‫המוסף התורני של הציבור החרדי‬ ‫כ”ג טבת תשע“ד גליון מס‘ ‪1358‬‬ ‫ביר‬ ‫נינו‬ ‫‪,‬‬ ‫ע‬ ‫הם |‬ ‫שעל‬ ‫קות‬ ‫שור‬ ‫נו‬ ‫גילויים חדשים בתורתו‬ ‫וספריו של הגה“ק בעל אביר‬ ‫יעקב אביחצירא | ביוזמת נינו‬ ‫הגה“צ רבי דוד אביחצירא‪,‬‬ ‫שהסביר בשיחה עמו‬ ‫מדוע כדאי לבני תורה‬ ‫ללמוד בהם | כך‬ ‫כתב היד הנעלם‬ ‫שהתגלה‬ ‫לאחרונה‬ ‫בצרפת וחזר‬ ‫לידי עולם‬ ‫התורה‬ ‫ת‬ ‫משכנות‬ ‫הגראי“ל‬ ‫שטיינמן שליט“א‬ ‫על מרן זצוק“ל‬ ‫“מן שמיא העידו‬ ‫שתורתו תורת‬ ‫אמת‪ ,‬ושקיים זה‬ ‫מה שכתוב בזה“‬ ‫לאביר‬ ‫יעקב‬ ‫הראשל“צ הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט“א‪,‬‬ ‫מבאר לנו מה העניין בקריאה שמות ע“ש האב הסב‬ ‫או החם‪ ,‬מי קודם ואימתי | ומהו העניין הגדול‬ ‫בקריאה ע“ש גדול הדור ולמה דווקא כעת‬ ‫אחר פטירתו | וגם‪ :‬איך בדיוק היה שמו‬ ‫של מרן זצוק“ל‬ ‫י‬ ‫ריעת חייו של קדוש ישראל‬ ‫רבנא ‘אביר יעקב‘ – נשגבה‬ ‫מהשגתנו‪ ,‬לא נתיימר לסקר‬ ‫את מסכת חייו – כי לא ידענוה‪,‬‬ ‫ולא את גדולתו וקדושתו – כי‬ ‫לא הכרנום‪ ,‬אולם שביבים‬ ‫מיפעת הליכותיו‪ ,‬זעיר פה‬ ‫וזעיר שם ‪ -‬ידענו ושמענו‪ ,‬למען דעת כל‬ ‫באי בית ה‘ כמה נשגבה היתה דרכו‪ ,‬ומה‬ ‫יקרו מעשיו והליכותיו בקודש‪ ,‬ומהן נלמד‬ ‫דרך חיים ותוכחת מוסר‪.‬‬ ‫רבנא זי“ע‪ ,‬שהיה כאילן גבוה הנותן‬ ‫פירותיו לכלל יהודי מרוקו ומצילו התענגו‬ ‫יהודים רבים בכל תפוצות ישראל‪ ,‬היה‬ ‫מאור הגולה ואביר אביריה‪ .‬כי מלבד מה‬ ‫שהנהיג את קהילות תאפיללת ביד רמה‪,‬‬ ‫בתבונה ובחסד‪ ,‬היה גם מורה דרכם של‬ ‫רבבות מישראל‪ ,‬עד כי רבים מהם רעדו‬ ‫‪8‬‬ ‫מהזכרת שמו בפיהם‪ ,‬ומראה הודו גרם‬ ‫להם חלחלה ופחד‪.‬‬ ‫גם תורתו הנובעת ידועה בין הלומדים‪,‬‬ ‫בהיותה ‘תורה שלמה‘ בכל חלקי התורה‪:‬‬ ‫בפרד“ס ובהלכה‪ ,‬בסוד‪ ,‬במוסר ובדרוש‪.‬‬ ‫חיבוריו הרבים ‪ -‬אשר בשעריהם אנו‬ ‫עומדים ‪ -‬הם נחלת הכלל ועטרת‬ ‫אוצרותיו‪ .‬הנהגותיו היו לשבט מוסר בכל‬ ‫הדורות‪ ,‬ואורו זרח והאיר מקצה העולם‬ ‫וע‬ ‫מא‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫מר‬ ‫משכנות‬ ‫לאביר‬ ‫יעקב‬ ‫גילויים חדשים‬ ‫בתורתו וספריו של‬ ‫הגה“ק בעל אביר‬ ‫יעקב אביחצירא |‬ ‫ביוזמת נינו הגה“צ‬ ‫רבי דוד אביחצירא‪,‬‬ ‫שהסביר בשיחה‬ ‫עמו מדוע כדאי‬ ‫לבני תורה ועליה‬ ‫ללמוד בהם |‬ ‫מוהדרים ע“י ‘עוז‬ ‫והדר‘‪ ,‬שעל הדרך‬ ‫חשפו מציאות‬ ‫מרתקות ושיתפו‬ ‫אותנו בהן | איך‬ ‫קשור ‘נא אמון‘‬ ‫לקבורתו של רבנו‬ ‫| וגם על כתב היד‬ ‫הנעלם שהתגלה‬ ‫לאחרונה בצרפת‬ ‫וחזר לידי עולם‬ ‫התורה‬ ‫הרב משה בן יהודה‬ ‫הגה"צ רבי דוד חי אביחצירה ולצידו הרה"ג רבי מנחם מנדל פומרנץ והנגיד האב הרשי פרידמן בהשקת הספר‬ ‫ם‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ה‪:‬‬ ‫ש‪.‬‬ ‫נו‬ ‫ת‬ ‫כל‬ ‫ם‬ ‫ועד קצהו‪.‬‬ ‫מדוע כיסו הלומדים‬ ‫את העיניים‬ ‫מאז הוכתר רבינו על ידי זקני העיר להנהיג‬ ‫שמְעֹו הלך וגדל עד‬ ‫את בני הקהילות‪ָ ,‬‬ ‫שנודע שמו לתהילה אצל כל בני יהדות‬ ‫מרוקו‪ ,‬העריצוהו עד מאוד והרבו להתדפק‬ ‫על דלתותיו לעצה ותושיה‪ ,‬להדרכה‬ ‫ולהוראה‪ .‬רבינו היה משיב להם אהבה‬ ‫כאהבתם‪ ,‬ודאג להם כאב לבנים‪ :‬גייס‬ ‫כספים למענם‪ ,‬ואף פיזר לענייהם מממונו‬ ‫הפרטי‪ .‬שיתף עצמו בכל קורותיהם‪ ,‬שמח‬ ‫את שמחתם ודאג את טרדותיהם‪.‬‬ ‫כחלק מדאגתו לבני הקהילות ולחינוך‬ ‫ילדיהם‪ ,‬הקים רבינו את הישיבה הקדושה‬ ‫‘אביר יעקב‘‪ ,‬בחצר משכנו אשר בריסאני –‬ ‫‪9‬‬ ‫תאפיללת‪ .‬במשך השנים שקדו בהיכלותיה‬ ‫המוני בחורים על משנת התלמוד וההלכה‪,‬‬ ‫ישבו על מדוכת המוסר ויגעו בעבודת‬ ‫ה‘‪ .‬כל זאת כתוצאה מסדר יומם הגדוש‪,‬‬ ‫שאותו טווה רבינו כדי להשביח את יניקתם‬ ‫מההווי הרוחני‪ .‬לא בכדי נודעו תלמידי‬ ‫ישיבת ‘אביר יעקב‘ כגדולי ומאורי יהדות‬ ‫מרוקו‪ ,‬כאשר רוב רובם שימשו כמנהיגי‬ ‫קהילות ורבניהם‪ ,‬ואת תורתם אשר דלו‬ ‫מבארו של רבינו – השקו לתלמידיהם‪.‬‬ ‫סדר יומם ולימודם של בני הישיבה היה‬ ‫מיוחד במינו‪ :‬השכמה לפני חצות הלילה‬ ‫כדי לומר ‘תיקון חצות‘; תפילת שחרית‬ ‫עם הנץ החמה; סדר קבוע בלימוד ‘חוק‬ ‫לישראל‘‪ .‬לאחר אכילת פת שחרית‪ ,‬היו‬ ‫פונים לשקוד על לימוד הגמרא‪ ,‬כאשר‬ ‫בתחילה היו מכסים את פירושי רש“י‬ ‫והתוספות המעטרים את הגמרא‪ ,‬לומדים‬ ‫את דברי הגמרא לבדה ומפרשים אותה‬ ‫בעצמם‪ .‬רק לאחר מכן‪ ,‬היו מסירים את‬ ‫הכיסוי ומעיינים בדברי רש“י והתוספות‪,‬‬ ‫ובודקים את עצמם‪ ,‬עד כמה נכונה היתה‬ ‫הבנתם מתחילה‪ .