שדים ורוחות במשכנות יהדות תימן

‫שדי ורוחות במשכנות יהדות תימ‬
‫מאת הרב אהר ב דוד‬
‫יהודי צפותימ‬
‫כל המכיר את יהודי צפותימ על תכונותיה‪ ,‬תורת‪,‬‬
‫מנהגיה‪ ,‬ארח ורבע מחד גיסא‪ ,‬ואשר יודע הוא ג את‬
‫מאפייניה של היהודי המקראיי‪ ,‬המשנאיי‬
‫והתלמודיי וכ אלה של ימי הביניי מאיד גיסא יוכל‬
‫למצוא דמיו רב ביניה‪ .‬היהודי הצפוני )שחי בצפותימ עד ראשית המאה העשרי( נשאר‪,‬‬
‫בדברי רבי‪ ,‬כפי שהיה היהודי הקדו )היהודי מתקופת המקרא‪ ,‬המשנה והתלמוד עד ימי‬
‫הביניי(‪.‬‬
‫כש שהדמיו קיי בתחומי שוני‪ ,‬כ קיי דמיו זה ג לגבי האמונה בשדי וברוחות‪ .‬הרוצה‬
‫להכיר את השקפתו ויחסו של היהודי הצפוני לעניי השדי והרוחות יל לו אל הספרות‬
‫הקדומה העוסקת ביהודי הקדו‪ ,‬ובעיקר זו שבתלמוד הבבלי‪ ,‬שמרבית יהודי תימ הכירוה מתו‬
‫הספר החביב עליה "עי יעקב"‪ .‬וכ כל הרוצה להבי את האמור בספרות הקדומה לגבי אמונה זו‬
‫יל לו אל היהודי הצפוני‪ ,‬וימצא לכ המחשה ברורה‪.‬‬
‫רוח של ימי קדומי‬
‫אותה רוח של ימי קדומי‪ ,‬שהנה ממאפייניו של היהודי הקדו‪ ,‬מאפיינת ג את היהודי השוכ‬
‫בצפותימ על עריה וכפריה‪ ,‬מדבריה‪ ,‬גבעותיה והריה‪ .‬רוחו של היהודי הצפוני קרובה לרוחו של‬
‫אחיו הקדו‪ .‬ההרי והגבעות‪ ,‬המדבריות והמישורי‪ ,‬הבתי והחצרות של צפותימ מלאי‬
‫המה בשדי ורוחות‪ ,‬והיהודי הצפוני יאמר שהנו מכיר ויודע לנהל את חייו במחיצת‪ .‬אימה‬
‫במהלכי מכפר לכפר‪ ,‬במיוחד א מדובר בנשי ובילדי‪ .‬במקומות הרחוקי מ‬
‫ופחד אוחזי ְ‬
‫היישוב וכ בדרכי שבי יישוב ליישוב חש היהודי הצפוני כי מתהלכי סביביו שדי מאיימי‪,‬‬
‫רוחות פלאיות ונשמות ערטילאיות הנודדות ללא מנוח‪ .‬השטחי הפתוחי הפרוסי בי יישוב‬
‫למשנהו‪ ,‬המקומות השוממי‪ ,‬הפיתולי הצרי והחשוכי‪ ,‬ראשי ההרי ותוככי המערות כל‬
‫אלה מפילי חתית על המהל בה‪ .‬ואול‪ ,‬היהודי הצפוני פיתח לו דרכי להיזהר מ המזיקי‬
‫שבה‪ ,‬לחיות עמה וא" לשת" פעולה ע הטובי והידידותיי שבה‪ .‬בספר חסידי )סימ‬
‫שע"א( מובא מעשה שרצו להפו מקו השדי למגורי אד‪ ,‬ועשו תיקו מיוחד הכולל הולכת‬
‫ספר תורה לפניה ואמירת ברכת כוהני ושיר של פגעי ועוד פסוקי ממקומות שוני במקרא‪,‬‬
‫והדבר הצליח‪.‬‬
‫בדר כלל השדי בוחרי לה מקומות לדור בה היכ שאי האד דר‪ .‬יהודי הדרי ביישוב‬
‫ע‪%‬ט""‪,‬‬
‫‪$‬ל ְ‬
‫‪$‬מ ַלח וסביבותיו‪ ,‬דר משל‪ ,‬יאמרו כי באזור השדי בחרו להתגורר במקו הקרוי " ְ‬
‫ְ‬
‫‪$‬ל ֲח&ַר"‪ ,‬שראשו גבוה‬
‫והוא מקו מסוכ להולכי ובאי בסביבתו‪ .‬ומצוי ש הר הקרוי " ַ) ְר( ְ‬
‫מ‪$‬מ ַלח יספרו כי העובר ש בלילה יראה‬
‫ְ‬
‫וכמו מונח על סלע‪ ,‬ומכא שמו ) ֲח&ַר הוא סלע(‪ .‬יהודי‬
‫על ההר יצורי בדמות אנשי המדליקי נרות‪ ,‬העולי ויורדי‪ ,‬ונבלעי בתו הסלע שבהר‪ .‬יש‬
‫‪ַ *$‬פ'א‪ ,".‬במרת"‬
‫שידברו על הר הקרוי " ַ) ְל ַעא"‪ ,‬והוא משכנ של שדי‪ .‬בבית האב‪ ,‬הוא " ֵ(י‪ְ +‬‬
‫חשכה‪ ,‬נית לשמוע את‬
‫שתחת הבית מתגוררי שדי‪ .‬ומפי דרי הבית‪ ,‬ברדת למרת" בעת ֵ‬
‫מ‪$‬מ ַלח‪ ,‬והוא ליד‬
‫ְ‬
‫ֲראש" הוא הר המצוי במרחק יו‬
‫המילי "שמע ישראל" כדי להבריח‪ַ (" .‬‬
‫ַ)‪/‬א&‪ .‬מדובר בהר גבוה מאד‪ ,‬ראשו שטוח ונית לבנות עליו מבני‪ ,‬ורואי אותו עוברי דרכי‪.‬‬
‫לצ ְח‪ ,.ַ%‬והוא יישוב גדול כיו‪ .‬יהודי האזור מספרי כי יש בו "שמע ישראל"‪,‬‬
‫הר זה מצוי מעל ַ‬
‫דהיינו שדי הגרי בו‪ .‬מוב מאליו שקשה להגיע לראש ההר‪ ,‬ורבי חוששי לעלות אליו‪ ,‬ומי‬
‫שמנסה לעלות ניזק‪.‬‬
‫ֲקיק‪ ,‬יש ג בו‬
‫‪$‬לע ִ‬
‫מ‪$‬מ ַלח‪ ,‬לכיוו ְ‬
‫ְ‬
‫ַע ַמא‪ ,‬מרחק של כרבע שעה‬
‫ב‪$‬ל ֲח ַצ'‪ ,‬הר מעל ליישוב נ ְ‬
‫ְ‬
‫ג‬
‫א‪ ,".(ַ 1‬והוא הר נמו באזור‬
‫‪ְ 2$‬‬
‫‪$‬מ ַלח את הביטוי " ַ‬
‫"שמע ישראל"‪ .‬ונית לשמוע בפי יהודי ְ‬
‫‪$‬ל ֲח&ַר המצוי‬
‫‪$‬ל* ַפ'א‪ ,.‬והשדי מצויי בו‪ .‬השדי של ַ) ְר( ְ‬
‫‪$‬ל ֵחיט‪ ,‬מהל דקות אחדות מ ֵ(י‪ְ +‬‬
‫ְ‬
‫בכ' ְצ'‪ַ%‬א‪ ,‬הר ליד‬
‫‪$‬ל ְש ֵעי(‪ ,‬בסמו לבית האב‪ ,‬מוכרי וידועי לתושבי הסביבה‪ .‬ג ִ‬
‫מעל היישוב ְ‬
‫ֲראש וכמו‬
‫ומ ְפ' ַ‪+‬אח הוא הר כמו ( ַ‬
‫מ‪$‬מ ַלח‪ ,‬מצויי שדי‪ִ .‬‬
‫ְ‬
‫אקי‪ ,‬מרחק יו ויותר‬
‫היישוב ַס ֵ‬
‫ַע ַמא‪ ,‬וה‬
‫ֲצ'‪ַ +‬ש ְמ ַסא"‪ ,‬מעל לנ ְ‬
‫‪$‬הל ֲקר ַ‬
‫ִכ' ְצ'‪ַ%‬א וא" בו מצויי שדי‪ .‬ופעמי נית לשמוע על " ְ‬
‫שדי שבחרו להתגורר במקו זה‪.‬‬
‫ו‪ַ%4$‬א‪ .‬יהודי‬
‫‪$‬ל ִק) ְ‬
‫ֲצ'יר‪ַ ,‬ש ְע ַ(א‪ְ +ִ ,‬ש ַ)א‪ְ ,‬‬
‫אזח‪ ,‬שבו התגוררו יהודי ‪$‬ל‪ִ 3‬‬
‫אזכיר כא ג את אזור ַר ִ‬
‫אלה יודעי לספר על השדי המצויי בסביבת‪ .‬המקו המפורס ביותר‪ ,‬שאי בו מגורי אד‪,‬‬
‫הוא ההר ִ& ְת' ַמא‪ ,‬המתנשא לגובה של כקילומטר אחד‪ ,‬ובראשו מצוי סלע שאומרי כי בו‬
‫מתגוררי השדי מגורי קבע‪ .‬מי שנמצא הרוג ואי יודעי מי הרגו‪ ,‬היו הגויי לוקחי את‬
‫גווייתו בלילה למערה המצויה בהר זה‪ ,‬מניחי אותה ש‪ ,‬והשדי שנקראו עלידי המומחי היו‬
‫מגידי לה מי הרוצח‪ .‬על כ היו הרוצחי נזהרי‪ ,‬והיו תוקעי מחטי בגו" הנרצח כדי‬
‫להבריח את השדי לבל יגלו אות‪ .‬המוסלמי תושבי האזור היו רגילי לשחוט בעלי חיי‪,‬‬
‫ליצוק שמני ולהקטיר קטורת כדי לרצות את שדי המקו הזה שלא יזיקו‪.‬‬
‫‪$‬ל ַק ְפ' ַר‪ ,.‬מצויי שדי‪ ,‬ואלה מהווי סכנה לעוברי ולשבי‪.‬‬
‫במקו אחר בלתי מיושב‪ ,‬הקרוי ְ‬
‫מארי סעיד צברי‪ ,‬תושב שעבא‪ ,‬סיפר כי עבר ש‪ ,‬באחד הלילות‪ ,‬בלכתו יחידי‪ ,‬וראה מעי קרונות‬
‫‪$‬ל ַק ְפ' ַר‪ ,.‬עד לעמק‪.‬‬
‫של אש היורדי מראש ההר‪ ,‬הקרוי א" הוא ְ‬
‫האמונה בשדי ורוחות השפיעה על חייו של היהודי הצפוני כמעט בכל מאורע בחייו‪ ,‬והיה עליו‬
‫להתחשב בה בכל ימי חייו‪ ,‬בכל מקו שהתהל בו ובכל מצב שנמצא בו בעת הלידה‪ ,‬בימי‬
‫החתונה‪ ,‬בעת מחלה ובבוא יו המוות‪ .‬עליו להתחשב בשדי ובדר תגובת לכל מאורע הקורה‬
‫אותו‪.‬‬
‫בעת הלידה‪ ,‬על היולדת וקרובותיה לעשות הכול להישמר מפני השדי‪ ,‬שהרי אלה אורבי לכל‬
‫חלש וחולה‪ ,‬והיולדת ג היא מוגדרת כחולה‪ ,‬והיא חלשה מאוד‪ .‬השדי עלולי להפו את‬
‫היילוד או א" את היולדת ליצור אחר‪ .‬בפי יהודי צפותימ שגור מונח מיוחד " ְמ ַ( ַ)ל" ליצור‬
‫שהוחל" עלידי השדי; במקו אד הופכי אותו ליצור אחר או לשד או לבעלחיי‪ .‬אגב‪,‬‬
‫אלבדה‪ ,‬שהיא שדה מסוג נחות‪ ,‬רגילה להפו ב אד לבעלחיי‪ .‬שדי ברמה גבוהה יותר‬
‫רגילי לחטו" ילדי קטני ולגדל אות כשדי‪ ,‬משיאי אות בבנותיה וכיוצא בזה‪ .‬לכ‬
‫היולדת אינה יוצאת מפתח ביתה אלא לאחר ארבעי יו‪ ,‬ובהיותה בחדרה עליה להקטיר קטורת‬
‫ולהשתמש בחומרי ריח מיוחדי כדי להבריח את השדי‪ .‬בימי הראשוני שלאחר הלידה‬
‫מעלי קטורת מסוגי מיוחדי של בשֹמי‪ ,‬כמו ה"מ‪%‬ר" )מי (ֹש( המוקטר בבית היולדת‬
‫ותפקידו להבריח את השדי‪ .‬היהודי הצפוני מייחס כל פגיעה ביולדת או בילדיה לפעולות השדי‪.‬‬
‫כ עליה לשמור על תינוקה מפניה‪ ,‬ומדי פע עליה להזכיר את ש הש‪ ,‬כי זו סגולה להברחת‬
‫השדי‪ .‬נהגי אלה ודומיה נקבעו כחוק אצל היהודי הצפוני‪ ,‬וזאת בשל מקרי רבי שאירעו‬
‫אות במהל הדורות‪.‬‬
‫בימי החתונה השדי אורבי לחת ולכלה‪ ,‬ועל כ יש להיזהר מה בעזרת שימוש בדרכי שונות‬
‫הידועות לה‪ .‬צביעת ידי החת והכלה ב"חינא" )הוא הכופר( היא דוגמה לכ‪ ,‬שהרי זו סגולה‬
‫לשמירה‪ .‬וכ בכל תחנה מתחנות חייו של אד ובכל אירוע הקורה אותו‪ .‬וג כאשר מגיע היו‬
‫האחרו של היהודי הצפוני והול הוא לבית עולמו‪ ,‬יודעי החיי שהשדי מגיעי להזיק לנפטר‬
‫ולאבלי‪ ,‬ואלה פיתחו אמצעי להישמר מפניה‪ ,‬וה נוקטי בדרכי שונות כדי להבריח‪.‬‬
‫שמות השדי‬
‫השדי‪ ,‬ה כקיבו‪ 7‬וה כפרטי‪ ,‬מכוני בשמות שוני‪ .‬בפיה של יהודי הצפו שגורי שמות‬
‫שוני‪ ,‬מה שמות המצויי במקורות היהודיי ומה שמות הידועי בתימ בכלל ובצפותימ‬
‫בפרט‪.‬‬
‫הש הקיבוצי הנפו‪ 7‬ביותר בפי יהודי צפותימ הוא "שדי"‪ ,‬ש המופיע בתורה שבכתב‬
‫ובתורה שבעלפה על מקצועותיה השוני‪ ,‬והש המקביל לו הוא " ִ&"‪ ,‬והוא שגור בפי יהודי‬
‫ובפי מוסלמי‪ .‬כ מכוני השדי במלי "שמע ישראל"‪ ,‬ש הלקוח מ הפסוק הראשו בקריאת‬
‫שמע‪ ,‬והוא נבחר בשל שכיחות השימוש בפסוק זה כסגולה להבריח שדי‪" .‬בר מינ" א" הוא ש‬
‫קיבוצי נפו‪ ,7‬והוא נבחר בשל החשש להזכיר את הש "שדי"‪" .‬בר מינ" הוא בלשו סגי נהור‪,‬‬
‫ותרגומו המילולי "חו‪ 7‬ממנו"‪ ,‬ומשמעו שמדובר ביצורי שאינ ממנו אנו בני האד‪ .‬אלה‬
