‫פרק כ' – מי מריבה ומות אהרן‬ ‫הבנת סדר הדברים‬ ‫בנֵי י ִשְ ָּראֵ ל כָּל הָּ עֵ ָּדה מִ ְדבַר צִן‪...‬‬ ‫א וַיָּב ֹאּו ְ‬ ‫הפסוק הראשון של הפרק מכיל כפילות‪ :‬בני ישראל‪ ,‬וכל העדה ‪.‬‬ ‫פרק זה עוסק באירועי השנה הארבעים ליציאת ישראל ממצרים‪ ,‬השנה בה הסתיים עונשם של דור היוצאים‬ ‫ממצרים בעקבות חטא המרגלים והפסוק בא ללמדנו מהו ההרכב של בני ישראל בה מדובר מפרק זה‬ ‫ואילך ‪:‬‬ ‫רש"י [א‪]:‬‬ ‫כל העדה ‪ -‬עדה השלמה‪ ,‬שכבר מתו מתי מדבר ואלו פרשו לחיים‪:‬‬ ‫בחודש הראשון‬ ‫ראב"ע [א ‪]:‬‬ ‫בחדש הראשון ‪ -‬בשנת הארבעים‪ ,‬והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה רק בשנה הראשונה‬ ‫ובשנת הארבעים‪.‬‬ ‫הערה למורה ‪:‬כיצד אנו יודעים שמדובר על שנת הארבעים( מורים המלמדים תלמידים חלשים יכולים‬ ‫לוותר על הבנת שנת הארבעים ואולם לתלמידים חזקים חשוב לתת לעיין בפסוקים ולהוכיח שאכן מדובר‬ ‫בשנת הארבעים ולא רק שאלו דברי ראב"ע )‬ ‫א וַיָּב ֹאּו ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל כָּל הָּ עֵ דָּ ה מִ דְ בַר צִן בַח ֶֹדׁש הָּ ִראׁשֹון‬ ‫וַיֵשֶׁ ב הָּ עָּ ם בְקָּ ֵדׁש ו ַָּתמָּ ת שָּ ם מִ ְרי ָּם ו ַתִ קָּ בֵר שָּ ם‪:‬‬ ‫בכדי לזהות את התאריך במדויק נזדקק לעיין בפסוקים נוספים בפרקנו ובפרק ל"ג בו מופיע סיכום‬ ‫המסעות ‪:‬‬ ‫פרק כ ‪:‬‬ ‫כב וַיִסְ עּו מִ קָּ ֵדׁש וַיָּב ֹאּו ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל כָּל הָּ עֵ דָּ ה ה ֹר הָּ הָּ ר‪:‬‬ ‫כט וַי ְִראּו כָּל הָּ עֵ דָּ ה כִי ָּגו ַע ַאהֲ רֹן וַיִבְכּו אֶׁ ת ַאהֲ רֹן שְ ֹלשִ ים יֹום כ ֹל בֵית י ִשְ ָּראֵ ל‪:‬‬ ‫בפרק כ' מתוארים מיתתם של מרים ואהרון‪ ,‬ומצוין החודש בו מתה מרים‪ .‬הביסוס לשנה בה אירעו שתי‬ ‫מיתות אלו הוא בפרשת מסעי ‪:‬‬ ‫במדבר פרק לג (פרשת מסעי)‬ ‫לז וַיִסְ עּו מִ קָּ ֵדׁש וַיַחֲ נּו בְה ֹר הָּ הָּ ר בִקְ צֵה אֶׁ ֶׁרץ אֱ דֹום‪:‬‬ ‫ַארבָּעִ ים לְ צֵאת ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל מֵ אֶ ֶרץ מִ צ ְַרי ִם‬ ‫לח וַיַעַ ל ַאהֲ רֹן הַ כ ֹהֵ ן אֶׁ ל ה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל פִי ה 'וַיָּמָּ ת ׁשָּ ם בִׁשְ נַת הָּ ְ‬ ‫בַח ֶֹדׁש הַ חֲ מִ יׁשִ י בְאֶ חָּ ד לַ ח ֶֹדׁש ‪.‬‬ ‫מסקנת הפרשנים היא‪:‬‬ ‫רשב"ם ‪ :‬ותמת שם מרים ‪ -‬בחודש הראשון של סוף ארבעים שנה [של שנת הארבעים]‪ .‬שהרי מת אהרן‬ ‫אחריה בחדש החמישי בשנת ארבעים לצאת בני ישראל‪ ,‬כדכתיב בפרשת אלה מסעי‪:‬‬ ‫נמצינו למדים אם‪-‬כך‪ ,‬שפרק כ' מתאר את אירועי המחצית הראשונה של שנת הארבעים לצאת ישראל‬ ‫ממצרים מ‪ -‬א' ניסן (מות מרים) ועד א' אב (מות אהרן‪).‬‬ ‫הערה למורה ‪:‬הבנת ציר הזמן‪ ,‬והמעבר מן השנה השניה לשנה הארבעים בספר מדבר‪ ,‬הוא נושא חשוב‬ ‫להדגשה לתלמידים‪ ,‬כמו גם הכלל שמביא הראב"ע של העדר הנבואות והמעשים במהלך אותן שלושים‬ ‫ושמונה שנים שבתווך ‪.‬‬ ‫העמקה ‪ -‬המשך פירושו של רש"י ‪:‬‬ ‫בחריגה מן המהלך ההיסטורי של האירועים ‪ ,‬מחבר רש"י בין מותה של מרים ובין פרק י"ט בו עסקנו בפרה‬ ‫אדומה ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ותמת שם מרים ‪ -‬למה נסמכה פרשת מיתת מרים לפרשת פרה אדומה‪ ,‬לומר לך מה קרבנות מכפרין אף‬ ‫מיתת צדיקים מכפרת‪:‬‬ ‫סמיכות הפרשיות הזו היא ערכית ואמונית‪ .