תקציר תולדותינו – מאת :חגי לוטן במהלך 5691התרבו פעולות החבלה של גורמים שונים בפיקוד המרכז ,ובעיקר של ארגון חדש אך בעייתי הנקרא "פתח" בהנהגתו של יאסר ערפאת .לאור זאת הוחלט להקים בפיקוד המרכז ,יחידת קומנדו מיוחדת אשר תתמחה בביצוע מבצעים מיוחדים לאיסוף מודיעין בשטחו של האויב ובמגוון שיטות ופעולות לחיסולו .המשימה הוטלה על חטיבת הצנחנים עטורת התהילה בפיקודו של "רפול" (בהמשך הרמטכ"ל רב-אלוף רפאל איתן ז"ל) וזה הטיל את המשימה על קצין המודיעין של החטיבה ,סרן אמסלם ,קצין צעיר ומוכשר בעל רקע מתאים שהביא עימו מסיירת מטכ"ל בה שירת לפני כן( .רס"ן אמסלם נהרג כמ"פ במלחמת ששת הימים) .אמסלם בחר בסגנו סגן חזי שלום (לימים אל"מ חזי שלום) .להיות מפקדה הראשון של יחידת הקומנדו אותה נדרש להקים .גם חזי כמפקדו ,הגיע לחטיבת הצנחנים מסיירת מטכ"ל ואין פלא שבחר דווקא בו ,כיוון שראה בו את מי שמשלב יכולות שדאות גבוהות, ביצועיסט ללא פשרות ,הנוטל על עצמו משימות ללא גבול .חזי אסף סביבו לוחמים מגדודי חטיבת הצנחנים ובתוך זמן קצר העמיד לרשות פיקוד המרכז יחידה קטנה ,מאומנת היטב הנכונה לכול משימה שתוטל עליה .עתה החלה סיירת חרוב לקחת חלק נכבד בפעילות לא שגרתית לאורך קו הגבול ומעבר לו ,המתבססת על הפעלת כוחות קטנים 4 - 3 - 2לוחמים ,המבצעים פעולות סיור ליליות ,תצפיות על אתרי האויב בשטחו ,הצבת מארבים בנתיבי חדירה והשתתפות בביצוע תקיפות יזומות על מאחזיו .קצב הפעילות היה רצחני ,הצורך המבצעי רק הלך וגדל ובכול לילה התפצלה היחידה לרכיביה הקטנים ביותר כדי לספק את "הרעב" של מפקדת הפיקוד להוציא אל השטח כמה שיותר צוותי איכות ,המסוגלים להתמודד בעצמם עם כול קושי שנתקלו בו .ההצלחה המבצעית של הסיירת כבר מימיה הראשונים האיצה שני תהליכים חשובים .א .הגדלת סדר הכוחות שלה ,וכך שילשה את עוצמתה תוך פחות משנה. ב .העדפה מוחלטת לקליטה והפעלה של ציוד חדיש ומתוחכם המקנה לסיירת חרוב יכולות שלא היו קיימות בצה"ל עד אז .הסיירת על אף הזיקה הישירה שלה לחטיבת הצנחנים ,הופעלה למעשה ישירות על ידי קצין האג"מ של הפיקוד סא"ל אריק רגב (לימים אל"מ אריק רגב ,אשר נהרג בהיותו מח"ט הבקעה במרדף אחר מחבלים ב .)5691 אריק שנחשב כבר אז כהבטחה גדולה ,היה למעשה אביה הרוחני של סיירת חרוב והוא אשר דאג לכול מחסוריה לצד הפעלתה האינטנסיבית והצבת רף ביצוע נדרש גבוה ,הן באשר לקצב הפעילות והן באשר לאיכות הביצוע .כבר במחצית 5697ייצבה סיירת חרוב את עצמה כיחידת עילית פיקודית רבת מעללים .בעת הזאת הוחלט להגדיל עוד יותר את סד"כ היחידה ולהעמידה במתכונת הדומה לגדוד סיור ולשם כך הובא קצין בכיר יותר בדרגתו ,על מנת לממש את משאלות הפיקוד .