שדים ורוחות במשכנות יהדות תימן
שדי ורוחות במשכנות יהדות תימ
מאת הרב אהר ב דוד
יהודי צפותימ
כל המכיר את יהודי צפותימ על תכונותיה ,תורת,
מנהגיה ,ארח ורבע מחד גיסא ,ואשר יודע הוא ג את
מאפייניה של היהודי המקראיי ,המשנאיי
והתלמודיי וכ אלה של ימי הביניי מאיד גיסא יוכל
למצוא דמיו רב ביניה .היהודי הצפוני )שחי בצפותימ עד ראשית המאה העשרי( נשאר,
בדברי רבי ,כפי שהיה היהודי הקדו )היהודי מתקופת המקרא ,המשנה והתלמוד עד ימי
הביניי(.
כש שהדמיו קיי בתחומי שוני ,כ קיי דמיו זה ג לגבי האמונה בשדי וברוחות .הרוצה
להכיר את השקפתו ויחסו של היהודי הצפוני לעניי השדי והרוחות יל לו אל הספרות
הקדומה העוסקת ביהודי הקדו ,ובעיקר זו שבתלמוד הבבלי ,שמרבית יהודי תימ הכירוה מתו
הספר החביב עליה "עי יעקב" .וכ כל הרוצה להבי את האמור בספרות הקדומה לגבי אמונה זו
יל לו אל היהודי הצפוני ,וימצא לכ המחשה ברורה.
רוח של ימי קדומי
אותה רוח של ימי קדומי ,שהנה ממאפייניו של היהודי הקדו ,מאפיינת ג את היהודי השוכ
בצפותימ על עריה וכפריה ,מדבריה ,גבעותיה והריה .רוחו של היהודי הצפוני קרובה לרוחו של
אחיו הקדו .ההרי והגבעות ,המדבריות והמישורי ,הבתי והחצרות של צפותימ מלאי
המה בשדי ורוחות ,והיהודי הצפוני יאמר שהנו מכיר ויודע לנהל את חייו במחיצת .אימה
במהלכי מכפר לכפר ,במיוחד א מדובר בנשי ובילדי .במקומות הרחוקי מ
ופחד אוחזי ְ
היישוב וכ בדרכי שבי יישוב ליישוב חש היהודי הצפוני כי מתהלכי סביביו שדי מאיימי,
רוחות פלאיות ונשמות ערטילאיות הנודדות ללא מנוח .השטחי הפתוחי הפרוסי בי יישוב
למשנהו ,המקומות השוממי ,הפיתולי הצרי והחשוכי ,ראשי ההרי ותוככי המערות כל
אלה מפילי חתית על המהל בה .ואול ,היהודי הצפוני פיתח לו דרכי להיזהר מ המזיקי
שבה ,לחיות עמה וא" לשת" פעולה ע הטובי והידידותיי שבה .בספר חסידי )סימ
שע"א( מובא מעשה שרצו להפו מקו השדי למגורי אד ,ועשו תיקו מיוחד הכולל הולכת
ספר תורה לפניה ואמירת ברכת כוהני ושיר של פגעי ועוד פסוקי ממקומות שוני במקרא,
והדבר הצליח.
בדר כלל השדי בוחרי לה מקומות לדור בה היכ שאי האד דר .יהודי הדרי ביישוב
ע%ט"",
$ל ְ
$מ ַלח וסביבותיו ,דר משל ,יאמרו כי באזור השדי בחרו להתגורר במקו הקרוי " ְ
ְ
$ל ֲח&ַר" ,שראשו גבוה
והוא מקו מסוכ להולכי ובאי בסביבתו .ומצוי ש הר הקרוי " ַ) ְר( ְ
מ$מ ַלח יספרו כי העובר ש בלילה יראה
ְ
וכמו מונח על סלע ,ומכא שמו ) ֲח&ַר הוא סלע( .יהודי
על ההר יצורי בדמות אנשי המדליקי נרות ,העולי ויורדי ,ונבלעי בתו הסלע שבהר .יש
ַ *$פ'א ,".במרת"
שידברו על הר הקרוי " ַ) ְל ַעא" ,והוא משכנ של שדי .בבית האב ,הוא " ֵ(יְ +
חשכה ,נית לשמוע את
שתחת הבית מתגוררי שדי .ומפי דרי הבית ,ברדת למרת" בעת ֵ
מ$מ ַלח ,והוא ליד
ְ
ֲראש" הוא הר המצוי במרחק יו
המילי "שמע ישראל" כדי להבריחַ (" .
ַ)/א& .מדובר בהר גבוה מאד ,ראשו שטוח ונית לבנות עליו מבני ,ורואי אותו עוברי דרכי.
לצ ְח ,.ַ%והוא יישוב גדול כיו .יהודי האזור מספרי כי יש בו "שמע ישראל",
הר זה מצוי מעל ַ
דהיינו שדי הגרי בו .מוב מאליו שקשה להגיע לראש ההר ,ורבי חוששי לעלות אליו ,ומי
שמנסה לעלות ניזק.
ֲקיק ,יש ג בו
$לע ִ
מ$מ ַלח ,לכיוו ְ
ְ
ַע ַמא ,מרחק של כרבע שעה
ב$ל ֲח ַצ' ,הר מעל ליישוב נ ְ
ְ
ג
א ,".(ַ 1והוא הר נמו באזור
ְ 2$
$מ ַלח את הביטוי " ַ
"שמע ישראל" .ונית לשמוע בפי יהודי ְ
$ל ֲח&ַר המצוי
$ל* ַפ'א ,.והשדי מצויי בו .השדי של ַ) ְר( ְ
$ל ֵחיט ,מהל דקות אחדות מ ֵ(יְ +
ְ
בכ' ְצ'ַ%א ,הר ליד
$ל ְש ֵעי( ,בסמו לבית האב ,מוכרי וידועי לתושבי הסביבה .ג ִ
מעל היישוב ְ
ֲראש וכמו
ומ ְפ' ַ+אח הוא הר כמו ( ַ
מ$מ ַלח ,מצויי שדיִ .
ְ
אקי ,מרחק יו ויותר
היישוב ַס ֵ
ַע ַמא ,וה
ֲצ'ַ +ש ְמ ַסא" ,מעל לנ ְ
$הל ֲקר ַ
ִכ' ְצ'ַ%א וא" בו מצויי שדי .ופעמי נית לשמוע על " ְ
שדי שבחרו להתגורר במקו זה.
וַ%4$א .יהודי
$ל ִק) ְ
ֲצ'ירַ ,ש ְע ַ(אְ +ִ ,ש ַ)אְ ,
אזח ,שבו התגוררו יהודי $לִ 3
אזכיר כא ג את אזור ַר ִ
אלה יודעי לספר על השדי המצויי בסביבת .המקו המפורס ביותר ,שאי בו מגורי אד,
הוא ההר ִ& ְת' ַמא ,המתנשא לגובה של כקילומטר אחד ,ובראשו מצוי סלע שאומרי כי בו
מתגוררי השדי מגורי קבע .מי שנמצא הרוג ואי יודעי מי הרגו ,היו הגויי לוקחי את
גווייתו בלילה למערה המצויה בהר זה ,מניחי אותה ש ,והשדי שנקראו עלידי המומחי היו
מגידי לה מי הרוצח .על כ היו הרוצחי נזהרי ,והיו תוקעי מחטי בגו" הנרצח כדי
להבריח את השדי לבל יגלו אות .המוסלמי תושבי האזור היו רגילי לשחוט בעלי חיי,
ליצוק שמני ולהקטיר קטורת כדי לרצות את שדי המקו הזה שלא יזיקו.
$ל ַק ְפ' ַר ,.מצויי שדי ,ואלה מהווי סכנה לעוברי ולשבי.
במקו אחר בלתי מיושב ,הקרוי ְ
מארי סעיד צברי ,תושב שעבא ,סיפר כי עבר ש ,באחד הלילות ,בלכתו יחידי ,וראה מעי קרונות
$ל ַק ְפ' ַר ,.עד לעמק.
של אש היורדי מראש ההר ,הקרוי א" הוא ְ
האמונה בשדי ורוחות השפיעה על חייו של היהודי הצפוני כמעט בכל מאורע בחייו ,והיה עליו
להתחשב בה בכל ימי חייו ,בכל מקו שהתהל בו ובכל מצב שנמצא בו בעת הלידה ,בימי
החתונה ,בעת מחלה ובבוא יו המוות .עליו להתחשב בשדי ובדר תגובת לכל מאורע הקורה
אותו.
בעת הלידה ,על היולדת וקרובותיה לעשות הכול להישמר מפני השדי ,שהרי אלה אורבי לכל
חלש וחולה ,והיולדת ג היא מוגדרת כחולה ,והיא חלשה מאוד .השדי עלולי להפו את
היילוד או א" את היולדת ליצור אחר .בפי יהודי צפותימ שגור מונח מיוחד " ְמ ַ( ַ)ל" ליצור
שהוחל" עלידי השדי; במקו אד הופכי אותו ליצור אחר או לשד או לבעלחיי .אגב,
אלבדה ,שהיא שדה מסוג נחות ,רגילה להפו ב אד לבעלחיי .שדי ברמה גבוהה יותר
רגילי לחטו" ילדי קטני ולגדל אות כשדי ,משיאי אות בבנותיה וכיוצא בזה .לכ
היולדת אינה יוצאת מפתח ביתה אלא לאחר ארבעי יו ,ובהיותה בחדרה עליה להקטיר קטורת
ולהשתמש בחומרי ריח מיוחדי כדי להבריח את השדי .בימי הראשוני שלאחר הלידה
מעלי קטורת מסוגי מיוחדי של בשֹמי ,כמו ה"מ%ר" )מי (ֹש( המוקטר בבית היולדת
ותפקידו להבריח את השדי .היהודי הצפוני מייחס כל פגיעה ביולדת או בילדיה לפעולות השדי.
כ עליה לשמור על תינוקה מפניה ,ומדי פע עליה להזכיר את ש הש ,כי זו סגולה להברחת
השדי .נהגי אלה ודומיה נקבעו כחוק אצל היהודי הצפוני ,וזאת בשל מקרי רבי שאירעו
אות במהל הדורות.
בימי החתונה השדי אורבי לחת ולכלה ,ועל כ יש להיזהר מה בעזרת שימוש בדרכי שונות
הידועות לה .צביעת ידי החת והכלה ב"חינא" )הוא הכופר( היא דוגמה לכ ,שהרי זו סגולה
לשמירה .וכ בכל תחנה מתחנות חייו של אד ובכל אירוע הקורה אותו .וג כאשר מגיע היו
האחרו של היהודי הצפוני והול הוא לבית עולמו ,יודעי החיי שהשדי מגיעי להזיק לנפטר
ולאבלי ,ואלה פיתחו אמצעי להישמר מפניה ,וה נוקטי בדרכי שונות כדי להבריח.
שמות השדי
השדי ,ה כקיבו 7וה כפרטי ,מכוני בשמות שוני .בפיה של יהודי הצפו שגורי שמות
שוני ,מה שמות המצויי במקורות היהודיי ומה שמות הידועי בתימ בכלל ובצפותימ
בפרט.
הש הקיבוצי הנפו 7ביותר בפי יהודי צפותימ הוא "שדי" ,ש המופיע בתורה שבכתב
ובתורה שבעלפה על מקצועותיה השוני ,והש המקביל לו הוא " ִ&" ,והוא שגור בפי יהודי
ובפי מוסלמי .כ מכוני השדי במלי "שמע ישראל" ,ש הלקוח מ הפסוק הראשו בקריאת
שמע ,והוא נבחר בשל שכיחות השימוש בפסוק זה כסגולה להבריח שדי" .בר מינ" א" הוא ש
קיבוצי נפו ,7והוא נבחר בשל החשש להזכיר את הש "שדי"" .בר מינ" הוא בלשו סגי נהור,
ותרגומו המילולי "חו 7ממנו" ,ומשמעו שמדובר ביצורי שאינ ממנו אנו בני האד .אלה
החוששי לקרוא לשדי בש המפורש שלה ,רגילי להחלי" את ה"ש" ב"ל" ואומרי " ֵל ִ)י".
