‫ב"ה‬ ‫בסוד‬ ‫הפרשה‬ ‫חלק א'‪:‬‬ ‫שמות‬ ‫‪-‬יתרו‬ ‫אוגדן‬ ‫למרצה‬ ‫שמות‬ ‫שש‬ ‫סדרות‬ ‫אוגדן בסוד הפרשה‬ ‫שיעורים בספר שמות‪ :‬שמות‪-‬יתרו‬ ‫מנהל‪:‬‬ ‫הרב זלמן גורליק‬ ‫שש סדרות‬ ‫ה'תשע"ה ‪2024‬‬ ‫עורך ראשי‪:‬‬ ‫הרב חיים א‪ .‬הלוי הבר‬ ‫מוציא־לאור‪:‬‬ ‫מכון בסוד התורה‬ ‫שע"י בית חב"ד המרכזי באר שבע‬ ‫השתתפו בעריכה‪:‬‬ ‫הרב מנחם מענדל אלישביץ‬ ‫רחוב הרבי מליובאוויטש ‪ ,2‬ת"ד ‪ 424‬ב"ש‬ ‫הרב שניאור אשכנזי‬ ‫טל‪ ,04-7233226 .‬פקס‪04-7263266 .‬‬ ‫הרב משה טברדוביץ‬ ‫דואר אלקטרוני‪:‬‬ ‫© כל הזכויות שמורות למו"ל‬ ‫‪ 2‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫הרב שמואל רסקין‬ ‫קורס בסוד הפרשה‬ ‫הכול החל בשיעור מקומי בלקוטי שיחות‪ ,‬ממנו‬ ‫צמחה הסדרה של "בסוד הפרשה"‪ ,‬שנמסרה‬ ‫במאות מקומות בעולם‪.‬‬ ‫הרעיון פשוט‪ :‬לעבד שיחה של הרבי לשם‬ ‫העברה בשיעור‪ .‬לשם כך יש להוציא מהשיחה‬ ‫את הנקודה המרכזית‪ ,‬לקחת את השאלות‬ ‫המעניינות‪ ,‬להביא את דברי המפרשים‪ ,‬להוסיף‬ ‫הקדמה ודברי רקע‪ ,‬לתבל עם סיפורים והומור‪.‬‬ ‫והנה‪ ,‬שיעור לתפארת‪.‬‬ ‫אוגדן למרצה‬ ‫פתח‬ ‫דבר‬ ‫האוגדן מכיל את כל מערכי השיעור על החלק‬ ‫הראשון של ספר שמות‪ ,‬משמות עד יתרו‪ .‬בכל‬ ‫פרשה כשישה שיעורים‪.‬‬ ‫לא ערכנו מחדש את השיעורים‪ ,‬אלא הם‬ ‫מוגשים כפי שנכתבו בשעתם‪ .‬כיון שבמהלך‬ ‫השנים חלו שינויים במבנה השיעורים‪ ,‬יש כמה‬ ‫הבדלים בין שיעורים מסדרה אחת לסדרה‬ ‫אחרת‪ .‬הנה כמה הבדלים‪:‬‬ ‫‪ ‬השיעורים מהסדרות האחרונות כתובים‬ ‫בצורה יותר מפורטת וארוכה מהראשונות;‬ ‫‪ ‬ברוב השיעורים מהסדרות הראשונות לא‬ ‫מופיע מדור 'מן המעיין' בסוף השיעור;‬ ‫‪ ‬בסדרות האחרונות‪ ,‬השיעור מסודר יותר‪,‬‬ ‫ומחולק לשלושה חלקים ברורים‪.‬‬ ‫בכל פרשה הבאנו תחילה את הסדרה‬ ‫האחרונה‪ ,‬לאחריה את הסדרה שקדמה לה‪ ,‬עד‬ ‫הסדרה הראשונה‪ .‬בפרשיות בראשית ונח יש‬ ‫פחות שיעורים‪ ,‬מפני שהקביעות של שמחת‬ ‫תורה אינה מאפשרת בחלק מהשנים לקיים‬ ‫שיעור על פרשת בראשית‪.‬‬ ‫נושא מרכזי‬ ‫ברוב הסדרות‪ ,‬לא היה נושא מרכזי לכל‬ ‫הפרשיות‪ ,‬ואפשר ללמד בפרשה אחת שיעור‬ ‫מסדרה אחת ובאחרת שיעור מסדרה אחרת‪.‬‬ ‫אולם היו סדרות עם נושא מרכזי ברור שעבר‬ ‫כחוט השני בכל הפרשיות‪ .‬לדוגמה‪ :‬הסדרה‬ ‫השניה עסקה בנושא "אנו בניך ואתה אבינו"‪.‬‬ ‫מובן אפוא כי אם רוצים ללמד את הנושא‬ ‫בעקביות‪ ,‬יש לקחת את הסדרה הזו בכל‬ ‫הפרשיות של ספר שמות‪.‬‬ ‫חלק א'‪ :‬שמות‪-‬יתרו ׀ ‪3‬‬ ‫להלן מספר טיפים למרצה‪ ,‬היכולים לעזור‬ ‫בהכנת ומסירת השיעור‪:‬‬ ‫‪ ‬המלצה בלבד – השיעורים אינם 'כזה ראה‬ ‫וקדש'‪ .‬כל מרצה אמור לערוך מחדש את‬ ‫השיעור ולהתאים את הרעיונות לפי‬ ‫משתתפי השיעור שלו ולפי טעמו האישי‪.‬‬ ‫‪ ‬עיון בשיחה – חלק גדול מהשיעורים‬ ‫מבוססים על שיחת מרכזית אחת‪,‬‬ ‫המצויינת בהקדמת השיעור‪ .‬רצוי לעיין‬ ‫בשיחה המקורית בעת הכנת השיעור‪,‬‬ ‫ולהכיר את הנושא לכל רוחבו‪.‬‬ ‫טיפים‬ ‫למרצה‬ ‫‪ ‬פתיחה – השיעור אמור להיפתח עם משהו‬ ‫מעניין‪ ,‬שיגרום לאנשים להקשיב הלאה‪.‬‬ ‫‪ ‬מפת השיעור – בתחילת השיעור יש להציג‬ ‫את מבנה השיעור‪ ,‬כדי שהמשתתפים יידעו‬ ‫מראש מה אמור להיות‪.‬‬ ‫‪ ‬מבנה השיעור – רוב השיעורים מחולקים‬ ‫לשלושה חלקים מרכזיים‪ ,‬וכל חלק מחולק‬ ‫לכמה כותרות משנה‪ .‬מבנה שיעור מסודר‪,‬‬ ‫עוזר למשתתפים לסדר ולזכור את החומר‪.‬‬ ‫‪ ‬לסיום – בסוף השיעור‪ ,‬חשוב לסכם את‬ ‫החומר הנלמד ולהדגיש את הלקח הנלמד‪.‬‬ ‫‪ ‬שאלות לדיון – כדי שהמסר יחלחל‬ ‫למשתתפים‪ ,‬הם צריכים להיות שותפים‬ ‫בשיעור‪ .‬לשם כך הבאנו שאלות לדיון‪,‬‬ ‫שיעוררו עניין ויגרמו להשתתף‪ .‬חשוב לנהל‬ ‫את הדיון כך שלא ייצא ממסגרת הנושא‪.‬‬ ‫‪ ‬אורך השיעור – שיעור ממוצע של בסוד‬ ‫הפרשה אורך כ‪ 46-‬דקות‪ ,‬אך אפשר‬ ‫למוסרו גם בזמן קצר יותר או ארוך יותר‪.‬‬ ‫בסדרות הראשונות‪ ,‬בהם השיעור כתוב‬ ‫בקיצור‪ ,‬יש לחשוב מראש כיצד לעבות את‬ ‫השיעור כך שימלא שיעור שלם‪.‬‬ ‫‪ ‬מקורות – בכל שיעור הבאנו מספר מקורות‪.‬‬ ‫חשוב להשתמש בדפי המקורות במהלך‬ ‫השיעור‪ .‬בחלק מהשיעורים הוספנו בסוף‬ ‫את מדור 'מן המעיין'‪ ,‬עם מקורות נוספים‬ ‫להעשרה‪ .‬דפי המקורות מצורפים בדיסק‬ ‫נפרד‪ ,‬וניתנים להדפסה‪.‬‬ ‫‪ ‬מצגות – בחלק מהשיעורים יש מצגות‪ .‬רצוי‬ ‫להיעזר בהם להמחיש את השיעור‪ ,‬למקד‬ ‫את הלימוד ולעזור למרצה לזכור את רצף‬ ‫העניינים‪ .‬המצגות מצורפות בדיסק נפרד‪.‬‬ ‫‪ 4‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫פרשת שמות‬ ‫‪9‬‬ ‫השו"ת האלוקי‬ ‫‪01‬‬ ‫הוא נולד להושיע את ישראל‪ ,‬אך ברגע האמת סירב‬ ‫לקבל את התפקיד‪ .‬מה עומד מאחורי השאלות של‬ ‫משה?‬ ‫‪10‬‬ ‫שני אורות‬ ‫בכ' טבת הסתלק הרמב"ם‪ ,‬ובכ"ד טבת הסתלק‬ ‫רבינו הזקן‪ ,‬בעל התניא מה הקשר בין שתי דמויות‬ ‫הענק הללו?‬ ‫ברכת הילדים‬ ‫תוכן‬ ‫עניינים‬ ‫‪12‬‬ ‫במדינות מודרניות‪ ,‬למשפחה ממוצעת יש עד‬ ‫שלושה ילדים מה עמדת התורה בסוגיית 'תכנון‬ ‫משפחה'?‬ ‫עמו אנוכי בצרה‬ ‫‪83‬‬ ‫בעיתות צרה עולה השאלה הנוקבת‪ :‬היכן אלוקים‬ ‫כאשר כואב לי? שאלה דומה עלתה במצרים‪ :‬היכן‬ ‫אלוקים היה בזמן הסבל?‬ ‫אהבה לבן קטן‬ ‫‪44‬‬ ‫ישראל נקראים בניו של ה'‪ .‬לפעמים אנו נמשלים‬ ‫לבן גדול‪ ,‬ופעמים לקטן מדוע הורים אוהבים‬ ‫במיוחד את הבן הקטן ומה זה אומר עלינו?‬ ‫הביטחון יביא שלום‬ ‫‪01‬‬ ‫בדולר האמריקני מופיע המשפט המפורסם‬ ‫האם ביטחון בה' פירושו שהכול יהיה‬ ‫טוב‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מי נתן לאדם תעודת ביטוח? על‬ ‫אמונה וביטחון ‪ /‬חלק ראשון‬ ‫פרשת וארא‬ ‫‪55‬‬ ‫מכת נחש‬ ‫‪05‬‬ ‫עשר מכות‪ ,‬ועוד אחת – המטה שהפך לנחש‪ .‬למה‬ ‫עוד מכה‪ ,‬מדוע דווקא נחש‪ ,‬ומה לומדים מכך?‬ ‫מכות חכמות‬ ‫‪55‬‬ ‫מדוע נענשו המצרים דווקא במכות האלו‪ ,‬ולמה‬ ‫דווקא עשר מכות? מתברר כי צריך לדעת לתת‬ ‫מכות!‬ ‫חלק א'‪ :‬שמות‪-‬יתרו ׀ ‪6‬‬ ‫שכינה מדברת‬ ‫‪44‬‬ ‫דור המחר‬ ‫‪081‬‬ ‫כדי להיות נואם מוצלח‪ ,‬אתה צריך כושר דיבור‪,‬‬ ‫רטוריקה טובה ועוד איך יכול להיות שהנואם מס' ‪2‬‬ ‫בעולם היה מגמגם?‬ ‫בהגדה נאמר "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה"‪ .‬לכל‬ ‫אחד שאלה שונה ותשובה שונה מה מאחורי טענת‬ ‫הרשע‪ ,‬מי לא יודע לשאול ומהי שאלת תם?‬ ‫‪30‬‬ ‫‪083‬‬ ‫הבחירה בידיך!‬ ‫אחד מיסודות האמונה שלכל אדם יש בחירה‬ ‫חופשית לעשות כרצונו איך ה' הכביד את לב פרעה‪,‬‬ ‫ועוד העניש אותו בסופו של דבר?‬ ‫השאלה והתשובה‬ ‫‪34‬‬ ‫"נסתרות דרכי ה'" – אומרים אנשים כל אימת‬ ‫שעולה שאלה מדוע קרה אסון כזה או אחר ‪ /‬האם‬ ‫נכון לשאול על דרכי ה'‪ ,‬או שזה מבטא חוסר‬ ‫אמונה?‬ ‫לא סתם צפרדע‬ ‫‪28‬‬ ‫האם אתם פוחדים מצפרדעים? כנראה שלא‪ ,‬הן לא‬ ‫מזיקות ובכל זאת‪ ,‬מכת צפרדע מוגדרת כמכה‬ ‫מרכזית שפגעה בליבת מצרים‪ .‬מדוע? • על אמונה‬ ‫וביטחון ‪ /‬חלק שני‬ ‫פרשת בא‬ ‫‪99‬‬ ‫ארבעה בנים‬ ‫‪23‬‬ ‫אחד חכם‪ ,‬אחד רשע‪ ,‬אחד תם ואחד שאינו יודע‬ ‫לשאול‪ .‬מיהם הבנים ומהם השאלות והתשובות?‬ ‫בסוד התפילין‬ ‫‪013‬‬ ‫מניחים אותם עשרות אלפי פעמים בחיים‪ ,‬אבל מהם‬ ‫בכלל התפילין? מיהו הסבא שלא קנה תפילין לנכד‪,‬‬ ‫ומהו 'תפילין רבנו תם'?‬ ‫זמן ישראל‬ ‫‪004‬‬ ‫המצוה הראשונה בתורה זו המצוה לעשות לוח שנה‬ ‫יהודי מדוע זו המצוה הראשונה? מהו 'מולד' ומה‬ ‫מאחורי הלוח היהודי?‬ ‫הבהלה לזהב‬ ‫‪010‬‬ ‫טבעם של בני אדם שהם רודפים אחר כסף וזהב‪.‬‬ ‫מה אומרת היהדות? מה עומד מאחורי ציווי ה'‬ ‫להוציא ממצרים כסף וזהב?‬ ‫‪ 7‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫ארון הבגדים היהודי‬ ‫בגדים לנשמה – זה מה שבני ישראל התבקשו להכין‬ ‫לקראת יציאת מצרים‪ .‬מה הכוונה? ואיך אפשר‬ ‫להתנתק ביסודיות מהרגלים שליליים ודעות‬ ‫כוזבות? על סור מרע ועשה טוב‬ ‫פרשת בשלח‬ ‫‪341‬‬ ‫כשהסוד התגלה‬ ‫‪044‬‬ ‫אולי זה הנס הגדול בהיסטוריה – נס קריעת ים‬ ‫סוף‪ .‬אך האם הנס לא היה מיותר?‬ ‫אחד שווה ארבע‬ ‫‪008‬‬ ‫שני יהודים‪ ,‬שלוש דעות‪ ,‬וגם על זה יש חילוקי‬ ‫דעות‪ ...‬מה אנו יכולים ללמוד מארבע הדיעות‬ ‫שהיו ליד ים‪-‬סוף?‬ ‫סעודת הסגולות‬ ‫‪051‬‬ ‫כאילו לא די בשלוש סעודות השבת‪ ,‬ובמוצאי שבת‬ ‫אוכלים מלווה מלכה למה אוכלים סעודת מלווה‬ ‫מלכה ואיזה סגולות טובות יש לסעודה זו?‬ ‫לחם מן השמים‬ ‫‪052‬‬ ‫לפני אלפי שנים הייתה תקופה שבה הלחם פשוט‬ ‫ירד מן השמים‪ ,‬מבלי לעבוד ומה קורה היום‪ ,‬כאשר‬ ‫עלינו לעבוד עבור לחם מן הארץ?‬ ‫זהירות‪ :‬עמלק‬ ‫‪045‬‬ ‫זה העם המושמץ ביותר בתנ"ך‪ .‬אנו מצווים לזכור‬ ‫את מעשיו ולמחות את שמו תמיד ‪ /‬האם גם בימינו‬ ‫אפשר לזהות ולמחות את עמלק?‬ ‫אחד בפה‪ ,‬אחד בלב‬ ‫‪031‬‬ ‫משפת ים‪-‬סוף נשמעת שירתם של בני ישראל‪,‬‬ ‫כאשר משה החזן וכולם עונים אחריו איך זה בדיוק‬ ‫נשמע? ומדוע משה היה חזן? על שני סוגים של‬ ‫אחדות‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫‪389‬‬ ‫היתרון של יתרו‬ ‫‪033‬‬ ‫הפרשה העוסקת במעמד הגדול בהיסטוריה‪ ,‬מתן‬ ‫תורה‪ ,‬נקראת על שמו של 'כהן לעבודה זרה'‪.‬‬ ‫הכיצד?!‬ ‫רומא‪ ,‬סוריה וסיני‬ ‫‪020‬‬ ‫אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב – כולם למדו תורה לפני מתן‬ ‫תורה אז מה התחדש שם במעמד הר סיני?‬ ‫סוד התרי"ג‬ ‫‪118‬‬ ‫בתורה יש ‪ 723‬מצוות‪ ,‬לא פחות ולא יותר למה‬ ‫קיבלנו כל כך הרבה מצוות ומה הקשר לבריאות‬ ‫טובה?‬ ‫כבד את הוריך‬ ‫‪101‬‬ ‫הדיבר החמישי בעשרת הדיברות הוא "כבד את‬ ‫אביך ואת אמך" מה הקשר בין כבוד ההורים‬ ‫לכבוד ה'?‬ ‫תורה ציוה לנו משה‬ ‫‪105‬‬ ‫זו הייתה עצה פשוטה‪ .‬במקום שאדם אחד ישפוט‬ ‫עם שלם‪ ,‬הוא ימנה היררכיה של שופטים וכי‬ ‫משה רבינו לא חשב לבד על עצה כה פשוטה?‬ ‫האשה הראשונה‬ ‫‪111‬‬ ‫הרבה לפני הדמוקרטיה‪ ,‬היה מי שנתן זכות קדימה‬ ‫לנשים‪ ,‬משה רבינו מה יתרונן של הנשים‪ ,‬ומדוע‬ ‫היהדות נקבעת לפי האם? שיעור יסודי על מעמד‬ ‫האשה ביהדות‬ ‫חלק א'‪ :‬שמות‪-‬יתרו ׀ ‪6‬‬ ‫‪ 4‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫פרשת‬ ‫שמות‬ ‫פרשת וארא‬ ‫פרשת בא‬ ‫פרשת בשלח‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫פרשת משפטים‬ ‫פרשת תרומה‬ ‫פרשת תצוה‬ ‫חג הפורים‬ ‫פרשת כי תשא‬ ‫פרשת ויקהל‬ ‫פרשת פקודי‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪2‬‬ ‫הקדמה‬ ‫פתיחה מעניינת‪ :‬החיים‬ ‫מתחילים בגיל שמונים‬ ‫מספרים על אדם שהגיע לגיל שמונים‪ ,‬והגיע‬ ‫אל הרב בפנים נפולות‪ .‬הוא אמר לרב‪ :‬אני‬ ‫חושש שמא אין לי עוד מה לעשות בעולם‪.‬‬ ‫השיב הרב‪ :‬דע‪ ,‬כי משה רבינו התחיל את כל‬ ‫המנהיגות (ה"קריירה") שלו בגיל שמונים‪ ,‬כך‬ ‫שיש לך עוד הרבה מה לעשות‪...‬‬ ‫השו"ת‬ ‫האלוקי‬ ‫הוא נולד להושיע את‬ ‫ישראל‪ ,‬אך ברגע האמת‬ ‫סירב לקבל את התפקיד‪.‬‬ ‫מה עומד מאחורי‬ ‫השאלות של משה?‬ ‫מתוך הסדרה השישית‬ ‫השבוע אנו מתחילים את ספר שמות‪ ,‬שנקרא‬ ‫בלועזית "אקסודוס" על שם הגאולה (משורש‬ ‫"אקזיט")‪ .‬הספר פותח בתיאור הגלות הקשה‪,‬‬ ‫ומיד עובר לתאר את תהליך הגאולה ממצרים‪,‬‬ ‫תהליך שמגיע לשיאו במתן תורה בפרשת‬ ‫יתרו‪.‬‬ ‫אם בספר בראשית‪ ,‬הדמויות המרכזיות היו‬ ‫האבות אברהם‪ ,‬יצחק ויעקב‪ ,‬הרי שהדמות‬ ‫המרכזית בספר שמות ובכל הספרים הבאים‬ ‫היא דמותו של משה רבינו‪ .‬גדלותו של משה‬ ‫רבינו חורגת מעל ומעבר לכל מה שנאמר על‬ ‫בן‪-‬אנוש אי‪-‬פעם‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬התורה אומרת‬ ‫עליו "ולא קם כמשה"‪ ,‬הזוהר קורא לו "הרועה‬ ‫הנאמן" ("רעיא מהימנא")‪ ,‬הרמב"ם כותב עליו‬ ‫"מבחר המין האנושי"‪.‬‬ ‫אומנם "משה בן עמרם" הפך ל"משה רבינו" רק‬ ‫בגיל שמונים‪ ,‬ומאז הנהיג את עם ישראל‬ ‫במשך ארבעים שנה‪ ,‬עד ליום הסתלקותו בז'‬ ‫באדר ביום ההולדת ה‪ ;220-‬אולם התפקיד‬ ‫יועד לו עוד לפני לידתו‪ ,‬והוא עבר הכשרה‬ ‫מקיפה במשך שמונים שנותיו לקראת קבלת‬ ‫התפקיד בגיל שמונים‪.‬‬ ‫הנה שישה סימנים המעידים כי מלכתחילה‬ ‫משה היה מיועד להנהיג את ישראל‪:‬‬ ‫‪ ‬לפני הלידה – האסטרולוגים אמרו לפרעה‬ ‫כי מושיעם של ישראל אמור להיוולד‪ ,‬וזו‬ ‫הסיבה בגינה גזר להרוג את כל התינוקות;‬ ‫‪ ‬בלידה – התורה אומרת "ותרא אותו כי טוב‬ ‫הוא"‪ .‬הביטוי הזה נאמר לפני כן בתורה‬ ‫ביחס לבריאת העולם‪" ,‬וירא אלוקים את‬ ‫האור כי טוב" וכדומה‪ .‬אומר רש"י‪ ,‬כי כאשר‬ ‫משה נולד‪ ,‬התמלא הבית כולו באור‪ ,‬וכך‬ ‫כולם ידעו שנשמה מיוחדת ירדה לעולם‪.‬‬ ‫‪ 20‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ביניקה – כאשר בת פרעה מצאה את משה‬ ‫התינוק ביאור‪ ,‬לא רצה התינוק לינוק חלב‬ ‫מנשים מצריות‪ ,‬וזאת מפני שהפה הזה‬ ‫אמור לדבר עם השכינה‪ .‬כך מרים הביאה‬ ‫אותו אל יוכבד אמו‪.‬‬ ‫גדל בבית פרעה – משה הוא היהודי היחיד‬ ‫שגדל בבית המלך פרעה‪ ,‬והסיבה הפנימית‬ ‫לכך הייתה כדי שיכיר את נימוסי המלוכה‬ ‫בתור הכשרה למנהיגותו העתידית‪.‬‬ ‫וירא בסבלותם – כאשר משה היה בגיל בר‬ ‫מצוה‪ ,‬הוא כאב את סבלם של בני ישראל‪,‬‬ ‫וכאשר ראה את המצרי מכה יהודי‪ ,‬הרג‬ ‫אותו באמצעות אמירת השם המפורש‪.‬‬ ‫ומשה היה רועה – בהמשך נאלץ משה‬ ‫לברוח למדיין‪ ,‬ושם נעשה רועה צאן‪ .‬בכך‬ ‫ה' בחן אותו אם הוא ראוי לרעות את עם‬ ‫ישראל‪ .‬משה עמד במבחן‪ ,‬ודאג לכבש‬ ‫שברח מהצאן‪.‬‬ ‫כל הסימנים הללו מעידים כי למשה יש ייעוד‬ ‫אחד‪ :‬להנהיג את עם ישראל ולהציל אותם מיד‬ ‫מצרים‪.‬‬ ‫אחרי שמונים שנות המתנה‪ ,‬הגיע הרגע‪.‬‬ ‫הקב"ה החליט לגאול את עם ישראל‪ ,‬וכעת‬ ‫הוא אמור למנות את משה באופן רשמי בתור‬ ‫הגואל‪ .‬ה' מתגלה בסנה ואומר למשה כי‬ ‫החליט למנות אותו‪ .‬אנו מצפים כי משה יגיב‬ ‫כמו אברהם אבינו שאמר "הנני" בעקידת יצחק‪,‬‬ ‫מבלי לשאול שאלות; או כמו בני ישראל‬ ‫שאמרו "נעשה ונשמע" במתן תורה‪ ,‬מבלי‬ ‫לשאול שאלות‪.‬‬ ‫אבל כאן נכונה לנו הפתעה‪ .‬פתאום יש "תקלה"‬ ‫בתוכנית‪ .‬משה רבינו מתחיל לנהל דיון עם‬ ‫הקב"ה ולטעון כי אינו מתאים לתפקיד‪ .‬שבוע‬ ‫ימים לוקח לה' לשכנע את משה כדי שיסכים‬ ‫לקבל עליו את השליחות‪ .‬משה רבינו טוען‬ ‫טענה אחרי טענה‪ ,‬ובסך הכול חמש טענות‪,‬‬ ‫ועל כל טענה מגיעה תשובתו של ה'‪ .‬עד‬ ‫שבסוף משה מתרצה ומקבל את השליחות‪.‬‬ ‫אבל זה לא הסוף‪ .‬אחרי הפעם הראשונה שהוא‬ ‫הולך לשליחות‪ ,‬משה מגיע עם טענה שישית‬ ‫"למה הרעותה"‪.‬‬ ‫השאלה הגדולה שעולה מכל הטענות היא‪:‬‬ ‫איך יתכן שדווקא משה רבינו‪ ,‬רבם של כל‬ ‫הנביאים‪ ,‬מסרב פעם אחר פעם ללכת‬ ‫בשליחותו של ה'? מה עם קבלת עול מלכות‬ ‫שמים‪?1‬‬ ‫דון יצחק אברבנאל‪ ,‬מגדולי מפרשי התורה‪ ,‬דן‬ ‫בנושא באריכות‪ ,‬כהרגלו‪ .‬בניגוד לשאר‬ ‫הפרשנים‪ ,‬המפרשים את הפסוקים לפי הסדר‪,‬‬ ‫פסוק אחר פסוק – דרכו של האברבנאל להקיף‬ ‫כל נושא באופן כללי‪ ,‬לשאול עליו שאלות‬ ‫רבות‪ ,‬ואז לתת הסבר כללי ומקיף שעונה על‬ ‫כל השאלות‪ .‬בסוגיא שלנו‪ ,‬האברבנאל שואל‬ ‫"רק" ‪ 24‬שאלות (!)‪ .‬אם נצטרך לעסוק בכולם‪,‬‬ ‫השיעור יסתיים בעוד כמה שעות טובות‪...‬‬ ‫השאלה העשירית נוגעת להתחמקות של משה‬ ‫רבינו מהשליחות‪ .‬האברבנאל מקשה על כך‬ ‫מזווית נוספת – הלוא מלכתחילה משה היה‬ ‫מיועד לתפקיד‪ ,‬ואיך יתכן שברגע האמת הוא‬ ‫מתחמק?‬ ‫‪ .1‬אברבנאל‪ :‬למה משה התחמק?‬ ‫השאלה הי' – למה היה נשמט משה‬ ‫מהשליחות ההיא‪ ,‬באומרו "מי אנוכי כי‬ ‫אלך אל פרעה וכי אוציא"? והלוא הוא‬ ‫משבט לוי‪ ,‬היה ראש שבטי ישראל‪ ,‬וכבר‬ ‫נתגדל בבית המלך‪ ,‬ויחכם מכל האדם‪,‬‬ ‫וליבו כלב האריה‪ .‬ולמה אם כן היה‬ ‫נשמט מהשליחות הראוי לו‪ ,‬ומי יודע אם‬ ‫לעת כזאת הגיע למלכות להיות דורש‬ ‫טוב לעמו?‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפורים – רוצים להתייעץ‪ :‬מסופר על האריז"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫יוצא עם תלמידיו בערב שבת לקבל את פני שבת‬ ‫המלכה בשדות מחוץ לעיר צפת‪ .‬פעם אמר לתלמידיו‪:‬‬ ‫בואו ונעלה לירושלים ונשבות בה את השבת‪ .‬בדרך‬ ‫הטבע‪ ,‬נסיעה על חמור או סוס מצפת לירושלים אמורה‬ ‫לוקחת מספר ימים‪ ,‬אולם האריז"ל התכוון לעשות‬ ‫קפיצת הדרך‪ .‬השיבו התלמידים‪ :‬אנו רוצים להתייעץ עם‬ ‫נשותינו‪ .‬נפלה רוחו של האריז"ל ואמר להם‪ :‬אילו הייתם‬ ‫מסכימים מיד‪ ,‬היינו זוכים לגאולה‪ .‬הספקנות גרמה‬ ‫שנפסיד את הזכות‪.‬‬ ‫בהקשר לכך יש סיפור דומה על מזכירו של הרבי‪ ,‬הרב‬ ‫חודקוב‪ ,‬שקרא לאחד האברכים ושאל אותו אם הוא‬ ‫מוכן לצאת לשליחות במקום מסוים‪ .‬האיש אמר שהוא‬ ‫צריך להתייעץ עם אשתו‪ .‬כשחזר אחרי כמה שעות‬ ‫ואמר שאשתו הסכימה‪ ,‬השיב הרב חודקוב כי כעת הדבר‬ ‫מאוחר‪ .‬שכן‪ ,‬היה על שניהם להיות מוכנים מראש לכל‬ ‫שליחות שהיא‪ ,‬והספקנות הראתה כי אינם מסורים‬ ‫לגמרי לשליחות‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬ ‫‪ .2‬דיון‪ :‬ומי יודע?‬ ‫‪ .3‬טבלה‪ :‬השאלות והתשובות‬ ‫עיינו במילים האחרונות של האברבנאל‪.‬‬ ‫לפנינו טבלה המציגה את כל השאלות‬ ‫מניין הן שאובות בתנ"ך‪ ,‬ומה הקשר‬ ‫של משה‪ ,‬ולצדם תשובות ה'‬ ‫לענייננו?‬ ‫כמובן‪ ,‬האברבנאל מצטט מילים ממגילת‬ ‫אסתר‪ ,‬מדברי מרדכי לאסתר‪" :‬ומי יודע אם‬ ‫לעת כזאת הגעת למלכות"‪ .‬לאחר שה' גלגל‬ ‫את הדברים כך שאסתר נעשתה מלכה‪ ,‬והנה‬ ‫נגזרה גזירה כה קשה בידי המן‪ ,‬ובדרך הטבע‬ ‫היחידה שיכולה לעזור היא אסתר‪ .‬מובן אפוא‬ ‫כי מן השמים סובבו את הכול כדי שברגע הזה‬ ‫תעזור לבני ישראל‪ .‬והנה‪ ,‬דווקא ברגע הזה היא‬ ‫מתחמקת בתירוצים שונים‪ .‬דבריו של מרדכי‬ ‫חדרו לליבה של אסתר‪ ,‬וההמשך ידוע‪ ...‬באורח‬ ‫דומה‪ ,‬אומר האברבנאל על משה רבינו‪ :‬ומי‬ ‫יודע אם לעת כזאת הגיע למלכות? ואם כן‪,‬‬ ‫מפני מה הוא מתחמק‪?2‬‬ ‫שאלת משה‬ ‫תשובת ה'‬ ‫א'‬ ‫ִמי ָאנ ִֹכי ִכי ֵאלֵ ך ֶאל‬ ‫או ִציא ֶאת‬ ‫ַּפרעֹה ו ִכי ֹ‬ ‫בנֵי יִ ש ָר ֵאל ִמ ִמצ ָריִ ם‪:‬‬ ‫ִכי ֶאהיֶה ִע ָמך וזֶה‬ ‫אות‪ַּ ...‬ת ַּעבדון‬ ‫ל ָך ָה ֹ‬ ‫ַּעל‬ ‫ָהאֱ ל ִֹהים‬ ‫ֶאת‬ ‫ָה ָהר ַּהזֶה‪:‬‬ ‫ב'‬ ‫מו‬ ‫ו ָאמרו לִ י ַּמה ש ֹ‬ ‫ָמה א ַֹּמר אֲ לֵ הֶ ם‪:‬‬ ‫שר ֶאהיֶה‪:‬‬ ‫ֶאהיֶה אֲ ֶ‬ ‫ג'‬ ‫והֵ ן לֹא יַּאֲ ִמינו לִ י‬ ‫ולֹא יִ שמעו בקֹלִ י ִכי‬ ‫יֹאמרו לֹא נִ ר ָאה‬ ‫ֵאלֶ ָ‬ ‫יך ה'‪:‬‬ ‫וַּ י ִהי לנָ חָ ש‪ ...‬ו ִהנֵה‬ ‫דו מצ ַֹּר ַּעת ַּכ ָשלֶג‪...‬‬ ‫ָי ֹ‬ ‫שר ִת ַּקח ִמן‬ ‫ַּה ַּמיִ ם אֲ ֶ‬ ‫ַּהיאֹר ו ָהיו ל ָדם‪:‬‬ ‫ד'‬ ‫ִבי אֲ דֹנָ י לֹא ִאיש‬ ‫ַּגם‬ ‫ָאנ ִֹכי‬ ‫דבָ ִרים‬ ‫מול ַּגם ִמ ִשלשֹם‬ ‫ִמת ֹ‬ ‫ַּגם ֵמ ָאז ַּד ֶבר ָך ֶאל‬ ‫ַּעב ֶד ָך ִכי כבַּ ד ֶפה‬ ‫וכבַּ ד לָ ש ֹון ָאנ ִֹכי‪:‬‬ ‫או‬ ‫ִמי ָשם ֶפה לָ ָא ָדם ֹ‬ ‫או‬ ‫ֹ‬ ‫ִמי יָשום ִא ֵלם‬ ‫או ִע ֵור‬ ‫או ִפ ֵקחַּ ֹ‬ ‫חֵ ֵרש ֹ‬ ‫הֲ לֹא ָאנ ִֹכי ה'‪:‬‬ ‫ה'‬ ‫ִבי אֲ דֹנָ י שלַּ ח נָ א ביַּד‬ ‫ִתשלָ ח‪:‬‬ ‫משה‪:‬‬ ‫וַּ ִיחַּ ר ַּאף ה' ב ֶ‬ ‫ו'‬ ‫לָ ָמה הֲ ֵרע ָֹתה לָ ָעם‬ ‫זֶה‬ ‫לָ ָמה‬ ‫ַּהזֶה‬ ‫שלַּ ח ָתנִ י‪:‬‬ ‫וָ ֵא ָרא ֶאל ַּאב ָר ָהם‬ ‫ֶאל יִ צחָ ק ו ֶאל יַּעֲ קֹב‬ ‫ש ָדי וש ִמי ה'‬ ‫ב ֵאל ַּ‬ ‫לֹא ֹנו ַּדע ִתי לָ הֶ ם‪:‬‬ ‫מפת השיעור‪:‬‬ ‫השאלה והתשובה‬ ‫שיעורנו ינסה לפענח את ה"שו"ת" שבין משה‬ ‫והקב"ה (הביטוי "שו"ת" מופיע רבות בהלכה‪,‬‬ ‫והוא ראשי תיבות של "שאלה ותשובה")‪.‬‬ ‫תחילה ננסה להבין את השאלות של משה‬ ‫והתשובות של ה' לאור המפרשים‪ ,‬ובסוף‬ ‫נפענח את השאלה הגדולה – איך משה שואל‬ ‫שאלות‪ .‬מבנה השיעור שלנו יהיה בעקבות‬ ‫ששת ה"שו"תים" של משה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫השו"ת הראשון – מי אנוכי?‬ ‫השו"ת השני – מה שמו?‬ ‫השו"ת השלישי – והן לא יאמינו?‬ ‫השו"ת הרביעי – כבד פה וכבד לשון‬ ‫השו"ת החמישי – שלח ביד תשלח‬ ‫השו"ת השישי – למה הרעותה?‬ ‫‪-----------------‬‬‫דוגמה נוספת – יונה הנביא‪ :‬מקרה דומה אך שונה אנו‬ ‫רואים בספר יונה‪ ,‬כאשר הקב"ה נותן ליונה שליחות‬ ‫ללכת לנינווה ולומר שעוד ארבעים יום היא נהפכת‪ ,‬אך‬ ‫יונה מתחמק‪ .‬סערה פורצת בים ויונה אומר כי "בשלי‬ ‫הסער הזה"‪ .‬הוא מושלך לים‪ ,‬נבלע על ידי דג‪ ,‬ובסופו‬ ‫של דבר הדג פולט אותו ליבשה והוא מעביר את‬ ‫השליחות לאנשי נינווה‪ .‬הם עושים תשובה‪ ,‬והגזירה‬ ‫מתבטלת‪.‬‬ ‫‪ 22‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫השו"ת הראשון‪:‬‬ ‫מי אנוכי?‬ ‫השאלה‪ :‬מה עומד‬ ‫מאחורי "מי אנוכי"?‬ ‫הדיון בין משה רבינו וה' מתחיל בעקבות‬ ‫ההתגלות בסנה‪ .‬משה רועה את צאן יתרו‪ ,‬והנה‬ ‫הוא רואה מחזה מוזר – סנה בוער באש‪ ,‬אך‬ ‫אינו מתכלה‪ .‬השאלה הלוגית "מדוע לא יבער‬ ‫הסנה"‪ ,‬סקרנה את משה רבינו‪ ,‬והוא התקרב‬ ‫אל המקום‪ .‬ואז‪ ,‬התגלה אליו ה' ואמר "של‬ ‫נעליך מעל רגליך‪ ,‬כי המקום אשר אתה עומד‬ ‫עליו אדמת קודש הוא"‪ .‬בהמשך‪ ,‬ה' אומר‬ ‫למשה כי הוא שמע את צעקתם של בני‬ ‫ישראל והחליט להציל אותם‪ ,‬ולכן ברצונו‬ ‫לשלוח את משה להוציא את העם ממצרים‪.‬‬ ‫כאן באה הטענה הראשונה של משה רבינו‪" :‬מי‬ ‫אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני‬ ‫ישראל ממצרים"‪ .‬בתגובה‪ ,‬ה' עונה "כי אהיה‬ ‫עמך וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך‪ ,‬בהוציאך‬ ‫את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על‬ ‫ההר הזה"‪.‬‬ ‫המפרשים דנים מה עומד מאחורי הטענה‬ ‫הסתמית "מי אנוכי"‪ ,‬ומהי תשובת ה' "אהיה‬ ‫עמך וגו'"‪.‬‬ ‫פשט‪:‬‬ ‫אני לא חשוב‬ ‫רש"י‪ 3‬מסביר כי משה פשוט חושש להיכנס‬ ‫לארמון המלך בתור אזרח פשוט מן השורה‪.‬‬ ‫האברבנאל מוסיף שהרי על משה יש גזר דין‬ ‫מוות מאת המלכות‪ ,‬ולכן הוא חושש‪ .‬עונה לו‬ ‫ה'‪" :‬אהיה עמך" – אני אלווה אותך‪ ,‬ולכן אין‬ ‫מה לדאוג‪.‬‬ ‫הכלי יקר מטעים את העניין מכיוון שונה‬ ‫במעט‪ .‬לא חשש רגיל יש כאן‪ ,‬אלא ענווה‬ ‫גדולה יש כאן‪ .‬כידוע‪ ,‬משה היה "עניו מאוד‬ ‫מכל האדם אשר על פני האדמה"‪ .‬מרוב ענווה‪,‬‬ ‫חשב כי הוא שפל ולא ראוי לדבר בפני המלך‪.‬‬ ‫השיב לו ה'‪ :‬אדרבה‪ ,‬דווקא בגלל הענווה שלך‪,‬‬ ‫לכן אני בוחר בך‪ .‬לכן ה' ממשיך ואומר "וזה לך‬ ‫האות כי אנוכי שלחתיך‪ ...‬תעבדון את האלוקים‬ ‫על ההר הזה"‪ .‬הזכרת "ההר הזה"‪ ,‬הר סיני‪,‬‬ ‫נועדה לומר כי ה' בחר להשכין את שכינתו‬ ‫דווקא בהר הנמוך מפני שפלותו‪ ,‬ולכן בחר‬ ‫דווקא במשה‪.‬‬ ‫‪ .4‬כלי יקר‪ :‬הענווה של משה‬ ‫משה היה עניו מכל האדם‪ ,‬ובעיניו היה‬ ‫הוא שפל אנשים‪ .‬לפיכך אמר "מי אנוכי כי‬ ‫אלך אל פרעה"‪ ,‬וכי שפל אנשים כמוני‬ ‫ידבר לפני המלך‪ ...‬השיב לו הקדוש ברוך‬ ‫הוא "כי אהיה עמך"‪ ,‬ולא אתה תדבר אל‬ ‫פרעה‪ ,‬אלא אני אני המדבר‪ ,‬ופיך כפי‪...‬‬ ‫ואם‬ ‫תאמר‪:‬‬ ‫מעיקרא‬ ‫דדינא‬ ‫פירכא‬ ‫(=מעיקר העניין לא מובן) למה יהיה‬ ‫הקב"ה עמך דווקא‪ ,‬ולמה לא יהיה עם‬ ‫איזה נכבד גדול במעלה?‪ ...