מפקדה השני של סיירת חרוב היה רס"ן אריה צידון "צימל" ,כבר אז קצין עתיר זכויות ומוערך אשר בין השאר פיקד בעבר על סיירת הצנחנים( .לימים פיקד צימל על חטיבת הצנחנים ועל אוגדה וסיים את שרותו הצבאי בדרגת תת-אלוף). עוד בטרם יבש הדיו על הסידור החדש ועוד בטרם הספיק צימל לממש את חזונו שלו באשר לאופי הפעילות של הסיירת על פי השקפתו ובפתח מצב חדש ,ימי הכוננות של טרום מלחמת ששת הימים .אז מה עושים עתה עם יחידה מיוחדת המתמחה במבצעי קומנדו קטנים? עושים את מה שנודע לימים כ " -גזור -הדבק" ומציבים את הסיירת כאחד הכוחות המובלים את ההתקפה של חטיבה 4במרחב המחבר בין לטרון לרמאללה ,מצפון לפרוזדור ירושלים .אז צריך קצת חוצפה ,תושייה ,אומץ ,מזל ומפקדים טובים ,שידעו לקחת חבורה של לוחמי קומנדו ולהופכם בין לילה לפלוגת סיור המובילה קרב כנגד צבא סדור וגדול כצבא ירדן ,לממש בהצלחה את כול המשימות שהוטלו עליה ולסיים את המלחמה בלי אף הרוג .ללא ספק הישג מבצעי מיוחד במינו. ושוב מצב חדש .שכרון ההצלחה של מלחמת ששת הימים ,ובתוך כך ישראל מחזיקה עתה בשטחים נרחבים ,פי 3.1 ממה שהייתה לפני כן. המצב החדש בפיקוד המרכז מסתבר ,הפך למורכב מאיין כמוהו .לא מדובר בדיונות או במשטחי בזלת .מדובר באוכלוסיה המונה מאות אלפי פלסטינאים ,בארגון חבלה התופס תאוצה ,במוטיבציה לאומנית המתפרצת כהר געש אחר הכישלון הנורא במלחמה ובחולשתו של השכן ממזרח ,הלוא הוא המלך חוסיין וצבאו. חגיגת הניצחון ,על אף הרצון להמשיכה לאין קץ נגמרת מהר מאוד ובתוך זמן קצר יש לנו עניין עם מאות ואולי אלפי פעילים מקרב האוכלוסייה המתנגדים למצב החדש ,מי ברובד הפוליטי ומי בפעילות חבלנית .אליהם נוספים צעירים מקרב הפליטים הפלסטינים בירדן ובארצות הפזורה ,אלה מתכנסים תחת מסגרות ארגוניות שונות בממלכת ירדן ובעיקר במסגרת ארגון הפתח. עתה נוצר מצב ח דש לחלוטין ודפוסי פעילות לא מוכרים .נדרשת תושייה רבה ויצירתיות כדי להכיל את המצב החדש וסיירת חרוב היא כמובן הפתרון הסדיר הזמין והגמיש .עתה הסיירת כבר בתפנית השלישית ביעודה ועוד לא מלאו שנתיים להקמתה. הפיקוד מטיל על הסיירת עשרות משימות בכול חודש ,בבקעה ובהר ,עם השרות הביטחון הכללי ובלעדיו ומבלי משים מותח את היריעה עד קצה גבול היכולת .למרות התנאים הקשים ועל אף תנאי מזג אוויר חריגים לרעה ועומס המשימות ,מצליחה סיירת חרוב לממש בהצלחה את כול שהוטל עליה לבצע .מארבים ,סיורים ,מרדפים ,מעצרים ופעילות מעבר לגבול .