‫דצמבר ‪ | 2010‬גיליון ‪51‬‬ ‫הביטאון‬ ‫"‬ ‫"‬ ‫החיבור שלנו עם ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫הוא מצוין"‬ ‫ניצב עמיחי שי עמ' ‪6‬‬ ‫במותם‬ ‫שווים‬ ‫לא‬ ‫עמ' ‪15‬‬ ‫צה"ל‬ ‫יתום‬ ‫מנכ"ל משרד החינוך עמ' ‪24‬‬ ‫‪2‬‬ ‫תוכן‬ ‫יד ביד ‪ /‬נאוה שוהם סולן‬ ‫‪03‬‬ ‫חדש בארגון ‪ /‬גיל סימנהויז‬ ‫‪04‬‬ ‫כתבות‬ ‫שליחותו של הממונה ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫‪06‬‬ ‫מחלקה! מארינס! אלוהים! מולדת! ‪ /‬ירון שילדקרוט‬ ‫‪10‬‬ ‫לא שווים במותם ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫‪14‬‬ ‫יתום צה"ל‪ :‬מנכ"ל משרד החינוך ‪ /‬מאיה קרני‬ ‫‪26‬‬ ‫דוח מהשטח‬ ‫"עושים מצווה" ‪ /‬ליזי קופרמן‬ ‫‪18‬‬ ‫מדורים‬ ‫צילום‪ .‬ד‪.‬ב הפקות‬ ‫תש"ח‪ :‬ביקורת ספר ‪ /‬מיכל דניאלי‬ ‫‪22‬‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫‪23‬‬ ‫שירים‬ ‫‪24‬‬ ‫איך קונים רכב? ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫‪30‬‬ ‫לכבוד חנוכה‪ :‬עוברת באדום ‪ /‬פלה תכלת טרבס‬ ‫‪31‬‬ ‫יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם סולן‬ ‫מנכ”ל הארגון‪ :‬גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד‬ ‫עורכת‪ :‬גילה אמית רזין‬ ‫מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל סימנהויז‪ ,‬גילה אמית רזין‪ ,‬איתי בן חורין‪,‬‬ ‫רחלי ציפר‪ ,‬דבורה גינזבורג‪ ,‬ירון שילדקרוט‪ ,‬מיכל דניאלי‪ ,‬מאיה קרני‪,‬‬ ‫ליזי קופרמן‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬ארגונית‬ ‫צילומים‪ :‬חיים בכר‪ ,‬ד‪.‬ב הפקות‪ ,‬עינב רימון‬ ‫הפקה‪ :‬אלה רוזנברג‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬רון ידלין‬ ‫דפוס‪ :‬דפוס מאי‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬אורנים ‪( 1‬מ‪ .‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪54052‬‬ ‫טלפון‪03-6918403 :‬‬ ‫פקס‪03-6916483 :‬‬ ‫דוא”ל‪[email protected] :‬‬ ‫אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬ ‫‪3‬‬ ‫מסכמת שנה‬ ‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬ ‫שנת ‪ 2010‬עומדת בפני סיום‪ ,‬ו‪ 2011-‬כבר בפתח‪ .‬קצב האירועים והפעילות שלנו היה כה אינטנסיבי ומהיר‪ ,‬עד‬ ‫שקשה לי להאמין שכבר הגיע הזמן לסכם שנה‪ ...‬אבל אני סבורה שכשליחת ציבור זוהי חובתי וזכותי לעשות‬ ‫כן‪ ,‬ואני אכן גאה בשלל פעילויות שלנו בשנה החולפת‪.‬‬ ‫הייתה זו שנת שיא עבורנו בהשקעת כספים בפעילות למען אלמנות ויתומים‪.‬‬ ‫הרחבנו את הפעילות האזורית והוספנו חוגים מסובסדים בחיפה‪ ,‬בטבריה‪ ,‬בירושלים ובאזור המרכז‪.‬‬ ‫הקמנו ועדה בשיתוף משרד הביטחון לשינוי התקנה העוסקת בלימודים ובהכשרה מקצועית של האלמנות‪.‬‬ ‫המלצת הוועדה היא שכל אלמנה תהיה זכאית לקבל ממשרד הביטחון סיוע ללימודים או לרכישת מקצוע‪ ,‬אם‬ ‫עדיין לא הסתייעה למטרה זו במשרד הביטחון ‪ -‬גם אם היא בעלת תואר ראשון‪.‬‬ ‫ועדה נוספת שהוקמה נועדה לבחינת צורכי האלמנות המתבגרות בתחום הרפואי והסיעודי‪ .‬הוועדה סיימה את‬ ‫עבודתה ולפי המלצתה יתקיים סקר בקרב האלמנות‪ ,‬ולאחריו תגיש הוועדה את המלצותיה לשינוי התקנות‬ ‫העוסקות בתחום‪.‬‬ ‫אנחנו במשא ומתן אינטנסיבי עם משרד הביטחון בסוגיית ביטוח המילואים (המענק ההוני)‪ ,‬ובה בעת אנו‬ ‫מקדמים את הצעת החוק בכנסת יחד עם לוביסטים מקצועיים‪.‬‬ ‫חגגנו ל‪ 63-‬יתומים ויתומות במעמד נשיא המדינה‪ ,‬שר הביטחון והרמטכ"ל את חגיגת בר ובת המצווה‪,‬‬ ‫שהפכה לאירוע מסורתי וחגיגי‪.‬‬ ‫קיימנו שורה של אירועים מוצלחים‪ ,‬ובהם מחנה קיץ בחו”ל לבני המצווה‪ ,‬חלוקת מלגות‪ ,‬שי נישואין וכן נופש‬ ‫ארגוני שבו השתתפו כ‪ 600-‬חברים וחברות‪.‬‬ ‫אנחנו מקדמים הצעת חוק במטרה להרחיב את הסיוע ליתומים שגילם מעל ל‪.30-‬‬ ‫הוקמה חבורת זמר המורכבת מאלמנות ויתומים‪ ,‬והיא החלה להופיע באירועים של הארגון ושל ארגונים‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫פרויקט "אלמנה למען אלמנה"‪ ,‬הנעשה בשיתוף משרד הביטחון‪ ,‬הורחב והחל לפעול באזור חיפה‪ .‬במהלך‬ ‫השנה הקרובה בכוונתנו להרחיב את הפעילות גם לאזור ירושלים‪.‬‬ ‫פעלנו להרחבת הסיוע ליתומים שנותרו ללא אב ואם‪ ,‬והבאנו להארכת משך הזכאות לתגמולים כך שיתומים‬ ‫אלה יקבלו תגמולים עד גיל ‪.25‬‬ ‫בעקבות דרישתנו החל מחודש נובמבר ‪ 2010‬ישולם תגמול זהה לשתי אלמנות אשר החלל הותיר מאחוריו‪.‬‬ ‫בעקבות שינוי התקנון הצטרפו לארגוננו יתומים שגילם מעל ‪ .30‬היתומים משולבים בעשייה בארגון ומייצגים‬ ‫את עצמם גם בוועדות הכנסת‪.‬‬ ‫נזכיר גם כי בתחילת השנה הצטרפו אלמנות לארגון בעקבות שינוי החקיקה המאפשר להינשא בשנית ללא‬ ‫איבוד זכויות‪.‬‬ ‫העשייה הרבה שלנו היא כולה תוצאה של עבודה מאומצת מאוד של צוות הארגון בראשות המנכ"ל גיל‬ ‫סימנהויז‪ ,‬וכן של שותפינו לדרך במשרד הביטחון‪ ,‬צה”ל‪ ,‬משטרת ישראל‪ ,‬שרים וחברי כנסת אשר נרתמו‬ ‫רבות וכמובן גם מתנדבות הארגון‪.‬‬ ‫שנת ‪ 2011‬תצוין בסימן ‪ 20‬שנה לארגון‪ ,‬ואנו יוזמים שורה של אירועים ופעילויות שעליהם נעדכן בהמשך‪ .‬זאת‬ ‫כמובן בד בבד עם המשך העשייה שקיימנו בשנה האחרונה‪.‬‬ ‫אני קוראת לחברי הארגון להמשיך ולהיות פעילים במסגרות השונות‪ ,‬ומאחלת לכולנו שנה אזרחית מוצלחת‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫צילום‪ .‬ד‪.‬ב הפקות‬ ‫‪4‬‬ ‫חדש בארגון‬ ‫צילום‪ .‬ד‪.‬ב הפקות‬ ‫ינואר ‪ 2013‬תינתן השלמה של‬ ‫ההעלאה לשיעור של ‪.6.25%‬‬ ‫תוספות השכר יעודכנו גם בתגמולי‬ ‫האלמנות‪ ,‬בהתאם למועדי‬ ‫התשלום לעובדי המגזר הציבורי‪.‬‬ ‫בהסכם עם משרד האוצר הוחלט גם‬ ‫על מתן מענק חד‪-‬פעמי בסך של‬ ‫‪ 2,000‬ש”ח לעובדים במגזר הציבורי‪,‬‬ ‫במסגרת משכורת חודש נובמבר‬ ‫‪ .2010‬אנו בודקים באם מענק זה‬ ‫מוגדר כתוספת שכר או לאו‪ ,‬שאם‬ ‫כן אזי יש לשלמו גם לאלמנות חללי‬ ‫צה”ל ומערכות ישראל‪.‬‬ ‫היכל הזיכרון הלאומי‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו"ד‬ ‫מנכ"ל הארגון‬ ‫בחירות לראשות הארגון‬ ‫בהתאם לתקנון הארגון יש לקיים‬ ‫אחת ל‪ 4-‬שנים בחירות לתפקיד‬ ‫יו”ר הארגון‪ ,‬לוועד המנהל ולנציגות‬ ‫הנבחרת‪ .‬תהליך הבחירות החל‬ ‫בסוף חודש נובמבר ‪ ,2010‬בהודעה‬ ‫על הצגת פנקס הבוחרים ובהזמנה‬ ‫להגיש מועמדות לתפקיד יו”ר‬ ‫הארגון‪ ,‬ויסתיים בהכרזה על‬ ‫הרשימה הזוכה לקראת סוף חודש‬ ‫מאי ‪ ,2011‬ארבע שנים בדיוק לאחר‬ ‫הבחירות הקודמות אשר הסתיימו‬ ‫בחודש מאי ‪.2007‬‬ ‫תהליך הבחירות הינו הליך דמוקרטי‬ ‫חשוב ביותר המקנה לכל חבר‬ ‫בארגון את ההזדמנות להשפיע על‬ ‫מדיניות הארגון בשנים הבאות‪.‬‬ ‫בהתאם לתקנון הבחירות של‬ ‫הארגון ומתוך כוונה לשמור על‬ ‫טוהר הבחירות ועל ניהולן התקין‪,‬‬ ‫מונתה השופטת (בדימוס) שרה‬ ‫פריש לעמוד בראש ועדת הבחירות‪.‬‬ ‫השופטת (בדימוס) פריש מינתה‬ ‫את עו”ד חגי כהנא ורו”ח אמיר‬ ‫שטיין כחברים בוועדת הבחירות‪.‬‬ ‫ראוי להדגיש ולציין‪ ,‬כי תפקיד יו”ר‬ ‫הארגון הינו בהתנדבות מלאה‪ ,‬ללא‬ ‫קבלת שכר מהארגון‪ ,‬וכולל את‬ ‫החובה לייצג את הארגון באירועים‬ ‫שונים‪ ,‬בטקסי זיכרון‪ ,‬וכן לעשות‬ ‫למען גיוס כספים לטובת פעילות‬ ‫הארגון‪ ,‬קידום האינטרסים של‬ ‫הארגון בפני רשויות המדינה וחברי‬ ‫כנסת‪ ,‬ניהול הארגון ועוד פעולות‬ ‫יומיומיות רבות‪.‬‬ ‫בדומה לבחירות הקודמות ‪,‬גם‬ ‫הפעם ייעשו הבחירות באמצעות‬ ‫משלוח מעטפות ובהן פתק‬ ‫ההצבעה לרשימות השונות‪.‬‬ ‫הסבר מלא על תהליך הבחירות‪,‬‬ ‫מועד הגשת מועמדות ואופן‬ ‫משלוח פתק ההצבעה בחזרה‪ ,‬יינתן‬ ‫לכל בעלי זכות ההצבעה במכתב‬ ‫מסודר מאת ועדת הבחירות‪.‬‬ ‫לאורך כל תהליך הבחירות‪ ,‬שינוהל‬ ‫באמצעות ועדת הבחירות‪ ,‬ימשיך‬ ‫הארגון ויעסוק בה בעת בנושאים‬ ‫השוטפים ובפרויקטים השונים‪.‬‬ ‫עדכון תגמולים‬ ‫בחודש נובמבר ‪ 2010‬נחתם הסכם‬ ‫בין ההסתדרות ובין משרד האוצר‪,‬‬ ‫ובמסגרתו יקבלו עובדי המגזר‬ ‫הציבורי תוספת שכר בשיעור כולל‬ ‫של ‪ 6.25%‬שתשולם באופן הדרגתי‬ ‫במשך שלוש שנים‪ .‬תוספות‬ ‫השכר ישולמו בשלושה מועדים‪:‬‬ ‫במשכורת ינואר ‪ 2011‬יקבלו‬ ‫העובדים תוספת שכר של ‪2.5%‬‬ ‫לשכרם‪ ,‬במשכורת ינואר ‪ 2012‬הם‬ ‫יקבלו תוספת נוספת שתשלים את‬ ‫העלאת השכר ל‪ ,4.25% -‬ובמשכורת‬ ‫ביום הזיכרון האחרון‪ ,‬באפריל‬ ‫‪ ,2010‬החליטה ממשלת ישראל על‬ ‫הקמת היכל זיכרון לאומי לכל חללי‬ ‫מערכות ישראל‪.‬‬ ‫המטרה היא להקים אתר הנצחה‬ ‫לכלל חללי מערכות ישראל בכניסה‬ ‫לבית העלמין הצבאי בהר הרצל‪,‬‬ ‫שבו יוכלו המבקר הבודד‪ ,‬המשפחה‬ ‫או קבוצות מאורגנות לכבד את‬ ‫זכרם של חללי מערכות ישראל‪.‬‬ ‫הכוונה היא למקום שיהווה פינת‬ ‫התייחדות למשפחות ולראשי‬ ‫המדינה‪ ,‬ויצור חוויה מרגשת‬ ‫ומרוכזת כהכנה לסיור בהר הרצל‪.‬‬ ‫בעתיד מתוכנן לקום לצד היכל‬ ‫הזיכרון הלאומי מרכז מבקרים‬ ‫ומורשת‪ ,‬בו יסופרו תולדותיו של‬ ‫ההר כאתר זיכרון לאומי‪ ,‬ומורשת‬ ‫הגבורה של המפעל הציוני ושל‬ ‫תקומת ישראל‪.‬‬ ‫בהיכל הזיכרון יונצחו כל הנופלים‬ ‫במערכות ישראל החל משנת ‪,1860‬‬ ‫שנת היציאה מהחומות‪ ,‬ועד ימינו‪.‬‬ ‫באתר היכל הזיכרון הלאומי ייכללו‬ ‫האלמנטים הבאים‪ :‬חקיקת שמות‬ ‫כל החללים‪ ,‬אש זיכרון התמיד‪,‬‬ ‫פינות התייחדות למשפחות‬ ‫הנופלים‪ ,‬ונר זיכרון ליד שמו של כל‬ ‫חלל‪ ,‬אשר יידלק ביום נפילת החלל‪.‬‬ ‫הצעת חוק בנושא “ביטוח‬ ‫המילואים”‬ ‫הארגון אינו קופא על שמריו‪ ,‬אלא‬ ‫אנו ממשיכים ומקדמים את הצעת‬ ‫החוק בנושא “ביטוח המילואים”‪.‬‬ ‫בימים אלה סיימנו סבב פגישות‬ ‫שקיימנו עם מרבית מחברי ועדת‬ ‫שרים לענייני חקיקה‪ ,‬אשר אמורה‬ ‫לדון בהצעת החוק בישיבותיה‬ ‫הקרובות‪.‬‬ ‫נמשיך ונעדכן בנושא זה ככל שיהיו‬ ‫התפתחויות‪.‬‬ ‫סיוע ליתומים בהקמת עסק‬ ‫עצמאי‬ ‫שיתוף פעולה חדש בין הארגון לבין‬ ‫“קרן שמש” יאפשר ליתומים לקבל‬ ‫סיוע כספי וליווי מקצועי בהקמת‬ ‫עסק עצמאי‪.‬‬ ‫“קרן שמש” מסייעת ליזמים‬ ‫צעירים בני ‪ 20-35‬שנה המבקשים‬ ‫להקים עסק עצמאי‪ .‬הסיוע כולל‬ ‫בדיקת כדאיות וכתיבת תוכנית‬ ‫עסקית לעסק‪ ‬ביחד עם‪ ‬יועץ עסקי‪,‬‬ ‫סבסוד קורס ניהול‪ ,‬הקמת עסק‪,‬‬ ‫וליווי על ידי מדריכים המנדבים‬ ‫את ניסיונם במטרה לעזור ליזמים‬ ‫הצעירים “לרכוש” כלים ולהעצים‬ ‫אותם לקראת האתגרים העומדים‬ ‫בפניהם‪.‬‬ ‫יתומים העונים על הקריטריונים‬ ‫והמעוניינים לקבל סיוע מהקרן‪,‬‬ ‫מוזמנים לפנות ישירות ל”קרן‬ ‫שמש” באמצעות אתר האינטרנט‪:‬‬ ‫‪www.ksh.org.il‬‬ ‫חוגי מחשבים ואנגלית‬ ‫בימים אלו מתחילים לפעול חוגים‬ ‫לאנגלית ולמחשבים לחברי הארגון‪.