‬על זה נתן לו‬ ‫אות‪ ,‬שכך מידתו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫שהוא בוחר ביותר להתחבר על הנמוכים‪,‬‬ ‫וישכון את דכא ושפל רוח‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫"וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך‪...‬‬ ‫בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את‬ ‫האלוקים על ההר הזה" – הר סיני‪ ,‬הנמוך‬ ‫שבהרים‪ ,‬אף על פי שיש הרים גבוהים‬ ‫ממנו‪ ,‬מכל מקום לא בחר הקב"ה כי אם‬ ‫בזה סיני‪ .‬ומזה תקח ראיה שהקדוש ברוך‬ ‫הוא בוחר ביותר נמוכים‪ ,‬וזה גם כן מופת‬ ‫על שליחותך‪.‬‬ ‫הסברו של הכלי יקר – שדווקא בגלל שאלתו‬ ‫של משה "מי אנוכי"‪ ,‬לכן ה' שלח אותו – מזכיר‬ ‫לנו סיפור‪ .4‬מספרים על יהודי ירא שמים‪,‬‬ ‫שאדמו"ר הרש"ב פנה אליו וביקש שיעסוק‬ ‫באומנות השחיטה‪ .‬השיב האיש‪ :‬אני חושש‬ ‫לעסוק בתחום‪ ,‬שמא חלילה תצא מתחת ידי‬ ‫תקלה‪ .‬השיב הרבי הרש"ב‪ :‬וכי את מי נמנה‬ ‫לתפקיד‪ ,‬את מי שאינו חושש שתצא מתחת ידו‬ ‫‪-----------------‬‬‫‪-----------------‬‬‫לשון רש"י‪ :‬מי אנוכי – מה אני חשוב לדבר עם‬ ‫המלכים‪ .‬וכי אוציא את בני ישראל ממצרים – ואף אם‬ ‫חשוב אני‪ ,‬מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם‬ ‫ממצרים‪.‬‬ ‫ויאמר כי אהיה עמך – השיבו על ראשון ראשון ועל‬ ‫אחרון אחרון‪ ,‬שאמרת "מי אנוכי כי אלך אל פרעה" – לא‬ ‫שלך היא‪ ,‬כי אם משלי‪" ,‬כי אהיה עמך"‪ .‬ו"זה"‪ ,‬המראה‬ ‫אשר ראית בסנה‪" ,‬לך האות כי אנוכי שלחתיך"‪ ,‬ותצליח‬ ‫בשליחותי וכדאי אני להציל‪ ,‬כאשר ראית הסנה עושה‬ ‫שליחותי ואיננו אוכל‪ ,‬כך תלך בשליחותי ואינך ניזוק‪.‬‬ ‫וששאלת מה זכות יש לישראל שיצאו ממצרים – דבר‬ ‫גדול יש לי על הוצאה זו‪ ,‬שהרי עתידים לקבל התורה על‬ ‫ההר הזה‪.‬‬ ‫סיפור – בגלל שתי השאלות‪ :‬בין תלמידיו החשובים של‬ ‫הרבי מלובלין זצ"ל‪ ,‬היו שני אחים‪ .‬אל אחד מהם נהרו‬ ‫חסידים רבים‪ ,‬והיו חולקים לו כבוד גדול; ואילו אל השני‬ ‫לא בא איש‪ .‬פעם נזדמנו שני האחים למקום אחד‪ .‬שאל‬ ‫השני את הראשון מתוך חולשת הדעת‪ :‬הלוא שנינו‬ ‫שווים בתורה ובחסידות‪ ,‬שנינו הסתופפנו בצילו של רבי‬ ‫אחד‪ .‬מדוע‪ ,‬אחי‪ ,‬נוהרים אליך חסידים בהמוניהם‪ ,‬ואליי‬ ‫לא מגיע איש? השיב האח‪ :‬אחי היקר‪ ,‬גם אני שואל את‬ ‫השאלה הזו‪ ,‬מדוע באים הם אליי ולא אליך?‬ ‫אמרו על כך‪ ,‬כי השאלות שכל אחד שאל‪ ,‬הם הם‬ ‫התשובות‪ .‬העובדה שהראשון לא הבין מדוע באים אליו‬ ‫ולא החשיב את עצמו למשהו מיוחד‪ ,‬והשני לא הבין‬ ‫מדוע לא באים אליו וכן החשיב את עצמו כמשהו מיוחד‬ ‫– היא היא הסיבה שהחסידים באים אל הראשון ולא אל‬ ‫השני (מעיינה של תורה‪ ,‬בשינויים קלים)‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪23‬‬ ‫תקלה?! דווקא חרדת הקודש שלך מהשחיטה‪,‬‬ ‫היא זו שמכשירה אותך להיות שוחט‪.‬‬ ‫הסבר מרתק ומפתיע בדרך הקבלה והחסידות‬ ‫נמצא בספר 'קדושת לוי'‪ ,‬של סנגורן של‬ ‫ישראל רבי לוי יצחק מברדיטשוב‪ ,‬תלמידו של‬ ‫המגיד ממעזריטש‪.‬‬ ‫סוד‪ :‬איך אוכל לשלב‬ ‫חסד וגבורה?‬ ‫‪ .5‬קדושת לוי‪ :‬עושה שלום‬ ‫במרומיו‬ ‫מניין יידעו בני ישראל כי אכן מדובר בשמו של‬ ‫ה'?‬ ‫‪ .6‬אברבנאל‪ :‬מה השאלה מה‬ ‫שמו?‬ ‫השאלה הי"א – באומרו "ואמרו לי מה‬ ‫שמו"‪ ...‬איך הייתה ראויה אותה שאלה‬ ‫לעניין ההוא? ואם היה "אהיה" שם ידובר‬ ‫בו לבד – הנה לא ימלט מהיות ישראל‬ ‫כבר ידעו השם ההוא‪ ,‬או לא ידעוהו ולא‬ ‫שמעוהו כלל‪ .‬ואם היה נודע אצלם – אין‬ ‫טענה לו בהגידו אותו‪ ,‬כי תהיה ידיעתו בו‬ ‫מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את‬ ‫כידיעתם; ואם היה בלתי נודע אצלם – מה‬ ‫בני ישראל כו' – נראה לפרש על פי הפסוק‬ ‫הראיה שזה שם הא‪-‬ל‪ ,‬אם הייתה ידיעת‬ ‫"עושה שלום במרומיו" – כי מיכאל ממונה‬ ‫שמו ראיה‪.‬‬ ‫על המים וגבריאל על האש‪ ,‬והקב"ה‬ ‫עושה שלום ביניהם‪ ,‬כמבואר בגמרא‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬מלאך הממונה על החסדים‪ ,‬אין‬ ‫ביכולתו לפעול גבורות‪ ,‬כי אין מלאך אחד‬ ‫עושה שתי שליחויות‪ .‬אבל הקב"ה כל‬ ‫יכול‪ ,‬ובידו הכול‪ ,‬המאחד כל הנפרדים‪.‬‬ ‫וזה היה שאלת משה רבינו עליו השלום‬ ‫"מי אנוכי כי אלך אל פרעה כו'" לפעול‬ ‫גבורות‪" ,‬וכי אוציא את בני ישראל‬ ‫ממצרים" לפעול חסדים גדולים‪ .‬והשיב לו‬ ‫ה' יתברך "כי אנוכי אהיה עמך"‪.‬‬ ‫השו"ת השני‪:‬‬ ‫מה שמו?‬ ‫השאלה‪ :‬איך שם ה'‬ ‫יהווה הוכחה?‬ ‫אחרי שהקב"ה ענה למשה רבינו על שאלתו‬ ‫הראשונה‪ ,‬בא משה רבינו עם שאלה חדשה‪,‬‬ ‫שלטענתו ישאלו בני ישראל בעצמם‪ :‬כאשר‬ ‫אבוא אל בני ישראל ואספר על השליחות‬ ‫שקיבלתי‪ ,‬הם ישאלו "מה שמו" של ה'? משיב‬ ‫ה'‪" :‬אהיה אשר אהיה"‪.‬‬ ‫שואלים המפרשים שאלה פשוטה‪ :‬אם השם‬ ‫"אהיה" מהווה סוג של הוכחה כי ה' התגלה‬ ‫למשה‪ ,‬מעין קוד סודי שישאלו את משה‪ ,‬הרי‬ ‫בכל מקרה אין הדבר הוכחה‪ :‬אם שם "אהיה"‬ ‫היה מפורסם בין כולם‪ ,‬הרי שלא מדובר בקוד‬ ‫סודי‪ ,‬ואם כן אין שום הוכחה מכך שמשה יודע‬ ‫אותו; ואם שם "אהיה" לא ידוע לאיש‪ ,‬אם כן‬ ‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫יש המפרשים כי השאלה "מה שמו" היא – מה‬ ‫ההוכחה שיש אלוקים? ובתשובה "אהיה אשר‬ ‫אהיה" טמונה הוכחה למציאות ה'‪ .‬הרמב"ם‬ ‫מאריך מאוד בנושא בספרו מורה נבוכים‪.‬‬ ‫פשט‪ :‬מה שמו‬ ‫– מאיזו מידה‬ ‫אולם מפרשים רבים מניחים כי עצם מציאותו‬ ‫של ה' לא הייתה מוטלת בספק‪ ,‬שהרי מדובר‬ ‫בצאצאי האבות הקדושים‪ .‬השאלה "מה שמו"‬ ‫מתייחסת לדברים אחרים‪.‬‬ ‫האברבנאל מסביר‪ ,‬כי כאשר אדם היה מתנבא‬ ‫לישראל‪ ,‬היו שואלים אותו "מי דיבר איתך"‪.‬‬ ‫אם השיב שכוכב או אליל אחר דיבר איתו‪ ,‬היו‬ ‫סוקלים אותו‪ .‬לכן משה היה חייב לדעת בדיוק‬ ‫מי דיבר איתו‪ ,‬כדי לספר זאת בבירור לעם‪.5‬‬ ‫בפרט שמשה רבינו הוא האדם הראשון בעולם‬ ‫שנצטווה להעביר נבואה לבני אדם אחרים‪,‬‬ ‫בניגוד לאבות שהתנבאו רק ביחס לעצמם‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – משיח שקר‪ :‬ה'אלשיך' מוסיף על דברי‬ ‫האברבנאל‪ ,‬שבני ישראל כבר נכוו ב"משיח שקר"‪.‬‬ ‫כשלושים שנה לפני יציאת מצרים‪ ,‬בני אפרים יצאו בכוח‬ ‫עצמם ממצרים כי חשבו שהגיעה עת הגאולה‪ ,‬ונהרגו‬ ‫מהם ‪ 300,000‬איש (שמות רבה כ‪/‬יא)‪ .‬מסתבר‪ ,‬כך לפי‬ ‫האלשיך‪ ,‬שהיה מנהיג מבני אפרים שהתחזה לגואל‪ ,‬ובני‬ ‫שבטו הלכו אחריו ונהרגו‪ .‬לכן בני ישראל היו חשדניים‬ ‫ביחס לגואל החדש‪ ,‬ושאלו "מה שמו"‪ ,‬כלומר ביקשו‬ ‫הוכחה שהוא אכן שליחו של ה' ולא של אלילים‪.‬‬ ‫‪ .7‬אברבנאל‪ :‬מה מקור הנבואה?‬ ‫‪ .8‬מדרש רבה‪ :‬לפי מעשיי‬ ‫בבוא נביא לנבאות לישראל‪ ,‬היו שואלים‬ ‫באותה שעה היה מבקש משה שיודיענו‬ ‫ממנו 'מי הוא אשר דיבר עמו'‪ .‬ואם היה‬ ‫הקדוש ברוך הוא את השם הגדול‪ ...‬אמר‬ ‫אחד‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא למשה‪ :‬שמי אתה‬ ‫מהאלהים אחרים‪ ,‬מיד היו סוקלים אותו‪,‬‬ ‫מבקש לידע? לפי מעשיי אני נקרא! פעמים‬ ‫אומר‬ ‫כי אין לשמוע נבואה כי אם בדבר השם‪.‬‬ ‫שאני נקרא בא‪-‬ל ש‪-‬די‪ ,‬בצבאות‪ ,‬באל‪-‬‬ ‫ולכן הייתה שאלת העם כהוגן באומרם‬ ‫הים‪ ,‬בה'‪ .‬כשאני דן את הבריות‪ ,‬אני נקרא‬ ‫המנבא‬ ‫מלחמה‬ ‫"מה‬ ‫שדיבר‬ ‫שמו"‪,‬‬ ‫אליו‬ ‫לדעת‬ ‫כוכב‬ ‫מי‬ ‫או‬ ‫הוא‬ ‫והמשפיע במשה‪.‬‬ ‫והוא יתברך השיבו "אהיה אשר אהיה"‪,‬‬ ‫להודיעו שהמדבר איתו לא היה שר ומזל‬ ‫וכוכב בשמים‪ ,‬לא אחד ממלאכי עליון‪ ,‬כי‬ ‫כולם הם אפשרי המציאות ומציאותם‬ ‫והווייתם תלוי בזולתם‪ .‬אבל הוא היה‬ ‫המחוייב המציאות יתברך‪ ,‬שמציאותו‬ ‫תלויה בעצמו‪ ,‬ואינה תלויה בדבר אחר‪.‬‬ ‫והוא אומרו "אהיה אשר אהיה"‪ ...‬כאומר‬ ‫'אני אהיה בעבור שאהיה‪ ,‬כי אין מציאותי‬ ‫תלוי בזולתי אלא בעצמי'‪.‬‬ ‫המדרש עוסק בנושא שמותיו הקדושים של ה'‪,‬‬ ‫ומניח את אחד היסודות להבנת מהות השמות‪.‬‬ ‫כידוע יש לה' שבעה שמות‪ ,‬ועוד כמה כינויים‪.‬‬ ‫מה פשר השמות הללו? אומר המדרש‪ ,‬כי משה‬ ‫רצה לדעת את שמו הגדול של ה'‪ ,‬וה' השיב‬ ‫"לפי מעשיי אני נקרא"‪ .‬כלומר‪ ,‬כל שם מייצג‬ ‫מידה והתגלות מסוג אחר‪ ,‬ולכן בכל פעם ה'‬ ‫נקרא בשם אחר‪.6‬‬ ‫'אל‪-‬הים';‬ ‫וכשאני‬ ‫עושה‬ ‫ברשעים‪ ,‬אני נקרא 'צבאות'; וכשאני‬ ‫תולה על חטאיו של אדם‪ ,‬אני נקרא 'א‪-‬ל‬ ‫ש‪-‬די'; וכשאני מרחם על עולמי‪ ,‬אני נקרא‬ ‫'הוי''‪ ,‬שאין ה' אלא מידת רחמים‪ ,‬שנאמר‬ ‫"ה' ה'‪ ,‬א‪-‬ל רחום וחנון"‪ .‬זהו "אהיה אשר‬ ‫אהיה" – אני נקרא לפי מעשיי‪.‬‬ ‫בסוד הפרשה‪:‬‬ ‫איפה אלוקים‬ ‫כשכואב?‬ ‫דווקא רש"י‪ ,‬המפרש לפי פשוטו של מקרא‪,‬‬ ‫הולך לכיוון אחר‪ ,‬שנראה רחוק מהפשט‪ .‬את‬ ‫השאלה "מה שמו" הוא כלל לא מפרש‪ ,‬ואת‬ ‫המילים "אהיה אשר אהיה" מפרש כך‪:‬‬ ‫‪ .9‬רש"י‪ :‬אהיה עמם בכל הגלויות‬ ‫אהיה אשר אהיה – אהיה עמם בצרה זו‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫אהיה‬ ‫עמם‬ ‫בשיעבוד‬ ‫שאר‬ ‫מלכויות‪...‬‬ ‫זה שמי לעלם – חסר וי"ו‪ ,‬לומר‪ :‬העלימהו‬ ‫שלא יקרא ככתבו‪.‬‬ ‫‪ .11‬דיון‪ :‬האם רש"י לפי הפשט?‬ ‫האם פירוש רש"י – "אהיה עמם בצרה זו‪,‬‬ ‫אשר‬ ‫אהיה‬ ‫עמם‬ ‫בשיעבוד‬ ‫שאר‬ ‫מלכויות" – מהווים תשובה על שאלת‬ ‫‪-----------------‬‬‫רמב"ן – באיזו מידה ניגאל‪ :‬על בסיס דברי המדרש‪,‬‬ ‫ששמותיו של ה' מייצגים את מידותיו‪ ,‬הולך הרמב"ן צעד‬ ‫אחד קדימה‪ .‬הוא פותח את פירושו במילים "הפסוק הזה‬ ‫אומר לך פרשני"‪ ,‬על משקל הביטוי "המקרא הזה אומר‬ ‫דרשני"‪ .‬ומסביר‪ ,‬כי השאלה "מה שמו" פירושה – באיזו‬ ‫מידה תהיה הגאולה‪ ,‬במידת הדין שבה אין ניסים‪ ,‬או‬ ‫במידת הרחמים שממנה מגיעים הניסים‪ ,‬או במידות‬ ‫אחרות‪ .‬התשובה "אהיה אשר אהיה" פירושה – "במידת‬ ‫הדין אשר במידת הרחמים"‪ .‬בהמשך הרמב"ן עוסק‬ ‫בסודות הקבלה של צירופי השמות הקדושים (גם אבן‬ ‫עזרא מאריך מאוד בנושא‪ ,‬ועושה חישובים מתמטיים‬ ‫מסובכים המסבירים את המיוחדות בגימטריה של‬ ‫אותיות שם ה')‪.‬‬ ‫משה "מה שמו"‪.‬‬ ‫במבט ראשון‪ ,‬דברי רש"י רחוקים מהפשט‪.‬‬ ‫משה שאל "מה שמו"‪ ,‬ולפי הפשט המילים‬ ‫"אהיה אשר אהיה" הם שמו של ה'‪ .‬כך‬ ‫מפרשים רבים מהפשטנים‪ ,‬ולפי חלק מהדיעות‬ ‫שם זה הוא מהשבעה שמות שאינם נמחקים‪.‬‬ ‫אולם רש"י מפרש כי "אהיה אשר אהיה" אינו‬ ‫אחד משמותיו של ה'‪ ,‬אלא תיאור מצב – אהיה‬ ‫עמם בצרה זו וכו'‪ .‬איך תיאור זה עונה על‬ ‫השאלה "מה שמו"?‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬ ‫מסביר הרבי‪ ,‬שרש"י בא לענות על כמה‬ ‫שאלות שמתעוררות בפשוטו של מקרא‪:‬‬ ‫‪ ‬הרי הם יודעים – הרי בני ישראל אמורים‬ ‫לדעת את שמו של ה'‪ ,‬בתור צאצאי האבות‪,‬‬ ‫ובודאי האבות העבירו הלאה את שם ה'‪,‬‬ ‫כדי שיידעו איך להתפלל וכדומה‪.‬‬ ‫‪ ‬הרי משה יודע – הרי משה רבינו הרג את‬ ‫המצרי בשם המפורש‪ .‬ברור אפוא שידע את‬ ‫שם ה'‪.‬‬ ‫‪ ‬מה זה חשוב – בין אם יודעים או לא‪ ,‬למה‬ ‫משה בטוח כי הדבר שהכי מעניין את בני‬ ‫ישראל זו השאלה השולית לכאורה "מה‬ ‫שמו"? הכי חשוב להם כרגע הוא להיגאל‬ ‫וזהו!‬ ‫כיון שכך‪ ,‬מסביר רש"י כי השאלה מה שמו‬ ‫אינה שאלה פילוסופית בלבד‪ .‬זו למעשה זעקה‬ ‫וטענה שאמורה לפרוץ בוודאות מבני ישראל‪,‬‬ ‫כאשר יבוא אליהם הגואל אחרי עשרות שנות‬ ‫סבל‪.‬‬ ‫‪ .11‬הרבי‪ :‬איפה אלוקים היה?‬ ‫ידוע שה' נקרא בשמות שונים‪ ,‬שכל אחד‬ ‫מהם מבטא דרך שונה בהנהגת העולם‪ .‬זו‬ ‫כוונת משה באומרו "ואמרו לי מה שמו"‪:‬‬ ‫כשישמעו בני ישראל שה' שלח את משה‬ ‫לגאול אותם – בודאי יתפרצו בשאלה‬ ‫שהיא זעקה‪" :‬מה שמו?!" – וכי איזו דרך‬ ‫הנהגה היא זו‪ ,‬לזנוח את בני ישראל‬ ‫ולהניח להם לסבול זמן רב בגלות כה‬ ‫קשה ונוראה משך שנים רבות?!‬ ‫ואף משה עצמו הצטרף לזעקתם‪" :‬מה‬ ‫אומר אליהם" – וכי אין צדק בדבריהם?!‬ ‫השיב ה'‪" :‬אהיה אשר אהיה"‪ ,‬אהיה עמם‬ ‫בצרה זאת‪ ,‬אשר אהיה עמם בשעבוד‬ ‫מצב וכואב את כאבם‪ ,‬אלא שלא תמיד הדבר‬ ‫גלוי‪ .‬פעמים שנוכחותו של ה' נסתרת‪ ,‬ובגלוי‬ ‫נראה משהו אחר‪ .‬אך עדיין האמת היא‪ ,‬ש"עמו‬ ‫אנוכי בצרה"‪ .‬לכן ה' התגלה בסנה הקוצני‪,‬‬ ‫להראות שגם בתוך הקוצים והקשיים – הוא‬ ‫נמצא איתנו‪.‬‬ ‫הזעקה של בני ישראל במצרים "מה שמו"‪ ,‬היא‬ ‫זעקה תמידית שעלתה לאורך כל הדורות‪,‬‬ ‫מתאי הגזים באושוויץ ומחדרי העינויים של‬ ‫האינקוויזיציה‪ .‬עם ישראל ככלל חווה צרות‬ ‫וקשיים בלתי מובנים‪ ,‬וגם אנשים פרטיים‬ ‫סובלים צרות אישיות‪ .‬והזעקה עולה מאליה‪:‬‬ ‫"מה שמו" – איפה הקב"ה כשכואב? משיב‬ ‫הקב"ה‪" :‬אהיה אשר אהיה"‪ ,‬אני נמצא עמכם‬ ‫בכל רגע‪" ,‬עמו אנוכי בצרה"‪ .‬הנוכחות שלי‬ ‫נסתרת‪" ,‬זה שמי לעלם"‪ ,‬אבל אני ממשיך‬ ‫לדאוג לכם גם ברגעים הקשים ולכאוב את‬ ‫כאבכם‪.‬‬ ‫השו"ת השלישי‪:‬‬ ‫לא יאמינו‬ ‫השאלה‪ :‬הרי ה' אמר‬ ‫"ושמעו לקולך"?‬ ‫אם חשבנו שזה הסוף‪ ,‬משה רבינו מגיע עם‬ ‫שאלה חדשה‪ :‬הרי בני ישראל לא יאמינו לי‪,‬‬ ‫ויאמרו שמדובר בהמצאה בלבד? בתגובה‪ ,‬ה'‬ ‫אומר לו לעשות עם המטה שלוש אותות –‬ ‫המטה יהפוך לנחש‪ ,‬היד תהיה מצורעת והמים‬ ‫יהפכו לדם‪.‬‬ ‫השאלה המרכזית שמטרידה את המפרשים‪ ,‬זו‬ ‫השאלה‪ :‬הרי ה' אמר לו לפני כן באופן חד‪-‬‬ ‫משמעי וברור "ושמעו לקולך"‪ .‬איך משה אומר‬ ‫בהחלטיות "והן לא יאמינו לי"?‬ ‫שאר מלכויות"‪ :‬ה' לא זנח מעולם את בני‬ ‫ישראל‪ ,‬חלילה; אדרבה – ה' נמצא יחד‬ ‫‪ .12‬אברבנאל‪ :‬איך לא יאמינו?‬ ‫עם בני ישראל בגלות ומשתתף עמהם‬ ‫השאלה הי"ח – באומרו "והן לא יאמינו לי‬ ‫בצרתם‪ ,‬כך שצרתם של בני ישראל‬ ‫ולא ישמעו בקולי"‪ .‬כי הוא כפי הנראה‬ ‫נחשבת כצרה‪ ,‬כביכול‪ ,‬גם עבור הקב"ה‬ ‫מאמר מתמיה מאוד‪ ,‬אחר שכבר יעדו‬ ‫עצמו‪ ,‬וכדברי הכתוב "בכל צרתם לו צר"‬ ‫השם "ושמעו לקולך"‪ ,‬ואיך יכחיש משה‬ ‫(ביאורי החומש שמות ל)‪.‬‬ ‫רבינו עליו השלום הדיבור האלוקי "והן‬ ‫לכן הקב"ה ממשיך ואומר "זה שמי לעלם"‪,‬‬ ‫ורש"י מסביר "העלימהו שלא יקרא ככתבו"‪ .‬ה'‬ ‫רוצה לומר כי הוא נמצא עם בני ישראל בכל‬ ‫‪ 27‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי"?‬ ‫שתי אפשרויות‪:‬‬ ‫שאל "שלא כהוגן"‬ ‫או שאל "כהוגן"‬ ‫‪ .14‬רמב"ן‪ :‬לא הייתה הבטחה‬ ‫יתכן שנאמר כי "ושמעו לקולך" – איננה‬ ‫הבטחה‪ ,‬רק צוואה "ושמעו לקולך"‪ ,‬כי‬ ‫השאלה כה גדולה‪ ,‬עד שלפי חלק מן המקורות‬ ‫משה דיבר "שלא כהוגן"‪ ,‬ואף נענש בצרעת על‬ ‫שאמר לשון הרע על ישראל‪ .7‬המקור לכך הוא‬ ‫בדברי המדרש‪ ,‬בו אנו פוגשים אולי לראשונה‬ ‫את המושג המפורסם "מאמינים בני מאמינים"‪:‬‬ ‫ראוי להם שישמעו‪ ...‬והנה השם הודיעו כי‬ ‫לא יתן אותם מלך מצרים להלוך‪ ,‬ולכן‬ ‫אמר משה "והן לא יאמינו לי" אחרי‬ ‫ראותם שלא יתן אותם פרעה להלוך‪ ,‬ולא‬ ‫ישמעו עוד לקולו כלל‪ .‬כי יאמרו לא‬ ‫נראה אליך ה'‪ ,‬שאילו היית שליח השם‪,‬‬ ‫‪ .13‬מדרש‪ :‬מאמינים בני מאמינים‬ ‫ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי – אותה‬ ‫שעה דבר משה שלא כהוגן‪ .‬הקב"ה אמר‬ ‫לו "ושמעו לקולך"‪ ,‬והוא אמר "והן לא‬ ‫יאמינו לי"‪ .‬מיד השיבו הקב"ה בשיטתו‪,‬‬ ‫נתן לו אותות לפי דבריו‪ ,‬ראה מה כתיב‬ ‫אחריו "ויאמר ה' אליו מזה בידך ויאמר‬ ‫מטה"‪ ,‬כלומר מזה שבידך אתה צריך‬ ‫ללקות‪ ,‬שאתה מוציא שם רע על בני‪ ,‬הם‬ ‫מאמינים בני מאמינים – מאמינים‪ ,‬שנאמר‬ ‫"ויאמן‬ ‫העם";‬ ‫בני‬ ‫מאמינים‪,‬‬ ‫שנאמר‬ ‫"והאמין בה'" (מדרש רבה)‪.‬‬ ‫אולם שאר המפרשים מניחים כי משה רבינו‬ ‫שאל "כהוגן" ודבריו לא עמדו בסתירה לדברי‬ ‫ה' הקודמים "ושמעו לקולך"‪ .‬היסוד הוא‪ ,‬שלבני‬ ‫ישראל יש בחירה חופשית‪ ,‬וכיון שכך‪ ,‬אי‬ ‫אפשר לדעת בוודאות אם יאמינו לו‪ .‬לפי זה‪,‬‬ ‫המילה "והן (לא יאמינו)" אינה מתפרשת‬ ‫כ"הרי"‪ ,‬אלא כ"אולי"‪.‬‬ ‫בגישה זו הולך הרמב"ן‪ .‬הוא מסביר‪ ,‬כי הביטוי‬ ‫"ושמעו לקולך" אינו הבטחה שכך יהיה‪ ,‬אלא‬ ‫אמירה שכך ראוי להיות‪ .‬ומוסיף‪ ,‬כי משה‬ ‫התכוון שבתחילה כן ישמעו לקולו‪ ,‬ורק לאחר‬ ‫שיראו את פרעה מסרב‪ ,‬או אז לא ישמעו בקול‬ ‫משה‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – אגרת השמד‪ :‬דברי המדרש צוטטו מאוחר‬ ‫יותר באגרת השמד של הרמב"ם‪ .‬היה זה כאשר דמות‬ ‫ידועה פסלה יהודים שנאנסו לעבור על מצוות ה'‪.‬‬ ‫הרמב"ם השיב ב'אגרת השמד' בתקיפות כנגד הפסילה‬ ‫הזו‪ ,‬וחיזק את רוחם של היהודים‪ .‬בין היתר‪ ,‬הוא מצטט‬ ‫את דברי המדרש בענייננו‪ ,‬ואומר כי אם משה שרק אמר‬ ‫כי עם ישראל לא יאמין‪ ,‬בשעה שהעם אכן הידרדר‬ ‫מבחינה רוחנית והיו עובדים לאלילים – ובכל זאת ה'‬ ‫העניש אותו; על אחת כמה וכמה מי שפוסל קהילות‬ ‫שלמות בישראל‪ ,‬ועוד עושה זאת בכתב ובפרסום –‬ ‫בודאי שהדבר פסול מעיקרו‪.‬‬ ‫לא ימרה פרעה את דברו‪.‬‬ ‫הרבי מסביר את העניין בעומק יותר‪ ,‬וכדרכו‬ ‫מקשר את הנושא לגאולה ולמעלתו של הלב‬ ‫היהודי‪:‬‬ ‫‪ .15‬הרבי‪ :‬שלא יתרגלו לגלות‬ ‫משה ידע שבני ישראל קיבלו במסורת‬ ‫שעתיד לבוא גואל‪ .‬הוא לא חשש שיכפרו‬ ‫בעצם מושג הגאולה‪ ,‬אלא חשש כי‬ ‫בעקבות השנים של העבדות והסבל‪ ,‬בני‬ ‫ישראל התרגלו לחיי הגלות‪ ,‬ולכן הגאולה‬ ‫הפכה אצלם למושג רחוק ומופשט שאינו‬ ‫מוחשי ומעשי‪.‬‬ ‫אולם הקב"ה השיב‪ ,‬כי הלב היהודי נשאר‬ ‫שלם‬ ‫בכל‬ ‫מצב‪,‬‬ ‫והוא‬ ‫בלתי‬ ‫חדיר‬ ‫להשפעת הגלות הארוכה (ע"פ ספר‬ ‫השיחות תנש"א א‪.)742/‬‬ ‫השו"ת הרביעי‪:‬‬ ‫כבד פה‬ ‫השאלה‪ :‬וכי משה לא‬ ‫ידע שה' יכול לרפא?‬ ‫אחרי שה' ענה למשה כי יהיה עמו‪ ,‬ואמר מה‬ ‫שמו‪ ,8‬ונתן שלוש אותות כדי שיאמינו בו –‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור – 'ערמה' חסידית ממשה רבינו‪ :‬המגיד‬ ‫ממעזריטש ציווה על תלמידו רבינו הזקן שיתקע בשופר‬ ‫אצלו בבית הכנסת‪ ,‬והמגיד לימד אותו את סוד כוונת‬ ‫התקיעות על פי האריז"ל‪ .‬כשסיימו ללמוד‪ ,‬אמר רבינו‬ ‫הזקן שאינו מסוגל לתקוע‪ .‬הקפיד המגיד שאחרי שגילה‬ ‫לו את סוד הכוונות‪ ,‬טוען תלמידו שאינו יכול לתקוע‪.‬‬ ‫אמר רבינו הזקן שלמד זאת ממשה רבינו‪ :‬אחרי‬ ‫שהקב"ה גילה לו את "שמו" ("אהיה אשר אהיה")‪ ,‬הוא‬ ‫פתאום אומר שהוא "כבד פה וכבד לשון" ואינו מסוגל‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬ ‫משה רבינו מגיע עם טענה רביעית‪" :‬כבד פה‬ ‫וכבד לשון אנוכי‪ ."9‬ה' עונה לו "מי שם פה‬ ‫לאדם‪ ...‬הלוא אנוכי ה'‪ .‬ועתה לך ואנוכי אהיה‬ ‫עם פיך וגו'"‪.‬‬ ‫טענת משה מעלה את השאלה‪ :‬וכי לא הבין‬ ‫לבד את תשובתו של ה'?! וכי לא ידע שהקב"ה‬ ‫יכול לרפא את הגמגום בלי בעיה?!‬ ‫אי לכך‪ ,‬אומר האברבנאל רעיון מפתיע‪ .‬לא‬ ‫מדובר בשאלה או טענה‪ ,‬כי אם בבקשה‬ ‫ותפילה‪ .‬לכן משה מקדים "בי אדוני"‪ ,‬ביטוי‬ ‫שמשמעותו בקשה‪ ,‬שכן הוא מבקש שה' ירפא‬ ‫את הגמגום שלו‪ .‬ומשה ממשיך ואומר "גם‬ ‫מתמול גם משלשום"‪ ,‬דהיינו שציפה כי‬ ‫התגלות ה' אליו תרפא את הגמגום‪ ,‬ולפחות‬ ‫כעת מבקש זאת‪ .‬השיב ה' "מי שם פה לאדם‬ ‫או מי ישום אלם" – בכוונה תחילה עשיתי‬ ‫אותך מגמגם ולא ריפאתי אותך‪ ,‬כי זה חשוב‬ ‫לצורך השליחות‪ .‬כמו שמסביר הר"ן בדרשותיו‪,‬‬ ‫כי גמגומו של משה נועד להראות שלא בגלל‬ ‫הכריזמה וכושר הדיבור הקשיבו לו‪ ,‬אלא אך‬ ‫ורק בגלל השכינה ששרתה עליו‪.‬‬ ‫‪ .16‬אברבנאל‪ :‬תפילה‪ ,‬לא טענה‬ ‫התחנן לפניו שכמו שריפא את ידו‪ ,‬ירפא‬ ‫את פיו ולשונו‪ ,‬והוא אומרו "בי ה'"‪,‬‬ ‫והמפרשים כתבו שהוא לשון תחינה‪...‬‬ ‫וכבר שאל הר"ן בדרשותיו למה היה משה‬ ‫רבינו עליו השלום חסר הדיבור וערל‬ ‫שפתיים‪ ,‬בהיותו שלם בכל השלמויות?‪...‬‬ ‫בסוד הפרשה‪:‬‬ ‫בעיית הדיבור נבעה‬ ‫ממעלה רוחנית‬ ‫כל זה מביא אותנו לביאור הנפלא של חסידות‪.‬‬ ‫מוסבר בחסידות‪ ,‬כי 'בעיית הגמגום' לא הייתה‬ ‫אלא יתרון ומעלה‪ .‬הכיצד?‬ ‫משה רבינו היה בהתבטלות רוחנית גבוהה‬ ‫ביותר‪ ,‬כפי שהתורה מעידה "והאיש משה עניו‬ ‫מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה"‪ ,‬וכפי‬ ‫שמשה אומר "ונחנו מה"‪ .‬ההתבטלות הגיעה‬ ‫מדבקות מוחלטת בה'‪ .‬גם כאשר היה בעולם‬ ‫הגשמי‪ ,‬היה משה דבוק בה' באופן מוחלט‪.‬‬ ‫כיון שהיה בהתבטלות ודבקות מוחלטת בה'‪,‬‬ ‫בבחינת מחשבה‪ ,‬לא היה מסוגל לרדת אל‬ ‫בחינת הדיבור‪ .‬לכן היה מגמגם‪.‬‬ ‫לרעיון זה יש המחשה בהלכה‪ .‬ההלכה אומרת‬ ‫כי כאשר דבר טרוד לפלוט משהו‪ ,‬אינו יכול‬ ‫לבלוע (כמו בשר בשעת מליחת הדם‪ ,‬שהוא‬ ‫טרוד לפלוט את הדם ואינו בולע אותו בחזרה);‬ ‫וכאשר דבר טרוד לבלוע משהו‪ ,‬אינו יכול‬ ‫לפלוט ("איידי דטריד למיפלט לא בלע‪ ,‬איידי‬ ‫דטריד למיבלע לא פלט")‪ .‬במקרה שלנו‪ ,‬משה‬ ‫היה טרוד לבלוע את דברי ה'‪ ,‬ולכן לא היה‬ ‫מסוגל לפלוט החוצה ולדבר‪.10‬‬ ‫לפי זה מובן‪ ,‬שהקושי בדיבור של משה מהווה‬ ‫מעלה‪ .‬דווקא זה מה שהכשיר אותו להיות אדון‬ ‫הנביאים‪ ,‬שכן התבטלות היא תנאי בסיסי‬ ‫בנבואה‪.11‬‬ ‫והשיב‪ ...‬כדי שיהיה ברור אצלם שהתורה‬ ‫אלוקית ושלא יפול בה שום ספק וחשש‪...‬‬ ‫הוסר ממנו בהשגחה גמורה צחות הלשון‬ ‫וקלות הדיבור‪ ,‬למען לא יחשבו שהמשיך‬ ‫ליבות בני ישראל אחרי תורתו בכוח‬ ‫דבריו‪,‬‬ ‫ושניצח‬ ‫את‬ ‫המצריים‬ ‫ברוח‬ ‫שפתיו‪ ...‬ולזה כיוון יתברך במה שהשיבו‬ ‫כאן "מי שם פה"‪ ...‬הוא השם פה לאדם‪,‬‬ ‫והוא אשר שם האילם בכוונה והשגחה‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – מה הכוונה‪ :‬יש מפרשים כי למשה רבינו היה‬ ‫קושי פיזי בדיבור‪ .‬רבנו חננאל אומר כי "כבד פה" הכוונה‬ ‫שהתקשה להוציא את אותיות השיניים זשרס"ץ‪ ,‬ו"כבד‬ ‫לשון" אלו אותיות הלשון דטלנ"ת‪ .‬אולם הרשב"ם‬ ‫מסביר כי משה פשוט לא ידע את השפה של מצרים‪,‬‬ ‫כיון שעזב אותה בקטנותו‪ ,‬וכעת הוא בגיל שמונים‪.‬‬ ‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫‪-----------------‬‬‫לקהל תורני – הסבר התורה אור‪ :‬אדמו"ר הזקן מסביר‬ ‫בהרחבה בתורה אור (נא‪/‬ד ואילך) כי משה רבינו מגיע‬ ‫מ'עולם התוהו'‪ ,‬שם האורות מרובים והכלים מועטים‪,‬‬ ‫דהיינו שהאור מאיר במלוא עוצמתו‪ ,‬ואינו מצומצם לפי‬ ‫ערך הכלי; ואילו אנחנו נמצאים ב'עולם התיקון'‪ ,‬שבו‬ ‫האורות מועטים והכלים מרובים‪ ,‬דהיינו שהאור מצומצם‬ ‫לפי ערך הכלי‪ .‬לכן היה "כבד פה וכבד לשון"‪ ,‬כיון‬ ‫שדיבור פירושו צמצום והתאמת אור השכל בתוך כלי‬ ‫הפה‪ ,‬ואילו משה לא היה מסוגל לצמצם את האור בתוך‬ ‫הכלי‪ .‬בתגובה‪ ,‬ה' ענה לו "מי שם פה לאדם"‪ ,‬והיינו‬ ‫שכיון שה' הוא זה שהעניק את הכוח לצמצם את האור‬ ‫בכלי בעולם התיקון‪ ,‬הוא יכול להעניק את הכוח הזה גם‬ ‫למשה רבינו‪ ,‬למרות ששורשו מעולם התוהו‪.‬‬ ‫סיפור – אדבר ואדבר‪ :‬באחת השנים הראשונות‬ ‫לנשיאותו של אדמו"ר הזקן‪ ,‬הגיע קהל גדול לקראת‬ ‫אחד החגים‪ .‬כאשר אדמו"ר הזקן ראה מהחלון‬ ‫שמתאספים אנשים רבים – סגר את החלון ורצה‬ ‫להתחבא‪ .‬שאלה אותו הרבנית לפשר הדבר‪ ,‬וענה‪ ,‬שאינו‬ ‫השו"ת החמישי‪:‬‬ ‫שלח ביד תשלח‬ ‫כמובן‪ ,‬השאלה המתבקשת‪ :‬מה עומד מאחורי‬ ‫דברי משה "שלח נא ביד תשלח"?