‫החוששי לקרוא לשדי בש המפורש שלה‪ ,‬רגילי להחלי" את ה"ש" ב"ל" ואומרי " ֵל ִ)י"‪.‬‬
‫ג הכינוי "בניה" שגור בפי יהודי הצפו‪ ,‬והוא כינוי לשדי במוב בניה של השדי‪.‬‬
‫‪$‬הל"‪ ,‬שפירושה "בנֵי"‬
‫יש שמות קיבוציילמחצה השייכי לאזור מסוי‪ ,‬וכל ש פותח במילה " ְ‬
‫א‪ ,".(ַ 1‬והוא הר נמו ליד‬
‫‪$‬ל‪ְ 2‬‬
‫א‪ ".(ַ 1‬ה שדי המתגוררי בהר " ַ‬
‫‪$‬ל‪ְ 2‬‬
‫ַ‬
‫‪$‬הל‬
‫או "תושבי"‪ְ " .‬‬
‫‪$‬מ ַלח‪ .‬והשדי‬
‫‪$‬ל* ַפ'א‪ ,.‬הוא בית האב שביישוב ְ‬
‫ְ‬
‫‪$‬ל ֵחיט‪ ,‬מהל שלוש דקות מ ֵ(י‪+‬‬
‫היישוב ְ‬
‫‪$‬מ ַלח‪,‬‬
‫י)א‪ ,‬מרחק יו ויותר מהיישוב ְ‬
‫לח ַ‬
‫אקי‪ ,‬בדר ֵ‬
‫תושבי המקו " ִכ' ְצ'‪ַ%‬א"‪ ,‬ליד היישוב ַס ֵ‬
‫‪$‬הל ִכ' ְצ'‪ַ%‬א"‪ .‬בסביבה של " ִכ' ְצ'‪ַ%‬א" גרו משפחת מארי ֲע‪ַ%‬א‪ ,'7‬משפחות אל ‪ַ&3ַ $‬אר‪,‬‬
‫קרויי " ְ‬
‫‪$‬ל ֲח&ַר" ה שדי המתגוררי על אב גדולה מעל היישוב‬
‫‪$‬הל ַ) ְר( ְ‬
‫ירי‪ְ " .‬‬
‫ומשפחת יִ ְחיַא ֵט ִ‬
‫‪$‬הל ִמ ְפ' ַ‪+‬אח" ה שדי השוכני על הר הקרוי‬
‫מ‪$‬מ ַלח‪ְ " .‬‬
‫ְ‬
‫‪$‬ל ְש ֵעי(‪ ,‬מרחק דקות אחדות‬
‫ְ‬
‫‪$‬הל ַק ְר ַצ'‪ַ +‬ש ְמ ַסא" ומתגוררי במקו המצוי מעל ליישוב‬
‫" ִמ ְפ' ַ‪+‬אח"‪ .‬ויש שדי הקרויי " ְ‬
‫ַע ַמא‪ .‬בכל אזור ברחבי תימ נית לשמוע על שדי שוכני הר מסוי‪ ,‬מדבר מסוי או מקו נידח‬
‫נְ‬
‫א(ל והוא משכ לשדי‪ ,‬ותושבי‬
‫ושומ מסוי‪ .‬בקצה רגוזה שבאזור ברט יש מקו הקרוי ְמ ַע ִ‬
‫ברט מרבי לדבר על מקו זה‪ .‬בפי גויי הכפרי הנידחי בראזח נית לשמוע את הש ַע ְ( ַל‪) .‬ש‬
‫ֵשדה מסוכנת(‪ ,‬וכה יאמר המוסלמי בעת שנתקל בסכנה " ֲא(‪ַ %‬ע ְ( ַל‪ ,".‬כמו מבקש את סיועה‬
‫להוציאו מ המיצר‪.‬‬
‫ג השמות הפרטיי רבי ה‪ ,‬והנה כמה מ השמות שנית לשמוע בפי יהודי הצפו‪ .‬לש‬
‫אשמדאי זכות בכורה‪ ,‬והוא נשמע לעתי קרובות בשיח ובשיג‪ ,‬ופעמי מוסיפי לו תואר‬
‫‪(%*$‬יַא" הוא ש נפו‪ 7‬מאוד‪ ,‬והוא נשמע לעתי קרובות בעת‬
‫ְ‬
‫"אשמדאי מלכא דשידי"‪" .‬א‪%‬‬
‫‪$‬ל ִע ְריַא"‪ ,‬אמ של הערומות‪,‬‬
‫שרוצה אד לקלל את חברו‪ .‬ויש ש הקרוב לש זה‪ ,‬והוא "א‪ְ %‬‬
‫וה שדות צעירות המהלכות עירו ועריה‪ .‬א" הש " ַ( ְק ַעא" ידוע‪ ,‬ובעיקר נאמר על אישה שאינה‬
‫ֲת' ְר ָעא" ידוע‪ ,‬והוא תרגו בארמית‬
‫זוכה להערכה מצד בני משפחתה או חברותיה‪ .‬א" הש "( ַ‬
‫למילה "שער"‪ ,‬ונית לה ש זה משו שעומדת היא בשער ומזיקה את בני האד‪ .‬א" הש‬
‫ֲמא)"‪ .‬ש מיוחד‬
‫א)‪ ".‬מוכר‪ ,‬ונית לשדה הזאת בשל מנהגה לשכו בי האפר‪ ,‬הוא ה"ר ַ‬
‫ֲמ ַ‬
‫"ר ַ‬
‫במינו שאינו שגור בפי כול הוא "תניא"‪ ,‬וש זה מובא בספר "הקיצו ורננו"‪.‬‬
‫שמות אלה ואחרי מופיעי הרבה בשיח ובשיג של יהודי הצפו‪ .‬אנשי‪ ,‬ויותר מה נשי‪,‬‬
‫יזכירו את השדי לעתי קרובות‪ .‬יש שג היחיד מזכיר את השדי בזמני ובמצבי ידועי‪,‬‬
‫ולרוב יזכירו אות זוגות וחבורות‪ .‬נית לשמוע פעמי רבות את המלה " ִ&‪ ִ3‬י" או "שד"‪ ,‬במיוחד‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י יְ ִש‪) ".%4‬שד יֵצא מעינו‪ ,‬השדי ייקחוהו(‪.‬‬
‫י‪%‬כ' ִר& ִמ ֵעינִ ‪ֵ " ,".‬‬
‫בקללותיה‪ ,‬כמו " ִ&‪ ִ3‬י ְ‬
‫‪$‬ל ִ&‪ֲ ,‬ר‪ֲ1‬צ'‪) ".%‬כל המבקש את השדי‪ ,‬יבעטו בו(‪,‬‬
‫פתגמיה מלאי בשדי ורוחות‪ ,‬כמו " ִמ ֲט ַל( ְ‬
‫‪$‬ל ְמ ַט ַ‪4‬ק" )שער הסגור‪ ,‬ישיב אחור את השט(‪.‬‬
‫יטא ְ‬
‫‪$‬ל‪ַ 9‬‬
‫‪$‬ל ְמ ַג' ַ‪4‬ק‪ ,‬יְ ִר) ֵ‬
‫‪$‬ל ַ(א( ְ‬
‫או " ְ‬
‫הרוצה לסנוט את חברו או לקללו יזמי את השדי לעשות לו זאת‪ .‬א ביקש חפ‪ 7‬מחברו והלה‬
‫לא זכר את מקומו‪ ,‬יגער בו ויאמר " ַש‪ַ %4‬ע ְק ַל‪) ":‬יקחו השדי את שכל(‪ ,‬ופעמי יאמר משפט‬
‫מלא ומפורש " ַש‪ַ %4‬ע ְק ַל‪(ְ :‬נֵי ַח ָ( ָלה" )בני חבלה ה כינוי לשדי(‪ .‬א גמג הנשאל בתשובתו‬
‫ֲ‪+‬ק‪%‬‬
‫אפ' ַר‪) ":‬יאכלו השדי עד דק את שפתי(‪ .‬ויש שיאמר לו "נ ֲ‬
‫יאמר לו השואל " ֲמ)ֲק‪ֲ %‬מ ַש ְ‬
‫ִל ַ;אנַ‪) ":‬יעקרו השדי את לשונ(‪ ,‬או " ֲט ֲמר‪ִ %‬פ'י ִל ְ& ַע‪) ":‬יקפצו השדי על לוע(‪ .‬א מבקשי‬
‫ממי שהוא חפ‪ 7‬מסוי ומראי לו את המקו ואינו מביאו בטענה שאינו רואה את החפ‪,7‬‬
‫אומרי לו " ִ&‪ ִ3‬י יִ ְע‪ ִ%‬ר ֵעינַ‪) ":‬שד יעוור עינ(‪ .‬וא אמר חברו דבר וזה אינו במצב רוח טוב‪ ,‬ישיב לו‬
‫בהסנטה תו הזכרת השדי באופ כללי או תו ציו שמו של שד ידוע‪ .‬א נסע חברו וטר שב‪,‬‬
‫ואמר לשומעי כי הוא ישוב בשלו שהרי "שלוחי מצווה אינ ניזוקי"‪ ,‬ישיב לו השומע חסר‬
‫הסבלנות "שלוחי א‪$ %‬ל*‪(%‬יַא אינ ניזוקי"‪.‬‬
‫א ישבו בחבורה וחסר אחד מה‪ ,‬ושאלו מא דהו היכ פלוני‪ ,‬ישיבו לו " ַש‪ַ .%4‬ס ְ( ַע‪ .‬וְ ַס ְ( ִעי ֵש)"‬
‫ֲ(ל"‬
‫ֲרא ַס ְ( ַע‪ .‬וְ ַס ְ( ִעי & ַ‬
‫)לקחוהו שבעי ושבעה שדי; המספר בא להדגשה(‪ ,‬ויש שיוסיפו "וְ ַח<‪ַ % .%‬‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י" )חטפוהו השדי(‪ .‬א נתקל מא‬
‫)והניחוהו מאחורי שבעי ושבעה הרי( או " ִכ' ְטפ'‪ֵ .%‬‬
‫דהו ושבר חפ‪ 7‬יאמרו לו בזע" " ִא ְצ ֲט ִד'י ֲקלֲ(‪ַ &ְַ % %‬ה‪ֲ :‬ק ַפ'א‪) ":‬התבונ‪ ,‬יהפכו השדי פני לאחור(‪.‬‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י" )שלטו בו השדי(‪ .‬למה אלמוני אינו עמנו? " ַטאר‪.(ִ %‬‬
‫למה פלוני מתנהג כ? " ָש ְלט‪ֵ .(ִ %‬‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י" )העיפו אותו השדי(‪.‬‬
‫ֵ‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י" )היה רגוע‬
‫ֵ‬
‫א‪%‬צ(‪%‬ח ַצ(ֲח‪:%‬‬
‫א ק אד בבוקר והחל להטריד את הוריו‪ ,‬יאמרו לו " ְ‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י" )תיש ירדימו‬
‫ֵ‬
‫א‪%‬רק‪ַ )%‬ר ֲ>)‪:%‬‬
‫בבוקר‪ ,‬יכו השדי(‪ .‬וא סירב לישו יאמרו לו " ְ‬
‫השדי(‪ .‬א ביקשו מ הילד לשתות וזה התעקש שלא לשתות יאמרו לו בעת זע " ִא ְש ַר( ִש ְר(‪%‬‬
‫אס‪":‬‬
‫ֲמ‪) ":‬שתה‪ ,‬ישתו השדי את דמ(‪ .‬וא תבעו ממנו לאכול וסירב‪ ,‬יאמרו לו "‪%1‬ל ֲא‪ֲ1‬ל‪ַ %‬ר ַ‬
‫)ַ‬
‫)אכול‪ ,‬יאכלו השדי את ראש(‪ .‬מבוגרי שישבו לשוחח וראו ילדי קרבי אליה‪ ,‬וחוששי‬
‫ֲרא" )הגיעו שדי המדבר(‪.‬‬
‫ידי ַמ ְד( ָ‬
‫שיפריעו‪ ,‬יאמרו זה לזה "‪ְ ִ%‬צל‪ֵ %‬ש ֵ‬
‫בהסנטות האמורות מוזכרי השדי בש הקיבוצי‪ .‬אבל פעמי רבות משתמשי הסונטי או‬
‫המקללי בשמות פרטיי‪ .‬לעתי קרובות נית לשמוע את השמות הבאי כמחליפי את המילה‬
‫‪$‬ש ֲמ ַד'אי‪ֲ@ ,‬ג' ַרת'‪ָ ,‬מ ֲח ַלת'‪,‬‬
‫ַה ַמא‪ֲ ,‬ש ַמע יִ ְש ָר ֵאל‪ְ ,‬‬
‫‪$‬ל ִע ְריַא‪ְ (ַ ,‬ק ַעא‪ ,‬נ ְ‬
‫"שדי"‪ :‬א‪$ %‬ל*‪(%‬יַא‪ ,‬א‪ְ %‬‬
‫‪$‬הל ִכ' ְצ'‪ַ%‬א‪.‬‬
‫ֲראש‪ְ ,‬‬
‫‪$‬הל ( ַ‬
‫ֲת' ְר ָעא‪ְ ,‬‬
‫א)‪ַ ( ,.‬‬
‫ֲמ ַ‬
‫ֲע‪ ,.‬ר ַ‬
‫ֲא(‪ %‬זָא( ַ‬
‫א ק אד בבוקר וחש שאי הדברי מסתדרי כהלכה יפלוט ביטויי מעי אלה‪" :‬יַא‬
‫‪$‬ל‪)ִ 9‬י" )הו השדי‪ ,‬הו הלדי ]כינוי מעוד למלה שדי[‪ ,‬יו‬
‫ֵ‬
‫ימא‪ ,.‬יָא‬
‫ימא‪ ,.‬יַא ֵל ִ) ַ‬
‫ֵש ִ) ַ‬
‫השדי(‪.‬‬
‫פלוני שהגיע מהר או שידע להשיב על שאלה מורכבת במהירות יאמרו עליו " ַמא ִ( ַ‪4‬א ֵש)‪ַ ,‬מא ה‪%‬‬
‫@ד" )הוא אינו אלא שד‪ ,‬אי הוא מבני אד כלומר בעל כוחות מיוחדי(‪ .‬ילד השמח‬
‫ִמ ֲ(נֵי ָ‬
‫ַ)ע‪) ".‬שד תפס כפתור; שהרי‬
‫במתנה כלשהי ואינו מוכ לשת" את חבריו יאמרו עליו " ִ&‪ ִ3‬י ְק ִ(‪ַ % '7‬‬
‫ַמ ַסא ְ( ַהא‬
‫השדי אוהבי צעצועי של ילדי קטני ואינ מוותרי עליה(‪ .‬ויש מוסיפי "‪ְ %‬‬
‫אמר" )ול בה להשתעשע בה(‪.‬‬
‫ַס ִ‬
‫מספר השדי‬
‫מספר השדי רב ועצו‪ .‬יהודי הצפו יודעי לומר כי מספר רב במיוחד במקומות מגוריה‬
‫העיקריי‪ ,‬שה ההרי והמדבריות‪ .‬מכיוו שמסוגלי ה להחלי" צורה נית למצוא במקו‬
‫קט וצר אלפי ורבבות‪ .‬אילו ניתנה לעי רשות לראות היה האד הרואה נבהל ונרתע ממראה‬
‫עיניו‪ .‬מספרי כי רבי מה מצויי ג במעבה האדמה‪ ,‬וכי יש שנתלוו אל השדי בעבר דר פי‬
‫סלע אל עול מלא שדי החיי חיי תוססי‪.‬‬
‫מהות השדי וטיב‬
‫היהודי הצפוני יודע על קיומ של שדי ממיני שוני‪ ,‬החל באלה מהדרגה הנמוכה וכלה בבעלי‬
‫תפיסה המגיעי לדרגת תלמידי חכמי‪ .‬הוא יודע לומר כי יש שה עשויי מאש ורוח וה‬
‫מהדרגות הגבוהות ואלה נעלמי מעיניו‪ ,‬ויש המורכבי מאש‪ ,‬רוח ומי וה נראי עלידיו‪,‬‬
‫ומה שנית להרגיש בחוש המישוש‪ .‬מוב מאליו שאי הדברי נאמרי בבטחה‪ ,‬אלא יש כא‬
‫עניי של מסורת‪ ,‬דמיו ודברי רופפי‪ .‬ואי מבוכה זו נחלת של יהודי צפותימ‪ ,‬כי ג מאות‬
‫ואלפי שני לפניה שררה מבוכה בעני השדי‪ ,‬והרבה דברי שנאמרו ה בבחינת הי ולאו‬
‫ורפיא בידיה‪.‬‬