‬‬ ‫לשמחתנו‪ ,‬ההיענות ליוזמה של‬ ‫הארגון הייתה גבוהה‪ ,‬וקבוצות‬ ‫החוגים מתחילות לפעול בחיפה‪,‬‬ ‫תל אביב‪ ,‬ירושלים‪ ,‬אשדוד וראשון‬ ‫לציון‪.‬‬ ‫הנרשמים לחוגי המחשבים ישתתפו‬ ‫במשך ‪ 5‬חודשים בחוג מקצועי‬ ‫שיקנה להם כלים שימושיים‬ ‫להפעלת המחשב‪ ,‬ובסיום הקורס‬ ‫אף תוענק להם תעודה המעידה על‬ ‫השתתפותם בקורס‪.‬‬ ‫אישור ניהול תקין‬ ‫בחודש נובמבר ‪ 2010‬קיבל הארגון‬ ‫אישור ניהול תקין לשנת ‪ 2011‬מאת‬ ‫רשם העמותות‪ .‬כמו כן‪ ,‬חודש‬ ‫האישור של הארגון לקבלת תרומות‬ ‫בהתאם לסעיף ‪ 46‬לחוק מס הכנסה‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫מרכין ראש ומשתתף בצער‬ ‫משפחות הנספים‬ ‫באסון השריפה בכרמל‬ ‫קבורה סמוך לבית עלמין צבאי‬ ‫בחלק מבתי הקברות האזרחיים הסמוכים לבתי קברות צבאיים הוכשרו חלקות קבורה המיועדות למשפחות השכולות‬ ‫(הורים ואלמנות‪/‬ים) שיקיריהם טמונים בבית העלמין הצבאי‪.‬‬ ‫הקבורה והחלקות מטופלות על ידי חברה קדישא המקומית‪ ,‬באישור היחידה להנצחת החייל ובהתאם למנהגי הקבורה‬ ‫המקובלים בחברה קדישא‪.‬‬ ‫חלקות קבורה אלו קיימות בשלב זה אך ורק בבתי העלמין הבאים‪ :‬קריית שאול‪ ,‬חולון‪ ,‬נהריה‪ ,‬רחובות ובעתיד הקרוב גם בחיפה‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫השליח‬ ‫שליחותו‬ ‫של הממונה על משאבי‬ ‫אנוש‬ ‫ניצב עמיחי שי‪ ,‬ראש אגף משאבי אנוש במשטרה‪ ,‬לוקח באופן אישי את טיפוח הקשר עם משפחות השכול‪ ,‬מרוצה מהחיבור עם‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬ומאמין שקרב היום שבו יונצחו חללי המשטרה ב'יזכור' הממלכתי ככל חללי צה"ל | ירון שילדקרוט‬ ‫המטרה הייתה לתפוס סוחר סמים‬ ‫מבוקש בדרום‪ .‬שלושה שוטרים‬ ‫התחזו לעבריינים שהגיעו לקנות ‪50‬‬ ‫ק"ג של מריחואנה‪ .‬לאחר מסירת‬ ‫הסם‪ ,‬חזר הסוחר לג'יפ שלו והמתין‬ ‫לקבלת תשלום‪ ,‬אלא שאז התנפלו‬ ‫עליו השוטרים הסמויים‪ .‬הסוחר‬ ‫נלחץ‪ ,‬התניע את הג'יפ והחל‬ ‫להימלט‪ .‬בטרם ברח‪ ,‬ניסה רפ"ק‬ ‫ישראל סילברה‪ ,‬קצין המודיעין של‬ ‫משטרת לכיש‪ ,‬להוציא את מפתח‬ ‫הרכב ממקומו‪ ,‬אך ללא הצלחה‪.‬‬ ‫כשהג'יפ החל לזוז‪ ,‬איבד רפ"ק‬ ‫סילברה ז"ל את אחיזתו‪ ,‬נחבל‬ ‫בראשו ונהרג במהלך הפעילות‪.‬‬ ‫יותר משמונה שנים עברו מאז‪,‬‬ ‫ומפקדו‪ ,‬ניצב עמיחי שי‪ ,‬שומר עדיין‬ ‫על קשר עם המשפחה‪" .‬הייתי אז‬ ‫מפקד מרחב לכיש והבאתי אותו‬ ‫למרחב"‪ ,‬הוא מספר‪" .‬מאז‪ ,‬מלבד‬ ‫הקשר שיש למשפחה עם קצינת‬ ‫הרווחה וכוח האדם‪ ,‬יש לי חיבור‬ ‫אישי איתם‪ .‬אני ממשיך לדבר עם‬ ‫אלמנתו בתדירות גבוהה למדי‪ ,‬אני‬ ‫בודק אם צריך עזרה כלשהי‪ ,‬ואפילו‬ ‫היום שוחחנו‪ .‬זה‪ ,‬כמובן‪ ,‬נעשה‬ ‫בנוסף למערך הטיפול בפרט שקיים‬ ‫במשטרה"‪.‬‬ ‫מאז האירוע התקדם ניצב שי בסולם‬ ‫הדרגות‪ ,‬ובארבע השנים האחרונות‬ ‫מכהן האדם שבוחר לקחת את‬ ‫האנשים אישית כראש אגף משאבי‬ ‫אנוש (אמ"ש) במשטרת ישראל‪,‬‬ ‫ואחראי‪ ,‬בין השאר‪ ,‬על הטיפול‬ ‫במשפחות השכולות ועל הקשר‬ ‫עמן‪" .‬אנחנו מגיעים לא פעם‬ ‫למצבים של קרבה"‪ ,‬הוא מעיד‪,‬‬ ‫"אנחנו לא מסתפקים בקשרים‬ ‫ובחיבורים שמחויבים על פי חוקי‬ ‫ונהלי המשטרה ומשרד הביטחון‪,‬‬ ‫אלא רואים חשיבות בקשר הדוק‬ ‫יותר עם האנשים"‪.‬‬ ‫מעגל תמיכה של ‪ 360‬מעלות‬ ‫כבר כשנכנס לתפקידו כראש אמ"ש‪,‬‬ ‫ראה ניצב עמיחי שי חשיבות רבה‬ ‫בשיתוף הפעולה עם ארגון אלמנות‬ ‫"קיומה של‬ ‫מערכת יחסים‬ ‫בין שני הארגונים‬ ‫מקל על האלמנות‬ ‫והיתומים‪ ,‬והם‬ ‫זוכים למענה‬ ‫מכמה כיוונים"‬ ‫ויתומי צה"ל‪" .‬כולם באותה סירה‪,‬‬ ‫אז לפחות שהשיט יהיה מסייע"‪,‬‬ ‫הוא מדמה בחום‪ ,‬ומוסיף כי "נאוה‬ ‫שוהם‪-‬סולן‪ ,‬יו"ר ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל‪ ,‬התחברה מאוד‬ ‫למערכת המשטרתית ולאלמנות‬ ‫המשטרה‪ ,‬והיא אף מגיעה‬ ‫לאירועים‪ .‬אמנם המערכות שונות‪,‬‬ ‫אך ככלות הכול מדובר באנשים‬ ‫שנתנו את היקר להם ביותר‪ ,‬ואסור‬ ‫לשפוט אותם לפי הארגון שאליו הם‬ ‫משתייכים"‪.‬‬ ‫פעילות המשטרה למען האלמנות‬ ‫והיתומים דומה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬לזו‬ ‫של צה"ל‪ :‬נופשים‪ ,‬אירועים שנתיים‪,‬‬ ‫הטבות לרכישת מוצרים בהנחה כפי‬ ‫שמקבלים אנשי המשטרה‪ ,‬ביטוח‬ ‫לטיפולי שיניים‪ ,‬וכמובן ליווי ומתן‬ ‫מענה מרבי לכל בקשה או צורך‪.‬‬ ‫"כביטוי לרצון שלנו‪ ,‬שמתחבר‬ ‫גם לרצון האלמנות והיתומים‬ ‫להמשיך את הקשר שלהם עם‬ ‫משטרת ישראל"‪ ,‬מוסיף ניצב שי‪,‬‬ ‫"ניתנת העדפה בגיוס בני המשפחה‬ ‫למערכת המשטרתית‪ ,‬כמובן אם‬ ‫הם עומדים בדרישות‪ .‬זו מגמה‬ ‫שאנחנו רואים יותר ויותר‪ .‬יש כאלה‬ ‫שבוחרים להתגייס לשח"ם (שירות‬ ‫חובה משטרתי) כבר בגיל ‪ ,18‬ויש‬ ‫הבוחרים להמשיך גם כשהגיוס אינו‬ ‫חובה‪ .‬המגמה הזו זוכה לתמיכה‬ ‫של כולם ‪ -‬מהמפכ"ל ועד אליי‬ ‫ולמפקדים בשטח ‪ -‬במטרה לסייע‬ ‫ליתומים שמעוניינים להמשיך את‬ ‫דרך האב‪ ,‬האח או האם במסגרת‬ ‫משטרת ישראל‪ .‬זה כמובן מקל יותר‬ ‫על הקשר והחיבור"‪.‬‬ ‫צילום‪ .‬ד‪.‬ב הפקות‬ ‫ניצב עמיחי שי‬ ‫‪8‬‬ ‫השליח‬ ‫שליחותו‬ ‫של הממונה על משאבי‬ ‫אנוש‬ ‫קיומה של מערכת יחסים בין שני‬ ‫הארגונים מקלה על האלמנות‬ ‫והיתומים‪ ,‬והם זוכים למענה מכמה‬ ‫כיוונים‪ .‬ניצב שי מספר שלא פעם‬ ‫פונה אליו נאוה לאחר שקיבלה‬ ‫בקשת עזרה מאלמנת משטרה‪,‬‬ ‫ולהפך‪" .‬החיבור הזה נותן מעגל‬ ‫תמיכה של ‪ 360‬מעלות‪ ,‬ואם מישהו‬ ‫מרגיש פחות נוח עם צד אחד‪ ,‬תמיד‬ ‫יש מישהו בצד השני"‪.‬‬ ‫בנוסף לכך‪ ,‬פועל ראש אמ"ש‬ ‫להשגת הכרה במשטרת ישראל‬ ‫כבאחד מכוחות הביטחון‪ ,‬ובזכויות‬ ‫המוקנות מתוקף הכרה זו‪" .‬משטרת‬ ‫ישראל היא חלק בלתי נפרד מכוחות‬ ‫הביטחון של מדינת ישראל‪ ,‬וזה‬ ‫לא משהו שצריך לבחון בכל שני‬ ‫וחמישי"‪ ,‬הוא מדגיש‪" .‬המשטרה‬ ‫שותפה בכל מלחמות ישראל ‪-‬‬ ‫בוודאי באחרונות שהעורף הפך בהן‬ ‫לחזית ‪ -‬בין אם דרך מג"ב והתחנות‬ ‫בגבול‪ ,‬ובין אם בשמירה על ביטחון‬ ‫הפנים במדינת ישראל‪ .‬לכן‪ ,‬אנחנו‬ ‫פועלים מול שלוש ועדות"‪ ,‬ממשיך‬ ‫ניצב שי‪" ,‬האחת עוסקת בקבורת‬ ‫חללים בבתי קברות צבאיים‪ ,‬השנייה‬ ‫היא 'ועדת חסון' שעוסקת בשיקום‪,‬‬ ‫והשלישית היא 'ועדת גורן' שבוחנת‬ ‫מי מוכר על ידי משרד הביטחון‪.‬‬ ‫אני חושב שלא הייתה מחלוקת על‬ ‫כך ששוטר משטרת ישראל שנופל‬ ‫צריך להיות מוכר על ידי משרד‬ ‫הביטחון‪ ,‬וכי כל החלטה שחלה על‬ ‫הצבא תחול גם עלינו‪ ,‬כי אין שוני‬ ‫בינינו לצה"ל"‪.‬‬ ‫הדמיון קיים גם בצרכים של‬ ‫האלמנות והיתומים?‬ ‫"כשאתה מאפיין אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל אתה יכול לראות שהם מכל‬ ‫קצוות עם ישראל‪ ,‬וכך גם בקרב‬ ‫אלמנות ויתומים ממשטרת ישראל‪.‬‬ ‫אפשר לראות צרכים מסוג אחד‬ ‫בערים מסוימות‪ ,‬וצרכים שונים‬ ‫בערים אחרות‪ ,‬בפן הכלכלי או‬ ‫החברתי‪ .‬גם בצה"ל אין חלוקה‬ ‫של שחור ולבן‪ ,‬ויש אנשים מכל‬ ‫החתכים החברתיים‪ ,‬כך שאפשר‬ ‫להשליך מהניסיון שנרכש בטיפול‬ ‫באלמנה וביתום בארגון אחד‬ ‫לטיפול במערכת אחרת‪ ,‬ולעזור גם‬ ‫להם"‪.‬‬ ‫האם לשנות את השם?‬ ‫אחת ממטרותיו המרכזיות של‬ ‫הארגון היא שיפור מעמד האלמנה‬ ‫בחברה‪ .‬משימה זו לא חמקה מעיניו‬ ‫של ראש אמ"ש במשטרת ישראל‪,‬‬ ‫והוא אף מעניק לה גיבוי ותמיכה‪.‬‬ ‫"כתוצאה מהחבירה לארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון‬ ‫ובעבודה שלי אל מול אלמנות‬ ‫ויתומי משטרת ישראל אני רואה‬ ‫שהחברה בארץ שוכחת אותם די‬ ‫מהר"‪ ,‬מציין שי‪" .‬כשבוחנים את‬ ‫המלחמה שאותה אלמנה שנשארה‬ ‫לבד מנהלת כדי להתמודד עם‬ ‫בעיות שמציבה המציאות‪ ,‬ברור‬ ‫ניצב עמיחי שי‪“ :‬הכבוד מגיע מאליו”‬ ‫‪9‬‬ ‫"החיבור שלנו עם‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל וכוחות הביטחון‬ ‫הוא מצוין‪ .‬אני מקווה‬ ‫שההופעות שלנו‬ ‫בפני הוועדות השונות‬ ‫יובילו לתוצאות‬ ‫ולהמלצות למימושן"‬ ‫צילום‪ .‬ד‪.‬ב הפקות‬ ‫לגמרי שחייה לא פשוטים‪ .‬כל‬ ‫פעולות הארגון שמאפשרות‪ ,‬למשל‪,‬‬ ‫להתחתן ולא לאבד את הקצבה‪ ,‬או‬ ‫לא להישאר לבד בדל"ת אמותיהן‬ ‫לאחר האסון ‪ -‬הן חיוניות‪.‬‬ ‫"התפיסה שאומרת שהכול זה‬ ‫כסף היא לא נכונה‪ ,‬וגם אותה צריך‬ ‫לשנות"‪ ,‬הוא ממשיך‪" .‬כסף הוא‬ ‫לא תחליף לדבר‪ ,‬ובטח שלא לחיי‬ ‫אדם‪ .‬אנחנו מעמידים את האנשים‬ ‫שלנו בחזית ובסכנות ודורשים‬ ‫מחויבות טוטאלית של האיש‬ ‫לארגון‪ ,‬לכן קיימת גם המחויבות‬ ‫שלנו‪ .‬כשמדובר בצה"ל או בכל אחד‬ ‫מכוחות הביטחון‪ ,‬כל מדינת ישראל‬ ‫חייבת לעמוד לצד אותן אלמנות‬ ‫ולתמוך בהן‪ ,‬ולא לראות אותן כמי‬ ‫שמתעשרות על חשבון הציבור‪.‬‬ ‫המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא‬ ‫לעזור להן לחזור לשגרת החיים‪ ,‬ולא‬ ‫להשאיר אותן חשופות לבדן"‪.‬‬ ‫אבל נדמה כי בעוד שאת מעמד‬ ‫אלמנת צה"ל צריך לשפר‪ ,‬הרי שאת‬ ‫התדמית של אלמנת משטרה צריך‬ ‫להתחיל וליצור כמעט מאפס‪.‬‬ ‫"ראשית‪ ,‬סדרי הגודל אצלנו קטנים‬ ‫יותר"‪ ,‬משיב ניצב שי‪" .‬שנית‪ ,‬כראש‬ ‫אגף משאבי אנוש אני מתמודד‬ ‫עם התדמית של משטרת ישראל‪,‬‬ ‫ויודע איך היא נתפסת בציבור‪,‬‬ ‫ואפשר לומר כי מתפתחת ההבנה‬ ‫שמשטרת ישראל היא אחד מכוחות‬ ‫הביטחון במדינה‪ .‬כשבוחנים את‬ ‫התרחישים הצפויים למדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬וכשבודקים אירועים כגון‪:‬‬ ‫מלחמת לבנון הראשונה והשנייה‪,‬‬ ‫מבצע 'עופרת יצוקה'‪ ,‬ההתמודדות‬ ‫עם ארגוני הטרור ושמירת ביטחון‬ ‫הפנים‪ ,‬ברור לחלוטין כי המשטרה‬ ‫אחראית מקו הגבול פנימה‪,‬‬ ‫וששוטרי משטרת ישראל נמצאים‬ ‫גם הם בחזית‪ .‬לכן כך צריכים לראות‬ ‫אותם גם משרד הביטחון‪ ,‬גם ארגון‬ ‫יד לבנים וכמובן גם ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון"‪.‬‬ ‫על התוספת "וכוחות הביטחון"‬ ‫מקפיד ניצב שי לאורך כל‬ ‫הראיון‪ ,‬בכל פעם שהוא מציין‬ ‫את שם הארגון‪ ,‬וכשהוא נשאל‬ ‫על תחושותיו לגבי שינוי השם‬ ‫הוא משיב כי "אף על פי שיש בין‬ ‫אלמנות משטרת ישראל כאלה‬ ‫ששאלו למה לא להכניס גם את‬ ‫המשטרה לתוך השם‪ ,‬אני מקבל‬ ‫את דברי נאוה‪ ,‬יו"ר הארגון‪ ,‬על‬ ‫כך שהחיבור בינינו הוא מהותי‬ ‫ומשמעותי‪ ,‬ונועד לתמוך באמת‬ ‫באלמנות וביתומים‪ ,‬גם אם אין לו‬ ‫ביטוי בשם‪ .‬אנחנו מעורבים בכל מה‬ ‫שהארגון עושה‪ ,‬וכשנאוה מגיעה‬ ‫לאירועים שלנו היא זוכה לכבוד‬ ‫הראוי כראש ארגון שמייצג גם‬ ‫אותנו"‪.‬‬ ‫אתה מרגיש שנעשות השוואות בין‬ ‫אלמנות המשטרה לאלמנות צה"ל?‬ ‫"ההבדל היחיד שנראה על פני‬ ‫השטח היה השם‪ .‬האלמנות הרגישו‬ ‫שהן לא אלמנות צה"ל‪ ,‬אלא של‬ ‫כוחות הביטחון האחרים‪ .‬אני‬ ‫מבין שהן רוצות להיות משויכות‬ ‫למשטרה‪ ,‬לארגון שבו נפל יקירם‪,‬‬ ‫וזה בסדר‪ ,‬אבל לא אקים גוף נוסף‪ ,‬כי‬ ‫זה לא יהיה נכון מבחינתנו‪ .