‫ועץ השדה יתן פריו‬ ‫שיחתו של סגן ראש הישיבה‪ ,‬הרב אריה הנדלר לפרשת בהר‪-‬בחוקותי‬ ‫ִאם בְּ חֻ קֹּתַ י ֵּתלֵּכּו וְּ אֶ ת ִמצְּ וֹּתַ י ִת ְּש ְּמרּו ַוע ֲִשיתֶ ם אֹּתָ ם‪ .‬וְּ נָתַ ִתי‬ ‫ָארץ יְּ בּולָּה וְּ עֵּ ץ הַ ָש ֶדה יִ ֵּתן ִפ ְּריוֹּ‬ ‫גִ ְּשמֵּ יכֶ ם בְּ עִ ָתם וְּ נ ְָּתנָה הָ ֶ‬ ‫(ויקרא‪ ,‬כו פס' ג‪-‬ד)‬ ‫ופירש רש"י‬ ‫ועץ השדה ‪( -‬ת"כ) הן אילני סרק ועתידין לעשות פירות‬ ‫(רש"י‪ ,‬שם)‬ ‫כשאנו בודקים את מקורו של רש"י אנו מגלים סמיכות‬ ‫פרשיות מענינת ביותר‪:‬‬ ‫ואומר עץ פרי עושה פרי למינו מלמד‬ ‫שבו ביום שהוא נטוע בו ביום עושה‬ ‫פירות‪ .‬מנין שהעץ עתיד להיות נאכל‬ ‫תלמוד לומר עץ פרי‪ .‬אם ללמד שהוא‬ ‫עושה פרי‪ .‬והלא כבר נאמר עושה‬ ‫פרי‪ .‬אם כן למה נאמר עץ פרי אלא‬ ‫מה פרי נאכל אף העץ נאכל‪ .‬ומנין‬ ‫שאף אילני סרק עתידים להיות‬ ‫עושים פירות תלמוד לומר ועץ השדה‬ ‫יתן פריו (ספרא‪ ,‬בחוקותי פרק א)‬ ‫המדרש קושר בין הנבואה העתידית‬ ‫הנזכרת בפרשתנו על אילנות סרק‬ ‫העתידים לתת פירות‪ ,‬לבין הקלקול‬ ‫הראשון הנזכר בפרי העץ‪ .‬מלכתחילה היה‬ ‫טעם העץ צריך להיות כטעם הפרי אלא‬ ‫שנתקלקלו האילנות ובמקום להיות טעם‬ ‫העץ כטעם פריו‪ ,‬היה רק הפרי בטעם‬ ‫הפרי ולא העץ‪.‬‬ ‫מסתבר כי אפילו התורה השתמשה בעץ כמעין סמל‪ ,‬דימוי‪,‬‬ ‫משל‪ .‬העובדה שהחטא הראשון קשור עם העץ‪ ,‬העובדה שהיה‬ ‫זה דווקא העץ שנבחר להיות נושא הדימוי הכל כך חזק של עץ‬ ‫הדעת טוב ורע מחד‪ ,‬ועץ החיים מאידך‪ ,‬מלמדת שיש משהו‬ ‫מאד יסודי בעץ המאפשר לו להיות משל וסמל נאמנים‪.‬‬ ‫משהו בתהליך של ירידת הכח מן העליונים בדמות מטר‬ ‫השמים‪ ,‬הטמעתו באדמה‪ ,‬ספיגתו בשרשי העץ‪ ,‬עלייתו כשרף‬ ‫העולה באילן‪ ,‬זרימתו דרך נתיבי העץ הדקים עד לגמילתו‬ ‫הסופית בדמות הפרי‪ ,‬כל אלו מהווים מעין מצע נוח לתיאור‬ ‫זרימתה של הרוחניות דרך נפתוליה הדקים והמסובכים של‬ ‫המציאות‪.‬‬ ‫המדרש קושר בין חטאו של האדם לבין חטאה של האדמה‬ ‫ובכך מסביר את הפסוק "ארורה האדמה בעבורך"‪ ,‬כלומר‬ ‫שהאדמה נענשה על חטאה שלה יחד עם האדם שנענש על‬ ‫חטאו שלו‪ .