‫הנה למשל דברי רבי יוחנ בתלמוד ודברי רש"י עליו‪ ,‬ואלה מבטאי מבוכה כלשהי‪ .‬הגמרא‬
‫ו‪D‬דות" כ‪ :‬הכא תרגימו‪ ,‬שידה ושידתי‪ .‬ורש"י‬
‫אומרת על שתי המילי מספר קהלת‪Dִ " 1‬דה ִ‬
‫מבאר שהכוונה היא לשד זכר ולשד נקבה‪ .‬וכא בא רבי יוחנ ואמר‪" ,‬שלש מאות מיני שדי היו‬
‫בשיחי‪ ,‬ושידה עצמה איני יודע מה היא"‪ .2‬וא" כא מבאר רש"י‪ :‬ויש אומרי שידה עצמה ראש‬
‫כול‪ ,‬ואמ איני יודע מאי היא‪.‬‬
‫האמונה בשדי וברוחות היא‪ ,‬כאמור‪ ,‬נחלתו של היהודי הצפוני‪ ,‬ואמונה זו עברה אצלו במסורת‬
‫מדור לדור ומצאה חיזוקי במסורת הכתובה‪ ,‬ובעיקר באגדות התלמוד המצויות בידיו בספרי‬
‫כמו "עי יעקב" ו"מנורת המאור"‪ .‬יש להוסי" לכ את ספרות הסוד ששבתה את לבו ואשר מלאה‬
‫היא בתיאורי חיי של השדי והרוחות‪ ,‬תיאורי ששלהבו את דמיונו ונתנו עיגו לאמונתו‬
‫ואפשר לו‬
‫שבאה לו במסורת‪ .‬בספר הזהר מצא הוא חומר רב שהעשיר את הידע שלו בנושא זה ִ‬
‫להבי את מציאות חייו העטופי בארשת של פלאי ורזי שבאו לו מהאמונה החזקה במציאות‬
‫של היצורי הללו‪.‬‬
‫כא המקו להעיר כי כש שהיהודי הצפוני היה מודע לשדי ולרוחות כ ג שכנו המוסלמי‪,‬‬
‫א" הוא מאמי בשדי וברוחות ומודע לקיומ‪ .‬וכש שהיהודי הצפוני מחזק את אמונתו מ‬
‫הספרות העתיקה שלו‪ ,‬ובמיוחד מ הספרות התלמודית‪ ,‬כ ניזו ג שכנו המוסלמי מספרות‬
‫החדית' המוסלמית‪ .‬הנה מעט ממה שנזכר בחדית' המוסלמי‪ .‬האמונה בשדי וברוחות נתנה‬
‫חומר לחכמי המשפט המוסלמי לשאת ולתת בה‪ .‬והנה שאלות אחדות שנית למצוא עליה דיו‬
‫בספרות זו‪ .‬מכיוו שלפי אמונתו של המוסלמי טבעי הוא שנשמות האד מתגלגלות בחיות‪,‬‬
‫נשאלת השאלה א יש לגלגולי שכאלה הזכות והחובה שהיו על האד שנתגלגל בה‪ .‬ומכיוו‬
‫שהמוסלמי האמי שהשדי מתלבשי לפעמי בגו" האד‪ ,‬נשאלת השאלה א מותר לצר" אד‬
‫כזה למניי בעת התפילה במסגד‪ .‬וכ עולות שאלות הקשורות בנישואי שבי אד ממש לבי שד‬
‫בדמות אד‪ ,‬וכ מה דינ של ילדי הנולדי מנישואי מעורבי כאלה‪ ,‬לרבות זכויות הירושה‬
‫שלה‪ .‬בספרות החדית' מדובר על מציאות של נישואי חכמי המוסלמי לשדות‪ ,‬ועל שיכ'י‬
‫שנשאו ארבע שדות‪ .‬ויהודי הצפו הכירו את שכניה המוסלמי וא" ידעו את אמונת והשקפת‬
‫בענייני השדי והרוחות‪ .‬ודמיונו של המוסלמי מבי ההמו הוא פרוע‪ ,‬ואילו המוסלמי הנמנה ע‬
‫יודעי דת ודי היה מעג את המידע המרובה בקרב ההמו במסורת הכתובה‪.‬‬
‫האמונה בשדי וברוחות אצל יהודי צפותימ יונקת ומושפעת ללא ספק ג מ המקורות‬
‫היהודיי‪ .‬ראשית דבר‪ ,‬אביא את עיקרי הדברי שנאמרו בנושא זה בספרות התורנית‪ ,‬ובעיקר‬
‫כפי שה מובאי בתלמוד הבבלי‪.‬‬
‫אפתח אפוא בשאלה מי ה השדי על פי המקורות הראשוניי המקרא‪ ,‬התלמוד והספרות‬
‫התורנית הבתרתלמודית‪ .‬וזאת לדעת כי השדי‪ ,‬כיצורי מיוחדי‪ ,‬תופסי מקו בתלמוד‬
‫הבבלי ובתלמוד הירושלמי‪ ,‬בספר הזוהר‪ ,‬במדרשי האגדה‪ ,‬בספרות ההלכה וביתר הספרות‬
‫התורנית הקדומה והמאוחרת‪ .‬השדי‪ ,‬המוגדרי כרוחות וכמלאכי חבלה המזיקי לבני אד‪,‬‬
‫ה יצירי כפיו של הבורא‪ ,‬שבכוחו ה קיימי ובמצוותו עושי ה את התפקידי שלשמ ה‬
‫נבראו‪.‬‬
‫יהודי צפותימ היו בקיאי במקרא ורבי מה ידעו פרקי שלמי בעלפה‪" .‬ארבעה‬
‫ועשרי"‪ ,‬זה הש הרשמי של התנ" בפיה‪ ,‬היה אהוב עליה‪ ,‬עסקו בו והתענגו לקראו‬
‫במנגינות המיוחדות של חלקיו השוני‪ .‬ה לא דילגו על שו פרק או עניי‪ ,‬ולרוב קראוהו‬
‫בחבורה‪ .‬וא ישאל השואל היכ מצוי פסוק מסוי רבי יציינו זאת מיד‪ .‬אמור לו ליהודי‬
‫הצפוני שיאמר א המילה "שדי" מופיעה במקרא הוא ישיב ל באופ מיידי וא" יצטט ל את‬
‫הפסוק‪ ,‬במיוחד א זה מופיע בתורה‪.‬‬
‫השדי‪ ,‬במונח זה‪ ,‬נזכרו לראשונה במקרא‪" 3‬יזבחו לשדי לא אלה אלהי לא ידעו חדשי‬
‫מקרב באו לא שערו אבותיכ"‪ ,‬ופע אחת נוספת בספר תהלי‪" 4‬ויזבחו את בניה ואת‬
‫בנותיה לשדי"‪ .‬אי המקרא מתעכב כדי לתאר את היצורי הללו או כדי להגדיר את מהות‬
‫ואת תפקידיה ביקו‪ ,‬וזאת כנראה משו שמדובר בעניי שהיה רווח באותה תקופה ושהכול‬
‫הכירו אותו‪ ,‬וכל תיאור או הגדרה ייראו כדבר מיותר‪.‬‬
‫סוגי שדי‪ ,‬טיפוסיה ומאפייניה‬
‫ישנ סוגי שוני וטיפוסי שוני של שדי‪ ,‬ולאלה יש מאפייני מיוחדי‪ .‬על כל אלה נית‬
‫ללמוד מסיפוריה של יהודי הצפו‪ .‬היהודי הצפוני הרגיל אינו יודע להשתמש בהגדרות או להביא‬
‫מובאות מ המקורות‪ ,‬א מתו דבריו נית להגיע להגדרות הללו‪ .‬ואול תלמידי החכמי שבה‬
‫מנסחי את דבריה בלשו המקורות‪ ,‬ויודעי לומר כי ג בצפותימ נית למצוא מקבילות‬
‫למקורות‪ .‬להל אביא בעיקר את דבריה של תלמידי החכמי‪ ,‬שבכלל דבריה ג מעשי‬
‫ואמונות של ההמוני‪.‬‬
‫אציי כי לידיעת השמות והסוגי של השדי והרוחות יש חשיבות רבה לאלה העוסקי בקבלה‬
‫מעשית ואשר יודעי לכתוב קמיעות והכותבי אות לצורכי ריפוי של אלו שניזוקו עלידי‬
‫שדי ורוחות‪ .‬א דר משל ידע כותב הקמיע כי מדובר בשדי מסוג "בי פרחי" וה רוחות‪ ,‬או‬
‫מסוג "בי זרדתא" וה שדי‪ ,‬או מסוג "בי איגרי" המצויי בגגות וה רשפי א ידע זאת יוכל‬
‫בקלות לכתוב את הקמיע המתאי או את התרופה הנדרשת‪.‬‬
‫"שדי הבית"‬
‫‪$‬ל ֵ(י‪,(+‬‬
‫ישנ שדי הקובעי את משכנ בבית היהודי הצפוני וה הקרויי "שדי הבית" ) ִ& ְ‬
‫שנכנסו אל הבית שלא ברשות‪ ,‬במובח מאלה הקרויי "בעלי הבית"‪ ,‬שה היהודי המתגוררי‬
‫מגורי קבע בבית ואחראי לכל הנעשה בו‪ .‬שדי אלה מכוני ג "חו‪ 7‬לאד"‪ .‬היהודי הצפוני‬
‫קבע כללי כיצד להתייחס אליה כדי שלא להזיק ולא להינזק עלידיה‪ .‬האישה הצפונית‬
‫עשויה להיעזר ב"שוכנת הבית"‪ ,‬היא " ֵשדת הבית"‪ ,‬במלאכת הטחינה‪ ,‬שהיתה מלאכה הנעשית‬
‫לילה לילה עלידיה‪.‬‬
‫הנה תיאור מעשה שהיה‪ ,‬הממחיש את הדברי‪:‬‬
‫ל‬
‫אס ַ‬
‫ִ! ְ‬
‫מרת הוידה עמר‪ ,‬אשתו של מארי יוס" ב יחיא עמר‪ ,‬תושבת ברט‪ ,‬רגילה היתה לחיות בשלו‬
‫ע השדי שהיו פוקדי את ביתה ומרגישי כבני בית‪ .‬מוב מאליו שהשדי היו רואי א‬
‫ונשמעי‪.‬‬
‫קול‬
‫משמיעי‬
‫אבל‬
‫נראי‪,‬‬
‫בלתי‬
‫נראי‪.‬‬
‫בלתי‬
‫אס‬
‫וכל פע שהיתה הוידה אופה את הלח בתנור היתה פותחת כל חלק באפייה במילי ִ( ְ‬
‫‪4$‬ל‪ .‬שמשמע שהקב"ה ישמור על כל העשייה וירחיק את השדי והמזיקי‪.‬‬
‫ַ‬
‫ימ‪ (".‬שלה והנה היא שומעת קול המבקש ממנה לבל תאמר‬
‫יו אחד נכנסה אל המטבח )" ֵ) ַ‬
‫את הפתיחה הזאת‪ .‬המדברת היתה שדה מ היהודי האומרת לה כי הנה ענייה וכי היא‬
‫רוצה לקחת מ הבצק וג לאפות בתנור לילדיה‪ .‬הוידה ריחמה עליה והבטיחה כי לא תאמר‬
‫‪4$‬ל‪ ..‬יתרה מזו‪ ,‬היא הפצירה בה שתיקח כל צורכה ותחוש טוב במעשה זה‪.‬‬
‫אס ַ‬
‫ִ( ְ‬
‫‪4$‬ל‪ ,.‬והשדה היתה מגיעה‪ ,‬לוקחת מ‬
‫אס ַ‬
‫ואכ מ היו ההוא והלאה חדלה הוידה לומר ִ( ְ‬
‫הבצק ואופה לה ולילדיה את הפת הנדרשת‪.‬‬
‫חיי "שדי הבית" הללו דומי לחיי אנשי הבית‪ ,‬אלא שעיקר חייה בלילה‪ .‬בלילה השדי שוכני‬
‫הבית עולי ויורדי במדרגות הבית וקול נשמע‪ .‬ה טוחני‪ ,‬לשי ואופי לח‪ .‬היהודי הצפוני‬
‫ידע כיצד לחיות במחיצת‪ ,‬ונזהר שלא להשאיר את לחמו פ יקחוהו ממנו‪ .‬השדי אוהבי מאכל‬
‫תפל‪ ,‬ועל כ דואגת האישה האופה למלוח את הלח שהיא אופה‪ .‬אגב‪ ,‬במקו שאי בו בני אד ‬
‫מסתכ ההול בו יחידי לא רק בלילה‪ ,‬אלא ג בצהריי‪ ,‬ועלול הוא להינזק עלידי מה שקרוי‬
‫אצל יהודי הצפו "שדי טיהרא"‪.‬‬
‫"או אצוביא" )א הילדי(‬
‫‪$‬ל*‪(%‬יַא" היא מ השדי הבולטי‪ ,‬ואולי הבולטת ביותר‪ ,‬ומקומה במשכנות יהודי צפו‬
‫ְ‬
‫"א‪%‬‬
‫תימ כמקומה של " ֲציַאט ִ(נְ ‪ְ (ִ +‬ל ִקיס" באזורי אחרי בתימ‪ .‬שדה מפורסמת זו מוכרת ליהודי‬
‫הצפו‪ ,‬ויש שפגשוה‪ ,‬בצורת אישה מוזרה‪ ,‬בלכת בדר מיישוב ליישוב או במקו מגוריה בליל‬
‫חוש ואפלה‪ ,‬ויש שהיא נראית לה בדמות כבשה או אתו‪ .‬שדה זו אוהבת להתל ביהודי הצפוני‬
‫ופעמי א" מזיקה לו‪ .‬רגילי לומר כי דדיה של או אצוביא ארוכי עד שהיא משליכה אות‬
‫לאחור‪ .‬והנה בגמרא‪ ,5‬נאמר "אמר רבה בר בר חנה‪ ,‬אני ראיתי ערביא אחת שהפשילה דדיה‬
‫לאחוריה והניקה את‬
‫בנה"‪.‬‬
‫&‪!$‬יַא‬
‫ְ‬
‫מעשה שהיה ְ!א‪$‬‬
‫‪(%*$‬יַא‬
‫ְ‬
‫י)‪ִ .‬זנְ ַ)אנִ ‪ַI‬י‪ ,.‬המאמינה בשדי וברוחות ככל אחיה יהודי צפותימ‪ ,‬מספרת על א‪%‬‬
‫ֲה‪ַ ִ%‬‬
‫י‪%‬ס"‪ .‬התרגו המילולי של‬
‫ימא ִ( ִ‬
‫ארי ְס ֵל ַ‬
‫‪ַ *$‬פ'א‪) ".‬בית האב(‪ ,‬הוא ָמ ִ‬
‫ועל מפגשה ע ראש " ֵ(י‪ְ +‬‬
‫‪(%*$‬יַא הוא א הילדי‪ ,‬והכוונה לשדה מיוחדת המוכרת לרבי ויש לה סימני היכר‬
‫ְ‬
‫א‪%‬‬
