הכאב שקירב לבבות - ארגון אלמנות ויתומי צה"ל

‫הכאב‬
‫שקירב‬
‫לבבות‬
‫דצמבר ‪ | 2013‬גיליון ‪63‬‬
‫יתומים ישראלים‬
‫ואמריקאים נפגשו‬
‫בוושינגטון עמ׳ ‪6‬‬
‫ערן נעדר במצרים‪ ,‬רותי לא‬
‫הרב הצבאי הראשי מספר איך‬
‫הותרו מעגינותן אלמנות המלחמה הפסיקה להאמין שיימצא‬
‫עמ׳ ‪16‬‬
‫עמ׳ ‪20‬‬
‫‪|2‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫תוכן‬
‫יד ביד‬
‫נאוה שוהם‪-‬סולן | עמ' ‪3‬‬
‫חדש בארגון‬
‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו"ד | עמ' ‪4‬‬
‫גורל חוצה גבולות‬
‫בני המצווה הישראלים במפגש‬
‫נדיר עם יתומים אמריקאים‬
‫בוושינגטון | עמ' ‪6‬‬
‫בני מצווה בירושלים | עמ' ‪10‬‬
‫מחנה "עוצמה" בגולן | עמ' ‪12‬‬
‫נופש ארגוני בחיפה | עמ' ‪14‬‬
‫מווינה לירושלים‬
‫מרדכי פירון‪ ,‬הנער שהתייתם‬
‫בשואה והיה לרב הצבאי הראשי‪,‬‬
‫נפרד מחברו הרב עובדיה | עמ' ‪16‬‬
‫בסוף הוא חזר‬
‫רותי כהן מספרת על ערן שלה‬
‫שהמריא מחצור ונחת בדגניה‬
‫באיחור של ‪ 22‬שנה | עמ' ‪20‬‬
‫פוטו נשר‬
‫תמונות טבע מרהיבות אינן‬
‫נחלתם הבלעדית של צלמים‬
‫מקצועיים טור ייעוץ | עמ' ‪24‬‬
‫כתבו עלינו‬
‫| עמ' ‪28‬‬
‫נפרדו מאיתנו‬
‫| עמ' ‪29‬‬
‫הנשיא פרס יחד עם ליאור נחשוני | צילום‪ :‬קובי קואנקס‬
‫בשער‪ :‬טקס ישראלי‪-‬אמריקאי בארלינגטון | צילום‪ • U.S. Army photo by Spc. Klinton Smith :‬יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן • מנכ”ל הארגון‪ :‬גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד •‬
‫עורך העיתון‪ :‬גיל טבת • עורך משנה‪ :‬צור טהון • מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל סימנהויז‪ ,‬רויטל יכין‪ ,‬רחלי ציפר‪ ,‬ענבל חרמון • עיצוב גראפי‪ :‬סטודיו רון ידלין • צילום‪ :‬קובי קואנקס •‬
‫כתובת הארגון‪ :‬רחוב אורנים ‪( 1‬מ‪.‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪ • 54052‬טלפון‪ 03-6918403 :‬דוא”ל‪ • [email protected] :‬אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪3‬‬
‫עם נאוה שוהם‪-‬סולן‬
‫חברותיי וחבריי היקרים‪,‬‬
‫שלום לכולם‪,‬‬
‫את דבריי בפתח הגיליון הזה אני מבקשת לייחד לחברנו ועמיתנו עו"ד גיל סימנהויז‪,‬‬
‫מנכ"ל הארגון‪ ,‬שנפרד מאיתנו ויוצא בחודש הבא לדרכים חדשות‪.‬‬
‫שש שנים פעלנו יחד למענכם‪ .‬יחד הצלחנו לשקם את תדמיתו של הארגון ולהרחיב את‬
‫תחומי העשייה ואת היקפיה‪ .‬הצלחנו להרחיב את שיתוף הפעולה שלנו עם מוסדות‪,‬‬
‫משרדים וארגונים – צה"ל‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,‬משטרת ישראל ועוד – שבעבר לא הצלחנו‬
‫לרתום אותם למען האלמנות והיתומים ולפעול איתם ולצידם‪ .‬ובאמת‪ ,‬במבט לאחור נדמה‬
‫שבתקופה קצרה עשינו דרך ארוכה‪ .‬בפרק הזמן הזה פרׂשנו כנפיים קדימה והצלחנו לתת‬
‫למשפחות הרבה יותר מכפי שקיבלו בעבר‪.‬‬
‫גיל היה שותף איתנו באסטרטגיה של הובלת תהליכים – בהם‪ ,‬בין היתר‪ ,‬שינויים בחקיקה‬
‫ובנהלים – אבל לצד הפעילות הזאת‪ ,‬ששאפה רחוק‪ ,‬גבוה ומהר‪ ,‬ידע לטפל במסירות‬
‫ובסבלנות אין קץ בבעיות האישיות והייחודיות של אלמנות ויתומים‪ .‬לצד הפעילות‬
‫בהגדלת התקציב ובהרחבת השירותים שאנחנו מציעים‪ ,‬הצליח גיל לראות את הפרט‪ ,‬את‬
‫היחיד‪ ,‬את הקושי‪.‬‬
‫רבים מכם הכירו אותו וראו אותו בנופשונים‪ ,‬בחגיגת בר ובת המצווה‪ ,‬בעצרות ההתייחדות‬
‫והזיכרון‪ .‬אני זכיתי לראות אותו מאחורי הקלעים של הפעילות המוכרת לכם‪ ,‬ובעיקר‬
‫בעשייה השקטה – אבל האסרטיבית – בעקבות המפגשים הכואבים והמשמחים אתכם‪.‬‬
‫יחד גמענו אלפי קילומטרים בנסיעות בכל רחבי הארץ – וזכיתי לשעות של חסד‪ :‬לאוזן‬
‫הקשבת ולעצה המועילה; לסבלנות הרבה ולתבונה המיוחדת שהובילה תמיד לפתרונות‪,‬‬
‫למציאת מענה ולדרך המהירה ביותר להקל על מי שנדמה היה שהאובדן מאיים לשבור‬
‫את גבו‪ .‬באותם רגעים לא קלים ידע לתת יד‪ ,‬לחייך חיוך רחב ותומך ולהכיל את כולנו‬
‫– עם שק הכאב והגעגועים שכולנו נושאים איתנו‪.‬‬
‫אנחנו מאחלים לגיל הצלחה בהמשך דרכו ובטוחים שהשנים שבהן היה שותף לעשייה‬
‫למענכם יובילו אותו – גם בתפקידיו הבאים – לשמור על קשר איתנו ובוודאי גם לייצר‪,‬‬
‫מן הצד השני‪ ,‬פעילויות לרווחתכם‪ .‬עם עזיבתו אנחנו מקבלים בברכה את יובל ליפקין‪,‬‬
‫שכבר בחודש הבא ייכנס לתפקידו‪ ,‬ומאחלים לו הצלחה בהמשך הדרך שגיל סלל לארגון‪.‬‬
‫מן הרף הגבוה שהציב גיל נמריא יחד‪ ,‬הלאה‪ ,‬לאופקים חדשים‪.‬‬
‫שלכם‪,‬‬
‫נאוה שוהם‪-‬סולן‬
‫יושבת ראש הארגון‬
‫‪|4‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד‪ ,‬מנכ”ל הארגון‬
‫חברות וחברים יקרים‪,‬‬
‫בעוד מספר שבועות‪ ,‬לאחר למעלה משש שנים‪ ,‬אסיים לבקשתי‬
‫את תפקידי כמנכ"ל הארגון‪.‬‬
‫מאז נכנסתי לתפקידי באוקטובר ‪ 2007‬כמנכ"ל הראשון של‬
‫הארגון‪ ,‬זכיתי לקחת חלק ולהיות שותף להישגים רבים שאותם‬
‫השיג הארגון‪ :‬תיקון החוק ביחס לאלמנות שנישאו בשנית‪,‬‬
‫הסדרת מענק הוני חד‪-‬פעמי לאלמנות המילואים‪ ,‬עיגון ההטבות‬
‫בחקיקה‪ ,‬שינוי תקנון הארגון ביחס לחברותם של יתומים‬
‫בוגרים‪ ,‬הגדלת תקציב הפעילות של הארגון מסך של ‪ 3‬מליון‪₪‬‬
‫בשנת ‪ 2007‬לכ‪ 10-‬מליון‪ ₪‬בשנת ‪ ,2013‬פתיחת מרכזי לימוד‬
‫בשיתוף עם האוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬הגדלת מספר חברי הארגון‬
‫הלוקחים חלק פעיל בפעילויות הארגון ועוד‪.‬‬
‫במשך כל תקופת עבודתי בארגון נהגתי להיפגש עם כל חבר‪/‬ה‬
‫אשר ביקשו זאת ולמעשה פגשתי את מרבית חברי הארגון‪ ,‬אם‬
‫בפגישות אישיות‪ ,‬באירועים השונים ובטקסים בהם הקפדנו‪,‬‬
‫יו"ר הארגון ואני‪ ,‬להשתתף‪ .‬הארגון פתח את שעריו בפני כל‬
‫חבר וחברה‪ .‬סך המענקים‪ ,‬המלגות וההלוואות אשר חולקו הלך‬
‫וגדל באופן מתמיד‪ .‬פעילויות חדשות‪ ,‬כמו מחנות ״עוצמה״‬
‫לילדים הצעירים הלכו וצברו תאוצה ומהווים היום נדבך חשוב‬
‫בפעילות הארגון‪.‬‬
‫בשנים אלה נוצרה מערכת יחסים קרובה עם עובדי משרד‬
‫הביטחון ובראשם סמנכ"ל וראש אגף משפחות והנצחה‪ ,‬אריה‬
‫מועלם‪ ,‬שדלתו תמיד הייתה פתוחה בפניי ונכונותו לעזור הייתה‬
‫לי כאור‪ ,‬גם כאשר דברים נראו בלתי אפשריים‪ .‬יצרנו קשרי‬
‫עבודה הדוקים עם מערך הנפגעים בצה"ל‪ ,‬משטרת ישראל‪,‬‬
‫שירות הביטחון הכללי ושירות בתי הסוהר ‪ -‬הכל מתוך הבנה‬
‫שיש לחבר את כל הארגונים למען העשייה שלנו‪ .‬וכך ניתן‬
‫לראות כיום את המפכ"ל ואת נציב שירות בתי הסוהר‪ ,‬לצד‬
‫הרמטכ"ל ושר הביטחון‪ ,‬מכבדים אותנו באירועי הארגון ונכונים‬
‫תמיד לסייע בכל פנייה‪.‬‬
‫ליוויתי באופן אישי מספר רב של חברי ארגון אשר נקלעו‬
‫למצבים מורכבים ולשמחתי‪ ,‬בלא מעט מהמקרים‪ ,‬הצלחנו‬
‫בכוחות משותפים למצוא פתרון ולהביא לשיפור משמעותי‬
‫במצב העניינים‪ .‬לאורך כל תקופת עבודתי כאן זכיתי להכיר‬
‫אנשים נפלאים ובעיקר נשים חזקות ומרשימות‪ .‬נשים שחרף‬
‫המשבר האישי והאובדן אשר אינו מרפה לעולם‪ ,‬לא הרימו‬
‫ידיים אלא שינסו מותניים והמשיכו בחייהן עבור עצמן וילדיהן‪.‬‬
‫הכרתי ילדים אשר חלקם לא זכו כלל להכיר את אבא אלא רק‬
‫מסיפורים עליו‪ ,‬אבל למרות הקושי קמו והצליחו בכל אשר‬
‫בחרו ללכת‪.‬‬
‫זכיתי להכיר רבים מחברי וחברות הארגון שהחליטו לקום‬
‫מהשבר הנורא ולתת מעצמם למען האחרים‪ :‬בהתנדבות במחנות‬
‫צה"ל‪ ,‬בפרויקט ״אלמנה למען אלמנה״‪ ,‬בייזום פעילויות אזוריות‬
‫לאלמנות ויתומים ועוד‪.‬‬
‫במהלך התקופה הפכתי להיות חלק מהארגון אבל לא רק‪.‬‬
‫הארגון הפך להיות חלק ממני‪ ,‬חלק מעיצוב דמותי והאופן שבו‬
‫אני רואה את הדברים‪ .‬אין לי ספק‪ ,‬כי גם לאחר סיום עבודתי‬
‫בארגון ואף בחלוף זמן‪ ,‬לא ניתן יהיה לנתק אותו ממני ואת‬
‫השפעותיו עלי כאדם וכאזרח במדינת ישראל‪.‬‬
‫אני מבקש להודות בראש ובראשונה לנאוה יו"ר הארגון אשר‬
‫האמינה בי ונתנה לי את ההזדמנות להוכיח את עצמי כאשר‬
‫בחרה בי עם הוועד המנהל‪ ,‬לנהל את הארגון‪ .‬ברור לי היום‪,‬‬
