1. No category

‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫בפני כב' השופטת רים נדאף‬
‫מדינת ישראל‬
‫המאשימה‬
‫נגד‬
‫הנאשם‬
‫ג'ורג' חילו‬
‫‪1‬‬
‫נוכחים‪:‬‬
‫מטעם המאשימה‪ :‬עו"ד קרן לרנר‬
‫מטעם הנאשם‪ :‬בעצמו ועו"ד אלבר מני‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫<‪>#3#‬‬
‫<‪>#1#‬‬
‫גזר דין‬
‫‪.3‬‬
‫הצדדים הגיעו להסדר טיעון‪ ,‬לפיו יודה הנאשם בכתב האישום המתוקן בת"פ ‪13713-31-31‬‬
‫ויופנה לתסקיר שירות המבחן‪ .‬הסנגור יבקש‪ ,‬כי התסקיר יתייחס גם לשאלת ההרשעה‪,‬‬
‫כאשר עמדת התביעה היא להרשעה‪ .‬לאחר קבלת התסקיר‪ ,‬הצדדים יטענו לעונש באופן‬
‫פתוח‪ ,‬כאשר המאשימה תגביל את עצמה בשלושה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות‬
‫והסנגור יטען באופן פתוח‪ ,‬ובכל מקרה הצדדים יבואו בדברים וינסו לגבש עמדה עונשית‬
‫סופית לאחר קבלת התסקיר‪ .‬בהתאם‪ ,‬הורשע הנאשם על‪-‬פי הודאתו בירי מנשק חם באזור‬
‫מגורים‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪143‬א לחוק העונשין‪ ,‬תשל"ז – ‪( 3377‬להלן‪" :‬החוק")‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫ביום ‪ 3123121331‬נעניתי לבקשת הסנגור‪ ,‬והוריתי על איחוד הדיון בתיק ‪ 13713-31-31‬יחד‬
‫עם ת"פ ‪ .11633-33-31‬באותה ישיבה טענו ב"כ הצדדים בנוגע לת"פ ‪ ,11633-33-31‬כי הגיעו‬
‫להסדר טיעון טרם הגשת כתב האישום‪ ,‬לפיו הנאשם יודה בכתב האישום‪ ,‬בטרם יורשע‬
‫תבקש ההגנה להזמין תסקיר שירות מבחן שיתייחס בין היתרגם לאפשרות מניעה‬
‫מהרשעה‪ .‬המאשימה לא תתנגד לכך‪ ,‬אך תבהיר שעמדתה להרשעה‪ ,‬ללא תלות באמור‬
‫בתסקיר‪ .‬התביעה לא תעתור לעונש חמור יותר מאשר שישה חודשי מאסר בפועל‪ ,‬אשר‬
‫ירוצו בעבודות שירות‪ ,‬בכפוף לחוות‪-‬דעת הממונה על עבודות השירות‪ ,‬מאסר על תנאי‬
‫ופיצוי הולם למתלונן‪ .‬ההגנה תטען חופשי לאחר קבלת התסקיר‪ .‬בהתאם‪ ,‬הנאשם טען‪ ,‬כי‬
‫הוא מבין‪ ,‬מודה ומסכים‪ ,‬ובפניי רשמתי את הודאת הנאשם בת"פ ‪.11633-33-31‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪.1‬‬
‫העבירות שיוחסו לנאשם בת"פ ‪ 11633-33-31‬הן‪ :‬תקיפה הגורמת חבלה של ממש‪ ,‬עבירה‬
‫לפי סעיף ‪ 183‬לחוק‪,‬ומסירת ידיעות כוזבות‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 141‬לחוק‪.‬‬
‫‪.4‬‬
‫על‪-‬פי עובדות כתב האישום המתוקן בת"פ ‪ ,75379-21-21‬בתאריך ‪ ,3127231‬בשעה ‪,11:13‬‬
‫או בסמוך לכך‪ ,‬נסעו המתלוננים (מוחמד סעיד‪ ,‬פארס גבארין‪ ,‬מוראד חגיר ואמגד חגיר)‬
‫ברכב אודי (להלן‪" :‬הרכב") בכביש ראשי בנצרת מכיוון כללי דיאנא לכיוון כללי המעין‪,‬‬
‫כאשר המתלונן מוחמד נוהג ברכב‪ .‬באותן נסיבות‪ ,‬נסע הנאשם ברכבו מסוג סובארו (להלן‪:‬‬
‫"רכב הסובארו")‪ ,‬מכיוון כללי דיאנא לכיוון כללי המעין‪ ,‬אחרי רכב המתלוננים ובהגיע‬
‫הרכבים ליד בית מלון‪ ,‬עקף הנאשם את המתלוננים ובעקבות זאת המתלוננים קיללו את‬
‫הנאשם‪.‬בהמשך‪,‬נסעו המתלוננים אחרי רכב הנאשם‪ ,‬ובכיכר שהאב אלדין‪ ,‬הנאשם פנה‬
‫ימינה לכביש תאופיק זיאד וכך עשו גם המתלוננים‪ ,‬עד שנעצרו ליד פיצוצית יחיא במקום‪.‬‬
‫באותן נסיבות‪ ,‬הוציא הנאשם אקדח‪ ,‬אותו החזיק ברישיון‪ ,‬וירה מספר יריות באוויר‪.‬‬
‫במעשיו המתוארים לעיל‪ ,‬הנאשם ירה מנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר‪.‬‬
‫‪.3‬‬
‫על‪-‬פי עובדות כתב האישום בת"פ ‪ ,17632-35-27‬במועד הרלבנטי לכתב אישום דנא‪,‬‬
‫הנאשם שירת כמתנדב ביחידת התנועה בנצרת‪ ,‬משטרת ישראל‪ .‬בתאריך ‪ 1323231‬סמוך‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫לחצות‪ ,‬עיכבו הנאשם והשוטר אריק אביטל את אמיר אבו אחמד (להלן‪" :‬המתלונן")‪ ,‬בשל‬
‫חשד כי נהג תחת השפעת אלכוהול‪ .‬לאחר שהוברר כי המתלונן אכן נהג תחת השפעת‬
‫אלכוהול‪ ,‬החל השוטר אריק לרשום למתלונן דו"ח תנועה‪ ,‬בעוד המתלונן מנסה לשכנע את‬
‫הנאשם ואריק להימנע מכך‪,‬ללא הצלחה‪ .‬בשלב זה‪ ,‬החל עימות מילולי בין המתלונן‬
‫לנאשם‪ ,‬במהלכו אמר המתלונן‪ ,‬בין היתר‪" :‬ערבים מניאקים עושים עצמם יהודים"‪,‬‬
‫ובתגובה‪ ,‬אמר הנאשם למתלונן‪" :‬מוסלמי חרא"‪ ,‬ניגש אליו‪ ,‬שבר את מכשיר הפלאפון‬
‫שהיה מצוי ברשותו לשני חלקים‪ ,‬והחל להכותו באגרופים וסטירות‪ ,‬היכה אותו באמצעות‬
‫פנס והתיז עליו גז פלפל‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬אריק הודיע למתלונן על מעצרו‪ ,‬אזק אותו והובילו‬
‫לניידת‪ .‬בהמשך למעצרו‪ ,‬המתלונן נלקח לתחנת המשטרה בנצרת לצורך חקירתו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫בתחנה‪ ,‬הנאשם רשם דו"ח פעולה‪ ,‬ובו ציין בכזב‪ ,‬כי המתלונן דפק על תא המטען של‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫הניידת ותקף את השוטרים‪ .‬כן ציין בכזב‪ ,‬כי המתלונן נפל במהלך האירוע על המדרכה‬
‫ונחבל בראשו‪ .‬בעקבות דו"ח הפעולה‪ ,‬המתלונן נחקר באזהרה‪ ,‬בין היתר בחשד לביצוע‬
‫עבירה של תקיפת שוטר ואיומים‪ ,‬ועוכב בתחנת המשטרה מספר שעות‪.‬‬
‫כתוצאה ממעשי הנאשם‪ ,‬המתלונן נחבל בראשו‪,‬נגרמו לו שטפי דם בעפעפיו‪ ,‬שטף דם‬
‫בצווארו עם הגבלת תנועות‪ ,‬נפיחות במצחו ובלסתו‪ .‬בנוסף‪ ,‬נגרם לו שבר בשן הקדמית והוא‬
‫‪34‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫אף סבל מרגישות בשיניו ונפיחות בלסתו‪ .‬במעשיו האמורים לעיל‪ ,‬הנאשם תקף את‬
‫המתלונן שלא כדין וגרם לו לחבלה של ממש‪ .‬בנוסף‪ ,‬מסר ידיעה על עבירה כשהוא יודע‬
‫שהידיעה כוזבת‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫תסקירי שירות המבחן‬
‫‪.6‬‬
‫‪5‬‬
‫שירות המבחן בתסקירו בנוגע לת"פ ‪ 75379-21-21‬מיום ‪ ,22/22/27‬סקר את מצבו‬
‫המשפחתי של הנאשם‪ ,‬עבודתו‪ ,‬משפחת מוצאו ותולדות חייו‪ .‬עסקינן בנאשם בן ‪ ,14‬נשוי‬
‫ואב לשניים העובד במפעל מזרע‪.‬‬
‫משנת ‪3333‬ועד שנת ‪ ,1331‬הנאשם התנדב במשטרת ישראל בנצרת‪.‬לדבריו‪ ,‬רצה מאוד‬
‫להתגייס למשטרה ואף פנה בבקשה להתגייס לשורותיה‪ ,‬כאשר במכתב ממשטרת ישראל‬
‫משנת ‪ 1333‬צוין שטרם נמצא שיבוץ עבורו‪ .‬כיום רוצה לחזור ולנסות להתגייס‪ .‬בשנת ‪1331‬‬
‫הופסקה התנדבותו במשטרה בשל אירוע שנחקר במח"ש‪ ,‬בעניין תקיפה (הכוונה לאירוע‬
‫נשוא ת"פ ‪ .)11633-33-31‬בהתייחסותו לאירוע זה‪ ,‬מתאר תקופה לחוצה וקשה בעקבות‬
‫חקירתו במח"ש מחשש על ההשפעה להמשך עתידו‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫בנוגע לעבירה הנוכחית‪ ,‬הנאשם לוקח אחריות על ביצועה‪ .‬שירות המבחן התרשם מאדם‬
‫אשר גדל במשפחה נורמטיבית וחונך על ערכי כיבוד החוק וכבוד הדדי‪ ,‬ובכלל זה כי הנאשם‬
‫יציב מבחינה תעסוקתית‪ ,‬מקיים קשרים משפחתיים ונטול מעורבות עבריינית בעברו‪ ,‬וכי‬
‫הינו אדם וורבלי בעל יכולות גבוהות ליצירת קשר‪ .‬להערכת שירות המבחן‪ ,‬הרקע לעבירה‬
‫הינו תוצאה של לחץ אשר נצבר בקרבו מרגע חקירת מח"ש‪ .‬שירות המבחן התרשם‪ ,‬כי מאז‬
‫חקירתו במח"ש‪ ,‬הנאשם נמצא בתקופה לחוצה בחייו‪ ,‬אשר לעיתים מובילה אותו‬
‫להתנהגות פזיזה ואימפולסיבית שביטויה בעבירה הנדונה‪ .‬יחד עם זאת העריך שירות‬
‫המבחן כי הסיכוי להישנות עבירה דומה הינו נמוך לאור העובדה כי המדובר באדם המחזיק‬
‫בעמדות פרו חברתיות ונעדר מעורבות עבריינית בעברו‬
‫‪25‬‬
‫לאור כל האמור המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫מקסימלי של ‪ 343‬שעות ולהעמידו בצו טיפול למשך ‪ 31‬חודשים‪ ,‬במהלכו יוכל לתת ביטוי‬
‫למצוקות אותן חווה וללמוד להתמודד עמן באופן אופטימלי‪ .‬עוד הומלץ‪ ,‬כי צו השל"צ‬
‫יבוצע ללא הרשעתו בדין‪ ,‬היות והתרשמו שהמדובר באדם ללא מאפיינים עבריינים‬
‫באישיותו‪ ,‬והוא מביע רצון רב לשקם את חייו ולנסות ולהתגייס למשטרה‪ ,‬והרשעתו בדין‬
‫עלולה לפגוע באופן קשה בסיכויו‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪.7‬‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫בתסקיר המשלים מיום ‪ ,1/2/22‬שירות המבחן ציין בנוגע לת"פ ‪ ,11633-33-31‬כי הנאשם‬
‫לוקח אחריות על מרבית סעיפי האישום‪ .‬שירות המבחן התרשם‪ ,‬כי לעיתים כאשר הנאשם‬
‫חש שאינו מוגן וחווה פגיעה והתגרות בו‪ ,‬הוא מגיב ללא שיקול דעת ובתוקפנות‪ .‬בעניין‬
‫ידיעות כוזבות התרשמו‪ ,‬שבחווייתו של הנאשם הייתה לגיטימציה בקרב העמיתים סביבו‬
‫לתאם גרסאות ולחפות זה על זה‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬שירות המבחן התרשם‪ ,‬כי לנאשם יכולת‬
‫טובה להפקת לקחים ולהתבוננות במעשיו‪ .‬להערכתם‪ ,‬התנהגות תוקפנית אינה מאפיין‬
‫יומיומי בהתנהלות הנאשם‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫שירות המבחן בבואו לגבש עמדה בנושא הענישה התלבט‪ ,‬ובסופו של דבר ציין‪ ,‬כי המלצתו‬
‫הקודמת בדבר העמדת הנאשם בצו מבחן בשירותם עומדת בעינה‪ ,‬ועל‪-‬כן הומלץ על‬
‫העמדתו בצו מבחן בשירותם לתקופה של ‪ 31‬חודשים‪ .‬כן‪ ,‬עלמנת לחדד את הגבול‬
‫ההרתעתי‪ ,‬שירות המבחן המליץ על תוספת של עוד ‪ 133‬שעות של"צ‪ ,‬כך שבסה"כ ‪143‬‬
‫שעות‪ .‬בנוסף הומלץ על פיצוי כספי הולם לנפגע העבירה ומאסר על תנאי לתקופה ממושכת‬
‫בגין עבירות אלימות‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫בדבר הרשעתו בדין‪ ,‬היות ומדובר בעבירה נוספת עם מאפיינים של אלימות‪ ,‬שביצעה‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫בתפקיד של מתנדב במשטרה‪ ,‬תוך שימוש לרעה בסמכותו מבלי שהצליח לווסת את‬