‬ ‫שתי אפשרויות‪:‬‬ ‫שלח מישהו שראוי‪,‬‬ ‫או את הגואל האחרון‬ ‫תרגום אונקלוס‪ ,‬שהוא כידוע הפרשן הראשון‬ ‫של התורה הרבה לפני רש"י‪ ,‬אומר כי טענת‬ ‫משה הייתה שה' ישלח בידי מי שהוא‬ ‫מלכתחילה ראוי ומוכשר לשליחות‪ ,‬ומסביר‬ ‫הספורנו שהרי משה פחות ראוי עקב היותו‬ ‫מגמגם וכדומה‪.‬‬ ‫‪ .17‬אונקלוס‪ :‬מי שראוי לשליחות‬ ‫ואמר בבעו ה'‪ ,‬שלח כען ביד מן דכשר‬ ‫למשלח (אונקלוס)‪.‬‬ ‫ביד מי שיהיה שליח מוכן (בטבעו) לעשות‬ ‫שליחותך‪,‬‬ ‫והוא אהרן‪ .‬דבר אחר‪ :‬ביד אחר שתרצה‬ ‫גואלם לעתיד‪ ,‬יש לך שלוחים הרבה‪.‬‬ ‫אחרי שנסתתמו כל טענותיו של משה רבינו‪,‬‬ ‫לכאורה הגיע הזמן לקבל את השליחות‪ .‬אבל‬ ‫לא‪ .‬עדיין משה מסרב‪ ,‬והפעם טוען טענה ללא‬ ‫שום נימוק‪" :‬שלח נא ביד תשלח"‪ .‬הפעם‬ ‫הקב"ה מגיב בחריפות‪" ,‬ויחר אף ה' במשה"‪,‬‬ ‫והוא אומר למשה כי אהרון יהיה נביאו‬ ‫(ה"דובר" שלו)‪.‬‬ ‫ולא‬ ‫ביד תשלח – ביד מי שאתה רגיל לשלוח‪,‬‬ ‫לשלוח‪ ,‬אין סופי להכניסם לארץ ולהיות‬ ‫השאלה‪ :‬מה מאחורי‬ ‫"שלח ביד תשלח"?‬ ‫איש‬ ‫‪ .18‬רש"י‪ :‬שלח ביד אהרן‬ ‫כמוני‬ ‫שיצטרך‬ ‫שתהיה עם פי ותוריני באופן שאתה תהיה‬ ‫מדבר (ספורנו)‪.‬‬ ‫רש"י מסביר את העניין בצורה שונה‪:‬‬ ‫ויחר אף – רבי יהושע בן קרחה אומר‪ :‬כל‬ ‫חרון אף שבתורה עושה רושם‪ ...‬אהרן‬ ‫אחיך הלוי‪ ,‬שהיה עתיד להיות לוי ולא‬ ‫כהן‪ ,‬והכהונה הייתי אומר לצאת ממך‪,‬‬ ‫מעתה לא יהיה כן‪ ,‬אלא הוא יהיה כהן‬ ‫ואתה הלוי‪.‬‬ ‫מוסבר על כך‪ ,‬כי משה רצה שהמשיח יגאל את‬ ‫עם ישראל גאולה סופית שאין אחריה גלות‪,‬‬ ‫ולא גאולה חלקית כמו גאולת מצרים‪ ,‬שאחריה‬ ‫היו גלויות‪.‬‬ ‫השו"ת השישי‪:‬‬ ‫למה הרעותה?‬ ‫השאלה‪ :‬איך יתכן‬ ‫שמשה שואל‬ ‫שוב ושוב?‬ ‫סוף סוף‪ ,‬משה רבינו נעתר לצאת לשליחות‪,‬‬ ‫אחרי שבוע שלם של דיונים וחמש שאלות‬ ‫ותשובות‪ .‬אם חשבנו שהדיון נגמר‪ ,‬אנו‬ ‫ממשיכים לסוף הפרשה‪ ,‬והנה שאלה חדשה‬ ‫של משה רבינו‪ .‬משה הולך אל פרעה‪ ,‬אך‬ ‫פרעה מכביד את ליבו ומקשה את העבודה‪ .‬בני‬ ‫ישראל באים בטענה אל משה‪ ,‬ומשה חוזר אל‬ ‫ה' וזועק‪" :‬למה הרעותה לעם הזה‪ ,‬למה זה‬ ‫שלחתני"?‬ ‫הפעם הקב"ה מוכיח את משה על השאלות‬ ‫שלו‪ ,12‬ומזכיר כי שלושת האבות "לא הרהרו‬ ‫אחר מידותיי"‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫יודע מה כולם רוצים ממנו‪ ,‬מדוע באים אליו ומבקשים‬ ‫ממנו שילמדם תורה!‬ ‫הרבנית הבינה שתפקידה לכוון את ההתפתחויות בצורה‬ ‫טובה‪ ,‬וענתה‪ :‬הם באים אליך כדי לשמוע את מה שזכית‬ ‫לשמוע מרבך‪ ,‬המגיד ממעזריטש!‬ ‫הגיב אדמו"ר הזקן‪ :‬אם כך הם הדברים‪ ,‬אומר להם עוד‬ ‫ועוד! ופתח את הדלת והחלון‪ ,‬ואמר דברי חסידות בפני‬ ‫החסידים‪ .‬כלומר‪ :‬דווקא ההתבטלות בפני רבו‪ ,‬היא זו‬ ‫שגרמה לו לומר עוד ועוד‪ ,‬כי לא מדובר בדבריו‪ ,‬אלא‬ ‫בדברי רבו (משיחת פורים תשמ"ג‪ ,‬תורת מנחם תשמ"ג‬ ‫ב‪.)2063/‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – אור החיים‪ :‬האור החיים הקדוש מסביר‪ ,‬כי‬ ‫עד עכשיו ה' הראה למשה הארת פנים‪ ,‬באופן של חסד‪,‬‬ ‫ולכן משה הרגיש כי הוא יכול לטעון גם טענות שכאלו‪.‬‬ ‫אי לכך‪ ,‬ה' הראה לו עכשיו פנים של דין‪ ,‬כדי שיבין את‬ ‫הגבולות ויידע להיזהר בכבוד שמים‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬ ‫‪ .19‬רש"י‪ :‬האבות לא שאלו‬ ‫רבותינו דרשוהו לענין של מעלה‪ ,‬שאמר‬ ‫משה "למה הרעותה"‪ ,‬אמר לו הקב"ה‪:‬‬ ‫חבל על דאבדין ולא משתכחין‪ ,‬יש לי‬ ‫להתאונן על מיתת האבות‪ ,‬הרבה פעמים‬ ‫נגליתי עליהם באל שדי ולא אמרו לי מה‬ ‫שמך‪ ,‬ואתה אמרת מה שמו מה אומר‬ ‫אליהם‪ .‬וגם הקימותי וגו' ‪ -‬וכשביקש‬ ‫אברהם לקבור את שרה‪ ,‬לא מצא קרקע‬ ‫עד שקנה בדמים מרובים‪ .‬וכן ביצחק‪,‬‬ ‫ערערו עליו על הבארות אשר חפר‪ .‬וכן‬ ‫ביעקב "ויקן את חלקת השדה לנטות‬ ‫אהלו"‪ ,‬ולא הרהרו אחר מדותי‪ ,‬ואתה‬ ‫אמרת "למה הרעותה"‪.‬‬ ‫תגובתו של הקב"ה לשאלתו האחרונה של‬ ‫משה‪ ,‬מחזירה אותנו אל השאלה הגדולה שבה‬ ‫פתחנו‪ :‬איך יתכן שמשה רבינו‪ ,‬רבם של כל‬ ‫הנביאים ומבחר המין האנושי‪ ,‬האדם שאמור‬ ‫להעביר את התורה‪ ,‬דווקא הוא שואל כל כך‬ ‫הרבה שאלות במקום לקבל את דברי ה' באופן‬ ‫של "נעשה ונשמע"?‬ ‫בסוד הפרשה‪:‬‬ ‫האבות הם מידות‪,‬‬ ‫משה רבינו הוא חכמה‬ ‫מסביר הרבי הסבר נפלא‪:‬‬ ‫‪ .21‬הרבי‪ :‬בין מידות וחכמה‬ ‫יש לתמוה‪ :‬הרי דרגתו של משה הייתה‬ ‫גבוהה משל האבות‪ ,‬וכיצד יתכן שדווקא‬ ‫הוא הרהר אחר מידותיו של ה'?‬ ‫אלא‪ :‬עבודת ה' של האבות הייתה‬ ‫באמצעות המידות‪ ,‬הרגש שבלב‪ :‬אברהם‬ ‫– אהבה וחסד; יצחק – יראה וגבורה; יעקב‬ ‫– רחמים ותפארת‪ .‬משה רבינו‪ ,‬לעומת‬ ‫זאת‪ ,‬עבד את ה' עם חכמה‪ ,‬שכל והבנה‪.‬‬ ‫לכן על ידו ניתנה התורה‪ ,‬שהיא חכמתו‬ ‫של ה'‪.‬‬ ‫זו הסיבה שהאבות "לא הרהרו אחר‬ ‫מידותיי"‪ .‬מצד הרגש שבלב‪ ,‬אין מקום‬ ‫לשאלות על התנהגות ה'‪ ,‬שהרי השאלות‬ ‫נובעות מהשכל שבמוח‪ ,‬ואין בהן כדי‬ ‫לערער על הרגש שבלב‪.‬‬ ‫‪ 20‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫ואילו משה רבינו עבד את ה' באמצעות‬ ‫השכל שבמוח‪ ,‬וכדי שיוכל למלא את‬ ‫שליחותו כראוי – היה עליו להבין את כל‬ ‫פרטי השליחות לפי השכל וההיגיון‪.‬‬ ‫כשנתקל בדבר בלתי מובן – היה זה‬ ‫מחובתו לשאול את ה'‪ ,‬כדי שחוסר‬ ‫ההבנה לא יהיה מכשול לשליחות‪.‬‬ ‫השיב ה'‪ :‬נכון שחשוב להבין‪ .‬אבל עליך‬ ‫ללמוד גם מהאבות‪ ,‬ולשלב גם את‬ ‫המידות בעבודת ה'‪ ,‬כך ששאלות וקושיות‬ ‫לא‬ ‫יהוו‬ ‫מכשול‬ ‫בשליחותך‬ ‫(ביאורי‬ ‫החומש וארא ג)‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬אנו רואים כי כל התקרבותו של משה אל‬ ‫השכינה הייתה באמצעות שאלה לוגית –‬ ‫"מדוע לא יבער הסנה"‪ .‬בהמשך‪ ,‬כאשר ה'‬ ‫ביקש להטיל עליו את השליחות‪ ,‬והוא החל‬ ‫לשאול שאלה אחרי שאלה – לא רק שהדבר‬ ‫לא היה מנוגד לתוכנית האלוקית‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫היה בכך סימן שה"תוכנית" עובדת‪ ,‬שאכן משה‬ ‫הוא האיש המתאים להעביר את התורה שהיא‬ ‫חכמת ה'‪ .‬לכן הוא שואל ולא מקבל דברים‬ ‫בצורה המובנת מאליה‪ ,‬כיון שהחכמה שלו‬ ‫רוצה להבין כל דבר‪.‬‬ ‫רק כאשר הגיעו אל השאלה "למה הרעותה"‪,‬‬ ‫ומשה אמר כי אינו יכול להמשיך עקב חוסר‬ ‫ההבנה – לימד ה' כי עליו לשלב גם את יראת‬ ‫השמים וקבלת עול של האבות‪ ,‬לדעת להאמין‬ ‫ולקבל גם דברים שהם מעבר להבנה‪.‬‬ ‫מוסר ההשכל שאנו לומדים מכאן‪ ,‬הוא השילוב‬ ‫הנכון שבין אמונה והבנה‪ .‬מצד אחד דרושה‬ ‫מאיתנו אמונה‪ ,‬כמו זו של האבות‪ ,‬בבחינת‬ ‫"נעשה ונשמע"‪ .‬גם אם איננו מבינים משהו‪,‬‬ ‫ואפילו אם הוא נראה לנו מנוגד להיגיון – בכל‬ ‫זאת נמשיך להאמין ולקיים את דברי ה'‪ .‬יחד‬ ‫עם זאת‪ ,‬עבודת ה' צריכה לבוא גם בהבנה‪,‬‬ ‫בחכמה‪ ,‬בינה ודעת‪ ,‬לנסות להבין את כל מה‬ ‫שאפשר כדי להפנים את האמונה בשכלנו‪.‬‬ ‫זה החידוש המיוחד של אדמו"ר הזקן‪ ,‬מייסד‬ ‫חסידות חב"ד‪ ,‬שבימים אלו מציינים את יום‬ ‫ההילולא שלו בכ"ד טבת – קודם כל אמונה‬ ‫תמימה‪ ,‬לפי גישתו של הבעל שם טוב‪ ,‬ולאחר‬ ‫מכן גם חכמה‪ ,‬בינה ודעת‪ .‬ובשתי מילים‪ :‬נעשה‬ ‫ונשמע – קודם נעשה‪ ,‬אמונה; אחר כך נשמע‪,‬‬ ‫הבנה‪.‬‬ ‫הקדמה‬ ‫פתיחה מעניינת‪:‬‬ ‫בעל הבית בשמים‬ ‫שני‬ ‫אורות‬ ‫בכ' טבת הסתלק‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬ובכ"ד טבת‬ ‫הסתלק רבינו הזקן‪,‬‬ ‫בעל התניא‬ ‫מה הקשר בין שתי‬ ‫דמויות הענק הללו?‬ ‫מתוך הסדרה החמישית‬ ‫מבוסס על לקו"ש חל"ו‪ 31/‬ואילך;‬ ‫חכ"ו‪ 02/‬ואילך‬ ‫יהודי מסכן שלא זכה בילדים‪ ,‬פנה לרבי לוי‬ ‫יצחק מברדיטשוב לבקש ברכה‪ .‬הוא הגיע‬ ‫לחצירו של הצדיק וחיכה שיקראו לו אל הרבי‪.‬‬ ‫חלפו חודש‪-‬חדשיים והרבי לא קרא‪ .‬פתאום‬ ‫נקרא לחדרו של הרבי‪ ,‬והצדיק אמר כי אם‬ ‫יתחייב כעת לתת לו ‪ 300‬זהובים‪ ,‬יברך אותו‬ ‫בילדים‪ .‬זה היה סכום אדיר והיהודי ביקש‬ ‫ללכת להתייעץ עם אשתו‪ .‬אחרי שבוע חזר‬ ‫ואמר כי אשתו הסכימה‪ .‬להפתעתו‪ ,‬הצדיק‬ ‫סירב לקחת את הכסף ואמר שהיה עליו‬ ‫להביא דווקא באותו יום‪ ,‬ועכשיו זה מאוחר‬ ‫מדי‪.‬‬ ‫היהודי התפלא על הנהגתו של הצדיק‪ ,‬ונסע‬ ‫לרבינו הזקן‪' .‬מה זה צריך להיות'‪ ,‬טען בכעס?‬ ‫'לא די בסכום האדיר שהוא ביקש‪ ,‬הוא גם חייב‬ ‫אותי לתת מיד באותו יום'?!‬ ‫השיב לו רבינו‪ :‬דע כי נגזרה עליך גזירה‬ ‫משמים להיות ערירי‪ ,‬משום שלפני כמה שנים‬ ‫ביזית תלמיד חכם‪ ,‬ועל כך נאמר בגמרא 'אין‬ ‫רפואה למכתו'‪ .‬אולם הרמב"ם הוא פוסק יחידי‬ ‫הסובר (בהלכות ת"ת ו‪/‬ב) כי אפשר לכפר על‬ ‫כך באמצעות נתינת 'ליטרא זהב' לאותו תלמיד‬ ‫חכם‪ .‬לכן הרב מברדיטשוב המתין עד ליום כ'‬ ‫בטבת‪ ,‬יום ההילולא של הרמב"ם‪ ,‬ובדיוק ביום‬ ‫הזה הוא קרא לך וביקש את הכסף‪ .‬זאת מפני‬ ‫שביום ההילולא של צדיק‪ ,‬הוא המרא דאתרא‬ ‫בשמים ונפסקת ההלכה כדבריו‪ .‬אם היית נותן‬ ‫באותו יום‪ ,‬היית נושע‪( ...‬ע"פ שיחת השבוע‬ ‫‪)2362‬‬ ‫השבוע אנחנו מציינים את כ' בטבת‪ ,‬יום‬ ‫הסתלקותו ה‪ 404-‬של הרמב"ם‪ ,‬ובמוצאי שבת‬ ‫נציין את כ"ד בטבת‪ ,‬יום הסתלקותו ה‪ 200-‬של‬ ‫רבינו הזקן בעל התניא‪ .‬יום הסתלקות של‬ ‫צדיק הוא תמיד אירוע מרגש‪ ,‬אך השנה‬ ‫(תשע"ג) הדבר חשוב במיוחד‪ ,‬משום שזהו‬ ‫בדיוק יובל ה‪ .200-‬באופן מעניין‪ ,‬יום ההילולא‬ ‫חל השנה בדיוק באותה קביעות כמו בשנה‬ ‫ההיא‪ ,‬מוצאי שבת קודש פרשת שמות‪.‬‬ ‫רבינו הזקן כותב כי יום הילולא של צדיק‪ ,‬אינו‬ ‫נוגע רק לו עצמו‪ ,‬אלא הוא יום כללי הנוגע‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬ ‫לכל חסידיו ומקושריו‪ .‬כיון שביום הזה הנשמה‬ ‫שלו עולה בדרגות גבוהות בעולמות העליונים‪,‬‬ ‫ומעלה איתה את כל מי שקשור עימה בעולם‬ ‫הזה‪ .‬אנו רוצים להקדיש את השיעור הזה‬ ‫לשתי דמויות הענק‪ ,‬הרמב"ם ורבינו הזקן‪,‬‬ ‫מייסד חסידות חב"ד‪ .‬נגלה את הדמיון המפתיע‬ ‫בין שניהם‪ ,‬ובעיקר נעסוק בהלכה מרתקת‬ ‫בהלכות תלמוד תורה‪ ,‬שתחבר אותנו בצורה‬ ‫חזקה אל שתי הדמויות הללו‪.‬‬ ‫מפת השיעור‪:‬‬ ‫הילכו שנים יחדיו‬ ‫השיעור מחולק לשלושה חלקים‪:‬‬ ‫‪ ‬הרמב"ם ואדמו"ר הזקן – מה הקשר?‬ ‫‪ ‬ש"ס או רמב"ם ‪ -‬מה לומדים קודם‪ ,‬תלמוד‬ ‫בבלי או רמב"ם?‬ ‫‪ ‬מתקשרים אל הצדיק – על תקנת לימוד‬ ‫הרמב"ם ולימוד החסידות‬ ‫חלק ראשון‪ :‬הרמב"ם‬ ‫ואדמו"ר הזקן‬ ‫הסתלקות הצדיקים‬ ‫רוב שנות חייו של הרמב"ם עברו במצרים‪ .‬הוא‬ ‫אמנם נולד בספרד‪ ,‬ומשם ברח למרוקו וארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬אך בגילאי העשרים שלו כבר הגיע‬ ‫לארץ מצרים‪ .‬לפי המסופר בסדר הדורות‪,‬‬ ‫סמוך לפטירתו‪ ,‬קרא הרמב"ם לבנו יחידו‪ ,‬רבי‬ ‫אברהם‪ ,‬והשביע אותו כי יישא את גופו לארץ‬ ‫ישראל ויקבור אותו שם‪ .13‬רבי אברהם הבטיח‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – הרמב"ם וארץ ישראל‪ :‬הרמב"ם נולד‬ ‫בקורדובה בספרד וגר אחר כך במרוקו‪ .‬כשהתגברו‬ ‫הרדיפות נגד היהודים‪ ,‬הוא ברח ממרוקו עם אביו‪ ,‬רבי‬ ‫מימון הדיין‪ ,‬לכיוון ארץ ישראל‪ .‬הם הגיעו ארצה באניה‬ ‫וגרו כמה חדשים בעכו‪ ,‬אבל אחרי חצי שנה‪ ,‬הרמב"ם‬ ‫עזב את הארץ ועבר למצרים‪ .‬הסיבה שהרמב"ם עזב את‬ ‫הארץ‪ ,‬אינה ברורה‪ .‬הרדב"ז כותב כי הרמב"ם נהג כך‬ ‫מפני סיבה של פקוח נפש‪ ,‬ויש אומרים כי הכוונה‬ ‫למלחמות נושאי הצלב והמוסלמים שהיו בעיצומן באותן‬ ‫שנים‪ .‬עוד כותבים כי הרמב"ם עשה זאת לטובת אנשי‬ ‫מצרים‪ ,‬שסבלו מהקהילה הקראית והיו זקוקים להנהגת‬ ‫הרמב"ם‪.‬‬ ‫בכל זאת‪ ,‬ידוע שהרמב"ם הצטער על כך שאינו גר בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬א‪ .‬הוא עצמו פוסק בספריו שאסור בשום אופן‬ ‫לצאת מהארץ‪ ,‬למעט עבור נשיאת אשה‪ ,‬פרנסה או‬ ‫לימוד תורה‪ .‬ב‪ .‬ידוע מה שכותב רבי אשתורי הפרחי‬ ‫בספר "כפתור ופרח"‪ ,‬כי שמע מנכדי הרמב"ם שכאשר‬ ‫‪ 22‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫זאת‪ ,‬אך למעשה‪ ,‬בעת פטירתו של הרמב"ם‬ ‫שררה מגיפה קשה במצרים‪ ,‬ולא נתנו להוציא‬ ‫אנשים משם‪ .‬לכן קברו את הרמב"ם בחצר‬ ‫ביתו בקהיר‪ ,‬ואחרי תקופה הוציאו את הארון‬ ‫מהאדמה וארבעה תלמידים נאמנים נשאו את‬ ‫הארון לארץ ישראל (מעגל טוב להחיד"א)‪.14‬‬ ‫האגדה מספרת‪ ,‬כי בינתיים‪ ,‬החל וויכוח בין‬ ‫קהילות הארץ 'על מי יניח הצדיק את ראשו'‪.‬‬ ‫חכמי חברון טענו כי הרמב"ם צריך להיקבר על‬ ‫יד האבות הקדושים בחברון‪ ,‬בית הדין של‬ ‫ירושלים טען כי הרמב"ם צריך להיקבר באדמת‬ ‫העיר הקדושה‪ ,‬ואילו אנשי טבריה טענו כי‬ ‫הרמב"ם צריך להיטמן לצד רבי עקיבא ורבי‬ ‫מאיר בעל הנס ושאר התנאים והאמוראים‬ ‫הקבורים בטבריה‪ .‬בעוד התלמידים מתקדמים‬ ‫עם הארון במדבר לכיוון הארץ‪ ,‬התקרבה‬ ‫אליהם פלוגת שודדים עם חרבות שלופים‬ ‫ואיימה עליהם‪ .‬שודדי המדבר היו ידועים‬ ‫באכזריותם והתלמידים נסו על נפשם‪.‬‬ ‫השודדים ניסו להוריד את הארון מהגמל‪ ,‬אך‬ ‫לא הצליחו להזיזו ממקומו‪ .‬הם הבינו כי מדובר‬ ‫באיש קדוש וברחו משם‪.‬‬ ‫התלמידים ההמומים ראו הכול מרחוק‪,‬‬ ‫והחליטו כי יתנו לגמל ללכת בעצמו‪ ,‬והיכן‬ ‫שיעצור‪ ,‬שם תהיה קבורת הרמב"ם‪ .‬הגמל הלך‬ ‫והלך‪ ,‬וכשהגיע לשערי העיר טבריה‪ ,‬כרע על‬ ‫הארץ‪ .‬ואכן‪ ,‬שם הוא מקום קבורת הרמב"ם‪.‬‬ ‫מעניין כי גם צורת הסתלקותו של רבינו הזקן‪,‬‬ ‫היתה לגמרי לא רגילה‪ .‬בסוף ימיו של רבינו‬ ‫הזקן‪ ,‬יצא הקיסר נפוליאון למלחמת ענק נגד‬ ‫רוסיה (מלחמת רוסיה‪-‬צרפת)‪ .‬תלמידי המגיד‬ ‫ממעזריטש נחלקו בדעתם מי צריך לנצח‪,‬‬ ‫ורבינו הזקן טען כי עדיף שהצאר אלכסנדר‬ ‫ינצח‪ ,‬כיון שכך יהיה יותר טוב ליהודים מבחינה‬ ‫רוחנית‪ ,‬לעומת נפוליאון שייטיב בגשמיות‬ ‫ויפגע ברוחניות‪ .15‬נפוליאון החל לכבוש עיר‬ ‫‪-----------------‬‬‫הרמב"ם היה כותב אגרת מחוץ למצרים‪ ,‬היה חותם‪:‬‬ ‫"ממני‪ ,‬העובר על שלושה לאווים בכל יום" (שאסור‬ ‫לשוב לארץ מצרים)‪.‬‬ ‫העשרה – פסק הרמב"ם‪ :‬הרמב"ם עצמו פוסק כי‬ ‫"גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם" – לארץ‬ ‫ישראל (הלכות מלכים ה‪/‬יא)‪.‬‬ ‫הרחבה‪ :‬מסופר כי אחד מתלמידי המגיד שנחלק על‬ ‫רבינו הזקן בנושא‪ ,‬וצידד עם נפוליאון נגד הצאר הרוסי‪,‬‬ ‫ידע כי הראשון שיתקע בשופר בראש‪-‬השנה – יהיה‬ ‫אחר עיר‪ ,‬ורבינו נאלץ לעזוב את העיר ליאדי‬ ‫ולברוח לעומק רוסיה (דרומה‪ ,‬לכיוון‬ ‫אוקראינה)‪.16‬‬ ‫בראש המסע‪ ,‬ישב נכדו של הרבי‪ ,‬רבי נחום‪,‬‬ ‫ובכל צומת היה שואל את רבינו לאן להמשיך‪.‬‬ ‫באחד הצמתים הוא טעה בהבנת דברי רבינו‪,‬‬ ‫ונסע לכיוון אחר‪ .‬לאחר שנסעו משם דרך‬ ‫ארוכה‪ ,‬הדבר נודע לרבינו והוא הצטער מאוד‪.‬‬ ‫הרבי התבטא‪" :‬טוב הוא כשהנכד הולך בדרכי‬ ‫זקנו‪ ,‬ולהיפך הוא כשהסבא מוכרח ללכת בדרך‬ ‫שמוביל נכדו"‪ .‬הקבוצה חנתה בכפר קטן בשם‬ ‫פייענא במחוז פולטבה‪ ,‬אך מיום ליום‪ ,‬הלך‬ ‫רבינו ונחלש‪ ,‬ובמוצאי שבת פרשת שמות‬ ‫הייתה ההסתלקות‪.‬‬ ‫מהלכות ועד‬ ‫הלכות בטעמיהן‬ ‫כל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית‪,‬‬ ‫ובטח כשמדובר בצדיקי עליון‪ .‬במשך השנים‪,‬‬ ‫הרבי אמר כמה שיחות על הקשר בין רבינו‬ ‫הזקן ובין הרמב"ם‪ ,‬כפי שאפשר ללמוד מכך‬ ‫שימי ההסתלקות שלהם סמוכים ובדרך כלל‬ ‫חלים באותו שבוע‪ .17‬הרבי העלה כמה וכמה‬ ‫‪-----------------‬‬‫הראשון לנצח במלחמה השמיימית בין נפוליאון והקיסר‪.‬‬ ‫לפועל בראש השנה הוא השכים והזדרז למקווה‪ ,‬ומשם‬ ‫לשאר ההכנות ולתפילה במהירות גדולה כדי להספיק‬ ‫לתקוע ראשון‪ .‬אדמו"ר הזקן לעומתו השכים כרגיל‪ ,‬תקע‬ ‫בשופר ורק אחר החל להתפלל‪ .‬כאשר תקע אדמו"ר‬ ‫הזקן בשופר‪ ,‬חש בכך אותו צדיק בעירו‪ ,‬ואמר‪" :‬אוי‪,‬‬ ‫הליטוואק (הליטאי‪ ,‬כינויו של אדמו"ר הזקן על שם‬ ‫מקומו) השיג אותי!"‪.‬‬ ‫סיפור – רבינו הזקן ו(להבדיל) נפוליאון‪ :‬באמצע הדרך‪,‬‬ ‫הרבי פנה אל אנשי הצבא שליוו אותו‪ ,‬וביקש עגלה עם‬ ‫שני סוסים מהירים כי ברצונו לשוב במרוצה לביתו‪ .‬הרבי‬ ‫הורה לסרוק את כל הבית‪ ,‬ומצאו שם זוג נעלי בית‪ .‬אחר‬ ‫כך הורה לשרוף את הבית‪ ,‬ועזב את המקום במהירות‪.‬‬ ‫אך יצאו משם‪ ,‬החלו חייליו של נפוליון להתקרב אל‬ ‫העיר ובראשם נפוליון בעצמו‪ .‬המלך ציווה לכבות את‬ ‫האש בבית‪ ,‬אך הם לא היו יכולים להתקרב מחמת‬ ‫העשן‪ .‬הוא הבטיח כי אדם שיביאו לו איזה חפץ או‬ ‫מטבע מהרבי‪ ,‬יקבל ממנו תשלום הגון (הוא רצה לערוך‬ ‫כנראה איזה כישוף‪ ,‬שדרכו יוכל להשיג את רבינו)‪.‬‬ ‫רבינו הבטיח באגרותיו כי נפוליון יפסיד את המלחמה‪,‬‬ ‫וביום יוד כסלו‪ ,‬מספר שבועות לפני ההסתלקות‪ ,‬הרבי‬ ‫אמר כי השבוע תהיה מפלת נפוליאון‪ .‬וכך הווה‪.‬‬ ‫העשרה – האם הרמב"ם הסתלק בכ"ד בטבת‪:‬‬ ‫לחביבותא דמילתא יש להעיר‪ ,‬כי הרבי מביא (לקו"ש‬ ‫חכ"ו עמוד ‪ 27‬הערה ‪ )2‬שבספר "צמח דוד" (לרבי דוד‬ ‫גנז‪ ,‬חי בתקופת המהר"ל מפראג) מובא שהילולת‬ ‫הרמב"ם היא בכ"ד טבת! אך הרבי מוכיח כי נפלה שם‬ ‫טעות‪ ,‬והכוונה היא לכ"ף טבת‪.‬‬ ‫נקודות (ראה בארוכה לקו"ש חכ"ו שיחת כ–כד‬ ‫טבת)‪ ,‬אך אנו נתמקד בדמיון התורני שבין‬ ‫שניהם‪ :‬העובדה ששני הגאונים חיברו ספר‬ ‫הלכות‪ ,‬וכן שניהם כתבו ספר מחשבה יסודי‬ ‫לנבוכי הנפש הרוצים להתעלות בעבודת ה'‬ ‫באופן שכלי ומעמיק‪ .‬אצל שניהם‪ ,‬הספר הזה‬ ‫היווה מהפכה עצומה‪ ,‬עד שנתקל בהתנגדות‬ ‫אדירה אצל גאוני אותם הדורות ולקח זמן עד‬ ‫שהתקבל בתפוצות ישראל‪.‬‬ ‫חיבורו העיקרי של הרמב"ם הוא כמובן "משנה‬ ‫תורה"‪ .‬הרמב"ם החליט לעשות מהפכה ולחבר‬ ‫ספר שיכלול את כל מה שנאמר בתורה שבעל‬ ‫פה‪ ,‬החל ממשה רבינו ועד תקופתו‪ .‬כל הדינים‬ ‫שהתחברו על ידי התנאים והאמוראים בתלמוד‬ ‫בבלי וירושלמי‪ ,‬וגם פסקי כל ההלכות שנאמרו‬ ‫על ידי הגאונים בבבל‪ .‬הרמב"ם עבד עשר‬ ‫שנים רצופות וחיבר סידרה בת ‪ 24‬ספרים‪,‬‬ ‫שכללה את הלכות כל התרי"ג מצוות‪ ,‬אלו‬ ‫שנוהגות בזמן הזה ואלו שלא נוהגות‪ ,‬באופן‬ ‫כזה שאדם עובר על ספרו וכך יודע את ההלכה‬ ‫למעשה של כל מצוות התורה‪ ,‬מהראשונה עד‬ ‫האחרונה‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬הרמב"ם כתב את ספרו בסגנון של‬ ‫הלכה למעשה נטו‪ ,‬ללא כל התייחסות לטעמי‬ ‫ההלכה ומקורה‪ ,‬ולכן מי שרצה להעמיק מעט‬ ‫ולהבין את יסוד ההלכה – לא מצא לכך מענה‬ ‫בספרו‪ .‬כמה מגדולי ישראל‪ ,‬ובראשם הרא"ש‪,‬‬ ‫ערערו על פסיקת הלכה מתוך הרמב"ם‬ ‫מהטעם הזה‪ ,‬וטענו כי הוא אינו מנומק מספיק‬ ‫בשביל שיוכלו לפסוק ממנו הלכות‪.‬‬ ‫כ‪ 300-‬שנה אחרי הרמב"ם‪ ,‬קם מרן הבית יוסף‬ ‫וכתב את השולחן ערוך‪ .‬הצורך בכך נוצר עקב‬ ‫ריבוי המחלוקות בין הפוסקים שאחרי הרמב"ם‬ ‫ובין חכמי ספרד ואשכנז‪ ,‬והוא החליט להכריע‬ ‫כל פעם כמו רוב הדעות בין שלושה (הרמב"ם‪,‬‬ ‫הרי"ף והרא"ש)‪ .‬רבי משה איסרליש‪ ,‬הרמ"א‪,‬‬ ‫עיבה את השולחן‪-‬ערוך עם 'מפה' המותאמת‬ ‫גם לפסקי רבני אשכנז ומנהגיהם‪ .‬ספר זה הפך‬ ‫לספר המחייב את כלל ישראל‪.18‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – בית יוסף‪ :‬את הבעיה של "הלכה ללא‬ ‫טעמים"‪ ,‬פתר רבי יוסף קארו בדרך מקורית‪ .‬הוא כתב‬ ‫ספר נוסף בשם "בית יוסף"‪ ,‬והספר הזה אכן עוסק‬ ‫ביסודי הדינים ומקורם‪ ,‬כשהשולחן ערוך הוא רק קיצור‬ ‫סופי שלו‪ .‬שיטת כתיבה זו‪ ,‬חזרה על עצמה בחיבורים‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪23‬‬ ‫אלא שמאז ימיהם של רבי יוסף קארו ורבי‬ ‫משה איסרליש‪ ,‬קמו עוד גדולי פוסקים כמו‬ ‫הט"ז (טורי זהב)‪ ,‬המגן אברהם והש"ך (שפתי‬ ‫כהן)‪ ,‬ונוצר צורך בשולחן ערוך מסודר שיסכם‬ ‫ויכריע בין כל שיטות האחרונים‪ .‬כשהגיע רבינו‬ ‫הזקן אל הרב המגיד‪ ,‬הורה לו המגיד לכתוב‬ ‫ספר שולחן ערוך‪ ,‬על בסיס השולחן ערוך‬ ‫הגדול‪ ,‬אך לשלב בתוך הדברים את פסקי‬ ‫האחרונים וכן את טעמי ההלכות כפי שהם‬ ‫מובאים בראשונים ובאחרונים‪ .19‬תלמידי המגיד‬ ‫נהגו לכנות את רבינו בשם "הרב"‪ ,‬והמגיד‬ ‫התבטא כי "הלכתא כרב"‪ ,‬ולכן הוא זה‬ ‫שמתאים לכתוב את השולחן ערוך‪ .‬גדולי חכמי‬ ‫ישראל בדורות האחרונים הסתמכו על השולחן‬ ‫ערוך הזה לרוב‪ .‬הרבה בפסיקת הלכה‪ ,‬והרבה‬ ‫יותר מכך בהגדרות יסודיות של דינים ובהבנת‬ ‫הסוגיות ההלכתיות‪ .‬גם לשונו הברורה והצחה‬ ‫של הספר שימשה מופת לכל הבאים אחריו‪.‬‬ ‫כשבספר ההלכה המפורסם 'משנה ברורה' של‬ ‫רבי ישראל מאיר מראדין‪ ,‬הוא נוהג לצטט את‬ ‫לשונו של אדמו"ר הזקן כמעט בכל סימן‬ ‫וסימן‪ ,‬כיוון שזו הלשון הברורה והמאירה‬ ‫ביותר!‬ ‫הנה דוגמא להלכה מעשית מצויה מתוך‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬כפי שהיא מורחבת עם טעמי ההלכה‬ ‫בלשונו הזהב של רבינו‪:20‬‬ ‫‪ .1‬למה נוטלים ידיים‬ ‫הלכות תפילה לרמב"ם פרק א; שולחן ערוך רבינו הזקן‬ ‫סימן ד‬ ‫חמישה דברים מעכבין את התפילה אף‬ ‫על פי שהגיע זמנה‪ .‬הראשון שבהם‪ :‬טהרת‬ ‫הידיים‪ .‬רוחץ ידיו במים עד הפרק‪ ,‬ואחר‬ ‫כך יתפלל‪ .‬תקנו חכמים ליטול ידיו במים‬ ‫בכל שחר ולברך על נטילת ידים‪ ,‬והטעם‪:‬‬ ‫יש מפרשים משום קריאת שמע ותפלה‬ ‫של שחרית‪ ,‬לפי שהידיים עסקניות הן‪ ,‬ומן‬ ‫הסתם נגעו בשינה במקומות המטונפים‬ ‫שבגופו [לכן יש להיטהר לפני התפילה]‪...‬‬ ‫ומברכים על מצוה זו כדרך שמברכין על‬ ‫כל מצות של דבריהם‪ ...‬ולסברא זו‪ ,‬צריך‬ ‫לברך גם כן על נטילת ידים למנחה או‬ ‫לערבית אם אין ידיו נקיות וצריך ליטול‪.‬‬ ‫אבל אין המנהג כן עכשיו בכל ישראל‪,‬‬ ‫אלא אין מברכין על נטילת ידיים רק‬ ‫בשחר לבד‪ ,‬מהטעם המפורש בזוהר‬ ‫ומוזכר גם כן בגמרא‪ ,‬כדי להעביר רוח‬ ‫הטומאה‬ ‫השורה‬ ‫על‬ ‫הידים‪,‬‬ ‫מפני‬ ‫הסתלקות קדושת הנשמה בלילה מגוף‬ ‫האדם כשישן ולהתקדש בקדושתו של‬ ‫מקום ברוך הוא‪ .‬מכל מקום ראוי לחוש גם‬ ‫לסברא הראשונה ולחזר אחר מים לתפלת‬ ‫מנחה וערבית‪ ,‬אך לא לברך‪.‬‬ ‫ממורה נבוכים‬ ‫ועד התניא‬ ‫‪-----------------‬‬‫חשובים נוספים‪ ,‬כמו ה'טור' או ה'לבוש' ונקראת‪" :‬הלכות‬ ‫בטעמיהן"‪.‬‬ ‫העשרה – האם מספיק ללמוד הלכות בלי טעמים‪:‬‬ ‫הסיבה לחיבורו של רבינו הזקן‪ ,‬לא היתה רק כ'הרחבת‬ ‫היריעה' עבור הלמדנים שמסוגלים להבין את טעמי‬ ‫ההלכה‪ ,‬אלא גם משום סיבה הלכתית‪ :‬הרמב"ם סובר כי‬ ‫אדם יוצא ידי חובת ידיעת התורה בלימוד הלכות‬ ‫למעשה בלי טעמים‪ ,‬אולם רש"י והרא"ש כותבים כי‬ ‫אדם שלומד הלכות לבד‪ ,‬נקרא "בור" ואינו יוצא ידי‬ ‫חובת ידיעת התורה (מן המעין)‪ .‬לכן רבינו כתב ספר‬ ‫כזה‪ ,‬שמתאים אליבא דשיטת רש"י והרא"ש‪.‬‬ ‫הרחבת וניתוח ההלכה הזו‪ :‬בקרב קהל מתאים‪ ,‬אפשר‬ ‫לנתח את ההלכה הזו ולשים לב לחשיבות לימוד טעמי‬ ‫ההלכה‪ .‬כיון שהבנת טעם ההלכה‪ ,‬מבהירה היטב את‬ ‫היסוד שלה‪ .‬ההלכה הזו כדוגמא‪ :‬אם יסוד מצות נטילת‬ ‫ידים הוא משום התפילה‪ ,‬הרי צריך ליטול ולברך על‬ ‫נטילת ידיים גם לפני מנחה וערבית‪ .‬אבל אם יסוד‬ ‫המצוה הוא דברי הזוהר אודות טומאת הידיים בלילה‪,‬‬ ‫הרי צריך ליטול בברכה רק בבוקר‪ .‬אולם‪ ,‬כאשר לומדים‬ ‫רק את ההלכה עצמה ברמב"ם ובשולחן ערוך‪ ,‬בלי להבין‬ ‫את טעמה‪ ,‬אי אפשר לערוך את ההיקש הזה לתפילות‬ ‫אחרות‪.