‬מיד אחריה מופיעה סמיכות פרשיות בין מות מרים ומי מריבה‪,‬‬ ‫אותה מפרשים חז"ל כסמיכות פרשיות עניינית‪:‬‬ ‫סמיכות הפרשיות – מות מרים וסיפור מי מריבה‬ ‫א ו ַתָּ מָּ ת שָּ ם מִ ְרי ָּם ו ַתִ קָּ בֵר שָּ ם‪:‬‬ ‫ב ו ְֹלא הָּ י ָּה מַ י ִם לָּעֵ דָּ ה וַיִקָּ הֲ לּו עַ ל מ ֹשֶׁ ה ו ְעַ ל ַאהֲ רֹן‪:‬‬ ‫ג וַי ֶָּׁרב הָּ עָּ ם עִ ם מ ֹשֶׁ ה ו ַי ֹאמְ רּו לֵאמ ֹר ו ְלּו ָּגו ַעְ נּו ִב ְגו ַע ַאחֵ ינּו ִל ְפנֵי ה‪':‬‬ ‫ד וְלָּמָּ ה הֲ בֵאתֶׁ ם אֶׁ ת קְ הַ ל ה' אֶׁ ל הַ מִ דְ בָּר הַ זֶׁה לָּמּות שָּ ם אֲ נַחְ נּו ּובְעִ ֵ‬ ‫ירנּו‪:‬‬ ‫ה וְלָּמָּ ה הֶׁ עֱ לִיתֻ נּו מִ מִ צ ְַרי ִם לְהָּ בִיא א ֹתָּ נּו אֶׁ ל הַ מָּ קֹום הָּ ָּרע הַ זֶׁה ֹלא מְ קֹום ז ֶַׁרע ּותְ אֵ נָּה וְגֶׁפֶׁ ן ו ְִרמֹון ּומַ י ִם ַאי ִן‬ ‫לִשְ תֹות‪:‬‬ ‫ו וַיָּב ֹא מ ֹשֶׁ ה ו ְַאהֲ רֹן מִ פְ נֵי הַ קָּ הָּ ל אֶׁ ל פֶׁ תַ ח א ֹהֶׁ ל מֹועֵ ד וַיִפְלּו עַ ל ְפנֵיהֶׁ ם וַי ֵָּרא כְבֹוד ה' אֲ לֵיהֶׁ ם‪:‬‬ ‫רש"י ‪:‬‬ ‫ולא היה מים לעדה ‪ -‬מכאן=( מסמיכות הפרשיות )שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים‪:‬‬ ‫הערה למורה ‪:‬חשוב להדגיש את המושג סמיכות פרשיות שיש משמעות בהצבת הפרשיות אחת לאחר‬ ‫השניה‪.‬‬ ‫העמקה‪:‬‬ ‫רש"ר הירש על בארה של מרים‪:‬‬ ‫הבאר שליוותה אותם מחורב דרך כל המדבר באה להם בזכות מרים‪ ,‬פעילותה השקטה של מרים לעתידו‬ ‫המוסרי של העם נודעה עתה לעין כל‪ .‬מותה היה בו משום אבידה לאומית‪ ,‬ודבר זה ניכר מיד אחרי מותה‪,‬‬ ‫כאשר פסקו מי הבאר של חורב ‪.‬‬ ‫העמקה‪:‬‬ ‫תלמוד בבלי תענית ט ע"א‬ ‫רבי יוסי ברבי יהודה אומר‪ :‬שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל‪ ,‬אלו הן‪ :‬משה‪ ,‬ואהרן ‪,‬ומרים‪ .‬ושלש מתנות‬ ‫טובות ניתנו על ידם‪ ,‬ואלו הן‪ :‬באר‪ ,‬וענן‪ ,‬ומן‪ .‬באר ‪ -‬בזכות מרים‪ ,‬עמוד ענן ‪ -‬בזכות אהרן‪ ,‬מן ‪ -‬בזכות‬ ‫משה‪ .‬מתה מרים ‪ -‬נסתלק הבאר‪ .‬שנאמר (במדבר כ) 'ותמת שם מרים'‪ ,‬וכתיב בתריה [אחריו] 'ולא היה‬ ‫מים לעדה ‪'...‬‬ ‫הערה ‪:‬למדרש זה נחזור כשנעסוק גם בתחילת פרק כ"א בקישור בין מות אהרון והמלחמה עם‬ ‫הכנענים‪ .‬המורה צריך להחליט האם ללמד מדרש זה כאן או שם ‪.‬‬ ‫הערה למורה ‪:‬למדרש זה נחזור כשנעסוק גם בתחילת פרק כ"א בקישור בין מות אהרון והמלחמה עם‬ ‫הכנענים‪ .‬המורה צריך להחליט האם ללמד מדרש זה כאן או שם ‪.‬‬ ‫להעמקה – תפיסת הנצי"ב בנוגע למבנה הספר מופיעה בהקדמה לספר במדבר‪ ,‬כדאי לעיין שם שוב‬ ‫הנצי"ב רואה את הפסקת נס הבאר בתחילת השנה הארבעים כחלק מהמעבר מהשגחה ניסית של ימי‬ ‫המדבר להשגחה טבעית שתאפיין את חייהם בא"י‪ .‬לדבריו‪:‬‬ ‫אבל ראוי לדעת‪ ,‬דבשנה האחרונה היה סוף הליכות הנסיי בהנהגה נפלאה ההולכת לימין משה זרוע‬ ‫תפארת ה'‪ ,‬ועתה היו עומדים ליכנס לא"י ולהתנהג בהליכות הטבע תחת השגחת ה'‪ .‬על כן התנהג הקב"ה‬ ‫עמם בשנה זו בדרך הממוצע‪ .‬וכמו אומנת ילד היונק העומד להגמל מחבל‪ ,‬כבר איזה משך לפני היגמלו‪,‬‬ ‫מרגלת את הילד מעט מעט באכילת לחם‪ .‬ומכל מקום לעת הצורך מניקתו עד שהוא נגמל לגמרי‪ ,‬כי קשה‬ ‫להחליף סדר החיים בפעם אחת‪ .‬כך החל המקום יתברך להפרישם מן הנס ולהעמידם על הליכות עולם‬ ‫‪2‬‬ ‫הטבע‪ ,‬וללמדם איך יעשו בעת שתהיה השגחה לענוש אותם ולמנוע טובה וגשמי השנה‪, ....‬‬ ‫והנה‪ ,‬כשנפסקו המים מן הבאר הבינו ישראל שזהו לא בתורת עונש על איזה דבר‪ ,‬אלא כדי להרגילם‬ ‫לחיים טבעיים‪ ,‬וההכרחי למים ימצאו בקדש‪ ...‬וכאשר באמת לא מצא להם מים שבקדש לכל העם ובעירם‪,‬‬ ‫התרעמו 'למה הבאתם את קהל ה‪' '...‬‬ ‫תגובת משה ואהרון לתלונת העם‬ ‫ו וַיָּב ֹא מ ֹשֶׁ ה ו ְַאהֲ רֹן מִ פְ נֵי הַ קָּ הָּ ל אֶׁ ל פֶׁ תַ ח א ֹהֶׁ ל מֹועֵ ד‬ ‫וַיִפְ לּו עַ ל פְ נֵיהֶׁ ם וַי ֵָּרא כְבֹוד ה' אֲ לֵיהֶׁ ם‪:‬‬ ‫אבן עזרא [ו‪]:‬‬ ‫ויבא משה ואהרן מפני הקהל ‪ -‬כדמות בורחים‪.