‫כפי שהיה ברור לי לאורך כל הדרך‪ ,‬שנאוה היא הרוח הנושבת‬
‫בארגון ובלעדיה רוב הישגינו בשנים האחרונות לא היו מושגים‪.‬‬
‫ברצוני גם להודות לחברי הוועד המנהל הקודם והוועד המנהל‬
‫הנוכחי וכמובן לעובדי הארגון אשר מחויבים לו ועובדים ללא‬
‫לאות להשגת המטרות ויישום הטוב ביותר של כל הפעילויות‪.‬‬
‫בטוחני כי אני משאיר ארגון יציב‪ ,‬ערכי‪ ,‬חזק בעל הנהלה‬
‫מחויבת ואחראית שתמשיך ותוביל קדימה‪ .‬וכמובן‪ ,‬עובדים‬
‫מסורים מאין כמותם שימשיכו לבסס את הקיים‪.‬‬
‫אני מאחל לחברי הארגון בריאות טובה ואריכות ימים‪ .‬מי ייתן‬
‫ולא יצטרפו עוד חברים חדשים לשורותינו‪.‬‬
‫למחליפי‪ ,‬מר יובל ליפקין‪ ,‬אני מאחל הצלחה רבה בתפקידו‬
‫ואין לי כל ספק שהוא יוביל את הארגון בשנים הבאות‪ ,‬ביחד‬
‫עם יושבת ראש הארגון וחברי הוועד המנהל‪ ,‬להישגים רבים‬
‫נוספים‪.‬‬
‫שלכם היום ולתמיד‪,‬‬
‫עו"ד גיל סימנהויז‪.‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪5‬‬
‫לגיל שלנו‬
‫תודה‬
‫על ערכים‪ ,‬מנהיגות‪,‬‬
‫רגישות וחברות‬
‫מחברי‪ ,‬עובדי והנהלת הארגון‬
‫‪|6‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫‪ 44‬ילדי המצווה של הארגון פגשו בביקורם בארה״ב‬
‫נערים ונערות יתומי הצבא האמריקאי‪ .‬תוך דקות גישרה‬
‫חוויית האובדן הנורא על הבדלי התרבות והשפה‬
‫קרובים‬
‫רחוקים‬
‫מאת אביתר אורן | צילום‪Richard Nowitz & Spc. Klinton Smith :‬‬
‫שיאו של מחנה "עוצמה"‪ ,‬קיץ ‪ ,2013‬התרחש‬
‫בוושינגטון‪ .‬משתתפי המחנה‪ ,‬נערים ונערות‬
‫בני מצווה ישראלים‪ ,‬יתומים חברי ארגון‬
‫אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬סיימו זה עתה שבועיים‬
‫דחוסים בקנדה וארה"ב‪ .‬השיא המתין להם‬
‫בדמותם של שותפי הגורל שלהם ‪ -‬נערים‬
‫ונערות אמריקאיים‪ ,‬חברי ארגון ‪,TAPS‬‬
‫המקביל המקומי לארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪.‬‬
‫נערים בני ימינו – ישראלים מפה ואמריקאיים‬
‫מפה‪ ,‬חולקים באמצעות מסכי מגע‪ ,‬מקלדות‬
‫וירטואליות והברות קצרות בלתי מובנות‪,‬‬
‫עולמות די דומים – מוסיקה‪ ,‬תרבות‪ ,‬ספורט‬
‫ועוד‪ .‬כדי לחלוק כאב שמתחיל באפגניסטן‬
‫ונמשך לעזה‪ ,‬צריך להיפגש פנים אל פנים‪.‬‬
‫צ'אטים ואומניטיקונים לא יספיקו‪.‬‬
‫למפגש הגיעו ‪ 44‬יתומי צה"ל חברי הארגון‬
‫בגילאי בר ובת מצווה ו‪ 15-‬יתומים אמריקאים‬
‫בגילאים דומים‪ .‬הנוכחים במפגש מעידים כי‬
‫המבוכה הוסרה מהר מהצפוי‪ .‬כבר בארוחת‬
‫הבוקר המשותפת החלו פטפוטים מהוססים‬
‫שעסקו די מהר גם באישיו הפרטי והכואב‬
‫של הנערים והנערות‪.‬‬
‫לאחר שעה ביחד נדמה היה למשקיף מהצד‬
‫שמדובר בחבורה מגובשת שלוקחת חלק‬
‫בתהליך ארוך של דינמיקה קבוצתית‪ .‬שאלות‬
‫הנימוסין הזהירות פינו מקום לדיבור אמיתי‬
‫ישיר ולשאלות עומק‪ .‬הם רצו לדעת הכול‬
‫אלה על אלה‪" ,‬איפה אבא מת"‪" ,‬איך בדיוק‬
‫נודע לך" ועוד‪.‬‬
‫ליאור נחשוני‪ ,‬בת ‪ 12‬ממודיעין‪ ,‬חוותה לראשונה‬
‫בחייה מהם הבדלי תרבות‪" :‬האמריקאים‬
‫נחמדים מאוד אבל שונים מאיתנו‪ .‬הם יותר‬
‫ביישנים‪ .‬נפתחים יותר לאט‪ .‬לנו היה הרבה‬
‫יותר קל לפטפט והם נותרו סגורים בשלבים‬
‫הראשונים"‪.‬‬
‫״לאחר שעה ביחד‪,‬‬
‫נדמה היה למשקיף‬
‫מהצד שמדובר‬
‫בחבורה מגובשת‪.‬‬
‫שאלות הנימוסין‬
‫הזהירות פינו מקום‬
‫לדיבור אמיתי ישיר‬
‫ולשאלות עומק״‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪7‬‬
‫"זה היה אדיר"‪ ,‬אמר בהתרגשות ג'יימס‬
‫סטודרד השלישי‪ ,‬מקרופטון‪ ,‬מרילנד‪ .‬שאיבד‬
‫את אביו‪ ,‬סמל ראשון ג'יימס סטודרד הבן‬
‫מזרוע היבשה‪ ,‬באפגניסטן באוקטובר ‪.2005‬‬
‫"אלה אנשים שבאמת מבינים מה אני מרגיש‪.‬‬
‫המדריכים נחמדים ועשו הכל כדי לעזור לנו"‪,‬‬
‫הוסיף ג'יימס בן ה‪.12-‬‬
‫בפעילות המשמעותית הראשונה קיבלו‬
‫הנערים והנערות הזדמנות לשוב ולהיות קצת‬
‫ילדים קטנים‪ .‬הונחו לפניהם חתיכות בריסטול‬
‫שעליהן הן התבקשו לצייר את כפות ידיהם‪.‬‬
‫אחר כך גזרו הנערים את הבריסטול בצורת‬
‫כף היד והוסיפו את שמותיהם‪ ,‬את שמות‬
‫הוריהם המנוחים ומלים אישיות כאוות נפשם‪:‬‬
‫"אבא"‪" ,‬אני מתגעגעת"‪" ,‬אמא‪ ,‬את חסרה‬
‫לי"‪ .‬בסופו של תהליך היצירה הודקו ‪ 59‬זוגות‬
‫הידיים הצבעוניות אלה לאלה‪ ,‬לכדי זר עגול‬
‫שלמרכזו הוצמדו דגלי ארה"ב וישראל‪.‬‬
‫השוק התרבותי האמיתי חיכה לילדים‬
‫הישראליים בבסיס הצבאי פורט מאיירס שם‬
‫צפו במסדר מרהיב של משמר חיל האוויר‬
‫האמריקאי‪ .‬עידו בן דוד מספר כי הטקס‬
‫שבו הניפו החיילים האמריקאיים את רוביהם‬
‫המצוחצחים באוויר היה מרשים בצורה בלתי‬
‫רגילה – שונה מאוד מהטקסים המקבילים‬
‫הישראליים המאובקים ונטולי הגינונים כמעט‪.‬‬
‫אין בישראל‪ ,‬למעט תזמורות‪ ,‬יחידות צבא‬
‫מיוחדות אשר כל תפקידן טקסים ואירועים‪.‬‬
‫בית הקברות הצבאי הלאומי בארלינגטון‪,‬‬
‫בו קבורים ‪ 260,000‬אמריקאים‪ ,‬כונה על‬
‫ידי הנערים הישראלים בפשטות "הר הרצל‬
‫האמריקאי" ‪ -‬על שם בית הקברות הממלכתי‬
‫בירושלים‪ .‬אחרי טקס חילופי המשמר ליד‬
‫קבר החייל האלמוני בארלינגטון‪ ,‬תפסו‬
‫הנערים והנערות הישראלים והאמריקאים את‬
‫מקומם על רחבת המסדרים הבוהקת‪ .‬עכשיו‪,‬‬
‫סוף סוף‪ ,‬הרגע שלהם הגיע‪ :‬זקאריאן שייד‪,‬‬
‫בן ‪ 15‬מספרינג לייק צפון קרוליינה‪ ,‬והמדריך‬
‫אהרון בורסיאגה‪ ,‬ששירת כסרן בחיל הנחתים‬
‫האמריקאי‪ ,‬ייצגו את ‪ - TAPS‬אסף אמיתי‪,‬‬
‫בן ‪ ,14‬וסמל ראשון שני תורג'מן מצה"ל ייצגו‬
‫את הארגון הישראלי‪ .‬שני הנערים היתומים‬
‫צעדו יחד בהתרגשות‪ ,‬נושאים משני צדדיו‬
‫את זר כפות הידיים שהכינו הקבוצות‪ .‬אט‬
‫אט התקרבו השניים אל האבן‪ ,‬מביטים‬
‫מפעם לפעם זה בזה‪ ,‬ויחד הניחו את הזר‬
‫על קבר החייל האלמוני‪ .‬מפקד המשמר‬
‫הסביר בחגיגיות לכל הנוכחים באתר באותה‬
‫שעה‪ ,‬אנשי האתר ותיירים רבים‪ ,‬על זהות‬
‫מניחי הזר הצעירים כל כך ועל זהות המשמר‬
‫הצבעוני‪ ,‬הבלתי מאומן‪ ,‬שהקיף אותם‪.‬‬
‫‪|8‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫ההתרגשות בקהל הייתה עצומה‪.‬‬
‫"אני אוהב להתנדב עבור ‪ ,TAPS‬לא רק כי‬
‫זה נותן לי הזדמנות לעזור למישהו שעבר‬
‫חוויה דומה‪ ,‬אלא כי ההדרכה שלי עוזרת‬
‫בתהליך האבל שלי"‪ ,‬אמר רב טוראי אנתוני‬
‫ג'ייקוב ממחלקת נושאי הקברים בפלוגת‬
‫משמר הכבוד של חטיבת החי"ר השלישית‬
‫בצבא ארצות הברית‪ ,‬ומדריך במחנה היתומים‬
‫האמריקאי‪" .‬גדלתי ללא אבי‪ ,‬ואני בעצמי אב‪.‬‬
‫אני רוצה לעזור להעניק את התמיכה הזאת‬
‫למישהו שגם איבד את אביו בשירות למען‬
‫המדינה"‪.‬‬
‫בהמשכו של אותו יום עמוס פגשו היתומים‬
‫את ד"ר אורון גן‪ ,‬פסיכולוג קליני המתגורר‬
‫בארה"ב ויתום צה"ל בעצמו‪ .‬בהדרכתו של‬
‫ד"ר גן יצרו הילדים קולאז' משותף המבטא‬
‫תחושות אוניברסאליות הנוגעות להתמודדות‬
‫עם האובדן‪ .‬שרה טרודי מישראל סיפרה‪:‬‬
‫"הכי ריגש להכין את הקולאז'‪ .‬כל אחד לקח‬
‫דף‪ ,‬הדביק תמונות וכתב דברים‪ .‬כל אחד‬
‫קיבל שאלה‪ ,‬והיינו צריכים לענות בתמונות‪,‬‬
‫בציורים ובמשפטים‪ .‬אני לקחתי את השאלה‬
‫'למה את גאה באבא שלך?' הנחתי תמונה‬
‫של מישהו שעובד קשה‪ ,‬ותמונה אחרת של‬
‫אנשים מחייכים‪ ,‬אנשים שישנים טוב‪ .‬כתבתי‬
‫שבגלל אבא שלי‪ ,‬יש אנשים שישנים טוב‬
‫בלילות‪ ,‬ויש אנשים שמחייכים‪ ,‬והוספתי‬
‫תמונה של המילה ‪ ,hero‬כי אבא שלי הוא‬
‫גיבור"‪ .‬היום העמוס הסתיים בקבלת פנים‬
‫בשגרירות ישראל בארה"ב בנוכחות השגריר‬
‫מייקל אורן וסאלי רעייתו‪.‬‬
‫עידו בן דוד סיכם את היום בחברתם של‬
‫האמריקאים‪" :‬המפגש היה לי ממש כיף‪.‬‬
‫הם לקחו אותנו לסיור בעיר ובעוד אתרים‪.‬‬
‫החברים שליוו אותי לסיור יחד עם המנטור‬
‫שלהם היו חברותיים ומצחיקים‪ .‬הם לקחו‬
‫אותנו לסיור בפסל של לינקולן‪ ,‬ראינו שם‬
‫מין מגדל שנראה כאילו נבנה מקיסמים‪ .‬ראינו‬
‫אפילו את הבית הלבן‪ ,‬מרחוק"‪.‬‬
‫רגע מיוחד שסיכם את המפגש התקיים למחרת‪,‬‬
‫בשעת בוקר מוקדמת מדי‪ ,‬בפתחו של המלון‬