ג הכינוי "בניה" שגור בפי יהודי הצפו ,והוא כינוי לשדי במוב בניה של השדי.
$הל" ,שפירושה "בנֵי"
יש שמות קיבוציילמחצה השייכי לאזור מסוי ,וכל ש פותח במילה " ְ
א ,".(ַ 1והוא הר נמו ליד
$לְ 2
א ".(ַ 1ה שדי המתגוררי בהר " ַ
$לְ 2
ַ
$הל
או "תושבי"ְ " .
$מ ַלח .והשדי
$ל* ַפ'א ,.הוא בית האב שביישוב ְ
ְ
$ל ֵחיט ,מהל שלוש דקות מ ֵ(י+
היישוב ְ
$מ ַלח,
י)א ,מרחק יו ויותר מהיישוב ְ
לח ַ
אקי ,בדר ֵ
תושבי המקו " ִכ' ְצ'ַ%א" ,ליד היישוב ַס ֵ
$הל ִכ' ְצ'ַ%א" .בסביבה של " ִכ' ְצ'ַ%א" גרו משפחת מארי ֲעַ%א ,'7משפחות אל ַ&3ַ $אר,
קרויי " ְ
$ל ֲח&ַר" ה שדי המתגוררי על אב גדולה מעל היישוב
$הל ַ) ְר( ְ
יריְ " .
ומשפחת יִ ְחיַא ֵט ִ
$הל ִמ ְפ' ַ+אח" ה שדי השוכני על הר הקרוי
מ$מ ַלחְ " .
ְ
$ל ְש ֵעי( ,מרחק דקות אחדות
ְ
$הל ַק ְר ַצ'ַ +ש ְמ ַסא" ומתגוררי במקו המצוי מעל ליישוב
" ִמ ְפ' ַ+אח" .ויש שדי הקרויי " ְ
ַע ַמא .בכל אזור ברחבי תימ נית לשמוע על שדי שוכני הר מסוי ,מדבר מסוי או מקו נידח
נְ
א(ל והוא משכ לשדי ,ותושבי
ושומ מסוי .בקצה רגוזה שבאזור ברט יש מקו הקרוי ְמ ַע ִ
ברט מרבי לדבר על מקו זה .בפי גויי הכפרי הנידחי בראזח נית לשמוע את הש ַע ְ( ַל) .ש
ֵשדה מסוכנת( ,וכה יאמר המוסלמי בעת שנתקל בסכנה " ֲא(ַ %ע ְ( ַל ,".כמו מבקש את סיועה
להוציאו מ המיצר.
ג השמות הפרטיי רבי ה ,והנה כמה מ השמות שנית לשמוע בפי יהודי הצפו .לש
אשמדאי זכות בכורה ,והוא נשמע לעתי קרובות בשיח ובשיג ,ופעמי מוסיפי לו תואר
(%*$יַא" הוא ש נפו 7מאוד ,והוא נשמע לעתי קרובות בעת
ְ
"אשמדאי מלכא דשידי"" .א%
$ל ִע ְריַא" ,אמ של הערומות,
שרוצה אד לקלל את חברו .ויש ש הקרוב לש זה ,והוא "אְ %
וה שדות צעירות המהלכות עירו ועריה .א" הש " ַ( ְק ַעא" ידוע ,ובעיקר נאמר על אישה שאינה
ֲת' ְר ָעא" ידוע ,והוא תרגו בארמית
זוכה להערכה מצד בני משפחתה או חברותיה .א" הש "( ַ
למילה "שער" ,ונית לה ש זה משו שעומדת היא בשער ומזיקה את בני האד .א" הש
ֲמא)" .ש מיוחד
א) ".מוכר ,ונית לשדה הזאת בשל מנהגה לשכו בי האפר ,הוא ה"ר ַ
ֲמ ַ
"ר ַ
במינו שאינו שגור בפי כול הוא "תניא" ,וש זה מובא בספר "הקיצו ורננו".
שמות אלה ואחרי מופיעי הרבה בשיח ובשיג של יהודי הצפו .אנשי ,ויותר מה נשי,
יזכירו את השדי לעתי קרובות .יש שג היחיד מזכיר את השדי בזמני ובמצבי ידועי,
ולרוב יזכירו אות זוגות וחבורות .נית לשמוע פעמי רבות את המלה " ִ& ִ3י" או "שד" ,במיוחד
$ל)ִ 9י יְ ִש) ".%4שד יֵצא מעינו ,השדי ייקחוהו(.
י%כ' ִר& ִמ ֵעינִ ֵ " ,".
בקללותיה ,כמו " ִ& ִ3י ְ
$ל ִ&ֲ ,רֲ1צ') ".%כל המבקש את השדי ,יבעטו בו(,
פתגמיה מלאי בשדי ורוחות ,כמו " ִמ ֲט ַל( ְ
$ל ְמ ַט ַ4ק" )שער הסגור ,ישיב אחור את השט(.
יטא ְ
$לַ 9
$ל ְמ ַג' ַ4ק ,יְ ִר) ֵ
$ל ַ(א( ְ
או " ְ
הרוצה לסנוט את חברו או לקללו יזמי את השדי לעשות לו זאת .א ביקש חפ 7מחברו והלה
לא זכר את מקומו ,יגער בו ויאמר " ַשַ %4ע ְק ַל) ":יקחו השדי את שכל( ,ופעמי יאמר משפט
מלא ומפורש " ַשַ %4ע ְק ַל(ְ :נֵי ַח ָ( ָלה" )בני חבלה ה כינוי לשדי( .א גמג הנשאל בתשובתו
ֲ+ק%
אפ' ַר) ":יאכלו השדי עד דק את שפתי( .ויש שיאמר לו "נ ֲ
יאמר לו השואל " ֲמ)ֲקֲ %מ ַש ְ
ִל ַ;אנַ) ":יעקרו השדי את לשונ( ,או " ֲט ֲמרִ %פ'י ִל ְ& ַע) ":יקפצו השדי על לוע( .א מבקשי
ממי שהוא חפ 7מסוי ומראי לו את המקו ואינו מביאו בטענה שאינו רואה את החפ,7
אומרי לו " ִ& ִ3י יִ ְע ִ%ר ֵעינַ) ":שד יעוור עינ( .וא אמר חברו דבר וזה אינו במצב רוח טוב ,ישיב לו
בהסנטה תו הזכרת השדי באופ כללי או תו ציו שמו של שד ידוע .א נסע חברו וטר שב,
ואמר לשומעי כי הוא ישוב בשלו שהרי "שלוחי מצווה אינ ניזוקי" ,ישיב לו השומע חסר
הסבלנות "שלוחי א$ %ל*(%יַא אינ ניזוקי".
א ישבו בחבורה וחסר אחד מה ,ושאלו מא דהו היכ פלוני ,ישיבו לו " ַשַ .%4ס ְ( ַע .וְ ַס ְ( ִעי ֵש)"
ֲ(ל"
ֲרא ַס ְ( ַע .וְ ַס ְ( ִעי & ַ
)לקחוהו שבעי ושבעה שדי; המספר בא להדגשה( ,ויש שיוסיפו "וְ ַח<ַ % .%
$ל)ִ 9י" )חטפוהו השדי( .א נתקל מא
)והניחוהו מאחורי שבעי ושבעה הרי( או " ִכ' ְטפ'ֵ .%
דהו ושבר חפ 7יאמרו לו בזע" " ִא ְצ ֲט ִד'י ֲקלֲ(ַ &ְַ % %הֲ :ק ַפ'א) ":התבונ ,יהפכו השדי פני לאחור(.
$ל)ִ 9י" )שלטו בו השדי( .למה אלמוני אינו עמנו? " ַטאר.(ִ %
למה פלוני מתנהג כ? " ָש ְלטֵ .(ִ %
$ל)ִ 9י" )העיפו אותו השדי(.
ֵ
$ל)ִ 9י" )היה רגוע
ֵ
א%צ(%ח ַצ(ֲח:%
א ק אד בבוקר והחל להטריד את הוריו ,יאמרו לו " ְ
$ל)ִ 9י" )תיש ירדימו
ֵ
א%רקַ )%ר ֲ>):%
בבוקר ,יכו השדי( .וא סירב לישו יאמרו לו " ְ
השדי( .א ביקשו מ הילד לשתות וזה התעקש שלא לשתות יאמרו לו בעת זע " ִא ְש ַר( ִש ְר(%
אס":
ֲמ) ":שתה ,ישתו השדי את דמ( .וא תבעו ממנו לאכול וסירב ,יאמרו לו "%1ל ֲאֲ1לַ %ר ַ
)ַ
)אכול ,יאכלו השדי את ראש( .מבוגרי שישבו לשוחח וראו ילדי קרבי אליה ,וחוששי
ֲרא" )הגיעו שדי המדבר(.
ידי ַמ ְד( ָ
שיפריעו ,יאמרו זה לזה "ְ ִ%צלֵ %ש ֵ
בהסנטות האמורות מוזכרי השדי בש הקיבוצי .אבל פעמי רבות משתמשי הסונטי או
המקללי בשמות פרטיי .לעתי קרובות נית לשמוע את השמות הבאי כמחליפי את המילה
$ש ֲמ ַד'איֲ@ ,ג' ַרת'ָ ,מ ֲח ַלת',
ַה ַמאֲ ,ש ַמע יִ ְש ָר ֵאלְ ,
$ל ִע ְריַאְ (ַ ,ק ַעא ,נ ְ
"שדי" :א$ %ל*(%יַא ,אְ %
$הל ִכ' ְצ'ַ%א.
ֲראשְ ,
$הל ( ַ
ֲת' ְר ָעאְ ,
א)ַ ( ,.
ֲמ ַ
ֲע ,.ר ַ
ֲא( %זָא( ַ
א ק אד בבוקר וחש שאי הדברי מסתדרי כהלכה יפלוט ביטויי מעי אלה" :יַא
$ל)ִ 9י" )הו השדי ,הו הלדי ]כינוי מעוד למלה שדי[ ,יו
ֵ
ימא ,.יָא
ימא ,.יַא ֵל ִ) ַ
ֵש ִ) ַ
השדי(.
פלוני שהגיע מהר או שידע להשיב על שאלה מורכבת במהירות יאמרו עליו " ַמא ִ( ַ4א ֵש)ַ ,מא ה%
@ד" )הוא אינו אלא שד ,אי הוא מבני אד כלומר בעל כוחות מיוחדי( .ילד השמח
ִמ ֲ(נֵי ָ
ַ)ע) ".שד תפס כפתור; שהרי
במתנה כלשהי ואינו מוכ לשת" את חבריו יאמרו עליו " ִ& ִ3י ְק ִ(ַ % '7
ַמ ַסא ְ( ַהא
השדי אוהבי צעצועי של ילדי קטני ואינ מוותרי עליה( .ויש מוסיפי "ְ %
אמר" )ול בה להשתעשע בה(.
ַס ִ
מספר השדי
מספר השדי רב ועצו .יהודי הצפו יודעי לומר כי מספר רב במיוחד במקומות מגוריה
העיקריי ,שה ההרי והמדבריות .מכיוו שמסוגלי ה להחלי" צורה נית למצוא במקו
קט וצר אלפי ורבבות .אילו ניתנה לעי רשות לראות היה האד הרואה נבהל ונרתע ממראה
עיניו .מספרי כי רבי מה מצויי ג במעבה האדמה ,וכי יש שנתלוו אל השדי בעבר דר פי
סלע אל עול מלא שדי החיי חיי תוססי.