‫מיוחדי‪.‬‬
‫ֲרט לכיוו‬
‫ימא היל בדרכו מאזור ( ַ‬
‫ַ)י( ְס ֵל ַ‬
‫ַ)י ]סבי; בצפותימ לכל ישיש קוראי סבי‪ִ & ,‬‬
‫&ִ‬
‫‪ַ *$‬פ'א‪ ".‬הוא בית האב‪ .‬וכדרכו של תלמיד חכ היה לו מלווה וכ לקח הוא עמו‬
‫ביתנו " ֵ(י‪ְ +‬‬
‫את התפילי וסכי השחיטה ומקלו בידו‪ .‬ועוד היה לו בתרמילו קסת דיו וקולמוס מיוחד‪.‬‬
‫ובדרכו מהרהר היה בדברי תורה ומשוחח ע מלווהו בדברי תורה ובמלי דעלמא‪.‬‬
‫ימא‪ ,‬ויעמדו מעט‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫ע‪%‬צ' ַל‪ ,.‬ש מצויי מכריו של & ִ‬
‫המה הולכי לה ויקרבו אל היישוב ְ‬
‫ימא עיניו וירא והנה לפניו אותו יצור הקרוי א‪%‬‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫י)‪ ..‬וישא & ִ‬
‫‪$‬ל ְח ֵ) ַ‬
‫לפוש ליד הר הקרוי ְ‬
‫‪(%*$‬יַא‪ .‬הוא ראה את השדה הזאת והנה שני דדיה הארוכי המגיעי לברכיה‪ ,‬אחד זרוק‬
‫ְ‬
‫לאחוריה ואחד מונח לפניה‪ .‬ויבט אל פניה והנה שני שיניה הקדמיי שגדל מגיע לגודל‬
‫אצבע בולטי מחו‪ 7‬לשפתיה‪ .‬הוא ראה ומלווהו לא ראה‪ .‬והשדה הזאת‪ ,‬ה' יצילנו‪ ,‬היתה‬
‫עירומה כיו היוולדה‪.‬‬
‫ימא התבונ בה ולא ירא מפניה‪ ,‬שהרי יודע הוא לקב‪ 7‬שדי וג להוציא מגו"‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫&ִ‬
‫האד‪ ,‬והוא ג יודע שמות מיוחדי שבעת השתמשו בה היה מסוגל לשלוט בשדי‪ .‬הוא‬
‫ימא ביצור המפחיד הזה‪,‬‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫א" ידע לדבר בלשונ‪ ,‬וה נתייראו ממנו‪ .‬כיוו שהתבונ & ִ‬
‫מיד כתב ש מיוחד על ציפורנו ותיעל כלא היתה‪.‬‬
‫ימא תמה על מעשהו ושאלו לאמור‪ ,‬מה פשר המעשה הזה אשר‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫והאיש אשר ליווה את & ִ‬
‫‪(%*$‬יַא וכי כתב ש כדי להבריחה‬
‫ְ‬
‫ימא השיב לו בטבעיות כי ראה את א‪%‬‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫עשה‪ .‬ו& ִ‬
‫ימא קיבל את הדברי בטבעיות‪ ,‬כי ידע הוא את כוחו‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫מה‪ .‬והאיש שידע את כוחו של & ִ‬
‫ימא‪.‬‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫של & ִ‬
‫ימא‪ ,‬הקדי‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫והיה ש ערבי אחד שהיל אחריה‪ ,‬וכיוו שהגיע אליה הכיר מיד את & ִ‬
‫לו שלו ושוחח עמו וע מלווהו מעט‪ ,‬והמשי בדרכו‪ .‬כיוו שהיל מעט מיד הבחי בה בא‪%‬‬
‫‪(%*$‬יַא המהלכת בצד הדר‪ ,‬וכמו אורבת היא לו‪ .‬מה עשה אותו האיש‪ .‬עשה עצמו כמי שלא‬
‫ְ‬
‫‪(%*$‬יַא האיצה את הליכתה כמו‬
‫ְ‬
‫הבחי בה והיל לו בזהירות כמו רוצה לעשות מעשה‪ .‬א‪%‬‬
‫לתפסו והוא האט בהליכתו עד שזו הקדימתהו בהליכתה‪.‬‬
‫באותה שעה ר‪ 7‬לעברה מאחוריה‪ ,‬תפס את דדה המונח מאחוריה והחל יונק מ הדד הזה‪.‬‬
‫וחוק קבוע אצלה‪ ,‬שמי שמצליח לינוק מאחד מדדיה אינה מזיקה לו יותר‪ ,‬והיא מתייחסת‬
‫אליו כאל בנה‪ .‬הגוי הזה החליט למצוא איל אחד לנוח תחתיו ולהמתי להגעתו של היהודי‬
‫ימא‪.‬‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫הנכבד‪ ,‬הוא & ִ‬
‫ימא סיפר לו את‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫ימא‪ ,‬סיפר לו הגוי את אשר קרהו‪ ,‬וא" & ִ‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫כיוו שהגיע אליו & ִ‬
‫ימא חלק שבחי‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫ימא על חכמתו‪ ,‬ו& ִ‬
‫ַ)י ְס ֵל ַ‬
‫שראה ואת המעשה שעשה‪ .‬הגוי שיבח את & ִ‬
‫לאומ‪ 7‬לבו של הגוי‪.‬‬
‫‪(%*$‬יַא בפרט" ‬
‫ְ‬
‫"זה היה המעשה הידוע לי ולרבי אחרי‪ ,‬וה' יצילנו מ השדי בכלל ומא‪%‬‬
‫‪(%*$‬יַא‪ ,‬כשהתרגשות ניכרת על פניה היטב‪.‬‬
‫ְ‬
‫י)‪ִ .‬זנְ ַ)אנִ ‪ַI‬י‪ .‬את סיפורה זה על א‪%‬‬
‫כ סיימה ֲה‪ַ ִ%‬‬
‫השדה נדמתה ליהודי כאתו תועה‬
‫יהודי הצפו יודעי לספר על מעשי שהיו בשדה המתעתעת בה שדה שנדמתה לו ליהודי‬
‫כאתו תועה שהחליט לרכוב על גבה להביאה לביתו‪ ,‬ואול בהגיעו ליישובו נבחו הכלבי‪ ,‬ואז‬
‫אמרה לנושאה שאינה אתו ונעלמה לה‪ .‬מעשי בשדה זו ידועי לרבי‪ .‬והנה מעשה אחד מני‬
‫רבי‪ ,‬המסופר בהנאה עלידי המספר והמענג את השומעי‪.‬‬
‫השדה המהתלת מעשה שהיה‬
‫ב‪$‬מ ַלח לכיוו היישוב אלעקלי‪,‬‬
‫ְ‬
‫מעשה ביהודי אחד ושמו סאל‪ ,‬שהל מבית האב אשר‬
‫מקלו בידו ותרמילו על גבו‪ ,‬ובתרמיל מונחי הכלי המיוחדי שנושא אות כל שוחט‪:‬‬
‫תפילי וסכי שחיטה‪ .‬בדרכו היה אוחז את המקל בידו כדי להיאחז בו בהליכתו וכ כדי לחוש‬
‫ביטחו מפני חיה או רמש מזיקי‪.‬‬
‫והיה סאל מהל בדר ומהרהר בדברי תורה‪ ,‬חוזר על פרשת השבוע בעלפה‪ ,‬משנ הלכות‬
‫שחיטה בעלפה‪ ,‬וכ מפז לו משירי אבא של שבזי‪ .‬והיה מביט אנה ואנה בלכתו בדר‪,‬‬
‫‪$‬מ ַלח ליישוב‬
‫מפני זהירותו‪ ,‬כי הדרכי מלאות סכנות והפתעות‪ .‬באמצע הדר‪ ,‬בי ְ‬
‫אלעקלי‪ ,‬הרי סאל את ראשו והביט לפניו‪ ,‬וירא והנה אתו לבנה מהלכת לה לפניו‬
‫לאיטה‪ .‬הדבר הפליאו‪ ,‬א עייפותו ורצונו לרכוב עליה השכיחו ממנו את הפליאה‪.‬‬
‫סאל סבר כי האתו הנה של שי אלעקלי‪ ,‬והוא החליט לרכוב עליה ולהשיבה אל בעליה‪.‬‬
‫האתו היטתה גבה לפני סאל‪ ,‬כמו אומרת לו עשה אשר ע לבב‪ .‬רכב סאל על האתו‬
‫הלבנה‪ ,‬והמשי בהרהוריו בדברי תורה ובאמירת פסוקי והלכות ובפיזו שירי‪.‬‬
‫כיוו שהגיע סמו ליישוב אלעקלי‪ ,‬והנה קול נביחות הכלבי מגיע לאוזניו ולאוזני האתו‬
‫אשר הוא רוכב עליה‪ .‬והכלבי עזי נפש‪ ,‬והאתו בשמעה נביחותיה נעלמה לה פתאו‬
‫מתחתיו‪ ,‬והוא נפל ארצה‪ .‬באותה שעה הבי סאל כי האתו הזאת מ השדי היא‪.‬‬
‫באותה שעה קרא קרית שמע וביר את ה' על כ שלא ניזק‪ .‬סאל נזכר במעשי דומי שהיו‬
‫ליהודי אחרי ולגויי תושבי המקו‪ ,‬כי זו דרכ של השדי להתל בבני אד‪.‬‬
‫באותה שעה נזכר סאל בראש משפחת סלימא מבית האב ואמר בלבו‪ :‬אילו היה מארי‬
‫סלימא ב יוס" עמדי לא היה קורה לי כדבר הזה‪ ,‬שהרי יש לו הסכ ע ראש השדי‪ ,‬ויודע‬
‫הוא לקב‪ 7‬שדי )יִ ְס ַ‪ְ +‬ח ִצ'ר( ולדבר עמה וא" להזהיר ולהשביע לבל יזיקו לבני אד ולבל‬
‫יהתלו בה‪.‬‬
‫מארי דאוד ב יוס"‪ ,‬מכרו של סאל ונכדו של מארי סלימא ב יוס"‪ ,‬שסיפר את הסיפור‪ ,‬מאמי‬
‫במציאות השדי‪ ,‬וסבור א" הוא כיהודי אחרי שזכו לעלות לאר‪7‬ישראל‪ ,‬כי מצויי השדי‬
‫ג באר‪7‬ישראל וכי ה גורמי לנזקי לתושבי האר‪ .7‬מארי דאוד ב יוס" סיי סיפורו זה‬
‫במילי "ה' יצילנו מכל מפחד"‪.‬‬
‫שד של בית הכסא‬
‫היהודי הצפוני יודע כי המקומות המועדי להיות משכ לטומאה מלאי בשדי‪ .‬אחד המקומות‬
‫המשמש אכסניא לטומאה הוא בית השימוש או בלשונ "בית ַה ְכ ֵסא" )מקו מכוסה שבו עושי‬
‫את הצרכי(‪ .‬מקו זה סוג מסוי של שדי אוהבי להיות בו‪ .‬טיפוס זה מובא בתלמוד והוא‬
‫קרוי "שד של בית הכסא"‪ ,‬שגור נזקי למי שנפגע עלידיו‪ .‬וכ נאמר בתלמוד‪" 6‬תנו רבנ‪ ,‬הבא‬
‫מבית הכסא‪ ,‬אל ישמש מטתו עד שישהה שיעור חצי מיל‪ ,‬מפני ששד בית הכסא מלוה עמו‪ ,‬וא‬
‫שימש הוויי לו בני נכפי"‪ .‬תלמידי החכמי היו מזהירי את ציבוריה מפני סכנה זו‪ .‬וא‬
‫חלילה נתגלה ילד נכפה היו חושדי בהורי שנהגו שלא כשורה בעת יצירת הוולד‪.‬‬
‫זיהוי השד‬
‫בפי יהודי הצפו יש תשובות שונות לשאלה כיצד נית לקבוע א יצור מסוי הוא שד או יצור‬
‫אחר‪ .‬יהודי פשוט ישיב על כ מניסיו חייו‪ ,‬או יסתמ על סיפורי ששמע או על מעשה שהיה עד‬
‫לו‪ .‬תלמידי חכמי שבה ישיבו על שאלה זה בציטוט מ המקורות‪ .‬הצד השווה שבה שכול‬
‫האמינו בקיומ של שדי ורוחות ויודעי ה להשיב על שאלה זו באופ מיידי‪.‬‬
‫ויש שיזדהו ע תשובת עד כדי התרגשות‪ .‬זה יאמר שהשדי דומי לבני אד אלא שרגליה‬
‫כרגל התרנגול; זה ידגיש כי היצור הנשמע או הנראה בלילה במקו נידח הוא שד בוודאי; אחר‬
‫יפנה את שימת הלב לדדיה הארוכי של השדה; מישהו ידבר על הקול הדק והמוזר של היצור‬
‫שמדובר בו ויקבע שזה שד; וחברו יוכל להישבע כי היצור שפעמי נגלה ופעמי נסתר ושהיתל בו‬
‫בלכתו לבדו הוא שד ודאי‪ .‬וכ עוד תשובות מתשובות שונות‪.‬‬
‫ויש שיציעו תשובות שונות הלקוחות מ המקורות‪ ,‬ואלה ה תלמידי חכמי שבה‪ .‬הבקיא מה‬
‫ב"עי יעקב" יצטט בעל פה מימרות הקשורות לעניי‪ .‬זה יאמר כי הרוצה לדעת א מדובר בשדי‬
‫או ביצורי אחרי יקח אפר וישימנו סמו למיטתו‪ ,‬וא יראה ע בוקר מעי כרעי תרנגולת‪ ,‬זה‬
‫יהא לו סימ כי מדובר בשדי הנמצאי בסביבה‪ .‬והחפ‪ 7‬לראות ייקח שליית ולד של חתול‬