‬לאחר מכן המשיך סדר‬ ‫יומם העמוס של בני הישיבה‪ ,‬בלימוד‬ ‫ארבעה טורים ומפרשיו בעיון רב‪ .‬ובסופו‬ ‫של היום עסקו הלומדים בספרי המוסר‬ ‫כמו ‘ראשית חכמה‘‪‘ ,‬פלא יועץ‘‪‘ ,‬שבט‬ ‫מוסר‘ ועוד‪.‬‬ ‫סדר היום בישיבת אביר יעקב‬ ‫מסירותו בהקמת הישיבה והנהגתה ‪ -‬לא‬ ‫ידעה גבול‪ ,‬ומלבד מה שהאציל ברוחו‬ ‫על בני הישיבה‪ ,‬הוא אף הקים בעבורם‬ ‫‘פנימיה‘ לשהותם במשך כל היום בקרבת‬ ‫אהלי התורה וספסלי ההיכל‪ .‬כך יכלו‬ ‫הבחורים לשקוד על תלמודם מבלי‬ ‫להתארח בבתי זרים או להזדקק לטובתם‬ ‫של בעלי הבתים‪ ,‬כפי שהיה נהוג באותם‬ ‫ימים בקרב לומדי הישיבות‪ ,‬ואף מבלי‬ ‫לדאוג לצרכיהם הגשמיים‪.‬‬ ‫את עיקר מורשת העבודה המופלאה הזו‬ ‫לימד רבינו לבני הישיבה בעצם הנהגותיו‪,‬‬ ‫כששימש דוגמא אישית לכל תביעותיו‪:‬‬ ‫לימוד תורה לשם שמים‪ ,‬התבטלות‬ ‫מוחלטת לתורה ולשקידתה‪ ,‬ניצול כל‬ ‫רגע להגות בספריה‪ ,‬מיעוט תענוג וריבוי‬ ‫יגיעה וסיגוף‪ .‬בראות תלמידי הישיבה את‬ ‫הנהגותיו‪ ,‬למדו ולקחו מוסר לאורחות‬ ‫חיים ולנתיבות הקדושה‪.‬‬ ‫מן הראוי לצטט את תיאור סדר יומו של‬ ‫רבינו כמובא בכתובים מבנו רבנא רבי‬ ‫אהרן זי“ע‪“ :‬ששה סדרי משנה בעל פה‬ ‫בפיו היו שגורות‪ ,‬בכל לילה ח“י פרקים‬ ‫לומד בקדושה ובטהרה‪ ,‬וחוזר ולומד‬ ‫בדברי מר“ן ומור“ם ובפוסקים‪ ,‬והולך אל‬ ‫מקום דבריהם בגמרא‪ ,‬וקרוב לחצות ישן‬ ‫מעט שנת עראי ומשם ואילך נדדה שנת‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫ויקם ויבוא אל תיקון רחל בבכי ובתחנונים‪,‬‬ ‫ומשם אל תיקון לאה בשיר ושבחה‪ ...‬ובעת‬ ‫הזה שערי רצון ושערי רחמים נפתחים‪,‬‬ ‫ושמונה שערי קדושה לפניו כאור זורחים‪,‬‬ ‫ו‘עץ חיים‘ ו‘מבוא שערים‘ בידיו מוכנים‪,‬‬ ‫לבוא בם אל הקודש לפני ולפנים‪ ,‬ומאור‬ ‫זוהר הקודש האיר אורו וגם זרח‪ ,‬ובו היה‬ ‫כגיבור לרוץ אורח‪ ,‬ובזוהר חדש ובספר‬ ‫התיקונים הנוראים‪ ,‬מהם עשה ייחודים‬ ‫וחידושים ורמזים וכוונות נפלאים‪ ,‬ובאור‬ ‫הגה“צ האדמו“ר רבי דוד‬ ‫חי אביחצירא על החיבורים‬ ‫היוצאים לאור‬ ‫“סגולתם עצומה לכל דבר ועניין‪ .‬בראש ובראשונה‪ ,‬ללומדים‬ ‫וההוגים בהם‪ .‬שדברי התורה מזככים את הלב‪ ,‬ומכוונים‬ ‫את דרך העליה מעלה‪-‬מעלה‪ .‬כל בן תורה ומבקש‪-‬עבודה‪,‬‬ ‫יחוש בעצמו קדושה והתעלות בזכות דבריהם“‬ ‫תקופה ארוכה וקשה‪ ,‬עמל צוות אדיר‬ ‫של תלמידי‪-‬חכמים מופלגים יודעי‪-‬‬ ‫ח“ן מפענחי‪-‬רזים‪ ,‬על עריכת הספרים‬ ‫וביאורם‪ .‬לא נחסך כל מאמץ‪ ,‬שעות‪-‬‬ ‫שעות של עמל ויגיעה בליבון כל תג ותג‪,‬‬ ‫בפיענוח ובביאור‪ ,‬הניבו את היצירה‬ ‫המקיפה את כל שנים‪-‬עשר חיבוריו‬ ‫העמוקים של רבנו בעל ‘אביר יעקב‘‬ ‫ועליהם שלושת חיבורי הגה“צ ‘עטרת‬ ‫ראשנו‘‪ ,‬שעריכתם הושלמה בימים אלו‪.‬‬ ‫ועתה הרחיב לנו‪ ,‬כי יוצאים החיבורים‬ ‫הללו בימים אלו לאור עולם ביוזמתו‬ ‫של הגה“צ האדמו“ר המקובל רבי דוד‬ ‫חי אביחצירא בצוותא חדא עם ממלכת‬ ‫התורה ‘עוז והדר‘ שבנשיאותו של הגאון‬ ‫הצדיק רבי יהושע לייפער שליט“א‪,‬‬ ‫מגדולי וחשובי הרבנים בארה“ב ומורה‬ ‫צדק במאנסי יע“א‪ ,‬שלא חסכו מאומה‬ ‫כדי להוציא דבר נאה ומתוקן‪ ,‬וזכו‬ ‫לההדיר את ספרי רבנא ה‘אביר יעקב‘‬ ‫זיע“א משוכללים ומבוארים כדרכם‬ ‫בקודש‪.‬‬ ‫וכך‪ ,‬עם הסיום בדמעות של סיפוק‬ ‫ושמחה של מצוה‪ ,‬בחרדת הקודש אוחזים‬ ‫הם בספרים‪ .‬המשלחת הנכבדה של ראשי‬ ‫ועורכי ‘ממלכת התורה ‪ -‬עוז והדר‘‪,‬‬ ‫הצפינו לנהריה אל ביתו נאווה קודש של‬ ‫אדמו“ר הגה“צ רבי דוד ח“י אביחצירא‪,‬‬ ‫להניח על שולחנו את סדרת ספריו‬ ‫הקדושים של זקינו קודש‪-‬הקדשים רבנא‬ ‫ה‘אביר יעקב‘ זיע“א‪ ,‬ואת ספרי רבנא‬ ‫הגה“צ ‘עטרת ראשנו‘ זיע“א‪ ,‬שיצאו‬ ‫לאור ברוב פאר והדר‪.‬‬ ‫הגה“צ רבי דוד הוא היה המשלח הגדול‪,‬‬ ‫שעמד בעצה ובהכוונה על הפרויקט כולו‬ ‫מראשיתו ועד לסיומו‪ .‬לא בכדי נהרה‬ ‫‪10‬‬ ‫עילאה של שמחה וקורת‪-‬רוח‪ ,‬מקדמת‬ ‫את הבאים‪ .‬הפנים הקדושות קורנות‬ ‫באור יקרות‪ .‬בהתרגשות עצומה מקבל‬ ‫האדמו“ר את הנכנסים‪“ :‬ברוכים תהיו‬ ‫לה‘! צדיקים שזכיתם לברר מקחם של‬ ‫אבותינו הצדיקים עליהם השלום!“‬ ‫באימה וברתת מוגשים עשרים וארבעת‬ ‫הכרכים המפוארים המרכיבים את‬ ‫היצירה כולה‪ .‬הקול משתנק‪“ :‬אשריכם!‬ ‫אשריכם! זכיתם! שכרכם הרבה מאוד“‪.‬‬ ‫“אין ערוך ואין מחיר לספרים הקדושים‬ ‫הללו! כל הון בית‪ ,‬ימעט לרוב קדושתם‪.