫אס אין‬ ‫ש ל א רצה‬ ‫יודע מי‬ ‫רכינא‬ ‫להביא עשרה סו( לביתו ולהתיר ל ה בשני רב אשי ש נ ח ל הימנו וכדאמדן לעיל ילך‬ ‫אצל נשיא וישר לו‪ ,‬ושימ כי מכנשי ששיר דמי להיות הבעל שליה ולהשר ל ה ש ל א‬ ‫בשניה דלנדהו‬ ‫ש ל א בשניו‬ ‫מדמינן ליה‪,‬‬ ‫הרי שניימ‪:‬‬ ‫אץ מתיחן משני‬ ‫שיש נ ח ל‬ ‫ממנו‪ ,‬והשנייד‪ ,‬ש ה ב ע ל חשליח ויתירו ל ה ש ל א בשניה‪ .‬והשלישית א ב ל לכנושי ל א נח(‬ ‫אפילו יז( לחתיר בשניח‪ ,‬ד ל א ססחייע מילתא ל ח נ צ ל מעונש נידוי חלוש א ל א ע״י שמוצא‬ ‫מכנושין ממילא כדמוכת לעיל‪ .‬ושמתא• אפי׳ באתרא דרכה מיניח וכר‪ ...‬כלומר והגי‬ ‫מילי דאמרן דאין מתיחן א ל א עיי‬ ‫נדוי ואין‬ ‫בעלמא‪,‬‬ ‫המנדה בשנינו‪,‬‬ ‫אשי׳ במקומ‬ ‫נדול העיד או נשיא‬ ‫אבל ש מ ת א‬ ‫שיש נדול הימנו‬ ‫שאינה המורה‬ ‫כדתניא במועד קטן לענץ‬ ‫כ ל כך‪,‬‬ ‫יכול הכם להתיר לו‬ ‫שאינו א ל א‬ ‫קללת‬ ‫אי יהיר מומהא שרי‬ ‫ש מ ת א ‪ .‬נם לשון כנושייא מ ש מ ע דבכינוף י׳ שיירי ולענין ניחי‪ .‬כדשרישית‪ ,‬דאי לענץ‬ ‫נדר בנ׳ פני‪ ,‬ומאי לשון כינוף בנ׳ ותו ל א מידיימ(‪.‬‬ ‫יא( כציל נמקומ רב בכיי ודפוס‪.‬‬ ‫ז׳ ע״ב‪ ,‬וםס איסא רב אי לא אמר‬ ‫אנל בכיי דקא‪ .‬טו( עשרה כצ־ל‬ ‫בדפוס‪ :‬אבל לא יכניפו‪ .‬יז( בכיי‬ ‫ישנים נדלים ד ן ס׳‬ ‫ינ( הך מימלא ללב ליתא במועד קסן אלא ננלרימ ‪q7‬‬ ‫יב‪ .‬ינ( מועל קטן ד ן ייב עיא‪ .‬יל( כן הוא בדפוס‬ ‫וססר בכיי ודפוס‪ .‬נח( כצ״ל במקום להו נכ״י‪ ,‬אבל‬ ‫ורסיס ואין למימר וראזיס מ י ק להו‪ .‬יס( ונלין בסוס׳‬ ‫ע״נ דיה ויסיל שהביאו שס דבלי לשביס‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן יט‬ ‫סימן ט‪.‬‬ ‫ה ש י ב רבינו יעקב אחיו הוד והדר לבשת‪,‬‬ ‫בב׳עחג(‪,‬‬ ‫עטרת תפארת חבשתא(‪,‬‬ ‫צ ל ל ח במים אדירים‪ ,‬העל־ח נוטך השיריםד(‪.‬‬ ‫על ט׳ ‪ (3‬תהום‬ ‫אך בזאח עריכין אנו‬ ‫שירו׳ לשיר׳ רבנו‪ ,‬רהא אטרח הוה ליה נ־דוייא לט־שרי הוה ליה לםיסר הוה עלה‬ ‫שסתא‪ ,‬של‪ v‬׳‪,.‬עינו לשון שטחא בלשון עברי ולא לשון נידו־ ביישון ארט־ח בכולא‬ ‫שסעתא‪,‬‬ ‫ד ל א לישתמ־ט וליטא נ־דויי טנד־נ; ליה‬ ‫שסחיהו‬ ‫כדמוכח שמעתתא דלעיל‬ ‫אלא נ ד ו ת ה(‬ ‫אייא שמותי‬ ‫דקתני מנודה אני ל ך‬ ‫חיה חוכך בוה להחמיר ומטי בנמראו( נדינאז( מןינךן‬ ‫כי סליני‬ ‫במנודה‬ ‫אני לך‬ ‫שהוא‬ ‫לשון עברי‬ ‫וסשמע ש מ ח א בלישנא דרבנן כנידוי דעברי‪.‬‬ ‫משטחי׳ ליה‪,‬‬ ‫מאי אדון בה‬ ‫דחדא היא‪.‬‬ ‫דחלום‪ ,‬אין שלום‪.‬‬ ‫ר׳ עקיבא‬ ‫כולי עלמא לא טליגי דשדי‬ ‫בד־נאח(‬ ‫דמשמע הרחקה‬ ‫דארטיח‬ ‫ואבן נמצ־נו למדין דנידוי הוי שמתא‪,‬‬ ‫ואם כן לטי׳ רבנו בשמעחא דרבינא דקאמר ש מ ח א אט״ באתרא דרכיה‪,‬‬ ‫ואם ירצה‬ ‫ולא‬ ‫ל ח ל ק בין ש ם‬ ‫לא ידענא‬ ‫נידוי דעלםא ובין שם נידוי‬ ‫וכל מעמי ה ה ל כ ה‬ ‫וקשיא לרבנוט( מאי ענין חרטה א צ ל נידוי?‬ ‫ל א נחישבו לסי נידוי חלום עד שיבירם רבנו‪ .‬וההיא סירכא דניט־ן ל א מסקי טינה‬ ‫א‪8‬י׳‬ ‫כדססיק חעלא מבי ב ר ב א י (‬ ‫וההיא ד ד אלעזר‬ ‫לנכי מוציא אשחו‬ ‫משום נדר‬ ‫ונןפבד אי; אדם רוצה שחהבזה אשחו כביד? היינו בדונה שהיא זקוקה לביד ממללין‬ ‫םילין עילוה‪.‬‬ ‫ונלמדנו מההיא יא(‬ ‫דאלמנה ניזונח‬ ‫בין מן הנשואין‬ ‫בין מן הארוס־ן‬ ‫שוכרה ש ל א בביר‪ ,‬וקבעי בנםרא ב ש ל מ א מן הנשוא־ן משום טזוני אלא טן האירושין‬ ‫מ ו י טעטא‪,‬‬ ‫וקטסריש לסי‬ ‫א « ש ר עיי שלוהו‪,‬‬ ‫שאין אדם רועה‬ ‫כסו כן נבי נרדים‪,‬‬ ‫׳•לידו אין ארס רועד‪,‬‬ ‫שחחבזה‬ ‫שהתבזה אשחו‬ ‫א ל א בעל כרהנו ואם־לו‬ ‫בדבר שאששד ע״י‬ ‫ואל יעמיק רבנו‬ ‫ל ח ל ו ק בין הסדקים‬ ‫אשחו בביר‪.‬‬ ‫ח ל ל ו ולשינוי דחיקי‪ ,‬כי מוהזקני בו שהוא בקי בלשון תכסיס‪,‬‬ ‫מ ר ס א על מכונה‪.‬‬ ‫מ׳‬ ‫הא ליתא‬ ‫כחנינן‬ ‫ואשד כחכח בנידוי בי׳ אבל ב נ ד ד ם בנ׳‬ ‫דאסר בסנהדרין ינ(‬ ‫זטנין ל א כתבינן‬ ‫הודאה‬ ‫כנופי ויתבי‬ ‫ובעל כרהנו דבר זה‬ ‫בסני נ׳ כו׳יג(‬ ‫ל א כחבינן‬ ‫ננשינהו‬ ‫ומתוך הלשון יעסיד‬ ‫ולא שייך לשון כינוף‬ ‫ואסר האי‬ ‫א־נהו‬ ‫אודיהא זמנין‬ ‫בהכינן יד(‬ ‫וסי׳‬ ‫ד ש ס ע ת ת א דרבינא הכי איתא שיט ת ל ת ש־מ לא שרי למישרא נדרא ב א ת ־ א דרכיה‪,‬‬ ‫דאי שרי‪ ,‬רכינא הוד‪ ,‬מייתי בי נ׳ א צ ל אשתו‪ ,‬אבל רבו ל א היה מוליך א צ י ה ‪ .‬ולא‬ ‫כ ס ה שסירשו רבותינו דרבינא הוה שדי לד‪ ,‬אי ל א משום אתרא דרכיה היד‪ .‬דהתנז‬ ‫סייג דננעיםנוו( כ ל הננעים א ד ם דואה הוץ ט ש ל עצמו ר׳ יהודה אומר אף לא נדרי‬ ‫אשתו שבינה לבין אהרים‪.‬‬ ‫דאעינ דלא סהיטן לטישדי‪,‬‬ ‫וסיל לרבינא דהלכה כדיי‪.‬‬ ‫וש־ם בי פכנפי‬ ‫לטהוי שליח סהיטן ש ל א יוסיף בחדטא‪.‬‬ ‫ששיר דמי‬ ‫ושיט לכנופי‬ ‫נ ( כן סוא בכיי ודפוס ואולי צ־‪3‬‬ ‫סימן יט‪ .‬א( כמו פאק־ חנוס מלין יחזקאל כיד י״ז‪.‬‬ ‫ג( טעמו דרכת‪ .‬ד( ספידים כן הוא בכיי‪ ,‬אנל נדפיס שסיריז‪ .‬והחכם‬ ‫פני‪.‬‬ ‫שייר הגיה נמקומו שפיל יאה‪ .‬ה( כלומל נידוי ושמחא חדל הוא‪ .‬וו נדלים דף ז׳ עיא‬ ‫ז( כן הוא בכיי וגם נדפיס‪ .‬אמנם זה נגד השיס דילן דננלינא מינן כ״ע לא פליני דאסול‬ ‫ח( כן הוא נכיי ונדפוס‬ ‫אזל במשמתנא מינן שלי לכ״ע ואולי ציל משמתנא נמקום נדינא‬ ‫כריכו נחסלין טעם‪ .‬ואולי צ״ל ״נלישנא״‪ ,‬כי נאמת כן הוא המלה נד נאלמית אינה מולח‬ ‫י ק הלחקה‪ .‬ט( ללמו כן הגיה לאזים נמקום לל׳ אנא נדפיס וגם נ כ י ‪ .‬י( יומא מיג‬ ‫עי׳נ‪ .‬יא( כתי בוו* דף ציז עיא וכוי‪ .‬ינ( סנהילין דף כ״ט עינ‪ .‬יג( מחאה נפני ג׳ אין‬ ‫ט הודאת נפני נ׳ וכוי כן הוא נכ׳י ולפיס‪ .‬אמנם מחאה נפני ג׳ לית מאן לכל שמיי• שס ‪-‬‬ ‫ולגן צלין למחוק תתנות מחאת בפני ג׳ אין בו‪ ,‬כי לק ע׳׳י שגלות לשנא ונבא נחלא דף‬ ‫ליע עיג באו נעמוס סנה‪ .‬ונס ק י ת נ ה האחלונח וכו׳ צלין למחוק היייו וצייל כר לומג‬ ‫כוחנק‪ .‬יד( אל»א מ ש אמלמא שיין לישנא י נ ס ס י ‪ .‬גוו( כיב מ״י•‬ ‫תשובות ר״ת סימן יפז כ‬ ‫‪?2‬־‪:‬‬ ‫לא‪ ,‬דאנן סהדי ש ל א היתד‪ .‬מתחרטת אי חוח ל ח לכנוטי‪,‬‬ ‫ס פ נ י שהוא בושר‪ ,‬לחזור‬ ‫אהר בני ארס‪ .‬ו נ ו ל א ט־לתא דרנינא טשוט ש ט ת א רסיטא נקטה‪ .‬וקרכני פטיטריגח(‪,‬‬ ‫יתקן השיטה‪ ,‬דאו־ בעלטד‪ ,‬ולו תהיה פלטה‪ ,‬והיה קודש‪.‬‬ ‫שימן ב‪.‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫ש א ל ת שיא רסוטה‬ ‫)בעני! סו‪8‬ר‪ ,‬שיש לד‪ .‬עדים במדינת הים(‪.‬‬ ‫ד אמר לן‬ ‫ר נ ש ש ת א(‬ ‫ואנהרינהו לעינין ונו•‬ ‫טיט בודקין אותה תנלי טילתא ל פ פ ר ע דסהרי ש ק י י נינתו‪,‬‬ ‫אי אמרת‬ ‫וקשיא ל ך ד ל ט א‬ ‫לעולט איטא ל ך טיט נורקין אותר‪ ,‬והא א ־ ת ט י נ ( נ א עליה נ ע ל לאתר קנוי וסתירה‬ ‫דאין האיש מנוקד‪ .‬טעון אין הסיש נורקיןנ( ותו הא סםיקנא נ פ ׳ נ ת ר א לא אפקוד ד(‬ ‫עון דבנותיכס וכלותיכם ואפילו רפנויד‪ — .‬ת ש ו נ ת ך נ צ ר ו ר ה א ש נ ר י א דמשני ודתי‬ ‫רכ יוסף איטר זכות‬ ‫עסקינן שאינן‬ ‫ת״ח מיד‬ ‫תלי ל ה ע ר י ס א ה (‬ ‫מנוקין ומשקין‬ ‫לאחר ערי מתירה‪,‬‬ ‫ועור שדהויך אינו ריהוי ר א ט ו ו (‬ ‫והלא טאייטיןז(‬ ‫דמה לי נ ד ר ך‬ ‫ולא טנעיא‬ ‫ומה לי‬ ‫לרבנן ח(‬ ‫בהאי שעתא‪,‬‬ ‫כשוסטני‬ ‫רטוסרין שני‬ ‫א ל א אפיי לדי‬ ‫יהודה דאמר נ ע ל ה נאמן לפי שהן מאיימיןמ( איתו שאש נ א עליה ל א ישקני‪ ,.‬א נ ל‬ ‫ל א ידוע‬ ‫זנות ש ת ו ל ה‬ ‫ששתו שיאמרו‬ ‫ל א לו‬ ‫ולא לה‪.‬‬ ‫ולדבריך אתה מוציא לעז‬ ‫טטאות הן א ל א ש נ א עליה נרטריך‬ ‫נהאי שמעתתא‬ ‫על‬ ‫הטהורות‬ ‫ננ־ שיש ל ה‬ ‫ערים‪ ,‬וליכא ל ש נ ד י מרזכות ל א תלי נ ע י ל ת נ ע ל נ נ ל ל א ומצי י( למנרוק‪ ,‬רהא קרא‬ ‫קרריש כדטריך התט בשילהי שמעתתא לר׳ שמעון מדכתכ קרא יא( וההוא קרא ררכ‬ ‫ש ש ת ל ר ר ש א אחרינא כרלעילינ(‪ ,‬ה ל כ ך ואנהרינהו לעינין ראי לאו הכי ויהודה ועוד‬ ‫לקרא ע(‪ ,‬א ל א וודאי קיט לן א ס נ א עליי‪ .‬כעל ל א חיי‪ .‬טשקח‪ ,‬דלאטרושי טאטורי‬ ‫קסנוין‪ ,‬והשתא הוי כאיסורא כ ל יטיו כטה־קת ה ש ם ש נ כ ת נ נקדושה‪ .‬וההוא דשילהי‬ ‫טטכתאיל(‪,‬‬ ‫הרא רלאו שינוייא היא נרסרישית ועור שאין נייסת סטרים כרכריך דהחם‬ ‫נרםינן טשרבו הטנאטים בנלוי ל א מנזרת הכתוב א ל א מתקנת ר׳ יוהנן נ ן זכאי שהפסיק‬ ‫ש ל א לקנאת‪ ,‬וה״ט וכי תיטא ערן דיריה מ ל ו י א ב ל רבניה ובנתיה ל א וט׳ ואפי׳ עון‬ ‫י פ נ ו י ה והכל בנלוי‬ ‫והכי ט פ ר ש ר׳ אלעור מ ט ן שאתט טקפיד־ן וכוי‬ ‫דהיינו בנלד‪.‬‬ ‫ודברי ק ב ל ה ו א ס ט כ ת א היא בעל כרהך‪ ,‬ראילו ט ש ו ט פ נ ד י ה אין האיש מנוקה טעון סו(‬ ‫הא טדאורייתא שרי‪ .‬ותמה על עצטך לשרש כדבריך‪ ,‬ואולי להרודינהו לרבנן קבעית‪.‬‬ ‫נח( נראה שכונתו‪ :‬ואס קרנני מה שאקרינ ואניא לפניך הוא כמעשה פטיט שאין נו ממש‪,‬‬ ‫אז יתקן הדנריס ויאר נאופל‪ ,‬ותית נעיני ר״ת קידש מס שיאמר לו אחיו רננו שמואל‪.‬‬ ‫ס י ק כ‪ .‬לא נזכר שס השואל‪ ,‬ולדעתי לא היה אידו רננו שמואל אף שנסמן נכ״י‬ ‫ודפוס לתשונה תקודמת‪ .‬כי אופן דינורו של רית לקמן אינו כאופן דינורו לעיל‬ ‫כדנר לפני אחיו הגדול ממני• א( סופה דף ו׳ עיא ושס איתא אמר רנ עמרס תא מילתא‬ ‫נ( אין המיס נודקין כן הגיה ראז״ס ומסר‬ ‫נ ( שס נמתניתין‪.‬‬ ‫אמל לן רנ ששת וכוי‪.‬‬ ‫ד( לא אפקיל כציל נמקיס לא שנא נכ׳׳י ונלסוס ליש וראז״ס מחק נדפיס‬ ‫נכ״י ידפוס‪.‬‬ ‫מ ד ץ סיעה דף מיז ע׳ינ‪ .‬ה( כן הגיה ראז״ס‪ ,‬אמנם נכ״י איתא מ ר י ר ן ינדפיס מ ר י ר י ן‬ ‫ו( כן הגיה ראזי׳ם נמקוס ואבן נכ״י ונס נדסוס‪ .‬ז( מכאן נראה שלפי דעת רננו ת ס‬ ‫מאיימין נס על הנעל‪ ,‬אף שלא נמצא כן נ נ ו ס ועיין נרמנ״ס ה׳ סופה סיג הי יייס שגס‬ ‫שס נראה כדעת רננו‪ .‬ח( כן הגיה ראז״ס נמקוס ר נ י נ א נכ״י ונדסיס‪ .‬ע( שהןמאיימין‬ ‫כן הוא נכיי‪ ,‬ונמקומס נדסוס שהי׳ מאמין וראז״ס מחק‪ .‬י( כן הגיה ראזיס נמקוס‬ ‫בעצת נ כ ל ל א נ ע ל ו ל א מצי נכ״י ובדפוס‪ .‬כלומר דליכא לשנויי דלל׳ שמעון גס נעילת‬ ‫נעל לא תולה כמו שאין עדי טומאת חולין‪ .‬יא( סוטה דף ו' עיב‪ ,‬י נ ( עיין רשיי ו׳ ע‪-‬א‬ ‫ל׳ח ואנהרינהו ינ( קלושין לף י׳ עי׳א‪ .‬וטנתו לאי לרשא דועל אין בת מוכחת לרב ששת‪ ,‬לא‬ ‫היה צריך עול ליאיה וכמש״כ ישיי שם‪ .‬יי( סוסה דף מייב משנה וגמלא‪ .‬סו( כלומל נתמיה‪.‬‬ ‫תשובות ד״ת סיסן כ‬ ‫ב‪ .‬וההיא‬ ‫דקשיא ל ך ע ל סי׳ רבנו ש ל ם ח א (‬ ‫‪33‬‬ ‫ד ד עקיכא עיקר הא ליחא )ועיקר(‬ ‫ואני שי׳ זה ישיש רביש והא ל ך שירושי בתשלת השהו־ שאותו המש היא‬ ‫כתיבהנ(‪:‬‬ ‫וההאי שינוייא ד מ ס נ ת ירימג(‬ ‫ארכעיש שנהד(‪,‬‬ ‫ההיא שינדיא‬ ‫שלסצריש נתן חקביח קצבה שנאמר מקיץ‬ ‫להשיב על שטישחיש( ראשי׳‬ ‫לשי ששת ר׳ עקיבא‬ ‫ההיא ששישה הזרה‪ ,‬ובהלכות גדולות ו( מייתי ל ה להועא שינוייא דשס׳ יריש‪ .‬ופואכיש‬ ‫דנרסינן בהתיא ברייתא דמשכת ידיש אנב שיששא הוא‪ ,‬ודר׳ עקיבא ליתא‪ ,‬שהרי כסה‬ ‫ברייתות קטועות‬ ‫בתלמוד שלנו‬ ‫ולא סרכינן וסםייעינן מיניה‬ ‫ובתושסתא היא ש ל ם ה‬ ‫לתלמוד שלנו כיון שמוכיה התלמוד ש ל א נודעה בימיהמ‪,‬‬ ‫א ב ל מאותן שאינן‬ ‫קשות‬ ‫לתלמוד ש ל נ ו יש ללמוד‪ .‬והך ד ד עקיבא ש ל א הובאת ל א היישינן לה‪ ,‬ומנימין אית‬ ‫ליה הא דאמרן‬ ‫ע ל ה מנחריב ובלבל‬ ‫נכי ש א ר אומות‬ ‫כר ממצרים ומואב‪,‬‬ ‫שאפילו‬ ‫לשטישתן נתנה תורה קצבה‪ .‬ומשוש האי מעמא הדר ביה רכ היננא בר ששא מדרישא‬ ‫דאין הקביה‬ ‫נפרע פן האופה‬ ‫עד ש ע ת שילוחה‬ ‫ראקש־נן ע ל ה םמנימץ והדר ביה‬ ‫בפירקא קםא דםוטהז(‪ .‬ותו ל א שית‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ואשר‬ ‫)ממין ת ת י א ו ח ש ל א וופמא(‪.‬‬ ‫ש א ל ת בסינ נכי הוציאוה ש ל א ת ט ם א א ( ם ש ם ע שבעזרת נשים פותר ליכנס‬ ‫בה שפא שת לשי׳ רבגו ש ל פ ה ב ( וקשיא ל ך ה ד א ג ( התיל פקודש פ פ נ ו שאין‬ ‫ט פ א י שתיש נכנשין לשש עזרת גשיש פ ק ו ד ש ת שאפי‬ ‫שבול יוש אין נכנס?‬ ‫ס י פ לא‬ ‫דייקת םילי דקחני סיפא ואין חייבין עליח ח פ א ת עזרת ישראל פ ק ו ד ש ת היפנה שאין‬ ‫פחוסרי כפרה נכנסין ל ש פ והייבין עליה תסאת‪ ,‬א ל ם א עזרת נשים והר תכית ם ע ל ח ל (‬ ‫ד ר מ ן הילכך פטור‪ .‬ובעזרת ישראל מתחיל פהנה שכינה חילכך חייב‪ ,‬ולכתחילה לא‬ ‫םעיילינן לעזרח נשים םשום פ ע ל ח א ב ל לחוציא ש ל א ת מ מ א ליכא ל פ י ח ש ‪.‬‬ ‫וראיה‬ ‫לדברי בפיק דחוםפתא ד פ ח ר ו ת ה ( שמתחיל חומר בשרץ ר׳ שמעון אופר חחיל ועזרת‬ ‫נשים ם ע ל ה יחירח בביח עולםיס וסםאין שנכנסין ל ש פ פטוריפ‪ ,‬ודאנסרך סס׳ כלים‬ ‫די׳ ק ח ש ו ת הן‬ ‫ל א אנמרך‬ ‫אתחלתא‬ ‫דםשריו(‪.‬‬ ‫ושלהי זבחים ז(‬ ‫רתני‬ ‫התם‬ ‫סבאן‬ ‫א( טונסו על יש״י סוסה ‪p q7‬׳ נרא ד ת אשיא לבני שכתב שם מנימין ליה ליה הא‬ ‫ב‪.‬‬ ‫דאעל בבלטת וטי ו ה ט נמי קתני בתר דתן מילתא בתוספתא דקימשין *׳ל י״ע‬ ‫מנימין סעית שכנר עלת סנמריב ובלבל וטי‪ .‬ועיין בסוס׳ שם דית ענימין‪ .‬ב( כלומר לעיל‬ ‫בסמל הישר על ברטת ד ן כיס עיא בדפוס דן ל ד עיד ס י ק סעיא דית ט ביום בא‬ ‫יהודה נר עמוני וכף ושם כתוב פירוש ריס על אותו ענין‪ ,‬ועשם תעתיקו כאן בתשובתו לשואל‪.‬‬ ‫אכן הכותב לא רצה להכפיל הלברים ומפני זה השמיעם כאן בתשובה נרמזו על מס שכתוב‬ ‫שט‪ .‬נ ( מעה שסייט בספל הישר שט נומל ומשלים כאן‪ .‬והסופר היקי סלנרים בעגץ ‪•w‬‬ ‫ט מה שכתוב שם השמיס כאן ומת שכתוב כאןהשמיס שם ונט שט ממז על מה שכתוב כאן‪.‬‬ ‫ו י ל שם ד ן לית עיא בסון אותו סימן‪ :‬תתוא שנוייא דידים וכר כתוב בתשובת שאלה י ק לסוסה‬ ‫לאנחלינן לן רב ששת וט׳ וסו לא קשיא מילי עיכ‪ .‬ל( בסון תוספתא לידים תיא שטיית אמר לסן‬ ‫ל ק נמליאל א ן מצלי כיוצא בזת אמרו לו מצלי נתן לת תכתוב קצבה שנאמל ‪ y p‬ארבעים שנה‬ ‫אקבץ אמ מצלים וט׳ יסזקאל כיס י׳נ‪ .‬ת( עיסב על מס שפילש ל״ת והביא לאית מ ס ו ל עולם‬ ‫שאן לל׳׳ע לא גילבלו אס מצלים אלא שססיה‪ ,‬וקאעל שאפילו האי שפיפה מזלה על לעסיסי‬ ‫י( בת*נ שלפ לא מצאחי‪ .‬ל( יעיל עיץ בסיס׳ יבמיס ל ן עיי ע׳ינ ליה מנימין‪.‬‬ ‫למק‪.‬‬ ‫א( סיסה ל ן ט עיא‪ (3 .‬ח״ל לשיי שם דית שלא תסמא יבר ילקעימ סלין יסא‬ ‫נ‪.‬‬ ‫אמלינן בעלמא לפערי נקטר לא נתקלשו וכיש עזלת נשים ימיו מיתר ליכנס למסכה‬ ‫לייה‪ .‬יעיל עיין יבמית ל ן ז׳ ע״ב בלש״י יסיס׳ שס‪ .‬נ( בלסוס מלא‪ .‬כלים ס״א מיס‪.‬‬ ‫ה( כלימל ל ס ל ל ס ה מ ת וסיא נמסכת כלים ביק‬ ‫ל( מ י י ינם נדפיס הר הגיס ימעלס‪.‬‬ ‫* א ‪ .‬י( ספלי נשא פיסקא אי על ילא ינומאי אמ מסניתס‪ .‬ז( זבמים ל ן קם׳יז י מ •‬ ‫תשומת דית סימן כ‬ ‫‪34‬‬ ‫אפרו נ׳ םחנות אן‬ ‫עד תעזרו‪/‬‬ ‫שכינה‪,‬‬ ‫‪ p‬פ ת ה ירושלים עד הר הבית מהנה ישראל‪ .‬מן פ ת ה הר הכיח‬ ‫פי׳ סתם עזרה‬ ‫עזרת ישראל‪,‬‬ ‫מהנה ל ויה‪,‬‬ ‫א ל פ א עזרה עצסה‬ ‫םהנה שכינה‪,‬‬ ‫ואין בו עזרת גשים ר א ש ה בעזרה םניץ‪,‬‬ ‫ושחה העזרה‬ ‫דהכא ה ת ה לד‪,‬‬ ‫מ א ר ץ ד ב ל הפפא־ן‬ ‫שער ניקנור‪.‬‬ ‫הנכנסין םשער נקנור‬ ‫פשתה עזרה‬ ‫והיינו דקא תני‬ ‫םהנה‬ ‫םבפנים‬ ‫רהוטר‬ ‫בההוא שירקא‬ ‫ולפנים אפי׳ הם פהוםרי כפרה הרי אלו‬ ‫חיינין ע ל זדונו כרת ועל שננתו ת פ א ת ונ׳ םהנות נסי םנו התם ויהיב סיפנא ד פ ח נ ה‬ ‫שכינה ו כ ש ע ר נקנור ולפנים תדא הוא‪.‬‬ ‫ד ‪ .‬״ )בענין ד ס נ ד ו ת ירוק(‪.‬‬ ‫ודקשיא‬ ‫ל ך בש׳ כ ל היד‬ ‫רבי םא־ר אלסוה םנדרה ש ו ה דס־רש רבי׳ שי׳ נ (‬ ‫דקאסרא(‬ ‫שלתיך ו ש ו ל ת סיס ג ( דם ד( נדות ה ש ל ו ח שן האשה‪ ,‬וקשיא ל ך א־‬ ‫דם אדום נסי ודרשה ש ל ת ו ס פ ת א ש ב ת ה (‬ ‫את‬ ‫נאמר כאן‬ ‫ונאסר‬ ‫מקורה הערה ו(‬ ‫שדורשת מנין לדם נרה‬ ‫סקור נ פ ת ה‬ ‫להלן יהי׳‬ ‫הבא אשי׳‬ ‫שהוא םכשיר‬ ‫לתטאת‬ ‫לבית רור‬ ‫ולנדות‪ ,‬בעל כרהך לאו ר׳ מאיר הוא רהא מנ״ש נ ס ק א ליה ורבנן פליני ולא א ש כ ו ן‬ ‫תגא‬ ‫שאץ‬ ‫דאמר‬ ‫דם נדה אינו מכשיר‬ ‫להשיב סן ה ת ו ם פ ת א ס (‬ ‫א ל א ר׳ אלעזר‬ ‫בסוף מכשיריןז(?‬ ‫וקורס ש א ל ת ך ת מ צ א ברוב מקומות‬ ‫ועוד‬ ‫שאינו כדבריך‪,‬‬ ‫מיא‬ ‫דם ירוק תשםא וכוי ופריך ליה וםשני א ל א היק להו‬ ‫את‬ ‫הזרעים‬ ‫דהני פ־רושא ודלעיל קאי וקאסר ה־כא‬ ‫היכא דדוזיתיה‬ ‫כדתנן ב ם ס ב ח םכשירין‬ ‫»םאתו‪,‬‬ ‫חאי‬ ‫בתר רם אדום‬ ‫שפירשתי כןפ(‪.‬‬ ‫ד ה ד א דם אדום והדר‬ ‫וליהוי כ ם ש ק ה להכשיר‬ ‫רכיון דנרה היא‬ ‫כבר ודם‬ ‫נדה םכשיר‬ ‫אי ט ע ם א כדקתני בתוםשתא ד ש ב ת אי פ ע מ א משום חומרת‬ ‫כדשריך נם דם ח פ ח‬ ‫ירוק דבר״ריחיא(‬ ‫כבר הורעתיך‬ ‫שרביעיח בשילהי‬ ‫פ ש ק ח פנ״ש‬ ‫דכתוב ח כ א‬ ‫ח ש ו ח ט בשחישח‬ ‫שלחייך‬ ‫ולמי‬ ‫חולין י(‪.‬‬ ‫ד א ח א לשפויי שילוח דם‬ ‫נדות ירוק ש ה י א נדה כבר‪ ,‬ולא דם אדום דהחוא חיק נפי פודי‪ ,‬ורבנן ל א ילפ־יב(‪,‬‬ ‫אנל‬ ‫של‬ ‫דם ירוק במהודר‪ .‬כיע מ ו ח ד ל א מכשיר‪,‬‬ ‫מוסאה‬ ‫ולא ש ל‬ ‫מ כ ל ל דבשאינה נעולה‬ ‫י ח ק במהורה‬ ‫מהורה‬ ‫חדע שרבנו‬ ‫ד ל א א פ ר ר׳ םאיר א ל א שילוח ירוק‬ ‫פי״ פ ר ד ס‬ ‫רםונים‬ ‫דם ירוק ל א מכשיר אפילו די םאיר‪.‬‬ ‫ל א מכשיר‬ ‫לדברי ר‪.‬נ*ל‬ ‫)בר מר׳ אלעזר‬ ‫מ כ ל ל שהוא‬ ‫נעול‪,‬‬ ‫וםסקנא דשסעת‪-‬י דם‬ ‫בן עזריה‬ ‫דשילהי‬ ‫מסכח‬ ‫ס מ ו י ר י ן ( י ג ( דם ד ו ק דבתר דם נדוח שהיא מ מ א ה סבר לרימ דמכשיר לרבנן ל א מכשיר‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫וההיא‬ ‫א( ד ה פ פ ל ח רבעי מניה‬ ‫)בענין ב ח ס ה במעי אשת(‬ ‫ר׳ ירמיה מד׳ זירא‬ ‫לרימ דאמד‬ ‫בהמה במעי אשד‪.‬‬ ‫ולד מעליא הוא כ ב ל בה אביה קדושין מהו ל פ א י נפקא פיניה‬ ‫ממתה‪.‬‬ ‫ואע־פ ש כ ת ב ח נ ( למאן דאיח ליד‪ .‬תמותו לאחר פיחה כ ש ח פ ה ג ( ‪,‬‬ ‫לאחסורי‬ ‫לדברי‬ ‫נ ( כן הוא נכ״י ונם כדפוס• ולפי זה היחה‬ ‫ד‪ .‬א( כלומל השיס שם נלה דף ״ ט ננ׳׳נ‪.‬‬ ‫הםשונס הזאם כסוכה כאיי ישיי‪ ,‬ויותר נראה שצ״ל שי כמקום שי׳ וכלומר שלמה‪.‬‬ ‫נ ( זאת היא הנז״ש כמינ הכא שלחין פרדס רמונים וכמינ התם ושולח מים על פני חוצות‪ .‬ד( ‪9‬רי‬ ‫‪ pam‬זה‪ .‬ה( תוספתא צוקעלמאנלל שנת *ס‪ .‬ו( כתוספתא שלפנינו איתא שנאמר מקור דמיה•‬ ‫ז( ש״ו מ׳יו ל׳ אלפזל נן עזליס‪ .‬ח( מ י ס על מת שכתנ לעיל נאותה תשונה אות ני‪ .‬ומכאן‬ ‫ראיה שתתשונה ״הזאה עס כל סימניה ודנרים שוניס שנה שלח רננו נפעם אחת ליד השואל‬ ‫י( סולין‬ ‫*( הלשון מנומנם ומנםו כמו ותמצא נ מ נ מקומות שפייכתי כן קודם שאלתן•‬ ‫ינ( ‪ p‬פיא‬ ‫ינ( כליסי המלה שוס‬ ‫יא( מ י י האי י מ ח לנהליה ולהוי‪.‬‬ ‫לף ליו ע׳ינ•‬ ‫יז‪.‬‬ ‫א(‬ ‫נכי׳ ו ו ס נדפיס ולפי דעתי צליי למסוק או אין כאן מקומי‪.‬‬ ‫נ ( לפי סנסמ ל א י * אמנר כג״י וכיפופי‪ .‬שמגש*•‬ ‫» פ״א‪.‬‬ ‫נלם ‪op‬‬ ‫ג( פ נ ס ד י ץ דף ע׳ץ ע י נ פלוגתא די׳ ישמעאל יל״מ לתייוצא ל מ א ‪ .‬־דעק סמול‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תשובות ר׳־ת סימן כ‬ ‫הכל יש ל ש א ל‬ ‫שיש בהן‬ ‫דנהי דטיעטה‬ ‫רוח חייםד(‪,‬‬ ‫רחמנא‬ ‫וכי טפני‬ ‫משריטה‬ ‫ששכחח‬ ‫ש ל ט ה טועח‪ .‬ד‪,‬א חנן ו( ‪0‬׳ האומר ל ח ב י מ‬ ‫אמר ולא כלום‪,‬‬ ‫ואטי׳ לד׳ימ‬ ‫‪35‬‬ ‫מאיםורא‬ ‫את חשנוית(‬ ‫מי מיעטה‪.‬‬ ‫בקדושין‬ ‫אם ילדה א ש ח ך נקבה‬ ‫דאמר אדם מקנה דבר‬ ‫לעולם‪ ,‬אבל כ ש ל א בא לעולם לא אמר כלום‬ ‫ל א זד‪ ,‬וזד‪.‬‬ ‫טשוויח‬ ‫לרבנו‬ ‫מקודשח לי ל א‬ ‫היינו כשבא‬ ‫שלא בא לעולם‬ ‫כדאטר רב הונא עד ש ל א בא לעולם‬ ‫י ט ל לחזור בו מ ש ב א וכוי ורב הונא כרב‪ ,‬ורב כרי ינאי ור׳ ינאי כרי חייא ור׳ הייא‬ ‫כרבי ורבי‬ ‫וחים לממרא דחיי‪,‬‬ ‫כר׳ טאירז(‪.‬‬ ‫דאי ל א חיי‬ ‫לא חםסי‬ ‫קדושין בנטל‬ ‫ובדבר שחוא כאבן‪ ,‬ורבנו לפי דרכו ש ל ק ח החלטוד לאיחסורא באחוחה טי׳ דין אשד‪,‬‬ ‫א ל אחוחה‪ .‬ומה שאמרח דהוד‪ .‬ליה למבעי כזיח ממנו טחו שיטמא? טשיטא דםטטא‬ ‫בחורח נ פ ל‬ ‫כיון דאטו ט מ א ה‬ ‫וסיש הא בכל זכר ונקבה איחיה‪.‬‬ ‫וה״נ אי הוד‪ ,‬חיי‬ ‫הוי טיחםר בקרובוחיד‪ ,‬והיינו חוכא דלא חיי‪ ,‬ואי חיי לא איצטרך למבעי‪.‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ובהך‬ ‫)קושיא בעני[ סנדלי דחנן גבי בדיתוח(‪.‬‬ ‫פירקא ד ק א פ ר א ( סנדל דחנן נכי כריחוח ל ם א י ה י ל כ ח א ‪ ,‬ומפרש ח ל פ ו ד א שאם‬ ‫ח ל ד בניוחה וכוי‪ .‬ואחה חושבו ח־רוץ דחוק‪ ,‬דהוה ליד‪ ,‬לשנויי שאם ח ל ד לפני‬ ‫שקיעח חחמה של פ ל א ח וכוי כדמפלינ לעיל בין ]לפני ‪ j‬שקיעח חחמה ולאחר שקיעת‬ ‫ה ח מ ה נ ( ‪ .‬ועורג( חירוץ ש ל ך איחא פלונחא בין ביש לביד‪ ,‬פיק רכריחוחל( ב ה פ פ ל ח‬ ‫לאור שמונים ואחד‬ ‫וביה‬ ‫איכא‬ ‫לאוקמח‬ ‫בקורסת( הנץ ולאחר הנץ‪.‬‬ ‫שקיעד‪,‬‬ ‫בקודם ה(‬ ‫ולאחר‬ ‫שקיעה‬ ‫וביש‬ ‫ושינוייא דחלמודא עדיף‪.‬‬ ‫) א ל א םשום נזירח אטו בח יומא דקיל נימ לפנס מוחר כמפורש בסוף עיו אי הכי‬ ‫לכחחלד‪ ,‬נפי וכוי ויש ספרים דלא נרסינן ליד‪,‬‬ ‫וסיל ד ל כ ח ח ל ח מוחר שאינד‪.‬‬ ‫בח יוטא וכי טצרכינן טהרה ל ב ח יומא‪...‬‬ ‫אלופי‬ ‫וטיודעי‬ ‫נכבדי‬ ‫ושועי טורי‬ ‫הרב ר׳ יעקכ‬ ‫יבינני‬ ‫דבר על ידי‬ ‫הנדיב הוה‬ ‫בשובו ויסרש לנו הא דאוקימנא לעיל בסוף במה סדליקין הא דחניא שוטר‬ ‫פ ט ל ט ל אליבא דר׳ יהודאו(‪(.‬‬ ‫נזה שהאי מ ד ת אתיא לסי דבלי ר ״ אנל לפי דעת ל״ע למה נקס נפקא מיניה דוקא גני‬ ‫אחוסת‪ ,‬הא אף חמותת אינת נשליפת לק נחיית‪ .‬וע‪-‬ז תירץ רננו כי הקושיא למאי נפקא‬ ‫מינה יש לישאל אף אלינא דליע‪ ,‬דהא איסולא מיתא איכא‪ .‬ד( כלומל לא נקושיא הלאשונת‬ ‫ש ס י ק לבנו נזה ולא בקושיא הנאה אחר כן ים בהן לוח חייס וממשוס‪ .‬או יש לומל לא‬ ‫זה אליבא דיי ישמעאל ולא זה אליבא דליע‪ .‬ה( כן הגיה לאזיס הדנליס במקום וכי מפני‬ ‫ששמא כשנה אס שינוי נ ר י ודפוס שאין להס שחל‪ .‬ו( קידושין דף סיב ע < ז( יבמות‬ ‫דף צ״נ עיא•‬ ‫י• א( נלח לף פיו ע‪-‬א‪ .‬ג( לעיל דף כית עינ‪ .‬ג( צ׳ע מאי ועול‪ .‬ואפשל שחסל סילק‬ ‫לאשון ט נאגד או טצלין לתגית אבל נמקוס ועוד‪ .‬ד( כליתות לף ז׳ עינ• ת( בקודם‬ ‫כצ״ל במקום ‪.‬במקום' בכ״י‪ ,‬ובדפוס חסל‪ .‬ו( כל הדבליס האלו נתסגל נכתניט בכיי בלאש‬ ‫הגלית ואסל ‪ p‬ענל עליהם קן קולמוס לומל םצליכיס לימחק‪ .‬ובאמת אץ כאן מקומם‪ .‬כי‬ ‫אם לעיל גססילמ פ י ק אי וקולם לו ובדפוס דף סיד עינ סוף סימן תקפיא ולים ס י ק‬ ‫סקש״נ‪ .‬כאן היו וכאן נמצאו‪ ,‬אמנם ע ״ סינה אשל נעלמה ממנו כתנ תסופל את תלבליס‬ ‫הללו מהסימנים ה י ל כאן נלאש סגליון אשי מסקס אחיכ נלאותו כי אין כאן מקומט‪ .‬אמנם‬ ‫מסוס משו שלא כיש לסלפיס הדגלים סללו ועול הוסיפו עליהט נלאשס המלות ו א ש ל‬ ‫שאלמ סנכסביס נפולי העמוד שלפני זה בכיי‪ ,‬להויוס על ההמשן עס השאלת בבנות כותים‬ ‫שאסר זס‪ .‬ונסעומס סזאס עשו נ ס כן שילוד נדול גץ הדבקים‪.‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ד י ת סימן כ כ א‬ ‫‪36‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ואשף‬ ‫‪ net‬א י ק ל ע לחיאך(‪.‬‬ ‫)בעיבדא ד ר ב‬ ‫ש א ל ת בכנות כותיםא( ברב שפא דסריך‬ ‫בנדי עם ה א ר ץ‬ ‫ותיפוק ליה משום‬ ‫ד א ם ר ט ר בנדי עיר‪ .‬מדרס לשמשים‪ ,‬ו ל א ידעת ג( שי׳ הקונטרש ש כ ש ע ל ה מן‬ ‫ה ט ב י ל ה ועלה ו ל ב ש ואיטטי ל י ה םשום בנדיו ליטטא בנדי החבר בטדרש‬ ‫דקשי׳ ל ך םדרם‬ ‫בנדי עם הארץ וכוי‪.‬‬ ‫א כ הטוטאה‬ ‫ט ט ם א אדם וכלים‪ .‬לשי שירושך נראין ר ב מ ך ‪.‬‬ ‫אתהחיני‬ ‫םשלשלין‬ ‫וחיק‬ ‫קאי‬ ‫וםשני‬ ‫ליד‪,‬‬ ‫איטמי‬ ‫בכוחי ע מ ם‬ ‫חחחחון‬ ‫דאטר ס ר‬ ‫והנוגע בו ראשון ואין ראשון‬ ‫א ב ל רבי׳ ש ל ט ה איטםי ליה ד ק א ס ר‬ ‫ש ל עם הארץ או בבנדיו שהן‬ ‫בסנדלו‬ ‫שאין ל ח ו ש ל א ג( ל ס נ ד ל‬ ‫ולא‬ ‫לשילשול‬ ‫והנושא א ת ה ס ד ר ם נושא א ת החרוטה היינו בטשוטי כ ל י עץ ל(‬ ‫בבנדים‪.‬‬ ‫אי נסי בכלי חרס‬ ‫וסנבו‪ .‬והיד‪ .‬ל נ ו ש א א ת ה נ ב ל ה ש נ ו ש א א ת התרופה‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫והאי‬ ‫נדה(‪.‬‬ ‫)בענין מ י ם א ח ב פ נ י ם כ ב ח ו ץ •לענין‬ ‫דייצא דופןא( דיולדת שירדה ל ט ב ו ל ס ט ו ט א ת ה ל ט ה ר ה ונעקר ט ט נ ה דט וטבעי‬ ‫ל ך כננדה כ נ ד ה םהו כנון שנעקר ביום ראשון ואחר שקיעה ה ח פ ה עודנו ש ם‬ ‫כרואה סיום ראשון הוה ב( אפי׳ ל ח ק נ ח ג ( ר׳ ד ר א דום שני עולה לספירחה‪ ,‬או ד ל ם א‬ ‫עיז ל א קאםרינן דדם שבפנים כבחוץ א ל א לחוםרא‪.‬‬ ‫שירדד‪ .‬ל ט ב ו ל בשביעי ש ל ח‬ ‫נ ר ה דאורייחא‬ ‫ונעקר ם ם נ ח דש בירידח‬ ‫ה ח פ ה ו ט ב ל ה לאהד שקיעת ההטה שהורה *לביתה‬ ‫ואסורה ל א כ ו ל כתרוטה טיהא לכשיצא‪.‬‬ ‫טבעי לן ו(‬ ‫אותו טקום‬ ‫ש ל אשד‪.‬‬ ‫א ב ל יולדה ןלםה?[ לשםעינןל(‬ ‫בין ש א ד ם ה‬ ‫ועוד אי שיד‬ ‫בלוע הוא‬ ‫ומסיק‬ ‫לשני שקיעת‬ ‫כ ץ ל א יצא דםה‪,‬‬ ‫ל א השיבא ל ה רואה ח(‪,‬‬ ‫כי‬ ‫נטקא טינה כנון ש ת ח ב ה ל ה‬ ‫חברתה כ ד ת נבלה ו ט ׳ והוד‪ .‬ליד‪ ,‬ל פ י נ ק ט בנק שנעקר בשביעי סמוך לשקיעת ה ה פ ה‬ ‫והדם עודנו שם‪.‬‬ ‫טיהא מ ט מ א ז(‬ ‫שלשה ת פ ר ש‬ ‫אי א ס ר ת בית הסתרים הוה נהי ד ב מ ש א‬ ‫ואי א מ ר ת בלוע ה ד‬ ‫ל א קשיא ל ך פירי‬ ‫מיהא ל א מטפאד‪ .‬בפנע‬ ‫הטוםאה הבלועה ל א ס מ ם א ‪.‬‬ ‫דאיהי מטרש ל ה‬ ‫םשום נונעת‬ ‫וההיא אי כרבנו‬ ‫ל כ ש י צ א לנטרי‬ ‫לחוץ‪ ,‬ובשניש כהוץ לנכי רואה ו ל א לנכי נונעת‪ .‬ואש כדברי דיה דפשוי ל ה דואה ח(‬ ‫כולד‪ .‬ש מ ע ת א ענין אחד דששרש לכשיצא לחוץ לביח החיצון ו ל א ל ה ו ץ ל נ פ ח ‪.‬‬ ‫סימן‬ ‫כא‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫שאל‬ ‫ר׳ ש ל מ ה א ( סרבי׳ ת ם ‪.‬‬ ‫ש א ל ת ר׳ ש ל ט ה מר״ת‪.‬‬ ‫)בענין ׳׳« חו‪8‬ח ל«‪0‬יליח(‪.‬‬ ‫עבדך עוסק עש ריעיו ביבמות ובשבוע זאת הוקשיני‬ ‫ז‪ .‬א( נלה ‪ cp‬לינ עיב• ב( חנחמ מלאזימ‪ ,‬במקום ילעסי בכיי ובדפוס‪ .‬נ( הנחם ח ר ל‬ ‫במקום •אלא בכיי ודפיס‪ .‬ל( כלומל באופן שאין למוש למנע בנליס עצמן‪.‬‬ ‫נ( כלואה מיום לאשון חוה כן סניה לאזיס במקום כשחוא‬ ‫ח• א( נלה ‪ cp‬מ״נ עיא‪.‬‬ ‫נ( שצריכה שבעה נקיים ונקי חשניק ליום שני‬ ‫מיום לאשון מולה בכיי ויפיס‪.‬‬ ‫כי לא בא ל ס ממיש• ואולי ציל •לפי לבלי• במקום אפילו למקנס ו ט נ ת ו על ל׳ זילא‬ ‫ל( אנל יוללמ למה? לשמעיק‪ ,‬כ י ל להניס במקום אבליוללמ‬ ‫לאמל שם הא יינא ליוללס‪.‬‬ ‫לשמעינן‪ .‬נכיי• אכן בדפוס אימא אנל יוללמ לא אשמעינן‪ .‬ועל זס הניה ל א ד ם בנליץאסל‬ ‫המנה לא צ׳׳ל כן נלאין הלנליס מדלא אשמעינן‪ .‬ולי נלאה כמו שםנססי‪ .‬ולפי זס מלס אנל‬ ‫ססילמ משיבת לימ על איבעי לשיאל יטנמי להניא לאיה שאין לץ ייללס ינלס שיין ניאיש‬ ‫פנים כמין‪ ,‬לאליב למת ליס לאשמעיק סאי לינא נבי ייללמ‪ .‬לשמעינן כלס לאייייסא ימי‪.‬‬ ‫ת( כלימל לאתל שקיעמ תחמת‪ .‬י( נדת מ״ב עיב‪ (f .‬בלסיס נסי ת מ נ ע לא מסמא במשא‬ ‫מיתא מממא‪ .‬ס( נלפיס לתליאס במקום לס ליאה‪.‬‬ ‫סימן כא‪ .‬א( לפי לעת תחכם איחיק הילש ידיס בניס מ ל מ ד ירנ‬ ‫‪ 227‬היא אילי ל׳ שלמת‬ ‫תשובות ר״ת סימן כא כב‬ ‫בפ׳ הבא על‬ ‫ד‬ ‫יבסתו בםוניא דיש‬ ‫פאיר א ל א בקידושין‬ ‫דאסרי׳‬ ‫הוטה‬ ‫ל פ ס ו ל ו ת נ ( דקאסר התם ע׳יכ ?יא‬ ‫דקני ל ה א ב ל‬ ‫בפיק דקידושיןנ(‬ ‫‪37‬‬ ‫בהוםה רלא קנה ל ה לא‪,‬‬ ‫הופה קונה םקיו וסה כסף‬ ‫קאסר‬ ‫והוקשינו‬ ‫סהא‬ ‫שאינו נומר אהר כסף קונה‬ ‫חוסה שנומרת אינו דין שתקנה‪ .‬ומסקנא הכי היא התם‪ .‬ותרצנו דחופה דפסולות אינה‬ ‫נוסרה אהר כסף כדאטרי׳ בהאשה רבה ד(‬ ‫ל א ש ח ו ס ס ו ל ה ונם אינה‬ ‫יורשה‪ ,‬דאי‬ ‫סיטסא הוא ל א ש ח ו כשרח‬ ‫יורשה טצי ליטמא ל ה‬ ‫ואינו סיטסא‬ ‫כדאטרינן חחם נבי‬ ‫קטנה דכיון ד ל א ירחי ל ה קריא ו ל א ענו ל ה ‪ ,‬ובהסרח נדריח נמי אינו זכאי כראטרינן‬ ‫התם‪ .‬אמנס אחיי כן הוקשינו דסדינא אפרינא קניא חופה דטסולוח וטה כסף שאינו‬ ‫נוסר אחר כסף אפי׳ בכשרוח קוני‪ .‬אפיית( בססולוח‪ ,‬חופה שנומרח אחר כ ס ף ב כ ש ר ו ח‬ ‫אינו דין שחקנה בסםולוח?‬ ‫ב‪.‬‬ ‫והיום‬ ‫)בענין ס מ ו ך מיעוטא ‪.(KJSCS‬‬ ‫חוקשינו בהחיא ש ס ע ח א דפ׳ א ל ס נ ח לכינא(‪.‬‬ ‫חסניח בנים אלו ואלו אוכלין‬ ‫וכוי זכריס יאכלו וחאיכא עוכר‪ ,‬קסביר אין חוששץ לטיעוט‪ .‬חיכי קאפיר ספוך‬ ‫מיעוטא דמסילוח‬ ‫הך‬ ‫סברא‬ ‫למחצח נקבוחנ( הא רבנן דםברי אין חוששין למיעוט ל י ח‬ ‫דסטוך טיעוטא‪,‬‬ ‫אפרי טיעוטא‬ ‫אבל‬ ‫טיעוטא‬ ‫כמאן‬ ‫דליחא ולא‬ ‫אמרינן‬ ‫להו‬ ‫ספון•‬ ‫להזקה‪.‬‬ ‫סימן כב‪ .‬תשובת ר׳ת על הנ״ל‪.‬‬ ‫השיב‬ ‫רבינו‪:‬‬ ‫ע ל אשר‬ ‫הוקשית‬ ‫פדרב הונא‬ ‫דאמר‬ ‫הופה‬ ‫קונה על יש הופה‬ ‫ל פ ס ו ל ו ת וכי ת ע ל ה על דעתך שרבינו הזכירהא( ו ש כ ה ? אך דרב הונא ליתא‪.‬‬ ‫ה ד א דקאשר ת ל פ ו ד א ורב הונא כסף סיהא וכוי ס כ ל ל רליתא כדקאפר ורבי ס א י י נ (‬ ‫היכי‬ ‫אכיל בישרא‪,‬‬ ‫ועוד דרב הונא סלינ‬ ‫פ ש ט ר נ ( וביאה לעיל בםפוךל(‬ ‫לתנוהי ב ע ל כרהו‪.‬‬ ‫אשיטתא דלעיל דכי אתי‬ ‫לסילף‬ ‫כסף‬ ‫פריך ל א תילף טיניה דטר‪ ,‬הצד השוה שבהן שכן‬ ‫וכן דרך להקשות פ ה לצד שוה שבהן שכן ישנה ל ב ע ל כרהה‬ ‫בעלטא‪ .‬והואיל ואינו סוצא כסף באישות ]בעיכ[ זה אין דרך ל ה ק ש ו ת כדי ל ל ט ד ס (‬ ‫ותסצא כן ב כ ל התלטוד בדלא‬ ‫השוה הוא בסקצת‪.‬‬ ‫ל פ י ל ף פרכינן א ב ל ל פ י ל ף ל א טרכינן הואיל והצד‬ ‫וכשאני עוסק‬ ‫בקידושין טסריקנא דרב הונא ס ל י נ ו (‬ ‫אשיטתא‬ ‫מלריוש )והיא ‪ (Dreux‬הנזכר בתוס׳ יבמות ס ׳ ה ע־א ד״ה אי ופסחים כינ ע־נ‬ ‫דיה להא אמנם מה שכתב החכם הנ״ל שס שהובא במרדכי ביבמות סימן כ״א ששאל ר׳‬ ‫שלמה מדריוש את ר־ת ילמדנו רננו‪ ,‬זה אינו כי במילכי שלפנינו איתא רנינו ברוך נמקוס‬ ‫ר״ת ונס חתם ם ס המשיב את שמו ב מ ן ברבי שמואל‪ .‬ועיין ‪.Gallia judaica p. 173‬‬ ‫נ ( קידושין ד ן הי ע״א וכוי‪.‬‬ ‫ב( יבמות ד ן נ־ז עיב וכוי‪ .‬ועיי׳יש בתוס' דיה רב אמר‪.‬‬ ‫ד( יבמות ד ן פיס ע״נ ועיייש בתוס' דייה כיון‪ .‬ה( נכ״י‪ ,‬בדפוס שאפילו‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א( יבמות ד ן סיז ע־א וכוי‪ .‬ב( עיין נרש״י שס ד־ה אין חוששין דע׳־י כן הוה רונא‬ ‫ועוד עיין נינמות ד ן קי״פ ע״א‪.‬‬ ‫םיסן כב‪ .‬א( עיין רש־י םס ד ן נ־ח ע״א דיה חופה נ ( כצ־ל נמקוס רב בכיי ורני נדפוס‪.‬‬ ‫חולין ד ן ייא עי׳ב ועיי״ש נתוס' ד״ה לר״מ‪ ,‬דדייק מזה הלשון דלא קיימא לן‬ ‫כרי מאיר‪ .‬נ ( כצ״ל במקום ושטר נכיי ונס בדפוס ד( קידושין ד ן ה׳ ע‪-‬א‪ .‬ועיי‪-‬ש נתוס'‬ ‫ד״ה שכן ישנן‪ .‬ת( מ נ ת רית בזה דלפי הנ״ל יש פירכא למה הצד שלו דילין מיניה דחופה‬ ‫קונה שכן ישנה נ ס נ כ ס ן נע״כ בעלמא באמה העבריה אכן הא דאמר לעיל כמו לרב הונא‬ ‫כ ס ן באישות מיהא לא אשכחי נעיכ‪ ,‬זה שאני דתתס נדלא למילן איירי ולכן פלכינן‪ ,‬אנל‬ ‫הכא נגי חופת קונת דללמד'ולמילן איירי ליכא למימר כסף באישות לא אשכחן בעיכ‪ ,‬כיון‬ ‫דאשכק ע מ פ נעיכ בעלמא‪ .‬ו( כן הניה דאזיס במי־ןוס פרין בכיי ודפוס‬ ‫‪3‬‬ ‫‪s‬‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ש‬ ‫ב‬ ‫ת‬ ‫ו‬ ‫ר׳׳ת םימן כב בג‬ ‫דלעיל דם״ל כל מה העד ל א סדכינן כ ל ד ה ו א ‪ .‬ועוד דדמי בד ח ס א ס ב ד ז ( כרבא דלית‬ ‫ליה דרב הונא‪.‬‬ ‫קידושין סםלי‬ ‫ועוד ש ס ע ח ח א‬ ‫חושה נסי םםלי‬ ‫דיבסות כדשני׳ח(‬ ‫סוקסינן שסיד‬ ‫לאחר כסף‪.‬‬ ‫אחר בסף ס(‪,‬‬ ‫והא דאטרי׳ ל ר י ס‬ ‫דליה ליה‬ ‫דרב הונא‬ ‫אשי׳ לסםולוחי(‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫קושית בח יומא א(‪,‬‬ ‫אם חיסצת אשריך‪ .‬דסיעוטא דמפילוח ושומה נקבות‬ ‫הוי רוב המתיר ונכי חסותו נסי בסרק ה א ש ה ב ח ר א ג ( סיעוטא הוא סשילות‬ ‫ומחצה נקביח רוב המחיר ומיעוט אוסר‪,‬‬ ‫וכן בכיסוי הדם‬ ‫א ב ל חזקה דעיסה וטיעוטא דאין מטםהיןג(‪,‬‬ ‫טיעוט מעשיהן מקולקליןל(‬ ‫והזקי‪-‬‬ ‫דבהמהק(‬ ‫האיך‬ ‫יצטרף לדוב‪,‬‬ ‫וכיו; שאין רוב מיעוטא כסאן דליחא‪.‬‬ ‫םיםן כג‪ .‬תשובה לרב יוסף‪.‬‬ ‫)בעני! נישואין בתוך אכילות(‬ ‫אני‬ ‫אינו כדאי ש ש ל ה ת ם לי כך‪,‬‬ ‫בחוך ל׳ יום‬ ‫לאהד ל׳ יום מותר‬ ‫א ב ל כך דעת* נוטה ש מ ו ח י לכנוס לאלחד‪ ,‬ואטי׳‬ ‫למי ש ל א קייס סייד‪ ,‬ורביד‪.‬‬ ‫ואסי׳‬ ‫רק ימחין א ה י שבעה‪,‬‬ ‫מ ת אביו‪ ,‬מדקאםרינןא(‬ ‫ה ש מ ח ה עד ל׳ יום על אביו וכר‪,‬‬ ‫על כ ל הסחים‬ ‫ולטי שקיים‬ ‫אינו נכנס לבית‬ ‫ותניא בברייתא בשילהי האי ש מ ע ת ת א נ (‬ ‫בל ל׳‬ ‫לנישואין‪ .‬ולא קססליג א ל א במתה אשתו‪ ,‬א ב ל מת אביו ל א קמסלינ‪ ,‬דודאי נישואין‬ ‫שרי אחד ל׳ יום דמצוה קעביד אפיי יש לו כ ס ה בניס‪.‬‬ ‫ואי נישואין כבית ה ש מ ח ה‬ ‫דמי אסאי חני ליה‪ ,‬חיסוק ליה משום דהוה ליה כיח השמחה‪,‬‬ ‫א ל א ודאי ל א כביח‬ ‫ה ש מ ח ה דמי‪ ,‬דהתם דשות ספלנינן בין אביו ואמו ל כ ל הסתים‪ ,‬אבל בנישואין מצוד‪,‬‬ ‫היא ולא מסלנינן‪ ,‬ולהכי איצטריך למחני‪ .‬וליכא לסימר דבנישואין כ ל א סעודה מיידי׳‬ ‫דהא אסרינן ב ה ח ו ל ץ נ ( בנישואין בלא םעודד‪ .‬איכאד( ש מ ח ה ועוד אין נישואין בלא‬ ‫ז( ביבמות דף נ״ז ע׳׳נ‪ .‬ח( כדשני׳ כצ״ל לדעתי במקום צד שני נכ״י ודפוס וכונסו כישני‬ ‫ופירש ר״ת האי שמעתתא דינמותדאיירי בחופה לאתר כסף ועיין בסוסי שם שהובא פירושו‬ ‫וראזים הגיה פרשינן בחופה במקום צד שני‪ ,‬חת שלא כדת אף שתכונה אחת היא‪ .‬ס( ועיין‬ ‫בסוס׳ יבמות דף נ״ז עינ דיה רב אמר התירוץ על זה‪ .‬י( כלומר דלית ליה דחופה בלא‬ ‫קידושין קונה כלל ואפילו לפסול לתרומה‪ ,‬ואפילו לדידיה דאית לית קידושי עבירת פסלי לבת‬ ‫כהן בתרומה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א( רומז על מה סכסנ השואל והיום הוקשינו‪ ,‬ולכך קרי לה קושימ בת יומא ועיין‬ ‫לקמן סימן ס׳ אות א׳ ובהערת שם‪ .‬ואס חמצת כלומר לו המתנת עד שתחמיץ‪,‬‬ ‫נ( קידושין דף פי עיא‪ .‬ד( חולין דף פ׳׳ו עיס‪.‬‬ ‫אז אשרין‪ .‬ב( יבמות דף קי ע ע״נ‬ ‫ת( כלומר חזקת שאינו זנוח עם מיעוט מעשיהן מקולקלין אינס עושין רוב ו ק חזקת מתלת‬ ‫לעיסה עם מיעוט דאין מטפחין אין מצטרפין לרוב‪ ,‬רק שהמיעוט יסייע לחזקה ע ל המנ‪,‬‬ ‫לזה אמלינן דאין למיעוט כח לסייע כנד חלוב דמיעוטא לנבי מבא כמאן דליתא• אבל נבי‬ ‫מחצה זכרים ומחצת נקבות המיעוט מפילות עושה נאמת לוב הממיל‪ ,‬ובזה ליכא למימל‬ ‫מיעוטא כמאן לליתא‪.‬‬ ‫ס י ק כנ‪ .‬המשונה הזאת הונאה במחזור ויסרי הלכות אנל סימן רעיה צד ‪ •237‬ושס כתוב‬ ‫נראשה תשונת רננו יעקב נרי מאיר לרנ יוסף‪ .‬ורנ יוסף תלזת הוא הלנ ל׳‬ ‫יוסף בן משה הראשון הנזכר לעיל סימן י״ד ואשל כתבנו אודותיו שם בהערת לאשמת‪ .‬אכן‬ ‫בכ״ ודפוס של ספל היטל לא נכתב בלאשה רל! המלה ‪,‬תשובה• ולא נזכר שם השואל‪.‬‬ ‫והחשיבה הזאת נעתקה נ ס כן עיי הסכם שדל בכלם סמל ממגלת שביעית צד ‪ 51‬מכיי‬ ‫תשובית הנאיניס ישם נכתב בלאשת תשינה מהלב ל׳ יעקב זיל‪ ,‬ונם שס לא נזכל שם השואל‪.‬‬ ‫א( מיק דף כ*נ ע״נ‪ .‬נ ( שם דף כינ ע״א‪ .‬נ( יבמית דף ידנ עיג לקאמל התם נשלמא‬ ‫־! מוי•־‪ 1 !nw‬׳ ד״ה ״אני ד( איכא כן הוא נהעתק שד״ל‬ ‫יי‬ ‫‪39‬‬ ‫תשובות ד ת סימן כג כד‬ ‫סעודה‪ .‬ו מ ד ק א ס ר ואם אין לו בנים מותר לכנוס ל א ל ת ר נראה לי בתוך ל־ מותר ל מ י‬ ‫שאין לו בנים‪,‬‬ ‫ומצות ע ש ה היא‬ ‫ו ל א דחינן ל ה כלל‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ואפי׳ ל יום דבל המתים ה (‬ ‫דהינן מ ש ו ס הכי‪ .‬וכי היכי דמידחו לי יום דבל המתים מידחי נמי דאביו ואמו‪ ,‬ד ל א‬ ‫א ש כ ח ן שנים ע ש ר באביו ואמו א ל א היכי דאיכא ל׳ יום ל כ ל המתים ועור ד ב א ש ת ו‬ ‫א י כ א נ׳ מ ל י ם ושרי׳ מ ש ו ם הכי ל א ל ת ר ‪ .‬ו מ מ ע ש ה ד י ו ס ף ו ( הכהן נמי איכא ל מ ש מ ע‬ ‫דאסי׳‬ ‫ש ל ש י ם ‪(r‬‬ ‫ו כ י ש היכי‬ ‫ד א ח ו ח א ש ח ו ונ׳ מ ל י ם דידיה‬ ‫ד ל א הוה ליח כ ל ל ‪.‬‬ ‫דהו מ ש ו ם בנים קטנים‬ ‫ו ל א ל ת ר דקאמרינן היינו בתוך לי‪,‬‬ ‫דהוו ליה‪,‬‬ ‫ד ק א מ ר ל א בא‬ ‫ע ל י ה א ל א לזמן מרובה ומפרי מאי לזמן מרובה ל׳ יום‪ ,‬מ כ ל ל ד ל א ל ח ר ל א ח ר ז׳ ימי‬ ‫א ב י ל ו ח יכנום‪ .‬א ב ל בחוך •מי א ב י ל ו ח ל א קאמרינן‪ ,‬מדקאמרינן בכחובוחלז( מי ש ה י ה‬ ‫ט ב ח ו ט ב ו ח ויינו מזונ וכוי‬ ‫ו ל א יעלה על לב א י ש לומר ד ה א י‬ ‫והתם מוכיח שפיר‪.‬‬ ‫ומשום דהוו ליה בנים ל א בא‬ ‫ל א בא עיייה היינו כניסה ט( חרא רבא עליה קחני‪.‬‬ ‫עליה‪ ,‬ד ה א נם היא היחד‪ ,‬א כ י ל ה לי יום מפני אחוחה שמחה‪ ,‬ו מ פ נ י י ( נישואין נרידא‬ ‫איתוקמא ש י נ ס ת הקטנים‪ ,‬ו ב ת ל מ ו ד ירושלמי •א( מ פ ר ש הכי כנסה ל א ל ח ר ו ל א הכירה‬ ‫ע ד ל א ח ר ל׳ יום‪ .‬ועוד ר נ ק ט י נ ( מותר ל י ש א ל א ל ת ר ובביאה נ ק ט זמן מרובה‪ .‬מ כ ל‬ ‫הני מ ע מ א ש מ ע י נ ן דמי ש א י ן לו בנים מותר ל י ש א ל א ל ח ר וביאה לאחר ל׳ יום‪ ,‬ומי‬ ‫ש י ש לו כל בניו נדוליס וקייס פריד‪ ,‬ורביד‪ ,‬מותר ל י ש א לאחר לי יום ל ״ ש מי ש מ ת ה‬ ‫אשתו‬ ‫חקנו‬ ‫ו ל י ש בכולהי מתים‬ ‫ני רנלים‬ ‫משוס‬ ‫דכתיב ב ב ר ן זרע זרעך ונוי‬ ‫כי חיכי‬ ‫רעוח ה מ ט ה‬ ‫ומצור‪ ,‬קעביד‪ .‬א כ ל ב א ש ת ו‬ ‫ר ע ל יד־ ש מ ח ת‬ ‫נ׳ רנלים‬ ‫מנשי לה‬ ‫ל ר ח י מ ח א קמייחא ו ל א הויא א י ב ה י ג ( וזיוונ שני צריך חיזוק‪.‬‬ ‫ודבר פ ש ו ט חוא ד ב י ח‬ ‫לנו‬ ‫לא‬ ‫רשוח‪,‬‬ ‫השמחה‬ ‫ונישואין‬ ‫דידיה‬ ‫מצוה‪,‬‬ ‫ומרשות‬ ‫אין‬ ‫לאסור‬ ‫מצוד‪,‬‬ ‫אי‬ ‫שריש בהדיא‪.‬‬ ‫םימן כד‪ .‬תשובה לרבנו שמואל ורבותינו שבפריש‪.‬‬ ‫)ענין מודדו;‪.(,‬‬ ‫מקול‬ ‫מחצצים‪ ,‬ש נ י ה ם הניח והצים‪ ,‬ונוצצים ‪ :‬נ ה ל י ם א ( ‪ ,‬היוצאים מ מ ד ו ר ה א ש ועצים‪,‬‬ ‫יראחע(‬ ‫שבפרישנ(‪,‬‬ ‫סן‬ ‫ל ה ע מ י ד עצמי ולחות דעי‪,‬‬ ‫יוציאו‬ ‫רבה‬ ‫אויבים‬ ‫א ת מודעי‬ ‫מודיעי רבי‬ ‫ע ד שנים ע ש ר ח ו ד ש‬ ‫ש מ ו א ל ורבוחינו‬ ‫לד*ציא לעז‬ ‫על‬ ‫חנט‬ ‫ה( בכ׳׳י‬ ‫וכצ׳יל במקום ליכא נכ־י ודפוס ונם נמתזיל ויעלי עיין בתעלת שלפני זאת‪.‬‬ ‫ולפיס ונם נויטלי והעסק שד׳׳ל איתא לנישואין‪ .‬ויאז״ס הגית במקומו לאבילות‪ ,‬ולי נלאה‬ ‫כמו שהנהתי סצ״ל דכל המתים ועיין לקמן‪ .‬ו( נכ״י ללבי יישי ונדפיש לל־י ונויטלי‬ ‫וממעשה ליוסף ובהעתק שליל ומשום מעשה לאמלינ; ביוסף הכהן‪ .‬ונמ״ק שם איתא יוסף‬ ‫הכהן‪ .‬ז( שלשים כן הוא בהעתק שליל במקום שמתה לו בכ״י ודפיש וכציל‪ .‬ונויעלי איתא‬ ‫ט( כלומל שלא‬ ‫עול טעות אחלה‪ .‬ח( כתובות דף ל׳ ע״א וע״ש בתוס׳ ד״ה אנל איפכא‪.‬‬ ‫כנסה יוסף הכהן על לי יום‪ ,‬וזה אינו חלא ולא קתני לא כנסה אלא לא נא עליה וכוי‪.‬‬ ‫י( ומפני נישואין כן הוא נ ״ י ונם בדפוס ולאז״ם מחק ומפני והניה וננישואין‪ .‬והנכון הוא‬ ‫כמו שכתונ נכ״י ודפוס וכמתו‪ ,‬מי מפני הנישואין נלידא שתיתה לאלתל‪ ,‬אף שלא נא עליה‬ ‫עד לאחל ל׳ יום אתוקמא טעמא של פרנסת הקטנים‪ ,‬דקאמל לה לכי פלנסי את נני אחותן‪.‬‬ ‫יא( •משלמי ינמות פ׳יל תי׳׳א‪ .‬ינ( דנקט כן הניס‬ ‫ונהעתק שליל איתא ומשום נישואין‪.‬‬ ‫לאז״ם וחסל נכ״י ודפוס‪ .‬ונהעתק שד״ל‪ :‬ועוד מותלת לינשא לאצתל קתני‪ .‬ינ( אינה כצ״ל‬ ‫במקום א מ ה נכ״י ודפוס ולאדיס הניה אנלת‪ .‬ונהעתקשדיל ולא הויא לה אינה‪ .‬ושם צלין‬ ‫למחוק לה‪.‬‬ ‫סימן כר‪.‬‬ ‫א( כן הוא נכ״י אמנם נדפיס כמה שנושים ים כאן‪ .‬נ ( נדפיס לאיתי‪ .‬ג( כן‬ ‫הוא נכ״י‪ ,‬אמנם נדפיס חסל ולנוסינו‪ .‬יעיין פיליש לשנים על התולה שהוציא‬ ‫תשובות דית פ י ק כד‬ ‫‪40‬‬ ‫חסעושח‪ ,‬כי יודעים כ ל יודעי דת ודין ה ל כ ה כרבא דשסיק ה ל כ ה כחכסישד(‪ ,‬שאוסרים‬ ‫ש א ץ כושץ איש שנולדו בו סוסים וכיש שהי׳ בו‪ .‬ד כ ה א נסי אין ה ל כ ה כחייא בר‬ ‫רב דתני שהיו בו‪ ,‬א ב ל נולדו כושין א ל א כםאן דתני נולדו‪ .‬ובשני א ל ו ה ( ששק דיה‬ ‫כ ס ו כן‪ ,‬ואני כן פסקתי‪ ,‬וטעסא דידי ד ב ש ל תורה ה ל ך אהר הםחשיר‪.‬‬ ‫א כ ל אם היו‬ ‫יכולין לברר דנט מעושה כישראל ש ל א כרין פ ס ו ל םדרבנן‪ ,‬אז יהיו יכולין לכדור ו(‬ ‫ולפסוק כהייא בר רב‪ ,‬ד ב ש ל סופרים ה ל ך אהר המקילז(‪ .‬ואשי׳ הכי הואיל ופסק דיה‬ ‫לאיסור‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫שצריך להרהיק לזוח שפתים‪,‬‬ ‫ומה ש כ ת ב רבי׳ ש מ ו א ל‬ ‫אנישא א ל א כופין אותו‪.‬‬ ‫וביש‬ ‫שאין אדם יבול ח( לברר‬ ‫שחקנו חגאונים‬ ‫חלילה לרבנו‬ ‫ד ל א משחינן‬ ‫להרבות ממזרים‬ ‫אש אינו סן‬ ‫חריסר ירחי‬ ‫בישראל‬ ‫שתא‬ ‫דקיל רבינא ורב‬ ‫אשי סוף הוראה‪ .‬ונהי דהנאונים יכולים לתקן כתובת אשד‪ ,‬על המטלטלין או על‬ ‫ה ל כ ה או על סי דעתם דהיינו מטונא‪,‬‬ ‫רב אשי‬ ‫ועד‬ ‫ימות המשיה‪.‬‬ ‫אבל להתיר נט פ ס ו ל‬ ‫שנינו‬ ‫חה נט פסול שאנו‬ ‫פי‬ ‫אין כה בידינו םיסות‬ ‫בתלמוד‬ ‫נוסין עד‬ ‫שאין‬ ‫תריסר ירחי ש ח א ע ( והם הקדימו טרם דין כפיית הנט ] פ ש י ט א ש [ ה נ ט י ( פסול‪ ,‬אפי׳‬ ‫יאמר ח צ ה אני‪,‬‬ ‫דהא אמר רב‬ ‫כשד ש ל א כדין ססול‬ ‫ש ל מ ה במורדתינ(‪.‬‬ ‫אלפסי‬ ‫וםשהינן‬ ‫מבעל הדין‬ ‫ופוסל‪,‬‬ ‫בשילהי ניטיןיא( נט המעושה בישראל‬ ‫נהטן‬ ‫וזה בתוך ייב הודש‬ ‫ש ל א כדין‪,‬‬ ‫אטי׳ לטי טי׳ דבי׳‬ ‫וסד‪ .‬ש כ ת ב רבי׳ ש ם ו א ל שכתוב בהלכות נ ח ל ו ת‬ ‫ליה תריסר ירחי ש ה א‬ ‫הזא דינא‬ ‫ר ע ל ידי שהיתי‪ .‬וכרה‪.‬‬ ‫דנםראיג(‪.‬‬ ‫אנימא‬ ‫ובהדין‬ ‫כדין‬ ‫הרב ר׳ יצהק‬ ‫חריסר ירחי לית ל ה מזוני‬ ‫ניל זה פתרונו הדין הוא‬ ‫ומה ש כ ת ב ר׳ יצהק א ב ל ה א י מ א‬ ‫ח נ א דנםרא‬ ‫בםודדת‬ ‫בבי דינא דםתיבתא ד‪;.‬י‬ ‫דייני כמורדת בדאתיאיל( ואמרה ל א בעינא להאי נברא ליתב לי ניטא יהיב ל ה ניטא‬ ‫ל א ל ת ר ‪ .‬ונם זה טתרונו כמורדת ב ל א טהיחה‪ ,‬א ב ל מוחלח ורוצה טו( םנרש ל ה בלא ‪(re‬‬ ‫כתובה‪,‬‬ ‫ולא הש ל פ ר ש רצון הבעל‬ ‫ליה טועה נמוד ומרבה ממזרותיח(‪.‬‬ ‫ב ע ל ה פוהתין‬ ‫ל ה מכתובתה וכוי‪,‬‬ ‫דפשיטא ליה‪.‬‬ ‫והמפרשיז( בענין אהר םשוינן‬ ‫שכן אני מורה ובא נוסא דשמעתתא המורדת‬ ‫ורבותינו נטנו וגמרו‬ ‫שםכריזין עליה‬ ‫על‬ ‫ד שבתות‪,‬‬ ‫צאול ילידנו החכט מוחריר דול ראזין זצ״ל ד ן קע״ח‪ ,‬שרננו שמואל לרש נפליש‪ .‬ועוד עיין‬ ‫נאול זרוע ח״א סימן מעיו שכמנ לשנים נתשונתו ונשאמי ונחמי נלנר נפני זקני שליש‬ ‫הנאון ל' מממיה וה׳׳ל יהודה נל' אנלהס וקלוני לי יחיאל והליל לני' יהודה נ״ל יום סונ‬ ‫ועמדו ולא ע ט עוד‪ .‬ועוד עיין נמנוא לפילוש לשנים על המולה לההכס הנ״ל צל ‪X I‬‬ ‫ונמעלס שס‪ .‬אמנם לעמ החכם אייזיק הילש ווייס ננימ מלמול מינ ‪ 227‬ונהעלה שס מ ס ס‬ ‫שזה הוא לי שמואל אניו של ליי החסיד‪ .‬עיי׳״ש‪ .‬ל( כסונומ ד ן עיז ע*א‪ .‬ה ( כלומל נהא‬ ‫דאעל לנא הלכה כחכמים ונהא דלנ יהודה 'דמני נולדו‪ .‬ו( ולפסוק כציל נמקוס לפסוק‬ ‫נכ״י ודפוס‪ .‬ז( ואעינ דאמל שמואל נניסין ד ן נימ עינ נס מעושה ניטלאל שלא כדין‬ ‫פסול‪ .‬ומללא קסני אינו נס איכ משמע דמדאוריימא נס מעליא הוא‪ ,‬זה איט דאיכא למימל‬ ‫דנסס פסול משוס ופוסל‪ ,‬אנל נאממ מלאוליימא אינו נס כלל א ן שאמל לוצה אני ל ס ד‬ ‫נשצא כדין כמו מלוהו ויהינ דאיט ממנה עיץ נחוס׳ נ י נ ד ן מ״מ עיא דיה אמל לנא‪.‬‬ ‫ונזם מסופק ליס‪ .‬ח( יכול כן הניה לאזיס וחסל נכ׳יי ודפוס‪ .‬ם ( כסונומ ד ן סיד ע«א‪.‬‬ ‫י( הוספה עיפ הנסמ לאזיס‪ .‬יא( ניסין ד ן פיח ע״נ‪ .‬ינ( ניל שכיון לננו על פי׳ לשיי‬ ‫נכסונומ י ן ס״נ עיב דיה לא כייסינן לה להשהומה אלא טמן לה נס ויוצאה נלא כמוכה‬ ‫עיכ אלמא דלא כפינן לית״ א׳׳כ הכפיה שלא כדין‪ .‬ועי״ש נסוס׳ ד״ה אנל אמלה‪ .‬ינ( הלי״ ן‬ ‫נכמונוס ם ס ואחל זה דנליו שהניא ליס לקמן אנל האילנא וכוי‪ .‬ופסלונו של ליס עלדנלי‬ ‫ה מ י ן כאן הונא נמלדכי פ׳ אעיפ םס‪ .‬יד( נלי׳ין כד אמיא‪ .‬סו( לאז״ם הגיה מלצונה‬ ‫נעקוס ולוצה נכ׳יי ודפוס• נח( כציל נמקוס נעיכ נכ״י ודפוס עיפ הנהמ לאז״ס‪.‬‬ ‫יז( והמפלש ‪ p‬הוא נמללכי וכצ״ל נמקום ואס פילש נכ׳׳י ויפוס‪ ,‬ו ק סניה לאז״ס‪.‬‬ ‫יי‪ 0‬וייילליי ‪,‬־זח ייינאו ל נ מ לננו נזה הלשון'• והמפלש נענץ אחל משוינן ליה פועה נמול‬ ‫תשומת ר״ת םיסן כד‬ ‫ומעסים שולחין ל ה סכ״ד‬ ‫כ ל זה‪,‬‬ ‫דאיכא‬ ‫‪41‬‬ ‫ומשםידין כ ל כתובתי‪ .‬כאחת‪.‬‬ ‫י א י ת ליה אין נסלכין‪.‬‬ ‫ושלונתא ד נ ם ל כ ק נ ח אחר‬ ‫חיכי י ט י‬ ‫ו נ ת ר חכי משרש אטיסד‬ ‫דאטרה בעינא ליה וטצערנא ליח‪,‬‬ ‫בעיגא ליה‬ ‫בעינא ליה כרי לצעדו ולעננו ע י‬ ‫כלות כתובתי ?די טהיתה )שפירשנו ותוססת( ייו(‬ ‫כד‬ ‫אט ל א ירצה לנרשני‬ ‫טורית‬ ‫וליתן כתובתי‬ ‫ת ד ן ב ש ב ת לטי טשנתנו ולשי רבותינו כדאית כ( להו‪ ,‬וזיטנין דהוי כלין לשי נא(‬ ‫ס ש נ ח נ ו בעשר שניט או יותר‪ ,‬וכל טי‪ .‬דאנידא ביה לאכ‪ (3‬יהבין ליה אהריתא והיא‬ ‫ס ת נ ו נ ת לצעדו ולעגני‪ ,‬אולי ינרשנה ויתן כתובה‪ .‬והיינו שי׳ ר ט ו ר י ת רטתניתין ואשי׳‬ ‫הוא ח צ ה לגרש צריך ליתן לד‪ .‬כתובה עד שתטהות‪ ,‬א ב ל אטרה טאיט עלי ל א בעינא‬ ‫ליה ל א הוא ולא כתובתי‪,‬‬ ‫כדין מ ר י ח‬ ‫ליד‪.‬‬ ‫כן שי׳ דכי׳ זקני זצילכנ(‪,‬‬ ‫כדין ששנחנו‬ ‫לחשהותח‬ ‫והכל אני טוהלת‪,‬‬ ‫עד שחפחוןז‬ ‫או לרבותינו‬ ‫ל א כשינן‬ ‫עד אהר ד׳‬ ‫שבתות וכרת וחטלכח ר י ב ירחי ש ח א דלקטן‪ ,‬דהא ל א הוה טורדה נשורה כיון שרוצח‬ ‫ל צ א ת ב ל א כלוט אם ח ב ע ל רוצח לנרש‪ .‬מר זוטרא אטד כטינן לח‪ ,‬כלומר נט זו חוד‪.‬‬ ‫טורדת נ מ ד ה ‪ ,‬שא״כ ל א חנחח בח לאברחט אבינו יושבת ת ח ת בעלח‪ ,‬דטצער ל ח עד‬ ‫י א מ ר ה ח נ י כל(‪.‬‬ ‫ולית ה ל כ ת א‬ ‫ד ל א הוה שורדת‪,‬‬ ‫כטר זושרא‬ ‫והכי טלקא שטעתא‪.‬‬ ‫ובתר הכי מסיק ד ץ טורדת דכלתיה דרב זביר א י ט ר י ולא בטאיט עלי א ל א כ ש א מ ר ה‬ ‫בעינא ליה ובו׳ כס(‪ .‬והכי ]טירושא[כו( אימרדא ואמרה בעינא ומצערנא ליה‪ ,‬וטטרש‬ ‫‪p‬‬ ‫בלאות‪,‬‬ ‫ובתר הך‬ ‫שישרא ששרש‬ ‫דמשהינן‬ ‫לשורדת‬ ‫תריטר ירהי ש ת א‬ ‫אניטא‬ ‫ל א ח י כ ז ( כרת ד ש ב ת ו ת והמלכה למאן רבעי המלכה‪ ,‬א ב ל לשאוש עלי ליכא שהייה‬ ‫כיון שטוחלת וכנון ש ה ב ע ל רוצה לנרש‪.‬‬ ‫ועל זה‬ ‫ידוו כ ל היוויט‪,‬‬ ‫א ץ יטעה הכש‬ ‫לומר שכוטץ ח ב ע ל לנרש באטירח טאוט עלי‪ ,‬ה ל א בהשטיט ביני לבינך ובנטולה אני‬ ‫סן חיהודיט חזרז לומר ש מ א עמיד‪ .‬נתנח באחר כס(‪ ,‬ועוד אמרינן ש ל א יחא כ ל אחת‬ ‫ואהה הולכה‬ ‫ותולה‬ ‫בעכדמ אם סורדת‬ ‫עצטח‬ ‫]ועוד[ לא(‬ ‫ביד נוי וששקעח עצשח‬ ‫דאיכ סצינו חוטא נשכר‪.‬‬ ‫כשייה ל ב ע ל ל א אשכחן בכולא שסעתא‪.‬‬ ‫הבעל‬ ‫משהינן ליה וכוי‪,‬‬ ‫אתן ל ה נ ט‬ ‫ישמעו מאסרו אמח‪.‬‬ ‫סיד בעלד‪.‬‬ ‫בחנסכס( ת ח ל ה ל(‬ ‫ובלא שוט טירכא‬ ‫בעולש‬ ‫וראיה נדולה שסי׳ ריה בהריא‪ ,‬ואם אמר‬ ‫]מביני[לב(‬ ‫וכל‬ ‫שמועה‬ ‫יבינו מתוך הלכה‪,‬‬ ‫ואשי׳ מ ה ש כ ת ב בהינ דיהבינן ניטא ל א ל ת ר הכל ‪.‬צריך לשרש‬ ‫ל ד ע ת הבעל‪ .‬וכך אני מורה ובא‪ ,‬ומעשה היה מהתתן ר׳ יהיאל לפניך ודנתי לטניך‪.‬‬ ‫ואם שנינו טנחנ עוקר‬ ‫חלכח‪,‬‬ ‫חלילחלג(‬ ‫רנותינו שבטריש‪:‬‬ ‫וחננו סשכישיש‬ ‫בכל צ י ח הכרחות‬ ‫שתוכלו לחכריחו‬ ‫נכי איסורא‬ ‫על יריכס‬ ‫וחנק וממזרות‪.‬‬ ‫ל כ ל א ש ר חעשון לחכריח‬ ‫ולבושו עד שיאמר רוצח אני‪,‬‬ ‫ואשר כתבו‬ ‫את חאיש‬ ‫נש זח ל א ישר‬ ‫בעיני‪ .‬ואולי משנה הוא כ י ח ‪ ,‬ש ח ח זח ל א מצינו שכופין אוחו להוציא כדשסק לעיל‬ ‫ר*ה‪ .‬וכיון שאומר כן בשילהי נימין נמ המעושה בישראל כדין כשר ש ל א כדין שמול‬ ‫ומומי‪ ,‬ולא ידענא מ ו ח א דסילחא אי טסולא ד א ו ח י ח א כנון ע« נויס אשי׳ אמר ח צ ה‬ ‫ס י ג ה ממוללת• ובחידושי אנשי שם לסק לסלש לבלי מללכי‪ .‬ותנטן שהמלות סיבת ממוללת‬ ‫סן מעות ס ו פ י וצ״ל ומלבה ממזרות כמו לפנינו‪ .‬ינו( כן סוא בכיי ובלפוס‪ ,‬ולפי לעתי צלין‬ ‫למסוק‪ .‬כ( הגהת לאזים כיאיס׳ במקום נלאית‪ .‬כא( נלין לפי‪ ,‬כן הניח לאז־ס במקום לפני‬ ‫בכי* ולפיס‪ .‬כב( לא נמר‪.‬וס ולא‪ ,‬כן הגיס ל א י ם ‪ .‬כנ( לשיי שם ליה אנל אמלה‪.‬‬ ‫כל( כלומל מאוס עלי כלי לפסול מכתובתה‪ .‬כה( בעינא ליה וטי כן תגיס לאזיס וכצ‪-‬ל‬ ‫במקום בשאל כמו שסי׳ בכיי ולסוס‪ .‬כו( תוססת מלאז״ם‪ .‬כז( אניסא לאחל כצ״ל במקום‬ ‫לאסל אניסא בכיי ולפוס‪ .‬כח( נלליס ‪ cp‬צ׳ ע״נ‪ .‬כס( ניסין ס׳׳ח ע״ב ל( תתלה במקום‬ ‫תשלש הנהת לאדם‪ .‬וכלומל ואיכ מס תועילו חכמים נ ת ק נ ק ‪ .‬לא( ועוד הוספה מלאדיס‪.‬‬ ‫לג( תיספה מיאז־ס‪ .‬לנ( סלילה במקום וסלילה הנסה לאז׳ם‪ .‬לד( מללנק במקום לבנן‪.‬‬ ‫‪42‬‬ ‫תשובות ר״ת פ י ק כ ד‬ ‫אני ל א מהני כ ל ל ‪,‬‬ ‫בנדרות‬ ‫אי מדרבנןלד(‪.‬‬ ‫והרמות נכפינן‪,‬‬ ‫כה‬ ‫ואם אומר האומרלה(‬ ‫ל א נכטינן ב מ ו מ י א כ ל‬ ‫דאמרינן בדרכנןלו(‬ ‫אבל‬ ‫זאת ל א זאח‬ ‫ל א מזקקינן‬ ‫משםחינן ליה וסדין־ האי נקמי בכובסיה רלישבקי לנלימיה מ א‬ ‫מימנו אננרא דבר כי רב ולא מימני א ש מ ח א ‪.‬‬ ‫ותברא תברי‬ ‫כתי רמי‪,‬‬ ‫ש ס ת א שם מיתה‬ ‫ליה‬ ‫ותו אסרינן בסערבא‬ ‫ורב יוסף א ס ר ד מ ב א ליה עבדו ליה‬ ‫ושממה לז(‪.‬‬ ‫הדי ל ך‬ ‫רתמיר מננדא ואין‬ ‫כסייר‪ ,‬גדולה מזו‪ .‬וכן נכי כלבא ד א כ ל וכו׳ שמתיה וכוי איתלי נורא בננובתיה וכרלח(‬ ‫טוב ללקות םלהתנדות‪ .‬ועל ירי היה מעשה על אהד שקידש בת ר׳ ש מ ו א ל מקששלס(‬ ‫וגזרו על הטקרש ל נ י ש ועשיתי שהתירו לו‬ ‫והשהיההו בממץ וכדבריט עד שנירש‪.‬‬ ‫והמעשים ידועים וכתוביט לטען ל א יאטרו עלי הולק על רבותיו‪ ,‬שהרי כך אני טורה‬ ‫ובא‪ ,‬ויש ל ש מ ו ע לי‪.‬‬ ‫להעטיר קול‬ ‫ועור שאני מהטיר‬ ‫ל ת ת בכן אטטיל( רוטי‪.‬‬ ‫וטכטל קול‪,‬‬ ‫ואין לטטוך‬ ‫ובני טריצי עמנו םתנשאים‬ ‫בשוט דבר‬ ‫אפיי‬ ‫בשעת הרחק‪.‬‬ ‫והיום ההוא ידחקמא(‪ ,‬יטיסו ע ל כיח ישחקמנ(‪ .‬אך אט כ ל רבותינו שוין ב ד ב ר ת נ ז ר ו‬ ‫באלה הסודה על כל איש ואשד‪ ,‬םזרע כיח ישראל הנלוים אליכם‪ ,‬ש ל א יהו רשאין‬ ‫לדבר עמו לישא וליתן עטו להאריהו ולהאכילו ולהשקותו‬ ‫ועוד יוסיפו תופר‬ ‫וללוותו ולבקרו בתלותו‪.‬‬ ‫בחנונט ע ל כל אדט‪ ,‬אט ל א ינרש ויתיר אותו האיש א ת הילדה‬ ‫ת א ו ‪ /‬שבזה אין כפייה עליו‪.‬‬ ‫שאם ירעה מקיים‪,‬‬ ‫והוא ל א ילקה בנוטו טתוך נידוי‬ ‫זה‪ ,‬אך אני נתפרד טעליו‪ ,‬וכל שיהא זכור בנלרתס ונזרתנו יש טור אותה‪ ,‬ואפ יעבור‬ ‫שוננ ל א חחול על השוננ‪ .‬ואט כך יעשו רבותינו נראה דרך הישרה‪ ,‬כי טוב ל ה נ י ח » נ (‬ ‫אוחד‪ .‬בעינוגה מלהוציא לעז על בניה‪ ,‬שכבד ט ש ט חאיסור עיי חטאורעוח הנארעוח‪.‬‬ ‫וצור ישראל‬ ‫יוםיף אומץ‬ ‫רבוח‪,‬‬ ‫ושנים‬ ‫יתירוח על חעוברוח‪.‬‬ ‫ולרכוחינו‬ ‫שבפריש‬ ‫שלום שלוםמד(‪.‬‬ ‫סימן כה‪ .‬תשובה לר׳ יום טוב‪.‬‬ ‫)כענין ע ג ו נ ה וגט של מ ו פ ר ( ‪.‬‬ ‫נפלאת‬ ‫ממגי ורחוקה היא‪ ,‬דעת חחיעונה ורוח אחרת‪ ,‬א ש ר ל ק ח ת לענן בת י ש י א ל‬ ‫ל ח ל ו ח ברבר הבאי‪ ,‬ולא‬ ‫ע ל הגט א ש ר א ם ר ח‬ ‫שהעירו‬ ‫טוב חרבר א ש ר אחד‪ .‬עושה‬ ‫לפניך‬ ‫שלאחר‬ ‫קרובי ר׳ יום מוב‪,‬‬ ‫שניחן ליד האשד‪ .‬נחתם‪.‬‬ ‫פ ה בכך‬ ‫מתנ״ל‪ .‬לה( נכ״י ודפוס איתא ואס סאומר וראז״ט תיקן מאמר נמקים סאומר‪ .‬אכן מצאמי‬ ‫שהונאו דנרי רית מתשונת זאת מכאן ולהלאה נתשונוס מתרי״ק שרש כ״ט‪ .‬ושם איתא ואס‬ ‫לו( נכ״י ודפוס וגס נעתרייק איתא צורנא מדרננן‪ .‬ופעות‬ ‫אומר האומר‪ .‬ועפ״ז הגהתי‪.‬‬ ‫לז( מ׳יק י ן י׳יז‬ ‫הוא וצריך למחוק צורנא ולהגיה נדרננן‪ .‬עיין שטעות ד ן מיא ע״א‪.‬‬ ‫ע״א וע״נ‪ .‬לח( שם‪ .‬לט( קפש לפי ד ע ה החכם גראסס נ ס פ מ ‪Gajlia judaica p 601.‬‬ ‫הוא ‪ Chappes‬שט מקום לא רחוק מטרוייש )‪ .(Troyes‬ועיין נ מ כ ת נ ת ע ת י ‪B . E . J . I I ,‬‬ ‫‪ 247‬כי שס נזכר יהודי נשם שמשון שהיה יושנ נמקוס־ הזה‪ .‬מ( נ ט י ודפוס חמס דופי‬ ‫וראזיס הגיה ודופי‪ .‬וני נראה םצרין להגיה אמס נמקוס חמס‪ .‬מא( ידחק נכ״י ודפוס‪,‬‬ ‫ואולי ציל ירחק‪ .‬מ נ ( עמוס ז' ס׳׳ז ולא תטיף על נית ישחק‪ .‬ונונתו נזת על נית רש׳׳י‬ ‫שהיה נן יצחק‪ .‬מג( להניח הנהת ראז״ם נמקוס למות כדפוס וכ״‪ .‬מד( ועיין עוד דניי‬ ‫רננו נענין מורדת נספר תישר על כתונוס נדפוס ד ן ס' ע׳׳א סי׳ מ׳׳י‪.‬‬ ‫על ענין תתשונת עיין עוד לקמן סימן כ«ו‪ ,‬ועוד עיין נספר תישי מ פ ו ס ד ן‬ ‫סיםן נר‪.‬‬ ‫כיט עיא סימן רע״א‪ .‬וס״י ר׳ יום ס ו נ סיס אז כנר זקן ונא נימים שק קורא‬ ‫ר׳ית אותו לקמן ‪.‬תישיש*‪ .‬ונתשונת דית אליו נתשונות חכמי צרפת ולומר שתוציא החכם‬ ‫יואל מיללער סימן א' כתנ‪. :‬אלופי ומיודעי עורי הרנ ר׳ יום טונ אני איני כדאי טשלסמ‬ ‫לי אלא כן דעת תלמידך נוטה*‪ .‬ושט נשאלפו ק י א נ ס ס ר נ ר יום ס ו נ לל״ת ‪ ,‬ק י ו נ י י׳‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן כד‪,‬‬ ‫הא‬ ‫ק י ל ה ל כ ה כר׳ אלעורא(‪,‬‬ ‫חעולם ל א ח ר ק ב ל ח‬ ‫‪43‬‬ ‫ו ח ת י מ ה לר׳ אלעזר מםני תיקון העולם‪,‬‬ ‫כ ל פ נ י קבלה‪.‬‬ ‫ויש תיקון‬ ‫ואי מ ש ו ם ד א מ ר לסומר כחוב ולעדים חתומו‪,(3‬‬ ‫ח ל י ת לאסור מ ש ו ם ש מ א ל א נמר ב ל ב ו ש ח ח נ ר ש ער ל א ח ד חחימח‪ ,‬וכי עדי ה ח ח י מ ח‬ ‫חיו שלוחיו‪ ,‬ד א י כ א ל מ י מ י חחומו והבו ל ח קאמר‬ ‫ועור אסי׳ שלוחיו חיו‪ ,‬מי ק א ם ר‬ ‫כחובו וחחומו‬ ‫וחבו לד‪ ,‬ב ל ש ו ן ק ס י י א ‪.‬‬ ‫י ב כ י ה א י נוונא ל א חלינן‪,‬‬ ‫ר ה א חנן א ס ר‬ ‫כחבי‬ ‫ל א ש ת י א ח ד כוחכ‬ ‫ו ל א תלינן‬ ‫שמא לא נסי‬ ‫לעשרה‬ ‫שחחניש‬ ‫הכא‬ ‫נט‬ ‫א ל א ע״י כולן‪,‬‬ ‫דהא איתא למיונה‬ ‫ושנים חוחמיןנ(‬ ‫י ה ח ם איכא ל מ י מ י מ ש ו ם מ י ו נ ה‬ ‫מ״מ‬ ‫שהרי חחמו חעדים‪.‬‬ ‫ואסיר‪ .‬ל א חלינן וכיש‬ ‫ואסי׳ בנילוי ד ע ת א‬ ‫ל א חלינן‬ ‫ר ה ל כ ת א כ א מ י ל ( ‪ .‬ועוד ה ל א הוא נתנו מ י י ו ל י י ה או מידו ל י ד ש ל ו ה ו וכי היכי רהוד‪,‬‬ ‫כתיב‪ ,‬הכי י ד מ ה ‪,‬‬ ‫ו י ש עדים ש מ י ד ה מ ש ו מ ר בא לירה‪.‬‬ ‫ואסי׳ אין עדים כשר‪ ,‬דאין‬ ‫זה ד ו מ ה ל ש מ א ל א נמר להקנותו א ל א ב ש ט י ‪ .‬וטועה א ת ה ט ע ו ת נ מ ל ה ‪ ,‬וקולר תלוי‬ ‫בצוארך‪,‬‬ ‫ו ב ק ש רחמים ע ל עצמך‪,‬‬ ‫היד‪ ,‬ל ך לקבלן‬ ‫ו ע ל ש ל א כתבו‬ ‫ש א ו ת ם הערים ש ה ע י ד ו לפניך‬ ‫א ל א בפני בעל י י נ ם‬ ‫וע״ם החישה(‪,‬‬ ‫ש ם ה מ ש ו מ ד א ת ה סושלו‪,‬‬ ‫ב ד ב י זה נדאית‬ ‫י פ א י ם ו ( ‪ ,‬ש א ם נכתב ב ש ם | ה מ ו מ י [ ז ( היה פסול יותי‪.‬‬ ‫רשעים היו ש ל א‬ ‫ואפי׳ כן ל א ה י ה בהן מ מ ש ‪.‬‬ ‫כמלקט שבלים כעמק‬ ‫ש ל ב י ולכך יודעים‪,‬‬ ‫כי כל‬ ‫ה מ ש ו מ ד י ם בין היהודים מכנים אוחס ל נ נ א י יהודה יהויח‪ ,‬א ב י ה ם א כ י ן ח ( ‪ ,‬א ש ד א ש ד ה ‪,‬‬ ‫מנחם מלחם‪,‬‬ ‫בשם ניללסא‪.‬‬ ‫וכל יודעיו‬ ‫ואפ־‬ ‫מיום ש נ כ נ ס ל ב י י ת היו קוד־ן אותו מנחם‬ ‫יודעין‪,‬‬ ‫הם כ־ ל א להזכיר‪.‬‬ ‫וכמר‪ ,‬מ ש ו מ ד י ם‬ ‫כי אין מכירין‬ ‫נידשו‬ ‫נשותיחם‪,‬‬ ‫יעקנ״ וכמו שנס לית קולא אותו כאן ״קלוני ל' יום טוני‪ .‬וזה הלנ י ' יום טונ היה נן‬ ‫יהודה כמו שנקלא שס‪ .‬ועיין כאול זלוע ח־א דף כיו עינ סימן קניה ששס הונא ‪.‬ל׳ יוס‬ ‫טונ נן ה ל נ ל׳ יהולה חתנו של לש״י זצ״ל"‪ .‬א״כ נלתי ספק שלי יוס ט ו נ הלז הוא נן‬ ‫ותהנהה של ת׳ יוס טונ נתשונוח חכמי‬ ‫לינ״ן חתנו של לש״י ומנעלי תתוס׳ הלאשוניס‬ ‫ציפת ולותי סימן נ' שהניא שם לנלי לשנ״ס תיבל נאמת להיות מלי יוס טונ נן יהודה‬ ‫הלז וכמו שחושנ ל' יואל מיללעל שס‪ .‬אכן לפי זה אי אפשל לימי שהלנ ל׳ יוס טונ הלז‬ ‫הוא אני ל' יסודה ניל ט ו נ שלשנ״ס נשא ונתן לפניו כמו שכתונ נא״ז ח״א דף כדט ע״ד‬ ‫סימן תנדו‪ ,‬וכמו שחושנ החכס נ י א ס ס נשפלו ‪ G a i l i a judaica p. jOU‬ונשאל מקומות•‬ ‫וזיל לשנים נתשונתו שהונאת נא־ז שס‪. :‬ינשאתי ונתתי נלנל לפני זקני פליש תנאון לי‬ ‫מתמיה והל״י יהודה נן אנלהס וקלוני ל יחיאל והלנ לננו יהודה נ״ל טונ‪ ,‬ועמדו ולא‬ ‫ענו עולי‪ .‬והנה אס נ ס נסכים להחכס נ י א ס ס כי «נ"ל טוני היינו נ״ל יוס טוב‪ ,‬יאם נס‬ ‫לא נפקפק על סלא קלא לשני ס את לננו יהודה נ״ל יוס גיונ קלוני‪ ,‬כ־ נאמת נוכל לומל‬ ‫שתמלת וקלוני קודס ל' יחיאל מושך עצינו ואחלת עמו ונס ים לנקל וקלוני נפהח תחת‬ ‫הבי״ת; ע ס כל זה לא נוכל להאמין שמצל אחל ל' יוס טונ אניו כל לננו יהודה ילנל לפני‬ ‫ישני ס כלפני נלול ממנו ויכנה אותו נשס לננו שמואל וישא ויתן נ ס לפני ל״ת‪ ,‬אסל היה‬ ‫צעיל מאול לימיס מאחיי לננו שמואל‪ ,‬ומצל אחל אותו לננו שמואל נעצמו ישא ויתן לפני‬ ‫ננו של אותו ל' יוס טונ ייספול אותו נ ת ו ן זקני פלי״ש ועול זאת נ ס יכנהו נ ס ס לננו יהולת•‬ ‫אלו דנלים שאין הדעת סונלתן‪ .‬ע״כ לא נוכל להסכים ע ס החכס הנ״ל נדעה הזאת שלננו‬ ‫יהודה נ״ל יוס טונ הנזכל נא״ז כ ס הוא ננו של ל' יוס טונ ננו של ליב״ן ואולי צליך‬ ‫להגיה שם לננו יוס ט ו נ נ״ל יהודה‪ .‬ואז היינו חל ע ס ל' יוס טונ הישיש שלפנינו‪.‬‬ ‫א( ניטין דף ד׳ ע״א‪ .‬נ ( כן הוא נכ״י‪ ,‬אנל נדפיס יש כאן ערנונ הדברים עיי טעות‬ ‫סיפר• בי שם איתא‪ :‬הא ק״ל הלכה כרי אלעזר יאי משיס דאמר לסופר כתונ ולעדים‬ ‫חמומו וחתימת לר אלעזר מפני תקון העולם ייש תיקין העילס לאחר קנלת כלפני קבלה‬ ‫תלית לאסור ו כ ו ‪ .‬ג( גיטין דף סיו ע״ב ד( נ־פיל קג״ס וזו אחת מתן‪ .‬ניעין דף ל״ד‬ ‫ע״א‪ .‬ה ( ו;״ע מאין לרבנו פקרא את העדים י כ ע י ס ? וגיל שזה היה אחר שגזר רננו‬ ‫ו( ישעיה י ז הי‪.‬‬ ‫נסידוםים סימן רע״א נאלה ושמתא שלא לערער אחר נתינת הגט‪.‬‬ ‫ז( הוספת מראז״ם‪ .‬ח( אולי משום שמשתמע כמו ע נ ק ‪ .‬ט( דלא נרע מחניכא וכן מעשים‪,‬‬ ‫ת ש ו מ ת ר ״ ת סימן כ ה‬ ‫‪44‬‬ ‫ומעולם ל א כתבו א ל א ש ם יהודיה‪ ,‬דרובא ישראל הבי קדו ליד‪ ,.‬ר ל א נרע פחניכא‬ ‫יכן סעשיםט( כ כ ל יום‪ .‬וכשנירש ר׳ אליעזר קרובי א ת מרת ר ה ל דודתנו והיה שמו‬ ‫ושלין ושמה ב י ל א ש י ץ י ( וכתבו אליעזר ודחל ש ה ם ש ם יהודיו‪ /‬והניחו הבנויים שרוב‬ ‫מים קורץ אותם‪ ,‬שרוב קריאת ש ל נ ד ם אינו רוב‪ ,‬א ב ל רוב ישראל ה ו א ריב שמבני‬ ‫ישראל הוא המגרש יא(‪.‬‬ ‫המיםיך ידעת ש ם מ ש ו מ ד ש ל א ש ר םקולוניא ו ש ל אברן‬ ‫םשינץ? דבר ברור ררובא ישראל ש ם יהודית קרו ליה‪ ,‬דאעיט ש ח ט א ישראל הוא‪,‬‬ ‫ושנור בסי כ ל לקרותו ב ש ט יהודית‪ .‬דאםיי ל א היה א ל א כ נ ד כשר ר ה א אםרינן כתב‬ ‫הניכתו והגיכתה כ ש ר ע ( וסירש כערוךיג( אע*ש ש ל א כ ת ב ש ם הטובהק כשר‪ .‬ובהינ‬ ‫ש ל אםפמיא מ פ ר ש וכך היו נקיי רעת מ ת כ י ן הניכחו ותניכתהיד( ו נ ח ל ה מזו שנינו‬ ‫בתופסתא רניטץמו( נר ש ש נ ה א ת ש ס ו ל ש ם נ ד ם כשר‪ ,‬כ י ש משומד ששינה ל ש ם‬ ‫ישראל‪ .‬ועור ראיה נ ח ל ה ש ל א אמרו רבותינו היו ל ו ב׳ שמות ביהודה או בי ש ט ו ת‬ ‫סתט שנירש כשני שמוחיו‪ ,‬א ל א בשיש לו שני שמוח א׳ ביהודה ואחר כנליל ולו‬ ‫שתי נשים‬ ‫וכוי‪ ,‬או עריך לכחוב ש ם ריהודה ו ש ם דנליל עסו‪,‬‬ ‫שהרי תוחזק בכי‬ ‫השםות‪ ,‬ואותם שביהודה ל א יכירו ש ם דנליל ויאמרו ל א נירש ויוע־או לעז על בניה‬ ‫סן השני‪ ,‬א ב ל כשהוהזק בבי השמות בםקום אהר די כ א ה ד אפי׳ בהניכה‪.‬‬ ‫ופירושא‬ ‫רכרייתא רהיו לו בי שמות א׳ ביהודה ואהר כנליל היינו כשעומד בנליל וםנרש א ת‬ ‫אשתו‬ ‫שביהודה או כשעומד ביהודה‬ ‫כיהודה ימנרש ביהודח די ב ש ם א ח ד ‪.‬‬ ‫ומנרש א ת אשתו שכנליל‪ ,‬א ב ל אש‬ ‫עומד‬ ‫והכי תנינן ב ה ח א בתלמוד ירושלטי ע ל הך‬ ‫ברייתא טז(‪ .‬ומתניחא כשהיה עומר ביחורח וכחב לנרש א ת אשחו שבנליל או שהיה‬ ‫בנליל‬ ‫וכתב לנרש א ת אשתו שביהודה‪ ,‬א ב ל א ס היה‬ ‫עומר ביהודה‬ ‫וכתב ל נ י ש‬ ‫אשתו שביהודה או כנליל וכתב לנרש ונו׳ הרי זו סנורשת‪ .‬ו ל ש ץ חתוססתא מוכיח‪,‬‬ ‫ש כ ן הוא שנדיר‪ ,‬יש לו שתי נשים א׳ ביהודה ואי בנליל‬ ‫כ ש ם שבנליל‬ ‫ואשתו שכנליל ב ש ס שביהודה‪ .‬וכך היא‬ ‫ונרש אשתו שביהודה‬ ‫שנדיר‪ ,‬כמו כן בתלמוד‬ ‫יחשלמי‪ ,‬ש י מ רבמנרש בנליל אותה ׳שביהודה מיידי‪ .‬ותלמוד שלנו הכי מ ש מ ע סדנקט‬ ‫שני שמוח ביהודה ונליל‪ ,‬א ב ל ב׳ שמוח ש ל יהודה ל א חיישינן‪ .‬והא ר א מ ר י נ ן ח (‬ ‫רובא טריט וטורחא ש ר ה ר מ ש מ ע בהד מקופ‪ ,‬ההוא ל כ ת ח ל ה ‪ .‬וכן מ פ ר ש בירושלמי‬ ‫ל כ ח ח ל ח בעינן כ ל שוט וחניכח טשוט שני שמוח שביחודח א ב ל בדיעבד שטיר דמי‪.‬‬ ‫אינ דרוכא קדו ל ה טריפ ופורחא ש ר ה כנליל‪ ,‬וביהודה כולהו מריט‪,‬‬ ‫טריט ו כ ל שוט וחניכאילן(‬ ‫ראית ל ה ‪,‬‬ ‫אמרי נחרדעי‬ ‫כשעוטר ביהודה וטנרש א ח ]אשחו[ שבנליל‬ ‫דקרו ל ה התט פורתא ש ר ה נ י טתניתא דלעיל‪ .‬וראיה נ ח ל ה היא טתלטוד ירושלמי‬ ‫בםקום שאין מכה־ש תלמוד ש ל נ ו כיש בםקוס שהוא מסייעו‪ ,‬ו ר יהודאי נאון מביא‬ ‫סמנו ראיות הרבה‪ .‬ואם ב א ת להרהר ע ל ראיה זו‬ ‫ולהעריך ביהודה ב׳ ש מ ו ת ש ל‬ ‫כן הניח לאזיס במקום דלא נלע ממעשים נכיי ודפוס‪ .‬י( הכי איתא נכיי אמנם כדפוס‬ ‫כילא שץ‪ .‬והנטן כמו לאימא בכיי ״נילאשיץ" כמו ‪ .Bele-Assez‬עיץ ‪Kevue des‬‬ ‫‪ Etudes juiv. 1, 67‬וממצא שס כמס וכמה שמומ נשים הנקלאומ ק בזעט של ל״ת‬ ‫נמדינמ צלפמ‪ ,‬והולאמו‪ :‬יפה מאוד‪ .‬יא( עיפ הנסמ לאזיס‪ .‬אמנם בכיי ולפוס אימא‬ ‫י נ ( ע ל ן סנן• אימא נזה הלשץ פי׳‬ ‫שמכם ישלאל הוא מגלש‪ .‬יב( גיסץ ‪ cp‬פ״ז ע*נ‪.‬‬ ‫שם לווי ולא הזכיל שמו ממש• ועיי״ש בעלון השלם‪ .‬יל( זה לשוס הנהמ לאזיס על‬ ‫הנליון‪ :‬כן הוא נ ס כן לעיל סימן לעיא• ומזה מלאה מיש נמוספומ ניסין ‪ cp‬ליל‪:‬‬ ‫וכהינ מפלש ממנימין נסלק נמלא וכוי‪ ,‬וכן באשלי שס הוא ס י ס וציל ו נ ה י נ מפלש וכוי‬ ‫וכן הוא במללכי שט‪ — .‬ומ״ש הלין שלימ מ ל ס במתנימין להיפך עי״ש בפלק המנלש‪ ,‬לא‬ ‫נמצא ‪ p‬כאן‪ ,‬אן הלשב־א כסב כהלץ עיש‪ — .‬ו ק הניהאא״ז מהלש״א פייש‪ .‬עכיל‪ .‬סו( פיס‪.‬‬ ‫יעז( יחשלמי ניסין פיד הינ‪ .‬ח ( ניסין ליד »*ב‪ .‬יס( גש״ ס שלפ פ ס לימא ומניכא‪.‬‬ ‫‪45‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן כה כו‬ ‫יהודה יט( אין ל ך נט כשר לעולם‪ .‬אך על זד‪ .‬יש לסמוך ודבר ברור כל נש שנכתב‬ ‫טשוטד טסול‬ ‫בשט‬ ‫אסי׳ סורתא‬ ‫קרי ל י ה נ ( הכי‪,‬‬ ‫אך יש‬ ‫כל שום‬ ‫לבוללו בהדי‬ ‫והניבה‪ .‬ומאוד מאוד אני מ ב ק ש טניך להזור בך‪ ,‬כי נ ט ה בני אדט הוציאו רבה ולא‬ ‫יכלו לתקן עוותתם‪ ,‬ואין בנט זה שוט דוסי‪ ,‬ואתה סרקדק בדברים שאין בהמ ממש‪.‬‬ ‫כי טינא‬ ‫ונראה‬ ‫בהעברה‪,‬‬ ‫שנעון‬ ‫טמונה‬ ‫יש בלבך עליהם‪,‬‬ ‫ובקשו מסנו לסדרם‬ ‫לכתוב שם ניוח עיקר‬ ‫ואני שלחתי‬ ‫אל החתוסים הנד‪.‬‬ ‫ו ל ש ל ח ם ל ך וחתמו מחחת ותטהו עליך‪,‬‬ ‫ויוחד סעשרים ניטי משומדים‬ ‫ראיותי‬ ‫א ץ אמרת‬ ‫נעשו בסריש‬ ‫וצרסת‬ ‫וכתבו נא( שם יהודית ונם בלותיר ע־ס הנאונים‪ .‬ונם ראיתי בעיני נט תתנו ש ל הנדיב‬ ‫ד‬ ‫יעקב טרנס ז״ל ש נ ש ת מ ד שהיה כתוב שמעיה המכונה נולך^ן ושטו ש ל נוית היה‬ ‫גוט׳ןזלק‬ ‫ולא נכתב‬ ‫בו‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫כי חלילה‬ ‫להזכירו‬ ‫שהודיע קרובי הרב ר׳ יום טוב ש ש ט ו ניללטא‪,‬‬ ‫שם ש ל יהודית‬ ‫והיו סכנים אותו סלהם‪.‬‬ ‫הראשון שחוא חזקה‬ ‫ל א חיישינן‬ ‫רטותא‪.‬‬ ‫ל א היו יודעין כל בני טלכותנו רק‬ ‫ולא סצי טהזיק שטו לאהד שהוהזק שטו‬ ‫כדאטרינן בנט ט ש ו ט כ נ (‬ ‫כ \ שהוהזק שמו‬ ‫דאיהו אהזקיה א ל א כן היה שטו‪,‬‬ ‫וחאי אע־נ ד ל א רטוחא הוא‬ ‫בתורת‬ ‫מ ש ה וישראל‪.‬‬ ‫ולולא‬ ‫בעיר שלשים יום‬ ‫ט כ ל ל דאי אחזקיד‪.‬‬ ‫ליח חזקה א ל א‬ ‫א ל א חזקתו‬ ‫לטי רנילוח רוב‬ ‫ל א כל כטיניח‬ ‫ישראל‪ .‬ושלום על ישראל‪.‬‬ ‫ואתה‬ ‫הנדיב אבי הבח חשיא אח בחך לחנון לד‪ ,‬כי אין ל ח ו ש לדברי הטלידן ולא‬ ‫יטצאו ידיהט ורנליהט וכשלו כג( בטיעוטם‪ ,‬כי אין תלייתט תליה ויצא הדבר‬ ‫להיתר‪ ,‬ונם העדים אשר אטר קרובי שהעידו לטניו ראויים הם נידוי‪ ,‬ויבדוק טי הס‬ ‫ואבינה לאתריתם‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫כתבתי כל( יתנו ל ב ו י ס צ א ו דברים אסיתים כדתיים וטלתיים וידקדקו יטה‪ .‬וראיות‬ ‫ההבר ר׳ אליעזר טתלטוד ירושלטי אינה‪,‬‬ ‫תא‬ ‫כי ס ח ה הביאה בקוצר ועניין אתר‬ ‫בתלמוד‪ .‬אך אני ב ל א תלטוד ירושלטי הייתי טטרש כן וכיש עתה‪ .‬ואתה הרב‬ ‫ר׳ יום טוב אחר אשר תזרת בך להתיר נהסכת לאיש אתר לתלות בוקים סריקים על‬ ‫שניונוח‪ ,‬טרושיס חדשיס מקרוב באו‪ ,‬אשר אין לחט על טח שיסמכו‪.‬‬ ‫סימן כו‪ .‬תשובה לאבי העגונה הנ״ל‪.‬‬ ‫שלומים לרבבוח‪ ,‬לנדיב על נדיבוח‪,‬‬ ‫זכרחיו ברוב חבוח‪,‬‬ ‫קשורות טשולבוח‪,‬‬ ‫אחוזוח וענובוח‪,‬‬ ‫ברשטי שלחבוחא(‪,‬‬ ‫להודיעו טזבוחנ(‪,‬‬ ‫תלכות קבועות‪,‬‬ ‫כאשר חן ידועות‪,‬‬ ‫אלי יושבי דעוח‪,‬‬ ‫ליושבים לסני ה ׳ ‪. .‬‬ ‫•יש( של יהולה ק הוא נכ״י ונלפוס ססל‪ .‬כ( קלי ליס ק הניס לאדם נמקום לא קרי‬ ‫נלסוס ונס נכ׳׳י‪ .‬כא( מ ס ט כצ־ל נמקום וגם נ כ י ולפוס• כנ( ננא נסלא ל ן קס׳יז עינ‪.‬‬ ‫כג( כן הוא נ ר י ונם כלפוס ולאדם הניס ונפלו‪ .‬כל( לפי הנלאה כתנ ליס הלנלים האלה‬ ‫אסל שהשינ לו ל׳ יום סונ על אנלמו‪.‬‬ ‫שיק מ ‪ .‬המשונה הזאס כסנ ליס לאני הנעלה סעגונה הנ׳׳ל אולוס ניסס שקנלס מנעלס‬ ‫שנשסמל‪ .‬והלנ ל׳ יום מונ עלעל על הגפ ופסלו‪ .‬ונדי זה טלל סלע‪ .‬ולימ עמל‬ ‫לימין העגונה להכשיל אמ סנפ‪ .‬אסרי אשל אני סנערה סוליע אמ ל״מ ענץ הלניים ומעמו‬ ‫של סלנ ל׳ יום סונ לפסול‪ .‬והמשונה זאמ קלומה למשונס שלפני* ששלס ל״מ אל הלנ ל׳‬ ‫יום סונ בעצמו• כאשל מלאה מסוק הלנליש‪ .‬והמשונה סזאמ אינה כסונם נמון שאל סשוטמ‬ ‫ל׳׳ס בספל הישל בשוט‪ .‬לק לעיל במוך הסילושיס בדפוס ל ן סיא עיג סימן תקנית‪ .‬ואני‬ ‫העמדמיה לכאן מפני ששייכת למשובת ליס בסימן שלפני זה‪ .‬א( שלסטמ כציל במקום טלשנפ‬ ‫מפגי סמלוז‪ .‬נ ( שזטמ כצ״ל וכונסו נשולוס מוטס להסיר העיגון ולא כמו שהגיש לאדם נדכה‬ ‫‪,‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן כו‬ ‫‪40‬‬ ‫ולמה‬ ‫בראשונה ל א השיבותיו דבר? כי ל א ראיחי שלותו‪ ,‬אך אחיו שבטרויוש ה ח נ ה‬ ‫םכחבו לידי‪.‬‬ ‫ועד עתר‪.‬‬ ‫ואמרחי בלבי ש ם א‬ ‫חכיחי‬ ‫ובראוחי כי נתעצל כתבחי ש ו ח ח י לחשיב רוחו אליו‬ ‫פעם אחרח‪.‬‬ ‫עוד ישלח‬ ‫אח‬ ‫ולבשרו על קורו חיו כיש‬ ‫לבי‪ ,‬כי על כל צרותיו ג ר לי ובחדאנו נםשי דואנח‪ ,‬ובחנחחו חשיב רוחי‪.‬‬ ‫)בענין ע ג ו נ ה ה נ * ל ובעני! כ ל ש ו ס ו ח נ י כ ה ( ‪.‬‬ ‫צעקה הריב חבא אלי‪ ,‬ונם ראיחי אח הלחץ אשר הנערה ענונה‪ ,‬ואחן אח לבי‬ ‫אלי‬ ‫לדרוש ולחור‪ ,‬םבוחי ובינוחי בספרים ואראה לפי הענין כי דברי הישיש ר׳ יום‬ ‫טוב ל א יחכנו‪ ,‬ולפי טה שהודיעני ואסר ג(‪ ,‬הרב ר׳ יום טיב פ ו ס ל הנס בשביל ש ל א‬ ‫נכחבו בו שני שמוח בהדיא‪,‬‬ ‫בהסירו‪,‬‬ ‫אוחו השס שהיד‪ .‬לו ביחדוח ואוחו חשש שנתכנח לו‬ ‫וכיון שדלנו שם כינויו פסלו‬ ‫הרב ר׳ ייט ואעיפ שכחבו וכל שום והניכר‪,‬‬ ‫וכר‪ ,‬לפי שהיה צריך לפרשו כהדיא‪ .‬א״כ איפוא שאין בו טםול אחר טזה ה מ ע ש ה ‪,‬‬ ‫אינו נפסל‪,‬‬ ‫דשלחו‬ ‫דהא ד ח ק ד(‬ ‫בני מדינח הים‬ ‫יוחנן וקורין לו יוסף‪,‬‬ ‫התקין רינ שיהא‬ ‫בני אדם‬ ‫ט ח ב בפירוש‬ ‫הבאים משם לכאן‬ ‫היאך מנרשין נשוחיהן‬ ‫כ ל השמות היינו ס ש ו ם‬ ‫שמו יוסף וקוראץ לו יוחנן‪,‬‬ ‫שיהא כוחבין איש‬ ‫ועמד רינ והחקין‬ ‫פלוני וכל שם שיש לו‪ .‬ואמרינן נטי ק כ ו ל ח ניטא מן ירא דאחא בר הדיא דאיחקרי‬ ‫אמנם חקנח ר־נ ל א‬ ‫איה מרית(‪ ,‬מ כ ל ל שהיו נהונין לכחוב שני שמוחיו וכן הדבר‪.‬‬ ‫חיחד‪ .‬א ל א באוחו ענין שמצינו‪ ,‬ש מ פ ר ש שהיד‪ ,‬ח ב ע ל חולך למדינח הים והיו סזקיקין‬ ‫אח הבעל לנרש בעיכ‬ ‫בהאי‬ ‫ודאי‬ ‫לפי ש ל א‬ ‫חקן מד‪ .‬שחקן‬ ‫היד‪ .‬רוצת לחזורו( א ל אשתו‬ ‫והיד‪ ,‬משנד‪ .‬ש ס ו ‪,‬‬ ‫כיון דשני מקוםוח הן‬ ‫אבל‬ ‫דחייש ללעז‬ ‫וכעיכ הוא‪,‬‬ ‫במגרש במקומו וברצונו ל א חקן בו כלל‪ .‬ראיה לדבר מנמרא רבני מערבאז( ראשכחן‬ ‫במנרש בעל כרחו או במגרש במקומוח‬ ‫בד‪ ,‬חכי‪ .‬ומתניחין דקחני וכל ש ם שיש לו‪,‬‬ ‫אחריש‪ .‬וחיכי ס( שסכריחין אוחו ל נ י ש וסן יאםר היום וסחר ס ח ם ח כעסו אין זח שמי‬ ‫א ל א זה שסי לפיכך מ ז ק ק לשרש ולכחוב כ ל שםוחיו‪ ,‬ש ל א יוציא לעז על נישא וכן‬ ‫אם םנרש‬ ‫בםקוסוח‬ ‫אחרים‬ ‫שאין סכירין‬ ‫שש זד‪ .‬אלא חאחר‪,‬‬ ‫לשיכך‬ ‫ח ש והזקיק‬ ‫לכתוב כל שמותיו‪ ,‬חא אם מנרש מרצונו או אם מנרש בסקוסו ל א ח י ק ולא חוצרך‬ ‫לכתוב כ ל שמוחיו ולא חייש ללעז‬ ‫וכיש ש א ם‬ ‫כחב סחס‬ ‫דמילחא ד ל א שכיחא היא‬ ‫בנט וכל שום וחניכא‬ ‫דאיח ליד‪.‬‬ ‫ו ל א נזרו ביה רבנן‪,‬‬ ‫שאין לחוש כלל‪,‬‬ ‫שהדי‬ ‫ב כ ל ל שםוחיו נרשה ב ס ח ם ס ( ‪ .‬ובנםרא דילן נסי אסרינן אסר רב אשי והוא דאיתחזק‬ ‫האי מנרש‬ ‫בתרי ש מ א‬ ‫חיקן שיחא‬ ‫כוחבין כן‪,‬‬ ‫א ב ל ל א איחחזק‬ ‫לא‪,‬‬ ‫וחכא‬ ‫איחחזק באותו ש ט ש ל ניות א ל א בשט יהדות שנדל בו כל יטיו עד עכשיו‪,‬‬ ‫אחר חעיקר כדאמרי נחרדעיי( מרים‬ ‫ובל שום שיש ל ח‬ ‫ולא שרד‪,‬‬ ‫לא‬ ‫וטטל‬ ‫וכל שם שיש‬ ‫לה‪ .‬וסצאתי בשם רבינו שמואל ואפי׳ הכי אי כחב שרח וכל שום כשר וכיש ש א ם‬ ‫כתב ש ם ש ל יחדות וכתב וכל שום וחניכא דאית ליה שזו ודאי םנורשת‪ ,‬שהרי כ ל‬ ‫שטוחיו כ ל ל ב כ ח ט וכל שוש דאיח ליח‪ .‬ולשי טי׳ חירושלםי‬ ‫אין צריך לכתוב וכל‬ ‫שוט דאיח ליה א ל א באוחן שטסרש‪ ,‬ועלטא דנחיני לטכחביח לחרוחא דטילחא עביר‬ ‫ולא שצריך לעשות כן‪.‬‬ ‫ואהרי א ש ר הורנלו‬ ‫הראשוניש‬ ‫לכתוב‬ ‫וכל שוט הרי הוא‬ ‫ומנהו טינת הלטת‪ .‬ג( ואמר כצ״ל נמקים שאמי‪ .‬ל( גיטין ‪ cp‬ליל עינ ועיי׳׳ט כמוס' ל׳׳ה והוא‬ ‫‪ (0‬איה מרי כצ״ל‬ ‫דאיתסזק שהניאו סם השאלה הזאת וגס משונה ליס עליה לפי עגינה‪.‬‬ ‫נמקים אלאמלי‪ .‬ועיץ נגיכוין ד ן ליה ע״א• ו( מצה לפזול ‪ p‬הגיה לאז״ה נמקים לו לומל‪.‬‬ ‫ז( הונא נמוס׳ שס ועיי״ש‪ .‬ס( והיכי כליל נמקום וסיפ‪ .‬ט( כלועל אם כסנ ‪ p‬נליענל‬ ‫כלעס נה״ג ט ריס נעצמו משרש יסאי יכל טיס והכינה היינו שיכסונ נפירוש אס שניכה‬ ‫שלו ועיין נסוס' ניפץ דן> ליל ע״נ דיה וכל מ ס ‪ .‬י( נגעלא שפ‪ .‬יא( ג״מ ‪< cp‬ףי ע״א‪.‬‬ ‫תשובות‬ ‫כטטורש בהדיא דאסרינן‬ ‫שהיה סנהנ‬ ‫לעשות‬ ‫‪47‬‬ ‫‪ m‬סימן בו כז‬ ‫הלבה כר׳ יהודה ור׳ מאיי שהיו רורשין‬ ‫וכך‬ ‫ולכתוב כך‬ ‫לשון הדיוט ביון‬ ‫היו פוםקין הלבה כפוהו‪ ,‬כדאסרינן בב־פיא(‬ ‫ואפרינן גפי ביבטוחיג( אש יבא אליהו ובו׳ אין שופעין לו שכבר נהנו בו׳ שיט טנהנ‬ ‫פ ב פ ל הלכה‪ .‬ועוד תגן דיעבד הניכו ותניכתת כשריג( ד פ ש ט ע בלא שמו ו ש פ ה ‪ ,‬דאי‬ ‫כתב עש חחגיכה שסו ו ש פ ה כאי קמ׳׳ל פ ש י פ א כיון דאיבא שם וחניכה פאי ליבעי‪,‬‬ ‫אשי׳ ל כ ח ח ל ה נסי וביש חוא ולא נכון לענן בנות ישראל על לא דבר‪ .‬ועוד שנינו‬ ‫ל א ליבחוב ורין וכוי יד( וסצאחי בשם רבינוטו( אש כחב ודין אינו שינוי פשבע לענן‬ ‫בנוח ישראל בכך לשפול אח ח נ פ בכך‪,‬‬ ‫חרווחא בעלפא עברו לחו‬ ‫כי חקנוח חללו‬ ‫ולכחחלה הוא דהזקיקום אבל בדיעבד ל א סעכבי‪ ,‬כדאסרינן בסוף ניפץ איחקן רב נח(‬ ‫מן יומא דין לאשוקי מדר׳ יוסי ראמר‬ ‫בנימין וכד‬ ‫לאו משום ררחה‬ ‫זמנו ש ל שטר סוביח ובר ושריח‬ ‫כר׳ יוסי בט׳ יש נוחליןיז(‬ ‫דברי ר׳ יוסי לנמרי דהא אמר ה ל כ ה‬ ‫ובש׳ מי שאחזו קורדייקיסיח( ולהרווחא בעלמא קאמר ש ל א לנמנם כלל‪ ,‬ובדי שיצא‬ ‫חדבר בחיחי חיקן חבי‪.‬‬ ‫לעיליט(‬ ‫ד״ה ביק‬ ‫וכן לאסוקי מרבעי מיניח רבא‬ ‫דשםקח שסקר‪,,‬‬ ‫מרב נחמן‪,‬‬ ‫אלא חיווחא בעלמא חוא‪,‬‬ ‫ואע־נ דאמרינן‬ ‫אין שום‬ ‫כי מעחר‪,‬‬ ‫חשש‪ .‬ולכתחלר‪ ,‬חוא דחקיני כן ו ל א בדיעבד‪ .‬ועוד חנן נוסו ש ל נט הרי אח מוחרח‬ ‫ל כ ל אדם ועד כאן לא טליני ר׳ יהודה אלא בידים שאין כ( מוכיחוח אבל אי איבא‬ ‫ידים סוביחוח ואיכא עדים‬ ‫וזמן כשר בדיעבד לפי הענין‪.‬‬ ‫אוחם חעדים שכתבו נט חראשון‬ ‫ועוד אף לרברי הסקנתר‬ ‫יחזרו עוד ויכחבו נט אחר ברצונו‪,‬‬ ‫שהרי כל זסן‬ ‫ש ל א ביטל שליחוחו‪ ,‬אם מעו כוחבין וחולכין ונוחנין‪ .‬ומילחא רשכיחא וששיטא היא‪,‬‬ ‫שאם אסר לשנים כתבו וחנו נט לאשתי‬ ‫ו ט ת ב י ן אוחו כדינו‪.‬‬ ‫ובעין ששנינוכא(‬ ‫ובשני נחחם כיצד יעשה יהזור‬ ‫והם הולכין וכותבין‬ ‫מי שנחן נט לאשר‪,‬‬ ‫ויטלנו המינה ויאמר לה ובו׳‪,‬‬ ‫ש ל א כדינו‬ ‫ולא אסר‬ ‫שחוזרין‬ ‫בטני נכתב‬ ‫ואין לנו לחוש לומר‬ ‫ש ט א ביטלו‪ ,‬דנילוי דעח בנימין לאו מילחא היא‪ .‬ואפרינן בשני כטר‪ ,‬מבטליןכג( רב‬ ‫נחפן אמר‬ ‫בפני שניים וכוי‬ ‫ועד‬ ‫שיפרש‬ ‫ויאמר לעדים‬ ‫ביטלחי אוחו‬ ‫אינו בטל‪.‬‬ ‫והדברים ברותם נכוחים צרופים ובחונים ומזוקקים בעליל לארץ‪.‬‬ ‫סימן כז‪ .‬תשובה לרבנו שמואל‪.‬‬ ‫)בענין כו‪8‬י ‪ t t h v‬נכונה(‪.‬‬ ‫יישר‬ ‫ב ה א ( רבינו‬ ‫ומצאתי בדבריונ( בספר ישן דליחא לררב ב ל ל ולא רבה בהך‬ ‫שמעחחאג(‪,‬‬ ‫דהא חיובחא‬ ‫דרבח חיינו‬ ‫דשמעתא‬ ‫דלעיל דאמר רבח‬ ‫יב( יבמוס ד ן קיב עיא• יג( נינדן ל ן ס*ז ע׳׳ב‪ .‬יד( ניטין דף פייס עיג‪ .‬טו( זה לש׳׳י׳‬ ‫כי ‪ p‬נלאה לעס לש״י שט ל״ה מן יומא דנן ודן פ״ו עיא ד״ה ולאפוקי‪ .‬חאת דעס הלאביל‬ ‫בהשגות גגל הלמנ״ס שפוסל א ן נליענל ובלא עלעול לבעל הלטס נימשין ש״ל היינ‪ .‬ו ק‬ ‫לב כאי נאון ונעל העיפול מסכימים עס מ נ ו כמו שהובאו נלאשונים‪ .‬נח( נגיפין שם איתא‬ ‫לבא‪ (P .‬ביב ל ן קל״ו עיא• יס( גיעין ל ן עינ ע*א ועיי״ש בתוס׳ דיה הכי אמל לנ‪.‬‬ ‫יט( שט ל ן ‪) rs‬יא‪ .‬כ( שאין כציל ופסל בטי ילפוס‪ .‬כא( שס ל ן ה׳ עינ‪ .‬כב( שם‬ ‫ל ן ל״נ עיב‪.‬‬ ‫ס י ק מ‪ .‬א( כס כן הוא בכיי נמקים כסך גלסיס ב( כלבליו נכיי ילפיס‪ ,‬ולאז״ס הגיה‬ ‫כלבלין‪ .‬כלי שיסכים עס יישל כסך‪ .‬ולאדם כתנ נגליון וזי ל‪ :‬ננ״ק ל ן מיל פ״ש‬ ‫ב » ס ׳ דיה הכי נמי ולבנו שמואל מצא בספל ישן וכד‪ ,‬אן לשי משמעות פשוטי הלנליסכאן‬ ‫הם לגלי ל״מ הכומנ שמצא כלנלי לבנו שמואל נסשל ישן עכ״ל‪ .‬אן יש לומל שלבט שמואל‬ ‫מצא אסל שסוליעו ריס שים גססל ישן כלגליו אי שמצא מעצמו קולס שטליעו ל׳׳ת או בזמן‬ ‫אסל‪ .‬ועיין לקמ‪ ,‬העלה סי‪ .‬ג( כלומר בסן םמעססא לגיק ל ן מיל עיא לא סכל לא רנ‬ ‫תשומת ר״ת סימן מ‬ ‫‪48‬‬ ‫נוטר ש ל א ב מ נ ה פטור ש נ א ס ר השיר יסקל‪ ,‬וגדל(‪ ,‬ובקרן סיירי‪ ,‬דאי בשן ו ת ל אין‬ ‫השור בסקילה והייב בכוטר בדסוכה בשילהי כיצד ה ר ג ל ה ( וליכאן( טאן דשליג‪ .‬ואע״נ‬ ‫דאטרינן בההוא טירקא דשור שננה ז( דאסר רבא רנל שדרסה עיג תינוק בהצר הנמק‬ ‫פטור סכופר פריה דאליבא דר׳ שטעון קאטר בדטוכהא ש ט ע ת א נראין דבריו‪ .‬ואההוא‬ ‫וטי ש ל א‬ ‫רבה קאי האי ותיובתיה דרכה ס(‪ ,‬ד ש ס ו א ל ורבה ל א איטלני בשוט טקוט‪.‬‬ ‫ידע טהו תיובתיה ד י ב ה הניד‪ .‬טילתא דרב בהך ט י ל ת א דשסואל‪ .‬תדע דאההוא רבה‬ ‫קאי‪ ,‬דכי היכי דקאטר תניא מ ת י ה ד ש ם ו א ל הוי םצי לסיתני לעיל נכי טלונתא דרכה‬ ‫וריש לקיש ור׳ יוהנן‪ ,‬א ל א נטר ת ל ס ו ד א עד םוסא‪ .‬וסד‪ .‬ש ה ק ש ה רביגיס•( ונם רכינו‬ ‫זקגיי( דקשיא רב א ד ר ב י ( לאו טירכא הוא ולא סירי‪ ,‬ד ש ם ע ת א דשור שננה ד׳ וה׳‬ ‫במטר שלא‬ ‫ב מ נ ה כדטוכח‬ ‫בתניא‬ ‫ש נ ת מ י ן להתחכך בכותל יגסליא(‬ ‫נטי הכי‪.‬‬ ‫ובההיא פליני אטוראי‪ ,‬והרי טשנתנו‬ ‫באדם והרנו דהוה שן ש ל א בבונה‪ ,‬וטטזר טכוטר‬ ‫לדברי רבה ו ל ש ט ו א ל הייב כדילטינן טאט מ ם ר י נ (‬ ‫ושםעתא דשור שננה א ת הפרה‬ ‫לאו ב מ ט ר ש ל א ב מ נ ה טיירי א ל א כדטטרש רב יוסף דהזא יורקא ונטל‪ .‬חד‪ .‬פ ת ח נ ו‬ ‫דחזא יורקא בתוך ה מ ר והפיל עצסו‬ ‫יכול לאכול א ת הירק‬ ‫אם‬ ‫ע ל האדם‬ ‫ודרסו דהוד‪ .‬רנל ב מ נ ה ש ל א היה‬ ‫ל א נ ו פ ל על חאדס‪,‬‬ ‫כיע סודי דםהייביגן‬ ‫ו ב מ ס ר דרנל‬ ‫אטי׳ רבה דטטר ב מ ס ר ש ל א כ מ נ ה ‪ .‬ורבינו ש ל ם ה שיבש א ת סתרונו בפרשו דתזא‬ ‫יורקא על סי ה מ ר ונטל ש ל א ב ט ת מ י ן בבור‪ .‬כרכר לה ק ל ק ל א ת השיטה‬ ‫טי• דהזא יורקא בנויה דבירא וכן עיקר‪ .‬תהו ר נ ל ט ט ש דהכי אטרינןיג(‬ ‫דאורהיד‪.‬‬ ‫לםיכל‬ ‫לטיכל ליטתא‬ ‫הנמק‪.‬‬ ‫נהטא‬ ‫אורהיה‬ ‫נסי‬ ‫לסלוסי ס ל א י ל (‬ ‫אורהיה נסי לםרוכי ילסיסלקעו(‪,‬‬ ‫ותוב א ס ח נ ן‬ ‫א ב ל ר״ה‬ ‫לעיל ד מ ו ן‬ ‫כיון‬ ‫דאורהיה‬ ‫ועל שבירת ה ת מ ת הוי רנל בחצר‬ ‫הינ כיון דאורהיה ל ם י כ ל ירקא אורהיה נסי ליפול על האדם שאי א ט ש ר לו‬ ‫ל א כ ו ל בענין אחר‪ .‬וכן ראוי ל ס ר ש ד ב מ ט ר ש ל רנל ב מ נ ה טיירי הך שסעתא‪ ,‬דאי‬ ‫ב מ ט ר ש ל א בבונד‪ .‬מיט םוקי לד‪ .‬ש מ ו א ל כטילא איהראעז(?‬ ‫חחיא דטירקין דלעיל‬ ‫ש ל א בבונה והא דםםייע ליה‬ ‫הוה מוקי ל ח במילא‬ ‫דחיק ומוקי ל ה בהיוכא דכוסר‬ ‫אוחרא‪.‬‬ ‫דבר‬ ‫זה דומה‬ ‫לההיא‬ ‫ח ק נ ו סנידליז(‪.‬‬ ‫יהיניס(‬ ‫אי הכי‬ ‫בר ק ט ל א‬ ‫חוא‬ ‫ונקטליניה‪ .‬א כ ל ל ש ם ו א ל ל א קשי דהחם טיירי דחידוש כוטר בא ללמדנו‪.‬‬ ‫ולא ל נ ס לפליגי עלם לשמואל‪ .‬ונעמוד נ׳ ס ס ציל יתיינהא ללנס במקום ללב‪ .‬ל( נ י ק‬ ‫ל ן ע׳נ ע׳יא ודל נסיס׳ ס ם ל ן גדל ‪ bs‬ליה ה״נ ו ל מ י שמואל מצא כספל י ק ללא גלסינן‬ ‫<דלסא ללנ לפסול מזה ועזה ו)קען גלסינן הניא טותיה לשמואל ותיונתא ללנה לפסל לעיל‬ ‫מ מ פ ל כשאין השול נסקילה‪ .‬ה( נ י ק ל ן כיו ע׳יא‪ .‬ו( וליכא כן הגיה לאדם נמקוס ליכא‬ ‫נ ר י ולסוס‪ .‬ז( נייק ל ן מ*א עיא‪ .‬ס( שם מיל ע״נ‪ .‬ס( מכאן נלאה שמכס אוסה קושיא‬ ‫ללב אדלנ מסק משסלה לנינו שמואל פלוגמא ללנ אלםמואל‪ .‬וע״ז כתנ לו י״ס שמצא נ ס פ ל‬ ‫ישן כמליו‪ .‬ועשה סיזל על הקושיא עצמה ואמל לאי משוס הא לא אליא ללאו פילכא היא‪.‬‬ ‫ועיץ נסוס' שס ליה טינ שהניאו קושיא זאת ונס חילוצו של דית‪ .‬י( שס ל ן ידס ע״נ לש׳׳י‬ ‫ד ה דסזא ילוקא• יא( יגסל כלל נמקוס וגססכןנכ״י ולסוס• ינ( ללנוס כלנרי ל׳ יוסק לעיל‬ ‫<דג עינ‪• .‬ג( להכי אמלינן הגהת לאדם נמקים לכי אמלן נדפיס ונם נכ״י‪ .‬יד( נ״ק ד ן ייס ע״נ‪.‬‬ ‫סי( שס ל ן כי ע״א‪ .‬פח( כלימל האי מילתא לשמיאל לקלן מיס ע׳׳נ לקאמל ה״מ ליי הנלילי‬ ‫ולמה נמה מתירוצי של ל נ ילג י י ס ן שמסייע ללעסו אי הוה שלא נכונה‪ .‬אלא ולאי נ מ נ ה‬ ‫יס( נלאה שהסל כאן מה שהניאו‬ ‫היה‪ .‬יז( נלכוס ל ן ייא י א ‪ .‬שאין זה ל ל ן העולם‪.‬‬ ‫נשם רית נסיס' נ״ק מיד ע׳׳א ד ה י^נ שאן שעיקרי מ ל נ מ נ ה ידע איני נסק״לה מפני‬ ‫שאין מ נ ס י להזיק• ימ״כ איני נ ל קסלא היכא לסזא יליקא‪ .‬יעיייש אנל נםיס׳ שם לא הגיאי‬ ‫סגילסא ינקסליה‪ .‬עייש‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת‬ ‫בט‬ ‫סימן כ ח‬ ‫‪49‬‬ ‫סימן כה‪ .‬שאלות הר״ר יוסף בר׳ משה לרבינו תס‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ביעך‬ ‫^ענין פי שרה שאכלה סתוך הרחבה(‪.‬‬ ‫הרגל א! דאיבעי להו פי פרה ובו׳‪ ,‬לא ידעגא מאי קאמר‪ ,‬דהא בכמה משניות‬ ‫אשכהן דמהייב כשן משום אכילה דתגן בפרק ויינ( שן מועדת לאכול שידות‬ ‫וכוי אכלה מתוך הרחבה מ ש ל מ ת ולא הוכיח מהני שתמי דסתניתין‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ובשמעתא‬ ‫קמ־יתא פיקא(‬ ‫ודי׳ הייא‪.‬‬ ‫בתחילת הםוניאנ(‬ ‫)ענין םנינא דנייקין(‬ ‫ב ש ל מ א הנא דידן‬ ‫תגא מניינא‬ ‫ל א הבנת־ מאי את* למעוטי‪,‬‬ ‫מיט לא תנינהו‪,‬‬ ‫ותנא דידן‬ ‫למעוטי דרי אושעיא‬ ‫הא ל א פליגי‪,‬‬ ‫א ל א שאמר‬ ‫בשלמא ל ש מ ו א ל בנזקי ממונא קא‬ ‫םיייי אייא לרב ליתני ת נ א אדם ונוי‪ .‬לפי יעתי הבנתי י ל א שלינ־ עיכ ק ש ה לי טאי‬ ‫דקאמר ת״רנ( סניינא למעוטי וכוי‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ראסי־נן‬ ‫והא‬ ‫)ענין ארוכה שייבשה בגד קצרה(‪.‬‬ ‫על האי מ ש נ ה‬ ‫בם׳ ה מ א ה כתם‬ ‫ומתכסה בוא( וכוי‬ ‫היתד‪ .‬פושטתו‬ ‫ה״ר נ( ארוכה ש ל ב ש ה בנד ש ל קערה וכוי חנ־א אידך בדקה חלוקי‪ ,‬והשאילתו‬ ‫ופדיך ומיש שהא‬ ‫לחנרחה‪.‬‬ ‫פריך דמה חבן דומה ל ב י ‪,‬‬ ‫ל א ירענא מה‬ ‫דחניא ב׳ נשים שנחעסקו בעםור וכוי‪.‬‬ ‫סאי יאיה ע פ ו י לביקי‪ ,‬ומאי זה טעם נטמא זו שבדקה‬ ‫יוסף בר מ ש ה ‪.‬‬ ‫משום ראיה שבעסורג( ששתיהן טמאוה‪.‬‬ ‫סימן בט‪ .‬תשובת ר״ת על שאלות הג׳׳ל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫השיב‬ ‫יביט‬ ‫יעקב‬ ‫זלהיהא(‬ ‫יבענין ‪6‬׳ שדה(‪.‬‬ ‫עלה‬ ‫דכלכ‬ ‫שנמל‬ ‫אח‬ ‫החררה‪.‬‬ ‫אמאי קשיא ליה‬ ‫מ ש נ ה מפוישח‪ ,‬היה לו לחקשוח מפסוק משויש דכתיב ושלח א ה בעירה‬ ‫ובער? א ל א כדשנינן שנתהככה בכותל ל י ג א ת ה נ ( ואמאי נקט ליה לשון אכילה משוס‬ ‫רישא דמתניתין דקתני כיעד השן מועדת‬ ‫ל ה נ י א ראיה מאותן המשניות‪,‬‬ ‫ולנכי שן שייך למימי אכילה‪.‬‬ ‫ולכך אין‬ ‫א ב ל ד‪.‬כא נבי הדרה קתני ואכל את ההדרה והיה לו‬ ‫לומר ונהנה מן החררה‪ ,‬א ל א ודאי שיט אכילה ממש קאמר‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫)בענין מנינא דנייקין(‬ ‫ודקשיא‬ ‫ל ך מנינא דמתנ־תין רר׳ חייא ודר׳ אושעיא מאי קאתי לאשמעינן?א( תריץ‬ ‫‪ pre‬כח‪.‬‬ ‫נ ( שם ד ן י׳ס נדב‪.‬‬ ‫א‪ .‬א( ביק ד ן כיג עינ ועי״ס ע*א בתוס' ד״ה תפשוט‪.‬‬ ‫ב‪ .‬א( סם ל ן ה׳ עיא‪ .‬נ ( שם ל ן לי עינ‪.‬‬ ‫נ•‬ ‫נ( נדפיס תייק‪.‬‬ ‫א( כצ״ל נמקים שפישטו מתכסה נו בכ״י ודפוס‪ .‬נ ( נלה ל ן ניס ע״א‬ ‫כמקים ומאי ז‪,‬־ נטמאה נדקה משוס לאיה של צפוי•‬ ‫ג( הגהת לאדה‬ ‫נ ( כלותל‬ ‫א( זלהיס כן הוא נכיי נמקים זיש נדפיס ילאדס הגיה מ ז שכתבת‬ ‫שיסן כט‬ ‫אלא מקלא ליכא להקשות משוס דהוה משנינן מעיקיא נלמשני פ ס לבטון‬ ‫לאייל• שנתסככיי נטתל למאתה‪ .‬אנל הכי נמי הוה מסנינן על מתניתי! דש; והאי דנקט לשין‬ ‫אכילה נמתניתין‪ ,‬משים לישא‪ .‬ועי׳ בסוסי שם ל״ה תשפיע שידל׳‪ ,‬נאופן אחל‪.‬‬ ‫ב‪ ( i .‬דל הנהר‪ .‬לאז׳׳ס עליון‪ :‬לעניל צ׳ע ללןישית הליל יושן השיאנ לעיל נסי* סליא‬ ‫)נלפיס( הוא דלמה קאמל למעוסי לל״ס מלעיל וע״ לא ת־לץ כלום ועיי׳יש יסיש׳‬ ‫**•לצו ל ל * לעמוסי אשא אלא ללא איילי במ‪ .‬יאפשר » ‪ m 0‬ס׳יל ‪ p‬לק לאנה׳ קנייא‬ ‫תשובות ר׳ת םימן כט ל‬ ‫‪50‬‬ ‫לא קשיא‬ ‫לרב (‬ ‫נ‬ ‫דמתניחיי‬ ‫רהא‬ ‫כלל‬ ‫מתני׳‬ ‫דקאטר מבעה זה השן‬ ‫נר׳‬ ‫אושעיא‬ ‫ושמואל‬ ‫דאי תימא טבעה‬ ‫משיק‬ ‫טעמיה‬ ‫סטנינא‬ ‫זה אדש הוו להו טפ• מארבעה‬ ‫ולא םילצ( כדקאמר רב תנא אדם וכל מילי דאדם ולהכי איעטריך סניינא דסחניתין‪,‬‬ ‫ודר׳ אושעיא א־עטדך דאי לא מנ־ינא מנא לן דםבר בר׳ עקיבא‪ .‬ודר׳ חייא אשמעינן‬ ‫דאיקרי דבורא רעדים ווממין מעשה והוד‪ .‬ליה לאו שיש בו מעשה‪ ,‬דאי ל א מניינא‬ ‫היא דבורא‬ ‫‪j‬‬ ‫תוספות‬ ‫דלית ביה מעשה הוא‪.‬‬ ‫)בענין ארוכה שלבשה בגד של קצרה(‬ ‫ודקשיא ל ך‬ ‫הרב ר׳ יעחק בר יעקבא(‬ ‫שחי נשים שנתעשקו בעטור‪,‬‬ ‫זהו‬ ‫פי׳ הברייחא שנחעסקו בעפור זו אחר וו‪ ,‬דהא ודאי אלו בדקה הראשונה‬ ‫ו ס ע א ה כסלע דם‬ ‫שהיחד‪.‬‬ ‫מהורה‬ ‫ו ב א ח לפנינו‬ ‫ואחיכ‬ ‫נמורה‬ ‫עסק חברחד‪,‬‬ ‫מיד קודם‬ ‫נסעא כסלע‬ ‫היינו םטהר־ן אוחה‪,‬‬ ‫הרי‬ ‫על הברחה ס ט מ א ץ אוחד‪ ,‬מספק‪,‬‬ ‫הינ‬ ‫כשבדקה ומצאה טהורה נטמא אוחי‪ ,‬מספק י א ע י נ דהיא מהורה נמורה‪ .‬וםשנ־ שאני‬ ‫חתם דאיכא כ ס ל ע יהירה ונמצא ריעוחא‬ ‫ויש לחוש על הראשונה כמו על השנייה‬ ‫א ב ל הבא ליכא למיחש על הראשונה דהא בדקה ומצאה טהורה‪.‬‬ ‫מימן ל‪ .‬תשובה על שתי קושיות מאחיו של ר״ת‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫)בענין דש באווזין(‪.‬‬ ‫הקשה אחי בדש באווויןאן ל א ידענא מאי קא קשיא ליה דודאי ר׳ יוסי נורד‪.‬‬ ‫שוד‪ .‬דשור שור אית ליה ואדם דומ־א דשור כעי‪,‬‬ ‫ואע״נ דהבא כח־ב בהדיא‬ ‫שאוכל בשעת מלאכה‪ ,‬אס״ הכי אימעוט כשעושה ברנל־ו א ב ל ל א בידיו‬ ‫ולהכי בעי‬ ‫תרננולין הדשין ברגליהן מי הוו דומ־א רשור ד ב כ ל כה• היא או ד ל מ א בידים ורנלים‬ ‫בעינן‬ ‫וא״כ עריך שירוש העוף ברנל־ו ובבנסיו‬ ‫אעיט ש ח א מ ר‬ ‫ל א יארע כך‬ ‫זו אינו‬ ‫שהר־‬ ‫דהיינו ידיו קודם‬ ‫נסקל בירושלים נ(‪,‬‬ ‫שיחח־יב החוסמו‪.‬‬ ‫ומימי נ( לא ראיה•‬ ‫טעינה ופריקה בעושוח‪.‬‬ ‫יס ננית תלמוד צד‬ ‫מנינא מאי אתי לאםמעינן‪ .‬וע״ז תירץ ליס שפיר‪ .‬נ( פלוגהא דרנ ושמואל סס ד ן ג' עינ‬ ‫נ( הנהת ראז״ס ונכ״י ודפוס חסלו המלות •ולא ס״ל"‪.‬‬ ‫ועיין ‪ cp‬ל' ע״נ‬ ‫נ‪ .‬א( מה םהונא כאן ישם תיש׳ ה י ‪ 3‬ל׳ יצסק נן יעקנ היא תיייז על קישיא השלישית של‬ ‫השואל הליל יושן נן משה׳ וגס הונא נתיס' נלה ל ן ניס ע• נ דיה מאי שנא נשם‬ ‫ליח‪ .‬א״כ נלתי ספק ששייכה לתםונת י״ש להשואל הנ״ל‪ .‬ואיני נאנל החלק הזה והםלימוהו‬ ‫מסוסי ל׳ יצחק נן יעקב שהניא בשם לית את זה‪ .‬ולי יצחק נן יעקנ כנל נזכר שני פעמים‬ ‫נקפד הישר‪ .‬עיין בדפוס ד ן י׳ ד עיא ס י ן סימן ציני‪, :‬חיצנ־י מ־ל" )תוס׳ יצחק נן יעקנ‬ ‫מולי לני( וגס ד ן כיז ע״א ס י ס ינ״נ ‪.‬תיצניי״ )תוסי יצחק כן י ע ק ב ( ‪ — .‬אכן לא ידענו מי‬ ‫משעל שהוא ננו של ל י ת ו ל א מכל נן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪b‬‬ ‫ללימ נשם זה‪ .‬ואולי הוא ליי הלנן שהיה נן יעקנ ונס תלמידו של לית ועיין נהעלות‬ ‫‪.‬‬ ‫צד‬ ‫המכס אנלהס עסשסיין שיצאו מחדש נמאנאסששליסס ‪4 7 4 y 1 8 7‬‬ ‫סיםן ל‪ .‬הקושיות אשל עליהן משינ לננו נכאן נכתנין למעלס מנלי החסונה‪ .‬עיין בדפיס‬ ‫ל ן מ״ו ע׳ ג סימן תס״ ז ואציג] כאן ודל‪ :‬נ ע י ל נ א )נש״ש שלט לנה נ י לב הונא(‬ ‫דש נאוחין ותמגילין ללי יוסי נ״ל יהודה מהו וכוי וקשה מאי תינעי ליה לרנא אי לי יוסי‬ ‫ילין שול שול משנת ונהמה כדילפינן ננ״ק סשיטא דאפילו ע ו ן איתניהו ואי לא ילין אפילו‬ ‫סיה נמי מניל דאיתא נססימה דהא שיל כתינ‪ .‬ואי מספקא ליה לינא אי גמיד גיש אי לא‬ ‫גמיל‪ .‬הכי הוי ליה ל מ נ ע ל' יוסי גמיל גיש אי לא‪ .‬ודאמלינן מעמיד אדם נהמתו על גני‬ ‫עשבים בשנת קסיא לי והא אלס מצווה על שניתת נהמתי‪ ,‬וכה״נ מסשנ כקצילה לגני נסממו‬ ‫א( נ נ א מציעא ל ן ציא ע י נ ועיין נתוס׳ שם ‪7‬״ה דש•‬ ‫אע׳׳נ דדלכה נכן‪ .‬עכ״ל לעיל‪.‬‬ ‫נ ( עיין נלכוס ל ן כ*ז עיא ונלש*' ס ס ‪ .‬ג( צ׳׳ל ומימי נמגןם מימי‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪51‬‬ ‫תשובות ר״ת םיק ל לא לב‬ ‫ב‪) ,‬בעני! שביתת נהסתו(‪.‬‬ ‫ומה‬ ‫אשכהן‪,‬‬ ‫ששאל‬ ‫ההיא‬ ‫שביהה‬ ‫בהמתו‬ ‫דמעמיד בהמתו ע־ג עשבים א(‬ ‫כ ש ב ה שביתה למען ינוה?‬ ‫וקשיא ל ך‬ ‫ר א ו ם מצווה‬ ‫על‬ ‫אבל בשביתת‬ ‫ד ל מ ק ינוה‬ ‫לא‬ ‫רהא קטן אוכל גבלות לא קתש־ב וגוי ש ש ב ת הייב מיתה‪ ,‬ובהמה הרי היא‬ ‫כנוי דאינה מצווה‪ .‬והכי דריש במכילתא יכול לא יגיחנו תולש לא יגיתנו עוקר היל‬ ‫ל;ןען ינוה ואין זה נוה א ל א צער נ(‪.‬‬ ‫סימן לא‪.‬‬ ‫)נענין שתיקה כהודאה דםיא(‪.‬‬ ‫על‬ ‫אחד‬ ‫ל ל מ ד את בן תכרו במה שםכם‬ ‫שההגה עם בתור‬ ‫עמו וההגה לטגי אב‬ ‫הילד ושתק אב הילד וגשאל כפג׳ רביגו אם מה שאםרגו שתיקה כהודאה‬ ‫דמיא הוי בדברים‬ ‫שאומר לאדם עצמו‬ ‫התנאי עם זה ששוהק‬ ‫שתיקה נמי כהודאה‬ ‫אבל הברו‬ ‫כגון מנה לי בידך ושתק‪,‬‬ ‫ה ל ה התנה‬ ‫אבל כה״נ שאין‬ ‫בשבילו בפניו ושתק‪.‬‬ ‫דמיא דאסרינן כסנהדרין א(‬ ‫ונראה דהא׳‬ ‫בי קברי‬ ‫ההוא דאכמין ליה סהרי‬ ‫להכריה איל מנה לי בידך א״ל הן א״ל היי ומוהי להוו עלך סהדי וכוי אמר רבינא‬ ‫ואיתימא רב פ פ א‬ ‫שימ מהא הא דאמר רב יהודה אמר רב צריך שיאמר אהם עדי‬ ‫ליש כי אמר לוה וליש כי אמר מלוה ושתיק לוה‪ .‬הרי כי המלות אומר לעדים אתם‬ ‫עדי שזה הלוה הייב לי אלו הטעות ושהק לוה אמרינן הרי הורה‪ ,‬ולא ללוד‪ ,‬עצמו‬ ‫אמר אלא לעדים‪ ,‬א ל א מדשתק אודויי קא מורי נ(‪.‬‬ ‫ם י ק לב‪ .‬תשובה שהשיב ר׳ יעקב לבני פריש‪.‬‬ ‫)כענין דינא דבר ם*רא לגני בתים(‪.‬‬ ‫על‬ ‫דינא דבר מצרא‪ ,‬חזרנו על כל צדי צ ר ח ן ולפני כל יודעי דת ודין ולא מצאנו‬ ‫דינא דבר םצרא לנכי כהים‬ ‫לוטר‬ ‫עציי‬ ‫ואבניי‬ ‫כדאמרינן ארעחא‬ ‫אני‬ ‫דחד‬ ‫נוטל‬ ‫זולה לביה הבנוי על נבי קרקע חברו שאינו יכול‬ ‫א״נ‬ ‫למכור‬ ‫וביחא דחד א(‬ ‫לאיש אחר‬ ‫זו על נב זו‪.‬‬ ‫זכוהו שבעצים‬ ‫ושבאבנים‪,‬‬ ‫וראיה לדברי ארעא‬ ‫ודיקלא‬ ‫ד ה ל נ ( כנון ש ל ק ח אילנות בלא קרקע ועהה רוצה למכרן אבל בבית אצל ארעא ל א‬ ‫מישחמיט‬ ‫חלמודא דאמרי‪.‬‬ ‫ואין ללמוד משדד‪,‬‬ ‫דהחם איכא למימר‬ ‫טעםא‬ ‫משום‬ ‫מחרישה בדמוכחא מילחא בשילהי ש מ ע ח א ג ( דאמר אם יכול להכניס חלם אחד איח‬ ‫כיה משום דינא רבד מצרא‪ .‬ואם באח לומר בכל דבר דאיכא דינא דבר מצרא‪ ,‬חיפוק‬ ‫נ( כן הניה ראזיס במקום והוא זה ניס בדפוס‪ .‬ונכ״י איתא‬ ‫ב‪ .‬א( שבס ד ן קכ׳ב עיא‪.‬‬ ‫והוא זה נייס‪ .‬וכהנהח לאדם מצינו ממש הלשון בתוס׳ סס ד ה מעמיד נשם ליס‪.‬‬ ‫אמנם לשון המכילתא למען ינוס שולן וחמורך הוסין לו הכתוב נייח אחל‪ ,‬להיות תולש מן‬ ‫הקלקע ואוכל וכוי עיי״ש• ע״כ היה נלאה לי יותל נכון להגיה יהוסין לו הכי נייס וטי במקום‬ ‫והוא זה נייח בכיי‪.‬‬ ‫ס י ק לא• א( סנהללין ד ן כיז עיג‪ .‬נ( ועיין במללכי ס' זה בולל שהניא פסק זה נשם‬ ‫ליי‪ .‬ועוד עיין שיע סישן משפס סימן ס״א ס ע י ן ז׳ נהנה׳ ועיין בתועים ש‪.0‬‬ ‫נ ( נז״ש ארעא דסד ודיקלי דסד מלי לאלעא‬ ‫סימן לב‪ .‬א( נבא מציעא ד ן קיס עינ‪.‬‬ ‫עלי מעכנ אמרי דדיקלי וסי‪ .‬ועיי״ש נתוס' דיה אמנא דחד שכתוב נסיפו וכן‬ ‫סייח נתשינה אסת המתסלת סזלנו על כל צדי צדדים ולא מצאני דין מצרמת נכתים‪ .‬נ( סס‬ ‫ודל הנדס‪ :‬א‪£‬סיק משוניתא אי ריכנא דדקלא סזינא אם יכול להכניס נה אפילו תלם אסד‬ ‫תשומת ר׳ח סימן לב לג‬ ‫‪52‬‬ ‫ליה פשוש‬ ‫ריכבא דדיקלא‬ ‫ו פ ש ו פ סשוניחא‬ ‫אעינ דאין יכול‬ ‫להכניס ל(‬ ‫ואיח לסי‬ ‫שאינו ש ל סוכר ואין דעתו לקנותו ה( איכ אפי׳ קרקע ראוי להרישה שיכול להכניס‬ ‫כסה תלםים ליכא דינא דבר פצרא‪,‬‬ ‫דא״כ נ ת ת דבריך לשיעורין‪.‬‬ ‫ולא טלונ רבנן בין הסםד סועט ל ה ט פ ד סרובה‬ ‫א ל א וראי נראין הדברים‬ ‫בשדה בלבד‪ ,‬דעביד איניש לםיזבן‪,‬‬ ‫נ ת ל ה והורש הורע בה וקוצר ב ב ת אחת‪.‬‬ ‫דםי ולא שכיה לכיזבן‪,‬‬ ‫לחאריך על חטענוח‬ ‫א ב ל בית כ ס ו ריכבא דדיקלא וםשוניתא‬ ‫דביתא ל א םזבין איניש וסאן ציית לםיעקר סכתו וםשכנו ז(‪,‬‬ ‫וליכא טעטא דטהרישה כדטרישית‪,‬‬ ‫כיון דאיכא לאיטלוני‪.‬‬ ‫דאין דינא דבר נמנרא א ל א‬ ‫ואיכא ועשית הטוב והישר םשום דלהויו( ש ד ה‬ ‫ועל השרות אנו בושין ואין ל נ ל נ ל עליהן בתים‬ ‫וםטני ש ל א הוצרכנו לדינא דבר םצרא אצל בתים ל א חשנו‬ ‫חאחרונות דספקי‬ ‫ליה סתורת סצרנות‪,‬‬ ‫ש ל א היה בהם ט ט ש ‪.‬‬ ‫א ל א ודאי היה זוכה והרוצה להוציא טחברו בב׳׳ר ט צ ר נ ו ח ע ל י ו לחביא ראיה ח(‪.‬‬ ‫סימן לג‪ .‬תשובה לבני ריגנשבורק‪.‬‬ ‫וזה השיב‬ ‫לבני רינשבורקא( יחידי כח ויחידי טדע שברינשבורק‬ ‫בור טור ולא בור‬ ‫ריק‪ ,‬חדש ולא ישן‪ ,‬ס ח אשיב על חוכחתט‪ ,‬ני כבד טטני חדבר‪ .‬א ף נם‬ ‫ואח לטי ראוח עיני אבינה ם ה אוסר ל ח ם אולי יישר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫)בענין ל ם י ש ק ב ל‬ ‫מגח טשםעון בשליחות‬ ‫ראובן‬ ‫ושמעון ‪8‬וען ׳שבטעות פ ר ע ו ‪ DM‬יוכל ל ד‬ ‫ל ח ח ז י ר ה מ ע ו ת לשמעון(‪.‬‬ ‫על‬ ‫דבר לוי ‪ (3‬שהפקיד א צ ל שםעון ש ל א בעדים וראובן בקש טלוי ל ק ב ל לו ס נ ה‬ ‫םשםעון שנחחייב לו שסעון וקבל לוי‪ .‬ואחר כ ך בא שםעון ללוי וחבעו לההזיר‬ ‫לו ט נ ח שנחן לו לצורך ]ראובן[ ג( כי בפעוח פרעו‪ ,‬ואם ל א יחזור יעכב שםעון ם נ ח‬ ‫שחטקיד לו לוי ש ל א בעדים‪ .‬וראובן חובע טלוי ט נ ח שזכח לו ולוי טוען ל א זכיחי‬ ‫ל ך על פ נ ח שאטפיד טקדוני ביד שפעון‪ .‬נ״ל כי פן חדין יחזיר ל ד ח פ נ ת שנתן לו‬ ‫שפעון לראובן‬ ‫שהרי זכח לו כיון שחוב ט ל ו ה היה‬ ‫כראסרינן בשילחי ט״קל( חולך‬ ‫פ נ ח לפלוני שאני חייב לו א פ ר רב חייב באחריותו ואפ בא לחזור אינו חוזר‪ ,‬ותניא‬ ‫מ ח י ה ‪ .‬ואפי׳ סקדון היה זכח לו ולא סצי לסיחדר‪ ,‬דכי טרכינן חחם נכי סקדון ל יסא‬ ‫איח בה משוס לינא דבל מצרא ואי לא ליס בה משום לינא דבל מצרא‪ .‬ד( כלומר מס לי‬ ‫אם יכול להכניס׳ הלא על לכבא ללקלי ועל משוניתא עצמו אימ בהו משום לינא לבל מצלא‪.‬‬ ‫ה( כלומל האי לכנא ללקלי ומשונימא אימ של מוכי‬ ‫אי אמלינן בכל לבל לינא לבל מצי‪-‬א‪.‬‬ ‫ולכן אין בו לינא לבל מצלא מסני שהן מפפיקין נץ שלה של לוקס ושלה של מיכל‪ yb .‬מה‬ ‫לי קלקע של אסל מה לי ריכנא ללקלי של אסל‪ .‬ו( הגהח לאדם כצ׳יל במקום להוה למיזבן‬ ‫ב ל ט ס וגם נכ״י‪ .‬ז( הגהה לאדם במקוש טסי׳ ומשמני בלסוש טסיה ומשכניס נ ר י‬ ‫ס( ועיץ בלא״ש ונימוקי ייסן שס ובמללט ס׳ המקבל ונביס יוסן סישן מםסס ס מ ק קע״ה‬ ‫שהביאו עול סעם אסל נשם ל״ח שלא נכמב סה‪.‬‬ ‫ם י ק לנ‪ .‬א( נמללכי והנהח אשלי פיק לניסין איתא תנשבולק‪ .‬והחכמים ה נ מ ל י ם בני‬ ‫נילו של ל׳ימ בלענענשטלק היו לבי יצחק בלבי מללכי הנקלא ליביס בחוס׳‬ ‫לילן ואשל אוהו יהלל סלאבין בתשובתו שקראו הראשון שנלאשון למטלה )‪ cp‬קמ״ס ע״ל(‪,‬‬ ‫ותשני תוא לבנו אסלים בן יצסק ‪ p‬אנלתם בעל תתוססות תילוע‪ ,‬והשלישי הוא לבי משת‪.‬‬ ‫ועיין עול בראבין ‪ cp‬קניג עיא ובססל לאבייה והנתות לוית חן מאת תחכם סיים נתן‬ ‫דעמביצעל ד ל סימן קסיל בתחלתו‪ .‬ואל השלשת כתב לאנין שם ‪ cp‬קידס נדל איותה נפשי‬ ‫לאכול נ ט ל ת ולשתות יין ישן מקנקן סלש‪ .‬אולי יש פ ע פ לא ט ל ע לי אשל נ ם ל נ י ט מכנס‬ ‫לחכמי לענענשטלק בשש ט ל מלש? ב( ‪ p‬הוא נמללבי וסג׳ אשיי שש‪ .‬אמנם בכ״י‬ ‫ולסוס איתא נסעות לאונן‪ .‬ג( תנתת לאזים והסל ‪ *03‬ח־סוס‪ .‬ל( מימין ‪ cp‬ייד ע״א‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫תשובות דית סימן לג‬ ‫ליה אין רצוני שיהא פקדוני וכוי וםוקםינן ל ה כשהוחזק כפין‪,‬‬ ‫ודם היכא דטדעתיה‬ ‫אמר ליה נפקד הולך‪ ,‬אבל אמר לו מפקיד הביא לי פקדון ונפקד נותן לו הוה ליה‬ ‫כזכי‬ ‫ולא מצי למיהדר‪,‬‬ ‫ולא בעי ר׳ אתאין(‬ ‫מלוה וסקדון‬ ‫כדמוכת המעשה דרי דוסתאי ברי ינאיה( ד ל א הותזק כפרן‬ ‫מ ב י מתנה אמרינן‬ ‫לאהדורי‬ ‫אמרינן הולך כזכי‬ ‫שבלב הם ואינו דברים‪.‬‬ ‫ועוד‬ ‫הולך לאו כזכי דמי‬ ‫לא זכיתי ע״מ‬ ‫ומת שאומר לוי‬ ‫אכל ז( נבי‬ ‫שאפסיד דברים‬ ‫שאין זה דומה לשום מנו דכל מנו תלוי באותו דבר‬ ‫עצמו כדאמרינן מנו דאי בעי אמר לתד״ש כי אמר נאנסו וכוי ח( ומנו דבריש סירקא‬ ‫דהאשה ש נ ת א י מ ל ה ע ( ‪ ,‬אבל מנו דאי כעי הוי ננב ונשבע לשקר בדבר אהר מי מהיםן‪,‬‬ ‫ןוה״נ ל א מהימן[^ לומר‬ ‫דמיא‬ ‫טעיתי‬ ‫א ל א למאן דאית ליה‬ ‫בסנה של‬ ‫ארעא‬ ‫אתרים‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫וחשבון טעות‬ ‫במשכנתא מראובן ואכלת שני תלקה‪,‬‬ ‫מנו דאי בעינא ככישנא‬ ‫ראובן לומר כית ש א ת ה דר בו שלי הוא‪,‬‬ ‫לא‬ ‫הא‬ ‫וטען על‬ ‫לשטר משכנתא‬ ‫ואמינא לקוחה תיא בידי והיית נפסד כמו ששות בית שאתה דר בו מהימנא למימר‬ ‫בית שאתה דר בו שלי הואי‪,‬‬ ‫הברו ואין הדין עם לוי‪.‬‬ ‫אשכתן דתשבון טעות הוה‬ ‫הוה‬ ‫או בדבר ידוע ע״פ‬ ‫שכתבתם‬ ‫האי מנו ליתא‪ ,‬כ״ש זה שזה מציל את עצמו בממון‬ ‫ומחנהו נינאי דהאי שמעתא דתתםיא( דעביד תושבנא לסוף‬ ‫וסטיות ליכא ל מ ש מ ע‬ ‫עדים‬ ‫שהפקיד בלא עדים‪,‬‬ ‫דאי לאו הכי לא כל כמיניה‪,‬‬ ‫אפיי כעדים‬ ‫לפורעו‬ ‫ב‪,‬‬ ‫יעל‬ ‫מידי‬ ‫דהתם בהודאת בעלי דינין‬ ‫ומד‪.‬‬ ‫וראיות בידנו‪.‬‬ ‫נפי ק״ל המפקיד את תכרו בעדים א־צ‬ ‫בעדים ינ(‬ ‫)בענין השך שבועה(‪.