‫נקבה שחורה בת שחורה‪ ,‬בכורה בת בכורה‪ ,‬וישרפנה באש‪ ,‬וְ יִ ְ‪ַ D‬חק אותה‪ ,‬וימלא עיניו מהאפר‪,‬‬
‫ואז יראה את השדי‪ .‬הוא יזהיר‪ ,‬כפי שאומר התלמוד‪ ,‬כי על האד לזרוק את האפר בקנה חלול‬
‫של ברזל‪ ,‬ולחתו אותו היטב כדי שלא יינזק‪ .‬וכיוו שטרח והביא דעה הוא יוסי" לספר מעשי‬
‫שהיו כמו זה של רב ביבי ב אביי‪ ,‬שעשה כ וניזק‪ ,‬עד שחכמי ביקשו עליו רחמי ונרפא‪.‬‬
‫מ הביטוי בתלמוד‪" 7‬בידקו בכרעיה" )הכוונה לאשמדאי שהתחזה כשלמה שהסנהדרי ביקשו‬
‫לבדוק א שד הוא( אנו למדי שרגליו של שד דומות לאלה של תרנגולי‪.‬‬
‫ויש סימ נוס"‪ ,‬והוא הכנפיי שיש לשד‪ .‬וצרי לומר כי יש סוגי שוני של שדי‪ ,‬מה בעלי‬
‫כנפיי‪ .‬וג נית לומר כי לשד יש יכולת להשתנות ליצורי שוני כרצונו‪ ,‬ולכ נית לראות אותו‬
‫השד פע ע כנפיי ופע ללא כנפיי‪.‬‬
‫התלמוד אומר כ‪" :‬אמר רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬המפלת דמות לילית‪ ,‬אמו טמאה לידה‪ .‬ולד‬
‫הוא‪,‬‬
‫אלא שיש לו כנפי‪ .‬תנ"ה‪ ,‬א"ר יוסי‪ ,‬מעשה בסימוני באחת שהפילה דמות לילית‪ ,‬ובא מעשה לפני‬
‫חכמי‪ ,‬ואמרו ולד הוא אלא שיש לו כנפי‪ ." 8‬ורש"י מבאר‪ :‬דמות לילית שידה‪ .‬שד יש לו‬
‫פרצו" אד ויש לו כנפי‪.‬‬
‫בזוהר‪ 9‬נאמר כי יש מ השדי הדומי למלאכי השרת‪ ,‬יש הדומי לבני אד‪ ,‬ויש הדומי‬
‫לבהמות‪ .‬יש ביניה חכמי בתורה‪ ,‬ה זו שבכתב וה זו שבעלפה‪ .‬אשמדאי וכל זרעו אחריו ה‪,‬‬
‫לפי הזוהר‪ ,‬שדי יהודי‪ .‬ובזוהר‪ 10‬נאמר כי בשל יפיה של נעמה טעו בני האלהי‪ ,‬עז"א ועז"אל‪,‬‬
‫אחריה‪ ,‬והולידה מה רוחות רעות ושדי‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫בעל מנחת יהודה‪ 11‬מגדיר את הרוחות כ"נשמות ערטילאי" הנזכרות בסבא דמשפטי‬
‫הרוחות ה נשמות ערומות מבלי לבוש‪ ,‬המשוטטות בארבע רוחות העול‪ ,‬ועדיי לא זכו להיות‬
‫נידונות בגיהנו ולא להיכנס לג עד‪ .‬ה נכנסות בבני אד ומתלבשות בו‪ ,‬ונשמות אלה יודעות‬
‫סודות עליוני‪ ,‬וזקוקות ה לתיקו הנעשה עלידי חכ הבקיא בייחודי מתאימי‪.‬‬
‫דרכי להברחת השדי‬
‫השדי נתפסי על הרוב אצל יהודי הצפו כמזיקי שיש להישמר מפניה‪ .‬כמו שברפואה‬
‫הרגילה ישנ שני סוגי פעולה האחד הוא הרפואה המונעת‪ ,‬והאחד הוא הרפואה עצמה‬
‫כשמשתמשי בתרופות כדי לרפא את החולה כ ג ברפואה הקשורה בשדי‪ .‬יכול אד לגבש‬
‫לעצמו דפוסי התנהגות מסוימי ובכ ימנע מעצמו כל קשר ע השדי‪ ,‬וממילא לא יבוא עליו‬
‫נזק‪ .‬היהודי הצפוני גיבש לעצמו דרכי פעולה להברחת השדי‪ ,‬מה המצויות בתלמוד ובמדרשי‪.‬‬
‫השימוש בחפצי קודש‪ ,‬בהשמעת צעקות או הנפת ברזל על השדי‪ ,‬ה דברי מקובלי‪.‬‬
‫העלאת קטורת מיוחדת היא סגולה בדוקה להברחת השדי‪ .‬היהודי הצפוני ייקח מוגמר הקרוי‬
‫ו‪ִ (ְ 1‬רי‪ ."+‬א נכנס השד לגו" האד יש‬
‫")ֲכ'‪ "%‬או "(ֲכ'‪%‬ר" מצואת כלבי ומעופרת " ַש ְקח ַ‪ְ 1‬ל( ִ‬
‫ֲלי‪ ,".‬ואז יצווח השד וירגיש‬
‫לכסותו בשמיכה עבה מצמר " ַפ' ְר‪ ,"%‬לסמ מעגל מסביבו "יְ ַכ'‪ ִ%‬ט ע ֵ‬
‫יצ'יק"‪ ,‬ואז יש להשביעו כדי לצאת מגו" האד או כדי להסתלק מ המקו‪.‬‬
‫מחנק "יְ ִציח ‪ִ ִ%‬‬
‫דר נוספת ידועה להברחת השד היא שימוש בנעל או בסנדל‪ .‬יש ליטול את הנעל ביד‪ ,‬להני"‬
‫את האד שנכנס בו שד בגובה הכתפיי ולסטור על לחיו ואז הוא יצא‪ .‬זו ג דר להבריח את‬
‫השד א יודעי היכ הוא מצוי‪ ,‬וההכאה בנעל תיעשה באותו מקו‪ .‬הטע לשימוש בנעל הוא‬
‫שזו טמאה‪ ,‬וטומאה מוציאה טומאה‪.‬‬
‫דר ידועה היא הליכה בליווי כלבי‪ ,‬כי בעת ששומעי השדי נביחת כלב ה בורחי‪ .‬אד‬
‫שנרד" עלידי שד וברח מפניו לכיוו היישוב‪ ,‬בעת שישמע השד קול נביחה יעזוב את האד לנפשו‪.‬‬
‫יהודי מ הצפו שברחו מפני שדי יאמרו כי באה לה הרווחה ע התקרב ליישוב‪ ,‬ונביחת‬
‫הכלבי מאפשרת לה לחוש בטוחי‪.‬‬
‫השדי חוששי מ הברזל )כבר הערתי כי הרוצחי היו תוחבי מחטי בגופות הנרצחי כדי‬
‫להקשות על הנעזרי בשדי לבל יגלו מי הרוצחי(‪ .‬לכ יהודי הצפו נוהגי לקחת עמה ברזל‬
‫בצאת לדרכ מחו‪ 7‬ליישוב ובעבר במקומות שה משכ השדי או שהשדי עוברי בה‪.‬‬
‫ההליכה ע שברייה "&ַנְ ִ(‪ ".ַI‬מכוונת ג לעניי זה‪ .‬אחד מיהודי הצפו סיפר כי פגש בקבוצת‬
‫‪$‬ל&ַנְ ִ(‪ ,".ַI‬ומיד ברחו‬
‫שדי שהחלו לאיי עליו‪ ,‬ואז הוציא במהירות את השברייה מנדנה‪ֲ " ,‬מ ַשע ְ‬
‫לה‪ .‬ויש הנחיה ידועה לשולפי השברייה לבל יוציאוה מנדנה וישאירו את הנד פתוח‪ ,‬משו שאז‬
‫עלול השד לקפו‪ 7‬לתו הנד ולהזיק את האד‪ .‬לפיכ אוחז הגנביה ע הנד שלה‪O " ,‬כ' ַ(א"‪,‬‬
‫יוציאה א מעט‪ ,‬א לא לגמרי‪ ,‬כדי לאיי על השד‪ .‬יש שמצטיידי בגרז וכ חשי ה ביטחו‬
‫בלכת ובשוב‪.‬‬
‫וכא ראוי לציי את הנוהג כי בעת שחופרי קבר‪ ,‬לפני שיביאו את המת להכניסו בקבר‪,‬‬
‫בינתיי יש להשאיר בתו הקבר ברזל כמו טורייה ומכוש‪ ,‬וכ שני בני אד שישמרו לבל ייכנסו‬
‫ש השדי‪.‬‬
‫השדי פוחדי מ הצבע האדו‪ ,‬ועל כ היהודי הצפוני האמור לעבור במקו שיש ש שדי‪,‬‬
‫יצטייד ג בבד אדו או בחוט אדו "חריר" בצד השברייה או הגרז‪ ,‬ובכ יחוש ביטחו שלא‬
‫יתקרבו אליו השדי להזיקו‪.‬‬
‫אחת הדרכי השימושיות והשכיחות להברחת שדי היא לירוק לעבר‪ .‬השימוש ביריקה היה‬
‫שכיח בצפותימ‪ .‬ההורי לימדו את בניה כי א יפגעו בשד או א סבורי ה שהיצור שה‬
‫חושבי עליו או רואי או שומעי אותו הוא שד‪ ,‬עליה לירוק עליו ובד בבד לומר "שמע‬
‫ישראל" פעמי אחדות‪ .‬ויש אמירה נוספת להברחת השד‪ ,‬וא" זו כתוספת ליריקה‪ .‬על החושש‬
‫מפני השד לומר את הביטוי הבא "עאד' בללאה" פעמי אחדות‪ ,‬ויש שמוסיפי מילי אחדות‬
‫ַ;י"‪ ,‬לומר פנו דר‪.‬‬
‫כהמש לאמירה זו‪" :‬עאד' בללה מ כל שט ומשטי"‪ .‬ויש אומרי " ֲט ִריק י ִ‬
‫אשה היוצאת לחטוב עצי‪ ,‬בעת איסו" הזרדי תאמר "מור וצבר" )סוג מסוי של מוגמר(‪ .‬ומי‬
‫שנפל וחושש כי השד הכשילו יאמר בקול "כ'ז" בכו" )הבורא יסלק אתכ(‪ .‬יש הנוקטי בלשו‬
‫קשה כלפי השדי ואומרי "צרפה קפא סבעה וסבעי גבל" )יזרוק אות‪ ,‬את השדי‪ ,‬הבורא‬
‫מעבר לשבעי ושבעה הרי(‪ .‬ויש המשתמשי בביטוי אחר‪" ,‬צרפה קפא סבעה וסבעי זראק"‬
‫)זראק דומה למלה עברית זרק(‪.‬‬
‫בבית הכסא מצוי שד מיוחד‪ ,‬בעל צורה מיוחדת‪ ,‬שיש להישמר מפניו‪ .‬היהודי הצפוני יודע כי‬
‫הצניעות יפה לנוהג בה בכלל‪ ,‬והצניעות בבית הכסא חשובה לשמרו מפני השדי המאווי לה‬
‫משכ במקו מטונ" זה‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫התלמוד במסכת ברכות מביא את דבריו של רבי תנחו בר חנילאי‪ ,‬האומר כי כל הצנוע בבית‬
‫הכסא ניצל משלושה דברי‪ :‬מ הנחשי‪ ,‬ומ העקרבי ומ המזיקי‪ ,‬שמתו צניעתו של הנכנס‬
‫מתנהג הוא בנחת ובשתיקה‪ ,‬ואי הנחשי מרגישי להתקנאות בו‪ ,‬וא" המזיקי חסי עליו‪.‬‬
‫ומעשה שהיה בבית הכסא שהיה בטבריא‪ ,‬כאשר היו נכנסי בו שני בני אד אפילו ביו היו‬
‫ניזוקי‪ ,‬דבר חריג בהתנהגות המזיקי‪ ,‬שהרי בדר כלל אינ נראי ביו ולא מזיקי אלא‬
‫ליחיד המהל בדרכו‪ .‬התלמוד מספר כי רבי אמי ורבי אסי היו נכנסי לבית הכסא‪ ,‬כל אחד‬
‫לחוד‪ ,‬ולא היו ניזוקי‪ .‬שאלו התלמידי וכי אינכ מתייראי מפני המזיקי הללו‪ ,‬וה השיבו‬
‫לתלמידיה כי יש ביד קבלה הקשורה בבית הכסא‪ ,‬שצניעותא ושתיקותא מצילי‪.‬‬
‫בתלמוד מסופר על דר מיוחדת שנקט בה אחד האמוראי הגדולי והמפורסמי כדי‬
‫להישמר מפני שד זה של בית הכסא‪ .‬ואול אי ידוע לנו על מי שנהג כ בצפותימ‪ .‬על אביי‬
‫מספר התלמוד שהיתה אמו מגדלת לו שעיר ומלמדת אותו ללוות אותו לבית הכסא‪ ,‬שעיר ולא‬
‫טלה‪ ,‬כי "שעיר בשעיר מיחל""‪ ,‬כלומר השעיר מג מפני השד שנקרא ג שעיר‪ .‬רש"י מעיר כא כי‬
‫שד של בית הכסא דומה לשעיר‪ ,‬ועליה נאמר‪" 14‬ושעירי ירקדו ש"‪.‬‬
‫על רבא‪ ,‬בר פלוגתה של אביי‪ ,‬מספר התלמוד שהיה לו נוהג מיוחד שלא שמענו על דבר קיומו‬
‫בצפותימ‪ .‬מסופר כי לפני שנתמנה רבא לראש ישיבה היתה בת רב חסדא אמגוזא נותנת אגוז‬
‫בספל של נחושת ומקרקשת בו מבית‪ ,‬והוא נפנה כנגדה מבחו‪ .7‬לאחר שנעשה רבא ראש ישיבה‬
‫וצרי היה שימור רב מפני המזיקי‪ ,‬שמתקנאי השדי בתלמידי חכמי יותר משאר בני אד‪,‬‬
‫עשתה לו חלו‪ ,‬כנגד מקו שהוא נפנה ש אחורי הבית‪ ,‬והיתה מנחת ידה על ראשו בעת שהיה‬
‫נפנה‪ ,‬לבל יזיקוהו השדי‪.‬‬
‫שימור שגרתי היה נהוג בידי יהודי צפותימ‪ ,‬והוא נוהג הידוע לכל יהודי‪ ,‬ומקורו בתלמוד‬
‫ובפוסקי‪ .‬הכוונה היא לנטילת ידיי המצלת מ המזיקי‪ .‬התלמוד‪ 15‬מזהיר מפני רוח רעה‬
