‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪58‬‬ ‫"כי מלאתי הומור ולא מיין" ‪ -‬עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי‬ ‫‪‬‬ ‫לאה ברץ‬ ‫"אנשים מוכנים להודות בבגידה‪ ,‬רצח הצתה‪,‬‬ ‫שינים תותבות או פאה נוכרית‪ ,‬כמה מהם מוכנים‬ ‫להודות בהעדר חוש הומור?" (קולבי)‬ ‫תקציר‬ ‫אסופת השירים של המשוררת ברכה סרי בקובץ בת יין משולה לדברי תורה משמחי‬ ‫לב‪ ,‬והם כיין הטוב המשמח לבב אנוש כמו שנאמר‪" :‬יין ישמח לבב אנוש" (תהילים‬ ‫ק"ד‪ ,‬ט"ו)‪ .‬נמשלה תורה ליין‪ ,‬מה יין משמח לבב אנוש אף דברי תורה כן‪ ,‬שנאמר‬ ‫פקודי ה' ישרים משמחי לב‪( ...‬רד"ק‪ ,‬ישעיהו נ"ה א)‪ .‬גדולתה של סרי שניתן לקרוא‬ ‫את שיריה באופנים שונים‪ :‬קריאה מגדרית‪ ,‬קריאה חתרנית‪ ,‬אוטוביוגרפית או לירית‬ ‫והכל בעיני הקורא‪ .‬אפשר לנתח את השירים במתודות קריאה שונות‪ :‬לשוניות‪ ,‬פסיכו‬ ‫לוגיסטיות‪ ,‬חברתיות‪ .‬קובץ השירים בת יין מכיל נגיעות שכבר זוהו בקבציה‬ ‫הקודמים‪ ,‬אלא שקובץ זה רווי בהומור ‪ -‬הן של מצב והן של לשון‪ .‬עניינים אישיים כמו‬ ‫גם סיטואציות חברתיות מבוקרים על ידה תוך היותם מתובלים בהומור רב‪.‬‬ ‫המשוררת משרטטת את גבולות ה"אני" בלשון הומוריסט‪ ,‬דבר המקל ומסייע להציג‬ ‫מצבים של כעס‪ ,‬אובדן והכחשה בדרך מתקבלת על הדעת‪ .‬באמצעותו של ההומור‬ ‫נוצרת פרספקטיבה נוחה לראיית העולם הנצלב תחת שבט ידה‪ ,‬או תחת שבט לשונה‬ ‫השנונה‪ .‬העיון בשיריה יישען על ניתוח עקרון הלשון היוצרת הומור על מכלול‬ ‫מרכיביו‪.‬‬ ‫א‪ .‬מעשה הכתיבה של ברכה סרי‬ ‫"הסופר נושא ביוגרפיות החתומות בבשרו" (בארת)‬ ‫בארת (‪ )2004‬מגדיר את הכתיבה ‪ )ecriture( -‬כמתן ביטוי למתח שבין האוניברסאלי לבין‬ ‫האינדיבידואלי‪ ,‬בין הידע המכונן על ידי קבוצה חברתית לבין הסגנון המסמן את השימוש‬ ‫האישי‪ .‬הכתיבה מתמקמת במרחב מטאפורי בבחינת "איזור ביניים" המשקף את בחירתו של‬ ‫הסופר‪ /‬משורר ואת מחוי יבתו לבחירה זו ביחס לשימוש בכלי החברתי הנתון בידיו‪ .‬הבחירה‬ ‫בכתיבה מסיימת נותנת ביטוי להתייחסותו של הסופר‪ ,‬הן לחברה שבה הוא פועל והן למהותו‬ ‫של מעשה הכתיבה עצמו‪ .‬מעשה הספרות מורכב משפה וסגנון‪ .‬השפה היא הטבע הלשוני‬ ‫של החברה‪ ,‬שהסופר מקבל מהדורות הקודמים‪ .‬ואילו הסגנון הוא מעבר לחברה מכיוון שהוא‬ ‫אישי; הוא עניינו של הכותב‪ .‬הסגנון לא משועבד לתוכן‪ ,‬והבחירה הלשונית נעשית מתוך‬ ‫בחירה מודעת של הסופר‪ .‬בחינת תכני הכתוב תעשה באמצעות מתודה פרשנית‬ ‫המתמקדת ביחסי כותב קורא תוך דיון בתבניות הלשוניות היוצרות הומור‪ .‬מושגי הלשון‬ ‫שיובאו מתייחסים למסגרת התיאורטית המגדירה ומסווגת אותם על פי תפקידם ומטרתם‪,‬‬ ‫ובכך מאפשרת את בחינתם בתוך טקסט‪ .‬מתוך איתור וזיהוי מקומם של המושגים בטקסט‬ ‫אעקוב אחר התפקיד שנועד להם בעיצוב ההומור ואחר בגיבוש הרעיונות התמאטיים‬ ‫הנוכחים בספר זה‪.‬‬ ‫במאמר אעקוב אחר תהליכי כתיבתה של סרי תוך התמקדות בנושא ההומור‪ .‬סרי היא‬ ‫משוררת המודעת לעצמה‪ .‬היא אומרת‪" :‬המדינה תמיד הצטיירה בעיניי כגבר ‪ -‬כשלטון של‬ ‫גברים המחליטים בשבילי על זכויות וחובות ומנהלים את חיי כראות עיניהם‪ ,‬וכך ממלאים את‬ ‫מקום האב והבעל והקהילה הדתית בגלות‪ ...‬המדינה הרוחנית נמצאת בי‪ ,‬במוחי ובלבי‪ ,‬והיא‬ ‫‪ ‬ד"ר לאה ברץ‪ ,‬המכללה האקדמית לחינוך אחווה‪[email protected] .‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪59‬‬ ‫הקובעת את חיי‪ ,‬אורחותיי והתנהגותי בתיאום עם הסביבה שבחרתי לחיות בה‪ .‬אושרי תלוי‬ ‫במידת מעורבותי ואחריותי לחיי ולחיי הקרובים לי" (נגה‪ .)1998 ,‬היא מודעת למחויבות‬ ‫החברתית שלה כאישה‪ ,‬היא נושאת בבשרה בחותמה את זכר מה שנרקם בתוכה‪ ,‬היא‬ ‫כולאת את זכר הלשון של הדורות הקודמים‪ .‬היא מנכסת את "שפת האב" (כהן‪ )1995 ,‬תוך‬ ‫שינויה והתאמתה להבעתה ולעיצובה האוטונומי‪ .‬מטרתה בניכוס טקסטים קנונים מהווה מעין‬ ‫התרסה ומחאה כנגד העולם הגברי על פי התפיסה המגדרית‪ .‬האם היא מבקשת להאיר את‬ ‫הישן בפן חדש? כאשר היא מתאימה את "שפת האב" לצרכיה שלה‪ ,‬היא מביעה את עצמה‬ ‫מחדש כאישה‪ .‬הפנייה אל טקסט קנוני היא מעין תהליך של מרידה‪.‬‬ ‫ככותבת מודעת היא מעמידה אתגר בפני הקורא‪" :‬להתבסם מן הכתוב עד דלא יֵדע"‪ .‬היא‬ ‫מקדישה את הספר לפורצי הגבול שאין להם סוף‪ .‬משפט זה זרוע בכפל משמעות‪ ,‬מי הם‬ ‫אותם פורצי גבול? האם קמו ומילאו את הארץ ולכן אין להם סוף‪ ,‬או שמא לדרכם אין סוף‪...‬‬ ‫וכך הלאה וכך הלאה‪ .‬הקורא ניצב מחויך נוכח לשונה מלאת השנינות ומתוך החיוך הקורא‬ ‫מבין‪ ,‬כי באמצעות ההומור נוטלת אותו הכותבת אל עולם מיוחד‪ .‬מבט על פכים במקומה של‬ ‫האישה‪ ,‬פכים בחיבור שבין עם ישראל לבוראו‪ ,‬בין אדם לחברו ובין אדם לשכנו‪.‬‬ ‫שחֹוק וְקַּלּות‬ ‫ָמים‪ְ ,‬‬ ‫ָאמרּו ֲחכ ִ‬ ‫ש ֵמ ַח‪ָ .‬כ ְך ְ‬ ‫תל‪ ,‬וְלֹא ָעצֵב וְאֹונֵן‪ֵ --‬אלָא ָ‬ ‫ְה ֶ‬ ‫שחֹוק ו ֶ‬ ‫ִהיֶה ָאדָם ַבעַל ְ‬ ‫"לֹא י ְ‬ ‫ְביל ֶאת‬ ‫תַאבֵל; ֵאלָא ַמק ִ‬ ‫ּומ ְ‬ ‫שחֹוק‪ ,‬וְלֹא ָעצֵב ִ‬ ‫ְהא ָאדָם ָפרּוץ ִב ְ‬ ‫ׁשּלֹא י ֶ‬ ‫רֹאׁש ַמ ְרגִילִין ְל ֶע ְרוָה‪ .‬וְצִּוּו ֶ‬ ‫כָל ָהָאדָם ְב ֵס ֶבר ָפנִים יָפֹות" (משנה תורה‪ ,‬ספר המדע‪ ,‬י"ג ז')‪.‬‬ ‫מהותם של יסודות הומוריסטיים‬ ‫עד היום טרם נמצאה למושג הומור הגדרה חד משמעית‪ .‬אי לכך הוא צוין על פי הכלים‬ ‫הדיסציפלינאריים של המגדיר החל מן הפילוסופים דרך הפסיכולוגים וכלה בהוגים חברתיים‪.‬‬ ‫הניסיון להגדיר הומור לא צלח בשל מורכבותו של המושג‪ .‬ההומור הינו מפגש של ביטוי‬ ‫רפלקסיבי של צחוק שמקורו לעתים בגירויים מורכבים ונפשיים‪ .‬הוא גם נקודת מפגש בין‬ ‫עולם היחיד‪ ,‬היוצר או הנהנה ובין החברה שיש לה נורמות וערכים‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש בהומור מפגש‬ ‫בין הנפש האמוציונאלית והתפקוד הקוגניטיבי השכלי (מרכוס עמ' ‪.)31‬‬ ‫חשוב לציין‪ ,‬שיש הגדרות המתייחסות לקומי ויש הגדרות המתייחסות להומור‪ .‬במאמרי‬ ‫אתייחס לכלל האפקטים הקומיים‪ ,‬סאטיריים‪ ,‬מצחיקים‪ ,‬תחת קטגוריית ההומור!‬ ‫קשה למדוד הומור‪ .‬בבסיס המנגנונים הלשוניים‪ ,‬שיוצרים את הקומי והסאטירי‪ ,‬יש יסודות‬ ‫של התנגשות בין מישורים סמנטיים‪ .‬כמו הופעתן של צורות לשוניות לא נורמטיביות לקהל‬ ‫יעד שאמון על צורות נורמטיביות‪ ,‬צורות שאינן משמשות במשמעותן המקורית‪ .‬אלה הם‬ ‫מנגנונים לשוניים הפועלים מתוך שימוש‪ ,‬שיוצר את הניגוד שבין המשמעות המתעמתת עם‬ ‫המילה לבין משמעותה התקשורתית או המילונית‪ ,‬תבניות שיוצרות את הניגוד שבין‬ ‫הקונוטאציה המסורתית של המילים לבין הקשר האקטואלי שלהן (שקד‪ )1965 ,‬הקומי‬ ‫שבלשון נוצר בין ההתנגשות של המשמעות המסורתית לבין המשמעות החדשה‪ .‬גם שימוש‬ ‫בלשון גבוהה להבעת תוכן נמוך יוצר את הקומי בשל התודעה הסגנונית של קהל היעד‬ ‫(מרכוס‪.)2001 ,‬‬ ‫טכניקות ועיצובים ליצירת אפקטים קומיים ביצירתה של סרי‪:‬‬ ‫הקומי שבלשון הוא קומי שהלשון בוראת אותו (ברגסון‪ .)1975 ,‬ההומור הוא ראייה של‬ ‫הבנה‪ ,‬של אהדה לאדם בחולשותיו הקטנות‪ .‬השפה מציעה לנו מספר רב של מונחים לתאר‬ ‫פעולות הומוריסטיות‪ :‬משחקי מילים‪ ,‬הלצות‪ ,‬שנינה‪ ,‬חידודי לשון ושבירת קונבנציות של‬ ‫היגיון‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪60‬‬ ‫להלן יובאו טכניקות לשוניות הקשורות ביצירת הומור‪.‬‬ ‫כל אחת מן התחבולות הללו באה לידי ביטוי בקובץ בת יין‪ .‬האמצעים יידגמו תוך עיון בקווים‬ ‫התמאטיים החוצים את הקובץ‪.‬‬ ‫לשון שוליים – הכינוי לשון שוליים מנסה לאבחן ולהפריד בין תופעות של סלנג‪ ,‬וולגריות‪,‬‬ ‫ז'רגון מקצועית ותופעות תת תקניות‪ ,‬כפי שמופיעות בספרות הכתובה‪ .