‬‬ ‫ראובן שתובע א ת שמעון מנה לי בידך ושמעון משיבו‬ ‫לא כי א ל א מנת לי‬ ‫בידך ת ש ב ע שיש לך ביד׳ מנה אז אפרע או אשבע שיש לי בידך‪ ,‬נ״ל אם‬ ‫שמעון מ ה פ ך שבועתו בלא תנאי ישבע ראובן ויטול‪ ,‬ועל תביעת שמעון ישבע ראובן‬ ‫ולא ישלם‪,‬‬ ‫שהרי‬ ‫ראובן אינו מהפך שבועתו‬ ‫על שמעון‪.‬‬ ‫ואש אין שמעון‬ ‫מהפך‬ ‫שבועתו א ל א בתנאי שאם ישבע ראובן ששמעון ישבע כמו כן אםוכי שבועה‪,‬‬ ‫לא‬ ‫שמעון‬ ‫היפך שבועתו ותייב‬ ‫שבועת‬ ‫היםת‪,‬‬ ‫ונזקקין לתובע‬ ‫תתלה‬ ‫איכ‬ ‫לפי דברי‬ ‫הדייניםא( שמחייכין אותו שבועת היםת אמנה לי בידך אין לך בידי בלוש‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫דברי ראובן ש ש ל ת‬ ‫)בענין שליש נאמן ;יפטור משבועה(‬ ‫ביד שמעון‬ ‫בתי נ פ ש ללוי‬ ‫וטוען ראובן‬ ‫כי צוהו ש ל א‬ ‫להחזיר הבת׳ נ פ ש עד שיתן לוי כ׳ זקוקין‪ ,‬ושמעון טוען ל א צייתני‪ .‬ועוד טוען‬ ‫ראובן לשמעון‬ ‫טענת ודאי וברור‬ ‫ני קיבל‬ ‫ב׳ זקוקין מלוי‬ ‫ושמעון‬ ‫משיב להד־ם‪.‬‬ ‫נראה לי כי אין בזה שבועה על שמעון דהא אמרינן בהאומר התקבל א( דהודאת פיו‬ ‫כמאה עדים‬ ‫ושיייש נאמן משניהם‬ ‫זה אומי בך‬ ‫וזה אומר כך‬ ‫שליש נאמן‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫י( נש״ס שלנו איתא ל יוסי נל כיפל‪ .‬ז( כן הלשון נתשונת ר«ת שהונאה‬ ‫ת( שם ע״נ‬ ‫נמללכי שט והוא הנכון‪ ,‬אמנם ננ־י ולכוס איתא דנני מתנה אמלינן הולן כזכי‪.‬‬ ‫ח( שביעית מ־ת ע‪-‬נ‪ .‬ט( נתוניה ד ן י״ח עינ‪ .‬י( הנתת לאזיס ותסל נכ׳־י ודפוס‪.‬‬ ‫יא( ניטין ד ן ייד ע״א ועי־ש נתוס׳ ל״ת ולא פש ינלא״ש שם‪ .‬ינ( שביעית ד ן מ״ה עינ‪.‬‬ ‫את הפיליד הזה עשיתי נין הדבקים מפני שהענין החדש המתחיל כאן אין לו המשן‬ ‫כ‬ ‫א( ז״ל לאז׳ס ביליון‪ :‬עיין נשנועות ד ן מ״א נתוספ׳ שדעת ל״ת ניפית‬ ‫עס תנ‪-‬ל‬ ‫שלא לחיינ היסס היכא דליכא דללא לממונא‪ ,‬לק שלא היה מוחה ניד תליינים שפוסקין‬ ‫נ‬ ‫שנועה וזה םכתנ כאן לפי לנלי הדיינים‪ .‬עכ‪-‬ל עיין נתוס׳ םס ד־׳ה ומאן‪.‬‬ ‫נ ס זה נסמך להנ״ל נ כ ״ ודפוס ואין לי סמוכץ‪ .‬א( ניטין ד ן סיד ע״א‪.‬‬ ‫ועיין‬ ‫תשובות ר׳׳ת סיסן לג‬ ‫‪54‬‬ ‫טצינו שבועח חיטה‬ ‫כ נ ע ל דין הוי ולחוטא ולא לו‬ ‫אצל הודאת בעל דין‪• ,‬דשליש‬ ‫ל א השדינן ליה‪ .‬והא דאסדינן בהאיש מקדש נכי שליח נעשה עד נ (‬ ‫דאמרינן התם‬ ‫ו ח ש ח א דחקון רבנן שבועת היסח משחכעג(‪ ,‬ה״ם ד־ה־בנא ליה החס שבועחא טשום‬ ‫לוה שאומר ל א סדעתם לו א ל א ע־כבתס‪ ,‬אבל אס אסר לוה עיט כן נתחים ל ך ליבא‬ ‫שבועת חיםת רהא ה־פניה ואין ארס הוטא ולא לו‪,‬‬ ‫את שמעון‬ ‫דממונא‬ ‫אבל אם רוצה ראובן להשביע‬ ‫ש ק ב ל ב׳ וקוקין יכול להשביע אם בטענת ברי טענו‪,‬‬ ‫רהא א־כא דררא‬ ‫שכתבתם‬ ‫איני רואה שא״כ‬ ‫או א ם ירצה שמעון יהטכגה‪ ,‬אבל ב׳ שבועות‬ ‫אין ל ך שמעביר הבית לתברו ממקום למקום‪ ,‬ש כ ל שעה יטיל עליו תנאים וישביעני‪,‬‬ ‫ואין להוסיף שבועות ת־םת‪,‬‬ ‫ואע״נ דאמרינן כהאוסר התקבל ם־ קנט־ק ניטא מתותי‬ ‫ידיה דלה־מניה החם דשוויה שליש‪.‬‬ ‫ך‪.‬‬ ‫וסך‬ ‫)בעני; מ ל ו ה יימחצית ש כ ר אי ד י נ א כ א ר י ס ושותף(‪.‬‬ ‫שתובע ראובן לשמעון שנתן לו המעות‪ ,‬למחצ־ח ש ב י נחחיס בירךא( אחלוק‬ ‫עמך ע״ש השבועה‪ ,‬ורא־בן טוען ש ת ת ל ה ישבע שמעון כמה רות נ ש ת כ ר נ ( ) א ו‬ ‫ימחול(ג(‪ .‬ועיו ש א ח ס אומרים אס ׳‪:‬־ל לכוט׳ ולהשביעו תהלה‪,‬‬ ‫נשבעין‬ ‫שאין‬ ‫אלא בטענת‬ ‫ודאי‬ ‫ב נ ס ר א ל ( שהדי שנינו האריסין‬ ‫ל א שנינו‬ ‫אכל ל א בטענת שמא‬ ‫והשותטין נשבעין י נ ״ ‪ ,‬ה (‬ ‫א־ טענח שמא היה שאסי׳ הודה שמעון‬ ‫ןגיאה שאי; לכוטו‬ ‫כרמוכח‬ ‫ובמודה בסקצח‬ ‫אבל מלוה ועסקא ושקדון‬ ‫שלמחצית שכר קיבל‬ ‫ל א היה‬ ‫נשבע םסטק דאריסין ושותטין ואפיט־וסין טעמא רבה אית בי־״׳ מה שאין כן בטלוה‬ ‫ופקדץ ועסקא‪ ,‬דהא עםקא סלנא מלוה ופ־יגא פקדו; ונותנין לו ש י ר ו כש‪:‬־ר בעלמא ו(‪.‬‬ ‫ך‪,‬‬ ‫‪1‬‬ ‫נ״ן‬ ‫שמעון‬ ‫אס‬ ‫דאמרינן‬ ‫אמרינן‬ ‫דהא‬ ‫)"בעני! * מ ל ו ה ‪ M M‬ל ח ע י ד לייוה א ף ב ס ל ו ה ע״ש(‬ ‫חייב לדאוב; מנה ע־פ ל א פסל ליה לעדות‬ ‫איסור פרעיה‪,‬‬ ‫מלוה‬ ‫אבל‬ ‫מעיד ללוה‬ ‫אי‬ ‫לית ליה טס־‬ ‫והוא דאית ליד‪,‬‬ ‫אם״ ליה ליה טפי‬ ‫וברור לנו‬ ‫ארעא אתריתאא(‬ ‫ש ה ״ ב לו פסול‬ ‫ולא פלונ בין‬ ‫בע״פ ובין בשטר‪.‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫)בענין ה ו ח ז ק כשרן ל א ו ת ה שבועה(‪.‬‬ ‫ש א ל ת ם על הוהזק בשרן לאותה שבועה א( למאי נ״מ ד נ ל א הוחזק כפרן נמי‬ ‫מצי למ־סר מנה לי בידך ולהשביעו‪ .‬נ״ל לשי דבריכם שאתם מחייבי; שבועת‬ ‫היסת א ל נ ( מהוי־ב שבועה שאמר נשבעת־ כמו במנה ל׳ בידך‬ ‫נמלדכי שם‪.‬‬ ‫נ ( קידושין ד ן מ״נ‬ ‫עינ‪.‬‬ ‫ואמר לו נתתיו לך‪,‬‬ ‫נ( נציל אתנס נכ״י ודפים איתא לא מםתנע•‬ ‫א( ננ־ס הנהת‬ ‫גס זה ענין בפני עצמו ונכתב נכ״י ודפוס בכי פילוד עם הכיל‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫נ ( כן הוא‬ ‫נ ( נטי־ נשתכל ובדפוס נשתכח‪.‬‬ ‫לאז״ס נספרו ובכי ודפוס איתא בידי‪.‬‬ ‫בכיי אמנם נדפוס איתא לק המית אי‪ ,‬שמחק לאז־ס נספלו‪ .‬ולינ שציל אז יחלוק‪.‬‬ ‫ה( כן הגיה ראז״ס במקום‪ :‬שהלי שנינו האליסין וסשותפין‬ ‫ד( שנועית דן מ־ח ע»נ‪.‬‬ ‫וכוי נשנעין נטענות ודאי אנל צא בטענת שמא ונמודה נמקצת כדמוכח נגמרא ע«כ‪ .‬ועלנונ‬ ‫ו( ועיין נהגהת ורימוני פ״ט מתי שלוחץ ושותפי ן‬ ‫דנריס הללו נמצא נ ב ״ ונס בדפוס‪.‬‬ ‫ושם איתא כמדומה לל״י שהשיב ל־ת בתשובה נמלוה לחנרו למחצית שכר ובו‪ .‬ועוד עיין‬ ‫בתוס׳ שטעות שם ד־ת דמורי התירא ו נ נ ״ ח• מ סימן צ‪-‬נ וש״ע שם שעין די‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫נם זה ענץ גפני עצמו ולא נפרד בכיי ודפוס‪.‬‬ ‫א( ננא נתרא ד ן מיו ע״נ•‬ ‫א( נימ ד ן י״ז ע׳א ועיין נליין ונימוקי י ו ס ן שם ונס נמלדכי ולאיש שם‪.‬‬ ‫נ( נכ״‬ ‫‪55‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן לג לד‬ ‫הא ליחא‪ .‬דלא אשכחן הכי נ( בכולא חלמודא‪ ,‬דשכועח חיסח אית ל ה חזקה דחזקה‬ ‫אין אדם חוכע א ל א א״כ יש לו‪ ,‬אכל נכי שבועה לא אשכחן הכי‪.‬‬ ‫ועל אוחד‪ .‬מנה‬ ‫שהייכוהו שבועה אס מוען נשכעחי ולא הוחזק כפרן אינו יכול לחוכעו על אוחי‪ .‬מנח‬ ‫עוד‪ .‬ועוד שאסי׳ לדבריכם שאחם מטילין שכועח חיסח על כל דבר‪,‬‬ ‫ור׳ אלעזרל(‬ ‫ל א נתקנה שבועת היסח‬ ‫כדאשרינן‬ ‫כיסי ר׳ יוחנן‬ ‫סאן חקן שבועה היסח רב נחמן‪.‬‬ ‫ולר׳ אילעא אי ל א הוחזק כסרן לא משכעינן ליה כיון דאמר נשבעתי‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫)כענין א‪ pot 0‬דמים לשליח והמותר יחיה שלו אם המשלח יבול לחזור אחר המשיבה(‪.‬‬ ‫וןןל‬ ‫הה^ץ‬ ‫שססק לו רפיס‬ ‫ונחן לשלוחו למוכרו‬ ‫ואמר לשליח שיהא שלו‬ ‫מה‬ ‫שיוסיף למוכרו על סיסוק דמיו והזר בו ולא רצה ל ס ו כ ח ‪ ,‬והשליח חוכע מד‪.‬‬ ‫שהוא שוד‪ .‬יוחר מדמים שססק‪ ,‬שע־מ כן משך‪ .‬נ״ל שטעה השליח ומאי חזיח דאדל‬ ‫בחר יעודד‪ .‬דידיד‪ .‬ליזול בחר דעתיד‪ .‬דמשלח‪ .‬וחוי כנוחן כנד לארונ שיכולין שניהם‬ ‫החוססח על נ( טיסוק דםיו‬ ‫להזוד כדאמיינן כהשוכד אח האוםניןא( ואע־ס שמשכו‪.‬‬ ‫כשכידות הוד‪] .‬כתנאי שיסכינו והא ל א [ נ( קיים ת נ א י ' ש ח ח לא מביו‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫סימן לד‪ .‬תשובה לשלשה אנשי מופת בפריש‪.‬‬ ‫גם ןןי השיב ד׳ יעקב‪ .‬עיניכם הדואות‪ ,‬כטיאוח שיי א( צבאוח‪ ,‬ל נ ו כ ח י יביטו‪ ,‬ואודחותס‬ ‫ל א יעכוטו‪ ,‬קרובי הדכ ד׳ יהיאל ו ה י כ י׳ אליעזי‪,‬‬ ‫והכינו הדכ ד׳ א כ י י ‪ 0‬נ (‬ ‫ש ל ש ת הנפת ג(‪ ,‬אנשי מוסח‪.‬‬ ‫אמנם‬ ‫על אשר טען ראובן לשמעון להשיב ל י מעות‬ ‫שהפקיר כידו למהצית שכד‬ ‫וחייכחט אח שטעון להשיב הבל‪ ,‬יפי‪ ,‬דנחם יפה חייבתט טפני נדרת העיקול ד(‪,‬‬ ‫אל ובדפוס על‪ .‬נ( סנחס ראזיס ונכ־י ודפוס חסר חמלח חכי‪ .‬ד( אולי צ׳יל אילעא‪.‬‬ ‫נ( על כן חני׳ ראזיס וחסר בכיי ודפוס‪ .‬נ( חמלוח בחסנר‬ ‫ז‪ .‬א( נימ ד ן ע״ו ע׳ינ‪.‬‬ ‫חן ע״פ חנחס ראזיס נמקוט עד שלא בכיי ודפוס‪.‬‬ ‫ם י ק לד‪ .‬א( שרי כציל במקום צירי בכיי ודפוס‪ (pa. .‬לטכח כצ׳יל במקוס ‪,‬לנובח־ בכיי‬ ‫ודפוס‪ .‬ב( משלשח אנשי מופה אלח הרב ר׳ יידאל אינו ר׳ יחיאל מפריש‬ ‫חנזבר בסוסי יומא ‪ cp‬י״ח נדב ליס יחודי שקראו מחבר חוס׳ יומא‪ ,‬זח מתריס ב״נ‪ ,‬נשם‬ ‫מורי זציל‪ .‬עיין ביס הלמוד ח״נ צד ‪ .228‬אמנס ר׳ יחיאל זה הוא חנזבר נ ס כן‬ ‫בחשובה רשניס נאור זרוע ידא סימן סע״ו נשס וקרובי ‪ <1‬יחיאל‪ .‬עיין לעיל נחשונח סי׳‬ ‫״ ס ובהערה ראשונה שס‪ .‬ואולי הוא חד עס החסן ר׳ יחיאל הנזכר לעיל בסימן כ״ד‪.‬‬ ‫וססכס נראסס משער ‪ Gallia judaica 509‬שר׳ יחיאל הלז היה בנו של הנאון ר'מתחיה הנזכר‬ ‫בתשובת ישנייס הנ״ל בנראה ממחזור וימרי צד ‪ 247‬סימן ‪ .cp‬וסרב ר׳ אליעזר אולי היה‬ ‫אחיו של תישיש ר׳ יום טוב בן יתודת )עיין בתשובות חכמי צרפת ובו׳ סימן אי( ונס תית‬ ‫קרונו של ר׳׳ת )עיין נתערת שלי תנ״ל( ואז תמלת קרובי נמשכת על שניתם‪ .‬ועיין לעיל‬ ‫ס י ק כ״ת שתזכיר ר׳ית תחנר ר׳ אליעזר קרוני‪ ,‬אכן לפי תנראת שס לא תית זת אחיו של‬ ‫ר׳ יום מונ‪ .‬ותרנ •ר' אנרתס שקורא אותו חנרנו נראה שתוא חד עם תרנ ר׳ אנרתס‬ ‫סנזכר לעיל נסימן י׳יח נמכתנ ששלח רשנ״ס על ידו לאחיו‪ .‬נ( יהושע י־ז י״א‪ .‬ד( עיין‬ ‫נספר כלנו שיק קי״ו נתוך תקנוח רנינו נרשום וגזרות קדמונים שם איתא ונס אין לנפקד‬ ‫לעכנ ספריס אצלו נשניל שוס תניעת שיש לו על תמפקיד על כל זת יש חרס קדמונים‬ ‫ורנינו תם תוסין שלא לעננ כל פקדונוח רק מלמד תינוקות שיכול לעכנ ספר שלומל•‬ ‫וכן הוא תלשון נתקנות נ ס ו ן תשומת מהר׳׳ס נר נרוך דפוס פראנ ד״ה צן המטת‪ .‬אמנם‬ ‫כתקנות שקודם לתן דית כל מקוס איתא שס נזה הלשון‪. :‬מכל אלו שכתנתי יש חרס‬ ‫קלמוניס והוסין ליס על זאת הנזרה כל הפקדונוס שאין לעכנס נשניל שוס תניעה רק‬ ‫המלמד תינוקות יכול לעכב תספל שלומד בו בשביל שכירותו כשעבר זמנו*‪ .‬ועיין עוד ננאר‬ ‫הגולה יורה דעת ס ו ן סימן של״ד שכתב גס כן ‪.‬עוד הוסין ליס בצידון שאר רבנים שלא‬ ‫לעכנ תפקדינוס נשניל שוס תניעה וכו״‪ ,‬ותימה שמלשון רנינו כאן משמע שנס זה הוא‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר״ת סימן ל ד‬ ‫‪66‬‬ ‫א ב ל ל א יפסיד שמעון בכך מינו שלו אם יש לו אע׳׳ט שהחדר מפני תקנת חקדסיניס‬ ‫דנות‬ ‫שלו‪,‬‬ ‫שלא ת ק ל אדם שקדון חברו‬ ‫שחרי‬ ‫עשאוחו קדסוניס‬ ‫או הלואתו‬ ‫כי תחיא‬ ‫דחבל‬ ‫תביעתו לא יםסיד מינו‬ ‫בשבילה(‬ ‫סכינא ד א ש כ ב ח א ו (‬ ‫לחחוידו סשוס דבריס שעושין בחן אוכל נ פ ש רכל שעחא עבר עלי׳‬ ‫הקברוח ריסים הראשונים יפלו ס( ועבר ט( כל שעחא ושעחא‪.‬‬ ‫שחיח‬ ‫סתוייב‬ ‫כנזיר בביחז(‬ ‫דכי סלינ רבא עליה‬ ‫דאביי בסאי דאסר אהדריח וחא קום בדינא‪ ,‬בחא קום בדינא איסלינ א ב ל באהדריה‬ ‫ל א איסלינ ]ומיס קאסר רבא ד[יכולי(‬ ‫לטעון עד כדי דסיו סנו שהיה‬ ‫יכול לוסר‬ ‫מכרתו לי‪ ,‬ובשביל ש ל א רצה לשקר ]לא[ יא( הורע כחו‪ ,‬א ל א דאיסורא דעבד עבד‪,‬‬ ‫יעיט ב־ד סהדר׳ משוס אוכל נ פ ש ומ״מ ל א הפסיד דין מינו‪.‬‬ ‫והכא נבי תקנת עיקול הינ‪ ,‬דאיכא לפיתלי תקנת הקדפוניס‬ ‫דאיסורא לא הוה ספיינ(‪.‬‬ ‫ומדאביי שמעינן התם‪,‬‬ ‫כדתלינן נכי רב עיליש‬ ‫ועל סיני אי א פ ש ר לדון כי כתבתם שאין כאן מינו‪ ,‬אך‬ ‫ס ה שכתבתם אפי׳ יש כאן סינו לא הוד‪ .‬סועיל כלום מפני חקנת העיקול הא ליתאינ(‪.‬‬ ‫נס ] ס ח [ שחייבחם שסעון ש ט ע ה‬ ‫שבועח‬ ‫השוחטין שנשבעיןטו(‬ ‫ש ל א לקח יל(‬ ‫ש ל א בטענה‪,‬‬ ‫סן העיסקא‬ ‫זו פליאה‬ ‫ופן הריוח כלוס סכה‬ ‫היא בעיני‪,‬‬ ‫שהרי הורנלו‬ ‫רמחינו להעמיד ממון על חזקחו או לפטור סשבועה אם לא יוכלו לחוציא או לחשביע‬ ‫הקנס קדמוטס? ואולי יש לומל שתינו חיסין לומי שנפ כל חפקלונוס הן נכלל תקנח‬ ‫קלמוניט כמו פקלון ספליט‪ .‬ועיץ נתשונות מהל״ס נ־נ לפיס קלימונה סימן קמ״ל שהונא‬ ‫תוכן תשוטת לניט נענין אחל חיל שט‪ :‬שמעתי לין ידו ה־ל יעקנ נ ל שלמה והייתי‬ ‫סניף עמו נלין כשתפס תיל אנלתס ספלו של תיל ‪ cpv‬זיל ענול תניעת ישנת והצליכו‬ ‫לתיחיל לו תספל מכח תקנת תקתלות שאין לעכנ ספליט ע ט ל תניפות ופסק שאץ ]צ*ל‬ ‫שבאמת נעקוס שאץ[ צלין להחזילו‪ ,‬ואע״פ שמוזחל ועומד לתחזילו אעיפ ‪ p‬לא יפסיל‬ ‫מנו שלו ויפעון עליו משכנתא כאלו תוא נידו‪ .‬ולאייתו מס״פ תמקנל ) ל ן קט״ז( תתוא‬ ‫וחבל מחנרית סכינא דאטכנתא ואמל לית אניי זיל אתדל לית ותא קוט נדינא עלית‪ ,‬פי׳‬ ‫מ ד י תתנענו ללין אס יולח או אט יש לך עלים ישלט ואט לאו ישנע‪ .‬לנא אמל לא‬ ‫צליך למיקס עליו נלינא‪ ,‬כי אעיפ שמצות לתחזילו מפני שאסיר לחנל לנליש שעושיט נתט‬ ‫אוכל נפש ידמ יכול לטעון עליו עד כדי למיו ולא יפסיל תמנו שלו מנו לאי נעי אעל‬ ‫לקוח חוא נילי‪ .‬מכאן לאית לליננו‪ .‬שתחלס מעכונ אינו חמול יותל מלאו דלא תחנול לחיים‪.‬‬ ‫ומנת מצאתי שמולי תיל יוסן זציל נמזיל נתלעס על לין זח ותםינ לו מיו תתס נפלאמי‬ ‫עליך שנאה לחלוק על מ ל י לית שתיסת נידו קנלת אניו וקנלת לננו שמואל אחיו ו מ נ ו‬ ‫שלמת זקנו שנאת לסתול דנליו נסנלות‪ .‬עיכ לשץ תתשונה אשל על פיה תסוננ תשאלת‬ ‫נעטן ע ט נ ספלים נשניל תניעת‪ .‬אמנם נחשונית מתלים נ י נ דפוס פלאנ סימן של״ל‬ ‫הונאת םשונת לנינו כאן כמעט נתלשון שלפנינו ועול עיין נעלדכי ל מ פ׳ תמקנל ונתשוטת‬ ‫מיימוני לסלל משפעים סימן א׳ וסימן כיא ולינ כמו שנלשס ניכ נהנהות מיימוני פיח‬ ‫מת׳ מוען נסיפי‪ .‬ועול עיין תשונת מהליס נ י נ שהוציא הלנ לי משה נלאך שעל לאשון‬ ‫פ י ק ני‪ .‬ועיין נט נתשונות מתליט נינ ד״פ סימן תשלית‪ .‬ועיקול זת איני יולע מת הוא‬ ‫אט לעקל אט ‪.‬לעקלקלות״‪ .‬ולי נלאת שצ‪-‬ל עיקונ וכן ציל ‪.‬יעקנ* נמקוט ‪,‬יעקל'‪ ,‬ותולאתו‬ ‫נמו ולא יעקנט איונ ליז די‪ ,‬טתלנומו ולא יעכננו‪ .‬ואולי מזלות תתנה עיקונ נ ק ו ן נונעת‬ ‫פעות תסופל לכתונ עיקול נמקוס עיקונ‪ .‬אך יען אשל מצאתי הלשון עיקול נכמת‬ ‫וכמה ספליט‪ ,‬לכן לא הלהנתי להניח• ^ה( כן הוא נמתליט נינ ד״פ סימן שלית‬ ‫ו( נ״מ ד ן קט־ז עיא‪ .‬ז( כנ״ל וכן הוא נמהלים נ״נ שם‬ ‫נמקוס נשעת נ ט י ודפוס‪.‬‬ ‫ט( וענל כציל‬ ‫נמקוס עביד ליה נפיל תקנלות נ ט י תפוס‪ .‬ח( נטי‪ ,‬ודפוס נופלת‬ ‫נמקוס ומניד נ ט י ודפוס‪ .‬י( כן תוא נמהליט שט וחסל נכיי ודפוס‪ .‬יא( תגתת לאזיס‬ ‫ונמלדכי פ׳ תמקנל איתא וכי נשניל שלא לצת לבקל תולע כחי‪ .‬ינ( נימ ד ן סיח ניב‬ ‫ומניט כמו לתלינן נני לנ עיליש משוט לננלא לנא תית לומל ולפלש מ ל י ו נשטל מת‬ ‫נפשך וט׳‪ ,‬כן תלינן נמי נקלמוניס שלא עשו תקנת לטונת אחל ולתססיד משפט מנו של‬ ‫אסל‪ .‬ינ( כל ה מ ל י ם מן וגטניל שלא לצה לשקל וטי עד כאן חסליס נמהלים נ״נ‪.‬‬ ‫יל( ‪ p‬היא נמסל״ם תמלוגי כל תנשנעץ איתא שלא עיכנ וחסל נ ט י ולסוס‪ .‬טו( נם‬ ‫תשובות ר״ת סימן לד‬ ‫בדאיח בדורה‪ ,‬דאוקי מ י ל ת א אחזקחה‪.‬‬ ‫מלוה ובשלוה‬ ‫אין נ ש כ ע י ן םםשק‪,‬‬ ‫‪57‬‬ ‫ובעיסקא ל א ינהג פ נ ח נ שותפין‪ ,‬ש ה ר י חציו‬ ‫וחציו שקרון‬ ‫בסי המוכר‬ ‫כדמוכח‬ ‫א ח הכיח‪.(re‬‬ ‫דאיחמר המשמיד א צ ל חברו ב ש ט ר ואמר חחזרחי לך נאמן ובשבועה ע״י מינו‪ ,‬ו ש ט ר‬ ‫כים היוצא ע ל היחומיט נ ש ב ע ונוכה כולו‪ ,‬ושרכינן חדתי ד ה א שקרון הוא שלניה ואי‬ ‫הוה אכוהין קייםיז( הוה מעין החזרחיו לך וכוי‪ ,‬א ל מ א שקרון נטור הוא‪.‬‬ ‫ופירוש יס( דטתניתין ד ש ב ו ע ו ח י ט ( הכי א־חא‪.‬‬ ‫אלו ; ש ב ע י ן ש ל א ב ט ע נ ה ברי א ל א‬ ‫ב ט ע נ ח ש מ א השוחטין‪ ,‬ש ש נ י ה ם עוםקין בדבר ומורי היחרא דםסכי אחדו״‪,‬‬ ‫דטשעבדי‬ ‫וחאריםין‬ ‫דטדישיה קאכילב(‬ ‫לטרי א ר ע א‬ ‫לאחויי ל י ה‬ ‫בלא ש כ ר ידוע‬ ‫רעיא‬ ‫ומורי היחרא‬ ‫והאשמרושטין ו ה א ש ה ה נ ו ש א ח וניחנח ובן הכיח המוציא שועלים‬ ‫וםכנים טועלים ושכנים שירוח ומוציא טירוח ואינן נוטלין שכר ידוע על אלו הדברים‪,‬‬ ‫וטורי היהרא‪.‬‬ ‫מינה מצינו לם־לף‬ ‫והא דאטדינן דהשוחט־ן שומרי שכר זה לוח נא(‪,‬‬ ‫ד ל א ו ש כ ר ט ט ש ת א דאטו א ת מ י י ת י ת קרא וכיילית לידיכנ(‪ ,‬א כ ל עישקא שקדו; נמור‬ ‫ה ו א וצריך שבר ידוע והוה ליה כשכיר יום‬ ‫א ו ט ק ב ל קיכולח‬ ‫אוטן‬ ‫דרבנן ה ו א‬ ‫ואקילו כיה‪,‬‬ ‫או כשכיר ח ו ד ש או כשכיר שנה‪,‬‬ ‫אע־נ דהקילו בשכרן‬ ‫א כ ל שכר ידוע‬ ‫כנון טיבול ציר ומה בכךכנ(‪,‬‬ ‫ושם שומר ש כ ר‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫והיה לו‬ ‫כגון‬ ‫דרכ־ת‬ ‫לשנותו‬ ‫ב ט ש נ ה ואלו נשבעין ש ל א ב ט ע נ ה השוחשין ו ש ״ ש והאר־םין‪ .‬ובלשון מ ש נ ה מ ו ש י ב כד(‬ ‫ל מ ח צ ה קרי ליד‪,‬‬ ‫כדמוכח באיזהו נ ש ך‬ ‫_ והא ד ק י י ליד‪ .‬ש ו ח ף נבי י׳ א ל ע ז י כ ה (‬ ‫כ ש ב א מ ת ה ו א שותף‪ ,‬א ב ל ר׳ א ל ע ז י ]מעיקרא ן ל א הוד‪ ,‬ע ו ש ה בשותפות‪ ,‬ומהכא ל א‬ ‫תסייע ד ב ה ה י א מודד‪,‬‬ ‫ד ל א מ ש ת כ ע מספק אם שניהם מודים כו( — ואפוטרופוס ל א‬ ‫הוי‪ ,‬דאטוטדופוס לדקונ• ל א םוקמינן‪ ,‬וכל נוטלי תשדים ל א ישבעו שא״כ אין לך אדם‬ ‫ש ס ע ב י ר דבית ש ל יין להכירו ממקום למקוםכז(‪ .‬ד ל א תקנו רבנן שבועות ספק א ל א‬ ‫ל מ י ל ח א ד ש כ י ח א וליכא ש כ ר קבוע וידוע דמתוך כך מרדו היתרא‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫)אי חפיסת עיסק‪8 8‬י הוה כתפיסת עיזי(‪.‬‬ ‫ש א ל ו רבותי א ם תסיסת עיםקא כתפיסת עיזי דאכלי ח ו ש ל א א ( ‪ .‬ודאי י ן הוא‬ ‫הואיל ו ל י כ א נ ( ש ט ר הואיל ויכול לומר החזרתיו לך‪ ,‬א ב ל אי א־כא ש ט ר אין‬ ‫יכול לעכב בטלנא מ ל ו ה דליכא מנו שנאנשחי‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫כתבתם כי שיתף מעות יחומים עטהש? מי־‪ ,‬ככן הואיל ו ל א הוו ראובן ושמעון‬ ‫שוחסין‪ ,‬ובחזקת הבתים ל א דוו שותפי; א ל א ש ש נ י ה ם עוםקין בקרקענ( דאי;‬ ‫מחזיקין זעיז‪,‬‬ ‫א ב ל אם שכרו ל ע ש ו ח שדוחיו‪,‬‬ ‫ולא ל מ ח צ ה ולא ל ש ל י ש כדין א ד ם ‪,‬‬ ‫אז שכיר ש נ ה מיקרי ויש לו ש כ ר ד ל א מצינו שכירות ש נ ה או שתים מ פ ק ע ת חזקה‪.‬‬ ‫זה ע״פ מהל״ס ממלדכי שס וחסל נכ״י ודפוס‪ (re .‬נ״נ ד ן ע׳ ע״נ‪• .‬ז( קייס הנהח ראז״ם וחסל‬ ‫נכ״י ודפוס יח( נכ״י נסמן ע ס שלפניו אמנם נלפוס הוא סימן נפני עצמו ונרשם נסי׳ תל״גי‬ ‫צ״ל תשיט‪ .‬יט( שנועות ל ן מ״ח עינ‪ .‬כ( נימין ס׳ינ עיא תורא מלישיה קאכיל‪ .‬כא( ננא יתרא‬ ‫ד ן מ״ב מ״נ‪ .‬כנ( ע׳׳פ הגירסא הנכונה נמרלכי פ׳ כל הנשבעין‪ .‬וני־ י ‪ :‬מינה מצ־נ•‬ ‫כנ( ננא מציעא ד ן ס״ח ע״נ‪.‬‬ ‫למימר דלא שכר ממש הוא דאת אתית קרא וכיילית לה‪.‬‬ ‫כד( מושינ נכ״י‪ ,‬מהר־ס נ״נ שמין‪ ,‬ונדפוס נטעות משוס‪ .‬ועיין נמשנה נ״מ ד ן ס״ח ע־א‪.‬‬ ‫כה( נ כ ״ ודפוס אליעזר ואינו כי קוא לי אלעזר מהנרוניא נ״מ ד ן ס״ט ע״א‪ .‬כו( כנ‬ ‫הדנריס מן והא דקרי וכוי עד כאן אינס נמהרים נ־ב ולא נמרדכי שס‪ .‬ועיי״ש נמידכ•‬ ‫שכסונ נסופו וקצרתיס‪ .‬כז( עיין לעיל סימן ל״נ אות ני‪ .‬ותמצא כהאי לשנא‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫א( נ נ א מציעא ד ן קע׳־ז ע״א‪ .‬נ ( ראז״ס‬ ‫נ( ראז־ם גולס אז אין נמקוס דאין‪.‬‬ ‫נורס‬ ‫אי‬ ‫ליכא‬ ‫נמקוס‬ ‫הואיל‬ ‫וליכא‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫ואשר‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן לד‬ ‫שאלתם על עיסקא סתם אס קוראל( שותפות או ל א לעיסקא זו? לא ידעתי‬ ‫סר‪ ,‬יש בין זו לעיסקא סתם רק מה שכתבתי דלית כיד‪ ,‬מינו‪.‬‬ ‫‪J‬‬ ‫ומה‬ ‫)בענין ‪0‬׳ שקפץ ונשבע טרם נתחייב(‪.‬‬ ‫שטען שמעון ש ק ס ץ ו נ ש ב ע ט ר ם א ( נ ת ח י י ב ? אלוהיי‪ ,‬חייב שבועה ל א ח י ה גפטד‬ ‫בכך שצריך לישבע אהר מעשה ביד‪ ,‬וקשר‪ ,‬נזל הנאכל‪ ,‬ושמא אהר כך הרשיע‬ ‫וההיא‬ ‫ונזל ואכל או ס ש ע ומשתםיט או אסיק זזוי אםקונדרי או כי קניא ד ר ב א נ ( ‪.‬‬ ‫דקסצה ונשבעה ש ל א נהנית מן כתובתה ומודה רב בקוסצתג(‪ ,‬על דעת ב״ד ;שבעה‬ ‫אבל התלמוד לא הש להאריך במילתא דלא צריכא ובעיכ כך השביע משה את ישראל ל(‪.‬‬ ‫ף‪,‬‬ ‫והמחויב‬ ‫שבועה‬ ‫)המחויב שמעה ואסר נשבעתי בב״ר פלוני אי נאמן(‪.‬‬ ‫ואסר נשבעתי‬ ‫נרע מטדעתי דנאםן‪,‬‬ ‫כלום למאן‬ ‫בביר סלוני והלכו‬ ‫להם למדינת הים‬ ‫אבל שבועת היסת איכא‬ ‫דםהייב ליה שבועת היסת‬ ‫ובחזחזק כפרן נדאין דברי רבנו נ(‬ ‫דטסי‬ ‫איכא‬ ‫נרע‬ ‫דלא‬ ‫נאמן דלא‬ ‫מאין לך בידי‬ ‫דררא דממונא הכא‬ ‫מהתם א(‪.‬‬ ‫מדברי רבנו האי נ( ש ט ס ר ש שכננדו נשבע ונוטל‬ ‫דםבר מאי שנא מוחזק כפרן שאומר פרעתי דצריך לפורעו בפני עדים‪ ,‬כפרן דנשבעתי נטי‬ ‫צריך לפרוע בפני עדים דאין זד‪ ,‬דומה להאידאכיל הרי םינייהול( דהאי רועה נזלן הוא‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫ה‪.‬‬ ‫)בעני! מתנה שיח להיות פטור משבועה ואפ הוא בלא ערים(‪.‬‬ ‫שאלתם‬ ‫ואם הוא‬ ‫בלא עדים?‬ ‫דאיכ‬ ‫ההוא עובדא‬ ‫אמנם‬ ‫מחנה‬ ‫שומר חנם‬ ‫להיות סטור משבועהא(‬ ‫בלא עדים נאמן לומר‬ ‫ל א שעבדתי‬ ‫דשומשסי דהוהבנ( היאך יכול לומד בהאג(‬ ‫את עצמי‪,‬‬ ‫ביתא קמך לא מבעיא שיש וכוי‪.‬‬ ‫שבועת היםת איכא דהוי כטוענו מנה לי בידך שקדון דהייני שומר דידי תות‪,‬‬ ‫אך‬ ‫והלה‬ ‫טוען להדים‪ ,‬דהיינו נטי סטרתי משבועה‪ ,‬והתלמודל( ל א ו ת ( דוקא נקט‪ ,‬והיה לכולהוו(‪,‬‬ ‫וההוא‬ ‫דהא ביתא קמך‬ ‫אם לא שהודה המפקיד‬ ‫היה צריך שבועה‪.‬‬ ‫אכל אם יש‬ ‫שטר פ ק מ ן אין יכול לומר ספרתי מן השבועה אי ליכא עדים שסמרו משבועה דליכא‬ ‫לטימר מנו הואיל ואיכא שטראז(‪.‬‬ ‫ן‪,‬‬ ‫ושבועת‬ ‫)שבועת שותפין אי דאורייתא(‪.‬‬ ‫שותפין אי דאורייתא אי דרבנן ? פשיטא דמדרבנן היא הדא דליכא שבועה‬ ‫דאורייתא אלא במודה במקצת‬ ‫ועוד הא אמרינן בכולא תלטודא א־צטריך‬ ‫ד( לאזיס גויס קמי גמקוס קולא‪.‬‬ ‫נ• א( נלפוס וכיי איתא טיס לא נתחייב ולאז״ס ממק מלת לא‪ .‬נ( עיין נלליס דן‬ ‫נ( גיטין ד ן ליה עיא‪ .‬ד( מנועות םס‪.‬‬ ‫כ־ה ע״א וםנועות ל ן כיט עיא‬ ‫ד‪ .‬א( וזה כדעת לנ תאי גאון ולמנין בנימוק• יישן נ״מ פ׳ שניס אוחזין ד ן יינ ע״א‬ ‫ולא כלי״ן ולנינו שמחה הובא נמללכ׳ שס וזהו םאמל לננו לקמן גני הוחזק כ פ ק‬ ‫שלא נלאין לו דבלי לבנו האי‪ ,‬משמע שכאן לענין שנועת היסת מולה ללנליו‪ .‬ותימא שכזה‬ ‫יש סתילת ללנלי לנינו לעיל סימן לינ אות ני‪ ,‬כי שס נלאה שלעת לנינו כדעת הליין ולבינו‬ ‫נ( עיין לש־י נ״מ שס ד״ה הוחזק כפלן לאותה שנועה‬ ‫שמחה• וע״״ש נהעלה א׳ וצ״ע‪,‬‬ ‫ועיין נלאיש שס‪ .‬נ( כן הוא נכיי אמנס נדפיס איתא נמקומו‪ :‬שהוחזק כפלןשאין דנלי‬ ‫ד( ב״מ ד ן ה׳ עיא‪.‬‬ ‫לנינו מלנלי ובהאי‪ .‬ולאז״ס הניה מעצמו כמעט ממש כלנלי הב״י‪.‬‬ ‫א( נימ דן צ«ל ע״א‪ .‬נ( שם דן מ״ט ע'א‪ .‬נ( לאז״ס נולס הא במקום בהא‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫ה( כן היםין לאז״ס‪ .‬ונדפוס יגם‬ ‫ד( כן נלס לאז־ס נמקוס התלמיד נכ״י ודפוס‬ ‫בכיי ליתא למלה לאו‪ .‬ו( לאז״ס גלס לכה׳׳ג נמקים לבולהו בדפיס וכ״י‪ .‬ז( עיין נמיימוני‬ ‫פ״נ מתל׳ שכילות תלבה י״א וייב ע״פ תשובות הגאונים‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת םימן לד לה‬ ‫קרא ל מ ע ו ט י‬ ‫ששקא‬ ‫מכיש ד ל א‬ ‫רינתי‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫‪59‬‬ ‫שטעה‬ ‫ומקרא ל א‬ ‫לספק‬ ‫ימצא‬ ‫לכך א(‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫ט ו ע ן י א ו נ ן כי‬ ‫הודהנ(‬ ‫ש נ ט ל הלקו כ״ד ליטרין ושמעון משיבו ל א הזכרתי‬ ‫ליטרין א ך מודה ה ו א ש נ ט ל חלקו ס ן הדיות‪ ,‬ו י א י מאותו זמן אין לו נ י י ו ח‬ ‫ש ל מחצית ה י י ו ה ש מ נ י ע לו ליתן לראובן כלום‬ ‫נ י א מ ד י נ ן נ ( ד׳ מ נ ש י א נ ט ל מחצי‪,‬‬ ‫בשלו וחצי מ ח צ ה ב ש ל ה ב י ו א״ל אכיי מ א ן ‪ 0‬ל י נ ל ך ו ע י י מקום שנהנו ל נ י ל וכוי‪.‬‬ ‫וזוזי עיםקות‬ ‫ט ל כ ו ח זה מקום שנהנו‬ ‫לחלוק וליטול‬ ‫נ ט ק י ומסקיד הלקם או ש ל א‬ ‫לחלוק ולחיוחל•( י ו ו ה א לקדנא םשתעביד‪ ,‬א ב ל בהמה א י א לחלוק והיכי דנהנו ש ל א ל נ י ל‬ ‫נ ו ט ל חצי ט ח צ ה ב ש ל ח כ י ו או‬ ‫חלחא‬ ‫י ט ל נ ח קטייהו‪.‬‬ ‫איכא י ס ל י נ ליה כ ד א מ י י נ ן ת (‬ ‫ו ע ל זטן ש ב ו ע א ו שבועות איני יויע‪,‬‬ ‫אייתי ח י י ]מנון‬ ‫והא ודאי ׳חזיי כל‬ ‫ח י י ו ח ש ל ו מחצי ייודו ויחן א ל ל ב ו ם ן י ע כ ו י ‪ ,‬ו ה י י זי‪ ,‬כאומד אינו יודע א ם נ ז ל ת י ך ו ( ‪,‬‬ ‫ו י ש לו ל צ א ח ידי שמים ולדקדק‪ ,‬בזמן ש ה ו א א י מ י ד ל א י מ י אנששיה ש ז ה שהובעו‬ ‫נזלחני מסון ש ל ק ח ת ז(‬ ‫ואבן סהדי שוי‪ ,‬שמעון ל א נתכוין לנזול א ל א‬ ‫להחויי בסי‬ ‫ו ע ב י ע ל נזידוחיכם ואולי‬ ‫המנהנ‪.‬‬ ‫ו א ש י א מ י ת ם כי ל א ע ש ו ציוויכש ה א מ ת אתכם‬ ‫סשנה‪.‬‬ ‫וסעתה א ם ל א יציית לכם ל ה ש י ב ל י ד ראובן חחיימו עליו בהםכטותינו‪ ,‬ועל‬ ‫דיני תביעת שמעון ל א נתמצעתילן( ב י ב י עמכם כמששט‪.‬‬ ‫ז‪,‬‬ ‫וההיא‬ ‫הטטה‪,‬‬ ‫)בענין גולמי כלי עץ ססאין(‪.‬‬ ‫ילנוי הוא‬ ‫י ל ש ו ף ישיוקא קמא‬ ‫י ה ו ל י ן א ( בכלי ע ץ ט מ א‬ ‫דש״כ ד ם נ ה י י י ן נ (‬ ‫ט ש י ש ו ס ם ב ע ו י ה י נ נב׳ מ ט ה‬ ‫ו ט מ א נ ( וההיא‬ ‫ועייסה להחליק ולחקן‬ ‫ש ל א יסרט בשר היושב עליו וטהור‪ ,‬כדמוכח במתניתין במם• כלים ל(‪ ,‬דקתנ•‬ ‫ד‪a‬ם השל שיהםום וינקה ת(‬ ‫והוא תיקון ה ס ל ו ל א נוייו‪.‬‬ ‫מ ש ו ם הכי ם י י ך נכי‬ ‫מטה‬ ‫ואי םידוניה מ ע ל גבה לטי‪ ,‬לי ש־שת ע ו י י נ להחליק ה ל א סירונ ]אינו[ מ ס ר ט בשר‬ ‫היושב‬ ‫על‬ ‫הארכתי‬ ‫המטה שימ‪.‬‬ ‫ולולי עול כ ב י ע י יעבוי זעם וילך זה ה מ ו ש ל‬ ‫שליו(‪,‬‬ ‫בלשון צח‪ ,‬א ך טודדי דוהקונ׳ ואולי ילכו ל ה ם והייתי מוצק וקבעתי עתות״‪,‬‬ ‫ב ע ז י ת צ ו י אבותי להיים ו ל ש ל ו ם ‪.‬‬ ‫סימן לה‪ .‬תשובה ]לה״ר יעקב מטרנא?[‪.‬‬ ‫)בענין קיום השטר ע״ש עדים ושטר יוצא מ ת ח ת ידו(‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫ע ל א ש י ב א ת ל ד ע ת א ס ל ב ך ולבי שוין בקיום ה ש ט י ‪ ,‬ע ל ו א ת א ו י י ע ך‬ ‫א ת ל ב י א ס ט ו ב ואם תילוףא(‪.‬‬ ‫כי א מ י א י ו נ ׳ כי י ש ש ט י ב י י י א ו ב ן‬ ‫ו‪ .‬א( כלומר ואנן קי״ל ששותפין נשנעין כטענת שמא‪ .‬שנועות ד ן מ״ח ע״נ• נ ( הגהת‬ ‫לאז״ס נמקוס ביתודח נכ״י ודפוס‪ .‬נ ( נ״מ ד ן ס י ט ע״א‪ .‬ל( כצ״ל נמקוס ולתנות‬ ‫נ ט י ודפוס‪ .‬ח( נ״מ ד ן ליי! ע״נ‪ .‬ו( נ ־ ק ל ן קי״ח• ז( הגהת לאז״ס נמקוס מן זמן‬ ‫שלקחתי נכ״י ודפוס‪ .‬וכונת לנינו שלכן חיינ לצאת ידי שמיס שהניעה ?את היא כמו טענה‬ ‫ח( כן הוא נכיי ונדפיס נתמצעי וכינה לנינו לא הכנסתי את עצמי נלנל‬ ‫נלי קצת‪.‬‬ ‫ז‪ ,‬א( חילין ד ן כיה ע״א‪ .‬יעיין שס נתיס׳ ל»ה להטיח נטינס‪ .‬נ ( כצ״ל נמקוס טהור‬ ‫נכ״י ידפיס‪ .‬ג( סנסללין ד ן כ׳ ע ״ נ ‪ .‬ל( כליס פ׳ ט״ז מ ״ נ ה ( כמשנה איתא ויקננ‪.‬‬ ‫י( לא נדע מי היא המושל הלע הזה‪.‬‬ ‫טיטן לה‪ .‬תתשונה הזאת הונאה בלונה ונשינו לשון קצת נהגתת מלדכי כהונות פ י נ‬ ‫סימן קמ־ו• ועוד עיין סוסי לית לילמא זיופי זיין כהונות ל ן כ׳ ע־א‬ ‫ומסמלדכי שם נלאה שהשואל אשל השיב לו לננו נזה הית ל׳ יעקנ מטלנ״א‪ .‬אכן על השואל‬ ‫סלז וגס על שס עילו א ס היא טלאגי הילועה או מ ק ו ם ‪ ,‬אחל‪ ,‬לא נודע לנו מאומה• ועיין‬ ‫נספרו של סחכס שמואל ק א ה ן ע ל ל' מלדכי נן הלל‪ ,‬נלאטץ מאנאטסשליפט ‪ 1878‬צל ‪.84‬‬ ‫ט נטי ‪ B . und W,‬נקרא הר״ר י ו ס ן מטלנטא‪ .‬א( לישנא מעליא נקט נמקוס לע‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫תשובות ר׳ת םיסן לה‬ ‫‪60‬‬ ‫מקוים ע׳יס עדים ושמר אחר יוצא סחחת י ת נ א ו ת ה חתימה ש ל ראשון‪,‬‬ ‫אס יכולין‬ ‫עדים לקיימו אם לאו‪ ,‬כי היכי דאםרינן בקיום התימה מהחימר‪ .‬אם היא בידו דכוונו‬ ‫כיוון נ(‪,‬‬ ‫ה־נ יש לנו לומר‬ ‫בהעדאת עדים‪,‬‬ ‫ואם ל א נאסר‬ ‫כאן ם ש ל ש חתיםוהג(‪.‬‬ ‫אמנם אדוני אמ תדקדק ותםצא כאב ואס ד( וטעם נדול כשאנו כאין לקיים החתימה‬ ‫מחחימד‪,‬‬ ‫ודאי בעינן שחי שדוח‬ ‫להכיר עניין כתיבת העדים‬ ‫או ב׳ כתובוח‪,‬‬ ‫לפי שבשמד אחד‬ ‫אין ארס יכול‬ ‫דטנין דשביק רוחא וזיסנין דחיק עלםא ודמנין רהטי" ת(‬ ‫לנניד‪ ,‬דחית וזימנין תלי ליה לכרעיה דידהו‬ ‫ודטנין ד ל א עביר‪,‬‬ ‫הלכךו( בעינן שתי‬ ‫שדוח דדלמא בחרי ומני מכווני ידייהו‪ ,‬ובדין הוא ראשיי בהכי לא סני ל ך א ל א םשום‬ ‫דלא‬ ‫ליסהדו‬ ‫חלכך ביוצאין מחחח ידו אמרינן יזייף‪ ,‬דאסילו‬ ‫בעלי חובין‪.‬‬ ‫מחחח יד אחר אחדשים אנו בושין‬ ‫אף כי ננלנל עלינו ישנים‪,‬‬ ‫ביוצא‬ ‫דאיכא למימר כוונו‬ ‫כיוון‪ .‬אבל קיום שמרוח עיש עדים אשי׳ למלוה אלף שמיוח לא אמרינן ריף‪ ,‬שחרי‬ ‫העדים מחוך בינח הלב וטביעה עין הם מעידים‪ ,‬דטכיעח עינא עדיף םסימנא‪ ,‬וכחוט‬ ‫השער יכירו השינוי; משא״כ במדמים חחימד‪ .‬לחחיםה‪ ,‬שהרי כםה דביים טצינו שאין‬ ‫מקיפיןז(‬ ‫משום דעשויין להשחנוח‬ ‫נם זד‪ ,‬כמו כן‪,‬‬ ‫תדע לך מדבעינן‬ ‫שחי שרוח‪,‬‬ ‫ועוד צא ולמר מדאטרינןח( היה לו יורע עדוח בקרקע ונםחמא וכוי ומםהינן כי אטי׳‬ ‫כיון מצרנהא בקרקע‪ ,‬סרה בנליסא וטשקלא בנסכא ל א טהימנינן ליה י כ ו ל ת ו אמוראי‬ ‫איחוחב‪ .‬איכ יש לנו לומר ס( במביעח עינא חליא סילחא ולא בדימוי ס ל ח א למלהא‪.‬‬ ‫ובדין הוא‬ ‫לקוחוח;‬ ‫דבקיום החיטה לחחימה‬ ‫לא היה לנו לומר כן א ל א םשום‬ ‫דלא לפסדי‬ ‫ומשוס דמעה רב א ד א י (‬ ‫מימ הבין מעצמו מד‪.‬‬ ‫ש ל א היינו‬ ‫מבינים מדימוי חחימה לחחיטה‪.‬‬ ‫שטר משטר‪,‬‬ ‫בחחיםח ידו‪,‬‬ ‫ובשביל‬ ‫אלו הענינים חיד‪ .‬לנו לומר שלא‬ ‫כי ידע ויבין חמבין על חחחיטה טה ש ל א יבין המדמח‪.‬‬ ‫לקיים‬ ‫ונס יש מנו‬ ‫חיכי דאיכא עדי חחימה‪ ,‬מד‪ .‬שאין כן בקיימו יא( חחימה טחחיטהינ(‪ ,‬דהיינו דמעירין‬ ‫על החחיסה‬ ‫אטי׳ איח ליה‬ ‫כחב ירם‬ ‫ש ל עדים במקום אחר‪,‬‬ ‫איח ליד‪ ,‬מנו דמצי‬ ‫לסימר אין בידי מחחימחן ויכול היד‪ ,‬להטמינו וכשר‪ .‬ואשיי עדים םעידין שיש לו אי‬ ‫נסי םשוה ליה ר א י ה ע (‬ ‫אין בכך כלום שחרי עדי חחיטה מעידים על שניהם‬ ‫ומה‬ ‫ג( צ״ע שלש חתימות מאן דכל שמיה‪ .‬ואולי יס לומר סטנתו‬ ‫נ( כתוטת ל ן כ׳ ע״א‬ ‫משלש חתימות עס אותה החתימה שאנו מצין לקיימו‪ ,‬כי מנלעדת צייכיןשתי חתימות משתי‬ ‫שטרות כדאמרי נתרדעי שם ולרנ שימי נר אשי דוקא ניוצא מתחת ידי אחי‪ .‬וכונת תשואל‪.‬‬ ‫אס לא נאמר נס כאן שהעלח העדים לא תועיל אס השטר ניד ראונן לחיישינן לזיון וא׳יכ‬ ‫צריך לקיים נכתנ מתוך הכתנ נדי שתי שטרות שיוצאין מתחת יל אחר‪ .‬ואולי טנתו נשלש‬ ‫חתימות שצמכין עול שתי חתימות תיוצאין מתחת ידי אחר מלנד השנור היוצא מתחת ידו‪ .‬ד( תלשון‬ ‫מנומנם קצת וכונסו אס תדקלק ותנדק נאנ ואם‪ ,‬כלומר נמקור תדנר אז תמצא‪ .‬ת( נהנתת‬ ‫מרדכי שס איתא דמשך נמקוס דחטר‪ .‬ו( כן הוא כמרדכי נמקוס הלכסא נ ט י ולסוס‪.‬‬ ‫ז( נמו אין מקיסין ננועי חולין ד ן מיו ע‪-‬נ‪ .‬ח( ננא נתרא ד ן ק ט ח עיא ועיייש‪.‬‬ ‫גי( נמרדני איתא אלמא נמקוס איכ יש לנו לומר‪ .‬י( אולי צ*ל נל אדא ורומז על מעשה‬ ‫דרנא ורנ אחא נר אדא ננא נתרא ד ן קס״ז ע*א‪ .‬וכונסו‪ ,‬כי משם אנו מאין שאן נטניעות‬ ‫עינא איכא למינוע׳‪ ,‬אנל משם אנו מאין נס כן שע״י הראית נא רנא על תאמת מאחר שלא‬ ‫חחים מעולם קמיה דרנ אחא נר אדא‪ ,‬מה שלא היו מנינים עיי דימוי‪ .‬יא( כן הוא נ ט י‬ ‫ונדפוס איתא נקיימי וראז״ס הגיה כמקיימי‪ .‬ינ( כונת רננו שעוד פעם אסר יש לקיים את‬ ‫השטר במוות תעדיס על חתימתם‪ ,‬א ן שנתנ ידם יוצא מתחת ידו‪ ,‬משוס מאמן נעל תשסר‬ ‫מכח מנו דאי נעי מצי לתטמין ולומר אין נידי מחתימתן‪ ,‬משאיכ נקיוס חתימה מחתימה‬ ‫שאז צריך להוציא את השטר ולהראות את כיי העלים‪ .‬ינ( נ״ל שמצה לומל אס נ ס אס‬ ‫השטר תאחר צריך לו לתלאות ולקיימו עיי תעדי* ואע״נ שאז אין מנו כמו כשהעלים מעילים‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן לד לו‬ ‫ראית לששול את השני ולהכשיר‬ ‫‪«1‬‬ ‫את הראשון שהרי ]׳אשא[ ה ק ח ס ו וזייפו‪.‬‬ ‫ונחלה‬ ‫מזאת נאמר שאש״ )קיימו( יד( ששר בשתי שדות היוצאין שתחת אהד יודיעו ויבררו‬ ‫אמ ]לא[ טו( כיוון וזייף ויקיים השטרוח כולן שבידו עיי אוחן היוצאין מתחת יד אהר‪,‬‬ ‫אשי׳ חן א ל ף בידו‪,‬‬ ‫ד ל א טלונ רבנן בין קיוט שטר אחד לקיוט ב׳ שטרוח‪.‬‬ ‫יחן לב‬ ‫אדוני אולי יישר‪.‬‬ ‫ס י ק לו‪ .‬שאלה מאורליינם לרבנו תם‪.‬‬ ‫ביררתי‬ ‫ל כ ח אחר ביד יטה‪ ,‬אחרי די לביח שערים א( ההרש והמשכר רביגו חקדוש‪,‬‬ ‫המקוש יהיר‪ ,‬בעזרו‬ ‫שמעון ש ש א ל ממנו מרכבה‬ ‫ומנו רבי׳ יעקב‪ .‬וקובל‬ ‫הנשים‬ ‫אני ראובן‬ ‫שהרהינה אצלי אהד נ (‬ ‫לשני ר׳‬ ‫על אחי‬ ‫ש י וצורר אלים‪,‬‬ ‫וידו‬ ‫חקישא על עצמי‪ .‬ואמרחי לא אעשה כי אש עיש השד או השריה‪ .‬הזר והלך לו שב‬ ‫ובא ואמר‪,‬‬ ‫ה א מ ת צוותה השרית‪.‬‬ ‫האמנתי בראש מילד‪.‬‬ ‫ואמר עתה חשאילני אוחד‪.‬‬ ‫ותמשוד אותה לשלוהי‪ ,‬ומשרתיה לשלוהו כאשר אמי‪ ,‬כי אמיתי ש א י י ת ישראל לא‬ ‫יעשו עולה ולא ימצא בפיהם לשון תימית‪.‬‬ ‫א ה ח שובו מדרכו הוא ואשתו חחדרה‬ ‫את כל המעשה‪,‬‬ ‫ושלהה אלי‬ ‫ליח‪.‬‬ ‫והנד הונד לשרית‬ ‫כי ראוהו עבדיה במרכבת‬ ‫להביאה אליה‪ ,‬ראתה כי נכשפו פניה ונקרעו שיריה‬ ‫ושרח מעליח‪.‬‬ ‫והחזרתי ב כעש‬ ‫ואמרתי לשרית‬ ‫ונשרו קליפת עלי זהב בכפתור‬ ‫הלא הוא א מ י לי היהודי‬ ‫שציוותני‪,‬‬ ‫אמרח לחריש‪ .‬ועחח שואלין ממני ח פ ח ח ומנזמין עלי לאמר אצור‪ .‬אחד מעבדי וישבע‬ ‫ש נ פ ח ח ח יוחד מכי ח נ ח ן ‪ .‬שיישחי לאחי בפני קהל ועדה לשציני מידש שן אשמיד על‬ ‫ידו‪ ,‬כי שאלד‪ .‬ג( ש ל א מדעחש כאשר אומריש‪.‬‬ ‫ולא אבד‪ .‬לפצני‬ ‫ומוליך אוחו לביח‬ ‫הועד רקוב הדין את ההר‪ ,‬האמת וחשלומ‪.‬‬ ‫שיש לו‪ ,‬שנש אז אין כאן מנו‪ ,‬ימנ כטל שחדי עדי חסימה מעידיש על שניהש‪.‬‬ ‫סעש אסל לחכשיל אס השפל חניל‪ .‬יד( כן חוא נ ט י ודפוס ולינ שצלין למחוק‪.‬‬ ‫וחסל נ ט י ודפוס‪.‬‬ ‫חח עוד‬ ‫סו( כצ־ל‬ ‫ם י ק לו‪ .‬השאלה חזאס מאולליינס אשל תכיל אם הפענוח של שני בעלי הליג היא חסומה‬ ‫בסופה בםס שלמה נל יצחק וגס יוסן נ ל יצחק‪ .‬לפי הנלאה שני החכמים חאלה‬ ‫לא תיו אחים אן שםמוה אביהם שמין‪ .‬כי אז היה בלסי ספק שוש לוס על זה נהשובה‬ ‫ל׳׳ה כשמכנה אה הדאשון נ ם ס הלב‪ ,‬ואס השני בשם בחול זקן החבל‪ .‬וכן נלאה מספנה‬ ‫שמעון חמהחלת נמפלגוסינו‪ ,‬שכסנ שס שיש הנה הלנ מ נ ו ועול אסל ועל השלישי לביד‬ ‫ימס ץ‪ .‬וכסי הנלאה האחל השני הוא החתום עס ת מ חח ל׳ יושן נן יצחק‪ .‬אינ לא תיו‬ ‫קלוניס שפסולין ללון‪ .‬ועיין נסעל לאני״ס שהוציא לאול חסכס ל׳ חיים נתן דעמניצעל עס‬ ‫פילושו לוית חן ד ן כ״נ עיא שכתנ שס נפילושו שתלאני׳׳ת נסתפק אם ח מ ל׳ שלמה נל‬ ‫יצחק חחתוס פה הוא לש״י זיל‪ .‬וכל מאס יסכיס עם החכם תניל שאינו לשיי‪ .‬והסתום‬ ‫תשני יוסן נן יצחק תוא תליי מאולליינש תנודע מנעלי תתוספות ותוא חיה תלמידו של‬ ‫ל״ת )לשיל סימן כיס(‪ ,‬ועיין לקמן נשאלסו ס ו ן סימן ליח שכתנ ‪.‬כמו שלמלתט מ ט * ‪.‬‬ ‫ועוד עיין נתשונם ליה סימן ליח אות נ׳ שכתנ לו שכן סילש ‪.‬נתיותו תנסי‪ .‬ומת שקלאו‬ ‫ליה שס אחי זח לק דלן־ חנה‪ .‬ואלה שחשנו כי היה נס םלמיד לשניס סעו שתלי לית‬ ‫קולאו כאן בחול זקן‪ ,‬א״נ הית צעיל לימיס נעת שתית ליה נחשנ כמו לאשון נדות‪ ,‬חה‬ ‫היה אחל מוס לםניס אחיו סנלול ממט• ונס לא היה מחנל תתוס׳ שחיו כנל לפני לשלם‬ ‫וליה ועיין מש שנתנתי למעלה נ ס י ק ייד נהעלה לאשונה‪ .‬אן לפי הנלאה הל״י מאוללייגס‬ ‫היינו סל עס הל״ל יוסן נ ט ל שול וכמו שהוכיחו תחנמיס נלאסס ונעללינעל נזל׳ע מאנאצץ‬ ‫שיא צד ‪ ,93—94‬ותחנס קויסמאנן ‪ R E J . IV p. 220‬ועוד עיין ‪.Gallia jud p. 34‬‬ ‫ונס מה שכתב הסנס ר׳ צדוק הכהן ‪ . R E J . Ill p. 6‬א( עיץ סנהלמן ל ן לינ עיינ‪.‬‬ ‫נ ( אסל ‪ p‬הוא בניי ונלפוס מאחד‪ .‬נ( כלומל שאל אס ה מ ל כ נ ו ל( הנני ‪ p‬הוא‬ ‫‪02‬‬ ‫ויק‬ ‫תשובות דית סימן לו‬ ‫שמעון ויאמר הנני ד( שמעון ם ש י נ אח ראובן נ ש ע ר נ ח דנים‪ ,‬אשד הנחלים ה(‪,‬‬ ‫דברי כנים‪.‬‬ ‫האומנם ננוחוח אדנר‪ ,‬כי ל א יחרוך רמיח צדו‪.‬‬ ‫אמח נ א ח י א ל‬ ‫ראובן לשאול ממנו חמרבבח ויענני‪ ,‬לך שאלה מאת חשריח ואלך אליה וחרשיני אם‬ ‫יחםוץ ראובן כי בידו היא וקנויח בידו במשכון‪.‬‬ ‫הורשיחי‬ ‫ממנה עחח חשאילני‬ ‫ואחזור א ל ראובן ואומר לו ועחח‬ ‫ויאבד‪ ,‬האיש‬ ‫ובא עמי לביחי ונשמרה יפה‪,‬‬ ‫ויאמר‬ ‫לחייפו(‪ ,‬ואומר לו א־כ חביאנה לי ולא אטריח עד המקום אשר היא שפ‪ .‬ויעש כן‬ ‫ויטנע מורחי‪ ,‬אחר כך שאלחיח ומשכחיחז(‬ ‫ונסע אני וחוא לבחינו שלמיפ וחפצינו‪,‬‬ ‫ביום שובי החזרחי לו הטרכבח‪ ,‬והוא לא ט ש ך אצל חשריח ואצלו ח(‪.‬‬ ‫עחח כעסה‬ ‫חשריח עליו חיא ובעלד‪ ,‬ע׳יד משכונם שבידו ושותפו‪ ,‬כי לא רצו לטחול הרביח כרצון‬ ‫השר והשריו‪ /‬וכן נודע בעירי‪,‬‬ ‫לכן חעלילוהו ויעשקוהו‬ ‫במרכבח‪.‬‬ ‫וחמסי‬ ‫עליו בי‬ ‫מוליכני מוץ לעירי חנפ‪ ,‬ולא המתין ער בואני אל מקים ביד הן פה הן במקום אחר‪.‬‬ ‫כי הנה החזרחי חטרכבח יפה ו ל א ס ( נסחחח שוד‪ ,‬פרוטה‪,‬‬ ‫אפ ל א על ידו וברשוחו‪,‬‬ ‫רק מחמח מלאכה‪ .‬ואנא לאו לאוקסי בכילתאי( שאילתיה‪.‬‬ ‫לי נ• חדשיפ להשובח חמרכבח אל השריח וחראני‬ ‫קראחני כלופ‪,‬‬ ‫והוא קראני חנם‪,‬‬ ‫כי עדיין‬ ‫לא‬ ‫ולאחד החנלע ריבנו‬ ‫אחר כך טעמים ושלש‬ ‫הפשיר מאומד‪.,‬‬ ‫מנזטין אותו‪• ,‬נורחי פן יעשו קנוניא עלי הוא והם‪,‬‬ ‫;קראתי פ ה ע ( ‪.‬‬ ‫ואמחלא לדבריי‪ ,‬כי זה‬ ‫כי אויבנו ]חוא[‬ ‫והנני שמעון מתרה אותו‬ ‫במרבית כסף רק בדין אבקש לתשלום לכן לא יפשר כלום‪.‬‬ ‫ולא יא(‬ ‫ועל אשר דבר כי‬ ‫זח ט״ו ימיפ‬ ‫לבלתי יטימ אותפ‬ ‫והתם המפצל שקחוח‬ ‫ברהטים ע ( ׳רונו על כל מקראינו‪ ,‬ותשיבותינו אמת ושלום‪ .‬ושמא ל א יפסיד מאומה‪.‬‬ ‫ועחה טורח אני חנם‪,‬‬ ‫וחוכע אני ממנו שכר טורחי‬ ‫וביטולי‪,‬‬ ‫ויבאר לנו רבינו הכל‬ ‫באר חיטב‪ ,‬נם כי שכר שליח ישלם‪ ,‬כ׳ אנייל( ןרוצח[ להמתין עד ראוחנו עובר ושב‬ ‫וברצונו המחנחי משני החיסרון‪.‬‬ ‫ויק‬ ‫ראובן ויאמר‪:‬‬ ‫מבין ריסי עיניו‬ ‫של זה האיש ניכר מי הוא ומה בלבבו‪,‬‬ ‫טח‬ ‫טיבו ומה חוכו כי ד׳ חוכו כחיכיעו( אפילו לבר הראשון‪ .‬ואשיבנו על ראשון‬ ‫ראשון ועל אחרון אחרון‪ .‬על אשר אמר שאמרחי לו ליטול רשוח טאח חשריח ואחיכ‬ ‫אשאלה‪ .‬רשיון זה למה ומה יחרון לי ומר‪ ,‬מיעיל מאחר׳ שחשאלחיה ובחורח שאלח‬ ‫באח לידו טירי? אך חאםנחיו שנטל רשוח משריח ולא חשרחיו כי חשבחיהו לאיש‬ ‫חטים כי לא הכרחיהו כי חדש הוא טקדוב בא‪ ,‬ועד עחה ל א שטחי אצבעוחי באדפ‬ ‫בין שיניו‪ .‬וטח שהוכרח׳ ש פ השאילה נעוונוחי לפי שהלשון נופל על כסוח וכלים‬ ‫חטור ושור ושה וכל הבהטה רבד החוזר‪ .‬ועל שטוען ]שאמר אלי[ בא עטי ונשמור‬ ‫חטץ יפה יפה‪ ,‬דבר שקר וכזב הוא‪ ,‬ולא היד‪.,‬‬ ‫אחד לצרכו ולא איש בשביל ח ב ת ‪.‬‬ ‫אך נזדמן לנו דרך איש לררבו ‪.‬כל‬ ‫ויחדיו ל א שבנו ולא חזרנו‪.‬‬ ‫ואטילו‬ ‫היה בטו‬ ‫שאמר שבתורת שאלה בא בידו טח שלא חיה‪ ,‬כי ינורחי טשני האף וחחטח ש ל שר‬ ‫ועל‬ ‫מיעוטו המקטירנח(‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יוחר מרבו‪ ,‬המקפיד נח( טשר אחר כי רצחן הוא ורב כעט‪.‬‬ ‫בטי וכצ״ל במקום הפני כדפוס‪ .‬ה( מקום* שמתאספים שם כל הנחלים‪ .‬ו( כמו לידי‬ ‫נלישנא ממלא‪ .‬ז( כצ׳׳ל במקום ומשכנתיה בכיי ודפוס‪ .‬ח( הלשון מנומנם וצ״צ והוא לא‬ ‫יממה אצל סשריס וינס אצלו‪ .‬מ( כצ״ל במקום ויפה לא בכיי ודפוס‪ .‬י( בכיי‪ ,‬ובדפוס‬ ‫במילסא עיין בגא מציננא ד ן צ״ו ננ״ב• יא( כצ״ל במקים לא‪ .‬י‪ (3‬כצ״ל במקום נה‪.‬‬ ‫יג( ‪ w‬מ י ט יעקב תם‪ .‬יו( מ ־ י ודפוס ט ישלם אני להמתין‪ .‬נחפזו פ ע ה הסופל לכתוב‬ ‫מלס ט הצליכה להיות קודם אני קודם ישלם ושמע המלה מצה הנדלש אל סענין• ולפי‬ ‫מ מ ד גם נעלה אני מעה כי צ״ל איט ומושך על לאונן שהוא אינו מצה להמהין וכוי‪.‬‬ ‫עו( עיין א נ י ס ‪ cp‬נ׳ עיב‪ .‬וטנסו בללן תלצת כי כמת עחשטס לעוס יש נ ק מ ו ‪.‬‬ ‫עז( הגסס לאז״ם במקום המפקיל בכיי ולפוס‪ .‬ובלומל שהוא קפלן יותל מלב תשלים‪.‬‬ ‫‪63‬‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן לו‬ ‫וראיתי בסוף מה שאמרתי כתהלה‪ ,‬ואפי׳ כדבריו ל א הייתי שאול לו ל א שכירו ולא‬ ‫ועל אשר‬ ‫לקוטו לא במלאכה זו ולא כמלאכה אחרת ואפי• להשקותו מי מ ערה ח(‪.‬‬ ‫אמר שנשאלתי אצלו להביאה אצלו להמניעו סטורחו‪ ,‬הלילה כי לא הוצאתיה מרשותי‬ ‫עלי‬ ‫ואזור מוכיח‬ ‫אשר מפתח תלויה בו וקשורה‪ ,‬כי איך‬ ‫פוחח וםונר בחיבחי‪.‬‬ ‫לשלוחו‪.‬‬ ‫אך א ל‬ ‫נכון מחרר לביח‬ ‫וכשהחזדחיה בו ביום שראחה השריח‬ ‫יכנס בחדר המטות ויהי‬ ‫ולהדאותה‬ ‫הוצאחיה למיםר טעוניה‬ ‫נפלו פניה וחבער כטו אש ואמרה‬ ‫טדוע כך עשיח‪ ,‬ואף קורם שנחנלה הדבר לשריח ידחה מגזםח‪ ,‬אם אםח שהיהודיח‬ ‫היחד‪ ,‬יושבח עליה ורוכבה‪ ,‬לא ארכב עליה כל יטי עולם‪ .‬ועל אשר אמר כי כעםה‬ ‫השריה היא ובעלה עלי על אשר לא רציחי אני ושותפי‬ ‫למחול הרביח ממשכנוח־ו‬ ‫כרצונם‪ ,‬נם זה הכל‪ ,‬כי לרצונם עשינו ומחלנו כדברם‪ .‬ואם•׳ כדבריו‪ ,‬ומה בכך? לא‬ ‫נחן שלנו בעל כרחינו‪ .‬ועל אשר אמ־ כי מוליכני חיין לעירו הנם‪ ,‬הבל ורעות רוח‪.‬‬ ‫ביררחי בסריש לא רצה‪,‬‬ ‫ובעירנו אין מי‪,‬‬ ‫כי כלם אחים וקרובים לבד רביגו ש ל מ ה‬ ‫בר׳ יצהק‪ ,‬והוא ל א רצה לישב‪ ,‬וביררחי הרמה יק(‪ ,‬מקים שהשכינה שורה‪ .‬ורטבא ל־‬ ‫עבדית שנתליחי באילן נדול‪ .‬ועל א ש י אמר שהחזירה שלטה בי לא נשחתה ברשותו‪,‬‬ ‫כרשוחי וראי לא נפחתה‪ ,‬כי לא נשתמשחי בה מעולם‪ .‬ומה שנפחתה מחמת מלאכה‬ ‫ברשוחו ולא לאוקםי בכילחא שאילחיה ילך וירון בערכאותםעם השרית והשר‪ ,‬לאו‬ ‫בעל רבדים דירי הוא ברבר זה ויפצני מידם וטפי אייות‪ .‬ועל שהוציא אמחלא לדבריו‪,‬‬ ‫שלאחר שחחזידח‬ ‫ראחהו השריה פעמים ושלש‬ ‫באמת יפה אמר‪ ,‬כי‬ ‫ולא קראתהו‪,‬‬ ‫ממה תקראנו וממר‪ ,‬חשאלנו‪ ,‬כי אמרה מעולם לא נטל רשוח הימנה ולא ר ב י עמה‬ ‫מדבר זה‪ .‬ועל אשר אמר כי לא הפסדתי עדיין כלום‪ ,‬כאמת הפסדתי כבר ט׳ דינרין‬ ‫והי פשוטים‬ ‫אוחי לדין‪.‬‬ ‫שהיד‪ ,‬הייב לי השר‬ ‫שאינו רוצה ל פ י ע ם‬ ‫ועל אשר אמר שרואנ שעשיחי קנוניא‪,‬‬ ‫ישראל לטמיון ולעובדי ע׳יז‪.‬‬ ‫וינזור הרב באלה‬ ‫ועור קורא עלי תנר ומזמין‬ ‫חיו לזרעיה ראכא למסור טטון‬ ‫על מי שעשה שיודה והוא‬ ‫ובנידוי‬ ‫יהיה נקי‪ .‬ועל אשר אטד כי אויבחיהו זה ט״ו ימים ובהחנלע הריב נקרא‪ ,‬יש בעירנו‬ ‫נאטן לכל כי מקורם לכן נקרא‪ ,‬וענה זה שילך ויוליך עמו שרים לםצוחו ואמר אל‬ ‫חטדברים ש ל א יניח שאפסיד כלום‪ .‬ועל שמחדד‪ ,‬כי שלא לעשוח פשרה איך אוכל‬ ‫להחנר בו מלחמה‪ ,‬והוא אינו רוצה להציל‪ ,‬ועור אס צדיק ה ו א מד‪ ,‬לו ומה חסרויס(?‬ ‫אך הלב יודע אס לעקל‪8‬יט( אם לעקלקלוח‪ .‬ועיני רבינו רואים ומפליא לעשוח ל פ ש ט‬ ‫עקטומיוח שבלכבו‪ ,‬והוא השלום‪.‬‬ ‫שטעון דאסר[ כפלנוח ראובן נרולים חקרי לב‬ ‫)ויק‬ ‫יראו‬ ‫ישניחו‬ ‫העחק א ש ר בלבבו ונם א ( חחלוכוחיו אשר בחלקלקוח הטה‪,‬‬ ‫כ‬ ‫במשחה כוס מרור‬ ‫ובםרח העודף‬ ‫ומהעבר על ריב ל א לו‪.‬‬ ‫טענוחיו‬ ‫על טכשלח טערד‪-‬כ‪(3‬‬ ‫הללו כוטר דבריו הראשונים‬ ‫לכן ענש יענש‬ ‫מכחבו כ א י ש ע ( חטשחאה‬ ‫ובודד‪ ,‬מלבו דברים שהם מרטה וחוך‪,‬‬ ‫באמרו‬ ‫ויטצאו )לי(כ(‬ ‫לא ש א ל ה שטעון‪.‬‬ ‫כי בראשית משנה‬ ‫אך אמנם שואל‬ ‫יח( זח למלונ מקומו של ‪ an‬וכן קולא לא‪«3‬ננ‬ ‫ת ( עיין מימלא ללבא נימ דף ציז ע־א‪.‬‬ ‫׳ני( ‪-‬למקל•"‬ ‫ללשניס שמואל הלמתי‪ .‬יס( כלומל אט צליק חוא למח הוא מסלה אוהי•‬ ‫כציל במקוט ‪.‬לעקש• ‪3‬כ*י ודפוס• ועיין תמאמל נסנתדלין ‪ cp‬כ‪-‬ו ע״א‪ .‬כ( צלין למחוק‪.‬‬ ‫כא( וגה כן הוא בכיי‪ .‬כב( כן הוא בכ׳יי ונה ‪3‬לפוס וקשה להלמו‪ .‬ולי נלאה שצ״ל תיליעה‬ ‫במקוט מעלת ורומז על סלח תעולןו ביליעות תמשכן שנאמל בו וכפלת ונו׳• וטעט היליעת‬ ‫כמו יליעות סי׳ת וטעם מכפלת תיליעת ששנת ותכפיל לאונן את טענותיו‪ .‬וכונתו שלאוק‬ ‫יענש על שתכפיל יליעסו לנוא עול פעט שנית נטענתו‪ ,‬נסלח העולף כלומל שגט שמעץ‬ ‫יעליף יליעתו לתשינ עול שנית על טענת לאוק שניית‪ .‬והמלה מכפלת אולי הטעת את‬ ‫הסופל לכתונ אסלית מעלס נמקוס יליעש‪ .‬כנ( באיש כצ׳׳ל נמקוט נאיש נ כ ״ ולפוס‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן רו‬ ‫‪04‬‬ ‫הייתי ולא שוכר ומפקיד‪,‬‬ ‫כאשר אמרתי‪.‬‬ ‫אמת נשאל אלי היד‪,‬‬ ‫ועל ני אכר אשר ל א נשאל אלי‬ ‫ומכסיה‪.‬‬ ‫שאלחיהו ורצה‪ ,‬ולאחר רצויו נומיחי להביאה וכל שתחתיה‬ ‫ומרכבת ההיתר‪ .‬נמנים קידם וילך ויביאנה אלי ובעודו הולך ובא משכחיח‪ .‬ועל אשר‬ ‫אמר כי ביום השבחיה בערה חמה השר לא ידעתי‪ ,‬ל א נקראתי ל א לדין ולא ל מ ל א‬ ‫תסרונו לא םאחו ולא מאח השרים ולא נקראחי עדנל( כהיום‪ .‬ומה שקרא נ ח ( להביא םעד‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫העד שנקראת ט ( יביאנו לשני רבינו‪ .‬והנה ידעחי כי השיח כזב‪ ,‬אך האמת ל א אאריך‪.‬‬ ‫הנה שטעון אחי אשח ראובן מחלונן‬ ‫עשה ראוכן‪.‬‬ ‫וםנזם אוחי ואוחו בעל אחוחו לאסר‪,‬‬ ‫מה זה‬ ‫חלא אמרחי עסק שאילחכם אל השריח והיא ל א ידעה‪ ,‬באמרה מטני‬ ‫הםנור אוחו הטנזם כי נושבה כז( היחד‪ .‬ושאלה סוס וחבלימחו ואין שם לה‪ .‬ושאלחי ואה‬ ‫לפניה והוא לא הלוה מאומה סיום בואו פה לכן בפה כדבריכם וסיפרו לנו כדבריהם‬ ‫הללו עניתיו טרם אלך א ל השרית ואתי השריש להפיצנה אשר חססידם נח( דבר רב‬ ‫אם אוכל בענין אחיכט(‪ ,‬אתעתע בו‪ .‬ואלה הדברים שלא בטני בעל ריבי היו‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫אשר אסר להפיצו לא אשיצנו רק ברין‪ ,‬נם אםל( אפצה אח אשר לא עויחי‪ ,‬כי ל א‬ ‫סנמחיה כלל רק מחמת םלאכתח‪ ,‬ולא עלי לטצוחו בדברים בערכאוחם‪.‬‬ ‫ראובן‬ ‫וחדד‬ ‫אל השריח‬ ‫בחשובה הםרכבח‬ ‫ויקלקלוה בידים להעליל ולוועד‪.‬‬ ‫ויאחריה אוחן ימים‬ ‫לכן לא עלי ה ט ל א נ ה לנטור‪.‬‬ ‫ל א כי פ ש ע‬ ‫והשאילה לאחותו‬ ‫ועל אשר אפר כי‬ ‫הפסיד טעוחיו לא טוב דבר‪ ,‬כי י ש ל ו םשכון בחובו‪ .‬ואם כה יאמר‪ ,‬אין לי מיהושלא(‪,‬‬ ‫וכי עלי לתקן שטותו להאםין להם בכרי‪.‬‬ ‫כי אבדה אמונתם תשה נכרתה‪ ,‬נם ידעחי‬ ‫כי לא בוועד הסםיד כי לא ויעדו אותו עריין‪ ,‬אך טנזםו בעל פה בכתבו‪.‬‬ ‫יאמר‪,‬‬ ‫ינורחי מחמת המציק‪,‬‬ ‫אין זה‬ ‫אנס‬ ‫א ל א יראת המושל הוא‬ ‫ואם כה‬ ‫ולא אינם איש‬ ‫ישראל עד היום‪ .‬ועל חשובחו להוליכו חוץ לעירי לוועד‪ .‬ברצוני היה ממחין ער בא‬ ‫טס שלישי‬ ‫להטיב צעד‪,‬‬ ‫כי יש הנה הרב רבינו ואחרלנ(‪,‬‬ ‫ולא יסחין‪,‬‬ ‫אך נמהרה‬ ‫עצתו ויקראני לכת לסריש סקוס שם אשד הנהלים‪ .‬ועל אשר אסר ל ט ה התריתי בו‬ ‫לבלתי לפשר מאחר שאני זכאי בעיני‪,‬‬ ‫הנר‪ .‬לא צדקתי כ״כ בעיני‪,‬‬ ‫אך את משפטי‬ ‫חוקי הצעתי לפני ר׳ יעקב בן םאירלג( רבינו ובית דינו‪ .‬ועל אשר השיבני למה תקראני‬ ‫השרית יען לא הרשתני‪ ,‬נם זה הוללות וסכלות‪ ,‬כי היה לה לקרוא לי להכזיבני‪ ,‬אך‬ ‫ספני עיקר טענחה הניחה‪ ,‬כי נותנת טעם לסנם היא‪ ,‬ואני לא פנסתי ונפשה יודעת‪.‬‬ ‫לכן לא נקראחי‪,‬‬ ‫כי השריח ]אין[ שוהלד( בנזק השאלה אם לא על פיהם‪.‬‬ ‫והצור‬ ‫ינמלני מכף כל אויבי‪.‬‬ ‫תשובת ראובן‪:‬‬ ‫שתיקח יסר‪ .‬ואיסח הרב אל נכץ נכונה ולא כיחדחי מאומה וארור‬ ‫נוכל‪ ,‬אם לא ימצא כמו שאסרחי‪ ,‬יניד רבינו מה שיהיה‪ .‬נודע כי‬ ‫הבאיש אח ריחי בעיני השר והשריח‪,‬‬ ‫ובעצמו הציח אש בנופו‬ ‫של משכוני ושרפו‬ ‫ונדם ל א ב ד אח שלי בידים ושיםה הכלב האנס אח חובי נם יותר‪ ,‬והלכה חמורי מפני‬ ‫כד( עד כן סיקן ראז״ס ושי־ל נמקוס עניהיס בדפוס ונס נכ״י‪ .‬ואולי ציל עד כי אס‬ ‫היוס‪ .‬כה( כלומל מה שאמר‪ .‬ואולי נססלדו שסי סינוס מהינה אחת וליל ומהסקרא‪,‬‬ ‫נו( שנקלאסי נציל נמקוס שקלאסי‬ ‫כלומר ומה שנוגע לסקר שאמר להניא סעד‪.‬‬ ‫נח( נדפוס הפסו דנה נמקוס ספסילס ננ״י‪.‬‬ ‫נז( נדפיס נסשנה‪.‬‬ ‫ננ׳יי ודפוס‬ ‫כט( נל הדנריס האלה ק נאמרה מפני המגור עד כאן ה ס קושי ה מ ת ‪ ,‬ונלסי ספק נתקלקלו‬ ‫תסס ידי ה ס ו פ י ומעוות אשר אין ייכל לתקין‪ .‬ל( אולי צ־ל אז נמקים אס‪ .‬לא( מיחיש‬ ‫נציל נמקים מי יחוש‪ .‬לנ( שהם שנים ולהם י נ א השלישי לעשות נית דין‪ .‬לנ( לפני ר׳‬ ‫יעקנ נן מאיר נציל לפי דעתי נמקים ותנת לא ידע מאיר נ נ י י ודפוס‪ .‬וראזים חיקן נספה*‬ ‫לפני נמקוס והנת ואת המלות לא ידע מאיר מסק‪ .‬לד( נ נ י י תשרית שות ונדפוס השרית‬ ‫תשובות ר״ת סימן לו לז‬ ‫ומפשיט בגדי מעלי‬ ‫שמשלה‬ ‫‪65‬‬ ‫לגזול טרהסיאלה( ושומני אך לו(‬ ‫להוליכני‬ ‫בערכאות‬ ‫דנקטי כבובס׳ הואלז(‪ .‬ודסלקין לעיל ונתתין לתתת ומוזרות כלבנה שמעו‪ ,‬שבא השר‬ ‫למה אמרת שהשרית השאילתך זה‬ ‫ברתובותינו ושנעו ואמר טלוני שקרן בדאי ו נ ז ק ‪,‬‬ ‫הכוםנילח(‪ ,‬ונשבע‪ :‬תתלוי!לט(‪ ,‬שתלקה בהםר ויתר‪ .‬ונם בו ביום שהראיתיה את השרית‬ ‫ובו ביום קראתיו וענני‪:‬‬ ‫קראתני‬ ‫או‬ ‫או בעצמי אלכה שתידת ותכיר שהשאילה לי‬ ‫ומה‬ ‫אשצך מ כ ל הםרונך עד שרוטה אתרונה‪ ,‬וער עתר‪ ,‬התרשתי עד בא יום הטסדי‪.‬‬ ‫שאמר שיש לי עד שקר‪ ,‬אמת קיאתיהו ולא אמרתי שיש לי עד‪ ,‬מאחר שהיה קורא‬ ‫עליו תנר‪ ,‬ושלום רכינו ינדל‪.‬‬ ‫הנני‬ ‫שמעון משיבו‪ ,‬כי תולעתו הבאישה ריהו ולא אני‪ ,‬ולא הצתי אש בטשכונו ולא‬ ‫נדמתי לו הםםד בידים ולא הפםרתיו שרוטה ולא הביאותיו בערכאות ולא תטסיד‬ ‫כלוט‪ ,‬בי תנם תובעו הצורר‪ .‬ועל מה שאמר שבא ברתוב וקראני‪ ,‬מקריאתי זאת ועל‬ ‫אשר השיב‪ ,‬קראתי ועניתיו לכת ןודיה ותורת ותכיר‪ ,‬אמת קראני ולאתר שלמתיהינ(‬ ‫כמה‬ ‫וכמה ימים‬ ‫בעל כרתה‪.‬‬ ‫בי השרית בידי להודות‬ ‫חסרון‬ ‫נם עתה אני לטלא‬ ‫שהזקתיו שתבתי בתשלומו‪ .‬ותהי סכת אדוני שלמה במרבית תורתו‪...‬‬ ‫נתעצמו‬ ‫ראובן ושמעון לדין ובררו לכת אל אהל מועד מקום סששט לאבםניא‬ ‫תשקאת תעדרים‪,‬‬ ‫תודת מקום‬ ‫אשר‬ ‫משם‬ ‫מעיין נובע מי חיים‬ ‫ויורד ונשרד לבמת ראשים‪ ,‬לתשקות את נתל תשיטים‪,‬‬ ‫לתדריכם בדיך ישר‪ ,‬להציל‬ ‫עשוק טיד עושקו ולהוציא ט י ף מבין שיניו והעושק ליענש‪,‬‬ ‫לסומא עיגים‬ ‫סומכות‬ ‫ולטםת רגלים‬ ‫לבלתי‬ ‫תיות‬ ‫של‬ ‫מתסוצץ‬ ‫צדק לזה‬ ‫אחד יתוםמא(‬ ‫ולזה לתיות‬ ‫בלי מנהינ ודבר‪.‬‬ ‫והזקיקונו ליכגם אל תתצר הטגיסית בלא בד ותושטת השרביט לסגי הרב רביגו יעקב‬ ‫]כן מאיר[ עיגי הגולת‪,‬‬ ‫כי‬ ‫בטלו תמידין ומוםשין‬ ‫השתר והערב מנ(‪ .‬וביררנו לתיות‬ ‫טקכלי שיתקיתם‪ ,‬דברי ריבותם לשנרם בשני רביגו ורבותם‪ .‬והרב יקרב את הדין ויברר‬ ‫הדבר בשמלה על כל קיץ וקוץ ויברור לנו על מי שכר הדין‪ ,‬הזה או זה או שניתם‬ ‫ושלום הרב וחורחו ינדל ‪ . . .‬שלמת בר יצתק‪ ,‬יוסף בן יצחק‪.‬‬ ‫כאחד‪.‬‬ ‫סימן לז‪ .‬וזאת התשובה‪.‬‬ ‫הן‬ ‫קלוחי ומה אשיב על שגיא( האריאל שרי צבאוח ישראל‪ ,‬הרב ר ש ל מ ה ובחור‬ ‫זקן‬ ‫החבר‬ ‫מכשוראנ(‬ ‫אשר‬ ‫ר׳ יוסף‪,‬‬ ‫באו‬ ‫ליטול‬ ‫עיניהם נ(‬ ‫קורה מבין‬ ‫על דברי ראובן ושמעון מים שאין להם סוף‪.‬‬ ‫סצותס נמנעתי ולמדתי לשוני‬ ‫ולולא‬ ‫באינו יודע כאשר הואל(‪,‬‬ ‫ולהניעני‬ ‫שיבא‬ ‫יראחי לעבור על‬ ‫אך לכבודכם אענה חלקי‪.‬‬ ‫אם שניתי להיות מכשלה כאין לתם ושמלה‪ ,‬עיט כן קכלוניה(‪ ,‬בי המה ידעו אותי‬ ‫ואת שיתי‬ ‫ואת לבי ומתי כםיבחא כנורא!(‬ ‫כדברי ראובן שכתב‪,‬‬ ‫ולסי ה ט ד ה ( ידוני לכף וכוח‪.‬‬ ‫ז‬ ‫כי אמר לשמעון על דבר המרככת ישיבת הנשים‪,‬‬ ‫ראיתי‬ ‫א ש י בקש‬ ‫לו( אולי צ‪-‬ל אף‪ .‬לז( עיין שנועוח דף מ׳׳א ננ־א‪.‬‬ ‫נאה‪ .‬לס( נדפוס פלח י•‪.‬‬ ‫לח( ניב פיח ע״א מלכבחא משיא‪ .‬לט( כלומל נשנע גשס אוחו איש‪ .‬מ( נדפוס שלמתיהו‪.‬‬ ‫ואולי טעמו הוא כמו פייס וליציי‪ .‬מא( אחד יתום כן הוא נכי• נמקוס אחזיהוס בדפוס‪.‬‬ ‫וטנסו כמו נעזב‪ .‬מב( עשו כן ע״פ מנתנ קדמונים לנטל את התפלות ננה״כ למען יכופו‬ ‫אנשי תקתל את תנתנע לדין עיין בשלטי ננוליס סנהדלין סוף זה נולל‪ .‬ועיין תשונת מתליס‬ ‫נל נלון דפוס פלאנ נ ס י ט נתקניס דיה כל מקוס ודיה צץ המטה‪ .‬ועוד עיין בזה מת‬ ‫שבתנתי נזה תענין ניובעלשליפט צוס זיענצינסטען נענולטסטאנע דעס דאקעאל איזלאענ‬ ‫הילדעסתיימעל איינינעס אינעל דיא תקנות צד ‪ 49‬והלאה‪.‬‬ ‫נ( שס מבניהם‪ .‬נ( עיין תוליוס דף ג׳ ע׳ינ‪.‬‬ ‫ם י ק לז‪ .‬א( בכיי ודפוס שנס‪.‬‬ ‫ד( לאז־ם תיסי‪ 3‬גספלו מלת כדאי‪ .‬ת( קבלתי בדפוס‪ .‬ו( עיין עלוגץ דף‬ ‫נ‬ ‫‪w‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן לז‬ ‫ממנו שמעון להשאילו־‪ ,‬לו‪ ,‬שאמר לא אעשה כי אם ע״ט השר והשריה‪ ,‬ושמעון הלך‬ ‫כדבריו‬ ‫אל‬ ‫ואמרה‬ ‫השרית‬ ‫ונעשה‬ ‫להשאיל‬ ‫שלוהה בשליתותל!( נוי‬ ‫אצל ראובן‬ ‫שנתרצית‪ .‬נראין הדברים שאס יכול שמעון לישבע כי נתרצית לו ששמור הוא בהסרון‬ ‫שמחמת‬ ‫מלאכה‪,‬‬ ‫שאם שלתה לו לראובןט(‬ ‫בדיוקני וערים‬ ‫חתומים עליתי(‬ ‫הלא‬ ‫באמונה האסניהיא( ראובן ולא היה לו לראובן דין ודברים על שמעון‪ ,‬שחרי ראובן‬ ‫לא אמר לו לשמעון‬ ‫לא‬ ‫אשאילך אלא איב‬ ‫תפצני‪,‬‬ ‫א ל א באמירת השרית‬ ‫תלה את דבריו‪ ,‬ונם שמא שמעון לא היה שואלה לתנאי לפצותו‬ ‫בלבד‬ ‫ודברים שבלב אין‬ ‫לנו לרון אלא מה שטוענים‪ .‬ואפי״ במכיר בה שהיא בת תמורו אמרינן סתם נוי אנס‬ ‫הוא וסתם נכרי שקרן הוא כדכתיב אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ע ( ויודע‬ ‫היה שמעון שאפי׳ מאה עדים יכפור נוי וישבע ויטול‪,‬‬ ‫לפיכך לא שאלה זולתי על‬ ‫הלא ראובן לא תבעו‬ ‫מנת ש ת י צ ה השרית ותאמר הן‪ ,‬ואתרי כן אם תכסור תכשור‬ ‫פיצוי ננר השרית רק שתאמר הן‪ .‬אך לנכי ישראל השואל דבר בשם תכרו אין לגו‬ ‫לרמותו שאם מתת מתמת מלאכה ישלם למשאיל אס יכפרו הבעלים‬ ‫שדרתיך ולא לעיותי‪.‬‬ ‫ודין ישראל‬ ‫שמעון מהמת מלאכה‪.‬‬ ‫ודברים גיכרים‬ ‫מכמה ראיות‪,‬‬ ‫הלוק‬ ‫רהתם לתקוני‬ ‫ולפי העגין נראת‬ ‫שטטור‬ ‫שאם השרית עצמה הלכה אל ראובן ואמרה‬ ‫לו השאילה לשמעון‪ ,‬הלא ]אם[ היתד‪ ,‬משקרת נשבעת וגוטלת ברין‪ ,‬וסתמא רוב גוים‬ ‫תמסגין וגזלגין‪ .‬ודברי ראובן מוכיתין‪ ,‬כי אמר לא תשדתיו רק האמגתיו‪ ,‬שאינו תובעו‬ ‫אלא ממה שסובר‬ ‫ששמעון משקר‪.‬‬ ‫ותמה על עצמך מרוע ישבע‪,‬‬ ‫השרית או השרית עצמה‪ ,‬מה ישבע שמעון אז?‬ ‫כי אס בא עבר‬ ‫אך לפיכך הזקקנוהו שבועה‪ ,‬דלא‬ ‫גרע ממאן ד א מ י להבריה מגר‪ ,‬לי בירך והלא אומר אין לך בירי כלוס‪ ,‬דנהוג דייגי‬ ‫אסי׳ היכא דליבא רררא דממוגא םשניעין ליהיג(‪ .‬אך אם לא ישבע או ביתר מחמת‬ ‫מלאכה‬ ‫] א ^ [ י ל ( ישבע לא יפטור שמעון בשביל שאלה בבעלים‪,‬‬ ‫שמה ששמעון‬ ‫טועןעו( שנתרצה לבא עמו‪ ,‬לא למלאכתו הלךנח( דאי בעי מצי לאישחמוטי‪ ,‬בראמר‬ ‫רבא אתון שאילתין לייז(‪ ,‬שאע״ם שנתרצה ד כ א ללמדם שמועות יח( או מטבת אחת‬ ‫מצי לאישתמוטי ושאילו ליה להנריסו ולתזרו בשמועותיו שלא ישתיתו‪ ,‬נם זר‪ ,‬שתודי‬ ‫שהדיה‬ ‫במילי שהיד‪ ,‬צריך‬ ‫שמעון רק‬ ‫להנאתו‬ ‫ל ל כ ת שם‬ ‫של ראובן עצמו‬ ‫כאשר הוא טוען‪,‬‬ ‫ונתרצה ללכת ל א לכבוד‬ ‫להיות טובים השנים מן תאחר‪.‬‬ ‫ומד‪ ,‬שטוען‬ ‫שמעון כי בהביאו הלבדינן( משך תמרכבת‪ ,‬זו איגד‪ ,‬טענה מנמר‪ ,‬דברים שכיון ש מ ש כ ה‬ ‫ולא הנביהה משיכה בביתו ש ל ראובן לא קניא‪,‬‬ ‫אי גמי אסי׳ ברשות הרבים‪ ,‬ואתה‬ ‫טעגת משיכה ולא הגבהה ולא תהדר והטעון‪ .‬ואפי׳ אם הגבהת טי צור‪ ,‬ל ך להנביה‬ ‫בהלךכ(‬ ‫ראובן אל הלבד?‬ ‫או סיד בפניו‬ ‫היה לך להגביה‬ ‫או לאהר שהביא לך‬ ‫הלבד‪ .‬ררעתו של ראובן לא היתה לאשקויי• מיאכא( והדר ל י ש ו ל כ ( אלא טיקחהיה‬ ‫נ‬ ‫ט( בכיי ודפוס‬ ‫‪ (r‬נכ״י ודפוס חמדה‪ .‬ח( נדפיס כשליחות‪.‬‬ ‫נ״נ ע״א דביי אניי שם‬ ‫י( נ״ק דף ק״ד עינ‪ .‬יא( תיקון ראז״ס במקום האמינה נדפיס ונס נכ״י‪ .‬וסוכן‬ ‫לאונן‪.‬‬ ‫הדנליס‪ .‬לי שלחה השרית ללאוגן סימן בעלמא לראובן ועדים חתומים פליו שתוא ממנה‪,‬‬ ‫אז נס ראינן האמין שנתרצית ואז לא היה תונע את שמעון‪ ,‬א״כ לק בזת תליא מילתא‬ ‫ינ( נ י נ ‪ cp‬מ״ת ע«א‪ .‬יג( עיין לעיל סימן ל״ג אות נ׳‬ ‫אס נאמין לשמעון נגד השרית‪.‬‬ ‫הערה א׳ ונס סימן ל״ד אית ד׳ הערת אי‪ .‬יד( תוספת ראזיס נספרו וחסר ננ״י נמו‬ ‫נדפיס‪ .‬טי( ננ־י ודפוס שמא שמעון טועת‪ .‬טז( נלומר לא למלאנתו של שמעון תלך‬ ‫ראובן‪ .‬יז( נ״מ דף צ״ז ע׳׳א‪ .‬יח( נניי ידפיס שניעות• יט( ‪ p‬תוא ננ״י‪ ,‬ונדפוס הלנת‬ ‫נ ( נג״י נלנד ראובן אל תלנד ינדפוס נלנד ראינן אלת לנד‪ .‬וראזיים‬ ‫וראז״ס תקן הנל‪.‬‬ ‫מחק נספרו מלות אלה לנד‪ .‬ולפי דעתי הנכון כמו שתקנתי נהלך נמקוס נלנד‪ .‬כא( תיקון‬ ‫נ נ ( ננ״י ודפוס מקמי דלימטי לך מיא‬ ‫ראז״ס נמקוס אלא שקוגין מיא נדפוס נמו ננ״י‪.‬‬ ‫‪67‬‬ ‫תשובות דית סימן לז‬ ‫ואושלך ברישא מקמי דלימטי לך מיא‪ .‬ומה ש ט ה ר ת ע ( להנכיה לא היתד‪ ,‬דעתו ש ל‬ ‫ראובן להשאילך לכך בעורו הולך ובא‪ .‬ועור נראץ דברים דאץ זה דומה למאן דבעי‬ ‫למישאל מידי וליטמר רנימא ליד‪ ,‬אשקיין טיא‪ ,‬דםשקיין טילהא אחריהי‪ ,‬אבל משאיל‬ ‫נ׳ טרותכל( אם הביא האתת להשואל‬ ‫היא ואין לו ש א ל ה בבעלים‬ ‫ככור ט ( דיכול לחזור בו‬ ‫והולך להביא האהרת‬ ‫אם יטשוך כנתיים בראשונה‪.‬‬ ‫אסי׳ בסאה אהרונה‪,‬‬ ‫הכל שם ש א ל ה אחת‬ ‫ראםי׳ כסיםטאכה(‬ ‫ון־נ לא נמרה משיכה‬ ‫הוי‬ ‫עד בא הלבד‬ ‫ובל צרכי האוכף‪ ,‬ש ש א ל ו בראשונה האוכף בהקונו‪ .‬ומכל הראיות האלו נראה שאינה‬ ‫ש א ל ה בבעלים ואםי׳ שבועה אצל ראובן אין כאן‪ .‬ואם האי תובע מן ההםםר שקילקל‬ ‫שמעון את המרכבה‪ ,‬אין לשמעון לסרוע הקנס והנילנול‪ ,‬רלא נרע םשואל ש ל א סדעה‬ ‫דאינו לוקה בקנסות ונילנולים אלא כשעת הנזילה‪ ,‬דנרמא ס ( בנזקין ק ל דטמור מדיני‬ ‫_ ועל שכר השליה נראה כי על שניהם‬ ‫אדם ודיני דנרםי לא הוי כי האי נוונא‪.‬‬ ‫הוא מדאמרינן אמר ר׳ אלעזר מי שנושה בהכירו מנה יוציא מנה על םנדיכח(‪.‬‬ ‫איכ‬ ‫טה לי הוא טה לי שלוהו‪ .‬ואם בשביל שזה טוען אינך טלוה כי אם על טה השרים‬ ‫אשבע שהשאלתניכע(‪ ,‬טכל טקום כל זמן ש ל א הוברר טלוה היא‪ .‬שכשטלוה כזאת‬ ‫מ ל ב י ם לטקום הועד‪,‬‬ ‫וכי אם יסםול שטרו‬ ‫ש ל מלוה או םזוייף יהזור הלוה ויתבע‬ ‫יציאתו? ועוד הואיל ושניהם מודים כי אין ב״ד כעירםל( מסתמא לטקום שיתרצו שניהם‬ ‫הולכים אסי׳ אין בית הועד א ל א הדיוט כמוני היום‪.‬‬ ‫וראיה לדבר‬ ‫מתהילת סרק זה‬ ‫בורר לו אהד דטוקי כערכאוה של סוויא שזה בורר לו ב־ר וזה בורר לו ב״ד כורחן‬ ‫לו עוד אהר אטי׳ ת א רהוק טדקא טשני כסיפא לא( אטי־ הן םוטהין דאטר ליה טי‬ ‫קא טטרהנא לך‬ ‫טכלל דרישא בטיטרה‬ ‫האי שינויא טטעטא אהרינא אידהי‪.‬‬ ‫וכל מסין‬ ‫או בשוטי או כשמתא‬ ‫עלויה בין לוה כין טלוה‪.‬‬ ‫ואע״ג דלא קם‬ ‫וראיה טהא ראמרינן כוסין אותו ודן בעירולנ(‪.‬‬ ‫דכדכרים‬ ‫ל א יוסי עבד‪,‬‬ ‫כראמרינן‬ ‫כשבועותלנ(‬ ‫ובכתובותלל( דשטתא כי נקטינן בכובסיה רמי‪ ,‬ואמריגן נטי במערכא מימני א נ נ ר א ד ב ר‬ ‫כי רב ולא מימני אשמתא לח(‪ .‬ואותו המלוה ש כפה לו( את הלוה הפסיד אם לא הלך‬ ‫לבית הועד‪ ,‬מאחר ש ל א כ ס א ו ת ‪ .‬אטי• אטר על טנת שאלךלז( שעל טי שיהיה הדין‬ ‫ואין כאן מקומם אלא אחר המלוח ואוסלך נרישא כמו סחקנחי נפנים‪ .‬כנ( נכ״י ודפוס‬ ‫שמנעה‪ .‬כל( כלומר למסאיל ג׳ פרוס מדמינן לה‪ .‬כה( כלומר דאפילו לא היה נלסוח‬ ‫המשאיל אלא נסימסא לאמליין דאיכא קנין מסיכה נינ דף פיה ע־א‪ .‬ט ( דהוי כנוד כן‬ ‫הוא נכ״י ונס נדפוס‪ .‬ולי נראה שצריך להגיה הוי ככור וכונסו על מימרא דרנ ושמואל‬ ‫נ״נ דף פיו עינ כור נשלשיס אני מוכר לך יכול לחזור אפי׳ נסאה אחרונה‪ .‬ואפילו נסימטא‬ ‫יכול לסזול ומכיש נרשוח משאיל‪ .‬כז( תיקון לאז״ס נמקוס דנימא נדפוס כמו נכ׳׳י‪.‬‬ ‫כח( סנתלרין דף ל״א ע״נ‪ .‬ועיין נסוס׳ שס דית ויוציא ועיין כמרדכי שס שתניא דנרי‬ ‫רנינו נשס ריי‪ .‬כפ( כלומר אשנע שתסאלתני על פי תשריס‪ .‬איכ אין אתת לא מלות‬ ‫ולא משאיל שלי‪ .‬ל( ננ״י ולפוס‪ :‬נעירס ולא נעירו‪ .‬לא( שמיא לרנ פפא שס כייג ע״א‪.‬‬ ‫לנ( סנתללין דף ל״נ עינ‪ .‬לג( שנועות דף מ״א ע״א‪ .‬לד( נתונות דף ע׳ז ע״א‪.‬‬ ‫לס( פסחים דף נ״נ ע״א‪ .‬נלומר מדנופין אותו משמע שאין צריך למלוה ליתן לו שכל‬ ‫יציאותיו אף אס ח נ ה הלוה נדץ‪ .‬לו( נן הטסחא ננ״י רק שננ״י איתא שנפר אח הלות‪.‬‬ ‫ונמקוס שנפר נ״ל שצ״ל שנפת‪ .‬ונראת שנונת רנט נזת לומר שלא זו נלנד שתלוה תפסיד‬ ‫יציאותיו שהרי ט פ ץ אותו נשופין אלא אף המלות נמי יפסיד יציאותיו שנפה את תלוה‪,‬‬ ‫חס ק הדין מאחל שלא נפאוהו שאין טפין למלוה ללון‪ .‬ונאמח הלנליס דחוקים קצת‪.‬‬ ‫ונדפוס חכי איתא‪ :‬ואותו סמלוס שנפל נלוה וט׳ ולאזיס הניה נספלו הלוה נמקוס &מלות‪,‬‬ ‫נמלוה נמקוס כלוה ומחק להלאס המלה לא‪ .‬והנוסחא לפי הגהתו‪ :‬ואותו תלות שנפל‬ ‫נמלוה תפסיד אס תלך לנית הוועד ונוי חת יוחל דוחק גדול ני נפילת הלוה מאן לנל‬ ‫שמיה ועול ששנש הספלים• לז( הלשון עגוענס ואולי ציל אשלח‪.‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן לז לח לנו‬ ‫‪06‬‬ ‫השכר‬ ‫לשלם‬ ‫שישלם וזה נתרצה‪ ,‬זהו הדין ל ש ל ם‬ ‫מלא‬ ‫שניהם סאחר‬ ‫בטאוהו‪,‬‬ ‫כמו לח( בלא תנא־ שחייב לעולם םי שעליו ל ש ל ם ותנאיה לא סהני ולא סירי‪.‬‬ ‫סימן לה‪ .‬שאלה מהר׳׳ר יוסף בר יצחק טאורליינם עוד בענץ הנ״ל‪.‬‬ ‫עוף‬ ‫שאלו זו מרבינו תם‪ :‬אמנם אשרי הנתלה ב א ש ל רב‪ ,‬עין ה׳ ועין טשטט‪ ,‬א ו ץ‬ ‫נהלי מים טעינות עסקי תהומות‪ ,‬אחר ביד יפו; רכינו הרב ר׳ יעקב ביר סאיר‪,‬‬ ‫אשר היציא ריננו לאור בעמקי הלכות וראיות מוכיחות על כל קוץ וקוץ תלי תלים‪,‬‬ ‫אך עריץ צריכין אנו למודעי‬ ‫לשבע‬ ‫ולאמת‬ ‫צריך ]לפצות[ א(‬ ‫את רבדיו‬ ‫מיד‬ ‫במיעוט שכלנו‪.‬‬ ‫שהשרית‬ ‫צותה‬ ‫וילסדנו‬ ‫לו‬ ‫רבנו‪,‬‬ ‫לקחת את‬ ‫הנוי אשר נמסר על •ד שמעון‪.‬‬ ‫לנוי אמיצרא ר־שראל חבירו ראמר רב אשי בפרק‬ ‫מי‬ ‫הנוזל‬ ‫אם ל א ירצה שסעץ‬ ‫המרככת‬ ‫טיד ראובן אט‬ ‫נרע טטאן ח ב ץ ארעא‬ ‫דמשמתינן ליה‬ ‫בתראנ(‬ ‫ער רמקבל כל אונטא ראתיא ליד‪ ,‬מחםחיה‪ .‬ואונסא טשטע אפי׳ אונםא ועקיטץ‪ ,‬ואעינ‬ ‫דליח ביה משום דינא רבר מיצרא‬ ‫א ל א משום דאמר ליה אריא חוא דקא מרבעית‬ ‫עלי וכיש הבא שעבר ש ל א כדין ררך הרמאית‪ .‬כי נראין הדברים שחשריח סעולםנ(‬ ‫לא צוותה‪ ,‬כיון שאינו רוצה ל א ם ח רבריו‪,‬‬ ‫ומי‬ ‫נרע מסחוי ססונא דהבריהד( דחייב‬ ‫משום רנםםר ממון של ישראל ביד נוי‪ .‬ר ב ש ל ם א אם נשבע שמעון ודאי ראובן הוא‬ ‫שלקה‪ ,‬וא‪-‬צס( שיפצנו מיד נוי כיון רנשבע ודאי אין הנויה באטחי(‪ ,‬דסתס נוי אנס‬ ‫ואפי׳ איני מביר בה שהיא בח חמורו וכמו שמפרש רבינו‪.‬‬ ‫שידע ז( שאין כאן שמאין‬ ‫שיורעין לשום המרככת ולא הכירוה ח( ופחחה כי ל א ראוה סקודם לכן‪ ,‬ואינן בקיאץ‪.‬‬ ‫ואף ראובן ושמעון ר א ם ח ן‬ ‫שאף הן אינן יורעין אצל מי נסחחד‪ ,‬ואי מ ח ס ת סלאכה‬ ‫אם לאו ולכמה עלה פחחה‪.‬‬ ‫וילמדנו‬ ‫רבינו‬ ‫אשמאי נוי כמו שסמכו רבותינו‬ ‫נכי‬ ‫קפילא ארמאה כיון דאי אפשר‬ ‫בישראל‪.‬‬ ‫כיון‬ ‫איםורא‬ ‫ואם‬ ‫דאיא בשמאי ישראל מי םמכינן‬ ‫דמיערבא‬ ‫בחיחיא ד א מ ח נ ן ליטעסיה‬ ‫אפשר‬ ‫בנדם ילסדנו רבינו אם יש‬ ‫כאן דין הלוקה‪ ,‬כיון ששניהם אינט יודעץ מ ש ל מ ץ ס ( חצי סתת המרככת לסי ש ו ס ת‬ ‫הנוים‪ ,‬כראמרינן בפ׳ השואל י( זד‪ ,‬אוטר איני יודע וזד‪ ,‬אוםר איני יודע יחלוקו וטוקטינן‬ ‫לה כםוםכוס‪ .‬ואם אי אסשר בנוים דליכא הכא רץ חלוקה דאינן יודעין סה לחלוק‪,‬‬ ‫מי מצי ראובן לנלנל שבועה על שסעון עיי אותה שבועה ש ת א הייב לו מן ח ש ח ח‬ ‫וישבע שאינו יודע‪ ,‬כמו שלמדתני רבינו ואפי• בדרבנן סנלנלין בסי כל הנשבעיןיא(‬ ‫ושלום יוסף בר יצהק‪:‬‬ ‫השיב‬ ‫לו רבנו יעקב‪:‬‬ ‫סימן ל״ט‪ .‬תשובת ר׳׳ת להנ״ל‪.‬‬ ‫ש א ל ח אחי ר׳ יוסף מים שאין להם סוף‪.‬‬ ‫ילפינן קנםא םקנםא‬ ‫וכיש הכא שחרירוח‬ ‫כי מדע אחי דלא‬ ‫אריאא( אמיצרא‬ ‫דהנריה נ ח ל‬ ‫םהיזק העובר ולא קבוע‪ .‬ואם אין שם שמאין מה י ט ל ש מ ע ץ ? נ ( ישבע הלה הטסדו‬ ‫לח( כמי כן הוסיף ראזיס נ ס ס מ יחסר נ ד ט ס וגס בכיי‪.‬‬ ‫ב( ביק דף קייד ע־א‪ .‬נ( כצ״ל‬ ‫סיסן לה א( תקין ראזיס יחסר נדפיס ינם נטי•‬ ‫ד( עיין ט ק דף ק‪5‬ףז עיב וטי‪.‬‬ ‫נמקוס השרית שמעולם נ כ ״ ודפוס‪.‬‬ ‫ה( שלקה יאיצ כצ״ל נמקים שלחה יעד‪ .‬ו( אולי ציל נאמנס‪ .‬ז( שידע נ ט י מדע נדפיס‬ ‫והכונה ידע רננו‪ .‬ח( כלומר סמרכנת קודם שנפחתה‪ .‬ס( כלומר כל אחד‪ .‬י( ט ע דף צ׳יז‬ ‫ע־נ• יא( סוף פ׳ כל חגשנעין‪.‬‬ ‫סימן לט‪.‬‬ ‫א( טיל נמקים שוס‬ ‫נכ״י ודפוס‬ ‫ואולי ציל שורה אריא‪.‬‬ ‫נ ( כלומר מס יטל‬ ‫תשובות‬ ‫‪69‬‬ ‫‪ m‬סימן לט מ‬ ‫ש ל א ס ח ס ת עקיטין ויטול‪ .‬ואם ש מ ע ו ן אינו רוצה להודות ל ש ו מ א שלו אם ראובן נ( אינו‬ ‫ר ש ו מ ת נוי‬ ‫רוצה ל י ש ב ע ב ש ו מ ת ו ל י פ ט י‬ ‫שקר‪.‬‬ ‫אינה ש ו מ א דימ־נם ימין‬ ‫דאין זה‬ ‫ד ו פ ח לקםילא ש א נ ו בודקין אחריו מ ה ט ע ם ת ב ש י ל אי חלב ט ע ם בה וכן פי׳ רנ־נו‬ ‫ש ל מ ה זקני ל(‪ .‬ואיני •ורע ד ש מ ע ו ן טוען‪ ,‬ד ו מ ה ל ס נ ה לי בידך והלה אומר אינ־ יודע‬ ‫דאינו יודע החם‪ ,‬ה כ א פטור דקא‬ ‫דסטור לרב נחמן ה(‪ ,‬ואפי‪ -‬ס א ן דמצדיך ל י ש ב ע ו (‬ ‫מודה כחיובית‪ .‬א ל א ש י ש ו ס ו בית דינו‪ ,‬ואם אין בעירו ש מ א י ן ילך ל ב י ד אחר שיודעי•‬ ‫לשום‪.‬‬ ‫וכי ת ע ל ה על דעתך בכיי ש ו מ א דדייני‬ ‫אית ליה ל ב ע ל ל י ש כ ע דאינו יודע‪.‬‬ ‫מ ה ע מ א דבר בדוק ש כ מ ו ה ש ו ד א ואומדן ד ע ת א על הדיינים כן ה ש ו מ א על ־דיינים‪.‬‬ ‫ונלנול ש ב ו ע ה בסוטר עצמו מן‬ ‫נשבע‬ ‫פוטרין אותו‬ ‫יבול‬ ‫ואין‬ ‫השבועה‬ ‫לחזור‬ ‫מה‬ ‫לכאן‪,‬‬ ‫מיכה‬ ‫הלא‬ ‫כיון ש א מ ר איני‬ ‫ולטעון ש י ש ב ע שכבר הודה ש א ״ א‬ ‫לישבע‪.‬‬ ‫כ‪) ,‬בענין קדירה בת יומא(‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫קדירה ב ת י ו פ א א (‬ ‫ה ל א ידע אהי ש כ ן פירשתי בהיותו הנה‬ ‫התורה העירה על‬ ‫כלי חרס שאינו יוצא מידי דפיו ל ע ו ל ם לכו ביום‪ ,‬ש כ ל י מתכות ומורק ו ש ו ט ף‬ ‫א ב ל כלי חרט אינו‬ ‫יכול לסרוק ולשטוף‪,‬‬ ‫ה ע י ד ה עליו ש י ש ב ר ואין‬ ‫י ש לו אם מחזירה‬ ‫ל ב ש ל בו נם ח ט א ח‬ ‫לכבשונוח‬ ‫ח ד ש ש ט ב ט ל ו ‪ .‬ואינו‬ ‫ואם ישתנו ער למחר יהיה נותר‪.‬‬ ‫דומה‬ ‫דלסהר‬ ‫כדאמרינן בזבח־םנ(‪,‬‬ ‫אסכלא‬ ‫לליבון‬ ‫דהתש‬ ‫הוי נותר‪.‬‬ ‫לפיכך‬ ‫ת ד ע ר ה א תקנה‬ ‫א ל א אין זה יציאה דהיינו כעין‬ ‫מקלקל‬ ‫והבא‬ ‫מחקן‪ — .‬ואין‬ ‫מ ב ט ל י ן א־מוד אין ענין לכאן כרחוק מזרח ממערב‪ ,‬דאין מבטלין איסור א ב ל מבטל־ן‬ ‫היתר דסנם סותר‬ ‫בנבלה‬ ‫מסרחת‬ ‫הנעשית‬ ‫ש ח ו ט ה כר׳ שמעון נ(‬ ‫אבל מ ש ו ם בת‬ ‫יומא נזרינן‪ .‬יעקב ביר מ א י ר ‪:‬‬ ‫סימן מ׳‪ .‬שאלת הרב ר׳ אליעזר בר נתן ממיינצא‪.‬‬ ‫שאל‬ ‫הרב ר׳ אליעזר בר נתן מ מ י י נ צ א א ( ‪ :‬הוצרכה• ל ש א ו ב מים מ ב א ר ש ב ע נ ( א ש ר‬ ‫ב ש ע ר יהודה סקוס ש ב ט ומחוקק‪,‬‬ ‫משש בארה שיקוי הצאן יין ישן ומבושם‬ ‫מים היים נוזליםג(‪ ,‬ה י ש י ש הרב ר׳ מאיר וספלני מימיו החביבים והנעימים המתפלנים‬ ‫מ ע ץ ההיים ל א ר ב ע ה‬ ‫ראשים‪,‬‬ ‫והנהר‬ ‫הרביעי‬ ‫ה ו א סרת ל(‪,‬‬ ‫אנכי אליעזר‬ ‫בר‬ ‫נתן‬ ‫שמעון לעשות? נ( חמלה יאונן חסל נכ״י ונס נדפוס והצגסיה נפנים ע״פ סיקץ ראז״ס‬ ‫ל( נלש״י שלפנינו לא נמצא‪ .‬כי לדעת רם״י שלנו נאמנות תקפילא לאו משוס ללא‬ ‫נפסלו‪.‬‬ ‫מרעי נפשית אלא משום שהוא מסיח לפי תומו עיין חולין דף צ׳׳ז ונתוס' ורץ שס‪.‬‬ ‫ה( ניק ‪ cp‬קי׳׳ח ע״א‪ .‬ו( זה דעת רש׳יי שם ד״ה פטור ועיין שם נתוס' ד״ה רנ נחמן‬ ‫ור׳ יוחנן‪.‬‬ ‫כ• א( קושית ר' יוסף חסרת נשאלתו הנ״ל• ולפי הנראה קושיתו היתה אי אמרינן לא‬ ‫א ס י ה תורה אלא קדירה נת יומא‪ ,‬א״כ מה זה שאמרינן התורה העידה על כלי חרס‬ ‫שאינו יוצא מידי דפיו לעולם? ועיין סוסי פסחים ‪ cp‬לי ע״נ לי׳ה התולה העידה וכי‬ ‫וזנחיס דף ציו ע׳־א דיה אצא‪ .‬נ ( זנחיס דף צ״ו עי׳א‪ .‬נ( ע״ז דף ס־ז ע״נ‪.‬‬ ‫ס י ק ס‪ .‬הראנץ הנודע הפלינ מאוד לא לנד נתורה וחכמה כי אם נזקנה‪ ,‬כי היה חי‬ ‫נזמנו של ר' מאיר מרמרונ ועודנו חי נםנת תתקי״נ עיין נראנ״ן דף י״ד ע־נ‬ ‫סימן כיו‪ .‬אכן מה שהוכיח נשס הנמלים מפופסי ניטין נראנ״ן דף ק״מ ע״א שחי ניוד נשנת‬ ‫ה' אלפים ושנע זה ד נ י שאין להאמין• ועיין מת שכתנ ע ל ז ה נספר אוי החיים צד ‪212‬‬ ‫א( השאלה והתםונה הזאת הונאה נס כן בספר ראנ־ן דף קמ״ח ע״א והלאה‪.‬‬ ‫והלאה‪.‬‬ ‫נ( כן הוא נראנ״ן נמקום עליזים‬ ‫נ ( ‪ p‬הוא נכ״י! אמנס נספר ראנ״ן איתא נית לחס‬ ‫ג ט י ועלוזיס נדפוס‪ .‬ד ( מכאן נראה שהיו לר׳ מאיר מראמרונ ארגעה נניס‪ .‬ורניס חשנו‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן מ‬ ‫‪70‬‬ ‫חלסירכם שוחר ט ו ב ח כ ם ו ד ר ש שלומכם כהדין עליה( לרבות; ומחליד‪ ,‬פניכם להשיבני‬ ‫דבר ולחביננ• דין זח‪ .‬ראובן אפיטרוםס ש ל יתומים חבעו לשמעון כביד כיח שאחד‪.‬‬ ‫ש ח כ ל יודעין שחיה ש ל אבותיו‪ ,‬ואחד‪ .‬דר בו כסח שנים ואין‬ ‫דר בו ש ל יחום הוא‬ ‫א ח ה סעלה ליו( שכר והשכר של כל השנים שדרח בו אניז(‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫חובעך‪.‬‬ ‫ונם צא סן‬ ‫ושמעון סשיב‪ :‬כיח זד‪ .‬שאחד‪ .‬חובעני שבירות‪ ,‬וחנוף נכסי סלונ אשחי ועא‬ ‫]ולא ליתוסים שאביה היה דר בו‪ ,‬וחיא אסרח לי[ ח( איני רוצח שחזקק לנכסי לשעון‬ ‫עליהם כלום‪,‬‬ ‫אס יתבענ׳ לדון‬ ‫אפיטרוםם היתום ‪( 0‬‬ ‫(‬ ‫אני אח־ עסו לדץ‪ .‬ואפיטרוסס‬ ‫סשיב לא אותה קראתי כי אם אותך‪ ,‬ואני תובעך שבירות ונוף‪ ,‬שאתה בבית היתום‪.‬‬ ‫ואש אשתך י ט ל ה לשצותך‬ ‫תבא לשני בית דין ותסעך בכל ענין שהיא יכולה‪.‬‬ ‫א מ ק ־ שהבית נכסי מלונ של אשתך‪,‬‬ ‫אשתי אני דר בו‬ ‫תתבעני‬ ‫על‬ ‫קרא‬ ‫השכירות‪.‬‬ ‫אותה‬ ‫לא כי של יתום הוא‪.‬‬ ‫לדון ותברר עשה‪.‬‬ ‫ואשיטרושס‬ ‫טענת חיחוש שחובעך‪ ,‬ואחה דוחה י(‬ ‫סשיב‬ ‫הלא‬ ‫אם יזכה‬ ‫וששעון ששיב‪:‬‬ ‫היתום‬ ‫ועל‬ ‫סכח‬ ‫על הבית אז‬ ‫בררתי הדיינים ואמרתי‬ ‫לשניהם‬ ‫אצל אשתך‪ ,‬איני רוצח לטרוח להביאה לביד‬ ‫א ל א או אתה דן עטי או תביא אותה לביד וחסצך‪ .‬ועוד היאך אתה אוטר שהבית נכטי‬ ‫טלונ אשתך הוא‪ ,‬הלא הבית הזה היה בין זה‬ ‫היתוט‬ ‫ואהיו‪ ,‬ואשתקד קנית מאחיו‬ ‫חלקו חשניעו‪ ,‬ועל אוחו חלק עצמו חוא חבעך שקנית שצרנתו ורוצה לסלקך‪ .‬טדינא‬ ‫דבר םיצרא‪.‬‬ ‫ואם נכשי שלונ אשחך היה הכיח לשר‪ ,‬קניח שאחיו‬ ‫חלקויא(‪ .‬וששעון‬ ‫סשיב‪ ,‬סד‪ ,‬שקניחי חלק אחיו באוחו כיח ל א שחייחי צריך‪ ,‬כי ודאי נכסי סלוג‪ ,‬א ל א‬ ‫שקניחי סאח חיחום‬ ‫]חלקו בכל חירושוח שהיו לו בסקום אהר עם היחום ד‪.‬זה[יב(‬ ‫ומשוס רווחא דסלחא אסרחי לו לחקנוח נם אח זד‪ .‬ש ל א יחזור ויחרעם כסו תרעוסוח‬ ‫ש ל זה היתום‪ ,‬ובלא יריעת אשתי עשיתי דבר זה‪ ,‬בי לא היתד‪ .‬צריכה לקנינו‪,‬‬ ‫יזכה היתום בבית דין כשירון עם אשתי אז יחבעני שצרנותויג(‪,‬‬ ‫ואם‬ ‫ותאשיטרושס סשיב‬ ‫ה כ ל נלוי ל כ ל ש ל א חיית נותן בכל חירושוח האחרות הצי כסף שנתת‪ ,‬אם לא ששני‬ ‫ביח זה שחיחוש חובע‬ ‫ששך‪.‬‬ ‫ויש‬ ‫סן‬ ‫הדיינים אוסרים שדברי שסעון נכוהים ויכול‬ ‫לדחוח חאטיטרוסם אחר אשחו משום דבעל בנכסי א ש ח ו צריך הרשאה יד( וכיון דלא‬ ‫הרשתו אינו נזקק ויכול לוטר כשתברר עם אשתי שהבית ש ל יחוס אז ידץ עטי על‬ ‫כי שס ‪.‬סרתי מורה שהיה לרבנו מאיר בן או בן בכו הנקרא נשם יוסף ואשר כנו אוחו נשס‬ ‫פורת‪ .‬וחשבו שע״ז רומז הראנ״ן באמרו והנהר הרביעי הוא פרת‪ .‬אן אלה הדברים רתוקים‬ ‫מאוד וכמה ספקות וספקי ספקות תלוין נהן‪ ,‬אס היה נאמת בן לרימ או לרשניס בן ששמו‬ ‫יוסף ושהיה נודע נשס פורת ושהיה בנר נימי מנע ואני אביו נמל כל כן עד שנמנה נין‬ ‫הנמלים האלה כמי שדומה להם‪ .‬ועוד זאת הדנריס הללו אינם יכולים לעמוד כנגד הוודאי‬ ‫שהיה לרננו מאיר נן ששמו שלמה‪ .‬את זה הוכיח נראםונה החכם דונ נאלדנערנ נמ״ע‬ ‫חלמון שנת נ' צד ‪ 9 2‬ואחמו נאו נראיות נרורות החכם ריא נערלינער נעיע מאנאצין ש־א‬ ‫צד ‪ 3‬והחכם ר״ל קויפמאנן שם שי נ לד ‪ 1 5 7‬עייש שהונא נפירושו של ר׳ אנרתם נן‬ ‫עזריאל במה פעמים פירושי של ר׳ שלמה נן רבנו מאיר ‪.‬חחי ריס״‪ .‬עיפ שלשה עלים הללו‬ ‫יקוס דבר‪ .‬ולפי הנראה הוא ר' שלמה נן מאיר אשר תונא נתוס' פסחים דף יךה סיב דיה‬ ‫שימ• וא׳׳ב אין לספק שמפלני מימיו של הישיש ר׳ מאיר המתפלנים לארבעה ראשים הן‬ ‫ארבעה מיו‪ .‬והנהר הרניעי הוא ר״ת• ומת שקראו פרת על שם שנקרא כמה פעמים הנהר‬ ‫ה( נספר ראנ״ן נהדין במקום כהדין על‪.‬‬ ‫הגדול ונזה רצה ראנ״ן לשנח את ר״ת‪.‬‬ ‫ו( נראנין לו‪ .‬ז( כן הוא נראנין ונטי חיא• ח( המלות נתון ההסגר הן מספר ראנין‬ ‫וחסרות נכ״י וגס ניפוס‪ .‬ט ( היתום חסר נכ״י ודפוס ואיתא נראנ״ן‪ .‬י( דוחה חסר נביי‬ ‫ודפוס ואיחא נראנ״ן‪ .‬יא( כן הוא ההמשן נראנין והוא הנכון‪ .‬ינ( המלות נתון ההסגר‬ ‫תן מראנין וחסרות נניי ודפוס‪ .‬ינ( המלות מן והאפיטמפס עד ויש מן הדיינים חסרות‬ ‫גראנ״ן כל וכל‪ .‬ו נ ט י ודפוס הן שלא נמיןומן לעיל קודם ושמעון משינ‪ .‬ואני הצנסי אותן‬ ‫תשובות דית סימן מ מא‬ ‫שכירות‪.‬‬ ‫‪71‬‬ ‫ויש אוסרים הא דאסדינן כעל כנכסי אשתו צריך הרשאה‪,‬‬ ‫כשסחזיק‬ ‫ה״ס‬ ‫אחר כנכסי אשתו והוא נ א לדון עמו‪ ,‬שאם אין לו הרשאה אין לו לדוןנוו(עםד‪,‬כעל‬ ‫|אינו[סז( מיענו נכסי דירי קאכלת אך יאםר נכסי‬ ‫כנכסים שהוא תושם ואוכל‪ ,‬שזה‬ ‫סלונ הן ולאו כעל דברים דידך אנא‪ ,‬והוא הולך ואוכל את שלו‪ ! .‬א כ ל הכא[יז( אש‬ ‫ל א יבדר שהם נכסי סלונ או הוא כעצסו או שתכא אשתו לפצותו‪,‬‬ ‫כדברים כעלסא אם ל א יכדרם‪.‬‬ ‫הלא‬ ‫איך יצא סב״ד‬ ‫הוא טוען לא בעל דכריס דידך אנא וכי אין‬ ‫ונא סאתכם רמתי תאמרו‪,‬‬ ‫צריך לבדר זה שאינו כעל דינו ויפטר‪.‬‬ ‫דברי מי נראין‪:‬‬ ‫סימן מ״א‪ .‬תשובת ר׳׳ת על הג״ל‪:‬‬ ‫השיב‬ ‫רכינו יעקב א(‪ .‬נם כי אזעק כ מ ר ( רוחי‪,‬‬ ‫נ‬ ‫נט הטל( אין אחי‪,‬‬ ‫וטרוב שיחי ת ש כה־ ג(‬ ‫אל הלקח ארון הקדש עטרח ראשי אחי הרב ר׳ יצחק‬ ‫ש נ ת ב ק ש לישיבה ש ל מ ע ל ה זה חדש יסיםה(‪ ,‬והניח שבעה יתומים ו(‬ ‫חיים ן(‪ ,‬אף נם זאת לא נ ס נ ע ח (‬ ‫אנינותנו‪,‬‬ ‫ואף לפי אבותינו י(‪.‬‬ ‫יעקב קטן אח־םינ(‬ ‫ולכל ישראל‬ ‫להשיב על דברי הרב ד׳ אליעזר‪ .‬יהי רצון מלפני‬ ‫אבינו ש כ ש ס י ם ש ל א נבוש ולא נכשל‪.‬‬ ‫כותב‬ ‫ואור עיני‬ ‫פסי‬ ‫בדמע‪.‬‬ ‫ונם היום מרי שיחנו ( חדשים לבקרים רבה‬ ‫ט‬ ‫אבינו מורנו שיהיהיא(‬ ‫כעוד אחינו הרב‬ ‫כיינ(‬ ‫ואבי‬ ‫יקרא אלי‬ ‫ואני‬ ‫ר׳ יצחק כחיים היה דן‬ ‫עטנו והיו הרכדימ שמח־ש כנתינתם מהר סיני‪ ,‬ועתה כראותנו כי אין איש עשינו רעם‬ ‫וחרד עינייד( ד ט ע ה ‪ ,‬ורכינו ש פ ו א ל איננו פה כי בקאםטו(‬ ‫יזכדנו‬ ‫אדוני‬ ‫שאל‬ ‫א ת אוהביו‬ ‫איזה‬ ‫יכשר‬ ‫ישנו עומר‪ ,‬צור ישראל‬ ‫לתיים‪.‬‬ ‫הוה או הוה ועל עסק‬ ‫שאל‪,‬‬ ‫הרין ‪ (re‬לא‬ ‫לכן לא החקקנו זולתי על הדיין יז( שאמר‪ ,‬שמעון יכול לדחות את האסיטרוסם‬ ‫ל כ ע ט ד אין לו הרשאה‪.‬‬ ‫דאץ לו‬ ‫הרשאה י ט ל‬ ‫לטעון כשביל א ש ת ך‬ ‫ד ט ק דקאמר מכה‬ ‫הפוכין טיליו‪ ,‬וכי תקנתו קלקלתו! הסך היה לו לומר דכיון‬ ‫האטיטדופס‬ ‫לומד לו‬ ‫צא פן הכיתיח(‪,‬‬ ‫לאו כעל דברים דירי אח‪,‬‬ ‫אשת־ אני‬ ‫מהזיק‬ ‫הא‬ ‫קא‬ ‫ואע״פ שאתה רוצה‬ ‫אם לא מפני הטירות ושכר הבית‪,‬‬ ‫מודה דהאי ארעא לאו דיד־ה‬ ‫ואשתך ואביה נילנים הם ואת לאו בעל דכדים דירי את‪.‬‬ ‫כדאמרינן בההוא‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫דקאמר‬ ‫ליה להכריח מאי בעית בהאי ארעא א״ל מסלניא ובניתה דזבנה מינך א״ל לאו קא‬ ‫קא מודית דאדעא דירי הוא ואת מינאי לא זכינתהויל לאו כעל דבי־ש דירי אתיט(‪,‬‬ ‫פס נדס סיקון לאז״ס‪ .‬יד( גיסין ‪ cp‬מיס ע״נ‪ .‬טו( כלומר אין צריך לו לדון‪.‬‬ ‫תיקץ ראז׳ם‪ .‬ח( המוסנר חסר נ ט י ודפוס וראנ״ן וכצ״ל לפי דעתי‪.‬‬ ‫טז( ע־פ‬ ‫נ( כן הוא‬ ‫סימן ס * א( נראנ״ן השינ לו )צ״ל לי( הרנ ר׳ יעקנ נר׳ מאיר שיחיה‬ ‫נראטן אמנם נכיי מר נחמת‪ .‬נ( נראנ״ן אמנם נכ־י ורנ שיחי ותשכח‪.‬‬ ‫ד( נטי‪ ,‬ונראנץ ואור פני נ ס הוא‪ .‬ת( כצ״ל נמקוס חדשייס נ ט י ונס נדפוס אמנם נראנין‬ ‫ססיו תמלוס זה חדש ימים• ו( נכ״י אנל נראנ״ן נניס ז( כצ״ל מפני החרוז נמקוס וחיים‬ ‫לכל ישראל נ ט י וחיים כל ישראל נראנ׳ן‪ .‬ח( נראנ״ן נמנעתי‪ .‬ט( נראנ׳ין‪ ,‬ונכ״י שיח‪.‬‬ ‫י( ואף לפי אנותינו חסרו נכ״י ודפוס ונמצאו נראנ״ן‪ .‬וטעמו וניוהר מרי שיחנו נםניל‬ ‫<‪ (fr‬נראנ״ן וכצ‪-‬ל נמקוס ז״ל נ ט י ודפיס‪ .‬ינ( נראנ״ן קטנס‪.‬‬ ‫אנותינו כלומר אניו ואמי‪.‬‬ ‫ינ( מכאן עד ותרד חסר נראנ״ן כי קצר נתעתקה‪ .‬יד( נראנץ ותירדנה עינינו‪ .‬טו( ‪Caen‬‬ ‫מקום נצרפת‪ .‬יעיין דנריס נכיחיס שכתנ על זה החכם אנרתס נערלינער נמ״ע פראנקעל‬ ‫מאנאפשריספ שנס י׳יז עמוד ‪ .185‬ועיר עיין לתחכס דוד ראזין נספרו על רשנ״ס עמוד ‪,8‬‬ ‫יעיד עיין לסהכם הזה נמטאו לפי׳ רשנ״ס אשר היציא לאיר עמוד ‪ 1 X‬ט ז ( נראנ׳׳ן והדין‪. .‬‬ ‫ח ( ןראנץ על דנרי ‪w‬״‪ .p‬יח( ‪ p‬תוא נראטן וכצ״ל נמקים לאי נעל דנריס דידי את נאמן‬ ‫תשובות ר״ת סימן ‪KO‬‬ ‫‪72‬‬ ‫אעיש שזה אינו אומר דזבנתה אשתו ואביה‬ ‫סינך‪,‬‬ ‫מה בכך עדי‬ ‫אבות כי(‬ ‫היו‬ ‫שם‬ ‫ועדיםיכא( מהודאת כנ( בעל דין שהוא אומר דזבנה מינך דכיון דלא אמר מ ( קמיה דידי‬ ‫זבנתה אין בדבריו כלום כדמוכה התם‪.‬‬ ‫ועוד לדברי הדיין ההוא מעשה דהדןא דא־ל‬ ‫להכרית מאי בעית בדאי ארעא א״ל מםלניא ובינתה ואכלתיה שני הזקת א״ל פלניא‬ ‫נזלנא‪ ,‬ומסקנא דשמעתא דדינא קאילכד(‪ ,‬לדברי הדיין היה לו למחזיק לומר למערער‬ ‫לאו בעל דברים דירי את ותלך והרץ עם םלוני שמכרה לי‪ ,‬ומדהתם ל א מצי למימר‬ ‫ליח כ״ש בעל בנכסי אשתו דק־ל קנין פ י ת ה לאו כקנין הנוף דמי‪ .‬ואם יבוא אדם‬ ‫לטעון ולומר‪ ,‬טח שוכח אוחו טערער באוחו קרקע סשום דלא ט ק ליד‪ ,‬חסחזיק לאו‬ ‫בעל דברים דידי אח‪ ,‬אבל אי טען מעניק ליה‪,‬‬ ‫ואחכה(‪,‬‬ ‫ואח לא‬ ‫דנראין הדבדיט‬ ‫כגון ואח סחח פיך לאלם‪ ,‬ש ל א יניחו ביד לחססיד קרקע בכך‪ ,‬טדאםרינן בעל בנכסי‬ ‫אשחו צריך הרשאה טאי לאו חכי קאסרינן לאו בעל דברים דידך חוא‪ .‬וחוב אטרינן‬ ‫ראובן שטכר שדד‪ ,‬לשטעון ובו׳ עד לאו בעל דבריט דידי אח נראין חדבריט דטענינן‬ ‫ליח ד א כ פ ל חנא לאשטעינן דאי טעין טענחא חיא כה( נכי‬ ‫אפי׳‬ ‫ראובן שטכר שדה‪ ,‬א ל א ודאי‬ ‫בעל‪ ,‬ולאוט(טענד‪1‬א נכי‬ ‫לא טעין טענינן ליה‬ ‫רידך‬ ‫לאו בעל דבריפ‬ ‫היאכז( ועוד אט יבא ראובן לדון אצל שמעון בלא הרשאה טי טזדקקינן ליה‪ .‬ונראה‬ ‫בעיני שאין ממש באותו דיין אפי׳‬ ‫אצל נדול בעלמא וכיש‬ ‫ש ל יתוטיט וכל טאי דטצינן לטיטען להו‬ ‫טענינן להו‪.‬‬ ‫לאו בעל דבריט דירי אה לולי טפני השירות‪,‬‬ ‫אצל יתוט דאנן אבוהון‬ ‫ויכול האטיטרוטפ לומר לו‬ ‫אבל טכה הטירות יש לו לאטיטרוטט‬ ‫לדון עטו על הטירוח בעל כרחו ש ל בעל האשד‪ .‬ואין הבעל דוההו אצל האשד‪ .‬בשוט‬ ‫ענין טנו דכיכח(‬ ‫טשחעי דינא אנוטא‪.‬‬ ‫ויש‬ ‫מרבוחינו‬ ‫ואינן בשעח הדין על נוף הקרקע ל א טשחעי אנושא‪,‬‬ ‫בנוף חקרקע טשתעי דינא אתמוייחו‪:‬‬ ‫טירות‬ ‫שאוטריש שאטי׳ יש‬ ‫אבל יש טירוח בההיא שעחא‬ ‫ונראין דבריחן טדקאםרכס( ח״ט דליכא שימח‬ ‫אבל אי איכא שירי וכוי דטיל( איכא נכסיט ש ל א יחו בחן שימח לעחט‪ .‬ואטי׳ ליכא שירי‬ ‫הוד‪ ,‬ליד‪ .‬לאשחעויי דינא‬ ‫טשוש‬ ‫לחייהולא(‬ ‫אלא קטכר‬ ‫אביי בחיבוריןלנ(‬ ‫פשתעי‬ ‫דינא אחרווייחו‪ .‬ולדברי אוחס הרבניש יכול אשיטרו׳ לוטו־ לו עללג( ח ב י ח צ א טתוכו‬ ‫ד ל א בעל דברים דירי את‪ ,‬אבל על השכר תדין עטי ושלט לי טיד ולכשחזכח א ש ח ך‬ ‫אחזיר לך שכרך שאין‬ ‫]לי[‬ ‫טורשח‬ ‫על‬ ‫חביחלד(‬ ‫וםן הכיח‬ ‫אצא וםהדרנא‬ ‫ליה‬ ‫נעל חנית נכ־י ודפוס‪ .‬יט( נ״נ דף ל' ע״א ובו׳‪ .‬כ( נראנ״ן ננדי ח ז ק ת אנוח והוא יושר‬ ‫נכון‪ .‬כא( ועדיפי כציל במקום עדיפי‪ .‬כנ( כצ״ל כמו נדפוס נמקוס לתוואת בכיי ובמקום‬ ‫מאותו נראנ‪-‬ן‪ .‬כנ( נראנין וחסר נכ״י ודפוס• כד( נ י נ ס ס דף ל׳ ע״נ‪ .‬כת( חסר נלאנין‪.‬‬ ‫כו( דאי טעין טענתא היא נני נעצ ולאו‪ ,‬כן הוא נראנ״ן וכצ־צ נמקוס דאי טעין פענתא‬ ‫נני נעל לא נ ט י ודפוס• כז( הדנריס סתומים וניל כונת רננו‪ ,‬שמתוך שתי מימרות דאניי‬ ‫יש לתוכיח דטענינן לית‪ .‬מתך דאניי בגיטין דף מיח ע״נ דנעל בנכסי אשתו צריך הרשאה‬ ‫דאמרינן ליס לאו בעל דברים את‪ .‬ומהאי דב״ק דף ח׳ ע״ב נני ראובן שמכר שדת לשמעון‬ ‫באחריות וכוי דלא מצי אמר לית נ״ח דראונן לראובן לאו בעל דברים דחד את דתית לו‬ ‫לאניי להכפיל דבריו ולאשמעינן בשני תמקומות תללו דבעל צריך הרשאת דאי ט ע ץ לאו בעל‬ ‫דנליס גני נעל טענחא היא‪ ,‬ונס נני לאוק שמכר שדה לשמעון היה לו לומר דאי מעין‬ ‫נ״ח לאו נעל דנריס אין טענתו טענה‪ .‬ומדלא איכפיל שמע מינה דאי לא סעין אכן סענינן‪.‬‬ ‫כח( תיקון ראזיס נמקוס הכא נדפוס ונמקוס תכי נכ״י וראנין‪ .‬נ מ ( נש״ס שלט ננינדן שם‬ ‫הכי נלסיק ולא אמרן אלא דלא נחית אפירי אנל נחית אפירי מנו דמשתעי דיכא אפילי‬ ‫משתעי דינא אנוסא‪ .‬אבן נלין שם ס ו ף פ' השולח הנירסא כמו כאן‪ .‬ל( נלאנין וכציל‬ ‫במקום דאי בכיי ודפוס‪ .‬לא( עיין ב״מ דף קיו עיא‪ .‬לב( גיאג״ן וחסר ג ט י ויפיס‪ .‬לנ( לו‬ ‫על גלאבין במקום לבעל בכיי ידפיס‪ .‬לד( הלשון מנומנם וציל לפי ה ע נ ץ ‪ :‬ולכשסזכת אשסך‬ ‫‪73‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן מא טכ מג‬ ‫ל א ש ת ך לה( והדון עטי‪ .‬וזאת ה ט ע נ ה ל א ראינו ב ש א י ל ה לכן ל א השבנו עליה שהרי‬ ‫מדברי הדיין ה ש נ י ש א י צ‬ ‫הרשאה אלא‬ ‫לטערער‬ ‫על אחרים‪,‬‬ ‫א ב ל למוחזק‬ ‫האוכל‬ ‫טירות אין לומר כן‪ ,‬טדבריו לטדין ש ז ה המהזיק אינו רוצה להוציא עצמו מ כ ה הבית‬ ‫וטירותיו‪:‬‬ ‫סימן ט״ב‪ .‬שאלה ותשובה‪:‬‬ ‫נשאל‬ ‫לרבינו תם םקרה היא‬ ‫ונשאר יין נסך בקנקן מ ע ט וערכתיו כחכית ש ה י ה‬ ‫טהזיק יותר מה• מודיאות אם ה ל כ ה וסורין כן?‬ ‫השיב‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫ע ר ו כ ת ה ש ב ת א ( ו ל א י ט ל ת י להאריך בדברים‪ ,‬אך אם ל א עיי ניצוק נ (‬ ‫נתערב טותר‪ ,‬ואט היה טיט בהבית‬ ‫נתערב לתוכו טותר‪,‬‬ ‫וכן הורנלת* בעירי‬ ‫כדי‬ ‫ל ב ט ל מ ע ט יין ש ה י ה בקנקן אסי׳‬ ‫לערב נ׳ כדי מיט או ד׳ בכל הבית וחבית‬ ‫כדי להתיר ע״י םילוק סינו כסי שאינו אם יקר מקרהו כענין לה שאירע לכם‪ .‬ואעיס‬ ‫שטסקתי כי סתם יינם בם׳ וסירשתי בסםק סין במינו שכתבתי ג(‪ ,‬ל א סמכתי על זה להתיר‬ ‫ל א לי ו ל א לאהרים‪ .‬א ך אם ה ס ס ד‬ ‫מרובה יותר‬ ‫מדאי התורה הסה על ממונן ש ל‬ ‫ישראל‪ ,‬ואני ל א אהום ו ל א אורה בו להתיר ד(‪ .‬ושלום ו א מ ת לכלנו‪ ,‬ורענן בהיכלנו‬ ‫ורעננה ערשינו‪:‬‬ ‫סימן מ״נ‪ .‬מכתב רבנו משלם לר׳ת‪:‬‬ ‫רבינו‬ ‫יעקב אב נ ר א ( בן נר ז י ו ן ו ד ה ר ן כבר בתיהנ(‪,‬‬ ‫ומבלעדיך אין א י ש ל ה ר י ס ג (‬ ‫ידיו ורגליו במרכבת נדיבי עם‪ ,‬כי לך ניתנה ]תורה[ ד( למורשה‪ ,‬ועל סיך אנו‬ ‫חיים‪ .‬לכן נסלאתי ה ט ל א ו ס ל א אני הצעיר הכותב על א י ש כמוך ש ה כ ל בו ה( ה ד ע ת‬ ‫ו ה ח ב ט ה והעצה‪ ,‬ש ב ה ן נבראו שסים ו א ר ץ איך ל א ה ל כ ח בדרכי הקונה ל ה ר ט ח ענוה‬ ‫עם חלםידיך והסרזחו( על סדותיך וחליחז( ש ם ו ע ח ח ( החלמידים ל ל א דבר‪ .‬ה ל א אם‬ ‫ש מ ע ח דברים אומרים מסי ולא ישרו בעיניך‪ ,‬היה לך ל ז מ נ י ולהודיעני לאמר‪ ,‬סלוני‬ ‫שאין לי מורסה על הנית אחזיר לן שכין‪.‬‬ ‫לה( נראנין ונציל נמקוס לאשתי נכיי ורפוס‪.‬‬ ‫מימן מכ‪ .‬א( ערוכת השנת כן הוא נכ״י‪ ,‬אמנס נדפוס ערוכת השגתי‪ ,‬ואולי ציל ערוכה‬ ‫ח ת לשון נופל על לשץ עריכת השנת מונעת אריכות לנריס‪.‬‬ ‫השנת‪.‬‬ ‫נ ( כלומר מחנית לקנקן התירא לנו איסורא‪ .‬ג( נספר הישר על חולין נ ו ט ס דף ל״ח עיר‬ ‫ותלאה סימן שפ״נ‪ .‬ד( נתמיה‪ .‬ותשונת רנינו זאת הונאה נהנה׳ מרדכי פ׳ השוכר את‬ ‫תפועליס ועיין ע־ז ‪ cp‬ע״ג ע״א תוס׳ דית יין ניין‪.‬‬ ‫ם י ק טנ‪ .‬תוכן תמכתניס הנאיס מכאן ועד סימן נ׳ הוא הויכוח שתית לו לרבנו משלם עם‬ ‫ר״ת‪ .‬ורמי משלס הלז היה מילידי נרנונת ושם תית איתן מושנו נעצה ה י נ נ י ס‬ ‫ותגדוליס אנשי שם שתיו שס ונתוכס ר׳ אנרתם אנ ניד נעל תאשכול‪ .‬עיין ייצבו הלכות‬ ‫קריאת תתורה דפוס לבונ ‪ cp‬י״ג ע״א שחתס שמו נ ת ו ן גדולי נרנונת תחת תתשונה שהינאה‬ ‫שם על דבר קריאת התורה נחומש‪ .‬אכן נעת ריבו עם ר״ת כבי יצא משס ותקע אהלו‬ ‫במלון )‪ (Melun‬כמו שנראה נבמה מקומות שרווח רית על שס מקומו תזה ונאשי תראה‬ ‫‪ff .KEJ. 1 p. 235‬‬ ‫דות רננו משצס בר נתן עיי; מה שכתבו החכס צדוק כהן‬ ‫והחכם גראס ‪ G a l l i a judaica p. 352‬וכפי הנראה מתון המכתניס עוד הכתנ־ם אחרים‬ ‫הריצו זה לזת ונאנדו‪ ,‬ופעמים שחסר נמכתנ על מה סרומז עליו המשיג‪ .‬ואלו הן‬ ‫מעוות שאין יכולין לתקון‪ .‬אכן תתשונה סימן מ״ח לא העריך רית לר״מ אלא למי עייו‬ ‫ונגדו‪ .‬א( גכ״י וכצ״ל נמקוס א מ ר ניפוס‪ .‬ויומז נזה על תאיר שס אביו של ר״ת ויפה‬ ‫נ( נדפוס לא ירום לליל ירים(‬ ‫כח הנן ככח האג‪ .‬כי פני שניהם כפני משה‪ .‬נ( משת‬ ‫איש‪ .‬ד( תיקון ראז״ס‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס איש שהכל נו כמון נכ״י ודפוס‪ .‬ו( כצ״ל במקום‬ ‫ח( כן צ״ל נמקוס שמחת נכי׳ ודפוס‬ ‫ז( אולי ציל וחשנת‪.‬‬ ‫ותערצתת ביסוס וגס ט י ‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סיטן טג‬ ‫‪74‬‬ ‫ואס‬ ‫כך שמעתי מסיך וכך וכך יש להשיכ‪.‬‬ ‫ואם היחה חשובחך‬ ‫שמעת אסרתיט(‪,‬‬ ‫בנחת אשובה ארעה אחיי דבריך ואוכלם כדבש ל ס י ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מ מ ה י(‬ ‫)בענין מנה יםים וקיש החדש(‪.‬‬ ‫והנני משיב יא( לסי‬ ‫הצד העזתי פני ביבוחי‪.‬‬ ‫כי נייםת מנה שנים ו ק י ש יובלינ(‬ ‫כך‬ ‫עניוח דעתי‪,‬‬ ‫נראה‬ ‫יע‬ ‫ל ך יבינו‬ ‫בעיני שהיא עיקי‪,‬‬ ‫םצינו בכל התלמוד נירםא אמיר• תויה א ל א ב י ב י פשוט ומפורש‬ ‫כי לא‬ ‫שהציוקים סויין‬ ‫בו‪ ,‬כנון אמרה תורה הבא עומי כססה ושתי הלהס בעצרת ע ( וטי וספירת יובל היא‬ ‫שבתות שנים ו ט ׳ מכאן‬ ‫מפורשת בתורה וםסית ל ך שבע‬ ‫מנהות היא תשובתך‪.‬‬ ‫ואותה ראיה שהביא רבינו ממסכת‬ ‫ספירה ל ש ב ת ו ת ולשנים‪.‬‬ ‫ואם הייתי שכננדך‬ ‫הייתי‬ ‫מהדרך כדאהררו ליה הבדיה לר׳ יהודה בהא‪ .‬כי אותו פירש שסידשת סמוך לביאתו‬ ‫ניכר בלבנה קטנה אי אפשר לעמוד דא״כ עיקר הנירםא חסידה היא סן הסדר‪ ,‬והיה‬ ‫לו לומר ניכר בלבנה קטנה‪ ,‬ועוד מהו סמוך לביאחו‪ ,‬היה לו לומר בביאחו ניכר‪ .‬וכן‬ ‫בעצרח בניאחו‪,‬‬ ‫מהו סמוך‪.‬‬ ‫ועוד חינח‬ ‫חדש אלא עצרח היאך ניכר בלבנה קטנה‪.‬‬ ‫הלא בששה בםיון אינה הלבנה ל א כיחרא ל א כנסייא אלא כקשחא‪,‬‬ ‫כקשח סי יוכל להכיר בה‬ ‫וכך הוא פירושה‪.‬‬ ‫אם הוא הםישי או שישי‪,‬‬ ‫ומאחר שהיא‬ ‫אלא בויאי יובל היא הנירסא‬ ‫מה יובל סמוך לביאתו ניכר כלומר סמוך לביאת ו מ ח ל ת חשבתו‬ ‫ניכר למה הוא סמוך למחרח שנח החסשים‪ ,‬כי מיד‬ ‫שנח‬ ‫שעבר‬ ‫החמשים מחרתו‬ ‫מיד מתחיל ביאת ו מ ח ל ת חשבון היובל האחר ש ל א ישחנה לעולם‪ ,‬אף עצרח סמוך‬ ‫לביאח חתחלת חשבונה ניכיח‪ ,‬זהו מ ה י ח י״ט הראשון ש ל פסח ש ל א ישתנח לעולם‬ ‫אז היא ניכית למה היא סמוכה‪ ,‬ואס ממהרת השבת בשבח ביאשיח משחעי ק י א לא‬ ‫תהא ניכית ביאתה‪ ,‬כי פעמים שהיא מהרת‬ ‫ייט‬ ‫הראשון‬ ‫ש ל פסה ופעמים‬ ‫שהיא‬ ‫שני או שלישי או יביעי ותו לא מיהי‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ומה‬ ‫ששמע‬ ‫)בעני! שעיר י״ח גד״ה(‪.‬‬ ‫רכינו אומרים משמי י ששעיר ד״ה דאינו‬ ‫כי לא אמרתי ש ל א היה‬ ‫קרב‪,‬‬ ‫שמע השומע‬ ‫וטעה‪,‬‬ ‫קרב אלא כך אסרתי ש ל א היה נזכר במקום שהיה‬ ‫לו להזכר‪ .‬אלא כסהו החודר‪ ,‬ואיזה זה ראש השנה‪,‬‬ ‫כי בחומש‬ ‫הפקודים‬ ‫כשהזכיר‬ ‫במוסף ראש השנה ושעיר עזים אחד להטאת‪ ,‬אמר הכתוב מ ל ב ד עולח ההודש‪ .‬הרי‬ ‫דהוא עיקר קרבן החדש ועוד רהא בתטאת משתעי קרא‪,‬‬ ‫תקריבו מלבד חטאח החודש שכבר‬ ‫קרב‪,‬‬ ‫כדרך‬ ‫והיה‬ ‫שהזכיר במוסף‬ ‫לו לומר זה חטאח‬ ‫ש ל יום‬ ‫הכטורים‬ ‫ושעיר עזים אחד להטאח מלבד חטאתהכפורים‪ .‬ולא רצה תכתוב לזכרו וכסהו ש ל א‬ ‫רצה להזכירו על שבא חטאח לה׳ על קיטרונ הלבנה ובהבלעה היד‪ .‬קרב א(‪.‬‬ ‫ט( כצ״ל לפי לעתי במקום שמעתי אמרתי נכ״י וכמקום שמעתי אמרתיו אס )וי״ו סל ואס‬ ‫נוסף בטעות על ענין ראשון( בדפוס• ותכונה אס שמעת א מ ר ת י כלומל שבאמת אמרתי‬ ‫מת ששמעת ונס תשובתך ננחת אז אשונה וכוי והנאון שייר הניח נספרו שמעתי א מ ר ו ם י ך ‪.‬‬ ‫י( נתמיה כלומר הייתי עושת כן כי מעילם לא העזתי פני נרנותי נשום צד‪ .‬וראזיס תיקן‬ ‫מזה נמקוס ממה ולפי זה טעמו מזה הצד ומחמת כן שלא נהנ רנינו כן עמי תנני מעיז‬ ‫יא( משינ כלומר על מה ששמע שדנר ר״ת על ר׳ משולס‬ ‫פני נרנינו להשינ על דנריו‪.‬‬ ‫ינ( נמקוס מנה‬ ‫קשות‪ .‬כי לפי הנראה לא כתנ ר״ת אל ר' משולם עצמו על ענין הזה‪.‬‬ ‫ימיס וקדש חדש נש״ס שלנו מנחות דף ס״ה ע״נ‪ .‬ועיין שם סוס׳ ד״ה מה חדש‪ .‬ינ( שס‬ ‫ב‪ .‬א( כאן נפסקה האנרח נאמצע ונאנדת חסימת האנרת‪ .‬ומתוך חשונת ריח נראה שעוד‬ ‫עסק ר׳״מ נאגרחו נענין תרומה שלא מן המוקף‪ .‬ועיין לקמן סימן ע־נ אוח ד׳‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סיטן טד‬ ‫‪75‬‬ ‫סימן מ״ד ]תשובת ר׳ת לר״מ על הנ־ל[‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫דלאא(‬ ‫בר‬ ‫הלא‪,‬‬ ‫ססיק אלא‬ ‫)גענץ מ נ ח ימים וקדש החדש(‪.‬‬ ‫כדטסיק חעלא‪,‬‬ ‫ואנא ואת ש ל ם ד ( ‪,‬‬ ‫מ ט עללאב(‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫הרב רי סשולם‪.‬‬ ‫לישיוף חרדלאנ(‪,‬‬ ‫כתבתה(‪,‬‬ ‫ולינטע‬ ‫עיקר על הגירסא‬ ‫ש ל א לצורך ולא םהטת קושיות נטלאתי עליך‪ ,‬ב• הסניהים ן שלא[ ו( ל צ ר כ ה ( אינם‬ ‫ז‬ ‫בכלל ברכו‪ /‬ולא זכדיח(‪ ,‬לשכד תיוסת הלשכה ט(‪,‬‬ ‫גהינם‪.‬‬ ‫ל א דייך ] א ל א [ י (‬ ‫שנשתנית טכל ש א י הםניהים‬ ‫ל ך לדעת שטי שכתב טנה‬ ‫יטיס‬ ‫שחלטידים הםניהים אינם טניהים‬ ‫כן‪ ,‬ליסטים שכסוחך כיבשוה‪,‬‬ ‫וכתב כסיחינו‪,‬‬ ‫וסניהי חנס‪ ,‬בעיני יינם‪ ,‬לשיורי‬ ‫וקדש‬ ‫החדש‬ ‫יביים של‬ ‫כי הפשוטות לקחת‪.‬‬ ‫יווקא כתב‪,‬‬ ‫חימה‪.‬‬ ‫ובעל התלמוד‬ ‫ואפי׳ היחה‬ ‫ויש‬ ‫כתבי‪,‬‬ ‫נידסת מלכותך יא(‬ ‫וכיש שיויע אני שאינה בן‪ ,‬שהיי ריח מאשדיק׳ היה‬ ‫ונם חלכות גדולות םאסטטיא‬ ‫ביוב‬ ‫הנהותיך‬ ‫לא‬ ‫ועוי כ־‬ ‫הסכימו‪.‬‬ ‫שיבוש נ ת ל כתבת כי ל א יאמר אסרה תורה אלא ב י ב י שהציוקיס סויין כן‪,‬‬ ‫שקי‬ ‫הוא‪ .‬ושפיל לסיפא דר־הינ( דקאטר מפני סד‪ .‬אטרה תורה הביא עומר וכוי ומפני מה‬ ‫אםרח חורה‬ ‫נסכו‬ ‫לפני‬ ‫בחנ‪,‬‬ ‫ודבר‬ ‫זה‬ ‫בע־כ‬ ‫אין צרוקיס טורין‪ ,‬וראיה לפתנסינ(‬ ‫הנרנם באתרונים‪ .‬ואם ספני שבזה יש מפני מהיד(‪ ,‬לא נשחנה בכך‪ .‬ועוד אמרינןטו(‬ ‫עולח חדש בחדשו אטרח תורד‪ .‬חדש וחבא ל י ) ח י ו מ ה ( קיבן מחיוםח חדשה‪ .‬וטעמך‬ ‫דעח ה כ ר פ ואט ססני שהיא חשובה לצדוקים‪,‬‬ ‫דרשה נשנית ולא לתשובחם‪,‬‬ ‫שבזה‬ ‫הצדוקיט פודין‬ ‫הא‬ ‫דטובא נטי איכא החם שאין הצדוקים מוריי בו‪ .‬ועור‬ ‫כדאמרינן בטגילהיז(‬ ‫ובערכין יח(‬ ‫טניין שאין מחשבין שעות‬ ‫לחדשים‬ ‫ואי אתה מהשב וכר‬ ‫ולא‬ ‫דזיל קיי בי י ב הוא אלא שעוחיט(‬ ‫ועור‬ ‫לחדשיט חיל עד חדש יטיס יטיס אתה מחשב‬ ‫ת ז ק ק לדרוש שטחשבין‬ ‫דרשוח הרבה‬ ‫יטיס‬ ‫ליחה‪ ,‬דההיא רטנחוחנח(‬ ‫לעיקר‬ ‫לחדשים‬ ‫יש ל ח ן כ ( איתוקים חנא ישבועייא שחזיו בהן עיי ירשוח‬ ‫יחמימוח‬ ‫חחיינד‪ ,‬ואוחהכא( שפירש אפרד‪ .‬חורה טנה וטיט וקדש חדש וכר‪ ,‬יטיס ימים ומנין מקיש‬ ‫מד‪ .‬ח ד ש שפוך‬ ‫לביאחו‬ ‫ניכר‪,‬‬ ‫שירש עיקר וניכר דסטוך לביאחי‬ ‫ניכר‪ ,‬דכי מיכם׳‬ ‫סיפן פד‪ .‬א‪ .‬כן ניאח מתון חענין‪ ,‬שמכאן ותלאה תשובת ל־ת וכן ח נ י ת ו לאזיס ו ם י ״ י נספייס‪.‬‬ ‫אמנם בדפוס ונס בכיי התשובה מחוברת עס השאלת בלי ש ו ס פילוד ומבלי רמז ה מ ו ל ה‬ ‫שכאן מתחיל תשובת רית על דברי ר״מ‪ .‬א ( נ ל ללא שתי תיבות כ ן ה ו א נכ־י וכצ־ל במקום נלדלא‬ ‫מלת אחת נדפיס‪ .‬נ( עיין יומא רף מ י נ כי ה ו ו ר י י ור‪-‬ל בפרת לא ה ו ו מ נ ק י מ י נ ה אלא‬ ‫כדמסיק מעלא מני כרנא וכן ה ו א המאמר נ י ב נ נ ד ה ד ף ס ״ ת ע ״ נ ועיין פירש־י ש ס כלומר‬ ‫דלא הוי ילפי מידי‪ .‬אלא שרנינו נ כ א ן שינה הלשון קצת ואמר נ מ ק ו ס כ ר נ א עללא לצורך‬ ‫החרוז‪ .‬והענין אחד כי עללא כמו תנואה ו נ י עללא מ ט י ן ע ל השדה‪ .‬נ( רומז ע ל פ ס ח י ם‬ ‫ו מ ה ה מ ם ך אל וליגמע‬ ‫כיח עיא אמל לנ י ו ס ף כפא ד ח ס א ננרא מוויה נ י ש ר ו ף ח ר ד ל א ‪.‬‬ ‫ד ( שלס לצורך‬ ‫חלא נלאה שלנינו מפלש כמו לישנא אחלינא דלש־י נישלוף נשין ימנית‬ ‫החלח עם משולם‪ .‬נדפיס ואשתלס נמקוס ואת םלס• ת ( כלומר ע ל ינה ש נ ת י ת שגילשא‪,‬‬ ‫שהיא נאמת שלא לצולן‪ .‬נלאה נעינין ע י ק ל נפלאתי ע ל י ן צא מ ח מ ת קושיות ו( כצ־ל ו ח ס ל‬ ‫נ ט י ונס נדפוס‪ .‬ז( לצלכה נמקוס לצורך מ ס ע ם החלוז‪ .‬ח( זכה נלשון יחיל נ מ ק ו ס זכו מ ט ע ה‬ ‫החרוז עס נלכה ולשכת‪ .‬ס ( עיין כ ס ו ט ס ד ף ק״ו ע־א‪ .‬י( כצ־ל לפי ד ע ת י ו ח ס ל נ ד פ ו ס ו ג ס נ ט י ‪.‬‬ ‫יא( כמו מדינתך‪ .‬ינ( הדש ד ף טיז ע < י נ ( כמו לדבל ו נ ח ל לצחות הלשון נ פ ת נ ס ה מ ת א י ם ע ם‬ ‫ה נ מ ס ‪ .‬עיין סוכה דף מיח ע׳׳נ ונלש״י םס דיה ה נ נ ה ‪ .‬י ל ( מ פ נ י מ ה א מ ל ה ת ו ל ה ושם ל ק א מ י ה‬ ‫תורת‪ .‬מו( כצ־ל נמקוס כדאמרינן נכ״י ו ד פ ו ס ועיין סושי רה״ש ד ף ה׳ ע״א ד י ה אוניה תולה•‬ ‫ח ( מניצה דף הי עיא‪ .‬יח( נ ל פ ו ס ערונין ולא מצאתי מקומי‬ ‫נח( מנחות דף סיה ע״נ‪.‬‬ ‫לא כערכין ולא נערונין ואולי ציל נזיר ד ף ז' ע י א ‪ .‬י ט ( כלומר למעוטי‪ .‬כ( כ י ו מ י‬ ‫אאיסיקס וננמלא שלנו איתא איתותנ‪ .‬נא( ואותה מ י ס נ ע ל הדרשה‪ .‬ואולי צריך לגרוס‬ ‫חשובות ר*ת סימן מד‬ ‫‪76‬‬ ‫וכן בעצרת ב ל ב נ ה נ נ ( שהיא בת ה׳ יטיס ידעינן‬ ‫פיהרא ידעינן דלפחר בעי ל ק ח ש י ‪,‬‬ ‫דלמחר בעי לקדושי ]בין מלפני ש נ ת [ ע ( אי נמי פלאחריו‪ ,‬כראסרינן בםסוך ל ש ב ת‬ ‫בין שלפניה בין מלאחריו‪ /‬א ב ל אי אמרינן אחר ש ב ת בראשית זימנין ובו׳ דמנין בי׳ד‬ ‫וזה כהלכתן‪ .‬ועל הטעות שהנהת‪,‬‬ ‫ל ח ח ח ל ח השכונו‪ .‬והדא ר פ ס ה‬ ‫אהר‬ ‫מי‬ ‫מעשה‪ :‬כמה‬ ‫מעות יש בו‪,‬‬ ‫הזכירו אעל עומר‪,‬‬ ‫שמירשת סמוך‬ ‫א ס הוא אחר ש נ ת בראשית‬ ‫יוחד הוא ניכר הרבה‪ .