‬‬ ‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬הרמב"ם סבר כי אסור להסתפק‬ ‫בקיום מצוות מעשי‪ ,‬אלא חובה לעסוק בידיעת‬ ‫הא‪-‬ל ככל שידו מגעת‪ .‬לכן הרמב"ם עשה דבר‬ ‫'אמיץ'‪ ,‬ופתח את ספרו הגדול בארבעה פרקים‬ ‫אודות "מעשה מרכבה" ו"מעשה בראשית"‪,‬‬ ‫שהן תיאור 'צורת הא‪-‬ל'‪ ,‬השרפים והעולמות‬ ‫העליונים‪ .‬הדבר הבולט עוד יותר שעשה‬ ‫הרמב"ם בענין הזה הוא‪ ,‬כתיבת הספר "מורה‬ ‫נבוכים"‪.‬‬ ‫צעירי הדור של הרמב"ם היו מבולבלים‬ ‫מהטענות הפילוסופיות של האומות האחרות‪,‬‬ ‫והרמב"ם החליט לכתוב ספר פילוסופי כדי‬ ‫לענות להם‪ .‬בספרו הוא דן בכל עקרונות‬ ‫מחשבת היהדות‪ ,‬כמו חשיבות המצוות לפני‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ההשגחה הפרטית והנבואה‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫מביא את ההשקפות הפילוסופיות של אריסטו‬ ‫ודומיו‪ ,‬ומתעמת איתן‪.‬‬ ‫וכאן‪ ,‬בענין הזה‪ ,‬אין צורך להרחיב אודות‬ ‫הדמיון לרבינו הזקן‪ ,‬אשר כתב בפעם הראשונה‬ ‫בהיסטוריה את ספר התניא‪ ,‬ובו משנה מסודרת‬ ‫של עקרונות הקבלה והחסידות‪ ,‬בצורה‬ ‫מעמיקה‪ ,‬ברורה ושכלית‪ ,‬המיועדת לכל‬ ‫ישראל‪ ,‬מגדולי הדור ועד האיש המצוי‪.21‬‬ ‫מרבי משה‬ ‫ועד רבי שניאור‬ ‫עוד נקודה מעניינת‪ :‬ההשוואה בין הרמב"ם‬ ‫לרבינו הזקן באה לידי ביטוי בכך‪ ,‬שגדלות‬ ‫שניהם מתבטאת גם בשם שלהם‪ :‬הרמב"ם‬ ‫נקרא "משה"‪ ,‬כמו 'משה רבינו'‪ ,‬כפי שכתוב על‬ ‫מצבת קברו "ממשה עד משה לא קם‬ ‫כמשה"‪.22‬‬ ‫רבינו הזקן נקרא "שניאור"‪ ,‬על שם שני‬ ‫המאורות שהאיר – אור הנגלה בשולחן ערוך‬ ‫שלו‪ ,‬ואור החסידות בתניא‪.‬‬ ‫חלק שני‪:‬‬ ‫ש"ס או רמב"ם‬ ‫מה ללמוד קודם?‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬מהי דעתכם בשאלה הבאה‪ :‬נניח‬ ‫שהתפנתה לך שעה בערב‪ ,‬ואתה מעוניין‬ ‫להצטרף לשיעור תורה יומי‪/‬שבועי‪ .‬כעת יש‬ ‫לך שתי אפשרויות‪ :‬שיעור גמרא או שיעור‬ ‫משנה‪ .‬מה קודם?‬ ‫ההתלבטות ברורה‪ :‬מצד אחד‪ ,‬גמרא זה ספר‬ ‫מעניין והגיוני‪ ,‬ובו יורדים לעומקם של דברי‬ ‫המשנה ומפלפלים בהם‪ ,‬ואילו המשנה היא‬ ‫ספר תכליתי ומעשי‪ .‬מצד שני‪ ,‬לימוד המשנה‬ ‫מאפשר לך להקיף הרבה יותר חומר‪ ,‬משום‬ ‫שלומדים רק את החלק הנוגע למעשה‪ ,‬וכך‬ ‫מספיקים בזמן קצר לעבור על הלכות רבות‬ ‫ולקבל ידע בסוגיות רבות‪ .‬ניתן לנסח זאת‬ ‫כשאלה של איכות וכמות‪ ,‬כאשר לימוד הגמרא‬ ‫הוא איכותי יותר‪ ,‬ולימוד המשנה הוא כמותי‪.‬‬ ‫אותה שאלה יכולה להיות בין לימוד התלמוד‬ ‫או לימוד הרמב"ם‪ .‬כאשר לימוד התלמוד הוא‬ ‫איכותי ולימוד הרמב"ם הוא כמותי?‬ ‫‪ .2‬מה ללמוד‬ ‫הלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן פרק ב‬ ‫אדם שאינו יכול ללמוד דברי תורה הרבה‪,‬‬ ‫צריך שיהיה כל לימודו בלימוד המביא‬ ‫לידי מעשה‪ ,‬שהן הלכות הצריכות לכל‬ ‫אדם לידע אותן לקיים המצות כהלכתן‬ ‫וליזהר מליכשל באיסורים חס ושלום‪ ,‬והם‬ ‫דברים שאי אפשר לישאל תמיד לחכם‬ ‫המורה שבעיר או שלא יהיה יודע לישאל‬ ‫ולהסתפק כלל אם לא ילמדם תחלה‪...‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה ‪ -‬ההתנגדות לרמב"ם ולרבינו הזקן‪ :‬בעת‬ ‫רדיפות החסידים בווילנא‪ ,‬כתב רבינו הזקן מכתב מרגש‬ ‫מאוד (במן המעין)‪ ,‬ובו משווה את ההתנגדות לחסידות‬ ‫להתנגדות של גאוני הדור אל הרמב"ם! והוא מבטיח כי‬ ‫סוף ההתנגדות להיכשל‪ ,‬כפי שנכשלה אז‪.‬‬ ‫ההתנגדות לרמב"ם נבעה משתי סיבות‪ :‬א‪ .‬כלפי ספרו‬ ‫"משנה תורה"‪ ,‬שבו אינו מביא מקורות לפסקיו אלא‬ ‫מכריע מדעתו‪ ,‬ואף הגדיל לכתוב כי "אדם לומד בזה‬ ‫החיבור ואינו צריך לספר אחר בעולם"‪ .‬ב‪ .‬התנגדות‬ ‫למורה נבוכים‪ ,‬שבו הוא מצטט את ההשקפות של‬ ‫אריסטו והוגי הדעות המוסלמים‪ ,‬והדבר גרם לדאגה‬ ‫אצל כמה מגדולי הדור‪ ,‬שחששו כי הנוער יראה היתר‬ ‫ללמוד פילוסופיה זרה‪ .‬כידוע‪ ,‬בשיא ההתקפות נגד‬ ‫הרמב"ם‪ ,‬אספו מתנגדיו את ספר המדע וספר 'מורה‬ ‫הנבוכים' בעיר פריז והעלו אותם על המוקד‬ ‫סיפור – ממשה עד משה (מן המעין)‪ :‬כך כותב החיד"א‬ ‫בספר "שם הגדולים"‪" :‬שמעתי מפני רבינו דוד הנגיד‬ ‫[נכד הרמב"ם] כי עשר שנים היה יושב רבינו משה‬ ‫בחדרו ולא יצא ממנו עד שסיים לכתוב את הספר משנה‬ ‫תורה‪ .‬ובלילה שהשלימו‪ ,‬בא לו בחלום רבינו מיימון אביו‬ ‫עם אדם אחר עמו‪ ,‬ואמר לו אביו‪ :‬הנה לך זה משה רבינו!‬ ‫נבהל הרמב"ם‪ .‬אמר לו משה רבינו‪ :‬באתי לראות מה‬ ‫עשית‪ ,‬וכשראה – אמר לו‪ :‬יישר כח"‪.‬‬ ‫ואם יוכל לקבוע שעה גדולה ללימוד‬ ‫אחר‪ ...‬חייב להוסיף ללמוד בשעה זו‬ ‫הלכות אחרות שהן פירוש התרי"ג מצות‪,‬‬ ‫אף מצוות שאינן נוהגות כמו קדשים‬ ‫וכיוצא בהן‪ ...‬ועל כן נכון הדבר אם אפשר‬ ‫לו‪ ,‬ללמוד הלכות כל הקרבנות בשלימות‬ ‫וכל העבודות שבמקדש והלכות המקדש‬ ‫וכל כליו‪ ,‬כמבואר באר היטב בחיבור‬ ‫הרמב"ם ז"ל‪.‬‬ ‫רבינו הזקן סובר‪ ,‬כידוע‪ ,‬כי אדם צריך ללמוד‬ ‫את כל התורה כולה‪ ,‬בכתב ובעל פה‪ ,‬אבל אדם‬ ‫שאינו יכול להגיע לידי ידיעה זו‪ ,‬צריך להתרכז‬ ‫בלימוד ההלכה‪ .‬השלב הראשון הוא לימוד‬ ‫ההלכות המצויות‪ ,‬כמו הלכות תפילה‪ ,‬שבת‬ ‫וכו'‪ ,‬ואחר כך להמשיך וללמוד את הלכות שאר‬ ‫התרי"ג מצוות‪ ,‬כפי שהן כתובות במשנה או‬ ‫ברמב"ם‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬ ‫השאלה היא ‪ -‬למה? מדוע לימוד ההלכות‬ ‫שאינן נהוגות בזמן הגלות‪ ,‬קודם ללימוד‬ ‫התלמוד?‬ ‫השאלה נשאלת במיוחד על רבינו הזקן‪ ,‬כיון‬ ‫שהוא עצמו כתב את השולחן ערוך שלו‪ ,‬באופן‬ ‫של הלכות בטעמיהן ולא הלכות בלבד‪ .‬וזאת‬ ‫לפי דברי הגמרא ורש"י (ראה מן המעין)‪,‬‬ ‫שמאריכים בלשונות מבהילים בחומרתם אודות‬ ‫מי שפוסק הלכות מלימוד המשנה בלבד‪ ,‬בלא‬ ‫לימוד טעמי ההלכות מן התלמוד‪.‬‬ ‫מדוע‪ ,‬אם כן‪ ,‬רבינו פוסק‪ ,‬שאדם שאינו יכול‬ ‫ללמוד הרבה‪ ,‬ילמד קודם משנה ורמב"ם‪ ,‬ואחר‬ ‫כך תלמוד?‬ ‫כדי לסיים את ה'גלגול'‬ ‫עונה הרבי תירוץ נפלא‪ :‬רבינו לא מדבר כאן‬ ‫על רבנים פוסקי הלכות‪ ,‬שלומדים שולחן ערוך‬ ‫בשביל לדעת מה להורות‪ .‬ברור כי פסיקת‬ ‫הלכה חייבת להיות מבוססת על הבנת טעמי‬ ‫ההלכות‪ ,‬ובלא זה‪ ,‬הוא נקרא בּור ומכשיל את‬ ‫הרבים‪ ,‬כמו הלשונות הקשים בגמרא‪ .‬רבינו‬ ‫מדבר על יהודים כמונו‪ ,‬מן השורה‪ ,‬שלומדים‬ ‫תורה בשביל מצות תלמוד תורה‪ ,‬ולכן הוא‬ ‫פוסק‪ ,‬שקודם צריך לעבור על כל הלכות‬ ‫התרי"ג מצוות במשנה או ברמב"ם‪ ,‬לפני‬ ‫ההעמקה במקצת הלכות בתלמוד‪.‬‬ ‫זאת מסיבה פשוטה‪ :‬מובא בספרי הקבלה כי‬ ‫כל נפש בעולם הזה‪ ,‬צריכה לקיים את כל‬ ‫תרי"ג המצוות במחשבה‪ ,‬דיבור ומעשה‪.‬‬ ‫המעשה הוא קיום המצוות בפועל‪ ,‬והמחשבה‬ ‫והדיבור הם לימוד ההלכות‪ .‬ובפרט בזמן הגלות‬ ‫שחרב הבית‪ ,‬ואי אפשר לקיים מצוות רבות‬ ‫במעשה‪ ,‬יש חשיבות גדולה יותר ללמוד את כל‬ ‫הלכות התרי"ג מצוות במשנה או ברמב"ם‬ ‫במקום המעשה בפועל‪.23‬‬ ‫מסופר (פסחים נ‪,‬א) על רב אשי‪ ,‬אחרון‬ ‫אמוראי התלמוד‪ ,‬שהגיע יומו להסתלק מן‬ ‫העולם הזה‪ .‬פתאום הוא רואה את מלאך‬ ‫המוות‪ ,‬שבא ליטול את נשמתו‪ .‬ביקש ממנו רב‬ ‫אשי‪ ,‬שיתן לו עוד שלשים ימים לחיות‪ ,‬ובזמן‬ ‫הזה יחזור על כל התלמוד‪ .‬שכן הוא שמע‬ ‫שאומרים בגן עדן‪" :‬אשרי מי שבא לכאן‬ ‫ותלמודו בידו"‪...‬‬ ‫הענין בזה הוא‪ ,‬שכל נשמה צריכה לקיים את‬ ‫כל התרי"ג מצוות וללמוד כל מה שיכולה‬ ‫ללמוד ולהשיג‪ ,‬ואחרת היא צריכה לבוא לכאן‬ ‫בגלגול נוסף‪ .‬לכן רב אשי ביקש לעבור על כל‬ ‫התורה לפני הסתלקותו‪ ,‬וכך נפשו תהיה‬ ‫שלימה ומתוקנת ולא תצטרך לחזור לכאן שוב‪.‬‬ ‫‪ .3‬ללמוד את הפרד"ס‬ ‫הלכות תלמוד תורה לרבינו הזקן פרק א‬ ‫וכן אמרו חכמי האמת [האריז"ל]‪ ,‬שכל‬ ‫נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים‬ ‫עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה‬ ‫דבור ומחשבה‪ ,‬ודיבור ומחשבה הוא‬ ‫לימוד הלכותיהן‪ ,‬על דרך שאמרו חכמים‬ ‫על פסוק זאת תורת החטאת וגו'‪ ,‬שכל‬ ‫העוסק בתורת‬ ‫חטאת כאילו [הקריב‬ ‫חטאת]‪.‬‬ ‫ועוד אמרו חכמי האמת‪ ,‬שכל נפש צריכה‬ ‫לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא‬ ‫יכולה להשיג ולידע‪ .‬וכל מי שיכול להשיג‬ ‫ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא‬ ‫מעט‪ ,‬צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע‬ ‫כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת‬ ‫התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים‬ ‫ודרשות וסודות‪.‬‬ ‫כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע‬ ‫מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה‪ ,‬ואי‬ ‫אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור‬ ‫החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם‬ ‫‪-----------------‬‬‫העשרה – השלמת מצוה על ידי לימוד‪ :‬כמו המדרש‬ ‫הידוע‪ ,‬שאמר הקב"ה ליחזקאל הנביא‪ ,‬שבני ישראל‬ ‫ילמדו הלכות בית הבחירה‪ ,‬ועי"ז פועלים שאין בנין ביתי‬ ‫בטל‬ ‫באגרות קודש אפשר למצוא כמה דוגמאות לכך‪ ,‬כמו‬ ‫יהודי שמבקש מהרבי תיקון לעבירה מסוימת‪ ,‬למשל אי‬ ‫הנחת תפלין‪ ,‬והרבי מעורר אותו ללמוד את הלכות‬ ‫תפלין בשולחן ערוך‪.‬‬ ‫‪ 27‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫בלתי ידיעה זו‪ .‬ולכן אמרו חכמים‪ :‬אשרי‬ ‫מי שבא לכאן ותלמודו בידו‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה‪.‬‬ ‫זו‪ ,‬אגב‪ ,‬הסיבה לכל הנושא של 'גלגולי‬ ‫נשמות'‪ :24‬מובא בספרי קבלה כי רוב הנשמות‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬נמצאות כאן כבר פעם שניה או‬ ‫שלישית או יותר‪ .25‬וזאת משום שלא הספיקו‬ ‫לקיים את כל התרי"ג מצוות בגלגולים קודמים‪,‬‬ ‫ולכן באים לכאן שוב כדי להשלים את המצוות‬ ‫החסרות‪.26‬‬ ‫מה הגלגול שלך?‬ ‫מעניין להוסיף את מה שהרבי מעיר (ספר‬ ‫המאמרים תש"ח עמוד ‪ 240‬בהערה)‪ ,‬כי לכל‬ ‫נשמה יש מצוה שבה הוא "זהיר טפי" וחביבה‬ ‫אצלה במיוחד‪ .‬כמו שהגמרא מאריכה (שבת‬ ‫קיח‪,‬ב‪ ,‬ראה שם כמה סיפורים)‪ ,‬ששאלו את בנו‬ ‫של רבה‪" :‬אבוך‪ ,‬במה הווה זהיר טפי"? והוא‬ ‫ענה‪ :‬במצות ציצית‪ .‬פעם נפסק לו חוט ציצית‬ ‫והוא לא זז מהמקום עד שתיקנו את הציצית‪.‬‬ ‫עוד מספרת שם הגמרא על אמורא אחד‪ ,‬שלא‬ ‫שכב לישון בלילה לפני שלימד זכות על אדם‬ ‫אחר‪ .‬וכן כמה אמוראים שהידרו במצות הכנות‬ ‫לשבת‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפורים – גלגולים‪ .2 :‬לרבי המהר"ש היה בן בשם רבי‬ ‫אברהם סנדר‪ .‬הוא ניחן בכשרונות עצומים ובגיל ארבע‬ ‫היה לומד משניות עם הצמח צדק‪ ,‬ומעיר מעצמו את מה‬ ‫שמבארת הגמרא על אתר‪ .‬בהיותו בגיל שמונה הוא‬ ‫נפטר באופן פתאומי‪ ,‬ולפני הסתלקותו אמר כי 'אדמו"ר‬ ‫הזקן אמר לו שיבוא אליו'‪ .‬מקובל שהוא היה גלגול של‬ ‫רבינו הזקן‪ ,‬ובא לעולם כדי להשלים את שמונה השנים‬ ‫שרבינו הזקן הסתלק קודם זמנו (ספר התולדות מהר"ש‬ ‫עמוד ‪ 22‬ואילך‪ ,‬התמים חוברת ה עמוד לח)‪.‬‬ ‫‪ .2‬עוד סיפור ידוע הוא הסיפור עם הילד הקטן‬ ‫שהסתלק בן שנתיים‪ ,‬והבעש"ט הסביר להוריו כי היה‬ ‫גלגול של נסיך גר צדק‪ ,‬שינק במשך שנתיים ממטפלת‬ ‫נכריה‪.‬‬ ‫העשרה – רבינו הזקן היה נשמה חדשה‪ :‬ראוי להעיר‬ ‫בהקשר הזה את מה ששמע רבינו הזקן מהרב המגיד‪ ,‬כי‬ ‫הוא שמע מהבעש"ט‪ ,‬שנשמת רבינו הזקן היא נשמה‬ ‫חדשה‪ ,‬שלא היתה עוד בעולם הזה‪.‬‬ ‫דוגמא – גלגול של נדב ואביהוא‪ :‬מובא (בשער‬ ‫הגלגולים להאריז"ל‪ ,‬התוועדויות תשמה ח"ג עמוד‬ ‫‪ )2262‬שנדב ואביהוא התגלגלו שוב בנשמתו של רבי‬ ‫אלעזר בן עזריה‪ .‬כיון שהם הסתלקו בצעירותם והיתה‬ ‫חסרה להם כל העבודה בעולם‪ ,‬ובפרט עבודה של‬ ‫'חיבור' בין תשוקה עמוקה לרוחניות לבין חיי מעשה יום‪-‬‬ ‫יומיים בעולם הזה‪ .‬לכן התגלגלו בנשמתו של ראב"ע‪,‬‬ ‫שהיה מצד אחד‪ ,‬נשיא ישראל הכי צעיר בהסטוריה‪,‬‬ ‫ומצד שני‪ ,‬איש עשיר במיוחד שניהל חיי מעשה ברוח‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫הסיבה לכך היא‪ ,‬שהמצוה הזו היא הסיבה‬ ‫להגעת הנשמה לעולם הזה והיא ה'תיקון' שלה‪,‬‬ ‫ולכן היא חביבה אצלה במיוחד‪.‬‬ ‫מנגד‪ ,‬במקום אחר כותב הרבי (מן המעין) כי‬ ‫לפעמים אדם מרגיש קשיים עצומים במצוה‬ ‫מסוימת‪ ,‬עד שהוא בעצמו איננו מבין את‬ ‫הסיבה לכך‪ .‬אלא זה משום שזהו התיקון שלו‬ ‫בעולם‪ ,‬ולכן היצר מרבה להתנגד‪ 27‬לכך‪.28‬‬ ‫חלק שלישי‪:‬‬ ‫מתקשרים אל הצדיק‬ ‫לימוד הרמב"ם‬ ‫והחסידות‬ ‫בשנת תשמ"ד יצא הרבי בקריאה ללמוד מידי‬ ‫יום באופן קבוע בספר הרמב"ם‪ ,‬עד שבמשך‬ ‫תקופה לא ארוכה מסיימים את כל הספר‪ .‬וכך‬ ‫מרוויחים את ענין 'תיקון הנפש'‪ ,‬שדובר לעיל‪.‬‬ ‫הרבי הציע שלושה מסלולי לימוד‪ ,‬ובהם‬ ‫מסיימים את כל ספר הרמב"ם בתוך תקופה‬ ‫של שנה עד שלוש שנים‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור – חביבות של מצוה‪ :‬עשיר אחד בפרשבורג היה‬ ‫קמצן גדול ולא עזר לאיש‪ .‬קרה המקרה והוא נכשל‬ ‫בעסקיו‪ ,‬אך אף אחד מיהודי העיר לא רצה לעזור לו‬ ‫בשעת דחקו‪ .‬בצר לו‪ ,‬הלך אל החתם סופר וביקש‬ ‫הלוואה כדי לנסות לעמוד על הרגליים‪ .‬החתם סופר‬ ‫הוציא את החסכונות שלו מהחתונה ונתן לו‪ .‬לימים‪,‬‬ ‫היהודי הזה עשה עסקים טובים וחזר לעצמו‪ .‬הוא קנה‬ ‫אבן יקרה והביאה לחתם סופר כמתנה‪ .‬החתם סופר‬ ‫לקח את האבן בידיו והחל להתפעל בקול‪" :‬איזה אבן‪,‬‬ ‫איזה אבן"‪ .‬אחר כך החזיר אותה לעשיר ואמר‪" :‬אף פעם‬ ‫לא יצא לי לקיים איסור ריבית‪ .‬אני אדם עני‪ ,‬שלא נותן‬ ‫הלוואות וכעת ניתנה לי ההזדמנות בפעם הראשונה‪ .‬לכן‬ ‫לקחתי מידך את האבן‪ ,‬ראיתי כמה היא יפה‪ ,‬ועתה אני‬ ‫מחזיר לך אותה כדי לא להיכשל באיסור ריבית‪...‬‬ ‫סיפור – המצוה שהיתה חסרה לאביי‪ :‬אחד מתלמידי‬ ‫הקדוש מפשיסחא היה נער יתום מאב‪ ,‬והוא השתדל‬ ‫לעזור לאימו האלמנה בבית‪ .‬פעם‪ ,‬בעיצומו של השיעור‪,‬‬ ‫הוא חמק בחשאי מן השיעור והלך לעזור לאימו‪ .‬כשחזר‬ ‫לשם‪ ,‬התעניין הרבי לאן הוא הלך‪ ,‬וסיפר כי הלך לסייע‬ ‫לאמו‪ .‬הרבי אמר לנער כי כעת הוא מבין הכל‪ :‬כשהילד‬ ‫נכנס אל החדר‪ ,‬ראה הרבי את דמותו של אביי מתלווה‬ ‫אליו‪ ,‬וכעת הוא מבין למה‪ .‬אביי היה ילד יתום ולא זכה‬ ‫לכבד כיבוד הורים‪ ,‬ולמרות הגדלות העצומה שלו‪ ,‬הרי‬ ‫המצוה הזו היתה חסרה לו‪ .‬לכן הוא החליט כי בכל פעם‬ ‫שבן יסייע להוריו‪ ,‬הוא יתלווה אליו‪ .‬וכעת‪ ,‬אמר הרבי‪,‬‬ ‫כשאתה חזרת ממצות כיבוד ההורים‪ ,‬אביי נכנס איתך‬ ‫יחד‪...‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪26‬‬ ‫במקביל‪ ,‬יום ההילולא של רבינו הזקן‪ ,‬הוא‬ ‫הזדמנות נאותה לקבל החלטה טובה על‬ ‫התחזקות בלימוד החסידות‪ ,‬וכך זוכים‬ ‫להתקשר עם הרבי במשך כל השנה‪.‬‬ ‫מן המעיין‬ ‫סופה של התנגדות‬ ‫אגרות קודש רבינו הזקן‬ ‫זכרו ימות עולם‪ ,‬כי מי לנו גדול ממשה בדורו –‬ ‫הרי הוא הרמב"ם ז"ל – אשר בארצו בספרד גדל‬ ‫בשם טוב הלוך וגדול מאוד‪ ,‬עד שבחייו היו‬ ‫אומרים בנוסח הקדיש 'בחייכון וביומיכון ובחיי‬ ‫לימוד הלכות בלא טעמי התלמוד‬ ‫ברכות מז‪,‬ב וסוטה כב‪,‬א‪ ,‬וברש"י‬ ‫תניא‪ :‬אין משתפים עם הארץ בזימון בברכת המזון‪.‬‬ ‫תנו רבנן‪ :‬איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא ק"ש‬ ‫שחרית וערבית‪ ,‬דברי רבי אליעזר‪ .‬רבי יהושע‬ ‫אומר‪ :‬כל שאינו מניח תפילין‪ ...‬אחרים אומרים‪:‬‬ ‫אפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח ‪ -‬הרי זה ע"ה‬ ‫(שלא שימש תלמידי חכמים – שלא הצטרף‬ ‫ללימוד הגמרא התלויה בסברא‪ ,‬שהיו נותנים טעם‬ ‫לדברי המשנה והיו מתאספים יחד ועוסקים בכך)‪.‬‬ ‫אמר רב הונא‪ :‬הלכה כאחרים‪ .‬רמי בר חמא לא‬ ‫היה מזמן עם רב מנשיא בר תחליפא‪ ,‬משום שהיה‬ ‫לומד ספרא וספרי [מדרשי הלכה‪ ,‬ולא למד‬ ‫תלמוד]‪.‬‬ ‫מרנא ורבנא משה ובחיי דכל בית ישראל וכו''!‬ ‫חסיד שוטה ורשע ערום ‪ ...‬הרי אלו מבלי עולם‬ ‫מפני שראו כבודו וקדושתו וחסידותו‪ .‬אך בארצות‬ ‫(מקלקלים את העולם בכך שהם מרמים את‬ ‫הרחוקות אשר לא שמעו ולא ראו את כבודו‪,‬‬ ‫הבריות כאילו הם חסידים ומורי הלכה‪ ,‬ואין תוכם‬ ‫החזיקוהו למין וכופר בתורה הקדושה ושרפו את‬ ‫כברם)‪ .‬מיהו רשע ערום? זה שקרא (משנה) ולא‬ ‫ספריו ברחובות קריה‪ ,‬על פי חכמים גדולים‬ ‫שימש תלמידי חכמים (ללמוד סברת הגמרא‪ .‬והוא‬ ‫בעיניהם שקראו מה שכתב הרמב"ם ‪ ...‬ולא עלתה‬ ‫רשע ערום‪ ,‬משום שהשומע אותו חוזר משניות‪,‬‬ ‫על דעתם לתלות בקוצר ידיעתם והבנתם בדברי‬ ‫חושב שהוא בקי בטעמיהם ונוהג בו כבוד כתלמיד‬ ‫קודשו‪ ,‬כאשר נתבאר לבסוף על ידי הרמב"ן ועוד‬ ‫חכם)‪ .‬רבי אלעזר אומר‪ :‬הרי זה עם הארץ ‪ ...‬הרי‬ ‫ז"ל‪ .‬אך כאשר חלפו ועברו ימים רבים וכו' וגם‬ ‫זה בור ‪ ...‬הרי זה מגוש (מכשף‪ ,‬משום שהוא אוחז‬ ‫שנאתם וכו' ותצמח אמת מארץ‪ ,‬וידעו כל ישראל‬ ‫את העינים ומרמה את הבריות כמו מכשף)‪.‬‬ ‫כי משה אמת ותורתו אמת‪ .‬וכה יהיה לנו במהרה‬ ‫בימינו אמן‪.‬‬ ‫מה הגלגול שלך?‬ ‫אגרות קודש חלק ה‪ ,‬א'רנז‬ ‫ממשה עד משה‬ ‫במענה על מכתבו ‪ ...‬בו מודיע אשר קבל עליו‬ ‫שם הגדולים לחיד"א‬ ‫ומקיים ההוראות בענין השיעורים ונתינת צדקה‪,‬‬ ‫שמעתי מפני רבינו דוד הנגיד [נכד הרמב"ם] כי‬ ‫אבל בנוגע לשלום בית הרי בחיצוניות הוטב‪ ,‬אבל‬ ‫עשר שנים היה יושב רבינו משה בחדרו ולא יצא‬ ‫בפנימיות עדיין אינו כדבעי‪.‬‬ ‫ממנו עד שסיים לכתוב את הספר משנה תורה‪.‬‬ ‫ובלילה שהשלימו‪ ,‬בא לו בחלום רבינו מיימון אביו‬ ‫עם אדם אחר עמו‪ ,‬ואמר לו אביו‪ :‬הנה זה משה‬ ‫רבינו! נבהל הרמב"ם‪ .‬אמר לו משה רבינו‪ :‬באתי‬ ‫לראות מה עשית‪ ,‬וכשראה – אמר לו‪ :‬יישר כח‪.‬‬ ‫כבר כתבתי לו ‪ ...‬שדוקא בזה נחוצה התאמצות‬ ‫גדולה ביותר‪ ,‬כי מריבוי ההעלמות וההסתרים‬ ‫מוכח אשר זהו דוקא מעיקר הבירורים שלו‪ .‬וכמובן‬ ‫מכתבי האריז"ל ‪ ...‬אשר מלבד יחידים‪ ,‬הנה‬ ‫הנשמות דדורותינו אלה היו כבר בעולם ובאים‬ ‫עתה בגלגול לתקן את מה שהחסירו בקיום התרי"ג‬ ‫מצות ‪ ...‬ובהענינים שחסרו בפעמים הקודמות‪,‬‬ ‫הייינו שלא הוברר חלקם בעולם הזה וחלקם בנפש‬ ‫השייך לענינים אלו – הרי ההתנגדות של היצר‬ ‫הרע היא בכל התוקף‪.‬‬ ‫‪ 24‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫הקדמה‬ ‫פתיחה מעניינת‪:‬‬ ‫משפחה ברוכת ילדים‬ ‫הבדיחה מספרת על אשה שעולה לאוטובוס‬ ‫ואחריה נשרכים שישה ילדים קטנים‪ .‬אומר לה‬ ‫הנהג‪" :‬גברת‪ ,‬לא יכלת להשאיר חצי מהילדים‬ ‫בבית"?‪...‬‬ ‫עונה האשה‪" :‬כן‪ ,‬זה בדיוק מה שעשיתי"‪...‬‬ ‫נשמע לכם מוזר? לא כאשר תקראו את פרשת‬ ‫השבוע‪ ,‬שם מסופר על נשים שהיו יולדות‬ ‫בבת‪-‬אחת שישיה של ילדים‪...‬‬ ‫ברכת‬ ‫הילדים‬ ‫במדינות מודרניות‪,‬‬ ‫למשפחה ממוצעת יש‬ ‫עד שלושה ילדים‬ ‫מה עמדת התורה‬ ‫בסוגיית 'תכנון משפחה'?‬ ‫מתוך הסדרה הרביעית‬ ‫מבוסס על לקוטי שיחות א‪/‬שמות;‬ ‫כא‪/‬שמות א; שערי הלכה ומנהג ד‪,‬‬ ‫סימנים א‪-‬ד ועוד‬ ‫מפת השיעור‪:‬‬ ‫ברכת הילדים‬ ‫השיעור הנוכחי יעסוק בסוגיית הילודה ו'תכנון‬ ‫משפחה'‪ .‬בשלב כלשהו בחיינו‪ ,‬עולה שאלת‬ ‫הילודה – הרבה ילדים או קצת‪ ,‬כן או לא תכנון‬ ‫משפחה‪ .‬במדינות מודרניות‪ ,‬שיעור הילודה‬ ‫לנפש נמוך מאוד‪ ,‬ובמשפחה ממוצעת יש אחד‬ ‫עד שלושה ילדים‪ .‬חמישה ילדים זה כבר‬ ‫חריג‪ ...‬אולם כפי שאנו יודעים‪ ,‬היהדות דווקא‬ ‫מעודדת משפחות ברוכות ילדים‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬לו היית יכול לקבוע את המציאות‬ ‫– כמה ילדים היית רוצה במשפחתך?‬ ‫במהלך השיעור‪ ,‬נבדוק כיצד עם ישראל‬ ‫התמודד עם הנושא בגלות מצרים‪ ,‬ונסיק‬ ‫מסקנות מעשיות לימינו‪ .‬השיעור מחולק‬ ‫לשלושה חלקים‪:‬‬ ‫‪ ‬כל הבן היילוד – מהי תוכנית פרעה‬ ‫לצמצום הילודה?‬ ‫‪ ‬ותחיין את הילדים – מהי תגובת שפרה‬ ‫ופועה לעידוד הילודה?‬ ‫‪ ‬משפחה גדולה – תכנון משפחה‪ ,‬כן או לא‬ ‫ומדוע?‬ ‫חלק ראשון‪:‬‬ ‫כל הבן היילוד‬ ‫'הבעיה הדמוגרפית'‬ ‫וגלות מצרים‬ ‫ספר שמות פותח פרק חדש בהיסטוריה של‬ ‫עם ישראל‪ .‬כאן מסופר על השיעבוד וקושי‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪22‬‬ ‫הגלות במצרים‪ ,‬ולאחר מכן על ניסי גאולת‬ ‫מצרים‪ ,‬מתן תורה והקמת המשכן‪.‬‬ ‫כאשר קוראים את תיאור השיעבוד במצרים‪,‬‬ ‫מפתיע לגלות כי כל ‪ 47‬שנות הקושי והשיעבוד‬ ‫הנוראיים נבעו בשל סיבה אחת‪ :‬ה'בעיה' הייתה‬ ‫"הבעיה הדמוגרפית"; וה'פיתרון' של פרעה היה‬ ‫"התוכנית לצמצום הילודה"‪ .‬בני ישראל ירדו‬ ‫למצרים בשבעים נפש‪ ,‬יחד עם יעקב‪ ,‬ובחסות‬ ‫שלטון יוסף הם קיבלו תנאים מצוינים – את‬ ‫ארץ גושן‪ ,‬מיטב ארץ מצרים‪ .‬הם עסקו‬ ‫לפרנסתם ברעיית צאן‪ ,‬והיו חופשיים לעבוד‬ ‫את ה' בלי שום הפרעה‪.‬‬ ‫על אותה תקופה מספרת התורה‪ ,‬כי בני ישראל‬ ‫"פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד‪,‬‬ ‫ותימלא הארץ אותם"‪ .‬מלשון הפסוק אפשר‬ ‫להבין כי מדובר בשיעור ילודה בלתי רגיל‪ .‬בל‬ ‫נשכח‪ ,‬כי מ‪ 60-‬נפש בלבד בירידה למצרים‪ ,‬הם‬ ‫אמורים להגיע ל‪ 700,000-‬איש ביציאה‬ ‫ממצרים – פי כ‪ ,)!( 20,000-‬בתוך ‪ 220‬שנה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬חז"ל (ורש"י) אומרים כי נשים ילדו‬ ‫שישיות – "שישה בכרס אחד"‪.‬‬ ‫כאן התעוררה "הבעיה הדמוגרפית"‪ .‬קם מלך‬ ‫חדש למצרים‪ ,‬אשר לא ידע את יוסף‪ ,‬והוא‬ ‫הציב את ריבוי הילודה של בני ישראל בתור‬ ‫"בעיה לאומית"‪ .‬כדי לפתור את ה'בעיה'‪ ,‬הוא‬ ‫ניסה לגזור גזירות שונות שיביאו לצמצום‬ ‫הילודה בעם ישראל‪.‬‬ ‫התוכנית‬ ‫לצמצום הילודה –‬ ‫ארבעה שלבים‬ ‫ניסה לעצור בכוח את הלידות‪ .‬הוא קרא‬ ‫למיילדות היהודיות והורה להם להרוג את‬ ‫כל הבנים הנולדים בעם ישראל‪ .‬כמו כן‪,‬‬ ‫בשלב מסוים החלו הנוגשים המצריים‬ ‫למלא מכסות של לבנים בבניין באמצעות‬ ‫שיטה אכזרית ביותר – הכנסת תינוק יהודי‬ ‫בבניין במקום הלבנים החסרות‪.‬‬ ‫‪" ‬כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו" –‬ ‫בהמשך‪ ,‬חוזים בכוכבים אמרו לפרעה כי‬ ‫עומד להיוולד מושיען של ישראל וללקות‬ ‫במים‪ .‬בתגובה‪ ,‬פרעה גזר על כל בני עמו‬ ‫"כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת‬ ‫תחיון"‪ .‬זה לא עזר לו‪ ,‬ומשה רבינו נולד‬ ‫באותה תקופה‪.‬‬ ‫‪" ‬וימת מלך מצרים" – עברו כשמונים שנה‪,‬‬ ‫וחלה התפתחות אכזרית מזעזעת‪ .‬מלך‬ ‫מצרים חלה בצרעת‪ ,‬והרופאים קבעו כי‬ ‫התרופה היחידה שתעזור לו‪ ,‬לרחוץ בדם‬ ‫תינוקות‪ .‬הוא שחט ‪ 260‬תינוקות בכל בוקר‬ ‫ועוד ‪ 260‬תינוקות בערב‪ ,‬והיה רוחץ בדמם‪,‬‬ ‫במשך כשלוש שנים (זה מזכיר לנו את‬ ‫הרוצח 'מנגלה' והנאצים הארורים)‪ .‬בסך‬ ‫הכול‪ ,‬נשחטו כ‪ 300,000-‬תינוקות (ע"פ‬ ‫מעם לועז עמוד לו)‪ .‬ועל כך נאמר "וייאנחו‬ ‫בני ישראל מן העבודה ויזעקו‪ ,‬ותעל‬ ‫שוועתם אל האלוקים"‪ .