‬סמיכות הפרשיות בין חטא‬ ‫האדמה לבין חטא האדם מביא אותנו שוב‬ ‫לאותה מסקנה עליה דברנו‪ ,‬שיש משהו‬ ‫מאד יסודי ובסיסי באופן גידולו של העץ‪,‬‬ ‫ההופך אותו להיות למשל ולדוגמה‬ ‫לזרימתה של הרוחניות בתוך המציאות‪.‬‬ ‫הצד השווה שבכולם הוא האתגר של‬ ‫זרימת הרוחניות בתוך עולם החומר‪.‬‬ ‫האלקים עושה את האדם ישר‪ .‬האידיאל‬ ‫הרוחני יכול למצוא את מקומו בתוך‬ ‫מסתבר‬ ‫אולם‬ ‫החומרי‪.‬‬ ‫העולם‬ ‫שבמציאות‪ ,‬בשטח‪ ,‬בפועל‪ ,‬משהו משתבש‪.‬‬ ‫המציאות הגשמית איננה מסוגלת לשאת‬ ‫את המסר הרוחני‪ .‬הוא גבוה מידי‬ ‫בשבילה‪ .‬הוא אוורירי מידי בשבילה‪ .‬כך‬ ‫הולך המסר הרוחני ומתגשם‪ ,‬ומתעבה‪,‬‬ ‫ומאבד את הברק הרוחני שלו‪ .‬כך נולד‬ ‫החטא‪ .‬האידיאל לא הצליח לשמור על‬ ‫עצמו והוא מתעקם אל נוכח המפגש עם המציאות‪ ,‬עם‬ ‫היצרים‪ ,‬עם הרצונות האחרים‪.‬‬ ‫מה שקרה לאדם קרה גם לפרי העץ‪ .‬טובו של הבורא היה‬ ‫אמור לזרום דרך הקרקע‪ ,‬אל השרשים ומשם אל הענפים ואל‬ ‫הפירות‪ .‬בדרכו היה הטוב הזה אמור להטביע את חותמו על‬ ‫כל היש‪ .‬אבל כאן נולד הקלקול‪ .‬משהו השתבש שם‪ ,‬משהו‬ ‫נתקע בצינורות‪ ,‬משהו לא עבר כפי שצריך היה לעבור‪.‬‬ ‫הפירות‪ ,‬שהם תכלית המכוון‪ ,‬אכן קבלו את הטעם הרצוי‪,‬‬ ‫העתיד‬ ‫הבטחת‬ ‫מביאה לנו בשורה‬ ‫על זרימה חופשית‬ ‫של טוב‪ ,‬של שפע‬ ‫אלוקי דרך הצנרת‬ ‫הגשמית‪ .‬לא יותר‬ ‫התנגשויות בין רוח‬ ‫יותר‬ ‫לא‬ ‫וחומר‪,‬‬ ‫סתימות‪ .‬אילנות סרק‬ ‫נותנים פירות‪.‬‬ ‫אבל המציאות כולה‪ ,‬הכלים‪ ,‬הדרך‪ ,‬לא זכתה להארה הזו‪.‬‬ ‫נראה שהדברים הללו עשויים לתת לנו הבנה על דבר ההבדל‬ ‫שבין שני העצים העומדים במרכזו של גן העדן‪ ,‬עץ החיים ועץ‬ ‫הדעת טוב ורע‪ .‬אלקים עשה את האדם ישר‪ ,‬והמה בקשו‬ ‫חשבונות רבים‪ .‬העץ הנכון הוא עץ החיים‪ .‬זהו העץ המסמל‬ ‫את הזרימה הטבעית ובמישור האישי את הזרימה‬ ‫האינטואיטיבית‪ .‬אלו הם פשוט חיים‪ .‬העוצמה של החיים‪ ,‬של‬ ‫החיות היא כל כך חזקה עד שאין היא נדרשת לכלום מעבר‬ ‫לחיים‪ .‬הכל זורם ממקור המציאות‪ ,‬מתוך חיבור אל שורש‬ ‫הטוב‪ ,‬אל מה שצריך להיות מצד הטבע‪ .‬המצב הזה משתלב‬ ‫היטב עם מה שמקובל לומר שלאדם הראשון לא היתה‬ ‫בחירה‪ .‬הוא פשוט זרם עם החיים על פי המימד הטבעי ביותר‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫כאן באה האכילה מעץ הדעת טוב ורע‪ .