‬‬ ‫זכורני‪ ,‬כד הוינא טליא‪ ,‬עלה בידי לקנות‬ ‫ספר קדמון‪ .‬כששבתי לביתנו‪ ,‬הראיתי‬ ‫אותו למו“ר אבי עליו השלום‪ ,‬וציינתי‬ ‫את המחיר ששילמתי עבור הספר‪ .‬מו“ר‬ ‫אבי‪ ,‬תיקן אותי והסביר‪‘ :‬המחיר הוא רק‬ ‫עבור הכריכות! עבור התוכן הקדוש אי‪-‬‬ ‫הב‬ ‫יר‬ ‫הו‬ ‫ות‬ ‫יו‬ ‫ול‬ ‫וי‬ ‫הצ‬ ‫ש‬ ‫אח‬ ‫ש‬ ‫גא‬ ‫קה‬ ‫לל‬ ‫א‬ ‫הג‬ ‫אפ‬ ‫אנ‬ ‫אפ‬ ‫וה‬ ‫רא‬ ‫כש‬ ‫לה‬ ‫ומ‬ ‫פל‬ ‫את‬ ‫בר‬ ‫בע‬ ‫הק‬ ‫הנ‬ ‫הר‬ ‫המ‬ ‫ש‬ ‫“כ‬ ‫מע‬ ‫הק‬ ‫לא‬ ‫הס‬ ‫חל‬ ‫ור‬ ‫ויר‬ ‫לד‬ ‫“ו‬ ‫הר‬ ‫קד‬ ‫לא‬ ‫הק‬ ‫של‬ ‫בי‬ ‫פה‬ ‫ם‬ ‫מד‬ ‫אל‬ ‫שן‬ ‫ת‬ ‫הבוקר כנשר על מצוות ציצית ותפילין‬ ‫ירחף‪ ,‬יפשוט ידיו ייקחם ולבית הכנסת‬ ‫הולך במהרה‪ ,‬להיות ראש העשרה‪,‬‬ ‫ותפילתו תפילת חסידים זכה וברה‪ ,‬ושם‬ ‫יושב ועוסק בתורה‪ ,‬כי שם היתה ישיבתו‪,‬‬ ‫ולקיום הנפש דווקא אכילתו ושתייתו‪.‬‬ ‫ויהיו ידיו אמונה עד בוא השמש במצות‬ ‫הצדקה‪ ,‬פיזר נתן לאביונים להשביע נפש‬ ‫שוקקה ‪ -‬הן כל אלה קצת מפעולות צדיק‬ ‫אחד מן הרמתים‪ ,‬הרב הדומה למלאך‬ ‫שרף בעל כנפים“‪.‬‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ת‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ם‪,‬‬ ‫ור‬ ‫יה‬ ‫פר‬ ‫ם‬ ‫ור‬ ‫גאונותו של רבינו היתה לשם דבר בכל‬ ‫קהילות יהודי מרוקו‪ ,‬ועדות לגודלה נוכל‬ ‫ללמוד מעדותו של נינו האדמו“ר רבי מאיר‬ ‫אביחצירא זי“ע‪ :‬פעם אירע שרבינו זי“ע‬ ‫הגיע לעיר טִטּואַן‪ ,‬ולא גילה לאיש על דבר‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫בל‬ ‫היו‬ ‫של‬ ‫!“‬ ‫ת‬ ‫ת‬ ‫ם!‬ ‫‪.‬‬ ‫ים‬ ‫ם‪.‬‬ ‫ת‬ ‫תי‬ ‫תי‬ ‫“ר‬ ‫רק‬ ‫י‪-‬‬ ‫אפשר לשלם בכל הון דעלמא‘‪ .‬כן אומר‬ ‫אני לכם‪ :‬אין מחיר לספרים הקדושים‪.‬‬ ‫אפשר לשלם רק עבור הוצאות הדפוס‬ ‫והכריכה הגשמית‪ .‬אבל התוכן – עין לא‬ ‫ראתה אלוקים זולתך“‪.‬‬ ‫כשאחד החיבורים הקדושים נפתח‬ ‫להמחשה‪ ,‬צורת‪-‬הדף המרהיבה מזדקרת‬ ‫ומאירה עיניים‪ ,‬האדמו“ר נרגש‪“ :‬פלא‪-‬‬ ‫פלאים! פלא‪-‬פלאים! זכיתם‪ ,‬הארתם‬ ‫את תורתם הקדושה‪ .‬כל הרואה אומר‬ ‫ברקאי!“‬ ‫בעוד היד מעלעלת בספרים‪ ,‬בחיבת‬ ‫הקודש‪ ,‬פונה הגה“צ רבי דוד אל מקורבו‬ ‫הנאמן‪ ,‬מי שעמד בראש המשלחת‪,‬‬ ‫הרה“ג רבי מנחם מנדל פומרנץ‪ ,‬ראש בית‬ ‫המדרש ‘היכלי תורה – עוז והדר‘ בבית‬ ‫שמש‪ ,‬והאריך לבאר במתק לשונו‪:‬‬ ‫“כפי שידוע לכם‪ ,‬החיבורים הללו‪ ,‬הם‬ ‫מעט מזעיר‪ ,‬מהמון כתבי אבותינו‬ ‫הקדושים‪ .‬שחלקם נאבד ואת חלקם‬ ‫לא התירו לפרסם‪ .‬משום ‘כבוד אלוקים‬ ‫הסתר דבר‘ ומעוד טעמים כמוסים‪ .‬רק‬ ‫חלק מהחיבורים שיש בהם צורך לדור‪.‬‬ ‫ורבים יכולים לזכות באמצעותם לאהבה‬ ‫ויראה‪ ,‬ולהתעלות‪ ,‬רק אותם הביאו‬ ‫לדפוס‪.‬‬ ‫“ועל אודות אותם חיבורים שהודפסו‪,‬‬ ‫הרבו אבותינו הקדושים‪ ,‬לדבר במעלת‬ ‫קדושתם‪ .‬והרבה עמלו להוציא אותם‬ ‫לאור בתכלית ההידור‪ .‬גם מו“ז קודש‬ ‫הקדשים‪ ,‬בבא סאלי זיע“א‪ ,‬עורר את‬ ‫כתב היד שהסגיר‬ ‫את הגאון האלמוני‬ ‫בואו‪ .‬תושבי העיר לא הכירוהו‪ ,‬וממילא‬ ‫לא ידעו לכבדו כראוי‪.‬‬ ‫קהילת הלומדים בעיר זו‪ ,‬היו שוקדים על‬ ‫תלמודם בישיבתו של רב העיר הגה“צ רבי‬ ‫יצחק בן ואליד זי“ע‪ ,‬באותם ימים‪ ,‬הם‬ ‫עסקו בסוגיא סבוכה וקשה‪ ,‬וכמה וכמה‬ ‫קושיות מנעו מהם את ההבנה בדברי חז“ל‪.‬‬ ‫אחד מבני הישיבה הזדמן לאכסנייתו‬ ‫של רבינו‪ ,‬ובמהלך שיחה עם אותו למדן‪,‬‬ ‫חקרו רבינו במה עוסקים בני הישיבה‪ .‬הלה‬ ‫הרצה באזני רבינו את השאלות הטורדות‬ ‫את הלומדים‪ .‬לתדהמתו נטל רבינו דף נייר‬ ‫ורשם עליו תשובה גאונית‪ ,‬אשר מיישבת‬ ‫את כל השאלות בבת אחת‪ ,‬ונוסכות אור‬ ‫בהיר על הסוגיא כולה‪.‬‬ ‫התלמיד ההמום הזדרז לראש הישיבה‬ ‫ולחבריו התלמידים‪ ,‬על מנת לבשר להם‬ ‫על יישוב לקושיותיהם‪ .‬מיד כשהציג את‬ ‫כתב ידו של רבינו בפני ראש הישיבה רבי‬ ‫יצחק בן ואליד‪ ,‬הכיר מיד כי זה הוא כתב‬ ‫הצורך לחזור ולהדפיס את הספרים‬ ‫הקדושים‪ ,‬וכתב כי ‘מרוב חבת הקודש‬ ‫עיר וקדיש‪ ,‬כולי עלמא רהטי אבתרייהו‬ ‫וכמעט אזלו מן השוק ויש להם תובעים‘‪,‬‬ ‫ודבריו נאמנים ובדור זה עדיין קיימים‪,‬‬ ‫במידה כפולה ובגילוי פנים‪.‬‬ ‫“לא בכדי זוכה דורינו האחרון‪ ,‬דור‬ ‫עקבתא‪-‬דמשיחא‪ ,‬לאור הגדול הזה‪.‬‬ ‫כי הזמן גרמא‪ ,‬דווקא בימים אלו שעם‬ ‫הקודש סחוף ודווי‪ ,‬עמוס בתלאות ורצוץ‬ ‫בדעת‪ ,‬ואין אתנו יודע עד מתי‪ .