רס"ן צימל מסיים את תפקידו ובמקומו מתמנה סגנו ,סרן דני שגיא -צ'ובו (לימים סא"ל דני שגיא) ,אשר גם הוא כקודמו היגיע מחטיבת הצנחנים לאחר שמילא תפקיד של מ"פ ולאחר שמילא בהצלחה את תפקידו כסגן מפקד סיירת חרוב ובתוך כך ,חלקו החשוב בהצלחת הסיירת במלחמת ששת הימים. צ'ובו נחשב לקצין שטח אמיתי ,איש שדה ,חייל מסור" ,סוס עבודה" שלא משנה מה מוטל עליו ,הוא יעשה זאת תמיד עם חיוך ובדרך ארץ. ושוב תפנית ,הנובעת בין השאר מהתרחשויות בשטח .משקל הכובד בלחימה מול המחבלים עובר לבקעת הירדן. הצרכים המבצעיים גדלים בכול הגזרות ,מלחמת ההתשה על אף שעדיין לא הוגדרה שכזו כבר בפתח וסוף סוף מחליטים פעם נוספת להקים את חרוב ,עתה בסד"כ גדודי ממש ובדגש על יכולות טכנולוגיות מובילות בעת ההיא. רס"ן צ'ובו מפנה את תפקידו ,למחליפו סא"ל עמוס נאמן וחוזר באצילות לתפקיד הסגן .עמוס לוקח את המושכות. עמוס כקודמיו מגיע לחרוב מחטיבת הצנחנים לאחר שמילא בה שורה מרשימה של תפקידים ובכלל זה פיקוד על סיירת הצנחנים וכן כקצין האג"מ של חטיבת ירושלים במלחמת ששת הימים ולאחר שכבר נפצע פעמיים במהלך שרותו .למעשה מתחילת 5691ואילך נקשר גורלה של סיירת חרוב עם הבקעה .אין זה אומר שהיא אינה פועלת גם בגזרות הפיקוד האחרות ,אך עיקר פעילותה מעתה היא בבקעת הירדן ,תחת פיקודה של חטיבת הבקעה ,באין ספור מארבים ,מרדפים ,פתיחות צירים ופעילות ענפה מעבר לגבול ובכלל זה פעולת כראמה. הימים ימי סער ,הלחץ המבצעי גדל .סיירת חרוב מצליחה יותר מכול יחידה אחרת הפועלת במרחב ,לפגוע ולהרוג מאות מחבלים במארבי הדגן המפורסמים ובמרדפים מתישים בחום בלתי נסבל ,הצלחתה בעת ההיא נחשבת להצלחה חסרת תקדים .אך הצלחותיה של חרוב נמהלות באובדן מפקדים בכירים רבים ובראשם מפקד הסיירת סא"ל צביקה עופר ,בעל עיטור הגבורה ,אשר החליף את עמוס נאמן ונהרג במרדף אחר מחבלים בוואדי קלט כחודש וחצי לאחר שנתמנה למפקדה החמישי של סיירת חרוב.. בראשית 5696מתמנה סא"ל יוסי קולר למפקדה של הסיירת (לימים תא"ל יוסי קולר מפקד אוגדת לבנון) .אין זה פלא שגם לו עבר עשיר בחטיבת הצנחנים ובתוך כך השתתפות באין ספור פעולות תגמול ואף ציון לשבח על חלקו בפעולת קלקיליה ב .5619 -יוסי מגיע לחרוב לאחר ששימש כקצין האג"מ של חטיבת הבקעה ולו תובנות אישיות רבות באשר לדרך איך להפעיל את סיירת חרוב ולהעצים עוד יותר את הצלחותיה שכבר אז היו בשיאן .כושר ההסתגלות של צה"ל בכלל ושל סיירת חרוב בפרט היה מדהים וכבר באמצע 5696מתייצב המצב .הסיירת יחד עם כוחות סדירים נוספים ויחידות מילואים ,מצליחה לבלום את ניסיונות החדירה של עשרות חוליות החבלה המבקשות לעשות דרכן ליהודה ושומרון ,כול זאת תחת אש המקלעים והתותחים של צבא ירדן ,אשר עדיין מסייע לחוליות החבלה בכל דרך אפשרית .