‬הכינוי 'שוליים' אינו‬ ‫קנה מידה להערכה‪ ,‬אלא מצביע על קטגוריה המתארת את אחד ממשלבי הלשון ואינו שופט‬ ‫אותה‪ .‬זאת מתוך הנחה שלשון השוליים היא כלי אסתטי ואמצעי אמנותי לתיאורים שיש עמם‬ ‫הישג אמנותי (מרכוס‪.)2001 ,‬‬ ‫לשון עירוב ‪ -‬לשון המשלבת רכיבים מן הלשון הקלאסית (לשון המקורות‪ ,‬נורמטיבית‪ ,‬תקנית‬ ‫ופורמאלית) עם רכיבים מן הלשון הכתובה ולשון הדיבור התקניים ועם רכיבים מלשון‬ ‫השוליים‪ .‬לשון העירוב יוצרת חריגה משלבית‪ ,‬שתוצאותיה אי הלימה בסגנון ובריתמוס‪,‬‬ ‫הבנויה על ידיעת הקורא ושליטתו במכמני הלשון העברית‪( .‬מרכוס‪ .)2001,‬זו יוצרת את‬ ‫לשון הכלאיים – שהיא הכנסת מין שאינו במינו – עירוב משלבים שונים‪ ,‬ולשון היפוך שהיא‬ ‫שימוש במהופך במרכיביו של ציור פיגורטיבי כמו גנאי על ידי שבח‪ ,‬מוחש על יד מופשט‪.‬‬ ‫שימוש נרחב בקללות‪ ,‬שהוא סוג של הפחתה ביצירה הספרותית‪ .‬מקומם של ניבולי פה‪,‬‬ ‫שהם לשון מופחתת בלשון הדיבור לא ראויים שיופיעו בלשון השירה‪ .‬אם מזוהה לשון קללות‬ ‫היא יכולה להיות עשירה וציורית‪ ,‬היא יכולה להיות מבוטאת בטון מינורי או בטון בוטה‬ ‫בהתאם לרצון לשרת את האפקט הקומי (מרכוס‪.)2001,‬‬ ‫היפרבולה או הגזמה ‪ -‬מקור המושג ביוונית 'זריקה גבוהה מדי'‪ .‬שיינפלד (‪ )2005‬מכנה‬ ‫אותה ההגזמה בשירות האמת (עמ' ‪ .)119‬זהו אלמנט בלתי צפוי של חוסר סדר‪ ,‬נתיב‬ ‫העוקף את המעוות‪ ,‬מגדיל ומפריז‪ ,‬הוצאת דברים מהקשרם הנורמטיבי ובכך יוצר תחושה‬ ‫של אי הלימה‪ .‬התוצר של העיוות היוצר אי הלימה בין המרכיבים השונים‪ ,‬הוא מוזר ונשלט‬ ‫על ידי אלמנטים של פנטזיה‪ ,‬ובעצם צורתו החדשה הוא יוצר הפתעה (מרכוס‪.)2001 ,‬‬ ‫ההסטה – או הפיכת סדר (ברגסון‪ ,1975 ,‬עמ' ‪ .)81‬בהסטה "נוטלים סדרת מאורעות‬ ‫וחוזרים עליהן בטון חדש או בסביבה חדשה‪ ,‬או שהופכים את סדרן עם שמשאירים בהן איזה‬ ‫מובן‪ ,‬או שמערבבים אולם עד שתהיינה משמעויותיהן המקבילות משתלבות ביניהן"‪.‬‬ ‫לשון הפרדוכסים ‪ -‬ביוונית‪ :‬בלתי צפוי‪ ,‬מוזר‪ .‬לשון ההפכים המפגישה הפכים ומעמתת‬ ‫ניגודים סמנטיים‪ ,‬וכך יוצרת צירופים שקי ימים בהם אי הלימה בין המסומנים העשויים לשרת‬ ‫את האפקטים הקומיים והסאטיריים‪ .‬לשון הפרדוכסים היא רב משמעית‪ ,‬יש בה יסודות כפולי‬ ‫מבע‪ -‬בעלי ניגוד סמנטי (מרכוס‪ .)2001 ,‬לשון זו מכילה אוקסימורונים ‪ ,‬לשון היפוך‪ ,‬רב‬ ‫משמעות לשונית‪ ,‬מטאפורות שהיחס בין רכיביהן יוצר ניגוד או היפוך‪ .‬שיינפלד (‪)2005‬‬ ‫מציין שמה שנראה בפרדוכס במבט ראשון כבלתי אפשרי מתגלה כאפשרי כאשר הוא‬ ‫מפוענח‪ .‬ערכו של הפרדוכס הוא בהלם שהוא יוצר בתודעתו של הקורא‪ .‬בקריאה ראשונה‬ ‫הוא נראה א‪ -‬לוגי אך בקריאה חוזרת הוא מתברר כאפשרי‪.‬‬ ‫לשון אוקסימורונית – ביוונית ‪" -‬ביטוי סותר עצמו"‪ ,‬צירוף שני יסודות הסותרים לכאורה זה‬ ‫את זה על מנת ליצור פרדוכס קיצוני‪ .‬הלשון האוקסימורונית היא אמצעי רטורי‪ ,‬הזרה‬ ‫למשיכת תשומת לב המאופיינת על ידי ניגוד וסתירה של אלמנטים שונים במשפט‪ .‬אלמנטים‬ ‫אלה בהצטרפותם יוצרים אבסורדיות לוגית – אי התאמה הנעה מסתירה ישירה ועד לניגודים‬ ‫שבנויים על אסוציאציות מקובלות (מרכוס‪.)2001 ,‬‬ ‫שבירת קונבנציות של לשון – שיבוץ שונה‪ ,‬הוראה וחילון סגנוני‪ .‬תפקיד הסדירות הלשונית‬ ‫היא ליצור מצב של הרמוניה אצל הקורא ואילו הפרתו יוצרת מצב דיסהרמוני‪ ,‬טשטוש או‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪61‬‬ ‫מבוכה‪ .‬סטייה סמנטית שהיא חלק משבירת קונבנציות ‪ -‬סטייה מההוראה המילונית של‬ ‫מילה או צירוף מילים להוראה אחרת שאינה הפשט שלה (זנדבק‪ .)2002 ,‬לכאן מצטרף‬ ‫עקרון משחקי המילים – תחבולה בה המשורר חוזר על צמדי מילים בהוראות שונות כגון‪:‬‬ ‫הומונימים‪ ,‬פוליסמיות ופרונומסיה (זנדבק‪.)2002 ,‬‬ ‫שבירת אלוזיה‪ -‬אילוזיה (הרמז או ארמז) הוא צירוף לשוני שמכוון ומפנה את הקורא אל‬ ‫יצירה אחרת וקושר קשר אנלוגי בין הטקסט הנקרא לטקסט הנרמז‪ .‬היצירה הנרמזת תומכת‬ ‫ביצירה ומאפשרת את הבנתה בצורה טובה יותר‪ .‬כדי לזהות את האלוזיה על הקורא‬ ‫להתמצא ברקע התרבותי‪ ,‬ההיסטורי או הלשוני של היצירה‪ .‬הארמז מעתיק את הקורא‬ ‫לסיטואציה רחבה וחזקה יותר מאשר בטקסט הנתון‪ ,‬והוא מחייב את הקורא לערוך‬ ‫השוואה עם משהו מעבר למילים הרומזות‪ .‬שבירתה של האילוזיה היא הישענות על מקור‬ ‫הידע הקודם‪ ,‬אך הצבתו בהקשר חדש ומפתיע‪.‬‬ ‫הלקאה עצמית – סלפסטיק (‪ - )slapstick‬שימוש בתנועות גופניות אלימות‪.‬‬ ‫הדגמת היסודות ההומוריסטיים ביצירה בת יין‬ ‫הספר בת יין הוא יצירה פארודיסטית‪ ,‬סאטירית רוויית הומור המעלה בת שחוק רחבה על‬ ‫שפתינו מראשיתה של היצירה ועד סופה‪ .‬יצירה שמעשה הליצנות‪ ,‬התעוזה והמעוף בה‬ ‫מעניקים תחושות לקורא; החל מתחושה של חיוך של משובה ועד תחושה של חוסר נחת‪.‬‬ ‫אהין ואומר‪ ,‬כי סרי נשענת במעשה כתיבתה על אילנות גבוהים‪ .‬בשנת ‪ 1842‬כתבו אברכים‬ ‫את 'ספר הקונדס'‪ ,‬שהיה פארודיה לשולחן ערוך‪ .‬הספר היה מסודר על פי סימניו וסעיפיו של‬ ‫השולחן הערוך והייתה בו ביקורת על הווי החיים (כהן‪ .)2005 ,‬ספרה של סרי הוא פארודיה‬ ‫נוקבת על החיים‪ .‬לא בכדי היא בוחרת את תבניתו של ספר תהילים‪ .‬ספר הרצוף דברי‬ ‫חוכמה‪ ,‬דברי שבח לאל‪ ,‬דברי בקשה ולעתים אף נחמה ליחיד‪ ,‬אלא מאי? אופי הדברים‬ ‫המובא בספרָּה מתנגח עם תפיסת העולם הנחשפת בספר תהילים‪.‬‬ ‫שלושה נושאים מרכזיים נחשפים במכלול כתביה של סרי (ברץ‪ :)2007 ,‬גבולות האני‪,‬‬ ‫היבטים חברתיים ואמירה חברתית‪ -‬פוליטית‪ .‬גם באמצעות שלושת הנושאים הללו אספר על‬ ‫עולמה של הכותבת כאשר ההומור הוא כלי המאפשר לגבש את תפיסות העולם הללו‪:‬‬ ‫ראשית‪ ,‬הספר בת יין מורכב מחמש מגילות‪ .‬חמש המגילות מכילות ק"נ פרקים כמספר‬ ‫הפרקים בספר תהילים‪ .‬ההי שענות על תבנית ידע או על תבנית הסכימה גורמת לקורא לנצל‬ ‫ידע וניסיון קודם כדי לממש תהליך של הבנה (שימרון‪ .)1989 ,‬לכן אמירות המבוססות על‬ ‫תרחישים מוכרים יוצרים רמת מפורשות גבוהה (שריג‪ .)2002 ,‬הטקסט המפגיש את הקורא‬ ‫בין ידע חדש לידע מוקדם יוצר התאמה בתהליך ההצפנה והסקת המסקנות‪ ,‬שהוא מעבר‬ ‫לטקסט עצמו‪ .‬בבסיס תהליך הקריאה עומדת ההנחה‪ ,‬שהקריאה הינה האינטראקציה שבין‬ ‫הקורא לבין הטקסט‪ ,‬כפי שהיא באה לידי ביטוי באספקטים הבאים‪:‬‬ ‫הקריאה כתהליך של חיפוש משמעות‪.‬‬ ‫הקריאה כתהליך בונה משמעות‪.‬‬ ‫הקריאה כיישום של סוגי ידע שונים‪.‬‬ ‫כותרת הספר ‪ -‬בת יין זוכה לכותרת משנה "חמישים לגימות בחמש מגילות"‪ .‬שמות חמש‬ ‫המגילות מאלצות את הקורא להתמודד עם תבנית הסכימה‪ ,‬שהרי שמותיהן של המגילות‬ ‫יוצר אי הלימה בין הדפוס הקאנוני המוכר לזה שנוקטת סרי‪ .‬הדפוס הקאנוני מכיל חמש‬ ‫מגילות‪ ,‬שתוכנן נהיר לקורא והנה חמש המגילות של סרי‪ ,‬לא די בכך שהן בעלות כותרת‬ ‫עצמאית‪ ,‬אלא שהכותרת מובילה למשמעות הנמצאת לעתים על גבול האבסורד‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪62‬‬ ‫משחקי המילים בכותרת היצירה מעמידים בפני הקורא אתגר של חיפוש משמעות‪ ,‬יישום‬ ‫סוגי הידע שאותם הוא מביא כהכנה לבניית משמעות חדשה‪ .‬באמצעות משחקי המילים היא‬ ‫יוצרת תבניות חשיבה חדשות ויוצקת בהן משמעויות על פי צו לבבה‪ .‬בתהליך זה סרי‬ ‫מבקשת לכתוב פארודיה על אודות המקרא‪ .‬כיצד עומדת סוגייה זו ביחס לתהליך בו היא‬ ‫מבקשת כי נתייחס ברצינות לתהליך הכתיבה שלה‪ ,‬ועוד יותר למקורות עליהם היא נשענת?‬ ‫עיון במשמעות של שמות המגילות ובפירוט הנושאים‪ ,‬שמכילה כל מגילה‪ ,‬חושף את העיקרון‬ ‫ההומוריסטי של סרי‪.‬‬ ‫מגילה א‪.‬‬ ‫ַנתיק – נָא‪ .