‬כי הנה‬ ‫באו הימים אשר עליהם ניבא הנביא‬ ‫‘והשלכתי רעב בארץ‪ ,‬לא רעב ללחם ולא‬ ‫צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה‘‘‪,‬‬ ‫ורבים מקהל הקודש‪ ,‬מתאווים ומתחננים‬ ‫מי איש תבונות וידלה לנו מן רב טוב‬ ‫הצפון‪ ,‬ומי ישביע את נפשות חסידיו‪,‬‬ ‫בדברים אשר דיבר ה‘ ליעקב‪ ,‬ודרש טוב‬ ‫לשומעיו‪.‬‬ ‫“ואתם‪ ,‬זכיתם וזיכיתם‪ .‬הנה עשה עמלכם‬ ‫פרי הדר‪ .‬ועלה בידכם לערוך לפניהם‬ ‫שולחן של עתיד‪ ,‬ולהטעים להם כפי‬ ‫מידתם וטעמם‪ ,‬את הדברים הנוראים‬ ‫אשר דיבר במראה וחידות‪ .‬הכול ערוך‬ ‫ברוב פאר והדר‪ ,‬כדרככם בכל מפעליכם‪.‬‬ ‫שכרכם הרבה מאוד‪ .‬עבודתכם פלאי‪-‬‬ ‫פלאים‪ .‬ובזכותה מתקרבת הגאולה‬ ‫השלמה‪ .‬כמו שאמרו צדיקים בשם הבעל‬ ‫שם טוב הקדוש‪ ,‬שיבוא המשיח כשיפוצו‬ ‫מעיינות פנימיות התורה והחסידות“‪.‬‬ ‫בסיום הדברים‪ ,‬האציל האדמו“ר ברכות‬ ‫‪11‬‬ ‫ידו של רבינו‪ ,‬מאחר שהיו לו עמו חילופי‬ ‫אגרות רבים בדברי תורה‪ ,‬והורה לבני‬ ‫הישיבה לחפש את רבינו בעיר‪ ,‬על מנת‬ ‫לזכות לשאת עמו בדברי תורה‪ .‬התלמידים‬ ‫מצאו את רבינו בדרכו לצאת את העיר‪,‬‬ ‫ורק לאחר הפצרותיהם ניאות להאריך את‬ ‫שהותו בעיר טיטואן בעוד כמה חודשים‪,‬‬ ‫שאותם העבירו בני הישיבה בצילו‪ ,‬כשהם‬ ‫דולים ממעיינות תורתו ושומעים הימנו‬ ‫חוכמה ומוסר‪.‬‬ ‫מעשה דומה היה בעיר פאס‪ ,‬שם עמלו‬ ‫רבני הישיבה ולומדיה ליישב קושיא‬ ‫חמורה באחת מסוגיות הש“ס‪ ,‬ולא מצאו‬ ‫לה פתרון‪ .‬ממקום מושבו המרוחק בעיר‬ ‫תאפיללת הרגיש רבינו את מצוקתם‪ ,‬ופנה‬ ‫במפתיע לאנשי ביתו בבקשה שיכינו לו‬ ‫אפשרות לצאת לדרך‪ ,‬לעבר העיר פאס‪.‬‬ ‫בני הבית לא ידעו מאומה על המתרחש‬ ‫בעיר פאס‪ ,‬לא הבינו מהי מטרת נסיעתו‬ ‫של רבינו‪ ,‬אולם לא העזו לסרב לבקשתו‪,‬‬ ‫מאליפות על ראשי המכון שלא חסכו‬ ‫און והון עד שזכו להשלים את המלאכה‬ ‫המפוארת‪ ,‬ובתוך הדברים ייחד ברכה‬ ‫מרובה לתומכים‪ ,‬ולאלו שיביאו את‬ ‫ברכת הצדיקים ותורתם אל תוך ביתם‬ ‫ויהגה בדברי קודשם‪:‬‬ ‫“אשרי מי שיזכה להכניס את האור הקדוש‬ ‫הזה לביתו‪ .‬החיבורים הללו‪ ,‬סגולתם‬ ‫עצומה לכל דבר ועניין‪ .‬בראש ובראשונה‪,‬‬ ‫ללומדים וההוגים בהם‪ .‬שדברי התורה‬ ‫מזככים את הלב‪ ,‬ומכוונים את דרך העליה‬ ‫מעלה‪-‬מעלה‪ .‬כל בן תורה ומבקש‪-‬‬ ‫עבודה‪ ,‬יחוש בעצמו קדושה והתעלות‬ ‫בזכות דבריהם‪ .‬כמאמר הפסוק‪‘ :‬הלא כה‬ ‫דברי כאש‘‪ .‬והאש שלהם‪ ,‬שורפת כל רע‬ ‫ומבערת מחשבות ותאוות רעות‪.‬‬ ‫“זכות אבותינו הקדושים‪ ,‬תגן על כל‬ ‫הזוכים להכניס את האור אל תוך ביתם‪.‬‬ ‫יש בספרים הללו שמירה רוחנית וגשמית‬ ‫לבית היהודי‪ ,‬ולמתגוררים בו‪ .‬שיזכו‬ ‫לרוות נחת דקדושא מכל צאצאיהם‪,‬‬ ‫לחנכם בדרך הטוב והישר‪ ,‬כאשר עם‬ ‫לבבם‪ .‬ואך שלום ושלווה ישכנו בבתיהם‬ ‫וימלאו אסמיהם שובע שמחות‪.‬‬ ‫“ואף לענייני גשם וצרכי עמך ישראל‪ ,‬יש‬ ‫בהם מזור ותרופה‪ .‬כי זכות התורה וזכות‬ ‫אבותינו הקדושים והפצת תורתם מגינה‬ ‫על הנצרכים בכל תחום‪ .‬רפואה תהי להם‪,‬‬ ‫ופרנסה ברווח‪‘ .‬אביר יעקב‘ בגימטריא‬ ‫‘פרנסה‘‪ .‬ויזכו לכל הישועות ולהצלחה‬ ‫בכל העניינים בזכות אבותיי הקדושים“‪.‬‬ ‫לארץ‪ .‬עד ימי ראשיתה של שנת תרל“ח‪,‬‬ ‫אז גמר אומר בלבו לעלות ולהשתקע‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬בכל מחיר ולמרות הכול‪ .‬גם‬ ‫דברי השכנוע וההפצרות לא מצאו מסילות‬ ‫בלבו‪ ,‬ולא הטה אוזנו אליהם‪ .‬מסעו לעבר‬ ‫ארץ ישראל לקח שנה ומחצה‪ ,‬עד שבא‬ ‫עם פמלייתו לארץ מצרים‪ ,‬שהיא החניה‬ ‫הקרובה ליעדם‪ ,‬שם עצרו בעיר דמנהור‬ ‫הסמוכה לאלכסנדריה‪ ,‬וקבע את אכסניתו‬ ‫אצל רבי משה סרוסי ז“ל‪ ,‬שהיה מנכבדי‬ ‫העיר‪ .‬שם אירע מעשה נורא‪ ,‬שרימז על‬ ‫האסון הקרב ובא‪.‬‬ ‫היה זה בליל שבת קודש בשנת תר“מ‬ ‫פרשת ויחי [בה אגב מוזכרות בתורה‬ ‫המילים אביר יעקב]‪ ,‬בעת שרבינו זי“ע‬ ‫נטל את הגביע לקדש‪ ,‬והנה לפתע כבה נר‬ ‫השבת‪ ,‬ורבינו מפטיר ועונה לעומתו‪“ :‬טוב‪,‬‬ ‫תחזור הנשמה למקומה‪ ,‬למקור מחצבתה“‪.‬‬ ‫השומעים מסביב לא ידעו האם הבינו נכון‬ ‫את רמזיו‪ ,‬או שמא גם כעת עוסק רבינו‬ ‫בתיקונים ועניינים שמימיים‪ ,‬שקצרה‬ ‫השגתם מהבין‪ .‬אגב יצוין את שדורש‬ ‫בהקשר זה הגה“צ רבי דוד חי אביחצירא‪,‬‬ ‫כי בתיבות ‘ויחי יעקב בארץ‘ מרומזות כל‬ ‫אותיותיו של השם ‘יעקב אביחצירא‘‪.‬‬ ‫אך הגזירה נגזרה‪ ,‬ורבינו חלה ונפל למשכב‬ ‫ביום ראשון שאחרי שבת זו‪ ,‬ומצבו‬ ‫הלך והחריף עד יום חמישי‪ ,‬שבו אמרו‬ ‫הרופאים ואף הבינו כולם כי קרובה היא‬ ‫שעת הסתלקותו‪ .