אין ספק כי עיקר הצלחתה של סיירת חרוב ומכאן גם מורשתה ,סובב סביב ההצלחה חסרת התקדים בבלימת המחבלים בבקעת הירדן בשנים .5671 - 5691 משנבלמה דרכם של המחבלים בבקעת הירדן הם מנסים את מזלם בגזרת ים המלח .הפעם הם נדרשים לתשתית מורכבת יותר הכוללת סירות גומי ,מנועים וסייענים שיובילו אותם מנקודות הנחיתה בחוף ,דרך מצוקי דרגות ומדבר יהודה ועד לישובי גב ההר באזור חברון .אך גם גזרה זו נסגרת במהרה על ידי סיירת חרוב באמצעות פשיטות קומנדו מוסקות ומושטות על אתרי ההתארגנות של המחבלים בשפכי הנחלים בגדת ים המלח המזרחית ,עמוק בשטחה של ממלכת ירדן. במהלך 5671נמצא המוניטין של סיירת חרוב בשיאו .כבר לא יחידת בת של חטיבה הצנחנים ,אלא יחידת עילית פיקודית ,עם רקורד חסר תקדים של חיסול מחבלים במארבים ובמרדפים מוצלחים ,והובלה במספר הפעולות המוצלחות מעבר לגבול בעת ההיא. באוגוסט 5671מוכרזת הפסקת אש בחזית המצרית ומסמנת את קו הסיום של מלחמת ההתשה .אירוע זה ,כמו גם הפגיעה האנושה במחבלים על ידי סיירת חרוב ואחרים בגזרה הירדנית ,מאותתת למלך חוסיין ולצבאו שאל להם להמשיך ולתמוך בארגוני החבלה בשטחם ,דבר המסכן את יציבות השלטון בממלכה ואינו נסלח גם מצידה של ישראל. לאחר לבטים קשים מחליט המלך חוסיין כי קלו כל הקיצים וכי הגיע הזמן לעשות סדר בממלכתו .בספטמבר 5671 הוא מחליט לרדוף ולגרש את ארגוני החבלה מארצו .מאחר ואלה לא ששו לעזוב מרצונם ,התפתחה מלחמה קטנה בין הצבא הירדני לבינם ,אשר הביטוי שלה בגזרת הפעולה של סיירת חרוב היה זרם של מחבלים החוצה את הירדן מאימת צבא ירדן ונכנע לכוחות צה"ל בבקעה .אירוע זה ,אשר קיבל את התואר "ספטמבר השחור" מסמן את סיומה של מלחמת ההתשה גם בבקעת הירדן ובא לציון גואל. באוגוסט 5671מסיים סא"ל יוסי קולר את תפקידו ולתפקיד "גדול הנעליים" מתמנה חברו סא"ל יהודה בר -י"ב (לימים תא"ל יהודה בר מפקד אוגדת לבנון וראש חטיבת המבצעים במטה הכללי) .בחירתו של י"ב הייתה מוצלחת ביותר ,מאחר ובתרמילו ניסיון רב בלחימה במחבלים בבקעת הירדן בעיקר כסמג"ד 161במבצע כראמה והשתתפותו באין ספור מרדפים ,כולל במרדף בו נהרג מפקד הסיירת ,סא"ל צביקה עופר .תקופת פיקודו של י"ב מתקיימת בשלהי התקופה הסוערת ,אך עוד הספיק לפקד על מספר מרדפים ומארבים מוצלחים ואף לפקד על מבצעים רבים בגדת ים המלח המזרחית .באופן ציורי ניתן לאמור שי"ב תקע את אחרוני המסמרים בארון הקבורה של פעילות המחבלים בבקעת הירדן. שקט מטעה משתרר בכול גזרות הלחימה ומאפשר לצה"ל ולמדינה כולה לקחת קצת אויר .סיירת חרוב ממשיכה את פעילותה השגרתית בבקעת הירדן ,אך לא כתמול שלשום .אמנם יש ניסיונות ספורים של חוליות מחבלים לחדור לשטחנו בבקעה ובים המלח ,אך הקצב השתנה לחלוטין ונעשה קצת משעמם .