‫שבו התארחה המשלחת הישראלית‪ .‬המזוודות‬
‫כולן כבר הועמסו לתאי המטען‪ ,‬בקבלה נסגרו‬
‫עניינים אחרונים ומנוע האוטובוס כבר היה‬
‫מונע‪ .‬ואז הופיעו חברי המשלחת האמריקאית‪.‬‬
‫הם רצו להתחבק ולומר כמה מילות פרידה‬
‫ולאחל לחברים מישראל נסיעה טובה‪ .‬מכל‬
‫עבר נשמעו הבטחות כי זהו רק מפגש ראשון‬
‫מיני רבים‪ ,‬וכי בשנה הבאה בירושלים‪.‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪9‬‬
‫מוסדות התרבות הכלולים בהסכם‪:‬‬
‫הנחות לחברי‬
‫הארגון ברכישת‬
‫מנויים למוסדות‬
‫תרבות ברחבי‬
‫הארץ‬
‫שימו לב‪ :‬הזכאות לסבסוד ניתנת‪ ,‬אחת לכל‬
‫עונת מינויים‪ ,‬לחברי ארגון המשלמים דמי חבר‪.‬‬
‫יתומי צה"ל נהנים מהזכות לקבל מחיר הנחה‬
‫מיוחד (ללא סבסוד)‪ .‬לרכישת המנוי יש לפנות‬
‫לתיאטראות‬
‫אור יהודה‬
‫היכל התרבות אור יהודה‬
‫‪03-7353555‬‬
‫אור עקיבא‬
‫היכל התרבות אור עקיבא‬
‫‪04-6361661‬‬
‫אשדוד‬
‫המשכן לאומנויות הבמה פיס אשדוד‬
‫‪08-9568111‬‬
‫בית שאן‬
‫הקימרון (מועצה אזורית עמק המעיינות)‬
‫‪04-6065860‬‬
‫אשקלון‬
‫היכל התרבות אשקלון‬
‫‪08-6718777‬‬
‫בת ים‬
‫היכל התרבות בת ים‬
‫‪03-5080031‬‬
‫באר שבע‬
‫תיאטרון באר שבע‬
‫‪08-6266442‬‬
‫גבעתיים‬
‫תיאטרון גבעתיים‬
‫‪03-7325340‬‬
‫גני תקווה‬
‫מרכז הבמה גני תקווה‬
‫‪03-7375777‬‬
‫הוד השרון‬
‫היכל התרבות דרום השרון‬
‫‪03-9005757‬‬
‫מופ"ת הוד השרון‬
‫‪09-7405616‬‬
‫הרצליה‬
‫היכל אמנויות הבמה הרצלייה‬
‫‪1-700-702929‬‬
‫זיכרון יעקב‬
‫מתנ"ס מרכז קהילתי זיכרון יעקב‬
‫‪04-6291837‬‬
‫חולון‬
‫תיאטרון מדיטק חולון‬
‫‪03-5021552‬‬
‫תיאטרון חולון‬
‫‪03-5023005‬‬
‫חוף הכרמל‬
‫היכל התרבות חוף הכרמל‬
‫‪04-9840984‬‬
‫חיפה‬
‫טבריה‬
‫התזמורת הסימפונית חיפה‬
‫‪04-8330625‬‬
‫תיאטרון חיפה‬
‫‪04-8600500‬‬
‫היכל התרבות יד ‪ -‬שטרית‬
‫‪04-6739647‬‬
‫יבנה‬
‫היכל התרבות יבנה‬
‫‪08-9320000‬‬
‫ירושלים‬
‫תיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה‬
‫‪02-5605748‬‬
‫תיאטרון החאן ירושלים‬
‫‪02-6303600‬‬
‫היכל התרבות כפר סבא‬
‫‪09-7640800‬‬
‫כרמיאל‬
‫היכל התרבות כרמיאל‬
‫‪04-988111‬‬
‫מודיעין‬
‫היכל התרבות מודיעין‪-‬מכבים‪-‬רעות‬
‫‪08-9737330‬‬
‫מעלות תרשיחא‬
‫היכל התרבות והאומנויות מעלות תרשיחא‬
‫‪04-9573050‬‬
‫נהרייה‬
‫היכל התרבות נהרייה‬
‫‪04-9829733‬‬
‫נס ציונה‬
‫היכל התרבות נס ציונה‬
‫‪08-9304001‬‬
‫נצרת עילית‬
‫רשת המרכזים הקהילתיים בנצרת עילית‪-‬היכל התרבות ברקוביץ‬
‫‪04-6467468‬‬
‫נשר‬
‫מתנ”ס נשר‬
‫‪04-8210875‬‬
‫נתניה‬
‫היכל התרבות נתניה‬
‫‪09-8308811‬‬
‫תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית‬
‫‪09-9604757‬‬
‫עכו‬
‫אודיטוריום עכו ע”ש אדית וולפסון‬
‫‪04-9914717‬‬
‫עפולה‬
‫תיאטרון בעמק (מועצה אזורית עמק יזרעאל)‬
‫‪04-6040575‬‬
‫היכל התרבות עפולה‬
‫‪04-6595797‬‬
‫פרדס חנה‪-‬כרכור‬
‫מרכז אמנויות הבמה ע”ש משה מאיר‪ -‬מתנ”ס פרדס חנה כרכור‬
‫‪04-6271420‬‬
‫פתח תקווה‬
‫כפר סבא‬
‫היכל התרבות פתח תקווה‬
‫‪03-9125222‬‬
‫קיבוץ יגור‬
‫יד למגינים‪ -‬אולם אזורי קיבוץ יגור‬
‫‪04-8478163‬‬
‫קריית אתא‬
‫תיאטרון קריית אתא‬
‫‪04-8456712‬‬
‫קריית גת‬
‫היכל התרבות קריית גת‬
‫‪08-6620864‬‬
‫קריית חיים‬
‫תיאטרון הצפון‬
‫‪04-8814814‬‬
‫קריית מוצקין‬
‫היכל התיאטרון‪-‬קריית פיס לאמנויות הבמה במוצקין‬
‫‪04-8806000‬‬
‫קריית מלאכי‬
‫מתנ"ס מרכז קהילתי קריית מלאכי‬
‫‪08-8581335‬‬
‫ראשון לציון‬
‫התזמורת הסימפונית ראשון לציון‬
‫‪03-9484841/2‬‬
‫היכל התרבות ראשון לציון‬
‫‪03-9484800‬‬
‫רחובות‬
‫היכל אמנויות הבמה‪ -‬חוויות במופת רחובות‬
‫‪08-9466977‬‬
‫רמת‪-‬גן‬
‫תיאטרון רמת גן – יהלום ‪/‬מרכז תרבות ראסל‬
‫‪03-5781688‬‬
‫רעננה‬
‫בית “יד לבנים” רעננה‬
‫‪09-7610546‬‬
‫תזמורת סימפונט רעננה‬
‫‪09-7457773‬‬
‫שוהם‬
‫מרכז אמנויות הבמה‬
‫‪08-9724702‬‬
‫תל אביב ‪-‬יפו‬
‫האופרה הישראלית‬
‫‪03-6927777‬‬
‫התיאטרון הקאמרי‬
‫‪03-6061960‬‬
‫תיאטרון אורנה פורת לילדים‬
‫‪03-5106924‬‬
‫תיאטרון בית ליסין‬
‫‪1-800-44-1111‬‬
‫תיאטרון הבימה (באמצעות משרד כרטיסים "לאן")‬
‫‪03-5270545‬‬
‫‪| 10‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫נגיעה אינטימית‬
‫באירוע בר‪/‬ת המצווה שקיים הארגון השתתפו ‪ 44‬יתומי צה"ל ומערכות הביטחון‪.‬‬
‫היום החל במוזיאון בהר הרצל שם פגשו היתומים את נשיא המדינה‪ .‬הנשיא הקפיד לעבור בין כולם‪ ,‬לא דילג על אף‬
‫אחד‪ ,‬בירך והעניק מתנה‪ .‬משם עברו החוגגים ובני משפחותיהם לרחבת הכותל המערבי‪ ,‬פגשו את רב הכותל שנשא‬
‫דברים והניחו יחדיו תפילין‪ .‬לאחר מכן נסעו כולם לאירוע הסיום של היום בתיאטרון ירושלים‪ .‬לאחר קבלת הפנים‪ ,‬עלו‬
‫לברך את הילדים‪ :‬שר הביטחון רא"ל (מיל') משה יעלון‪ ,‬הרמטכ"ל רא"ל בני גנץ‪ ,‬מפכ"ל משטרת ישראל רנ"צ יוחנן‬
‫דנינו‪ ,‬נציב שב"ס רב גונדר אהרון פרנקו ויו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל נאוה שוהם‪-‬סולן‪ .‬הערב המרגש הסתיים‬
‫במופע שירי הלהקות הצבאיות ובהופעה של להקת טררם‪.‬‬
‫מתוך מכתב ששלח הרמטכ"ל בני גנץ לאחר האירוע‪:‬‬
‫"טקס בר ובת המצווה לילדי רעינו שנפלו הוא מהיותר מרגשים וחשובים‪ .‬אני מוצא‬
‫שארגון אלמנות ויתומי צה"ל לא רק מסייע בהתגברות ובהתמודדות עם געגועי העבר‬
‫וקשיי ההווה‪ ,‬אלא שבעשייתו הוא גם מחסן ומצמיח את יכולת העמידה והחוסן שהם‬
‫מבטיחי העתיד‪.‬‬
‫ובקיצור‪ ...‬המון תודה!"‬
‫תודה‬
‫לתורמים‬
‫אגף משפחות והנצחה במשרד הביטחון‬
‫הקהילה היהודית בטורונטו‬
‫הרבנות הצבאית‬
‫חברת "למטייל"‬
‫חברת "סנו"‬
‫ההתאחדות לכדורגל בישראל‬
‫מיכל שילאור‪ ,‬מתנדבת בארגון‪ ,‬משתפת בתחושותיה‬
‫‪:‬‬
‫היום הזה מעורר השראה מתוך המקום בו אנחנו פוגשים רגש אמיתי באנשים שבחרו‬
‫לחיות ולפרוח מתוך הכאב הכי גדול שיש בחיים – היפוכם של החיים‪ :‬מוות‪ .‬היום הזה‪,‬‬
‫כמו שאר פעילויות הארגון‪ ,‬כרוך בנגיעה אינטימית עם שכול של מישהו אחר‪ .‬קבוצה‬
‫שלמה של ילדים ואמהות (ולפעמים אבות)‪ ,‬של סבים וסבתות‪ ,‬של דודים ודודות‪,‬‬
‫ואתה במעטפת שאמורה לסייע ולהיות משפחה‪ .‬ואחרי כל מפגש כזה‪ ,‬כשאני חוזרת‬
‫לביתי‪ ,‬צפות המחשבות הקשות על החיים‪ ,‬על המוות‪ ,‬על התמודדויות‪ ,‬ועל עוצמתו‬
‫של הקשר האישי שעוזר‪ ,‬אחרי שהעולם נחרב ומתהפך‪.‬‬
‫‪| 12‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫לפידים ברמ ה‬
‫במחנה '"עוצמה" בסוכות האחרון השתתפו ‪ 130‬חניכים‪ ,‬המספר הגדול ביותר מאז הוקם‬
‫מערך "עוצמה" בארגון‪ .‬המחנה התקיים בחיספין שברמת הגולן‪.‬‬
‫החניכים טיילו ברמת הגולן‪ ,‬באזור הכנרת ובאצבע הגליל‪ .‬בין שלל הפעילויות אותן חוו‪:‬‬
‫שייט קייאקים בירדן‪ ,‬ימייה בכנרת שכללה ‪" -‬בננות" (סירת מנוע שגוררת אבוב גדול)‪,‬‬
‫חתירה בסירות פדלים ועוד טיולים ואטרקציות נוספות‪ .‬רגע מיוחד במחנה היה הקרנת סרט‬
‫האנימציה מלך האריות‪ ,‬שמעבר להיותו קלאסיקה גם סיפק הצצה לתהליך התמודדותו של‬
‫סימבה עם מות אביו ובעזרתם של חברים הוא מוצא את העוצמה שבו כדי להיות המלך‬
‫שהוא נועד להיות‪.‬‬
‫רגע משמעותי נוסף התרחש כשהשכבה הבוגרת פגשה את סא"ל מתן שפי סמח"ט חטיבה‬
‫‪ 188‬של השריון‪ ,‬בהר בנטל‪ .‬הסמח"ט העביר להם מורשת קרב בסימן ‪ 40‬שנה למלחמת‬
‫יום הכיפורים וקרבות הבלימה שהתקיימו ברמת הגולן בהם נלחמו חיילי החטיבה‪ .‬המפגש‬
‫כלל גם סקירה על הכפרים אותם ניתן לראות מעבר לגבול עם סוריה ועל מה שמתרחש‬
‫שם היום‪.‬‬
‫כמו בכל מחנה‪ ,‬גם מחנה סוכות הסתיים בטיול זריחה בהר שיפון‪ ,‬לאור לפידים‪ .‬טיולי‬
‫הזריחה הם חוויה מעצימה שמסמלת מאמץ משותף של טיפוס ועזרה הדדית ויוצרת זכרונות‬
‫יפים‪ ,‬לפחות עד לפעם הבאה‪ ,‬מחנה 'עוצמה'‪ :‬חנוכה ‪.2013‬‬
‫‪| 14‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫חיפה‪ ,‬חיפה‪ ,‬עיר אמיתית‬