‬הצירוף מפרק את הביטוי "ענתיקה"‪ .‬ברמת הלשון המילונית משמעות המילה‬ ‫ע ִ‬ ‫מאנגלית‪ :‬ישן‪.‬‬ ‫הכותרת מצרפת לשון סלנג ולשון בקשה ‪ -‬נא‪ .‬ענתיק – משהו שנס ליחו‪ .‬נא – פנייה בלשון‬ ‫מוגבהת‪ .‬שילוב המושג הלועזי ענתיק מכוון ללשון דְבורה‪ ,‬אולם כאן בטקסט השירי מקומה‬ ‫לא יכירנה‪ ,‬אלא אם היא נועדה להיות חלק מלשון מתנגחת‪ .‬מרכוס (‪ )2001‬מציינת ששילוב‬ ‫הלשון הלועזית הוא חלק מיצירת עולם מנוכר‪ .‬שהרי לשון שוליים מאפיינת קהילת דוברים‬ ‫מוגדרת והבחירה המודעת של הכותבת במילה זו נועדה ליצור תחושה של אי הלימה אצל‬ ‫הקורא‪ ,‬משמע היא מבקשת להחזיר עטרה ליושנה‪.‬‬ ‫מגילה זו מיועדת לפסח ולראש השנה (ראשי שנים)‪ .‬יש לה סגולות הקשורות בשחרור‬ ‫מכוחות שחברו להרע‪ .‬האמצעים האמנותיים (מצלול‪ ,‬חזרות) חוברים כדי להדגיש את‬ ‫הנושא קודם באופן וואקלי ואחר בדרך התודעה‪ .‬בדף הפנימי של הכותרת סרי "מתחפשת"‬ ‫לדף הכתוב בשגרת לשון של העדה החרדית‪ .‬היא ממציאה את הבד"ס (בית דין סרי)‪ ,‬היא‬ ‫מכנה עצמה שליטת"א ושובב"ה‪ .‬ראשי התיבות הבלתי מפוענחים או הידועים רק לאנשי ח"ן‬ ‫פועלים על הקורא בדרך הקיטוב‪ :‬חילון הקודש‪ ,‬ששבירת הנורמטיביות והוצאת דברים‬ ‫מהקשרם מעצים את מימד ההפתעה‪ .‬היא מציבה או ממצבת הכותבת את מקומה של‬ ‫האישה במקום שונה‪ :‬לא בשוליים‪ ,‬כי אם במרכז‪ .‬בניגוד לתפיסת העולם השגרתית הרווחת‬ ‫בעולם החרדי‪ .‬באופן עקיף‪ ,‬דהיינו הומוריסטי‪ ,‬היא מבטאת את דעתה אודות תפיסת העולם‬ ‫הגברית ובעיקר על זו של העולם הגברי חרדי‪.‬‬ ‫מגילה ב ‪ -‬המגילות הגנובות ‪ -‬על משקל המגילות הגנוזות‬ ‫הצירוף כבול "מגילות גנובות" הוא פירוק הצירוף הכבול "מגילות גנוזות"‪ ,‬שבירה זו מציפה‬ ‫בתודעתנו תפיסת עולם של קהילה מוגדרת‪ ,‬אנשי כת ים המלח‪ ,‬או אנשי כת קומראן‪ .‬קהילה‬ ‫שאורחותיה היו סגפניות‪ .‬נוכח ידע העולם אודות הכת ומנהגיה פירוק הצירוף הכבול מעצב‬ ‫תפיסת עולם חדשה‪ ,‬הפעם תפיסת עולם נשית‪ .‬סרי מבקשת לתאר את אורח החיים הנשי‪,‬‬ ‫ששיש בו הרבה יופי וזיכוך גם אם יש באורח חיים זה הרבה אלמנטים שיש בהם דחייה‬ ‫בשל אופיים‪.‬‬ ‫מגילה ג ‪ -‬איכה ישב‬ ‫על בסיס מגילת איכה ניצבת מגילה שסגולותיה הם נגד עין רעה‪ ,‬בלבול הדעת וכאבים‬ ‫במפשעת‪ .‬גם כאן קיימת אי התאמה תודעתית בין המציאות שאליה רומזת התשתית‬ ‫המקראית‪ ,‬חורבן בית המקדש ובמגילה זו מתוארות רעות נוספות‪ .‬אלא שהרעות מציגות‬ ‫סיטואציות גופניות‪ ,‬שצנעת הפרט יאה להן‪ .‬נוצרת כאן אירוניה רבה מהפער הנוצר בין הצפוי‬ ‫והמצוי בין חיבור הנמוך והמוגבה‪ .‬ואם לא די בכך במגילה זו מככבת כינה‪ ,‬כינת תשעה באב‪,‬‬ ‫שיש לה סגולות מיוחדות‪ ,‬שעוד יפורטו בהמשך‪ .‬עצם ההומונים כינה ‪/‬קינה יש בו גיחוך רב‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪63‬‬ ‫מגילה ד ‪ -‬מגילת העצמות היבשות‬ ‫גם כותרת מגילה זו נשענת על הצירוף הכבול "העצמות היבשות"‪ ,‬חזון יחזקאל לנחמה‬ ‫העתידה לבוא על עם ישראל‪ .‬חזון העצמות היבשות הציורי המופיע ביחזקאל עובר הסבה‬ ‫והוא נועד במגילה זו להיות לסגולה ללידת בנות משוחררות ולשחרור מן הצרות‪ .‬ענייני‬ ‫עצמות נידונים במגילה זו אולם בכפל לשון או ברב משמע‪ .‬את האשמה ללשון הנפתלת‬ ‫מציגה הכותבת בנביאים יחזקאל וישעיהו‪ ,‬כמו שכתוב בשיר‪" :‬זה הכל באשמת יחזקאל‪/‬‬ ‫והנביא ישעיהו‪ /‬שבאו להפוך סדרי בראשית‪ /‬ולתקן אחרית מראשית" (ק"מ‪ ,‬עמ' ‪.)176‬‬ ‫מגילה ה ‪ -‬הללו אות‬ ‫מגילה שנועדה לבת מצווה ולשמחות‪ ,‬לזיווג משמים ולהסרת משקפיים‪ ,‬לקידוש לבנה‬ ‫ושמחת חתונה‪ .‬יש במגילה זו עירוב של השמיימי עם האנושי‪ ,‬החומרי והרוחני‪ .‬יש במגילה‬ ‫זו מזיגה שיוצרת אי הלימה תימאטית‪ .‬צירוף אסוציאטיבי של תכני תפילה‪ ,‬בקשה‪ ,‬מעשה‬ ‫תככים ורוממות נשים‪ .‬ובכתב יד מוסיפה המחברת‪" :‬אמרו חז"לנו‪ :‬בזכות נשים צדקניות‬ ‫נגאלו ישראל ממצרים ובזכות נשים צדקניות הן עתידות להיגאל" (עמ' ‪ .)180‬שבירת‬ ‫הקולוקציה (הצירוף הכבול) של חז"ל משעשעת‪ ,‬אבל רק את מי שמוכן להסכין לאמירה‬ ‫היוצאת נגד מקומם של חז"ל שהיוו גברדיה גברית‪ ,‬או גילדה של גברים שלנשים לא הייתה‬ ‫דריסת רגל ביניהם‪ .‬התבנית החדשה שסרי מעצבת מחד גיסא לועגת ומאידך גיסא שומרת‬ ‫עדיין על דפוס המקור‪.‬‬ ‫המסקנה היא ש סרי מבקשת באמצעות ההומור לשבור תבניות חשיבה‪ ,‬לקרב את הקורא אל‬ ‫התכנים ולהפגין את מידת היצירתיות בעולמה‪.‬‬ ‫סרי נוקטת לשון עירוב‪ .‬היא מנכסת טקסט שהוא לשון אבות ‪ -‬טקסט קאנוני ומעצבת אותו‬ ‫באופן מחולן עד מונמך‪ .‬הנמכת הטקסט הנשגב או חילונו מאפשרים פרשנות רחבה של‬ ‫הטקסט הספרותי‪ ,‬משום שמתיחת המשמעות חוצה תרבויות‪ .‬בכך סרי מעצימה את מומנט‬ ‫ההפתעה‪ .‬הקורא האמון על פרשנות הנגזרת מידע עולם קודם (קרי‪ ,‬דתי) ניצב מופתע נוכח‬ ‫הפרשנות החדשה שמעניקה סרי לכתובים‪ .‬היא אינה מבקשת לקעקע את העולם התרבותי‬ ‫עליו גדלה אלא להעניק לו מימד נוסף‪ ,‬היא מבקשת להפוך שוליים למרכז וההומור הוא דרך‬ ‫להניח זאת‪.‬‬ ‫בתהליך קביעת שמות המגילות ניכר שפעל עיקרון היצירתיות‪ ,‬או ביסוציאציה‬ ‫(‪ ,)bisociation‬או זיהוי של אי הלימה‪ .‬ההבנה שהאדם מסוגל לחשוב בו זמנית ביותר‬ ‫ממישור אחד‪ .‬בין מישורי המשמעויות השונים יכול להיות קשר‪ ,‬אך הוא אינו הכרחי‪ .‬מציאת‬ ‫הקשר המשותף גם אם הוא לוקה באי הלימה הוא מאיר את הכתוב באור חדש ושנון‪ ,‬העולה‬ ‫מתוקף העימות בין המישורים שהיוו את הגירוי למשמעות החדשה (זיידמן‪.)42 ,1994 ,‬‬ ‫בחינת ההומור על פי עקרון תמאטי‬ ‫‪ .1‬גבולות האני‪:‬‬ ‫"גבולות האני" של סרי מוגדרים "כיּורָה רותחת‪ ,‬אש להבה או נהר גועש" (לבה פורצת‪ ,‬פרה‬ ‫אדומה‪ ,‬עמ' ‪ .)31‬דימויי נפש אלה מגבשים תפילה פרטית אֶל אֵל המתבקש להיות מאומץ אל‬ ‫זרועותיה הפרטיות‪ .‬תהליך כתיבתה הוא "מבפנים החוצה" מבט פנים החוצה מתאר את‬ ‫ה"אני" מתוך המציאות הנפשית הנחווית על ידו‪ ,‬הגוף מתואר כאתר נפשי‪-‬פסיכי המעצב את‬ ‫קשריו עם האחרים בעולם (‪ .)Grosz, 1994‬ואכן היא אינה מבקשת להישאר בדל"ת אמות‬ ‫תחושותיה‪ ,‬אלא כורכת את תחושותיה במה שהופנם מתוך התרבות ממנה היא באה‪" .‬אני‬ ‫ששייכת‪/‬לדור תקן ולבש‪/‬וברור וטרח מערב שבת‪ /‬אני שלא זורקת פירור‪ .....‬אני שזוחלת‬ ‫בצִדי דרכים‪...‬אני שזכיתי לרכוב על חמור‪ /‬מפגרת אחרי הסילון‪ /‬מסרבת להיענות לצו‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪64‬‬ ‫האופנה‪ /‬השתמש וזרוק‪ /‬כי הכול הוא זבל‪ /‬ביצור המוני‪( "...‬נפתחו ארובות השמים‪ ,‬פרה‬ ‫אדומה‪ ,‬עמ' ‪.)38‬‬ ‫לכן נשמתה מבקשת לצאת למסע‪" :‬והנה יצאתי למסע ‪ /‬המתבקש‪ .‬שיריי יצאו לדרך‬ ‫‪/‬עצמאית‪ /‬לחפש להם אוהבים‪ /.‬שיריי יצאו סוף סוף לדרך‪ /‬ואני תקועה כאן כרגיל‪( ".....‬פרה‬ ‫אדומה‪ ,‬עמ' ‪ .)95‬השורות מבטאות את המלכוד‪ ,‬בין היצירה המעניקה חופש (אבל רק חופש‬ ‫מדומה‪ ,‬כי לאמתו של דבר היא אינה מגיעה לחירות רגשית מוחלטת) לבין הצורך לנוע‪,‬‬ ‫למצוא את החופש הרגשי‪ .‬חופש זה נעצב בשל המחויבויות‪ ,‬אבל בשורה הבאה אחר כך היא‬ ‫מוסיפה‪" :‬שיריי ישובו אלי‪ /‬עם פרי מעלליהם ‪/‬עם המכות מאויביהם‪/‬עם מעריצים‬ ‫ומבקרים‪/‬עם צפיות משלהם‪ /‬שיריי המפונקים מושכים אותי באף‪/‬אחריהם‪ "....‬הקשר הגורדי‬ ‫בין האני המבקש לו עצמאות לבין השירה שהיא לכאורה בעלת ישות עצמאית בא לידי ביטוי‬ ‫במכלול שיריה‪ ,‬ובשיר "מחפשת במפה‪/‬מנסה למצוא את עצמי'‪ ....‬מחפשת את עצמי כמו‬ ‫כוכב טועה‪/‬ומנסה למצוא משמעות ‪( "...