‫התנהגותו‪ ,‬שירות המבחן התקשה לשוב ולהמליץ על אי הרשעתו בדין‪.‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪1‬‬
‫בטרם נשמעו הטיעונים לעונש‪ ,‬התקבלה חוו"ד חיובית מטעם הממונה על עבודות השירות‪,‬‬
‫אשר נערכה ביום ‪.3121234‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫טיעוני הצדדים להרשעה ולעונש‪:‬‬
‫בישיבה שהתקיימה ביום ‪ ,3123121331‬ב"כ המאשימה בת"פ ‪ 13713-31-31‬הודיעה‪ ,‬כי הם‬
‫‪.3‬‬
‫מסכימיםלאמץ את מסקנות שירות המבחן‪ ,‬כאשר בישיבה מיום ‪ 372121334‬טענה‪ ,‬שלאחר‬
‫קבלת התסקיר מיום ‪ 33233231‬סוכם בין ב"כ המאשימה לסנגור‪ ,‬כי בשים לב לקשיים‬
‫ראיי תיים מסוימים בתיק יסכימו לקבל את המלצות התסקיר מיום ‪ ,33233231‬כמו שהן‪ .‬על‬
‫כן‪ ,‬חזרה על הודעתה‪ ,‬כי יקבלו את המלצות התסקיר כמו שהם בנוגע לתיק דנא‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫בישיבה מיום ‪ ,372121334‬ב"כ המאשימהבת"פ ‪ ,11633-33-31‬הגישה לבית‪-‬המשפט‪,‬‬
‫טיעונים לעונש בכתב לרבות פסיקה‪ ,‬ואף טענה בעל‪-‬פה‪ .‬בישיבה שהתקיימה ביום ‪62121334‬‬
‫נשמעו טיעוני ב"כ הנאשם בעל‪-‬פה‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪36‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪.33‬‬
‫אינני מוצאת לנכון לחזור על כל טיעוני ב"כ הצדדים‪ ,‬ואתייחס אליהם במהלך גזר הדין‪.‬‬
‫‪.31‬‬
‫בקצירת האומר אציין‪ ,‬כי ב"כ המאשימה בת"פ ‪ 11633-33-31‬טענה לעניין הערכים‬
‫המוגנים‪ ,‬חומרת העבירה‪ ,‬הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה והפסיקה הנוהגת‪ .‬לאור כל‬
‫האמור‪ ,‬ביקשהמבית‪-‬המשפט לקבוע‪,‬כי בנסיבותהמתוארות ובהתייחס לפסיקה הנוהגת‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫המתחם ינוע בין שישה חודשי עבודות שירות לשנת מאסר בפועל‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫המאשימה התייחסה גם לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה‪ ,‬היעדר עבר פלילי קודם‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫של הנאשם‪ ,‬הודאה בעבירות המיוחסות לו ולקיחת אחריות על מעשיו‪ .‬כן‪ ,‬הנאשם היה בעת‬
‫ביצו ע העבירות מתנדב במשטרה‪ ,‬אשר בעקבות מעשיו אלו הופסקה התנדבותו‪ .‬המאשימה‬
‫סבורה‪ ,‬בנסיבות המקרה‪ ,‬כי ניתן יהיה למקם את עונשו ברף התחתון של המתחם‪ ,‬קרי‪,‬‬
‫שישה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות‪.‬‬
‫המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם היות והמדובר בעבירה חמורה‪ ,‬בה שוטר‪ ,‬במסגרת‬
‫ביצוע תפקידו‪ ,‬גורם לאדם חבלות בכך שמכה אותו באירוע מתמשך – בשטח‪ ,‬ולאחר מכן‬
‫כותב דו"חות פעולה כוזבים‪ .‬חובת ההוכחה‪ ,‬כי ההרשעה תביא לנאשם נזק ממשי‪ ,‬ובלתי‬
‫מידתי‪ ,‬מונחת לפתחו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬העובדה שאדם מאבד את עבודתו בעקבות מעשה שעשה‬
‫הקשור בביצוע תפקידו‪ ,‬אינה מהווה פגיעה חמורה‪ ,‬אלא השלכה טבעית של מעשיו‪ .‬כן‪,‬‬
‫העובדה כי מדובר בעבירה חמורה מפחיתה את המשקל שיש ליתן לפגיעה בנאשם‪.‬‬
‫המאשימה התייחסה גם לאמור בתסקיר שירות המבחן‪ ,‬כאשר לטענתה גישת הנאשם‬
‫בתסקיר הינה בעייתית‪ ,‬וכי נראה שלא ניתן לומר שהנאשם לוקח אחריות מלאה על מעשיו‪,‬‬
‫ויש לתת משקל מועט לתסקיר‪ ,‬אשר נסמך על התמונה המינורית אותה פרש הנאשם‬
‫בפניהם‪ .‬על אף המסכת החלקית עליה נסמך שירות המבחן‪ ,‬הרי שזו הספיקה כדי להתרשם‬
‫שאין מקום לבוא בהמלצה להימנע מהרשעה‪ ,‬וכי בין יתר העונשים‪ ,‬הומלץ להטיל עליו עונש‬
‫מרתיע בדמות מאסר על תנאי (אפשרי רק כאשר הנאשם מורשע) ופיצוי הולם למתלונן‪ .‬היא‬
‫טענה כי המדובר בנאשם שמבין את חומרת מעשיו‪ ,‬באדם שמתנדב במשטרה ולכן כל‬
‫הנסיבות האלו פועלות לחומרא‪ .‬אףבמעשה האלימות רואים פן של אכזריות‪ ,‬בכך שגם‬
‫לאחר שהמתלונן כבר נחבל‪ ,‬הנאשם ממשיך לכלות בו את זעמו‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬המאשימה ביקשה שבית‪-‬המשפט ירשיע את הנאשם‪ ,‬ויגזור את דינו כמבוקש‪,‬‬
‫עבודות שירות‪ ,‬מע"ת ופיצוי משמעותי למתלונן‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪37‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪.31‬‬
‫מנגד ביקש הסנגור לשקול ובכובד ראש להימנע מהרשעת הנאשםולהטיל עליו של"צ ופיקוח‬
‫ללא הרשעה בדין‪ ,‬בשני התיקים‪.‬הנאשם הודה‪ ,‬נטל אחריות‪ ,‬הוא מפנים את חומרת מעשיו‪,‬‬
‫הוא הפיק לקחים מכך‪ ,‬חסך זמן שיפוטי יקר והצורך בהעדת עדים‪ ,‬ההסדרים בשני‬
‫התיקים גם היו קשורים בשיקולים ראייתיים‪ ,‬אשר הובילו למעשה לתיקונים בכתבי‬
‫האישום‪.‬‬
‫‪.34‬‬
‫הסנגור טען לעניין ת"פ ‪ ,13713-31-31‬בין היתר‪ ,‬כי שני הצדדים יחדיו‪ ,‬מזמינים את בית‪-‬‬
‫המשפט לכבד את ההמלצה‪ ,‬לא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו של"צ ללא הרשעה‬
‫‪8‬‬
‫ובפיקוח‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪.33‬‬
‫בנוגע לת"פ ‪ 11633-33-31‬טען הסניגור כי זה למעשה היה האירוע הקריטי בחיי הנאשם‪,‬‬
‫אשר היווה תפנית מסוימת בחייו‪ .‬בעקבות התרחשות האירוע וחקירתו במח"ש‪,‬הנאשם‬
‫היה במצוקה רגשית ונפשית‪ ,‬פעם ראשונה‪ ,‬שירות ההתנדבות שלו הופסק והוקפא הליך‬
‫גיוסו ‪ .‬הנאשם אחרי שנים רבות‪ ,‬תרם והתנדב ונתן מעצמו בלי לבקש כל תמורה והיה‬
‫בהליכי גיוס‪ .‬באירוע הזה מעד לראשונה בחייו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫המתלונן הוא זה שהעליב את הנאשם‪ ,‬והם ציינו בהסכמה שבין היתר אמר דברים‪ ,‬כמפורט‬
‫בכתב האישום‪ ,‬וזאת בין היתר‪ ,‬כי נאמרו עוד דברים בוטים ומכוערים‪ ,‬וההתבטאויות‬
‫האלה הם למעשה שהובילו את הנאשם להגיב איך שהגיב‪ ,‬ולמעצר גם להשתמש נגד‬
‫המתלונן באלימות פיזית‪ .‬לפי כתב האישום מדובר בהתבטאויות שמשקפות באופן חלקי‬
‫את שנאמר ונאמרו דברים נוספים יותר מאוחרים גם על רקע גזעני שהובילו את הנאשם‬
‫לאן שהובילו‪ .‬הנאשם מודה שטעה בתגובתו ויודע שלא צריך היה לעשות את שעשה‪.‬‬
‫בעקבות המעשה שקרה‪ ,‬מטבע הדברים נלחץ הנאשםונכנס למצוקה‪ ,‬באופן רגעי‪ ,‬ועל‪-‬כן‬
‫ובאופן בלתי שקול ומחושב‪ ,‬שינה בתיאורים שרשם בדו"ח הפעולה שערך‪ ,‬בהתייחס‬
‫להשתלשלות העניינים‪ ,‬שלמעשה סיבכו אותו בעבירה הנוספת‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫הסנגור ביקש להדגיש את הקטע שהמדינה מתעלמת ממנו‪ ,‬שלמעשה הנאשם כבר בחקירתו‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫במח"ש וזה שיקול לפני התיקון‪ ,‬שיתף פעולה ומסר גרסה אמיתית‪ ,‬וכן נטל אחריות‬
‫לדברים שלמעשה כפי שנמצאים היום בכתב האישום המתוקן‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪.36‬‬
‫עוד טען הסנגור‪ ,‬כי אין אף מקרה ממה שהוזכר על‪-‬ידי המאשימה שהתייחס למתנדב‪,‬‬
‫וההבדל עצום‪ .‬למעשה הנאשם כאן‪ ,‬עשה את שעשה‪ ,‬במסגרת המשטרה בהתנדבות‪ ,‬ללא‬
‫‪38‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫תמורה‪ ,‬שנים על גבי שנים‪ ,‬אז אי אפשר לבקש ולצפות ממנו ולהתייחס אליו כאל שוטר‬
‫רגיל מהמניין שזו עבודתו‪ ,‬שהמדינה למעשה משלמת לו שכר בגין כך‪ ,‬לעומת מקרה דנא‪.‬‬
‫‪.37‬‬
‫הסנגור טען כי בחינת מכלול הנסיבות בתיק הזה‪ ,‬לרבות הנסיבות הקשורות בביצוע‬
‫העבירה‪ ,‬אנו נמצאים במדרג הנמוך של המתחם‪ .‬גם הנסיבות שאינן קשורות בביצוע‬
‫העבירה‪ ,‬מובילות ומחייבות את בית‪-‬המשפט להקלה עם הנאשם‪ .‬זאת בעיקר נוכח הפגיעה‬
‫של העונש בו ובמשפחתו‪ ,‬הנזקים שכבר נגרמו לו כתוצאה מהסתבכותו בתיק זה‪ ,‬נטילת‬
‫האחריות‪ ,‬שיתוף הפעולה עם הרשויות ועברו הנקי‪.‬‬
‫הסנגור הוסיף‪ ,‬כי לבית‪-‬המשפט אפשרות לסטות מהמתחמים משיקולי שיקום‪ .‬ברמה של‬
‫המתחם צריך להיות במקום שמתחיל ללא הרשעה עד עונש אליו עותרת המאשימה‪ ,‬למעשה‬
‫מאסר בעבודות שירות‪ .‬גם אם מרחיקים לכת ומתחילים את המתחם בהרשעה עם מאסר‬
‫מותנה‪ ,‬עדין בית‪-‬המשפט רשאי לסטות מכך משיקולי שיקום‪ ,‬וזה המקרה‪.‬‬
‫‪.38‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫שני התנאים להימנעות מהרשעה לפי הלכת כתב‪ ,‬מתקיימים במקרה דנא ומצדיקים‬
‫הימנעות מהרשעת הנאשם‪ .‬הסנגור הגיש אסופה של פסיקה שבהם נאשמים לא הורשעו‪,‬‬
‫לרבות הלכת כתב‪,‬והמלצות בעניינו של הנאשם‪ ,‬תעודות ואישור לימודים‪ ,‬תעודות הערכה‬
‫‪16‬‬
‫שזכה להן במסגרת תפקוד כמתנדב ומכתב שמתייחס להליך הגיוס שלו‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫עוד טען הסנגור‪ ,‬שאפילו נושארישוי הנשק של הנאשם‪ ,‬תלוי ועומד בהחלטת בית‪-‬המשפט‪.‬‬
‫הסנגור הגיש עתירה ואמרו שיחכו לראות מה קורה עם פסק‪-‬הדין‪ .‬זאת הסכמה של‬
‫הפרקליטות לבקשה שהגיש להחזרת רישוי הנשק‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫לדברי הסנגור‪ ,‬הנאשם כאן מבקש להביע חרטה כנה ואמיתית על מה שהיה מעורב בו‪ ,‬הוא‬
‫למד את הלקח‪ .‬הנאשם היה בן אדם ואזרח למופת שנים ארוכות‪ .‬כל שמבקש זה לתת לו‬
‫הזדמנות אחת‪ ,‬ואם ימעד הוא מבין טוב מאודשזה יהיה הפספוס של חייו‪ ,‬הוא ומשפחתו‬
‫מבקשים שבית‪-‬המשפט ימנע מהרשעתו ויתן לו אפשרות להתפרנס בכבוד כפי שעשה בעבר‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫במסגרת הטיעונים לעונש נשמע הנאשם‪ ,‬ולדבריו‪" :‬אני מודה ומתחרט על כל מה שעשיתי‬
‫ואני מבקש סליחה‪ .‬אני צריך לפרנס את המשפחה שלי ואת הילדים שלי‪ .‬וזה היה לקח כבד‪,‬‬
‫אני אלמד ממנו לעתיד‪ ,‬שלא אחזור על זה בכלל"‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫דיון‬
‫ת"פ ‪:75379-21-21‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.13‬‬
‫ב"כ המאשימה כאן‪ ,‬הסכימה לאמץ את מסקנות שירות המבחן בתסקיר מיום ‪.33233231‬‬
‫‪11.‬‬
‫הנאשם‪ ,‬הורשע ביום ‪ ,332321331‬על‪-‬פי הודאתו‪ ,‬בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום‬
‫המתוקן‪ ,‬הלא היא עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים‪ .‬בתסקירו מיום ‪ 33.33.31‬המליץ‬
‫שירות המבחן כאמור‪ ,‬להטיל על הנאשם צו שירות לתועלת הציבור בהיקף מקסימלי של‬
‫‪ 343‬שעות ולהעמידו בצו טיפול למשך ‪ 31‬חודשים‪ .‬עוד הומלץ‪ ,‬שצו השל"צ יבוצע ללא‬
‫הרשעתו בדין‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫בסעיף ‪331‬א לחוקסדרהדיןהפלילי [נוסחמשולב]‪,‬תשמ"ב‪ ,3381 -‬נקבע‪" :‬הרשיע בית המשפט‬
‫את הנאשם‪ ,‬ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת‬
‫הציבור‪ ,‬ללא הרשעה‪ ,‬רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור‪.‬‬
‫הואיל וב"כ המאשימה הסכימה לאמץ את מסקנות‪2‬המלצות שירות המבחן כאמור בתסקיר‪,‬‬
‫וגם הסנגור מבקש לכבד את ההמלצה‪ ,‬לא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו של"צ ללא‬
‫הרשעה ובפיקוח‪ ,‬ולאחר ששוכנעתי בהתחשב במהות ובנסיבות ביצוע העבירה‪ ,‬בהודאת‬
‫הנאשם בהזדמנות הראשונה ובחסכון בזמנו היקר של בית‪ -‬המשפט‪ ,‬וביתר הנסיבות‬
‫המנויות בתסקיר שירות המבחן‪ ,‬כי המלצת שירות המבחן בנסיבות תיק דנא‪ ,‬הינה ראויה‬
‫והולמת גם את האינטרס הציבורי‪ ,‬איני נדרשת במסגרת גזר הדין לדון במתחםהעונשההולם‪.‬‬
‫ההסדר שהושג הוא ראוי והולם בנסיבות תיק דנא‪ ,‬ויש לאמצו‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪.14‬‬
‫אשר על‪-‬כן‪ ,‬אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם בתיק דנא‪ ,‬ומאמצת את המלצות שירות‬
‫המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ ללא הרשעה והעמדתו בצו מבחן‪.‬‬
‫נוכח האמור לעיל‪ ,‬אני מורה על ביטול הרשעת הנאשם בת"פ ‪ 13713-31-31‬וקובעת‪ ,‬כי‬
‫הנאשם ביצע את העבירה‪.‬‬
‫הימנעות מהרשעה בנוגע לת"פ ‪:17632-35-27‬‬
‫‪.13‬‬
‫לאחר עיון בטענות הצדדים‪ ,‬מצאתי לנכון להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו‬
‫בכתב האישום (במסגרת הסדר הטיעון)‪ ,‬נשוא ת"פ ‪ .11633-33-31‬הכלל הוא‪ ,‬שמקום‬
‫‪13‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫שהוכחה אשמת אדם בפלילים‪ ,‬יש להרשיעו בדין‪ .‬כלל זה מעוגן בסעיף ‪ 381‬לחוק סדר הדין‬
‫הפלילי‪.‬ברע"פ ‪ 1333231‬מדינת ישראל נ' דוד שבתאי ואח' (‪,)3323231‬נקבע כי‪:‬‬
‫"הרשעתו של מי שעבר עבירה פלילית היא חוליה טבעית הנגזרת מהוכחת האשמה‬
‫הפלילית‪ ,‬היא "מממשת את תכלית ההליך הפלילי‪ ,‬ומשלימה את שלביו השונים;‬
‫היא מגשימה את ערך השוויון בין נאשמים בהליך הפלילי‪ ,‬ומונעת הפלייה בדרך‬
‫החלתו" ‪ ...‬ההרשעה נועדה "להעביר מסר של הרתעת היחיד והרבים‪ ,‬ולשוות‬
‫למעשה העבירה תווית של מעשה פסול בעיני החברה‪ ,‬שגמול עונשי בצידו‪.‬חברה‬
‫המבקשת להפעיל את ההליך הפלילי בדרך אפקטיבית‪ ,‬שוויונית והוגנת‪ ,‬תתקשה‬
‫להשלים עם גישה שיפוטית הפוטרת נאשמים‪ ,‬חדשות לבקרים‪ ,‬מהרשעה פלילית‪,‬‬
‫אף שאחריותם הפלילית הוכחה‪ .‬שהרי ההרשעה היא הביטוי השיפוטי לאחריות‬
‫הפלילית שהוכחה‪ ,‬ובלעדיה נותרת קביעת האחריות הפלילית חסרה את החוליה‬
‫האחרונה‪ ,‬המוסיפה לה את המשמעות המשפטיתהנורמטיביתהנדרשת" ‪."...‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.16‬‬
‫החוק מאפשר לבית‪-‬המשפט להימנע מהרשעה או לבטלה‪ ,‬הגם שנקבע‪ ,‬כי הנאשם עבר‬
‫עבירה‪ ,‬וזאת תוך אפשרות לחייבו בביצוע של"צ או בהטלת צו מבחן‪ ,‬כאשר סעיפי החוק‬
‫הרלבנטיים הינם ‪ :‬סעיף ‪331‬א לחסד"פ‪ ,‬סעיף ‪(3‬א)(‪ )1‬לפקודת המבחן [נוסח חדש]‪,‬‬
‫התשכ"ט‪ 3363-‬וסעיף ‪73‬א(ב) לחוק (ראה ‪ :‬רע"פ ‪ 7929/21‬לעיל)‪.‬‬
‫‪.17‬‬
‫בסעיף ‪73‬א(ב) לחוק‪ ,‬נקבע‪" :‬מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה‪ ,‬רשאי הוא לתת צו‬
‫‪19‬‬
‫שירות גם ללא הרשעה‪ ,‬בנוסף למבחן או בלעדיו‪ ,‬ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות‪ ,‬לענין‬
‫סעיף ‪ 3‬לפקודת המבחן [נוסח חדש]‪ ,‬תשכ"ט–‪ ,3363‬כדין צו מבחן"‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫בפסיקה הותוו התנאיםלהימנעות מהרשעה או ביטולה‪ ,‬כך בע"פ ‪ 1381236‬תמר כתב נ'‬
‫מדינת ישראל‪ ,‬פ"ד נב(‪ ,)3337( 117 )1‬כב' השופטת דורנר‪ ,‬פסקה‪ ,‬בהפנותה לר"ע ‪411283‬‬
‫רומנו נ' מדינת ישראל‪ ,‬כי‪:‬‬
‫"בפסיקתנו נקבע‪ ,‬כי המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל‪ ,‬שכן משהוכח ביצועה של‬
‫עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי‪-‬דופן‪,‬‬
‫שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של‬
‫העבירה"‪.‬‬
‫עוד הוסיפה ופסקה כי‪:‬‬
‫"תכליתושלסעיף‬
‫‪73‬אלחוק‪,‬כפישהיאמשתקפתגםמןההיסטוריההחקיקתיתשלו‪,‬דומהאפואלתכליתס‬
‫המבחן‪,‬‬
‫‪3‬לפקודת‬
‫עיף‬
‫המאפשר‪,‬כאמורלעיל‪,‬להטילמבחןללאהרשעה‪.‬מטרתשניאמצעיםאלההינהשיקומית‬
‫‪.‬ואולם‪,‬כידוע‪,‬שיקומושלנאשם – הגםשהואמהווהשיקולמהותישלציבורכולוענייןבו‬
‫–‬
‫הינואךאחדמשיקוליהענישה‪,‬שאליומיתוספיםשיקוליםאחריםהנובעיםמאופייהשל‬
‫אכן‪,‬ענישתושלנאשםהיאאינדיווידואלית‪,‬ובית‪-‬‬
‫העבירה‪.‬‬
‫המשפטבוחןעניינושלכלנאשםונאשםואינוקובעאתעונשואךעל‪-‬‬
‫‪13‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫‪40‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫פימהותהעבירה‪.‬ואולם‪,‬מהותהשלהעבירה‪,‬הצורךבהרתעתהרבים‪,‬ובעבירותשקורבנן‬
‫–‬
‫אינוהפרטאלאהציבורכולואףהוקעתמעשיהעבירה‬
‫–‬
‫בצירוףמדיניותענישהאחידהככלהאפשרעליסודשיקוליםאלה‬
‫כלאלהמשמשיםכגורמיםהעלוליםלגבוראףעלשיקומושלהנאשם"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫לדידה‪ ,‬הימנעות מהרשעה אפשרית‪ ,‬איפוא‪ ,‬בהצטבר שני גורמים‪ :‬ראשית‪ ,‬על ההרשעה‬
‫‪6‬‬
‫לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; ושנית‪ ,‬סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה‬
‫המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים שפורטו שם‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫בע"פ ‪3831236‬אסנתאלוןלאופר נ'מדינתישראל (‪ ,)13231237‬פסקה כב' השופטת פרוקצ'יה כי‪:‬‬
‫"מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני‬
‫בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם‬
‫הצפויה מההרשעה‪ ,‬עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי‬
‫הרשעה‪ .‬לצורך כך‪ ,‬יש להתחשב‪ ,‬מן הצד האחד‪ ,‬במשמעותה של העבירה שנעברה‬
‫מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות‪ ,‬והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש‬
‫להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור‪ ,‬ולבחון באיזו מידה זהותו‬
‫משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול‬
‫במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו‪ ,‬ואת המסר‬
‫החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי‪...‬מנגד‪ ,‬יש לתת‬
‫את הדעת לנאשם האינדיבידואלי‪ ,‬לנסיבותיו האישיות המיוחדות‪ ,‬ולהשפעת‬
‫ההרשעה על חייו‪ ,‬ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות –‬
‫גיל‪ ,‬עבר פלילי קודם‪ ,‬ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי‪ .‬יש לבחון‬
‫את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם‪ ,‬ועל מצבו הכלכלי‬
‫והמשפחתי‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם‪ ,‬בנסיבות‬
‫המיוחדות של הענין‪ ,‬השיקול האינדיבידואלי‪ ,‬על היבטיו השונים‪ ,‬גובר על השיקול‬
‫הציבורי‪-‬מערכתי הכללי‪ ,‬באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם‪,‬‬
‫סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין"‪.‬‬
‫מן הכלל אל הפרט‬
‫‪.18‬‬
‫במקרה דנא‪ ,‬הגעתי למסקנה כי לא מתקיימים התנאים‪ ,‬אשר בעטיין יש להורות על‬
‫הימנעות מהרשעת הנאשם‪ .‬לא שוכנעתי‪ ,‬כי ההרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקומו‪ .‬אומנם‪,‬‬
‫ניתן לראות במכלול טענות הסנגור לעיל‪ ,‬כי הרשעת הנאשם יש בה כדי לפגוע בפרנסתו‪,‬‬
‫ובכך לפגוע בו באופן קשה בפן האישי והמשפחתי‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬גם אם אקח בחשבון את‬
‫שיקולי השיקום של הנאשם‪ ,‬לא שוכנעתי כי אלו גוברים על השיקולים שבאינטרס הציבורי‬
‫של הרשעתו‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪37‬‬
‫‪.13‬‬
‫ההנחה היא שכל הרשעה יש בה פגיעה מסוימת בנאשם‪ ,‬אך הכלל הוא‪ ,‬שביצוע עבירה‬
‫גוררת אחריה הרשעה‪ ,‬והחריג הוא אי ההרשעה‪ .‬בנוסף‪ ,‬נהי הוא‪ ,‬שלא כל פגיעה‪ ,‬יש‬
‫‪11‬‬
‫‪38‬‬
‫‪39‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫בהלהביא להימנעות מהרשעה‪ .‬בעניין זה‪ ,‬יאים הדברים שנאמרו ברע"פ ‪ 7713231‬פלוני נ'‬
‫מדינת ישראל (‪ ,)31233231‬שם נקבע‪:‬‬
‫""הכלל לגבי בגירים הוא הרשעה‪ ,‬וההימנעות ממנה היא החריג"‪...‬ההכרעה‬
‫בשאלת ההרשעה היא פרי איזון בין הפגיעה שזו תסב לנאשם‪ ,‬לבין חומרת‬
‫העבירות שביצע‪ .‬נדרש להציג חשש ממשי כי הטלת אחריות בפלילים תחבל‬
‫בסיכויי שיקומו של הנאשם ובחזרתו לדרך הישר‪...‬אכן‪ ,‬למבקש עבר נורמטיבי ואין‬