מהות השדי וטיב
היהודי הצפוני יודע על קיומ של שדי ממיני שוני ,החל באלה מהדרגה הנמוכה וכלה בבעלי
תפיסה המגיעי לדרגת תלמידי חכמי .הוא יודע לומר כי יש שה עשויי מאש ורוח וה
מהדרגות הגבוהות ואלה נעלמי מעיניו ,ויש המורכבי מאש ,רוח ומי וה נראי עלידיו,
ומה שנית להרגיש בחוש המישוש .מוב מאליו שאי הדברי נאמרי בבטחה ,אלא יש כא
עניי של מסורת ,דמיו ודברי רופפי .ואי מבוכה זו נחלת של יהודי צפותימ ,כי ג מאות
ואלפי שני לפניה שררה מבוכה בעני השדי ,והרבה דברי שנאמרו ה בבחינת הי ולאו
ורפיא בידיה.
הנה למשל דברי רבי יוחנ בתלמוד ודברי רש"י עליו ,ואלה מבטאי מבוכה כלשהי .הגמרא
וDדות" כ :הכא תרגימו ,שידה ושידתי .ורש"י
אומרת על שתי המילי מספר קהלתDִ " 1דה ִ
מבאר שהכוונה היא לשד זכר ולשד נקבה .וכא בא רבי יוחנ ואמר" ,שלש מאות מיני שדי היו
בשיחי ,ושידה עצמה איני יודע מה היא" .2וא" כא מבאר רש"י :ויש אומרי שידה עצמה ראש
כול ,ואמ איני יודע מאי היא.
האמונה בשדי וברוחות היא ,כאמור ,נחלתו של היהודי הצפוני ,ואמונה זו עברה אצלו במסורת
מדור לדור ומצאה חיזוקי במסורת הכתובה ,ובעיקר באגדות התלמוד המצויות בידיו בספרי
כמו "עי יעקב" ו"מנורת המאור" .יש להוסי" לכ את ספרות הסוד ששבתה את לבו ואשר מלאה
היא בתיאורי חיי של השדי והרוחות ,תיאורי ששלהבו את דמיונו ונתנו עיגו לאמונתו
ואפשר לו
שבאה לו במסורת .בספר הזהר מצא הוא חומר רב שהעשיר את הידע שלו בנושא זה ִ
להבי את מציאות חייו העטופי בארשת של פלאי ורזי שבאו לו מהאמונה החזקה במציאות
של היצורי הללו.
כא המקו להעיר כי כש שהיהודי הצפוני היה מודע לשדי ולרוחות כ ג שכנו המוסלמי,
א" הוא מאמי בשדי וברוחות ומודע לקיומ .וכש שהיהודי הצפוני מחזק את אמונתו מ
הספרות העתיקה שלו ,ובמיוחד מ הספרות התלמודית ,כ ניזו ג שכנו המוסלמי מספרות
החדית' המוסלמית .הנה מעט ממה שנזכר בחדית' המוסלמי .האמונה בשדי וברוחות נתנה
חומר לחכמי המשפט המוסלמי לשאת ולתת בה .והנה שאלות אחדות שנית למצוא עליה דיו
בספרות זו .מכיוו שלפי אמונתו של המוסלמי טבעי הוא שנשמות האד מתגלגלות בחיות,
נשאלת השאלה א יש לגלגולי שכאלה הזכות והחובה שהיו על האד שנתגלגל בה .ומכיוו
שהמוסלמי האמי שהשדי מתלבשי לפעמי בגו" האד ,נשאלת השאלה א מותר לצר" אד
כזה למניי בעת התפילה במסגד .וכ עולות שאלות הקשורות בנישואי שבי אד ממש לבי שד
בדמות אד ,וכ מה דינ של ילדי הנולדי מנישואי מעורבי כאלה ,לרבות זכויות הירושה
שלה .בספרות החדית' מדובר על מציאות של נישואי חכמי המוסלמי לשדות ,ועל שיכ'י
שנשאו ארבע שדות .ויהודי הצפו הכירו את שכניה המוסלמי וא" ידעו את אמונת והשקפת
בענייני השדי והרוחות .ודמיונו של המוסלמי מבי ההמו הוא פרוע ,ואילו המוסלמי הנמנה ע
יודעי דת ודי היה מעג את המידע המרובה בקרב ההמו במסורת הכתובה.
האמונה בשדי וברוחות אצל יהודי צפותימ יונקת ומושפעת ללא ספק ג מ המקורות
היהודיי .ראשית דבר ,אביא את עיקרי הדברי שנאמרו בנושא זה בספרות התורנית ,ובעיקר
כפי שה מובאי בתלמוד הבבלי.
אפתח אפוא בשאלה מי ה השדי על פי המקורות הראשוניי המקרא ,התלמוד והספרות
התורנית הבתרתלמודית .וזאת לדעת כי השדי ,כיצורי מיוחדי ,תופסי מקו בתלמוד
הבבלי ובתלמוד הירושלמי ,בספר הזוהר ,במדרשי האגדה ,בספרות ההלכה וביתר הספרות
התורנית הקדומה והמאוחרת .השדי ,המוגדרי כרוחות וכמלאכי חבלה המזיקי לבני אד,
ה יצירי כפיו של הבורא ,שבכוחו ה קיימי ובמצוותו עושי ה את התפקידי שלשמ ה
נבראו.
יהודי צפותימ היו בקיאי במקרא ורבי מה ידעו פרקי שלמי בעלפה" .ארבעה
ועשרי" ,זה הש הרשמי של התנ" בפיה ,היה אהוב עליה ,עסקו בו והתענגו לקראו
במנגינות המיוחדות של חלקיו השוני .ה לא דילגו על שו פרק או עניי ,ולרוב קראוהו
בחבורה .וא ישאל השואל היכ מצוי פסוק מסוי רבי יציינו זאת מיד .אמור לו ליהודי
הצפוני שיאמר א המילה "שדי" מופיעה במקרא הוא ישיב ל באופ מיידי וא" יצטט ל את
הפסוק ,במיוחד א זה מופיע בתורה.
השדי ,במונח זה ,נזכרו לראשונה במקרא" 3יזבחו לשדי לא אלה אלהי לא ידעו חדשי
מקרב באו לא שערו אבותיכ" ,ופע אחת נוספת בספר תהלי" 4ויזבחו את בניה ואת
בנותיה לשדי" .אי המקרא מתעכב כדי לתאר את היצורי הללו או כדי להגדיר את מהות
ואת תפקידיה ביקו ,וזאת כנראה משו שמדובר בעניי שהיה רווח באותה תקופה ושהכול
הכירו אותו ,וכל תיאור או הגדרה ייראו כדבר מיותר.
סוגי שדי ,טיפוסיה ומאפייניה
ישנ סוגי שוני וטיפוסי שוני של שדי ,ולאלה יש מאפייני מיוחדי .על כל אלה נית
ללמוד מסיפוריה של יהודי הצפו .היהודי הצפוני הרגיל אינו יודע להשתמש בהגדרות או להביא
מובאות מ המקורות ,א מתו דבריו נית להגיע להגדרות הללו .ואול תלמידי החכמי שבה
מנסחי את דבריה בלשו המקורות ,ויודעי לומר כי ג בצפותימ נית למצוא מקבילות
למקורות .להל אביא בעיקר את דבריה של תלמידי החכמי ,שבכלל דבריה ג מעשי
ואמונות של ההמוני.
אציי כי לידיעת השמות והסוגי של השדי והרוחות יש חשיבות רבה לאלה העוסקי בקבלה
מעשית ואשר יודעי לכתוב קמיעות והכותבי אות לצורכי ריפוי של אלו שניזוקו עלידי
שדי ורוחות .א דר משל ידע כותב הקמיע כי מדובר בשדי מסוג "בי פרחי" וה רוחות ,או
מסוג "בי זרדתא" וה שדי ,או מסוג "בי איגרי" המצויי בגגות וה רשפי א ידע זאת יוכל
בקלות לכתוב את הקמיע המתאי או את התרופה הנדרשת.
"שדי הבית"
$ל ֵ(י,(+
ישנ שדי הקובעי את משכנ בבית היהודי הצפוני וה הקרויי "שדי הבית" ) ִ& ְ
שנכנסו אל הבית שלא ברשות ,במובח מאלה הקרויי "בעלי הבית" ,שה היהודי המתגוררי
מגורי קבע בבית ואחראי לכל הנעשה בו .שדי אלה מכוני ג "חו 7לאד" .היהודי הצפוני
קבע כללי כיצד להתייחס אליה כדי שלא להזיק ולא להינזק עלידיה .האישה הצפונית
עשויה להיעזר ב"שוכנת הבית" ,היא " ֵשדת הבית" ,במלאכת הטחינה ,שהיתה מלאכה הנעשית
לילה לילה עלידיה.
הנה תיאור מעשה שהיה ,הממחיש את הדברי:
ל
אס ַ
ִ! ְ
מרת הוידה עמר ,אשתו של מארי יוס" ב יחיא עמר ,תושבת ברט ,רגילה היתה לחיות בשלו
ע השדי שהיו פוקדי את ביתה ומרגישי כבני בית .מוב מאליו שהשדי היו רואי א
ונשמעי.
קול
משמיעי
אבל
נראי,
בלתי
נראי.
בלתי
אס
וכל פע שהיתה הוידה אופה את הלח בתנור היתה פותחת כל חלק באפייה במילי ִ( ְ
4$ל .שמשמע שהקב"ה ישמור על כל העשייה וירחיק את השדי והמזיקי.
ַ
ימ (".שלה והנה היא שומעת קול המבקש ממנה לבל תאמר
יו אחד נכנסה אל המטבח )" ֵ) ַ
את הפתיחה הזאת .המדברת היתה שדה מ היהודי האומרת לה כי הנה ענייה וכי היא
רוצה לקחת מ הבצק וג לאפות בתנור לילדיה .הוידה ריחמה עליה והבטיחה כי לא תאמר
4$ל ..יתרה מזו ,היא הפצירה בה שתיקח כל צורכה ותחוש טוב במעשה זה.
אס ַ
ִ( ְ
4$ל ,.והשדה היתה מגיעה ,לוקחת מ
אס ַ
ואכ מ היו ההוא והלאה חדלה הוידה לומר ִ( ְ
הבצק ואופה לה ולילדיה את הפת הנדרשת.
חיי "שדי הבית" הללו דומי לחיי אנשי הבית ,אלא שעיקר חייה בלילה .בלילה השדי שוכני
הבית עולי ויורדי במדרגות הבית וקול נשמע .ה טוחני ,לשי ואופי לח .היהודי הצפוני
ידע כיצד לחיות במחיצת ,ונזהר שלא להשאיר את לחמו פ יקחוהו ממנו .השדי אוהבי מאכל
תפל ,ועל כ דואגת האישה האופה למלוח את הלח שהיא אופה .אגב ,במקו שאי בו בני אד
מסתכ ההול בו יחידי לא רק בלילה ,אלא ג בצהריי ,ועלול הוא להינזק עלידי מה שקרוי
אצל יהודי הצפו "שדי טיהרא".
"או אצוביא" )א הילדי(
$ל*(%יַא" היא מ השדי הבולטי ,ואולי הבולטת ביותר ,ומקומה במשכנות יהודי צפו
ְ
"א%
תימ כמקומה של " ֲציַאט ִ(נְ ְ (ִ +ל ִקיס" באזורי אחרי בתימ .שדה מפורסמת זו מוכרת ליהודי
הצפו ,ויש שפגשוה ,בצורת אישה מוזרה ,בלכת בדר מיישוב ליישוב או במקו מגוריה בליל
חוש ואפלה ,ויש שהיא נראית לה בדמות כבשה או אתו .שדה זו אוהבת להתל ביהודי הצפוני
ופעמי א" מזיקה לו .רגילי לומר כי דדיה של או אצוביא ארוכי עד שהיא משליכה אות
לאחור .והנה בגמרא ,5נאמר "אמר רבה בר בר חנה ,אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה
לאחוריה והניקה את
בנה".