‬המצב היה כל כך‬ ‫בלתי נסבל‪ ,‬ששוועת ישראל עלתה אל ה'‪,‬‬ ‫ומיד אחר כך נשלח משה רבינו לגאול את‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪ .1‬צמצום הילודה בארבעה שלבים‬ ‫פסוקים מפרשת שמות פרק א וב‬ ‫בסך הכול‪ ,‬היו ארבעה שלבים מרכזיים‬ ‫ב'תוכנית לצמצום הילודה' של פרעה‪:‬‬ ‫וב ֵני יִ ש ָר ֵ֗ ֵאל ָפ ֧רו ַּ ַֽו ִישרצ֛ ו וַּ ִיר ּ֥בו וַּ ַּ ַֽי ַּעצ ֖מו‬ ‫תַֽם‪...‬‬ ‫א ָ‬ ‫אד וַּ ִת ָמ ֵלּ֥א ָהאָ ֶ֖רץ ֹ‬ ‫אד מ ֹ֑ ֹ‬ ‫ִבמ ֹ‬ ‫‪" ‬הבה נתחכמה לו" – בשלב ראשון פרעה‬ ‫ניסה פשוט להעביד את בני ישראל בפרך‪,‬‬ ‫מתוך מחשבה שכאשר יעבדו יתר על‬ ‫המידה‪ ,‬הדבר יביא לצמצום הילודה‪ .‬כל‬ ‫גזירות שיעבוד מצרים נבעו מהסיבה הזו‪.‬‬ ‫אולם התורה מעידה כי התוכנית הביאה‬ ‫לתוצאה הפוכה‪ ,‬ובמקום החשש המצרי "פן‬ ‫ירבה"‪ ,‬ה' גורם "וכאשר יענו אותו כן ירבה‬ ‫וכן יפרוץ"‪.‬‬ ‫‪" ‬אם בן הוא והמיתן אותו" – כאשר ראה‬ ‫פרעה שהוא לא מצליח למנוע מראש את‬ ‫ההריונות‪ ,‬אכזריותו עלתה מדריגה והוא‬ ‫ָשימו ָעלָ יו‬ ‫הָ ּ֥בָ ה ִ ַֽנתחַּ כ ָמ֖ה לֹ֑ ֹו ֶפן־יִ ר ֵ֗ ֶבה‪ ...‬וַּ י ִ ִׂ֤‬ ‫ת ֹ֑ם‪...‬‬ ‫מ ַּען ַּענ ֹ֖ת ֹו ב ִסבלֹ ָ‬ ‫ָש ֵרי ִמ ִִּ֔סים ל ַּ ּ֥‬ ‫‪ 30‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫ש ִנ֖ית פו ָ ַֽעה‪ִ ...‬אם־‬ ‫ש ּ֥ם ַּה ֵ‬ ‫ה ַּאחַּ ת ִשפ ָ ִּ֔רה ו ֵ‬ ‫שִׂ֤ם ַָֽ‬ ‫ֵ‬ ‫ם־ב ּ֥ת הִ ֖יא וָ ָ ַֽחיָ ה‪...‬‬ ‫תן א ִֹּ֔ת ֹו ו ִא ַּ‬ ‫ֵב ּ֥ן הוא ַּ ַֽוהֲ ִמ ֶ‬ ‫ל־ה ֵבן ַּה ִי ֵ֗ל ֹוד‬ ‫ל־ע ֖מ ֹו לֵ א ֹ֑מֹר ָכ ַּ‬ ‫ַּ‬ ‫עה לכָ‬ ‫וַּ י ַּצו ַּפר ִּ֔ ֹ‬ ‫ל־ה ַּב ֖ת תחַּ ַֽיון׃‬ ‫ַּ‬ ‫יכהו וכָ‬ ‫א ָרה ַּתשלִ ִּ֔‬ ‫ַּהי ֹ֨ ֹ‬ ‫אל ִמן־‬ ‫ֵאנ ֧חו ב ֵ ַֽני־יִ ש ָר ֵ ֛‬ ‫וַּ ָי ָֹ֨מת ֶמלֶ ך ִמצ ַּ ִּ֔ריִ ם וַּ י ָ ַֽ‬ ‫ל־האֱ לֹהִ ֖ים׃‬ ‫שו ָעתָ֛ם ֶא ַָֽ‬ ‫עקו וַּ תַּ ַּ֧על ַּ‬ ‫העֲ ב ָ ֹ֖דה וַּ ִיז ָ ֹ֑‬ ‫ַָֽ‬ ‫גזירה רוחנית‪:‬‬ ‫"וכל הבת תחיון"‬ ‫מפתיע לגלות כי מעבר לגזירה "כל הבן היילוד‬ ‫היאורה תשליכוהו"‪ ,‬שנאמרה על הבנים‪ ,‬הייתה‬ ‫לפרעה גזירה נוספת על הבנות – "וכל הבת‬ ‫תחיון"‪ .‬לכאורה הוספת המילים "וכל הבת‬ ‫תחיון" נראית מיותרת‪ ,‬שהרי אם הגזירה חלה‬ ‫רק על הבנים‪ ,‬ברור שהבנות נשארות בחיים?‬ ‫אלא‪ :‬המילים "וכל הבת תחיון" אף הם חלק‬ ‫מהגזירה‪ .‬פרעה אמר לעמו‪ :‬את הבנים יש‬ ‫להרוג פיזית‪ ,‬ואילו את הבנות יש להשמיד‬ ‫מבחינה רוחנית‪ .‬גדלו אותן לפי רוח מצרים ולא‬ ‫לפי רוחם של היהודים‪ .‬את הבנות "תחיון" –‬ ‫אתם תקבעו אילו חיים יהיו להן! וכדברי‬ ‫המדרש‪" :‬וכל הבת תחיון – מה צורך לפרעה‬ ‫לקיים הנקבות? אלא כך היו אומרים‪ :‬נמית‬ ‫הזכרים וניקח הנקבות לנשים" (שמו"ר א‪/‬יט)‪.‬‬ ‫גזירה זו חמורה לא פחות מגזירת ההשמדה‬ ‫הפיזית של הבנים – כפי שניתן להבין‬ ‫מהעובדה ששתי הגזירות באות ברצף אחד –‬ ‫ואולי היא אף חמורה ממנה‪ ,‬שכן קשה מיתה‬ ‫רוחנית ממיתה פיזית‪.29‬‬ ‫חלק שני‪:‬‬ ‫ותחיין את הילדים‬ ‫שתי מיילדות לעם‬ ‫שלם – הכיצד?‬ ‫למדנו על התוכנית לצמצום הילודה של פרעה‪.‬‬ ‫ומי עמד ונלחם נגד התוכנית הזו? בסך הכול‬ ‫שתי נשים‪ ,‬אלו היו שתי המיילדות העבריות‪,‬‬ ‫"אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה"‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬נסו לחשב כמה מיילדות נדרשות‬ ‫עבור כחצי מיליון משפחות! [אפשר להביא‬ ‫דוגמה מעיר ידועה שבה יש מספר גבוה של‬ ‫תושבים]‬ ‫תשובה‪ :‬ברור שצריך כמות גדולה של מיילדות‪.‬‬ ‫בני ישראל מנו מאות אלפי אנשים‪ ,‬וקצב‬ ‫הלידות היה מהיר מאוד‪ ,‬והיו אז לידות ארוכות‬ ‫של שישיות‪ ,‬כפי שקראנו "ובני ישראל פרו‬ ‫וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד‪."30‬‬ ‫עולה השאלה‪ :‬איך הספיקו שתי מיילדות בלבד‬ ‫לעם שלם?‬ ‫התשובה נמצאת בפסוקים הבאים ובפירוש‬ ‫רש"י‪:‬‬ ‫‪ .2‬ותחיין את הילדים‬ ‫שמות א‪/‬יט; רש"י‬ ‫ֹאמרן ַּהמיַּלדֹת ֶאל ַּפרעֹה ִכי לֹא כַּ ָנ ִשים‬ ‫וַּ ת ַּ‬ ‫‪------------------‬‬ ‫ַּה ִמצ ִריֹת ָה ִעב ִריֹת ִכי חָ ֹיות הֵ ָנה בטֶ ֶרם‬ ‫הרחבה – הגזירה הרוחנית‪ :‬הדבר מרומז באופן סמלי‬ ‫בגזירה של השלכת הבנים ליאור‪ .‬כידוע‪ ,‬היה הנילוס‬ ‫'אליל הפרנסה'‪ ,‬שכן היה מקור החיים של מצרים‪.‬‬ ‫המשמעות הסמלית היא‪ ,‬שכבר מגיל רך מצווה פרעה‬ ‫להשקיע את הילדים בתוך האלילות המצרית‪ ,‬מבלי‬ ‫לאפשר להם לקבל חינוך יהודי ראוי לשמו‪ .‬זו הייתה‬ ‫גזירת פרעה על בנות ישראל‪.‬‬ ‫הלקח המעשי בימינו הוא‪ :‬יש גישה האומרת‪ ,‬שבראש‬ ‫ובראשונה צריך להבטיח את ה'עתיד' של הילד – שיהיה‬ ‫'מסודר' בחיים‪ .‬כבר מגיל צעיר מבלבלים את ראשו‬ ‫בדיבורים על מקצוע ועל שאיפות קריירה‪ ,‬ומחדירים‬ ‫למוחו שהדבר החשוב ביותר בעולם הוא להיות בעל‬ ‫מקצוע טוב‪.‬‬ ‫עלינו לדעת‪ ,‬שגישה זו יונקת מאותה גזירה 'פרעונית'‬ ‫קדומה והיא אסון לילדי ישראל‪ .‬הדבר החשוב ביותר‬ ‫הוא‪ ,‬להעניק לילדים חינוך יהודי אמיתי – ידע נרחב‬ ‫ומעמיק בתורה והחדרת הערכים היהודיים – עד כדי‬ ‫לימודים יסודיים בישיבה‪ .‬כך יגדל הילד ליהודי בעל‬ ‫שורשים עמוקים‪.‬‬ ‫ובעניין הדאגה לעתידו הכלכלי – יש די זמן לחשוב על‬ ‫כך גם לאחר מכן‪ ,‬קרוב לגיל הנישואין‪ ,‬ויש את הקב"ה‬ ‫הזן ומפרנס את כל הבריאה‪.‬‬ ‫ַּל ֶדת ו ָילָ דו‪:‬‬ ‫בוא אֲ לֵ הֶ ן ַּהמי ֶ‬ ‫ָת ֹ‬ ‫‪-----------------‬‬‫חישוב – כמה מיילדות‪ :‬להמחשת העניין אפשר‬ ‫לעשות חישוב פשוט‪ :‬ממצרים יצאו ‪ 700,000‬איש‬ ‫למעלה מגיל עשרים‪ ,‬לא כולל נשים וטף‪ .‬אותם‬ ‫‪ 700,000‬איש נולדו בעשרות השנים שקדמו ליציאת‬ ‫מצרים‪ ,‬ולצורך העניין נניח במשך כ‪ 200-‬שנה‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫היו כ‪ 7,000-‬לידות של בנים (לא כולל בנות) בכל שנה‪,‬‬ ‫ובכל יום כ‪ 26-‬תינוקות‪ .‬לידה ממוצעת יכולה לקחת‬ ‫כמה שעות‪ .‬הלידות לא היו במקום אחד‪ ,‬אלא כל אחת‬ ‫ילדה בבית‪ ,‬כך שהמיילדות היו צריכות לרוץ ממקום‬ ‫למקום‪.‬‬ ‫עכשיו תחשבו‪ :‬האם יכלו שתי מיילדות בלבד לרוץ‬ ‫לבתים שונים ורחוקים זה מזה‪ ,‬ובכל אחד מהבתים‬ ‫ליילד?‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪32‬‬ ‫שפרה ‪ -‬זו יוכבד‪ ,‬על שם שמשפרת את‬ ‫הולד‪ :‬פועה ‪ -‬זו מרים על שם שפועה‬ ‫ומדברת‬ ‫והוגה‬ ‫לולד‪,‬‬ ‫כדרך‬ ‫הנשים‬ ‫המפייסות תינוק הבוכה‪.‬‬ ‫מדרש רבה אף מוסיף ומתאר כיצד נשות‬ ‫ישראל היו יולדות בשדה‪ ,‬תחת עץ התפוח‬ ‫(כמו שנאמר "תחת התפוח עוררתיך")‪ ,‬בלי‬ ‫עזרת מיילדות‪ .‬התינוקות היו נשארים שם‪,‬‬ ‫ומשמים היו משגיחים עליהם באופן ניסי‬ ‫ודואגים לכל צורכיהם‪ .‬וכאשר היו המצריים‬ ‫מחפשים את התינוקות‪ ,‬היו התינוקות נבלעים‬ ‫באדמה ויוצאים משם אחר כך בדרך נס (מופיע‬ ‫במדור מן המעיין)‪.‬‬ ‫אנו למדים מכאן‪ ,‬כי יש שני דברים המייחדים‬ ‫את המיילדות היהודיות במצרים‪ ,‬בגינם הספיקו‬ ‫שתי מיילדות לכל העם‪:‬‬ ‫‪ ‬תפקיד המיילדות‪ :‬כאשר פרעה הוכיח את‬ ‫המיילדות על כך שהן מחיות את הילדים‪,‬‬ ‫הן ענו שהיולדות היהודיות לא נזקקות כלל‬ ‫למיילדות‪ ,‬אלא "בטרם תבוא אליהן‬ ‫המיילדת וילדו"‪ .31‬מובן שתפקידן של‬ ‫המיילדות לא היה כשל מיילדת רגילה‪,‬‬ ‫אלא בעיקר תפקיד מוראלי – להרגיע את‬ ‫רוחן של נשות ישראל‪ ,‬שאם יתרחש חלילה‬ ‫מקרה של סיבוך בלידה‪ ,‬המיילדות נמצאות‬ ‫לעזרה‪ .‬לשם כך די בכמות מועטה של‬ ‫מיילדות‪ ,‬באופן יחסי‪.‬‬ ‫‪ ‬אישיות המיילדות‪ :‬רש"י כותב כי "שפרה‬ ‫ופועה" אלו שמות כינוי של יוכבד ומרים‪,‬‬ ‫אמו ואחותו של משה רבינו‪ .‬מדובר בשתי‬ ‫נשים צדקניות במיוחד‪ ,‬שהיו ידועות‬ ‫ומוכרות אצל נשות ישראל‪ .‬עצם הידיעה‬ ‫שנשים כאלו מזומנות לעזור ולסייע‪,‬‬ ‫הספיקה כדי להרגיע את היולדות‪ .‬כך שהן‬ ‫לא היו חייבות להיות נוכחות ממש‪ ,‬באופן‬ ‫אישי‪ ,‬בכל לידה ולכל אורך הלידה‪.32‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫הבהרה – אמרו אמת‪ :‬אין ספק שהמיילדות אמרו את‬ ‫האמת לפרעה‪ ,‬והנשים היהודיות אכן הסתדרו ללא‬ ‫עזרת מיילדת‪ .‬שכן‪ ,‬המצרים היו יכולים לוודא זאת‪ .‬כמו‬ ‫שמצינו שהם היו מודעים אפילו לפרטים קטנים כמו‬ ‫ההיריון של יוכבד‪.‬‬ ‫לקהל תורני – פשוטו של מקרא‪ :‬כידוע‪ ,‬רש"י הוא‬ ‫פשוטו של מקרא‪ .‬לפי הפשט‪ ,‬ההיגיון אומר כי כאשר‬ ‫התורה מזכירה שם של מישהו – זה השם האמיתי שלו‪,‬‬ ‫‪ 32‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫שכר המיילדות‪:‬‬ ‫בתי כהונה‪,‬‬ ‫לויה ומלכות‬ ‫יוכבד ומרים מסרו את נפשם נגד גזירת פרעה‪,‬‬ ‫ובזכותן נולדו מאות אלפי ילדים‪ .‬ככל הנראה‪,‬‬ ‫גם אנחנו קיימים כאן ועכשיו בזכות שתי‬ ‫המיילדות הללו‪...‬‬ ‫בתור שכר על מעשיהם‪ ,‬אומרת התורה "ויעש‬ ‫להם בתים‪ ."33‬מסביר רש"י כי יוכבד זכתה‬ ‫ששושלת הכוהנים והלויים תהיה מצאצאיה –‬ ‫משה לוי ואהרון כוהן; ומרים זכתה שבית‬ ‫המלכות של דוד המלך ייצא מצאצאיה‪ ,‬כי‬ ‫בעלה היה כלב בן יפונה‪ ,‬ודוד היה מצאצאיהם‪.‬‬ ‫מדוע זכו לשכר גדול כזה?‬ ‫בכללות‪ ,‬ההסבר הוא שיוכבד ומרים הצילו את‬ ‫עם ישראל באופן כללי‪ ,‬ולכן קיבלו כשכר‬ ‫תפקידים כלליים דוגמת תפקידי הכהונה‪,‬‬ ‫הלויה והמלכות‪.‬‬ ‫בפרטיות‪ ,‬הסביר פעם הגאון הרגצו'בי מדוע זכו‬ ‫דווקא לתפקידים האלו – כהונה‪ ,‬לויה ומלכות‪.‬‬ ‫הרי גזירת פרעה הייתה על הבנים ולא על‬ ‫הבנות‪ .‬אם גזירתו הייתה מתקיימת‪ ,‬היו בעם‬ ‫ישראל רק בנות‪ .‬דבר זה לא מהווה פגיעה‬ ‫אנושה בעצם קיומו של עם ישראל‪ ,‬שהרי‬ ‫הזהות היהודית נקבעת לפי האמא‪ ,‬ואם כן בכל‬ ‫מקרה ילדיהם של אותן בנות יהיו יהודים‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬יש משהו שנקבע לפי האבא – זו הזהות‬ ‫השבטית‪ .‬אם היו רק בנות‪ ,‬ובעליהם משאר‬ ‫‪-----------------‬‬‫ולא רק שם כינוי‪ .‬אם התורה קוראת למיילדות "שפרה‬ ‫ופועה"‪ ,‬לפי הפשט נראה שזה היה השם שלהם‪ .‬למרות‬ ‫זאת בחר רש"י לפרש כי "שפרה ופועה" זה רק שם כינוי‬ ‫לעבודה‪ ,‬ואילו השם האמיתי הוא יוכבד ומרים‪ ,‬אמו‬ ‫ואחותו של משה רבינו‪ .‬מדוע?‬ ‫אלא‪ :‬הפריעה לרש"י השאלה איך הספיקו שתי מיילדות‬ ‫לעם שלם‪ .‬לכן הבין כי מדובר היה בשתי נשים צדקניות‬ ‫ומפורסמות‪ ,‬כמו יוכבד ומרים‪ ,‬שעצם קיומן הרגיע את‬ ‫נשות ישראל‪.‬‬ ‫העשרה – פירושים נוספים‪ :‬רבנו בחיי אומר שלא ה'‬ ‫עשה בתים‪ ,‬אלא פרעה עשה בתים עבור המצריים‬ ‫בשכונות היהודיות‪ ,‬כדי להשגיח שהגזירות שלו נשמרות‪.‬‬ ‫החזקוני מסביר כי פרעה עשה בתים מיוחדים למיילדות‪,‬‬ ‫והורה שכל הלידות היהודיות חייבות להיות בבתים הללו‬ ‫(מעין מחלקת יולדות)‪ .‬אבן עזרא מפרש כי ה' עשה‬ ‫בתים בשביל היהודים‪ ,‬שיוכלו להתחבא מפני פרעה‪.‬‬ ‫אברבנאל אומר כי ה' זיכה את המיילדות עצמן‬ ‫במשפחות ברוכות ילדים‪.‬‬ ‫אומות‪ ,‬הילדים יהיו יהודיים אך לא יתייחסו‬ ‫לשום שבט‪ .‬דבר זה יפגע בשלושה דברים בעם‬ ‫ישראל‪ ,‬המצריכים ייחוס דרך האבא‪ :‬כהונה‬ ‫(ייחוס לאהרון)‪ ,‬לויה (ייחוס ללוי) ומלכות‬ ‫(ייחוס לדוד וליהודה)‪.‬‬ ‫כיון שהמיילדות דאגו להחיות את הבנים –‬ ‫בזכותם עם ישראל זכה לקיום הכהונה‪ ,‬הלויה‬ ‫והמלכות‪ .‬לכן‪ ,‬מידה כנגד מידה‪ ,‬המיילדות זכו‬ ‫לשכר שמהן ייצאו שושלות הכהונה‪ ,‬הלויה‬ ‫והמלכות‪.‬‬ ‫מרים מונעת‬ ‫את צמצום הילודה‬ ‫אצל הוריה‬ ‫המאבק של שפרה ופועה נגד צמצום הילודה‬ ‫אינו מסתיים במאבק מול גזירת פרעה‪ ,‬אלא‬ ‫הוא מגיע פנימה‪ ,‬אל תוך משפחתן‪ .‬מספרת‬ ‫התורה כי בעלה של יוכבד‪ ,‬עמרם‪ ,‬היה גדול‬ ‫הדור‪ .‬כאשר פרעה גזר להרוג את הבנים‪ ,‬אמר‬ ‫עמרם‪ :‬לשווא מולידים בני ישראל ילדים‪ ,‬כי‬ ‫אחר כך הורגים אותם ביאור‪ .‬לכן עמד וגירש‬ ‫את אשתו‪ .‬למדו ממנו כל בני ישראל וגירשו‬ ‫אף הם את נשותיהם‪.‬‬ ‫כאן מגיעה בתו‪ ,‬מרים‪ ,‬המכונה פועה‪ ,‬ונלחמת‬ ‫כנגד צמצום הילודה שגזר עמרם‪ .‬היא אומרת‬ ‫לאביה‪ :‬אבא‪ ,‬גזירתך חמורה משל פרעה מכמה‬ ‫סיבות (ע"פ מעם לועד עמוד יט)‪:‬‬ ‫‪ ‬פרעה לא גזר אלא על הבנים‪ ,‬ואתה גזרת‬ ‫שלא ייוולדו גם בנות;‬ ‫‪ ‬פרעה רשע הוא‪ ,‬וספק את גזירתו מתקיימת‬ ‫או לא‪ ,‬ואילו אתה צדיק‪ ,‬וגזירתך ודאי‬ ‫מתקיימת;‬ ‫‪ ‬פרעה עשה רע רק בעולם הזה‪ ,‬כי אלו‬ ‫שנהרגו יש להם חלק בעולם הבא‪ ,‬ואילו‬ ‫אתה גזרת גם בעולם הבא‪ ,‬כי אם לא‬ ‫מולידים‪ ,‬לא באות נשמות לעולם‪ ,‬ואין להם‬ ‫חלק לעולם הבא‪.‬‬ ‫דבריה מצאו חן בעיני עמרם‪ ,‬והוא התחתן עם‬ ‫אשתו בחזרה‪ .‬בעקבותיו לקחו כל בני ישראל‬ ‫את נשותיהם בחזרה‪ .‬אחר כך נולד משה רבינו‪,‬‬ ‫וגם אז הייתה זו מרים שדאגה לו‪ .‬היא המתינה‬ ‫ליד היאור‪ ,‬וכאשר בת פרעה חיפשה מינקת –‬ ‫הציעה מרים את אמה יוכבד‪.‬‬ ‫חלק שלישי‪:‬‬ ‫עידוד ילודה‬ ‫מסקנה‪:‬‬ ‫להניח בצד חישובים‬ ‫שכליים‪ ,‬ולקיים את‬ ‫הציווי האלוקי‬ ‫ראינו כי כל גלות מצרים הייתה חלק מתוכנית‬ ‫פרעה לצמצום הילודה‪ ,‬ואילו כל גאולת מצרים‬ ‫מייצגת את ההיפך – את עידוד הילודה‪ .‬ננסה‬ ‫לבדוק את הלקחים הנלמדים מכך בימינו‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬נסו לדמיין את הסיטואציות‬ ‫הבאות – אדם יודע בוודאות כי הבן שייוולד לו‬ ‫יהיה בעצמו רוצח‪ ,‬או שירצחו אותו‪ .‬מה‬ ‫דעתכם‪ ,‬האם שווה בכל זאת להביא ילד‬ ‫לעולם‪ ,‬או שבמצב כזה עדיף להימנע? נמקו!‬ ‫תשובה‪ :‬לכאורה הבאת ילדים היא בשביל‬ ‫מטרה – שיחיו ויעשו טוב בעולם‪ .‬אם אדם‬ ‫יודע מראש שהבן יירצח או בעצמו יהיה רוצח‪,‬‬ ‫אין שום מטרה בהבאת ילד כזה לעולם‪ ,‬ויש‬ ‫להימנע מכך‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬לאור זאת איזה טיעון יותר הגיוני‬ ‫– של עמרם או של מרים?‬ ‫תשובה‪ :‬למרות שיש היגיון בטענות מרים‪ ,‬בכל‬ ‫זאת יש צדק והיגיון חזק מאוד בטענת עמרם‪.‬‬ ‫כיון שלפי המצב בדרך הטבע‪ ,‬הבנים שייוולדו‬ ‫ייהרגו – עדיף למנוע מלכתחילה את הצער‬ ‫וההרג הזה‪ ,‬ופשוט להימנע מהבאת ילדים‬ ‫(באמצעות גירושין)‪ .‬לכאורה אי אפשר‬ ‫להכריח אבא להביא ילדים‪ ,‬אם הוא יודע‬ ‫שלפחות חלקם ייהרגו מיד‪.‬‬ ‫מקרה אחר‪ ,‬שבו האבא ידע כי הילד יהיה רשע‬ ‫בעצמו‪ ,‬התרחש כשמונה מאות שנה אחרי‬ ‫סיפור עמרם ומרים‪ .‬זה קרה לאחד מצאצאיה‬ ‫של מרים‪ ,‬הלוא הוא המלך חזקיה‪ .‬הוא חלה‬ ‫במחלה קשה‪ ,‬והנביא ישעיה בא וגילה כי הוא‬ ‫הולך למות מהסיבה שנמנע מלהתחתן ולהביא‬ ‫ילדים‪ .‬חזקיה הסביר כי ידע ברוח הקודש‬ ‫שייצא ממנו בן רשע‪ .‬אולם ישעיה דחה את‬ ‫הנימוק‪ .‬חזקיה ביקש לתקן ולהתחתן‪ ,‬אולם‬ ‫ישעיה אמר כי כבר מאוחר והגזירה כבר נגזרה‪.‬‬ ‫בתגובה השיב חזקיה "בן אמוץ‪ ,‬כלה נבואתך‬ ‫וצא‪ ,‬מקובלני מבית אבי אבא (דוד המלך)‬ ‫אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪33‬‬ ‫יתייאש מן הרחמים"‪ .‬חזקיה התפלל לה'‪,‬‬ ‫התחתן עם בתו של ישעיה‪ ,‬החלים ממחלתו‪,‬‬ ‫ואכן נולד להם בן‪ ,‬מנשה המלך‪ ,‬שהיה רשע‬ ‫מרושע (הסיפור המלא מופיע במדור מן‬ ‫המעיין)‪.‬‬ ‫מרים הנביאה וישעיהו הנביא מניחים כאן‬ ‫עקרון מאוד חשוב בשאלת תכנון משפחה – יש‬ ‫הרבה טענות ונימוקים שלא להביא ילדים‪.‬‬ ‫הטענות והנימוקים שלא להביא ילדים יכולים‬ ‫להיות מאוד הגיוניים ורציונאליים‪ ,‬אולם על‬ ‫האדם לדעת מה תפקידו – למלא את הציווי‬ ‫האלוקי‪ .‬אדם צריך להיות שקוע במילוי‬ ‫תפקידו‪ ,‬ולהשאיר את החישובים בידי‬ ‫הקב"ה‪.34‬‬ ‫גם כאשר בודקים את סוף הסיפור אצל עמרם‬ ‫וחזקיהו – רואים דבר נפלא‪ .‬אצל עמרם‪ ,‬נולד‬ ‫מכך משה רבינו‪ ,‬מושיען של ישראל‪ .‬אם עמרם‬ ‫היה ממשיך ב'תכנון משפחה'‪ ,‬בני ישראל‬ ‫חלילה לא היו נגאלים‪ ...35‬גם אצל חזקיה‪,‬‬ ‫אומנם נולד מלך רשע‪ ,‬אך בהמשך נולד‬ ‫יאשיהו עליו נאמר "וכמוהו לא היה לפניו מלך‬ ‫אשר שב אל ה' בכל לבבו גו' ככל תורת משה‪,‬‬ ‫ואחריו לא קם כמוהו" (מלכים ב כג‪/‬כה)‪ ,‬ועוד‬ ‫מלכים צדיקים כיהואחז וצדקיהו‪.‬‬ ‫בהקשר לכך חשוב לזכור‪ ,‬כי בכל מקרה מי‬ ‫שמחליט האם התינוק יוולד או לא – אינם‬ ‫ההורים‪ ,‬אלא הקב"ה‪ .‬כיון שכך‪ ,‬ראוי להשאיר‬ ‫את ההחלטה האם טוב להוליד ילד או לא –‬ ‫בידי הקב"ה‪ ,‬והוא יחליט האם להביא את הילד‬ ‫לעולם‪ .‬אם הילד ייוולד‪ ,‬סימן שזה דבר טוב‪.‬‬ ‫הציווי האלוקי‪:‬‬ ‫פרו ורבו‪,‬‬ ‫ולערב אל תנח ידך‬ ‫השאלה היא‪ ,‬מה כולל הציווי האלוקי? כמה‬ ‫ילדים ה' רוצה שנביא לעולם?‬ ‫ובכן‪ ,‬כל אדם נצטווה במצוה היסודית של "פרו‬ ‫ורבו"‪ ,‬שנאמרה עוד לאדם הראשון בזמן‬ ‫הבריאה‪ .‬מפרש רש"י כי המילה "פרו" היא‬ ‫מלשון פרי‪ ,‬ומשמעותה גם ילד אחד‪ ,‬ואילו‬ ‫המילה "רבו" היא מלשון "הרבה"‪ ,‬ומשמעותה‬ ‫ריבוי ילודה – מיעוט רבים שניים‪ .‬בית שמאי‬ ‫ובית הלל נחלקו בשאלה מהי מצוות "פרו ורבו"‬ ‫מן התורה‪ ,‬ולהלכה החובה היא להביא בן ובת‪.‬‬ ‫אולם אין להסתפק בבן ובת‪ .‬בספר קוהלת‬ ‫נאמר "בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח‬ ‫ידך"‪ .‬לומדים מכך חכמים‪ ,‬כי אדם צריך‬ ‫להשתדל תמיד להביא עוד ועוד ילדים‪ ,‬ככל‬ ‫יכולתו‪.‬‬ ‫‪ .3‬פרו ורבו בהלכה‬ ‫יבמות סב‪/‬א; רמב"ם הלכות אישות טו‪/‬ד‪,‬טז‬ ‫בית שמאי אומרים‪ :‬שני זכרים ושתי‬ ‫נקבות‪ ,‬ובית הלל אומרים‪ :‬זכר ונקבה‪...‬‬ ‫רבי יהושע אומר‪ ...:‬היו לו בנים בילדותו‬ ‫יהיו לו בנים בזקנותו‪ ,‬שנאמר "בבקר זרע‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור – אתה תכתוב דו"ח‪ :‬פרופ' וועלוול גרין ע"ה‬ ‫סיפר‪ ,‬כי הרבי ביקש ממנו שיכתוב דוחו"ת מפורטים על‬ ‫עבודתו‪ .‬פעם‪ ,‬לאחר שהרבי שאל אותו מה עם הדו"ח‪,‬‬ ‫השיב פרופ' גרין כי החסידים אומרים שלרבי יש רוח‬ ‫הקודש‪ ,‬ולפי זה הרבי לא זקוק לדוחו"ת שלו‪.‬‬ ‫השיב לו הרבי‪" :‬מה שהם אומרים‪ ,‬שיאמרו; ממך אני‬ ‫מבקש שתכתוב דו"ח" (ובאידיש‪" :‬זאגן‪ ,‬זאלן זיי זאגן; דו‪,‬‬ ‫שרייב א דו"ח")‪.‬‬ ‫סיפור – למשה הייתה אמא אחת‪ :‬מספרים על הרב‬ ‫חיים גוטניק ע"ה‪ ,‬שהרבי ביקש ממנו לפתוח שיעור‬ ‫בטהרת המשפחה לנשים בעירו מלבורן‪ .‬הוא טען שאין‬ ‫לכך ביקוש‪ ,‬ובכל זאת הרבי ביקש שיפתח‪ .‬הוא אכן‬ ‫פתח‪ ,‬ובשיעור הראשון הגיעה אשה אחת‪ ,‬בשיעור השני‬ ‫הגיעה אותה אשה‪ ,‬ועד השיעור האחרון הייתה רק אותה‬ ‫אשה‪.‬‬ ‫הוא סיפר זאת לרבי‪ ,‬וטען כי מכך רואים שלא שווה‬ ‫לפתוח שיעור בטהרת המשפחה במלבורן‪.‬‬ ‫השיב לו הרבי‪ :‬למשה רבינו הייתה רק אמא אחת‪...‬‬ ‫כלומר‪ ,‬אינך יכול לדעת את ההשפעה של לימוד טהרת‬ ‫המשפחה לאשה אחת‪.‬‬ ‫‪ 34‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע‬ ‫אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד‬ ‫טובים"‪.‬‬ ‫כמה בנים יהיו לאיש ותתקיים מצוה זו‬ ‫בידו? זכר ונקבה‪ ,‬שנאמר "זכר ונקבה‬ ‫בראם"‪ ...‬אף על פי שקיים אדם מצות‬ ‫פריה ורביה‪ ,‬הרי הוא מצווה מדברי‬ ‫סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל‬ ‫זמן שיש בו כח‪ ,‬שכל המוסיף נפש אחת‬ ‫בישראל כאילו בנה עולם‪.‬‬ ‫מכל זה מובן‪ ,‬כי התורה שוללת באופן עקרוני‬ ‫את תכנון המשפחה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬מצווה את‬ ‫האדם להביא כמה שיותר ילדים‪ .‬יחד עם זאת‪,‬‬ ‫יש מקרים קיצוניים שבהם גם ההלכה מתירה‬ ‫'תכנון משפחה'‪ ,‬אך ההכרעה בנושא אינה‬ ‫נתונה לבני הזוג עצמם‪ ,‬אלא לרב בפניו יובאו‬ ‫כל הפרטים‪.‬‬ ‫סיבות טובות‬ ‫להביא ילדים‬ ‫יחד עם הנחת היסוד‪ ,‬שיש לקיים את הציווי‬ ‫האלוקי בלי חישובים עצמיים‪ ,‬גם ההיגיון‬ ‫מסכים ומעודד הבאת ילדים רבים לעולם‪.‬‬ ‫נתייחס לכמה צדדים בסוגיה‪:‬‬ ‫‪ ‬ברכה‪ :‬ילדים מביאים ברכה ושמחה‬ ‫המילים "פרו ורבו" בתורה נאמרו לאדם‬ ‫הראשון בתור ברכה‪" ,‬ויברך אותם אלוקים‬ ‫ויאמר להם פרו ורבו"‪ .‬מובן אפוא כי לפי‬ ‫התורה‪ ,‬ילדים אינם 'מעמסה' ו'נטל'‪ ,‬אלא‬ ‫להיפך‪ ,‬מביאים ברכה ושמחה‪ .‬בדרך כלל‪ ,‬אין‬ ‫הורה שמתחרט לאחר מעשה על הבאת ילד‬ ‫לעולם‪ ,‬גם אם זה מאוד קשה‪ .‬ובכלל‪ ,‬ילדים‬ ‫מביאים לאדם אושר ושמחה בחיים‪ ,‬ובדרך כלל‬ ‫בית שהוא מלא בילדים מלא גם בשמחת‪-‬חיים‪.‬‬ ‫הנה אחד ממכתבי הרבי בנידון‪ ,‬המסכם את‬ ‫הנושא בבהירות ובחדות‪:‬‬ ‫‪ .4‬ילדים זה ברכה‬ ‫שערי הלכה ומנהג ד‪ ,‬סימן ב‬ ‫שואלת במכתבה‪ ,‬שהיות ויש לך שני‬ ‫ילדים‬ ‫שיחיו‪,‬‬ ‫והרופא‬ ‫ממליץ‬ ‫לך‬ ‫להשתמש באמצעי מניעה‪ ,‬ושואלת הינך‬ ‫את חוות דעתי בזה‪.‬‬ ‫בוודאי ידוע לך‪ ,‬שבכלל אין עניין אמצעי‬ ‫המניעה‬ ‫תואם‬ ‫את‬ ‫השקפת‬ ‫התורה‪,‬‬ ‫הרואה בילדים ברכת ה' יתברך‪ ,‬בה‬ ‫מתברכים ההורים מאתו ית'‪ ...‬במקרים‬ ‫מסוימים‬ ‫מכירה‬ ‫התורה‬ ‫באמצעים‬ ‫מסוימים של מניעה‪ ...‬לפיכך הייתי מציע‬ ‫תשובה‪ :‬הדבר המרכזי הנדרש בקשר זוגי הוא –‬ ‫ביסוס וקביעות בקשר‪ ,‬ולא רק התלהבות‬ ‫ורגשות‪ .‬התורה מעידה כי יש שני שלבים‬ ‫בחיבור הזוגי‪ :‬השלב הראשון הוא "ודבק‬ ‫באשתו"‪ ,‬והשלב השני והעמוק יותר הוא "והיו‬ ‫לבשר אחד" – כאשר נולד לבני הזוג ילד‪ ,‬והוא‬ ‫הופך אותם לדבר אחד‪ .‬ילד אמור לחבר את‬ ‫בני הזוג ולא להפריד ביניהם‪ .‬לכן המציאות‬ ‫היא‪ ,‬שכאשר נולד ילד – הזוגיות הופכת להיות‬ ‫עמוקה‪ ,‬אמיתית ובלתי הפיכה‪ ,‬וככל שיש יותר‬ ‫ילדים‪ ,‬יש יותר אושר ושמחה בבית (כמובן‬ ‫הכוונה למשפחה נורמלית‪ ,‬ולא למקרים‬ ‫חריגים)‪.‬‬ ‫‪ ‬פרנסה‪ :‬ה' זן את העולם‪ ,‬וכל ילד פותח‬ ‫צינור חדש לפרנסה‬ ‫אחת הטענות כנגד הבאת ילדים זו הטענה‬ ‫הכלכלית‪ :‬בקושי אני מפרנס ילד אחד‪ ,‬ואיך‬ ‫אוכל לפרנס כמה ילדים‪.‬‬ ‫התשובה לכך פשוטה‪ :‬אנו מאמינים כי‬ ‫הפרנסה לא מגיעה מהאדם אלא מה'‪ .‬אנו גם‬ ‫מבינים כי כאשר הקב"ה דורש מאיתנו דבר‪,‬‬ ‫הוא נותן לנו את הכלים לעמוד בו‪ .‬הקב"ה זן‬ ‫ומפרנס מיליארדי אנשים וטריליוני בעלי חיים‬ ‫בעולם כולו‪ ,‬מידי יום ביומו‪ ,‬והוא יכול לדאוג‬ ‫גם לפרנסה של הילד הנוסף שייכנס למשפחה‪.‬‬ ‫חז"ל אף אומרים כי תינוק נולד "ופתו בידו"‬ ‫(נדה לא‪/‬ב)‪ ,‬דהיינו שלידת תינוק פותחת צינור‬ ‫שפע חדש לפרנסתו‪.36‬‬ ‫‪ ‬עם גדול‪ :‬לידת כל ילד יהודי מגדילה את‬ ‫העם‬ ‫מעבר לטובה האישית שבהבאת ילדים‪ ,‬יש בכך‬ ‫גם טובה כללית עבור עם ישראל – כידוע עמנו‬ ‫אינו גדול כל כך‪ ,‬ובתקופת השואה איבדנו‬ ‫שלאחר שתדוני בדבר פעם נוספת עם‬ ‫הרופא שלך‪ ,‬והוא יצביע על אופן המניעה‬ ‫שבדעתו להשתמש‪ ,‬תפני לרב‪ ,‬ותשמעי‬ ‫את דעתו בנידון‪.‬‬ ‫‪ ‬זוגיות‪ :‬ילד מאחד את ההורים‬ ‫יש הסבורים כי ריבוי ילודה יפגע בקשר הזוגי‪,‬‬ ‫שכן כך לא יוכלו ההורים להקדיש מספיק זמן‬ ‫לקשר הזוגי‪ ,‬אלא יפנו זמן לטובת הילדים‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬איך אתם מרגישים‪ ,‬האם ילדים‬ ‫מפריעים לקשר הזוגי או עוזרים לו?‬ ‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – משקיע‪ :‬גם אם ריבוי ילודה משמעותו קושי‬ ‫כלכלי וחיי צמצום – יש ללמוד מאנשי עסקים‪ .‬במהלך‬ ‫העסקים‪ ,‬יש תקופות הדורשות השקעה כלכלית עצומה‪,‬‬ ‫כמו בניית מבנה‪ ,‬קניית סחורה וכדומה‪ ,‬וזו תקופה של‬ ‫קושי כלכלי‪ .‬אולם כל משקיע מבין כי שווה להשקיע‬ ‫ולהיכנס לקושי כלכלי זמני‪ ,‬כדי להרוויח מאוחר יותר‬ ‫רווח גדול יותר‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬במהלך החיים יש תקופה‬ ‫יחסית קצרה שבה אפשר להביא ילדים לעולם‪ .