‬‬ ‫ויפלו על פניהם ‪ -‬להתפלל‪ .‬וי"א‪ ,‬לדרוש את השם בנבואה ‪:‬‬ ‫* מה הייתה תגובתם של משה ואהרן לתלונת העם?‬ ‫מי מריבה הוא אירוע מכונן וחשיבותו רבה‪ .‬ודווקא משום כך אנו רואים שיש בו מרכיב משמעותי שהוא עמום מאוד‬ ‫וכדברי רמב"ן (פסוק ח') ‪ :‬החטא במשה ואהרון ב"מי מריבה"‪ ,‬אינו מתפרסם בכתוב‪.‬‬ ‫ננסה אם כן לשפוך אור על מרכיב עמום זה ולהבין מהו החטא‪ ,‬כפי העולה מתוך הכתובים ומן הפרשנות ‪:‬‬ ‫בירור החטא על פי פשט הכתובים‬ ‫ביצוע ע"י משה ואהרון‬ ‫ציווי ה'‬ ‫ַקח אֶׁ ת הַ מַ טֶׁ ה‬ ‫וַיִקַ ח מ ֹשֶׁ ה אֶׁ ת הַ מַ טֶׁ ה מִ לִפְ נֵי ה' כַאֲ שֶׁ ר ִצּוָּהּו‬ ‫וְהַ קְ הֵ ל אֶׁ ת הָּ עֵ דָּ ה‬ ‫וַיַקְ הִ לּו מ ֹשֶׁ ה ו ְַאהֲ רֹן אֶׁ ת הַ קָּ הָּ ל אֶׁ ל פְ נֵי הַ סָּ לַע‬ ‫וַי ֹאמֶ ר לָּ הֶ ם שִ מְ עּו נָּא הַ מ ִֹרים הֲ מִ ן הַ סֶׁ לַע הַ זֶׁה‬ ‫נֹוצִיא ָּלכֶׁם מָּ י ִם‪:‬‬ ‫וַי ֶָּׁרם מ ֹשֶׁ ה אֶׁ ת י ָּדֹו ויַך אֶׁ ת הַ סֶׁ לַע בְמַ טֵ הּו פַ עֲ מָּ י ִם‬ ‫ו ִדב ְַרתֶ ם אֶׁ ל הַ סֶׁ לַע לְעֵ ינֵיהֶׁ ם‬ ‫‪3‬‬ ‫והֹוצֵאת לָּהֶׁ ם מַ י ִם מִ ן הַ סֶׁ לַע‬ ‫ו ֵיצְאּו מַ י ִם ַרבִים‬ ‫ירם‬ ‫וְהִ ׁשְ ִקיתָּ אֶׁ ת הָּ עֵ דָּ ה ו ְאֶׁ ת בְעִ ָּ‬ ‫ירם‬ ‫וַתֵ ׁשְ ת הָּ עֵ דָּ ה ּובְעִ ָּ‬ ‫י ַעַ ן ֹלא הֶׁ אֱ מַ נְתֶׁ ם בִי לְהַ קְ דִ ישֵ נִי לְעֵ ינֵי ְבנֵי י ִשְ ראל‬ ‫ָארץ אֲ שֶׁ ר נָּתַ תִ י לָּהֶׁ ם‪:‬‬ ‫לָּ כֵן ֹלא תָּ בִיאּו אֶׁ ת הַ קָּ הָּ ל הַ זֶׁה אֶׁ ל הָּ ֶׁ‬ ‫מהם הבדלים בין ציווי ה' לביצוע של משה ואהרן? (הפרשנות נובעת מן ההבדלים הללו העולים מן הכתובים)‬ ‫העמקה ‪ -‬רשות‪ :‬ר' יצחק עראמה בעל 'עקידת יצחק‪':‬‬ ‫שְ אֵ לָּה קָּ שָּ ה ו ַחֲ זָּקָּ ה בְחֶׁ טְ אֹו שֶׁ ל מ ֹשֶׁ ה ַרבֵינּו ו ְעֹונְשֹו‪ ,‬שֶׁ 'הַ ֵרי שֻ לְחָּ ן ו ַהֲ ֵרי בָּשָּ ר ו ַהֲ ֵרי סַ ִכין ְל ָּפנֵינּו ו ְאֵ ין לָּנּו פֶׁ ה לֶׁאֱ כ ֹל' (קְ דּושִ ין‬ ‫מּו‪ ,‬ע"א‪).‬‬ ‫וְזֶׁה‪ :‬כִי מִ ְצו ַת ה' לְמ ֹשֶׁ ה הִ יא כְתּובָּה לְפָּ נֵינּו‪ ,‬ו ְהַ מַ עֲ שֶׁ ה אֲ שֶׁ ר עָּ שָּ ה לא נֶׁעֱ לַם מִ נֶׁגֶׁד עֵ ינֵינּו‪,‬‬ ‫ּומֵ חֲ רֹון ַאף ה' י ִׁשְ תֹומֵ ם לִ בֵנּו‪,‬‬ ‫וְאֵ ין אִ תָּ נּו פֵ רּוׁש עַ ל ֶזה ׁשֶ יְׁשַ כְֵך אֵ ת הָּ אֹזֶן בַחֵ טְ א ּו ְבי ִּׁשּוב הַ כְתּובִים‪.‬‬ ‫הסברים לחטא במי מריבה (התלמידים צריך לדעת הסבר אחד מתוך ההסברים המוצעים‪):‬‬ ‫הערה למורה ‪ :‬אנו ממליצים למורים לבחור את המתאים לתלמידיהם וללמד שניים מבין הפירושים על מנת להבין את‬ ‫גודל השאלה ‪):‬‬ ‫שימו לב שבכל פירוש יש הסבר למהות החטא ופירוט ההשפעה שלו על העם‪.‬‬ ‫רש"י‪:‬‬ ‫יא פעמים ‪ -‬לפי שבראשונה לא הוציא אלא טיפין ‪,‬לפי שלא צוה המקום להכותו אלא' ודברתם אל הסלע' [והמה‬ ‫דברו אל סלע‬ ‫אחר ולא הוציא‪ ,‬אמרו שמא צריך להכות כבראשונה‪ ,‬שנאמר (שמות יז‪ ,‬ו) 'והכית בצור'‪ ,‬ונזדמן להם אותו סלע‬ ‫והכהו‪]:‬‬ ‫יב להקדישני ‪ -‬שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו‬ ‫שומע ואינו‬ ‫צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום‪ ,‬קל וחומר אנו‪:‬‬ ‫‪4‬‬ ‫לפי רש"י‪:‬‬ ‫א‪.‬החטא במעשה שעשו משה ואהרון ‪ -‬הכו ולא דיברו ‪.‬‬ ‫ב‪.‬חומרת החטא הוא בכך שמנעו מעם ישראל ללמוד לקח ‪.