&!$יַא
ְ
מעשה שהיה ְ!א$
(%*$יַא
ְ
י)ִ .זנְ ַ)אנִ ַIי ,.המאמינה בשדי וברוחות ככל אחיה יהודי צפותימ ,מספרת על א%
ֲהַ ִ%
י%ס" .התרגו המילולי של
ימא ִ( ִ
ארי ְס ֵל ַ
ַ *$פ'א) ".בית האב( ,הוא ָמ ִ
ועל מפגשה ע ראש " ֵ(יְ +
(%*$יַא הוא א הילדי ,והכוונה לשדה מיוחדת המוכרת לרבי ויש לה סימני היכר
ְ
א%
מיוחדי.
ֲרט לכיוו
ימא היל בדרכו מאזור ( ַ
ַ)י( ְס ֵל ַ
ַ)י ]סבי; בצפותימ לכל ישיש קוראי סביִ & ,
&ִ
ַ *$פ'א ".הוא בית האב .וכדרכו של תלמיד חכ היה לו מלווה וכ לקח הוא עמו
ביתנו " ֵ(יְ +
את התפילי וסכי השחיטה ומקלו בידו .ועוד היה לו בתרמילו קסת דיו וקולמוס מיוחד.
ובדרכו מהרהר היה בדברי תורה ומשוחח ע מלווהו בדברי תורה ובמלי דעלמא.
ימא ,ויעמדו מעט
ַ)י ְס ֵל ַ
ע%צ' ַל ,.ש מצויי מכריו של & ִ
המה הולכי לה ויקרבו אל היישוב ְ
ימא עיניו וירא והנה לפניו אותו יצור הקרוי א%
ַ)י ְס ֵל ַ
י) ..וישא & ִ
$ל ְח ֵ) ַ
לפוש ליד הר הקרוי ְ
(%*$יַא .הוא ראה את השדה הזאת והנה שני דדיה הארוכי המגיעי לברכיה ,אחד זרוק
ְ
לאחוריה ואחד מונח לפניה .ויבט אל פניה והנה שני שיניה הקדמיי שגדל מגיע לגודל
אצבע בולטי מחו 7לשפתיה .הוא ראה ומלווהו לא ראה .והשדה הזאת ,ה' יצילנו ,היתה
עירומה כיו היוולדה.
ימא התבונ בה ולא ירא מפניה ,שהרי יודע הוא לקב 7שדי וג להוציא מגו"
ַ)י ְס ֵל ַ
&ִ
האד ,והוא ג יודע שמות מיוחדי שבעת השתמשו בה היה מסוגל לשלוט בשדי .הוא
ימא ביצור המפחיד הזה,
ַ)י ְס ֵל ַ
א" ידע לדבר בלשונ ,וה נתייראו ממנו .כיוו שהתבונ & ִ
מיד כתב ש מיוחד על ציפורנו ותיעל כלא היתה.
ימא תמה על מעשהו ושאלו לאמור ,מה פשר המעשה הזה אשר
ַ)י ְס ֵל ַ
והאיש אשר ליווה את & ִ
(%*$יַא וכי כתב ש כדי להבריחה
ְ
ימא השיב לו בטבעיות כי ראה את א%
ַ)י ְס ֵל ַ
עשה .ו& ִ
ימא קיבל את הדברי בטבעיות ,כי ידע הוא את כוחו
ַ)י ְס ֵל ַ
מה .והאיש שידע את כוחו של & ִ
ימא.
ַ)י ְס ֵל ַ
של & ִ
ימא ,הקדי
ַ)י ְס ֵל ַ
והיה ש ערבי אחד שהיל אחריה ,וכיוו שהגיע אליה הכיר מיד את & ִ
לו שלו ושוחח עמו וע מלווהו מעט ,והמשי בדרכו .כיוו שהיל מעט מיד הבחי בה בא%
(%*$יַא המהלכת בצד הדר ,וכמו אורבת היא לו .מה עשה אותו האיש .עשה עצמו כמי שלא
ְ
(%*$יַא האיצה את הליכתה כמו
ְ
הבחי בה והיל לו בזהירות כמו רוצה לעשות מעשה .א%
לתפסו והוא האט בהליכתו עד שזו הקדימתהו בהליכתה.
באותה שעה ר 7לעברה מאחוריה ,תפס את דדה המונח מאחוריה והחל יונק מ הדד הזה.
וחוק קבוע אצלה ,שמי שמצליח לינוק מאחד מדדיה אינה מזיקה לו יותר ,והיא מתייחסת
אליו כאל בנה .הגוי הזה החליט למצוא איל אחד לנוח תחתיו ולהמתי להגעתו של היהודי
ימא.
ַ)י ְס ֵל ַ
הנכבד ,הוא & ִ
ימא סיפר לו את
ַ)י ְס ֵל ַ
ימא ,סיפר לו הגוי את אשר קרהו ,וא" & ִ
ַ)י ְס ֵל ַ
כיוו שהגיע אליו & ִ
ימא חלק שבחי
ַ)י ְס ֵל ַ
ימא על חכמתו ,ו& ִ
ַ)י ְס ֵל ַ
שראה ואת המעשה שעשה .הגוי שיבח את & ִ
לאומ 7לבו של הגוי.
(%*$יַא בפרט"
ְ
"זה היה המעשה הידוע לי ולרבי אחרי ,וה' יצילנו מ השדי בכלל ומא%
(%*$יַא ,כשהתרגשות ניכרת על פניה היטב.
ְ
י)ִ .זנְ ַ)אנִ ַIי .את סיפורה זה על א%
כ סיימה ֲהַ ִ%
השדה נדמתה ליהודי כאתו תועה
יהודי הצפו יודעי לספר על מעשי שהיו בשדה המתעתעת בה שדה שנדמתה לו ליהודי
כאתו תועה שהחליט לרכוב על גבה להביאה לביתו ,ואול בהגיעו ליישובו נבחו הכלבי ,ואז
אמרה לנושאה שאינה אתו ונעלמה לה .מעשי בשדה זו ידועי לרבי .והנה מעשה אחד מני
רבי ,המסופר בהנאה עלידי המספר והמענג את השומעי.
השדה המהתלת מעשה שהיה
ב$מ ַלח לכיוו היישוב אלעקלי,
ְ
מעשה ביהודי אחד ושמו סאל ,שהל מבית האב אשר
מקלו בידו ותרמילו על גבו ,ובתרמיל מונחי הכלי המיוחדי שנושא אות כל שוחט:
תפילי וסכי שחיטה .בדרכו היה אוחז את המקל בידו כדי להיאחז בו בהליכתו וכ כדי לחוש
ביטחו מפני חיה או רמש מזיקי.
והיה סאל מהל בדר ומהרהר בדברי תורה ,חוזר על פרשת השבוע בעלפה ,משנ הלכות
שחיטה בעלפה ,וכ מפז לו משירי אבא של שבזי .והיה מביט אנה ואנה בלכתו בדר,
$מ ַלח ליישוב
מפני זהירותו ,כי הדרכי מלאות סכנות והפתעות .באמצע הדר ,בי ְ
אלעקלי ,הרי סאל את ראשו והביט לפניו ,וירא והנה אתו לבנה מהלכת לה לפניו
לאיטה .הדבר הפליאו ,א עייפותו ורצונו לרכוב עליה השכיחו ממנו את הפליאה.
סאל סבר כי האתו הנה של שי אלעקלי ,והוא החליט לרכוב עליה ולהשיבה אל בעליה.
האתו היטתה גבה לפני סאל ,כמו אומרת לו עשה אשר ע לבב .רכב סאל על האתו
הלבנה ,והמשי בהרהוריו בדברי תורה ובאמירת פסוקי והלכות ובפיזו שירי.
כיוו שהגיע סמו ליישוב אלעקלי ,והנה קול נביחות הכלבי מגיע לאוזניו ולאוזני האתו
אשר הוא רוכב עליה .והכלבי עזי נפש ,והאתו בשמעה נביחותיה נעלמה לה פתאו
מתחתיו ,והוא נפל ארצה .באותה שעה הבי סאל כי האתו הזאת מ השדי היא.
באותה שעה קרא קרית שמע וביר את ה' על כ שלא ניזק .סאל נזכר במעשי דומי שהיו
ליהודי אחרי ולגויי תושבי המקו ,כי זו דרכ של השדי להתל בבני אד.
באותה שעה נזכר סאל בראש משפחת סלימא מבית האב ואמר בלבו :אילו היה מארי
סלימא ב יוס" עמדי לא היה קורה לי כדבר הזה ,שהרי יש לו הסכ ע ראש השדי ,ויודע
הוא לקב 7שדי )יִ ְס ְַ +ח ִצ'ר( ולדבר עמה וא" להזהיר ולהשביע לבל יזיקו לבני אד ולבל
יהתלו בה.
מארי דאוד ב יוס" ,מכרו של סאל ונכדו של מארי סלימא ב יוס" ,שסיפר את הסיפור ,מאמי
במציאות השדי ,וסבור א" הוא כיהודי אחרי שזכו לעלות לאר7ישראל ,כי מצויי השדי
ג באר7ישראל וכי ה גורמי לנזקי לתושבי האר .7מארי דאוד ב יוס" סיי סיפורו זה
במילי "ה' יצילנו מכל מפחד".
שד של בית הכסא
היהודי הצפוני יודע כי המקומות המועדי להיות משכ לטומאה מלאי בשדי .אחד המקומות
המשמש אכסניא לטומאה הוא בית השימוש או בלשונ "בית ַה ְכ ֵסא" )מקו מכוסה שבו עושי
את הצרכי( .מקו זה סוג מסוי של שדי אוהבי להיות בו .טיפוס זה מובא בתלמוד והוא
קרוי "שד של בית הכסא" ,שגור נזקי למי שנפגע עלידיו .וכ נאמר בתלמוד" 6תנו רבנ ,הבא
מבית הכסא ,אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל ,מפני ששד בית הכסא מלוה עמו ,וא
שימש הוויי לו בני נכפי" .תלמידי החכמי היו מזהירי את ציבוריה מפני סכנה זו .וא
חלילה נתגלה ילד נכפה היו חושדי בהורי שנהגו שלא כשורה בעת יצירת הוולד.
זיהוי השד
בפי יהודי הצפו יש תשובות שונות לשאלה כיצד נית לקבוע א יצור מסוי הוא שד או יצור
אחר .יהודי פשוט ישיב על כ מניסיו חייו ,או יסתמ על סיפורי ששמע או על מעשה שהיה עד
לו .תלמידי חכמי שבה ישיבו על שאלה זה בציטוט מ המקורות .הצד השווה שבה שכול
האמינו בקיומ של שדי ורוחות ויודעי ה להשיב על שאלה זו באופ מיידי.
ויש שיזדהו ע תשובת עד כדי התרגשות .זה יאמר שהשדי דומי לבני אד אלא שרגליה
כרגל התרנגול; זה ידגיש כי היצור הנשמע או הנראה בלילה במקו נידח הוא שד בוודאי; אחר
יפנה את שימת הלב לדדיה הארוכי של השדה; מישהו ידבר על הקול הדק והמוזר של היצור
שמדובר בו ויקבע שזה שד; וחברו יוכל להישבע כי היצור שפעמי נגלה ופעמי נסתר ושהיתל בו
בלכתו לבדו הוא שד ודאי .וכ עוד תשובות מתשובות שונות.