גם מבצעים מיוחדים מעבר לגבול כבר כמע ט ולא מתבצעים וליחידה שהורגלה עד כה לפעילות מבצעית משמעותית בקצב מסחרר ,קשה להתרגל למצב החדש. אז מה עושים ? מחפשים תעסוקה וזו באה לידי ביטוי בפעילות מבצעית בגזרות אחרות ,בקיומו של תרגיל גדודי הראשון בתולדותיה ,בהתמחות השתלטות על מטוסים חטופים ועוד מיני מיומנויות קומנדו. י"ב מתחלף .סא"ל מנחם סלע -נחיק נכנס לתפקידו .צנחן ותיק בעל ניסיון מבצעי רב שהשתחרר מזה זמן ,אך חזר לשרת בצבא הקבע כמפקדה של סיירת חרוב. בתחילת 5672עולה לראשונה הרעיון שאולי הגיע הזמן לפרק את היחידה ,מאחר שההצדקה להקמתה והפעלתה עברה מן העולם והמשך החזקתה הניה בבחינת בזבוז .מטבע הדברים כאשר מועלה רעיון כזה במסדרונות הפיקוד, יש כאלה החושבים לממש זאת הלכה למעשה ,למרות שעוד לא נתקבלה ההחלטה .מעתה סר חינה של סיירת חרוב בעייני שלוחיה וחייה נעשים קשים יותר ,היא נדרשת להצדיק את קיומה. בתחילת שנת 5672מתרבים מעשה האיבה ברצועת עזה ולפיקוד הדרום נדרשים כוחות מיומנים נוספים לפעילות ברצועה .סיירת חרוב הינה יחידה מיומנת וזמינה וכך מתקבלת החלטה שסיירת חרוב תפעל כיחידה למבצעים מיוחדים ברצועת עזה ,תחת מפקדת פיקוד הדרום. ושוב תפנית ביעוד ובאופי הפעילות ,חיכוך גבוה עם אוכלוסיה לצד שגרת סיורים רגליים מתישים במחנות הפליטים, מעצרים ליליים ומארבים מניבים גם הם בסופו של דבר תוצאה מבצעית משובחת ,לשביעות רצונה של מפקדת פיקוד הדרום .אך גם כאן נרגעים העניינים ושוב חוזרת הסיירת לבקעת הירדן. בתחילת 5673מחליף סא"ל ישראל פסח את נחיק .דבר פירוקה הצפוי של היחידה מקבל תאוצה ורבים מבין מפקדיה הזוטרים כבר פוזלים לשיבוץ אפשרי ביחידות אחרות .וכך מדשדשת לה יחידת העילית בדרכה אל קיצה המאכזב .תוך זמן קצר עוזב גם פסח את תפקידו ולמעשה משאיר את מלאכת פירוקה של סיירת חרוב בידיו של סגנו רס"ן יאיר קליין (לימים סא"ל יאיר קליין) ,המתמנה לממלא מקומו. אוקטובר .5673בום ! היחידה מכונסת מפזורותיה למחנה גדי בבקעה ומתארגנת במהירות .בשלב הראשון קיים חשש שגם ממלכת ירדן תצטרף למלחמה ולכן פיקוד המרכז מתעקש להחזיק את חרוב בגזרתו .כול שאר כוחות הפיקוד נשאבים במהירות לפעולה בגזרות האחרות .אבל בחלוף מספר ימים מתברר שסכנה זו לא מתממשת וסיירת חרוב נשארת מובטלת ומתוסכלת. עתה מתחיל תהליך שכנוע של מפקדיה להכריח את הגורמים בפיקוד לשחרר את סיירת חרוב ולשבצה בלחימה בגזרות האחרות ,שמא תעבור המלחמה וסיירת חרוב לא תיקח בה חלק. צה"ל סיים את הדיפת הצבא הסורי ברמת הגולן .בגזרת התעלה החל תהליך הצליחה לאחר ימים רבים עקובים מדם .