‫הנופש הארגוני השישי התקיים השנה לראשונה בעיר חיפה‪ ,‬במהלך חודש אוקטובר‪ .‬כ‪ 550-‬חברות הארגון התארחו‬
‫במלונות דן כרמל‪ ,‬דן פנורמה ונוף כרמל ונהנו מחמישה ימים גדושי פעילויות‪ ,‬הופעות וטיולים‪ .‬המשתתפות ביקרו‬
‫במגוון אתרים בצפון הארץ ובמוזיאונים בעיר‪ .‬בערבי התרבות צפו במחזמר "איש חסיד היה" של תיאטרון חיפה ובסרט‬
‫הטבע "ארץ בראשית"‪ .‬בתום הסרט התקיימה שיחה מעניינת עם הבמאי משה אלפרט‪ .‬ערב סיום הנופש הארגוני‬
‫התקיים במרכז הקונגרסים בעיר בנוכחות שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ"ל‪ ,‬נציב השב"ס‪ ,‬ראש אגף משאבי אנוש במשטרה‪ ,‬נציגי‬
‫הקרן לידידות וארגון ידידי צה"ל בארה"ב ה‪ .FIDF-‬בערב הופיעו חבורת הזמר הארגונית ויהורם גאון‪.‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪15‬‬
‫תודות‬
‫לתורמים‬
‫הקרן לידידות‬
‫בראשות הרב יחיאל אקשטיין‬
‫ארגון ידידי צה"ל בארה"ב‬
‫‪FIDF‬‬
‫‪| 16‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫נחשול הכאב‬
‫מרדכי פירון (‪ )92‬היה הרב הראשי לצה"ל במלחמת יום הכיפורים •‬
‫ההיסטוריה האישית שלו הכינה אותו לתפקיד הרגיש שמילא בשעות‬
‫הקשות ביותר שידעה המדינה • על מותו של הרב עובדיה יוסף‪ ,‬שהתיר‬
‫מעגינותן רבות מאלמנות המלחמה הוא אומר‪" :‬הוא היה הגדול מכולם‪,‬‬
‫נותרתי יהודי ללא רב"‬
‫גיל טבת | צילום‪ :‬קובי קואנקס ואוסף התצלומים הלאומי‬
‫ל‬
‫עתים נדירות פוגשים אדם בן ‪ 92‬חד‬
‫ונמרץ כמו הרב (האלוף בדימוס) מרדכי‬
‫פירון‪ ,‬הרב הראשי של צה"ל במלחמת‬
‫יום הכיפורים‪ .‬חייכן ושופע הומור במידות‬
‫בלתי סבירות כמעט‪ ,‬עצמאי‪ ,‬שממשיך לעבוד‬
‫כיו"ר מרכז ספיר לתרבות ולחינוך יהודי ולנסוע‬
‫בעולם‪" .‬עד גיל ‪ 80‬לא ספרתי את השנים ואם‬
‫אני קם בבוקר זה נפלא"‪ .‬הוא אומר‪ .‬נפגשנו‬
‫בביתו בירושלים כדי לדבר על התרת עגינותן‬
‫של נשות הנעדרים ממלחמת יום הכיפורים‪ .‬אבל‬
‫השיחה הלכה לשנים מוקדמות בהרבה ולעניינים‬
‫אישיים הרבה יותר‪.‬‬
‫הוא נולד ב‪ 1921-‬בוינה בירת אוסטריה למשפחה‬
‫ממעמד טוב מאוד כהגדרתו‪ .‬בן יחיד להורים‬
‫מפנקים שלא חסכו ממנו דבר ותכננו שיהיה‬
‫רופא‪ .‬כשפלש היטלר לאוסטריה במארס ‪1938‬‬
‫פירון כבר היה נער סקרן שהלך לשמוע את‬
‫הפירר נואם בכיכרות‪ .‬הוא היה בלונדיני עם‬
‫קלסתר פנים "ארי" והרשה לעצמו להגיע‬
‫למקומות שבהם כבר לא כל כך אהבו לראות‬
‫יהודים‪" .‬ראינו שמיום ליום זה נעשה יותר גרוע‬
‫אבל איש לא שיער עד לאן זה יגיע"‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬
‫הוריו העריכו שהימים הרעים יעברו ובינתיים‬
‫העדיפו לשלוח אותו לבדו לארץ ישראל לחצי‬
‫שנה‪" .‬אם הוריי היו יודעים שאנו עומדים‬
‫להיפרד לנצח הם לא היו שולחים אותי"‪ ,‬הוא‬
‫מנסה לנחש את ההיסטוריה המשפחתית לאחור‪.‬‬
‫"עד הרגע האחרון שלנו יחד‪ ,‬אבא ואמא לא בכו‪.‬‬
‫כבר שהייתי ברכבת ופניי בחלון הופיעה אמי‬
‫על הרציף‪ .‬היא פרצה בבכי שקשה לתאר‪ .‬לא‬
‫אשכח לנצח את המראה הזה"‪.‬‬
‫בדידות נוראה‬
‫בסוף ‪ ,1938‬והוא בן ‪ ,16.5‬הגיע פירון הנער לארץ‪-‬‬
‫ישראל במסגרת עליית הנוער‪" ,‬ללא אח וללא‬
‫רע וללא פרוטה"‪ ,‬לדבריו‪ .‬בבית הספר החקלאי‬
‫מקווה ישראל מדרום לתל אביב‪ ,‬התייחסו יפה‬
‫אליו ולחבריו‪ .‬הם לנו עשרה בחורים בחדר גדול‬
‫אחד‪ ,‬וכל מחסורם סופק‪ .‬אבל הבדידות הנפשית‬
‫הייתה נוראית‪" ,‬אני מנסה לעתים להסביר לנכדיי‬
‫את מצבי אז‪ ,‬וזה בלתי נתפס‪ .‬לא היה לי איש‬
‫בעולם‪ .‬קשר המכתבים עם הוריי נשמר לזמן‬
‫מה‪ ,‬אך עם פרוץ המלחמה ב‪ 1939-‬הוא נותק‪ .‬לא‬
‫היה לי בעולם כל קרוב רחוק או מכר"‪.‬‬
‫אחרי שלושה חודשים בפנימייה הוא קיבל‬
‫הצעה מפתיעה‪" ,‬שאלו אותי אם אני רוצה‬
‫להצטרף ל'הגנה'‪ .‬לא היה מאושר ממני וגאה‪.‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪17‬‬
‫״אי אפשר לעשות‬
‫יהדות על כידונים‪.‬‬
‫אי אפשר לחבב את‬
‫התורה על הבריות‬
‫באיומים וכפייה‪.‬‬
‫גישה זו הובילה אותי‬
‫כל חיי״‬
‫אמרתי 'כמובן' ולקחו אותי לאולם חשוך שם‬
‫נערכה צרמוניה מיסטית‪ .‬נשאלתי כמה שאלות‬
‫על נאמנותי והתקבלתי‪ .‬הייתי בן ‪ 17‬כשקיבלתי‬
‫לראשונה נשק ונשלחתי לשמור מחצות ועד‬
‫ארבע לפנות בוקר‪ .‬זו הייתה חוויה אדירה"‪.‬‬
‫פירון לא ידע על גורלם של הוריו‪ .‬הוא ייחס‬
‫את הניתוק לכאוס שיצרה המלחמה העולמית‪.‬‬
‫ב‪ ,1943-‬כשהגיעו לירושלים הידיעות המוחשיות‬
‫הראשונות על שואת יהודי אירופה‪ ,‬הוא קיווה‬
‫שהוריו בעלי האמצעים ברחו או הסתתרו‪ .‬בתום‬
‫המלחמה ב‪ 1945-‬ניסה לברר מה עלה בגורלם‪,‬‬
‫אך לשווא‪ .‬תשובה אמיתית קיבל רק עשרות‬
‫שנים לאחר מכן כשחיפש מידע במסמכים‬
‫ישנים של הגרמנים‪" .‬ב'יד ושם' מצאתי את‬
‫הניירת ואת היום ב‪ 1943-‬שבו נרצחו אבי ואמי‬
‫באושוויץ‪ .‬הכול מסודר אצל הנאצים‪ .‬שורות‬
‫שורות‪ ,‬מספרים‪ ,‬שמות ותאריכים"‪.‬‬
‫הוא נפצע כלוחם בשורות צה"ל במלחמת‬
‫השחרור ועבר להיות קצין הווי ודת בגדנ"ע‬
‫ובנח"ל‪" .‬דרגות סגן המשנה (סג"מ) שקיבלתי‬
‫היו המרגשות ביותר בקריירה שלי‪ .‬הלכתי עם‬
‫כתפיים מורמות כדי שכולם יראו שאני קצין‬
‫בצה"ל‪ .‬עצם זה שהייתי חייל‪ ,‬היה בעבורי‬
‫תחושת התעלות נפלאה‪ .‬ילד חלוש מוינה‬
‫שכל כולו טרף לפורעים הוא חלק מכוח המגן‬
‫העברי"‪ .‬את ההסמכה לרבנות קיבל בעת‬
‫לימודיו בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים‪ .‬הוא‬
‫הקים משפחה עם אהובה ז"ל והמשיך לשרת‬
‫בצה"ל‪ .‬בראשית ‪ 1971‬מונה לסגן הרב הצבאי‬
‫דאז‪ ,‬שלמה גורן‪ .‬כעבור כמה חודשים מונה לרב‬
‫הצבאי וקיבל דרגת תת‪-‬אלוף‪.‬‬
‫‪| 18‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫לחבב את התורה‬
‫קשריו עם הקצונה הבכירה של צה"ל ועם ראשי‬
‫מערכת הביטחון בכלל היו מצוינים‪ .‬הרב פירון‬
‫נתפס בעיניהם כקצין מקצועי נעים הליכות‬
‫ולא כאיש דת נוקשה או מיסיונר‪" .‬אי אפשר‬
‫לעשות יהדות על ביונטים (כידונים)‪ .‬אי אפשר‬
‫לחבב את התורה על הבריות באיומים וכפייה‪.‬‬
‫הגישה הזו הובילה אותי כל חיי"‪ ,‬הוא מספר‪.‬‬
‫אחת ממשימותיו הראשונות כרב הצבאי הראשי‬
‫הייתה להשיא במבצע חשאי את שר הביטחון אז‬
‫משה דיין לאשתו השנייה רחל‪.‬‬
‫המלחמה – בעת קטסטרופה של ממש תכננו‬
‫להביא מתים לקבורה בבתי עלמין ארעיים‪ .‬איש‬
‫לא העלה בדעתו שיראה בחייו איך תוכנית כזו‬
‫נשלפת מהמגירה והופכת לפקודת מבצע – לא‬
‫ניתן היה להביא את המתים לקבורה במקומות‬
‫מגוריהם‪ .‬למרות החופזה‪ ,‬המספרים העצומים‬
‫והתנאים הבלתי פשוטים המטרה הייתה להעניק‬
‫לכל אחד מהמתים את הכבוד‪ ,‬האהבה והעדינות‬
‫הראויים‪ .‬אנשים מחברה קדישא הצבאית פרצו‬
‫לידי בבכי ואני גערתי בהם‪ .‬אמרתי כי הוטלה‬
‫עלינו מלאכת קודש עליונה בחשיבותה ואסור‬
‫לנו ברגעים אלה לאבד עשתונות‪ .‬וזה הועיל‬
‫וחיזק‪ .‬גם הלכתי להודיע בעצמי למשפחות‪.‬‬
‫כדי לסייע בעניין זה וגם כי לעתים לא היה מי‬
‫שיודיע‪ .‬הייתי מלאך המוות"‪.‬‬
‫באותן שנים הולכים ומתהדקים גם יחסיו עם‬
‫הרב הראשי הספרדי דאז‪ ,‬עובדיה יוסף ז"ל‪ .‬מאז‬
‫ועד היום רואה פירון ברב עובדיה את "הרב‬
‫שלו"‪ .‬הערכתו אל האיש אדירה‪ .‬פירון מתקשה‬
‫להפסיק לדבר על חוכמתו וידיעותיו של הרב‬
‫עובדיה‪ .‬השניים נבדלים בכל כך הרבה תחומים‬
‫ועניינים‪ ,‬אולם הקרבה הנפשית והרעיונית‬
‫ביניהם עצומה‪ .‬הם החשיבו זה את זה כידידים‪,‬‬
‫אולי חברים של ממש‪ .‬פירון מספר בגאווה לא‬
‫כבושה על ‪ 18‬הפעמים שבהם מוזכר שמו בכתבי‬
‫הרב עובדיה ושדלתו תמיד הייתה פתוחה בפניו‪.‬‬
‫"הוא היה ונותר הרב שלי‪ ,‬ללא ספק‪ .‬לא קמה‬
‫לנו אישיות הלכתית גדולה ומיוחדת שכמותו‪.‬‬
‫שילוב של ידע עצום ומקיף‪ ,‬יכולת בלתי‬
‫נתפסת להגיע למידע רלוונטי ובעיקר רצון‬
‫לקדם עניינים‪ ,‬לפתור בעיות‪ ,‬לעזור ליהודים‬
‫ולהקל עליהם‪ .‬הרב עובדיה האמין כל השנים כי‬
‫צריך בכל הכוח למצוא דרכים יצירתיות להקל‬