‫חולק על תרומתו לחברה ולקהילה‪...‬תסקירי שירות המבחן בעניינו חיוביים‪ .‬שירות‬
‫המבחן התרשם כי המבקש נטל אחריות על מעשיו‪ ,‬וציין כי לא התרשם מדפוסי‬
‫התנהגות אלימים‪ .‬עם זאת צוין‪ ,‬כי המבקש נוטה למינימליזציה מסוימת לגבי‬
‫עובדות כתב האישום‪ .‬תסקיר משלים בדבר מצב הילדים לימד כי מצבם הרגשי‬
‫יציב‪ .‬אולם למול כל אלה‪ ,‬ואיני מקל בכך ראש עומדת חומרת המעשים‪ ,‬וזו מטה‬
‫את הכף לעבר הרשעה"‪.‬‬
‫לא נעלם מעיני האמור במכתב של דמיאן שיקינסקי‪ ,‬מנהל שירות לקוחות בחברת שניר‬
‫מיום ‪ ,421234‬כי הם מעוניינים שהנאשם יחזור לעבוד בחברתם כמאבטח חמוש‪ ,‬כפי שעבד‬
‫בעבר וכל עוד תיקו האישי יהיה נקי בלי הרשעות‪ .‬הגם אם הרשעתו תמנע את המשך‬
‫העסקתו כמאבטח או כעובד בחברת החשמל‪,‬לא הוכח בפניי שהנאשם עקב גילו‪,‬‬
‫מצבוהאישי‪ ,‬הבריאותי וכיוצ"ב‪ ,‬לא יוכל לעבוד בעבודות אחרות‪ ,‬אשר אינן דורשות בהכרח‬
‫עבר פלילי נקי‪ .‬נהי הוא‪ ,‬שחלק מהעבודות תהיינה חסומות בפניו‪ ,‬אך זהו פרי מעשיו‪,‬‬
‫עליהם היה צריך לחשוב בטרם ביצעם‪ ,‬אולם אין בכך לומר‪ ,‬כי הרשעתו תפגע פגיעה חמורה‬
‫בשיקומו‪ .‬אם בכל פעם‪ ,‬שנאשם יבצע עבירה יטען שחלק מהעבודות חסומות בפניו‪ ,‬נמצא‬
‫עצמנו לפני מצב שלעולם לא יורשעו נאשמים‪ ,‬וברור הוא‪ ,‬שלא לכך התכוון המחוקק‪.‬‬
‫אותו הדין ביחס לאמור במכתבה של רפ"ק יפעת גרנביץ‪ ,‬סגנית ראש לשכת גיוס במשטרה‪,‬‬
‫מיום ‪ ,17231233‬אשר ממנו עולה‪ ,‬כי הנאשם כשיר לגיוס מבחינה רפואית‪ ,‬אולם לא נמצא‬
‫שיבוץ עבורו‪ .‬לאור האמור לעיל‪ ,‬לא ניתן להתחיל עמו בהליך מיון לגיוס כעת‪.‬‬
‫ממכתב זה עולה‪ ,‬כי לא החלו עם הנאשם בהליך מיון לגיוס‪ ,‬ובכלל זה לא הוצג בפניי‪ ,‬כי‬
‫הוא חזר להליך הגיוס בו החל‪ .‬לחילופין‪ ,‬גם אם הוא חזר או מתעתד לחזור להליך הגיוס‪,‬‬
‫ובהרשעה יש כדי לחבל בסיכויו להתקבל למשטרה‪ ,‬עדיין בשל חומרת העבירות המיוחסות‬
‫לו‪ ,‬איני מוצאת לנכון להימנע מהרשעתו‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬בתסקיר המשלים מיום ‪ ,12321334‬ציין שירות המבחן‪ ,‬שהיות ומדובר בעבירה‬
‫נוספת עם מאפיינים של אלימות‪ ,‬שהנאשם ביצעה בתפקיד של מתנדב במשטרה‪ ,‬תוך‬
‫שימוש לרעה בסמכותו מבלי שהצליח לווסת את התנהגותו‪ ,‬מתקשים היום לשוב ולהמליץ‬
‫על אי הרשעתו בדין‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪11‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫ויודגש‪,‬למרות ששירות המבחןבתסקיר המשלים התרשם‪ ,‬כי לנאשם יכולת טובה להפקת‬
‫לקחים ולהתבוננות במעשיו‪ ,‬כאשר בשיחות עמם הוא מצליח להתחבר לחלקים התוקפניים‬
‫ולפריצת גבולות החוק שהייתה בהתנהגותו‪ ,‬ולהערכתםהתנהגותתוקפנית אינה מאפיין‬
‫יומיומי בהתנהלותו וכי התרשמו שהנאשם גדל בסביבה נורמטיבית‪ ,‬מחזיק בעמדות פרו‬
‫חברתיות ונעדר מעורבות עבריינית קודמת‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬התקשה שירות המבחן‪ ,‬לשוב‬
‫ולהמליץ על אי הרשעתו בדין‪ .‬אי לכך‪ ,‬בנסיבות האמור וכפי שיפורט גם בהמשך‪ ,‬לא מצאתי‬
‫לנכון לסטות מקביעה זו‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫משלא עלה בידי הסנגור להוכיח את התנאי הראשון‪ ,‬אין מקום לדון עוד בתנאי השני‪ .‬יחד‬
‫עם זאת‪ ,‬למעלה מהצורך אומר‪ ,‬כי לא שוכנעתי שסוג העבירות שביצע הנאשם‪ ,‬מאפשרים‬
‫להימנע מהרשעתו בנסיבות המקרה‪ ,‬מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים‪ ,‬כגון‬
‫הרתעת היחיד והרבים‪ ,‬הוקעת מעשי העבירות עצמן וכיוצ"ב‪ .‬בענייננו‪ ,‬המדובר בביצוע‬
‫עבירות חמורות‪ ,‬על‪-‬פי כל אמת מידה אפשרית‪ ,‬בשים לב לכך‪ ,‬שלא ניתן להתעלם מזהות‬
‫עובר העבירה – מתנדב במשטרה‪ -‬האמור לדעת יותר מכל את משמעות כתיבת דו"ח פעולה‬
‫כן ואמיתי והפעלת כוח שלא לצורך‪.‬‬
‫הנאשם‪ ,‬ששירתכמתנדב במשטרה‪ ,‬במועד הרלבנטי לכתב האישום‪ ,‬וכפועל יוצא מכך‪ ,‬היה‬
‫אמון על שמירת החוק והסדר הציבורי‪ ,‬בדיוק כשם ששוטר אמון על דברים אלו‪ ,‬נטל את‬
‫החוק לידיו‪ ,‬גרם לחבלה של ממש למתלונן‪ ,‬ואם לא די בכך‪ ,‬בתחנת המשטרה רשם דו"ח‬
‫פעולה ובו ציין בכזב כי המתלונן דפק על תא המטען של הניידת ותקף את השוטרים‪,‬‬
‫והמתלונן נפל במהלך האירוע על המדרכה ונחבל בראשו‪ .‬בעקבות דו"ח הפעולה‪ ,‬המתלונן‬
‫נחקר באזהרה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬בחשד לביצוע עבירה של תקיפת שוטר ואיומים ועוכב בתחנת‬
‫המשטרה מספר שעות‪ .‬חברה השמה כנר לרגליה את שלטון החוק והסדר הציבורי‪ ,‬לא‬
‫תרשה לעצמה פגיעה כה מהותית בשלטון החוק‪ ,‬בסדר הציבורי ובביטחון הציבור‪.‬‬
‫‪.11‬‬
‫הגם אם עסקינן בנאשם‪ ,‬המנהל בסך הכול אורח חיים נורמטיבי‪ ,‬כפי שעולה מהתסקירים‪,‬‬
‫עדיין התנהגות מעין דא‪ ,‬יש לגדועה מהשורש‪ ,‬ולצאת במסר ברור לכל בר‪-‬בי רב‪ ,‬שמתנדב‬
‫במשטרה המתנהג באלימות ואף כותב דו"ח פעולה כוזב‪ ,‬שבעקבות אותו דו"ח‪ ,‬נחקר‬
‫המתלונן באזהרה‪ ,‬בין היתר בחשד לביצוע עבירה של תקיפת שוטר ואיומים‪ ,‬יזכה להרשעה‬
‫בדין‪ ,‬שכן יש בביצוע עבירות מעין דא‪ ,‬כדי להוות סכנה לשלטון החוק‪ ,‬לשלום ולסדר‬
‫הציבורי‪ .‬חברה מתוקנת לא תסכים להתנהלות מעין דא של הנאשם‪ ,‬ולכן‪,‬ובשל חומרת‬
‫העבירות‪ ,‬האינטרס הציבורי של הרשעת הנאשם ובכלל זה של העברת המסר של התרעת‬
‫היחיד והרבים‪ ,‬הצגת הפסול שבמעשה‪ ,‬כל אלו מטים את הכף לכיוון הרשעתו‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪:17632-35-27‬‬
‫בהתאם לתיקון ‪ ,331‬סעיף ‪43‬ב לחוק‪ ,‬העיקרון המנחה בענישה הוא‬
‫‪.11‬‬
‫קיומושליחסהולםביןחומרתמעשההעבירהבנסיבותיוומידתאשמושלהנאשםוביןסוגומידתה‬
‫עונשהמוטלעליו‪.‬‬
‫מתחם העונש ההולם‪:‬‬
‫בקביעת מתחם העונש ההולם‪ ,‬יש לקחת בחשבון את הערךהחברתישנפגעמביצועהעבירות‪,‬‬
‫‪.14‬‬
‫מידת הפגיעהבו‪,‬מדיניותהענישההנהוגהוהנסיבותהקשורותבביצועהעבירות‪ ,‬כאמור בסעיף‬
‫‪43‬ט לחוק (ראה ‪ :‬סעיף ‪43‬ג(א) לחוק)‪.‬‬
‫‪.13‬‬
‫הערכים החברתיים הנפגעים מביצוע העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש‪,‬‬
‫המיוחסת לנאשם‪ ,‬הינם‪ :‬שלמות הגוף והכבוד‪ ,‬במיוחד שלמות גופו של המתלונן מפני‬
‫פגיעה על‪-‬ידי הנאשם‪ .‬עצם תקיפת המתלונן‪ ,‬בשעה שהנאשם שירת כמתנדב במשטרה‪,‬‬
‫מוסיפה פגיעה בערכים של שלטון החוק‪ ,‬הסדר הציבורי‪ ,‬ובכלל זה פוגעת באמון הציבור‬
‫במשטרה בכלל ובמתנדביה בפרט‪.‬‬
‫הערכים החברתיים הנפגעים מביצוע העבירה של ידיעות כוזבות הם‪ :‬שלטון החוק והסדר‬
‫הציבורי‪ ,‬ובכלל זה כבוד וחירות המתלונן‪ ,‬שכן כפי שעולה מכתב האישום‪ ,‬בעקבות דו"ח‬
‫הפעולה‪ ,‬המתלונן נחקר באזהרה‪ ,‬בין היתר בחשד לביצוע עבירה של תקיפת שוטר ואיומים‪,‬‬
‫ועוכב בתחנת המשטרה מספר שעות‪.‬‬
‫גם במקרה של ביצוע עבירה דנא‪ ,‬ישנה פגיעה באמון הציבור במשטרה ובמתנדביה‪ ,‬שכן לא‬
‫ניתן להתעלם מכך‪ ,‬כי הנאשם‪ ,‬בשעה ששירת כמתנדב במשטרה‪ ,‬נטל על עצמו תפקיד כמו‬
‫של שוטר‪ ,‬האמון על שמירת החוק והסדר הציבורי‪ ,‬ומצופה ממנו שיתנהג בהתאם לחוק‪,‬‬
‫ובשעה שלא עושה כן‪ ,‬יש בכך בכדי לפגוע כאמור‪ ,‬באמון הציבור במשטרה ובמתנדביה‪.‬‬
‫‪.16‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬מצאתי לנכון להתייחס להבחנה שמבקש הסנגור לעשות בין שוטר למתנדב‪,‬‬
‫כאשר לדבריו המדובר בהבדל עצום‪ .‬לטענת הסנגור‪ ,‬המדינה הגישה טיעונים ופסיקה‬
‫והתייחסה על הייחודיות בטיעוניה של המקרים דוגמת המקרה הזה‪ ,‬בהתייחס לשוטרים‪.‬‬
‫הסנגור סבור‪ ,‬שיש במקרה דנא‪ ,‬להבדיל מכל המקרים אליהם התייחסה המאשימה וכל‬
‫הפסיקה‪ ,‬כי רובם ככולם‪ ,‬ללא יוצא מהכלל‪ ,‬דובר שם על שוטרים מהמניין אשר זו‬
‫פרנסתם‪ ,‬וכאן לעניות דעתו נמצא ההבדל בין המקרים אליהם התייחסה המאשימה‬
‫בטיעוניה ובפסיקה שהגישה‪ ,‬לעומת המקרה כאן‪ .‬אין אף מקרה ממה שהוזכר על ידי‬
‫‪13‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫המאשימה שהתייחס למתנדב‪ .‬למעשה הנאשם כאן‪ ,‬עשה את שעשה‪ ,‬במסגרת המשטרה‬
‫בהתנדבות‪ ,‬ללא תמורה‪ ,‬שנים על גבי שנים‪ ,‬אז אי אפשר לבקש ולצפות ממנו ולהתייחס‬
‫אליו כאל שוטר רגיל מהמניין שזו עבודתו‪ ,‬שהמדינה משלמת לו שכר בגין כך‪ ,‬לעומת מקרה‬
‫דנא‪.‬‬
‫איני מקבלת טענה זו‪ .‬כל התנדבות שנוטל על עצמו מאן דהוא הינה מבורכת ויש בה תרומה‬
‫לחברה‪ ,‬אך בצידה יש גם חובות‪ ,‬שעל המתנדב למלא‪ .‬נכון הוא שהנאשם כמתנדב לא זוכה‬
‫בגין התנדבותו לשכר‪ ,‬אך עדיין אין להתעלם מהחובות המוטלות עליו כמתנדב במשטרה‬
‫(סובלנות‪ ,‬איפוק‪ ,‬יושר‪ ,‬כנות‪ ,‬שמירת החוק וכיוצ"ב) וככל שלא יכול לעמוד בחובות אלו‪,‬‬
‫מצופה ממנו שלא יתנדב‪ .‬על מתנדב כשוטר מוטלת אחריות רבה‪ ,‬לנהוג באיפוק ובסובלנות‪,‬‬
‫לא להשתמש בכוח שלא לצורך‪ ,‬ועל דו"ח פעולה שכותב מתנדב‪ ,‬יכולה הרשות החוקרת‬
‫להסתמך כשם שמסתמכת על דו"ח פעולה שכותב שוטר‪ ,‬ובכלל זה יכול בית‪-‬המשפט‬
‫להסתמך עליו בדיוק כשם שמסתמך על דו"ח פעולה שכותב שוטר‪ ,‬בבואו להכריע את דינו‬
‫של נאשם לכף זכות או לכף חובה‪ ,‬ולו ייווצר מצב שמתנדבי משטרה לא יפעלו כחוק‪ ,‬יתנהגו‬
‫באופן אלים וימלאו דו"חות פעולה כוזבים‪ ,‬הדבר יכול להשפיע הן על אמון הציבור‬
‫במתנדבי המשטרה בכלל‪ ,‬והן על אמון הציבור במשטרה בפרט‪ .‬ברור שלא לכך חותרת‬
‫חברה מתוקנת‪ .‬בעניין זה‪ ,‬ניתן להקיש מהאמור בת"פ (מחוזי‪-‬חיפה) ‪ 33133-38-33‬מדינת‬
‫ישראל נ' פלוני (‪: )421231‬‬
‫"כל אחד יודע עד כמה רב האמון שנוהגים בתי המשפט ליתן בדברים שרשם שוטר‬