‬ויובל בלשון סקרא אינו ש ב ח רק יוכל ועוד נ ס ח ניכר‪ ,‬ד נ כ מ ה‬ ‫שנים הלוק יובל בין ר׳ יהודה ודבנןכל(‬ ‫ועוד‬ ‫שניונות במעות הגהותיך שהיא ל א‬ ‫לצורך ושקר‪ .‬כל מ א י טירושך ילעינו ל ו כ ס ( ‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫)בענין סאן‬ ‫דלא י ד ע ב כ ס ח שנין מ נ ו ע וזו*(‪:‬‬ ‫ח י ך שטעית באתת ביובל כי נם הוספה בחטאתך פ ש ע כמו כן שהניח ש ל א‬ ‫בחד• דר׳ יהושע‬ ‫לצורך ביובל בהא ד א פ ר רב הונא‬ ‫שפענו ט ש פ ך שנירסת‬ ‫במקומך אמר רב הונא בחד• דד׳ יהושע האי פאן ד ל א ידע בכפ׳ שנין בשבוע הוא‬ ‫בשבוע‬ ‫עומד ליהשיב כללי ביובל וטרפי‬ ‫שנץ‬ ‫וניבצר תרתין‬ ‫ופי׳ ו כ ד א ( ‪.‬‬ ‫וחפרת‬ ‫ונישקול ס כ ל ס א ה תרתי וסירשת א ש ר יהשוב הארס ס ש נ ב ר א העולם וניהשונ כ ל ל י‬ ‫ביובלי דכרבנן קיס ליה כדאפרי׳ בדיה ולאפוקי מ ד ד יהודה‪ .‬וניבצר תרתי ש נ ץ פ ס ה‬ ‫שאגו סוגץ לבריאת עולם‪ ,‬בהאידגא התקיינ‬ ‫ניתשוב תתקייא לטי ש כ ל שני העולם‬ ‫עד לאהר ״ ד כיבוש והילוק כולהו כללי בר סתרתץ שגין שהרי סשגברא העולם עד‬ ‫מתן תורד• אלפיים‬ ‫שגים עד לאחר שחילקו נ (‬ ‫וחסיח‪ ,‬וגיד‬ ‫]וא׳׳כ[ תתחילו לסגות‬ ‫יובלות אלםיים וחקיב‪ .‬וטשוס חכי כשטוחח סן חחשבון שגתיים‬ ‫השכינו ס ל א ה ר שהחחילו לסנוח יובלוח‪ ,‬ולטי חשבונו עחח ש | ח‬ ‫לדבריך ל א חרב חביח בשנייח‬ ‫בסוצאי‬ ‫שביעיח‪,‬‬ ‫ועוד‬ ‫שאתה‬ ‫הוי כאילו תתחילו‬ ‫ד בשבוע‪ .‬וחוקשיח‬ ‫עושה ס כ ל‬ ‫שנים‬ ‫שטיטוח דובלוח ם ש ח ל ק ו ועד עכשיו וחריג( פסקו כל אוחן שנים דאנלינהו םנחריבל(‬ ‫ועוד נלוח בבל‪.‬‬ ‫הכיח במוצאי‬ ‫וחאסר דרב הונא ל א אזיל בחר אוחן חםסקוח‪.‬‬ ‫שביעיח בשנייחה(‬ ‫והא דאסר ש ח ר ב‬ ‫לפי חשבון שחיו סטסיקין קאמרי׳ א כ ל רב הונא‬ ‫ל א סבר הכי‪ .‬נם בפתרונך טעית נם בנירםתך טעית‪ .‬בםתרונך ש ל ק ח ת השבונך ב פ ש ו ט ה‬ ‫סיום שהחחילו לםנוח לאחר ייד דכיבוש וחילוק‪ .‬הא ליתא‪ ,‬דבעכיה אי כדברי המקשה‬ ‫בערכין איח ל ך ובדמחלח בניין עזרא החחילו למנוח ובשיחא שלמו חיך רבנין הכיח‬ ‫קשיא ל ך אי כדברי רב אשיו(‬ ‫המתרץ דהוא בתרא‬ ‫והלכהא כוותיה לדבריך בעל‬ ‫כרהך שית שנין עד דםליק עזרא ל א התתילו ובשביעית שלמו תיך רבנין הכית קשיא‬ ‫ואוסו שדיש ומוסנ על י׳ יהושע מנסוס שם‪ .‬כנ( סיקון לאזיס כמקום ככל שנח כדפוס‬ ‫ונס נטי‪ .‬כנ( כציל ע״פ סיקון ל א י ם וחסל נדסוס וטי‪ .‬כד( םנסלקו אס שנס החמשיס‬ ‫כה( נכ״י ודפיס אין כאן‬ ‫עולה לכאן ולכאן או לא‪ .‬להיש דף פ׳ עיא ונשאל מקומוס‪.‬‬ ‫פילוד נין הדנקיס‪ ,‬אנל י‪ p‬הענץ המדונל ט מעסה הוא דנל חדש שמנו לו מקום סנוי‪.‬‬ ‫ב• א( עיז דף ס׳ עינ הנילסא שלסנינו היא נילסס לש״י האי מאן דלא ידע נכמי שנץ‬ ‫נשנוע הוא עומד ניספי חל שהא וניסשונ כללי ניונלי וסלסי נשנועי ונשקל ממאיז‬ ‫חלי ונשלי אפלסי ונחשנינה לפלטי נשטעי וידע כמה שני נשטעי וסימנך וטי‪ .‬וקאי על‬ ‫מנין השנים לאחל החלנן לדעה לש״י‪ .‬ועיין שם נסוס' ל״ה האי נילסס ליח האי מאן דלא‬ ‫ידע ננמה שני נשמע נינצל סלסין שנץ או ניספי ממש שנין ונחשונ כלל ניונלי וסלעי‬ ‫נשטע וסימנך כי זה שנשים וכוי‪ .‬וקאי על שנוס מלטה יונים‪ .‬ולעומס זה ‪:‬ילסס ל׳‬ ‫משולם ופילושו שקאי על מנין שנוס העולם‪ .‬ועיין לעיל כספל הישל הנלסס ‪ cp‬נ״ל עיל‬ ‫נ ( אלנעיס שנה נמלנל וי״י שנים של ט ט ש וסילוק‪ .‬ג( כצ״ל במקום והט‬ ‫סי׳ סצ״נ‪.‬‬ ‫בכיי ולפוס‪ .‬ל( עלכין ‪ cp‬י״נ ע*נ‪ .‬ה( שם‪ .‬ו( שס י״נ עיא‪ .‬ז( כצ*ל עיפ שיקון‬ ‫תשומת ר״ת סימן מד‬ ‫ליה לרכ וענא‬ ‫ל ך ‪ ,‬ואהה דלא כהד ופשוית‬ ‫לצורך ולא שכה קושיוה‪ .‬ונירסתך טעיה‬ ‫דד‬ ‫שועה אשי׳ לשי נירםחך שהיא שלא‬ ‫דבודאי הינ‬ ‫ובשלכס — ואהה שלבך בודה — ונישקול סכל‬ ‫בכל השסריש‬ ‫שאה‬ ‫תרהי‬ ‫ובשל אסששיא‬ ‫דהלכתא כר׳ יהודה‬ ‫ראשו־ ש נ ה המשיש עולה לכאן ולכאן‪ ,‬הדא דהכי שוסק דב ד‪1‬נא דנירסא הכי איהא‬ ‫ועוד כללי ו ע ז ( מאיוה והיכי לימא ליהשוב שישי בשבוע והאיכא הדא שתא יהירהא‬ ‫ביחד ס ח ס ש י ם ס ( ואס באח לעשוה כ ל ל סהששיש אין כלל כללוה שבאוהה שסועה‬ ‫כן‪ .‬אבל לשי ה א ס ה כללי סאיוה דכר׳ יהודה קיישא לן‪ .‬ושסקום שאחד‪ ,‬מביא סוברע‬ ‫אשר הרשתם בענלהי ששירשהי בשסועוה הנא דבי אליהוט(‪ .‬ואעינ דאמרינן בריהי(‬ ‫לאטוקי טרד׳ יהודה‪ ,‬בטהדורא קםא כתבינן והזרהי ודנהי טההיא שטעתא דהלכה כי׳‬ ‫יהודה‪ .‬וסשם כסו כן‬ ‫וקורס טעשה אטרהי שהלכה כ ד יהודה‪,‬‬ ‫לסדנו‬ ‫דקהני שחש‬ ‫ט ש נ ה באהד בהשיי ריר‪ .‬ליובלוה וסוקסינן כ ד ישסעאליא( דדריש הכי‪ ,‬ורבנן סבעי‬ ‫להו לאי אהה סקדש הרשים‪.‬‬ ‫והאי רבנן ליה הלכהא כווהייהו‪,‬‬ ‫הדא דשליני אסה‪0‬‬ ‫סחניחין ועוד דכטח טחטי איכא דמקדשין חדשיט והכי טברכינןינ(‪ .‬ורבר טשוט הוא‬ ‫דהלכד‪ .‬כר׳ אלעזר בר צדוקינ(‪ ,‬וסדדרש לחוספתויל( אבל טחחילחו‪ ,‬איצטרך סיפא טו(‬ ‫דקיא‬ ‫לטעוטי‬ ‫חוססת‬ ‫יובל‬ ‫ליד‪ .‬ל ש נ ח נ׳ שאינד‪ ,‬עולח‬ ‫בסופ‪,‬׳ לטי טשנחנו שהיא סהש והלכת‪,‬‬ ‫לכאן‬ ‫ולכאן‬ ‫דפייחד‬ ‫לוע לפי סאי‬ ‫ורבנן‬ ‫דרשי‬ ‫דסבירא לחו בד•‬ ‫אלעזר בדיש נח( אבל ר• יהודה ל א איצשרך ליד‪ ,‬ת( כדסוכח בנדרים ש׳ קונס יין שאני‬ ‫סועסיס( דהניא וקדשהם אה שנה ההסשיס שנה ונו׳ ד יהודה אופר וכוי ואיהו לא‬ ‫דרש קרא א ל א כסתם טחניהין דדיה‪ .‬והאי דלא אסר לאפוקי םדיבנן וי׳ אליעזר בר‬ ‫צדוק‬ ‫דסחניתא‬ ‫נינועיט(‬ ‫א ב ל ר׳ ייזודד‪ ,‬ליחא כסכילחאכ(‪ ,‬ואוחד‪ .‬ברייחא‬ ‫לטיכך הזכירה בקוצר ו ל א הזכיר דברי היק דיליה דליה הלכחא חכי‪.‬‬ ‫תדרים‬ ‫וכל מי שיש‬ ‫בו דעה לישאל יכול להבין שהלכה כר׳ יהודה‪ .‬ועוד דאטרי• בשילה׳ ערכין הא ודאי‬ ‫ד ל א כר׳ יהודדיכא(‪,‬‬ ‫ועוד דאטר רב הונא ונישקול טכל טאה היהי ונישדי אטרטי‪.‬‬ ‫ואתה סניהו וסחםרו שאין זח דבר שיניד‪ ,‬ארס מתוך דוחק‪.‬‬ ‫כן אהה יכול לומר על כל הלכה אין הלכה‬ ‫נידוי שזה קרוב למעשה כוהיס‬ ‫היקון הסועדות‪,‬‬ ‫איחסי‪.‬‬ ‫וכטו שאהה סהסר‬ ‫ולולי אחר אסרו נוזרני‬ ‫שהשיאו משואוה ושכרו להעיד על‬ ‫זה‬ ‫עליו‬ ‫הלבנה לקלקל‬ ‫כסו כן הסרה ש ל א לצורך לקלקל היקון שפימוה ויובלות‪.‬‬ ‫לאז״ס בעקום כלליהס נ ט י ולסוס• ס( אמנם זה לק אליבא לל׳ יהולס וצ״ע דאיכ היינו‬ ‫ס ן ומאי ועול‪ .‬ט( כלומל מה שהניא ל׳ מסולם לאיה דאין הלכה כל׳ יסולה מלאמלינן‬ ‫בליה לאסוקי מלל׳ יהודה‪ ,‬עיז כנל סעיל ליה לעיל נספלו‪ .‬ועיין סי׳ סצ״נ מסוס‪ ,‬ושם‬ ‫תלאס של״ת כתב דבליו לעיל בשנת תסקיפ ומאחל שהתשובה הזאה נכתבה בשנת ססקייג‬ ‫א׳׳כ דנלי לנינו לעיל תיו כתובים ד׳ שנים מקולס לזס‪ .‬אמנם קשת שבאותו ס י ק כתב‬ ‫נסופו דף ניס מיא נדפוס חיל‪, :‬כאשל תשנתי ללני משולס* )‪ p‬תוא נכ׳׳י אנל נדפוס‬ ‫למי מלאום(‪ ,‬אף שתשונת זאת נכתנח ל׳ שנים אסל זס‪ .‬וצ־ל שתכניס ל״ת סדנליס האלת‬ ‫אחל כן נמסדולא נתלא נתון לנליו סלאשוניס‪ .‬י( ליס דף פ׳ עיא‪ .‬יא( שם דף ס' עינ‪.‬‬ ‫ינ( מקדש חלשיס‪ .‬ינ( לית דף כיד עינ‪ .‬יד( כלומל מיתול לשון שנח• פו( לסי דעתי‬ ‫ציל לישא דקלא שתלי תמלות שנת תחמשיס דללשינן מינית למעוטי תוספת יונל נסופו הן‬ ‫קודמין למלה שנת‪ .‬נח( ל ק ק דף כיל עינ‪ .‬ח( כלומל לא איצטלין ליה להן דלשא אלא‬ ‫לתן דלי ישמעאל ננו של ל׳ יוחנן ‪ p‬נלוקת‪ .‬ואולי צלין למחוק תתינה לא וכלומל ל׳‬ ‫יסודה לא דלש כלננן שס משוס לאיצטלין ליה התיא קלא דשנת ססמישיס שנת לדלי‬ ‫ישמעאל ותניא אילן נליה שם‪ .‬יח( נדלים דף ס״א ע״א‪ .‬יט( כלועל משוס שדנלי ל״א נל‬ ‫צדוק ותנא קמא דיליס שנויים לקמן נמשנת ליה דף כיד ע׳ינ‪ .‬כ( נכ״י איתא כמכילתא‬ ‫נעל‪,‬וס ליתא נמנילסא נדפוס‪ ,‬ותאסמן נטן ונמטלתא כלומל נמשנת מסכתא דילן‪ .‬כא( עלכין‬ ‫לף לינ עיא‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן מד‬ ‫‪78‬‬ ‫‪J‬‬ ‫ועל‬ ‫)בעני! שעיר של ראש חדש כר״ה(‪.‬‬ ‫שעיר ש ל ראש תדש ששלחתי א( לך ש ק י ב ס ה ה י א דתניא בתוספתא דשבועות‬ ‫היה ר׳ שסעון אומר שלשים ושנים שעירים קרביס לישראל בכל שנה וטי ‪(3‬‬ ‫הן סוססי תדש עשתי עשרה‪ ,‬ונתיישב ל ך א ל א‬ ‫וסרברי ר׳ אליעור הקליר שפייט נ(‬ ‫שםירשת בכטא םתכסה בו שהתורה כיסהו‬ ‫דלא‬ ‫כתיב ביה‪.‬‬ ‫בכפא נשרוף‬ ‫הררלא‬ ‫שנאיה ררבאל(‪ ,‬הא את הוא דאטרת בתשובתך שהעיקר היטר שהיה לו לוטר ניכר‬ ‫בלבנה קטנה ה כ א ת י פ ר יתרה( ש ת ט א ת ל א הזכיר‪ .‬ועוד אי כתב ט ל ב ד ת ט א ת ק ש י א‬ ‫מובא רהוה לו למידרש כדדרשינ[ מלבד חטאת הכפוריפ כפ׳ קםא רשבועותו(‪ .‬ועוד‬ ‫לשון הנ שהתדש םתכטה כו לא משתמע אלא איזהו הנ ש ה ת ר ש מתכסה‪ .‬ועור הנ‬ ‫לא מיחוקס שפיר א ל א כרסרשי׳ או תבהר לשון ערוטים כדטפרש בערוך ?דפ טררשז(‪.‬‬ ‫ורירך ליתהח(‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הכל‬ ‫היופ‬ ‫יהרוש‬ ‫)בענין תרוטח שלא מן הםוק!‪.(8‬‬ ‫ההורש ויהריש המהרישהא(‬ ‫שנירטא היישינן‬ ‫שמא‬ ‫עשאה‬ ‫הנירפא בפירושנ(‪ ,‬ושקר אתה דובר‬ ‫בעל‬ ‫הבית‬ ‫כל‬ ‫הנהותיך‪,‬‬ ‫שאתה אומר‬ ‫על‬ ‫תרומת‬ ‫מעשר נ(‪,‬‬ ‫טצאת‬ ‫שבך‬ ‫ש ל ח ה שש ואני א ש ל ה וחזני שכר הדרך עלי‬ ‫ונשתעה ונראה ועוד שאתה מודה לדברי שכן הוא כמו שאני אוטר כיש שאני שונה‬ ‫חרומה ומעשר ומן ההורה אסור ועי׳ הדחק ]שרי[ כר׳ ינאי ביבמות ל(‬ ‫וכר׳ אליעזר‬ ‫נ‪ .‬א( כן תניח ראזיט נמקוט ששאלתי‪ (5 .‬תוספתא פ״א ושטעות ושט נאמל שניט עשי גשניט‬ ‫עשר חדשי תשנת‪ .‬ועיין נתוס׳ דיה דף א׳ עינ דית שסחיש ונטלת דף נויז עיא‬ ‫דית איזתו‪ (: .‬נאופן דמוסף רית והחיות אבר תנת מרונעות כסא‪ .‬ועיין נתוס' ט ח שם‪.‬‬ ‫ד( שסי מאמרות חונרו לו יחדיו חרא חיינו דאמרי אינשי כפא דחנוא ננרא נמות נשרוף‬ ‫חרדלא נפסחיס דף כיח ע״א ועוד תך דאמר מר נרית דרנינא מותיננא תיונמא כלפי סנאיה‬ ‫דרנא חולץ דף מ׳יג עינ וחאחרון תיא לישנא מעליא וכונסו שר׳ משולם נלכד נדנרי עצמו‪.‬‬ ‫ה( כלומר החסרון תוא יותר בדול שלא הזכיר שחטאת תחדש מתכסת‪ .‬ו( שנועומ ו ף נ׳‬ ‫עיא כלומר שלכך לא זכרתו כדי שלא יתי נדרש כמו נני מלנד חטאת תכפוריש ולא משוס‬ ‫שנתנלעח היה קרנ‪ .‬ז( נערך כס• ח( נש כאן עשיתי פירוד נין תדנקיש נ ט י ונש נדפוס׳‬ ‫כי לפי רעשי המאמר מן הכל היוש וכוי מורה על חפנין תחדש שינא‪.‬‬ ‫ד‪ .‬א( מאוד רנו המנוכוה <גננין זת‪ .‬נ ט י אימא הכל היוש יחודש חפדש ויחריש חמחרישח‪,‬‬ ‫ונדפיס הכל היוש ״‪.‬׳ש החודש ויפריש המחרישה‪ .‬והשלישי תוא תיקון ראז״ש יחרוש‬ ‫החורש נמקוס חודש החודש‪ .‬והוא הנכון‪ .‬כי נלתי ‪ pop‬רומז ט ס נזה נעומק לשוט על‬ ‫ישעיה כיח‪ .‬טד‪ .‬וטונסו לומר האם כל היוס ונכל עה יהיה מוכרח לשדי אדמהו ולהוליך‬ ‫ליזטן ולסתור אס כל דנלי ר׳ משולס ולתוציא את חקמשוניס אלו‬ ‫את חמסרישת ל‬ ‫הנתותיו וטעיותיו‪ .‬וניסי תחכם ר׳ דוד קויפמאנן נ«י אמר לי כי לפי רעשו צ״ל ויחריש‬ ‫המחריש נמקוס תמחרישת וכונסו האס כל חיום יחרוש החורש כהלל או יחריש המחריש‬ ‫כלומל או ישסוק ויחליש מלדני כלום מאחל שאין אתת שומע לדנמו ולתוכחתו‪ .‬ודסח״ח‪.‬‬ ‫ומליון ספלו של תחכם שייל שנשאל לי מראשי העיה דקיק פראנ נמצא ודיל‪ :‬מכאן ואילך‬ ‫לא נמצא נסשו׳ ל׳ משלס שלפנינו אך נפסקת נאמצע ע״כ‪ .‬ויזבל על יאנין כי מלל ‪ p‬נ ס‬ ‫ינלי לנינו הס נקושי ההמה נאיזו מקומות‪ .‬נ ( תמלות ‪.‬שכן מצאת תגירסא נסילוש״ הן‬ ‫ע״פ הגתס לאזיס וססליס נ ט י ונס נופיס ולזת הוסיף לאז״ם מליון נסון ענולה )ריח‬ ‫או אפשל אחת ספל אחל שכמנ לנינו משלס שמלא שש(‪ .‬ח ס נ ל ה ספק הננץ כי ע*פ זה‬ ‫יש לתנין מת שנתנ ליש אחל זה ושקל אתה יונל וכר עד ונלאה עיכ שהוא מולה על‬ ‫הספל שהזכיל לימ שמלא חגילסא שס‪ .‬נ( נימ דף ליס נמימלא י ל נ ‪ p>w‬נ ל יצחק ומיין‬ ‫מוס׳ שס ליה שמא ועיץ לעיל ניפיס יף ייג ע*א סי׳ לינ‪ ,‬ודף מיו נ « סי' ה י ס ודף ס״ה‬ ‫נדא סי׳ תקפ״ו‪ cm .‬ס״ת עינ סי' הקפיז• ועול עיין לעיל נסשונה סימן די אוס ני‪ .‬ד( ינמות‬ ‫ע‬ ‫‪1 P 7 C‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪79‬‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן מד מה‬ ‫ביי דשירות ערוגהה( וסשחגרום ש י מ ש תרומת מעשר תצמרך לתרוציס ולא תמצאם‪,‬‬ ‫דההיא דניטיןו(‬ ‫מוקמיג; ליה בטילי אוהדי משום קושיא דפוקף ומיתוקמא םתגיתין‬ ‫דככא מציעא כין בנהגים כין בישראלים ואיכא למ־תש לדרנגן כמו לדאורייתא כדמוכת‬ ‫כגיטין‪ .‬וכשיקדון מתמר־גן ד מ צ ה אדם כקב‬ ‫הואיל ואפשר לברר‪ ,‬דאי ל א הא‬ ‫ומזכין‬ ‫שלו‬ ‫לא קיימא הא‪,‬‬ ‫ליה לכהגים בדמי תרומה‬ ‫דהא קייל‬ ‫אפילו כא‬ ‫לו‬ ‫כעל‬ ‫התלוש ואסר לו של מעשר הן ז( ואשיי כתב ככלי תרומה כרי יוסי תלינן כחולין ח ן‬ ‫דרוכא חולין שתוקגין הן ומה שכחכ עליהן לשנחייא בעלמא נכתכס(‪.‬‬ ‫אכל כפיקדון‬ ‫יבא כעל ה פ ק ת ן וירצהי( אח פ ק ח נ ו דרוצה אדם כקב שלו‪ ,‬וחויא( לא לינרוס עליו‬ ‫] א ל א משום[ שמא יצטרך או‬ ‫שמא‬ ‫יוקירו או משום דמכרכינן‪ .‬ולכי‬ ‫ולכך יודעין‬ ‫ש ל א כחכחיו משום שהיחי סוכר שהוא טעמו של רכ נהמן כר יצהק וכך לא כחכחי‬ ‫מהשעה‬ ‫קבין‬ ‫אלא‬ ‫משום‬ ‫דמכרכינן‪.‬‬ ‫וחיים‬ ‫וכרכה‬ ‫לעוםקין‬ ‫לשמה יזכו לשמה‬ ‫וסשכורחם שלמה‪:‬‬ ‫שימן מיה‪ .‬תשובת ר״ת ;גד רבגו משולם‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫לבי‬ ‫)בדין חוטץ אפ יש בו ‪0‬שיס מגע נכרי‪(.‬‬ ‫ואלמלא מוראה‪ ,‬שטחים כראי ב(‪ ,‬כי‬ ‫ראה סורי הוראה א(‪ ,‬ולא מיראי הוראה‪,‬‬ ‫קראו קריאה לכראוח בריאה הדשה‪ ,‬למכור כיד אשה‪ ,‬כל טהרה וקדושהג(‪ ,‬כקול‬ ‫ענוח חלושהל(‪ ,‬וכחומר להמר‪ ,‬היה להם החומרה(‪ ,‬וכטיט חוצוח‪ ,‬אמרוח נטרצוח‪ ,‬כי‬ ‫החלו לרצוחו(‪ ,‬כנודרי פרצוח‪ ,‬לינטות שיטית‪ ,‬להטות כהוטותז(‪ ,‬פעוטות והדיוטוח‪,‬‬ ‫ל ה ט פ ו ת כסשופות שוטות‪ ,‬נשים‬ ‫תטטותין(‪,‬‬ ‫בעלות טטטותט(‪,‬‬ ‫והיום הוה חאטרגה‬ ‫לנויפ להביא ח מ ץ י ( ‪ ,‬לא נ מ ו ת ברמץיא(‪ ,‬נם פובלוח שחר בעוד חמה זורחת‪ ,‬חכר‬ ‫לדבר םיפן לפיחוי שמץ‪ ,‬ומבלח סחך בחומץ ינ(‬ ‫יעל שחיהם בשחהן‪,‬‬ ‫כי כל ה נ א‬ ‫לד‪1‬חח בששוטוח יש לו להעלוח על לכו כמה טעה זה הנאון או כל הנאוניס‪.‬‬ ‫בי‬ ‫ד נ ר טשוט ד‪1‬א אשי׳ לתינוק דתנא ע״י נ ש י ח שנין דחומץ שלנו אין משום יין נשך‬ ‫כאשר ששוט היתר יין מבושל‪ .‬כי שניהט למדין מן המשנהיג(‪.‬‬ ‫ויש ל ת ת ל נ איך‬ ‫‪ cp‬ל נ עיא ועי״ש נדב סוס׳ דיה אלא‪ .‬ה( סס ע״נ‪ .‬ו( נינוין דף ל׳ נדב ועיי־ש סוס׳ דיח‬ ‫וט‪ .‬ז( סנסמ־ין ‪ cp‬ל׳ ע*א‪ .‬ח( מעשר שני פיד מייא‪ .‬ס( ינמוס ‪ cp‬קט־ו ע״ב‪ .‬י( תיקון‬ ‫ראזיס במקום יכלת בכיי ודפוס‪ .‬יא( כציל במקום וכוי בכיי ודפוס‪ .‬וכמת רטנו נזה שמצי‬ ‫דבר ולא כל דבר מתירוצו של רב כתנא איצנורין נמי לתירוצו של רכביי‪ .‬כלומר אף שאין אלם‬ ‫רוצת נקב שלו יותר מתשעת קנים של חברו מימ רוצת תוא נקב שלו משוס שמא יצטע או‬ ‫משוס דמנרבין‪ .‬ועיין ל ק ק בדפוס דף עיד עיא ונדפוס שלנו סימן מיו אות א׳ ולפי דעתי‬ ‫אחת אלס אחר כתנ נגליון תדנריס וסו לא לגרוס עליו‪:‬‬ ‫ם י ק ט׳׳ה‪ .‬ותסכם שייר נ ס נ מליון ספרו‪, :‬גס זת אליו אן נלרך רמז אל מ י עירוי‪ .‬אנל‬ ‫ללעסי יתאגרס הזאת שלח ליס אל מלון למי עירו ממם‪ .‬ולפי תנראת שלחי‬ ‫משם שליח מייסל לרית לשאול את פיו על חחלשות אשר נרא רימ‪ .‬ועיין לקמן אות ה׳‬ ‫נסופו ואות ויו נתחלתו‪ .‬א( כן תוא נכ־י‪ ,‬ונלפוס מורי תמראס וראזיס מחק מורי‪ .‬ואולי‬ ‫ציל מור* ססורח‪ .‬נ ( כראי כציל לדעסי נמקוס ראה נכיי ודפוס ותוא לישנא דקרא נחום‬ ‫נ׳ ו׳ ושמחין כלאי‪ .‬והחכם דוד קויפמאנן כתנ לי שלדעתו יש להחזיק נראה שסיא אחד מן‬ ‫ג( רומז על סנילת נלה מנעול‬ ‫תעוסוס הסמאיס ורומז על מגמתו לאסור מת שתתימ‪.‬‬ ‫ל( כלומר נראיות שאינן סוקות‪.‬‬ ‫יום שהסיר ל׳ משלם ונס על החפיסה ענדש‪.‬‬ ‫ז( כסוסות‬ ‫ו( למצא רצץ וחסן‪.‬‬ ‫ה( כלומר שמר האיסור הוא לסם כחומר להמר‪.‬‬ ‫ח( חססוס כן הוא‬ ‫כמו טסות ואולי צ*ל נוסוס‪ ,‬אלו העניים ניסץ לף ליז עיא‪.‬‬ ‫נ ט י ונם נדסוס ולא אלע מ נ ס י ט מה לחספוס עם הנשים‪ .‬ואולי הוא מלשון חסא או‬ ‫שצ״ל שסאוס‪ .‬ס( המלטה' מ ר י ס נדנרי הנל וליק‪ .‬י( מעז על שהתירו חומן יין נסן‪.‬‬ ‫יא( שאיט מנושל• יג( מ ס נ׳ ״ל‪ .‬וממז על עמן הסטלה והשמן‪ .‬ינ( ע״ז דף ט ס‬ ‫תשובות ר״ת סימן מה‬ ‫‪80‬‬ ‫טעו הנאונים לאסרו‪ .‬ואם יטעון הטוען‪ ,‬נ ם ל כ ו ח ו סקילין עליו‪ ,‬שקד סיליו‪ ,‬שהדי נ ב ל‬ ‫מקומוה ער אסםסיא‬ ‫ועד‬ ‫בכלל נוהנין‬ ‫והדין עם הםחםירין‪,‬‬ ‫נ ו הומר‬ ‫כי מי‬ ‫לכתחילה להורות מהו הלא סישתקאיו(‪ ,‬ואש החומץ צמית‪ ,‬רטיא וקמיטסו(‬ ‫דקרי ליה האי‬ ‫ממית‪ .‬והלא ר׳ יוחנן ור׳ יהושע בן לוי בקצה גחלקינוז( רמאי‬ ‫יקל‬ ‫וכטעט‬ ‫הלא‬ ‫קרי ליה האי חמרא ואמוראי קיי ליה יין קוסם יז( והמרא דאקריםילן(‪ .‬ולשי שאין אנו‬ ‫בקיאין בחומץ יש לנו לההמיר‪ .‬ועוד מעשים בכל יום פעמים רבות יש שקורץ אותו‬ ‫חומין ויש נס־ שמקרשין ומכדיל־ן עליו‪ ,‬אבל מבושל ידוע לנו ולא החמירו‪ .‬ואפילו‬ ‫בשר עוף בחלב לא רצו להחמיר ולאסור במקומו ש ל ר׳ יוסי הגלילי יט(‬ ‫מחוך טעוח הוא‪,‬‬ ‫וביש בחומרוח שרצו‬ ‫שהחמירו לבני מדינה וכוחאי‬ ‫להחמיר‬ ‫ונשיםכ(‪,‬‬ ‫פ; יטעו‬ ‫ואעס״כ ר׳‬ ‫לבב‪.‬‬ ‫טועי‬ ‫כיון ש ל א‬ ‫ויש דברים‬ ‫נםליאל קורא למתיריי לא יחל‬ ‫דברו‪ .‬וזה איננו מהן‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אך‬ ‫)בעני! טבילה נדה ביום שביעי לימי נקיתה(‪.‬‬ ‫ליודעים הן חן נםא( על טבילוח ]נרה[ ביום השביעי שימירו מבעו׳־ יום ו ו מ ו ר ה‬ ‫אסרחו מלאו דלא‬ ‫חשוד וקבלה‬ ‫מאל‬ ‫שייך ב(‬ ‫חטוש‪ ,‬דקא‬ ‫וליטבלינהו ביום‬ ‫השביעי ולא פריך ולישחרי כיוס השביעי‪ ,‬דבע־כ אטבילה דליל ח׳ משוס סרך בחה‬ ‫קאי דאי־רי לעיל‪ ,‬וקא בעי מכדי פשק זכוה ניגהו מה לי אם ת ס ו ך בהה ומשני אעיפ‬ ‫דםרך בהה ליהא משום דרי שמעון‬ ‫וכוי‪ .‬וכן פירושו ר׳ שטעון אומר אהר‬ ‫מעשה‬ ‫דהיינו אחר טבילה חטהר‪ ,‬א ב ל אמרו חכמים אסור לעשות אותו מעשה ש ל טבילה‬ ‫שמא חבעול ויבא לידי סחירה‪ .‬ואם בא אדם לשרש דאהיחרא ]דהשטיש[ קאי טועה‬ ‫הוא‪ ,‬דמה עגין דרב פשא אצל סרך בהה‪ .‬ומזקניס אחבונן שכן פסק ד׳ סעדיח אצל‬ ‫הלכות נדה ור׳ אחאי שהיה ראש לגאונים‬ ‫שמביא ראיה מנדה ויולדה כייל‬ ‫ר׳ יהודאי נאוןנ(‪.‬‬ ‫שבדור‬ ‫כטו כן‬ ‫זה בהדייהו משוס דר׳ שטעון ולא הש לטרש‪ ,‬וכן‬ ‫וכבר היו טפשים שנהלקו על רבינו‬ ‫משוס קשיא דרסי כד ה ט א ל ( ‪.‬‬ ‫בפ׳ אהרי‬ ‫סוה‪,‬‬ ‫אעיפ‬ ‫ש ל מ ה למנוה כבנוה כותים‬ ‫ורש׳י השיב לטי ת ו ס ו ה ( דבט• בנות כותים תשובתן‬ ‫בצדן דההיא דשני ליה רבא השובה‬ ‫היא ולסוס חורפיה‬ ‫לא עיין בה‪,‬‬ ‫דהא‬ ‫טרקה‬ ‫רמי בר חשא דאמד שבקור‪ ,‬לקרא ובו׳ א ב ל חשובתו מתיך חברייתא דקחני יוס שסוסקה‬ ‫בו וכר ורמי בר חמא כסו שאילה‬ ‫היא‬ ‫ואינח‬ ‫בר חמא ל א סבר לה‪,‬‬ ‫עיקר דרסי‬ ‫דקאמדינן בפ׳ בתרא מדר‪ ,‬ורב ככוחאי אמר ל ש מ ע ח א מ כ ל ל דליחאו(‪ ,‬ועוד מדקאםר‬ ‫ליה ר נ ס פ א ל ר ב א ז (‬ ‫סכרי‬ ‫כולהו‬ ‫נשי‬ ‫דידן‬ ‫ספק זבות נינחו ליטבלינתו‬ ‫ד ש ב ע ה ‪ ,‬ואם נדנריהש דיוש שסוסקח נ ו סופרתו והיא ראתה‬ ‫ניממא‬ ‫יום ראשון ופסקה נ ו‬ ‫וא״כ הוה לה נדה דאורייתא יאיך ת ט נ ו ל ניום השניעי והלא נדה דאורייהא טובלת‬ ‫בליל‬ ‫שטיני‪ .‬וטחוך שדכינו ל א נחן לבו‬ ‫ושכננדו הוא עליו ]להביא ראיה[‪,‬‬ ‫לתשובחו‬ ‫לא‬ ‫ח ש ש לכוון‬ ‫את‬ ‫דנריו‪.‬‬ ‫והדין דומה ל ט ה שכתב‪ ,‬מתוך שטעה לטי תוטו‬ ‫בניכם ממזרים הם‪ ,‬וליתא דהאסרינן הכל סורים בבא על הנדה כוי שאין הולד ממזר‪.‬‬ ‫עיא‪ .‬ועיי״ש נסיס׳ ד ה דאי שהניאו שם מסלוקס רננו משולם וריס נזה• יד( עיין נ י נ‬ ‫‪** V‬י י * • יו( עיין פסשיט דף מינ עינ‪ .‬נח( נ י נ שט• ח ( קוסס כצ״ל נמקום חוסס‬ ‫יח( שם דף ציה עינ‪ .‬יט( חולץ דף קטיז עיא‪ .‬כ( פסחים דף י א ע י א ‪:‬‬ ‫נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ב‪ .‬א( ליודעיט חן ‪ p‬נט כ צ ל נ מ ק ו ם גט ליודעים חן הן נכ״י ודפוס‪ .‬נ ( נדה יף ס*ז‬ ‫פ*נ‪ .‬ג( נן הוא נהלכוה נדולוה דפוס וואי־שא דף פיד עיד נה׳ נדה‪ .‬ו ( נדה דף לינ‬ ‫ע״א‪ .‬ה ( הונא נספר הפרדס נהחלסו דף נ׳ עינ‪ .‬ו( עיי״ש נהוס׳ דיה ואיהו ועוד עיין‬ ‫נ ס פ ר ראנין דף ניע נדד ס י ק שיך‪ .‬ז( נדה דף ס׳יז מ״נ‪:‬‬ ‫‪81‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן מה‬ ‫ונם כתכ על דבר זה בנות כותים בועלי נדות שיום שפוסקת נו ששרתו למבין ד‪ .‬ועל‬ ‫תשובהן כצדו ליהא כדשרישית‪ ,‬ומהון־ ש ל א הש אלא לאמיתה של תודה דיסו שכנגדו‬ ‫אמיתי‬ ‫שאינו‬ ‫ועל החומץ ועל‬ ‫כדסרישית‪,‬‬ ‫הכא נפשו באלה דברת אשר‬ ‫המכילה‬ ‫יעשנה‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫עוד א(‬ ‫לו (‬ ‫אחרה היהד‪,‬‬ ‫)בדין אי ס‪6‬טיר ע ו ל ח לסנין(‪.‬‬ ‫להם לנלזחה‬ ‫נ‬ ‫לעשוח‬ ‫]ששי וחמישי[‬ ‫שביעי‬ ‫מממיר‬ ‫]כשבתזת ז[ ימים מזכים‪ .‬זמדוע ככה עשו‪ ,‬ה ל א זה דברי אשר אםרתיג(‪ ,‬כי‬ ‫כסשופות‬ ‫יש ל ת ת לב במה ראו קדמונים‬ ‫כסנילהו(‬ ‫בראש• חרשים קרי ש־חאה( בענינא דיומא וחד בריח‪ .‬ותו שיתא מואתח‬ ‫תינוקות שלנז כקיאין במה שאמור‬ ‫הלא‬ ‫הצור‪ .‬זכוי‪ .‬אך סכה הלכזה זסנהנ ר׳ עסרם ו( זרכ יהזדאי נאזן נהנו כן‪ ,‬וטעסא נראה‬ ‫לי ממאי דקיייל‬ ‫בשבהוה‬ ‫כסאן דאמר משטיר אינו‬ ‫וייפ מוס־פין‬ ‫עולה‬ ‫למנין‬ ‫על‬ ‫שבעה דמה נסשך‬ ‫מפמיר לםנ־ן שבעד‪ .‬הוד‪ .‬ליה האי לתוססוה‪,‬‬ ‫ססקו רב עסרס בסדר‬ ‫סתוך ההלכה‪.‬‬ ‫שבעה ש ש ה והםשה‪ .‬והורו לעשות ‪(f‬‬ ‫שלו ובהינ ל ק ח ת‬ ‫ואם אינו עולה כיש דהכי‬ ‫שבעה‬ ‫זנם לדברי השסתים ל ל א דברח(‬ ‫טובים מועין לדסותן אליהם‪,‬‬ ‫ש ל א סצינו ככל‬ ‫שסיר עבדי‪ ,‬ש א ס עולה‬ ‫עדיף‪ .‬וכן‬ ‫בעניני ח ו מ א ועוד ראיות נרולות‬ ‫תינת דית ושבת א ב ל בשאר יסים‬ ‫התלסוד‬ ‫פ ר ש ח פנחס למוספי ת ל י ם‬ ‫אלא לי׳ט קרכנות ש כ ה י כ ס ( ‪ .‬זכל שאינז בקי כסדר רב עמרם זבהלכות נ ח ל ו ת ובפס׳‬ ‫סוטריט‬ ‫ובפרקי דר׳‬ ‫אליעזר‬ ‫זכדרכה‬ ‫זבהלטזד ובשאר טשרי‬ ‫אנדה‬ ‫אין לו להרוס‬ ‫דכרי הקדסונים ופנהנם‪ ,‬כי יש עליהס לסמוך בדברים שאינפ פכהישין תלטוד ש ל ט‬ ‫אלא שטוטיסין‪.‬‬ ‫סנהנים בידנז‬ ‫והרבה‬ ‫ופרשת פנחס‬ ‫על טיהס‪.‬‬ ‫תוספת היא‬ ‫ואץ‬ ‫לכוללה עפ שבעה‪ ,‬והשבעה י( איתקין לקרות בת־כיא( אטילז ל ד כ ר י ו ע דלא דפי לחח‬ ‫ושבת‪ .‬וטוב לםנותו בתוספת ולטי דברי האנשיט ההפה קללות בתעניות‬ ‫ג^או‪ ,‬ש כ ך‬ ‫שניט זט׳ ויחל ל א סצלנויב( כסו שפ׳ פנחס ל א פציגו‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫גס‬ ‫)בענין ט ־ כ ח נ ד ב ע ב ת ( ‪.‬‬ ‫שפעחי שעקיו ברכח נד ב ש ב ח ז חיללו המקדש‬ ‫פעונוח‬ ‫ד ל א סשום‬ ‫ברכחא(‬ ‫ואינו‬ ‫חיבת סצות‬ ‫הוא‬ ‫חסד‪.‬‬ ‫לסים‬ ‫אחרונים‬ ‫א ל א סשום סכנה‬ ‫זחכת הפצור‪.‬‬ ‫כי כסה חוכות‬ ‫ואינפ‬ ‫נרכז‪/‬‬ ‫שחובר‪.‬‬ ‫מעוגימ‬ ‫אעינ דססכינן אוהייחם קדושיטב(‪,‬‬ ‫א( נ ס כאן בלבל ס ט ס ב וסמלפיס סעניניס ומסח כאן ססימס בשני מנעים שוניפ‬ ‫י ג‬ ‫ו ל ק ק פחיסה ו ס י ק באמצע סעגץ‪ .‬נ ( כציל לסי לעתי במקום לא נכיי ולסוס ויאו״ס‬ ‫תיקן לי‪ .‬ומנהו שבמפת מ ס ו רצח לגלות לקדמונים עוד חילוש אהל מה שלא נודע‬ ‫ת( כציל במקום באימא פיס‬ ‫נ( לעיל ב ס י ק תקודם‪ .‬ד( מנילת ‪ qp‬כיס עיב‪.‬‬ ‫לתם‪.‬‬ ‫מקומות קלשהא בכיי ונס בלפוס‪ ,‬הקץ לאים‪ .‬ו( עיין בסלי שסיימ לשבה של מ ממיס‬ ‫לסוס וואלשא ‪ cp‬כיס ע״נ‪ .‬ז( כלומר שחורו למשות כן נשנסוח מיס משום לסוי מילהא‬ ‫לשדא לסיווייתו‪ ,‬אבל באמת לעת ליה להלכת כעאן לאמרי עולת‪ .‬מיץ סיס׳ המגיש ‪ cp‬כיס‬ ‫ע״ב זדה בשני ימנילה ‪ cp‬כיג עיא ליס חל אמל‪ .‬ס( על לאיסס מענילת כיס ‪JTD‬‬ ‫ס( עיץ עגילה ‪ cp‬ף נדב ובסוס׳ שס ח ה ושאל• י( שנעה והשבעה ה ט איתא בכיי וגס‬ ‫נלסוס ואולי נאמר מפני י״ס פסל לחיות בשנת‪ .‬ויוסל נ ‪ p‬לסי דעתי להניח במקומם המפה‬ ‫והסמשה‪ .‬יא( לקמת בהיכ כציל במקום לקולגטס בכיי מ ס ו ס ‪ .‬יב( עיין מוס׳ עגילה‬ ‫ר\> ל־א ס״נ דיה לאש סיש ב ש ו ט ‪:‬‬ ‫א( עיין מוס׳ שבה כיה נדב ח ס סובת‪ .‬ב( נ ל ט ס ‪ cp‬נ*ג עיינ‪ .‬ועיין ממחול דסלי‬ ‫ד‪.‬‬ ‫צד ‪ 80‬שכסנ דלנן עגלטן אנל של שבס משוס י ש נ ס איקט ואסמטה אקלא‪.‬‬ ‫ועיץ בשלטי נמלים ונםגסס מלדכי שנס סי נ םכתט עול פעם אסר ללנט משלם מפום‬ ‫‪8-2‬‬ ‫ובספר•‬ ‫תשובות ר ־ת סימן מה‬ ‫אנדה‬ ‫נ מ צ א ת והוא ל נ ש י ם‬ ‫רבה ובסדר י ב עמרם איתא‬ ‫וקודמת‬ ‫לקידוש‬ ‫המרבה ש מ ח ו ת‬ ‫כתובות‬ ‫ולגר‬ ‫היוס‬ ‫ובהלכות‬ ‫וביש שכתובה‬ ‫ה מ נ ה ל ( ובמה‬ ‫רב •הודא•‬ ‫בס‪••:‬״‬ ‫למען ‪ :‬׳ ב ו‬ ‫ונרה והלה והדלקה‬ ‫אנדה‬ ‫בבראשית‬ ‫אורו ש ל עוייש ‪ :‬מ פ ו י ש‬ ‫ש ל ש ת ן הוכה וברבי‪ .‬ל ש ל ש ת ן ג ( ‪.‬‬ ‫ברבות‬ ‫מצאנו בסדר‬ ‫ר׳‬ ‫סעדיה‬ ‫ברוך‬ ‫א ש י ע; אגוז ״ביוצא בהן היבי־‪ ,‬אע״פ שא•‪;:‬‬ ‫ובדישות שדוישין בשבת ‪ : :‬ל השומע •שהק‬ ‫לו וכל ה ע ו ק י ה י ע ד ן ‪.‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫עוד‬ ‫)בעני! ב ר כ ת אירוסין ונישואין(‬ ‫א( א ה ת מ ע ט היא שהרנילו ל ע ש ו ת ברכת אירוסין וניש־אין על בוס א ח י ‪ .‬ועיז‬ ‫יש תימהנ(‬ ‫שהר־ בבית התנים נתקנה ב י נ ת התנים‪,‬‬ ‫• נ ־ כ ת אייוסין בבית‬ ‫אירוסיןנ(‪ ,‬והואיל ובשני מקימות נתקנו א״א לבוללם ובעל ‪ :‬י ה ־ נ ־ אש על כוס ןאי(ל(‬ ‫נתקנו שת־ כוסות הם‪ ,‬ואם בלא כוס נתקנו ה ב א ל ע ש ו ת ם על הכוס שת־ כוסות י ש‬ ‫לו ל ע ש ו ת נ נ נ ד תקנתם בשנ• מקומות ו ל א לעשותם שת• קדושות על כוס אהד‪ ,‬מ־די‬ ‫דהוה א ק י ד ו ש א ו א כ ד ל ת א ת ( ‪.‬‬ ‫והכי •טפיר טפי‪,‬‬ ‫ואע״נ דייא מ צ ע ו כוש בתלמוד א ל א‬ ‫אמרינ; כריך ש י ת ו ( ‪ ,‬י ש לנו לתפוש דרך הישרה הואיל ונהנו בוס ו י כ ־‪,-‬ודאי הנהינו‪.‬‬ ‫ועוד כי בברכת אירוסין היא בסקילה‬ ‫ו ב ב י כ ת ;•שואין היא בת;ק והוא כניסת הופה‪.‬‬ ‫וסנהנ נ א ה שהנהינו יבינו ש ל מ ה בדורו ל ה ס ת ל ק ולהתעסק בשום דבר ל ע ש ו ת ה פ ס ק‬ ‫נ י ן כרכת אירוסין לנישואין‪ ,‬ו י מ צ א כתוב במחזיי שתיקן הנדיב ר ש מ ה ה ( ‪ ,‬ש י ש בו‬ ‫ז‬ ‫שיי׳ י ו ב דבדיס מ ס ד י‬ ‫הוא ברוב מקומות‪.‬‬ ‫י ׳ ע מ י ם והלכות גדולות ויכינו ש ל מ ה ו ש א י נאוניש‪,‬‬ ‫זלדידן מזינת כוש ש נ י ו ש פ י כ ת כוס ראשון‬ ‫ו א ף כי ח י ל אישים אנכי מ מ נ י ת צ א הודאה וו‪,‬‬ ‫ש כ ל ח(‬ ‫ת נ מ י ו ן מיניה‪.‬‬ ‫ושתייתו הזי הפסק‪.‬‬ ‫ה ד ב י י ס ה פ ש ו ט י ם מ(‬ ‫בהם קימונים להקל‪ ,‬יעשו ב י ב י י י ב א י ! ב־ א ת א פסק דינא דיד־‬ ‫ומצוי‬ ‫ושנו‬ ‫קמ־יכו ל א מ ע מ ד‬ ‫ואש הדברים פ ש ו ט י ם להקל )ונהנו( ]ושנון להחמיר‪ ,‬א ל יורו להקל‪,‬‬ ‫שאין משיכ־ן א ת הארי א ל א בשניו‪ .‬ואף ב א ו נ א באומאיא(‪ ,‬ובמי; במ־נויכ(‪ ,‬ו מ י צ ו י י ג ( ‪,‬‬ ‫לאמלינן בפ׳ התכלת כל‬ ‫נמרלכי שס חשונת ליי‬ ‫ג( זה הלשון לא מצאתי‬ ‫נדפיס הנ״ל פסק לבק־‬ ‫מצוה שאין לעשותה נמר מלאכת מצותת אין מנרנין‬ ‫על זה‪ .‬ועיין לקמן נתשונה ר״ת לר״מ עצמו שהניא‬ ‫בסלר רב עמלם שלנו• אמנס נתחילת סלר שבתות‬ ‫והובאו שס ממש דבלי מיוזול ויטלי הנ״ל‪ .‬ד( שנת‬ ‫עלית‪ .‬וע״ן‬ ‫נס טעם זה‬ ‫דף כ״ל ע־נ‬ ‫דף כ״נ ע״נ‪:‬‬ ‫א( המשך לתשובה הכיל‪ .‬ב( בכ״י ודפוס תימא‪ .‬נ( כתובות דף ז׳ עינ‪ .‬ד( לפי‬ ‫ה‬ ‫דעתי צרין למחוק א' תכתוב בכיי ודפוס‪ .‬ה( כן הוא נכ״י וגס נדפיס‪ .‬ותימה דתא‬ ‫נפסחיס דף ק י נ ע*ב אמרינן דאדרנה גבי קידישא ואנדלחא ני״ט שחל להיות אחל תשנת‬ ‫אומליס יקנה״ז על נ ו ס אתד ופריש שס טעמא משום דהבדלת וקידוש חדא מילתא היא‪ .‬וניל‬ ‫שיש כאן טעות סופל וצלין להיות נלנת המזון וקידוש נמקוס קידושא ואנדלחא‪ .‬ועוד עיין‬ ‫שם בתוס׳ ליה שאין אומרים ותלאה שהובא םס דעת לבינו משולם נענין אחל‪ .‬ו( עיין‬ ‫כתובות דף ח' ע״א‪ .‬ז( עיין מחזור ויפרי סימן תסיט צל תקפ״ו ותקפ־ז‪ .‬ועול עיין נפלדס‬ ‫ללש״י לקופים דסוס קונשטאנדינה דף נ״נ ע״ד‪ .‬ועיין לקמן סימן סיב אות נ׳ הערת אי‬ ‫ח( נצ״ל במקום מנל בניי ודפוס‪ .‬כי( נלומר הפשוטים להחמיר‪ .‬י( ‪ 3*3‬דף ק״ל ע״נ‪.‬‬ ‫יא( בכל אלו דברים חולין ר״ת על זקנו רשיי ז״ל‪ .‬באונא הסרוכה לאומה נ ס ד ק דעת רשיי‬ ‫להקל ול״ס להחמיר‪ .‬חול־ן דף מיו ע״ב רש״ דיה היינו רגיתייתו‪ .‬ועיין תוס׳ שם וגס‬ ‫בספר הישר לעיל בדפוס סימן טס״ב דף ל״ז ע״א• יב( רש״י פסק כר״י דמנ״מ לא בטיל‬ ‫חולין דף קיט ע״א ד״ה ותו לא מידי ובכמה מקומות‪ ,‬ור״ת חולק עליו חולין דף צ״ז ע״א‬ ‫סיס׳ דית אמר רנא ונספר הישר לעיל בדפוס סי' שפ״נ דף ליח מיד‪ .‬ינ( ע»ז דף ע־נ‬ ‫ע״נ דיה קטופי פ ס ק לשיי הלנה בליה דניצוק חינול ובתוס׳ שם ד״ה אמר חולק עליו ריח‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן מה‬ ‫ובקיבה יד(‪ ,‬ובנבינח הטיס לנבי חלב שחלבו נוי טו(‬ ‫‪83‬‬ ‫שראינו מעטו ש ל י ב י ט ש ל פ ה‬ ‫מאיזד‪ ,‬טעם חולק על רבוחינו וידענו עיקרעז( רבדיו ש ל א בא ]אלא[יז(‬ ‫על בני טדינה‪,‬‬ ‫בזה יש לשטוע‬ ‫לדעח נוטה‬ ‫וטח שעיניו רואות‪.‬‬ ‫להחסיר יס(‬ ‫אך אל חסקילין‬ ‫שבאו להחיר עורבאיט( היה להן לאסור לטי׳ יונה הששוטה‪ .‬והיה להן לאסור‬ ‫שכר‬ ‫תלטודכ( ולהטריש תרוסות וסעשרותכא( ושותפות נוי כב( ו ס ש א וסתן בעם אידם ע (‬ ‫ושאלה וטלוה וטרעון בשטרכד(‬ ‫שלהןכו(‪,‬‬ ‫ולהעטיד בהטה בבית נ ר כ ס (‬ ‫ולטבור להט כהטה נטה‬ ‫ענליט‬ ‫וסייהיט והטורים‬ ‫ולטטור בהטה לרועה‬ ‫ואחרי‬ ‫בלא סרסור כז(‪.‬‬ ‫אשר באו לדקדק להקל יבואו לדקדק לההטיר לטי הטשוטה לאסור אשד‪ .‬שאין לה‬ ‫וסת כס( ד ש ל הורה היא‪.‬‬ ‫ועל ההוראות להקל ועל שינזי נרסאות לקלקל‬ ‫קורא אני‬ ‫חנר‪ ,‬כי חאי דשטא ישחוט בן עוףכט(‪ ] ,‬ש ח נ ח ח שטא ישחוט בו[ ל(‪ ,‬דבה הוה ליה‬ ‫לסינרס בחרא לא(‪.‬‬ ‫וכל חכסי בני סטרד ורבי׳לנ( חאי‬ ‫וריח נורטיט בטותנו‪,‬‬ ‫ומושלי‬ ‫ס ש ל סריחדאסרי אינשי יזבח פרחך ואל מכה ש י ך ג ל נ ( ‪ .‬נם בי ל א התנדבה ראייתו אלא‬ ‫שכן דרך החלמוד‪,‬‬ ‫שהרי למדנו‬ ‫ר ט נ ו האי ת פ ס רבינו נרשוט‬ ‫להטעין כהן להדיחו לג(‪.‬‬ ‫ומנהנ‬ ‫טאור עיני הנולד‪ ,‬ורבותינו שבבארי ושבלותיר‪,‬‬ ‫ורביט‬ ‫בן עוף מבן צאן‬ ‫ש ל ס ה סהן הנהינ‪ .‬ועליהם יש לסטוך‪ .‬וטבקש אני סני כל תלטידי ר ט ט ש ל ט ה‬ ‫שלא‬ ‫יקילו ראשם כננד לשער הסזרהי‪ ,‬ואם לא ישסעו‪ ,‬אל ענשם ישאו נפשם‪ .‬ואני לא‬ ‫ידעתי מי הוא המורה והםטרא‪ ,‬וטי היה לטקל לקלקל ולעץ נשאל בתו׳ אללל(‪ .‬אן‬ ‫ועיין ספל סישל דפוס סי׳ ה י ך ד דף נ״זעינ ועיד‪ .‬יד( נסלנ קלוש הנמצא נקינס דעס‬ ‫לשיי פולין דף קט׳״ז ע׳׳נ דיה הלי זו טחלנ נמול היא ולעס ליה שט דיה ידנ שהוא כפיישא‬ ‫כעלמא• ועיין ספל הישל דפיס סי' שפיו דף לימ עינ• פו( עיז דף ליה עיא ועייייש‬ ‫בהוס׳ דיה לפי ודיה סדא‪ .‬נח( כציל נמלןוס שקל‪ .‬ח ( סיקץ לאזים‪ .‬יס( סימה מ ט‬ ‫אונא נאומא לשיי זיל אינו מן חמסמילין ואדלנה מכשיל‪ .‬יט( אולי מנח נזה על מיןעולג‬ ‫שקולין קותיל שלצו לססיל‪ .‬עיין חולין דף סינ נדא הוס' ד ה מפני ושם נדנ ד״ה מאי‪.‬‬ ‫יכונהו נזה‪ ,‬עד טהט מקילין נדנליש הפםוטיס לאיסול יוהל פונ היה לאסול דניים םסשוסים‬ ‫לסיסל‪ ,‬אן נס וחס ונס נחה סנפ ידן‪ .‬וצולס סדנליס מקולה נסנהילץ לף ק׳ ע״א שקלאו‬ ‫אסיקולס ננון סני לני מ י ק אסיא דאמלי מאי אסני לן <‪ pr‬מעולם לא שלו לן ע ו מ א‬ ‫ולא אסלו לן יונה‪ .‬כ( שהמנסנ פשוט עכשיו להקל <‪ qjf‬םמצל דינא דנעלא נלאה לאסול‪.‬‬ ‫עיין הו‪0‬׳ נטלוס דף כיפ עיא ד״ה מה אני נחנט‪ .‬כא( כלומל שהיה להן להשליש חליעוס‬ ‫ומעשלוס נחוצה לאלן אף טמן חזה• שניכ המנהנ פשוט להקל אף שעלינא ת מ ל א ים להפעיל‪.‬‬ ‫ועיין פעמו של ליס נהוס׳ עיז דף ניס נדא ד״ה נצל‪ .‬כנ( שניכ פשופ לסקל ע ל מאעלו‬ ‫של אנוה דשמואל ועיין טעמו של ל״ה נהוס׳ סנסדלין לף סינ עינ ל״ה אסול י מ ו מ ש לף‬ ‫נ׳ עינ ד׳ה שמא‪ .‬מ ( עיין עיז דף נ׳ ע״א הוס׳ ד ה אסיל‪ .‬כד( נס זה שם‪ .‬כה( עיין‬ ‫מוס׳ עיז דף כינ עיא דיס אץ מעמידין‪ .‬ט ( נש זה שם‪ .‬ט ( עיץ נסיס׳ ‪ n‬לף נדו‬ ‫נדא ליס אימול לשמיטה‪ .‬ועיין נסנמיי ה׳ שנה פ׳ עםליס היה‪ .‬כס( שק למס ט ס ל א מ י‬ ‫אשה שאין לה וסס נלא נליקה לנעלה‪ ,‬וכן לעסלמניסס״ל מס׳ איסולי ניאה הס״ו ומלאה‬ ‫גס לעמ לש׳יי נדה דף יינ ע״נ ד״ה מאן דמהני ועיין לין שטעוס ליש סינ שסייש לבלי‬ ‫לשיי להקל‪ ,‬ועיין לנלי ליס לעיל נספל הישל נדפוס דף י י ז נ ד ג ו נ י י ס י ק קמ״יג ולמש‬ ‫לשנים וליי ולאים וספל החממה להקל עיין הנהוס מיימוני ומללכי ושלפי ס נ ט י י ס שס‪.‬‬ ‫כט( כסוטס דף ס׳ עיא ועי״ש נסוס׳ דיס שמא ישחופ‪ .‬ל( סיקץ לאז׳׳ם *פסלו‪.‬‬ ‫לא( לאז״ס מחה מלח נחדא נספלו ושונ כסנ עלה מליץ ו י ל ‪ :‬אפשל שלציל נמלא יסיימ‬ ‫לענין שנה סו״ל למנלס נה שהוא לשון נקנה נמ׳׳ש סהוס׳ שס וליל ללוקא מ ה סו״ל למיטןס‬ ‫נה משאיכ מאי דקאמל נסל ה ט לענין יה״ב אסשל נלסה ט שהוא לשץ זני‪ .‬ועיין לקמן דף‬ ‫גדה ע״ד שכהנ דנני׳ שנס הדל למנלס נה מ ה י נ שנה הוא טי והיינו כעיפ‪ » .‬ט ‪3‬‬ ‫לנ( נ ט י ונס ניסוס מתי׳‪ a .‬לנ( נ״ל ססלונו אם אסס זונס סזנס לנל שיניא לן ס‪9‬אם‬ ‫מלונה כמו סלהן שים לה נשל הלנה‪ ,‬א ק מה היענה לעטוס אם סימוק נן ו ה נ מ ס‬ ‫נו נמקומו‪ .‬לני( קדושין דף ליו עינ‪ .‬לד( נציל נמקוס נתאל נ ט י ונסואל מ ס ו ס ומעז‬ ‫תשובות ר״ת סיסן סה‬ ‫‪84‬‬ ‫מפי ארם אחר שמעתי הדברים ו ל א יכולתי לסבול סן א ח ש ב בעורכי שלו עיון לה(‪.‬‬ ‫ואלו הן הנחנקים‪ ,‬התולים בוקים םריקיס‪ ,‬באנשים נרוליס‪ ,‬והבל• הבלים‪ .‬ל א האמנתי‬ ‫להם כי תלו דבריהם ברכינו ר׳ משלם‪ ,‬ואי אפשר לומר כן‪.‬‬ ‫ובי היאך‬ ‫יאמר פה‬ ‫קרוש דבר וה להקל ש ל א ‪ .‬לצורך ברברים שכבר ששט איסור המנהנ ונוח וקל לשמור‬ ‫ולהזהר ברבר‪.‬‬ ‫כי אם היד‪ ,‬הדבר שאין רוב הצבור יבולין לעמוד בו ודבר שיש בו‬ ‫ועור‬ ‫חסרון כים ל א היה הדבר קשה כל כך‪.‬‬ ‫נומיחי לשליח הלא יש הנה מבני‬ ‫נרבונאלו( שאוםרין בנרבונא מנע נוי בחומץ שלנו‪.‬‬ ‫וחלילה לי מעשוח ואח‪ .‬אך על הנהות חנירסוח‬ ‫האמנח•‬ ‫כי‬ ‫הניד‪ ,‬מנה‬ ‫שנים‬ ‫וקדש יובל‬ ‫וםרהא ליתא הא נמי ליתאלז(‬ ‫לעשוחן נוםחאוח מבלע!״ ראיחלח(‬ ‫ושמא‬ ‫ישחוט בו עוןז‬ ‫ותרומח מעשר‬ ‫ומבלעדיהן ונם מבני עירו קובלין על הנה־תיו‪ ,‬ועל הדבר ל א א ש א פני איש‪,‬‬ ‫שכן‬ ‫אמר רבנא נרשום כ ל סניהי ספרים הכי והכי חהוי‪ ,‬וכל עושין סעד לס( צריכין ראיה‬ ‫ולא שמיעה‪ ,‬כי יש‬ ‫עושין םננורין‬ ‫רהכי אמר‬ ‫נברא רבה סלניא‬ ‫והבי נרס סלניא‬ ‫וזימנין ר ל א משחכח הכי‪.‬‬ ‫ן‪) ,‬בענין איסור אכילה כין סנחה לסעריב בשבת(‬ ‫עוד‬ ‫זאת אדרוש לבני מלאום יאטץא( בי יחחמץ ל ב ב י נ ( ]על[ חופרי נופץ ופורצי‬ ‫נרר לאכול בין ח פ ל ח המנחה ל ת פ ל ת ערבית ומפיקים מנן בנאוהג( והלא ל א‬ ‫כן עשו אבותיכם‪ .‬ויש ללמוד מברייתות וממדרש אנדה ראמרינן התם השוחר‪ .‬מים בין‬ ‫השסשוח נוזל אח החיים ואח המתים‪,‬‬ ‫ומעשה אירע בלותיר וכא מעשה לירי סכנה‬ ‫וכן שמעתי מאבא מורי ניע‪ .‬ויש מדרשים שבחוב בהן סעייןד(‬ ‫ואיתא ל ה א ואיחא‬ ‫לחא‪ .‬ובקושי חחירו ערב יהיכ לאכול סמוך ל ת פ ל ת ערבית ותיקנו וידוי קורס שיאכל‬ ‫וישחה סשום שכרוחה( נם בטי באב שחל להיוח בשבח ונדחה התירו בקושי‪ .‬וראינו‬ ‫שבחב‬ ‫רב שר שלום‬ ‫נאון מחא מחסיא‬ ‫שחקנו לומר צידוק חרין ע ל שם שנפטר‬ ‫על הושע ו׳ ייב‪ .‬עמי געצו ישאל ומקלו יגיד לו‪ .‬וכונס המאמר לא אידע מי חית‬ ‫להמורת למקל אשר נשען עליו לתקלתו ולען אשר נשאל מאתו‪ .‬ונלתי ספק נחר רטנו כמקל‬ ‫ע ט ר דמיונו נהנרה עס מקיל‪ .‬וראזיס תיקון המקיל במקום למקל‪ .‬לה( כן הוא נכ״י‬ ‫וגם נדפוס וטנתו לפי דעתי פן יחשטני גס אותי מצוין נאנשי עצתו אשר מהם לקח את‬ ‫הדברים‪ .‬והחכם ש״ר בספרו הגיה ננליון נ ע מ י שלציון‪ .‬עיין ינמות דף קיפ עינ‪ .‬לו( הנהת‬ ‫ססכס שייר על נציין ספרו ח״ל‪ :‬נראה א״נ‪ .‬םמלאון ננרנונא וכן לקיץ דף עיד )בדפוס(‬ ‫שמשם יצאו ר׳ משה הדרשן ור' לוי אחיו וכוי והס היו מנרבונא איכ הוא ‪Meulins‬‬ ‫ע ט ל ועיין לקמן אות ו׳ הערה אי‪ .‬לז( כן הוא נדפיס נכ־י ליתנהו‪ .‬לח( תיקן‬ ‫ראז״ס נמקוס ריח נכיי ונס נדפיס‪ .‬וכינת ראיה כאן כלומר מנלתי אשר ראה את הנוסחאות‬ ‫בספלי קדמונים אף ששמע מאחרים אומדים לו‪ ,‬םתס קבצו ומצאו כן‪ ,‬ועיין לקמן דברי‬ ‫רטנו‪ .‬לס( כלומר םמניאין סעד נאמרס כי אצל ראשונים נמצאו כנר הנרסית שהגיהו‪ ,‬לא‬ ‫יסמכו על השמיעה דק על הראיה נעיניהס‪:‬‬ ‫ו‪ .‬א( נראםית כיה‪ ,‬כיג‪ .‬וזה דנר החכם שייר נהנהתו על כליון ספרו‪ :‬מלאום שס העיר‬ ‫של ר׳ משלם עיין מרדכי נתיס' םלקנו לערבי פסחים ותשובת רשיל סימן טע‪ ,‬וכ״כ‬ ‫למעלה שימן תקציב וכאשר השיבותי לבני מלאום ומנתו לתשונה שלמעלה‪ .‬המתחלת נרדלא‬ ‫והיא לר' משלם‪ .‬עכ״ל‪ .‬אמנם נמרדכי וגס נרשיל שס נקרא םס תעיר מלאץ אשר כמענו‬ ‫לא ינדלו נמננוא נלםון צרפת‪ .‬ואולי נחר רית נכתינת מלאום נרמזו על המקרא• ושם העיר‬ ‫‪ Melun‬ולא ‪ ,Meulins‬כי םס תקע ר״מ אהלו אחרי אשר עזנ נרנונא‪ .‬ועיין לטיל סי׳ מ״נ‬ ‫הערה ראשונה‪ .‬נ( כן סיקן החכם םי״ר במקום יתחרא לנני נכ״י ונם נדפיס‪ .‬והוא הנכון ועיין‬ ‫תוסי ומרדכי םס שםס נאמר שרית כעס על ר' משלם• ג( רימז על איינ מיא‪ ,‬נ• ונאוה אפיקי‬ ‫מנינים‪ .‬ועל תוכן התשובה עיין פסחים דף ק־ה עיא תוס׳ דיה והנימ‪ .‬ובראיש ינמרדכי שם ונס‬ ‫במשובת מהרים ניב דפוס פראג סי' יוד וי״א‪ .‬ד( יבתשובת מהרים ב״ ב םס תכי איתא ואמר‬ ‫ה( כן הוא נס נמהר״ס נ״נ‪ ,‬אמנם במרדכי‬ ‫במדרש שהם שוחין מן מעין אחד בשנת‬ ‫‪85‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן מה מו‬ ‫מרעיה באותה שעה‪ .‬ונם אין רנילין לעסוק בתורה בין שתי התפלות משוס ח נ ם שסת‬ ‫]ופר׳‪ j‬כל בתיו(‬ ‫מדרשות במלין ן‬ ‫ז‬ ‫א י אינו אסור‬ ‫אלא מנהנ‬ ‫אלא שקירין מס אבות ונוםרין אותן חמשה סדקים כל‬ ‫הוא לזנרון פשייתו‪,‬‬ ‫אכל אכילת‬ ‫סנהת שכהין(‪,‬‬ ‫ושתיה לא תיקנו הקדמונים ומנהנם תורד‪ ,‬היא‪ ,‬שלא הכל נכתב בתלמוד‪ ,‬שהרי כמה‬ ‫דברים קבלה בידינו‬ ‫ופרישות‪.‬‬ ‫בנון עיבור ותיקון תפלות וברכות ודברים הרבה‬ ‫ואפילו לא היה קבלה בידינו היה לפרוש‬ ‫לכל ירא•‬ ‫לסנהנ צניעות‬ ‫כיש ]שלא[‬ ‫השם‬ ‫להנהינ במקום שלא נהנו‪ .‬ודברים כאלו ע״פ מדרשים ותלמוד ירושלמי כי האי ד ש ‪p‬‬ ‫דמשערין באלףט(‪,‬‬ ‫יחיד הנשאל יא(‪,‬‬ ‫ו‪ •:‬הא• ראי; סנלין דינו ליחידי(‬ ‫ולא היא דעל המלמד לחברו‬ ‫ואע״נ דמעו בה לפרושה על‬ ‫לטעון קאמר‬ ‫כדאסר ר׳ יהושע בן‬ ‫לויינ( על תעש עצמך בעורנ• הדיינים שלא לנלות דינו ליהיר ומשני ידע בה ]שהיא[‬ ‫ומנהג שלא נהנו לפרוש אינו ראיה‪,‬‬ ‫כשירה‪.‬‬ ‫נם נראה כ־ נתקנה‬ ‫וסנד־יג(‪.‬‬ ‫ואי משום נ׳ סעודות יכול באססדמקי‬ ‫שעורה שלישית‬ ‫בצהרים סמוך למנחה‬ ‫‪1‬‬ ‫חידקא בתתלת המנחהיל( ‪:‬רתניא ערבית םדיה־ן לאכוי בהן שחרית‪,‬‬ ‫לאכול‬ ‫בהן בצהרים‪,‬‬ ‫כצה־־ם מדיהין לאכול‬ ‫בהן במנחה‪,‬‬ ‫ואפילו לרב‬ ‫שחרית טדיחין‬ ‫מן המנחה‬ ‫ולמעלה אין‬ ‫מדיחין‪ .‬ופסקי טון דםעודה קטנה מוהר לאכול במנחה נ ת ל ה ‪ .‬ואיכא שהות טובא בין‬ ‫אכילה למנחה קטנה‬ ‫ואעינ דאמרינן פודם מפי‪ ,‬ומבדיל‬ ‫‪ro‬‬ ‫ובקשה‬ ‫( אקרא• בעלמא‪.‬‬ ‫מכם אל תעשו מלכותנו אנוה־ת אנודות כ• מימי ר׳ שלמה אנו שותים ובדברים שאין‬ ‫בהם ממש אל תקדיהו את מקומו‬ ‫‪1‬‬ ‫זקננו‪ .‬א• נא אה• תי־עי‪.‬‬ ‫ואטו אנן קשיי• קני באנמא אנן שלא להוש לכבוד‬ ‫ואל הנדיב ר׳ מרדכי אהוב•‬ ‫ראש המדברים‬ ‫אנ• מזהירו‪,‬‬ ‫כאשר חפין בחייו ובאהבת•‪ ,‬ש ל א •קל קולות שלא נהנו עד עתה כ• בדבר הזה יטיל‬ ‫בינינו |סדינים ככריחןיז! אימון‪.‬‬ ‫ואם ישמע לקיל אוהביו‪ ,‬יה• חן המקום על יושביו‪,‬‬ ‫ושלוש לו מכל םביביו‪ ,‬ושומע ל• ישכון בטח ושאנן מסהר‪ ,‬ומי‪ ,‬טוב ומה נעים שבת‬ ‫אודם נם •הד‪ ,‬והיה הצור אהד ושמו אחדיחן‪.‬‬ ‫םימן מו‪ .‬תשובת ר״ת אל רבנו משלם‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫תרומת‬ ‫מעשיא‪,‬‬ ‫שרג‪,-‬‬ ‫ב ע נ י ן ת ר ו מ ה •גייא מ ן ה מ ו ק ף (‬ ‫שיבוש‬ ‫הוא‬ ‫יאמו‬ ‫ןב|בן‬ ‫לו•‬ ‫קמ״י׳‬ ‫כ׳‬ ‫האי‬ ‫ו( נחי כצי צ נמקוס בנ• ב ל י ודפוס• ז( מיק‬ ‫הסלים כל הדנייס הנונע־ס לערב יה״כ‬ ‫כ״נ ע־נ חכס שמה ניר‪ .‬מדרכו נטי וכוי על נשיא כמת נתי מלרשוח כולן נטלין‪ .‬ח( מכאן‬ ‫נראה שהיה המנה‪ :‬נימיו לומי נל חמשה פלקיס נכי שנח ושבח‪ .‬ע( מזה נלאה שס״ל‬ ‫לל״ת כמאן דאמל שהובא ני־ן סיף פ• גיד הנשה שנליה נעל באלף וראיחו מירושלמ• הורה‬ ‫ר׳ נין נתלין עכנלא הד באגף ועי• צקמן סי• ק»א אית נ ‪ .‬י( לא נמצא בתלמיד שלנו נכהונוה‬ ‫דף נינ ע״נ ודף פ״ו עייא‪: ,‬נ• עשינו עצמנו כעויכי הדיינים‪ ,‬כי אס בירושלמי כתונות‬ ‫•א( כן פ‪-‬רש לנ יהולאי גאון הונא נמדרש שמואל‬ ‫פ״ד הלכה י• ובנא בחרא פ״ע היד‬ ‫ועיין ישעה מקובצת‬ ‫על אבות פ‪-‬א מיז לשיי שם ודעת רננו כלישיא אחלינא שס‬ ‫ע ( ר׳ חני נשם ל• •הושע בן לוי בירושלמי שס‪ .‬ינ( עיין מנחות‬ ‫כתובית דף נ״ ב ע״נ‪.‬‬ ‫דף מיג ע״נ‪ .‬ועיד עיין נחיס׳ ניכות דף מ״ע ע־נ ד״ה אי בעי וחוס' סוכה דף כ״ז ע״א‬ ‫ועול עיין אריכות דבלים נשבלי תלקט ענין שנת סימן צ״נ‪.‬‬ ‫דית במיני ונלא״ש שס‬ ‫יד( שבת דף קי־ז ע״נ ודף קייח נךא ועיין נלין שם‪ .‬טו( שנת דף ט• עינ עיין חוס•‬ ‫דיה נתספורת ונעור איח ‪ p-p‬רלינ‪ .‬עז( פסחיס דף ק״ח ע״א‪ .‬יז( נ כ י נ־נינו ונין‬ ‫כרחי ארמון ונדפוס נינינו ונין פרחי ארמון והחכם שי״ר הגיה ננליין ספרו נ־נינו ונין אחינו‬ ‫מדינים כנריח ארמון אמנם לדעתי אין צריך להגיה כ־כ רק נמקוס ויין כרחי צ״ל מדינים‬ ‫כבייח‪ .‬משלי י״ח י״ט‪• .‬ח( בלתי ספק נשלמה נזה התשונה אל מ י עירו של ר• משלם וחדנריס‬ ‫הנאים מלאה אל ל• משלם עצמו ערוכים‪ ,‬ולכן עשיתי פירוד נין הדנקיס נכי־ וגס נדפיס ‪:‬‬ ‫סימן טו‪ .‬לפי דעת־ נס הענין הזה הוא מהשונה לל״מ עצמו נמו שמוכח מלשון ממקום‬ ‫תשובות ר״ת סיסן סו‬ ‫‪86‬‬ ‫ד נ י מ י ן נ ( ‪ .‬ועלילות רוצה א ד ם בקב ש ל ו ש כ ת ב ל פ י פ ש י ט ת דבריו נ(‪ ,‬וכי ל א ידעתי‬ ‫ד ה ה ו א ב י טלונתא‬ ‫ואני ל א כתבתי יוהד מטי קבין א ל א מקב ש ל תכרו‪ .‬ובספק ט ב ל‬ ‫קסיירי ולא בסטק טעשר‪ ,‬דהוה ל י ה למ־תנ־ בן לו־ כדקתני בניטין ממקום שהכרעת‪.‬‬ ‫ועוד ד ס ש ו ם הך ט ר כ א ל ( מ ש נ י ליה ש־נו־א אהרינא ו ל ש מ א ע ש א ו בן לוי ל א חי־שינן‬ ‫הך פרכא‬ ‫םשוס‬ ‫הינ ל א נ־תוש‪.‬‬ ‫ולפיכך ש ט ו ת וטעות ה ו א ל ה ג י ה ‪ ,‬א ל א‬ ‫תרימה‬ ‫וטעשר ]נרס־נן[ וכן עיקר מ ש ו ם דרוצד‪ .‬אדם בקב ש ל ו יותר מ ב ש ל ה ב ת וא־ן לנפק־־‬ ‫לינע בו כדאמריגן גבי ] ש ו מ ר [ א ב י ד ה ה ( ן ד ה ש ב ת פ ק ח ן [ ו ן מ ר ע ת היא וכמציאת ל א‬ ‫אמרו בן‪ .‬ונבי ר׳ יוחנן ת ק ו ק ה ז ( ) ו א ע י נ ד י ל מ א ( ח ( ‪ ,‬ובורות ו ש מ ו ת הוא ל ש נ ו ת גירסאות‬ ‫בי גסס( ע ל ט מ א טהור ועל אסור מותר נגיה‬ ‫ללשוננו אינו יודע‪.‬‬ ‫ותורה ש ל א ל ש מ ה‬ ‫ואס רק הוא מכם וסמנו‪ ,‬טוב ל ל מ ו ד‬ ‫ו ב מ ש ח ק בע־ג־ האומר‬ ‫כן הגיה וכוי ד א ט ו‬ ‫מ ש ו ס ת ע י ד ‪ .‬בכ־פ״ תלו לה‪ ,‬ונם אני ידעחי שרוצה א ד ם בקב ש ל ו זהו ט ע ם ההולק‬ ‫א ך הוא אמרו ל ט ע ם ה מ ש ג ה ואני אוסר ש ל א ל ט ע ם ה מ ש ג ה א ל א ל ט ע ם מה‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫בין ס צ י א ה לפקדון ש א י ן בעליהן בחיים ובק טקדון שעחידין בעליהן לחזור‪ .‬ד ה א אם‬ ‫ת פ ק ד היודשין מותרין בו בתורח חולין אפי׳ אמר לו בעל ההלום ש ל תרומה‬ ‫]טח[‬ ‫הן ש ל מ ע ש ר הן‪ ,‬ו מ ש ו ם‬ ‫מזבינן‬ ‫להו‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫ש מ א יבואו הבעלים כי סזביגן ל ת לכהניס‬ ‫בדם* תרומה‬ ‫ו י ש ראיות‬ ‫ולבא‬ ‫אם סתו‬ ‫הבעלים םותרין‬ ‫ל ש ם תול־ן‪,‬‬ ‫הרבה‬ ‫להלוק אביננו‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫גם‬ ‫)בעגין איזה חדש שהחג מתכסה בו(‬ ‫ע ל ש כ ת ב ת כי ל א אמרת ש ש ע י ר ש ל ריח‬ ‫ש י ש כפרה ל ש ס י ס א ( ‪,‬‬ ‫אינו קרב‬ ‫דבר זה ד ו מ ה ל מ ה ש כ ת ב ת‬ ‫א ל א א ס ר ת כיסתו תורה‬ ‫בי ל א יאמר א מ ר ה תורד‪.‬‬ ‫א ל א לדבר שהצדוקים מ ו ח ן בו‪ ,‬ש א ל ו המעטים אינן ל א מ ר י ת ו ל א מן ה מ ק ר א ולא‬ ‫מן ה מ ש נ ה‬ ‫ולא מן ה ת ל מ ו ד‬ ‫א ל א ד ע ת הכרס‬ ‫ודבר שאין בו מ מ ש‬ ‫כ י ש ש ה י ה לו‬ ‫שהכרעס‪ .‬אנל לא אכחד שיש לפקפק על זה מלשון ואס רק הוא מכס‪ .‬אכן יען אסר‬ ‫הדכרים שאחר זה נלתי ספק לרימ עצמו ערוכ־ן‪ ,‬ונס הענין נחורס שלא מן המוקף‬ ‫אינו לדינא שנוכל לומר שנם נזה היה ר״ת רוצה להוכיח את נני עירו נגרו‪ .‬לכן חנרתי‬ ‫נ ס את זה עם הנא תחת סימן חרש נציון תשונח ר״ת אל רננו מסלם‪ .‬א( נ״מ רף ל״ח ע׳־א‬ ‫נדגרי רנניי שמא עשאן המפקיד תרומה ומעשר על מקום אחר‪ .‬ועיין לעיל סימן מ״נ אות‬ ‫ד ‪ ,‬ונתערת נ׳ שס ציינתי כל המקומות שדנר כנר יניני על אודות הענין הזה‪ .‬נ ( גינוין דף‬ ‫ל׳ ע״נ‪ .‬נ( כלומר שרית נתן טעם לדנריו אצינא דרנניי שלכך מחמרינן נפיקדון טפי משוס‬ ‫דאדס רוצה נ ק נ שלו והשינ עליו ר׳ משלם כניאה מדנרי רננו שאיכ מ ל י היינו ר‪ :‬כהנא‬ ‫שתוא ‪3‬ר פלונתיה דרנניי שם‪ .‬ועיז השינ רננו שהוא לא אמי אלינא דרנניי בהוא סונר רוצה‬ ‫א ד ט נ ק נ טלו יותר סט׳ ק ב י ש ש ל ח כ ר ו רק מ ק ב של חנרו‪ .‬ועיין לעיל סימן מיד אית די‪.‬‬ ‫ד( כלומר משום הא־ טעמא דאין תורמין שלא מן המוקף והתם נתרומח מעשר איירי‪ ,‬א״כ‬ ‫מת תועלת נ ה נ ה ת ן כאן‪ .‬ה( כלומר נני שומר אנידה דפליני נו י נ ה ודי יוסף ב־ק דף‬ ‫נ״ו עינ אי כשיח או כשיש‪ .‬ו( וכן נראה לי להניח נמקום ספק אנידה מדעת היא נכ״י וגס‬ ‫נדפוס שאין לו שחר‪ .‬וכונת רטנו נזה על מימרא דר׳ אלעזר שם דף נ״ז ע׳׳א הכל צריכין‬ ‫דעת נעלים חוץ מהשנת אנידה‪ .‬כי מזה נראה שהחמירו יותר נני פקדון מגני מציאה‪.‬‬ ‫ז( לדעתי כונח רנינו נזה על האי מעשה שתונא נפסח־ס‬ ‫ועיין עוד נ י מ דף מ״א ע״א‪.‬‬ ‫דף י״ג ע״א ועיין נרמנ״ס פ״ז ה״ג‪ .‬ח( המלות נהסגר הם נכחוניס נ ט י ונם נרפוס‪ ,‬ולא‬ ‫ידעתי להלמס‪ .‬ט( כ־ נס וכוי ננ־ה כ״ה נכ"־ וכונתו כי עיי שינוי נרסאוח שאינן נוגעות‬ ‫להלכה ננא נס להניה על טמא טהור וכוי ונדסוס איתא כי אס על טמא טהור ועל אסור‬ ‫כ‪.‬‬ ‫מותר הניה‪:‬‬ ‫א( נזה נראה נעליל ו נ מ ר כשמש שהדנר־ס ה ס תשונת ר״ת לר״מ על מה שהשינ לר״ת‬ ‫על תשונתו לעיל סימן מיד אות נ׳ וכתשו׳ הזאת שנאנדה ממנו הוסיף רימ טעס חדש על‬ ‫תשובות ד״ת סימן מו‬ ‫להזכירו‬ ‫ההידש‬ ‫שיתכפיו בו ) ש א י ( נ (‬ ‫כדבתינ גבי יה־‪.:‬‬ ‫ואשר נ( כתכתל(‬ ‫‪87‬‬ ‫ש־‪, .‬‬ ‫דרשה זו אינה מסייד•ה(‬ ‫מלבד חטאת‬ ‫לו לכתוב‬ ‫לכאן ואין ענינח ייכאן‪.‬‬ ‫אך‬ ‫לתינוקת של בית רבן אנן מפרשין שליום הכפורים שניהם לכפרת ישראל והוציך בו‬ ‫להודיע שיש שתי ‪ :‬פ י ו ת יידבר אהד‬ ‫מלבד‪,‬‬ ‫הוצרך שהרי שעיר‬ ‫כפרתן שור‪,‬‬ ‫של ר״ה כתיב בו‬ ‫אלא זה להדיוט‬ ‫כדאמרינן גבי עצרתו(‬ ‫ל ‪ :‬פ י ׳‪,‬ליבם‬ ‫וזה לגבוה‬ ‫ויימה‬ ‫ושל ר״ה‬ ‫אכל בדיה לא‬ ‫כתיב‬ ‫\‪nh‬׳\‪(t‬‬ ‫יבטל זה את זה‬ ‫ואין‬ ‫אכל בשעיר יום‬ ‫הכפירים ובשל עצרת הוציך לפרש שלא יבטל )‪:‬פרה( זו את זו‪ ,‬אע״ם שכפרה אחת‬ ‫היא‪ ,‬גם בעולות התמיד שלא •בטלו מש־ם עולות של יום‪,‬‬ ‫בשבילן‬ ‫ולא יהיו בכללן ליבטל‬ ‫ולא תהא ]תויי‪ [,‬שלימה של יבינו שלמה ושלנו כשיחה בטלה וו‪.‬‬ ‫ומדרשי אנדה מאיינין ב׳‪,‬‬ ‫דבר סתום בתלמוד שלנו‬ ‫עליהם יש לסמוך‪ ,‬וכמו שסי׳‬ ‫נב־א לבב הכמהק( נמצא בברייתא דיי אליעלי בכסא ביום שמתנסה‬ ‫אל הכהגיס בויקרא רבה תקעו בחודש ׳טופי‬ ‫בכסא ]וכל ההדשים אינן נ‪:‬סין‪,‬י(‬ ‫אלא שדנו בן יומו‪,‬‬ ‫הנ‪.‬‬ ‫תשרי‪.‬‬ ‫ואפי׳‬ ‫בלא שום‬ ‫ומקולקל‪ ,‬י״ש שכיון לשמיעה‪.‬‬ ‫ו ב פ י ש ת אמור‬ ‫וכיני( כל החדשים איגן הודש ] א ל א [‬ ‫אלא ליום הגינו והוא ניסן הורש ונכסה ויש בו‬ ‫אין לו חודש שהוא נכסה‬ ‫ראיר‬ ‫שכל‬ ‫פי׳‬ ‫ויש בו הנ והנו בן יומו אלא‬ ‫רביני שלמה נותן ו עדן ן יקל יא(‬ ‫פתרונו קשה‬ ‫ואז לא השתי להשיב‪ ,‬אך ראיתי ענותנותו של רבינו‬ ‫שמואל והכמ׳ צרפת היא נרמה לך לשאת ראש להיות מורה להפיל הללים‪.‬‬ ‫ואתה‬ ‫הודעתני להוכ־חך בפני עצמךיבן וכדבריך עשיתי‪.‬‬ ‫‪.j‬‬ ‫גם‬ ‫י ב ע נ י ; ב ו ס ר אי מ ו ת י ב מ ג ע ג נ י י (‬ ‫על כנ־םת מים לכיסיא( להמשיכה עי״ נוי מה נ ה נ י ת ( מה תתהלל ברעד‪ ,‬הלא‬ ‫נ‬ ‫יש ששותין ממנו וגם ראינו‬ ‫מים אטו מים המהנסכץי(‬ ‫שההמירו הנמים ב״; אטו‬ ‫״ן המתנסך‬ ‫ולא נזרו‬ ‫ומיד( יכה־; מהין( היא אותו בוסר ואע״ם ששיערו חכמים‬ ‫‪,‬‬ ‫הוא בום־ הוא נייועו( ופתרו;׳ מתהיל נרע ;‬ ‫יעוד בהומין מצינו שהתירו מנע נויז(‬ ‫א ‪ :‬ל כיסי לא מצי;‪.‬׳‪ .‬יקשה זה הדבי־ מהית־ הומין לכתתלה‪ .‬ואני ראית• שנה אהה‬ ‫שכיסתה התורה שעיר של ריח לדעתו מפני שיש כפיה לשמים‪ .‬נ( שאל נ״ל שהוא ט״ס והתמשך‬ ‫עס מלת ואשי שאחריו הטעתו ככתוב את הדומה לו קצת ג( מכאן ועד ליבניל נשניצו הדברים‬ ‫הובאו במחזוי ויטלי צד <‪ .[];<'.‬ד( נויטלי כתבת־ ה( אשורה בכי‪ ,‬אמנם בדפוס אמורה‬ ‫י( ששני שעירי עציה נא־ס ‪:‬כפי על דבל אחד‪ .‬עיין ספלא פ׳ אמור‬ ‫ונויטר׳ משירה‬ ‫ותוכפתא שבועות פ״ק וזבחים דף ויו עיב‪ .‬זו ויעל• וחשד בכ״׳ ידפוס‪ .‬ח( עיין נ״ב ‪cp‬‬ ‫׳"•‪ :‬ע‪-‬א‪ .‬חכם עדיף מנביא בנאי ונביא לבב חכמה‪ .‬וכונסו על לש״י ועי נקמן אות ד׳ שקראו‬ ‫י( כן הוא בויקלא רנה‪.‬‬ ‫רננו נביא‪ .‬יי( כן הוא בייקיא רבה במקום והא בכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫יא( נד פוש ״נ־חיקי צפתרונו׳ ועליו הגיהו ננגיון שפים החכם שי״ר יצחקי במקום נוחיקי‬ ‫וראז״ם נחזיק פתמנו ינ״שנ‪ .‬חמנס נכ״י איתא נוח יקל פתרונו ועפ״ז נ״ל להגיה כמו שכתנתי‬ ‫נפנים וזה מושך על מת שכחי‪ .‬לעיצ שכל לנר השתום נתלמול יש לסמוך אמלרש לידע הוראתו‪.‬‬ ‫יע״ז אמר שפי׳ לש״ ז״ל נעצמ׳ אף נכא ראיה מהמללס יקל לנו פתלונו והבנתו‪ .‬ומכיס כאן‬ ‫י נ ( רומז ע‪ :‬מת שכתנ לו‬ ‫שאף לבלי יש״י מתאימים עס השמועה יהקננה מן המללס‪.‬‬ ‫ל״מ נתחלח סימן מ״נ איך לא הלכת נלרכי הקונה לתלנות ענות וכוי‪:‬‬ ‫א( עיין ע״ז דף כיני ע״נ היש' ד״ה אי משוס ונרא״ש שם ונטול י״ד סי׳ קכ״נ‪ .‬נ( נכ״י‬ ‫נ‬ ‫אמנם נלפיש מהני הניח וע״ז הגיה ראז״ס נמקומו מהגינית‪ .‬ואולי כצ״ל‪ .‬נ( לפי‬ ‫דעתי הן הן הלנליס ששמע לנינו מר משלם לתת טעם ללנריו חדא שלאה שיש נוהנין‬ ‫להתיר ועוד שאין זה יין אנא מיס‪ .‬ל( כצ־ל נמקוס ומה‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס ומי‪,‬‬ ‫ו( ברכות ליו ע״נ‪ ,‬פסחים נ״ג ע׳׳א‪ .‬ז( בע״ז שם‪:‬‬ ‫תשובות ריח סימן סו‬ ‫‪88‬‬ ‫ש ל א ש ת ו יין א ל א ע״י כ ת י ש ת בוסר ו ד י ש ה ו ש ח י ק ה ש ל ענכים קהות וקשות וקטנות‬ ‫ביוחר‪.‬‬ ‫ולדבריך ל א נהנ‬ ‫נסך ב א ו ח ה ש נ ה ‪.‬‬ ‫כל דבריך אינן‬ ‫אלא חיטה‬ ‫אש א ת ה‬ ‫עושי‪ ,‬כן‪ ,‬א ך איני טאםין‪.‬‬ ‫ך‪.‬‬ ‫גפ‬ ‫לחוף בע־ש ו ל ט ב ו ל‬ ‫)בענין לחוף בע״ש ולטבול בשבת(‪.‬‬ ‫בשחריח באלה‬ ‫ושטחא‬ ‫יהיו כל ה ש ו מ ע י ן לך‬ ‫אם‬ ‫אחה‬ ‫ה ת ר ח דברים ה ל ל ו שכחבחי‪ ,‬ואם ל א ישמעו אלינו ננזור ונחרים ב כ ל א ( קהלותינו‬ ‫ע ל כל חשוסעין לך‪ ,‬וחשוכרך י מ ח ח על ה ע מ ו ד נ(‪ .‬ו ל כ ב ו ד ש מ י ם ולכבודך אזכיר כי‬ ‫אין ל ש ח ף ‪.‬‬ ‫]אס יש אח נטשך[נ(‬ ‫א צ א לקראחך ע ד הצי הדרך או ע ד יואני א ל‬ ‫א ש ר חודיעני‪ ,‬ונראה דבר סי יקום ממני או מ מ ך ד( נם א ש ל ח לחכמי עירך א ס יודו‬ ‫לקולוחיך ולנרסוחיך‪ ,‬ו ל מ ה שאחד‪ ,‬אינך בקי בדברי נאוני מ ל כ ו ח ך וםלכוח כל םקוםוח‬ ‫י ש ר א ל ורב יהוראי ורב עמרם ורב ש ר ש ל ו ם ור׳ אחאי וטי ריח ומס׳ םוסרים וסדקי‬ ‫דר׳ אליעזר‬ ‫סבוראי‪,‬‬ ‫ורבנן‬ ‫כ׳ ידעתי כי‬ ‫אם היית ]בקי[ ח(‬ ‫בהם‬ ‫לא‬ ‫מ ל א ך לבך‬ ‫להחרים כננדן‪ ,‬ואחרי שהוריח בוש א ת ה להזור‪.‬‬ ‫וגם‬ ‫על נירסח ש ט א י ש ח ו ט בן עוף וסנה שנים‪) ,‬וכן אחים( ]ובין אחיו ן ו( בין חנור‬ ‫לכירים ש ה ם טעיוח נדולוח ונירםח ריח ו י ב האי כמונו‪ ,‬דאין א ח ל ש ו ן א ש ל א‬ ‫ב ס ש ט ולא בחלסוד‪,‬‬ ‫ד ל ס ׳ ה ס ש ט כעין ס ח ח ה ולטי ה ח ל מ ו ד עצים‪.‬‬ ‫ועוד ד ב ח ח י ל ה‬ ‫ד‪ .‬א( בכיי ודפוס לכל‪ .‬נ( כן הוא ל״ה דף כיב ע״נ‪ .‬יאול• צ״ל והשומע במקום והשוכרך‬ ‫והכונה כי לק את תשומעיס לך נעניש‪ ,‬אס אותך אין לשתף עמהס בעונש מפני כבודך‬ ‫וכבוד שמיס‪ .‬נ( תמלות נתסנל חסלות נ כ ״ וגס בדפוס‪ ,‬וכצ״ל לפי דעתי‪ .‬ל( או ממך כצ־ל‬ ‫במקום וממך נ כ ״ ודפוס‪ .‬ה ( תיקון םייל וראז‪-‬ס‪ .‬ו( נין אחיו כצ״ל נמקום וכן אחים‬ ‫בכיי ודפוס ורומז על סנתדלין לף ז' ע־נ‪ ,‬י ן כהנו לי מפי הגאון ל׳ משה אליה נלאך‬ ‫מנודאפעסט נ״י ואמת אתו‪ .‬ויען כי תפלונתא נין ל״מ ול״ת נענין זה לא נזכל נםוס מקוס‬ ‫ונס פה תלנליס סתומים ולק מכללא יכולים אנו להבין אופן מחלקותס לכן צליכין אנחנו‬ ‫להלידנ הניאול‪ .‬והכי איתא נשים שלנו סנהליין שם נין איש ונין אחיו אמי לנ יהולה אפיי‬ ‫נין בית לעליה‪ .‬ונין נלו אמל לנ יתולת אפילו נין הנול לכיליס‪ .‬אמנם ל״מ היפך הנירסא‬ ‫ותקדים את תמאוחר אפילו נין ת‪:‬ול לכיייס אליםא לקלא ונין אחיו באמלו כי לנ יהודה‬ ‫דרש אחיו מלשון אח שמשמעו אש ולכך מורה על תמר וכיריס‪ .‬ואת תראםון אפיי נין נית‬ ‫לעליה העמיד כאחרונה והסמיכו אנין גרו שדרש רנ יהודה מלשון גור כמו דירה‪ .‬וננד זה‬ ‫עמד ריח נאמרו חדא שאין אח לשון אש לא במקרא )׳רמית ל״ו‪ ,‬כ״נ( ולא נתלמוד )שנת‬ ‫דף כ׳ ע״א( ועוד שלפי נוסחת י״מ דבר רנ יתודת נתחלה מלנר קטן כתנור וכיריס ואח״כ‬ ‫מדבר גדול כנית ועלית‪ .‬נתחילה דין של פרוטה ואחיכ דין של מאה מנת‪ ,‬וזה זו ואציל זו‬ ‫הוא‪) .‬עיין שס דף ח׳ עיא מאמרו של ריש לקיש( אכן גס נרנר אחר עוד לא נחת דעת רנינו‬ ‫נדעס ת י נ ו משלם‪ ,‬כ׳ ר״מ עזב נפיריםו נס את דרך רם״י ונס ר חננאל נאמרו כי רנ‬ ‫יהודה נמאמרו ואפי׳ נית ועליה מיירי בדמי תנית והעליה שוין‪ ,‬ונאופן זה יציל את עצמו מן‬ ‫הקושיא בתחילה דין של פרוטה ואח־כ דין של מאה מנה‪ .‬כי לפי נירסת ר״מ ופירושו הוה‬ ‫עכשיו לא זו אף זו כלומר לא זו תנור וכיייס בלבד שאין דמיתן שוי; אלא אף תנית והעליה‬ ‫שדמיהן שוין ישפוט הדיין נצדק‪ .‬וא״כ הוה לפי זה תחילה כמו דין מאת מנח ואח'כ כמו‬ ‫דין של פיוטה ועל זה הוכיחו רית ששנש שלא לצורך ונס הרחיק את עצמו תרם״י ור״ח‬ ‫שלא לצורך כי גס לגירסתס ופירושם ים לא זו אף זו כי ניס ועליה ה ס דנריס גדולים אנל‬ ‫תנור וכיריס אין נדוליס כיכ‪ .‬ונקט כיריס לשון י נ י ס כלומר כמה כיתת לפי שדמי תכירות‬ ‫מועטים מדמי תתנוריס‪ .‬וגס התנה ‪,‬נרו" יש לדרום אתנור וכיריס ואכלי תשמיש כמו שדרםינן‬ ‫נ ס כן תשבו כעין תדורו נסכת דף כ״ח ע י נ אכלי תשמיש‪ .‬וא״כ נ ס לנירסת רם״י ופירושו‬ ‫יש לא זו אף זו בשני מאמרים של רנ יהודה‪ .‬אמנס לו ית׳ שאינו אלא זו ואין צריך לומר‬ ‫זו מה בכך הא אמרינן מילתא דאתיא נק״ו טרח וכתב לה קרא כן הוא לפי דעתי תוכן‬ ‫דברי רבינו נתשונתו‪ ,‬אף שהדברים נתויתו לפנינו נילקין נחסר ויתר נגיעות הסופרים‪.‬‬ ‫‪m‬‬ ‫תשובות ר׳ית םיטן טו‬ ‫דין ש ל פרומה ואה״כ דין ש ל מאה סנה‪.‬‬ ‫אך הנחת‬ ‫ומה תיקנת בהפוך הנירסאות‪.‬‬ ‫פי׳ רבי׳ ש ל מ ה ז( ש מ פ ר ש כמה מפשרה בית ע״ עליה ובמה הרחקת תנור דיי מעזיבה‬ ‫ולקחת פתרון השסועה בדפי הבית והעלית שוין כדתנןח(‬ ‫והכית של שנים‬ ‫שנפלו‬ ‫שניהס חולקין בעצים ובאבנים וכוי ואיכא דניהא ליה בהא‪ ,‬ואם שניהם חפצים כאהד‬ ‫ל א יכוסו א ל א מעלין בדמים כדין נוד או אגודט(‪.‬‬ ‫דברים נדוליס א ל א אסי׳ בין תנור לכמה כירות‬ ‫ואינן ברשות דיין‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫ולא ברשותו‬ ‫ולא מבעי בדין ב־ת ועל־ד‪ ,‬שהן‬ ‫הכירות ]מועטים[‬ ‫שדמי‬ ‫]לכוף[ אלא ישפטו צדק‪ ,‬ונרו י(‬ ‫ותשבו בעין תדורו דרשינן ]נמיו‬ ‫אין כופין‬ ‫משמע מנורת יא(‬ ‫אבלי תשמיש אפ־׳ בלא זו אף זו‬ ‫ולא ל‬ ‫אין צריך לומי־ זו היאינ( דאסרינן מילתא דאת־א בקיו טרה וכתב לה קרא‬ ‫ודיכא‬ ‫דליכא למידרש דרך כקשתא וחלקה שהוא שיכוש ש ל א לצורך‪ ,‬וכמה דברים שמעת*‬ ‫משמך נראין הדבריש ש ל ח ד ש אתה םתכוין להטעות העולם‪ ,‬או שמא שכחת שמועות‬ ‫רבותיך‪ ,‬ומיום דעתי אותך לא שמעתי ממך כי אם תמ־ה‪-‬ית‪ .‬ותלישות של חכמ־ צ י פ ת‬ ‫וענותנותם נרמה להדיוטים לשמוע לך‪.‬‬ ‫ואם היית נותן ל כ ^פי׳ ר׳ ש ל מ ה היה ט־כ‬ ‫לך‪ .‬ודע ל ך כי צריכין לידרוש ברוב מקומית‪ ,‬וכשאתה מוצ־א דבר מפיך ראה וכווק‬ ‫בשמועות‪.‬‬ ‫ונם תראה‬ ‫בנירם׳ ריה תלמ־ד‬ ‫תלמידו‪ ,‬כי נירסתם נכונה ומיושרה‬ ‫אץ סידוש סברתו מכוון‬ ‫רב הא־‬ ‫ובגירסת רבינ*‬ ‫ר׳ ־צדלן אלפה‬ ‫שמקומות ]ישן שחחמיי־ ריח דלא כהלכתא ונם‬ ‫במקומות סועמ־ס‪,‬‬ ‫אבל שמועתו עיקר‪.‬‬ ‫והי נפשך הרב ר׳‬ ‫משלם שאתה מעורב עם הבריות‪ ,‬שלך ‪ a‬י נ ( להוסיף על שמועתא ט־כד‪ ,‬ותהיה מעורב עם‬ ‫ת״ח‪ ,‬ולא חקדיח א ח המקוש‪ .‬וחזור בך ויברכוך טובים‪ .‬והלא כמר‪ ,‬רבנים יצאו מארצך‬ ‫ולא הדיחו א ת יושבי עיים‪,‬‬ ‫כי יצא הרב ר׳ משה הדרשן •נ ן‬ ‫והיב ר׳ לוי אחיו יד(‬ ‫י( ה ת ר י ס הנאים אינם מפירוש רש״י שלפנינו‪ ,‬כ־ אס מפירוש ריח הונא נעלוך עיך נית‬ ‫העליה‪ .‬ולפי דעחי צ״ל פירוש רם״י ור׳ חננאל שמפרש‪ .‬ח( נ ״ מ דף קט־ז ע־נ‪ .‬ט ן כאן השמ־כ־‬ ‫הסופר דנריס אחדים אשר ט נ ה ס היסה שיש כאחוז ננייסא שלנו ובלא להפוך המאמרים וטעמם‬ ‫לא מנעי וכוי‪ .‬י( כצ״ל נמקוס ונודו‪ .‬יא( כצ״ל כמקום מגודח‪ .‬־‪ (3‬נס כאן הלשון מנומנם ולפי‬ ‫דעתי צ״ל ואפילו נלא | לא[ זו אף זו ]אלא[ נ א זו ואין צריך לומר זו נמי שפ־ר דאמל־נן וכוי‬ ‫‪«1‬ינ( אולי צ״ל שלא נמקוס שלך י נ ( ר׳ משה הדרבן רנו של י כחן נעל הערוך נקיא כילה‬ ‫פעמים נערוך מעיר נרנונא‪ .‬ופעם אחח קראו רש״י )דנריס ל״נ‪ .‬כיד( נשם יי משה הדיש!‬ ‫מטולוזא‪ .‬ועיין מה םכחנ על זה החכם שייר נחולדוח ר׳ כחן שלו נ נ ט י י י־עתים בנח חק״ן צד <>ו‬ ‫והלאה‪ .‬יעיד עיין עליו צונן נאטטעסדיענסטליכע פארטיעגע ‪ 7‬י; ‪ 2‬והלא־ וזמני נהחלת‬ ‫המאה התשיעית לאלף החמישי‪ .‬ועיין מה םכתנ על־ל החכם ר אניהס עסשטיין בשפיו היקי‬ ‫ר׳ משה הדרשן מנרנונה אכן מדנרי רננו כאן שמנה אח רמייה נין איחה ב־צאו יננרנינא‬ ‫משמע שלא היה נינונא מקום מושט של רמי ה בסיף ימיו‪ ,‬ואיל* הלך גטולוזא‪• .‬ד( הרנ‬ ‫ר׳ לוי אחי רמ״ה נזכר נפ־רש״י ד״ה א׳‪ ,‬די ל״א בכחנ וכן פירב ל־ ר• כלמה ל י ל‬ ‫אחי ר׳ משה הדרשן‪ .‬ועיין נמאנאצין ם״א צד ‪ 5 7‬בשם הניא החכם ר אניהם נעיכיכער‬ ‫ניסחא אחלח םכתונ נה ר׳ משלם נמקוס ר׳ שלמה• ועיין נספיו הנ״ל בל החכם ר' אנרהס‬ ‫יי לוי נזכר נעיטור ח״א דף ט״ו ע׳ ד ו? נ נ״ק‬ ‫עפםטיין צד ‪ .\1‬והחכם הזה כחנ לי‬ ‫ע״א )דפוס לנונ(‪ ,‬נס מונאח החסונה מרי לו־ מנרנונא בגליון קמ״ק כיי‪ ,‬עיין המזכיר‬ ‫חיא ‪ •84‬אולי היה אחד משני אלה אחי ר׳ משה הדרשן עכ״ל ועיין ‪ Gallia‬צד ‪; i l l‬‬ ‫ונס צד ‪ .320‬כי לפי דעת החכם גראסס יצא ר' לוי מנרנונא וחקע אהלי נמונטווחצ‬ ‫אכן נספר היוחסין כזכר נין תלמידי למיה עוד ר' לוי אחר שהיה נכו שיי‪ .‬ר׳ •צחק‬ ‫טו( החכם נרעטץ טעה נספרו מקורות היהודים חלק ויו צד ‪ 212‬נאמיו שייט ע הנזכי‬ ‫כאן הוא השני הנזכר נמהרים נ״נ דפוס קרימונא סי' קמיז נתשונת ר• שינחה נר םמואנ‬ ‫אליו‪ ,‬כי ר׳ שמחה הלזה הוא נלתי ספק ת ו בל מהי״ס וחנ־לו של לאנייה המונא כינה‬ ‫פעמים נס נא״ז והוא היה מאםפייא ולא י שמחה נעל מחזור ויער־ ותלינילו של יב'י כמו‬ ‫םחשנ נן יעקנ נתיספותיי לספר בס תנדוליס‪ .‬ומתשונה הנ״ל נראה שייטיע הבזה ‪:‬ם צא‬ ‫היה גדול כ״כ כמו םמשנחי דית פה‪ .‬ע״כ הנכון כמו ששיער החכם רםי״ר נילנואו לתשובות‬ ‫‪,‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סיטן טו מז‬ ‫‪90‬‬ ‫אחריו ור׳ יוסף טוב ע ל ס ט ו (‬ ‫כל‬ ‫בסני־ז(‬ ‫ימיו‬ ‫שחנהינ א ח מלכות לימורנש ואניוכטז(‬ ‫ו ש י מ ש חכמים‬ ‫רבינו נכיא ואני ש מ ש ת י לסניו ומר‪ ,‬ש כ ת ב מקים דבר ע ב ת ‪• a‬זו‬ ‫) ש ש א ל ת ם ל א נתקיים כוי(יח( ומהם תורד‪ ,‬יוצאת‪ ,‬נהנו כמוני‪ .‬נם בני בארי שהיו קורין‬ ‫עליהן כ• מ ב א י ׳ ת צ א תורה‬ ‫מאור‬ ‫עיני‬ ‫הנולד‪ ,‬וחכמי‬ ‫ודבר חי מ א ו ט ר נ ט י ט ( חם נותנין כמוני‪.‬‬ ‫נרבונא‬ ‫כאשר‬ ‫וססרר ש מ ש ו לטניונ(‬ ‫ירכינו נרשום‬ ‫י ש מהם‬ ‫תשובות ביר׳‪ ,‬כל אלד‪ ,‬ערים בצורות ועוד ת ל ת א קראי רב יחודאי ורב‬ ‫שאלות‬ ‫אחאי ורב‬ ‫עמרם ומדרש אנרח‪ .‬אשריך אם חחזור בך נם מאלו נם מאחרות א ש ר ש מ ע ת י ונלאת׳‬ ‫לכותבם ואם ח״ו אין‪ ,‬דע כ׳ נקהיל עליך קהלוח‪ ,‬נם לנשים ב ל ש ו ן רכה נודיע ש ל א‬ ‫ת ה א דעתן קלה להקל בקללת‪,‬‬ ‫לבות בני ת א ד ם פלני מיס‪,‬‬ ‫ו א ש ר בידו‬ ‫יטת לבך‬ ‫לתכונה והיית מוצק וידיך אמונה‪ ,‬והיה וד‪ .‬שלום‬ ‫םיטן ט״ז‪ .‬מר׳ טשלם על הנ״ל‪.‬‬ ‫השיב‬ ‫הרב ר׳ מ ש ל ם ‪.‬‬ ‫אנכי הנבזה‬ ‫והנמאס‬ ‫מ ש י ב לרבותיו‬ ‫רבי׳ ש מ ו א ל א ( ורבי׳‬ ‫יעקב על שמועות הרונזות ה ב ט ן ‪:‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫בטבילת‬ ‫)בעני! טבילה לחןיאין במים חייס(‬ ‫החצאים ‪ (3‬אני ל א באתי ל ר ו ן נ (‬ ‫סדר זאת תתיר‪] ,‬חורת המצורע ן‬ ‫בשרו במים ה(‬ ‫ובבעל קרי אמר‬ ‫המעיין‬ ‫והנענו א צ ל זב‬ ‫ורחץ א ת בל בשרוו(‬ ‫דכהיב כל בשרו ומ־ש ה כ א ר ל א כתיב כ ל‬ ‫מטהר בכל ש ה ו א‬ ‫ה ל כ ה ] ל מ ע ש ה [ ד ( א ל א כשהיינו למדין‬ ‫ואמר הסשוק‬ ‫ורחץ א ת‬ ‫ו ה ק ש ה המקשר‪,‬‬ ‫מ י ש הכא‬ ‫ותירצנו כמו ש ש נ י נ ו במתניתין ובברייחאז(‬ ‫והמקור‪ ,‬במ׳ ס א ה‬ ‫ופי׳ מר רב ׳ד״יראי‬ ‫בהלכות ט ב י ל ה‬ ‫מ־ננדר ככיניתאח( וזהו הילוק ש י ש בין היים למי מקוה‪ ,‬כי במי מקוד‪ ,‬בעינן כ ל בשרו‬ ‫בבת א ח ת ובמים ח ״ ם א פ ״ להצא־ן ד מ י נ נ ר י כביניתא וזד‪ ,‬ששנינו בין ישיבותינו א ב ל‬ ‫ל א בא לידינו ה ל כ ה למעשר‪..‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫]וגס[‬ ‫אני ל א אגירת•‬ ‫)בענין טבילת יום חי(‪.‬‬ ‫ע ל טביל•* יום א ל א ביום ח׳ מ ש ו ס ליסטין‪,‬‬ ‫כי הנהרות היו‬ ‫רהוק־ן מן הבתים וסכנה ל י ל ך ש ם בלילה מ פ נ י המים והתרתי יום ח׳ כראתקין‬ ‫נאונ־ם קדמונים דף ח׳ ע״א שריטיע הלזה הוא הזקן שהית נן גילו של ר אליהו הזקן נעל‬ ‫אחיהו שצ רנ הא• גאון וחלמידו של רנמ״ה כמו שנזכר נשנלי הלקט דפוס נאנער שימן כ״ח‬ ‫דף ״ נ ע‪-‬נ וזהו שהונא גס כן ברש״־‪ .‬ולזה השכים י״כ החכם ר' צדוק כהן •‪Kevin‬‬ ‫אמנם כ‪ :‬הגהות של שיירשם אינן צריכין‪ .‬רק נמקוס‬ ‫‪>do!<>tud.'237‬־‪> j i i i v e s I.p‬‬ ‫נ פ נ י ; ק י ץ צריך גהגיה' נפני‪ .‬ט ז ‪ .Limoircb und Anjou‬יז( צ״ל לפני כלומר אלו חכמים‬ ‫‪;1‬יז! כלומר ומה םכתנ רם״י‬ ‫היו קודם ישיי יאנ׳ שמשתי לפניו ועיין לעיל הערה ט״ו‪.‬‬ ‫מקיים דניי רננו תם בהוא ענדו ותלמידו ששמש לפניו ועיין על זה נמנוא‪ .‬יח( הדנריס‬ ‫נהשנר נצורתס ה ס קשי הנגה ואס חמהקס אז ההמשך יותר נכון‪ .‬יט^ עיין מה סכתנ תחכם‬ ‫י׳ משה נידעמאנן נ ה פ י ו צעש־כטע דעס ערציעהיננשוינמענס וכוי אין איטאליען צד ‪ . 17‬כ( רננו‬ ‫גרשום נר יהודה מאור תגולת כקרח ציפתי נשפר היוהסין ונלהי ספק נתיותו נצרפה שמשו‬ ‫החכמים האלה צפניו‪ ,‬ימשכן כבודו אח״כ היה ינגנצא ועיין אודותיו נספר אור חחייס צד ‪: 307‬‬ ‫א( תשונה נשם ינינו שמואל צרי משלם לא נמסר לנו נפירוש‪ .‬ואולי היא‬ ‫שימן ט״ז‬ ‫כלולה לעיל נחשונית אליו‪ .‬נ ( עיין נשלט• תננוריס םסנ־נ המרדכי שנת פ'‬ ‫נמה טומנין הועתק ענין זה‪ .‬אמנם נתשונית לעיל לא נמצא שים רמז אודות טנילת חצאין‪.‬‬ ‫אינ היא נאחת מן החסרות לעינ‪ .‬נ( נציל נמקוס ליו׳ ע״פ שהיו‪ .‬ד( נשה״‪ .:‬ה( ויקרא‬ ‫ז( מקואות פיא מיז׳ ספרא פ׳ שמיני י״א‪ ,‬ליו על פסוק‬ ‫ט״ו ״נ‪ .‬ו( שם פסוק ט״ז‬ ‫ח( כן צ״ל יכן הוא נשלט׳ הננורים‬ ‫ונכמה מקומות נש״ס‪.‬‬ ‫אך מעץ ׳כוי מקוה מיס‪,‬‬ ‫נמקים נכתנא וכן הוא נה״ג דפוס ווארשא דף פייה ע״א ‪:‬‬ ‫(‬ ‫‪91‬‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן מז‬ ‫רב אידי בגרמו משום אריוותאא( ורב א ח א בר י ע ק ב ס ש ו ם ננבי ורב יהודה מ פ ו ס פ ד י ת א‬ ‫משום עינה ודבא כ מ ה ו ז א משום אבולאי‪.‬‬ ‫ס א ה ר שהזכיר ה ח ל מ ו ד כל א ל ו העושים‬ ‫בוודאי י ש ללמדנו ש י ש ל ח ו ש ו ל ע ש ו ח כמו אלו‪.‬‬ ‫והאומרים ש ה ח ר ח י יום שביעי‬ ‫שטוסקח בו ל ע ל ו ח לחשבון שבעה‪ ,‬יסכר פי דוברי ש ק ר ל א נין לו ו ל א נכד בעמו‬ ‫ל א ער ו ל א עונד‪ ,‬מי ש א מ ר דבר מעולם‪.‬‬ ‫) נ ע נ י ן ח פ י פ ה בע״ש ו ט ב י ל ה נשכת(‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫על דבר חפיפת כע־ש וטובלת בשתריתא( א מ ת נ ( זה התרתי ‪ :‬ד א מ ר י נ ן בפ׳ תינוקתג(‬ ‫דרש מדימד ה ל כ ח א ברב הסדא ] ו א ל י ב א דר ב הונא[ד( דאמר ש כ ן ל א אמרינן‪,‬‬ ‫א ב ל מ ו ד ה ש ה א ש ה ט ו ב ל ח ח ו פ פ ת בע־ש וטובלת במוצאי ש ב ת‬ ‫וכיש ב ש ב ח עצמו‬ ‫והוא יום ש מ י נ י ה (‬ ‫היכא ד ל א אפשר‪,‬‬ ‫ש ה ו א סמוך לחפיפה‪ .‬ואמרינן בסוף הלבהו(‪,‬‬ ‫ה ל כ ח א אשד‪ ,‬ח ו פ ם ח כלילה ומובלח כלילה קשיא ה ל כ ח א אהלכחא‪ ,‬דקשיא ראסרינן‬ ‫ה ל כ ח א כדכ הסדא‪ ,‬וחירץ ה א ד א פ ש ר ה א ד ל א א פ ש ר ‪.‬‬ ‫ף‪.‬‬ ‫ובדברא(‬ ‫)בענין ח ו מ ץ ב מ ג ע נכדי(‪.‬‬ ‫ההוסץ מי ל א י ד ע ב כ ל א ל ה ראם נהנו בו איסור כחורח‬ ‫מנהנ‬ ‫שאין‬ ‫להחירו בפניהם‪ .‬ואם ה ס נהוניס באיסור אני ל א אחירנו להם‪ .‬ואם התרת•‬ ‫לטלטלו ולהביאו ממקום למקום מ ה דבר נ( ק ש ה הוא זה ] ה א [ כל ה ש נ ה כולה שוכרי;‬ ‫א ח חמים לחביא א ת יינם בדרדורין שקורין י ד ל ש ג (‬ ‫וכ״ש‬ ‫לכחהלה‬ ‫תומץ שמותר‬ ‫בנניעה כדברי רבותינו ש ב נ מ ד א ‪ .‬מ ת ש א ח ם אוסרים ש פ ש ט איסורו בכל ישראל‪ ,‬אנו‬ ‫ל א ש מ ע נ ו מעולם ל כ ל‬ ‫נוהנים כו איסור‪,.‬‬ ‫נאון שינתנ בו‬ ‫איםיר‪ ,‬ואם א ת ם‬ ‫ודאי ה כ ל כמנהנ המדינה‪.‬‬ ‫ארם ש א י ן א ד ם בקי‬ ‫סע‪-‬דים שבתורת טגהנ‬ ‫ומה ש א ת ם אומרים כי מתוסרת‬ ‫ויודע מ ת ו ת ל א סוסקאתא‪ ,‬וכי כל ה ד ע ת‬ ‫דעת‬ ‫נאבד וכל ה ה כ ס ה‬ ‫נסרהה ש א י ן א ד ם מכיר מתו ת ל א םופקאתא‪ .‬ואם באנו לדקדק בזת במו כן י ש לנו‬ ‫לדקדק‬ ‫ביין מ ב ו ש ל‬ ‫דקשרו‬ ‫שמואל ואבלטד(‬ ‫ו פ ש ט תתירו בכל י ש ר א ל‬ ‫‪ ,‬י ש לנו‬ ‫לדקדק מי יודע כ מ ה בישולו‪ ,‬אם נאמר הפשירו זה ־בישולו כמו ש נ א מ ר ב ש מ ן ה ( או‬ ‫נאמר שנים א ו ני סעסים‪ ,‬א ל א נאמר בוודאי ה ל ך א ח ר לבות בני אדם‪ ,‬ש א ו מ ר איזהו‬ ‫מבושל‬ ‫ש ה ד ת י ה יפה יפה‪ ,‬ה ל ך אהר הדעות שמכירין‬ ‫ך ‪.‬‬ ‫איזהו הומץ שההםי‪-‬ן‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫) ב ע נ י ! א ם מ פ ש י ר ע ו ל ה ‪-‬ימני! ש ב ע ה \ ‪.‬‬ ‫ועל רבד שביעי המפטיר כ ש ב ת תיםה ] ח ת ו ו ; נ פ ש ו תאבל עליו מ י ש א מ ר כן ועל‬ ‫ע ל לכו‪ ,‬מכדי אפיי בי רב‬ ‫לא‬ ‫קרינא‬ ‫אשי׳‬ ‫תינוקות ש ל בית רבן •ודעין אותה‬ ‫ב‪ .‬א( נדה דף ס״ז ע־נ‪.‬‬ ‫נ‪ .‬א^ כצ״ל ע״פ תיקון ראז״ס במקום בראשון נכ״י‪ ,‬ובדפוס חכןריס כל הני מיל׳ האמורים‬ ‫בכיי מן בשחרית עד במוצאי שנת‪• .‬י נ ( כצ״ל במקום ומאי נכ״י‪ .‬נ( נדת דף ‪r-p‬‬ ‫ע״נ ופייי׳ש נהוס׳ ד״ה משוס שהניא תמחצוקת בין ר״ת ור״ת נזה הלשון‪ .‬ורבינו משלם‬ ‫ה ח י י לאשה נעיר שהיה לחוש לנננים לחוף נע׳׳ש נשניע־ בלה ולכ־נול נ מ ס שנה שהוא‬ ‫שמיני מבעוד יוס משוס ננביס ור״ת אוסר דתרי קולי לא אככחן דשרי הש״ס היחקח‬ ‫חפיפה מטבילה וסרך נ ה ה ‪ .‬ד( המלות נהסנר חסרות נכ״י ודפוס‪ ,‬אמנס צ״ל עיפ‬ ‫חשובח ר״ח לקמן על זה‪ .‬ולכן תצנתי אותן פה‪ .‬ה ( כצ״ל נמקום שניע• עיין הערה נ' שלפני‬ ‫זה‪ .‬ו( שס דף ס״ח ע״א‪ .‬אמנם מכאן נראה שהיה לר״מ נירסא משונה מגירסת השים‬ ‫שלנו‪ .‬ועיי״ש נתוס' ד״ת כך אמרו‪ .‬ועיין נתשונת ר״ת‪:‬‬ ‫ד‪ .‬א( כצ״ל במקוס נדבר‪ .‬נ ( כצ־ל במקום הדבר• נ( ידלש אולי הוא זת שקויין נלשון‬ ‫ציפה ‪ jales‬מין חניח שקורץ נאשכנז קינעל נ מ ל י ם ‪ .‬ד( נג׳יז דף ל׳ ע׳יא ואנלט נכי׳‬ ‫היה‪ .‬ה( לענין נישול בשבה עיין שבס דף מ׳ ע״ב‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן טז‬ ‫‪92‬‬ ‫שאין ד‪.‬מ‪0‬מיר עולה למנין ש נ ע ה א(‪.‬‬ ‫כשם הרב ר׳ אליהו נ ‪/‬‬ ‫אלא אמרו לי‬ ‫עזרה ננעלת כישראל על אדם במותו כענוה וביראת חמא‪,‬‬ ‫שאין‬ ‫שהשכיעי יש לו לקרות‬ ‫בפרשת מוסף‪ .‬וכן נוהנין בפי־יש ואנו אתריהן לקרות ש ב ת י כמי מוסף‪.‬‬ ‫ואומר ההזן‬ ‫קדיש ואה״כ הוזר ומפמיר המפמיר וקורא מה שק״א השביעי םשום ככור תורה‪ ,‬מידי‬ ‫יהוד‪ .‬א כ ל השנה כשכתותיה‪.‬‬ ‫ן‪,‬‬ ‫וברכת‬ ‫)בעני! ברכת נ ר שבת(‪.‬‬ ‫נר כמו כן הורד‪ ,‬הוא א(‬ ‫לכרך‪.‬‬ ‫שאין נוהנין‬ ‫ואיראן כדי להאיר בלילה‪.‬‬ ‫ונוהנ תהילה‪,‬‬ ‫וכן במקומות אהרים‬ ‫וטעמא דםםתכר שאין‬ ‫ואס היתד‪,‬‬ ‫הדלקתה‬ ‫עששית דולקת‬ ‫הרכה ראינו‬ ‫נמר סצותה‪,‬‬ ‫אינו‬ ‫והולכת‬ ‫ואינה‬ ‫הייב לכבותה‬ ‫ולהדליקה כדאשכהן לענין נר הנוכהנ(‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫בברכת‬ ‫)בענין ברבת אירוסין ונשואי! בבוס אחד(‪.‬‬ ‫אירוסין ונשואין ככוס אהד אמרתי לפני רבינו אליהו שאין מנהנ במלכותנו‬ ‫כי אס בכוס אחד ודנתי בפניהם וכפני כל הכמי *־יש‪ .‬ועשו כןא( ממעס‬ ‫יקנה״ז‬ ‫שהם ב׳ קדושות‬ ‫על‬ ‫שני ימים ומאחר‬ ‫ששם קרושה‬ ‫שניהם סחזיקין‬ ‫על‬ ‫בקדושה אתת ותיברום ככוס אחד‪ .‬וססתכרא סדתיקנו בבום אהד שאסור לאומרם כבי‬ ‫כוםוח דקמכרך כפהינ ברכה שאינה צריכה‪ .‬דאי איחא דשחי כרכוח סענין אחד יכול‬ ‫לאוסרן בכי כוסות‪ ,‬ממאיי היו דוהקין ) פ ש ו מ א ( נ ( האמוראין לחלוק‬ ‫חד אסר ינהיק‬ ‫והד אמר יקניה ו מ ה ליה לברך הכדלה כפני עצמו וקידוש בפני עצמו‪ .‬אלא ססתכרא‬ ‫הואיל‬ ‫דעיקר מצוד‪ ,‬לעשותן ככוס אחד‬ ‫בסנהנ כבי כוסות תהא ברצונכם‪.‬‬ ‫וסענין אהד‬ ‫וודאי אש‬ ‫הייתם‬ ‫הוא‪ .‬ואם אתם‬ ‫נוהנים‬ ‫רוצים לעמוד‬ ‫ברכינו ש ל מ ה‬ ‫להפסיק‬ ‫ולהסתלק ולעסוק בענין אתר ולקרות בכתובה ואת־כ ברכת נישואין זה היה יפה סבלם‪,‬‬ ‫ה• א( ותימה שאין הדנר פשוט כ״כ שאין המפטיר עוצה צמנין שנעת ונמניצה דף כ״נ‬ ‫עיא פציני נו רנ הונא ור׳ ירמיה בר אנא‪ .‬והרי״ף והרמנים והראיש פסקו כמאן‬ ‫דאמר עיצה ובמחזור ויטרי יש כאן סתירה שנסימן קב׳׳א פסק דאינו פוצח ו נ ס י ק קניו‬ ‫פסק רעולה ועיי״ש בהערה םצ החכס ר׳ שמעון הצוי‪ .‬נ( נב״י ונס בדפוס איתא כאן‬ ‫זצ״ל‪ .‬ועל זה הגיה ראז״ס מליון ספרו חיל נראה שתיבת זצ״ל הוא סיס במבואר בתשובת‬ ‫ר״ת שכתב המקים יאריך ימיו גס כתב אחר כך ותחזור בן גס אסה גם הוא ע״ב‪ .‬ונם‬ ‫החכם שייר העביר את קילמסי על האותיות זצ״ל בספרי‪ .‬ועיין לקמן סימן מ״ח אית ק׳‪.‬‬ ‫והיינו ר׳ אליהו החסיד נפריש שכתנ עליי רם״ל סי' כינו שהיה נימי רית ירי מםלס נמילאון‬ ‫ינתיס׳ סוטה ‪ cp‬י״ז עינ דיה בתנה קורין אותו רני אליהו הצרפתי ואל שלשת אמת בתי‬ ‫דינין הללו המפורסמים נזמים נצרפה הריץ ראב״ן שאילתי בדין חלונית באבן העזר נסיפי‬ ‫והס ר״ת ורבי אליהו ורננו משלס‪ .‬ורננו אליהו הלז הובא במת סעמ־ס נתיס׳ במחזור ייטרי‬ ‫א״ז מהר״מ ניב ומרדכי ועוד‪ .‬והוא בר פלוגתית דר״ת ממין אס צריך לקשר תפילין נבל‬ ‫ייס מנחית ‪ cp‬ל״ה עינ תיס׳ דיה משעת ונכמה מקומות ועיין מעשת פלא על אודות ויכוח‬ ‫י ך ספר ל' עזריאל‬ ‫ה‬ ‫שהיה לי לר' אליהי ולרית עס משת רנני על ענין הי״ל‬ ‫טרניטו שהניא נעל סדר הדורות חיא דף צ־ט ע״נ דפוס ווארשא ושהיציא לאיר החכם דיד‬ ‫קויפמאנן ‪ R. E . J . V. 274‬ואודות רננו אליהו עיץ נאור החיים צד ‪ 176‬ותלאה‬ ‫ש כ‬ ‫‪315‬‬ ‫ו‬ ‫א( הרנ ר' אליהו‪.‬‬ ‫‪Jud.‬‬ ‫ו נ‬ ‫נ ח‬ ‫‪:Gallia‬‬ ‫נ ( שנת דף כינ ע־א‪.‬‬ ‫ז‪ .‬א( כלומר שהיו מנרכין נרטת שונות על ט ס אחד‪ .‬ועיין פסחים דף קינ ע״נ תוס׳‬ ‫דיה שאין ששס הונאת דעת ר׳ משלם לא נענין נ ר ט ת אירוסין ונישואין כי אם על‬ ‫אודות שנע נרטת ונרכת המזק שהן על ט ס אמד‪ .‬נ ( נ־ל שצריך למסוק‪ .‬ואפטר לישנ‬ ‫‪!<:3‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן מז מח‬ ‫אבל בזה א ח י זה ל ב י ך ולשהוח ו ל ב ‪ p‬אין זה נכון כל ד ק י ‪ .‬ואט״ על דבר פשוט‪,‬‬ ‫אומר‬ ‫אם הייתי יויע שאהם מקפידים כיב‪ ,‬ל א הייהי‬ ‫כלום‪ .‬כסו שאמרו יבוחינוג(‬ ‫אטי׳ ביעהא בכוההא לא ליטא איניש במקום יכיה‪ .‬והם לא אמרו א ל א ג׳ ט י ס א ו ה ל (‬ ‫כנני מהנה י׳טיאל ורבוהינו ׳טוני;‬ ‫אטי׳‬ ‫םרםאוה‬ ‫מאה‬ ‫וסאהר ׳טהם רוצין ל׳טנוה כך‪ ,‬אניה חכמי ה ה ל מ ו י‬ ‫פרבגצאת( ע י‬ ‫כל‬ ‫ימיונ‪.‬‬ ‫מ נ מ י א ואלמוי מ׳טנהם וכן למאה‬ ‫וכן לאלף‪ .‬כי אהם יבוהי ואין ל׳ לשיש כלום ע י ש א ש כ ו י שליה לבא עריכם ולידע‬ ‫אם הסכימו ל י ב ר י על הנייסוה‪ .‬ו י ב י איוך הוא איני יכול‬ ‫לענוה על כלם‪ .‬אך בזה‬ ‫עטדהי ש ל א טהקהי סטר סעולם א ל א שונה אני נירםא שלכם‪ ,‬ולאחר כן מראה אני‬ ‫להם הנירםא שלי‪ .‬ויש שכוחבין אוחד‪ ,‬בקונטרס‪ .‬באחת ל נ ד ה אשיכ עליה ש מ צ א ה‬ ‫מתוק בכל סטרי צרפת ד ל א‬ ‫ודוקא‬ ‫נרםי׳ כבבא בתרא‬ ‫אחרוני‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ונם מכל הספרים‬ ‫ההדשים היתד‪ ,‬חסידה‪ ,‬מד‪ ,‬חייתי יכול לעשות ש ל א הייתי מניה והלא בכל הספרים‬ ‫בין טרבנו ש ל מ ה בין‬ ‫היא‪ .‬והרנה כיוצא בהן שמצאתי מהוקין‬ ‫מרבנו שמואל ולא‬ ‫קראהי הנר עליהם‪ ,‬אלא שניהי אה טעסם ושניהי אה שלי וכן בבן עוף וכן במנה‪.‬‬ ‫היהי לי אם לא לנלנלהי על הלסידי הכטים נרולים בעולם‪ .‬ואהם כהבהם כרצונכם‪.‬‬ ‫מה אוכל לעשוה‪ .‬ועוד אהם רנוהי ואני תלמיד‪ ,‬ויש לי ל ש ה ו ק ‪ ,‬ולמשופט׳ אהחנן‪.‬‬ ‫אם נהנתי בכס טנהנ רבוהי ולא פטסטהי כלום אס״ כשהעידו לי ה*ח נדולים שהייה‬ ‫מתיר הטץ בפסה כ ש ש י ם ז (‬ ‫ולקדש‬ ‫ולעשוה‬ ‫בשבהח(‬ ‫בנין בהדיה בתוך החחוםני(‬ ‫כך התיר הרב ר׳ יעקב‪ ,‬אעסיכ כזאת וכזאת יבא לי אם דברתי שום דבר ש ל א כהונן‪.‬‬ ‫וכן בדין שאתה רבי מובהק ואני הלטידך מ ש ל ם בביר נהן‪:‬‬ ‫סימן מ״ח‪ .‬תשובת ר״ת על הנ״ל‪.‬‬ ‫יספת‬ ‫על השמועה לתעלות שננת‬ ‫תלמוד לזדון‪ ,‬ני עד עתה הליהי הדברים בבאים‬ ‫ליהנק הנתלים באילן נ מ ל א ( ו ת ת י ך לכף זכות‪ ,‬אך מעתה אין לי במה ליהלות‬ ‫ועל ראשון ראשון אשיבך‪:‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫מה‬ ‫)בענין טבילה להזמין במעין(‪.‬‬ ‫שכתבת שהקשה המקשה בס• זאת תהיה מה שנא ג( בזב ל א נאמר כל בשרו‬ ‫ובבעל קרי כתיב כל‬ ‫בשרו‪,‬‬ ‫ותירצתם‬ ‫כי‬ ‫במים חיים‬ ‫מועלת טבילת לחצאין‬ ‫והבאתם ראיה ממשנה ומביייהא המעיין מטהר בכל שהוא דהיינו להצאין‪ ,‬והמקור‪ ,‬בסי‬ ‫םאר‪ ,‬ולא לחצאין‪ .‬ורבי׳ יהויאי כן פ י י ש מ י נ נ י י‬ ‫שהוא‪ ,‬וההרחם טבילה לחצאין בישיבתכם‪.‬‬ ‫הראשון כי לכאורה לקההם‬ ‫הפשוטה‪,‬‬ ‫כביניהאג(‬ ‫נ מ ה טעיוה‬ ‫והמיר‪ ,‬אני‬ ‫בדבר‬ ‫על מעיין שהוא‬ ‫בכל‬ ‫טעיהם‪ .‬וזהו שכהבהי בכהב‬ ‫שהינוקוה שלנו לא יטעו‬ ‫הנילסא כלומי למה היו לוחקין האמוראים הפשוט לברך על שחי ט ס ו ס ולחלוק‪ .‬נ( כחובוח‬ ‫דף ס׳ עינ וםס המסמא לא לישרי איניש ונוי‪ .‬ל( עיי״ש‪ .‬ה( בניי פרנצא ובדפוס פליצא‪.‬‬ ‫ו( נ״נ דף קל״ז עיב נבי אחיס שקנו אתרוג בתפוסת הבית דאיתא נש״ס שלנו ודוקא דאיבא‬ ‫אתרוג לבל חד וחד אנל פריש ורמון לא‪ .‬וע״ז נתב הרםנ״ס שס ומת שנתונ נספרים ודוקא‬ ‫אתרוג אבל פריס ורמון לא ארינות פירוש של םוטיס הוא ואינו מן הגמרא נן נראה נעיני‬ ‫ונסר‪ .‬בלתי ספק שתלטב״ס רומז נזת מ ד ר' מםלס‪ .‬ועיין נתוס׳ שס ד־ת אנל פריש ורמון‪.‬‬ ‫ז( ספר הישר בדפוס סימן שפ״נ יף ליס עיא‪ .‬פסחים דף ל׳ עיא דית אמר רנא‪ .‬ח( ניצה‬ ‫דף ל' עינ חוס׳ ד״ה והא‪ ,‬הגתות מיימוני ה׳ אישות פיי וטור ונ״י א״ח סימן של״ט‬ ‫ט( מיק דף י״ב עיא חוס׳ דיה אמל שמואל‪:‬‬ ‫םיק‬ ‫ט־ח‪.‬‬ ‫א( פסחים דף קי״נ ע־א מאמר ר״ע לרשנ״י‪.‬‬ ‫נ ( נציל גמקוס כנאמ׳ ננ״י‬ ‫תשובות ר״ת סימן מח‬ ‫‪94‬‬ ‫בכך‪.‬‬ ‫שהשיב‬ ‫ה ס ק ש ה לא ה ק ש ה א ל א ש א ל ש א י ל ה קטנה‪ ,‬ו ה מ ת ר ץ ל א תירץ א ל א‬ ‫ת ש ו ב ה שאינה‪ .‬א ך א ל ו היד‪ ,‬מ ק ש ה על תירוין שלכס‪ ,‬ו ה ל א נב• מצורע כתיב ורחץ‬ ‫כדאמרינןה(‬ ‫א ת בשרו ב מ י ם ד ( והוא במ־ מקוד‪,‬‬ ‫זב זה טעון ביאת‬ ‫ואין‬ ‫מיש ח ״ מ‬ ‫מצורע ט ע ו ן ביאת מים ת ״ ס א ל א ל ש ח י ט ת צפרים‪ ,‬זאת היתר‪ ,‬קש־א‪ .‬ואס ב א ת לתרין‬ ‫לפי ש ט ב י ל ת קרי היא ט ב י ל ה אתרונה ש ב א ו ת ה פי ש כ ת ב בה בשרו‪ ,‬כתב בה כל ל כ ל‬ ‫נוסו לשערו במי ו( במי מקוד‪ ,‬ולימד נם על זב נס על מצורע נם ע ל כ ל אותם דנב•‬ ‫טנ‬ ‫שבאחרי םית‬ ‫דבעינן‬ ‫ש כ ל נופו עולה בהטז(‪,‬‬ ‫שיעור‬ ‫ואע״פ שאי; ל י ש א ל לשי‬ ‫ה פ ש ט י ז ( מיס מ• ש ל ב ו נקפו •בול לטרש׳‪.‬כן‪ .‬ו א ת ה ש ה ב א ת ראיה המעיין מ ט ה ר בכל‬ ‫שהוא‬ ‫מ ב ל ל ד א ד ם ט ו ב ל בכל‬ ‫ש ה ו א ומיננדרט(‬ ‫התנאים מ ב ל י עולם שמורין ה ל כ ה מתוך‬ ‫במ־ם וטובל ל ת צ א י ן ע ל זה שנינו‬ ‫המשנהי(‪.‬‬ ‫ש ה ו א ‪ j‬ופירושו מ ט ה ר מ ח ט י ן וצינורות בכל שהוא‪,‬‬ ‫ש כ ך שנינו המעיין מ ט ה ר בכיי‬ ‫דבייםןיא(‬ ‫ש ב ל נוסו ע ו ל ה בהן‬ ‫בכל שהוא‪ ,‬והמקור‪ ,‬במי ס א ה ולא ב פ ה ו ת מ כ א ן י ג ( אפיי מהטי; וצינורות‪ .‬ובדין הוא‬ ‫דהוד‪ ,‬ליה למיתני והמקור‪ ,‬ברביעית שכן שיעור מן התורה‪ ,‬א ל א ב ט ל ו ה ואוקסוה אמי‬ ‫ס א ה ו א פ ״ מ ה ט ץ וצינורות‪.‬‬ ‫ומימי התנאים ב ט ל ו ה בדאטי״נן סי נ׳ מיני; בנזיר י נ ( נ ב י‬ ‫עשר רביעית והאיבה מקוד‪ ,‬ברביעית‬ ‫דפםהיסיד(‬ ‫בר מ ה ה ו א‬ ‫ל ״ ש דטהורין משק• בית‬ ‫דבטלוה‬ ‫מטבהיא אלא‬ ‫רבנן‪.‬‬ ‫ותו‬ ‫אמרינן בפיק‬ ‫ש י ש בהן רביעית דהזי ל ה ט ב י ל‬ ‫בהן מהטין וצינורות דאוקמוה אדאורייתא א ב ל פחות מרביעית טמא•;‪• .‬תו אמרינן בפ׳‬ ‫כל הזבחיםכיו( אם ק ד ח בי רביעית‬ ‫אע״נ‬ ‫דבטלוהו‬ ‫אינטי‬ ‫מחיבור שהות מ ש פ ו פ י ת‬ ‫בנזר א ח י ת ע ז ( מטבילי; ד מ ה כ ש י ר ה ד ט ק ו ה קאתי‪ ,‬ומעיין בכל ש ה ו א ל א נישנית לגבי‬ ‫אדם כ ל ל א ל א למחטי;‬ ‫וצינורות‪.‬‬ ‫הא־־ם ו ע ל הכלים ובראשון‬ ‫ת ד ע דתנןין( נל ש נ ת ל ש‬ ‫ל ה ב ה נ ע ה •ס(‬ ‫םוקמינן‬ ‫ובו מ׳ ס א ה ו נ פ ל ע ל‬ ‫ייאפוקי ‪ • :‬פ י ן דאויר נינהו א ב ל‬ ‫משום ר ל א ו אשכור; ל א פ ס ל מ כ ל ל רלאו מקור‪ ,‬היא א ל א מעיי; ]ומים[‬ ‫ואפילו למ״ד כל הימים כמקור‪ ,‬יט( ד י א קתנ* הבא ‪:‬‬ ‫לאוקמה‬ ‫מהו‬ ‫ובעינא מ‬ ‫לאט‬ ‫כוותיה דמקיה אינה מטהר‬ ‫דתיטא נגזור אמו‬ ‫דרך‬ ‫חרדלית ש ל‬ ‫זחילתו‬ ‫נשמים קמ״ל‪,‬‬ ‫ווו‬ ‫‪L‬‬ ‫היים הוא‪,‬‬ ‫ש נ ת ל ש מן הים‪ ,‬ועוד ד ל י ‪ :‬א‬ ‫היא זחילה נדאמרינן‬ ‫התשכ(‬ ‫מ כ ל ל דורא־כא( לאו מקור‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫שאה‪ ,‬ועוד דדרשינ; ב מ ד ר ש כנ( יען מאם העם הזה א ת מי ה ש י ל ו ח ההולכים‬ ‫ש מ א ס ו ב ט ב י ל ת מ׳ ס א ה ל א ט ‪ • : :‬מ ט ר י הנ• הוה‪ j .‬ואמר ר״ל ה ז מ ו בבל המקומית‬ ‫ו ל א מצינו מקוש[כנ( ש ש מ ו לאט‪.‬‬ ‫ושילוח מעיי;‬ ‫עליו מלכישכד( ומתורנם ש־לוהאכה(‪,‬‬ ‫וכוי שרוהצין בו זב•;‪ ,‬מ כ ל ל‬ ‫ועוד‬ ‫ד מ ע י ק י א לא‪.‬‬ ‫ש ה ו א להחבר ר׳ יעקב י ש ר א ל בן‪.‬‬ ‫ה ו א והיינו‬ ‫ר א ט ר י נ ן ט ( כיון‬ ‫וקודש‬ ‫ניתון מעיין‬ ‫שמושה•;‬ ‫ש ה נ י ע ל ס ת ת בית דוד‬ ‫מ ע ש ה פירשת• ה א דמעיין בכל‬ ‫ואם ל ב ך ל ש מ י ם ת מ צ א דברי כנים‪ .‬ו ע ל זה ל א‬ ‫ה( ספלא שם‬ ‫ד( ויקרא י״ד ט'‬ ‫ג( כ> ל נמקים בכיתנא‪.‬‬ ‫ונמקוס שאמר נדפיס‪.‬‬ ‫ז( כלומר כן היה לך לחיץ נהיפך‬ ‫ו( כצ״צ נמקום נמ״ נכ״י‪ ,‬נמים נדפוס‪.‬‬ ‫ונפי זנים‬ ‫מדעחך שנעל קלי לימד על כל הטנילות נין נ מ ע ץ נ ץ נמקוה שתהיינה צריכות כל נופו‪.‬‬ ‫ת( כלומל שהשאלה אינה‪ .‬ט( נשלטי הגנוריס וכצ״ל נמקוס ומינמל נכ״י ודפוס‪ .‬י( סוטה‬ ‫יא( נשהינ וכצ״ל‪ .‬ינ( נשהיג וכצ״ל נמקוס‬ ‫כ״נ ע״א‪ .‬ושם איתא משנתן נמקוס המשנה‬ ‫טו( זנחיס‬ ‫ינ( נזיל רף ל״ח ע א‪ .‬יד( פסחים דף י״ז ע״נ ועיים כסוסי ד ה אלא‪.‬‬ ‫מינן‬ ‫יז( מקואות‬ ‫טז( בגוד אחית נשה״נ וכצ״ל נמקוס דנור אחד נכ״י ונדפיש‪.‬‬ ‫דף כ״נ עיא‪.‬‬ ‫פיה מיי‪• .‬ח( חניגה דף י״ט ע״א• יט( מקואות פ־ה מ״ד‪ .‬כ ( חגיגה שס‪ .‬כא( נשה״ו‪.‬‬ ‫כמקום דאי נכ״• ודפוס‪ .‬כנ( פסיקתא רנתי פט־ז דפוס ווינא דף ט נ ע״נ‪ .‬ושם איתא‬ ‫נ ־ קפרא אמנם נערוך ערך לאט הונא תמאמי נשם י׳ שמעון ק לקיש כמו כאן ועיין שם‬ ‫נפי• י‪:‬איר עץ‪ .‬ועיין גם נמיר פ' י״ח כג( המלות נהסנר ה ם נשה״נ וחסרים נכ״י ונס‬ ‫כד( עיין נכריתוח דף ה׳ עינ‪ .‬כה( מלכים אי‪ ,‬א'‪ ,‬פסוק ל״נ‪ .‬כו( יומא דף‬ ‫נדפיס‪.‬‬ ‫‪95‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן מח‬ ‫גסלאתי אס לא דקדקת עד כאן‪ ,‬אך על זה גשלאתי שטעית בהלכות גדולות ]שאמי־ת!כז(‬ ‫מגגדיר כביגיתא וה״נו טבילת חעאין ]ובמים ה״ס[ כין( וטעית שהרי במקרה מ״ר׳ בה״‪:‬‬ ‫וביותר ממי סאה ובמים ה ״ ם | ל א | כ ט ( קטיירי‪ .‬והכי כתיב בהול(‬ ‫דאית ביה מ׳ סאה‬ ‫כדתגיא וכוי וכמה הן אמה‬ ‫מיא למירמא נהו איתתא כולה קומתה‬ ‫וצריכין ל מ י ט נ ל בדוכתא‬ ‫אמות וכדנסישי‬ ‫על אמה ברום ג׳‬ ‫מיגגדרא בה׳ כביגותא ושפיר דמי‪ .‬למירמא‬ ‫פי׳ לשוט ולאשמעיגן דאע״ג דתגיא ברום ג׳ דהיינו דהיכא דהם עצורים בבבלים ויכול‬ ‫לטבול טעומד כעודר וכמוסק‬ ‫קמיל דאע״ג דלא מעומד שפיר דמי בפשוט‬ ‫זיתיםלא(‬ ‫מיכן דמו‬ ‫ידים ורגלים ולאפוקי מדרי יוסף ראמרלנ(‬ ‫ותך ישיבה עמידה היא כדמוכה מילתא‬ ‫כותיה אלא אפ״ בפישוט ידים ורגלים‬ ‫בכולא לנ(‬ ‫שמעתא‬ ‫לארכו או‬ ‫לרחבו‬ ‫צוארה שסיר דמי‪ ,‬אלא שצריך מים יותר ממי סאה‬ ‫בטיס וביגיתא כולה בסים‪.‬‬ ‫ולהכ׳ גקט‬ ‫לגדה שתשב במים עד צוארה‪,‬‬ ‫ופםקינן דליכא הלכתא‬ ‫של גהר או בפחות‬ ‫כדי להתגלגל‬ ‫מעד‬ ‫ולהתכסות כולה‬ ‫טגגדר דבקושי אדם מכגים עצמו כולו במים‬ ‫א ל א א״כ כובשין אותו כדתגיא האומר להכירו כבוש ידך עלי במקור‪ ,‬הרי זה מגוגה‪,‬‬ ‫דיש לו להגנדר עד שיתכסה כולו במים‪ .‬והיה נמי מים ה״ם‪,‬‬ ‫וכל אותה שיטה סיירי במקור‪ ,‬ולא במעיין כדאסריגןלד(‬ ‫אלא‬ ‫שרוב התלמוד‬ ‫מקוד‪ ,‬ישראל וכוי אשריהם‬ ‫ישראל מי מטהרם‪ ,‬ואפי׳ כשמדבר במעיין קרי ליד‪ ,‬בלשון מקוד‪ ,‬ברוב מקומות‪ .‬ושלא‬ ‫הטעה כתבתי לך‪ .‬וזה דרך ההכם המורה‪ ,‬ובא הוא בעצמו להקשות על דבריו ולתרץ‪,‬‬ ‫אך כשהוא אומר דבר ומקשי׳ עליו והוא דהיק אנפשיה אין שוטעין לו‪ ,‬דלא אמרה‬ ‫)תודה( לה( קורס מעשה‪ .‬ותמיד‪ ,‬אג׳‬ ‫ל א ראית‪.‬‬ ‫עליך שמה‬ ‫שאיגו בהינלו(‬ ‫ראית ומה שישנו‬ ‫דכתב בה״גלז( לאחר מה שהזכיר מה מעיין בידי שמים‬ ‫שמים‪ ,‬דהוא רישא דמעיין‬ ‫מטהר בכל‬ ‫שהואלח(‪:‬‬ ‫וגהרא‬ ‫אף טקוה ביד׳‬ ‫דםביר ואית ביד‪ ,‬עקולא‬ ‫דהוה ארבעים סאה כמקור‪ ,‬דמי ושטיר דמי לטבילה‪ :‬והאי דתלייה במקור‪ ,‬משום דכתב‬ ‫לעיל בה׳לט( דהיכא דסכיר גהרא לא סטבליגן ביה אלא א״כ אית ביה ביזרא דלייס׳‬ ‫לטוצא טיס ואי ל א לייפי אפיי אית ביה ס׳ סאה לא מטבלינן שיצא מתורת מעיין‪.‬‬ ‫והאי דשד׳ הבא בדלייט׳‪ ,‬ומ״ט ט׳ סאה בעי בעיקול שיהא כל גופו עולה בהן ולא‬ ‫הצאין‪ .‬וכן כתב רב אהא׳ בס׳ אתרי מות מ( ובתיכמא( ובמקומות טובא תניא מה ביאת‬ ‫שמשו כולו כאהד אף ביאתו במים כולו כאהד לאפוקי טבילת תצאין וט״ במים יבא‬ ‫כולו כאהת יכול טקצתז ואה״כ מקצתו השני ת״ל ובא ה ש מ ש וטהר וכוי לשון כאהת‬ ‫טשטע הכי‪,‬‬ ‫ואילו טעה‬ ‫אהר‬ ‫בדבר‬ ‫כזה‬ ‫והלכות נדולזת כדי היד‪ ,‬לנזוד עליו נידוי‬ ‫רבינו ש ל פ ה כתבה מג(‬ ‫לשון טעות‬ ‫להתיר‬ ‫טבילת חצאין מתוך טעות משגה‬ ‫יצירי יודע כי לש״ש נתכוונתי‪ ,‬כ׳ ‪:‬ם על‬ ‫לפי שאני מצטער בדבר כר׳ טרפון א ל א ש ל א‬ ‫עיח ע״א‪ .‬כז( בשח׳׳ג וחסל בכיי ודפוס‪ .‬כח( בשת״ג• כט( כצ״ל לפי דעתי‪ .‬ל( בח״ג‬ ‫דפוס ווארשא דף פ׳׳ה ע״א‪ ,‬אמגס נה״ג דפוס אמ״ו הגי עזריאל הילדעסהיימעל צד‬ ‫לג( כצ״ל‬ ‫לב( יומא דף ע״ח ע״א‪.‬‬ ‫‪ 027‬לא גמצא בזה הלשון‪ .‬לא( גדת ס״ז ע״א‪.‬‬ ‫במקוס בילא‪ .‬לל( סיף יומא‪ .‬לה( המלה תורה שהיא בכ״י ולפיס חסלה בשה״ג והציל‪.‬‬ ‫לו( בצ״ל במקוס בהם נב״י ידפיס וגס בשה״ג‪ .‬לז( דפוס ווארשא דף פיה ע־ג ובדפיס‬ ‫ל׳ עזלית שס‪ .‬לח( בת״כ שמיגי פרשה טי‪ .‬לט( בצ״ל במקיס בה‪ ,‬והוא בדפוס ויאלשא‬ ‫שס ע״א בשס מר רב אחא משנחא ובדפוס ר׳ עזרית לא מצאתיו כלל‪ .‬מ( בדפוס ווילגא‬ ‫חלק שגי דף ג׳ ועיי״ש בפירוש העמק שאלת פלפול ארוך בלבדי רבינו‪ .‬מא( ת״ב שמיגי‬ ‫ייא‪ .‬ל״ב על הפסיק במיס ייבא וטמא‪ .‬מנ( בי נ ס על זקני רבי׳ שלמה כתבת‪ ,‬ב״ה בשה״ג‬ ‫יכצ״ל נמקיס‪ :‬ללביני שלמת כתבתי נכיי ידפיס‪ .‬מג( בן היא בשה״ג אלא שצ״לשסחטאיס‬ ‫נמקוס חוטאים לטונת החרוז עס חצאים‪ .‬אכן נב״י וגס נדפיס איתא אנן נמקוס אותן‪,‬‬ ‫תשובות דית סימן מח‬ ‫;>»!‬ ‫אקפח‪ .‬וכל ה מ ת י י י ן ט ב י ל ת הצאיס אני קורא אותן ה ט א י ס מ נ (‬ ‫ו ל א יהצו ימיהם‪ .‬כי‬ ‫התירו כרת נמור נירה ל ב ע י י ה מ ד ( ‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ועיי‬ ‫)בענין אם טוני! יום ששוסקת לסנין ז׳(‪.‬‬ ‫שבתבןת[ כל ה א ו מ ר עליך‬ ‫תהו;‬ ‫ש מ נ י ת יום ש פ ו ס ק ת בו למנין ז׳ הכי והכי‬ ‫זה ל א אמרו ש א מ ר ת ‪ .‬א ך א מ י ו שהתיר‪ .‬ל ט ב ו ל ביום ש ביעי ו ל ש ט ש בשמינית‪.‬‬ ‫ואת הזרת בך ויפר‪ ,‬עשית‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ואולי ל א א מ ר ת מעולם‪ ,‬א ך על זה ל א ה ע נ ש ת ת א ו מ ת ‪:‬‬ ‫)כעני! ‪ epnS‬כע״ש ולטבול כשבת שחרית(‪.‬‬ ‫ש כ ת ב ת לחוף בע״ש ו ל ט ב ו ל ש ב ה‬ ‫ועל‬ ‫למוצאי‬ ‫ש ח י י ת מק״ו י א ש ר ‪ ,‬ת ו פ ס ת ע ר י ש ומובלת‬ ‫ש ב ת וכיש ש ה י י ת שסמוך יותר‪ ,‬התרת א ת האסור שזה קיו י ש עליו‬ ‫ת ש ו ב ה נדולה‪ ,‬שהדי א ה ה מ ו ד ה ד ש ב ן ל א‬ ‫וטובלת כמוצאי ש ב ת‬ ‫בעיש‬ ‫שתא‬ ‫אמרינן‪,‬‬ ‫א ל א תיכא ד ל א א פ ש ר ה ו ס פ ת‬ ‫יום ה׳‪ ,‬ש א י א פ ש ר‬ ‫א ב ל ואת יכולה לטבול בליל שבת‪.‬‬ ‫לטבול ע י ש ולפיכך סותר‪,‬‬ ‫ולדבריך ש א ת ה מתיר איכ תהוף ערב יום שני‬ ‫ותטבול ביום שני ש ה י י ת וזה אסור‪ ,‬ד ה א בעינן שמוך ל ח פ י פ ה ט ב י ל ה ושכן ל א אמרינן‪,‬‬ ‫ואע״פ שזה מפני ש י כ ו ל ה ל ט ב ו ל וזו מפניא(‬ ‫שיכולה לחוף‪ ,‬מ ה בכך‪ .‬ו מ ה ש כ ת ב ת‬ ‫לראיה ר א ש ה ה ו ס פ ת ע י ש וטובלת ב מ י ש ד ד ר י ש מרימר ה ל כ ת א כרב ה ס ד א‬ ‫דרב‬ ‫ואליבא‬ ‫ת נ א ד ש כ ן ל א אמדינן א ב ל מ ו ד ה הוא ד ה ו פ ט ת ע־ש וטובלת במיש‪ ,‬כ מ ה ט ע ו ת‬ ‫נדולד‪ ,‬טעית‪ ,‬ראליבא דרב הונא ל א נרםינן א ל א כ ד מ ת ר ץ רב יימר נרסינן‪ .‬והכי פירושו‬ ‫ד‪-‬לכתא כרב ה ס ד א ד ש כ ן ל א אמרינן‪ ,‬ו א פ י ל ו הוא עצמו ד ש נ י יטיס טובים ש ל ייר‪,‬‬ ‫אחי‬ ‫ונייסא א ל י ב א‬ ‫השבת לא אמיינן‪.‬‬ ‫מוכית שאינו ) א ל א ן ט ע ו ת סופר‪,‬‬ ‫דרב‬ ‫דיב‬ ‫הסדא‬ ‫תנא‬ ‫שיבוש‬ ‫נ ט ו י ]הוא[‪.‬‬ ‫אדרב ת נ א סלינ וארב‬ ‫וסיתשך‬ ‫יימי‪ .‬ולהכי‬ ‫נקיט כרמתרין נ! רב יימר ל פ י שרב ייסר אית ליה ש כ ן ולית ליה שני ימים ש ל ריח‪.‬‬ ‫ובתירוצו ע ל רב‬ ‫בראייה‬ ‫תנא‬ ‫הלכהא‬ ‫שהבאת דאמיינן בשילתי שמעתא קשיא הלכתא אהלכתא ופירשת דאהלכתא‬ ‫דדרש מרימי הלכתא כיב‬ ‫דקשיא‬ ‫וכרב‬ ‫ה ס ד א ה ל כ ת א ד ל א אמרינן שכן‪ .‬ועוד‬ ‫טעית‬ ‫חסדא‬ ‫קאי‪,‬‬ ‫וזו ט ע ו ת נ ח ל ה היא‪,‬‬ ‫והתרת א ת‬ ‫האפוד‪.‬‬ ‫ה ל כ ת א א ה ל ב ת א י ק א פ י י ך היינו א ה ל כ ת א ימתנייי‪ .‬נכה ו ה ל כ ת א אשד‪ .‬ת ו פ פ ת‬ ‫כיוס ו ט ו ב ל ת ב ל י ל ה ]והלכתא א ש ה ל א ת ה ו ף א ל א בלילה[ אלו תרתי ה ל כ ת א ק ש י י ן‬ ‫אהדדי‬ ‫ותטבול‬ ‫ו מ ש נ י ה א ד א פ ש ר )וכוי( ו ל א תחוף‬ ‫א ל א ב ל י ל ה למעוטי‬ ‫ד ל א ת ה ו ף בע־ש‬ ‫ב מ ו צ א י ש ב ת א ל א ת ה ו ף ב ל י ל ה ש ל מוצאי שבת‪ ,‬ה א ד ל א א פ ש ר כנון ש ח ל‬ ‫להיות י־ט במוצאי ש ב ת ‪( :‬‬ ‫ו ה ב א הוי מ ס ק נ א‬ ‫ושילה•‬ ‫ששעתא ולא‬ ‫בהאי‬ ‫דדחש‬ ‫הוצאין במקום חנואיס‪ .‬מד( ונשהינ מסיים תתםונה בדבלים אלו‪ :‬ואשל מ ח ן צבות האדס‬ ‫]ב[פלג• מיס יטה לבך לתבונה והיית מוצק וידיך אמונה והיה זה םלוס יעקב בל מאיל‬ ‫זלה״ה‪ .‬וכמעע נזה תלםון מסיים לעיל תשובת ליס סימן מ״ו‪:‬‬ ‫א( בכיי ודפוס איתא מפני שאינה יכולת ולדעתי נראה םצליך למחוק מלת אינח‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וכונת הדנריס‪ ,‬ונהי שהטנילה נשבס משונה מהטנילת ביום שני שחלית כיון שאי אפשל‬ ‫לחוף ניוס השבת מטא״כ ניום שני בחול שאפשר לעשות סמיך לטבילה חפיפת ביומו‪ ,‬מ״מ‬ ‫כיון שאפשר להקדים תטנילת בשבת שחרית לליל שנס שלפניה‪ ,‬א״כ גס כאן אפשר מיקרי‬ ‫כדי להסמיך חפיפה לטבילה וצ״ע הלא כבל כתב ל׳ משלם לעיל שהטבילה במקומו אי‬ ‫אפשר בלילה מפני הסכנה‪ ,‬א־נ שני הדמיונות באמת אינן דומין כלל וכלל‪ .‬ועיין נדה דף‬ ‫ס י ז ע״ב תוס׳ ד״ה משוס סלן‪ ,‬שהניא מחלוקת ל׳ימ ול־ת באופן אחל‪ ,‬אמנם כאן עיקר ח ס ל‬ ‫מן הספר‪ .‬נ( כלומל ולא אליבא‪ ,‬כיון דפליני‪ .‬נ ( כלומל לכך חופפת ביוס שלפניו‪ .‬ועיין‬ ‫‪97‬‬ ‫‪ m‬סיק‬ ‫‪no‬‬ ‫מרימר‪ ,‬דמיימר ורב הסדא מברי כרב חנינא ממורא דאסר חפיפה בלילה ל( ואותביה‬ ‫רב אדא ובר אהבה( ה( ורבא ורב פסא‪ .‬וסםקנא רשםעתא מבת לה כמר זוםרא‬ ‫דשרי דהרכתא כוותיה‪ .‬וכן פסק ד יהודאי אשד‪ .‬תופפת בע״ש ומובלת בםיש היכא‬ ‫דאיקלע ״מ לםיש דלא נמר למיהף בלילה‪ ,‬מכלל דםבר כדפרישית‪ .‬וכן מירש רכ‬ ‫אחא ן(‪ ,‬הרי לך •דק־ו שלך איני אלא הבאי)ולא( ממקום שהכרעתו שפירשה לםיש‬ ‫בחול ואינו אלא בייט כדסרישית‪ .‬ותמיד‪ .‬אני עליך א*כ אתה שונת לתלמידים כסו‬ ‫ששמעתי‪ ,‬כי לא שםעתי יוצא םבית םדרשך אלא מעיות וקולות לנשים ולטסשים‬ ‫ועל כל ק ק וקוץ םכאיב לא ארגה לך תילי תילים חלטת אך כאלה חסתתלכות‬ ‫בארץ תרבתי לך מרוב שיחי‪ ,‬ובעבור הראותך אח כהי‪ .‬ודברי אלה סשומין לכל‬ ‫ומתישבין על הססר‪ ,‬ושונין לשמה ולא לכופר‪ .‬וכאשר הוצאת קול להתיר מכילת‬ ‫תצאץ ‪ .‬הרחקת הסיטה סן המכילה תוציא קול לאסור ויכרטך טונים‪ .‬ואם היית‬ ‫לטוד לעיץ ולטרןז( כרב נהטן בר ‪r‬הק בהדי רב אדא טוכ היה לך ולא הית כוש‬ ‫לחור‪ ,‬ודע לך כי סאה בתי אותך ח( אני טוכיהך ולטען לא יטרצו כטלכותנו פרצות‪,‬‬ ‫כי סקלם יניד להט‪ ,‬והטלך כרב אליהו ותראה לו דברי ושטעת טה ידבד‪:‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ך‪,‬‬ ‫)בענין ח ו מ ץ ב ם ג ע גברי(‪.‬‬ ‫ועל החומץ טוב שאמרת שלא התרת אלא להביאו כדרדור שאף כיין בעניי זה‬ ‫סותר‪ .‬אך דבריך סותרים זה את זה‪ ,‬שאמרת שלא שמעת שנוהנין בו איסור‬ ‫שלא נסרחה המכסה שלא להכיר הלא סוטקתא שההמיץ במאד מאד‪ .‬האמנם ]רק[‬ ‫בדבר זד‪ ,‬נסרחח ולא נסרחד‪ .‬בעודף שאס*׳ בחרננולין לא חיו כקיאין יש םהםא(‪.‬‬ ‫וחמכמה זו םאד םאוד שכתבה ]היא[ לתדיוטות ולשותי שכר‪ ,‬ולא לבעלי חורה‪.‬‬ ‫אכל הכי^ול שהרתיח יטה יסד‪ .‬ממר לכל‪ .‬וכבר על ידך מעו להתיר מנע טי בחומץ‬ ‫ולא היה כאד טאד‪ ,‬וטדוע לא שקלת ראיות של כתבי חראשץ כננד שיחה בטלה זו‪:‬‬ ‫ד״‬ ‫)בעני! א ס השביעי ק י ר א סרש׳ םוסשין ו א ס ה מ » « י ר ע י ל ה לםנין(‪:‬‬ ‫וסד‪ ,‬שכתבת כי בשם הרב ר אליהו נאסר לך שהשביעי קורא פרשי םוםטין ואומר‬ ‫קדיש וםטטיר טסל כשאר שבתות השנת‪ .‬אםנם בעיני כבעיניו‪ ,‬ישנו חסיד‬ ‫ועניו‪ ,‬וםנואלנו הוא ובניו‪ ,‬הטקופ יאריך שניו‪ .‬אך זו איגד‪ .‬ענוה אלא נאוה‪ ,‬אם הוא‬ ‫חולק על ישיבת רטתיו ועל תוספתא דםנילה ועל םסכת סופריט ועל הנאוני ראשי‬ ‫ישיבות סוריא וםהסיא וקרוב לםינות הוא‪ ,‬ובדבר שאין ט םםש וסנהנ בעלמא‬ ‫וטרהסיא וכדביט ובדבר שהוא פשוט להורות‪ .‬שכך כתבתי לך טרם שסעתי ראיחך‬ ‫שטעית בתא דקרו שיתא בענינא דיוטא ודי טעםים תנינן לה בסנילהא( ותינוקות‬ ‫בקיאץ בכך‪ .‬ויש לו ליתן לב על םה ססט הנאונים לשמת הטשוטת כמן נכי רחל‬ ‫בתענית ושניט שקורין בתורה ‪ (j‬ויש לנו לוטר דהני שטעתא כסיד טםטיד עולה לטנץ‬ ‫שכעה‪ .‬ובן סי׳ רב עסרםג(‪ ,‬וטרם• ראיתי כסטרו כיונתי לשםועה‪ .‬וכן כתב ר׳ יהודאיד(‬ ‫מוס׳ כיח דף סיח פנ״א דיס כן‪ .‬ל( בניס שלט הנייסא להיפן מל זוערא אסל ו מ מיננא‬ ‫מסילא שיי‪ .‬ם( טיס סלט לב אדא ססס ולא בל אהבה‪ .‬ו( בפ׳ אחרי מוס דף מיס‬ ‫»*‪ j‬ז( ולפוץ בכיי נמקוט ולמן בדפוס• ואולי צ״ל לסוס ורומז על לב נחקבל יצסק נרה‬ ‫דף סיס ע־א דאזל לפייסה והבין מאי קאמלס ליה וכלומר אלו ידעת נס אחה מאי קאמרי‬ ‫לן‪ .‬ובהדי מ אדא כלומר נהדא עובדא דרב אדא‪ .‬ח( נציל במקום מאהבתן אותי‪:‬‬ ‫ד‪ .‬א( עיין מלץ ‪ cp‬ס״נ ‪fc‬־‪j‬‬ ‫ה‪ .‬א( עגילה דף כיפ עינ ודף ל׳ ע׳יא‪ .‬נ( כלומל שנים מלבד המסעיר‪ .‬נ( גסדל לנ‬ ‫תשובות ר״ת סימןלמח‬ ‫‪98‬‬ ‫שהיה ראש לשתי ישיבות שאילה טקטית ותשובותיו סצויות אצלכם וכן כתוב‪, :‬ודקשיא‬ ‫לך קרו שיתא בענינא דיוטא‬ ‫אבל אפסיק אולי לחומרא וקרו‬ ‫בדלא אפסיק בקדיש‪,‬‬ ‫ד בענינא דיומא ושטיני בדריח*‪ .‬וטה שכתבת שהשדתיך בדבר פשוט שהתינוקות ש ל‬ ‫בית רבן יודעין שהמפטיר אינו עולה‪ ,‬לא בי א ל א יותר פ ש ו ט שעולה שהרי לטנהת‬ ‫יה׳יכ ולטי באב ולתעניוה הוא עולה‪ .‬ו ב ש ל סופרים הלך אהר המקיל ועולה‪ .‬ואי נטי‬ ‫איכא לסיסר הוסרא‬ ‫למיד מפטיר עולה‪.‬‬ ‫הוא דכיון דאין סוםיסין עליהן הוי‬ ‫וטוב לנו לעשות‬ ‫ברכת רביעי ברבה ל ב ט ל ה‬ ‫טפטיר עולה לםנין נ׳ ס ש נ ק ל לעשות ברכה‬ ‫לבטלה‪ .‬שאם היא קולה לנכי קריאה חומרא היא אצל ברכות‪ .‬וכדי ש ל א תהא ברכה‬ ‫רביעי‬ ‫לבטלה‬ ‫לעשוה כמ״ד מסטיר עולה‬ ‫החטירו‬ ‫וחטשד׳ה( וטטטיר השלישי דאין להוסיף עליהם‪,‬‬ ‫שלשה‬ ‫לסנין שבעה ולסנין‬ ‫וטיהו ב ש ב ה סוסיטין עליהם‪ ,‬ואם‬ ‫יפטיר הה׳ אין כאן ברכה ל ב ט ל ה אטי׳ למאן דאית ליה טטטיר עולה לטנין שבעד‪.‬‬ ‫שהרי מוםיסין עליהם‬ ‫‪ . . . .‬והקרבתט שאנו קורין בייט אינו בתלטוד שלנו‪ ,‬וסזקנים‬ ‫נתבונן‪ .‬וכן כהב רב עמרם בספרו‪.‬‬ ‫מקום שאין מקדשין ואין טטםיקין‬ ‫למנין זיו( וקרו ז׳ בענינא דיומא ושמיני והקדבהם‪.‬‬ ‫הנהה מה שעשו ידיך וסנהנ עירך‬ ‫טטטיר עולה‬ ‫וכן כהב בבמה מקומות‪.‬‬ ‫ש ל נעילה‬ ‫והזכרת מעשה נסים‬ ‫הרב ידעחי כי לא לכבודו אך ל ש ו ח ח בדברים‪ .‬וגם הוא לי לישועה‬ ‫ואשר‬ ‫דלה עזרה על‬ ‫וכויז( ותחזור‬ ‫בך גם אחה גם הוא פן העגשו‪ .