‬אולם רבינו הגיב ואמר‪:‬‬ ‫“אני צריך להישאר בחיים עד אחרי שבת‬ ‫קודש‪ ,‬כי ישנם אי אלו תיקונים הנחוצים לי‬ ‫בשבת זו‪ ,‬טרם אסתלק מן העולם“‪ .‬הרופא‪,‬‬ ‫שלא האמין למשמע אזניו‪ ,‬הוכרח להודות‬ ‫כי השערתו בקצבת שעותיו הספורות של‬ ‫רבינו זי“ע – אינה נכונה כלפי איש אלוקים‪,‬‬ ‫שחייו והנהגותיו פלאיות ונעלמות‪.‬‬ ‫ורבינו יצא לדרכו‪.‬‬ ‫בבואו אל העיר‪ ,‬ניגש רבינו מיד להיכל‬ ‫הישיבה‪ ,‬שם ראה את קהל הלומדים‬ ‫מתייגעים ליישב את הסוגיא המוקשית‪.‬‬ ‫רבינו המתין עד אשר יתפזרו בני הישיבה‬ ‫למנוחת הצהרים‪ ,‬ואז נטל נייר ועט שבהם‬ ‫רשם את ביאורו הבהיר לסוגיא כולה‪ ,‬הניח‬ ‫את הנייר בתוך הגמרא של ראש הישיבה‬ ‫ומיהר להסתלק מהמקום‪.‬‬ ‫כששבו אל היכל הישיבה‪ ,‬גילו הלומדים‬ ‫וראש הישיבה את הפתק עם התשובה‪,‬‬ ‫שאותה הניח להם ‘אלמוני‘ בתוך הספר‪.‬‬ ‫פליאתם היתה עצומה‪ ,‬הכיצד הצליח‬ ‫אדם שאינו מוכר להם להשיב בצורה חדה‬ ‫וברורה כל כך על הקושיא המעיקה עליהם‬ ‫מזה כמה ימים‪.‬‬ ‫לאור ציווי ראש הישיבה ורק לאחר‬ ‫חיפושים מאומצים‪ ,‬גילו את רבינו כשפניו‬ ‫מועדות לצאת את העיר‪ .‬לבקשותיהם של‬ ‫בני העיר ורבניה‪ ,‬ניאות רבינו להשאר‬ ‫בעיר ולפגוש את לומדי הישיבה‪ .‬בהמשך‬ ‫אף ניאות רבינו להפצרותיהם של בני‬ ‫הישיבה‪ ,‬שביקשו לערוך סעודה גדולה‬ ‫לכבודו ולכבוד התורה‪ .‬הסעודה נערכה‬ ‫בביתו של אחד מעשירי העיר‪ ,‬אשר נדר‬ ‫את סכום הכסף הגדול ביותר שיינתן‬ ‫לרבינו‪ .‬אולם רבינו לא הסכים ליטול את‬ ‫הכסף מבעל הבית‪ ,‬אלא השאירו לחלוקה‬ ‫בקרב עניי העיר פאס‪.‬‬ ‫גם בתורת הנסתר היתה גאונותו של רבינו‬ ‫זי“ע מפליאה עד מאוד‪ .‬על כך יעיד הסיפור‬ ‫שנשמע מפי נכדו הגה“צ הבבא סאלי‬ ‫זי“ע‪ ,‬שכאשר עסק רבינו בתורת האריז“ל‬ ‫ותלמידיו‪ ,‬ביקש לעיין בספר ‘ארבע מאות‬ ‫שקל כסף‘ [שחיבר רבי חיים ויטאל זי“ע]‬ ‫וגילה כי חסרים בספר שלושים דפים‪.‬‬ ‫רבינו נטל דפים ורשם בהם מתוך הזיכרון‬ ‫את הדברים שהיו כתובים באותם שלושים‬ ‫דפים‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬כשהגיע לידי רבינו דווקא בדמנהור מול ‘נא אמון‘‬ ‫הספר ‘ארבע מאות שקל כסף‘ בשלמותו‪,‬‬ ‫נמצא כי ההשלמה היתה מדויקת ולא בימיו האחרונים עוד הסכים לקבל את‬ ‫היתה חסרה אף מילה‪.‬‬ ‫תושבי דמנהור‪ ,‬להאציל מברכותיו עליהם‬ ‫ולאפשר להם לחזות מזיו פניו בטרם‬ ‫יסתלק‪ .‬לאחר שסיים לקבל את הקהל‬ ‫ותשב באיתן קשתו‪,‬‬ ‫הרב שצבא על דלת בית אכסנייתו‪ ,‬פנה‬ ‫מידי אביר יעקב‬ ‫להכין את סדר פטירתו‪ ,‬ולהורות לשניים‬ ‫תשוקה עזה היתה בלבו של רבינו זי“ע מתלמידיו כיצד ינהגו בשעת פטירתו‬ ‫לעלות לארץ הקודש‪ ,‬אותה הוא ביטא ולאחריה‪ ,‬ולצוותם על סדר הטהרה‬ ‫חמש פעמים‪ ,‬ואף היה לפעמים שכבר והקבורה על פי סודות עמוקים‪.‬‬ ‫החל בהכנות לקראת מסעו לארץ ישראל‪ .‬רבינו שוכב על ערש דווי‪ ,‬והוא מזמר‬ ‫אולם בכל פעם היו בני הקהילות במרוקו בנעימה את ‘שיר השירים‘ אשר לשלמה‪.‬‬ ‫וסביבותיה דוחקים בו לבל ישאירם כצאן לאחר מכן הוא אומר בשפה ברורה את‬ ‫הווידוי‪ .‬לתלמידיו השואלים על מקום‬ ‫אשר אין להם רועה‪ ,‬ולא יעזבם‪.‬‬ ‫בכל אותן פעמים נענה רבינו זי“ע קבורה‪ ,‬הוא מורה לקברו בבית הקברות‬ ‫להפצרותיהם‪ ,‬וביטל את תוכניתו לעלות היהודי שבעיר זו‪ .‬לאחר מכן הוא נפרד‬ ‫‪12‬‬ ‫בחיבה יתירה מתלמידיו‪ ,‬והחל קורא‬ ‫‘קריאת שמע‘ עד שבסיומה הוא מחזיר‬ ‫את נשמתו לבוראה ביום כ‘ בטבת שנת‬ ‫תר“מ‪ .‬לימים יגלה רבנא בבא סאלי זי“ע‬ ‫כי סיבת קבורתו של רבינו זי“ע דווקא‬ ‫בדמנהור‪ ,‬היא מחמת עבודה זרה בשם‬ ‫נועמון [‘נא אמון‘‪ .‬מ‪.‬ש‪ ,].‬השוכנת למול‬ ‫קברו של רבינו זי“ע‪ ,‬ואשר שגב קדושתו‬ ‫של רבינו ובייחוד אחרי מותו‪ ,‬היא מבטלת‬ ‫את כוחה של ע“ז זו‪.‬‬ ‫קברו נכרה בבית הקברות העירוני של‬ ‫דמנהור‪ ,‬ומאז ועד עתה הפך המקום‬ ‫לתל תלפיות – שכל פיות פונים אליו‪.‬‬ ‫על מצבת הציון נכתב‪“ :‬וי להאי שופרא‪,‬‬ ‫דבלי בעפרא‪ ,‬גברא רבא‪ ,‬דאתי ממערבא‪,‬‬ ‫הר‘ המופלא סבא דמשפטים‪ ,‬מקובל‬ ‫אלקי חסידא קדישא‪ ,‬בנגלה ובנסתר סיני‬ ‫ועוקר הרים עטרת ראשנו וצניף תפארתנו‬ ‫כבוד מוהר“ר יעקב אבוחצירא זצוק“ל‬ ‫זיע“א‪ ,‬נתבקש בישיבה של מעלה יום ך‘‬ ‫לחדש טבת שנת והיא מר“ת נפש לפ“ק‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה“‪.‬‬ ‫סיפורי מופת פלאיים סובבים את מקום‬ ‫קבורתו במצרים‪ .