‫ב"זכרון דברים" או "דו"ח פעולה"‪ ,‬שלעיתים קובעים הם גורלו של אדם לשבט או‬
‫לחסד‪ .‬כך גם כאשר "תובע מעצרים"‪ ,‬למשל‪ ,‬מוסר דברים סודיים לבית המשפט‪,‬‬
‫נותן בו בית המשפט אמון רב ועל‪-‬פי דבריו שולל לעיתים חירותו של אדם‪ .‬כל זאת‪,‬‬
‫מתוך הנחה ששוטרי ישראל עושים עבודתם הקשה נאמנה‪ ,‬ביושר ובמסירות‪ ,‬דבר‬
‫אשר מביא לא אחת את בתי המשפט להעניש בחומרה מי שמעז לפגוע בשוטר‪,‬‬
‫במלל או במעש‪ .‬מכאן גם נובע הצורך בענישה מחמירה כפי שפסק בית המשפט‬
‫העליון‪ ,‬כאשר שוטר "משנה עורו וחברבורותיו" והופך לגנב ורמאי שאינו מהסס‬
‫לשבש מהלכי משפט‪ ,‬כשכידוע מהווה המשפט את אחת מפסגות עבודתו של כל‬
‫שוטר"‪.‬‬
‫‪.17‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫אומנם‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬כאן עסקינן במתנדב‪ ,‬אך באופן מסוים מוטלת עליו אחריות לא‬
‫‪30‬‬
‫פחותה מזו של שוטר‪ ,‬שלא להשתמש בכוח שלא לצורך‪ ,‬ובכלל זה לרשום דו"ח פעולה כן‬
‫ואמיתי‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫מידת הפגיעה בערכים החברתיים במקרה דנא‪ ,‬הינה ברף הבינוני‪-‬הנמוך‪ .‬מחד‪ ,‬אין להכביר‬
‫במילים אודות חומרת מעשיו של הנאשם‪ ,‬אשר במקום לגלות את תפקיד ה"בוגר‬
‫האחראי"‪ ,‬ומשכך לגלות איפוק וסובלנות‪ ,‬אף כמתחייב מתפקידו כמתנדב במשטרה‪ ,‬ולא‬
‫‪16‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫להיגרר לעימות המילולי עם המתלונן‪ ,‬השיב למתלונן ואמר לו "מוסלמי חרא"‪ ,‬ואף הסלים‬
‫בצורה קיצונית למדי את האירוע‪ ,‬בכך שניגש למתלונן‪ ,‬שבר את מכשיר הפלאפון שהיה‬
‫מצוי ברשותו לשני חלקים‪ ,‬והחל להכותו באגרופים וסטירות‪ ,‬היכה אותו באמצעות פנס‬
‫והתיז עליו גז פלפל‪ .‬כתוצאה ממעשי הנאשם‪ ,‬נחבל המתלונן בראשו‪ ,‬נגרמו לו שטפי דם‬
‫בעפעפיו‪ ,‬שטף דם בצווארו עם הגבלת תנועות‪ ,‬נפיחות במצחו ובלסתו‪ .‬בנוסף‪ ,‬נגרם לו שבר‬
‫בשן הקדמית והוא אף סבל מרגישות בשיניו ונפיחות בלסתו‪ .‬המדובר בהתנהגות אלימה‬
‫לפי כל קנה מידה אפשרי‪ ,‬שאין לה כל מקום במחוזותינו‪ ,‬במיוחד לא על ידי מתנדבי‬
‫משטרה‪ ,‬שעה שאין המדובר במקרה בו נדרשה הפעלת כוח סביר‪ ,‬בשל נסיבות המקרה‪.‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬יאים הדברים שנאמרו ברע"פ ‪814231‬דניאלברדה נ' מדינת ישראל (‪:)1321234‬‬
‫"בענייננו‪ ,‬הכההמבקש‪,‬תוךכדימילויתפקידוכשוטר‪ ,‬קטיןבןכ‪ 36.3 -‬שנה‪,‬‬
‫אשרבחלקמהזמןהיהכבולבאזיקים‪,‬ובחלקוהאחרשרועעלהאדמה‪.‬בכללזאת‪,‬‬
‫הכההמבקשאתהמתלונןבאגרופיםובסטירותשכוונולראשו‪,‬ואףהשליךלעברוכוסמל‬
‫אהבקפה‪.‬‬
‫זאת‪,‬מבלישהייתהלכךכלהצדקהאונחיצותלשםמילויהתפקידשהוטלעלהמבקש‪.‬המד‬
‫וברבמעשיםחמוריםביותר‪,‬‬
‫אשרלצדהפגיעההכרוכהבהםבכבודוובגופושלהמתלונן‪,‬ישבהםכדילחתורתחתהערכי‬
‫םהבסיסייםהמנחיםאתמשטרתישראלולגרוםלפגיעהבאמוןהציבורבמערכותאכיפת‬
‫החוק‪.‬אכן‪,‬פעמיםרבותמלאכתאכיפתשלטוןהחוקדורשתהפעלתכוחמצידםשלשוטרי‬
‫משטרתישראל‪.‬ואולם‪,‬אללעוסקיםבמלאכהלנצלאתמרותםוסמכותלרעה‪,‬ולהפעילא‬
‫תכוחםללאכלהצדקה"‪.‬‬
‫במקרה דנא‪ ,‬כאמור לעיל‪ ,‬אל לנאשם להסתתר מאחורי המחיצה של מתנדב‪ ,‬שכן גם על‬
‫מתנדב במשטרה מוטלות חובות‪ ,‬שבמקרים רבים‪ ,‬לא פחותות מאלו של שוטר‪ .‬ברם‪ ,‬עם כל‬
‫הסלידה ממעשה הנאשם‪ ,‬ומבלי להקל ראש בחומרת העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של‬
‫ממש‪ ,‬לא עולה מכתב האישום‪ ,‬כי פגיעת המתלונן הייתה בלתי הפיכה‪ ,‬או כי נזקק לטיפול‬
‫רפואי‪.‬‬
‫לא זו אף זו‪ ,‬אין להכביר במילים אודות הפגיעה בשלטון החוק‪ ,‬בסדר הציבורי‪ ,‬בכבוד‬
‫ובחירות המתלונן‪ ,‬עת רושם מתנדב במשטרה דו"ח פעולה ובו פרטים כוזבים‪ ,‬ובעקבות‬
‫אותו דו"ח נחקר המתלונן באזהרה ואף עוכב בתחנת המשטרה מספר שעות‪.‬‬
‫מנגד‪ ,‬הגם אם קיימת במקרה דנא פגיעה בכבוד ובחירות המתלונן‪ ,‬אין המדובר במקרה‪ ,‬בו‬
‫המתלונן נעצר לתקופה ארוכה‪ ,‬עקב אותו דו"ח‪ ,‬או אז ניתן היה לטעון לפגיעה חמורה יותר‬
‫בערכים החברתיים האמורים לעיל‪ ,‬מאשר במקרה דנא‪ ,‬בו רק נחקר באזהרה ועוכב בתחנת‬
‫המשטרה למספר שעות‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫‪34‬‬
‫‪35‬‬
‫‪36‬‬
‫‪17‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪.18‬‬
‫הואיל והנני רואה את מעשה התקיפה ורישום דו"ח הפעולה הכוזב כאירוע אחד מתמשך‪,‬‬
‫אקבע מתחם עונש הולם לאירוע כולו‪ ,‬ואגזור עונש כולל לכל העבירות בגין אותו אירוע‪ .‬מה‬
‫גם שהמאשימה לא ביקשה להפריד זאת לאירועים שונים‪ ,‬אלא ציינה מתחם אחד‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫‪.13‬‬
‫מדיניות הענישה הנהוגה בפסיקה‪ ,‬הינה כדלקמן‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫א‪.‬‬
‫ברע"פ ‪6316233‬פרנק צייאדה נ' מדינת ישראל (‪ ,)124231‬נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק‬
‫דינו של בית‪-‬המשפט המחוזי‪ ,‬בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית‪-‬משפט‬
‫השלום‪ .‬המבקש הורשע בבית‪-‬משפט השלום בתקיפה הגורמת לחבלה‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪183‬‬
‫ב‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫ד‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫לחוק‪ ,‬ובית‪-‬המשפט גזר עליו ‪ 343‬שעות לתועלת הציבור; צו מבחן לשישה חודשים‪1 ,‬‬
‫חודשי מאסר על תנאי למשך שנה‪ ,‬כמפורט שם ופיצוי למתלונן בסך ‪.₪ 1,333‬‬
‫ברע"פ ‪ 7714231‬טימור מגידוב נ' מדינת ישראל (‪ ,)18233231‬נדחתה בר"ע‬
‫בגדרונדחהערעורהמבקשעלגזרדינושלבית‪-‬‬
‫המחוזי‪,‬‬
‫עלפסקדינושלבית‪-‬המשפט‬
‫משפטהשלום‪ .‬המבקש הורשע בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש‪ ,‬לפי סעיף‬
‫‪ 183‬לחוק‪ .‬בית‪-‬משפט השלום גזר עליו ‪ 33 :‬חודשי מאסר בפועל‪ ,‬מאסר על תנאי למשך ‪6‬‬
‫חודשים‪ ,‬קנס בסך ‪ ₪ 3,333‬ופיצוי למתלוננים‪ ,‬כמפורט שם‪.‬‬
‫בע"פ (מחוזי‪-‬ירושלים) ‪ 18333-36-31‬וואהילסביתנ' מדינת ישראל (‪)721231‬‬
‫הורשעהמערערעל‪-‬פיהודאתובתקיפהסתם‪,‬מרמהוהפרתאמונים‪,‬וידיעותכוזבות‪ .‬בית‪-‬משפט‬
‫ציין‪ ,‬שאין מחלוקת כי הרשעת המערער בעבירה של תקיפה נגועה בטעות‪ ,‬והיא בוטלה‪.‬‬
‫בית‪-‬משפטהשלוםהשיתעלהמערער ‪7‬חודשימאסרלריצויבפועל‪ ,‬מאסר עלתנאילתקופה של‬
‫‪ 31‬חודשים‪ ,‬קנסבסך ‪ ₪333‬ופיצוי למתלונן בסך ‪ .₪ 4,333‬הערעור‬
‫קבע‪,‬‬
‫המחוזי‬
‫בית‪-‬משפט‬
‫התמקדברכיבהמאסרבפועל‪.‬‬
‫שחרףהחומרההטמונהבעבירותהנדונות‪,‬לאנקבעהבפסיקהמדיניותעונשיתהחלטית‪,‬כיבעבירו‬
‫בכלתנאיומקרה‪,‬‬
‫תהנדונות‪,‬גםכשהןמבוצעותעלידיאישמשטרה‪,‬ישלגזור‪,‬‬
‫עונשמאסרבפועל‪.‬בסופו של יום‪ ,‬בית‪-‬המשפט הגיע למסקנה‪ ,‬שיש להמיר את עונש המאסר‬
‫בפועל‪ ,‬בעונשמאסרלתקופהשל ‪6‬חודשים‪,‬שירוצהבדרךשלעבודותשירות‪.‬‬
‫בע"פ (מחוזי‪-‬ירושלים) ‪ 31363-31-31‬יוסף שי נתן נ' מדינת ישראל (‪ )1323231‬נדחה ערעור‬
‫על פסק‪-‬דינו של בית‪-‬משפט השלום‪ .‬בפסק הדין‪ ,‬הורשע המערער בעבירה של תקיפה‬
‫הגורמת חבלה של ממש‪ ,‬לפי סעיף ‪ 183‬לחוק‪ ,‬ונגזרו עליו מאסר בפועל למשך חמישה‬
‫חודשים‪ ,‬מאסר על תנאי למשך שישה חודשים ופיצוי למתלונן בסך ‪.₪ 3,333‬‬
‫בת"פ (שלום‪-‬ראשל"צ) ‪ 16331-31-33‬מח"ש נ' עמית ליבוביץ (‪ )1726231‬הורשעהנאשם‬
‫לאחר שמיעת ההוכחות‪ ,‬בתקיפה הגורמת חבלה של ממש‪ ,‬לפי סעיף ‪ 183‬לחוק ואיומים‪,‬‬
‫לפי סעיף ‪ 331‬לחוק‪ .‬בית‪-‬המשפט קבע‪ ,‬כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם נע בין‬
‫‪18‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫ו‪.‬‬
‫ז‪.‬‬
‫ח‪.‬‬
‫ט‪.‬‬
‫י‪.‬‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫הטלת מאסר בעבודות שירות להטלת מאסר על תנאי‪ ,‬ובמקרה דנן‪ ,‬יש להסתפק בהטלת‬
‫מאסר על תנאי‪ ,‬ובצירוף חיוב כספי של פיצוי וקנס‪.‬‬
‫בת"פ (שלום‪-‬ראשל"צ) ‪ 31336-31-33‬מדינת ישראל נ' מיכה צנעני‪-‬ניצן (‪ )623231‬הורשע‬
‫הנאשם על‪-‬פי הודאתו בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות‪ ,‬לפי סעיף ‪ 141‬לחוק‪ .‬בית‪-‬המשפט‬
‫גזר עליו ‪ 1‬חודשי מאסר על תנאי‪ ,‬לתקופה של שנתיים‪ ,‬כמפורט שם‪ ,‬קנס בסך ‪₪ 1,333‬‬
‫‪5‬‬
‫ושירות למען הציבור בהיקף של ‪ 133‬שעות‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫בת"פ (שלום‪-‬באר שבע) ‪ 1341233‬מדינת ישראל נ'גרשון גאגולאשוילי (‪)3321231‬‬
‫‪7‬‬
‫הורשעהנאשםעל‪-‬פיהודאתובמתןידיעותכוזבותבניגודלסעיף ‪ 141‬לחוק‪ .‬בית‪-‬המשפט גזר‬
‫עליו חודשאחדמאסרעלתנאילתקופהשלשנתייםמאז‪ ,‬כמפורט שם‪ ,‬קנס בסך ‪ ₪ 733‬ו‪63 -‬‬
‫שעותשל"צבפיקוחשירותהמבחן‪.‬‬
‫בת"פ (שלום‪-‬רחובות)‪ 3733-38-31‬מדינת ישראל נ' אוסקר גרינברג (‪ )1621234‬בית‪-‬המשפט‬
‫קבע‪ ,‬כי מתחם העונש ההולם בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש‪ ,‬נע בין עונש‬
‫מאסר על תנאי ועד ‪ 31‬חודשי מאסר בפועל‪ ,‬כאשר הדבר תלוי בנסיבות התקיפה‪,‬‬
‫תוצאותיה‪ ,‬נסיבותיו ונתוניו של הנאשם‪.‬‬
‫בת"פ (שלום‪-‬אשדוד) ‪ 17133-33-33‬מדינת ישראל נ' נתן עטייה (‪ )127231‬הורשע הנאשם על‪-‬‬
‫‪8‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫פי הודאתו בכתב אישום מתוקן באיומים ותקיפה הגורמת חבלות של ממש‪ .‬בית‪-‬המשפט‬
‫קבע שם‪ ,‬כי מתחם הענישה בעבירות שכאלה בנסיבות התיק שבפניו‪ ,‬נע על‪-‬פי רוב בין‬
‫מאסר מותנה למאסר שירוצה על דרך עבודות שירות‪.‬‬
