‫‡‬ ‫‪an‬‬ ‫ספטמבר ‪ | 2010‬גיליון ‪50‬‬ ‫‪Ô‬‬ ‫‡¯‚‪iza Â‬‬ ‫‪tion‬‬ ‫‪I.D‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪Ï¢‰ˆ.F Wid‬‬ ‫‪Ó‬‬ ‫‪ow Â˙ÈÂ‬‬ ‫‪ÓÏ g‬‬ ‫‪s an ˙Âns Or‬‬ ‫‪d Orpha‬‬ ‫רבנות וכנפי טייס‬ ‫עמ' ‪8‬‬ ‫בלדה בין כוכבים‬ ‫עמ' ‪12‬‬ ‫התחלות חדשות‬ ‫עמ' ‪16‬‬ ‫‪2‬‬ ‫תוכן‬ ‫בשער‪ :‬תא”ל רפי פרץ‪ ,‬הרב הצבאי הראשי‬ ‫יד ביד ‪ /‬נאוה שוהם סולן‬ ‫אגרת הרמטכ"ל‬ ‫אגרת שר הביטחון‬ ‫אגרת ראש אגף משפחות והנצחה‬ ‫חדש בארגון ‪ /‬גיל סימנהויז‬ ‫‪03‬‬ ‫‪04‬‬ ‫‪05‬‬ ‫‪06‬‬ ‫‪07‬‬ ‫כתבות‬ ‫רבנות וכנפי טייס ‪ /‬ליטל קפלן‬ ‫בלדה בין כוכבים ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫חוויה קיצית ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫הדודה סם ‪ /‬אלעד ארדן‬ ‫‪8‬‬ ‫‪12‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪26‬‬ ‫התחלות חדשות‬ ‫מירב רהט‪ :‬יוצרת בחלל ‪ /‬ירון שילדקרוט‬ ‫שרה פיליפ‪ :‬מותג חדש ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫אלעד כהן‪ :‬לא כמו כל אבא ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫ירין סיבוני‪ :‬שלום כיתה א' ‪ /‬ירון שילדקרוט‬ ‫רועי אברם‪ :‬פרסט קלאס ‪ /‬ירון שילדקרוט‬ ‫אילנה זכרי‪ :‬קריירה שנייה ‪ /‬דבורה גינזבורג‬ ‫יהודית לבקוביץ'‪ :‬המורה של המדינה ‪ /‬ירון שילדקרוט‬ ‫‪16‬‬ ‫‪18‬‬ ‫‪19‬‬ ‫‪20‬‬ ‫‪21‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪23‬‬ ‫מדורים‬ ‫טיולים יומיים ‪ /‬ועדת תרבות‬ ‫כתבו עלינו‬ ‫לבד בחג ‪ /‬ד"ר גילה מצליח‪-‬ליברמן‬ ‫עוברת באדום ‪ /‬פלה תכלת טרבס‬ ‫ביקורת ספר ‪ /‬לימור סימון‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫תזמורת בגוף יחיד ‪ /‬דליה יאירי‬ ‫‪14‬‬ ‫‪15‬‬ ‫‪28‬‬ ‫‪29‬‬ ‫‪30‬‬ ‫‪31‬‬ ‫‪31‬‬ ‫יו”ר הארגון‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‬ ‫מנכ”ל הארגון‪ :‬גיל סימנהויז‪ ,‬עו”ד‬ ‫עורכת‪ :‬גילה אמית רזין‬ ‫מערכת‪ :‬נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬גיל סימנהויז‪ ,‬גילה אמית רזין‪ ,‬איתי בן חורין‪,‬‬ ‫רחלי ציפר‪ ,‬אלעד ארדן‪ ,‬דבורה גינזבורג‪ ,‬לימור סימון‪ ,‬ליטל קפלן‪,‬‬ ‫ירון שילדקרוט‪.‬‬ ‫עריכה לשונית‪ :‬ארגונית‬ ‫צילומים‪ :‬ד‪.‬ב הפקות‪ ,‬עינב רימון‪ ,‬אסף מרדכי‬ ‫הפקה‪ :‬אלה רוזנברג‬ ‫עיצוב גרפי‪ :‬רון ידלין‬ ‫דפוס‪ :‬דפוס מאי‬ ‫כתובת הארגון‪ :‬אורנים ‪( 1‬מ‪ .‬מסחרי רמת אילן) גבעת שמואל ‪54052‬‬ ‫טלפון‪ 03-6918403 :‬פקס‪03-6916483 :‬‬ ‫דוא”ל‪[email protected] :‬‬ ‫אתר הארגון‪www.idfwo.org :‬‬ ‫יד ביד‬ ‫יד ביד‬ ‫עם נאוה שוהם ‪ -‬סולן‬ ‫שלום לכולם‪,‬‬ ‫רציתי לכתוב לכם דברים אופטימיים לקראת השנה החדשה‪ .‬רציתי לכתוב שתהיה‬ ‫זו שנה של הצלחות במישור האישי והארגוני‪ ,‬ושתהיה לנו שנה שלווה‪ ,‬עם הרבה‬ ‫בריאות ונחת‪.‬‬ ‫אך לצערי‪ ,‬אני כותבת את הדברים במהלך חודש סוער מאוד‪ ,‬שבו שש אלמנות‬ ‫חדשות וארבעה‪-‬עשר יתומים הצטרפו לארגוננו‪ ,‬הארגון שלא רוצה לגדול‪.‬‬ ‫אנו בארגון נערכים לתת לאלמנות וליתומים סיוע מיידי וללוות אותם בדרך הקשה‬ ‫העומדת לפניהם‪ ,‬שהיא‪ ,‬לצערי‪ ,‬כה מוכרת לנו‪ .‬אני מקווה שנוכל לסייע‪ ,‬ויותר מכול‬ ‫מקווה שלא נדע עוד מצטרפים ומצטרפות לארגון‪.‬‬ ‫בימים שבהם עם ישראל כולו נמצא בחופשת הקיץ‪ ,‬וההורים מתלבטים מה לעשות‬ ‫עם הילדים‪ ,‬יש קבוצה אחרת באוכלוסייה הישראלית‪ ,‬משרתי המילואים‪ ,‬אשר‬ ‫נמצאים בגבולות ובאימונים‪ .‬וכך‪ ,‬באמצע החיים‪ ,‬נשלפים אנשים ‪ -‬בהתנדבות ‪-‬‬ ‫והולכים למשימות מסוכנות‪ .‬ישראלים אלה מייצגים את הישראלי היפה‪ ,‬התורם‪,‬‬ ‫המשרת את ארצו‪.‬‬ ‫ישראלים אלה וכן החללים האחרונים מחדדים שוב שאלות יסוד בחברה הישראלית‬ ‫הנוגעות לאלה המשרתים את החברה‪ ,‬והפער בינם ובין אלה שאינם נושאים בנטל ‪-‬‬ ‫שהיקפם הולך וגדל ‪ -‬אני מקווה מאוד שבפרוס השנה החדשה נראה שינוי של מגמה‬ ‫זו; הדבר תלוי במנהיגינו‪.‬‬ ‫בנימה אחרת‪ ,‬כמדי שנה עסקנו בקיץ בהוצאת משלחת של יתומי בני ובנות מצווה‬ ‫למחנה קיץ בארצות הברית‪ ,‬ואנחנו נערכים לקראת חגיגת בר‪/‬בת המצווה שתיערך‬ ‫השנה בהשתתפותם של נשיא המדינה‪ ,‬שר הביטחון והרמטכ"ל‪.‬‬ ‫לקראת סיום‪ ,‬אני רוצה לאחל הצלחה למנכ"ל משרד הביטחון אודי שני‪ .‬אנו מלאי‬ ‫ציפיות מהמנכ"ל החדש‪ ,‬אשר יש לו משמעות רבה בקידום זכויותינו‪ .‬אנו מקווים‬ ‫שהרוח החדשה שהוא מביא עמו תצליח לקדם את מטרותינו‪ :‬נושא ביטוח המילואים‪,‬‬ ‫ביטול מחסום גיל ה‪ 30-‬ליתומים ועדכון ההטבות‪.‬‬ ‫למרות ההתחלה הקודרת‪ ,‬אני רוצה לסיים במילים של תקווה‪ :‬שתהיה לנו שנה‬ ‫אחרת‪ ,‬ללא מלחמות‪ ,‬ללא הרוגים ופצועים‪ ,‬שנה שבה כל השבויים והנעדרים יחזרו‪,‬‬ ‫שנה שבה נדע להתפייס עם עצמנו ועם הסביבה‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן‪,‬‬ ‫יו”ר ארגון אלמנות ויתומי צה”ל‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ראש המטה הכללי‬ ‫יקיריי‪ ,‬אלמנות ויתומי צה"ל‪,‬‬ ‫זו לי הפעם הרביעית שבה אני כותב אליכם בראש השנה‪ ,‬וגם הפעם בתקופה זו‬ ‫נודדות מחשבותיי אל דמויותיהם של מפקדיי‪ ,‬רעי ופקודיי‪ ,‬אל פניהם של חיילי‬ ‫צה"ל ששירתו לצידי ואלו שהתוודעתי אליהם רק לאחר מותם‪ .‬נודדות מחשבותיי‬ ‫אליכם‪ ,‬בני המשפחות‪ ,‬שברבים מכם פגשתי במעלה הדרך‪ ,‬באתרי ההנצחה ובערבי‬ ‫הזיכרון‪ .‬אני שולח אליכם חיבוק חם בידיעה שהגעגועים היום‪-‬יומיים אל הבנים‬ ‫והבנות צורבים וכואבים אף יותר בעיתות של שמחה ושל מועדים מיוחדים; אולם‬ ‫גם בתקווה שתמצאו מזור לכאבכם בידיעה שחיילי צה"ל כולם ניצבים לצידכם‬ ‫היום ובכל עת‪ ,‬נכונים להציע יד חובקת וכתף תומכת להישען עליה‪.‬‬ ‫לדאבון הלב‪ ,‬גם שנת התש"ע הייתה שנה כואבת למדינת ישראל ולצה"ל‪ .‬אל לוחות‬ ‫האבן נוספו שמות ואל בתי הקברות הצבאיים נוספו שורות‪ .‬הסכנה להידרדרות‬ ‫במאבק מול ארגוני הטרור‪ ,‬כמו גם חילופי האש בגזרות השונות וניסיונותיהם של‬ ‫אויבינו להבעיר את האיזור דרך משטי מחאה ואוניות עמוסות נשק‪ ,‬כל אלו‬ ‫המחישו לנו כי עלינו להוסיף ולבצר את חומת המגן השומרת על תושבי ישראל‪,‬‬ ‫לשמר את הרוח המנצחת ולחדש את צעידתנו הבוטחת לעבר מילוי ייעודנו‬ ‫ושליחותנו‪ ,‬כי אין תקומה ואין חירות לאומה כלשהי אם אין בה הנכונות הנחושה‬ ‫להלחם ולשמור עליהם באומץ‪ ,‬בהקרבה ובמסירות‪ -‬נפש‪.‬‬ ‫יקיריי‪ ,‬שנה חדשה בפתח‪ ,‬וכל שנותר לי הוא להביע את הוקרתו של עם שלם לכם‬ ‫ולבני ביתכם‪ .‬האופן שבו אתם ממשיכים במאבק על החיים משמש לנו למקור‬ ‫השראה במאבקו של צה"ל על הבטחת השלום והביטחון לתושבי ישראל‪.‬‬ ‫יחד אתכם‪ ,‬אני נושא תפילה למען תהא שנת התשע"א שנה שקטה‪ ,‬שנת ביטחון‪,‬‬ ‫שלום והצלחה‪ .‬שנה בה נמשיך כולנו לפעול ברוח דבריו של ס‪ .‬יזהר‪" :‬לחיים ולא‬ ‫לכליה‪ ,‬לאהבה‪ ,‬לעבודה‪ ,‬לחיוב – לתת ברכת שלום בארץ‪ .‬כך נזכור את הנופלים‬ ‫אשר אינם עמנו פה היום"‪.‬‬ ‫שלכם‪,‬‬ ‫תשרי‬ ‫ספטמבר‬ ‫התשע"א‬ ‫‪ 2010‬‬ ‫גבי אשכנזי‪ ,‬רב‪-‬אלוף‬ ‫ראש המטה הכללי‬ 5 ‫‪6‬‬ ‫משפחות יקרות‪,‬‬ ‫בפתחה של השנה החדשה‪ ,‬שנת תשע"א‪ ,‬שלוחה לכם ברכתנו לשנה טובה‪.‬‬ ‫חגי תשרי מסמלים תחנות במסע הרוחני של האדם‪ ,‬ובראש השנה נושאים אנו עיננו לשנה חדשה‬ ‫בתקווה שזו תגשים את כל שאיפות לבנו‪.‬‬ ‫כצל מלווה אותנו השכול בכל אשר נפנה – זו אותה תחושה כבדה של כאב‪ ,‬זיכרון ונכות של חיים‬ ‫בחסר‪ ,‬תזכורת על המחיר ששילמנו במאבק על הקמת המדינה‪ ,‬במלחמות ישראל ובהגנה על‬ ‫ביטחונם של אזרחי ישראל‪.‬‬ ‫יודעים אנו כי תחושת האבדן והכאב הם חלק במשא שאותו אתם נושאים מדי יום וכי חסרון‬ ‫יקירכם מתעצם בימי החג‪.‬‬ ‫במועדים אלה כבכל ימות השנה אנו ניצבים לצדכם כדי להציע כתף תומכת‪ ,‬יד חובקת ולב חם‬ ‫ואוהב‪.‬‬ ‫עלינו‪ ,‬על כל עובדי אגף משפחות והנצחה‪ ,‬מוטלת אחריות כבדת משקל לשאת בנטל המשימות‬ ‫לדאוג לצורכיכם‪.‬‬ ‫אגף משפחות והנצחה רואה כחובתו המוסרית ללוות אתכם ולהעניק לכם את הסיוע והשירות‬ ‫הטוב ביותר – במקצועיות‪ ,‬ברגישות ובמסירות לב‪.‬‬ ‫בשנה החולפת פעלנו ללא לאות למענכם‪ .‬יעדינו ברורים ומותווים‪ ,‬אנו ממוקדים בעשייה ובמתן‬ ‫שירות איכותי ברוח חזון האגף‪.‬‬ ‫יקיריכם נתנו את חייהם להגנת המדינה‪ ,‬ואנו נפעל להמשיך ולהנציחם‪.‬‬ ‫תחילתה של כל שנה נושאת עמה תחושה חדשה‪ ,‬ובפרוס השנה החדשה אנו שולחים לכם איחולי‬ ‫שנה מאושרת וברוכה‪.‬‬ ‫יהי רצון מלפני שומע תפילות‪ ,‬שהשנה המתחדשת עלינו לטובה תהא שנת ברכה ושלום לארצנו‪,‬‬ ‫שנה שבה לא נדע אבל‪ ,‬שנה שבה נזכה להיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים‪.‬‬ ‫שנה טובה יותר מקודמתה‪ ,‬שנת שלום‪ ,‬שנה שבה ייפסק ההרג ותנצח התקווה‪.‬‬ ‫שנה שבה לא יתווספו משפחות שכולות חדשות‪ ,‬ונתמקד בעשייה למען אלה שאנו מטפלים בהן‬ ‫כיום‪.‬‬ ‫שנה שבה כל שאיפותיכם תתגשמנה ותדעו בחייכם רק סיפוק ושביעות רצון‪.‬‬ ‫תחל שנה וברכותיה‪,‬‬ ‫שלכם‬ ‫אריה מועלם‬ ‫סמנכ”ל וראש אגף משפחות והנצחה‬ ‫וצוות עובדי האגף‬ ‫חדש בארגון‬ ‫חגיגת בר ‪ /‬בת מצווה‬ ‫לבקשת הרמטכ"ל‪ ,‬החלטנו השנה‬ ‫לשנות את מתכונת חגיגת בר‪/‬בת‬ ‫המצווה השנתית ליתומי ויתומות‬ ‫צה"ל שמקיים הארגון‪ ,‬ולקיים אירוע‬ ‫אחד משולב עם צה"ל ועם משרד‬ ‫הביטחון‪.‬‬ ‫החגיגה תתקיים לקראת סוף‬ ‫אוקטובר ‪ ,2010‬בהשתתפות נשיא‬ ‫המדינה‪ ,‬שר הביטחון‪ ,‬הרמטכ"ל‬ ‫ומכובדים נוספים‪ .‬ילדי המצווה‬ ‫יבקרו בבית הנשיא‪ ,‬ישתתפו‬ ‫בסדנאות בארגון חיילי הרבנות‬ ‫הראשית‪ ,‬וייהנו מאירוע מסכם‬ ‫חגיגי‪.‬‬ ‫מרכזי פעילות‬ ‫גיל סימנהויז‪ ,‬עו"ד‬ ‫מנכ"ל הארגון‬ ‫הצעת חוק בנושא‬ ‫ביטוח המילואים‬ ‫עוד ביולי ‪ ,2010‬במושב הקיץ של‬ ‫הכנסת‪ ,‬הוגשה ביוזמתנו הצעה‬ ‫לתיקון החוק להסדרת הפיצוי‬ ‫לאלמנות חללי המילואים שנפלו‬ ‫לפני ‪.1999‬‬ ‫לאחר פגישות רבות שקיימנו בנושא‬ ‫ובהתאם לסיוע מקצועי שקיבלנו‬ ‫מהלוביסטים של הארגון‪ ,‬הצלחנו‬ ‫לרתום חברי כנסת כמעט מכל‬ ‫סיעות הבית שחתמו על הצעת‬ ‫החוק והפועלים לקידומה‪.‬‬ ‫על הצעת החוק חתומים שני שרי‬ ‫ביטחון לשעבר‪ ,‬שאול מופז ועמיר‬ ‫פרץ; שני דוברי צה"ל לשעבר‪ ,‬נחמן‬ ‫שי ומירי רגב; ושני יושבי ראש‬ ‫שדולות הקשורות לנושא‪ ,‬יו"ר‬ ‫השדולה למען אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫דני דנון‪ ,‬ויו"ר שדולת המילואים‬ ‫איתן כבל‪ .‬כמו כן חתומים על‬ ‫ההצעה יו"ר ועדת הכספים ח"כ‬ ‫משה גפני‪ ,‬יו"ר סיעת ש"ס ח"כ‬ ‫אברהם מיכאלי‪ ,‬ח"כ אורי אריאל‬ ‫וח"כ אורי אורבך‪.‬‬ ‫מיד עם שובה של הכנסת מפגרת‬ ‫הקיץ נמשיך ונקדם את הצעת‬ ‫החוק‪.‬‬ ‫שי לראש השנה‬ ‫גם השנה נמשיך במסורת של‬ ‫חלוקת שי צנוע לבית האלמנות‬ ‫לקראת ראש השנה‪.‬‬ ‫לקראת ערב החג השנה יחולק‬ ‫השי בכל רחבי הארץ‪ ,‬באמצעות‬ ‫שירות שליחים של דואר ישראל‬ ‫ובאמצעות סוכנויות הדואר‬ ‫ביישובים שבהם דואר ישראל אינו‬ ‫מפעיל את שירותיו‪.‬‬ ‫השי נשלח אל כל האלמנות חברות‬ ‫הארגון בארץ ובחו"ל‪ ,‬ולראשונה גם‬ ‫אל היתומים הבוגרים אשר הצטרפו‬ ‫כחברים לארגון‪.‬‬ ‫עלות השי והמשלוח ממומנת כולה‬ ‫מתרומות שגייסנו בעבור פעילות זו‪.‬‬ ‫באוקטובר הקרוב נחדש את‬ ‫הפעילות לרווחת חברי הארגון‬ ‫במרכזי הפעילות בטבריה ובירושלים‬ ‫ונתחיל קורסי אנגלית בבאר שבע‬ ‫ובגבעת שמואל‪.‬‬ ‫דיוור מפורט על אודות החוגים‬ ‫השונים ושעות הפעילות יישלח אל‬ ‫הבתים בימים הקרובים‪.‬‬ ‫צירוף יתומים בוגרים‬ ‫כחברים בארגון‬ ‫בעקבות השינוי שביצענו השנה‬ ‫בתקנון הארגון שעל פיו יוכלו‬ ‫יתומים בוגרים בטווח הגילים ‪30-40‬‬ ‫להצטרף לארגון כחברים‪ ,‬וכן לבחור‬ ‫ולהיבחר למוסדות הארגון ‪ -‬הצטרפו‬ ‫לארגון באוגוסט כמאה יתומים‬ ‫בוגרים‪.‬‬ ‫יתומים בוגרים נוספים המעוניינים‬ ‫להצטרף לארגון מוזמנים לפנות אל‬ ‫משרדי הארגון‪.‬‬ ‫נופש ארגוני‬ ‫בנובמבר ‪ 2010‬יתקיים זו הפעם‬ ‫השלישית הנופש הארגוני השנתי‪.‬‬ ‫השנה יתקיים הנופש במלון חוף‬ ‫גיא על שפת הכנרת ויוצעו בו שלל‬ ‫פעילויות‪ ,‬לרבות טיולים‪ ,‬סדנאות‪,‬‬ ‫הצגות ופעילויות שונות‪ .‬חוברת‬ ‫מפורטת נשלחה אל בתי החברים‬ ‫לאחרונה‪ .‬אנא הקדימו והירשמו‪,‬‬ ‫שכן מספר המקומות מוגבל‪.‬‬ ‫תגמול לאלמנות שהתאלמנו‬ ‫פעמיים במערכות ישראל‬ ‫לצערנו יש בינינו אלמנות אשר חוות‬ ‫אבדן של יותר מבן זוג אחד במהלך‬ ‫שירות צבאי‪.‬‬ ‫על פי המצב הקיים כיום בחוק‬ ‫משפחות חיילים שנספו במערכה‪,‬‬ ‫זכאית אלמנה שחוותה שכול כפול‬ ‫של שני בני זוג לתגמול אחד בלבד‪,‬‬ ‫ואילו במקרים אחרים‪ ,‬כמו אלמנה‬ ‫שאיבדה גם את אחד מילדיה‪ ,‬יתומי‬ ‫החלל‪ ,‬או הורים שכולים שאיבדו‬ ‫יותר מילד אחד ‪ -‬זכאים אלה זוכים‬ ‫לתגמול כפול‪.‬‬ ‫בעקבות פנייה שיזמנו בנושא‬ ‫למשרד הביטחון‪ ,‬החלה בדיקה‬ ‫משפטית של האפשרות לתת לאותן‬ ‫אלמנות תגמול בעבור כל אחד‬ ‫מבני זוגה אשר נפלו בעת שירותם‬ ‫בכוחות הביטחון‪.