‬בינה‪ ,‬עמ' ‪ .)43‬היא מעצימה זאת באמירה "הדרך‬ ‫קראה לי ללכת‪ /‬הקולות קראו לי ללכת" (במסע‪ ,‬בינה‪ ,‬עמ' ‪ .)141 - 138‬התחושה שהמיקוד‬ ‫אינו פנימי אלא הקריאה לצאת למסע נובעת מתוך מיקוד חיצוני המפעיל אותה ובכך מאפשר‬ ‫לה לפעול את פעולתה‪ .‬והנה בבת יין נפגש הקורא עם הסערה הרגשית העצומה הפוקדת‬ ‫אותה‪ ,‬אלא שהפעם אותה תחושה של חיפוש רוויי תסכולים זוכה להארה שונה‪ ,‬הסערה הזו‬ ‫מתוארת מתוך עמדה מלאת הומור‪.‬‬ ‫אמצעי הומוריסטי שהוא שילוב של הומור של מצב והומור של לשון הוא תיאור דמות‬ ‫הרבנית‪.‬‬ ‫אחרי מות אביה היא כותבת‪" :‬הפך אני ל"מורי בֲרֹוכו" או בלשון אחיה הבזים לה "וברוכו"‬ ‫הקטנה" הופכת לרבי ברכה (עמ' ‪ .)36‬האני ‪ -‬דמות הדוברת מובלט באותיות שחורות‬ ‫מודגשות במקור‪ .‬הטיפוגרפיה נועדה לשדר לקורא‪ ,‬כי טוב מראה עיניים כמו טוב משמע‬ ‫אוזניים‪ .‬השימוש בגוף ראשון מכוון‪ ,‬והוא נועד להעצים את מעמד ה"רב" שהיא קושרת‬ ‫לעצמה‪ .‬מעמד זה מפקיע עצמו מהמיצוב ההיררכי הטבעי‪ ...‬בתהליך ההיפוך ההיררכי היא‬ ‫מתייחסת לפירמידה החברתית באופן מחויך‪ .‬רנן (‪ )1987‬מציינת‪ ,‬שהצגתה באופן שונה‬ ‫מהמקום הטבעי המצופה ממנה מנטרל את הרשעות או כל יחס בוטה כלפי הסובבים אותה‪.‬‬ ‫עוד מוסיפה רנן שהיפוך הסולם ההיררכי של אלה המוצבים בתחתית סולם החשיבות (נשים‪,‬‬ ‫בנות) הן עולות מן השולים אל המרכז הספרותי הממוסד וכאן הן זוכות לפירוט בלתי צפוי‪.‬‬ ‫סרי מגדילה לעשות‪ .‬האישה הופכת מרכז על ידי הצבתה במרכז הטקסט והיא הופכת מרכז‬ ‫על ידי כך שהיא מדיחה את הגברים מהמקום שנתפס טבעי על ידם‪ .‬כאשר היא מכנה את‬ ‫עצמה "רבי" היא מנכסת לא רק שפת אב אלא גם מעמד אב‪ .‬ראוי לשים לב לתהליך האפקט‬ ‫ההומוריסטי המצטבר‪ :‬דמות הרבי זוכה להרחבה סמנטית בקובץ בת יין‪ .‬לדוגמה‪" :‬הלה‬ ‫הזקנה הייתה אומרת" (עמ' ‪ .)18‬הדפוס התלמודי השגור ניטל על ידי סרי וזוכה ללבוש‬ ‫חדש‪ ,‬הפעם נקבי‪ .‬היא שוברת את קונבנציית התבנית והלשון על ידי כך שעתה הוא מוסב‬ ‫אל דמות נשית‪ .‬גם הביטוי בר בי רב מפורק ל – בת – בי ‪ -‬רב (עמ' ‪ .)20‬באמצעות‬ ‫ִבית זעירא אומרת‪( :‬עמ' ‪ )22‬הנקבה של רב‬ ‫הצליל היא מהדהדת אל המושג המקורי‪ .‬וכן ר ִ‬ ‫ַבית כמו משפטנית‪ .‬אלא שאצל סרי יש הרחבה‬ ‫הופכת ריבית‪ .‬צדקה (‪ )1986‬הציעה ר ִ‬ ‫סמנטית המעלה חיוך לא רק משום תוספת ההקטנה‪ ,‬אלא משום שהריבית היא מושג‬ ‫מתחום החומר‪ .‬קל וחומר הסיטואציה המתוארת בהמשך השיר‪ .‬סיטואציה המתקשרת‬ ‫במריבה‪ .‬משחק המילים שמוצאו ברִבית מושך אל משמעות חדשה ואל סיטואציה חדשה‪.‬‬ ‫סתלב ָטא (עמ' ‪ .)23‬סתלבטא ‪ -‬בסלנג שמקורו ערבית‬ ‫ָ‬ ‫לשדה הרבניות מצטרפת גם הרבנית‬ ‫ אסתלבת = התמהמה‪ ,‬השתהה‪ ,‬ובלשון הסלנג עשה את הפעולה בניחותא (רוזנטל‪,‬‬‫‪ .)2005‬בלשון חז"ל מתמהמהת‪ .‬האם זו לשון שוליים או לשון גבוהה? הצרימה התודעתית‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪65‬‬ ‫נבנית כאן ממכלול של ניגודים‪ :‬נמוך גבוה‪ ,‬נשי גברי‪ ,‬קודש חול‪ ,‬ישן וחדש‪ .‬באופן בנייתו של‬ ‫הכינוי היא שוברת את אוטומטיות הקליטה של המושג‪.‬‬ ‫הוואריאציות השונות לגבי מעמד האישה נדון אצל ולדן (‪ )2005‬בהתייחס לשאלה איך לקרוא‬ ‫לאשת הרב? לדברי ולדן‪ ,‬ללשון שליחות חברתית‪ .‬הדינאמיות של השפה היא כלי בעיצוב‬ ‫השיח‪ .‬מי יחליט כיצד לקרוא לנשים שהוסמכו לרבנות? האם הזכות להגדרה עצמית של‬ ‫הנשים שרצונן צריך להיות כבודן‪ ,‬או שמא יש כאן ערעור על סדרי עולם‪ .‬והנה סרי קוראת‬ ‫תגר על סדרי החברה באמצעות הבחירות שלה‪ .‬היא מדגישה את מקומה של האישה ! היא‬ ‫מציינת איך יש לקרוא לאישה בשיח החברתי‪ ,‬והדרך או האמצעי הוא ההומור!‬ ‫אם צריך לבחור את השורות המכוננות את "גבולות האני" בקובץ זה הרי הן מופיעות בשיר‬ ‫"מגילות גנוזות" (עמ' ‪ ,)65‬אותן מגילות אשר‪" ...‬הוחבאו בתת ההכרה‪ /‬ותת תרבות ותת‬ ‫תזונה‪ /‬ועברו מגלגול לגלגול‪ /‬עד שלבשו מילה‪ /‬וצורה‪ /‬בידי המשוררת‪ /‬האנאלפבתית‬ ‫הידועה‪ /‬מתימן וברקלי הצנועה" (עמ' ‪ .)66‬סרי נוקטת לשון הלקאה עצמי‪ ,‬כאשר היא מכנה‬ ‫את עצמה המשוררת האנאלפבתית (עמ' ‪ .)66‬קשה שלא לגחך נוכח אמירה זו‪ ,‬כי הקובץ‬ ‫מעיד אלף אלפי מונים שהיא כלל לא כזו‪ .‬בתחילת השיר היא מצהירה מהי תכליתן של‬ ‫המגילות‪ " :‬כדי לפוצץ בצחוק‪ /‬כל מי שינסה ברצינות‪ /‬להפוך לקרבן" (עמ' ‪ .)64‬שורות אלה‬ ‫הולמות את תפיסת ההומור הפסיכואנליטי הגורס‪ ,‬שתפקיד ההומור לעקוף אילוצים חברתיים‬ ‫נוקשים ומגבילים‪ ,‬שניתן לצלוח באמצעות ההומור‪ .‬שתי מערכות מתנגשות בשיר זה‪:‬‬ ‫המערכת הערכית השלטת והמקובלת מבחינה נורמטיבית על כלל החברה‪ ,‬ומולה המערכת‬ ‫ה'נמוכה' יותר של 'האני' האינדיבידואלית המסתברת כמערכת חסרת הגבלות‪ ,‬המאפשרת‬ ‫ליחיד חופש טוטלי‪ .‬ואכן סרי בוחרת להיות הראשונה בין פורצי הגבולות אותם פורצי גבולות‪,‬‬ ‫שהיא מזכירה במוטו הפותח את הקובץ‪.‬‬ ‫בהמשך השיר היא יוצרת רדוקציה של סיטואציה‪ ,‬היא מנמיכה את מי שרשאית לשאת את‬ ‫המגילה‪ .‬היא עושה זאת בלשון מעורבת ("מגעילה"‪" ,‬גנובות"‪" ,‬אם נתפשת על חם")‪.‬‬ ‫לכאורה היא מנמיכה את מעמדה של האישה‪ ,‬אבל לשון נמוכה זו גם יוצרת הומור של מצב‪:‬‬ ‫רצף של פעלים‪ ,‬חריזה‪ ,‬פעילויות המתארות ענייני נשים אינטימיים – כל אלה נכרכים‬ ‫בכפיפה אחת במעשה השמחה של פורים‪ .‬תכלית ההומור להביא את הדברים הפוך על‬ ‫הפוך‪ ,‬לכן הלעג הוא הדרך להבליט את השוני באישה ובעיקר את הנאה שבה!‬ ‫אם תהליך החיפוש ‪ -‬כינון הזהות ‪ -‬מובלע בספריה הקודמים הרי שבבת יין היא כותבת‬ ‫במפורש‪:‬‬ ‫"להזכיר את המרי‬ ‫לפני שנולדה מרדנות‬ ‫זאת היא מה שמה‬ ‫אולי סרי" (עמ' ‪)81‬‬ ‫סרי מוסיפה פסוקים מספר תהילים קי"ג בתחתית הדף‪ .‬פסוקים אלה מתייחסים למקומה של‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪66‬‬ ‫עקרת הבית‪ ,‬היא מכריחה את הקורא באמצעות הקריאה הנודדת‪ 1‬להתבונן באופן מחודש‬ ‫בשיר שזה אך הסתיים‪ .‬הביטוי "מקימי מעפר דל‪ "...‬מאיר את עולמה תוך התייחסות‬ ‫למקומה של האני מול הפן החברתי‪ ,‬בעיקר זה ה נשי ששוררה עליו‪ .‬שמה של סרי נכתב‬ ‫במפורש‪ ,‬אין כאן ניסיון הסתתרות תחת אני מובלע‪ .‬יש בכך הגדרת גבולות "אני" בתוך‬ ‫גבולות ההוויה‪ .‬שיר קי"ז מצטרף לשיריה הארס פואטיים דוגמת המגילות הגנובות‪ .‬בשיר‬ ‫זה הגיבורה ברכייתא‪ ,‬או שמא ברכה‪ ,‬או שמא הסופרת‪ ,‬עושה את דברה של המלכה‪ .‬בסוף‬ ‫השיר מטשטשת סרי את הגבולות בין הווי יתה ככותבת לבין מקומה כאישה בין כל הנשים‪.2‬‬ ‫היא כותבת‪" :‬ברוכה אסתר‪ /‬ברוכה זרש‪ /‬ברוכה כנטרישה ‪ /‬וברוכה כל אישה" (עמ' ‪.)98‬‬ ‫בשיר זה משקפת סרי את תפיסת הלן סיקסו (‪ )2006‬האומרת‪" :‬אישה אינה "מדברת"‪ ,‬היא‬ ‫משליכה את גופה הרועד אל האוויר‪ ,‬היא מתירה את עצמה‪ ,‬היא מעופפת‪ ,‬היא הולכת כולה‬ ‫אל תוך קולה‪ ,‬היא מגינה בחום על "היגיון" מבעה על ידי גופה‪ .‬בשרָּה אומר אמת"‪ .‬היא‬ ‫חושפת את עצמה‪ .‬היא מגשימה את מחשבותיה בבשרה‪ ,‬ומעבירה משמעות בגופה‪ .‬היא‬ ‫חוקקת את מה שהיא משום שאיננה מכחישה את הדחפים הלא מודעים‪ ,‬את התפקיד‬ ‫הבלתי נשלט אותו הם משחקים בלשון‪.‬‬ ‫בשיר קט"ו היא מתארת את הנשיות‪ .‬שוב הצגת העולם נעשית דרך עינה ההומוריסטית‪ .‬איך‬ ‫בת צריכה להמשיך בדרך אימה‪ .‬ועל כך משיבה סרי בדרכה ההומוריסטית "שנו חכמות"‪.‬‬ ‫היא נוטלת את התבנית התלמודית השגורה של 'שנו חכמינו' ובתוכה יוצקת את תוכן דבריה‪.‬‬ ‫אבל היא עושה עוד פעולה והופכת את החכמים לחכמות‪ .‬ותשובתה היא‪" :‬לאחר ששקלו‬ ‫ודשו ודשו ומאומה לא קדשו לא חדשו ‪ "....‬עד שממש נואשו כאשר "שכחו את האש עם‬ ‫תבשיל ומרק" ומתוך כך קראו לאישה ברכה‪ .