סיירת חרוב משוחררת מפיקוד המרכז ועושה דרכה דרומה ובתוך כך ממנה אלוף פיקוד המרכז את סא"ל חיים אורון " -איבן" למפקדה של סיירת חרוב ,איבן מכיר היטב את הסיירת מאחר ושימש בה בעבר כסגן מפקד היחידה. פיקוד הדרום משבץ אותה תחת פיקודה של אוגדת ברן (האלוף אברהם אדן ז"ל) ,אשר החלה את חציית התעלה בעקבות הכשרת הגשרים למעבר על ידי אוגדת שרון (האלוף אריאל שרון). כאן מתחיל חלקה של סיירת חרוב באחד האירועים הקשים בתולדות צה"ל ,ניסיונה הבלתי מוסבר עד היום של אוגדת ברן לכבוש את העיר סואץ .אך עוד בטרם הגיע הסיירת לעיר סואץ ,היא צולחת את התעלה ומטהרת לכוון דרום ,שטח המצוי ממערב ובצמוד לתעלה .במהלך התקדמותה נתקלים חיילי היחידה בכוחות מצריים עדיפים ומחסלים אותם ובכך מתחילים (יחד עם כוחות אחרים) ,לממש את כיתור הארמיה השלישית של צבא מצרים ,אשר צלחה את התעלה מזרחה בתחילת המלחמה .באירוע קשה אחד נהרגים 52לוחמים בעת שפגז אשר נורה ממזרח לתעלה פוגע באחד הנגמ"שים של הסיירת .עוד בטרם הגיעה הסיירת לפאתי העיר סואץ כבר היו לכודים בה כוחות שריון וצנחנים ועתה נדרש מבצע מסובך לחלצם .על סיירת חרוב מוטלת משימת החילוץ ,כול זאת מבלי שניתן להסביר במדויק היכן נמצאים הלכודים ומה מצבם ומבלי שיש למפקדים המובילים תצלומי אוויר או מידע מודיעיני מינימאלי .הסיירת פורצת אל העיר ומנסה להגיע ללכודים על מנת לחלצם .בדרך היא נתקלת בכוחות מצריים עדיפים במספרם ,האורבים לה ברחובות העיר וממטירים אש תופת מתוך הקומות הגבוהות והגגות .רבים מבין חיילי הסיירת נפגעים או נהרגים ועתה הסיירת מטפלת בחילוץ של עצמה .אך תנועתה קדימה לא נבלמת והיא צולחת את העיר מצד לצד ואף מגיעה ומחלצת מספר לכודים מבין כוחות צה"ל האחרים .אך משימתה לא הושלמה ועדיין כוח צנחנים אשר לו הרוגים ופצועים רבים נצור בתוך העיר ונתון תחת אש מיצרית הסוגרת עליו. מפקד הסיירת סא"ל חיים אורון (איבן) ,מארגן קבוצת נגמ"שים ושועט בחזרה אל התופת .עתה מיקומם של הלכודים ברור לו ובתוך זמן קצר הוא מגיע אליהם ,כול הכוח הלכוד על נפגעיו מועמס על הנגמ"שים ומחולץ מן התופת במהירות שיא .לכול הדעות מבצע נועז הראוי לכול שבח .תרומתה של סיירת חרוב לכיתור הארמיה השלישית ולחיסול ההסתבכות בעיר סואץ ברורה ומוחלטת ,אך נמהלת בים ההלם והאירועים של כלל המלחמה ולא זוכה לתיעוד וההכרה הראויים לה. צה"ל ומדינת ישראל כולה שרויים בהלם ,מלקקים את הפצעים ומנסים להתארגן מחדש .חשש גדול לאפשרות של חידוש הלחימה עומד בחלל האוויר ואף בא לידי ביטוי במה שכונה ההתשה הקטנה ,סידרה של תקריות וחילופי אש, בעיקר בחזית הסורית. בסופו של דבר ,נחתמים הסכמי הפרדת הכוחות בין ישראל לבין מצרים וסוריה וצה"ל מתארגן ונערך מחדש בהתאם לתנאי ההסכם .