‬‬ ‫תלושי מזון לראש השנה‬ ‫בראש השנה ובפסח אשתקד שלחנו‬ ‫תלושי מזון לכ‪ 120-‬אלמנות ויתומים‬ ‫שמצאו את עצמם במצוקה כלכלית‪.‬‬ ‫השנה‪ ,‬מאחר שלא קיבלנו תרומות‬ ‫נוספות בעבור פרויקט זה‪ ,‬החלטנו‬ ‫לעשות שימוש ביתרת התרומות‬ ‫שנותרו בידנו משנה שעברה ורכשנו‬ ‫תלושי מזון בסך כולל של כ‪₪10,000-‬‬ ‫בעבור יתומים מאב ומאם בלבד‪.‬‬ ‫דיון בוועדת משנה של ועדת‬ ‫חוץ וביטחון בנושא יתומי צה"ל‬ ‫ביולי ‪ 2010‬התקיים דיון בוועדת‬ ‫המשנה של ועדת חוץ וביטחון‪,‬‬ ‫בראשותו של ח"כ ישראל חסון‪,‬‬ ‫בהשתתפות נציגי הארגון ומשרד‬ ‫הביטחון‪ ,‬בנושא מעמדם של יתומי‬ ‫צה"ל‪.‬‬ ‫בין הנושאים הרבים שהועלו במהלך‬ ‫הדיון בלטה דרישתנו לבטל את‬ ‫הגבלת הגיל לקבלת זכויות ממשרד‬ ‫הביטחון וכן הצורך בהתאמת‬ ‫סוג הזכויות והיקפן לצרכים של‬ ‫היתומים הבוגרים‪.‬‬ ‫בימים אלה אנו עמלים על ניסוח‬ ‫הצעת חוק לשינוי מעמדם של‬ ‫היתומים הבוגרים‪.‬‬ ‫תהליך שינוי מעמדם של היתומים‬ ‫הבוגרים והגדלת היקף זכויותיהם‬ ‫צפוי להיות תהליך ארוך ומורכב‪ ,‬אך‬ ‫אין בכך כדי לרפות את ידינו ולמנוע‬ ‫מאיתנו להמשיך ולפעול למען‬ ‫ילדינו הבוגרים‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫‪8‬‬ ‫רב וטייס‬ ‫רבנות‬ ‫וכנפי‬ ‫טייס‬ ‫תא"ל רפי פרץ‪ ,‬הרב הצבאי השישי לצה"ל‪ ,‬הכיר את הנספים בהתרסקות היסעור בטיסת‬ ‫אימון בגובה רב ברומניה‪ .‬הוא שירת איתם כטייס באותה טייסת‪ .‬איש של חיבורים‪ ,‬מאמין‬ ‫באהבת הזולת‪ ,‬ובעמידה לצד המפקדים | ליטל קפלן‬ ‫לא לכזו קבלת פנים ייחל תא”ל‬ ‫הרב רפי פרץ כשמונה לתפקיד‬ ‫הרב הצבאי הראשי באחד ביוני‬ ‫‪ .2010‬שמונה שבועות לאחר שנכנס‬ ‫לתפקיד נדרש הרב פרץ למשימתו‬ ‫הפומבית הראשונה‪ :‬פיקוד על חיילי‬ ‫הרבנות שנטלו חלק בחילוץ שישה‬ ‫הרוגי אסון היסעור ברומניה‪ ,‬זיהויים‬ ‫והבאתם המהירה לקבר ישראל‪.‬‬ ‫אפשר להניח כי בעבור תא”ל פרץ‪,‬‬ ‫הרב הצבאי הראשון הלובש מדי חיל‬ ‫אוויר תכולים ועוטה על דש חולצתו‬ ‫כנפי טיס‪ ,‬הייתה המשימה קשה‬ ‫במיוחד‪ .‬השישה שנספו בהתרסקות‬ ‫מסוקם על צלע הר ערפילי‪ ,‬שירתו‬ ‫בטייסת שבה שירת פרץ שלושים‬ ‫שנה‪ .‬ליתר דיוק‪ ,‬ארבעה מהם‬ ‫שירתו בטייסת שלו ושניים בטייסת‬ ‫יסעורים שכנה‪.‬‬ ‫תא”ל הרב פרץ (‪ )54‬שירת בטייסת‬ ‫היסעורים המכונה “דורסי הלילה”‪,‬‬ ‫אליה השתייך כטייס בסדיר‪ ,‬בקבע‪,‬‬ ‫ובמילואים‪ .‬את הפרק בטיסות‬ ‫המבצעיות הוא סיים בדרגת סגן אלוף‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות הדריך בבית הספר‬ ‫האקדמי לטיסה בו הוא התייצב‬ ‫בתדירות גבוהה‪ .‬לדרגת תת אלוף‬ ‫הועלה עם מינויו לרב הצבאי הראשי‬ ‫לצה”ל‪.‬‬ ‫במובן מסוים הוא מצא את עצמו‬ ‫במשימתו הפומבית הראשונה כרב‬ ‫בצומת‪ ,‬בו שני “כובעיו” הצבאיים ‪-‬‬ ‫קסדת הטייס וכיפת הרב ‪ -‬משיקים‬ ‫זה לזה‪ .‬הצומת שמייצג את השילוב‬ ‫שעמד לנגד עיניו כשהתמנה‬ ‫לתפקיד‪ :‬רב המעורה במתרחש‬ ‫בצבא הלוחם והמגיע לתפקיד‬ ‫לשכה מעומק השטח‪ ,‬או במקרה‬ ‫שלו ‪ -‬ממרחבי השמים‪.‬‬ ‫"חייל חייב לדעת את‬ ‫מקורותיו היהודיים"‬ ‫לפני מינויו לתפקיד הרב הצבאי‬ ‫הראשי עמד הרב פרץ‪ ,‬אב ל‪,12-‬‬ ‫בראש המכינה הקדם צבאית‬ ‫‘עוצם’‪ ,‬אשר פעלה עד לפני ביצוע‬ ‫תכנית ההתנתקות ביישוב עצמונה‬ ‫בגוש קטיף‪ .‬לאחר הפינוי החליט‬ ‫להעביר את הישיבה למושב יתד‬ ‫בנגב המערבי‪ ,‬החלטה שמשמעותה‬ ‫לא לוותר על משימת ההתיישבות‪,‬‬ ‫על הפרחת השממה‪.‬‬ ‫כשנשאל מה ההרגשה להתגייס‬ ‫מחדש לצבא‪ ,‬להיות על מדים‪ ,‬אבל‬ ‫הפעם לא כטייס‪ ,‬הוא מחייך‪“ .‬זה‬ ‫היה לי חדש‪ .‬ב‪ 17-‬השנים האחרונות‬ ‫עמדתי בראש המכינה הקדם צבאית‬ ‫בעצמונה‪ .‬רוב הבחורים במכינה‬ ‫מתגייסים לתפקידים קרביים‪,‬‬ ‫ואני מלווה אותם לאורך השירות‪.‬‬ ‫כשהייתי ראש מכינה הייתי אזרח‬ ‫בתוך הצבא‪ ,‬עכשיו אני צבא בתוך‬ ‫האזרחות”‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬ ‫קודמו בתפקיד‪ ,‬תא”ל (מיל’) הרב‬ ‫אביחי רונצקי‪ ,‬ששירת בסיירת‬ ‫שקד‪ ,‬התווה את הדרך למינוי רב‬ ‫צבאי ראשי שהוא גם לוחם‪ .‬הרב‬ ‫שהוא איש ספרא וסייפא‪ ,‬סופר‬ ‫ולוחם‪ ,‬במלוא מובן הביטוי‪ .‬רונצקי‬ ‫נהג להצטרף אל החיילים בשטח‪,‬‬ ‫גם בפעילות מבצעית‪ ,‬וכך דרש גם‬ ‫תא"ל רפי פרץ‬ ‫מרבני היחידות‪.‬‬ ‫הרב פרץ לא מתכוון לשנות כיוון‪.‬‬ ‫“אני לא רק אשתתף במבצעים‪ ,‬אני‬ ‫רוצה להוביל אותם”‪ ,‬הוא אומר‪ ,‬חצי‬ ‫מתבדח חצי רציני‪“ .‬אם אתה רוצה‬ ‫להיות רלבנטי בצבא‪ ,‬אתה צריך‬ ‫לדבר בשפה שהצבא מכיר”‪ ,‬הוא‬ ‫מסביר‪“ .‬שפה מבצעית‪ ,‬ערכית של‬ ‫צבא ישראלי”‪.‬‬ ‫למושג ‘צבא ישראלי’ יש לתפיסתו‬ ‫שני רבדים‪ ,‬רובד מקצועי ורובד‬ ‫של בניית הרוח הפנימית‪“ .‬חייל‬ ‫חייב לדעת את מקורותיו היהודיים‪,‬‬ ‫ואלה‪ ,‬בין היתר‪ ,‬צריכים לעזור לו‬ ‫להניע את עצמו בשדה הקרב‪.‬‬ ‫למעשה זה הכוחות שאיתם פועלים‪,‬‬ ‫ולפעמים גם לא פועלים‪ .‬כשהאדם‬ ‫מבין לעומק את שורשיו‪ ,‬הוא יודע‬ ‫איך לא להתפתות לתגרת רחוב עם‬ ‫ערבי‪ .‬הוא מתייחס בכבוד לכל אדם‪,‬‬ ‫יודע מהו כבוד צה”ל‪ ,‬הכבוד של‬ ‫חייל ישראלי”‪.‬‬ ‫בעיניו של פרץ‪ ,‬תפקיד הרב הצבאי‬ ‫רחב הרבה מעבר להקפדה שיהיה‬ ‫‪9‬‬ ‫"רבנים צבאיים‬ ‫נתפסים אט‪-‬אט כגוף‬ ‫וכתובת‪ .‬אני מלא‬ ‫אמונה בצדקת הדרך‬ ‫ובכך שיש לנו כוחות‬ ‫לפעול נכון"‬ ‫חיילי ‪ 669‬סמוך לאתר ההתרסקות ברומניה‪ .‬צילום‪ :‬דובר צה”ל‬ ‫שופר בבתי הכנסת בבסיסים בראש‬ ‫השנה‪ ,‬או מצות בפסח‪“ .‬תפקידו של‬ ‫רב צבאי הוא להיות לצד המפקד‬ ‫ולסייע לו בנדבכים השונים של‬ ‫הכנת חיילים לתפקידם וחיבורם‬ ‫למורשת ישראל‪ ,‬לערכים יהודיים‬ ‫מובילים כמו מנהיגות יהודית‪ ,‬מוסר‬ ‫יהודי‪ ,‬ושילובם לשרשרת הבסיסית‬ ‫שלנו‪ :‬צדק‪ ,‬יושרה‪ ,‬אהבת הזולת‪.‬‬ ‫הייחודיות הטמונה ברבנות היא‬ ‫שאנו מביאים הכול מהאספקטים‬ ‫היהודיים ‪ -‬מתוך פתיחות ולא‬ ‫מתוך כפייה‪ .‬אנחנו עומדים לצד‬ ‫המפקדים והחיילים ומשתדלים‬ ‫להיות זמינים לכל צורכיהם”‪.‬‬ ‫כדי לאפשר לרבנים צבאיים לממש‬ ‫בהצלחה את התפקיד הרוחני‬ ‫שמייעד להם הרב פרץ‪ ,‬נחוץ בין‬ ‫היתר לוודא כי החיילים רואים‬ ‫ברב הצבאי דמות סמכותית‪ .‬אחת‬ ‫הטענות שעולה מדי פעם כנגד‬ ‫הרבנות הצבאית היא שמעבר‬ ‫לפעילות השוטפת‪ ,‬מתקשה הרבנות‬ ‫הצבאית למצב את עצמה כגוף‬ ‫סמכותי מבחינה הלכתית ורוחנית‬ ‫בעיני קהל היעד העיקרי שלה ‪-‬‬ ‫החיילים הדתיים ‪ -‬שמעדיפים לא‬ ‫פעם לפנות אל ראשי הישיבות‬ ‫והמכינות שלהם‪ ,‬ולא אל רב הבסיס‬ ‫או היחידה‪.‬‬ ‫היום‪ ,‬כשהרב הצבאי הראשי של‬ ‫צה”ל עמד עד לפני זמן קצר בראש‬ ‫אחת המכינות הקדם צבאיות‬ ‫המרכזיות בציונות הדתית‪ ,‬המצב‬ ‫מעט שונה אולי‪“ .‬מי שפנה אליי עד‬ ‫היום בתור ראש מכינה‪ ,‬יפנה אליי‬ ‫גם מעכשיו ואילך‪ .‬ומדובר על הרבה‬ ‫בחורים”‪ ,‬אומר הרב פרץ ומחייך‪.‬‬ ‫“ב”ה‪ ,‬בזכות הרב אביחי רונצקי‬ ‫ובזכות הרב ישראל וייס שכיהן לפניו‬ ‫בתפקיד‪ ,‬השכילה הרבנות להכניס‬ ‫אליה רבנים בעלי שיעור קומה‪.‬‬ ‫רבנים המהווים כתובת טבעית‬ ‫ זה דבר אחד; דבר שני ‪ -‬ברמה‬‫המקצועית ‪ -‬הרבנים עבדו בצורה‬ ‫שיטתית מאוד‪ .‬הם הכינו תשתית‬ ‫הלכתית רלבנטית יותר‪ .‬מצב שאני‬ ‫יכול כמעט להגיד שלא היה אלפי‬ ‫שנים ‪ -‬התאמת ההלכה היהודית‬ ‫למציאות המיוחדת בצה”ל‪ .‬רבנים‬ ‫צבאיים נתפסים אט‪-‬אט כגוף‬ ‫וכתובת‪ .‬אני מלא אמונה בצדקת‬ ‫הדרך ובכך שיש לנו כוחות לפעול‬ ‫נכון”‪.‬‬ ‫"האתגר שלי הוא לחבר‪,‬‬ ‫לחבר‪ ,‬לחבר"‬ ‫עם כל הרצון הטוב ותחושת‬ ‫השליחות שאופפת את הרב פרץ‪,‬‬ ‫‪10‬‬ ‫רב וטייס‬ ‫רבנות‬ ‫וכנפי‬ ‫טייס‬ ‫כדאי להזכיר שתפקיד הרב הצבאי‬ ‫הראשי דורש ממי שממלא אותו‬ ‫להתמודד עם סוגיות רגישות בעלות‬ ‫מדד נפיצות גבוה‪ .‬אחת מהן‪ ,‬אם לא‬ ‫המרכזית שבהן‪ ,‬היא סוגיית פינוי‬ ‫יישובים על ידי חיילי צה”ל‪ .‬הרב פרץ‪,‬‬ ‫שתפקד בימי ההתנתקות כראש‬ ‫מכינה‪ ,‬הביע את התנגדותו למהלך‪,‬‬ ‫אבל בה‪-‬בעת יצא חד‪-‬משמעית נגד‬ ‫התנגדות אלימה וסירוב פקודה‪.‬‬ ‫“בכל נושא מורכב צריך לטפל‬ ‫ברגישות‪ .‬מי שמתייחס לסוגיות‬ ‫מורכבות בחברה הישראלית וחותך‬ ‫אותן בשחור‪-‬לבן‪ ,‬עושה עוול‬ ‫למורכבות הסוגיה‪ .‬בהתמודדות עם‬ ‫סוגיה כמו ההתנתקות צריך שיקול‬ ‫דעת‪ ,‬וכן בנושאים שנויים במחלוקת‬ ‫שעוד יבואו”‪ ,‬הוא אומר‪.‬‬ ‫“יש סוגיות שאנחנו עוסקים בהן‬ ‫עכשיו‪ ,‬ולא יוצאות לתקשורת”‪ ,‬אומר‬ ‫הרב פרץ במסתוריות‪“ .‬הדיונים‬ ‫מתנהלים ברוח אוהבת ורצינית‪.‬‬ ‫הסוגיות שבהן אני עוסק עכשיו‬ ‫מגיעות אט‪-‬אט לפתרונן”‪.‬‬ ‫על היעדים שהציב לעצמו לטווח‬ ‫הקרוב הוא מתעקש לא לשלוף‬ ‫תשובה מהירה מן השרוול‪“ .‬אני‬ ‫בסך הכול חודש בתוך העניינים‪ .‬אני‬ ‫מעדיף להמשיך ללמוד ולבחון‪ ,‬לנסות‬ ‫להעמיק תהליכים שהתחילו קודמיי‪.‬‬ ‫אני לא חסיד של להעיף כל מה שיש‬ ‫על השולחן ולהתחיל מחדש”; ובכל‬ ‫זאת‪ ,‬כשהוא נשאל על האתגר הכי‬ ‫גדול שלו כרב הצבאי הראשי לצה”ל‪,‬‬ ‫הוא משיב בפשטות‪ ,‬בבחינת מעט‬ ‫המכיל את המרובה‪“ :‬האתגר שלי‬ ‫הוא לחבר‪ ,‬לחבר‪ ,‬לחבר”‪.‬‬ ‫נדמה שאת החיבורים שהרב פרץ‬ ‫שואף להגיע אליהם הוא משתדל‬ ‫ליישם בעצמו ביום‪-‬יום‪ .‬לאורך‬ ‫הריאיון בלשכתו‪ ,‬נשען הרב פרץ על‬ ‫הבאת הנספים ברומניה לקבורה בישראל‪ .‬צילום‪ :‬דובר צה”ל‬ ‫סטנדר מעץ ועליו ספר גמרא‪.‬‬ ‫נשען בלי משים‪ ,‬אך נדמה כי‬ ‫מעבר לנוחות‪ ,‬יש בהישענות על‬ ‫הגמרא גם סמליות‪.‬‬ ‫הרב פרץ הוא איש של חיבורים‪.‬‬ ‫מעידים על כך בין היתר‪ ,‬סיכת‬ ‫הרבנות על הכומתה וכנפי הטייס‬ ‫על החזה‪“ .‬אתם שואלים על‬ ‫הגמרא בחיקי? יש לי גם קסדה‬ ‫בחיקי‪ ,‬ילדים בחיקי‪ ,‬ומצלמה‬ ‫בחיקי”‪ ,‬הוא אומר ומחייך‬ ‫כשנשאל לפשר התנוחה‪“ .‬בשבילי‬ ‫הגמרא וספרי קודש רבים נוספים‬ ‫הם השורשים שמהם אנחנו‬ ‫צומחים‪ .‬התברכנו בהם‪ .‬אין בעולם‬ ‫עם שיש בו שמינית מזה”‪.‬‬ ‫הרב פרץ אומר ועושה‪ .‬מדי יום‬ ‫הוא מקדיש זמן מסוים ללימוד‪.‬‬ ‫“אני לומד כדי לזכות את כל חיילי‬ ‫ישראל”‪ ,‬הוא מסביר; והצצה‬ ‫חטופה בלו”ז המונח על שולחנו‬ ‫מעידה שבצבא כמו בצבא‪ ,‬מה‬ ‫שלא נכנס ללו”ז לא קיים ולכן‬ ‫הלימוד היומי משובץ אף הוא‬ ‫בסדר היום הצה”לי‪ ,‬כמשימה‬ ‫שאין לוותר עליה‪.‬‬ ‫"חוב לשכולים שלעולם לא‬ ‫נצליח לפרוע"‬ ‫וחזרה אל השכול‪ .‬חמישה מבין‬ ‫שישה הנספים הישראלים שהיו‬ ‫במסוק שהתרסק ברומניה‪,‬‬ ‫ב‪ ,26.7.2010-‬הותירו אחריהם חמש‬ ‫אלמנות המומות ועשרה ילדים‬ ‫יתומים‪ .‬תפקיד הרבנות במקרה‬ ‫זה‪ ,‬ובמקרים טראגיים אחרים‬ ‫לא מסתיים בחלק ‘הטכני’‪ ,‬הנוגע‬ ‫לקבורה ולנגזרותיה‪ .‬הרבנות רואה‬ ‫עצמה מחויבת ללוות משפחות‬ ‫בכאבן ובאירועי השמחה‪ ,‬כמו‬ ‫טקס בר המצווה השנתי‪-‬‬ ‫מסורתי שעורכים חיילי הרבנות‬ ‫הצבאית ליתומי צה”ל‪.‬‬ ‫“כל עם ישראל חייב למשפחות‬ ‫השכול הצבאי חוב שלעולם לא‬ ‫נצליח לפרוע‪ .‬ואנחנו ברבנות‬ ‫הצבאית הראשית שותפים‬ ‫לניסיון לפרוע את החוב שלנו‬ ‫לאנשים ששילמו את המחיר‬ ‫היקר להם מכול”‪ ,‬מצהיר הרב‬ ‫פרץ‪.‬‬ ‫“הרבנות מחויבת לתרומה‬ ‫הצנועה בחיבור הכאב והצער‬ ‫אל התמונה הרחבה של‬ ‫התקומה‪ ,‬של הבניין ‪ -‬שבמותם‬ ‫ סייעו לנו‪ ,‬הבנים‪ ,‬הבעלים‪,‬‬‫והאבות היקרים‪ ,‬לבנות בבניין‬ ‫זה קומה נוספת‪ .‬מתוך חודש‬ ‫בתפקיד‪ ,‬רוב הזמן אני מבקר‬ ‫בבתי המשפחות השכולות‬ ‫ואצל הפצועים‪ .‬רק עכשיו‬ ‫הייתה אזכרה ל‪ 121-‬החללים‬ ‫במלחמת לבנון השנייה”‪.‬‬ ‫ניכר כי השכול הצבאי נוגע ברב‬ ‫פרץ אישית‪ .‬גם היום‪ ,‬בתוקף‬ ‫תפקידו הממלכתי‪“ .‬יש הרבה‬ ‫בוגרים שלי שנפלו במלחמת‬ ‫לבנון השנייה‪ .‬אתמול הייתי‬ ‫בבית משפחתו של יהונתן‬ ‫איינהורן‪ .‬השכול הצבאי נכנס‬ ‫לתוך עולמי הפרטי”‪ ,‬הוא אומר‬ ‫בקול שקט‪“ .‬זה קרוב אליי‬ ‫גם במעגלים נרחבים‪ .‬טייסת‬ ‫היסעורים‪ ,‬אסון המסוקים‬ ‫ועוד‪ .‬מעגלים לא פשוטים‪ .‬לזה‬ ‫מתווספת אחריות גדולה שאני‬ ‫חש על כתפיי הדלות באמת‪,‬‬ ‫להיות לצדן של כל משפחה‪.‬‬ ‫של כל אלמנה‪ .‬באופן אישי יש‬ ‫לי קשר ותחושה של מחויבות‬ ‫גדולה למשפחות‪ .‬התחושה הזו‬ ‫מלווה אותי כבר שנים רבות”‪.‬‬ ‫בשלב זה נזכר הרב פרץ בתלמידו‬ ‫רס”ן אלירז פרץ ז”ל‪ ,‬שנהרג בציר‬ ‫כיסופים לפני חצי שנה והותיר‬ ‫אישה וארבעה ילדים‪“ .‬אני מלווה‬ ‫את אשתו שלומית ומכיר גם את‬ ‫שרה קליין שכנתה‪ ,‬אשתו של רס”ן‬ ‫רועי קליין ז”ל שנהרג במלחמת‬ ‫לבנון השנייה‪ .‬בשבת ראשונה אחרי‬ ‫שאלירז נהרג היינו אצל שלומית‪.‬‬ ‫היא כמו הבת שלנו”‪.‬‬ ‫“זה יהיה המעטה של העניין אם‬ ‫אבוא ואדבר על תלמידי”‪ ,‬הוא‬ ‫אומר רגע אחרי במבט חמור סבר‪.‬‬ ‫“אני כואב ושותף לא רק לכאב‬ ‫כל המשפחות שאני מכיר אישית‬ ‫ולכאבן של משפחות כל ‪121‬‬ ‫הנופלים במלחמת לבנון השנייה‪,‬‬ ‫אלא לאלפים רבים שנפלו במערכות‬ ‫ישראל”‪.‬‬ ‫לפני שבוע העביר הרב פרץ את‬ ‫סוף השבוע עם ילדי המשפחות‬ ‫השכולות‪“ .‬זו חוויה מיוחדת במינה‪.‬‬ ‫לדבר איתם‪ ,‬לעזור להם לשמוח‪,‬‬ ‫להתמלא תקווה”‪ .‬הרבנות הצבאית‬ ‫עסוקה בארגון סוף שבוע למשפחות‬ ‫שכולות המבקשות להעביר את‬ ‫השבת בסגנון דתי יותר‪“ .