‬אם אני‬ ‫משויך לכוחות הביטחון ומקבלים‬ ‫אותי ואין מחלוקות‪ ,‬אז יצירת בידול‬ ‫יכולה רק להזיק‪ .‬הכבוד במקומו‬ ‫מונח‪ ,‬אבל מה שמעניין אותי אלה‬ ‫האלמנות‪ ,‬היתומים והאנשים‪,‬‬ ‫ואם אני מעוניין לתת לאנשים את‬ ‫המיטב‪ ,‬אז הכבוד כבר מגיע מאליו"‪.‬‬ ‫המעט שיכולים לתת‬ ‫ניצב עמיחי שי (‪ )58‬הוא בעל תואר‬ ‫שני במדעי המדינה‪ ,‬נשוי ואב‬ ‫לשניים‪ .‬בצה"ל הוא שירת בחיל‬ ‫שריון‪ ,‬ולאחר מכן גויס לשב"כ‪.‬‬ ‫את דרכו במשטרה הוא החל‬ ‫לפני ‪ 26‬שנה‪ ,‬וכיהן כמפקד תחנת‬ ‫רחובות‪ ,‬מפקד תחנת כפר סבא‪,‬‬ ‫עוזר המפכ"ל‪ ,‬מפקד מרחב לכיש‬ ‫ומפקד מרחב שרון‪ ,‬וב‪ 2004-‬קודם‬ ‫לתפקיד ראש היחידה הארצית‬ ‫לחקירת פשיעה חמורה ובינלאומית‬ ‫(היאחב"ל)‪ .‬במאי ‪ 2007‬הועלה‬ ‫שי לדרגת ניצב עם מינויו לראש‬ ‫אמ"ש‪ ,‬ומאז הוא מקפיד להיות‬ ‫לצד המשפחות השכולות בטקסים‪,‬‬ ‫באזכרות‪ ,‬באירועים וגם בחגיגות‪.‬‬ ‫"אם אני לא אגיע ותרד רמת הדרג‬ ‫הנוכח באירועים זה ישדר מסר כפול‬ ‫ולא נכון"‪ ,‬אומר ניצב שי‪" .‬יש מסר‬ ‫אחד וחד‪-‬משמעי והוא שאנחנו‬ ‫כארגון‪ ,‬וקודם כול העומדים בראש‪,‬‬ ‫מחויבים לאנשים שאנחנו שולחים‪,‬‬ ‫וצריכים לתת דוגמה אישית גם‬ ‫לשאר הקצינים‪ .‬לי חשוב‪ ,‬לא רק‬ ‫כנושא בתפקיד רשמי אלא גם‬ ‫ברמה האישית‪ ,‬לקיים את המעט‬ ‫שאנו יכולים לתת"‪.‬‬ ‫לצד הנוכחות בטקסים‪ ,‬החל‬ ‫באחרונה שיתוף פעולה בין ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל ובין משטרת‬ ‫ישראל במטרה לעודד אימוץ‬ ‫יתומים על ידי שוטרים‪ ,‬ועליו‬ ‫מספר שי כי "בעיקרון הרעיון מצוין‪,‬‬ ‫אבל הפרויקט מצוי עוד בתחילתו‪.‬‬ ‫באמצעות עזרה בשיעורי בית או‬ ‫מפגש אחרי הלימודים‪ ,‬היתום‬ ‫מקבל איזושהי דמות אבהית‬ ‫שחסרה לו‪ .‬זה גם מוכיח שלא‬ ‫הכול כסף‪ ,‬אלא דווקא שחשובים‬ ‫התמיכה‪ ,‬הסיוע ובכלל‪ ,‬להיות שם‬ ‫כשצריך‪ .‬כרגע טוב לראות את הרצון‬ ‫והנכונות של האנשים‪ .‬הנושא עצמו‬ ‫דורש איזון עדין מאוד‪ ,‬צריך הסכמה‬ ‫של האלמנה והילדים‪ ,‬וצריך למצוא‬ ‫את החיבור הנכון בין השוטר‬ ‫למשפחה"‪.‬‬ ‫לקראת סיומה של שנת עבודה‪ ,‬איך‬ ‫אתה מסכם את השנה שחלפה?‬ ‫"אני יכול לומר שהחיבור שלנו עם‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות‬ ‫הביטחון הוא מצוין‪ .‬הפידבק שאני‬ ‫מקבל מהאלמנות ומראשי הארגונים‬ ‫הוא מעולה‪ ,‬והוא מסמן שהולכים‬ ‫בכיוון הנכון‪ .‬אני מקווה שההופעות‬ ‫שלנו בפני הוועדות השונות יובילו‬ ‫לתוצאות ולהמלצות ולמימושן‪,‬‬ ‫ואז נוכל להגיד שההשקעה השנה‬ ‫הניבה את הפירות הרצויים‪,‬‬ ‫ולאחריהם אפשר לעסוק בפיתוח‬ ‫דברים חדשים‪ ,‬כמו למשל הנצחת‬ ‫שמות חללי המשטרה בספר "יזכור"‬ ‫של משרד הביטחון ובבתי יד לבנים‪.‬‬ ‫אנחנו עוד לא שם‪ ,‬ועדיין צריכים‬ ‫להילחם על המקום שלנו‪ ,‬אבל אני‬ ‫אדם אופטימי מיסודי‪ ,‬ואין לי ספק‬ ‫שבסוף זה יקרה"‪.‬‬ ‫‪10‬‬ ‫?????‬ ‫מחלקה! מארינס! אלוהים!‬ ‫מולדת!‬ ‫שניהם שחקנים‪ ,‬שניהם איבדו את אבא‪ ,‬ועכשיו שניהם‬ ‫משחקים יחד לראשונה ב"בחורים טובים"‪ ,‬הצגה חדשה של‬ ‫תיאטרון בית לסין‪ .‬מורדי גרשון ואלון פדות נפגשו לשיחה על‬ ‫משחק‪ ,‬ערכים‪ ,‬הקרבה ואינדיבידואליזם | ירון שילדקרוט‬ ‫מפה לא היה לאן לעלות‪ .‬היה‬ ‫זה יום קשה ומתיש שלא הוביל‬ ‫לתוצאות המצופות‪ .‬במצבו‪ ,‬נראה‬ ‫היה ללוטננט קאפי שיוכל למצוא‬ ‫נחמה רק בבקבוק האלכוהול הקטן‬ ‫ולהתמכר לרחמים העצמיים‪ .‬אלא‬ ‫שמתוך כל ביצת העצבות הזו‪,‬‬ ‫בניסיון להתעודד‪ ,‬צפה ועלתה‬ ‫השאלה‪ :‬מה אבא היה עושה?‬ ‫ברגע הזה חל מפנה וקאפי‪ ,‬עורך דין‬ ‫צעיר ואשף בעסקות טיעון‪ ,‬מחליט‬ ‫ללכת בדרכי אביו ‪ -‬שבעצמו היה‬ ‫עו"ד מצליח‪ ,‬שקשה מאוד להיכנס‬ ‫לנעליו ‪ -‬ולהילחם על הצדק בכל‬ ‫הכוח‪ .‬בצעד שנראה כהתאבדות‪,‬‬ ‫הוא מחליט להעלות על דוכן העדים‬ ‫את קולונל ג'ספ‪ ,‬המפתח לכל‬ ‫הסיפור‪ ,‬ולהוציא ממנו הודאה‪ .‬כזו‬ ‫שתטלטל את המושבעים‪.‬‬ ‫"זה התפקיד הראשון שמצאתי לו‬ ‫מקבילה בחיי האישיים שיכולתי‬ ‫להביא לדמות"‪ ,‬משתף מורדי גרשון‪,‬‬ ‫יתום משטרת ישראל המגלם את‬ ‫דמותו של קאפי ב"בחורים טובים"‪,‬‬ ‫הצגה חדשה בתיאטרון בית לסין‪.‬‬ ‫מורדי גרשון‬ ‫"אבא של קאפי נפטר שבע שנים‬ ‫קודם לכן‪ ,‬ויש לו איתו מערכת‬ ‫יחסים לא פתורה‪ ,‬והייתי צריך‬ ‫להביא איכשהו את הפקלאות שלי‬ ‫לדמות‪ .‬אמנם היחסים שלי עם אבא‬ ‫שלי כבר נמצאים מאחוריי‪ ,‬הוא‬ ‫נהרג כשהייתי בן חמש וחצי‪ ,‬אבל‬ ‫יכולתי להאיר את החומרים האלה‬ ‫ולהשתמש בהם כדי להצליח ולהבין‬ ‫את הדמות"‪.‬‬ ‫הכול כדי לרצות אחרים‬ ‫לרבים זכורים ודאי רק שני‬ ‫המשפטים האלמותיים‪" :‬אני רוצה‬ ‫את האמת!"‪ ,‬ו"אתה לא מסוגל‬ ‫להתמודד עם האמת!"‪ ,‬בתשובה‪,‬‬ ‫שצועק קולונל ג'ספ ללוטננט קאפי‬ ‫בסרט "בחורים טובים"‪ ,‬בכיכובם‬ ‫של ג'ק ניקולסון‪ ,‬טום קרוז ודמי מור‪.‬‬ ‫הסרט ‪ -‬המבוסס על מחזה שכתב‬ ‫(כמו גם את התסריט) ארון סורקין‬ ‫על קציני המארינס האמריקנים‬ ‫ מדבר על אמת‪ ,‬טיוח‪ ,‬מוסר‬‫ואתיקה‪.‬‬ ‫הדרמה המשפטית מתרחשת‬ ‫סביב מותו של חייל חיל הנחתים‬ ‫האמריקני בבסיס במפרץ גואנטנמו‬ ‫בקובה‪ ,‬שחבריו לצוות התעללו בו‬ ‫כצעד ענישה פנימי של היחידה‪,‬‬ ‫המכונה בשפת חיילי המארינס‬ ‫"סמרטוט אדום" (דומה ל"שמיכה"‬ ‫בז'רגון הצה"לי) ונועד לחנך חייל‬ ‫שלא התנהג כראוי‪ .‬הפרקליטות‬ ‫הצבאית מעמידה לדין את מפקד‬ ‫המחלקה וחייל נוסף באשמת רצח‪,‬‬ ‫אך הם טוענים לחפותם‪ .‬להגנת שני‬ ‫החיילים יוצאים פרקליטה במחלקת‬ ‫החקירות ועורך דין צעיר ומצליח‬ ‫(קאפי)‪ ,‬הנחושים לחשוף מה באמת‬ ‫אירע בבסיס הנחתים בקובה‪,‬‬ ‫שבפיקודו של קולונל ג'ספ‪.‬‬ ‫אל הדרמה מתווספים הפרקליט‬ ‫הצבאי הראשי שדואג מאוד‬ ‫ליחסי הציבור של הצבא‪ ,‬וכן‬ ‫לוטננט קנדריק‪ ,‬מפקד הפלוגה‬ ‫בבסיס בקובה שלוקח את המושג‬ ‫"מורעל" למקום חדש‪ ,‬וגם לוטננט‬ ‫מארקינסון‪ ,‬סגן מפקד הבסיס‬ ‫שמתפטר מתפקידו במהירות‬ ‫מדאיגה‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫צילום‪ .‬יח”צ תיאטרון בית ליסין‬ ‫"זה לא צה"ל‬ ‫כפי שהיה‪ .‬פעם‬ ‫רשימת הערכים‬ ‫הייתה ‘צה"ל‪,‬‬ ‫המדינה‪ ,‬המשפחה‬ ‫ואני’‪ ,‬והאמון הגורף‬ ‫בצבא היה מעל‬ ‫לכול‪ .‬היום יש יותר‬ ‫אינדיבידואליזם‬ ‫ואנשים ספקנים"‬ ‫אלון פדות‬ ‫מורדי גרשון (‪ )36‬לא היה אמור‬ ‫לגלם את לוטננט קאפי‪ ,‬אלא לשחק‬ ‫בתפקיד אחר בכלל בהפקה‪" .‬אני‬ ‫נאבקתי על התפקיד"‪ ,‬הוא מודה‪,‬‬ ‫"התעקשתי עליו‪ ,‬ובחזרת הקריאה‬ ‫הראשונה של המחזה ביקשתי‬ ‫לקרוא את התפקיד של קאפי‪ .‬בסוף‬ ‫זה הצליח"‪ .‬בהצגה משתתפים‬ ‫ליאור אשכנזי‪ ,‬דני גבע והדס קלדרון‪,‬‬ ‫ויחד איתם משחק גם אלון פדות‬ ‫(‪ ,)37‬אף הוא יתום צה"ל‪ ,‬בן בכור‬ ‫של טייס‪ ,‬שהתייתם חודשיים לפני‬ ‫גיל חמש‪ .‬פדות מגלם ב"בחורים‬ ‫טובים" את לוטננט קנדריק‪ ,‬וגם לו‬ ‫יש סיפור ששימש אותו בתהליך‬ ‫העבודה על הדמות‪.‬‬ ‫"את הדמות שלי גילם בסרט קיפר‬ ‫סאתרלנד‪ ,‬והיא נודעה כ'באד גאי'‬ ‫הפסיכי שאומרים עליו שהוא‬ ‫סדיסט"‪ ,‬מספר פדות‪" ,‬אבל‬ ‫המפתח שלי היה דווקא לא לשפוט‬ ‫אותו‪ ,‬אלא להבין את המניעים שלו‪.‬‬ ‫עבור קנדריק‪ ,‬ג'ספ ממלא בהחלט‬ ‫דמות אב‪ ,‬הוא מעריץ אותו ויעשה‬ ‫הכול בשבילן‪ ,‬וכשלעצמי לא הייתי‬ ‫"אני פטריוט וציוני‬ ‫ואין לי בעיה עם‬ ‫זה‪ ,‬אלה הערכים‬ ‫שגדלתי עליהם בבית‪,‬‬ ‫ואפשר להגיד שהם‬ ‫גם עומדים מאחורי‬ ‫המוות של אבא שלי"‬ ‫אלון פדות‬ ‫צריך ללכת רחוק‪ ,‬כי זה הסתדר לי‬ ‫עם הסיפור שלי‪ ,‬של אדם שגדל‬ ‫בלי אבא ויעשה הכול כדי לרצות‬ ‫אחרים‪ .‬גם אני גדלתי על מיתוסים‬ ‫של איש גדול מהחיים שאני לעולם‬ ‫לא אכנס לנעליו‪ ,‬והמקום הזה הוא‬ ‫פצע שיהיה פתוח תמיד‪ .‬היום כבר‬ ‫השלמתי עם זה שמדובר בפנטזיה‪,‬‬ ‫אבל זה פצע שקל לגרד ולהשתמש‬ ‫בו כשצריך"‪.‬‬ ‫אתם מגלמים בהצגה שתי דמויות‬ ‫שיחסן לצבא שונה מאוד‪ :‬קנדריק‬ ‫(פדות) מורעל ויעשה הכול בשביל‬ ‫המערכת‪ ,‬וקאפי (גרשון) ציני‬ ‫ומרוחק מאוד מהמדים‪ .‬אתם‬ ‫מרגישים את הקונפליקט גם‬ ‫בחיים שלכם? מצד אחד‪ ,‬לגדול‬ ‫על מורשת הקרב של אבא‪ ,‬ומצד‬ ‫אחר ללכת למקום הרחוק ביותר‬ ‫ולעסוק במקצוע שנתפס כ"בועתי"‬ ‫ואגואיסטי‪.‬‬ ‫"אני לא מסכים עם הטענה"‪ ,‬משיב‬ ‫גרשון‪" .‬לדעתי תפקיד האמנות‬ ‫הוא גדול וחשוב לאין שיעור‪ ,‬ולא‬ ‫מוערך נכון‪ .‬המטרה של אמנות היא‬ ‫לתקשר‪ ,‬לפתח דיון ולקדם דברים‪.‬‬ ‫אמנם אנחנו בעידן של כוכבניות‬ ‫ורייטינג‪ ,‬אך מילים גסות כמו‬ ‫'שליחות' נמצאות עדיין בלקסיקון‬ ‫שלי‪ .‬יכולתי להיות איש צבא או‬ ‫לעסוק בתחום הביטחון‪ ,‬אבל בחרתי‬ ‫להיות במקום של האמנות ולתקשר‬ ‫דרך רעיונות שאולי ביום מן הימים‬ ‫ינטרלו את הצורך להשתמש בכוח"‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫אלון פדות‬ ‫צילום‪ .‬יח”צ תיאטרון בית ליסין‬ ‫מחלקה! מארינס! אלוהים!‬ ‫מולדת!‬ ‫פדות‪" :‬אני חושב שאלוהים הקשיב‬ ‫ללבך ונתן לך תפקיד שאתה יכול‬ ‫לעשות איתו דבר כזה‪ .‬אין הרבה‬ ‫תפקידים שמעבירים מסר כה‬ ‫חשוב וברור‪ .‬אני עצמי לא פועל‬ ‫ממקום של שליחות אלא מהמקום‬ ‫האגואיסטי‪ ,‬מתוך כך שאני מרגיש‬ ‫שאני לא מסוגל לעשות משהו אחר‬ ‫מלבד מלהיות שחקן"‪.‬‬ ‫אחר כך‪ ,‬הצורך להתחבא הפך עם‬ ‫השנים לסקרנות‪ ,‬לרצון לראות איזה‬ ‫עוד מסכות אני יכול לעטות על‬ ‫עצמי‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬אנחנו לרוב‬ ‫מתעצבים מהשריטות של ההורים‬ ‫שלנו‪ ,‬ולא מעט פעמים הרהרתי‬ ‫בשאלה מי הייתי אם אבא שלי‬ ‫היה עדיין חי"‪ .‬פדות‪" :‬אני לא הייתי‬ ‫שחקן‪ .‬במיליון אחוז"‪.‬‬ ‫גרשון‪" :‬זה משהו שמוכר גם לי‪ .‬אני‬ ‫זוכר שאחרי שאבא שלי נהרג‪ ,‬נהגו‬ ‫לומר עליי שאני מופנם‪ ,‬סגור ושקט‪.‬‬ ‫אבל אני לא אשכח שבכיתה ו'‪,‬‬ ‫בפעם הראשונה שעליתי על במה‪,‬‬ ‫משהו בתוכי ‪ -‬שהיה לי קשה לבטא‬ ‫במפגש של אחד על אחד ‪ -‬פתאום‬ ‫פרץ‪ .‬מאחורי מסכה של מישהו‬ ‫אחר הרגשתי הכי בבית בעולם‪.‬‬ ‫שימוש לרעה בערכים‬ ‫לאורך ההצגה מלווה את חיילי‬ ‫המארינס קריאה שנועדה לביטוי‬ ‫ערכי ברזל‪ ,‬והם חוזרים עליה שוב‬ ‫ושוב כמנטרה‪" :‬מחלקה! מארינס!‬ ‫אלוהים! מולדת!"‪ .‬אחד המחנכים‬ ‫הגדולים לאותם ערכים‪ ,‬של אמונה‬ ‫עיוורת בצבא‪ ,‬הקרבה וגבורה‪ ,‬הוא‬ ‫לוטננט קנדריק‪ ,‬מפקד הפלוגה‪.‬‬ ‫"אני מודה שהערכים האלו כלל לא‬ ‫זרים לי"‪ ,‬אומר פדות‪ ,‬המגלם את‬ ‫קנדריק‪" .‬אני גר בתל אביב‪ ,‬ומפליא‬ ‫ומרגיז אותי כשאני נחשף לעמדות‬ ‫כמו 'לא מעניינת אותי המדינה'‬ ‫או 'אני לא עושה מילואים'‪ .‬אני‬ ‫פטריוט וציוני ואין לי בעיה עם זה‪,‬‬ ‫אלה הערכים שגדלתי עליהם בבית‪,‬‬ ‫ואפשר להגיד שהם גם עומדים‬ ‫מאחורי המוות של אבא שלי"‪.