‬‬ ‫רמב"ם (מצוטט בפירוש רמב"ן‪):‬‬ ‫ו ְהָּ ַרב ַרבֵי מ ֹשֶׁ ה (סוף פ"ד משמנה פרקים) סָּ בַר בֹו סְ ב ָָּּרא‪ ,‬ו ְָאמַ ר כִי מ ֹשֶׁ ה ַרבֵינּו עָּ לָּיו הַ שָּ לֹום חֶׁ טְ אֹו הּוא שֶׁ נָּטָּ ה ְלצַד‬ ‫הָּ ַר ְגזָּנּות בְָאמְ רֹו 'שִ מְ עּו נָּא הַ ִ‬ ‫מֹורים'‪ ,‬דִ קְ דֵ ק עָּ לָּיו השם יתברך שֶׁ יִהְ י ֶׁה ָאדַ ם כָּמֹוהּו כֹועֵ ס לִפְ נֵי עֵ דַ ת ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל בְמָּ קֹום‬ ‫שֶׁ אֵ ין ָּראּוי בֹו הַ כַעַ ס‪ ,‬וְכָּל כְיֹוצֵא ְבזֶׁה בְדִ ין הָּ אִ יש הַ הּוא חִ לּול הַ שֵ ם‪ ,‬מִ פְ נֵי שֶׁ מִ תְ נּועֹותָּ יו ֻכ ָּלם‪ּ ,‬ומִ דְ ב ָָּּריו הָּ יּו לְמֵ דִ ין ו ְהָּ יּו‬ ‫מֶׁ קָּ ו ִין לְהַ גִיעַ בָּהֶׁ ם אֵ ל הַ ְצלָּחֹות הָּ עֹולָּם הַ זֶׁה ו ְהָּ עֹולָּם הַ בָּא‪ ,‬ו ְאֵ יְך י ְַראֶׁ ה עָּ לָּיו הַ כַעַ ס ו ְהּוא מִ ן הַ פְ עֻ לֹות הָּ ָּרעֹות ו ְֹלא תָּ ב ֹא כִי‬ ‫אִ ם מִ תְ כּונָּה ָּרעָּ ה מִ תְ כּונֹות הַ נֶׁפֶׁ ש?‬ ‫‪...‬וְכַאֲ שֶׁ ר ָּראּוהּו שֶׁ כַעַ ס‪ָ ,‬אמְ רּו שֶׁ הּוא [משה רבנו] עָּ לָּיו הַ שָּ לֹום אֵ ין בֹו פְ חִ יתּות מִ דְ ה‪ ,‬ו ְלּולֵי שֶׁ הָּ י ָּה יֹודֵ עַ ׁשֶ הַ ּׁשֵ ם כַעַ ס‬ ‫בבַקָּ ׁשַ ת הַ מַ י ִם ו ְׁשֶ אֲ נַחְ נּו הִ כְעַ סְ נּו אֹותֹו י ִתְ ב ַָּרְך ֹלא הֱ י ֵה כֹועֵ ס‪.‬‬ ‫עָּ לֵ ינּו ְ‬ ‫לפי הרמב"ם ‪:‬‬ ‫א‪ .‬חטאו של משה היה חטא שבמידות – משה כעס על העם במקום שלא נצרך בו כעס‪( .‬ראו‪ ,‬נחמה ליבוביץ'‪,‬‬ ‫בעיונים לספר במדבר‪ ,‬עמ' ‪).242‬‬ ‫ב‪ .‬חומרת החטא היא משום שהתקבל הרושם על ידי העם‪ ,‬שה' כועס עליהם‪ ,‬בעוד ה' אמר למשה לתת לעם פתרון‪,‬‬ ‫לא מתוך כעס ‪,‬בכך לא התקיים אותו קידוש השם שיכול היה להיות לולא כעס משה עליהם‪.‬‬ ‫פירוש רמב"ן‬ ‫תֹורה ‪ -‬כִי ב ִָּראשֹונָּה [בסיפור מסה ומריבה בספר שמות] ָאמַ ר לֹו (שֵ מֹות יז‪ ,‬ו)‬ ‫‪...‬ו ְהָּ אֱ מֶׁ ת כִי הָּ עִ נְי ָּן סֹוד גָּדֹול מִ סִ תְ ֵרי הַ ָּ‬ ‫ְחֹורב ו ְהִ כִיתָּ בְצּור'‪ ,‬י ֹאמַ ר כִי שְ מִ י הַ גָּדֹול עַ ל הַ ּצּור ב ֵ‬ ‫'הִ נֵנִי עֹומֵ ד לְפָּ נֶׁיָך שָּ ם עַ ל הַ ּצּור ב ֵ‬ ‫ְחֹורב שֶׁ הּוא כָּבֹוד ה' הָּ אֵ ש הָּ אֹו ֶׁכלֶׁת‬ ‫בְר ֹאש הַ הַ ר‪ּ ,‬ובַעֲ בּור כֵן ֹלא הִ כָּה אֶׁ לָּא פַ עַ ם ַאחַ ת וְיָּצְאּו מַ י ִם ַרבִים‪ ,‬אֲ בָּל ְבכָּאן ֹלא פֵ ֵרש לֹו כֵן‪ .‬ו ְהִ סְ כִימּו שְ נֵיהֶׁ ם [משה‬ ‫ואהרן ]לְ הַ כֹות בְצּור פַ עֲ מַ י ִם וְהִ נֵה זֶה חֵ טְ א ‪,‬ו ְעַ ל כֵן ָאמַ ר 'ֹלא הֶׁ אֱ מַ נְתֶׁ ם בִי'‪ ,‬לָּשּום אֱ מּונָּה בִשְ מִ י‪ּ ,‬ובֶׁאֱ מּונָּה י ֵעָּ שֶׁ ה הַ נֵס‪.‬‬ ‫וְנֶׁאֱ מַ ר 'מְ ִריתֶׁ ם פִ י'‪ ,‬כִי מָּ רּו אֵת רּוחַ קָּ דְ שֹו הַ נ ִקְ ָּרא ְבכָּל מָּ קֹום 'פִ י ה' '‪ּ ,‬ו ְלכְָּך ָאמַ ר 'מְ עַ ְלתֶׁ ם בִי'‪ ,‬ו ְאֵ ין מְ עִ ילָּה אֶׁ לָּא שִ יקּור‪.‬‬ ‫פֹורש ַבכָּתּוב‪ ,‬וְכֵן ָאמַ ר הַ מְ ֵ‬ ‫שֹורר (תְ הִ לִים קיד‪ ,‬ז‪-‬ח) 'מִ לִפְ נֵי אֱ ֹלהַ י ַעֲ ק ֹב ההופכי הַ ּצּור אֲ גַם מַ י ִם'‪ .‬וְכֵן‬ ‫ו ְהִ נֵה הַ חֵ טְ א מֻ ְזכָּר מְ ָּ‬ ‫תּוכַל לְהִ תְ בֹונֵן זֶׁה בִתְ ִפלַת מ ֹשֶׁ ה שֶׁ ָאמַ ר (דְ ב ִָּרים ג‪ ,‬כַד) 'ה' אֲ ֹלהִ ים אַ תָּ ה הַ חִ לֹותָּ '‪ ,‬כִי הִ תְ חַ נֵן לַשֵ ם הַ נִ ְכבָּד שֶׁ י ִמְ חֹול לֹו‪.‬‬ ‫ו ְעַ ל דַ עַ ת ַרבֹותֵ ינּו (סִ פְ ֵרי) שמזכירין לֹו הַ כַעַ ס‪ ,‬י ִתָּ כֵן שֶׁ הִ כָּה בַּצּור וְיָּצְאּו טִ יפִ ים בְמִ עּוט ַכוָּנָּתֹו עַ ל הַ כַעַ ס‪ ,‬ו ְתָּ מְ הּו אֵ ל הַ דָּ בָּר‪,‬‬ ‫ו ְהִ סְ כִימּו שְ נֵיהֶׁ ם לְהַ כֹות פַ עַ ם שְ נִי ָּה עַ ל הַ ּצּור כַאֲ שֶׁ ר הִ ְזכ ְַרתִ י‪ ,‬ו ְהּוא הַ חֵ טְ א עַ ל שְ נֵיהֶׁ ם‪:‬‬ ‫ו ְעַ ל דַ עְ תִ י טַ עַ ם 'ו ְדִ ב ְַרתֶׁ ם אֵ ל הַ סֶׁ לַע' ‪ -‬כְמֹו עַ ל הַ סֶׁ לַע‪ ,‬וְכֵן 'כ ֹה ָאמַ ר ה' ְצבָּאֹות אֵ ל הָּ עַ מּודִ ים ו ְעַ ל הַ יָּם ו ְעַ ל הַ מְ כֹונֹות ָּב ֶׁבלָּה‬ ‫יּובָּאּו' (י ְִרמְ י ָּה כְז‪ ,‬י ֵט‪-‬כַב) יְ ַצּוֶׁה שֶׁ י ֹאמְ רּו לְעֵ ינֵי הָּ עֵ דָּ ה בֶׁהֱ יֹותָּ ם נִקְ הָּ לִים ֻכלָּם שֶׁ הַ שֵ ם יֹוצִיא לָּהֶׁ ם מַ י ִם מִ ן הַ סֶׁ לַע‪ ,‬ו ְ ֵכן עָּ שָּ ה‪...