‬באמצעות הומור של משחק לשון הקורא נחשף‬ ‫אל החוויה הרגשית של הדוברת‪ ,‬החוויה שיש בה משהו משום הלקאה עצמית‪ ,‬שין של‬ ‫לחישה‪ ,‬שין של מסתורין ושין של תסיסת התבשיל – וכל אלה "מולידים" את שמה של‬ ‫הגיבורה ברכה‪ .‬האם זו ברכה המחברת‪ ,‬הדוברת בשיר או שמא אישה עמוסת ברכה‪.‬‬ ‫התזזיתיות המוגזמת לפני קביעת השם ואחר הפירוט הנרחב אחרי קביעתו מנצלים את‬ ‫אפקט ההגזמה להבליט את מי שהדוברת בחרה לה להיות כבת בריתה‪.‬‬ ‫גבולות כתיבתה של הדוברת אינם מצטמצמים רק בגבולות הרוחניים‪ ,‬אלא גם צרכי הגוף‬ ‫‪1‬‬ ‫כדי להפיק את מלוא המשמעות מתפילתה השירית של ברכה סרי יש לקרוא את הטקסט בקריאה נודדת‪ .‬על פי‬ ‫הבחנתו של בארת הטקסט השירי המונח לפני הקורא מורכב משתי 'יצירות' ההופכות אחת בתודעתו של הקורא‪.‬‬ ‫היצירה הראשונה היא הטקסט הקנוני דהיינו הכתוב המקראי והשנייה היא יצירתה של סרי‪ .‬מהי קריאה נודדת?‬ ‫קריאה המכריחה את הקורא לעבור מטקסט אחד למשנהו תוך בחינת הזיקות הגלויות והסמויות הקיימות‬ ‫בטקסטים על מנת להפיק את מלוא המשמעות‪.‬‬ ‫אופן הקריאה יתבצע בשלבים‪:‬‬ ‫בקריאה ראשונה – ייעשה פענוח של הטקסט המקראי‪.‬‬ ‫בקריאה השנייה – ייעשה פענוח של הטקסט השירי‪( .‬לעתים יופיע קודם הטקסט השירי ולאחר מכן הטקסט‬ ‫הקאנוני)‪.‬‬ ‫בקריאה השלישית ייבחן הטקסט המקראי המופיע כאינטרטקסט בתוך השיר‪.‬‬ ‫בקריאה הרביעית תי עשה השוואה בין הטקסט המקראי המאוזכר בתפילה השירית לבין הטקסט המקראי המופיע‬ ‫כטקסט אוטונומי לפני השיר‪.‬‬ ‫ואחר יש לחזור ולקרוא את השיר בקריאה הוליסטית ולבחון את מלוא המשמעות המופקת ממנו‪.‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חשיבות המילה בתהליך כינון הזהות‪ -‬לאקן (‪ ) 9191‬אומר‪ ,‬שהאות היא המשמעות החומרית של הסובייקט‪ ,‬היא‬ ‫גם הגוף שלו שמתנגד לכל פירוש‪ .‬המעבר והיכולת לנסח את מהותו של הסובייקט‪ ,‬מהותו ההווית נעשית על ידי‬ ‫המעבר אל השפה‪ .‬סרי מגשימה את עצמה או הופכת ל"אחר הגדול" בלשונו של לאקן באמצעות השימוש במלה על‬ ‫ידי הפגנת היכולת הוירטואוזית שלה ליצור‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪67‬‬ ‫הראשוניים הם נושא לכתיבה‪ .‬על פי תפיסת עולמה של סרי הכל ראוי! באמצעות ההפלגה‬ ‫וההגזמה היא מתארת את המסע אל צרכי גופה בשיר "להעלות ארוכה" (עמ' ‪ .)150‬התיאור‬ ‫הססגוני של הצרכים נובע משום ש"גופך כמחשב‪ /‬שנמצא לו הקוד‪/‬לשחרר מאגר‪ /‬מתוכנת‬ ‫של שנים‪ /‬ודורות ואולי גלגולים‪( "....‬עמ' ‪ .)153‬מכאן באה רשימה מפורטת של פעולות הגוף‬ ‫והתייחסות גלויה לכל סוגרי הגוף‪ ...‬כי כל אלה נועדו להכין אותה לעתיד‪" .‬בעתיד לך מותר‪/‬‬ ‫רק לשמוח" (עמ' ‪ .)153‬הכתיבה הגלויה על כל מה שראוי שיהיה מוצנע הוא דרך להתרסה‬ ‫על תפיסת עולם שהדוברת יוצאת חוצץ כנגדה‪ .‬על פי תפיסתה ה'נמוך' חשוב וראוי כמו‬ ‫שאר נושאים שיש לומר עליהם שירה‪ ,‬וכדרך הנוחה להבעה היא מנצלת את האפקטים של‬ ‫ההומור‪.‬‬ ‫‪ .2‬יחסה אל החברה‬ ‫"גבולות האני" הם תלויי מעגל חברתי‪ :‬זה הקרוב של המתייחס להוריה וזה של שאר‬ ‫הקהילה אתה היא באה במגע‪" .‬מי שבירך לאמי המנוחה‪ /‬מי שבירך אותי בחיים‪/‬יברך אותה‬ ‫במנוחת עולמים" (עדנה‪ ,‬עמ' ‪ .)71‬פתיח זה נשען על תפילת "מי שבירך" מוליך את תודעת‬ ‫הקורא להתייחסות חיובית שתיבנה כלפי האם‪ ,‬אלא שהקורא מגלה מיד‪ ,‬כי האם היא מקור‬ ‫כל הרעה‪ .‬האם חוזרת אליה בחלומות זוועה‪" ,‬אימא באה אלי בחלומות‪/‬ואני נלחמת בה‪/‬‬ ‫ומביסה אותה‪( "...‬בינה‪ ,‬עמ' ‪ .)107‬האם מזכירה לה את טירופה ומטרידה אותה בתיעוב‬ ‫גופה‪" :‬אימא מטרידה אותי בחום‪ /‬בפניה הקמוטים‪ /‬בשדיים נפולים‪...‬יוצאת לי אימי מתוך‬ ‫המראה‪ /‬ואני הן לא אהבתי אותה‪( "...‬בינה‪ ,‬עמ' ‪ .)108‬הדוברת בשיר מודעת לדמיון הרב‬ ‫שבינה ובין אמה ומנסה להשתית את עולמה ולבנות אותו מתוך המוכר והידוע (ולא כל כך‬ ‫אהוב)‪ .‬הדוברת מנסה לבנות עולם חדש מתוך מקום של איבה‪ .‬האֵם בדמותה‪ ,‬בקווי‬ ‫נשיותה‪ ,‬מזכירה לה את כל דרכי ההוויה התימניות‪ ,‬שאפיינו את נשות צנעא‪.‬‬ ‫סרי מדגישה שאת הפונקציות החיוניות להיות אישה למדה מאמה "אני מאמי למדתי את סוד‬ ‫הלחישות‪ ...‬והלחש הוא ארור אביך (ההדגשה שלי‪ .‬ל"ב)‪... .‬אני מאמי למדתי‪ ...‬לעשות כל‬ ‫עבודה‪ /‬כל אישה ‪/‬בלי בושה‪ /‬לשם כך נועדה‪ ..../.‬ואני הסוררת‪ ,‬בת גסה נלוזה‪ /‬במלים‬ ‫אקשקש‪ ,‬אלעסן כעוסה‪ /‬גם אם סוד הלחש סובבתי בכחש‪( ".‬ש‪.‬ש‪.‬ש‪ ,‬עמ' ‪.)59‬‬ ‫"אימא‪ .‬אלוהים‪.‬‬ ‫אבי שלי בגד בי‪.‬‬ ‫חוקיו לא תאמו לי‬ ‫ואני מרדתי‪"...‬‬ ‫(בינה ‪ ,‬כמו ילד טועה‪ ,‬עמ' ‪)133‬‬ ‫היא קוראת אל האל אל תהיה לי רק הד‪ .‬קריאתה בוקעת ממקום של ייאוש‪ ...‬בודדה בתהום‬ ‫(ש‪.‬ש‪.‬ש‪ ,‬עמ' ‪ .)44‬היא מדמה עצמה בודדה וקטנה ומן האל‪ .‬היא אינה מבקשת דבר רק‬ ‫לזעוק ולצעוק כי נשבר ! (ש‪.‬ש‪.‬ש‪ ,‬עמ' ‪ .)44‬היא מגיעה למסקנה‪ ,‬כי האל מתעמר בה‬ ‫ומבקשת ממנו כי יניח לה‪ .‬התחושה המלווה אותה היא כי האל בגד‪ ,‬כי האל נטש אותה‪,‬‬ ‫והיא מוצאת עצמה לבדה "אין אלוהים אותו לשאול" (ש‪.‬ש‪.‬ש‪ ,‬עמ' ‪ .)49‬היעלמותו או‬ ‫התאיינותו של האל נובעת על פי הכותבת ממקום מיוחד "כי לקח אותו אבי אל קברו"‬ ‫(ש‪.‬ש‪.‬ש‪ ,‬עמ' ‪ .)50‬הסמכת האב אל האל או ההפך מעידה‪ ,‬כי שניהם מהווים את מקור‬ ‫הסמכות בחייה‪ .‬הסתלקות מקור הסמכות היה אמור להניח לה לפרוץ‪ ,‬להשיג שחרור רגשי‪,‬‬ ‫שעתיד להוביל אל מחוזות שהיצר תובע‪ .‬ואת האל שהכזיב היא ממירה באלוהי – מה‪.‬‬ ‫הרובד החברתי צבוע בצבעי הומור נדיבים‪:‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪68‬‬ ‫הרשת החברתית של סרי ארוגה ממקורות אותם ינקה עם חלב אמה‪ .‬יחסי אם בת‪ ,‬בת אב‪,‬‬ ‫אב שהוא גם אל ‪ -‬מקומם של כל אלה אינו נפקד מקובץ שירים זה‪ .‬אלא שהפעם ממקדת‬ ‫הכותבת את העולם החברתי באמצעות פריזמת היין‪ ,‬או שתיית היין‪ .‬אותו יין‪ ,‬שנועד לשמח‬ ‫לבב אנוש‪ ,‬אותו יין שראוי לקידוש עניינו במצוות עשה‪ .‬אותו יין מהווה אמצעי לתאר את‬ ‫החברה ממנה היא באה‪ ,‬אליה היא משתייכת‪ ,‬ואחר אותה היא מבקשת לבקר‪ .‬ביקורתה‬ ‫מהולה בקורטוב של לא מעט סרקזם‪ .‬הדבר נובע משום שהיא מבקרת מתוך‪ ,‬היא חלק‬ ‫מהקהילה‪ .‬אין היא מוציאה עצמה מהקהילה ועומדת ומצליפה מן הצד‪.‬‬ ‫סרי מתארת סיטואציות עד הבאתם לידי אבסורד‪ .‬באמצעות תיאורי הלשון היא לוקחת‬ ‫סיטואציה‪ ,‬שגרעינה נדמה פשוט ‪ -‬טריוויאלי ויוצרת חוויה חד פעמית‪ ,‬כזו שנדמה שהדמיון‬ ‫עולה בה על המציאות‪ .‬הקורא הנחשף אל הסיטואציה חש לא אחת לא בנוח מן המראה‬ ‫המתעתע‪.‬‬ ‫מגילת כנטרישה היא דוגמא ליצירה המכילה את מכלול האמצעים האמנותיים היוצרים‬ ‫הומור‪ .‬יצירה זו המשקפת את התהליך החברתי שראשיתו במגילת אסתר והמשכו בנעשה‬ ‫בקהילה החברתית נכון להיום‪ .‬יצירה זו נבנית על ידע העולם של הקורא‪ ,‬מגילת אסתר‪ .‬ידע‬ ‫עולם זה מטבע הדברים גורר אחריו הנחות מוקדמות‪ ,‬שתוך כדי קריאה יתבררו כמוטעות‪.‬‬ ‫על פי המסורת מגילת אסתר נקראת בחג פורים‪ ,‬החג בו מותר לשתות עד דלא ידע‪ .‬החגיגה‬ ‫בפורים נערכת לכבוד הצלתם של היהודים שבפרס הרחוקה‪ ,‬ואילו בפורימון הנחשף במגילת‬ ‫כנטרישה הסיטואציה מבקשת לבקר את החברה הקרובה אל הדוברת‪ .‬משחק התפקידים‬ ‫הידוע מחצרו של המלך אחשוורוש מועתק אל חצרה של המלכה כנטרישה‪.‬‬ ‫ב טרם קריאת השיר הקוראים נחשפים אל סוגרים המבקשים להבהיר‪ ,‬כי בשיר זה נכתבו רק‬ ‫קטעים שהצנזורה התירה‪ .‬ידי המהדיר מבקשים ליצור אצל הקורא הנחה מקדימה‪ .‬דבר זה‬ ‫מעורר ציפייה ומתח‪ ,‬משמע היו דברים שהכותבת ביקשה להצניע‪ ,‬מסיבות השמורות עמה‪.‬‬ ‫כיצד באים לידי ביטוי עקרונות ההומור ביצירה זו‪:‬‬ ‫"ויהי בימי המלכה‪ - " ....