‬שווה‬ ‫לנצל את ההזדמנות הקצרה הזו‪ ,‬גם אם משמעותה קושי‬ ‫כלכלי וקשיים נוספים‪ ,‬שכן אחר כך כאשר הילדים‬ ‫גדלים – זוכים לרוות נחת ולקצור את פירות ההשקעה‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪36‬‬ ‫שליש מעמנו – שישה מיליון יהודים‪ .‬הדרך‬ ‫להגדיל את העם היא באמצעות עידוד ילודה‪.‬‬ ‫משפחתו‪ ,‬ולהעביר לכל מי שרק אפשר‪,‬‬ ‫ולעשות ככל יכולתו לעידוד ילודה‪.37‬‬ ‫במהלך ההיריון‪:‬‬ ‫לא להרג עוברים!‬ ‫ונסיים בגאולה הקרובה‪ .‬הגמרא אומרת כי אין‬ ‫בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות בשמים‬ ‫(יבמות סב‪/‬א)‪ .‬אם כן‪ ,‬לידתו של עוד ילד יהודי‬ ‫מקרבת את הגאולה השלימה של כלל עם‬ ‫ישראל‪ ,‬במהרה בימינו‪.‬‬ ‫נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליה‪ ,‬לפחות‬ ‫בקצרה‪ ,‬קשורה להמשך ההריון – זה נושא‬ ‫ההפלות‪ .‬בימינו מאוד מקובל לעשות הפלות‬ ‫בכל פעם שלא נוח להורים עם התינוק –‬ ‫מסיבות אישיות‪ ,‬כלכליות‪ ,‬משפחתיות‪,‬‬ ‫רפואיות וכדומה‪ .‬בכל שנה נעשות אלפי‬ ‫הפלות בארץ‪ ,‬ומיליוני הפלות בעולם‪.‬‬ ‫העקרון המרכזי שצריך להנחות אותנו בסוגיה‬ ‫הזו הוא‪ ,‬שלפי התורה‪ ,‬הפלה היא הריגת‬ ‫העובר‪ ,‬ויש בה משום איסור "לא תרצח"‪ .‬לכן‬ ‫אין מקום לשיקולים צדדיים‪ ,‬חשובים ככל‬ ‫שיהיו‪ ,‬בסוגיה זו‪ .‬אין לאמא שום זכות להרוג‬ ‫את חייו של העובר‪ ,‬כשם שאין לה שום זכות‬ ‫להרוג ילד שכבר נולד‪ .‬כאשר יש בעיות‬ ‫רפואיות הקשורות לפיקוח נפש‪ ,‬יש להתייעץ‬ ‫עם רב‪ ,‬ורק הוא יכול להחליט האם לעשות‬ ‫הפלה או לא‪.‬‬ ‫הנה קטע מתוך תשובה חריפה של הרבי בנידון‬ ‫(שערי הלכה ומנהג ד‪ ,‬סימן ד‪ ,‬מופיע במדור מן‬ ‫המעיין)‪" :‬לדבר על ליבם האמת כמו שהיא –‬ ‫שדרישת הוריה לעשות הפלה היא כפשוטה –‬ ‫שהבת תחי' תהרוג רחמנא לצלן את ילדה‪ .‬והם‬ ‫– יהרגו את הנכד שלהם רחמנא ליצלן‪ .‬ועד‬ ‫סוף ימי חייהם יוחקק בנשמת כל אחד ואחד‬ ‫מהם שעשו זה‪ .‬ובודאי ישללו הנ"ל בהחלט"‪.‬‬ ‫לסיכום‬ ‫למדנו על תוכנית פרעה לצמצום הילודה ועל‬ ‫שתי המיילדות שנלחמו נגדו ודאגו לריבוי‬ ‫הילודה‪ ,‬וכך הביאו לגאולת מצרים‪ .‬בהמשך‬ ‫ראינו כיצד אנו אמורים ללכת בדרכם ולהימנע‬ ‫מתכנון משפחה‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬לדאוג למשפחה‬ ‫גדולה ככל האפשר‪ .‬כמו כן ראינו כי הפלה היא‬ ‫רצח‪.‬‬ ‫המעשה הוא העיקר‪ :‬את המסר הזה צריך כל‬ ‫אחד לזכור בנוגע לעצמו‪ ,‬ובנוגע לבני‬ ‫‪ 37‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫מן המעיין‬ ‫תחת התפוח עוררתיך‬ ‫מדרש רבה שמות א‪/‬יב‬ ‫דרש רבי עקיבא‪ :‬בשכר נשים צדקניות שהיו באותו‬ ‫הדור נגאלו ישראל ממצרים‪ .‬ומה עשו? בשעה‬ ‫שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים‬ ‫קטנים בכדיהן ושואבין מחצה מים ומחצה דגים‪,‬‬ ‫ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות‬ ‫אחת של חמין ואחת של דגים‪ ,‬ומאכילות אותן‬ ‫ומרחיצות אותן וסכות אותן ומשקות אותן ונזקקות‬ ‫להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון בין שפתים‬ ‫כנפי יונה נחפה בכסף‪ .‬בשכר ששכבו בין שפתים‬ ‫זכו ישראל לביזת מצרים‪ ,‬שנאמר כנפי יונה נחפה‬ ‫בכסף‪.‬‬ ‫וכיון שמתעברות באות לבתיהן‪ .‬וכיון שהגיע זמן‬ ‫מולידיהם הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח‪,‬‬ ‫שנאמר "תחת התפוח עוררתיך"‪ ,‬והקב"ה שולח‬ ‫מלאך משמי מרום ומנקה אותם ומשפר אותם‬ ‫כחיה זו שמשפרת את הולד שנאמר "ומולדותיך‬ ‫ביום הולדת אותך וגו'"‪ ,‬ומנקט להם שני עגולין‬ ‫אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר "ויניקהו דבש‬ ‫מסלע וגו'"‪.‬‬ ‫וכיון שמכירין בהן המצריים רצו להרגם‪ ,‬ונעשה‬ ‫להם נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשין‬ ‫על גביהן שנאמר "על גבי חרשו חורשים"‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – קרן שפרה ופועה‪ :‬אפשר להרחיב על קרן‬ ‫שפרה ופועה‪ ,‬אותה יסד הרבי‪ ,‬שתפקידה לעודד יולדות‪,‬‬ ‫באמצעות שליחת עזרה משמעותית ליולדת‪ ,‬כמו‬ ‫ארוחות מוכנות‪ ,‬עזרה בשמירה על הילדים ובסידור‬ ‫הבית‪ ,‬ואף עזרה בשליחת היולדת לבית החלמה‪ .‬אם אין‬ ‫במקומכם קרן כזו‪ ,‬אולי זו ההזדמנות לייסד קרן שפרה‬ ‫ופועה במקום‪.‬‬ ‫בהקשר לכך אפשר לספר את הסיפור הידוע על אדמו"ר‬ ‫הזקן‪ ,‬שבאמצע תפילת יום הכיפורים‪ ,‬עזב הכול והלך‬ ‫בעצמו לעזור ליולדת‪ ,‬והדליק אש והכין לה אוכל וכו'‪.‬‬ ‫ולאחר שהולכין‪ ,‬מבצבצין ויוצאין כעשב השדה‬ ‫שנאמר "רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'"‪ .‬וכיון‬ ‫שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהם שנאמר‬ ‫"ותבאי בעדי עדיים"‪ ,‬אל תקרי בעדי עדיים אלא‬ ‫בעדרי עדרים‪.‬‬ ‫וכשנגלה הקב"ה על הים‪ ,‬הם הכירוהו תחילה‪.‬‬ ‫לא לעשות חשבונות שמים‬ ‫ע"פ תלמוד בבלי ברכות י‪/‬א‬ ‫בימים ההם חלה חזקיהו למות‪ ,‬ויבא אליו ישעיהו‬ ‫בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות)‬ ‫צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫מדוע זה מגיע לי? אמר לו‪ :‬משום שלא עסקת‬ ‫בפריה ורביה‪ .‬אמר לו‪ :‬משום שחזיתי ברוח הקדש‬ ‫שייצא ממני בן רשע‪.‬‬ ‫אמר לו ישעיה‪ :‬אל תתעסק בחשבונות שמים‬ ‫("בהדי כבשי דרחמנא למה לך")‪ ,‬היה עליך‬ ‫לעשות את מה שמוטל עליך וה' יעשה הטוב‬ ‫בעיניו‪.‬‬ ‫אמר לו חזקיה‪ :‬עכשיו תן לי את בתך‪ ,‬ואולי הזכות‬ ‫המשותפת של שנינו תציל אותי‪ .‬אמר לו ישעיה‪:‬‬ ‫כבר נגזרה עליך גזירה‪ .‬אמר לו חזקיה‪ :‬בן אמוץ‪,‬‬ ‫כלה נבואתך וצא‪ ,‬כך מקובלני מבית אבי אבא‬ ‫אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל‬ ‫ימנע עצמו מן הרחמים‪.‬‬ ‫חומרת איסור הפלה‬ ‫שערי הלכה ומנהג ד‪/‬ד‬ ‫לדבר על ליבם האמת כמו שהיא – שדרישת‬ ‫הוריה לעשות הפלה היא כפשוטה – שהבת תחי'‬ ‫תהרוג רחמנא לצלן את ילדה‪.‬‬ ‫והם – יהרגו את הנכד שלהם רחמנא ליצלן‪.‬‬ ‫ועד סוף ימי חייהם יוחקק בנשמת כל אחד ואחד‬ ‫מהם שעשו זה‪ .‬ובודאי ישללו הנ"ל בהחלט‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪36‬‬ ‫הקדמה‬ ‫איפה אלוקים‬ ‫פתיחה‪:‬‬ ‫‪38‬‬ ‫היה בשואה ?‬ ‫החיים בעולם הזה מעלים כל מיני תהיות‬ ‫וספקות‪ ,‬ואולם דומה כי השאלה הקשה ביותר‬ ‫היא‪ :‬היכן אלוקים כשכואב לי? איפה אלוקים‬ ‫נמצא כשאדם עומד ליד מיטת ילדו החולה‪,‬‬ ‫סובל מכאבים? היכן אלוקים היה בשואה‬ ‫כאשר יהודים נטבחו למוות? האם באותם‬ ‫רגעים הוא איתנו‪ ,‬שותף לתחושת הסבל או‬ ‫שהוא מנותק ח"ו מהכאב בעולם הזה?‬ ‫עמו אנוכי‬ ‫בצרה‬ ‫בעיתות צרה עולה‬ ‫השאלה הנוקבת‪ :‬היכן‬ ‫אלוקים כאשר כואב לי?‬ ‫שאלה דומה עלתה‬ ‫במצרים‪ :‬היכן אלוקים‬ ‫היה בזמן הסבל?‬ ‫מתוך הסדרה השלישית‬ ‫מבוסס על לקוטי שיחות ט‪ ;95/‬כו‪00/‬‬ ‫ועוד‬ ‫מסתבר כי השאלה הזו הציקה כבר למשה‬ ‫רבינו‪ ,‬ראשון הנביאים‪ ,‬והוא לא התבייש לזעוק‬ ‫אותה כלפי הקב"ה מיד בשיחתם הראשונה‪,‬‬ ‫ואף זכה לקבל תשובה ברורה‪.‬‬ ‫הצגת הנושא‪:‬‬ ‫עמו אנוכי בצרה‬ ‫השבוע נעסוק בשאלת ההשתתפות של הקב"ה‬ ‫בסבל האדם‪ ,‬ונעשה זאת בשלושה שלבים‪)2 :‬‬ ‫השאלה של משה – מהי השאלה "מה שמו"?‬ ‫‪ )2‬התשובה של ה' – מה הכוונה "אהיה אשר‬ ‫אהיה"? ‪ )3‬צידה לדרך – מה זה אומר לי בסבל‬ ‫האישי שלי?‬ ‫ראוי לציין כי השיחה שעליה מבוסס השיעור‬ ‫נאמרה בשבת שמות תשמ"ג‪ ,‬ובמהלכה בכה‬ ‫הרבי פעמים רבות‪.‬‬ ‫חלק ראשון‪:‬‬ ‫השאלה של משה‬ ‫פרשת השבוע‪ ,‬מכניסה אותנו לעולם אחר‪.‬‬ ‫אחרי הפרשיות האחרונות של ספר בראשית‬ ‫שבהן יוסף מולך במצרים ושולט בכיפה‪,‬‬ ‫פתאום הגלגל מתהפך‪" :‬ויקם מלך חדש אשר‬ ‫‪-----------------‬‬‫בדיחה – למה לדחוף‪ :‬יהודי מטפס על מדרגות ארון‬ ‫הקודש‪ ,‬ונושא תפלה נרגשת לרפואת אשתו החולה‪,‬‬ ‫לנחת רוח מילדיו הבעייתיים ולשיפור מצבו הכלכלי‪.‬‬ ‫בסיום תפילתו‪ ,‬הוא יורד אחורה בזהירות (עם הפנים‬ ‫לארון הקודש)‪ ,‬ופתאום מועד ונופל‪ .‬הוא קם‪ ,‬מרים את‬ ‫העינים למעלה וזועק בתסכול‪" :‬לא רוצה לתת – לא‬ ‫צריך‪ ,‬אבל למה לדחוף"?!‬ ‫‪ 34‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫אמר‬ ‫וַּ ִֹׂ֤י ֶ‬ ‫לא ידע את יוסף‪ ,‬ויאמר אל עמו הנה עם בני‬ ‫ישראל רב ועצום‪ ,‬הבה נתחכמה לו"‪.‬‬ ‫אנשי מצרים מכניסים את בני ישראל תחת‬ ‫מכבש של שעבוד וסבל‪ .‬בתחילה הם מציעים‬ ‫בצורה יפה שבני ישראל יבנו ערים תמורת‬ ‫שכר הגון ("העבודה משחררת"‪ ,‬מוכר לכם?!)‪,‬‬ ‫אחר כך מכבידים את הלחץ ומוסיפים עוד ועוד‬ ‫עבודה‪ ,‬ואז עוברים אל "הפתרון הסופי" ופרעה‬ ‫גוזר‪" :‬כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"‪.‬‬ ‫האכזריות של פרעה ואנשי מצרים לא יודעת‬ ‫גבולות‪ :‬פרעה נוהג לרחוץ בדמם של תינוקות‬ ‫ישראל (!)‪ ,‬ושוטרי מצרים מכים במגלבים את‬ ‫אלו שלא עומדים במכסות העבודה‪ .‬כך‬ ‫חולפות ‪ 47‬שנים איומות‪.‬‬ ‫במקביל‪ ,‬בבית עמרם ויוכבד נולד משה רבינו‪.‬‬ ‫הוא גדל ומסתובב ברחובות מצרים ורואה את‬ ‫הסבל‪ ,‬עד שפעם אחת אינו עומד במראה של‬ ‫איש מצרי מכה יהודי‪ ,‬והורג את המצרי וטומן‬ ‫אותו בחול‪ .‬הדבר נודע לפרעה‪ ,‬ומשה נאלץ‬ ‫לברוח לארץ מדין‪ ,‬שם מתחתן עם ציפורה‪,‬‬ ‫ורועה את צאן חמיו‪ ,‬יתרו‪.‬‬ ‫חמש שאלות‬ ‫וחמש תשובות‬ ‫יום אחד‪ ,‬בהיותו עם הצאן במדבר‪ ,‬משה רואה‬ ‫מחזה מרהיב‪ :‬שיח קוצני בוער באש‪ ,‬ואיננו‬ ‫נאכל מן האש‪ .‬הוא מתקרב ושומע את קול‬ ‫האלוקים מתוך הסנה‪ ,‬האומר לו כי ראה את‬ ‫סבל בני ישראל במצרים‪ ,‬ועתה הוא מצווה את‬ ‫משה ללכת להוציא את בני ישראל ממצרים‪.‬‬ ‫כאן מתפתח דיאלוג ארוך בן כמעט ‪ 30‬פסוקים‬ ‫(!) שנמשך שבעה ימים (!) שבו משה מתווכח‬ ‫וטוען כי אינו מתאים לשליחות הזו‪:‬‬ ‫‪ .1‬פרשת שמות‪ :‬הטענות של משה‬ ‫פסוקים מהפרשה‬ ‫ֹשה ֶאל־הָ אֱ ל ִִֹּ֔הים ִמי ָא ִּ֔ ֹנ ִכי ִכ ּ֥י‬ ‫אמר מ ֶ‬ ‫‪ )1‬וַּ ִֹׂ֤י ֶ‬ ‫ֹשה‪...‬‬ ‫אמר מ ֶׁ֜ ֶ‬ ‫עה‪ )7 ...‬וַּ ֹֹ֨י ֶ‬ ‫ל־פר ֹ֑ ֹ‬ ‫ֶא ַּ‬ ‫ֵא ֵל֖ך‬ ‫א ַּמרתִי לָ ִּ֔ ֶהם אֱ ל ֵֹה ּ֥י אֲ ַֽב ֹו ֵתיכֶ ֖ם שלָ ַּחנִ י‬ ‫ו ָ ַֽ‬ ‫אֲ לֵ יכֶ ֹ֑ם‬ ‫־לי‬ ‫אמרו ִ‬ ‫ו ָ ַֽ‬ ‫ַּמה־ש ִּ֔מ ֹו‬ ‫ָמּ֥ה‬ ‫א ַֹּמ֖ר‬ ‫אמר והֵ ן ַֽלֹא־‬ ‫ֹשה וַּ ִֹּ֔י ֶ‬ ‫הם‪ )3 ...‬וַּ ַּ ִׂ֤י ַּען מ ֶ‬ ‫אֲ לֵ ֶַֽ‬ ‫ֹֹ֨אמר‬ ‫יַּאֲ ִמינו לִִּ֔ י ו ֹּ֥לא יִ שמ ֖עו בק ִֹלֹ֑י‪ )4 ...‬וַּ י ֶ‬ ‫ד־פה‬ ‫ֹשה‪ ...‬ל ֹ֩א ִ ֹ֨איש דבָ ִ ֶׁ֜רים ָא ֵ֗ ֹנ ִכי‪֧ ִ ...‬כי כבַּ ֶ ֛‬ ‫מ ֶ‬ ‫אמר ִבי אֲ ד ָֹנֹ֑י ש ַּ ַַֽֽלח־‬ ‫וכבַּ ּ֥ד לָ ֖ש ֹון ָא ַֹֽנ ִכי‪ )5 ...‬וַּ ֹ֖י ֶ‬ ‫ַּד־תש ָ ַֽלח׃‬ ‫ָנ֖א בי ִ‬ ‫אֱ ל ִֹהים‬ ‫ֹשה‬ ‫ֶאל־מ ִּ֔ ֶ‬ ‫ה ֖יה‬ ‫א ֶ‬ ‫ֶ ַֽ‬ ‫שר‬ ‫אֲ ֶ‬ ‫ֹשה ַֽכֹה־‬ ‫ֹאמ ֩ר ֹ֨ע ֹוד אֱ ל ִֶֹׁ֜הים ֶאל־מ ֵ֗ ֶ‬ ‫ה ֹ֑יה‪ ...‬וַּ י ֶ‬ ‫א ֶ‬ ‫ֶ ַֽ‬ ‫ֹאמ ֮ר ֶאל־ב ֵני יִ ש ָר ֵא ֒ל ה'‪ ...‬שלָ ַּחנִ י אֲ לֵ יכֶ ֹ֑ם‬ ‫ת ַּ‬ ‫זֶה־ש ִמי לעֹלִָּ֔ ם ו ֶזּ֥ה זִ כ ִ ֖רי ל ּ֥דֹר ַֽדֹר׃‬ ‫משה טוען כלפי הקב"ה ‪ 6‬טענות‪ ,‬והקב"ה עונה‬ ‫עליהן אחת לאחת‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫"מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את‬ ‫בני ישראל ממצרים?!"‪ ,‬כלומר‪ ,‬איך אדם‬ ‫בודד יכול לעמוד מול האימפריה של‬ ‫מצרים? הקב"ה עונה "אני אהיה עמך"‪.‬‬ ‫כאשר אבוא לבני ישראל ואומר כי האלקים‬ ‫שלח אותי‪ ,‬מיד ישאלו‪" :‬מה שמו"? והקב"ה‬ ‫עונה "אהיה אשר אהיה"‪.‬‬ ‫"הן לא יאמינו לי כי יאמרו לא נראה אליך‬ ‫ה'"‪ ,‬והקב"ה מראה לו בתגובה שני ניסים‬ ‫(הפיכת מטה לנחש והפיכת ידו למצורעת)‪.‬‬ ‫"לא איש דברים אנכי‪ ...‬כבד פה וכבד לשון‬ ‫אנכי"‪ ,‬והקב"ה עונה "אנכי אהיה עם פיך"‪.39‬‬ ‫"שלח נא ביד תשלח" [ביד אהרן‪ ,‬אחי‬ ‫הבכור]‪ ,‬והקב"ה עונה כי אהרן ישמח‬ ‫במינויו של משה‪ ,‬ובכל אופן הם ילכו‬ ‫לפרעה ביחד‪.‬‬ ‫שאלה‪:‬‬ ‫מה כוונת משה‬ ‫במילים "מה שמו"‬ ‫לאמיתו של דבר‪ ,‬כל הטענות של משה מובנות‪,‬‬ ‫חוץ מהטענה השניה‪" :‬ואמרתי להם אלהי‬ ‫אבותיכם שלחני אליכם‪ ,‬ואמרו לי מה שמו –‬ ‫מה אומר אלהם"? מדוע משה חושב שבני‬ ‫ישראל יתעניינו אודות שמו המדויק של‬ ‫הקב"ה‪ ,‬בשעה שכל מה שמעניין אותם הוא‬ ‫לצאת ממצרים בהקדם! מה גם שהם כנראה‬ ‫כבר ידעו את שמו של הקב"ה‪ ,‬בהיותם בני‬ ‫השבטים‪ ,‬בני יעקב והתרגלו לפנות אל הקב"ה‬ ‫בבקשות למיניהן‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור – 'ערמה' חסידית ממשה רבינו‪ :‬המגיד‬ ‫ממעזריטש ציווה על תלמידו רבינו הזקן שיתקע בשופר‬ ‫אצלו בבית הכנסת‪ ,‬והמגיד לימד אותו את סוד כוונת‬ ‫התקיעות על פי האריז"ל‪ .‬כשסיימו ללמוד‪ ,‬אמר רבינו‬ ‫הזקן שאינו מסוגל לתקוע‪ .‬הקפיד המגיד שאחרי שגילה‬ ‫לו את סוד הכוונות‪ ,‬טוען תלמידו שאינו יכול לתקוע‪.‬‬ ‫אמר רבינו הזקן שלמד זאת ממשה רבינו‪ :‬אחרי‬ ‫שהקב"ה גילה לו את "שמו" ("אהיה אשר אהיה")‪ ,‬הוא‬ ‫פתאום אומר שהוא "כבד פה וכבד לשון" ואינו מסוגל‬ ‫לדבר‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪32‬‬ ‫יתירה מכך‪ :‬רש"י כתב קודם (ב‪/‬יד) כי משה‬ ‫הרג את המצרי עם שמו המפורש של ה'‪ ,‬כך‬ ‫שהוא ידע היטב להסביר להם את שמו של‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫הרמב"ן טוען כי משה סבר שישאלו באיזה‬ ‫'שם' אלוקי בדיוק תהיה גאולת מצרים‪ :‬כל‬ ‫'שם' של הקב"ה‪ ,‬מסמל הנהגה אלוקית‬ ‫מסויימת‪" .‬א‪-‬ל ש‪-‬די" זו הארה אלוקית נמוכה‬ ‫המלובשת בטבע‪ ,‬ואילו שם "הוי'" הוא שמו‬ ‫המפורש של ה'‪ ,‬הארה אלוקית נעלית‬ ‫שלמעלה מהטבע‪ .‬ולכן בני ישראל יתעניינו‬ ‫לדעת‪ ,‬באיזו דרך אלוקית בדיוק ה' יגאל אותם‪:‬‬ ‫‪ .2‬השאלה של משה ותשובת ה'‬ ‫רמב"ן; רש"י‬ ‫־לי ַּמה־ש ִּ֔מ ֹו –‬ ‫אמרו ִ‬ ‫השאלה של משה‪ :‬ו ָ ַֽ‬ ‫ישאלוני על שליחותי אם היא במדת א־ל‬ ‫שדי שעמדה לאבות‪ ,‬או במדת רחמים‬ ‫עליונים שתעשה בה אותות ומופתים‬ ‫מחודשים ביצירה‪ ...‬ושמע משה שהבטיחו‬ ‫על מעמד הר סיני ומתן תורה‪ ,‬והוא יודע‬ ‫כי התורה לא תנתן בשם 'אל שדי' הנזכר‬ ‫באבות‪ ,‬רק השם הגדול שבו היה העולם‪.‬‬ ‫ה ֹ֑יה –‬ ‫א ֶ‬ ‫שר ֶ ַֽ‬ ‫ה ֖יה אֲ ֶ‬ ‫א ֶ‬ ‫התשובה של ה'‪ַֽ ֶ :‬‬ ‫אהיה עמם בצרה הזאת‪[ ,‬כשם] שאהיה‬ ‫עמם בשיעבוד שאר מלכויות; זֶה־ש ִמי‬ ‫לעֹלִָּ֔ ם ‪ -‬חסר וי"ו לומר העלימהו שלא‬ ‫יקרא ככתבו‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬האם פירוש זה מספק? האם זו‬ ‫השאלה שאמורה להדאיג את בני ישראל‬ ‫בשעה הקשה הזו?‬ ‫לכאורה פירוש זה אינו מספק‪ :‬בני ישראל לא‬ ‫עמדו אז בשיעור קבלה‪ ,‬אלא היו תחת הגיהנום‬ ‫של מצרים‪ ,‬ולכן בוודאי כל שעניין אותם הוא‬ ‫לצאת משם בהקדם – וממש לא חשוב אם אלו‬ ‫יהיו ניסים המלובשים בטבע או ניסים‬ ‫שלמעלה מהטבע! ולכן‪ ,‬עדיין לא מובן מדוע‬ ‫משה מעלה את השאלה הזאת‪.‬‬ ‫תשובה – בני ישראל‬ ‫טענו איפה אלוקים‬ ‫היה עד היום?‬ ‫מפרש הרבי כי השאלה של משה הייתה‬ ‫פשוטה ובסיסית‪ :‬כאשר אבוא לבני ישראל‬ ‫ואומר שאלוקים שמע את הכאב שלהם ושלח‬ ‫‪ 40‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫אותי לגאול אותם‪ ,‬הם מיד יתפרצו בשאלה‬ ‫אחת‪ :‬איפה אלקים היה בכל השנים‬ ‫האחרונות? "ואמרו לי מה שמו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬הם‬ ‫יטענו איזו דרך והנהגה זאת לראות תינוקות‬ ‫נשחטים ואבות מוכים ולא לעשות דבר במשך‬ ‫עשרות שנים‪ ,‬ואחר כך להיזכר בהם ולגאול‬ ‫אותם ממצרים? ומשה עצמו מצטרף לזעקתם‬ ‫– "מה אומר אלהם"? גם אני לא יודע את‬ ‫התשובה!‬ ‫‪ .3‬בני ישראל ישאלו איך יתכן‬ ‫שה' נתן להם לסבול‬ ‫לקוטי שיחות כו‪73/‬‬ ‫איזה 'שם' והנהגה זו‪ ,‬לאפשר מצב של‬ ‫גלות קשה במשך שנים‪ ,‬ואחרי מיתת אלפי‬ ‫ילדים‬ ‫יהודיים‪,‬‬ ‫לשלוח‬ ‫את‬ ‫המענה‪:‬‬ ‫"צעקתם שמעתי וארד להצילו"?! ומשה‬ ‫מוסיף ומדגיש שזו גם שאלה‪-‬זעקה אצלו‪:‬‬ ‫'מה אומר אליהם'‪.‬‬ ‫חלק שני‪:‬‬ ‫התשובה של ה'‬ ‫הקב"ה משיב למשה במילים שקראנו במקור ‪2‬‬ ‫"אהיה אשר אהיה‪ ...‬זה שמי לעולם"‪.‬‬ ‫הקב"ה עונה למשה כך‪ :‬אני לא אסביר לך את‬ ‫שאלת ה"למה הרעות" (שנשאלה בהמשך) –‬ ‫למה יש בעולם כל כך הרבה סבל וקושי‪ .‬כי זה‬ ‫יישאר נעלם וסתום‪ ,‬למעלה מהבנת בני‬ ‫האדם‪ .40‬אבל כן אומר לך שאני נמצא עם בני‬ ‫ישראל בצער ובכאב שלהם וחש את כאבם‪.‬‬ ‫במילים אחרות‪ ,‬הקב"ה אומר למשה שהוא‬ ‫אולי סתום ולא מובן לבני האדם‪ ,‬אבל בשום‬ ‫‪-----------------‬‬‫הרחבה – שאלת ה'למה הרעות'‪ :‬עצם השאלה מדוע‬ ‫יש רע מוסברת באופנים שונים (אך אין זה נושא‬ ‫השיעור)‪ :‬בפשט‪ ,‬סיבת הצרות כדי לנקות את בני‬ ‫ישראל מהחטא; ואילו לפי תורת החסידות‪" ,‬אין רע יורד‬ ‫מלמעלה" והרע הוא טוב נעלה ביותר שאיננו מושג‬ ‫בהבנתנו הדלה‪.‬‬ ‫בכל אופן‪ ,‬ראוי לזכור את תשובת ה' לאיוב על כל‬ ‫התהיות שלו (איוב לז ואילך)‪ :‬כשם שאינך מסוגל להבין‬ ‫את כל פלאי הטבע ולעשות אפילו מקצתם – יום ולילה‪,‬‬ ‫קיץ וחורף וכו'‪ ,‬כך אל תנסה להבין את ההיגיון המוסרי‬ ‫של אלקים‪.‬‬ ‫אופן לא מנותק מתחושת הצער והכאב של עם‬ ‫ישראל‪.41‬‬ ‫בעצם‪ ,‬הקב"ה עונה כאן בצורה ברורה על‬ ‫השאלה הקשה ביותר‪ ,‬שתישאל באין ספור‬ ‫מקרים‪ :‬איפה אלוקים היה בשואה והיכן היה‬ ‫כאשר האינקוויזציה העלתה יהודים על‬ ‫המוקד? והוא עונה את התשובה הבלתי‪-‬‬ ‫נתפשת‪ :‬אהיה איתם ביחד – בתוך תאי הגזים‬ ‫באושוויץ ובכיכר האוטו‪-‬דה‪-‬פה בספרד‪ .‬נכון‪,‬‬ ‫אהיה נעלם‪ ,‬אבל שם אהיה!‬ ‫דוגמה לכך מהחיים‪ :‬לפעמים‪ ,‬ילד עושה דבר‬ ‫חמור מאוד‪ ,‬שאין ברירה אלא להעניש אותו‬ ‫בצורה קשה‪ .‬למשל‪ ,‬למנוע ממנו לנסוע לטיול‬ ‫שנתי‪ .‬הגיע היום והילד נשאר בבית‪ ,‬כועס עד‬ ‫קצה היכולת‪ ,‬ובטוח כי אבא שונא אותו‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬מה התחושה של האבא באותו‬ ‫יום? האם הוא יכול להתרכז בעבודתו בשעות‬ ‫הללו?‬ ‫אין ספק כי האבא הרוס באותו יום‪ .‬הוא כאוב‬ ‫עד עומק נפשו מכך שהוא צריך לצער את‬ ‫הילד בדבר כה קשה‪ ,‬ויחד עם זה‪ ,‬הדבר לא‬ ‫מונע ממנו לתת את העונש‪ ,‬כי הוא מבין‬ ‫שהדבר מוכרח‪.‬‬ ‫זו התשובה של ה'‪ :‬אתם לא מבינים אותי‪ ,‬ולכן‬ ‫התחושה שלכם ש'עזבתי אתכם'‪ ,‬כמו שמרגיש‬ ‫ילד שלא מבין את המעשים של אבא שלו‪.‬‬ ‫אבל האמת היא כי אני אתכם בכל אותן שעות‬ ‫קשות‪ ,‬ואני עצמי מצטער שנזקקתי למעשים‬ ‫הללו‪ .‬כמו שהגמרא מספרת‪:‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫הרחבה לקהל תורני – "זה שמי לעלם"‪ :‬זהו גם ההסבר‬ ‫בהמשך הפסוק‪" :‬זה שמי לעלם וזה זכרי לדר ודור"‪,‬‬ ‫ורש"י מפרש‪" :‬זה שמי לעלם – חסר וי"ו‪ ,‬לומר העלימהו‪,‬‬ ‫שלא יקרא ככתבו‪ ,‬וזה זכרי – למדהו היאך נקרא"‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬ה' אומר למשה כי שם ה' אינו נקרא כפי שהוא‬ ‫(הוי"ה)‪ ,‬אלא בצורה נעלמת בלבד (אדנ"י)‪ .‬ללמד כי‬ ‫מצד אחד‪ ,‬ה' נעלם‪ ,‬ומצד שני‪ ,‬הוא כן נקרא בצורה‬ ‫נעלמת בכל מצב‪ ,‬כי הוא איתנו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫סיפור‪ :‬השכינה מצטערת‬ ‫תלמוד־בבלי ברכות ג‪/‬א‬ ‫אמר רבי יוסי‪ :‬פעם אחת הייתי מהלך‬ ‫בדרך ונכנסתי לחורבה מחורבות ירושלים‬ ‫להתפלל‪ ,‬ובא אליהו זכור לטוב ושמר לי‬ ‫על הפתח‪ .‬לאחר שסיימתי‪ ...‬אמר לי‪ :‬בני‪,‬‬ ‫מה קול שמעת בחורבה זו? אמרתי לו‪:‬‬ ‫שמעתי בת־קול שמנהמת כיונה ואומרת‬ ‫'אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את‬ ‫ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין‬ ‫האומות'‪.‬‬ ‫אמר לי‪ :‬חייך וחיי ראשך‪ ,‬לא שעה זו‬ ‫בלבד אומרת כך‪ ,‬אלא בכל יום ויום שלש‬ ‫פעמים אומרת כך‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא‬ ‫בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות‬ ‫ולבתי מדרשות ועונים 'יהא שמיה הגדול‬ ‫מבורך'‪ ,‬הקב"ה מנענע בראשו ואומר‪:‬‬ ‫'אשרי המלך שמקלסים אותו בביתו כך‪,‬‬ ‫[אבל] מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי‬ ‫להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'‪.‬‬ ‫כמו כן הגמרא אומרת (תענית טז‪/‬א)‪ ,‬כי כאשר‬ ‫לא יורד גשם‪ ,‬עושים תענית מיוחדת ומוציאים‬ ‫את התיבה עם ספרי התורה מבית הכנסת‬ ‫החוצה‪ ,‬ומניחים אפר על גבי תיבת ארון הקדש‬ ‫(!)‪ .‬זאת כדי לסמל כי הקב"ה עצמו נמצא‬ ‫בצער ביחד עם ישראל‪ .‬כמו שנאמר‪" :‬עמו‬ ‫אנכי בצרה"‪ ,‬ו"בכל צרתם לו צר"‪.‬‬ ‫ההתגלות בסנה הקוצני‬ ‫נקודה זו‪ ,‬מבארת לנו שאלה מרכזית בפרשה‪:‬‬ ‫ההתגלות של ה' למשה הייתה בתוך "סנה" –‬ ‫שיח קוצני שלא נשרף‪ .‬והמפרשים תמהים על‬ ‫צורת ההתגלות הזו‪ ,‬בתוך שיח גרוע ונחות‪ ,‬ולא‬ ‫כפי שראוי לה' – במראה נשגב ושמיימי‬ ‫שמסמל את גדולתו (כמו שהתגלה‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫לאליהו הנביא באש ורוח מפרקת סלעים‬ ‫(מלכים א‪ ,‬יט)‪ ,‬או ליחזקאל‪ ,‬על גבי מרכבת‬ ‫שכינה מרחפת ברקיע)‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬מה יכול להיות ההסבר לבחירה‬ ‫הסנה?‬ ‫המפרשים עונים בדרכים שונות (ראה במדור‬ ‫'מן המעיין')‪:‬‬ ‫‪ ‬בילקוט שמעוני מובא כי הדבר בא לסמל‬ ‫את התחכום של מצרים‪ ,‬שדומה לסנה‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪42‬‬ ‫‪ ‬המכילתא אומר כי הדבר בא לסמל את‬ ‫הענווה של ה'‪ ,‬שמתגלה במקומות שפלים‪.‬‬ ‫‪ ‬ואילו רש"י מעתיק את דברי המדרש רבה‪,‬‬ ‫כי הדבר בא לסמל את נוכחות הקב"ה בתוך‬ ‫ה'קוצים' – בתוך הסבל של בני ישראל‪.‬‬ ‫וזאת‪ ,‬כדי לומר למשה‪ ,‬דע לך כי בימים‬ ‫הללו אני נמצא אתכם בתוך ה'קוצים'‬ ‫ומצטער בעצמי בצער ובכאב של בני‬ ‫ישראל‪ .‬הנה דברי המדרש‪:‬‬ ‫‪ .5‬למה ה' התגלה בסנה הקוצני?‬ ‫שמות־רבה ב‪/‬ז‬ ‫עמו אנכי בצרה‪ ...‬אמר הקב"ה למשה‪ :‬אי‬ ‫אתה מרגיש שאני שרוי בצער‪ ,‬כשם‬ ‫שישראל שרויים בצער? הוי ידוע [תראה]‬ ‫ממקום שאני מדבר עמך – מתוך הקוצים –‬ ‫כביכול אני שותף בצערם‪.‬‬ ‫חלק שלישי‪:‬‬ ‫צידה לדרך‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬הבנו שה' איתנו גם בשעת צרה‪.‬‬ ‫השאלה היא‪ ,‬מה זה תורם לנו‪ ,‬הרי הצרה עדיין‬ ‫אותה צרה?‬ ‫תשובה‪ :‬הידיעה שה' נמצא איתנו בצרה‪ ,‬נותנת‬ ‫תחושת רוגע מסוימת‪ ,‬שאנו לא לבד‪ ,‬וגם כעת‬ ‫קשורים לה'‪.42‬‬ ‫מעבר לכך‪ ,‬יש כאן מסר חזק שתמיד צריך‬ ‫להמשיך ולהתפלל ולבקש שיהיה טוב‪ .‬אילו‬ ‫הצרות היו זמנים של ניתוק חלילה מהקב"ה‪,‬‬ ‫לא היה טעם להתפלל באותם רגעים‪ .‬הידיעה‬ ‫כי "אהיה עמם בצרה הזאת" מחייבת לבקש‪.‬‬ ‫וכדברי הגמרא‪" :‬אפילו חרב חדה מונחת על‬ ‫צווארו של אדם‪ ,‬אל יתייאש מן הרחמים" (ראה‬ ‫ברכות י‪/‬א)‪.‬‬ ‫הנביא מספר (בסוף ספר שמואל ב) כי לעת‬ ‫זקנותו‪ ,‬דוד המלך החליט לספור את עם‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור – יחידות בתוך מחנה העבודה ברוסיה‪ :‬ר' מענדל‬ ‫פוטרפס סיפר כי בהיותו במחנה העבודה ברוסיה‪ ,‬חש‬ ‫פעם חלישות רוח גדולה והחליט להיכנס לרבי הריי"ץ‬ ‫ליחידות (הרבי כבר היה אז באמריקה)‪ .