ועץ השדה יתן פריו

‫ועץ השדה יתן פריו‬
‫שיחתו של סגן ראש הישיבה‪ ,‬הרב אריה הנדלר לפרשת בהר‪-‬בחוקותי‬
‫ִאם בְּ חֻ קֹּתַ י ֵּתלֵּכּו וְּ אֶ ת ִמצְּ וֹּתַ י ִת ְּש ְּמרּו ַוע ֲִשיתֶ ם אֹּתָ ם‪ .‬וְּ נָתַ ִתי‬
‫ָארץ יְּ בּולָּה וְּ עֵּ ץ הַ ָש ֶדה יִ ֵּתן ִפ ְּריוֹּ‬
‫גִ ְּשמֵּ יכֶ ם בְּ עִ ָתם וְּ נ ְָּתנָה הָ ֶ‬
‫(ויקרא‪ ,‬כו פס' ג‪-‬ד)‬
‫ופירש רש"י‬
‫ועץ השדה ‪( -‬ת"כ) הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות‬
‫(רש"י‪ ,‬שם)‬
‫כשאנו בודקים את מקורו של רש"י אנו מגלים סמיכות‬
‫פרשיות מענינת ביותר‪:‬‬
‫ואומר עץ פרי עושה פרי למינו מלמד‬
‫שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה‬
‫פירות‪ .‬מנין שהעץ עתיד להיות נאכל‬
‫תלמוד לומר עץ פרי‪ .‬אם ללמד שהוא‬
‫עושה פרי‪ .‬והלא כבר נאמר עושה‬
‫פרי‪ .‬אם כן למה נאמר עץ פרי אלא‬
‫מה פרי נאכל אף העץ נאכל‪ .‬ומנין‬
‫שאף אילני סרק עתידים להיות‬
‫עושים פירות תלמוד לומר ועץ השדה‬
‫יתן פריו (ספרא‪ ,‬בחוקותי פרק א)‬
‫המדרש קושר בין הנבואה העתידית‬
‫הנזכרת בפרשתנו על אילנות סרק‬
‫העתידים לתת פירות‪ ,‬לבין הקלקול‬
‫הראשון הנזכר בפרי העץ‪ .‬מלכתחילה היה‬
‫טעם העץ צריך להיות כטעם הפרי אלא‬
‫שנתקלקלו האילנות ובמקום להיות טעם‬
‫העץ כטעם פריו‪ ,‬היה רק הפרי בטעם‬
‫הפרי ולא העץ‪.‬‬
‫מסתבר כי אפילו התורה השתמשה בעץ כמעין סמל‪ ,‬דימוי‪,‬‬
‫משל‪ .‬העובדה שהחטא הראשון קשור עם העץ‪ ,‬העובדה שהיה‬
‫זה דווקא העץ שנבחר להיות נושא הדימוי הכל כך חזק של עץ‬
‫הדעת טוב ורע מחד‪ ,‬ועץ החיים מאידך‪ ,‬מלמדת שיש משהו‬
‫מאד יסודי בעץ המאפשר לו להיות משל וסמל נאמנים‪.‬‬
‫משהו בתהליך של ירידת הכח מן העליונים בדמות מטר‬
‫השמים‪ ,‬הטמעתו באדמה‪ ,‬ספיגתו בשרשי העץ‪ ,‬עלייתו כשרף‬
‫העולה באילן‪ ,‬זרימתו דרך נתיבי העץ הדקים עד לגמילתו‬
‫הסופית בדמות הפרי‪ ,‬כל אלו מהווים מעין מצע נוח לתיאור‬
‫זרימתה של הרוחניות דרך נפתוליה הדקים והמסובכים של‬
‫המציאות‪.‬‬
‫המדרש קושר בין חטאו של האדם לבין חטאה של האדמה‬
‫ובכך מסביר את הפסוק "ארורה האדמה בעבורך"‪ ,‬כלומר‬
‫שהאדמה נענשה על חטאה שלה יחד עם האדם שנענש על‬
‫חטאו שלו‪ .‬סמיכות הפרשיות בין חטא‬