‫בת"פ (שלום‪-‬נצרת) ‪ 43173-33-33‬מדינת ישראל נ' עאטף זועבי (‪ )3326231‬הורשעהנאשם על‪-‬‬
‫פי הודאתו בתקיפה הגורמת חבלה ממשית‪ ,‬עבירה לפי סעיף ‪ 183‬לחוק‪ .‬הצדדים הגיעו לידי‬
‫הסדר טיעון‪ ,‬לפיו כתב האישום תוקן והנאשם חזר בו מכפירתו‪ .‬בהתאם להסדר הטיעון‪,‬‬
‫‪21‬‬
‫התביעה עתרה להטלת עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות וענישה נלווית‪ .‬הסנגור טען‬
‫‪22‬‬
‫באופן חופשי לעונש ולהקלה בעונש בשל טענה של אכיפה בררנית‪ .‬בית‪-‬המשפט דן את הנאשם‬
‫‪23‬‬
‫למאסר על תנאי של ‪ 6‬חודשים למשך ‪ 1‬שנים‪ ,‬תשלום קנס בסך ‪ ₪ 3,333‬ופיצוי למתלונן‬
‫בסך ‪.₪ 333‬‬
‫‪24‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫נסיבות הקשורות בביצוע העבירות‪:‬‬
‫התכנון שקדם לביצוע העבירות– הסנגור טוען להיעדר תכנון מוקדם‪ ,‬כל האירוע היה‬
‫‪.43‬‬
‫ספונטני‪ ,‬משהו שהתפתח בשטח בזמן אמת‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪13‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫במידה מסוימת לקולא‪ ,‬למקרא כתב האישום‪ ,‬ספק בעיני אם קדם תכנון מוקדם לביצוע‬
‫העבירה של תקיפה הגורמת לחבלה של ממש‪ ,‬ונראה יותר‪ ,‬כי העבירה בוצעה בשעת כעס‪,‬‬
‫לאחר שהחל עימות מילולי בין המתלונן לנאשם‪ ,‬במהלכו אמר המתלונן‪ ,‬בין היתר‪" :‬ערבים‬
‫מניאקים עושים עצמם יהודים"‪ ,‬והנאשם הגיב לו‪ ,‬ומכאן התגלגל "כדור השלג" של תקיפת‬
‫המתלונן על‪-‬ידי הנאשם‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫בעניין זה‪ ,‬לא נעלם מעיני האמור על‪-‬ידי המאשימה בטיעוניה בכתב‪ ,‬כי תחילת האירוע היה‬
‫בעיכוב המתלונן‪ ,‬הסיבה שהובילה את הנאשם להתנהגותו זו הייתה קללות ועלבונות שספג‬
‫‪8‬‬
‫מהמתלונן‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪7‬‬
‫‪10‬‬
‫האמור לעיל‪ ,‬מעיד יותר על התנהגות משוללת רסן מצד הנאשם ופורעת חוק‪ ,‬מאשר על‬
‫תכנון מוקדם‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬איני מתעלמת מכך‪ ,‬שגם אם לא היה תכנון שקדם לביצוע‬
‫עבירת התקיפה‪ ,‬מצופה היה מהנאשם‪ ,‬כמתנדב במשטרה‪ ,‬במיוחד שעה שעולה מכתב‬
‫האישום‪ ,‬כי המתלונן היה תחת השפעת אלכוהול‪ ,‬לגלות איפוק ביחס לדברים שנאמרו לו‬
‫על‪-‬ידי המתלונן‪ ,‬הגם אם הם צרמו לאוזנו‪ ,‬ובטח ובטח שלא לאבד שליטה עד כדי תקיפתו‪,‬‬
‫במיוחד מצד מי שאמון להיות ה"המראה" של שמירה על שלטון החוק‪ ,‬ולהוות דוגמא‬
‫להתנהגות נורמטיבית‪.‬‬
‫חרף האמור לעיל‪ ,‬לא נעלם מעיני האמור בתסקיר המשלים‪ ,‬כי להערכת שירות המבחן‬
‫התנהגות תוקפנית‪ ,‬אינה מאפיין יומיומי בהתנהלות הנאשם‪ ,‬וכפי שנכתב בתסקיר מיום‬
‫‪ ,33233231‬התרשמו‪ ,‬כי הנאשם גדל בסביבה נורמטיבית‪ ,‬מחזיק בעמדות פרו חברתיות‬
‫ונעדר מעורבות עבריינית קודמת‪.‬‬
‫‪.43‬‬
‫בנוגע לביצוע העבירה של ידיעות כוזבות‪ ,‬הסנגור טען‪ ,‬כי בעקבות המעשה שקרה‪ ,‬הנאשם‬
‫נלחץ ונכנס למצוקה‪ ,‬באופן רגעי ומיידי‪ ,‬ועל‪-‬כן באופן בלתי שקול ומחושב‪ ,‬שינה בתיאורים‬
‫שרשם בדו"ח הפעולה שערך‪ ,‬בהתייחס להשתלשלות העניינים שלמעשה סיבכו אותו‬
‫בעבירה הנוספת‪.‬‬
‫חרף האמור לעיל על‪-‬ידי הסנגור‪ ,‬בנוגע לעבירה של ידיעות כוזבות‪ ,‬מסקנתי היא שקדם לה‬
‫תכנון מוקדם‪ ,‬שכן אין המדובר כמו באירוע התקיפה‪ ,‬במשהו ספונטני שהתפתח בשטח‪,‬‬
‫שלו נלווה גם התגרות מילולית של המתלונן בנאשם‪ ,‬אלא כפי שעולה מעובדות כתב‬
‫האישום‪ ,‬המתלונן נלקח לתחנת המשטרה בנצרת לצורך חקירתו‪ ,‬ובתחנת המשטרה‪,‬‬
‫‪13‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫הנאשם רשם דו"ח פעולה ובו פרטים כוזבים‪ ,‬כמפורט שם‪ .‬דהיינו‪ ,‬מעת מעצר המתלונן עד‬
‫להגעה לתחנת המשטרה‪ ,‬היה לנאשם די והותר זמן להתעשת על עצמו‪ ,‬להבין את חומרת‬
‫מעשיו ולנסות לכפר עליהם‪ ,‬אלא שבמקום לעשות כן‪ ,‬הוסיף חטא על פשע‪ ,‬ורשם דו"ח‬
‫‪3‬‬
‫פעולה כוזב‪ ,‬שהביא לחקירת המתלונן באזהרה ולעיכובו בתחנת המשטרה‪ .‬ויודגש‪ ,‬המדובר‬
‫‪4‬‬
‫במתנדב במשטרה‪ ,‬היודע את החשיבות של רישום דו"ח אמין וכנה‪ ,‬וכפועל יוצא מכך מבין‬
‫‪5‬‬
‫יותר את חומרת מעשיו‪ ,‬מאשר אדם אחר מן הישוב‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫רישום דו"ח פעולה ובו פרטים כוזבים‪ ,‬כמפורט בכתב האישום‪ ,‬על‪-‬ידי מתנדב משטרה‪,‬‬
‫מצריך תכנון מוקדם‪ ,‬שכן אינו תוצר התרחשות רגעית בשטח‪ ,‬אלא מצריך חשיבה מוקדמת‬
‫של מה יירשם בדו"ח‪ ,‬הבנה של חשיבות הדו"ח וכיוצ"ב‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪.41‬‬
‫חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירות ומידת ההשפעה של אחר עליו בביצוען– כפי‬
‫שעולה מכתב האישום‪ ,‬הנאשם ביצע את העבירות לבדו ובמלואן‪ ,‬ועל‪-‬כן מוטלת עליו מלוא‬
‫האחריות‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.41‬‬
‫לקולא ולחומרא לקחתי בחשבון את הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירות והנזק‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫שנגרם בפועל מביצוען – לחומרא‪ ,‬אין להכביר במילים אודות הנזק שיכל להיגרם למתלונן‪,‬‬
‫עת הוכה על ידי הנאשם באגרופים וסטירות‪ ,‬ובכלל זה עת הוכה באמצעות פנס והותז עליו‬
‫גז פלפל‪ .‬הנאשם יכל לפגוע במתלונן פגיעה בלתי הפיכה‪ ,‬ונראה שרק בדרך נס נגמר האירוע‬
‫כפי שנגמר‪ .‬המדובר בפגיעה שהייתה יכולה להימנע‪ ,‬לו היה מגלה הנאשם איפוק וסובלנות‪,‬‬
‫ומתעלם מהדברים שנאמרו לו על ידי המתלונן‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫לחומרא‪ ,‬לא ניתן להתעלם מהנזק שאכן אירע בפועל למתלונן‪ ,‬כפי שעולה מעובדות כתב‬
‫האישום ‪ :‬חבלה בראש‪ ,‬שטפי דם בעפעפיו‪ ,‬שטף דם בצווארו עם הגבלת תנועות‪ ,‬נפיחות‬
‫במצחו ולסתו‪ ,‬שבר בשן הקדמית ורגישות בשיניו‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫יחד עם זאת‪ ,‬במידה מסוימת נכונה אני לקבל לקולא‪ ,‬ומבלי להמעיט מחומרת עבירת‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫התקיפה המיוחסת לנאשם‪ ,‬כי לא עולה מעובדות כתב האישום‪ ,‬שלמתלונן נגרמה פגיעה‬
‫בלתי הפיכה או שהוא פנה לטיפול רפואי‪ ,‬כתוצאה מביצוע התקיפה נגדו‪ ,‬דבר שיש בו‬
‫להצביע על עוצמת הפגיעה‪.‬‬
‫לחומרא‪ ,‬לא נעלם מעיני הנזק שצפוי היה להיגרם מביצוע העבירה של ידיעות כוזבות‪,‬‬
‫שהינו הסתמכות על הדברים שנאמרו בדו"ח הפעולה שרשם הנאשם‪ ,‬הן על‪-‬ידי המשטרה‬
‫‪13‬‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫והן על ידי בית‪-‬המשפט‪ .‬כאמור לעיל‪ ,‬לא פעם‪ ,‬שופטים מסתמכים על דו"חות אלו‪ ,‬בכדי‬
‫להכריע את דינם של נאשמים לכף חובה‪ ,‬ואין לשער מעבר לפגיעה האישית במתלונן לו היה‬
‫נסמך בית‪-‬המשפט על דו"ח זה כנגדו‪ ,‬את הפגיעה בשלטון החוק ובאמון הציבור במשטרה‬
‫ובסדרי השלטון והמשפט‪ ,‬לו היה מוכרע דינו של המתלונן בהסתמך על דו"ח זה לכף חובה‪,‬‬
‫ובערבו של יום היה מתברר‪ ,‬כי דו"ח זה הינו כוזב‪.‬‬
‫‪.44‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬לא נעלם מעיני הנזק שנגרם למתלונן בפועל כפי שעולה מכתב האישום‪ ,‬שכן צוין‬
‫שם שבעקבות דו"ח הפעולה‪ ,‬נחקר המתלונן באזהרה‪ ,‬בין היתר בחשד לביצוע עבירה של‬
‫‪8‬‬
‫תקיפת שוטר ואיומים ועוכב בתחנת המשטרה מספר שעות‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫מנגד‪ ,‬לקולא‪ ,‬לא נטען‪ ,‬כי בית‪-‬המשפט הסתמך על דו"ח הפעולה שרשם הנאשם‪ ,‬והגם‬
‫שהייתה פגיעה בחירות הנאשם‪ ,‬בעקבות דו"ח הפעולה‪ ,‬הואיל וכאמור עוכב בתחנת‬
‫המשטרה מספר שעות‪ ,‬לא נטען ולא עולה מכתב האישום‪ ,‬כי המתלונן נעצר בעקבות הדו"ח‬
‫הנ"ל למספר ימים וכיוצ"ב‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה– המאשימה טענה‪ ,‬כי תחילת האירוע היה‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫בעיכוב המתלונן‪ .‬הסיבה שהובילה את הנאשם להתנהגותו זו הייתה קללות ועלבונות שספג‬
‫מהמתלונן‪.‬‬
‫הסנגור טען‪ ,‬שהייתה התגרות מוקדמת מצד המתלונן‪ ,‬באופן שהוביל את הנאשם לעשות‬
‫את שעשה ולא ביצוע של מקרי עבריינות רגילים של נאשמים‪ ,‬שמבצעים את זה מפאת אופי‬
‫או רצון לבצע עבירות‪ ,‬מבלי שמשהו הובילם לכך‪ .‬הסניגור הוסיף‪ ,‬כי הם לא מצדיקים את‬
‫התגובה‪ ,‬אבל יש הבדל עצום בין נאשם שמחליט באופן פתאומי ללא התגרות מוקדמת‬
‫לפעול באופן אלים או לנהוג בצורה לא ראויה‪ ,‬לעומת מקרים שיש התגרות מוקדמת‪,‬‬
‫התגרות קשה‪ ,‬לא פשוטה מצד המתלונן בתיק דנא‪ .‬בעקבות המעשה שקרה‪ ,‬מטבע הדברים‬
‫נלחץ הנאשם ונכנס למצוקה‪ ,‬באופן רגעי ועל כן באופן בלתי שקול ומחושב‪ ,‬שינה בתיאורים‬
‫שרשם בדוח הפעולה שערך‪ ,‬בהתייחס להשתלשלות העניינים שלמעשה סיבכוהו בעבירה‬
‫הנוספת‪.‬‬
‫איני מתעלמת מהאמור על‪-‬ידי שני הצדדים בנוגע להתנהגות המתלונן ביחס לנאשם‪,‬‬
‫ולוקחת זאת בחשבון במידה מסוימת לקולא‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬בהערת אגב אומר‪ ,‬שאין‬
‫להתעלם מכך גם שהמדובר בנאשם שהוא מתנדב במשטרה‪ ,‬ואשר בתוקף התנדבותו‬
‫במשטרה יכול להיתקל במגוון הקשת של התנהגויות של אנשים‪ ,‬ומצופה ממנו לדעת לגלות‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫איפוק‪ ,‬ולא יעלה על הדעת‪ ,‬שבכל פעם שמי מהאזרחים שיעוכבו על ידו יתגרו בו‪ ,‬יתקופם‪,‬‬
‫ואף יוסיף חטא על פשע ויכתוב דו"ח פעולה‪ ,‬שאינו מציג את הדברים כהוויתן‪.‬‬