‬הוא עצם את‬ ‫העינים וצייר את פני הרב במחשבה ואמר את שהיה לו‬ ‫לומר‪ .‬אחרי כמה חודשים‪ ,‬אשתו קיבלה הביתה מכתב כי‬ ‫"הפ"נ נתקבל"‪...‬‬ ‫‪ 42‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫ישראל‪ ,‬וה' כעס על זה‪ ,‬ופרצה מגפה נוראה‬ ‫ונהרגו אלפים מבני ישראל‪ .‬אבל דוד זכר את‬ ‫הכלל הזה ש"אפילו חרב חדה‪ ...‬אל יתייאש מן‬ ‫הרחמים"‪ ,‬והבין כי גם בשעות כאלו ה' נשאר‬ ‫קשור עם בני ישראל‪ .‬לכן מיהר להקריב קרבן‬ ‫ולבקש מחילה על המעשה הזה‪ ,‬והמגיפה‬ ‫פסקה‪.‬‬ ‫נסיים בסיפור מימי האור והגבורה ברוסיה‬ ‫הסובייטית‪ ,‬שמעיד כי גם ברגעים קשים ביותר‪,‬‬ ‫היו מפעם לפעם גילויים קטנים שמראים כי ה'‬ ‫נמצא עם ישראל בגלותם‪ :‬ר' אשר ששונקין‪,‬‬ ‫היה חסיד חב"ד‪ ,‬שנשלח למחנה עבודה‬ ‫בסיביר על עבודתו בהפצת יהדות תחת שלטון‬ ‫הקומוניסטים‪ .‬בשהותו במחנה‪ ,‬הוא הכיר יהודי‬ ‫נוסף בשם נחמן רוזמן‪ ,‬שירד מדרך היהדות‪,‬‬ ‫אבל שם במחנה נדלק אצלו הניצוץ היהודי‬ ‫והתחזק בשמירת תורה ומצוות‪.‬‬ ‫חג החנוכה התקרב ור' אשר 'שבר את הראש'‬ ‫כיצד להשיג קופסת שימורים קטנה להדליק‬ ‫בה נרות‪ .‬נחום רוזמן שמע על כך‪ ,‬וטען כי‬ ‫מצוה כה חשובה ראוי לקיים כראוי‪ .‬הוא פנה‬ ‫לאחד האסירים שהיה פחח‪ ,‬והלה הכין להם‬ ‫חנוכיה מהודרת‪ .‬הגיע הלילה הראשון של‬ ‫חנוכה‪ ,‬הם העמידו את החנוכייה בירכתי הצריף‬ ‫ונעמדו להדלקה‪.‬‬ ‫זו הייתה סכנה עצומה‪ :‬גם עיסוק בפולחן דתי‬ ‫וגם הבערת אש בשטח המחנה‪ ,‬אבל הנחישות‬ ‫של רוזמן השכיחה מר' אשר כל פחד‪ .‬בערב‬ ‫הראשון‪ ,‬ההדלקה עברה בשלום‪ ,‬וגם בשני‪,‬‬ ‫בשלישי וברביעי‪ .‬אבל בערב החמישי‪ ,‬קרה‬ ‫הדבר‪ .‬כמה רגעים לאחר הדלקת הנרות‪ ,‬הופיע‬ ‫בפתח קצין חמוש והודיע על ספירת האסירים‪.‬‬ ‫זה היה מוזר‪ ,‬מעולם לא נערכה ספירה בשעה‬ ‫כזו‪ ,‬והחשש היה כי מישהו הלשין עליהם‪.‬‬ ‫הקצין ספר את האסירים והגיע עד קצה הצריף‬ ‫למקום החנוכייה‪ .‬כולם היו מסומרים‬ ‫למקומותיהם והוא הביט על השלהבות‪,‬‬ ‫ופתאום שאל‪" :‬פייאט"? (חמש)? ור' אשר ענה‪:‬‬ ‫"פייאט"! הקצין הסתובב על עקבו ועזב את‬ ‫המקום‪ .‬מה היה החייל ומה פשרו? ר' אשר היה‬ ‫בטוח כי היה זה אליהו הנביא בכבודו ובעצמו‪.43‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור נוסף – עמו אנכי בצרה‪ :‬בלונדון היה חסיד‬ ‫חב"ד‪ ,‬בעל צדקה גדול‪ ,‬בשם ר' נתן ווגל‪ .‬הוא היה ילד‬ ‫מן המעיין‬ ‫שמותיו של הקב"ה‬ ‫שמות רבה ג‪/‬ו‬ ‫אמר הקב"ה למשה‪ :‬שמי אתה מבקש לידע? לפי‬ ‫מעשי אני נקרא‪ :‬פעמים שאני נקרא ב'א־ל שדי'‪,‬‬ ‫ב'צבאות'‪ ,‬ב'אלוקים'‪ ,‬ב'ה''‪ .‬כשאני דן את הבריות‬ ‫ אני נקרא 'אלוקים'‪ ,‬וכשאני עושה מלחמה‬‫ברשעים – אני נקרא 'צבאות'‪ ,‬וכשאני תולה את‬ ‫חטאיו של אדם – אני נקרא 'א־ל שדי'‪ ,‬וכשאני‬ ‫מרחם על עולמי – אני נקרא 'ה''‪ ,‬שאין ה' אלא‬ ‫מדת רחמים‪ .‬וזהו 'אהיה אשר אהיה' – אני נקרא‬ ‫לפי מה שאהיה במעשי‪.‬‬ ‫"אהיה אשר אהיה"‬ ‫שבועות לה‪/‬א‬ ‫יש שמות שנמחקים ויש שמות שאינם נמחקים‪ .‬אלו‬ ‫הן שאינם נמחקים‪ :‬א־ל‪ ,‬אלוקים‪ ,‬אהיה אשר‬ ‫אהיה‪ ,‬אלף דלת‪ ,‬יוד הא‪ ,‬שדי‪ ,‬צבאות‪ .‬ואלו‬ ‫הסנה רומז למצרים‬ ‫ילקוט שמעוני קסט‬ ‫מה דרכו של סנה‪ ,‬אדם מכניס ידו לתוכו ואינו‬ ‫ניזוק‪ ,‬לפי שקוציו כפופים למטה‪ ,‬אבל אם ביקש‬ ‫להוציא את ידו – הקוצים תופסים בה ואינו יכול‬ ‫להוציאה‪ .‬כך המצרים‪ :‬בתחלה קיבלו את ישראל‬ ‫בסבר פנים יפות‪ ,‬שנאמר (בראשית מז‪/‬ו) 'ארץ‬ ‫מצרים לפניך היא'‪ ,‬וכשביקשו לצאת – לא הניחום‪,‬‬ ‫שנאמר 'וגם את ישראל לא אשלח'‬ ‫בכל מקום שגלו – שכינה עמהן‬ ‫מגילה כט‪/‬א‬ ‫רבי שמעון בר יוחאי אומר‪ :‬בוא וראה כמה חביבין‬ ‫ישראל לפני הקב"ה‪ ,‬שבכל מקום שגלו שכינה‬ ‫עמהן‪ .‬גלו למצרים‪ ,‬שכינה עמהן‪ ...‬גלו לבבל‪,‬‬ ‫שכינה עמהן‪ .‬ואף כשהן עתידין ליגאל‪ ,‬שכינה‬ ‫עמהן‪ ,‬שנאמר 'ושב ה' אלהיך את שבותך'‪ ,‬אל‬ ‫תקרי 'והשיב' אלא 'ושב'‪ ,‬מלמד שהקב"ה [עצמו]‬ ‫שב עמהן מבין הגלויות‪.‬‬ ‫שנמחקים‪ :‬הגדול‪ ,‬הגבור והנורא וכו'‪.‬‬ ‫מידת הרחמים‬ ‫אור החיים ג‪/‬יד‬ ‫אהיה אשר אהיה – שם זה מתייחס למדת הרחמים‪,‬‬ ‫שהיא בחינת המוציא מעבדות לחרות‪.‬‬ ‫הסנה רומז לענווה‬ ‫מכילתא דרשב"י ב‬ ‫רבי אליעזר בן ערך אומר‪ :‬מפני מה נגלה הקב"ה‬ ‫משמי מרום והיה מדבר מתוך הסנה‪ ,‬והלא היה לו‬ ‫לדבר מראש הרים ומגבעי עולם ומארזי הלבנון?‬ ‫אלא השפיל עצמו ודיבר מתוך הסנה‪' ...‬כי רם ה'‬ ‫ושפל יראה'‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫בפרנקפורט לפני המלחמה‪ ,‬וההורים שלו השאירו אותו‬ ‫ואת אחותו אצל שכן גוי‪ .‬היות שהיה לו מראה 'גרמני'‬ ‫מובהק שלא העיד על יהדותו‪ ,‬נהג הילד לרכב על‬ ‫האופניים ברחובות ולרחרח מה קורה‪ .‬פעם הסתובב ליד‬ ‫הים‪ ,‬וראה התקהלות גדולה‪ .‬התברר שזו האוניה‬ ‫האחרונה שעוזבת לפני המלחמה ללונדון ויש וויכוחים‬ ‫מי יעלה אליה‪ .‬הוא התקרב לאוניה מהצד‪ ,‬ומישהו קורא‬ ‫לו מבפנים ואומר לו שיבוא משם והוא יעזור לו לטפס‬ ‫פנימה‪ .‬רץ הילד הביתה והביא את אחותו‪ ,‬ושניהם עלו‬ ‫על האוניה מהצד‪ ,‬ויד מבפנים סייעה להם להיכנס‪ ,‬עד‬ ‫שנחתו בפנים‪ .‬אחר כך במשך כמה שבועות של ההפלגה‬ ‫ללונדון‪ ,‬ניסה הילד למצוא את האדם שהעלה אותו על‬ ‫האוניה ולא מצא אותו‪" .‬תגידו מה שאתם רוצים‪ ,‬אבל לי‬ ‫ברור שהיה זה אליהו הנביא שנשלח להציל אותי"‪ ,‬כך‬ ‫נהג לומר (מפי נכדיו)‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪43‬‬ ‫הקדמה‬ ‫איזה ילד אהוב יותר‪:‬‬ ‫ילד קטן או ילד גדול?‬ ‫אהבה‬ ‫לבן קטן‬ ‫ישראל נקראים בניו של‬ ‫ה'‪ .‬לפעמים אנו נמשלים‬ ‫לבן גדול‪ ,‬ופעמים לקטן‬ ‫מדוע הורים אוהבים‬ ‫במיוחד את הבן הקטן‬ ‫ומה זה אומר עלינו?‬ ‫מתוך הסדרה השניה‬ ‫השיעור מבוסס על לקוטי שיחות חלק‬ ‫כא‪02/‬‬ ‫ברוכים הבאים לקורס בסוד הפרשה על ספר‬ ‫שמות‪ ,‬בנושא‪" :‬אנו בניך ואתה אבינו"‪ .‬הורים‬ ‫נוהגים להצהיר "אנחנו אוהבים את כל הילדים‬ ‫שלנו במידה שווה"‪ .‬את הגדולים ואת הקטנים‪,‬‬ ‫את המוכשרים ואת הפחות מוכשרים‪ ,‬את‬ ‫הטובים ואת הפחות טובים‪ .‬השאלה היא‪ ,‬האם‬ ‫זה מדויק‪[ ?44‬רצוי לערוך סקר מהיר בין‬ ‫המשתתפים‪ ,‬שיחוו את דעתם ויספרו מניסיונם‬ ‫האישי הן בתור בנים להורים והן בתור הורים‬ ‫לבנים]‬ ‫הצגת הנושא‪:‬‬ ‫אהבה לבן קטן‬ ‫ובכן‪ ,‬הפעם ננתח לעומק את האהבה של‬ ‫הורים לילדים‪ ,‬כדי שנוכל להבין טוב יותר את‬ ‫האהבה של הקב"ה לעם ישראל‪ .‬שכן‪ ,‬כידוע‪,‬‬ ‫הקשר בין ה' לעם ישראל הוא בבחינת קשר‬ ‫שבין אבא ובנים‪ .‬אנחנו קוראים לו "אבינו אב‬ ‫הרחמן"‪ ,‬והוא קורא לנו "בנים אתם לה'‬ ‫אלוקיכם"‪.‬‬ ‫בנים גדולים‬ ‫או קטנים?‬ ‫שאלות לדיון‪:‬‬ ‫‪ ‬מתי הילד אהוב יותר – כשהוא ילד קטן או‬ ‫כשהוא ילד גדול? [אפשר לשאול את‬ ‫המשתתפים באופן אישי‪ ,‬מי אצלם‬ ‫במשפחה יותר אהוב ומפונק – ילד גדול או‬ ‫ילד קטן‪ .‬יכולות לעלות דעות סותרות‬ ‫בנושא‪ ,‬ורצוי להדגיש ולשאול את מי‬ ‫מפנקים יותר‪ ,‬על מי מרעיפים יותר אהבה‪,‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – יעקב ויוסף‪ :‬בחומש בראשית מסופר על‬ ‫אהבתו של יעקב ליוסף‪ ,‬יותר מכל אחיו‪" ,‬כי בן זקונים‬ ‫הוא לו"‪ .‬רש"י מציע כמה הסברים לאהבה המיוחדת‪,‬‬ ‫בפירוש המילים "בן זקונים"‪ .2 :‬שנולד לו לעת זקנתו‪.2 .‬‬ ‫ע"פ התרגום "בר חכים הוא ליה" – בן חכם הוא לו‪ ,‬יעקב‬ ‫מסר ליוסף את כל התורה שלמד משם ועבר‪ .3 .‬זקונים‬ ‫מלשון 'זיו איקונין'‪ ,‬יוסף היה דומה ליעקב במראה פניו‪.‬‬ ‫‪ 44‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫מי גורם ליותר שמחה‪ ,‬ומבחינה זו ברור‬ ‫שהילד הקטן מקבל יותר אהבה]‬ ‫‪ ‬איך הייתם מעדיפים שה' יתייחס אליכם –‬ ‫כבנים קטנים או כבנים גדולים?‬ ‫אם נשפוט לפי פרשת השבוע‪ ,‬הקב"ה בוחר‬ ‫להתייחס אלינו כאל בנים גדולים‪ .‬בפרשה‬ ‫מופיעה הפעם הראשונה שבה הקב"ה מתייחס‬ ‫לעם ישראל בתור בנים שלו‪ .‬זה קורה לאחר‬ ‫שבני ישראל נמצאים שנים רבות במצרים‪,‬‬ ‫סובלים מעבדות קשה וזועקים אל ה'‪ .‬הקב"ה‬ ‫מחליט להציל אותם‪ ,‬ולשם כך מתגלה אל‬ ‫משה בסנה ושולח אותו להזהיר את פרעה‬ ‫שאם יפגע בבנים של ה'‪ ,‬הקב"ה יפגע בבנים‬ ‫שלו‪ .‬וכך נאמר‪:‬‬ ‫‪" .1‬בני בכורי ישראל"‬ ‫פרשת שמות ד‪/‬כא‬ ‫ֹשה֒ בלֶ כת ָך לָ שוב ִמצ ַּ ִּ֔רי ָמה‬ ‫אמר ה' ֶאל־מ ֶ‬ ‫וַּ יֹ ֶ‬ ‫ר־שמ ִתי ב ָי ֶ ִּ֔דךָ‬ ‫ַּ‬ ‫ש‬ ‫ל־ה ַֽמֹפ ִתים אֲ ֶ‬ ‫ָכ ַּ‬ ‫ר ֵ֗ ֵאה‬ ‫עה ַּ ַֽואֲ נִ י אֲ חַּ ֵזק ֶאת־לִ ִּ֔ב ֹו‬ ‫ַּ ַֽועֲ ִשיתָ ֖ם לִ פ ֵני פַּ ר ֹ֑ ֹ‬ ‫עה ֹּ֚כֹה‬ ‫ל־פר ֹ֑ ֹ‬ ‫א ַּמרתָ ֖ ֶא ַּ‬ ‫ת־ה ָ ַֽעם׃ ו ָ ַֽ‬ ‫ָ‬ ‫ש ַּל֖ח ֶא‬ ‫ו ֹּ֥לא י ַּ‬ ‫אל׃ ָ ַֽוא ַֹּמר ֵאלֵֶ֗ ָ‬ ‫ש ַּ ִׂ֤לח‬ ‫יך ַּ‬ ‫ָא ַּמר ה' ב ִנּ֥י בכ ִ ֹ֖רי יִ ש ָר ֵ ַֽ‬ ‫אנֹכִ י‬ ‫שלחֹ֑ ֹו ִהנֵה ָ ַֽ‬ ‫ֶאת־בנִ י ַּ ַֽוי ַּעב ֵ ִּ֔דנִ י וַּ ת ָמ ֵא֖ן ל ַּ‬ ‫ת־בנךָ ֖ בכ ֶ ַֹֽר ָך׃‬ ‫ה ֵ ִֹּ֔רג ֶא ִ‬ ‫מגלה רש"י‪ ,‬שלפי פשוטו של מקרא‪ ,45‬המילה‬ ‫"בכור" במקרה שלנו היא מלשון חשיבות‬ ‫וגדלות‪:‬‬ ‫‪ .2‬כמו בן גדול‪" :‬בני בכורי"‬ ‫הכוונה לגדולה וחשיבות‬ ‫מקורות שונים‬ ‫ב ִנּ֥י בכ ִ ֹ֖רי ‪ -‬לשון גדולה‪ ,‬כמו‪ :‬אף אני בכור‬ ‫אתנהו (תהילים פט)‪ ,‬זהו פשוטו‪ .‬ומדרשו‪:‬‬ ‫כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה‬ ‫שלקח יעקב מעשו (רש"י)‪.‬‬ ‫ומנין שנקראו ישראל בנים‪ ,‬שנאמר "בני‬ ‫בכורי ישראל"‪ ,‬שבכרו מעשים טובים לפני‬ ‫הר סיני (מדרש משלי ו‪/‬א)‪.‬‬ ‫מצד שני‪ ,‬במקורות אחרים‪ ,‬הקב"ה דווקא מציג‬ ‫אותנו בתור בנים קטנים‪:‬‬ ‫‪ .3‬כמו בן קטן‪:‬‬ ‫"כי נער ישראל ואוהבהו"‬ ‫מקורות שונים‬ ‫אתי‬ ‫ִכי נ ַַּּער יִ ש ָר ֵאל וָ אֹהֲ בֵ הו ו ִמ ִמצ ַּריִ ם ָק ָר ִ‬ ‫לִ בנִ י (הושע יא‪/‬א)‪.‬‬ ‫אמר רבי לוי‪ :46‬למה הדבר דומה – למלך‬ ‫שהיו לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן‬ ‫יותר מכולן‪ ...‬כך אמר הקב"ה‪ :‬מכל‬ ‫האומות‬ ‫שבראתי‪,‬‬ ‫איני‬ ‫אוהב‬ ‫אלא‬ ‫לישראל שנאמר " ִכי נ ַַּּער יִ ש ָר ֵאל וָ אֹהֲ בֵ הו"‬ ‫(דברים רבה ה‪/‬ז)‪.‬‬ ‫"כי בן הייתי לאבי" – כשם שבנו של אדם‬ ‫כשהוא תינוק קטן‪ ,‬אם יחטא אין אביו‬ ‫מסלק עליו מפני שהוא קטן‪ ,‬אבל אם‬ ‫יגדל ויעמוד על אקמי (=דעת) שלו‪ ,‬אם‬ ‫יחטא הוא מסלק עליו; כך ישראל אפילו‬ ‫חוטאין בשגגה‪ ,‬מעלה עליהן שהן כתינוק‬ ‫‪-----------------‬‬‫הרחבה – הפירוש של בכורה‪ :‬יתכן שמשתתפי השיעור‬ ‫יתקשו לקבל את ההסבר של רש"י‪ ,‬כי הם רגילים‬ ‫שהבכור זה הילד הראשון ולא הילד החשוב‪ .‬כאן אפשר‬ ‫להזכיר שבפרשת וזאת הברכה אומר משה רבינו על‬ ‫יוסף "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו"‪ ,‬ושם לא‬ ‫מדובר בבן הראשון‪ ,‬שהרי ראובן הוא הראשון‪ .‬אלא‬ ‫הכוונה לחשיבות של יוסף‪.‬‬ ‫אולי אפשר להוכיח זאת גם מהמושג "מכירת הבכורה"‪,‬‬ ‫המוזכר ברש"י‪ .‬לכאורה אם המציאות היא שפלוני נולד‬ ‫ראשון‪ ,‬איך אפשר "למכור" את זה ולשנות את‬ ‫המציאות? – אלא מסתבר‪ ,‬שה"בכורה" זו ההעדפה‬ ‫והחשיבות המיוחדת שניתנת לבן הראשון‪ ,‬ואת ההעדפה‬ ‫הזו אפשר למכור ולהעביר גם לבן השני‪.‬‬ ‫לפי זה אולי אפשר לומר שבעצם‪ ,‬המילה "בכור" פירושה‬ ‫חשיבות ולא ראשוניות‪ .‬וזה שלבן הראשון קוראים גם כן‬ ‫"בכור"‪ ,‬הוא מפני שיש חשיבות מיוחדת לבן שנולד‬ ‫ראשון‪.‬‬ ‫קטן‪ ,‬שנאמר "כי נער ישראל ואוהבהו"‬ ‫וגו'‪" ,‬הבן יקיר לי" (אגדת בראשית‪ 47‬ה‪/‬א)‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫רקע כללי – רבי לוי‪ :‬אמורא מארץ ישראל‪ ,‬מתלמידי‬ ‫ריש לקיש‪ ,‬בן הדור השלישי לאמוראים (ראשית המאה‬ ‫הרביעית למנינם)‪ .‬דרש בבית המדרש למעלה מעשרים‬ ‫שנה‪ ,‬ונחשב מגדולי בעלי האגדה‪ .‬הוא העיד על עצמו‬ ‫שהוא "חורז" (ממשיל משלים) ו"קודח" (מעמיק) בדברי‬ ‫הכתוב‪ .‬בן דורו‪ ,‬רבי זירא‪ ,‬שהרבה להתנגד לחכמי‬ ‫האגדה‪ ,‬נהג לשלוח אליו את תלמידיו‪ .‬רבי זירא הסביר‬ ‫זאת באמרו שבדברי רבי לוי יש תמיד מן החידוש‪.‬‬ ‫רקע כללי – אגדת בראשית‪ :‬מדרש שחובר בארץ‬ ‫ישראל במאה העשירית למנינם‪ ,‬ומבוסס הרבה על‬ ‫מדרש תנחומא‪ .‬המדרש מחולק על פי החלוקה שהיתה‬ ‫נהוגה בעבר בארץ ישראל‪ ,‬לפיה סיימו את קריאת‬ ‫הפרשיות אחת לשלש שנים (ולא – כמקובל כיום – אחת‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪46‬‬ ‫מתעוררת השאלה‪ :‬אם בן קטן אהוב יותר מבן‬ ‫גדול‪ ,‬למה בפרשה אנחנו מוצגים דווקא כבן‬ ‫גדול ("בני בכורי")?‬ ‫מדוע הורים‬ ‫אוהבים ילדים?‬ ‫הורים וילדים הם המשל‪ ,‬והקב"ה ובני ישראל‬ ‫הם הנמשל‪ .‬כדי להבין את הנמשל‪ ,‬מה הכוונה‬ ‫שהקב"ה מתייחס אלינו כבן קטן או כבן גדול‪,‬‬ ‫הבה ונבדוק במשל‪ ,‬מה הסיבה לכך שהורים‬ ‫אוהבים יותר בן קטן מאשר בן גדול‪.‬‬ ‫כידוע‪ ,‬יש שני סוגים של אהבה‪ :‬האחת‪" ,‬אהבה‬ ‫התלויה בדבר" – זו אהבה חיצונית‪ ,‬שנובעת‬ ‫בגלל דברים חיצוניים שיש אצל האהוב ותלויה‬ ‫בהם; השניה‪" ,‬אהבה שאינה תלויה בדבר" – זו‬ ‫אהבה פנימית‪ ,‬שנובעת בגלל עצם מציאותו‬ ‫של האהוב ואינה תלויה בשום תנאי‪.‬‬ ‫שאלות לדיון‪:‬‬ ‫‪ ‬תנו דוגמאות ל"אהבה תלויה בדבר"! [כדאי‬ ‫לתת דוגמאות רבות‪ ,‬כי זה גם מעניין וגם‬ ‫ממחיש‪ .‬לדוגמה‪ :‬כאשר אוהבים אדם בגלל‬ ‫הכסף שלו‪ .‬האמת היא שלא אוהבים את‬ ‫האדם אלא את הכסף שלו‪ ,‬ולכן אם יאבד‬ ‫את כספו – יפסיקו להתייחס אליו‪]48‬‬ ‫‪ ‬האם אהבת הורים לילדיהם "תלויה בדבר"‬ ‫או "אינה תלויה בדבר"?‬ ‫‪ ‬אם האהבה לא תלויה בשום דבר‪ ,‬מה כן‬ ‫גורם להורים לאהוב את הילדים שלהם?‬ ‫תשובה‪ :‬הסיבה האמיתית והשורשית לאהבת‬ ‫ההורים היא מפני שהילד הוא חלק ממש מתוך‬ ‫‪-----------------‬‬‫לשנה)‪ .‬כל פרשה בנויה משלשה חלקים‪ :‬חלק אחד –‬ ‫פירוש על הפרשה‪ ,‬בחלק השני פירוש על ההפטרה‪,‬‬ ‫ובחלק השלישי – פירוש על פסוק מספר התהילים‪.‬‬ ‫סיפור – הכסף עולה לתורה‪ :‬מספרים על עשיר גדול‪,‬‬ ‫שהיה זוכה לכבוד רב בבית הכנסת‪ ,‬וקיבל את העליות‬ ‫החשובות ביותר‪ .‬הגלגל התהפך‪ ,‬והלה איבד את כספו‪,‬‬ ‫ובעקבות זאת הפסיק לקבל כבוד ועליות‪ .‬לאחר מכן‬ ‫התהפך הגלגל שוב‪ ,‬והוא חזר להיות עשיר‪ .‬אחרי תקופה‬ ‫ארוכה‪ ,‬פתאום נזכרים לקרוא לו לעלות לתורה‪ .‬הוא‬ ‫ניגש לבימת הקריאה‪ ,‬שם צ'ק על הבימה וחזר למקומו‬ ‫מבלי לברך‪.‬‬ ‫"מה קרה לך?"‪ ,‬שאלו כולם בתמיהה‪ .‬ענה להם‪ :‬הבנתי‬ ‫שאתם לא מעלים אותי‪ ,‬אלא את הכסף שלי‪ .‬אז שמתי‬ ‫את הכסף שלי על הבימה וחזרתי למקומי‪...‬‬ ‫‪ 47‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫ההורים‪ .‬לכן ההורה רואה בילד את ההמשך‬ ‫של עצמו‪ .‬כמו שאדם אוהב את עצמו ללא‬ ‫תנאי וללא שום סיבה חיצונית‪ ,‬כך הוא אוהב‬ ‫את הבן שלו ללא תנאי וללא שום סיבה‬ ‫חיצונית‪ .‬פשוט בגלל עצם העובדה שהילד הוא‬ ‫חלק ממנו‪.‬‬ ‫המשל‪:‬‬ ‫בין בן קטן לגדול?‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬אם אוהבים את הילד רק בגלל‬ ‫שהוא חלק מההורים‪ ,‬בלי שום סיבה חיצונית –‬ ‫איך יתכן שבן קטן אהוב יותר מבן גדול?‬ ‫תשובה‪ :‬אומנם הורים אוהבים את הילד בלי‬ ‫שום סיבה חיצונית‪ ,‬אבל אם יש גם סיבות‬ ‫חיצוניות שגורמות להם נחת – אזי הם אוהבים‬ ‫אותו גם בגלל סיבות אלו‪ .‬אם הילד מוכשר‪ ,‬אם‬ ‫הוא מכבד את ההורים‪ ,‬אם הוא מממש את‬ ‫הציפיות שלהם ממנו – זה גורם נחת להורים‪,‬‬ ‫ובאופן טבעי מחזק את האהבה שלהם אליו‪.49‬‬ ‫אם כן‪ ,‬הם אוהבים אותו בשני סוגים של אהבה‪:‬‬ ‫גם באהבה ש"אינה תלויה בדבר" וגם באהבה‬ ‫ש"תלויה בדבר"‪.‬‬ ‫כאן נוצרת בעיה‪ .‬כאשר ההורים שמים לב‬ ‫בעיקר לסיבות החיצוניות שגורמות להם נחת‪,‬‬ ‫זה יכול להסיט את תשומת הלב מעצם‬ ‫העובדה שמדובר בבן שלהם‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם‬ ‫ההורים מתפארים ומדגישים עד כמה הבן‬ ‫שלהם מוכשר וכדומה‪ ,‬זה יכול לכסות (באופן‬ ‫זמני) על האהבה האמיתית שיש להם לבן‪.‬‬ ‫זה בדיוק ההבדל בין בן קטן לבן גדול‪:‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫סיפור – בין בן לבן‪ :‬פעם אחת‪ ,‬בזמן שהמצב בביתו‬ ‫היה דחוק ביותר‪ ,‬הוצרך כ"ק אדמו"ר הרש"ב לנסוע‬ ‫מחוץ לרוסיה עם זוגתו הרבנית שטערנא שרה‪ .‬בהיותם‬ ‫בחו"ל‪ ,‬נכנס הרבי לבית כשבידו מקל יפה ומהודר‪,‬‬ ‫שראשו מכסף‪ .‬כשהרבנית ראתה את המקל‪ ,‬שאלה‬ ‫אותו‪ :‬מה זה? השיב הרבי שזוהי מתנה עבור בנם‪ ,‬הרבי‬ ‫הריי"צ‪ .‬שאלה הרבנית – בידעה היטב את דוחק מצבם –‬ ‫אמת הדבר‪ ,‬בן יחיד הוא עם כל המעלות‪ ,‬אבל‪ ,‬במצב‬ ‫הנוכחי‪ ,‬איך מוציאים את הפרוטה האחרונה על מתנה‬ ‫לבננו – וכשנבוא הביתה יצטרכו להשיג גמ"ח ?! ענה‬ ‫הרבי‪ ,‬שבדרכו פגש יהודי חשוב ("א גוטער איד") ביחד‬ ‫עם בנו‪ ,‬וכאשר ראה את ההבדל והחילוק בין בנו של‬ ‫אותו יהודי לבנם – הרבי הריי"צ‪ ,‬התעוררה אהבתו ורצונו‬ ‫לתת לבנם מתנה זו‪.‬‬ ‫אצל בן קטן‪ ,‬אין משהו אחר לאהוב מלבד אותו‬ ‫בעצמו‪ .‬אי אפשר לאהוב את החכמה שלו‪ ,‬כי‬ ‫היא עדיין לא מפותחת; אי אפשר לאהוב את‬ ‫הכישרונות והתכונות שלו‪ ,‬כי הן עדיין לא‬ ‫מפותחות‪ .‬יש רק את עצם מציאותו כבן של‬ ‫ההורים‪ .‬לכן אצלו באה לידי ביטוי מלוא‬ ‫עוצמת האהבה הטהורה שיש בין הורים‬ ‫לילדיהם;‬ ‫אולם אצל בן גדול‪ ,‬יש דברים נוספים לאהוב‪.‬‬ ‫אפשר כבר לאהוב את השכל שלו‪ ,‬כי השכל‬ ‫כבר מפותח; אפשר כבר לאהוב את המידות‬ ‫ואת המעלות שלו‪ ,‬כי הן כבר התפתחו בצורה‬ ‫גלויה‪ .‬אם כן‪ ,‬האהבה החיצונית מתערבבת עם‬ ‫האהבה הפנימית‪ ,‬ומבחינה זו האהבה החיצונית‬ ‫מפריעה ומסיטה את תשומת הלב מהאהבה‬ ‫הפנימית והעצמית‪ .‬כך יתכן שהורים יגלו‬ ‫אהבה לילד גדול בתנאי שיתן להם נחת‪,50‬‬ ‫וישכחו לרגע את העובדה שהם אוהבים אותו‬ ‫בלי תנאים‪.‬‬ ‫הנמשל‪:‬‬ ‫מדוע ה' אוהב אותנו?‬ ‫אחרי שהבנו במשל מדוע הורים אוהבים את‬ ‫הילדים שלהם‪ ,‬ומה ההבדל בין בן קטן לבן‬ ‫גדול – נוכל להבין בנמשל מדוע הקב"ה אוהב‬ ‫את עם ישראל‪.‬‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬מדוע אנחנו נקראים בנים של‬ ‫הקב"ה? מה המשמעות של ההגדרה הזו?‬ ‫תשובה‪ :‬כמו שהבן מגיע מפנימיותו של האבא‬ ‫והוא חלק מהאבא‪ ,‬כך הנשמה של כל יהודי‬ ‫מגיעה מפנימיותו של הקב"ה והיא חלק אלוקה‬ ‫ממעל ממש‪ .‬זאת‪ ,‬בשונה משאר הנבראים‪,‬‬ ‫הנחשבים "מעשה ידיו" של הקב"ה ואינם חלק‬ ‫ממנו‪ .‬ובלשון התניא‪:‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – האם אב מסוגל לשנוא את בנו‪ :‬זה יכול גם‬ ‫להגיע למקרים קיצוניים‪ ,‬שבהם הורים מסוגלים אפילו‬ ‫לפתח שנאה כלפי הילד‪ ,‬אם הוא לא מממש את‬ ‫הציפיות שלהם או לא מכבד אותם‪ .‬האם הם באמת‬ ‫שונאים אותו? – לא יתכן‪ ,‬שכן האהבה לא תלויה בדבר‪,‬‬ ‫אבל מבחינת הרגש הגלוי שלהם הם כן מסוגלים‬ ‫להרגיש שנאה בגלל שהאהבה התלויה בדבר השכיחה‬ ‫את האהבה האמיתית שלהם אליו‪ .‬האהבה העצמית‬ ‫תתפרץ ותתגלה במצבי חירום‪ ,‬שבהם הילד נמצא‬ ‫בסכנה‪ ,‬ואז לפתע יתגלה שהאבא דואג לבנו בכל ליבו‪.‬‬ ‫‪ .4‬מדוע אנו נקראים בניו של ה'?‬ ‫תניא פרק ב‬ ‫ונפש השנית בישראל‪ ,‬היא חלק אלוה‬ ‫ממעל ממש‪ ,‬כמו שכתוב "ויפח באפיו‬ ‫נשמת חיים"‪" ,‬ואתה נפחת בי"‪ .‬וכמו‬ ‫שכתוב בזוהר‪ :‬מאן דנפח מתוכיה נפח‬ ‫[=מי שנופח – הריהו נופח מתוכו]‪ ,‬פירוש‬ ‫מתוכיותו ומפנימיותו‪ ,‬שתוכיות ופנימיות‬ ‫החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח‪.‬‬ ‫כך‪ ,‬על דרך משל‪ ,‬נשמות ישראל עלו‬ ‫במחשבה‪ .‬כדכתיב‪" :‬בני בכורי ישראל"‪,‬‬ ‫"בנים אתם לה' אלהיכם"‪ .‬פירוש‪ :‬כמו‬ ‫שהבן נמשך ממוח האב; כך‪ ,‬כביכול‪,‬‬ ‫נשמת כל איש ישראל נמשכה ממחשבתו‬ ‫וחכמתו יתברך‪.‬‬ ‫ההבנה שיהודי הוא בן של הקב"ה‪ ,‬חלק אלוקה‬ ‫ממעל ממש‪ ,‬יש לה משמעות כפולה‪:‬‬ ‫‪ ‬מצד הקב"ה – האהבה של הקב"ה לכל‬ ‫יהודי "אינה תלויה בדבר"‪ ,‬לא בקיום‬ ‫המצוות שלו‪ ,‬לא בלימוד התורה שלו ולא‬ ‫במידות שלו‪ ,‬אלא בעצם העובדה שהוא‬ ‫יהודי‪ .‬לכן הקב"ה לעולם לא יחליף אותנו‬ ‫באומה אחרת‪ ,‬גם אם אנו לא מתנהגים‬ ‫כשורה‪ ,‬שכן "בין כך ובין כך – בני הם";‬ ‫‪ ‬מצד היהודי – הקשר של יהודי אל הקב"ה‬ ‫הוא קשר עצמי שאי אפשר לנתקו‪ .‬גם‬ ‫יהודי המגדיר את עצמו כרשע או כבלתי‬ ‫מאמין‪ ,‬בתוך תוכו הוא מאמין בה'‪ ,‬שכן יש‬ ‫בו נשמה אלוקית מאז שנולד‪ ,‬וממנה אי‬ ‫אפשר להיפרד‪ .‬בשעת מבחן‪ ,‬גם הוא‬ ‫יתגלה כמאמין‪.‬‬ ‫הנמשל‪:‬‬ ‫בין יהודי ליהודי‬ ‫אלא שבנוסף לאהבה העצמית של הקב"ה‬ ‫לעם ישראל "שאינה תלויה בדבר"‪ ,‬הקב"ה גם‬ ‫אוהב את המעלות הייחודיות של עם ישראל‬ ‫בבחינת "אהבה התלויה בדבר"‪ .‬שכן‪ ,‬עם‬ ‫ישראל מאמין בה' מאז תקופת האבות‪ ,‬בניגוד‬ ‫לעמים אחרים; עם ישראל היה מוכן לקבל על‬ ‫עצמו את התורה‪" ,‬נעשה ונשמע"‪ ,‬בניגוד‬ ‫לעמים אחרים; עם ישראל היה מוכן למסור‬ ‫את נפשו למען ה' לאורך ההיסטוריה‪ ,‬בניגוד‬ ‫לעמים אחרים‪ .‬ומעלות נוספות‪.‬‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪46‬‬ ‫אם כן‪ ,‬הקב"ה אוהב אותנו בשני סוגי אהבה‪ :‬גם‬ ‫כמו לבן קטן – זו האהבה העצמית לעם‬ ‫ישראל; וגם כמו לבן גדול – זו האהבה לעם‬ ‫ישראל בגלל שהם עובדים את ה'‪ .‬ובלשון‬ ‫הרבי‪:‬‬ ‫‪ .5‬שני רבדים באהבת ה' לישראל‬ ‫– כמו בן קטן וכמו בן גדול‬ ‫תשובה‪ :‬בן קטן זה היהודי הפשוט‪ ,‬ובן גדול זה‬ ‫התלמיד חכם‪ .52‬אצל יהודי פשוט‪ ,‬לא רואים‬ ‫מעלות רוחניות מיוחדות‪ ,‬שכן הוא לא יודע‬ ‫הרבה תורה וגם אינו יודע לקיים את המצוות‬ ‫בהידור‪ .‬רואים "רק" אמונה פשוטה ותמימות‪;53‬‬ ‫ואילו אצל תלמיד חכם רואים בגלוי מעלות‬ ‫רוחניות‪ ,‬הוא גאון בתורה ויודע גם להדר‬ ‫במצוות‪.‬‬ ‫לקוטי שיחות כא‪72/‬‬ ‫יש שני אופנים (מדריגות) באהבת הקב"ה‬ ‫לישראל‪:‬‬ ‫כאשר יהודים עובדים את ה'‪ ,‬ורואים‬ ‫בגלוי את המעלה שלהם לגבי האומות‪,‬‬ ‫אז אהבת הקב"ה לישראל היא (גם) אהבה‬ ‫שמצד הטעם – בדוגמת האהבה של אב‬ ‫לבן גדול‪...‬‬ ‫אבל יש את האהבה העצמית של ה'‬ ‫לישראל‪ ,‬שהם "חלק אלוקה ממעל ממש"‬ ‫– בדוגמת האהבה של אב לבנו הקטן‬ ‫בגלל שהבן הוא בנו – שאהבה הזו לא‬ ‫תלויה בעבודת ה' של ישראל‪.‬‬ ‫לכן יש פעמים שהקב"ה קורא לנו "בן קטן"‬ ‫ופעמים שהוא קורא לנו "בן גדול"‪ :‬כאשר‬ ‫הקב"ה רוצה לספר כמה הוא אוהב אותנו‪ ,‬אזי‬ ‫הוא קורא לנו "בן קטן" – "כי נער ישראל‬ ‫ואוהבהו" – כי אצל בן קטן מתגלית האהבה‬ ‫הטהורה והעצמית של האב; אבל כאשר‬ ‫הקב"ה רוצה לספר כמה הוא מעריך אותנו‪,51‬‬ ‫אזי הוא קורא לנו "בן גדול" – "בני בכורי‬ ‫ישראל" – כדי לבטא את המעלות המיוחדות‬ ‫שיש לנו‪ ,‬שאנו לומדים תורה ומקיימים מצוות‪.‬‬ ‫אתגר לקהל‪ :‬בתוך עם ישראל עצמו – מי‬ ‫משתייך להגדרה "בן קטן"‪ ,‬ומי משתייך‬ ‫להגדרה "בן גדול"!‬ ‫‪-----------------‬‬‫לקהל תורני – למה אנו נקראים בן גדול‪ :‬בתוך השיחה‪,‬‬ ‫הרבי מסביר בעומק יותר מדוע הקב"ה קורא לנו "בני‬ ‫בכורי" – אין זה רק כדי לבטא הערכה למעלות של עם‬ ‫ישראל‪ ,‬אלא יותר מזה‪ ,‬כדי לבטא את המהות של עם‬ ‫ישראל‪ .