‫האדמה לבין חטא האדם מביא אותנו שוב‬
‫לאותה מסקנה עליה דברנו‪ ,‬שיש משהו‬
‫מאד יסודי ובסיסי באופן גידולו של העץ‪,‬‬
‫ההופך אותו להיות למשל ולדוגמה‬
‫לזרימתה של הרוחניות בתוך המציאות‪.‬‬
‫הצד השווה שבכולם הוא האתגר של‬
‫זרימת הרוחניות בתוך עולם החומר‪.‬‬
‫האלקים עושה את האדם ישר‪ .‬האידיאל‬
‫הרוחני יכול למצוא את מקומו בתוך‬
‫מסתבר‬
‫אולם‬
‫החומרי‪.‬‬
‫העולם‬
‫שבמציאות‪ ,‬בשטח‪ ,‬בפועל‪ ,‬משהו משתבש‪.‬‬
‫המציאות הגשמית איננה מסוגלת לשאת‬
‫את המסר הרוחני‪ .‬הוא גבוה מידי‬
‫בשבילה‪ .‬הוא אוורירי מידי בשבילה‪ .‬כך‬
‫הולך המסר הרוחני ומתגשם‪ ,‬ומתעבה‪,‬‬
‫ומאבד את הברק הרוחני שלו‪ .‬כך נולד‬
‫החטא‪ .‬האידיאל לא הצליח לשמור על‬
‫עצמו והוא מתעקם אל נוכח המפגש עם המציאות‪ ,‬עם‬
‫היצרים‪ ,‬עם הרצונות האחרים‪.‬‬
‫מה שקרה לאדם קרה גם לפרי העץ‪ .‬טובו של הבורא היה‬
‫אמור לזרום דרך הקרקע‪ ,‬אל השרשים ומשם אל הענפים ואל‬
‫הפירות‪ .‬בדרכו היה הטוב הזה אמור להטביע את חותמו על‬
‫כל היש‪ .‬אבל כאן נולד הקלקול‪ .‬משהו השתבש שם‪ ,‬משהו‬
‫נתקע בצינורות‪ ,‬משהו לא עבר כפי שצריך היה לעבור‪.‬‬
‫הפירות‪ ,‬שהם תכלית המכוון‪ ,‬אכן קבלו את הטעם הרצוי‪,‬‬
‫העתיד‬
‫הבטחת‬
‫מביאה לנו בשורה‬
‫על זרימה חופשית‬
‫של טוב‪ ,‬של שפע‬
‫אלוקי דרך הצנרת‬
‫הגשמית‪ .‬לא יותר‬
‫התנגשויות בין רוח‬
‫יותר‬
‫לא‬
‫וחומר‪,‬‬
‫סתימות‪ .‬אילנות סרק‬
‫נותנים פירות‪.‬‬
‫אבל המציאות כולה‪ ,‬הכלים‪ ,‬הדרך‪ ,‬לא זכתה להארה הזו‪.‬‬
‫נראה שהדברים הללו עשויים לתת לנו הבנה על דבר ההבדל‬
‫שבין שני העצים העומדים במרכזו של גן העדן‪ ,‬עץ החיים ועץ‬
‫הדעת טוב ורע‪ .‬אלקים עשה את האדם ישר‪ ,‬והמה בקשו‬
‫חשבונות רבים‪ .‬העץ הנכון הוא עץ החיים‪ .‬זהו העץ המסמל‬
‫את הזרימה הטבעית ובמישור האישי את הזרימה‬
‫האינטואיטיבית‪ .‬אלו הם פשוט חיים‪ .‬העוצמה של החיים‪ ,‬של‬
‫החיות היא כל כך חזקה עד שאין היא נדרשת לכלום מעבר‬
‫לחיים‪ .‬הכל זורם ממקור המציאות‪ ,‬מתוך חיבור אל שורש‬
‫הטוב‪ ,‬אל מה שצריך להיות מצד הטבע‪ .‬המצב הזה משתלב‬
‫היטב עם מה שמקובל לומר שלאדם הראשון לא היתה‬
‫בחירה‪ .‬הוא פשוט זרם עם החיים על פי המימד הטבעי ביותר‬