‬‬ ‫והקהל היום לא ציני מדי בשביל‬ ‫הערכים האלה?‬ ‫"אני חושב שנעשה שימוש לרעה‬ ‫במשמעות הערכים האלה"‪ ,‬משיב‬ ‫פדות‪" .‬הבעיה היא שמשתמשים‬ ‫בהם בכיוונים הלא‪-‬נכונים‪ .‬לשני‬ ‫הצדדים‪ .‬זה מתבטא בעיקר בשיח‬ ‫הפוסט‪-‬ציוני‪ ,‬שלתפיסתו מדינת‬ ‫ישראל צריכה להיות מדינת כל‬ ‫אזרחיה ושל כל מי שיש לו תעודת‬ ‫זהות כחולה ‪ -‬ולא משנה אם הוא‬ ‫ערבי‪ ,‬ג'ינג'י או יהודי‪ ,‬ולדיון הזה‬ ‫יש באמת יותר מקום מאשר בעבר‪.‬‬ ‫אולם גם התגובה הנגדית היא‬ ‫קיצונית ולגמרי בלי פרופורציות‪ ,‬ודי‬ ‫בקריאת טוקבקים כדי לראות שמי‬ ‫שמעז להעביר ביקורת על המדינה‬ ‫"כדי שאתה‬ ‫תוכל ליהנות‬ ‫מחופש ומהגנה‪,‬‬ ‫אנשים יצטרכו‬ ‫לפעמים לעשות‬ ‫דברים שמנוגדים‬ ‫לערכים‪ .‬אני חושב‬ ‫שזה מה שהמחזה‬ ‫מעלה בצורה‬ ‫טובה כל כך"‬ ‫אלון פדות‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫‪13‬‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫�� ‬ ‫מסומן מיד כבוגד"‪.‬‬ ‫"המציאות משתנה"‪ ,‬אומר גרשון‪,‬‬ ‫"אני‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬עושה מילואים‬ ‫ביחידת הגיבושים לצנחנים‪ .‬אני‬ ‫נפגש עם צעירים ורואה פחות‬ ‫תחושה של 'חבר'ה'‪ ,‬ולפעמים‬ ‫מתקבל גם רושם כללי של פחות‬ ‫מוטיבציה לשירות צבאי‪ .‬זה לא‬ ‫צה"ל כפי שהיה‪ .‬פעם רשימת‬ ‫הערכים הייתה 'צה"ל‪ ,‬המדינה‪,‬‬ ‫המשפחה ואני'‪ ,‬והאמון הגורף‬ ‫בצבא היה מעל לכול‪ .‬היום יש יותר‬ ‫אינדיבידואליזם ואנשים ספקנים‬ ‫או מבקרים‪ ,‬ויש הרגשה שהאמון‬ ‫בצבא קצת התערער‪.‬‬ ‫"בעבר‪ ,‬אם היו פאקים היו סותמים‬ ‫את הפה"‪ ,‬הוא ממשיך‪" ,‬ולא אחת‬ ‫קרה שערך מסוים שנקבע על‬ ‫פי אמת‪-‬מידה כלשהי בתקופה‬ ‫מסוימת חרג מהתוקף שלו והפך‬ ‫לאמונה עיוורת‪ .‬אולם ההיגיון‬ ‫חזק יותר‪ ,‬ולדעתי אפשר למצוא‬ ‫שוב ושוב את הקודים הנכונים‬ ‫יותר שיעזרו לנו לשרוד טוב יותר‪.‬‬ ‫אני חושב שבזה כוחו העצום של‬ ‫המחזה"‪ ,‬מוסיף גרשון‪" ,‬הוא מצליח‬ ‫להכניס את האפור לכל הדיון הזה‬ ‫ולהראות שהוא לא שחור או לבן"‪.‬‬ ‫למה התכנים האלה עדיין מעניינים‬ ‫אותנו כל כך?‬ ‫"מסיבה אחת נורא פשוטה"‪,‬‬ ‫פוסק גרשון‪" ,‬כי הטבע האנושי‬ ‫שואף תמיד לשרוד‪ ,‬ורוצה בשיפור‬ ‫ההישרדות יותר ויותר‪ .‬בתהליך הזה‬ ‫הכוחות מתפלגים תמיד לכוח או‬ ‫להיגיון‪ ,‬וקיים מאבק בשאלה אם‬ ‫צריך להשתמש בכוח כדי להשיג‬ ‫שלום או אם צריך הבנה ושיחות‪ .‬לי‬ ‫נורא ברורה התשובה‪ ,‬ולדעתי כוח‬ ‫יעורר תמיד התנגדות וכניסה ללופ‬ ‫אינסופי"‪.‬‬ ‫"אין תשובה לשאלה הזו"‪ ,‬חולק‬ ‫עליו פדות‪" .‬כדי שאתה תוכל‬ ‫ליהנות מחופש ומהגנה‪ ,‬אנשים‬ ‫יצטרכו לפעמים לעשות דברים‬ ‫שמנוגדים לערכים‪ .‬אני חושב שזה‬ ‫מה שהמחזה מעלה בצורה טובה‬ ‫כל כך"‪.‬‬ ‫לאן הייתם רוצים שההצגה תגיע?‬ ‫גרשון‪" :‬לכמה שיותר קהל בכמה‬ ‫שיותר מקומות‪ ,‬הרי כולם חיים יחד‬ ‫במציאות הזאת‪ .‬עם זאת‪ ,‬כדי שלא‬ ‫יעלה מהכתוב שההצגה היא רק‬ ‫ערכית ודידקטית‪ ,‬חשוב להדגיש כי‬ ‫מעבר לדיון המהותי יש גם סיפור‬ ‫טוב ‪ -‬זהו סיפור אישי על אנשים‪,‬‬ ‫וההצגה היא בסופו של דבר דרמה‬ ‫סוחפת ומרתקת"‪.‬‬ ‫פדות‪" :‬הייתי רוצה שיראו אותה‬ ‫תיכוניסטים ובני נוער‪ .‬ואם‬ ‫יתאפשר"‪ ,‬הוא מוסיף בחיוך‪" ,‬הייתי‬ ‫רוצה שהיא גם תגיע ליפן‪ ,‬אני מת‬ ‫לנסוע לשם"‪.‬‬ ‫ההצגה "בחורים טובים" עולה‬ ‫בתיאטרון בית לסין‪ ,‬מחזה מאת‬ ‫ארון סורקין‪ ,‬תרגום‪ :‬שלמה‬ ‫מושקוביץ‪ ,‬בימוי‪ :‬משה קפטן‪.‬‬ ‫לא‬ ‫שווים‬ ‫במותם‬ ‫במשך שנים שילמה מדינת ישראל מענק "ביטוח חיים" רק לאלמנות אנשי צוות‪-‬אוויר במילואים‪ .‬אלמנות חיילי‬ ‫המילואים האחרים לא קבלו דבר ואפילו לא ידעו על האפליה המקוממת‪ .‬האומנם הטובים לטייס והטובות‬ ‫לטייסים? ארגון אלמנות צה"ל מסיר את הכפפה ומחדש את המאבק‪ ‬למען השוויון | דבורה גינזבורג‬ ‫חשיפה‬ ‫ם‬ ‫ם‬ ‫‪15‬‬ ‫בבתי העלמין הצבאיים כולם שווים‪.‬‬ ‫שורת המצבות האחידות אינה‬ ‫מרמזת דבר על השוכנים מתחתיה‪.‬‬ ‫אפילו חוק בתי הקברות הצבאיים‪,‬‬ ‫המושתת על ערכי הרעות והשוויון‪,‬‬ ‫מאלץ את המשפחות השכולות‬ ‫לבקש אישור אם ברצונן לתת ביטוי‬ ‫אישי למצבת יקירם‪ .‬אולם‪ ,‬מסתבר‬ ‫שמתכונת האחידות והשוויון לא‬ ‫תמיד נשמרת במדינת ישראל‪ ,‬וכי‬ ‫כולם שווים‪ ,‬אבל יש כאלה ששווים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫במשך שנים שילמה מערכת‬ ‫הביטחון מענק למשפחות צוות‪-‬‬ ‫אוויר שנהרגו בשירות מילואים‬ ‫פעיל‪ ,‬בסכום המוערך כיום בסך של‬ ‫כ‪ 350-‬אלף שקלים לכל משפחה‪.‬‬ ‫ההחלטה על הסכום ‪ -‬שווה ערך‬ ‫למענק ביטוח חיים המשולם‬ ‫למשפחתו של חלל קבע ‪ -‬התקבלה‬ ‫לאחר שחברות הביטוח סירבו‬ ‫לבטח אנשי צוות‪-‬אויר שיצאו‬ ‫לשירות מילואים‪.‬‬ ‫ההסדר שהתקבל באפריל ‪1980‬‬ ‫באגף כוח אדם בצה”ל‪ ,‬ביוזמתו של‬ ‫שר הביטחון דאז עזר ויצמן‪ ,‬הנהיג‬ ‫תשלום דמי ביטוח חיים לצוות‪-‬‬ ‫אוויר במילואים‪ ,‬מה שאפשר לשלם‬ ‫מענק הוני לאלמנותיהם של טייסים‪,‬‬ ‫נווטים ואנשי צוות‪-‬אוויר שנספו‬ ‫בתוך מטוס‪ ,‬בעוד שאלמנותיהם של‬ ‫חיילי מילואים בשאר החילות לא‬ ‫נכללו בו‪ ,‬ורובן כלל לא ידעו על קיום‬ ‫ההסדר מאחר שדבר קיומו נשמר‬ ‫בסוד ולא פורסם‪.‬‬ ‫על האפליה המשוועת בין דם‬ ‫לדם נודע בציבור רק כעשרים‬ ‫שנה לאחר מכן‪ .‬אלמנות הירוקים‪,‬‬ ‫חללי המילואים משאר החילות‪,‬‬ ‫התקוממו נגד האפליה ודרשו‬ ‫לקבל את המגיע להן כפי ששולם‬ ‫לאלמנות חללי צוות‪ -‬אוויר על‬ ‫דרישה זו קבע בג”צ כי היא”לא על‬ ‫פי דין”‪.‬‬ ‫רק שנתיים לאחר מכן‪ ,‬במאי‬ ‫‪ ,2002‬תוקן חלקית העוול המשווע‬ ‫באמצעות חקיקת “חוק תשלום‬ ‫קצבאות לחיילי מילואים ובני‬ ‫משפחותיהם”‪ .‬על פי החוק החדש‬ ‫משולמים מאז ינואר ‪ 1999‬ואילך‬ ‫למשפחתו ושאריו של חייל‬ ‫מילואים שנהרג תוך ועקב שירותו‪,‬‬ ‫מענק חד‪-‬פעמי (“ביטוח חיים”)‬ ‫הזהה לזה המשולם עבור חייל‬ ‫שנספה בשירות הקבע בצה”ל‪ ,‬וכן‬ ‫קצבת שארים חודשית‪ ,‬ללא קשר‬ ‫לשאלה באיזה חיל שירת‪.‬‬ ‫אולם משום מה החליט המחוקק‬ ‫באופן שרירותי כי החוק יחול‬ ‫רטרואקטיבית רק על חללים שנהרגו‬ ‫משנת ‪ 1999‬והלאה‪ ,‬בעוד שכ‪1,700-‬‬ ‫אלמנות חיילי מילואים ששכלו את‬ ‫יקיריהן מאז קום המדינה ועד ‪1999‬‬ ‫לא נכללו בחוק החדש‪ .‬אלמנות‬ ‫אלה נותרו בידיים ריקות ובתחושות‬ ‫קשות של אפליה חריפה ועלבון‬ ‫צורב‪ ,‬וראו איך להן‪ ,‬שנתנו למדינה‬ ‫"האם נשות‬ ‫הטייסים הן אלמנות‬ ‫מסוג א' וכל היתר‬ ‫הן מסוג ב'? הרי‬ ‫גורל אחד ומשותף‬ ‫לכולנו"‬ ‫את היקר להן מכול‪ ,‬נשאר רק המסר‬ ‫שלא כולם שווים בפני המערכת‪.‬‬ ‫שנה לאחר מכן‪ ,‬באפריל ‪ ,2003‬הגיש‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה”ל יחד עם‬ ‫אלף אלמנות ששכלו את יקיריהן‬ ‫מ‪ 1954-‬ועד ‪ 1999‬עתירה לבג”צ‬ ‫[‪ ]3142/03‬בגין החוק השערורייתי‪.‬‬ ‫עתירה זו הוגשה על ידי עורך הדין‬ ‫שלומי ציפורי‪ ,‬אז היועץ המשפטי‬ ‫היועץ המשפטי של‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל‪ ,‬אומר כי החוק‬ ‫הקיים היום מפלה‬ ‫את האלמנות‪ ,‬וטוען‬ ‫כי אין שום סיבה‬ ‫לקבוע את שנת ‪1999‬‬ ‫כתאריך שרירותי‬ ‫של הארגון‪ .‬בית המשפט העליון‬ ‫מתח ביקורת על האפליה הפסולה‬ ‫והשרירותית בעניין הסדר ביטוח‬ ‫חיים‪ ,‬אולם דחה את העתירה ופסק‬ ‫כי בשל שיקולים תקציביים מוטב‬ ‫שהמחוקק יפעל לתיקון העוול‪.‬‬ ‫מאז‪ ,‬ובמהלך השנים האחרונות‪,‬‬ ‫מתנהל משא ומתן ארוך ומייגע‬ ‫בין ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫למשרד הביטחון בניסיון למצוא‬ ‫הסדר המניח את הדעת‪ ,‬אולם‬ ‫עד כה המגעים לא הגיעו לפתרון‪.‬‬ ‫השנה החליט הארגון להעביר הילוך‬ ‫ולהגיש הצעת חוק שתסדיר את‬ ‫האפליה ותבטלה‪ ,‬וזאת במקביל‬ ‫למשא ומתן שעדיין מתנהל מול‬ ‫משרד הביטחון‪.‬‬ ‫בימים אלה מונחת על שולחן ועדת‬ ‫השרים לענייני חקיקה הצעת חוק‬ ‫שהוגשה על ידי חבר הכנסת דני‬ ‫דנון (יתום צה”ל בעצמו)‪ ,‬המבקשת‬ ‫להחיל את החוק משנת ‪ 2002‬גם על‬ ‫האלמנות הוותיקות‪ ,‬ובעצם על כל‬ ‫אלמנות חיילי המילואים שבן זוגן‬ ‫נהרג מאז קום המדינה ועד ‪.1999‬‬ ‫‪16‬‬ ‫נאוה שוהם סולן‪ ,‬יו”ר ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה”ל‪ ,‬סבורה כי על משרד‬ ‫הביטחון להפסיק את האפליה‬ ‫ולשלם לאלמנות את המגיע להן‪.‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬החליט הארגון על הגשת‬ ‫הצעת חוק לאחר שמשרד הביטחון‬ ‫סירב להגיע עימו לפשרה‪“ .‬עם‬ ‫זאת”‪ ,‬היא מסייגת‪“ ,‬אם במסגרת‬ ‫המגעים יציע המשרד פתרון משביע‬ ‫רצון‪ ,‬נסיר את המהלך החקיקתי”‪.‬‬ ‫“לאורך כל השנים נחשבו הטייסים‬ ‫לטובים ביותר”‪ ,‬אומרת שוהם‪-‬סולן‪,‬‬ ‫“הם באמת טובים מאוד‪ ,‬אבל אלה‬ ‫הקריבו את חייהם למען המדינה‬ ‫ואלה הקריבו את חייהם למענה‪.‬‬ ‫המסר שעזר ויצמן העביר לחיילים‬ ‫הוא שהמוות של הטייסים הוא‬ ‫כביכול יותר הרואי מהמוות של‬ ‫הירוקים”‪ .‬ובהיבט אישי יותר מודה‬ ‫שוהם סולן כי מדובר בעלבון צורב‪.‬‬ ‫“בעלי ז”ל‪ ,‬שהיה קצין צנחנים‬ ‫במילואים‪ ,‬סיכן את חייו לא פחות‬ ‫מטייס בחיל האוויר‪ .‬הוא נהרג‬ ‫במלחמה‪ ,‬אז למה לעשות את‬ ‫האפליה הזו?” ומוסיפה בגילוי לב‬ ‫“זה גורם לי להרגיש כאלמנה סוג ב’‪,‬‬ ‫כאילו הקורבן שלי שווה פחות מזה‬ ‫של טייסי חיל האוויר”‪.‬‬ ‫כעת היא מקווה שהמשא ומתן‬ ‫שהתחדש לאחרונה עם מנכ”ל‬ ‫משרד הביטחון‪ ,‬האלוף במילואים‬ ‫אודי שני‪ ,‬יישא פירות‪ .‬ואם לא?‬ ‫המילה האחרונה עדיין לא נאמרה‪.‬‬ ‫“אם נצטרך נצא למאבק”‪ ,‬מצהירה‬ ‫שוהם סולן‪“ ,‬ננקוט צעדים חריפים‪,‬‬ ‫ואם לא תהיה ברירה גם נביא‬ ‫אלמנות לכנסת”‪.‬‬ ‫עורך הדין מיכאל בך‪ ,‬היועץ‬ ‫המשפטי של ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה”ל‪ ,‬אומר כי החוק הקיים היום‬ ‫מפלה את האלמנות‪ ,‬וטוען כי אין‬ ‫שום סיבה לקבוע את שנת ‪1999‬‬ ‫כתאריך שרירותי‪“ .‬אין כל מקום‬ ‫להבחין בין אלמנה שהתאלמנה‬ ‫בשנת ‪ 1998‬לבין אלמנה שהתאלמנה‬ ‫בשנת ‪ ,”1999‬הוא אומר‪“ .‬אנחנו‬ ‫קוראים למשרד הביטחון לתקן‬ ‫העוול ההיסטורי‪ ,‬ואם הדבר לא‬ ‫יבוצע על ידו‪ ,‬אנו סומכים על‬ ‫הכנסת שתתקן את המעוות”‪ ,‬הוא‬ ‫מסכם‪.‬‬ ‫אלמנת טייס מילואים שזכתה למענק‬ ‫מתיה פורז‪ ,‬אלמנתו של טייס במילואים מעוז פורז‪ ,‬שנפל במלחמת‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬ואמו של סרן ניר פורז‪ ,‬שנהרג בקרב עם מחבלי חמאס‬ ‫בעת הניסיון לשחרר את החייל החטוף נחשון וקסמן‪ ,‬מתקשה‬ ‫להיזכר בקבלת המענק‪ ,‬לפני יותר משלושים שנה‪.‬‬ ‫ידעת שרק אתן‪ ,‬אלמנות הטייסים‪ ,‬קיבלתן את המענק?‬ ‫“לא ידענו‪ .‬אמרנו תודה ולא שאלנו יותר מדי שאלות‪ .