‬אני נפגש‬ ‫עם משפחות רבות שבאומץ רב‬ ‫עומדות על רגליהן ‪ -‬אלמנות והורים‬ ‫ הממשיכים בחייהם ביתר שאת‪,‬‬‫לא מוותרים לכאב‪ ,‬לשכול‪ .‬זה לא‬ ‫קל‪ ,‬וראוי להערכה של כולנו”‪.‬‬ ‫"על מסירותם של ילדינו‪,‬‬ ‫בעלינו‪ ,‬קמה מדינת ישראל"‬ ‫הימים של תחילת השנה העברית‪,‬‬ ‫כשהקיץ נושק לסתיו ועלים פריכים‬ ‫נושרים על הדרכים ומסמלים סוף‬ ‫שהוא התחלה‪ ,‬זכו בלוח השנה‬ ‫היהודי לכינוי “ימים נוראים”‪ .‬כוונת‬ ‫המשורר בוודאי אחרת‪ ,‬אבל נדמה‬ ‫שלפחות עבור אנשים שאיבדו‬ ‫את יקיריהם‪ ,‬תקופת החגים היא‬ ‫מכאיבה במיוחד‪.‬‬ ‫ימי אלול ותשרי הם ימים של‬ ‫חשבון נפש‪ ,‬ולא פחות מכך גם של‬ ‫משפחתיות חמה‪ .‬ארוחת החג בערב‬ ‫ראש השנה‪ ,‬הסעודה המפסקת‬ ‫או טיולי האופניים ביום כיפור‬ ‫ובניית סוכה עם הילדים‪ ...‬בכל‬ ‫אחד מן האירועים האלה‪ ,‬הרצופים‪,‬‬ ‫הצפופים כל כך‪ ,‬אשר לא נותנים‬ ‫‪Ô‬‬ ‫‡¯‚‪iza Â‬‬ ‫‪tion‬‬ ‫‪I.D‬‬ ‫‡‬ ‫‪Ó‬‬ ‫‪ow Â˙ÈÂ‬‬ ‫‪ÓÏ g‬‬ ‫‪s an ˙Âns Or‬‬ ‫‪d Orpha‬‬ ‫‪an‬‬ ‫מנוח‪ ,‬החיסרון שבין כה וכה נוכח‬ ‫תמיד‪ ,‬מועצם אף יותר‪.‬‬ ‫אנחנו מבקשים מתא”ל הרב פרץ‬ ‫לומר מתוקף תפקידו דבר מה על‬ ‫התקופה הזו‪ .‬דבר שיגע ללבם של‬ ‫השכולים‪.‬‬ ‫“ראש השנה אומר יותר מכל דבר‬ ‫אחר שאנחנו עם שיודע להקשיב”‪,‬‬ ‫פותח תא”ל הרב פרץ אחרי שתיקה‬ ‫ממושכת‪.‬‬ ‫“מצוות היום היא השופר‪ .‬אנו‬ ‫מקשיבים לקול השופר‪ ,‬סמל‬ ‫לשמיעת השופר של ההיסטוריה‬ ‫שלנו‪ ,‬שהתחיל משופרו של אברהם‬ ‫אבינו כשלקח איל בעקדת יצחק‪,‬‬ ‫ועד השופר הגדול שייתקע בעתיד‬ ‫לבוא‪ ,‬בגאולה ‪‘ -‬ותקע בשופר גדול‬ ‫ובאו האובדים מארץ אשור’‪.‬‬ ‫צריך לנסות לשמוע את קול השופר‬ ‫בהיסטוריה‪ ,‬לראות כל מקטע כחלק‬ ‫מתהליך ארוך שסופו באחרית‬ ‫הימים‪ .‬כמו שכתוב ‘נכון יהיה בית‬ ‫ה’‪ ,‬לא יישא גוי אל גוי חרב’‪ .‬דווקא‬ ‫בחגים שבהם אנו מתחברים לקול‬ ‫הארוך שלנו ‪ -‬יש גם נחמה; איננו‬ ‫נמצאים במקום שבו האתמול‬ ‫והמחר אינם‪ .‬האתמול הוא בן יותר‬ ‫מאלפיים שנה‪ ,‬והעתיד עוד מונח‬ ‫לפתחנו‪.‬‬ ‫“אנחנו בשלב מתקדם בתהליך‬ ‫שהשופר מבטא”‪ ,‬אומר הרב‬ ‫פרץ בנחרצות‪“ .‬על מסירותם של‬ ‫ילדינו‪ ,‬בעלינו‪ ,‬קמה מדינת ישראל‪.‬‬ ‫שקט בגבולות‪ ,‬הצפון שוקק חיים‪,‬‬ ‫נסראללה נמצא עשרים מטר מתחת‬ ‫לאדמה ולא מוציא את האף זה‬ ‫חמש שנים‪ .‬זה לא קורה סתם‪ .‬עם‬ ‫שלם יכול להתהלך יותר בשקט‪,‬‬ ‫יותר בביטחון”‪.‬‬ ‫לרגע משתהה הרב פרץ‪ .‬תולה‬ ‫מבטו על נקודה דמיונית בחלל‪.‬‬ ‫“זו הנחמה שאני מנחם את עצמי‬ ‫בה”‪ ,‬הוא אומר ומישיר מבט‪“ .‬אני‬ ‫מתבונן על הדברים במימד הרחב‬ ‫שלהם”‪.‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪Ï¢‰ˆ.F Wid‬‬ ‫נדמה שלפחות‬ ‫עבור אנשים שאיבדו‬ ‫את יקיריהם‪ ,‬תקופת‬ ‫החגים היא מכאיבה‬ ‫במיוחד‪.‬‬ ‫מלגות לסטודנטים‬ ‫ושי נישואין‬ ‫עם תחילת שנת הלימודים תשע"א ‪2011‬‬ ‫שלוחה מהארגון ברכת הצלחה לסטודנטים יתומי צה"ל‪.‬‬ ‫מדי שנה מעניק הארגון ליתומי צה"ל מלגת לימודים לתואר ראשון‬ ‫או שני‪ ,‬וכן שי נישואין‪.‬‬ ‫המועד האחרון להגשת בקשה למלגה או לשי‬ ‫הוא האחד בינואר ‪2011‬‬ ‫הזכאים מוזמנים לשלוח את הבקשה למלגת לימודים‬ ‫או צילום של תעודת הנישואין‬ ‫בדואר‪ ,‬או בפקס ‪,03-6916483‬‬ ‫או במייל ‪[email protected]‬‬ ‫טופס בקשה למלגת לימודים אפשר להוריד‬ ‫מאתר הארגון‪ ,‬בכתובת ‪www.idfwo.org‬‬ ‫בטופס מפורט איזה מסמכים יש לצרף לבקשה‪.‬‬ ‫למידע נוסף התקשרו לארגון‬ ‫בטלפון שמספרו‪ ,03-6918403 :‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫טקס חלוקת המלגות והשי ייערך בפברואר ‪.2011‬‬ ‫הזמנה תשלח לזכאים בסמוך למועד הטקס‪.‬‬ ‫למען הסר ספק‪ ,‬ההשתתפות בטקס היא תנאי לקבלת המלגה והשי‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫לשיר‬ ‫בלדה בין‬ ‫כוכבים‬ ‫לחבורת הזמר של ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬נקבע‬ ‫כבר לו"ז להופעות‪ .‬ההופעה הראשונה הייתה בטקס‬ ‫הדלקת המשואות ביום העצמאות‪ .‬המנהל המוזיקאלי‪,‬‬ ‫איתי לב‪ ,‬מקווה שהחבורה תייצג את הארגון גם‬ ‫באירועים שמחים ותופיע גם בחו"ל | דבורה גינזבורג‬ ‫דיירי הבניין בגבעת שמואל‬ ‫ששוכנים בו משרדי הארגון ‪ -‬וכן‬ ‫עובדיו ‪ -‬אינם מבינים מאיפה זה‬ ‫בא להם; מדי יום שני בשעות הערב‬ ‫ממלאים את הקומה הראשונה‬ ‫צלילי אורגן וקולות מקהלה מזמרת‬ ‫מאחד הבתים‪.‬‬ ‫האמיצים שבהם‪ ,‬המעיזים לבדוק‬ ‫מה קורה מעבר לדלת‪ ,‬מגלים נשים‬ ‫וגברים בגילים שונים מזמרים שירי‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬וההסבר שהם מקבלים‬ ‫ אנחנו חבורת הזמר של ארגון‬‫אלמנות ויתומי צה”ל‪.‬‬ ‫חבורת הזמר בניהולו המוזיקלי של‬ ‫איתי לב‪ ,‬אף הוא יתום צה”ל‪ ,‬הוקמה‬ ‫לפני חודשים אחדים‪ .‬לב‪ ,‬מוזיקאי‬ ‫העובד עם מקהלות ילדים‪ ,‬עם בני‬ ‫נוער ועם מבוגרים‪ ,‬הגה את רעיון‬ ‫הקמת חבורת הזמר לארגון יחד עם‬ ‫יו”ר הארגון נאוה שוהם‪-‬סולן‪.‬‬ ‫אביו של איתי‪ ,‬ישראל לב ז”ל‪ ,‬נהרג‬ ‫ב‪ 1984-‬בשירות מילואים על החרמון‪.‬‬ ‫איתי הוא בנו האמצעי‪“ :‬ראיתי לנכון‬ ‫לקחת את ניהול החבורה לידיים‬ ‫כי היה לי חשוב שהארגון יהיה על‬ ‫המפה לא רק במאבקיו‪ ,‬אלא גם‬ ‫בהיבט החיובי‪ .‬ברגע שהחבר’ה‬ ‫יתחילו להופיע הם יביאו פרסום‬ ‫לארגון”‪.‬‬ ‫הרכב מעניין יש לחבורת הזמר‬ ‫המיוחדת‪ ,‬אלמנות ויתומים בני‬ ‫עשרים פלוס ועד שישים פלוס‪.‬‬ ‫באודישנים שנערכו נבחרו עשרים‬ ‫ואחת נשים‪ ,‬ואתן שני גברים‪ :‬כפיר‬ ‫פבריק‪ ,‬יתום צה”ל המנהל הרכב‬ ‫נגנים משלו ובו הוא הזמר‪-‬סולן;‬ ‫ואבי‪ ,‬בנה של עדנה רז‪.‬‬ ‫את הנשים בחבורת הזמר מקוממת‬ ‫השאלה אם הן שרות בעיקר שירים‬ ‫ליום הזיכרון‪“ .‬מה פתאום”‪ ,‬הן‬ ‫מגיבות במקהלה‪“ ,‬לא הכול סובב‬ ‫סביב יום הזיכרון‪ .‬אנחנו לא שקועות‬ ‫רק באבל ובאבדן”‪.‬‬ ‫איתי מסביר שהחבורה מתעתדת‬ ‫לשיר באירועים של הארגון‪ ,‬כמו‬ ‫ימי כיף וכנסים לאורך השנה‪ ,‬ולאו‬ ‫דווקא באירועים עצובים‪.‬‬ ‫וכאילו כדי להוכיח זאת‪ ,‬חבורת‬ ‫הזמר מתחילה לשיר את שירו של‬ ‫יגאל בשן‪“ ,‬יש לי ציפור קטנה בלב”‪.‬‬ ‫כולם מתנועעים יחד בשמחה‪ ,‬וחוה‬ ‫ארביב מסכמת‪“ ,‬הציפור הקטנה‬ ‫באמת עושה לי מנגינות בלב”‪.‬‬ ‫החבורה אמנם לבושה בשחור ייצוגי‪,‬‬ ‫אך מקפידה לשבור אותו בצעיפים‬ ‫בגווני ורוד וירוק‪ ,‬בגופיות צבעוניות‬ ‫מתחת לחולצה השחורה‪ ,‬וכמה‬ ‫מהנשים אף נועלות נעליים ורודות‪,‬‬ ‫כמו ההרגשה בלב‪.‬‬ ‫מכל הארץ מגיעים אנשי חבורת‬ ‫הזמר לחזרות במשרדי הארגון‪:‬‬ ‫חיפה‪ ,‬ראשון לציון‪ ,‬כפר סבא‪ ,‬רמת‬ ‫גן‪ ,‬שערי תקווה‪ ,‬אביחיל‪ ,‬תל אביב‪,‬‬ ‫יישובי שומרון ועוד‪ .‬אלה מגיעים‬ ‫ממרחקים כדי לשיר מכל הנשמה‪.‬‬ ‫לרובם רקע מוזיקלי כלשהו‪ ,‬ולאלה‬ ‫החסרים אותו‪ ,‬יש רצון חזק להצליח‬ ‫ המוכיח את עצמו‪.‬‬‫“לשיר בשבילי זה כמו להיות‬ ‫בקבוצת תמיכה”‪ ,‬אומרת זוהרה‬ ‫צדוק‪ ,‬שמגיל צעיר חלמה לשיר‬ ‫ובאה כדי ללמוד “לשיר בלי לזייף”‪,‬‬ ‫כלשונה‪ .‬רוחמה כהן מוסיפה‪,‬‬ ‫“השתתפתי בקבוצת תמיכה‬ ‫של משרד הביטחון‪ ,‬וזה מבורך‪,‬‬ ‫אבל מכל מפגש יצאתי מדוכאת‬ ‫והחלטתי שאני מפסיקה‪ .‬אחר כך‬ ‫שמעתי מחברות שכיף להן בחבורת‬ ‫הזמר בארגון‪ ,‬והצטרפתי מיד‪ .‬הרצון‬ ‫לשיר בא מהנפש”‪.‬‬ ‫בלה פסיג‪ ,‬המגיעה מחיפה ולא‬ ‫מוותרת‪ ,‬ולו על חזרה אחת‪ ,‬מספרת‬ ‫כי השיר שהיא מתחברת אליו‬ ‫במיוחד הוא “פנים אל מול פנים”‬ ‫של יהודה פוליקר (מילים‪ :‬יעקב‬ ‫גלעד)‪“ .‬אישה באמצע החיים‪ ,‬וזה‬ ‫בדיוק אנחנו‪ .‬השיר מדבר על מעגל‬ ‫של שינויים ועל כך שאהבנו פעם‬ ‫באמת ובתמים‪ .‬זה היה לנו פעם”‪.‬‬ ‫“אנחנו חיים בהווה את העבר‪,‬‬ ‫ומקווים לעתיד טוב”‪ ,‬משלימה‬ ‫אותה טלי כהן‪“ .‬החיבור בינינו‬ ‫בחבורת הזמר היה מיידי‪ .‬לפני‬ ‫שנפגשנו בחבורת הזמר בארגון לא‬ ‫הכרנו זו את זו‪ ,‬ועם זאת התחושה‬ ‫היא שאנחנו מכירות כבר הרבה‬ ‫זמן”‪.‬‬ ‫עדנה רז‪ ,‬המבוגרת שבחבורה‪,‬‬ ‫מגיעה לחזרות מהשומרון‪ ,‬יחד‬ ‫עם בנה אבי‪ .‬שנים רבות היא שרה‬ ‫בחבורות זמר ובתחילה חשבה‬ ‫לא להצטרף לקבוצה של הארגון‪.‬‬ ‫“כשפנו אליי מהארגון הרגשתי לרגע‬ ‫בלבול‪ .‬זה שנים לא פגשתי אלמנות‬ ‫מלחמה‪ ,‬והתלבטתי אם ללכת; אבל‬ ‫אני אוהבת חבורה של צעירות‪,‬‬ ‫והגעתי”‪.‬‬ ‫איתי לב‪ ,‬שכאמור מלווה את‬ ‫החבורה מאפס‪ ,‬מאמין בבנייה‬ ‫המתפתחת מהיסוד‪“ .‬החזון שלי הוא‬ ‫שהחבורה תייצג את הארגון ברמה‬ ‫הארצית ובהמשך גם תופיע בחו”ל‪.‬‬ ‫אני רוצה לייצר קבוצה שתיהנה‬ ‫מהעשייה ומהעניין החברתי‪ ,‬וכמובן‬ ‫הייתי רוצה לממש את הפוטנציאל‬ ‫האישי של כל אחת ואחד”‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫איתי לב וחבורת הזמר של הארגון‬ ‫בקרוב ייצא אלבום‬ ‫כפיר פבריק‪ ,28 ,‬אחד משני הגברים‬ ‫שבחבורה הנשית המזמרת‪ ,‬ניכר‬ ‫בנוכחותו השקטה והצנועה‪.‬‬ ‫לכפיר יש ניסיון מקצועי במוזיקה‬ ‫ובשירה‪ .‬הוא בוגר רימון‪ ,‬ובשנים‬ ‫האחרונות מנהל הרכב מוזיקלי‬ ‫משלו‪ ,‬שאתו הוא מופיע גם‬ ‫בטקסים של הארגון‪.‬‬ ‫בהרכב הוא עוסק במוזיקת נשמה‬ ‫ובשירים ישראליים‪-‬מקוריים‪,‬‬ ‫ולאחרונה הוציא סינגל ובו שיר‬ ‫שכתב‪“ :‬אתה הוא מורי”‪ ,‬המדבר על‬ ‫מורה דרך‪ ,‬אדם מוביל שפגש‪.‬‬ ‫את השיר הזה‪ ,‬מתוך שירים רבים‬ ‫שכתב ובעתיד הוא מקווה להוציאם‬ ‫יחד באלבום‪ ,‬בחרו יתומי צה”ל‬ ‫שאותם הדריך במחנה קיץ בארצות‬ ‫הברית לפני שנה‪.‬‬ ‫במהלך הטיול הוא השמיע לילדים‬ ‫בני גיל המצווה את המוזיקה שלו‬ ‫והתרגש לשמוע אותם באחת‬ ‫מהנסיעות מנסים לשיר שיר זה‪.‬‬ ‫“הם ידעו את כל המילים”‪ ,‬מספר‬ ‫כפיר בגאווה‪“ ,‬הבנתי שהשיר הזה‬ ‫קליט וקליל והחלטתי להשקיע‬ ‫בהפקה שלו”‪.‬‬ ‫ב‪ ,1993-‬כשהיה כפיר בן עשר‪ ,‬איבד‬ ‫את אביו‪ ,‬אהרון פבריקר‪ ,‬ששירת‬ ‫כפיר פבריק‬ ‫בחיל חימוש‪ ,‬ונהרג בתאונת דרכים‬ ‫בערבה במהלך נסיעה מהבסיס‬ ‫שבו שירת במילואים לאילת‪ ,‬שם‬ ‫התגוררה אז המשפחה‪.‬‬ ‫“אבא הועף מהרכב ונפצע קשה‬ ‫מאוד‪ .‬יומיים אחר כך נפטר‪ .‬היה‬ ‫בינינו קשר חזק מאוד‪ ,‬היינו מדברים‬ ‫על הכול‪ .‬עד היום אני לא מקבל‬ ‫את האבדן‪ .‬עד היום אני מתקשר‬ ‫אתו‪ ,‬הקול של אבא עדיין מהדהד‬ ‫לי בראש‪ ,‬ולעתים אני יוצא מנקודת‬ ‫הנחה שהוא חי”‪.‬‬ ‫אל המוזיקה הגיע כפיר קצת‬ ‫אחרי שאביו נהרג‪ .‬כשהחל לשיר‬ ‫במקהלה העירונית באילת מצא‬ ‫בכך מפלט‪ .‬בגיל התיכון‪ ,‬כשעברה‬ ‫המשפחה לבאר שבע‪ ,‬גילה כפיר גם‬ ‫את כשרון הכתיבה שלו‪ ,‬בשיעורי‬ ‫הספרות בבית הספר‪.‬‬ ‫“התבקשנו לכתוב בלדות‪ ,‬ואני זוכר‬ ‫שהמורה נזפה בכל ילדי הכיתה על‬ ‫השירים הגרועים‪ .‬לי החמיאה שאני‬ ‫היחיד שהציל את כבוד הכיתה‪.‬‬ ‫קיבלתי אז ציון ‪.”100‬‬ ‫בהמשך עבר כפיר ללמוד בפנימייה‬ ‫צבאית בחיפה‪ .‬בראשו חלפה אז‬ ‫מחשבה על קריירה צבאית‪ ,‬אבל‬ ‫הוא לא היה שלם לחלוטין עם צעד‬ ‫כזה‪.‬‬ ‫אחרי הצבא הוא למד מוזיקה בבית‬ ‫הספר “רימון” במשך שנתיים‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬שם גילה את שאיפתו להיות‬ ‫זמר‪.‬‬ ‫בימים אלה כפיר עובד על אלבום‬ ‫ומקווה שיצליח גם להתפרנס‬ ‫ממוזיקה‪ ,‬למרות הקושי‪ .‬בינתיים‬ ‫הוא נהנה להעניק מזמנו לחבורת‬ ‫הזמר של הארגון‪“ .‬השירה עם‬ ‫הבנות עושה לי מצב רוח טוב”‪ ,‬הוא‬ ‫מספר‪“ .‬היא מרוממת את הנפש;‬ ‫ובכל חזרה ההרגשה טובה יותר”‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫פנאי‬ ‫טיולים יומיים‪:‬‬ ‫אוקטובר ‪ -‬דצמבר ‪2010‬‬ ‫"ממרומי פקיעין עד‬ ‫לחופי הגליל המערבי"‬ ‫שבת‪09.10.2010 ,‬‬ ‫לאחר הפסקת בוקר (ארוחה‬ ‫עצמית) באחד האורחנים נעלה‬ ‫לסיור מקיף בכפר העתיק פקיעין‬ ‫(מערת בר יוחאי‪ ,‬מרכז הכפר הדרוזי‪,‬‬ ‫הסבונים של סבתא ג'אמילה ועוד)‪.‬‬ ‫בהמשך נטייל (סיור רגלי קצר וקל)‬ ‫ב"פארק הסלעים" בכיסרא‪ .‬לאחר‬ ‫ארוחת צהריים באחד מקיבוצי‬ ‫הסביבה נצפה במספר קטעים‬ ‫מהחוף המרתק שבין אכזיב לראש‬ ‫הנקרה ונסייר בהם‪.‬‬ ‫נקודות איסוף‬ ‫אין המתנה למאחרים!‬ ‫‪ 06:30‬באר שבע‪ :‬חניון בית יד לבנים‪.‬‬ ‫‪ 07:00‬ירושלים‪ :‬תחנות האוטובוס‬ ‫מול בנייני האומה‪.‬‬ ‫‪ 07:30‬תל אביב‪ :‬תחנת רכבת‬ ‫ארלוזורוב‪ ,‬ליד מגרש השכרת הרכב‬ ‫("מסוף אל‪-‬על" לשעבר)‪.‬‬ ‫‪ 07:45‬מחלף כפר שמריהו‪ :‬תחנת‬ ‫האוטובוס לכיוון חיפה‪.‬‬ ‫‪ 08:00‬צומת נתניה‪ :‬תחנת‬ ‫האוטובוס (לפני הגשר) לכיוון חיפה‪.‬‬ ‫‪ 08:10‬צומת אולגה‪ :‬כביש החוף‪ ,‬מול‬ ‫תחנת הדלק (ליד הגשר)‪ ,‬בתחנת‬ ‫האוטובוס לכיוון חיפה‪.‬‬ ‫‪ 08:00‬חיפה‪ :‬היכל הספורט רוממה‪.‬‬ ‫שלישי‪09.11.2010 ,‬‬ ‫לאחר הפסקת בוקר (ארוחה‬ ‫עצמית) נתחיל את סיורנו בתצפית‬ ‫מירושלים לעבר מדבר יהודה‪ .‬לאחר‬ ‫מכן נסייר בשרידי מנזר אבתימיוס‬ ‫(במישור אדומים) ונרד אל מאגר‬ ‫המים המדהים שלו‪ .‬בהמשך נבקר‬ ‫במוזיאון הפסיפסים הייחודי‬ ‫שנפתח לאחרונה ב"אכסניית‬ ‫השומרוני הטוב"‪ ,‬ואם יתאפשר‪ -‬גם‬ ‫באחד מ"מנזרי ים המלח"‪ .‬לאחר‬ ‫ארוחת צהריים בירושלים נקנח‬ ‫באחד ממנזרי "עין כרם"‪.