‫‪ - 3202...8‬טקס התייחדות עם זכר חללי סיירת וגדוד חרוב‬ ‫נכתב ע"י‪ :‬ד"ר צביקה צוק (גורודצקי)‬ ‫מודעה בעיתון ידיעות אחרונות של יום שישי האחרון‪ ,‬במסגרת שחורה במדור מודעות‬ ‫האבל‪:‬‬ ‫"טקס התייחדות עם זכר חללי סיירת וגדוד חרוב‪ ,‬יתקיים ביום רביעי‪ ,3202.8 ,‬בבי"ס‬ ‫אוהל שם‪ ,‬ר"ג"‪2‬‬ ‫כאן למדתי‪ ,‬ומכאן יצאתי לשירותי בצבא‪ ,‬להתנדבות שהובילה אותי לסיירת חרוב‪2‬‬ ‫שנה וחצי הייתי בסיירת‪ ,‬תקופה שהטביעה בי את חותמה לכל חיי‪2‬‬ ‫צירוף המקרים הזה של מודעה בעיתון על טקס המתקיים דווקא בתיכון בו למדתי יש בה‬ ‫יותר מסמל בשביל להוביל אותי בפעם הראשונה אחרי ‪ ..‬שנה לטקס התייחדות עם‬ ‫הנופלים‪2‬‬ ‫עברתי בסיירת את הטירונות‪ ,‬קורס צניחה‪ ,‬אימון לוחם‪ ,‬קורס מכ"ים ומוניתי למ"כ של‬ ‫פלוגה קטנה שהורכבה ממחזורים נובמבר ‪ 2.‬ופברואר ‪228‬‬ ‫לא הספקתי לפקד אלא ‪ 0‬חודשים ובחודש אוגוסט ‪ 28‬זומנתי לקורס קצינים‪ 0 2‬היינו‬ ‫בדרך למצפה רמון לקורס‪ 2‬משאית ‪ D400‬נשלחה ממחנה גדי להובילנו אחר כבוד לשם‪2‬‬ ‫המשאית פילחה את חום הבקעה באחר הצהרים של יום קיץ יציב‪ 2‬עמדתי נשען על גג‬ ‫הקבינה בוחן במבטי את הנוף וכאילו נפרד ממנו‪ 2‬ליבי נצבט‪ 2‬תחושה מוזרה חלחלה בגופי‪2‬‬ ‫הייתה זו הפעם הראשונה בה חשתי אהבה למקום‪ ,‬לבקעת הירדן‪ 2‬אותה בקעה בה הקיזו‬ ‫דם המחזורים שקדמו לנו‪ 2‬אותה בקעה בה שכבנו מארבים בלילות וטשטשנו את דרך‬ ‫הפטרולים בימים‪ 2‬האם זוהי אהבת המולדת?‬ ‫הייתה זו תקופת שקט שלא בישרה על הבאות‪ 2‬מלחמת יום כיפור‪ ,‬צנחה עלינו כרעם ביום‬ ‫בהיר‪ 2‬בה"ד ‪ 1‬נשלח להגן על המעברים בסיני ואני הייתי במעבר הג'ידי מתחת לג'בל אום‬ ‫חשיבה‪ 2‬חברי לסיירת חרוב ואני ניסינו להתעדכן מה קורה ביחידה והתבשרנו כי הגדוד‬ ‫יושב בבקעה‪ 2‬רק בסוף המלחמה כאשר הגענו למערב התעלה נודע לנו מה קרה בהמשך‪2‬‬ ‫על המפגש שלי עם השכול שפקד את סיירת חרוב ולוחמיה במלחמת יום כיפור כתבתי זמן‬ ‫קצר לאחר המלחמה‪2‬‬ ‫‪ 1328‬לאחר המלחמה (נכתב בהיותי צוער בבית ספר לקצינים)‬ ‫קופסאות הפח הריקות נשארו יתומות מאחור‪ ,‬שרידים למזללת גרי את שיפרין‪ 2‬גם‬ ‫סוכת השלום המלחמתית שמתחת לג'בל ננטשה ואנו שמנו פעמינו אל ארץ גושן‪2‬‬ ‫לילה על אדמת אפריקה‪ 2‬הכוכבים נוצצים בשמיים ואנו שומרים בקפדנות על חברינו‬ ‫כשאת המיית הלילה קורעים מנועי המטוסים הנוחתים בשדה התעופה הסמוך‪2‬‬ ‫לפתע ג'יפ מתקרב ועליו לוחמים שחזרו מהקרב‪ 2‬מפיהם שמועות אודות גדודי שנלחם‬ ‫חברי‪ ,‬פקודַ י ומפקדַ י בלילה‬ ‫ואיבד כעשרה לוחמים‪ 2‬היו אלו ידיעות ראשונות בדבר ַ‬ ‫הראשון של הפסקת האש‪2‬‬ ‫חזרנו לשיגרה‪ ,‬למסדרי הבוקר והארוחות החמות‪ 2‬השמועות הגיעו בעקבותינו טיפין‬ ‫טיפין‪ 2‬מהגדוד צלצלו ונמסרו השמות