‫נהי הוא‪ ,‬שאין להצדיק כל התגרות מצד המתלונן בנאשם או להתבטא בפניו בצורה קשה‬
‫ופוגענית‪ ,‬אך יחד עם זאת‪ ,‬אין להתעלם מכך שהמדובר במילים‪ ,‬שעם כל הסלידה‬
‫בהשמעתם‪ ,‬על הנאשם‪ ,‬כמתנדב במשטרה‪ ,‬ואשר אמון לשמור על החוק והסדר הציבורי‪,‬‬
‫לדעת לגלות איפוק‪ ,‬ולפעול כנגד המתלונן בדרכים נורמטיביות וחוקיות‪ ,‬העומדים לרשותו‬
‫בחוק‪ ,‬ובטח ובטח שלא להיגרר לעימות מילולי‪ ,‬לפגיעה פיזית במתלונן‪ ,‬או לרישום דו"ח‬
‫פעולה שלא משקף את הדברים כהווייתן‪.‬‬
‫‪.43‬‬
‫יכולתו של הנאשם להבין את אשר הוא עושה‪ ,‬את הפסול שבמעשהו או את משמעות‬
‫מעשהו‪ ,‬לרבות בשל גילו‪ -‬המאשימה טענה‪ ,‬כי הנאשם יכל להבין את מעשיו‪ ,‬את‬
‫משמעותם ואת חומרת המעשים‪ ,‬בעיקר בשל היותו שוטר האמון על אכיפת החוק‪.‬‬
‫בסעיף ‪43‬ט(ב) לחוק נקבע‪ ,‬כי לעניין נסיבות כאמור בסעיף קטן (א)(‪ )6‬עד (‪ ,)3‬בית המשפט‬
‫יתחשב בהן ככל שסבר שהן מפחיתות את חומרת מעשה העבירה ואת אשמו של הנאשם‪.‬‬
‫האמור לעיל‪ ,‬מופיע בסעיף ‪43‬ט(א)(‪ )6‬לחוק‪.‬‬
‫למקרא האמור לעיל על‪-‬ידי המאשימה‪ ,‬נראה כי התכוונה בדבריה לייחס זאת לחומרא ולא‬
‫לקולא‪ .‬בכל אופן‪ ,‬לאור האמור בסעיף‪43‬ט(ב) לחוק‪ ,‬אין לקחת שיקול זה לחומרא‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫אותו הדין‪ ,‬בנוגע לאמור בסעיף ‪43‬ט(א)(‪ )7‬לחוק ‪ :‬יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה‬
‫ומידת השליטה שלו על מעשהו‪ ,‬לרבות עקב התגרות של נפגע העבירה‪ ,‬אשר ביחס אליו‬
‫טענה המאשימה‪ ,‬כי במקרה זה‪ ,‬אומנם המתלונן קילל את הנאשם כפי שנאמר פעמים‬
‫רבות‪ ,‬אולם דברים אלו‪ ,‬אין בהם כדי להצדיק ולו במעט את מעשי הנאשם‪ .‬ההפך הוא‬
‫הנכון‪ ,‬היה מצופה מהנאשם בעת מילוי תפקידו כשוטר‪ ,‬שינהג באיפוק רב‪ ,‬וימנע משימוש‬
‫בכוח באשר הוא לא נדרש‪ ,‬ולא יגרר לעימותים מיותרים‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫איני לוקחת שיקול זה לחומרא‪ ,‬לאור האמור בסעיף ‪43‬ט(ב) לחוק‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪28‬‬
‫‪.46‬‬
‫האכזריות‪ ,‬האלימות וההתעללות של הנאשם בנפגע העבירה או ניצולו והניצול לרעה של‬
‫כוחו או מעמדו של הנאשם או של יחסיו עם נפגע העבירה ‪ :‬המאשימה ביקשה להתחשב‬
‫באכזריות בה נהג הנאשם‪ ,‬כאשר לא פסק ממעשיו גם לאחר שהמתלונן נחבל ואף התיז עליו‬
‫גז פלפל‪ .‬כל אלו לא נעשו כדי להשתלט על המתלונן‪ ,‬אלא כדי לכלות את זעמו של הנאשם בו‪.‬‬
‫באירוע זה המתלונן היה מעוכב‪ ,‬ולכן יש פערי כוחות ומעמדות ניכרים ובולטים בין הנאשם‬
‫‪11‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫‪33‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫למתלונן‪ .‬לאור עיכובו‪ ,‬נראה כי כל אלימות שהופעלה על‪-‬ידי הנאשם שלא לצורך‪ ,‬הינה‬
‫בבחינת ניצול לרעה של כוחו ומעמדו‪.‬‬
‫עם כל הסלידה מתקיפת הנאשם את המתלונן‪ ,‬איני סבורה שיש לקחת זאת בחשבון באופן‬
‫שמגביר את חומרתמעשההעבירהואשמו של הנאשם‪ .‬נכון שהמדובר בתקיפה שיש להוקיעה‬
‫מכל וכל‪ ,‬אך ספק בעיני אם לכך התכוון המחוקק בהתייחסו לאכזריות והתעללות‪ .‬כן‪,‬‬
‫לוקחת אני בחשבון את פערי הכוחות להן טענה המאשימה‪ ,‬בין הנאשם בכובע של מתנדב‬
‫במשטרה‪ ,‬לעומת המתלונן שהיה באותה עת בכובע של מעוכב‪ ,‬ואכן כל אלימות שהופעלה על‪-‬‬
‫ידי הנאשם כנגד המתלונן‪ ,‬שלא לצורך‪ ,‬הינה בבחינת ניצול לרעה של כוחו ומעמדו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪.47‬‬
‫יוצא מכל האמור לעיל‪ ,‬כי מתחם העונש ההולם‪ ,‬בגין העבירות בהן הורשע הנאשם‪ ,‬ברמת‬
‫חומרתן‪ ,‬נע בין מאסר בפועל שיכול וירוצה בעבודות שירות‪ ,‬בצירוף עונשים נלווים‪ ,‬לעונש‬
‫מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח שהרף העליון הינו ‪ 21‬חודשים‪ ,‬בצירוף עונשים נלווים‪.‬‬
‫ויודגש‪ ,‬ק ביעת מתחם זה היא לאחר עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים‪ ,‬וככל שהוגש ערעור על‬
‫כך‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות‪:‬‬
‫‪.48‬‬
‫הפגיעה של העונש בנאשם‪ ,‬לרבות בשל גילו והפגיעה של העונש במשפחת הנאשם– לא‬
‫נעלם מעיני בעת גזירת העונש‪ ,‬האמור בתסקיר מיום ‪ ,33233231‬אומנם ביחס לת"פ ‪13713-‬‬
‫‪ ,31-31‬אך האמור שם נכון גם לתיק דנא‪ ,‬שהמדובר בנאשם בן ‪ ,14‬נשוי ואב לשני בנים‬
‫בגילאים ‪ 4‬ו‪ 8-‬המשולבים במסגרות חינוכיות‪.‬‬
‫‪.43‬‬
‫הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירות ומהרשעתו–לא נעלם מעיני האמור בתסקיר מיום‬
‫‪ 33233231‬ובטיעוני המאשימה בכתב‪ ,‬כי הנאשם היה בעת ביצוע העבירות מתנדב במשטרה‪,‬‬
‫אשר בעקבות מעשיו אלו הופסקה התנדבותו‪ .‬ויודגש‪ ,‬המדובר בנאשם שמזה שנים התנדב‬
‫‪26‬‬
‫במשטרה‪ ,‬דהיינו משנת ‪ 3333‬ועד שנת ‪.1331‬‬
‫‪27‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪28‬‬
‫כן‪ ,‬לא נעלם מעיני האמור בתסקיר דנא‪ ,‬כי בהתייחסות הנאשם לאירוע שנחקר במח"ש‬
‫בעניין תקיפה‪ ,‬תיאר תקופה לחוצה וקשה בעקבות חקירתו במח"ש‪ ,‬מחשש על ההשפעה‬
‫להמשך עתידו‪ .‬להערכת שירות המבחן הרקע לעבירה‪ ,‬נשוא ת"פ ‪ ,13713-31-31‬הינו תוצאה‬
‫של לחץ אשר נצבר בקרבו מרגע חקירת מח"ש‪ .‬הנאשם הרגיש‪ ,‬כי הקרקע הבטוחה עליה‬
‫‪14‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪32‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫ניצב עד כה התמוטטה וחלומו להתגייס למשטרה מתפורר מול עיניו‪ .‬שירות המבחן התרשם‪,‬‬
‫כי מאז חקירתו במח"ש‪ ,‬הנאשם נמצא בתקופה לחוצה בחייו‪ ,‬אשר לעיתים מובילה אותו‬
‫להתנהגות פזיזה ואימפולסיבית שביטויה בעבירה‪ ,‬נשוא ת"פ ‪.13713-31-31‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫בעניין זה לא נעלם מעיני גם האמור על‪-‬ידי הסניגור‪ ,‬כי אירוע זה היה הקריטי בחיי הנאשם‪,‬‬
‫‪5‬‬
‫הוא למעשה היווה וגרם לתפנית מסוימת בחייו‪ ,‬בעקבות התרחשות האירוע וחקירתו‬
‫במח"ש‪ ,‬היה הנאשם במצוקה רגשית‪ ,‬נפשית אמיתית‪ ,‬שירות ההתנדבות שלו הופסק‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪.33‬‬
‫נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו‪ ,‬וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב‪:‬‬
‫‪9‬‬
‫המאשימה טענה‪ ,‬כי התסקיר לא מלמד על לקיחת אחריות מלאה של הנאשם‪ ,‬הנאשם מסר‬
‫לשירות המבחן פרטים שאינם עולם בקנה אחד עם כתב האישום שבו הודה‪ ,‬ונראה כי הוא‬
‫מנסה להכניס עוד מעורבים יחד איתו בהקשר של אותו דו"ח פעולה‪ ,‬משום שאמר לשירות‬
‫המבחן‪ ,‬כי עוד אחד היה מעורב איתו‪ ,‬וזה לא נכון‪ .‬הנאשם מטיל אחריות על אלימות פיזית‬
‫על המתלונן‪ ,‬דבר שסותר בצורה חזיתית את עובדות כתב האישום‪ ,‬והדברים אותם הנאשם‬
‫מסר לשירות המבחן לא מוזכרים בחומר החקירה‪ .‬כך לדוגמא‪ ,‬הנאשם הוא השוטר היחיד‬
‫‪10‬‬
‫שכתב ובדה דו"ח פעולה על מעשי המתלונן‪ ,‬זאת בניגוד למה שטען בפני שירות המבחן‪ ,‬שם‬
‫ציין כי הוא ושוטר נוסף חברו יחד לכתיבת הדו"חות‪ .‬גרסת הנאשם כאילו דחפו את המתלונן‬
‫עליו ולכן קיבל מכה מהפנס‪ ,‬נראית כמיתממת‪ ,‬וממילא סותרת את עובדות כתב האישום‬
‫בהן הודה הנאשם‪ .‬במצב דברים זה‪ ,‬נראה‪ ,‬כי לא ניתן לומר שהנאשם לוקח אחריות מלאה‬
‫על מעשיו‪ ,‬ויש לתת משקל מועט לתסקיר‪ ,‬אשר נסמך על התמונה המינורית אותה פרש‬
‫הנאשם בפניהם‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪.33‬‬
‫אומנם‪ ,‬עיון בתסקיר המשלים מיום ‪ 123234‬מעלה‪ ,‬שישנם פרטים שאינם מופעים בכתב‬
‫האישום‪ ,‬ושירות המבחן אף ציין‪ ,‬כי הנאשם לקח אחריות על מרבית סעיפי האישום‪ .‬לדברי‬
‫הנאשם‪ ,‬כעולה מהתסקיר‪ ,‬אכן יצא משליטה והגיב באופן כוחני כלפי המתלונן‪ .‬אולם ציין‬
‫שהמתלונן הוא שדחפו וקיללו‪ .‬בהמשך לכך איבד את קור רוחו‪ ,‬סטר לו‪ ,‬וכשהתכוון להכות‬
‫עם פנס בידו "על מנת להרתיעו" המתלונן נדחף לעברו על‪-‬ידי אחד הנוכחים הנוספים והפנס‬
‫"פגע בראשו" של המתלונן‪ .‬עוד הוסיף‪ ,‬כי לאחר מכן תיאם גרסאות עם שוטר נוסף‪ ,‬כאשר‬
‫יחדיו החליטו לכתוב בדו"ח פעולה‪ ,‬כי המתלונן נפל על המדרכה‪ ,‬ובכך למעשה מסר הודעה‬
‫כוזבת‪ .‬הנאשם שלל‪ ,‬כי היכה את המתלונן באגרופים‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫‪13‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫עניין הדחיפה על‪-‬ידי המתלונן‪ ,‬הידחפות המתלונן לעברו על ידי אחד הנוכחים הנוספים‪,‬‬
‫תיאום גרסאות עם שוטר נוסף‪ ,‬לא הובא זכרם בכתב האישום‪ .‬יחד עם זאת‪ ,‬איני זוקפת‬
‫עניין זה לחובת הנאשם‪ ,‬כאשר בשורה התחתונה הנאשם הודה בכתב האישום‪ ,‬ובכך נטל‬
‫אחריות על מעשיו‪ ,‬חסך זמן שיפוטי יקר‪ ,‬ובכלל זה העדת עדי התביעה‪ ,‬אשר ביניהם מצוי‬
‫המתלונן‪ .‬משהודה הנאשם בכתב האישום‪ ,‬הרי שזהו הבסיס לגזירת עונשו‪ ,‬ותו לאו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪.31‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬לא נעלם מעיני האמור על‪-‬ידי הסנגור‪ ,‬שהנאשם כבר בחקירתו במח"ש‪ ,‬שיתף‬
‫פעולה ומסר את הגרסה האמיתית ונטל אחריות לדברים כפי שנמצאים היום בכתב האישום‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬לא נעלם מעיני האמור על‪-‬ידו‪ ,‬שמאז שהנאשם הופנה לשירות המבחן‪ ,‬הוא נמצא שם‬
‫בשיתוף פעולה וב מעקב אינטנסיבי עם קצינת המבחן והולך מידי שבוע להשתתף בקבוצה‬
‫ובשיחות‪ ,‬הוא משתף פעולה גם מתוך רצון ולא בגלל חוסר ברירה‪.‬‬
‫‪.31‬‬