‬‬ ‫"בעקבות סוד הנבאטים‬ ‫והחיים במדבר"‬ ‫מחיר לכל אחד‬ ‫מהטיולים‪:‬‬ ‫שבת‪25.12.2010 ,‬‬ ‫נתחיל בארוחת בוקר (עצמית) ואז‬ ‫ניסע לאזור שדה בוקר ונצפה על‬ ‫נופי נחל חווארים ונחל צין‪ .‬בהמשך‬ ‫נעלה לסיור מקיף בשרידי העיר‬ ‫הנבאטית‪-‬ביזנטית עבדת (שהוכרזה‬ ‫כאתר מורשת עולמית) ובמערות‬ ‫והאתרים המרתקים סביבה‪ .‬לאחר‬ ‫ארוחת צהריים באחד מקיבוצי‬ ‫הסביבה נקנח בנווה המדבר ביר‬ ‫עסלוג' (פארק גולדה) ונספר‬ ‫את סיפורה של צומת הדרכים‬ ‫האסטרטגית‪.‬‬ ‫מחיר לחבר ארגון ‪.₪100 -‬‬ ‫מחיר למלווה שאינו חבר ארגון ‪-‬‬ ‫‪.₪150‬‬ ‫המחיר כולל‪ :‬אוטובוס צמוד‪,‬‬ ‫ארוחת צהריים בשרית‪ ,‬מדריך‬ ‫צמוד וכניסה לאתרים‪.‬‬ ‫נקודות איסוף‬ ‫אין המתנה למאחרים!‬ ‫נקודות איסוף‬ ‫אין המתנה למאחרים!‬ ‫‪ 07:00‬חיפה‪ :‬היכל הספורט רוממה‪.‬‬ ‫‪ 07:30‬תל אביב‪ :‬תחנת רכבת‬ ‫ארלוזורוב‪ ,‬ליד מגרש השכרת הרכב‬ ‫("מסוף אל‪-‬על" לשעבר)‪.‬‬ ‫‪ 07:30‬באר שבע‪ :‬חניון בית יד לבנים‪.‬‬ ‫‪ 08:30‬ירושלים‪ :‬תחנת האוטובוס‬ ‫בצד של בנייני האומה‪.‬‬ ‫‪ 07:00‬צומת עין‪-‬אפק (קריון)‪ :‬תחנת‬ ‫האוטובוס לכיוון צפון‪.‬‬ ‫‪ 07:20‬חיפה‪ :‬היכל הספורט רוממה‪.‬‬ ‫‪ 07:40‬צומת אולגה‪ :‬כביש החוף‪ ,‬מול‬ ‫תחנת הדלק (ליד הגשר)‪ ,‬בתחנת‬ ‫האוטובוס לכיוון חיפה‪.‬‬ ‫‪ 07:55‬צומת נתניה‪ :‬תחנת‬ ‫האוטובוס (לפני הגשר) לכיוון חיפה‪.‬‬ ‫‪ 08:00‬מחלף כפר שמריהו‪ :‬תחנת‬ ‫האוטובוס לכיוון חיפה‪.‬‬ ‫‪ 08:20‬תל אביב‪ :‬תחנת רכבת‬ ‫ארלוזורוב‪ ,‬ליד מגרש השכרת הרכב‬ ‫("מסוף אל‪-‬על" לשעבר)‪.‬‬ ‫‪ 07:30‬ירושלים‪ :‬תחנות האוטובוס‬ ‫מול בנייני האומה‪.‬‬ ‫‪ 09:00‬באר שבע‪ :‬חניון בית יד לבנים‪.‬‬ ‫מתבודדים ונזירים בנופי‬ ‫מדבר‪-‬יהודה"‬ ‫הערות‪:‬‬ ‫‪ .1‬על המטיילים להצטייד בנעלי‬ ‫הליכה נוחות‪ ,‬בכובע ובמים‬ ‫לשתייה‪.‬‬ ‫‪ .2‬ביגוד צנוע‪ ,‬המתאים לביקור‬ ‫במקומות הקדושים‪ ,‬ובהתאם‬ ‫לעונה‪.‬‬ ‫לפרטים נוספים‪ :‬יש לפנות‬ ‫לארגון‪ ,‬בטלפון ‪,03-6918403‬‬ ‫שלוחה ‪.5‬‬ ‫אמצעי תשלום‪:‬‬ ‫אפשר לשלם בכרטיס אשראי או‬ ‫בהמחאות לפקודת ארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל‪.‬‬ ‫מועד אחרון להרשמה‪ :‬עד ‪10‬‬ ‫ימים לפני מועד כל טיול‪.‬‬ ‫לתשומת לב‪:‬‬ ‫יציאת הטיולים וההסעות‬ ‫מהמקומות השונים מותנית‬ ‫במספר הנרשמים לכל טיול‪.‬‬ ‫טיול מהנה לכולם‪,‬‬ ‫ועדת תרבות‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫��‬ ‫�� ‬ ‫כתבו‬ ‫עלינו‬ ‫הצעת חוק שהונחה בשבוע שעבר על שולחן הכנסת קובעת כי ‪ 1,300‬אלמנות חיילי מילואים‬ ‫שנהרגו לפני ‪ 1999‬יזכו למענק ביטוח חיים‪.‬‬ ‫ב‪ 1980-‬החליטה מערכת הביטחון לשלם לאלמנות אנשי צוות אוויר שנהרגו במהלך שירות מילואים‬ ‫מענק חד‪-‬פעמי‪ .‬בעקבות ההפליה שיצר הדבר בין משפחות חללי צוות אוויר למשפחות החללים‬ ‫הצעת חוק‪ 1,300 :‬אלמנות חיילי מילואים‬ ‫יזכו למענק ביטוח חיים‬ ‫מדובר באלמנות חיילי מילואים שנהרגו לפני ‪■ 1999‬‬ ‫על הצעת החוק חתומים גם שני שרי ביטחון לשעבר‪:‬‬ ‫עמיר פרץ ושאול מופז‬ ‫‪21:20 ,26/07/2010‬‬ ‫לילך ויסמן‬ ‫בחילות אחרים‪ ,‬חוקקה הכנסת ב‪ 2002-‬חוק הקובע כי יוענק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני‬ ‫משפחותיהם‪ ,‬ללא התייחסות לחיל בו שירתו‪.‬‬ ‫עם זאת‪ ,‬נקבע כי החוק יוחל רטרואקטיבית רק על חללי המילואים שנהרגו מאז ינואר ‪ 1999‬בלבד‪.‬‬ ‫לפיכך‪ ,‬ההחלטה מ‪ 1980-‬והחוק מ‪ 2002-‬הותירו למעשה כ‪ 1,300-‬אלמנות חיילי מילואים שנהרגו‬ ‫לפני ינואר ‪ 1999‬שלא זכו למענק ביטוח החיים‪ .‬הצעת החוק מבקשת להשוות את התנאים של‬ ‫אלמנות אלו לאלמנות הזכאיות למענק ביטוח חיים‪.‬‬ ‫על הצעת החוק חתומים שני שרי ביטחון לשעבר‪ :‬עמיר פרץ ושאול מופז; שני דוברי צה"ל לשעבר‪,‬‬ ‫נחמן שי ומירי רגב‪ ,‬ושני יושבי ראש שדולות הקשורות לנושא‪ :‬דני דנון‪ ,‬יו"ר שדולת אלמנות ויתומי‬ ‫צה"ל‪ ,‬ואיתן כבל‪ ,‬יו"ר שדולת המילואים‪ .‬כמו כן חתומים על ההצעה יו"ר ועדת הכספים‪ ,‬משה גפני‪,‬‬ ‫יו"ר סיעת ש"ס אברהם מיכאלי‪ ,‬ח"כ אורי אריאל וח"כ אורי אורבך‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫התחלות חדשות‬ ‫מירב רהט‪ ,‬מעצבת ואמנית רב‪-‬תחומית‪ ,‬בונה תפיסת חלל ובוחרת איך למקם אובייקטים בחלל‪ ,‬אבל אלה מּונעים בין‬ ‫השאר מכך שהיא מנסה למלא את החלל שנפער לפני יותר מעשור‪ ,‬כששותפה לחיים נפל חלל‪ | .‬ירון שילדקרוט‬ ‫כשמירב רהט שומעת את המילה‬ ‫חלל מתחילה שרשרת של‬ ‫מחשבות‪" .‬מתחילות לרוץ לי בראש‬ ‫מיליון ואחת אסוציאציות"‪ ,‬היא‬ ‫משתפת‪" ,‬זה מן משהו אינסופי‬ ‫שבחוויה האישית שלי‪ ,‬גם למושג‬ ‫של חלל מת יש משקל‪ ,‬ולצדו מיליון‬ ‫ואחד דברים נוספים"‪.‬‬ ‫מילדותה עוסקת מירב רהט‬ ‫באמנות‪ ,‬אלא שלפני כמעט ‪ 16‬שנה‬ ‫השתנתה היצירה שלה מן הקצה אל‬ ‫הקצה‪ .‬בנובמבר ‪ 1994‬יצא בעלה‪,‬‬ ‫סגן יותם רהט‪ ,‬למוצב ליד צומת‬ ‫נצרים כדי לתדרך חיילים על עימות‬ ‫בצומת בין מוסלמים למתנחלים‬ ‫מנצרים‪ .‬אל רהט ושני קצינים‬ ‫שהיו איתו בג'יפ התקרב מחבל‬ ‫מתאבד שנשא על גופו חומר נפץ‪.‬‬ ‫השלושה נהרגו בפיצוץ‪ .‬רהט הותיר‬ ‫אחריו‪ ,‬לצד בני משפחה כאובים‪,‬‬ ‫גם פסלים‪ ,‬רישומים ופרטי ריהוט‬ ‫מעוצבים‪.‬‬ ‫"יותם היה נגר אמן"‪ ,‬אומרת מירב‬ ‫אלמנתו‪" ,‬הוא רשם ועבד בעץ ויצא‬ ‫לנו גם לעבוד יחד‪ .‬הדו‪-‬שיח שלנו‬ ‫היה מאוד מקצועי ופורה‪ ,‬ואחד‬ ‫הדברים שיותר מסתכלים אותי הוא‬ ‫שמעבר לכך שאיבדתי את בן זוגי‪,‬‬ ‫אבי בני וחברי הטוב ביותר‪ ,‬איבדתי‬ ‫גם את הפרטנר הכי מוצלח שלי‬ ‫ליצירה"‪.‬‬ ‫ממשיכה רהט‪" ,‬היצירה האישית‬ ‫שלי מונעת מאז ומתמיד מחיפוש‬ ‫ומשאלות של זהות‪ ,‬אבל היא‬ ‫השתנתה חד‪-‬משמעית לאחר‬ ‫שיותם נהרג‪ :‬התוצרים נעשו קודרים‬ ‫יותר‪ ,‬מלווים בחפירה אישית‪ .‬דרך‬ ‫היצירה ניהלתי דו‪-‬שיח מתריס ולא‬ ‫קל לעיכול‪ ,‬וככה יצאו הכעסים‪,‬‬ ‫השאלות‪ ,‬התסכול‪ .‬יש לי למשל‪,‬‬ ‫סדרה של עבודות העוסקת בתסכול‬ ‫המלווה את העמידה מול מצבות‬ ‫ושמות ואין וריק‪ .‬זה היה משהו‬ ‫נורא חשוף שיצרתי אבל לא הצגתי"‪.‬‬ ‫מאז‪ ,‬החל לעטוף את היצירה‬ ‫של רהט עולם מושגים המורכב‬ ‫מנושאים כמו ריק‪ ,‬צל‪ ,‬השתקפות‬ ‫"השתמשתי גם‬ ‫בדימוי של הכיסא‬ ‫הריק‪ ,‬דימוי מוכר‬ ‫באמנות‪ ,‬שדן בשאלה‬ ‫של הנעדר הנוכח"‬ ‫"עד עכשיו הייתי‬ ‫עסוקה בחפירה‪,‬‬ ‫בחיפוש ובפינוי מקום‪.‬‬ ‫ועכשיו הכול מלא‬ ‫בהתחלות חדשות"‬ ‫והיעדרות‪ .‬אלה‪ ,‬שיכולים להיחשב‬ ‫כרעיונות מלנכוליים או מייאשים‬ ‫לרוב‪ ,‬קיבלו באמנות של רהט‬ ‫פרשנויות שונות שהלכו והשתנו‬ ‫ככל שחלפו השנים‪ .‬במיוחד בשנה‬ ‫האחרונה‪ ,‬שבה החלה רהט לעבוד‬ ‫על תערוכה בשם "נעדר‪-‬נוכח"‬ ‫והוצגה בגלריה "פריסקופ" בתל‬ ‫אביב; תערוכה זו מסמנת נקודת‬ ‫ציון משמעותית בעבור האמנית‬ ‫הוותיקה‪.‬‬ ‫"הכול התחיל משלט‬ ‫מקולקל"‬ ‫כמה חודשים לפני התערוכה‪,‬‬ ‫במסגרת קורס שהשתתפה בו‬ ‫בלימודי התואר השני בבצלאל‪,‬‬ ‫נשלחה רהט לבדוק את שולי‬ ‫האובייקט‪" .‬בדיוק אז שלט הדי‪-‬‬ ‫וי‪-‬די הפסיק לעבוד‪ ,‬אז פירקתי‬ ‫אותו והתחלתי לשחק ולצלם אותו‬ ‫ואת המעגלים האלחוטיים שבו‪.‬‬ ‫מצאו חן בעיני הצללים שנוצרו‬ ‫וההשתקפויות‪ .‬ואז נפל לי אסימון‪:‬‬ ‫אני מתעסקת בעצם בנושא שאני‬ ‫כבר מזמן נוגעת בו‪ .‬כך התחיל‬ ‫התהליך שבו חשבתי איך אני מחייה‬ ‫את הצללים"‪.‬‬ ‫"התערוכה הייתה חשבון נפש‬ ‫עבורי"‪ ,‬היא מוסיפה‪" .‬באותה שנה‬ ‫ציינו ‪ 15‬שנה למותו של יותם‪ ,‬וזו‬ ‫הייתה נקודת הזמן שבה רציתי‬ ‫‪17‬‬ ‫חושבת שהתואר השני בבצלאל עזר‬ ‫לי בהבשלה הזו‪ .‬הלימודים היו מן‬ ‫פלטפורמה שאפשרה לי לקחת את‬ ‫האמנות לכיוונים אחרים‪ .‬פתאום‬ ‫ראיתי שהחשיפה היא לא אישית‬ ‫שלי‪ ,‬אלא משהו שכל אחד יכול‬ ‫להתחבר אליו‪ .‬מהמקום הזה רציתי‬ ‫להיחשף ולהראות‪ .‬כי זה מדבר אל‬ ‫כולם"‪.‬‬ ‫לסגור את הנושא הנעדר הנוכח‪.‬‬ ‫נכון שכשאתה חווה שכול או‬ ‫אבדן אז כל החללים מלווים אותך‬ ‫במשך כל החיים‪ ,‬אבל זו הייתה‬ ‫הנקודה שבה רציתי לסגור חשבון‬ ‫עם אותם צללים והשתקפויות‪ ,‬עם‬ ‫העולם המתעתע הזה‪ .‬החלטתי‬ ‫שאני מפסיקה לסחוב את המסעות‬ ‫הכבדים‪ ,‬אני מרוקנת אותם ומפנה‬ ‫מקום לדברים חדשים וליצירה‬ ‫חדשה"‪.‬‬ ‫מאז‪ ,‬החלה העבודה של רהט‬ ‫לתפוס כיוון פילוסופי‪-‬אמנותי והיא‬ ‫החלה להתמודד עם השאלה של‬ ‫ריק כחומר‪ ,‬אשר מובילה לאמנות‬ ‫חידתית שבה כל אחד יכול לתת‬ ‫את הפרשנות שלו‪" .‬בתערוכה‬ ‫'נעדר נוכח' החייתי צללים‪ ,‬יצרתי‬ ‫אובייקטים שבהם רואים בבירור‬ ‫את הקווים או החורים של הצל‪.‬‬ ‫השתמשתי גם בדימוי של הכיסא‬ ‫הריק‪ ,‬דימוי מוכר באמנות‪ ,‬שדן‬ ‫בשאלה של הנעדר הנוכח‪ .‬לקחתי‬ ‫את הכסא והצל‪ ,‬ואת הריק בין‬ ‫שניהם הפכתי לצורות‪ ,‬שחלקן גם‬ ‫צופו במראות והפכו את הדיון בין‬ ‫קיים ללא קיים למאוד חד"‪.‬‬ ‫אלא שאת הריק לקחה רהט צעד‬ ‫נוסף קדימה‪ ,‬ובתערוכת הגמר של‬ ‫לימודי התואר השני בבצלאל היא‬ ‫תציג החודש את פרויקט "רישומים‬ ‫בזמן" ‪ -‬מודלים המורכבים בעיקר‬ ‫מקווי מתאר של משהו שהיה‬ ‫פעם מוכר‪" .‬החלטתי למתוח קווים‬ ‫ולראות את הצורות שיצאו למול‬ ‫הצל ואז הבנתי שאני רוצה להגיע‬ ‫הכי קרוב להתחלה‪ ,‬לרוקן ולחזור‬ ‫כמעט ליסודות‪ .‬ככה יצרתי המון‬ ‫מודלים והתחלתי לרוקן אותם‬ ‫ממסה עד שהם הפכו לקווים‪,‬‬ ‫חוטים או רישומים בחלל ‪ -‬ומייצגים‬ ‫את הריק‪ .‬בתוך הריקון הלכתי גם‬ ‫לכיוון של צבע לבן על לבן‪ ,‬ומבחינת‬ ‫"איבדתי את בן‬ ‫זוגי‪ ,‬אבי בני וחברי‬ ‫הטוב ביותר‪ ,‬איבדתי‬ ‫גם את הפרטנר הכי‬ ‫מוצלח שלי ליצירה"‬ ‫צבעים זו נקודת האפס‪ .‬ככה בעצם‬ ‫אני מגיעה לנקודה הכי מזוקקת‬ ‫ונשארת רק עם השורשים של העבר‬ ‫ אבל הריק שהתפנה מפנה מקום‬‫להתחלה חדשה ולהליכה קדימה"‪.‬‬ ‫התערוכה השנייה היא דווקא‬ ‫אופטימית‪ ,‬ריק חיובי?‬ ‫"הריק שהאופטימיות שלי צומחת‬ ‫ממנו הוא ריק כואב מאוד‪ ,‬אחרת‬ ‫לא הייתי עוסקת בו במשך ‪ 16‬שנה‬ ‫כמעט‪ ,‬והוא חלל ריק שיישאר‬ ‫לתמיד‪ .‬אבל האופטימיות היא‬ ‫שלצד החלל שנפער ולעולם לא‬ ‫יתמלא יש גם מקום לדברים‬ ‫חדשים‪ .‬האמנות שלי התחילה‬ ‫מריק כואב שהיה כמו גוש כבד; היא‬ ‫נמשכה כשהגוש התחיל להתרוקן‪,‬‬ ‫כשצמצמתי את המסה שלו ‪ -‬ובסוף‬ ‫אותו ריק מפנה מקום להתחלות‬ ‫חדשות ‪ -‬וזו האופטימיות‪ .‬אחרת‬ ‫אתה נשאר תקוע במקום‪ ,‬כאילו‬ ‫מתתי יחד איתו‪ .‬זה לא נשמע לי‬ ‫רעיון טוב‪ .‬אז מעולם של דו‪-‬‬ ‫ממד וצללים חזרתי לתלת‪-‬ממד‪,‬‬ ‫לאווריריות‪ ,‬דינמיות וקלילות‪.‬‬ ‫באמנות ובחיים"‪.‬‬ ‫"כאלמנת צה"ל אני מצבה‬ ‫חיה לבעלי המת"‬ ‫המעבר לעבודות אניגמטיות ולא‬ ‫ברורות הקל על רהט בהחלטה‬ ‫לשתף את הקהל הרחב ביצירה‬ ‫שלה ולהציג תערוכות שונות‪" .‬אני‬ ‫לא ירתיע אותך שכל אחד ייקח את‬ ‫המסר שלך למקום אחר‪ ,‬ואולי הוא‬ ‫יאבד?‬ ‫"אני עושה הפרדה"‪ ,‬מדגישה רהט‪.‬‬ ‫"האם קריטי לי שאנשים שרואים‬ ‫את העבודות יבינו את הסיפור שלי‬ ‫ואת אקט ההנצחה שמתנהל ביני‬ ‫לביני? ממש לא‪ .‬כשאני יוצרת‪ ,‬אין‬ ‫ספק שיש אקט של הנצחה שלי‪.‬‬ ‫גם אני בסופו של דבר אובייקט‬ ‫של הנצחה; כאלמנת צה"ל אני‬ ‫מצבה חיה לבעלי המת‪ .‬אבל בסופו‬ ‫של דבר‪ ,‬ביצירה שלי אני יוצרת‬ ‫מהמקום האישי‪ ,‬ורוצה שכל אחד‬ ‫ייקח אותה למקום שלו"‪.‬‬ ‫מצאת את עצמך חושבת מה יותם‬ ‫היה אומר על העבודה שלך?‬ ‫"בוודאי"‪ ,‬רהט פוסקת‪" .‬בתערוכה‬ ‫האחרונה ובפרויקט הגמר עבדתי‬ ‫גם עם נגר חבר של יותם‪ ,‬ויותם היה‬ ‫מאוד נוכח בדו‪-‬שיח בין שנינו‪ .‬אבל‬ ‫גם בדברים הקטנים יותר מצאתי‬ ‫את עצמי לא פעם חושבת אם יותם‬ ‫היה מנגר לי בשביל הפרויקט או‬ ‫מה הוא היה אומר‪ .‬יותם הוא טיזר‬ ‫נראה לי שהוא די מבסוט"‪.‬‬ ‫כעת משתדלת רהט להביט‬ ‫בעיקר קדימה‪ ,‬על השנה החדשה‬ ‫והמסקרנת שמחכה לה‪" .‬מבחינתי‬ ‫הנקודה הזו היא מעין סגירה של‬ ‫תקופה"‪ ,‬היא מסכמת‪" ,‬בספטמבר‬ ‫יש המון סופים והתחלות‪ :‬אני‬ ‫מסיימת את פרויקט הגמר בבצלאל‬ ‫וכך נגמר פרק הלימודים הנוכחי‬ ‫בחיי‪ .‬אני חוגגת את יום ההולדת‬ ‫שלי‪ ,‬מציגה תערוכה ואז גם‬ ‫מתחילה שנה חדשה של כולם‪,‬‬ ‫מלאה בתקוות ובאופטימיות‪ .‬אני‬ ‫נורא סקרנית לראות מה יהיה‪.‬‬ ‫עד עכשיו הייתי עסוקה בחפירה‪,‬‬ ‫בחיפוש ובפינוי מקום‪ .‬ועכשיו הכול‬ ‫מלא בהתחלות חדשות שהתנקזו‬ ‫לאותה נקודה"‪.‬‬ ‫גם באמנות מתחילה רהט לעבוד‬ ‫על פרויקט חדש‪ .‬בינתיים הפרויקט‬ ‫זכה לכותרת "זוגיות"‪" .‬אני יוצאת‬ ‫לדרך בתהליך שכולל שיתוף פעולה‬ ‫עם יוצרים נוספים‪ ,‬בכל פעם יוצר‬ ‫אחר‪ :‬צלם וידאו‪ ,‬מעצב וכל שותף‬ ‫אחר לפרויקט‪ .‬הכותרת 'זוגיות' היא‬ ‫סימבולית מאוד‪ ,‬כי היא גם סוג של‬ ‫פרידה מהלבד‪ ,‬אז נראה לאן נגיע גם‬ ‫באספקט הזה"‪.‬‬ ‫מה את מאחלת לעצמך לשנה‬ ‫החדשה?‬ ‫"שנה של יצירה פורייה‪ ,‬של עוד‬ ‫הרבה תערוכות ושל זוגיות‪ ,‬שעליה‬ ‫נוכל לדבר בשנה הבאה"‪.‬‬ ‫פרויקט "רישומים בזמן" יוצג‬ ‫בתערוכת בוגרי התואר השני‬ ‫בבצלאל לאורך חודש ספטמבר‪,‬‬ ‫בגלריה של בצלאל‬ ‫ברחוב סלמה בתל אביב‪.