הראשונים ואנו התהלכנו כמוכי הלם‪ ,‬לא ידענו אם‬ ‫להאמין או לא‪ 2‬שבוע לאחר המלחמה יצאנו לחופשה של ‪ .0‬שעות והקדשנו את מירב‬ ‫‪1‬‬ ‫הזמן לבקר את חברינו הפצועים‪ 2‬פגשנו לוחמים שהחלימו מפצעיהם ואחרים שפציעתם‬ ‫היתה קשה יותר‪ ,‬כולם שמרו על מורל גבוה אך הדיבור כאילו נעתק מפיהם‪ 2‬מפצוע לפצוע‬ ‫הלכה והצטיירה הטרגדיה של גדודנו ובאחד החדרים פגשנו פקידה מהגדוד ובידה הרשימה‬ ‫השחורה‪ 2‬הפצועים כינו אותה "מלאך המוות"‪2‬‬ ‫בלב כבד חזרתי מהחופשה‪ ,‬כשבדמיוני נשקפות דמויותיהם של עשרים ואחד חברים‪,‬‬ ‫פקודים ומפקדים ממיטב בחורינו‪2‬‬ ‫חלף שבוע ויצאנו לחופשת שישי שבת‪ 2‬במוצאי השבת נודע לי במקרה כי למחרת – יום‬ ‫א' תיערך אזכרה לחללים בבית‪-‬קברות ארעי בבירת הנגב‪ 2‬ביום א' שרכו דרכם חמישה‬ ‫צוערים אל בית הקברות‪ 2‬עם רב ועצום זרם כנחל למקום‪ 2‬עם ישראל הולך לבכות לבניו‬ ‫אשר נפלו‪2‬‬ ‫בכניסה אוהל גדול ובו מרוכז מידע על חלקות הקבורה‪ 2‬קרובים ומכרים נגשים בּפיק‬ ‫ברכיים לדוכן‪ ,‬ממלמלים ברטט שפתיים את שם יקירם שנפל‪ ,‬ומקבלים כרטיס התמצאות‪2‬‬ ‫השורות ארוכות ארוכות והרווחים צרים‪ 2‬משפחות רבות נצבות ליד השלטים ומבכות‬ ‫את יקירהם מי בשקט ומי ברעש‪ 2‬התקרבנו לקבר אחד מחברינו‪ 2‬אחות צעירה ומאופקת‬ ‫תומכת באמה‪ ,‬אב מחריש וסבתא בוכיה‪ 2‬התמונה מסביב דומה‪ 2‬איש איש לנפשו הוא‪,‬‬ ‫מתייחד ברגעים אלו עם קרובו שנפל‪2‬‬ ‫ואז הושלך הס‪ 2‬טקס ההתייחדות החל‪ 2‬עם ישראל הרכין ראשו לקריאת התהילים‪,‬‬ ‫תפילת הקדיש ומטח היריות‪2‬‬ ‫תמו היריות‪ ,‬והרגשות גאו וצפו‪ :‬אמהות קורעות את השמיים בזעקותיהם‪" :‬בן למה הלכת‬ ‫לי?"‪"222‬סמל שלי‪ ,‬חזור אלי"‪ 2‬מפקד אוגדה מזיל דמעה‪ ,‬זקנות כורעות בכל עבר ואנשים‬ ‫רצים עם בקבוקי מים לכל כיוון‪2‬‬ ‫לאט לאט הלך המקום והתרוקן ואני אזרתי עוז להעיף מבט בין הקברים כשדמעה קטנה‬ ‫מציפה את לחיי‪ 2‬עברתי בינות לשלטים ממוספרים בלבד והגעתי עד קברי חיילַי‪ 2‬דומם‬ ‫עמדתי‪ ,‬מרכין ראש ונזכר איך אך לפני מספר חודשים הטפתי לזה מוסר ואת האחר שלחתי‬ ‫לג'בל וחזרה‪ 2‬מועקה גדולה ירדה ללבי בהיזכרי בכל אותם מאורעות עם חללים אלו‪2‬‬ ‫במקום נותרו מספר חיילים שקשתה עליהם הפרידה מיקירי הם‪ 2‬והנה ממזרח החלו‬ ‫להגיע לאיטם‪ ,‬חובשי כומתות אדומות‪ ,‬נשק חדש על כתפיהם‪ ,‬פיקודַ י‪ 2‬הם אמרו שלום‬ ‫רפה ברוח נכאה וניסו לאתר את קברי חבריהם‪ 2‬ניגשתי לאחדים מהם‪ ,‬טפחתי על שכמם‬ ‫באמרי מספר מילות עידוד‪ 2‬אך קשה היה להוציאם מתחום העצב והצער שאליו צנחו‪2‬‬ ‫לא נותר לי אלא לאחל להם הצלחה בקורס מכי"ם ולומר להם‪" :‬להתראות בקרוב"‪2‬‬ ‫ברוח קודרת ובדמעה נוספת שצנחה למטה נפרדתי מאווירת השאול ועליתי דרומה‬ ‫להמשיך בשגרת החיים‪2‬‬ ‫‪.‬‬