‬‬ ‫‪‬‬ ‫רמב"ן רואה את החטא בהכאה הכפולה על הצור‪ .‬לדעתו‪ ,‬משה נצטווה לדבר אל הסלע‪ ,‬אך הכוונה מראש‬ ‫הייתה גם להכות‪ .‬את הדברים ביצע משה במדויק – הוא דיבר אל הסלע (רמב"ן מבין את המונח 'דבר אל‬ ‫הסלע' כ'דבר על הסלע'‪ ,‬כלומר לפני הסלע‪ ,‬כפי שעשה משה)‪ ,‬ואחר כך הכה פעם אחת במטה‪ .‬אך בניגוד‬ ‫למה שקרה בחורב‪ ,‬שם התגלות השכינה גרמה לסלע להוציא מימיו‪ ,‬כאן לא הופיעה השכינה והמכה‬ ‫הראשונה לא עזרה‪ ,‬או הוציאה כמות קטנה של מים‪ .‬החטא היה המכה הכפולה‪ ,‬שעליה לא נצטוו‪ ,‬ובכך היה‬ ‫‪5‬‬ ‫חטאם‪.‬‬ ‫דעת רבנו חננאל‬ ‫‪...‬הַ חֵ טְ א הּוא ָאמְ ָּרם (פסוק י) הֲ מִ ן הַ סֶׁ לַע הַ זֶׁה נֹוצִיא ָּלכֶׁם מַ י ִם'‪ ,‬ו ְָּראּוי שֶׁ י ֹאמְ רּו' יֹוצִיא ה ' ָּלכֶׁם מַ י ִם'‪ ,‬כְדֶׁ ֶׁרְך שֶׁ ָאמְ רּו‬ ‫(שמות טז‪ ,‬ח')בְתַ ת ה ' ָּלכֶׁם בָּעֶׁ ֶׁרב בָּשָּ ר לֶׁאֱ כ ֹל' וגו'‪ ,‬וְכֵן ְבכָּל הַ נִסִ ים יֹודִ יעּום כִי ה' י ַעֲ שֶׁ ה עִ מָּ הֶׁ ם לְהַ פְ לִיא‪.‬‬ ‫ו ְאּולַי חָּ שְ בּו הָּ עָּ ם כִי מ ֹשֶׁ ה ו ְַאהֲ רֹן בְחָּ כְמָּ תָּ ם הֹוצִיאּו לָּהֶׁ ם מַ י ִם מִ ן הַ סֶׁ לַע הַ זֶׁה‪ ,‬וְזֶׁהּו 'ֹלא קִ דַ שְ תֶׁ ם אֹותִ י' (דברים לב‪ ,‬נא)‪.‬‬ ‫ּומַ עֲ שֶׁ ה הָּ ִראשֹון בַּצּור ָאמַ ר (שמות יז‪ ,‬ו) 'הִ נֵנִי עֹומֵ ד לְפָּ נֶׁיָך שָּ ם עַ ל הַ ּצּור ב ֵ‬ ‫ְחֹורב'‪ ,‬ו ְשִ בְעִ ים הַ זְקֵ נִים רֹואִ ים עַ מּוד הֶׁ עָּ נ ָּן‬ ‫עֹומֵ ד עַ ל הַ ּצּור ו ְהַ נֵס מִ תְ פַ ְרסֵ ם כִי מַ עֲ שֶׁ ה ה' הַ גָּדֹול הּוא‪ ,‬אֲ בָּל ְבכָּאן ֹלא ָּראּו דָּ בָּר ו ְטָּ עּו בְמַ אֲ מָּ ר מ ֹשֶׁ ה ו ְַאהֲ רֹן‪.‬‬ ‫וְי ִתָּ כֵן שֶׁ י ֹאמַ ר ְבזֶׁה 'מְ עַ לְתֶׁ ם בִי' (דברים לב‪ ,‬נא)‪ ,‬כִי הַ נֶׁהֱ נֶׁה מִ ן הַ הֶׁ קְ דֵ ש נ ִקְ ָּרא מְ עִ ילָּה‪...‬‬ ‫לפי רבנו חננאל‪:‬‬ ‫א‪ .‬החטא היה בכך שניתן היה להבין מדברי משה ואהרן שהם מייחסים את הנס לעצמם "המן הסלע הזה נוציא לכם‬ ‫מים‪".‬‬ ‫ב‪ .‬חומרת החטא היא בכך שחלק מן העם טעו לחשוב שמשה ואהרן הם המוציאים מים‪ ,‬ולכן נאמר‪ֹ" :‬לא‬ ‫קִ דַ שְ תֶׁ ם אֹותִ י‪".‬‬ ‫בנוסף עומד רבנו חננאל על פרטים חשובים נוספים‪:‬‬ ‫‪‬‬ ‫ההבדל בין מה שנעשה כאן לבין מה שנעשה בספר שמות פרק יז בצור בחורב הוא מה שאומר ה'‪' :‬הנני‬ ‫עומד שם על הצור בחורב'‪ .‬ומכיוון ששם הייתה התגלות בעמוד ענן שעמד על הצור שממנו יצאו המים‪ ,‬לא‬ ‫ניתן היה להטיל ספק‪ ,‬שה' הוא זה שהוציא את המים‪ .‬אך כאן‪ ,‬לא היה עמוד ענן‪ ,‬ולכן התקבל הרושם בעם‪,‬‬ ‫שמשה ואהרן הם אלה המוציאים את המים‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫בעקבות הסבר רבנו חננאל מבאר רמב"ן את הביטוי 'מעלתם בי'‪ .‬מעילה היא העברה של חפץ מקודש‬ ‫לשימוש של חול‪ .‬חטאו של משה היה שהעביר נס שהיה אמור להיות קודש‪ ,‬דהיינו‪ ,‬נעשה על ידי ה'‪ ,‬לחול –‬ ‫לנעשה על ידי משה ואהרן‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫הסברו של רבנו חננאל מסביר היטב את חלקו של אהרן‪ ,‬שהרי נאמר' ויאמרו ‪...‬המן הסלע הזה נוציא לכם‬ ‫מים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬משה ואהרן ביחד אמרו משפט זה ובכך היה החטא‪.