‫שלהם‪.‬‬
‫כאן באה האכילה מעץ הדעת טוב ורע‪ .‬האדם חפץ להיות‬
‫שולט בבחירה שלו‪ .‬האדם רצה להיות מונע מכח החלטות‬
‫בחיריות ולא מכח איזו נביעה פנימית המכתיבה את ארחות‬
‫חייו‪ .‬במקום להיות טבעי‪ ,‬מודרך חיים‪ ,‬הפך האדם להיות‬
‫מבוקר על ידי מנגנון הדעת שהוביל אותו אל החשבונות‬
‫הרבים‪ .‬אכן‪ ,‬אחרי האכילה מעץ הדעת עלינו להבין שאין לנו‬
‫כבר הרבה ברירה וכמו שאמרו לנו חז"ל "אכלתי – ואוכל‬
‫עוד"‪ ,‬לאמר שברגע שנזרקנו אל העולם המחשבן כל דבר‪ ,‬אין‬
‫לנו אלא להעזר בכלי הזה‪ ,‬אבל האמת היא שהאדם הוא טוב‬
‫יותר ונכון יותר כשהוא גם טבעי יותר‪.‬‬
‫על פי המהלך הזה יש להבין גם את דברי הגמרא‪:‬‬
‫ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה‬
‫אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו‬
‫שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד שנאמר ועלהו לא‬
‫יבול (עבודה זרה‪ ,‬יט ע"ב)‬
‫שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד‪ .‬משמעות הדברים היא‬
‫שבדרך כלל שיחת חולין סובלת מהבעיה שהיא רחוקה מענין‬
‫בעל משמעות‪ ,‬זה לא מחובר למשהו עמוק‪ .‬אכן‪ ,‬שיחת חולין‬
‫של עמי ארצות היא שיחה מנותקת מן הקדושה‪ ,‬ובוודאי‬
‫שאין ללמוד ממנה הרבה‪ ,‬יש בה את מה שנאמר בה‪ ,‬לא יותר‪,‬‬
‫ולפעמים גם את זה לא‪ .‬שיחת חולין של תלמידי חכמים היא‬
‫שיחה הבאה ממקום מאד עמוק באישיותם‪ .‬אין אצלם מילים‬
‫של סתם וכאילו‪ ,‬הם מדברים את העומק המצוי בתוך‬
‫נשמתם‪ .‬כיון שכך‪ ,‬גם שיחת חולין של ת"ח היא משהו משקף‪,‬‬
‫משהו שאפשר לצלול אל תוכו וללמוד ממנו משהו משמעותי‪.‬‬
‫הסמך שמצאו חכמים לאמירה זו‪ ,‬הוא הדימוי של העץ‬
‫"ועלהו לא יבול"‪ .‬העלה לא נובל כשיש זרימה חזקה של‬
‫אנרגיה מהשורש ועד אחרון העלים‪ .‬ככל שהולכים העלים‬
‫ומתרחקים מן השורש הרי שעלולים הם להתנתק ממקור‬
‫השפע‪ .‬אם העלה הרחוק אינו נובל‪ ,‬משמע שהוא מחובר היטב‬
‫אל מקור היניקה והשפע‪.‬‬
‫מכאן שבים אנו אל ההבטחה הגדולה של הפרשה שלנו‪.‬‬
‫עתידין אילנות סרק להיות עושים פירות‪ .‬כאמור‪ ,‬נזכרת‬
‫הבטחה זו במדרש בהקשר של קלקול העצים שארע בבריאת‬
‫העולם‪.‬‬