‫עם יהודים‪ .‬הוא גם הצליח לצבור כוח והשפעה‬
‫שחשובים מאוד לפוסק הלכה‪ .‬הרי כל אחד‬
‫יכול לפסוק‪ .‬כדי שלפסיקה יהיה תוקף אמיתי‪,‬‬
‫כדי שהבריות יקיימו אותה‪ ,‬צריך האיש להיות‬
‫אישיות משמעותית שאנשים הולכים אחריה"‪.‬‬
‫מלבד העיסוק בחללים‪ ,‬מצא פירון זמן גם לפקוד‬
‫את בתי החולים‪ .‬מנהלי מחלקות היו נעזרים בו‬
‫כדי לרומם נפשם של פצועים אנוש שאיבדו את‬
‫הרצון לחיות‪ .‬הרופאים היו מצביעים על פצוע‬
‫חבוש כולו ואומרים לרב‪" ,‬האפאתיה והייאוש‬
‫יהרגו אותו"‪ .‬היו פצועים שנזקקו למילים חמות‬
‫ולדברי תורה‪ ,‬היו כאלה שהחלו לתקשר עם‬
‫סביבתם בגלל פרובוקציות שהעיז הרב החכם‬
‫להשמיע באוזניהם‪ .‬העיקר שיגיבו ויישארו‬
‫בחיים‪.‬‬
‫במהלך המלחמה נודע לפירון שבאחד משדות‬
‫המערכה נותרו הרוגים ישראלים‪ .‬בדרגי השטח‬
‫של הרבנות נשמעה התנגדות לפנותם משם‬
‫בשבת‪ .‬הרב הורה נחרצות להיכנס לשטח‬
‫ולהביא לשטחנו את החללים‪ .‬אחרי המלחמה‬
‫הוא קיבל את תמיכתו של הרב עובדיה להחלטה‬
‫לא פשוטה זו‪ ,‬שאתגרה הלכתית את הקשר‬
‫שבין פיקוח נפש לדחיית שבת‪.‬‬
‫את יום הכיפורים ‪ 1973‬עשה פירון עם חיילי‬
‫מחנה ‪ 80‬בפרדס חנה‪ .‬הוא נזכר איך בית‬
‫הכנסת שבו התפללו הלך והתרוקן עם בואן‬
‫של הידיעות על פרוץ המלחמה‪ .‬במוצאי יום‬
‫הכיפורים כבר לא היה מניין‪" .‬לעולם לא‬
‫אהיה אותו אדם כמו שהייתי לפני מלחמת‬
‫יום הכיפורים‪ .‬לא קיבלתי שוק או דיפרסיה‪,‬‬
‫אך חוויותיי מאז קשות וטראומתיות"‪ ,‬אומר‬
‫פירון‪" .‬כמו כולם הייתי בטוח שאנחנו נפתור‬
‫את העניין בקלות‪ .‬רציתי להאמין‪ .‬טסתי במטוס‬
‫צסנה שהעמידו לרשותי למטה פיקוד הדרום‬
‫וראיתי במו עיניי איך מאפירים פני הקצינים‬
‫שם‪ .‬ואז החל הזרם הבלתי נגמר של ההרוגים‪.‬‬
‫הייתי בעיבורו של נחשול האסון‪ .‬אנשי הרבנות‬
‫הצבאית עבדו ימים ולילות כדי לטפל בחללים‪.‬‬
‫לזהותם ולהביאם לקבורה באופן מכובד וראוי‪.‬‬
‫לרגלינו שכבו חיילים ישראלים‪ ,‬יהודים שיצאו‬
‫כמונו מבתי הכנסת והלכו לחזית כדי להגן על‬
‫ארצם‪ .‬הכאב היה נורא‪ .‬הייתה בידנו תוכנית‬
‫מגירה שנראתה דמיונית כשחוברה שנים לפני‬
‫תחת פיקודו בזמן המלחמה הגיעו אנשי הרבנות‬
‫הצבאית‪ ,‬מצוידים בארונות קודש ניידים‪ ,‬ספרי‬
‫תורה‪ ,‬לכל אחת מהחזיתות‪ .‬אל הקווים הקדמיים‬
‫ממש‪ .‬המלחמה התמשכה ואל ערכות השטח של‬
‫הרבנות נוספו אתרוגים ולולבים וסוכות ניידות‪.‬‬
‫"החיילים היו צריכים את זה‪ .‬להרגיש שהשגרה‬
‫והחיים נמשכים‪ ,‬שלמרות המלחמה חוגגים‪.‬‬
‫גם רגשית ורוחנית היינו נחוצים ‪ -‬לרומם את‬
‫מצב הרוח‪ .‬לשמור על לכידות‪ .‬להזכיר לאנשים‬
‫שהקדוש ברוך איתם‪ .‬גם המון חיילים לא דתיים‬
‫נעזרו בנו"‪.‬‬
‫המלחמה הסתיימה ואל לשכתו של הרב הצבאי‬
‫הראשי התקשרה אישית ראש הממשלה גולדה‬
‫מאיר‪" .‬הרב ודאי יודע"‪ ,‬היא פתחה‪" ,‬כי יש‬
‫בעיה עם נשים עגונות‪ .‬ואתה צריך לעשות כל‬
‫מה שאפשר כדי למנוע אסון בתוך אסון‪ .‬למנוע‬
‫את עגינותן בכל מחיר‪ .‬לא ייתכן שתשארנה‬
‫נשים שלא תוכלנה להינשא בשנית"‪ ,‬אמרה לרב‪.‬‬
‫"גם כאן"‪ ,‬מספר הרב פירון בהתרגשות‪,‬‬
‫"התגלתה גדולתו של הרב עובדיה שעמד‬
‫לא בוכים‬
‫פירון מספיד בהלוויה ממלכתית בהר הרצל‪1974 ,‬‬
‫״אנשים מחברה‬
‫קדישא פרצו בבכי‬
‫ואני גערתי בהם‪.‬‬
‫אמרתי שהוטלה‬
‫עלינו מלאכת קודש‬
‫ואסור לנו ברגעים‬
‫אלה לאבד עשתונות״‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪19‬‬
‫הרב עובדיה יוסף בראשית שנות השבעים‬
‫בראש בית הדין לעניין העגונות‪ ,‬בתור הרב‬
‫הראשי הספרדי (הראשון לציון‪ ,‬בתמונה מימין)‪.‬‬
‫הדבקות שלו לפתור לכל אחת ואחת ממאות‬
‫הנשים את העניין הייתה חזקה מהכול‪ .‬מול כל‬
‫מכשול הלכתי הוא מצא פתרון‪ .‬הוא נבר ונבר‬
‫עד שעלה בידו לספק תשובה ולהתיר‪ .‬המקרים‬
‫היו בחלקם מסובכים ביותר"‪ ,‬נזכר פירון‪.‬‬
‫הצורך להביא עדויות חד‪-‬משמעיות כמעט‬
‫למותו של אדם‪ ,‬מבלי שגופתו בנמצא‪ ,‬הוא עניין‬
‫בלתי פשוט להלכה וגם למדע שמגויס לעתים‬
‫למשימה‪ .‬אבל בבסיסו של מהלך התרת העגונות‪,‬‬
‫עמד בעיני הרב פירון האופי המיוחד של הרב‬
‫עובדיה‪ .‬הצורך העמוק שלו לאתגר את ההלכה‪,‬‬
‫לפרוץ דרכים חדשות ולעשות הכול לרווחתם‬
‫של הפונים אליו – במקרה זה נשים באסונן‬
‫הנורא‪" .‬הרב עובדיה ניגש לעניין בדבקות בלתי‬
‫רגילה‪ .‬נבר בתיקים ובעדויות‪ ,‬ביקש השלמות‬
‫לעניינים מסוימים‪ ,‬התווכח‪ ,‬התעקש‪ ,‬הסביר‬
‫ונימק כל דבר‪ .‬על בסיס תיאורי הקרב‪ ,‬עדויות‬
‫הנותרים בחיים והממצאים הפיזיים הוא בנה‬
‫תמונות שלמות שאפשרו לו לפסוק ולהתיר את‬
‫רוב רובן של הנשים"‪ .‬בהליך מהיר יחסית שארך‬
‫‪ 4-5‬חודשים הותרו רוב רובן של נשות נעדרי‬
‫צה"ל‪ .‬הרב פירון אומר שהיו עוד רבנים שכנראה‬
‫היו מתירים את העגונות הלכתית‪ ,‬אך מבקשים‬
‫ששמם לא יפורסם בעניין זה – "כאלה שלא‬
‫מקבלים אחריות על פסיקותיהם‪ .‬לרב עובדיה‬
‫היה צורך חזק לזעזע באופן חיובי תוך כדי בניין‬
‫והתקדמות‪ .‬הוא היה אומר 'לי זה איכפת ואמצא‬
‫דרך הלכתית לסדר את זה'"‪ .‬הרב עובדיה‪ ,‬מספר‬
‫פירון‪ ,‬זלזל בגלוי בפוסקים אחרים שנהגו לחמוק‬
‫משאלות מסובכות באמת או מלהיכנס למרחבים‬
‫מורכבים במיוחד‪ .‬ברב עובדיה‪ ,‬אומר פירון‪ ,‬היה‬
‫אצור ידע עצום שדרוש לפוסק דגול‪ ,‬אופי חד‬
‫פעמי ואומץ לב אדיר‪" .‬כאבתי על לכתו מאוד‪.‬‬
‫התרגלתי במשך השנים שיש אדם שאיתו תמיד‬
‫אוכל להתייעץ‪ .‬מעולם לא יצאתי ממנו במפח‬
‫נפש‪ .‬הוא ידע לתת תשובות לכול‪ .‬אחרי מותו‬
‫אין כבר את מי לשאול"‪.‬‬
‫‪| 20‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫תודיעו לי‬
‫כשהוא חוזר‬
‫ערן כהן חזר הביתה לאחר כמעט ‪ 22‬שנות היעדרות •‬
‫רותי‪ ,‬אשתו בעת שנפל מטוסו במצרים‪ ,‬הקימה משפחה חדשה‬
‫ולא הפסיקה לרגע להאמין שגופתו תימצא •‬
‫גיל טבת | צילום‪ :‬קובי קואנקס ואוסף התצלומים הלאומי‬
‫נ‬
‫ווט חיל האוויר ערן כהן יצא מבסיס‬
‫חצור של חיל האוויר באוקטובר ‪1973‬‬
‫וחזר לקיבוצו דגניה אחרי ‪ 22‬שנה‪ .‬המריא‬
‫בפאנטום והוא בן ‪ 23‬ונחת בארון עץ עטוף דגל‬
‫והוא בן ‪ .45‬בין לבין‪ ,‬בכל אותם שברירי דקות‬
‫שהפכו לשעות‪ ,‬לשנים ולעשורים‪ ,‬חיכתה לו‬
‫רותי אשתו‪ .‬שום דבר בפרק הזמן המבעית‬
‫הזה‪ ,‬לא ייאש אותה‪ .‬רותי ידעה שגופתו של‬
‫ערן תימצא ותוחזר לארץ‪ .‬וכך היה‪.‬‬
‫"זה היה קרב אוויר מעל הדלתא של הנילוס"‪,‬‬
‫מספרת רותי כהן – כיום עובדת במחלקת קשרי‬
‫החוץ של אוניברסיטת בר אילן‪ 11" .‬באוקטובר‬
‫‪ ,1973‬חמישה ימים אחרי פרוץ המלחמה‪.‬‬
‫שמונה פנטומים מטייסת ‪"( 201‬האחת") היו‬
‫בדרך חזרה מתקיפת מטרות בעומק מצרים‪.‬‬
‫שני מטוסים נפגעו והטייסים האחרים ראו‬
‫מצנחים נפתחים‪ .‬אי אפשר היה לדעת מי‬
‫נחת בשלום‪ ,‬מי נשבה ומי נהרג‪ .‬הייתי בת ‪.23‬‬
‫נשואה ובהריון‪ .‬והמלחמה נגמרה אבל ערן שלי‬
‫לא חזר‪ .‬גם ההריון נפסק‪ .‬מצאתי לעצמי נחמה‬
‫מסוימת בזה שערן נפל ובלבו הידיעה שאני‬
‫בהריון‪ .‬חיכינו שיגיעו רשימות השבויים ואחרי‬
‫שלושה חודשים הן הגיעו‪ .‬אך שמו לא הופיע‪.‬‬
‫לא יודעת מה בדיוק חשבנו אז‪ ,‬וגם לא‬
‫יודעת מי הסביר לנו איך עושים דברים‬
‫כאלה‪ ,‬אבל אני פשוט התחלתי לעבוד בזה‪.‬‬
‫הייתי מתקשרת ללשכות בצבא ובמשרד‬
‫הביטחון קובעת פגישות ולוחצת שיעשו‬
‫משהו‪ .‬שיבררו‪ ,‬שישיגו עוד מידע‪ .‬שיפנו‬
‫למצרים‪ ,‬לצלב האדום ולמדינות אחרות‪.‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪21‬‬
‫״פעם בשבוע הייתה בטי אמו של ערן לוקחת‬
‫את הסל שלה ונוסעת באוטובוס מדגניה‬
‫לקריה בתל אביב לשבת בלשכות האלופים‬
‫ושר הביטחון‪ .‬להזכיר להם בנוכחותה את‬
‫המשימה שעדיין לא הושלמה״‬
‫מידע החל להצטבר אבל לא כזה שסייע‬
‫לפתרון התעלומה – איפה ערן ואיפה הטייס‬
‫שהיה איתו ‪ -‬יוני אופיר‪ .‬בידי ישראל היה‬
‫קצין מצרי שהיה שם על הקרקע כשהם נפלו‬
‫אבל גם ממנו לא הצליחו לדלות את המידע‬
‫הרלוונטי"‪.‬‬