‬האדם חפץ להיות‬ ‫שולט בבחירה שלו‪ .‬האדם רצה להיות מונע מכח החלטות‬ ‫בחיריות ולא מכח איזו נביעה פנימית המכתיבה את ארחות‬ ‫חייו‪ .‬במקום להיות טבעי‪ ,‬מודרך חיים‪ ,‬הפך האדם להיות‬ ‫מבוקר על ידי מנגנון הדעת שהוביל אותו אל החשבונות‬ ‫הרבים‪ .‬אכן‪ ,‬אחרי האכילה מעץ הדעת עלינו להבין שאין לנו‬ ‫כבר הרבה ברירה וכמו שאמרו לנו חז"ל "אכלתי – ואוכל‬ ‫עוד"‪ ,‬לאמר שברגע שנזרקנו אל העולם המחשבן כל דבר‪ ,‬אין‬ ‫לנו אלא להעזר בכלי הזה‪ ,‬אבל האמת היא שהאדם הוא טוב‬ ‫יותר ונכון יותר כשהוא גם טבעי יותר‪.‬‬ ‫על פי המהלך הזה יש להבין גם את דברי הגמרא‪:‬‬ ‫ועלהו לא יבול אמר רב אחא בר אדא אמר רב ואמרי לה‬ ‫אמר רב אחא בר אבא אמר רב המנונא אמר רב שאפילו‬ ‫שיחת חולין של ת"ח צריכה תלמוד שנאמר ועלהו לא‬ ‫יבול (עבודה זרה‪ ,‬יט ע"ב)‬ ‫שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד‪ .‬משמעות הדברים היא‬ ‫שבדרך כלל שיחת חולין סובלת מהבעיה שהיא רחוקה מענין‬ ‫בעל משמעות‪ ,‬זה לא מחובר למשהו עמוק‪ .‬אכן‪ ,‬שיחת חולין‬ ‫של עמי ארצות היא שיחה מנותקת מן הקדושה‪ ,‬ובוודאי‬ ‫שאין ללמוד ממנה הרבה‪ ,‬יש בה את מה שנאמר בה‪ ,‬לא יותר‪,‬‬ ‫ולפעמים גם את זה לא‪ .‬שיחת חולין של תלמידי חכמים היא‬ ‫שיחה הבאה ממקום מאד עמוק באישיותם‪ .‬אין אצלם מילים‬ ‫של סתם וכאילו‪ ,‬הם מדברים את העומק המצוי בתוך‬ ‫נשמתם‪ .‬כיון שכך‪ ,‬גם שיחת חולין של ת"ח היא משהו משקף‪,‬‬ ‫משהו שאפשר לצלול אל תוכו וללמוד ממנו משהו משמעותי‪.‬‬ ‫הסמך שמצאו חכמים לאמירה זו‪ ,‬הוא הדימוי של העץ‬ ‫"ועלהו לא יבול"‪ .‬העלה לא נובל כשיש זרימה חזקה של‬ ‫אנרגיה מהשורש ועד אחרון העלים‪ .‬ככל שהולכים העלים‬ ‫ומתרחקים מן השורש הרי שעלולים הם להתנתק ממקור‬ ‫השפע‪ .‬אם העלה הרחוק אינו נובל‪ ,‬משמע שהוא מחובר היטב‬ ‫אל מקור היניקה והשפע‪.‬‬ ‫מכאן שבים אנו אל ההבטחה הגדולה של הפרשה שלנו‪.‬‬ ‫עתידין אילנות סרק להיות עושים פירות‪ .‬כאמור‪ ,‬נזכרת‬ ‫הבטחה זו במדרש בהקשר של קלקול העצים שארע בבריאת‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫הגישה היא שאם יש בעולם אילנות סרק הרי זה משום‬ ‫שהשפע לא עובר במציאות כפי שהיה צריך לעבור‪ .