ויש שיציעו תשובות שונות הלקוחות מ המקורות ,ואלה ה תלמידי חכמי שבה .הבקיא מה
ב"עי יעקב" יצטט בעל פה מימרות הקשורות לעניי .זה יאמר כי הרוצה לדעת א מדובר בשדי
או ביצורי אחרי יקח אפר וישימנו סמו למיטתו ,וא יראה ע בוקר מעי כרעי תרנגולת ,זה
יהא לו סימ כי מדובר בשדי הנמצאי בסביבה .והחפ 7לראות ייקח שליית ולד של חתול
נקבה שחורה בת שחורה ,בכורה בת בכורה ,וישרפנה באש ,וְ יִ ְַ Dחק אותה ,וימלא עיניו מהאפר,
ואז יראה את השדי .הוא יזהיר ,כפי שאומר התלמוד ,כי על האד לזרוק את האפר בקנה חלול
של ברזל ,ולחתו אותו היטב כדי שלא יינזק .וכיוו שטרח והביא דעה הוא יוסי" לספר מעשי
שהיו כמו זה של רב ביבי ב אביי ,שעשה כ וניזק ,עד שחכמי ביקשו עליו רחמי ונרפא.
מ הביטוי בתלמוד" 7בידקו בכרעיה" )הכוונה לאשמדאי שהתחזה כשלמה שהסנהדרי ביקשו
לבדוק א שד הוא( אנו למדי שרגליו של שד דומות לאלה של תרנגולי.
ויש סימ נוס" ,והוא הכנפיי שיש לשד .וצרי לומר כי יש סוגי שוני של שדי ,מה בעלי
כנפיי .וג נית לומר כי לשד יש יכולת להשתנות ליצורי שוני כרצונו ,ולכ נית לראות אותו
השד פע ע כנפיי ופע ללא כנפיי.
התלמוד אומר כ" :אמר רב יהודה אמר שמואל ,המפלת דמות לילית ,אמו טמאה לידה .ולד
הוא,
אלא שיש לו כנפי .תנ"ה ,א"ר יוסי ,מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית ,ובא מעשה לפני
חכמי ,ואמרו ולד הוא אלא שיש לו כנפי ." 8ורש"י מבאר :דמות לילית שידה .שד יש לו
פרצו" אד ויש לו כנפי.
בזוהר 9נאמר כי יש מ השדי הדומי למלאכי השרת ,יש הדומי לבני אד ,ויש הדומי
לבהמות .יש ביניה חכמי בתורה ,ה זו שבכתב וה זו שבעלפה .אשמדאי וכל זרעו אחריו ה,
לפי הזוהר ,שדי יהודי .ובזוהר 10נאמר כי בשל יפיה של נעמה טעו בני האלהי ,עז"א ועז"אל,
אחריה ,והולידה מה רוחות רעות ושדי.
12
בעל מנחת יהודה 11מגדיר את הרוחות כ"נשמות ערטילאי" הנזכרות בסבא דמשפטי
הרוחות ה נשמות ערומות מבלי לבוש ,המשוטטות בארבע רוחות העול ,ועדיי לא זכו להיות
נידונות בגיהנו ולא להיכנס לג עד .ה נכנסות בבני אד ומתלבשות בו ,ונשמות אלה יודעות
סודות עליוני ,וזקוקות ה לתיקו הנעשה עלידי חכ הבקיא בייחודי מתאימי.
דרכי להברחת השדי
השדי נתפסי על הרוב אצל יהודי הצפו כמזיקי שיש להישמר מפניה .כמו שברפואה
הרגילה ישנ שני סוגי פעולה האחד הוא הרפואה המונעת ,והאחד הוא הרפואה עצמה
כשמשתמשי בתרופות כדי לרפא את החולה כ ג ברפואה הקשורה בשדי .יכול אד לגבש
לעצמו דפוסי התנהגות מסוימי ובכ ימנע מעצמו כל קשר ע השדי ,וממילא לא יבוא עליו
נזק .היהודי הצפוני גיבש לעצמו דרכי פעולה להברחת השדי ,מה המצויות בתלמוד ובמדרשי.
השימוש בחפצי קודש ,בהשמעת צעקות או הנפת ברזל על השדי ,ה דברי מקובלי.
העלאת קטורת מיוחדת היא סגולה בדוקה להברחת השדי .היהודי הצפוני ייקח מוגמר הקרוי
וִ (ְ 1רי ."+א נכנס השד לגו" האד יש
")ֲכ' "%או "(ֲכ'%ר" מצואת כלבי ומעופרת " ַש ְקח ְַ 1ל( ִ
ֲלי ,".ואז יצווח השד וירגיש
לכסותו בשמיכה עבה מצמר " ַפ' ְר ,"%לסמ מעגל מסביבו "יְ ַכ' ִ%ט ע ֵ
יצ'יק" ,ואז יש להשביעו כדי לצאת מגו" האד או כדי להסתלק מ המקו.
מחנק "יְ ִציח ִ ִ%
דר נוספת ידועה להברחת השד היא שימוש בנעל או בסנדל .יש ליטול את הנעל ביד ,להני"
את האד שנכנס בו שד בגובה הכתפיי ולסטור על לחיו ואז הוא יצא .זו ג דר להבריח את
השד א יודעי היכ הוא מצוי ,וההכאה בנעל תיעשה באותו מקו .הטע לשימוש בנעל הוא
שזו טמאה ,וטומאה מוציאה טומאה.
דר ידועה היא הליכה בליווי כלבי ,כי בעת ששומעי השדי נביחת כלב ה בורחי .אד
שנרד" עלידי שד וברח מפניו לכיוו היישוב ,בעת שישמע השד קול נביחה יעזוב את האד לנפשו.
יהודי מ הצפו שברחו מפני שדי יאמרו כי באה לה הרווחה ע התקרב ליישוב ,ונביחת
הכלבי מאפשרת לה לחוש בטוחי.
השדי חוששי מ הברזל )כבר הערתי כי הרוצחי היו תוחבי מחטי בגופות הנרצחי כדי
להקשות על הנעזרי בשדי לבל יגלו מי הרוצחי( .לכ יהודי הצפו נוהגי לקחת עמה ברזל
בצאת לדרכ מחו 7ליישוב ובעבר במקומות שה משכ השדי או שהשדי עוברי בה.
ההליכה ע שברייה "&ַנְ ִ( ".ַIמכוונת ג לעניי זה .אחד מיהודי הצפו סיפר כי פגש בקבוצת
$ל&ַנְ ִ( ,".ַIומיד ברחו
שדי שהחלו לאיי עליו ,ואז הוציא במהירות את השברייה מנדנהֲ " ,מ ַשע ְ
לה .ויש הנחיה ידועה לשולפי השברייה לבל יוציאוה מנדנה וישאירו את הנד פתוח ,משו שאז
עלול השד לקפו 7לתו הנד ולהזיק את האד .לפיכ אוחז הגנביה ע הנד שלהO " ,כ' ַ(א",
יוציאה א מעט ,א לא לגמרי ,כדי לאיי על השד .יש שמצטיידי בגרז וכ חשי ה ביטחו
בלכת ובשוב.
וכא ראוי לציי את הנוהג כי בעת שחופרי קבר ,לפני שיביאו את המת להכניסו בקבר,
בינתיי יש להשאיר בתו הקבר ברזל כמו טורייה ומכוש ,וכ שני בני אד שישמרו לבל ייכנסו
ש השדי.
השדי פוחדי מ הצבע האדו ,ועל כ היהודי הצפוני האמור לעבור במקו שיש ש שדי,
יצטייד ג בבד אדו או בחוט אדו "חריר" בצד השברייה או הגרז ,ובכ יחוש ביטחו שלא
יתקרבו אליו השדי להזיקו.
אחת הדרכי השימושיות והשכיחות להברחת שדי היא לירוק לעבר .השימוש ביריקה היה
שכיח בצפותימ .ההורי לימדו את בניה כי א יפגעו בשד או א סבורי ה שהיצור שה
חושבי עליו או רואי או שומעי אותו הוא שד ,עליה לירוק עליו ובד בבד לומר "שמע
ישראל" פעמי אחדות .ויש אמירה נוספת להברחת השד ,וא" זו כתוספת ליריקה .על החושש
מפני השד לומר את הביטוי הבא "עאד' בללאה" פעמי אחדות ,ויש שמוסיפי מילי אחדות
ַ;י" ,לומר פנו דר.
כהמש לאמירה זו" :עאד' בללה מ כל שט ומשטי" .ויש אומרי " ֲט ִריק י ִ
אשה היוצאת לחטוב עצי ,בעת איסו" הזרדי תאמר "מור וצבר" )סוג מסוי של מוגמר( .ומי
שנפל וחושש כי השד הכשילו יאמר בקול "כ'ז" בכו" )הבורא יסלק אתכ( .יש הנוקטי בלשו
קשה כלפי השדי ואומרי "צרפה קפא סבעה וסבעי גבל" )יזרוק אות ,את השדי ,הבורא
מעבר לשבעי ושבעה הרי( .ויש המשתמשי בביטוי אחר" ,צרפה קפא סבעה וסבעי זראק"
)זראק דומה למלה עברית זרק(.
בבית הכסא מצוי שד מיוחד ,בעל צורה מיוחדת ,שיש להישמר מפניו .היהודי הצפוני יודע כי
הצניעות יפה לנוהג בה בכלל ,והצניעות בבית הכסא חשובה לשמרו מפני השדי המאווי לה
משכ במקו מטונ" זה.
13
התלמוד במסכת ברכות מביא את דבריו של רבי תנחו בר חנילאי ,האומר כי כל הצנוע בבית
הכסא ניצל משלושה דברי :מ הנחשי ,ומ העקרבי ומ המזיקי ,שמתו צניעתו של הנכנס
מתנהג הוא בנחת ובשתיקה ,ואי הנחשי מרגישי להתקנאות בו ,וא" המזיקי חסי עליו.
ומעשה שהיה בבית הכסא שהיה בטבריא ,כאשר היו נכנסי בו שני בני אד אפילו ביו היו
ניזוקי ,דבר חריג בהתנהגות המזיקי ,שהרי בדר כלל אינ נראי ביו ולא מזיקי אלא
ליחיד המהל בדרכו .התלמוד מספר כי רבי אמי ורבי אסי היו נכנסי לבית הכסא ,כל אחד
לחוד ,ולא היו ניזוקי .שאלו התלמידי וכי אינכ מתייראי מפני המזיקי הללו ,וה השיבו
לתלמידיה כי יש ביד קבלה הקשורה בבית הכסא ,שצניעותא ושתיקותא מצילי.
בתלמוד מסופר על דר מיוחדת שנקט בה אחד האמוראי הגדולי והמפורסמי כדי
להישמר מפני שד זה של בית הכסא .ואול אי ידוע לנו על מי שנהג כ בצפותימ .על אביי
מספר התלמוד שהיתה אמו מגדלת לו שעיר ומלמדת אותו ללוות אותו לבית הכסא ,שעיר ולא
טלה ,כי "שעיר בשעיר מיחל"" ,כלומר השעיר מג מפני השד שנקרא ג שעיר .רש"י מעיר כא כי
שד של בית הכסא דומה לשעיר ,ועליה נאמר" 14ושעירי ירקדו ש".
על רבא ,בר פלוגתה של אביי ,מספר התלמוד שהיה לו נוהג מיוחד שלא שמענו על דבר קיומו
בצפותימ .מסופר כי לפני שנתמנה רבא לראש ישיבה היתה בת רב חסדא אמגוזא נותנת אגוז
בספל של נחושת ומקרקשת בו מבית ,והוא נפנה כנגדה מבחו .7לאחר שנעשה רבא ראש ישיבה
וצרי היה שימור רב מפני המזיקי ,שמתקנאי השדי בתלמידי חכמי יותר משאר בני אד,
עשתה לו חלו ,כנגד מקו שהוא נפנה ש אחורי הבית ,והיתה מנחת ידה על ראשו בעת שהיה
נפנה ,לבל יזיקוהו השדי.