‫שנה חלפה‪ .‬רותי ובטי כהן‪ ,‬אמו של ערן‪ ,‬לא‬
‫הפסיקו ללחוץ‪ .‬למרות שהיו עטופות בחום‬
‫ובדאגה של אנשי מדור הנפגעים של חיל‬
‫‪| 22‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫האוויר‪ ,‬מפקדיו וחבריו של ערן מהטייסת‪ ,‬הן‬
‫ידעו כי אסור לרגע לחדול מן המאמצים‪ .‬הן‬
‫הלכו על זה בכל הכוח מבלי לתאר לעצמן‬
‫עוד כמה זמן יימשך המסע‪.‬‬
‫לערן‪ ,‬היו כצל על חייה של רותי ומשפחתה‬
‫המתהווה‪ .‬אנשי מקצוע עמם התייעצה סיפרו‬
‫לה על "הזיכרון המוקפא" ועל הדחקת‬
‫טראומות‪ .‬הם גם הסבירו שהדברים נוכחים‬
‫כל העת ‪ -‬במידות מסוימות על פני השטח‬
‫ובתת ההכרה‪.‬‬
‫"אחרי שנה"‪ ,‬מספרת רותי‪" ,‬הגיעה אליי‬
‫משלחת מכובדת של חיל האוויר ואיתה‬
‫גם אנשי הרבנות הצבאית‪ .‬הם הודיעו לי‬
‫בחגיגיות על כך שאני כבר לא עגונה‪ ,‬ושיש‬
‫בידם תעודה שלפיה אני משוחררת ויכולה‬
‫להינשא לכל אדם‪ .‬הייתי המומה לגמרי‪ .‬לא‬
‫ידעתי בכלל שהייתי עגונה עד אז‪ ,‬מי חשב‬
‫על זה בכלל? הם הסבירו שלאור הנסיבות‬
‫והזמן שחלף הם מניחים שערן לא בחיים‬
‫ועל כן אני יכולה להינשא‪ .‬סירבתי לקבל‬
‫את התעודה‪ .‬אמרתי להם שבלי הסברים‬
‫מפורטים והוכחות אין לי עניין בתעודה הזו‪.‬‬
‫חזרתי ואמרתי‪ ,‬כמו שהייתי אומרת בפגישות‬
‫הקודמות‪ ,‬שלא יכול להיות שלא יודעים‬
‫איפה הוא‪ .‬ראו שצנח‪ ,‬היו אנשים על הקרקע‬
‫וחייבים לברר מה קרה‪ .‬אחרי זמן מה הגיעה‬
‫עוד משלחת לתת לי את התעודה וגם אותה‬
‫סירבתי לקבל‪ .‬הגיעה גם משלחת שלישית‪.‬‬
‫לקחתי את התעודה מהם אבל ממש לא‬
‫השלמתי עם כך"‪.‬‬
‫במאי ‪ ,1982‬אחרי חתימת הסכמי השלום‬
‫עם מצרים‪ ,‬בישרה משלחת רשמית לרותי‬
‫כי ערן שלה ויוני אופיר בדרך הביתה‪ .‬ואז‬
‫בא היום הגורלי‪ .‬יוני‪ ,‬שנרצח אחרי שצנח‪,‬‬
‫חזר ממצרים ונקבר בהר הרצל‪ .‬ערן‪ ,‬או‬
‫המקום שבו צוין שמו‪ ,‬נותר בחלקת הנעדרים‬
‫הסמוכה‪ .‬האכזבה הייתה קשה‪.‬‬
‫רותי מספרת על הטיפול המעולה שקיבלה‬
‫המשפחה כולה מהמערכת לאורך השנים‪ .‬ליווי‬
‫צמוד‪ ,‬יחס חם ושיתוף מלא באינפורמציה‬
‫שהגיעה מפעם לפעם‪ .‬הסיפור הדרמטי גם‬
‫לא פורסם ברבים עד אמצע שנות השמונים –‬
‫לא טלוויזיה‪ ,‬לא ראיונות סנסציוניים בעיתוני‬
‫סופשבוע‪ .‬במונחים של תקופתנו מדובר‬
‫בעובדה בלתי נתפסת‪.‬‬
‫עוד שני ילדים נולדו לרותי ולדורון‪ .‬רותי‬
‫מספרת שלא פשוט לגדל ילדים תחת העננה‬
‫הזו‪ .‬הקשרים המצוינים שנשמרו עם משפחתו‬
‫של ערן בדגניה‪ ,‬המשיכו גם אל הילדים‪.‬‬
‫בראשית חייהם היו ילדיה חושבים שבטי‬
‫היא סבתם‪ ,‬עד כדי כך הקרבה הייתה גדולה‪.‬‬
‫כשגדלו קצת לא הבינו לגמרי את מהות‬
‫הקשר‪ ,‬אך כשהתבגרו הבינו שזוהי במובנים‬
‫העמוקים ביותר גם משפחתם‪.‬‬
‫ב‪ 1995-‬מלאו ‪ 22‬שנה לנפילת המטוס של‬
‫ערן‪ .‬רותי כבר הייתה גרושה מדורון‪ ,‬ומחיל‬
‫האוויר ביקשה להפסיק לשתף אותה ברסיסי‬
‫מידע‪" .‬תודיעו לי כשהוא חוזר"‪ ,‬היא ביקשה‪,‬‬
‫"אין לי כוחות לשמוע על עוד ועוד פרטים‬
‫ולא לקבל אותו"‪.‬‬
‫ביוני התקשר אליה איתמר ברנע‪ ,‬הפסיכולוג‬
‫של חיל האוויר לשעבר וראש מחלקת נפגעים‬
‫של צה"ל‪ ,‬שהבטיח שלא יפרוש לפני חזרתו‬
‫של ערן‪" .‬אני רוצה להגיע אליך עכשיו"‪ ,‬הוא‬
‫אומר‪ ,‬והיא עונה "איתמר‪ ,‬אתה יודע שאני‬
‫לא רוצה לשמוע פרטים על החיפושים ועל‬
‫'כמעט'‪ .‬תתקשרו כשערן חוזר‪ .‬מצאתם? הוא‬
‫חוזר?"‪" .‬אני בדרך"‪ ,‬הוא אמר וניתק‪.‬‬
‫לא השלמתי‬
‫רותי עברה להתגורר ליד אמה בחולון‪ .‬למדה‬
‫בבית ספר לאמנות והחלה לחפש את דרכה‬
‫בחיים‪ .‬המאמצים להשיג מידע לא פסקו‪.‬‬
‫את עיקר העבודה עשתה באותן שנים בטי‬
‫האמא‪ .‬פעם בשבוע הייתה לוקחת את‬
‫הסל שלה ונוסעת באוטובוס מדגניה לקריה‬
‫בתל אביב לשבת בלשכות האלופים ושר‬
‫הביטחון‪ .‬להזכיר להם את המשימה שעדיין‬
‫לא הושלמה‪ .‬במשך הזמן סידרו לה חדר ושם‬
‫היא הייתה יושבת וכותבת מכתבים‪ .‬יצחק‬
‫רבין כינה אותה בחיבה "הזקנה"‪ ,‬פרס העריץ‬
‫את אופייה‪ ,‬הליכותיה ועקשנותה‪ .‬עזר ויצמן‪,‬‬
‫כשהיה מדבר עם רותי‪ ,‬היה קודם כל שואל‬
‫על בטי‪.‬‬
‫כצל על חייה‬
‫ואז פגשה רותי את דורון כהן‪ .‬לאלמנה‬
‫כמותה שהייתה נשואה לכהן (ערן) אחד לא‬
‫פשוט להינשא לכהן אחר (דורון)‪ .‬לדורון‬
‫אמרו הרבנים בישראל למצוא לעצמו כלה‬
‫אחרת‪ .‬לרותי המליצו פשוט לנסוע להינשא‬
‫אזרחית בחו"ל‪ .‬כזוג נשוי יצאו לשליחות‬
‫בווינה מטעם מקום עבודתו הממלכתי של‬
‫דורון‪ .‬באוסטריה נולד בכורם רועי‪ .‬המשפחה‬
‫החדשה לא הפכה את חייה של רותי לקלים‬
‫יותר‪ .‬הזמן שחלף מאז המלחמה לא הקל על‬
‫המועקה‪ .‬חוסר הידיעה והרצון לדעת מה קרה‬
‫את ערן ליוו במנוחתו האחרונה בקיבוץ דגניה‬
‫אלפי בני אדם‪ .‬משפחת חיל האוויר‪ ,‬ראשי‬
‫ממשלות ונשיא המדינה עזר ויצמן‪ .‬מכתבי‬
‫תנחומים ותמיכה זרמו מכל הארץ‪ .‬גם בטי‬
‫כהן זכתה לראות את בנה חוזר‪ .‬שנתיים‬
‫אחרי שנקבר ערן נהרג בן אחותו (נכד לבטי)‬
‫באסון המסוקים‪ .‬קראו לו ערן‪-‬חי על שם‬
‫דודו הנעדר‪ .‬רותי אומרת היום כי איננה‬
‫כועסת על איש‪ ,‬רק על אלה שלא עושים‬
‫הכול כדי להביא אלינו שלום ושקט‪.‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪23‬‬
‫איך מצאו את ערן‬
‫ב‪ ,1994-‬לאחר שינוי בכיוון החקירה‪ ,‬ונכונות מצרית לסייע לצה"ל בחיפושים‪ ,‬נוצר סיכוי חדש למצוא‬
‫את גופתו של כהן‪ .‬בתחילת יוני‪ ,‬בחלקה חקלאית סמוכה לכפר מצרי‪ ,‬נמצאו שברי מטוסו של‬
‫כהן וביניהם גם עצמותיו‪ .‬במקביל לשינוי כיוון החקירה‪ ,‬ביקר במצרים נשיא המדינה‪ ,‬עזר ויצמן‪,‬‬
‫וביקש מהנשיא מובארק סיוע באיתור הנעדרים‪ .‬מובארק הביע נכונות לשתף פעולה ואישר לתא"ל‬
‫שמעון חפץ‪ ,‬שלישו הצבאי של הנשיא‪ ,‬להישאר ימים נוספים במצרים כדי להכין את הקרקע לחידוש‬
‫החיפושים‪ .‬לצוות הישראלי אף הוצמד קצין מצרי בדרגת אל"מ כדי שיסייע בהמשך החיפושים‪.‬‬
‫כיוון שהשטח בו אמור היה להימצא המטוס הינו שטח חקלאי‪ ,‬הוחלט להמתין עד האביב‪ ,‬ולהתחיל‬
‫את החיפושים בתקופת התפר שבין קציר החיטה לבין התקופה שבה מציפים החקלאים את השדות‬
‫לקראת גידולי האורז של הקיץ‪.‬‬
‫בבדיקה ראשונית שבוצעה בשטח‪ ,‬נתגלה כי האדמה במקום ישרה לחלוטין‪ .‬כפריים מהסביבה סיפרו‬
‫כי אכן קבור בה מטוס‪ ,‬שעשה בור גדול באדמה‪ ,‬אך כוסה בעפר‪ ,‬כדי שיהיה ניתן לחזור ולעבד את‬
‫הקרקע‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הוחלט לקחת למצרים שלושה אמצעים‪ :‬מכשיר לגילוי מוקשים של חיל‪-‬‬
‫ההנדסה‪ ,‬מכ"ם תת‪-‬קרקעי אזרחי של המכון הגיאופיסי‪ ,‬המסוגל להצביע על שינויים בסדרן של שכבות‬
‫הקרקע ולגלות בורות שכוסו וכיסי אוויר תת‪-‬קרקעיים‪ ,‬ומכשיר לגילוי מתכות‪ ,‬שהובא במיוחד מקנדה‪.‬‬
‫ב‪ 25-‬במאי הגיעה משלחת החיפושים לאתר‪" .‬ברגע שהגענו לשטח הבנו שהפעם אנחנו כנראה במקום‬
‫הנכון"‪ ,‬סיפר סרן (מיל') אבנר אריאלי‪ ,‬ראש צוות החיפושים מטעם יחידת איתור הנעדרים של חיל‪-‬‬
‫האוויר‪" .‬הצבא המצרי הפגיש אותנו עם עד‪-‬ראייה‪ ,‬שברגעים בהם נערך קרב‪-‬האוויר‪ ,‬עיבד את החלקה‬
‫שלו המרוחקת כמה קילומטרים מהאתר בו נפל המטוס‪ .‬שאלנו אותו היכן לדעתו קבורים שברי המטוס‪.‬‬
‫הוא חשב רגע‪ ,‬לקח יתד‪ ,‬ותקע אותה בנקודה כלשהי בשדה‪ ,‬פחות מעשרה מטרים מהנקודה בה מצאנו‬
‫לבסוף את הקוקפיט"‪.‬‬
‫באמצעות חוטי ניילון‪ ,‬חולקה החלקה בה בוצעו החיפושים למשבצות של ‪ 50‬על ‪ 50‬ס"מ‪ .‬כל משבצת‬
‫נסרקה בעדינות‪ ,‬על מנת לחפש סימנים‪ .‬המחפשים חפרו בידיים‪ ,‬וכבר ביום הראשון מצאו דיסקית‬
‫מתכת‪ ,‬השייכת למערכת הספקת החמצן לתא האחורי‪ .‬כמו כן‪ ,‬נמצאו בשטח שברי זכוכית‪ ,‬השייכים‬
‫לחלק הקדמי של חופת המטוס‪.‬‬
‫ביום ראשון בבוקר‪ ,‬החל הצוות להפעיל את הציוד הטכני‪ ,‬וזיהה בקרקע את הנקודות בהן ראוי לחפור‪.‬‬
‫במקביל הגיע לשטח פרופ' יואל רק‪ ,‬מומחה לעצמות אדם מאוניברסיטת תל‪-‬אביב‪ .‬אנשי הצוות‪ ,‬שלא‬