‬אילנות‬ ‫סרק הם סמל לסתימות הרוחנית של המציאות‪ .‬הטוב האלקי‬ ‫אינו זורם דרך המציאות העכורה והטוב הזה לא רק שאינו‬ ‫מצליח לתת את אותותיו בטעם העץ‪ ,‬אלא שאף אינו מסוגל‬ ‫להביא את העץ לידי גמילת הפרי‪.‬‬ ‫הבטחת העתיד מביאה לנו בשורה על זרימה חופשית של טוב‪,‬‬ ‫של שפע אלוקי דרך הצנרת הגשמית‪ .‬לא יותר התנגשויות בין‬ ‫רוח וחומר‪ ,‬לא יותר סתימות‪ .‬אילנות סרק נותנים פירות‪.‬‬ ‫וכאן עלינו להדגיש‪ ,‬אם לענין החטא היה קישור בין העשייה‬ ‫האנושית לבין קלקול העץ‪ ,‬הרי שכך גם צריך להיות ביחס‬ ‫לתיקון‪ .‬אילנות הסרק הם רק סמל‪ .‬הם סמל למה שיש באדם‬ ‫שאינו מצליח להיות כלי לעבודת ה'‪ .‬לאותם נתיבים בנפש‪,‬‬ ‫ובהתנהגות היומיומית שאינם פתוחים למציאות רוחנית‪.‬‬ ‫מצב שכזה יכול לנבוע מכמה סיבות‪ ,‬אם זה משום שהאדם‬ ‫תופס שאין מקום לשילוב יסודות רוחניים בעניינים‬ ‫מסוימים‪ ,‬משום שהוא חושב שאלו עניינים גשמיים שאין‬ ‫להם ענין עם רוח‪ .‬או משום שהמציאות המגושמת שלו היא‬ ‫כבדה‪ ,‬עכורה‪ ,‬נעדרת התלהבות של עשייה קדושה והאדם‬ ‫שוקע במציאות שהיא מציאות של אילן סרק‪.‬‬ ‫הטענת אילנות סרק בפירות משמעה ביחס לעבודת ה'‪ ,‬הכנסה‬ ‫של יותר חיות במקומות שבדרך כלל איננו נותנים בהם חיות‪.‬‬ ‫"ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש"‪ .‬הסריס שאינו עושה‬ ‫פירות מרגיש את עצמו כעץ יבש‪ .‬אסור שעבודת ה' תהיה‬ ‫עבודה מסורסת‪ ,‬נעדרת חיות‪ ,‬נעדרת יכולת להוציא פירות‪.‬‬ ‫לאדם יכולת לפעול ולהשפיע על המציאות בתוכה הוא חי‪.‬‬ ‫קורות ביתו של אדם מעידים בו ביום הדין‪ ,‬משמע שהעשייה‬ ‫של האדם היא בעלת יכולת להטביע את חותמה על המציאות‬ ‫ואפילו זו הגשמית ביותר‪ .‬כיון שכך‪ ,‬יכול האדם בפעולותיו‬ ‫הנעשות מתוך חיות של קדושה‪ ,‬מתוך התלהבות של עבודת‬ ‫ה'‪ ,‬לפעול שגם מחוזות ריקים מכל חיות יהפכו להיות לעצים‬ ‫מניבי פרי‪.‬‬ ‫אם נהפוך את החזון הזה לחזון כלל עולמי הרי שנוכל לקרוא‬ ‫על המהלך כולו "אז ירננו כל עצי יער"‪ .‬העצים ביער יחלו‬ ‫לרקוד אם החיות של האדם תהיה כל כך חזקה ומוזרמת אל‬ ‫תוך המציאות‪.‬‬