שימור שגרתי היה נהוג בידי יהודי צפותימ ,והוא נוהג הידוע לכל יהודי ,ומקורו בתלמוד
ובפוסקי .הכוונה היא לנטילת ידיי המצלת מ המזיקי .התלמוד 15מזהיר מפני רוח רעה
השורה על הידיי ,וקובע "יד לעי תיקצ ,7יד לחוט תיקצ ,7יד לפה תיקצ ,7יד לאוז
תיקצ ,7יד לחסודה תיקצ ,7יד לאמה תיקצ ,7יד לפי טבעת תיקצ ,7יד לגיגית תיקצ .7יד
מסמא ,יד מחרשת ,יד מעלה פוליפוס" ,ומוסי" "רבי נת אומר :בת חורי היא זו ,ומקפדת עד
שירחו 7ידיו שלש פעמי" .והכוונה היא ליד קוד שייטול ידיו שחרית לאחר השינה שאז רוח
רעה שורה על היד ומסמא את עיניו א ייגע בה מזיקה לאיברי הללו שנמנו :לעי שעלולה
להיות סומא; לחוט ולפה ,העלולי להעלות פיליפוס ,והוא ריח רע; לאוז שמא תהא חרשת;
לחסודה והיא ריבדא דכוסילתא; לאמה ,והוא איבר המי שמביא לידי קרי; לפי הטבעת,
שמביאה לידי תחתוניות; ולגיגית שמטילי בה שכר .מה יעשה אד ויינצל מ הרוח הרעה הזאת
לפי שהיא בת חורי להזיק לו לאד יקפיד ליטול ידיו שחרית כהלכה ,דהיינו ישפו מי יפה
שלוש פעמי על ידיו מיד בקומו וקוד שייגע באחד מאיברי אלה.
פת שחרית נחשבת א" היא לאמצעי מניעה נגד המזיקי .יהודי הצפו הקפידו לפתוח את
וס ְמ" )פת חיטה מהולה
היו ,לאחר עבודת הש הנהוגה בבוקר ,באכילת סעודה חמהַ 2%(" ,
יק) ".ישביע רעבונו( .התלמוד 16מונה בי שלושהעשר דברי
י%פ'%+ק ִר ִ
בחמאה( ,וכלשונ " ְ
שנאמרו בפת שחרית ג זו שהיא מצלת מ המזיקי .האוכל פת שחרית מתחזק ,ומזיקי בדלי
ממנו.
ועוד דר להברחת השד מצויה בתלמוד ,א" כי לא ידוע עליה בצפותימ .אחת הגרסאות
המובאות במסכת ראש השנה )כח ,א( היא זו" :אמר רבא ,זאת אומרת התוקע לשד יצא" .ורש"י
מסביר פשר התקיעה על פי מה שמצא ביסודו של מורו רבי יצחק ב יהודה ,כדי להבריח רוח רעה
מעליו.
יש זמני מסוימי שאי לחשוש בה מפני השדי .בזמני הללו חש היהודי הצפוני הקלה,
ועל כ אינו חושש ליל בחוש או להיכנס למקומות מועדי .על הפסוק בספר שמות )יב ,מב(
"ליל ִש /Oרי הוא לה' להוציא מאר 7מצרי הוא הלילה הזה לה' ִש /Oרי לכל בני ישראל
לדֹרֹת" אומר רב נחמ במסכת פסחי )קט ,ב( :ליל המשומר ובא מ המזיקי.
הקמיע הוא אחד האמצעי הנפוצי בצפותימ ,ורבי מבי העוסקי בקבלה מעשית היו
ג כותבי קמיעות .הקמיע בדר כלל הופ לרפואה מונעת למי שכבר נפגע מ השדי ורוצה הוא
שלא ייפגע שוב לאחר שנרפא .נית לומר שאי כמעט בית בצפותימ שלא יימצא בו קמיע לפחות
אצל אחד מבני הבית .דברי הרב יהודה פתיה 17,איש בגדד ,המציי כי לאחר הוצאת הרוח מ
הנפגע יש לציידו בקמיע מיוחד ,שכתובי בו שמות מלאכי ,ושעליו לשאתו עליו תמיד ,תלוי
בצווארו דבריו אלה מעשי של יויו ה בצפותימ.
קריאת שמע על המיטה הנה אמצעי יעיל ,ואי ל יהודי בצפותימ שלא היה זהיר בה ,ושלא
18
היה קוראה בכוונה מיוחדת ,כדי לשמור את עצמו מפני המזיקי השולטי בלילה .התלמוד
מביא את דברי רבי יצחק האומר כי כל הקורא קריאת שמע על מיטתו מזיקי בדילי הימנו,
ומסתמ על הפסוק" 19ובני רש" יגביהו עו"" כשהוא דורש שאי עו" אלא תורה ,שנאמר "התעי"
עיני בו ואיננו" 20,ואי רש" אלא מזיקי ,שנאמר" 21מזי רעב ולחמי רש" וקטב מרירי" .הקורא
קריאת שמע כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו להרוג את המזיקי .וקטב מרירי האמור כא
22
הוא ,כ מבאר רש"י במקו ,ש שד הצהריי כמובא במסכת פסחי.
ולאו דווקא קריאת שמע שעל המיטה .ג קריאת שמע הנאמרת פעמיי ביו בתפילה ,א זו
נאמרת בכוונה ,הרי היא אמצעי יעיל להגנה מפני השדי .יהודי הצפו אומרי את קריאת שמע
בבית הכנסת במקהלה ובמנגינה ,בקול ,בחי ,בפה ובלשו .הרב יהודה פתיה 23מציי זאת ואומר
כי נית להרחיק את השדי הבאי אל האד בחלו כדי להבהילו ,בעזרת קריאת שמע בכוונה.
עוד מציי הרב כי נית להרחיק את השדי הבאי אל האד בחלו כדי להבהילו בעזרת הלחש
הבא ,שיש לאמרו שלוש פעמי" :טמא טמא ברח ל מכא" .וכ א א יש לו שונא ,יצווה על
השד בלשו זו" :טמא טמא ברח ל מכא ,ול אצל פלוני ב פלוני והבהילהו".
"שיר של פגעי" הוא מזמור צ"א בתהלי ,והוא יעיל נגד המזיקי .בלכת היהודי הצפוני
בדרכו בלילה או במקו חשו או במקו שחושש הוא מפני השדי נית לשמוע מפיו מזמור זה
במנגינה מיוחדת .בשעת האמירה של המזמור הוא חש ביטחו ויכול ליל למחוז חפצו בלא דאגה.
בכל הלוויה יישמע מזמור זה בפי המלווי ,כדי להבריח את השדי המתנכלי לנפטר ,ואפשר כי
חלק מה ה ילדיו שנבראו משכבת זרע שיצאה ממנו לבטלה .שיר זה של פגעי אמרו משה
"בשעה שהיה עולה להר שהיה מתיירא מ המזיקי ...אלהי אבטח בו שבשמו אני מבריח את
המזיקי ואת מלאכי חבלה) "...במדבר רבה ,פרשה יב(.
ויש דרכי נוספות ,שחלק היו ידועות לחכמי צפותימ והשימוש בה לא היה דבר שכיח.
להל דרכי אחדות ,המובאות עלידי רבי יהודה החסיד בספרו "ספר חסידי".
רבי יהודה החסיד אומר כי הרוצה שלא להינזק מ השד שנראה לו ,אל יספר דבר זה לשו
אד לפני שייגע באש .וא" עניי זה מובא בספר חסידי ,כי מי שנראה לו דמות המת והוא שד
יירק עליו ויאמר לו טמא טמא ברח מכא .מעשה שהיה באד אחד שבא אליו שד בדמות בנו,
24
ורקק עליו ואמר לו צא טמא מכא וברח ל ,והשד ברח.
כבר ציינתי כי השדי מצויי במקומות חשוכי ,ועל כ היהודי הצפוני דאג לעשות דרכו ביו
25
או במקו שמצוי באור ,ובכ מנע מעצמו מפגש ע שדי והיפגעות מה .וכבר התלמוד מציי
כי האור מבריח את השדי .האמורא רב זוטרא בר טוביה מביא בש רב כי אבוקה כשניי ,וירח
כשלושה .כמו כ אימ 7לו היהודי הצפוני את הנוהג לא ליל יחידי הליכה בשניי עדיפה ,וא
ישנ שלושה הרי ההליכה בטוחה .וכבר לימד התלמוד ,במקור הנ"ל ,כי השד לאחד נראה
ומזיק ,לשניי נראה ואינו מזיק ,לשלושה אינו נראה כל עיקר.
ש
עד הנה תיאורי דרכי המצויות בתלמוד ובמדרשי או בספרי העוסקי בכ ,שחלק היו
נהוגות בצפותימ וחלק לא נודע דבר קיומ אצל .ועתה אל עניי מיוחד הידוע ליהודי הצפו
והמעורר אצל התרגשות בעת שמדברי עליו ,ובוודאי א היו שותפי לחוויה הקשה הקשורה
בו :כניסת שד לגו" האד והוצאתו ממנו.
כניסת שד )רוח( לגו( האד והוצאתו
מבי המחלות שהיו שכיחות בצפותימ נית למנות ג את כניסתו של שד לגו" האד ,וכניסה זו
היתה מתרחשת לעתי ה אצל יהודי וה אצל מוסלמי .חכמי הצפו היו יודעי לקבוע א
מדובר במחלה זו והיו ג יודעי כיצד להוציא את השד מגו" האד .ה ג ידעו לזהות את מי
השד ,על פי מינו של האד שנכנס בו השד .מקובל אצל לומר כי שד נכנס באישה ושדה נכנסת
באיש .ה ג יודעי "לשכנע" את השד או השדה למנות את הסיבות שגרמו לה להיכנס לתו
גו" האד .מובא בספר חסידי 26כי שד המבקש דבר מ האד יית לו כדי שלא ירע לו .יצוי כי
הוצאת שדה מתו גבר או שד מתו נקבה קשה יותר מהוצאת מי ממינו.
נמנמ מצליח מגרש שד
להל מעשה שהיה בצפותימ הקשור לשאלה של גירוש הרוח או השד מגו" האד .מארי נמנמ
מצליח )ש בדוי( ,תושב נגרא ,ידוע במקומו אצל היהודי ,ויותר אצל הערבי ,כמגרש שדי.
את המומחיות הזאת למד מאביו דאוד שהיה ידוע בכל נגרא כבעל יכולת גדולה להידבר ע
השדי ולגרש מבני אד .ונגרא ,כמו כל צפונה של תימ ,ידועה בהימצאות השדי במקומות
המיוחדי לה ,ואלה אורבי לבני אד ומזיקי לה .האמונה בהימצאות שדי היתה נחלת
כל תושבי נגרא ,יהודי וגויי כאחד .כול חששו להל במקומות השדי ,ומי שתעה או העז
להגיע למקומותיה היה ניזוק .והיו אנשי ידועי ,מבי היהודי ,אשר היתה לה יכולת לקב7
שדי ,לשוחח עמה ,וא" להכריח שלא לפגוע בבני אד .השדי חששו מפני "מרפאי" אלה,
ורבי מ השדי היו נשמעי לה .מארי נמנמ מצליח היה מאחד מאלה .וזה סיפור המעשה כפי
שסיפרוֹ מארי מצליח.