‬שהמעלה העצמית של יהודים בתור בנים של‬ ‫הקב"ה חודרת בהם בכל חלקי האישיות שלהם‪ ,‬גם‬ ‫בשכל ובמידות‪ .‬כפי שמוסבר בהמשך השיעור‪ ,‬שאדם‬ ‫יכול להיות גם יהודי פשוט וגם תלמיד חכם‪.‬‬ ‫‪ 44‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬לפי זה‪ ,‬אצל מי האהבה העצמית‬ ‫של הקב"ה יותר גלויה – אצל יהודי פשוט או‬ ‫אצל תלמיד חכם?‬ ‫תשובה‪ :‬אצל יהודי פשוט‪ .‬כי אין שום מעלה‬ ‫חיצונית נוספת לאהוב בו‪ ,‬מלבד את עצם‬ ‫העובדה שהוא יהודי‪ ,‬הבן של הקב"ה‪ .‬בדוגמת‬ ‫בן קטן‪ ,‬שאין שום דבר לאהוב בו מלבד את‬ ‫עצם העובדה שהוא הבן שלי‪ ;54‬לעומת זאת‬ ‫אצל תלמיד חכם‪ ,‬יש דברים נוספים לאהוב בו‬ ‫מלבד עצם היהדות שלו‪ .‬שכן הוא לומד תורה‬ ‫ומקיים מצוות ומרגיש את עצמו חשוב וראוי‬ ‫שה' יאהב אותו‪ .‬וכיון שיש כאן סיבה נוספת‬ ‫לאהבה‪ ,‬לכן האהבה העצמית של ה' אליו לא‬ ‫מתגלית בטהרתה‪.‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫הבהרה – יהודי פשוט מול תלמיד חכם‪ :‬בשיחה‪ ,‬הרבי‬ ‫לא מזכיר את ההבדל בין יהודי פשוט לתלמיד חכם‪,‬‬ ‫אלא מדבר ברמה העקרונית‪ ,‬על ההבדל בין קיום מצוות‬ ‫באופן של קטנות וקבלת עול לבין קיום מצוות באופן של‬ ‫גדלות בתורה‪ .‬בשיעור תרגמנו את הנושא הזה בצורה‬ ‫פשוטה יותר‪ ,‬להבדל שבין יהודי פשוט לתלמיד חכם‪.‬‬ ‫סיפור – אמונת רועה הצאן‪ :‬לפני מאות שנים‪ ,‬היה‬ ‫רועה צאן יהודי פשוט‪ ,‬ללא כל ידע בתורה‪ .‬בדבר אחד‬ ‫הצטיין הרועה – באמונה איתנה בבורא עולם‪ ,‬לפי הבנתו‬ ‫והשגתו‪ .‬מידי פעם כאשר גאו רגשי ההודיה אל הקב"ה‬ ‫בלבו‪ ,‬היה פונה אליו ואומר‪" :‬אלוקי! אילו ידעתי היכן‬ ‫צאנך‪ ,‬בודאי הייתי רועה אותן חינם‪ ,‬ללא תמורה‪ ,‬מרב‬ ‫אהבתי אליך"‪ .‬פעם עבר תלמיד חכם בקרבת הרועה‬ ‫בעת שנשא את "תפילתו"‪ .‬עצר התלמיד חכם ואמר‬ ‫לרועה כי דיבורים אסורים הוא מוציא מפיו‪ .‬הרועה‬ ‫התמים שמע לדבריו והפסיק לפנות אל הקב"ה כפי‬ ‫שהיה פונה אליו תמיד‪ .‬בחלום הלילה הודיעו לתלמיד‬ ‫חכם כי עתיד הוא להיענש על כך שמנע מהרועה‬ ‫הפשוט להודות ולהלל לה' יתברך בתמימות ובפשיטות‬ ‫שגרמו נחת רוח מרובה מאוד למעלה!‬ ‫אמרה חסידית – שעשוע למעלה‪ :‬למעלה‪ ,‬מייקרים‬ ‫מאוד את ענייני העבודה של היהודי‪ ,‬אף את הקטנים‬ ‫בימים‪ .‬רואים אנו בהתנהגות בני אדם‪ ,‬שאנשים מבוגרים‬ ‫משחקים לפעמים במשחקי ילדים‪ ,‬עם ילדיהם הקטנים‪.‬‬ ‫זר כי יראה זאת‪ ,‬לא יהא זה מגוחך בעיניו‪ ,‬כיון שאצל‬ ‫ההורים זה התענוג הגדול ביותר‪ .‬כן הדבר בנמשל‪.‬‬ ‫ה"נחת רוח" למעלה מהיהודים הפשוטים שאומרים‬ ‫תהלים – הרבה יותר ממבעלי הבנה והשכלה‪.‬‬ ‫ואכן‪ ,‬ידוע שהבעש"ט הראה אהבה מיוחדת‬ ‫דווקא לאנשים פשוטים‪ ,‬ומבחינה מסוימת יותר‬ ‫מאשר לתלמידי חכמים‪ .‬הוא נהג לאסוף אותם‬ ‫ולספר להם סיפורים‪ ,‬לעורר את רוחם ולהרעיף‬ ‫עליהם אהבה טהורה‪.55‬‬ ‫היו ששאלו על הבעש"ט‪ :‬מדוע הוא אוהב את‬ ‫היהודים הפשוטים‪ ,‬הרי אין להם מעלות‬ ‫מיוחדות?‬ ‫שלו‪ ,‬בשכל וברגש‪ ,‬במחשבה‪ ,‬בדיבור ובמעשה‪.‬‬ ‫לכן הוא רוצה להבין את רצון ה' בשכלו – כדי‬ ‫שהשכל לא יישאר מנותק מה' אלא הקשר עם‬ ‫ה' יחדור גם בשכל‪ .58‬במקרה כזה‪ ,‬לא רק‬ ‫שהשכל לא מפריע לאמונה‪ ,‬אלא אדרבה‪,‬‬ ‫האמונה חודרת גם בשכל‪ .59‬ואז יש את שתי‬ ‫המעלות‪ :‬גם יהודי פשוט וגם תלמיד חכם‪ ,‬גם‬ ‫בן קטן וגם בן גדול‪.60‬‬ ‫והתשובה היא‪ ,‬שאדרבה‪ ,‬זו בדיוק הנקודה‪.‬‬ ‫דווקא בגלל שאין בהם מעלות גלויות של שכל‬ ‫ומידות‪ ,‬אלא מאירה בהם נקודת היהדות‪ ,‬עצם‬ ‫הקשר ה"פשוט" של יהודי עם הקב"ה – לכן‬ ‫דווקא אצלם באה לידי ביטוי מלוא עוצמת‬ ‫האהבה של הקב"ה לכל יהודי בתור "בן קטן"‪.‬‬ ‫גם בן קטן‬ ‫וגם בן גדול‬ ‫שאלה לדיון‪ :‬מה יעשה תלמיד חכם – האם‬ ‫הוא אמור להפסיד בגלל שאינו יהודי פשוט?‬ ‫תשובה‪ :‬הפיתרון הוא‪ ,‬להיות גם יהודי פשוט‬ ‫וגם תלמיד חכם‪ .‬יהודי צריך קודם כל לבסס‬ ‫את הקשר שלו עם הקב"ה על אמונה פשוטה‬ ‫וטהורה‪ ,‬שאינה תלויה בשכל‪ ,56‬כמו היהודי‬ ‫הפשוט ביותר‪ .57‬כאשר היסוד הוא אמונה‬ ‫טהורה וקשר פשוט עם ה'‪ ,‬אזי האמונה דוחפת‬ ‫אותו להתחבר אל ה' בכל הכוחות והכישרונות‬ ‫‪-----------------‬‬‫הוספה – הבעש"ט היה מלמד תינוקות‪ :‬ענין "בן קטן"‬ ‫מתחבר גם לעובדה שהבעש"ט היה מלמד תינוקות לפני‬ ‫התגלותו‪ ,‬וחיבב בצורה מיוחדת את הילדים הקטנים‪ .‬עד‬ ‫שאמרו‪ :‬הלוואי שהיינו מנשקים את ספר התורה באותה‬ ‫אהבה שהבעש"ט נישק את הילדים שהלכו ל'חיידר'‪.‬‬ ‫אמרה חסידית – מעלת התמימות‪ :‬בביאת המשיח יראו‬ ‫את מעלתן של הודאה ותמימות‪ ,‬שהכול מאמינים‬ ‫באמונה טהורה בהקב"ה‪ ,‬בתורתו ומצוותיו‪ .‬תלמוד –‬ ‫הבנה‪ ,‬ההבנה הנעלית ביותר הינה מוגבלת; אך הודאה –‬ ‫אמונה‪ ,‬הוא רגש בלתי מוגבל‪ .‬מלך המשיח יוכיח ויבאר‬ ‫את ה"מעשה גדול" של התמימות – עבודה לבבית –‬ ‫רצינית‪.‬‬ ‫סיפור – מקנא בשואב המים‪ :‬אצל רבי פנחס מקוריץ‪,‬‬ ‫עבד בחור פשוט בשם הערשל‪ .‬הוא היה שואב מים‬ ‫שהביא מים לבתי התושבים‪ .‬שואב המים היה פשוט‬ ‫בתכלית‪ ,‬שפל וצנוע‪ .‬פעם התבטא אודותיו רבי פנחס‪:‬‬ ‫"אני מקנא בשפלותו של הערשל התמים בהביאו מים‬ ‫לבית עשיר‪ .‬כשהוא נכנס הביתה בתכלית הביטול‬ ‫והשפלות והוא חש עצמו ככלום ממש‪ ...‬מתי אזכה אני‬ ‫לדרגה כזו של הכנעה ושפלות?"‪...‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫דוגמה – בן קטן רוצה ללמוד‪ :‬הרבי מביא דוגמה‬ ‫מצורת הלימוד של בן קטן‪ ,‬שהוא כל הזמן חוקר את‬ ‫העולם שסביבו ושואל מה ולמה‪ ,‬ואינו נותן מנוחה עד‬ ‫שיקבל תשובה‪ .‬ומבחינה זו החקרנות שלו גדולה עוד‬ ‫יותר מבן גדול‪ .‬ועד"ז כאשר יהודי הוא בבחינת בן קטן‪,‬‬ ‫עם אמונה פשוטה‪ ,‬ומתוך זה הוא מגיע ללימוד התורה‪.‬‬ ‫לקהל תורני – חוקים או משפטים‪ :‬הרבי מביא דוגמה‬ ‫מההבדל שבין חוקים למשפטים‪ ,‬שלכאורה את החוקים‬ ‫מקיימים כי כך ה' רצה ואילו את המשפטים מקיימים כי‬ ‫כך אני מבין; אבל האמת היא‪ ,‬שגם את המשפטים אנו‬ ‫מקיימים כי כך ה' רצה כמו החוקים‪ ,‬אלא שה' בעצמו‬ ‫רצה שגם נבין בשכלנו את המשפטים‪ .‬כלומר‪ ,‬ההבנה‬ ‫השכלית אינה מנותקת מן האמונה‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬היא‬ ‫תוצאה של האמונה‪.‬‬ ‫הקדמה לשיעורים הבאים‪ :‬האיזון העדין הזה‪ ,‬שבין בן‬ ‫קטן לבן גדול‪ ,‬מלווה את עם ישראל לאורך כל‬ ‫ההיסטוריה‪ .‬מצד אחד מצפים מאיתנו שנתנהג כמו בן‬ ‫קטן‪ ,‬עם אמונה פשוטה ובלי שאלות שכליות; מצד שני‬ ‫מצפים מאיתנו שנתנהג כמו בן גדול‪ ,‬ונפעיל גם את‬ ‫השכל ללימוד התורה וקיום המצוות‪ .‬איך בדיוק עושים‬ ‫את זה? ובכן‪ ,‬במהלך הקורס הנוכחי נלמד על‬ ‫ההשתקפות של בן קטן ובן גדול משלושת הכיוונים –‬ ‫ביחס להקב"ה‪ ,‬לתורה ולישראל‪:‬‬ ‫פרשיות וארא‪ ,‬בא ובשלח – על הקב"ה‪ :‬האם מותר‬ ‫לשאול שאלות על ה' כבן גדול‪ ,‬או לקבל הכול באמונה‬ ‫כמו בן קטן?‬ ‫פרשיות יתרו ומשפטים – על התורה‪ :‬היכן רואים בדיני‬ ‫התורה את שני הצדדים של בן קטן ובן גדול?‬ ‫פרשיות תרומה‪ ,‬תצוה‪ ,‬כי תשא וויקהל‪-‬פקודי – על‬ ‫ישראל‪ :‬היכן רואים בעם ישראל את שני הצדדים של בן‬ ‫קטן וגדול?‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪42‬‬ ‫הקדמה‬ ‫פתיחה‪:‬‬ ‫‪in g-d we‬‬ ‫‪trust‬‬ ‫ברוכים הבאים לקורס בסוד הפרשה על ספר‬ ‫שמות‪ .‬במהלך הקורס הקרוב‪ ,‬נכיר לעומק‬ ‫יסודות מרכזיים בתורה – נושאים כמו ביטחון‬ ‫בה'‪ ,‬אמונה בה'‪ ,‬אחדות ישראל‪ ,‬קביעת הזהות‬ ‫היהודית‪ ,‬מעמד האשה‪ ,‬משה רבנו‪ ,‬בעלי‬ ‫תשובה‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫הביטחון‬ ‫יביא‬ ‫שלום‬ ‫בדולר האמריקני מופיע‬ ‫המשפט המפורסם‬ ‫‪IN G-D WE TRUST‬‬ ‫האם ביטחון בה' פירושו‬ ‫שהכול יהיה טוב‪,‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬מי נתן לאדם‬ ‫תעודת ביטוח?‬ ‫על אמונה וביטחון‬ ‫‪ /‬חלק ראשון‬ ‫מתוך הסדרה הראשונה‬ ‫השיעור מבוסס על ספר לקוטי שיחות‬ ‫כרך לו‪ ,‬עמוד ‪3‬‬ ‫‪ 60‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫הפעם נתמקד בנושא הביטחון בה'‪ .‬בדולר‬ ‫האמריקאי מופיע המשפט המפורסם "‬ ‫" [=בה' אנו בוטחים]‪ .‬מה זה בדיוק‬ ‫'ביטחון בה''? מי העניק לאדם 'תעודת ביטוח'‬ ‫שיינצל מצרות? על כך בשיעור זה‪.61‬‬ ‫פרשת השבוע‪:‬‬ ‫ויירא משה‬ ‫תחילה נבדוק מהו ביטחון בה'‪ .‬לשם כך ניגש‬ ‫לסיפור הראשון בתורה המבטא את מנהיגותו‬ ‫האכפתית של משה (שמות ב‪/‬יא)‪:‬‬ ‫‪ .6‬פרשת השבוע‪:‬‬ ‫ויירא משה‪ ,‬וישמע פרעה‬ ‫ל־א ִּ֔ ָחיו וַּ ַּ ֖ירא ב ִסבלֹתָ ֹ֑ם‬ ‫ֹשה וַּ י ֵֵצא ֶא ֶ‬ ‫וַּ ִיג ַּ ִׂ֤דל מ ֶ‬ ‫־עב ִ ֖רי ֵ ַֽמ ֶא ָ ַֽחיו׃‬ ‫וַּ יַּרא אִ יש ִמצ ִ ִּ֔רי ַּמ ֶכ ּ֥ה ִאיש ִ‬ ‫כה וַּ ַּ ֖ירא ִכי ֵאין אִ ֹ֑יש וַּ יַּך ֶאת־‬ ‫וַּ ִ ִׂ֤יפֶ ן כֹה וָ ִּ֔ ֹ‬ ‫ַּה ִמצ ִ ִּ֔רי ַּ ַֽו ִיטמ ֵנ֖הו ַּב ַֽח ֹול׃‬ ‫‪-----------------‬‬‫הפרופסור מאניפולי‪ :‬חסיד אחד היה חולה אנוש‪ ,‬ואף‬ ‫רופא לא מצא רפואה למחלתו‪ .‬הוא נסע אל הצדיק ר'‬ ‫מרדכי מנשכיז‪ ,‬שיעץ לו לנסוע לפרופסור שבעיר‬ ‫אניפולי‪ .‬מהר החסיד החולה לנסוע‪ ,‬וכאשר הגיע לשם‪,‬‬ ‫שאל היכן גר הפרופסור‪ .‬אולם האנשים צחקו ואמרו כי‬ ‫אין פרופסור בעיירה קטנה זו‪ .‬שאל אותם החסיד – אולי‬ ‫יש חובש‪ ,‬אמרו האנשים ‪' -‬לא'‪.‬‬ ‫מאוכזב ומתפלא חזר החסיד לצדיק‪ ,‬כשהוא תמה כיצד‬ ‫זה דברי הרבי היו לשווא‪ .‬כשספר על הקורות אותו‪,‬‬ ‫שאלו הרבי‪" :‬מה עושים תושבי העיר כשמישהו מהם‬ ‫חולה?"‪ ,‬השיב לו החסיד‪" :‬מה יוכלו לעשות‪ ,‬אין להם‬ ‫ברירה אלא לבטוח בה' שישלח להם רפואה משמים"‪.‬‬ ‫נענה הצדיק ואמר – זהו הפרופסור עליו דברתי‪ .‬מי‬ ‫שעוזר לבני אניפולי‪ ,‬יעזור גם לך‪ .‬וכך היה‪ .‬כשיצא האיש‬ ‫מחדרו של הצדיק החל להחלים ועד שהתרפא לגמרי‪.‬‬ ‫[סיפורי חסידים – תורה‪ ,‬זוין‪ ,‬עמ' ‪]262‬‬ ‫ש ִִּ֔ני ו ִה ֵ ֛נה ש ֵ ַֽני־אֲ נָ ִש ּ֥ים ִעב ִ ֖רים‬ ‫וַּ יֵצֵ א ַּבי ֹום ַּה ֵ‬ ‫ֹאמר‬ ‫ֹֹ֨אמר ָ ַֽל ָר ִּ֔ ָשע ָל ָּ֥מה ַּת ֶכ֖ה ֵר ֶ ַֽע ָך׃ ַ֠ וַּ י ֶ‬ ‫צים וַּ י ֶ‬ ‫נִ ִ ֹ֑‬ ‫ָ‬ ‫שִׂ֤ר ושֹפֵ ט ָעלִֵּ֔ ינו ַּהל ָהר ֹ֨ ֵגנִ י‬ ‫ִמי ָשַֽמך ל ִ ֹ֨איש ַּ‬ ‫ביטחון בה'‬ ‫פירושו שיהיה טוב‬ ‫ירא‬ ‫ת־ה ִמצ ִ ֹ֑רי וַּ ִי ָ ִׂ֤‬ ‫ַּ‬ ‫ש ּ֥ר ָה ַּ ֖רג ָת ֶא‬ ‫תה א ִּ֔ ֵֹמר ַּ ַֽכאֲ ֶ‬ ‫ַּא ָ‬ ‫ֵ‬ ‫ֹאמר ָאכ֖ן ֹנו ַּדּ֥ע ַּה ָד ָ ַֽבר׃ וַּ ִיש ַּ ִׂ֤מע ַּפרעֹה‬ ‫ֹשה וַּ י ִּ֔ ַּ‬ ‫מ ֶ‬ ‫לדברי המדרש יש מסקנה מרחיקת לכת‬ ‫בפירוש המושג "ביטחון בה'"‪:‬‬ ‫ֹש ֹ֑ה‬ ‫ת־ה ָדבָ ר ַּה ִּ֔ ֶזה וַּ יבַּ ֵ ֖קש ַּ ַֽלהֲ רֹג ֶאת־מ ֶ‬ ‫ַּ‬ ‫ֶא‬ ‫ד ֖ין׃‬ ‫ץ־מ ָ‬ ‫א ֶר ִ‬ ‫שב ב ֶ ַֽ‬ ‫עה וַּ ֵ ּ֥י ֶ‬ ‫ֹשה ִמפ ֵני פַּ ר ִּ֔ ֹ‬ ‫וַּ ִיב ַּ ִׂ֤רח מ ֶ‬ ‫מסביר רש"י (בפירוש הראשון) שאכן משה‬ ‫פחד לחייו בשל הפרסום‪ .‬המדרש מביא מקרים‬ ‫נוספים של פחד – יעקב פחד מעשיו למרות‬ ‫ההבטחה שקיבל מה'; וגם משה פחד מסיחון‬ ‫מלך האמורי למרות ההבטחה שקיבל מה'‪.‬‬ ‫הבה נקרא מבפנים‪:‬‬ ‫‪ .7‬פרשנות‪ :‬משה חשש מפרעה‬ ‫ֹשה – כפשוטו‪ .‬ומדרשו‪:‬‬ ‫ירא מ ֶׁ‬ ‫רש"י‪ :‬וַ ִּי ָ‬ ‫דאג שראה בישראל רשעים דלטורין‪,‬‬ ‫אמר שמא אינם ראויין להגאל‪.‬‬ ‫לו – ר'‬ ‫ירא יַעֲ קֹב ְמאֹד וַ יֵּצֶׁ ר ֹ‬ ‫מדרש רבה‪ :‬וַ ִּי ָ‬ ‫פנחס בשם ר' ראובן‪ :‬שני בני אדם הבטיחן‬ ‫הקב"ה‬ ‫ונתייראו‬ ‫–‬ ‫הבחור‬ ‫שבאבות‬ ‫והבחור שבנביאים‪ :‬הבחור שבאבות זה‬ ‫לו יָה"‪ ,‬ואמר‬ ‫יעקב‪ ,‬שנאמר " ִכי יַּעֲ קֹב ָבחַּ ר ֹ‬ ‫לו הקב"ה "ו ִהנֵה ָאנ ִֹכי ִע ָמך"‪ ,‬ובסוף‬ ‫נתיירא‪ ,‬שנאמר "וַּ ִי ָירא יַּעֲ קֹב"; הבחור‬ ‫ֹשה‬ ‫שבנביאים זה משה‪ ,‬שנאמר "לולֵ י מ ֶ‬ ‫ירו"‪ ,‬ואמר לו הקב"ה " ִכי ֶאהיֶה ִע ָמך"‪,‬‬ ‫ב ִח ֹ‬ ‫משה ַּאל‬ ‫ֶ‬ ‫ֹאמר ה' ֶאל‬ ‫ולבסוף נתיירא "וַּ י ֶ‬ ‫ֹתו" – אינו אומר אל תירא אותו‬ ‫ִת ָירא א ֹ‬ ‫שאלה לקהל‪ :‬איך אתם מפרשים את המושג‬ ‫"ביטחון בה'" – האם הפירוש הוא שאני בטוח‬ ‫שאנצל מהצרה‪ ,‬או שלא?‬ ‫תשובה‪ :‬אפשר לפתח דיון ער ומרתק בנושא‪.‬‬ ‫מקובל לחשוב שביטחון בה' פירושו ש"הכול‬ ‫משמים"‪ .‬לדוגמה‪ ,‬אם מחבל מאיים על יהודי –‬ ‫אין היהודי צריך לפחד מהמחבל עצמו‪ ,‬אלא‬ ‫להיות רגוע‪ ,‬שכן ה' מנהיג את העולם‪ .‬אם לא‬ ‫מגיעה לו שום רעה‪ ,‬ודאי שהקב"ה יחלץ אותו‬ ‫וישמור עליו; ואם מגיע לו עונש משמים על‬ ‫חטאיו – גם אז אין לפחד מהמחבל‪ ,‬כי בעצם‬ ‫העונש בא מאת ה'‪ .‬אך המדרש שולל את‬ ‫החשש "שמא גרם החטא"‪ ,‬ומשמע שיש‬ ‫לבטוח בה' שיציל מהצרה‪.‬‬ ‫זאת‪ ,‬לא רק במקרה שהייתה הבטחה מפורשת‬ ‫מאת ה'‪ ,‬כמו בנוגע למשה ויעקב‪ ,‬אלא גם‬ ‫בנוגע לכל אדם‪ .‬שהרי בפסוקים רבים נאמר‬ ‫שעלינו לבטוח בה'‪ ,‬כמו "כי תצא למלחמה וגו'‪,‬‬ ‫לא תירא מהם"‪ .‬כדברי בעל חובת הלבבות‬ ‫(שער הביטחון א‪-‬ב)‪:‬‬ ‫‪ .8‬רעיון מרכזי‪ :‬ביטחון אמיתי‬ ‫בה' פירושו שיהיה טוב‬ ‫מהות הביטחון הוא מנוחת נפש הבוטח‪,‬‬ ‫אלא למי שנתיירא‪...‬‬ ‫ושיהיה לבו סמוך על מי שבטח עליו‬ ‫הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר‬ ‫ֹש ָך גו' וַּ תפַּ חֵ ד ָת ִמיד ָכל‬ ‫להם‪" :‬וַּ ִתש ַּכח ה' ע ֶ‬ ‫שיעשה הטוב והנכון לו בענין אשר יבטח‬ ‫עליו‪ ...‬שיהיה מי שבטח עליו בתכלית‬ ‫ַּהי ֹום" (מד"ר בראשית עו‪/‬א)‪.‬‬ ‫הנדיבות והחסד למי שראוי לו ולמי‬ ‫שאלה לקהל‪ :‬מה רוצה המדרש לומר – שיעקב‬ ‫ומשה נהגו נכון‪ ,‬או שלא נהגו נכון?‬ ‫תשובה‪ :‬יהיו תשובות לכאן ולכאן‪ ,‬ואכן‪ ,‬יש‬ ‫דעות שונות בנושא‪ .‬אולם יש לציין שלפי סוף‬ ‫המדרש ("הוא שהנביא מקנתר וכו'")‪ ,‬משתמע‬ ‫שאין ללמוד ממשה ויעקב‪ ,‬אלא "הראוי שלא‬ ‫לירא" (לשון 'יפה תואר' על המדרש)‪ .‬שכן‬ ‫יעקב ומשה היו אמורים לבטוח בה' בצורה‬ ‫מוחלטת שלא יאונה להם כל רע‪ ,‬ושהכל‬ ‫יסתיים בצורה טובה‪ ,‬ולא לחשוש "שמא גרם‬ ‫החטא"‪.‬‬ ‫שאינו ראוי לו‪ .‬ותהיה נדיבותו מתמדת‬ ‫וחסדו נמשך לא יכרת ולא יפסק‪.‬‬ ‫מי נתן 'תעודת ביטוח'‬ ‫שיהיה טוב?‬ ‫כאן מתעוררת שאלה חזקה מאוד‪ :‬מי נתן‬ ‫לאדם 'תעודת ביטוח' שהכול יהיה טוב? אולי‬ ‫באמת ה' רוצה להענישו בשל חטאיו?‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪62‬‬ ‫‪ .9‬הלוא עיקר גדול באמונה‬ ‫שיש שכר ועונש‬ ‫רמב"ם הקדמה לפרק חלק‬ ‫היסוד האחד עשר‪ :‬כי הוא ה' יתברך נותן‬ ‫שכר למי שעושה מצות התורה‪ ,‬ויעניש‬ ‫למי שעובר על אזהרותיה‪ ...‬והמקרא‬ ‫המורה על היסוד הזה שנאמר "ועתה אם‬ ‫תשא חטאתם ואם אין מחני נא"‪ ,‬והשיב לו‬ ‫ה' יתברך "מי אשר חטא לי אמחנו‬ ‫מספרי"‪ .‬ראיה שיודע העובד והחוטא לתת‬ ‫שכר לזה ועונש לזה‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬יש כאן התנגשות – מצד אחד אומרים‬ ‫לאדם להיות בטוח שהכול יהיה טוב‪ ,‬גם אם‬ ‫אינו ראוי לכך; מאידך אומרים לו שיש שכר‬ ‫ועונש‪ ,‬ומשמעות הדבר שיתכן שהוא ייענש על‬ ‫חטאיו‪ ,‬שהרי "אין צדיק אשר יעשה טוב בארץ‬ ‫ולא יחטא"?‬ ‫הביטחון עצמו‬ ‫מביא לתוצאה טובה‬ ‫התשובה היא‪ ,‬שהביטחון אינו מסתמך על‬ ‫המציאות‪ ,‬אלא להיפך – הביטחון יוצר את‬ ‫המציאות‪ .‬כך עולה מסיפור שהיה עם ה'צמח‪-‬‬ ‫צדק'‪ .‬יהודי התחנן לפניו שיעורר רחמים על‬ ‫חולה מסוכן‪ ,‬וענה לו‪" :‬תחשוב טוב – יהיה‬ ‫טוב"‪ .62‬מתשובתו משמע‪ ,‬שעצם המחשבה‬ ‫לטוב‪ ,‬תביא את התוצאה הטובה ‪.64,63‬‬ ‫‪-----------------‬‬‫חשוב טוב‪ :‬הסיפור המלא נכתב באגרת הרבי הריי"ץ‬ ‫(אג"ק ז‪/‬קצז)‪" :‬שמעתי על אודות בנו הנכבד שיחי'‪,‬‬ ‫העובד באווירון‪ ,‬שעדיין אין ידיעה ממנו אי' איפה הוא‬ ‫נמצא‪.‬‬ ‫הוד כבוד קדושת אאזמו"ר הרה"ק בעל 'צמח צדק'‬ ‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‪ ,‬אמר לאחד החסידים‪ ,‬החסיד ר'‬ ‫מיכאל בלינער מנעוויל‪ ,‬בשעה שבנו היה בסכנה גדולה‬ ‫(תרגום מאידיש)‪" :‬תעורר את כוח הביטחון בה' יתברך‬ ‫באמונה פשוטה שהוא יתברך יציל את בנך‪ .‬מחשבה‬ ‫מועלת‪ .‬תחשוב טוב‪ ,‬יהיה טוב"‪ .‬וכך אכן היה‪ ,‬שהבן‬ ‫ניצל‪ .‬יעזור לו ה' יתברך לקיים עצת קודש הקודשים‬ ‫זי"ע"‪.‬‬ ‫שני "כי"‪ :‬רבי מאיר מפרימישלאן‪ ,‬היה עני מרוד‪ .‬פעם‬ ‫הגיע אליו עשיר הביתה‪ ,‬וכשראה את העוני הגדול‪,‬‬ ‫החליט לתת לצדיק סכום כסף גדול כדי שיוכל לחיות‬ ‫ברחבות‪.‬‬ ‫אולם ר' מאיר לא הסכים לקבל את הכסף‪ ,‬באומרו‪ :‬יש‬ ‫לי שני "כי" (באידיש "קי" פירושו פרה‪ ,‬והיהודי הבין‬ ‫‪ 62‬׀ אוגדן בסוד הפרשה ‪ /‬ספר שמות‬ ‫הסבר הדברים‪ :‬ביטחון בה' פירושו שהאדם‬ ‫סומך לגמרי על הקב"ה‪ ,‬ואינו עושה חשבונות‪.‬‬ ‫למרות שעל פי טבע‪ ,‬אין לאדם סיכויים‬ ‫להינצל מהסכנה‪ ,‬בכל זאת האדם מתעלם‬ ‫מהחישובים השכליים וסומך לגמרי על ה'‪ .‬מצד‬ ‫אחד כמובן שהאדם עושה כל מה שנדרש‬ ‫בדרך הטבע‪ ,‬כי זה רצון ה' "וברכך ה' אלוקיך‬ ‫בכל אשר תעשה"‪ ,‬אך מצד שני לא מאבד את‬ ‫ביטחונו בה'‪.‬‬ ‫הנהגה כזו‪ ,‬שהיא מעל ההיגיון האנושי‪ ,‬גורמת‬ ‫גם לה' לנהוג עם האדם בלי קשר למה שמגיע‬ ‫לו על פי דין וחשבון‪ ,‬ולחלצו מהסכנה‪ .‬אם כן‪,‬‬ ‫באמת יש שכר ועונש‪ .‬ולכן יתכן שיש גזירה‬ ‫‪-----------------‬‬‫מדברי הצדיק שיש לו שתי פרות)‪ ,‬ומהם יש לי פרנסה‬ ‫בטוחה ואיני זקוק לעוד כסף‪.‬‬ ‫משראה העשיר שלא יצליח להשפיע על הצדיק שייאות‬ ‫לקבל ממנו את הסכום‪ ,‬החליט לנסות את מזלו באופן‬ ‫אחר‪ :‬למחרת בבוקר הוא הגיע לביתו של הצדיק וביקש‬ ‫מהרבנית לקנות חלב הנחלב מפרותיהם‪ ,‬כשבתוכניתו‬ ‫לשלם כפל כפליים מהמחיר הרגיל עבור חלב‪ .‬לתדהמתו‬ ‫ענתה הרבנית בפליאה שמעולם לא היו להם בהמות ואין‬ ‫אצלם חלב למכירה!‬ ‫נכנס אותו עשיר שוב אל אל ר' מאיר וטען‪" :‬כיצד אמר‬ ‫לי הרבי שיש לו שני "כי"‪ ,‬והרי לא היו דברים מעולם"?‬ ‫ענה ר' מאיר‪" :‬וכי אמרתי שיש לי שתי פרות? לא‬ ‫אמרתי‪ ,‬אלא שיש לי שני "כי"‪ ,‬ואכן בהחלט יש לי אותם‪:‬‬ ‫"כי" אחד‪" ,‬כי בו ישמח לבנו"; וה"כי" השני‪" ,‬כי בשם‬ ‫קדשו בטחנו"‪ .‬מאותם שני "כי" של שמחה וביטחון בה'‪,‬‬ ‫יש לי ב"ה פרנסה בטוחה"!‬ ‫העלוקות והביטחון‪ :‬שתי נשים הגיעו לרבי מרוז'ין‪.‬‬ ‫אחת היתה בעלת אמונה גדולה ובאה לבקש ישועה‬ ‫עבור בעלה שהיה צריך להעביר לפריץ דמי חכירה‪ ,‬ולא‬ ‫היה בידו; ואילו האשה השניה כלל לא האמינה בכוח‬ ‫הצדיק‪ ,‬אך נסעה לבקש רפואה עבור בעלה הכפרי‪,‬‬ ‫שהוא היה מאמין גדול‪.‬‬ ‫כל אחת מהן הכינה פתק בו שטחה את צרתה‪ ,‬אך מבלי‬ ‫משים הוחלפו הפתקאות‪ .‬לאשת החולה – שהגישה‬ ‫לרבי פתק על התשלום הקרב – השיב הרבי "ה' יושיעך"‪.‬‬ ‫ואילו לאשה שבאה לבקש על דמי החכירה – השיב‬ ‫הרבי כי יש להעמיד עלוקות (דרך רפואה נפוצה באותם‬ ‫ימים)‪.‬‬ ‫כאשר חזרה לביתה‪ ,‬ספרה לבעלה שהרבי אמר להעמיד‬ ‫עלוקות‪ .‬התפלא האיש‪ ,‬אך כאשר התקרב מועד הפרעון‪,‬‬ ‫לא היתה לו עצה אחרת והוא שם על גופו עלוקות‬ ‫שפצעוהו ומצצו את דמו‪ .‬לאחר זמן קצר‪ ,‬הגיע שוטר‬ ‫לגבות את דמי החכירה‪ ,‬וראה את היהודי פצוע‪ .‬הפריץ‬ ‫לא האמין וצווה להביא אליו את היהודי‪.‬‬ ‫כאשר ראתה אשת הפריץ את היהודי המסכן‪ ,‬שכנעה‬ ‫את בעלה הפריץ שימחול לו על חובו‪.‬‬ ‫אמר הצדיק מרוז'ין‪ :‬כשעמדה האשה לבקש אודות‬ ‫החכירה‪ ,‬לא היתה לי עצה להמשיך לה ישועה‪ .‬מגודל‬ ‫אמונתה בה' היא הביאה לעצמה ישועה מהשמים‪.‬‬ ‫[סיפורי חסידים – תורה‪ ,‬זוין‪ ,‬ע' ‪]276‬‬ ‫משמים על אותו אדם שנמצא בצרה‪ ,‬עקב‬ ‫חטאיו‪ .‬אולם כאשר האדם מתעלה מעל‬ ‫הנתונים שבשטח ובכל זאת בוטח בה' –‬ ‫התגובה של ה' היא שגם הוא לא מתחשב‬ ‫במצבו של האדם ובחטאיו ומבטל את הגזירה‪,‬‬ ‫מידה כנגד מידה‪ .65‬הרעיון הזה מפורש בזוהר‬ ‫(חלק ב‪/‬קפד)‪.‬‬ ‫‪ .11‬תשובה‪ :‬לביטחון בה' יש כוח‬ ‫לבטל גזירות‬ ‫מלמעלה לא נותנים למטה אלא בהתאם‬ ‫להתנהגות האדם – אם הוא בפנים‬ ‫מאירות מלמטה‪ ,‬כך מאירים לו מלמעלה;‬ ‫ואם הוא בעצבות‪ ,‬נותנים לו במידת הדין‬ ‫(ע"פ זוהר ב‪/‬קפד)‪.‬‬ ‫המשמעות היא‪ ,‬שאם הביטחון בה' לא הועיל‬ ‫והצרה הסתיימה בכי‪-‬רע – מסתבר שהיה חסר‬ ‫בביטחון מוחלט בה'‪ .‬כפי שהבעש"ט אמר‪:‬‬ ‫"כשרוצין ליפרע העונש למי שראוי לעונש‪ ,‬אזי‬ ‫נוטלין ממנו מדריגת הביטחון" (כתר שם טוב‬ ‫שפב)‪.‬‬ ‫פרעה שמע בגלל‬ ‫שמשה פחד‬ ‫את הרעיון הזה רומזת התורה בפרשה‪:‬‬ ‫שאלה לקהל‪ :‬עיינו בפסוקים במקור ‪ ,2‬במילים‬ ‫"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר‪ ,‬וישמע‬ ‫פרעה את הדבר הזה ויבקש להרוג את משה‬ ‫ויברח משה"‪ .‬איזה מילים מיותרות כאן‪ ,‬ואינן‬ ‫חשובות לכאורה לרצף הסיפור?‬ ‫‪-----------------‬‬‫מקורות נוספים‪ :‬הנה מקורות האומרים רעיון זהה‪:‬‬ ‫ספר העיקרים מד‪/‬מו‪" :‬אמר הכתוב והבוטח בה' חסד‬ ‫יסובבנו‪ ,‬כלומר אף אם אינו ראוי מצד עצמו – מדרך‬ ‫הביטחון להמשיך חסד חנם על הבוטחים בה'"‪.‬‬ ‫ספר כד הקמח ערך ביטחון‪" :‬ובוטח בה' ישוגב מן הצרה‬ ‫בשכר הביטחון‪ ,‬אף על פי שהיתה הצרה ראויה לבוא‬ ‫עליו"‪.‬‬ ‫במסכת ברכות מסופר על הכוח של ביטחון בה' (ס‪/‬א)‪:‬‬ ‫מעשה בהלל שהיה בא בדרך‪ ,‬ושמע קול צוחה בעיר‪.‬‬ ‫אמר מובטחני שאין זה בתוך ביתי‪ ,‬ועליו נאמר "משמועה‬ ‫רעה לא יירא‪ ,‬נכון לבו בטוח בה'"‪ ...‬יהודה בר נתן הוה‬ ‫שקיל ואזיל בתריה דרב המנונא‪ ,‬אתנח‪ ,‬אמר ליה‪ :‬יסורים‬ ‫בעי ההוא גברא לאתויי אנפשיה‪ ,‬דכתיב כי "פחד פחדתי‬ ‫ויאתיני‪ ,‬ואשר יגרתי יבא לי"‪.‬‬ ‫תשובה‪ :‬לכאורה‪ ,‬יש כאן משפט שלם מיותר –‬ ‫"ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר" – שהרי‪,‬‬ ‫משה לא ברח בגלל שקלט ש"נודע הדבר"‪,‬‬ ‫אלא רק אחר כך‪ ,‬כאשר שמע פרעה‪ .‬מדוע‬ ‫התורה מספרת לנו שמשה פחד?‬ ‫אלא‪ :‬ללמדנו‪ ,‬שדווקא משום שמשה רבנו‬ ‫התיירא כשהתברר לו ש"אכן נודע הדבר"‪ ,‬ולא‬ ‫בטח בה' לגמרי‪ ,‬נעשה כך גם בעולם הזה‪,‬‬ ‫ופרעה ביקש להרגו‪ ,‬עד שנאלץ לברוח‪ .‬ואילו‬ ‫היה בטוח לגמרי בקב"ה‪ ,‬היה הביטחון הזה‬ ‫עצמו פועל שהדבר היה נשכח ולא מגיע‬ ‫לאוזני פרעה‪ ,‬והיה למשה טוב בפועל‪ ,‬טוב‬ ‫הנראה והנגלה‪ ,‬מבלי שייאלץ לברוח‪.‬‬ ‫לקח‪:‬‬ ‫חשוב טוב – יהיה טוב!‬ ‫לעיתים‪ ,‬אנו ניצבים בפני סכנות ואיומים שונים‪,‬‬ ‫כמו המלחמה בדרום הארץ‪ .‬התגובה של יהודי‬ ‫למצב כזה צריכה להיות ביטחון מוחלט בה'‪.‬‬ ‫מצד אחד‪ ,‬צריך לעשות הכול בדרך הטבע‬ ‫ולהישמע להנחיות פיקוד העורף‪ ,‬אך מצד שני‬ ‫לא לאבד לרגע את הביטחון בה' (כדברי הרבי‬ ‫במלחמת המפרץ)‪ .‬ודווקא כאשר בוטחים בה'‪,‬‬ ‫זה גופא מביא לכך שהכול יסתיים בטוב גלוי‪.‬‬ ‫אתגר לקהל‪ :‬סכמו את השיעור בארבע מילים‪,‬‬ ‫או בשלוש מילים!‬ ‫תשובה‪ :‬בארבע מילים‪" :‬חשוב טוב‪ ,‬יהיה טוב"‪,‬‬ ‫או "הבוטח בה'‪ ,‬חסד יסובבנו"; בשלוש מילים‪:‬‬ ‫"הביטחון יביא שלום"‪.‬‬ ‫צידה לדרך‬ ‫משה פחד מפרעה‪ ,‬וחוסר הביטחון עצמו‬ ‫גרם שדבר המעשה נודע לפרעה‪ ,‬והוא‬ ‫רצה להורגו‪.‬‬ ‫מסקנה‪ :‬בעת צרה‪ ,‬יש לבטוח בה' בצורה‬ ‫מוחלטת‪ ,‬וכך יתבטלו גזירות ויהיה טוב‪,‬‬ ‫"חשוב טוב – יהיה טוב"!‬ ‫פרשת שמות ׀ ‪63‬‬