‫ארץ ישראל מחורבן הבית‬ ‫השני עד חתימת התלמוד‬ ‫בין השנים ‪ 70‬לסה"נ ל‪ 425-‬לסה"נ‬ ‫כתב וערך‪ :‬ד"ר מרטין ססלר‬ ‫מרכז השתלמויות בית יציב‬ ‫אוניברסיטה בן גוריון בנגב‬ ‫חורבן בית המקדש השני בט' באב ‪70‬‬ ‫‪‬‬ ‫בית המקדש הראשון חרב‬ ‫בט' באב ‪ 586‬לפה"ס‪.‬‬ ‫הבית השני נחנך בשנת ‪519‬‬ ‫לפה"ס‪.‬‬ ‫הבית השני חרב בט' באב‬ ‫בשנת ‪.70‬‬ ‫בית המקדש היה מרכז דתי‪,‬‬ ‫פולחני‪ ,‬לאומי‪ ,‬וכלכלי של עם‬ ‫ישראל בארץ ובתפוצות‪.‬‬ ‫כל יום הקריבו בו קרבנות‬ ‫לכפר על עוונות עם ישראל‪.‬‬ ‫שינוי סדרי הממשל הרומי‬ ‫‪‬‬ ‫יהודה שלאחר המרד שבה והייתה לפרובינקיה של‬ ‫הקיסר הרומי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מושל (לגאט) שישב בקיסריה משל בארץ והוא שודרג‬ ‫לבן המעמד הסנאטורי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הלגיון העשירי פרטמסיס (ברזל) הוסיף לשבת‬ ‫בירושלים‪ .‬בסיס הקבע שלו היה בשלושת המגדלים‬ ‫שנותרו בעיר ‪ -‬היפיקוס‪ ,‬מרים ופצאל‪ ,‬ומחנה הקבע‬ ‫שלו היה ב"קולוניה" (היום מוצא) שבמבואות‬ ‫ירושלים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫התבטלה האוטונומיה המשפטית של היהודים‪ ,‬והם‬ ‫הפכו להיות נתינים זרים‪ ,‬משוללי זכויות חוקיות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מס מיוחד הוטל על היהודים – " ‪Fiscus‬‬ ‫‪ "Iudaicus,‬שהיה בגובה הסכום אותו שילמו‬ ‫היהודים בעת שהמקדש היה קיים‪.‬‬ ‫נוסף על מס זה‪ ,‬הטילו הרומאים על היהודים מס צבאי‬ ‫– ‪ Anonna Militaris‬בפי חז"ל – ארנונה‪.‬‬ ‫הוטל על היהודים גם מס אנגריה ‪Angaria‬עבודות‬ ‫שרות‪.‬‬ ‫שינוי סדרי החיים של היהודים בארץ‬ ‫ישראל‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יהודים רבים נמכרו לעבדות‪,‬‬ ‫מטעים נעקרו‪ ,‬שדות נשרפו‬ ‫ורבה הייתה הנטישה מאזור‬ ‫הקרבות‪.‬‬ ‫אדמות המורדים הופקעו‪.‬‬ ‫רובם הועברו לרכוש "העם‬ ‫והסנאט הרומי"‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫התחסלה ההנהגה המסורתית‬ ‫ מעמד הכוהנים‪ ,‬הצדוקים‬‫והאצילים‪.‬‬ ‫אגריפס השני וברניקי אשר‬ ‫איבדו כל סימן ליהדותם עזבו‬ ‫את הארץ‪.‬‬ ‫חורבן המקדש סימל את‬ ‫חיסול המוקד הפוליטי‪,‬‬ ‫הכלכלי והחברתי‪,‬‬ ‫החלה לצמוח הנהגה חדשה‬ ‫של חכמים‪ .‬הפרושים – חז"ל‬ ‫הופכים למנהיגות על החברה‬ ‫היהודית‪.‬‬ ‫חיי עם ישראל ללא בית מקדש‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫קיימת השערה כי את‬ ‫המקדש שחרב החליף בית‬ ‫הכנסת‪.‬‬ ‫המציאות הארכאולוגית של‬ ‫חשיפת בתי כנסת כבר בימי‬ ‫בית המקדש (גמלא‪ ,‬בית‬ ‫הכנסת של תאודוטוס בן‬ ‫וטנוס בירושלים) דוחה מכל‪-‬‬ ‫וכל הנחה זו‪.‬‬ ‫את העבודה בבית המקדש‬ ‫החליפו התפילות‬ ‫את ירושלים החליפה במידה‬ ‫מסוימת העיר יבנה‪.‬‬ ‫ביבנה פעל היורש הנשיאותי‬ ‫בפועל של בית גמליאל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כנראה באישור דה‪-‬פקטו‬ ‫רומי‪.‬‬ ‫רבן יוחנן בן זכאי הקים‬ ‫ביבנה בית‪-‬דין ובית מדרש‬ ‫אשר תפס בהדרגה את‬ ‫מקומה של הסנהדרין‬ ‫בירושלים בזמנה‪.‬‬ ‫בתי כנסת לפני החורבן‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫תאודוטוס בן וטנוס כהן וראש‬ ‫בית הכנסת (ארכיסינגוגוס) בן‬ ‫ראש בית כנסת; נכדו של ראש‬ ‫בית כנסת‬ ‫בנה את בית הכנסת לשם‬ ‫קריאת תורה ולימוד מצוות‬ ‫(ו)את האכסניה והחדרים‬ ‫(ו)מתקני המים‬ ‫לשם הארחת הנצרכים מן הנכר‬ ‫שאותו (את בית הכנסת) יסדו‬ ‫אבותיו והזקנים וסימונידס‬ ‫רבי יוחנן בן זכאי‬ ‫‪‬‬ ‫בשנים ‪ 66-73‬התנגד רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫לקנאים‪.‬‬ ‫הוא צפה שאסון גדול וחורבן מרחפים על‬ ‫ירושלים והמקדש‪,‬‬ ‫לכן החליט‪ ,‬עוד בעת המצור‪ ,‬לעשות מעשה‬ ‫ולהקים מרכז אחר‪ ,‬במקום המרכז המדיני‬ ‫והדתי בירושלים שנהרס‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫האגדה מספרת‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמר להם‪ :‬בני‪ ,‬עמדו והוציאוני‬ ‫מכאן‪ .‬עשו לי ארון ואישן בתוכו‪.‬‬ ‫רבי אליעזר אחז בראשו רבי יהושע‬ ‫אחז ברגליו והיו מוליכין אותו עד‬ ‫שקיעת החמה עד שהגיעו אצל‬ ‫שערי ירושלים‪ .‬אמרו להם השוערים‬ ‫מי הוא זה‪ .‬אמרו להן‪ :‬מת הוא וכי‬ ‫אין אתם יודעין שאין מלינים את‬ ‫המת בירושלים‪ .‬אמרו להן‪ :‬אם מת‬ ‫הוא הוציאוהו‪ .‬והוציאוהו והיו‬ ‫מוליכין אותו (עד שקיעת החמה) עד‬ ‫שהגיעו אצל אספסיינוס‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫פתחו הארון ועמד לפניו‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫אתה הוא רבן יוחנן בן זכאי? שאל‪:‬‬ ‫מה אתן לך‪ .‬אמר לו‪ :‬איני מבקש‬ ‫ממך אלא יבנה שאלך ואשנה בה‬ ‫לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה‬ ‫בה כל מצות‪ .‬אמר לו‪ :‬לך וכל מה‬ ‫שאתה רוצה לעשות עשה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמר לו‪ :‬רצונך שאומר לפניך דבר‬ ‫אחד‪ .‬אמר לו‪ :‬אמור‪ .‬אמר לו‪ :‬הרי‬ ‫את עומד במלכות‪[ .‬א"ל] מנין אתה‬ ‫יודע‪ .‬אמר לו‪ :‬כך מסור לנו‪ ,‬שאין‬ ‫בית המקדש נמסר ביד הדיוט‪ ,‬אלא‬ ‫ביד מלך‪ ...‬אמרו‪ :‬לא היה יום אחד‪,‬‬ ‫‪..‬עד שבא אליו דיופלא מעירו שמת‬ ‫קיסר ונמנו עליו לעמוד במלכות‪.‬‬ ‫אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מתקנות רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫‪ ‬יום טוב של ראש השנה‬ ‫שחל להיות בשבת‪,‬‬ ‫במקדש היו תוקעים אבל‬ ‫לא במדינה‪ .‬משחרב בית‬ ‫המקדש‪ ,‬התקין רבן יוחנן‬ ‫בן זכאי שיהו תוקעין בכל‬ ‫מקום שיש בו בית דין‪.‬‬ ‫אמר רבי אלעזר‪ [:‬לא‬ ‫התקין רבן יוחנן בן זכאי‬ ‫אלא ביבנה בלבד‪ .‬אמרו‬ ‫לו‪ :‬אחד יבנה ואחד כל‬ ‫מקום שיש בו בית דין‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫משנה ראש השנה ד‪,‬א‬ ‫‪ ‬בראשונה היה הלולב ניטל‬ ‫במקדש שבעה ובמדינה‬ ‫יום אחד‪ .‬משחרב בית‬ ‫המקדש‪ ,‬התקין רבן יוחנן‬ ‫בן זכאי שיהא לולב ניטל‬ ‫במדינה שבעה זכר‬ ‫למקדש‪ ,‬ושיהא יום הנף‬ ‫כולו אסור‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫משנה ראש השנה ד‪,‬ג‬ ‫הנשיאות‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נשיא הסנהדרין‪ ,‬רבן שמעון בן‬ ‫גמליאל הראשון‪ ,‬השתתף במרד‬ ‫הגדול‪.‬‬ ‫הוא הוצא להורג יחד עם רבים‬ ‫מחכמי הדור‪.‬‬ ‫הרומאים שללו את הנשיאות‬ ‫ממשפחת רבן גמליאל ולכן‬ ‫הנשיאות עברה לידי רבן יוחנן בן‬ ‫זכאי לתקופה מסוימת‪.‬‬ ‫התנאים אפשרו זאת הוא‬ ‫וכאשר ְ‬ ‫פרש והעביר את הנשיאות לרבן‬ ‫גמליאל השני‪ ,‬בנו של רבן שמעון‬ ‫בן גמליאל‪.‬‬ ‫לפי השערת החוקרים‪ ,‬רבן‬ ‫גמליאל הסתתר באותה תקופה‪,‬‬ ‫עד שנת ‪ 96‬בה נרצח אחרון‬ ‫השושלת הקיסרית הפלאווית‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשנת ‪ 96‬עלה לכס הקיסרות‬ ‫הרומאית נ ְֶרוה‪ ,‬ויחסו ליהודים היה‬ ‫רך יותר מזה של קודמיו‪ ,‬כיוון שלא‬ ‫היה ממשפחת טיטוס‪ .‬לאחר שקיבל‬ ‫את הנשיאות‪ ,‬הלך רבן גמליאל‬ ‫לנציב הרומי בסוריה כדי לקבל‬ ‫ממנו אישור רשמי‪.‬‬ ‫קברו של רבן גמליאל ביבנה‬ ‫מנהיגות רבן גמליאל דיבנה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫רבן גמליאל היה נשיא תקיף‬ ‫ביותר‪ ,‬שהטיל את מרותו אף‬ ‫על תנאים חשובים כרבי יהושע‬ ‫ואף על רבי אליעזר בן הורקנוס‪.‬‬ ‫רבן גמליאל היה מעורב מאוד‬ ‫בחיי המעשה של העם‪ :‬הוא‬ ‫תיקן תקנות חשובות בהלכה‪,‬‬ ‫כגון קביעת סדר תפילת "שמונה‬ ‫עשרה"‪,‬‬ ‫תיקון אמירת "הגדה של פסח"‬ ‫במקום הקרבת קרבן פסח‪,‬‬ ‫שבטלה עם חורבן הבית‪,‬‬ ‫התקנת סדרי הלוויית המת‪,‬‬ ‫ועוד‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫רבי יהושע מחלל את יום הכיפורים לפי‬ ‫חשבונו‬ ‫‪‬‬ ‫באו שניים ואמרו ראינוהו [את הירח החדש]‬ ‫בזמנו‪ ,‬ובליל עיבורו [למחרת] לא נראה‪ .‬וקבלן‬ ‫רבן גמליאל‪ .‬אמר רבי דוסא בן הרכינס‪ :‬עדי‬ ‫שקר הן‪ :‬היאך מעידים על האשה שילדה‪,‬‬ ‫ולמחר כרסה בין שיניה‪ .‬אמר לו רבי יהושע‪:‬‬ ‫רואה אני את דבריך‪.‬‬ ‫שלח לו רבן גמליאל‪ :‬גוזרני עליך שתבוא‬ ‫אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל‬ ‫להיות בחשבונך‪.‬‬ ‫בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס‪ .‬אמר לו‪ :‬אם‬ ‫באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל‪,‬‬ ‫צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין‬ ‫שעמד מימות משה ועד עכשיו‪ .‬שנאמר‬ ‫(שמות כ"ד) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא‬ ‫ושבעים מזקני ישראל"‪ .‬ולמה לא נתפרשו‬ ‫שמותן של זקנים? אלא ללמד שכל שלושה‬ ‫ושלושה שעמדו בית דין על ישראל‪ ,‬הרי הוא‬ ‫כבית דינו של משה‪.‬‬ ‫נטל מקלו ומעותיו בידו‪ ,‬והלך ליבנה‪ ,‬אצל רבן‬ ‫גמליאל‪ ,‬ביום שחל יום הכיפורים להיות‬ ‫בחשבונו‪ .‬עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו‪.‬‬ ‫אמר לו בוא בשלום רבי ותלמידי‪ :‬רבי בחכמה‪,‬‬ ‫משנה ראש השנה פרק ב‪,‬ח‪-‬ט‬ ‫ותלמידי שקבלת דברי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ניתוק סופי בין היהדות לנצרות‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברכת המינים היא הברכה‬ ‫ה‪ 12-‬בתפילת שמונה‬ ‫עשרה‪.‬‬ ‫ברכת המינים תוקנה ביבנה‪,‬‬ ‫בתקופתו של רבן גמליאל על‬ ‫ידי שמואל הקטן‪.‬‬ ‫הברכה מבקשת את‬ ‫הכרתתם של אויבי ישראל‬ ‫ושל המינים‪.‬‬ ‫הביטוי "מינים" מופנה גם‬ ‫כלפי הנוצרים‪ ,‬ותיקונה של‬ ‫הברכה מסמן את היפרדות‬ ‫הנצרות והיהדות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברכת המינים‪ ,‬נוסח הארץ‪-‬ישראל‬ ‫מהגניזה הקהירית‬ ‫"למשומדים אל תהי תקוה‪,‬‬ ‫ומלכות זדון מהרה תעקר‪,‬‬ ‫והנוצרים והמינים ברגע‬ ‫יאבדו‪ ,‬ימחו מספר חיים ועם‬ ‫צדיקים אל יכתבו‪ .‬ברוך אתה‬ ‫ה' מכניע זדים"‪.‬‬ ‫הנצרות הקדומה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הספר הקדוש לנצרות‬ ‫"הברית החדשה" מספר את‬ ‫סיפורי חייו של‪:‬‬ ‫ישוע שנולד בבית לחם‬ ‫למאריה ולרוח הקודש‪,‬‬ ‫שעשה נסים רבים בגליל‪,‬‬ ‫שנצלב בימי הנציב פונטיוס‬ ‫פילאטוס בירושלים‬ ‫וקם לתחייה ועלה לשמיים‪.‬‬ ‫מותו מכפר על העוונות של‬ ‫המאמינים בו‪.‬‬ ‫באחרית הימים הוא אמור‬ ‫להתגלות שוב‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫תלמידיו של ישוע‪ ,‬בעיקר‬ ‫פטרוס ופאולוס‪ ,‬הפיצו את‬ ‫תורתו בין האומות‪.‬‬ ‫מרד התפוצות בימי טראיינוס ‪-115‬‬ ‫‪ 117‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫בשנים ‪ 117-115‬התקוממו היהודים‬ ‫בתפוצות‪ :‬בקיריניקה‪ ,‬במצרים‪,‬‬ ‫בקפריסין ואף מסופוטמיה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫במרד היו שזורים תגרות שהתפתחו‬ ‫למלחמות בין היהודים ושכניהם היוונים‬ ‫והתמרדויות נגד שלטונה של רומא‬ ‫במזרח‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מתוך עדויות אפיגראפיות וקטעי ידיעות‬ ‫בספרות היהודית והלא‪-‬יהודית יש‬ ‫ללמוד אף על מעשי מרידה בשיעור‬ ‫ניכר גם בארץ‪-‬ישראל‪106.