‬למי היה ראש‬ ‫לחשוב על זה בכלל? הייתי עסוקה בלשרוד‪ ,‬בלגדל שלושה ילדים‬ ‫קטנים”‪.‬‬ ‫את סבורה שמדובר באפליה בין דם לדם?‬ ‫“אני חושבת שגם לאלמנות כוחות היבשה מגיע לקבל‪ ,‬אין לי התנגדות‪ .‬אם המדינה תגיע למסקנה שגם להן‬ ‫מגיע‪ ,‬זה מה שיצטרכו לעשות‪ .‬אין לי מושג מה היו השיקולים אז”‪.‬‬ ‫את מבינה את התחושה שלהן שהן אלמנות סוג ב’?‬ ‫“יכול להיות שהמדינה עשתה משהו לא בסדר‪ ,‬אבל אין להן שום סיבה להרגיש כך‪ .‬הן צריכות לקבל מה‬ ‫שמגיע להן”‪.‬‬ ‫אלמנת חייל מילואים בשיריון שלא קיבלה מענק‬ ‫ברכה גולדשמיט‪ ,‬ששכלה את בעלה אבנר גולדשמיט במלחמת יום‬ ‫הכיפורים‪ ,‬בקרבות הבלימה ברמת הגולן‪ ,‬זוכרת שיחה שהתרחשה‬ ‫בינה ובין בעלה לפני שיצא למלחמה‪“ .‬אני דואגת‪ ,‬מה יקרה אם‬ ‫תמות?” שיתפה אותו בחרדותיה‪“ .‬אל תדאגי‪ ,‬צה”ל דואג לאלמנות”‪,‬‬ ‫השיב לה אבנר‪ ,‬ויצא למלחמה כשהוא סמוך ובטוח בכוחו של הצבא‬ ‫החזק ביותר במזרח התיכון‪.‬‬ ‫“הוא לא העלה בדעתו שתיתכן מציאות אחרת”‪ ,‬אומרת גולדשמיט‬ ‫היום‪“ .‬שהמדינה תשלם לאלמנות טייסים בלבד? האפליה הזו ממש‬ ‫מעליבה‪ .‬הרי הוא לא נלחם פחות טוב מהם‪ ,‬והוא היה פטריוט אמיתי‬ ‫לבית‪ ,‬למדינה ולקיבוץ‪ .‬אני מרגישה שזרו לנו חול בעיניים‪ ,‬ולדעתי החוב המוסרי‪ ,‬האנושי והכלכלי לאלמנות‬ ‫וליתומים הוא כפול ומכופל‪ .‬כולנו נשארנו אלמנות צעירות עם ילדים פעוטים‪ ,‬ובקושי יכולנו להתאושש‬ ‫מההלם שתקף את כל האוכלוסייה‪ .‬האם נשות הטייסים הן אלמנות מסוג א’ וכל היתר הן מסוג ב’? הרי גורל‬ ‫אחד ומשותף לכולנו”‪.‬‬ ‫לדבריה‪ ,‬אם לא יזדרזו לשנות את החוק ולתקן את האפליה‪ ,‬יהיה זה אולי מאוחר מדי‪“ .‬רובנו‪ ,‬אלמנות מלחמת‬ ‫יום הכיפורים‪ ,‬מגיעות כבר לגיל השבעים‪ ,‬רבות מאיתנו נפרדו מהעולם ואני חשה שקצנו קרוב מאי פעם”‪.‬‬ ‫תגובת משרד הביטחון‪:‬‬ ‫“בשנת ‪ 2002‬קיבלה הכנסת את חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם‪.‬‬ ‫במסגרת חוק זה נקבע‪ ,‬בין היתר‪ ,‬כי הוריהם של חללי צה”ל שנפטרו במהלך שירותם יהיו זכאים למענק‬ ‫בסכום של יותר מ‪ 300-‬אלף ש”ח‪ ,‬וכן להסדר פנסיוני נוסף‪ ,‬וזאת בנוסף לזכויותיהם מכוח חוק משפחות‬ ‫חיילים שנספו במערכה‪.‬‬ ‫החוק קבע כי המענקים מכוחו יינתנו למשפחות של חללים שנפטרו החל משנת ‪.1999‬‬ ‫יצוין כי עתירות לבג”צ שביקשו להרחיב את תחולת החוק על כלל השארים כאמור – נדחו‪.‬‬ ‫המשרד מקיים דיאלוג בנושא עם ארגון אלמנות ויתומי צה”ל”‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫בני ובנות מצווה‬ ‫"עושים‬ ‫מצווה"‬ ‫צילום‪ .‬עינב רימון‪ ,‬חיים בכר‬ ‫בכל שנה גדלה ההתרגשות של בני ובנות גיל המצווה בחגיגה שעורך לכבודם ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל‪ .‬הפעם נשלחה לכתוב על האירוע שנחגג לפני חודש‪ ,‬יתומת צה"ל בוגרת | ליזי קופרמן‬ ‫פעימות הלב המואצות נוכח מבנה הכנסת‬ ‫אליו עמדו להיכנס‪ ,‬היו מנת חלקם של כולם‪.‬‬ ‫ביום המרגש בחייהם של כל נער ונערה מצאו‬ ‫עצמם עשרות יתומים שמלאו להם ‪ 12‬ו‪13-‬‬ ‫שנה‪ ,‬בפתח משכן כנסת ישראל בדרכם ליום‬ ‫שגדוש בקדושה‪ ,‬רוחניות‪ ,‬אהבה ונתינה‪,‬‬ ‫לקראת חגיגה גדולה של טקס בר ובת‬ ‫המצווה ליתומי חללי צה"ל ומערכות ישראל‪.‬‬ ‫זו השנה הראשונה בה נערך האירוע בשיתוף‬ ‫פעולה מלא של ארגון אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל עם הרבנות הצבאית‪ ,‬משרד הביטחון‬ ‫ומשטרת ישראל‪ ,‬וניתן היה לחוש בשיתוף‬ ‫בכל חלק וחלק של היום המיוחד הזה‪ .‬עוד‬ ‫סייעו לארגון באירוע לכבודם של בני ובנות‬ ‫גיל המצווה ‪ -‬הקרן לידידות בראשותו של‬ ‫הרב יחיאל אקשטיין‪ ,‬וארגון ידידי צה"ל‬ ‫‪ FIDF‬בארה"ב‪.‬‬ ‫היום החל במשכן הכנסת שם קיבל את פני‬ ‫חתני וכלות הבר מצווה יושב ראש הכנסת‪,‬‬ ‫ראובן ריבלין‪ ,‬שאחרי נאום של קירוב לבבות‬ ‫ליווה אותם לסיור במשכן‪ ,‬זאת לא לפני‬ ‫שהעמיקו בהיכרותם עם טרקלין מארק‬ ‫שגאל‪ ,‬המאחד בתמונותיו פסיפס של עבר‪,‬‬ ‫הווה ועתיד בסיפורו של עם‪ ,‬כמו בירכו‬ ‫אותם בהפיכתם לחלק ממעגל התמיכה‬ ‫והעול הכרוכים בעם ישראל‪.‬‬ ‫אייל מרום‪ ,‬בן ‪ ,13‬אחד מחתני בר המצווה‪,‬‬ ‫מתאר את הכניסה למשכן הכנסת בעיניים‬ ‫בורקות‪" ,‬הכי אהבתי את הסיור בכנסת‪,‬‬ ‫זה היה מאוד מעניין וגם מאוד אהבתי את‬ ‫התמונות בטרקלין שגאל"‪.‬‬ ‫מרום‪ ,‬שכבר זכה לחגוג את בר המצווה‬ ‫שלו עם משפחה וחברים מצא לנכון שעל‬ ‫אף פציעה ברגלו‪ ,‬הוא יגיע ליום המיוחד‬ ‫אפילו אם זה על קביים‪" .‬האירוע חשוב לי‪,‬‬ ‫היום כולו מרגש‪ ,‬ויש כאן חברים שאני מכיר‬ ‫מהטיסה למחנה הקיץ בארצות הברית"‪.‬‬ ‫עוד זוג חברים שהכירו בטיסה לארצות‬ ‫הברית הם ליאור דניאל ותומר בן דוד‪ .‬תומר‪,‬‬ ‫שגם נאם בטקס המסכם של יום חגיגת בר‬ ‫ובת המצווה רואיין וצולם במקביל לכתבה‬ ‫לערוץ ‪ 10‬שהתמקדה בסיפור האובדן‬ ‫האישי שלו‪" .‬שואלים אותי למה אני הכי‬ ‫מתגעגע‪ ,‬הכי מתגעגע זה לאבא‪ ,‬שהוא לא‬ ‫פה"‪ ,‬משיב תומר בקול חנוק‪.‬‬ ‫בכתבה אף רואיינה יושבת ראש ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬נאוה שוהם סולן‪,‬‬ ‫ובדבריה סיפרה על הכתף שמעניק הארגון‬ ‫למשפחות תוך ניסיון להעניק תחושה של‬ ‫משפחה אחת ושיש מי שתומך ומי שעוזר‪.‬‬ ‫בנאומה בטקס המסכם של היום הוסיפה‬ ‫שוהם סולן‪" ,‬ילדים שלי‪ ,‬ביום הזה‪ ,‬כאשר‬ ‫אני רואה אתכם ‪ -‬הילדים של אתמול‪,‬‬ ‫הבוגרים של המחר ‪ -‬אני נרגשת‪ .‬אני רואה‬ ‫איך צמחתם‪ ,‬בכל המובנים‪ ,‬על אף ולמרות‬ ‫כל הקשיים שליוו את הילדות שלכם"‪.‬‬ ‫תוך אזכור האבות והאמהות שאינם איתנו‬ ‫תודה‬ ‫לתורמים‬ ‫הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין‬ ‫ארגון ידידי צה”ל בארצות הברית ‪FIDF‬‬ ‫אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון‬ ‫הרבנות הצבאית ומנהל נפגעים‪ ,‬צה”ל‬ ‫חב’ ”למטייל”‬ ‫”חבר מועדון צרכנות”‬ ‫קרן משפחת שרה ויוסף גיבוטובסקי להנצחת זכרם של תמר ודן סלידן ז”ל‬ ‫חברת ”ליימן שליסל”‬ ‫חברת ”סנו”‬ ‫בנק הפועלים‬ ‫‪20‬‬ ‫בני ובנות מצווה‬ ‫"עושים‬ ‫מצווה"‬ ‫צילום‪ .‬עינב רימון‪ ,‬חיים בכר‬ ‫מצאה לנכון שוהם סולן להזכיר לילדים דבר‬ ‫אחד נוסף ‪" -‬אנחנו נמשיך להימצא לצדכם‬ ‫ַּבתחנות המשמעותיות הבאות בחייכם ‪ַּ -‬בגיוס‬ ‫לצה"ל בעוד חמש‪-‬שש שנים‪ַּ ,‬בלימודים‬ ‫באוניברסיטה‪ַּ ,‬בחתונה‪ ,‬וגם אחרי"‪.‬‬ ‫את ההרגשה הזאת מכירה יפית טלנר‪ ,‬אימו‬ ‫של אורעד‪ ,‬אחד מנערי גיל בר המצווה‪" .‬הכי‬ ‫אהבתי ביום הזה את התמיכה ואת החיבוק‬ ‫הענקיים שקיבלנו מהארגון‪ .‬זה נותן תחושה‬ ‫שאנחנו לא לבד אלא חלק ממשפחה אחת‬ ‫גדולה"‪ ,‬היא מסבירה בחיוך רחב‪ .‬בנה‪,‬‬ ‫אורעד טלנר‪ ,‬הדגיש שהוא חש בחיבור‬ ‫ובשייכות אל אותה קבוצה של נערים ונערות‬ ‫החוגגים ביחד את גיל המצווה ואף ציין כי‬ ‫מדובר בחיבור רוחני בעיקר‪.‬‬ ‫את החיבור הרוחני ביום זה חשו בתחנה‬ ‫השנייה‪ ,‬הסיור והפעילות בכותל המערבי‬ ‫שם תלמידי ישיבת "אש התורה" אירחו את‬ ‫הילדים והאמהות‪ .‬אחרי סיור רגלי מעשיר‪,‬‬ ‫עברה הקבוצה והתיישבה בתוך הישיבה‬ ‫עצמה שם נסחפו בהווי הרוחני של מוזיקה‬ ‫וריקודים‪.‬‬ ‫הרב הצבאי הראשי‪ ,‬תא"ל רפי פרץ‪ ,‬נשא‬ ‫שם נאום מהלב‪ ,‬שלא כתב מראש‪ ,‬ובתום‬ ‫האירוע העניק עם אל"מ יאיר בן שלום‪ ,‬ראש‬ ‫מדור נפגעים וקציני ערים בצה"ל‪ ,‬שי לילדים‬ ‫ סידור‪ ,‬תנ"ך ופמוטים לבנות וערכת תפילין‬‫לבנים‪ ,‬אותו הניחו בהמשך בעת שעלו‬ ‫"לרועי מלאו ‪ 13‬שנה‬ ‫שבועיים לאחר שאביו‬ ‫נהרג‪ .‬ברגע שעלה רועי‬ ‫לבמה‪ ,‬עם הרב הצבאי‬ ‫תא"ל פרץ‪ ,‬אף הוא‬ ‫טייס מסוק‪ ,‬והדליק‬ ‫נר אחרון בחנוכייה לא‬ ‫נותרה עין אחת יבשה‬ ‫בקהל"‬ ‫לתורה בכותל המערבי‪.‬‬ ‫הירידה לעבר רחבת הכותל לוותה בשופרות‪,‬‬ ‫ובשירת החזן הצבאי הראשי‪ ,‬סא"ל שי‬ ‫אברמסון שהנעים בקולו לחוגגים‪ .‬טלנר‪,‬‬ ‫האם‪ ,‬דמעה‪" :‬הריקוד שליווה את הילדים עד‬ ‫הכותל‪ ,‬זאת חוויה מרגשת עד מאוד"‪.‬‬ ‫התרגשות גדולה עטפה את הנוכחים בכותל‬ ‫כאשר עלו הבנים לתורה בהדרכתו של הרב‬ ‫תא"ל רפי פרץ וחיילי הרבנות הצבאית‪,‬‬ ‫והבנות שעמדו מעברה השני של המחיצה‬ ‫המטירו סוכריות על הבנים‪.‬‬ ‫הנקודה האחרונה ביום זה הייתה בתיאטרון‬ ‫ירושלים‪ .‬מקבלת הפנים המלאה בכל טוב‪,‬‬ ‫לחיבוקים מרגשים של המשפחות עם אנשי‬ ‫צבא‪ ,‬שיקפו את ההוקרה שהורגשה באוויר‬ ‫מלכתחילה‪ .‬באווירה זאת הגיעו הילדים אל‬ ‫המעמד המסכם של היום‪ ,‬טקס אותו הנחה‬ ‫השחקן ואיש הטלוויזיה עודד מנשה‪.‬‬ ‫לכאן הגיעו אישים רבים ובראשם נשיא‬ ‫המדינה מר שמעון פרס‪ ,‬שר הביטחון אהוד‬ ‫ברק‪ ,‬והרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי‪ ,‬שפינו‬ ‫מזמנם כדי לחגוג את שמחת הילדים וריגשו‬ ‫בנוכחותם את המשפחות‪.‬‬ ‫ההתרגשות הרקיעה בעת הדלקת נרות‬ ‫בחנוכיית ‪ 13‬הקנים של הארגון כאשר לבמה‬ ‫עלו בני המצווה כמספר הנרות‪ ,‬בליווי אחד‬ ‫מאורחי הכבוד‪ .‬עם מדליקי הנרות נמנה רועי‬ ‫שיפנבאור‪ ,‬ששכל את אביו‪ ,‬הטייס סא"ל‬ ‫דניאל שיפנבאור ז"ל‪ ,‬לפני ארבעה חודשים‬ ‫בלבד‪ ,‬בהתרסקות מסוק יסעור בטיסת אימון‬ ‫מעל רומניה‪ .‬לרועי מלאו ‪ 13‬שנה שבועיים‬ ‫לאחר שאביו נהרג‪ .‬ברגע שעלה רועי לבמה‪,‬‬ ‫עם הרב הצבאי תא"ל פרץ‪ ,‬אף הוא טייס‬ ‫מסוק‪ ,‬והדליק נר אחרון בחנוכייה לא נותרה‬ ‫עין אחת יבשה בקהל‪.‬‬ ‫בשם בני ובנות המצווה דיבר בטקס תומר‬ ‫בן דוד‪ ,‬שאביו רס"ן דניאל בן דוד ז"ל נהרג‬ ‫במלחמת לבנון השנייה‪ .‬תומר אמר בנאומו‬ ‫"ארבע שנים חלפו מאז והבית ריק‪ .‬אבל‪ ,‬בכל‬ ‫זאת‪ ,‬מלא ממנו ואיתו‪ ."...‬על דרכו למלא את‬ ‫תחושת החסר אמר תומר‪" ,‬יש בינינו דו‪-‬שיח‬ ‫תמידי‪ :‬לא רק מה אבא היה אומר‪ ...‬לא רק‬ ‫‪21‬‬ ‫צילום‪ .‬עינב רימון‪ ,‬חיים בכר‬ ‫מה אנחנו חושבים שהיה מספר או מסביר‪...‬‬ ‫הרבה יותר מזה‪ ,‬ואני כמעט משוכנע שהוא‬ ‫עונה לי‪ ,‬שהוא נותן לי עצה טובה"‪.‬‬ ‫בסיכום נאומו בחר תומר לנצל את הבמה‬ ‫ולומר תודה‪" ,‬אני מבקש להודות בשם כל‬ ‫חבריי וחברותיי למסיבה וליום הגדוש הזה‪,‬‬ ‫קודם כל לארגון אלמנות ויתומי צה"ל שהיה‬ ‫ַלמשפחה הגדולה שלנו; ַלמשפחה שמנסה‬ ‫להשלים מכל הלב את מה שחסר"‪ .‬ובהמשך‬ ‫הוא הודה לכל האישים שהגיעו‪ ,‬ואיחל מזל‬ ‫טוב לכל חבריו ושותפיו למאורע מיוחד‬ ‫ומרגש זה‪.‬‬ ‫להקת "טררם" ביצעה קטעי ריקוד ותיפוף‬ ‫מרהיבים והלהיבה את הקהל‪ .‬הטקס הסתיים‬ ‫בשירה חזקה של המנון התקווה‪ .‬בפרידה‪,‬‬ ‫כשנשאל כל אחד מה הוא מאחל לעצמו‬ ‫ביום שכזה‪ ,‬איחלו הילדים והאמהות כאחד‬ ‫אותם דברים‪ ,‬אושר‪ ,‬הצלחה בחיים‪ ,‬ולפני‬ ‫המשותף לכולנו‪ .‬על רקע מה שאין‪ ,‬ומה‬ ‫הכול הם ברכו בבריאות‪.