‬סרי בוחרת לפרק את התבנית המקראית‪ .‬באמצעות ניכוס לשון‬ ‫האב‪ ,‬והי שענות על תבנית מגילת אסתר היא שוברת את האלוזיה בדבר הסיפור העלילתי‬ ‫הנורמטיבי‪ ,‬שעניינו הצלת העם‪.‬‬ ‫הפתיח מסיט את מקומו של המלך אל השוליים ומציב את המלכה בקדמת הבמה‪ .‬זו הדרך‬ ‫שלה לקרוא את המקרא בקריאה חתרנית‪ .‬העתקת דמות האישה מן השוליים אל המרכז‬ ‫עונה לעקרון ההיפוך‪ .‬לא רק יחסי מלך מלכה אלא גם יחסי גבר אישה‪ .‬האישה הופכת להיות‬ ‫הדמות השלטת‪ .‬שמה של המלכה מקורו בלשון הסלנג‪ ,‬המלכה כנטרישה‪" .‬חונטרוש" היא‬ ‫מילה תורכית שממנה נגזר ה"חנטריש"‪ .‬פירוש המלה‪ :‬חסר חשיבות (רוזנטל‪.)141 ,2005,‬‬ ‫אלא שהסיפור העלילתי החדש שסרי בונה פרקים פרקים אינו חוזר רק אל התבנית‬ ‫המקראית‪ ,‬אלא משובץ בשירו המפורסם של בני ברמן "שיר הליצן"‪ .‬נוצרת כאן תבנית של‬ ‫"אי הלימה"; הליצן הדמות הפורימית המשעשעת מומר בליצן העצוב המצוי בשירו של ברמן‪.‬‬ ‫על הקורא מוטלת מלאכת השלמת הפערים‪.‬‬ ‫מימד הרוממות והקדושה של הנעשה בממלכה נמחק‪ .‬בממלכה זו מעוצבים כללי התנהגות‬ ‫והתנהלות חדשים‪ .‬הם מועצמים באמצעות משחק מילים‪:‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪69‬‬ ‫"בממלכה רחבה ונפשעת‬ ‫משער הראש ועד המפשֹעת‪.‬‬ ‫מלכות תקיפה ומשעשעת‬ ‫מהודו ועד איזה קשקוש‪.‬‬ ‫עד איבוד לדעת‬ ‫ישבה המלכה שתויה מבודחת‬ ‫וציוותה‪ :‬שתישקו לי בתחת‪"...‬‬ ‫עקרונות לשון השוליים מהדהדים באמצעות לשון נופל על לשון‪ ,‬חריזה‪ ,‬אבל בעיקר‬ ‫באמצעות "דיבור נמוך"‪ .‬היא מעניקה תחושה של עולם פרוץ גבולות והלשון היא ראי לאותו‬ ‫עולם‪ .‬בעולם מתוקן סגנון הדיבור מתוקן ואצל המלכה כנטרישה אופי הדיבור כאופי‬ ‫התנהלות הממלכה‪ .‬הלשון הנמוכה מעצבת את ההומור המאפשר ביטוי מעודן לנושאים אלו‬ ‫שהצנעה יפה להם‪ .‬הפעלתנות הרבה הנלווית מעצימה את הנעשה בממלכה זו כוורת‬ ‫רוחשת‪ ,‬אבל כוורת של עשייה עקרה (סלפסטיק)‪.‬‬ ‫באמצעות הגזמה (אחד המאפיינים הנוספים) היא מתארת את הקורה בממלכה‪ ,‬ממלכה‬ ‫המורכבת כולה ממסיבות ונשפים‪ ,‬מלכות שיכורה ומסואבת‪ .‬ובממלכה הזו חל היפוך‬ ‫תפקידים ‪ -‬הגברים נחבאים לשמור על הילדים‪ .‬האישה היא המתווה את דרך החיים‪ .‬נוצרת‬ ‫חשיפה בו‪-‬זמנית של שתי מערכות ‪' -‬גבוהה' מול 'נמוכה'‪ .‬יחסי גבר אישה‪ ,‬יחסי שולט נשלט‪,‬‬ ‫מצבי גוף ונפש‪ .‬מערכת הניגודים הללו מעניקה לקורא תחושה של אי הלימה‪ .‬ההנאה נובעת‬ ‫מצירוף הקומי של הלשון והקומי של המצב ויש כאן תחושה קתרטית‪ :‬טוב שההתנהלות היא‬ ‫שם במדינת כנטרישה ולא כאן‪ .‬או שמא ההומור מאפשר לנו גם להגיב לתסכולים הרבים‬ ‫שבהם אנו מתנסים‪ ,‬תוך כדי הנאה מהאפשרות הניתנת לנו "להתקיף" מבלי "להיענש"‬ ‫(העיקרון הפסיכולוגי של פרויד)‪.‬‬ ‫יסודות מופשטים כמו שמירה על שלטון החוק‪ ,‬אהבת האדם‪ ,‬חיפוש הצדק והיסודות‪ ,‬כל אלה‬ ‫נרמסים על ידי יסודות של צורך חומרי ‪ -‬זלילה וסביאה‪ ,‬התעמרות של אישה ביצור חלש כמו‬ ‫הליצן‪ .‬גם היפוך התפקידים קיים כאן והוא מוסיף למימד ההומור‪ :‬מפקדת קשישה‬ ‫המתעמרת בנתיניה ובחילה‪.‬‬ ‫היסודות החברתיים ההיררכיים‪ ,‬השמרניים‪ ,‬המכובדים והרציניים המתחייבים בממלכה‬ ‫מתוקנת נרמסים ברגל גסה על ידי אישה שגחמתה ממש לא ברורה!!!‬ ‫בסוף השיר מתווסף קטע מספר תהילים‪ .‬הקטע מספר תהילים מדגיש‪ ,‬כי דבריה נאמרים‬ ‫מתוך אמונה‪ ,‬ענתי מלשון הענקתי תשובה או שמא מתוך חולשה‪ :‬עניתי ‪ -‬נהייתי ענייה‪ .‬ועוד‪:‬‬ ‫"אני אמרתי בחפזי" משמע‪ ,‬בחפזון שפטתי את האדם‪" .‬כל האדם כוזב"‪ ,‬גם כאן אפשר‬ ‫לקרוא את המלה כוזב בשני אופנים‪ :‬אחד מרבה שקר‪ ,‬האם היא מבקשת לחזור בה‬ ‫מהקריאה המבודחת? או שמא היא מבקשת להציע כאן פרשנות ברוח ההומור ולומר כדברי‬ ‫ר' משה אבן עזרא 'מיטב השיר כזבו'‪ ,‬כי המתואר כאן הוא פרי יצירת מוחה הקודח? ואולי יש‬ ‫משהו שקרי באדם‪ ,‬איזה תכונה הטבועה בו באופן אימננטי‪ ,‬ובאמצעות הפארודיה על דמות‬ ‫האדם הכותבת רק מחדדת את ההסתכלות בתהליך ומפנה את מבטנו להתבונן בדברים גם‬ ‫כן‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪70‬‬ ‫ואם מגילת כנטרישה נדמית שכמו ונכתבה כטוב לבה ביין‪ ,‬אי אפשר להתעלם ממוטיב היין‬ ‫העובר כחוט השני לאורך כל הקובץ‪ .‬חשיבותו וקדושתו הדתית לא אחת מהולים או מתובלים‬ ‫בקורטוב של הומור‪ .‬פנים רבות ליין‪ :‬חוויית הכנת היין‪ ,‬שתיית היין‪ ,‬הקהילה השותה יין‪,‬‬ ‫תפקידיו או שמא תכליתו של היין‪.‬‬ ‫הכנת היין ‪ -‬מקורו של היין אליבא דסרי הוא מוזר "אין יין אלא ממים" (עמ' ‪ .)21‬טיעון זה‬ ‫שנשמע כמעט מופרך זוכה להוכחה כמעט מדעית‪ .‬היין נוצר "ממים שלנו לילה אחד" (עמ'‬ ‫‪ .)32‬מיד אחר כך היא כותבת "יין שלי לן בי‪ /‬שנים ושמטים" (עמ' ‪ .)32‬משפט זה מאיר את‬ ‫המושג "לנו" כהומונים‪ :‬שלנו פירושו של ‪ +‬רבים‪ ,‬או שמא מן השורש לון‪ .‬אם אכן נתכוונה‬ ‫שהרי קבעו חכמים שתהליך הכנת המצה דורש מים שלנו לילה‪ ,‬שהטמפרטורה שלהם ירדה‬ ‫במשך הלילה כך שיתאימו להכנת בצק שלא יחמיץ‪ .‬יוצא שהכותבת כורכת מין שבאינו מינו‪.‬‬ ‫היא נוטלת מרכיב מטקס הכנת המצה ומסמיכה אותו לטקס עשיית היין‪ .‬אבל יין ‪ -‬רזין‪ .‬סוד‬ ‫היין הוא בתהליך הכנתו או שמא בתהליך שתייתו‪ .‬לא ברור כי‪" ,‬אולי כך כתב הרבי"‬ ‫ה"אולי" מטיל ספק בהיררכיה הגברית‪ ,‬והיא ממקום של אישה נטלה חלק בתהליך הכנת‬ ‫היין‪" .‬נסעתי עם הדוד חיים‪ /‬לשפרעם לחפש דוודים‪ /‬וכלים להפקת יינות וערק‪ /‬ומי וורדים"‬ ‫(עמ' ‪ .)34‬הפעילות הגברית מלווה על ידה "יד ימינו הייתי בעסק הזה" (עמ' ‪ .)34‬שוב‬ ‫בצירוף השירי נסמכים ביטויים משדות סמנטיים שונים "יד ימינו" הוא כינוי לשם (דוגמת‪ :‬יְ ִמין‬ ‫עֹשה ָחיִל‪ .‬תהילים קי"ח ‪ )16‬ו"העסק הזה" שבלשון העגה הוא ביטוי למשהו סתמי‪,‬‬ ‫יְהוָה‪ָ ,‬‬ ‫כאשר הכינוי הדאיקטי "הזה" מעניק לו תחושה של לשון נמוכה!‬ ‫תכלית שתיית היין ‪" -‬יין ישמח לבב אנוש‪ /‬וירפא כל מכה אנושה"‪ ,‬ויתר על כן היא מצהירה‬ ‫"נזיר מן היין‪ /‬כמו אוכל חזיר" (עמ' ‪ .)18‬כדי להצדיק אמירה נוקבת זו היא מתפלפלת עם‬ ‫טיעונים לוגיים דוגמת שיח חכמי התלמוד‪ .‬ועוד מוסיפה "אף זה הנמנע מן היין ‪/‬חוטא לנפשו‬ ‫שחשקה ביין‪ /‬ומגדל ציפורים בראש‪ /‬מתחת לראשו הגדל פרע" (עמ' ‪ .)18‬הקטע המקראי‬ ‫המצטרף אל הפרק לקוח מתהילים ק"ב ‪" 8‬שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג"‪ .‬האם‬ ‫הסיטואציה הנוצרת בשיר היא מלנכולית או שמא מזיגת העניינים יוצרת מעשה כלאיים‪,‬‬ ‫עירוב מין שבאינו מינו‪ ,‬מצב המכריח את הקורא לבחון את ההומור הגלום באמירה הנדונה‪.‬‬ ‫שהרי אי אפשר להתעלם מדין קרבן הנזיר‪ ,3‬כפי שמופיע בפרשת נשוא במדבר ו' פס' ‪.1-2‬‬ ‫הישענותה של סרי על פרשת הנזיר מכריחה את הקורא להתמודד עם ידע עולם היוצר‬ ‫משמעות מדומה‪ .‬משמעות שהיא לעתים מנותקת מן המשמעות המקורית‪ .‬האם יש בתיאור‬ ‫עולם זה קריאת תיגר על נורמות חברתיות שנשתבשו? הרי יש כאן דרך לתעתע בקורא‪ .‬אם‬ ‫הקורא אינו מבין את מקור הטקסט הרי נדמה לו‪ ,‬כי הכותבת מבקשת ללעוג לאותם אלה‬ ‫המבקשים להדיר עצמם משתיית יין כדרך שנהגו הנזירים‪ .‬ולאלה הבקיאים בחוקי קרבן נזיר‬ ‫הרי ברור כי יש כאן לעג למקורות ולא לעג לקורא‪.‬‬ ‫סופו של שיר היין עוזר לעבור את משוכת הצער (עמ' ‪ .)25‬בשיר יין והבל (עמ' ‪ )51‬כותרת‬ ‫השיר מעוררת גיחוך בשבירת האלוזיה‪ .‬לא קין והבל‪ ,‬אלא יין והבל‪ .‬לאורך השיר מתוארת‬ ‫מערכת היחסים המיוחדת הנרקמת בין קין‪ ,‬הבל ואמם‪ .‬סרי טווה גרסה משלה לגרסת קין‬ ‫והבל המקראית‪ .