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בספרות התלמודית מכונה מרד זה בשם‬ ‫'פולמוס של קיטוס'‪ 107‬על שם המפקד‬ ‫המאורי לוסיוס קויטוס ‪Lusius -‬‬ ‫‪ - Quietus‬שדיכא באכזריות את מרד‬ ‫היהודים במסופוטמיה ונשלח לאחר מכן‬ ‫לדכא את המרד ביהודה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫המסורות התלמודיות מספרות על‬ ‫התכנסויות בירושלים ובהר הבית‪ ,‬על‬ ‫התפשטות המרידה גם בגליל‪ ,‬על חורבן‬ ‫ערים שונות בארץ ועל הוצאתם להורג‬ ‫של המנהיגים פאפוס ויוליאנוס שפעלו‬ ‫בארץ ובתפוצות‪108.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בעקבות דיכוי המרד אנו שומעים על‬ ‫רדיפות דתיות; אולם פולמוס קיטוס לא‬ ‫הביא עמו חורבן יישובי בהיקף רב‪.‬‬ ‫לקראת מרד בר‪-‬כוכבא‬ ‫‪‬‬ ‫בראשית מלכו רצה אדריאנוס להעניק‬ ‫מברכת השלום הרומי גם ליהודים‪ ,‬ואף‬ ‫ביקר בארץ‬ ‫‪‬‬ ‫בשנת ‪ 130‬לספירה ואין לדעת למה‬ ‫שינה המלך את דרכיו עם ישראל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שני דברים עיקריים היוו את הסיבה‬ ‫הבלתי‪-‬אמצעית למרד‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גזרת המילה‬ ‫‪‬‬ ‫ראשית‪ ,‬אסר המלך על המילה בכל‬ ‫ארצות מלכותו והפעם לא הוציא‬ ‫מאיסור זה את היהודים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברור שאיסור המילה כלפי היהודים לא‬ ‫בא כעונש אחרי המרד‪ ,‬אלא קדם לו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גם אחרי ביטול איסור המילה כלפי‬ ‫היהודים לא בוטל האיסור על נכרים ועל‬ ‫העבדים הנכריים של היהודים וזה‬ ‫בוודאי הקשה ביותר על הכנסת גרים‬ ‫תחת כנפי השכינה‪.‬‬ ‫רקע וסיבות למרד בר‪-‬כוכבא‬ ‫‪ ‬הסיבה הבלתי‪-‬אמצעית‬ ‫למרד היתה‪ ,‬אהבתו של‬ ‫אדריאנוס לבנייה‬ ‫‪ ‬המלך רצה להקים במקום‬ ‫ירושלים עיר שתשא את‬ ‫שמו‪.‬‬ ‫‪ ‬האם התכוון המלך לבנות‬ ‫במקום עיר הקודש עיר‬ ‫אלילית?‬ ‫‪ ‬האם רצה לפגוע ברגשות‬ ‫היהודים? האם בכלל ידע‬ ‫מה יעשה?‬ ‫‪ ‬ברור שהיהודים חשבו‬ ‫שהמלך מתכוון לחדש את‬ ‫עבודת ה' בירושלים‪.‬‬ ‫‪ ‬הם דרשו את דברי ישעיה‬ ‫הנביא וגרסו‪" :‬מהרו בוניך‬ ‫מהורסיך ומחריביך ממך‬ ‫יצאו"‪.‬‬ ‫‪ ‬אלה שציפו אז לבניין‬ ‫הבית על ידי מלכות אדום‬ ‫חשבו אפוא‪ ,‬שבוני בית‬ ‫המקדש יהיו דווקא מאלה‬ ‫שהרסו אותו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫דוד פלוסר‪ ,‬מחניים נ"ט תשכ"א‬ ‫כגודל הציפייה‪ ,‬גודל האכזבה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫דיו קסיוס‪ ,‬ההיסטריון הרומי‬ ‫כותב‪:‬‬ ‫"ובירושלים הקים אדריאנוס‬ ‫עיר חדשה במקום זו שחרבה‪,‬‬ ‫וקרא לה איליה קפיטולינה‪.‬‬ ‫אף הוא בנה במקום היכל‬ ‫אלהים מקדש אחר ליופיטר‪.‬‬ ‫מעשה זה הביא לידי מלחמה‬ ‫גדולה וממושכת‪ ,‬שכן נורא‬ ‫היה הדבר בעיני היהודים‪,‬‬ ‫שנכרים ישבו בעירם‪ ,‬ומקדשי‬ ‫גוים יווסדו בתוכה‬ ‫ההכנות למרד בר‪-‬כוכבא‬ ‫‪‬‬ ‫דיו קסיוס מוסר‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואולם כל זמן ששהה אדריאונס במצרים‬ ‫ולאחר מכן בסוריא‪ ,‬שקטו היהודים‪,‬‬ ‫מלבד מה שפגמו בכלי הזיין שהוטל‬ ‫עליהם להתקינם לצורכי החיילים‪ ,‬כדי‬ ‫שיפסלו בבדיקה וישארו בידם לשימושם‬ ‫הם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברם‪ ,‬לאחר שהפליג אדריאנוס‪ ,‬מרדו‬ ‫בגלוי‪ ,‬והואיל ולא העזו להסתכן‬ ‫במערכה גלוייה עם הרומיים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫לפיכך תפסו את מקומות הכושר‬ ‫וביצרום במנהרות ובחומות‪ ,‬כדי‬ ‫שישמשו להם בתי‪-‬מנוס לשעת‪-‬הכרח‬ ‫וכדי שיוכלו להתחבר אלו עם אלו‬ ‫במעברות שמתחת לפני הקרקע ולא‬ ‫יצטרכו להיזקק לדרכים שעל פני‬ ‫האדמה‪ ,‬ואף יהא להם (במחבואיהם‪-‬‬ ‫מנהרותיהם)אויר ואור‬ ‫‪‬‬ ‫קסיוס דיו‪ ,‬תולדות הרומאים‪ ,‬סט‪11-12 :‬‬ ‫‪ ‬הממצא הארכאיולוגי מאשר‬ ‫את תיאור דיו קסיוס‪.‬‬ ‫מערכת המסתור של לוחמי בר כוכבא‬ ‫בר כוכבא [בן כוזיבה] – מנהיג המרד‬ ‫‪‬‬ ‫אוסביוס כותב‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫באותם הימים הנהיג את חיל היהודים‬ ‫אדם אחד ושמו בר‪-‬כוכבא‪ ,‬פירושו כ‬ ‫וכב‪ ,‬איש רצחן וליסטים‪ ,‬שעלתה בידו‬ ‫מכל מקום לגנוב את דעתם [של‬ ‫היהודים] ‪ ...‬שיאמינו בו בתוקף מופת‬ ‫בכינוי הנ"ל‪ ,‬שירד אליהם ככוכב מן‬ ‫השמים ולגאלם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בתלמוד הירושלמי קוראים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫תני רבי שמעון בר יוחי‪ :‬עקיבא רבי היה‬ ‫דורש – "דרך כוכב מיעקב" דרך כוזבא‬ ‫מיעקב‪ .‬רבי עקיבא כשהיה רואה בן‬ ‫כוזבה היה אומר‪ :‬זהו המלך המשיח‪.‬‬ ‫אמר לו רבי יוחנן בן תורתא‪ :‬עקיבא‪,‬‬ ‫יעלו עשבים בלחייך‪ ,‬ועדיין בן דוד לא‬ ‫יבוא! –‬ ‫‪‬‬ ‫י‬ ‫ירושלמי‪ ,‬תענית‪ ,‬ד'‪-‬ה'‬ ‫לא בר‪-‬כוכבא‪ ,‬אלא בן [בר] כוסבא [כוס[י]בה]‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫איגרות בר‪-‬כוכבא שנמצאו‬ ‫במדבר יהודה‪:‬‬ ‫משמעון בר כוסבא לאנשי‬ ‫עין גדי למסבלא ליהונתן בר‬ ‫בעין שלום בטוב אתם יושבין‬ ‫אוכלין ושותין מנכסי בית‬ ‫ישראל ולא דואגין לאחיכם‬ ‫לכל דבר‪.‬‬ ‫משמעון בן כוסבה ליהושע‬ ‫בן גלגולה שלום‪ .‬מעיד אני‬ ‫עלי את השמים ‪- - -‬שאני‬ ‫נותן ת'כבלים ברגליכם כמו‬ ‫שעסיתי לבן עפלול‪.‬‬ ‫מטבעות בר‪-‬כוכבא‬ ‫זהו המלך המשיח‬ ‫‪ ‬בתלמוד הירושלמי‬ ‫קוראים‪:‬‬ ‫‪ ‬תני רבי שמעון בר יוחי‪:‬‬ ‫עקיבא רבי היה דורש –‬ ‫"דרך כוכב מיעקב" דרך‬ ‫כוזבא מיעקב‪ .‬רבי עקיבא‬ ‫כשהיה רואה בן כוזבה‬ ‫היה אומר‪ :‬זהו המלך‬ ‫המשיח‪ .‬אמר לו רבי יוחנן‬ ‫בן תורתא‪ :‬עקיבא‪ ,‬יעלו‬ ‫עשבים בלחייך‪ ,‬ועדיין בן‬ ‫דוד לא יבוא! –‬ ‫‪‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬תענית‪ ,‬ד'‪-‬ה'‬ ‫‪‬‬ ‫מטבע כסף משנת ג' למלחמת בר‪-‬כוכבא‪.‬‬ ‫הכתובות מכריזות על מטרות המלחמה‪:‬‬ ‫"גאולת ישראל" ו"חרות ירושלים"‪.‬‬ ‫מלחמת רומא במורדי בר‪-‬כוכבא‬ ‫‪‬‬ ‫דיו קסיוס ממשיך את תיאור המלחמה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫התלמוד מאשר את דברי ההיסטוריון הרומי‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫מלאחר שיהודה כולה נתמרדה‪ ,‬והיהודים‬ ‫שבכל העולם כולו רגשו אף הם ונתחברו‬ ‫עמהם וגרמו פורענויות הרבה לרומיים‪,‬‬ ‫אם בסתר ואם בגלוי‪ ,‬ולא עוד אלא שאף‬ ‫רבים מן הנכרים סייעו אותם מאהבת‬ ‫הבצע‪ ,‬וכל העולם כולו כביכול רעש‬ ‫וגעש‪.‬‬ ‫אותה שעה שילח עליהם אדריאנוס את‬ ‫בחירי מצביאיו‪ ,‬ראשון שבהם יוליוס‬ ‫סיבירוס‪ ,‬שנשלח על היהודים מבריטניה‪,‬‬ ‫מקום ששימש נציב במדינה‪.‬‬ ‫הלה נרתע מלהאבק עם האויב במלחמה‬ ‫פנים‪-‬בפנים לאחר שראה את המונם הרב‬ ‫ואת חמת‪-‬יאושם‪,‬‬ ‫אלא תופס היה מהם‪ ,‬יחידים יחידים‪,‬‬ ‫בידי חייליו הרבים וקציניו‪ ,‬וכלאם וסגר‬ ‫עליהם במצודות ובכך מנע מהם מזונות‪.‬‬ ‫בדרך זו עלתה בידו קימעא קימעא‬ ‫ובהסתכנות מועטת לקפחם‪ ,‬להצמיתם‬ ‫ולהכחידם‪ .‬קסיוס דיו‪ ,‬תולדות הרומאים‪ ,‬סט‪11-12 :‬‬ ‫‪‬‬ ‫נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך‬ ‫ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים‬ ‫וטף‪ ,‬עד שיצא דמם מן הפתחים ומן‬ ‫הסבכות ומן הצינורותו‬ ‫היו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס‬ ‫בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים‬ ‫‪...‬עד שהלך הדם בים ‪...‬ארבעים מיל‪.‬‬ ‫אמרו שלש מאות מוחי תינוקות מצאו‬ ‫על אבן אחת ומצאו שלש קופות של‬ ‫קצוצי תפילין‪.‬‬ ‫כיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד‬ ‫ואחד בספרו ושורפין אותו ומכולם לא‬ ‫נשתייר אלא אני‪. .‬‬ ‫כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונה‬ ‫עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן‬ ‫טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי‬ ‫ביתר מלא קומה ופישוט ידים ולא גזר‬ ‫עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר‬ ‫עליהם שיקברו‪.‬‬ ‫יורשלמי‪ ,‬מס'‬ ‫תענית‪ ,‬פרק ד'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כישלון המרד‬ ‫‪‬‬ ‫דיו קסיוס כותב על הניצחון‬ ‫הרומי‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫חמישים מצודות ממיטב מבצריהם של‬ ‫היהודים נהרסו בידי הרומיים‪ ,‬וחמש‬ ‫מאות שמונים וחמישה כפרים מן‬ ‫החשובים ביותר חרבו בידיהם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫כמעט כל ארץ יהודה נשמה‪ ,‬דבר‬ ‫שנרמז להם מלפני המלחמה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מצבת שלמה‪ ,‬שנידון אצלם אחד‬ ‫המקומות המקודשים‪ ,‬נפל מאליו‪ .‬וזאבים‬ ‫וצבועים הרבה פרצו לתוך עריהם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫רם‪ ,‬אף מן רומיים נפלו חללים הרבה‬ ‫במלחמה זו‪ .‬ולפיכך נמנע אדריאנוס‬ ‫באגרתו אל הסינט מלכתוב אותה‬ ‫פתיחה רגילה‪" :‬אם שלום לכם ולבניהם‪,‬‬ ‫מוטב‪ ,‬לי ולצבאותי שלום"‪.‬‬ ‫נפילת ביתר‬ ‫‪ ‬אבסביוס‪ ,‬אב הכנסיה‬ ‫מקיסריה‪ ,‬כותב‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫לאחר שגברה המלחמה‪ ,‬בשנה‬ ‫ה‪ 18-‬לשלטון הדריאנוס‪ ,‬ניתנה‬ ‫ביתר במצור‪ .‬הייתה זו עיירה‬ ‫בצורה מאוד‪ ,‬סמוכה לירושלים‪.‬‬ ‫משארך המצור מבחוץ‪ ,‬הלכו‬ ‫המורדים ונספו ברעב ובצמא‪.‬‬ ‫‪ ‬במס' יבמות י"ד‪ ,‬ח' אני‬ ‫קוראים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫"מעשה בששים בני אדם שירדו‬ ‫לכרכום (= דייק) ביתר‪ ,‬ולא עלה‬ ‫(= חזר) אחד מהם‪ ,‬ובא מעשה‬ ‫לפני חכמים והשיאו נשותיהם"‪.‬‬ ‫תוצאות המרד‪ :‬איליה קפיטולינה‬ ‫‪ ‬אוסביוס‪:‬‬ ‫‪ ‬וכך‪ ,‬לאחר ששיכלה העיר‬ ‫את העם היהודי‪ ,‬ותושביה‬ ‫הקדמונים ניספו כולם‪ ,‬היא‬ ‫יושבה על ידי זרים‪ .‬העיר‬ ‫הרומית‪ ,‬אשר הוקמה‬ ‫לאחר מכן‪ ,‬נקראה בשם‬ ‫אחר; היא הפכה לאיליה‪,‬‬ ‫לכבודו של הקיסר השולט"‬ ‫–‬ ‫‪‬‬ ‫אוסביוס‪ ,‬היסטוריה כנסייתית‪ ,‬ד‪ :‬ו;‬ ‫תוצאות המרד‪:‬חיסול היישוב ביהודה‬ ‫‪ ‬דיו קסיוס כותב על‬ ‫הניצחון הרומי‪:‬‬ ‫‪ ‬חמישים מצודות ממיטב‬ ‫מבצריהם של היהודים‬ ‫נהרסו בידי הרומיים‪,‬‬ ‫וחמש מאות שמונים‬ ‫וחמישה כפרים מן‬ ‫החשובים ביותר חרבו‬ ‫בידיהם‪.‬‬ ‫‪ ‬כמעט כל ארץ יהודה‬ ‫נשמה‪ ,‬דבר שנרמז להם‬ ‫מלפני המלחמה‪.‬‬ ‫‪ ‬בתי כנסת ביזנטיים ביהודה‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מצדה‪ ,‬יריחו‪ ,‬נערן‪ ,‬שילה‪ ,‬ירושלים‪,‬‬ ‫שעלבים‬ ‫מעון העתיקה‪ ,‬עזה‪ ,‬בית גוברין‪ ,‬חרבת‬ ‫מדרס‪ ,‬רימון‪ ,‬חרבת שקף‪ ,‬אשקלון‪.