‬וכך‪ (p‬החוםפחא שכחוב בה ביה־כ ]קורץ[ בס׳ אהרי‬ ‫מוח ומפטיר בעשור שבהוטש הטקודים וקורא על סח ט(‪ .‬ומחלחא קראי שמיע לי מרב‬ ‫יהודאי ומרב עטרם וםססכח סופרים שהם שיוב ברכוח שלנו על פיהם‪ ,‬ובשל מפטיר‬ ‫סדרים וכן‬ ‫הם ] ע ל טיחם‪ ,‬וכן[ בשאר‬ ‫בחלכוח‬ ‫נדולוח‪.‬‬ ‫בכטה טקוטות דבריה וטפטיר קורא ובהדש השביעי י(‬ ‫ובן כחב בטדר‬ ‫ובססכת‬ ‫רב עטרט‬ ‫סוטרים כתב בהדיא‬ ‫בכסה סקוסות שקזרין ז׳ בכל ש ב ה והה׳ קורא ויהי ביום כלות ס ש ה כשהל יום ראשון‬ ‫ש ל הנוכה כ ש ב ה יא( וכן בשאר יסים טובים‪ .‬וכל סדרים שלנו טהם אנו לסדין‪ ,‬ולא‬ ‫טבעי באלו שיש בהם טעם נדול כדסרישיה בכהב ראשון‪,‬‬ ‫בהם ]טעם[ כיב שחולקין‬ ‫שכחבחי[ בכהב‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫לסי הנראה על‬ ‫הלסוד‬ ‫שלנו אנו‬ ‫ועל מה שהקטן קורא בסוםטין‪,‬‬ ‫עולה לסנין ז׳ וכיש לשסיני‪.‬‬ ‫לסי הוראתכם לא היה לכם‬ ‫ולמוםפין ש ל יסים טובים‪,‬‬ ‫להורוח‬ ‫אלא בריח‬ ‫אבל סוססי הרנלים שבסנהם ל א סיתנן כלל‪,‬‬ ‫וכי‬ ‫א ל א אטילו באוהן שאין‬ ‫סוסכין‬ ‫מה בכך‪.‬‬ ‫עליהן‬ ‫]כטו‬ ‫הלא לכחחילה‬ ‫ש ל א טצינו בחלטוד‪ ,‬אשי׳‬ ‫ושקלים ושבת‪,‬‬ ‫דהני סיתנא‬ ‫תקין רבנן זי לקרבנות‬ ‫חנן‬ ‫שבתורת‬ ‫כהגים הקנו )הם(‪ .‬ואהם פוהתים אתר סתקנתם‪ ,‬אבל אנו מוסיסים‪ .‬וסה שכתבת ] ס ט ה‬ ‫עמרם שלנו לא נמצא‪ .‬אמנם חוא נעצמו פוסק נסדר שחליס לפנס כמ״ד דמפטיר אינו‬ ‫עולס ונכי סעניס אימ מזכיל לק םקולין ויחל ומן חמסטיל לא ד נ י כלל‪ .‬אן נני קייאס‬ ‫השעה נאנ נשחליס ומנחה ניה״כ כסנ שהשלישי סוא המפעיל‪ .‬ד( ועיין נסלדס ללשיי‬ ‫דפוס קונסטאנדינה דף ניט עיי כסופו הונא זה נשם לנ נסלונאי דאמל משמייהו דלנגן‬ ‫סנולאי והכי איתא נלייף מגילה פיד ועיין נלין שס ונשסיג שם‪ .‬ה( לק נשנלוס לישנא‬ ‫הוא דנקט מנין שנעה ונס חמשה‪ ,‬שהלי נזה לא עשו כמ׳יד עולה אלא לק נשליפי משום‬ ‫שאימ לשאי להוסיף וכמיש מיד אחל זה‪ .‬ו( הסנוס מקום שאין מקדשץ ואץ מפסיקין‬ ‫מפטיל עולה למנין ז׳ לא נמצאו נסדל לנ עמרם שלנו‪ ,‬אן מה שאחריו נמצא אם נ ם לא‬ ‫מלה נמלה מ״מ לפי ענינו נסדל שנס חויח של פסח ושל סכוס‪ .‬ז( כונהו על מ ה פ כ ה ו נ‬ ‫אחליו נסיפא דקלא כי לא לפניי חנף ינא איונ יינ פסוק מיז‪ .‬ומצה לומר ט הוא י׳יס‬ ‫איני חינף ימשחד נדנליס‪ .‬ח( כציל נמקים לכן‪ .‬ט( כן היא נהוסשסא מניצה סיד ודפוס‬ ‫צוקעלמאנדל צד ‪ 225‬יכציל נמקים נעל פה הס‪ .‬י( הכי איסא נסלל להיפ וקורץ ‪ p‬והי‬ ‫פקד אס שלה עד ויהי אחל וכוי וקולא המפטיל ונחדש השניעי‪ .‬יא( מסכס סופליס פי״ז ח״ג‬ ‫‪99‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן מה‬ ‫בחלמוד להניח‬ ‫שנהנו[ ל כ פ ו ל מפטיר בשאר שבחוח השנה‪ ,‬וכי פסוק הוא או שנו־‬ ‫השנוי במם׳ סופרים ולתלות תניא בדלא חניא‪ .‬ואם אחס מאמינים בחוםפחא וטסכח סופרים‬ ‫בפ׳ םוםפין האמינו שמטטיר קורא אוחד‪ .‬בלא כפולה או אל‬ ‫חאמינו שיקראנו אוחד‪.‬‬ ‫כלל‪ .‬ואני לא מלאני לבי לשנוח סדרי צבור‪ ,‬ונהנחי בדבר הזה ענוה יוחר סכם שאפילו‬ ‫בחקיעות ש ל ריר‪ ] ,‬ל א רציתי[יג(‬ ‫המנהנ‬ ‫לשנות‬ ‫אעיפ שנראה בעיני שאנו עושין‬ ‫ש ל א בהלכה‪ ,‬כ״ש בטנהנ זה שנראה הדבר כמנהננו והשינוי כרמוח רוח וכונו־‪ ,‬לעבור‪:‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ומה‬ ‫)בענין ב ר כ ת‬ ‫נ ר בשבת(‪.‬‬ ‫שכחבח שנם הורהא( בנר שבח ש ל א ל ב ־ ך וםסחבר טעמא שאינה נמר מצוחה‬ ‫ד‪.‬א ליחא שנמר מצוחד‪ ,‬היא כנר הנובה דלסרםומי ניסא היא וה״נ מדהוד‪ ,‬שלוס‬ ‫ביחו דאין לו להקדים ולא לאחר נ ( ‪.‬‬ ‫מצוד‪ ,‬ב ה ח כ ל ח ג ( לפי‬ ‫ולא דמי לחפילין וציציח דפטרינן ליה מברבח‬ ‫שאחרי העשיד‪,‬‬ ‫לבישה והנהר‪,‬‬ ‫יש‬ ‫כאילו‬ ‫מברכ־נן‬ ‫לעשוח‬ ‫בפתילת בשבח‪ .‬ובנר הנובה ל א היה ]לברך[ כדבריך‪ ,‬דבלעשוח קפריך אנמר מצוד‪ ,‬ל(‬ ‫א ב ל כשההינו כנון נבי לולב‬ ‫וכן‬ ‫בלהדליק‬ ‫לא‬ ‫ותמיד‪,‬‬ ‫קפריךח( ‪. .‬‬ ‫אני עליך‬ ‫שאתה מאמין לפי טעותך לרב יהודאי להתיר נרה לבעלה שהיא בביתו! ו ל ר ב ש ר י ר א‬ ‫שכחב להנבוח לבע״ח מטייטלי ריתמי ז(‪ ,‬ואינך מאמין ל י ב עמרם‪ ,‬שמ‪.‬זיו אנו למדין‬ ‫כל ברכות ותפלות בנון ברכת מפטיר‬ ‫ורוב‬ ‫ברכוח שאינן ל א‬ ‫בחלמוד ולא במסכח‬ ‫סופרים‪ ,‬לברך על הדלקח נר בשבח‪ .‬הוי פיקח ושתוק ואל ילעינו ע ל ץ ‪ ,‬ונם לא יענשוך‬ ‫טלאכי‬ ‫השלום^‬ ‫ולפי שהנשים מברכות בלחש וקולם ל א ישמע‪ ,‬שכחת המנהנ‪ .‬שנם‬ ‫אני לא שמעתי מימי‪ ,‬ופעמיפ שהיתי מדליק היתי שוכה לפי שאינה באנשיט כבושיט‪.‬‬ ‫ועור ראיה לברכה שכן כתב בהלכות גדולוחח( ^המדליק נר חנוכה ונר שבת תחילה‬ ‫מדליק נר חנוכה דאי אדליק שבת ברישא איתסר ליה״‪ .‬מכלל שהוא מברך‪ ,‬ש א ס אין‬ ‫ברכה קבלה מניין ואם אינך מאמין לדברי הקדמונים ומנהנינו‪ ,‬בבבלי אל חאמין כמו‬ ‫כן‪ .‬שהרי מצינו שחכמי‬ ‫החלמוד בהרו להם חלמוד ירושלמי כדאמרינן ר׳ זירא הוה‬ ‫יחיב ק׳ חעניחא דלישחבח מיניה חלמודא דבבלא־נו(‬ ‫בנתן ל א כשרןי(‪ .‬ותו אמרינן אין שלום‬ ‫מן הצר‬ ‫ור׳ יוחנן אמר‬ ‫אורייחן כשרה‬ ‫זה חלמוד בבלי יא(‬ ‫וחו אמרינן‬ ‫בטהשכימ הושיבני זה תלמוד ב ב ל י נ ( ‪ .‬ור׳ ירמיה דקרי ליהינ( בבלאי טפשאייל( ותו‬ ‫אמרינן אוירא דא״י מהכיססו(‪.‬‬ ‫אלא‬ ‫מנהנינו תורה‬ ‫היא‪ .‬וטנהנינו בבבל ע׳יט חכטי‬ ‫ארץ ישראל שהם עיקר ההוראה ולפיכך יש לסמוך על נאונינו ועל רבנן ס ב ו ר א י ‪. . .‬‬ ‫ינ( המלות נחסנל כאן הן תיקו; החכם םי״ל נספלו‪:‬‬ ‫ו‪ .‬א( כלומל ר׳ אליתו‪ .‬נ( שבת דף נינ ע״ב‪ .‬מימלא דההוא סנא ללביתהו לל״י‪ ,‬ועיין‬ ‫במרדכי שבת פ״נ שהניא טעם זה נשס ל״י ועוד עיין לעיל סימן מ״ת אות י׳‬ ‫ד( ס ס במנחות גני נלכה לעשות ציצית ותפילין‪.‬‬ ‫ג( מנחות דף מ״נ ע״א‪.‬‬ ‫תעלת ני‪.‬‬ ‫ת( נשנת דף כ״ג ע׳ א‪ .‬ולאז״ם הגיה נססלו נ׳ פעמים קפיד נמקוס קפליך‪ .‬ו( לעיל‬ ‫נתניאו לאית מתך מננלר כניניחא נמילתא דלנ יהולאי‪ .‬ז( אין זכל מדנל זה עד עתה‬ ‫נדכומו של ל״ת עם ל״מ ולין זה תונא נשס תקנת הנאוניס נלמנ״ס פייא מת• מלוה‬ ‫‪ a‬ז( לומז על שנת לף קי״נ ע״נ‪ .‬ח( הונא‬ ‫ולוס הי״א ונחושן משפט ס י ק ק״ז‪.‬‬ ‫י( קדושין דף ע״א‬ ‫ט( נ״מ דף פ״ת ע״א‪.‬‬ ‫נטור אילו סימן לס״נ ועיי״ש וננ״י שם‪.‬‬ ‫ע״נ כך אמר ל׳ יוחנן לחך ר זירא דלעיל‪ .‬יא( חגיגה דף י׳ ע״א והכי איתא התם‬ ‫ליוצא ולנא אין שלום )זכריה סי פסוק יי( וכוי ור׳ יוסנן אמר אשי׳ מש״ס לם״ס ופרש״‬ ‫מש״ס ירושלמי לשיס מ ל י ועיי״ש נתוס׳ ד״ה אפילו‪ .‬ינ( סנהדרין כ״ג ע׳׳א‪ .‬ועיייש כמת‬ ‫מאמרים ננד סכמי ננל‪ .‬יג( כצ״ל נמקוס לן‪ .‬יד( פסידם ל״ד ע״ב יומא נ׳יז ע״א‪.‬‬ ‫טו( נ׳ינ דף קנ׳׳ח‬ ‫‪ys‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן מח‬ ‫‪100‬‬ ‫\ך‪) ,‬בענין נר שבה דולק אי מכבה ומדליק(‪.‬‬ ‫ומה‬ ‫שכתבת שאם היתר‪ ,‬עששית דולקת והולכת אינה סככה ומדליקה‪ .‬ומה‬ ‫סטור מלכסות ואם‬ ‫הלא בכיסוי הדם אם נתכסה כרות‬ ‫וכן כסויה העומדת ועשויה ואינו יכול להדש בה‬ ‫ועוד‬ ‫יתדש בה רבד יברך ברכה הנותנת בה נ(‪.‬‬ ‫הזד ונתנלה‬ ‫תייבא(‪.‬‬ ‫דבר אינו מברך אם יעשנה‪,‬‬ ‫שלנו‬ ‫שנשים‬ ‫בכך‬ ‫מנהנ בידם‬ ‫ואס‬ ‫לכבות‬ ‫ולהדליק‪ .‬ואני ראיתי כעיני ואשאלם ותאמרנה כן‪ .‬ואם אינן נביאות כני נביאות הן‪:‬‬ ‫ת‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫)נדי! ברבת אירופי! ונישואין על כופ אחד(‪.‬‬ ‫מר‪ ,‬שכתבת שרנת לפני קציני סריש על ברכת‬ ‫אירוסין ונישואין והודו לך‪,‬‬ ‫לא יפה עשו אפילו לדבריך‪ .‬שאתה מורה שמנהנ רבינו שלמה‪ ,‬שתיקן להסתלק‬ ‫כמעט‪ ,‬יסד‪ ,‬מכולם‪ ,‬והם תלמידיו ינהנוהו ותנהינהו ותניח את ש ל ך כסו שהנתת בשביל‬ ‫ואותו טעם יקנה״ז שכתבת כי סענין אהד הם כמו‬ ‫הרכ סנהנ עירך בקריאת המוספין‬ ‫כן ברכת אירוסין ונישואין‪ ,‬הלא זה דברי‬ ‫אלא מדעת הכרס ואין בהם ממש‪.‬‬ ‫שאמרתי שאתה‬ ‫נותן טעמים בלא ראיות‬ ‫שקידוש והבדלה תובת הלילה הן וקודם אכילת‪,‬‬ ‫אבל ברכת המזון והבדלה היכא דאית‬ ‫ליד‪ ,‬בי כוסות‬ ‫מפזרן‪,‬‬ ‫וכיש‬ ‫ברכת אירוסין‬ ‫ונישואין דהוו כ ב ר י ת המזון וקידוש דמפזרן‪ ,‬ויותר תלוקין מהן רזה בבית תתנים וזר‪,‬‬ ‫בבית אירוסין‪ ,‬וזד‪ ,‬בהנק וזה בסקילה‪ ,‬זר‪ ,‬מותר כמועד‪ ,‬וזה אסור כמועד‪ .‬ובסס׳ סופדים‬ ‫מפרש שעושין בבי כוסות לפי‬ ‫ותוספתות‬ ‫שאין אומרין שתי קדושות על כוס אהד‬ ‫וברייתות הרבה ממנה בתלמוד ורוב מנהננו על‬ ‫פיחס‬ ‫והן עיקר‪,‬‬ ‫כנץ ויחל בתענית‬ ‫שלנו ופרשת סוספין וברכת מטטיר‪ .‬וכמו שיש בשאר תוססתות ובמשנת זרעיס דברים‬ ‫שאין אנו נוהנין על פיהם ואפילו בתלמוד שלנו‪ ,‬כמו כן במסכת סופרים‪ .‬אך ברברים‬ ‫שאנו נוהנין על פיה אנו צריכין לההזיק‪ ,‬והבוסר בר‪ ,‬הדי זה פין‪ .‬שכך שנינו ואפילו‬ ‫דקדוק אהד מדברי סופרים א(‪ .‬ולפי שהיא עיקר הוסיפו כה פרושים מתלמוד ירושלמי‬ ‫וטשלנו לכתוב כםנהננו נבי שתי כוסות בקידוש ה ה ו ר ש נ ( ‪,‬וכן לברכת חתנים ולברכת‬ ‫אבלים לסי שאין אוטרין שתי קדושות על כוס אחד וכוי ונהנו לעשות ברכת אירוטין‬ ‫שתרית וכוי״ טכלל דהיכא דלא נהנו‬ ‫תכסה ד( שהסכים לשטועה‬ ‫בשתי‬ ‫טסות‬ ‫נטי‬ ‫עושיןג(‪.‬‬ ‫חוי‬ ‫נביא‬ ‫לבב‬ ‫ורב יהודאי אנישואין כתב כוס‪ .‬וטה שכתבת ל ט ה ל א תיקנו‬ ‫ב׳ כוסות ביקנ־ה‪ ,‬תיטה נדולר‪ ,‬כתבת‪ ,‬כי כל התלטוד הםדבר בכוס כססתים ובעירוכין‬ ‫ש מ ו ט ה שבקושי סוציאין כוס כדמשני דלמא איקלע ליה כ ו ס ס ( וכל טאי דתות ליה‬ ‫ז‪.‬‬ ‫א( חולין דף פ״ז ע״א‪.‬‬ ‫ד״ה העושה‪:‬‬ ‫נ( עיין מנחוח דף מ״נ ע״א וסוכה דף מיו ע׳יא ונחוס׳ שם‬ ‫א( סנהדרין דף צ״ע ע׳יא‪ .‬נ( ח ה הלשון נמסכח סופרים שלנו פי״פ הי״א‪ :‬מניאין‬ ‫ה‪.‬‬ ‫לו כוס אחר )כלומר לאחר ה ט ס של נרכח הזימון( ומנרך נפס״ג ואחריו אשר נלה‬ ‫וט׳ וכן אחה אומר ננרכח חחניס וננרכח אנליס לפי שאין אומרין שחי קדושוח על‬ ‫כוס אחד ונהנו רנוחינו לומר ננוקר נרכח חחניס ונרכח אנליס על ה ט ס נעשרס ונפניס‬ ‫חדשוח כל שנעה וכן נערנ אחר הסעודה עכ״ל‪ .‬מזה אחה מאה שהיה לרנינו נוסחא אסרס‬ ‫נמסכה סופרים שלו‪ ,‬וכן כחנ ראז״ס נגליץ ספרו וזיל‪ :‬נמס׳ סופרים שלנו לא נמצא הנוסח‬ ‫זה‪ ,‬וכן כחונ ונהנו רטחינו לומר נבוקר נרכח חחני' וכוי ומש מכלל צ״ע ואפשר שצ״ל ונהנו‬ ‫לעשוח נרכח אירוסין שמריח וכוי וכן נערנ ק ו ד ם סעודה )דהיינו נרכס נישואץ( מכלל‬ ‫דהיכא דלא נהנו ‪ p‬נמי עושין כשחי ט ס ו ח יצ־ ע דהחס משמע דהך דנשחריח אנרכח נישואץ‬ ‫קאי דקאמר ונפניס חדשוח כל שנעה וצ״ע עטל• ועיץ נרא״ש כחונוח פ״א סימן יינ שהניא‬ ‫דנרי מסכה סופרים וגורס ג״כ ק ו ד ם סעודה‪ ,‬אנל נרכס חהניס נמקוס נרכס אימסץ‪.‬‬ ‫ג( כלומר משם נלמד שאף נמקוס שלא נהנו לפזרן נרכס אימסץ שמריח ונרכח נישואין‬ ‫נערנ נמי נוהגין לעשוח כשחי טסוח‪ .‬ד( כן קורא ר״ה אח יש״י זקנו גס לעיל‪ .‬ה( עמנין‬ ‫‪101‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סיסן סח‬ ‫א כ י ל ל י ה ו(‪ .‬כ ל התקנות‪ ,‬ש ת ק נ ו לשי רוב העולס‪ ,‬ורוב אין ל ה ם כוס כ ד ס ו כ י ח כולה‬ ‫שסעתא‪.‬‬ ‫ט‪,‬‬ ‫מה שכתבת‬ ‫ועל‬ ‫ששמעה‬ ‫ודוק‬ ‫)בענין ח ‪ 0‬ץ ב«סח נששיס(‪.‬‬ ‫משי נדול־ש ש ה ת ר ת י‬ ‫כן ה ת י ר א ( ‪ ,‬ולדבריך ולדברי רב‬ ‫ל ת כ י ת גדולה יאשר‪.‬‬ ‫ותשכח‪:‬‬ ‫שאוסר אמ‬ ‫ולאסרוש־ מא־סורא עשיתי‬ ‫בסי רב א ח א י‬ ‫ח מ ץ בפשח‬ ‫כמו‬ ‫נ פ ל גרגיר ח מ ץ לבור ה נ ד ו ל או‬ ‫ולהתכוין‬ ‫טלה‬ ‫לבשר‬ ‫ועלה‬ ‫בידי‬ ‫בשר ט ל ה נ ( ‪ .‬כי ראיות גדולות י ש וכתבת־ם‪ ,‬אך א י נ ך רוצה ל ט ־ ו ח ולהעמיק ו ל ה ת י ש ב‬ ‫בדבר‪ ,‬כי לדבריכם אין רוב דברים סותרין בפסח‪ .‬ועוד ש ח כ מ י עירך נ ש א ל ו בכך עיי‬ ‫ש ל א מ ד ע ת י והורו כן‪:‬‬ ‫אחרים‬ ‫י‪,‬‬ ‫ולקדש‬ ‫)לקדש כשבת(‪.‬‬ ‫אשד‪ ,‬ב ש ב ת ] ל מ י [ ש א י ן לו בנים בדיעבד התרתי‪ ,‬ואפילו לכתחילת אם תית‬ ‫צורך ש ע ה ‪:‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫ולעשות‬ ‫)על קבולת בחו״ה ושבת(‪.‬‬ ‫קבולת מ ד ו ח ק התרתי‬ ‫אבד‪.‬‬ ‫ש ה ט י ס היו רוצים ל ט ו ל ש כ י ן כאילו‬ ‫עישין והוי‬ ‫ש א פ י ׳ ב ש ב ת קבולת בנויםא! ל ד כ י • ה כ ל מותר ואפילו‬ ‫לכתחילחנ(‪,‬‬ ‫ואעס־כ כ ל הרוצה ל ה ש י ב יבא וישיב ואחוןר בי‪ ,‬אם ״ ט י ב ו דבריהם‪ .‬א ך עגור‪ ,‬גדולה‬ ‫חיא ל כ ל אדם ל ח נ י ח העין קולות‬ ‫נ ש י ט והדיוטות‬ ‫ש ל ך ו פ ־ ה ס י א ו ת ודברים‬ ‫כגון ט ב י ל ת ש ב י ע י אם אמרת‪,‬‬ ‫ש ל רבים‬ ‫וטבייית ש ב ת‬ ‫וכוס אירוסין ונישואין‪ .‬ש כ ל א ל ה ה ל נ י ת פרהסיא ו ש ל ; ש י ם‬ ‫שחרית‪,‬‬ ‫ואם׳‬ ‫והיבם‬ ‫והדלקת‬ ‫עסק•‬ ‫גר‪,‬‬ ‫אם היו א מ ת ל א‬ ‫היד‪ ,‬ל ך ל ה ק ל לגשים ולהדיוטות‪ ,‬כ״ש ש ה ן ש ל שקר‪ .‬אך אג׳ הוריתי דברים התלוים‬ ‫במאורע ובמקרה ב ע ל מ א ולא הפקרתי בעצמי כדי שיקראוני רבי‪ .‬ומה ש כ ת ב ת שאין‬ ‫ל ך ל פ ר ש ע ד ש ת ש מ ר ש ל י ה ותודיענו יפה אמרת‪,‬‬ ‫ש כ ך שנו רבותינו ע ש ה לך רב‬ ‫וקנה ל ך חבר‪ ,‬ואין לך לתורות ו ל ה ק ל ולשנות מנהג ולקלקל עד •‪!:‬תשכור ש ל י ח ‪:‬‬ ‫יב‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫מה‬ ‫שיתכתא(‬ ‫בסעודת‬ ‫)בעני! סעודה שליישית בשנת(‪.‬‬ ‫שלישית‬ ‫מה•‪;:‬‬ ‫אני‬ ‫אוםי‪,‬‬ ‫א;י‬ ‫כתבתי ל ך בכתב•‬ ‫הראשון נ ( מניין‪ ,‬ואם א ת ה מסיעו מלבך‪ ,‬מ ה א ע ש ה ‪ .‬ומנהננו ת•־ד‪ ,‬ה ו א ית־כות‬ ‫טובה‪ ,‬ו א ת ה מודד‪ ,‬בכך ש כ ת ב ת ש י ו ב פעמים א‪-‬נכם עושים וקל לבטלו‪ .‬ואש ת ב ט ל ם‬ ‫יטה ת ע ש ה ‪ .‬ש א ת ה מ מ ה ר ל א כ ו ל‬ ‫ואחרים מאתרים ומשתברים‪,‬‬ ‫וקיטר‪ .‬ב מ נ ח ת‬ ‫שבת‬ ‫יותר מ ש א ר מנחות כ פ ו ש פ ר ש ת י ‪ ,‬ד ש כ י ה הזיקא ויטכיה •טכ־״ת‪ .‬ומי‪• ,‬טכתכת •טסעודה‬ ‫ש ל י ש י ת נהקגה ב מ נ ח ה וסעודה גדולה היא‪,‬‬ ‫‪ cp‬מ׳ מ״נ‪,‬‬ ‫י( כצ״ל במקום ולא כל‬ ‫מדתנו בה ק ע י ו ת י ( ‪,‬‬ ‫שא•;‬ ‫קערה א ל א‬ ‫)ובדפוס ולאכול( מאי דהוה ליי אכילה‪ .‬כשתים דך‪,‬‬ ‫ק״נ ננ״נ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫־‪8‬‬ ‫בן יומז על נזיי דך‪ .‬כ"‪ :‬עיי•‬ ‫א( עיץ פסח־ס דך ל' ע״א חוש• ד״ה אמר יבא‬ ‫על מאמרו של ר' עקינא ומה מי שנתכו־ן לעלית נידי נשי חזיר ועלה נידו נשר עלה וכוי •‬ ‫א( כן הוא נכ״י ינדפיס נ‪:‬דיס•‬ ‫נ ( עיין לעיל תשונה שימן ייי‪.‬‬ ‫א( נתשונת ר מ לר‪-‬ת אשר לפנ־ לא נמצא‪ .‬א״כ כתנ י״מ ‪:‬ר־־‪ 1‬עיד מ נ ת נ אחר אי‬ ‫יב‪.‬‬ ‫נ( לעיל תשינת ר״ת סימן מ״נ‬ ‫שחסרו ונאבדו כמת דנריס מתיך המכתב שלפניני‪.‬‬ ‫ד( נדלים דך ה‬ ‫נ( שגת ‪ cp‬קי׳״מ־ע״א קערות יכו׳ מדיחן לאכול בהן במנחה•‬ ‫אות וי‪.‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן מח‬ ‫‪102‬‬ ‫כסעודה נ ח ל ה ‪ .‬דבר זה אלו אחר אסרו‬ ‫שחקו עליו‪.‬‬ ‫והלא מכלי‬ ‫נולד‪ ,‬הוא‬ ‫חמד‪.‬‬ ‫וקערה ושמיהל(‪ .‬והיינו קודו כסו מקידהה( ששמעחי עליך שפרשחו כעין קריא דרך‬ ‫השרים נושאץ וליתא דקד־א הוא כוס‬ ‫הרבוח ומשוקץ‬ ‫כדאמרינןו(‬ ‫שבעוסוח‬ ‫הכל‬ ‫מודים כקד־א וקיפוף הואיל ועיניהם הולכוח לפניהם כ ש ל אדם ויש להם לםחוח כאדם‬ ‫והוא צואיטאז(‬ ‫ולא אשדיסיייל!( אלא קודו הוא כלי נולה‪ .‬ועוד סי אסרה לקערה‬ ‫כסעודה קטנה ושל עניים‪.‬‬ ‫לדבריך אינך יודע מהו סעודה נ ח ל ה שאחד‪ ,‬למד‬ ‫ועוד‬ ‫כי סעודה נ ח ל ה היא שדעחי למושכה‬ ‫מן הקערה‪ .‬על זה ש מ ח מימך ס־ מערהט(‪,‬‬ ‫כחוך מנהר‪ ,‬קטנה והיא נ׳ שעוח ומחצה‪ ,‬ונדולד‪ ,‬אפילו מסעודח ח פ ה ש ל נ ו ‪ ,‬דמנחה‬ ‫נ ח ל ה מ ש ש שעוה ומחצי! ולמעלה וסמוך הוי חצי ש ע ה קורס‪ .‬ואפילו נ׳ ש ע ו ח א ס ו ר‬ ‫לרב אחא בר יעקכי( סן ימשך עד שחעבור ש ע ת מיהר‪ ,‬קטנה כולה‪ .‬לפיכך •השלל‬ ‫קודם‪ ,‬ואז ימשך כרצונו ער שחחשך‪ .‬וסד‪ ,‬ש נ ח ב ח שאפילו סעודה קטנה אסורה טמנהד‪,‬‬ ‫נ ת ל ה ‪ ,‬שכן פסקו נאוני ספרד להחמיר‪ ,‬נמצא חומרא קולא‪ .‬שברוב ימי החורף אפי׳‬ ‫כחול רוב םעודוח כאיסור‪ ,‬שישנן מ ש ש שעור‪ .‬ולמעלה‪ ,‬דסמוך למנחה חנן וסמוך הוי‬ ‫חצי שעה כדסוכח בפסחים •א( וכיש בשבתות ו ״ ט שסאחרין לצאת יותייג(‪ .‬והרי הן‬ ‫מחכונין לאכול בשר איסור ועולה בידם בשר טלה‪,‬‬ ‫שהוא‬ ‫מוחר לנסרי‬ ‫כדאמרינן‬ ‫ב ש ל סופרים ה ל ך אהר המקיל‪ ,‬ואע׳ינ דאסר רב אהאי בר יעקב לעולם כסעודה קטנה‬ ‫וםוניא דעלםא דאמרינן ד ל א כרב אהאי‬ ‫כיון ד ל א איתמר הלכחא ל א כמר ולא כמי־‪.‬‬ ‫כר יעקב‪ ,‬ואפילו לד׳ •הושע כן לוי ליה הלכתא כרב אתאי‪ ,‬מדכעי לקמןינ(‬ ‫דאםר‬ ‫מאימתי התתלת דין ומפרשינן משיפתהו כעלי דינין ש ־ ס כחחילתיל( דין קאי‪ ,‬והיה‬ ‫נמי ד ל א בסעודה קטנה קאי דתד שינויא היא‪ ,‬א ל א בשינויא קמא מוקי לד‪ ,‬כסעודה‬ ‫ועוד דמוכתא שמעתא דהנך שינויא אליבא דריכיל ולית‬ ‫נ ת ל ה וכהחחלת דין ולקולא‬ ‫תלמודא כמנחה קטנה‪,‬‬ ‫ה ל כ ח א כותיה‪ ,‬ואי לאו דרי יהושע הוי סליק‬ ‫דקאמרינן אי‬ ‫כסעודה נ ח ל ה האיכא שחוח מובא א ל א כסעודה קטנה לימאטו( ח ת י חיוכחא דריב׳ל‬ ‫וכוי וליה ה ל כ ח א כותיה‬ ‫כדרםקינן‬ ‫שמעתא במנחה קטנה‪ .‬וא״ח אם‬ ‫נתלה‬ ‫בכיכוחטז( ואי לאו משום‬ ‫םונ־ן רחלמודא ד ל א כרי‬ ‫•הושע כיל איכ סעודה‬ ‫ידסוכחא‬ ‫דמשיסתחו בעלי‬ ‫כסנהה קטנה אסורה וסעודה קטנה שריא‬ ‫דינין‪ ,‬א מ ת היא‬ ‫דסכרה היא‬ ‫דריכיל הוה‬ ‫םלקא‬ ‫דסעודה‬ ‫אינה‬ ‫םוניא‬ ‫מושכת כ׳ שעות ומהצד‪ ,‬דהיינו יוחר‬ ‫מחמישית היים‪ .‬ואל תנהג עוד ס ר ה זו‪ .‬וכי לעשרים ראיות שיביאו לך ברורות תדהר‪,‬‬ ‫האתת‪ ,‬כאשר עשית על החומץ ולא תרצה מכל ואיות שהבאתי‪ ,‬אך דתית באחת‪,‬‬ ‫ואעיפ שהזרת־ שאפי׳ אין‬ ‫בכולן א ל א א ח ת אמית־ די כה‪ .‬וכן בבן עוף ל א ת ר ת‬ ‫בך ע״י שלמדנו כן עוף מכן צאן ש ל א קבע לו כהן לשתיטתו שאינו יכול ל נ מ ם בו‬ ‫ועוד שהיה צריך לומר נכי ש כ ת בד‪ ,‬יכתיב ש ב ת היא‪ .‬ועל הנירםא שכתבת שרב־נו‬ ‫שמואל תיםר ודוקא א ת ת נ י ז ( ובו׳ מ ה ע ו מ ק בהםרונה ומה דקדוק אם ישנה‪ .‬אך מה‬ ‫שהגיה ית( והלכתא שהעידו בבת אתת‬ ‫והוזמו פי׳ בנון שהוזמו על הטב־תד‪ ,‬תהילה‪,‬‬ ‫ע״נ ומללש איכת לנתי פסקא נכה תנכה ועיין נערוך שטית‪ .‬ת( גיטץ סיס עינ ועיייש‬ ‫לש״י ליה ‪:‬ונדו שהניא פירוש זה נשם י נ האי‪ .‬י( נלה י־ף כ״נ עיא ושל עיין נלכות‬ ‫דף נ״ז ע״נ‪ .‬ז( צואיעא נליצ ‪ diouette‬ונליא ׳>‪ .kmzohiige Eul‬אכן נלש־י נלכות‬ ‫ל יינניץ ‪ hibou‬ונל״א ‪der kleinc‬‬ ‫שם לועז צואיטא על קיפוף ואת קדיא לוע‬ ‫ח( נליצ ‪cprovier‬‬ ‫‪ . U l m‬ועיין לעיויזאהן נספיו דיא צאאלאניע דעס תלמודס צד ‪163‬‬ ‫י( שנת לף ט׳ עינ וכלומי אפילו סעודה‬ ‫ט( נ י מ ת דף כ״ח ע‪-‬א‪.‬‬ ‫ונל״א ‪r‬׳‪rl)f‬־»|‪S‬‬ ‫קטנה‪ .‬יא( פסתיס דף צ״ט ע־נ ועיי״ש נלשנ״ם ד״ה מתשע שעות‪ .‬ינ( כלומל מנה״כ‪.‬‬ ‫יג( שם דף קי עיא‪ .‬יל( כצ־צ נמקים נמל‪ .‬טו( כציל נמקום לא‪ .‬טז( נלכות דף כיח‬ ‫ע־נ‪ .‬יז( עיין לעיל נתשונהמ״האות ז'ועיי׳ ש נהעית יי‪ .‬יח( ניק דף ע״ג עיאועיי״ש‬ ‫ז‬ ‫נ מ‬ ‫ה‬ ‫תשומת ר׳׳ת סימן מח מט‬ ‫ה י ה ל ך לדון ולדקדק סד‪ ,‬ר א ה ל מ ח ו ק וסד‪,‬‬ ‫‪103‬‬ ‫וכי ה ה י א ריבמוח ואוסר‬ ‫היא תשובתו‪,‬‬ ‫נ ב ע ל ה ל פ ס ו ל ל ה ובר‪ ,‬ש ה ק ש ה כ מ ה קושיות‪ ,‬והנהו דובהים ופיק ד מ נ ח ו ח י ט ( ועל מי‬ ‫מנוחות ינהלך צורנו אם תתן לב לרדוף אהר השלום‪,‬‬ ‫ו ל א להקדיה בהוראות ש א י ן‬ ‫בהן צורך‪ .‬ו ש ל ו מ ך לאורך ימים ל ע ו ל מ י ם ‪:‬‬ ‫סימן מ״ט‪ .‬מר׳ משולם לר״ת‪.‬‬ ‫)ענין ש ב י ר ת כ ל י הרס(‪.‬‬ ‫וגם‬ ‫ש א ל איך ה צ ע ה א( ש ל ברייחא דחורח כהניס וזו ש א ל הר׳ש נ ( ‪ :‬מ ח נ י א ג ( ב ס ו ט ה‬ ‫סרק כ ש ם ש ה מ י ם בודקיןל( וגם בתורח כ ה נ י ם ה ( נ ש נ י ח בו ביום ד ר ש ר׳ עקיבא‬ ‫וכלי חרם א ש ר יפול מהם וכוי אמר ר׳ י ה ו ש ע מי יגלה וכוי‬ ‫ואמריגן בגמרא ו(‬ ‫וכי‬ ‫ט א ה ר דאין לו ל ט ה ט מ א ז ( וכוי כלי חרם יוכיח ח(‪ .‬ס ״ כלי חרס ש מ ט מ א ו ג י ק ב ב כ ד י‬ ‫]שהנקיבד‪ ,‬והשבירה מ ו ע ל ח בטבילה | ט( ופוסל‬ ‫טהרתו יוכיח ש ט ו ח ר בחולין ובמעשר‬ ‫בחרומה ע ד הערב ש ט ש ‪ .‬ל פ י ש ש ת י מדות בגשברין‪ ,‬אש גשברו לגטרי פירורין דקין‬ ‫ש א י ן ראוין ל ש ו ם כלי בעולס השובין כעסרא ואין צריכין הערב ש מ ש ‪ ,‬א כ ל א ם ראוין‬ ‫לכלי אחר כגון בגד שגקרע רובו ושייר בכרי מעפורח י( או כלי ה י ם שגיקב במוציא‬ ‫טשקה‬ ‫ש ט ה ו ר מ ל ט מ א גסטרא‬ ‫ממה‬ ‫כדאמריגן ח מ ש מדוח בכלי הרםיא(‪,‬‬ ‫שהיה‬ ‫אע״פ‬ ‫הואיל‬ ‫וכלי‬ ‫הוא‬ ‫עדיין‬ ‫כשגיקב טהור ל מ פ ר ע י נ (‬ ‫לעגין‬ ‫אחר‬ ‫)ממה גסשך(‬ ‫] מ י מ [ י ג ( צריך הערב ש מ ש לתרומה‪ .‬וסייעתיה הדין ברייתא בחייב ואוחו ח ש ב ו ר ו י כ ו ל‬ ‫ישברגו ודיו תיל וכל כלי הרשיל(‪ .‬פי׳ גאמר בפשוק ש ל מ ע ל ה ט ו ( ה ע ־ ב ש מ ש וסמוך‬ ‫ל י ה ו כ ל כלי ה ר ש ויו מוסיף על ענין‬ ‫לשיי דיס הכי גלסינן והלכהא‬ ‫ר א ש ו ן ל י מ ד על ה נ ש ב ר‬ ‫והוס׳ ד״ה שהעידו‪.‬‬ ‫נאגלהו של לימי•‬ ‫ש ט ע ו ן ןהערב|טז(‬ ‫יט( גס לדגלים הללו אין זכל לעיל‬ ‫סיסן ס י ט ‪ .‬א( כצ״ל נמקוס הציעה נכ״י ודפוש ועיין כחולין דף מ״ט ע י י הצעה של‬ ‫משנה‪ .‬נ ( מזה נלאה שקיצל המעהיק כי לא הזכיל עתה ניייהא דה״כ‪ .‬וזכינו‬ ‫למלאות את תחסלון עיי חידושי אנשי שם למלדכי שנת פ׳ כילה‪ ,‬כי שם הונאה כל השאלה‬ ‫והתשונת ננוסח יותל טוב‪ .‬וז״ל שם בתחילה‪ :‬כך נמצא נספל ישן תשונה ששאל לני' משלם‬ ‫מליח זיל‪ .‬שלם ט נ ללב ט נ מלננא ט נ הוא לנינו יעקנ נל מאיל‪ .‬הנני צעילך משלש נאת•‬ ‫להזכיל דלעיין מל נאותה נלייתא השנוית נת״כ ואותו תשנולו יכול ישנלנו ודיו‪ ,‬כ׳ בכל‬ ‫תספליס שנצלפת נטעות‪ ,‬ותשלח לנו כמו שכהונה נספיתך ואס צליכה פילוש שלח לנו פילושך‪.‬‬ ‫ולומה נעיני שפילושה כמו שכתנתי נכתני שלוח אליך נמימלא דסוטה ותן ד ע ת ן לייםנ ולא‬ ‫לסתול אס ייטב בעיניך מתניא בסוטה וכוי כמו שלפנינו‪ .‬מזה נלאה שכנל כתב ל׳׳מ לל״ת‬ ‫על אולות תמימלא לסוטה כלי חלש יוכיח ולא נמצא המכהנ אצלנו‪ .‬וכאן הכפיל קצת את‬ ‫סלבליס צצולן פילושו על בלייתא לת״כ• ואי אפשל לומל שמכאן ואילך הוא הוא הכתנ אשל‬ ‫שלח ל״מ מקולס‪ .‬שתלי לקמן חוזל נס על הנלייתא לת״נ ״וסייעתיה הלין נלייתא נתיכ‬ ‫וכוי" עיין לקמן‪ .‬וא״כ מה זה לנל חלש שהית כותנ אחל כך ללעיין מל נאותה נלייתא‬ ‫וכוי‪ .‬ועוד עיין בתשובת ל״ת על זח‪ .‬נ( נחיד״א וכצ״ל נמקוס מתניתין דסוטה נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫ד( סוטה דף כ״ז ע״נ‪ .‬ה ( תיכ שיניני על תפסוק כל אשל בתוכו •טמא‪ .‬ו( סוטה דף‬ ‫טיט ע״א וע״נ‪ .‬ז( לו למה טמא כצ״ל במקום לטמא נ כ ״ ‪ .‬ח( מזה נלאה שהנוסחא לפני‬ ‫ל״מ הית שמותלין בחולין ופסולין נתלומה ועיי״ש נלש״י ד״ה הצל השוה שנהן‪ .‬ט( תמלות‬ ‫נחסנל חסיות בכיי ודפוס והן נחיד״א טס‪ .‬י( חולין דף קכ״ג ע״נ וזנחיס דף צייד ע״ב‪.‬‬ ‫יא( שנת ציה עינ‪ .‬ינ( למפלע כן הוא בכיי ודפוס וגס נחיד״א‪ .‬ולפי דעתי צ״ל למעשל‪.‬‬ ‫ינ( מימ כצ״ל לפיד במקום ממינ שהיה לפני תסופליס של כיי דפוס וחיד״א‪ .‬יד( זו גלסת‬ ‫ל־מ אמנם בח״כ שלט שמיני קאפיטעל י״א פסוק ל״ג הנלסא היא כמו שכת נ ל״ת לקמן‬ ‫טז( נחיד״א‬ ‫נסשונחו‪ ,‬טו( נפסוק ל״ב שלפני זה כתוב בסופו וטמא עד העלב וטהל‪.‬‬ ‫‪104‬‬ ‫שמש‬ ‫חשובות ר״ת סימן מט נ‬ ‫והרי הוא אוסר בזב וכלי הרש א ש ר ינע בו הזב‬ ‫תיל ובלי‬ ‫הרש‬ ‫ולסעלהיח(‬ ‫הערב‬ ‫כתוב‬ ‫ומותבינן אשמעתין מהא דאסרינן בסם׳‬ ‫שמש‬ ‫שבתכ(‬ ‫י ש ב י ת ( יכול י ש ב ת ו ודיו‬ ‫והיהיפ(‬ ‫שנשבר‬ ‫בהזרת בלי‬ ‫ב ז ק שסרשנו‪.‬‬ ‫מתכות לטוטאה ישנה‬ ‫רבא אמר נזירה שמא יאמרו טבילת בת יומא עולה אלטא כשנשברו טהרו מיד בלא‬ ‫הערב ש ס ש כ א ( ‪ .‬ויש לתרץ התם כשנשברו וחזר וריתכן וראי טהור סיר ב ל א הערב‬ ‫הרשות‬ ‫שטש‪ ,‬טאהר שעשאן כלים הרשים פנים‬ ‫באו‬ ‫כראטרינןכנ(‬ ‫לכאן‪,‬‬ ‫בםנרל‬ ‫שנטסקה אהת מתרסיותייכנ( ותיקנה ט מ א ה נפסקה שנייה ותיקנה טהורה טניס הדשות‬ ‫כאין לכאן‪ .‬וה״נ הוי בבלי‬ ‫שנוערכל(‬ ‫עור כעולם‪,‬‬ ‫עחה מחדש ולא היה‬ ‫א נ ל אס‬ ‫היה הנשבר כעץ כה( ש ל א חזר וריחכו הרי הוא כחורח ברייחו שעריך הערב שמש‪.‬‬ ‫ואם ל ח ש ך א י ם ל ו ט י טהא ראמרי׳‬ ‫במסי ח ו ל י ן ט (‬ ‫שהחח־ל‬ ‫כטלית‬ ‫ש נ ק י ע רובה ט ה ו י ה ו א מ י רכ נחמן ליש א ל א כ ט ל י ח ט כ ו ל ח יום‬ ‫ל א בעינן הערב שמש‪.‬‬ ‫לקרעי‪,‬‬ ‫כיון‬ ‫אלטא לקיועייכז(‬ ‫תריץ ה ח ס רהטליח ד א ט ב ל ה לא הוה ביה א ל א טוטאח טבול‬ ‫יום וכשנקרעה נ ט ל ה מתורתה נח( וטהורה לנמרי‪ .‬ני נ ל קריעה ושבירה בך הוא יינה‬ ‫כשהוא טמא ושוכרו השבירה מועיאחו מחורת כליו ראשון נט(‬ ‫צריך הערב ש ט ש כרסיישיח‪ ,‬וכשהכל־‬ ‫ואל יקשה בעיניך לוטר הואיל‬ ‫חטאחל(‬ ‫ונטר‪!,‬־ מטומאה א ב ל‬ ‫טבול יוס ושוכרו טהור טטומאח ט נ ו ל יום‪.‬‬ ‫ש נ ש ב ר ל מ ה לא טהור לנמר־‪ ,‬שהרי שנינו בס׳ דם‬ ‫בלי חרם שבישל נ ו ח ט א ח ויצא חוץ לקלעים ונטמא ניקבו‬ ‫ונכנס ושוברו‬ ‫בטקום קרוש‪ ,‬א ל ט א לאחר שנ־רתו מוחר להכניסו וכן כנר שיצא לחוץ ונטמא קורעו‬ ‫וסכניסו ומכבסו במקום ק ד ו ש ?‬ ‫תייץ‬ ‫כל ההכנסות לאחר הערב ש מ ש ‪ ,‬ואל חחטה‬ ‫שניקב ונ־טהר‬ ‫שהרי לענין רם הטאת עדיין כלי הוא אעיפ‬ ‫לאו כלי הוא ומתרץ כנון שניקבו בשרש קטן‪,‬‬ ‫בניקכה עדיין כל•‬ ‫הוא‬ ‫ומשום הכי בעינן‬ ‫ליה‬ ‫כדסרכינן התם לא( והא‬ ‫אלמא אעפ״י שיצא טתורת טימאתו‬ ‫הערב‬ ‫שטש‬ ‫מאתר‬ ‫שעדיין תורת‬ ‫כלי עליו‪:‬‬ ‫סימן נ‪ .‬וזה השיב הרב ר׳ יעקב‪:‬‬ ‫מי‬ ‫לא יראך‪ ,‬ולא פנים ישאך‪,‬‬ ‫הרב העומר‬ ‫נ מ ל ו א ך א ( ‪ ,‬אנהנך‬ ‫אביאך‪,‬‬ ‫להודיעך‬ ‫ולהראך פן יורע בחושך םלאיך‪ ,‬כי עמדת אהרי סוף הוראה ל ה ר ש דבר מעתה‬ ‫לעשות מדות ככלים הנשברים‪ ,‬כשבר נבל יוצרים נ ( טהור מכלום ג(‪ ,‬הנס הנם ל( טהור‬ ‫מטומאה אהת‪ ,‬ע ש ה טהם כלים טהור‬ ‫]מן[ ה(‬ ‫הנותרים‪.‬‬ ‫וראייתך‬ ‫מהםורי‬ ‫מ־חםרא‬ ‫ח( מצורע קאפיטעצ ט״ו פסוק י״נ‪ .‬יח( נפסיק י״א שלפני‬ ‫וחסר נכיי ודפוס שצא כדח‪.‬‬ ‫זה ו ר ק נמיס וטהר עד הערנ‪ .‬יט( כציצ נמקוס והוא נכ״י דפיס וחידיא‪ .‬כ( שכח דף‬ ‫ט׳׳ז עינ נני שמעון נן שטח נזר וכוי‪ .‬כא( כצומר דאס נס גנ־ שנירה צרין הערנ שמש‬ ‫אינ היינו שבירה היינו טגיצה וציכא צמינזר‪ .‬כנ( משנה כציס פכ־ו מיד ועיין שנח דף קי״נ עינ‬ ‫וערובין דף כיד ע״א‪ .‬כנ( נחיד״א וכצ״צ נמקוס הרי סוסיו בכיי ודפוס‪ .‬אמנס נמשנה‬ ‫וגמרא שס איחא מאנניו נמקוס מחרסיוחיו‪ .‬כד( נחיד״א נמקוס שמחר נכ־י ודפוס‪.‬‬ ‫כה( נחידיא נמקיס נעוניו נ כ ״ ודפוס‪ .‬כו( חוצין דף קכ״ג ע״א‪ .‬כז( צקרועה תיקון‬ ‫ראז״ם נמקיס לטנילח נכ״‪ ,‬דפוס וסיד״א‪ .‬כח( נחיד״א מתורת טנוצ יוס נמקום מחייתה‪.‬‬ ‫כפ(כצומר שתיתה נו כנראשונה• צ( זנחיס דף ציד ע״נ‪ .‬צא( שס דף ציה עיא‪:‬‬ ‫םיסן נ‪ .‬א( צפי דעתי רומז נזה עצ שס מקומו שצ ר' משצס מצאון‪ .‬עיין צעיג סייק מ•‪:‬‬ ‫נ( מכצוס כצומר צנמרי ואוצי ציצ מכולס‬ ‫אות ו׳ הערה אי‪ .‬נ( ישעיה צ׳ י״ד‪.‬‬ ‫ד( הגס הגס נן הוא נחיד״א ונס כדפוס והוא צשון טפצ עצ צשץ עם אחת‪ .‬ו נ נ ״ איתא‬ ‫ת( מן ח ס י ננ״י ודפוס ונמצא נסידיא ונציל‪ .‬ונונת רניגו צומר שר״מ עשה מדות‬ ‫הגס‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן נ‬ ‫ש^ךו(‪ ,‬שהנחתז( ]ודיו תיל‬ ‫וכל כלי‬ ‫חרש‬ ‫ועוד‬ ‫‪105‬‬ ‫אחד ן ח(‬ ‫ופירושן כשיבושך‪ .‬ואם ח ש ל ח קלף‪ ,‬אשיב ח ש ו ב ו ת‬ ‫נם ל ד ב ו ת י ט אמדתי ס( מה א ל פה‪ ,‬כי י ש מ ה ם שראוי‬ ‫כי כאשר ל א יודעים‪ ,‬העולם מטעים‪ ,‬ו כ א ש ר‬ ‫תוהים‪,‬‬ ‫ה נ ה ו ת ץ וסומכים ע ל ץ וטועים‪.‬‬ ‫ושתים‪ .‬ודע א ה ב ת ך בתוך מעי‪,‬‬ ‫וכסי‬ ‫ודיו ת י ל‬ ‫למור שלא להושיב ישיבה‪.‬‬ ‫הספרים מגיהים‪ .‬ואתה‬ ‫מהם‪ ,‬כי הם כותבים הינ בהנהותיהס‪ ,‬ולכן גיכר מעבדיהם‪.‬‬ ‫ועוד‬ ‫הרעות‬ ‫ואתה ל א כן‪ ,‬אך סותם‬ ‫הם מגיהים תיבה אתת ושתים‪,‬‬ ‫כן לבי‪,‬‬ ‫וכלי‬ ‫חרש‪,‬‬ ‫אלף‪ .‬ואל חקסוד על דברי כ׳‬ ‫ואתה‬ ‫אך לרית אין ע צ ה ואין‬ ‫עשרים‬ ‫תבונה‪ ,‬רק‬ ‫ל ה ע מ י ד על ה א מ ת ולזרוק מרה בסניהי הספרים‪ .‬ו א ש ר א מ ר ת לי לכתוב ברי־תא ופירושה‪,‬‬ ‫כי היא מ ש ו ב ש ת בכל ספריכם‪ ] ,‬א מ נ ם ישרה היא ו ל א חסרה‪ ,‬ובספרינו כמו בספריכם[ י(‬ ‫וכך חיא ח י צ י ע ח ‪] :‬בס׳ ח׳ שרצים כחיב[יא(‬ ‫ד‪1‬א אוסר בזב וכלי הרש‬ ‫אשר ינע בו‬ ‫ואוחו ת ש מ ר ו ודאי יכול י ש ב מ ו והרי‬ ‫הזב ישבר‬ ‫יכול ישברנו ודאי ת״ל‬ ‫ואוחו‬ ‫ה ש ב ו ד ו אוהו א ה ה שובר ואי א ח ה שובר כלי ה ר ש ש ל זב‪ .‬קיו ומה אס הנונע בזב‬ ‫ההמוד אינו מעון ש ב י ר ה הנונע ב ש ר ץ הקל אינו דין ש ל א יטעון שבירה וא״ב למי‪:‬‬ ‫נאמר ואותו השבורו מלמד ש א י ן לו‬ ‫א ת ה שובר לטהרתו‬ ‫וכר‪.‬‬ ‫ופי׳‬ ‫הכי‪:‬‬ ‫ט ה ר ה א ל א שבירתו‪.‬‬ ‫יכול ישברנו‬ ‫ד־א אוחו ת ש נ ו ר ו אותו‬ ‫ודאי כדין כלי חרס ש ל ח ט א ת‬ ‫שמצור‪ .‬ל ש ו ב ר ו י נ ( ‪ ,‬והרי הוא אומר בזב ישכר כמו כן ׳שברנו ודאי י • ו ד א י ט מ ש י ג (‬ ‫‪0‬‬ ‫ת״ל אותו בא ל מ ע ט חרסו ש ל זב‪ .‬אמור מ ע ח ה כיון שמיעטייד(‪ ,‬ק״‪,‬־ שתשבורו ש ל‬ ‫ש ר ץ אינו דוקא‪ ,‬איכ מד‪ ,‬חיל חשבורו ל ט ה י ו ע״י שבירהנץ(‪ ,‬ואוחו תשבורו דרישנוז(‪.‬‬ ‫ננלים הנםנליס‪ .‬אם נםנל נ י נ שאינו לאוי נלל כםנל ננל יוצליס‪ ,‬אז ניהול מכל ואס השני‬ ‫הוא נ ס נ ס כלומר שהםנריס ראויס ט ט פ לכלי אחר אז ה ס טהורים לק מטומאה אחת כמו‬ ‫שאמר רימ לעיל שהשנירה עומרת רק נמקוס טנילה או נמקוה הערנ שמש והמלה‬ ‫השלישית היא אס עשת מהס כליס חדשים כגון שריתק ופניס חדשות נאו לכאן אז נס כן טהורין‬ ‫מכל וכל‪ .‬ו( כן הוא נ ט י וטנתו כי ראיית ר״מ מח״כ היא מכח חסרון שלו ומידו חיתה‬ ‫זאת ט תנית מת שלא נכחנ נספר ונחיד״א איתא וראייחן חסורי מחסרא נמקוס מחסורי‬ ‫מססרא שלן‪ .‬ז( נ ט י וחיטא איתא ״שיג' אחר ‪,‬שהגהתי‪ .‬ולי יראה שצריך למחוק הינ‪ ,‬שהר־‬ ‫א ח ר ב ן מוכיח לנינו את ר מ על שלא כתנ ס ״ נ א ל א ס ו ת ס • ח( המלוח נהסנר נחידיא וחסרות‬ ‫נ ט י ודפוס‪ .‬ט( נ ן ה ו א נ ח י ד י א ונציל נמקוס אמלתי אש י נ נכיי ודפוס‪ .‬י( המלות נהסגר‬ ‫נחידיא וחסלוח נכיי ודפוס‪ .‬יא( נחידיא ונונתו פלשת ח׳ שלציס נשמיט‪ .‬ינ( כלומר‬ ‫ואסול להשהותו נלא שנילת משוס נוחל‪ .‬ינ( נלומל ונמו נן השאלה נזה שאולי גס שם‬ ‫ישני איט לשות אלא מצוח וחונה‪ .‬יד( נלומל מאהל שלמדנו מן המיעיע לאותו שנב־ זנ‬ ‫השנייה אינה מצוה וחונה‪ ,‬א״נ חחל הדין ללמד נק״ו שנס נני שלן אינה מצות וחונה‪.‬‬ ‫פו( גלומל לתני אמל קרא תשטלו לתולוח שיש לו עביפ טהלה עיי שבילה‪ .‬טז( נלומל את‬ ‫שניתם לליש אותו למעוטי ‪ at‬ותשנולו להולות שיש לו טהלה עיי שנירה בנ״ל לפרש דבלי‬ ‫לנינו עיפ הניסחא שלפנינו נ נ ח נ יד ודפוס‪ .‬אמנם נחיד״א יש נאן שינויים קצת ודל‪ :‬פי׳‬ ‫יכול ישנלנו ודאי נלומל שהוא מצות לשונלו ולא יםהנו נטומאחו אס ילצה נדין נלי ח י ס‬ ‫של חטאת שמצות לשובלו שלא יבא לילי נותל כדכתיב וכלי חלס אשל הטשל נו ישנל‪ ,‬והיי‬ ‫ט נ וכוי כלומר אס נאת ללמוד כן איכ שנילת דכתינ גני זנ נמי ל״ל כמו כן ישנלני ודאי‬ ‫סי' ולא* מצות ממש תיל ואותו תשנולו ט ׳ כלומד מדלא כתינ תשנולון לשין לניס משמע‬ ‫דנא למעט סרסו של זנ שאינה מצוה‪ .‬אמול מעתה כיון שמעטיו של זנ ממצוה ק״י‬ ‫שתשטרו של שלן אין מצות דוקא איכ מת תיל תשטלו לטהלו עיי שטלה ואותו חשנויו‬ ‫דריש בלומר תשזולו אשמעינן שאס ילצה לטהרו ישנרנו ויטהר אן אין מצוה לסוגרו ואס‬ ‫ירצה ישהנו םלס נטומאתו וכן דק־ וכוי ע״כ‪ .‬כל רואת יראת שכל העניניס שנאמרו נכלומל‬ ‫אינם מדנלי לנינו אלא המעתיק הכניסן מנליון אל תין הכתנ כי אין דרכו של רטנו‬ ‫לסמוינ את ה ד נ ל י ס נכנון זה ללא צולן‪ .‬ועוד מה זה שנתנ ‪,‬מדלא כתינ תשנולון לשון‬ ‫יניס״‪ ,‬הלא הנון הנוסף אל מלס חשנולו לא ילנה וחסרונו לא ימעיט אח ה מ ס פ ד כי אס‬ ‫תשנורו נסיע נלא נ ץ לשץ לניס הוא‪ .‬נלסי ספק ל ט ל כזה לא יצא מקן קולמסו של לנינו‪,‬‬ ‫ת ש ו מ ת ד י ת סימן נ א נ א‬ ‫‪106‬‬ ‫וכן ד י ך ביוב מקומות כתיב שעיי מיעוט חוזר ו ח י ש ק־ו‪,‬‬ ‫וטשוטה היא‬ ‫ואט הובאת‬ ‫כתלמוד‬ ‫ומיקי ק י א בסילי אוהדי‬ ‫כן נס אני‬ ‫היה התלמוד מ ק ש ה ואימא ומשני‪.‬‬ ‫יודע להקשות ואימא ולשני‪-‬י‪ .‬צא ולמד מברייתא שכצדהיז( תנור וכידייס יותץ יכול‬ ‫מקיימין אותן‬ ‫יתצם ודא־ תיל וטמאים יהיו לכס‬ ‫וכלא שום ראיה תמיד‪.‬‬ ‫בטומאתן‪.‬‬ ‫אני איך לא יראת להנ־ה‪ ,‬ועוד כי פירושה ככתבה נוה ו ק ל יח(‪ .‬ובבקשה ממך‪ ,‬שטור‬ ‫ושמרתיט( מלהגיד‪,‬‬ ‫ואורך יגיה‪ ,‬ולסזורך יעלה ניה‪ ,‬ואתה‬ ‫ספרים שכותבי׳ ודי כמקום ודאי‬ ‫תשובות‬ ‫ויש‬ ‫שלום וביתך שלום‪ .‬ויש‬ ‫לברייתא כ( ואין לתוש‬ ‫דםייתי קרא‬ ‫לאפוקי מקיא‪ ,‬ויש תירוציס דהוו האי דינאכא( כי דינא כשילהי פיק דחוליןכנ( ודיש‬ ‫מותרות כנ(‬ ‫ואו אינו כרוב‬ ‫מקומות‪.‬‬ ‫והני‬ ‫פירכי‬ ‫ו ט ב י ל ה כת יוסא ונדר סי ה ט א ת‬ ‫)מצאתי(כל( ]וטלית שהתחיל לק־רעה ומעיל שגטמא הוקשה ל ך ושגית שנויי דליתניהו‬ ‫ולאחר מעשה אמרת ואין‬ ‫שומעין ל ך ושלוס שלוס ל ך‬ ‫יעקב בר מאיר זלהיה[‪:‬‬ ‫סימן ‪:‬׳א‪ .‬וזו שאל ר׳ משה ביר אברהם מפונטיזאא(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אס שפתי ערלה‪ ,‬גפשי הוללה‪,‬‬ ‫לשון רביגו פרפא ועליהו לתרופה‪ ,‬להתיר פה‪.‬‬ ‫ואס עטיתי נ( גולה שיעורה כשק וחילה מדין ס ל ס ל ה ואלמלי נ( אהסה ככנפי סלה‪.‬‬ ‫כי כל נחותי ל( וכל הבאים ישרש יעקכ‬ ‫רכינו שיהיה‪,‬‬ ‫המעכבין את המ־להח(‪.‬‬ ‫ועתה לא‬ ‫ויכי־ו לי ששון ונילה‪.‬‬ ‫יזכור נא רבינו כי א ש ת ק ד‬ ‫יעשה סרהים לתורה‪,‬‬ ‫תאכלנו אשי ה נ ח ל ה ‪,‬‬ ‫כ•‬ ‫שלתת־‬ ‫אחד‪ ,‬והשיב לי יבינו בענוותו ועדיין ]אני[ אדוק כ ו ד ר ף י ( ‪:‬‬ ‫״‬ ‫וציצין‬ ‫לאהבתו נפשי חולח‪,‬‬ ‫לו כתב על אודות נר‬ ‫ד ע כי אהבתי אותך ואת‬ ‫א ש ר אתך בתורת ובמצות*‪ .‬ומאותה ש ע ה קיימתי בעצמי וישם דוד א ת הדברים ה א ל ה‬ ‫שהיא עט סוכר מהיר יולע בטיב חקי לשוננו הקדושה ולא יחליף ולא ימיר את חיחיד‬ ‫ברבים אין זה כי אס איזה תלמיל כתנ כל הלנריס האלה על הנליון והסופר הכניסו אחר‬ ‫יח( כלומר שירושת של ברייתא כמו שכהונה בספרנו‬ ‫יז( נת״כ שס פ׳ שמיני‪.‬‬ ‫כ ן נפנים‬ ‫נוח וקל ואין צורן להגיה‪ .‬וכצ״ל נמקוס פירושה הכתונת מחוק נכיי ודפוס ונמקוס פירושה‬ ‫נ כ ת נ ן נוח וקל נחיד״א‪ .‬יט( כצ׳׳ל נמקים סמור ושמעת בכיי דפוס וחיל״א‪ .‬כ( הלשין‬ ‫מנימנס קצת יכינתי שעל התשינות שיש להכינ יש תירוצים• כא( האי דינא כצ״ל לפי‬ ‫דעתי נמקוס האימא‪ .‬וכונתי לתאי דינא דמייתי קרא לאפיקי מקרא נמצא כמת פעמים•‬ ‫כנ( חולין דף כ ד ע י נ וכוי נני דרםית דתיכי‪ .‬כנ( ינמות דף פ״ז ע׳׳נ כמימרא לל־י‬ ‫מדאסקרתא צרנא‪ .‬כד( כאן ונהמלה מצאתי מסיימת התשינת נכיי ידפיס‪ .‬וחשאר נהסנר‬ ‫היא מחיד״א‪ .‬ע״כ נלאה לי שהמעתיק תשינת לנינו נ ס פ ר הישר כ ן מצא את תתשונה‬ ‫מקוטעת יחסלו הלנליס נסיפי‪ ,‬ולכן כתנ מצאתי כלומל עד כאן מצאתי ילא יותר‪:‬‬ ‫סימן ניא‪ .‬א( ל׳ משה נן אנלהס מפונטיזא‪ .‬המקום ‪.‬הוא ‪ Pontoise‬על נהל ‪Oise‬‬ ‫נצפונית מזלחית של עיל פאליס ולא לחוקה ממנה ונשם ה נ מ ל י ם ע ל ן ל׳ י ע ק נ‬ ‫נן מאיל )ל״ת( קלאו תלמידו של ל״ת ואחליו תלן ‪ G a l l i a‬צד ‪ .444‬אמנם זת אינו‪ ,‬כי‬ ‫הלא הוא נעצמו אמל נשאלתי זאת‪, :‬ואע״פ שלא שמשנו לפניו אלא נעמידת‪ ,‬ותמונה לא לאינו‬ ‫זילתי קול הנלה‪ ,‬ולא ידעני מאי קאיגל לנינו• מזה נלאה שלא זכה ל' משה הניל ללאות‬ ‫את פני רית‪ ,‬לק הקול קול יעקנ נא אליו‪ .‬ועיין לקמן העלה חי‪ .‬נ ( כן הוא נ כ ״ נמקוס‬ ‫עשית נדפיס יכונתי על יחזקאל י״נ‪ ,‬ני‪ .‬שיעורה כשק וחילה )ציל וחלא( כלומר אס נאתי‬ ‫נ ( נדפיס‬ ‫לפנין נ ד נ י קטן שאיני שוות כי אס כשק יחיל אתה סלסלהי ייתר מדיני‪.‬‬ ‫ואלמלא ונכ״י ולמלה ולפי דעתי צ־ל ואלמלי וכינתי כימ אס היה ולואי עיין פיריםי סל ר״ת‬ ‫ד( כן הוא נכ״י נמקוס כחות כדפוס‪ .‬ה ( ציצץ‬ ‫על זה נמנילה דף כ״א ע‪-‬א ד״ה אלמלא‪.‬‬ ‫המעכנין את המילה שנת דף קלינ ע״נ‪ .‬וכונתו נגד ציצין וסרחים שיעשה רנינו לתורתו‬ ‫לא יעיז איש לדנר ולאמר מלה• ו( נ״מ דף ז׳ ע״נ כלומר ועדיין אני מחזיק נדנרי ידידות‬ ‫‪107‬‬ ‫תשובות דית םימן נא‬ ‫על לגוז(‪ ,‬כי ידעתיו ש ל א יצא דברו לגמלה‪ ,‬וינזר אומי ויקם לו‪ .‬כי הנה על ממון‬ ‫אותו הנר בעצמו נ פ ל אתי גיךו וישתדל לדונו יפה יפה‪ ,‬ואע״ש שלא שמשנו לפניו‬ ‫אלא בעמידהח( ותמונה לא ראינו זולתי קול הברה ולא ידענו מאי קאמר ובינו‪ ,‬שמו‬ ‫נקרא עלינו‪ ,‬ואל יניהנו‪ .‬בי הנד‪ ,‬נפטר הנר ואין לו יורשים ותיים ל כ ל ישראל הניה‬ ‫והיה לו ממון ביד אהי ק מ ב ל״ז ליטרים למהצה ל ש ל י ש ולרביע בעסק רב עילישנו(‬ ‫כי אהי היה מלמדו מקרא‬ ‫ומשנה‬ ‫וכאשר ראו העומדים עליו‪ ,‬כי עזה‬ ‫לילה ויום‪.‬‬ ‫המה ותקיף ליה עלמא‪ ,‬מתוך קנאת איש מרעהו היו אומרים צוד‪ .‬לביתך‪ ,‬והוא היה‬ ‫משיב להם ל א י (‬ ‫אם מרשות רבי כי אהר דברו לא אשנה‪,‬‬ ‫אצוה כי‬ ‫ובדקו בסד‪,‬‬ ‫פעמים על זה והשיב על הן הן ועל לאו לאו‪ .‬באהרונה אמרו לו‪ ,‬אמור ש כ ל נכםייך‬ ‫יירשם נר פלוני שאוטר עליו‬ ‫ואין כאן רוה‬ ‫הכמים‬ ‫שהוא‬ ‫נוחה‬ ‫בן אתותו‪,‬‬ ‫הימנויא!‪,‬‬ ‫כתחילה‪ .‬כין באמצע בין בסוף‪,‬‬ ‫והורתו ש ל זה וזה שלא בקדושה‬ ‫ואמר כן אני רוצה ואסר משום ירושה בין‬ ‫שנם העומדים שם כך פירשו לו‪ .‬וכאשר ראה אהי‬ ‫שהיה הנר רוצה לעשוח צוואר‪ ,‬ויקם וילך בביח אחח הנח ואחת הנה‪,‬‬ ‫שהרי אבות‬ ‫העולם לא רצו לעמוד בזה‪ ,‬רהא רבא אעינ ריהבו ליה מן שמיא עותריה דרב הסדא‬ ‫עם הובמתא ררב הונא אפילו הכי אמר ל א אזלינא‪ .‬וכששמע אתי שאמר משום ירושה‬ ‫אז ה ל ך ושמע בסי׳ ] ש א ס ר [ י (‬ ‫נ‬ ‫זד‪ ,‬טענח אחי בלי חוםסח ובלי‬ ‫הנר יירש כל‬ ‫נרעון‪.‬‬ ‫נכסי וכך מעידים כל העומרים שם‪.‬‬ ‫אך לא אמר לו לאהי‬ ‫תניהו לפלוני ונם לא אמר יירש פלוני ממון‬ ‫שיש לי בידך‪.‬‬ ‫ממון שיש לי בידך‬ ‫ועיט אלה דבריו אנו‬ ‫עבריו י ע ד כ נ ו ^ ( ‪ ,‬ובדין לא ירהמנו‪ ,‬אם כושל בראיותינו‪ ,‬כי אם לירשנויג( מירושתך‬ ‫אשר הורשתנו‪ ,‬לוט‪ -‬דבר במה שלפרתנו‪ ,‬כי ההיא דאמרינן במי שמת יד( איפר הוה‬ ‫ליה תריסר אלפי זוזא בידא ררבא וכו׳ כל דאיחא בירושת איתא במתנה וכל דליתא‬ ‫בירושה ליחא במתנה‪ ,‬ועיז היה רוצה ]אהי[טו( לזכות במה שבידו‪ .‬ויש רוצים להבריח‬ ‫אח אהי לפרישה‪,‬‬ ‫ורוצים לסמוך על מה‬ ‫שאמר‬ ‫שאמר בשם הרב ר׳ יצחק א ל פ ס‬ ‫בשם רב האי נאון זציל מאן דאיח ליה משום ירושה בנון רב מיי מאיםר דד״יה ליה‬ ‫למירח מן הרין רהא בנו הוא אלא אמרח‬ ‫חורה ת ר אין לו קורבה הילבךטז(‬ ‫ליח‬ ‫ליה משום מתנה‪ ,‬א ב ל לאחר אם נחן לו כל נכסיו אפיי מתנתו מתנה מאחר שאינו‬ ‫קרובו לא בנויות׳ ולא בניירותו ‪ . .‬והרב ר׳ משלם מהזיק בכך‪ ,‬אך יד ח׳ היתד‪ ,‬אל‬ ‫אליהו מורנו ומאודנו ולא ת ר ה לו‪.‬‬ ‫בביח‬ ‫ואח רנלו‬ ‫המדרש‪,‬‬ ‫אם‬ ‫וידענו כי מבלעדי אדוני לא ירים איש א ת ירו‬ ‫ירינו מטה‬ ‫והחזיקה‬ ‫באלקסטאח(‪ ,‬ברוהו‬ ‫נתטלטה‪,‬‬ ‫וטשוטטי אחפלטה‪ ,‬ואפי‪ ,‬לנשיא שבישראל ל א נשטע לו‪ ,‬שהדבר נראה כמנהנ צרוקין‬ ‫שכסנ לי רננו כי יקרו לי מאח־ מאוד‪ .‬ז( שמואל אי‪ ,‬כיא‪ ,‬י־נ‪ .‬וסם נתונ וישם דוד את תדנריס‬ ‫האלה בלבבו‪ ,‬ח( כלומר נעמידה מרחוק ולא כישיבה ואולי צריך למחוק מלת אלא• כי ממה‬ ‫שכסונ אחר זה ‪.‬ותמונה לא ראינו' יכו׳ נראה שלא ראה רי משת את פני רית‪ .‬ט( כצ״ל‬ ‫במקום נ ע ס ק רנ על יש נ ט י ונמקוס נ ע מ ק רנ עלי נדפוס‪ .‬ומורה על עיסקא דרנ עיליש‬ ‫נ נ י מ ‪ cp‬ס״ח עינ‪ .‬כלומר למחצה לשליש ולרניע נאופן ש ע מ י לטונתו אס ישכר או יפסיד‬ ‫וכמעשה דלנ עילים‪ .‬וזאת עשה לאסיו מפני שהיה מלמדו ועיי״ש נתוס׳ ד״ה אי פלנא•‬ ‫י( כטל לפיד נמקוס מה בכיי ודפוס וטנתו כי הגר אמר סאינו רוצה לצאת נלא רשות לנו זה‬ ‫אסיו סל ר׳ משה‪ .‬יא( עיין קידושין ‪ cp‬י*ז פינ‪ .‬ינ( שאמר ע״פ תיקון ראדס וחסר נכיי‬ ‫‪ ^ a‬אולי טל נ ע ר מ ו נמקים יערכנו‪ .‬יג( לירםט כלומר שתתן לט היםאה ורשות‬ ‫ודפוס‪.‬‬ ‫ל מ ר מ נ ס סלמדסנו נמכתנ הראשון שכתנ לי דית אידות הגר• יד( נ״נ ‪ cp‬קמיט עיא‪ .‬טו( ע״ ש‬ ‫• ק י ן יאדס• פז( ק הוא נ ד פ י ס ו י \ א ה נ נ י ן נמקים הילכתא נ כ י ‪ .‬י!( ינלשין פיסי והודאתי‬ ‫ג»ו •וזן נשיא וראש‪ .‬עיין נאכערענע להסכם פלייסער נערוך להשכס לעווי ‪ 1‬צד ‪.280‬‬ ‫‪,‬‬ ‫תשומת ר״ת‬ ‫‪108‬‬ ‫םיסן‬ ‫‪*0‬‬ ‫ועוד שזה הנר קרובו היה‪ ,‬ונראה כאילו מחקה א ת העיניםיח(‪ .‬ולזאת הוצרכחי לטניס‪,‬‬ ‫ליקר ממניני ם‪ ,‬והוא יראני מנימ‪ ,‬ויחיה היים סתוקניס‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫עוד‬ ‫)בענין לזזאביל כ נ י ס ק פ נ י ס כיח׳׳כ(‪.‬‬ ‫ילמדנו רכינו‪ ,‬כי רבו עובדי אלהיט‬ ‫המחמרשימ‬ ‫במהרה ובטרישות‬ ‫בישראל‪,‬‬ ‫ואינם רוצים להאכיל א ת בניהם הקטנים ביה״כ אעיס ש ל א הניעו להינוך‪ ,‬ועל‬ ‫הטאכיליט אוטרים ש ה ם עוכרים כלאו‪ ,‬ר כ ל איםוריט שבתורה אםרינן להזהיר נדולים‬ ‫על הקטנים היכא דקא סטי ליה‬ ‫כדטוכת כיבטותא(‪.‬‬ ‫בידים‪,‬‬ ‫ונט רבינו שי׳נ( טיר׳‬ ‫בסרק א ה מ ן דיוטא בההיא ד ת נ י א ג ( תינוקות טותרין בבולט וכוי‪ .‬ויש טתיריןד( כדבר‬ ‫טשוט דקא טטייט התט כל טילי דאית ביה רבותא לינוקא ל א נזרו רבנן‪ ,‬וטאן דאםר‬ ‫סבר ט ש ט ה ( ראיה כל טילי דנזרינן וטדרכנן הוא בנחליט‪ ,‬אי אית ביה רבותא לינוקא‬ ‫ל א נזרו‪,‬‬ ‫א כ ל טידי דטדאורייתא‬ ‫נדול סוזהר עליו כגון אכילה להאכילו נסי מוזהר‬ ‫עליו טדאורייתא וכן ע ל שתייה‪,‬‬ ‫ג‪,‬‬ ‫מפרקיה‬ ‫ורכינו יטרנםנו טחיטי עלייה‪:‬‬ ‫) ב ע נ ק א י מ ו ר ע ע ו ש ח מ ש כ ב וסישב(‪.‬‬ ‫דטר שטיע לי דטצורע אינו עושת ט ש כ כ וטושב ל ט ט א אדט וכליט א ל א‬ ‫לטוטאה קלה ל ט ט א אוכלין וטשקץ‪ ,‬וניכ פירש רכינו ] ש ל ט ה [ א(‪ .‬בריש‬ ‫נסדא דאלו דברים כ פ ס ה י ם נ ( ‪ .‬ולא הבע‪/‬י שנט רבי׳ ש ל ט ה הזר בו בטטכ׳יוטא סרק‬ ‫אי!( עלה דההיא דקתני א ל א שהטור טטנו בועל נדה ש ט ט ט א ס ש כ כ וסושב כטוסאה‬ ‫ק ל ה לטמא אוכלין וטשקין‪ ,‬שכן סירש ל א ל ט ס א אדם וכליט כשאר כל עושי טשככ‬ ‫ומושב כנון זכ וזבה ונדה וסצורע שסושכם אב הטומאה ל ט מ א אדם וכלים‪.‬‬ ‫ואעיט‬ ‫שאין טדר ל ט ש נ ת רבינו וטירושו‪ ,‬על כורהך הך דב]ת[רייתאד(‪ ,‬ואס ל א איסא אלמה‬ ‫תנן בטי אהרון ד נ ד ה ס ( הזב והזבה והנדה והיולדת והטצורעת שטתו מטמאין בטשא‬ ‫ו ט ׳ וסםקנא ומאי מ ש א‬ ‫אכן‬ ‫מסמא‪.‬‬ ‫ומסמא‬ ‫אתרבאי דתניא בתיכ סניץ‬ ‫מטרככו(‬ ‫לעשר מרככות זו על נכ זו ואסילו על נכ אכן ס ם ס א ת״ל וכל הסרככ‪ ,‬ואילו מרכב‬ ‫טומאה המורה הוא דאית ליה ז(‪ .‬ועוד קתני ט׳ א׳ דכליםלן( ל מ ע ל ה סן הזכה מצורע‬ ‫שהוא מממא בביאה‪ ,‬וא״כ אדרבה זכה המורד‪ .‬שכן עושה משכב ומושב ל ט מ א אדמ‬ ‫וכליט‪.‬‬ ‫ועד עתה‬ ‫כוונתו‬ ‫ושמועתוט(‬ ‫ממצורע שכן עושה משכב ומושב‬ ‫טטי רכינו רהא דקאמר‬ ‫ומטמא‬ ‫כימי טטרו קאטר בין תנלהת ראשונה‬ ‫כלי‬ ‫וטבילתה‬ ‫הרם‬ ‫תלמודא‬ ‫דזב חמור‬ ‫בהיסט מ ה שאין כן בטצורע‬ ‫לתנלתת‬ ‫ע י נ ‪: 7‬‬ ‫יס( עיין סולין ‪ q‬ירא‬ ‫קי״ד ע י א נ ( שיי כן היא בניי ו מ י ס ‪.‬‬ ‫‪. 7 q‬‬ ‫א( ינמוה‬ ‫כ‪.‬‬ ‫הספר שלא הניא מס שפירט ט ח ‪ .‬אמנט לפי לעתי •צ״ל‬ ‫‪7 q‬‬ ‫נעמא ליה אינשי שהניא נ״כ הך הוכחה מינמות להזהיר וטי‪ .‬ג( יומא‬ ‫ראדם נמקים אומליס נדפיס ונם נכי י‪ .‬ה( כגיל לדעתי‬ ‫שנייה וטבילתה‪.‬‬ ‫והשתא‬ ‫וציע שהרי עיקל ססל מן‬ ‫שי בלא יול וטנתו על לש״י‬ ‫ע״ס ע י נ י ד ( תיקון‬ ‫‪.‬‬ ‫נמיןט משום נ ט י ודפוס‪:‬‬ ‫א( כציל וחסל נכ״י ידפיס• נ ( פססיס דף ס*ז ע״נ יעיייש נ מ ד י דיס זנ וסוס׳ דיה‬ ‫נ‪.‬‬ ‫שק‪ .‬נ( יימא דף ייי ע״נ לשיי ט ה לעמא ועיייש נהוס׳ י ה פמעמא‪ .‬ד( כ ל ל‬ ‫נמקים דנלייתא נכ*י ודפוס• וטנתו שלפי לעסו הן טומא הוא ע׳ע עאוסל ודעת לש״י‬ ‫נאסרונה מאהל שהיא פונה טויור‪ .‬ואס לא איפא וטי‪ .‬ה( נדה ק ( ס״ע עינ• ו( פצ״ל‬ ‫נימןס ממושנ נכ״י ודפוס• ז( כלומל ממורה ממםכנ ומוםנ• כלים פ״א מ׳׳נ‪ .‬ס( מ״ד‪.‬‬ ‫פ ( כוונתו ושמועתו‪ ,‬ק הוא נכיי ודפיס ואי אפשל להלמו‪ .‬ולאים תיקן ומסק הויו ק ושמועה‬ ‫וצ*ל לפי דעתי טונשו שידעתי‪ .‬אן גט נזה לא הועיל להקל אמ ססננס‪ .‬אמנמ לפי דעסי‬ ‫צ״ל טינה• ק י ד ם לשמועהי מפי לנינו‪ .‬ומצה לועי שעד עתה קודם ששמע ל׳ מסה נמס‬ ‫תשובות ד״ת םיסן נא‬ ‫ניחא שמיר דמשתעי כיסי ספרו‬ ‫של‬ ‫זנ‬ ‫‪109‬‬ ‫וימי סטרו של םצורע‪ ,‬דכוותה קא םסעט‬ ‫דאילו בזב כל ז׳ ש ל סשירה עושה משכב ומושב עד שישנול בשביעי ואסילו נשניע•‬ ‫תלוי עד הערב‪,‬‬ ‫א ב ל מצורע כיוס‬ ‫בכסה סקוסות בתיכי(‬ ‫ראשון‬ ‫שנתרפא ומכל‬ ‫אינו עושה מ ש כ ב ‪,‬‬ ‫)כי ביום ראשון מטמא משכב ומושב( יא(‪.‬‬ ‫כינ‬ ‫ועוד שהרי יניד‬ ‫עליו רעו רקאסר וכלי הרם בהיסט סשאיכ במצורע דאינו טטמא אלא באדר‪ ,‬ואנן כי‬ ‫תנן מצורע מטמא כלי הרם באויר ולא בהיסט כיסי םסרו תק‪ ,‬דתנן בתהילת כליםינ(‬ ‫אבות השוסאות וכו׳ וסצודע כיסי ט ס ת הרי אלו םטסאין אדם וכלים במנע וכלי הרם‬ ‫ב א ר ד ואינן סטסאין בסשא‪ ,‬הא כיסי נסרו קודם טבילה ראשונה ס ט ס א ב ס ש א ‪ .‬ועוד‬ ‫דתנן בהדיא טרק אהרון דםםכת‬ ‫זביםיג(‬ ‫מונע‬ ‫בזב‬ ‫ובזבה ובנדה רולדת ובמצורע‬ ‫ב ס ש כ ב וסושב וכר אהד הנונע ואהד הסםיט‪ .‬ואהד הנושא ואהד הנישא קתני מצורע‬ ‫וקתני נישא ש״ס סצורע ם ט ס א בהםיטו‪,‬‬ ‫ועיכ ביטי נסרו קאסר‪.‬‬ ‫ועוד זאת ששנינו‬ ‫בם׳ אהרון תנעיםיד( נטצא נ׳ טהרות במצורע ונ׳ טהרות ביולדתסו(‪.‬‬ ‫וכלי תרם על‬ ‫טשכב וטושב יורהנח(‪ ,‬ואם אני כיורד‪ .‬צנא ס ל א ספרית(‪ ,‬רבי• לצדקה ט ו ר ה ‪. . . .‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫)ענין זר אסור לח^יק בשמן ׳‪ Se‬תרוםה(‪.‬‬ ‫שסעחי בשם רבי׳ שיחי׳ דזר אסור לחדליק‬ ‫אף בחול בשטן של תרוטהא(‬ ‫שנתן לו כהן או שנטל לו טביח אבי אטו כהן והביא ראיה טהאי כהן ששכר‬ ‫טרה מישראל ל א יאכילנה כרשיני תרומה ג(‪ .‬ולא זכיתי ל ש ט ש כל צרכי נ( לפנירבינו‬ ‫דלסא‬ ‫להאכיל שאני כדכתיבד( וכהן כי יקנה נטש קנין כספו וכו׳ ואפי׳ נטש בהטה‬ ‫כ מ ש מ ע ה ( ועא יאכל בו א ב ל בהמת ישראל אינה אוכלת ואפילו כתרומה ממאה רכן‬ ‫נזרת הכתוב ת ר אינו אוכל ואינו מאכיל א ל א לבהמה כהן‪ .‬ואני סשום ואני הנה נתתי‬ ‫ל ך ו ( ד מ ש ס ע ולא לזר ההוא לקיים סצות נתינה דםדיא‬ ‫לו ולא לאורון(‬ ‫כלל לא‬ ‫קסיל‪ .‬והיינו דאםרינן בססתימח( אבא שאול נבל ש ל בית רבי והיה מהמין לו וכול׳ ס(‪,‬‬ ‫ואבא שאול זר הוד‪ .‬דהא קובר מתים היה כדססרש בנדה י(‪ .‬ואי לכהניס ש ל בית רבי‬ ‫ליה מסכים עם רם״י נפססים היה כונסו לפרס דברי השיס שט כאופן זה• י( עיין תזריע‬ ‫י׳יג ויו׳ על וכבס עדיו וסהר‪ ,‬ומצורע י״ד‪ .‬׳'פ על וכבס המטהר את עדיו יא( כן הוא‬ ‫נ ר י ודפוס וסמסי את המלות בססנר‪ ,‬ני לסי דעתי צריכין לתמסק‪ .‬יב( כלים תיא מ׳׳א‪.‬‬ ‫ינ( זנים פיס מ׳׳ו‪ .‬יד( נגעים פי״ד מיג‪ .‬עו( אלמא דבי הדדי נינסו‪ ,‬ואולי רוצה נזה‬ ‫להקדים אמ פני המשינ נתיס׳ פספים סס דהא מ ק ט נוסא לא קאי אמצורע אלא אסאלא•‬ ‫פז( כלומר כמו שהן דקאמר דבלי פלס אימ מסמא נהיספ על ימי ספרו של מצורע קאמר‬ ‫סן דמצורע אינו מסמא משכנ ומושנ נעי על יעי ספרו קאי‪ .‬ח( מנילה דף כ״פ עינ• עיייש‬ ‫נלט״י ד״ה סי צנא שסלנטט הללו מפי רנ נ פ ק לא לשנס יצאו‪ .‬ונכונה זאת נאמרו נס כאן‬ ‫נדרן עמה‪:‬‬ ‫ד‪ .‬א( נספר הישר לעיל נדפוס דף ו׳ ע״א סימן י׳יא‪ .‬ועוד עיץ מוס׳ ינמוס דף נדו ע״נ‬ ‫דיס לא יאכילגס וסוס׳ שנת דף מ ע״א ד״ה אין מדליקין‪ .‬נ ( תרומות סי׳׳א ידע‪.‬‬ ‫ועיין נר״ש ‪0‬ס שסניא שם דנלי הר׳ משה ‪ p‬אנרהם‪ .‬ג( מכאן סיס נראה ששמם ר• משה‬ ‫אס ר״ת עטש במקצת• ואולי מנהו נ ל צרכי כמו שהיה צלין לי‪ .‬ועיין לעיל נאומו סימן אות‬ ‫א סערה א׳ וסי‪ .‬ל( דקרא ר ב פסיק י א ‪ .‬ה( ונליש שם הוסיף על זה ודל‪ :‬כדאמל‬ ‫בסרק נ׳ דניצה )ל כ׳יא עינ( אן אפל יאכל לכל נפש ונמ׳יכ ללשינן לס גני נסמס נס׳ אמור‬ ‫וילידי ניסו סס יאכלו נלסמו הם אוכלץ ואץ נהמה אוכלת יכול לא מאכל נכלשיניס תיל‬ ‫נפש‪ .‬ו( נמדנר ייס פסוק סי‪ .‬נשיי תלומוס סכתונ מלנל שנס דף ט ו עיא‪ .‬ז( פססיס דף‬ ‫ל״ג עיא• וכינהו למשוס הן ללשה סייט אומלץ שנתלומה עעאה שאינה לאויה אלא לאורו אין‬ ‫צטן לקיים עצות מוינה קמ״ל‪ .‬ס( פססים דף ליל עיא‪ .‬פ ( כטל נענןם טלו בכיי ובדפוס•‬ ‫י( מ ה דף כ״ד עינ‪ .‬אמנס »ש‪ 0‬מראה ט ס ן אנא שאיל אינו גנל סל ניס רני‪ .‬ט סי‬ ‫תשובות ר״ת סימן נא נב‬ ‫‪110‬‬ ‫היה לו לשרש‪ ,‬ועוד מתניתץ יא( מדליקין במבואות חאסליס ברשוה כהן‪ ,‬ולא שנידלאו‬ ‫מ ב א ישראל נ ינוע דלא קתני במבואות ש ל‬ ‫ואש‬ ‫כהניס‪.‬‬ ‫מאםוגי‬ ‫הבונים‪ ,‬ישטרוני‬ ‫לראשים טיניש‪ ,‬ותטאתי תמה בפנינים ע ( ‪. . .‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫דרשו‬ ‫)ענין ע ג ל ה ערומה א י נ ה מ ש נ ה ( ‪.‬‬ ‫דאםר ר׳ יותנן בפרק אותו ואת בנו א( ענלה‬ ‫משמו ש ל רבינו שיהיה‪ ,‬רהא‬ ‫ערופה אינה ט ש נ ה לאו ‪1‬ווקא קאסר‪ .‬דעיכ אס ערף א ה הענלה ואחיב שהט‬ ‫את אטה או ש ה ט וכו׳ עובר טשום אותו ואת בנו‪ .‬רהא אטר רבא בפרק שני שעירי‬ ‫י ה י כ ( בגון שהיה לו חולה בתוך ביתו‬ ‫‪3‬‬ ‫דעריטח הענלה זו היא‬ ‫חטאח העוף ג(‪.‬‬ ‫שחיטתה‪,‬‬ ‫והא דאמר‬ ‫וכו׳ דדהייתו לצוק‬ ‫דערישתה‬ ‫מטהרת‬ ‫ר׳ יוחנן אינה משנה היק‬ ‫זו היא שתיטתו‪,‬‬ ‫והיה‬ ‫מידי נבלה בדאטרינן בשילהי‬ ‫אינה טשנה דנימא בי קחני‬ ‫ענלה ערופה אשתיטתה קאי‪ ,‬א ל א מתניתין לצדדין קתני השותט ונטצאת טרפה וחשוחט‬ ‫לעיו והשותט פרת תטאת והשוחט שור הנסקל והעורף ענלה ערופה ריש פוטר והכמים‬ ‫מחייביןד(‪ .‬וכי האי קבלתי מרבינו שיחיה‬ ‫במסכת‬ ‫שבתה(‪,‬‬ ‫דברים כדחנן האוכל אוכל ראשון וכר וקסריך ח ל מ ו ד א ן (‬ ‫דקחש־ב מאי נינהו י״ח‬ ‫טבול‬ ‫יום דאורייחא הוא‬ ‫וטשני סטי טכן טבול יום‪ ,‬אהושבנא קאיז(‪ .‬אף אנן נאסר הך מילחא דענלה ערופה‪,‬‬ ‫שהרי קשה לומר על טשנחנו‬ ‫דלא‬ ‫כחלכחאמ(‬ ‫דבכל הספרים ענלה ערוטי• ‪. . .‬‬ ‫ואם אני כ ט ש פ ר ת ולא כנפה‪ ,‬יעשה ם ל ת ונופת צפה ט(‪ ,‬וזרעו בנויפ ולא כצפצסהי(‪,‬‬ ‫וירש שער רומה וגסה‪,‬‬ ‫ומעל כסאו ל א יכרת‪ ,‬יושב על גפי קרת יא( ‪. . .‬‬ ‫סימן נ׳׳ב‪ .‬תשובת ר׳״ת על הנ״ל‪:‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫השיב‬ ‫)בענין מ ת נ ה ש כ י ב מ ר ע גר(‪.‬‬ ‫הרב ר׳ יעקב ניע‪ .‬נהקקת בתווןא(‪ ,‬ככתוב כנשחוןנ(‪ ,‬ועורי מחזיק בס‪ ,‬לאהבה‬ ‫אותך ולשמוה בשמך הטוב‪ .‬ודברי לעו ונתלעו במעט מהדק‪ ,‬יען הניע אגרתך‬ ‫לידי ל מ י ש הנדול‪ ,‬ובין לילה השיבותיך קצרה ולולאיג( נקייה‪ .‬על הא דרבא ורב מארי‬ ‫בזוד דאיסר נראין חדברים שלא תקנו חכמים מ ת נ ת שכיב מרע לנר ו ל א מצוח לקיים‬ ‫ה‪.‬‬ ‫נלורו של ר׳ נורסון שהיה מניע לכספו ועיין מה שנחנ נזה ידידי הרב הגא‪.‬ץ ר' ישראל‬ ‫לעווי כססרו ‪.‬אייניגע סלאנמענטע אייס לער משנה לעס אנא שאול״ צל ‪ 21‬העלצ ‪.42‬‬ ‫יא( מממום שם• »‪ p (3‬מ א נכיי‪ .‬וראיס חיקן נדסוס‪ ,‬שהוא עוד יוסר מלא קמשוניס‪,‬‬ ‫ישימוני לראשי סינים‪ ,‬נמולתו חמה מפנינים‪ .‬ואולי ל ל ישיעוני לראש פונים‪ .‬לסורסו ממס‬ ‫מפנינים‪ .‬וכונסו‪ :‬אס ימאסו הנוגים אס לנליו‪ ,‬אז יהיה נלאש ספונים לתורתו של ליס‬ ‫שתמס מפנינים‪ ,‬וינעל לעתו מפני לעת ל״ת‪:‬‬ ‫טיל ע ״ א ג ( זנפים לף ע' עינ‪ .‬ל( אמנם‬ ‫‪. 7 q‬‬ ‫נ( יומא‬ ‫א( פולץ לף פ״נ ע״א‪.‬‬ ‫מ ו ס ' שלט פולין שם ליה עגלה עלומה ויומא שם דיה לסייתו לצוק נאמלו הדנלים‬ ‫נשם הלנ לני משס מפונמייזא ולית סולק עליו ועיייש היפב‪ .‬וגס נתיס׳ ישנים שם‪ .‬ס( שנת‬ ‫לף ••ג ע׳׳נ‪ .‬ו( שם דף י״ד ע׳־נ‪ .‬ז( עיץ נסוס׳ שם דיה סמי וטנתו‪ ,‬ט נעו שאמל דית‬ ‫שם שנונול יום רק איט עולה נסשטן שמנה עשל לנר אנל המשנה נ מ י ם לא זזה ממקומה‬ ‫ונשאל פ ט ל יום לאולייתא נתין סשסולץ מדלננן אף שהוא ננלל מהם‪ ,‬כמו כן נס כאן לא‬ ‫נוציא עגלה עלושס מתון סמשנה אף שאינו עולה נסםטן שנ השופע‪ .‬פ ( נ ט י ולפיס ונלומל‬ ‫שקשה לימל על משנתט כמו שהיא לפניט נכל הספטס שתהיה כניעות וללא נסלכתא‪ .‬ואולי‬ ‫טעית סיפל יש כאן יציל נשנתה נמקים נהלנתא‪ .‬ט( נמי מפת צופים ושינה לצורך ססלח‬ ‫י( לימז על יפזקאל י*פ‪ ,‬ה׳‪ .‬יא( משלי ט׳ ני‪ .‬נשי מלומי קלס‪:‬‬ ‫סימן ניכ‪.‬‬ ‫נ ( עזלא ל‪ .‬ז' ימעמו אנל*‬ ‫א( סוין ת מ י ם של סלל וטנתו נ פ ל ט לנני‪.‬‬ ‫ו ט ס מורס נזה על מס שבתנ לו ס ט י מטס נתסלת אנלתו לעיל‪ .‬נ ( ‪ p‬הוא נ ט י‬ ‫‪111‬‬ ‫תשובות דית סימן נב‬ ‫דברי המה‪ ,‬דרכא נוםא אמר דרבנן היא ועשאוהו כשל תורה ולא תיקנוה אלא לנכי‬ ‫כעין‬ ‫מת שיש לו יורשים‪ .‬דמתנת שכיב מרע‬ ‫דכמקצת כלא קנין ל א‬ ‫ה י ח ש הוא‬ ‫תשו ל ש מ א תטרף דעתו עליו ולכולהו נכסי תששו ואין צריך קניןל(‪ .‬הלכך נכי נר‬ ‫שאץ לו אכ מוריש ל א תקנוה דמילתא לא שכיהא היאה(‪ ,‬ואע״נ דרכ מארי לידתו‬ ‫כקדושה הוה והיה לו לרכא להחויר משום‬ ‫שלוה הוא דעכיד ליה נייה נמשיה א ב ל‬ ‫שמא ההיא דקדושין נכי‬ ‫רוה הכמיםו(‪,‬‬ ‫כסקדון ל א אמרינן הכי‪,‬‬ ‫דהלוה מעות‬ ‫מן‬ ‫הנר תניא התם ועלה אמריגן רוה הכמים ‪. . .‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ןעל‬ ‫)בעני! להאכיל בנים קטנים ביה׳״כ(‪.‬‬ ‫המאכילים קטנים שלא הניעו להינוך נראה היתר נסור דאמרינןא( םדיהה אשר‪,‬‬ ‫ידה בסים‬ ‫ונותנת‬ ‫לכנר‪ ,‬קטן ועוד‬ ‫טת‬ ‫נזרו על שמאי להאכיל בשתי ידיו‪.‬‬ ‫ואם יבאו לדתות בטאי דאמרינן רהיצה וסיכה וכו׳ כשילהי ש מ ע ת ת א נ ( דאינו מזביר‬ ‫אכילת ושתייה דאורייתא‪ ,‬דחיית קנה היא‪.‬‬ ‫להו דאי אסשר להו א כ ל כלא‬ ‫רהיצה‬ ‫דמתניתין‬ ‫אםשר‬ ‫היא‪(:‬‬ ‫ואטשר‪.‬‬ ‫דאבילה ושתייה שריא‬ ‫ולדבריהם ל( נתנו‬ ‫דבריהם‬ ‫לשיעורין דמותר להניק ואסור ליתן פ ת דמסוכן אצל תלכ‪ ,‬אלא וראי תרווייהו שרו‬ ‫דלא תאכילום להזהיר נדולים‬ ‫על‬ ‫הקטנים לא שייך א ל א כדברים שאסורים‬ ‫ואסשר‬ ‫כטו שרצים דם ותרומה ביבמות ה(‪ ,‬אבל אכילד‪ ,‬ושתייה אי א פ ש ר דאעינ ד ל א סכנה‬ ‫היא תיישינן ולא נזור ולא דמי‬ ‫לשרצים‪.‬‬ ‫וסיכה‬ ‫ורתיצה‬ ‫אע־נ‬ ‫נטי‬ ‫דאיסשר כיון‬ ‫דרכותא דינוקא הוא לא נזור‪ .‬ועוד ראיה נ ח ל ה דאמרינן בשילהי ככל מערכין ו( נכי‬ ‫זמן יום הכטורים ניתכיה לינוקא לית הלכתא כרב אתא כר יעקב דלמא אתי למ־סרך‪,‬‬ ‫הא לאו הכי שרי‪ .‬ואי דתית ליה כדלא קיבל ז(‪ ,‬מאי סרכא איכא‪ .‬והאי ם ל ח א בכר‬ ‫דעת דאית ליר‪,‬‬ ‫םרכא‬ ‫כדאםרינן‬ ‫בשבת ס(‬ ‫נבי‬ ‫כשותא‪.‬‬ ‫תינוקות מותרין ככולן‪ ,‬ולכתהילה ספיגן להו מוכהא‬ ‫תניא ר׳ עקיבא היה‬ ‫טכטל תית לתאכיל‬ ‫להאכיל‬ ‫‪J‬‬ ‫ואשר‬ ‫לקטנים‬ ‫ועוד‬ ‫תניא‬ ‫כתוספתא ס(‬ ‫שמעתא‪.‬‬ ‫וכשילהי ר‪,‬ך מתני׳ י(‬ ‫שמאי לא‬ ‫ונזרו עליו‬ ‫רצת וכוי‬ ‫בידו‪:‬‬ ‫)עני! מ « ר ע מטמא משכב ומושב(‪.‬‬ ‫שמעת טשטי דטצורע מטמא משכב ומושב‬ ‫לטמא‬ ‫אוכלין וטשקין והקשית‬ ‫מהאי דשילהי נדה א( על האי סירושא דהוכ והזכה והמצורע מטטאין‬ ‫ט ס ט א ‪ ,‬האי כדיניה‬ ‫א( נלה‬ ‫והאי‬ ‫כדיניה‬ ‫כאבן‬ ‫ונכרי נטי טטמא כאבן מסמא אכל לא כמיתה ‪(3‬‬ ‫ולא אלע מעמו‪ ,‬ונלפוס איתא ולולי ושט מ י ‪ $‬לאז״ס וסילסי כמקומו‪ .‬ל( נ״נ לף קניא‪ ,‬ע״נ‪.‬‬ ‫ה( ועיין נסוס׳ נ״נ לף ק ו מ ו ע״א ועינ ליה לקא מגמלי‪ .‬ו( קידושין ‪ q7‬י״ז מ״נ וי״ח‬ ‫ע״א‪ .‬ועי״ש נתוס' דף י״ ס ע״א ל״ס כאן שהולסו ונסוס׳ נ״נ שם ל״ה מגמלי‪:‬‬ ‫כ‪ .‬א( יומא לף ע״ז עינ‪ .‬נ ( יומא ‪ cp‬ע״א ע״נ על הך לסט לננן תיטקות מוסלין נטל;‬ ‫סיץ מנעילת הסנדל דמקשי סש״ס מאי שנא נעילס הסנדל וכוי לסיצה וסיכה נמי עיי״ם‬ ‫ט משט מניאים האיסלין לאיה שאכילה ושתייה לאולייתא אינן נכללין נכלל שהתינוקות מוסלין‬ ‫נהן‪ .‬ג( דף ס״נ ע״א התיטקוס אין מענין אותן ניהיכ‪ .‬י ( מכאן נלאה שהאוסליס להאכיל‬ ‫לתיטק תלצו את המשנה ללנליסס שמתני' איילי נשיטק יונק על שלי אמו שאין מענין אותו‪,‬‬ ‫ו( עלונין ד‪ q‬מי ע״נ‪.‬‬ ‫וע״ז אמל א״נ נתט לנליסס לשיעורין‪ .‬ה( ינמות ‪ cp‬קי״ל ע״א‪.‬‬ ‫ן( ומנעוד יוס‪ .‬ס( שנת ‪ cp‬קל״ס ע״א‪ .‬ועיי״ש נתוס' דיה ול׳תן ליה‪ .‬ע ( תוספתא יומא‬ ‫סי׳ה‪ .‬י( נתוסססא שט ועיי״ש כי הלנליס נאמלו שס נאוסן אסל ושיטי ניסשא‪ .‬ועיין גס‬ ‫יומא ‪ cp‬ע״ז ע״נ מה שסונא שט נשס תנא לני מנשה‪:‬‬ ‫ס י ס ע ״ נ נ ( כלומל שהוציא שט נמתניתין רק את הנכרי שמת מן הכלל‬ ‫‪. 7 q‬‬ ‫אנל נכרי סי מ א נכלל המכלים שס נמשנה‪ .‬ואף שליט משונה שאיט אלא מללננן‪.‬‬ ‫ת ש ו מ ת ר״ת סימן נ ב‬ ‫‪112‬‬ ‫א נ נ הורטיה ל א עיץ נ ה‬ ‫וסמי‬ ‫מכאן מצורע‪ .‬וההיא דםסבת זניןל( אשארא אי נמי נושא מדרס הוא כדאיחא‬ ‫ברונ‬ ‫ובדיניה‪ .‬ואשר כתכ רבינו ש ל מ ה‬ ‫ניוטא‬ ‫ומצורע נ(‬ ‫סקוסות דקרי לנושא סדרס וכל שאר משניות דאית בהו מ ש כ ב ומושב כדיניה‪ .‬וההיא‬ ‫דםייתית ראייה הסור סמנו סצורע ש ס ט ס א בביאה ה( ואסרת אדרבה זב חסור ש ס ט ס א‬ ‫משכב ומושב ל ט מ א אדם‪ ,‬סה‬ ‫אס‬ ‫בכך‬ ‫אכתי איכא תוםרות בזב שאין בסצורע‬ ‫כע־זז(‪.‬‬ ‫טוסאתו‬ ‫שהיםטו‬ ‫של‬ ‫של זב אין לו ה ב י ן ( ‪.‬‬ ‫תכה דינה‬ ‫בהיטט והא ליתא‬ ‫ועוד שזב‬ ‫ואתה באת לומר שםצורע ביטי נטרו טטטא‬ ‫טעון ביאת סיס תיים א ב ל ל א מצורע‪.‬‬ ‫דבריט שמתתי לקראת רבדיו‪,‬‬ ‫זה ס ט ס א ה‬ ‫יותר ס ש ל זה‪,‬‬ ‫ובראותי פי׳ רבינו ש ל מ ה שהקשה בפ׳ אלו‬ ‫א ל א שהוא הקשה מ ס ש נ ת ת״ב שטתוכה אתה טועה‬ ‫ואני הקשתי טתוך הלכה אהרונה ש ל נדה‪ .‬ואשר תרצת שטצורע ט ט מ א טשבב וטושב‬ ‫ל ט ם א אדם וכליט בימי נטרו‪ ,‬ומה שטוקשה הוסרא‬ ‫ח ב שכן‬ ‫וםטסא כלי הרס בהיסט וטד‪ ,‬שאין כן במצורע והו‬ ‫טצורע בטי ט פ ח ‪,‬‬ ‫נ ח ל ה ‪ .‬הדא שאתה טבור ש ל א העלינו על לב‪,‬‬ ‫וביסי סטרו דמטטא אדט‬ ‫איבעי‬ ‫לן‬ ‫והא טצורע‬ ‫בחשוחפיןין(‪ ,‬ועוד‬ ‫טשכב וטושב‬ ‫עושה‬ ‫טעית טעות‬ ‫ביטי פטרו כטהור דמי‪,‬‬ ‫שאינו מטטא בביאה וטותר‬ ‫ליכנם אפיי בסחנה לויה‪ ,‬ר ה א קרא כתוב ואהר יבא א ל הסחנה ע(‪ ,‬וסתניתין היא ט ב ל‬ ‫ועלה מוחו־ בביאד‪ ,‬וטוחר ליכנפ לסניט טן ההוסה וסהנה לויה בכלל נסי‪ ,‬דהכי חנן‬ ‫והרי הוא טטטא כשרץ י(‪ ,‬ולטה לא נתח לב‪ .‬ועל מד‪ ,‬שחלמודיא( מפרש חברייחא‬ ‫נאמו־ זב ואל יאמר מצורע ואני אומר שסצורע אסור ליכנס לשתי מתנות ומפרש התלטוד‬ ‫טאי הוטרא דטצורע טזב שכן טעון פריעה ופריסה ד ש בו איסור תשמיש למר כדאית‬ ‫ליה ולטר כדאית ליה לר׳ יוטי בר יהודה בטועד קטןינן‬ ‫ולדי יהודה כדאית ליה ביטי טטרו‬ ‫דוקא[ע(‬ ‫כדאית ליה ] א ף ביטי הלוטו‬ ‫ומשאיכ בזב שאין בו איסור ת ש ט י ש‬ ‫בשוט צד רלנבי חוטרא כ־ש הוא רחוטרא ביטי מפרו המורה‪ ,‬ופריך אדרבה וכ המור‬ ‫שבן עושה טשכב וטושב ל ט מ א אדט טה שאין‬ ‫כן טצורע ביטי חלוטו‪.‬‬ ‫ואח ב א ת‬ ‫ל פ ר ש ביטי סטרו אבל ביטי חלוטו טטמא א׳׳ב מאי פירבא כרדיינינן חוטרא דטצורע‬ ‫ל צ א ח טשחי טחנות היינו במצורע טותלט ש ל א נתרפא‪,‬‬ ‫כדבריך רביטי טפרו טודינא ל ך‬ ‫שאינו‬ ‫טשחלח‬ ‫ולא‬ ‫ובההיא ל א חטור זב טניח‬ ‫באנו לדונו‬ ‫ל ת ת לו‬ ‫שלישית א ל א בטצורע ביטי הלוטו‪ .‬תטה אני עליך אץ־ אתה שונה אוחד‪ .‬כי‬ ‫טחנה‬ ‫אפילו‬ ‫להוציא בטה אי אסשר דקולי סצורע כיסי סטרו נטישי טובא‪ .‬ועל א ש ר כתבת דהשתא‬ ‫אתי שסיר דסדסי סטירה לסטירה ניל !•האי דטנילהיד( נרטה לך ש ל א ליתן לב טד‪.‬‬ ‫ענץ זב לסטירח סצורע שראייח הזב לאחר ש ל ש ראייות וסטירתן שווין שהרי ל א ט ב ל‬ ‫ומסירתו חרא חיא‪ .‬וסטירת מצורע ש ל ט ב ל ונילח והביא צפרים מחור לנטרי סביאח‬ ‫ומטשכב וטטריעד‪ ,‬ומשילוח מחנוח והרי הוא בשרץ‪ .‬כ ל ל א דמילחא‬ ‫יכול ל ח ק ש ו ח בין דהליטה בין דטטירה ר כ ל שכן הוא‪,‬‬ ‫מ ח ו מ ח דסצורע‬ ‫א ב ל מקולי מצורע דטסירה‬ ‫אינו יכול לחקשוח דהא אינו טעון שילוח וכי טרבינן שילוח שלישי ל ט ו ח ל ט טרבינן‪:‬‬ ‫ג( שהזכיר ביומא ‪ cp‬ויו ע״נ ליה לסמא גם מצולע נהלי אאלינא כגץ זב חנה נדה ומצורע‪.‬‬ ‫ל( זנים פיה מיו לקאמל שם אהד סניגע ואסל המסיע אסל הנישא ואסל הנישא‪ .‬ה( כלימ‬ ‫ס( נ י נ ‪ cp‬ס'‬ ‫ו(‪,‬נבלי פלס שססים ‪ cp‬סיז ע*נ‪ .‬ז( שנח ‪ cp‬פינ ע״א‪.‬‬ ‫ס׳יא מ״ל‪.‬‬ ‫פ( ייקלא י״ל׳ סי‪ .‬י( נגעים פייל מ״נ‪ .‬יא( שססים ‪ cp‬ס״ז ע״א וע״נ‪ .‬ינ( מ*ק‬ ‫ע״נ‬ ‫‪ cp‬ר ע־׳נ‪ .‬יג( החנוס נהסגל פסלות נ ט י ולפיט והן ע״פ תיקון לאזים‪ .‬יד( הלנל‬ ‫סתום ולי ניאה שלומז לנינו נזה על האי שקלא ל׳ משה נמכתנו לעיל את עצמו ‪.‬צנא מלא‬ ‫ספלי• שהוא מגילה דף כייס עינ‪ ,‬וע״ז כיץ לניט לומר שהן גלמה לן לומל דבלים שסם מהיטלי‬ ‫המס‪ .‬ומיץ לעיל סימן מ׳ אית ג׳ העלה ״ נ ‪:‬‬ ‫תשובות‬ ‫ד‪,‬‬ ‫ההיא‬ ‫‪113‬‬ ‫‪ m‬סימן גב נג‬ ‫)עכין הדלקת ת ת פ ח טמאה לזר(‪:‬‬ ‫דחדלקח תרומה ססדליקץ כרשות כהן א( הכאחי ראייה דנו־ ל א ח ד נר לסאה‪,‬‬ ‫ולדבריך אפילו כ ל א רשוח כהן‪ .‬ואשר אמרח היה לו ל פ ר ש נבי א נ א ש א ו ל‬ ‫שהיה עושה לכהנים ש ל כיח רבי‪ ,‬אלו חן דברים שאין לחם שיעור‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫על‬ ‫)ענין עגלה עריסה אינה סענוז(‪.‬‬ ‫אוחד‪ .‬שאמרח ענלה ערופה אינה משנה שםרשחי אפשר להיוח‪ ,‬אבל איני זכור‪.‬‬ ‫ונם אינו נראה מדקפריךא( נמצא ההרונ עד ש ל א‬ ‫ואם בא לחלוק בין חםרקיס ]יכול[‬ ‫לעריפת ענלה שהיא‬ ‫לכםרח‬ ‫ל ח ח חילוק‬ ‫שאע־פ‬ ‫חטא‬ ‫נערפה תצא והרעה בעדר‪.‬‬ ‫בין דחייח צוק שהוא הכשר מצוד‪,‬‬ ‫שעריפחח‬ ‫מטהרתה מידי נבלה אמילו‬ ‫דדהיית‬ ‫הכי עריסתה שהיא טצוה הבאה על הטא אינה ח ט ה לדהיית צוק‪.‬‬ ‫צוק‬ ‫הד‬ ‫כשתיטת עולת קדשים דאסורה באכילה וכטליקת עוף רטותר באכילה‪ .‬הלכך חשוב‬ ‫דחייח צוק שחיטח ראם ש ח ט‬ ‫בסליקה עולח העוף‪ ,‬ועוד דרבי‬ ‫המוכר א ת‬ ‫קרא‬ ‫טיניה ערוטה‪ .‬ולא סםתברא לדכא‬ ‫אמו‬ ‫סהוםר‬ ‫לאוקסיח‬ ‫אסור‬ ‫לדהותו‬ ‫לצוק‬ ‫דהוי הכשרו‬ ‫זטן‬ ‫לשעיר‬ ‫ה ט ש ח ל ח נ ( ולא ילפינן‬ ‫קרא‬ ‫בד^סם‬ ‫א ל א כתחילת‬ ‫וחיללו ג(‬ ‫הקדש‪; .‬אורך יתהדש‪ ,‬וםאתך תחנדש תתנדל ותתקדש‪:‬‬ ‫סימן ג״ג‪.‬א(‬ ‫יעקב‬ ‫שאל ר׳ יעקב ישראל*( לרביגו תם‪:‬‬ ‫כי קטן הוא ננד פ ח ת‬ ‫עבדי אדוני‬ ‫דלחיו לצעיר כטוני‪ ,‬ל א טעחה‬ ‫הקטנים ג(‪,‬‬ ‫אבוש ופני‬ ‫לא‬ ‫ואבי‬ ‫ראה נם דאת ו ט ת ח ל (‬ ‫יחודו ואטרחי‬ ‫אולי‬ ‫נאבד‬ ‫הכתב ושכח ענוח וכחטדיס(‪ .‬ועחה טקצחן אניו( אניד‪:‬‬ ‫א‪) .‬בענין כרזא ענדגד הנכרי ילא •*א סםנייין(‪.‬‬ ‫ראשוגד‪,‬‬ ‫על היין‪ .‬הנה היחד• הכרזא בחביח ש ל יין חקועה וטהורקח‬ ‫הבתאות‬ ‫‪•pro‬‬ ‫שאר‬ ‫זבאת ריכה אחח עברייה וכשכשה הברזא להוציא טן היץ ולא‬ ‫יכלה‪ ,‬ותבא ה א ט ה והניעתה והנירתהז( ולא יצאה ט פ ח יין לתוץ‪ .‬ושאלתי את אדוני‬ ‫אט היין כשר‪ .‬טי טדטינן לאנררטים נוי שקדה‬ ‫במינקת והעלהס(‪,‬‬ ‫ודקדקתי‬ ‫לטני‬ ‫טאור הנולד‪ .‬טעטא ]דהעלה[ ח ט י א דנוי שטעט את היין ע( וההוירו הא ל א העלה אעיט‬ ‫א( פולין‬ ‫ד‪ .‬א( מרומים שייא ידי‪ .‬וע״ן בירושלמי וכליש שט‪.‬‬ ‫פיג ע ׳ א ב ( יומא לף סיג עיא‪ .‬ג( כלל לפי לעמי במקום באימי ושללו‬ ‫‪. 7 q‬‬ ‫ג ט י באימי וסללה בדפוס• יממוי על מיליצי של לנ״נא לפני זה דמוק״ לקלא נסועס וש״ללו‬ ‫על אשר‪ .‬וכלומר שלבא לא מסמנל ליה חילוצו של לטנא ולאוקמיס לקלא באופן שלא הוקדש מסמילמס‪:‬‬ ‫א( מכאן על סוף סלק אי סל השאלה עם השובה ר*ת על זס היבא נספר ממיס‬ ‫‪pc‬‬ ‫דעיס להראטד סימן ט ל וציה‪ .‬נ ( לי יעקב ישלאל הובא לעיל סימן מיו אוס א׳‬ ‫בהשוגמ ליין אל מ ט משלם יבתיס' פולין דף קי״ג עיא דיה סני מילי ועוד במקימוס שרשמיד‬ ‫לקמן‪ .‬ועל שס עיט ואודותיו לא טדע לט מאומה‪ .‬ולאה זה דבל פלש׳ שלא מצינו לפני זה‬ ‫אהד מן הסכמים נקלא בשני שמות! ואולי גס זה נקיא ישלאל שלא לססליפו עם כמה סכמ״ם‬ ‫הנקראים נשם ל' יעקב הלוי הנודעים נזמנו‪ .‬שוב מצאתי סעד לדבט נתשוטת סכמי צרפה‬ ‫ולוסיר שהוציא הסכם יואל מיללעל סימן נ׳< ט שם סתם ל׳ יעקב ישראל אמ שמו יעקב נ ל‬ ‫יוסף ישראל ו ק קלאו גס רשניס נהשובמו שם הי־ב ר' יעקב‪ .‬ג( ישעיה ליו‪ ,‬סי‪ .‬ד( ‪ V t o‬במקום‬ ‫וסלע בכיי ולסוס ובמקום וסתו במעים דעיס‪ .‬ס( נ ט י איהא ושפס עטס כהעס וגה״ד הםסס‬ ‫תנות אלי בהמה• ולי נלאה שיש כאן טעות סופל והפסוק גמסליס עיג י׳ המעש וטל ע ט ה‬ ‫במקום סטה ו ק וכהמה נמקוס כהמס• וטנסו שעל מה שלא השיט ד ת עוד הפעם כאשר‬ ‫דגר אמר בלט שאולי נאגד הכתב או אולי שבסלעטת ולהשיב או מסמס ס ט ה אסרופפסעס‪.‬‬ ‫ו( ‪ p‬הוא גמ׳־ד והסר בטי תפוס‪ .‬ז( נס*ד וסוציאסה במקום והנידהה‪ .‬ש( פ ט ד ה זרה ד‪q‬‬ ‫ניס עיא• וע״ים בסוס׳ ד״ה שקדה‪ .‬ט( ‪ p‬הוא נתיד וכלל בעקום »‪ n‬נ ט י וסעכדס‬ ‫תשובות ר״ת מימן נג‬ ‫‪114‬‬ ‫שראש המינקת השני‬ ‫ביין‬ ‫נונע‬ ‫מוצצו בנשימתו והניעו והנידו מותר‬ ‫והיה‬ ‫דומיא‬ ‫דקנושקץי(‪ ,‬דמתניהץ דמס׳ זביןיא( מסייע דמהניא בערוביןינ( נבי שדה תבה ומנדל‬ ‫או דלמא ללוליבא מדמינן ליהיג( ואסור בשהייה‪ .‬והשיב לי שהיין כשר מאחר שלא‬ ‫יצאה ט פ ת יין ל ה ק ‪,‬‬ ‫ולכשיפנה ישנה לי ד ל א דמיי ללוליבא‪ .‬ועחה ישנם סתניוינ(‬ ‫ויבינני טיט לא דמי‪ ,‬אס יש הילוק כדבר זה שיש שם בהיתר מההילה לדבר שההילהו‬ ‫כאיסור נבי ייןנוו(‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫וג‪0‬‬ ‫שאלתיו א(‪:‬‬ ‫)בענין ט ע ו ת עכו״ם ע׳יי שליח(‪.‬‬ ‫ראובן שלה לשמעון לקבל‬ ‫מתבואה שמכר‬ ‫טעות‬ ‫ובא‬ ‫לעכוים‬ ‫שטעון והטעה אה העכו־ם או טעה מעצמו עד ה׳ דינרין‪ .‬טעוה זה למי‪.‬‬ ‫אטרינן לבעל הסעות הוא בראשכהןנ( הוסיפו לו אהה יהירה‪ ,‬ומצי אמר ליה‬ ‫על ידי קבלה טעוהי רוצה אהה להשתכר והלא‬ ‫להקוני‬ ‫מעיז שמעון אין בזה תיקון ועוות ש ה ה קבלה כולן‪,‬‬ ‫או‬ ‫שררהיך‪,‬‬ ‫מי‬ ‫ראובן‬ ‫טצי‬ ‫דלטא‬ ‫ואם באה מציאה לידי מה לך‬ ‫אצרה ‪, . . .‬ינס יורני‪ ,‬אם היה שטעון שכיר ראובן ולא שכיר‬ ‫ליקוט מציאוה‪,‬‬ ‫מי‬ ‫אטרינן טציאה טועל לעצמו במה דברים אמורים בוטן שאטר לו נכש עסי היום עדר‬ ‫עסי היוםג(‪ .‬איכ הטעות לשמעון‪ ,‬שהרי כששכרו בירר טלאכהו שהטיל עליו לעשוה‬ ‫אם ליקט שלא נהבטל ממלאכהו בנון שלא היה מונה‬ ‫לא עביר איניש‬ ‫דמהימן ליה‬ ‫נוי דלא‬ ‫למנינהו‪,‬‬ ‫הסעות זכה בה‪,‬‬ ‫או דלטא‬ ‫ואם מנה שאר המעות‬ ‫לא‬ ‫ואלו‬ ‫היה סונה היה ש מ ע ל לב ויבין‪ ,‬א*כ נהבטל ממלאכהו הוי ולא זכה במעוה‪ ,‬מאיד(‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וגם‬ ‫וו שאלתי‪:‬‬ ‫)בעני! טוען וחוזר וטוען ע ל גיווי‬ ‫ב״ד(‪.‬‬ ‫ראובן תבע לשסעון לדין שישלם לו ש ל הנסקרא( בידו‪,‬‬ ‫ואמרו‬ ‫והנאה‬ ‫הדבר‬ ‫לו ביד פרע‪ ,‬והשיב שסעון ל כ ש א פ ת ה‬ ‫הבהי אוציא אה שלך‪,‬‬ ‫לביד‪ .‬ליםיס הלך ראובן לביה דינו ואמר להם ראיהי שמעון פהת תבתו ולא‬ ‫ציורכט והלה שטעון טוען‪ :‬וכי אטרתי ל כ ש א ס ת ה בטתה ראשונה‪,‬‬ ‫חבה עד פתיחה אחרונה לא הל עלי‬ ‫ציווי ביד‪.‬‬ ‫ועוד‬ ‫עשה‬ ‫כל ימי שאטהה‬ ‫יורנו אי דטיא ללטני הפסח‬ ‫דסליני ר׳ יוסי ורבנן כ(‪.‬‬ ‫ואם כבית קודם צאתו טען טענה זו‪ ,‬או‬ ‫טובא‬ ‫קאטינא דקייטא לן טוען וחוזר וטוען נ( ‪:‬‬ ‫דט* לשני חזקח‬ ‫נדפוק‪ .‬י( מיז עינ עינ‪ .‬יא( זנים פ״ד‪ ,‬מיג ינ( ערוגץ דף ליה מיא‪ .‬ניל סכונחו פסם נני‬ ‫הקים על שדה חינה ומנלל ל נסמיה וליש מנוהלין וגס לננן טמטמאין לא אמרו אלא מסוס‬ ‫היסע ולא משום מגעו אלמא שמשום מגע סזנ היה נוסול ואיכ מסייע שנם לעניי מנענכלי‬ ‫'יין אין לאסול• שסלי נמלא עלוכס היא נעיז לף ס׳ ע״נ כל שנזנ טהור ננכלי אינו עושה‬ ‫יג( עיז לף י נ ע״א‪ .‬יל( כלל נמקוס מסמך‬ ‫יין נסך• ועיי״ש נלש״י ‪7‬״ה כל שנזנ‪.‬‬ ‫נכיי ולסוס‪:‬‬ ‫ב‪ .‬א( עיין סוסי כסונוס ‪ cp‬ציח עינ ליה אמל לנ פפא ונמללכי םס‪ .‬נ ( נלייסא שס‪.‬‬ ‫נ( ננא מציעא דף י״נ עינ‪ .‬ד( ועל נוף הדין של עעוס נכלי עיין דנלי הלמנים‬ ‫פ״ז מהלכוס גננה ונס עיץ מ א ל הגולה ש״ע סושן משפנו סימן םמ״ח אוס לי‪ .‬אכן מלנל‬ ‫זא־ז נזמננו משפט אהד ליהודים ולאינס יהודים באלצוסנו ודינא למלכוסא איכא להחזיל הטעוס‬ ‫נין יהודי לנכלי ונין נכלי ליהודי׳ ודינא למלכוסא דינא לדידן‪ .‬ואס לא יעשה כן ונשא עונו‬ ‫וקולל סלוי על צואלו‪:‬‬ ‫‪j‬‬ ‫א( מכאן היה נלאה דנמלוה איילי שהלי נקיט ניה לשון שילום ופלעון‪ ,‬אכן מסשונס‬ ‫נ( נדלים ס׳ עינ‪ .‬נ( נ״נ ל׳ ע׳׳נ‪.‬‬ ‫דיס ל ק ק מוכה דאיירי נפקלון‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן נג‬ ‫)קושיא‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הראשונות‬ ‫ה נ ה באו מ מ ה‬ ‫על‬ ‫‪115‬‬ ‫ר ש ״ ׳ ב ״ ק ד ף ק י ״ ד עי׳א‪.>,‬‬ ‫ש ה ז כ ר ת ; ואם ימצא אגרת ה ש א ־ ל ו ח ואם י ש ש ם יותר‬ ‫ישיב יבינו עליהם‪ ,‬ו ה י ש ו ת‬ ‫לבעלים הראשונים ושי׳ רבי׳ ש ל מ ה מ ׳ ב נ (‬ ‫והא‬ ‫ל־)ה( ]וכיןג( א פ ש ר לומר כן‪,‬‬ ‫אני ‪:‬וניד‪.‬‬ ‫הנוזייא(‬ ‫בפיק‬ ‫ומהדר‬ ‫תנא‬ ‫סתנ־תין של־גי אבר־־תא‪ .‬ומ]ד‪[,‬אי‬ ‫םונ־א‬ ‫תלמודא‬ ‫ד‪:‬ול־‬ ‫מבעי‬ ‫ה־כא ד ק א ט י ת נ א או‬ ‫מוסיף אמתנ־ת־ן או םריש מא־ דאמר במתנ־ת־ן‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫במסכת‬ ‫)קושיא בעני; ג ב י נ ת נכריס(‬ ‫עבודה זרה א( ספני מת אסרו נב־נת ש ל‬ ‫וכוי אמר ש מ ו א ל‬ ‫נכרים‬ ‫מפני‬ ‫שמעמ־ד־ן אותה בעור קיבה נבלה‪ ,‬וקשיא ל; א־ אית ביה נותן ט ע ם מ ה‬ ‫אריא משום נבלה תפוק ל־ח משום ב ש ר בחלב ואפילו בעור ש ח ו ט ה נמ־‪,‬‬ ‫בית נותן ט ע ם אפילו איסור נ ב ל ה ליכא‪ ,‬דקיל‬ ‫ן‪,‬‬ ‫אמרי׳‬ ‫בכל‬ ‫א־םור־ן‬ ‫שבתורה‬ ‫וא־ ל־ת‬ ‫בנותן ט ע ם ‪:‬‬ ‫) ק ו ש י א בעני! גדולי ת ר ו מ ה ( ‪.‬‬ ‫ב ת ל מ ו ד א( נדול־ תרומה‬ ‫תרומה‬ ‫ומשום‬ ‫טמאה‬ ‫תרומה‬ ‫ביד‬ ‫ובריש‬ ‫כהן‪,‬‬ ‫ט ה ר ו ת נ ( ק״ל ה ט ב ל והמדומע ונדול־ תרומה הר־ תן בתולין‪:‬‬ ‫ן‪,‬‬ ‫ביציאת‬ ‫ה ש ב ת א(‬ ‫‪,‬קושיא נענין משקי; הבאין‬ ‫נרס־נן‬ ‫האוכלין‬ ‫והכלים‬ ‫מחמת‬ ‫שנטמאו‬ ‫שרץ^‬ ‫שנטמאו‬ ‫כמשק־ן‪ ,‬והאוכל־ן‬ ‫במשקין במשק־ן במא־ א־לימא במשקי; הבאי; מ ה מ ת שדין דאורייתא נ־נהו‬ ‫דבחיב וכל מ ש ק ה‬ ‫האמרינןנ(‬ ‫ח‪,‬‬ ‫פרק‬ ‫בפסחים ומשקין הבא־ן‬ ‫מ ח מ ת שדין‬ ‫לא‬ ‫כתיבינ(‪:‬‬ ‫)קושיא בעני; ה ר ו ח ץ במי טבריא(‪.‬‬ ‫הבית ש נ ש ת ב ר ה א ( תנינא ה מ ח ץ במי מערה וכמי טבר־א ונוי ה מ ח ץ‬ ‫אין ל כ ת ח ל ה לא‪ ,‬ובפי ח׳ שרצים נ (‬ ‫דיעבד‬ ‫תניא בכל מימות שבעולם רוהצ־ן בחטי‬ ‫טבריא וכוי‪:‬‬ ‫ט‪,‬‬ ‫בספרא‬ ‫תניא א( מניין‬ ‫)סתירה‬ ‫ב ס פ ר א בעני; ש ת י‬ ‫ה ל ח ם ילה״!‪ 1‬ן‪.‬‬ ‫ה מ ע ל ה מ ב ש ר ח ט א ת וכוי ומותר העוטר ושתי ה ל ח ם ולהם‬ ‫הטניס ) מ ה אלו סיוהד־ם ש י ש מהן לאישים( נ( ושירי המנתות שעובר ב ל א‬ ‫ת ע ש ה ת״ל בי כל ש א ו ר‬ ‫וכל ד ב ש‬ ‫ל א תקטירו כל ש מ מ נ ו לאישים‬ ‫הרי אלו בבל‬ ‫הקטירו‪ ,‬א ל מ א שתי ה ל ח ם ולחם הפנים י ש מהן לאישים‪ .‬ו ל ק מ י ה נ ( תניא סתות אותה‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫א( ננא קמא דף קי־ד ע״א‪ .‬אמתניתין דנטלו מוכסין את חמורו הניא חש״ס תנא אם‬ ‫נטל מחזיר לנעלים הראשונים‪ .‬ועיי״ש נרם״ ד״ה יחוד ברייתא פלינא אמתניסין‪.‬‬ ‫נ( מנוחתו כנוד‪ .‬נ( עיפ תיקון ראז״ס נספרו‪:‬‬ ‫א( ע־ז דף ליה ע״א ועיי״ש נתוס' ד״ה מפני‪:‬‬ ‫א( תרומות פ״ט מ״ד ישנת דף י״ז ע״נ• נ( במשניות לא נמצא אלא נתוספתא ש״א דטהרות‬ ‫ועיין נתוס' פסחים דף ל״ד עיא ד״ה יותרו‪ .‬על קושיא זאת לא נמצא תירוץ בתשובות דיס‪.‬‬ ‫שנת דף י״ד ע׳׳נ‪ .‬נ ( בכיי ודפוס ומשקין האמורי; ובלתי ספק שנה הסופר ברואה‬ ‫נהשנותו את המלה‪ :‬ומשקין‪ ,‬ובמקום האמורי; צ־ל האמרינן‪ .‬נ( פסחים דף י״ח ע״א‬ ‫ועיין כסוס׳ שנת שם ד״ה ומשקין‪.‬‬ ‫נ( •שנת דף ק״ט ע״א ועיי״ש‬ ‫א( שנת דף קמ־ז ע״א‪ .‬ועיי׳׳ש נתוס' ד״ה דיענד‬ ‫ותראה כי אין דברי הרב מדוייקיס‪ .‬ועוד עיי״ש בסוס׳ ד״ה רוחצין‪.‬‬ ‫א( על פסוק כי בל שאור וכל דבש לא תקטירו ויקרא ני‪ ,‬י״א‪ .‬נ( המלות בהסגר‬ ‫סן נ כ ״ ודפוס וחסרות בספרא ומחקן ראז״ס‪ .‬נ( ספרא על פסוק פתוס אותה פתים‬ ‫תשובות דית סימן נג‬ ‫‪116‬‬ ‫פתים וכוי לרבות כל המנתה לפתיתד‪ ,‬יכול אף שתי הלתם ולתם הפנים ]תיל אותה‬ ‫וכו׳ מה אלו מיוהדות שיש םהן לאישים וכו׳ יצאו שתי הלהס ולהם הפנים[ ל( שאין‬ ‫מהן לאישים‪ .‬קשיין אהדדי‪:‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫בכתובות א(‬ ‫)קושיא בענין ה ג ו נ ב ב י ס בשבת(‪.‬‬ ‫אקשינן לר׳ אבין‬ ‫הנונב כיס‬ ‫ב ש ב ת תייב שכבר‬ ‫ואמאי‬ ‫שבת‪ .‬היה מנרר ויוצא ספור‬ ‫הינ‬ ‫נתהייב קודם איסור‬ ‫לימא הנבהה צורך‬ ‫הנהה‬ ‫ואפילו רישא ליפטר ומשני בהנביהו על מנת להצניעו וכוי‪ .‬אבל כשעומד ל פ ו ש ל א‬ ‫הוי הנבהה צורך הוצאה‪ .‬ומבעי לן אמאי ל א שני לי כדשנינן לעיל ‪(3‬‬ ‫להוצאה‬ ‫יא‪.‬‬ ‫בתוספתא‬ ‫התם אפשר‬ ‫בלא הנבהה דאי בעי סנרר ויוצא‪:‬‬ ‫)שתי קושיות ע ל ה ת ו ס פ ת א בענין גילוח נזיר ו ט ו מ א ת מ ק ד ש ( ‪.‬‬ ‫בתחילת‬ ‫אהלות א(‬ ‫על טומאת מקדש‬ ‫תניא אבל אין הנדר מנלת א ל א על מת ואין חייבין‬ ‫אלא‬ ‫וקדשיו‬ ‫ואיכא‬ ‫על המת‪.‬‬ ‫למבעי הא‬ ‫דתנן‬ ‫בנדרות‪ (3‬ומייתינן ל ה בכמה מקוטות על אלו טוטאות הנדר טנלת וכו׳ ועל אבר מן‬ ‫‪ -‬ובטומאת מ ק ד ש ו ק ד ש י ו‬ ‫החי שיש עליו בשר כראוי קחני טיהת אבר טן התינ(‪.‬‬ ‫כתיב או כי ינע ב ט ו ס א ת א ד ם ל כ ל ט ס א ת ו ל ( ותניא בספרא ה( אדט זה ה ט ת ב ט ו ט א ה‬ ‫זה טטא טת טוטאתו לרבות זבים חבות נדות ויולדותו(‪:‬‬ ‫יב‪.‬‬ ‫לן א(‬ ‫קיימא‬ ‫)שתי ש א ל י ת בענין ה ת ח י ל ב ע ש ר ח ו ב ר ב ח ע ל חכום(‪.‬‬ ‫יבינני אדיני אס הלכו‬ ‫כל דבר שבקדושה ל א יהא סתות טעשרח‪.‬‬ ‫מקצתן וכבר התחיל בעבודה ‪ (3‬אם ינטורו‪ .‬אי ליטא קדושה או אס יפסיקו‬ ‫וטי שברך בורא פרי הנפן על‬ ‫עד בואם‪.‬‬ ‫הכוס ובא אהר ונטלו והביאו לו אחרת‬ ‫אם יהזור ויברך על הכום שהביאו או ל א ‪:‬‬ ‫יג‪.‬‬ ‫תנןא(‬ ‫)קישיא ע ל עריית‬ ‫‪*6‬ח ם״א(‪.‬‬ ‫הוסיף ר׳ עקיבא הסולח הקטורח והלבונה והנהלים שננע טבול יום בטקצתן‬ ‫פ ס ל אח כלן‪ .‬אלטא טדםםל לחו ש ־ ט ק ד ש ו בכלי‪ .‬ובטםכח חסיד ‪ (3‬חנן טי‬ ‫שזכה בטחחד‪ ,‬נטל טחחח הכסף ועלה ל ר א ש סזבח וםנח אח ת ח ל י ם והלך ו ת ת ה ט ן‬ ‫לחוץ ש ל זהב נחפזר ממנו‬ ‫נ ק ב נחלים והיה טכבדן‬ ‫לאמה ג( ‪ . . .‬הרבה מעוח יש לי ל א נפניתי להרצותןל(‪,‬‬ ‫אך ע‪-‬י טוקדם אניד לך‬ ‫ה פ א כ ל ו ח הפנימיוח וירד ועירן‬ ‫שאלות‬ ‫אתרות‪ .‬נם על השיתוף ששני בני אדם משתחפין להלוק שבה ש ב א לידם‬ ‫ויקרא נ׳ זי‪.‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫ל( המלות נחסגר‬ ‫תסרות נ ט י‬ ‫ראז׳־ס‪:‬‬ ‫ודפוס והן נספלא‪ .‬וניחוספו‬ ‫א( נתונות דף ל״א ע״א ועיייש נתוס' דיה הכי נמי‪.‬‬ ‫נספרו עיי‬ ‫נ ( שם‪.‬‬ ‫נ ( נזיר דף מ״ט נ מ ‪ .‬נ( אלמא שלא על תמת נלנל נזיר‬ ‫א( פרק א• דאהלות‪.‬‬ ‫מנלת• ד( נצ״ל נ מ ק ו ס או נפש ני תנע‪ .‬ויקרא ה׳ ני‪ .‬ה( נ ל ל נמקוס ספרי‪.‬‬ ‫ו( ועיין נרמנ״ס ת' ניאת מקדש פינ תי״נ ותשנת תראניד שם‪.‬‬ ‫נ ( נלומר‬ ‫תתפלת‬ ‫נעשרה‬ ‫ולאזיס‬ ‫ת ק ן נעשרת‬ ‫במקום‬ ‫יב‪ .‬א( מנילה דף נ״נ עינ‪.‬‬ ‫נעטדת‪:‬‬ ‫נ ( ועיין‬ ‫א( עדיית פית מיא• נ ( תמיד לף ל״נ ע״א‪ .‬ועוד עיין יומא יריד עינ‪.‬‬ ‫ינ‪.‬‬ ‫נתוס׳ תנינה דף ט נ ע״נ דיה שאס ננע ונתוס׳ יומא דף מיו ע י נ דית ני פליני‪.‬‬ ‫ד( דנלי ל׳ עקינא נהספלו על ל״א תלנח מעות יש לי ואין לי שולהני לסלצוסן סנתדלין לף‬ ‫‪117‬‬ ‫תשובות ‪ m‬סיטן נג נד‬ ‫היאך מהקיים‪,‬‬ ‫והלא אין אדם מקנה דבר ש ל א בא לעולם‪ .‬הרי שכץ והרי ב ש ר ת ( ‪.‬‬ ‫וידעתי ברכינו‪,‬‬ ‫ועתה ישיבני‬ ‫כי נם אתנה אלסים‬ ‫סוסים‬ ‫כי יתן רוכבים עליהם ו(‪.‬‬ ‫רבינו עיי נולייר שיבא‪ ,‬עסו ישלה מכתבו‪ .‬ואל יהד אפו בעברו‪ ,‬כי ירע ז( דרך עמי‬ ‫אהבתיהו כנפשי ויתן לכ על שאלוהי רבינו אם ימצא ח( ‪. .‬‬ ‫סימן‬ ‫תשובהא(‪.‬‬ ‫נ״ד‪ .‬תשובת ר״ת על הנ׳־ל‪.‬‬ ‫קסם על אוםםנ( יפעת הכמתך‪ ,‬איש על דנלו באותות רונמתךנ( ניכרו‬ ‫בהוצות כמילואותס‪,‬‬ ‫כטורי‬ ‫נדת‬ ‫ולא‬ ‫כרותות ד(‪,‬‬ ‫) א ח מנור(‬ ‫]אבני‬ ‫נזר[ה(‪ ,‬בי בתוך אבני קודש התהלכתה‪ ,‬כסוד מהוכמים אהרוניס עירונים ו ל א א ה ח נ י ם ו (‬ ‫תלמידי מאיר ולא קטרניםז(‪,‬‬ ‫מצהיר‬ ‫עינים עיורות ל ל ק ט אורותח׳‪.‬‬ ‫מה‬ ‫אקוב לדי‬ ‫יעקב ט(‪ ,‬יקובי( הרין ליושבי על דין‪ .‬וסי ה׳ יקבנו בשם הדש‪ ,‬ישראל יהיה שמך‪ .‬ואני‬ ‫שמי כשמך יא(‪ ,‬באתי בדבריך במעשיך‪ ,‬כל אבני בים בלי היםרון סלםוךינ(‪ ,‬ככל אשר‬ ‫ש א ל ת לדעת כארץ דרכיך ‪ . . .‬אולי ישר והסכימה דעתי לדעת המקום‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫על‬ ‫)בענין כרזא שנדנד הנכרי ולא יזנא ממנו ״ן(‪.‬‬ ‫ה ב ח א א ( שנדנר הנכרי ולא יצא‬ ‫מן היין כלל‪ ,‬ודימית אותה‬ ‫לאנרדסים נכרי‬ ‫ס״ח ע״א‪ .‬ת( מימלא דלי יוחנן נקלוםין דף מיו ע״א תלי סלחן והלי סכין וחלי נסר ואין‬ ‫לנו לאכול‪ .‬ו( מלכים ני‪ ,‬י‪-‬ח‪ ,‬כינ‪ .‬ז( כן הוא נכ״י‪ ,‬ונדפוס ידעתי‪ .‬ואולי האחיל תטופל‬ ‫את המוקדם‪ ,‬ותתנות כי ידע ד ‪ p‬עמי מוםכין על הנולייל‪ .‬כלומל ח ק ומניא תאנלת‪ ,‬כי‬ ‫הוא ידע את הדקי אצלי וא״כ מקומן קולס ואל יחל אפו נענדו‪ .‬ח( כן הוא בכיי עם‬ ‫הנקודות שמולין שחסלץ עוד מלות אחלוה לסיום תאנלת‪ .‬אמנם לאז״ם מסן קולמסו על‬ ‫תתטת ‪.‬לנינו אס ימצא" נדפיס נזת תמקוס ותעמיל אותן נלאם שולה הנאה‪ .‬עיין‬ ‫העלה הנאה‪:‬‬ ‫סימן נר‪ .‬א( כן הוא נכ״י ודפוס‪ ,‬אכן לאז״ס תעמיד תשלשת תנות תאחלונות שנסוף‬ ‫ל נ י נ ו ‪ :‬א ס י מ צ א " ‪ .‬ולא נלאה לי‬ ‫השאלה לכאן והניס ־ ‪ , .‬ת ש ו נ ה‬ ‫כלנליו‪ ,‬שהס ננד צחות הלשון‪ ,‬ונס תשנוש נספליס ללא צולן כמו שכתנסי נהעלה שלפני‬ ‫נ ( הנהת לאז״ס מליון‪ :‬לומז לההיא דניטין לההיא קסמא דתות יתינ אני גזא‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫דמלכא‪ .‬עייים דף ס״ח עינ‪ .‬ולי נלאה שהוא כמו קסם על שפתי מלן וטעמו נעימות‬ ‫נ( נאותות דוגמתן כלומל שתאותיות מולין‬ ‫המושכת הלנ תיא על אוצל יפעת חכמתן•‬ ‫דוגמתן ושאתה הוא נית אב שלהן‪ ,‬וכונסו על כל הדנליס אשי כתנ אליו ל׳ יעקנ ישלאל‬ ‫ד( כונתו על תחלחים‬ ‫שהם מסודליס יפה איש על לנלו ולשומו של תכותנ ניכל נהם‪.‬‬ ‫ה( נכיי אלז‬ ‫שנהם מילא השואל את דנלי תולתו‪ ,‬והס כעולי נזית ומחונליס יפה יחד‪.‬‬ ‫מגול )וים לקלות נס מזול נמקוס מנול( ונדפוס אתו מניד‪ .‬ולאז״ס תקן‪,‬חדשות אני מגיד‬ ‫כי נתון אנני קודש התהלכתי‪ .‬ולי נלאה לתנית לק את שתי תנות תניל ולקלות נמקומן‬ ‫‪.‬א נ נ י נ ז ל • )זכליה ט'‪ ,‬פיו(‪ .‬והיה משנח נזה את דנלי תשואל‪ .‬ו( לומז על עלונין‬ ‫דף נ״נ ע״נ ומס שאמל ל' אנוה על ל' אלעאי עלן ננעלה אהלונית אחלונית עילנית וכוי‬ ‫ז( מולה על נזיל דף מ״ט עינ‪ .‬אחל פטילתו של ל׳ מאיל‬ ‫ואמלי לת מסכתא‪ .‬עיי״ש‬ ‫וכו• אמל להן ל׳ יתודת אל יכנסו חלמילי לני מאיל לכאן מפני שקנעלניס תן‪ .‬וקלא נכאן‬ ‫אנני הקודש את תחנליס אשל נהוכס מתהלן ל׳ יעקנ ישלאל ת ל מ י ד י מ א י ל מפני‬ ‫שהיו תלמידי אניו של לנינו תס‪ .‬ואמל עליתם נמתק לשונו שהם לא קנפלניס כתלמידי‬ ‫ח( ממז על יומא דף י״ח ע״נ ויצא אחד אל השדה ללקט אולות תנא משמית לל׳‬ ‫התנא‪.‬‬ ‫מאיל זח נלניל אמי י' יוחנן למת נקלא ש ק אולות שמאילות את העיניס‪ .‬ט( מענה על‬ ‫שאמל לו שאל ייחל אפו נו י( כמו אשל יקונ וכו׳ וזת תשואל אשל אליו ישמעו כל יושני‬ ‫על דין‪ .‬יא( נס מכאן נלאה שלק יעקנ היה עיקל שס השואל כשמו של לננו ותשס תשני‬ ‫ועיין לעיל סימן נ״נ נתחלתו העלה ני‪.‬‬ ‫ישלאל הוא שס חדש שהוסיפו על שמו יעקנ‬ ‫א‪.‬‬ ‫ינ( לומז על משלי ט״ו‪ ,‬״א‪ .‬פלס ומאזני משפט לדי מעשהו כל אנני כיס‪:‬‬ ‫א( תתשונה הזאה תונאה נס נתמים דעים סי׳ ציה• ועול עיין נספל הישל כדפוס‬ ‫‪ g 1 1‬ת ש ו ב ו ת‬ ‫במינקת להתיר או‬ ‫שקדח‬ ‫דית‬ ‫ללוליכא‬ ‫סימן• נ ד‬ ‫לאנרדשים לא‬ ‫לאיסור‪.‬‬ ‫דסיא‬ ‫דהא‬ ‫אמרת ‪(3‬‬ ‫העלה ח ם י א דטעם סן הכוס‪ (:‬סד‪ ,‬חתם אם ל א מעיס לא היה אסור‪ .‬ודקא‬ ‫דאם המינקת רפויה ל(‬ ‫הא אם נדנד המינקת שרי הא ליתא‪,‬‬ ‫דייקת‬ ‫דלא הוי בנוף החביח‬ ‫לסתום במקומה היה אסור הנדנד ב ל א העלה בשתייה כדאםיינן מדדו בקנה או שהתיז‬ ‫את הציעי‪ ,‬יאםיינן במתניתיןה( בשתייה‪ ,‬אבל בהנאה לא מיחסי א ל א אם כן העלה‪.‬‬ ‫והן״ ברייחא דאנרדמיס לאסור בהנאה‬ ‫כימובח ש ס ע ת א י ס י י ך‬ ‫קאחיא‬ ‫בדקחני נבי חרם ו( אע״נ רהא אנרדמים לא לנסך נתכוין‪.‬‬ ‫ברישא‬ ‫דלוליבא לא היתר‪ ,‬הנניעה‬ ‫בידיו ואעטיב נאסר בשתייה ולא‬ ‫אלא‬ ‫דלוליבא‪,‬‬ ‫בהנאה ד ב ל א‬ ‫וליתני יסבר‬ ‫וללוליבא לא דמי לאיסור‬ ‫בהדי‬ ‫דקא נחיח ננע הנוי ביין‬ ‫מתבוין ננע ביין כדאסרינן נבי נ ס ל‬ ‫לבור ועלה דשרי בהנאה ז(‪ .‬וה״נ כפריה ובהלכות ובספרים ישנים בהדי דקא נחית ננע‬ ‫בחמרא‪.‬‬ ‫היה‪,‬‬ ‫ומעשה שהיה בך‬ ‫ולא משום נניעה רלוליבא נקט‪ .‬ואילומ(‬ ‫ברישא‬ ‫רלוליבא ננע בלא מתכוין הוי שיי‬ ‫אפי׳ בשתייה רחשבינן ליה כחו ש ל א בבוני•ס(‪,‬‬ ‫לבור‬ ‫ליה‬ ‫כדאמיינן נטל החבית וזרקת‬ ‫בחמתו‬ ‫דשריגן‬ ‫אפילו‬ ‫בשתייה‬ ‫ומוקמינן‬ ‫דקאזיל מיניה ומיניה י(‪ ,‬ואינו •בול להשים חילוק בין נקט בידיה ולאזיל מיניה ומיניה‪.‬‬ ‫ובן היא שמועת הקדמונים‪ ,‬ועל דא אנא סמיך‪ ,‬א כ ל בהתיז א ח הצרעה ומדדו בקנה‬ ‫איכא כונח •ין לפיכך אםוי‬ ‫בשחייה‪ .‬ואפי׳ למאן דנריס בהדי דקא נחית ננע ברישא‬ ‫י ל ו ל י ב א ל א י מ י לנרנוד הברזא דהאי לול־בא רפו־ הוא ונטל בידו והוי‪ ,‬ליה בהחיז‬ ‫את הצרעה‪,‬‬ ‫א ב ל ברזא שטהודקת‬ ‫ועומדת הרי היא כנוד מלא יין שביד נוי שהנוי‬ ‫מניח אצבעו על־ו ושוקע ש ל א מצ־נו לו איסור בכל מקום יא(‪.‬‬ ‫לאורכחי‪ (3‬דמםקינן‬ ‫כיש‬ ‫הבאע(‬ ‫אבל לפוח־א שריא‪,‬‬ ‫דאין היין יוצא‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ואשף‬ ‫אע״פ שיין •וצא דמעשה לבינה קא עביר‪,‬‬ ‫לחוץ והוד‪ ,‬כנוף ההביח ובדוםנד‪ ,‬וסותר ב ש ת י י ה י ל ( ‪:‬‬ ‫)בעני! טעות עכו״ס עיי שליח(‪,‬‬ ‫ש א ל ת א ( על ראובן ש ש ל ח לשמעון‬ ‫דינרין‪,‬‬ ‫ודמי לחביתא דאיטקע‬ ‫ל ק ב ל מעותיו סן הנוי ומעה הנוי בד׳‬ ‫נראה לי שהולקין בין שניהם דהוו‬ ‫דאסרינן הוסיף לו אחת יתירה ר׳ יוסי אומר‬ ‫א ב ל בדבר שאין לו קצבה הכל ל ב ע ל‬ ‫המעות‬ ‫תולק־ן ומוקמיי‬ ‫המעות‪.‬‬ ‫בדבר‬ ‫שיש לו קצבת‬ ‫בדבר שיש לו קצבה‪,‬‬ ‫וטעמא דחולק־ן לפי שבעל המעות‬ ‫כיון שקבל קצבתו מה לו בטעותו או בתוספתו ש ל שליח‪ ,‬אלא אמרינן הואיל שעיי‬ ‫מעותיו נשתכר יהיב ליה‬ ‫פלניה‪,‬‬ ‫והכי נמי נבי‪ (3‬טעות ה ש מ ן רהא אלמנת שמכרה‬ ‫שוד‪ ,‬מנה במאתים טעות הוא וטוק• לה תלמוד ירושלמי כנץ שקיבל עליו‬ ‫הלוקח‪.(:‬‬ ‫נ ( נחיל לקאמרי במקום אמרח•‬ ‫דף ל ו ע־ד סי' תק״ה ודף נייח ננ״נ סי' תקל״א‬ ‫ג( ננליחא דעיז דף ל ח ע־א שם איחא לאנלדמיס נבלי שקדח נמינקח והעלה או שנועם‬ ‫מן ה מ ס והחזילו צחניס‪ .‬ד( כן הוא נת״ד ובצ״ל במקום דסויוה ככ״י לסוויה בלפוס‪.‬‬ ‫ז( שס לף ס׳ ע״נ במשנה ומימלא ללב פפא‬ ‫ו( שם ל ח ע״א‪.‬‬ ‫ה( ע׳׳ז דף ס׳ עינ‪.‬‬ ‫פ ( ע״ז דף ניז עיא ועי״ש‬ ‫ח( ואילו כן הוא כח״ד כמקום אלא אי נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫עלה•‬ ‫י( שם דף ס׳ עינ יס״א ע״א ועיי״ש נהיס׳ ד״ה החם נגד לש״י‬ ‫בסיס׳ דיה הינ‪.‬‬ ‫ינ( שם בסוף העמוד ומעבל לדף‪.‬‬ ‫יא( ועיין בסיסי שם דף ס׳ ע״א ד״ה זיקא‪.‬‬ ‫שס‪.‬‬ ‫יג( הכא נת״ל וחסל בכיי ודפוס• יל( ומוחל בשחייה חסל בכיי ודפוס והן בחמים‬ ‫דעיס וכליל‪:‬‬ ‫א( החשובה הזאח הונאה נמהלימ נ״נ‬ ‫ב‪.‬‬ ‫דף ציח ע״נ ליה לנ פפא ונמללבי פ׳‬ ‫ג( כן הוא נסוה׳‬ ‫נמקוס גס נ כ ״ ודפוס‪.‬‬ ‫שהונא נ״כ כסוסי שלפני זה נ ח ו ט ח דף ציח‬ ‫דפוס פלאג סימן חח״ג ועיין בסוסי כחונוח‬ ‫נ ( כן הוא נמהלים ונסוס׳‬ ‫אלמנה נזונח‪.‬‬ ‫ונס נמהלים ‪ :‬וציע כי לא נמצא כן נילושלמי‬ ‫ע״א ליה אלמנס‪ .‬ועל חמקשן אין סופו לסזול‬ ‫תשובות ר״ת סימן‬ ‫וטעמא‬ ‫נדני‬ ‫נד‪ft11‬‬ ‫ד ה נ ל ל ב ע ל ה ט ע ו ת ששום דאין לו קצבה ח ו ז י ד א י נ י ש ע נ ד ׳ ליה זולא‬ ‫הא‬ ‫ש י ש ל ו ק צ נ ה חולקין א פ י ל ו נ ט ע ו ת ה ש נ ו ן ‪ .‬אעינ ד א י כ א למימר ט ע מ א אחרינא‬ ‫נבי חולקין ה א י ט ע ס א דשרי׳^ית ה ו א עיקר‪ .‬דהשוחזק ידו ע ל העליונה ודוולק־ן‪ .‬ואפי׳‬ ‫א ם היה ש נ י ר שלו‪,‬‬ ‫כיון ש ש נ י ר י ם ש ל נ ו אינם שכירי יום אין הבעלים טקפידין ע ל‬ ‫הגבהת מ צ י א ה עם ד( מלאכתם‪ ,‬והוי מ צ י א ה עם מלאכתו‪ .‬ת ד ע ראילי מ צ א א י נ ק ׳ בשוק‬ ‫ל א זכה משכיר‪ .‬ועוד ד מ ה ד ר ק א הדר ביה‪ ,‬שהרי הוא אומר אני זכיתי מ כ ל ל דהדר‬ ‫ופועל‬ ‫‪J‬‬ ‫ואשר‬ ‫יכול להזורת(‪:‬‬ ‫יבענין חוזר וטוען עי ציויי ב״ד{‪.‬‬ ‫ש א ל ת על המתוי־ב ל ה ש י ב ] פ ק ח ן [ א ( ש ב י ד ו בציווי ב״ר ואמרו לו כיד צ א‬ ‫ותן לו ואמר לו ל כ ש א פ ת ח תיבת־ אש־ב א ת ש ל ו •הנאה הדבר לב״ד‪ .‬ופתה‬ ‫תיבתו ו ל א ה ש י ב ו ת ל ה‬ ‫ציווי ביד בפתיחה אהרונה‪_ - .‬‬ ‫ה א י ש ה ה י א עבי־ ע ל ציווי‬ ‫ביד מ כ מ ה טעמים‪ .‬ש מ א ח ר ש א מ ר ו לו ב־ד צ א תן לו וגמרו ד־נו‪ ,‬א־לו חזרו ואמרו‬ ‫מ מ ש שהציווי ה ר א ש ו ן הוא ציוו־ ב־ד‬ ‫א ל תתן לו ע ד שגתי־ם אין בדבריהם‬ ‫]ואין‬ ‫מקום ל ז מ ן [ נ ( בב׳׳ד ) א ל א ן ג ן או בלוה ל מ ל ו ח או בסידור בעיה א ב ל בפקדון ]מהוייב‬ ‫להחזיר[ד(‬ ‫ל א ל ת ר אם ישנו בידו‪,‬‬ ‫לזד‪ ,‬זכיתי ולזה חייבתי וכו׳‬ ‫וחזרתו אין בה ממש‪ ,‬ד א מ ר י נ ן ה ( גאמן הדיין לומר‬ ‫ופריך‬ ‫תלמודא‬ ‫ונתזי‬ ‫לכותא‬ ‫וכ״ש‬ ‫מ א ן נק־ט‪.‬‬ ‫ד ח ״ ב ו ה ו להשיב‪ ,‬והזמן ש ל ק ה אחר• כן אפ־׳ ש ל ק ה בפת־הה ר א ש ו נ ה אין בה‬ ‫אם ל א מ ד ע ת המפקיד‪,‬‬ ‫שיכול ה ל ה‬ ‫כפתיה־‪,‬‬ ‫להשהות‬ ‫ר א ש ו נ ה שנתיים‬ ‫ןכאןן‬ ‫בייוס‬ ‫וכיש זה‪,‬‬ ‫ש פ ת י ח ה אחרונה ל ד ע ת ו ו ל א ל ד ע ת ביד ומפקיד‪ ,‬ש א י נ ו ‪ :‬ל ו ם ‪ .‬כדאצר־גןו( ה כ ל מודים‬ ‫לכשתצא‬ ‫ח מ ה מנרתיקה לכי‬ ‫נפקא קאמר וא־ ם־ית בל־לא הו־ נט ל א ה ד מיתה‪ ,‬ה א‬ ‫אי ל א מ־ית ה ו ה גט ל כ ש ת צ א ה מ ה‬ ‫אמר ] א ה ר בך שייכך כיון ל א [ ‪(f‬‬ ‫מגרת־קה‪,‬‬ ‫ב ט ל הגט‪.‬‬ ‫ו ל א תלינן ביצ־אה אחרונה‪.‬‬ ‫ד א ב ל א בן אגן גמ־‬ ‫חכ• קאמר כדחייש־נן במיל• ט ו ב א בניט־ן‪ ,‬א ל א מ י י ר ש א‬ ‫אביך ל ע ו ל ם ח ( ‪.‬‬ ‫בטענות לפני ב״ד נרא־ת‬ ‫ד ה א סתר ל מ י ל ת א קמייתא‪,‬‬ ‫ש ל ד ע ת ן נתרצו ו ל א לדעתו ‪, .‬‬ ‫ט‬ ‫דהיכא דנפיק‬ ‫ר ה א והא‬ ‫לביאי‬ ‫;תרצה‬ ‫אחרונה ל א ישיב לעולם וסותרות זו א ת זו‪.‬‬ ‫נ־הוש ד ד ־ ל מ א‬ ‫ולא רמי ל ל א תלכי לבית‬ ‫הינ א פ י ל ו אמ־רת ב״ד ל א תלינן בפתיחה‬ ‫כ י ש כ ש א ו מ ר ה ו א ושתקו הן‬ ‫ואפילו‬ ‫א ח י ו נ ה א ל א בראשונה‪,‬‬ ‫ואפילו לפני נמר דין‬ ‫ו ל א טען שאינו •כול להזור ו ל ט ע ץ‬ ‫ל ה ש י ב ולפ־‬ ‫אכל ההיא‬ ‫ט ע נ ה זאת ש ל םת־הה‬ ‫דםמיכגא ע ל ה‬ ‫כיאבהתיי(‬ ‫משוס מקח טעות ת י ק שם נילושלמי תפתל שהוקיל המקח‪ .‬וים נ ו מ י שכונתו שננ״י שהוקיל‬ ‫המקח קנל עליו הלוקח ולא יחזור‪ .‬וכונתו דאמלינן נסקנלת נתינתה והטעיה ליתומים ולא‬ ‫לה שהיא כמו שלוחם‪ .‬ד( התנות ‪,‬מציאה עסי ח ס מ ת בכ׳׳• ודפוס יה; נת־ס׳ ובמקיים ונצ״ל‬ ‫ה ( וכאן הוסיף נמתי״ס ״"ל ע־כ תשינת י״ת שהשינ ללי ישיאל יעקב )צ״ל יעקב ־שיאל(‬ ‫ושוב חזר נו נכל טעות נין ע ־ י מקח נין עיי מניין הכל לנעל הבית עכ״ל• וכן איתא‬ ‫נ ת ו ס ונמידכי שס‪:‬‬ ‫נ‪ .‬א( תיקון ל א ד ם וחסל נכ׳׳י ודפוס י ( תדבלים נ ה ס נ י חסרים נכ"־ ודפוס והם על פ׳‬ ‫ד( ראז״ם וכונת כ׳ אי; מקים לנייד ליחד זמ; אלא‬ ‫ג( לאז״ס‪.‬‬ ‫תיקון לאז־׳ם‪.‬‬ ‫נמלות או נסילול נייח‪ ,‬אנל לא בפיקדון‪ ,‬שבכל עת ועונה מחויינ להחזיר‪ .‬א״כ הצייוי של‬ ‫ה( ק־דושץ דף ע״ד ע״א‪.‬‬ ‫ניד ליתן מיד תוא כדינו‪ .‬ואם חזרו אח״כ אין חזיתס מועלת‪.‬‬ ‫משם מוכח מפירכא דתלמודא ראם יש זכותא ניד אחד אין לדיין נאמנות לומר לזה זכית־‬ ‫וכוי‪ ,‬שאין הדיין יכול לחזור מלוויו אחר םננמר הדין‪ ,‬דאס לא כן מה מתני זכותא ניד‬ ‫ז( ה ד נ י י ס נ ה ש ג י מתיקון‬ ‫ו( גיע־ן עי ו ע״נ וע״ז ע־א‬ ‫אחד‪ ,‬דלמא חזר הדיין מאמירתו‬ ‫ט ( כצ״ל‬ ‫ראז־ם וכלל‪ .‬ח( גיעין דף כיא ע״נ‪ .‬כלומר שהל׳ שם א מ י נפירוש לעולם•‬ ‫י( בנא נתלא דף ל״א ע־א• יא( שבועוה דף‬ ‫ונכ״י ודפוס שלדעתו נתרצו ולא לדעתן‪.‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן נד‬ ‫‪120‬‬ ‫בץ מ ק‬ ‫דעתם‪,‬‬ ‫מענה‬ ‫ראשונה‬ ‫זו בין מענה‬ ‫בידיה קא כעי‪ ,‬יכל דברי ב״ד על‬ ‫לאוקמי‬ ‫דאי ל א תיםא הכי כי אמדי ליה פרע מאה וווי אילו אסיק להו לאסקונדרי‬ ‫זוזייא( וסרעי סי הוי טרעון הינ ל א שנא‪.‬‬ ‫ולהאי ראיתיה דעד פני הפסח דשלונתא‬ ‫דדי יוסי בנדריטינ( ובקידושין יג( םייתינן להו ל א דםיא‪ ,‬דד‪a‬ם אם א ס ר ל פ ס ה אחרון‬ ‫טיכונא אסרינא ליה לעולמ‪,‬‬ ‫נדד‬ ‫ואפילו לקולא מהמנינן‬ ‫בהדמו‬ ‫בחרמ ואמר לא נדרתי א ל א‬ ‫של‬ ‫ליה כדאמרינן בנדק דנדריסיד(‬ ‫ים ובקרבן אם אסר ל א נדרתי א ל א‬ ‫בקרבנות םלכים םסקינן דלא הוה נדד כיש הכא להומדא כיון דקאמר‪ .‬והימ בנדרים‪,‬‬ ‫דבדידיה תליא סילתא‪ ,‬אבל נמ ודברי ביד דלא בדידיה תליא םילתא לאו כל כםיניה‬ ‫דאנן ניתלי באשת איש כדתלינן היישי׳ שמא פרומה בםדינוו( ש ס א סי סילין כתבוסז(‬ ‫ובמילי‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ודאמרינן‬ ‫אהרינא מובא‪:‬‬ ‫)ליישב דברי רש״י ביק קי״ד ע•*(‪.‬‬ ‫בהנוזל בתרא תנא אט נטל טהזיר לבעלים הראשונים וטי׳ דבינו ש ל מ ה‬ ‫דטלינ אטתניתין וקשיא ל ך בשאר תנא לטרושי או לטטויי אתא‪.‬‬ ‫שאני דתנאי טובא טליני בס׳ מדובה ובהאי‬ ‫טרקא בייאוש כדי‬ ‫הכא‬ ‫ולהכי נקט כי האי‬ ‫לישנא ולא ת ש למידמינהו‪ ,‬ועוד משוט איכא דאטיי דקתני בטתניתא ויש כאן טפריט‬ ‫שמקדימין אמ בא לההזיר מהדד לבעלימ דהוי כמתניתין‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ף‪,‬א‬ ‫)בענין נביטת ננרים(‪.‬‬ ‫ד א מ י ת דאמר שטואל בעיוא( טטני שמעמידין אותה בעור קיבת נבלה וקשיא ל ך‬ ‫בעוד שחוטה נסי‪ .‬א מ ח הן הדברים אט בודאי העטיד בעור שחוטה שתוא אסור‬ ‫כדאמדינן בסי כל הבשר נ ( המעמיד בעור הקיבה אם יש בח בנוחן טעט ה ר י ז ו א ט ו ר ה‬ ‫חו היא בשהוטה‬ ‫קיימא‪ ,‬אבל‬ ‫שטואל‬ ‫בשל נויט איירי דלית לזד שהימה ועדיטא‬ ‫ועוד דבשד בהלב דרך בישול אפרה תורה ואפי׳ אי תרו ליה כולא יומא שדי א ב ל‬ ‫נ ב ל ה אסורה טן התודה‪:‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫והא‬ ‫)תירוץ בעני! משקין הבאין מחמת שרץ(‪.‬‬ ‫ד א ס ד ח משקין הבאין מחמת‬ ‫שרץ‬ ‫ישחה וכו׳ וקשיא לך הא דאטרינן‬ ‫כחיבי‪ .‬חמיה אני מד‪ ,‬ש א ל ח ך הא‬ ‫קאמר‬ ‫דאורייתא‬ ‫נינהו דכתיב וכל משקה א ש ר‬ ‫בםםחיסא( משקין חבאין מחמח שרץ ל א‬ ‫החמנ(‬ ‫םקיו אחי‪ .‬וחכי‬ ‫סידושא‬ ‫בשבח‬ ‫משקין הבאין מ ח ס ח שרץ דאורייחא נינהו דכחיב וכל משקד• אשר ישחה וכו׳ ומדכלי‬ ‫מ ט מ א משקה ]אתי משקין םחמח שרץ בקיו[ג( והכי מוכיח בפמהימ‪ .‬וכי היכי דמוקי‬ ‫ל ח בשבח במשקין הבאין מחםח ירים הכי מצי לאוקמי‬ ‫בטשקין הבאין מחמת אדו־‬ ‫כלי הרס דהוא נמי ל א ממיל מדאורייחאד(‪:‬‬ ‫כ״ט ע״א‪ .‬ינ( נדרים ‪ cp‬ס׳ עיא‪ .‬ינ( קידושין ‪ cp‬סיד עינ‪ .‬יד( נדרים דף כ׳ ע״א•‬ ‫טו( קידושין ‪ cp‬י״נ ע״א‪ .‬נח( ניטין ‪ cp‬ייט ע״נ‪:‬‬ ‫ה‪ .‬א( ע״ז דף ל״ה ע*א‪ .‬נ ( חולין דף קט״ז ע׳יא‪ .‬ועיי״ש בחוס׳ דיה המעמיד‪ .‬ועיין‬ ‫ננעל המאור שם שהביא 'אח הקושיא נשם הריי מיגאש וחירץ עליו כתירוץ שני של‬ ‫רטנו נכאן ועוד עיין נר״ן ונמרדכי שם ועיין נם מה שבחנ השיך יורה דעה ס י ק ‪ft‬‬ ‫סיק ל• על רנינו ועוד עיין נספר הישר על חולין נרפוס דף ל״ט עינ‪:‬‬ ‫נ( ה ס ט ה‬ ‫ו‪ .‬א( פסחים דף י״ח ע״א משקין הנאין מחמח ‪ pz‬מי כחיני• נ ( שם ע׳ינ‬ ‫נחסגר חסרוח נ ט י ודפוס והן ע״פ ראז״ס‪ .‬ועיין נרש״י שנס דף ייד ע׳׳נ ד״ה דכסיג‬ ‫ד( לא פסיל כלומר אינו פוסל‪ .‬ועיי״ש נסוס' דיה משקין דסשיס שם איירי אלינא דייע‬ ‫דאיח ליה משקץ לטמא אמרים דאורייסא‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן נד‬ ‫ז‪.‬‬ ‫הא‬ ‫‪121‬‬ ‫)חייוץ בענין חרוחץ במי םבדיא(‪.‬‬ ‫ד ק ש י א ל ך בחבית ש נ ש ב ר ה דדייקינן הרוחץ במי מ ע י י ‪ .‬ובמי‬ ‫מ נ ר י א ד ־ ע נ ד אין‬ ‫ל כ ת ח ל ה ל א ו ק ש י א ל ך דאםרינן בחי שרצים רוהצין בהמי מבריא‪ .‬ה א ל א קש־א‬ ‫דדיוקא רהטי מבריא ש ה ו ח מ ו ע ״‬ ‫תרע ד ק א מ י י נ ן בנשיא‬ ‫האור קמ״ר־א(‬ ‫דחביתי(‬ ‫קתני טי ט ע ר ה דוט־א דחסי טבריא מ ה חמי טבריא המין א ף ש׳ סערה חמין‪,‬‬ ‫ועלי‪.‬‬ ‫קאי ה ר ו ח ץ דיעבד אין ל כ ת ח י ל ה ל א מ כ ל ל ד ל ה ש ת ט ף ‪ :‬ל נדפו אפילו ל כ ת ח י ל ה נמ־‬ ‫טנו י ׳ ש מ ע ץ‬ ‫היא‬ ‫וכד וי׳ ש מ ע ו ן בהאי בהוחמו עיי‬ ‫ה א ו י קמ״רי‬ ‫ועוד‬ ‫אי לא‪.‬׳‬ ‫ל כ ח ח י ל ה בחטי טבריא י ש ר י חיכי מצי למיתני ונסתפנ ב ע ש י אלונטית אטו ת נ א תקנתא‬ ‫לאיסורא קחני‪,‬‬ ‫א ל א אנב ריהטא רחמי ט ב י י א נקט מי מ ע י י ‪ .‬ו מ ש ו ט היתר ש י ט ו ף ‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫הא‬ ‫)חיריץ ‪ Sv‬הסחירה בספרא(‪.‬‬ ‫ד ח נ י א בטסרא ה מ ע ל ה מ ש ח י ה ל ה ט ומלחש הפנים ש ה ו א ע ו ב י מ ש ו ט כל ש מ ט נ ו‬ ‫ל א י ש י ט הרי ה ו א בבל תקטייו‪ ,‬ש ט י י ק א ס י ש ש נ י כבשים ש י י להו ל ש ת י ה ל ח ם‬ ‫ובדכיס ש ד ו ל ל ח ם הפנים‪,‬‬ ‫וממנו מדבר הטעכבו‬ ‫ש ח י ה ל ח ט ולחט הפניט מ ס ת י ת ה‬ ‫ק א מ י והקרב בגללו‪.‬‬ ‫ו מ ה ׳שמיעט‬ ‫מ מ ע ם דאין מהם לאישים כ ש א ר מנחות‬ ‫־‪ ;:‬דרך‬ ‫כל דינים ש ב ח י כ ו ש ב כ ל מקום מה א ח ו ת מיוחדת ש ה י א ערוהא( וכוי ־‪,‬׳נ מ ה מנחות‬ ‫מייחדות ש י ש מהן לאישים דהיינו מנוסו א ף כל וכד •צאו ש ת י הלחם •לחש‬ ‫הפנים‬ ‫) ש ה מ ע ל ה מן השיריים אינו עובר אל היה כדברי( ן ואלו א מ ר סר‪ .