‬גרסתה רוויה בביטויים של לשון שוליים‪ ,‬לכאורה כתוצאה משכרותה‪,‬‬ ‫לכאורה מהדרך בה היא מבקשת להציג את החברה‪ .‬היא אומרת לקין‪" :‬ואתה יא חתיכת‬ ‫קין‪/‬כל היום מתעסק עם היין‪ /‬וחושב שאבא צריך רק פירות וכוס יין" (עמ' ‪ .)57‬והבל עונה‬ ‫לקין "איזה זבל אתה ‪ -/‬יא אהבל‪( "...‬עמ' ‪ )57‬לשון הקללות היא פונקציה אכספרסיבית‪,‬‬ ‫שתכליתה לתת לרגש לגבור על ההיגיון‪ .‬אמנם מקומה לא יכירנה בשירה ובוודאי לא‬ ‫בסיטואציה המבקשת לשחזר פרק מן המקרא‪ ,‬דווקא מפגש קודש וחילונו מעורר את תחושת‬ ‫‪ 3‬וראו בהרחבה דבריו של יהודה איזנברג‪ ,‬אתר דעת‬ ‫‪ http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/md_nazir.htm‬אוחזר ב‪ 52 -‬ביולי ‪.5002‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪71‬‬ ‫אי ההלימה! לשירה עקרונות מפּורשות‪ 4‬מוגדרים‪ ,‬צורך לתפסה כמובעת בלשון גבוהה‪ ,‬אולם‬ ‫המפגש עם הנמוך יוצר הפתעה והנמכה של הסיטואציה‪ .‬לא רק אופן הדיאלוג נתפס במלוא‬ ‫הומור‪ ,‬אלא גם הסיטואציה המתוארת‪ .‬אלה מחזירים את הקורא אל נקודת המוצא אל‬ ‫תהליך שתיית היין‪ ,‬שבמהותו הוא טקס מכובד !‬ ‫חוויית השתייה ‪ -‬חוויה שאמורה להיות שבח והודיה למי שיצר אותה‪ ,‬שוב מתוארת כחוויה‬ ‫מונמכת‪ .‬קין והבל מתהוללים‪ .‬הם אומרים לאמם‪" :‬זה בסתם‪ /‬רק שתינו קצת‪ /‬ונסחפנו‪/.‬‬ ‫קצת יין של קין ‪/‬עם זבל של הבל‪( "....‬עמ' ‪ .)58‬שבירת החוקים מתוארת באמצעות חריזה‬ ‫המעניקה נופך יְַל ִדי לסיטואציה‪ .‬לכאורה‪ ,‬ילדים הדוברים כילדים‪ ,‬אך עושים מעשה נפשע‬ ‫השייך לעולם המבוגרים‪ .‬או כפי שהגדירה הכותבת בפתיח לקובץ "שיכורים וילדים עשויים‬ ‫לראות כמו משוגעים או תמימים"‪ .5‬כך גם המלכה כנטרישה כשהיא שתויה ומבודחת היא‬ ‫מצווה בלשון שוליים‪" :‬שישקו לי בתחת" (עמ' ‪ .)91‬השתייה במגילת כנטרישה היא חלק‬ ‫מהוויית השיכרון הקשור במגילת פורים‪ ,‬שם נצטוו לשתות עד שלא ידע‪ .‬אותה נימת שכרות‬ ‫מלווה גם את חזון העצמות‪ ,‬גם כאן "שיכורים השיקו כוסות" (עמ' ‪ )171‬ואותם שיכורים הם‬ ‫חכמי התלמוד‪ ...‬אותם גברים שבמקום אחר היא לועגת להם‪" :‬בכל אופן בהתוודעויות‪ /‬רק‬ ‫הגברים שותים "משקה חריף" לחיים לחיים‪ /.‬גם כשהם שותים‪ /‬רק כוס מים" (עמ' ‪ .)33‬סרי‬ ‫בתעוזתה השירית מגשימה את דבריה של הפמיניסטית הצרפתית הלן סיקסו "כתבי את‬ ‫עצמך‪ :‬גופך מוכרח להישמע‪ .‬או אז ישפעו מעיינות הלא‪ -‬מודע האדירים‪ .‬סוף סוף ייפרש לו‬ ‫הנשי הבלתי נדלה" (סיקסו וקתרין‪ .)18 ,2006 ,‬ואכן זו התחושה הנוכחת בקובץ בת יין!‬ ‫‪ .3‬מבט על עניינים פוליטיים‬ ‫גבולות ה"אני" של סרי נמתחים מאמירה חברתית אל אמירה חברתית שיש בה נימה‬ ‫פוליטית‪" .‬צרחתי מכאב ומחיתי‪.../‬ישראל ערבים זה לזה‪ /‬ואני ערבה לכלל האדם‪( "...‬צרחתי‬ ‫מכאב‪ ,‬עמ' ‪ ,47‬פרה אדומה)‪ .‬הדימוי המאפיין את היותה נביאת הזעם הוא דימויו של ישו‬ ‫הצלוב‪ ,‬והיא כישו הצלוב נושאת את כל מכאוב העולם בגופה‪ .‬אבל למרות בקשתה להיות‬ ‫מיילדת של עם נדכאים‪ ,‬לצאת מתוך ירושלים הקרועה בין כולם מקדושה‪ ,‬היא אינה מצליחה‬ ‫לעשות דבר בפועל‪ .‬לכן היא אינה נלאית לומר את דבריה‪ .‬היא מאמינה כי מתוך ירושלים‬ ‫תצא הקריאה להגשים חלום ישן לשני העמים‪ ,‬שיוכלו לשיר בעברית ובערבית שיר אהבה‬ ‫למולדת הקדושה (כאילו לא די לי‪ ,‬פרה אדומה‪ ,‬עמ' ‪)62‬‬ ‫"בדחילו ורחימו אני עומדת לפניך‬ ‫ומבקשת שמור על שלום הילדים‬ ‫שמור על שלומנו‬ ‫ערבים ויהודים‪...‬‬ ‫מפני חרבנו שלנו‬ ‫המתהפכת‬ ‫בינינו נגדנו‬ ‫ונגד אחינו (בדחילו ורחימו‪ ..‬פרה אדומה‪ ,‬עמ' ‪)84 – 80‬‬ ‫‪ 4‬שריג ( ‪ )5005‬מציינת תבחינים לבחינת רמת מפורשות של טקסט ובהם‪ :‬הרמה החברתית תרבותית‪ ,‬הרמה‬ ‫הפואטית והרמה הקוגניטיבית תקשורתית‪.‬‬ ‫‪ 5‬מוטיב המשוגע ‪" -‬חרש שוטה וקטן לאו בני דעה נינהו" (יבמות צט‪ ,‬ע"ב)‪ .‬מוטיב זה מצוי בהרחבה לדוגמה ביצירה‬ ‫סיפור פשוט לש"י עגנון‪ ,‬או פראדל לדבורה בארון‪ .‬שם המשוגעים הם הסמן לאמת החברתית‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪72‬‬ ‫"ואני צופה ירושלים חרבה‪ /‬בשל שנאת חינם‪ /‬ומלחמת אחים והמקדשים קורסים‪ /‬לסלול את‬ ‫הדרך לאלהים חיים‪( " ...‬רואה את עירי‪ ,‬עדנה עמ' ‪ .)149 – 147‬המשך לתיאור זה מצוי‬ ‫בשיר "קץ הימין" (בת יין‪ ,‬עמ' ‪ )136‬שיר שהוא אספקלריה חברתית עגומה‪ .‬בשיר מתארת‬ ‫הכותבת בלשון שוליים את התרופפות הנורמות‪ .‬יכולת ההצלפה נובעת מהיותה של הכותבת‬ ‫שרויה במרחק רב מהקהילה בישראל‪ ,‬היא נמצאת בברקלי בארצות הברית‪ .‬מה שמאפשר‬ ‫התבוננות על הנושאים בפרספקטיבה‪ ,‬ולא התבוננות כחלק מקהל הקהילה‪ .‬כתוצאה מכך כל‬ ‫אותן בעיות עשויות להיראות פחות נוראיות ואולי אף מגוחכות‪ ,‬בפרט אם מציגים אותן בדרך‬ ‫הומוריסטית‪.‬‬ ‫האמירות הפוליטיות הנוקבות הללו נצבעות בספר בת יין בטון הומוריסטי‪ ,‬כך מקבלת‬ ‫האמירה הצינית הכואבת זווית התבוננות נוספת‪ .‬התוכן לא השתנה‪ ,‬אלא אופן האמירה‬ ‫ההומוריסטי המאפשר להכיל את הביקורת הנוקבת‪.‬‬ ‫הקובץ מגילת "איכה ישב" מורכב מאמירה חברתית בעלת נימה פוליטית‪ .‬קובץ זה הוא‬ ‫ואריאציה על "איכה ישבה"‪ .‬במגילה זו הקורא נחשף אל ההוויה הפוליטית בישראל‪ ,‬אל‬ ‫תרחישים‪ ,‬שמבט לאחור מאפשר לבחון את התנהלותם באור מבוקר‪ .‬המטונימיה‪ ,‬פרט‬ ‫המייצג את הכלל‪ ,‬היא האמצעי האמנותי הדומיננטי במגילת "איכה ישב"‪ .‬אנשי חלם הולכים‬ ‫בתלם אחר מר גרשון‪ .‬וזה הולך למצוא אצל עובדי כוכבים‪ .‬החכם‪ ,‬מאן דהו‪ ,‬משיא לו עצה‬ ‫איך לפעול לקראת תשעה באב‪ .‬עליו לפעול בשיא השרב‪ ,‬כי מרוב חום כולם נעשו סתומים‪,‬‬ ‫ולכן הוא יוכל לפעול כמו רחבעם שפילג את העם‪ .‬בלשון מעורבת היא מתארת סיטואציה‬ ‫חברתית עכשווית הנשענת על סיטואציה מקראית‪ .‬הכותבת מציעה נשק סודי כדי לטפל‬ ‫בחברה‪ ,‬והנשק הוא כינת תשעה באב‪ .‬ההומור נבנה כאן על בסיס הצליל קינה‪ /‬כינה על‬ ‫בסיס המוגבה והנמוך‪ ,‬קודש מול חול‪ ,‬רוחני וגשמי‪.‬‬ ‫לכינה תכונות מיוחדות‪ ,‬היא תוכל לכל אותם יפי הבלורית והטוהר‪ .‬כינה שתוכל לכל מי שיעז‬ ‫להעפיל אל ההר‪ .‬כינויים מטונימיים לקבוצות חברתיות בישראל‪.‬‬ ‫שתי השורות הללו ממקדות את האמירה הצינית בקבוצה חברתית פוליטית מוגדרת‪ .‬שורה‬ ‫זו נשענת על שירו של חיים גורי שיר "הרעות"‪:‬‬ ‫"אך נזכור את כולם‬ ‫את יפי הבלורית והתואר‬ ‫כי רעות שכזאת לעולם‬ ‫לא תיתן את ליבנו לשכוח‬ ‫אהבה מקודשת בדם‬ ‫את תשובי בינינו לפרוח‪".‬‬ ‫ובשורה להעפיל אל ההר מבצבץ הד לשירו של אלתרמן‪:‬‬ ‫בהרים‪ ,‬בהרים זרח אורנו‪,‬‬ ‫אנו נעפילה אל ההר‪,‬‬ ‫האתמול נשאר מאחורינו‬ ‫אך רבה הדרך למחר‪.‬‬ ‫או שמא כיוונה לשירו של לוין קיפניס‬ ‫אל ראש ההר! אל ראש ההר!‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪73‬‬ ‫הדרך מי יחסום לפדויי שבי?‬ ‫מעבר הר הן זה מכבר‬ ‫רומזת לנו ארץ צבי‪.‬‬ ‫העפילו‪ ,‬העפילו‪,‬‬ ‫אל ראש ההר העפילו!‬ ‫העפילו‪ ,‬העפילו‪,‬‬ ‫אל ראש ההר העפילו!‬ ‫אחים עלו‪ ,‬אחים עלו –‬ ‫לב מי יירך ייחת מאבן נגף‪.‬‬ ‫צעד עשו‪ ,‬ראה תראו‬ ‫פי שניים אנו אז נישגב‬ ‫הכותבת נוקטת לשון אינטר טקסטואלית שתכליתה להדריך את הקורא אל סיטואציות בעלת‬ ‫משמעות ממוקדת ‪ -‬כזו הנחשפת מהטקסט המיובא‪ .‬האם גם בכתיבתה של סרי יש נימה‬ ‫חזונית כגון זו המופיעה בשירים? האם יש כאן אמירה המבקשת להתריע כנגד פילוג עתידי‬ ‫בעם המועצם נוכח האמירות של גורי‪ ,‬אלתרמן וקיפניס שקראו לבניין העם? האם יש כאן‬ ‫סיפור חברתי חדש אותו מבקשת הכותבת לספר?‬ ‫האם יש כאן ניסיון להתריע?‬ ‫גם נוכח הסיטואציה הקשה נדמה שהדברים צבועים בטון מאד הומוריסטי‪.