‫היו עסוקים בהפעלת הציוד הטכני‪ ,‬המשיכו לחפור בידיים ומצאו עוד כ‪ 70-‬ממצאים‪ ,‬שברי חופה‪,‬‬
‫חתיכות פלסטיק מהפאנל של הקוקפיט‪ ,‬חלקים מהמערכת ההידראולית‪ ,‬ופיסת סקוטש‪ ,‬השייכת לכיס‬
‫השקוף המודבק על הברך‪.‬‬
‫בלילה שבין יום שלישי לרביעי‪ ,‬ערך הצוות חיתוך של כל מכשירי המדידה‪ ,‬וקבע עדיפויות לנקודה‬
‫שבה הייתה סבירות למצוא שרידי מטוס‪ ,‬שיוכלו להוביל לקוקפיט‪ .‬בנקודה מסוימת נתגלתה כמות‬
‫גדולה של מתכת‪ ,‬ובה השינויים בצורתה הפנימית של הקרקע היו הקיצוניים ביותר‪ .‬הצוות החל לחפור‬
‫בנקודה זו‪ ,‬ובעומק של מטר וחצי נמצאה חתיכת מתכת‪ :‬חלק מכנף ימין‪" .‬חלקים מהכנף נראו ממש‬
‫כמו חדשים"‪ ,‬אמר סרן (מיל') אמנון להב‪ ,‬איש יחידת איתור הנעדרים‪ ,‬שהיה בצוות החיפושים‪" .‬חלקים‬
‫אחרים שלה היו מותכים לחלוטין וכל השטח היה מלא נטיפי אלומיניום‪ .‬הרמנו את הכנף ומצאנו‬
‫מתחתיה שרידי גומי של מיכל דלק‪ .‬מתחת למיכל מצאנו את תא הטייס‪ ,‬ובתוכו גם את עצמותיו של‬
‫ערן כהן ז"ל‪ .‬בין הריסות הקוקפיט מצאנו לוחית מתכת ואבזם של שעון‪ .‬על האבזם ניתן היה לזהות‬
‫את הכיתוב 'אומגה'‪ ,‬שעון אופייני לאנשי צוות‪-‬האוויר של תחילת שנות השבעים"‪.‬‬
‫לאחר שגם המטוס זוהה בוודאות כמטוסו של ערן כהן‪ ,‬נותר רק להמתין לאנשי הרבנות הצבאית‪,‬‬
‫שסרקו את כל השטח כדי לוודא שאין בו עוד עצמות‪ .‬הבור שבו נמצאו שרידי הפאנטום כוסה באדמה‪,‬‬
‫ואנשי הרבנות הצבאית ערכו טקס קצר‪ ,‬אמרו פרקי תהילים ותפילת "אל מלא רחמים"‪ .‬מעל חלפה‬
‫רביעיית מטוסי מיג מצריים במטס הצדעה לנופל‪.‬‬
‫(פורסם לראשונה ביוני ‪ 1995‬בביטאון חיל האוויר)‬
‫נכון להיום ישנם חמישה ישראלים שנותרו נעדרים שגורלם לא נודע‪ :‬רון ארד‪ ,‬גיא חבר ושלושת‬
‫נעדרי הקרב בסולטן יעקב – זכריה באומל‪ ,‬יהודה כץ וצבי פלדמן‪ .‬חיילים נוספים מוגדרים חללים‬
‫שמקום קבורתם לא נודע ולגביהם קיימות עדויות מהימנות כי נהרגו‪ 98 :‬חללי מלחמת העצמאות‪,‬‬
‫‪ 16‬חללי המשחתת אח"י אילת‪ 16 ,‬חללי מלחמת יום הכיפורים‪ .‬בנוסף קיימים עדיין בבתי קברות‬
‫בישראל‪ 25 ‬קברים עליהם נכתב "אלמוני"‪ ,‬מכיוון שזהות הקבורים בהם לא פוענחה‪.‬‬
‫‪| 24‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫חי‪ ,‬צומח‪ ,‬צולל‬
‫גם צלמים חובבים עם ציוד בסיסי יכולים להשיג צילומי טבע משובחים‪ .‬הצלם עפר צידון מסביר איך בעזרת גישה נכונה אל‬
‫בעלי החיים בסביבתם הטבעית‪ ,‬סבלנות והיכרות טובה עם תנאי התאורה‪ ,‬תחזרו הביתה עם אלבום תמונות עוצר נשימה‬
‫כתב וצילם עפר צידון‬
‫ה‬
‫סוד הגדול של צילומי בעלי חיים הינו הקירבה לנושא הצילום‬
‫והכנסתו לקונטקסט הטבעי שלו ‪ -‬להציג את בעל החיים‬
‫בסביבתו‪ ,‬בעת שגרת חייו‪.‬‬
‫ההתקרבות מתאפשרת בשני אופנים‪ :‬שימוש בעדשה ארוכת מוקד‬
‫שמגדילה ומקרבת את נושא הצילום או התקרבות פיזית אל הנושא‬
‫בד"כ תוך שימוש במיסתור על מנת לא להבהילו‪ .‬בעלי חיים רגישים‬
‫מאד לאיומים בסביבתם‪ ,‬כאשר איום הוא כל דבר לא מוכר ‪ /‬בולט‬
‫‪ /‬עושה תנועות מאיימות וכדו'‪ .‬לכל בעל חיים טווח איום משלו‬
‫כאשר לגבי ציפורים אנו מדברים על טווח של כ‪ 50-‬מ' בהתקרבות‬
‫רגלית ו‪ 20-‬מ' בהתקרבות ברכב‪ .‬תנועה חפוזה של הרמת המצלמה‬
‫עלולה להבריח את בעל החיים גם במרחקים גדולים יותר‪ .‬אפשרות‬
‫נוספת היא להשתמש במיסתור קבוע אשר נבנה ונשאר בשטח‪ .‬ניכנס‬
‫למיסתור כזה לפני תחילת הפעילות שאנו רוצים לצלם ונצא ממנו‬
‫לאחריה – אם לדוגמא אנו רוצים לצלם בעלי חיים המגיעים למקווה‬
‫מים לשתות אנו צריכים להכין מסתור קרוב למקווה המים ולהכנס‬
‫אליו כשעה לפני הגעת בעלי החיים‪ .‬אם המסתור משתלב היטב‬
‫בשטח ואנו שומרים על שקט מוחלט הרי שנוכל לצלם בעלי חיים‬
‫ממרחק של מטרים בודדים‪.‬‬
‫בעלי החיים רגישים לקורה סביבם וכל תנועה חריגה (כמו הופעת אדם‬
‫או רכב בשטח) תגרום להם לברוח‪ .‬לכן צריך להסוות את ההתקדמות‪,‬‬
‫למשל לפרוס רשתות הסוואה על חלונות הרכב שיסתירו את התנועות‬
‫וההכנות לצילום שלנו בתוך הרכב‪ ,‬להתקדם באיטיות רבה ולא לבצע‬
‫תנועות חדות – ציפורים לדוגמא רגישות מאד לתנועות שאנו עושים‬
‫גם כאשר אנו מרוחקים מהן עשרות מטרים‪.‬‬
‫אותה התנהגות זהירה תקפה גם בצילום של יונקים מכל הסוגים –‬
‫להתקרב בזהירות למרחק מתאים בו אנו עדיין לא מאיימים על בעל‬
‫החיים‪ ,‬לא להיכנס בין אם לגוריה ולא לעמוד בדרכם של בעלי החיים‪.‬‬
‫לקראת הצילום עלינו לתכנן את מיקומנו על מנת לקבל את התוצאות‬
‫הטובות ביותר‪ .‬חוק האצבע החשוב ביותר – לצלם את נושא הצילום‬
‫כאשר השמש מאירה אותו‪ .‬יש הבדל עצום בין תמונה שצולמה בשמש‬
‫ותמונה שצולמה בצל או ביום מעונן‪ .‬אור השמש המאיר את הנושא‬
‫מקפיץ את הצבעים שלו ומאפשר הבלטה של פרטים שונים על נושא‬
‫הצילום‪ .‬על כן רצוי שנתכנן את מיקום עמדת הצילום או המיסתור‬
‫שלנו בהתאם לכלל שהוסבר לעיל‪.‬‬
‫עלינו להשתדל שלא יהיה גורם מפריע (כמו עץ‪ ,‬גדר וכו') בינינו לבין‬
‫נושא הצילום והמהדרין אף יאמרו שצריך שהמצולם יהיה חלק מן הנוף‬
‫הטבעי – למשל שהציפור תעמוד על עץ ולא על עמוד חשמל‪.‬‬
‫צילומים מיוחדים נקבל אם נצלם בשעות הזריחה או השקיעה‪ .‬בזמן‬
‫זה – כשעה לפני הזריחה וכשעה לפני השקיעה – התאורה משתנה‬
‫בצורה מהירה והיא "תאורה רכה" המגיעה מזוית נמוכה של השמש‬
‫(בניגוד לצהרי היום בהם יש "תאורה קשה" המגיעה מזוית גבוהה‬
‫של השמש ומכה בנושא הצילום)‪ .‬הצבעים השולטים בתאורה זו הינם‬
‫צהוב ואדום ומתקבלות תוצאות מאד מענייניות‪ ,‬כולל האפשרות לצלם‬
‫צילומי צללית‪ ,‬כאשר נושא הצילום הינו צללית כהה על רקע השמים‬
‫או השמש הנמוכה‪ .‬יש הבדל גדול בין צילום "פוחלצי" – כלומר שבעל‬
‫החיים נטוע במקומו ואינו עושה שום פעילות‪ ,‬לבין צילום "אקשן" שבו‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪25‬‬
‫‪ HOMMER‬אלסקה‪ .‬ניצול תנאי תאורה מיוחדים – שמש לקראת שקיעה המאירה בתאורה אחורית בעוד יתר הפרטים בתמונה כמעט נעלמים ברקע הכהה‪.‬‬
‫בעל החיים נמצא בתנועה – אוכל‪ ,‬רץ או טס‪ ,‬נלחם‪ ,‬משחק וכו'‪ .‬אנו‬
‫נשאף לצלם תמונות מהסוג השני אולם התשלום הוא המתנה סבלנית‬
‫מול הנושא עד שיתחיל את התנועה‪ .‬יש לזכור כמובן כי התנועה יכולה‬
‫להיות פתאומית ומהירה (כמו ציפור הממריאה ממקומה למשל) ועלינו‬
‫לעמוד על המשמר ולזהות סימנים מקדימים לתנועה – ציפורים נוטות‬
‫להפריש צואה לפני ההמראה למשל‪.‬‬
‫באם אנו נמצאים במסתור‪ ,‬עלינו לשמור על שקט ולתת לנושא הצילום‬
‫להתקרב אלינו ככל האפשר‪ .‬עצם פעולת הצילום גורמת לרעש שעלול‬
‫להפחיד את בעלי החיים ויתכן שתהיה לנו רק הזדמנות אחת לצלם‪,‬‬
‫ולכן חשוב להמתין עד לרגע הנכון‪.‬‬
‫לעיתים נרצה "לשחק" עם התמונה על מנת להדגיש אלמנטים שונים‬
‫בה או על מנת לקבל תוצאה יותר אומנותית‪ .‬האפשרויות לכך הן רבות‬
‫ומגוונות‪ ,‬החל מצילום במהירות איטית הנותן תוצאה של "מריחת"‬
‫הנושא או הרקע‪ ,‬שימוש בעומק שדה נמוך מאד המאפשר הבלטת‬
‫הנושא וטישטוש הרקע‪ ,‬שימוש בתנאי תאורה חריגים כמו צילום נגד‬
‫השמש ההופך את הנושא לצללית ועוד ועוד‪.‬‬
‫קצת על ציוד הצילום הנדרש‬
‫כפי שהבנתם כבר צילום בעלי חיים בסביבת הטבעית מחייב שימוש‬
‫במצלמות ועדשות מהקצה העליון של סקלת הציוד הקיים בשוק‪ .‬אנו‬
‫נשאף למצלמה שתאפשר לנו לצלם מספר גבוה של תמונות בשניה (בין‬
‫‪ 5‬ל‪ )10-‬ושגודל התמונה יהיה גדול ככל האפשר (לפחות ‪ 15‬מגהפיקסל‬
‫ורצוי אף יותר)‪ .‬מכיוון שאנו מסתמכים על מנגנון הפוקוס של המצלמה‬
‫טנזניה‪ .‬לכידת רגע מעניין בו האריה החליט להראות כי הוא המנהל‬
‫רצוי שיהיה משוכלל מספיק כדי לאפשר למצלמה להינעל באופן‬
‫אוטומטי על בעל החיים גם תוך כדי שהוא בתנועה (פוקוס עוקב)‪ ,‬וכדי‬
‫שידע להבחין בין האוביקט והתנועה שלו לבין הרקע ולהשאר נעול‬
‫על האוביקט שלנו‪ .‬עוד תכונה שיכולה לעזור לנו מאד היא האפשרות‬
‫לעבוד עם כבל שיחרור או הפעלת המצלמה בשלט רחוק‪.‬‬