‬‬ ‫לסיכום‬ ‫הפסוק הראשון של הפרק מעיד על כך שדור המדבר מת ואילו פרשת מי מריבה משלימה את התמונה ומעידה על כך‬ ‫שההנהגה שליוותה את ישראל במדבר‪ ,‬הנהגתם הניסית והמיוחדת של משה ואהרון ‪ ,‬אף היא לא תכנס לארץ‪:‬‬ ‫כדאי להקדיש זמן לקריאת והבנת המהר"ל ותפיסתו המהותית על דור המדבר ומשה כמנהיגו ‪.‬‬ ‫העמקה‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫המהר"ל בספרו גבורות ה ‪':‬‬ ‫ר' לוי אמר [על משה] כי במדבר מניחן ובמדבר עתיד להחזירן‪ ,‬פירוש מפני כי משה שהיה איש אלקים ראוי שיהיה‬ ‫מנהיג ישראל במדבר‪ ,‬שכבר אמרנו כי הדברים האלקיים שייך להם המדבר ביותר‪ ...‬ואלו היה משה כמו שאר אדם‬ ‫שהיה טבעי היה שייך לו הנהגת הישוב‪ ,‬אבל משה איש אלקים שייך לו המדבר בפרט‪.‬‬ ‫דברי המהר"ל מאירים את הקשר בין משה ודור המדבר‪ ,‬ומעידים על השוני בין ההנהגה הנדרשת לעם ישראל‬ ‫במדבר לזו שתדרש בארץ ישראל‪.‬‬ ‫ד וַיִשְ לַח מ ֹשֶׁ ה מַ לְָאכִים מִ קָּ דֵ ש אֶׁ ל מֶׁ לְֶׁך אֱ דֹום כ ֹה ָאמַ ר ָאחִ יָך י ִשְ ָּראֵ ל אַ תָּ ה י ָּדַ עְ תָּ אֵ ת כָּל הַ תְ לָָּאה אֲ שֶׁ ר מְ צָָּאתְ נּו‪:‬‬ ‫טו וַי ְֵרדּו אֲ ב ֹתֵ ינּו מִ צ ְַרי ְמָּ ה וַנֵשֶׁ ב בְמִ צ ְַרי ִם י ָּמִ ים ַרבִים וַי ֵָּרעּו לָּנּו מִ צ ְַרי ִם וְלַאֲ ב ֹתֵ ינּו‪:‬‬ ‫טז וַנִצְעַ ק אֶׁ ל ה' וַיִשְ מַ ע קֹלֵנּו וַיִשְ לַח מַ לְאָּ ְך ו ַיֹצִאֵ נּו מִ מִ צ ְָּרי ִם ו ְהִ נֵה אֲ נַחְ נּו בְקָּ דֵ ש עִ יר קְ צֵה גְבּולֶָׁך‪:‬‬ ‫ְַארצֶָׁך ֹלא נַעֲ ב ֹר בְשָּ דֶׁ ה ּו ְבכ ֶֶׁׁרם ו ְֹלא נִשְ תֶׁ ה מֵ י בְאֵ ר דֶׁ ֶׁרְך הַ מֶׁ לְֶׁך נֵלְֵך ֹלא נִטֶׁ ה י ָּמִ ין ּושְ מ ֹאול עַ ד אֲ שֶׁ ר נ ַעֲ ב ֹר‬ ‫יז נַעְ ב ְָּרה נָּא ב ְ‬ ‫גְבּולֶָׁך‪:‬‬ ‫יח ו ַי ֹאמֶׁ ר אֵ לָּיו אֱ דֹום ֹלא תַ עֲב ֹר בִי פֶׁ ן בַחֶׁ ֶׁרב אֵ צֵא לִקְ ָּראתֶׁ ָך‪:‬‬ ‫יט ו ַי ֹאמְ רּו אֵ לָּיו ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל בַמְ סִ לָּה נַעֲ לֶׁה ו ְאִ ם מֵ ימֶׁ יָך נִשְ תֶׁ ה אֲ נִי ּומִ קְ נַי וְנָּתַ תִ י מִ כ ְָּרם ַרק אֵ ין דָּ בָּר ב ְַר ְגלַי אֶׁ עֱ ב ָֹּרה‪:‬‬ ‫כ ו ַי ֹאמֶׁ ר ֹלא תַ עֲ ב ֹר וַיֵצֵא אֱ דֹום לִקְ ָּראתֹו בְעַ ם ָּכבֵד ּו ְבי ָּד חֲ זָּקָּ ה‪:‬‬ ‫כא וַי ְמָּ אֵ ן אֱ דֹום נְתֹן אֶׁ ת י ִשְ ָּראֵ ל עֲ ב ֹר ִב ְגבֻלֹו וַיֵט י ִשְ ָּראֵ ל מֵ עָּ לָּיו‪:‬‬ ‫עם ישראל מגיע אל איזור מיושב‪ ,‬ועובר לראשונה בסביבות עמים אחרים‪ .‬העם הראשון איתו הם נפגשים הם‬ ‫האדומים‪ ,‬צאצאי עשיו‪ ,‬אחיו של יעקב אבינו‪.‬‬ ‫הפניה אל האדומים‪ ,‬היא כפניה אל אחים( מלאכי (א'‪ :‬ב) ‪...‬וַאֲ מַ ְרתֶ ם ‪...‬הֲ לֹוא ָאח עֵ שָּ ו לְ י ַעֲ ק ֹב )‪ ...‬בבקשה לעבור‬ ‫דרך ארצם בדרך לארץ ישראל‪ .‬הבקשה נתקלת בסירוב‪ ,‬והם מנסים בפעם שניה לבקש בדרך אחרת ‪.‬‬ ‫העמקה ‪ -‬השוואה בין שתי הבקשות מאדום ‪:‬‬ ‫בקשה ראשונה (פסוקים יד‪-‬יז)‬ ‫בקשה שניה (פסוקים יט‪-‬כ)‬ ‫יד‪ ...‬כ ֹה ָאמַ ר ָאחִ יָך י ִשְ ָּראֵ ל‬ ‫יט ו ַי ֹאמְ רּו אֵ לָּיו ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל‬ ‫אַ תָּ ה י ָּדַ עְ תָּ אֵ ת כָּל הַ תְ לָָּאה אֲ שֶׁ ר מְ צָָּאתְ נּו‪:‬‬ ‫טו וַי ְֵרדּו אֲ ב ֹתֵ ינּו מִ צ ְַרי ְמָּ ה וַנֵשֶׁ ב בְמִ צ ְַרי ִם י ָּמִ ים‬ ‫ַרבִים וַי ֵָּרעּו לָּנּו מִ צ ְַרי ִם וְלַאֲ ב ֹתֵ ינּו‪:‬‬ ‫טז וַנִצְעַ ק אֶׁ ל ה' וַיִשְ מַ ע קֹלֵנּו וַיִשְ לַח מַ לְאָּ ְך‬ ‫ו ַיֹצִאֵ נּו מִ מִ צ ְָּרי ִם ו ְהִ נֵה אֲ נַחְ נּו בְקָּ דֵ ש עִ יר קְ צֵה‬ ‫גְבּולֶָׁך‪:‬‬ ‫‪7‬‬ ‫ְַארצֶָך‬ ‫יז נַעְ ב ְָּרה נָּא ב ְ‬ ‫בַמְ סִ לָּ ה נַעֲ לֶ ה‬ ‫ֹלא נַעֲ ב ֹר בְשָּ ֶדה ּו ְבכ ֶֶרם‬ ‫וְֹלא נִׁשְ תֶ ה מֵ י בְאֵ ר‬ ‫וְאִ ם מֵ ימֶ יָך נִׁשְ תֶ ה אֲ נִי ּומִ קְ נַי וְנָּתַ תִ י מִ כ ְָּרם‬ ‫ֶד ֶרְך הַ מֶ לֶ ְך נֵלֵ ְך ֹלא נִטֶ ה י ָּמִ ין ּושְ מ ֹאול‬ ‫עַ ד אֲ שֶׁ ר נַעֲ ב ֹר גְבּולֶָׁך‪:‬‬ ‫ַרק אֵ ין דָּ בָּר ב ְַר ְגלַי אֶׁ עֱ ב ָֹּרה‪:‬‬ ‫על משמעות ההבדלים‬ ‫‪1.