‬‬ ‫האם ההומור אמור להוות כסות? האם באמצעות ההומור עשוי הקורא להפנים את הנושא –‬ ‫האם יש כאן תהליך של הזרה? האם ההומור מקל ומסייע בעיקר במצבים של כעס‪ ,‬אובדן‬ ‫והכחשה – אז ההומור יוצר פרספקטיבה נוחה לראות את הדברים מזווית אחרת של‬ ‫המתבונן ובכך גורמת לא להישבר‪ .‬האם ההומור יוצר שחרור רגשי והוא מהווה ואו פתח‬ ‫מצוין לפורקן‪ .‬הוא כלי לא מאיים לביטוי המתרחש בפנים מעיין "הגיון אחר" (רוזנהים‪,‬‬ ‫‪.)1990‬‬ ‫הכותבת מודעת! ולכן מקומם של עוד תהליכים פוליטיים אינו נפקד‪ .‬היא מתייחסת לתהליך‬ ‫ההתנתקות‪ .‬בשיר היא כותבת הת‪-‬נת – קות; הטיפוגרפיה מעצימה את תהליך ההתנתקות‪.‬‬ ‫המלה נכתבת במפורק‪ .‬משמע מהות ההתנתקות מצויה גם באופן הגרפי שלה‪ .‬ועוד‪...‬‬ ‫"ובייננו מה ההבדל בין אוהב לאויב?" (עמ' ‪ ,)122‬אם בספריה הקודמים נשמעה גרסה‬ ‫אוהדת ערבים הרי שבקובץ זה יש הצטננות ַבּיחס אליהם‪ .‬ייתכן שהצינון נובע בשל התנהגות‬ ‫המנהיגים ואין כאן אמירה על העם או על האוכלוסייה‪ .‬הדברים על הערבים נכתבים‬ ‫כפארודיה‪ .‬תוך כדי תיאור תהליך של שמירה על דיאטה היא מתייחסת אל האווירה‬ ‫הפוליטית ואל תהליך ההתנתקות‪ .‬את מערכת היחסים בין החמאס והג'יהד ובוש החביב היא‬ ‫שוזרת בסלט שעליו נקטפו בגוש קטיף‪ .‬כל אחת מהדמות המטונימיות מייצגת פלח‬ ‫אוכלוסייה נרחב‪ .‬גם באמירה "אל תשמחי פלשת" היא רומזת להתנהלות הפוליטית‬ ‫המתרחשת מסביב‪ .‬היא מתארת את סופה ועתידה של עזה‪ .‬ומצויים רמזים לראיס ערפת‪,‬‬ ‫לבוש ולשאר אנשי השררה שניהלו את העניינים (עמ' ‪.)131‬‬ ‫וכל אלה מובילים אותה לומר אמירה צינית על כך שלשיר אין מוסר השכל‪" .‬משיר אווילי יכול‬ ‫להתקבל רק מוסר השכל דומה‪ ,‬ומוסר ההשכל הוא כינת תשעת באב שפתחה בסרבנות ולא‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪74‬‬ ‫מתנתקת מהראש" (עמ' ‪ .)116‬ההתרחשות הפוליטית מתוארת בחריזה שנדמית לעיתים‬ ‫מאולצת‪ .‬עניין שרודף עניין ונדמה שהקשר כלל אינו קוהרנטי‪ .‬כל זה מסתיים בקרשנדו שהוא‬ ‫אנטי קלימקס לכל מה שנאמר בשורות הקודמות!‬ ‫"יחי אדוננו‬ ‫מורנו ורבנו‬ ‫המלך המשיח‬ ‫לעולם ועד" (עמ' ‪)127‬‬ ‫קריאת הבית האחרון אפשרית בשני אופנים‪ .‬האחד באופן מלא פאתוס ואז נוצרת תחושה‬ ‫שהכותבת לועגת לה' כי לאחר כל התיאור המונמך‪ ,‬נלמד של המצב הפוליטי – מה טעם‬ ‫במקומו הרם והנישא‪ .‬אפשרות לקריאה שנייה‪ :‬לאחר תחושת החידלון ולאחר ההתמוססות‬ ‫מה שנותר לאדם הוא רק להתגרד מכינת תשעה באב (קומי של מצב) ולבטוח בה'‪ ,‬שהוא‬ ‫יהיה נכון תמיד לעזור!‬ ‫מה שמחלץ את הבנת הנקרא הוא הבנת הקטע המתווסף מתהילים קכ"ד‪ .‬פרק זה מתאר‬ ‫את הרווח וההצלה‪ .‬אז אם לגזור גזירה שווה הרי מה שהיה הוא שיהיה‪ ,‬וההצלה שנכונה‬ ‫תשוב ותהייה‪.‬‬ ‫מה גם שהפרק בתהילים מנוסח בלשון רבים והוא מחזיר את האמונה לא רק ליחיד אלא‬ ‫לקהילה‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫ההומור מאפשר להגיב לתסכולים הרבים שבהם אנו מתנסים‪ ,‬תוך כדי הנאה מהאפשרות‬ ‫הניתנת לנו "להתקיף" מבלי "להיענש"‪ .‬ההומור מבחינה אינטלקטואלית מאפשר לנו‬ ‫להשתחרר לרגע קט מהכבלים של החשיבה הרציונאלית‪ ,‬ליהנות מעיוותי מילים וממשמעויות‬ ‫ולעבור על חוקי הלוגיקה‪ ,‬ליצור שינוי בנקודת התצפית‪ ,‬להתבונן על הנאמר מזווית חדשה‪.‬‬ ‫ההומור מאפשר לגעת בנושאים שהם טאבו חברתי‪ .‬לכונן תקשורת נטולת מחיצות בעלת‬ ‫אוירה נינוחה‪ .‬ההומור מנסה להשפיע על אנשים לשנות עמדות‪.‬‬ ‫סרי מודעת לתפקיד יצירתה כיוצרת בעיקר כיוצרת משפיעה‪ .‬היא בוחרת באמצעי ההומור‬ ‫ומנצלת את הפונקציות השונות שלו כדי להעניק לקורא מעט מן האור הגנוז המצוי לטענתה‬ ‫בשפע‪.‬‬ ‫בפתיח לספרה בת יין כותבת ברכה סרי תודות בכתב ידה לכל מקורות השפע וההשראה‬ ‫שהשפיעו על כתיבתה‪ .‬ללא כחל וסרק היא מדגישה‪ ,‬כי תורה חדשה "מאיתי תצא"‪ .‬את‬ ‫תורתה החדשה היא מניחה לפנינו הקוראים‪ .‬הנאה אסתטית מרובה הפקנו הקוראים‬ ‫מהלשון הבלתי שגרתית‪ ,‬שגרמה לחייך במלוא פה‪ .‬מהלשון שבכל פעם אילצה אותנו להסיר‬ ‫את וילונות הידע ולהתאים את עצמנו לסיטואציה החדשה המוצגת לפנינו‪ .‬הומור מלוא‬ ‫חופנים‪ ,‬שכל דרך לשונית או אמנותית כשרה להשיגו‪ ,‬החל ממשחקי המילים דרך אלמנט של‬ ‫הגזמה‪ ,‬שבירת האילוזיות המקראיות או הצורך בקריאה נודדת שמחייבת לשבור את‬ ‫האוטומטיות של הקריאה‪ .‬אלא כזו המאלצת לחבר חומרים מעולמות שונים‪ .‬ההומור של‬ ‫סרי נובע מיכולת קריאת הטקסט באופן רב ריבודי‪ .‬הפירוש המוענק לכל מילה מפקיע את‬ ‫מהותו משדה סמאנטי אחד מוכר ומועתק אל שדה סמנטי‪ ,‬שבמהותו סולל נתיב אל שדה‬ ‫אסוציאציות המתפשט לכיוונים שונים‪.‬‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪75‬‬ ‫בשל אופי החיבורים מכניסה הקריאה את הקורא למצב רוח הומוריסטי‪ .‬מהר מאד מבין‬ ‫הקורא כי עליו לקרוא את הדברים בקריאה משחררת‪ .‬כך יוכל להתבונן בכתוב מתוך‬ ‫פרספקטיבה‪ ,‬לראות את הדברים מתוך ריחוק מסוים‪ ,‬לצחוק עליהם‪ ,‬לחוש את סדרם‬ ‫הנפרע‪ ,‬להכניסם לקשרים לא הגיוניים‪ ,‬לשבור את המקובל‪ ,‬לברוא מציאויות שונות ולו גם‬ ‫אבסורדיות‪.‬‬ ‫הקריאה ההומוריסטית אפשרה התבוננות בעולמה של סרי‪ .‬עולם של "אני" מיוחד‪ ,‬אבל עולם‬ ‫שאינו עומד במנותק מהמקורות מהם באה‪ .‬היא חלק ממארג חברתי‪ .‬היא מבקרת אותו לא‬ ‫כמי שעומד בחוץ אלא כמי שנוטל חלק בתוכו‪ .‬זהו אינו סרקזם מרושע‪ ,‬אלא לעתים הומור‬ ‫כואב המבקש לתקן את הנדרש‪ .‬היא מורדת בנורמות אסתטיות מסורתיות (תוכן וצורה)‪ .‬היא‬ ‫מכריחה את הקורא לחצות את משוכת אי ההלימה הקוגניטיבי ולהתייחס לנתון החדש‬ ‫המונח לפניו על פי כללי בחינה חדשים‪ ,‬כללי בחינה לשוניים היוצרים מצבים קומיים מסוגים‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫את דרך יצירת ההומור של סרי אנסח במשפט אחד באמצעות דבריו של ברגסון‪ :‬אין‬ ‫הומוריסט אלא מורליסט שהתחפש בלבוש חכם!‬ ‫הומור מקוון גיליון מס' ‪ 1‬אוקטובר ‪| 1111‬‬ ‫עיון בקובץ בת יין מאת ברכה סרי | לאה ברץ | ‪76‬‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫בארת‪ ,‬ר' (‪ .)2004‬דרגת האפס של הכתיבה‪ ,‬ת"א‪ ,‬רסלינג‪.‬‬ ‫ברגסון‪ ,‬ה' (‪ .)1975‬הצחוק‪ ,‬ירושלים‪ ,‬ראובן מס‪.‬‬ ‫כהן א' (‪ .)2005‬הומור של עם ישראל לדורותיו‪ ,‬חיפה‪ ,‬אמציה‪.‬‬ ‫כהן א' (‪ .)2007‬מרפא פילוסופי‪ ,‬תרפיה פילוסופית הלכה למעשה‪ ,‬חיפה‪ ,‬אמציה‪.‬‬ ‫כהן‪ ,‬ט' (‪ .)1995‬בין‪-‬טקסטואליות בספרות ההשכלה‪ :‬מקומו של הטקסט הבלתי‪-‬כתוב‪,‬‬ ‫בקורת ופרשנות‪ ,31 ,‬עמ' ‪.52 -37‬‬ ‫ֹשיר‪ ,‬מדריך לשירה‪ ,‬ירושלים‪ ,‬כתר‪.‬‬ ‫זנדבנק‪ ,‬ש' (‪ַ .)2002‬מזֶּ ִּ‬ ‫לאקן‪ ,‬ג' (‪" .)1989‬הקדמה לאחר הגדול"‪ ,‬סמינר מס' ‪ ,2‬שיחות‪ ,‬כרך ד' מס ' ‪.1‬‬ ‫מרכוס י' (‪ .)2001‬אפקטים קומיים וסאטיריים בלשון הספרות‪,‬‬ ‫אוניברסיטת בן גוריון שבנגב‪.‬‬ ‫הוצאת הספרים של‬ ‫סיקסו‪ ,‬ה' וקתרין ק' (‪ .)2006‬זה עתה נולדה‪ ,‬ת"א‪ ,‬רסלינג‪.‬‬ ‫סרי ב'‪ .)2007( ,‬בת יין‪ ,‬ירושלים‪ ,‬האור הגנוז‪.‬‬ ‫סרי‪ ,‬ב'‪ .)1998( ,‬המדינה זה אני‪ ,‬נגה‪ ,‬מס ‪ ,33‬עמ' ‪.10‬‬ ‫רוזנטל‪ ,‬ר' (‪ .)2005‬מילון הסלנג המקיף‪ ,‬ירושלים‪ ,‬כתר‪.‬‬ ‫רנן י' (‪ .)1973‬על ההזרה ביצירת הספרות‪ ,‬סימן קריאה‪ ,‬מס' ‪ 2‬עמ' ‪.361 -343‬‬ ‫שימרון‪ ,‬י' (‪ .)1989‬פסיכולוגיה של קריאה והבנת טקסט‪ ,‬אוניברסיטה משודרת‪ ,‬משרד‬ ‫הביטחון‪.‬‬ ‫שיינפלד‪ ,‬א' ( ‪ .)2005‬הסדנה לשירה – מדריך לכתיבת שירה והוראתה‪ ,‬פ"ת‪ ,‬שופרא‪.‬‬ ‫שקד ג' (‪ .)1965‬בין שחוק לדמע‪ ,‬ת"א‪ ,‬ספריית מקור‪ ,‬אגודת הסופרים‪.‬‬ ‫שריג‪ ,‬ג' (‪" .)2002‬טפח וטפחיים היבטים של מפורשות בשיחה הבין טקסטואלית"‪ ,‬סקריפט‪,‬‬ ‫‪ ,5-6‬עמ' ‪.11-35‬‬