‬‬ ‫תשרי תשע”א‬ ‫לכל חברי וידידי הארגון‬ ‫ברכת שנה טובה‬ ‫נאוה שוהם‪-‬סולן‪ ,‬יו"ר‬ ‫והנהלת ארגון‬ ‫אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫‪18‬‬ ‫התחלות חדשות‬ ‫הפכה את‬ ‫שמה למותג‬ ‫לאחר שהשתתפה בתכנית‬ ‫הריאליטי "הבלוק" בערוץ ‪10‬‬ ‫הפכה שרה פיליפ את שמה‬ ‫למותג מסחרי במשרדה החדש‬ ‫לעיצוב פנים‪" .‬חשבתי לעצמי‪,‬‬ ‫למה לא להיות אני?"‬ ‫| דבורה גינזבורג‬ ‫שרה פיליפ‪ ,‬מעצבת פנים שפיתחה‬ ‫לאחרונה את המותג "שרה פיליפ"‪,‬‬ ‫מייחסת את התעוזה והביטחון שלה‬ ‫לייצור מותג עיצובי חדש על שמה‪,‬‬ ‫להתבגרות שנכפתה עליה בגיל‬ ‫צעיר מאוד‪.‬‬ ‫אביה‪ ,‬דן פיליפ‪ ,‬נהרג במלחמת‬ ‫לבנון הראשונה‪ ,‬ב‪,25.10.1983-‬‬ ‫כשהיא הייתה בת שלוש וחצי‪.‬‬ ‫העובדה כי אביה בן יחיד והיא בתו‬ ‫היחידה הפכה במותו לנצר אחרון‬ ‫לסבה וסבתה‪ ,‬מלווה אותה בכל‬ ‫בחירה וצעדיה‪.‬‬ ‫"אני מאמינה שהאירוע הזה‪ ,‬וכל‬ ‫צורת החיים אחריו‪ ,‬הפכו אותי למי‬ ‫שאני"‪ ,‬היא מצהירה‪.‬‬ ‫"התבגרתי בגיל צעיר‪ ,‬קיבלתי על‬ ‫עצמי אחריות מוקדם בחיי‪ ,‬ואני‬ ‫חושבת שזה נטע בי את הביטחון‬ ‫ואת הרצון לעצמאות‪ .‬לא הרבה‬ ‫מחבריי היו פותחים עסק משלהם‪,‬‬ ‫ועוד עם השם שלהם כמותג‪ ,‬וזאת‬ ‫מיד לאחר סיום הלימודים‪ .‬צריך‬ ‫להיות משהו קצת אחר בשביל‬ ‫לעשות את זה"‪.‬‬ ‫עם מותו של אביה‪ ,‬נפלה על כתפיה‬ ‫מעמסה לא פשוטה‪" .‬הייתי בת‬ ‫יחידה לבן יחיד שהוריו ניצולי‬ ‫השואה‪ ,‬וזאת אחריות משפחתית‬ ‫ורגשית כבדה מאוד‪ .‬הפכתי להיות‬ ‫כל העולם של סבא וסבתא‪ ,‬לטוב‬ ‫ולרע‪ .‬הייתי בשבילם נכדה יחידה‬ ‫שצריכה להיות גם הבת במקום הבן‬ ‫שנהרג‪ .‬הייתי חייבת להיות רגישה‬ ‫מאוד לסביבה ולדעת בכל זמן איך‬ ‫להתנהג‪ ,‬וזה דבר שלא מתפתח אצל‬ ‫אחרים בגיל כל כך צעיר"‪.‬‬ ‫שרה מספרת שלהתבגרות‬ ‫המוקדמת היו השלכות נוספות‪,‬‬ ‫למשל בקייטנות הקיץ של ענף‬ ‫נפגעים בצה"ל‪" .‬כילדה וכנערה‬ ‫אף פעם לא הסתדרתי עם ילדים‬ ‫בגילי‪ ,‬וצירפו אותי לקבוצה של‬ ‫ילדים גדולים ממני בשנתיים‪-‬שלוש‪.‬‬ ‫כשהייתי בכיתה ד' ביקשתי להיות‬ ‫עם ילדים בכיתות ו' ו‪-‬ז'‪ .‬אמנם כולם‬ ‫בקבוצה המקורית היו יתומי צה"ל‬ ‫"הפכתי להיות‬ ‫ובגילי‪ ,‬אבל לא מצאתי איתם שפה‬ ‫כל העולם של סבא‬ ‫משותפת"‪.‬‬ ‫וסבתא‪ ,‬לטוב ולרע‪.‬‬ ‫בזהירות היא אומרת כי העובדה‬ ‫שהיא יתומת צה"ל סייעה לה‬ ‫הייתי בשבילם נכדה‬ ‫"אם‬ ‫בהחלטה ללמוד עיצוב פנים‪.‬‬ ‫יחידה שצריכה להיות‬ ‫לא משרד הביטחון‪ ,‬היה לי קשה‬ ‫יותר לאסוף מאה אלף שקלים ויותר גם הבת במקום הבן‬ ‫שנהרג‪ .‬הייתי חייבת‬ ‫לארבע שנות לימודים ולממן לבד‬ ‫את המחיה‪ .‬זה לא פשוט"‪.‬‬ ‫להיות רגישה מאוד‬ ‫בדיוק לפני שנה השתתפה שרה‬ ‫בתכנית הריאליטי "הבלוק" בערוץ לסביבה ולדעת"‬ ‫‪ ,10‬שבדיעבד סייעה לה בבניית‬ ‫המותג‪" :‬התכנית הזו גרמה לי להבין‬ ‫שהשם שלי יכול להפוך למותג"‪,‬‬ ‫היא אומרת בביטחון‪.‬‬ ‫"אני עובדת עם האמת של החומר‬ ‫ולא מנסה להיות משהו אחר‪.‬‬ ‫חשבתי לעצמי‪ ,‬למה לא להיות אני?"‬ ‫לאחרונה נישאה שרה לדן ביאלה‪,‬‬ ‫ואיתו היא מתגוררת בדירה שעיצבה‬ ‫במו ידיה בדרום תל אביב‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫לא‬ ‫כמו כל‬ ‫אבא‬ ‫אביו של אלעד כהן נולד במחנה ריכוז בגרמניה ונהרג‬ ‫במלחמת יום הכיפורים‪ .‬אלעד‪ ,‬בנו היחיד‪ ,‬היה אז רק‬ ‫בן שנה וחצי‪ .‬היום‪ ,‬כשאלעד בעצמו אבא‪ ,‬הוא מגלה‬ ‫לראשונה מהי "משפחה‪-‬משפחה" | דבורה גינזבורג‬ ‫ההתחלה החדשה של אלעד כהן‬ ‫כאבא היא שגרתית למדי כביכול‪,‬‬ ‫אך בשבילו היא מיוחדת מאוד‪ .‬כמי‬ ‫שגדל ללא אבא‪ ,‬ואף לא הספיק‬ ‫להכיר את אביו‪ ,‬חוויית ההורות‬ ‫מבחינתו היא "משהו מאוד מיוחד"‪.‬‬ ‫אביו של אלעד‪ ,‬סמל ראשון‬ ‫שלמה כהן ז"ל‪ ,‬נהרג במלחמת יום‬ ‫הכיפורים כשבנו היה בן שנה וחצי‪.‬‬ ‫אביו שירת בחיל הנדסה קרבית‬ ‫בגדוד צליחה חדש אליו הועבר‬ ‫מחיל הים והיה בין הראשונים‬ ‫שאומנו בו‪.‬‬ ‫כשפרצה המלחמה הוא גויס לחזית‬ ‫בסיני‪ ,‬שם השתתף בקרבות הבלימה‬ ‫ואחר כך הצליחה המורכבת של‬ ‫תעלת סואץ‪ .‬הפגזה ארטילרית‬ ‫מצד המצרים פגעה ישירות בדוברה‬ ‫שאותה הפעיל ‪ -‬והוא נהרג במקום‪.‬‬ ‫אלעד‪ ,‬שכל חייו גדל תחת הכותרת‬ ‫"יתום צה"ל"‪ ,‬מספר דווקא על חיים‬ ‫שלווים ללא חוסרים‪" .‬קשה להרגיש‬ ‫חוסר כשאתה לא מכיר משהו אחר‪.‬‬ ‫גדלתי בתא משפחתי קטן ואינטימי‪,‬‬ ‫רק אני ואימא‪ .‬אבל ברור שרציתי‬ ‫אחים ואחיות‪ ,‬ואבא"‪.‬‬ ‫הוא מספר כי הרגשת החוסר‬ ‫החלה להיות משמעותית יותר בגיל‬ ‫ההתבגרות‪ ,‬ואחר כך עם הגיוס‬ ‫לצה"ל‪ ,‬כאשר חיפש דמות גברית‬ ‫לחלוק אתה את לבטיו‪" ,‬לא תמיד‬ ‫אתה רוצה לחלוק דברים עם אימא‪.‬‬ ‫יש דברים שרק גברים מבינים"‪.‬‬ ‫אלעד (‪ ,)37‬עורך דין‪ ,‬תושב רמת‬ ‫פולג בנתניה‪ ,‬נשוי ללירון (‪ )30‬ואב‬ ‫למיקה (‪ )4‬ולרוני (תשעה חודשים)‪.‬‬ ‫בשנים האחרונות הוא מגלה איך‬ ‫זה להיות ממש אבא‪ ,‬מה זה להיות‬ ‫אבא‪ ,‬מהתנסותו האישית‪.‬‬ ‫"כשמגיעה הביתה צאצאית חדשה‪,‬‬ ‫החיים משתנים לגמרי‪ .‬זה נותן‬ ‫נופך של מה זה להיות משפחה‪-‬‬ ‫משפחה‪ ,‬הרי אצלי זה לא היה‬ ‫ככה‪ .‬מעבר לזה‪ ,‬אצלי גם אין את‬ ‫הפרספקטיבה‪ ,‬להשוות או להיזכר‬ ‫'מה אבא היה עושה'‪ ,‬פשוט כי לא‬ ‫היה‪ .‬אני מייצר את זה לבד‪ .‬כילד‪,‬‬ ‫יכולתי ללמוד רק איך להיות אימא"‪.‬‬ ‫כהורה‪ ,‬אלעד מגלה על עצמו דברים‬ ‫חדשים‪" .‬אני מגלה הרבה סבלנות‬ ‫"אני לומד מה להגיד‪ ,‬איך‬ ‫לחנך‪ ,‬מתי להיות קשוח עם‬ ‫הילדה‪ .‬זה לא מובן מאליו‬ ‫אצלי"‪.‬‬ ‫גם האינטראקציה‬ ‫עם בת הזוג היא חדשה‬ ‫בשבילו‪" ,‬אצלנו בבית אימא‬ ‫הייתה המחליטה הבלעדית‬ ‫והמחנכת"‬ ‫וסובלנות שלא ידעתי שקיימים‬ ‫בי‪ .‬אני יכול להכיל הרבה מאוד‬ ‫מההתנהגות של בתי‪ ,‬וזאת בלי‬ ‫לחפש כלל איפה זה תופס את‬ ‫המקום שלי‪ .‬אלה דברים שלא ידעתי‬ ‫שיש בתוכי‪ .‬אני לומד מה להגיד‪ ,‬איך‬ ‫לחנך‪ ,‬מתי להיות קשוח עם הילדה‪.‬‬ ‫זה לא מובן מאליו אצלי"‪.‬‬ ‫גם האינטראקציה עם בת הזוג‬ ‫היא חדשה בשבילו‪" ,‬אצלנו בבית‬ ‫אימא הייתה המחליטה הבלעדית‬ ‫והמחנכת‪ .‬היום אני לא יכול‬ ‫להחליט לבד‪ ,‬עליי לתאם עמדות‪.‬‬ ‫בשבילי זה מצב חדש‪ ,‬שאף הוא לא‬ ‫מובן מאליו‪ .‬אנשים אחרים ראו את‬ ‫האינטראקציה הזו כבר בגיל צעיר‪,‬‬ ‫אצל ההורים שלהם‪ .‬אני צריך לגלות‬ ‫את זה מחדש בעצמי‪ ,‬וזה נחמד‬ ‫ונפלא בעיניי"‪.‬‬ ‫‪20‬‬ ‫התחלות חדשות‬ ‫בעוד שבועיים ירין יהיה בן שש‪ .‬ליום הראשון בכיתה‬ ‫א' יגיע רק עם אימא‪ .‬אביו נפל במילוי תפקידו‪ ,‬כשירין‬ ‫היה בן חמישה חודשים‪" .‬אני רוצה להיות תלמיד טוב‬ ‫כדי להגיע לחיל האוויר כמו אבא שלי‪ ,‬וגם כי זה‬ ‫נראה כיף"‪ ,‬אומר ירין | ירון שילדקרוט‬ ‫זו אחת ההחלטות היותר מורכבות‪.‬‬ ‫צריך להחליט על הצבע‪ ,‬על הדגם‪,‬‬ ‫אם רוצים דמות מצוירת‪ ,‬ואם כן אז‬ ‫מאיזו סדרה‪ ,‬ואימא מוסיפה שהיא‬ ‫רוצה שיהיה בריא לגב ועם מספיק‬ ‫תאים‪ .‬ככה זה כשבוחרים תיק לבית‬ ‫הספר בפעם הראשונה‪" .‬את התיק‬ ‫כבר קניתי וגם קלמר"‪ ,‬מספר ירין‬ ‫סיבוני‪ ,‬בשיחה שנערכת כמה ימים‬ ‫לפני שהחל השנה את לימודיו‬ ‫בכיתה א' בבית ספר "בן צבי"‬ ‫בחולון‪" .‬את הספרים אני אקנה עוד‬ ‫מעט"‪.‬‬ ‫"אני מאוד מתרגש"‪ ,‬הוא ממשיך‪,‬‬ ‫"כי אני עוד לא יודע מה יהיה‪ .‬אבל‬ ‫אני צריך ללמוד‪ ,‬כי עדיין לא למדתי‬ ‫כלום‪ .‬זה חשוב לדעת חשבון כדי‬ ‫להיות חכם‪ ,‬ואם אחרי שלומדים‬ ‫יש משהו שאנחנו לא כל כך מבינים‬ ‫אבל עדיין רוצים לדעת מה כתוב‬ ‫שם‪ ,‬אז אנחנו יכולים לקרוא כי‬ ‫אנחנו יודעים"‪.‬‬ ‫ירין הוא בן הזקונים במשפחה‪,‬‬ ‫ושבועיים אחרי שיתחיל ללמוד‬ ‫בכיתה א' ימלאו לו שש שנים‪ .‬אחיו‬ ‫הגדול רועי (‪ )23‬משרת בצבא קבע‬ ‫בחיל האוויר‪ ,‬האח השני‪ ,‬שניר (‪,)18‬‬ ‫יתגייס לצבא בקרוב‪ ,‬ואחותו שי‪-‬לי‬ ‫(‪ )14‬עולה לכיתה ט'‪.‬‬ ‫אלא שביום הראשון ללימודים‬ ‫תלווה את ירין רק אמו רונית‪ .‬אביו‪,‬‬ ‫רב‪-‬נגד יגאל (יעקב) סיבוני‪ ,‬נפל‪,‬‬ ‫לאחר שירות של ‪ 25‬שנה בגף ציוד‬ ‫קרקע בחיל האוויר‪ .‬ירין התייתם‬ ‫כשהיה בן חמישה חודשים בלבד‪.‬‬ ‫"אני לא כל כך זוכר את אבא"‪,‬‬ ‫משתף ירין‪" ,‬כי הוא נפטר כשהייתי‬ ‫תינוק‪ .‬אני מתגעגע אליו ורוצה‬ ‫להיות תלמיד טוב גם בשבילו‪ .‬חבל‬ ‫לי שהוא לא יבוא אתי ביום הראשון‬ ‫לכיתה א' אבל אימא תלווה ואותי‬ ‫והיא תתרגש‪ ,‬אולי אפילו יותר‬ ‫ממני"‪.‬‬ ‫הלימודים בכיתה א' הם לא‬ ‫ההתחלה החדשה היחידה בעבור‬ ‫ירין‪ ,‬שלפני ארבעה חודשים גם‬ ‫עזב עם משפחתו את ביתו בקיבוץ‬ ‫קטורה בדרום לטובת חולון‪ ,‬העיר‬ ‫הגדולה במרכז‪" .‬יש לי חדר חדש‪,‬‬ ‫והוא כבר מוכן"‪ ,‬מתגאה ירין‪" ,‬עוד‬ ‫מעט יהיו בו ספרים ומחברות‪ .‬אני‬ ‫נורא מתרגש גם מהמעבר‪ ,‬כי עכשיו‬ ‫בכיתה א' יהיו רק אנשים חדשים‬ ‫מחולון שעוד לא פגשתי‪ .‬אבל יהיה‬ ‫לנו עוד יום הכנה לפני ואז אני אכיר‬ ‫את הכיתה ואשחק אתם בחוץ‪.‬‬ ‫אני גם שומר על קשר עם החברים‬ ‫מהבית"‪.‬‬ ‫אף על פי שמצפות לירין עוד כמה‬ ‫שנים טובות במערכת החינוך‪ ,‬הוא‬ ‫כבר מביט קדימה‪" .‬אני אוהב כפל‬ ‫וחשבון וגם מעניין אותי תנ"ך אבל‬ ‫אני הכי רוצה ללמוד להיות טייס"‪,‬‬ ‫הוא קובע‪" ,‬אני רוצה להיות תלמיד‬ ‫טוב כדי שגם אני אגיע לחיל האוויר‬ ‫כמו אבא וכמו רועי ושניר‪ ,‬האחים‬ ‫שלי‪ ,‬וגם כי ככה בא לי וכי זה‬ ‫נראה כיף"‪ .‬גם אמו של ירין‪ ,‬רונית‪,‬‬ ‫מתרגשת‪" .‬עדיין מתרגשים כי‬ ‫הכול מתחיל מחדש"‪ ,‬היא אומרת‪.‬‬ ‫"יש רגעים כמו בר או בת מצווה‪,‬‬ ‫גיוס לצבא או התחלת כיתה א'‬ ‫שזוכרים אותם ומתרגשים בהם‪,‬‬ ‫ולא משנה אם זה עם ילד ראשון‬ ‫או רביעי‪ .‬אני מאחלת לירין שלא‬ ‫יילחץ‪ ,‬כי במעבר שלו מהקיבוץ‬ ‫לעיר ומהגן לבית הספר הוא בין‬ ‫תרבויות אחרות לגמרי‪ .‬אז שיצליח‬ ‫בלימודים‪ ,‬שיאהב ללמוד ושיהיה‬ ‫בריא ומאושר"‪.‬‬ ‫‪21‬‬ ‫פרסט קלאס‬ ‫לפני שמונה‪-‬עשרה שנה התייתם רועי‪ ,‬ובאוקטובר יתגייס לצה"ל‪ .‬בתחילה חשב להתגייס למסלול קרבי‪ ,‬אך‬ ‫בינתיים התחיל לפתח סטארט‪-‬אפ סודי‪ ,‬עם חבר‪" .‬אני מקווה לחזור כל יום הביתה כדי שאוכל לשלב את שניהם"‪,‬‬ ‫הוא אומר‪" .‬עוד ישמעו עליי"‪ | ...‬ירון שילדקרוט‬ ‫ב‪ 17-‬באוקטובר ‪ 2010‬יתגייס רועי אברם לצה"ל ובינתיים לא ברור אם‬ ‫בבקו"ם ימצא את עצמו לובש מדים בצבע תכלת או ירוק‪ .‬להגיע ליחידה של‬ ‫אביו‪ ,‬רב פקד אליהו אברם ז"ל‪ ,‬אין לו כוונה‪" .‬אני רוצה תפקיד שיעשה לי‬ ‫טוב‪ ,‬שאני אוהב"‪ ,‬אומר רועי‪.‬‬ ‫אביו של רועי נהרג לפני שמונה‪-‬עשרה שנה‪ ,‬בקרב נגד מבוקשים חמושים‬ ‫בג'נין‪ ,‬בשעה שפיקד על כוח מסתערבים של מג"ב מיחידה שהוא הקים‪,‬‬ ‫ואחרי מותו עוטר על פעילותו בצל"ש של אלוף פיקוד המרכז ובאות האומץ‬ ‫של משטרת ישראל; "אביר ‪ "21‬היה שם הקוד של רפ"ק אברם ברשת הקשר‬ ‫של אוגדת יו"ש‪ ,‬שם שניתן לספר שהוציאה האוגדה לזכרו‪.‬‬ ‫רועי לא אוהב לדבר על אביו‪ ,‬במיוחד לא בהקשר הצבאי והמשטרתי באזור‬ ‫יו"ש‪" .‬זו עוד סיבה לכך שאני לא רוצה לשרת ביחידה שלו‪ .‬אם אתקבל‬ ‫אליה‪ ,‬יתחילו לדבר על הסיפור‪ ,‬לחשוב שזו סגירת מעגל או להתייחס אליי‬ ‫שונה ‪ -‬ואני לא אוהב את זה‪ .‬מה שקרה קרה‪ ,‬ואני אלך לעשות בצבא מה‬ ‫שאני רוצה לעשות ‪ -‬ליהנות ולעשות שירות טוב"‪.‬‬ ‫לא מעט מיונים עבר רועי‪ ,‬ושינה את דעתו לא פעם‪ .‬הוא התחיל גיבוש‬ ‫חובלים בחיל הים‪ ,‬והתחרט‪" .‬אחר כך הייתה לי תקופה שרציתי ללכת‬ ‫למודיעין‪ .‬אחרי מיונים לכמה תפקידים הבנתי שזה לא כל כך מתאים לי‪.‬‬ ‫החלטתי שאני רוצה להיות מדריך ספורט‪ .‬התחלתי להתאמן‪ ,‬כבר הייתי‬ ‫בכושר טוב‪ ,‬ואז הגיעו הבגרויות‪ .‬לא היה לי זמן להתאמן והרגשתי די‬ ‫בטטה‪ .‬כשהגיע הזימון‪ ,‬מיהרתי לחזור לכושר‪ ,‬ויום לפני המיונים נתפסו לי‬ ‫השרירים"‪ ,‬הוא צוחק‪.‬‬ ‫גם האפשרות לשירות קרבי עלתה‪" .‬בהתחלה רציתי ללכת למסלול קרבי‪,‬‬ ‫ואימא לא מוכנה‪ .‬בסוף שכנעתי אותה על חובלים‪ ,‬ולי זה לא התאים‪ .‬גם על‬ ‫מסלול מחשבים שמעתי‪ ,‬ואני מנסה להתקבל אליו (או בלשונו להתמיין)‪.‬‬ ‫אבל אם היו שואלים אותי מה אני מעדיף באמת‪ ,‬זה שירות של יומיות"‪,‬‬ ‫ומסביר את פשר העדפתו "יש לי סטארט‪-‬אפ מוצלח שהתחלתי לפתח עם‬ ‫חבר‪ ,‬ואם הייתה לי עוד שנה אחת הייתי יכול לעבוד עליו כמו שצריך‪ .‬לכן‬ ‫אני מקווה לחזור כל יום הביתה כדי שאוכל לשלב את שניהם"‪.‬‬ ‫הבחור חייכן אבל מלא מוטיבציה‪" .‬חשוב לי לשרת בצבא‪ .‬זה משהו שאם‬ ‫לא אעשה‪ ,‬לא אהיה שלם עם עצמי"‪ ,‬הוא מדגיש‪" .‬כולם סביבי‪ ,‬שכנים וכל‬ ‫מי שעובד אתי‪ ,‬קרעו את התחת‪ .‬ויש שאפילו נהרגו בצבא‪ ,‬ושאני אשב ולא‬ ‫אעשה כלום? כי יש לי סטראט‪-‬אפ? לא פייר מצדי לחשוב רק על עצמי‪ .‬חובה‬ ‫להתגייס‪ ,‬וזה בלי קשר למה שקרה לאבא שלי‪ .‬זה הסיפור שלי‪ ,‬כמו שלכל‬ ‫אחד יש את הסיפור שלו‪ .‬כאן זו החובה שלי מול המדינה"‪.‬‬ ‫איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנה?‬ ‫"אני לא יודע‪ ,‬בטח באיזה בסיס בצבא‪ .‬אני מקווה שלפחות יהיה בו מזגן"‪,‬‬ ‫הוא מוסיף בחיוך‪.‬‬ ‫והסטארט‪-‬אפ?