‬‬ ‫שיש רק לנו‪".‬‬ ‫תחושת הבגרות של אלו הנאלצים ליטול‬ ‫ואולי במקום בו החסך הרב שייך לכולם‬ ‫בחלק מהעול של תפקיד האב או האם‬ ‫השמחה הגדולה ביום שכולו חגיגה של‬ ‫החסרים‪ ,‬מוכרת להם מגיל רך‪ ,‬ואף השינוי‬ ‫מעבר‪ ,‬של בגרות‪ ,‬של גדילה וצמיחה ‪-‬‬ ‫במעבר מילדות לבגרות הוא לרוב כמעט אינו תחושת המשפחה וההזדהות ניכרת בכל‪.‬‬ ‫מורגש‪ .‬תומר בן דוד אומר‪ ,‬כי זה בא לידי‬ ‫בתום האירוע צוידו הילדים בתרמיל עמוס‬ ‫ביטוי גם בדברים הקטנים של החיים‪" ,‬מי‬ ‫במתנות‪.‬‬ ‫שגרם לי לאהוב כדורסל היה אבא שלקח‬ ‫וברוח האיחולים של הילדים לעצמם‪,‬‬ ‫אותי למשחקים של מכבי תל אביב‪ .‬בזכותו‬ ‫הברכות שנשאו אורחי הכבוד באירוע‪,‬‬ ‫התחלתי לשחק ואני ממשיך"‪ .‬את האחריות נשיא המדינה‪ ,‬שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ"ל‪,‬‬ ‫על החלום‪ ,‬הרצון וההחלטה נושא כיום‬ ‫אולי הברכה הכי חשובה ליתומי חללי צה"ל‬ ‫תומר לבד על כתפיו‪.‬‬ ‫ומערכות ישראל היא זאת שאיחלו הם‬ ‫שוהם סולן הוסיפה בנאומה ותיארה את‬ ‫לעצמם ‪ -‬להיות מאושרים‪ .‬וכמו שאמרה‬ ‫אותה התחושה‪" ,‬אין שלם מלב עצוב‪ .‬אין‬ ‫"שמחה‬ ‫בנאומה יו"ר הארגון‪ ,‬שוהם סולן‪ִ ,‬‬ ‫שלמות‪ ,‬וכנראה לעולם לא תהיה‪ ,‬אבל‬ ‫היא הכוח להמשיך למרות הכול‪ .‬השמחה‬ ‫רקע‬ ‫השמחה בכל זאת גדולה דווקא על‬ ‫היא‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬הניצחון שלנו”‪.‬‬ ‫תודה והוקרה‬ ‫לקרנות השתלמות לעובדי הוראה‬ ‫בראשותם של‬ ‫היו"ר ‪ -‬מר מוטי מרוז והמנכ"ל ‪ -‬מר פסח לנדסברג‬ ‫על תרומת ציוד המחשוב להקמת כיתת לימוד‬ ‫‪22‬‬ ‫ביקורת ספר‬ ‫הנאיביות‬ ‫שאבדה‬ ‫תש"ח‪ ,‬רומן חדש מאת יורם קניוק‪ ,‬בהוצאת "ידיעות ספרים" | מיכל דניאלי‬ ‫את ספרו "תש"ח" פותח יורם‬ ‫קניוק במילים "היה או לא היה‪,‬‬ ‫כך או אחרת"‪ ,‬ומיד מטיל ספק‬ ‫באמינותו שלו‪ .‬הקורא‪ ,‬עת איתר‬ ‫את המילה הכסופה תש"ח‬ ‫מצוירת על העטיפה‪ ,‬מתבקש‬ ‫להבין באחת ‪ -‬זה אינו ספר‬ ‫היסטוריה‪.‬‬ ‫האוטוביוגרפיה המדוברת של‬ ‫קניוק‪ ,‬אחד מגדולי הסופרים‬ ‫הישראלים‪ ,‬שחתום על נכסי צאן‬ ‫ברזל כמו "אדם בן כלב" ו"חימו‬ ‫מלך ירושלים"‪ ,‬מוגשת‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫בעירבון מוגבל‪ .‬זוהי אוטוביוגרפיה‬ ‫מבולגנת‪ ,‬נמהרת‪ ,‬הנפרשת על‬ ‫פני פסקאות ארוכות‪ .‬היא נכתבה‬ ‫על פני ‪ 59‬שנים‪ ,‬אך נקראת‬ ‫בנשימה עצורה‪ ,‬כאילו נרשמה‬ ‫באחת‪.‬‬ ‫במשך ‪ 59‬שנים חזר וכתב והשלים‬ ‫והוסיף וגנז קניוק את הספר‬ ‫הזה‪ ,‬בגוף ראשון יחיד‪ ,‬ובאמת‬ ‫גדולה‪ .‬קשה לחזות מראש כמה‬ ‫חודרת יכולה להיות אוטוביוגרפיה‬ ‫שהאירועים המתוארים בה‬ ‫נעוצים עמוק כל‪-‬כך בזיכרון‬ ‫הקולקטיבי ובנימי נפשו של‬ ‫הקורא‪ ,‬והיא מלכתחילה מזהירה‬ ‫אותו שלא ליפול בקסמיה‪.‬‬ ‫דומה כי דווקא החופש שנטל‬ ‫לעצמו קניוק הוא המשכנע כל‪-‬‬ ‫כך‪ :‬מי שניגש לקרוא על תש"ח‬ ‫של הלוחמה והדם‪ ,‬לא ימצא‬ ‫תיאורי קרבות‪ ,‬אלא את הדם‬ ‫הנקרש על מדיו של בחור בן‬ ‫שמונה‪-‬עשרה כמעט שלא בטוח‬ ‫ולא זוכר בדיוק למה ובשביל מה‬ ‫הוא נלחם‪.‬‬ ‫הספר נפתח בבית החולים של‬ ‫ירושלים המופגזת‪ ,‬וקניוק הפצוע‬ ‫מוטל על סדינים צחורים‪" .‬הסדין‬ ‫נגע בגבי‪ ,‬וכוס מים עמדה ליד‬ ‫המיטה ושתיתי ממנה‪ ,‬ובדיוק‬ ‫ברגע שהתחלתי להרגיש כמו‬ ‫בן אדם ‪ -‬נשמע לפתע רעש‬ ‫עז‪ ,‬התקרה קרסה מפגז שחתך‬ ‫אותה"‪ .‬כך‪ ,‬לאורך הספר כולו‬ ‫ממאן קניוק‪ ,‬שוב ושוב‪ ,‬להיכנס‬ ‫לתבנית הלוחם יפה הבלורית‬ ‫והתואר‪ ,‬אלא מחפש את הרגעים‬ ‫הללו בכאוס הרבים‪-‬מול‪-‬מעטים‪.‬‬ ‫"תפסתי שאין לי מושג באיזו‬ ‫מלחמה לחמתי ומה בכלל‬ ‫קרה לי במלחמה הזאת ומדוע‬ ‫המשכתי להילחם כאשר הסיכוי‬ ‫לחזור הביתה היה אפסי"‪ ,‬כותב‬ ‫קניוק‪" .‬עשיתי את מה שאמרו‬ ‫לי לעשות‪ ,‬יזמתי רק כאשר לא‬ ‫הייתה ברירה והיה צריך לאלתר‪.‬‬ ‫אמרו תישן‪ ,‬ישנתי‪ ,‬אמרו קום‪,‬‬ ‫קמתי‪ .‬חילקו אוכל‪ ,‬אכלתי‪ .‬כשלא‬ ‫חילקו‪ ,‬לא ידעתי רעב"‪.‬‬ ‫קניוק‪" ,‬ילד טוב תל אביב באמצע‬ ‫מרחץ דמים"‪ ,‬לפי הגדרתו‪ ,‬מנסה‬ ‫"לדוג את עצמי מתוך מה שנדמה‬ ‫‪≥≥∞πµ‬‬ ‫‪[email protected]‬‬ ‫‪www.hameiri-law.co.il‬‬ ‫לי שהם זיכרונות‪ ]...[ .‬האם אי‬ ‫פעם צחצחתי שיניים? האם‬ ‫הייתה לי מברשת שיניים? ואם‬ ‫צחצחתי שיניים כמו כל בחור‬ ‫וטוב בארץ ישראל‪ ,‬ומה עשיתי‬ ‫בין הקרבות? מי הייתי‪ ,‬על מה‬ ‫חשבתי‪ ,‬לבד ממעט הפעמים‬ ‫שאני זוכר שחשבתי?"‬ ‫בשפה פשוטה וקולחת מתאר‬ ‫קניוק בן ה‪ 80-‬את הנער הזה ואת‬ ‫חבריו‪ ,‬אנשים כמו בני מרשק‪,‬‬ ‫שחירף את אויבי ישראל אפילו‬ ‫מתוך שינה‪" .‬וכשכבר נשבר‬ ‫לנו התחת מכל הגעגועים שלו‬ ‫וחשבנו שבאמת צריך לעשות‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫איבנסקי ראומה ז”ל‬ ‫גרסטנר שרה ז”ל‬ ‫דיין רחל ז”ל‬ ‫עין חרוד איחוד‬ ‫ראשון לציון‬ ‫כפר סבא‬ ‫ונטורה חנה ז"ל‬ ‫תל אביב‬ ‫ינקוביץ’ חנה ז”ל‬ ‫יצחקי יפה ז”ל‬ ‫רמת גן‬ ‫ישראלי אסתר ז”ל‬ ‫משהו בנידון ולהקים בשביל בני‬ ‫מדינה‪ ,‬כדי שירד מאיתנו‪ ,‬נתקענו‬ ‫באיזה משלט‪ ,‬ובחור יפה תואר‬ ‫[‪ ]...‬הזדקף לרגע ונפגע ישירות‬ ‫מפגז מרגמה שלושה אינץ'‬ ‫שחתך אותו‪ ,‬ממש חתך"‪.‬‬ ‫קניוק כותב אישי‪ ,‬חשוף‪ ,‬ראשוני‬ ‫למראה‪ ,‬ואינו חוסך מילים גם על‬ ‫זקנתו‪ ,‬על מצבו הבריאותי‪ ,‬ועל‬ ‫השואה המרחפת כצל מעל הספר‬ ‫ כפי שריחפה מעל המלחמה‪,‬‬‫ומעל קניוק הצעיר‪ ,‬הצבר ‪-‬‬ ‫במדינת ישראל של שנת ‪.2010‬‬ ‫הסצנות רודפות זו את זו‬ ‫באופן מסחרר‪ .‬רגע אחד הוא‬ ‫תיכוניסט‪ ,‬אחר‪-‬כך חייל פצוע‬ ‫שמרגלו מוציאים כדור כשהוא‬ ‫נתון להשפעת קוניאק בלבד;‬ ‫מלח בספינות המעלות פליטי‬ ‫שואה ארצה; סופר מבוגר; כלוא‬ ‫במשוריין שחדר אליו קליע; ילד‬ ‫בכיתה ג' ב‪ 1938-‬הכותב לילד‬ ‫יהודי מעבר לים "ברח מהר ובוא‬ ‫לארץ ישראל"; לוחם היורה‬ ‫בטעות בילד ערבי ונושק לגופתו‪.‬‬ ‫סדר הזמנים נעדר מן הספר כפי‬ ‫שאינו קיים בזיכרון הנוזל מבין‬ ‫אצבעותיו‪ .‬הזיכרון הזה פוצע‬ ‫כנראה את קניוק ואת החברה‬ ‫הישראלית גם היום‪ .‬אצל קניוק‬ ‫מתנקז הזיכרון בחדות אל מול‬ ‫קוראיו‪ :‬פתאום הופכת שאלת‬ ‫צחצוח השיניים לחשובה מסידורי‬ ‫הכוחות כולם‪.‬‬ ‫"צריך להיות אידיוט מושלם‪ ,‬יותר‬ ‫ממושלם‪ ,‬כדי ללכת בתוך שדות‬ ‫מוקשים ולהאמין שזה בשביל‬ ‫האומה‪ ,‬שאף פעם לא הכרתי‬ ‫אישית"‪ ,‬כותב קניוק‪ .‬מהלוחמה‬ ‫על עתיד האומה הזו הוא עבר‬ ‫פעם אחת בעיצומם של הקרבות‬ ‫לתיאור בית הוריו‪" :‬שעות על גבי‬ ‫שעות ציירתי בגירים צבעוניים‬ ‫שמצאתי במגירת השולחן שלי‪.‬‬ ‫ככל הנראה הזזתי את השולחן‬ ‫ונעמדתי עליו כדי לצייר גם על‬ ‫התקרה‪ .‬ציירתי ציורים רעים‪]...[ ,‬‬ ‫ציירתי ניצולי שואה‪ ,‬שכבר נראו‬ ‫אז ברחובות‪ ,‬ציירתי גגות‪ ,‬ובייחוד‬ ‫גג אחד שממנו כנראה חשבתי‬ ‫שאני רוצה לקפוץ‪ ]...[ .‬אחרי‬ ‫המלחמה‪ ,‬כשראיתי שוב את‬ ‫הציורים‪ ,‬מחקתי אותם בחומרי‬ ‫ניקוי"‪.‬‬ ‫את זיכרון מלחמת העצמאות‬ ‫לא הצליח קניוק‪ ,‬בסופו של דבר‪,‬‬ ‫למחות‪ .‬במשך ‪ 59‬שנים הוא‬ ‫שיחזר וכתב אותו‪.‬‬ ‫עכו‬ ‫אשדוד‬ ‫מארי סביחה ז”ל‬ ‫ראשון לציון‬ ‫מויסה הודית ז”ל‬ ‫פתח תקווה‬ ‫מיה בת שבע ז”ל‬ ‫לוי רחל ז”ל‬ ‫תל אביב‬ ‫פתח תקווה‬ ‫סוסן סולי ז”ל‬ ‫טבריה‬ ‫עוזרד רוחמה ז”ל‬ ‫חיפה‬ ‫עשת אילנה ז”ל‬ ‫צור יגאל‬ ‫שדיאל לאה ז”ל‬ ‫כפר עציון‬ ‫‪24‬‬ ‫ייעוץ‬ ‫שיר למראה ‪ /‬ליזי קופרמן‬ ‫ימים שקופים ‪ /‬דליה יאירי‬ ‫י ֵׁש ּבִי ַה ְת ָח לָה ׁשֶ ל ּפְִרי חָה ו ְׁשֶ ל ָא בִיב‪,‬‬ ‫י ָ ִמ ים ׁשְ קּו ִפ ים צֹו חֲִקים ַע ְצ ָמ ם לַָד ַע ת‬ ‫י ֵׁש ּבִי הָָרצֹון ׁשּוב ְל ַה ּבִיט ּכָאן ִמ ָּס בִיב‪.‬‬ ‫ְּפ נ ִים ו ְחּוץ ְמ נּו עִָרים‬ ‫ְל ַה עֲִריְך ֶא ת ֶה ָע בָר ַא ְך ְל ַה ּבִיט ַע ל ֶה ָע ִת יד‪,‬‬ ‫ּכְמֹו ַמ ּפָה ַא חֲֵרי ְס עּו ּדָה ׁשֶ ל ַח ג‪.‬‬ ‫ְל ַח ּי ְֵך ּו ְל ַה ְמ ׁשִ יְך י ָד ְּב י ָד י ַ ְח ּדָו ָּת ִמ יד‪.‬‬ ‫ּפֵרּוִרים ָע ִפ ים‪ׁ ,‬שְ ֵא ִרּיֹות‬ ‫ׁשֶ ל טּוב ו ָׂשֹו בַע‪.‬‬ ‫יֵׁש ּבִי הָָרצֹון ַל ְח ֹּד ל ִל ֹּפ ל ְל ִה ָּׁש בֵר‪,‬‬ ‫ו ְי ֵׁש ּבִי ַה ֹּכ חֹות ֶא ל יֹום ָח דָׁש ְל ִה ְת עֹוֵרר‪.‬‬ ‫ו ְ ֵה ם ְּפ ָצ ַע י ְּכ בָר י ֵָר גְעּו‪ֹ ,‬לא י ִ ְכ אֲבּו ִע ם ַה ָּׁש נ ִים‪,‬‬ ‫ׁש נ ִים‪.‬‬ ‫ַרק ָל ֶל כֶת ַע ד אָרּוץ‪ַ ,‬ע ל ַא ף ְּפ חַָדי ַה ּי ְ ָ‬ ‫ו ְ ַא ָּת ה ִע ם ּכָל ַה ְּׁש אָר ׁשֶ ְּכ בָר הֹו ַת ְר ִּת י ֵמ אָחֹור‪,‬‬ ‫ֵּת ָה ֵפ ְך ָמ סְַך ָא בָק ׁשֶ ּי ֵ ָע לֵם ֶא ל ַה ְּׁש חֹור‪.‬‬ ‫ּכְׁשֶ ֵּת לְֵך ׁשּוב י ִּו ָ ְת רּו ּבִי נ ְֻקּדֹות ְק ַט ּנֹות ׁשֶ ל אֹור‪,‬‬ ‫ֵה ן ִה ְב ַט ְח ִּת י ֹלא ִל ְמ ֹח ק‪ְ ,‬ל ִה ּז ָכֵר ַא ְך ַל ֲע ֹב ר‪.‬‬ ‫ְצ ָל לִים שנתגלו ּבְאֹור‬ ‫ְמ ִרי ִח ים ּכְמֹו ְּכ ָת ִמ ים ׁשֶ ל י ַי ִן‬ ‫ׁשֶ ּג ָ לַׁש ִמ ּכֹוס‪.‬‬ ‫י ָ ִמ ים אֲטּו ִמ ים כֹו ֲא בִים ַע ְצ ָמ ם ַּב ֵּס ֶת ר‬ ‫חּוץ ּו ְפ נ ִים נ ְעּו לִים‬ ‫ּכְמֹו ֲא ז ִי ּקִים ַע ל י ְֵדי עָצּור‬ ‫קֹולֹות חֹוְרִקים עֹו לִים יֹוְרִדים‬ ‫ַא ז ְעַָקת ֱא ֶמ ת‪.‬‬ ‫אֹורֹות ׁשֶ ִּמ ְת גַ ּנ ְ בִים ִמ ּתֹוְך הַחֹוׁשֶ ְך‬ ‫ְמ ִרי ִח ים ּכְמֹו נ ֵר‬ ‫ְּב ֶט ֶרם ְּד ִע י כָה‪.‬‬ ‫יֵׁש ּבִי הָָרצֹון ַל ְח ֹּד ל ִל ֹּפ ל ְל ִה ָּׁש בֵר‪,‬‬ ‫י ָ ִמ ים ּפְׁשּו ִט ים ּפֹוְרׂשִ ים ַע ְצ ָמ ם ְּב ַל הַט‬ ‫ו ְי ֵׁש ּבִי ַה ֹּכ חֹות ֶא ל יֹום ָח דָׁש ְל ִה ְת עֹוֵרר‪.‬‬ ‫ְּפ נ ִים ו ְחּוץ נ ַעֲׂשִ ים ֶא חָד‬ ‫ו ְ ֵה ם ְּפ ָצ ַע י ְּכ בָר י ֵָר גְעּו‪ֹ ,‬לא י ִ ְכ אֲבּו ִע ם ַה ָּׁש נ ִים‪,‬‬ ‫ּכְמֹו י ָם ו ְחֹוף ּבְבֹוא ּגֵיאּות סֹו ֶח ֶפ ת‪.‬‬ ‫ׁש נ ִים‪.‬‬ ‫ַרק ָל ֶל כֶת ַע ד אָרּוץ‪ַ ,‬ע ל ַא ף ְּפ חַָדי ַה ּי ְ ָ‬ ‫ׁש קּוף ו ְ ֵא ין אָטּום‬ ‫ֵא ין ָ‬ ‫ּגַ ּלִים ו ְֶק ֶצ ף ּו ְצ ָד ִפ ים ּנ ִ ז ְָרִקים ֶא ל חֹוף‬ ‫י ֵׁש ּבִי ַה ְת ָח לָה ׁשֶ ל ַה ְח ָל ָמ ה ו ְׁשֶ ל ּפְִרי חָה‪,‬‬ ‫ּו ַמ י ִם ִמ ְת ַח נ ְ ִפ ים ֶא ל חֹול‬ ‫ׁש נ ִים ׁשֶ ל נ ְ ִפ ילֹות ו ְ ַה ְצ ָל חָה‪.‬‬ ‫ַמ ּסָע חֹו בֵק ָ‬ ‫ְמ ִרי ִח ים ּכְמֹו ּכֹוס ַה ּי ַי ִן ו ְ ַה ּנ ֵר‬ ‫ַא ְך ּכַּיֹום ְּכ בָר ֹלא ּפֹו ֶח ֶדת ַל ֲע ֹמ ד לְֹלא ְּת ִמ י כָה‪,‬‬ ‫ׁשֶ ְּב ֶט ֶרם אֹו ַא חֲֵרי‪.‬‬ ‫י ָד ְּב י ָד ּגַם ְּב לִי ָע בָר‪ֶ ,‬א ל ֶה ָע ִת יד ׁשּוב ַמ ְמ ׁשִ י כָה‪.‬‬ ‫יֵׁש ּבִי הָָרצֹון ַל ְח ֹּד ל ִל ֹּפ ל ְל ִה ָּׁש בֵר‪,‬‬ ‫ו ְי ֵׁש ּבִי ַה ֹּכ חֹות ֶא ל יֹום ָח דָׁש ְל ִה ְת עֹוֵרר‪.‬‬ ‫ו ְ ֵה ם ְּפ ָצ ַע י ְּכ בָר י ֵָר גְעּו‪ֹ ,‬לא י ִ ְכ אֲבּו ִע ם ַה ָּׁש נ ִים‪,‬‬ ‫ׁש נ ִים‪.