‬מפשוטו של מקרא נראה שהניסוח המפורט בתחילת הבקשה הראשונה "אחיך" ותיאור קורותיהם של ישראל‪,‬‬ ‫מטרתו הייתה לעורר את רגשי האחווה והרחמים של האדומים כלפי בני ישראל‪ ,‬בגלל קרבתם המשפחתית‪:‬‬ ‫האדומים היו מבני עשיו‪ ,‬ובני ישראל הם בניו יעקב אבינו‪ ,‬אחיו של עשיו‪.‬‬ ‫‪2.‬רמב"ן כ‪ ,‬יט‪:‬‬ ‫במסלה נעלה ‪ -‬הנה מתחלה[ בבקשה הראשונה ]היו אומרין לבא בערים‪ ,‬רק ישתמרו [יזהרו] שלא יכנסו בשדה‬ ‫ובכרם‪ ,‬כדרך מחנות עם רב‪ ,‬ששוללים את הגרנות ונכנסים בכרמים‪ .‬אבל ילכו בדרך המלך‪ ,‬שהיא דרך הרבים לא‬ ‫דרך היחיד‪.‬‬ ‫והיו אומרים שלא ישתו כלל המים אשר להם בבארות לצרכם‪.‬‬ ‫אחרי כן[ בבקשה השנייה ]שלחו להם‪ ,‬שלא יקרבו לערים כלל אבל ילכו במסלה העולה לארץ כנען‪ ,‬שהיא סלולה‬ ‫וכבושה לכל‪ ,‬ואם ישתו מימי הנהרות בדרכים הם והבהמות בעברם בנהר יתנו דמיהם שנהנו מהם‪ ,‬על כן אמר רק‬ ‫אין דבר ‪ -‬שאין בזה הפסד שום דבר‬ ‫לפי רמב"ן‬ ‫‪‬‬ ‫בבקשה הראשונה הם הבטיחו להתנהג באופן שונה מדרך בה נוהגים מחנות גדולים‪ ,‬ולא להשתמש או‬ ‫לפגוע ברכוש הפרטי של האדומים‪ ,‬אלא ללכת בדרך המלך‪ ,‬שהיא דרך ציבורית‬ ‫‪‬‬ ‫לאחר שראו שהאדומים מגיבים בתוקפנות הם הבטיחו בבקשה השניה להתרחק מהערים וללכת בדרך‬ ‫צדדית‪ ,‬ובמידה שישתמשו במי הנהרות‪ ,‬הם ישלמו עליהם ‪.‬‬ ‫הסירוב האדומי ותוצאותיו ‪:‬‬ ‫‪2‬‬ ‫למרות בקשותיהם של ישראל מגיבים האדומים בתקיפות רבה לשתי הבקשות‪:‬‬ ‫תגובת אדום לבקשה הראשונה‬ ‫יח ו ַי ֹאמֶׁ ר אֵ לָּיו אֱ דֹום ֹלא תַ עֲ ב ֹר בִי‬ ‫פֶׁ ן בַחֶׁ ֶׁרב אֵ צֵא לִקְ ָּראתֶׁ ָך‪:‬‬ ‫תגובת אדום לבקשה השנייה‬ ‫כ ו ַי ֹאמֶׁ ר ֹלא תַ עֲ ב ֹר‬ ‫וַיֵצֵא אֱ דֹום לִקְ ָּראתֹו בְעַ ם ָּכבֵד ּו ְבי ָּד חֲ זָּקָּ ה‪:‬‬ ‫כא וַי ְמָּ אֵ ן אֱ דֹום נְתֹן אֶׁ ת י ִשְ ָּראֵ ל עֲ ב ֹר ִב ְגבֻלֹו‬ ‫כא וַי ְמָּ אֵ ן אֱ דֹום נְתֹן אֶׁ ת י ִשְ ָּראֵ ל עֲ ב ֹר ִב ְגבֻלֹו וַיֵט י ִשְ ָּראֵ ל מֵ עָּ לָּיו‪:‬‬ ‫אדום מממש את איומו שבבקשה הראשונה ויוצא למלחמה כנגד מחנה ישראל‪ ,‬ובני ישראל לא נלחמים בו – מדוע הם‬ ‫לא משיבים מלחמה ?את הסיבה נמצא בדברים פרק ב' בתיאור הציווי ‪:‬‬ ‫דברים פרק ב‬ ‫ד ו ְאֶׁ ת הָּ עָּ ם צַו לֵאמ ֹר אַ תֶׁ ם עֹב ְִרים ִבגְבּול אֲ חֵ יכֶׁם ְבנֵי עֵ שָּ ו הַ י ֹשְ בִים בְשֵ עִ יר וְי ְִיראּו מִ כֶׁם וְנִשְ מַ ְרתֶׁ ם מְ א ֹד‪:‬‬ ‫ַארצָּם עַ ד מִ דְ ַרְך כַף ָּרגֶׁל כִי י ְֻרשָּ ה לְעֵ שָּ ו נָּתַ תִ י אֶׁ ת הַ ר שֵ עִ יר‪:‬‬ ‫ה ַאל תִ תְ גָּרּו בָּם ִכי ֹלא אֶׁ תֵ ן ָּלכֶׁם מֵ ְ‬ ‫כאן מופיעה האחווה בציווי ה' ‪ -‬אחיכם בני עשיו‪ ,‬בשל האחווה הזו אין לישראל זכות להלחם עם שעיר ‪ /‬אדום‪ ,‬אלא‬ ‫רק לבקש את רשותם ‪.‬‬ ‫מות אהרון ‪:‬‬ ‫כב וַיִסְ עּו מִ קָּ דֵ ש וַיָּב ֹאּו ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל כָּל הָּ עֵ דָּ ה ה ֹר הָּ הָּ ר‪:‬‬ ‫כג ו ַי ֹאמֶׁ ר ה' אֶׁ ל מ ֹשֶׁ ה ו ְאֶׁ ל ַאהֲ רֹן בְה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל גְבּול אֶׁ ֶׁרץ אֱ דֹום לֵאמ ֹר‪:‬‬ ‫ָארץ אֲ שֶׁ ר נָּתַ תִ י ִל ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל עַ ל אֲ שֶׁ ר מְ ִריתֶׁ ם אֶׁ ת פִ י לְמֵ י מְ ִריבָּה‪:‬‬ ‫כד י ֵָאסֵ ף ַאהֲ רֹן אֶׁ ל עַ מָּ יו כִי ֹלא י ָּב ֹא אֶׁ ל הָּ ֶׁ‬ ‫כה קַ ח אֶׁ ת ַאהֲ רֹן ו ְאֶׁ ת אֶׁ לְעָּ זָּר