‬‬ ‫סוסיא העתיקה‪ ,‬עין גדי‪ ,‬מעון‬ ‫שביהודה‪ ,‬אשתמוע‪ ,‬חרבת יתיר‪,‬‬ ‫חרבת ענים‪.‬‬ ‫פרובינקיה יודיאה הופכת לפרובינקיה‬ ‫פלשתינה‬ ‫גזירות השמד של הדריינוס‬ ‫‪‬‬ ‫בעקבות כשלון המרד נאסרו ברית‬ ‫המילה‪ ,‬לימוד תורה ברבים‪ ,‬וקיום‬ ‫בתי המדרש ללימוד תלמידים‪ ,‬סמיכת‬ ‫זקנים שהייתה הרשאה להורות הלכה‬ ‫ולשפוט‪ ,‬קיום בתי דין‪ ,‬דבר שהיו לו‬ ‫השלכות חשובות לגבי ענייני‬ ‫המשפחה‪ ,‬התכנסות בבתי כנסת‪,‬‬ ‫קריאת התורה ומגילת אסתר‪ ,‬אמירת‬ ‫קריאת שמע‪ ,‬תליית מזוזה‪ ,‬תרומות‬ ‫ומעשרות‪ ,‬שמירת שבת וטבילה‪,‬‬ ‫אכילת מצה‪ ,‬בניית סוכה‪ ,‬נטילת לולב‪,‬‬ ‫הדלקת נרות חנוכה‪ ,‬דיני שמיטה‪,‬‬ ‫תקיעה בשופר‪ ,‬הנחת תפילין ולבישת‬ ‫ציצית‪ .‬ליהודים נאסרה הכניסה‬ ‫לירושלים שהייתה משוש נפשם‪,‬‬ ‫והפכה להיות עיר נוכריה ואלילית‬ ‫בשם 'איליה קפיטולינה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אנחנו קוראים במדרש‪:‬‬ ‫"‪'...‬לאוהבי ולשומרי מצוותי'‪ .‬אלו ישראל‬ ‫שהם יושבים בארץ ישראל ונותנין‬ ‫נפשם על המצוות‪.‬‬ ‫מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני‪.‬‬ ‫מה לך יוצא לישרף? על שקראתי‬ ‫בתורה‪.‬‬ ‫מה לך יוצא ליצלב? על שאכלתי המצה‪.‬‬ ‫מה לך לוקה מאפרגל [שוט]? על‬ ‫שנטלתי את הלולב‪"...‬‬ ‫מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחדש פ"ו‪ ,‬עמ' ‪227‬‬ ‫במהד' הורוביץ‪-‬רבין‬ ‫קידוש השם‬ ‫‪‬‬ ‫א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק‪:‬‬ ‫נימנו וגמרו בעליית בית נתזה‬ ‫בלוד כל עבירות שבתורה אם‬ ‫אומרין לאדם עבור ואל תהרג‬ ‫יעבור ואל יהרג‪ ,‬חוץ מעבודה זרה‬ ‫וגילוי עריות ושפיכות דמים‪....‬‬ ‫אתא רב דימי‪ .‬א"ר יוחנן‪ :‬לא שנו‬ ‫אלא שלא בשעת שמד‪ ,‬אבל בשעת‬ ‫שמד אפי' מצוה קלה יהרג ואל‬ ‫יעבור‪ .‬כי אתא רבין‪ ,‬אמר רבי‬ ‫יוחנן‪ :‬אפי' שלא בשעת שמד לא‬ ‫אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא‬ ‫אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור‪.‬‬ ‫בבלי‪ ,‬סנהדרין ע"ד‪ ,‬ע"א‬ ‫עשרת הרוגי מלכות‬ ‫‪‬‬ ‫עשרה הרוגי מלכות ‪ -‬עשרה‬ ‫חכמים שמסרו נפשם על קדוש השם‬ ‫והומתו באכזריות בזמן גזירות‬ ‫השמד‪ ,‬רובם בימי טורנוסרופוס‪,‬‬ ‫בידי אדרינוס‪ .‬במסורה קדומה זו יש‬ ‫נוסחאות שונות במדרשים הרבה‪.‬‬ ‫נראה משמות התנאים הקדושים‬ ‫האלה שלא היו בזמן אחד‪ ,‬והמסורה‬ ‫קבצתם יחד כדי לעורר ההתלהבות‪.‬‬ ‫מחבר הקינה "אלה אזכרה ונפשי‬ ‫עלי אשפכה" שאומרים בקינות‬ ‫בתשעה באב ובסליחות ביום‬ ‫הכפורים‪ ,‬הלך בעקבות המסופר‬ ‫באיכה רבה (פ"ב‪ ,‬על הפסוק "בלע‬ ‫ה' ולא חמל")‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫במדרש [ ילינעק "בתי המדרש‪ ,‬ב' ] כתוב‪:‬‬ ‫פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה‬ ‫ומצא כתוב‪:‬‬ ‫"וגונב איש ומכרו מות יומתו‬ ‫(שמות ב"א מ"ז)‪ ,‬שלח אחר רבן‬ ‫שמעון בן גמליאל וחבריו ואמר‬ ‫להם‪ :‬מי שגנב איש מבני ישראל‬ ‫והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו‪ :‬חייב‬ ‫מיתה‪ .‬אמר להם‪ :‬אם כן אתם‬ ‫חייבים מיתה; קבלו על עצמכם דין‬ ‫שמים בשביל יוסף שמכרוהו אחיו‬ ‫וכו'‪ ,‬נתן להם זמן שלושה ימים‬ ‫ונתקבצו הללו הרוגי מלכות‪:‬‬ ‫רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בן‬ ‫אלישע כהן גדול ור' עקיבא בן יוסף‬ ‫ור' יאודה בן בבא ור' חנינא בן תרדיון‬ ‫ור' ישבב הסופר ור' אלעזר (נ"א יודא) בן‬ ‫דמא ור' חנינא בן חכינאי ור' חוצפית‬ ‫המתורגמן ור' אלעזר בן שמוע‬ ‫ונהרגו על שמכרו השבטים את יוסף‪.‬‬ ‫קידוש השם של רבי עקיבא‬ ‫‪‬‬ ‫מותו של רבי העקיבא‬ ‫‪‬‬ ‫תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה‬ ‫שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה‬ ‫ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות‬ ‫ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי‬ ‫אתה מתירא מפני מלכות?‪ ....‬בשעה שהוציאו‬ ‫את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו‬ ‫סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה‬ ‫מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו‬ ‫רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער‬ ‫על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את‬ ‫נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו‬ ‫שבא לידי לא אקיימנו היה מאריך באחד עד‬ ‫שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה‬ ‫אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו‬ ‫מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה‬ ‫(תהילים יז) ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר‬ ‫להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה‬ ‫אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העוה"ב‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברכות‪ ,‬ס"ע‪ ,‬ע"ב‬ ‫רטרוספקטיבה‬ ‫‪‬‬ ‫אנחנו קוראים בתלמוד הבבלי‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בר כוזיבא מלך תרתין שנין‬ ‫ופלגא‪.‬‬ ‫אמר להו לרבנן‪ :‬אנא משיח‪.‬‬ ‫אמרו ליה‪ :‬במשיח כתיב דמורח‬ ‫ודאין‪ ,‬נחזי אנן אי מורח ודאין‪.‬‬ ‫כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין ‪-‬‬ ‫קטלוהו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫רש"י‪" :‬דמורח ודאין ‪ -‬שמריח באדם ושופט‬ ‫ויודע מי החייב‪ ,‬שנאמר (ישעיה יא‪ :‬ג‪-‬ד) "לא‬ ‫למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח"‪.‬‬ ‫ואפילו הכי "ושפט בצדק דלים"‪ ,‬כגון על ידי‬ ‫הרחה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בבלי‪ ,‬בסנהדרין‪ ,‬צ"ג‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫יי‬ ‫וישראל‬ ‫ייי יהושפט הרכבי‬ ‫וישראל אלדד‬ ‫חולקים על מרד‬ ‫בר‪-‬כוכבא‬ ‫הסנהדרין באושה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫לאחר דיכוי המרד ברומאים‪ ,‬נתפס‬ ‫רבי עקיבא ונידון למיתה בעינויים‬ ‫קשים‪ .‬חכמים אחרים כמו שמעון בר‬ ‫יוחאי‪ ,‬הצליחו להימלט ולמצוא‬ ‫מקלט לעצמם עד ששקטה הארץ‪.‬‬ ‫בעקבות כישלונה של מלחמת בר‪-‬‬ ‫כוכבא‪ ,‬באה התפקחות כללית‬ ‫בקרב העם‪ ,‬והחכמים ראו חובה‬ ‫להזהירו בפני ניסיונות חדשים של‬ ‫דחיקת הקץ‪.‬‬ ‫שרידי החכמים התכסו שוב בשנת‬ ‫‪ 140‬בעיר אושה שבגליל התחתון‬ ‫וחידשו את הסנהדרין‪ ,‬בראשותו של‬ ‫רבן שמעון בן גמליאל‪ .‬אחת‬ ‫התוצאות של מלחמת בר‪-‬כוכבא‬ ‫היתה העתקת מרכז הכובד של‬ ‫היישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫מיהודה שבדרום אל הגליל שבצפון‪.‬‬ ‫הסנהדרין קבעה כאן את מושבה‬ ‫תחילה באושה לאחר מכן בציפורי‬ ‫ולבסוף בטבריה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫גלתה סנהדרין… מלשכת הגזית‬ ‫לחנות ומחנות לירושלים‪ ,‬ומירושלים‬ ‫ליבנה‪ ,‬ומיבנה לאושא‪ ... ,‬ומאושא‬ ‫לשפרעם‪ ,‬ומשפרעם לבית שערים‪,‬‬ ‫ומבית שערים לציפורי‪ ,‬ומציפורי‬ ‫ראש השנה‪ ,‬ל"א ע"א‪-‬ע"ב‬ ‫לטבריה‪.‬‬ ‫הקיסרות הרומית במאה השנייה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הקלה ביחסים עם היהודים נעשתה עם‬ ‫עלייתו לשלטון של הקיסר אנטונינוס‬ ‫פיוס בשנת ‪ ,138‬יורשו של אדריאנוס‬ ‫ביטל את הגזרות על הדת היהדות וחזר‬ ‫למדיניות הרומאית המסורתית של‬ ‫הבטחת חופש הדת של היהודים‪ .‬צעדים‬ ‫אלו איפשרו את הקמת המרכז היהודי‬ ‫באושה שבגליל‪ ,‬שהפך לאחר חורבן‬ ‫יהודה למרכז היישוב היהודי בארץ‬ ‫ישראל‪ .‬בהנהגתו של רבן שמעון בן‬ ‫גמליאל היהדות החלה נוטשת את‬ ‫התקוות המשיחיות ומשלימה בלית‬ ‫ברירה עם נוכחותה של רומא בארץ‬ ‫כשבמקביל הקיסרים מהשושלת הנרווה‪-‬‬ ‫אנטונינית מגלים סובלנות כלפי‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫במלחמת האזרחים שפרצה בקיסרות‬ ‫בשנת ‪ 192‬בעקבות רציחתו של הקיסר‬ ‫קומוסוד‪ ,‬צידדו יהודי ארץ ישראל‬ ‫במצביא ספטימיוס סוורוס ולאחר שניצח‬ ‫את כל יריביו בשנת ‪ 193‬הוא גמל להם‬ ‫את תמיכתם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שיאו של תהליך זה הגיע בתקופתו של רבי‬ ‫יהודה הנשיא‪ ,‬שבזמנו שככה האיבה‬ ‫המסורתית לרומא‪ ,‬והוא פעל לשילוב עם‬ ‫ישראל ויהודה במערך הקיסרי הרומי‪ .‬כמו‬ ‫כן אין להתעלם מהשינויים הגדולים שקרו‬ ‫ברומא – עליית השושלת הסיוורית בשנת‬ ‫‪ 193‬סימלה שינוי תרבותי בקיסרות‪,‬‬ ‫כשלראשונה עלתה שושלת שמית‬ ‫שהחדירה לרומא את פולחני המזרח‪.‬‬ ‫מעצם טבעה הייתה השושלת החדשה‬ ‫אוהדת ליהודים‪ .‬הסיוורים התירו ליהודים‬ ‫לכהן במשרות בפקידות הרומית והם קיבלו‬ ‫אזרחות רומית כתוצאה מן החוקה‬ ‫האנטונינית של הקיסר קרקלה שהעניקה‬ ‫אזרחות לכל תושבי הקיסרות שהיו בני‬ ‫חורין‪.‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא – ‪ 220 135‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫רבי נולד על‪-‬פי המסורת בשנת ‪,135‬‬ ‫ביום מותו של רבי עקיבא‪ .‬בילדותו למד‬ ‫אצל תלמידי רבי עקיבא‪ ,‬ובהם שמעון‬ ‫בר יוחאי‪ .‬יהודה הנשיא חי ופעל רוב‬ ‫ימיו בעיר בית שערים‪ .‬בשנותיו‬ ‫האחרונות העביר את מוסד הנשיאות‬ ‫ואת הסנהדרין לעיר ציפורי שבגליל‪.‬‬ ‫יהודה הנשיא נפטר בציפורי – אבל‬ ‫לבקשתו נקבר בבית שערים‪.‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא היה אדם אמיד‪,‬‬ ‫ונהנה מחיי רווחה‪ .‬עושרו בא לו‪ ,‬בין‬ ‫השאר‪ ,‬בזכות יחסיו הקרובים עם דמות‬ ‫מרכזית בשלטון הרומאי‪ .‬אותו אדם‬ ‫קרוי במקורות "אנטונינוס"‪ ,‬והוא העביר‬ ‫לרשות יהודה הנשיא אדמות רבות‬ ‫בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ימי נשיאותו היו "תור הזהב" של‬ ‫היישוב היהודי בארץ בתקופה שלאחר‬ ‫מרד בר כוכבא‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מפעלו הגדול והחשוב של יהודה הנשיא‬ ‫היה האיסוף והעריכה של שישה סדרי‬ ‫משנה – תהליך שהסתיים בשנת ‪220‬‬ ‫לספירה בערך‪.‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא ואנטונינוס פיוס‬ ‫‪‬‬ ‫זיהויו של אנטונינוס קשה היות שרבים‬ ‫מהקיסרים נקראו בשם זה‪ .‬במחקר עולות‬ ‫שלוש הצעות‪ :‬מרקוס אורליוס (‪161-180‬‬ ‫לספירה); ספטימיוס סוורוס (‪193-211‬‬ ‫לספירה) וקרקלה ומרקוס אורליוס‬ ‫אנטונינוס‪ ,‬המכונה קרקלה‪– 4.4.186( ,‬‬ ‫‪ 8.4.217‬קיסר רומא משנת ‪ 211‬ועד למותו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמר ליה [לו] אנטונינוס לרבי‪" :‬גוף ונשמה‬ ‫יכולין לפטור עצמן מן הדין! כיצד? גוף אומר‬ ‫'נשמה חטאת‪ ,‬שמיום שפירשה ממני הריני‬ ‫מוטל כאבן דומם בקבר!' ונשמה אומרת 'גוף‬ ‫חטא‪ ,‬שמיום שפירשתי ממנו הריני פורחת‬ ‫באויר כצפור' אמר ליה [רבי]‪" :‬אמשול לך‬ ‫משל למה הדבר דומה – למלך בשר ודם‬ ‫שהיה לו פרדס נאה בכורות [פירות ביכורים]‬ ‫נאות‪ ,‬והושיב בו שני שומרים‪ ,‬אחד חיגר‬ ‫ואחד סומא‪ .