‫השורה על הידיי‪ ,‬וקובע "יד לעי תיקצ‪ ,7‬יד לחוט תיקצ‪ ,7‬יד לפה תיקצ‪ ,7‬יד לאוז ‬
‫תיקצ‪ ,7‬יד לחסודה תיקצ‪ ,7‬יד לאמה תיקצ‪ ,7‬יד לפי טבעת תיקצ‪ ,7‬יד לגיגית תיקצ‪ .7‬יד‬
‫מסמא‪ ,‬יד מחרשת‪ ,‬יד מעלה פוליפוס"‪ ,‬ומוסי" "רבי נת אומר‪ :‬בת חורי היא זו‪ ,‬ומקפדת עד‬
‫שירחו‪ 7‬ידיו שלש פעמי"‪ .‬והכוונה היא ליד קוד שייטול ידיו שחרית לאחר השינה שאז רוח‬
‫רעה שורה על היד ומסמא את עיניו א ייגע בה מזיקה לאיברי הללו שנמנו‪ :‬לעי שעלולה‬
‫להיות סומא; לחוט ולפה‪ ,‬העלולי להעלות פיליפוס‪ ,‬והוא ריח רע; לאוז שמא תהא חרשת;‬
‫לחסודה והיא ריבדא דכוסילתא; לאמה‪ ,‬והוא איבר המי שמביא לידי קרי; לפי הטבעת‪,‬‬
‫שמביאה לידי תחתוניות; ולגיגית שמטילי בה שכר‪ .‬מה יעשה אד ויינצל מ הרוח הרעה הזאת‬
‫לפי שהיא בת חורי להזיק לו לאד יקפיד ליטול ידיו שחרית כהלכה‪ ,‬דהיינו ישפו מי יפה‬
‫שלוש פעמי על ידיו מיד בקומו וקוד שייגע באחד מאיברי אלה‪.‬‬
‫פת שחרית נחשבת א" היא לאמצעי מניעה נגד המזיקי‪ .‬יהודי הצפו הקפידו לפתוח את‬
‫וס ְמ" )פת חיטה מהולה‬
‫היו‪ ,‬לאחר עבודת הש הנהוגה בבוקר‪ ,‬באכילת סעודה חמה‪ַ 2%(" ,‬‬
‫יק‪) ".‬ישביע רעבונו(‪ .‬התלמוד‪ 16‬מונה בי שלושהעשר דברי‬
‫י‪%‬פ'‪%+‬ק ִר ִ‬
‫בחמאה(‪ ,‬וכלשונ " ְ‬
‫שנאמרו בפת שחרית ג זו שהיא מצלת מ המזיקי‪ .‬האוכל פת שחרית מתחזק‪ ,‬ומזיקי בדלי‬
‫ממנו‪.‬‬
‫ועוד דר להברחת השד מצויה בתלמוד‪ ,‬א" כי לא ידוע עליה בצפותימ‪ .‬אחת הגרסאות‬
‫המובאות במסכת ראש השנה )כח‪ ,‬א( היא זו‪" :‬אמר רבא‪ ,‬זאת אומרת התוקע לשד יצא"‪ .‬ורש"י‬
‫מסביר פשר התקיעה על פי מה שמצא ביסודו של מורו רבי יצחק ב יהודה‪ ,‬כדי להבריח רוח רעה‬
‫מעליו‪.‬‬
‫יש זמני מסוימי שאי לחשוש בה מפני השדי‪ .‬בזמני הללו חש היהודי הצפוני הקלה‪,‬‬
‫ועל כ אינו חושש ליל בחוש או להיכנס למקומות מועדי‪ .‬על הפסוק בספר שמות )יב‪ ,‬מב(‬
‫"ליל ִש ‪/O‬רי הוא לה' להוציא מאר‪ 7‬מצרי הוא הלילה הזה לה' ִש ‪/O‬רי לכל בני ישראל‬
‫לדֹרֹת" אומר רב נחמ במסכת פסחי )קט‪ ,‬ב(‪ :‬ליל המשומר ובא מ המזיקי‪.‬‬
‫הקמיע הוא אחד האמצעי הנפוצי בצפותימ‪ ,‬ורבי מבי העוסקי בקבלה מעשית היו‬
‫ג כותבי קמיעות‪ .‬הקמיע בדר כלל הופ לרפואה מונעת למי שכבר נפגע מ השדי ורוצה הוא‬
‫שלא ייפגע שוב לאחר שנרפא‪ .‬נית לומר שאי כמעט בית בצפותימ שלא יימצא בו קמיע לפחות‬
‫אצל אחד מבני הבית‪ .‬דברי הרב יהודה פתיה‪ 17,‬איש בגדד‪ ,‬המציי כי לאחר הוצאת הרוח מ‬
‫הנפגע יש לציידו בקמיע מיוחד‪ ,‬שכתובי בו שמות מלאכי‪ ,‬ושעליו לשאתו עליו תמיד‪ ,‬תלוי‬
‫בצווארו דבריו אלה מעשי של יויו ה בצפותימ‪.‬‬
‫קריאת שמע על המיטה הנה אמצעי יעיל‪ ,‬ואי ל יהודי בצפותימ שלא היה זהיר בה‪ ,‬ושלא‬
‫‪18‬‬
‫היה קוראה בכוונה מיוחדת‪ ,‬כדי לשמור את עצמו מפני המזיקי השולטי בלילה‪ .‬התלמוד‬
‫מביא את דברי רבי יצחק האומר כי כל הקורא קריאת שמע על מיטתו מזיקי בדילי הימנו‪,‬‬
‫ומסתמ על הפסוק‪" 19‬ובני רש" יגביהו עו"" כשהוא דורש שאי עו" אלא תורה‪ ,‬שנאמר "התעי"‬
‫עיני בו ואיננו"‪ 20,‬ואי רש" אלא מזיקי‪ ,‬שנאמר‪" 21‬מזי רעב ולחמי רש" וקטב מרירי"‪ .‬הקורא‬
‫קריאת שמע כאילו אוחז חרב של שתי פיות בידו להרוג את המזיקי‪ .‬וקטב מרירי האמור כא‬
‫‪22‬‬
‫הוא‪ ,‬כ מבאר רש"י במקו‪ ,‬ש שד הצהריי כמובא במסכת פסחי‪.‬‬
‫ולאו דווקא קריאת שמע שעל המיטה‪ .‬ג קריאת שמע הנאמרת פעמיי ביו בתפילה‪ ,‬א זו‬
‫נאמרת בכוונה‪ ,‬הרי היא אמצעי יעיל להגנה מפני השדי‪ .‬יהודי הצפו אומרי את קריאת שמע‬
‫בבית הכנסת במקהלה ובמנגינה‪ ,‬בקול‪ ,‬בחי‪ ,‬בפה ובלשו‪ .‬הרב יהודה פתיה‪ 23‬מציי זאת ואומר‬
‫כי נית להרחיק את השדי הבאי אל האד בחלו כדי להבהילו‪ ,‬בעזרת קריאת שמע בכוונה‪.‬‬
‫עוד מציי הרב כי נית להרחיק את השדי הבאי אל האד בחלו כדי להבהילו בעזרת הלחש‬
‫הבא‪ ,‬שיש לאמרו שלוש פעמי‪" :‬טמא טמא ברח ל מכא"‪ .‬וכ א א יש לו שונא‪ ,‬יצווה על‬
‫השד בלשו זו‪" :‬טמא טמא ברח ל מכא‪ ,‬ול אצל פלוני ב פלוני והבהילהו"‪.‬‬
‫"שיר של פגעי" הוא מזמור צ"א בתהלי‪ ,‬והוא יעיל נגד המזיקי‪ .‬בלכת היהודי הצפוני‬
‫בדרכו בלילה או במקו חשו או במקו שחושש הוא מפני השדי נית לשמוע מפיו מזמור זה‬
‫במנגינה מיוחדת‪ .‬בשעת האמירה של המזמור הוא חש ביטחו ויכול ליל למחוז חפצו בלא דאגה‪.‬‬
‫בכל הלוויה יישמע מזמור זה בפי המלווי‪ ,‬כדי להבריח את השדי המתנכלי לנפטר‪ ,‬ואפשר כי‬
‫חלק מה ה ילדיו שנבראו משכבת זרע שיצאה ממנו לבטלה‪ .‬שיר זה של פגעי אמרו משה‬
‫"בשעה שהיה עולה להר שהיה מתיירא מ המזיקי ‪ ...‬אלהי אבטח בו שבשמו אני מבריח את‬
‫המזיקי ואת מלאכי חבלה‪) "...‬במדבר רבה‪ ,‬פרשה יב(‪.‬‬
‫ויש דרכי נוספות‪ ,‬שחלק היו ידועות לחכמי צפותימ והשימוש בה לא היה דבר שכיח‪.‬‬
‫להל דרכי אחדות‪ ,‬המובאות עלידי רבי יהודה החסיד בספרו "ספר חסידי"‪.‬‬
‫רבי יהודה החסיד אומר כי הרוצה שלא להינזק מ השד שנראה לו‪ ,‬אל יספר דבר זה לשו‬
‫אד לפני שייגע באש‪ .‬וא" עניי זה מובא בספר חסידי‪ ,‬כי מי שנראה לו דמות המת והוא שד ‬
‫יירק עליו ויאמר לו טמא טמא ברח מכא‪ .‬מעשה שהיה באד אחד שבא אליו שד בדמות בנו‪,‬‬
‫‪24‬‬
‫ורקק עליו ואמר לו צא טמא מכא וברח ל‪ ,‬והשד ברח‪.‬‬
‫כבר ציינתי כי השדי מצויי במקומות חשוכי‪ ,‬ועל כ היהודי הצפוני דאג לעשות דרכו ביו‬
‫‪25‬‬
‫או במקו שמצוי באור‪ ,‬ובכ מנע מעצמו מפגש ע שדי והיפגעות מה‪ .‬וכבר התלמוד מציי‬
‫כי האור מבריח את השדי‪ .‬האמורא רב זוטרא בר טוביה מביא בש רב כי אבוקה כשניי‪ ,‬וירח‬
‫כשלושה‪ .‬כמו כ אימ‪ 7‬לו היהודי הצפוני את הנוהג לא ליל יחידי הליכה בשניי עדיפה‪ ,‬וא‬
‫ישנ שלושה הרי ההליכה בטוחה‪ .‬וכבר לימד התלמוד‪ ,‬במקור הנ"ל‪ ,‬כי השד לאחד נראה‬
‫ומזיק‪ ,‬לשניי נראה ואינו מזיק‪ ,‬לשלושה אינו נראה כל עיקר‪.‬‬
‫ש‬
‫עד הנה תיאורי דרכי המצויות בתלמוד ובמדרשי או בספרי העוסקי בכ‪ ,‬שחלק היו‬
‫נהוגות בצפותימ וחלק לא נודע דבר קיומ אצל‪ .‬ועתה אל עניי מיוחד הידוע ליהודי הצפו‬
‫והמעורר אצל התרגשות בעת שמדברי עליו‪ ,‬ובוודאי א היו שותפי לחוויה הקשה הקשורה‬
‫בו‪ :‬כניסת שד לגו" האד והוצאתו ממנו‪.‬‬
‫כניסת שד )רוח( לגו( האד והוצאתו‬
‫מבי המחלות שהיו שכיחות בצפותימ נית למנות ג את כניסתו של שד לגו" האד‪ ,‬וכניסה זו‬
‫היתה מתרחשת לעתי ה אצל יהודי וה אצל מוסלמי‪ .‬חכמי הצפו היו יודעי לקבוע א‬
‫מדובר במחלה זו והיו ג יודעי כיצד להוציא את השד מגו" האד‪ .‬ה ג ידעו לזהות את מי‬
‫השד‪ ,‬על פי מינו של האד שנכנס בו השד‪ .‬מקובל אצל לומר כי שד נכנס באישה ושדה נכנסת‬
‫באיש‪ .‬ה ג יודעי "לשכנע" את השד או השדה למנות את הסיבות שגרמו לה להיכנס לתו‬
‫גו" האד‪ .‬מובא בספר חסידי‪ 26‬כי שד המבקש דבר מ האד יית לו כדי שלא ירע לו‪ .‬יצוי כי‬
‫הוצאת שדה מתו גבר או שד מתו נקבה קשה יותר מהוצאת מי ממינו‪.‬‬
‫נמנמ מצליח מגרש שד‬
‫להל מעשה שהיה בצפותימ הקשור לשאלה של גירוש הרוח או השד מגו" האד‪ .‬מארי נמנמ‬
‫מצליח )ש בדוי(‪ ,‬תושב נגרא‪ ,‬ידוע במקומו אצל היהודי‪ ,‬ויותר אצל הערבי‪ ,‬כמגרש שדי‪.‬‬
‫את המומחיות הזאת למד מאביו דאוד שהיה ידוע בכל נגרא כבעל יכולת גדולה להידבר ע‬
‫השדי ולגרש מבני אד‪ .‬ונגרא‪ ,‬כמו כל צפונה של תימ‪ ,‬ידועה בהימצאות השדי במקומות‬
‫המיוחדי לה‪ ,‬ואלה אורבי לבני אד ומזיקי לה‪ .‬האמונה בהימצאות שדי היתה נחלת‬
‫כל תושבי נגרא‪ ,‬יהודי וגויי כאחד‪ .‬כול חששו להל במקומות השדי‪ ,‬ומי שתעה או העז‬
‫להגיע למקומותיה היה ניזוק‪ .‬והיו אנשי ידועי‪ ,‬מבי היהודי‪ ,‬אשר היתה לה יכולת לקב‪7‬‬
‫שדי‪ ,‬לשוחח עמה‪ ,‬וא" להכריח שלא לפגוע בבני אד‪ .‬השדי חששו מפני "מרפאי" אלה‪,‬‬
‫ורבי מ השדי היו נשמעי לה‪ .‬מארי נמנמ מצליח היה מאחד מאלה‪ .‬וזה סיפור המעשה כפי‬
‫שסיפרוֹ מארי מצליח‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫פע אחת‪ ,‬בעת ערב לאחר תפילת ערבית‪ ,‬ישבנו לסעוד את לבנו ולקיי את השיחה‬
‫המשפחתית‪ .‬והנה גוי אחד מופיע אל ביתנו‪ ,‬מרוגש כולו ומבקש דבר מה בתחנוני‪ .‬הוא עמד‬
‫בשער הכניסה של החדר בו ישבנו‪ ,‬והחל מדבר בקול מקוטע‪.‬‬
‫ הו יהודי מאמי בבורא עול‪ ,‬אמר הגוי בהתרגשות‪ ,‬הצל נא את אשתי‪.‬‬
‫ מה היה לאשת‪ ,‬שאל מארי מצליח‪.‬‬
‫ נכנס בה שד‪ ,‬אני בטוח בדבר‪ ,‬קו נא והוצא אותו ממנה‪ ,‬ואני את ל שכר משל‪.‬‬