עתה יש לבנות מחדש את סד"כ צה"ל ובעיקר את זה שספג את עיקר האבדות והוא המערך המשוריין. סיירת חרוב חוזרת לבקעה לתקופה קצרה של התארגנות ,אך גורלה כבר נגזר במסדרונות הקריה ומפקדת גייסות השריון ,שם מחליטים להסב את הסיירת לגדוד טנקים .הניסיון לא צלח ולמעשה הסיירת מפורקת בתחילת שנת .5674כול ניסיונות המחאה עולים בתוהו ובלי משים צה"ל מאבד את אחת היחידות הטובות ביותר שהיו לו בתולדותיו .לא עובר זמן רב וחסרונה של סיירת חרוב ניכר לעיין במשימות הביטחון השוטף בכול הגזרות ,במלחמת לבנון הראשונה וכמובן בהעדר כוח מיומן בפיקוד המרכז לבלימת האינתיפאדה הראשונה מיד בתחילתה. בהמשך מוקמות יחידות חדשות הממלאות בדיוק את הפונקציה שמילאה סיירת חרוב וצה"ל משלם את מחיר הפירוק וההרכבה מחדש ,תוך פגיעה ביכולות ,ברוח הלחימה ,במורשת וכמובן גם ברגשות החיילים והמפקדים אשר היו "חרובניקים". מכיוון שכך קרה ,ומורשתה של סיירת חרוב נתעממה ,החלטנו אנו יוצאי היחידה לדורותיה לעשות זאת בעצמנו ,מי בהתנדבות בעמותה ,מי בתרומה כספית ומי בכול פעילות התנדבותית אחרת ,לשימור מורשתה של חרוב והקשר עם המשפחות השכולות. לאור זאת הוקמה עמותת סיירת חרוב ,הפועלת מזה מספר שנים .העמותה שמה לה למטרה שני יעדים מרכזיים : א .לשמר ולהנחיל את מורשת היחידה ורוח הקרב שלה בקרב חיילי צה"ל ומפקדיו וכן בקרב כלל עם ישראל. ב .לשמר קשר חם וקרוב עם בני המשפחות השכולות ולדאוג לשימור הנצחתם של 75לוחמינו שנפלו במהלך שרותם בסיירת. בתוך כך הקימה העמותה אתר הנצחה מכובד בבקעת הירדן ,מקום עליה לרגל למשפחות השכולות וללוחמי היחידה הנפגשים שם באירועים שונים ומקיימים שם את יום האזכרה השנתי. העמותה בנתה באמצעות מתנדב משורותיה את אתר היחידה באינטרנט הנקרא "עמותת סיירת חרוב -גדוד414 והוא דואג לאחזקתו השוטפת עבור כולנו. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל דואגת העמותה להנחת זר פרחים ודגלון מטעמה על קברם של כול חלליה. העמותה יוזמת ומתעדת מפגשי לוחמים המציינים אירועים שונים בעברה המפואר של היחידה. העמותה יחד עם עריית רמת גן חנכה כיכר בשמה של סיירת חרוב ,לציון מורשתה והנחלתה בקרב תושבי העיר המאמצים את היחידה. העמותה מטפחת קשר הדוק ורצוף עם גדוד חרוב החדש ,שהוקם במסגרת חטיבת כפיר ,הגדוד מצדו ,נושא את שמה של הסיירת ומטפח את מורשתה בקרב חייליו ,תוך שמירה על קשר רצוף עם "האבות המייסדים". העמותה עוסקת בהוצאה לאור של ספר המתעד כול קורותיה ,הנכתב בימים אלו על ידי אחד מבוגריה.
© Copyright 2024