‬‬ ‫ַרק ָל ֶל כֶת ַע ד אָרּוץ‪ַ ,‬ע ל ַא ף ְּפ חַָדי ַה ּי ְ ָ‬ ‫‪26‬‬ ‫יתמות‬ ‫מתגעגע לאבא‬ ‫שמשון שושני‪ ,‬מנכ"ל משרד החינוך‪ ,‬יתום מלחמת השחרור בן העשר‪ ,‬שעמד על בימת בית הספר וקרא קדיש‪ ,‬מכהן כיום בפעם‬ ‫השלישית בתפקיד מנכ"ל משרד החינוך‪ .‬על מלחמות צה"ל אולי לא לומדים תלמידי ישראל בבית הספר‪ ,‬אבל ככל שזה תלוי בו ‪-‬‬ ‫החשוב הוא שילמדו לשאוף למעלה‪ .‬ריאיון עם איש חינוך שלא שוכח מהי התחושה של להחזיק את היד של אבא | מאיה קרני‬ ‫ילד הולך עם אביו‪ .‬ידו הזעירה‬ ‫אוחזת את אצבעו של האב‪ ,‬נאחזת‪.‬‬ ‫הוא מתהלך בצלו הרחב‪ ,‬מוגן‪.‬‬ ‫פניהם מועדות למשחק כדורגל‪,‬‬ ‫נרגשים‪ .‬לכאורה‪ ,‬נימה חגיגית‪ ,‬גם‬ ‫אם בנאלית‪ ,‬מלווה את החוויה‪ .‬לא‬ ‫כל שכן בנוף היישוב בשנת ‪ ,'48‬אז‬ ‫היה משחק כדורגל המאורע הבודד‬ ‫אולי‪ ,‬הנטול כל ארומה ציונית‪ .‬רק‬ ‫אבא‪ ,‬ובנו‪ .‬עקב בצד אגודל בדרך‬ ‫אל השער‪.‬‬ ‫אולם זמן לא רב לאחר מכן‪ ,‬התגלה‬ ‫השער כפתח לחוויה אחרת‪.‬‬ ‫עצמאית‪ ,‬בודדה‪ ,‬כזו הדורשת‬ ‫נחישות ומשמעת עצמית‪ .‬אחוז‬ ‫במבט מצודד יעמוד הילד‪ ,‬כעבור‬ ‫זמן קצר‪ ,‬בגפו‪ ,‬על במה‪ .‬הפעם‬ ‫צל גופו הזעיר‪ ,‬בודד‪ .‬אין ביכולתו‬ ‫להסתתר מאחורי צל רחב יותר‪,‬‬ ‫שכן קהל עיניים מימיות‪ ,‬המרצדות‬ ‫כפנסים מלמטה‪ ,‬מכוונות רק אליו‪.‬‬ ‫אין זה משנה אם תהיה זו בימת בית‬ ‫הספר‪ ,‬או בימת המרכז הקהילתי‬ ‫במושבה‪ .‬למילות ה"יזכור" שיטעים‪,‬‬ ‫הברה הברה‪ ,‬תתווסף עדנה‪ ,‬כזו‬ ‫העולה מפני געגוע לחוויה נשכחת‪.‬‬ ‫ילד עומד על במה‪ .‬מתגעגע‬ ‫להתרגשות שלפני משחק כדורגל‪.‬‬ ‫מתגעגע לאבא‪.‬‬ ‫אביו‪ ,‬נפתלי שושני (רוזנמן) ז"ל‪,‬‬ ‫שירת בחטיבת "כרמלי" בכיבוש‬ ‫הרי הגליל ונהרג מפגיעת פגז באזור‬ ‫תרשיחא ב‪ ,19.7.1948-‬כשהיה בן ‪,33‬‬ ‫נטמן בבית הקברות הצבאי בנהריה‪,‬‬ ‫והותיר אחריו אישה‪ ,‬בן ובת‪.‬‬ ‫והילד הזה הוא אני‬ ‫המסלול שעבר ד"ר שמשון‬ ‫שושני (‪ ,)74‬מנכ"ל משרד החינוך‬ ‫(בפעם השלישית)‪ ,‬לא היה מבייש‬ ‫את אמרתו המוכרת של יאנוש‬ ‫קורצ'אק‪ ,‬ולפיה תיקון העולם‬ ‫משמעו תיקון החינוך‪ .‬את דרכו‬ ‫החל הד"ר לחינוך כמורה בגבעתיים‪,‬‬ ‫משם הדרים לניהול בית ספר‬ ‫באילת‪ ,‬ומשם לבאפלו‪ ,‬להוראה‬ ‫בבית ספר יהודי‪ .‬ב‪ '86-‬מונה‬ ‫לראשונה למנכ"ל משרד החינוך‬ ‫והתרבות‪ ,‬על ידי שר החינוך דאז‬ ‫יצחק נבון‪.‬‬ ‫לאחר מכן מונה למנהל רשת‬ ‫"אורט" באמריקה הלטינית‪ ,‬ואז‬ ‫נקרא שוב לכהן בתפקיד מנכ"ל‬ ‫המשרד האחראי לעתיד טוב יותר‪.‬‬ ‫בין השאר‪ ,‬כיהן כיו"ר החברה‬ ‫למתנ"סים‪ ,‬יו"ר אונסק"ו בישראל‪,‬‬ ‫יו"ר החברה להגנת הטבע‪ ,‬יו"ר‬ ‫המועצה לישראל יפה ואף כיו"ר‬ ‫האופרה הישראלית‪ .‬בתפקידו‬ ‫הקודם‪ ,‬לפני הקדנציה השלישית‬ ‫כמנכ"ל משרד החינוך‪ ,‬שימש‬ ‫נפתלי שושני ז”ל‬ ‫"כשאבי נפל‪,‬‬ ‫הרגשתי באופן ממשי‬ ‫כאילו נשארתי הגבר‬ ‫היחיד בבית‪ .‬לא‬ ‫השלמתי עם הנפילה‬ ‫וידעתי שאני זה‬ ‫שצריך לעזור לעצמי"‬ ‫כמנכ"ל הסוכנות היהודית וכמנכ"ל‬ ‫פרויקט "תגלית"‪.‬‬ ‫אולם בשונה מביוגרפיות שהקורא‬ ‫אותן נושא עיניו אל דמות "שמשון‬ ‫הגיבור" ומצפה לטיפ המיוחל כיום‬ ‫כדי לדעת איך להצליח כמותו‪,‬‬ ‫שושני אינו פותח את סיפורו‬ ‫באזכור החסר‪ ,‬או הילדות העשוקה‪.‬‬ ‫בכלל‪ ,‬היעדר לא יהיה מוטיב חוזר‬ ‫בשיחה הזו‪ .‬נהפוך הוא‪ ,‬רק מבט‬ ‫מלא ציפייה לעתיד לבוא‪ ,‬ולמה‬ ‫שיושג הודות לעבודה קשה‪.‬‬ ‫נדמה ששושני‪ ,‬יתום צה"ל‪ ,‬סבא‬ ‫ואיש חינוך ותיק‪ ,‬עדיין רעב‬ ‫להישגים‪ .‬בעידן של התפשרות על‬ ‫יעדים פרקטיים‪ ,‬בורגנות נוחה‪,‬‬ ‫וספרי טיסה לפני השינה‪ ,‬יש מי‬ ‫שחולם קצת אחרת‪ .‬סיפורו משמש‬ ‫מראה‪ ,‬למי שחווה היעדר עם‬ ‫היכנסו למשפחת השכול‪ ,‬ומאז‬ ‫רק רצה למלא את החסר בערכים‪,‬‬ ‫כאלה שאולי ישכנעו שהמציאות‬ ‫הגיונית‪ ,‬ויספקו הסברים‪.‬‬ ‫"אבי נהרג במלחמת השחרור‪,‬‬ ‫כשהייתי בן ‪ ,10‬בקרב על כיבוש‬ ‫תרשיחא‪ .‬הזיכרון האחרון שלי ממנו‬ ‫הוא מסלול משותף שבו הלכנו יד‬ ‫ביד בדרך למשחק כדורגל‪ ,‬וזהו זה‪.‬‬ ‫המצב היה שונה‪ ,‬ומה שקיים היום‬ ‫ומובן מאליו לגבי זכויות אלמנות‬ ‫ויתומים‪ ,‬לא חל אז‪ .‬לא אשכח את‬ ‫‪27‬‬ ‫ד”ר שמשון שושני‪ ,‬מנכ”ל משרד החינוך‬ ‫‪28‬‬ ‫יתמות‬ ‫תחושת המאמץ שליוותה אותנו‬ ‫בבית‪ .‬בימים ההם כדי שאמא שלי‬ ‫תקבל עבודה‪ ,‬צריך היה לקיים‬ ‫הפגנות"‪ ,‬הוא משחזר‪.‬‬ ‫"אמי נשארה עם שני ילדים קטנים‪.‬‬ ‫לפני המלחמה מצבנו הכלכלי‬ ‫היה טוב‪ ,‬אבי היה עצמאי‪ .‬לאחר‬ ‫המלחמה‪ ,‬כשאבי נפל‪ ,‬הרגשתי‬ ‫באופן ממשי כאילו נשארתי הגבר‬ ‫היחיד בבית‪ .‬הייתי בתחילת הדרך‪,‬‬ ‫ילד‪ ,‬לא השלמתי עם הנפילה וידעתי‬ ‫שאני זה שצריך לעזור לעצמי‪ .‬והיה‬ ‫ואוותר‪ ,‬אף אחד לא יעזור לי"‪.‬‬ ‫וכיתום צה"ל‪ ,‬בתקופה שהאתוס עוד‬ ‫לא היה מושג בספרי ההיסטוריה‪,‬‬ ‫היית נטע זר בנוף מולדתך? הילדים‬ ‫בשכונה תמכו‪ ,‬או שלא ידעו כיצד?‬ ‫"הייתי ילד‪ .‬לא היה במה לתמוך‪ ,‬כי‬ ‫הגישה שלי לא אפשרה לי להכיר‬ ‫בדרך שונה מלבד ההתקדמות‬ ‫קדימה‪ .‬היום ילד זוכה לסיוע נפשי‪,‬‬ ‫כלכלי‪ ,‬אך אז העם היה אחר לגמרי‪.‬‬ ‫משרד הביטחון והגופים התומכים‬ ‫עשו כברת דרך ארוכה‪ .‬אך אין ספק‬ ‫שלא קל היה להיות ילד‪ ,‬ולא ילד‬ ‫יתום באותם ימים"‪.‬‬ ‫מאורעות מה?‬ ‫ספק אם דור הנערים שמתחנכים‬ ‫על ספסלי בית הספר כיום שמעו‬ ‫על הקרב לכיבוש תרשיחא‪ .‬מלבד‬ ‫שמות קוד‪ ,‬שמהדהדים אי שם‬ ‫בירכתי התודעה בזכות פריט‬ ‫אינפורמציה ששמעו עליו בתשדירי‬ ‫יום הזיכרון‪ ,‬מלבד "מאורעות‬ ‫תרפ"ט"‪" ,‬סברה ושתילה"‪ ,‬או‬ ‫"בופור" (וגם זה‪ ,‬רק הודות לאוסקר‬ ‫הישראלי)‪ ,‬ספק אם הצעירים‬ ‫העומדים לפני גיוס יוכלו למקם את‬ ‫מלחמות ישראל לפי סדרן‪.‬‬ ‫בבית הספר לקצינים נדרשים‬ ‫הצוערים ללמוד את החומר שלא‬ ‫הכירו מהתיכון‪ ,‬על מלחמות‬ ‫ישראל‪ ,‬הרמטכ"לים‪ ,‬הנוף הפוליטי‬ ‫באותה תקופה‪ .‬ואולם‪ ,‬בקרב‬ ‫שאר המתגייסים לצה"ל‪ ,‬תלויה‬ ‫ההתמצאות בהיסטוריה של ישראל‬ ‫בנכונות הוריהם‪ ,‬בטיולים בשבת‬ ‫לדרך בורמה‪ ,‬או בפיקניקים‪ ,‬אם‬ ‫היו‪ ,‬בשרידי הטנקים ברמה‪ .‬אירוני‪,‬‬ ‫אך המגע היחיד של תלמיד תיכון‬ ‫עם מלחמות ישראל‪ ,‬הוא זה‬ ‫" זו טעות לחשוב‬ ‫שאם קרה לך אסון‬ ‫או עלה קושי ‪-‬‬ ‫יעזור להתבצר‪ .‬קודם‬ ‫ברר מה אתה רוצה‪,‬‬ ‫ואז‪ ,‬אין סיבה שלא‬ ‫תוכל להשיגו"‪.‬‬ ‫המבהיר איפה עובר גבול המוסר‪,‬‬ ‫דווקא בשיעורי אזרחות‪ .‬ילדיכם‬ ‫ידעו להסביר על מאורעות סברה‬ ‫ושתילה‪ ,‬ועל פקודה בלתי חוקית‬ ‫הצובטת את העין והלב‪ ,‬אך לא על‬ ‫בהלת יום כיפור ועל מבצע סיני‪.‬‬ ‫שושני אינו מתנער מתמונת המצב‬ ‫העגומה‪ ,‬אף שבהיסטוריה הפרטית‬ ‫שלו‪ ,‬מלחמות ישראל לא היו פרק‬ ‫בספר‪ ,‬אלא זיכרון שממנו רק החל‬ ‫לזנק להצלחה‪" .‬לצערי‪ ,‬לומדים מעט‬ ‫על מלחמות ישראל בבתי הספר"‪,‬‬ ‫הוא מודה‪.‬‬ ‫"האינטראקציה‪ ,‬אולי העיקרית‪,‬‬ ‫עם סיפורי המלחמות ועם תיאור‬ ‫הסיבות להן‪ ,‬מתקיימת דווקא‬ ‫ביום הזיכרון‪ .‬זה קורה בעיקר בגלל‬ ‫סדרי עדיפויות בחינוך‪ .‬היום אמנם‬ ‫מחנכים לציונות‪ ,‬כערך נלמד בבתי‬ ‫הספר‪ ,‬אבל זו בעיקר החלטה של‬ ‫בית הספר עצמו‪ ,‬עד כמה בלימודי‬ ‫ההיסטוריה ילמדו על מלחמות‪ ,‬וזו‬ ‫לא קביעה מלמעלה"‪.‬‬ ‫ועם זאת‪ ,‬על אף הביקורת הנוקבת‬ ‫על היעדר המידע בקרב תלמידי‬ ‫ישראל‪ ,‬תרומתו של שושני לקירוב‬ ‫הלבבות של נוער יהודי בגולה‬ ‫לישראל ולהיסטוריה למודת‬ ‫הקרבות שלה זיכתה אותו בפרס‬ ‫חיים הרצוג לתרומה ייחודית‬ ‫למדינת ישראל‪ .‬בתפקידו כמנכ"ל‬ ‫הסוכנות היהודית הוביל את פרויקט‬ ‫"תגלית"‪ ,‬המקרב נערים יהודים מן‬ ‫התפוצות חזרה לארץ ישראל‪ .‬רבים‬ ‫מהם אף מתגייסים בשלב מאוחר‬ ‫יותר לצבא‪.‬‬ ‫שושני מציין כי השכול הישראלי‬ ‫היווה אנקדוטה שעוררה סקרנות‬ ‫רבה בקרב נערי "תגלית"‪" .‬בשלב‬ ‫ד”ר שמשון שושני‬ ‫מסוים הנהגתי פרויקט של ביקור‬ ‫בבית הקברות הצבאי בהר הרצל‪.‬‬ ‫במשובים‪ ,‬הנערים הללו טענו‬ ‫שהמגע עם סיפורי הנופלים היה‬ ‫שיא הפרויקט‪ .‬זה אומר משהו"‪.‬‬ ‫על סוגיית ביקוריהם של לובשי‬ ‫מדים בבתי הספר והשטח האפור‬ ‫שבין חינוך לחינוך מיליטריסטי‪,‬‬ ‫טוען שושני כי "אני דווקא תומך‬ ‫בהגעתם של קצינים לובשי מדים‪.‬‬ ‫הם לא באים לספר על מלחמות‪,‬‬ ‫הם באים להעלות מוטיבציה‪ ,‬ואני‬ ‫מאמין גדול בציונות"‪.‬‬ ‫מצוינות זו לא מילה גסה‬ ‫אולי מה שיבהיר יותר מכול את‬ ‫הערכים שהניעו את שושני להגדיר‬ ‫הצלחה הוא האג'נדה החינוכית‬ ‫שהוא מקדם מזה שנים ארוכות‪.‬‬ ‫שושני ידוע כתומך בתפיסת‬ ‫"המצוינות"‪ ,‬שעל‪-‬פיה יש לקדם את‬ ‫התלמידים החזקים‪ ,‬ואלה אמורים‬ ‫לדחוף את התלמידים האחרים‪,‬‬ ‫החלשים יותר‪ ,‬לשפר את הישגיהם‪.‬‬ ‫לפי תפיסה זו‪ ,‬מצוינות אינה סותרת‬ ‫את ערך "שוויון ההזדמנויות"‪ ,‬כיוון‬ ‫שהיא מעניקה לכל תלמיד את‬ ‫"הזיכרון האחרון‬ ‫שלי ממנו הוא‬ ‫מסלול משותף‪ ,‬בו‬ ‫הלכנו יד ביד‪ ,‬בדרך‬ ‫למשחק כדורגל‪ ,‬וזהו‬ ‫זה"‪.‬‬ ‫הפוטנציאל להגשים את יכולותיו‪.‬‬ ‫יוזמת השינוי המבני שיוחסה‬ ‫לשושני‪ ,‬כוללת את הקדמת תחילת‬ ‫הלימודים לגיל ‪ ,4‬עריכת בחינות‬ ‫הבגרות בגיל ‪ 16‬ומתן חינוך חינם‬ ‫נוסף במשך שלוש שנים‪ ,‬עד לגיל‬ ‫‪ .19‬במהלך שלוש שנים אלו‪ ,‬יוכלו‬ ‫התלמידים (כלומר כ‪ 50%-‬מהם‪,‬‬ ‫אלה הזכאים לבגרות) ללמוד לתואר‬ ‫אקדמי ראשון‪ .‬התלמידים חסרי‬ ‫תעודת הבגרות ימשיכו בתוכניות‬ ‫להזדמנות שנייה או בתוכניות‬ ‫אחרות‪ ,‬שאינן אקדמיות‪ ,‬ויתגייסו‬ ‫בגיל ‪.18‬‬ ‫ומה הוביל אותו לחינוך?‬ ‫כנראה שדווקא לא הרקע שלו‪.‬‬ ‫‪29‬‬ ‫מלגות‬ ‫ליתומי צה”ל‬ ‫הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה‬ ‫"לגבי הסיפור האישי שלי‪ ,‬אני‬ ‫מרגיש שהאבל הפרטי שלי‬ ‫הוביל אותי לדאוג מאוד לרווחה‬ ‫הכלכלית‪ .‬הבחירה שלי בחינוך‬ ‫כלל לא הייתה מובנת מאליה‪,‬‬ ‫ואכן עסקתי במנהיגות כבר כנער‪,‬‬ ‫במסגרת החינוך הימי‪ .‬הלך הרוח‬ ‫באותם ימים כלל חינוך לתרומה‬ ‫למדינה‪ .‬אני מאמין שהציפיות‬ ‫ממני היו שאעסוק במסחר‪ ,‬כמו‬ ‫אבי‪ ,‬או שאלמד הנדסת חשמל‪,‬‬ ‫אבל זו דוגמה לאמונה שלך בדרכך‪,‬‬ ‫הלכתי אחרי מה שאני רוצה ומאמין‬ ‫שחשוב‪ ,‬וניסיתי לעשות את זה הכי‬ ‫טוב"‪.‬‬ ‫ומה נותר בך מהילד שעמד שם‪ ,‬על‬ ‫הבימה של בית הספר‪ ,‬בגיל ‪ ,10‬היום‬ ‫ממרום גילך ועם התפכחותך?‬ ‫"אותה תחושה הקיימת ביום‬ ‫הזיכרון‪ .‬תחושת האבדן לא מתקהה‬ ‫בראי השנים‪ .‬הייתי ילד שהרגיש‬ ‫חסר‪ ,‬בדיוק כפי שמרגיש היום‬ ‫ילד שאיבד אב‪ .‬רגעים של בדידות‬ ‫כשהורים באים במשותף לבית‬ ‫הספר‪ ,‬ואתה מקרין את החסר‪.‬‬ ‫אותו החסר מורגש כשאין לך שותף‬ ‫מבוגר ללכת איתו למשחק כדורגל"‪.‬‬ ‫ועם זאת‪ ,‬שושני מדגיש בנחרצות‪:‬‬ ‫"אני באמת מאמין שאין דבר‬ ‫העומד בפני הרצון‪ .