‫ איזה סוג של שד נכנס בה? שאל מארי מצליח‪.‬‬
‫ "פ'ר גני" )שד צעיר(‪ ,‬מהר ובוא עמי לראותה‪.‬‬
‫הלכנו‪ ,‬סיפר מארי מצליח‪ ,‬אבי ואני בצד הגוי לכיוו הבית שאשתו מצויה בו‪ .‬הגענו לש‪,‬‬
‫והנה עינינו רואות אשה נאה שהתנהגותה באותה עת מנוולת אותה‪ .‬היא היתה שכובה‬
‫ברצפה‪ ,‬מתנועעת בפראות אנה ואנה‪ ,‬ומספר אנשי מחזיקי בידיה וברגליה לבל תשתולל‬
‫יתר על המידה ותפגע בעצמה ובסביבתה‪.‬‬
‫כיוו ששמו לב לכניסת של מארי מצליח ואביו דאוד‪ ,‬חשו הקלה רבה‪ ,‬שהרי ללא ספק‬
‫יוציאו ממנה את השד אשר נכנס בה‪ .‬שד נכנס בה ולא שדה‪ ,‬כי דבר ידוע הוא שאי מי נכנס‬
‫במינו‪ ,‬אלא שד נכנס באישה ושדה נכנסת באיש‪ .‬מארי מצליח שאל את בני המשפחה א‬
‫יודעי ה כיצד קרה הדבר שהשד נכנס באישה טובה ונאה זו‪.‬‬
‫אחת מבני המשפחה השיבה כדברי האלה‪ .‬ישבנו‪ ,‬פ'אטמה ואני‪ ,‬במטבח‪ ,‬ושמנו מי‬
‫ב"דלה" )קומקו מנחושת( להרתיח‪ .‬כיוו שרתחו המי‪ ,‬מילאנו את הכוסות מ המי‪,‬‬
‫שמנו בתו המי אשר בכוסות אשר שמנו‪ ,‬ואת המי החמי הנותרי שפכה פ'אטמה תחת‬
‫הע‪.7‬‬
‫שאל אותה מארי מצליח‪ :‬וכי לא ידעה פ'אטמה שהדבר מסוכ‪ ,‬הלא תחת הע‪ 7‬עלול לשכב‬
‫לנוח באותה עת שד‪ ,‬וא מא דהוא יעירנו או יפגע בו‪ ,‬הלא הזק יזיק‪.‬‬
‫השיבה האישה לאמר‪ :‬וכי מני לנו ידע זה‪ ,‬הא מישהו הביאנו אל ביתהספר ללמוד‬
‫זאת‪ .‬והלא הבורות היא מנת חלקנו הנשי‪ .‬ועתה‪ ,‬יהודי חכ‪ ,‬עזור נא לפ'אטמה והוצא‬
‫ממנה את השד‪ .‬הלא תראה כי סבלה רב ואפשר שלא תוכל לעמוד בכ‪ .‬רח נא עליה יהודי‬
‫רחמ והצילנה‪ ,‬כי החכמה מצויה ב‪.‬‬
‫מה עשה מארי מצליח? ביקש מארבעה אנשי להישאר עמו להחזיק בה‪ ,‬ואת השאר‬
‫הוציא החוצה‪ ,‬לבל יפריעו אותו במלאכתו‪ .‬הנוכחי עשו כציוויו מיד‪ ,‬והוא נותר ש ע‬
‫האנשי אשר החזיקו בה‪ .‬מהרו והביאו לי מחתה ובה גחלי לוחשות‪ .‬מיהרו והביאו לו‬
‫גחלי לוחשות משובחות‪ ,‬מעצי הרות היו‪.‬‬
‫כיוו שהביאו את המחתה החזיקה בשמאלו‪ ,‬והכניס ימינו לכיס חולצתו‪ ,‬והוציא מש‬
‫מוגמר מיוחד‪ ,‬העשוי מצואת כלבי זקני ומגפרית ישנה‪ .‬את התערובת הזאת השלי אל‬
‫תו הגחלי הלוחשות‪ ,‬וריח רע מעורר בחילה היתמר בענ הקטורת הזרה הזאת‪.‬‬
‫כיו שהריח השד את ריח הקטורת הזרה החל להשמיע קולות זעקה‪ ,‬צווח ואומר‪ ,‬מה‬
‫חפצ יהודי טוב ממני‪ .‬מה עשיתי ל ומה חטאתי ל כי באת אלי לצערני‪ .‬וכי ב נכנסתי או‬
‫בבנ נכנסתי‪ .‬הלא איש הצדק אתה‪ ,‬ולמה האישה הזאת הפריעה את מנוחתי וא" שרפה את‬
‫עורי בשפכה את המי החמי עלי‪ .‬אני שכבתי ואישנה תחת הע‪ 7‬יצירת הבורא של ושלי‪ ,‬וזו‬
‫באה למקו לא לה‪ ,‬וללא כל אזהרה מצדה שפכה היא עלי את המי החמי‪ .‬חי נפשי א‬
‫אצא ממנה‪ ,‬וכי מהיו והלאה לקחתיה לי למשכ‪ ,‬ולא אזוז ממנה עולמית‪ .‬הרפה ממני‬
‫הרפה‪.‬‬
‫שמעתי את דברי‪ ,‬וא" על פי כ גוזרני עלי כי תצא מיד מ האישה האומללה הזאת‪ .‬וא"‬
‫כי שפכה היא את המי ללא האזהרה הידועה "טריק טריק" )פנו דר פנו דר(‪ ,‬א" על פי כ‬
‫גוזרני עלי שוב כי תצא ממנה‪ .‬והיה א תסרב ארא את נחת זרועי‪ .‬מיד של" מארי מצליח‬
‫את סנדלו הימנית והרימה כלפי מעלה והחל לחבוט בחזקה בפני פ'אטמה‪.‬‬
‫זעקות שבר נשמעו מתו האישה‪ ,‬ואחר כל זעקה ניחתה מכה חזקה בלחי האחד‪ ,‬ושוב‬
‫זעקה גדולה מקודמתה ושוב מכה חזקה מזו שהיתה בלחי האחר‪ .‬לאחר כעשר מכות נאמנות‬
‫החל השד לדבר בקול חלוש לאמור‪ :‬הרפה ממני ואצא כמצוות‪.‬‬
‫בהסכמת זו הצלת את עצמ‪ ,‬אמר מארי מצליח‪ .‬ואול חפ‪ 7‬אני לשמוע ממ מתי תצא‬
‫וכיצד תעשה זאת‪ ,‬והא תשוב אל האישה זאת שוב‪ .‬והשד השיב מיד‪ ,‬מבטיח אני נאמנה כי‬
‫לא אשוב אליה עוד‪ ,‬ובעוד כעשר דקות אמצא מחוצה לה‪ .‬עתה הרפה ממני‪ .‬מארי מצליח‬
‫השיב בכעס גדול על השד ואמר לו בגערה‪ :‬ארור אתה וארור מוצא‪ ,‬לא השבתני על השאלה‬
‫החשובה‪ ,‬לא אמרת לי מאי תצא‪ .‬עוד לא סיי את גערתו והנה הסנדל אשר בימינו נוחתת‬
‫על לחיה השמאלי ומש אל לחיה הימני‪ ,‬והיכה וחזר והיכה‪.‬‬
‫ומיד נשמע קולו של השד‪ ,‬בבכי תחנוני‪ ,‬באוזני כל הנוכחי‪ :‬הנח לי יהודי טוב ואצא‬
‫מיד‪ .‬ואת מקו היציאה אבחר אני‪ .‬א מארי מצליח האי‪ 7‬בשד להודיע מאי יצא‪.‬‬
‫ אצא מעי ימי של פ'אטמה‪.‬‬
‫ הלא תהפכנה לסומא‪ ,‬שד מקולל‪.‬‬
‫ אצא מעי שמאל‪.‬‬
‫ מה לי שמאל מה לי ימי‪ ,‬רשע‪.‬‬
‫ אצא מאחת מאוזניה‪.‬‬
‫ הלא תהפכנה לחרשת‪ ,‬תהי החירשות מנת‪ ,‬ב המדתא‪.‬‬
‫ אצא לי מלשונה‪.‬‬
‫ הלא תהי מגמגמת‪ ,‬יצור מרשיע‪.‬‬
‫ אצא מבטנה‪.‬‬
‫ הלא תעשנה בעלת מו‪ ,‬המ‪.‬‬
‫ אז מהיכ אצא‪ ,‬שאל השד‪.‬‬
‫ צא ממקו שלא יגרו לה נזק‪ ,‬אמר מארי מצליח‪.‬‬
‫ אצא לי מתחת הצפור של בה רגלה הימנית‪.‬‬
‫ יהי כ כדברי‪ ,‬ובלבד שלא יכאב לה הדבר‪ .‬ועוד‪ ,‬רצוני כי תית לי סימ כי אכ יצאת‪.‬‬
‫ועוד‪ ,‬הישבע לי בשלמה מלכ כי לא תשוב אליה עוד‪.‬‬
‫כיוו ששמע השד את הש שלמה נזדעזע במקומו ופחד בא עליו‪ ,‬והחל מתחנ על נפשו לבל‬
‫ישביענו בש הנורא הזה‪ .‬ואול מארי מצליח הודיעו ברורות‪ ,‬שא לא יעשה כ יעשה בו‬
‫‪28‬‬
‫שפטי‪ .‬ושוב חזר מארי מצליח מ השד כי ית לו סימ כי אכ יצא ממנה‪.‬‬
‫ומה סימ את ל‪ ,‬יהודי טוב‪ ,‬בחר אתה ואעשה כדברי‪ .‬והנני נשבע בשמו הקדוש של‬
‫מלכי שלמה כי לא אשוב להזיקה‪ ,‬לא היא ולא אחד מבני משפחתה‪ .‬ואול הזהר נא את בני‬
‫האד שיזהירו אותנו לפני שפכ מי חמי‪ ,‬שמא נימצא ש וניזקנו‪ .‬מארי מצליח הנחה‬
‫את השד להשאיר את הסימ הבא בצאתו‪ .‬אנו נמלא כוס מי ונניחנה על אד החלו‪ ,‬ואתה‬
‫השד הארור‪ ,‬בצאת מ האישה‪ ,‬עבור ליד הכוס והרימה ושפו המי אשר בתוכה עד החצי‪,‬‬
‫והחזירנה בזהירות למקומה‪ ,‬ועינינו רואות‪.‬‬
‫וכ היה‪ .‬עינינו הרואות‪ ,‬המשי לספר מארי מצליח‪ ,‬בעת שהשד יצא ממנה ועבר דר‬
‫החלו‪ ,‬והנה הכוס מורמת למעלה ללא כל יד שאוחזת בה‪ ,‬והנה המי ניגרי ארצה‪ ,‬והנה‬
‫שבה למקומה והמי בה עד החצי‪.‬‬
‫ובדיוק באותה שעה קמה פ'אטמה ממקומה‪ ,‬מתבוננת אנה ואנה ותמהה‪ ,‬מפני מה נאספו‬
‫שמה כל האנשי‪ .‬ואול בעלה השיבה‪ ,‬כי א נפלה היא‪ ,‬והאנשי שהיו בסביבה שמעו ובאו‬
‫מדאגת אליה‪ .‬וא" שני היהודי עברו א במקרה ונכנסו א" ה‪.‬‬
‫שמחי וטובי לב הלכו שני היהודי כששכר בידיה‪ ,‬ושמח וטוב לב היה הגוי ההוא על‬
‫אשר ניצלה אשתו מידי השד הארור אשר נכנס בה להענישה על שפכה את המי החמי ללא‬
‫אתראה וללא אזהרה כמקובל אצל בני האד היודעי את השדי ואת אורחות חייה‪.‬‬
‫וה' יצילנו מ השדי ומ המזיקי‪ ,‬וית בנו השכל והכוח לדבוק בו‪ ,‬והדבק בקב"ה לא‬
‫יאונה לו כל רע‪ ,‬מעתה ועד עול‪.‬‬
‫עד כא המעשה‪ .‬כהשלמה לכ אציי כי הרב יהודה פתיה‪ 29‬מונה את הדברי שיש לעשות כדי‬
‫להוציא את הרוח מגו" האד‪ .‬ואלו ה הדברי שעליו לומר בכוונה‪ :‬מזמור יענ ה' ביו צרה‪,30‬‬
‫יושב בסתר עליו‪ ,31‬בקראי ענני‪ ,32‬אל" בית על ש האיש‪ ,‬דברי עוונות גברו מני‪ 33‬עד קדוש היכל‪,‬‬
‫מרכבת יחזקאל‪ ,‬מי אל כמו‪ ,34‬חלק מאידרא רבה‪ ,35,‬פיטו הקטורת‪ ,‬שמע ישראל‪ ,‬אנא‬
‫בכוח‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫הרב פתיה מתאר כיצד הוא עצמו ציווה על הרוח לצאת מאיש אחד בש אפרי שנכנס בו‬
‫הרוח‪ .‬כיוו שנכנע הרוח והסכי לצאת מאפרי‪ ,‬שאלו הרב מאיזה איבר יֵצא‪ .‬אמר לו הרוח‪,‬‬
‫מעיניו‪ .‬גער בו הרב שלא יצא מעיניו שהרי יסמא אות ביציאתו‪ .‬אמר הרוח‪ ,‬מפיו‪ .‬גער בו הרב‪.‬‬
‫אמר‪ ,‬משינו‪ .‬ושוב גער בו‪ .‬נכנע הרוח ושאל את הרב מהיכ לצאת‪ ,‬והרב השיבו שיצא מאצבע‬
‫קטנה של רגל שמאלית‪ ,‬מבי הבשר לציפור‪.‬‬
‫השקפותיה של אחדי מחכמי ישראל‬
‫אחתו את הדברי בהבאת השקפותיה של אחדי מחכמי ישראל הבולטי שהתייחסו אל‬
‫‪37‬‬
‫הנושא‪ .‬אפתח בהשקפת הזוהר‪ ,‬המבוטאת כא בדברי רבי שמעו בר יוחאי‪.‬‬
‫רבי שמעו בר יוחאי‬
‫הקב"ה ברא את הרע ברצונו כדי שישמש לו מכשיר בהנהגת העול‪ ,‬והוא אמצעי חשוב להשגת‬
‫תכלית הטוב‪ .‬יצר הרע המסית‪ ,‬השט המקטרג ומלאכי החבלה הגורמי נזק לאד‪ ,‬כול יצירי‬
‫כפיו של הבורא‪ ,‬וה שלוחיו‪ .‬סמאל‪ ,‬שהוא אד בליעל‪ ,‬ולילית‪ ,‬שהיא הנקבה‪ ,‬כשה מתחברי‬
‫יחדיו להרע קרויי "צלמות"‪ ,‬וה ה שפיתו את אד וחוה‪ ,‬וה ה שגרמו מיתה לעול‪ .‬ה‬
‫מפתי‪ ,‬מקטרגי‪ ,‬וגורמי נזקי לבני אד‪ .‬השדי והרוחות שייכי לעול הרע‪ ,‬וה ממלאי‬
‫את העול כולו‪ ,‬וא" ה שלוחיו של הבורא‪ .‬השדי נבראו במכוו עלידי הבורא בערב שבת בי‬