‬מנחות מייחדות ש י ש‬ ‫מ ה ן ל א י ש י ם ו ה מ ע ל ה מן‬ ‫ש ה מ ע ל ה מהן אינו ע ו ב י‬ ‫השיריים עובר א ף כל וכוי יצאו שתי הלהם •ייהם הפנים‬ ‫אז היה‬ ‫כדבייך[ג(‬ ‫א ל א תנא כל הומיי י א י ת ליה ס י י ך‬ ‫כיון שאין מנופו ק י ב ‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫והא‬ ‫חייוץ‬ ‫בעני! ה ג ו נ ב‬ ‫כיס בשבת(‪.‬‬ ‫ד ק ש י א בכתובות נכי הזויק ח ו ץ מתחילת ד׳ לסוף יי ב ש י ל ה ׳‬ ‫הא‬ ‫מני בן עזאי היא א(‬ ‫לישני‬ ‫כישני לעיל א פ ש י‬ ‫ר ה א נמי א פ ש ר ל ה ו צ א ה בלא ה נ כ ד ה י א י בעי מ נ ר י ‪.‬״וצא‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ש מ ע ה א דטשנ•‬ ‫ל א כ י ל ה בלא‬ ‫הנבהה‬ ‫כ מ ה תשובות ב ד ב י ה ד א‬ ‫א( כלומר נמי מ ע י ה דדייקינן ממי ע נ י י א ד ח ״ י י בחמין שהוחמו עיי אוי מייי׳‪ .‬נ ' ש נ ת‬ ‫דף קמ״ז ע״א ועיין נ י י י ף ונלין וישניא כס ונש בתים ד״ה אף ודיה דיעני‪ .‬ועוד‬ ‫עיין נשנת לף קיע עיא חוס׳ ד״ה מחצי;‪:‬‬ ‫ח• א( ינמות דף נ׳ ע י נ ‪ .‬נ ( המלוה נהסנל היאשון העגול הן נכ•־ ידפיס ׳מוי•׳ על רשיון‬ ‫וללונ וטעות‪ .‬והמלות נ ה ס נ ל שני שאינו עגיל הן ע״פ תיקין לאז״ם‪ .‬יעל זה כתב‬ ‫הנאץ לאז״ס עיד מ ל י ץ וזיל‪ :‬ור־ל דיים היה שינה כן היה כדנייך שיש ס ח י י ה נת‪-‬כ‬ ‫אכן השתא מ ק ט ס ת ס שאין מתם לאישים תנא חימלי דאית ליה נקע שלא • ק י נ מניף שתי‬ ‫הלחם ולחם הפנים ע׳יג המזנח משאיל שאי מנחות שהקומץ ה ק י נ הוא יייוף המנחה אבל‬ ‫נפלאחי על השואל ועל תמשינ ל״ת ז״ל שהיי שיס ע י ו ן הוא במנחות דף נ‪-‬ז ע' נ ת י‬ ‫מנין למעלה מנשל החטאת וכוי‪ .‬יפל־ך ושת• הנחם ולחם הפנ־ס יש מהם לאישים ־תתניא‬ ‫יצאו שמי הלחם ולחס הפנים שאין מהם לאישים אמי ל נ ששת אין ייייפו לא‪-‬םים ועיין‬ ‫נפיישיי שס דמהא דאהי הש״ס לקמן דף ס׳ ע״ב לעגין ה‪ :‬שה קפייי־ ילפ־ חיייץ י נ ששת‬ ‫ממילא דא״ש נמי תך דתיכ לענץ פתיתה‪ .‬והנך יואה שי־ת ז״ל נייין ניוח קדשי לתייין‬ ‫י נ ששת נש״ס‪ .‬ועיין נדף ע״ה ע״א לעכין פהיתה דמשמע גיעמא לפי כאין נעשית נכ;׳‬ ‫אלא נאפת יעיי״ש בסיסי ד״ה אימא ולא הזכ־יו ה ר ג י תוית נהנים •עיין במשנה ליילך פ י ״‬ ‫‪,‬‬ ‫מת׳ מעפה ה ק י מ ו ת שהאייך נ ד נ י י יש״י ושם הזכיל נס ד נ י י תת״כ‪ .‬עיש עכ״ל‪:‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫א( כתונות דף ל״א‬ ‫ע״נ יעיין לעיל‬ ‫נשאלת תיכן הקישיא‪.‬‬ ‫נ( כצימי שקים קטנים‬ ‫תשובות ר׳ת סימן נד‬ ‫‪122‬‬ ‫ראיכא למימי דבשלישיה זוטריב( קמיייי דלית בהו נרירה ולא מהיינ עליה ועור מזריקה‬ ‫להולכהן(‬ ‫לא משנינן הכי א ל א לנכי א י י ל ה ראששר בך בנהיגה במו ב ה נ ב ה ה ‪:‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫הא‬ ‫)תירוץ על התוספתא בענין נזיר וטומאת מקדש(‪.‬‬ ‫רתניא באהלות אין הנדר מנלה אלא על המת וקש־א ל ך מהא רתנן על אבר‬ ‫— ארקשיא לך‬ ‫מן הה• הנזיר מנלח‪,‬‬ ‫מטמא מקדש או בנבלת בהמה טמאה‪,‬‬ ‫מתניתא תקשי ל ך קראא(‬ ‫אלא‬ ‫למעוט• אלא דהרב לא הו• כהלל רבהרב‬ ‫האי‬ ‫מתניתא‬ ‫מיידי לעיל‬ ‫רריש‬ ‫רכתיב נכי‬ ‫אהלות לא אתי‬ ‫נכי טומאת ארם‬ ‫וכן בראש‬ ‫משנת אהלות וממעט ליה לענין נדר ומטמא מקדש‪ .‬וכן מוכיח בת״כנ( שאין מטמא‬ ‫מקרש ‪ :‬ל ר ב י המקבל טומאה‬ ‫לבד‬ ‫מאתיים‬ ‫מר‬ ‫ולטמא מקדש‪ .‬וא• משבתת תנא רמרב• הרב כהלל‬ ‫יהודה‬ ‫המטמא‬ ‫דמרבי‬ ‫למשיב‬ ‫לנבי נזיר ההיא ר׳ •הורה חיא‪.‬‬ ‫ותניא התם זקנים הראשונים היי אומרים •כול נינע אדם במנע טומאות •הא ה ״ ב ת״ל‬ ‫‪ :‬נ ב ל ת חיה טמאה מה אלו מיוהדים שהן אבות םירש מעצמן בלא מנע אף כל וכוי‪.‬‬ ‫ויטמא יל־ף גזי־ מטמא‬ ‫מקום‪.‬‬ ‫בשום‬ ‫א•‬ ‫נמ• הלכה‬ ‫היא‬ ‫בנזיר‬ ‫כדאמר‪-‬נן במילי‬ ‫טובא דנזירנ(‪:‬‬ ‫יא‪,‬‬ ‫ביל‬ ‫)בעני! ה ת ח י י בעשרה וכרכה עי הכוס(‪.‬‬ ‫ד ‪ :‬־ שבקדושה אש התחילו‬ ‫ולא ניד;׳‬ ‫בבינה‬ ‫טעכ־ןנ!‪- .‬‬ ‫מםםיקין אש אינם נ י א ץ כעשרהא(‬ ‫מי ש ב ־ ך על הכום •נשטך •הביאי לי כוש אה־ ר׳ לו‬ ‫ראשוגה‪ (:‬כיאשכהל ב י ב אשיל! דאניד בקידושא רבה ונחין סבא ושתי ומה‬ ‫‪,‬‬ ‫יי הוא יט־ י־ א ר י אב־ ייכתהייה הוא?(‬ ‫לא הו•‬ ‫עדיי• כדאמרינןו(‬ ‫טול ברוך טול ביוך‬ ‫‪ pec‬מכלל דלכתחילה הכי עבד ‪. . .‬‬‫י‬ ‫הא‬ ‫ויש מחלוקת‬ ‫ותייוץ עי עדיות ש ח‬ ‫ב‪,‬‬ ‫מ״א^‪.‬‬ ‫דאמ־ת דנהליס שקרשו בבלי ש י ח היאך מכבדן לאמה והן •וצאין לנהל קררון‪.‬‬ ‫‪ (:‬כן חוא נכ״י ונם נדפיס‬ ‫ועיין שית דך‪ .‬קנ״ד צ״נ יניש׳״ םס‬ ‫שאי אפשי ‪ : :‬י י ‪:‬‬ ‫ויאז״ס מחק מזייקה כהינכה יכהנ במקימן מגיירה ‪:‬הגבהה אכן אין צורך למחוק הספרים‬ ‫יכינח היבייס ני ע‪ :‬קישיה הגמי * מזייק חן לגינב ביש י מ י ל י כ ו נ י ה אין לשגות כמו‬ ‫על הקישיא ‪:‬צי‪ :‬מזייק ליוני ׳ א י ב ל הלנ• רהתס אישי ‪:‬אכינה בגיזינה כמי בהגבהה יא״כ‬ ‫אין שוס שייכות ‪:‬אכינה צם ההגבהה‪ ,‬א ב ‪ :‬נב׳ ‪ :‬נ ב יהיציא הלא שניהם כאחד באין עם‬ ‫ההגבהה דאז ח‪ :‬חייב הגניבה ינס אז מתחי‪ :‬חיוב שנה לעקייה צויך הנחה היא ואין לחיש‬ ‫‪,‬‬ ‫אס אפשי בדיך •*תית‪ .‬וזי נ ס כבית ה י א ׳ ה הובאה נשעה מקובלת שם‪:‬‬ ‫ב( שס‪ .‬ג( יציין ביינגיס ה ביאת מקדש פ״ג הי״ג וראנ״ד וכסף‬ ‫י ‪ .‬א( ויקיא ה ‪ -‬נ ‪.‬‬ ‫משנה שם‪.‬‬ ‫א ; מימ־א ל י נ הינא ניכית דף מ״ז מ״נ תשעה ציאין כעשיה מצצרפין והמיה לי על‬ ‫יא‬ ‫דני׳ ינ־נ• הא כשק שם לך‪ .‬מ״ח ציאילית הלכתא ככל ה נ ׳ םמעת־א •עיי״ש דברי‬ ‫ר־ה עצמו נהוע ־ ה י‪:‬יה‪ ,‬א " ‪ :‬ליה הלכתא כרנ י־גא ויש לישב שאף שאין הלכה כיב‬ ‫הונח נהתחיצ לכהחיכה מיי‪ :‬יש לשיני‪,‬־ עציו באין להפסיק אס כנר התחילו בעשרה‪,‬‬ ‫יציין ניייך פ היה קויא ייא״ש ייצילה דך‪ .‬ני‪ :‬ד י ‪ .‬שצעמן מירושלמי‪ .‬נ( הינא בהגהת‬ ‫מימיני הצנית ברכוה פ ד ה ״ י ‪ .‬ועיין נתיס׳ ניכית דך ליינו ע״א ד״ה נצר וירא״ש ייניני‬ ‫יונה שט שהניאו דבי׳ ירושלמי פ״ו ה״א ננד דעת רנינו ועיין נטור וב״י איח שיק ר״י‬ ‫ועיין נשניל׳ הלקט הינאו! נאבעי סימן קהי׳ שכתנ על הה׳ יייכלמ• ימסתניא דלאאיפשע‬ ‫ל( פכחיס דך קיו עיי‪ .‬וע״״ש בתום ד״ה דהוה יצוד עי״; נתוס• ניכית דך מ״ז‬ ‫נעיין‪.‬‬ ‫י( ברכות‬ ‫ה( כן ה ו א נהגמ״י יכני‪ .‬נמקיס ההוא נכי״ והאי נדפיס‬ ‫צ א ד״ה אין‬ ‫דך מ‬ ‫עיא;‬ ‫תשובות ר״ת סימן נד נה‬ ‫דחמיד‬ ‫הנהו‬ ‫יאין‬ ‫מככדן לאמי‪ ,‬ל א ק י ש ו‬ ‫‪123‬‬ ‫כלי ש י ת מ ק י ש‬ ‫אלא מדעת‬ ‫ומתוכי‪.‬‬ ‫כ י א מ י י נ ן כשי המזבח מ ק י ש א ( ו ל א ססולין ‪ .(3‬ו מ ש נ ת ת מ י י ליתא כ ת י ש ת לה‪ ,‬ש כ ת ב ת‬ ‫אילך‬ ‫ושינה א ה הנחלים‬ ‫ה ד ש ן תנן ל ה ל ע י ל נ ן‬ ‫ואילך‬ ‫והתה‬ ‫דכת־כ א ש י‬ ‫מן העוכלוה‪ .‬כל‬ ‫זה ש י ב ו ש י ל ע נ ץ ה י ו מ ה‬ ‫ת א כ ל ה א ש א ה ה ע ו ל ה על המזכה ושמו א צ ל‬ ‫המזכה‪ ,‬א כ ל נבי ק מ ר ה ד ( ל א גיס־נל ל ה דנהלים לוחשוה‪ .‬וראיוה כהבהי בשדיה( תמיד‬ ‫ששידשתי לש• עניוה ד ע ה י ‪:‬‬ ‫סימן ג׳ה‪ .‬שאל ה־ב ר׳ יוסה דאורלינשא(‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫על‬ ‫)קושיא ע ל ר״ת‬ ‫סד‪ ,‬ש א מ י יבינו שהיד‪ ,‬ל י ל ש א ל נ ( ‪,‬‬ ‫בעני;‬ ‫ט ע ס בעיקר(‪.‬‬ ‫אמנם כ י כ י י ו כן הוא‪ ,‬א ב ל שםקות־ י כ ו‬ ‫על מעות׳ ואין ל א ל י י י ל ש כ ו י י ץ על כל ד ב י ו י ב י ‪ ,‬ועתה ילמדנו רבינו‪ :‬ה א‬ ‫יסקשי‬ ‫בסשי ה י ש י‬ ‫של‬ ‫יבינו ג(‬ ‫מהא‬ ‫יאמיינן‬ ‫בע״זל(‬ ‫אמר י׳ יוחנן ט ע מ ו וכוי‬ ‫אסור ואין ייוקין עליו יבשםחיםה( ילשיגן ט ע ם כעיקי מק״ו דנזיד וליי עקיבא מניעול׳‬ ‫נוים מ ס ד ש ת מדין וקא םלקא דעתי ד ם ש ו ם חכי א מ י י ׳ יוחנן אסוד ואין לוקין עליו‬ ‫ד ל י כ נ ן ילסינן ל ה מק־ו ואין סזהירין סן הדין‬ ‫ולד״ע דיליף לי‪ ,‬ס ס י ש ת סדין ל י כ א‬ ‫לאו א ל א ע ש ה דכחיב העבירו ב א ש ואשר ל א יבא כ א ש העבירו כסיס‪ .‬ורכינו ט י י ש‬ ‫ש י ש בו מ ל ק ו ת וכחב ו( ש ה מ ט ר ש ש א י ן בו מ ל ק ו ח מ מ ש א ל א אישויא ט ע ה בטירושו‬ ‫כי ל א ידע להבין מלקות הנזכר‪ ,‬וכי האי דמכיתז( לוקה ח מ ש י ס י ש ח מ ש ה איסוי־ח(‪.‬‬ ‫וכן השיבוני ילא יכלתי יותי ל ה ת א פ ק ‪ .‬וילשינו יבנו מהיכי תית׳ האי מ ל ק ו ת ‪:‬‬ ‫נ ( כציל כמקום גירושין ועיין מנחות‬ ‫א( זבחים דף פיח ע״א‪.‬‬ ‫יב‬ ‫נייושלמי חנינה פ"‪ :‬הינ שהקשה קושיא של ר׳ יעקב יםיאנ‪ .‬ועיין‬ ‫סיסי דית שאס ויומא דף מיו ע״נ דית כי פליני‪ .‬ג( תמיד דף כיח עינ‪.‬‬ ‫עיא‪ .‬ועיין חיס׳ זנחיס דף סיד עיא דית אם שכתנו שס בשם ריס לחלק‬ ‫ח( אולי ציל‬ ‫ולא נין תרומת תדשן לקערת ועיין תייע יומא פיד מינ‬ ‫דף ז׳ ע״א‪ .‬ועיין‬ ‫חנינה דף כ״נ נדב‬ ‫ל( בתמיד דף ל״נ‬ ‫נין ית״כ וכל תשנת‬ ‫נמס׳ נמקוס נפי‪:‬‬ ‫סיסן ניה‪ .‬א א( עיין נהנהות לוית חן של החכם ר' חייס נתן דעמניצער ז״ל על ספר‬ ‫ראני־ה דף כ״נ עיא שהוכיח נ ע ו נ ג־עס ודעת שתר״ר יוסף דאורליינש הוא‬ ‫הנזכר נ ס פ ק של ראשונים נשס רניני יושף נרני יצחק בן הנדינ ר׳ יוסף מקינון‪ .‬ולפי‬ ‫הנראה הוא נאחד עם החחוס לעיל סימן ליו האורציינש יוסף נן יצחק אשר לפניי חחוס‬ ‫שלמת בן יצחק ואשר הריץ שינ מכתנו לבדו אל ר״ת נסימן ל״ח ישם קראו רנינו נפעם ראשונה‬ ‫נחור זקן ונפעם שנייה אחי ואולי אז היה ר׳ יוסף עוד צעיר ניה־ס ואחיכ עלת לגדולה‬ ‫להיות רב לשם‪ .‬ומכאן כיאה ג כ שהשאלה הזאת תיתה נימים האחרונים של לנינו אחרי‬ ‫אשד כנר יצא ה ס פ י ה־שי שלו לאור‪ ,‬כי את זה הזכיר כאן כנר תייר יוסף נמכתנו‪ .‬ואס‬ ‫גס אופן הלנור של רנינו לעיל וכאן משונים זה מזה כי לעיל דנריו ננחת נשמע־ן וכאן‬ ‫דבריו כמעט קשים כנידין וכדבר הנדול לפני הקטן ממנו ניותר‪ ,‬והלא כן דנר לנינו לעיל‬ ‫עם רנינו משלס אחרי אכל עשת שכיח כרצונו‪ .‬ולמה ישא פנים יותר לזה השואנ‬ ‫כי לפי הנראה היה הר״ר יוסף דאורליינש חלמידו של ריס‪ ,‬ועיין מה שנחנחי לעיל‬ ‫נ ( המכחנ הזה לא נמצא אצלנו נכחוניס‪ .‬ועיין לעיל סימן מייד‬ ‫סימן ליו הערה ראשונה‬ ‫אוח ד' שכחנ י־ח גס אל רנינו משנס כדברים האלה‪ .‬נ( נספר הישר על ע־ז בדפוס דף‬ ‫ד( ע״ז דף ס״ז ע״א ועיי״ש בתוס׳‬ ‫ניה עינ שימן תצ״ו ונס קינא נראנ״ן דף קנינ‬ ‫ה( פסחים דף מ״נ‪ .‬ו( לעיל נספר הישר שם וז״צ ותאי דמפרםי מלקות לא משוס מלקות‬ ‫ממש אלא משוס אישורא דאירייתא טעו‪ .‬ז( מכות דף כ״א ע״נ‪ .‬ח( כלומר נתמיה‬ ‫והדנליס האלה אינס נספר הישר שלנו‪ .‬ואולי נם על זת רומז ר״ת בתשובתו נאמרו‪, :‬אך‬ ‫נשינוש מצאת כהונ פתרוני וטעית נו"‪ .‬עיין לקמן נתשונה א׳ העלה ת׳‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת םיסן נה נו‬ ‫‪124‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ועוד‬ ‫)בענין טבל אי מיקדי דנו־ שיל׳׳ס(‪.‬‬ ‫ילטדנו רבינו ם ה א דאסרינןא( ד ט ב ל בטיל וקשיא ליה ליבינו נ ( הא הוי דבר‬ ‫שיש לו טתייין כיאטיינן בש• ה נ ו י י טן ה י י ק נ ( ודבר שיש לו טתירין אטילו‬ ‫באלף לא בטיל‪.‬‬ ‫וחיטה לן כיון ש נ ט ל יין או שמן ש ל ט ב ל כ ש ל א במינו בנון יין‬ ‫ביין חסוהים או שמן בשאר משקץ ולא ידע בטה נטל היכי יש לו טתירין דאי מרכה‬ ‫מעשרוחיו‬ ‫ביאםיינןל(‬ ‫מעשרוחיו מקולקלין‬ ‫המרבה במעשרוח מעשרוחיו מקולקלין‬ ‫ואי ממעט‪ ,‬סייוחיו ל א מחוקנין ולצמצם אי א ס ש י ‪ ,‬וילמינו יבינו אי קרי דבר שיש‬ ‫לו מחירין כודינ דמקלקל מעשרוחיו‪,‬‬ ‫ועוד יסרש רבינו מה ש ח י י ץ י ב א י ם שאין לו‬ ‫ט ב ל לתקן מיידי‪ ,‬והלא יכול להקנותו למי שיש לו טבל‪] .‬יעוד[ רהא בכבא מציעאה(‬ ‫כי שריך עליה דהזקיה וניחי איסר ודחיק ואסר דילטא אתי לאתרי שרוטות אמאי לרבינו‬ ‫לא‬ ‫מתרץ‬ ‫דלית ליה איסרו(‪.‬‬ ‫משכה תירוצא אהרינא א ב ל‬ ‫ואע״נ דתירץ דליה‬ ‫בכל מה דאשכה‬ ‫מעות הראשונות ההם ל א‬ ‫ליה‬ ‫תירוצא אהרינא לא ניהא ליה ל ב ע ל‬ ‫התלמוד לפי הנראה למיעבד האי תירוצא‪:‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ועוד‬ ‫)קישיא בענין קדרית‬ ‫ילמדנו רבינו הא דאמרינן‬ ‫ב«סה ישכרו(‪.‬‬ ‫שעה א(‬ ‫בססהים בפי כל‬ ‫בפסה‬ ‫אמר רב קדרות‬ ‫ישברו דרב סבירא ליה כר׳ יהודה דאמר המץ לאהד זמנו אסור ומקשה תלםודא‬ ‫ואמאי לישהינהו עד לאהר הפשה וליעבד בהו ש ל א במינו דהא טיל המץ ש ל א במינו‬ ‫לבעל‬ ‫מותר נ(‪ .‬ותימה לי אלמא יס״ל‬ ‫התלמוד‬ ‫דבלי שהוא נותן טעם ל פ נ ס סותר‬ ‫ל ב ש ל בו לכתהילה וא־כ כלי שבישל בו הנוי היום יבשל בו ישראל למהר לכתחילה‬ ‫וזו קולא נ ת ל ה‬ ‫היא זו‪,‬‬ ‫ואי משום דאי; האיסור בעין‪ ,‬ה״נ‬ ‫אין האיסור בעין‪.‬‬ ‫ואי‬ ‫משום דהתרא בלע א״כ ק ד מ ה כססה לשהינהו ד ל א ליעבד בהו קודם הפסה יום או‬ ‫יוסים וליעבד בהו נ( משום דהתרא בלע‪ ,‬ועוד קדרה הולכת ליעבד בהו בה בשר ושל‬ ‫בשר ליעבד בה הלב כיון שאינה כת יומא לכתהילה‪ .‬ועוד יש לי מעות להרצותן אך‬ ‫הוששני סן אהיה לטני רבינו כטטריה‪:‬‬ ‫סימן נ״ו‪ .‬וזה השיבו רבינו‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫שמעת‬ ‫לעצתי הכמת לך‪ .‬אשר‬ ‫ודמית‬ ‫טדץ‬ ‫)בענין ט ע ם כעיקר(‪.‬‬ ‫ש א ל ת על אשר‬ ‫כתבתי על‬ ‫טעמו‬ ‫ולא‬ ‫כעצמך כי על המלקות הקשיתי ותרצת דאין עונשין מן הדין‬ ‫עשה הוא דתעבירו באש‬ ‫נ ב ל ה מדנלי הנעלה וסדא־צטרך‬ ‫סטשו‬ ‫וכלי‬ ‫שתי טעיות טעית‪ ,‬כ׳ כלי מדין טתרתם עשה‪ ,‬ואיסור‬ ‫ה י ת י ‪ .‬ש י ט טעמו‬ ‫ולא‬ ‫סמשו‬ ‫דאורייתאא(‪.‬‬ ‫וטעות‬ ‫א( ע״ז דף ע״נ ע״נ דאמי חיץ מטנל ויין נסך ימינן נמםהו שלא נמינן ננוחן טעם‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫נ ( נ ס פ י הישי על ע־ז נדפיס דף נ״י נרנ סימן חק‪-‬א• יעיד עיין נחיס׳ ע׳־ז שס‬ ‫ד( חיספתא דמאי פיח‬ ‫נ ( נדיים דף נ ח ע״א יעיין נתוס׳ ישנים וני׳׳ן שם‪.‬‬ ‫ד״ה טנל‪.‬‬ ‫יעיין עיונין דף נ' ע׳׳א ושם נ מ ס וכונס הי׳׳י יוסף לחכי איכא לאיקמי נשלא ידע כמה‬ ‫ה( ננא מציעא דף נ״נ ע״א‪ .‬ו( איסל כן הגיה יאז״ס נמקוס מעשי נכ״י ודפוס‪:‬‬ ‫נפל‪.‬‬ ‫נ( כלומי נפסח מכאן ניאה דליח‬ ‫נ ( םס דף כיט ע״נ‪.‬‬ ‫א( פסחים דף ל׳ ע״א•‬ ‫נ‪.‬‬ ‫ליה להי״י ייסף הא• טעמא דניחן טעם לפנס משהו מיתא איכא דאליכ לא היה יכיל‬ ‫ליענד נהו נפסחא אלינא דינ יעיין נטיי איח סימן חמיז וננ״י שט‪ .‬יעיין נחיס' פסחים‬ ‫דף ל׳ עיא דיה וליםהינהו וחיייצי של הי״י יוסף שס דאיכא חיחי לטיניחא נ״ט לפנס ומשהי‪:‬‬ ‫ם י ק נ׳׳ו• א‪ .‬א( ועיין נהיס׳ ע״ז דף ס״ז עינ ויה אמי ל׳׳י שהשינ י״ח להי״י יוסף‬ ‫כיון לאחדייה קלא אתדליח לדוכחא‪ .‬חה ניאח משונס קצת מדנייו‬ ‫‪125‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן נו‬ ‫שנייה ש ל א ראית ישי‪ .‬בסתרוני וטעית סראשו לסופו‪ ,‬שכך כתבתי וקשיא לי דהכא‬ ‫דלעיל יהיב‬ ‫ס ש ס ע לקולא קאשרינן לתוטרא ל א קאטריגןנ(‪,‬‬ ‫פדס ובטעסו ולא מסשו ל א יהיב האי שיעורא‪ .‬וא־כ‬ ‫שיעורא ככדי‬ ‫סדרבנן‬ ‫קאשר‪ ,‬דאי‬ ‫אכילת‬ ‫תרווייהו‬ ‫דאורייהא הוה ליה למיטר זה וזה בכדי אכילה פרם א״כ מדרבנן קאמר‪ ,‬אבל אסלקוה‬ ‫לא הקטדהי‬ ‫מעט‬ ‫דאנא‬ ‫ידענא דאין עונשין מן הדין‪.‬‬ ‫ההילה ואח־כ‬ ‫עיקר‬ ‫הקושיות‪.‬‬ ‫דיכי להקשות‬ ‫דכריט נראין‬ ‫ועיקר הקושיות דאמר רבא בטי‬ ‫ההערובוהג(‬ ‫אטד רבנן בטעמא אמר רבנן ברובא אמר רבנן‬ ‫וזה‬ ‫וכן ריש לקיש נמי דאמר‬ ‫בחזוהא‪.‬‬ ‫הטינול ותנוהר והטמא שבללן וכוי איה ליה הכיל(‪ .‬ובלא שום קושי יהפרשו ההלכוה‬ ‫כדטרישיה בעל כורהך‪.‬‬ ‫וההישב‬ ‫על‬ ‫ההלכוה ולא‬ ‫מצאח כתוב טהרונ׳ וטעיה בו ה(‪ ,‬ודבר השונה אתת‬ ‫א ה ה יודע דרכי להקשוה‬ ‫להעמיד‬ ‫שמועוה‬ ‫ישרוה‬ ‫מבחק‬ ‫ואז הבין‪.‬‬ ‫ביררה לך לטעוה‬ ‫ואיני‬ ‫אך בשיבוש‬ ‫בטהרון‪ .‬כי‬ ‫עושה שינויי דחיקי‪,‬‬ ‫כי‬ ‫קושיוהי הירוץ הן ואינן צריכוה ה י ר ק ‪ ,‬כי ההלכוה נוחות בלא שינויי דחיקי ורויחא‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וכן‬ ‫)כעני! א• א• תר׳ ז י פ נ י ( ‪:‬‬ ‫טעיה בהאי דלך ל ך תרי דמני א( שסברח ש מ ח מ ת קושיא ש ל כיבשתו דחקתי‪,‬‬ ‫א ך היא הנותנת שירוש ש ל לך ל ך תרי זיסנינ(‪ .‬וחירוציס ש ל לבנים ושחורים‬ ‫ש א ת ה טצייך אינן צריכין‪ ,‬אף טקלקלין השיטה‪ ,‬כי טירושי קצר ונוח הוא‪ .‬הנא סהדר‬ ‫אהיהרא ונסיב קי־א לאיסורא סשום שנאטר לך ל ך הרי דמני דמיניה שמעינן איסור‬ ‫לכיבשתו הואיל וכתיבי תרי ל ך נשיב ליה של איסור ג(‬ ‫]היל לא יסצא[ל( דסשמע‬ ‫אהריות אסור ס כ ל ל דכבשתו שרי‪ .‬ואיה ל א ליכהב רהסנא לא וי־ו ולא היא‪ ,‬טרשינן‬ ‫ליה שסיר ס(‪ .‬כ ל ל זה יהא‬ ‫והקושיות סעד‬ ‫כי אטילו‬ ‫]בידך[ כי טהוך הילוך‬ ‫השסועה‬ ‫ופשוטה אני ספרשה‬ ‫כשיש בחלטוד חייב בסקופ אחד ופטור במקופ אחר אנו‬ ‫טתרציט יטה כיש קושיוח אחרוה‪ .‬כי האי דהניא פ׳ נ׳ מינין!( נזיד מ ט ו ר ט ב י ש אוסרין‬ ‫צריך ונותן על סקוסו דצא ססהברא נטי ההם‪ .‬וכן בטפק רב פטא בטלוה על טד‪,‬ז(‬ ‫בכאן‪ .‬שנסב שחמשה לק על הטהלה ולא על חאיסול‪ ,‬ועל האיסול אינו כי אס נילוי מלסא‬ ‫צ״ח עינ אטו אכן לקולא גמלינן לחומלא ג מ ר י נ ן ו כ ו נ ס ו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪q‬‬ ‫ללבי יוחנן לקאמל טעמו ולא ממשו אסול ואץ לוקין עליו לא בא לומל למלקות‬ ‫הוא לליכא אבל איסולא דאולייסא איכא‪ .‬ג( זבחים דף ע״ט ע״א‪ -‬ד( הלשון מגומגם‬ ‫וכונסו למסיונסא ללנא על ליש לקיש שם דף עיח ע״א וע״נ מונח דסיל דטעתו ולא ממשו‬ ‫יאולייסא‪ .‬ועיי״ש בסוסי ד״ה אמל לננן ועיין בספל הישל על עיז דפוס לף נ״ו עינ סימן‬ ‫תצ״ו‪ .‬ה ( נלאה שלוצה לומל םמהדנליס אשל הניא השואל נשם לנינו לא חיו כלס נ ס פ מ‬ ‫אן נשנוש היו לפני השואל‪ .‬ועיין לעיל סי׳ ניה אוס א• העלה חי‪:‬‬ ‫ב‪ .‬א( השאלה אשל עליה מושן חלק זה מסשונס לנינו לא נמצא נמכסנו הטל של הליל‬ ‫יוסף‪ .‬וגס מהסשונה לא נדע סוכן לנלי השואל לק זאס נלאה שחליל ןוסף היה מצה‬ ‫ל ת ק אס קושיס ר״ס נהוס' פסחים דף ה׳ ע״נ דיה משוס ובספר הישר על פסחים בדפוס‬ ‫דף כיו עיד ס י ק רנינ‪ ,‬דבשום מכסא לא מצליכנא סלי קראי לכינשסו ולא כינשסו עיייש‪.‬‬ ‫נ( שאין סכליס לברי רנינו להקשות רק לפרש דברי הש״ס והקושיא רק כמו סעד לפירושו‪.‬‬ ‫נ( נלומל‬ ‫וא״ב לא נססל המין אף אס סמצא סילון על הקושיא בי לא על הקושיא נסיסל‬ ‫להכי נסינ לן ללרוש לאיסורא לנכרי שיינשתו משום דכסינ סלי זימני‪ ,‬להני לליש חל להיסלא‬ ‫להוציא אס של אחרים וחד לאיסולא ללטס ככלי שכינשסו שאף זה כמו שלן הוא‪.‬‬ ‫ד( המלות בהסגר כצ״ל וחסרות נ ט י ודפוס• ה( נספר הישר שם‪ .‬ו( נזיר דף מיו נרנ‪.‬‬ ‫וכאן רומז רטנו על כמה סוגיות הפוכות נש״ס שהיה מתרצן יפה‪ .‬ועיין נתוס׳ מנחות דף‬ ‫ז( נ״נ דף קע׳יו ע־א אמל רנ פפא חילכתא מלוה על פה‬ ‫ניח ע״נ ליה ואיכא לאמלי‪.‬‬ ‫גונה מן חיורשין כדי שלא תנעול דלת מקידושין לף י״ג ע״נ קאמל סעמא אחלינא משוס‬ ‫ת ש ו מ ת ר ״ ת ס י מ ן נו‬ ‫‪126‬‬ ‫ובן באכלר‪,‬‬ ‫ערלה ושביעית וכלאים מ(‬ ‫היתי עושה םנינורין לדברי‪,‬‬ ‫כי מוב‬ ‫ומובא נפי איכא‪,‬‬ ‫היה לי‬ ‫ואני פודה על י‪.‬אפת ולא‬ ‫ס ל ה ע פ י ד בלא רנלים‪.‬‬ ‫לסהוק שניוני‬ ‫ולבך א ל ימהר לתרץ בסברות שאינן צריכות‪ ,‬שהשמועות ממותות‪ ,‬ו א ש לתרץ רותות‪.‬‬ ‫וכן ברוב מקומות איני הושש לתירוצים‬ ‫ד ד עקיבא אמר עני‬ ‫כנון נבי להם עוני ט(‬ ‫כתיב ופירש ר ב י נ ו ו ק נ י י ( דדרש ססורת והלא ד עקיבא יש אם למקרא אית ליהיא(‪,‬‬ ‫א ל א רבינו ודאי‬ ‫תישככינ(‬ ‫ושמע‬ ‫להקשות‬ ‫ידע יפה ולא ה ש‬ ‫שסעינ( וחשא תשיא יל(‬ ‫ולתרץ‪.‬‬ ‫ויותן‬ ‫דעני דהכא ולא תשכב ולא‬ ‫יחןעו(‬ ‫דוסיא דכי‬ ‫דעבדנח( ככולהו מודה ד עקיבא ומובא כי הני ואני סירשתים‬ ‫ועובר דוסיא‬ ‫ואל תמעה לומר לפי‬ ‫םכרתך מבהוץ להיות תיפה בעיניך לההמיר כמין כשאינו מינו יותר מכמינו‪.‬‬ ‫כי אם‬ ‫תתיישב בדבר‪ ,‬ההלכות סוכיהות והסברא מוכה‪ ,‬כי הניכר יש לנו לאסור ולא שאינו‬ ‫ניכר‪ .‬ונדרת הכתוב הוא למאן דאית ליה מין כמינו ל א במיל‪ .‬ומתוך שהורנלת בכך‬ ‫נ פ ל א ת בעיניך איסכא‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫על‬ ‫)בענין סב?" ד ב ר שיל״ט(‪.‬‬ ‫אותה מ ב ל ש ש א ל ת הלא אתה סודה לדברי‪,‬‬ ‫מוצא ת י מ ץ אחר ל א תתרץ כן‪.‬‬ ‫א ל א שאתה אופר ש כ ל שאתה‬ ‫אלו דברים שאץ‬ ‫בהם ס ס ש ‪.‬‬ ‫ועוד לעולם‬ ‫הוא מתרץ ת י ר ק טוב כ א ה מ נ ה וכן דרך ת ל פ ו ד בכל מקום‪ .‬ומה שאמרת מעשרותיו‬ ‫מקולקלין כיון ד ל א ידע כמה‬ ‫פומרת את‬ ‫הכרי מתרומה‪,‬‬ ‫ראשון יכול לתקן יפה‪,‬‬ ‫הלכך‬ ‫נפל‬ ‫ומשהו‬ ‫אין‬ ‫משמן ויין‬ ‫ימול משהו‬ ‫לו מתימן‪,‬‬ ‫יפמור‬ ‫הא ליתא‪ .‬רהימה אתת‬ ‫כסה םאין מתרומה‪ .‬ומעשר‬ ‫דאמר הרי הוא מעשר ש ל מ ב ל שנתערב לי‪,‬‬ ‫ושוב יקה שנית משהו יין ד א מ י כן‪ ,‬וכן נ׳ וכן ד׳ עד כד• א ו מ ק פ ה שנטל‪ ,‬וחתר‬ ‫ומערב כל הספק שהוא סוכר ש ל א נפל כ*כ ואוסר כל פלני דהימי שישנם ש ל מ ב ל‬ ‫שהם יתימם על המעשר יהיו סלני‬ ‫על המכל‬ ‫העשמים סעשר‬ ‫ואוכלם‪ .‬וכן הייתי‬ ‫יכול ל פ ר ש כ ב ת אתת‪ ,‬אלא להראותך שיעור קרוב ס ע ס שיש לו תקנה‪ .‬והכי א ס מ נ ן‬ ‫נבי ש ס ע ה א‬ ‫דסרכה‬ ‫דתימתאג( קדשה‪,‬‬ ‫בסעשרותיו‬ ‫כהאיש ם ק ד ש א (‬ ‫דכי היכא דפלנא‬ ‫הינ‬ ‫דאי אפר תתקדש פ ל נ א פ ל נ א‬ ‫כעישור כל הימה והימה‪.‬‬ ‫קלקולי מעשרות אפילו לדבריך ליתני מ ב ל שנתערב נ(‬ ‫‪p‬‬ ‫ועוד‬ ‫כשביל‬ ‫והלא מ כ ל הזכיר ר׳ שפעון‬ ‫יוהאי ומכל הזכיר נבי בימולל( ולדבריך כנדרים לפלונ ברידיהס(‪ .‬ושינויי דהיקי‬ ‫הוא תתרץ על קושיותיך‪ ,‬ועל שלי ת ה מ ש והכם תהשכ‪ ,‬כי תירוצי סתוך ראיות ועוד‬ ‫שאין צריך ברוב סקוסות‪:‬‬ ‫שיעטדא דאולייסא ומיץ נסוספוס שם דיס גונס ודיס אמר ריפ• מ( כסוטה דף פ׳ עיא‬ ‫אמל לב יסודס אכלס עללה ושביעיה וכלאים סלי זו חזקה‪ ,‬וביב דף ליו עיא אמל לכ יסודה‬ ‫דאין זו חזקה ועיין הוסי שט דיה אכלס עללה ודיס סכי נליס‪ .‬ט( פסחים דף ליו נדא‪.‬‬ ‫י( שם דיס מי כסיג‪ ,‬אמנם בלש״י שלפנינו לא נאמל בפילוש שלי עקיבא ללש מסולה‪.‬‬ ‫יא( סנהדמן דף ר עיא ועיין בסוס׳ שם דיס טלסו‪ .‬ועוד עייןהיס׳ סוכס דף ו׳ ע‪-‬ב‬ ‫ד״ה וליש והיס׳ זבחים לף מי עיא דיה לא נצלכה‪ .‬יג( סנהדלין דף ניד עינ‪ .‬ינ( סנהדלין‬ ‫דף ז׳ ע׳יב מימלא דלנ מנינא‪ .‬יד( שם מימלא דלג כהנא‪ .‬טו( קידושין דף ניט ע׳׳ב‪.‬‬ ‫נח( פסחים דף ט ו ע״‪:3‬‬ ‫נ ‪ .‬א( קידושין דף נ״א ע־א‪ .‬ב( כציל במקום דאיההא בטי ובדפוס‪ .‬נ( כלומר‬ ‫יסיה משמעותו שלא ‪T‬ע כמה נפל‪ .‬אבל לא בסגל סהס‪ .‬ד( כלומר בע״ז דף‬ ‫ע׳״ב וננדלים דף ניח ע״א גשניסם לא הזכיל לק פגל ס ס ס ולא סלק בין ידע כמס‬ ‫ולא ידע כמה נפל‪ .‬ס ( לאיילי לק בידע כמס נפל‪ ,‬דאי לא ידע כמס נפל לא סוי‬ ‫שיש לו עסילץ‪:‬‬ ‫שאז‬ ‫עינ‬ ‫נפל‬ ‫דבל‬ ‫תשומת ר״ת סימן נו‬ ‫ד‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫‪127‬‬ ‫)בענין שועלי ם ה ו ש י ח ב ה ב ( ‪.‬‬ ‫האי דםועל מהו שיהבהבא( על חנם הקשית שאין לך בן ת ר ל נ ( כעולם שחיה‬ ‫טועה כמו שטעןה שאהה אומר שטירשהיה ולא עלהה על ל ב הינוק בן ש ש‬ ‫לטרש כן‪:‬‬ ‫ך״‬ ‫ואשר‬ ‫ש א ל ה הא‬ ‫)בענין ק ד ר ו ת ב פ ס ח ישברו(‪.‬‬ ‫בםםהים ט׳ כל שעה א(‬ ‫דאטרינן‬ ‫וקשיא‬ ‫וליעבר בזע ש ל א בטינו‬ ‫לך אלםא‬ ‫אםאי לישהינהו אהר הטסה‬ ‫ס׳יל‬ ‫לטקשה רכלי נוהן טעם‬ ‫לטנט טותר ל ב ש ל בו לכההילה ואיכ טוהר ל ב ש ל בכלי נוים שאינן בני יומן‪ ,‬טעיה‬ ‫רהך טירכא משום טשהו‪ ,‬ועוד טה בכך ראשילו בנותן טעם‬ ‫שינוייא רטיםא סובר בך‪,‬‬ ‫בש־להי עיזנ(‪,‬‬ ‫ונם‬ ‫ואם כן סובר‪ ,‬אלטלא‬ ‫טריך אי הכי לכתחילה ומשני נזירה‬ ‫םשום בה יומא‪ .‬וכן רוץ התלמוד להקשוה ה מ י ת ה נרולוה שהכא לא נזכר בו אמורא‪,‬‬ ‫ואמי׳ נזכר בו אמורא בכמה‬ ‫מקומוה‬ ‫ד‪A‬לםוד‬ ‫ישאל‬ ‫דבטשוע לםנמ‪ ,‬ומה ש ל א הירץ הכא כדםהרץ‬ ‫דבר אהר‬ ‫בעיז משום‬ ‫ויהרץ‪ ,‬וכ״ש הכא‬ ‫רנבי חמין כמשהו בעי‬ ‫ועוד ליכא בה יוסא א ל א מם ראשון של טסה ער הצוהנ( והילכך מהרץ משום מינן‪.‬‬ ‫וטיט בהלכה לא דקדקה כטי ש א ל ה ך שהמקשה‬ ‫משום משהו םריך דאי נותן טעם‬ ‫כיע טודי דישברו טדלא טריך ולישהינהו עד לאהד הטסה וליעבד בהו בין בטינן כין‬ ‫שלא במינן‪ .‬א ל א בליעה קדירה בהמץ השיב ליה בטשהו רהטץ בעיניה לא טבשלי‬ ‫ליה כדוב קדירוה ואי נםי םטיך אטעטא דקטילא‪ .‬ולא רמי לכהל דבדידיה משערינןד(‪,‬‬ ‫ולטירכא דקא פריך בשילהי‬ ‫עיז אי חכי לכתחילה נטי ש ש כ ח ה להביא טםנו ראיה‬ ‫לסי םירושך כנוהן מ ע ס ה ( א ל א הבאת ראיה םקדירוה הולבוה וםכלי הנוים‬ ‫ל א דטי‬ ‫על השואל ו(‬ ‫לההיא‬ ‫כרטרישיהז(‪,‬‬ ‫ולהטוה‬ ‫רההט סוכה רקדירה בנוהן טעס דהכי‬ ‫סתמא דתלמודא לטאן ראיה ליה טין בטינו ל א בטיל ולטאן ראיה ליה בטיל ראכולהו‬ ‫טריך וכץ בטינו בין ש ל א‬ ‫בטינו‪.‬‬ ‫והוד‪ .‬ליה לטיסרך‬ ‫מרנניהא הך רכהל‬ ‫דהוליןס(‬ ‫וקדירה דעיז ודדב םסטקא ליה אי נוהן טעם לםנם אסור או טוהר ע( לטאי רטטרשיה‬ ‫שטעתא דשםחיט בנותן טעם‪ ,‬וטרכח הססא םכלי נוים וטסעשים בכל יום לטי השואל‬ ‫ולשיתשך נותן טעט שאינו‪ .‬וטעשיט דירן לטי הטשיב‪ .‬וטירושא דשטעהא הכי איתא‬ ‫א ס ר רכ ק ד י מ ת בטסה ישברו ואטאי לישהינהו אהר הטסה ונעביד בהו ש ל א בטינו‪,‬‬ ‫טי׳ ל א טבעיא אי אטרת קסבר רב טעם לשנס דהיינו קרירה שאינה בת יוטא טותר‬ ‫רמצי למיטרך ונשהינהו תו־ יומא וניעבר בהו בין‬ ‫לשנויי נזרה משום בת‬ ‫במינן בין ש ל א בטינן רהוה ליה‬ ‫יוטא כדטשני בשילהי ע״ז‪ ,‬אלא אטילו אט המצי לומר סכר‬ ‫רכ טעם ל פ נ ס אסור דהיינו קדירה שאינה‬ ‫בה יוטא‪,‬‬ ‫נישהינהו לאהד הטסה ונעבד‬ ‫בהו ש ל א בםינן‪ ,‬ר ה א הםץ בקדימה קים להו רטשהו הוי ולא יהיב טעטא ולישתרי‬ ‫‪0‬‬ ‫‪0‬‬ ‫ד‪ .‬א( » א מציעא דף פ*פ עיא‪ .‬נ ס נחה לא נמצא נשאלח חליל יוסף לעיל‪ .‬ולכן לא‬ ‫נדע לא קושיסו ולא עעוסו של הדיל יוסף‪ .‬ובלתי ספק סובב על מס שהובא נשם ‪m‬‬ ‫ל • יירין בספל תישל דפוס דף מ״ח ע״א סימן תק״ד‪ .‬נ ( עיין חולין‬ ‫י"‬ ‫‪W‬‬ ‫דף קליל ע״א‪:‬‬ ‫ד‪ -‬א( פססיס ל׳ ע״א‪ .‬נ ( עיז ע״ו ע*א ובדפוס הטס׳ משונת‪ .‬נ( שתלי אסול לבפל סמן מו׳ שעות‬ ‫ולמעלה גע*ס‪ .‬ד( שלין דף ציו עינ‪ .‬כלומל דנקלילה נמי לא ילעינן כמה נפיק מניה‪,‬‬ ‫אנל נ מ ל אינו משסו ונס אי אפשל למפעמיה עיי קפילא‪ .‬ה( נפססיסשס‪ .‬ו( המקשן‬ ‫נפססיס‪ .‬ז( דקדילות ‪ po‬נעשהו נינהו ואלו ה ס ס נעיז מומן טעם‪ .‬ס( כלומל טון‬ ‫דלדיליה מותן עמס איילי אינ היה צטן לםעל נדידיה כמו נכחל דלא ידעינן נמת נפיק‬ ‫עיניה‪ .‬ע( ע״ז ק> סיס ‪ rs‬ועיין סוס׳ פסחים דף ל• ע״א ד״ה אמל לנ‪ .‬י( לפי לאוס‬ ‫ה‬ ‫פ ו ע‬ ‫תשובות ר״ת סימן נו נז‬ ‫‪128‬‬ ‫לכתחילה‪,‬‬ ‫דאין טבטלין איסור‬ ‫לכתחילה ל א שייך א ל א בדבר שהאיסור בעיניה כגון‬ ‫סאה תרומה בסאה א ב ל בבליעה קדירה ד ל א יהיב פ ע מ א ל א אשרינן דמה לי ל ת ו י ד‬ ‫אוכלין כשנתערב בדיעבד ומה לי להתיר קדירה שאין ל ה טהרה א ל א שבירה בנתערב‬ ‫בה בדיעבד כיון ש ל א ש א איסורה א ל א בהיתרי(‪ .‬והא דאמרינן קדירה שבישל בה תרומת‬ ‫ל א יבשל בה הולין ואם ב ש ל בה בנותן טעם‪ ,‬מ כ ל ל‬ ‫דלכההילה ל א מבשלינן‪ ,‬התם‬ ‫סשום דילמא יתיב ט ע ט א ו ל א אדעתיה א ב ל המץ ל א אששר א ל א בלא טעמא דכולהו‬ ‫חמץ בקדירה במשהו‪ .‬א ב ל ליעבד בהו במינן ל א מצי טריך דבטינו לאהד זםנו במשהו‬ ‫וטעט לסנס דהיינו קדירה שאינה בת יומא אסור לרב‪ .‬ומשני נזרה ד ל מ א אחי למעבד‬ ‫בהו במינן ולא מצי‬ ‫הטסה‬ ‫לשנויי נזרה משום קדירה בת יומא‪ ,‬דכיון דאםרת ליה כ ל יטי‬ ‫ל א משכהת בה יומא א ל א יום‬ ‫ראשון ש ל טסה עד הצוה אס ל א‬ ‫באקראי‬ ‫בעלמא‪ .‬א ב ל אי סבר רב טעם לסנם מותר דשריה ליה בהוך ימי הסםה איכא לשנויי‬ ‫הבא כדסרישיה לעיל ל י ש יום אהד ל י ש כמה ימיםיא(‪:‬‬ ‫סימן נ״ז‪ .‬תשובה להרב ר׳ אליעזר‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫אץ‬ ‫ב ת ל י ם רהיטין נלאה‬ ‫)בעני! סבילה ייחגאין(‬ ‫נם אני טטורה הדרך‪ ,‬אצתי להשיב להדב ר׳ אליעזר א(‬ ‫עץ ניאין דברי רנינו בכאן דומץ קצת לדברי ליי כסוס׳ פסחים דף ל׳ ננ״א דיה צישהינהו‪.‬‬ ‫אנל נאמת רחוקים תמת כמזרח למערנ‪ .‬וכונת דנרי רנינו כאן צא שנקרא ייעגד כיץ שאין‬ ‫לת פתרת אלא שנירה ואין לת שקנה כדברי ר״י שט‪ ,‬אמנם עיקר פעמו של רננו משוס שלא יצא‬ ‫איסורה אלא נהיתר מאחר שהחמץ שנת אינה אלא משתו ונחערונת‪ ,‬איכ הרי תוא כמו אוכלץ‬ ‫שנחערנו כנר נדיענד‪ ,‬כיון שהחמץ שנקדירת לעולם לא יצא לאסור כי אס נתיסר שהרי איט אלא‬ ‫משהו ולא יתינ טעמא אנל קשה לעטד כיון דאלינא דרנ איירי ורב ס״ל מין נמינו צא נטיל א״כ‬ ‫שפיר יכול המשהו חמץ לצאת נאיסור אס ינשלו נקדירח ממינו וכמו שכתנ רנינו לקמן‪ ,‬א״כ אינו‬ ‫דומה לאוכלין םנתערנ כנר נדיענד ונעשה היתר‪ ,‬וא״כ יהיה אסורלנטלו לכתחילה‪ .‬ו י י ל ט ץ‬ ‫סאץ מילין להשתמש חמץ כלומר פת הרנת ניחר של‪ p‬תחמץ נקדירת אינו אלא משהו‪ ,‬א״כ יתיה‬ ‫נקדירה תמיד מין נמינו ודנר אחר דאמרינן סליק‪ .‬אך קשת איכ מת משני הש״ס גזירה דילמא‬ ‫אתי למענד נהו נמינו וייל כיון שעכיפ יכול למיענד נהו נמינו נצא דנר אחר אעיפ שאין‬ ‫רגילין נכך איכ עכ״פ אסקר שיצא איסורה נאיסור ולכן גזרו‪ .‬ונס אין לדמות דנוי לניט‬ ‫נכאן עס דנרי הריר יוסף שתונאו נתוס' שס‪ ,‬שלדעת חריר יוסף הטעם משוס דהוי תרתי‬ ‫לטינותא נותן טעס לפגם ומשהו לכך מנטלין לכתחילה ודעתו שס שתסוניא אי ס״ל לרנ‬ ‫נותן טעס לפגם מותר‪ .‬ורנינו בכאן אדרנה לדעתו תסוגיא םס אי סנירא לית לרנ נותן‬ ‫טעס לפגם אסור ורק מפני זה יהא מותר לתשתמש נת לדעת המקשן‪ ,‬מפני שתחמץ הוא משהו‬ ‫ולא יכול לצאת כאיסור‪ .‬ומכאן נראה שהריר יוסף הנזכר כאן נתוס׳ הוא סר״ר יוסף‬ ‫דאורליינש השואל כאן והמתרץ שם‪ .‬י יא( כלומר אי ס נ ר רנ נ‪1‬תן טעם לפגם מומר איכ‬ ‫נפסח עצמו נמי אינו אסור אלא מטעם גזרה שאינו נת יומא אטו כת יומא א״כ לא שנא‬ ‫יום אחד לא שנא כמה ימיס דכולהו חדא גזרת וכשגזרו לאסור אינו נת יומא אטו נת יומא‬ ‫נפסח גזרו כמו כן לאסור אף אחר תפסח אע״פ שאין דינס שוס לרב לענץ שלא נמינו‪:‬‬ ‫סימן נח‪ .‬א( השואל הזה‪ ,‬אשר אליו הריץ יבינו את משובתו‪ ,‬תוא ר׳ אליעזר נן שמואל‬ ‫ממיץ‪ ,‬אשר היה תלמידו של רית והובא כמה וכמה פעמים נתוס׳‪ .‬והוא לא תית‬ ‫ממגנצא כמו שהניא נטעות נעל סדה״ד‪ ,‬ואשר נעקנו הלך גס החכם ניינויער נספרו‬ ‫‪ .Les Rabbins Fran^ais p . 4 4 4‬ועיין נםנלי הלקט להחכס שלמה נאנער כהקדמת‬ ‫דף ה׳ נדא‪ .‬והוא נעל מחני של ספר יראים כאשר העיד נתקדמת נעל המסדר והוא ד‬ ‫ננימין ‪ p‬אנרתט אחיו של נעל שנלי תלקט עיין נשתיל שט דף ג' נףנ‪ .‬ועיץ עוד בסימן‬ ‫ניח תנא נחערח א׳‪ .‬ותוכן דנרי השואל לא נדע נטרור‪ ,‬כי אינט לסניט‪ ,‬ו ל ‪ p‬נ ס ת י י‬ ‫רטנו נחשונתו סתומיט כמת פעמיט‪ .‬אך זאח נ ‪ p‬מתשונס ריח ט מ ס ס מ א ל בעיקרו‬ ‫תלינו על שלשה מ ר י ם נמנץ מקואות ס ו נ נ וסולן‪ .‬נראשונה דעה השואל שנס למעיין יש‬ ‫תשומת ר״ת סימן נז‬ ‫על‬ ‫דרכיו ג(‬ ‫קצת‬ ‫לאשוריו‪.‬‬ ‫אבינה‬ ‫ש ה ו א אמילו ל א ד ם מתוך דברי‬ ‫מדוע‬ ‫בכל‬ ‫לא ן‬ ‫נ‬ ‫על‬ ‫אשר‬ ‫ה מ ש נ ה שנותנת‬ ‫קראת בכתבי ש ס י ] ר ש ת ד (‬ ‫;‬ ‫כתב‬ ‫‪129‬‬ ‫המעין‬ ‫על‬ ‫שממהר‬ ‫ככל‬ ‫הילוק כין מעין לסקוה‪ ,‬ת מ ה אני‬ ‫א ל א ברביעית א ב ל‬ ‫כי המעיין אינו מ ט ה ר‬ ‫ש ה ו א ל א יטהר אםילו דברים ש כ ל טשו עולת בהן בטחות מרביעית‪ .‬וכל דבריך‬ ‫ש ב ת כ ת כאילו אני השויתי שיעור מקוה ומעין‪ ,‬ודבר זה ל א היה ו ל א עתיד‬ ‫ו ת ע ו ד ו ת ה ( ש ל ך אינן‪.‬‬ ‫שכתבת מ ש ש‬ ‫מעלותו(‬ ‫להיוה‪,‬‬ ‫ש כ ל ש ש מ ע ל ו ת נותנות ר א ש ו נ ו ת‬ ‫בשניות וזה ל א היה ו ל א נברא ולא מ ש ל היהז(‪ ,‬ש י ש מהן לההמיר ו י ש מ ה ן להקיל‪,‬‬ ‫ואי א ס ש ר ונקל הוא לראות בנירסת המשניות‪ ,‬אך שירושן סתום‪.‬‬ ‫תמצא‬ ‫חילוק‬ ‫בין נבאיש‬ ‫לביצים‬ ‫ומעיין ולברכות ולנהר‬ ‫ש א ם ת ד ק ד ק כהן‬ ‫ולמי תמציות ולים ולמים‬ ‫ס ט נ ם י ן ‪ .‬ועוד ש מ א ו ת ה מ ש נ ה ש כ ת ב ת א ת ה סישב‪ ,‬ש ה ו א אומר ח( ל מ ע ל ה מהן מעיין‬ ‫שמימיו‬ ‫מועטין‬ ‫שרבו‬ ‫עליו‬ ‫מים‬ ‫שאוכין‬ ‫פי׳ כגון ב ה מ ש כ ה‬ ‫שור‪.‬‬ ‫למקור‪,‬‬ ‫לטהר‬ ‫באשבורן סי׳ במי ס א ה ב ל א זהילה דרוכה ב ה מ ש כ ה ולסעי; ל ה ט ב י ל בו ככל ש ה ו א‬ ‫טי׳ בטהות ממי ם א ה ומרביעית‪ .‬וסדקתני לעיל ס ה ך נבי מקוד‪ .‬טובלין ומטבילין דהיינו‬ ‫טובלין א ד ם וסטבילין כלים והכא ל ה ט ב י ל קתני‬ ‫ב ש ו ם מעיין בכל ש ה ו א ‪.‬‬ ‫ולא לטבול‬ ‫ש י ם דאין א ד ם ט ו ב ל‬ ‫וסד‪ ,‬שטי׳ דהך ב ־ י י ת א ט ( מעיין שמימיו מועטין מעין עיי‬ ‫לו שיעול למעה נלניעית לעהלת כל־ס כמו גני מקות ד״ה ולזה מסנייניס דנליו בססי‬ ‫ילאיס עמול הניאה סימן קצ‪-‬נ שבס כתנ נפילוש גני מעין אנל כל נוף הלנל בהוא מנוניל‬ ‫נו עולה נו אן שיהיה נו לניעיה כנון למחעין וצינוליות והמקוה נמ' סאה‪ .‬ועיין נמלדכי‬ ‫פ״נ לשנועוה שכתנ שלאיס נסהפק נלנל נס״י‪ .‬אן לנוסחא שלפנינו אין מקום לספק‪.‬‬ ‫ולפי הנלאה מסשונה ל״ת כאן הלה השואל אה לנליו נאילן גדול נדנלי ל״ת ששמע או‬ ‫שלאח‪ .‬ועל זה אומל ל״ה שלא היה ולא יהיה שנית תיתת לעת השואל שנס לעהלה אז־ס‬ ‫אין צלין למעין מ׳ סאה לק שיהיה כל גופו עולה נתן וזה דעת הלמנ״ס והלאטל ולזה‬ ‫מסכימים גס לנל־ לא״ס נספלו ס״י שם‪ .‬ולזה מתנגל ל״ת שלעתו כלעת ל״י נעל הוס׳ כי‬ ‫לסנילה אלם נס למעין שיעולו נאלנעיס סאה כמו למקיה‪ .‬ועוד שלישיה נא רא־ס השואל‬ ‫להמליץ נעל לנינו משלם שהתיר ענילה לחצאין‪ .‬וזה לא היה דעת עצמו כמו שנס ל״ת אעל‬ ‫עליו שהוא ט פ ל נטנילה לחצאין‪ .‬וגס לזה מסכימין דנלי השואל נשפלו ס״י שם‪ .‬נ( ‪am‬‬ ‫נזה שאינו משינ על כל שאלותיו‪ .‬ועיין מה שכתנ לנינו נסוך תשובתו תזאת שנמחק כסנו‬ ‫ג( על זה כהנ לאז״ס מליון ספל היםל שלו וז״ל‪ :‬צ״ע דלעיל‬ ‫של ל' אליעזל מענל השני‬ ‫משמע דמעין אין צריך אפי׳ רנ־עיה ועיין מה שנתנו הפוסקים נשם ספל •ראיס ולדידי‬ ‫צ״ע למעיין שס ונס לקמן משמע דמעין אין צריך יניעית ואולי יש כאן ע״ס וצ״ל כי המעין‬ ‫מעהד נכל שהוא והמקוה אינו ממהר אלא נרניעית ל״ת עכ״ל‪ .‬ונמח־לה כבוד הגאון לא‬ ‫דק‪ ,‬כי תדנדיס תללי אינם מדנרי ד״ת בעצמו רק יצ־עת דניי השואל והס נאמה ממש‪,‬‬ ‫כדעס לאים נס״י שלו‪ .‬וע״ז מתלעס ל״ת נאמרו אליו מדוע לא קלאת נכתני שפילשת )עיין‬ ‫נהעדה הנאה( כלומר אלו קראת אה לנלי נכתני לא היית יכול לפלש כן‪ .‬ולפי תנלאת ס מ ן‬ ‫השואל את עצמי על לנלי ליס ששמע או סראת‪ .‬ועיז אמל ל״ת כי דבר זה לא היה ולא‬ ‫נכלא‪ ,‬שיהא הוא משוה מעיין למקוה נזה‪ .‬וא״כ ליכא סהילה נכאן וננלא אננלא קלמיס‪.‬‬ ‫ל( נכ״י ולפוס שפי׳ וזה תעעת את תנאון לאז״ס שקלא שפילשתי נלהי ספק מפני שהוא‬ ‫נ ס מ ן לכסני‪ .‬אמנם צ״ל שפידשת וכן תשלמתי ההינה ע״פ התערה שלפני זאה‪ .‬ה( ה ע ו מ ס‬ ‫ו( מקואות פ״א מ״א וגומר• וכונס‬ ‫כמו דאיוס‪ .‬ודאז״ס הניס עתידות במקום תעודות‪.‬‬ ‫לאיהו םמשס נלאה שכל הקולות והמעלות הנותנות נראשוצות נותנות גס נאחרונות א׳׳כ כל‬ ‫המעלוה של מקוה נמ׳ סאה נוהגות נס נמעי; שהוא למעלה ממנה נכ״ש‪ .‬יאיכ כמו שהמקוה‬ ‫מעהל אדם וכלים נמ' סאה כן יטהל מעין אדם וכלים נ ט ש ‪ .‬והלאיה הזאה דומה קצת ללאית ליי‬ ‫נעל המוס' מח״כ פסחים דך י״ז ע״נ ד״ה אלא ז( רומז על ניב דך ט״ו עיא איונ לא היה ולא‬ ‫ננלא אלא משל חיה‪ ,‬ועיז אומל בכאן אפילו משל אינו ולא שוס למיון‪ .‬ח( מקואומפ־א מיז‪.‬‬ ‫וכונס לנלי לבינו‪ ,‬לא זו נלנל שלאיהן אינה מוכלחת שהל׳ נס נשאל לנליס הנאמליס נמשניוס‬ ‫שם יש מתן להקל ולהחמיל‪ ,‬אלא שנס לאיתן מושנס מאזחה משנה עצמה שנאמל שס גפילוש‬ ‫שמעלת המעיז היא לק לתטניל כלומל כלים ולא לטבול נלומל אלס עצמו‪ .‬ט( צ״ל משנת‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן נז‬ ‫‪130‬‬ ‫צינור שחקקו ולבסוף קבעו לא ימה טירשח למאן דסושל חקקו ת ח י ל ה א ל א יש ל ך‬ ‫לסרשו קבעו ולבסוף חקקו אי נמי בהמשכה‪.‬‬ ‫משאר‬ ‫מעין‬ ‫הואיל‬ ‫והמשיך לו מיס‬ ‫להטביל בו בכל שהוא‪.‬‬ ‫ממקום אחר‪,‬‬ ‫חא ליחא‬ ‫וחו אמרינן בחוםפחא דםקואוחי(‬ ‫כלים וידים טובלין נבי הכשר םיםיא(‪,‬‬ ‫חחורה בדביעיח לכלים‬ ‫ואיח זה המעין שמימיו טועטין שאני‬ ‫למעין‬ ‫דקחני שוד‪,‬‬ ‫מקוד‪ ,‬שאדם מובל‪,‬‬ ‫אע׳יט ששיעורו חלוק‬ ‫שם‬ ‫וכל םבילח מקוה מן‬ ‫ששיעורו באדם‬ ‫וסעיין בכל שהוא לכלים ולאדם בסי םאה‬ ‫בינוני כסו ששיערו בכזיח בינוני וכביצה בינוניח וכל שיעורי חורה בינוניח‪ ,‬א ב ל נכי‬ ‫כלים לא שייך בינוניח‪.‬‬ ‫ם׳ סאה‬ ‫בנדים‬ ‫כדאיחא בע׳יזינ(‬ ‫א ב ל נכי ש ו י ף טרה וטבילח כל־ס חדשים מן חחורה צריך‬ ‫ושורף שדה כדאיחא בםםרייג(‬ ‫ולא שורף כנרים סנונעים‪,‬‬ ‫טעון טבילה‬ ‫השורף טרח טעון כיבוס‬ ‫בסים בסים שני טעםים שהיה בדין‬ ‫וכליו טעונין טבילה מה אדט טובל בראוי לו‬ ‫להם‪ ,‬דהיינו כדי דביעיח‬ ‫עד כדי שנוטן עולה בהן‪,‬‬ ‫או יוחד‬ ‫טעמים םקום שאדם ט ו ב ל שם בנדיו וכלים טובלין‪.‬‬ ‫הואיל ואדם‬ ‫אף כלים טובלין בראוי‬ ‫ח״ל בסים בסים שני‬ ‫ועל נל ש נ ח ל ש יד( שהעסדחו‬ ‫ל ד יוסי דמטחד בזוחליןעו( איכ טעין הוא‪ ,‬ומה שאחד‪ ,‬דוחק ל ח ל ק בין טעין למעין‬ ‫ובין זוחלין לזוחלין טענה ש ל הנם הוא‪ — .‬ומה ש כ ת ב ת מהלכות נדולוח נח( שאתה‬ ‫סובר ש ח ד ש ח לעשוח נירםא אין לך חינוק שונה חלטוד ש ל א חניח‬ ‫נשסעו הרבדים‬ ‫ואתה תופסו חידוש‬ ‫ובדלא נטישי‬ ‫וכחבח אוחו בחיבה נסה‪ ,‬ואני משחקם בנזיפה‬ ‫חדא דלנבי מקוד‪ ,‬קאמד ובמקור‪ .‬ליכא טאן דסלינ בד םינך‬ ‫ועוד ל א היה לו לומד‬ ‫ב ד ל א נטישי טיא א ל א וכי ליכא טיא כולא האי דסד‪ .‬ענין להזכיר נטישי ועור דקאמר‬ ‫כולה קומתה ועוד שרבי יהודאי נאון סודה דבעינן ט׳ סאה בנהר‪,‬‬ ‫ידו על התהתונה‪.‬‬ ‫שכתבתי‬ ‫ומכמה ראיות‬ ‫אינך‬ ‫משים לב‬ ‫ועוד ש ב ל מניד‪.‬‬ ‫א ל אתת‪.‬‬ ‫ועוד בזמן‬ ‫שאחד‪ .‬כופר בטבילח חצאין טשבוני נמשך למה לך‪ .‬ותמה אני עליך כי כל הראיות‬ ‫שאחה‬ ‫מביא‬ ‫ממקומך אחה מוכרע‪.‬‬ ‫שכן שנינו ל מ ע ל ה ח ( טטקוה שטיסיו‬ ‫טרודדין‬ ‫וכונסו שמה שפירש לחלק ולומר לא כל חמעינוח שויס ונמשנחנו לכן נשר חמפין רק לחנוניל‬ ‫ולא לטבול משוס שרנו פליו מיס סאונין‪ .‬ועל זה אמר הא ליחא שהרי נחונ נמשנה שוה‬ ‫למעין להטביל נו נכל שהוא שמשס משמע שזה דינו של כל מעין בעלמא להטניל נבל שהוא‬ ‫ולא לטנול‪ .‬י( פיא וז־ל וזה הכלל נל מקוס שאדם טונל ידים וכלים טונלין אין אדס טונל‬ ‫אין ידים ונליס טונלין‪ .‬יא( דלעיל מיניה איחא למעלה מהן חמציח שלא פסקו שמטנילין‬ ‫ינ( ספרי פי חקח‬ ‫ע ( ע«ז דך ע״ה ע״נ ועיין נחוס שס דיה מיס‪.‬‬ ‫נהן אח המיס‪.‬‬ ‫טו( שס מיד דסנר נל הימים מטהרין נזוחלין וא״נ‬ ‫״ט‪ ,‬חי‪ .‬יד( מקואוח פיה מיו‬ ‫מעין הוא ואפפ״נ צריך לו מ' סאה לאדם‪ ,‬אלמא שנס נני מעין צריך מ' סאה לאדס‪.‬‬ ‫נח( נהינ דפוס ווארשא דך פ״ה ע׳א‪ .‬וז״ל ונד טנלה מחיינא למיטנל נדונמא דאיח ניה ארנעיס‬ ‫סאה דחניא ורחץ אח נשרו נמים נמי מקוה נל נשרו נמיס שנל נשרו עולה נהן ונמה הן אמה‬ ‫על אמה נ מ ס שלש אמוח ושיערו חנמיס מי מקוה ארנעיס סאה‪ .‬ונדלא נפישי מיא למירמא‬ ‫נהו איחחא טלה קומחה מיגנדרא נניניחא ושפיר דמי עניל‪ .‬אך יען אשר דנרי השואל אינן‬ ‫לפנינו לא נדע ננירור איזו נוסחא של נה״נ היה לפני הר״ר אליעזר ומה זה אשר חידש‬ ‫נגירסחו‪ .‬ני נאמה יש כאן טסחאוח שונוח נדנרי נה־נ‪ ,‬וננה״נ שהוציא אמ״ו הנאון עזריאל‬ ‫הילדעסהיימער לא נמצאו מ ר י ס הטל נלל‪ .‬אן זאח נראה נעליל שהשואל הר״ל אליעזר היה‬ ‫רוצה להמליץ נעד ר׳ מםלס לעיל שסנר טנילה עולה לחצאין עיין לעיל ס י ק מיז אוח אי‬ ‫ונחשונח ר״ס סימן מ״ח אוח אי‪ .‬והריר אליעזר עומד לימין ר״ משלס אך שהוא עצמו אין‬ ‫מסכים עמו נזה‪ .‬וזה שאמר לו ר״ח לקמן ועוד נזמן שאחה נופר נטנילח חצאין משטני‬ ‫נפשן למה לן‪ .‬ה( מקואומ פיז מיז‪ .‬וטנתו שמשס ראיה שאין טנילס חצאין עולה לו‪,‬‬ ‫דאיכ ל״ל טעמא שהמיס מקדמין‪ .‬ונן נני מקוה שמימיו מרודדץ צא היהה צטכה כטשס אס‬ ‫יש טנילס לסצאין‪:‬‬ ‫‪131‬‬ ‫תשובות דית שימן נז נח‬ ‫שהבאת‬ ‫הטביל‬ ‫בו את הטטה‬ ‫שוקעות‬ ‫אע־ט שיגליד‪.‬‬ ‫בטיט‬ ‫העבה‬ ‫טהורה ספני‬ ‫שהטיס סקדמין‪ ,‬ולדבריך תיטוק ליה ש כ ב י טבלו הרגלים קורס ששקעו בטיט‪ .‬והאי‬ ‫דמקוד‪.‬‬ ‫שמימיו טרודדין‬ ‫כובש‬ ‫שהרי‬ ‫הכילי עצים‬ ‫כדי שיגבהו המים‬ ‫ולא שטרן־‬ ‫להתגלגל‪ .‬ותטה אני אם כי ניים ושכיב מר אמר להא שמעתא‪.‬‬ ‫)בעני! ל ח ו ף ב ע ״ ש‬ ‫ב‪.‬‬ ‫על‬ ‫שמועת כרסתריץ רב ייטרא(‬ ‫יהוראי שירשו כמו כן‪.‬‬ ‫ולטבול‬ ‫י ל א אייך‬ ‫בשבת שחרית(‪.‬‬ ‫לךנ(‬ ‫שירש רביגו שלטה‪,‬‬ ‫ודיה ורב‬ ‫ואני כטו כן פירשתיה ותתן לב ותבין טעצמך דברי ר׳‬ ‫שטעון דאהר טעשה תטהר סשיטא שעל התשמיש עיקרם‪ ,‬אך על הטבילה נור כמו‬ ‫כן כדמוכחי שמעתא וכן עמא רבר‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫על‬ ‫)בענין מ ט ל ט ל י ר י ת מ י אי ס ש ת ע ב ד י ל כ ת ו ב ה ולב״ח‪(.‬‬ ‫המטלטל• לכתובה ולבעל חוב תראה בכתב• ששלחתי לשרישא(‪ ,‬וריח במי שהיד‪,‬‬ ‫נשו• פי׳ כמותי‬ ‫והסכמתי לשמועתו‬ ‫וקודם מעשה אטרתיה‪,‬‬ ‫כי נשאלתי עליה‬ ‫ומרנלא היתד‪ ,‬בפי‪ .‬ותלכות גדולות מסייעות לפאי שפירשו דהוא ‪ :‬א ש ל י דקטחניאנ(‪.‬‬ ‫אך אין זה תקנת רב שרירא‬ ‫טעמים‬ ‫אלא‬ ‫ע״ם ההלכה‬ ‫שכתב בכתבו משום אסמכתא היא‪.‬‬ ‫ואין לנו לברות‬ ‫לתקונ• םרנניתא‬ ‫ולית לן לסיתלי‬ ‫וכן מוכח‬ ‫רהוד‪ .‬להו‬ ‫רתקינו חספא‪ .‬ובקוצר השיבותיך כי חשתי‪ ,‬אך על יר הקודם אשיבך על שאר רבריך‬ ‫אם תשנה אותם כי גמחק כתבך מעבר השגי‪.‬‬ ‫ואהבתך כטער איש ולויוחנ( טעורה‬ ‫בכליות‪ ,‬ואתה שלום וביתך שלום‪.‬‬ ‫סימן טיח‪ .‬שאל הרב ר׳ אליעזר א( מדיה‪.‬‬ ‫הלבם משלום ארץ נשומהנ(‬ ‫ב‪.‬‬ ‫נ‬ ‫יאםנ( ארו מאורות תעלומה?‬ ‫א( נדה דך ס״ז ע־נ‪ .‬נס נזה נראה שראיס רצה לעמוד לימין יכינו משלס לעיל כסימן‬ ‫מיז אות ני‪ .‬ועיין לעיל תשונה דית על זה סימן מ״ח אות ני‪ .‬נ( כלומר לא נוח לך‬ ‫ועיין פירוש רש״י סוכה דך מיד עינ דית אריך‪:‬‬ ‫א( ספר הישר נדפוס דך מיז ע״ד סימן תק״ב‪ .‬ועיין נהרא״ש כתונות דך סיז ע״א‬ ‫ונתוס׳ שם דית נמלים‪ .‬נ ( כתונות שס‪ .‬נ( מלכים א׳ זי‪ ,‬ל״ו‪ .‬ועיין נרש׳׳י ורדיק‬ ‫שם שפירשו מער וליוה שניתם לשון דינוק ומער כמו מעורה‪:‬‬ ‫שיק ניה‪ .‬א( זה אינו ר׳ אליעזר נן שמואל ממיץ‪ ,‬אך ר' אליעזר נן שלמה שמו כמו‬ ‫שנחתם נסוך השאלה בהעתקה של החכס םד״ל נגרם חמד מחנרת שביעית צד‬ ‫ליד‪ .‬ועיין בהערה שס ונספר עמודי העבודה להחכס אליעזר לאנדסהוטת צד נ״נ• ונס אליעזר‬ ‫זה השני היה תלמיד ר״ת ולפי הנראה מכיי שדל היה לומד גס אצל רנינו שמואל אחי דית‪.‬‬ ‫עיין לקמן נהעיה ח׳ וטי‪ .‬וזה אליעזר לא היתה תורתו אומנתו אחרי אשר עזנ את רנותיו‬ ‫נרמיונ‪ ,‬אכן עסק נמלאכת האדמה‪ .‬ועל זה הוא מקונן נשייו הנכנד ‪,‬ועתה נפשי יבשה‬ ‫ואין כל וכל תיוס אני חורש נתלס וכו• וכל כחי אנל לריק יהנל וכו‪ .‬ועס כל זה מכבדו‬ ‫דית ניתר שאת עיין לקמן נתשונתו וקראו גדול עמו אשר הונך ואשי הורס‪ .‬ואולי נס עשיר‬ ‫ונכנד היה• אכן זאת תיתת לר' אליעזר ניתר שאת למנת שהית יודע נטינ משקל השירים‬ ‫ניתד ותנועת‪ .‬ויאס זה ד נ י חדש אשי לא תית לעולמים קודס ר״ת נמדינת צרפת‪ .‬ועליו‬ ‫תמס י' אניהס נן עזיא נשייו הידוע ‪,‬ומי תניא לציפתי ננית שיי־‪ .‬עיין נעומי השכחת‬ ‫דך קניז ע״נ ונספר נעדיכטע אינד ייימע דעס אניאתאס אינן עזיא מאת תחכס דוד‬ ‫ראזין זציצ צד ‪ .144‬ומרנו רנינו יעקנ למד נס ר׳ אליעזר נן שלמת את מלאכת השיר‪.‬‬ ‫והיה גש מחני מל פיוסיש עיין נעמודי תענודה שש‪ .‬נ ( שאלת ל׳ אליעזר תזאת עס תשונה‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן נח‬ ‫‪132‬‬ ‫ואם נודעו אליכם עקבות אור‬ ‫ןטל אורות לח? ה^זטת?‬ ‫ואם צפון ותימן ‪3‬ן ןפיהוןי(‬ ‫ןניפון שבלי בשם ‪;,‬קמהי־(?‬ ‫כמו עשו• ימי הרפי ואפליי(‬ ‫ךבש ארדה וממתקי נןעימה‬ ‫ועןןןה י^שה נפשי ואין כל‬ ‫והייתי כיונה נאלמה‬ ‫וכל־היום א^י הורש בתלם‬ ‫ועד ערב אני נדכה וכואב‬ ‫כל־כהי אבלז( לריק והבל‬ ‫ומה חבל ונחלה לי נתונה‬ ‫ואי משקה לשוקק הענפה‬ ‫כי ל א נמנאד‪.‬‬ ‫נטשי‬ ‫; ‪T‬‬ ‫"« זז‬ ‫‪T‬‬ ‫אפתח אשךד לי ‪8‬ךמה‬ ‫ונוע וחיתי הלוטה‬ ‫ואי חבל ומשפדת שלמה?‬ ‫•;פונה לי לנפשי הענומה?‬ ‫‪.‬עטופה מבלי אונים ועצמה‬ ‫סנוה א ש ר ייטיב לי‬ ‫?‬ ‫סיוט צאתי ס ב י ת אבי רכב י ש ר א ל ח(‪.‬‬ ‫ואהלי אליעזר לטני הנביא א ש ר בדמרונע( רבינו יעקב אביר הרועים‬ ‫ט י יתנני‬ ‫לז ל ע ב ד ונטשי ל ו ל ש ט ה ה ל ר ה ו ץ רנליזי( כ א ש ר הייתי ב א ט נ ה אתז‪ .‬והנני היום יא(‬ ‫באין תזון נשרץ ותאבתי ל ש ת ז ת ט י ס סבזר ב י ת ל ה ם בשעריו ינ(‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫)בעני! ס ק ו ס ה נ ח ת חםיליין ‪ bv‬יד(‪.‬‬ ‫]לבי נוקפ־[א( ע ל םקום ה נ ח ת תטילין ש ל יד‪ ,‬כי‬ ‫ראיתי טרבותי‬ ‫שסניחין אזתן‬ ‫כנובה הזרוע ל מ ע ל ה טטרק ה א מ צ ע י שקורין קודשי ג( ש ת ה א ש י ט ה‬ ‫כננד ה ל ב דוםיא דבין עינים‪ .‬ומהן טניהין אותו ל מ ט ה משרק ה א מ צ ע י בנובה ]קנה[ ג(‬ ‫הזרוע ]התחתון סמוך[ ד( לסרק ואומרים כי ה י א הקיבורתח(‪.‬‬ ‫י י ח עליה היא נמסרת לנו עוד עיי תחכס םמואל דוד צוצאטו בכיס חמד ס ס ע״פ נ״י‬ ‫מספר תשונות הגאיניס שהיה ניד החכם המפואר הנ״ל הזה‪ .‬ושני כתני יד אלה ה ם נאמת‬ ‫משוניס זה נזה נדנריס רניס ועונ לנו לאחוז נשייהס ולנדור היפה מתס‪ .‬נ ( יחזקאל כינ‪,‬‬ ‫כיד‪ ,‬ושם כתונ גשמה‪ ,‬ושינה כצורך החרוז לאמר נשומה‪ .‬והחרוזים האלה מ נ ס ככולם‬ ‫תצנתי פה ע״פ נ״י הנאוניס של שדייל ע ס תיקוניו נכרס חמד שס‪ .‬ומאסתי להניא נ ת ע מ ת‬ ‫השינויים נדפוס וליי ספר הישר שלנו‪ ,‬כי ה ס כמעע רק שינושיס‪ .‬ורק נמקומות אחדים‬ ‫תניאותיס אס ים ממש נדנריס‪ .‬ג( מלס הלכס נמשך ג ס לכאן כלומר ואס לכס אורו‬ ‫וכוי‪ .‬ד( שיר השירים ‪ 7‬ט״ז‪ .‬ה ( כן הוא נכ״י שלנו וכלל לדעתי נמקוס בכןקר׳ אצל‬ ‫שדיל‪.‬‬ ‫ו( לשון גמרא נדה ס״ו ע‪-‬נ‪.‬‬ ‫ז( כציל לפי דעתי‬ ‫נמקוס א ן ל אצל שד״ל אפיל‬ ‫נכ״י שלנו‪ .‬ח( כן הוא נכ״י שלנו‪ ,‬אכן אצל שד״צ מיוס צאתי מאת אנוח העולס‪ .‬ט ( נכי׳‬ ‫שלנו‪ .‬אמנס אצל שדייל ואחלי נפש אליעזר לפני הנניאיס אשר נרמרוג שני נני היצהר )רומז‬ ‫על שס אניהס מאיר( רננו שמואל ואחריו יאיר נתינ רנינו יעקנ וכוי‪ .‬י( כן הוא נכ״י‬ ‫שלנו‪ ,‬אכן נשל שד״ל מי יתן נפשי תחת אנק רגליו ליצוק מ י ס על י מ ו כאשר וכוי‪ .‬יא( נכיי‬ ‫שלנו ונשל בדיל והנני היוס נארץ מאפליה ציה ועיף לא רענ ללחם וצא צמא למיס כי אס‬ ‫לשמוע דנר ת׳ ואין חזון וכוי‪ .‬י נ ( נמקוס נבעריו נ כ ״ שלנו איתא נשל שד״ל אשר נשער‬ ‫העיר תמצויינת נהלכה‪:‬‬ ‫א‪ .‬א( נכ״י שלנו ישנס נקודות נראש השורה להורות על החסר‪ .‬והתינות ‪,‬לני נוקפי• הן‬ ‫מ ל י של שדיל‪ .‬נ ( כן הוא נכיי ודפוס והמלה זרה נעיני‪ .‬ואולי צ״ל קודיש או קודא‬ ‫שהוא ‪ coude‬נל״צ ‪ Ellbogen‬נל״א ועיין לקמן נתשונה‪ .‬ג( אצל שד״ל‪ .‬ד( אצל שליל‪.‬‬ ‫ת( עיין תוס׳ מנחות ‪ cp‬ל״ז עיא דית קינורמ‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן נח נט‬ ‫ב‪,‬‬ ‫נדה כיסי לבונה‬ ‫ועל‬ ‫)בעני! נדה כים• לבינת(‪.‬‬ ‫איך אתם נותנים לאכול ולשתות עסה‬ ‫נדרת חוץ םםזינת הכום א( וכו• אף כיסי לבונה‪.‬‬ ‫חכלל‪.‬‬ ‫‪133‬‬ ‫אם ישנה היא בכלל‬ ‫כי יש אוסרים שאינה באותו‬ ‫וראיחם סדתני רבי אליהונ( וישן עסי בקירוב בשר‪.‬‬ ‫סכרי למיסוי‬ ‫קאי‬ ‫דוקא אישן עסי‬ ‫כרוך חםקום שחרנו‬ ‫וםדשקלי בה אסוראי‬ ‫ש ל א נשא‬ ‫שנים‬ ‫לתורח‪.‬‬ ‫ותטיה לן דהאי רשקלי וטרי בישן עטח בטטח םשום רעלד‪ ,‬איכא ל מ ש ק ל ולסיטרי‬ ‫א ב ל באכל ושחה עטה טאי איכא לטיטר‪.‬‬ ‫דקטיד‬ ‫כיש‬ ‫אאכל‬ ‫ושחה רהטירה‬ ‫םשיטא דעל שלחן אהד קאכלי ולעולט‬ ‫אכילה ושחיה‬ ‫על שלהן אהד‬ ‫טשינה‬ ‫בסינר‬ ‫כדמוכחא כולה ש מ ע ח ח א ג ( ‪ .‬רחחם איכא דיעוח ואיכא שינוי וחכא דיעוח איכא שינוי‬ ‫ליכא‪ .‬ועוד מאי שנא םשום בנדים לבנים שלובשח טקע איסור כרח מינה חא קיימא‬ ‫לן חחא בנירחה עד שחבא במים ד(‪.‬‬ ‫‪j‬‬ ‫ועל‬ ‫)בענין מגע יין זףי כ ח גברי יישראל ביחד(‪.‬‬ ‫הנוי שהיה תוסס בידו מנל והיה רוצה לראוח סראוח היין‬ ‫בראש חםנל‬ ‫אם‬ ‫שלו יסד‪ ,‬הימנו וכשהרניש ישראל רץ עליו ואהזו בידו עש המנל ומכה אתיזת‬ ‫ישראל‬ ‫ודהיסתו‬ ‫וסיבעי לןא(‬ ‫ננע ראש המנל ביין בעור ישראל‬ ‫אם ה ק מותר‬ ‫וסילקו‬ ‫אוהזו בידו‬ ‫בשתייה אהרי שכל כה ראש המנל‬ ‫מעל היין‪.‬‬ ‫היה ש ל ישראל‪.‬‬ ‫ו ל א דםי ל ל ו ל י ב א נ ( ולאתרונאנ( ולסדרו בקנה ולהתיז את הצרעה ד(‬ ‫דהתם כל כה‬ ‫םנע הלולב והאתרונ והקנה של נוי הוא ולהכי אסרוה בשתיה‪ .‬ולברציה עד דשייטא ת(‬ ‫נסי ל א דמי דהתם מאי דאצרכינהו בירצה אעינ דיר ישראל וכהו עסו סשום ה ש ש‬ ‫ש ל א יהא הטי תוקף את ישראל ומשבשך בהוצאת ידו מן היין‪.‬‬ ‫]ושלום רבותינו וביתם ושלום טורי רבי יצהק בן רבינו לנצה כנסש אליעזר בן שלמר‪[,‬ו(‪.‬‬ ‫סימן נ׳ ט‪ .‬וזאת התשובה השיבו ר״ת‪.‬‬ ‫למי חסןית \שרון וךזךךם‬ ‫?‬ ‫הלא לןי הם׳ עטרת הוד פארם‬ ‫י‪#‬וןגה !‪#‬אמן ו־קך בארם‬ ‫לדנלם ןך ד^ריןז ואורם‬ ‫ך‪1‬ל עטו אשר הונח והורם‬ ‫ךץרי לןי בפעם זאת אכןעךם‬ ‫א‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫שאלת‬ ‫על‬ ‫)בענין םקיס הנחת תפילין של יד(‪.‬‬ ‫רבותיך המשנים את הידוע וטנהנ אבות‪,‬‬ ‫זה‪ ,‬כי הקיבורת ת א העצם‬ ‫למעלה מן האציל‬ ‫הנקרא‬ ‫לא ארוניט הטה בדבר‬ ‫קורא כלעיו‪.‬‬ ‫נ ( שנת‬ ‫ב‪ .‬א( כתוטת דך סיא ע׳א‪ .‬ועיייש נתוס׳ דיה מיזלפא‪.‬‬ ‫נתוס׳ ל״ת נימי• וטנת השואל בכאן משוס דתיא אמדת לאליהו‬ ‫דשן עמי נקילונ נשל ותאמולאי שס לנ לימי וינ יצמק נ י יוסף לא‬ ‫עמה מכלל שנס לנרי אליהו שאמל נלוך המקוס שהלנו אינן נמשכין‬ ‫ג( שס נוא‪ .‬ד( שנת לך סיד‬ ‫על אכילת ושתית‬ ‫נ‬ ‫אעיס‬ ‫דך ייג עינ מניי״ש‬ ‫אכל עמי ושתה עמי‬ ‫שקלי וטרי אלא אישן‬ ‫אלא על השינה ולא‬ ‫עינ‪:‬‬ ‫א( כן הוא נכ״י שלט ונשל שדיל ילמדיני רטתינו נ ( ע־ז דף נ«ז ע־א‪ .‬נ( מס ניט‬ ‫ע״נ• י ( שס ס׳ נדנ‪ .‬ת( שס ניע ע״ג• ו( תמלות נ ה מ ל הן מכיי שד״ל וחסלות‬ ‫‪ own‬שלנו;‬ ‫נטי‬ ‫‪184‬‬ ‫תשובות דית‬ ‫סימן נמ‬ ‫שפירש רביגו בנדחא( שתי אציליו ע ל שחי ארבבותיו איישלישנ(‪ ,‬ליתא‪ ,‬ד א ץ זד‪,‬‬ ‫כםנקס א ל א הקודא ע ל חארכובותג(‪.‬‬ ‫וקיבורת ל מ ע ל ה כדםוכח בערכץד( ד ק א ס ש נ י‬ ‫ה ח ם מדאורייחא קיבורח כולה‪ ,‬בנדרים עד האציל‪ ,‬בקדשים ע ד ה פ ר ק מ ח ל כ ח א ‪ .‬הרי‬ ‫ש ל ש ה פרקים בזרוע‪ .‬פרק סוף היד לקדשים‪ ,‬לנודר ע ר האציל שקורין קודא‪ ,‬קיבורת‬ ‫ע ל נף ש ל יד שקורץ א ש פ ל ד ו ן ה (‬ ‫למעלה‬ ‫בלע־ז לחסילין כסו קיבורא דאהינאו(‬ ‫בנובהו וכננד ה ל ב והיינו זרוע דםםורש נבי הזרוע והלוויים ז( ואיזהו זרוע מסרק ש ל‬ ‫א ר ט ב ח עד ח נ ף ש ל יד‪ .‬וחשילץ בזרוע כדאמרינן ב כ ל מקום‪ ,‬ובנובהו‪ .‬ובפרק ראשון‬ ‫באחלוחח( סונה סדר חאבריס חחילח פיסח יד ל מ ע ל ה חקנח ועל חקנח הפרסק‪ ,‬היא‬ ‫םקום הימר‪ ,‬ל ם ע ל ה סן הםרפק מ ר ו ע ל ם ע ל ח טן חזרוע הכתף‪ .‬וחזרוע חיא חקיבורח‬ ‫ד כ ל קיבוצה רבר קרוי קיבורח ובלישנא דרבנן קיבורא דאהינא קיבורא דאזליס( ובגובה‬ ‫היד הוא סי׳ עצם נכוה‬ ‫שביד‪.‬‬ ‫שםסרשו שהי ו ל א כדברי‬ ‫םנהם‬ ‫למימר אומר א ם ח חשחייג(‪,‬‬ ‫למימר פרסק אומר המוציא‬ ‫ואם היינו שהי נמי הוה‬ ‫וםרסק‬ ‫חרנוםו ש ל א צ י ל י ( ו ל א כדברי‬ ‫ש ם ס ר ש אציל נובה‬ ‫חםדבר םשחיוינ(‬ ‫בפיו ומרפקו יד(‬ ‫למיתני‬ ‫הערוךיא(‬ ‫הזרועע(‪ .‬דבי בעי ח ל ם ו ד א‬ ‫ושער ביח השהי‪ ,‬וכי בעי ת ל ס ו ד א‬ ‫חחסץ‬ ‫שתולה‬ ‫בזרוע בםקום המרפק‪.‬‬ ‫המוציא בפיו או תתת שהיו‪ ,‬מכניס ידו‬ ‫במים עד‬ ‫הפרקסו( ולא א ס ר ע ד השחי‪:‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫ע ל א(‬ ‫)בענין נדה כימי ליכונח(‪.‬‬ ‫הליבון כבר היו רנילות הנשים ל ט ב ו ל לאהד שבעת ימי הנידות וספרו אהד‬ ‫כן ז׳ יטי נקייטנ( משום‬ ‫הומרא דר׳ זירא ואז היו םקילות‬ ‫בליבץ ס ש ו ם‬ ‫דאמרינן בשילהי נדה ג( אסינא ל ך איסורא ו א ח אמרח מנהנא היכא דאחטור אהטוד‬ ‫היכא ד ל א אחטור ל א אחטור‪.‬‬ ‫וחיו‬ ‫אוםרוח דםשום‬ ‫עבירח א ל א איסור ח ש ט י ש לבדו‪ .‬א ב ל‬ ‫הוסדא ל א נזרינן םשום הרגל‬ ‫היכא ד ל א טבלו אין בין נרוח ללבון ולא‬ ‫כלום‪ .‬ו ה א דבדקה אליהו לההיא ביםי ליבון נביא היה וידע ענינם‪ .‬והא דםסקי ע ל ה‬ ‫דישן עטי אמוראי להשמיעך ש ב ך היה מעשה ולא קירוב מטש‪,‬‬ ‫ואטילו הכי‬ ‫נענש‬ ‫עליה ואסור לעשות‪ .‬ואם לא שפירשו אםוראים הייתי מחיר בסינר טססיק וכל אוחם‬ ‫ענינם ש מ פ ר ש ש ם נ ( ‪ .‬א ב ל מרומי שלחו ש ל א היו מהסירין בליבון קבלה היא בידם‬ ‫ב ל א ט ע ם ו ל א ישר בעיני‪ .‬ע ל היין מ ה אשיב כי אם לסי ראייח חםעשח‪ .‬וז*ין בידי‬ ‫םיטן ניט‪ .‬א‪ .‬א( נדה דך ל' ע״נ דלפ ל׳ סמלאי ומה הולל דומה במעי אמו לפנקס וט׳‬ ‫לס״י ד״ה אציליו‪ .‬ועיייש בסוס׳ דיה שני‪ .‬נ ( איישליש ‪.Achsel=aisselle‬‬ ‫ג( נכ״י שד״ל יש כאן הוספה‪ :‬כלאמלינן נמסכת סופליס לא יניח אלם ס י ס על אלבוטסיו‬ ‫ויניח אציליו עליו מפני שנוהג נו מנהג‪.‬בזיון ד( עלטן דך י״פ עינ‪ .‬ה( אשפלדון זו איני‬ ‫יולע מה הוא‪ ,‬ולאומליס שהוא כמו ‪ 6paule‬כלשון צלפת שהוא כמו שולפעל או אכסעל‬ ‫נלשון אשכנז‪ ,‬לא יתכן כאן מפני שאינו ע ך של יל‪ .‬ו( ננא נתלא דך ה׳ ע׳׳א‪ .‬ז( חולץ‬ ‫דך קליד ע״נ‪ .‬ח( אהלות פ׳יא יריח‪ .‬ותדנליס ק ונפלק לאשון וט׳ על ס ו ך תפנץ צא‬ ‫נמצאו נ ט י שד״ל• פ( ט מ דך מיד ע״נ• י( ימזקאל י״ג‪ ,‬ייח‪ .‬יא( נעלך מלפק‪ .‬ינ( ונמחנלס‬ ‫מנחם שנדפס עלך אצל איני כן אלא פילש אצילי ילי שהם שלשי אזלוע למפה‪ .‬אך ג ט יגיע‬ ‫גי הליס אל אצל פילש מקום גנוה‪ .‬י נ ( ט מ לך ל״ג ע׳׳א‪ .‬ינ( סנהללין דך ס״ח ע*א‪.‬‬ ‫יד( שנת דך צ״נ ע״א יעיי״ש נתיס' ליה מלפקו‪ .‬מו( עלכין דך י״ט ע*א‪ .‬ועיי׳׳ש נסוס׳‬ ‫ד״ה מלפקו‪ .‬יעול עיין בספל הישל חולין נדפיס דך לייט ע״נ סי׳ שפ״ז‪:‬‬ ‫ב‪ .‬א( כל הענין הזה של תתשונה כנל הוא אמול מלה נמלה בספל הישל נדה בדפוס‬ ‫דך י*ח ע״א סימן קטל‪ .‬וכל הלנליס מתחילת הענין מעל הליכון וט׳ מד אין נ ץ‬ ‫נדות ססליס נ ט י שד״ל‪ .‬נ ( כלומל משלום ז׳ נקיים‪ .‬ג( נדה דך ס״ו ע״א‪ .‬ד( מכאן‬ ‫‪135‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן נט ס‬ ‫ל ט ח * א ם ל א אראה הענק‪ .‬ושלוטך אדוני ינדל נצה ואהבתך בלבי ח( יתד לא הטוט‬ ‫ואהה שלוט וביהך שלום‪:‬‬ ‫סימן ס‪] .‬תשובה[ אחרת‪.‬‬ ‫)בעני!‬ ‫בא א(‬ ‫ש ו פ ר ה יבם ש נ ת ק ד ש ה לאחר(‪.‬‬ ‫מ ע ש ה לסנ׳ ר׳ ביבמה ש מ ת בעלה ולא ידעה שיש לה יבם והלכה ונתקדשה‬ ‫לשוק ולא היה יודע המקדש שהיא זקוקה ליבם ובעודה ארוסה נודע הדבר‬ ‫ולא נ ש א ה המקדש‪ .‬ושאלו אה רבנו אי קנסינן למקדש להוציא או לא‪:‬‬ ‫והשיב‬ ‫כי ל א מצינו קנם בשומרת יבם שנתקדשה לשוק אלא א״ב נשאה ונמצאו‬ ‫והאי דיבמות סרק האשד‪ .‬רבה נ( הכי פירושו אמר רב‬ ‫הצרות איילוניהנ(‬ ‫יהודה אמר רב מניין שאין קידושין ביבמה היל לא תהיה אשר‪ .‬המה החוצה לאיש‬ ‫זר לא ההא בה ה ד ה לזד ושמואל אמר בענויהנו צריכא נט מספקא ליה וכוי‪.‬‬ ‫הלמודא ה ל כ ח א כשמואל‬ ‫ופסק‬ ‫אמר רב אשי אם היה יבמה כהן חולין ל ה הכהן ושריא‬ ‫ל ה ל מ ק ד ש רהא כהן לא מצי למיהדר ל ה דהא נדושה היא‪ ,‬וכםינן ליה לכהן להלוץ‬ ‫ל ה ושדיא‪ ,‬ומקשי הלמודא איהנורי איהנר‬ ‫איהנורי איחנר‪ ,‬וכי בשביל זאח‬ ‫היבמה‬ ‫א״כ‬ ‫מצינו‬ ‫הוטא‬ ‫נשכר‪ .‬והכי‬ ‫פירושו‬ ‫שחטאה שקידשה עצמה ואשרה עצמה על‬ ‫הכהן חהיה נשכרח שנכוף אח הכהן לחלוץ‬ ‫כדי להתירה‬ ‫לו‪ ,‬אלא ודאי אם יהיה‬ ‫יבמה כהן לא נכוף אה הכהן לחלוץ א ל א מבקש־ן ממנו כמו שסצ־נו בשילה־ סרק‬ ‫ביה ש מ א י ל ( שיש שכוםין ויש שמבקשי;‬ ‫הינ מבקשין ממנו לחלוץ אש ירצה‪ ,‬ואז‬ ‫ל א קרען לשני חוטא נשכר שכעבור חטאו אינו נשכר י ל ל ‪.‬‬ ‫כונסה בכך הואיל וזה רוצה‪,‬‬ ‫רב אשי הינ ה ש ח א‬ ‫דבלא חטאו נמ־ היה‬ ‫ואם לא ירצה לא יחלוץ והשני לא יכניס‪ .‬אלא אמר‬ ‫דאיהמר הלכהא כשמואל אס היה יבמה ישראל נותן השני נט‬ ‫וסוחדח ליבם‪ ,‬אע״נ דאיכא למיחש שמא יאמיו הלץ וקידש זה וחזר ונירשה ונמצא‬ ‫אידך סחזיר נרושחיח(‪ ,‬ואנן קי״ל כיון שלא בנה שוב לא יבנה והוא בכרתו(‪ ,‬אעפ״‪:‬‬ ‫הוחרד‪ .‬לו ולא חיישינן בהבי‪ ,‬א ל א הוחרד‪ ,‬לו ליבם לכנוס וישאנה אם ירצה‪,‬‬ ‫אט חיה ־בם רוצה לחלוץ לא קנם־נן‬ ‫ליה לשני המקדש למ־תב ניטא‬ ‫אבל‬ ‫ראם איתא‬ ‫דקנטינן ליה הוה לן למימרז( דמוציא בנט וייא כדקאמר נותן לה נט‪ ,‬כדאשיחן נכי‬ ‫סעוברהלז( ושאר קנס‪ ,‬ועוד לדידה נמ׳ הוה לן למיקנש ולומר תצא מזה ומזה יאמאי‬ ‫קנטינן ליה לדידיה טפי‬ ‫מדידה כמו שמצינו נב־ שאר דברים הצא מזה ומזה‪ .‬ועוד‬ ‫מרישא כי מהדד לאו אקנסא‬ ‫קא‬ ‫מהדר‬ ‫דקאמר אם‬ ‫היה‬ ‫יבמה כהן חולץ ושריא‬ ‫עד סוך הענין חסל נכ״י םל״ל‪ .‬ועיין על הענין הזה עוד בי״ן פ אעיפ ונערדכ־ פ״ק‬ ‫ת( נכ״י שד״ל בתוך מעי במקום נלני והמלות יתד נא תמוני חסיות •‬ ‫דםנת‪.‬‬ ‫שימן שי‪ .‬א( השאלה והחשובה כני הונאה בספי הישר על יבמות בדפים דך ז ע״נ סימן‬ ‫כ״נ‪ .‬ועוד נתוס׳ ינמות דך צ״ב ע״נ ד״ה נותן ונייטב״א ונמררכ׳ שם ועיין‬ ‫נ( ‪:‬״‪.‬״ן ‪ c\1‬פ׳ ע׳׳א‪.‬‬ ‫בתשובות מיימוני לה' אישות שיי ל״ז ומוי וב״י אה״ע סי' קי‪ .‬ע‪.‬‬ ‫ה( כן היא נכ״י ונס נדפוס• יציע‬ ‫ד( שם דך קי״א עינ‪.‬‬ ‫נ( יבמות דך צ״נ ע״נ‬ ‫מאי מחזיל ‪:‬משתו איכא תכא‪ ,‬חלוצתו הוה ליה למימר? ועיין נהעיה הנאה‪ .‬ו( מכאן‬ ‫לאיה לדעת מהלש״ל גינרן דך פ׳ ע״נ על לם״י ל״ת זיני לחלונה שנשאת אסולה ליבם‬ ‫מטעם אשת אח‪ .‬ועיין נמהלש״א שם‪ .‬ונזה יש לישנ תמיהתי נהעלה ה ‪ ,‬דלכך נקנו נלושתי‬ ‫משוס דע״י הנשואין והנילושין חלוצתו נפלה לפני הינס נאישוי אשת אח שהוא בכית‬ ‫ח( יבמות דך ליה ע״ב‪ .‬ט( ניטין דך פ׳ ע״א‪ .‬י( ינמות‬ ‫ז( כלומל במימלא דלנ אשי‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סיסן ם‬ ‫ליה א ל א ודאי לית הבא קנסא א ל א כפייה כדסרישית‪ .‬ולא מנינו קנס בשומרת יבם‬ ‫א ל א כ ש נ ש א ה ונמצאו הצרוה‬ ‫אילוניה‬ ‫העריות‬ ‫רמיהלפא באשה ש ה ל ך בעלה וכו׳‬ ‫ומשנהנו רהאשה‬ ‫כדאיהא בנימין בהזורקס(‪ ,‬אבל בזינהה וכיש נהקדשה ליכא קנם‪.‬‬ ‫רבה י( האשד‪ ,‬ש ה ל ך בנה ובעלה למדינת הים ואמרו לה מה בנך ואה״כ מה בעלך‬ ‫ואמרו ל ה וכו׳ וקהני הצא ולא קהני הצא מזה ומזה‪ ,‬האי בערים ראנוםה היא וקהנ׳‬ ‫הצא ב ל א נט רהא ר׳ עקיבא דאסר אין קידושין‬ ‫בנמראיא(‪,‬‬ ‫הוססין וכוי כראסרינן‬ ‫אבל האי דניטין לאו אנוסה ראיבעי ל ה לאמהונ׳ אם תהיה צרתה אילוניה אם לאו‬ ‫כדאמרינן בהאשד‪ ,‬רבהינ(‪ ,‬מאי הוד‪ ,‬ליד‪ ,‬לםיעבר‪ ,‬איבעי ל ה לאמהונ׳ נבי הכונס את‬ ‫יבמתו והלכה ל ה צרתה וכוי‪.‬‬ ‫התם‪,‬‬ ‫להכי קנםינן ל ה‬ ‫בשום‬ ‫אכל‬ ‫מקום יותר‬ ‫לא‬ ‫ניקנוס אלא בשנישאת צרת ערוד‪ ,‬ונמצאת אילונית כראמרינן מעסא משום דמיתלסא‪.‬‬ ‫ונישאה נסי והיא יודעה וראי שהיא זקוקה ל א קנסינן דהיינו דנתה ראסרינן בנימין‬ ‫ד ל א קנסינן‪ .‬ופי׳ ד״ה והלכות נדולוהינ( שספרשין בנהקרשה לשוק בהאי דנוהן ל ה‬ ‫שני נם והותרה לו ש ל א יהא הוטא נשכר‪ ,‬ואסורה לו עולמיה והלכות נרולוה שפירש‬ ‫ברה ליכא קנסא‪.‬‬ ‫לסי סירושם יש קנם בשומרת יבם שנתקדשה לשוק יל(‪ ,‬לא יטה‬ ‫כיוונו דהא קנס דנישאה צרה ערוד‪ ,‬ונמצאה‬ ‫איילוניה‬ ‫בץ ברה בין לא‬ ‫ברח דלא‬ ‫אסרינן בברה ל א קנסינן א ל א בנתקרשה בתוך ש ל ש ה סו(‪ ,‬דהיכא ראיהםר איהמר והיכא‬ ‫ד ל א איהמר לא איהמר‪ .‬רהא בהאשה ש ה ל ך בעלה למרינה הים קנסינן ולא מצעו חילוק‬ ‫בץ ברה ל ל א ברה א ל א במקומו נבי נהקרשה בהוך ש ל ש ה הרשים‪ ,‬והכי נמ׳ אמרינן‬ ‫נבי קנסוה רפסחים בשילהי כל‬ ‫שעיינת(‬ ‫עברה ולשה מאי‬ ‫וכו׳ ואומר ההם היכא‬ ‫דאיהמר איהמר וכוי‪ .‬והלכות נדולוה דמפרשי דמפלנינן בין ברה ל ל א ברה בין שיש‬ ‫בנים לאין בנים‪ ,‬מחוטרא רנסשייהו‪,‬‬ ‫דםרמו לאיסור יכטה‬ ‫דלא נרעה מקידש בחוך ש ל ש ח ולהבי הלו‬ ‫ליה היתרא‬ ‫שנתקדשה‪,‬‬ ‫בברה‪.‬‬ ‫דסבירא להו‬ ‫וההיא דםסלני בין‬ ‫בנים ל ל א בנים רטרטי להו להנטען על א ש ה איש ‪ ,(p‬ובי ההם מפלינ כץ בנים ל ל א‬ ‫בנים הינ‬ ‫דכא‪.‬‬ ‫והאי‬ ‫דשני נותן ל ה נט והותרה לו ל א סיירי אלא בארוסין‪,‬‬ ‫דאי‬ ‫בנשואין היכא קאמר ברישא ה ש ה א ראיהמר ה ל כ ה א כשמואל‪ ,‬אטילו לא איהסר נסי‬ ‫א ל א כרב אם היד‪ ,‬יבמה כהן חולץ לה ואינו מיבם דהא זינתה כשניסת וזונה אסורה‬ ‫לכהן ואע״נ רםוהרת לישראל ולא ברב‬ ‫המנונא‪,‬‬ ‫מים זונח היא ואסורה לכהן‬ ‫דהא‬ ‫נבעלה ל פ ס ו ל לה כראמרינן באלמנה לכהן נרול בן השע שנים ויום אהר נר עמוני‬ ‫ומצרי וכוי‪ ,‬א ל א ודאי‬ ‫מיידי‬ ‫והוחדר‪ ,‬לו‪ ,‬דאי בנשואין‬ ‫בארוםין‪.‬‬ ‫איירי‬ ‫היאך‬ ‫ואץ להוכיח מ ס ה שאטר נותן‬ ‫לה נט שני‬ ‫הוהרה לו ד ח א יבטח שזינחח אסורה‬ ‫ליבמ‬ ‫כרב המנונאיל!( וליה ליה דרב המנונא‪ .‬ורבינו ש ל מ ה זצ״ל פירש כן דהא ה ל כ ח א כ ן‬ ‫דלא קיימא לן כוותיה‪ .‬א ל א וראי אם יש להוכיה‪ ,‬ממה שפירשה׳ יש להוכיח דלא‬ ‫מיידי בנשואין‪.‬‬ ‫ותו לא סירי‪:‬‬ ‫דף צ״נ ע׳״א‪ .‬יא( סס‪ .‬ינ( שם דף ציא ע״נ‪ .‬ינ( כהלכות נ דולות דפוס ווארשא דף‬ ‫‪ w‬עינ נשם כאין ובדפוס הילדעסהיימעד צד ‪ 285‬נשם י נ מי יהודאי נאון והובא נרי״ף‬ ‫ויא״ש ביבמות שם‪ .‬יד( הלשון מנומנם‪ .‬ולפי דעתי צ״ל ואסויה לו עולמית‪ .‬לפי פייושס‬ ‫יש קנס נםומית ינס שנתקדשה לשוק‪ ,‬והלכות גדולות שפייש נ י ח ליכא קנסא לא יפה כיוונו‬ ‫וכוי‪ .‬כלומד ובהלכות נדולות מוסיף עוד על פי׳ ייח דניח ליכא קנסא‪ .‬אכן לא מצאתי‬ ‫נה׳ינ נשני הדפוסים הדנייס האלה• טו( ינמות דף ל״ז ע״א‪ .‬עז( פסחים דף מ״נ ע״א‪.‬‬ ‫יז( יבמות דף כ״ד ע״נ‪ .‬יח( כלומד מהא דהותיה לינס אחי נטו של שני ליכא להוכיח‬ ‫דנאייוסין איירי‪ ,‬דאי ננםואין הלא היתה אסויה לינס מדינ המנונא‪ ,‬דאין זה דאית דאיכא‬ ‫למימי דינ אשי לית ליה דינ המנונא‪ ,‬דהא נאמת ים״י פייש כן דבנשואץ איייי ולא תיקשי‬ ‫לית‪ ,‬דלית הלכתא כינ המנונא כדאמיי מעינא סוטה רף י׳ה ע״ב‪:‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן םא‬ ‫‪137‬‬ ‫ם־טן פ״א‪ .‬תשובה אחרתאי‪.‬‬ ‫)בענין הזקה הבתים אי געי עדות ג׳‬ ‫דין חזקת הכחיש שהחזיק‬ ‫על‬ ‫שניט‬ ‫יצו‪6‬ין יום ו־יילה(‪.‬‬ ‫שנים‬ ‫ש מ ע ו ן ככה ס ת נ ה ככית אביו וכלא מ ח א ה נ׳‬ ‫רצוסות יום ולילה‪ .‬וכן ה ש י ב ‪ :‬קשו; שהכיל‪ (3‬דברים ש ב ל ב ג ( על םחרין ה ש ס ו ע ה‬ ‫א ש ר ע ל שיה דנים רבות׳‬ ‫וזה ככה‪.‬‬ ‫ומעלה‬ ‫כין לפיהם בין לסי רבותיהם א ש ר ה ר ש ו וכבשו לה בכה‬ ‫אך לשי ש ט ת ׳ אשיבם ולס׳‬ ‫נרםת‬ ‫ש ל מלכותנו ולפי נרסת רב האי‪.‬‬ ‫הספרים‬ ‫קדמונים סבני שלשיש ש נ ה‬ ‫ואת הנערים יידעתי^!‬ ‫והביאוה ל י ה ( כך‬ ‫מ פ ו ר ש ת מקודם מ ע ש ה ‪ .‬ו ל ע ש ו ת םנ־נרון לא־גרון בדקת־ בשערי רב הא־ כ ש ע ר ס׳ ו(‬ ‫ומודה רבא ברוכלין דאע״נ ד ל א טעי;‬ ‫ליד‪,‬‬ ‫טענינן‬ ‫ל א שכ־תי‬ ‫אנן דרוכלין ב י מ פ א‬ ‫ב ל י ל א שכיה־ ואינן צריכין א ל א לעדות לילות‪ .‬והצעה ש ל ש מ ו ע ה כך היאז! ד א מ ר‬ ‫רב הונא ש ל ש שנים שאמרו ש א כ ל ן רצופות א מ ר רב ח מ א ומודה רב הונא באתר־‬ ‫דמוברי באני‬ ‫מפוזרות‬ ‫ד ב ש ש שנים‬ ‫הוו חזקה‪ ,‬ד פ ־ ז ו ק כמו שב־ע־תח(‬ ‫אע״נ דבנ־‬ ‫ט י ע ב ד נינהו א ל א א פ ק ע ת א ד מ ל כ א ‪] ,‬ואע״נ ד א י כ א ד ל א מוביר[ט(‪ .‬ד ל א מצי ל מ י ט ר ח‬ ‫לנטורא‬ ‫ה י א בכולא ב א נ א ]אינ אמר בהכ׳ ניהא ל׳ ד ע ב ד א טסי[ ט(‪ .‬והני ו ד י ט ע מ י‬ ‫איהנהו‪ .‬ו ה כ א הוד‪ ,‬ליה ל מ י מ ר י ( ומודה רב הונא בהנותא דמהוזא דביומ׳ ע ב ד י ו ב ל י ל א‬ ‫ל א עבד־‪.‬‬ ‫והא ד ל א קאמר ל־ה משום דאכת־ לא‬ ‫סלקי‬ ‫ש מ ע ת ת א רבתי‪.‬‬ ‫וכן נמ־‬ ‫מוד־ם הכס־ם לרי ־הודה נב־ היה נד־ כשות ליה זנו׳יא(‪ ,‬ד ל א קאטר עד דמס־ק למילתיה‪.‬‬ ‫חנן חזקת הבתים והא בתים ביממא •דעי בלילא‬ ‫מפוזרות דהיינו ש ש ‪,‬‬ ‫ל א •דע־ ומסתמא‬ ‫אעינ ד ל א מצינן למימר א פ ק ע ת א‬ ‫תזקתן נ׳ שנ־ם‬ ‫ד מ ל כ א ו ט ע מ א ד ל א סצינא‬ ‫ד א י נ ט ר ו ט ע ט א ד ה כ א ע ב ד א טפי‪ ,‬א ל א ד ל א א ש ב ה סהדי א ל א ביממא והוי כמו חיכי‬ ‫ד ל א מוכרי באני וקשיא לרב ה ו נ א ‪ .‬אמר א ב ״ מאן ססהיד אבת• ש־בבי ורצופין הוי‬ ‫ח ד א אמר םהדותא דרצופין איכא מ ו ב א ‪ .‬ונם י ב א ם״ל כ ד מ ס ר ש מר זוטרא וכדפריש‬ ‫אביי‪ ,‬ד ה א תזקת הבתים דומיא לקרקעות שרואי; עדים את המחזיק יוצא ונכנס מכנים‬ ‫טירות ומוציא טירות מכניס פועלים ומוציא ולא כל ש ע ת א ושעתא‪ ,‬דאטו ככיפה הלו‬ ‫ליה ה א ניימי בע־דנא ר נ ״ מ ׳ אינשי ועיילי בעידנא דעיילי א״נש•‬ ‫כהירוצו להוציא ה מ ק ש ה‬ ‫רצוטין יותר מחזקת קרקעות‪,‬‬ ‫להוסיף ע ל דבריו‬ ‫ולתרץ‬ ‫א ל א דכא התמיר יב(‬ ‫מדעתו ולומר שאם־לו לכל שעד‪ ,‬ו ש ע ה ־כול ל מ צ א עדות‬ ‫ולא לתלוק על‬ ‫תירוצא מ ע ל י א‬ ‫אב״‬ ‫ולא‬ ‫בא‬ ‫דמודה‬ ‫פ ל י נ אדאביי‪,‬‬ ‫הוא בתירוצו‬ ‫אלא‬ ‫כדסרישית בנדריםינ(‬ ‫סימן םיא‪ .‬א( לא נודע שם השואל ולפי הניאה מהשונה לא אחד היה ני אם ל‪3‬יס‪.‬‬ ‫וננל רומז על תתשינה הזאת הלנ נעל הטיטול נספלו שעל ראשון אות מ ס‬ ‫ענין מחאה וכן לשונו‪ :‬ועל ידי היה מעשה נמקוס של נן ה מ ס ת נאדס שהחזיק נו נמה‬ ‫שנים ולא יצא מחזקתו ונאו עדים ואמרו דכל שנה יצא למערפה שלו פעמים נשנה וחנרו‬ ‫עלי לנותי ואהלו אינה חזקה ללא לצופין נכהו ותתרסתי מ נ ד ן ונוי ושאלתי את פי רנינו‬ ‫נ( אולי צ׳ל מהנין‪ .‬י( נלומל שנא‬ ‫יעקב והודה לדגלי ונוי ‪ . .‬כמו שבתונ בתשובה‪.‬‬ ‫ד( שמואל א כ״א‪ ,‬גי‪ .‬ת( נלומר םחפשו נספרים והביאו לו‬ ‫פירשו את דבריהם כראוי‪.‬‬ ‫ו( כלומי שכן היא הנירסא בפעלי רנ האי וצפי‬ ‫שכן היא הגירסא בכל ספרים קדמונים‬ ‫דעתי צ״ל שנורס‪ .‬ז( נ נ כיט ע־א‪ .‬ועיד עיין נספר הישר על נ״נ בדפוס דך נ' סימן‬ ‫תל״נ תל״ג‪ .‬ח( ביב דך ליו ע״א ועיין בתים• שם דיה תינ‪ .‬ומדנרי רנינו כאן משמע‬ ‫דהא דפסיק אנלה שביעית הוי חזקה היינו דלא יפסיק אנל עכ״פ אינו עולה למנין שני‬ ‫חזקה‪ .‬ועיין נרמנ״ס פי״נ מהי טוען ונטען הי״נ והשגת הראב״ד כס‪ .‬ט ( המלות בהסגר‬ ‫הסרות ננ״י ודפוס והס מתיקון ראז״ס עיפ השים‪ .‬י( נלומר לפי נרסת הספרים ורנינו‬ ‫שאין נורסין נדנרי מר זוערא מודה רנ הונא אלא מודה רנא א״נ היה לו לומר ומודה רנ‬ ‫הונא נחנותא דמחוזא קודם לכן‪ .‬ועיין נ ־ נ ב״ע ע י נ סיס׳ דיה ומודה‪ .‬יא( נ״ק דך ס יא‬ ‫ינ( נדרים דך נ י נ‬ ‫יב( נ ן הוא ננ־י ודפוס וצ״ל לדעתי תתנוץ נמקוס הממיר‪.‬‬ ‫עינ‪.‬‬ ‫תשומת ר״ת סימן םא‬ ‫‪138‬‬ ‫נכי הרוצה ש ל א יתקיימו נדריו ורבינו‬ ‫גגי ר נ יהודה בבנישחא ר ש ף‬ ‫האי כנדה יל(‬ ‫איתוב בנהרדעא אמר מר ווטרא אי מעין ואמר ליתי מהדי‬ ‫ת ל ת שנין ביממא‬ ‫ובלילא‬ ‫מענתיה‬ ‫מענה‪.‬‬ ‫ואסהידו בי רדירנא ביה‬ ‫פי׳ מר זוטרא ה ב ת ש ל רב אשי‬ ‫היה‬ ‫בדאמרינן מרימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לביםתא למרי בר איסק כבבא מציעאסו(‪.‬‬ ‫אי מעין המהדק ואמר יבאו עדים שאינמ‬ ‫וקאמר אליבא דרבא וביש אליבא דאביי‬ ‫בקיאץ כמו שיבבי ולא כמו אונרין שיאמרו שראינו יוצא ונכנס בין בימימ בץ בלילות‪,‬‬ ‫מקצת מן הימים ומקצת מן הלילות כמו שפירשתי נכי קרקעות דלאו בביפר‪ .‬תלו ליה‪,‬‬ ‫מענתיה מענה‪ .‬ולא שייך למימר עדותן ערות‪,‬‬ ‫היתד‪ .‬הוקה עדותן עדות‪,‬‬ ‫דלא שייך האי לישנא‬ ‫וםעולם ל א תמצא עדות נרוע‬ ‫שאפילו לא‬ ‫בעדות הזקה‪ ,‬שאץ מעידין‬ ‫בקרקע זו ש ל סלוני היא א ל א ראינו שוד‪ ,‬דר בה נ׳ שנים‪ .‬וסשום האי הזקה מפקינן‬ ‫ועוד לפי שבלשון נח(‬ ‫ליד‪ .‬סתזקת אבהתא‪.‬‬ ‫התהיל‬ ‫אי מעין‬ ‫לפרושי ביה‬ ‫בלשנא‬ ‫אפקיד‪ ,.‬והאי לישנא איצטרך ליה‪ ,‬דכיון דאיכא לאשבוהי סהדותא דשיבבי או דאנרי‬ ‫סיניה ונקימי אנרא ואי לא נקימי ישיב להן סתזיק‪,‬‬ ‫אי מעין[ ח ( ליתי תרי‬ ‫]ודוקא‬ ‫סהדי ומיהו אגן ל א מעגיגן ליה ולא פתהינן פ ה לאלש לאטוקי קרקע סהוקת אבתתא‬ ‫]כסו לקסן בהוקה שאין עסה טענה ל א סוקסיגן ליה בידו[ יל!( עיי מענת אירבס שמראי‬ ‫אי לא‬ ‫טעין איהו‪.‬‬ ‫ליתי שיבבי‬ ‫וכן נטי ל א טענינן ליד‪ .‬למיםר‬ ‫וליסהדי ]או[יט(‬ ‫כהני דאונירו טנאי דכיון דאיהו ידע ולא טעץ לא טעניגן ליה‪ .‬ונט לא שייך הבא‬ ‫] פ ת ה פיך לאלם[ כ(‬ ‫דאין בזה נריעות‬ ‫טהוקת קרקעות‪.‬‬ ‫הזקת בתיט‬ ‫_ וטודה רבא‬ ‫ברוכלין המהדרין אע״נ ד ל א טעין טעגינן ליה‪ ,‬טי׳ דאעינ דלא טעץ בין ביטטא בין‬ ‫בליליא רהא בליליא שכיהי ביטטא ל א שביהי טעגיגן ליה וכנון זה פ ת ה טיך לאלט‪,‬‬ ‫דאםילו עיי שיבב־ אינן סוברין לברר הוקתן דביממא ל א ידעי‪ ,‬ונודיעט אנו אש עיי‬ ‫ש יבבי יכולין לברר הזקת לילות די‬ ‫להן דהוי ליה‬ ‫במו קרקע שקוצרין ומניהין עד‬ ‫שעת ההריש‪ ,‬אטילו עדים עיי אונרין מיניה די כיון שע׳ט תקנת עזרא מהדרין טעגינן‬ ‫להו‪ .‬תדע דלא נקיט הטר נטל וששן והוד‪ ,‬הוקתן ] ש ל בחים[כא( נ• שגיט רצוטות דכיון‬ ‫רבני טיעבד נינהו בין ביממא בין בלילא‬ ‫לא בעינן ש ש‬ ‫םטוזרות‪ .‬וטודה רב הונא‬ ‫בחנותא דטהוזא דכיון ד ל א בני מיעבד נ י נ ת בימטא ולילא דהזקתן טטוזרות ובעי ש ש‬ ‫שנים דלילותא דידהו הוי נ ט ו אםקעתא דטלבא‪.‬‬ ‫טעמי איבא בתלמודא‬ ‫כי הנך דלא מציגא‬ ‫ולא‬ ‫דאיגטיר‬ ‫דתרוייהו איתנהו ובהד שני אי איתא אעינ רליתא לאידך‬ ‫טצינא‬ ‫דאינטר דלעיל ובמה‬ ‫והכי גיתא לי דעבדא טטיכב(‬ ‫ואני בקי בהותטיט באנרתכנ(‬ ‫כי יש בהם מפולפלים ומתוך פ ל פ ו ל ם שינו טי׳ רבותינו שאט ידקדקו ה ל כ ה כטירושם‬ ‫לא יתכוונו דבריהם ומתוך פ ל פ ו ל הוקשו ואס יוט־פו ל פ ל פ ל יסצאו תשובות הבילות‬ ‫חבילות על הכל‪ ,‬ו ל כ ל ת אית להו םירכא בר טהאי אעינ דליכא סילטליןכד(‪ .‬ורנליס‬ ‫עינ ועיין סוסי ישנים שס ד״ה רנא אמר‪ .‬יד( נדח דך י״ג עיא ומיין חשובות חגאוניס‬ ‫שערי תשונה סימן ע״א‪ .‬סו( ב״מ דך ‪ y o‬עינ‪ .‬נח( לפי שבלשון תיקון ראז״ס במקום‬ ‫דאי בלשון נכ״י ודפוס‪ .‬יז( המלות נהסגר ע״פ תיקון ראז״ס‪ .‬ית( תיקון ראזיס ועיין‬ ‫ביב ד ך מ״א‪ .‬יט( היקון ראז״ס• כ( גס זה כן• כא( גז״כ‪ .‬כב( תרי מעמי נש״ס שס‪.‬‬ ‫כג( בלומר נאנרת השאלה אשר עליה משינ רנינו ולפי הנראה היה ר׳ משלם נן נתן ממלון‬ ‫בחותמיס‪ ,‬כי כן כתב עליו כמה פעמים כמעט אות נאות לעיל‪ .‬כד( נ״ל שרווח נזה על מנילה‬ ‫דף ז׳ נדא דקאמר ה ס ס לכולהו אית להו פירכא בר מדשמואל ועלה קאמר רבינא היינו דאמרי‬ ‫אינשי טנא תדא פילפלא תי־יפתא מלני מלא קרי‪ .‬ונענותנוהו רוצה רנ־נו לומר שנס כאן‬ ‫לכולתו אית להו פירכא נר מתאי דרנינו אע״ג דליכא פלפלא חריפתא ואולי צריך להיות‬ ‫פילפלא במקום פילפלין‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן םא םב‬ ‫לדבר שקודם‬ ‫םעשה‬ ‫אמרתיה‪,‬‬ ‫‪139‬‬ ‫כי לרואים אנרת זאת הראיתי סהרון שהוסיפו לפני‬ ‫ולא התבדו השערים בהם ו ע ל םניהם ל א אכזב‪ .‬וסאן ת ר י ס טורה סר זוטרא ס ש ת ב ש‬ ‫ו ל א שייך טודה רבא באי מעין א ל א בטאי דאנן טענינן ליה וטטעטינן נטי יטים‪ .‬ולא‬ ‫טורה רב הונא א ל א‬ ‫וםקרב להו‪.‬‬ ‫בטסוזרו!‪ /‬ואם הסברות רתוקות שבקור‪ ,‬לתלטודא דאיהו דהיק‬ ‫ואז תמצא‬ ‫הזקת הבתים‬ ‫הקי־קעות והבורות והשיהין‬ ‫ברוב‬ ‫והמערות‬ ‫עניניט ובי אורהא‬ ‫ובית הבדים ד ל א כ ל‬ ‫דטילתא כמו תזקת‬ ‫שעתא‬ ‫עייל לבי‬ ‫רטא‬ ‫ומנירסת רבינו האי דנריס וטורד‪ ,‬רבא שטעינן דרבא טורה לאביי וטד זוטרא אליבא‬ ‫דרבא א ס ר וכן ברוב םסרים‪ .‬ואם יש לשמעון הזקה שיבבי הזקתו חוקה אי נמי סהדי‬ ‫דאנרי מיניה כדסרישית‪:‬‬ ‫סימן ם״ב‪ .‬תשובה אחרת‪.‬‬ ‫)בענין ערב שלא בשעת םתן םעות ושחקמם ופרע(‪.‬‬ ‫ואני‬ ‫ש ל ש ת ההיצים צדה‬ ‫אורה א(•‬ ‫כאשר‬ ‫התהילו מקטניסב( טן הצד נ(‪.‬‬ ‫ברוב‬ ‫ענותם ש ל ה ו ל ( אלי על שתובע ראובן משמעון מ׳ דינרים שפרע ללוי בשביל‬ ‫ערבות שהכניסו שטעון‪ ,‬ושטעון טשיב שסטומי מילי הוה‪ .‬ונראה מתוך דבריו שרוצה‬ ‫שמעון לטעון ש ל א היה קניןח(‪ ,‬אסנם אין צריכין קנין אם משרד‪ ,‬היה דהוד‪ ,‬כשעת‬ ‫טתן טעות הואיל וההדר לו לוי ש ט ר ט׳ ליטריןי( על יד ערבות ראובן‪ .‬ואם משום‬ ‫שטשרה צריכה קנין‪ ,‬טיט אטילו ל א הקנה ובטלה סשרה‪ ,‬כשיעור ט׳ דינרין ל א נטטר‬ ‫שמעון טתביעת לוי דהא אישתבועיז(‬ ‫בעי ליד‪ ,‬ללוי‬ ‫קנין נטור יש שהרי ק ב ל ראובן ח(‪ .‬וטח שאמר‬ ‫ולנכי ט׳ ד־נרין עדיף ]רהא[‬ ‫בלעיז ליקה ביד טרנדרא אנמייןט(‪,‬‬ ‫זהו לשון טעריב דלשון ערבוח אינו םהנך דנאטרין בלשון‬ ‫ה ק ד ש א ל א בכל לשון‪.‬‬ ‫ואיני רואה ב כ ל דבר־ שטעון שטען על הקנ־ן ולא מערער ע ל ה פ ש ר ה א ל א שטוען‬ ‫ש ל א ח ר ההתראה אטר לו להתערב ואינו כופר ש ל א היה מחמח פשרה‪ ,‬וטחוך שחיקחו‬ ‫דוטה ש ם ח מ ח פ ש ר ה היה‪ ,‬אך ל א במקום הב־ד א ל א מדוחק החחראה‪ .‬ואיכ ט ה בכך‬ ‫דמימ מהמת פ ש ר ת הדין היה‪ .‬ונהי ש י ש עדיין בידו ש ל לוי אונוחיו ונחוחיו‪,‬‬ ‫המי רינרין פיהת טשור וקנוי ופטור שטעון טתביעת‬ ‫כננד‬ ‫השטר בשוד‪ ,‬מ׳ דינרין ש ק ב ל‬ ‫לוי טן הערב‪ .‬וטה שהקדים ראובן לפרוע טרם יתבענו לוי לשמעון לביד כדאמרינן‬ ‫יפרע מן הלוה תהילה נם בזה ל א‬ ‫ויעטידנו בדין להשיב ל ו טה ש ק ב ל‬ ‫הפסיד ראובן א ל א ילך לו שטעון אצל‬ ‫סראובן‪.‬‬ ‫דאעיג‬ ‫לוי‬ ‫דסליקו למאן דאהתיה לסלוד‪,‬‬ ‫לנכסי רערב מקסיה דליתבעינהו ללוד‪ ,‬י( מטעס דנתבעין סן הלוה תהילה ונכסיו הם‬ ‫ערבים בו‪ ,‬ט״מ הוזר ופרעם הלוה א ל א שאותה שומא הדרה ואפילו מכרה‪ .‬ואין כאן‬ ‫סלוקי דינא‪,‬‬ ‫ואט־לו לסאן ד ס ס ר ש‬ ‫םלוקי‬ ‫דינא‪,‬‬ ‫םלוקי‬ ‫דינא איכא אםםודה ערבא‬ ‫ס־סן סיב‪ .‬א( סמואל א' כ׳ כי‪ .‬ונ׳יל סכונת רנינו בכאן אויה נלסון הוראח ושלשת חחציס‬ ‫ה ס שלשה דיינים שהעריכו באלתס אל מ י נ ו ‪ .‬נ ( מקנונים תיקון ראזי־ס במקום‬ ‫מישנס בב״י ודפוס‪ .‬ג( עיין סנהדרין דך ל״נ ע»א‪ .‬ד( ברוב ענותס שלחו ת־קון ראז־ס‬ ‫נמקוס בדוס עטותס נכ״י ודפוס‪ .‬ה( עיין ניב דף קעיג עיב סיסי מ ה חסודי‪ .‬ו( ליערין‬ ‫הן יותר מדינרין ואולי צ״ל דינרין‪ ,‬ואפשר שזאת היסה הפשרה‪ ,‬שהשינ לו שטר על מ' ליטמן‬ ‫תחת ת ע מ ו ת על מ׳ דינרין ז( כן הוא בדפוס אבל בכ׳׳י אשתרנלי‪ .‬ח( כן הוא בכ••‬ ‫ונס בדפוס וציע מה קבל ראובן ? ואפסר שכונתו על תשער שקבל ראובן על יד ערנותו בעד‬ ‫שמעץ‪ .‬ואולי צ״ל שמעון וכונתו על אותו השער שקבל כדלעיל ט( סרנדרא אנמיין = ‪prendre‬‬ ‫‪ ,en main‬שזהו לשון ליקח ביד‪ .‬י( ביב דף קע״ד ע״א‪ .‬יא( ועיין ברמב״ס ה׳ מלות וליה‬ ‫פכ׳׳ו היו ותשנת תראב״ד שם כי נחלקו בזת ועיין בהרב המגיד שס ובטור ח״מ סימן ק׳׳ל‪.‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סיםן ‪20‬‬ ‫‪142‬‬ ‫ג‪,‬‬ ‫]והא[‬ ‫)גענין א י ל ר מ ת ( ‪.‬‬ ‫רמיבעיא ]לך[ בריש אותו ואת בנו ל א פריך נבי או לרבות א ת הכלאים א(‬ ‫ואו לרבות או ל מ ע ט הוא ובמרובה נ ( פריך ליה‪ ,‬ל א קשיא דםאי ר ל א שריש‬ ‫הכא פר יש התם‪ ,‬וכן כדוב סקוסוח בתלםוד‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫וששאלת‬ ‫)געגין ימיים מ ד ע ת י ס ש ס ע ( ‪.‬‬ ‫בהזרוע והלתייםא( דנרסי׳ תני תנא ישלם ואת אמרת מדת הסירות ש ט‬ ‫כאן‪ ,‬וקשיא ל ך רכריש בבא ק מ א נ (‬ ‫כתיב ישולם‪ . .‬יבולני‬ ‫לשנויי לך שכן א ט‬ ‫אסרינן ישלם מדעתו ס ש ס ע דסי‬ ‫נורסין תנא תני ישלם דברי ר׳ אליעזר‬ ‫וסכלל דרבנן שברי ל א ישלם ואת אסרת ס ר ת חסידות שנו כאן‪ ,‬ראי א ס ר ת הכי תיכי‬ ‫טציח לטיטר דרבנן א ט ר ח חסידות סליני‪ .‬ועוד סריוקא ר ד אליעזר ל א תטרוך א ל א‬ ‫טעיקר טילחייהו דרבנן ראטרי עני היה וכוי‪.‬‬ ‫טשטע‪ .‬א ל א שינוייא רחיקא‬ ‫ל א טשנינא לך‪.‬‬ ‫טעטא דעני היה וכו׳ דהא ודאי דיגא‬ ‫וכי‬ ‫הך טילחא השבינן ל ה‬ ‫טעותא‬ ‫לדטויינד‪ ,1‬דישלט רחכא חייב חשלוטין וישלט דבבא קטא נטי חייב חשלומץ‪ ,‬א ל א‬ ‫אף ב ל א כיד ס ש ס ע שישלם טיטב חחוב חטוטל עליו וליחא לשנויא דשני רבה ג(‬ ‫םדעחו בלא‬ ‫ביד סובין‪ ,‬בעיכ עיי ביר טיטב‪,‬‬ ‫וליחא‬ ‫דישלט ס ש ס ע‬ ‫אפילו סדעחו‬ ‫ישלט חוב חטוטל עליו וישלט מיטב ל(‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫)גענין פ י ט ג אין ם י ד י אוורינא לא(‪.‬‬ ‫ש א ל ח על הא דאביי כחחילח‬ ‫ביקא(‬ ‫רמי ליה אביי לדבר‪ .‬טיטב אין מידי‬ ‫אהרינא ל א וקשיא ל ך הא דאביי נושא ב ה מ נ ס צאן לדיר ‪ (3‬מוקי ליד‪ .‬לקרא‬ ‫אליבא דר׳ ישסעאל ד א כ ל ה הזיז להיות ניחן כסשוייר‪ ,‬שזו אינה קושיא‪ ,‬דאכיי סבר‬ ‫בכולא תלטודא דאית לנזיקין בעידית‪] .‬וכן[ טשניות ונמרות כטה וכן ר׳ יוסי הגלילי‬ ‫ו ט ע רטיטב טובא כתיבי‪.‬‬ ‫והלכה כר׳ עקיבא וטתניתין דהניזקץ שטין לתן בעידיתג(‬ ‫מוקי בעידית רמדק רתניא הכי כ ד עקיבא‪ .‬ומילתא דר׳ ישמעאל מ פ ר ש ל ה ל נ י ת ן‬ ‫בהכונם‪.‬‬ ‫א ב ל עדיפא מינה‬ ‫היה ל ך ל א ק ש ד י מדאביי נוטא‬ ‫בריש הניזקין שמץ להן בעירית‬ ‫התם בריש‬ ‫פרקא א מ ר אביי ל ד ישמעאל‬ ‫בסשוייר שבו כדאיחא‬ ‫מפרש‬ ‫דאמר בדאורייתא ברנמק שיימינן קמיל ממני תיקון חעולס בדמזיק שיימינן‪.‬‬ ‫ונהכונס‬ ‫צאן לדיר מוקי ל ד ישמעאל לנידץ במשוייר שבו‪ .‬א ב ל אני מ י ל ל ת ר ץ עלה דהחיא‬ ‫ד ה ט נ ס ‪ ,‬כיון דאיפלני תנאי היכי שיימינן שיטת תתלמוד היא ד ר ישמעאל ס ג ר כר׳‬ ‫יוסי הנלילי דאמר נידון במשוייר שבו‪ ,‬ומ״ס תשלומין םטימב דנמק‪ ,‬ו א ס בא ל ש ל ם‬ ‫קרקע ניתן לפי שווי‬ ‫הסשוייר‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫סדברי ר׳ עקיבא ש ל א פי׳ כ א ם א ל א ת ל ה‬ ‫בעידית רסזיק ל א סצי לסידק כםאץ סכולהו דהכונס סבירא ליה ל(‪ ,‬וםזה השעם אסרינן‬ ‫רלהכי דהיק ר־ י ש ס ע א ל לשנוייא קרא טסשטיה רקרא ד ס ש ס ע דהאיך דקא מ ש ל ם ה(‪,‬‬ ‫נ‪.‬‬ ‫א( סולין דך עיס עינ ומיץ נסוס׳ ז*ס או ללטס‪.‬‬ ‫נ ( ניק דך עח עינ•‬ ‫ד‪ .‬א( חולין לך קיל מ ועיין נסוס׳ שם ט ח שנא סני שהניא שם נ פ ס ל״ס חך שינוייא‬ ‫שאמל עליו ל״ס כאן שהוא שינוייא דמיקא‪ .‬נ ( נ״ק לך ז׳ עיא‪ .‬ועיין סוסי שם דיה‬ ‫ישלם‪ .‬נ( נש״ס שלט לנא ולפי הנלאםכצ״ל‪ .‬ד( ונלאח שלזם טון לש״י ס ס ד״םעלעסו‬ ‫שפילש ללא אסלחוה לצעוק עליו נ ט ל עיייס‪:‬‬ ‫ה‪ .‬א( ט ק לך ד עיא‪ .‬נ ( שם דך ניס גיא ועיייט נסיס׳ דיס ומאי‪ .‬נ( גיפין לך‬ ‫‪ (.‬אמנם נסוסי שם אמלו דאדלנא מלנרי ר׳‬ ‫מיס הינ ועיייש נהוס׳ מ ה אמי אטי‪.‬‬ ‫עקינא נשמע דנסלסי פליט‪ .‬ס ( כלומר כר׳ עקינא‪:‬‬ ‫‪143‬‬ ‫תשובות ר׳ית סימן םג‬ ‫‪,‬‬ ‫דקאםר אהני ניש ואתני קרא סשום דםשמע ליד‪ ,‬תרת ‪ ,‬חדא נדניזק שייס־נן ואידך‬ ‫במשוייר לניזק שיים־גן‪ ,‬דמשוט נזרד‪ ,‬שוד‪ ,‬שלמד מרבותיו ל א נמורד‪ ,‬היא דכל מקוש‬ ‫שאנו אומי־ן נאמרה למעלה ונאמרה למטה אינה נזרה שוד‪ ,‬נמודה א ל א כמו נלמוד‬ ‫‪,‬‬ ‫סתום מן המפורש ועוד רבות בתלמוד‪ .‬דתדע דהרתי שמעת מינה אב ־ לדי ישמעאל‬ ‫דקאמר לא תימא כדרב אידי דאמר כגון‬ ‫שאכלה ערונה בין הערונות וכו׳ ולא אמר‬ ‫לא ת־מא כדרב אחא בר ־עקב דאמר בדניזק ומזיק םלינ׳ דהא אבי׳ ידע לד‪ ,‬כדמוכה‬ ‫נק־ט‬ ‫בריש סרקא דהניזק־ן אלא להכי‬ ‫דרב‬ ‫א־דא‬ ‫דההוא‬ ‫טעמא נמי מצי‬ ‫למהר‬ ‫בשומא דכיצד שמין בהדי סלונתא דעידית דמז־ק וניזק‪ ,‬א ל א דלא אסתברא ליה שומא‬ ‫דקרא דר׳ ישמעאל אלא למשוייר שבו ולא כרב איד־ משום סירכא דהמוציא מחברו‬ ‫דפרבינן עליה דרב אידי ‪. .‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫)בענין תן כזבי(‪.‬‬ ‫ש א ל ת דאטר ר׳ יוחנן בפיק דנ־טיןא( התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים‬ ‫ל א קנה וא״ת משנתנו כל האומר תן כאוסר זכ־ דמי וקשיא לך הא דאמר‬ ‫ריי בשלהי שנים אוחזין ( המנב־ה מציאה לחברו קנה חברו ואיה משנתנו דאמר תגה‬ ‫נ‬ ‫לי ולא אמר זכה לי א ל מ א תן לאו כזכה‪— .‬‬ ‫ש א ל ה זו דומה להאי ד י ש ל ם ל ע י ל ג ן‬ ‫שהיא דרך חיצוגח‪ ,‬דאפילו לא פירש ר׳ יוחנן דומה הוא דהאי לשון זכה‪ .‬והנדכרים‬ ‫יהד יודעים הם אם אומרים סשום זכה‬ ‫אם לאו‪,‬‬ ‫דבעל‬ ‫כורחיך‬ ‫שליח‬ ‫להלכה לא‬ ‫שוויה אי ססילא יזכה בו כרב הונא אי לשין^זכיה כר׳ יוחנן ד(‪ .‬אבל נבי מציאה תנה‬ ‫לי ס ש ם ע כאדם שאומר ל ה ב ת תן לי אותו הפץ‪ ,‬ואפילו אמר זכה לי אם לא יתרצה‬ ‫הםנביה סד‪ ,‬יועיל‪ .‬וראיה לי םםיפא דפרקא דנ־טיןה( האוטר תנו נט לאשתי דההוא‬ ‫ע*כ לאו זכה הוא‪ ,‬א ל א שאין כל‬ ‫הלשונות‬ ‫שוות דיש הן שהוא‬ ‫כלאו ויש לאו‬ ‫שהוא כהן‪ .‬ונירםא ש ל ט ע ו ת כתבת שכתבת תנו ו( דההיא משנה תן נט לזוכה ולזכות‬ ‫ל ה קאסר וסיפא דסירקין תנו נט לשון רכים‪ .‬ולא נרםינן זה רהא תנו לעדים קאמר‬ ‫לכתוב וליתןז(‪.‬‬ ‫_ וה״נ הוה לך לטיםר םרנניתא ודרשת הםטא‪ .‬רהא ר׳ יוחנן אית‬ ‫ליה התוםס לבזףח בטקום שחב לאחרים לא קנה בריש נ־טין ופיק דבבא טציעאח(‬ ‫טטרש טעטא דהטנביה‬ ‫כסקום שהב‬ ‫לאהריט‬ ‫מציאה• ל ה ב ת‬ ‫לא‬ ‫קנה סשום דהוה ל־ד‪ ,‬תוסם לבעל חוב‬ ‫ועלה טלינ ר׳ יוחנן ואטד‬ ‫הטנביה טציאה‬ ‫לחברו קנה חברו‬ ‫נ( נ״מ דך יוד עיא ועיייש‬ ‫ו‪ .‬א( נינוין דך י״א ע־ב ועיי׳ש נחום׳ דיה כל האומר‪.‬‬ ‫כחוס• ד״ה ולא אמר‪ .‬נ( לעיל אוח די‪ .‬וכונחו כי שם וכמו כן כאן רק למראה מין‬ ‫סותליס הדנליס חה לק לרך חיצונה‪ ,‬אמנם אם תעמוד על תוכן הדנר אז תמצא שאין כאן‬ ‫ססילה‪ .‬לאך נלא פילושו של ליי היה נלאה לנו דתאי סן למשנתנו לשין זכה הוא‪.‬‬ ‫ל( לאזיס תיקן נספלו או ממילא וכו׳ או כליי וכוי נמקום אי ‪ . .‬אי נכ״י ולפוס‪ .‬אמנם‬ ‫אין צלץ־ להניה‪ .‬כי כן כונת לנינו כיון שכדעתו של האלון לשחללו א״כ אק סתלי שנולאי‬ ‫ניחא ליח לנעל שיהיה משוסלל נמוקלס האפשל ונע״כ לא יהיה נקשן לו<נל שהוא לוקא שליח‬ ‫לתולכת אס יוכל לזכות לענל ממילא כלנ תונא או ע״י חן כזכי וכליי‪ .‬וכן פילש נימוקי‬ ‫יוסך נכ*מ שס תילוצו של תוס׳ שם ושתונא כניסין שם‪-‬נשס ל״ת לדעת אחלת מקנת אותו‬ ‫ולזה הוסיך נימוקי יוסך לנאל אנן אמדינן לדעתיה‪ ,‬כיון שמגלה דעתו שלוצת לשחלל ענלו‬ ‫ניחא ליה דליקני לית מתשתא ואעינ לאמל תנו כאומל ז ט רמי‪ ,‬אנל הכא מגניה נופיה‬ ‫מימל אמל תנת לי אמל לי ילא נכלתיס על דעת לזכות נה לעצמן אלא על דעת ליסנה לן‬ ‫כמו שאמלת ועכשיו איני מצת ליתן עכ״ל‪ .‬ויסת תלאת שלנלי לית כסוס׳ שם ודנליו נתשונת‬ ‫כאן ללכל אחל נתטנו‪ .‬ה( ניעין לך י״נ עיא‪ .‬ו( כלומל נמשנה ניפץ לך ייא ע*‪ 3‬ועיי׳׳ש‬ ‫שק נילסת סלי״ך שס‪ .‬ז( ועיין על זת עוד תוס׳ נימין לך ייג ע״א דית סאומל וכיב דך‬ ‫קנ״א ע״ב דיה תמ‪ .‬ס( עיין תוס' נימין לך י*א נגיב ל״ת התופס ובימ לך י• ע׳׳א ד״ה‬ ‫‪144‬‬ ‫‪ m‬סימן סג‬ ‫תשובות‬ ‫והיה תופס לכעיה כמקום שחב לאחרים‪.‬‬ ‫וי*ל‬ ‫היבא יאיכא למימי מינו‬ ‫ימבי י״‬ ‫רזכי לנפש־ה זכי נם־ לחבריה אמר־נן חופם לבעיח ואפילו הב לאחרים קנה כמו מלוה‬ ‫התופס למלוח אחר ט ( כמו מציאה‪ ,‬א ב ל נבי תן נט לאשחי ושטר שחרור לעבדי מודה‬ ‫ד׳ יוחנן ד ל א קנה‪:‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫והא‬ ‫)בענין כלי זכוכית דכי‬ ‫נ ע ב ר ו י׳‪ 8‬ל ה ן ת ק נ ה ( ‪.‬‬ ‫דקשיא לך כיון דרב אשי אית ליה בעיי א( דכיון דכי נשברו יש להם הקנה‬ ‫כבלי מהכוח דמי נבי כל* וכוכיח‪ ,‬םאי ש נ א דקאסר כיציאח ח ש ב ח ג ( לעולם‬ ‫לכלי הרס דטי ]ודקא קשיא ל ך ל א ליטטי םנבן הואיל ונראה תוכו כברו[‪,‬‬ ‫בטעמי כדאוקמיה התם ת ל מ ו ד א נ ( לטטדינהו טנבן מהאי טעמא‪,‬‬ ‫טומאה ניהא ליה לאוקמ־ה בטעמא ד י י ל ד(‬ ‫דאשר‬ ‫לוקמיה‬ ‫_ הא ליתא דנבי‬ ‫הואיל ותתילת ברייתו מן ההול‬ ‫ככלי חרס דמי ולהעמיד חחילת טוטאתן בנקבו והטיף לתוכן אבר וטוטאת נבן טטני‬ ‫שנראה חוכו כברו טלאוקטינחו ככלי מחכוח על ידי נשברו יש להן הקנה שאין זה‬ ‫נורם טומאה ב כ ל מקום א ל א לטוטאה ישנה‪ ,‬א ב ל חחילת טומאה ]היא מפני[ שחחילח‬ ‫ברייתה סן החול ת ט ה לכלי חרס שהוא טן ה ת ו ל ה ( ‪.‬‬ ‫נבן אוקטה בדגי ואע׳ינ ד ל א דטי‪,‬‬ ‫תדע דטשום‬ ‫קושיות טוםאח‬ ‫כי טה ענין כלי א ד ס ה אעיפ שיש ל ה ם תקנה‬ ‫לנוור עליהן טוסאר‪ .‬א ל א אפיי כי סשני הכי הואיל וכי נשברו סטיך על בריית חול‬ ‫עיי החכה כטו חרס עי* שריטח ככשונוח‪ .‬א כ ל לענין טכילח כלים חדשים כלי טתכות‬ ‫הניתוכות אפורין בפרשה‪,‬‬ ‫חכוכיח ניחוך הוא סחחילחו‪,‬‬ ‫ואפילו כסופו‬ ‫לאהד שהוא‬ ‫זכוכית הוא כסתכות הניתוך לאחר שהוא ברזל או נתשת או בדיל או עופרת והלכך‬ ‫נקט תקנת שבירתו ו ל א תקנת תתילתו‪:‬‬ ‫ה‪,‬‬ ‫דיני‬ ‫)בדיני ברירת(‪.‬‬ ‫ברירה לשון ארוך והנה אתכם ובמקום א( שתמצא עולא ורב הד מוקי לטעמיה‬ ‫סשום בקיעה וחד סשום ברירה ותד סתני להו זוזי‪ ,‬אסוראי נינהו והכל מרשתי‬ ‫לפי דעחי‪,‬‬ ‫וקשיא דרב אושעיא ורב אושעיא‬ ‫בטםהים‬ ‫סבאן ולהבא בשילהי ביצה‬ ‫ובטשתחטץ ובפרק הדר עם הנכרי‪:‬‬ ‫)בענין ל ג ר ב ו ו ל ג ר ב ה ביובידח(‪.‬‬ ‫ואשר‬ ‫ש א ל ת טיט טייתי באלו טציאותא( הא ל א דטיא א ל א ל ה א שכן עליה עוף‬ ‫כשרה‪.‬‬ ‫סשום דםינה שםעינן דבדעת סנהנ עולם תלד‪ ,‬ד ל א ניתא לאיניש‬ ‫שישכון עליה עוף‪ ,‬וכן נסי הסכניס פ ר ה ל פ ט ם התם ק ש ה ל ו בשרשה‪,‬‬ ‫א ב ל עלה‬ ‫עליה זכר אעינ ד ל א ניהא ליה להאי דטססיד סרה כיון דניתותא דאינשי הוא בשאר‬ ‫פרות הינ טםולנ(‪ — .‬וםתניתאג(‬ ‫שהכניסה‬ ‫לרבקה נכי ענלה ליתא ת ב י ר (‬ ‫טרה‬ ‫איי יוחנן‪ .‬ט( ועיין בנימוקי יוסך נ״מ שס שהוכיח כן מסניא דנסשיה אלינא ‪7‬ל'ת‪:‬‬ ‫ז‪ .‬א( ע׳יז דך עיה עיא‪ .‬נ ( שנת דך נדז ע־נ‪ .‬ג( שט ננ״א‪ .‬ד( שט דך נרו פינ‪.‬‬ ‫ה‪ (.‬כלומי־ ולכך לא ניאה לו ל י נ אשי לומל שטומאת ננן שהיא תחילת טומאה תהא‬ ‫מטעס דאס נשנמ יש להט תקנה‪:‬‬ ‫ת‪ .‬א( אולי ציל ובמקומו‪ .‬ויוינז נזה על מה שכתנ י״ת נ ס פ י הישי על מסכת ערונין‬ ‫דך ליו עינ‪ ,‬והוא נדפיס דך כיה עיי ס י ק ימ״א‪ .‬ועיי״ש כי ט ס ד נ י ינינו נאייכות‬ ‫על כל העניניס שיומז עליהן כאן‪ .‬ומזה ניאה שכנר כתנ יית את ספרו נמהדויא קמא‬ ‫נימי י נ י ט שמואל ונעוי אחיו סי‪:‬‬ ‫ט ‪ .‬א( בנא מציעא דך ל׳ ע״א ועי״ש נתוס׳ דית נ ש ג < נ ( ועיי‪/‬ו נסיס׳ מ ת אך‪.‬‬ ‫נ( תיקון ראזיס נמקיס אימת בטי ודפוס‪ .‬ד( דנני נציל במקום נבי בכיי ודפוס‪.‬‬ ‫תשובות !״׳׳ת סימן ס‪:‬‬ ‫מהניהא בהוםסהא ד פ י ה ה (‬ ‫רנקיט רילסי‬ ‫עול‬ ‫‪146‬‬ ‫ושכן עליה עוף משנה היא במסכת פ י ה ו ( ‪ .‬וקיא דענלה‬ ‫עול מהדר•‬ ‫ואני‬ ‫בסוטה׳(‪.‬‬ ‫כבי‬ ‫סישהיה‬ ‫סייוש‬ ‫אילך וישנו‬ ‫במקומכם ח(‪:‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫ששאלת‬ ‫;בעני! ב י ב ו ת ע ן ב י לעשיית!(‪.‬‬ ‫מאי ראיה מריב יהודה לרב ששי משמיה ררבאא( ועור הא ל א היו בדור‬ ‫אהר ודב יהודה קדיט טוכא‪ ,‬האץ־ •ענה ראשון על האחרון‪ .‬בלה צדקה‬ ‫רקדים ליה‪ ,‬רביום ש מ ה רכ יהודה נולד י ב א נ ( ‪ ,‬ומשום רקריט ליה מביא ראיה טסנו‪.‬‬ ‫ואלו אטרו רב סשא וי־ב ששי משמיה ררבא מברכין על המצווה עוכר לעשייהן ועל‬ ‫ביעור מברכין והר אמר לבער‪ ,‬אז ל א היה צייך להביא ראיה‪ .‬אך הט נחלקו בלבער‬ ‫ועל ביעור ומהוך דבריהם ייסדנו שצריך להקדים ברכה למעשה מכא לן‪ ,‬כלומר שמעו‬ ‫משום מקום או משום הנא‪ ,‬ומשרש אין מהרי קראי שמיע לן ורב יהודה משמיה ררבג(‬ ‫והניא נסי הכי‪:‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫גם‬ ‫)בעני! שריש גממיות(‪.‬‬ ‫באשר ש א ל ה בהנינהא( נ ׳ נממיות בנחל ו ה ק ש י ת טה הוצדכנו לאטצעיח ש ל ט ה ‪.‬‬ ‫עד ש א ת ה שואלני מה הוצרכו שלטה‪,‬‬ ‫היה לך להקשות‬ ‫האיך עלתה‬ ‫טבילה‬ ‫כשתי הדדצונות‪ .‬ד ה א א מ ר י נ ן נ ( הניצוק והקטפרס ומשקה טושהאינו ה י מ ר ל א לטומאה‬ ‫ולא לטהרה‪,‬‬ ‫וטהרה היינו עירוב מקוואוהג(‪.‬‬ ‫הוצרכה היא הנותנת כה‬ ‫סאה ומ»קוד‪ .‬טהורה‪.‬‬ ‫סהברין‬ ‫לעשיה היל‪,‬‬ ‫אוהד‪ .‬שאהד‪ .‬שואל עליה למה‬ ‫אלא‬ ‫רקטסרם ל א‬ ‫הוה היבור אלא איב אתי טט׳‬ ‫והררליה היינו קמסרם‪ ,‬רמי מקוד‪ .‬אין סטהרין בזוחלין‪,‬‬ ‫בזוהלין כ ש מ ה עשרים ובזה עשרים‬ ‫והרדליה‬ ‫בהרדליה נוטא‪ .‬ובשהי נמטיוה רארבעים ועשרים רי‪,‬‬ ‫מהברהן‬ ‫ואטד(‬ ‫ובלבד ש ל א יטבול‬ ‫א ל א ש ל ש נקט ס ש ו ם עליונה‬ ‫ותחתונה‪ .‬הרע דבםיטא דהך מחניחאס( קחני והכטים אוסרים אין טטבילין א ל א בשל‬ ‫ארבעיט‪ .‬וטר‪ .‬שטירש רבינו זקננו בעיז ו( נכי קטשרס בזה ארבעים ובזה עשרים וקמטרס‬ ‫טחברן לסוס חורפיה ל א עיין בה‪,‬‬ ‫באנו להעטיד דבריו ולוטר‬ ‫דהר ליה לטרושי בזה עשרים ובזה עשרים‪ .‬ואם‬ ‫דברבנןז(‬ ‫פריש‬ ‫ואע־ט ש ר א ד ה היא ל ט ה שטרשחי ל א הוה‬ ‫ל א יהכן‪,‬‬ ‫ליה‬ ‫הדא דאינה נזכרח בחלטוד‬ ‫לטרושי‬ ‫עלה א ל א‬ ‫א״כ מזכירה‪,‬‬ ‫ועוד דהך טתניהא דהניצוק והקטטרם בעל כורהיך מוקטינן כר׳ יהודה בניטיןח( ו ט ד י ק‬ ‫ל ה טטושה על טנה להטטיח הזכור‪ ,‬וניצוקמ( נטי טטרישנא בחרי נוונא‬ ‫ה י מ ר לסקור‪ .‬שכל עוסח שבא כן ילך‪,‬‬ ‫ניצוק א י ט‬ ‫אבל אס סוף הטקוה ל ה ח ט ל א ו ה עיי ניצוק‬ ‫ס( חוספחא דפרס פ״א‪ .‬ומיץ בסוסי שס ד״ה הכניסה לרנקה‪ .‬ו( פרס סיב מיד‪ .‬ז( סונוח‬ ‫דך ייו ע״א• ועיין בסוס׳ ב״מ שס ד״ה אך‪ .‬ח( והוא נספר הישר על נימ ובדפוס דך‬ ‫מיו עיד סימן חצ״א‪:‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫א( פסחים דך זי עיב‪.‬‬ ‫נ( קידושץ דך ע״נ ע״ב‪ .‬נ( בשיס שלנו איחא משמיה דשעואל‪.‬‬ ‫יא‪ .‬א( חנינה דך י״ס גיא ועיייש ע״נ בסוס ד״ה נחחחונס‪ .‬נ( ניפץ דך פ׳׳ז ע״א‬ ‫ועיי ש נתיס' ד״ה הניצק‪ .‬נ( עיייש ברנדי דיה אינו חיטר‪ .‬ו ט נ ס ריח מ ס להוציא‬ ‫מדעה הל־י נהוס׳ שם שאמר הוא לענין השקה‪ .‬ד( כציל נמקוס ונס נ ט י ודפוס‪ .‬ס ( חוספסא‬ ‫מקואות ס״נ‪ .‬ו( עיז דך ע״נ ע׳׳א רשיי דיה ולא לסהרה‪ .‬אמנם טיפין דך מיז ע״א פירש‬ ‫רש״י שני מקואות שאץ נאחד מסס אינעיס סאת‪ .‬ז( כן תוא נכיי וטנחו שישיי פירש‬ ‫אלינא דחכמיס נתוספסא דאמרו אין מסנילין לא נעליונת ולא נתחסונת אלא נאמצעית של‬ ‫ארבעים סאה• ואלינא דחכמיס פירש רשיי תאי דניצוק וקמסרס אינו סיטר‪ .‬אמנם נדפוס‬ ‫איסא נלברבין ובמקומו מיקן לאזיט דעדרגק‪ .‬ס( שס‪ .‬מ( עיץ במוס׳ נינוץ שם ועיין‬ ‫<‪ t 14‬ת ש ו ב ו ת ר׳׳ת סימן סג סד‬ ‫עד ארבעים ס א ה בגון רגליו ש ל ראשון נוגעות במקור‪ ,‬ושופר‪ ,‬ל ה ת מ ל א ו ת הוי‬ ‫חיבור‬ ‫— ו א ש ר א מ ר ת ד ש ג י רגליו‬ ‫בסים‬ ‫דכולה כרי יהודה כדאמריגן ב כ ל ה נ ט י ( תנייגא‪.‬‬ ‫שיכול להחזיק היינו נוד אסיק יא( ז ה ל י ת א ד ה ח ז ק דרבנן וגור אסיק דאורייתא ל ה ע ל ו ת‬ ‫מטומאה לטהרה‬ ‫ואפילו להחזקה ל א ה ו ה עודיהו רנלו במים נור אסיק א ל א הכי תקון‬ ‫רבנן החזקה לד׳ יהודה ‪ . .‬ע ל התרשים אנו בושים א ל א ש א ת ה מ נ ל נ ל עייינו אחרים‪.‬‬ ‫םחטין‬ ‫ומד‪ ,‬ש ש א ל ר׳ •וחנן מחו ל ח ט ב י ל ב ר א ש ו‬ ‫אפילו‬ ‫בפחות‬ ‫מרביעית ש א ל ו ה ו‬ ‫ד פ ש ק ה ט ו פ ח ע״מ ל ה ט ס י ה והוי כאלו הוא מקוד‪ ,‬ש ל ם ומרודד כאן דשו פו ל ה ת מ ל א ו ת‬ ‫כדפרישית לעיל‪ .‬וםוניא ד ת ל מ ו ד א ב ל י ש נ א י ב ( ד מ ה ל ו ק ת מ ט ו מ א ה ל ט ה ר ה א ב ל ב מ ע ל ו ת‬ ‫דרבנן לדברי ה כ ל ה ש נ י ט ה ו ר ‪:‬‬ ‫י״ב‪.‬‬ ‫ששאלת‬ ‫;בענין א ח ת ארונה ואחת קצרה(‪.‬‬ ‫ל פ ר ש לך א ח ת ארובה ו א ח ת ק צ ר ה א ( ש א י ן הדברים ל כ ך נ ( ‪ .‬הכי פ י ר ו ש א‬ ‫ארוכת וקצרת דתיקנו רבנן‬ ‫השכיבנו ל ג א ו ל ה‬ ‫אריכחאג(‬ ‫וקיצרוה ש ל א‬ ‫להפסיק יותר מ ד א י ל ( ‪ .‬ו א נ ב ה כ י תנו מקום ש א מ ר ו לקצר אינו ר ש א י להאריך ו ט פ ר ש י נ ן‬ ‫לה הכי מקום ש א מ ר ו לקבוע בקיצור‪ ,‬א ב ל לפי ש ע ה כנון הולד‪ ,‬בברכת חולים אוטרד‪,‬‬ ‫וכן צרכי צבור מ ו ן זכרנו ולא צרכי יהיר א ו מ ר ה ה ( ‪,‬‬ ‫תורות והובא ו א י ט ל ו ל א סילי רבנן לפני עם הארץ‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫א ב ל לקבוע ל א‬ ‫דרסי כ ש ת י‬ ‫— לחתום אינו ר ש א י ש ל א לתתום‪,‬‬ ‫נקט לפתוח אינו ר ש א י ש ל א ל פ ת ו ח ח ר א כי רוכלא ל א ל י ח ש ב וליזל ועוד ע י ק י‬ ‫חחימה ה כ ל חולך אחר חחיתוס‪.‬‬ ‫וחותם ל כ ל חברכות ל ך ולכל י ש ר א ל ש ל ו ם ‪:‬‬ ‫סיםן ס״ד‪ .‬תשובת רבעו יעקב זצ׳יל להרב ר׳ אפרים סרגנשבורגי‪•0‬‬ ‫מהרת בראשונח‪ ,‬ויותר ב א ח מ נ ח ‪ ,‬כי חקרה ״ י א ל ח י יעקב לפני‪ ,‬בחסדו ה ע מ י ד‬ ‫‪,‬‬ ‫אדני‪ ,‬המעיר בעלי סדני‪ ,‬ובעיני חיה ננאי‪ ,‬ל ת ת מתון ופנאי‬ ‫לפני‪ .‬ועל כתוב בכתבך‪ ,‬יודעים לבי ולבך‪,‬‬ ‫ילדות היתד‪ ,‬בך‪,‬‬ ‫ע ל ל א צריכות‬ ‫ואם לבך הוא בקרבך‪,‬‬ ‫על לבי מד‪ .‬טיבך‪ ,‬ויש מ מ ש נ ( ש א ל לרבך‪ ,‬העומד בישיבך‪ ,‬או אלי ואשיבך‪ ,‬א ך מיום‬ ‫דעתיך‪,‬‬ ‫מודד‪ ( ,‬ל א ש מ ע ת י ך ‪.‬‬ ‫ג‬ ‫יא( דנרי‬ ‫נספר הישר על חגיגה נדפיס דך ליד ננ״א סימן שכ״ו‪ .‬י( ציל המניא גגו‪.‬‬ ‫רנינו כאן סתומים קצת‪ .‬ונראה שרומז על דעת רשנ״ס ששונר דהך נרייתא חגיגה דך י״ט ע״א‬ ‫עודה רגלו אחת נמים הוחזק לדנר קל יכו' הוא משוס גוד אסיק‪ .‬וע״ז אמר ר״ת שאינו אלא‬ ‫ינ( וזה כאיכא דאמרי ש ס ‪:‬‬ ‫מסעם תקנה‪ ,‬דגוד אסיק למאן דסיל הוא דאורייתא‪.‬‬ ‫נ ( שאין תדנריס לכך‪ ,‬כן תוא נדפיס וגס בכ״י• ואולי צ״ל‬ ‫א( נרכות דך י״א ע״א‪.‬‬ ‫ייב‪.‬‬ ‫ד( מזה נראה‬ ‫ג( נרכות דך ע׳ ע״נ מימרא דרנ אשי‪.‬‬ ‫שאין תדנריס מ ו מ י ם לך‪.‬‬ ‫דדעת ר״ת ארוכת תיא אמת ואמונת וקצרת תשכיננו וזת דעת רש״י תונאת נתיס׳ נרכות‬ ‫ת( ועיין תשונח רנינו תאי נשערי‬ ‫דך י״א ע״א דיס אחת‪ .‬ועיי״ש פירוש ר״ת חולק על זה‪.‬‬ ‫תשונת סימן קנ״א ותני אשרי כרכות פ־א סימן י״נ‪:‬‬ ‫םיסן סיר• א( הוא ר׳ אפרים נן יצפק‪ .‬ועל רניט אפרים הלזה העידו ספר יוססין ואשריו‬ ‫נעל קירא הדורות שהיה תלמידו של הרי״ף‪ .‬אך זה אי אפשר שהרי הרי״ף נפטר שנת‬ ‫תתס״ג ור׳ אפרים נפער שנת תתקל״ה כאשר העיד ס פ י היוחסין‪ .‬ועיין מה שכתב נעל שס‬ ‫הגדולים ערך רניט אפרים תלמיד הרייף‪ ,‬שהניא שס נ״כ מקצת מן החרוזים האלה• ב( כלומר‬ ‫אס יש ממש בדבריך שאל ל מ ן ‪ .‬ג ( ק הוא נשם הנמלים שס וכצ׳־ל נמקוס מורה נכ׳׳י ודפוס‪.‬‬ ‫‪147‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן סד‬ ‫א‪.‬‬ ‫עד‬ ‫)בענין עד זומם(‬ ‫זומם למפרע א( ‪ . . .‬הקשיתיךנ! משניות שלמות לפי פירוש רבותי וסירשתי‬ ‫לך דאחד קאי ובן בספרים קדמונים דפשלוהוג( כמלנותא ודעטול( זומם‪ ,‬והיינו‬ ‫דקתני זומם ולא זומםין‪ .‬ודאםהידו ב׳ ת ר י בחד ולא נרםינן ותרי בחד‪.