27
פע אחת ,בעת ערב לאחר תפילת ערבית ,ישבנו לסעוד את לבנו ולקיי את השיחה
המשפחתית .והנה גוי אחד מופיע אל ביתנו ,מרוגש כולו ומבקש דבר מה בתחנוני .הוא עמד
בשער הכניסה של החדר בו ישבנו ,והחל מדבר בקול מקוטע.
הו יהודי מאמי בבורא עול ,אמר הגוי בהתרגשות ,הצל נא את אשתי.
מה היה לאשת ,שאל מארי מצליח.
נכנס בה שד ,אני בטוח בדבר ,קו נא והוצא אותו ממנה ,ואני את ל שכר משל.
איזה סוג של שד נכנס בה? שאל מארי מצליח.
"פ'ר גני" )שד צעיר( ,מהר ובוא עמי לראותה.
הלכנו ,סיפר מארי מצליח ,אבי ואני בצד הגוי לכיוו הבית שאשתו מצויה בו .הגענו לש,
והנה עינינו רואות אשה נאה שהתנהגותה באותה עת מנוולת אותה .היא היתה שכובה
ברצפה ,מתנועעת בפראות אנה ואנה ,ומספר אנשי מחזיקי בידיה וברגליה לבל תשתולל
יתר על המידה ותפגע בעצמה ובסביבתה.
כיוו ששמו לב לכניסת של מארי מצליח ואביו דאוד ,חשו הקלה רבה ,שהרי ללא ספק
יוציאו ממנה את השד אשר נכנס בה .שד נכנס בה ולא שדה ,כי דבר ידוע הוא שאי מי נכנס
במינו ,אלא שד נכנס באישה ושדה נכנסת באיש .מארי מצליח שאל את בני המשפחה א
יודעי ה כיצד קרה הדבר שהשד נכנס באישה טובה ונאה זו.
אחת מבני המשפחה השיבה כדברי האלה .ישבנו ,פ'אטמה ואני ,במטבח ,ושמנו מי
ב"דלה" )קומקו מנחושת( להרתיח .כיוו שרתחו המי ,מילאנו את הכוסות מ המי,
שמנו בתו המי אשר בכוסות אשר שמנו ,ואת המי החמי הנותרי שפכה פ'אטמה תחת
הע.7
שאל אותה מארי מצליח :וכי לא ידעה פ'אטמה שהדבר מסוכ ,הלא תחת הע 7עלול לשכב
לנוח באותה עת שד ,וא מא דהוא יעירנו או יפגע בו ,הלא הזק יזיק.
השיבה האישה לאמר :וכי מני לנו ידע זה ,הא מישהו הביאנו אל ביתהספר ללמוד
זאת .והלא הבורות היא מנת חלקנו הנשי .ועתה ,יהודי חכ ,עזור נא לפ'אטמה והוצא
ממנה את השד .הלא תראה כי סבלה רב ואפשר שלא תוכל לעמוד בכ .רח נא עליה יהודי
רחמ והצילנה ,כי החכמה מצויה ב.
מה עשה מארי מצליח? ביקש מארבעה אנשי להישאר עמו להחזיק בה ,ואת השאר
הוציא החוצה ,לבל יפריעו אותו במלאכתו .הנוכחי עשו כציוויו מיד ,והוא נותר ש ע
האנשי אשר החזיקו בה .מהרו והביאו לי מחתה ובה גחלי לוחשות .מיהרו והביאו לו
גחלי לוחשות משובחות ,מעצי הרות היו.
כיוו שהביאו את המחתה החזיקה בשמאלו ,והכניס ימינו לכיס חולצתו ,והוציא מש
מוגמר מיוחד ,העשוי מצואת כלבי זקני ומגפרית ישנה .את התערובת הזאת השלי אל
תו הגחלי הלוחשות ,וריח רע מעורר בחילה היתמר בענ הקטורת הזרה הזאת.
כיו שהריח השד את ריח הקטורת הזרה החל להשמיע קולות זעקה ,צווח ואומר ,מה
חפצ יהודי טוב ממני .מה עשיתי ל ומה חטאתי ל כי באת אלי לצערני .וכי ב נכנסתי או
בבנ נכנסתי .הלא איש הצדק אתה ,ולמה האישה הזאת הפריעה את מנוחתי וא" שרפה את
עורי בשפכה את המי החמי עלי .אני שכבתי ואישנה תחת הע 7יצירת הבורא של ושלי ,וזו
באה למקו לא לה ,וללא כל אזהרה מצדה שפכה היא עלי את המי החמי .חי נפשי א
אצא ממנה ,וכי מהיו והלאה לקחתיה לי למשכ ,ולא אזוז ממנה עולמית .הרפה ממני
הרפה.
שמעתי את דברי ,וא" על פי כ גוזרני עלי כי תצא מיד מ האישה האומללה הזאת .וא"
כי שפכה היא את המי ללא האזהרה הידועה "טריק טריק" )פנו דר פנו דר( ,א" על פי כ
גוזרני עלי שוב כי תצא ממנה .והיה א תסרב ארא את נחת זרועי .מיד של" מארי מצליח
את סנדלו הימנית והרימה כלפי מעלה והחל לחבוט בחזקה בפני פ'אטמה.
זעקות שבר נשמעו מתו האישה ,ואחר כל זעקה ניחתה מכה חזקה בלחי האחד ,ושוב
זעקה גדולה מקודמתה ושוב מכה חזקה מזו שהיתה בלחי האחר .לאחר כעשר מכות נאמנות
החל השד לדבר בקול חלוש לאמור :הרפה ממני ואצא כמצוות.
בהסכמת זו הצלת את עצמ ,אמר מארי מצליח .ואול חפ 7אני לשמוע ממ מתי תצא
וכיצד תעשה זאת ,והא תשוב אל האישה זאת שוב .והשד השיב מיד ,מבטיח אני נאמנה כי
לא אשוב אליה עוד ,ובעוד כעשר דקות אמצא מחוצה לה .עתה הרפה ממני .מארי מצליח
השיב בכעס גדול על השד ואמר לו בגערה :ארור אתה וארור מוצא ,לא השבתני על השאלה
החשובה ,לא אמרת לי מאי תצא .עוד לא סיי את גערתו והנה הסנדל אשר בימינו נוחתת
על לחיה השמאלי ומש אל לחיה הימני ,והיכה וחזר והיכה.
ומיד נשמע קולו של השד ,בבכי תחנוני ,באוזני כל הנוכחי :הנח לי יהודי טוב ואצא
מיד .ואת מקו היציאה אבחר אני .א מארי מצליח האי 7בשד להודיע מאי יצא.
אצא מעי ימי של פ'אטמה.
הלא תהפכנה לסומא ,שד מקולל.
אצא מעי שמאל.
מה לי שמאל מה לי ימי ,רשע.
אצא מאחת מאוזניה.
הלא תהפכנה לחרשת ,תהי החירשות מנת ,ב המדתא.
אצא לי מלשונה.
הלא תהי מגמגמת ,יצור מרשיע.
אצא מבטנה.
הלא תעשנה בעלת מו ,המ.
אז מהיכ אצא ,שאל השד.
צא ממקו שלא יגרו לה נזק ,אמר מארי מצליח.
אצא לי מתחת הצפור של בה רגלה הימנית.
יהי כ כדברי ,ובלבד שלא יכאב לה הדבר .ועוד ,רצוני כי תית לי סימ כי אכ יצאת.
ועוד ,הישבע לי בשלמה מלכ כי לא תשוב אליה עוד.
כיוו ששמע השד את הש שלמה נזדעזע במקומו ופחד בא עליו ,והחל מתחנ על נפשו לבל
ישביענו בש הנורא הזה .ואול מארי מצליח הודיעו ברורות ,שא לא יעשה כ יעשה בו
28
שפטי .ושוב חזר מארי מצליח מ השד כי ית לו סימ כי אכ יצא ממנה.
ומה סימ את ל ,יהודי טוב ,בחר אתה ואעשה כדברי .והנני נשבע בשמו הקדוש של
מלכי שלמה כי לא אשוב להזיקה ,לא היא ולא אחד מבני משפחתה .ואול הזהר נא את בני
האד שיזהירו אותנו לפני שפכ מי חמי ,שמא נימצא ש וניזקנו .מארי מצליח הנחה
את השד להשאיר את הסימ הבא בצאתו .אנו נמלא כוס מי ונניחנה על אד החלו ,ואתה
השד הארור ,בצאת מ האישה ,עבור ליד הכוס והרימה ושפו המי אשר בתוכה עד החצי,
והחזירנה בזהירות למקומה ,ועינינו רואות.
וכ היה .עינינו הרואות ,המשי לספר מארי מצליח ,בעת שהשד יצא ממנה ועבר דר
החלו ,והנה הכוס מורמת למעלה ללא כל יד שאוחזת בה ,והנה המי ניגרי ארצה ,והנה
שבה למקומה והמי בה עד החצי.
ובדיוק באותה שעה קמה פ'אטמה ממקומה ,מתבוננת אנה ואנה ותמהה ,מפני מה נאספו
שמה כל האנשי .ואול בעלה השיבה ,כי א נפלה היא ,והאנשי שהיו בסביבה שמעו ובאו
מדאגת אליה .וא" שני היהודי עברו א במקרה ונכנסו א" ה.
שמחי וטובי לב הלכו שני היהודי כששכר בידיה ,ושמח וטוב לב היה הגוי ההוא על
אשר ניצלה אשתו מידי השד הארור אשר נכנס בה להענישה על שפכה את המי החמי ללא
אתראה וללא אזהרה כמקובל אצל בני האד היודעי את השדי ואת אורחות חייה.
וה' יצילנו מ השדי ומ המזיקי ,וית בנו השכל והכוח לדבוק בו ,והדבק בקב"ה לא
יאונה לו כל רע ,מעתה ועד עול.
עד כא המעשה .כהשלמה לכ אציי כי הרב יהודה פתיה 29מונה את הדברי שיש לעשות כדי
להוציא את הרוח מגו" האד .ואלו ה הדברי שעליו לומר בכוונה :מזמור יענ ה' ביו צרה,30
יושב בסתר עליו ,31בקראי ענני ,32אל" בית על ש האיש ,דברי עוונות גברו מני 33עד קדוש היכל,
מרכבת יחזקאל ,מי אל כמו ,34חלק מאידרא רבה ,35,פיטו הקטורת ,שמע ישראל ,אנא
בכוח.
36
הרב פתיה מתאר כיצד הוא עצמו ציווה על הרוח לצאת מאיש אחד בש אפרי שנכנס בו
הרוח .כיוו שנכנע הרוח והסכי לצאת מאפרי ,שאלו הרב מאיזה איבר יֵצא .אמר לו הרוח,
מעיניו .גער בו הרב שלא יצא מעיניו שהרי יסמא אות ביציאתו .אמר הרוח ,מפיו .גער בו הרב.
אמר ,משינו .ושוב גער בו .נכנע הרוח ושאל את הרב מהיכ לצאת ,והרב השיבו שיצא מאצבע
קטנה של רגל שמאלית ,מבי הבשר לציפור.
השקפותיה של אחדי מחכמי ישראל
אחתו את הדברי בהבאת השקפותיה של אחדי מחכמי ישראל הבולטי שהתייחסו אל
37
הנושא .אפתח בהשקפת הזוהר ,המבוטאת כא בדברי רבי שמעו בר יוחאי.