‬גם בשנים מאוחרות‪ ,‬עוד‬ ‫נערמו ונשמעו סיפורים רבים על אנשים‬ ‫שנפקדו בו‪ ,‬ועל גזירות רעות שבוטלו מעל‬ ‫ראשי היהודים‪ ,‬דוגמת המעשה המבהיל‬ ‫שהתרחש בזמן מלחמת העולם השניה‪,‬‬ ‫עת שהגרמנים התקרבו לארץ ישראל‪,‬‬ ‫ואיימו להשמיד את יושביה היהודיים‪.‬‬ ‫בצר ובמצוק פנה המקובל הנודע רבי‬ ‫יצחק אלפיה זצ“ל עם משלחת של רבנים‬ ‫ומקובלים‪ ,‬וערכו תפילות על ציונו של‬ ‫רבינו‪ .‬ובעיצומן של התפילות והכוונות‬ ‫שערכו שם‪ ,‬החלה להתלקח אש מסביב‬ ‫לקבר‪ .‬ומה גדולה היתה תדהמתם כאשר‬ ‫שמעו לבסוף כי באותה שעה ממש הובסו‬ ‫הגרמנים בקרב קשה ומכריע‪ ,‬שבסופו של‬ ‫דבר מנע מהם להתקרב‪.‬‬ ‫גם גויי ארץ מצרים באו לפקוד את הקבר‪,‬‬ ‫בשומעם כי מקום זה מסוגל לישועה‪.‬‬ ‫כדוגמת שר הפנים בממשלת המלך פואד‪,‬‬ ‫שהמתין שנים רבות ולא זכה להיפקד‬ ‫בילדים‪ ,‬ורק לאחר שבא למקום יחד עם‬ ‫אשתו וביקשו להיוושע‪ ,‬נענו בבקשתם‬ ‫ולאחר שנה נולד להם ילד‪ .‬ומאז השתדל‬ ‫השר להיטיב עם יהודי המדינה‪ ,‬ואף‬ ‫הקפיד לבוא אל הקבר מדי שנה‪ ,‬יחד עם‬ ‫בני משפחתו‪ ,‬ולהדליק נרות לכבודו של‬ ‫רבינו‪.‬‬ ‫מעיינות תורתו של רבינו נבעו ועלו‬ ‫על גדותיהם‪ ,‬ורק שנים עשר ספריו של‬ ‫רבינו זי“ע‪ ,‬ניכרים היטב בבהירות סגנונם‬ ‫ובשפתם הברורה‪ ,‬וזאת מחמת מנהגו של‬ ‫רבינו שהיה מושיב את אחד מתלמידיו‬ ‫לפ‬ ‫א‬ ‫על‬ ‫ת‬ ‫כד‬ ‫מת‬ ‫דב‬ ‫סד‬ ‫רב‬ ‫ה‬ ‫חי‬ ‫בא‬ ‫מק‬ ‫ול‬ ‫‘כ‬ ‫בת‬ ‫לב‬ ‫הי‬ ‫לה‬ ‫בק‬ ‫לה‬ ‫עמ‬ ‫הי‬ ‫הא‬ ‫רב‬ ‫זי‬ ‫“ש‬ ‫דב‬ ‫ול‬ ‫דו‬ ‫כי‬ ‫מל‬ ‫לכ‬ ‫מו‬ ‫וד‬ ‫מצ‬ ‫בד‬ ‫יב‬ ‫דב‬ ‫חל‬ ‫וכ‬ ‫פט‬ ‫הג‬ ‫רצ‬ ‫המ‬ ‫לה‬ ‫זי‬ ‫זו‬ ‫ול‬ ‫מי‬ ‫חו‬ ‫וס‬ ‫א‬ ‫יר‬ ‫ת‬ ‫“ע‬ ‫א‬ ‫ם‬ ‫ול‬ ‫תו‬ ‫ת‬ ‫לפניו‪ ,‬וזה היה דולה את דבריו ורושם‬ ‫אותם בגליון‪ .‬בצורה כזו מובאים הדברים‬ ‫על פי שיח קודשו של רבינו‪ּ ,‬כְַדּבֵר הרב אל‬ ‫תלמידו ומסביר לו בשפתו‪ ,‬ואלו מועלים‬ ‫כדמותם ממש בכתובים‪ .‬ואכן‪ ,‬בלימוד‬ ‫מתוך ספריו ניתן להבחין את תבנית‬ ‫דבריו כמו שנאמרו מפה קדשו‪ ,‬כשהמשנה‬ ‫סדורה להפליא‪ ,‬אמנם לעתים היה חורג‬ ‫רבינו ממנהגו וכותב בעצמו את חידושיו‪.‬‬ ‫של‬ ‫ם‬ ‫יו‪.‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫בל‬ ‫ני‬ ‫נו‬ ‫“ל‬ ‫ך‘‬ ‫ק‪.‬‬ ‫ההדפסה דווקא בארץ ישראל‪,‬‬ ‫מדוע‬ ‫ם‬ ‫וד‬ ‫ם‬ ‫על‬ ‫יל‬ ‫ה‪,‬‬ ‫ל‪,‬‬ ‫ם‪.‬‬ ‫בי‬ ‫ם‬ ‫של‬ ‫ת‬ ‫יב‬ ‫שר‬ ‫סו‬ ‫של‬ ‫ר‪,‬‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ד‪,‬‬ ‫קד‬ ‫ם‬ ‫ם‬ ‫דל‬ ‫אף‬ ‫ם‬ ‫של‬ ‫לו‬ ‫של‬ ‫ם‬ ‫של‬ ‫יו‬ ‫חיבוריו הקדושים היו טמונים וספונים‬ ‫באמתחתו‪ ,‬וחיבה יתירה שמר להם בלבו‪,‬‬ ‫מקום של כבוד היה להם בין מטלטליו‬ ‫ולכל מקום שהיה הולך ‪ -‬היו גליונות‬ ‫‘כתבי היד‘ עמו‪.‬‬ ‫בתקיפות ובעוז עמד רבינו על דעתו‬ ‫לבל יודפסו ויוצעו לרבים‪ ,‬ואף כי רבות‬ ‫היו ההפצרות של בניו ותלמידיו שיתיר‬ ‫להם להפיץ את תורותיו או חלקים מהם‬ ‫בקהל ישראל‪ ,‬בכולן סירב והתעקש שלא‬ ‫להפיצם טרם המועד שקבע‪ .‬נימוקו היה‬ ‫עמו‪ ,‬כי טרם ידע האם מקובלת ורצויה‬ ‫היא תורתו בשמי מרומים‪ ,‬ולא ניתן לו‬ ‫האות להסכמה עליהם‪ .‬וכפי שהתבטא‬ ‫רבינו זי“ע לבנו בכורו הגה“צ רבי מסעוד‬ ‫זי“ע‪ ,‬שדחק בו על הדפסת הספרים‪:‬‬ ‫“שמע בני‪ ,‬הט אזנך ושמע אמרי‪ ,‬והקשב‬ ‫דברי לעשותו‪ .‬כי חס ושלום לא להתגדל‬ ‫ולעשות לי שם עולם אני עובד עבודתו‪ ,‬כי‬ ‫דוקא לשם השם ולעילוי שכינתו‪ .‬ומה גם‬ ‫כי לא אוכל לידע אם הם לרצון לפני כבוד‬ ‫מלכותו‪ .‬על כן טוב אשר כתב וחתם והצנע‬ ‫לכת עם אלוהיו בתוך ביתו‪ ,‬ועד כי אחרי‬ ‫מותו‪ ,‬ותהיה מקובלת ורצויה עבודתו‬ ‫ודתו‪ ,‬ואז יסכים בעל הרצון למי שיקיים‬ ‫מצותו‪ ,‬ויפקידהו על פקודתו“‪.‬‬ ‫בדבריו רמז ברורות‪ ,‬כי לאחר הסתלקותו‪,‬‬ ‫יבוא למרומים ויבחן האם מקובלים המה‬ ‫דבריו וראויים לפרסום‪ ,‬או אז יורה ליוצאי‬ ‫חלציו להוציאם לאור עולם‪.‬‬ ‫וכפי שאמר – כן היה‪ .‬זמן לא רב לאחר‬ ‫פטירתו‪ ,‬נגלה רבינו זי“ע לבנו בכורו‬ ‫הגה“צ רבי מסעוד זי“ע וגילה לו שאכן‬ ‫רצויים הם חידושיו לפני השי“ת וראויים‬ ‫המה להדפסה‪ ,‬ומכאן נתונה לו הרשות‬ ‫להוציאם לאור‪ .‬ולא זו בלבד‪ ,‬אלא עוד‬ ‫זירזו אביו ‪ -‬רבינו זי“ע ‪ -‬למהר במלאכתו‬ ‫זו‪ ,‬לסיים בהקדם את עריכת החיבורים‬ ‫ולהוציאם לאור עולם‪.