‬אמר לו חיגר לסומא‪" :‬בכורות‬ ‫נאות אני רואה בפרדס‪ ,‬בוא והרכיבני ונביאם‬ ‫לאכלם!" רכב חיגר על גבי סומא והביאום‬ ‫ואכלום‪ .‬לימים בא בעל פרדס‪ .‬אמר‬ ‫להן‪":‬בכורות נאות היכן הן?! אמר לו חיגר‪:‬‬ ‫"כלום יש לי רגלים להלך בהן?!" אמר לו‬ ‫סומא‪" :‬כלום יש לי עינים לראות?!" מה‬ ‫עשה? הרכיב חיגר על גבי סומא‪ ,‬ודן אותם‬ ‫כאחד! אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה‬ ‫וזורקה בגוף ודן אותם כאחד‪.‬‬ ‫סנהדרין‪ ,‬צא עמוד א‬ ‫הנשיאות של רבי יהודה הנשיא‬ ‫‪ 220 – 175‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ימי כהונתו של רבי יהודה הנשיא היוו את‬ ‫תקופת הזוהר של עם ישראל בארצו‪,‬‬ ‫שארעה בין חורבן הבית השני בשנת ‪70‬‬ ‫לספירה לבין הכיבוש המוסלמי בשנת‬ ‫‪ .640‬הוא תרם תרומה ניכרת לקיומו של‬ ‫העם היהודי בארצו ולמהלך קורותיו‪ .‬לכך‬ ‫הובילו במיוחד שני כישורים שניחן בהם‪:‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא היה מדינאי מעולה‪ ,‬וכל‬ ‫מהלך שנקט העיד על שיקול דעת ועל‬ ‫יוזמה‪ .‬הוא תמך בשלטונות הרומיים‪ ,‬ואלה‬ ‫מצדם חיזקו את מעמדו‪ ,‬בין באמצעות‬ ‫קרקעות שהעניקו לו במתנה או בהחכרה‪,‬‬ ‫בין בזכויות מיוחדות שנתנו לו‪ ,‬כמו‬ ‫ההכרה דה‪-‬פקטו בסמכותו לחרוץ משפט‬ ‫מוות‪ ,‬סמכות שלא הוענקה למנהיגים‬ ‫בפרובינקיות האחרות‪.‬‬ ‫פרופ' אהרון אופנהיימר‬ ‫השאיפה לנורמליזציה בימי רבי יהודה הנשיא‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫רבי יהודה הנשיא סבר‬ ‫שבעקבות השקט‪ ,‬הרווחה‬ ‫והאוטונומיה שניתנו לעם בארץ‬ ‫בכלל ולמוסדות ההנהגה‬ ‫היהודית בפרט תחת שלטון‬ ‫הסוורים‪ ,‬אין יותר טעם‬ ‫להתענות בתעניות החורבן‪,‬‬ ‫למרות שלא נבנה בית המקדש‬ ‫ואף שאין לעם עצמאות‬ ‫מוחלטת‪ .‬ביטוי מובהק לתפיסתו‬ ‫המדינית הזאת‪ ,‬וכן לראייתו את‬ ‫ימיו כאתחלתא דגאולה ולרצונו‬ ‫להנחיל את התחושה הזאת לעם‬ ‫ישראל‪ ,‬אפשר לראות בניסיונו‬ ‫לבטל את תעניות י"ז בתמוז‬ ‫ותשעה באב‪ ,‬שהם ימי אבל על‬ ‫חורבן הבית‪:‬‬ ‫פרופ' אהרון אופנהיימר‬ ‫‪‬‬ ‫אמר רבי אלעזר בן פדת אמר‬ ‫רבי חנינא‪ :‬רבי‪ ...‬ורחץ בקרונה‬ ‫[= במעיינה] של צפורי בשבעה‬ ‫עשר בתמוז‪ ,‬ובקש לעקור‬ ‫תשעה באב‪ ,‬ולא הודו לו [=ולא‬ ‫הסכימו אתו]‪ .‬ירושלמי‪ ,‬תעניות פ"ד‪ ,‬סט‬ ‫ע"ג‪ ,‬טור ‪.737‬‬ ‫חתימת המשנה‬ ‫‪‬‬ ‫"מימות משה ועד רבי לא מצינו‬ ‫תורה וגדולה במקום אחד"‬ ‫בבלי‪ ,‬גיטין נט ע"א‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫התורה שניתנה למשה‪ ,‬והספר‬ ‫השני לה בחשיבותו – משנת‬ ‫רבי יהודה הנשיא‪.‬‬ ‫המשנה כוללת נושאים 'דתיים'‬ ‫בצד נושאים מחיי החול‪ ,‬מעין‬ ‫'משפט אזרחי'‪ .‬היא כוללת‬ ‫נושאים שעוסקים בפולחן בבית‬ ‫המקדש‪ ,‬למרות שבימי רבי‬ ‫יהודה הנשיא עמד הבית‬ ‫בשממונו כבר דורות רבים‪,‬‬ ‫כשם שהיא כוללת תקנות‬ ‫שנקבעו לפי הנסיבות‬ ‫המשתנות‪.‬‬ ‫משנה ומדרשי הלכה‬ ‫‪‬‬ ‫א‪ .‬מדרש‪ :‬בספרות המדרשית ההלכה או‬ ‫האגדה שלובות ושזורות בפסוקי התורה‪.‬‬ ‫מקור הלימוד הוא הפסוק‪ ,‬וההלכה‬ ‫נלמדת מתוך עיון בפסוק או על ידי‬ ‫שימוש במידות שהתורה נדרשת בהן‪.‬‬ ‫הספרים העיקריים של ספרות זו הם‬ ‫מדרשי ההלכה‪ :‬מכילתא (לשמות)‬ ‫ספרא (לויקרא) וספרי (לבמדבר‬ ‫ולדברים)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬משנה‪ :‬במשניות ההלכות או האגדות‬ ‫עומדות בפני עצמן‪ ,‬ואינן משולבות‬ ‫וקשורות עם הפסוק שבתורה‪ .‬המשניות‬ ‫הרבות סודרו על ידי חכמים בקבצים‬ ‫שונים על פי נושאים‪ .‬הקבצים נקראו‬ ‫על שם מסדריהם‪ :‬משנת רבי חייא‪,‬‬ ‫משנת רב אושעיה והמשנה שלנו ‪-‬‬ ‫משנת רבי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫עוד בדור אושה‪ ,‬שקדם לרבי יהודה‬ ‫הנשיא‪ ,‬נחלקו הדעות בברייתא בשאלה‬ ‫"איזו היא משנה? רבי מאיר אומר‪:‬‬ ‫הלכות; רבי יהודה בן אלעאי אומר‪:‬‬ ‫מדרש" (בבלי‪ ,‬קידושין מט ע"א)‪ .‬רבי‬ ‫יהודה הנשיא הביא לנצחונה של שיטת‬ ‫רבי מאיר‪.‬‬ ‫התוספתא‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫התוספתא היא קובץ מסודר של‬ ‫ברייתות‪ ,‬כלומר מסורות מתקופת‬ ‫התנאים שלא נכללו במשנה שערך‬ ‫רבי יהודה הנשיא‪.‬‬ ‫על פי המסורת‪ ,‬רבי חייא‬ ‫מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא‪,‬‬ ‫ערך את התוספתא יחד עם רבי‬ ‫אושעיא; אך החוקרים בימינו‬ ‫חולקים על דעה זו‪ ,‬ומעלים‬ ‫השערות מורכבות יותר‪ .‬הנחה‬ ‫מקובלת היא שהתוספתא משקפת‬ ‫מסורות ארץ‪-‬ישראלית והיא‬ ‫קרובה יותר לעולמו של התלמוד‬ ‫הירושלמי מאשר לזה של הבבלי‪.‬‬ ‫משנה‪ ,‬מדרשי הלכה ותוספתא‬ ‫לוח זמנים‬ ‫‪‬‬ ‫דור ראשון של אמוראי א"י‬ ‫‪ 225-260‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫המשבר הכלכלי באימפריה הרומית‬ ‫במאה השלישית ‪ 235-284‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫דור שני של אמוראי א"י‬ ‫‪ 260-290‬לסה"נ‬ ‫טבריה מושב הסנהדרין מסוף המאה‬ ‫השלישית לסה"נ‬ ‫דור שלישי של אמוראי א"י‬ ‫‪ 280-320‬לסה"נ‬ ‫דור רביעי של אמוראי א"י‬ ‫‪ 320-360‬לסה"נ‬ ‫התנצרות האימפריה הרומית ‪ 324‬לסה"נ‬ ‫היווצרות האימפריה הביזנטית במאה‬ ‫הרביעית‬ ‫המרד בגלוס קיסר ומלחמת אורסיקינוס‬ ‫‪351-2‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ניסיון לשקם את בית המקדש בימי יולינוס‬ ‫קיסר ‪362-3‬‬ ‫דור חמישי של אמוראי א"י ‪360-400‬‬ ‫לסה"נ‬ ‫חתימת התלמוד הירושלמי וביטול‬ ‫הנשיאות ‪ 425‬לסה"נ‬ ‫כישלון הכיבוש הפרסי של ארץ‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫‪ 614-628‬לסה"נ‬ ‫הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת ‪636‬‬ ‫לסה"נ‬ ‫אמוראי ארץ ישראל‬ ‫‪‬‬ ‫אמוראים" הוא כינויים של חכמי‬ ‫ישראל שפעלו בארץ ישראל ובבבל‬ ‫מחתימת המשנה בשנת ‪ 200‬לספירה‬ ‫ועד לחתימת התלמודים‪ :‬התלמוד‬ ‫הירושלמי בסוף המאה הרביעית‬ ‫והתלמוד הבבלי בסוף המאה‬ ‫החמישית‪.‬‬ ‫האמוראים פעלו בא"י במרכזים‬ ‫שונים בתקופות השונות‪ ,‬בהם‬ ‫ציפורי‪ ,‬טבריה וקיסריה‪.‬‬ ‫חכמים רבים נסעו מבבל לא"י ומא"י‬ ‫לבבל‪ .‬חכמים אלה נקראו "נחותאי"‬ ‫(=יורדים)‪ ,‬והם העבירו את תורתם‬ ‫של אמוראי א"י לחכמי בבל ולהפך‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמוראי ארץ ישראל נקראים בתואר‬ ‫"רבי"‪ ,‬ואמוראי בבל בתואר "רב"‪.‬‬ ‫נוהגים למנות חמישה דורות של‬ ‫אמוראים בא"י ושבעה דורות בבבל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫דור ראשון של אמוראי א"י‬ ‫‪ 225-260‬לסה"נ‬ ‫בדור הראשון אחרי רבי יהודה הנשיא‬ ‫שימש רבן גמליאל נשיא‪ ,‬כפי שצווה‬ ‫רבי בצוואתו‪ ,‬ועמו הנהיגו את העם‪.‬‬ ‫תלמידי רבי‪ :‬רבי חייא שעלה מבבל‬ ‫וערך קובץ של ברייתות‪ ,‬רבי אלעזר בר‬ ‫קפרא‪ ,‬רבי חנינא בר חמא שעלה כנראה‬ ‫מבבל ובצוואתו הורה רבי למנותו‬ ‫לראש בית המדרש המרכזי בציפורי‪.‬‬ ‫רבי חנינא סרב לקבל את המינוי‪ ,‬כי‬ ‫רב אפס‪ ,‬חכם מן הדרום‪ ,‬היה גדול‬ ‫ממנו בשתי שנים ומחצה‪.‬‬ ‫רק לאחר מותו הסכים רבי חנינא‬ ‫לקבל את המינוי‪.‬‬ ‫גם רבי אושעיה רבה היה מן הדרום‪,‬‬ ‫והיה תלמידם של בר קפרא ור' חייא‪.‬‬ ‫כשני רבותיו סידר גם הוא קובץ‬ ‫ברייתות שנלמד בדורו ובדורות‬ ‫הבאים‪ .‬ברייתות מקובץ זה נזכרות‬ ‫כשישים פעם בתלמוד הירושלמי‪.‬‬ ‫באגדה עסק רבי יהושע בן לוי‪ ,‬גם הוא‬ ‫תלמידו של בר קפרא‪ .‬בן העיר לוד‬ ‫היה‪ ,‬עמד בראש הצבור‪ ,‬והופיע כנציג‬ ‫העם בפני הרומאים‪.‬‬ ‫הפולמוס היהודי‪-‬נוצרי בתקופת אמוראי ארץ‬ ‫ישראל‬ ‫בדין היה שיהיו קורין עשרת הדיברות‬ ‫בכל יום; ומפני מה אין קוראין אותן?‬ ‫מפני טענת המינין‪ ,‬שלא יהו אומרים‪:‬‬ ‫אלו לבדם ניתנו לו למשה בסיני‪.‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬ברכות א‪ ,‬ג ע"ג‬ ‫שאומות העולם עתידין לתרגם את‬ ‫התורה ולהיות קוראין בה יונית‪ ,‬והם‬ ‫אומרים‪ :‬אנו ישראל"‪ .‬תנחומא‪ ,‬כי תשא‪ ,‬לד‬ ‫‪‬‬ ‫יוסטינוס מרטיר ‪ -‬דיאלוג עם טריפון היהודי‬ ‫‪‬‬ ‫יליד שכם‪-‬נֶאָ פוליס‪ ,‬שנולד כפגני‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫הוצא להורג ברומי בסביבות שנת ‪165‬‬ ‫לסה"נ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יוסטינוס מתגלה בספרו זה כתלמיד נאמן‬ ‫של פאולוס‪ ,‬מתוך הקצנה של עמדותיו‪ .‬יש‬ ‫בדבריו משום עדות למאבק שהתחולל בין‬ ‫יהודים לנוצרים על נפשות הפגנים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫עיקר המאמץ של יוסטינוס מופנה להוכחה‬ ‫שאבד הכלח על מצוות התורה‪ ,‬כגון השבת‬ ‫וברית המילה‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫שבחירת האל עברה מישראל לנוצרים‬ ‫‪‬‬ ‫שהמקרא מעיד על לידתו של ישו מן‬ ‫הבתולה‪ ,‬על אלוהותו‪ ,‬הכול בהתאמה‬ ‫למסופר באוונגליונים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב`דיאלוג` מאות מובאות מן המקרא‪ ,‬רובן‬ ‫ככולן מתרגום השבעים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ראוי שהנוטלים חלק בדיאלוג בין יהודים‬ ‫לנוצרים בימינו‪ ,‬יתייחסו לטיעוני יוסטינוס‪,‬‬ ‫כשורשי האנטישמיות הנוצרית‪.‬‬ ‫רבי יהושע בן לוי מלוד‬ ‫‪‬‬ ‫מעשה באדם‪ ,‬שהיה מבוקש על ידי המלכות‪,‬‬ ‫כדי להעמידו למשפט ולחייבו מיתה‪ .‬ברח‬ ‫אותו אדם ללוד‪ ,‬אל ר' יהושע בן לוי‪ .‬באו‬ ‫חיילות המלך‪ ,‬הקיפו את העיר‪ ,‬ואיימו‪ ,‬שאם‬ ‫לא יוציאו אליהם את המבוקש‪ ,‬יחריבו את‬ ‫כל העיר‪ .‬הלך ר' יהושע בן לוי ושכנע את‬ ‫הבורח‪ ,‬שיסגיר את עצמו‪ ,‬וכיוון שהסגיר את‬ ‫עצמו‪ ,‬מסרו ר' יהושע לחיילות המלך‪.‬‬ ‫התלמוד מוסיף ומספר‪ ,‬שעד אותה שעה היה‬ ‫ר' יהושע בן לוי זוכה לגילוי אליהו‪ ,‬ומאותה‬ ‫שעה ואילך לא התגלה אליו עוד‪ .‬התענה ר'‬ ‫יהושע בן לוי כמה תעניות‪ ,‬ולבסוף‪,‬‬ ‫כשנתגלה אליו אליהו‪ ,‬שאל אותו ר' יהושע‪,‬‬ ‫מדוע פסק להתגלות אליו‪.‬‬ ‫השיב לו אליהו‪" :‬וכי למסורות אני נגלה?!"‪,‬‬ ‫כלומר‪ :‬האם אני נגלה למי שמסגיר יהודי‬ ‫לגויים?!‬ ‫שאל ר' יהושע בן לוי לתומו‪" :‬ולא משנה‬ ‫עשיתי?!"‪ ,‬כלומר‪ :‬וכי לא נהגתי כדין? והלא‬ ‫שנינו‪ ,‬שאם הגויים מבקשים אדם מסוים‪,‬‬ ‫מותר להסגירו‪ ,‬כדי להציל את כלל תושבי‬ ‫העיר?!‬ ‫על כך השיב לו אליהו‪ ,‬שאף שמן הדין מותר‬ ‫לעשות כן‪ ,‬הרי אין דרך חסידים לנהוג כך‪.‬‬ ‫תלמוד ירושלמי‪ ,‬תרומות‪,‬‬ ‫דור שני של אמוראי א"י‬ ‫‪ 260-290‬לסה"נ‬ ‫בדור השני של האמוראים שימש רבי‬ ‫יהודה נשיאה כנשיא הסנהדרין‪ .‬הוא‬ ‫ישב בטבריה‪ ,‬ועמו כמה מחכמי הדור‪.‬‬ ‫הוא היה קרוב לר' אושעיה רבה‪.‬‬ ‫ר' יהודה הנהיג תקנות שנתקבלו בכל‬ ‫ישראל‪ .‬באחת מהן התיר שמן של‬ ‫נכרים‪ ,‬שהיה אסור דורות רבים‪.