‫השמשות‪ ,‬והוא לא השלי יצירת‪ ,‬וה נשארו יצורי פגומי ללא גו"‪ .‬השאיפה של השדי‬
‫והרוחות היא להיכנס בגו" אד‪ ,‬כדי להתעלות ולהתקרב להשלמת החסר בפגימה‪ .‬מתחילת‬
‫בריית נוצרו ללא גו"‪ ,‬ואול בעת שקי נזדווג ע רוחות נקבות נוצרו שדי מגושמי‪ ,‬ונית‬
‫לראות כבר יצורי המלובשי בגו"‪ .‬קי עצמו‪ ,‬שנולד מזרעו של הנחש שבא על חוה‪ ,‬הוא אבי‬
‫השדי‪ .‬וג מהבל נולדו שדי‪ ,‬אלא ששדי אלו נוחי יותר‪ ,‬בניגוד לשדי שבאו מקי שה‬
‫רעי וקשי‪.‬‬
‫רבי יהודה הלוי‬
‫ר' יהודה ב שמואל הלוי‪ ,‬ריה"ל‪ ,‬נולד בטודילה שבצפוספרד בער בשנת ד"א תת"ל )‪,(1070‬‬
‫ונפטר בדרכו לאר‪7‬ישראל בשנת ד"א תתק"א )‪ .(1141‬הוא היה ת"ח )תלמיד חכ( ורופא‪,‬‬
‫ומגדולי המשוררי של תור הזהב בספרד‪ .‬ריה"ל נודע בעיקר על שו ספר הכוזרי שחיבר‪ ,‬הנחשב‬
‫לאחד הספרי החשובי ביותר במחשבת ישראל‪ ,‬עד שהגר"א אמר עליו שהספר "קדוש וטהור‪,‬‬
‫ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויי בו"‪.‬‬
‫רבי יהודה הלוי בספרו "הכוזרי" )מאמר חמישי‪ ,‬סימ יד( מנה בי הדברי שה אמת את‬
‫"השדי אשר יזכירו רבותינו"‪ ,‬ואלה נמנו אחד לאחד בביאור על הכוזרי "קול יהודה" שחיברו‬
‫הרב יהודה מוסקאטו‪ ,‬וש הוא מתווכח ע השוללי מציאות של השדי‪ .‬בביאורו מדבר הרב‬
‫מוסקאטו על מהות השדי וקובע כי "האמת שיש לשדי מציאות ודבר זה יסכי עמו העיו"‪,‬‬
‫כלומר השדי יסוד הגובר הוא האש והאוויר שה בקצה האחרו‪ ,‬ולכ ה מסיתי ומדיחי‬
‫את האד כפי מה שאפשר לה‪.‬‬
‫רבי יהודה החסיד‬
‫רבי יהודה החסיד‪ ,‬הוא רבי יהודה ב שמואל‪ ,‬חי במאה הי"ב‪ ,‬והיה רבו של רבי אליעזר מוורמס‬
‫המכונה על ש ספרו "הרוקח"‪ .‬בספר חסידי שלו הוא מתייחס לשדי כדבר אמתי‪ ,‬וכפשוט‬
‫של דברי חז"ל במקורות התלמודיי והמדרשיי‪ ,‬בסימני הבאי‪ :‬ר"י‪ ,‬שכ"ד עד שכ"ז‪ ,‬שע"א‪,‬‬
‫שפ"א‪ ,‬שפ"ב‪ ,‬תשל"ג‪ ,‬תתקל"ט‪ ,‬תתרנ"ו‪ ,‬תתתרנ"ה‪ ,‬תתתרנ"ו‪ ,‬תתתמ"ח‪ ,‬תתתתקס"ג‪,‬‬
‫תתתתרע"א‪ ,‬תתתתשפ"ג‪ .‬בספר מובא כי יש הבוטחי במעשי שדי וכשפי )סימ תתתתשפ"ג‬
‫והוא סימ אחרו בספר חסידי(‪ .‬השקפתו של בעל ספר חסידי הובאה במקומות שוני במאמר‬
‫זה‪.‬‬
‫הרמב"‬
‫רבי משה ב מימו נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד"א תתצ"ח )‪ ,(1138‬ונפטר בשנת ד"א תתקס"ד‬
‫)‪ .(1204‬עסק בכל שטחי המדע והפילוסופיה‪ ,‬ובכל מקצועות התורה תלמוד והלכה‪ ,‬פילוסופיה‬
‫ומוסר‪ .‬קהילות שלמות קיבלו עליה לפסוק כדבריו בכל די ודי‪ ,‬ובמיוחד התחבב הרמב" על‬
‫יהדות תימ‪.‬‬
‫הרמב" לא הזכיר את השדי בחיבוריו‪ ,‬וא" לא הביא במשנה תורה שלו את "מי שאחזו‬
‫קורדייקוס" המובא במשנה‪ 38.‬ואול במורה נבוכי‪ 39‬אומר הרמב" כי כל אות שני שקדמו‬
‫לשת‪ ,‬שבה הוליד אד שלא בדמותו ושלא כצלמו‪ ,‬לא הושגה לאות ולדות הצורה האנושית‬
‫באמת‪ ,‬וה אינ אד אלא "בעל חי" בצורת אד ותבניתו‪ ,‬ויש לה היכולת למיני הנזקי‬
‫והמצאת הרעות מה שאי לשאר בעליהחיי‪ ,‬והיצורי הללו משתמשי במיני תחבולות‬
‫‪40‬‬
‫המביאות לרעות והמצאת הנזקי וה דומי לאד או לחיקויו‪ .‬הרמב" מציי את דברי חז"ל‬
‫ועוד האומרי שכל אות שני שאד הראשו היה נזו"‪ ,‬היה מוליד רוחות וה השדי‪ ,‬ורק ע‬
‫הולדת שת בנו הוליד כדמותו וכצלמו‪.‬‬
‫הרמב"‬
‫רבי משה ב נחמ גרונדי )מגרונה( נולד בגרונה שבספרד בשנת ד"א תתקנ"ד )‪ ,(1194‬ונפטר באר‪7‬‬
‫ישראל בשנת ה"א ל' )‪ .(1270‬כגדול התורה בדורו העמיד הרמב" תלמידי הרבה‪ ,‬ביניה‬
‫הרשב"א ור' אהר הלוי )הרא"ה(‪ .‬הרמב" שלט בכל מקצועות התורה‪ ,‬וחיבוריו כוללי פירושי‬
‫לגמרא ולתנ"‪ ,‬פסקי הלכה ותשובות‪ ,‬וא" חיבורי בחכמת הקבלה ובמחשבת ישראל‪ .‬כמו‬
‫הרמב"‪ ,‬עסק ג הרמב" ברפואה‪ ,‬כדר שעשו ג גדולי ספרד רבי אחרי‪.‬‬
‫הרמב" בהתייחסו לפסוקי הקשורי בשדי‪ 41‬מביע את השקפתו‪" .‬ודע כי כאשר הבריאה‬
‫מתחילה במעשה בראשית בגו" האד ובכל בעלי הנפש והצמחי והמתכות מארבע יסודות‪,‬‬
‫ונתחברו ארבעת בכח אלוהי‪ ,‬להיות מה גו" גס מורגש לכל חמשת ההרגשות לעביו ולגסותו‪ ,‬כ‬
‫היתה יצירה משני יסודות מ האש והאויר והיה מה גו" אינו נרגש ולא מושג לאחת מ‬
‫ההרגשות‪ ,‬כאשר נפש הבהמה איננה מושגת להרגשות לדקותה‪ ,‬והגו" הזה הוא רוחני יטוס‬
‫לדקותו וקלותו באש ובאויר ‪ ...‬ולכ אמרו רבותינו‪ 42‬ששה דברי נאמרו בשדי‪ ,‬שלשה כמלאכי‬
‫השרת‪ ,‬ושלשה כבני אד‪ ,‬שלשה כמלאכי השרת‪ ,‬יש לה כנפי כמלאכי השרת‪ ,‬וטסי כמלאכי‬
‫השרת‪ ,‬ויודעי מה שעתיד לבא כמלאכי השרת ‪ ...‬וסיבת הטיסה‪ ,‬בקלות יסודות‪ ,‬כאשר נראה‬
‫ג בעו" כי מפני שגברו עליו האש והאויר והיסודות האחרי בו מעטי הוא טס ופורח‪ ,‬וכל שכ‬
‫אלו שאי בה מ היסודות הכבדי כלו שטיסת גדולה‪ ,‬יעופו ולא ייגעו‪ .‬ועני האכילה ללחו‬
‫מ המי והאש הריחות והליחות‪ ,‬כעני האש שתלחו המי אשר בתעלה‪ .‬והוא עני ההקטרות‬
‫שיעשו בעלי נגרומנסיא"ה לשדי‪ ,‬וסיבתה היובש אשר תיבש האש אשר באויר בגופ‪ ,‬וצרי‬
‫להחזירה‪ ,‬כאשר היא האכילה באד לצור מה שהוא נית ממנו‪ .‬ועני מה שאמרו‪ ,‬שומעי מה‬
‫שעתיד להיות‪ ,‬כי בטיסת באויר השמי יקבלו העתידות משרי המזלות השוכני באויר ‪ ...‬ואלו‬
‫ואלו אינ יודעי במה שעתיד להיות לימי רבי ולעתי רחוקות‪ ,‬רק יודיעו בעתיד להיות‬
‫בקרוב‪ ,‬כי ידעו בנסיונות שיקבלו מ השדי בנגזר לבא‪ .‬ולכ תרג אונקלוס‪ ,‬יזבחו לשדי לא‬
‫אלוה‪ ,43‬דבחו לשדי דלית בהו צרו‪ ,‬יאמר שאי בה שו צור כי לא ימנעו הנזק העתיד ולא‬
‫יעשו שו תועלת וג לא יודיעו ברחוק שישתמר ממנו האד בדעתו‪ .‬והוא לשו הכתוב ג כ 'לא‬
‫אלוה'‪ ,‬כאילו אמר 'לא כח וממשלה'‪ ,‬כי אלהי לשו אילות וכח‪ ,‬אל ה‪ ,‬יאמר שאי בשדי‬
‫אילות ושו כח‪ ,‬ולכ אי צור בה כי לא ירעו וג היטב אי אות"‪.‬‬
‫הרשב"א‬
‫רבי שלמה ב אדרת‪ ,‬הרשב"א‪ ,‬תלמיד רבנו יונה והרמב"‪ ,‬נולד בברצלונה שבספרד בשנת ד"א‬
‫תתקצ"ה )‪ (1235‬ונפטר ש בשנת ה"א ע' )‪ .(1310‬רב וראש ישיבה בעירו ברצלונה‪ ,‬ואליו הופנו‬
‫שאלות מכל העול היהודי דאז ספרד‪ ,‬פורטוגל‪ ,‬צרפת‪ ,‬אשכנז‪ ,‬תורכיה‪ ,‬צפואפריקה‪ ,‬איטליה‬
‫ואר‪7‬ישראל‪ .‬הוא כתב ספרי הלכה‪ ,‬ביניה ידוע ביותר הספר תורת הבית‪ ,‬על הלכות איסור‬
‫והיתר‪.‬‬
‫הרשב"א‪ ,‬בפסקא אחת באחת מתשובותיו‪ ,‬מתייחס בדר אגב לשאלה זו של השדי ושל‬
‫הקמיעי‪ .‬בשו"ת הרשב"א‪ 44‬אומר הוא בדר אגב "ובאמת האיש ההוא העיד ונאמ על עצמו‬
‫יותר ממאה עדי שאינו מזרעו של אברה‪ ,‬ותפלתו לא ישמע אל‪ ,‬שאינו אפילו מזרעו של עשו‬
‫וישמעאל רק מאות שדי ולילי שנולדו מחוה ואד הראשו"‪ .‬ובאשר לקמיעי העיר לשואלו‬
‫"וא יש בקמיעי כח להציל מ השדי כמו שאמרת א לא‪ .‬ג ראיתי מפרש שדי ולילי שנולדו‬
‫מאד וחוה שלא כד' הרב‪ .‬ולא יודה הרב בפירוש לעול"‪.‬‬
‫הגר"א‬
‫הגר"א‪ ,‬רבי אליהו ב"ר שלמה זלמ מוילנא‪ ,‬נולד בה' ת"פ )‪ (1720‬ונפטר בתקנ"ח )‪ .(1798‬על‬
‫ההלכה בשולח ערו‪ 45‬האומרת "מי שנשכו עקרב מותר ללחוש עליו‪ ,‬ואפילו בשבת‪ ,‬וא" על פי‬
‫שאי הדבר מועיל כלו‪ ,‬הואיל ומסוכ הוא‪ ,‬התירו כדי שלא תיטר" דעתו עליו" הוא אומר את‬
‫הדברי הבאי‪" :‬הרמב" וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבי‪ .‬אבל כל הבאי אחריו‬
‫)הכוונה להרמב"( חלקו עליו‪ ,‬שהרי הרבה לחשי נאמרו בגמרא‪ ,‬והוא נמש אחר הפלסופיא‪,‬‬
‫ולכ כ' שכשפי ושמות ולחשי ושדי וקמיעות הכל הוא שקר‪ .‬אבל כבר הכו אות על קדקדו‪,‬‬
‫שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפי‪ ,‬אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא‪ ,‬אמרו‬
‫כו' )שבתפ"א ב'‪ ,‬חולי קה‪ ,‬ב(‪ .‬ובספ"ד מיתות ובירושלמי ש עובדא דר"א ור"י וב בתירה וכ‬
‫ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא‪ ,‬ור' יהושע דאמר ש ואוקמיה בי שמיא לארעא‪ ,46‬וכ אבישי ב‬
‫צרויה‪ 47‬ואמרו בספ"ד מיתות‪ 48‬למה נקרא שמ כשפי כו'‪ .‬והתורה העידה ויהיו תניני‪ ,‬וע' זוהר‬
‫ש‪ ,‬וכ קמיעי בהרבה מקומות ולחשי רבו מלספר‪ .‬והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא‬
‫הכל בדר הלציי ולעקור אות מפשט‪ ,‬וח"ו איני מאמי בה ולא מה ולא מהמונ אלא כל‬
‫הדברי ה כפשט‪ ,‬אלא שיש בה פנימיות‪ ,‬לא פנימיות של בעלי הפלסופיא שה חצוניות אלא‬
‫של בעלי האמת"‪.‬‬
‫הגר"א קובע אפוא שכל הדברי שנאמרו בגמרא‪ ,‬ג בענייני אלה של כשפי ושמות ולחשי‬
‫ושדי וקמיעות כל הדברי ה כפשוט‪ ,‬אלא שיש בה ג פנימיות‪.‬‬