‬‬ ‫ש א ל לאשר פירשוהו בשמי‪,‬‬ ‫ואם קצרתי‪,‬‬ ‫אולי שניתה(‪ .‬ועל שאילות ראשונים בא ואראך טעמן‬ ‫ואטעימך ממשן‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫‪,‬־ההיא‬ ‫המפקיד אצל‬ ‫)נענין‬ ‫חבת‬ ‫נעצר(‪.‬‬ ‫דרבא אדרבאא( הוקשו פר״ה בבבא ב ת ר א ו ל א פירשו כל צרכו והבי פירושו‬ ‫צריך להחזיר לו בעדיםנ(‬ ‫ונאמן לומר החזרתי בשבועה‪,‬‬ ‫להפטר בשבועה‬ ‫והדא היא ודוק ותשכה לישניי( דלא משתמיט למימר נאמן וא־נו ;אמן צריך ואינו‬ ‫צריך אלא צריך ונאמן‪ ,‬וכן ממשן וטעמן‪ ,‬וכן נמצא בשמי מפורשל( וניכר רשוטן‪:‬‬ ‫‪.J‬‬ ‫ההיא‬ ‫דנסכא דר׳ א ב א א (‬ ‫)בענין‬ ‫פירשת‬ ‫נ ם נ א דרי א נ א ( ‪.‬‬ ‫דיה‬ ‫בשבועות‬ ‫ואני סרשתיה בסוף שבועותנ(‬ ‫ותמצאגה בעולים מכאן ל ש ם ‪:‬‬ ‫ך‪.‬‬ ‫כי‬ ‫שדית בור בינייהוא(‬ ‫) נ ע נ י ן ו כ ו ל ה ו נ י ש ד י ת כור נ י נ י י ה ו ( ‪.‬‬ ‫‪ .‬כל הכתובות להלכותיהן עיט רבותיהן תמצא לפי טי׳‬ ‫רבותיי ואני פירשתי לך ועורי מהזיק כס‪.‬‬ ‫קרן כוונתה להזיק למאן דאית ליה‬ ‫פלנא ניזקא טמונאנ( והיינו למ־ד קרן עדיסא‪ .‬ולמיד סלנא גזקא קנםא אי לא כתיבא‬ ‫הוה סטרינן ליה דלא מסתבר דמיחייב‪ ,‬דאע״נ דבתיבא אםרינן קנםא הוא‪ ,‬ולא דטיא‬ ‫להנך דהנך מועדין מתחילתן ודינא דליחייבן‪ .‬וסברא היא דמועדין מתהלתן ולא טשום‬ ‫׳עידתא דתלתא וימני דקרא‪,‬‬ ‫דהא לא כתיבא א ל א ג(‬ ‫להיזקה‪ ,‬רנל היזקה מצוי טפי ואדם בר‬ ‫אתיא מדינא דשן ויש הנאה‬ ‫דעתל( ‪ . .‬לבייש שאפילו‬ ‫אס לא גתכוץ‬ ‫‪:‬יבייש אע״נ דנתכוין רק להזיק כמתכווין לבייש ]דמי[ נס דעת אמרינן הכי אבל הנך‬ ‫&‪ .‬א( נ״ק לף עיג עיא ועיייש כסוסי ליה לאסהילו וסנהלרין ‪ cp‬כ״ז עיא ועיי״ש נסוס'‬ ‫‪7‬״ה לאסהילו‪ .‬ועול עיין נסעל הישל על נייק נלסיס ‪ cp‬מיל ע״ג סימן סנינ ונשנוס‬ ‫לקונצת ט ק ‪ cp‬עינ עיא‪ .‬ועול עיין נספל יאנ״ן ‪ cp‬ל׳ מיג סימן טא• ב( כלומל כתנתי‬ ‫'ך קושיות והקושיות לא החכרו כאן והניאן ליה לקמן נסי' ס״ו‪ .‬ג( כלומר שהוא מורה על סל‪.‬‬ ‫לא לססלינהו כמו נססליס שלנו שהוא מולה על שנש‪ .‬ל( כצ‪-‬ל ללעתי נמקוס וטעמו נכ״י‬ ‫וטעמיה נלעוס‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס שנית נכיי‪ .‬ונלשוס שנות ולאדם תיקן שכסת‪.‬‬ ‫א( ננא נתלא ‪ cp‬ע׳ ע״נ קאמל לנא הלכתא נשנע וגונה ממצה לס״ל כלנ ססלא שם‬ ‫המעקיל אצל סבלו נשטל ואמל לו החזלתיו נאמן‪ ,‬ונשמעות ‪ cp‬מיה עינ קאמל הנדס‬ ‫נל למי נל סמא ולנא לתלווייהו ס״ל נשטל םצליך להחזיל לו נעלים‪ .‬ועיין נתיס' נ״נ שס‬ ‫••ה סוך ‪ qp‬ול״ה אמל לנא ונשנועות שם ל״ה נםמל‪ .‬נ( כצ״ל נמקים נשטל נכ״ ולסוס‪.‬‬ ‫( כמו לוק לישני ותשכח‪ .‬ואולי כצ״ל‪ .‬וכונתו כשתנלוק נלישני תמצא ללא עליגי‪ ,‬ללא קאמל‬ ‫שסי מקומות נאמן ואינו נאמן או צריך ואינו צליך‪ .‬אלא ננא נתלא איתא נאמן ונשנועות‬ ‫איתא צליך‪.‬‬ ‫ל( נסעל הישל על ננא נתלא נ ל ט ס לך נ״א ע״א סימן תנ״א•‬ ‫א( שטעות ‪ cp‬מינ ע״א‪.‬‬ ‫נ( עיייש נתוס׳‬ ‫ליה מתוך שהניא‬ ‫את טילוש‬ ‫‪ m‬נסשל‬ ‫הישל ועיין נסעל הישל על שטעות םס נלסוס לך ניל ע״א סימן תעינ•‬ ‫א( ננא קמא לך ה׳ עיא‪ .‬ועיייש נתוס׳ ‪7‬׳ה שכן מועלין‪ .‬נ( שם לך נויו ע״א‪ .‬ג( לעי‬ ‫לעתי צ״ל ולא במקום אלא‪ .‬ל( כלומר משוס הכי הן מועלין‪ .‬וכל ה ל נ ט ס מכאן‬ ‫לסלאס ססועיס ונלסי ספק עלו נסם קמשוניס עיי עעומ סושליס נחסל ויסל‪ .‬ואץ נ י ט‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן סד‬ ‫‪148‬‬ ‫אין דעת לבייש ונהכווין ל ה ד ק רידהו לא דפי לאדפ‪ .‬והיינו דאמרינן לעיל לא ראי ארס‬ ‫בד׳ דבריש כראי השור שהסר בושתה(‪ ,‬א ל מ ל א לא כתיב שור ] ל א הוה יליף מיניה[ו(‪.‬‬ ‫ולא רא• השור שששלש‬ ‫ס־אי‬ ‫כופר‬ ‫אדם בתרווייהו קטלא כתיבי ו)שור(‬ ‫אלמלא‬ ‫נזיקין כתיבי ודאדם לא כתיבי לא נמר אדמ מיניה דבתשלומי קטלא הקל ה כ ת ו ב ‪. . .‬‬ ‫א ש בה אתר סעורב בו‪ ,‬ר ש מקום שתוססו חוטרא‬ ‫הכא דהי וזיל הבא דהי‪,‬‬ ‫ויש‬ ‫מקום‬ ‫ש ת ו פ מ ו קולא ו ד ל‬ ‫דאיכא לטיטר לתאי ניסא ואיכא לםיםר להאי ניסא‪.‬‬ ‫והכי‬ ‫מוכהא ש פ ע ת א דםירקא‪ .‬אי נמי מועדת םיסכרא לאכול הראוי ואינו ראוי טפי שהנך‬ ‫ולא מיתורא דאו השרה ז(‪ ,‬דיש דברים שאין האש מכלה אותם א ל א מק לקלתן ואורחיה‬ ‫לקלקל ולשרוף טפי‬ ‫טהנך ‪ . .‬בור תחילת‬ ‫תמצאנה כשמי‪ .‬וברייתא דלקםןיז(‬ ‫עשייתו‬ ‫לנזק‬ ‫וכן אני‬ ‫מפרש ובא וכן‬ ‫דנקטא הוםרא אהר התנין האלו וסיום הלכותיהן‬ ‫טירשתי לך הוטרא דכתיבי ושייר טורתא‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫אשתו ש ל יונה א( טעית‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫)בעני! אשתו ש ל יונה(‪.‬‬ ‫וכי תעלה על דעתך שעליית ת ל אסור והא הייבת‬ ‫ב ש ט ה ה ( ‪ .‬ואין וה ת ט ה לטניח תפילין אמ־ שקיעת ה ה ס ה נ ( ולא ל ס י ר ב א ו (‬ ‫נ‬ ‫דהישן בשםיני בסוכה ילקה‪ ,‬דבעלייתה לרנל היתה טביאה עולת ראיה בלא תנאיה(‪.‬‬ ‫והילנה הםלכהו( בלא ברכה היתד‪ — ,‬ולדבריך והא‬ ‫דירה‬ ‫איש ואשתו בעינן ז( —‬ ‫וטיכל בת שאול בברכת תפילין‪ .‬וםוטכות רשות באקטו ידייכוח( בעל כורחך ל ר יהודה‬ ‫כיון דבכל כחו םדאורייתא איכא םעילה‪,‬‬ ‫באקטן איסורא‬ ‫יהודה דפןיינ דליח ליה למידתי דרבנן סקסי נשים‪,‬‬ ‫ראייה לנשים אסור כמו באוקפי ירא בסמיכה‪,‬‬ ‫בשעח סםיכה דברי ה כ ל‬ ‫שת‪.‬‬ ‫אסור‬ ‫טדדבנן‪.‬‬ ‫ברכת תסילץ ברכח םוכה עולח‬ ‫דבאנשים לאקוסי ידי בקדשים ש ל א‬ ‫ו ל ד יוסי דדהי דרבנן מקסי‬ ‫נשים ט ל ה ו‬ ‫ועולח ראיד‪ ,‬ת ש י ם לאו חולין לעורה רהא בטוטל איחד‪ .‬נו( לרשות ש ל עולה‬ ‫ואינה בשאר בכלל לא יראו פני ריקםי(‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫ררבנן‪.‬‬ ‫והכי טירושא לר׳‬ ‫ונם חםצא בשםי כן‪.‬‬ ‫ונראין ל מ ו ר י ם ‪. . .‬‬ ‫ל מ ס ר י ם ‪ . . .‬ולא נדםיחי לבולל דברים ‪ . . .‬כי לא יכון רובד שקרים ‪ . . .‬אך‬ ‫תדבוקיא( ב ס ו ת ר י ס ‪ . . .‬ותמצא ביתרים ‪ . . .‬הן הן חדברים ‪ . . .‬ושלומך ינדל‪:‬‬ ‫ללננס ולנארס‪ .‬ומתוכן הדנריס נראה שנמשך אלעיל דף ד׳ ע*א‪ .‬ה( נראה שכונתו ע ד רש״י‬ ‫שם ד*ה ומאי לא שפירש שס נזק לא קסשינ נ ד דנריס ולפי דעת רננו אדרבא טשת לא‬ ‫קסשיב‪ .‬וכעץ זס כתב הרשטא לקמן דף ר ע״א ‪*7‬ה לאתויי‪ .‬ו( תיקון ראז״ס‪ .‬ז( ביק לף‬ ‫סי עיא‪ .‬ס( ט ק דף י׳ עיא‪.‬‬ ‫ה‪ .‬א( ערונץ דף ציו ע״יא מיכל בת טשי היתה מנסת תפילין ולא מיסו נה סכמיס ואשתו‬ ‫של יוכה היסס עולה לרגל ולא מיסו נה סכמיס‪ .‬ועיי״ש במוס׳ ד״ה דלמא ועוד עיין‬ ‫ג( מנסות דף ליו עינ‬ ‫נ ( קידושץ דף ליד עיא‪.‬‬ ‫נספל ראנין דף ל׳ ע״נ סימן ס״ז‪.‬‬ ‫כלומל משוס להסס כשינ ושמלת‪ .‬ל( לפי לנא ק סוא נכ״י וטעמו דאלינא ללנא קאמל‬ ‫נל׳׳ה דף כיס ע׳ נ אלא עעמס סישן נשמיני נסוכה ילקה‪ ,‬להסס משוס נל תוסיף נ נ ל‬ ‫סיונא אינא‪ .‬ונלפיס אימא לפי סגא ונמקומו ס י מ לאדם לסנויי סגא‪ .‬ס( כלומל לא לנל‬ ‫שטלתס לרגל אלא אף הניאה עולת לאייה ונלא מנאי כלומל לנדנס ואלינא ללי יוסי ונעופל‬ ‫כדאישא לקמן ולשי דעתי צ״ל ונעליימה נמקים דנעלייתה‪ .‬ו( סוכה דף נ׳ ע״נ והתם ט‬ ‫יהודה קאמל לס לסיל נשים אץ סומטת לכן קאמל לנלא נלכה סימה‪ .‬ז( ח״ל לאזיס מליץ‬ ‫על זה‪ :‬זה ט ע ועיין נקידושץ דף ליל י א סליא תשנו כעין מלולי וט׳ עזס סיס מקוס‬ ‫לומר לסיינס וקע״ל האזרס ועיין נלאנץ לף למל סימן סיז שכסנ ט כ דסילכה נלא נלכה‬ ‫שה יסנא ולסט לא מישו ואי משוס שינס סא אמטנן משט כעין מלולו מס לילס איפ‬ ‫ואשתו ועט אשס אגנ נעלה שנס אף סילנס אננ מיה ישנס וט׳ עייי׳ט‪ .‬והלנטס צ׳׳ע ג״כ‬ ‫לאי מסן מ ש ט היה ללשינן סיוכא לאםס לק משאילה שפלינן לס ע ר ל ‪ .‬ס( הנינה ‪ qpr‬נ ח‬ ‫פ( פנינה דף ‪0‬׳ ע״א‪ .‬דססס ללפינן דלשוס ל מ ו ל ולערב‪ .‬י( כלומר נשאר שהוא‬ ‫מ ‪.‬‬ ‫‪149‬‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן סד סה‬ ‫ו‪) .‬נענין א ו ב ו י ד ע ו נ י ו ח ו ב ר ח ב ר (‬ ‫‪,‬‬ ‫אוב‬ ‫וידעוני ל כ ל ל מ נ ש מ ה‬ ‫ל א תחיה ו ל מ ה שרט נירנמו אותם‬ ‫דמיהם נ ם ונו׳ א(‬ ‫ואם י ש שרט בלאו לאו כ ל ל א ה ו א ו ה ת א ע ו ש ה מ ע ש ה בלאו ו ש ל ש ה כהובים‬ ‫ויותר לאזהרה ו ל א ל מ ע ו ט י כ ל ל א דהנהו א י ה ( בהו לאו נרידא‪ .‬ומעונן ו מ נ ה ש מ פ ר ש י‬ ‫נ‬ ‫שהו נשלה מפיו מ נ ה ש י ם ב ה ו ל ד ו ה ו ל ה ו ש ש בש־נ־ם כ ה ו מ ץ לע־נ־סג(‪ .‬וצורנו יששוה‬ ‫שלום לנו‪:‬‬ ‫סימן ס״ה‪ .‬עוד שאל הרב ר׳ אפרים על זאת‪.‬‬ ‫דברך א מ ת מיהרה באהרונ־ם‪ ,‬דברים החנונים‪ ,‬לא הצרכו לפנים‪,‬‬ ‫ראש‬ ‫מ צ א ה כ פ ר י ה נאמנים‪,‬‬ ‫עלומים‬ ‫ומרבותינו קדמונים‪,‬‬ ‫והיו נבונים‪.‬‬ ‫וטמונים ולך רב שננים‪,‬‬ ‫נלויש צפונים‪ ,‬בזעם פנים‪ ,‬ארך חרונים‪ ,‬מ ק צ ר נ ( פתרונים‪:‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫שאלתי‬ ‫על עד זומש‬ ‫דמשמע‬ ‫)בעני! ע ד זומם(‪.‬‬ ‫דהייש‬ ‫ה ק ש י ת י ך מ ש נ י ו ת ש ל מ ו ת א(‪.‬‬ ‫רבא‬ ‫לפםידא‬ ‫דלקוהוה‬ ‫הקדמה‬ ‫חשובה‬ ‫כ י ש שישפת‪ ,‬ונידעת מן הנירסא דפשלינהו‬ ‫בנזלנוהא והרי בהד נ ( ו ל א ידעינן מאי קאמר מר ומאי קושיא ליה למר ומאי דוחק־ה‬ ‫ד ט ר ל פ ר ו ש י ד א ה ד קאי‪ ,‬אי מ ש ו ם ד א מ ר אוקי תרי לבהדי הר־ והרינו כ מ א ה ממאי‬ ‫דהנהו קמאי ראו עדוהן כ א ה ד ד ל מ א בזה אהר זה ואהי ה י י ואםהידו הרי בחד ותרי‬ ‫ב ה ד וליכא ח י ד ו ש ל ( ‪ .‬ואי מ ש ו ם דקש־א ליה דרבא א ד ר ב א ה ( ‪ ,‬מ ה עזרה במה ש א מ ר ת‬ ‫ד א ה ד קאי ט י ט‬ ‫טדאורייהא טםול ר ה א אוקם־נן דפסלוהו בנזלנוהא ואמאי ל א שש־ל‬ ‫ליה רבא ל מ ט ר ע כדאמרינן מ ל ן דאורייתא ד ל א בעי הכרזה ו מ ש מ ע ד ל א ו ד י ש לפםידא‬ ‫דלקוהות‪ .‬אי נמי א ע ד זומם קאי הינ פםולין דאורייתא ולא סס־ל ליה למפרע‪ ,‬ושאלת־‬ ‫אה‬ ‫ה י ב בישובי‪ ,‬א ש ר בקרביו(‪,‬‬ ‫ועש לבב־ז( ד ר ב א אדרבא‬ ‫ל א קש־א ה א‬ ‫דקאמר‬ ‫טופל אינו אלא ישוח ואינו נכלל לא ייאו כני י־יקם‪ .‬יי‪:‬״־ ־לפ־ס א־תא‪ :‬ואינה נשאי ?כלל‬ ‫לא ייאו פני ריקם לישות של אלת‪ .‬ולכי לעת־ צייך לסלי הלניים כינ־ שעשית• י‪1‬ניס‪.‬‬ ‫ולאז״ס נמקימס תיקן נשפיו ע״פ היאבין‪ :‬ואינה י ק עשה הנא מ‪;:‬ל נא־' לא •יאו פנ־‬ ‫ריקם והיה משים רשות של עולה יגל‪.‬‬ ‫יא( איני צ״ל תיל־ק‪.‬‬ ‫ו‪ .‬א( מכילתא פ׳ משפנויס ביב! י״ז• יסנהליין ל‪ q‬ק״ז ע״נ ולני־ יבינו סת־מים בכאן‪.‬‬ ‫ולפי הניאה קישית השואל היחה על הא לאמיינן נסנהליין ‪ q7‬ס״ה ע״א ונכייתית‬ ‫‪ 7q‬נ׳ ע י נ למוני מנר הוא רק נלאו הלא נס זה נכלל היא־ היתה ‪ 1 3‬ש ‪ :‬ט י ס י ח י׳'‬ ‫לא ימצא נך וכו‪ .‬ונלמד גס כ; מאוב וידעוני שיה־ה בסקילה‪ .‬יעיז ח״״ן שהלאו הזה איני‬ ‫לאי שבכללות מאסר שפיט ני הדנריס הנאסיים ונס יש נהם שלשה כתיבים ו־ית״ לאזהיה‬ ‫נ ( נכ״י ויכום איתא הנה־ דאית ויאדס תיקן‬ ‫בגון מעביר בט מעונן ומנחש ומיני חיל‪.‬‬ ‫דהנהו אית וכצ״ל‪ .‬ג ( כן הוא בכיי ודפוס ולי נ־אה שצ״ל ולאוחז נעינ־ס כסומץ לשינים‪.‬‬ ‫שימן ש״ה‪ .‬א( כינהו שאמת דברי ר״ת שאמר בתחלת מכתבו תאחרון מתרתי‪ ,‬כי במהירות‬ ‫ה ם י נ נדברים חיצונים שאינן נכנסין לפנים ולתוכן הדברים‪ .‬ונס מת שהניא‬ ‫פריח לעיל‪ ,‬הלא לא נודע לכל זולתי לר״ת• ב( מקצר כציל נמקוס וקצר‪:‬‬ ‫א( כונתו על מת שאמי י״ת לעיל הקשיחין משניות שלמות‪ ,‬אן הקושיות הללו אינו‬ ‫א‪.‬‬ ‫יודע אותן כמו שהמנ לקמן ולא ידעינן מאי קאמי מ י ומאי קושיא ל־ת למי‪ .‬ב( כלומי‬ ‫נ( ת־קון יאז״ם במקום נתדי‬ ‫שייס נ י ס לעיל דפסלותו נמקוס דפסלינחו ומחק ותיי בחד‪.‬‬ ‫ד( עיין נתוס׳ נ נ א קמא דך ע״נ ע״א ד״ה דאסהידו שהניאו שס דברי יי אפיים‬ ‫מאה•‬ ‫נ ס ס ס ‪ .‬ינהיפן זה הניאו בסוסי סנהדרין דך כ״ז ע״א ד״ה דאסה־דו רק דנר־ ר״ת‪.‬‬ ‫ה ( כלומר רנא דעל זומם כאן אדרבא בסנהדרין דך כיו ע״נ דקאמר ננזלן דאורייתא מי‬ ‫בעינן הכרזה ועיץ בסוס׳ ביק שם מ ה אי נמי• ו( כלומר בהון קתלתי או צ״ל נקרוני‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן סח‬ ‫‪150‬‬ ‫ל א כעי ה נ ח ה משום רםסולין דאורייתא הוא וסיהו ט ש ע ח העדאת עדים ולא למפרע‬ ‫ועדים הוא דמפקי‬ ‫אינו נ פ ס ל‬ ‫ל ק ל א כשהעידו עדים בביר וליכא ססידא הלקוחות‪ ,‬א ב ל‬ ‫לספרע‬ ‫מ ש ע ח נזילה‪ .‬וה־נ נב• עד וושם מכאן ולהבא הוא נםסל ס ש ע ח העדאת‬ ‫עדים‪ ,‬והעדאה אינח מ ש ו ס ח ( פסולי דרבנן א ל א משום לקוחות‪:‬‬ ‫)נענין‬ ‫וגבי‬ ‫ה מ פ ק י ד א*ל> ח ב ר ו ב ש ט ר ( ‪.‬‬ ‫חםפקיד א צ ל חברו בשטר א( אמרח דוק ל י ש נ א ד ל א קאמר אינו נאמן א ל ם א‬ ‫להיטטר ט ש ט ר קאמר‪.‬‬ ‫אדרבא דוק‬ ‫לאידך נ־סא‬ ‫קאמר הטפק־ד‬ ‫מדלא‬ ‫אח‬ ‫הכרו בשטר ואמר החזרח־ו ל ך נאמן כדקאמר ה ח ס בהמוכר א ח הכיח ‪ 13‬שיט דהאי‬ ‫צריך לההזיר כ ש ט ר היינו שאם ל א החזיר ישלם‪ .‬ועוד‬ ‫טאי קאםר מ כ ל ל דחרווייהו סבירא להו‪,‬‬ ‫א י משום להיפטר משבועה‬ ‫ומאן פלינ בהא ש א ם יהז־ר בעדים ג( יטטר‬ ‫משבועה ואם ל א יחזיר יתחייב שבועה‪ ,‬כ״ע הכי םבירא להו‪ .‬ומאי ועוד דקאמר הטסקיד‬ ‫א צ ל הברו בעדים א ־ צ להחזיר לו בעדים ד(‪,‬‬ ‫נכון‪,‬‬ ‫רהא אמרינן ב ב י מ ה (‬ ‫דמוקמינן‬ ‫ליה‬ ‫ולדבריך אף טן השבועה סטור‪ .‬ואין זה‬ ‫בני סרוח‬ ‫דהדא‬ ‫להד״ם וטשבעינן ליה‬ ‫וכיש אם אמר החזרתיו ל ך שהוא חייב שבועה‪ .‬ועוד אליבא דרב אסי ו( דאמר המלוה‬ ‫את הברו בעדים ההוא צריך שאם‬ ‫לא‬ ‫יהדר‬ ‫לו‬ ‫בעדים ישלם‬ ‫לו הינ האי‬ ‫צריך‬ ‫שאם ל א יהזיד לו בשטר ישלם‪ .‬ונם בזה ל א עבדתי םטצותיך ולא שכחתי‪ ,‬ושאלתי‬ ‫א ת הרב ב י ש ו ב י ם א ש ר בקרבי ועם לבבי‪,‬‬ ‫להחזיר לו ב ש ט ר היינו כנון שקיבל עליו‬ ‫ומוקמ־נן‬ ‫אונםין‬ ‫לה‬ ‫ר ה א דקאטר‬ ‫דליכא מינו‪,‬‬ ‫הכא‬ ‫צריך‬ ‫ומשוס הכי אם ל א‬ ‫יהדר לו ב ש ט ר ישלט ולא קשיא טידי‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וההוא‬ ‫)בעני; נסבא דר׳‬ ‫דר׳ אבא א מ ר ח שהקושיא טריה‪,‬‬ ‫אינם נסצאיס בעיר הזאת‬ ‫ז( כלומד והוא מסכים‬ ‫יודע‬ ‫ומימי ל א‬ ‫אבא(‪.‬‬ ‫אלוהים‬ ‫ידעחים‪,‬‬ ‫עמי עיין לקמן השובת דית כבל זס•‬ ‫בכ״י ודפוס‪:‬‬ ‫וכל‬ ‫שער עטי‬ ‫כי פר״ח‬ ‫ובעולים משם לבאן שאלחי‬ ‫ח( מסוס נציל במקום אלא‬ ‫נ ( ביב דך ע׳ עיב‪ .‬נ( בעדים הציל במקום נשפר בכיי‬ ‫א( שבועות דך מיה עינ‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ד( בשבועות שס ולפירוש ד ת דקאמר צריך ואין צריך אשנועה קאי‪ ,‬א״כ כאן‬ ‫ודפוס‪.‬‬ ‫ה( ב״מ דך צ״ח ע״א ועיייש נתוס׳ ד״ה משכחת‪ .‬ו( שבועות דך מיא‬ ‫אין צריך שנועה‪.‬‬ ‫עיא‪ .‬דקאמר רנ אסי המלות את חנרו נעדיס צריך לפרעו בעדים‪ ,‬ההוא צריך לא אשבועה‬ ‫קאי‪ .‬ז( מכאן נראה שבימים ההס כנר היו מכניס את סחכס העומד בראש הישוב נשם‬ ‫הרב‪ .‬וזה הרנ דק״ק רענענסבורנ היה נימים ההס בלתי ספק ר׳ יצחק בן מלדכי הנקי נשס‬ ‫ריבים‪ .‬ועיי נראנ״ן דך קמ״ח ע״ד בשאלתו המתחלת איותה נפשי וכו׳ אשר שלח אל הקדושים אשר‬ ‫נארן המה ושס קרא י־אפון שנמנורת את הרנ ר' יצחק נדבי מרדכי ואחריו יאיר נתיב הרב‬ ‫ר׳ אפריס והחופ המשולש לא במהרה ינתק הרב ר• משה המדנר פלוס אל עמו וכוי‪ .‬מכאן‬ ‫נראה ששלשה החכמים האלה היו בני דינא רנא בק״ק רעגענשנורנ ואב לטלס הרב ר׳‬ ‫יצחק והשלישי היה נ״כ דרשן ומניד ע־כ קראו המדבר שלום אל עמו‪ .‬וזה הרנ רי יצחק נקרא‬ ‫נ ס כן נלאכ״ן נמה פעמים נשם ר׳ יצחק ס ת ס מרענענפנורנ עיין שס דך פ״ד ע״ג‪ .‬ורך‬ ‫קי״ז ע״נ‪ .‬ועיין נספר ראנייה שתוציא ר׳ חיים נתן דעמניצער דך נ״ד ע״נ נניאומ שס‪.‬‬ ‫וזה הוא נ ס כן אותו הרב ר׳ יצחק מרענענשנורנ אפר שאל את פי ר״ת לקמן סימן פיא‬ ‫ובדפוס דך פ״ד עיא ואשר השיב לו ר״ת נכנוד גדול‪ .‬ור׳ מפה הנ״ל הוא ר׳ משה ניר‬ ‫יואל כמו שחהס עצמו נסיך ספר ראנין עס יצחק ברני מרדכי שלפניו נענין החלונות‪ ,‬והובא‬ ‫עוד פעמים אחדים בראבין‪ ,‬ונס שאל את פי רית ככחוב בראנין דך קמינ עיא‪ ,‬וסובא‬ ‫נסוש' יגמוס דך ס״מ עינ ד״ה כמאן‪:‬‬ ‫תשומת ר״ת סיטץ םה‬ ‫ואמרו לי ל א שמענו‪ .‬ואפר לי הרב‬ ‫השוד על השבועה‬ ‫בישובי‬ ‫‪151‬‬ ‫ההיא‬ ‫דמפכינן ליה אכשננדוא(‬ ‫ד ר אבא‬ ‫לשכננדו‬ ‫ל א דםיא‬ ‫היינו שזה טוען מנה והלא אומר אין‬ ‫ל ך בידי א ל א חמישימ ואינו יכול לישבע מצי למימר לזה לכשננדו ה ש ב ע שיש לך‬ ‫ב י ת טנה וטול‪,‬‬ ‫היינו להכתיש א ת הנתבע‪,‬‬ ‫הםסהי יש לו ל ה ש ב ע להכהיש א ת העד‬ ‫א ב ל נכי דר׳ א ב א הטוען הטפתי ורידי‬ ‫הטף‬ ‫שלא‬ ‫ושבועה דדידיה הטף ל א רטיא עליה‪ ,‬לטיכך אינו‬ ‫ואינו‬ ‫יכול‬ ‫שהרי‬ ‫מודה‬ ‫לדבריו‪- ,‬‬ ‫להטך על שכננדו שבועה‬ ‫ולומר השבע דלאו דירי המשי‪ .‬הדי זה נכון ]אכן[ ל א הוצרכנו לזה דהא בשבועוה‬ ‫נוטא טדטינן ל ה לשניהט השודימ ואיך‬ ‫שכננדו‬ ‫ישבע‬ ‫ואינה ראייה לטניט‪.‬‬ ‫ך‪,‬‬ ‫ועל‬ ‫אשתו ש ל יונה אטרת‬ ‫)בענין א ש ת ו‬ ‫שטעיתי‬ ‫שהוא‬ ‫כמו כן‬ ‫כהשודנ(‪.‬‬ ‫יכ״הנ(‪:‬‬ ‫׳‪ Se‬יונה(‪.‬‬ ‫דעתי שעלית הי־נל אסור‪.‬‬ ‫שהעלתי על‬ ‫לא‬ ‫ידעתי שכשעלית הרנל אינה עושה טצוה כי אט בראית פניט בעזרה ]אט אינה‬ ‫אמורה[ א( בלא קרבן שהיא טצות ראיון א ף לאנשיט בשאר יטות הרנל ולנשיט אף‬ ‫כעיקר הרנל שאינן בני קרבן‪ .‬ומה שאמרת היטוק ליה דהא הייבת בשטהה‪ ,‬הא אטר‬ ‫אביי אשד‪ ,‬בעלה מ ש ס ה ה נ ( ‪ — .‬ומה שאטרה‬ ‫הנהת תטילין‬ ‫משוס ברכה ל ב ט ל ה‬ ‫קאסר ר׳ יהודה נ( לנשימ‪ ,‬הא משקינן ל ה מקרא משומ ד ל א ת ש א א ה שמ א״כ אימורא‬ ‫דאורייהא היא ו ל ד יוסי ל( נטי אטור‪ .‬ועוד נכי הקיעות שומרה( אמרינן דדייקינןהא‬ ‫נשים מעכבין ומוקמינן כרי יהודה היינו משום דהקיעה שופר ש ב ו ה היא ולא טשוט‬ ‫ברכה‪ ,‬דאי משוט ברכה ס י ש נבי תקיעה שוטר דנקט הינ‬ ‫ל ו ל ב ושאר מצוות עשה‬ ‫הוה ליה למיתני אין מעכבין א ת ההינוקוה הא נשימ מעכבין‪ .‬ועוד מיכל בה שאול‬ ‫אט היתד‪ .‬טנהה המילין בברכה‪,‬‬ ‫דנקט הנחת תטילין‪,‬‬ ‫הינ‬ ‫א ל א סםתברא‬ ‫ביראוה שהחידו לעולי רנליטו(‪,‬‬ ‫חייבח חיינו שכוח דרבנן‪.‬‬ ‫שאר מצות‬ ‫עליית‬ ‫ואשחו ש ל‬ ‫עשה היתד‪ ,‬מקיימת בברכה וסיש‬ ‫הרנל היינו טעטא‬ ‫יונה‬ ‫ד ד יוסי טשוט טסי‬ ‫היחד‪ ,‬שוחה בשבחוח ולא היתד‪,‬‬ ‫וחנתת תטילין ש ל סיכל ב ש ב ח‬ ‫היחד‪ ,‬סנהה וסיל כטאן‬ ‫דאטר ש ב ח זטן חטילין לטי שהוא טחוייב‪ ,‬ולאשר‪ ,‬איטורא דרבנן רהא אין תכשיט‬ ‫ל ה ונט אינו דרך ט ש א דחהוי איטורא דאורייחא‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫וסה‬ ‫)בענין ה ו ב ר הבר(‪.‬‬ ‫שאמרה נכי הובר הבר יותר ם ש ל ש ה כהובים הם ל א טצאחי בכל הטקרא כי‬ ‫אם ל א ימצא בך טעביר בנו וכו׳ ובההוא‬ ‫קרא‬ ‫אזהרה ל ש א ר‬ ‫טכשםימ נמי‬ ‫נ• א( מכאן נראח םקוםימ ר׳ אפריט היסה דצמח מדמינן חתוא דרי אנא צשניהט חםודיס‪,‬‬ ‫אלרנא צשכננדו סשוד חוח צן צדמוח וישנע שכננדו ויסוצ‪ .‬ועיין נחוס׳ שנועוח דך‬ ‫מ׳־ז עיא ליס מתוך ועיין נר״ן שס‪ .‬נ ( ניל שכונסו כיון שאמר דידי חטפי א״כ נס חחונע‬ ‫כמו סנסנע נמשל נגזלנתא וא״כ תות צתו כשניתס משולים‪ .‬נ( יכ־ח ‪ p‬הוא בכיי וחסל‬ ‫כדפוס‪ .‬ואולי תם לאפי ת ט ת משם חכם אמד וציצ ינ׳׳ח סנית נמקוס כך כמו ל ק ק נסייק‬ ‫ע״ס אות פ׳ תיצניי‪:‬‬ ‫ד‪ .‬א( תמצות נהסנל ח ס מ ת נכ׳׳י ודפוס‪ .‬וצפיד כצ׳־ל‪ .‬וכונמו צא אדע אס נאמת אינת‬ ‫אסולה לאיה פנים נעולה שהיא עיקל מצות עציית הלנצ אס תיא נצא קלנן וצא לצורך‪.‬‬ ‫ועיין סוסי עלונין דך ציו ע׳׳א דית מיכצ‪ .‬נ( קילושין לך ליל ע׳׳נ ועיי״ש נתוס׳ מ ה‬ ‫אשם‪ .‬נ( כציצ נמקוס ל׳ יוסי נכיי ולפוס• ל( כצ־צ נמקוס ל׳ יהולס נכיי ולפוס‪ .‬ועיין‬ ‫כמוס' לאפ הפנה דך ל״נ ע״א דיה הא שכתנו שם דסאי נל משא אינו אלא מ ש ת לרננן‪.‬‬ ‫ס ( מז״ט פס‪ .‬ו( עלונין דך נ׳ נ מ וכר‪ .‬וצ״ע ט ס מ ל א ת ו ס מ אלא לנתמת עולי לנליס‬ ‫תשומת ‪ m‬סיסן ‪ nti‬סו‬ ‫‪152‬‬ ‫ואעט״כ ל א יצאו ס כ ל ל מיתה כסו כן נכי חובר הבר‬ ‫ס כ ל ל סכששים לא ע נ ש א ל א א־כ‬ ‫הזהיד‪,‬‬ ‫אע׳יס שהזהיר עליו ל א יצא‬ ‫ואני אסרתי היינו טעסא דיצאו ס כ ל ל‬ ‫סכשסים מעונן ומנחש והובר הבר דאם איתא ב כ ל ל מ כ ש ף ל ס ה ס ר ש א ת אלו‪ .‬א ב ל‬ ‫הא קשיא אליבא דמאן דאסר הבערה ל ה ל ק יצאתהא(‪ ,‬וליסא ה״נ הובר הבר להלק‬ ‫יצא‪.‬‬ ‫וא־ת אין כרת בשאר סכששים כי אש באוב וידעוני א״כ להוי אוב וידעוני דבר‬ ‫שהיה ב כ ל ל ו ש א מן ה כ ל ל לידון בדבר ההדש בכרת ובסקילה ולא ל ל מ ד על ה כ ל ל‬ ‫כולו בסקילה יצא דא׳יכ לכרת כמו כן‬ ‫עומד ‪ . ,‬וללסוד אני‬ ‫אהרי‬ ‫צריך ‪ . . .‬ולך‬ ‫מלמד‪.‬‬ ‫לא‬ ‫ולתורתך אני הומד ‪ . .‬ובכהי אני‬ ‫צריך נ ( ‪ . .‬לדהות בדברים ‪ . .‬ל ל כ ת‬ ‫הכדורים בשמך מותרים ‪ . .‬וכי א ע ל ה שברים ‪ . . .‬במים אדירים‪.‬‬ ‫ומוב לי‬ ‫תורה פיך וכוי‪:‬‬ ‫סימן ס״ו‪ .‬וזה השיבו רבינו יעקב זצ״ל‪.‬‬ ‫בל‬ ‫הכמי לב ונדולים הקרי ל ב ל א בהליןא(‬ ‫ואת םםיק‬ ‫ששדיה ‪ . . .‬לאין נבון‪,‬‬ ‫לו‬ ‫כתבך‬ ‫ל ם י ק ר י ‪ . . .‬ד א ת הוא הכיש‬ ‫נבון תיקרי ‪ . . .‬ותודה‬ ‫על‬ ‫האמת‪,‬‬ ‫והלקך אשדי ‪. . .‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫ולקרא‬ ‫)בעני! עד זוםס(‪.‬‬ ‫כתבי ל א נ ת ת לב‪ ,‬כי נבהלת אתרי‬ ‫רבותי מהו עד זוטםא(‪,‬‬ ‫שיטתך‪ .‬כי אני הוקשיתי לפי דברי‬ ‫שהיה לו לומר עדים זוםטים ועוד‬ ‫לנזלנותא‬ ‫איך‬ ‫נקדא זומם ועוד חדי בחד וחרי בחד טה טועיל תרי כםאה‪ .‬ואס כטעותך ש א מ ר ת ש ל א‬ ‫ראו עדוחן כאחד‪ ,‬א־כ די בחרי ל כ ל הד וחד‪,‬‬ ‫ועוד ה ל א נזלניס אינן צריכין הכרזה‪.‬‬ ‫ועוד לדבריך טניין לך שיהה ב ט ל ה זו שעדים‬ ‫כביד טפקי לקלא ולא טצינו אטוקי‬ ‫ק ל א בעדים כביד כ• אם אטילו בלא ב״ד כדאמר רב הםוכר‬ ‫שדהו בעדים נובה‬ ‫םנכסים םשועבדיםנ( איכ בשטר נ( בתתימה ותרווייהו בלא ביד‪ .‬וסד‪ ,‬ש כ ח ב ח שחםרחי‬ ‫ונרעתי דםםלינהו בנזלנותא ולא נרםי ותרי בהד‪,‬‬ ‫שקר דברת‪,‬‬ ‫כי אין דרכי‬ ‫להניה‪.‬‬ ‫והבחור הזה הבא עם דואר זה יעידני שכתוב בספר לותיר דדייק דאםהירו ביה תרי‬ ‫בהד אי נמי דפםלוהו בנזלנותא‪.‬‬ ‫וכדומה תמצא כן בזקנים ל(‪,‬‬ ‫א ך זה דרכך ש ל א‬ ‫להודות‪ .‬ופירוש שפירשתי בספרי אני כותב ל ך ותבין ותראה מה עזרת ל ל א כהח(‪.‬‬ ‫איתמר ע ד זומם אביי אמר למפרע הוא נ פ ס ל רבא אמר מכאן ולהבא הוא נםםל וכו׳‬ ‫עד אי נטי דסםליה בנזלנותא‪.‬‬ ‫וקשיא לי כיון דמעידין דנזלנותא הוא לדברי רבא‪,‬‬ ‫אמאי אינן נפסלין למפרע‪ ,‬דכי היכ׳ דמעידין על הך עדות סעידין נטי על כל עדיות‬ ‫דאםהידו למשרע‪.‬‬ ‫ד ב ש ל מ א בהזמה על הך עדות הוא דאוזמינהו א ב ל‬ ‫ל ה נ ך עדיות‬ ‫דלטטרע ל א הוזמו ואקילו בה רבנן כנון נבי שחי כחי עדים המכחישות זו ב א ה כפני‬ ‫לפי המסקנא‪ .‬ויש לישנ דאיילי נשסיו לחנים כדאיתא שם דך כ״א ע״א שהוחלו אך לאדם‬ ‫או שנס אשתו של יונה היתת משקת את נשמתה‪:‬‬ ‫ה• א( שנת לך ע׳ ע״א ועיי־ש נסוס׳ ל״ת ועל‪ .‬נ( לומז על מה שכתנ ל״ת אליו שישאל‬ ‫נעולים מכאן לשם‪ .‬וכונתו שלא יוחנו אל הנחוליס הפוסלים נשם ל׳ית כי מהם יקנל‬ ‫לק שנליס ולא תולה שלמה‪ .‬לק הוא נעצמו ילמלנו כי טונ לי תולתפיך וכוי‪:‬‬ ‫סיסן ס״ו‪ .‬א( כהלין לכיאל ה׳ ח׳ ולא כהלין כתנא לקלא ופשלה להודעה למלכא‪ .‬וכונסו‬ ‫אנחנו אין יכולים לקלא כתנך‪ ,‬ולק אתה הוא החכם יודע לפתול אס לנליך אנל‬ ‫לק למי שאינו ננון‪ .‬אך אס נאמה ננון תקלא ונס תולה על תאמת אז אשלי חלקך‪:‬‬ ‫נ ( נ נ א נתלא לך מיא ע״נ‪.‬‬ ‫א• א( עיין נתוס׳ סנתדלין דך כ״ז עיא ד״ת לאסתידו‪.‬‬ ‫נ( אך נמלוה‪ .‬ל( נספלי זקנים או ספלים ישנים‪ .‬ה( עיין נספל הישל על ננא‬ ‫תשובות‬ ‫‪153‬‬ ‫‪ m‬סימן סו‬ ‫עצםה וסעידהו( וכר‪ ,‬א כ ל בנולנוהא כי היכי דסעידין דהך עדות לא ם ה כ ש ר דסהדי‬ ‫נולנ׳ הוו‪ ,‬הינ סעידין בכל הני דלסשרע דההיא שעהא גזלן הוה‪ .‬ועוד רהני ל א איקרי‬ ‫איכא בינייהו דאםהירו כי הרי בהד ש ל א הזימו א ל א‬ ‫עד דמם‪ .‬וניל דהכי פירושא‪.‬‬ ‫האהד‪ ,‬דלמיד הידוש אץ הידוש ולמיד משום לקוהוה איכא‪ .‬וליכא למימר דעל כל‬ ‫סהדי‬ ‫א ח ד ואתר איכא תרי‬ ‫דהואיל‬ ‫נינהו תרי‬ ‫ותרי‬ ‫כמאה ג(‪,‬‬ ‫בנזלנוהא אי נסי שהוזםו שניהם כדסיד מעיקרא ופסלו האתר‬ ‫א׳‬ ‫נמי‬ ‫דםםלוהו‬ ‫ההזמה‬ ‫בנזלנותא עם‬ ‫ד ה ש ה א באוהו עד שני ש נ פ ס ל בהומה ליכא הידוש דלא הוי א ל א הד דהאהד נפסל‬ ‫דבנזלן‬ ‫בנזלנוהא ולסיד םשום סםידא דלקוהוה איכא ן אי נסי( ח(‬ ‫לא עבוד תקנתא‬ ‫ראיה ליה ק ל א ובהזמה עבוד הקנהא דמקמי ההזמה בערוה שקר לא ידעו הלקוהוהטן‪.‬‬ ‫ואעד זוסם שאין פסול נזלנוה עם הזמימה קיימא סלונהא דאביי ודכא‪ ,‬ולהכי קרי ליה‬ ‫בלשון יהיר‪ .‬וסשוי דכא פסול ההזמה כנזלן דרבנן לאקולי ביה למפרע‪ .‬ויש ספרים‬ ‫דכהיב בהו דססלינהו בנולנותא‪,‬‬ ‫אינ דפסלוהו בנזלנוהא‬ ‫וליתא דברוב‬ ‫ד ס ש ם ע הד ודוק‬ ‫עדים שהבאהי אל הסהר להשיב‬ ‫דווקא‬ ‫בנולם‬ ‫ספרים‬ ‫המצא דאםהירו בי תרי בהד‬ ‫והשבהי(‪ -.- .‬ועל נזלן דרבנן ושהי כהי‬ ‫על‬ ‫דברים יא(‬ ‫הללו שבאין בעלילה דלאו‬ ‫מדסינן להו אלא ל ל ס ד ך שבדברים כעין אלו םלונ רבנן‪.‬‬ ‫ורכך בישובך לבו‬ ‫כלבך וטועה בךיכך‪.‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ןעל‬ ‫)בענין חסםקיד אצל חברו בשפר(‪.‬‬ ‫ההיא דהטפקיד אצל הברו בשטר טעיה טעיוה רבוה מה שאין עהיד שרה של‬ ‫רוסי לטעוהא(‪ ,‬הדא בתירוצך שקר ובורות‪,‬׳ ראם קבל עליו אונםין היינו המלוה‬ ‫ולא הטטקיד ובמלוה ל א איירי‬ ‫עיקר הלכה אשבועה קיימא‪,‬‬ ‫וכמה‬ ‫ה ש ל ה ק ל ף אשיב השובוה א ל ף ‪.‬‬ ‫שבועוה שומרים ‪(3‬‬ ‫דמשניוה כמה דהטלוה ב ש ט ר אינו טטור‪.‬‬ ‫ועוד כל‬ ‫עדוה יש כי ל א עטרה על עיקר ההלכה‪.‬‬ ‫ואדמקשה‬ ‫אין יכול לומר להדימ‬ ‫הספא הוה‬ ‫והא‬ ‫ואם‬ ‫ל ך לאקשויי מרנלתא נב׳‬ ‫אץ אדמ מעיז פניו‪ .‬ואני פירשתיו‬ ‫טידוש טבואר‪ .‬וזד‪ ,‬דרך להקשות פטור אהיוב‪ ,‬ובעיקר שבועה ל א הבין‪ ,‬גס על זאה‬ ‫ט ע י ת בלשון בהבי כמדומה אני ש ע ל דבר זה כתבתי ל ך ש ה ק ש ה דיה ונם רבינו אהי‬ ‫בפירוש בלשון ריה‪ ,‬אך איני וכור בבירור‪ ,‬כי לא יש תשובוה בידי‪ .‬וה״פ רשמעתא‬ ‫א פ ר רב ליש א ל א ששכרו בעדים‪ ,‬שיש שבועה א ב ל שכרו ש ל א בעדים ליכא שבועה‪.‬‬ ‫וע׳יז הקשה שבועת שומרים‬ ‫נאנסו‪.‬‬ ‫וכוי ומסיק דליכא שבועה‬ ‫אלא בדאפקיד‬ ‫בשטר ואסר‬ ‫מ כ ל ל דהרווייהו םבירא להו אליבא דרב אליבייהו )ואליבא דידי(‪ (:‬ד ל א מ ה י י ב‬ ‫קמא ונדפוס דך מיד ע*ג ועיל סימן תכינ ותמצא ס ס כמעט מלה ‪3‬מלה ד‪3‬לי לנינו סה‪3‬יא‬ ‫ו( סבועות לך מיז עינ‪ .‬ז( ועיין נסטה מקונצת ננא קמא דך ע״נ ע״א מת בתקסו‬ ‫כאן•‬ ‫על זה תוס׳ מסנן וליי מטלאנ׳ דלמא ינלע אס תעילו תלי לק נחד כלומל םלא תזימו לק‬ ‫האחד אם השני מסייעו הלא נ ס אז נשאל החילוש כמו כן‪ .‬ועיי״ס מה סתילצו על זה‪.‬‬ ‫ט( נכ־י‬ ‫ח( אי נמ* כן הוא נכ״י ודפוס‪ ,‬אך חסל נ ס פ ל הישל על ננא קמא שס וכצ״ל‪.‬‬ ‫י( ע׳יכ הדנליס לק נשינו קצת נחסל‬ ‫ולפוס לא ילע ולאז״ס תיקן לא ידעו הלקוחות‪.‬‬ ‫ויתל כספל הישל על ניק םס‪ .‬יא( כגולם על דנליס ״כן תיקן לאז״ס נמקוס כחנליס‬ ‫נלפוס‪ .‬ונכיי איסא כנחלים‪ .‬ינ( אולי צ״ל כמוך נמקוס נך‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫א( מכות דך י*ב עיא שלש טעיות עתיד לטעות שלח של אלוס עיי״ש‪ .‬וכונתו םטעיותיו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫נ ( כלומל הא דאמל לנא נשנועות דך מיה עינא״כ‬ ‫של ל׳ אפלים הן יותל משלש‪.‬‬ ‫שנועות םומלין דחיינ לחמנא היכא משכחת לה מתוך שיכול לומל לו להד״ס יכול לומל לו‬ ‫נאנסו‪ ,‬והלא אין זה מגו משוס לאין אלם מעח לכפול הכל‪ .‬ועיי״ם נתוס׳ ליה מתוך שיכול‬ ‫לומל ל ו ‪ .‬ל ה מ ס ‪ .‬ג( המלות ואלינא לילי הן נכיי ונם נלפוס‪ .‬ואולי כוונתו על לעת ל־ת‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן סו סז‬ ‫‪154‬‬ ‫שבועת היםת בכל מילי‪,‬‬ ‫ורב נסי לא סבר ל ה כ ל ל דביסי רב נחמן בתריה תקנוה‪.‬‬ ‫המפקיד אצל תכרו וכו׳ רמתוך שיכול לומר התזרתיו לך וליכא עליה שבוער‪ ,‬דאורייתא‬ ‫‪,‬‬ ‫בהחזרת א ל א שבועת היםת לתיק ודלא כרב חביבאל( יכול לומר נאנסו‪ ,‬בשטר צריך‬ ‫להחזיר לו בעדים דליכא א ל א טענח נאנסו ואנאנםו הייביה חורה ש ב ו ע ח ש ו מ ר י ן ‪. . .‬‬ ‫וםוניא דכל הנשבעין ל פ י ס ( שבועה נשנית לפטור טשבועה נאנסו ע־י טנו ‪ . .‬וחסיד‪,‬‬ ‫אני על דיה איך השוום והקשר‪ ,‬והם יפה כיוונו ש ל א שיבשו לעשות טלוה מ פ ק ד ק‬ ‫כמוך‪ .‬ועל מקםהי הלכות בשינוי רלישנאו( ראוי לנזור ש ל א להושיב ישיבה סן ישתו‬ ‫השומעים מים הרעים‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫)בעני; נ ס ב א דר׳ אבא(‪.‬‬ ‫ההיא דר׳ אבא מי מסרשא בענין אהר ומי מדמה לכשננדו‪ ,‬וכן סי׳ רבינו זקננו‬ ‫בשבועותא(‪ .‬וסי האומר שריה ה ק ש ה ? לא אני ולא אהר‪ ,‬כי שקר הוא‪ ,‬ו ל ד ג‬ ‫‪,‬‬ ‫נרסינן הוה ליה כנזלן ולא נרם׳ הוד‪ ,‬ליה נ ז ל ן ( הוריתיך דרך תכתר ותעמוד על עיקר‬ ‫נ‬ ‫השמועה מראש ועד סוף‪ .‬ולכשתבין סודה תראה דברי ודבריך איזה יכשר‪ .‬בי הענין‬ ‫סוכיה סטור והיוב קשיא לך בדלן וכנזלן קשיא לך‪ .‬התזרתיו מינו דיכול לומר נאנסו‬ ‫ונאנסו מינו דיכול לומר התירתיו קשיא‪ .‬וזה דרך הנמהרים‪ .‬ודרב נהמן אינו זכור אס‬ ‫הזכרתי ולמה הזכרתי‪.‬‬ ‫ותפילין‬ ‫ב ש ב ת ופס־ ביראות טענות ש ל רותות וכיש ש א ת ה‬ ‫מסייעני‪ .‬ועל הובר הבר מעונן ושגהש אע־פ שתלוקין בתורה ל א תנהשו ולא תעוננוג(‪.‬‬ ‫ועל ש ל ש ה אלה ש ל ה שאילתך ותשובתי ואשיבה אתהן לשלום‪.‬‬ ‫מראש דבריך ועד‬ ‫סוף דברך יעירך הברך אין זה לשבהךד(‪ ,‬כי כ ו ל א ב ו ב ר א ואיכא סירכא למבין הלכה‪.‬‬ ‫ולביתך נאוה ‪ . . .‬אמת וענוה ‪ . .‬אך בנאוה ל א תמצא תאוה‪.‬‬ ‫רק בך לרעוד‪. ..‬‬ ‫תרבה אהוד‪ . . .‬תעמוד בשלוה ‪ . .‬ובשלום‪:‬‬ ‫סימן ם״ז‪ .‬עוד זאת שאל הרב ר׳ אפרים מרבינו יעקב‪.‬‬ ‫מה‬ ‫טובו אוהליך ומשכנותיך ‪ . . .‬וטה יפו טעטי נעליך א( ‪ . . .‬באוד פניך י ה ל כ ו ן ‪. . .‬‬ ‫יהיו עוד לנצה רואי פניך ‪ . . .‬ולא יראו השתת ‪ . . .‬ולי ארכו היסים בארץ‬ ‫עיסתה ‪ . . .‬צסאתי‬ ‫לקול‬ ‫צנוריך ‪ . . .‬כי עסך‬ ‫סקור‬ ‫תיים ‪ . . .‬האת תשבתי‬ ‫לצדק ]לערוך[ נ ( עדיך ‪ . . .‬אסרי בסנילת ספר בינה ‪ . . .‬והשיבה לו ששוני רות ג(‬ ‫נדיבותיך ‪ . . .‬וכי יבא דברו אז יאורו שתי עיני‪:‬‬ ‫עצמו‪ ,‬שרית סנר נמי לתלכתא דלא מחייב םנועת היסת נבל מילי‪ .‬ועיין מס שכתבו חוסי‬ ‫שבועות דך מיא עיא דיה ומאן נשס ר״ת‪ .‬וצ״ע שיכלול ר״ת דעת עצמו נין האמוראים‪.‬‬ ‫לכן ניל שצריך למחוק• ד( וציע דאך לרב חנינא דמתני ם ס אסיפא מ״מ יחיה חייב שבועת‬ ‫ה( כלומר צריך או לא‬ ‫תיסת דהא נ ס כאן איכא דררא דממונא שהרי הפקיד אצלו נעדיס‪.‬‬ ‫צריך להססר משנועה ועיין נתוס׳ םס מיה ע״ב דיה נשער‪ .‬ו( דלישנא תקנת שייר נספרו‬ ‫נמקוס דליתניתו בכיי‪ ,‬דליתנא נדפיס־‪.‬‬ ‫נ‪ .‬א( שבועות‬ ‫דידי חטפי‪,‬‬ ‫שלא חטך שהרי‬ ‫ודפוס איתא אין‬ ‫כי א ס לשנרן‪.‬‬ ‫ם י ק כח‪.‬‬ ‫דך מיז עיא ד״ה לישתבנג ב( כלומר שהרי נאמת אינו נזלן שהרי אומר‬ ‫אנל הוה ליה כנזלן שהן שנועה אינה מופלת עליו ונס אינו יכול לישנע‬ ‫ד( נכיי‬ ‫מודה שחטך‪ .‬נ( כלומר אל תאמרו דנריס שאין נ ס ס ממש‪.‬‬ ‫זה לשנרן וראזיס תיקן לםנחן נמקוס ל ש נ ^ אנל חח' שייר תיקן אץ זה‬ ‫והראשון נראה יותר נכון‪ .‬ו ח נ מ אשר יעיד עליו הוא חרנ ר'יצחק ‪ p‬מרדכי‪:‬‬ ‫נ ( לערוץ הוספה מהסכם שייר‪.‬‬ ‫א( כציל נמקוס נעליס נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫נ( כמו נ מ ס או נונתו השנ לי על לנרי‪ ,‬כי רוח נדינותין אשר יפן אלי סוא ששוני‪:‬‬ ‫ח נ ו כ ו ת ר״ת סיטץ סז‬ ‫א‪.‬‬ ‫הבאים‬ ‫‪155‬‬ ‫)בעני! סין כמינו בשישים(‪.‬‬ ‫אהריו‪ ,‬הגידו כת נבורתיו להתיר מין כמינו כשישים ככל איסורין שכתורה‪,‬‬ ‫ועל סמרו יכתכון ראיותיוא(‪.‬‬ ‫לראוה להכין עיקר ראיותיו מההיא‬ ‫הצצתי‬ ‫דשהיטה חוליןב( דאמר רכא אמור רבנן כשישים‬ ‫נלאו כה למרשה והוקשו כה‬ ‫מאוד‪.‬‬ ‫ונםלאהי‬ ‫מין במינו וכוי‪.‬‬ ‫וככר‬ ‫הראשונים‬ ‫ומאי קש־א דההיא רקאמר בשישים‬ ‫טין כמינו היינו כטעמא דאיםור והיתר טעם אהד להם כנון המרא הדהא כע־נבי דמין‬ ‫כמינו הוא כטעמא דלינא להבחין נהינה טעם של‬ ‫כשאינו מינו‬ ‫הוא‬ ‫ררכא לטעמיה‬ ‫שמא‬ ‫דכתר‬ ‫איסור‪,‬‬ ‫אדלג(‪.‬‬ ‫אכל‬ ‫ויש‬ ‫לענין‬ ‫םסר־ם‬ ‫ביטול מין‬ ‫שכהוכ כהן‬ ‫שמנוניה דניד הנשר‪ ,‬כבשי• דהיינו גמי סין בטינו בטעמא א כ ל לא בשמא‪ .‬ומהשתא‬ ‫ל א צר־כנן ל ש ב ש נמרא דסםחיםל( ולמ־םמ־ך אשינו־י דהיקא דע״ז נבי םלונהא דאכי־‬ ‫כמין כמינו‬ ‫דכולא‬ ‫הלמודא‬ ‫משמע‬ ‫דרכא‬ ‫ס״ל‬ ‫כמינו‬ ‫מין‬ ‫לא כמיל‪ .‬ואם טעיהי‬ ‫הכינה לי‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ק׳׳ל‬ ‫)קשיא דשמואל אשמואל במלאכה שאצ׳׳ל(‪.‬‬ ‫הא דאמר שמואל כל טטורי ד ש ב ה טטורין א ב ל אםורין ה ק מצידה צבי ומסים‬ ‫מורםא וכו׳ א(‪,‬‬ ‫ומשמע הכי הילבתא‪.‬‬ ‫דאמר מלאכה שאינה צריכה‬ ‫לנופא ובו׳‬ ‫ואנן מוקמינן בכירה שהסיקוה ג(‬ ‫ל כ ל הני אליבא דר׳ שמעון‬ ‫ומוקמינן‬ ‫אכל לר׳ יהודה חייב‬ ‫דשמואל םבירא ליה‬ ‫כטרק ח׳ שרצים ‪.(3‬‬ ‫כר׳ יהודה‬ ‫כמלאכה שאינה‬ ‫לנוסא‪ .‬א״כ קש־א דשמואל אדשמואל‪:‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫דרב‬ ‫)דרב אשי אדרב אשי בענין כלי זכוניח(‪.‬‬ ‫אשי אדרכ אשי ק״לא( כפרק ראשון סוקי רב אשי כלי זכוכיה לעולם לכלי‬ ‫הרם דמיין ודקא קש־א לך לממי מנכן וכוי‪.‬‬ ‫ובשלהי ע״ז פסק רכ אשי כלי‬ ‫זכוכיה הואיל ונשכרו יש להם הקנה ככלי מתכות דמי׳ לענ־ן כלי השמיש הלקוהין‬ ‫מן הנוים‪ .‬והדעת נוטה להרץ דהתם‬ ‫לחוםרא קאמר‬ ‫דנזרו עליהם למהוי ככלי הרם‬ ‫ואץ להם הקנה בטבילה א ל א בשבירה הואיל ודמו לכלי חרס וה״נ שווינהו רבנן ככלי‬ ‫מחכוה דדמו אהדדי וצריבין טבילה וראיה ממאנא דקוניאנ( דאע״נ דאין להם טהרה‬ ‫כמקוה מצרכינן להו טבילה ה״נ ל א שנא‪.‬‬ ‫ף‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫ואלו הן ההלכות נחלקחי עם חכדי‪:‬‬ ‫)בענין הבדלה במ׳׳ש שהל להיות בי״ט(‪.‬‬ ‫מנהנ המדינוה אני הולק ועליך להבחין‪ ,‬סדר הבדלה בייט ש ה ל להיות כמיש‬ ‫נוהנין ככל אלו המקומות ל ה ב ד י ל ‪ :‬כין קדושה שכה לקדושה י״ט הבדלה ואת‬ ‫יום השביעי מ ש ש ה ימי המעשה ק ד ש ה הבדלה וקדשה אה עמך ישראל כקדושהיך‬ ‫כאיי המבדיל כין‬ ‫קודש לקודשא(‪ .‬ונפלאהי מאוד על זה דאין זה לא מעין פחיחה‬ ‫א‬ ‫א( ספל היפר על מסכי פולין לך צ׳׳ז ע־א נדפוס לך ל״ח ע״נ סימן שפיב‪ .‬נ( סולין‬ ‫דך צ״ז ע״א ועיייש נמיס׳ ל״ה אמל לבא שהניא ס ס דנלי ל׳ אפלים וליה נאליכוח •‬ ‫ג( ע״ז לך ס״ו ע״א‪ .‬ד( פססיס לך ל׳ ע״א נמימלא דלבא דאמל נמשהו כלנ‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫א( שנס לך ק״ז ע״א‪.‬‬ ‫ע״א ועיין בלשנ״א שם‪.‬‬ ‫נ( שבס לך מ״נ‬ ‫נ‪.‬‬ ‫א( עיין לעיל סימן ס״נ אוס ז׳ בסשובס ליס אל אסיו‬ ‫משנס לך ט״ז עינ אדע״ז דך עיס עיב‪ .‬נ( בע״ז שם‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ב( בליש פ׳ שמנס שלציס לך ק«ז‪,‬ע״נ‪.‬‬ ‫א( עיין ממול מסלי הלצומ פסה סימן צ״ז צד‬ ‫‪.294‬‬ ‫לנינו שמואל‪ .‬וסססילה היל‬ ‫ועוד עיין בספל סעיפול סיב‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן סז‬ ‫‪156‬‬ ‫סמוך לחתימה ולא מעין חתימה סמוך לסחיחדי‪.(3‬‬ ‫וסד‪ ,‬שהוזקקנו לומר בין קדושת‬ ‫ש ב ח ל ק ד ו ש ח י״ט ה ב ד ל ת חיינו אליבא דמאן רבעי מעין חתימת סמוך לסתיחה‪ ,‬הלכך‪,‬‬ ‫ססתברא לומר בין קדושח ש ב ח לקדושח י*ט חבדלח באיי המבדיל בין קודש לקודש‪.‬‬ ‫ומה צריך להוסיף ולכפול‬ ‫ה‪,‬‬ ‫סדר‬ ‫אח יום השביעי מ ש ש ח ימי המעשה ואריכות שוטים נ י ל ‪:‬‬ ‫)כענין ת ק י ע ת‬ ‫ו ס ד ר מ ל כ י ו ת וזכרונות ו ש ו פ ר ו ת כםוסןז(‪.‬‬ ‫החפילוח וברכוח ש ל דיה נוהנין בכל סקום לומר‬ ‫מלכיוח‬ ‫זכדוטת ושוסרוח‬ ‫במוסף ונם תוקעין במוסף ואעינ דבהאי חקיעוח שוטר מוסף ל א נשקינן משום‬ ‫תקנה ד ר אבהוא(‪ ,‬מיהו במה שתוקעין בישיבה קודם ת פ י ל ה מוסף היינו לאתר קריאת‬ ‫התורה והו עיקר התקיעה‪ .‬ונסלאחי מאוד על זה חרא דזריזין מקדימין למצוות ו ב ת פ ל ת‬ ‫יוצר היה לברך מלכיות זכרונות ושופרות ולתקוע‪ .‬ונהי ד ב ש ע ת ה ש מ ד ש מ ג ( השתא‬ ‫ליכא שמד‪ .‬ואם בשביל ש ל א לשנות‬ ‫עיקר התקיעות בישיבה קודם המוסף‬ ‫תנןג(‬ ‫את הםנהנ ש ב ש ע ת השמד איכ ל מ ה תוקעין‬ ‫דאפילו ב ש ע ת השמד לא היו עושין בן‪,‬‬ ‫דהא‬ ‫מ י שברך ואה״ב נתמנה לו שופר ובו׳ אבל שופר תהילה ואהיב ברכה ליכא‬ ‫מאן דאמר‪ .‬ואף מלשון הנמרא משמע דאמר דכא ל( אמר הקב״ה לישראל אמרו לפני‬ ‫בדיה מלכיות וזכרונות כדי שיבא זכרוניכם לטני לטובה ובמה בשופר‪,‬‬ ‫חחילה ואהיכ שופר‪.‬‬ ‫ואנו תוקעין תהילה בל‬ ‫במוסף‪ .‬נאה היה לתקן הברכות ביוצר דהא םתסא חנן ה(‬ ‫וכו׳ ולא קתני סדר‬ ‫ברכות ש ל‬ ‫בירושלמי משמע דמשום‬ ‫מוסף אלא תוקעין במוסף‬ ‫תקיעה היה‬ ‫שמד‬ ‫א ל מ א ברכות‬ ‫סדר התקיעות ואתיכ מתפללין ברבות‬ ‫סדר ברכוח אבוח ובבורות‬ ‫כדמסרש בקונטרסו( ונם‬ ‫ולא משום ברכוה‪ .‬ובידך‬ ‫הבת להורות‬ ‫ולהבדיל‪:‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ק״ל‬ ‫)בענין ג ל ח ה ס נ ה ד ר י ן וכר(‪.‬‬ ‫ההיא דםנהדריןא( ראסרינן נלתה סנהדרין וישבה לה כתנות לומר ש ל א ובו׳‬ ‫ומשמע ש ל א דגו ד י נ י נפשות בכל א״י הואיל ולא‬ ‫הנזית‪.‬‬ ‫נורם‪.‬‬ ‫וכן מ פ ר ש‬ ‫בקונטרסג(‪,‬‬ ‫ס פ נ י שכתוב וקמת ועלית א ל המקומ מ ל מ ד שמקום‬ ‫ובפי אלו הן הנחנקים נב׳ זקן‬ ‫ו ל א בב״ד שביבנה‬ ‫ומסי‬ ‫היתד‪.‬‬ ‫סנהדרין כלישכת‬ ‫בקונטרסד(‬ ‫מ מ ו א תנןג(‬ ‫אין דנין אותו לא בב״ד שבעירו‬ ‫ל א בביר שביבנה אם נשאלו כביד ש ב ל ש כ ח‬ ‫הנזית ואמרו להם וחזר לעירו ושהה שם ימים ע ר ש נ ל ח ה סנהדרין ליבנה ועדיין הבית‬ ‫קיים ואהיכ שגד‪ .‬כבתתילה אין טמיתין אותו ביבנה וטעמא משום דכתיב וכל ישראל‬ ‫ישמעו ויראו אבל שאר תייבי מיתות‬ ‫דס׳ ראשון ה(‬ ‫ביד משמע דמטיתין ביבנה‪.‬‬ ‫מ ש ס ע דר׳ עקיבא ור׳ אליעזר‬ ‫ור׳ יהושע היו‬ ‫ועוד נ ס ל א ת היא‬ ‫סנהדרין ביבנה‪,‬‬ ‫למאי‬ ‫הלכתא הואיל ולא דנו דיני נפשות‪ .‬ועוד ההיא קרא וקמת ועלית מוקמינן בזקן ט ט ר א‬ ‫אינו הייכ עד שיטרה עיס כיד ש ל שבעיפ ואהד וכלישכת הנזיתו(‪:‬‬ ‫אפלים‪.‬‬ ‫נ ( פסחים דך‬ ‫עשלת הדנייס דפוס לעמנעלנ לך נ״נ ע״נ‪ ,‬שלעסו כדעת לגינו‬ ‫קיד ע״א ועיי״ש בסוס׳ ד״ה געי‪:‬‬ ‫ה‪ .‬א( לאש השנה לך ל־ל ע״א‪ .‬כלומל משוס שלא תקעינן סםל״ס תשית סל״ת‪ .‬נ ( ליה‬ ‫לך לינ ע״ג‪ .‬ועיי״ש בילושלמי ובסוס׳ ם ס דיה כשעת‪ .‬נ ( ליה לך ל״נ ע׳ינ‪ .‬ד( שס‬ ‫ד ך ליד ע״נ ושם איסא לנה נמקוס לנא‪ .‬ה( שם ל ך לינ עיא‪ .‬ו( שס לך ל״ב ע״נ‬ ‫לשיי ד״ה השני הוקע‪*, :‬‬ ‫ו‪ .‬א( כלומל ענין סנהללין ולא מסכת סנסדלין דהאי מילסא לא נמסכה סנסדלין קסני‬ ‫נ ( סנסללין‬ ‫אלא נשנת ד ך ס״ו ע״א ועיז דך ח' ע״נ‪ .‬נ ( ע״ז שס ד״ת כי תיכי‪.‬‬ ‫ד ך פ״ט ע״א‪ .‬ד( שם ל ״ ת לא נניל שנימה‪ .‬ונניי״ש נסוס׳ ליה ולא נניד‪ .‬ה ( סנהללין‬ ‫דך י״ז נ ו ג י( ומיק נסוס׳ ע״ז ט ס ‪ tn‬מלמל והופ׳ שנה שס ליס מלמל‪:‬‬ ‫תשובות ר ית סימן סח‬ ‫׳‪15‬‬ ‫סימן ם״ח‪ .‬וזה השיבו רבינו יעקב זצ׳ל‪.‬‬ ‫רבת‬ ‫צררוני ‪ . .‬כ א ר ג ה הנעירוניא( ‪ . .‬גנער ה צ ן נ ( ‪ . .‬וגאו עלי‬ ‫הוצןג(‪ . .‬ל א‬ ‫נשאר בלחי סטרי ו נ ר ת י ‪ . .‬ו א ו ר עיני נם הם אין אתי ד(‪ .‬ואף נם זאת א ש י ג ל ן‬ ‫על תםיהותיך ועליהם אני מתמיה עליך מדוע ל א ת מ צ ת ה ( ש א י ל ת ך ‪:‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫במין‬ ‫)כענין מין ב מ י נ ו בשישים(‪.‬‬ ‫גטינו שאטרת ש ג ת ו ג גםםרך ‪,‬שמנונית דניד ה נ ש ה ג ג ש ר • שטות הוא‪ .‬ולםטיכ‬ ‫שכטותך גגשוה‪ ,‬ד ל א שטא ולא טעמא‪ .‬ובהינ כתוכיכנון שמנונית ד נ י ד ה נ ש ד‬ ‫גשמנוניתא(‪ .‬והמרא הדתא גענגי אינו נקרא מין גמינו לרכא‪ ,‬א ל א ג ך היה לו לוטו‬ ‫טין גשאינו טיט היגא דליכא לטיקש אטעמא אינ הינא דליכא קשילא‪.‬‬ ‫וני מי ל א‬ ‫ידע שיגול לטצא ג ט ה דגריט שטעמם שוה‪ ,‬אך ל א היה לו לקרותו מין כמינו‪ .‬ועוד‬ ‫טעות שאמרת שאני ט ש נ ש נירסא דטםחים‪ ,‬והלא טועים הניהוה‪ .‬ונן טוכיה בהלכוה‬ ‫נ ח ל ו ת דקא טטרש ט ד ל א יהיב טעמא‬ ‫ש״מ‬ ‫דבמשהו‬ ‫כרב נ(‪,‬‬ ‫ועוד שאמרת שינרי‬ ‫דחיקי דעיז‪ ,‬אדרבה שיטיי דידך דחיקינינהו‪ ,‬דאטאי נקיט הלא וחטראג(‪ ,‬ועור רבותא‬ ‫לסיהשב נכרי ה ל ט ח נ ד ו ל ו ח ש א ל ח ו ח דרב אחא רבינו ד יצחק הלוי רבינו יי יצהק‬ ‫ביר‬ ‫יהודה ל( ]ורביט[ טוב ]עלם[ ח( כולם שה אהד שוםקין טין בטינו בשישים‪ .‬ואחרי‬ ‫שס‪T‬שתיו נטצאת התשובה בברך הםטריםו(‬ ‫]של[‬ ‫שטעיה‬ ‫שהביא אחי עמז םרחט עוד‪ .‬אחד טן הנערים ויעתיקוה לך‪.‬‬ ‫הטיו‬ ‫ש ל רבינו אהיז(‬ ‫וקודם הטעשה אמרתיה‬ ‫ושומעין דדק בחטץ בםםח וביין נסך סתם חולקיןח( באוחם שנים לבדם‪.‬‬ ‫ש ל ט ה היה מורה ובא‬ ‫להתיר בשישים ט(‬ ‫עד שחזר בו עיי טעוחא‬ ‫ונם רבינו‬ ‫דםסחים‬ ‫שהיה‬ ‫ם י ק שיח‪ .‬א( מלשון ננעלחי נ א מ ה חסיליס קיפ‪ ,‬נ״נ‪ .‬נ ( ננועל לזמז על נחמיה ה׳ ״ ג‬ ‫גס חצני נעלחי ונו׳ עי נעול ולק עיי״ש• ג( הוצין ק קולא לאנשים לקים‬ ‫ונני נליעל אשל נאו עליו לאזיס חיקן ונעלי חיצין נמקים ונא עלי היצין נלפוס‪ .‬ד( ניל‬ ‫שטינסי על ססמי שסם איל עיניו וגס הס אין אחו לעח עחס‪ .‬ועיין לעיל סימן מ׳‬ ‫נססלס שגס שם מקונן מ ס נלשון זס‪ .‬י ל נ מ סקינס הזאת נשא לניני נשעס מסע הצלב‬ ‫תשני אשל תיתס עת צלס ליעקנ ולנל ישלאל נמליניס צלפס יאשמז‪ .‬עיין גלעטץ ספלי קלמוניוס‬ ‫חיו צי ‪ .212‬ונתולמת ל*ת לסחנס אייזיק הילש ווייס נימ מלמוד ח״ג צל ‪ .295‬ת( לומז‬ ‫על סנהדמן לך ל״ת עיא אשלי דיין שמחמץ דינו ועיין נפילשיי שם‪:‬‬ ‫א‪ .‬עיין נתינ תוצאת תיליעססיימעל צל ‪ 566‬ושם איתא לק ‪,‬שמנונית דגיד הנשה'‪ .‬ואולי‬ ‫תמלת נשמטנית תיא תיספה מלטנו תס ועיי״ש נתעלת ‪ a‬מיז• נ( אלמא ללא גלסי‬ ‫נפסחיס נמשתו בלנ‪ .‬ג( נלומל מנאן לאיס לטין נסך איימ‪ .‬י ( ל׳ יצחק תלוי ול׳ יצחק ניל‬ ‫יהודה שניסס סיו לנוסיו של לש״ ז״ל‪ .‬עיין נניטין דך ניט ע״נ ל׳׳ה נספללה‪ .‬ה ( נכיי‬ ‫ודפוס איסא לק סמלס פ נ וסיסנ סיקן לאזים שצ״ל פ ו נ עלם‪ .‬ונלסי ספק קלא הסופל‬ ‫נלס נמקוס עלם ומחק את תמלת נסעותו נסשנו שננתנ נלס שני פעמים‪ .‬ו( ס ס פ מ ס‬ ‫נציל נמקוס ס ד נ מ ס נ ט י ‪ .‬ז( כן הוא מ י י אנל נדפוס‪ . :‬ח מ י ושל• סויו של חמיו נמשן‬ ‫נסעוה אל תמלת של‪ .‬ועל אודות שמעיה תלזס שסיס חמיו של לשנים‪ ,‬ני לק אס זס קלא‬ ‫ל*ת לניט אחי נידוני נ נ ל נ ת ט עליו המכס צונן נססלו צול געשינפע אונד ליסעלאסול‬ ‫צל ‪ 64‬וססנס נעללינעל נמ׳׳ע סמזטל חלק י*א צד ‪ .78‬ועיין שם נציוני תימס נעללינעל‪.‬‬ ‫ולפי דעתי סיסנ לאו ססנמיס נאמלס ט שמעיה סנזכל כאן היינו חד עם שמעיס הנודע‬ ‫להלמיד לשיי ולקלונו‪ .‬אן זס‪ .‬שמעיה האיש לא סיח לא נכדו של לשיי ולא חתן אחותו של‬ ‫למ״י ולא חמיו של ל״ת ולא חסנו של לשניס׳ ט אס חמיו של לשטם כאשל תלאה מדנלי‬ ‫לית ננאן‪ .‬ועיין ס ד נ מ ס סמזוקקיס שנתנ אודותיו תסכם עסשעיין נודע ‪ MS.‬שנת ‪41‬‬ ‫צל ‪ .260‬ועל אודומ שס סעיל לחם נאמת הוא פלאי ועיין מה שנתנ סחכס גלאסס נספלו‬ ‫‪ Gallia jud.‬צד ‪ 179‬ט לפי דעתו לחם סוא סיס נמקוס ל מ ס שסיא נינ לפי דעתו‬ ‫העיל ‪ Drenx‬נצלפס• ס( נלומל שלק נאוסן שנים בחמץ נפסח וסתם ״ נ ס חולקין‬ ‫ה ט נ נ מ אס מ ת מביע נפל או לא נפל‪ .‬אנל נכל * ‪ p w‬ט ל ם מסכימים שמנימ נפל‬ ‫תשובות ר״ת סימן סח‬ ‫‪158‬‬ ‫סבור שהיא עיקר הנסרא והשוה כל אסורין להמץ בפסה‪ ,‬ואשר אמרת כי היא הראיו‬ ‫הגדולה שליי(‬ ‫ב‪,‬‬ ‫ן‪-‬א‬ ‫אמנס היא הקטנה‪ .‬ודוק בהלכות גדולות ותמצא ק ‪:‬‬ ‫)בענין מלאכה שאצל״נ וקשיא רשמואל אדשמואל(‬ ‫דקשיא ל ך דשםואל ארשסואל‬ ‫דקאסר כל פטורי דשבת פטור אבל אסור בר‬ ‫מהנ׳ תלת דפטור ומותר והני כריש ושטואל כר׳ יהודה‪ .‬בשלהי הלכות ש ב ת‬ ‫בהלכות נ ת ל ו ת פריך כי האי גוונאא(‪ ,‬ולא משני שסיר‪ .‬אך כן הוא ההיידן שמואל‬ ‫אית ליה במלאכה שאיגה צריכה לנושא דהייב עליה הטאח‪ ,‬וא״כ בצידת נתש לשמואל‬ ‫איכא תיוב הטאת‪ ,‬אבל מאן דאית ליה פטור‪,‬‬ ‫הבא פטור ומותר הואיל ואינו חטאת‪,‬‬ ‫אע״ג דשאר פטורי פטור אבל אסור‪,‬‬ ‫דשמואל ס״ל רכל בדרבנן במקום הדקא שדי‬ ‫לכתחילה כדאמר איהו נופיה נ ( מכבין נהלה ש ל מתכות א ב ל לא של עין‪ .‬וכללא קא בייל‬ ‫לדידי ה־יב‪ ,‬אבל מתניתין רקתגא פטור איכ סוברת היא דםלאכה שאינה צריכה לגופא טטור‪,‬‬ ‫ולנכי ידיקא כי הכא שריג(‪ .‬תדע דמייתי ראיה על עקרב ש ל א תשוךל(‪ ,‬וא״כ למאן‬ ‫דלא מתייב לכתחילה שרי‪ .‬ואני פירשתי ל ך לשמואל כללא קא כייל ולא מני הכא‬ ‫אלא הני דצריבין ראיה שעל ש ל ש ת ן מביא ראיה‪ ,‬א ב ל הנהו דשמעתא קפייתא ד ש ב ת‬ ‫לא חשיב דפשיטא נינתו דלית בהו מעשה‪ .‬ומשום הכי ל א תקשי לך ההיאה( דאס‬ ‫בשביל החולה שישן פטור‪ ,‬ואוקמינןו( בחולה שיש בו סכנה‪ ,‬ט״מ ל א מגי ליה‪ ,‬דמילתא‬ ‫דפשיםא היא כמו כן באילו לית ביה מעשה‪,‬‬ ‫דשמעתא קמייתאז(‬ ‫מוכיח‬ ‫דקאמר כי‬ ‫דבל הוריו הרי הוא משובח‪.‬‬ ‫איצטרך ליה‬ ‫לשמואל‪,‬‬ ‫והלשון‬ ‫שיט דבצורך תליא‬ ‫מילתא‪ ,‬ובהנהו דצריכי ראיה קא מפרש בבולהולן( ומנא לן דסטור ומותר וכו׳‪:‬‬ ‫)כעני! כלי זכוכית(‪.‬‬ ‫ורב‬ ‫אשי אררב אשי הן לו יהי כדבריךא(‪ ,‬ועוד יש כאלה ר ב ו ת נ ( ‪.‬‬ ‫ך‪.‬‬ ‫ועל‬ ‫)בעני! הגדלה בט״ש שתל להיות בי״ט(‬ ‫שבאת לשנות מנהנ רבותינו שלא‬ ‫קדשת‪.‬‬ ‫לומר א ת יום השביעי מ ש ש ת ימי‬ ‫המעשה‬ ‫סי ישמע לך לסתור מנהנ תירה‪ ,‬דמה שאמר למעלה את יום השביעי‬ ‫מ ש ש ת ימי המעשה א( סדר הבדלות הוא מונה ולא דבר למעלה בייט אלא בין קודש‬ ‫גששים חון מיין נסך גמור שהוא במשהו לכ־ע ‪.‬נו( ע־ז לך ס־ו ע״א רש״י ד״ח וכל מין‪.‬‬ ‫י( הראיה מהא דאמר רנא‪ ,‬אםר עליה אמר ר׳ אפרים לעיל שהיא עיקר לאיותיו‪.‬‬ ‫א( עיין גהלכות נדולות דפוס ווארשא סוך הלכות שבה פ׳ מי שהמשיך דך כ׳׳ב ע״א‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫אמנס כה״ג של הילדעסהיימער לא נמלא‪ .‬ועיי גספר היםר על מסי שכת בדפוס דך כ״א‬ ‫ג( ועיין‬ ‫נ ( מנת דך מ״נ ע״א‪.‬‬ ‫ע״א סימן קצ״ו שהכיא דברי נה״נ כמענו מלה נמלה‪.‬‬ ‫תוס׳ שנת דך ג׳ ע״א ד״ה הצד וזכאים ל ך צ״כ ע״א ד״ה כמלאכה‪ .‬ד( שנת דך קיז ע״א‬ ‫ה( שנת דך כ״ט ע׳נ‪ .‬ו( ממ‬ ‫וע״ז פליג ר׳ יהודה נפירוש שם נמשנה דך קכ״א ע״א‪.‬‬ ‫ח( שט דך ק׳ז עיא‪:‬‬ ‫ז( שם דך נ׳ ע״א‪ .‬ועיי״ש נתוס' ד״ח נר מהני‪.‬‬ ‫דך ל' ע״א‪.‬‬ ‫נ ( כלומר שגם נאופן‬ ‫נ• א( כלומר שאמת שכן יש ליישנ סתירת דרנ אשי אדרנ אשי‪.‬‬ ‫אחר יש ליישנ‪.‬‬ ‫ועיין לעיל כשאלת ר״א אות נ׳ תערה אי‪:‬‬ ‫יד‪ .‬א( לנינו נא נלאשונה ליישנ קושיא שלא סחנלח לעיל נשאלת לי אפלים‪ ,‬והקושיא תיא‬ ‫דמה שנזכל שני פעמיס נחנללת מש״נ שחל להיות ני״פ את יום השניעי מששת ימי‬ ‫המעשה ? וע״ז תילן לכינו ששניהם צליכין‪ .‬כי נלאשונה כונחו על נין קודש לסול ונאחלונת‬ ‫נין קדושת שנת וקלושת י״ט• ואך שנשניהם נאמל ימי המעשה נלאשונם הכונת על מלאכת‬ ‫ענודה דחול ונאחלונה ה מ נ ה על מלאכת אוכל נפש ויום טוב ולבל האנד דחר״ה‪ .‬שמת‬ ‫הי״ט עם יומי וסול המועד גם כן ששת ימי המעשה נקלאים מול שבח‪ ,‬אנדנ שעליהם‬ ‫חשובות ר״ת סימן סח‬ ‫‪169‬‬ ‫להול‪ ,‬א ב ל באהרונה שהזכיר נ( בין קדושת ש ב ת לקדושת ״ ט ואת יום השביעי ס ש ש ת‬ ‫המעשה רבתייה היינו מירשו דקדושת י״ט איה ביה מעשה א ו כ ל נמש‪ ,‬ומעשה דנבי‬ ‫הול לעיל מ ל א כ ת עבודה ומעשה דמיפא מ ל א כ ת אוכל נ פ ש ודבר האבד רהול המועד‪,‬‬ ‫ופירוש נ( דקדושת ייט איתא‪ .‬כ ך יש ל פ ר ש קודם ש ת ש נ ה מנהנ אבות‪.‬‬ ‫ל פ ר ש להזכיר ש ב ע הבדלות תיקנו כאן‪:‬‬ ‫קודש‬ ‫להול‪ ,‬אור לחושך‪,‬‬ ‫יום השביעי ל ש ש ת ימי המעשה‪ ,‬בין קדושת ש ב ת‬ ‫השביעי מ ש ש ת ימי ה ס ע ש ה קדשת[ פירוש‬ ‫ועור נראה‬ ‫ישראל ל ע מ י מ‬ ‫לקדושת ״ ט ה ב ד ל ת ן ואת יום‬ ‫באוכל נ פ ש‬ ‫]בייט[ ודבר האבר בהול‬ ‫הטועד שאהו־ הייט‪ ,‬הבדלת וקדשת א ת עמך ישראל בקדושתיך פירוש בקדושת ישראל‬ ‫כהניט ולדט ובקדושת י*ט הרי ז׳‪ .‬וטשוט הבת היוט תקנו ש ב ע ולאפוקי מפלונתאד(‬ ‫כדאמרינן והמוסיף ל א יוטיף ע ל ש ב ע ומעין התימה הוי ונפלאתי עליך א ה ר שטוהזק‬ ‫אני בך ש א ת ה בקי בהדרי תורה ובאת לטתור טנהנ קרטונים‪:‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ומאן‬ ‫)בענין ח ק י ע ו ח ע ל ה ס ד ד (‬ ‫דאתנייך פירקא בתרא דדיה ל א אתנייך פ י ק ש א ת ה מבקש שאתקן לתקוע אחר‬ ‫ת פ ל ת מוסף ובי ל א שנית ה א‬ ‫בפ״קא(‬ ‫דאמר ר׳ יצחק‬ ‫מפני מ ה‬ ‫תוקעין‬ ‫ומריעין כשהן יושבין והוזרין ומריעין בשהןעומרין‪ ,‬בע״ב ה ך עמידה ת פ ל ה היא ש ב ל א‬ ‫תפילה עמידה למה‪ ,‬א״כ ת ה ל ה בישיבה ואהיכ כעמידה בתפלה‪ .‬ואעיפ ש י ש תשובות‬ ‫שאסרו ליהיד לתקוע לאהד תפלתו‪ ,‬נ י ל‬ ‫ולולא טשוט ש ט ר ביוצר תקעינן‪.‬‬ ‫שקורס ת פ ל ת ו יש לתקוע חריזין מקדימין‪,‬‬ ‫ואי בטיל היישינן לקלקולי‬ ‫כרשלהו זיסנין דאתי‬ ‫ש ם ד א ואתי לקלקולי (‪ .‬והא רקאםר ו כ ס ה ' כ ש ו ט ר בלוטר שתקעו בוג( ואינ בשופר‬ ‫ג‬ ‫שני ש ל עמיחי‪ — .‬ואמ יש ל ך ל ש א ל ת ש א ל ל מ ה אין אנו תוקעין בעמידה קשריק‬ ‫ק ש • ^ קו״קד( — ועוד מהאה( שטעינן דקודט ת פ ל ה יש לתקוע ליהיר ובתוך ת ט ל ת‬ ‫טוטף לצבור דקאמרי תקיעות‬ ‫וברכות )אין( מעכבות זו א ת זו ו(‬ ‫ו ל א קאמר כרכות‬ ‫וחקיעוה‪ ,‬ועוד דבשער המזרח היו תוקעין ואהיב טברכיןז( וכן הנהיג ר׳ ה ל פ ת א ובד‪.‬‬ ‫ואעינ דאמרן ל א היו גוהנין וטי‪ ,‬אנן עבדינן הכי‪ .‬א ך ע ל זאח יש לחמות ל ט ח אין‬ ‫א מ תוקעיץ לטלכיוח שלשיט וכן לזכרונוח וכן לשופרוח או קשריק ל כ ל הטחות למלכיוח‬ ‫ובן לזברונוח וכן לשושרוח‪ .‬ונראה רביון‬ ‫דאטר ר׳ יוחנן ס( ש ט ע ח ש ע חקיעוח בטי‬ ‫שעוח יצא ואפילו בטירונין איב סםוקי חקיעוח הוטרא‬ ‫עכרינן כולהו פשוט פסוקי בתוך ה ת פ ל ה ל א חשו‬ ‫בעלטא היא‪.‬‬ ‫לפסוקי‬ ‫טשוט‬ ‫וכיון דבישיבד‪.‬‬ ‫טורח צבור‪.‬‬ ‫אך‬ ‫קשריק היה צריך סן יהסר‪:‬‬ ‫קדושת ״ מ איתא‪ .‬ועפ״ז תנין נ ס כן דכלי הסוס׳ נפסחיט דך קיד ע״א דיה כעי ותסור‬ ‫תלונת תמתרש״א שס על דבריהן עיייש תימנ‪ .‬נ( נכ*י ודפוס תוסיך‪ :‬לאפוקי נפשך‬ ‫מפלונתא כמו שפירשו רנותיט‪ .‬וראזיס מסק ת ד נ ט ס תאלו נספרו‪ .‬וכציל‪ ,‬כי בלתי ס פ ק‬ ‫תכניס תסופר נהמות דנריס האלו תנכתניס אא״כ נמקומס הראוי להס כאן שלא נמקומס‪.‬‬ ‫ג( כלומר שעליתם קדושת י*פ איתא ומ״מ ת ס שסח ימי תמעשת ל נ ט שנת שאסור נ ו אוכל‬ ‫נפש ודנר תאבד‪ .‬ד( עיץ פסחים דך קינ ע י נ ‪:‬‬ ‫ה‪ .‬א( ראש השנת דפ פיז ע־א‪ .‬נ ( ניצת דך ד עינ ועיין נתוס׳ שם דך לינ ע״נ ד״ה‬ ‫נשעת נדרת המלטת‪ .‬נ( כלומר שתקעו ט כנר‪ .‬ד( עיין ל ק ק שהקשה כן י״ח‪.‬‬ ‫ו( ריה דך ליד ע״נ תקיעות ונרטת‬ ‫ואולי שייך נ ס זה לשם‪ .‬ה( מהא שהניא אח״כ‪.‬‬ ‫של רת״ש עעכנות‪ .‬ומזה נראה שלא פירש ר ט ט כרש״י שס אלא כפי‪,‬רוש תתוס׳ שס דך לינ‬ ‫ע י נ ט ח שיעור ששני עניניס ס ס כלומר תתקיעות מעכנות זה את זת ותנרכות מעכטת זה‬ ‫אס זה‪ .‬ולכן דייק מדמני תמקיעוס נראשונה אלמא שתתקיעות קודמות לנרטס‪ .‬ועיין היפנ‬ ‫בשוק׳ שם‪ .‬ז( תענית דך נף׳ז ‪ JTJ‬ס( רסיש דך ליד עינ‪:‬‬ ‫‪ u 1 0‬ת ש ו ב ו ת‬ ‫ן‪.‬‬ ‫בזקן‬ ‫ר״ת סימן סח סט‬ ‫)בענין ב ל ה ה ס נ ה ד ר י ן וכוי(‪.‬‬ ‫טטרא טעות יש בספרך דאין ממיתין נרסינן‪ ,‬והוא כבר נירון כשהיו סנהררץ‬ ‫בטקוטן ואטילו נלו אהרי כן ] ל א [ קטלינן ליה‪ .‬ותיים ל כ ל ישראל‬ ‫נ ט ל א ת על ריע והבריו שהיו ביבנה‪ ,‬רע ל ך כשהיו‬ ‫_ ואשר‬ ‫רואין שעה צריבה היו טושיבין‬ ‫ביר בלישבת המיה ודנין ביבנה ובשאר טקוטות‪ .‬וליתא בסנהדרין א ל א בע״זא(‪:‬‬ ‫ז‪ .‬א(‬ ‫הצאן ולא ה פ ל נ ס נ ! הכי טי׳ ש ה בן ש נ ה איל בן שתי שנים כמן שעברו עליו‬ ‫ק‬ ‫כרו תורש או ייו ת ו ר ש ג (‬ ‫טיבעא םכריזל(‪,‬‬ ‫סלנס‬ ‫שסו‬ ‫יצא ס כ ל ל‬ ‫ולכלל‬ ‫שד‪,‬‬ ‫והים ד ל א םכריז ל א כסף ו ל א טטבע סתם‪,‬‬ ‫פלוני‬ ‫איל ל א‬ ‫בא‪.‬‬ ‫א ל א טבע ש ל מדינה‬ ‫ו ש ל ס ל ך סלוני‪:‬‬ ‫סימן ס׳׳ט וזו שאל ר׳ משה מפונטויישא מרבינו יעקב זצ״ל‪.‬‬ ‫למנצח‬ ‫על איילת א( ‪ . . .‬ומהצותג( כנטול עצלת ‪ . . .‬מתנכר כ ש ה ל ת נ ( ‪. . .‬‬ ‫שגית קטה קלוט סולת ל( ‪ . . .‬תניכתוח( נ מ ש ל ת ‪ . . .‬לטטהו מפוצלת ו(‬ ‫‪ . . .‬יטרח בתבצלתז( ‪ . . .‬לו‬ ‫עני‬ ‫טיתלת ‪. . .‬‬ ‫ענות‬ ‫אחכם כקהלתלן( ‪ . . .‬ב ע צ ת ו ) כ נ ( ש ו ל ל ת ט ( ‪ . . .‬אם‬ ‫בי ם ה ו ל ל ת ‪ . . .‬כיין קסריסי(‬ ‫בשלולית יא( ‪ . . .‬תהי‬ ‫אותי‬ ‫בצירי‬ ‫ב א ו ל ת ‪ . . .‬סן‬ ‫כעוללח ‪ . . .‬וילדות‬ ‫כהלבנת‬ ‫נ ש ק ל ת ינ( ‪. . .‬‬ ‫כיום הוכשר כף ש ט א ל י ת י נ ( ‪ . . .‬ולא אזוק בנתלת ‪ . . .‬אוכלהיל( לא בנובלתנוו(‬ ‫‪ . . .‬ובעקיצה זותלת ‪ . . .‬אין ת ע ל ה טועלת ‪ . . .‬ורבדיו טי‬ ‫ו‪.‬‬ ‫אוכלת ‪ . . .‬כתסרים‬ ‫א( עיין מת שכתבתי לעיל סימן ס״ז אות ו׳ העלה אי‪.‬‬ ‫א( שני ענינים הללו לא התכרו נשאלת ריא‪ .‬ולפי הנראה לא היו בתשובת ריח‪ ,‬רק‬ ‫ז‪.‬‬ ‫ג( נדו‬ ‫נ ( חולין דך נ״נ עיא‪ .‬מנחות צ״א עינ‪.‬‬ ‫מחמת אהה סינה חוברו לה יחדיו‪.‬‬ ‫או י״ו חודש הני איתא ננ׳יי ודפוס‪ .‬וצ‪-‬ננ שהרי משנה מפורשת היא נפרה פיא מיג נן י״נ‬ ‫חדש וייס אחד הרי זה אילי‪ .‬ורק נן שלשה עשר חדש קורהו שס ריפ פלגס ולפי דעתי‬ ‫ה( נדפוס‬ ‫צריך לחניה ניון שענדו עליו י״נ חדש עד ייג חדש‪ .‬ד( נ נ א מציעא לך נ״ה ע״א‪.‬‬ ‫ממנע‪:‬‬ ‫שיק טיט‪ .‬א( למנצח על אילת נונתו על ל״ת שנלול נחו יותל מאילת ואולי לומז נזה‬ ‫על מללש סהיליס נ״נ א׳ למנצח למי שהוא קיפץ נאיל ומאיל לעולט נשעת‬ ‫נ ( חסר נדפוס וננ״י ומחצית ולפי דעתי צ״ל ומחצות נלומל מי^ות‬ ‫חשכה עיין טלקוט שם‪.‬‬ ‫ג( נמו שחל ועשת הזנר נקנת לצורך‬ ‫ליל כנפול עצלות על האנשים הוא מתננל נארי‪.‬‬ ‫החרוז• ד( כן הוא נכיי ונס נדסוס‪ ,‬ונלתי ספק מ י ס על פלקי אמת פית מגו״ו נפת‬ ‫שמוציאה את תקמח וקולפת את הסולת‪ .‬ואולי צריך לתנית שנותן קמח קלונו סולת וכונתו‬ ‫שמוציא ונותן לתלמידיו ולשואליו מקמח שהלוט אצלו והוא כמו סולת‪ .‬ה( שנקלא סס‪.‬‬ ‫ו( ליעקנ אבינו שפצל את תמטות‪ .‬ז( כציל נמקוס כנחצלות נכ״י ודסיס‪ .‬ח( כן הוא נכ־י‬ ‫נמקוס פן החכם נקהלת נדפוס• ואולי טנתו על מה שאמל קהלת אמלתי אחכמה והיא‬ ‫לחוקה ממני‪ ,‬ומצה לומל פן נ ס אני אתית כקתלת םאמלתי אחכמה והיא לחוקה אס לניט‬ ‫ט( מ״ל נמקוס משוללת ואולי צ״ל פן שוללת‪ .‬וכונתו אס‬ ‫ימנע לי את תשובתו ועצתו‪.‬‬ ‫י( שהוא חזק ששומן נו את הצסולן כ מ‬ ‫עצתו שוללת‪ ,‬מלשון שלילה‪ ,‬מלהשיב לו מענת‪.‬‬ ‫שתהא עזה‪ .‬יא( כלועל כמיס לנים ועיין מ א קמא דך ס״א נדא פלונתא ללנ יהולה אמל‬ ‫ינ( כחלננה שתיא לנל נלוע ומימ עם‬ ‫שמואל ולנ נ י ט משמיה לל׳ יוחק מאי שלולים‪.‬‬ ‫ינ( כלומר כיוס הכסומס שהוא יום‬ ‫סממני קטלת מנויה‪ .‬ועיין כמסומ לך ויו עינ‪.‬‬ ‫סליחה ו ט תוכשל הולכת תכך בשמאל עיין יומא לך )דז נטא ודך )ל׳ס «יא‪ .‬יל( נחלה‬ ‫אוכלה ולוימ על מ ד ל׳ אליעזל אטה שינ ידט והוה זתיי מחנתן וטי‪ .‬טו( ננונלת נכיי‬ ‫תשובות ר״ת סימן סט‬ ‫בחותלתנח( ‪ . . .‬ולא‬ ‫קוררום למאכולתיז( ‪ . . .‬ולא עטרת םנורלתיח( ‪ . . -‬אף‬ ‫כסאםאהיט(‬ ‫א‪,‬‬ ‫ידע‬ ‫‪161‬‬ ‫‪. . . .‬‬ ‫) ב ע נ י ן ד&וםק מ ע ו ת ל ח ת נ ו ואין י כ ו ל ל י ת ן אש נבוןן א ת ה ה ת ן ל ג ר ש ה נ ע ר ה ה מ א ו ר ס ה ( ‪.‬‬ ‫רכינו כי בא הלוט אותו האיש איטר השניןא(‬ ‫לפניו על רכר בתו ויבאו אליו‬ ‫כל יודעיו לפנים והראה להט תשובת רבותינו‬ ‫ראשונה‬ ‫שכפריש‬ ‫והיא‬ ‫היתד‪,‬‬ ‫ל ש ל רבינו‪ ,‬וגם הראה להט את כל תוקף דברי אגרת רכנו ואסרו לו קיים את האגדת‬ ‫עשו (‬ ‫הזאת השניה ואתה השכלת‬ ‫נ‬ ‫ולא תהיה מהרםניאנ(‬ ‫תוסף על‬ ‫והתרו בו א ל‬ ‫דבריו פן תהיה נרוע ועומד‪ .‬כי מבלעדי אדוני איש ל א ירים ידיו ורגליו בבית המדרש‬ ‫ולא יטרכס ובקצהו תהא רכש ד(‪ .‬ומדאנה בדבר מסר מילין קמן אולי ל א יאבה האיש‬ ‫לנרש ולא לכנוס אלא איכ תכנוס‬ ‫לו מה שפסקו וכי בזה ל א ;כיסנו להוציא טטני‬ ‫צעקת נערה המאורסה כי אסרה לאיש‪ ,‬אבא שסק ע ל י אני מה יכולה לעשות‪ .‬ואפילו‬ ‫אני פסקתי על עצמי‬ ‫כסבורה הייתי‬ ‫עכשיו שאינו יכול‬ ‫אבא יכול ליתן‪,‬‬ ‫ליתן או‬ ‫כנוס או טטור‪ ,‬רהא קימא לן כל מקום שאמר רשב׳׳נה( רואה אני את דברי ארמון‬ ‫הלכה כמותו אף בברייתא ו(‪.‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫העמיק רבינו‬ ‫)בענין ש ג ג ה ב מ א י (‬ ‫להקשות בתהילת כ ל ל נדולא(‬ ‫ופריך תלסודא לר״ל דאמר עד‬ ‫שישנונ ובו׳ והא תנן אבות מלאכות וכוי ואמר ר׳ יוהנן מנינא למד‪ ,‬לי שאט‬ ‫עשאן ובו• דדהיק לאוקמיה כר‪-‬ע‪ .‬וקשיא ליה לרבינו ס׳׳ט מוקי לטתניתין נריע לימא‬ ‫דריי‬ ‫לאו‬ ‫דוקא‬ ‫דעיכ יש‬ ‫לנו לתוציא‬ ‫אתת‬ ‫מליט‬ ‫מלאכות‬ ‫שאינו‬ ‫חייב‬ ‫עליה‬ ‫בדאמריגן בטיק נ ( אישי בן יהודה אוסר אבות מלאכות ליט ואינו הייב על אתת מהן‪.‬‬ ‫ונם מתוך קושיא זו‬ ‫רבינו לרוכתא ק־ש־א רמנינא ל מ ה לי‪.‬‬ ‫החזיר‬ ‫ואני לא הבנתי‬ ‫דברי רבנו ד ל ס א כי תניא דאיסי נכי סקילה הוא דמיתנייא וכן פירש״י התש בטיק נ(‬ ‫וכן שטעתא‬ ‫החם רפריך‬ ‫תלמורא התם‪:‬‬ ‫אמר מר‬ ‫אם הוציא‬ ‫ותכנים‬ ‫בשוננ חייב‬ ‫ח ט א ת טשיטא ומשני במזיד ענוש כרת ונסקל אצטריכא ליה ומקשי הא נטי פשיטא‬ ‫וטשגי הא קט״ל‬ ‫כדרב וכוי‬ ‫ולא קאםר‬ ‫א ל א לעולם משוש שוננ בחטאת‪.‬‬ ‫ואטילו‬ ‫נימא ח י ט נ א ל א דייקי סטרי בהבי מימ מעיקרא מאי ם׳׳ר ומאי קמבעי ליה ל ת ל ט ו ד א‬ ‫דאטר ענוש כרת ונסקל אצטריכא ולמה הזכירו כ ל ל ‪ .‬ועוד בהדיא אטרינן בריש נטרא‬ ‫רהזורקד( אמד ר׳ יהודה אמר שמואל מקושש מעביר ר׳ אמות ברה׳ר הוי במתניתא‬ ‫תני ת ו ל ש הוה‪ .‬רב אהא וכוי למאי נ״מ לכדרב דאמר רב מצאתי מ נ ל ת סתריש וכוי‪,‬‬ ‫ודפוס ואין לו עעס ולפי דעתי צ״ל נשלתנת‪ .‬עז( מלשין חותלות של גרוגרות ותמרים שנח‬ ‫קמיו עיא שהוראתו סל‪ .‬יז( רומז על אנות פ״ד מ״ז אל תעשה עערה לתתנדל נה ולא‬ ‫קרדום וכוי‪ .‬וכונתו שתורת ר״ת כאוכל נפיו אנל לא כקרדום‪ .‬ומאכלת — נצ״ל לדעתי‬ ‫במקום למאכולת‪ — .‬כלומר סכין שהם כלים שמםמשין לצורך אכילה שהיא לתנאת הגוף‪.‬‬ ‫יח( אולי צ״ל מגדלת‪ .‬יע( אולי רומז על חולין י״ז ע״נ‪ ,‬אנל מפני חםלון המלות הנאות‬ ‫הכונה סתומה‪:‬‬ ‫נ( נכ״י ועדת תכלת כשושא ולפי דעתי‬ ‫א• א( צעקה הנערה תרנוס יונתן פננת עולמתא‪.‬‬ ‫צ״ל ואתה תסכלת עשו‪ .‬ובדפוס ועד התכלת כשיטת וראדס תיקן נמק ומס עד תכליתה‬ ‫נ( עיר שתיו נת אנשים שאינם מיוחסין ינמות דך י״ז ע״א‪.‬‬ ‫כשירה• והנוחר ינחר‪.‬‬ ‫ד( רכיס כלומר נאנל‪ .‬ת( צ״ל רנן נמליאל‪ .‬ו( נתונות דך ק״ס ע״א ועיין נתוס׳ ואפילו ננרייתא‪:‬‬ ‫נ ( שנת דך ויו ע״נ ועיי״ש בהוקי‬ ‫ב‪ .‬א( שנה דך ס״ט ע״א ועיין שם נתוס׳ ד״ה דידע‪.‬‬ ‫דיה תא קמ״ל ונספר הישר על שנת נדפוס דך י־ח ע״ד סימן קשיו‪ .‬נ( שם ד״ח‬ ‫אינו חיינ‪ .‬ד( שם דך ציו ע״נ‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן סט‬ ‫‪162‬‬ ‫מר סבר הא מהנר דלא מספקן וסר סבר וכוי‪ .‬א ל מ א כי תניא ראיס־ נבי הייב מיתה‬ ‫תניא דומיא המקושש‪.‬‬ ‫בההיא ש מ ע ת ת א ה (‬ ‫איוו שביעת ביטוי‬ ‫וכוי‪.‬‬ ‫הא מהנך‬ ‫והיינו דקאמר‬ ‫אמר אביי הכל מוריש‬ ‫ד ל א מספקן‪ — .‬וההיא‬ ‫בשבועות בטוי וכוי‬ ‫דאמרינן‬ ‫ומותבינן עלה מתא‬ ‫ונרסינן התש ביוב ספרים מני הא אלימא מונבז פש־טא‬ ‫וסתי יבינו שלמת אותה הג־רםאו(‬ ‫השתא‬ ‫משוש רקשיא מאי פשיפותא הא א־צטרך‬ ‫לאשמעינן יהלוקה שננה וו מ ש א י שננות ראלו בכל התורה למונבז בין ששננ בקרבן‬ ‫בין ששננ בלאו וכרת שמה שננה וכאן ב ל ש ע ב י אש שננ וכוי יכתיב ה א י ם בשבועה‪.‬‬ ‫דהא לא אשבדן תנא דלית ליה הארס בשבועה סרט‬ ‫ולא ירענא מא־ קאמרי רבנן‪.‬‬ ‫לאנוס לישתוק תנא דמה־כא תישוק ליה דלית למונבז האדם בשבועה דאצטריך תנא‬ ‫לאשמעינן דםבירא ליה‪.‬‬ ‫והא נמ־ ל־כא למימר רהא קטיל דס״ל בהא כר״ע דמחייב‬ ‫לשעבר‪ ,‬דא״כ ליתנ׳ שבועת ביטוי לשעבר דברי מונבז אי נמי לישמעי בעלמא בהדי‬ ‫מלתא דר־ע‪ ,‬דהך ברייתא היא נופא לא קמי ל מידי‪.‬‬ ‫‪.j‬‬ ‫והא‬ ‫)בעני! חמ* מדות ככלי חרפ(‬ ‫דאמר רבא בשילהי המצניע א( תמש סרות וכוי ולענין צמיד פתיל עד ש־פתות‬ ‫רובו‪ .‬ומפרש רבינו שלמה נ( מציל על שבתוכו עד שיסתות רובו ומשוי הילוק‬ ‫בין פיו לשוליו‪ .‬וקיל בכמה מקומות כלי נסדק אינו מציל על מה שבתוכו ולא הוזכר‬ ‫טסה על טסה‬ ‫טומאה מבית לבית‬ ‫אלא להביא‬ ‫צמיר פתיל‬ ‫אבל לענין כלי כתיב‬ ‫משמע אפילו נסתת כמלא נקב מתט םידקיח אינו מציל כדתנן בפ• עשירי דכליטג(‬ ‫בין מסיהם בין מצידיהן ב־ן ־ושבין על שוליהן בין ־ושבין על צידיהן ונוי ותנן נמיר(‬ ‫וכל דבר המתמדת אין מקיפין לא בעין ולא בעופרת‬ ‫במה פקיפ־ן וכוי‬ ‫פתיל ואינו צמיד‪.‬‬ ‫שנקבה וסתמוה‬ ‫בהה־א פרקאה(‬ ‫ותנן נמ־‬ ‫ומיתינן ל ה בביקו(‬ ‫שמרי יין הצילוה פקקה בזמורה‬ ‫מפני שהוא‬ ‫וביבמות((‬ ‫תבית‬ ‫עד שימיה מן הצדדין תיו שתיים‬ ‫וכו• וב־ן זמורה לתברתה‪ ,‬אלמא סדק כל מה שהוא מב־א את הטומאה למה שבתוכו‪.‬‬ ‫וער עתה כיוונתי שטועתי מסי יבינו ח‬ ‫שהקיפן בדבר שמתמרה‬ ‫פתוה אשר אין וכוי‬ ‫(‬ ‫דת״ק דכל־ שנטתת רובו והזר וסתמו אעיפ‬ ‫אינו מצ־ל על מה שבתוכו‪,‬‬ ‫הא יש‬ ‫צמיד פתיל‬ ‫וטעמא משוס רכתיב וכל כלי‬ ‫עליו טהור‬ ‫והוא שיש‬ ‫תורת כלי עליו‬ ‫וכרכת־ב וכל כלי‪ ,‬וזה שנפתת רובו אע״פ שחזר וסתמו יצא מתורת כלי ואינו מציל‪.‬‬ ‫רהא אפילו ל א‬ ‫נפתת תירוש הוא‬ ‫ליה טומאה רצוצה‬ ‫והוד‪ ,‬לן למימר‬ ‫שהירשה תורה ואמדה‬ ‫בוקעת ויורדת‪,‬‬ ‫שהוא מציל‪,‬‬ ‫הלכך אין לך בו‬ ‫דדא הוה‬ ‫אלא תירושו‬ ‫והוא ש־ש תורת כל־ עליו‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫והא‬ ‫)בעני! סעודה שלישית־ בפירוח ואם אשה הייבת(‬ ‫רתנן בכל כתבי קודש א( מצילין עגול דבילד‪ ,‬והבית ש ל יין‪ .‬ויש לומדין מכאן‬ ‫רהטשליפ ש ל ש סעודות כפירות יצא ‪(3‬‬ ‫ונט אמרו שנט רבינו מורה ובא‬ ‫‪[pj‬‬ ‫אך ל א תלו ]בו[ ראייה זו‪ .‬וקיל אי משום הא לא אריא‪ ,‬רהא רקתני מצ־לין טשום‬ ‫ו( שס דיה הח מני‪ .‬ועיייש כמוס׳ ד״ה הא מני‪:‬‬ ‫ה( שס דך סיס ע״א וע״נ‬ ‫נ‪ .‬א( שנח דךצ״הפ״נ‪ .‬נ( שס ד״ה עד שיפחיח‪ .‬נ( נציל במקום דאהלוח ננ״י ודפוס‪,‬‬ ‫והוא ננליס פ״י מיא‪ .‬ד( שס מ״נ‪ .‬ה( שם מ״ו‪ .‬ו( נ״ק דך ק״ה ע״א יעיי״ש‬ ‫נמוש׳ ד״ה הרי אמרו‪ (t .‬ינמוח דך ט״ו ע״נ• ח( עיין נחוס׳ שנח דך צייו ע״א‬ ‫ד״ה ולענין‪:‬‬ ‫א( שנת דך ק״נ ע״א‪ .‬נ ( הונא נםנלי סלקע סימן צ״נ נשס גאון אחל ונשס רנינו‬ ‫ר‪.‬‬ ‫יצחק ניל יהולת והל״ל ישעיה‪ ,‬ונלין נל נתני ושאר ראשונים נשם יש אומייס‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן סט‬ ‫דנילד•‬ ‫ויין צורך נ׳ סעודות של לחם הם‪,‬‬ ‫סעודת לחם‬ ‫לו דבילה‬ ‫ונאים ל ל פ ת נ ה ם את השת או לקינוח‬ ‫ואע־ם שכבר הציל סל מ ל א ככרות ויכול לצאת נ ה ם אפילו הכי התירו‬ ‫ויין משום תענונ‪.‬‬ ‫אע׳ינ דאי אכיל‬ ‫שנא‪.‬‬ ‫‪163‬‬ ‫כדתניאג( תציל‬ ‫פ ת הדראה נפק‬ ‫פ ת הדראה‬ ‫אפילו הבי תתירו לו‬ ‫מציל פ ת נקייה‪,‬‬ ‫פ ת נקייה להציל‬ ‫אלטא‬ ‫הינ ל א‬ ‫ואעינ דתניא בסוכהל( וביומאה( אם השלים במיני תרנימא יצא ואיכא למיד‬ ‫התם ביומא מיני תרנימא פירי נינתו‪ ,‬תא ליהא רהא קיל כרבא דאמר בפרק אהרון‬ ‫דיומא ו( סדי לא‬ ‫בפירי קאמד‬ ‫וא״כ הא דקתני‬ ‫בעי סוכה‪,‬‬ ‫אם השלים במיני‬ ‫דתא לא בעי סוכת‪ ,‬ודקאמר תלמודא‬ ‫ולא נסמוך עלח‪,‬‬ ‫תרנימא יצא‬ ‫פירות נינחו‬ ‫דקא• אהך דקאמר תלמודא נימא מסייע ליה‬ ‫לא‬ ‫דחוי בעלמא הוא‬ ‫ודחי תלמודא ואמר‬ ‫דלמא מיני תרגיטא פירי נינהו ואי משוס הא לא תסייעהו‪ ,‬וכיש דלא הוה תיובתא‪.‬‬ ‫ראם השלים כפירות לא יצא אליבא דרבא ואפילו בשמיני‬ ‫ועוד נידוק לאידך ניסא‬ ‫דאינו ומן סוכה‪ ,‬א״ב מסתבר ראם תשלים נ׳ סעודות לא יצא ותבי מסתבר בכתובות‬ ‫בפי אעיסז( דקא השיב התם סעודת שלישית בבכיות של הטין ר]ב׳[ סעודות‪— .‬‬ ‫נס ילמדנו רבנו אם אשה תייבת בנ׳ סעודות‬ ‫המשרה אשתו עיי‬ ‫כדאשכהן התם ח(‬ ‫שליש‪ ,‬דטעמא לא ידענא‪ ,‬דקיל כל מ״ע שהזמן נרמא נשים פטורות‬ ‫או דלמא התם‬ ‫דטוון שהוא‬ ‫נזקק להמשיך‬ ‫היינו טעמא‬ ‫סרטראותי(‬ ‫רטשום רעולה עמו‬ ‫לא שנא‬ ‫ואינה‬ ‫לכבוד עצמו‬ ‫)בענין כהמה‬ ‫ך‪.‬‬ ‫יורדת עמו י!(‬ ‫לא שנא לכבוד קונו‬ ‫שנטצאח‬ ‫תתחייב נם בשל‬ ‫עצמה‪.‬‬ ‫םירושלים וכד(‪.‬‬ ‫ו ה א דאמרינן בהאיש מקדש א( נבי בהמה שנמצאת ויו־ זכרים עולות ופריך תלמודא‬ ‫ומשני דמייתי נמי תודה‪.‬‬ ‫דלמא תודה תיא‬ ‫יכול ד ד ל ס א תודה היא‬ ‫ויסמוך ומה בכך‪,‬‬ ‫דקרבן הבדיה‪,‬‬ ‫נכי קדשים נ(‬ ‫בהמה שנמצאת‪ — .‬והא דסריך‬ ‫וק״ל והא‬ ‫דתניא וסמך ידו ולא שלותו‪.‬‬ ‫דהא קיל סמיכה בכל כתו‬ ‫לאוקמי ל ה א כדאםד רב יוסף‬ ‫בעינן וקעכיד עבורה בקדשים‪.‬‬ ‫בקרבן נשים עסקינן‪,‬‬ ‫תלמודא תתס‪(:‬‬ ‫אשם בן שתי שנים ואשתכה בן שנה‪,‬‬ ‫בעי סמיכה‬ ‫והרי אינו‬ ‫וליכא למימר‬ ‫וליכא‬ ‫דהא קתני הבא‬ ‫ומשני‬ ‫בסמוך ודלםא אשם הוא‬ ‫וק״ל מאי רוהקיד‪ ,‬לאוקמי לההוא בבן ש נ ה‬ ‫לוקי דמתני בהדי דעביד ל ה שלמים ויביאנו זכר בן שתי שנים וישתטנו בצפון ויאכל‬ ‫לזכרי‬ ‫כהונה ליום ולילה‪,‬‬ ‫ותנופת הזה ושוק‬ ‫ובס׳ שתי מרותה(‬ ‫ולומד אם‬ ‫ואם א ש ם הוא‬ ‫נסכו נדבה‬ ‫ואי כריה היא להוי‬ ‫אדם נסכים‬ ‫בכל יום‪.‬‬ ‫היכא דאית‬ ‫ליה תקנתא‬ ‫שלמים הוא‬ ‫בהייה א ב ל‬ ‫בדאסרינן נבי פלנם‬ ‫כולא נדבה‪.‬‬ ‫ואפילו לרבנן דאמרי‬ ‫הרי הוא‬ ‫שלמים‬ ‫ויטעון נסכים‬ ‫בפ״ק דהוליןד(‬ ‫ועוד הא אסר רבאן(‬ ‫אין םביאין קדשים‬ ‫הכא ליכא תקנתא‬ ‫מתנדב‬ ‫לבית הפפול‬ ‫א ל א בהכיז(‪.‬‬ ‫ה״מ‬ ‫ואי משום‬ ‫ד ל מ א מתו בעליו או המירו בו מימ עולה הוי דהלכתא נםירי ל ה ח( ואלו עולה הא‬ ‫נ( שס דך קי״מ ננינ‪ .‬י ( סוכה דך כיז נניא‪ .‬ה( יומא דך עיט נניכ‪ .‬ו( שם‪ .‬ז( כסוכות‬ ‫דך סיד עינ‪ .‬ועיין נתיס׳ יומא שס ד״ה מיני תרגימא וכסוכה שם ד״ה נמיני תרנימא‪.‬‬ ‫ח( בכתובות שס‪ .‬פ( כתוטת דך ס״א עיא‪ .‬י( כציל נמקוס פידיסאות בכיי ודפוס•‬ ‫וטנסו על מה שאמר ר' אליעזר לאפופיופוס של אנייפס המלך בכל יוס דוס אתת ממשיך‬ ‫כמה פרפראות לכבוי עצמך ועמת אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך‪ .‬ועיין נםבלי‬ ‫הלקט שם שהניא מכאן ראיה שיוצאץ בסעודת שלישית נפרפרת ותיינו מיני תרנימא י•‬ ‫ה‪ .‬א( קדושין דך ניה עינ‪ .‬נ ( זבחים דך עיד עינ ועיייש תוסי ד״ה והא‪ ,‬גיפין דך‬ ‫כיח עיב דיס ותא‪ .‬ג( בקדושין שס‪ .‬ועיי״ש נתיס׳ ד״ה ודלמא‪ .‬ד( חולין ד ך ט נ‬ ‫ע׳׳א‪ .‬ס ( מנחות דך ציא עיב‪ .‬ו( לך ק״ד ע׳׳ב‪ .‬ז( ועיין בסוס׳ קידושין שם ד״ה דמייתי‬ ‫תשומת ר״ת סימן סט‬ ‫‪164‬‬ ‫קתני זכרים עולות‪ ,‬ע*כ הכי קאסר זכרים ססק עולות עם סמק שלמים‬ ‫וספק תודה‬ ‫עליהן‪ .‬וכן מוכיה טי׳ רבנו שלמד‪ .‬מ י ל ס(‪.‬‬ ‫)בענין מ ת נ ד ב א ר ס נסכים(‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ג ם זה יביננו רבינו דאמר ר ב א א ( מתנדב אדם וכו׳ א ל ס א ת נ ן נ ( נכי נ » י ם אין שם‬ ‫זבה אהר‬ ‫יססלו בלינה‪,‬‬ ‫ולימא לב ביד מתנה עליהם‬ ‫שאם אין שם זבה אחר‬ ‫יהיו נדבה‪ ,‬או ד ל ם א בקרבן צבור עסקינן וטעסא םשום דכתיב )שני( ]נטש[ ג( במנחה‬ ‫מ ל מ ד שאינה באה נדבת שניים וכיש צבור‪.‬‬ ‫ן‪,‬‬ ‫מפרקיה‬ ‫שמיע לי‬ ‫דמר‬ ‫)בענין ו ח ״ ח‬ ‫הא דתניא‬ ‫ב ע ר ל ה בעתים(‪.‬‬ ‫בשיק דקידושץא(‬ ‫ש ל ש מצוות וכר והוא ה ד ן לערלה בשתים‪.‬‬ ‫שמעון בן יוהאי‬ ‫אמר ד‬ ‫פירש רבעו ערלה יש היתר‬ ‫לאיסורו כלומר מותר לנרום איסור שמותר ליטע ועיי הנטיעה בא האיםורנ(‪ .‬ולבבי‬ ‫ל א כן יחשוב‬ ‫כי דוחק‬ ‫נדול הוא‪.‬‬ ‫א ל א לםדתנו רבינו ערלה‬ ‫יש היתר‬ ‫לאיסורו‪,‬‬ ‫כיון דקייטא לן בטיו ב ש ב ט דיה לאילן והוא ש ב ט רחדשים ג(‪ ,‬וחכא כגון אם היחד‪,‬‬ ‫שנה שלישית הנכנסת לרביעיח אם ההדשים הן כסדרן חיו טירוח א ל ן הונטין קודם‬ ‫טייו בשבט והוי ליה ערלח‬ ‫ואם חסרו ביד א ת כסלו ל א היו תונטץ‬ ‫עד לאחר ט״ו‬ ‫ו ל א הוי ערלה‪ ,‬ונםצא איסור ערלה יש ל ה היתר ע״יהכםיםל(‪ .‬וההיא דאלו עובריןס(‬ ‫סוכהא להאי טירושא דקתני התט וטה נדר וכר ד ש היתר לאיסורו וטי׳ רבינו ש ל ט ה ו(‬ ‫זדי התרת הכם‪ ,‬הינ ערלה יש היתר לאיסורה עיי ביד שוזסרו את החודש‪.‬‬ ‫נסי איסור ערלה‬ ‫כנון בנשן אזלינן בתר ש ל י ש אז יש היתר לאיסורו‬ ‫_ אי‬ ‫ואפילו ש ל א‬ ‫עיי קידוןז ההודש‪ ,‬כנון אם היתד‪ .‬שנה שלישית הנכנסת לרביעית והיה נטן זה סמדר‬ ‫לר׳ יוסי‬ ‫ובוסר לרבנן‬ ‫וםאותה שעה‬ ‫ת ל עליו איסור ערלת‬ ‫כדתנן כטס׳ ערלהז(‬ ‫ובפסחים ס( ואי איתרםי ד ל א הביא ונתבשל ש ל י ש עד שנכנסה ש נ ה רביעית וקיימא‬ ‫לןנו( הזתים והתבואה םשיביאו ש ל י ש שהן נידונין אהר השנה‬ ‫שהביאו בה ש ל י ש‬ ‫הרי הותר איסור עצםו והוד‪ ,‬ליה רבעי ויצא סדין ערלה‪ ,‬ואעיפ שהיה הנפן הזה חל‬ ‫עליו איסור ערלה‬ ‫ל א ב ד וודאה‬ ‫ולסתום סטקהי(‪.‬‬ ‫ואס תליתי ברבנן ספיקה ‪. . .‬‬ ‫יצא מפיו צדקה ‪ . . .‬לכותבה על לוה הוקה ‪. . .‬‬ ‫סאעלו שההוא הנא סיל דמניאין‪ .‬ח( עיי סמולה י״ח ע״א‪ .‬ט( נדסוס ו ק מוכיח סי׳ לני'שיח׳‬ ‫ונכ׳׳י וכן מוכיח פי׳ לנינו שי׳ זציל‪ .‬ולפי דעסי ציל לנינו פ׳ )כלומל סלמה( זציל‪ .‬וכן מוכיח‬ ‫באמה פילופ לפייקידופץ דף ניס פ׳יא ד״ח הינ שכסנ שס זכל לחזי לעולה •מספקא לעולה‪•.‬‬ ‫ו• א( מנחוס דף ‪ rp‬ע״נ‪ .‬נ ( מנחוס דף צ׳ עינ חיל סנלייסא ס ס ‪ :‬אס יפ זנח אחל‬ ‫יקלינו עמו ואס לנו יפסלו נלינה‪ .‬ופלש״י דים ואם לנו‪ .‬לפי שאין שם זנח אסל‪.‬‬ ‫ג( כציל נפש נמקוס פני נ כ ״ ודפוס‪ .‬ועיין נמנחוס דף ק״ד עינ‪:‬‬ ‫נ( ועיין נסוס׳ שם ד״ה והוא הדץ שהניאו פירוש זס נשם‬ ‫ז‪ .‬א( קדושין דף ליס עיא‪.‬‬ ‫נ ( כלומר ולא‬ ‫ר׳ י״ט ור״ס סקשס עליו‪ .‬ועוד עיין נ ס נסשונס ריס על זס ל ק ק ‪.‬‬ ‫י ( ופירוש זס ס ו נ * נ״כ נסוס׳ קידושץ שס נמס סליי‬ ‫לסקופה‪ .‬ועיץ נל״ס דף נדו עיא‪.‬‬ ‫מסה מפונסיחא‪ .‬ס ( פסחים דף מיד עינ• ו( נס כאן הסעה ס י ק קיצור הסינה נלאס פ׳ לכסונ‬ ‫בכיי סי' ונדסוס שיחיה וציל ם' נלועל פלמה‪ .‬ו ק ש א נרפ״י פ ס דיה ד פ לו‪ .‬ז( ערלה‬ ‫פ״א מיז‪ .‬ס( שממיס דף ניב ע״נ‪ .‬ס( עעשמס ש״א מיג ופס אימא מפיכניסו שליפ‪,‬‬ ‫ובריס דף י״נ ע״נ מפיניאו פליפ• י( קידושץ דף ליט ע״א סלה ל׳ מסנן על ערלס סוצס‬ ‫לאין סתום ססיקא ואבד ודאה‪ .‬והפואל הסמיל נודאה וסיים נססיקס לגולן סענץ ולצולן‬ ‫השלח פיסאיס עם מס סבא אחריו‪ .‬ומליץ ספר סיפר של לארם כמונ‪ :‬וציע נחם נאמד‬ ‫בקידושין לענץ ערלה נחוצה לארץ ונלאה שיש כאן אחה דילוג עכיל‪ .‬אכן אין פאן לא דילוג‬ ‫‪165‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ע‬ ‫סימן ע‪ .‬וזה השיב לו‪.‬‬ ‫כאחים ‪ . . .‬חכם הרזים ‪ . . .‬צואיו בחרוזים‪ . . .‬צחים ולא פ ח י ם א(‬ ‫בהיר‬ ‫ההבר‬ ‫נל ש ל א נ ו ז י ם נ ( ‪ . . .‬אהי‬ ‫ר׳‬ ‫חופיף ימים ושנים‬ ‫משה‬ ‫כיש‬ ‫נפש‬ ‫אוהבך הההום‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫על‬ ‫הצועקח‬ ‫)בענין השוסק‬ ‫מ ע ו ת ל ח ת נ ו ונו׳(‪.‬‬ ‫או כנוס או פטור‪ ,‬האמח נכופנו לכנוס‪,‬‬ ‫שעד שנכופנו לפטור‬ ‫שלא‬ ‫כהלכה נבוסנו לכנוס כהלכה אף שהכפיהא( באה בטענח או סטור כדאמרינןנ(‬ ‫עד שנכופנו לחלוץ‬ ‫ואתשב‬ ‫עד שחלבין‬ ‫ש ח ל ב ץ לדידהו‬ ‫נכוםנו‬ ‫ואע״ם‬ ‫ליבם‬ ‫סלינ אדםוןל(‪,‬‬ ‫אטרינן כזטין‬ ‫שבאים עליי מכה‬ ‫ורבנן דסליני‬ ‫ליתן נ ט ה (‬ ‫או הלוץ‬ ‫או יבם ג(‪.‬‬ ‫וליה להו כנוס אלא השב‬ ‫אבל לאדפון‬ ‫עד שכופין לפטור‬ ‫עד‬ ‫כוטין‬ ‫לכנוס‪ .‬ואלו ]באנו[ לכוף ]ליחן נט[ יאסרו אחרינו האכלתים קטח ש ע ו ר י ם ו ( ‪. . .‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫העטקח בליט סלאכוח‬ ‫קאי ולא אחטאח‪.‬‬ ‫א ל א פינה‬ ‫ובה‪,‬‬ ‫)בענין ש ג ג ה במאי(‪.‬‬ ‫אמנם הקשחי וחרצחי דאינו הייב אלא אהה אסקילה‬ ‫ורבינו זקני לא חביא ראיוח בחחילח הססבח‬ ‫זלפנים לא‬ ‫הזכיר רבינו שלטה‪.‬‬ ‫דודאי אסקילה קאי ולא א ח ט א ח א ( ‪.‬‬ ‫ואני הבאחי ראיוח‬ ‫עלה דאיםי‬ ‫אשר‬ ‫כחכח‬ ‫האי דשבועח בטוי החזרחיה ליושנה יכחבחיה‬ ‫בספרי נ ( ובן מוכיח בשבועוח שהנירםא שנמחקה עיקר‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫בסמריב‬ ‫)בענין ח מ ש מ ד ו ח בכלי חרס(‪.‬‬ ‫שלנו נרסינן ואס הוקף צסיד סחיל עד שיסחוח בנקיבח‬ ‫ולעניןנ(‪ .‬ופירוש דירי הכי‪ ,‬ואם הוקף צמיד פחיל‬ ‫ר‪0‬ון‬ ‫]ולא נרסינן[ א(‬ ‫בנקיבח דמון ובפיו נ(‪,‬‬ ‫עד רובו יציל על סד‪ .‬שבחובו‪ .‬אבל אט נטחח ברובו לא יועיל לו היקף צמיד פחיל‬ ‫והד כאוכלין ש נ ב ל ן בטיט דאמרינן בשמעאא קסייחא דזבחיםד( דאינו מציל‪,‬‬ ‫ולהכי‬ ‫ולא חסמן‪ ,‬כי השואל מצה לומל שהסמלל או נוסל ננפן הוחל אס לא נא לשליש בישולו‬ ‫כשנכנס לניעיס‪ ,‬אע״נ שקולם שנכנס לניעיס על הסמדל או על הנוסל הזה למל כיאימ‬ ‫ליס חל עליו איסול עללח אך נחוצה לאלץ לאנל ויאה ולסחום ספקה‪ .‬ונחל נזה להשלים‬ ‫אס אנילסו נחלחים‪:‬‬ ‫ם י ק ע׳‪ .‬א( משנח נזה יאה חיחיו‪ .‬נ ( נם זה מ י ס על החלוזים‪.‬‬ ‫אי‪ .‬א( אך שהכפיס כצ*ל נמקום אנל הכפיה נכ״י‪ .‬וכונהו אעינ שפנננחה אי כנוס א ו‬ ‫ג( יסחמא קחני‪.‬‬ ‫פ פ ו ל ירמ כופץ לכנוס ולא לפעול‪ .‬נ ( ינמוח לך יןי״נ עיא‪.‬‬ ‫ד( כלומי שלא השנ אלא יכניס אומה מיד‪ .‬ה( וציע להא דאמל לנא כופין לימן נס נקפנה‬ ‫הואאלינא ל י מ ן אלמאיליננן איןכופין ליחן נט לגדולה‪ .‬ו( עלזה כמנ לאזים מליון ספלו‪:‬‬ ‫דאימא נכסונומ ]דך עינ ע״א[ אהא דאזיל ל׳ אלעזל אמל לשמעמא דלנ קמיה לשמואל אמל‬ ‫אכסוה שעלי לאלעזל ע י שכופין להוציא יכפהו לזון‪ .‬עכיל‪ .‬ודפחיח‪ .‬אך לפ*ז צ׳׳ל האכילום‬ ‫במקום האכלמים‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫א( בספל הישל על שבס בדפוס לך ״ ח עיד סימן קסיו‪.‬‬ ‫ועיץ בסוס׳ שבמ דך סייס עינ מ ה הא מני‪:‬‬ ‫נ ( לא נמצא בספל הישל‬ ‫א( מיקין לאדם‪ .‬נ ( ‪ p‬היא הנילסא נסיס' שנס ‪ cp‬ציו ע׳יא ליה ולענץ‪ .‬ואי גלסיק‬ ‫‪J‬‬ ‫נ ל נ מ לנא לעיל ו ל ע ק צמיד פסיל אז הוא ענץ נפני עצמו ואינו נמשן על ניקנ‬ ‫כמוציא למק‪ .‬אנל לעת לים אינו ‪ .p‬ג(בלומל שהצמיל פמיל מקיף אמ סנקינה כמו פיו‪,‬‬ ‫שסכל ססום‪ .‬ל( מסים דך נ' ע״נ‪ .‬ועיין נספל הישל על שנמ נלפוס דף מ עינ ס י ק‬ ‫רי״כ סשס מפלש זרה פחדי נלנלבי כמוציא למון משוס האי עעמא דהן מוקף צמיד פס יל‬ ‫תשובות ר״ת‬ ‫‪166‬‬ ‫לא‬ ‫מנו‬ ‫דהנה‬ ‫ליה לדידיה ש ש י ת ס (‬ ‫סימן ע‬ ‫והאי שתום‬ ‫המש נקובץ‬ ‫והני ח ם ש‬ ‫למהר‬ ‫והאי לממא‪.‬‬ ‫ך‪.‬‬ ‫מההיא‬ ‫)בעני!‬ ‫ש ל ש סעודות(‪.‬‬ ‫דמצילין לא הבאת־ ראיה ב־ אש מהאי דהשליס במיני תרנימא‪ .‬ואע־נ דטידי‬ ‫לא בעי סכה‪ ,‬מעודה להשליש ״ ד סעודות תשיבי‪ ,‬ד ל א נרע מממייל בסכה‬ ‫דט־ול ל א בעי סכה סיס מצוד‪ .‬קעב־ד‪,‬‬ ‫הינ‬ ‫אע״נ‬ ‫דס־רי‬ ‫ל א בעי סכה מ*מ מצוד‪.‬‬ ‫קעביד‪ .‬תדע דלר׳ אליעזר הוי ה ש ל מ ה ודבר ששוט הוא בכול־ה ת ל מ ו ד א סתס ש ל ש‬ ‫סעודות בשת אבל הבא להשלים בטינ־ תרנ־םא יצא‬ ‫‪ -‬ונשיש אס תייבות‪ ,‬נראה דאף‬ ‫הס היו באותו הנם דמן לחם משנה היה לכלס‪ .‬וכן ת־־בות לבצוע על שתי רכדותא(‬ ‫ועוד רם׳ עשד‪ (3.‬דרבנן שוד‪ ,‬בכלג(‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫אשר‬ ‫)בעני! ב ח ס ה ש נ מ צ א ת וביי(‪.‬‬ ‫ש א ל ת על ההיא דהא־ש מקדש דזכרים עולות ומייתי נטי תודה‪.‬‬ ‫וקשיא ל ך‬ ‫דבעי םמ־כה ולא מצ־ ם מ ־ ך ומה בכך ה־כא דלא אששר‪ ,‬והיכא דאיכא שינוייא‬ ‫ל א שדיך‪.‬‬ ‫ועוד נ ל הקרבנות מאותן מעות א(‬ ‫וכולן ש ל ה‬ ‫בידו‬ ‫ואין טעון סמיכה‪.‬‬ ‫וזנין לאדם ש ל א בסנ־ו ואנן שידי דניהא ליה לבעל לתקונ־ ואע־ט ש ט ט ע ט בקרבנו‪.‬‬ ‫ועל ש ש א ל ת מ״ט סוק־ ל ה בבן שנה‪ .‬משוס דההיא שינדיא עדיף ליה ולא תסייעיה‬ ‫דאסר‬ ‫לרבא‬ ‫מתנדב אדם מנחת נסבים‬ ‫בבל יום ועל תנאי זה‬ ‫ביד‬ ‫םשום‬ ‫נסכים‬ ‫ל א קתני‪.‬‬ ‫ן‪,‬‬ ‫אותה‬ ‫)בעני! ו ה ״ ה ל ע ר ל ה ( ‪.‬‬ ‫דערלה ל א כך שרשתי אלא בנטע רבעי םוקי ל ה דיש היתר עיי הילולא(‪.‬‬ ‫נמשך על נמוציא למון‪ .‬וסולק פס על ״לנינו״‪ .‬והן ״לניני• היא אסיו ר׳ סמואל שקודשו כן‪.‬‬ ‫ונסוס׳ הונא נשס ל״י‪ .‬ה( נלומל לנא לא מנה הן למוקף צמיל עמיל למלה ששיס נכיס•'‬ ‫נ ( נציל נמקוס למעשה נניי ודפוס• ג( זה‬ ‫א( הינא נמילכי ס׳ כל כחנ׳ ע׳כ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫הטעם האמיו! נא הינא שס ולא נשום פוסק‪ .‬והדעה הזאה לגני מצוה ללננן נשיס‬ ‫סיינית אף שה־א זמן גלמא היא גינ לעת לש״י ננרכות דף כי ע״נ מ ה וסיינין נתעלה‪.‬‬ ‫יעיי״ש נתיס דיה נתפלה שסולק על זה‪ .‬ועיין נצליס שס‪ .‬יתמיה לי שנא הוזנלו לא דנלי‬ ‫ישיי ולא לנלי ל״ת בפיסקיס ואללנה הניא ה נ לעת א״ס נה׳ שנת סימן לציו משים פעולות‬ ‫מהנללה משוס שהיא לק מציה דרבנן ואולי •יס לומל שנעל א״ס ס״ל נ״נ נלעס הסיס׳ שגס‬ ‫נמצוה לרננ; נםיס פטורות אם היא מ״ע שהזמן גלמא‪ .‬ומטעס זה סוטר ג״נ הנשיס ממצו־ס‬ ‫ההנללה‪ .‬והא לתלס טעמי לפטול הנשיס מהנללה מפני שהיא מללננן הוא מפני שסיל כלעס‬ ‫הלין נפי נל נתני סנל מעשי שנת איש ואשס שיין נלילפינן זכיר ושמור אס שישנו נשמילס‬ ‫ישנו נזנילה עיי״ם• וע״ז קאמל שההיקס הזה שיין לוקא נמצות עסה לאורייתא אנל לא‬ ‫נלרננן‪ ,‬ני נללננ; אהללינ! לנללא לנל מ״ע שהז*ג נשיס פעולות‪ .‬אנן לפי דעת רש״י ופית‬ ‫דלית לסו ההיא כללא למעשכז״ג נשיס פטורות גני מצוה ללננן תמיה לי הא לאמליק גני‬ ‫סנוכה שנת לף כיג ע״א‪ .‬גני מגילה מגילה לף ד' ע־א וגני אלנע כיסוס פססיס דף קיפ‬ ‫ע״א לנשיס סיימת משוס לאף הן היו נאותו נס ל״& האי עעמא סיפוק ליה משום דסוי‬ ‫‪, ,‬‬ ‫מצוה ללננן וציע‪:‬‬ ‫הי‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫א( שקליס פ״ד ירא‪.‬‬ ‫א( וכן הונא נשס‬ ‫‪ m‬נסיסי קידושין דף ליס ע״א דיה והוא סדין‪:‬‬ ‫‪)07‬‬ ‫תשובות ר׳ ת סימן עא עב‬ ‫סימן ע״א‪ .‬שאלה אחרת לפניו‪.‬‬ ‫)בענין‬ ‫מעשה‬ ‫בא לידנו‬ ‫לשוכרו‬ ‫חזקי! כיי׳טוכ(‪.‬‬ ‫ושמעון היד‪ .‬תקוע כמקומו‬ ‫על עסק ראובן ושמעון‪.‬‬ ‫ולהביאו ביישובו ל ל מ ד לבניו נתיישב שמעון‬ ‫כניו חטש שניש ועוד‪.‬‬ ‫לכטוף נתקוטטו‬ ‫כאן כשנינו‪ .‬א מ י יאובן לשמעון‬ ‫ביניהס ותבעו‬ ‫ובא ראובן‬ ‫עס י א ו נ ן ועסק עש‬ ‫איש את חכרו לשנינו ליון‬ ‫צא מיישובי א ש י ירשתי ותיקנתי לעצמי‪.‬‬ ‫לו שמעון אתה לא תיקנת א ת היישוב אחריש תקנוהו‬ ‫חשיב‬ ‫ונתיישבו בו ראשונה והרבה‬ ‫עדיט בדבר‪ .‬ועוד כשהכאתני אצלך נתתא( לי י ש ו ת וכח חזקת לעמוד לעולש‪ .‬ועוד‬ ‫טה כהך יטה ביישוב יותר ממני‪.‬‬ ‫אין חרש ביישוב‬ ‫ל נ ל הרוצה להתיישב בו‪,‬‬ ‫ואני‬ ‫מטובי הארץ הזאת ואתה ואביך נריש ותושביש עמנו‪ .‬וכבר העמדתי והחזקתי בטקוש‬ ‫שני חזקה טוכא‪ .‬וננמר הדין ונטמק והחזקנו שמעון ביישוב‪ .‬אך לס־ כי ראה שמעון‬ ‫את ראובן‬ ‫ידו תקיטד‪,‬‬ ‫נתששר עמו‬ ‫ונברא אלימא‬ ‫וקבל עליו להסתלק ולצאת מן‬ ‫היישוב ‪ ( 3 . . .‬לאחר שתי שנים חמשה חדשים וחצי חדש‪ ,‬ואחי זה אס ירצה לשוב‬ ‫ישוב‪.‬‬ ‫הניעו‬ ‫שתי שנים אחד‬ ‫וראובן‬ ‫הסשרה‪.‬‬ ‫מזהיר את שמעון‬ ‫ככח ציווי ב־ד‬ ‫]ושמעון משיב לא כן[ ג( אשם ידעתיך איש אלם ויראת־ לעבור על דבריך ודהיתיך‬ ‫כקש קבלת דכריש בעלמא ולא כ נ ח כיד ששרה‪ ,‬כי לא תית קנץ בסשרתנו ולא ככח‬ ‫כ י ד ‪ . . .‬א ל ה טענתש ובידינו ששק אש קבל שמעון לצאת בציווי כיד‪ .‬ותודיענו‬ ‫ציווי‬ ‫רכינו‪ ,‬מה נעשה ל א ל ה היום‪ .‬כי אסילו אס היה כדברי ראובן‪ ,‬אנן שהדי כ־ מ ח ט ת‬ ‫שחד יראתו עשה‪.‬‬ ‫שסםק‬ ‫אש‬ ‫כציווי‬ ‫ועתה‬ ‫כיד‬ ‫הכינני רכינו‬ ‫היתד‪,‬‬ ‫קבלתו‪,‬‬ ‫אם יש‬ ‫שום‬ ‫ערעור‬ ‫וזד‪ ,‬מחמת שחד‬ ‫עבירה בדבר‪,‬‬ ‫נדנוד‬ ‫ויראה עשה‪.‬‬ ‫יחיה רכינו‬ ‫לאורך ימים‪.‬‬ ‫סימן ע״ב‪ .‬תשובה‪.‬‬ ‫על‬ ‫עסק שמעון‬ ‫אשר איננו מודה‪,‬‬ ‫שושטי צדק חולין הדבר כםשק‪.‬‬ ‫כי כציווי‬ ‫כיד קיבל‬ ‫לצאת מן הכרך‬ ‫ע׳כ לא נחלקו ר״מ ור׳ יהודה א( א ל א כאמרו‬ ‫לו שנייש א כ ל ת חלב ודאי‪ ,‬ואש־לו בהא הלכה כרי־ כשי אמדו לו‪,‬‬ ‫מצינו הואיל והוא מכחישן‪.‬‬ ‫ודיינים‬ ‫ועוד תנן דמותר‬ ‫אש־לו‬ ‫אכל כספק לא‬ ‫סשק ביד המושבע כיש הבא‬ ‫דמשק כיד המשביע‪ ,‬והמושבע כושר ומכהישו‪ ,‬דתנינן נבי הלכתא טשיקתא בשי הזורק‬ ‫בטש׳ טהרותנ(‪ ,‬ובטיב ת ד ר י ם ל( מייתי לה‪ ,‬ששק נזירות מותרה( ופריך ל ה על שתש‬ ‫נדרים דטטרשי התם לא ידע אי חרמי שמיס נדר אי חרסי כהנים‪ ,‬ובסוף ההיא מ ש נ ה‬ ‫דמחלוקת לעיל ו(‬ ‫םתים כתר הכי כ ד אליעזר‬ ‫ביהודה דטכירין חרטי שטיט וחרטי כהנים‪.‬‬ ‫כר׳ צדוק‬ ‫דםתם חרמים להקל‬ ‫בנון‬ ‫הרי ל ך משתש כהלכתא שסיקתא דהזודק‬ ‫טחטא טוכאז(‪ ,‬כדאטרינן כל הטשנח ידו על התחתונה דחנא נכי הלכחא טםיקחאלז(‪,‬‬ ‫ט י ק ע׳יא‪ .‬א( נסס כצ״ל ‪3‬מקוס ונמס בכיי ולשוט• ‪ (3‬מקום פנוי עם נקולוס נכיי העולה‬ ‫על ססלץ‪ .‬ולי נלאה שצ״ל ושנא לפזול על‪ .‬נ ( כצ״ל וססלו בכיי ולפוס‪:‬‬ ‫סימן ןףב‪ .‬א( כליסוס לף י א עינ• כמשנה נא מכל ל יהודה אלא למן‪ .‬ועיין ננמלא שס‬ ‫ל( נדלים ‪cp‬‬ ‫נ ( שם ‪ cp‬יינ ע״נ‪ .‬נ( עה־ות פ״ל מיינ‪.‬‬ ‫‪ cp‬י״נ עיא‪.‬‬ ‫ו( הן משנה לססם‬ ‫ס( נש״ס שלנו לה^! א ק במשנה לנוהלוס איהא מוסל‬ ‫עיב‪.‬‬ ‫נללים לססמיל לא נאמרה בשילוש נמחלוקס אן היא אליכא לל׳ יהולה ולי מאיל הנזכרים‬ ‫ז( כלומר הלי ל ן סלסי‬ ‫במשנה‪ .‬ובסופה ססוס בר׳ אליעזר נ״ל צדוק‪ .‬עיייש ‪ cp‬״ ע עינ‬ ‫לעיטשא פלא להאי משנה לפסלות לספק נזילות מוסל היא כסלכחא פסיקתא לנסתמי עוני‬ ‫נשנס שם שסם נלי מסלוקמ ועול להוי מסלוקת ואסיכ סחס והלכה כסתם להקל נספק‪.‬‬ ‫ס( נ״ק לך ק״נ ע״א וע׳ת ‪ cp‬ד עיא ועיין נסוס׳ שם ל״ס היג ללא גלסי׳ ג ט אלא‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר״ת ם י ק ע ב עג‬ ‫‪108‬‬ ‫דסחם נזיר וחרם‬ ‫ושנועד• לקולא‬ ‫והסחס דסרק‬ ‫ואלו מוחרין‬ ‫ש מ א אחר מחלוקת‪,‬‬ ‫כיש הבא דקא מכחיש לחו ראדמ נאמן על עצמו יוחד שםאח איש‪ .‬ואעינ דחנן בטיק‬ ‫דנזירוחט( הריני נזיר מ ל א הקומה רואין א ו ח ה כאלו מלאה הרדל‪ .‬הא מריך ב נ ס ר א‬ ‫וליהזי‬ ‫כאלו‬ ‫מלאה קישואין ומשני‬ ‫משומ‬ ‫דנחיח לנדרוח‬ ‫שקצח נזירות‬ ‫יש עליו‬ ‫אשילו חליח בקישואין‪ ,‬א ב ל זה אין כלל שבועה‪ ,‬א ב ל סמק שבוער• מוחר‪ .‬ועוד מחמי‬ ‫דקולי עדישא כדסרישיחי(‪ .‬ועוד ניל דחוסרא חיא לסאן דאסד ובדברי םוסרים ח ל ך‬ ‫אחד הסקיל‬ ‫ועיר שוד‪ ,‬כופר ש ל א קיבל‪,‬‬ ‫בוודאי אץ נראד‪ ,‬לי‬ ‫נדנוד עבירח‪.‬‬ ‫שם‬ ‫אבל כ ס ה שאחם חולין משום אונם אין כאן היחד דאסרינן דברים ש ב ל ב אינם דברים‬ ‫א ל א נכי הרנ הרמ ומוכסיא(‪ .‬ולולי שערינו סשובשין בנייםות הארכתי לשי כבודכם‬ ‫לוינ( יכולתי‪ .‬ואל יתנני ז ה ו ה ‪ . . .‬כי אמ כהולך ש ה ו ה ‪ , . .‬והמ ארז לעומת חוח‪...‬‬ ‫ידיהו מנהתי כ נ י ת ו ח ‪ . . .‬ושלום‪.‬‬ ‫ם י מ ן עיג‪.‬‬ ‫א ח ד א( שהוסיף על תשובתו ש ל א נ (‬ ‫ש א ל ה א ח ר ת לפניו•‬ ‫מדעתו לפריש ו ש ל ה ה ג (‬ ‫לרבינו לדעת אשר‬ ‫ל א טוב ע ש ה ד ( ‪:‬‬ ‫רבינו‬ ‫הילך‬ ‫וטורינו‬ ‫תוםס‬ ‫הכתב ש ) ל א ( ה (‬ ‫שלחתי ולא נהתט‪,‬‬ ‫בי הבל‬ ‫יודעים‬ ‫שחורחנו ש ל ך היא‪ .‬ולי אני אחד סיחסי היחוסים צוד‪ ,‬רבינו שיחיה‪ ,‬אם יחסר‬ ‫דבר להשיב חשליח אצלו לרסרונ‪.‬‬ ‫בסכחב אשר כחבחיו( ובין לילה בא ובין לילה‬ ‫ש ב לביחו ולא השיב על שכר השליה כי ל א נזכר ושלוהכם ל א רצה שוב לרמרונ‪.‬‬ ‫ואני להוסיף ן( על דבריו ולענוח כאחי•‬ ‫א‪.‬‬ ‫ול‪6‬ע*ד‬ ‫)בענין א ם נ ה ה י י ב חא‪6‬יטרופוס ל ש ל ם שבר ה ש ל י ח ט ע ז ם ו (‬ ‫נ״ל אם סנהנ לשט ל ש ל ט שכר שליח לטי שנתחייב בביר‪ ,‬על האטיטרופוס‬ ‫ל ש ל ט כי וודאי אין היחוטיט הייבין כדאטרינן בניטיןא(‬ ‫אין האסיטרוסוס‪,‬‬ ‫רשאי לדון לחוב עיט לזכוח‪ .‬ועוד דאטרינן בביט ניטא ליה לאטוטרוטום‬ ‫ד ל שליט‬ ‫כסלכחא‪ .‬ומלישנא דלעיל מסמס כהלבתא פסיקתא נלאה שגס ריח לא גליס גני‪ .‬ט( מיל‬ ‫דף ס׳ ע׳א• י( כלומר מהנך תלי טעמי דלעיל‪ .‬יא( ומוכס כ״יל נמקוס ומוכה נכ*י ולטוס•‬ ‫ועיץ נדריס דף כ״ז ע״נ‪ .‬ינ( נכ״י׳ ודפוס לא‪:‬‬ ‫סיסן ע׳נ‪ .‬א( כטל נמקוס אסל נ ט י ולשוט‪ .‬סלנליס האלה על לניט ומורינו הס מהמעסיק‬ ‫ולא מהשואל‪ .‬והמעמיק אמל שססאלה הזאת היא מאהל אשל הוסיף על תשונס‬ ‫ל״ת נלנל אסד אולומ סיונ שכר השליס על מי׳ אשל לא דנל ממט ל״ת נסשינסו‬ ‫לשליש‪ .‬חה השואל השינ שלא מלעת ל*ת> ט אללנא ריס צום עליו שישלס אליו אס שסל‬ ‫דנל‪ ,‬יען אשל נספזון רז כתנ ל״ת את תשונתו הניל‪ .‬אכן כאשל לאה וילע םשואל אשל לא‬ ‫סונ עשה נגל ציוו• רימ הריץ את מכמני לרית נאופן הנא‪ .‬ונס המנצל אמ עצמו נאמרו ט‬ ‫השלש לא לצה לםונ ללמרוג‪ .‬ויפן אשל הגאון ראזים לא סטן מ ט ת הלנליס׳ ל ק נמס״כ‬ ‫תיקן נמקוס אשל לא היה לתקן ושינה סלנליס נססל ףתל שלא מ ת • נ ( כלומל שלא‬ ‫מדעת ליס ולאזיס תיקן שלפ נמקוס שלא‪ .‬ג( לאדם מסק ההא‪ .‬ל( לאים מפק העלות‬ ‫ללעת אשל לא טינ משה‪ .‬ס( שלא שלפתי כן הוא נכ״י ולסוס‪ .‬ולאז״ס מפק סאוסיוס לא‪.‬‬ ‫והוא » ‪ p‬ט לל ששלפתי כמו שסיים נסוך ענץ א׳ •ע״כ שלפתי לסם‪.‬׳ ו( נמכתנ אשל‬ ‫כסנסי ונץ‪ ,‬כן הגיה לאז״ס נמקים כי כמו כתנ אשל כתנמיו נץ נלסוס ונם נטי‪ .‬ולי‬ ‫נלאה שטל נמכמנ אשל כמנ ונין‪ .‬וטנתו אשל ל״ת צוס עליו להסזיל לו אס המכסב אשל כסב‬ ‫נמהימה על אשל נססז השליה לשונ לניתו‪ .‬אס יפסל לנל נמכהט• אמנם ט ה לא מכל‬ ‫ושפה לסשינ נמכתט על שכל השליס‪ ,‬והשליס לא לצה לשוב ללמלוג‪ ,‬ולק הוסיף מלעתו על‬ ‫א‪.‬‬ ‫דבליו‪ .‬ז( כטל לפי לעמי במקום לא אוסיף ג ט י ודפוס‪:‬‬ ‫א( ניפץ דף ט נ ע״א‪ .‬נ ( נ*מ דף מ״נ ע״ב‪.‬‬ ‫‪169‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן עג עד‬ ‫א ל ט א על האםימרוס׳ ל ש ל ם אם חב ליחומים ולא אסרינן אחי לאיםנועי דהא אמרינן‬ ‫בברייחאג( דר׳ אליעזר אסר זד‪ .‬חד‪ .‬ישבע‬ ‫לדון‬ ‫ולחוב עיים לזבוח‪,‬‬ ‫וחא דאסרינן בקידושין ל( אפיטרוםירשאי‬ ‫חים בחלוקח קרקע‪,‬‬ ‫לדון בשבילם אינו רשאי לחוב‬ ‫אבל‬ ‫ע״ט לזבוח‪ .‬וםעחה ל ש ל ם על האסיטרושוס כל חשכר או חציו כסנה נם‪ .‬ע־כ שלחחי‬ ‫לחם ואם שניחי הבינה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫יעוד‬ ‫לי‪...‬‬ ‫)בענין נתערבו באחרות(‪.‬‬ ‫חודיעני םה שאסר לי הנדיב ר׳ ש ם ח ה א (‬ ‫ש ש א ל ס ם ך הא דאטרינן בביצה‬ ‫נחערבו באחו־וח ו א ח ח ת באחו־וחנ( כלם אםורוח ואשר לן כי אינך נורם ואחרוח‬ ‫באחרות‪ .‬ואני שםעתי כבר שיש םוחקיס אוחו‪ .‬והדא םשנה ש ל ם ה ועוד הא הקשה‬ ‫יטה דאטרינז‬ ‫לעיל וםטקה אטור נחערבח כולן אטורוח‬ ‫וחא וראי םטק םטקא הוא‪.‬‬ ‫ומד‪ .‬דוהק לטהוק הא‪ ,‬דאיטור ר׳ יהודה היא דאיח ליח בחוסשתא דתריסוחנ( ובטרק‬ ‫כל הזבחים ל( טייחי ל ח ססק םטקא אסור בכל איםורין דחניא ר יהודה אוטר רמוני‬ ‫באדן אםורין בכל שהוא כיצד נטל םהן‪ ,‬לריבוא וסריבוא לריבוא אסור ועוד הודיענו‬ ‫אם נוכל להעםידו אליבא ד ר יהודה‪.‬‬ ‫סימן ע״ד‪ .‬וזה השיבו‪.‬‬ ‫א‪) .‬בעני! חאפיטךיפיס(‪.‬‬ ‫על‬ ‫חאטיטרוסום אינו נראח בעיני חשובחו‪ ,‬כי אטיטרוסום אינו הייב בננבה ואבדה‪.‬‬ ‫וטעט ש ל שבוער‪.‬‬ ‫לטי שאין שם חסרון כים‪ ,‬שאינח שבועח שוטרין ש א ם ל א‬ ‫נשבע ל א חיהא( נראה דאכחי ל א אסיק חלמודא ל א חיא‪ ,‬דכיון דאין אטורא נזכר‬ ‫כן דרך החלטוד לטרש‪ .‬ועוד דטשיעה חיא א ב ל בננבה ואבדה‬ ‫דשבועחא‬ ‫דאטרינן‬ ‫חיא ש ל א נגבו כלום‪,‬‬ ‫טסני שחוא בנושא‬ ‫אבל שאר‬ ‫שכרב(‬ ‫טטור‬ ‫שבועד‪ .‬ל א טצינו‪.‬‬ ‫דאיכ מםנעי‪,‬‬ ‫וראיוח יש‪.‬‬ ‫נכי שבועוח אסיטרוסום חניא‪,‬‬ ‫והא‬ ‫ולא משחטיט‬ ‫חלטודא דליטא חכי לחיוביח בננבח ואברח כנושא שכר‪ .‬ואמטי לחכי טחטח ברישא‬ ‫ואי טייחיח קבא וכייליח ליח‪.‬‬ ‫וטשום חכי חקנו שבוער‪ .‬זאח לאריטין ולאסיטרושםין‬ ‫נ( גיסין שס מ״נ‪ .‬לאנ״י אומר זה תה ישנע‪ .‬ולעיל מניה קאמר סש״ס דלא אמי אפטלוסוס‬ ‫לאימנועי משוס השבועה‪ .‬ד( קילוסין ‪ cp‬מ״נ ע*א ועיי״ש נסוס' ל״ס אלא‪:‬‬ ‫א( עיין לעיל סימן ירה אוה ס' שהניא שט גס ק אס הנליב ל' סמסה‪ .‬אמנם הוא‬ ‫מ‬ ‫ד שמסה נן סמואל מורעלי נעל מסנר סל מחזור וויטלי שהיה סלמידו של רש״י וקולם‬ ‫ד ה ואיכ הנלינ ל׳ שמפה המכל פה הוא אסל‪ .‬ואולי הוא ר' שמאה נן שמואל משפילא שקנל‬ ‫‪ cm‬ולן לפניו ול״ס הסכיס עמו‪ .‬עיין נהג׳ אשלי נ״נ פ׳ מי שמס סימן ל״נ‪ .‬ומהשאלה‬ ‫הזאה יש להוכיס שהשואל היה ל׳ יצסק נ ל ניוך סנזכל נמוס׳ ניצה ל ך ני ע״נ ‪*7‬ה ואסלומ‬ ‫שגס הוא קייס שם הגילסא ואסלומ נאסלוס‪ .‬והוא היס סלידלו של ל״מ כעונא נמשונומ לש״ל‬ ‫סימן כיפ• ועיץ נספל הישל על שנמ לפוס ל ך ‪ V‬עילי סוך סימן קפיא ופי׳ ליי נ ל נלון‬ ‫מסי לנינו יעקנ‪ .‬אמנם נסוס׳ שם הונא משמו ס ע ס אסל לקיים סנילסא‪ ,‬ויש לומר פלא‬ ‫ועול קסני׳ וסמידוץ נהוס׳ שם הוא אסר שסשינו ליה אלליקיס כנליימא לוקמי כממניסץ‪.‬‬ ‫נ( כצ*ל נמקים ואסלים נאסליס נ ר י ולפוס‪ .‬כן מוכמ ממשונמ ל״מ וכן הוא כסיס שלנו‪.‬‬ ‫נ( סוספסא לסממוס פיה‪ .‬ל( זנסים ‪ cp‬עיל עיא‪:‬‬ ‫סימן עיר‬ ‫* א( נלאה שכאן הסל עלה סיינ‪ .‬וכלומר שאין אפיסלושוס סיינ לשלם אם אינו‬ ‫נשבע כמו נני שנופוס שומטן‪ .‬אכן כל כלנליס מכאן ע ל לשלש הם קושי‬ ‫‪170‬‬ ‫תשומת‬ ‫ולשוחסין‬ ‫ד י ת סימן ע ד עוז‬ ‫דלא סלונ בשמור לי ואשסור ל ך ג(‬ ‫דאץ עליהן דין ת ש ל ו ס י ן ך ‪ -‬וחס ל ך‬ ‫דליסא הכי לחייב אסימדופומ בנגבח ואברח‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הרב‬ ‫ר׳ ש ס ח ח‬ ‫)בענין נ ת ע ר ב ו ב א ח ׳ ( ‪.‬‬ ‫ל א יפר‪ .‬ש א ל‬ ‫חשיבוח לו‪.‬‬ ‫ואחה לא יסה‬ ‫סשנה‬ ‫וסח ש א ס ר ח‬ ‫שלימד‪ ,‬חיא שקר‪ ,‬דבסשנח עיזא( ליחא נכי אשרח וכי סייחי ל ח בפסחיםג(‬ ‫כ ח מ ה סופרים טועים‪ .‬נכי חבילי זמורוח וחלחן במסכח זרעים ג( ליחא וכי מייחי ל ה‬ ‫בביצה ד(‬ ‫ובכטח דוכחי‬ ‫כחכוח םוטריט טועים‪.‬‬ ‫ועוד אדסוקי‬ ‫כברייחא ח ב ח י ם‬ ‫לח‬ ‫לוקסיח כטחני׳ בע׳ז ומרעיט ודברי הכל‪ .‬וטאהריט באהריט ס( הוה ליה לטיתני‪ .‬ועוד‬ ‫וטה שכחב שטעח שטוחקין‪ ,‬ל א שטעח א ל א טטני‬ ‫קושיוח הרבה‪.‬‬ ‫הא מילחא טעליוחא‪.‬‬ ‫וטשטי ת ד ת ש‬ ‫ושטועה ביצה לא כיונח ל א אחד‪ ,‬ו ל א חוא‪ .‬דטטיקא אסורה‬ ‫אחאן לםטק טרפה או לטטק י*ט‪ ,‬ונחעדבה באלף אוודאי קאי רהא הכי תניא בברייתא‬ ‫אין טטלטלין אוחד‪ ,‬כ ל ל וםטקה אסור‬ ‫וכן אם נחערבח‬ ‫וודא ה ב א ל ף כולן אסורות‪.‬‬ ‫וחא דקאטר חלטודא אי אטרח ב ש ל ט א טטק ייט טסק הול ועליה דייט קאי נחערבה‬ ‫ודאה‬ ‫] א ל א אי‬ ‫הו• דבר שיש לו םחירין‬ ‫אטרטה קאי הוד‪ ,‬דבר‬ ‫אטרח‬ ‫שאין לו‬ ‫טחירין ולטה[ לא יעלה דהכי עדיף טפי ש ר ת ח לחזכיר עיקר הקושיא דאחיא מכה‬ ‫הםפיקא‪.‬‬ ‫וכן דרך החלטוד חיכא דאתיא פירכא‬ ‫טטאי דאיירי ביד‪.,‬‬ ‫רב אשי אטד‬ ‫לעולם ספק ייט ספק חול חא דחני סםיקא אםוד ודקא פרכח םםקא דרבנן הוא‪ ,‬כיון‬ ‫שיש לו טחירין‬ ‫םפקא אסור‪,‬‬ ‫אפילו םשקא אסור וכיש ודאח‪.‬‬ ‫תרא םטקא דנוטא‪,‬‬ ‫וספקי בצים בתרי כווני‬ ‫וטטקא אתריתא דעיי תערובות‪,‬‬ ‫וודאית אפילו באלף כולן אסורות‪.‬‬ ‫תדע דאוודאי קייסי סיפא‬ ‫תנו לוע‬ ‫אט נתערבה ב מ ה‬ ‫דקתני נתערבת לשון‬ ‫נקבה וספקה אסור לשון זכר‪ .‬ואי אםפקא קאי נתערב הוד• ליה לסיתני‪.‬‬ ‫סימן ע״ה‪ .‬תשובה אחרת‪.‬‬ ‫)בענין מ נ ע ל חליצה(‪.‬‬ ‫למנעל‬ ‫חליצה אני תפרתיו ודווקא עשיתיו כן פ נ ת א ונילדא כדאסרינןא( ננאי היא‬ ‫לתית לצאת בט נעלים וכוי וסםרש הני סילי בפנתא אבל בנילדא לא שים‬ ‫שתי עורות‬ ‫הקשה‬ ‫סנעלים בכל יום‪.‬‬ ‫והעבה שטתתתיו נקרא נילדא‬ ‫ואםרינן בתעניתג(‬ ‫והדין ‪(3‬‬ ‫נקרא םנתא‬ ‫וטוק‬ ‫הד‬ ‫קייסי אםנתא שאין בהם העור העבה והקשה‪,‬‬ ‫וניכר שקיבלו עליהם תענית‪ .‬מאריכי מ ע נ י ת ד ( ‪ . . .‬יתלו ב צ י צ י ת ה ( ‪ . . .‬וימותו שנית ו(‬ ‫‪...‬‬ ‫וקשה בסינית ז( ‪ . . .‬ולא כםשהל בינית‪.‬‬ ‫הננס‪ .‬ולפי לאוס עץ נמשך על לאיות השואל מנימ לאמלינן לאפיפלופיס זיל שלש‪.‬‬ ‫שם‪ .‬ג( עיין ‪ 3"3‬לך מינ ע״‪:3‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪ (3‬נשין‬ ‫נ ( פססש דף כח ע״א‪ .‬נ( עללה פ*נ מיו‪ .‬ל( ניצה דן>‬ ‫א( ע״ז לף מ״פ ע״ב•‬ ‫ג' עי‪ .3‬ה( לשבילי לשון זכל הוא וכן איתא במשנה לעללס נתעלנו נאסליס‪ .‬ועיץ‬ ‫לעיל נשאלה אות ב׳ סערה בי‪:‬‬ ‫סיטן ןףה‪ .‬א( נלכות לף ידנ ע״ב‪ .‬נ ( נלפיס הלץ ולאז״ם תיקן והלק‪ .‬נ ( העניה‬ ‫לף ״ נ ע״נ‪ .‬ל( ס מ י ם הללו הנאים נסיך השונה קצלס סם לפי לעתי כמו‬ ‫התנצלות על אשל קלל לית אמ המענה שלו‪ .‬ומאליכי מעניה מולם על סעלניס מ ר י ם ומאלמין‬ ‫במענה שלהם ללא צורך‪ .‬ס( יתלו נצילית ‪ p‬הוא נכי׳ ולפוס‪ .‬ושא מלשון סולם קלא אילן‬ ‫תשובות דית סימן עו‬ ‫‪171‬‬ ‫סימן ע״ו‪ .‬תשובה אחרת‪.‬‬ ‫מה‬ ‫ע צ מ ה ו נ ע ס ה א ( לי מאוד החבר ר׳ א ל י ע ו י ‪ .‬ולולי נשנהי הארכתי כ מ ק צ ת ש כ ה ך‬ ‫כשניך‪ ,‬א ך עסק ה ש ו כ ה ך מנעני‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫על‬ ‫)בענין ח ר צ נ י ם שיי איסור ש נ ת ע ר ב ו ( ‪.‬‬ ‫החרצנים ש ל איסור שנתערבו כיין‬ ‫ואין ש ם קיתון ש ל מים‬ ‫ל א בתהילה ו ל א‬ ‫בסוף נראה לי )שד‪1‬א נסך( א( ש ה ח ר צ ן כ ט י ל בזני ההיתד ש ה ם עינב׳‬ ‫והבלוע‬ ‫בחרצן האיסור ח מ ר א דיין נסך שמו‪ ,‬והאי ש מ א ל ח ו ד ]והאי ש מ א ל ח ו ד [ נ ( ‪ .‬יאע״ט‬ ‫שהאיסור‬ ‫כלוע כל מקום ש ה ו א ש ם איסור עליו‪,‬‬ ‫והזנין והחרצין‬ ‫וחרצן ש ל היתד עליהם כדאמרינן חמרא ח ד ה א כעינבינ(‪.‬‬ ‫ואטילו האיסור כעין ואין זנין‪,‬‬ ‫רםמיכנא א ס א י רססיקנא‬ ‫ש ל היתר ש ם זנ‬ ‫ועוד דלדברי הכל מוהרין‬ ‫דמין במינא‬ ‫ב ש ש י ם חוץ‬ ‫מ ט ב ל ויין נסך ש נ ח נ ם ך לע״זל(•‬ ‫ב‪.‬‬ ‫גס‬ ‫שהזכיר‬ ‫)בענין נעורה‬ ‫אחי ככהכו‬ ‫אלי‬ ‫שבין‬ ‫על‬ ‫הסדקים‬ ‫אי דינה‬ ‫ניניה‬ ‫הסדקים כדין רווקי דארמאי ד מ י י ש נ ן א ( ‪.‬‬ ‫כרווקי ד כ י ח נ א‬ ‫שתרכין‬ ‫כה‪,‬‬ ‫דארמאי(‪.