‬‬ ‫השלטון הרומאי הכביד את עול‬ ‫המסים‪ ,‬ורבי יהודה נשיאה כנציג‬ ‫היישוב היהודי כלפי הרומאים‪ ,‬נאלץ‬ ‫להטיל מסים גם על החכמים‪ ,‬דבר‬ ‫שעורר את התנגדות החכמים‪ ,‬מחשש‬ ‫שתפגע הפצת התורה בעם‪.‬‬ ‫גדול אמוראי ארץ ישראל היה רבי‬ ‫יוחנן‪ ,‬ראש ישיבת טבריה‪ ,‬שפעל בדור‬ ‫השני לאמוראים‪ .‬רבי יוחנן הניח את‬ ‫היסודות לעריכת התלמוד הירושלמי‪.‬‬ ‫רבי יוחנן הנהיג את העם בתקופה‬ ‫קשה‪ :‬רעב ואינפלציה היו בארץ‪,‬‬ ‫הנכרים השתלטו על אדמות‪ ,‬וירידה‬ ‫של יהודים לבבל החלה בממדים‬ ‫מדאיגים‪ .‬כנגד כל אלה עמד רבי יוחנן‪.‬‬ ‫יחד אתו פעל רבי שמעון בן לקיש‪,‬‬ ‫תלמידו‪ ,‬חברו ולאחר מכן גיסו‪.‬‬ ‫מבבל עלה ר' אלעזר בן פדת‪ .‬עני‬ ‫מרוד היה ולמד תורה בהתלהבות‪.‬‬ ‫מהרה הפך להיות חברו של ר'‬ ‫יוחנן‪ ,‬נתמנה לדיין‪ ,‬ובדור הבא‬ ‫ירש את מקומו של ר' יוחנן והיה‬ ‫לראש ישיבת טבריה‪ .‬מאמריו‬ ‫בתלמוד ובמדרשים מגיעים‬ ‫לאלפים‪.‬‬ ‫רבי יוחנן‬ ‫נחלקו רבי יוחנן ורבי‬ ‫שמעון בן לקיש‪ ,‬אם‬ ‫מותר לשתות מים‬ ‫מבאר של אפרודיטי‪,‬‬ ‫דבר המצריך‬ ‫התכופפות לפני‬ ‫הפסל‪.‬‬ ‫א"ר יוחנן ‪.....‬‬ ‫מים של רבים‬ ‫אין נאסרין‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫המשבר הכלכלי באימפריה הרומית במאה השלישית‬ ‫‪ 235-284‬לסה"נ‬ ‫משך התקופה בין השנים‬ ‫‪ 235‬ו‪ 284-‬לספירה‪,‬‬ ‫כלומר בין רצח הקיסר‬ ‫אלכסנדר סוורוס לבין‬ ‫עלייתו של הקיסר‬ ‫דיוקלטיאנוס‪ ,‬זכה למספר‬ ‫כינויים בהיסטוריה‬ ‫הרומית‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫"תקופת המשבר האימפריאלי"‪,‬‬ ‫"תקופת האנרכיה"‬ ‫"האנרכיה הצבאית"‪,‬‬ ‫"עידן הקיסרים המצביאים"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בין הביטויים למשבר‪:‬‬ ‫"משמת רבי הוכפלו הצרות" (תוספתא‬ ‫סוטה טו‪ ,‬ה)‪.‬‬ ‫החלשות האריסטוקרטיה הוותיקה‬ ‫והפקידות האזרחית‪.‬‬ ‫החלפה תכופה של קיסרים‪( ,‬כל שנתיים‬ ‫בממוצע)‬ ‫ירידת כוח הצבא והאנרכיה בכל‬ ‫האימפריה‪.‬‬ ‫הירידה בערך הכסף‪.‬‬ ‫להתמוטטות המסחר‪ ,‬החקלאות‬ ‫והתעשייה‪.‬‬ ‫החלשת הכוח המרכזי של האימפריה‪.‬‬ ‫הטלת מסים רבים על התושבים‪ :‬ארנונה‪,‬‬ ‫ארנונה צבאית‪ ,‬מס ה"טירוניה"‪ ,‬אכסניא‪,‬‬ ‫אנגריא‪ ,‬מכס‪.‬‬ ‫המאבק על הבכורה בין א"י לבבל בעת‬ ‫המשבר‬ ‫‪‬‬ ‫במאה השלישית מתנהל מאבק חריף על‬ ‫הבכורה בהנהגת העם בין בבל לארץ‬ ‫ישראל‪ .‬ארץ ישראל נחלשת‪ ,‬ואילו בבל‬ ‫מתחזקת‪ .‬במחצית המאה השלישית היה‬ ‫מאזן הכוחות שבין שתי הארצות שווה‪ ,‬ואז‬ ‫החל מאבק ההנהגה‪ :‬רב יהודה מיסד את‬ ‫ישיבת פומבדיתא‪ ,‬ורבה תלמידו עומד‬ ‫בראשה אחריו‪ .‬בארץ ישראל עומד ר' יוחנן‬ ‫בראש הישיבה בטבריה‪ .‬רב יהודה אוסר על‬ ‫תלמידו לעלות לארץ ישראל‪ ,‬משום שהוא‬ ‫רואה את בבל כמרכז התורה [כתובות קיא‪,‬‬ ‫א] אמנם רב יהודה אוסר גם לעזוב את בבל‬ ‫לשאר ארצות (שם‪ ,‬שם) )‪ .‬במקביל אוסר ר'‬ ‫יוחנן על תלמידיו לעזוב את ארץ ישראל‬ ‫אפילו באופן זמני‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מדרש שיר השירים רבה‪ ,‬ח'‪,‬י"א‬ ‫רב זעירא יצא לשוק לקנות‬ ‫דבר לפרנסתו‪ .‬אמר לזה‬ ‫ששקל‪" ,‬שקול יפה"‪ .‬אמר לו‪:‬‬ ‫לך מכאן‪ ,‬בבלי שאבותיך‬ ‫החריבו [את בית המקדש]‪.‬‬ ‫באותו זמן אמר ר' זעירא‪ :‬אין‬ ‫אבותי כאבותיו של זה?! עלה‬ ‫לבית הועד‪ ,‬ושמע קולו של‬ ‫רבי שילא שישב ודרש‪" :‬אילו‬ ‫עלו ישראל חומה מן הגולה‪,‬‬ ‫לא חרב בית המקדש פעם‬ ‫שניה‪ ".‬אמר [רב זעירא‬ ‫לעצמו]‪ :‬יפה לימדני עם‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫שכל הדר בארץ‪-‬ישראל דומה למי‬ ‫שיש לו אלוה (בבלי‪ ,‬כתובות ק"י)‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ת"ר הוא אומר לעלות והיא‬ ‫אומרת שלא לעלות כופין אותה‬ ‫לעלות ואם לאו תצא בלא‬ ‫כתובה היא אומרת לעלות והוא‬ ‫אומר שלא לעלות כופין אותו‬ ‫לעלות ואם לאו יוציא ויתן‬ ‫כתובה היא אומרת לצאת והוא‬ ‫אומר שלא לצאת כופין אותה‬ ‫שלא לצאת ואם לאו תצא בלא‬ ‫כתובה הוא אומר לצאת והיא‬ ‫אומרת שלא לצאת כופין אותו‬ ‫שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן‬ ‫כתובה‪.‬‬ ‫ת"ר לעולם ידור אדם בא"י אפי'‬ ‫בעיר שרובה גוים ואל ידור‬ ‫בחו"ל ואפילו בעיר שרובה‬ ‫ישראל שכל הדר בארץ ישראל‬ ‫דומה כמי שיש לו אלוה וכל‬ ‫הדר בחוצה לארץ דומה כמי‬ ‫שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה)‬ ‫לתת לכם את ארץ כנען להיות‬ ‫לכם לאלהים וכל שאינו דר‬ ‫בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך‬ ‫כל הדר בחו"ל כאילו עובד‬ ‫עבודה זרה וכן בדוד הוא אומר‬ ‫(שמואל א כו) כי גרשוני היום‬ ‫מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך‬ ‫עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר‬ ‫לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים‬ ‫אלא לומר לך כל הדר בחו"ל‬ ‫כאילו עובד עבודה זרה‬ ‫‪‬‬ ‫בבלי‪ ,‬כתובות ק"י‪ ,‬ע"א‬ ‫שלא יעלו ישראל בחומה‬ ‫‪‬‬ ‫דף קיא‪,‬א גמרא (ירמיהו כז) בבלה‬ ‫יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם‬ ‫נאם ה'‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ג' שבועות הללו למה?‬ ‫‪‬‬ ‫אחת שלא יעלו ישראל בחומה‬ ‫‪‬‬ ‫ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את‬ ‫ישראל שלא ימרדו באומות העולם‬ ‫‪‬‬ ‫שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את‬ ‫הקץ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את‬ ‫אומות העולם שלא ישתעבדו בהן‬ ‫בישראל יותר מדאי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫אמר רבי אלעזר אמר להם הקב"ה‬ ‫לישראל אם אתם מקיימין את השבועה‬ ‫מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם‬ ‫כצבאות וכאילות השדה‬ ‫(כתובות קי"א)‬ ‫המאבק על האחיזה בקרקע בא"י בימי‬ ‫המשבר‬ ‫‪‬‬ ‫ריכוז רב של תקנות והלכות‬ ‫מצוי בדור השני של האמוראים‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬בתקופתו של ר'‬ ‫יוחנן ותלמידיו אחריו‪ .‬תקנות‬ ‫אלה הן תגובה להתרופפות‬ ‫האחיזה בקרקע בידי יהודים‪,‬‬ ‫ולמשבר הכלכלי הרחב שהקיף‬ ‫את האימפריה הרומאית‪.‬‬ ‫‪ ‬אין משכירים להן [לגויים]‬ ‫בתים בארץ ישראל‪ ,‬ואין‬ ‫צריך לומר שדות‪.‬‬ ‫ובסוריה ‪ -‬משכירין בתים‬ ‫אבל לא שדות‪ .‬דברי רבי‬ ‫מאיר‪ .‬רבי יוסי אומר‪ :‬אף‬ ‫בארץ ישראל משכירים‬ ‫להם בתים‪ ,‬ובסוריה‬ ‫מוכרים בתים ומשכירים‬ ‫שדות‪ ,‬ובחוצה לארץ‬ ‫מוכרין אלו ואלו‪.‬‬ ‫ירושלמי‪ ,‬עבודה זרה א‪ ,‬ט‬ ‫בתי כנסת קדומים בגליל‪ ,‬המאות ב' –‬ ‫ג' לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת עתיק בנבוריה‬ ‫שביער ביריה המתוארך לסוף‬ ‫המאה ה‪ .1-‬בית הכנסת שכן‬ ‫בתוך יישוב יהודי קטן אשר‬ ‫התקיים עד לתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫באתר נמצאו שרידים ליישוב‬ ‫מתקופת הברזל ומימי הבית‬ ‫הראשון‪ .‬הכפר‪ ,‬אשר התגלה‬ ‫כבעל אוכלוסייה יהדוית שיגשג‬ ‫בתקופת הבית השני‪ .‬הוא‬ ‫מזוהה עם כפר נבוריא‪,‬‬ ‫מולדתם של אמוראים מדור‬ ‫רביעי‪ ,‬וביניהם רבי יעקב איש‬ ‫כפר נבוריא‪ .‬מכאן יצא גם‬ ‫"רבי יעקב איש כפר נבוריא"‪,‬‬ ‫שלימד בצור ובקיסריה בניגוד‬ ‫להלכות‪ ,‬ועל כך הלקו אותו‬ ‫ונזפו בו הרבנים‪.‬‬ ‫טבריה ‪ -‬מושב הסנהדרין החל מסוף‬ ‫המאה השלישית לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫תושבי העיר לא השתתפו במרד הגדול‬ ‫בין השנים ‪ .73 - 66‬היא הפכה למרכז‬ ‫יהודי משגשג ולפוליס היחידה בעולם‬ ‫הרומי שאוכלוסייתה יהודית‪ .‬העיר‬ ‫הייתה מקום מושבה האחרון של‬ ‫הסנהדרין‪ .‬השליטה בעיר נלקחה‬ ‫מהיהודים והועברה לידי תושביה‬ ‫הפגאנים בשנת ‪ 120‬לערך‪ ,‬צעד זה‬ ‫היה ביטוי להחרפה ביחסים עם‬ ‫הרומאים שהתרחשה בזמן זה‪.‬‬ ‫התלמוד הירושלמי חובר ברובו‬ ‫בטבריה ונחתם בה‪ .‬בין האמוראים‬ ‫שפעלו בטבריה‪ ,‬רבי יוחנן וריש לקיש‪,‬‬ ‫ר' אמי ור' יוסי‪ .‬בחפירות‬ ‫הארכיאולוגיות שנערכו בה התגלה‬ ‫רחוב העמודים‪ ,‬הקרדו‪ ,‬בית המרחץ‪,‬‬ ‫שער הכניסה הדרומי של העיר‪ ,‬מבני‬ ‫מגורים‪ ,‬רחובות ועדויות לאצטדיון‬ ‫ותיאטרון‪ .‬אמת מים הוליכה את מימי‬ ‫נחל יבניאל אל העיר‪ ,‬וחומה ארוכה‬ ‫שכללה את הר ברניקי ממערב נבנתה‬ ‫בתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫מה מחפש הליוס אל השמש בבית הכנסת בחמת‬ ‫טבריה?‬ ‫‪ ‬הליוס‪ ,‬ברומא ‪sol‬‬ ‫‪invictus‬‬ ‫‪ ‬הוא אל השמש‬ ‫‪ ‬חגו בשבוע האחרון של‬ ‫דצמבר (כסלו)‬ ‫‪ ‬הנוצרים הפכו אותו לישו‬ ‫מדוע אנחנו מוצאים ציורי קיר ופסיפסי אדם‬ ‫בבתי הכנסת בתקופת התלמוד‬ ‫‪‬‬ ‫ביומוי דרבי יוחנן שרון ציירין על‬ ‫כותלא ולא מחי בידייהו" (בימיו‬ ‫של רבי יוחנן התחילו מציירים על‬ ‫בידם)‪.‬‬ ‫מיחו‬ ‫ולא‬ ‫הכתלים‬ ‫‪‬‬ ‫בימוי דרבי אבון שרון (התירו)‬ ‫ציירין על פסיפסים (שם‪ ,‬הלכה ד')‬ ‫‪‬‬ ‫עזרא הסופר בציור קיר בבית‬ ‫הכנסת של דורא‪-‬אורופוס‬ ‫(עבודה זרה פרק ג' הלכה ג')‪.‬‬ ‫דוד המלך‬ ‫בית הכנסת‬ ‫בעזה‬ ‫היווצרות האימפריה הביזנטית במאה‬ ‫הרביעית‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫חלוקת האימפריה הרומית‬ ‫ראשיתה של האימפריה הביזנטית‬ ‫בפיצולה המדיני של רומא לאימפריה‬ ‫הרומית המערבית והאימפריה הרומית‬ ‫המזרחית‪ ,‬פיצול שבוצע לראשונה על‬ ‫ידי הקיסר דיוקלטיאנוס ב‪ 305-‬לסה"נ‪.‬‬ ‫מטרתו של דיוקלטיאנוס הייתה ליצור‬ ‫מערך הגנה יעיל יותר מפני אויביה של‬ ‫רומא‪ ,‬לשפר את שלטון הקיסרים‬ ‫בפרוביניציות ולבסס את העברת‬ ‫השלטון מקיסר לקיסר ללא מלחמות‬ ‫אזרחים‪ .‬האימפריה אוחדה שוב על ידי‬ ‫קונסטנטינוס הגדול‪ ,‬שגם הקים בירה‬ ‫חדשה על גדות הבוספורוס‪ :‬אף על פי‬ ‫שקרא לה בשם "רומא החדשה" נקראה‬ ‫העיר בפי כל בשם קונסטנטינופל‪ ,‬או‬ ‫קונסטנטינופוליס (עירו של‬ ‫קונסטנטינוס)‪ .‬האימפריה חולקה‬ ‫ואוחדה שוב מספר פעמים‪ ,‬עד הפיצול‬ ‫הסופי ב‪ ,395-‬בין שני בניו של הקיסר‬ ‫תיאודוסיוס הראשון‪ :‬ארקדיוד מושל‬ ‫המזרח‪ ,‬והונוריוס‪ ,‬מושל המערב‪.‬‬ ‫דור שלישי של אמוראי א"י‬ ‫‪ 280-320‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫גדול תלמידיו של רבי יוחנן היה ר' אבהו‪.‬‬ ‫איש יפה תואר‪ ,‬חזק בגופו ועשיר‪ .‬היה ראש‬ ‫ישיבה ודיין בקיסריה‪ ,‬שהייתה בירת השלטון‬ ‫הרומי‪ ,‬וייצג את עם ישראל בפני הרומאים‪.‬‬ ‫היה חברם של ר' חייא בר אבא ושל ר' אמי‬ ‫ור' אסי‪ ,‬ראשי ישיבת טבריה‪.‬‬ ‫מבבל עלה ר' זירא‪ .‬הופעתו החיצונית לא‬ ‫הייתה נאה‪ ,‬והדיוטות התקלסו בו‪ .‬קשים היו‬ ‫חבלי קליטתו בארץ‪ .‬הוא הספיק לפגוש את‬ ‫ר' יוחנן וריש לקיש ואת ר' אלעזר בן פדת‪.‬‬ ‫שקדן היה‪ ,‬ועד מהרה היה לתלמיד חבר לר'‬ ‫אבהו‪ .‬כל כך הזדהה עם תורת ארץ ישראל‪,‬‬ ‫עד שהתענה מאה תעניות כדי שישכח את‬ ‫תורת בבל‪.