‬ ‫"הלוואי שאצליח לפתח אותו כמו שצריך‪ .‬אם כן‪ ,‬אני חושב שעוד ישמעו‬ ‫עליי"‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫התחלות חדשות‬ ‫קריירה שנייה‬ ‫אילנה הייתה אחות אחראית ביחידה לצנתורי לב כשבעלה‪ ,‬ד"ר‬ ‫סרג’ זכרי‪ ,‬רופא מרדים‪ ,‬נהרג בשירות מילואים‪ .‬כעבור חמש שנים‬ ‫נספה בדליקה בנם‪ ,‬תום‪ ,‬בן שמונה‪" .‬משהו בי נשבר‪ .‬הרגשתי‬ ‫שאני לא יכולה להציל חיים עוד"‪ ,‬אומרת אילנה שעשתה הסבה‬ ‫מקצועית לאדריכלות פנים‪ | .‬דבורה גינזבורג‬ ‫אומרים שהברק אינו מכה פעמיים‪,‬‬ ‫ואולם באילנה זכרי (‪ )47‬הוא הכה‬ ‫ולא הרפה‪ .‬פעמיים נאלצה לאסוף‬ ‫את הרסיסים‪ ,‬למצוא בעצמה כוחות‬ ‫'יש מאין' ולהתחיל מחדש‪.‬‬ ‫הפעם הראשונה הייתה בדצמבר‬ ‫‪ ,1999‬כשבעלה‪ ,‬סגן ד"ר סרג' זכרי‪,‬‬ ‫רופא מרדים באוגדה ‪ 98‬של חיל‬ ‫הרפואה‪ ,‬נהרג בתאונת דרכים‬ ‫כשחזר באופנוע משירות המילואים‪.‬‬ ‫חמש שנים וחצי אחר כך פקד את‬ ‫אילנה אסון שני‪ ,‬מצמרר‪ ,‬כאשר‬ ‫הוריה ובנה תום‪ ,‬שהיה רק בן‬ ‫שמונה‪ ,‬נספו בדליקה‪.‬‬ ‫זה קרה ביום העצמאות‪ ,‬במאי ‪.2005‬‬ ‫אילנה‪ ,‬שהייתה אז אחות אחראית‬ ‫ביחידה לצנתורי לב בבית החולים‬ ‫שניידר לילדים‪ ,‬נשארה בכוננות‬ ‫ושלחה את ילדיה‪ ,‬סשה‪ ,‬אז בת‬ ‫אחת עשרה‪ ,‬ותום‪ ,‬לסבא וסבתא‬ ‫בבאר שבע‪.‬‬ ‫מהדליקה שפרצה כשעתיים לפני‬ ‫שסשה חזרה עם בת דודתה מבילוי‬ ‫החג‪ ,‬הבחינה בעשן והזעיקה‬ ‫שכנים ועזרה‪ ,‬לא היה למכבי האש‬ ‫מה להציל‪" .‬נשארנו רק אני ואת"‪,‬‬ ‫בישרה לה בבכי בתה כשהתקשרה‬ ‫לפנות בוקר לספר לה על האסון‪.‬‬ ‫חוקרי השריפות גילו אחר כך‬ ‫שהאש פרצה ככל הנראה מקצר בנר‬ ‫הנשמה האלקטרוני שהיה בסלון‬ ‫הבית‪ ,‬לזכר סרג'‪.‬‬ ‫אחרי האסון השני חשה אילנה‬ ‫שהיא אינה יכולה לעבוד עוד‬ ‫כאחות‪ ,‬במקצוע הדורש ממנה את‬ ‫כל הכוחות‪.‬‬ ‫"אחרי מותו של בעלי המשכתי‬ ‫לעבוד בכל הכוח‪ ,‬התקדמתי‬ ‫מתפקיד לתפקיד בבית החולים עד‬ ‫שהגעתי לתפקיד אחות אחראית‪.‬‬ ‫אבל עם האבדן של תום ושל‬ ‫ההורים משהו בי נשבר‪ ,‬הרגשתי‬ ‫שאני לא יכולה להציל חיים עוד‬ ‫כאשר את הבן שלי תום אף אחד‬ ‫כבר לא יציל"‪.‬‬ ‫מכוח האינרציה היא המשיכה‬ ‫לעבוד‪ ,‬ניסתה להיאחז בשגרה‪ ,‬אבל‬ ‫לא הצליחה לעשות זאת לאורך זמן‪.‬‬ ‫באותה עת גמלה בלבה ההחלטה‬ ‫להביא ילד נוסף לעולם‪" .‬רציתי‬ ‫שתהיה לנו משפחה‪ ,‬רק סשה ואני‬ ‫זה לא משפחה‪ ,‬צריך עוד ילד"‪.‬‬ ‫היא החלה בסדרה של טיפולים‬ ‫וניסיונות להרות מתרומת זרע‪,‬‬ ‫באמצעות הפריה חוץ‪-‬גופית‪.‬‬ ‫החשש כי הקרינה בחדר הצנתורים‬ ‫תזיק לעובר זירזה את החלטתה‬ ‫לעזוב את בית החולים בטרם בוצעה‬ ‫ההפריה‪.‬‬ ‫לעולם העיצוב‪ ,‬הקריירה השנייה‬ ‫שלה‪ ,‬הגיעה ממש במקרה‪ ,‬לאחר‬ ‫שחבריה האדריכלים שכנעו אותה‬ ‫להירשם לקורס לעיצוב פנים‪ .‬במשך‬ ‫שנה השתתפה בקורס‪ ,‬ובתקופה זו‬ ‫הרתה וילדה את נועם‪ ,‬היום כמעט‬ ‫בן ארבע‪.‬‬ ‫כשהחלה לחפש עבודה גילתה‬ ‫שזכות חתימה של אדריכל תשדרג‬ ‫את מעמדה בשוק מעצבי הפנים‪,‬‬ ‫ולכן החלה ללמוד אדריכלות פנים‬ ‫בשלוחה ללימודי חוץ של הטכניון‪.‬‬ ‫כיום היא לומדת ועובדת‪ .‬תחום‬ ‫הלימודים החדש‪ ,‬היא אומרת‪,‬‬ ‫מסובך ודורש יצירתיות רבה יותר‪,‬‬ ‫אבל היא אוהבת את מה שהיא‬ ‫עושה‪.‬‬ ‫הקו המנחה אותה לאורך כל הדרך‬ ‫הוא הרצון להעניק חיים אידיאלים‬ ‫לילדיה‪ ,‬כמו שחלמה לעשות עם‬ ‫בעלה סרג' בטרם התהפך עליה‬ ‫עולמה‪.‬‬ ‫"אני מנסה להיות נאמנה לסגנון‬ ‫החיים שהיה לנו עם בעלי ולעשות‬ ‫כמה שיותר כדי שסשה‪ ,‬כיום‬ ‫מדריכת צניחה‪ ,‬לא תרגיש את‬ ‫החוסר‪ .‬אנחנו זוכרות והולכות‬ ‫קדימה למרות משקעי העבר; בכל‬ ‫יום אני שואלת את עצמי למה זה‬ ‫קרה‪ .‬זה מסתובב לי כמו דיסק שבור‬ ‫בראש‪ .‬אומרים לי שמתישהו נקבל‬ ‫תשובות לכל השאלות"‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫המורה של‬ ‫המדינה‬ ‫יהודית לבקוביץ' התאלמנה במלחמת יום הכיפורים‪ ,‬וזכתה‬ ‫השנה בתואר "המורה של המדינה"‪ .‬אחד המיזמים שייצג‬ ‫אותה בתחרות הוא "חלום שנגדע"‪ :‬תלמידים כותבים סיפור‬ ‫הנצחה של חלל‪ | .‬ירון שילדקרוט‬ ‫לא רק בבתי ספר לקולינריה‬ ‫מלמדים איך לבשל ביצה‪ .‬גם‬ ‫יהודית לבקוביץ‪ ,‬מורה למדעים‬ ‫בחטיבת "בר לב" בכפר סבא‪,‬‬ ‫מטגנת חלבונים וחלמונים במחבת‬ ‫כדי להעביר לתלמידיה את החומר‪.‬‬ ‫אלא שבמקרה שלה הטעם וצורת‬ ‫ההגשה פחות חשובים‪ ,‬ואילו‬ ‫הטמפרטורה והמרכיבים חשובים‬ ‫יותר‪.‬‬ ‫"לקחתי את המטבח כסביבה‬ ‫לימודית‪ ,‬ודרכו אני מסבירה על‬ ‫מדע ועל טכנולוגיה"‪ ,‬היא מספרת‪.‬‬ ‫"דרך בישול אני מלמדת ילדים על‬ ‫מצבי צבירה‪ ,‬על נקודת התכה ועל‬ ‫חשיבותם של אבות המזון‪ :‬דברים‬ ‫בסיסים במדעים‪ ,‬דרך המטבח"‪.‬‬ ‫הרעיון היצירתי הוא רק אחת‬ ‫מהסיבות שהביאו אותה לקו הגמר‬ ‫ולבסוף לזכייה בתואר "המורה של‬ ‫המדינה"‪ ,‬יחד עם חמישה מועמדים‬ ‫אחרים ‪ -‬מתוך ‪ 2,200‬מורים‪.‬‬ ‫"אני כבר ‪ 36‬שנה במערכת"‪ ,‬מתגאה‬ ‫לבקוביץ’ לרגע‪" .‬התחלתי לעבוד‬ ‫כמיקרו‪-‬ביולוגית בבית החולים‬ ‫איכילוב ובמקרה הגעתי להוראה‪.‬‬ ‫אבל מהר מאוד הבנתי שאני‬ ‫אוהבת ילדים יותר מאשר מבחנות‪,‬‬ ‫והחלטתי שזה מה שאני רוצה‬ ‫לעשות‪ .‬בחרתי גם את גיל החטיבה‬ ‫כי זה גיל שבו אפשר לעצב את‬ ‫התלמידים‪ ,‬מעבר להקניית הידע"‪.‬‬ ‫כאשת חינוך היא בוחרת לקחת‬ ‫הכול באופן אישי; היא מכניסה‬ ‫ללב כל תלמיד ותלמידה ודואגת‬ ‫לענות להם על שאלות בנושא חומר‬ ‫הלימוד‪ ,‬וגם על צרכים אישיים‪.‬‬ ‫כך זכתה לשלל המלצות שהכניסו‬ ‫אותה כמועמדת לתחרות ביזמת‬ ‫ידיעות אחרונות‪ ,‬הסתדרות המורים‬ ‫ומפעל הפיס ‪ -‬והגיעה לסיומה‬ ‫במאי האחרון‪.‬‬ ‫"בכל פעם שהודיעו לי שעברתי‬ ‫שלב‪ ,‬התרגשתי עוד קצת"‪ ,‬היא‬ ‫מספרת‪" .‬לאורך שלבי המיון עברתי‬ ‫על כל ‪ 36‬שנות ההוראה שלי‬ ‫והתחלתי לעשות סיכום ביניים‪.‬‬ ‫נזכרתי בסיפור על התלמיד הזה‬ ‫והתלמיד ההוא‪ ,‬והבנתי שעשיתי‬ ‫משהו"‪.‬‬ ‫אחד הדברים שכנראה הרשימו‬ ‫את השופטים יותר מכול הוא‬ ‫הפרויקטים שמקיימת לבקוביץ’ עם‬ ‫התלמידים; אחד מהם הוא החינוך‬ ‫דרך המטבח‪ ,‬והאחר ‪ -‬מפגש עם‬ ‫משפחות שכולות שצמח מהסיפור‬ ‫האישי שלה‪.‬‬ ‫"אני אלמנת יום הכיפורים"‪ ,‬היא‬ ‫משתפת‪" ,‬יצחק מלצר‪ ,‬בעלי‬ ‫הראשון‪ ,‬הוא אהבת נעוריי‪ .‬למדנו‬ ‫יחד בתיכון ואחרי הצבא התחתנו"‪.‬‬ ‫לפני המלחמה סיים מלצר ז"ל‬ ‫לימודי ראיית חשבון בהצטיינות‪.‬‬ ‫כשפרצה המלחמה הצטרף ליחידת‬ ‫המילואים שלו בחזית הדרום‪ ,‬ונהרג‬ ‫עם צוות הטנק שלו בקרב המכריע‬ ‫שהכשיר את הדרך לצליחה של‬ ‫תעלת סואץ והעתקת המלחמה אל‬ ‫שטח מצרים‪.‬‬ ‫"למרות נישואי בשנית‪ ,‬אני‬ ‫תמיד מרגישה מחויבות רגשית‬ ‫לקשר העמוק שהיה בינינו‪ .‬כחלק‬ ‫מההנצחה שלו אני מפגישה‬ ‫תלמידים עם משפחות שכולות‬ ‫בכפר סבא‪ ,‬וכל קבוצה מציגה ביום‬ ‫הזיכרון עבודה לזכר חלל‪ ,‬הקשורה‬ ‫לחלום שנגדע"‪ .‬הפרויקט מתנהל‬ ‫כבר שתים‪-‬עשרה שנה והקיף‬ ‫כשישים משפחות‪.‬‬ ‫"בכל פעם אני מתרגשת מהפרויקט‪,‬‬ ‫מהסיפור של כל משפחה‪ .‬פעם‬ ‫התלמידים נפגשו עם משפחה של‬ ‫חלל שאהב רדיו‪ .‬היה לו מכשיר‬ ‫גדול וישן שנשמר במרתף של‬ ‫המשפחה‪ ,‬ויחד הם העלו את‬ ‫הרדיו לבית‪ ,‬הפעילו אותו ‪ -‬ואחרי‬ ‫כל השנים האלה הוא עדיין עבד‪.‬‬ ‫המשפחה הרגישה כאילו קולו לא‬ ‫נדם"‪.‬‬ ‫ואז‪ ,‬כשמגיע הפרויקט לסיומו‪,‬‬ ‫היא מספרת לתלמידיה בני‬ ‫הארבע‪-‬עשרה את הסיפור האישי‬ ‫שלה‪" .‬רק בסוף אני אומרת להם‪,‬‬ ‫ואני רואה את העיניים הדומעות‬ ‫ואומרת שבגיל שלהם הייתה לי‬ ‫אהבה ומספרת קצת על יצחק‪ ,‬כי זו‬ ‫ההתחברות האמיתית‪ .‬זה גם בדיוק‬ ‫הגיל שבו הכרנו"‪.‬‬ ‫היא מלאת מוטיבציה ורחוקה‬ ‫מלהרגיש שחוקה‪ ,‬אולי כי גם‬ ‫במקצוע הוראה הכול אישי‪" .‬מה‬ ‫שמחזיק אותי הוא האהבה שלי‬ ‫לתלמידים‪ ,‬ואני מרגישה שליחות‬ ‫להעביר להם את הערכים האמיתיים‬ ‫שלי‪ .‬אם הם גם ילמדו לחייך‬ ‫ולהתגבר על דברים‪ ,‬זה נהדר"‪.‬‬ ‫את עדיין מתרגשת באחד‬ ‫בספטמבר?‬ ‫"בוודאי"‪ ,‬היא מחייכת‪" .‬כשהתחלתי‬ ‫ללמד‪ ,‬אחת המורות הוותיקות‬ ‫אמרה לי שאם מורה מפסיקה‬ ‫להתרגש באחד בספטמבר‪ ,‬היא‬ ‫צריכה לעזוב את ההוראה‪ .‬זה גם‬ ‫מדד בשבילי ‪ -‬כשאפסיק להתרגש‪,‬‬ ‫אדע שעליי לפרוש"‪.‬‬ ‫‪24‬‬ ‫אמריקה ‪2010‬‬ ‫חוויה קיצית‬ ‫‪ 36‬מילדי ארגון אלמנות יתומי צה"ל שהגיעו לגיל המצווה בילו שלושה שבועות במחנה קיץ בארצות הברית‪ .‬הקהילה‬ ‫היהודית בשיקגו ובדטרויט אירחה אותם בסופי השבוע‪ .‬קבוצה אחת זכתה להגיע עם מארחיה למופע של סטינג‪" .‬כל‬ ‫הילדים בעננים"‪ ,‬דיווח ראש המשלחת | דבורה גינזבורג‬ ‫למשפחות היהודיות בשיקגו ניתנה‬ ‫השנה הזדמנות פז להתחבר לציונות‬ ‫ולצה"ל‪ ,‬באמצעות חיבוק גדול‬ ‫שהם העניקו לילדיהם היתומים של‬ ‫חיילים ששילמו בחייהם על אהבת‬ ‫המולדת‪.‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל שלח‬ ‫שלושים‪-‬ושישה בנים ובנות גיל‬ ‫המצווה‪ ,‬לשלושה שבועות של כיף‬ ‫בארצות הברית‪ ,‬בשיתוף‪ ‬ותרומה‬ ‫של ארגון ידידי צה"ל בשיקאגו‪,‬‬ ‫ה‪.FIDF-‬‬ ‫לפני יציאתם השתתפו החניכים‬ ‫בגיבושון בן יומיים כהכנה לקראת‬ ‫החוויה בחו"ל‪ ,‬אשר במהלכו נערכה‬ ‫גם היכרות בין המדריכים לאימהות‪.‬‬ ‫שלומי נחומסון‪ ,‬העומד בראש‬ ‫המשלחת‪ ,‬סיפר כי בגיבושון נבדקה‬ ‫גם התאמה של כל חניך לפרויקט‬ ‫ולשמחתו כולם התקבלו למשלחת‪.‬‬ ‫המשלחת נחתה בשיקגו ביום‬ ‫"הפעילויות‬ ‫והאטרקציות במחנה‬ ‫כמעט ולא משאירות‬ ‫זמן לשקוע בגעגועים‪,‬‬ ‫והעובדה שיש לחניכים‬ ‫זה את זה הופכת את‬ ‫הגעגוע לאתגר שאפשר‬ ‫להתמודד איתו בנקל"‬ ‫חמישי‪ ,‬ה‪ 15-‬ביולי ‪ ,2010‬וכעבור‬ ‫שעות אחדות נפגשו החניכים עם‬ ‫המשפחות היהודיות בעיר שאירחו‬ ‫אותם לסופי שבוע של פינוקים‪.‬‬ ‫בערב הראשון נערכה לכבודם‬ ‫מסיבת בריכה בווילה יפהפייה‬ ‫על גדות אגם מישיגן השייכת‬ ‫לאחת מהמשפחות‪ .‬למחרת כולם‬ ‫נסעו לבלות ולהשתובב ב‪Great-‬‬ ‫‪ ,America‬לונה‪-‬פארק עמוס‬ ‫במתקני שעשועים‪.‬‬ ‫את השבת בילו החניכים בבתי‬ ‫המשפחות‪ ,‬שהתחרו ביניהן על‬ ‫הזכות לפנקם‪ .‬כל משפחה אירחה‬ ‫כמה מהחניכים‪ ,‬יצאה איתם‬ ‫לסיורים בעיר והלכה איתם להצגות‬ ‫ולמופעים‪.‬‬ ‫אחת המשפחות הגדילה לעשות‬ ‫ולקחה את החניכים להופעה של‬ ‫זמר הרוק סטינג‪ .‬משפחה אחרת‬ ‫הביאה את הבנות לסלון יופי‪ ,‬ואפילו‬ ‫הציעה להן מניקור‪.‬‬ ‫לאחר סוף שבוע ראשון דיווחו‬ ‫החניכים כי נהנו מאוד‪ ,‬והמשפחות‬ ‫התקשו להיפרד מהם‪.‬‬ ‫ביום ראשון הגיעו החניכים למחנה‬ ‫שי (‪ )Camp Chi‬בעיירה לייק‬ ‫דלטון שבדרום ויסקונסין‪ .‬זהו מחנה‬ ‫קיץ של הקהילה היהודית בשיקגו‬ ‫ומדורג בין עשרים המחנות הטובים‬ ‫ביותר בארצות הברית מתוך אלפים‪.‬‬ ‫לכבוד היציאה למחנה הקיץ תרמה‬ ‫הקהילה היהודית לנופשים הצעירים‬ ‫תיקי גב‪ ,‬מעילים‪ ,‬ציוד מחנאות‬ ‫ואפילו כסף לבזבוזים‪.‬‬ ‫במחנה התגוררו החניכים‬ ‫והמדריכים בבקתות עץ באזור‬ ‫מיוער שבמרכזו אגם גדול‪ ,‬במגורים‬ ‫נפרדים לבנים ולבנות‪.‬‬ ‫לחניכים הוצעה פעילות מגוונת‬ ‫במחנה כמו שייט בסירות קייקים‬ ‫ובאבובים‪ ,‬סקי מים‪ ,‬טיפוס על‬ ‫חניך וחניכה את מיטב תשומת הלב‪,‬‬ ‫השגחה‪ ,‬ליווי והדרכה‪ .‬‬ ‫"הילדים בעננים"‪ ,‬דיווח ראש‬ ‫המשלחת‪ ,‬נחומסון‪" .‬הם אמנם‬ ‫מתגעגעים הביתה ולמשפחות‬ ‫בישראל‪ ,‬אבל כולם רוצים להמשיך‬ ‫ליהנות"‪.‬‬ ‫לדבריו‪ ,‬הפעילויות והאטרקציות‬ ‫במחנה כמעט ולא משאירות זמן‬ ‫לשקוע בגעגועים‪ ,‬והעובדה שיש‬ ‫‪Camp Chi‬‬ ‫‪JCC Chicago‬‬ ‫‪JCC Detroit‬‬ ‫מר דוד בן ישי ‪ -‬מנכ"ל חברת מג'יק טורס בניו יורק‪,‬‬ ‫מר מארק מרמורשטיין‪,‬‬ ‫מר רוברט אלט‬ ‫‪Ô‬‬ ‫"הקרן לידידות" בראשותו של הנשיא‪ ,‬הרב יחיאל אקשטיין‬ ‫‡¯‚‪iza Â‬‬ ‫‪tion‬‬ ‫ארגון ידידי צה”ל ‪FIDF -‬‬ ‫‡‬ ‫שולח ברכת תודה והוקרה מיוחדת‬ ‫‪Ó‬‬ ‫‪ow Â˙ÈÂ‬‬ ‫‪ÓÏ g‬‬ ‫‪s an ˙Âns Or‬‬ ‫‪d Orpha‬‬ ‫‪an‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‬ ‫‪I.D‬‬ ‫קירות‪ ,‬חץ וקשת ורכיבה על סוסים‪.‬‬ ‫גם ספורט קבוצתי לא חסר במחנה ‪-‬‬ ‫משחקי כדור‪ ,‬טניס‪ ,‬בייסבול‪ ,‬וכמובן‬ ‫פוטבול אמריקאי‪.‬‬ ‫הבקרים הוקדשו לפעילויות‬ ‫באמנות‪ ,‬לריקודים ולשירה‪ .‬בערבים‬ ‫נהנו החניכים בקומזיצים ותחרות‬ ‫כשרונות צעירים‪ ,‬בישולי שדה וערבי‬ ‫גלידה‪.‬‬ ‫עם הצטרפותם של ארבעה מדריכים‬ ‫אמריקאים למדריכים הישראלים‪,‬‬ ‫עלה במחנה היחס בין המדריכים‬ ‫לחניכים למדריך אחד לכל שלושה‬ ‫חניכים‪ ,‬מצב שאפשר להעניק לכל‬ ‫לחניכים זה את זה הופכת את‬ ‫הגעגוע לאתגר שאפשר להתמודד‬ ‫איתו בנקל‪.‬‬ ‫נחומסון מ ֿא כי לחוויה הקיצית‬ ‫יש גם ערך מוסף מעבר להנאה‪.‬‬ ‫"החניכים הצעירים עוברים תהליך‬ ‫בזק של התבגרות‪ ,‬מפתחים‬ ‫עצמאות וביטחון עצמי‪ ,‬לומדים על‬ ‫עצמם דברים חדשים‪ ,‬והם חשים‬ ‫בכוחות שלא ידעו שיש להם"‪ ,‬הוא‬ ‫אומר בהערכה‪ ,‬ואינו שוכח את‬ ‫המשא הלא פשוט שכולם נושאים‬ ‫על כתפיהם הקטנות‪.‬‬ ‫נדמה כי שם‪ ,‬בשיקגו‪ ,‬רחוק מהארץ‪,‬‬ ‫מהמשפחה ומהחברים‪ ,‬מוצאים‬ ‫ילדי הארגון שותפים חדשים לחלוק‬ ‫איתם את המכנה המשותף ‪ -‬אולי‬ ‫היחיד שמחבר ביניהם חוץ מעובדת‬ ‫היותם כמו כל הילדים ‪ -‬השכול‬ ‫הצבאי‪.‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪Ï¢‰ˆ.F Wid‬‬ ‫"אחת המשפחות‬ ‫הגדילה לעשות ולקחה‬ ‫את החניכים להופעה של‬ ‫זמר הרוק סטינג‪ .‬משפחה‬ ‫אחרת הביאה את הבנות‬ ‫לסלון יופי‪ ,‬ואפילו הציעה‬ ‫להן מניקור"‬ ‫‪26‬‬ ‫אמריקה ‪2009‬‬ ‫הדודה‬ ‫סם‬ ‫ילדה בת ‪ ,12‬סמנתה לרנר‪ ,‬יזמה מבצע שטיפת מכוניות ‪ -‬אולי הגדול בתולדות לונג איילנד‪.‬‬ ‫המבצע היה פרויקט גיל מצווה שלה שכל הכנסותיו נתרמות לקהילה‪ .‬אלא שהקהילה אליה‬ ‫בחרה סמנתה להעביר את רווחיה מהמבצע הם יתומי צה"ל‪ ,‬בני גילה‪ ,‬שהארגון שלח באותו‬ ‫הקיץ לבלוי בארצות הברית‪ | .‬אלעד ארדן‬ ‫סמוך לרחבת החניה של בית‬ ‫הכנסת‪ ,‬כמה עשרות מטרים‬ ‫מהכביש החוצה את הפרוור שבו‬ ‫היא גרה‪ ,‬מיקמה סמנתה לרנר את‬ ‫השלט הראשון של מבצע שטיפת‬ ‫המכוניות שלה‪" .‬כל ההכנסות‬ ‫תוקדשנה לטובת יתומי כוחות‬ ‫הביטחון הישראלים"‪ ,‬כתבה עליו‪.‬‬ ‫יחד אתה הצטופפו על המדרכה‬ ‫חברים נוספים‪ ,‬כמעט כולם תלמידי‬ ‫כיתות ו' בבית הספר היהודי‪,‬‬ ‫היברו‪-‬סקול‪ ,‬שאליו היא הולכת‬ ‫בימי ראשון‪ .‬המכונית הראשונה‬ ‫שעברה את השטיפה הייתה זו של‬ ‫הוריה‪ ,‬ו‪ 15-‬הדולר הראשונים נתרמו‬ ‫למטרה החשובה‪ ,‬אלא שבשלב זה‬ ‫דבר לא העיד על העומד להתרחש‬ ‫ועל סכום הכסף המפתיע שהיא‬ ‫עתידה לגייס‪.‬‬ ‫כמה חודשים מאוחר יותר מצאה‬ ‫את עצמה סמנתה מתעוררת לבוקר‬ ‫מלא התרגשות‪ .‬היא חצתה את‬ ‫הנהר המפריד בין לונג איילנד ובין‬ ‫מנהטן‪ ,‬הרובע המפורסם והנאה‬ ‫של העיר ניו‪-‬יורק‪ .‬שם‪ ,‬פעם נוספת‬ ‫הצטופפה על מדרכה עם מיליוני‬ ‫האנשים הפוקדים את העיר‪.‬‬ ‫גם הפעם היה זה כלי רכב שציפתה‬ ‫לבואו בת ה‪ 12-‬האמריקאית‪,‬‬ ‫אלא שאז הוא הופיע בדמותו של‬ ‫אוטובוס תיירים גדול‪ .‬סמנתה עלתה‬ ‫על האוטובוס ופגשה את קבוצת‬ ‫בני ובנות המצווה של הארגון שהיו‬ ‫בטיול השנתי שלהם בארצות‬ ‫הברית‪.‬‬ ‫"אני זוכרת שהדבר הראשון‬ ‫שהרגשתי בו הוא שהם היו ממש‬ ‫כמוני"‪ ,‬היא מספרת בריאיון מצולם‬ ‫שאנחנו מקיימים באמצעות‬ ‫האינטרנט‪ ,‬דקות ספורות לפני‬ ‫שהיא יוצאת ליום לימודים בבית‬ ‫הספר‪" .‬עד לאותו רגע הם היו‬ ‫משחזרת כשחיוך גדול על פניה‪.‬‬ ‫"הייתה בעיה לדבר אנגלית עם חלק‬ ‫גדול מהילדים‪ ,‬אבל היו מדריכים‬ ‫שעזרו לנו לתרגם את הדברים‪ .‬אני‬ ‫זוכרת שממש כשעליתי לאוטובוס‬ ‫המדריכים אמרו לי תודה מיליון‬ ‫פעמים‪ ,‬ואני דווקא לא הרגשתי‬ ‫שעשיתי משהו מיוחד"‪.‬‬ ‫מבצע שטיפת מכוניות ליד בית הכנסת בפרוור של לונג איילנד‬ ‫בשבילי 'הילדים שתרמתי להם'‪,‬‬ ‫ופתאום הם קיבלו פרצופים ושמות‪.‬‬ ‫התחושה הייתה כאילו שאני כבר‬ ‫מכירה אותם"‪.‬‬ ‫"למען ילדים של לוחמים‬ ‫מהצבא הישראלי"‬ ‫סמנתה‪ ,‬או סם כפי שהיא מכונה‪,‬‬ ‫הצטרפה לטיול ליום אחד‪.‬‬ ‫"הסתובבנו בניו‪-‬יורק‪ ,‬אכלנו פיצות‬ ‫ושיחקנו‪ .‬היה יום ממש מגניב"‪ ,‬היא‬ ‫סיפור התרומה של סמנתה מתחיל‬ ‫כמה חודשים‪ ,‬אם לא שנים‪ ,‬קודם‬ ‫לכן‪ .‬בקהילה היהודית שמשפחת‬ ‫לרנר מתגוררת בה‪ ,‬נוסף לשמירה‬ ‫על מנהגים יהודיים ול"חינוך יהודי"‬ ‫כפי שמגדירה אותו שריל‪ ,‬אמה של‬ ‫סמנתה‪ ,‬נוהגים לשלוח את הילדים‬ ‫לבית ספר יהודי גם בימי החופש‬ ‫שלהם‪.‬‬ ‫"המטרה של בית הספר הזה היא‬ ‫לתת לילדים דחיפה לשמור על‬ ‫המנהגים ועל הערכים שלהם‬ ‫כיהודים‪ ,‬אם זה בחיבור למדינת‬ ‫ישראל‪ ,‬אם זה בחיבור לעברית‪,‬‬ ‫ואם זה בהבנה של המושג 'צדקה'‬ ‫וההבנה שהם כאנשים יהודים‬ ‫מחויבים לעשות משהו בשביל‬ ‫אנשים שזקוקים לעזרה‪ ,‬או שהמזל‬ ‫שלהם לא שפר עליהם"‪ ,‬היא‬ ‫מסבירה‪.‬‬ ‫"אחת מנקודות הציון החשובות‬ ‫ביותר בתהליך הזה הוא פרויקט‬ ‫בר ובת המצווה שהילדים נדרשים‬ ‫לקיים לפני טקס עלייתם לתורה‬ ‫ולפני החגיגות‪ .‬מדובר בפרויקט‬ ‫קהילתי שהילדים מחליטים מה‬ ‫יהיה אופיו‪ .‬זה יכול להיות יום של‬ ‫התנדבות בקהילה או מימון כספים‬ ‫למטרה מסוימת‪ ,‬הכול לפי החלטת‬ ‫חתן או כלת המצווה"‪.‬‬ ‫הבחירה של סמנתה בארגון אלמנות‬ ‫ויתומי צה"ל היא לא טריוויאלית‪,‬‬ ‫ולמעשה‪ ,‬הראשונה המתמקדת‬ ‫באוכלוסייה זו‪" .‬רוב הילדים בוחרים‬ ‫בדרך כלל לתרום משהו לבתי חולים‬ ‫שנמצאים בסביבה‪ .‬הם מוכרים‬ ‫סוכריות או ממתקים ובכסף הולכים‬ ‫לעזור לילדים חולים"‪ ,‬מסבירה סם‪.‬‬ ‫"טור המכוניות‬ ‫לא הפסיק להגיע"‬ ‫"הרעיון שלי לעזור לילדים של‬ ‫לוחמים מהצבא הישראלי עלה‬ ‫אחרי שאימא שלי קיבלה מייל‬ ‫מחבר שסיפר על הארגון‪ .‬לא הרבה‬ ‫אנשים‪ ,‬וילדים בפרט‪ ,‬יודעים על מה‬ ‫שהצבא הישראלי עושה‪ .‬חשבתי‬ ‫על זה‪ ,‬והגעתי למסקנה שזו מטרה‬ ‫ראויה מאוד‪ ,‬ושאני מוכנה לעשות‬ ‫משהו בשבילה"‪.‬‬ ‫לדבריה של שריל‪ ,‬הרומן של‬ ‫סם עם ישראל וצה"ל התחיל‬ ‫קודם לכן‪ .‬במהלך אירועי "עופרת‬ ‫‪27‬‬ ‫סמנתה‪ ,‬שנייה משמאל‪ ,‬מבלה עם יתומי צה”ל‬ ‫יצוקה"‪ ,‬התארחה סם בארוחת‬ ‫ערב בהשתתפות קצינים מישראל‪,‬‬ ‫והתחברה מאוד לבחורה ישראלית‬ ‫שישבה לידה‪ .‬בנוסף סם הספיקה‬ ‫לבקר בעבר בישראל‪ ,‬ומגדירה את‬ ‫החוויה כ"אחת החשובות והכיפיות‬ ‫בחיי"‪.‬‬ ‫לאחר שהחליטה על המטרה‪ ,‬היה‬ ‫על סמנתה למצוא דרך להשיג את‬ ‫התרומה‪ .‬היא גייסה את אחיה‬ ‫הגדולים‪ ,‬אליסה (‪ )21‬ובן (‪ ,)17‬את‬ ‫ההורים וכמה מחברותיה לחשיבה‪,‬‬ ‫ובסוף הם החליטו להוציא אל‬ ‫הפועל את מבצע שטיפת המכוניות‪,‬‬ ‫אולי הגדול בתולדות לונג איילנד‪.‬‬ ‫"זה לא היה הרעיון הראשון שלנו‪,‬‬ ‫אבל חשבנו שזו תהיה הדרך הכי‬ ‫כיפית ויעילה לחסוך כסף‪ ,‬וגם‬ ‫שנוכל לעשות את זה לאורך זמן"‪,‬‬ ‫היא מסבירה‪" .‬השלב החשוב‬ ‫ביותר היה שלב הפרסום‪ .‬תכננו‬ ‫להכין פוסטרים של מבצע שטיפת‬ ‫המכוניות ולתלות אותם בבית הספר‬ ‫ובבית הכנסת‪ ,‬ודיברתי עם הורים‬ ‫של חברים‪ ,‬וכך גם החברות שעזרו‬ ‫לי‪ .‬השיא היה ששלחנו הודעה לכל‬ ‫ההורים של תלמידי בית הספר דרך‬ ‫סמנתה‪ ,‬שנייה מימין‪ ,‬עם יתומי צה”ל‬ ‫תיבת הדואר האלקטרוני של מנהלת‬ ‫בית הספר"‪.‬‬ ‫"כשספרנו את הכסף‪,‬‬ ‫לא האמנתי"‬ ‫לאחר כמה ימים הגיע היום הגדול‪.‬‬ ‫סמנתה יצאה מביתה מצוידת בדלי‬ ‫ובסמרטוטים‪ ,‬ועשתה את דרכה‬ ‫אל עבר מגרש שטיפת המכוניות‬ ‫המאולתר‪ ,‬סמוך לרחבה שליד בית‬ ‫הכנסת‪" .‬הגענו למקום שבו הודענו‬ ‫שתתבצע השטיפה‪ ,‬ומכוניות החלו‬ ‫להגיע‪ .‬קבענו מחירון של עשרה‬ ‫דולר למכונית קטנה‪ ,‬ו‪ 15-‬דולר‬ ‫למכונית גדולה יותר‪ .‬כשלושים‬ ‫חברים שלי הגיעו לעזור‪.‬‬ ‫"במבצע‪ ,‬אגב‪ ,‬השתתפו גם ילדים‬ ‫שאינם יהודים‪ ,‬והם הגיעו כי היה‬ ‫להם חשוב להצטרף למעשה הזה"‪,‬‬ ‫סם ממשיכה בתיאור‪ ,‬ניכר על פניה‬ ‫שהיא נרגשת מההישג שלה‪ ,‬ויותר‬ ‫מכך‪ ,‬שלא ציפתה להצלחה כה רבה‪.‬‬ ‫"שטפנו מכוניות במשך חמש שעות‪,‬‬ ‫אולי קצת יותר‪ .‬טור המכוניות פשוט‬ ‫לא נגמר‪ ,‬ונראה כאילו הכול קרה‬ ‫בחמש דקות‪ .‬בחיים לא ציפיתי‬ ‫שיגיעו כל כך הרבה אנשים‪ ,‬ולכן‬ ‫כשספרו את הכסף פשוט לא‬ ‫האמנתי שהצלחנו לגייס בכמה‬ ‫שעות יותר מ‪ 700-‬דולר"‪.‬‬ ‫השלב הבא בתכניתה של סם‬ ‫היה ליצור קשר עם הארגון בארץ‬ ‫ולהעביר את הכסף‪ .‬טרם יציאתם‬ ‫של בני ובנות המצווה לטיול‬ ‫בארצות הברית נוצר עם סם קשר‪,‬‬ ‫והיא הוזמנה להצטרף לטיול ליום‬ ‫אחד‪ .‬בנוסף‪ ,‬בחרה בה הנהלת בית‬ ‫הספר לנאום את דבר התלמידים‬ ‫ביום סיום הלימודים‪ ,‬בשל הצלחתו‬ ‫הכבירה של הפרויקט הקהילתי‬ ‫שהובילה‪.‬‬ ‫"כשהייתי עם הילדים על האוטובוס‬ ‫הבנתי כמה כיף לעזור לקהילה‬ ‫ולתת יד כשאתה יכול‪ .‬לאורך היום‬ ‫הזה לא שאלתי אותם שאלות על‬ ‫ההורים שלהם שמתו‪ ,‬ולא היה‬ ‫באוויר שום עצב‪ ,‬פשוט חייכתי‬ ‫אליהם ועשינו כיף‪ .‬זה מוזר לחשוב‬ ‫שאנחנו באותו הגיל וכל כך דומים‪,‬‬ ‫ובכל זאת יש משהו שהם עברו‬ ‫שעושה אותם קצת שונים ממני"‪,‬‬ ‫היא מסכמת‪" ,‬הספקתי לבקר‬ ‫בישראל כשהייתי קטנה יותר‪ ,‬ואני‬ ‫ממש מצפה לחזור לביקור נוסף‪.‬‬ ‫ישראל מדהימה בעיניי‪ ,‬ואני שמחה‬ ‫שיש לי את הקשר לארץ הזאת"‪.‬‬ ‫"אנחנו מאוד גאים בסמנתה‪,‬‬ ‫וחושבים שהיא הוכיחה בגרות‬ ‫ובשלות"‪ ,‬אומרת שריל‪ ,‬אמה‪.‬‬ ‫"תמיד שמרנו בבית על קשר‬ ‫ליהדות ולעם ישראל‪ ,‬אנחנו בטוחים‬ ‫שסמנתה תמשיך בדרך הזו‪ ,‬והלוואי‬ ‫שיהיו עוד ילדים שיבחרו ללכת‬ ‫בעקבותיה"‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫חגים זה לא רק שמחה‬ ‫תכונת החגים מורגשת באוויר‪ .‬שיחות חולין מסתיימות לרוב בשאלה‪" ,‬אז איפה אתם בחג?"‬ ‫שאלה זו מעוררת מטען רגשי בקרב משפחות אשר חוות אבדן | ד"ר גילה מצליח‪-‬ליברמן‬ ‫רצף החגים בחודש תשרי מסמן את ההתרגשות שלפני ההתחדשות‪.‬‬ ‫שנה חלפה‪ ,‬ואנו נערכים לקבל את השנה החדשה‪ .‬רוממות רוח ושמחה‪,‬‬ ‫מלבושים חדשים‪ ,‬מתנות ותפריטי ארוחת החג תופסים נפח משמעותי‬ ‫בעיסוק היום‪-‬יומי לקראת ראש השנה‪.‬‬ ‫אך יש משפחות שהשגרה בהן מהולה בעצב רב‪ ,‬באבל‪ ,‬באבדן ובשכול‪.‬‬ ‫במשפחות אלה ימי החג מעמיקים את הכאב‪ ,‬כאב הקשה מנשוא‪ ,‬של‬ ‫זיכרון‪ ,‬של געגוע‪ ,‬ימים של ייאוש ושל כעס‪ ,‬של רגשות אשמה וחרדה‪ .‬האבל‬ ‫על מות אדם יקר אינו מסתיים לעולם‪ .‬הכאב הניבט מעיני האבלים מבטא‬ ‫את החוויה הרגשית המיוסרת העוטפת את בני המשפחה לקראת החג‪.‬‬ ‫הכאב הוא אישי‪ ,‬ואי אפשר להשיא עצות במצב זה‪.‬‬ ‫נראה כי החגיגה אינה בהלימה לתחושות הקשות; ולכן אי נוחות רבה‬ ‫מתלווה להתלבטות אם ליטול חלק בחגיגה המשפחתית‪ :‬האם למצוא‬ ‫תירוצים ולהתחמק‪ ,‬או בכל זאת לחגוג? רגשות מעורבים יכולים להיות גם‬ ‫מנת חלקם של המזמינים‪ :‬האם הצעת האירוח מעידה על חוסר רגישות‬ ‫למצב ולאבדן? האם היא תעורר רגשות כעס או מרירות על כך שאחרים‬ ‫חווים אירועים משמחים ללא כל תחושת אשמה? כמו כן עולה החשש שמא‬ ‫אורחים שעברו אבדן יעיבו על השמחה וכל הערב החגיגי יהיה בצלו של‬ ‫השכול ויתבטא ברגשות כבדים ובמצב רוח קודר‪.‬‬ ‫אם כן‪ ,‬המפגשים המשפחתיים בחגים הם אירועי משבר טעונים מאוד‬ ‫מבחינה רגשית‪ .‬כשכולם מסובין סביב השולחן‪ ,‬האבדן מקבל ייצוג מוחשי‬ ‫וכואב נוכח היעדרו של אהוב‪ .‬כל פרט באירוע מעורר זיכרונות על העבר;‬ ‫מאכל‪ ,‬שיר או סיפור‪ .‬אלה מציפים געגועים ותחושה של כאב הגורמים‬ ‫לדמעות לזלוג מעצמן‪ .‬כל אלה רגשות טבעיים‪ ,‬שיש להכיר בהם‪ .‬פתיחות‬ ‫וכנות שלנו‪ ,‬הן כאורחים והן כמארחים חשובות מאוד ומאפשרות לטווח‬ ‫הרגשות הטבעיים למצוא ביטוי במרחב המשפחתי או החברתי המשותף‪.‬‬ ‫לפני החגים עולה הדילמה כיצד לחגוג את החג‪ :‬לבד‪ ,‬עם משפחה או עם‬ ‫חברים‪ .‬החג מעורר זיכרונות‪ ,‬ועמם גם מחשבות על איך החיים שלנו היו‬ ‫יכולים להיראות לולא האבדן‪ .‬האם נוכל להיות שוב שמחים ומאושרים?‬ ‫ההחלטה אם להיענות להזמנה של חברים או של בני משפחה ולחגוג עמם‬ ‫בצוותא את החג‪ ,‬או לחלופין לארח‪ ,‬אינה החלטה של מה בכך‪ .‬יש הבוחרים‬ ‫להימנע משהיה עם קרובים במועדים אלה‪ ,‬כדי להימנע ממצבים מכאיבים‪,‬‬ ‫ויש אלה הבוחרים אף לצאת לחו"ל כדי לא להתמודד עם המצב‪.‬‬ ‫לכל החלטה יש היבטים לכאן או לכאן; ומומלץ לשתף את הילדים בפתיחות‬ ‫ולדון עמם בהרחבה על האפשרויות השונות לחגוג את החג ועל המשמעות‬ ‫הנלווית לאפשרויות אלה‪ .‬יש להביא בחשבון את גיל הילדים ואת שלב עיבוד‬ ‫האבל שכל אחד מבני המשפחה מצוי בו‪.‬‬ ‫עיבוד האבדן של אדם קרוב הוא‬ ‫תהליך ארוך‪ ,‬מורכב ומשתנה מאדם‬ ‫לאדם‪ .‬ילדים‪ ,‬בכל גיל‪ ,‬חשים את‬ ‫כל טווח הרגשות אך לא תמיד‬ ‫יש להם את המילים והמושגים‬ ‫שבאמצעותם יוכלו להביע זאת‪.‬‬ ‫עם העלייה בגיל מתפתחת הבנה‬ ‫חלקית של מושג המוות‪ ,‬אך הבנה‬ ‫זו עניינית יותר ועדיין איננה רגשית‪.‬‬ ‫רק בגיל עשר לערך מתפתחת אצל‬ ‫הילד תפיסת מוות הדומה לזו של‬ ‫המבוגר ‪ -‬שבה יש הבנה עמוקה‬ ‫יותר של סופיות המוות‪ ,‬ומתלווה‬ ‫לכך תגובה רגשית תואמת‪ .‬בגיל‬ ‫ההתבגרות תפיסת המוות מורכבת‬ ‫יותר‪ ,‬יש התעניינות מעמיקה יותר‬ ‫בשאלת החיים והמוות ומשמעות‬ ‫החיים‪ .‬בקרב בני הנוער קיימת‬ ‫התעניינות וסקרנות לגבי מה שקורה‬ ‫לאחר המוות‪ .‬הם מתקשים להביע‬ ‫את תחושותיהם ומפגינים לעתים‬ ‫כעס והתנהגות קיצונית‪.‬‬ ‫להכנה רגשית נחוצה שהות מבעוד‬ ‫מועד‪ ,‬המתאפשרת שכן החגים‬ ‫ידועים לנו מראש‪ .‬מחשבות על‬ ‫האבדן‪ ,‬בכי ושיחות סביב הנושא‬ ‫הם חלק בלתי נפרד מעיבוד האבל‪.‬‬ ‫חשוב אפוא שהדיון עם הילדים‬ ‫סביב נושא החג יתבצע ברגישות‬ ‫רבה; ובתוך כך לאפשר להם‬ ‫לבטא את תחושותיהם‪ ,‬לא לבקר‬ ‫אותם ולא להיות שיפוטיים‬ ‫כלפי תחושותיהם‪ ,‬אפילו אם לא‬ ‫מסכימים עם דבריהם‪.‬‬ ‫לעתים לא מדובר בשיחה אחת‪,‬‬ ‫אלא בתהליך מתמשך של‬ ‫שיחות שמטרתן לטעת בילדים‬ ‫את התחושה שאנו‪ ,‬המבוגרים‪,‬‬ ‫נמצאים שם בשבילם‪ .‬חשוב גם‬ ‫לשתף אותם בתחושותינו כבוגרים‪,‬‬ ‫ובתוך כך לשמש להם מודל של‬ ‫חשיפת רגשות הדדית וכן לחזק את‬ ‫הלכידות המשפחתית ואת ההרגשה‬ ‫כי אנו מבינים מה עובר עליהם‪.‬‬ ‫חשוב להעלות יחד זיכרונות‬ ‫ולהבהיר כי זיכרון האדם האהוב‬ ‫נצור בלבנו לעד וכי החיים הם לצד‬ ‫האבדן‪ ,‬ולא בצלו‪ .