‬זו טעות לחשוב‬ ‫שאם קרה לך אסון או עלה קושי ‪-‬‬ ‫יעזור להתבצר‪ .‬קודם ברר מה אתה‬ ‫רוצה‪ ,‬ואז‪ ,‬אין סיבה שלא תוכל‬ ‫להשיגו"‪.‬‬ ‫נראה שאותו חסר שהוא מדבר‬ ‫עליו היווה עבור שושני מעין מניע‬ ‫לקריאת תיגר‪" .‬התנדבתי לתנועת‬ ‫נוער‪ ,‬עסקתי בספורט ימי‪ ,‬חיפשתי‬ ‫בכל מסגרת איך לתת את כולי‬ ‫ולהצטיין‪ ,‬לתת הכול‪ ,‬לא להרגיש‬ ‫את החסר"‪.‬‬ ‫והיום‪ ,‬אתה שלם עם המסלול?‬ ‫חושב מה אביך היה חושב?‬ ‫"בחרתי בחינוך כי היו לי תקוות‬ ‫גדולות מאוד‪ ,‬ולא היו הרבה מעגלי‬ ‫סיוע‪ .‬היום‪ ,‬יתום צה"ל זוכה‬ ‫לתמיכה במימון תואר‪ ,‬בקניית‬ ‫דירה ‪ -‬לי לא היו האפשרויות‬ ‫האלו‪ ,‬והאמנתי בערכים ולא רק‬ ‫בפרקטיקה‪ .‬מי יודע‪ ,‬אולי אם‬ ‫הצרכים האלה היו מתמלאים הייתי‬ ‫בוחר אחרת‪ ,‬והייתי רץ לכנסת‪,‬‬ ‫לעשות את השינוי ולפתח את‬ ‫הערכים ממקום אחר"‪.‬‬ ‫מדי שנה מעניק הארגון מלגת לימודים‬ ‫לתואר ראשון או שני‬ ‫ללומדים באחד מהמוסדות המוכרים על ידי‬ ‫המועצה להשכלה גבוהה‪.‬‬ ‫המועד האחרון להגשת בקשה‬ ‫למלגה‪01/01/2011 :‬‬ ‫את טופס הבקשה למלגת לימודים יש לשלוח בדואר רשום‬ ‫בפקס‪03-6916483 :‬‬ ‫בדוא”ל‪[email protected] :‬‬ ‫טופס בקשה למלגת לימודים‪,‬‬ ‫שבו מופיע פירוט המסמכים שיש לצרף לבקשה‪,‬‬ ‫אפשר להוריד מאתר הארגון‪ ,‬בכתובת ‪www.idfwo.org‬‬ ‫למידע נוסף יש להתקשר למשרדי הארגון‬ ‫בטלפון ‪ 03-6918403‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫בטקס יחולקו המלגות‪.‬‬ ‫הזמנות לזכאים יישלחו בסמיכות ליום הטקס‪.‬‬ ‫*למען הסר ספק‪ ,‬השתתפות בטקס מהווה תנאי לקבלת המלגה‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫ייעוץ‬ ‫רוכשים רכב‬ ‫אודי עציון‪ ,‬כתב הרכב של "ידיעות אחרונות"‪,‬‬ ‫מסביר איך לרכוש רכב | דבורה גינזבורג‬ ‫מה צריך לבדוק לפני שרוכשים‬ ‫מכונית? איך בודקים צריכת דלק?‬ ‫והאם מכוניות יפניות הן בהכרח‬ ‫טובות יותר? (התשובה‪ ,‬אגב‪ :‬לא)‪.‬‬ ‫אודי עציון‪ ,‬כתב הרכב של עיתון‬ ‫"ידיעות אחרונות"‪ ,‬מנדב עצות‪.‬‬ ‫מה צריך לבדוק בהתלבטות בין רכב‬ ‫חדש לישן?‬ ‫אחזקת אוטו חדש לעולם תהיה‬ ‫זולה יותר מאחזקה של משומש‪,‬‬ ‫בעיקר כיוון שעם הרכישה מקבלים‬ ‫שלוש שנות אחריות יצרן"‪.‬‬ ‫‪ 15-10‬אחוזים‪ .‬מכוניות מדגמי סיאט‬ ‫איביזה ופולקסוואגן פולו‪ ,‬טובות‬ ‫גם הן‪ :‬לא קטנות מדי‪ ,‬בטוחות‬ ‫מספיק‪ ,‬ו'סוחבות בעלייה' בלי שום‬ ‫בעיה‪ .‬אמא לשניים או שלושה‬ ‫ילדים יכולה להסתפק במכוניות‬ ‫כאלה‪ ,‬ולא להוציא הרבה כסף על‬ ‫'משפחתית אמיתית'‪ .‬ליצרן יש‬ ‫נטייה להגדיל אוטו קטן בכמה‬ ‫סנטימטרים בכל דגם חדש‪ ,‬כך‬ ‫שגודלו היום דומה לגודל של רכב‬ ‫משפחתי מלפני עשור"‪.‬‬ ‫מכוניות יפניות באמת טובות יותר?‬ ‫"לא צריך להתעקש על אוטו יפני‪,‬‬ ‫כי יש כלי רכב מצוינים ממדינות‬ ‫אחרות‪ .‬מי שבכל זאת מעוניין ברכב‬ ‫יפני משפחתי‪ ,‬ימצא את המזדה ‪.3‬‬ ‫היא קצת יותר צפופה מהאחרות‪,‬‬ ‫אבל היא שומרת על הערך שלה‪,‬‬ ‫וכשמוציאים סכום כה גדול על אוטו‬ ‫יש בהחלט להתחשב בשיקול הזה"‪.‬‬ ‫על אילו מכוניות משפחתיות אתה‬ ‫ממליץ?‬ ‫"הכול עניין של צרכים‪ :‬המכונית‬ ‫המשפחתית הכי טובה שאנחנו‬ ‫ב'ידיעות' מצאנו היא סקודה‬ ‫אוקטביה (‪ ,)TSI 1.2‬אוטו עם‬ ‫‪ 1200‬סמ"ק אבל עם מנוע טורבו‪,‬‬ ‫בעלות של ‪ 120‬אלף ‪ .₪‬יש לו‬ ‫ביצועים טובים‪ ,‬הוא חסכוני יחסית‬ ‫ומרווח‪ ,‬ובמבחנים השנתיים הוא‬ ‫המוביל כרגע‪ .‬משפחתית טובה‬ ‫נוספת היא שברולרט קרוז‪ .‬יש לה‬ ‫מנוע ‪ 1600‬סמ"ק‪ ,‬היא אוטומטית‬ ‫והמחיר שלה מעט נמוך מזה של‬ ‫סקודה אוקטביה‪ .‬בהשוואה ביניהן‪,‬‬ ‫השברולט קצת יותר מרווחת‬ ‫מהסקודה‪ ,‬אך היא פחות חסכונית‬ ‫ממנה בדלק"‪.‬‬ ‫ומהו באמת תחשיב צריכת הדלק?‬ ‫"הדלק יקר והוא ילך ויתייקר עם‬ ‫השנים‪ .‬לכן לא צריך לפחד מרכישת‬ ‫רכב קטן‪ ,‬כי הוא חסכוני יותר בדלק‬ ‫ובאגרות רישוי‪ .‬רמת הבטיחות‬ ‫של מכוניות קטנות שיוצרו בעשר‬ ‫השנים האחרונות אינה פחותה‬ ‫מזו של מכוניות משפחתיות‪ ,‬וזאת‬ ‫בניגוד לדימוי הנפוץ"‪.‬‬ ‫ומהן המלצותיך לגבי מכוניות‬ ‫קטנות?‬ ‫"יש רכב קוריאני מצוין של יונדאי‪,‬‬ ‫מדגם ‪ ,I 30‬שגם לו יש מנוע ‪1600‬‬ ‫סמ"ק אוטומטי‪ ,‬והוא עולה כ‪116-‬‬ ‫אלף ‪ .₪‬מכוניות קטנות הן זולות‬ ‫יותר ברכישה (‪ 105‬ל‪ 110-‬אלף ‪)₪‬‬ ‫וחסכוניות יותר בדלק‪ ,‬בפער של‬ ‫איך בודקים כמה דלק הרכב צורך?‬ ‫"אפשר למשל לבדוק באתר ‪Win‬‬ ‫‪ ,Win‬שם יש נתוני יצרן של צריכת‬ ‫דלק בכלי רכב חדשים‪ ,‬ויש גם‬ ‫התייחסות לדגמים ישנים יותר‪ .‬צריך‬ ‫להתייחס לנתוני היצרן בעירבון‬ ‫מוגבל‪ ,‬כיוון שהם מושגים לפי‬ ‫תקן של בדיקת מעבדה‪ ,‬ו'מזייפים'‬ ‫בטווח של ‪ 30-20‬אחוזים פחות‬ ‫מצריכת הדלק האמיתית‪ ,‬אבל‬ ‫אפשר להתייחס לנתון בתור אומדן"‪.‬‬ ‫עד כמה מומלץ לרכוש ג'יפ?‬ ‫"אנחנו אוהבים ג'יפים‪ ,‬אבל הם‬ ‫אוכלים הרבה דלק‪ .‬יש גם נטייה‬ ‫לגבות מבעלי ג'יפים יותר‪ .‬אם זה‬ ‫בביטוח‪ ,‬או בטיפולים לרכב‪ ,‬יש‬ ‫תפישה כזו ‪ -‬מי שיש לו ג'יפ יכול‬ ‫לשלם יותר‪ ,‬כביכול‪ .‬אז שווה לחשוב‬ ‫פעמיים לפני שקונים"‪.‬‬ ‫איך בוחרים ביטוח לרכב?‬ ‫"חשוב לא להתעצל ולא להתבייש‬ ‫להשוות מחירים‪ .‬בכמה שיחות‬ ‫טלפון אפשר לחסוך הרבה כסף‪ .‬בין‬ ‫חברות הביטוח יש לפעמים פערים‬ ‫גדולים במחירים‪ ,‬ולא תמיד בגלל‬ ‫ניסיון 'לגנוב' מהלקוח‪ .‬אם למשל‬ ‫נגנב יותר אוטו מסוג מסוים‪ ,‬חברת‬ ‫הביטוח עלולה להעלות את המחיר‬ ‫לדגם הזה כי היא מחליטה שהוא‬ ‫גניב"‪.‬‬ ‫היית ממליץ לטפל במוסך של‬ ‫היבואן בלבד?‬ ‫"לא‪ .‬היום כשקונים אוטו חדש‬ ‫אין חובה לטפל בו במוסך של‬ ‫היבואן כי היבואנים מנצלים זאת‬ ‫לטובתם‪ .‬החוק קובע כי כל עוד‬ ‫מטפלים ברכב במוסך מורשה של‬ ‫משרד התחבורה‪ ,‬שיש לו רישיון‬ ‫מסודר‪ ,‬ומחתימים כל טיפול בספר‬ ‫הטיפולים של הרכב‪ ,‬אז במקרה של‬ ‫תקלה אפשר לפנות ליבואן ולהוכיח‬ ‫שהאוטו טופל במסך מורשה‪ .‬אין‬ ‫ליבואן זכות לומר 'לא טיפלת אצלי‪,‬‬ ‫בעיה שלך'‪ .‬אם הוא רוצה להתכחש‬ ‫לתקלה ברכב הוא צריך להוכיח‬ ‫בעצמו שהטיפול במוסך מורשה‬ ‫לא היה טוב וגרם לתקלה‪ .‬הפערים‬ ‫בין מוסכי יבואן למוסכים מורשים‬ ‫אחרים הם גדולים‪ .‬הרכב שלי‬ ‫מטופל לא במוסך יבואן‪ .‬אני משלם‬ ‫כשני‪-‬שלישים מהסכום שהייתי‬ ‫משלם אצל יבואן‪ ,‬ופשוט חבל על‬ ‫הכסף"‪.‬‬ ‫איך בוחרים מוסך?‬ ‫"בעיקר באמצעות המלצות‬ ‫מחברים‪ .‬אם הרבה אנשים‬ ‫ממליצים על מוסך מסוים כנראה‬ ‫שהוא יודע לעבוד‪ .‬למשל‪ ,‬החלפת‬ ‫רצועת טיימינג עולה ברוב המכוניות‬ ‫בין אלף לאלפיים ‪ ₪‬ואף יותר‪ ,‬כדאי‬ ‫לבקש הצעות מחיר מכמה מוסכים‪,‬‬ ‫ואז להחליט‪ .‬בכל טיפול יש רשימת‬ ‫תיקונים שהוראות היצרן מחייבות‬ ‫לעשות‪ ,‬ועל זה אפשר לבקש הצעות‬ ‫מחיר‪ ,‬להשוות בין כמה מוסכים‬ ‫ולחסוך מאות שקלים"‪.‬‬ ‫עוברת באדום‬ ‫‪31‬‬ ‫באנו חושך לגרש‬ ‫פלה תכלת טרבס‬ ‫‘משהו מצחיק אותך?’ שאל אותי‬ ‫קול פנימי קטן כשהדלקתי את‬ ‫נר החנוכה הראשון ודקלמתי‬ ‫“על הנסים ועל הנפלאות ועל‬ ‫המלחמות‪ ,”...‬וחשבתי כמה מוזר‬ ‫זה שעם ישראל חוגג עד היום את‬ ‫נפלאות המלחמה ההיא‪ ,‬כבר יותר‬ ‫מאלפיים שנה‪ ,‬אך מרכין ראש‬ ‫בצער עמוק אחרי כל מלחמה של‬ ‫העת הזו‪ .‬בתקופתנו אין אנו חוגגים‬ ‫אף לא את הנסים מצילי החיים‪,‬‬ ‫המתרחשים בוודאי בכל קרב וקרב‪,‬‬ ‫ולא רק במערכות של מלחמה‬ ‫צבאית‪ .‬מעניין מה השתנה?‬ ‫בכל מקרה‪ ,‬אם מי מאיתנו תרצה‬ ‫בכל זאת לחגוג נסים ונפלאות‪ ,‬הרי‬ ‫שכדאי לה לחדש את המלאי ולהפיג‬ ‫את השעמום של נס פך השמן‪ ,‬זה‬ ‫שעד עצם היום הזה לא גילו לנו מה‬ ‫היה גודלו המדויק ומה קיבולו‪.‬‬ ‫על כן‪ ,‬הנה הכינותי כאן רשימה‬ ‫של נסים‪ ,‬המפתיעים לא פחות‬ ‫מהנס שלכבודו אנו תוחבים לפינו‬ ‫ כמצוות חג החנוכה ‪ -‬סופגניות‬‫אופנתיות וחינניות‪ ,‬ואילו הן‬ ‫מאצילות לדמותנו מתכונותיהן‬ ‫הלא‪-‬כל כך מחמיאות‪.‬‬ ‫נר ראשון ‪ -‬מוקדש לכל הנס‪-‬יכים‬ ‫והנס‪-‬יכות‪ ,‬שממלאים את לבבנו‬ ‫באור ובשמחה קיומית‪ .‬לדעתי‪ ,‬הם‬ ‫שווים לפחות נר חגיגי אחד מתוך‬ ‫השמונה‪ .‬לכבוד הנס הזה אדליק את‬ ‫הנר הצבעוני הראשון בחנוכייה שלי‪.‬‬ ‫נר שני ‪ -‬אקדיש השנה לנס‪-‬ח‬ ‫הטאבו שסוף‪-‬סוף הצלחתי להשיג‬ ‫מן הרשות הבירוקרטית ביותר‬ ‫בישראל‪ .‬זה עניין לא פשוט‪ ,‬והוא‬ ‫בהחלט שווה נר‪.‬‬ ‫את הנר השלישי ‪ -‬אדליק לכבוד‬ ‫הנס‪-‬יון השביעי והמוצלח שלי‬ ‫להעמיד את קוביות הדומינו בשורה‬ ‫ארוכה‪ ,‬שנועד להרשים את קרוביי‬ ‫במפולת המטופשת והמרהיבה‪.‬‬ ‫הנר הרביעי ‪ -‬יוקדש בחנוכייתי‬ ‫לכל מעשה בלתי נס‪-‬בל‪ ,‬שלא לומר‬ ‫מגוחך‪ ,‬שהתרחש בשנה האחרונה‬ ‫בארצנו הקטנה‪ .‬למשל‪ ,‬אספקת‬ ‫ה”חסכמים”‪ ,‬שדילגה עליי (עליכן‬ ‫גם?)‪ ,‬חלוקת מסכות הגז הכושלת‪,‬‬ ‫והפצת הקמפיין שמבקש להפוך‬ ‫כל ישראלי הנוסע לנפוש בחו”ל‬ ‫לשגריר בחינם‪ .‬תחשובנה‪ ,‬בנות‪,‬‬ ‫מה היה קורה אילו אלה הנהנים‬ ‫ממשכורת בעבור עבודתם היו פשוט‬ ‫עושים את מלאכתם נר לרגליהם?‬ ‫בהחלט שווה נר‪.‬‬ ‫את הנר החמישי ‪ -‬אקדיש ל‪...‬‬ ‫הנס‪-‬וג‪ ,‬שבלעדיו הייתי בגילי עדיין‬ ‫מתעסקת ב‪ ...‬נרו יאיר‪ .‬זה היה יכול‬ ‫להיות נר מיותר לחלוטין!‬ ‫נר שישי ‪ -‬אדליק ללא היסוס‬ ‫לכבודו של הנס‪-‬קפה‪ .‬הילדים‬ ‫שבינינו יכולים לחגוג נר זה עם‬ ‫משקה שוקו “נס‪-‬קוויק”‪ .‬אותי‬ ‫מדהים בכל בוקר מחדש איך‬ ‫אני הופכת מסתם סמרטוטית‬ ‫לסמרטוט גאה אחרי כוס אחת של‬ ‫נס קפה‪ ,‬ומלכת הסמרטוטים אחרי‬ ‫הנס קפה השני שלי‪ ,‬ומיד אחריו‬ ‫אני מסוגלת לנקות במחי יד את כל‬ ‫האבק הקוסמי שירד על ביתי במשך‬ ‫הלילה‪.‬‬ ‫הנר השביעי ‪ -‬ראוי כי יודלק לכבוד‬ ‫נס כל הנסים שהנו ה”נש‪-‬ואין”‪.‬‬ ‫החלפתי סמ”ך [נס‪-‬ואין] בשי”ן על‬ ‫מנת להטעות את השטן ולבלבל‬ ‫את עין הרע‪ .‬בואו נודה‪ ,‬אלמלא‬ ‫התערבות אלוהית כלשהי‪ ,‬פעם אחר‬ ‫פעם‪ ,‬הנס הזה ‪ -‬נס הנישואין ‪ -‬לא‬ ‫היה מחזיק מעמד‪ ,‬גם לא שמונה‬ ‫ימים‪.‬‬ ‫את הנר השמיני ‪ -‬והאחרון‪ ,‬נדליק‬ ‫כולנו‪ ,‬בנות‪ ,‬לכבודו של נס‪-‬הנסים‪,‬‬ ‫בה”א הידיעה‪ .‬מי שהבינה‪ ,‬הבינה‪...‬‬ ‫בואו נחשוב על זה רגע‪ ...‬ועוד רגע‪...‬‬ ‫איזה מין גסות אתן!‬ ‫נס‪-‬כם כאן ונאחל לעצמנו חג חנוכה‬ ‫שמח‪ ,‬כפי שמצווה עלינו השיר‬ ‫המפורסם בעולם כולו‪ :‬אורו‪ ,‬אורו‬ ‫אחים ונש‪-‬מח!‬ ‫יום הזיכרון‪ ,‬תש"ע ‪2010 -‬‬ ‫געגועים‬ ‫לבעל ולאבא‬ ‫כמדי שנה לקראת יום הזיכרון תצא‬ ‫לאור חוברת ובה שירים והגיגים‬ ‫המביעים געגוע ליקירנו‬ ‫אלמנות ויתומים המעונינים לקחת חלק‪ ,‬מתבקשים לשלוח‬ ‫את החומרים בהקדם למשרדי הארגון‬ ‫בדואר או לדוא”ל‪[email protected] :‬‬ ‫עד לתאריך ‪31/1/2011‬‬ ‫חוברת “געגועים” תצא לאור לפני יום הזיכרון‬