‬‬ ‫ש א ל ה אם הנעורת‬ ‫על זד‪ ,‬אני מ ש י ב‬ ‫כין סרק• הנינית וכן נקכ ש נ ם ה ם כשעוד‪ ,‬או כזסה‬ ‫שכין‬ ‫כי הנעורת הנהונה‬ ‫אין נ״ל איסור והרי הוא כ ש א ר‬ ‫כלי‪ .‬שכרווקי ד א ר ט א י אמרינן דכיהנא מיישנן ונס קנקנים מזופפיש מיישנן נ( ש ה כ ל‬ ‫עיקרו כיהנא ונהינה יין ברווקי ועיקרו מחופה‪ ,‬א כ ל‬ ‫כלי ס ש ה ן אם נ פ ל יין עליו אין‬ ‫בבגדו• וכונסו שהמאליכין נהםונתס הן חולין עצמם נדברים חצונייס כ מ ו בציצית שאינן הינד‬ ‫עצמו‪ .‬וגיסי הסכס ר׳ דוד קויפמאנן נ ״ י כתב לי‪ ,‬כי ל ס י דעתו צריך להניס יחלו נצ־נ־ת במקום‬ ‫יתלו בציצית‪ ,‬למען יסכים עם הסרח מענית‪ .‬אכן לפי דעתי אין צורך להניה הספרים נשניל‬ ‫זה‪ .‬ט דרך רנינו תם לשטת את הסרחיס ולהשוות את הראשון בשלישי והשני ברביעי‪ .‬ועיין‬ ‫לעיל סימן נ ״ נ בתשובתו לרבי שמואל יודע ונבון דבר • • לשכנו תדרשו ‪ . .‬מלאו כליכם‬ ‫בר • • ואוכל נקשו‪ .‬ו( אולי ציל משונית כלומר מיתה משונית‪ .‬ז( וקשה כסלע וטנתו‬ ‫על מיתה היותר קשה ננלכות דף ח׳ ע״א שהיא אסכרא‪ ,‬והיא מין חולי הגרון המחניק ומדה‬ ‫כנגד מדה למרבה דברים• וכמשסל גינית היא נשיקה עיייש‪:‬‬ ‫ם י ק עיו‪ .‬א( בכיי ודפוס עצמו נעמת‪ .‬ונראה שהויו של עצמו נמשך אל נעמת והתיבה‬ ‫ראשונה לא תיתת כתובה במילואה‪ :‬עצמי ונעמת ומתוך זה נשתרבב טעות הסופרים‪.‬‬ ‫וצ״ל עצמת ונעמת‪ .‬שם אביו לא הוזכר ולכן ים להסתפק אס הוא ר׳ אליעזר בן שמואל שהוא‬ ‫ר׳ אליעזר ממיץ או ר׳ אליעזר בן שלמה הפייטן אנל מתוך דברי אהנה וחנה‪ ,‬אשי העריך ר״ת‬ ‫ניתר שאת אל שואלו פה‪ ,‬נראה שהשואל הזה הוא ר״ אליעזר נן שלמה‪ .‬ועיין לעיל סימן נ״פ נ״ט‪:‬‬ ‫א( התשובה הזאת נמצאת נס נספר תמים דעיס סימן צי• וזיל שם על החרצנים של‬ ‫א‪.‬‬ ‫איסור שנתערבו ביין ו א ס יש קיתון של מיס לנסוך נראה לי ככן נטיל וכוי‪ .‬ועפיז‬ ‫תיקן דאז" ס בדפוס אחרי ת מלות‪ :‬ואין ש ם קיתון ש ל מים ל א כהחלה ולא בסיף נראה לי‬ ‫ש ה ו א נסך‪ ,‬והוסיך עליהן‪ :‬ואם יש ש ם קיתון ש ל מים לבסוף נראה לי שהחרצן נטיל וכוי‪.‬‬ ‫אמנם במחילת כבוד ו לא דק‪ .‬כי בוודאי שלא היה שני קיתון של מיס איירי‪ ,‬לאל״כ למה לי‬ ‫למימל םהחרצן נטיל בזני ההיתר תיפק ליה דנטיל במים שהוא בוודאי מנפא״מ‪ .‬ואס החרצן‬ ‫נטל נזני ת ה י ת י משוס לאזלינן נתל שמא‪ ,‬איכ למה יהיה נסך אס אין שם קיתון של מיס‬ ‫לא בתחילה ולא נסוך‪ .‬לכן נלאה לי שתנוסחא בתמים דעיס כמו הנוסחא בספל תישל היא‬ ‫בטעות‪ .‬אך הטעיות בשתיהן משונות לא לאי זה כלאי זה‪ ,‬ולק מה הצד השוה שנהן הוא‬ ‫הנכון‪ .‬ואס תמחק מהנוסחא שלגו בספל הישל התינוס שהוא נסך! שהן נהסנל‪ ,‬אז הכל יבא‬ ‫על מקומו בשלום‪ .‬וצליך לומל שהחלצניס של איסול נתעלנו ביין בגת שהיו בו נ״כ זנים‬ ‫נ ( המלוס נהסנל נתוספו עיי לאז״ס וחסלות בכיי ודפוס• נ( ע״ז לך ס״ו‬ ‫וחלצניס‪.‬‬ ‫כ‪.‬‬ ‫ל( עיין לעיל סימץ סיח אוח * ‪:‬‬ ‫עיא‪.‬‬ ‫א( עיז ל ף ע י ס ע י נ ועיייש נסוס׳ ד ה לכיתנא‪ .‬נ ( שס ע״א‪.‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן עו‬ ‫?לד‪:‬‬ ‫הגעלה ש ל א מציגו שאסרו התלמוד‪.‬‬ ‫צריך‬ ‫עליהן יין וגו־ מעמיד השלהן‬ ‫בכל יוט מטפחות ומפות נופל‬ ‫ומעשים‬ ‫ולמהר מתייבשות וחוזר‬ ‫יין ואין אגו אוםרין‪.‬‬ ‫וגומל‬ ‫והלכה רופפה קה ל ך המגהגנ(‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫וחבית‬ ‫שאין‬ ‫) כ ע נ י ן אי ח ו ש ש י ן ל ח ר מ י ם‬ ‫מכניסו לקיום א(‬ ‫ש ל איסור שנשארו ב ח ב י ח ( ‪.‬‬ ‫ועירו ממנו יין והדיהוהו‬ ‫אין‬ ‫יפה‬ ‫הוששין לשאר‬ ‫חרצנים נ( רהרצנ• זני ההר מבטלין אוהו יין איסור הבלוע בהרצני חני האיסור‬ ‫אם ישנן‪ ,‬וכיש שטססיקא לא נאסור‪.‬‬ ‫להיהי־אג(‪.‬‬ ‫ועל הכלי‬ ‫ועוד מין בסינו כי האי בשעה הדחק סודינא‬ ‫נסך שפירק בו העיא‬ ‫הענבים והיין קודם משיכה הכל סוחר‬ ‫כדפרישיהל(‪.‬‬ ‫) ב ע נ י ! יין ה י ו צ א ד ר ך ש ו ל י י ם ( ‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫על‬ ‫היין היוצא דרך שוליים וננע בו נד בהוץ לשוליים סוהר לדברי הכל‪.‬‬ ‫מותר‬ ‫ניצוק אינו תיבורא(‬ ‫דמטרישנא‬ ‫נסי שרי‬ ‫ורבותינו‬ ‫ליה‬ ‫לדברי‬ ‫מ י צ ו ק דאזיל‬ ‫לאיבוד חוא‪ ,‬דפםרשי כולחו נ־צוקי מכלי אל כלי או לבור‪ .‬ועוד ל א מחזקינן דליהוי‬ ‫עיט להטפיח‬ ‫טוטה‬ ‫רדלםא‬ ‫שום עכבא‬ ‫איכא‬ ‫כיון דמיחדק קצח‬ ‫דלא הוה כ ד ן‬ ‫ברזאנ(‪ .‬דאטילו עד ברזא דאיכא טאן דאטיג( ולא יוחד )אטילו( ]אלא[ ד( כשהכניס‬ ‫אצבעו‬ ‫אבל‬ ‫קילוח לטרהוק שרי‬ ‫אט ננע לדברי הכל‪,‬‬ ‫וכיש יין שוחח טיף טיף‪.‬‬ ‫ועירוב מקוואות כשפוטרה הנוד בחלל לבדו‪ ,‬אבל בטיט די בטוטח לחטטיחובאשבורןה(‪.‬‬ ‫והא דאמרינן‬ ‫לאפושי מיא ביבמוהו(‬ ‫ל א שצריך‬ ‫לכך‬ ‫א ל א ה מ א ה אומר לאפו שי‬ ‫מיא הדהימה כביש‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫על‬ ‫)בענין *רון« סל ל ח ל ה ולתרומה(‪.‬‬ ‫ש ש א ל ה אט צירוף דרבנן יסטור מוקף ראורייהאא(‪ .‬דבר זה היסח שצירוף ס ל‬ ‫דאורייהא‬ ‫כדבריך‬ ‫דרבנן‬ ‫וכן הנור ל ד יהושוע‬ ‫היכאנ(‬ ‫טטקע‬ ‫לא הוי טוקף אלא איכ נונעין‬ ‫לה‬ ‫או נושכוה לרשב־ננ( דהכי נטירי לה‪.‬‬ ‫טהלה‬ ‫דאורייהא‪.‬‬ ‫כדאטרינן נכי הביה‬ ‫ומה‬ ‫דאט‬ ‫ה־קן צירוף ד(‪.‬׳ ואשיר‪,‬‬ ‫שצריך שפוטרה‬ ‫שינע יין ביין‬ ‫בתוספתא‪ .‬וטכטד׳ה( טשניות שאט תרט ש ל א טן הטוקף אפילו בטקוט שצריך מוקף‬ ‫נ( נס הסשונח חזאס חונאח כסמים דעיס סימן צ״א‪:‬‬ ‫נ‪ .‬א( שאס מכניסו לקיום נלאו סכי אסור עיין ע׳׳ז דך פ״ד ע״נ‪ .‬נ ( כלומר אין חוששין‬ ‫שנשארו חרצני אסור נחניס אך לאחר שהייחוח‪ ,‬שאס אט חוששין לזה• צריכין אנו נ ס‬ ‫נ( עיין כמרדכי ע״ז פיה• י ( עיין‬ ‫לחוש ולומר שגס מחרצני חני היסר נשאמ נחניס‪.‬‬ ‫נסיס׳ ע״ז דך נ״ה עינ דיה אמר מ ה ‪ .‬ועיין נסמיס לעיס סימן צינ‪:‬‬ ‫ד‪ .‬א( עיין נסוס' ע׳׳ז דך נ י נ ע״נ ד״ה אמר להו ועוד עיין נספר הישר על ע״ז דפוס‬ ‫סימן סקינ דך נ־ו עינ‪ .‬נ ( עיז דך ניט ע׳׳נ‪ .‬נ( שס דך ס׳ ע״א‪ .‬ד( נכ״י‬ ‫ודפוס איסא אפילו‪ .‬חה ננד הסוס' שם ניט נ י נ ד״ה ה״נ‪ .‬ונסמים דעים ס י ק צ״נ שהניא‬ ‫שם תשונת זאת איתא אלא חה מסכים עם הסוס׳‪ .‬ה( עיין נסוס' ניפץ דך ‪ 1*0‬ע״א‬ ‫ד״ה חנצוק ומוס׳ ינמומ דך פיו ע״א מ ה עירונ‪ .‬ו( ינמות שם עינ‪:‬‬ ‫ה‪ .‬א( עיין חלה ט נ מיד ועיין נמש סם‪ .‬ועיין נדה דך ח• ע״א ופסחים דך מיה עינ‬ ‫דתלכת כריא‪ .‬וכונת יפטור מוקך דאורייתא כלומר יפטור מהאי דאמרינן אין מורעין שלא‬ ‫מן המוקך• נ ( כצ״ל נמקום מ נ נ ט י ודפוס‪ .‬ועיין פסחים שם‪ .‬נ( תיכא כצ״ל כמקום אכמי‬ ‫נכי׳ ודפוס עפ׳׳י מקץ ראזים• ד( כלומר וא״כ מה יועיל תקנת מ ק לצרך לולי הלכה נמירי‬ ‫לה‪ .‬ועיין נ מ י ך פסחים פ׳ אלו ‪ p r o‬דנפקא ליס ‪ p‬ר א נאכלכם מלחם הארץ ועיין נרין‬ ‫תשובות ר״ת סימן עו‬ ‫‪,‬‬ ‫ולפי שאילתך‬ ‫שיצא ‪ T‬הוכתו‪.‬‬ ‫‪173‬‬ ‫דומה א ת ה שצירוף סל כ ל א נטעה לא פטור אס‬ ‫מוקף דאורייתא‪ ,‬תה אינו יכול להיות‪ ,‬שהרי טצינו מוקף אינו מעכב כדיעכרו(‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫ששאלת‬ ‫ומה‬ ‫יתומים‬ ‫כדאםרינןנ(‬ ‫ריתמי‪.‬‬ ‫)בענין יתומים ׳םגבו ק ר ק ע ב ח י ב ת אביהם(‪.‬‬ ‫קדקע כחובת‬ ‫שנכו‬ ‫כמשכנחא‬ ‫אביהם א(‪,‬‬ ‫כאחרא דמסלקי‬ ‫הא םטלמלי‬ ‫דאין כיח נובה ל ה‬ ‫אין הנידון דומה לראיה דכי נכו קרקע כחוב אביהם‬ ‫דיתסי‬ ‫נינת‬ ‫דהוי‪ ,‬מטלמלי‬ ‫אנלאי מ ל ת א למפרע‬ ‫דהאי קרקע דאכוהון הוא‪ ,‬א כ ל משכנתא כי פורע מעות וסילקו אנלאי מילתא דלאו‬ ‫קרקע דאכוהון הוא‪.‬‬ ‫ועל אתרא דלא מסלקי אנו מ ש י ן הואיל וסופן להסתלק א ל א‬ ‫ש א ת ה פגלנל עלינו תיכא דמסלקי ‪. . .‬‬ ‫ן‪.‬‬ ‫ודאי‬ ‫)בענין ש ל י ת ו ת לנכרי(‪.‬‬ ‫אין שליהות ל נ כ ד כין לקולא כין להומראא(‪ .‬ותולה מעותיו כנוינ( הים כגון‬ ‫דאמר לישראל חברו לך והכא לי מעות מן הנוי על משכונתו ותהיה שלוהי‬ ‫להביא ובחזרתו אמר לו לך וההדר קרן ורבית‪ ,‬אם ישראל עשה שליהותו והביא מן‬ ‫הנוי מותר דשלוהו ש ל ישראל הוא‬ ‫אדם כמותו‪.‬‬ ‫א כ ל אם הביא‬ ‫ואין אהריות המשכון על השליה‬ ‫ושלוהו ש ל‬ ‫לו םםעות עצםו ואסר לו ש ל נוים הם‪,‬‬ ‫וודאי אסור‬ ‫זעיז נאמר ויראת םאלהיך דאין ידוע א ל א לזה‪ .‬כן תמצא םסורש משמי‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬ ‫על‬ ‫)בעני! ריתא טילתא(‪.‬‬ ‫כ׳^ר בתנור עם הסת פסקתי דאםורא(‬ ‫דהא ריהא מילתא היא‪.‬‬ ‫ש ל ה ם נ ( כעין הכית שלנו שהיו פדכקין פ ת בדוםני התנור‪,‬‬ ‫זדווקא כתנור‬ ‫א כ ל התנור שלנו‬ ‫םיקרי סותי‪ .‬ותהת המתכת כתנור שלהם דמי‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫כתבת‬ ‫פירשתי כן‬ ‫וניל דהא דאםרינן‬ ‫בהמה‬ ‫בםעיה‬ ‫)בעני! ח ל ב קיבה(‪.‬‬ ‫אסרתי נ מ נ ה א( סירשא כעלםא הוא‪ ,‬ל א היו דכריס סעולס‪ .‬על הלב קיבה‬ ‫והעמדתי ס ה ל כ ת א‬ ‫קיבה ש כ ש ל ה כ ה ל כ ה‬ ‫כ ת קרישה והעמדה‪.‬‬ ‫כדי קרישה‬ ‫דשילהי כל הכשר נ (‬ ‫אסורה ג(‬ ‫שרכינו ש ל ם ה םהקו‪.‬‬ ‫היינו היכא‬ ‫דלא‬ ‫שהה במעי‬ ‫והא דאמרינן כע׳ץל( דסירשא הוא‪ ,‬היינו היכא ד ש ה ה‬ ‫שאם ינקה‬ ‫מן המרפד‪,‬‬ ‫ושהה כמעיד‪.‬‬ ‫כ ת העמדה‬ ‫דהיינו כדי‬ ‫קרישה ובישלה בההיא ת ל כ סותרו‪ /‬א כ ל אס ל א ש ה ה כדי קרישה ובישלה בההיא‬ ‫שם‪ .‬ס ( מכמס תיקון לארם במקום מימ בדפוס ונס בכיי‪ .‬ו( וכן לעס סלמניס סלטס‬ ‫סממות פינ סייז‪ .‬ועיין בנסך משנס שס‪ ,‬אבל אין כן לעת תםוס׳ בנא קמא לך קפיו ע״נ‬ ‫ליס סלי‪ .‬ועל לגל ט נ א לאין תולמין שלא מן סמוקך אי ת ד דאולייתא או ללבנן עיין‬ ‫במשנה למלן שם‪:‬‬ ‫ו‪ .‬א( כתובוס דך צ״ב עיא‪ .‬נ ( נ י ע דך סיא ע״ב מני״ש בסוס׳ ליה סאי משכנסא‪:‬‬ ‫ז‪ .‬א( נימ דך עי׳א עיב ועיי״ש נתוס׳ ‪ . p » on‬נ( נימ דך סיא עינ ועיייש בסוס׳‬ ‫‪ on‬שתולת‪:‬‬ ‫א( עיין נתוס׳ פססיס לך ע״ו עינ ‪ on‬אסרס שסניאו שס פסק ל״ת שפוסק כלנ‬ ‫\‪j‬‬ ‫ע ד לשיי‪ .‬נ ( כציל נמקוס שטלא בטי ולסוס עיין בסוס׳ ע״ז לך סיו עינ לית‬ ‫מ א אמר‪:‬‬ ‫נ ( סולץ לך קסיז עינ וסלכסא‬ ‫א( ק שוא בכיי ולסוס‪ ,‬אנל ציל קינס נמקוס ננינס‪.‬‬ ‫מ‪.‬‬ ‫וכו׳ ובקנס כשדם שינקס מן תפרסם וכיש נ ק נ ס פרסת שיקם »ן מכשלס‪ .‬ועיייש‬ ‫נלנדי מל ממטמין מסוס׳ דיס סכי נלסינן‪ .‬נ( שס לך יףמ ‪ J*D‬ל( ע״ז לך כ־פ ניב‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן עו עז‬ ‫‪174‬‬ ‫הלב אסורה דההוא לא פירשא הוא א ל א הלב נסור אותו עצמו שינקה‪ .‬ועריץ עולם‬ ‫מנהנו נוהנ כשרוצין ליקח הלב קיבה מן טלאים‪,‬‬ ‫וטשהץ מעט לקדוש‬ ‫טניקץ אוהן‬ ‫ואהיכ שוהטין אות; ה(‪ .‬היצבייו(‬ ‫י‪.‬‬ ‫דין‬ ‫)בדי; גיעול׳ נכרים(‪.‬‬ ‫ניעולי נוים איני יודע מה קשה‪.‬‬ ‫שהוצה‬ ‫בה יומא‬ ‫לו‬ ‫ואין‬ ‫וטפליטין אה‬ ‫להנעיל‬ ‫אני פרשהי בל רוההין‬ ‫ואין‬ ‫הבלוע‪,‬‬ ‫א ל א במי היתר‪.‬‬ ‫להנעיל‬ ‫כלים‬ ‫מבליעין אה הסלוט‬ ‫אלא‬ ‫בקדירה שאינה‬ ‫ואם יש לו ספק יודיעני‬ ‫כל דעתו כיא(‬ ‫ישר בעיני‪.‬‬ ‫יא‪.‬‬ ‫על‬ ‫)בעני! ק״ו אונס מ מ ש ת ה ( ‪.‬‬ ‫ש א ת ה אומר‬ ‫ק־ו דשילה־ אלו נערות א(‬ ‫שדוהה אכיי‬ ‫ק״ו ררבא הומרא כננד‬ ‫קולא כן תדהר‪ .‬כל קיו שבעולם לסי דבריך‪ .‬לא דנה יפה‬ ‫הדין רבא אמר קיו‬ ‫ש ל א עבר‬ ‫וםה מ פ ת ה‬ ‫שעבר על דעתה ועל דעת אביה‬ ‫למטהר‪ .‬שכן ריבה בהן הכהוב‬ ‫עיכובין שהוא יכול לעכב‬ ‫בו עיכובין כיכ וזו היא קולא‬ ‫יב‪.‬‬ ‫ומה‬ ‫אלא ע ל דעה אביה‬ ‫אינו דין שאביה יכול לעכב‪.‬‬ ‫בהן הבהוב עיכובין שהוא אינו יכול לעכב‪.‬‬ ‫שכך הוא טירושא‬ ‫יכול לעכב‬ ‫אונס‬ ‫ואביי דהי הכי מ ה‬ ‫תאמר באונם‬ ‫ש ל א ריבה‬ ‫ודילםא וו היא הוטרא ש ל אונט שאין‬ ‫של מסהר‪ .‬שריבה בו עיכובין כיכ‪.‬‬ ‫)בענין אין אובסין ב ש ב ת ( ‪.‬‬ ‫ש ש א ל ת שנינו בעושין שסין לביראותא( אובםין אותו מבפנים ובשילהי שבה ב(‬ ‫אסרינן‬ ‫אין‬ ‫אובםין אה הנמל‪.‬‬ ‫וו אינה שאלה‪,‬‬ ‫דאובםין דססץ‬ ‫רשרינ( ואובם־ן ד ש ב ה היינו ]נוהנין ל ה אבוס[ בתוך ]מעיהן‬ ‫עלהל(‪.‬‬ ‫הייני מענץ‬ ‫כדמסרש ל ה ומתמה‬ ‫צא ובדוק‪.‬‬ ‫סימן ע״ז‪.‬‬ ‫)בעני!‬ ‫רבי‬ ‫א ח ד ש ק ב ל עליו בנידוי‬ ‫ובציווי ב ״ ד ל ה ז ק י ק א ת ב ט ל ג ר ש א ת א ש ת י ( ‪.‬‬ ‫ט ל ך א ( ‪ . . .‬שוטרי עיר ופלך ‪ . . .‬וטלכם קולט סולת ‪ . . .‬ופולט פסולת ‪. . .‬‬ ‫והלבנה ולא ש ה ל ה ‪ . . . (3‬והרב ג( ד שטואל והלטידו ש ל אהרן לבי נ י מ י ן ל(‬ ‫ה( עיין נספל היםל על חולין דפוס לך ליס ע״ג סימן שפיו‪ ,‬וגספל סמכליע למהל״י‬ ‫מנולאני סימן לינ שהביא דבלי ל״ס וחולק עליו‪ .‬ו( עיין בספל חישל דפוס דך ייד ע׳יא‬ ‫סוך סימן צ״ט‪ ,‬שנס שם כתוב היי ב״י מ״ל‪ .‬לפי דעח סחכס איתיק הילש ווייס בביס‬ ‫הלמיד שינצל ‪ 164‬ה ס ל א ש י ח י ‪ 3‬ו ח חוסי יצחק ‪ 3‬ן י ע ק ‪ 3‬מפי לבינו‪ .‬ולפי סשעלחו סיס זס‬ ‫יצחק האיש בכו של ל״ס‪ .‬אך הםעלה הזאה אין לה מקום כי לא מצינו שחיה לל״ח בן ושמו‬ ‫יצחק‪ .‬ואולי היה ל׳ יצחק הלנן תלמידו של ליס שהיס בן יעקב‪ .‬אך יסיח איך שיהיס‪ ,‬מ״מ‬ ‫נלאה שהתשובה הזאת על לגל חל‪ 3‬קיבה לא היחס ‪3‬תוך התשו‪3‬ות שתשיב ל׳ית אל סלב ל׳‬ ‫אליעזל‪ ,‬כמו שהיו מונחות לפני המעתיק אלא שהכניסות מתוספות יצב״י‪:‬‬ ‫י ‪ .‬א( כלומל כי ישל בעיני ל״ת שהשואל יעשה את זאת‪ .‬ולאזיס תניה אולי במקום כי‪:‬‬ ‫י״א‪ .‬א( כתובות דך ל״ט ע"‪ .3‬ועיין ‪3‬תוס' שס ד״ה מפתה ובשיטת מקובצת שס‪:‬‬ ‫י״ב‪ .‬א( עילוכין דך כ׳ עיב ועיין תוס׳ שס דית אונסין‪ .‬ב( שבת דך קנית עיב ועיין בסוס׳‬ ‫י ( שם מאי אין אובסין אמל לנ יתודת אץ‬ ‫ד״ת אין אובסין‪ .‬ג( כלומל תלעפס‪.‬‬ ‫עושין לה אנוס בתוך מעית ומתמת עלת מי איכא כי תאי נוונא‪:‬‬ ‫םיסן ע•?‪.‬‬ ‫נ ( חלמת ליחס לע שסלם ליחה מונ‪.‬‬ ‫א( לישנא דקלא ילמיס ליש‪ .‬״ נ ‪.‬‬ ‫עיין כלימוס דף ויו ע״נ‪ .‬נ( לאז״ס מימן הויו מן וסלנ‪ ,‬כי לפי לעמו‬ ‫<‪17:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן עז‬ ‫הרב ר׳ ק ר ש ב י ן ‪. . .‬‬ ‫ואתה בן מלך ה( רב לך ‪. . .‬‬ ‫ומרום קנך ו( ‪. . .‬‬ ‫ואש עקצך‬ ‫עקרב ‪ . . .‬אביך הרב ‪ . . .‬כי נפל ממנו רב ‪ . . .‬אלמא יערב ‪ . . .‬אך ברב תבושר‬ ‫וברב אבשרך ‪ . . .‬הרב ר׳ יוסף גדול כדבורךז( אמנם מאוהב־ יש ביניכם ויורד לגור‬ ‫וסוף להשתקע‪ .‬ואחלי פניכם ש ל א לגזור על בני עירו ח( כל ומן שהם מזומג־ס לדין‬ ‫נש אש יסרבו‪.‬‬ ‫מנודיכם‪,‬‬ ‫להתיר החבר ר׳ יושף וביתו לדבר‬ ‫למעני תעשו‬ ‫כי לבעבורכם הייתי עושה‬ ‫כתבת נסלאהי‪,‬‬ ‫כזאת וכואת ויותר‪.‬‬ ‫הלא אגי ואתה דבר;‪,‬־ רבות פעמים‬ ‫ולישא ול־תן עם‬ ‫על הוראותיך אהי‬ ‫אשר‬ ‫על האי דמא־ס עלי כי(‪,‬‬ ‫הלא‬ ‫פרשת־ וריד! הסכים כשהבעל רוצה‪ .‬ורבנו שלמה כן םירשי( מאים על־ ולא בעיגא‬ ‫לא הוא ולא כתובתו‪ ,‬והבעל רוצה גירושין במהילת בת אהת ולא בפהיתת תרפקיעין‪.‬‬ ‫ועל אשר כתבת נידוי על תגאי אפי׳ מעצמו צריך הפרה‪ .‬א״כ לדבריך אין לך צבור‬ ‫שלא עמד בארוי‪ ,‬שכן נדו על הגאי ולא הפרו לעצמן‪ .‬אך אין הנידון דומה לפתרון‬ ‫כי זכר נא‬ ‫בתלמוד‪.‬‬ ‫לימים ראשונים‬ ‫וכן בזהיא(‪:‬‬ ‫אשר היינו אני ואתת‬ ‫אמר רב יהודה‬ ‫שנידה יהודה עצמו‬ ‫הפרד‪.,‬‬ ‫פי׳ כזה‬ ‫שקיים‬ ‫התנאי נתנלנלו עצמותיו‪,‬‬ ‫ויהודה קבל עליו נידוי‬ ‫וכתבנו פי׳‬ ‫כזה‬ ‫אמר רב נידוי על תנא־‬ ‫אם‬ ‫לא יצ־נ‬ ‫ברוב‬ ‫את בנימין לפני אביו‪.‬‬ ‫דהא אריא וננבי וצינים פהים‬ ‫אמאי דאזהר יעקב אבינו‪,‬‬ ‫מקומות‬ ‫אשי׳ מעצמו צריך‬ ‫והתנה דברים‬ ‫אזהר‬ ‫ואע״ס‬ ‫יעקב אבינו‪,‬‬ ‫שאין סיפק‬ ‫בידו‬ ‫ובמל התנאי ועמד הנידוי‪ .‬אע״פ שמעצםו נידה וסמך על הנם‪ ,‬אין סמיכתו עיקר לבטל‬ ‫ועל זה יש לפרש‬ ‫הנידוי לכשנעשה לו נס‪.‬‬ ‫שצריך הפרד‪,‬‬ ‫על מה שאין בידם ונודרים ומתנדבים וצריך הפרד‪ ,‬וכפרה‪.‬‬ ‫שמא ינילנו‬ ‫יוסף או ימות‪,‬‬ ‫זה אינו דשבועות‬ ‫שרוב בני אדם שוםכ־ן‬ ‫‪ -‬ומה שכתבת ם־ יודע‬ ‫ונדרי אונס־ן שרו‬ ‫כדתנן בהד־אינ(‪,‬‬ ‫ואף אם מעצמו נשבע אדם ומתילד כי האי אונסא‪ .‬אלא טעמא דאמאי דאזהי יעקב‬ ‫קבל יהודה כדפרישית‪ .‬כן לדבריכם יג( צריך היתר כמו יהודה‪ ,‬ואיכ לא יקיים והוא‬ ‫לא יועיל לו‬ ‫ועוד סססק‬ ‫ובציווי‬ ‫ביד להזקיק‬ ‫הרם‬ ‫]כתבתם[‬ ‫שאין טתירין‬ ‫לו‬ ‫דינכם‬ ‫את‬ ‫אתם נושבים שכתבתם‬ ‫בגו יוגתן‬ ‫לתת‬ ‫שקבל ר׳‬ ‫טוררוס בנזרת‬ ‫גט לבתו של ר׳ קרשבין‪,‬‬ ‫א ל א םדעתו ש ל קרשבין‪.‬‬ ‫זה‬ ‫אינו‬ ‫שהרי‬ ‫ועל זה‬ ‫הוא‬ ‫קבל‬ ‫מדעתו יד(‪ ,‬ואפי׳ קבל בשבועת הר סיגי או בגזרת תרם ובציווי ביד ר׳ אמי ור׳ אסי‬ ‫יבול להתיר לעצמו שזה איגו אלא מדעתו‪ ,‬א ל א שקבלו בתומר ציווי ביד‪ ,‬אבל ציווי‬ ‫ביד איגו יבול להיות‪.‬‬ ‫שאלו כתבתם וציוויגו לו בציווי ביד‪ ,‬אז היתד• הגזרה תלויה‬ ‫בכם או בבעל דין להתיר‪.‬‬ ‫]וכל זה[ אם היה הוא הבעל‬ ‫שבידו לגרש וגם שישנו‬ ‫אנשי םס הנקראים פה הס הס שוערי העיר‪ .‬אך אין צריך למחוק כי אולי הס מלנד‬ ‫סשופריס‪ .‬והרנ ר׳ שמואל נראה שהיה אחיו של רננו שקראו אחי נסםונה הזאה ושהיה עמו‬ ‫ניחל נימים ראשונים‪ .‬אך ים לגמגם נ‪7‬נר‪ ,‬יען שדננו שמואל נן מאיר היה נדול מאחיו‪.‬‬ ‫ד( לני נירנ׳׳ן נכ׳יי לנינירין נדפוס‪ .‬ופירושו לא נודע לי‪ .‬ה( כצ״ל נמקוס ננמלך נכ״י‬ ‫ודפוס‪ .‬וכפי הנראה קורא כן ליונחן נן עודרוס האיש שנידהו אניו‪ ,‬על שלא רצה לגרם אח‬ ‫אשסו נס ר׳ קרשנין‪ ,‬שגס אליו הריץ אח מכסנו‪ .‬ועיין נמרדכי על גיסין נהוססוס סימן‬ ‫סס״ו שהניא םס חונן החסונה כקיצור‪ .‬ו( כצ״ל נמקוס קצך נכ׳׳י ודפוס‪ .‬ז( הרנ ל‬ ‫יוסך נ״ל שהיינו ר׳ יוסך בן משה נשאלה והשונה לעיל סימן י״ד‪ .‬ולפי הנראה העיר אשל‬ ‫ילונל ממנה ננאן היא פלוייט מקום מושנו של לם״י ולשנ״ס וגס של ל׳ יוסף הנ״ל‪ .‬ועיין‬ ‫לעיל חשובה סימן נדו שנס ל׳ טודלוס נזנל שס ושהיה מחושני פלויים וגס גנל אלים‪.‬‬ ‫ת( אולי צ׳׳ל עיל‪ .‬ט( בסוטה לך סיינ ע״ב ועיי״ש נהוס' ד׳׳ה אנל אמלס‪ .‬י( שס ל״ה‬ ‫אבל‪ .‬יא( מנוח לך י״א ע׳׳ב‪ .‬בש״ס שלנו ליסא אפילו מעצמו ועיין נמהלש׳א םס ונלייך‬ ‫פלל! אלו מנלסין‪ .‬ועיין במוס׳ מכוס שס מ ס אפילו‪ .‬ינ( נלליס דף נ״ז עיא ולהלן‬ ‫‪ p (:‬לדבטכס כצ״ל במקום כל דגליכם בכיי‪ .‬יד( כלומל מדעה עצמו‪ .‬סו( מכאן ועד‬ ‫תשובות ר׳׳ת סיטן עז עח‬ ‫‪176‬‬ ‫סאותן שכוםין להוציא‪ .‬שבך אני פורה ובא שאין לגזור לגרש על שאין כוסין‪ ,‬והנט‬ ‫הנעשה עיי הרש או ציווי ביד קורא אני בו ש ל א כדין סםול ופוסל‪ .‬א ב ל זה שאבי‬ ‫הבעל קבל עליו לכוף את בנו נידה לעצסו ויתיר לעצסו‪ .‬ואש ביד ציוו עליו להזקיק‬ ‫לנרש טעו בדבר ס ש נ ה ויומרו‪.‬‬ ‫ואם היה נ ש א ל לי הייתי סודה‬ ‫ש ל א יזקיק לגרש‪,‬‬ ‫שאטילו לבעל אינט יכולין לצוות כיש לאחר‪ .‬ואט שוטה זה עשה ש ל א כהוגן‪ ,‬אנו‬ ‫ל א נאבד את אטונתנו‪ .‬וזה הזקיק טו( אט קבל יתיר לעצטו ויאטו־ טותר לי טותר לי‬ ‫עשרים סעסים‪.‬‬ ‫אותו‪.‬‬ ‫אך טסני כבודכם אטי׳ לקרובי הייתי טורש אתרי אם אינכם אורגים‬ ‫ואתה הרב ד יוסף נח(‬ ‫עונש ועשקו נבו־ וביתו ח (‬ ‫טדוע אתה טיקל‬ ‫להוציא אשד‪ .‬סבעלה‪,‬‬ ‫איש ונוטר וזףי שוליא דננרי‬ ‫כתוסטות שיסוש וזילונ דסעות‪,‬‬ ‫ה ל א ידעת‬ ‫נתהתס נזר דיי‪ .‬ואל ת ת ל ה‬ ‫כי הכתוב על ועשקו הוא כדין יי!( ור׳ עקיבא יט(‬ ‫]לא‬ ‫אטד[ א ל א ינרש‪ .‬והאטת דיכול לנרש‪ .‬א ב ל טזבה טוריד עליו דסעות ושנוי ה ס ש ל ה כ(‬ ‫טודה ר׳ עקיבא ואהוציאו אשד‪ .‬טבעלה ועל השם הנכתב בקדושה נא(‪ ,‬וא״כ זה נריט»(‪.‬‬ ‫רבותינו מ ( טיטטלי בהו וודא הרב ר׳ קרישבי׳ םתהילתו ידע‪.‬‬ ‫ואם אתם נורטין ניחשין‬ ‫בהערסות הללו ק ש ה הוא כהערטת שוליא ומתר שהוא השיאה לו וזה לאתרים כי(‪ .‬וצור‬ ‫ישראל י מ ם ס כ ש ו ל ל ה ת ה ל ך בסישרים‪ .‬ושלום‪.‬‬ ‫סימן ע׳׳ח‪ .‬שאל ר׳ אהרן בר יוסף״( מרבט יעקב‪.‬‬ ‫)בענין ג׳ ח ד ש י ם אחי• מ י ת ת ח י כ ם ( ‪.‬‬ ‫ביד‬ ‫סי כח ו נ ט ר ה לנדל ולחזק ‪ . . .‬ל ע ש ו ת נ ( ולא תדע ‪ . . .‬ל מ ל ו ך ולא ס מ ך ‪. . .‬‬ ‫רבינו ה נ ח ל ‪ . . .‬רבינו הקדוש ‪ . . .‬דבינו יעקב ‪ . . .‬כי מבלעדיך‬ ‫לא‬ ‫ירים‬ ‫א י ש א ת י ח ו ורנליו בכל הארץ‪ .‬סלכים בך י ס ל ט ‪ .‬ולא ת ש ו נדולה או קטנה עד החנלע‬ ‫הסוד אליך* עיכ שלחתי ל ש א ו ב מים מ נ ו ד בית לחם‪ ,‬לדעת ט ה ט ש ט ס יכסה ש מ ת י נ ס‬ ‫ש ל ה ו׳ חדשים אתר טיתת הבעל אט אץ ג( צריכה להמתץ נ׳ חדשים כמו אחר החליצה‪.‬‬ ‫א ך בסיתת היבם ל א רצינו ל ה ו ח ת כי אט על טיך‪ .‬והודיעני אם יש הילוק ‪3‬ץ הליצר‪,‬‬ ‫לםיחת היבם כדבר זה א ס לא‪.‬‬ ‫כי ל כ ך שכרתי א ת ז ה ‪. . .‬‬ ‫ושלום רבנו יגדל כתשק‬ ‫אועץ ביר יוסף קטן תלסידו‪.‬‬ ‫אם אינכם איהניס איהי חסל נדפיס‪ .‬ינאמה הלני סהים‪ .‬ולפי הנראה טנחו שאך שק‬ ‫ה ד נ מ ם מימ לכטלם הייסי פולש ממני מאחל שאינם אוסנים אוהו‪ .‬וצ*ע‪ .‬נח( לסי הנלאה‬ ‫הלנליס סיהלים כאן מה שכהנ לניני לעיל שסלנ ל׳ ייסך יבא שמה ושיתלצו לו ליצא וליהן‬ ‫עם המנודים‪ .‬איכ עריץ לא שילש אה לינו לגוי לאוס עץ‪ .‬ח ( נימין דך ט ס מיא‪.‬‬ ‫יח( כלומל נקלא לא סכל‪ ,‬זילונ דמעוה אלא עושק‪ .‬יס( ניפץ דך ציא נלא‪ .‬כ( שם‬ ‫נ « ‪ .‬וטנהו שנזס נם ריע מולה אעיפ שאמר אפילי אס מצא אשה אסלה נאה הימנה‪.‬‬ ‫כא( ספלי פ׳ נשא נ ט סופה‪ .‬כנ( נלומל העונש של ועשקו לעיל‪ .‬ט ( אולי ציל ורטסינו‬ ‫וכונסו שנם הם מהעסקים מ ה שנולם העונש‪ .‬ס ם יהלנ ט קמשנץ‪ .‬אסל מסמלמו י ל *‬ ‫שלא ירצה הנעל‪ .‬כל( ס ו ק הלנריס קשה קצה‪ .‬ונלאה שטנה ל ג ט נזה‪ .‬ט שס נ ט שול״א‬ ‫דננמ המערים ססא ט יצח סכסו‪ ,‬אנל בכאן סועאיס ולא ל ס ם ‪:‬‬ ‫סימן ע׳־ח‪ .‬א( הונא כספר ההממה ס י ק קל״נ נענץ זה ת ס מ ן ק פ י נ נענץ יץ נ ^‬ ‫ועיין צוגץ נספרו צול נעשיכסע וט׳ צד ‪ .80‬נ ( בכיי ת פ ו ס לשור‪ .‬ו ר א י ס‬ ‫הגיס למשול‪ .‬ולי נראה שצ״ל לעםוה כמו ל ק ק ולא יעשו גדולה או קטנה מד הםגלע הסוד‬ ‫נ( מיל נמקוס היא נ ט י ת פ ו ס ‪:‬‬ ‫אלד‪.‬‬ ‫‪177‬‬ ‫תשובות דית סימן עט‬ ‫סימן ע״ט‪ .‬וזה השיב לו‪.‬‬ ‫הלא‬ ‫איש אתה וכמוך ירבו בישראל אהובי ההנר ר׳ אהרן‪ .‬נם כי בשעת טרורין ג א‬ ‫שלוהך כי נתרעטו השרים על אדונס‪ ,‬ועבדיך רואה והעיר הומיה‪ ,‬נם ישבו שרים בי‬ ‫נדברו א(‬ ‫לא מנעתי‬ ‫את לבי מהשיב על תוכתותיך‪ ,‬ולבי רואה‪,‬‬ ‫אך להשוות ולהשית לבך לדעתי הוצאת מעותיך‪,‬‬ ‫הדבר בעיני ומורה אני ובא‬ ‫להמתין‬ ‫שצריכה‬ ‫וצדקה‬ ‫שהרי‬ ‫תהשב‬ ‫כי נם אתה ידעת‪,‬‬ ‫לך‪.‬‬ ‫קרובה לביאה‬ ‫אמנם ששונו‬ ‫יותר סארוסה‪.‬‬ ‫ואע״נ דאמרינןנ( ארושתו ניש בה‪ ,‬יבמתו בזר מינה‪ ,‬ה״ט לנכי שלשיש לאקומי נמשיה‪,‬‬ ‫אבל לענין נזרה שמא ישא אהותו וכו׳ ג(‬ ‫א ל א הטםורשות כנון‬ ‫וממאנת‬ ‫הל־צהל(‬ ‫נכי יבמה קרובה לביאה ממי‪ .‬ולא מצינו‬ ‫קטנה ס(‬ ‫דאין‬ ‫צריכות‪ ,‬דהליצתה‬ ‫ומיאונה‬ ‫מוכיתין ש ל א נתעברה ונם לא נדלה אלא ככל קמנות דעלמא‪ .‬וארוטות ושומרת איבא‬ ‫למינור דליכא הוכהה לכולי עלמא א ל א למכירין‪ .‬וקצת איכא למילף‪ ,‬א ע ״ נ ד ל א צ ר י ך‬ ‫תלמודא‪ ,‬ממאי דקאםר היבמה לא תהלוץו( ]ובברייתא שש[ ז( שהלצו ל ה אהימ הא‬ ‫שוטרת יבש צייבה‪ ,‬ט ד נ ק ט שחלצו‪ .‬וא״ת משוש מיתת הבעל נקמיה שהתלמוד מקשה‬ ‫ומאי שנא וכוי ח(‪.‬‬ ‫האי‬ ‫חידוש נמי משתמע‬ ‫אי הוה תני‬ ‫שוטרת יבש שטת יכטה‬ ‫בתוך נ• הדשימ צריכה להמחין נ׳ הדשיש ואש לאהר נ׳ הדשיט אינה צריכה להמתץ‪.‬‬ ‫נ׳ תרשיש שאמרו מ ש ע ת מיתת הבעל ולא מ ש ע ת‬ ‫נקיט ה ל מ ה‬ ‫בתוסםתאנו(‬ ‫לאהר‬ ‫שההליצה‬ ‫וכולן ל א ינשאו‬ ‫יבש פשיטא שצריכה ויש‬ ‫נ׳ כרוז‬ ‫ער שיהא להן וכוי היכטה‬ ‫שהלצו וכוי‪ ,‬אבל שוטרת‬ ‫נדלה בתוך‬ ‫ואין הילוק רחוקות‬ ‫לך לדונה‬ ‫לקיובות לאדומות ולנשואות‪.‬‬ ‫הוא‬ ‫שלא‬ ‫מיתת היבש‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫וודאי דווקא‬ ‫נבעלה זה נ׳ תרשיש‪ .‬וכן ש נ ד‬ ‫כאילו‬ ‫ואי אמר יבש בעלתי‬ ‫דטוקי אנטשיה בתלתין יומין י(‪.‬‬ ‫ואני אמרתי בלבי‪,‬‬ ‫נאטן‬ ‫הבית‪.‬‬ ‫כדטוכה נכי הא דאטךינן‬ ‫כי כן הוא ביק״ בטיך ובלבבך‪.‬‬ ‫ירב טובך כלב אוהבך ההתוט‪ .‬ושלוט‪:‬‬ ‫סימן פ‪ .‬תשובה לד אפרים בן יצחק מרגנשבורק‪:‬‬ ‫תשובה‪.‬‬ ‫עייריש שראיש‪ ,‬אדש נבראים א(‪ ,‬ויהיו נקראיש ראשיש לארייט‪ ,(3‬לטורי ר׳‬ ‫אםרים‪ ,‬טוף אםוראיש וראש סבוראיש‪ .‬אשריך שזכית ולא עברת על דעת‬ ‫הביוץ‪ ,‬ונם אני אודך‪ ,‬וכן אברכך בהיי‪ .‬ההזרת עטרה ל י ו ש נ ה ‪ . . .‬ועידן־ בבראשונד‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫העיר שיאטרו‪ ,‬יושביה נטנו ונטרו‪,‬‬ ‫טשטרת ה׳‬ ‫ש ט מ ‪ .‬וטסורת בידינו‬ ‫סאבותנו‬ ‫ט י ק עיט‪ .‬א( המאורע‪ ,‬אשר רומז עליו רננו בזח‪ ,‬לא נודע לנו‪ .‬אך ‪0‬ראה שלא עמד‬ ‫נ ( ינמות דך קי״נ ע״א‪ .‬נ( שט דך מ״נ ע״א נועמא‬ ‫הרעט ננד היהודיט‪.‬‬ ‫דרנא על מת שצריכת להמתין ני חדשיט‪ .‬ד( שט‪ .‬ס( שט דך מ״נ ע״א‪ .‬ועיין נתוס׳‬ ‫ו( משנת שט דך מ׳יא ע״א‪ .‬ז( תיקון ראז״ט ותנרייתא תיא שט‬ ‫שט דית לאחר שלשה‬ ‫ע׳״נ‪ .‬ח( כלומר לכך נקע שחלצו לתורות שהתמתנת רק נמיתת תנעל תליא ולא נחליצת‪,‬‬ ‫שחחליצה אינת מ ס ‪ .‬פ( תוספתא ינמות פ״ו‪ .‬י( ינמות דך קי״נ ע*א‪:‬‬ ‫טיטן טי‪ .‬א( רומז על איונ י״א‪ ,‬יינ‪ .‬וכונת רבט נזת להראות את שמחתו על שיחר ר׳‬ ‫אפריט מדעותיו תמתנגדות לרבנו ושסוכיחו רננו עליתן ודנר אתו קשות לעיל נ ס י ק‬ ‫סיד ונט בסימנים הבאיט אחריו עד סימן סיח‪ .‬ועל זת אמר שאט עייריט פראיט ננלאיט‬ ‫ומסמדשיט לתיוס אדט אז יהיו נקראיט ראשיט לאריות‪ .‬ב( כצ״ל לדעתי במקוט לארייס‬ ‫בטי לאטאל נדפיס‪ .‬ירומז על מסכת אבות פ״ד הוי זנב לאריות יכו'‪ .‬וכונתו כאן ט לאיש‬ ‫אשר אלת לו אדרבה יקראו ראש לארייט‪ .‬ואמר אריים במקום אריות לנויבס החרח‪ .‬יארייט‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן עט‬ ‫‪178‬‬ ‫נ ח ל י ה נ ח ל י הקדש נ(‪.‬‬ ‫ש ל ו ס לעיר‪,‬‬ ‫שלום ל כ ל בני העיר ובראש כלם‬ ‫ר׳ יצהקל( ולחברנו ר׳ אפריש וליתר רבני העיר‪,‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫מתוך‬ ‫שלום לרב‬ ‫סאדיר וער צעיר‪:‬‬ ‫)כענין נדה אי סקרי עריה(‪.‬‬ ‫דבריך אהי ר׳ אפרים לםדנו בארבעה‬ ‫אתה‬ ‫עוסק‪.‬‬ ‫ואם‬ ‫ארבעה‬ ‫על‬ ‫לא‬ ‫אשיבךהן‪ ,‬על ה מ ש ו ( אנו מפרשים‪ .‬מד‪ .‬אתות אשד‪ ,‬מיוחדת שהיא ערוד‪.‬ז(‬ ‫לאםוקי נדה‪ .‬אעינ דכתיב בה א ל אשד‪ ,‬בנדת ח ת ה ל א תקרב לנלות וכו׳ אין התלמוד‬ ‫קורא ערוד‪ .‬א ל א ד ל א תליא ביוסי וטבילה‪.‬‬ ‫וכן אין דבר שבערוה םהות משנים אין‬ ‫הזקת נדה בכלל ולא םפירתהח(‪ .‬תדע דכי יליף בפ׳ האוטר להברוט(‬ ‫במה מצינו מפרש מה אהות אשד‪ .‬מיוחדת שהיא עי־וה וכוי‬ ‫יונה אינו מזכיר ערוד‪ .‬דאין משיכין‬ ‫על‬ ‫ההיקש‪,‬‬ ‫ואההוא‬ ‫טאהות אשד‪.‬‬ ‫וכי יליף טהיקשא דר׳‬ ‫פריך‬ ‫אפילו‬ ‫נדה‬ ‫נמי‪,‬‬ ‫א ב ל על מה מעינו מ פ ר ש מה אהות אשד‪ ,‬מיוהדת שהיא ערוד‪ .‬וכוי ולא פריך מנדה‬ ‫כלל‪ .‬ועוד תימא מ״ט יליף ממה מצינו‬ ‫לילף מהיקשא דרי יונה‪,‬‬ ‫א ל א ע׳יכ לטעוטי‬ ‫נדה ראם כן לכתוב ל צ ח ר נבי‬ ‫נדד‪ ,‬דקילא דנבי ל א תקה ר א ש ה א ל אהור״ה ליכא‬ ‫לטיטר א״כ יכתב ל א יקה אצל‬ ‫ותמה אני‬ ‫נדה כדטקשה אני דתטםי בה קידושי י(‪.‬‬ ‫ל ט ה ש א ל ת על דרב יהודה‪ ,‬וכי דרב יהודה עדיטא ט ד ר ש א דריש טכילתין‪ .‬ועוד פריך‬ ‫טחיקשא ד ר יונח לדבריךיא( וחיחי נדח‪ .‬ו ש נ נ ת ו ח ט א ת אנב ריהטא ת ד ו נ ו כרת‪ ,‬א ב ל‬ ‫בע״כ בטיוהדת שהיא ערוד‪ .‬ל א נקט בכדי‪ .‬וכל היקש דהאוטר להברו הייתי נוחן באןינ(‬ ‫נמצא מלכיס א'‪ ,‬י׳‪ ,‬כי‪ .‬נ( כלומר שכן מסורס נידו סכל הגדולים נעיר לננשבורק סס‬ ‫גדולי הקדש‪ .‬ובדפוס גדולים נמקוס גדוליה נעעוח‪ .‬ד( עיין נסימן הנא הערה ראשונה‪.‬‬ ‫ה( ראזיס גורס ואם על ארנעה לא אשינך א ש י נ ן על חמש‪ .‬ו( על זה כחנ לאז״ס‬ ‫מליון חיל‪ :‬רצה לומר על שאלתו נהא דחמש עשרה נשיס‪ .‬ולי נראה שכונס רננו על חמש‬ ‫שאלות סל מא‪ ,‬אשר עליהן משינ רננו נתשונת זאת‪ ,‬ונארנעה היה ר׳־א עוסק ומעיין‪ ,‬אנל‬ ‫החמישית קראה ר״ת שאלת נת יומא כלומר שלא עשק נה כדי )עיין לקמן אות הי(‪ .‬ועל‬ ‫זת אמר רננו נמתק לשונו‪ ,‬נארנעה עסקת ואס לא אשינ פנין ריקס על ארנעה‪ ,‬נס על‬ ‫חמש לא אעשת זאת‪ ,‬כי אס נס על חמש אנו מפרשים‪ .‬ורומז על עמוס ני‪ ,‬א׳ ועוד• ז( ינמות‬ ‫דך נ׳ ע״נ‪ .‬ושאלת ריא לא נודע לנו מזה ולק מתון תשונח ריח אליו נוכל לשער קצת‬ ‫תוכן שאלת ר׳ אפריס אנל לא בבירור גמור‪ .‬ולכן סתומים לנו דברי מ ת נכמה מקומות‬ ‫כספר תחתום‪ .‬ולדעתי שאלת ר׳ אפריס היתה‪ ,‬לסי דנרי רנ יהודה נינמות דך ל׳ עיא כל‬ ‫ינמה שאין אני קורא נה בשעת נפילה ינמה ינא עליה הרי היא כאשת אח שיש לו נניס‪,‬‬ ‫כי לפי זה אס תיתה נדת בשעת נפילת כלומר נמיתת נעלה תהי אסורה לינס‪ .‬ועל זה‬ ‫מתרץ רננו דנדה אימעסה שלא נקרא ע מ ה מה דתלי ביומי וסבילה‪ .‬תדע דגס בקדושין לא‬ ‫ס מ ן על מה מצינו מאחות אשה אפילו נדה נמי‪ ,‬אלמא דנדה אימעסה משוס שאינה מיוחדת‬ ‫שהיא עמה‪ .‬ונסוך מפלש לנלי לנ יהודה ששם מיידי נאיסור הדוחה ינוס וכוי‪ .‬ועיין נתוס'‬ ‫ינמות דך נ׳ ע״א ד״ה ואחות אשתו‪ .‬ח( כתונות לך ע*נ ע״א ועיין תוסי ניסין לך נ׳‬ ‫ע*ג ד״ה על אחד‪ .‬ס ( קידושין דך ס״ז ע״נ‪ .‬י( כן הוא נ כ ״ ונס נדפוס‪ .‬אמנס תדנליס‬ ‫מן דגני לא תקח עד כאן קשיס להנין‪ .‬ולדעתי צ׳׳ל‪ :‬ו כ ן ג נ י לא תקח דאשה אל אחותה‬ ‫א י כ א למימל א״כ ליכתונ לא יקח אצל נלה כדמקשה אני א ל א ע ״ כ דתפסי נת קידושין‪.‬‬ ‫וסעס כדמקשה אני כלומל לפני זה לענין לצלול‪ .‬וכונת לננו לפי הנתחי לומל‪ ,‬כדלשה‬ ‫דינמות לענין ינוס כן דלשה דקידושין לענין קידושין סופסין‪ ,‬להוציא נדה ממה מצינו דאחות‬ ‫אשס שמיוחדת שהיא עלות‪ .‬כי כמו שיש להקשות גני ינום ליכתונ ליצלול גני נדת דקילא‬ ‫כן יש לתקשות גס כן גני קידושין תופסין‪ ,‬אלא ע״כ נשתיהן למעוטי נדה קאתי‪ ,‬ולכן לא‬ ‫מקשה הש״ס כקידושין אמה מצינו אי הכי נלה נמי‪ .‬יא( כאן אתל תמלת לדנמן העמיד‬ ‫לאזים הדבליס‪ :‬וכל היקש דהאומל לחנלו הייתי נותן כאן‪ .‬ותלנליס נכתנים למטה‬ ‫בספל ושם מחק אותס‪ .‬ועיין לקמן‪ .‬ואני בעל ולא •אדע כונה מ ת בזת לא עיס תגתת‬ ‫לאזיס ולא מבלתי הגהתו• כי לבלי ל״א אשל עליהם לומז מ ת נאבדו ממנו‪.‬‬ ‫יב( תתבות ‪,‬וכל היקש לתאומל לחבלו תייתי נותן כאן" מחק לאז״ס נספלו‪ .‬ועיץ העלה‬ ‫סימן‪1‬‬ ‫תשוםת ‪m‬‬ ‫‪179‬‬ ‫אם הייתי צריך‪ ,‬אך איני‬ ‫בעל כרהך דלא תסשי בה קידושי ולא תלי ביוסי וטבילה‬ ‫הושש להזכיר ]מטור טנו[ דברי ר׳ יהושע יג(‪ .‬ועוד שאני טראה לך ש ל א דקדקת בריש‬ ‫טכילתין‪ .‬ודרב יהודה הכי איתא כל יבמה שאין אני‬ ‫קורא בה בשעת‬ ‫נטילה יכטה‬ ‫יבא עליה טהסה איסור הדוהה יכום הרי היא כ א ש ת אה שיש לו בנים‪ ,‬שהוא איסור‬ ‫הדוהה יבוס‪ .‬תדע דבדינא הבא על יבמתו יד(‪,‬‬ ‫רכל עצמו טנדה‪ ,‬לא קאטר טיוהדת‬ ‫אע׳׳נ‬ ‫והא‬ ‫שהיא‬ ‫עתה‬ ‫כדקאמר‬ ‫בהאוםר‬ ‫דטייתינן דרב י מ ר ה בפ׳ ביש עז(‬ ‫לתברו‬ ‫דתלמודא‬ ‫קאמר‬ ‫לתרווייהונוו(‪.‬‬ ‫נכי קטן להקים לאהיו שם בישראל ו מ ת ך ואימא‬ ‫הינ‪ .‬דההוא קטן דוסה לאיסור אתות אשד‪ ,‬שיש ל ה היתר לאהר זמן וטשעה שנאסרה‬ ‫אין ל ה היתר‪ ,‬וכן ‪ (r‬קטן טשעה שנולד אין לו היתר באשת אחיו אטילו יםותאחיו‬ ‫ישנו בצרת צרה ודוטה לעריות בנון אתות‬ ‫אשה‪,‬‬ ‫אבל נדה יש ל ה היתר כל שעה‬ ‫ש ט ו ב ל ה אם היה מת אהיויח(‪ .‬ואינה רוסה לשום ערוד‪ ,‬דאין שום ע ת ה ליוטא אפ‬ ‫היתה נוטלת לייבום לבו ביוםינו(‪:‬‬ ‫ב‪,‬‬ ‫טימא‬ ‫)בעני! ח י ז ק שאינו ניכר(‬ ‫את הטהור קשיא לסטטא' בשוננ פטור דלא כר׳ מאיר א(‪ .‬דלר־ט בין בשינ;‬ ‫בין במזיד הייב כדקתני התם נ(‪ ,‬דקייל ההיא כרים התם דריינין דינאדנרטיג(‪,‬‬ ‫ודיתוייא ד ב ט ר ו ת רעד כ ס ה ליתד‪ •,,‬דודאי תנן םתסא כריס‪ .‬ודיהויא דרב הםדא בזה‬ ‫בורר ל( לפלוני בין משלם מביתו למהדרין‬ ‫בין לזכות בין‬ ‫להובה‪,‬‬ ‫אפילו קיסא לן‬ ‫דלא קנםינן שוננ אטו מזיר כר׳ יהודה‪',‬ט״מ פירכא אינה ממשנה ל ט ש נ ה כדטרישית‪.‬‬ ‫ועוד אסילו לדבריך אי להוקיר‪.‬ה! דאיתותב קושיא ליכאו( אס עירבן מדד ]הוא כי[‬ ‫סי ביקש ס י ת לסמוך על הוראתו לערכן‪ ,‬ואם לא עירבן וודאי מודע ליה דלאו בר‬ ‫נ צ ד הנליון חיל‪:‬‬ ‫שלפני זאת‪ .‬ינ( החנות מן נעל כרחך עד כאן מחק לאזיס ; ‪- r e‬‬ ‫‪.‬ונעיכ דלא יליך אלא הנן ללא תפסי נת קידושין ולא תניא •‪:‬׳ י‪.‬־ י ‪ . .‬ה ‪ ,‬ונמ איכא למימל‬ ‫דיליך עליות שהולד ממזל‪ ,‬אך שאינו חושש לתזכיל ממזל מחמת דבלי ל׳ יהושע )ליל שללנלי‬ ‫ליי אין ממזל מכל חייכי כליתות( כך נלאה להנית לפי תענין"‪ .‬עכיל‪ .‬ולי נלאת שאין צלין‬ ‫לתגיס ולמחוק‪ .‬כי כונת לכנו נזה לומל שכמת פלכות יש שלא ללמוד נדה מאחות אשת‬ ‫לפפלת מינוס אך םאינת לאוית כשעת נפילה ליכס וכולם הייתי נותן כאן כנון מת לאמות‬ ‫אשת ללא תפסי נת קידושין ונט לא תליא ניומי ופנילה‪ .‬ועוד יש לתזכיל מת לאחות אשת‬ ‫שתולד מיסל‪ ,‬אך זת איני חושש לחזכיל‪ ,‬ללמי אך נאחות אשת אין תולד ממזל‪ .‬ועל זס‬ ‫מוסיך לננו אחל זת ועוד שאני מלאת לך שלא דקלקת נליש מכילתין‪ ,‬נליםנא דמיוחדת שתיא‬ ‫עלות‪ .‬יד( ינמומ דך נ״ל ע״א‪ .‬פו( כלומל נינמות וקידושין‪ .‬נח( ינמות לך קייא עינ‪.‬‬ ‫יז( וכן תנתת לאז״ט נמקוט ואין נכיי ודפוס‪ .‬יח( כלומל אס הית מת נעלת• אחיו של‬ ‫ינט כאותו זמן שתיא סתולת‪ .‬ועל כן אינת לומת נדת לשוט עלות‪ ,‬כי נכל עליות אין נתלס‬ ‫נמאולע נאותו יוט דווקא אנל נדת תית צליך לחיות שתפול מיתת תנעל דוקא נאותו יוט‬ ‫נדתת כדי שתתא אינת לאוית נשעת נפילת‪ .‬ינו( ולאז״ט תנית שתאסל לנו ניוט נלנל‬ ‫נמקוט לנו ניוט• ואין צליך להניה‪ ,‬כי תלנליט ככתנן נכוניט לפי פילושי נתעלת תקודמת‪:‬‬ ‫ב‪ .‬קושית ליא תונאת נתוס׳ גינוין דך נינ עיא ליה שלא וסנהדלין דך לינ גרנ ל״ת‬ ‫שעילנן‪ .‬ודנלי תתוס׳ נשני מקומות שנוייט קצת זת מזת אכן דנלי התיס׳ נסנתדלין‬ ‫יותל מתאימים עם קושית ל״א כמו שהוצעה מעיקלה לפני ל״ת‪ .‬ומנת ליש מ ה לומל‬ ‫שססתילת שתקשה ל״א מפימא את הפתול לתמפמא והמדמע וכו׳ היא דוקא לל׳ יהודה דלית‬ ‫ליה קנסו שוננ אפו יחיד‪ ,‬אנל לל׳ מאיל ליכא ליפלוכי דאית לי קנסו שוננ אפו יסיד‬ ‫ותתיא מתניתין לנכולוס אסיא נלאו הכי כ מ מ מאין לינא לנלמי וכמו שסנל‬ ‫נ( ניפין י ך‬ ‫תש״ס שס מעיקלא‪ .‬ולדעת ל״ס תמסקנא שס לק ליחויא נעלמא‪.‬‬ ‫נינ ע״נ‪ .‬נ( נמלות לך כ״ח עינ‪ .‬ד( סנהללין דך לינ ע״נ‪ .‬ה( לחזקית כצ״ל נמקוס נחזקה‬ ‫ככ״י ודפוס‪ ,‬וכן תנית לאזיס‪ .‬ו( קושיא ליכא כיה נכ״י‪ ,‬ודפוס ק״ל‪ .‬ז( אולי ציל חס נמקוס חנינ‪.‬‬ ‫תשובות‬ ‫‪180‬‬ ‫ח ש ל ו ס ק ד‪%‬א לסאן דליח ליה‬ ‫דינא‬ ‫‪ m‬סימן ‪b‬‬ ‫דנרםי‪ ,‬ואי לר׳ יוחנן ד א ס ר ס ד ר‬ ‫חייב ש ל א‬ ‫יהא כל אחד ואחד ד ^ ־ וסטטא טחרוחיו ש ל חברו ואוטו־ םטור אני הינ ש ל א יחא כל‬ ‫א ח ד ואהד טיקל בדיני ש ל הברו ו ל א יהא הביב ז( עליו ואוטר פטור אני‪ ,‬שהרי לכך‬ ‫נוטלק רשוח טריש נלוחא‪,‬‬ ‫וטאחר שהוא‬ ‫חייב‬ ‫טירחח וטעטיק‬ ‫לו יטה‪ .‬אבל שוננ‬ ‫שמכור שהוא עטרדע והוא עב‪ ,‬כטכור שהוא הולין טהורין והן טטאין חרוטח טחורח‬ ‫והיא טטאה‪:‬‬ ‫‪J‬‬ ‫לדבריך‬ ‫)בעני! ל מ ע ו ט י חליפין(‪.‬‬ ‫כשאטר לטעוטי חופה א( סיט ל א אטר לטעוטי הוטה וחליפין‪ .‬א ל א הנהו‬ ‫דדטו טפי )לקניין( ]לקידושין[ קא נסיב‪,‬‬ ‫א ל א אעל קנין‪ ,‬א ב ל שטר וביאח כטו קידושין הן‪.‬‬ ‫ופחוח טשוה‬ ‫טרוטה ל א שייך‬ ‫_ וחזקח דרך טחנד‪ ,‬ושטר נטי‬ ‫דרך ט ח נ ה ‪ ,‬אבל סודר טדטיקרי הליפין ואי בעי ססיק ליה‪ ,‬לקניין כסף דוטה יוחר‪:‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫שור‬ ‫)בענין שור‬ ‫מועד שהפקירו קודם ש ע ת ( ‪.‬‬ ‫שהפקירו ואהר כך ננהא( הביאהו לביד וישלם‬ ‫לך דסנוטו ס ש ל ם ‪ .‬ואם זכד‪,‬‬ ‫בו אהר זכה דהוי כטו שהטקירו ניזק כיון ש ל א חלך לזבוח כו‪ .‬ואטילו סרוהק‬ ‫ס ם ח ט א אטקריה כיון שהוא םרוחק‪ .‬ואם עוסד וצווח חסחטק עלץ כטו שהייחי םסטקך‬ ‫על נדה םלהתיכם אם הייחי רוצה נ(‪ ,‬ש ל א ח ב א ח ראייה סניין דםתיבטת‪ ,‬ואם תאמר‬ ‫א( דגלי לבנו נכאן סתומים מאוד‪ ,‬ועל זה כחנ ראזים עליון ספלו חיל‪. :‬נלאה‬ ‫‪j‬‬ ‫שקושית ל״א תימה אהא דאמל גליש קידושין למעוטי חליפין דמקשת ואימא תינ וקשיא‬ ‫ליה לליא דתו״ל לאקשויי שסחקדש נחזקה כיון דיליך קיחה קימה משדה ונם מאי פלין‬ ‫נשסל מ נ < להא יש לומל דנמל משלה‪ .‬או אפשל דקושימ מ א הי׳ דלמה אמל למעוטי חליפין‬ ‫הדל למימל למעוטי חזקת‪ .‬ועיז תשיב לו ל״ס דנלין וט׳‪ .‬ויש כאן טיס וכציל לדגליך‬ ‫כשאמר למעוטי מיפת מ׳׳ט לא אמל למעוטי חזקת ובאמת לא קשיא דלא נקט חופה ומליפץ‬ ‫אלא סנסו וכד‪ .‬עיין בסוסי קידושין דך נ׳ ל״ת ואשת ועיין לעיל ס י ק ט ת ‪ — .‬שוב‬ ‫מצאמי בראנ״ן דך קלינ שכתב קשיא וטי‪ .‬ועיין נקונפריסי םתעתקסי שם‪.‬״ עכיל‪ .‬אכן מי‬ ‫ירהיב בנפשו עז לתנית כתנאון הטל אשר נכסו תנדול תניה ט ב בקמר עד שהשדון מרובה על‬ ‫העומד‪ .‬ולי נלאה ששני ד נ מ ם נהעלט כאן‪ .‬בראשונה תיהה קושית מ א למה אמר בקידושין‬ ‫שם נסמילת למעוטי מוסת ולא אמל מיד למעוטי נם ‪-‬חליפין כדמסיק שם אלינא דלנ הונא‪ .‬ועיז‬ ‫ס י ק דנאעת נס ללישנא קמא דלית ליה דלנ הונא מופה קונה אימעט ניכ חליפין מקידושי‬ ‫אשס אן לא נסינ הש״ס למעוטי לק הא דדמיא לק‪r‬ושץ שמיסדת ומזמנת עצמס לנעלס או‬ ‫מנד דבר מה שקינלה או ננופה כמו נניאה וכן סוסה דומה לזס‪ ,‬אנל חליפין שאינו שוה‬ ‫פרועה לא שיין אלא נקנץ‪ ,‬ולכן לא נסינ ליס למשפי‪ ,‬וכמו שלא נסינ למעוטי חזקה‪.‬‬ ‫ואחד זה נא ל ה ק קושיא שנייה למה דקאמר הם״ס המם אימא ה ט נמי‪ ,‬דלפי זה נאמס‬ ‫למה לא ססקדם נחזקס כמו נסליפין ונם למה צמן קרא דויצאה ותיתת לרטת אס השטר‬ ‫‪ tin‬מירן מזזקס ושטר כמו מסנה אנל נחליסין יש לומר שהוא נכלל קיחה דכסך‪ .‬ולדעתי‬ ‫יש כאן ח ס מ ן שפת אחת מנסנים וכמס סנוס לאחד כמו קידושין סן וקודם וסזקס׳ שמלנן‬ ‫תסופר נחפזו‪:‬‬ ‫א( עיין בנא קמא דך יינ ע׳ינ‪ .‬נ ( ט נ ס ו מעומד וצווח שנודע שלא ססקירו‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ניזק נאמה ים לך להסתפק‪ ,‬אם איט מיינ לשלם הזוכה לנחק משור הססקר ט מנא‬ ‫לן דפמור בטור תמועד שםפקימ קודם שננח‪ .‬ואמר עוד כמו שהייסי מספק על נדה ומוח בזה‬ ‫» קוםיס ר*א לעיל אות א׳‪ ,‬שנם שם לא תביא מ א ראיה מנ״ל דנדת מתיבמת כשהקשה‬ ‫מ ד נ מ רב יהודה• ט ממנינא דמתנימין שנקמ נדו ולא ״ ו כלומר שלא מנה נדה עמסםאין‬ ‫לתוטס דנקפ מנינא משום צרת צרת‪ .‬אכן שם לא תית רוצת ר״ת לתעמידו בספק‪ ,‬כי באמת‬ ‫מוכה עפססים דף <ל‪ 3‬ע׳יב לנדה בת ייבום תיא‪ .‬ועיין בסוס׳ יבמוס דך ב׳ עיא מ ס‬ ‫ואהוס‪:‬‬ ‫‪181‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן ‪» 6‬א‬ ‫ספדו ולא י״ו לסי שאיגה בצרת צרה‪ .‬ובהםקיר במועד קודם שגגח מגא ל ך דסטור‪ .‬ואס‬ ‫תמצא לומר סטור ל א דשי לבורג(‪ ,‬דבור ת ה ל ת עשייתו לנזק ואיגו חוזר ל ת ט ו ת ו ‪ ,‬א ב ל‬ ‫שור‬ ‫אפילו הוא מועד אין ת ח ל ת עשייתו לגזק וחזר לתמות א ס ל ( בורח מן היישוב׳‬ ‫ואם הוא ביישוב כל‬ ‫ך״‬ ‫ועל‬ ‫קושיא בת יומא א( אי‬ ‫ליתהנ(‪,‬‬ ‫הקודם זבה בו ושוחטו ואם ל א שחטה הייב‪:‬‬ ‫)בענין קידושי כ י א ה מ ט ע ם כסף(‪.‬‬ ‫אסשר‬ ‫צא ולמד משוק‬ ‫בצוותא צריך בישיבת הצוותא‬ ‫דלא‬ ‫ש ל זונות‬ ‫הנאת ביאה ל א ש ה שוד‪ ,‬שרוטה‬ ‫שנטה‪,‬‬ ‫מי שוכר‬ ‫את‬ ‫והאוסרת ש ב עטי‬ ‫סי‬ ‫שוד‪ ,‬פרומה ואם לאו אין באמירתה כלום וצריך עדים‬ ‫שהיא ]שוה[ פרוטה‪:‬‬ ‫סימן פ״א‪ .‬שאל הרב ר׳ יצחק מרינשבורק מרבנו יעקב זצ׳׳ל‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫רבי‬ ‫ש ל א נ ג מ ר דינו ו נ ת ע ר ב‬ ‫)בענין שור‬ ‫אלופי תאיר נרי בהא דאמדינן‬ ‫באלו הן‬ ‫בשוורים אהרים(‪.‬‬ ‫הנשרםיןא(‪,‬‬ ‫ריש לקיש אסר אדם‬ ‫בולי ע ל ס א ל א פליני דפטירי אלא הכא בשור ש ל א ננמר דינו ונתערב בשוורים‬ ‫נוםרין‬ ‫אחרים שננמר דינם עסקינן‪ .‬דבנן שברי כמיתת הבעלים כך מיתת השוד ואין‬ ‫וכד‪ .‬וקיל טיט דרבנן דםפרי בהו דאין נומרין דינו ש ל שור ש ל א בפניו‪ ,‬מיהו הנך‬ ‫יפטרו‪,‬‬ ‫אחריני ננםר דינם כבר והיאך‬ ‫והא‬ ‫אמר׳ נ ( שור הנסקל‬ ‫שנתערב‬ ‫בשורים‬ ‫כשרים ג( אפילו הן ריבוא ימותו כולם‪ .‬ואית התם מדרבנן‪ ,‬היינו משום דרובא כשרים‬ ‫נינהו והבא דרובא אסורים אפי׳ מדאורייתא ימותו כולם‪ .‬וא״ת הואיל ולמיתת בעלים‬ ‫טקשינן ליד‪ ,‬פטרינן להו‪,‬‬ ‫דבעלים בכי האי‬ ‫לתקל‪ ,‬דאסרי׳ בם׳ אהד דיני‬ ‫מםוגותל(‬ ‫טטונות לדיני נטשוה וכולן אינן‬ ‫נוהנין‬ ‫נוונא‬ ‫אמר ר׳‬ ‫הוי‬ ‫פטירי משום‬ ‫דםפק נפשות‬ ‫אבוהו עשרה דברים י ש בין דיני‬ ‫בשור הנסקל תוץ‬ ‫מעשרים ושלשה‪,‬‬ ‫היינו‬ ‫מ ש ט ע דלענין ושפטו והצילו לא סקשינן להו‪ — .‬ואם היה ברשות הרב ת( ש ל א לנרום‬ ‫ג( חיל לאז״ס נגליון‪ :‬״נלאה לקשיא לר״א אהא למשמע ננ״ק שם כשור הפקר פעור אף‬ ‫היו ל ו נעליו והפקירו למאי שנא מנול לחייב למיד לאף אם הפקיר בולו חייב‪ .‬ועיין נאשרי‬ ‫נניק לף נון שזה לעח לם״י ז״ל"‪ .‬עכיל‪ .‬ר( אם נורח הגהח ראז״ם נמקום ונילח‪:‬‬ ‫־‪ .,‬א( כן מכנה ל״ח לעיל נחשונתו סימן נ״נ אוח נ׳ קושיא שכחנ עליה השואל שהיא‬ ‫נ ( וזיל‬ ‫נסוגיא שלמר נו ניום‪ .‬ועיין לעיל נחחלח החשוכה שלפנינו הערה ויו‪.‬‬ ‫דאזיס נגליון‪ :‬״נראה דקשיא לריא בהא דמייחי בקידושין דך סיג עיא שב עמי בצוותא וכו׳‬ ‫אס יש בת םיפ דא״כ קידושי ביאה יועיל מטעם כסך דיש בהנאה ביאה ש״פ‪ .‬ע״ן נראנ״ן‬ ‫דך קל״ג עינ שהוקשה לו קושיא זו ו ח י ק נביאה דנחולה דליחה הנאה אלא צער פיסוק‬ ‫־נליס‪ .‬וציע דהא אמרינן שס ]נכחונוה דך ליע ע'נ| דמפוהה אין לה צער ונינא קמא‬ ‫לך לינ עיא אמרינן ונכרחו הנפשוח וכוי הנאה איה להו לחרווייהו ופשיעא דאך ננחולה‬ ‫משחעי קרא‪ .‬וצ״ע" עכיל‪:‬‬ ‫ס׳׳א‪ .‬מרינשכולק כן הוא בכיי ובדפוס מרנשפורק‪ .‬ואודוח הרב ר׳ יצחק נ״ר מרדכי‬ ‫שהיה לאש ואנ לני לינא לנא דקיק רעגנשטמ עיין לעיל סימן ס״ה אות נ'‬ ‫העלה זי• וכאן חותס עצמו יצחק תלמילך‪ ,‬וזה ראיה לרש״ל שתזכילו נין תלמילי ל״ס‪ .‬אכן‬ ‫מתשונות ריס אליו תלאה שלק מתוך ענות קלא ל' יצחק עצמו תלמידו‪:‬‬ ‫״»‪ .‬א( סנהדרין לך עיט ע״נ ועיייש נתוס׳ רית בשור שהניא שס קושיח רני יצחק ניר‬ ‫נ ( אמל׳ כצ׳׳ל נמקוס אחל נכי״‬ ‫מרלכי וכן נתוס׳ זנחיס דך ע׳ ע״נ ליה אפילו אחת‪.‬‬ ‫•לפוס‪ .‬ג( זמזיס לך ע׳ ע״נ ושם אימא כל הזנידם שנתערנ נהם שור הנשקל‪ .‬ד( סנהלרין‬ ‫דך ליו ע״נ‪ .‬ה( כלומר אס ליס יתן לו לנ׳ות‪ .‬ו( שם לך פ׳ עיא‪:‬‬ ‫תשובות ד׳ת‬ ‫‪182‬‬ ‫ש ע מ ר ד נ ן א ל א שנתערב בשורים‬ ‫סימן &‬ ‫אהרים‪,‬‬ ‫היה‬ ‫בא‬ ‫‪6‬ב‬ ‫בשוב‪,‬‬ ‫שאחרים ל א הרגו א ת‬ ‫הנמש ודה שהרנ ונתערב עד ש ל א ננסר דינו‪ ,‬דהואיל דאין נומרין דינו ש ל שור א ל א‬ ‫במניו סטרינן וםבשרינן לבולהו‪,‬‬ ‫אבל אס היו נומרין ש ל א‬ ‫בפניו היינו‬ ‫נומרין דינו‬ ‫והד אסירי כולהו כדין שור הנסקל שנתערב דאוםד בבל שהוא‪ .‬ונם דסםקנא מוביה‬ ‫בן ב ס י ל ת א ו ( דרבא דסתרץבהסורי סהסרא ומוקיםבשור שננסר דינו שנתערב בשורים‬ ‫אתרים מעליי סוקלין אותו וכר‪ .‬סי הזקיקו לרבא להפך הסברא דסעיקרא‪ ,‬ולפי נידפת‬ ‫הספרים מעיקרא משמע דאפילו אהר פטור ורובא חייבין מציל אהד על כולן‪ ,‬ובכאן‬ ‫טהטך ואטילו רובא פטורין ואהד מהן הייב האהד סתייב את כולן‪ .‬נם מצאתי בספר‬ ‫אהד ישן ש ל א היה כתוב בדף שננטר דינן א ב ל טונה‪ .‬ונראה שכתיבה ישרה והנהד‪,‬‬ ‫טשובשת‪:‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ישר בעיני‬ ‫ואם‬ ‫סורי )יהא(‬ ‫)בענין הנםקליין בנשר«ין(‪.‬‬ ‫]יעייי[‬ ‫נסי בההיא‬ ‫ש ט ע ת א א ( הנסקלין בנשרפין ר׳‬ ‫שסעון אוסר יסותו בסקילה וכוי‪ .‬אטאי ל א נזיל בהר רובא רהא בדיני נפשות‬ ‫נסי אזלינן בחר רובא להחסיר בדאיתא בס׳׳ק דשתיטת ה ו ל ץ נ ( ‪ .‬ואס יש להשיב תילוק‬ ‫בין היכי דודאי פטור שנתערב ברובא הייבין ד ל א נהרונ אותו שבוודאי סטור מחמח‬ ‫רובא‪ ,‬בין היכי דוודאי עבר עבירה ואיבא )דובתא( ]רובא[ דטהנייא להיוביה וטיעוטא‬ ‫טהניא ליה לטוטרו דאולינן בתר רובא‬ ‫להיוביה‬ ‫בגון התורנ את הברו‬ ‫ולא אטרינן‬ ‫דלטא טרטה הרנ‪ .‬הבינני טורי נזר ישורון‪ .‬ה ה ל כ ה זו לסדנו ביום שנכתב זה הכהב‪.‬‬ ‫יצהק תלמידך‪:‬‬ ‫סימן פ״ב‪ .‬תשובה נעל הנ״ל[‪.‬‬ ‫ידהק‪,‬‬ ‫אל‬ ‫הרב ר׳ יצהק‪ ,‬לעשות סהק‪ .‬כי בשבועה הצעה ש ל משנה כך היא ידועה‬ ‫סאי אהרים איליסא אתרים בכשרים סשיטא ותו בהא ליטא ר׳ יהודה וכוי‪ .‬והוד‪,‬‬ ‫סצי לסיסר ]איליסא אתרים בכשרים ליתני[ נסי רוצת שנתערב באהרים פטור‪ ,‬דכיון‬ ‫דבשרים הם ל א הוה ליד‪ ,‬למימר כלם פטורים‪,‬‬ ‫א ל א כיון ד ם פ ש ו ט ת‬ ‫דסתניתין סצי‬ ‫למיםרך לא השש למידק‪ .‬ומתרץ ר׳ אבהו למתניתין ברוצה ש ל א ננםר דינו שנתערב‬ ‫ברוצהין אתרים שננסר דינם‪ ,‬דאי בגנסר שנתערב באהרים ש ל א ננמר דינן א( האי נמי‬ ‫סשיטא ותו בהא וכו׳ ולישנא דכולן טטורין ל א אתי שסיר‪ .‬ריש‬ ‫לקיש אמר באדם‬ ‫כ׳יע ל א םליני דפטירי‪ .‬דוק טהכא םדקאםר באדם ל א פליני דפטירי ט ב ל ל דבבי האי‬ ‫נוונא מיתרצא בשוורים‪ .‬ועוד לפי טעות ספרך כטו שרבא אוטר בשורים טעליי ביש‬ ‫לריש לקיש שהוא קודם הוה ליה לםיטר מעליי‪ ,‬א ל א בע״כ רבא אטר םעליי לאפוקי‬ ‫סדרי אבהו ור״ל‪ .‬וטעות נ ח ל ה בספרך והסמן מבפנים שמיה הםרון‪ .‬והים דריש לקיש‬ ‫באדם ב״ע ל א פליני דסטירי א ל א הכא בשורים דוטיא דאדם שפירש ר׳ אבהו בנון‬ ‫בשור‬ ‫ש ל א ננטר דינו שנתערב בשורים אהרים שננטר דינם עסקינן וכו׳ הילבך כולן‬ ‫פטורין‪ .‬דבשורים טעליי ליכא לאוקטיה דהוה ליה לםיתני רוצת שנתערב בשורים אחריט‬ ‫פטור ולישנא דכולן פטורץ ט ש ט ע דאינהו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫נטי ב כ ל ל היובא איתנייהו‪.‬‬ ‫ודקשיא לך‬ ‫א( סנהדרין ננ״ט ע״ב נמסניסין ועיי״ש ‪ cp‬ס' מ״נ בסיס׳ ד״ה חנסקצין וחולין דך‬ ‫ב( חולין דך «א ע״נ‬ ‫ייא ע״ב דיה ליחוש חנחיס דך ע״א ע־א ד״ה אפילו אחת‪.‬‬ ‫גני אסיא מהורנ את הנפש‪:‬‬ ‫סיסן סיב‪.‬‬ ‫א( נגמר דינן כצ״ל נמקום נגמרן נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫תשובות‬ ‫אוהן שננסר דינן יאמרוהו‬ ‫‪ m‬סימן פב פנ‬ ‫בריבוא‬ ‫כדהנן אטילו אהד‬ ‫‪183‬‬ ‫יסותו‪ ,‬התם דנתערבו חטאות‬ ‫ן ושור הנסקל ‪ j‬בזבהים ( ונזרה שמא ימשכו עשרה נהנים וסריך והסיק משום קבוע‬ ‫נ‬ ‫למזכה ג(‪ ,‬אבל בעלמא םיל לריש לקיש דנכבשינהו דניניירין וכל דםרישטרובא פריש‪.‬‬ ‫וההיא דשילהי דעיזד(‬ ‫שנסקל‬ ‫דשור הנסקל ןמיירי[‬ ‫דלא קהני החם ושור‬ ‫שננסר‬ ‫דינו‪ .‬ונראה לי דברי דיל מדברי רבא אי לא הניא כוותיהה(‪ .‬והתם טפרישנא בשור‬ ‫שהדנ ומשום ובערה הרע דנבי ממונא דלא נקטול ולא כבשינן דנ־ניידיןו(‪ .‬אמר רבא‬ ‫היינו דקהני ואפילו אבא‬ ‫הלפהא‬ ‫והנא הץ סכיניהם והרנ כלם‬ ‫ביניהם‬ ‫א ל א אמר רכא היק שניים שהיו עומדין‬ ‫פטורין ואפילו אבא‬ ‫]שהרנ[ וקיבל האחד התראה כולן‬ ‫פטורין‪.‬‬ ‫הלםהא‬ ‫ואפילו‬ ‫שלשים‬ ‫ביניהם ד ל א תלי*ן‬ ‫ביה‬ ‫אנשים ועשרים‬ ‫חצים‬ ‫הרנו עשרים אנשים ואבא הלפהא וביוצא ביניהם כולן פטורין‪ .‬דרוצה נברא פ ש מ ^‬ ‫וכולן םטורין ואפילו אוהן שיש ל ה ל ו ה בהן‬ ‫להלוה בו טוטרן‪.‬‬ ‫כולן נסקלין‪,‬‬ ‫אבל בשורים איםכא‬ ‫כנון שור שננמר‬ ‫דייו‬ ‫חואיל ולא‪.‬ראינו מי זרק‪ ,‬אוהו שאין‬ ‫שאוהן שאין‬ ‫שנתערב‬ ‫להלוה בהם אין פוטרין א ל א‬ ‫לאבא ה ל פ ת א‬ ‫בשורים מעליי דרסו‬ ‫בנכרי אין פופרין אותו א ל א סוקלין אותו משום ובערת הרע מקרבך‪ .‬וכיון דשני שפיר‬ ‫לישנא דכולן טטורין בנכרי אעינ ד ל א ידע ברייתאז(‬ ‫איצטרך לאוקמי דומיא דאבא‬ ‫ה ל ס ה א בשורים‪ ,‬דאי שטיע ליה מהניהא הוה ליה למימר כדתניאח(‪ .‬ואם תמצי לוטר‬ ‫לדכא שםיע ליה‬ ‫לריש לקיש‬ ‫וירים ראשך אטלד‪ ,‬כרך‪.‬‬ ‫לא‬ ‫שמיע ליה‪ .‬ויישר כוהך ש ש ב ש ה‬ ‫ושלום‪ .‬יעקב בר מאיר‪ .‬ועלי(‬ ‫השנייהיא(‬ ‫עיי ס פ ר ך ס (‬ ‫מה אשיב‪ ,‬כי‬ ‫פירשה כהבר סקשיב‪ ,‬צור בין ננידים אוהך יושיב‪:‬‬ ‫סימן פ״נ‪] .‬עוד בענין הנ״ל‪:1‬‬ ‫לרב‬ ‫ר״ יצחק שכהתי לכתוב‬ ‫השיבותיה‪ ,‬ולא נזכרתי‬ ‫בתשובתי אליו‬ ‫אם‬ ‫שבין לילד‪ ,‬הובאת‬ ‫כחבחי זד‪ .‬דשוד ש מ מ ר‬ ‫אלי ובין לילה‬ ‫דינו שנחערב בשורים‬ ‫אהרים שננםר דינן לר־ל אליבא דרבנן כולן פטורין ואסורין בהנאה‪ ,‬אם שור הנסקל‬ ‫נאסר מהייםנ(‪ ,‬אפילו ניידי רכל דפריש מרובא סריש‪ ,‬ודוכא איסורי הנאה כינהו‪ ,‬אלא‬ ‫קסבר דיל לרבנן ד ל א אטרהוד‪ ,‬לבי דינא‬ ‫להכניסם לכיפה ואהיכ לקוברן נ( דטריהא‬ ‫ס י ל ה א כרן רלא צריך דכמיהה הבעלים כך מיתת השוד‪.‬‬ ‫ליה ליה לססקלינהו ד ל א ליהי‬ ‫הדע דהא ר׳ יהודה נוסא‬ ‫לאחלוסי באדם רוצה כי הא־ נוונא כדאמרינן באדם‬ ‫כיע ליס דפטירי ד ל ה ק ל ה כי ד‪.‬ך לא היישינן‪ ,‬דאי לא היםא הכי ]הא[ ביפה שריחא‬ ‫טילהא אדרבה לערסינהו בקופיץ ולקברינהו‪ ,‬צער בעלי חיים לסד‪ ,‬ליה ולקלקל הצרו‬ ‫וכיפתו‪ .‬אבל שור הנסקל שנהערב בהטאות וזבהים דאיכא למינזר ואיכא נטי טעילה‬ ‫נ( נציל נמקוס נהן‪ .‬ג( עיין זיחיס דך ע״נ ע״נ‪ .‬ד( ע״ז דך ע״ד ע״א ה( סנהדרין דך פ׳‬ ‫ניא נלייחאיפלה שהמיסה ונד‪ .‬ו( הדנליס סתומים ננאן ומפורשים נמשונח הנאה‪ .‬ז(נלומר‬ ‫נרייחא יפרה שהמיסה‪ .‬א( ולא והתניא‪ ,‬דמשמע דאינו מהמשך דנרי רנא‪ .‬פ( נלומר ולא מדעתו‬ ‫מנלחי השען על ספר‪ .‬י( ננ״י ונס נדפוס יש נאן פירוד• אנל נאמת שייני] הדנריס האלו‬ ‫עוד להחשונה הניל נאמרו‪ ,‬ני על השאלה השנייה של רינ״ס אין לו לתשינ‪ ,‬ני תירוצו של‬ ‫ריניס נטן‪ ,‬ואולי היו נסוניס נשולי המנחנ אתר שתתס ר״ת את שמו‪ ,‬או שאין נאן מקומם‬ ‫אלא קולס החסימה וקודם ‪.‬ושלום"‪ .‬יא( ועיין נמוס׳ חולין דך י״א ע״נ ד״ה ליתוש שהניאו‬ ‫נשם <‪ tr‬חילוץ אחלי לנין מיסת למיתה לא אזלינן נתל רונ‪:‬‬ ‫נניי ולפוס נסמן אל מה שלפניו‪ .‬ואני עשיח לו סימן נפני עצמו‪ ,‬ני מתוך‬ ‫סיטן ס״נ‬ ‫הלנליס נלאה שזה מ נ ס נ שני שתליץ לליניס אחל שנחנ ושלח לו המנחנ‬ ‫סלאשון‪ .‬נ( עיין כסימן הנא‪ .‬נ( לקונלן נ ן הניה לאזיס נמקוס לקונס‪:‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר׳׳ת סימן פ ג פ ד‬ ‫‪184‬‬ ‫בשונג והדד בסעילה ]בסיתה[ יסוחו‪ ,‬א ב ל הכא ליכא ודאי איסור הנאת שוד הנסקל‬ ‫א ל א םסק איסור הנאה רהא כסיתת בעלים כך מיתה השור‪ .‬וסשום הכי ל א הייש‬ ‫דיל להקלה‪ ,‬א ב ל בשור ש נ נ ס ר דינו שנהערב בסעליי‪ ,‬הוה ניהא דריש לקיש סדרבא‪.‬‬ ‫סוכיה‬ ‫ו ל ת ד ך ניהא ליה איםכא‪ ,‬וההלסוד‬ ‫הדהוק להעסיד ב ל א ת ל י ם‬ ‫כדברי‪ .‬ואל‬ ‫לכך‪ ,‬כי ל א כהב סעליי בדיל‪ .‬והעשה הירוץ והסהוק הססריס‪ ,‬א ל‬ ‫יעלה בלבך‪ ,‬כי‬ ‫אפיי א ס ר שום הכם להזקיק ביד להרונ כל איסור הנאה וכיש ס פ ק איסור הנאה הייתי‬ ‫הסיד״ על ר יהודה אליבא דריל אני הסיה ]יוהר[ א ל מ ל א ראיה ליה‬ ‫ובערה הרע‪.‬‬ ‫ועוד כ ס ה הנאות אסורות בסעילה שסוהרוה בשור הנסקל ]כנין[ ד( רכב על נכי השוד‬ ‫ובא ה ב י ת ורכב וססיכה על ראש נדי‬ ‫יםותו ובאיסורי הנאת שור הנסקל‬ ‫וסלה‬ ‫ליכא‬ ‫וחלב סוקדשין‬ ‫איםורא א ל א דרך‬ ‫על נכי סבתו‪ ,‬הלכך‬ ‫הנאהו‬ ‫כדאסרינן‬ ‫בכל‬ ‫ש ע ה ה ( ‪ .‬והמה ע ל עצמך לדבריך מדברי הכםיס דניהא אילו אסרו כל הקודם לוערנן‬ ‫זכה‪ ,‬א ב ל להזקיק אדמ או ביד אהד להורנן מאיזו ו( ]טעם[ יוהד מבמזיקין בנון הארי‬ ‫והתב‬ ‫ד ל ת ש לקיש איסות הנאה נינהוז(‬ ‫כיון דהמיתו‬ ‫ולהקלה‬ ‫הנאד‪ ,‬ל א היישינן‬ ‫א ל א שזוכה לשסים‪ .‬וא״כ אם נהערבו באתרים סעליי אם כרוב היתר הא ניידי ושדי‪.‬‬ ‫וטטעם זה אני סתיר דרוסת הזאב ברוב דטעשיט ] ב כ ל יוט[ זאביט טורטיס ונושא ש ה‬ ‫סן העדר ודורם‬ ‫והרועים‬ ‫דבנטצא ה ל ך אהר הרוב‪,‬‬ ‫טהירן‬ ‫טצילין‪ ,‬ואני‬ ‫ואעינ דבעלי הייט‬ ‫טתבא‬ ‫טריש‪,‬‬ ‫השיבי‪ ,‬א ב ל לנכי קדשי טובה‬ ‫משום‬ ‫מטעם ר כ ל‬ ‫דשריש‬ ‫נזרה כדפרישית‪ .‬וכן ת ב עוטות דורםין תרננולין ואותין ו נ י ק ו ט ת ע ר ב ץ ‪ .‬ותו ל א ט י ת ‪:‬‬ ‫סימן פ״ד‪ .‬עוד להנ״ל‪:‬‬ ‫)גענין א ס ש י ר ה נ ס ק ל א ס ו ר מחיים(‪.‬‬ ‫באויביך‬ ‫תרדה‪ ,‬ואוהביך תהרה ‪ . . .‬ומטיבוהיהא( רמד אסינא דשור הנסקל מחיים‬ ‫שרי בהנאה לניזה ועבודה‪,‬‬ ‫יסקל‬ ‫איני‬ ‫יודע‬ ‫שנבלה‬ ‫ונכי קדשימ ננמר דינו‬ ‫אסורה‬ ‫שנהערב‬ ‫כדחניאב(‬ ‫באכילה‪.‬‬ ‫בזבהימ‬ ‫סקל יסקל‬ ‫ממשמע שנאמר סקל‬ ‫שסעהא‬ ‫שרי‬ ‫וכולא‬ ‫סוכהא‬ ‫דסהיים‬ ‫ימותו דאין מכר לשור שננםר ת נ ו אטילו‬ ‫לרדיא שאין אדט יכול לזכות בו‪ ,‬וכי שהיט ליה אסור בהנאה‪ ,‬והבא שנהערב בקדשימ‬ ‫אמית בנידה ובעבודה‪ .‬והא דאטרינן בקידושין בתר ד‪.‬ך‬ ‫ש ת ]דקאמד[ד(‬ ‫ש ט ע ה ה א נ ( טוכהא‬ ‫דטחייט‬ ‫ל א מ»ינו בעלי היים שאםורין ופריך והרי טוקצה ונעבד וכר והרי‬ ‫רובע ונרבע בעדימ‪ .‬אי דייקיה שמעהא‬ ‫ל ט ו ש ל א מצינו בעלי‬ ‫איים‬ ‫שאינן‬ ‫שפיר‬ ‫וםירכי‬ ‫מוקצין לסצוה‬ ‫טובא דאיה‬ ‫עוד ס(‬ ‫לי בה הצטריך‬ ‫ואסורין טהייפ לישחט‬ ‫שסחיים נאסרו לישחט ולאכל‪ .‬רהא זח אשר ל א חאכלו כחיב דמסכח לאסור מ ש ו ל ח ה‬ ‫דטשטע םאהר ש נ ש ה ל ה ה ח ל עליה איסור אכילה ולא הנאה‪ ,‬דלא ע ד י ט א ס נ ש ד וטרם‬ ‫ל( מפילה דך י׳יס עינ‪ .‬עיין נחוס׳ סנהדרין דך פ׳ עיא ינזבחים וחולין שס‪ .‬ה( פסמיס דך‬ ‫כיד ע׳ינ‪ .‬ו( מאחו נציל בעקום מעח בכיי ודפוס‪ .‬ונס צריך לסוסיך טעם שחסר נכיי ודפוס‪.‬‬ ‫וכונמו מאחו טעם נזקוק כאן יומר אדם או ניד להורגן מנני מזיקין‪ .‬ז( סנהדרץ דך נדו מ״נ‪.‬‬ ‫טיטן סיד‪ .‬נס׳י וגם נדפיס נפרד רק ע« נקודומ נאומה שורה ממה שלפניו ונדפוס אין‬ ‫שום פירוד רק עיי נקודה אחה‪ .‬אכן לפי הנראה היא משונה בפני עצמה‬ ‫לריבים וכן עםימי לה סימן בפני עצמה‪ .‬א( מטינומיה כן הוא בדפוס וכצ״ל נמקוס‬ ‫ואשיבוהיה בכיי‪ .‬נ ( קידושין דך נ״ו ע״נ‪ .‬נ( שם דך ניז ע״א ונומר ועיייש עיב במוס'‬ ‫ר״ה הרי רתע‪ .‬ד(במקוסדקאמר איסא בכיי ונם בדפוס‪, :‬ונני קדמיס מ מ ר דינו"‪ .‬ובלהי‬ ‫ספק שעיי טעוס סופר באו הדברים שנכממ לעיל במקומם לכאן‪ .‬ה ( עוד ‪ p‬הוא בדפוס‬ ‫תשובות ‪ m‬םיטן פד פה פו‬ ‫דשמ‬ ‫בהנאה ולישהט ולאכול אמירי כי ממכה‬ ‫דטהייט הל עליהט האיטור‬ ‫לברייהא‪.‬‬ ‫‪185‬‬ ‫ומרין״ והרי מוקצה ונעבד‬ ‫לישהט וליאכל להדיוט ואע־נ דעבדינן כעין ב ש ר ו ( אמור‬ ‫באכילה ובהנאה‪ ,‬וה״נ טריך ויהא אסור כנשר ושרמ‬ ‫םצינו רוב ב״ה שאםורין‪ ,‬סי׳ ש ה ל‬ ‫איסור סהיים‬ ‫ל כ ל הסהוה באכילה‪ .‬ומשני ל א‬ ‫ליאטר לכשישהטו‪.‬‬ ‫ואם כדברי כן‬ ‫הוא שור ש ל א ננמר דינו שנהערב בשווריט שננמר דינט כולן םטורין ומוהרין בניזה‬ ‫ועבורו‪ /‬א ל א ש ל א יאכלו ו ל א יהנה‬ ‫בהן‬ ‫נשהטו ש ל א אטרהו‬ ‫אט טהו או‬ ‫תורה‬ ‫א ל א או אהר טקילה או אטילו עבדינן כעין בשר‪ .‬והא דאמרינןז( לאהר שננטר דינו‬ ‫ומכרו אינו מכור אפילו לרדיא ]משומ[ דאמור‬ ‫להרוש בו אפילו יוס אהד‪,‬‬ ‫לענוה דינו ומצוה לסקלו‪,‬‬ ‫ואם עבר יומו ל א נפטר בכך‪.‬‬ ‫וכי יכול‬ ‫ועוד דאין לו מכר דאין‬ ‫לו בעלימ‪ ,‬ואין אדמ יכול לזכוה בו‪ ,‬והלוקה אין לו בו יוהר משאר בני אדם‪ ,‬הילכך‬ ‫כי נתערב בזבהיט יטוהו דאין ל נ נ ס ר דינו מכר‪ ,‬וכן לכלמ שנהערב בהמ שהרי קבוע‪,‬‬ ‫ועוד דטטולי המוקדשין לאו לרדיא י קיימי דאםורין בניזה ועבודה‪.‬‬ ‫לכשישהטו‪ ,‬מה שאין כן ברובע ונרבע‬ ‫ומוקצה‬ ‫ונעבד‬ ‫ועוד‬ ‫שהרי אטורין‬ ‫ואהנן ומהיר‪ .‬אבל ל א נטר‬ ‫דינו מכרו מכור לשהיטה א״נ לרדייא דמצי לערוק ל א נ מ א וכי שהיט ליה שרי באכילה‪.‬‬ ‫ואמ לאסור מהיימ המצא ידך‪ ,‬הודיענו מורך‪ ,‬ונתת מהודך‪ ,‬ונמ אני אודך‪:‬‬ ‫סימן פ״ה‪ .‬עוד להני׳ל‪.‬‬ ‫)בענין כ ה ן ט מ א ש י א כ ל ת ר ו מ ה ט מ א ה ( ‪.‬‬ ‫תשובה‬ ‫אענה על רב אני עבדו‪ ,‬אהרי ש מ ה ל על כבודו‪ ,‬כסותו ירבו מורי הוראוה‬ ‫בישראל‪ ,‬הוא הרב‬ ‫הריצותט לוויטריא(‪.‬‬ ‫ר יצהק בד מרדכי‪.‬‬ ‫על שאלוהיך השיבוהיך ולכבודך‬ ‫והטוסס אני שולה ל ך עהה ה ס ע מ נ ( ‪ .‬ועל השניוהג(‬ ‫כן נראה‬ ‫בעיני אמר שמואל א״ר אלעזר טניין לכהן טטא ש א כ ל ה מ ט ה טטאה שאינו בטיהה‬ ‫דשילהי הנשרפיןד( איכא לאוקמיה בנטמאה ה מ ט ה‬ ‫רבנן דטליני בניד‬ ‫הנשד‪-‬ה(‬ ‫בנטמא‬ ‫וטחייבי משוס דאיה להו איטור כולל‪,‬‬ ‫בשר‬ ‫ואהר‬ ‫ואה״כ נטמא הנוף ובהא אטילו‬ ‫כך נטמא הנוף אדר׳ יופי הנלילי‬ ‫ואיהו טטר דליה ליה כולל‪ ,‬הכא טורו טשוט‬ ‫דטיעט קרא כי יהללוהו טרט לזו ש ט ה ו ל ל ה היאו(‪:‬‬ ‫סימן פ״ו תשובת ריב״ם על הנ״ל‪:‬‬ ‫נפלאת‬ ‫בעינינו דמצי לשנויי כדאמרינן ב ע מ ב י ן א ( כנון בהרומה ש ל א הוכשרה או‬ ‫נילושה במי טירוה או נילושה בפהוה םכביצה‬ ‫ואיכא כ ד ה ואטילו עיש־‪.‬‬ ‫טנולנלה כיון דליכא כביצה הייב כהן ט מ א האוכלה שהרי טהורה ;;יא‪ .‬ואהאי שנוייא‬ ‫וחסר בכ״י‪ .‬ו( כלומר דטסיט ליה ועיין בקידושין דך נ״ו ע"‪ .3‬ז( ב״ק מיה ע״א ועיי״ש‬ ‫נהוס׳ ד״ה מכור‪ .‬ועיד עיין בסוסי סנהדרין זבחיט וחולין שט ‪:‬‬ ‫ב( אולי היא טופס הנט של ר״ה שהובא‬ ‫ם י ק ט״ה‪ .‬א( הנסת לאזיט במקום לזוטלי‪.‬‬ ‫ג( השניות טל טטנתו מה שכהבה שניה‪ .‬ל ( סנהדרין‬ ‫במחזור ויטרי בסופו‪.‬‬ ‫לך פ״נ ע*א‪ .‬ועיי׳יש נתוס׳ ע׳׳ב מ ה פרט‪ .‬ס( חולין דך ק״א ע״א ועיי״ש בחוס׳ ד״ה‬ ‫בנטמא‪ , .‬ו( בכיי ונס בדפוס אין כאן הפסק‪ ,‬אנל מחובר הוא עם הלנריס הבאים ‪.‬נפלאת‬ ‫נעינינו וכו" כאלו תיו תמשך הדברים מדברי ר״ת למעלת‪ .‬וע׳יז ציין לאז״ט ננליון‪ :‬עיכ‬ ‫השונס ר*ה‪ ,‬חה תשינ תרנ ר״י נר מרדכי לר׳ית על תנ״ל עד ועל אשל אדוני אומר‪ .‬עכ״ל‪.‬‬ ‫והוא הנכון‪ ,‬וע״פ זה עשיהי לדנריס הנאים סימן נ פ ט עצמם ‪:‬‬ ‫ס י ק ש״ו‪.‬‬ ‫א( עלונין ל ך ל״א ע״א‪ .‬ועיץ נ ס מ מ ו ה פייה ירא‪.‬‬ ‫תשובות ר״ת םימן פו פו‬ ‫‪186‬‬ ‫ליכא פירכא‪,‬‬ ‫בטחניחאנ(‬ ‫איכא‬ ‫פירכא‬ ‫דקהני כהן טמא שאכל הדומה‬ ‫טהורה‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫אשינוייא‬ ‫דטרנא‬ ‫טמאה לא‪ .‬לדברי אדוני היה לו‬ ‫לדקדק‬ ‫ודייק‬ ‫ולפרושי טפי‬ ‫אין‪ ,‬דהא כולד‪ ,‬מהניהא לדבריך בטהורה‬ ‫דאי ל א הימא הכי לא המצא יד‬ ‫טוכא‪ ,‬חרא‬ ‫בשעה‬ ‫בכיה‬ ‫ורנל‬ ‫דטהורה‬ ‫תלמודא נסי טהודד‪ ,‬אין‬ ‫טהורה בשעה‬ ‫טומאה כהן‬ ‫המדרש‬ ‫קרי ליד‪,‬‬ ‫טומאה כהן‬ ‫ואחיכ נטמאה‬ ‫מיידי‪.‬‬ ‫שאם הפרש טהורה לנמרי‬ ‫ומילהא פסיקהא קהני א״נ אהה צריך להרוצי דמוקימנא בלא הוכשרה או בלא הורה‬ ‫תכשר וכיון דתכי מ פ ר ש ת לתוסיף‬ ‫כשיתיו מתים משה רבנו עמהםנ(‪.‬‬ ‫פתרון לחלק בין הפרקים מה אתה צריך‬ ‫ועוד לדברי ר׳ יוסי הנלילי‬ ‫לפסוק‪,‬‬ ‫האי קרא כאי עביר‬ ‫ליד‪ ,‬וכיון שאתה צריך לומר סתם התלמוד כתר תנא דמתניתין ולא כאידך תנא‪ ,‬ניחא‬ ‫לן ל מ ש ב ק זה הדרך וליקה דרך דאליכא דכולהו‪ .‬דהא דר״ הנלילי משנת תיא ולא‬ ‫פריך תלמודא הניהא לרבנן אלא לר״י הנלילי למה‪ ,‬ואעינ דאיכא לשנויי דחיקי‪ .‬ועוד‬ ‫הא אמרינן בתערלד(‬ ‫בשעריך תאכלנו‬ ‫האכלנו לזה ולא לאתר‪,‬‬ ‫טמא ומהור‬ ‫אוכלין‬ ‫בקערה אתת‪.‬‬ ‫ודייקינן‬ ‫ומד‪a‬ם ילסינן איםורא בתרומה אבל ל א לאו ולא מיתה ה(‪.‬‬ ‫וטמא וטהור בתרומת בקערה אתת ניטמא הנוף ואתיב ניטמאת תרוטה שהטמא טימאה‪.‬‬ ‫ונמצינו למדין דבין טמא בין טהור שאכל תרומת טמאת אפילו נטטא‬ ‫ת ו ף תהילה‬ ‫ליכא ל א לאו ולא מיתה אלא איםורא בעלמא‪ .‬ואיכא למידתי קצת‪ .‬ואל יתוש אדוני‬ ‫להרבות בחירוצים חדוחקים‬ ‫ניםטרא לניסמראו(‬ ‫לשון תתלמוד וצריך תירוץ לתירוץ‬ ‫להאז( טהורה וטמאה ומחוללת‪ .‬ושינויי דירי בכל סערבץ‪:‬‬ ‫סימן פ״ז‪:‬‬ ‫)בענין‬ ‫ו ע ל א(‬ ‫טי ש נ ג מ ר דינו‬ ‫אשר אדוני אומר דקשיא ליה ואימא ה״נ דיוצא‬ ‫ולא היד‪ ,‬לו לירון בהמורה אהר‬ ‫בננמר דינו ל ק ל ה נ ( ‪.‬‬ ‫ומחוך‬ ‫שננמר‬ ‫טעם זה קשיא‬ ‫ליחרנ דנחנקין דקא פריך מ־ש בנו‬ ‫‪(3‬‬ ‫כן‬ ‫ה(‬ ‫את‬ ‫לקלח‬ ‫שנידון ל ח מ ו ד ה ( ‪.‬‬ ‫ומיש‬ ‫דינו‬ ‫ליהרנ‬ ‫לקלה‬ ‫הוה כטרסח שחרנ‬ ‫כדמוקי לה חלמודא‬ ‫ליה למר דידיה אדידיהנ(‬ ‫אחר‬ ‫ודרשינן במקויים‬ ‫ומהיוצאל(‬ ‫שבעמך הא לאו‬ ‫נמתניתא לשמואל נסנהדרץ שם‪ .‬נ( כלומר שאץ צליך לתלש‪ ,‬דפשיעא שנכלל‬ ‫אין צל־ך אתה לחדש‪ ,‬כיון שנס לדנליך צליך אתה לת־לוצו‪ .‬ל( ינמות‬ ‫המלות מכאן עד אלא אישורא השמיטו בדפוס ובלתי ספק שיווי המלות ולא‬ ‫המדפיס להשמיט המלות ש‪3‬יניתס‪ .‬ו( לישנא דגמרא שנת דך ציו עיא‬ ‫צנסטרא‪ (r .‬להא כלל נמקוס דהא‪:‬‬ ‫עמהס‪ .‬וכמו‬ ‫דך ע״נ ע׳׳ג‪.‬‬ ‫מיתת הטעה‬ ‫הנא נסטרא‬ ‫סימן ס״ז‪ .‬א( נס זה נסמך למת שנכתנ למעלה נלי שוס פירוד והפסק נין נכיי נין נדפוס‪.‬‬ ‫אנל הרואה יראה שאין לו המשך עם למעלת‪ ,‬וראז־ס כתנ ננליון‪ :‬זה השינ ר״ת‬ ‫להר‪ 3‬ר״י נר מרדכי‪ .‬והוא על הא דאמרינן נסנהדרץ דך פיא אמר רנא הנ״ע הנון שענר‬ ‫ענרה קלה וכוי‪ ,‬ונסוך תשונה זו על ההיא דינמות רך פיח‪ .‬ונתוס׳ שם ונשנועות איתא‬ ‫הקושיא נשם הרי יצחק נן מאיר והוא אחיו של ר״ת‪ .‬ולענ״ד כפי משמעות כאן שאלה זו‬ ‫היא מר׳ יצחק נר מרדכי הנזכר נתשונה שלפני זה‪ .‬עכ״ל ועיין לעיל סימן פ״ה הערה ויו‪.‬‬ ‫ועל פיו עשיחי גס כאן סימן חלש‪ .‬ונלאה שחסרה התחלת תתשונה ונאנדה‪ .‬נ ( קושית‬ ‫השואל היא על לנא נסנהללין לך פ״א ע״א לקאמר הניע כגון שענר ענרה קלה וכוי סל״ א‬ ‫כיון לנמר רינו לענרה קלה האי גנרא קטילא היא קמ״ל‪ .‬וקשיא ליה לאמאי נילון נסמור‬ ‫לליהוי האי יוצא להלג כעלפה שהלג לאמל לנא לעיל לך ע״ח ע־א לפטול שלא נפני‬ ‫נ־ל משוס להוי ליה עלות שאי אתה יכול להזימה‪ .‬ג( כלומל ללנא אללנא ועול מהיוצא‬ ‫ליהרנ דתנחנקין דך פיה עיא‪ .‬ד( ומהיוצא כצ״ל נמקוס מהיוצא נכיי ודפוס‪ .‬ה ( ומשני מר‬ ‫‪187‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר״ת סימן פז‬ ‫חכי חוי חייב‪ .‬ומשני סייס( דשאני תבלתו ם ם י ח ח ו ( וחחוא דבאו שניים בחד בשבא‬ ‫וננמר דינו דמכות וכו׳ חליא ט ע ם א משום טעמא דטדפח רועי ליה עדוח שאי אחח‬ ‫יכול להזימהז(‪:‬‬ ‫על‬ ‫ראשון ראשון אשיבך‪ .‬יוצא ליהרנ ל א הוי בטרפה דטרטה טיהתכי טימניה והאי‬ ‫ל א טיחחכי טיםניה‪ .‬ואפילו רבנן דםליני בנוסם ב ד י אדם אדרי יהודה בן בהירה‬ ‫וטדטי ליח לטרטח‪ ,‬בנמר דינו סודו לנוטט בידי שטיט‪ ,‬דחא ל א איחעביד כיח טעשה‪.‬‬ ‫ועוד דמתמא כר׳ י ת ד ה נמי בערכין ס( יוצא ליחרנ דמקדיש ומעריך ל כ ל דבריו כחי‪,‬‬ ‫א ל א ש ל א ניתן לחזרת ב״ר‪,‬‬ ‫דנין‬ ‫דהא‬ ‫ונוטרין ל ט ח ר ואט‬ ‫בו ביוט‬ ‫לנמוד ההמורה למחר ונטצאח טענח א ת דינו כדטטיק בערכין ט(‪.‬‬ ‫יחדרוח צריך‬ ‫ויש לוטו־ דםשום‬ ‫הכי •בזד הייאי( מרבה בד נתן מנא הא מילתא דאטור רבנן מי שנתחייב שתי מיתות‬ ‫ביד נידון בחמורה וסמוך‬ ‫אקרא דנראה רבו ביוט דנין ונומרין‬ ‫ליה‬ ‫רהא נלי קרא הבא ו ל א ש א ר רבדים כדאסרינן בערכין‪.‬‬ ‫בעיני ד ט י ח ש א י נ (‬ ‫ואים יא(‬ ‫למחר‬ ‫נחזור על חראשונים‪,‬‬ ‫נראה‬ ‫חכי איחא‪ .‬יוצא ליהרנ הרי הוא כנוםם בידי שםים‪ ,‬והא דאסרינן‬ ‫בסכות באו שניים ואמרו בחד ב ש ב א ננםר דינו‬ ‫ממהדי נברא בד ק ט ל א הוא‪,‬‬ ‫להמיתו ] ש ל א [ יד(‬ ‫]היו[ינ(‬ ‫ואילו‬ ‫ש ל פ ל מ י וכו׳‬ ‫םםיתין אותו‬ ‫עיי ב ד מצוד‪ .‬עבדי א ב ל ל א מן‬ ‫עד דבשעחא רהא‬ ‫בכל םיתה שהם יכולין‬ ‫המובהר‬ ‫אי נסי סו(‬ ‫טעו ומה‬ ‫בכך‪ .‬תדע דקאסר הינ נכי םםונא דבעידנא דקא םםהדי בד תשלומין הוא ומה שייך‬ ‫תכא עדות שאי אתה יכול ל ה ד ס ה א ל א זה נורם לפרוע התוב בכל ענין ותבא עליו‬ ‫ברכח‪,‬‬ ‫א ל א אינו מן חסובחר ס ש ו ם מרבד שקר תרחק‪ ,‬אי נסי טעו‪ .‬ועוד תדע דנבי‬ ‫ט ע ה ט פ ר ש מ ע ם א בהדיא ]םשום‬ ‫דהוי ליד‪ .‬עדוח‬ ‫בד‬ ‫אמר טעמא[גח( דבעידנא דקא מסהדי נברא‬ ‫שאי אחה‬ ‫קטלא‪.‬‬ ‫לםיתה וםלקות ל א הוצרכו םעתח‪ ,‬נס אינן נראוח‬ ‫ש ש ת םשנינן םקויים שבעמך ורב ש ש ת‬ ‫אסילו‬ ‫יכול ל ה ד ס ה ובםכוח‬ ‫וסברוח ש ח ל ק ח בץ הבלה‬ ‫ד א ל י ב א ת ( דדב‬ ‫לדבריך‪,‬‬ ‫דמוקי באין מסרבין ] ל א קיי״ל כוותיה[ימ(‪,‬‬ ‫איכ משכוני נ ס ש ך אררב ש ש ת למה‪ ,‬כי היכא דמעה בהא מעה בהא‪ .‬ודע ל ך כסו‬ ‫דוב נוססין לטיתה כך רוב ננטר דינן‬ ‫לטיתה ודינן שוה‪,‬‬ ‫א ב ל טשוט הוטה‬ ‫ליכא‪.‬‬ ‫והוי‬ ‫הסקר‬ ‫והא דקאסרינן בהנהנקין היפ אהר נטי ליהייב וטשני נברא קטילא‬ ‫ו ל א טשוט הוטה‪ ,‬א ל א כיון‬ ‫דרשע הוא הוי‬ ‫הםקר‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫ומברא הוא ואכתי ל א קיט לן‬ ‫]הא דמשני[יט( בעושה מעשה עמך‪ .‬ו ת ד ע ד א י ל ו משוט הזטה ל א הוה פריך תלםודא‬ ‫אהד נטי ליהייב כדטוכהא בסיטא כי שני כ ש ע ש ה‬ ‫ת ש ו ב ה וטריך‬ ‫אי הכי אהר נמי‬ ‫ואי טשוט הומה אטו תשובה טנדעה להאי טעמא‪ .‬והאי דרב ש ש ת דביישו ישן וטת‬ ‫דנריט רבנו ש ל ט ה טשוט דקשיא‬ ‫ליה‬ ‫תיכא‬ ‫הסוםא ואת הערום ואת הישן הייב ובעיא‬ ‫דלא‬ ‫היא‬ ‫מת מתניתין ה י א ( המבייש את‬ ‫בהחובל‬ ‫כ‬ ‫ביישו ישן‬ ‫וטתכא(‪,‬‬ ‫ניל‬ ‫כנידסת הםטריט והאמר רב ש ש ת ביישו ישן ואיוצא ליהרנ קאי ולינ )ביישו( נ נ ( וסת‪.‬‬ ‫כצ״ל וכן חיקן ראז״ס במקום ומשגמר נכ״י וגס נדפוס‪ .‬ו( והתירוץ חזה אינו עולה רק לקושיא‬ ‫האחרונה מהנמנקין ועיי״ס גפירס״י פיה עיב דיה מידי דהוי‪ .‬ז( מכוס דך ה' ע״א‪ .‬ס( ערכין דך‬ ‫ו׳ נ מ ‪ .‬ט( שס דך ז׳ עיא• י( בסנהדרין דך פ״א ע״א אימא אנוה או אסוה דרנ יוסך במקום סייא‪.‬‬ ‫יא( ואימ כצ״ל במר ום ואס בניי וגס בדפוס והס ראשי סניס ואין מממינץ‪ .‬יב( דפימשא כצ־ל‬ ‫גמר‪,‬וס ופירושא‪ .‬יג( היו כן הוסיך ראזיס וססר בכיי ודפוס‪ .‬יד( שלא כן הוסיך ראז־ס‪.‬‬ ‫טו( אי נמי כן סניה ראז״ס נמקום אך בכיי ודפוס‪ .‬טז( המלומ בהסגר הוסיך ראזים‪.‬‬ ‫ועוד כסב עלה מליון‪ :‬ועיין ל ק ק מיש דוק גלישנא‪ .‬ח ( דאליגא כציל במקום אלינא‪.‬‬ ‫יח( כן הניס ראזיס וחסר גניי ודפוס‪ .‬יט( הנהס ראז׳׳ס‪ .‬נ ( ביק דך פיו ע״ב ושט אימא‬ ‫המבייש אס ס ע מ ס סמגייש אמ הסומא והמנייש אח הישן‪ .‬כא( שם ועיייש כמוס׳ דיה‬ ‫ביישו ובסנהדרץ דך ס״ה ע״א דיה והאמר‪ .‬כב( ביישו נ״ל שצריך למחוק ועיין לקמן שרק‬ ‫(‬ ‫תשומת ר״ת סימן»‪r‬‬ ‫‪188‬‬ ‫וה״ט רב מרטה סוקי ל ח ב ש א ץ מסרהבץ וכר בנו ואחר מזוין‪ .‬אי הכי אחר נטי ליחייב‪,‬‬ ‫אחר נברא קטילא הוא והר הטקר כיוון דרשע‬ ‫והוי ליה לסרובי אי הבי‬ ‫הוא‪.‬‬ ‫בנו‬ ‫נטי א ל א דנטר ליה עד טיטא וטריך והאפר ר ש ש ח ביישו חייב‪ ,‬ביימו ליוצא ליהרנ‬ ‫חייב ואיכ ל א הוי הפקר‪ ,‬ופשני כנון שהכהו הכאה שאין בה שוד‪ ,‬פרוטה בץ ה כ ל‬ ‫כמן שהכהו ערום ולא דלינהו ד ק א לטאניה א ל א ע ת ם לנטרי אינ בענץ אחר הרבה‬ ‫ש א ץ כץ הכל שוד‪ ,‬טרוטה‪ .‬וטריך והאטד ר׳ ישנן הכאה שאין כה שוד‪ .‬פרוטה לוקה‬ ‫ומשני מאי פטור וכר עד א ל א אחר היינו ט ע פ א‬ ‫בעושה‬ ‫מעשה עמך‪.‬‬ ‫התינח ק ל ל ה הכאה פניל‪,‬‬ ‫דטטור דאטר‬ ‫קרא‬ ‫ונשיא בעמך‬ ‫טקשינן הכאה ל ק ל ל ה אי הכי בנו‬ ‫נטי כשעשה חשובה אי הכי אחר נטי א פ ר רב טרי בטקויים שבעמך אי הכי בנו נמי‬ ‫ט י ת דהוי לאחר טיתה‪ .‬וטיט אע־נ דדריש רב ש ש ח בםקוייט שבעמך דדמ לנכי הכאה‬ ‫וקללה דאיחקוש‪ ,‬א ב ל לנכי מ ש ח‬ ‫העביר‬ ‫ש ל יוצא ליהרנ כגון‬ ‫ממנו רקק‬ ‫טליחו‬ ‫וננע כו הרוק טרע ראש האשד‪ ,‬דליכא ב ק ל ל ה והכאה אינ מ ו ש ח שעט הכאה סודי‬ ‫רב ש ש ח דחייב‪ ,‬דטעםא לאו טשוט הפקר הוא‪.‬‬ ‫מ נרסינן‬ ‫וכספר ישן שאני לומד‬ ‫והאסר רב ש ש ח ביישו הייב ו ל א נרסינן ל א ישן ולא ט ו ‪ /‬וכן הוא אטת‪.‬‬ ‫וכל הך‬ ‫שיטח אליבא דרב ש ש ח ד ס ש ט להו לרבנן ת ע ש ה שליח‪ ,‬וליחא א ל א כדרכ חםדא‬ ‫ובמסרהבץ‬ ‫ודוק לישני נבי טרטר‪ .‬ע ( קמפרש‬ ‫מ כדאמרי בםסקנא םאי הוה עלה ומי‪.‬‬ ‫דהוי לד‪ .‬עדוח שאי אתה יכול ל ה ר מ ה ונכי אחר כד( קפטרש נברא קטילא הוא‪ ,‬סי׳‬ ‫שניים ואמרו לו בחד בשבא וכוי‬ ‫והפקר הוא כמון שהוא כר קנדלא‪ .‬וההוא דכאו‬ ‫נברא בר ק ט ל א נברא בר ח ש ל ו פ ץ כ ה ( ואינו אומר נברא קטילא‪ ,‬ובהנהנקין ל א אפר‬ ‫נברא בר ק ט ל א הוא א ל א נברא קטילא הוא‪ ,‬דהר הפקר‪.‬‬ ‫ונדהה זה התירוץ‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫טנזירת הכתוב מטריק ליה‪ .‬לפיכך אינו מ ק ש ה מדאםר רב ש ש ת ביישו הייב‪ ,‬ד מ ש ת‬ ‫ל א איתקש בין ש ע ש ה תשובה בין ש ל א‬ ‫ליתא דנדהית א ל א פ נ ד ר ת‬ ‫הכתוב‪.‬‬ ‫עשה תשובה‪,‬‬ ‫ואחר‬ ‫סטור‬ ‫מ ע ש ה עםך‪ ,‬וכשעשה תשובה משום םקוייס‬ ‫דםברא דנברא קטילא הוא‬ ‫כ ש ל א עשה תשובה טשוט עושה‬ ‫וקללה‬ ‫אהכאה‬ ‫דאיתקש‬ ‫ולא א ב ו ש ת‬ ‫ד ל א איתקש‪ .‬ובנו ד ל א עשת תשובה םםור משום עושה מעשה עמך וכשעשה תשובה‬ ‫חייב כדפטרש דלנבי בנו הוי כמקרים‪:‬‬ ‫ב ‪) .‬בעני! קינםות דבירי לפדית(‪.‬‬ ‫ההיא‬ ‫וההיא‬ ‫ד ה א ש ה רכה א( דקונפות ד כ י ת לטרוח‬ ‫דשכועותנ(‬ ‫תנינא דככר זה‬ ‫הקדש וכד עד ככר זה עלי הקדש הוא מ ע ל וחברו ל א פ ע ל לפיכך אין ל ו‬ ‫פתון‪ ,‬דפרכח א ה ד ת‬ ‫ומשניח‪:‬‬ ‫קונמוח‬ ‫ל כ ל אדמ‬ ‫יפה דנה‪ .‬א כ ל אני אוטר לטוט ריהטא כולא‬ ‫ההיא‬ ‫א ל א לקונטות‪ .‬תדע דתני ככר ]זה עלי הקדש[‪,‬‬ ‫כחקדש ליחיד ל א הוזז‬ ‫דשבועוח‬ ‫בקונסוח ואץ‬ ‫כהקדש‬ ‫דעתו‬ ‫וכפו הקדש דסיפא כהקדש ד ת ש א‬ ‫נסי כהקדש‪ ,‬ורישא אלים ל פ י ת ס ס פדיונו וסיפא ל א אליט‪ .‬ובכאן ]כר׳ טאיר(נ(דאטי־‬ ‫קרבן כקרבן הקרכן‪:‬‬ ‫מ ( סנהדרץ‬ ‫אחר זס נ י ס כמו שמצא גססייס גיישו סיינ ועכשיו נייס גייסו יסן סייג‪.‬‬ ‫דך עיח ע«א‪ .‬כד( שם דך פיה ע*א‪ .‬כה( מכוס דך ה׳ ע״א‪ .‬ועיי״ש גמוס׳ דיס דגדעידנא‪:‬‬ ‫ב‪ .‬א( יגמוח דך <ףח ע״א ועיייש גסוס׳ ד״ה אי קסגר‪ .‬ג( שגועוס דך כ״ג עיאועיג‬ ‫ועייים נסוס׳ ד ה וסכמים‪ .‬ונסני מקומוס הללו הגיאו גסוס׳ הקושיא גשם ר' יצחק גן רגנו‬ ‫מאיר ולפי הנראה הוא סעוס וכצ״ל ‪ p‬רי מרדכי ועיין נססילה הסימן הערה א׳‪ .‬נ( נדרים‬ ‫דך ״ נ עיא דלא שנו ליה נץ אימדא לכאימרא ונץ ק ת ן לכקרנן‪ .‬חה מימן אסר ועיין‬ ‫גהוספוס ם ס ‪:‬‬ ‫ת ש ו מ ת ר״ת‬ ‫סימן פח פט צ‬ ‫‪189‬‬ ‫סימן פ׳׳ח‪ .‬שאלה‪:‬‬ ‫)גענץ סוס ש ל ש נ י ש ו ו ע י ן ש ח ו » ן ד ג י ד ט י ו ז ח ה ש א י ל ו ל א ח ר גרימת א ח ד ם ח ם ו נ ג ז ל ם י ד ה ש ו א ל ( ‪.‬‬ ‫הנני‬ ‫ראובן צועק ע ל שמעון‪ ,‬על סוס אהד שהיה ממושכן בידינו והפקיד אותו לערל‬ ‫הערל שישאיל לו א ת הסוס ו ל א רצה‬ ‫א ח ד לשמרז ו ב א לוי ואסר א ל‬ ‫עד‬ ‫ש א מ ר לו שמעון ל ח ש א י ל לו‪ .‬ועל כן אני צועק להחזיר ל י משכוני ש ה ש א י ל ש ל א‬ ‫סדעתי ובלא רשותי ‪ . . .‬הנני שסעץ םשיב‪ ,‬כי ודאי הסום הפקדנו ביד ערל א ח ד‬ ‫ובא לוי ו ש א ל דעוס ס ן‬ ‫הערל ובא אלי הערל ש ל א יקשה כעיני כ ל ]כך[ א( טובת‬ ‫ה נ א ת ל ף ולקה לוי א ת‬ ‫זננזל טטנז‪ .‬וסד‪ ,‬ת ל ו נ ה ראובן עלי‪ .‬א ם ירצה‬ ‫הסוס ט י ח‬ ‫יבא וישאל למי שנזלו סידו‪ ,‬ואף אני א ב א א ל ל ד ל ש א ל א ה הלקי או אעסוד על‬ ‫משטרתי ואראה א ץ ימול‬ ‫ה ד ב ר ‪ . . .‬הנני ראובן משיב‪ ,‬ע ל אטרהך שםעון ש ל א יקשה‬ ‫בעינץ א ם יעשה הנוי טובת ה נ א ה ללוי ל ה ש א י ל לו א ה‬ ‫הנאה אינה ע ל הנוי א ל א ע ל ץ מאחר‬ ‫הסום‪ ,‬ל א כן כי הטובת‬ ‫שהנוי אינו ח צ ה ל ה ש א י ל ל ל ד אם ל א על‬ ‫פיך וברשוהך‪ .‬לכן אני שואלו ט א ה ך ש ט ש ע ח בו ש ה ש א ל ח א ח הסוס שהיה םסושכן‬ ‫בידינו לרכוב‪ ,‬ולוי לאו בעל דברים דירי הוא‪ ,‬ש ל א‬ ‫הלויהי לו כלום‪.‬‬ ‫הננו ראובן‬ ‫ושמעון באים לפני רבנו יעקב טאור הנולד‪ ,‬להוציא דיננו לאור ולהעמידה ע ל ה א ט ה‬ ‫לטי ראוח עיניו‪:‬‬ ‫סימן פיט‪ .‬תשובה‪:‬‬ ‫)בענין ה מ ז י ק ש ע ג ו ד ו ש ל ח ג ר ו ( ‪.‬‬ ‫על‬ ‫הסוס שהיה ממושכן ]ומופקד[ א( ביד הטי ל ד ע ח ראובן ושטעון‪ ,‬והנוי השאילו‬ ‫ל ל ד עיי רשות נ (‬ ‫זקיימא לן כ ר כ נ ( זכרב‬ ‫שםעון‪,‬‬ ‫נראין הדברים ששםעון ה ד ק שיעבודו ש ל ראובן‬ ‫‪,‬‬ ‫נהמןד( זכרשבינס( דהמזיק שיעבוד‪ ,‬ש ל הברו הייב‪ ,‬ונם אם‬ ‫היה ח צ ה ראזבן היה חוזר ע ל לוי ורצה סזה נובה רצה םזד‪ ,‬נובה זבעל דברים דידיה‬ ‫ה ו א ‪ .‬שאסילו ב ע ל ם א א ם הכישה נההייב ב ה ו ( וכן הלוקה ש ל ישראל מיד נוי כאלו‬ ‫לוקח סיד ישראל עצמו ] א מ לוקהו ישי־אל מיד נוי הנפקד[ ז(‪ ,‬וכן במציאה א ס הייב‬ ‫להחזיר אין חילוק בין ש ל ישראל ביד נוי ) א ט לוקחו ישראל טיד נוי הנפקד( ח ( ‪.‬‬ ‫וכן ] א ת ה [ ס ( מוצא בטקום שהייכ ל ש ל ט י (‬ ‫דהכי אטרינן בהמפקידיא( ליטא ד ל אנה‬ ‫ו ד ל שבועתך ואנא טשתעינא דינא בהדי ש ו א ל ‪:‬‬ ‫סימן צ‪ .‬שאלה‪.‬‬ ‫)בענין ש כ ו ל ם גריכין ש ב ו ע ה ואין היורשין צריכין שבועה(‪.‬‬ ‫נחנו‬ ‫קצוצי טאהא( וכו׳ ה א ל מ נ ה הפקידה ק׳ דינרין ל ב נ ה הנשוי ועתה נפטר פתאום‬ ‫ב ל א צוואה והניה היים ל כ ל ישראל והיו לו אשד‪ ,‬ובנים‪ .‬ואומרה אשתו שצווה‬ ‫סיק ‪m‬‬ ‫א( כך סוספמ לאזים‪:‬‬ ‫ם י ק טיט‪ .‬א( ו מ ו פ ק ד כציל וחסל בכיי ודפוס‪ .‬נ ( לשות כן חגיה לאזיס כמקום‬ ‫עענמ נכיי ודפוס• ג( גיטין לך מ' ע״נ• ונניייש ל ך מיא ע״א‪ .‬ד( ביק דך‬ ‫קי״ו מינ• ת( ניפץ שס‪ .‬ו( נ י נ ל ך פיח מיא‪ .‬ז( המלות נתסנל נאו בכיי על ילי‬ ‫סעוה סופל שלא נ מ ק ו ק נשיפה הסמוכה‪ ,‬ושם צליכץ למחק וכאן צלינין לתיות‪ ,‬ונלפוס‬ ‫י( לשלם‬ ‫נםסט הדגלים נכל וכל• ח( עיין העלה שלפני זאה‪ .‬פ ( א ה ה ניצ לסוסיך‪.‬‬ ‫כצ׳׳ל נמקום לסחזיל נכ״י ודפוס‪ .‬יא( נ״מ דך ליס עינ‪:‬‬ ‫ם י ק צ׳‪ .‬א( כן קולאים לישמעאלים השוכנים נמדנל ילמיה כיס• ט נ ‪ .‬מיפ‪ ,‬לינ‪ .‬ולא‬ ‫אדע למה מכנים עצמם השואלים נשם זס‪ .‬ואולי משום םלחוקיס תיו ממקום‬ ‫תשובות ר׳ ת סימן צ צא צב‬ ‫‪190‬‬ ‫לשלש הק׳ ד־נר־ן לאמו ו נ ש ה ל ס ו המעות ע״מ א ש ת ו לאמו האלמנה אחד מוחו‪ .‬ואנו‬ ‫היוצאים בד־תום תלו ל פ י עניות דעתנו דאין להספיד האלמנה אם הנתור א ף נ ( אם‬ ‫לא הפסה מחיים‪.‬‬ ‫כרי עקיבא ל(‬ ‫האשד‪,‬‬ ‫בי אמרו קרוב•‬ ‫] ש ת ה ד ר [ נ ( אם הבחור ליורשים המעות‬ ‫שבולם צריכין שבועה ואין היורשים צריכין שבועה‪ .‬ואץ הנידון רומה‬ ‫לרא־יה‪ ,‬כי ל ש ם ש ה י ה‬ ‫פ ק מ ן ביר אחרים אין כח להוציאו סיר הנפקד םאהר ש ל א‬ ‫לירה ובצוואהו‪.‬‬ ‫חסםו מחיים א ב ל עהה באיה(‬ ‫האלמנה קיימי‬ ‫ועור רקיי״ל בחזקה‬ ‫מדהני לוי ו( על היהומ־ם להביא ראייה‪ ,‬והאלמנה א ש ה הבחור נתנתח ליד אם הבחור‪,‬‬ ‫נ ם כ־ צוד‪ ,‬ה מ ת ומצוי‪ ,‬לקיים דברי המה‪ .‬וע־ז יצוה לנו רבנו אהר סן הנערים דורה‬ ‫צדק לנו‪:‬‬ ‫סימן צ׳‪-‬א‪ .‬תשובה‪:‬‬ ‫הדיינים ועל שכננר; ;סלאהי‪.‬‬ ‫על‬ ‫שקרון היו בידו וצוד‪,‬‬ ‫מה ענין ראייוה לכאן כיון שהורה שק׳ דינרין‬ ‫ל א ש ח ו לחחזיר סד‪ ,‬לד‪ ,‬לשקר‪ ,‬בי האי אתתא ראפקיר‬ ‫נבר‪ ,‬מלונא רשטרי א( ואשכחן ברביההו ררבה בר בר הנה ראמרה הני כיפי ר מ ר ת א נ (‬ ‫ונכי אתתא א צ ל בעלה שייך ל מ י מ י אי מחימנאנ(‪ ,‬א ב ל נכי ב ע ל ל א רמהימן ומהימן‬ ‫ולאה נאמנה מנו דאי בעיא ש ק ל ה להו ב ל א יריעהם אי נמ• אהררהינהו א״נ איהו‬ ‫ןאר‪,‬ררינהו[ל(‪ .‬והו ל א מירי‪:‬‬ ‫סימן צ״ב‪ .‬תשובה‪:‬‬ ‫)גענין אין טעידין אלא עד גי יטיס(‪.‬‬ ‫שירושא דהך משנה‬ ‫י״ל‬ ‫אחיו‬ ‫וחתרני א ש ת‬ ‫בנימיו ט ק ד ש ס א ר ץ ( ‪.‬‬ ‫נ‬ ‫אץ‬ ‫ד ה א ש ה א ( הבי‬ ‫וזכו‪ -‬אני ש כ ך דנתי לפני רבנו שמואל‬ ‫ש ל ר׳ ש ל מ ה ב״ר בנימין או‬ ‫סעידין א ל א על פרצוף פנים עס החושם‪,‬‬ ‫ולא נשאר ר ק פרצופו וחוטמו ופרתתו ברהניא‬ ‫אתר משלשתן אין מעיר־ן‬ ‫פנים וחומס ופרתת‪.‬‬ ‫אהיו ש ל ר׳ יצהק‬ ‫עליו‪,‬‬ ‫בנמרא ]םעיריןןג(‬ ‫ביר‬ ‫א ר ס שנהרנ‬ ‫עליו‬ ‫;‬ ‫ואם הסר‬ ‫ואע״נ שיש םיטנין בנופו ובכליו אי ליכא‬ ‫פרצוף‬ ‫אין סעיריז עד שתצא נפשו •אפילו ראוהו מנוייה וצלוב והחיה‬ ‫אוכלת בו אין טעיד־ן עליו בפרצוף וסרתת וחומם ואפילו בהכרה נמורה‪ .‬אין מעידין‬ ‫ישוב החילה‪ .‬ב( אך נצ״ל נינקוס כ נ ך נכ״י ולכוש‪! .‬לאז״ס מתק ב נ ך וחניה א ך שלא‬ ‫במקום ‪ r‬ד ל א‪ .‬נ ( ש ח ח ז י ל תוספת יאז״ס וחסל נכ״י ודפוס‪ .‬ל( כתובות לך פיל‬ ‫ננ״א‪ .‬ה ! באו כצ״ל וננ״י ודפוס שנאו‪ .‬ו( נתונות דך צ״ו ע״נ ‪.‬־‬ ‫סיס; צ׳א‪ .‬א( כתובות דף פיה‬ ‫מליון י < ל ‪ :‬ועיי״ם‬ ‫שהיתי‪ .‬הונה לא היו צה מנו אנל‬ ‫הכי‪ .‬עכיל‪ .‬י־( א ה ל ל י נ ת ו‬ ‫א־דלתינהו בחיי‬ ‫‪-‬‬ ‫ע״א‪ .‬נ( נ״נ דך נ י נ ע״א‪ .‬נ ( על זת כתנ לאז״ס‬ ‫כמוס׳ ]דף נ״א ע״נ ד״ה קבל[ ויא״ש שמחלקים דתתס‬ ‫נמנו אפילו נ נ י בעל מהימנא ונדניי דית הנא לא משמע‬ ‫הוספת לאז״ס והסי ננ״י ודפוס• והנונה דאי נעיא‬ ‫נעלה או אמלח שהנעל אהדמנתו לאמו‪:‬‬ ‫ם־מז ציב‪ .‬א( יבמות דך ק״ן ע״א ועיי״ם נתוס׳ ד״ה אין מעידין שכתוב ם ס נסופה ותשונת‬ ‫י״ת כתובה נשפל הישל‪ .‬ושד עיין נםשונות מימוני להלכות אישות ונייוטץ‬ ‫סימן ט' שהניא תשונה זאת נקיצול ועי• נם נא״ז ח״א קצ״ד ע־א‪ .‬נ ( קלש מאין נן הוא בכיי אבל‬ ‫בדפוס איתא קדשוואלן ונא״ז שם איתא קלשמאיט‪ .‬ולדעת החי נלאסס נספלו ‪Gallia judaica‬‬ ‫צד י ' ‪ 5 .‬הנכון נמו שהוא בניי קדשמאלן וצליךלנתיב בשתי תנות קדש מ א ק והוא ‪Saint-Mards‬‬ ‫במחוז פלוייש מקום מושבו של לש•־‪ ,‬ונעיל ‪ Saint-Mards‬היו יושבים נ ה יהומס כדמוכח‬ ‫‪ (: •R. E . J . X V , 248.‬מ ע י ל י ן תוספת לאזיס וחסל נכ״י ודפוס‪ .‬ד( נ ש ה י ה‬ ‫ז‬ ‫‪1«1‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר״ת סימן צ ב‬ ‫אלא עד ש ל ש ה יסים בהני םימנין דאפרינן‪ .‬ובעל כרהך האי אין מעידין א ל א עד נ׳‬ ‫ימים לא קאי‬ ‫אאדם‬ ‫]כשהיה[ל(‬ ‫ידוע‬ ‫אותו‬ ‫םעידין[ס( כיון שיודעין שזהו‬ ‫לאהד ש ל ש ה עיי טיטני טרצוף‬ ‫הי‬ ‫וניכר‬ ‫לםעידין‬ ‫שיצא‬ ‫נפשו‪,‬‬ ‫א ב ל באין ידוע‬ ‫]אין םעידין[ו(‬ ‫ויאשו‬ ‫מקוס שיער ושפתו וצווארו‬ ‫וסנטרו ושיו ליתנהו ובקוטתו ובעוביו וברנליו אינו ניכר‪.‬‬ ‫ותטה על עצטך היאך ניכר‬ ‫בתוך נ׳ יטיפ עיי פרצוף‬ ‫וטדהתו והוטס‪,‬‬ ‫דאפילו עד מאה ]ימים‬ ‫פרדות‬ ‫]אם ל א עיי סימנים[ ז(‪,‬‬ ‫והוטס‬ ‫טעשיט בכל יוט אטילו לאהר שניט עשר ה ד ש‬ ‫לאהד הצי‬ ‫בשהניד עליו בעל ההלוט‬ ‫וטדתת והוטס‪ ,‬כיון שאין בו‬ ‫רק‬ ‫בפדהת ובהוצם או‬ ‫והרב הקדוש ר׳ שטשון‬ ‫שנה היה ניכר כאלו הוא הי‪.‬‬ ‫טביעת עין‬ ‫כמו‬ ‫בטרצוף ובהוטט או‬ ‫ש ט א ב ד טביעת עינו כמן ש ל א נשאר‬ ‫טת ניכר‪.‬‬ ‫אבל בטביעת עין‬ ‫רק‬ ‫א כ ל בפרצוף‬ ‫באיש ש ל ם שכיון שאין טביעת עין‬ ‫ב פ ד ה ת ובפרצוף‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫טעט‪.‬‬ ‫אין זה טביעת עין‪.‬‬ ‫בטביעת עין דראש כלו או‬ ‫טביעת עין דנוטו עט ראשו טעידץ עליו וכן בטביעת עין דראשו ורובו‪ .‬תדע דקתני‬ ‫אעיט שיש טיטנין בנוטו‪ ,‬אבל טביעת עין עדיף וטעידין עליו שהרי אדם הי אט נהתך‬ ‫הוטמו מעידץ עליו בטביעה עינא אטילו יכהישט ויאטו־‬ ‫ל א זה הוא‪ .‬והלשון טוביה‬ ‫רקאטר אין טעידין א ל א על פרצוף ט נ י ט ב ט ו אין טעידין על ה ש ו מ א ח‬ ‫טעידין ת ט ה לפרצוף פלוני ועל השוטא‬ ‫טעידץ‬ ‫(‪1‬‬ ‫שעל הפרצוף‬ ‫שוטא כך וכך היא‪ .‬א ב ל אלו על‬ ‫האדט פדברת ה מ ש נ ה היה ל ת נ א לשנות אין מעידץ א ל א איכ ראו פרצוף פניט‬ ‫התטט‪.‬‬ ‫ועוד אט‬ ‫עט‬ ‫נ ה ר נ ( ונהתך ת ט ט ו ל א יהיה לו עוד טביעת עין לא יעידו עליו‬ ‫ס‬ ‫ל א ל ת ר י(‪ ,‬זאת ל א תהיה‪ .‬הלכך יש ל ט ר ש לישנא‬ ‫הפרצוף טניט טעיד ולא על טביעת‬ ‫עין‬ ‫שלו‪,‬‬ ‫דסתניתין כדמוכהיא(‬ ‫שבפביעת עין שוד‪,‬‬ ‫דעל םיטן‬ ‫ל א ל ת ר ועשרה‬ ‫יםים ועשרים יום ויותר‪ ,‬זתכי סתורץ לישנא דםתניתין‪ .‬וההיא דאנםבוהינ( ר ב א ל ב ת ר‬ ‫הטשה יוטי אטוטא דשושביניה לא‬ ‫ופדהתו ופרצופו‪,‬‬ ‫היה‬ ‫ואעינ ד ל א היה ניכריג(‬ ‫מ טביעת עינא א ל א בםםני טביעת הוטסו‬ ‫דלבתריל(‬ ‫דנה נטשיה‬ ‫אכלוהו‬ ‫כ ו ו ה סו(‬ ‫וסיטני אי נטי תטה היהנח( טעיד עליו א ב ל ל א היה לו טביעת עין א ל א כפו ט ר פ ה‬ ‫ז( א ט לא‬ ‫ס( י מ י ט מ ע י ל י ן מלאזימ‪ .‬ו( אין מ ע י ל י ן מראזימ‪.‬‬ ‫הוספה מלאזיט‪.‬‬ ‫ע י י ס י מ נ י ט מלאזיס‪ .‬ח( נינמוס שס‪ .‬ס( בכיי ולפוס איסא נהלג ל א ל ס ל ולאזיט‬ ‫מחק ל א ל ס ל ‪ ,‬כי הוא נלסי ספק שלא במקומו וציל נשיפה ססמוכס לא יעילו עליו לאל ס ל ‪.‬‬ ‫ושט חסל נכ״י וגס נדפוס‪ .‬י( עיין העלה סקודמס‪ .‬יא( לאזיס סניה כ ל כ ת י נ נ א‬ ‫נמקוס כדמוכח‪ .‬ינ( ינמוס דך ק ט א עיא‪ .‬יג( כלומל נסניעס עין‪ .‬יד( ללנסל כן‬ ‫הגיס לאזיט נמקוס לנסל‪ .‬סו( עיין נסוס׳ עמוס דך קס״ו עינ דיס וקאמלי סי מנין‪.‬‬ ‫נח( עיז כהנ לאז״ט ננליון עיין נשויה נינה ולדיט חלק אסיע ]כלל גי[ סימן י״ח שהעסיק‬ ‫ניכ לשון‪ .‬זס של ספל סישל ושם נלס אלא נסימני סניעס חוסמו ונס איהא ההט ל ל נ ס ל‬ ‫דנח נפשיה אכלוס כוולי וסימנא אינ הפח היה וכר כלשון סכסונ כאן ועיש שכסנ ״ פילוש‬ ‫הלנליס ולדידי צ‪-‬כב אלא לעניד כציל אכלוס כוולי ובסימני היה מעיד עליו ואפשל שכציל‬ ‫אכלוס כוולי ונמיס אימ נחפח וסיס מעיל עליו כציל וסינה ו ס י מ נ י הוא פ י ס ו צ ״ ל נ מ י ט‬ ‫וסינס אינ הוא סינס אינו ומהוקן כל הלשון ועיץ נמללכי נזה עכיל‪ .‬ונשד׳ס נינס ולדיס‬ ‫שט סכי איסא חיל ומצאסי לליה נספל הישל וכד ‪ . . .‬וההיא לאנסנוה לנסל חמשה ימיט‬ ‫אפומא דשושניניה )פי׳ למצלכי' לסזיוס לאלסל אנל אי אשססי מיספח ספח‪ ,‬וזה היפך מסקנא‬ ‫זו דקאמל מ י כ ל נסיע אפילו לאחל זמן מ מ נ ה ( לא היה ט סניעוס עינא )סי׳ סייע נמול‬ ‫נשלימוס כלאוי( אלא נסימני סניעס חוסמו וסדחסו ופלצופו ואע״נ ללא היה ניכל ללנסל‬ ‫לנח נפשיה אכלוה כוומ וסימני אינ הפח היה מעיל עליו אנל לא היה לו סייע אלא כמו‬ ‫מלמה מילסא למילסא )פי׳ ולהט נעי לליחזיוס לאלהל( ואעיפ ששושטניה היה ונדע לא‬ ‫היה לא חשמ נכך )פילש שטץ שהיה שושטט של ה ע ט ע ו ת ו ך ולהיס הוא לעשוס לו‬ ‫סונה ולקברו‪ ,‬יש לחוש שמקל הכלה מועסס יאמל נ ל מ ד ואיננו הוא אלא אחל והכי אשכחן‬ ‫‪192‬‬ ‫תשומת‬ ‫ר״ת סימן ע ב צ ג‬ ‫מילתא לפילתא‪ ,‬ואעיט שמומביניח היה ומניעת עץ לא היה לא חמדו בכךח(‪ .‬וכן‬ ‫כתוב בהלכות נדולות אחמירו ימ( רבנן נכי אמה עד דיהבי עדימ מימי פדתתו וחוממו‬ ‫ומאד סימנץ מלו כך כחכ רב יהודאי נאץ ונראץ חדברימינז(‪ .‬אבל בשביעת עינא‬ ‫נמוד מימנו רובו וראמו מלס מעידין עליו אפילו לאחר זמן מרובה‪ .‬אבל כמסנפדו‬ ‫ופיו ומסחיו ומשמו וצווארו נמחת ונופו ושדרתו נחתך ליכא שביעח עין בפרצוף פנים‬ ‫ופדחת וחומם אלא כסו פימנץ בעלמא ממעיד מדומה לפרצוף פניפ ופרחת וחומס‬ ‫מ ל פלוני כמו סימן מובהק לדברי הכל דאורייתא אבל מביעת עינא ליכא‪ .‬אבל אי‬ ‫איכא מכתת עינא לית דין ולית דיין דםעידין אפילו לאתר כסה מנים כ(‪ .‬ופרצוף‬ ‫פנים ]להוד מהני םדאורייתא[כא( כדםסיק כפ׳ ימ בכור לנחלת כנ(‪ .‬ואזףנ דאיכא מינוייא‬ ‫אחרינאע(‪ ,‬מיהו תלמודא דמני הכי קוממא קאםר‪ .‬ותן דעתך לומר מאין כד( אדם‬ ‫רואה אלא פרצוף פנים עם ההושס וכל השאר ליתא‪ ,‬דאץ זה שביעת עין אלא‬ ‫סימנא בעלמא ומובהק שאוסר זאת החתיכה של פרצוף סנים עם החוטפ נראה‬ ‫כחתיכה כס( של פרצוף פנים עם ההומס של פלוני‪ ,‬אבל כענץ אהר אינו יכול להעיד‪.‬‬ ‫אבל טביעת עינא היינו דקאמר ידענא ביה דהאי סלניא הוא אע*נ דלא ירע כסיסניה‪.‬‬ ‫ועל דא אנא סמיך‪ ,‬וכל הםחסיר אינו אלא חוטא ואץ כאן תשש איסור‪ .‬ולא משומ‬ ‫עינונא פירשתי כן אלא ספני שהיא אםיתה של תורה‪ .‬וצור ישראל ישיבנו כקרוב‬ ‫וטיט( והיתד‪ .‬בריתו אתנו החיים והשלום‪:‬‬ ‫ס י מ ן צ״ג‪ .‬כ ך ה ש י ב ר ב נ ו י ע ק ב ל י ו נ י ‪:‬‬ ‫)כענין ח כ י ת » נ ק ב ה ו ס ת מ י ת ׳•סרים(‪.‬‬ ‫הכי טירושא חביח שנקבר‪ .‬ומחמוד‪ ,‬שמרים חצילוח בעי דכא אנף חצייה מהוא(‪ ,‬סי‬ ‫מחברי שמרים כשתי ופוחת ממורחות או לאו וכר‪ .‬דאי לא תימא חכי מאי‬ ‫דסםשו נאטת שאומרת מס נעלי נמלסמס שמתוך שדרושס לינשא אומדת נלדמי וידמ לא ששדו‬ ‫סכמימ את תשושנץ נ כ ן שיעיד נדלמי( ו ט כ נת״נ וט׳ ‪ . . .‬נ‪0‬נ‪ .‬ולענ״ד ניאת שלא‬ ‫סוקשת לליס מלאיצ‪ pp‬לסזיוה לאלתל אלא משוס דמניא תשיס לאיה דל׳ יהודת כן נכא‬ ‫לקולא פליג מהן ללנא דאתיא אלינא דל׳ יתוות ננא‪ .‬ועיז תוקשת לרבנו לפי לעתו לנע״ע‬ ‫אפילו ל נ ק מולו לתקל אפילו לאסל כמת ימים ואולי תתיל לנא נפ״ע ועיז ת י ק ששם לא‬ ‫תית ע״ע אלא ס י ק וכן תית ידוע לתס‪ .‬עיין נלשנ״א שם שכן הקשת על ל״ס‪ .‬יז( ע׳יז‬ ‫כ ס נ ל א י ם עליץ חיל ליל דנקפ שושטניה לא למימלא לטון ששושטנו היה לכן־ סית לו‬ ‫ט פ״ע לנאמס לא היה לו ע״ע אלא לאשמעינן שלא היה לנא הושלו שאין הסימנין נכלץ‬ ‫לו היפנ ואומל נדדמי אלא התיל אפועיה ע ט ל ‪ .‬ועיץ נהעלה הקולמס פילושו של נינת‬ ‫ולדיס‪ .‬יפ( א ת מ י ל ו כצ״ל נמקוס־ א מ ל ו ככ״י ו ל מ ס ו ק הוא נתלטת נלולות ת ל מ ת‬ ‫יכום וסליצת לפוס וואלשא לך ס׳ נ י א ותוצאת הילדעסהיימעל צל ‪ .289‬יפ( השינוס‬ ‫כ ך כתב רב יהודאי נ א ק ונראץ הדברים לא נמצאו נה״נ סנ״ל‪ .‬כ( שנים ‪ p‬הוא נכ״י‬ ‫ונס נדפוס ולאזיס הניה י מ י ם נמקומו‪ .‬כא( תתינוח לחוד סהני סדאורייתא כן הוסיך‬ ‫לאזיס ו ס ס מ ת נכיי ודפוס‪ .‬כ נ ( נכולוס דך מיו ע ע • כנ( שס דך מיז עיא‪ .‬כל( ט ל‬ ‫שציל מ א ט אץ נמיךס מאין‪ .‬כס( כחהיכה מציל נעקוס ממיכה ונדפוס הטאו נפעוס‬ ‫שיפה אהה נ ט י שתי פעמים ופעם אפס נמקוה שאינה לאויה לה והלנו המטכה שלא‬ ‫לצוק־‪ .‬ט ( נ ק י ו נ וכוי ‪ p‬תוא ע י נ ה ורדים שם ו נ ט י שלט איתא נקילונ אמה ונלפוס‬ ‫נקרנ אמה וע״ז הניה ראז״ם עמו נמקוס א מ ס ‪:‬‬ ‫סימן ‪ St‬ליוט ‪ p‬הוא בכיי ובדפוס ליואני ועיץ כ ס פ מ של הסכם נראסס נספרו‬ ‫‪ Gallia jud. p. 250 ff.‬ושם המצא עוד כמם נוססאוס מ ס י נ ס שם העיר‬ ‫הזאס אשל היא ‪ •Joigny sar-Yonne‬תלמי ס פ ק השואל הוא ט ענסס נן פרץ ‪ p‬גילו‬ ‫של ל״ס אשר אליו םליץ מ ל מכסנים לעיל‪ .‬א( ט ק לך ק״ה ע*א‪ .‬ופירושו של מ ט סמצא‬ ‫‪193‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר׳׳ת סימן צ ג‬ ‫ענין ה ש א ל ה לבאן ולמה הביא המשנה‪ ,‬בלא ה מ ש נ ה יש ל ש א ו ל שאלתו נ ( בלי שנקב‬ ‫ואגף תצייו מהו‪ .‬אך עיקר שאלתו על המשגה ‪ :‬ש א ר שמועות ש ל מ ע ל ה ‪ ( :‬אנף הצייד‪.,‬‬ ‫לך מעין‬ ‫ואפרשד(‬ ‫מעלה שנלה‬ ‫של‬ ‫הינ מסתימת שמרים ת פ צ ל ת‬ ‫אהת ונשארה‬ ‫]קבעי[ה(‬ ‫היה בשמרים מהו‪ .‬פשימא ליה כולו‬ ‫אנף הצייד‪ ,‬שחצי הנקב נתן בו זמורה והצי‬ ‫משמרים מצלח‪ ,‬מזמורות מצלה;‬ ‫אך אם תצי‬ ‫אין דרך סתימה בכך‬ ‫מצלת‬ ‫שמרים והצי• אנף‪ ,‬דרך םתימד‪ ,‬בכך ומצלת‬ ‫כמו אהה בנילוה ואתת בנשירה‪.‬‬ ‫או‬ ‫וע״ז תטהתי‬ ‫בכונס‬ ‫משקה‪.‬‬ ‫הצדדין ובין זמורה‬ ‫ואינה‬ ‫עליך ש כ ח ב ת חצי טהרות ו(‬ ‫בכונס טשקה‪ .‬והלא היא עצמה אותה מ ש נ ה‬ ‫נהזור לעניין ראשון‪,‬‬ ‫אחת משתי שערות ש ל נזיד‪,‬‬ ‫של זטויותז( ובי שתי‬ ‫וסירשת‬ ‫זטורות‬ ‫יכנסו‬ ‫לא משנתנו היא זו היו שנים עד שיטרהו םן‬ ‫לחברתה הא לא מירד‪ ,‬לא וכיש אנף חצייה ושמרים חצייה ) ל א‬ ‫קאי(ח(‪ ,‬ואי אנף הצייד‪ ,‬מהנ• ל א מירח נטי‪ .‬התם אם לא מירח לא קאי‬ ‫במידי דקאי קאי‪ .‬וכיון דקא׳ קםיבעי ליה‬ ‫אנף הצייד‪,‬‬ ‫אם דרך בני אדם להיות כליהם מתוקנים‬ ‫שהצי נקב בסתימת שמרים וחציו באנף כמו בשתי ומורות מםורהות אם לא‪ ,‬דאורחא‬ ‫ד ע ל ט א דביטולי סתימת בשתי זמורות וםירוה‪ ,‬ל א בשמרים ואנף‪ .‬ובעיכ ט( בנקב נדול‬ ‫שיעוד‬ ‫שתי‬ ‫דהיא היא ה מ ש נ ה י (‬ ‫זמורות מיירי‪,‬‬ ‫שמעניק שתי שערות הדומות‬ ‫אנף הצייד•‬ ‫ושמרים הצייד‪ ,‬יא(‪,‬‬ ‫הזתים‬ ‫ויתאספו‬ ‫השני‪.‬‬ ‫ולהנם‬ ‫ש י ע ו ק בכונס‬ ‫השמרים‬ ‫ינעת‬ ‫משקה‪,‬‬ ‫לשתי אנודות‬ ‫לסי‬ ‫כי יותר‬ ‫ואה״כ‬ ‫נדולות‬ ‫הוא‬ ‫ואשר דברימ תמיח מלא יחפור ינ(‬ ‫מקמי‬ ‫הביא שתי סתומות‪.‬‬ ‫והאי ד ל א קאמר‬ ‫ש ה א נ ף ש ל הצייד‪ ,‬נותן בחבית‬ ‫ויתייבשו‬ ‫יניעות‬ ‫שהביא‬ ‫בעי רבא‪.‬‬ ‫יצאו‬ ‫לתלות‬ ‫השמרים‬ ‫תמיהות הן‬ ‫טרם ינתנו בו‬ ‫מן הזתים יסתמו הצייד‪,‬‬ ‫שניונות‬ ‫ם ט ל א אנרוף ש ל‬ ‫ברבנו‬ ‫בן‬ ‫שלטה‬ ‫בטיח‪ ,‬ותוכל‬ ‫במוציא‬ ‫משקה‬ ‫ומציל‪ ,‬א ב ל בכל שאר המידות‬ ‫לפרש‬ ‫להבטיה‪,‬‬ ‫בי אותן מונחות כחומות ושם נניזתן‬ ‫להניחן שם ואין שם פותח טפח‪ ,‬וביטול עולמית‪ .‬וזח יחיד‪ .‬מ ש פ ט בידך‬ ‫ותיקן חציו יסד‪ .‬ומירח א ז ע (‬ ‫וטשני‬ ‫יש שם תקנה‬ ‫עדיין הוא ל ש א ר דברים‪.‬‬ ‫שאם נקב‬ ‫כחרס שהזר לטוסאהו‬ ‫תדע שבכותל‬ ‫אין צריך‬ ‫מידוה ובכלי צריך מ י מ ה ‪ ,‬א ב ל כלי תשמיש המיטלטלין צריך מידי דקאי ו ש ל א ישאד‬ ‫בו כניסת שוט טומאה‪ ,‬ולחנם הבאת משניות מאה‪,‬‬ ‫אך להנדיל תורה נ פ ש ך צמאה‪.‬‬ ‫וכן טרשת כדבריך וברכנו ש ל מ ה תלית טעות שכתבת ש נ ת ב רבנו שלמה שאם היה‬ ‫בו שיעור נקב ליטמא ופי׳ רבנו ש ל מ ה פתוהיד( והבאת ראיה‬ ‫חלילה לרבנו ש ל מ ה‬ ‫כי ל א עלה על דעתו ולא תיתלי ביה בוקי םריקי והלא ומורות שנו כאן א ל א ריש‬ ‫פירש‬ ‫שאט היה בה שיעור נקב שעדיין‬ ‫טקבלת טומאה ש ל א ניתץ רובו‬ ‫או נקב‬ ‫נ ( כלומר‬ ‫נ( שאלהו כן חניה ראז׳׳ס במקום סאלחך בדפוס ונס בכיי‪.‬‬ ‫מבואר לקמן‪.‬‬ ‫כשאר שמועות שלמעלה מחך שמועה דאנך חצייה ואולי צ״ל טהך דאנף• וכונתו על נעיא‬ ‫דרכא נזל שתי אנודות שנמשכת על ברייתא דתנא תוגא ועל נעיא שניית נלח אחת ונשרה‬ ‫אחת שנמשנת על משנה דנזיר ונמו בן גס האינעיא השלישית נמשכת על המשנה שתכיא‬ ‫ד( ואפרש בן הגיה ראזיס במקום אפרש בדפוס וגס בניי‪ .‬ה( קבעי נציל וחסר‬ ‫רבא‪.‬‬ ‫נכ׳י ודפוס‪ .‬ו( מנאן נראה שהחכם השואל מיואני פירש במו שפירשו בסוס׳ שס ד״ה דהרי‬ ‫אמרו דלא ברש״ דסונר דקאי על טומאת אתל אלא על מבית תמוקפס צמיד פתיל‪ ,‬ולהציל‬ ‫אס הסתרות שבה‪ .‬ז( נדקאמר השיס שס לאו משנתנו היא‪ .‬וא״ב אי אפשר לאוקמי בנונס‬ ‫משקה וטי שתי זמורות ונו׳‪ .‬ועיין לקמן‪ .‬ח( לא קאי נן הוא נב־י ורפוס וראזיס מחק‬ ‫לא קאי‪ .‬ס( ובעיכ כן סניה ראזיס במקום דנעינ נדפוס ונס ננ״י‪ .‬י( המשנה כן‬ ‫הגיה ראז״ם במקום ד מ ם נ ה בדפוס ונם בטי• יא( הצייד‪ .‬הוספה מראזים וחסר בכ״י‬ ‫ינ( אז כציל נמקוס אס נ ב ״‬ ‫יג( ביב דך כ׳ ע״א ועיי״ש בתוס׳ ד ה שעלו‪.‬‬ ‫ודפוס‪.‬‬ ‫יד( נראה שנס באן פירש השואל מיואט אליבא דרשיי כמו שפירש ט י נהוס' שנת‬ ‫ודפוס‪.‬‬ ‫‪194‬‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן צג צד‬ ‫נ ת ל מטהרה טו(‪,‬‬ ‫שכיון‬ ‫שאין מטהרת בנקיבה‬ ‫צריכה סתיטה‬ ‫לאוירה‪ ,‬שבלי המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה‪.‬‬ ‫ל פ ר ש בלשון אהר‬ ‫ווו היא‬ ‫דרך החיצונה‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫תכנם טוסאה‬ ‫ואל תאמר לריש היה לו‬ ‫כי לשונו מתוקן יותר‬ ‫מלשון‬ ‫בל בני‬ ‫אדם‪ .‬ולדברי רבנו ש ל מ ה נפי ליכא פשיטותא דטוכה ]מהא דביב‪ ,‬ר ה ת ם | נ ח ( בחלון‬ ‫מבטל שיעורא ואין צריך מירוח אבל סתימת חצי נקב כלי לא מבטל שיעורא ראכתי‬ ‫מיתסר תיקון‪ ,‬כסנדל שנפסקה אוזן שנייה ופנים חדשוח באו לכאן ואם נפסקו שנים‬ ‫ועדיין לא היה כלי א ל א אס תיקן האחרת ח(‪ .‬הרי ל ך שיש תילוק ביןיח( תיקון כלי‬ ‫למעוטי דחלונוח‪.‬‬ ‫ואפילו תינוק דשית שנין‬ ‫ל א יפשוט‬ ‫סתימת‬ ‫כלי ממיעוט פותה‬ ‫ט פ ה דהלוןיט(‪ .‬ותו ל א מידי‪.‬‬ ‫סימן צד‪.‬‬ ‫;בענין דין חלונות(‪.‬‬ ‫פסק‬ ‫דין מנדולי פרישא(‪ .‬אין לראובןנ( הוקה לאורה כל למעלה מרי אמות‪ .‬דהבי‬ ‫מוכח בפ׳ תוקת הנתיב ג( אמר שמואל ולאורה כל שהוא הוי חזקה למטה ד(‬ ‫דך צייו כ״א דיה ולענין‬ ‫טו( כלומר שמטהר אותה‬ ‫נתיס׳ שם‪ .‬גת( המלות‬ ‫ידפוס נין מ ע ו ט י תיקון‬ ‫פט ‪ 4G18‬צד‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫דלדעת רם״י צמיד נחיל אינו‬ ‫לכי שנטלה מחורת כלי‪ ,‬שאז‬ ‫נהסנר הן הוספה מיאז־ם‬ ‫וראזיס מחק מ ע ו ט י ‪ .‬יט(‬ ‫נמקוס טפחי כלים נכ״י‬ ‫נטמא בנקב רק אס הוא דרך פחח‬ ‫לא תועיל סתימה‪ .‬ועיין בפירוש ר״ת‬ ‫יז( עיין כלים פכ״ו מיד‪ .‬יח( נכ*י‬ ‫פ ו ח ח ט פ ח ד ח ל ו ן כן הגיה ראזיס‬ ‫ודפוס‪:‬‬ ‫סימן ציד‪ .‬ח( פסק דין הלזה מנדולי פריש נעשה על שאלת ראנץ נדין חלונות‪ .‬והשאלה‬ ‫עצמה נמצחת נספי־ יאנ״ן בסופו דף קנ״נ ע״נ המתחלת זאת שאלת דין חלונות‬ ‫אשר שאלתי לצרפת‪ .‬יהנקיביס שם נכס אשי שלח להם את שאלתו הם רננו יעקנ נן‬ ‫רנני מאיר והרב רני אליהי ׳שעמי ורבני משלם ושעמו‪ .‬אמנס תשונת הינ רני אליהו‬ ‫ושעמו נכתבה שס קודם השאלה ותחתומיס על החשובה הן אליהו ניר יהודה ומשה נ״ר‬ ‫יחיאצ‪ .‬והראשון הוא הנקרא ר׳ אליהו מפריש אי ר׳ אליהו הציפתי ונס ר• אליתו הזקן‬ ‫כאשר הובא בכמת מקימות ע ם נזכר כמה פעמים לעיל ועיין מה שכתנצו אודותיו לעיל‬ ‫סימן מ‪-‬ז אות הי הערה ב׳ ועיד עיין נאוי החיים סימן ‪ •381‬והשני שעמו הוא הרב ר׳ משה גן‬ ‫ר׳ יחיאל בן ה י נ י׳ מחח־ה הבלול אשר הובא במחזור ויטרי צד ‪ 247‬ואשר עמד נפיץ‬ ‫ועיין מת שכתב עליו הרב צדוק קאהן‬ ‫נפצי המלך נגד המלשינים עצ כל ישיאל‬ ‫ם נערלינער‬ ‫ה‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫‪8‬‬ ‫ר‬ ‫מ ק ו מ ו ת ‪G a l l i a‬‬ ‫( בכמה‬ ‫ו ע ו ד עיין עליו נספר‬ ‫‪ jud.‬שצ החכם גיאסס צד ‪ .513‬והוא היה בן גילו וקלונו של ר״ת• ותשונת רננו משלם‬ ‫ושעמו הונאה שם נספר ראנ״ן דף קנ ד ע״א‪ .‬ועל החשובה הזאת חחומיס מלבר משלם ביל‬ ‫נתן עוד כלשה עמו והס יוסף נ״ל אליהו‪ ,‬נתן ניר משלם ומאיר נרני משה‪ .‬וכפי הנראה‬ ‫נם השלשה היו כילו רנני משלם הנחתם נראשונה מתושני מלון‪ .‬אמנם לא לפני לנני צרפת‬ ‫לנד הציע לאני; את שאלתו כי אס נס לפני גדולי אשכנז‪ .‬וכן הוא נמללכי חזקת הנחים‬ ‫סימן ת ק נ ו נפייוש וז״ל שם‪ :‬מעשה אירע שראובן ושמעון תיו נתיהס מקולניס זה אצל זה‬ ‫ופתח ראונ; חלון על ננו של שמעון ימים ושנים ועתה נא שמעון להנניה ניתו ולסתום‬ ‫חלונות של ראובן ולראינן יש לו אורה נניתו לצד אחר ושאל ראנ״ן הדין לפני רנני צרפת‬ ‫ולפני רנני יינו'ס‪ .‬ענ״ל‪ .‬ועיין נספר ראנ״ן דף קנינ ע״ד שהניא לפני חשיבת רבנו משלם‬ ‫נם תשונה שחהוס עליה יצחק נרני מרדכי ניע ומשה נ״ר יואל‪ .‬והתשובה הזאת הונאה נס‬ ‫כן שס במרדכי נשס רנני רעננשנורק‪ .‬אכן הפסק דין מנמלי פריש אף שמסכים לדינא עם‬ ‫תשובת ינ• אליהו ביר יהודה לשונו משונה‪ .‬אגל השינוי הזה אינו מורה על נופים מחולקים‪,‬‬ ‫כי מכינת לשון פסק דין שכתבו הנמלים לעצמם הלשון אנרת בתשובה שתמצו אל השואל‬ ‫ראנין‪ ^3 .‬כ ל א ו נ ן כן הגיה ראז״ם נמקום לשמעון נכיי ודפוס‪ .