רבי שמעו בר יוחאי
הקב"ה ברא את הרע ברצונו כדי שישמש לו מכשיר בהנהגת העול ,והוא אמצעי חשוב להשגת
תכלית הטוב .יצר הרע המסית ,השט המקטרג ומלאכי החבלה הגורמי נזק לאד ,כול יצירי
כפיו של הבורא ,וה שלוחיו .סמאל ,שהוא אד בליעל ,ולילית ,שהיא הנקבה ,כשה מתחברי
יחדיו להרע קרויי "צלמות" ,וה ה שפיתו את אד וחוה ,וה ה שגרמו מיתה לעול .ה
מפתי ,מקטרגי ,וגורמי נזקי לבני אד .השדי והרוחות שייכי לעול הרע ,וה ממלאי
את העול כולו ,וא" ה שלוחיו של הבורא .השדי נבראו במכוו עלידי הבורא בערב שבת בי
השמשות ,והוא לא השלי יצירת ,וה נשארו יצורי פגומי ללא גו" .השאיפה של השדי
והרוחות היא להיכנס בגו" אד ,כדי להתעלות ולהתקרב להשלמת החסר בפגימה .מתחילת
בריית נוצרו ללא גו" ,ואול בעת שקי נזדווג ע רוחות נקבות נוצרו שדי מגושמי ,ונית
לראות כבר יצורי המלובשי בגו" .קי עצמו ,שנולד מזרעו של הנחש שבא על חוה ,הוא אבי
השדי .וג מהבל נולדו שדי ,אלא ששדי אלו נוחי יותר ,בניגוד לשדי שבאו מקי שה
רעי וקשי.
רבי יהודה הלוי
ר' יהודה ב שמואל הלוי ,ריה"ל ,נולד בטודילה שבצפוספרד בער בשנת ד"א תת"ל ),(1070
ונפטר בדרכו לאר7ישראל בשנת ד"א תתק"א ) .(1141הוא היה ת"ח )תלמיד חכ( ורופא,
ומגדולי המשוררי של תור הזהב בספרד .ריה"ל נודע בעיקר על שו ספר הכוזרי שחיבר ,הנחשב
לאחד הספרי החשובי ביותר במחשבת ישראל ,עד שהגר"א אמר עליו שהספר "קדוש וטהור,
ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויי בו".
רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" )מאמר חמישי ,סימ יד( מנה בי הדברי שה אמת את
"השדי אשר יזכירו רבותינו" ,ואלה נמנו אחד לאחד בביאור על הכוזרי "קול יהודה" שחיברו
הרב יהודה מוסקאטו ,וש הוא מתווכח ע השוללי מציאות של השדי .בביאורו מדבר הרב
מוסקאטו על מהות השדי וקובע כי "האמת שיש לשדי מציאות ודבר זה יסכי עמו העיו",
כלומר השדי יסוד הגובר הוא האש והאוויר שה בקצה האחרו ,ולכ ה מסיתי ומדיחי
את האד כפי מה שאפשר לה.
רבי יהודה החסיד
רבי יהודה החסיד ,הוא רבי יהודה ב שמואל ,חי במאה הי"ב ,והיה רבו של רבי אליעזר מוורמס
המכונה על ש ספרו "הרוקח" .בספר חסידי שלו הוא מתייחס לשדי כדבר אמתי ,וכפשוט
של דברי חז"ל במקורות התלמודיי והמדרשיי ,בסימני הבאי :ר"י ,שכ"ד עד שכ"ז ,שע"א,
שפ"א ,שפ"ב ,תשל"ג ,תתקל"ט ,תתרנ"ו ,תתתרנ"ה ,תתתרנ"ו ,תתתמ"ח ,תתתתקס"ג,
תתתתרע"א ,תתתתשפ"ג .בספר מובא כי יש הבוטחי במעשי שדי וכשפי )סימ תתתתשפ"ג
והוא סימ אחרו בספר חסידי( .השקפתו של בעל ספר חסידי הובאה במקומות שוני במאמר
זה.
הרמב"
רבי משה ב מימו נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח ) ,(1138ונפטר בשנת ד"א תתקס"ד
) .(1204עסק בכל שטחי המדע והפילוסופיה ,ובכל מקצועות התורה תלמוד והלכה ,פילוסופיה
ומוסר .קהילות שלמות קיבלו עליה לפסוק כדבריו בכל די ודי ,ובמיוחד התחבב הרמב" על
יהדות תימ.
הרמב" לא הזכיר את השדי בחיבוריו ,וא" לא הביא במשנה תורה שלו את "מי שאחזו
קורדייקוס" המובא במשנה 38.ואול במורה נבוכי 39אומר הרמב" כי כל אות שני שקדמו
לשת ,שבה הוליד אד שלא בדמותו ושלא כצלמו ,לא הושגה לאות ולדות הצורה האנושית
באמת ,וה אינ אד אלא "בעל חי" בצורת אד ותבניתו ,ויש לה היכולת למיני הנזקי
והמצאת הרעות מה שאי לשאר בעליהחיי ,והיצורי הללו משתמשי במיני תחבולות
40
המביאות לרעות והמצאת הנזקי וה דומי לאד או לחיקויו .הרמב" מציי את דברי חז"ל
ועוד האומרי שכל אות שני שאד הראשו היה נזו" ,היה מוליד רוחות וה השדי ,ורק ע
הולדת שת בנו הוליד כדמותו וכצלמו.
הרמב"
רבי משה ב נחמ גרונדי )מגרונה( נולד בגרונה שבספרד בשנת ד"א תתקנ"ד ) ,(1194ונפטר באר7
ישראל בשנת ה"א ל' ) .(1270כגדול התורה בדורו העמיד הרמב" תלמידי הרבה ,ביניה
הרשב"א ור' אהר הלוי )הרא"ה( .הרמב" שלט בכל מקצועות התורה ,וחיבוריו כוללי פירושי
לגמרא ולתנ" ,פסקי הלכה ותשובות ,וא" חיבורי בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל .כמו
הרמב" ,עסק ג הרמב" ברפואה ,כדר שעשו ג גדולי ספרד רבי אחרי.
הרמב" בהתייחסו לפסוקי הקשורי בשדי 41מביע את השקפתו" .ודע כי כאשר הבריאה
מתחילה במעשה בראשית בגו" האד ובכל בעלי הנפש והצמחי והמתכות מארבע יסודות,
ונתחברו ארבעת בכח אלוהי ,להיות מה גו" גס מורגש לכל חמשת ההרגשות לעביו ולגסותו ,כ
היתה יצירה משני יסודות מ האש והאויר והיה מה גו" אינו נרגש ולא מושג לאחת מ
ההרגשות ,כאשר נפש הבהמה איננה מושגת להרגשות לדקותה ,והגו" הזה הוא רוחני יטוס
לדקותו וקלותו באש ובאויר ...ולכ אמרו רבותינו 42ששה דברי נאמרו בשדי ,שלשה כמלאכי
השרת ,ושלשה כבני אד ,שלשה כמלאכי השרת ,יש לה כנפי כמלאכי השרת ,וטסי כמלאכי
השרת ,ויודעי מה שעתיד לבא כמלאכי השרת ...וסיבת הטיסה ,בקלות יסודות ,כאשר נראה
ג בעו" כי מפני שגברו עליו האש והאויר והיסודות האחרי בו מעטי הוא טס ופורח ,וכל שכ
אלו שאי בה מ היסודות הכבדי כלו שטיסת גדולה ,יעופו ולא ייגעו .ועני האכילה ללחו
מ המי והאש הריחות והליחות ,כעני האש שתלחו המי אשר בתעלה .והוא עני ההקטרות
שיעשו בעלי נגרומנסיא"ה לשדי ,וסיבתה היובש אשר תיבש האש אשר באויר בגופ ,וצרי
להחזירה ,כאשר היא האכילה באד לצור מה שהוא נית ממנו .ועני מה שאמרו ,שומעי מה
שעתיד להיות ,כי בטיסת באויר השמי יקבלו העתידות משרי המזלות השוכני באויר ...ואלו
ואלו אינ יודעי במה שעתיד להיות לימי רבי ולעתי רחוקות ,רק יודיעו בעתיד להיות
בקרוב ,כי ידעו בנסיונות שיקבלו מ השדי בנגזר לבא .ולכ תרג אונקלוס ,יזבחו לשדי לא
אלוה ,43דבחו לשדי דלית בהו צרו ,יאמר שאי בה שו צור כי לא ימנעו הנזק העתיד ולא
יעשו שו תועלת וג לא יודיעו ברחוק שישתמר ממנו האד בדעתו .והוא לשו הכתוב ג כ 'לא
אלוה' ,כאילו אמר 'לא כח וממשלה' ,כי אלהי לשו אילות וכח ,אל ה ,יאמר שאי בשדי
אילות ושו כח ,ולכ אי צור בה כי לא ירעו וג היטב אי אות".
הרשב"א
רבי שלמה ב אדרת ,הרשב"א ,תלמיד רבנו יונה והרמב" ,נולד בברצלונה שבספרד בשנת ד"א
תתקצ"ה ) (1235ונפטר ש בשנת ה"א ע' ) .(1310רב וראש ישיבה בעירו ברצלונה ,ואליו הופנו
שאלות מכל העול היהודי דאז ספרד ,פורטוגל ,צרפת ,אשכנז ,תורכיה ,צפואפריקה ,איטליה
ואר7ישראל .הוא כתב ספרי הלכה ,ביניה ידוע ביותר הספר תורת הבית ,על הלכות איסור
והיתר.
הרשב"א ,בפסקא אחת באחת מתשובותיו ,מתייחס בדר אגב לשאלה זו של השדי ושל
הקמיעי .בשו"ת הרשב"א 44אומר הוא בדר אגב "ובאמת האיש ההוא העיד ונאמ על עצמו
יותר ממאה עדי שאינו מזרעו של אברה ,ותפלתו לא ישמע אל ,שאינו אפילו מזרעו של עשו
וישמעאל רק מאות שדי ולילי שנולדו מחוה ואד הראשו" .ובאשר לקמיעי העיר לשואלו
"וא יש בקמיעי כח להציל מ השדי כמו שאמרת א לא .ג ראיתי מפרש שדי ולילי שנולדו
מאד וחוה שלא כד' הרב .ולא יודה הרב בפירוש לעול".
הגר"א
הגר"א ,רבי אליהו ב"ר שלמה זלמ מוילנא ,נולד בה' ת"פ ) (1720ונפטר בתקנ"ח ) .(1798על
ההלכה בשולח ערו 45האומרת "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו ,ואפילו בשבת ,וא" על פי
שאי הדבר מועיל כלו ,הואיל ומסוכ הוא ,התירו כדי שלא תיטר" דעתו עליו" הוא אומר את
הדברי הבאי" :הרמב" וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבי .אבל כל הבאי אחריו
)הכוונה להרמב"( חלקו עליו ,שהרי הרבה לחשי נאמרו בגמרא ,והוא נמש אחר הפלסופיא,
ולכ כ' שכשפי ושמות ולחשי ושדי וקמיעות הכל הוא שקר .אבל כבר הכו אות על קדקדו,
שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפי ,אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא ,אמרו
כו' )שבתפ"א ב' ,חולי קה ,ב( .ובספ"ד מיתות ובירושלמי ש עובדא דר"א ור"י וב בתירה וכ
ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ,ור' יהושע דאמר ש ואוקמיה בי שמיא לארעא ,46וכ אבישי ב
צרויה 47ואמרו בספ"ד מיתות 48למה נקרא שמ כשפי כו' .והתורה העידה ויהיו תניני ,וע' זוהר
ש ,וכ קמיעי בהרבה מקומות ולחשי רבו מלספר .והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא
הכל בדר הלציי ולעקור אות מפשט ,וח"ו איני מאמי בה ולא מה ולא מהמונ אלא כל
הדברי ה כפשט ,אלא שיש בה פנימיות ,לא פנימיות של בעלי הפלסופיא שה חצוניות אלא
של בעלי האמת".
הגר"א קובע אפוא שכל הדברי שנאמרו בגמרא ,ג בענייני אלה של כשפי ושמות ולחשי
ושדי וקמיעות כל הדברי ה כפשוט ,אלא שיש בה ג פנימיות.
© Copyright 2024