‫הגישה היא שאם יש בעולם אילנות סרק הרי זה משום‬
‫שהשפע לא עובר במציאות כפי שהיה צריך לעבור‪ .‬אילנות‬
‫סרק הם סמל לסתימות הרוחנית של המציאות‪ .‬הטוב האלקי‬
‫אינו זורם דרך המציאות העכורה והטוב הזה לא רק שאינו‬
‫מצליח לתת את אותותיו בטעם העץ‪ ,‬אלא שאף אינו מסוגל‬
‫להביא את העץ לידי גמילת הפרי‪.‬‬
‫הבטחת העתיד מביאה לנו בשורה על זרימה חופשית של טוב‪,‬‬
‫של שפע אלוקי דרך הצנרת הגשמית‪ .‬לא יותר התנגשויות בין‬
‫רוח וחומר‪ ,‬לא יותר סתימות‪ .‬אילנות סרק נותנים פירות‪.‬‬
‫וכאן עלינו להדגיש‪ ,‬אם לענין החטא היה קישור בין העשייה‬
‫האנושית לבין קלקול העץ‪ ,‬הרי שכך גם צריך להיות ביחס‬
‫לתיקון‪ .‬אילנות הסרק הם רק סמל‪ .‬הם סמל למה שיש באדם‬
‫שאינו מצליח להיות כלי לעבודת ה'‪ .‬לאותם נתיבים בנפש‪,‬‬
‫ובהתנהגות היומיומית שאינם פתוחים למציאות רוחנית‪.‬‬
‫מצב שכזה יכול לנבוע מכמה סיבות‪ ,‬אם זה משום שהאדם‬
‫תופס שאין מקום לשילוב יסודות רוחניים בעניינים‬
‫מסוימים‪ ,‬משום שהוא חושב שאלו עניינים גשמיים שאין‬
‫להם ענין עם רוח‪ .‬או משום שהמציאות המגושמת שלו היא‬
‫כבדה‪ ,‬עכורה‪ ,‬נעדרת התלהבות של עשייה קדושה והאדם‬
‫שוקע במציאות שהיא מציאות של אילן סרק‪.‬‬
‫הטענת אילנות סרק בפירות משמעה ביחס לעבודת ה'‪ ,‬הכנסה‬
‫של יותר חיות במקומות שבדרך כלל איננו נותנים בהם חיות‪.‬‬
‫"ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש"‪ .‬הסריס שאינו עושה‬
‫פירות מרגיש את עצמו כעץ יבש‪ .‬אסור שעבודת ה' תהיה‬
‫עבודה מסורסת‪ ,‬נעדרת חיות‪ ,‬נעדרת יכולת להוציא פירות‪.‬‬
‫לאדם יכולת לפעול ולהשפיע על המציאות בתוכה הוא חי‪.‬‬
‫קורות ביתו של אדם מעידים בו ביום הדין‪ ,‬משמע שהעשייה‬
‫של האדם היא בעלת יכולת להטביע את חותמה על המציאות‬
‫ואפילו זו הגשמית ביותר‪ .‬כיון שכך‪ ,‬יכול האדם בפעולותיו‬
‫הנעשות מתוך חיות של קדושה‪ ,‬מתוך התלהבות של עבודת‬
‫ה'‪ ,‬לפעול שגם מחוזות ריקים מכל חיות יהפכו להיות לעצים‬
‫מניבי פרי‪.‬‬
‫אם נהפוך את החזון הזה לחזון כלל עולמי הרי שנוכל לקרוא‬
‫על המהלך כולו "אז ירננו כל עצי יער"‪ .‬העצים ביער יחלו‬
‫לרקוד אם החיות של האדם תהיה כל כך חזקה ומוזרמת אל‬
‫תוך המציאות‪.‬‬