‬‬ ‫גם ר' שמעון בר אבא עלה מבבל‪ .‬בעל הלכה‬ ‫היה‪ ,‬וירא חטא‪ .‬עני מרוד היה כל ימיו‪ ,‬וכל‬ ‫מאמצי חבריו לסייע לו לא הצליחו‪.‬‬ ‫באגדה עסק ר' שמואל בר נחמן‪ ,‬תושב העיר‬ ‫לוד‪ .‬חכמים הפנו אליו שאלות באגדה‪.‬‬ ‫‪ΕΥΣΈΒΙΟς Ο ΚΑΙΣΑΡΕΊΑς‬‬ ‫אֵ וסביוס איש קיסריה‬ ‫‪‬‬ ‫חי בין ‪ ,339 - 275‬לסה"נ‪ ,‬כונה גם‬ ‫"אֵ וסביוס פמפילי"‪ ,‬היה הארכיבישוף‬ ‫של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה‬ ‫הכנסייתית בשל חיבוריו‪ ,‬המתעדים את‬ ‫ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית‬ ‫המוקדמת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כתבים על ביקורת הטקסט המקראי‬ ‫ביקורת הטקסט של תרגום השבעים של‬ ‫הברית הישנה ובעיקר בברית החדשה‬ ‫ה"כרוניקה"‬ ‫היצירה ההיסטורית הגדולה של אוסביוס‬ ‫היא ה"כרוניקון"‪" :‬היסטוריה אוניברסלית"‬ ‫ה"היסטוריה הכנסייתית"‬ ‫ב"היסטוריה הכנסייתית" שלו ניסה‬ ‫אוסביוס על פי הצהרתו‪-‬הוא להציג את‬ ‫ההיסטוריה של הכנסייה מהשליחים ועד‬ ‫לזמנו‪ ,‬תוך הדגשת הנקודות הבאות‪:‬‬ ‫* שושלת הבישופים במקומות החשובים;‬ ‫* ההיסטוריה של המורים הנוצרים;‬ ‫* ההיסטוריה של הכפירות;‬ ‫* ההיסטוריה של היהודים;‬ ‫* היחסים עם הפגאנים;‬ ‫* המרתירים (מקדשי השם)‬ ‫"חיי קונסטנטינוס"‬ ‫אונומסטיקון ‪-‬‬ ‫‪ὈΝΟΜΑΣΤΙΚΌΝ‬‬ ‫‪‬‬ ‫האונומסטיקון של אוסביוס‬ ‫‪‬‬ ‫האונומסטיקון הידוע של ארת ישראל הוא‬ ‫של אחד מאבות הכנסייה‪ ,‬אוסביוס מקיסריה‪,‬‬ ‫אשר חיבר רשימה של יישובים ומקומות‬ ‫גאוגרפיים אחרים בארץ בתקופה הביזנטית‪.‬‬ ‫בספר מזהה אוסביוס אתרים המוזכרים‬ ‫בתנ"ך ובברית החדשה עם יישובים ומקומות‬ ‫בשטח‪ ,‬כפי שהיו במאה הרביעית‪ .‬ככל‬ ‫הנראה ערך אוסביוס כחמישה מקורות‬ ‫היסטוריים שהיו לפניו ואף שוטט בארץ‬ ‫וראה את האתרים במו עיניו ושוחח עם אנשי‬ ‫הסביבה‪ .‬כך מהווה האונומסטיקון של‬ ‫אוסביוס מקור אמין המתעד את שימור‬ ‫השמות בארץ ישראל במאה הרביעית‪.‬‬ ‫בחקירת שמות המקומות במפת מדיבא‪,‬‬ ‫נמצא דמיון לשמות היישובים המופיעים‬ ‫ברשימותיו של אוסביוס‪ .‬בעת החדשה‪ ,‬בארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬נעשה שימוש באונומסטיקון בעת‬ ‫עריכת סקרים ארכיולוגיים‪ .‬בין השאר‪,‬‬ ‫בעקבות ספרו התגלה כי אזור דרומא היה‬ ‫עשיר ביישובים בתקופתו‪ .‬על יסוד כך בוצעו‬ ‫באזור חפירות ארכיולוגיות אשר תמכו‬ ‫בפרטים המופיעים ברשימותיו‪.‬‬ ‫דור רביעי של אמוראי א"י‬ ‫‪ 320-360‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫בדור הרביעי אנו מוצאים את ר' יונה ור' יוסי‪ ,‬ראשי‬ ‫ישיבת טבריה‪ .‬שני חברים השוהים תמיד זה‬ ‫במחיצתו של זה‪ ,‬עוסקים יחד בתורה ושותפים‬ ‫במסחר ביין‪ .‬בדור זה נקבע הלוח על פי החשבון‬ ‫הנהוג עד היום‪ .‬בשנת ‪ 325‬הוכרזה הנצרות כדת‬ ‫רשמית ברומא‪ ,‬והדבר לא היטיב עם יושבי הארץ‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 351‬היו גזרות של אורסיקינוס שר צבאו של‬ ‫גלוס‪ ,‬ור' יונה ור' יוסי התירו ליהודי הגליל לאפות‬ ‫לצבא הרומי לחם ביום השבת‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫עד‪,‬א גמרא א"ר יוחנן משום ר"ש בן‬ ‫יהוצדק נימנו וגמרו בעליית בית נתזה‬ ‫בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין‬ ‫לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג‬ ‫חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות‬ ‫דמים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫כי אתא רב דימי א"ר יוחנן לא שנו‬ ‫אלא שלא בשעת שמד אבל בשעת‬ ‫שמד אפי' מצוה קלה יהרג ואל יעבור‬ ‫כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפי' שלא‬ ‫בשעת שמד לא אמרו אלא בצינעא‬ ‫אבל בפרהסיא אפי' מצוה קלה יהרג‬ ‫ואל יעבור מאי מצוה קלה אמר רבא‬ ‫בר רב יצחק אמר רב‬ ‫‪‬‬ ‫עד‪,‬ב גמרא אפילו לשנויי ערקתא‬ ‫דמסאנא וכמה פרהסיא אמר ר' יעקב‬ ‫אמר רבי יוחנן אין פרהסיא פחותה‬ ‫מעשרה בני אדם פשיטא ישראלים‪.‬‬ ‫את הקשר עם ישיבות בבל קיימו ר' דימי ורבין‪.‬‬ ‫שניהם נודדים בין בבל לארץ ישראל‪ ,‬ומעבירים את‬ ‫תורת חכמי ארץ ישראל לישיבות בבל‪.‬‬ ‫מבבל עלה ר' הונא‪ .‬בבבל היה תלמידו של ר' יוסף‪,‬‬ ‫ובארץ למדו הוא ור' חזקיה חברו אצל ר' ירמיה‬ ‫בטבריה‪ .‬מהרה היה לאחד מראשי הדור‪ ,‬וכאשר‬ ‫אסר השלטון הרומאי על היהודים לעבר את השנה‪,‬‬ ‫יש סברא כי הוא זה ששלח לבבל מכתב בסגנון של‬ ‫חידה‪ ,‬כדי להודיע להם על עיבור השנה‪( .‬סנהדרין‬ ‫יב‪.).‬‬ ‫בבלי‪ ,‬סנהדרין ע"ד‬ ‫התנצרות האימפריה הרומית ‪324‬‬ ‫לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫בתחילת המאה הרביעית לספירת הנוצרים‬ ‫מחליט קיסר רומי‪ ,‬קונסטנטין הגדול‪ ,‬לקבל‬ ‫את הדת הנוצרית כדתו הוא וכדת המדינה‬ ‫כולה‪ .‬קדמו לכך מספר שלבים‪ :‬ראשית כל‪,‬‬ ‫הוא משווה את זכויות הדת הנוצרית לזכויות‬ ‫הדתות האליליות‪ ,‬ורק לאחר מכן הוא עושה‬ ‫אותה לדת המועדפת‪ .‬הנצרות באותו זמן‬ ‫כבר ממוסדת באופן יחסי‪ .‬הממסד נוצרי‬ ‫כולל את ארץ ישראל‪ ,‬את איטליה ואת צפון‬ ‫אפריקה‪ .‬באותה תקופה כבר היתה ספרות‬ ‫נוצרית ענפה‪ ,‬שכללה את האוונגליונים‪ ,‬את‬ ‫כתביהם של אבות הכנסיה‪ ,‬פירושים למקרא‬ ‫ולאוונגליונים וחיבורים תיאולוגיים דתיים‬ ‫חשובים‪ .‬כאשר הנצרות מקבלת מעמד רשמי‬ ‫של דת מועדפת באמפריה הרומית‪ ,‬מצבם‬ ‫של היהודים נעשה קשה מאד‪ .‬אם עד אז היו‬ ‫היהודים עם מורד בחלק מסויים של‬ ‫האמפריה‪ ,‬אך מבחינה משפטית היו שווים‬ ‫לשאר אזרחיה‪ ,‬הרי שמאז שהנצרות הפכה‬ ‫לדת מועדפת הפכו היהודים והיהדות לדמות‬ ‫העיקרית אליה כוונו חיצי השנאה וההאשמה‬ ‫הכבדה ברציחתו של "ישו המשיח בן האל"‪.‬‬ ‫מפעלי הבנייה של הלנה‪ ,‬אם הקיסר בראשית‬ ‫המאה הרביעית‬ ‫‪‬‬ ‫כנסיית הקבר היא המקום הקדוש‬ ‫ביותר לנוצרים הקתולים‬ ‫והאורתודוכסים בארץ ישראל‪,‬‬ ‫שכן היא אוגדת בתוכה הן את‬ ‫מקום צליבתו של ישו‪ ,‬והן את‬ ‫מערת קבורתו‪ .‬הכנסייה ממוקמת‬ ‫בלב הרובע הנוצרי בעיר‬ ‫העתיקה של ירושלים על גבעה‬ ‫הידועה בשמה הקדום גבעת‬ ‫הגולגולתא במקום שהיה מחוץ‬ ‫לעיר ירושלים בתקופתו של ישו‪.‬‬ ‫כנסיית הקבר נבנתה לראשונה‬ ‫ע"י הקיסר קונסטנטין ואימו‬ ‫הלנה סביב שנת ‪ 333‬לספירה‪,‬‬ ‫אם כי המבנה נהרס עם פלישת‬ ‫הפרסים בשנת ‪ 614‬לספירה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫העיר בית לחם נהרסה במהלך‬ ‫מרד בר כוכבא‪ .‬תושביה‬ ‫היהודים גורשו מהעיר‪ .‬ולאחריו‬ ‫הקימו הרומאים בעיר מקדש‬ ‫לאדוניס‪ .‬בשנת ‪ 326‬הקימה‬ ‫הלנה‪ ,‬אימו של הקיסר‬ ‫קונסטנטינטס כנסיה במקום בו‬ ‫עמד המקדש‪ .‬בסוף המאה‬ ‫הרביעית התיישב בעיר‬ ‫הירונימוס וייסד בה שני מנזרים‪.‬‬ ‫המרד בגלוס המשנה לקיסר ב‪-‬‬ ‫‪351-2‬‬ ‫‪‬‬ ‫מחמת משטר הדיכוי והשחיתות בארץ‬ ‫פרץ בשנת ‪ 351‬מרד יהודי נגד גלוס‪,‬‬ ‫המשנה לקיסר הביזנטי‪ ,‬הוא "מרד‬ ‫גלוס"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בשנת ‪ 325‬לספירה ניסה היהודי‬ ‫המומר יוסף הקומס ("החבר"‪ ,‬תואר‬ ‫כנסייתי שניתן בדרך כלל למומרים)‬ ‫לבנות כנסייה בעיר ציפורי‪ ,‬אך הניסיון‬ ‫נכשל‪ .‬היה זה אחד האירועים שהביאו‪,‬‬ ‫בסופו של דבר‪ ,‬להתפרצות יהודית‬ ‫אנטי‪-‬רומית מחודשת בשנת ‪.351‬‬ ‫‪‬‬ ‫יהודים קמו על חיל המצב במקום‪,‬‬ ‫הרגו את החיילים ונטלו את נשקם‪.‬‬ ‫כתוצאה מכך החריבו הרומאים את‬ ‫העיר‪ .‬מאוחר יותר שוקמה העיר‪,‬‬ ‫והיישוב היהודי הוסיף להתקיים בה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫היקפו של המרד אינו ידוע‪ .‬יש‬ ‫הסבורים שהיה מרד מקומי בלבד ויש‬ ‫סבורים שהקיף חלק נכבד מיהודי‬ ‫הגליל והדרום‪ ,‬כפי שעולה מכתבי‬ ‫אבות הכנסייה‪ .‬המרד דוכא‬ ‫במהירות חכמים הוסיפו לפעול‬ ‫במרכזים שבהם פעלו לפני המרד‬ ‫ועוד שני דורות של חכמים שפעלו‬ ‫אחריו ידועים מהתלמוד הירושלמי‪.‬‬ ‫ייתכן שאפשר לשלב מרד זה‬ ‫בתהליך הכללי של הצרת צעדי‬ ‫היישוב היהודי בארץ והוא היה‬ ‫נדבך נוסף במערכת היחסים‬ ‫ההולכת ומתערערת בין היהודים‬ ‫ובין השלטון הביזנטי‪-‬הנוצרי‪.‬‬ ‫ניסיון לשקם את בית המקדש בימי‬ ‫יולינוס קיסר ב ‪362-3‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 362-‬הגיע יוליאנוס לאנטיוכיה‪ ,‬בדרכו למסע‬ ‫מלחמה כנגד הפרסים‪ .‬הוא מצא זמן להפגש עם‬ ‫ראשי הקהילות היהודיות ושאל אותם‪ ,‬במעמד שריו‪,‬‬ ‫מדוע אינם מקריבים קורבנות לאלוהיהם‪ .‬הוא ידע‬ ‫את התשובה‪ ,‬אך הייתה נחוצה לו בקשה פומבית‪.‬‬ ‫היהודים ענו שאינם יכולים להקריב כל עוד בית‬ ‫המקדש אינו קיים‪ .‬בתגובה השביע אותם הקיסר‪,‬‬ ‫לפי ההיסטוריון בן הזמן‪ ,‬גרגוריוס איש נאזיאנזוס‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫לחזור למולדתם ולהקים מחדש את המקדש ולחדש‬ ‫את השלטון כדרך אבותיהם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫יוליאנוס גיבה את ההצהרה בהבטחה לסיוע חומרי‬ ‫למפעל הקמת בית המקדש‪ ,‬כפי שהיה נהוג‬ ‫בביזנטיון‪ .‬מטרתו של יוליאנוס לא הייתה בעיקר‬ ‫לחזק את היהודים אלא לתת מכה ניצחת לנוצרים‪,‬‬ ‫אשר אחד מעיקרי אמונתם היה ביזוי "הדת‬ ‫הקדומה"‪ ,‬היהדות‪ .‬כל עוד היהדות בזויה היהודים‬ ‫אינם עמו הנבחר של אלוהים והם נושאים בגלוי את‬ ‫העונש על כך שצלבו את יוש ואף מוכח שישו היה‬ ‫נביא אמת כשניבא [מרכוס‪ ,‬י"ג‪,‬ב'] שבית המקדש‬ ‫ייחרב‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫היהודים מהתפוצות החלו נאספים בירושלים החל‬ ‫מסתיו ‪ 362‬ועד אביב ‪ .363‬קיימת עדות על הכנת‬ ‫כלי כסף כדי לעבד את אבני המזבח‪ ,‬משום שנאסר‬ ‫במפורש להניף עליהן ברזל [דברים כ"ז‪ ,‬ה' ]‪.‬‬ ‫הקיסר‪ ,‬בשהותו בבבל‪ ,‬ערב המלחמה עם הפרסים‬ ‫(מרס ‪ )363‬דיווח ליהודי האזור‪" :‬אני מקומם בכל‬ ‫המרץ את המקדש החדש לאל העליון"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הפעולה הראשונה שבוצעה הייתה הרס יסודות‬ ‫מבנה על הר הבית‪ .‬הנוצרים טענו שמדובר בהרס‬ ‫יסודות בית המקדש השני‪ ,‬אשר נוצרים נהגו‬ ‫להראות כשריד המוכיח את צדקת נבואת החורבן‬ ‫של ישו‪ .‬אולם סביר יותר להניח‪ ,‬שהיהודים הרסו‬ ‫את יסודות המקדש האלילי לכבוד אדריאנוס שניצב‬ ‫שם מימי איליה קפיטולינה‪ .‬עבודת הרס היסודות‬ ‫נמשכה עד ה‪ 27-‬במאי ‪ .363‬ייתכן שאת אבן הפינה‬ ‫הניחו ב‪ 18-‬במאי‪ ,‬ל"ג בעומר של אותה שנה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 26-‬במאי ‪ 363‬נהרג יוליאנוס בקרב בפרס‪,‬‬ ‫ובאוגוסט נודע הדבר בארץ‪ .‬יורשו היה הקיסר‬ ‫יוביאנוס שהיה נוצרי‪ .‬כך בא הקץ לניסיון הקמת‬ ‫בית המקדש השלישי‪.