‬‬ ‫מיני אז‪ ,‬החלו בניו הקדושים ז“ל להיחלץ‬ ‫חושים למען מלאכת הקודש הזו‪ ,‬והלכו‬ ‫וסובבו על בתי נדיבי העם כדי לגייס‬ ‫את סכומי הכסף הגדולים שהיו נצרכים‬ ‫למענה‪ .‬שאיפתם הקדושה היתה להוציא‬ ‫לאור עולם את תורת אביהם‪ ,‬ולהציעה‬ ‫לפני קהל מבקשי ה‘‪ .‬לבד מבני רבינו זי“ע‪,‬‬ ‫היה גם לרבה של פאס‪ ,‬הגאון רבי אבנר‬ ‫צרפתי זצ“ל‪ ,‬חלק בהדפסת הספרים‪ ,‬הוא‬ ‫שהכיר את רבינו וידע את רום ערכו‪ ,‬קשר‬ ‫את נפשו בגורל הספרים ובעתידם‪ ,‬הוא‬ ‫דחק בהם רבות לעשות כל שבידם כדי‬ ‫שחיבוריו של רבינו זי“ע יראו את אור‬ ‫הדפוס‪.‬‬ ‫ואכן כל האחים הקדושים – בני רבינו זי“ע –‬ ‫הטו שכמם לשאת בעול ההוצאות ועריכת‬ ‫הספרים‪ ,‬ואף היו מעודדים ומבקשים את‬ ‫עזרת הציבור בממון‪ .‬וכך‪ ,‬בראשות בנו‬ ‫בכורו רבנא רבי מסעוד זי“ע‪ ,‬פעלו והפעילו‬ ‫למען גיוס ההון הנדרש‪ ,‬וגם הבטיחו רבות‬ ‫וגדולות לתורמים והמסייעים‪.‬‬ ‫את מלאכת הדפסת הספרים עצמה‪ ,‬ערכו‬ ‫בני רבינו זי“ע דווקא בארץ הקודש‪ ,‬וטעמם‬ ‫כמוס ושמור עמהם‪ ,‬ולא ידענו את פשרו‪.‬‬ ‫ומעניין כי כך גם הקפידו בניהם ונכדיהם‬ ‫למשפחת אביחצירא‪ ,‬שלא היו עוסקים‬ ‫בהדפסת ספרי הקודש בחוץ לארץ‪ .‬עוד‬ ‫מסופר‪ ,‬כי גם רבנא בבא סאלי זי“ע עלה‬ ‫לארץ ישראל כדי לעסוק בהוצאת ספרי‬ ‫אחיו ‘עטרת ראשנו‘ זי“ע‪.‬‬ ‫יסופר‪ ,‬כי בעת שפנה הגה“צ רבי אהרן זי“ע‬ ‫– בנו של רבינו‪ ,‬אשר הופקד על מלאכת‬ ‫הוצאת הספרים – לאחד מגדולי ירושלים‬ ‫כדי לבקש את הסכמתו לספריו של רבינו‬ ‫זי“ע‪ ,‬הניח לפניו כמה מגליונות החיבור‬ ‫‘יורו משפטיך ליעקב‘‪ .‬אותו חכם‪ ,‬שתוך‬ ‫כדי עלעול בעלי הגליונות מצא שרבינו‬ ‫חולק בדבריו על אחד מגדולי הפוסקים‬ ‫שבדור הקודם‪ ,‬שלח בדחיפות לקרוא לרבי‬ ‫אהרן‪ ,‬ואמר לו כי מפני תשובה זו‪ ,‬אינו‬ ‫מוכן לתת הסכמה לספר‪ ,‬כי לדעתו יש‬ ‫בזה מן החוצפה לחלוק על פוסק קדמון‪.‬‬ ‫רק לאחר אותו לילה‪ ,‬כשהגיע רבינו זי“ע‬ ‫אל הרב הנ“ל בחלום הלילה‪ ,‬והוכיחו על‬ ‫שציער את בנו רבי אהרן‪ ,‬והעמידו על‬ ‫טעותו בהבנת ההלכה‪ ,‬ולאחר שהודיעו‬ ‫כי אינו מקפיד עליו מחמת כבוד תורתו‪,‬‬ ‫הוסיף להזהירו כי למחר ילך לבנו‪ ,‬ויחזור‬ ‫בו מכל דבריו שדיבר כנגד החיבורים‪ .‬מיד‬ ‫לאחר מכן הזדרזו הוא וחברי בית דינו‪ ,‬יחד‬ ‫עם זקני העיר‪ ,‬לחתום על המלצה והסכמה‬ ‫נלהבת לחיבוריו של רבינו זי“ע‪.‬‬ ‫שלושת החיבורים שנעלמו‬ ‫הספרים הקדושים‪ ,‬שרק י“ב מהם נותרו‬ ‫בידינו לפליטה‪ ,‬עוסקים בכל מקצועות‬ ‫התורה‪ ,‬את שאר חיבוריו וגליונות תורתו‬ ‫‪13‬‬ ‫רבנא בעל אביר יעקב‬ ‫האהל המשופץ בדמנהור‬ ‫מצבתו הקדושה‬ ‫לא זכינו לשזוף בעינינו‪ ,‬כמה מהם ידועים‬ ‫לנו‪ ,‬ומהם גם כאלו שידענו את קורותיהם‬ ‫עד שנאבדו מהישג היד‪:‬‬ ‫חיבור שנתייסד על ספר ‘עץ חיים‘‬ ‫לרבנא רבי חיים ויטאל זי“ע‪ ,‬אותו רשם‬ ‫רבינו זי“ע בשולי הגליונות של הספר ‘עץ‬ ‫חיים‘‪ ,‬והנה עלה ונשרף בלהבות אש מיד‬ ‫כאשר סיים רבינו זי“ע לכותבו‪ ,‬ויהי לנס‪.‬‬ ‫במיוחד מופלאה היא העובדה‪ ,‬שהאש‬ ‫אחזה רק בשולי הגליון‪ ,‬מקום אשר כתב‬ ‫ידו של רבינו מגיע‪ ,‬ואילו גוף החיבור ‘עץ‬ ‫חיים‘ נותר בשלמותו‪ .‬לימים נגלה לרבינו‬ ‫משמים לבל יצטער על אובדן החיבור‪ ,‬כי‬ ‫לגודל קדושתו הוא לא היה ראוי לשכון‬ ‫בעולם הזה‪ ,‬המלא בהבלים גשמיים‪ ,‬ואילו‬ ‫מקום מיוחד שמור לספרו הקדוש בשמי‬ ‫מרומים‪ ,‬בעולם שכולו טוב‪.‬‬ ‫ספר נוסף שחיבר רבינו זי“ע‪ ,‬כלל בתוכו‬ ‫שיטה סדורה על כל הש“ס‪ ,‬ובה חידושים‬ ‫בדברי הגמרא וביאורי סוגיותיה‪ ,‬וגם בה‬ ‫הארות וטעמי חכמה באגדות חז“ל‪ .‬אולם‬ ‫חיבור זה נעלם מעמנו בגזירת עליון‪ ,‬ולא‬ ‫ידענו מה היה לו‪.‬‬ ‫חיבור אחר‪ ,‬אשר נקרא בשם ‘שבת קדש‘‪,‬‬ ‫והיה ידוע בקדושתו הנשגבה‪ ,‬שהיה מצוי‬ ‫בידי בנו רבנא רבי אהרן זי“ע בעלותו ארצה‬ ‫להדפיס את הספרים‪ ,‬אך גם הוא אבד בדרך‬ ‫עלומה‪ ,‬וחבל על דאבדין ולא משתכחין‪.‬‬ ‫לפליטת עולמים ולמסורת הדורות‪ ,‬נותרו‬ ‫בידינו י“ב הספרים הקדושים‪ ,‬שאינם אלא‬ ‫כשולי אדרתו של ‘אביר יעקב‘ וכניצוץ‬ ‫בודד מתפארת תורתו‪.‬‬ ‫כתב היד – שנתגלה‬ ‫באורח פלא בצרפת‬ ‫מלאכת הדפוס בשנים קדומות היתה‬ ‫מורכבת וארוכת ימים‪ ,‬עד כי הכנתו של‬ ‫ספר לדפוס היתה אורכת חודשים רבים‪ .‬כך‬ ‫אירע שבמהלך הדפסת הספר ‘אלף בינה‘‪,‬‬ ‫כאשר היו גליונות כתב‪-‬היד מצויים על‬ ‫שולחן הדפוס‪ ,‬והמלאכה היתה בעיצומה‪,‬‬ ‫באו אינשי דלא מעלי ומעלו בקודש‪ ,‬הניחו‬ ‫ידיהם על אותם גליונות והעלימום‪ .