‬נ( ביב דף נ״ט ע״א‪,‬‬ ‫תשומת‬ ‫מד׳ אמות מ ש מ ע ה ( ‪,‬‬ ‫‪195‬‬ ‫ר״ת סימן צ ד‬ ‫ד ת ש מ י ש בני אדם ל ה ע י ודייתו קבועה ו ל א ו ( שביק ל ח נ י י ה‬ ‫לפתוה הלון ל א לאורה ולא ליאייה אלא א״כ יודע שאינו יכול למהות‬ ‫שזה מזיקו‬ ‫כל שעה‪ .‬ומדשתק וזה החזיק נ׳ שוים יש לו חוקה שמא בטענת ירושה או במכירה‬ ‫או‬ ‫בנתינה חחזיק‬ ‫וטפי‬ ‫לא מזדהיר‬ ‫מני שניט‬ ‫בשמריה‪,‬‬ ‫אינש‬ ‫רשמואל‬ ‫מפרש‬ ‫אמחניח־ף( הלון המצרי אין לו חזקה ומפרש עלה לאורה כלומר א ב ל לאורה יש לו‬ ‫חוקה ולמטה מ ד אמות‪ ,‬דבין רבי זיראח( ובין ר׳ אילעי דאיפלני ל מ ע ל ה מד׳ ביכול‬ ‫למהות או ל א ‪ ,‬א ב ל ל מ ט ה מד׳ מודים דיש לו הזקה וכדפרישית נבי אורה חכי נמי‬ ‫נבי דאייהנו(‪.‬‬ ‫ולמעלה מ ד מורו‬ ‫דאין לו הזקה ] ד ל א היה ליה[י( לאםוקי אדעתיה‬ ‫א ס הברו פתה תלונותיו ל מ ע ל ה מד׳ עד מאה אמה במקום שאין העין שולטת לראות‪,‬‬ ‫ואינו מכוון אסיא( הכווץ סתוהין סצדדין של כותל הוצה ל ו י (‬ ‫‪3‬‬ ‫דבריהם בשיעורים‪.‬‬ ‫אין לו הוקה‬ ‫ולא הילקו הבסיס‬ ‫אלא כללו של דבר כל מד׳ ולמעלה בין המש בין ש ש ויותר‬ ‫לא לראייה ולא לאורה‪,‬‬ ‫דאמר שמואל אפיי למעלה מאי האי‬ ‫שכל ע(‬ ‫ל מ ע ל ה אין לו חזקה‪.‬‬ ‫דקאמר ר׳ זירא‬ ‫שאם תאמר‬ ‫ל מ ט ה יש לו הזקה‬ ‫אין לו הזקה ואינו יכול למהות‪ ,‬ל מ ה אין צריך למהותיל(‪.‬‬ ‫למעלה‬ ‫צריך וצריך שמא היום‬ ‫ולמהר יסתום זה כל הלונותיו מכל צדדץ ו־טעון ע ל הלון זה טענת הזקת אורה‪ .‬ואם‬ ‫תאסר‬ ‫שיכחוב לו שאין לו חזקי־‪,,‬‬ ‫איכ צריך‬ ‫השטר‬ ‫זה לשמור‬ ‫מן העכברים ואי‬ ‫םירכס גגרוםעו( לזה ה פ ס ד נ ח ל ‪ .‬מי יכריהו לכך משום טענה כוס־ן ]על מדת סדום[נח(‬ ‫להפסידו ]רהא ז ה [ י ( חוה ליה זד‪ ,‬נהנה וזד‪ ,‬הסר וכנון וו אין כופין‪ .‬והא דאמרינןימ(‬ ‫ז‬ ‫התלונות בין למטן בין מכננד ד׳ אמוח בנון שבנםיט( בחוך שלו‬ ‫כותלו משוס היזק ראייה ולצדדין קתני וי‪-‬ילמטד‪ ,‬קאי‬ ‫או במכירה או במתנה‬ ‫או שמא נ פ ל ל ה ם בירושה‬ ‫או‬ ‫צריך זה להרחיק‬ ‫שמא היה לו טענת אורה‬ ‫ודירתם‬ ‫כמו שהיה דר אביהם‪.‬‬ ‫וההיא מעשה נמי דההוא נברא רכנה א ש י ת א נ ( ‪ ,‬ל מ ט ה מד׳ ]מיירי[נא(‪ .‬ומעשה נמיכנ(‬ ‫באדם אהד שפתה תלונותיו להצר השותפין ובא ]מעשה[ לפני ר׳ ישמעאל בנון ל מ ט ה‬ ‫מדי ופסקו )לשמעון( כג( דעליו לסתום תלונותיו רהב• איל ר׳ הייא ינעת בני ופתהת‬ ‫לך ינע וסתוס‪.‬‬ ‫וחזקה ש ל ראובן‬ ‫ומה ש ס ת ר נ ל ( שמעון על ראובן אם היד‪] ,‬צריך[כה( יש לו לבנות‬ ‫אינו חזקה למעלה‪.‬‬ ‫ואפילו לדנריו‬ ‫אין ראייתו ראיה עד שיביא‬ ‫ה( לפי תיקון לאז׳׳ס נ ס פ י ו צ״ל‬ ‫ל( למטה נן הוא נדסוס ונצ״ל נמקוס למעלה ננ״י•‬ ‫ו ה י י נ ו למטת מלי אמות מ ש ו ס ‪ .‬אנל ללעתי אין צייך !יתקן ולהגיה אלא נונתו דננמלא‬ ‫שס משמע ללמטת מלי אמות איייי שמואל ונמו שמלאה לקמן‪ .‬ו( ו ל א כצי׳ל נמקוס לא‬ ‫ננ״י ולפוס‪ .‬ז( נ״נ לך נ״ח ע״נ‪ .‬ח( ל נ י ז י ר א נציל נמקוס לנין ננ״י ודפוס‪.‬‬ ‫ט( נלומל ללמטה מד׳ אמות מולו ליש לו חזקה נין שהחלון עשוי לאולת נין שעשוי לק‬ ‫לראיה ומטעם שפירש לעיל משוס דתשמיש ננ־ אדס לחצר ולירתס קבוע נלמטה מל׳ אמות‬ ‫ינ( נלומר שאינו‬ ‫יא( א ס נצ״ל נמקוס ו א ם ‪.‬‬ ‫י( תמלות נהסנר הוסיך ראז״ם‪.‬‬ ‫ונוי‪.‬‬ ‫מנוון ומקפיד לראות אס שאר תחלונות מן הצדדין סתומין או פתוחין ואס החלון תזת תוא‬ ‫לאורה או רק לראייה‪ .‬ינ( שנל נן הגיה ראזיס נמקוס א נ ל נ ל נדפוס ונס נניי‪.‬‬ ‫יד( נונתו דטעמא דרני זירא דאינו ינול למחות הוא משוס דאין צריך למחות ניון דאין‬ ‫לו חזקה ועיז הקשה צריך וצריך ונוי• עו( נניוש נצ״ל נמקוס ונגרום‪ .‬טז( המלות נססדר‬ ‫הוסיך ראזיס‪ .‬יז( נ״נ מהנ״ל‪ .‬יח( נ״נ דך נ״נ ע״א‪ .‬יט( םננס נן הניה ראז״ס נמקוס‬ ‫שנננס‪ .‬ונראה םנונת יאז״ם נזה שדעת המשינ לומר שתנותל ע ס החלון הוא נניס נתוך‬ ‫שלו באופן שמחוצה לו הוא יותר מדי אמות אנל מנפניס נתוך שלו הוא למטה מד׳ אמות‬ ‫ועל זה קאמל ולצדדץ קתני ולמטה קאי נלומר דתא דקתני נמתניתין נין מלמטן איירי לבדו‬ ‫נאופן שחוצה לו הוא למעלה מלי אמות ומנפניס הוא למטת‪ .‬ועיין נתוס׳ נ״נ לך ניט ע״א‬ ‫ד״ה למטה שדעת לשנ״א שס לומה קצת לזה‪ .‬נ ( נ י נ דך זי עיא‪ .‬נא( מ י י ל י הוספת‬ ‫נד( מ ו ק נ‬ ‫נ נ ( נ״נ דך ניט ע׳׳נ‪ .‬נ ג ( לשמעון נ ן הוא ננ״י ודפוס וצלין למחוק‪.‬‬ ‫לאז״ס‪.‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת ס י מ ן צ ד צד‪.‬‬ ‫‪196‬‬ ‫עדי חזקה‬ ‫או הוא‬ ‫שהחזיק אביו‬ ‫של‬ ‫כחיי אביו‬ ‫נ׳ שנים‬ ‫שמעון‬ ‫דהכי‬ ‫ובשוטי‪,‬‬ ‫אמרינןכו( ש׳ימ םדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפי׳ הנדיל ש ה ח ד ק ש ל א‬ ‫בעוד‬ ‫שקטן‬ ‫ל א ידע במיל־‬ ‫שמעון‬ ‫דאבוהי‬ ‫ואין עליו לסחוח‬ ‫‪:‬לל‬ ‫כ‪p‬‬ ‫ואפילו הניע‬ ‫לכן עשרים‪.‬‬ ‫סימן צה‪.‬‬ ‫ףין זה בא‬ ‫לפני רבינו יעקב א(‬ ‫שמואל לאורה‬ ‫ואשר הביאו ראיה‬ ‫שאין לו חזקה‬ ‫ואין נראה בעיניו והשיב על דבריהם‪.‬‬ ‫אפיי כל שהוא בין ל מ ע ל ה מד׳ בין למטה םד׳‬ ‫מדר׳ אילעי‪ ,‬היא חמכריעחו לחובה‪.‬‬ ‫משום דקאי‬ ‫יכול למחוח‬ ‫אשרשיפא‪,‬‬ ‫הא דאטר‬ ‫יש ל ו חזקה‬ ‫דקאמר ל מ ע ל ה מד׳ אע״פ‬ ‫אבל‬ ‫שיש לו הזקה‬ ‫בטקופ‬ ‫כמו לאורה כ״ע מורו שיכול למחות דבכל מקום שיש חזקה יש מחאח‪ ,‬אבל בטקופ‬ ‫שאין בו חזקה בההיא אפלנו‪,‬‬ ‫בין ל ט פ ה מדי‪.‬‬ ‫ה ל כ ך באורח שיש חזקה יש מחאה‬ ‫ומד‪ .‬שפירש רבנו שמואל נ(‬ ‫קיימי שיבוש הוא‪,‬‬ ‫דמילחא דר׳ זירא‬ ‫ואנב חורפיה לא עיין בה‪.‬‬ ‫ל ט ט ה מדי יש לו חזקה‬ ‫ולא הוד‪ ,‬ליה לםימר‬ ‫ויכול למחוח‪,‬‬ ‫בין למעלה מד׳‬ ‫ור׳ אילעי‬ ‫חרא לא הוד‪ ,‬ליה לר׳ זירא לטיטר‬ ‫]דכיון[נ( דיש חזקה טשיטא‬ ‫] א ל א [ ד ( ל מ ע ל ה מדי‬ ‫אצורי‬ ‫אין לו חזקת‬ ‫דיכול למחוח‬ ‫ואין יכול לטחוח‪,‬‬ ‫פירושו ל ט פ ה מר׳ דיש לו חזקה היינו מחניחין וא״כ יכול למחוח‪.‬‬ ‫דלטי‬ ‫ואטי׳ אי אטרח‬ ‫רהוד‪ ,‬ליד‪ .‬לר׳ זירא לאורויי משום םיסא הוד‪ ,‬ליה לסימר לא שנא א ל א ל פ ט ה מ ד‬ ‫אמוח אין לו חזקה ואין יכול למחוח‪ .‬ועוד ארישא דמחניחין קאי ]דקאמר מאי שנא‬ ‫סולם[ ה( דלא פריש ]ומאי שנא חלון ד מ ס ר ש [ ו (‬ ‫דקאמר משום דקא בעי לאיפלוני‬ ‫דאע״ט ששנינו שאין לו חזקה‬ ‫ויכול לטחוח‪.‬‬ ‫איצטרך‬ ‫וסש־טא‬ ‫ר׳ יהודה ורבנן עליה דמצרי‪,‬‬ ‫בין למטה יש לו חזקה‪.‬‬ ‫ועלה קאי די דרא‬ ‫חיינו ל מ ע ל ה מ ד ] א ב ל למטה מ ד י [ (‬ ‫ז‬ ‫דיכול לטחות‪,‬‬ ‫לאפוקי טמחניחין‬ ‫דהיינו הלון המצרי‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫טשום‬ ‫ולאשטעינן דלטעלהל!(‬ ‫ואפי׳ לפירוש ר׳ שמואל‬ ‫סיפא נקטיה‬ ‫טדי חנן‪,‬‬ ‫וסליק מיניה‬ ‫יש לו חזקה‬ ‫ורישא‬ ‫דמילחא‬ ‫א ב ל צורי בין ל ט ע ל ה‬ ‫ולאורה מ ש מ ע בכל עניניט בין‬ ‫למעלה בין למטה מדפסיק ליד‪ ,‬ההוא לאורה מ כ ל ל דצורי בשיעוריה‬ ‫והיה ב ל מ ע ל ה‬ ‫ולטטה דפם־קאט( ליה כיון דלא פריש‪ .‬וההיא אפיי כל שהוא כל טקופ שהוא כדתנן‬ ‫אילו‬ ‫אסורין‬ ‫ואוםרין‬ ‫בכל שהן י(‬ ‫והשתא‬ ‫מיפרשא שטיר סכננדן‬ ‫ירהיק ד׳ אמוח‬ ‫ש ל א יאפיל וטלםטד‪ ,‬ד׳ אמוח ישפיל שלא יעטוד ויראה‪ .‬וא״כ החלונוח ל ס ע ל ה טדי‬ ‫וכן למעלן ובן כננדן‪.‬‬ ‫לשמור‬ ‫שטת‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫ועוד‬ ‫ובי העלה‬ ‫על‬ ‫דעחך‬ ‫דלאורה ל ט ע ל ה‬ ‫שוב בדקתי ומצאחי בחוםפוח שניחוסטו‬ ‫טדי שיצטריך‬ ‫לפני רבנו שמואל‬ ‫דתדר ביד‪ ,‬ופרשו דאטצרי קאי‪ .‬ועוד בתני תום׳ חלמידי רבנו שחק בר א ש ר תלוייא(‬ ‫על שאלת לאבין אודות לאונן שהיה לו חלין ננל ננו של שמעון חח לוצה לבנות כננלו‪.‬‬ ‫ואולי ציל שסופן במקום שסתל‪ .‬כה( צליך תוססת לאז׳יס• כו( ט מ לך ליס ע י א ‪:‬‬ ‫סיסן ציה‪ .‬א( עיין נלאנ״ן סס שכתב ששלח שאלתו ללנינו יעקנ בן לבנו מאיל‪ .‬ותוק‬ ‫התשונה הזאת הונא נ ס נמלדכי שס ובלא׳׳ש נ״ב שם‪ .‬ב( לשניס נפילושו‬ ‫ל( אלא מלאדס‪ .‬ה( המלות בתסנל מלאז״ס‪ .‬ו( נס‬ ‫שם‪ .‬נ( דכיון הוספה מלאז״ם‪.‬‬ ‫ח( דלטעלה כצ״ל במקוס דלטטה נכ׳׳י ולסוס‪ .‬ס( דססיקא‬ ‫ז( נ ס זה מלאז״ס‪.‬‬ ‫זה מלאזיס‪.‬‬ ‫כן הגיה לאז״ס במקום למפיק‪ .‬י( ע״ז לך ע״ד ע״א וכונסו לגס םס באלו אונ!לין בכל שהן‬ ‫הפעם נכל מקום שתן כלומל נין אס נתעלנ נתיתל מלונה או מועט‪ .‬יא( לנינו יצחק‬ ‫ט ל אשל הלוי הוא ליביא הזקן מםפילא אשל הונא בתוס׳ נלה לך ליינו ע״כ דיס אלמא‬ ‫תשובות ר׳׳ת סימן צה צו‬ ‫שנעשו בלותיר כתב כן‪:‬‬ ‫‪197‬‬ ‫אמר ר׳ וירא למטה מדי אמות יש דו הזקה‬ ‫ואעיפ שאין‬ ‫מ כ ל ל דצורי‬ ‫אפיי למעלה‬ ‫ראשו ש ל אדם יכול ליכנס וכר‪,‬‬ ‫דאמצי־‬ ‫אלמא‬ ‫קא;‬ ‫מדי יש לו חזקה ולאורה אט״ אינו צורי יש‬ ‫לו הזקה‪.‬‬ ‫שאמרתם דזימנין דסתוס כולהו ושביק הדא‪,‬‬ ‫הא ליתא‪ .‬ובולד‪ .‬מתני׳‬ ‫בכותלים‬ ‫שבחצרות‬ ‫ורואה‬ ‫דרך‬ ‫חלונות‬ ‫למרחוק‬ ‫וכן עיקי‬ ‫או נכות‬ ‫וכן הלכה‬ ‫בחצר קמיירי‬ ‫או‬ ‫או שובכין‬ ‫שבהרים ובמקום שאין רנילין לבנות בית‪ ,‬ולאודר‪ ,‬דשםואל סיירי בבתים‪.‬‬ ‫לפי דבריכם מהאי שעתא דסחיס להו‬ ‫חזקה ע ( ‪,‬‬ ‫ברמים‬ ‫ועוד אפיי‬ ‫ושביק לההיא מתא• שעתא מנינן ת ל ה שנין‪,‬‬ ‫וחזקת נ׳ שנים בעינן ותזקה שיש עמה טענה בעינן‪,‬‬ ‫מדאמ־״נן‬ ‫ולסתום לאלתר הד‬ ‫הא לםחוח כדםרישית ולאפוק׳ ממ*ד ל א ל ת ר ובלא טענה‬ ‫זה עלה על רוחכם לחלק בין‬ ‫ומה‬ ‫ותמיד‪ ,‬אני מה‬ ‫למעלה ולמטה‪ ,‬הלא פשוטה מילתיה דשטואל‬ ‫ם י ת ש א ולאורה אפ״ כל ש ת א הוי הזקה דבל שהוא לאורה ]הוה[יג(‬ ‫דהכי‬ ‫בראשו ש ל‬ ‫אדם לרבנן ומלבן ל ד יהודה דהוי צורי לראייה ויש לו חזקה בין למעלה מדי‬ ‫דרי זירא ור׳ אילעי אמצרי קיימייד(‬ ‫למטה סר׳‪,‬‬ ‫ולדבריכם‬ ‫בין‬ ‫לא הנחתם בית לזרעו‬ ‫ש ל אברהם אבינו בית שיה״ בה תלונות לאורה‪ ,‬כי כל אהד יבנה ויאפיל‪ .‬והחלונות‬ ‫מלמעלה‬ ‫ומלמטה‬ ‫ובכננרן מוכיה‬ ‫דלמעלה מד׳‬ ‫יש לו חזקה‬ ‫והמדקדק יתן לב כי הלון צורי הנזכר אצל סולם צוריעו(‬ ‫בקעה ושדות כדאמרינן‬ ‫בריש מכילתא נח(‬ ‫דלאו לצדרין קחני‪.‬‬ ‫תם חלונות וסולמות של‬ ‫ובהמוכר א ת הבית ח ( האחין שחלקו אין‬ ‫להם דרך זה על זה ולא תלונות זה על זה ולא סולמות זד‪ ,‬על זד‪ ,‬ולא אמת השים‬ ‫זה על זה‪ .‬כל‬ ‫ודינא‬ ‫אלו דברים בשדות ובקעה‪.‬‬ ‫תניינא דרבי המאית( ל א לאורה‬ ‫א ל א לראייה ל ש ת ת ולבקעה‪ .‬דאספלידא ]היינו[ יט( אכםדרא כדמוכה בהקומין רבהכ(‪.‬‬ ‫וקא מ א פ ל ת עלאי דלעיל דההוא אשיתאכא(‬ ‫טאטלת‬ ‫]קאי[כנ(‬ ‫ליה‬ ‫לביתא‪,‬‬ ‫וכן‬ ‫בהלכות נדולות‬ ‫יש םפרים דנרםינן בההוא דלעיל וקא‬ ‫של אספמיאכנ(‪,‬‬ ‫ולהכי אמר לעיל סתרנא ובנינא‪ ,‬ודכא לא אמר‪.‬‬ ‫כדאסרינן אכסדרא בבית כד( א י נ ד ת נ א‬ ‫מעלייתא‪.‬‬ ‫וכל‬ ‫רההיא‬ ‫ודאי‬ ‫אכיתא‬ ‫ואינדרונא יש בו אורת‬ ‫האומר‬ ‫אין אורה לאינדרונא‬ ‫שוטה הוא‪ ,‬אבל אין בו אורה כמו באיםפלידא שהוא אכםדרא‪.‬‬ ‫סימן צ״ו‪.‬‬ ‫יבענין‬ ‫סוכהא(‬ ‫פי ת ק ר ה יורד וסותם(‪.‬‬ ‫מתניתין וכן הצר תמוקפת אכסדרא‪ .‬יש ל כ ל הפהותה שבאכסדראות שתי‬ ‫דפנות מזרה ומערב או‬ ‫צפון‬ ‫ודרום ולאפוקי‬ ‫מקלוישטרא ש ל‬ ‫נלתיםנ(‬ ‫שהקשת ללש״י ולש״י תשינו‪ .‬אכן נלש״ל הימן כ׳־ט איתא שנא לשמש לפני יםנ״ס ושנ למקומו‬ ‫והיה ‪ p o‬אסד עס לננו יענן מווילמשא ונימי נהייתו של לאנ״ן‪ .‬עיין נאיל הקייס סימן‬ ‫וא״כ סותליס לבלי ל״ת כאן את מה שהובא במרדכי נ״נ םס שכתנ אחי תשובת‬ ‫‪.1074‬‬ ‫לננו משלם ושעמו שהניא שם ״וכן השיב לינ״א ללבנו יענן ול״ת פליני" וכאן מביא ל״ת‬ ‫ינ( נ״נ דף ס׳‬ ‫ממנו אדלנא לאיה ללנליו‪ .‬ואפשל שלינ״א לחוד וחלמידיו לחוד‪ .‬וצ־ע‪.‬‬ ‫ע״א‪ .‬ינ( הוה הוספח לאז״ס‪ .‬יד( תמיהח לבנו קשה להבין‪ ,‬דהא על זה אנו דנין אס‬ ‫ל׳ זילא ולי אילעא אמצלי קיימי או אצולי‪ .‬טו( נמתניתין דך נ״ח ע״נ‪ .‬טז( דך ז׳ ע״נ‪.‬‬ ‫ח( דך ס״ה ע״א‪ .‬יס( נ״נ דך ז׳ ע״א הני בי תלי אחי דפלגי נהדי הדדי חד משיית‬ ‫אספלידא וסל מטיית תלייצא וכוי‪ .‬ועיי״ש נתוס׳ ל־ה א״ל שהניא פילושו של ל״ת שמאספלידא‬ ‫יט( הוספת לאז״ס‪ .‬כ( מנחות דך ל נ ע״נ‪.‬‬ ‫היה יטל ללאות לשלוסיו ללן התלניצא‪.‬‬ ‫כא( אשיתא כן הניה לאז״ס‬ ‫ומיץ נסוס׳ נ״נ שס ד״ה אספלילא שהונא שס נשם ליי‬ ‫כמקום אולת נלפיס וכ״י וכטל‪ .‬כנ( עיין נספל נית האוצל להחכס שדיל דך נ״נ ע״נ‬ ‫כנ( קאי תוספת ראז״ס‬ ‫והאי נילסא לביתא איתא נה״נ שלנו דפוס וואלשא דך צ״ט ע״נ‬ ‫כד( נמנחות שס והתם איתא אכסרלא דני לנ כאינדלונא מעלייתא'‪.‬‬ ‫שימן ציו‪ .‬א( סוכה לך ייז ע״א• נ( נלחים כן תנית לאז״ס נמקים גחלים נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר׳ית ס י מ ן צ ו‬ ‫‪198‬‬ ‫שםירש ר׳ שלמד‪-‬ג(‪ .‬וכן מוכיח בנידםא ]בםרק[ כ ל גגותל(‬ ‫ש ל שפרים ישנים ו ש ל‬ ‫פר״ה דנרסי הכי כי ליח ליה כ ש ל ש אבל בארבע איח ליחה(‪ .‬והכי שירושאכי ליח‬ ‫ליה במקום שאין שמ א ל א שחיו(‬ ‫ש ל ש שלמוח‪ ,‬א ב ל‬ ‫מחיצוח ושני מצימץ וכן<(‬ ‫בארבע איח ליה א ב ל במקום שיש שם ארבע פחיצוח כגון ש ל ש םהיצות ושני סציםין‬ ‫איח ליה‪ ,‬ושאר השמועוח סירשחיה שם‪ .‬מיס ל כ ל השחוחד‪ ,‬שבאכסדראוח יש ל ה שחי‬ ‫מהיצות מזרח ומערב ח( כמו שסירשחי‪ ,‬וחיינו אכסדרא דמתניחין‪ ,‬וכוחלי חביח סוחסות‬ ‫רוח אחח‪ ,‬ואם חרחיק ד׳ אםוח ססולח‪ ,‬פחוח מד׳ אמות כשדר‪ .‬דאמרינן רוסן עקומה‪.‬‬ ‫איתמר שיכך ע״נ אכסדרא שיש ל ה מצימין כסו להיים חרוצים וקורה‬ ‫עליהם פדוסן‬ ‫לדופן דיה כשרה דעדיף מקנה מכאן וקנה על נביהן והוי לדיה כ ח פ ן מסה‪ .‬אין ל ה‬ ‫פצימין אביי אמר כשרה אמרינן פי תקרה מן‬ ‫הקורה‬ ‫לדופן ]יורד וסותם[‬ ‫שפדופן‬ ‫אעינ דליכא פצימין‪ .‬רבא א ס ר פסולה ל א אמרינן פי תקרה ונריעה מקנה מכאן וקנה‬ ‫מכאן‪ ,‬כיון דליכא סציפין ליכא היכר קנה כדופן‪ .‬איל דכא לאביי לדידך דאמרת סי‬ ‫תקרה‪ ,‬אפילו איפהתא ל ה דופן האמצעי בסוכה שיש לה נ׳ דפנות אמרת פי‬ ‫תקרה‬ ‫ההוצין יוררין וסותסין‪ ,‬והסכך הוי ל ר י ק כמו הקורה ט(‪ .‬איל אביי בההיא פודינא ל ך‬ ‫דהוי ליה כמבוי מ פ ו ל ש שאין עליו‪ .‬קירוי‪ ,‬כסו כן ל ס כ ך אין תודת קורה עליו דאין‬ ‫פי תקרה להוצין‪ ,‬ואפילו‬ ‫שיש קורה‬ ‫והשוה‬ ‫הסוכה לקורה‬ ‫קיחי‬ ‫במל אנב הסכך‬ ‫כדמשני לקמן י(‪ .‬ואי הוה בעי אביי הוה מהדר ליה אץ הכי נפי ולא ת ה מצי פריך‬ ‫תו ממתניתין כדפריך לקמן יא(‪ .‬לימא אביי ורבא בפלזנתא ד ו ב ושמואל קא מיפלני‬ ‫דאםר רב באכםדרא בבקעת סי‬ ‫למקום האסור אויב(‬ ‫תקרר‪ ,‬יורד‬ ‫מרוח‬ ‫וסותם‪,‬‬ ‫אחת הנמרצת‬ ‫ביתר מ ו ש ר אי סלקא שמעתא דצריך ל ם ע ס‬ ‫במילואה‬ ‫]כראיתא[ בריש‬ ‫עירוביןינ( ומיידי יד( שאץ ל ה סצימין לדופן הרביעי א ל א קורה מדופן לדופן‪ .‬ו ש ל ש ע ו (‬ ‫דפנות אית לה הדא דלתומרא אית לך לאוקמינח( ועוד םירושא דנירמת פריה מוכחא‬ ‫הכי לפי םה שפירשתיה‪ .‬ושמואל אמר לא אפרינן פי תקרה יורד וסותפ‪ ,‬אביי כדרב‬ ‫דפי תקרה יורד וסותם ודכא עיכ‬ ‫ל א קאםר רב‬ ‫ברביעית אמדינן סי תקרה‪ ,‬א ב ל ה כ א ת (‬ ‫בשלישית ולשון מחיצות‬ ‫אםעלייתאיח(‬ ‫שפירשתי ואמאי אפילו הורחק‬ ‫ד׳ אמות‬ ‫אלא‬ ‫דלאו לסוכה‬ ‫קאי‪.‬‬ ‫תנן‬ ‫תתבשר‬ ‫דלאכסדרא‬ ‫סהיצות‬ ‫עבית לא‬ ‫וכן הצר‬ ‫השלישית‬ ‫לדידי בדליכא פצימין א ל א לדידך דאפרת בלא פצימין ]נמי[‪,‬‬ ‫עבית‪,‬‬ ‫אמרינן פי‬ ‫תקרה‬ ‫הסוקסת אכסדרא כפו‬ ‫בסי תקרה‪,‬‬ ‫דבשלמא‬ ‫ניפא פי תקרה יורד‬ ‫ג( רםיי שם ד־ה וכן חצר‪ .‬ד( ערובין דך ציד עינ‪ .‬ה( ורשיי נריס כי ליו‪ 1‬ליח בארבע‬ ‫ו( שתי הנהת לאדם‬ ‫אנל נשלם איח ליה‪ .‬אכן הרייך ונעל המאור נרסי כר׳׳מ‪.‬‬ ‫כמקום שלש‪ .‬ז( וכן כצ״ל נמקוס וכיש נכ״י ודפוס‪ ,‬וכלומר שלם מסיצות ותו צא‪.‬‬ ‫ח( עיין נחוס' סוכת דך י״ח עינ דית־ סיכך ושם פירשו דלא כרית אלא שתי דפנות‬ ‫כהלכתן כמין נאם מזרח ודרום או מזרח וצפון ועוד עיין שם נתוס׳ דית אנסדרא‪ ,‬אכן לדעת‬ ‫הרייך לכל אכסדדא יש לה שלש מחיצות‪ .‬ועיין נראים עירונץ דך צ־ג עינ‪ .‬ט( ותסכן‬ ‫הוי לדידן כמו הקורה כן הגיה ראז״ס נמקוס והקורה ה ד לדידן כמו הסכך נדפוס ונכ״י‪.‬‬ ‫י( שם דך י״ט עיא‪ .‬יא( ניל דתכי פימםא דאניי תות מצי לחדר ליה לרנא דאין הכי‬ ‫כמי דגם אי איפחתא ליה דופן האמצעי כשרה אי הוה שם קורה משוס פי תקלה יורד וסותם‪,‬‬ ‫אנל נהוצין שאין עליו קולה או שתםות את קי מיו אז לא אמלינן יולד וסותם‪ ,‬ואז לא הוי‬ ‫מצי הש״ס למיפלך תו ממתניתין כדלקק ולא איצטמך לית ללנא לתלנס אלינא לאניי‬ ‫כשהשוה את קילויו‪ .‬ינ( או ניתל כן תנית ראז״ם• נמקוס וניתל‪ .‬יג( עילונין דך נ׳‬ ‫יד( ומיימ‬ ‫עינ וכדאתני לנ‪ .‬ועיין נתוס׳ שם דך י״ד ע״א דית אתניית דאין תלכת כלנ‪.‬‬ ‫שאין הגהת לאז־ס נמקוס אמאי אין‪ .‬טו( ושלש תגתת לאזיס נמקוס ושלש‪ .‬טז( כלומל‬ ‫כיון דלא מיפלשא נמ־לתא דלנ ושמואל בכמה דפנות איכ אימ לן לאוקמי לסומלא נשלש‪.‬‬ ‫יז( הכא הגהת לאזים נמקוס הכי‪ .‬יח( כלומל דלשץ מחיצות משמע דאמחיצות מעלייסא‬ ‫‪n»<j‬‬ ‫תשובות ר־ת סימן צו‬ ‫ותתכשר‪ .‬כ ש ה ש ו ה את קירויו ת ר א ה הקורה כאילו אינה והוי כמו הסכך‪ .‬בםוסבדיתא‬ ‫מתני יש ל ה פצימין אכיי אמר כשרה‪ ,‬סי׳ אמרינן לבוד הני פצימין לא דמו לפצימין‬ ‫דלעיל‪ ,‬דכמה ענייני פצימין ועניני אכסדראות היו בימיהם‪,‬‬ ‫ואלו השצימין כמו שיני‬ ‫החומה‬ ‫ואבן‬ ‫כמו‬ ‫הרוצה כ(‬ ‫אני סירשתיה על סייס(‪.‬‬ ‫סצימי‬ ‫חלונות ובמלואה הסר‬ ‫חחחיה‪ .‬וסובר אביי פצים ש ל פרקים ל א הוי פצים‪ .‬ואעינ רבעי אכיי בעירובין בם׳‬ ‫עושין ססץ לביראוחכא( אי אמרינןלבוד כקנימ להיוח דיומדין‪ ,‬נבי פצים ד ה נ א פשיטא ליה‪.‬‬ ‫בשלהי»(‬ ‫סירקא דסוכה ובשילהי כל ננוח‪ :‬סיכך עינ אכסדרא שיש ל ח פצים נראד‪,‬‬ ‫לר׳ לסי השמועוח שזה דרך‬ ‫אכסדרא רומיחא ואכםדיא‬ ‫אכסדראוח ועשייחן‪.‬‬ ‫דבי רב דהקומין ר כ ה מ ( שנקראת אספלידהוכן אינדרונאכד(‪ ,‬אלא שאכסדרא רומייזא‬ ‫ריבה בה פתהים ותלונות‪ ,‬ולשתיהן‬ ‫ורוח א ח ח פרוצה במלואח‬ ‫ארבע מהיצות‪ .‬ואכםדרא סתם יש ל ה נ׳ דפנות‬ ‫כדאמרינןכס(‬ ‫רומח‬ ‫עולם לאכסדרא‬ ‫ורוח צפונית אינה‬ ‫מ ס ו ב ב ח ט ( ו א מ ר י נ ן ס ( אכסדרא חבניח אולם‪ .‬ויש אכסדרא פהוהה בשחי דפנוח‪ ,‬ופחוח‬ ‫משחי דסנוחכח( ליכא אכסדרא דנימאכס( בה פי חקרה‪ .‬והיינו דקאמר בפיק דםוכה‬ ‫ל ך בההיא‬ ‫אפילו איפחחא ל ה דופן האמצעי איל מודינא‬ ‫ועוד לפי השמועוח ניל דלחד דופן או לחרחי דפנוחל(‬ ‫וסוחפ אפילו כלא פצימין‬ ‫ננוח הים‪.‬‬ ‫דהוי ל ה כמבוי‬ ‫מפולש‪.‬‬ ‫אמרינן לרב פי חקרח יורד‬ ‫ולשמואל ל א אמרינן אי ליכא פצימין‪ .‬וההיא דשילהי כל‬ ‫מתניחין הצר שנפרצה משחי רוחוחיה וכן ביח שנפרץ משחי רוחוחיו וכן‬ ‫מבוי וכוי והני ת ל ת א כן לא( קיימי שמותרין לאותה שבת‪ .‬במאי עמקינן אלימא בעשר‬ ‫וכו׳ א ל א ביתר מעשר אפילו אינו מלואו אפילו‬ ‫מרוח‬ ‫אהת נמי‪.‬‬ ‫אמר רב לעולם‬ ‫בעשר או בפחות ולא במילואו ובקרן זוית ומםקינן וכן בית בעשר ובקרן זוית וקירויו‬ ‫כ א ל כ ס ץ כעץ הקרן זויח‪ ,‬דבקרן זיית דהיינו אלכסון ל א אמרינן פי חקרה יורד וסוחס‬ ‫אפילו לרב‪ .‬ושמואל אמר‬ ‫אפילו ביותר‬ ‫מעשר‬ ‫חצר‬ ‫וכיח דמחניחין‬ ‫ובעשר מורי‬ ‫שמואל לרב כדסרישית‪ ,‬אבל ל א מוקימ מתניח־ן הכי משום ]דאלכסון[לנ( ל א קתני‬ ‫כדאמרינן לקמן‪ .‬וביח נופיה חקשי דמיש מרוח אתת דאמרינן סי תקרה בשתי רוחות‬ ‫נמי נימא פי תקרה‪ ,‬ד כ ש ל מ א הצר‬ ‫ליכאלג(‬ ‫תקרה אכל ביח איכא הקרה‬ ‫וכשחים‬ ‫אמרינן פי תקרה היכא דאיכא שני פצימין או מקצת כותל מכאן ומכאן‪ .‬ותו מי אית‬ ‫ליה ל ש מ ו א ל ם• תקרה והא איתמר אכסדרא בבקעה וכו׳ הא ל״ק כי לית ליה כ ש ל ש‬ ‫אכל‬ ‫כארבע אית ליה‪ .‬הינ בכל הספרים ובפירוש ריה וכן עיקר‪ .‬והיפ וכי לית ליה‬ ‫קאי ודלא כרשיי• יס( לדעתי ים כאן חסרון וצריך להיות על פי השמועות‪ .‬ועיין לקמן‬ ‫בסמיך ונסוך הסימן‪ .‬כ( שיני החומה ואבן חרוצה כן הגיה ראז״ס בדפוס• ובכיי שיני‬ ‫כנ( נכ״י כמו בדפוס אין כאן הפסק‪ ,‬אנל‬ ‫תחמת אבן תרצה‪ .‬כא( עירונין דך י״ס ע״נ‪.‬‬ ‫מחינר עס למעלה‪ .‬ולי נראה שתתלמיד שהעתיק הדנריס מפירוש ר״ת הביא כאן פירושי ר־ת‬ ‫מדיניריס שינים יחינרס יחד מפני שהם מענין אחד‪ .‬יכאן נראה שהיא דינור חדש‪ ,‬אך שהוא‬ ‫כג( מנחות דך ל״נ ע״נ‪ .‬ועיי״ם‬ ‫נאותו ענין‪ ,‬ולכן עשיתי פירוד נין הדנקיס נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫נתוס׳ ד״ה אספלידי‪ .‬כד( לא מצינו שאכסדרא נקראת אינדרונא‪ ,‬ונהקומץ לנה שס לא‬ ‫נאמר אלא שאכסדרא דני רנ כאינדרונא מעלייתא הוא‪ .‬ואינדרונא הוא כמו אידרונא שהוא‬ ‫תרנוס של חדר‪ .‬כה( נ״נ דך כיה ‪ j's‬כו( מסוננת הגהת ראז״ס נמקוס מסוככת‪.‬‬ ‫כז( מנחות דך כיח ע״נ‪ .‬כח( דפנות הנתת ראז״ס נמקוס עמודות נדפוס וכ״י‪ .‬כס( דנימא‬ ‫תנתת לאז״ס נמקוס ונימא‪ .‬ל( וציע דתא לדעת לננו לית ליה ללנ פי תקלת יורד וסותם‬ ‫ויש לומל דכונת לננו לחל דופן לענין שנת ולתלתי לפנות‬ ‫נשתי דפנות נלא פצימין‪.‬‬ ‫לענין סוכה‪ .‬לא( כן כציל נמקוס וכן• לנ( לאלכסון כן הניה לאזיס וחסל נכיי ודפוס•‬ ‫ל נ ( ליכא כצ״ל נמקוס דליכא נכ״י ולסוס‪ .‬לד( על זה כסנ לאז׳־ס עליון ודל‪ :‬עיין‬ ‫ת ש ו מ ת ר״ת סימן צו‬ ‫‪200‬‬ ‫שלש‬ ‫בםקום שאין שם א ל א‬ ‫ליה‬ ‫שלםוח‪ ,‬אבל בארבע איח‬ ‫מחיצות‬ ‫אבל‬ ‫כנון‬ ‫שתי מחיצות‬ ‫בםקום שיש‬ ‫שם‬ ‫ושתי‬ ‫ארבע‬ ‫שציםין וכן ש ל ש‬ ‫םחיצוח כנץ ש ל ש‬ ‫מחיצות ושני פציפין איח ליה‪ ,‬ומהניתין יש קצת נ ו ח ל מכאן וקצח כוחל מכאן ומירצח‬ ‫נ ו ח ל יוחר מעשר באמצע‪.‬‬ ‫מ״מ קשיא כלומר הדרא קושיא‬ ‫לדוכחא דאפילו בשחי‬ ‫ת ח ו ח נמי נימא שי חקרה ומשני כדאמרי בי רב בנון ש נ פ ר ץ בקרן זויח וקיחיו בארבעה‪,‬‬ ‫םי׳ בנון שנמרץ בקרן זויח יוחר מעשר ושחי רוחוח דמחניחין היינו בקרן זויח‪ ,‬וקירויו‬ ‫באו־בעח כלוםר קירויו ש ל ם לאר‪5‬עח כוחלי‬ ‫הביח ש ל א‬ ‫נפרץ הקירוי‬ ‫כלל‪ ,‬וקטיל‬ ‫שםואל ד ל א אםרינן פי חקרח אעינ שאינו אלכסון דבאלכםון ודאי סודי לרב כרמרישיח‬ ‫לעיל‪ ,‬א כ ל לההיא דאינו חננ באלכסון מחו דחיםא נימא‬ ‫סי‬ ‫חקרה דהוה לי׳ שיור‬ ‫כותל םזרהי ושיור כותל צפוני כםקום שני פציסין קם־ל דלא‪ ,‬א ב ל אם ל א ב ק ק זוית‬ ‫אפרינן סי תקרה דשיור שני צדדין היינו סצימין‪ .‬שמואל ל א אסר כרב אלכסון ל א‬ ‫קחני‪ .‬א ב ל קרן זויח קחני דשחי רוחות קרן ווית משמע אבל סירצת ננ אינה במשמע‪.‬‬ ‫רב ל א אסר כ ש ם ו א ל דא־כ דהננ ש ל ם היינו אכסדרה שאין ל ח מצימין ורב לטעמיה‬ ‫דאפר בה דאפרינן פי חקרח יורד וסוחם‪ .‬דאיחםר אכסדרה בבקעה להבי נקט בבקעה‬ ‫דאי בהצר מוקפת אכסדרה ששיטא לדברי ה ב ל שפותרח ואי א פ ש ר דלא ל י פ א בבקעה צד(‪.‬‬ ‫ונ׳ דפנות יש ל ה ורוה אתת אין ל ה דופן ולא פצימין אלא‬ ‫הוה ל ה פצימין האמרי‬ ‫פרוצה‬ ‫במילואה‪ ,‬דאי‬ ‫לקפן יש ל ה פצימין דברי ה כ ל כשרה בין לאכיי בץ לרבא‪,‬‬ ‫מ כ ל ל דביש ל ה פצימין רב‬ ‫ובאין ל ה פצימין בעי לאוקמי פלונתייהו כרב ושמואל‪,‬‬ ‫ושםואל נסי סודו‪ .‬ובטיק דסוכה אמרינן הלכתא כרבא וכלישנא קמא‪ .‬רב אפר מותר‬ ‫ל ט ל ט ל בכולה דפי תקרה מ ת ה אתת אפילו ב ל א סצימץ אמרינן ושמואל אסר אפילו‬ ‫טרוה אתת כיון דליכא טציטין‬ ‫אטרינן א ב ל ב ד רוהות או בנ׳ כולי לס(‬ ‫לא‬ ‫עלטא‬ ‫טורו דלא אטרינן‪] ,‬כנון[ בנווזטרא שהיא למעלה סן היסלו( אטילו שיש בה ד׳ א פ ו ת‬ ‫על די אפוח ל א אפרינן פי חקרה דצריך בני רוחוח ל כ ל חסחות‪ ,‬ונווזטרא‬ ‫נוטא ל א‬ ‫דטיא להאי‪ .‬רהא דאטרינן בהוורקלז( דטוציא ויו כל שהוא וטטלא ד ה ת ט ל י כ א ר ש ו ח‬ ‫חרבים אצלח‪,‬‬ ‫אבל‬ ‫בבתים דטחוחות‬ ‫לרה׳ר איכא לטינזר בנזוזטראות‬ ‫דידהו‪....‬‬ ‫בעשר ט ל י עלטא ל א םליני בין רב בין שמואל באכםדרא שפרוצד‪ ,‬ברוח אחח ב ס ל ו א ח‬ ‫כעשר או בטהות דאטרינן טי‬ ‫תקרה‬ ‫בלא‬ ‫טציטין‪ ,‬כי‬ ‫פליני‬ ‫ביתר טעשר‪.‬‬ ‫]איכא‬ ‫דאמרי ביתר מעשר[ לס( ט ע לא טליני דלא אטרינן טי תקרה‪ .‬ולטי האי לישנא אית‬ ‫לן לפיפר דפלונתא דרב ושמואל דטליני אמתניתין מר אמר הדא ומר אמר הדא ו ל א‬ ‫טליני וקטיל דביתר מעשר שיור פזרהי ו צ פ ו ר ל א הוה פציפין כדטרישית‪ .‬והא דאמר‬ ‫רב יהודה ליו( קורה ארבעה מתיר‬ ‫בהורבא‬ ‫]כנץ[ מ(‬ ‫ונתן קורה די על שני הכתליפ דאמרינן טי תקרה‪,‬‬ ‫שנפרצה‬ ‫במילואה מרות‬ ‫אחת‬ ‫והורבה אורהא דמילתא נקט‪ .‬רב‬ ‫נלאיש שפ דף צינ ונהוס' לננירוטן דף כיה ונהוס׳ לסוכה ד״ה אכסדרה וצ״ע עכ״ל‪ .‬ט נ ס ו‬ ‫על מה דאיהא ממ דסתס אכסדלה יש לה שלש מסיצומ ולהט נקש מ ק מ ה דאסשל לליכא‬ ‫אלא שסי מהיצוס‪ .‬אכן אס כן ה מ ל י ם מה ‪ rr‬שכסנ מ ט כסמוך ונ׳ ופנוה יש לה‪ .‬ואולי‬ ‫לומז לאזיס על זה באמלו וצ״ע‪ .‬ולי נלאה שכונה לכנו לומל דנני אכסללס נפצל אפשר‬ ‫שים לה פצימין אנל נבקעה בודאי אין לה פצימין‪ .‬לה( או בנ׳ טלי כציל במקום או בנטלי‬ ‫נכיי ודפוס‪ .‬ולאזיס הניה כמקומו אז כולי‪ .‬ולי נראס לקיים הנה או ולהניה ‪,‬ננ׳ טלי•‬ ‫במקום ״נננולי"‪ .‬וכונס לננו וער או ננ׳לוהוסכולי עלמא מולו ל ל א א ע מ ק פ י סקלה יולי‬ ‫וסוסס ולאפוקי מדעת רם״י זיל‪ ,‬א נ ל נ נ ׳ מ ס ו ס איה ליה לרנ פי סקלה כנץ דאיכא פצימץ‪.‬‬ ‫לז( שנת דף ק׳ מ״נ‬ ‫לו( עילונין לף פיז ע״ב ועיייש דף פיו עינ נסוס׳ ל״ת נזחפלא‪.‬‬ ‫ופ״״ם נתוס• ד״ה עושה‪ .‬לה( העטה נ ה ס נ ל הוסיף לאזים ע״פ לישנא מ מ ל א שם‪ ,‬ומסרוה‬ ‫נ ט י ודפוס‪ .‬לס( עילונץ דך פיו ע < מ( כנץ ‪ p‬הוסיף לאז״ס וסקל נ ט י ודפוס‪.‬‬ ‫‪201‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן צו‬ ‫גחמן אמר ר ב ה בר אבוד‪ .‬קורה ארבעה מחיר במימ כלומר הער שיש מים לפני הזמנו‬ ‫שנפרצה במלואד‪ .‬ונחן ש ס קורה ד להתיר ל ד ל ו ח מן חמימ מוחר דאמרינן טי חקרה‬ ‫אע־נ דעריבימא( טיא כדטרשינן בכשר טשתתשין‪,‬‬ ‫חכי‬ ‫וסשום‬ ‫דמלקא דעתך‬ ‫נקט‬ ‫אםינא אין טתיר בטיט הואיל ועריבימנ( ק פ י ל דשר׳‪ ,‬דקל הוא שהקלו תכטיט בטיט‪,‬‬ ‫כדטריש תלטודא בכיצד טשתהטין להך לישנא דאטרת בעשר ובטלואה ליט בעשר‬ ‫ובטלואה כדברי הכל‪.‬‬ ‫_ ליטא אביי ורבא בםלונתא דרב ושטואל קא טטלני דאתטר‬ ‫םיכך עינ אכטדרה שיש ל ה טצימין דיה כשרה‪ .‬שחיט כחלכחן ושתי טציטין ואפילו‬ ‫רב ושמואל טורו כדטרישיח‪ .‬אין ל ה טציטין‪ ,‬טי׳ יש ל ח שתיט כחלכחן ושלישיה ל א‬ ‫אליבא דשמואל כיע‬ ‫ט ט ח ו ל א טציטין אטילו טחוחין מטטח‪ ,‬אביי אמר כשרוי‪ .‬וכוי‪,‬‬ ‫ל א טליני ד ל א טצען לאוקטי אביי כווחיח‪ ,‬כי פליני אליבא דרב‪ ,‬אביי כרב דטכשר‬ ‫ודכא עיכ ל א קא שרי רב דהני טחיצוח ש ל סי הקרח‪,‬‬ ‫עיי סי תקרה‪ ,‬לאכסדרה עביר• וטותר לענין שבת‪,‬‬ ‫תקרה ל א לסוכה עבידי לא‪ .‬דכי נסרינן‬ ‫לסוכה כיון דלסוכה ל א עבידי‪,‬‬ ‫הלכתא‬ ‫שאחד‪ ,‬עושה אוחן טחיצוח‬ ‫אבל הכי‬ ‫ש ל טי‬ ‫רוזני טתיצות‬ ‫לאכםדרא דעבידי ל ה מ נ ( אבל ל א‬ ‫דאין לטדין קיו וכיש ט ה טצינו‬ ‫— ולפיי‬ ‫טהלכה‪.‬‬ ‫רבנו ש ל ט ה כ ל השטועות רתוקות ועוד מה ענין אלכסון אצל שיפוע‪ .‬וההיא דשילהי‬ ‫עושק טםיןמד( כנון שיש ש ל ש טתיצות לקרטיף‬ ‫אחת‪ .‬וטשני התט ד ל א‬ ‫אטרינן‬ ‫תקרה‬ ‫סי‬ ‫טי׳ ריח כטלונד‪ .‬בתבליט טרוחקים זד‪ .‬מזח‬ ‫תרנום כערסלא והיינו ארזלאמו(‪.‬‬ ‫דכי ארזלא‬ ‫אחלא‪.‬‬ ‫ט ש ט ע הכי‬ ‫לא‬ ‫ורבנו‬ ‫ועוד‬ ‫וקירויו‬ ‫טאה ט ר ק‬ ‫יורד וםותט טשוט‬ ‫דליכא טי‬ ‫ש ל ט ח טי׳‬ ‫חקרה‪.‬‬ ‫דעבידא כי‬ ‫כטלונה‬ ‫ארזלא שיפועמז(‪,‬‬ ‫לדבריו הכא קרא ליה אלכסון‬ ‫וחא דאטדינן בחחלת שבת מס(‬ ‫דקידוי‬ ‫עיי‬ ‫בטלואו טרוה‬ ‫אדזלא‪.‬‬ ‫בטקשהמה(‬ ‫וליחא‬ ‫חרא‬ ‫קרי‬ ‫ליה‬ ‫והתם‬ ‫התם הוו‬ ‫טתות טנ׳ טצטרטין‪,‬‬ ‫נםריט וקירויו טוב א ב ל חבליט חטורוח שאין בחס אשי׳ חצי טטח ל א אטרינן‪ .‬ועוד‬ ‫טריח התט שטדוחקיט החבליט יוחר טנ׳‪ .‬וכטו שטידשחיד‪ .‬כאן חטרשגה בסוכה דאיכא‬ ‫שחי טחיצוח כחלכחן‪ .‬והאי דאטר ליד‪ .‬רבא לאביי אפי׳ איטחחא ליד‪ ,‬רוטן חאטצעי‬ ‫דליכא טציטין‬ ‫שלישי‬ ‫ואיכא שחים כהלכתן‪,‬‬ ‫וליכא‬ ‫טציטין‬ ‫דבהאי‬ ‫חיד‪ .‬יכול‬ ‫שרי אביי‪.‬‬ ‫ה פ ו ק פ ח אכםדדא טפי חקרה הטניטי‪,‬‬ ‫ולטי‬ ‫טח‬ ‫דאורייתא‪.‬‬ ‫שטידשתי‬ ‫והאי‬ ‫הטטולשין טשוט‬ ‫דסליני רבנן‬ ‫עיי סי חקרה‬ ‫וטי חקרה לטר‬ ‫אדר׳ יהודה‬ ‫דאתו דביט וטבטלי‬ ‫ש ה ד ל ת תלוי באחת ונוקש באחוז‪,‬‬ ‫וחאי דאותביח רבא‬ ‫טוכן‬ ‫חצר‬ ‫טשוט דאיכא לאכסדרא שתי טחיצוח ולדבריו‬ ‫דאביי קטריך ד ל א קסיד ל ס ח ש ו ח אכםדרא‬ ‫שתי טחיצוח‬ ‫לחקשוח‬ ‫אטי׳ איטחחא‬ ‫לאביי‬ ‫ליד‪ .‬רוטן‬ ‫בשילחי‬ ‫טתיצתאנא(‪.‬‬ ‫כדאית‬ ‫כל‬ ‫אי מט( עביר לוע לפוכה‪.‬‬ ‫ולטד כדאיח ליה‬ ‫ליד‪.‬‬ ‫ננוח בעידוביןנ(‬ ‫וטי׳ טציטין‬ ‫בנשריט‬ ‫כעין טזוזות שלנו‬ ‫ו ה ר ק טקוט ש ה ד ל ח נוקש עליו‬ ‫וחאחרת חרוצה‬ ‫בםקום שנותנק ‪,‬נונשיננ( בלעיז‪ .‬כי אין לנו אכםדדא שישתטשו בה בלילות‬ ‫יתנו בה ד ל ת ו ת ״ ם ס נ י ה ת ה והכלבים‪ ,‬ל כ ך יש ל ה טציטין‪.‬‬ ‫שלא‬ ‫וכן האיסקוטא הנקראת‬ ‫מא( לעליני כן הניח לאזיס נמקוס לצליני נכיי ולסוס• מנ( ועליני כצ־צ כמקום וצליכי‬ ‫נכ‪-‬י ולפוס‪ .‬מנ( צה כצ־צ נמקוס צא נכיי‪ .‬וכונסו דסמידצוח ענילי צאנסדלס‪ .‬ונלסוס‬ ‫צאכסללא דענילא וחסל צא‪ .‬מל( עילונין דך כיה עיא‪ .‬מס( נמצונס נמקשה מלנוםכן‬ ‫סניח לאזים נמקוס נמצונס נתלנוס נכיי ולפוס‪ .‬וכן סוא נחוס׳ עימנין לך כיס ע י נ ד י ס‬ ‫הכא‪ .‬ועצ נמצונס נמקשה נישעיס א׳ ח׳ איתא נתלנוס םצמ נעלסצ מנסותא‪ .‬מו( נלומל‬ ‫עדסצא נצישנא דסלנוס סיינו אלזלא נצישנא דנמלא‪ .‬מז( נעילונין שס ליה וםכא‪.‬‬ ‫מח( שנס ד ך פ׳ גרא‪ .‬מנו( אי מניד נציצ נמקוס איענד נכ« ודפוס‪ .‬נ( עימנין דך‬ ‫ציה ע < נא( מסיצסא נצ״צ נמקוס אמסיצסא נניי‪ .‬ונדסוס איתא אמחיצות ולאז״ם הניה‬ ‫נ נ ( ‪ Gond‬נצשק צרפת נמו פהילאנגעל נצשון אשכנז‪ .‬ננ( דש כן הניס לאזיס‬ ‫המסיצוה‪.‬‬ ‫תשובות ד׳׳ת סימן צו צז‬ ‫‪202‬‬ ‫מסתן חרוצה שנוקש שם סוף הדלה‪ .‬וישנצ( אכסדרא בבקעה שאין ל ה שציסין ויש‬ ‫שצימין שהם חיזוק לתקרה כדאטרינן בהקומץ רבה נד( אינן חרוצין א ל א כמו עסודין‬ ‫ועושין אותם‬ ‫או ברשות הרבים‬ ‫כאותן אכסדראות שבחצרות‬ ‫סנורה סביב‪.‬‬ ‫ושלהם‬ ‫שהיו סאבנים חרוצים כעין של עץ שפירשתי‪ ,‬ורוב בניניהם סאכנים היו‪ .‬ויש סציםין‬ ‫מאבנים שהרוצים ואינם בשל עץ‪ ,‬ש ש ל עץ סחובר הכל אבל ש ל אבניס‬ ‫שנותן אבן אחת חרוצה ב ם ו ף נ ה (‬ ‫שאינן מחופר הכל‪,‬‬ ‫יש םהם‬ ‫כותל האחד וכניח מקום אבן‬ ‫אתרת חלול ונותן אבן אחרת ומניח א׳ ח ל ל מ ל א אבן פצים‪ ,‬וכך עושה כל הסצימין‬ ‫מראש כוהל האכםדרא‬ ‫ועל פצים כזה‬ ‫עד חקרקע‪.‬‬ ‫א ל א חסםק בין‬ ‫שאינו מחובר‬ ‫פצים לפצים נחלקו אביי ורבא עליה ]אי אמרינן[נו( לבוד בפיק דסוכה‪ ,‬דאביי אית‬ ‫ליה ל ב ו ר‬ ‫מאבן‬ ‫פצים לאבן פצים‬ ‫אמרינן לבוד לעשות כסצים שלם‬ ‫והוי כפצים שלם‬ ‫שלם‪,‬‬ ‫ולחי‬ ‫וכלחי שלם‪ .‬ורבא אסר לא‬ ‫ולחי של פרקים‬ ‫דםציס ש ל פרקים‬ ‫כעין שיני ההומה לא הו• לבוד‪ .‬ולפי פצימין הללו אתה מ פ ר ש לפי ענינן ההלכותנז(‪,‬‬ ‫תה ש ל לבוד פריה‪ .‬ומזוזות וםיפין ופצימין ענין אחד הם אלא שמווזות אינן ממלאין‬ ‫רוהב שערי אבנים ופיפי; ממלאין רוחב שערי האבנים כמו שכתוכנת( וימד את סף‬ ‫אחר‪,‬‬ ‫]והקנה‬ ‫השער‬ ‫קנה‬ ‫ביצה‪.‬‬ ‫פרק ק מ א א ( בנמרא‬ ‫חיה‬ ‫שש‬ ‫נמצא|ננו( ש ש אמות‬ ‫אמות‪,‬‬ ‫עובי‬ ‫ההומה‪.‬‬ ‫רבנו יעקב וצי׳ל‪.‬‬ ‫סימן צז‪.‬‬ ‫ה כ נ י ס זזבלין ונוי‬ ‫)בענין‬ ‫דב״ש אומר‬ ‫למוללן במלילות(‪.‬‬ ‫אין מוליכין חלה וכוי‬ ‫)א״ל(‬ ‫א־כ מצינו‬ ‫תרומה שזכאי בהרמתה‪ ,‬סו ניא זו נמהר‪ ,‬למבין פר־ח דנרים ו ל ד נמי מ ש כ ח ת‬ ‫ולא נרסינן ולר׳‬ ‫ל ה בנון שהכניס שבלין ובו׳‪,‬‬ ‫יוסי‬ ‫ביר יהודה‪.‬‬ ‫אך פיר׳ רש״י‪(3‬‬ ‫והתום׳ נ( כחומץ על נתר ומעדה בנד ביוש קרה ל(‪ ,‬שהם אומרים ר׳ יוסי ביר יהודה‬ ‫סוטר שאין תורת תרומד‪ ,‬במלילות ולא בתחילתן כ ש ה ן ה ( שבולין‬ ‫ולא בסופן כשהן‬ ‫מלילות‪ .‬וחלילה ל כ ל יודעי דת ודין לומר כן מפני כטה דברים‪ .‬האחד ש ק ו ( פטורו‬ ‫ש ל ר׳ יוסי‬ ‫ופטור‪,‬‬ ‫בעין‬ ‫טטורו ש ל המכניס שבולין‬ ‫אף ר׳ יוסי ב־ר יהודה‬ ‫לאחר טלילה‬ ‫לדיר‪,‬‬ ‫תורת‬ ‫יהודה אף אכילת עראי‬ ‫לעשות מהן עיסה‬ ‫פוטר אהכניס שבלין ל ט ל ל ן‬ ‫ט ב ל נטור‬ ‫ואוכל טהן עראי‪ ,‬א ב ל‬ ‫עליהן ואינו יכול לאכול‬ ‫וזהו נרנו לתרומה‪,‬‬ ‫אוכל‬ ‫מהן עראי‬ ‫אף לר׳ יוסי‬ ‫דהא ר׳ יוסי ביר יהודה‬ ‫ביר‬ ‫פוטר אהכניס‬ ‫ש ב ל ץ ל מ ל ל ן בםלילות קאי‪ ,‬אבל כי טללן וודאי חייב‪ .‬ועוד אי ר׳ יוסי ביר יהודה‬ ‫לית ליה תרומה אמלילות כ ל ל ו ל א בשבלין בתחלתן ולא במלילות בסופן‪ ,‬מאי האי‬ ‫דקאסר תלסורא הא רבי הא ר׳ יוםי ביר יהודה‪,‬‬ ‫לתרווייהו םצינו לאוקמי שפיר בין‬ ‫נד( מנחות דך ל״נ מינ‪ .‬נה( נסוך כן הוא נכ״י‪ ,‬אנל כדפוס‬ ‫נמקוס יש נ נ ״ י ודפוס‪.‬‬ ‫נז( נלומל אם תמצא הלנה נענין פצימין צליך‬ ‫נו( אי אמלינן נן הוסיך לאז״ס‪.‬‬ ‫נסך‪.‬‬ ‫אתה לפלם לפי ענין ותונן הדנרים נאיזו אופן מפצימין הניל ילונר נה‪ .‬ולאז״ס הניה‪:‬‬ ‫נח( ימזקאל מ׳‪ ,‬וי• נט( המלות נהסנל‬ ‫ולפצימין הללו אתה מפרש לפי ענין ההלכות‪.‬‬ ‫סוסיך ראזים וחסרות נרפוס ונ׳יי‪ .‬והקנה היה שש אמות נמו שנתונ ניחזקאל שם פ ס ו ק ה ׳ ‪:‬‬ ‫א( ניצה דך י׳׳נ ע״נ ודך י״נ ע־א‪ .‬ועיי״ש נתוס׳ ל״ת הא רני ונם נרשנ״א‬ ‫סיסן צ׳יז‪.‬‬ ‫נ ( נתוס׳‬ ‫נ ( שם דית הא לני‪.‬‬ ‫שם דית אלא מאי שהניא שם דנרי לננו נאן‪.‬‬ ‫שלנו נליס נריח וחולק על רש״י‪ .‬ד( משלי נ״ה‪ ,‬נ׳‪ .‬מעלה מ ד ניוס קרה חומן על‬ ‫ה( כשהן כציל נמקוס נעשהו נכ״י ודפוס‪ .‬ו( שנן נן הגיה‬ ‫נחל ושל נסיליס על לנ מ ג‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן צז‬ ‫מוללין מלילות ז(‬ ‫יהודה‬ ‫ניהא‬ ‫לאטרושי‬ ‫בין המשגה‬ ‫ליה‬ ‫דלית‬ ‫וכל טילתא‬ ‫ד ל א מציגו תרומה‬ ‫תרומה‬ ‫בסלילות‬ ‫דאיטשר לטיעבדא‬ ‫ולד׳‬ ‫‪203‬‬ ‫‪,‬‬ ‫שזכאי בהרמתה‪.‬‬ ‫גמי‬ ‫דלו־ יוסי ביר‬ ‫כיוון דשבלין הייב‬ ‫הוה ליה‬ ‫והאי‬ ‫טעיו־ט ל א מציגן למיעבדא ביו״ט‪,‬‬ ‫דקאמר טוללין אמוטרשין ואמתוקנין קאי ואמעושרין טעיו״ט‪ ,‬ושבקה לטתניהין דהיא‬ ‫דוהקה‬ ‫ואין זה רותק כ ל ל‬ ‫ואוקטה אנטשיה‪,‬‬ ‫והתום׳ שהעמיקו‬ ‫למתני בסתוקניןס(‪.‬‬ ‫לוטו־ הא ר׳ הך ברייתא רתני בה טערב יו״טט( ודייקיגן בעיויט אין ביו״ט לא‪ ,‬שתתו‬ ‫הסוניא ו ל א היו הדברים טעולם‪ .‬רהא כבר תרצו ל ה והיה דאפי׳ ביו׳יט וכו׳ ודהייה‪,‬‬ ‫ואתה טתרץ תרוצו‬ ‫והדר אקשי ל י ה י ( טטתגיתין ועלה קאי ל א קשיא הא רבי וכוי‪,‬‬ ‫על טה ש ל א הקשהו טעגו הטין והודה לו בשעורין הוא‪ ,‬ואיגו טש־ב כהלכה שהרי‬ ‫כבר אטרנו‬ ‫שאותן שתי הברייתותיא(‬ ‫ביר יהודה‬ ‫ש ל ר׳ יוסי‬ ‫טתירות ל ס ל ו ל ביויט‪.‬‬ ‫טוטר הביאן ל כ ל ל זה‪.‬‬ ‫וכשטן לעצםיב(‪ ,‬וכן הוא הדבר על אוטניו‬ ‫ביויט‬ ‫טלילות‬ ‫להיות‬ ‫ושיטת‬ ‫באה כמים לקרב‬ ‫התלטוד‬ ‫כתםוהי זהב בםשכיות כסףיגן‪.‬‬ ‫רכות וטתקייטות סטוך לקלייתן‬ ‫וטותר לטלול ביויט‪,‬‬ ‫וטשגי שטעו בט־רושו‬ ‫באור‬ ‫דאין הנטללות טערב יויט ]טובות[ יד(‬ ‫םוללין‬ ‫וכשטצטגגות טתקשות‬ ‫כאותן‬ ‫הגטללות ביויט‬ ‫וטאתר שטותו־ ל ט ל ו ל טותר להפריש תרוטתן דוטיא דטטרישין הלה טן העיסה ביויט‪,‬‬ ‫שהרי אי אסשר להיות שילוש טו( ]את העיסה[ טעיו־ט שדעתו לאכול פ ת הטה‪ ,‬אף‬ ‫כאן דעתו ל א כ ו ל טלילות רכות‪.‬‬ ‫שאר תטין שאיןטז(‬ ‫תרומה‬ ‫שזכאי‬ ‫דקתני‬ ‫ל א מצינו‬ ‫ביויט ל א‬ ‫נרנו בשבלין‬ ‫בהרמתה וכוי‪.‬‬ ‫תרומה דזהו נרנו‪,‬‬ ‫וכוי‬ ‫עד שיטרת‬ ‫טאתטול טעיויט‬ ‫לה‬ ‫ואיכ דטוללין טלילות‬ ‫בכרי‪,‬‬ ‫ליק הא רבי הא ד׳ יוסי ב־ר יהודה וכו׳‬ ‫ואפי׳ במלילות‬ ‫טצי טטריש‬ ‫מתוקנין מעיויט‬ ‫והשתא סיד‬ ‫דאין נרגו לתרוטה עד שיטלול‬ ‫די היא‪.‬‬ ‫בעוד שהוא בשבלין‬ ‫ולא מצינו‬ ‫לשאינן טתוקנין‪.‬‬ ‫דכיון דלר׳ בשבלין‬ ‫תרומה וכוי‪,‬‬ ‫טציגו‬ ‫וטתניתין‬ ‫מצי להפריש‬ ‫הוה ליה לאפרושי‪,‬‬ ‫ומיהו ר׳‬ ‫ובר׳יח( ר׳ יוסי ביר יהודה‬ ‫כטו‬ ‫אבל‬ ‫]שאני ליה בין[יז(‬ ‫היא דאטר‬ ‫אין נרנו‬ ‫ל ט ע ש ר כשהוא שבלין עד לאתר טלילות הנטללות ביויט שהן רכות וםתוקנות‪ ,‬נמצא‬ ‫ש ל א היה‬ ‫יכול להפריש‬ ‫שטטו־ישין אותה ביו״ט‪,‬‬ ‫תרוטתן‬ ‫טעיו״ט שהרי‬ ‫לא‬ ‫ואליבא דר׳ יום־ ביר יהודה‬ ‫נסללו‬ ‫דעיסה‬ ‫דוסיא‬ ‫והלה‬ ‫מצינו תרוטה שזכאי בהרמתה‪.‬‬ ‫א ב ל אוכל טהן עראי טדרבנן‪ ,‬דאילו טדאורייתא אפיי אכילת קבע ׳טהרי ל א הוקבעו‬ ‫לטעשר‬ ‫עד שיטרתו‬ ‫בכרייט(‪.‬‬ ‫ולטוללןכ(‬ ‫בטלילות‬ ‫שבלין‬ ‫אהכניס‬ ‫הכניס שבלין לסוללן בסלילות ר׳ סהייב דהכנסתן בשבלין זהו נורנן‬ ‫אכילת עראי‪ ,‬ור׳ יוסי ביר יהודה פוטר‪.‬‬ ‫אוכלין מהן‬ ‫עראי ופטורין‬ ‫ותני עלה‬ ‫ר׳‬ ‫ותייב אף על‬ ‫ולקסן בסוף פרק המביא כא(‬ ‫האי נוונא דקתני תצר לאסוקי סדתנן הסעביר תאנים בתצרו‬ ‫יעקב סהייב‬ ‫דרישא קאי‪,‬‬ ‫אשכחינן כי‬ ‫לקצות בניו ובני ביתו‬ ‫ור׳ יוסי‬ ‫ביר‬ ‫יהודה‬ ‫טוטר‬ ‫ואאכילת עראי קאי‪] ,‬והכי נמי קאי[כנ( על אכילת עראי‪ ,‬ןד[בעוד שהן בשבלין עד‬ ‫לאתר מלילתן‬ ‫ליתנן בהיקו‬ ‫או על נבי‬ ‫נפה‬ ‫כדתנן ב מ ע ש ר ו ת ע (‬ ‫המולל‬ ‫מלילות‬ ‫ראז״ס במקום שהן נדפוס וכ״י‪ .‬ז( זה מימרא דרב נר חנן סס‪ .‬ח( כלומר האי דמוללין‬ ‫מלילות‪ .‬ט( ה ן נריימא להמולל מלילות מערב שבח וכוי שממנה אוחינ אניי‪ .‬י( כלומר‬ ‫יא( כלומר גס נרייתא דאניי מסכמת עס מימרא דרנה וקרי ליה ברייתא נ ס‬ ‫לרנת‪.‬‬ ‫למימרא דרנה‪ .‬יג( רומז על סהליס קיט‪ ,‬י״ח ותבא כמיס נקרנו וכשמן נעצמותיו‪.‬‬ ‫יג( משלי כית ייא‪ .‬יל( טונוס הוספה מראזיס וחסר נכ־י ודפוס‪ .‬טו( שילוש כצ׳׳ל במקום‬ ‫שלשה נ ט י ולפוס‪ .‬טז( שאין כן הגיה לאז׳׳ס נמקוס אין‪ .‬יז( שאני ליה נין כן הוסיף‬ ‫לאז״ס‪ .‬יח( ונל׳ כצ־ל נמקוס וכוי נכ״י ודפוס וכלומל ונלייתא• יט( ככלי כצ״ל נמקוס‬ ‫כ( ולמוללן כן הניהלאז״ס נמקוס למוללן נדפיס וכ״י‪.‬‬ ‫נכדי נכ׳י וכמקום וככלי נדפיס‪.‬‬ ‫כא( ניצה דף ליה ע״נ‪ .‬כנ( והכי ניד קאי כן הגיה לאז״ס וחסל נכי־ ודפוס‪ .‬כג( ניצה‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת סימן צו צז‬ ‫‪204‬‬ ‫ש ל הטין ס נ ס ח יד על יד ואוכל כל( ואם נפח ונחן להוך חיקו חייב במעשר‪ .‬ב ש ל ט א‬ ‫לדידי‬ ‫כרי יוסי‬ ‫מהוקטאכה(‬ ‫ביר יהודה דלי׳‬ ‫דלטוללן בעי‪ ,‬א ל א לדידהו הא מני‬ ‫נטר מרנן וכרי יוסי כיד יהודה‬ ‫דלר׳‬ ‫ודאי‬ ‫והשחא‬ ‫יוסי‬ ‫פריך‬ ‫ביר יהודה‬ ‫דלרבי‬ ‫נטי ל א רלדיריה אין הורה הרוטה בטלילוה‪,‬‬ ‫כשמללן הייב]כו(‬ ‫נמי דמוקמיח למחניהין‬ ‫הטתוקנין‬ ‫טעיויט‪,‬‬ ‫]ואיכ‬ ‫לחסריש‬ ‫חרומחן‬ ‫םבעוד יום‪,‬‬ ‫הכנסח שבלין‬ ‫ל א ר׳ דבםלילוה אין פוטר עראי דהכנסתן זהו‬ ‫אליביה ם ש כ ה ת ל ה כנון שהכניס וכוי‪.‬‬ ‫שזכאי בהרסהה‪.‬‬ ‫לא‬ ‫בעינן א ל א‬ ‫כיון‬ ‫רזה‬ ‫כיון ראטרה‬ ‫אם הכנים שבלין‬ ‫לעשוה‬ ‫טצי לאפרושי ביויט‪.‬‬ ‫א ל א םאי הדומה וכוי‬ ‫נודנן‬ ‫ד ל א מצינו‬ ‫כסו שאר‬ ‫הדומה‬ ‫]אלא‬ ‫הטיס בכרי‪.‬‬ ‫בחדמחה‬ ‫שזכאי‬ ‫דלר׳ נמי אוהן מלילוה מוללין‬ ‫עיםה‬ ‫ונמלך[כז(‬ ‫שאי א ס ש ד‬ ‫ואיכ טצינו חרוטה אטי׳ לרבי‬ ‫על ואה אין להשיב‪,‬‬ ‫וכל ח ם ש נ ח ממטבע‬ ‫זו איןכל!( רוהי נוהה הימנו‪ .‬הים‪.‬‬ ‫ו ג ם לדברי ההוםטר‪,‬‬ ‫שהרי‬ ‫דםשםע‬ ‫אין‬ ‫דלדברי ר׳ יוסי ביר יהודה ל א מצינו הרוסה‬ ‫הורה הרוסה‬ ‫כל שכן ל ד יוסי‬ ‫בםלילוה‬ ‫כל‬ ‫עיקר‪,‬‬ ‫ביר יהודה םצינו הרוסה‬ ‫איכ םאי‬ ‫שזכאי בחרםחה‬ ‫ולד׳ )םאיר(כט(‬ ‫שזכאי בחרסחהל(‪,‬‬ ‫אליביה דלא מצינו הרוטהלא(‪ .‬וכל הםוניא ש ל ם ט ה םוכחח כן‬ ‫נסי‬ ‫הא אמרת‬ ‫ר ל ד יוסי ביר יהודה‬ ‫שייך תרומה לאהד מלילה ולא בשבלין ]נבי[לנ( הרי לישני ראביי‪ .‬הים‪.‬‬ ‫ו ה א דקהני לקמן בפירקין ה ט ו ל ל טלילוה ש ל הטיס טנטה יד על יד ואוכל ואם נטה‬ ‫ונתן לתוך היקו הייב‪ ,‬אליבא ד ד יוסי ביר יהודה היאלנ(‪ .‬הים‪.‬‬ ‫ס י מ ן צ׳׳ח‪.‬‬ ‫)בענין מ ט ה מ ט מ א ת ח ב י ל ה ו מ ט ה ר ת ח ב י ל ה ( ‪.‬‬ ‫ס ו ב ה ‪ .‬א( רוב טטוה של עניים כך הן עשויוח‪ ] ,‬ק צ ר ח [ נ ( לקצר‪ ,‬חאחד כטו ש ט ר ש ׳ י נ (‬ ‫וכן לקצה השני‪,‬‬ ‫םזה‪.‬‬ ‫סדיני‬ ‫הבילה‬ ‫ושהי ארוכוה טן הקצה אל הקצה‪,‬‬ ‫ולא היו סםורנוה רובן‪,‬‬ ‫הלונוה‬ ‫א ל א ההבלים היו םםורנוה בין היהידוה‬ ‫והבלי ה ס ט ה )שמירקן׳( ל( וכו׳‬ ‫ומטהרה הבילה‪.‬‬ ‫האהד טזה‬ ‫ושהי הכילוה‬ ‫בהעור והרוטב‪.‬‬ ‫יש בטטהן‪,‬‬ ‫והאהד‬ ‫כטו ששנינו‬ ‫ל ד אליעזר‬ ‫קצרה ושהי כרעיים‬ ‫מטםאח‬ ‫םצד אהד‬ ‫ו א ת כ ה הבילה האחח‪ ,‬וכן השניה‪) .‬והביה( ] ו ט ט ו ח [ ה ( בשהי הכילוה היה טצוי להם‪,‬‬ ‫כד( נש״ס ביצה שט איסא על יד על יד ונמשני‬ ‫לך יינ ע״נ ובמעשרות פיל מיה‬ ‫מעשלות בס מיל ליד‪ ,‬אנל ברייך הנירסא יד על יד‪ .‬כת( כלומר תך משנת למעשרות‬ ‫תמולל מלילות וכוי‪ .‬ועיין נלשניא‪ .‬כו( תוספת מלאזיס‪ .‬כז( הוספה מלאזיס‪ .‬כס( זו אין‬ ‫כפ( מאיל כן הוא נכיי ודפוס וצלין למחוק‪.‬‬ ‫כן הנית לאז־ס במקוס דאין נדפוס וכ״י‪,‬‬ ‫ל( וצי ע להא לפילוש לש״יותוס׳ ד״ה אילו לא נלסינן ולל׳ נמי א ל א ה י נ ו ל ל יוסי ניל יתולה‬ ‫לנ( תוכן סדנליס הללו כבל נאמל‬ ‫לנ( נכי הוספה מלאז״ס‪.‬‬ ‫נמי‪ .‬לא( כלומל נמלילות‪.‬‬ ‫למעלה‪ .‬ועיין העלת כיס‪ .‬ולפי הנלאה הליבול הזה ונס הלינול שלפניו אינו מ מ ת אלא‬ ‫ניסוסך ע״י איש אחל או מליון או אחל סיוס דבלי ליה לעיל ואולי הוא כמו נוסחא‬ ‫אחליסא‪ .‬ונס האותיוס הים נ״ל שאין לממין על שס לננו‪ ,‬כי לבנו יעקב נן מאיל נעצמו‬ ‫מעולם לא היה מכנה עצמו נשס זה ולא חתס כך אח שמו‪ .‬ואס אחליס כנו אוחו נשם זס‬ ‫דק־ הכבוד‪ ,‬הלא לא היו כותבים ״תס" ס ח ס בלא לננו‪ .‬לכך נ״ל שצליך למחוק סנקולוס‬ ‫מעל ת״ס וציל ס ס בלא נקודות וכונתו תס ונשלם‪:‬‬ ‫שימן ציה• א(‬ ‫כן‬ ‫‪ 3*1‬מ ת קצלת‪,‬‬ ‫קכית עינ ליתא‬ ‫נ( שפילש״י‬ ‫נ ( כן הוסיך לאז״ם וחסל בכיי ודפוס‪.‬‬ ‫סוכה לך סיז עיא‪.‬‬ ‫הנית לאז״ס נמקוס שפילש׳ נלפוס‪ ,‬ונכיי פפילשתי‪ .‬חיל לש״י ם ס לך פיו‬ ‫אותם אשל במחב המסת לצד מלאשותית ומלנלותיס‪ .‬ד( שס בחולין דך‬ ‫ח( וחבית כן היא‬ ‫שסילקן‪ ,‬אולי צ״ל שמסולנין כמו נלש׳׳י שם המסולניס‪.‬‬ ‫תשומת‬ ‫ר״ת סימן צ ח‬ ‫‪206‬‬ ‫לפיכך סטסאת כל הכילה במני עצמה וממהרת חבילה‪ ,‬אע״‪ 0‬שטעמים משתמשים‬ ‫בארוכה ושתי כרעיימ ואין קצרה עמהם‪ ,‬ולא הייצאו( לקצרה אמי׳ לכשינ»ל)והנח(^‬ ‫]מן ה[חבילה‪ ,‬דהשתא מיהא שסיר מבלה כדאמרינן ח( גבי ממה שננבוה לסמים הצייה‬ ‫שהיא טהורה‪ ,‬ולא בעניןס( חבילה ננבוה‪ ,‬וקתני התמ החזירוה הננבימ מממאת מכאן‬ ‫ולהבא רהא כבר טיהרה‪ .‬אבל לר׳ אליעזר אינה מטמאת אבדם רסמיכת נוראי(‬ ‫לאו עיקר סלאכח חיא‪ .‬וחכמים אוסרים ממה מטמאת אברים ומטהרת אברימ‪ ,‬דדרך‬ ‫סלאכתה בסססך אנודאיא( כרססרש תלמודאינ(‪ ,‬וסטהרת אברים כיון דדירכאינ(‬ ‫לסישלף קצתה יל( אינלאי סילתא רהייצי קצרה בסקום שנכנסה בסקוםתבור הכרעיים‬ ‫כזה כמו שציירתי יוו(‪ :‬וצריך היה לסרק הסטה בשעת טבילה כדתנן התם בסי י*ח‬ ‫צורה שנייה‬ ‫בדפוס‪.‬‬ ‫צ ו ר ה שנייה ככ״י‪.‬‬ ‫נכ״י ודפוס וראז״ש מחק המלה וחניה וחניה אשריה ונשמי נמקומ בשחי‪ .‬ול״נ שציל וממות‬ ‫נמקוס וסנימ‪ .‬ו( ראז״מ הניס סיישי נמקומ חייצא‪ .‬ואין צריך להניס‪ .‬כי נונח רננו‬ ‫שהקצרה אינה חוצצה ואפילו לכשינסל הקצרה אחר כך דאיכא למימר אינלאי מילמא למפרע‬ ‫כי כן דרכו למישלך קצרה‪ ,‬זה לא אמרינן דהשהא מיהו שפיר פנלה‪ .‬ז( והנס חנילה כן‬ ‫סוא בכיי אנל נדפוס והנס חנילס וראזיס הניה והיינו נמקוס והנה‪ .‬ולי נראה שצריך להניה‬ ‫ק החנילה נמקום והנס סנילס‪ .‬ס( כדאמריק כן הוא נכי* ודפוס וראיס יממן הכ׳ וא״כ‬ ‫צייל דאמדינן נמקוס כדאממנן‪ .‬והנטן לדעמי כמו שכסונ נספרים כדאמריק‪ .‬וטנמ רנט‬ ‫להטא ראיה מעהנימין דכליס פ׳ י״ח מ״ע דנם שס אם המזימה סננניס מממאח רק מכאן‬ ‫ולהנא ולא אמרינן אינלאי מילמא למפרע‪ .‬פ( כלומר שלא נננוה נאיפן שחלקי החצי‬ ‫עשסמשיס להיוה סטלה אחה טון קצרה ושסי כרעיים וארוכה כמשיכ לעיל‪ .‬וראזיס הניס‬ ‫שלא מנין נמקוס ולא נעטן‪ .‬י( נציל נמקוס נמאי נטי ודפוס וק סניה ראז״ס‪.‬‬ ‫יא( נטי תפוס אנמא‪ .‬ינ( נסוכה שס‪ .‬ינ( מדכא כמו דרכא ע*ז מיס ע*נ‪ .‬ואולי‬ ‫צ״ל דדירטה או דאודחיה ועיין לקק‪ .‬יד( קצהה ‪ p‬הוא נכ*י ונדפוס‪ ,‬ואולי ציל‬ ‫קצלס‪ .‬עו( נכ״י ונס נדפוס יש כאן שסי צורות‪ .‬אנל הצורה הראשונה הן נכ״י הן‬ ‫נדפוס משסה כל ‪ p‬המונהה‪ ,‬עד שאי אפשר להנינה‪ ,‬ולכן השמסהיה מכאן וציירה ‪p‬‬ ‫הצורה השנייה מטי ונס מהדפוס‪ .‬ונראה לדעת רמו שהמפה היסס מחתרת משהי‬ ‫הטלות‪ ,‬המגילה האחת היהה עומדת מקצרה וכרעים והטל הכרעים ונס ארוכה אחה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪206‬‬ ‫דכליס‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת ס י מ ן צ ח צפו‬ ‫ה פ פ ר ק א ת ה פ פ ה כדי להנובילה‪ ,‬והיינו דחני בברייתא סו׳ כ ש ד כרעה שפירשה‬ ‫עפ הקצרה ועפ הארוכה הרי זה הכור נ ט פ א זה נטמא זה והזה על זה חזה על זה‬ ‫ואינו חוצץ דחכי אורחיה‬ ‫וחנ־א אינו חבור דאורחה לפרקן‬ ‫דברי ד אליעזר‬ ‫בשעת פלאכחן נ פ ם א זה ל א נ פ פ א זה הזה על זה ל א הזה על וה וחוצץ‬ ‫לפשלפה‪.‬‬ ‫דחיינו‬ ‫וכרעה הברייתא כך הוא‪ ,‬שתי כרעייפ פ צ ר אחד‬ ‫חצי פטר‪,‬‬ ‫חכילח אחת‪.‬‬ ‫דתנן בשפודין‬ ‫והא‬ ‫שלא‬ ‫דאורחה‬ ‫והקצרה והארוכה עפר‪.‬‬ ‫או בארוכות‬ ‫הממה ח(‬ ‫מוכיח‬ ‫דדופיא דשסודין חוי אורחא לתיות נ ש פ פ ח חארוכח ושחי כרעייפ בלא הקצרה‪ ,‬ש א ס‬ ‫השאר הקצרה איך ההיה הארוכח פ ש פ ש ח ‪ ,‬ה ל א ר א ש ה ש ל צד הקצרה נבוח ו ח א ח ד‬ ‫נמוך‪.‬‬ ‫ומקורה שנשברה )שאין( םומכין בארוכות הטטתיח( ומהמקרת פוכתו בשפודין‬ ‫ורב האי טירש בקצרה‬ ‫אתה לטד דרך שתקזטיש טטותיהן פפורקות‪.‬‬ ‫ושתי כרעיימ‬ ‫ובארוכת ושתי כרעייט טוטכץ בכותל ויושבץ עליהן כנובה וטווה יס( הבליט‪,‬‬ ‫הבלים‬ ‫צריך לישב‬ ‫בטקוט נכוה‪.‬‬ ‫וטשדי‬ ‫אשלי כסו דשדתיה‬ ‫תטה‬ ‫והטווה‬ ‫בת ד ו ט ת נ ( ‪.‬‬ ‫ס י מ ן צפ*‪.‬‬ ‫)בענין ע ו ס ק‬ ‫סוכהא(‪:‬‬ ‫שלוה• מצוד‪,‬‬ ‫בסיוה ‪08‬ור מן ה»וה(‪.‬‬ ‫טטורין סן הסוכה‪,‬‬ ‫כדאטרינן הנא בטסה קאי‬ ‫בביתך‬ ‫לדבר‬ ‫פרט לעוסק בטצוה‪,‬‬ ‫טצוה פטור‬ ‫נכי טת עבה בטסה ‪.(3‬‬ ‫דבשבתך בביתך‬ ‫טקריאת שטע‪,‬‬ ‫והיה ל כ ל מ״ע‬ ‫אלא תנא בסוכה קאי‬ ‫מהימ‬ ‫דתיר ב ש ב ת ך‬ ‫אפיי טשטא דקרא טשטע רשות‬ ‫הא‬ ‫והבי נטי סטור טבל טצות עשה שתוטן נרטאג(‪,‬‬ ‫מחונלת עמה‪ .‬ונן תסנייה מצל אחר‪ .‬ולפי לעת רננו טל טצולת נל המסה היסה נמוזאת‪:‬‬ ‫נ( יתד‬ ‫א( קצלה מצל אתל נננסת ויוצאת ניתל סמחנל הנלעייס‪ .‬נ( סתי כלעייס‪.‬‬ ‫תמחנל הבלעיס‪ .‬ל( ארונה המחונלת עם אותו יתד ונננסש ויוצאת ביתד תשני‪ .‬ת( ארונה‬ ‫שנייה תידזונלת עם יתד שני ונננסת ויוצאת ניתד הראשץ‪ .‬ו( תקצית מצד השני‪.‬‬ ‫ח{ שתי נרעייס מצד שני‪ .‬נן תיא צורת תמסה‬ ‫ו( היתד מצד שני תמחנר את תנרעייס‪.‬‬ ‫לדעת לנט לפי לאות עיני‪ .‬ועיין נרמנ־ס פירוס המשניות נליס פייח מ״ה ומדנריו שס תלאה‬ ‫ני לפי דעתו משונה צולת המסת •מדעת לננו ננל וכל‪ .‬ני ללעת תלמטם יש אלנעת נצנים‬ ‫נאלנע זויות ונתונס יתקעו תלנליס ועיייש‪.‬‬ ‫סז( תוספתא נליס בנא מציעא שוך פיח הונאה נתוסי סונה דך ס«ז ע״א ליה מסה‪ .‬א ק‬ ‫נתוספתא שם לא נמצא נזה הלשון שהניא ל נ ט כאן‪ .‬יז( סונת דך קיו עיא‪ .‬יח( שנת‬ ‫דך קניא ע״נ ושם תלאת שצל״ץ למסוק שאין נ ט י ודפוס• יס( ניל שציל וסווין במקום‬ ‫נ( נגיסין דך ס״ס ע״נ‪ .‬טונתו דנם שם תמלת דשדתית סעמת שפוואסו‪ .‬ועייייש‬ ‫וסוות‪.‬‬ ‫נלשיי דיה חוסי חתוליתא‪:‬‬ ‫ט י ק ציט•‬ ‫א( סונת דך ניה עיא‪.‬‬ ‫ועוד עיין נ פ ט יהושע‬ ‫נ( פסחים דך ליז עיא ועיייש נהוס' דיה תנא‪.‬‬ ‫סונה שס‪ .‬נ( לאה זה לנל הדש מלא מצאנו‬ ‫‪207‬‬ ‫ת ש ו ב ו ת ר ״ ת םימן‬ ‫והיינו טעמא דמתניתין‪ .‬ובלכתך בררן־ מרט לחתן דאינו קורא קיש‪ ,‬ומשום דלא דמי‬ ‫התן לעוסק בשאר םצוות‬ ‫וטירדא לקיש ד(‬ ‫איעטריך קרא לההן םשום ד ט ח ר הוא‪,‬‬ ‫ט ב ט ל ה ליה‪ .‬ואהכי קהני מכאן אמרו הכונס אה הבהולה סמור‪ ,‬רמרישא רקרא נשקא‬ ‫העוסק בטצווה ל כ ל הטצווה‪,‬‬ ‫אסרו םכאן‬ ‫האי‬ ‫לישנא‪,‬‬ ‫דנפשיה‪,‬‬ ‫אסרו‬ ‫ד‪,‬א‬ ‫וםםיטיה נשקא )לבד( מכוונה לבר מקיש‪.‬‬ ‫העוסק במצוד‪.‬‬ ‫ליחא‬ ‫פטור מן הםצוה‪.‬‬ ‫רחיוב א ל מ נ ה‬ ‫והיינות( דקא משני‬ ‫לאו מררשא‬ ‫נבי בתולה ההם מריר‬ ‫הילכך לא‬ ‫ואיה משום היוב אלםנה נקט‬ ‫אלא‬ ‫מסיים‬ ‫מילהא מסברא‬ ‫במירדא דמצוה‪,‬‬ ‫אבל עםיקה‬ ‫מצוד‪ ,‬ליכא רלא מיפמר א ל א מקיש‪] .‬ופריך והעוסק במצוד‪ .‬פטור מן הסצוה[ מהכא‬ ‫נטקא םההם נפקא וכר‬ ‫ומשני צריכא א ב ל הכא רממא זמן ק־ש כשבא עסק מצוד‪,‬‬ ‫לידו‪ ,‬ולא אכונם אה הבהולה קאין(‬ ‫וכל‬ ‫בני‬ ‫הופה סטורין םן‬ ‫הסוכה‬ ‫אמר ר׳ אבא בר וברא אמר רב ההן ושושביניו‬ ‫כרפפרש‬ ‫כל שבעה‬ ‫טעמא‬ ‫לעיל‬ ‫משום רבעי‬ ‫לםיהדי וכו׳ שים םסוכה בלהוד קאסרז( וכל שבעה קאטר‪ .‬היר ההן ושושביניו וכל‬ ‫בני הופה‪,‬‬ ‫ל א זו‬ ‫אף זו קאטרלן(‬ ‫ומן ההשילין‬ ‫פטורין פן ה ה פ ל ה‬ ‫והייבין בקיש‪.‬‬ ‫והכא ל א מהני כל שבעה אלא לילה הראשון קאטר ופוטרה ה ך ע ( ברייהא מ ה פ ל ה‬ ‫ערביה םשום דבעי כוונה יתירה כדאמרינן )בברכוה(י(‬ ‫באורהא לא הוי מצלי הלהא יומי וכר‪.‬‬ ‫אבוהי דשמואל כי הוה אהי‬ ‫ומן התפילין משום שירות ול־לה תראשון‪,‬‬ ‫וקסבר לילה זמן הפיליי‪ .‬והייבין בקיש בין ההן ביןשושבינין וכן יא( הולין ומשמשיהן‬ ‫ולית ליה דמהניהין‬ ‫היה קורא בהורה יב(‬ ‫תנא דברייתא קיש פסוק ראשון‬ ‫טקיש לילה הראשון‬ ‫מקיש‬ ‫לילה הראשון‬ ‫וכל‬ ‫רההן פטור מקיש‬ ‫ורבר מועמיג(‪.‬‬ ‫בני הוטה הייבין‪,‬‬ ‫ר׳ שילא היא‪,‬‬ ‫משום‬ ‫ומתניהין‬ ‫לילה תראשון רקםבר‬ ‫ר׳ שילא אמרו התן פמור‬ ‫רהיה קורא‬ ‫ולא שושבינן שאין הייבין‪.‬‬ ‫דתני חתן פטור‬ ‫ואםיפא רברייתא‬ ‫קאי ר׳ שילא ובהפלה ובהפילין ל א איירי‪ ,‬דילסא בהפילין איה ליד‪ ,‬לילה לאו זמן‬ ‫הפילין הוא ובהפלה טורה כאבוד‪ .‬דשמואל כדפרישיה לעיל‪.‬‬ ‫עקביה אוסר כותבי ספריס תפילין וטזוזות וכו׳‬ ‫ההפילין‬ ‫וסכל מצווה האפורות בתורה‬ ‫דהניאיד( ר׳ הנניה בן‬ ‫ופוכרי הכלה פטורין מן ה ה פ ל ה ומן‬ ‫לקיים רברי ר׳ יוסי הנלילי‬ ‫שהיה רני יוסי‬ ‫הנלילי ]אוםר[ העוסק במצוד‪ ,‬סמור מן המצוד‪ .,‬ואין ה ל כ ה כר׳ חנניה א ל א כר׳ יופי‬ ‫הנלילי רסהם לן הנא כווהיה‪ ,‬רמדקא השיב ר׳ חנניה בן עקביה להנך מ כ ל ל ראינם‬ ‫נפייוש נשום קדמון לחלק נין מצות עסה שהז״ג ומצוס עשת םלהדג נענין עוסק במצות‬ ‫סטור מן המצוה‪ .‬ועיין לקמן בברייתא דיי חנניה נן עקניה ועוד נרכות דך י״ז ע״נ נמי‬ ‫שממו מוטל לפניו ששם איתא פטור מכל המצוות האמורות בתורה‪ .‬ועיין בפני יהושע נרכות‬ ‫שם שהקשה היאך מצינו למילך כל מצוות האמורות בתורה מתני תלת דילמא דוקא נמעשהזינ‬ ‫פטורות ועיייש‪ .‬והוא לא ראה דברי רננו כאן דסיל דנאמת רק במעשהז״ג פעור‪ .‬אמנם ברייך‬ ‫לא גריס שם מכל המצוות האמורות בתורה‪ .‬ועיין בתלמידי רבנו יונה שם ושם תמצא שכתוב‬ ‫לכי היכי לפטור מן התפלה ומן התפילין הינ פעור משאר מצוות כגון לולב ושופר וכיוצא‬ ‫בסן‪ .‬ואולי כונס ר״י כזה להסכים עם דעת ‪ nn‬דדוקא כשאר מצוות כגון לולב ושופר וכיוצא‬ ‫בהן שהן מצוות עשה שתזק גרמא‪ ,‬סטור‪ .‬ל( לקיש כן הוא ככיי וגס בדפוס‪ ,‬וראזים‬ ‫הגיה מקיש‪ .‬ה( כציל במקום והא בכיי ודפוס‪ ,‬וכונתו דגם משם מוכח לכונס את הבתולה‬ ‫לאו משוס עוסק נמצוה פטול אלא משוס לעלול ולא כלש׳ י שס ד״ה אבל‪ .‬ו( אצא על‬ ‫העוסק במצוה‪ ,‬ד ת ט נ ס לא עיפטל אלא משום טירלא ובקרבן פסח לא שיין טעמא דטיללא‪.‬‬ ‫מ( כלומר לא זו חתן אלא אך‬ ‫ז( גס מזה לאיה לטעמא לחסן לאו משוס עוסק כמטה•‬ ‫שוםבינין ובני מופה‪ .‬ט( ופוטלמ הך בן הגיה לאזיס במקום ופעולה הוי בכיי ולפוס‪.‬‬ ‫י( בבלטה ‪ p‬הוא בטי ולפוס ולא נמצא שס אלא נעימבין דך ס«ה ע״א‪ .‬יא( ובן בן‬ ‫הגיס לאז״ם במקום טון‪ .‬יב( בלכות דך מיז ע׳יא‪ .‬יג( וכמו שפילש״י שם ל־ה וחייבין‪.‬‬ ‫‪208‬‬ ‫בכלל‬ ‫תשובות ‪ m‬סימן צט ק‬ ‫ש א ר עוסק בסצוה סטור סן חסצוח‪.‬‬ ‫הברים שהיו‬ ‫שתלטוד‬ ‫יושבין‬ ‫כנגד‬ ‫וראיה‬ ‫ועוםקין בתורה סססיקין‬ ‫הכל ועוטק בטצוח‬ ‫לדבר דאמרינן‬ ‫לקיש‬ ‫טטסיק לקיש‪.‬‬ ‫ואין‬ ‫בטיק ד ש ב ח ע ו (‬ ‫ססםיקין להטלה‪,‬‬ ‫ועוד ראיה טדאטר דיינח(‬ ‫ואעיט‬ ‫ליש‬ ‫א ל א כננד ריש בן יוהי ותבריו א ב ל אנו טםסיקין בין לקיש בין לתטלה‪ ,‬אעינ דתית‬ ‫כננד כולט‪ ,‬כיש טוכרי ת כ ל ת וכותבי טטרים והתנדיט דטטטיקין לקיש ולתטלה‪ .‬ועוד‬ ‫תניא יז( מבטלין תית להוצאת הטת‬ ‫חנניה‬ ‫בהוצאת‬ ‫עקביה טני להו‬ ‫בן‬ ‫המת‬ ‫ולהכנטת כ ל ה להוטה‪.‬‬ ‫ל ה נ ך טשוט‬ ‫ובהכנםת כלה‪,‬‬ ‫כדאטרינן‬ ‫דרביט‬ ‫צריכין‬ ‫ואעינ דאיכא לטיטר ר׳‬ ‫להם‬ ‫בטקוט שנהנו יח(‬ ‫וטתמרינן‬ ‫כידינו(‬ ‫בתו‬ ‫תעניות‬ ‫כסו‬ ‫התענו‬ ‫עליהם כדי ש ל א יתעשרו דאי טיעתרי טטנעי ולא כתבי טטריט ו ל א טזבני‪ ,‬אמי־ הבי‬ ‫לית הילכתא כדטרישית‪.‬‬ ‫א ל א היכי דסי עוסק בטצוה לא כטו שטי• רבנו ש ל ט ה כ(‬ ‫הולך ללטוד תורה ולהקביל טנ• רבו‪ ,‬ראיכ כיש הנך דר׳ הנניה בן עקביה‪ ,‬א ל א כרב‬ ‫הטדא וכרבה בר רב ת נ א כי הוו ]עיילי[ בי ריש נלותא כ ש ב ת א ררינלאכא( לדרוש‬ ‫דרשוח לרביט להטריש עטי הארץ טבל דבר איסור ולדרוש בהלכוח החנכנ(‪.‬‬ ‫ריש נלוחא ל א הוו דרשי כדאטדינן דריש נלוחא דראין דינא ד ט ר ט א י ע (‬ ‫הםדא הוה אוחו‬ ‫בחחיא שטעתחא‬ ‫ריש נלוחא כדטוכח‬ ‫דבי‬ ‫וביטי רב‬ ‫ד א ד ל קטיח דרב נחטןכד(‪,‬‬ ‫ורב נ ה ט ן ה ו א דאטר לעיל כה( לרבה בר רב הונא ולרב חסדא אהדריחו סשסעחייכוכו(‪,‬‬ ‫כי איקלעי‬ ‫לבי‬ ‫ריש נלוחא ואננינהו בטוכה שנויה טוטלנין‪.‬‬ ‫ליה כ ש ב ת א דרינלא טשילי להיני וטהיני לשילי‪.‬‬ ‫וכנון עבור שנדיכח(‬ ‫טצוה טטורין בין ביוט בין בלילה כיון ד ל ד ר ש א אזיל‬ ‫ושעתא‬ ‫קאי בעםק‬ ‫סצוה ומהייב‬ ‫ביום‬ ‫בבלילה‬ ‫וכראטרינןס( טכחטי‬ ‫הולכי לדבר‬ ‫או לטול את בנו כל ש ע ת א‬ ‫ובלילה כביום‪,‬‬ ‫וכל ש ע ת א‬ ‫עוסק‬ ‫בסצוה הוה כס(‪.‬‬ ‫סימן ק׳‪.‬‬ ‫)בעני! א ר ב ע ע ש ר ה ם ע ו ד ו ח חייב א ר ם ל א כ ו ל בסוגה(‪.‬‬ ‫סוכה‪.‬‬ ‫א( אמר בירא חזר בו ר׳ אליעזר‬ ‫טזו האהרונד‪-‬נ( שהקשינו עליה כפירוש ריח‬ ‫ולא כטי׳ ר׳ שלטה‪ ] ,‬ד ט ה ך דמי ש ל א [ נ ( א כ ל ו ( בליל ייט הראשץ פריך‬ ‫ח( מנילה‬ ‫יל( סוכה לך כיו עיא וסם איהא חניא‪ .‬סו( שנת לך י״א ע״א‪ .‬סז( סס‪.‬‬ ‫יס( כיל כציל נמקוס כיה נכ״י ודפוס‪ .‬וכן הוא‬ ‫יח( פסחים לך טן טיב‪.‬‬ ‫דך ג' ע״נ‪.‬‬ ‫נפסחיס שם‪ .‬כ( כן פילש לש״י נמחניהין סוכה דך כיה עיא ד״ה שלוחי מצוה‪ .‬כא( שם דך‬ ‫ט ו ע״א‪ .‬כנ( גס זה ננל לשיי שפ־לש שם ל־ה שלוחי מצוה אנן שנאנו לשמוע הללשס‬ ‫ולהקניל פני לאש נלוחא‪ .‬כנ( ניק לך ט ח ע״נ‪ .‬ומשם נלאה שלא היו ו נ מ מש נלוסא‬ ‫נשמעים אצל העם‪ .‬כל( שם כלומל משם לאיה שאוהו ליש נלותא חי נזמנו של לנ נ מ ק ‪,‬‬ ‫ואיכ היה נס כן כ־מי לנ חסלא‪ ,‬כי לנ נחמן ולנ ססדא ולנא נל לנ הונא היו נ ז ק אחל‪.‬‬ ‫ט ( ניצה‬ ‫כו( ושם איחא אמל להו הלול נהו ל מ ן משמעהייהו‪.‬‬ ‫כה( סוכה לך י׳ עינ‪.‬‬ ‫לך כיה ע״נ‪ ,‬יומא דך פיז ע״אסנהדמן לך זי עינ‪ .‬וטנה לננו ט ה להניא לאיה שכן היה‬ ‫מנהג החכמים לילך למקומוח אחמם ולרמש ללשוח נלניס• כח( וציע למה ענין ע ט ל‬ ‫שנה לשנחא דמנלא‪ .‬ואולי נמשך להולכי ללנל מצוה לומל שנם ההולכים למנל שנה נכללם‪.‬‬ ‫כס( כונחו כי מפעם זה שסולץ אך נשעה שנייחס‪ ,‬ועיין נהוס׳ סוכה לך כיה נ י א דיה‬ ‫שלוחי מצוה‪:‬‬ ‫נ ( זה פילושו של לננו שחזל נו ק האמלונה למי שלא‬ ‫סימן קי‪ .‬א( סיכה לך כיז ניא‪.‬‬ ‫אכל ליל י״ס הלאשון וכוי‪ ,‬ולא כפילוש לש״י שס מ ה חזל ט שחזל ק הלאשונה‬ ‫ולהודוח ללנלי חכמים לומל שאין ל מ ל קצנה‪ .‬ונלשנ״א שם הונאה דעה ל נ ט נשם לם״י‬ ‫חה סייס וטל ליח או מ ח ‪ .‬נ( המלוה נהסנל הוסיך לאז״ם‪ .‬ד( אכל נציל כמקום אנל‬ ‫תשובות ר״ת סימן ק קא‬ ‫סי‬ ‫אית ליה ל ד‬ ‫אליעזר‬ ‫בי יפה הקשה התלמוד‬ ‫והא‬ ‫הבי‬ ‫ומוקשית היא‪.‬‬ ‫‪209‬‬ ‫י‪ r‬סעודות בעי וקאסר כירא הדר‬ ‫ולהבי‬ ‫קתני סתניתין‬ ‫ביה סהך‪,‬‬ ‫ד אליעזר אוסר‬ ‫ייד‬ ‫פעורות הייב אדם לאכול במוכה ופשיטא שאין תשלוםץ לייד ועוד אמר ד אליעזר‬ ‫בי הוה אית ליה ברבנן ס(‬ ‫י״פ האהרון‬ ‫ל ה ש ל ס ת אכילת הובת סוכה‪,‬‬ ‫ם ת ט ץ לעבור‪.‬‬ ‫כר׳ ז(‬ ‫דלילה הראשון הוכה‬ ‫אליעזר‬ ‫והכםים‬ ‫שיש לאותו לילד‪ .‬תשלוםץ‬ ‫לילי‬ ‫םדרבנן וליכא בל תוסיף‬ ‫דאין‬ ‫ודלפאו(‬ ‫אוסרים אין לדבר תשלוםין‪,‬‬ ‫אליבא דרבנן‪.‬‬ ‫ובתר הבי הדר‬ ‫ונראה בעיני‬ ‫ד אליעזר םדברי‬ ‫הלכה‬ ‫בהשלמה‬ ‫הכםים‬ ‫ולית ליה‬ ‫לילה הראשון ]הוכה[ ולא השלמתן א ל א בדםשסע ליה תשבו כעין תדורו ובתדורו ליכא‬ ‫ה ש ל ם ה והשתא ניהא ועודס(‪ ,‬והשתא ניהא האי דעושין פ ס ק פ ( דםייתי הך התם‪ ,‬והשתא‬ ‫ניהא ליל ייט הראשץי(‪ ,‬דבסילתיה דר׳ אליעזר‪ ,‬וםשנה צריבה היא‪ ,‬קםיליא( ה ש ל מ ה‬ ‫למאן דאית ליה ברבנן דלילה הראשון ]חובה[‪ .‬וזה שיפת ה ה ל פ ו ד דאפאי דשריך עליה‬ ‫אסר שאינה פ ש נ ה או שהזר בו ולא אההוא רפריך מינה‪ ,‬ביון דלא קאמר ביה הדר‬ ‫ביה טההיאינ(‪ .‬םשלים בפאי‪ ,‬לפאן דאית ליה השלשה דרי אליעזר לרבנן‪] .‬ופשני[‬ ‫במיני‬ ‫תרנימא‪,‬‬ ‫דהפסקת אכילה אינה השובה יג(‬ ‫ל א כאן‬ ‫ולא נבי‬ ‫ש ל ש סעודות‪,‬‬ ‫ובלילה אין דרך להשהות ולאכול פעםים‪ ,‬דאפי׳ ל ד הידקאיד( דאית ליה ד׳ סעודות‬ ‫אין שחים בלילח אפי׳ בתקופת ט ב ח א ל א אחת בלילה ואתת שהרית ואהה בצהרים טו(‪.‬‬ ‫סימן כךא‪.‬‬ ‫)שלש קושיות מ ד ט נ ח ם מייאני ו ת ש ו ב ו ת ד י ת עליהן(‪.‬‬ ‫באגרת‬ ‫דרב׳א( כתוב דברי הרב א ל פ ס עיקר ו ם ר ב נ ( יחודד‪,‬‬ ‫עתיד אתר‪ .‬ל ק ב ל א ת‬ ‫הדין‪ .‬השיב ר׳ םנחם ש ל ש ה ה פ ה דברי רב יזעדאי נאון נטלאו םםני‪:‬‬ ‫]א[‪.‬‬ ‫חצרבח ה ל ש ה בםקום בת‪.‬‬ ‫‪.tH‬‬ ‫חקנח נשואין לקטנח בחיי אביה אם הלך לםרינח חים‪ ,‬וחלא ספק א ש ת איש‬ ‫ש פ א קיבל בה אביה ק י ת ש ץ ואץ בה םשום ינהנו בה םנהנ הסקר ג(‪.‬‬ ‫בכיי ולפוט• ה( בלבנן כצ׳׳ל במקום ללננן נ ט י ולסוס‪ .‬וכונסו אמ זס אמי ר׳ אליעזר‬ ‫קולס םסזל מלנלי סכמיס והוס ס׳יל טהייסו‪ .‬ו( ולילמא ‪ p‬הניס ל א י ם במקום דילמא‪.‬‬ ‫ז( כל׳ כציל במקום לל׳ בטי ולפוס‪ .‬ס( מ ז ה לצה מסלל המשנה לסוסיך ההלכה בהשלמה‬ ‫אליבא להכעיס‪ .‬ס( עירונץ לך כ״נ ע*א• וטל שטנס לבנו נזה על הא לאימא שם והא‬ ‫ט אליעזל לסוכה לאפסקוה מ נ ן וקמט ועול ימשני המס גמילםיה הוא לאשסקוה וכוי‪.‬‬ ‫וכונה מ ט ט ח במילמיה כלומל נמילסיס לל׳ אלינמל אפסקוה הכמיס מפני של׳ אלממל‬ ‫פגש אז הודה להכמיס כששנה משנס זו‪ .‬ונזה מיושבם קושיה המוס" שס ליה איליעא‪.‬‬ ‫י( אולי ט נ מ מ ט נזה לאפוקי עלעמ המוס׳ סוכה שס ליס הזל ט לס־־ל דלעולס י׳׳ל‬ ‫סעולוס בעי ל״א‪ ,‬ולפי זה קשה למה הזכיל ליא ליל ״ פ סראשץ ב מ ט ו ‪ * .‬ל לפי פירושו‬ ‫של ל ט ט טסא‪ .‬יא( קילל ‪ p‬הוא בכיי ולפוס ולאזיס הניס וקייל• ואץ צליך להניס ט‬ ‫א ד מ ם סייט מד תאה ט נ מ מ ט לומל שמסלל המשנה הא קמיל במילמיה ל ל אליעזל‬ ‫שהסמיך ללבמ מכמיס הראשונים דין ההשלמה אליבא דרבנן‪ .‬ו ה ת ר י ס האלה הס סיומא‬ ‫עילסא ללבנו למה שכתב לפני זס שלשה פעמים והשתא ניחא ומסן פעם ללגליו וכמו‬ ‫שפירשה* לנמלה‪ .‬ינ( כלומר בשילוש מההיא לסליך מינה‪ .‬ינ( ט נ ס ו בזה לאפוקי מדעה‬ ‫ת י י שם ליס נמיט מתימא‪ .‬יל( שנס רך קי׳״ז עינ‪ .‬סו( ועיץ לעיל בסשונס מ ט‬ ‫ל מ ט משלם ס י ק מיה אוה ף‪:‬‬ ‫סימן קיא‪ .‬א( ללב׳ ) נ ל ו מ ל ד מ ט ( כציללעניד נעקוס לילי נכיי וופוס‪ .‬ולינ ט המעסיק‬ ‫כתב ה ת ל י ם האלה נלאש הסימן ללמוז על ל נ ט נ י ס נאגלסו ללי מנחם אשל‬ ‫נאק־ מעט* ועליהט נמשטן קוםיוס ט מנחם על מ יתודאי נאזן‪ .‬נ ( ו מ ת מ י ל לדעתי‬ ‫נמקוס מלב‪ .‬ג( נזה לצה ט מנחם לסםול גס מ ל י םשאלסוס במוס׳ קידושין דך ירה‬ ‫‪ c 2 1‬ת ש ו ב ו ת ר״ת סיטן קא‬ ‫]ג[‪.‬‬ ‫ועקירת ברכה אהרונה‬ ‫ורב׳ השיבו‪:‬‬ ‫ש ל כוס ברכת המזון‪.‬‬ ‫שרא ליה מריה‬ ‫וכאלה רבות עמי‪.‬‬ ‫לר׳ םנהם שלינלנ על רב יתודאי נאון שמוכיחיםד(‬ ‫הנאונים ש ל א היה כמותו‪.‬‬ ‫]א[ ‪,‬‬ ‫שאינה‬ ‫על בת‬ ‫היו ל א ידע‬ ‫סוטרת‬ ‫ספר מי שהליז עליו‪ ,‬ש ל מ ע ל ה מ א ו ת ו‬ ‫מקוט ה׳ דטץ טירושו טירוש טבוארה( וכתב שהבת טוטרת וכן בשטר הליצה‬ ‫וברא וברתא ל א שביק‪,‬‬ ‫וכשהניע ה׳ רמץ אהר ]זה מאהר ש ה י ה [ ו ( מבואר ] ה ז ר [ ז (‬ ‫וקצרו ואני אנניתןח( אץ הסר כלום‪ ,‬דוק ותשכה‪ ,‬ואם תרצה א ש נ ה לך‪.‬‬ ‫]ב[ ‪ .‬ועל ח ב ח ש ה ל ך אביר‪.‬‬ ‫לסדינח חים ‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫יישר כוחו ותנוה נטשו‪ ,‬כסה יסד‪.‬‬ ‫כיוון‪ .‬ואחד‪ .‬ל א כן כי לדבריך ח ל ך ראובן לםדינח הים והניח בנות ו ס ת חהיינד‪.‬‬ ‫צרורוח‬ ‫עד‬ ‫יום סוחן‪,‬‬ ‫ולדבריך‬ ‫חרביח‬ ‫םםזרים‬ ‫שאני ואחד‪ .‬בקיאין‬ ‫בכסח‬ ‫שםחו‬ ‫בטדינת חיט וחניחו בנוח קטנוח ונישאו ויש ט ח ן ב ט ש ס ח ח נ ו ואם ח א ס ר היה םצוהנו(‬ ‫ואט כדבריך‬ ‫בהזקת‬ ‫טנויות‬ ‫זה ל א היה היתר‪.‬‬ ‫טהוקינן ל ת‬ ‫א ב ל דע ל ך‬ ‫כי יטה‬ ‫ואטרינן נטי יא( אטור לאדט‬ ‫כיוונו הלכות נ ת ל ו ת י(‬ ‫שיקדש בתו‬ ‫כי‬ ‫עד שתנדל‬ ‫)וכר( ]ולא[י‪ (3‬שכיהא ובהזקת פנויות איתנתו‪ .‬ואט תבין בשטועת נתקדשה ל ד ע ת אביה‬ ‫טתוכה )תראה[יג( כדברי רב יהודאי‪.‬‬ ‫]ג[ ‪,‬‬ ‫ועל ברכה א ה ת נ ה ש ל א ה ר‬ ‫ט ס אהר תטזוןיד(‪,‬‬ ‫וכי תעלה על דעתך שטשונע‬ ‫היה שפטרה‪ .‬וכן עשו כל תשובות הנאוניט ונט רב עטרט‪ .‬אך ידוע תרע‪ ,‬כי‬ ‫יש בהלכות נ ת ל ו ת הרבה ם ת ל ם ו ר ירושלמי‬ ‫וםבתיתות‬ ‫בםקום שאינו סותר תלטוד‬ ‫ש ל ט כי ההיא לטיכך שיעורו ב א ל ף סו( וכי ההיא דאשת תטיו סותרת גזז( אבל אסורה‬ ‫טסני טראית עין וכי ההיא דסרנם ‪$‬י נ י נ ואני אטרנם ל ך כל ישראל ת( ומובא איכא‪.‬‬ ‫ואעטיכ יש דבריט ש ל א נתיישבו לי‪ ,‬אבל בת ובת אני דורש כמותויח(‪.‬‬ ‫ע״נ‪,‬ל'ה כפירוש שלכך סיקנו לקטנה כזאס נישואין משום ספקל ולא נסן סעס לדנטו‪,‬‬ ‫ועיקל חסל מן הספל‪ .‬ד( ככ״י ודפוס שמוטחיס ולאזיס הגיה שכסט• ה( נלאה שלומז‬ ‫על נעל הינ שנו נכללו הלכות פסוקוס של לנ יהודאי ועיין כה״נ ל ט ס וואלשא דך ניה‬ ‫עיל דאיסא שם ומנא לן דכל לאימ ליה זלעא פטול מ י ט ס ואפילו נת נלא ונת נלתא וכד‪.‬‬ ‫ו( ‪ p‬צליך‬ ‫ונה־ג דך ס׳ ע־יא הונאה נ״כ סנלייסא ושס לא נאמל כן נפילוש כמו כאן‪.‬‬ ‫להוכץך‪ .‬ז( הוססס לאז״ס‪ .‬ח( ואני אנניחן כן הוא בכיי אכן נדפוס הוא מנוקד‬ ‫א ^ ת ן ‪ ,‬ולא אלע להלמו‪ .‬ט( כלומל שאס קידש האנ אס נסו ומס היה מצוה לפני מוסו‬ ‫שלא סינשא‪ .‬וע״ז השינ ליס שלטעם זה אין כח להסיל האיסול לדעס ל׳ מנחם‪ .‬ולננו לא‬ ‫כהן טעם לדנליו‪ .‬ואולי כונסו מלא פמא קילש סמוך למיססו שלא היה יכול עול לצווס‬ ‫ועוד אם אנו סוששץ שקידש האנ ולא נודע לנו ה׳׳נ יש לחוש שצוה לפני מוסו ולא נולע‬ ‫לנו• ועיין כסוס׳ קילוםין שם שהשינ ל״מ על ל״ס כי לשמא קידש לא חיישינן לק לשעא‬ ‫יקדש‪ .‬ועיי׳׳ש נ ס סשונס ליס על זה‪ .‬י( ד נ ט היינ הונאו נסוס׳ שם‪ .‬יא( קידושץ לך‬ ‫מ׳׳א עיא‪ .‬ועיי״ש נסוס׳ דיה אסול‪ .‬ינ( נכ־י ודפוס איסא וט׳ יטל ולא‪ .‬ינ( הוספה‬ ‫מלאז״ס‪ .‬יל( ט נ ה ו על נלכה על ה נ ק שלעס נהינ ולנ עמלם שאין צליך <!‪3‬קר‪ .‬ועיין‬ ‫נלאיש נלכוס פ׳ כיצד מנלטן ס י ק כיח ונטול וניס יוסך א״ח ס י ק קיצ‪ .‬טו( ט נ ס ו על‬ ‫יש יק החכמים שהונא נלא״ש ניל הנשה סימן ל״נ שכסט ל נ ט ה נטלה נסהק״ס ו ס מ מ על‬ ‫ילוםלמי סלומוס פיי היה הולה ל׳ יוסי נ ל ט ן נעכניא תל לאלך‪ .‬ועיץ לעיל סימן מיה‬ ‫אוס ו׳ העלה טי‪ .‬טז‪ (.‬כן הוא נסיס שלנו ינמוס לך‪ .‬ניא ‪ ,fro‬אנל טלושלמי איסא אסולה‬ ‫משוס מראיס סעץ‪ ,‬ועיין נסוס׳ שס מ ס ומוסל‪ .‬ת( ל ‪ p‬ארץ לנא פ״א והונא נ ה ל ט ס‬ ‫ליש ס ל ט ה עליומ דפוס וואלשא דך ניא ע«ג‪ .‬יס( אולי לנח ת נ ו נזה שלעסו לאסול נ ס‬ ‫ונס על סוך כל סעולס נלי הפסק ונלעס הימטלמי שסונל אנלהס אסול נכל נשי ישיאל‬ ‫ושלה אסולה נכל אנשי ישראל חה לכמה פוסקים ננל הש׳׳ס תלן ינמוס לך כינ עיא‬ ‫שהוא נססיקא ל ל מ ן אם שטוה לל׳ סייא יש להן הפסק ועיין נראיס שס‪:‬‬ ‫תשובות ר״ת סימן קב‬ ‫סימן ק״ב‪.‬‬ ‫‪211‬‬ ‫גם זה שאל‬ ‫)ר׳ מ נ ח ם מיוזע• בענין לאפיקי ס ד ר ׳ אליעזר ימחלקותו(‪.‬‬ ‫הוקשיתי‬ ‫בהאי לאפיקי מ ר ד אליעזר ומחלקותוא( אם כדברי הסשרשים הואנ(‪ ,‬דהא‬ ‫ר׳ אליעזר ומהלקותו ל א אמרו כ ל ל ביורשים‪ ,‬והלמודא דדייק מילהיה דר׳‬ ‫שמעון הוה ליה לאקשויי אררב פםא האי אין היורשין משביעין‪ ,‬אין יכול להשביעה‬ ‫מיכעי ליה‬ ‫דלישהמע דאבעל קאי וליפלונ אדר׳ אליעזר ומהלקוהוג(‪.‬‬ ‫ורישא רר*ש‬ ‫כ א ב א שאול ש כ ל זסן שתובעת כתובתה השבע בכל ענינים ואפי׳ פטרה הבעל ממנו‬ ‫ומיורשין ]וכמו שאמר אבא שאול א ב ל [ ד ( מה נעשה שהרי אמרו הכסים הכא וכוי‪.‬‬ ‫ואם אינה‬ ‫תובעת כתובתה‬ ‫אין היורשין‬ ‫הבאה ה( בהיי הבעל לרי אליעזר ורבנן‪.‬‬ ‫יכולין‬ ‫להשביעה ולאשוקי מאוהד‪.‬‬ ‫יכול להשביעה‬ ‫שאע״ס שהבעל‬ ‫שבועה‬ ‫בהייו על‬ ‫ס ל כ ה ועל עיסתה לסר כראיה ליה ו ל ס ר כראיה ליה‪ ,‬היורשין אינן יכולין להשביעה‬ ‫בלא תביעת כתובההו(‪ .‬והטעם ינעם לסוכיהים‪.‬‬ ‫ולבינו השיב‪:‬‬ ‫לדבריך ט ש נ ה ב ן ה ד ל ( היה שונה כל זטן שתובעת כהובההיורשץ‬ ‫ז‬ ‫משביעין אוהד‪ ,‬אינה תובעה אינן יכולין להשביעה‪ .‬א ל ו ! ! ט ר ו אהר‬ ‫שהקו עליו כי כל קושיוה עליונוה ט י ו ש מ ה ח ( ‪ .‬ועור בכל שכועוהס( יורשים עדיטי‬ ‫טבעל ועוד לאסוקי סשבועה ר׳ אליעזר וסהלקוהו שהיא סהיים כל השוסע ישהק לך‪.‬‬ ‫שאפילו היה כתוב כן בסטר ל א היה נכון‪,‬‬ ‫שכשאטר‬ ‫הינה‬ ‫כל זטן שתובעה אינה‬ ‫תובעת סאי איכא לסיםר‪ ,‬היה לו לופר פשום דיורשין נינהו‪ .‬ר׳ אליעזר ופהלקוהו טה‬ ‫הוטאיםי( ש כ ש ם ת קורא ש מ ע ה בעל דסהייםיא(‪ .‬ועוד סי סני לםיםר לאפוקי םםתניתץ‬ ‫דהלכה טקבר בעלה וטטרד‪ ,‬ולא נעשיה אטיטרופיא ]אין היורשין סשביעין אותה אם‬ ‫נעשית אטיטרוטיא[ינ( יש שהיורשין טשביעין אוהד‪ ..‬א ל א ודאי רבוהא קאטר יורשין‬ ‫וכ״ש הוא‪ .‬וכפריה עיינתי‬ ‫וכן כתב דרב נהמן בההילה ה ש מ ו ע ה י (‬ ‫ג‬ ‫אטר רב נהטן‬ ‫א מ ר שמואל ה ל כ ה כאבא שאול בן איפא פרים ואין ה ל כ ה כ ד אליעזר דהני פשביעה‬ ‫לכתחילה על פ ל ך ועל עיסה ולא כהכסים שהולקין אלא הלכתא כר׳ שמעון כדבעינן‬ ‫לטיטר לקטן‪ .‬ועוד כטה טשניוח‬ ‫שאומרות‬ ‫היכא‬ ‫דכתב‬ ‫ל ה טטור‬ ‫שבועה‬ ‫יורשין‬ ‫פשביעין אותהיל(‪ .‬ואף אט ד שטעון הולק טה השא ד אליעזר וטהלקותו דטיירי כבעל‪.‬‬ ‫שיק ‪ .YD‬א( כסובוס לך פיח עיג‪ .‬ועיין בםוס׳ שס ד״ה לאפוקי‪ .‬ב( לש״י וחוס׳ ורייך‬ ‫שמפרשים דאליגא דרנ פפא ריש חולק על ריא ושיק גמסניסין שס דך פיו‬ ‫עיב במי שמינה אשמו אפיפרופסא הרי זה משביעה כל ז ק שירצה וכוי‪ .‬ועיין כמוס׳ שם‬ ‫נ( כאן מהמיל פירושו של ר׳ ממום‪.‬‬ ‫שהירצו על קוטיסו ונקט יורמים איידי לרישא‪.‬‬ ‫ד( המלוח בהסנר הניה ראז־ס וחסמה בכיי ודפוס‪ .‬ה( הגאה נציל במקום נא בכיי‬ ‫ו( לדעה מ מ לא נא מש אליבא דרב פפא למלוק על ר״א ומחלקוחו אלא להוסיך‬ ‫ודפוס‪.‬‬ ‫על ד נ מ ה ס נא ולאפוקי משנועה הנעל שיטל להשניעס כל ז ק שירצה ולמא אפילו על‬ ‫פלנס ועל עיסהה‪ .‬וע׳יז קאער ליש שהיורשים אין יטלץ להשניעס‪ .‬ז( איש שוטה וחסר‬ ‫לנ עיין נרשיי חולין דך קל׳׳ד עיא ונערוך ערן• ‪ p‬ערל‪ .‬ח( הלשון מנומנם וציל אלו‬ ‫אמל אחל ט כל קושיוה עליונוה מיושטס נזה‪ ,‬שחקו עליו‪ .‬ט( כצ׳׳ל נמקוס השטעה‪.‬‬ ‫י( חוטאים נציל נמקוס חיטים נכיי‪ .‬ונדפוס חטא‪ .‬יא( כלומר שנמקוס לאפוקי משנועח‬ ‫מ א ומחלקוסו היה לו לומר משנתנה נעל למחייס‪ .‬ינ( המלוה נססנר חסרוה נכ״י ודפוס‪.‬‬ ‫ונמס שאמד ר נ ט יש שהיורשין משניעין כונהו שמשניעץ רק על העהיל לנא ולא על מה‬ ‫שעבר‪ .‬ו ט נ ס ת ט נסשונווו על ר׳ מנמס כמו שרנ ששש לא ס ט לעיל למימל לר׳ שמעון‬ ‫פלע על ה ן מםניסץ כמו ‪ p‬נ ס אנו לא ממנעי ללנימר ל ר שמעון פליג על ר' אליעזר‬ ‫ומסלקוהו‪ .‬ינ( מ מ ט ה דך סיז ע*א‪ .‬יד( כלומד לו יהא של" שמעון רק * ו ט ע ה היורשין‬ ‫סלינ אז יותר נכון היה להעמידו מול אותן משניות שאומרות יולשין משביעין בכל מקומ‬ ‫תשובות ר״ת סימן קב קג‬ ‫‪212‬‬ ‫ואעינסו( דנבי יורשין ליכא נהש וכפיפה אפילו הכי א ק םשביעין ל ד שםעון‪ .‬ל ו ל א‬ ‫אהבת אוהביך ותכת שלוהך קרובנו שביואנו התרשתי‪ ,‬כי דבריס הללו צריכין ראיות‬ ‫ויוצאין םעורבבין בעפקי יבפות ו ע י ר ו ב ק ס ז ( ‪. . .‬‬ ‫סימן ק׳׳ג‪.‬‬ ‫)עוד ל ה נ ״ ל בענין הביאו‬ ‫ההיא‬ ‫‪6‬‬ ‫דכיצד םברכק ש ש א ל ת‬ ‫‪ v > t h‬ת י ת ץ גרתיין רמיםין(‪.‬‬ ‫הינ‬ ‫בספריפ‬ ‫שלנו‬ ‫הביאו‬ ‫לפניו‬ ‫פתיתין‬ ‫נדוליפ‬ ‫ו ש ל ט ק א ( וכן עיקר טדנקט הכא טתיתין ושלטין ולקטן נקט פרוסה ושליפה‬ ‫תודה‬ ‫דפרוסה טשטע הצי טשלט כדאטרינן מנה לאביך ב י ת והאכלתיו סרס ‪ .(3‬ונבי‬ ‫אטרינן אהד ש ל א ימול טרם נ(‪ ,‬א ב ל טתיתין נ ת ל י ן טשטע‪ .‬והכי סירושו הביאו לטניו‬ ‫סתיתין נדולים ושלסים קטנימ א ס ר רב הונא טכרך על תטתיתין וטוטר א ת השלטין‬ ‫אט ירצה והיה איטכא דהשובד(‬ ‫ושלם כי הדדי נינתו‪ ,‬ולא כסו שטירש ר׳ ש ל ט ה‬ ‫זקננו ניע דחשוב עדיף )דשניהם" הטיט הט והוא מוקדט בטסוק(ס(‪ ,‬והא דקאסר רב‬ ‫ה ת א הכי‪.‬לאפוקי מדר׳ יוחנן דאמר ש ל מ ה מצו ה מן המובהר ורב הונא לומר איסכא‬ ‫אתאו(‪.‬‬ ‫הא ל א דמיא‬ ‫] א ל א [ ז(‬ ‫ובר טלונתיה מהייב תטאת‬ ‫לטאן דשרי לכתחילה‬ ‫במם׳ ש ב ת ח ( וסתמה תלמודא עלה‪ .‬ועוד רהא רב תונא ל א נקט האי ל י ש נ א ס ( ‪— .‬‬ ‫והאי דאיירי רב הובא טיקטיה ד ד יוחנן לסי שנדול היה אסילו משמואל דקרי עליה‬ ‫ד׳ יוחנן לקדט חברנו ש ב ב ל‬ ‫כדאסרינן‬ ‫שמואל מרב הונא םניין למתעסק‬ ‫בשילחי חולין י(‪,‬‬ ‫בקדשיט‬ ‫ובכטח דוכחי בעי טיניה‬ ‫שהוא יא( וכר‪.‬‬ ‫א ב ל פרוסה ש ל חמים‬ ‫ושלמה ש ל שעורימ דברי הכל מברך על הפרוסה ש ל המים אסילו היא קטנה משומ‬ ‫דאמרינן כ ל הקודם בפסוק הוא םוקדם לברכה וחפה ושעורה כתב‪ .‬והאי ד ל א קאמר‬ ‫הכא מצוד‪ ,‬מן הסובהר‪,‬‬ ‫רהא הובה היא דאםםכתיה אקרא א ו ץ המה ושעורה‪,‬‬ ‫לנבי פתיתין ו ש ל מ ק דתרווייוצ המה שייך‬ ‫לשון םצוה‪.‬‬ ‫אבל‬ ‫ושמעתין דבצל והאי רירא‬ ‫שמים יוצא ידי שתיהן י‪ (3‬אטרופה ש ל המים ו ש ל פ ה ש ל שעורין קאי‪ ,‬ובלשון פרוסה‬ ‫קא נקימ ליה ו ל א בלשון פתיתה‪ .‬ואותו מעשה שבא‬ ‫‪ jrb‬ב ש ל מ ה ש ל חמין ופרוסה‬ ‫קמנה ש ל ה מ ק א ל א שההליקו פניה ש ל פרוסת בבציפ אותו‬ ‫שבירך ע ל‬ ‫הטדוסה‬ ‫שתי מעיות מעה אפילו לרבנו ש ל מ ה ש מ פ ר ש דהשוב עדיף וכיש לדברי דטטרישנא‬ ‫מלסעעילו עד ר׳ אליעזר ומיזלקוסו דלא איייי ביוישיפ נלל אלא בבעל‪ .‬סו( נראה שכאן‬ ‫חסל עיקר פירושו של ליס שהוא כפירוש רש״י דריש אליבא דלנ פפא נפ נבעל חולק על‬ ‫מא ומחלקוהו‪ ,‬והא לנקס יולשץ לאשעעינן דאך נני יורשץ אץ משביעץ אנ« דליכא נחש‬ ‫וכפיפה‪ .‬סז( אולי נמשך על לעיל סימן ק׳‪ ,‬ואז נס סימן זה היה נערך לל׳ מנסםמיואני‪:‬‬ ‫סימן קינ‪ .‬א( גרכוס לך ליס עע‪ .‬ונירסס רש׳יי שס הגיאו לפניו ססיסין ושלימץ אמנם‬ ‫מסלמילי מי שס נלאה שנס מה לא נלס נדוליס אלא שסילש ‪ p‬פסיסץ היינו‬ ‫נדוליס‪ ,‬ו‪ p‬נלאה עמשמעוס לשץ מנו לקמן‪ .‬ג( שטעומ לך מינ עיא‪ .‬ג( מנהוס דך‬ ‫ע״ז ע׳׳ג‪ .‬ושם אימא פרוס נמקוס פרס‪ .‬ד( כלומד נמל‪ .‬ה( המנוס נהסנל סן גטי‬ ‫ולמס‪ ,‬ואץ כאן מקוק‪ .‬ו( ‪ p‬דעה לש״י שם ויה פסיסץ שכסנ אליגא דדיה ואם‬ ‫השחיחץ נמלים מן השלמים צריך לנדן עליהן‪ .‬ז( אלא כציל וחסר נכיי ודפוס• ס( שגס‬ ‫דך קליס ‪ i n‬מהקיך לה מ ששה מי איכא מידי דלמנן סיינ ססאס ולד אליעזר שלי‬ ‫לכהמילה‪ .‬ס( נלומל לשילוש לש״י היה לו לת הונא‪-‬לומל ממל עליך ולא לומל ססם אם‬ ‫ייצס‪ .‬י( מלץ דך צ״ם עינ חגסיס דך מיו נמ‪ .‬ובדפוס אישא מנסוס געקוס סולץ‪.‬‬ ‫ואולי צייל גטילסי ס׳ טס שמאי מנסים‪ .‬יא( מלץ דך ״ג עיא ועיי׳ים נסוס׳ ‪*7‬ס גמא‬ ‫עיניה ועוד מיין גמוס׳ נימין דך י*א נ מ ליה יסיג ינ( מכוס שס ודלא כלש* מם‬ ‫תשובות ר״ת סימן קג‬ ‫דכי הדדי גינהו דרב הונא ורב ה ל כ ה כרב ד ה ר ליה רב‬ ‫‪213‬‬ ‫תלמיד לגבי ר ב ע ( ‪,‬‬ ‫מגא‬ ‫וקיימא לן ככולי תלםודא וכן פסק דיה דאץ הלכת כתלמיד במקום הרב חוץ מאמוראי‬ ‫בתראי כנץ רבא ורב אשי‬ ‫ורבינא‬ ‫ומר בר רב‬ ‫אשי דבתראי‬ ‫נינוע‪ .‬ורב ור׳ יודען‬ ‫הלכה כר׳ •וחנן‪ ,‬וחשתא בסקום רב ליתא בסקום ד יוחנן מיבעיא‪ .‬והכי אמרינן במי‬ ‫שהוציאוהיד( נבי ר׳ ישסעאל השתא‬ ‫ועוד כאן ש ל א היתד‪.‬‬ ‫בסקום ר׳ יהודה ליתא כסקום ר׳ יוסי סיכעיא‪.‬‬ ‫הפרוסה נדולח אסילו לסאן‬ ‫שתילקו כין ס ת נקייה לספידא ונושקרא‬ ‫שהכניס פרוסה‬ ‫בתוך‬ ‫השלפה‬ ‫והיראה‬ ‫ובירך על הפרוסה‬ ‫ד ס ס ר ש חשוב‬ ‫א ל א סו(‬ ‫כנץ‬ ‫עדיף‬ ‫ל א מצינו‬ ‫קטן ו נ ח ל ‪ .‬ואותו‬ ‫היה טועה כטה‬ ‫טעיות‪,‬‬ ‫כי על‬ ‫ה ש ל מ ה יש לבצוע‪:‬‬ ‫תם‬ ‫ונשלם ש ב ח ל א ל בורא עולם‪.‬‬ ‫דיס יוצא לקאי על מחלוקת רנ סונא ודי יוחנן ועיין נחום׳ שמ דיס מניס‪ .‬ינ( וצ״ע‬ ‫הלא כתנ רננו לעיל כי ל נ תונא שלפנינו הית נדול משמואל וא״כ אינו נראת שתית תלמידו‬ ‫של רנ‪ ,‬אלא ודאי רנ הונא שהיה תלמידו של רנ הוא היינו חד עש רנ תונא שהיה יושנ‬ ‫עמ חייא נר ר נ קמיה דשמואל ערכין דך סיז עינ‪ .‬ועיין נסדר המרום ששלשה נקראימ‬ ‫נשמ הונא אחד נדול משמואל ואחד קטן והשלישי קסן מר׳ ירמיה‪ .‬יד( עירונין דך מיו‬ ‫ע״נ‪ .‬סו( אלא ‪ p‬תניח ראז״מ נמקומ אנל‪:‬‬ ‫ת ק ו נ י ם‬ ‫והשמטות‪.‬‬ ‫מ־ ‪ 11‬בהערה שורה שביעית מלמטה בםקוס ם״ז י״ל נ״ח> ע׳ץ‪.‬‬ ‫מ־ ‪ 12‬בהערה שרה שביעית מלמעלה‪ .‬לא שנים בי אם ארבעה המה הנזכרים בתוך‬ ‫הספר בשם אליעזר מלבד חראב״ן‪ ,‬מען אשר לכלס יבט אותם בשם הרב מלבד האחד שהיא חוזנו‬ ‫של ר׳ שמשין הזקן‪ .‬א׳׳ב נראח כי היא חיא חשיאל אשר חשיב לי ר׳׳ח בסימן הי‪.‬‬ ‫מ־ ‪ 26‬סימן י׳׳ד הערה ראשינה‪ .‬מה שכחבחי אידיח הרב פורח נגד חאימר שחיא גן‬ ‫בט של רשב״ס מ א ת י אחר הדפיס שנאמרי הדברים כבר בטיב טעם ידעה ע״י החבם ר׳ אברחם‬ ‫‪ , p‬ישמחחי שביינתי לדבריו‪.‬‬ ‫עששטיין במ״ע מאנאטסשריפס פיר געשיכטע יבי• ‪1897. 474‬‬ ‫מ־ ‪ 89‬שירח שניה למעלח מן הקו ״ייברביך טיביס״‪ .‬מבאן הביא הרא׳׳ש ראיה שטח‬ ‫שכתיב במשנה מגילה ר\« כ״ה ע׳׳א יברכיך טיבים הרי זי דרך מיטח אין קפידא אלא בחפלח‬ ‫לפני חשם אבל לא באימר לחברי במילי ררשיח‪ .‬יעיין בפתח עינים לחיד׳׳א שם‪.‬‬ ‫מ־ ‪ 99‬בשורח עשירית למעלח מהקו‪ .‬במקום כבושים זו״ל בבנשים‪.‬‬ ‫מ־ ‪ 113‬בחערח שירח ששית מלמעלח‪ .‬במקום טייו ג״ל ט׳׳ח‪.‬‬ ‫מפתה השאלות והתשובות כפי סהר הסימנים‪.‬‬ ‫סיס!‬ ‫אוח‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫גז‬ ‫בדבר שופר אי מוקצה הוא‬ ‫!‬ ‫בענץ מוקצה כלים‬ ‫‪2‬‬ ‫כ‬ ‫בענין שומר אי מוקצה הוא‬ ‫‪3‬‬ ‫א‬ ‫בענין בסים לדבר האמור‬ ‫‪5‬‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בענין לתרום ש ל א מן המוקף‬ ‫‪7‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫בענין בסיס לדבר האסור‬ ‫‪8‬‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בענין להרומ ש ל א מן המוקף‬ ‫‪11‬‬ ‫ה‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בענין זרק כ ד ה הדומה לביה ממא‬ ‫בענין אוכלין אי מקבלין טומאה בכ״ש‬ ‫‪12‬‬ ‫‪13‬‬ ‫ענין אריםוה וקבלנוה לנכרי כשבה וי־ט וע׳ מלאכה ל א ב ל‬ ‫‪13‬‬ ‫ע׳ מהלוקה ב ש ל טכבדוה‬ ‫‪15‬‬ ‫א‬ ‫ע׳ זמן ה פ ל ה‬ ‫‪17‬‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫בע׳ טבילה כלי עץ‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫כ‬ ‫נ—‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫ח‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫—‬ ‫יא‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫יב‬ ‫ינ‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪T‬‬ ‫—‬ ‫טו‬ ‫—‬ ‫טז‬ ‫—‬ ‫יח‬ ‫—‬ ‫יז‬ ‫עמוד ברהיר‬ ‫בע׳ מחט שנמצא בעובי בה׳׳כ‬ ‫‪21‬‬ ‫בעי הנ״ל‬ ‫‪22‬‬ ‫בע׳ קדרה בה יומא‬ ‫‪22‬‬ ‫בע׳ הנ״ל‬ ‫‪23‬‬ ‫ע־ קטנה שנהקדשה ואביה בטדינה הימ‬ ‫בעי נ ט אדט דר הצי שנה בעיר זאה והלך לעיר אהדה‬ ‫‪23‬‬ ‫ע׳ הניל‬ ‫ע ל ענין אהד בטרוייש‬ ‫‪28‬‬ ‫בעי ערער דבעל‬ ‫‪29‬‬ ‫בע׳ בעל טחו שיעשר‪ ,‬שליח לחרטת אשתו‬ ‫‪29‬‬ ‫ב ע חנ׳׳ל‬ ‫‪31‬‬ ‫‪32‬‬ ‫‪33‬‬ ‫יט‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫א‬ ‫בע׳ פוטח שיש ל ח עדימ במדינות חיט‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫קושיא על רש״י טוטח דף ט׳ ע״א ו״ח אשיא לבני‬ ‫בע• ר ‪ 1‬צ י א ו ה‬ ‫— ‪-‬‬ ‫ד‬ ‫בעי דם נדוה י ח ק‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪26‬‬ ‫שלא חטטא‬ ‫‪26‬‬ ‫‪33‬‬ ‫‪34‬‬ ‫ה‬ ‫בעי בהטה בםעי א ש ה‬ ‫‪34‬‬ ‫ו‬ ‫קושיא בענץ ס נ ד ל דתנן נבי כריתוח‬ ‫‪35‬‬ ‫ז‬ ‫בעובדא דרב פ ם א איקלע לתיאך‬ ‫‪36‬‬ ‫מ‪6‬תה הסימנים‬ ‫סיםן‬ ‫ב‬ ‫איח‬ ‫ח‬ ‫מ־‬ ‫בע׳ טומאת בשנים כבחוץ לענין נדת‬ ‫‪36‬‬ ‫בא‬ ‫א‬ ‫בעי יש חופת לססולות‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫א‬ ‫בע־ סמוך מיעוטא לםלנא‬ ‫בע׳ יש חופה לפםולות‬ ‫‪37‬‬ ‫ב‬ ‫בע׳ םטוך טיעוטא לפלנא‬ ‫‪38‬‬ ‫כנ‬ ‫—‬ ‫בע׳ נישואין בתוך אבילות‬ ‫‪38‬‬ ‫כד‬ ‫—‬ ‫ע׳ מורדת‬ ‫‪39‬‬ ‫כה‬ ‫כו‬ ‫כז‬ ‫בע׳ ענונה ונט של סומר‬ ‫—‬ ‫בע׳ ענונה חניל ובענין כל שום וחניכה‬ ‫—‬ ‫בעי כופר שלא נכונה‬ ‫‪42‬‬ ‫‪45‬‬ ‫‪47‬‬ ‫כח‬ ‫א‬ ‫עי פי פרה שאכלה מתוך הרהבה‬ ‫‪49‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫ג‬ ‫ע׳ סנינא דנזיקין‬ ‫‪49‬‬ ‫עי ארוכה שלבשה בנד קצרה‬ ‫‪49‬‬ ‫כב‬ ‫—‬ ‫כט‬ ‫—‬ ‫‪36‬‬ ‫‪37‬‬ ‫א‬ ‫בעי פי פרה‬ ‫‪49‬‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫נע׳ מנינא דנז־קין‬ ‫‪49‬‬ ‫נע׳ ארונה שלבשה נגד של קצרה‬ ‫‪50‬‬ ‫א‬ ‫נע׳ דש נאווזין‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫נע׳ שניתת בהמתו‬ ‫‪50‬‬ ‫‪51‬‬ ‫לא‬ ‫—‬ ‫בעי שתיקה כהודאה דמ־א‬ ‫‪51‬‬ ‫לב‬ ‫—‬ ‫בעי דינא דבר מצרא לנכי בתים‬ ‫‪51‬‬ ‫לנ‬ ‫א‬ ‫בע׳ לוי שקבל מנח משמעון בשליחות ראובן ושמעון‬ ‫שבטעות פרעו אם יוכל לוי להחזיר המעות לשמעון‬ ‫בע׳ הסך שבועה‬ ‫‪52‬‬ ‫‪53‬‬ ‫בע׳ שליש נאמן לסטור משבועה‬ ‫‪53‬‬ ‫ד‬ ‫ח‬ ‫בע׳ מלוה למחצית שכר אי דינא באריס ושותף‬ ‫‪54‬‬ ‫בעי שמלוה פסול להעיד ללוה אף במלות עיפ‬ ‫‪54‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫בעי הוהוק כפרן לאותה שבועה‬ ‫‪54‬‬ ‫ז‬ ‫בעי אם פסק דמים לשליה והטוהר יהיה שלו אם תטשלח יכול‬ ‫לחזור אהר המשיכה‬ ‫לד‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ל‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫לה‬ ‫לו‬ ‫לז‬ ‫לח‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫טוען‬ ‫‪1‬‬ ‫‪55‬‬ ‫‪55‬‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫ראובן טען לשמעון להשיב לו המעות שהפקיד לו למחצית שכר‬ ‫אי תפיסת ע־סקא* אי חות כתפיסת עיזי‬ ‫‪57‬‬ ‫בענ־ן פי שקפץ ונשבע מרם נתחייב‬ ‫‪58‬‬ ‫ד‬ ‫חמחוייב שבועת ואמר נשבעתי כביד פלוני אי נאמן‬ ‫‪58‬‬ ‫ח‬ ‫בעי מתנה ש״ה להיות סטור משבועה ואם הוא בלא עדים‬ ‫‪58‬‬ ‫ו‬ ‫שבועת שוחטין אי דאורייתא‬ ‫‪58‬‬ ‫ז‬ ‫בענין נולמי כלי עץ טמאין‬ ‫‪59‬‬ ‫קיום שטר מתוך שטר‬ ‫‪59‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫טענות ראובן ושמעון אודות מרכבת הנשים שהורהנה אצל ראובן‬ ‫ושמעון שאלת ממנו‬ ‫‪61‬‬ ‫בענין תנ־ל‬ ‫‪65‬‬ ‫בע׳ הנ׳יל‬ ‫‪68‬‬ ‫מ*תח הסימנים‬ ‫‪|0*D‬‬ ‫איח‬ ‫לט‬ ‫א‬ ‫בע׳ הניל‬ ‫‪68‬‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בע׳ קדירה בה יומא‬ ‫בע׳ אפיטרוסוס הדי הובע לא׳ בב״ד אודוה הבית שהוא דר בו‬ ‫‪69‬‬ ‫‪69‬‬ ‫בע׳ הנ״ל‬ ‫נשאר יין נסך בקנקן מעט וערבוהו בהביה מהזיק יותר מה׳ סוד׳‬ ‫‪71‬‬ ‫‪73‬‬ ‫בעי מנה ימים וקדש ההדש‬ ‫‪73‬‬ ‫‪74‬‬ ‫‪75‬‬ ‫ט‬ ‫מא‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫*ד‬ ‫טכ‬ ‫—‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בעי שעיר דיה בדיה‬ ‫מד‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫בע׳ מנה ימים וקדש ההדש‬ ‫בע׳ מאן דלא ידע בכמה שנין בשבוע הוא‬ ‫מנ‬ ‫—‬ ‫בע׳ שעיר ש ל ו״ח בר״ה‬ ‫‪78‬‬ ‫בענין הדומה ש ל א מן המוקף‬ ‫בדין הוסץ אם יש בו משום מנע נכרי‬ ‫‪78‬‬ ‫‪79‬‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫בענין טבילה נדה ביום שביעי ליסי נקיהה‬ ‫‪80‬‬ ‫בדין אי מפטיר עולה לטנין‬ ‫‪81‬‬ ‫ה‬ ‫בעי ברכת נר כשבה‬ ‫בעי ברכה אירוסין ונישואין‬ ‫‪81‬‬ ‫‪82‬‬ ‫בעי איסור אכילה בין סנהה לסעריב בשכה‬ ‫‪84‬‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫מה‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫‪76‬‬ ‫ד‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫מו‬ ‫א‬ ‫בע׳ הרוסה ש ל א‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫נ‬ ‫בעי איזה חדש שההנ מתכסה בו‬ ‫‪86‬‬ ‫בע׳ בוסר אי מוהר במנע נכרי‬ ‫‪87‬‬ ‫—‪-‬‬ ‫ד‬ ‫א‬ ‫בע׳ להוף כע*ש ולטבול בשכה‬ ‫‪88‬‬ ‫בע׳ טבילה להצאין בסים הייס‬ ‫‪90‬‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫בע׳ טבילה יום ח׳‬ ‫‪90‬‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫בע׳ הפיסה בע״ש וטבילה בשכה‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫כע׳ הוטץ בפנע נכרי‬ ‫‪91‬‬ ‫‪91‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫בע׳ אם טסטיר עולה לטנין שבעה‬ ‫‪91‬‬ ‫ו‬ ‫בע׳ כרכה נר שבה‬ ‫‪92‬‬ ‫מז‬ ‫‪ p‬המוקף‬ ‫‪85‬‬ ‫ז‬ ‫בע׳ כרכה אירוסין ונשואין בכוס אהד‬ ‫‪92‬‬ ‫מה‬ ‫א‬ ‫כע׳ טבילה להצאין במעין‬ ‫‪93‬‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫כע׳ אם סונין יוס שסוםקה לטנין ז׳‬ ‫‪96‬‬ ‫בע׳ לתוף כע״ש ולטבול בשבת שהדיה‬ ‫‪96‬‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫בע׳ הוסץ כטנע נכרי‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫כע׳ אם השביעי קורא טרש׳ סוססין ואם המפטיר עולה למנין‬ ‫‪97‬‬ ‫ו‬ ‫ז‬ ‫בעי ברכה נר כשבה‬ ‫כע׳ נר שכה דולק אי סככה וםדליק‬ ‫‪99‬‬ ‫‪100‬‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫ברץ ברכה אירוסין ונישואין על כוס אהד‬ ‫‪100‬‬ ‫—‬ ‫ט‬ ‫ו‬ ‫כעי הטץ בטסה בששים‬ ‫‪101‬‬ ‫—‬ ‫מט‬ ‫•‬ ‫‪97‬‬ ‫לקדש אשד! כשבה‬ ‫‪101‬‬ ‫יא‬ ‫על קכולה כהויה ושבה‬ ‫‪101‬‬ ‫יכ‬ ‫כעי סעודה שלישיה בשבת‬ ‫‪101‬‬ ‫ע׳ שבירת כלי הרס‬ ‫‪103‬‬ ‫ממתח הסימנים‬ ‫סימן‬ ‫נ‬ ‫נא‬ ‫כענץ הנ״ל‬ ‫‪104‬‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נע׳ מתנת שניב מרע נר‬ ‫בעי להאכיל בנים קטנים ביה״כ‬ ‫‪106‬‬ ‫‪108‬‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫בע׳ אי טצורע עושה טשכב ומושב‬ ‫‪108‬‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ע׳ זר אסור להדליק בשטן של תרוטה‬ ‫‪109‬‬ ‫ע׳ עגלה ערופה אינה טשנה‬ ‫‪110‬‬ ‫נכ‬ ‫א‬ ‫בעי טתגת שכיב טרע נר‬ ‫‪110‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫אות‬ ‫—‬ ‫גר‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫בעי להאכיל בגיס קטגים ביהיכ‬ ‫‪111‬‬ ‫ע׳ מצורע טטטא טשכב וטושב‬ ‫‪111‬‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫ע׳ הדלקה תרוטה טמאה לזי‬ ‫‪113‬‬ ‫—‬ ‫ד‪.‬‬ ‫ע׳ עגלה ערופה איגד‪ .‬משגר‪,‬‬ ‫‪113‬‬ ‫א‬ ‫בע׳ ב ת א שגדגד גכרי ולא יצא ממגו יין‬ ‫‪113‬‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫בע׳ טעות עטים עיי שליח‬ ‫‪114‬‬ ‫בעי טוען וחתר וטוען על ציווי ביד‬ ‫‪114‬‬ ‫קושיא על רשיי ביק דף קייד עיא‬ ‫‪115‬‬ ‫ננ‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫קושיא בעי גביגת גברים‬ ‫‪115‬‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫קושיא בעי גדולי תרוטח‬ ‫‪115‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ז‬ ‫קושיא בע׳ משקין הבאין מחטת‬ ‫—‬ ‫ח‬ ‫קושיא בעי הרוחץ במי טבריא‬ ‫‪115‬‬ ‫—‬ ‫ט‬ ‫סתירה בספרא בעי שתי הלחם ולה״ט‬ ‫‪115‬‬ ‫קושיא בעי ועונב ביס בשבת‬ ‫שהי קושיוה על התוספתא בע׳ נילוח נזיר וטומאת טקדש‬ ‫‪116‬‬ ‫‪116‬‬ ‫שתי שאלוה בעי התחיל בעשרה וברכה על הכוס‬ ‫‪116‬‬ ‫קושיא על עדיות פיח טיא‬ ‫בע׳ ב ת א שנדנד הנכרי ולא יצא טטנו יין‬ ‫‪116‬‬ ‫‪117‬‬ ‫בע׳ טעות עטים ע״ שליח‬ ‫בעי חתר וטוען על ציווי ביד‬ ‫‪118‬‬ ‫‪119‬‬ ‫ד‬ ‫ה‬ ‫ליישב דברי רשיי ביק קי׳יד ע״א‬ ‫‪120‬‬ ‫בעי נבינת נכרים‬ ‫‪120‬‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫הירוץ בעי משקין הבאין טחטת‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫ה י ר ק בע׳ הרוחץ בחטי טבריא‬ ‫‪121‬‬ ‫ח‬ ‫תירוץ על הסתירה בספרא‬ ‫‪121‬‬ ‫ט‬ ‫הירוץ בעי הגונב כיס בשבת‬ ‫‪121‬‬ ‫ת י ר ק על התוספתא בע׳ גזיר וטוטאה טקדש‬ ‫‪122‬‬ ‫יא‬ ‫בעי החחיל בעשרה וברכה על הכוס‬ ‫‪122‬‬ ‫יב‬ ‫הירוץ על עדיוח פיח טיא‬ ‫‪122‬‬ ‫נד‪.‬‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫קושיא על ריח בעי טעם כעיקר‬ ‫בע׳ טבל אי טיקרי דבר שיליט‬ ‫‪123‬‬ ‫‪124‬‬ ‫—‬ ‫ג‬ ‫קושיא בעי קדרוח בםםח ישברו‬ ‫‪124‬‬ ‫נו‬ ‫א‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בעי טעם כעיקר‬ ‫בע׳ ל ך לך חדי זיטני‬ ‫‪124‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫נד‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫יא‬ ‫יב‬ ‫יג‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ג‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ש‪p‬‬ ‫ש‪p‬‬ ‫‪115‬‬ ‫‪120‬‬ ‫‪125‬‬ ‫מפתח הסימניפ‬ ‫סימן‬ ‫נו‬ ‫אית‬ ‫נ‬ ‫מ־‬ ‫נע׳ ט נ ל דבר שיל׳׳מ‬ ‫‪126‬‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫נע‬ ‫פועל טד‪,‬ו שי הבהב‬ ‫‪127‬‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫נע׳ קדרוח בפסח ישברו‬ ‫‪127‬‬ ‫נז‬ ‫א‬ ‫נע‬ ‫טבילה לחצאין‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נע׳ להוף נע״ש ולטנול נ ש נ ה שהריח‬ ‫‪128‬‬ ‫‪131‬‬ ‫נ‬ ‫בעי טטלטל־ ד־חסי אי משחעבד־ ל נ ה ו נ ה ולב׳׳ה‬ ‫‪131‬‬ ‫א‬ ‫נע׳ סקופ הנחת תפילין של יד‬ ‫‪131‬‬ ‫ב‬ ‫נע׳ נדה נימי לנינה‬ ‫‪13a‬‬ ‫נ‬ ‫נע׳ מנע יין עיי נ ה ננרי וישראל ניהד‬ ‫‪133‬‬ ‫נט‬ ‫א‬ ‫נע׳ מקום הנחח הפילין של יד‬ ‫‪!33‬‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נע׳ נדה נימי ליבונה‬ ‫‪134‬‬ ‫נה‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ם‬ ‫—‬ ‫נע׳ שומרה יבם שנחקדשה לאחר‬ ‫‪135‬‬ ‫םא‬ ‫סב‬ ‫—‬ ‫בעי חזקח הנהים אי נעי עדוה נ׳ שנים רצופין יום ולילה‬ ‫‪137‬‬ ‫—‬ ‫בעי ערב שלא בשעת מחן מעוח ושהקדים ופרע‬ ‫םנ‬ ‫א‬ ‫נע׳ נ ל מצות שהחזיקו בהן נותים‬ ‫!‪14‬‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫‪141‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫נע׳ חמצן ש ל עונרי ענדה‬ ‫נ ע או לרבות‬ ‫‪142‬‬ ‫ד‬ ‫נע׳ ישלם מדעתו משמע‬ ‫‪142‬‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫נע׳ טיטנ אין מידי אחרינא לא‬ ‫‪142‬‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫נע׳ חן נזני‬ ‫;‪14.‬‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫י‬ ‫ח‬ ‫נע• נלי זנוניה דני נשנרו יש להן חקנה‬ ‫‪141‬‬ ‫‪144‬‬ ‫נע׳ לצדנו ולצרנה נ א נ י ד ה‬ ‫‪144‬‬ ‫בע׳ ברנוה עובר לעשייהן‬ ‫‪145‬‬ ‫נדינ־ נדירה‬ ‫‪l.i'.l‬‬ ‫—‬ ‫ט‬ ‫י‬ ‫—‬ ‫יא‬ ‫בעי ש ל ש נטטיוה‬ ‫‪145‬‬ ‫יב‬ ‫א‬ ‫נע׳ אהה ארובה ואהה קצרה‬ ‫‪146‬‬ ‫;‪141‬‬ ‫—‬ ‫סד‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫נע׳ הטסקיד אצל הנרו נ ש ט ר‬ ‫‪147‬‬ ‫נע׳ נ ס נ א דרי א נ א‬ ‫‪147‬‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫בע׳ ונולהו ני שדיה בור בינייהו‬ ‫‪147‬‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫בעי אשחו ש ל יונה‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫בע׳ אוב וידעוני וחובר חבר •‬ ‫‪148‬‬ ‫‪149‬‬ ‫סד‪.‬‬ ‫א‬ ‫בע׳ עד זוטם‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫נ‬ ‫הטטקיד אצל חברו בשטר‬ ‫נע׳ עד זומם‬ ‫—‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫בע׳ אשחו של יונה‬ ‫בעי חובר חבר‬ ‫א‬ ‫בע׳ עד זוסם‬ ‫—‬ ‫כ‬ ‫בע׳ המפקיד אצל חברו בשטר‬ ‫—‬ ‫סו‬ ‫סו‬ ‫בע׳ נסבא ד ד אבא‬ ‫)‪14'.‬‬ ‫י(‪15‬‬ ‫‪150‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪151‬‬ ‫‪152‬‬ ‫‪153‬‬ ‫נ‬ ‫בע׳ נסכא ד ד אבא‬ ‫‪154‬‬ ‫א‬ ‫כע׳ סין בםינו בששים‬ ‫‪154‬‬ ‫מ‪6‬תח הסימנים‬ ‫סימן‬ ‫|‬ ‫גד‬ ‫אוח‬ ‫םז‬ ‫ב‬ ‫קשיא רשמואל אשמואל כמלאכה שאציל‬ ‫‪155‬‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫קשיא דרב אשי אדרב אשי בעי כלי זכוכיה‬ ‫‪155‬‬ ‫‪j‬‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫בע׳ הבדלה במיש שחל להיוה ביימ‬ ‫‪155‬‬ ‫י;‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫בע׳ תקיעה וסדר מלכיות וזכרונות ושומרות במוסף‬ ‫‪156‬‬ ‫\‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫בעי נלתה סנהדרין וט׳‬ ‫‪156‬‬ ‫סה‬ ‫א‬ ‫בע׳ מין במינו בששים‬ ‫‪157‬‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫בעי מלאכה שאצלינ וקשיא דשמואל אדשמואל‬ ‫‪158‬‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫בע׳ כלי זכוכיח‬ ‫‪158‬‬ ‫—‬ ‫ד‬ ‫בע׳ הבדלה במיש שהל להיוה כייס‬ ‫‪158‬‬ ‫_‬ ‫ה‬ ‫בעי הקיעוה על הסדר‬ ‫‪159‬‬ ‫_‬ ‫ו‬ ‫בעי נלהה סנהדרין וכוי‬ ‫‪160‬‬ ‫—‬ ‫ז‬ ‫בענין מן הצאן ולא מן הסלנס וע׳ טיבעא מכריז‬ ‫‪160‬‬ ‫י;‬ ‫סמ‬ ‫א‬ ‫\‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫[‬ ‫בע׳ הסומק‬ ‫מעוה להתנו ואין‬ ‫יכול‬ ‫ליהן אם נכוף אה ההחן‬ ‫לנרש הגערה המאורסה‬ ‫‪161‬‬ ‫בעי שננה במאי‬ ‫‪161‬‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫בע׳ המש מדוח בכלי חרס‬ ‫‪162‬‬ ‫_‬ ‫ד‬ ‫בע׳ סעודה שלישית בסירות ואם אשד‪ ,‬הייבה‬ ‫‪162‬‬ ‫;‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫בעי בהמה שנמצאה מירושלים ומ׳‬ ‫‪163‬‬ ‫•‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫בע׳ מהנדב ארם נסכים‬ ‫‪164‬‬ ‫‪j‬‬ ‫—‬ ‫ז‬ ‫בע׳ והיה בערלה כשהים‬ ‫‪164‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ע‬ ‫א‬ ‫בעי הסוסק םעוה לחהנו וכוי‬ ‫‪165‬‬ ‫\‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫בע׳ שננה במאי‬ ‫‪165‬‬ ‫\‬ ‫—‬ ‫נ‬ ‫בעי חמש מרוח בכלי חרם‬ ‫‪165‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫_‬ ‫ד‬ ‫בעי ש ל ש םעודוח‬ ‫‪166‬‬ ‫‪I‬‬ ‫_‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בעי בחמד‪ .‬שנסצאח וכוי‬ ‫‪166‬‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫ו‬ ‫בעי והיה לערלה‬ ‫‪166‬‬ ‫ן‬ ‫עא‬ ‫_‬ ‫בעי חזקה ביישוב‬ ‫‪167‬‬ ‫?‬ ‫עב‬ ‫—‬ ‫כעי הניל‬ ‫‪167‬‬ ‫\‬ ‫עג‬ ‫א‬ ‫בעי אם גחחייב האסימרוטוס לשלם שכר השליה מעצמו‬ ‫‪168‬‬ ‫|‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫בעי גחערבו באחרוח‬ ‫‪169‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ער‬ ‫א‬ ‫בעי האטיטדוטוס‬ ‫‪169‬‬ ‫‪i‬‬ ‫—‬ ‫ב‬ ‫בעי גחערבו באחרוה‬ ‫‪170‬‬ ‫|‬ ‫עה‬ ‫—‬ ‫בעי מגעל הליצה‬ ‫‪170‬‬ ‫א‬ ‫בע׳ חרצנים של איסור שנהערבו‬ ‫‪171‬‬ ‫ב‬ ‫בע׳ נעורה שבין הסדקים אי דינה כרווקי דכיחנא דארמאי‬ ‫‪171‬‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫ג‬ ‫אי חוששץ לחרצנים של אימד שנשארו בחביח‬ ‫‪172‬‬ ‫\‬ ‫—‬ ‫ר‬ ‫בעי יין חיוצא דרך שוליים‬ ‫‪172‬‬ ‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫ה‬ ‫בעי צירוף סל לחלח ולחרומה‬ ‫‪172‬‬ ‫*‬ ‫—‬ ‫ו‬ ‫כעי יתומים שגבו קרקע בחובח אביהם‬ ‫‪173‬‬ ‫ו‬ ‫בע׳ שליחות לנכרי‬ ‫‪173‬‬ ‫ח‬ ‫בע׳ ריחא מילחא‬ ‫‪173‬‬ ‫עו‬ ‫|‬ ‫ן‬ ‫_‬ ‫‪I‬‬ ‫—‬ ‫מפתה הסימנים‬ ‫סיסן‬ ‫צד‬ ‫אות‬ ‫עו‬ ‫ט‬ ‫בע׳ הלב קיבה‬ ‫‪173‬‬ ‫_‬ ‫י‬ ‫בדין גיעולי נכרים‬ ‫‪174‬‬ ‫_‬ ‫יא‬ ‫בעי קיו אונם מ ם פ ת ה‬ ‫‪174‬‬ ‫—‬ ‫יב‬ ‫בעי אין אובסין ב ש ב ת‬ ‫עז‬ ‫—‬ ‫בעי אחד שקבל עליו בנידוי ובציווי ביד להזקיק א ת בנו לגרש‬ ‫את אשתו‬ ‫עה‬ ‫_‬ ‫‪174‬‬ ‫‪174‬‬ ‫בעי ג׳ חדשים אחר מיתת היבש‬ ‫‪174‬‬ ‫בענין הניל‬ ‫‪177‬‬ ‫א‬ ‫בעי נרה אי מקרי ערוד‪-‬‬ ‫‪178‬‬ ‫ב‬ ‫בעי היזק שאינו ניכר‬ ‫‪17!1‬‬ ‫נ‬ ‫בעי למעוטי הליפ־ן‬ ‫‪180‬‬ ‫ד‬ ‫בעי שור מועד שהפקירו קודש שננה‬ ‫‪180‬‬ ‫_‬ ‫ה‬ ‫בעי קידושי ביאה מטעם כסף‬ ‫‪181‬‬ ‫פא‬ ‫א‬ ‫בעי שור ש ל א ננמר דינו ונחערב בשוורים אה־יש‬ ‫‪181‬‬ ‫_‬ ‫ב‬ ‫בעי הנסקלין בנשרפין‬ ‫‪182‬‬ ‫פב‬ ‫_‬ ‫בעי הנ״ל‬ ‫‪182‬‬ ‫עט‬ ‫‪0‬‬ ‫_‬ ‫פנ‬ ‫—‬ ‫בעי הנ־ל‬ ‫‪183‬‬ ‫פד‬ ‫—‬ ‫בעי אם שור הנסקל אסור מחיים‬ ‫‪184‬‬ ‫פה‬ ‫—‬ ‫בעי כה; טמא שיאכל תרומה טמאה‬ ‫‪185‬‬ ‫פו‬ ‫—‬ ‫פז‬ ‫א‬ ‫_‬ ‫ב‬ ‫פה‬ ‫—‬ ‫פט‬ ‫—‬ ‫בע׳ הנ־ל‬ ‫‪185‬‬ ‫בעי מי ש מ מ ר דינו ל ק ל ה שנידון לחמורה‬ ‫‪186‬‬ ‫ב ע קונמות דבירו לפדות‬ ‫‪188‬‬ ‫בע׳ סוס ש ל שני שותפין שהופקד ביד נוי וזה השאילו לאתר‬ ‫ברשות אחד מהם וננזל סיד השואל‬ ‫‪189‬‬ ‫בעי המזיק שעבודו ש ל תכרו‬ ‫‪189‬‬ ‫צ‬ ‫—‬ ‫בע׳ שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה‬ ‫‪189‬‬ ‫צא‬ ‫—‬ ‫בעי הניל‬ ‫‪190‬‬ ‫צב‬ ‫—‬ ‫בעי אין סעידין אלא עד ני ישיט‬ ‫‪190‬‬ ‫צנ‬ ‫—‬ ‫בעי הבית שנקבה וסתמוה שסריס‬ ‫‪192‬‬ ‫צד‬ ‫—‬ ‫בע׳ דין תלונות‬ ‫‪194‬‬ ‫צד‪,‬‬ ‫—‬ ‫צו‬ ‫_‬ ‫בע׳ הניל‬ ‫‪196‬‬ ‫בע׳ שי תקרה יורד וסותם‬ ‫‪197‬‬ ‫בעי הכנים שבלין ובו׳ למוללן בסלילות‬ ‫‪202‬‬ ‫‪204‬‬ ‫‪205‬‬ ‫צז‬ ‫—‬ ‫צה‬ ‫_‬ ‫בעי טטה טטמאת הבילה ומטהרת הבילה‬ ‫צט‬ ‫_‬ ‫בעי עוסק במצוד‪ ,‬פטור טן הטצוה‬ ‫ק‬ ‫—‬ ‫בעי ארבע עשרת סעודות הייב אדם לאכול בסוכה‬ ‫‪206‬‬ ‫ש ל ש קושיות סר׳ סנהס סיואני ותשובות דית עליהן‬ ‫‪209‬‬ ‫‪211‬‬ ‫‪212‬‬ ‫קא‬ ‫_‬ ‫קב‬ ‫—‬ ‫שא׳ ד׳ סנהם סיואני בע׳ לאסוקי סדר׳ אליעזר וסהלקותו‬ ‫קנ‬ ‫—‬ ‫עוד להניל בע׳ הביאו לטניו טתיתין נ ח ל י ן ושלטץ‬