‬‬ ‫צמיחת הנזירות‬ ‫‪‬‬ ‫הופעת הנזירות מראשית המאה הרביעית‬ ‫היתה במצרים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫במהרה הפכה לתנועה בעלת השפעה רבה‬ ‫על התפתחותה של הכנסייה הנוצרית‪ ,‬על‬ ‫התפשטות הנצרות ועל דמותה וצביונה של‬ ‫הציוויליזאציה הנוצרית‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנזירות היתה במידה רבה חיל החלוץ של‬ ‫הנצרות באזורים רבים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫לנזירים היתה השפעה רבה במאבקים‬ ‫התאולוגיים שהתחוללו בתוך הכנסייה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫רבים מראשי הכנסייה וגדוליה באו משורות‬ ‫הנזירים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שונים היו דרכי הנזירות וצורות ההתארגנות‬ ‫של הנזירים‪ ,‬אך נקודת המוצא המשותפת‬ ‫לכולם היתה הפרישות מהבלי העולם הזה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫היו שהסתפקו בפרישות ‪ ,‬שהיתה מבחן‬ ‫קשה כשלעצמו‪ ,‬והיו שהוסיפו על הפרישות‬ ‫מן החברה סיגופים שונים ‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנזירים המתבודדים‪ ,‬מורה הדרך ומחוללה‬ ‫של חיו ביערות או בבקתות או במערות‬ ‫‪‬‬ ‫אנטוניוס "הקדוש ממצרים העליונה‪,‬‬ ‫שפרש במאה השלישית למדבר ‪,‬הפך‬ ‫לאידיאל של נזירי המדבר במצרים‬ ‫ובארץ ישראל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ראשון הנזירים המתבודדים בארץ‬ ‫ישראל היה הילריון בן כפר טבתה‬ ‫שליד עזה ‪ .‬כצעיר אלילי נשלח‬ ‫בראשית המאה הרביעית ללמוד‬ ‫באלכסנדריה ושם הושפע מחיי‬ ‫הנזירות‪.‬‬ ‫דור חמישי של אמוראי ארץ ישראל‬ ‫‪ 360-400‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫בנו ותלמידו של ר' יונה היה ר'‬ ‫מנא‪ ,‬מחכמי הדור החמישי‪,‬‬ ‫חברו של ר' חנניה מציפורי‪.‬‬ ‫תחילה היה ר' חנניה ראש‬ ‫ישיבת ציפורי‪ ,‬אך כאשר הבחין‬ ‫כי ר' מנא עולה עליו ‪ -‬מסר‬ ‫לו מרצונו את ראשות הישיבה‪.‬‬ ‫באגדה עסק ר' תנחומא‪,‬‬ ‫גדול הדרשנים בעולם‬ ‫האגדה‪ .‬מדרש תנחומא‬ ‫הוא אוסף דרשותיו‪.‬‬ ‫מדרש תנחומא‬ ‫‪‬‬ ‫מדרש זה עוסק בחמשת חומשי‬ ‫התורה‪ ,‬ונקרא על שם האמורא‬ ‫הארצישראלי רבי תנחום בר אבא‪,‬‬ ‫שהרבה מאמרותיו מופיעות‬ ‫במדרש‪ .‬רובו של המדרש נכתב‬ ‫בעברית‪ ,‬משום שהוא נאסף ונכתב‬ ‫בתקופת התנאים בארץ ישראל‪.‬‬ ‫בנוסף‪ ,‬קיים במדרש שימוש‬ ‫בארמית גלילית‪ ,‬ביוונית‬ ‫ובלטינית‪ .‬מדרש זה הגיע לכלל‬ ‫גיבוש במחצית הראשונה של‬ ‫המאה ה‪ 9-‬לספירה‪ .‬כמדרש‬ ‫שמקורו בארץ ישראל מבוסס‬ ‫מדרש תנחומא על סדר קריאת‬ ‫התורה התלת שנתי שרווח בארץ‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫המדרש‪ ,‬בדומה לרוב מדרש אגדה‪,‬‬ ‫עוקב אחר הסדר של פרשות התורה‪,‬‬ ‫ומחולק לפרשות במקביל לפרשות‬ ‫השבוע‪ .‬מדרש תנחומא נקרא גם בשם‬ ‫"מדרש ילמדנו"‪ ,‬בשל פתיחת‬ ‫השאילתות בביטוי "יְ לַ ְמ ֵדנ ּו רבנו"‪.‬‬ ‫המדרשים בנויים במבנה קבוע ובו‬ ‫ארבעה חלקים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫פסוק ‪ -‬לא בהכרח‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שאלה הלכתית‪ .‬לשאלה פתיחות‬ ‫שונות‪" :‬ילמדינו רבינו"‪" ,‬אדם‬ ‫מישראל‪" ,"..‬הלכה"‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫תשובה הלכתית‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מעבר לדברי אגדה‪.‬‬ ‫ביטול הנשיאות ב‪429-‬‬ ‫לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫בתקופת התנאים ובמחצית הראשונה של‬ ‫תקופת האמוראים היו הנשיאים חכמים בעלי‬ ‫שיעור קומה ולפעמים הגדולים בדורם‪ ,‬כמו‬ ‫רבי יהודה הנשיא ונכדו רבי יהודה נשיאה‬ ‫[‪ .]240-280‬אז היה גם כבודה של הנשיאות‬ ‫בעיני העם והחכמים רב‪ .‬אך במחצית‬ ‫השנייה של התקופה היתה ירידה בשיעור‬ ‫קומתם של הנשיאים‪ ,‬בעיקר במאה ה‪,4-‬‬ ‫ולכן ירד כבודה של הנשיאות ושל השפעתה‬ ‫הדתית‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬השלטונות עדיין ראו‬ ‫בנשיא את המייצג והמנהיג של העם היהודי‬ ‫וגם בעיני קהילות התפוצות לא פחתה‬ ‫סמכות הנשיא‪ ,‬גם לא מן הבחינה‬ ‫הפורמלית‪ ,‬כמעט עד סוף התקופה‪,‬‬ ‫כשבטלה הנשיאות‪ .‬בסוף המאה ה‪,4-‬‬ ‫ובעיקר בתחילת המאה ה‪ ,5-‬היתה פגיעה‬ ‫במעמד הנשיאות כחלק מהחקיקה האנטי‪-‬‬ ‫יהודית‪ .‬הפגיעה בנשיא‪ ,‬שהיה ראש‬ ‫היהודים‪ ,‬מטרתה היתה להחליש את היישוב‬ ‫היהודי מבחינה רוחנית וארגונית‪ .‬יש להניח‪,‬‬ ‫כי תהליך ביטול הנשיאות‪ ,‬שחל בין השנים‬ ‫‪ ,429-400‬הוסיף עוד נדבך למצוקתו של‬ ‫היישוב היהודי בארץ ישראל‪ ,‬מצוקה‬ ‫שהחוקרים ראו בה את המניע לעריכת‬ ‫התלמוד הירושלמי באותה תקופה‪.‬‬ ‫חתימת התלמוד הירושלמי‬ ‫‪‬‬ ‫לאחר חתימת המשנה המשיכו דורות‬ ‫האמוראים לעסוק בדברי המשנה‬ ‫ובדברי הקבצים שנשארו מחוץ לה‬ ‫("ברייתות")‪ .‬בשני מרכזים עסקו‬ ‫בלימוד‪ :‬בבבל ובארץ ישראל‪ .‬פרי‬ ‫עבודתם של ארבעה דורות אמוראים‬ ‫שבארץ ישראל שימש לבניין התלמוד‬ ‫הירושלמי‪.‬‬ ‫הקשר בין מרכזי התורה שבבל למרכזי‬ ‫התורה בארץ ישראל נעשה על ידי‬ ‫ה"נחותאי"‪ :‬רבי ירמיה ורבי זירא עלו‬ ‫מבבל לארץ ישראל‪ ,‬עולא‪ ,‬רב דימי‬ ‫ורבין ירדו מארץ ישראל לבבל‪ .‬אלה‬ ‫ואחרים הביאו אתם את תורת מקומם‬ ‫למקום אליו הלכו‪ ,‬ומשום כך מכיל‬ ‫הבבלי דברים רבים מתורתם של‬ ‫אמוראי ארץ ישראל‪ ,‬והירושלמי‬ ‫מתורתם של אמוראי בבל‪( .‬האמוראים‬ ‫הארץ ישראלים‪ ,‬רבי יוחנן וריש לקיש‪,‬‬ ‫מוזכרים הרבה מאוד בבבלי‪ ,‬ורב‬ ‫ושמואל‪ ,‬אמוראי בבל‪ ,‬מוזכרים‬ ‫בירושלמי‪ .‬רב היה זה שהוריד את‬ ‫המשנה לבבל‪ ,‬בשנת ‪ 219‬לספירה)‪.‬‬ ‫הישיבות הגדולות בארץ בימי‬ ‫האמוראים היו בטבריה‪ ,‬בציפורי‪,‬‬ ‫בקיסריה ובלוד‪ .‬התלמוד הירושלמי‬ ‫נסדר ברובו בטבריה‪ ,‬אך לא נסדר כולו‬ ‫במקום אחד ולא בדור אחד‪ .‬בגלל‬ ‫הקשיים שבהם היה נתון היישוב היהודי‬ ‫בארץ ישראל לא יכלו חכמי הדור‬ ‫לערוך את הירושלמי עריכה סופית‬ ‫כדרך שנערך התלמוד הבבלי‪ .‬משום כך‬ ‫קצרים דברי הירושלמי‪ ,‬ובמקרים רבים‬ ‫אינם ברורים די הצורך‪.‬‬ ‫בין תלמוד ירושלמי לתלמוד בבלי‬ ‫‪‬‬ ‫בשני התלמודים אנחנו מוצאים סוגיות הלכתיות ודברי אגדה ובכל זאת יש הבדלים‬ ‫בסיסיים ביניהם‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫א‪ .‬בתלמוד הירושלמי הסוגיה קצרה והדיון בה תמציתי‪ ,‬לרוב רק לעניין הנדון‬ ‫ולפשוטו הסבר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דרך הציטוט –התלמוד הירושלמי מצטט לרוב את המקור בלא שינוי סגנון‪.‬‬ ‫ג‪ .‬העריכה – עריכת התלמוד הירושלמי נמשכה פרק זמן קצר (בשנים ‪425-400‬‬ ‫בערך)‪ .‬אין עיבוד וגימור ולא תמיד קיימים מעברים ברורים בין העניינים או הסוגיות‪.‬‬ ‫פעמים רבות מסיים בשאלה שאין לה מענה – תופעה המקשה על הבנתו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ד‪ .‬ההיקף – התלמוד הירושלמי מכיל פירושים על שלושים ותשע מסכתות‬ ‫מהסדרים זרעים‪ ,‬מועד‪ ,‬נזיקין‪ ,‬נשים ומסכת נידה מסדר טהרות‪ .‬התלמוד‬ ‫הירושלמי קטן בכמותו (כ‪ 1,600-‬דף בדפוס וילנה) מן התלמוד הבבלי (כ‪-‬‬ ‫‪ 2,700‬דף בדפוס וילנה)‪.‬‬ ‫גורלו של התלמוד הירושלמי נקשר בגורל מקום יצירתו‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬בצוק‬ ‫העתים‪ .‬בימים הראשונים לאחר חתימתו שימש חוט שדרה להלכה ולהגות‬ ‫בארץ ישראל ובאזורים שהיו בהשפעתה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫•‬ ‫בן‪-‬ציון רוזנפלד‬ ‫ארץ ישראל בימי הקיסרית אודוקיה‬ ‫‪ 450‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫במחצית המאה ה‪-‬ה' לספה"נ הגיעה אודוקיה‬ ‫אוגוסטה לירושלים‪.‬‬ ‫בשנת ‪ 421‬לספירה היא נישאה לקיסר‬ ‫הרומי שישב בבזנטיון‪ ,‬תואדוסיוס השני‪.‬‬ ‫בגלל חשד של בגידה בבעלה הוטל עליה‬ ‫עונש גלות‪ ,‬ואת גלותה היא בחרה לעשות‬ ‫בירושלים‪.‬‬ ‫אודוקיה לא הסתפקה רק בישיבה בעיר אלא‬ ‫בנתה בכספה כנסיות וביצרה בפעם‬ ‫הראשונה את החלק הדרומי של ירושלים‬ ‫בחומה‪ .‬החומה השתמרה עד המאה ה‪.11-‬‬ ‫המלכה אודוקיה אהדה את היהודים‬ ‫והשתדלה לבטל את הגזרה האוסרת עליהם‬ ‫לבוא ולהתגורר בירושלים‪.‬‬ ‫אודוקיה מתה בירושלים ונקברה כנראה‬ ‫בכנסייה שהיא בנתה‪ .‬כיום עומדת במקום‬ ‫כנסייה של נזירים דומיניקנים ושמה סנט‬ ‫אטיין (לא רחוק משער שכם)‪.‬‬ ‫בתי כנסת מטיפוס "המעבר" ‪ ,‬מאות ד' – ה'‬ ‫לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת במרות‬ ‫כ‪ 4-‬ק"מ ממערב לתל חצור‪ ,‬נמצא‬ ‫שריד בית כנסת עתיק שנבנה בתחומי‬ ‫הישוב היהודי הקדום מרות הישוב‬ ‫מרות נוסד לראשונה ככפר חקלאי ככל‬ ‫הנראה בתקופתו של יהוחנן הורקנוס‬ ‫ה‪ 135-104( 1-‬לפנה"ס) לבית חשמונאי‬ ‫והוא נושב ברציפות כישוב יהודי עד‬ ‫לשלהי התקופה הצלבנית (‪1099-1260‬‬ ‫לספירה)‪ .‬גודלו של הישוב כ‪ 50-‬דונם‪.‬‬ ‫מרות נזכרת בספרו של ההיסטוריון‬ ‫יוסף בן מתתיהו "מלחמות היהודים"‬ ‫כאחד מישובי הגליל שבוצרו בזמן‬ ‫המרד הגדול ברומאים‬ ‫בית הכנסת נוסד לראשונה בשלהי‬ ‫המאה ה‪ 4-‬או ראשית המאה ה‪5-‬‬ ‫לספירה‪ .‬בשלב מאוחר יותר נוספה‬ ‫לבית הכנסת רצפת פסיפס מרשימה‬ ‫ובה תיאור של לוחם וסביבו כלי נשק‪:‬‬ ‫חרב‪ ,‬קסדה ומגן‪ .‬חוקרים אחדים מזהים‬ ‫את דמות הלוחם עם דוד המלך ואת‬ ‫כלי הנשק מסביבו ככלי נשקו של‬ ‫גולית הפלשתי אותם לקח דוד שלל‬ ‫לאחר הקרב המפורסם שנערך בין‬ ‫השניים בעמק האלה‪.‬‬ ‫החקיקה האנטי‪-‬יהודית של שליטי‬ ‫ביזנטיון הנוצרית‬ ‫שלב א'‪ -‬חוקי קונסטנטינוס הגדול ( ‪– 306‬‬ ‫‪ 337‬לס')‬ ‫‪‬‬ ‫לאחר ההכרה בנצרות כדת האימפריה נחקקו‬ ‫חוקים נגד היהודים שנגעו בארבעה נושאים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫איסור הגיור‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫הגנה על משומדים‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫איסור לשרת בשירות במועצות העירוניות‬ ‫‪‬‬ ‫איסור העלייה לירושלים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫רבי שרירא גאון דיבר על רדיפות דתיות‬ ‫בארץ בימי אביי ורבא‪ ,‬כלומר בשלהי‬ ‫שלטונו של קונסטנטינוס‪.‬‬ ‫שלב ב'‪ -‬חוקי קונסטנטינוס השני (‪)361 – 337‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 13 -‬באוגוסט ‪ 339‬נחקק חוק שנועד‬ ‫להבטיח הפרדה מוחלטת בין יהודים‬ ‫לנוצרים‪ .‬היו בו ‪ 3‬סעיפים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫איסור נשואים בין יהודים לנוצרים‪ .‬העונש‬ ‫היה גזר דין מוות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫איסור להחזיק עבדים לא יהודיים‪ .‬סעיף זה‬ ‫היה בעלת משמעות כלכלית חמורה מפני‬ ‫שנאסר על יהודים בעלי מלאכה וחקלאים‪,‬‬ ‫להחזיק עבדים בכלכלה המבוססת על‬ ‫עבודת עבדים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 353 -‬נחקק חוק שאסר על נוצרים‬ ‫להתגייר‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫סילוק היהודים ממשרות ציבוריות ונאסרה‬ ‫השתתפותם במועצות הערים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫שלב ג'‪ -‬מערכת משולבת של התקפה על‬ ‫היהודים ומוסדותיהם החל משלהי המאה ה‪-‬‬ ‫‪ 4‬עד ‪. 429‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 408 -‬הוטלו הגבלות על חגיגת חג הפורים‬ ‫בתואנה שיש בחג ביטויי לעג נגד הדת‬ ‫הנוצרית‪ .‬נאסר על היהודים לחגוג את חג‬ ‫הפסח בשנים בהן חל חג היהודים בחג‬ ‫הפסחא הנוצרי או לפניו‬ ‫החקיקה האנטי‪-‬יהודית של שליטי ביזנטיון‬ ‫הנוצרית – חלק ב'‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 423 -‬נאסר על בניית בתי כנסת חדשים‬ ‫ועל תיקונם של הישנים‪.‬‬ ‫סופה של שושלת הנשיאות מבית הילל נוצל‬ ‫לחיסולה של הנשיאות ב‪.429 -‬‬ ‫חוק מימי יוסטיניאנוס [‪ ]565 – 527‬הגדיר‬ ‫את היהודים ככופרים וכך הוסרה מהם חסות‬ ‫השלטון הנוצרי‪.‬‬ ‫בין ‪ 451‬ל‪ 527 -‬נהנו היהודים מהפוגה‬ ‫ברדיפות נגדם משום שהנוצרים היו עסוקים‬ ‫במריבות פנימיות בענייני דוגמה‪ .‬המריבות‬ ‫הביאו לפילוג בכנסייה הנוצרית‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬עם התחלת שלטונו של הקיסר‬ ‫יוסטיניאנוס ב‪ 527 -‬התחדשה המדיניות‬ ‫האנטי‪ -‬יהודית‪ ,‬ונמשכה בימי יורשיו‪ ,‬במאה‬ ‫ה‪ 6 -‬וראשית המאה ה‪. 7 -‬החקיקה נגעה‬ ‫ליהודים בכל חלקי האימפריה‪.‬‬ ‫הקיסר פוקאס (‪ ) 610 – 602‬גזר על היהודים‬ ‫גזירות שמד‪ .‬ב‪ 607 -‬הוא שלח את הנציב‬ ‫גיאורגיוס לירושלים ולשאר ערי הארץ‬ ‫במטרה להטביל את היהודים בכוח לנצרות‪.‬‬ ‫ירושלים במאה השישית לסה"נ – מפת‬ ‫מידבא‬ ‫ארץ‪-‬ישראל בימי מפת מידבא‬ ‫(המאה השישית‪-‬שביעית)‬ ‫בתי כנסת מהטיפוס המאוחר‪ ,‬מאות ה' – ח'‬ ‫לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫בית הכנסת בבית אלפא נוסד במאה‬ ‫השישית לספה"נ‪ .‬המבנה כלל חצר‪,‬‬ ‫פרוזדור‪ ,‬אולם מלבני‪ ,‬יציע בקומה‬ ‫השניה וחדר נוסף‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בכניסה לבית הכנסת על גבי הרצפה‪,‬‬ ‫התגלו שתי כתובות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הכתובת הארמית מציינת כי הפסיפס‬ ‫נעשה בימי יוסטינוס‪ ,‬כנראה הקיסר‬ ‫יוסטינוס הראשון‪ ,‬שמלך בשנים ‪527-‬‬ ‫‪.518‬‬ ‫‪‬‬ ‫הכתובת בשפה היוונית מנציחה את‬ ‫זכרם של האמנים שייצרו את הפסיפס‪,‬‬ ‫מריאנוס וחנינא בנו‪.‬‬ ‫גולת הכותרת של בית הכנסת היא‬ ‫רצפת הפסיפס שבאולם המרכזי‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הפסיפס מחולק לשלושה ספינים –‬ ‫"שטיחים"‪ ,‬המתארים ארון הקודש‪,‬‬ ‫גלגל מזלות ואת תיאור עקידת יצחק‪.‬‬ ‫בתי כנסת וכנסיות בנגב המערבי במאה‬ ‫השישית לסה"נ‬ ‫עדות למעבר של ישוב יהודי לנוצרי‬ ‫‪‬‬ ‫הגליל המערבי הפך ‪,‬בהדרגה‪ ,‬לנוצרי‬ ‫כתוצאה מניצור התושבים הפאגאניים‬ ‫ואליהם הצטרפו נוצרים שהגיעו מאירופה‪,‬‬ ‫ומרחבי האימפריה הביזאנטית‪ .‬הם הגיעו‬ ‫כעולים לרגל למקומות הקדושים לנצרות‬ ‫והחליטו להשתקע בארץ‪ .‬בגליל המזרחי היה‬ ‫עדין ריכוז של יישובים יהודיים‪ ,‬אבל‪ ,‬החלה‬ ‫גם התיישבות נוצרים‪ ,‬בייחוד במקומות‬ ‫הקדושים לנצרות‪ .‬בטבריה וציפורי‪ ,‬שבעבר‬ ‫הוקמו בהן היכלי אלילים‪ ,‬הוקמו בסופו של‬ ‫דבר‪ ,‬ותחת השלטון הביזאנטי כנסיות‪ .‬אבל‪,‬‬ ‫היהודים עדין היוו רוב בערים אלה‪ .‬גם‬ ‫בכפר כנא שהיה מקודש לנצרות‪ ,‬התיישבו‬ ‫נוצרים‪ ,‬אבל עדין הייתה בו קהילה יהודית‬ ‫גדולה‪ .‬היהודים גם היו עדין רוב בנצרת ב‪-‬‬ ‫‪ 570‬לס'‪ ,‬כפי שהעיד אנטוניוס מפלאקאנטיה‬ ‫שביקר בארץ‪ .‬הוא העיד גם על יהודים‬ ‫שהתגוררו בעכו‪ ,‬ואת שיקמונה (ליד חיפה)‪,‬‬ ‫כינה "עיר היהודים"‪ .‬אומנם‪ ,‬בחפירות‬ ‫הארכיאולוגיות התגלתה במקום כנסיה‬ ‫ביזנטינית‪ ,‬שהעידה על נוצרים שחיו בעיר‪,‬‬ ‫אבל הם היו מיעוט‪.‬‬ ‫אילו עיירות אסורו' בתחום צור שצת‬ ‫ובצת ופי מצובה וחנותה עלייתה‬ ‫וחנותה תחתיה ובית בדיא וראש מיא‬ ‫ואמון ומזי אמר רבי מנא הדא דאת‬ ‫אמר בראשונה אבל עכשיו יש סוסיתה‬ ‫עיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט‬ ‫וכפר וחרוב ונוב וחספיה וכפר צמח‪.‬‬ ‫תלמוד ירושלמי מסכת דמאי פרק ב דף כב טור ד ‪/‬ה"א‬ ‫‪‬‬ ‫פסיפס בכנסיה הביזנטית בחניתה‬ ‫כישלון הכיבוש הפרסי של ארץ‪-‬ישראל‪,‬‬ ‫‪ 614-628‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫היהודים הסתפקו בגירושם של הנוצרים‪.‬‬ ‫אבל‪ ,‬הרקליוס נכנע ללחצי הכנסייה והוגשה‬ ‫תביעה משפטית נגד היהודים על רצח‬ ‫נוצרים והרס כנסיות בירושלים ובגליל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 614 -‬לס' כבשו הפרסים את הארץ‬ ‫ונתקבלו בברכה ע"י האנוסים שמיהרו לחזור‬ ‫ליהדות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪ 20,000‬מתנדבים יהודים מהגליל סייעו‬ ‫לצבא הפרסי נגד הצבא הביזאנטי‪.‬‬ ‫יהודים רבים הוצאו להורג ורבים התחבאו‬ ‫במדבר או בהרים או ברחו למצרים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ב‪ 628 -‬לס' סולקו הפרסים‪ ,‬והיהודים היו‬ ‫במצב קשה‪.‬‬ ‫ההמון הנוצרי ערך אף הוא טבח אכזרי‬ ‫ביהודים‪ .‬בעקבות הטבח ברחו יהודים‬ ‫מהארץ‪ ,‬ומספרם של היהודים הצטמק‬ ‫למיעוט מבוטל‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫משלחת של יהודים מטבריה‪ ,‬נצרת ואזור‬ ‫הגליל התייצבה לפני הקיסר הרקליוס‬ ‫והעניקה לו מתנות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הקיסר הבטיח לא להעניש את היהודים על‬ ‫תמיכתם בפרסים‬ ‫‪‬‬ ‫כאשר הגיע הקיסר לירושלים הפעילו עליו‬ ‫אנשי הכנסייה לחצים קשים‪ .‬הכנסייה ניהלה‬ ‫הסתה פרועה נגד היהודים בטענה שבזמן‬ ‫הכיבוש הפרסי הם הרגו בנוצרים והרסו‬ ‫כנסיות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מיכאל אבי‪-‬יונה דוחה את הטענה הנוצרית‪.‬‬ ‫הפרסים ערכו טבח בנוצרים לאחר כיבוש‬ ‫ירושלים והפקידו את השלטון‪ ,‬זמנית‪ ,‬בידי‬ ‫היהודים‪.‬‬ ‫התמעטות הישוב היהודי בארץ ישראל‬ ‫בתקופה הביזנטית‬ ‫‪‬‬ ‫אוכלוסיית הארץ כללה‪ ,‬תחת‬ ‫הכיבוש הנוצרי‪ -‬ביזאנטי‪ ,‬עפ"י‬ ‫הערכתו של אבי יונה‪ ,‬במחקרו‬ ‫"בימי רומא וביזנטיון"‪ ,‬בין‬ ‫‪ 1,500,000‬ל‪ 2,000,000 -‬תושבים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫מגן ברושי ‪ ,‬ארכיאולוג אף הוא‪,‬‬ ‫העריך במחקרו ‪" ,‬אוכלוסיית א"י‬ ‫בתקופה הרומית ביזאנטית"‪,‬‬ ‫שמספר תושבי הפרובינקיה לא‬ ‫עלה על ‪.1,000,000‬‬ ‫‪‬‬ ‫זאב ספראי העריך‪ ,‬בהסתמכות על‬ ‫מחקרים ארכיאולוגיים‪ ,‬במאמרו‬ ‫"גודל האוכלוסייה בא"י בתקופה‬ ‫הרומית‪ -‬ביזאנטית"‪ ,‬שמספר‬ ‫התושבים היה בין ‪ 2,000,000‬ל‪-‬‬ ‫‪. 2,500,000‬‬ ‫‪‬‬ ‫תהליך התמעטות האוכלוסייה‬ ‫היהודית צבר תאוצה בעקבות‬ ‫המרד הגדול (‪ 70 – 66‬לס' ) ומרד‬ ‫בר כוכבא (‪ 135 – 132‬לס') ולאחר‬ ‫המרד עשו המנהיגים הרוחניים‬ ‫מאמצים לבלימת הירידה מן‬ ‫הארץ‪ .‬בל התהליך נמשך בשל‬ ‫מאמצי הניצור מטעם הכנסייה‬ ‫והשלטון הנוצרי ביזאנטי‪,‬הגזירות‬ ‫נגד הדת היהודית‪ ,‬המשבר‬ ‫הכלכלי במאה השלישית‪ ,‬הדיכוי‬ ‫האכזרי של מרד גאלוס (‪,)351‬‬ ‫החקיקה האנטי‪-‬יהודית‪ ,‬הטבח‬ ‫שערכו הנוצרים ביהודים כנקמה‬ ‫על הריסת כנסיות ומעשי טבח‬ ‫בנוצרים (עפ"י מקורות נוצריים)‬ ‫וכנקמה על עזרתם לפרסים בין‬ ‫‪ .628 – 614‬סביר להניח שמספר‬ ‫היהודים בתקופה הביזאנטית‪,‬‬ ‫שהוערך ב‪200,000 – 150,000 -‬‬ ‫ירד ערב הפלישה הערבית ב‪638-‬‬ ‫הכיבוש הערבי של ארץ ישראל בשנת‬ ‫‪ 636‬לסה"נ‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫גלי הכיבוש הערבים שיצרו ישות‬ ‫מדינית המכונה האימפריה‬ ‫המוסלמית יצאו מחצי האי ערב‬ ‫והגיעו בתחילת המאה ה‪7-‬‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬הכובשים‬ ‫המוסלמים הצליחו להביס את‬ ‫האימפריה הביזנטית המוחלשת‬ ‫ממלחמותיה עם האימפריה‬ ‫הסאסאנית (איראן של היום)‬ ‫ואחרי תבוסה בקרב בודד איבדו‬ ‫הביזנטים את השליטה על כל‬ ‫סוריה וכתוצאה מכך‪ ,‬גם על‬ ‫ארץ ישראל‪.‬‬ ‫הצבאות הנצים נפגשו בקרב‬ ‫הירמוך (בסוריה) באוגוסט שנת‬ ‫‪ 636‬ואחרי לחימה של שבוע‪,‬‬ ‫ניגפו הביזנטים וגלי הכובשים‬ ‫המוסלמים שטפו את הארץ‬ ‫‪‬‬ ‫ירושלים נכבשה על ידי הח'ליף עומר‬ ‫(‪ )586-644‬בלא שפיכות דמים‪ .‬לדברי‬ ‫המקורות – ההערבים המוסלמים‬ ‫בעיקר – הפטריארך של ירושלים‬ ‫שמונה על ידי השלטון הביזנטי מסר‬ ‫את העיר לידי הח'ליף‪ ,‬לאחר שאלה‬ ‫הבטיחו לנוצרים כי זכויותיהם הדתיות‬ ‫יישמרו כפי שהובטח על ידי עומר‬ ‫בחוזה המכונה "חוזה עומר"‪.‬‬ ‫תמונות‬ :‫פסיפס בית הכנסת בציפורי‬ www.aboutisrael.co.il/heb/tourism.php?actions...‎  ‫ ארכיון צילומי קק"ל‬,‫ דוד גרינשפיין‬:‫נירים צילום‬-‫ מעון‬,‫מנורה בפסיפס‬   :‫מפת מידבא‬ haaretz.co.il/hasite/images/daily/D100210/468_Madaba_mark.jpg  :‫מטבע קטנסטינוס‬  La fontaine Trevi  ‎Roman_Coin_Itamar_Atzmon_collection.JPG  http://pagesperso-orange.fr/jean-yves.jouin/italie_rome%20naples.htm  :‫הכיבוש החוזר של הקר'ליוס את ירושלים‬  :‫פסיפס גלגל המזלות בציפורי‬ http://www.itsgila.com/images/sepphoris5a.gif  ‫עם‬-‫בית הכנסת בבר‬  ww.wga.hu/tours/arezzo/battle_h.html‎  Dominique-Louis-Féréa Papety :‫הפיתוי של הלריון‬  Montreal Museum of Fine Arts)  http://www.ancient-synagogues.com/  www.uoregon.edu/.../courses/ejud/synagogues.htm‎  :‫רבי יהושע בן לוי בלוד‬  ‫ ספרית המשפט העברי תשנ"א‬,‫ ניבי תלמוד‬,‫פרופ' נחום רקובר‬  :‫פסיפס לוד‬  ‎www.news-israel.net/article.asp?code=16596  :‫דף תלמוד בבלי‬  http://www.laschoresch.org/media/talmud1523.jpg  :‫טבריה‬  http://www.iaaconservation.org.il/Projects_Item_heb.asp?id=20&subject_id=8&site_id=1 2  ‫פסיפס חניתה‬  www.pnay.co.il/user/b_anner.php?id=94‎ http://198.62.75.1/www1/ofm/mad/map.html :‫ישראל בימי מפת מידבא‬-‫ארץ‬   ‫ביבליוגרפיה‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫אבי יונה‪" ,‬בימי רומא וביזנטיון"‪,‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬תש"ל‪.‬‬ ‫צבי אילן‪ ,‬בתי‪-‬כנסת קדומים בארץ‪-‬‬ ‫ישראל‪ ,‬תל אביב‪ ,‬תשנ"א‪.‬‬ ‫ארץ‪-‬ישראל‪ ,‬מחקרים בידיעת הארץ‬ ‫ועתיקותיה‪.‬‬ ‫מגן ברושי ‪ ,‬אוכלוסיית א"י בתקופה‬ ‫הרומית ביזאנטית‪ ,‬בקובץ‪ ,‬ארץ ישראל‬ ‫מחורבן ב"ש עד הכיבוש המוסלמי‪,‬‬ ‫בעריכת צבי ברס ושות'‪ ,‬כרך א'‪1982 ,‬‬ ‫חדשות ארכיאולוגיות‪ ,‬אגף העתיקות‬ ‫והמוזיאונים‪ ,‬משרד החינוך‪.‬‬ ‫זאב ספראי‪ ,‬גודל האוכלוסייה בא"י‬ ‫בתקופה הרומית‪ -‬ביזאנטית‪ ,‬בקובץ‪,‬‬ ‫חקרי ארץ‪ ,‬עיונים בתולדות ארץ‬ ‫ישראל‪ ,‬בעריכת זאב ספראי ושות'‪,‬‬ ‫‪1997‬‬ ‫קדמוניות‪ ,‬רבעון לעתיקות רץ‪-‬ישראל‬ ‫וארצות המקרא‪.‬‬