‫‪| 26‬‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬
‫אגמון החולה‪ .‬ניצול של תנאי התאורה המיוחדים של הזריחה באגמון‪ .‬השמש הנמוכה צובעת את התמונה בצהוב וגורמת לעגורים הממריאים להטיל צל מאד ארוך ובולט‬
‫במקביל למצלמה מתקדמת אנו נצטרך גם עדשה מתקדמת‪ .‬כפי שנאמר‬
‫לעיל שם המשחק הוא התקרבות לנושא התמונה ולשם כך נזדקק‬
‫לעדשה בעלת אורך מוקד גדול ככל האפשר‪ .‬אלו עדשות מתוחכמות‬
‫ויקרות כמובן ולכן עלינו לבצע פשרה בין עלות העדשה לבין אורך‬
‫המוקד שהיא מספקת‪ .‬אורך המוקד המינימלי הרצוי לצילום מסוג זה‬
‫הינו ‪ 400‬מ"מ וקיימות בשוק מספר עדשות מתאימות‪ .‬חשוב לי לציין‬
‫שמשקל הציוד שתואר לעיל אינו קטן ויכול להגיע ל‪ 3-‬ואף ‪ 4‬ק"ג ולכן‬
‫רצוי להשתמש בחצובה מתאימה עליה נרכיב את הציוד והיא תקל על‬
‫השימוש בו‪.‬‬
‫בשנים האחרונות ניכרת התקדמות גם בשוק המצלמות הבינוניות שהן‬
‫פחות יקרות ויכולות לענות על הצרכים של הצלם החובב – מדובר על‬
‫מצלמות בעלות עדשה קבועה שלא ניתן להחליפה‪ .‬חלק מן המצלמות‬
‫מסוג זה הן בעלות זום אופטי ‪( 20X‬שמשמעותו אורך מוקד בין ‪ - 28‬‬
‫‪ 560‬מ"מ) וחלקן בעלות אורך מוקד גבוה אף יותר‪ .‬המגבלה העיקרית‬
‫של מצלמות אלה הינה מהירות הצילום (מס' התמונות בשניה) והזמן‬
‫שעובר בין הלחיצה על כפתור הצילום ועד הצילום בפועל‪ .‬מגבלה‬
‫נוספת הקיימת בחלק ממצלמות אלה היא חוסר בעינית המחייב שימוש‬
‫במסך אחורי בזמן הצילום – דבר שעלול להקשות על הצילום בתנאי‬
‫תאורה שונים‪ .‬אולם באם לומדים להתחשב בחסרונות אלה ניתן לקבל‬
‫תוצאות יפות מאד גם ממצלמות אלה‪ .‬‬
‫סיפור מסע – שמורת ‪ KATMAI‬באלסקה‬
‫השמורה נמצאת בדרום מערב אלסקה וגודלה ‪ 1.7‬מליון דונם המורכבים‬
‫מהרים נישאים וביניהם נחלים ואגמים‪ .‬יש לשמורה מס' מאפיינים‬
‫מיוחדים – ניתן להגיע אליה רק באמצעות מטוס ימי הנוחת על אחד‬
‫האגמים לחוף השמורה‪ ,‬נדידת דגי הסלמון אל מקומות ההשרצה שלהם‬
‫מתרחשת בנחלי ואגמי השמורה והכי חשוב יש בשמורה אוכלוסיה‬
‫קבועה של כ‪ 50-‬דובים‪ .‬הדובים ניזונים מדגי הסלמון העושים דרכם‬
‫במעלה הנהרות‪ .‬השמורה מכילה שתי מרפסות תצפית באיזור‬
‫‪ – BROOKS FALLS‬מפל מים בגובה של מטר סביבו מתרכזת‬
‫פעילות הצייד של הדובים‪.‬‬
‫אנו הגענו לשמורה בטיסה בת שעה וחצי במטוס ימי קל‪ ,‬על נוף‬
‫בראשית מרהיב הכולל הר געש פעיל‪ .‬לאחר הנחיתה התכנסנו במשרד‬
‫המפקחים של השמורה וקיבלנו תדריך התנהגות במפגש עם הדובים‪,‬‬
‫מכיוון ששבילי השמורה משמשים למעבר אנשים ודובים כאחד‪ .‬התדריך‬
‫כלל הנחייה מרכזית – לנוע בקבוצות ולעשות רעש ואם נתקלנו בדובים‬
‫לא לברוח בבהלה אלא לזוז לאט לצד הדרך ולתת להם לעבור‪.‬‬
‫החוויה המרכזית הייתה כמובן הצפייה בדובים והתנהגותם בשטח‬
‫השמורה‪ .‬מבנה השמורה מאפשר צפייה מקרוב בדובים גם בעת הצייד‬
‫וגם בעת שהם נחים‪ ,‬רבים ומשחקים‪ .‬ראינו אימהות וגורים וראינו גם‬
‫ביטאון ארגון אלמנות ויתומי צה”ל | ‪27‬‬
‫טנזניה‪ .‬תמונה מלאת תנועה ואקשן המתעדת‬
‫צבועים רבים על שאריות של גנו‬
‫עפר צידון‪,‬‬
‫אלסקה‪ ,‬שמורת ‪ .KATMAI‬תיעוד השנייה בה קופץ דג‬
‫הסלמון הישר לתוך פיו של הדוב הממתין לו בראש המפל‬
‫זכרים גדולים‪ .‬הצייד מבוצע בתוך‬
‫המים משם שולים הדובים את‬
‫הדגים וכן מעל המפל שם ממתינים‬
‫הדובים בפה פעור לדג שיקפוץ‬
‫מעל המפל היישר לתוכו‪ .‬במורד‬
‫הזרם מתקבצים האימהות והגורים‬
‫וכן דובים צעירים הלומדים לצוד‪.‬‬
‫בגלל העושר בדגי הסלמון‪ ,‬השמורה‬
‫מושכת אליה גם דייגים בני אנוש‪.‬‬
‫מראה שכיח בשמורה הינו קבוצת‬
‫דייגים הנמצאת במרחק של כ‪50-‬‬
‫מטר ואף פחות מקבוצת הדובים‬
‫וכולם חיים בשלום זה עם זה‪ .‬כמו‬
‫כן מושכת השמורה עייטי דגים‬
‫ושחפים רבים שניזונים מן הדגים‬
‫ומהשאריות שמשאירים אחריהם‬
‫הדובים‪.‬‬
‫בן ‪ 53‬נשוי ואב לשלושה‪,‬‬
‫גר בראשון לציון‪ .‬בנוסף‬
‫לצילומי טבע עוסק גם‬
‫בצילום בצה"ל ומפרסם‬
‫ספרים על חיל האוויר‬
‫וחילות היבשה‪ ,‬המתבססים‬
‫על תמונותיו‪ .‬מתמחה‬
‫בצילומי תעופה‪.‬‬
‫אביו‪ ,‬אבשלום‪ ,‬היה‬
‫ספורטאי מצטיין ובוגר‬
‫קורס התיכנות הראשון‬
‫של ‪ IBM‬בארץ‪ .‬במלחמת‬
‫ששת הימים גויס אבשלום‬
‫למילואים בחיל התחזוקה‬
‫כנהג של מוביל טנקים‪ .‬ביום‬
‫הקרבות השני בחזית הדרום‬
‫נהרג והוא בן ‪.32‬‬
‫מדי שנה מעניק הארגון‬
‫מלגת לימודים‬
‫שי נישואין‬
‫נפרדו מאיתנו‬
‫ליתומים הלומדים לתואר ראשון או שני‪ ,‬וכן‬
‫ליתומים שנישאו בשנה האחרונה‪,‬‬
‫העומדים בקריטריונים שנקבעו ע"י הארגון‪.‬‬
‫המועד האחרון להגשת בקשת מלגה או שי נישואים‬
‫הוא ה‪ 1-‬בינואר ‪.2014‬‬
‫טופס לבקשת מלגה ניתן להוריד באתר הארגון‪:‬‬
‫‪www.idfwo.org‬‬
‫למידע נוסף‪ 03-6918403 :‬שלוחה ‪4‬‬
‫הזכאים מוזמנים לשלוח את הבקשה למלגת לימודים או העתק של‬
‫תעודת נישואים בדואר‪ ,‬בפקס ‪03-6916483‬‬
‫או במייל‪[email protected] :‬‬
‫טקס חלוקת המלגות ושי הנישואים ייערך במהלך פברואר או מרץ ‪.2014‬‬
‫פרטים על הטקס יישלחו בהזמנות לאלו שיימצאו זכאים לקבלת המלגה או השי‪.‬‬
‫למען הסר ספק‪ ,‬ההשתתפות בטקס היא תנאי לקבלת המלגה והשי‪.‬‬
‫אהרון דורה‬
‫קריית מוצקין‬
‫בן יעקב דליה‬
‫ברנע שושנה‬
‫לפרטים נא לפנות לעינב‬
‫‪ 03-6918403‬שלוחה ‪4‬‬
‫או ב‪[email protected] -‬‬
‫חיפה‬
‫דהן כרמלה (נינה)‬
‫האוזר מרים‬
‫הוכרמן אהובה‬
‫כהן יונה‬
‫כפר סבא‬
‫בת ים‬
‫תל אביב‪-‬יפו‬
‫וייס זמצקי פנינה‬
‫פתח תקוה‬
‫ראשון לציון‬
‫מנדולה מרים‬
‫נגב פנינה‬
‫דרושות‬
‫מתנדבות‬
‫ל”אלמנה למען אלמנה”‬
‫רמת גן‬
‫פריהר שולמית‬
‫כפר סבא‬
‫חיפה‬
‫תל אביב‪-‬יפו‬
‫רובין בת שבע‬
‫תירוש הדסה‬
‫חיפה‬
‫ירושלים‬
‫מועדון ההטבות‬
‫וההנחות לחברי‬
‫הארגון‬
‫אנחנו מזמינים אותכם להנות מהטבות בלעדיות לחברי‬
‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬המתפרסמות באתר‬
‫האינטרנט של הארגון בכתובת ‪www.idfwo.org‬‬
‫הספקים וההנחות הניתנות מתעדכנים מעת לעת ולכן מומלץ לשוב ולהתעדכן באמצעות האתר‪.‬‬
‫™‬
‫* מימוש הטבה‪/‬הנחה מותנה בחברות בארגון ובהצגת כרטיס חבר בארגון ובתנאים שנקבעו על ידי הספק כמפורט באתר‪.‬‬
‫מועדון‬
‫נופש‬
‫שקם‬
‫קבוצת אשת טורס‬
‫מ‬
‫יוחדים לעמיתי הארגון‬
‫במבצעים מ‬
‫חברי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪,‬‬
‫אתם מוזמנים לעבור לנוח‪ ,‬מאוד נוח‪...‬‬
‫אנו שמחים להביא בפניכם הצעות לנופש בבתי מלון בארץ‬
‫בחודשים‪ :‬ינואר ‪ +‬פברואר ‪ +‬מרץ ‪2014‬‬
‫המחירים תקפים למספר מקומות מוגבל בהקצאה עבור‪ :‬אלמנות‬
‫ויתומי צה"ל‪ .‬המחירים בש"ח לאדם בחדר זוגי ללילה ע"ב חצי‬
‫פנסיון אלא אם צויין אחרת‪ .‬דמי ביטול בהתאם לתקנון אשת טורס‪.‬‬
‫יש להתעדכן בעת ההזמנה‪ .‬חשוב! בבתי המלון קיים מינימום לילות‬
‫לשהייה בנופש וכן תאריכי אירוח שונים ונבחרים‪ .‬יש להתעדכן בעת‬
‫ביצוע ההזמנה בחברה המארגנת‪ .‬ילד עד גיל ‪ 12‬בחדר הורים ‪50% -‬‬
‫הנחה‪ ,‬ליחיד בחדר‪ -‬תוספת במחיר‪ .‬זכאות‪ :‬ההרשמה לנופש הינה‬
‫לעמיתי "חבר" בלבד‪ .‬בבתי המלון ידרש הנופש להציג תעודה מזהה‪.‬‬
‫אין כפל הנחות‪ .‬מומלץ לבקש בביצוע ההזמנה מידע על מבצעי ה"רגע‬
‫האחרון" למלון מבוקש (באם יש) ניתן להזמין לילה אחד במחיר מיוחד‬
‫שונה ממחיר המצויין ‪ -‬יש להתעדכן מול נציגת מכירות‪ .‬קיים מינימום‬
‫לילות במידה ויהיה קיצור שהייה המחיר עלול להיות שונה‪ .‬ט‪.‬ל‪.‬ח‪.‬‬
‫‪ 5%‬הנחה במעמד חיוב כרטיס אשראי חבר וב‪ 4-‬תשלומים שווים‬
‫*מחזורי המכירה‪:‬‬
‫ינואר ‪ -‬מרץ‪ :‬אילת ‪ -‬מינ' ‪ 3‬לילות אמצ"ש‪ ,‬מינ' ‪ 3‬לילות סופ"ש‪ .‬שאר הארץ ‪ -‬מינ' ‪ 3‬לילות אמצ"ש‪ ,‬מינ' ‪ 2‬לילות סופ"ש‬
‫לפרטים ולהזמנות חייגו למועדון השקם‪:‬‬
‫‪ 03-5121490‬או ‪03-6949717‬‬
‫הולכים על בטוח‬
‫ מיכל שילאור‬:‫צילום‬
www.idfwo.org
54052
03-6918403
1
| w w w. i d f w o . o r g