‫שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק ‪ -‬לא נעלם מעיני האמור על‪-‬ידי‬
‫המאשימה‪ ,‬כי עומד לזכות הנאשם עצם ההגעה להסדר‪ .‬כן‪ ,‬לא נעלם מעיני האמור לעיל‪ ,‬על‪-‬‬
‫ידי הסנגור‪ ,‬כי הנאשם במח"ש שיתף פעולה ומסר את הגרסה האמיתית‪.‬‬
‫‪.34‬‬
‫התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה ‪ -‬לקחתי בחשבון את האמור על‪-‬ידי‬
‫המאשימה‪ ,‬כי שקלו לקולא את תרומת הנאשם לחברה‪ ,‬את עובדת היותו מתנדב‪ .‬בעניין זה‪,‬‬
‫לא נעלם מעיני האמור בתסקיר מיום ‪ ,33233231‬כי משנת ‪ 3333‬ועד שנת ‪ ,1331‬הנאשם‬
‫התנדב במשטרת ישראל בנצרת‪.‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫כן‪ ,‬לא נעלם מעיני בעת גזירת העונש‪ ,‬התעודות וההמלצות שהגיש הסנגור‪ ,‬בין היתר‪,‬‬
‫כמפורט להלן‪:‬‬
‫א‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫מכתב מאת מנהל הביטחון במלון גולדן קראון‪ ,‬אשר ציין כי הנאשם עובד חרוץ ומסור‬
‫לע בודתו ותמיד נכון לתרום ולעזור‪ ,‬בעל יחסי אנוש כלפי העובדים והאורחים וגם הנהלת‬
‫‪25‬‬
‫המלון מרוצה ממנו ומעבודתו הישירה‪ ,‬הנכונה והנבונה‪.‬‬
‫‪26‬‬
‫ב‪.‬‬
‫תעודת הערכה מהמשטרה מיום ‪ ,17233233‬אשר צוין שם ‪" :‬משרד אק"מ נצרת ויחידת ית"מ‬
‫מוצאים לנכון להביע הערכה והוקרה על תרומתך במסגרת ההתנדבות בית"מ נצרת‪ ,‬על‬
‫ההשקעה‪ ,‬היוזמה וקידום היחידה‪."...‬‬
‫‪27‬‬
‫ג‪.‬‬
‫מכתב מאת רפ"ק סיבוני חנן מיום ‪ ,324233‬ממנו עולה‪ ,‬כי הנאשם מתנדב בתחנת נצרת משנת‬
‫‪" :3333‬חילו נמנה על המתנדבים היותר אמינים‪ ,‬אמיצים‪ ,‬לויאלים‪ ,‬ולא אחת הוכיח את‬
‫‪16‬‬
‫‪24‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫מיומנותו ותרומתו לאכיפה איכותית בתחום העיר וישובי הפריפריה‪...‬חילו אהוד על עמיתיו‬
‫ומפקדיו כאחד‪ ,‬ומהווה מודל לחיקוי בעני עמיתיו‪."...‬‬
‫ד‪.‬‬
‫מכתב הערכה‪ ,‬מאת רפ"ק סימון קוקוש‪ ,‬לנאשם ולמתנדבים נוספים‪ ,‬ממנו עולה‪ ,‬כי ביום‬
‫‪ 1323233‬בפעילות במסגרת מש"ק עיר עתיקה נצרת עצרו יעד משנה של תחנת נצרת וברשותו‬
‫תפסו חומר החשוד כסם מסוג מריחואנה‪ .‬על כך נתן להם את ברכתו והערכתו‪.‬‬
‫ה‪.‬‬
‫תעודות שניתנו לו מאת המשטרה‪ ,‬תעודת גמר במגמת קירור ומיזוג‪ ,‬תעודת סיום קורס‬
‫טכנאי מוצרי צריכה ביתיים וכו'‪.‬‬
‫‪.33‬‬
‫בעת גזירת העונש‪ ,‬לא נעלם מעיני עברו הנקי של הנאשם‪ ,‬בעת ביצוע העבירות‪ ,‬ובכלל זה‬
‫דברי הנאשם‪" :‬אני מודה ומתחרט על כל מה שעשיתי ואני מבקש סליחה‪ .‬אני צריך לפרנס‬
‫את המשפחה שלי ואת הילדים שלי‪ .‬וזה היה לקח כבד‪ ,‬אני אלמד ממנו לעתיד‪ ,‬שלא אחזור‬
‫על זה בכלל"‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫שיקום‪:‬‬
‫‪.36‬‬
‫‪14‬‬
‫סעיף ‪43‬ד(א) לחוק‪ ,‬מתיר לבית‪-‬המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם‪ ,‬כאשר מצא שהנאשם‬
‫‪15‬‬
‫השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם‪ ,‬אך הכל בכפוף לסייגים שנקבעו בסעיף ‪43‬ד(ב)‬
‫לחוק‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪.37‬‬
‫בתסקיר המשלים‪ ,‬שירות המבחן העריך‪ ,‬כי התנהלות הנאשם בעבירה הנידונה קשורה‬
‫לחוויה של פגיעה אישית ואיבוד שליטה‪ ,‬ולעיתים כאשר הנאשם חש שאינו מוגן וחווה פגיעה‬
‫והת גרות בו‪ ,‬הוא מגיב ללא שיקול דעת ובתוקפנות‪ .‬בעניין ידיעות כוזבות התרשמו‪,‬‬
‫שבחוויתו של הנאשם הייתה לגיטימציה בקרב העמיתים סביבו לתאם גרסאות ולחפות זה‬
‫על זה‪ .‬עם כל זאת‪ ,‬התרשמו‪ ,‬כי לנאשם יכולת טובה להפקת לקחים ולהתבוננות במעשיו‪.‬‬
‫להערכתם‪ ,‬התנהגות תוקפנית אינה מאפיין יומיומי בהתנהלותו וכפי שכתבו בתסקירם‬
‫הקודם התרשמו‪ ,‬שהנאשם גדל בסביבה נורמטיבית‪ ,‬מחזיק בעמדות פרו חברתיות ונעדר‬
‫מעורבות עבריינית קודמת‪ .‬בבואם לגבש עמדה בנושא הענישה‪ ,‬שירות המבחן התלבט‪ .‬מחד‪,‬‬
‫עומדת חומרת העבירה‪ ,‬מאידך מדובר באדם‪ ,‬אשר מביע רצון ומוכנות לבחון את עצמו‬
‫ולרכוש כלים להתמודדות עם המצבים בהם מרגיש‪ ,‬כי מתקשה בשליטה עצמית ומגיב באופן‬
‫פזיז ובלתי מותאם‪ .‬המלצתם הקודמת בדבר העמדתו בצו מבחן בשירותם עומדת בעינה‪,‬‬
‫ולהערכתם הנאשם יכול להפיק מכך תועלת רבה ועל כן המליצו‪ ,‬בין היתר‪ ,‬על העמדתו בצו‬
‫מבחן בשירותם לתקופה של ‪ 31‬חודשים‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫‪26‬‬
‫‪27‬‬
‫‪28‬‬
‫‪29‬‬
‫‪30‬‬
‫‪31‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫‪1‬‬
‫‪.38‬‬
‫לאחר שקלול הנתונים שהובאו בפניי‪ ,‬מצאתי לנכון לקבל את המלצת שירות המבחן‪ ,‬ולא‬
‫להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות‪ .‬אומנם‪ ,‬תסקיר קצינת‬
‫המבחן‪ ,‬אינו חזות הכל וההכרעה הסופית תמיד נתונה בידי בית‪-‬המשפט‪ .‬אולם‪ ,‬אין‬
‫להתעלם מכך‪ ,‬כי שירות המבחן שהינו גורם מקצועי‪ ,‬אשר בפניו מונחת מכלול התמונה‪,‬‬
‫והוא משמש כזרועו הארוכה של בית‪-‬המשפט‪ ,‬המליץ להטיל על הנאשם את העונש כמפורט‬
‫בתסקיר המשלים‪ .‬הגם אם העונש המומלץ על‪-‬ידי שירות המבחן‪ ,‬יש בו במידה מסוימת‪ ,‬כדי‬
‫לסטות מרמת הענישה הנהוגה במקרים מעין דא‪ ,‬הרי שבשים לב שבעת שאירע האירוע‪,‬‬
‫נשוא ת"פ ‪ ,11633-33-31‬המדובר היה בהסתבכות הראשונה של הנאשם בפלילים‪ ,‬האמור‬
‫בשני התסקירים‪ ,‬קרות חייו‪ ,‬נטילת האחריות מצידו‪ ,‬תרומתו לחברה בדמות התנדבות‬
‫למשטרה במשך שנים רבות‪ ,‬האמור על ידי סנגורו‪ ,‬כי מאז שהופנה הנאשם לשירות המבחן‪,‬‬
‫הוא נמצא שם בשיתוף פעולה ובמעקב אינטנסיבי עם קצינת המבחן‪ ,‬ובכלל זה האמור‬
‫בתסקיר מיום ‪ ,33233231‬כי להערכת שירות המבחן העמדתו של הנאשם בצו מבחן לתקופה‬
‫של שנה תאפשר לו לרכוש כלים להתמודד במצבי לחץ ודחק‪ ,‬וחזרת שירות המבחן בתסקיר‬
‫מיום ‪ 123234‬על ההמלצה להעמדת הנאשם בצו מבחן בשירותם‪ ,‬אשר להערכתם הנאשם‬
‫יכול להפיק מכך תועלת רבה‪ ,‬מביאים אותי להטות את כפות המאזניים לעבר הענישה‬
‫המוצעת‪ .‬ערה אני לחומרת מעשיו של הנאשם‪ ,‬אך זו תבוא לידי ביטוי‪ ,‬בין היתר‪ ,‬במאסר‬
‫המותנה שיושת עליו לתקופה משמעותית‪ ,‬כך שידע‪ ,‬שלו ישוב לסורו‪ ,‬יכול ולא יזכה עוד‬
‫לרחמי בית המשפט‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫‪5‬‬
‫‪6‬‬
‫‪7‬‬
‫‪8‬‬
‫‪9‬‬
‫‪10‬‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪14‬‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫‪.33‬‬
‫לאור שקלול הנתונים‪ ,‬מצאתי לנכון לגזור על הנאשם בת"פ ‪ 75379-21-21‬צו שירות‬
‫לתועלת הציבור‪ ,‬ללא הרשעה‪ ,‬בהיקף של ‪ 343‬שעות וצו מבחן‪.‬‬
‫כן‪ ,‬מצאתי להשית על הנאשם בת"פ ‪ :11633-33-31‬צו מבחן‪ ,‬צו שירות לתועלת הציבור‬
‫בהיקף של ‪ 133‬שעות‪ ,‬מאסר על תנאי ופיצוי‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫‪22‬‬
‫‪23‬‬
‫‪24‬‬
‫‪25‬‬
‫באיזון הכולל בין מכלול השיקולים שפורטו לעיל‪ ,‬אני גוזרת על הנאשם את העונשים‬
‫‪26‬‬
‫‪.63‬‬
‫הבאים ‪:‬‬
‫‪27‬‬
‫א‪.‬‬
‫הנאשם יועמד בצו מבחן לתקופה של שנה בשירות המבחן‪ ,‬כמפורט בשני התסקירים‪.‬‬
‫הנאשם מוזהר‪ ,‬שאם לא ימלא אחרי הצו מכל בחינה שהיא או יעבור עבירה נוספת‪ ,‬יהיה‬
‫צפוי לעונש‪ ,‬או להרשעה ועונש‪ ,‬על העבירה שבגללה ניתן הצו‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫‪30‬‬
‫ב‪.‬‬
‫בת"פ ‪ ,13713-31-31‬כאמור לעיל‪ ,‬הנני מורה על ביטול הרשעת הנאשם‪ ,‬ומחייבת אותו‬
‫‪31‬‬
‫‪18‬‬
‫‪29‬‬
‫בית משפט השלום בנצרת‬
‫‪ 30‬מאי ‪1322‬‬
‫ת"פ ‪ 5379-21-21‬דינת ישראל נ' חילו‬
‫ת"פ ‪ 17632-35-27‬מדינת ישראל נ' חילו‬
‫בביצוע צו של"צ בהיקף של ‪ 343‬שעות‪ ,‬בהתאם לתוכנית שתוכן על‪-‬ידי שירות המבחן ותובא‬
‫לאישור בית‪-‬המשפט‪ ,‬בתוך ‪ 13‬יום‪ .‬הנאשם מוזהר בזאת‪ ,‬שאם לא ימלא אחר הצו‪ ,‬יהא‬
‫צפוי לתוצאות האמורות בסעיף ‪32‬ד לחוק‪.‬‬
‫הנאשם יבצע את צו השירות בתוך שנה‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪2‬‬
‫‪3‬‬
‫‪4‬‬
‫הנני מרשיעה את הנאשם בת"פ ‪ ,11633-33-31‬וגוזרת עליו את העונשים הבאים‪:‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫צו של"צ בהיקף של ‪ 133‬שעות‪ ,‬בהתאם לתוכנית שתוכן על‪-‬ידי שירות המבחן‬
‫ותובא לאישור בית‪-‬המשפט‪ ,‬בתוך ‪ 13‬יום‪ .‬הנאשם מוזהר בזאת‪ ,‬שאם לא ימלא‬
‫‪7‬‬
‫אחר הצו‪ ,‬יהא צפוי לתוצאות האמורות בסעיף ‪32‬ד לחוק‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫הנאשם יבצע את צו השירות בתוך שנה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫מאסר על תנאי בן ‪ 33‬חודשים למשך ‪ 1‬שנים‪ ,‬והתנאי שלא יעבור על כל עבירת‬
‫אלימות‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫‪6‬‬
‫‪11‬‬
‫‪.1‬‬
‫פיצוי למתלונן בסך ‪ .₪ 4,333‬הפיצוי ישולם בחמישה תשלומים שווים ורצופים‪,‬‬
‫בכל החמישי לחודש‪ ,‬החל מחודש יולי ‪ .1334‬הפיצוי יופקד בקופת בית‪-‬המשפט‪,‬‬
‫והמזכירות תעבירו למתלונן ותודיע לו על כך‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫‪.4‬‬
‫מוצגי התחמושת ובהם התרמילים‪ ,‬מחסניות והנרתיק‪ ,‬אקדח – לחילוט‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫‪12‬‬
‫‪13‬‬
‫‪16‬‬
‫זכות ערעור בתוך ‪ 29‬יום מהיום‪ ,‬בבית‪-‬המשפט המחוזי בנצרת‪.‬‬
‫‪17‬‬
‫‪18‬‬
‫‪19‬‬
‫‪20‬‬
‫<‪>#1#‬‬
‫ניתן והודע היום ח' אייר תשע"ד‪ 30/39/1322 ,‬במעמד הנוכחים‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫רים דאף‪ ,‬שופטת‬
‫‪22‬‬
‫הוקלד על ידי צליל טולדנו‬
‫‪23‬‬
‫‪13‬‬