בְנֹו ו ְהַ עַ ל א ֹתָּ ם ה ֹר הָּ הָּ ר‪:‬‬ ‫כו ו ְהַ פְ שֵ ט אֶׁ ת ַאהֲ רֹן אֶׁ ת ְבגָּדָּ יו ו ְהִ ְלבַשְ תָּ ם אֶׁ ת אֶׁ לְעָּ זָּר בְנֹו ו ְַאהֲ רֹן י ֵָאסֵ ף ּומֵ ת שָּ ם‪:‬‬ ‫כז וַיַעַ ש מ ֹשֶׁ ה כַאֲ שֶׁ ר ִצּוָּה ה' וַיַעֲ לּו אֶׁ ל ה ֹר הָּ הָּ ר לְעֵ ינ ֵי כָּל הָּ עֵ דָּ ה‪:‬‬ ‫מִ‬ ‫ֵ‬ ‫ַ‬ ‫ַ‬ ‫כח וַיַפְ שֵ ט מ ֹשֶׁ ה אֶׁ ת ַאהֲ רֹן אֶׁ ת ְבגָּדָּ יו וַיַ ְלבֵש א ֹתָּ ם אֶׁ ת אֶׁ לְעָּ זָּר בְנֹו ויָּמָּ ת ַאהֲ רֹן שָּ ם בְר ֹאש הָּ הָּ ר וי ֶׁרד מ ֹשֶׁ ה ו ְאֶׁ לְעָּ זָּר ן‬ ‫הָּ הָּ ר‪:‬‬ ‫כט וַי ְִראּו כָּל הָּ עֵ דָּ ה כִי ָּגו ַע ַאהֲ רֹן וַיִבְכּו אֶׁ ת ַאהֲ רֹן שְ ֹלשִ ים יֹום כ ֹל בֵית י ִשְ ָּראֵ ל ‪:‬‬ ‫את התאריך למותו של אהרון ראינו כבר בפסוקים מפרשת מסעי ( במדבר לג ‪):‬‬ ‫ַארבָּעִ ים ְלצֵאת ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל מֵ אֶׁ ֶׁרץ מִ צ ְַרי ִם בַח ֹדֶׁ ש הַ חֲ מִ ישִ י‬ ‫לח וַיַעַ ל ַאהֲ רֹן הַ כ ֹהֵ ן אֶׁ ל ה ֹר הָּ הָּ ר עַ ל ִפי ה 'וַיָּמָּ ת שָּ ם בִשְ נַת הָּ ְ‬ ‫בְאֶׁ חָּ ד לַח ֹדֶׁ ש‪:‬‬ ‫לט (ו ְַאהֲ רֹן בֶׁן שָּ ֹלש ו ְעֶׁ שְ ִרים ּומְ ַאת שָּ נָּה בְמ ֹתֹו בְה ֹר הָּ הָּ ר‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫ָארץ אֲ שֶׁ ר נָּתַ תִ י לָּהֶׁ ם"‬ ‫בכך מתממש העונש שנגזר על אהרן בעקבות מי מריבה‪ֹ" :‬לא תָּ בִיאּו אֶׁ ת הַ קָּ הָּ ל הַ זֶׁה אֶׁ ל הָּ ֶׁ‬ ‫(פסוק יב ‪).‬‬ ‫תגובת העם למותו של אהרון‪:‬‬ ‫רש"י[ כט‪]:‬‬ ‫כל בית ישראל ‪ -‬האנשים והנשים‪ ,‬לפי שהיה אהרן רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו‪:‬‬ ‫משנה מסכת אבות פרק א‪ ,‬משנה י"ב‪:‬‬ ‫הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה‪.‬‬ ‫הערה למורה ‪:‬רש"י מביא את הדברים בהשוואה לתיאור מותו של משה בסוף ספר דברים שם לא נאמרת המילה‬ ‫'כל ‪':‬דברים פרק לד (ח) וַיִבְכּו ְבנֵי י ִשְ ָּראֵ ל אֶׁ ת מ ֹשֶׁ ה בְעַ ְרב ֹת מֹוָאב שְ ֹלשִ ים יֹום‪.‬‬ ‫היבטים נוספים בתיאור מותו של אהרן‪ -‬להעמקה‪:‬‬ ‫הכהונה הגדולה עוברת בירושה לאלעזר בן אהרון סמוך למיתתו של אהרון ‪ ,‬והידיעה של אהרון טרם מותו‪ ,‬כי אלעזר‬ ‫יהיה הכהן אחריו מהווה תנחומים עבורו (כפי שמפרש המדרש שמביא רש"י) ‪ ,‬תאור מותו של אהרון נלמד לפרטיו‬ ‫בעזרת פירוש רש"י ‪:‬‬ ‫רש"י ‪:‬‬ ‫(כה )קח את אהרן ‪ -‬בדברי נחומים‪ .‬אמור לו אשריך שתראה כתרך נתון לבנך‪ ,‬מה שאין אני [משה] זכאי לכך [בניו‬ ‫של משה רבנו לא ירשו את מקומו אלא יהושע בן נון]‬ ‫(כו )את בגדיו ‪ -‬את בגדי כהונה גדולה הלבישהו והפשיטם מעליו לתתם על בנו בפניו‪ .‬אמר לו הכנס למערה‪ ,‬ונכנס‪.‬‬ ‫ראה מטה מוצעת ונר דלוק‪ .‬אמר לו עלה למטה‪ ,‬ועלה‪ .‬פשוט ידיך‪ ,‬ופשט‪ .‬קמוץ פיך‪ ,‬וקמץ‪ .‬עצום עיניך‪ ,‬ועצם‪ .‬מיד‬ ‫חמד משה לאותה מיתה‪ ,‬וזהו שנאמר לו (דברים לב‪ ,‬נ) כאשר מת אהרן אחיך‪ ,‬מיתה שנתאוית לה‪:‬‬ ‫(כז )ויעש משה ‪ -‬אף על פי שהדבר קשה לו לא עכב‪:‬‬ ‫(כט )ויראו כל העדה וגו' ‪ -‬כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרן לא ירד‪ ,‬אמרו היכן הוא אהרן‪ .‬אמר להם מת‪ .‬אמרו לו‬ ‫אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המות‪ .‬מיד בקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת‬ ‫להם מוטל במטה‪ ,‬ראו והאמינו‪:‬‬ ‫מותו של אהרון הוא חלק משלבי סיום הנהגתם של מרים אהרן ומשה ומדגים גם את ההבדלים ביניהם‪ ,‬ההמשכיות‪,‬‬ ‫יחסם של ישראל‪.‬‬ ‫כאן יכול מורה לבחור להביא את המדרש שהובא בתחילת היחידה על שלושה פרנסים – לסיכום ‪.‬‬ ‫‪11‬‬