‬חזרה לחיים‪,‬‬ ‫חגיגת החגים‪ ,‬הימצאות עם אנשים‬ ‫אחרים ‪ -‬סבא‪ ,‬סבתא או קרובי‬ ‫משפחה אחרים וחברים ‪ -‬אין‬ ‫משמעם בגידה או שכחת האבדן‪.‬‬ ‫שיחה כזו עשויה לאפשר שילוב של‬ ‫הזיכרונות ושל הרגשות בצד חגיגת‬ ‫החג‪.‬‬ ‫ראוי לזכור כי המפגש המשפחתי‬ ‫החגיגי הוא זמני‪ ,‬אירוע שיש לו‬ ‫התחלה‪ ,‬אמצע וסוף ‪ -‬והוא חולף‪.‬‬ ‫הארוחה תסתיים‪ ,‬וכולם ישובו‬ ‫לשגרת חייהם; ועצם הידיעה הזו‬ ‫עשויה להרגיע ולהקל על תחושת‬ ‫העומס שהארוחה המשפחתית‬ ‫מזמנת‪.‬‬ ‫הכותבת היא פסיכולוגית בכירה‪,‬‬ ‫מנהלת השירות הפסיכולוגי באזור‪.‬‬ ‫עוברת באדום‬ ‫‪29‬‬ ‫מתנות מחשקות‬ ‫אותי הלוך וחשוק‬ ‫עד חנוק‬ ‫פלה תכלת טרבס‬ ‫תמיד חשבתי שהאמרה "כל סוף‬ ‫הוא התחלה" מתאימה יותר לתיאור‬ ‫המתרחש לאחר המוות מאשר‬ ‫לראש השנה‪ .‬מה שקורה בראש‬ ‫השנה הוא דבר אחר לחלוטין‪:‬‬ ‫"התחלה של הסוף"‪.‬‬ ‫טירוף! בהלת קניות מטרללת אוחזת‬ ‫בכול‪ ,‬כאילו זו ההזדמנות האחרונה‬ ‫להצטייד בטוסטר אובן‪ ,‬במתקן‬ ‫סודה‪-‬סטרים‪ ,‬בשואב אבק למכונית‬ ‫או בדיסק האחרון של החיפושיות‪.‬‬ ‫קניית מצרכים בכמויות אדירות‬ ‫שרק מלסחוב את השקיות אפשר‬ ‫להפריץ דיסק בגב; ובגדים שמיד‬ ‫אחרי החג נראים כאילו התכווצו‬ ‫באריזה‪.‬‬ ‫עד כאן ניחא‪ ,‬המכה האמיתית‬ ‫היא המתנות‪ .‬אוי המתנות! הבעיה‬ ‫חמורה מאוד ואינה פוסחת על אף‬ ‫בית בישראל‪ .‬יעידו על כך ארונות‬ ‫המטבח‪ ,‬מדפי הספריות הביתיות‪,‬‬ ‫מאורות האחסון ברחבי הבוידעם‪,‬‬ ‫מתחת למיטות‪ ,‬קופסאות קרטון‬ ‫המעלות אבק סמיך בחנייה ואפילו‬ ‫במלונת הכלב‪ .‬אנחנו מוקפים‪,‬‬ ‫מוצפים‪ ,‬לא נותר מקום פנוי‪.‬‬ ‫החגים הם קמפיין המכירות היעיל‬ ‫ביותר כמעט לכל חנות‪ .‬התנ"ך הוא‬ ‫מסמך שיווק עב כרס‪ ,‬וכוח עליון‪,‬‬ ‫בכבודו ובעצמו קופירייטר אלוהי‪.‬‬ ‫ברגע שהבנתי זאת‪ ,‬הארה גדולה‬ ‫אפפה אותי‪ .‬באותו הרגע רציתי‬ ‫לצאת מהמשחק‪ .‬השאלה "איך‬ ‫יוצאים מזה?!" נפתרה חיש קל‪:‬‬ ‫לאחר סיעור מוחות מפרה עם עצמי‬ ‫החלטתי על נקיטת אסטרטגיית‬ ‫"הסבב הגדול"‪.‬‬ ‫אחד העקרונות בגישה זו הוא‬ ‫שמירה על סודיות מוחלטת‪ .‬כלל‬ ‫שני מבוסס על עקרון מתמטי פשוט‬ ‫הקובע מחזוריות הוגנת לטובת‬ ‫אנונימיות שוויונית בין זכאי מתנות‬ ‫לחג‪ .‬למשל‪ ,‬מתנה ממשפחה‬ ‫מספר ‪ 14‬עוברת למשפחה מספר‬ ‫‪ 13‬ברשימה וכך הלאה לפי סדר‬ ‫מספרים יורד‪ .‬וההפך‪ ,‬לפי סדר עולה‪,‬‬ ‫מתנה מספר ‪ 14‬עוברת למשפחה‬ ‫מספר ‪ 15‬וכך הלאה‪ .‬כמובן בתוך‬ ‫מחזוריות כזו מתקיים גם כלל‬ ‫ההדדיות‪ ,‬כלומר מי ששנה קודם‬ ‫לכן הביא מתנה קטנה יקבל מתנה‬ ‫קטנה בשנה העוקבת‪.‬‬ ‫יש לסבב כללים פעוטים נוספים‬ ‫כגון‪ :‬מי שיש לו משפחה‬ ‫שלומיאלית לעולם לא יקבל חפצים‬ ‫שבירים‪ .‬מוצרי חשמל זולים יקבלו‬ ‫זוגות מבוססים‪ ,‬ואילו היקרים‬ ‫יישארו אצלי‪ .‬זוגות מבוגרים יקבלו‬ ‫בעדיפות עליונה סטים של מגבות‬ ‫וכלי מיטה; וכלל חשוב מאוד‪ :‬יש‬ ‫להיזהר שדוד משה לא יקבל את‬ ‫פותחן היין התורן‪ ,‬הוא כבר קיבל‬ ‫שלושה ברצף‪.‬‬ ‫קיים גם הכלל של "יוצא מן הכלל"‬ ‫המחייב אלתורים‪ .‬זו הסיבה שכל‬ ‫הכללים לא יוכלו להוות ילקוט שלם‬ ‫של אסטרטגיית "הסבב בגדול"‪,‬‬ ‫אלא המלצה בלבד‪ .‬אופציה כזו גם‬ ‫אינה נטולת הוצאות‪ ,‬כשרון אריזה‬ ‫בסיסי‪ ,‬שליטה עצמית ופני פוקר‪.‬‬ ‫לכן אם מישהי רוצה ליצור סבב‬ ‫משלה‪ ,‬היא חייבת להחזיק במלאי‬ ‫הביתי כמות בלתי מבוטלת של‬ ‫ניירות עטיפה‪ ,‬סרטים בשלל צבעים‬ ‫ונייר דבק‪.‬‬ ‫דוגמה אמיתית לתהליך מהחיים‪:‬‬ ‫מתנה שהתקבלה מיוסי וטובה‬ ‫אלגרבלי‪ ,‬מהצד של אימא שלי‬ ‫(בת דודה שנייה) הועברה (לאחר‬ ‫החלפת העטיפה מצבע זהוב עם‬ ‫סרט ירוק לעטיפה כחולה עם סרט‬ ‫זהוב) למושיק ואורה ברוורמן‪ ,‬מהצד‬ ‫של אבא שלי (בן האח של סבא‬ ‫שלו) ומתנה שלהם הועברה לאחר‬ ‫טיפול נאות לאורית וזאב זר‪-‬אביב‬ ‫(בת דודה מצד אימא שלי)‪ .‬אמנם‬ ‫לא בדיוק לפי הסדר המתמטי‬ ‫הקבוע‪ ,‬אך זאת משום שבשנה‬ ‫הקודמת הם הביאו לי סט כוסות‬ ‫למיץ אשכוליות‪ ,‬שנראה לי ממש‬ ‫זול לעומת מייבש השיער המתקפל‬ ‫שהם קיבלו‪ .‬מה גם שאני לא שותה‬ ‫"וכלל חשוב מאוד‪:‬‬ ‫יש להיזהר שדוד‬ ‫משה לא יקבל את‬ ‫פותחן היין התורן‪,‬‬ ‫הוא כבר קיבל‬ ‫שלושה ברצף"‬ ‫מיץ אשכוליות‪.‬‬ ‫בקיצור כל העניין התנהל בצורה‬ ‫חלקה ובלי הסתבכות עד לפני שנה‪.‬‬ ‫בראש השנה דאשתקד קיבלתי‬ ‫ממשפחת הרצויג חבילה עטופה‬ ‫בנייר כחול עם כוכבים מוכספים‬ ‫קשורה בסרט אדום רחב‪ ,‬מודבקת‬ ‫בשלוש המקומות הקבועים‬ ‫שעליהם אני מקפידה תמיד‪ .‬מובן‬ ‫שחשדתי שעלו עליי‪ .‬מיהרתי‬ ‫לפתוח את החבילה ואכן מצאתי‬ ‫בתוכה את הברכה שכתבתי לדודה‬ ‫הנרייטה ובעלה השלישי‪ .‬סימן‬ ‫מובהק לכך שאסטרטגיית הסבב‬ ‫נחשפה‪ .‬זהו‪ ,‬חשבתי‪ ,‬חיי יהפכו‬ ‫מעכשיו לגיהינום‪ .‬איאלץ לחזור‬ ‫למרוץ המתנות בראש השנה‪ .‬אחר‬ ‫כך חשבתי שלא הכול אבוד‪ ,‬אבל אז‬ ‫התקשר אחי‪.‬‬ ‫אח שלי‪ ,‬אמצעי במשפחה ועל כן‬ ‫נטול חוש הומור‪ ,‬סיפר לי משועשע‬ ‫במידה חריגה‪ ,‬שקיבל במתנה את‬ ‫אותו האגרטל הצבעוני שנתן לי‬ ‫במתנה לראש השנה כשבא אליי‬ ‫לארוחת חג לפני שלוש שנים‪.‬‬ ‫כששאלתי מה כל כך מצחיק בזה‪,‬‬ ‫הוא ענה מחויך שאת האגרטל הזה‬ ‫אשתו רצתה לאחסן כי לא אהבה‬ ‫את הצבעים‪ ,‬אך ממש באותו רגע‬ ‫הגיע ראש השנה והם חשבו שאולי‬ ‫דודה שרה תאהב אותו‪ ,‬דווקא בגלל‬ ‫הצבעים‪ ,‬ובדיוק הזמנתי אותם אליי‬ ‫ולכן אני זכיתי בו‪.‬‬ ‫הגורל היתל בהם שנית ושלח להם‬ ‫את אותו אגרטל דרך החברה שלו‬ ‫מהעבודה‪ .‬אחי שאל אם האגרטל‬ ‫עדיין ברשותי‪ ,‬ואם כן האם אני‬ ‫מעוניינת לקבל עוד אחד‪ .‬עניתי לו‬ ‫שאיזה מזל‪ ,‬האגרטל שנתן לי נשבר‬ ‫בדיוק באחד הימים האחרונים‪ ,‬בגלל‬ ‫הרוח‪ ,‬ושאיזה יופי יהיה לקבל אחד‬ ‫אחר זהה‪ ,‬כי ממש נקשרתי לאגרטל‬ ‫ההוא‪.‬‬ ‫הייתי בהלם! עלו עליי? אותה טבעת‬ ‫של "הסבב הגדול" מחשקת אותי‬ ‫הלוך וחשוק עד חנוק! הפחדים‬ ‫והחרדות קשים מנשוא‪ .‬אט‪-‬אט‬ ‫נגמר לי האוויר‪ ,‬מה יהיה? כולם‬ ‫יודעים עליי‪ ,‬יוקיעו אותי‪ ,‬יצחקו‬ ‫עליי‪ ,‬ילבינו פניי ברבים‪ ,‬יסקלו אותי‬ ‫במתנות כבדות‪ ,‬יחזירו לי את כל‬ ‫המכשירים החשמליים המוזלים‪,‬‬ ‫ואת אלה שהשגתי במבצע אחד‬ ‫פלוס אחד‪ ,‬ואת אלה שקיבלתי‬ ‫תמורת קופונים בסופר‪ ,‬ואני אומללה‬ ‫שכמוני‪ ,‬אין לי יותר מקום להחזיק‬ ‫את המתנות בבית‪ .‬האם כך נראה‬ ‫סוף העולם?‬ ‫כמו שטענתי בראשית הדברים‪,‬‬ ‫ראש השנה הוא התחלת הסוף‪ .‬סוף‬ ‫ההתחלה יהיה כנראה בחג השני‬ ‫מבחינתי‪.‬‬ ‫‪30‬‬ ‫ביקורת ספר‬ ‫פולין‪,‬‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫הודו‬ ‫מאת‪ :‬אילנה באום‬ ‫בהוצאת הקיבוץ המאוחד‬ ‫לימור סימון‬ ‫הספר מתחיל בסיפורה של הילה‪,‬‬ ‫המגיעה לטיפול אצל הפרופסור‬ ‫זיסקינד‪ ,‬תרפיסט ופסיכיאטר‪,‬‬ ‫במהלכו היא חושפת פרקים כואבים‬ ‫בחייה‪ ,‬והחלטתה לשים קץ לחייה‪.‬‬ ‫לאחר סדרת שיחות עם הפרופסור‬ ‫זיסקינד‪ ,‬הילה יוצאת למסע לשיקום‬ ‫חייה‪ ,‬שנדמה כבלתי אפשרי‪.‬‬ ‫תוך כדי התמודדותה עם הניסיון‬ ‫לבנות את חייה מחדש היא‬ ‫חושפת את הדמויות בחייה‪ ,‬ומחיר‬ ‫המורכבות של החיים בישראל‪.‬‬ ‫הטריגר לגלוי המורסה הוא מכתב‬ ‫מסתורי המגיע אל הילה ביום שהיא‬ ‫החליטה לשים קץ לחייה ומשנה את‬ ‫החלטתה‪.‬‬ ‫הביוגרפיה הרגשית של הילה‪,‬‬ ‫סוציולוגית במקצועה‪ ,‬שדעותיה‬ ‫שנויות במחלוקת‪ ,‬מתגלה דרך‬ ‫תיאור חיי היום‪-‬יום שלה בארץ‪.‬‬ ‫זאת למול המפגש הטעון עם‬ ‫אחותה לורי שחיה בהודו‪ ,‬וגילוי‬ ‫סוד משפחתי הפוער שסע במרקם‬ ‫היחסים המתרחש ביניהן‪.‬‬ ‫הסופרת אילנה באום מצליחה ‪-‬‬ ‫בשפה שנונה ומלאת תיאורים‬ ‫ומטפורות ‪ -‬להכניס את הקורא‬ ‫לעולמה של הילה‪ .‬הקפיצה בזמנים‪,‬‬ ‫בין הווה לעבר קרוב ולעבר רחוק‪,‬‬ ‫נעשית באופן מושכל‪ ,‬ובבחירה הזו‪,‬‬ ‫אט‪-‬אט מוסרות השכבות מהילה‪,‬‬ ‫ונוכחותה העירומה‪-‬כמעט אל מול‬ ‫סיפורה המשפחתי המורכב מקרבת‬ ‫את הקורא עד כדי הזדהות עם תוכן‬ ‫העלילה‪.‬‬ ‫כל אחד מארבעת בני משפחת גפן‬ ‫נוצר בלבו סוד שאותו הילה מבינה‬ ‫ֵ‬ ‫וחושפת במהלך הטיפול ‪ -‬את‬ ‫המחיר ששילמו הוריה‪ ,‬ובייחוד‬ ‫אמה‪ ,‬כאשר עלו ארצה לישראל‬ ‫מפולין ועזבו מאחור מורשת‪ ,‬תרבות‬ ‫ומעמד חברתי גבוה‪ ,‬וכמהגרים‬ ‫נאלצו להתחיל הכול מחדש‪.‬‬ ‫תובנות אלו מציבות בפני הילה‬ ‫שאלות חדשות‪ ,‬בנוגע לחייה‪,‬‬ ‫למקצוע שבו היא עוסקת‬ ‫ולהתייחסותה למשפחתה ולבית‬ ‫שבו גדלה ‪ -‬שבו‪ ,‬כמו שהיא מיטיבה‬ ‫להסביר‪" ,‬השתיקה דיברה"‪.‬‬ ‫בבית משפחת גפן‪ ,‬לורי‪ ,‬האחות‬ ‫הבכורה של הילה‪ ,‬היא הילדה‬ ‫המצטיינת‪ ,‬אך במקום להמשיך‬ ‫במסלול ההצלחה היא בוחרת‬ ‫לשבור את הכלים ונוסעת‪-‬בורחת‬ ‫להודו‪ .‬שם‪ ,‬בין עולם הצבעים‬ ‫והתרבות השונה היא מוצאת את‬ ‫חייה החדשים‪.‬‬ ‫כחלק מהמסע הנפשי שהילה‬ ‫עוברת‪ ,‬היא נוסעת להודו להיפגש‬ ‫עם לורי‪ .‬במהלך המפגש צפים‬ ‫ועולים פרטים נסתרים‪ ,‬ונחשף‬ ‫עולמן של הילה ושל לורי‪ ,‬הכולל‬ ‫קנאה‪ ,‬סודות ומקום במשפחה ‪-‬‬ ‫ויכול להשיק לעולמם של אחים‬ ‫באשר הם‪.‬‬ ‫השיחות בין השתיים והחשיפה‬ ‫לחייהן הפרטים‪ ,‬בתוך הצבעוניות‬ ‫של הודו‪ ,‬פותחות שאלות ישנות‬ ‫ומציבות סימני שאלה קיימים‪.‬‬ ‫המפגש הזה‪ ,‬במקום הזה‪ ,‬מכריח‬ ‫את הילה להתבונן לתוך עצמה‪,‬‬ ‫פנימה והחוצה‪ ,‬לא להניח לסימני‬ ‫השאלה להישאר תלויים באוויר‬ ‫ולמצוא את הדרך להתפייס עם‬ ‫עצמה ועם גורלה‪.‬‬ ‫הספר נע בציר הזמן והמקום‪ ,‬פולין‪,‬‬ ‫ישראל והודו‪ ,‬משלב בתוכו קשת‬ ‫גדולה של רגשות בין בני זוג‪ ,‬בין‬ ‫אחים‪ ,‬אחים והורים‪ ,‬ובין ההורים‬ ‫ מצבים שאפשר להתחבר אליהם‬‫הן בהוויה הישראלית והן בהוויה‬ ‫המשפחתית והזוגית באשר היא‪.‬‬ ‫צריך לקחת נשימה עמוקה לפני‬ ‫שצוללים אל תוך הסיפור‪ ,‬בעיקר‬ ‫בגלל האינטנסיביות בתיאור של‬ ‫מצבים משתנים‪ .‬חלקם מרתקים‬ ‫וחלקם גדושים ומתישים‪ .‬הקפיצות‬ ‫לעבר בתוך ההווה מבלבלות והקורא‬ ‫ימצא עצמו חוזר לפרקים קודמים‬ ‫כדי להבין מה קורה‪.‬‬ ‫הגודש הוא גם בתיאור סיפורי אלים‬ ‫שאין לדעת איך הנושא מתקשר‬ ‫למסע של הילה לגילוי עצמה‪ .‬אולם‬ ‫אחד הקטעים החזקים במסע הוא‬ ‫תיאור שריפת הגופות‪ ,‬הממחיש‬ ‫דרך עיניה של הילה את המוות‬ ‫ומשמעותו‪.‬‬ ‫עד הנסיעה להודו‪ ,‬הסיפור רווי‬ ‫אסוציאציות‪ .‬בהודו‪ ,‬כמו בהודו‪,‬‬ ‫הסופרת באום מעבירה את הסיפור‬ ‫להילוך איטי‪ ,‬אחר‪ ,‬הגורם לגיבורת‬ ‫הסיפור‪ ,‬הילה‪ ,‬לבנות את העבר‬ ‫וההווה בצורה פחות מבולבלת‪.‬‬ ‫בהודו‪ ,‬באום‪ ,‬בדרכה‪ ,‬מאפשרת‬ ‫ללורי לגעת בפרות קדושות‪ ,‬להיכנס‬ ‫לנבכי נשמתן של הדמויות ואינה‬ ‫מניחה להן עד שימצאו את הדרך‬ ‫לשלווה‪ .‬הילה שבה ארצה מהודו‬ ‫כמו אדם השב מן המסע ובידו‬ ‫תובנות ואנרגיות לבנות את עצמו‬ ‫מחדש‪.‬‬ ‫ביוגרפיה רגשית הוא רומן הביכורים‬ ‫של אילנה באום‪ ,‬עיתונאית‪ ,‬אלמנתו‬ ‫של שלמה באום שהקים ב‪1953-‬‬ ‫יחד עם אריק שרון את יחידת ‪101‬‬ ‫המיתולוגית‪.‬‬ ‫‪31‬‬ ‫נפרדו מאיתנו‬ ‫אופנהיימר הניה ז”ל‬ ‫אלון ברטה ז”ל‬ ‫אּולַי ‪ /‬דליה יאירי‬ ‫ו ְאּולַי נ ְ ַבּקֵׁש נ ֶ ָחמָה‬ ‫אֹו אּולַי ֶחסֶד ו ְַר ֲחמִים‪,‬‬ ‫ו ְאּולַי נ ַ ֲעמֹד חֲבּוִקים וְנִזְּכֹר‬ ‫אֶת הַּטֹוב‪,‬‬ ‫ׁשֶ ָהי ָה‪ ,‬ו ְאּולַי עֹוד י ָׁשּוב‬ ‫ַאחֲֵרי הַָרע‪.‬‬ ‫וַהֲֵרי ְּכבָר ִּבּקַׁשְ נּו לָנּו ַחּי ִים וְׁשָלֹום‬ ‫ּבְָרכָה וְׁשָלֹום‪,‬‬ ‫ּגַם ּגְז ֵרֹות טֹובֹות‬ ‫ּומָה‪-‬‬ ‫אּולַי נ ְ ַבּקֵׁש ְלהַׁשְ לִיך ַלּי ָם‬ ‫אֹו ְלנָהָר זֹוֵרם‬ ‫חֲלֹומֹות ׁשֶ ּנ ְִקְרעּו אֹו נ ִ ְסּדְקּו‬ ‫ו ְאּולַי נ ְ ַבּקֵׁש ְל ַהעֲלֹות ִמּתְהֹום‬ ‫חֲלֹומֹות ׁשֶ ּכֻּסּו ּפִיחַ‪,‬‬ ‫ּו ְלנ ַּסֹות ְל ַה ְחז ִיר ָלהֶם אֶת ִצ ְבעָם‪,‬‬ ‫אֹו אּולַי ְל ַהּבִיט ּדְַרּכָם‬ ‫ּכְמֹו ִמ ַּבעַד ִלז ְכּוכִית ְמ ֻפּיַחַת‬ ‫ׁשֶ ְּמ ַאפְׁשֶ ֶרת ִלצְּפֹות ַּב ֶּׁשמֶׁש‬ ‫ְּבלִּקּוי ַחּמָה‪.‬‬ ‫ִהּנ ֵה‪ֲ ,‬אנ ִי אֹומֶֶרת ְל ַע ְצמִי‪,‬‬ ‫אּולַי ַּדו ְָקא ִמ ַּבעַד ַלחֲלֹום ׁשֶ ּדָהָה‬ ‫ֶא ְפׁשָר לְִראֹות אֶת הָאֹור‪.‬‬ ‫השיר מופיע בספר שיריה השני "תזמורת בגוף יחיד"‬ ‫אליהו מלכה ז”ל‬ ‫אסולין שרה ז”ל‬ ‫בן זכאי רינה ז”ל‬ ‫גבאי סלחה ז”ל‬ ‫חודוש מירה ז”ל‬ ‫לנאל רחל ז”ל‬ ‫רז זוהר אלה ז”ל‬ ‫שחר ריטה ז”ל‬ ‫שלו רבקה ז”ל‬ ‫‪I.D‬‬ ‫‪Ô‬‬ ‫‡¯‚‪iza Â‬‬ ‫‪tion‬‬ ‫‪ | w w w. i d f w o . o r g‬ט ל פ ו ן ‪0 3 - 6 9 1 8 4 0 3‬‬ ‫‡‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תומך באלמנות וביתומי חללי צה"ל וכוחות הביטחון‪.‬‬ ‫תרומות לארגוננו ניתן לבצע באמצעות אתר האינטרנט שלנו‪www.idfwo.org :‬‬ ‫ארגון אלמנות ויתומי צה"ל‪ ,‬רח' אורנים ‪ 1‬מרכז מסחרי רמת אילן גבעת שמואל ‪54052‬‬ ‫‪Ó‬‬ ‫‪ow Â˙ÈÂ‬‬ ‫‪ÓÏ g‬‬ ‫‪s an ˙Âns Or‬‬ ‫‪d Orpha‬‬ ‫‪an‬‬ ‫שנהרג בהתרסקות מסוק יסעור במלחמת לבנון השניה‪.‬‬ ‫בן ‪ 25‬היה במותו‪.‬‬ ‫‪È‬‬ ‫‪Ï¢‰ˆ.F Wid‬‬ ‫שרית ואביה גומז‬ ‫אלמנתו ובנו של רב‪-‬סרן דניאל גומז ז”ל‬ ‫זכרו‬ ‫את אלו‬ ‫שנותרו‬ ‫מאחור‬