‬היה‬ ‫זה לאחר שהדפיסו את רובו של הספר‪ ,‬אך‬ ‫לא את כולו [מקצת מהפירוש על מזמור‬ ‫קי“ב‪ ,‬וכל הפירוש למזמור קמ“ה‪ ,‬הנמצאים‬ ‫בסוף הספר‪ ,‬לא הודפסו עדיין‪ ,‬ואבדו עם‬ ‫גניבה זו]‪ .‬בנו השני של רבינו‪ ,‬רבנא רבי‬ ‫אהרן זי“ע‪ ,‬שנשא על עצמו את עול הוצאת‬ ‫הספרים הקדושים‪ ,‬הגיע לבית הדפוס על‬ ‫מנת לקחת את הספרים שהודפסו‪ ,‬אך‬ ‫גילה בתדהמה מרובה כי חלק מן הספר‬ ‫אבד ואיננו‪ .‬הצער על אובדן הגליונות היה‬ ‫עצום‪ ,‬ונפשו של המדפיס היתה עגומה‬ ‫מאוד‪ ,‬וזאת ביטא בהערתו בשולי הגליון‪:‬‬ ‫“אמר המוציא לאור‪ ,‬השאר חסר וחבל‬ ‫על דאבדין‪ .‬יהי רצון בזכות הרב הגאון‬ ‫המחבר רבנא אביר יעקב זכותו יגן עלינו‬ ‫אמן‪ ,‬יתגלה השאר בקרוב‪ ,‬אמן“‪ .‬אולם‬ ‫תקוותו זו‪ ,‬כמו גם תקוותם של כל תלמידי‬ ‫רבינו המחבר זי“ע – נמוגה בחלוף השנים‪,‬‬ ‫עת הוברר כי היעלמות כתב‪-‬היד היא‬ ‫מוחלטת‪ ,‬ולא הותירה בידיהם אפילו קצה‬ ‫חוט למצוא את הגליונות או לדעת דבר‬ ‫מה על זהות המעלימים‪ .‬מסיבה זו הודפס‬ ‫הספר ‘אלף בינה‘ כשהוא חסר עשרים‬ ‫ושמונה עמודים מגליונות כתב‪-‬ידו של‬ ‫רבינו‪ ,‬בחלקו האחרון של החיבור‪.‬‬ ‫באורח מופלא ולא מוסבר‪ ,‬נמצאו לפני כמה‬ ‫שנים גליונות כתב‪-‬היד המקורי‪ ,‬וממקום‬ ‫הימצאם בצרפת הובאו לפני בן‪-‬נינו של‬ ‫רבנא אביר יעקב זי“ע‪ ,‬הגה“צ אדמו“ר רבי‬ ‫דוד חי אביחצירא‪ ,‬שהורה להדפיסם מיד‬ ‫על מנת לזכות את קהל הלומדים‪ ,‬ולהמציא‬ ‫בפניהם את העתק גוילי הקודש אשר במשך‬ ‫מאה ועשרים השנים נעלמו מעין כל‪.‬‬ ‫למפרע הוברר‪ ,‬כי עשרים ושמונה העמודים‬ ‫שהיו חסרים‪ ,‬היו מלאים וגדושים בסודות‬ ‫עליונים‪ ,‬רמזים נשגבים וטמירים‪ ,‬בדרושי‬ ‫האריז“ל‪ .‬חלקו הגדול של כתב‪-‬היד שנמצא‬ ‫עוסק בדרוש אטב“ח להאריז“ל (עץ חיים‬ ‫שער לה)‪ ,‬מאמר עמוק ונשגב‪ ,‬בו נסדרו‬ ‫רמזי הוד בסוד האותיות ונקודותיהם‪ ,‬ועל‬ ‫פיהם דרש רבינו המחבר זי“ע את מזמור‬ ‫קמ“ה‪ .‬בכך השלים מלאכתו בספר זה‪,‬‬ ‫לדרוש את כל מזמורי התהלים הבנויים‬ ‫בסדר אל“ף בי“ת‪ .‬בכתב היד שנמצא גם‬ ‫הושלם חלק מפירוש מזמור קי“ב‪ ,‬שהופסק‬ ‫באמצעו‪.‬‬ ‫שמחה עצומה שוררת בקרב תלמידי רבינו‬ ‫אביר יעקב זי“ע‪ ,‬ובקרבם של כל החוסים‬ ‫בצל אילנו הנשגב ושותים ממעיינות‬ ‫תורתו‪ ,‬על הזכיה העצומה לחזות במו‬ ‫עיניהם בזיו החיבור ‘אלף בינה‘‪ ,‬כאשר‬ ‫היריעה הושלמה על כל חלקיה‪ ,‬והבנין‬ ‫עומד על תלו‪ ,‬לשם ולתפארה‪.‬‬ ‫שיטת האביר יעקב כרבי עמנואל חי ריקי‬ ‫ולא כרבנו הרש“ש‪ ,‬בבא סאלי והחלום הנורא‬ ‫כפתחו של אולם היה פתוח היכל‬ ‫תורת הקבלה לפני רבינו ה‘אביר‬ ‫יעקב‘‪ .‬מהציטוטים הרבים שהביא‬ ‫רבינו מספרי הקבלה הקדמוניים ועד‬ ‫לספרים המאוחרים בזמן‪ ,‬נוכל ללמוד‬ ‫על בקיאותו הרחבה בספרות הקבלה‬ ‫לענפיה‪ .‬ומעניין כי דרך מיוחדת בלימוד‬ ‫תורת הנסתר בכלל ותורת האר“י בפרט‬ ‫היתה עם רבינו‪ ,‬ואחריו צדיקי משפחת‬ ‫אביחצירא‪ ,‬עוד מימי לימודם המשותף‬ ‫של אבי המשפחה הרוממה רבנא רבי‬ ‫שמואל אביחצירא זיע“א עם רבי חיים‬ ‫ויטאל זיע“א ‪ -‬תלמידו של האר“י‬ ‫ז“ל‪ .‬שיטה זו בחלקה עומדת בסתירה‬ ‫ליסודות שאותם הניח גדול מפרשי‬ ‫תורת הקבלה‪ ,‬רבינו הרש“ש – רבי שלום‬ ‫שרעבי זיע“א‪ ,‬והיא מתאימה יותר עם‬ ‫דרכו של בעל ‘משנת חסידים‘ המקובל‬ ‫הקדמון הגה“ק רבי עמנואל חי ריקי‪.‬‬ ‫כך למשל מקובל כי דברי רבינו בספרו‬ ‫‘מחשוף הלבן‘ (פרשת שמות) בהם הוא‬ ‫כותב‪‘ :‬ויש מי שסובר‪ ...‬וסברא רעועה‬ ‫היא‪ ‘...‬כוונתו בזה היא לדברי רבנא‬ ‫הרש“ש‪ .‬ועוד מצאנו דוגמאות כהנה‬ ‫וכהנה לדברים בהם אין דעת רבינו‬ ‫מסכמת עם שיטת הרש“ש‪.‬‬ ‫בהקשר לכך סיפר נכדו רבנא ה‘בבא‬ ‫סאלי‘ זיע“א‪ ,‬את אשר שמע מאביו‬ ‫רבנא רבי מסעוד זיע“א‪ ,‬בנו בכורו של‬ ‫רבינו ה‘אביר יעקב‘‪ ,‬שבאחד הלילות‬ ‫‪14‬‬ ‫נגלה הרש“ש בחזיון לילה לרבנא רבי‬ ‫מסעוד זיע“א ואמר לו‪“ :‬רצוני שתשאל‬ ‫את מור אביך‪ ,‬מפני מה אין הוא הוגה‬ ‫בספרי?“‪ .‬ויהי בבקר ותפעם רוחו‪ ,‬וימהר‬ ‫לספר לאביו את דבר החלום ולשאלו‬ ‫כדברי הרש“ש‪ .‬השיבו רבינו‪“ :‬בני! הוא‬ ‫עוד יבוא אליך בחלום פעם נוספת כדי‬ ‫לקבל את דברי התשובה‪ .‬ובכן‪ ,‬אמור‬ ‫לו‪ ,‬שלפי השיטה בה אנו מתנהגים יש‬ ‫התנגדות לפירושיו‪ ,‬ומפני כן אין אנו‬ ‫לומדים בספריו“‪.‬‬ ‫מי מעמנו יבין שיחם ושיגם של צדיקים‬ ‫עליונים שרפי מעלה‪ ,‬ואין לנו אלא‬ ‫סיפור דברים כהויתן‪ ,‬כפי שנרשמו מפיו‬ ‫של רבנא בבא סאלי זיע“א‪.‬‬